‫‪çñôä âç‬‬
‫העלון לרפואה שלימה‬
‫יחזקאל יצחקי הי"ו‬
‫בן ח ב י ב ה‬
‫שעת ערב‪...‬‬
‫אמא נכנסה להרדים את התינוקת בחדר ובקשה‬
‫מאיתו האחים בזמן הזה להתארגן לשינה‪.‬‬
‫לפתע עלה לי רעיון ופניתי לאחים שלי‪" :‬בואו‬
‫נעשה לאמא הפתעה ונסדר את הבית והמטבח"‪,‬‬
‫האחים שמחו מאוד ובמהירות היינו כבר כולנו‬
‫בעיצומו של הסדר וגם הספקנו ללבוש פיג'מות‪.‬‬
‫כאשר אמא יצאה מהחדר היא כל כך התרגשה על‬
‫המעשה‪ ,‬ולמחרת סיפרה לכולם‬
‫איזה נחת רוח עשינו לה‪.‬‬
‫שולחי הסיפור הזוכה‪:‬‬
‫משפחת פרדו הי"ו‬
‫הפרס‪ :‬ערכת קסמים‬
‫‡‪" ‰˘ÚÓ Ì˙È˘Ú Ì‬כבוד אב ואם" מיוחדים‪,‬‬
‫כתבו ושילחו לבית הכנסת – לידי אבות ובנים‬
‫)להוסיף שם ומשפחה וטלפון(‪.‬‬
‫כתיבת הסיפור מהווה אישור להשתמש בו לכל מטרה‬
‫סיפורים אשר יפורסמו בעלון יזכו בפרסים‬
‫‪ .1‬מצא בשאלות מה נשתנה את המילה "אמא" בר"ת‬
‫לפי הסדר‪ ,‬ו"אבא" לא לפי הסדר‪.‬‬
‫‪ .2‬אבא שיש לו מאכל חשוב‪ ,‬ומאהבתו לבנו לא אכל‬
‫הוא את המאכל אלא נתנו לבנו‪ ,‬האם מותר לי לתת‬
‫את המאכל לבנו– הנכד?‬
‫‪ .3‬בסעודה הבן רוצה סלט חומוס‪ ,‬אבל הוא‬
‫נמצא ליד אבא‪ ,‬האם מותר לבקש מאבא?‬
‫את התשובות יש לשלוח לבית הכנסת‬
‫כל תשובה כרטיס בהגרלה!‬
‫חוץ מהמצרכים שאתה זקוק להם‪ ,‬הכל בחנות יהיה‬
‫במבצע‪ .‬זכור‪ :‬גם זה רצון השי"ת‬
‫יהודי זקן שהתגורר בסמוך לשדה התעופה‬
‫וראה בכל פעם את המטוס מתרסק‪ ,‬פנה אל המהנדס‬
‫לאחר עוד ניסוי שנכשל מאותה הסיבה ואמר לו‪:‬‬
‫"שמע‪ ,‬כשאתה מתקן את המטוס – תנסה לעשות חורים‬
‫קטנטנים לאורך כל הכנפיים!" האיש ענה לו‪" :‬השתגעת?! זה מנוגד‬
‫לכל כללי האווירודינמיקה!" הזקן אמר לו‪" :‬מה כבר יש לך להפסיד?‬
‫סמוך על מילה של יהודי זקן‪ ".‬המהנדס חזר לביתו וחשב על דברי הזקן‬
‫ולבסוף קיבל החלטה לעשות חורים קטנים לכל אורך הכנפיים‪.‬‬
‫הוא הגיע לשדה התעופה לנסות את המטוס‪ ,‬והפלא ופלא ‪ -‬המטוס‬
‫המריא והכנפיים לא נשברות באמצע‪ .‬הוא חזר אל היהודי הזקן‬
‫בהתלהבות‪" :‬אני לא תאמין! זה עבד! תגיד‪,‬‬
‫איך ידעת שאם אעשה חורים בכנפיים ‪ -‬הם לא יישברו באמצע?"‬
‫הזקן ענה‪" :‬שמע‪ ,‬כבר ‪ 80‬שנה שאני חוגג‬
‫פסח‪ ,‬וכמה שניסיתי לשבור את המצה בדיוק‬
‫באמצע‪ ,‬אף פעם לא הצלחתי!"‬
‫וּפאוֹת יָפוֹת‪ֶ ,‬שׁ ָע ָלה ָלאוֹטוֹבּוּס‪.‬‬
‫ֶלד ָק ָטן וְ ִחנּ ִָני‪ִ ,‬עם ְל ַחיִּים וְ רֻדּוֹת‪ֵ ,‬‬
‫מסופר ַעל י ֶ‬
‫יוֹסי‪.‬‬
‫קוֹר ִאים ִלי ִ‬
‫ֶלד‪ְ :‬‬
‫קוֹר ִאים ְל ָך? ֵה ִשׁיב ַהיּ ֶ‬
‫יך ְ‬
‫יּוּך וְ ָשׁאַל אוֹתוֹ‪ָ :‬חמוּד‪ֵ ,‬א ְ‬
‫ֶהג ְבּ ִח ְ‬
‫ָפּנָה ֵא ָליו ַהנּ ָ‬
‫ֶהג‪ְ ,‬בּ ַב ָקּ ָשׁה‬
‫ֶלד‪ :‬נ ָ‬
‫אָמר ַהיּ ֶ‬
‫רוֹצה ֶשׁ ֶא ֱע ֶשׂה ְל ַמ ַענְ ָך? ַ‬
‫אַתּה ֶ‬
‫וּמה ָ‬
‫ידר"‪ַ .‬‬
‫ֶלד‪ַ " :‬בּ ֵח ֶ‬
‫לוֹמד? ֵה ִשׁיב ַהיּ ֶ‬
‫אַתּה ֵ‬
‫יכן ָ‬
‫וְ ֵה ָ‬
‫ֶלד‪ְ " :‬תּאוּנַת ְדּ ָר ִכים"‪ַ ...‬מה ִפּ ְתאוֹם ַל ֲעשׂוֹת ְתּאוּנָה?‬
‫אָמר ַהיּ ֶ‬
‫ֶהג‪ַ :‬מה ַל ֲעשׂוֹת?! ַ‬
‫ִמ ְמּ ָך ַתּ ֲע ֶשׂה ְתּאוּנָה‪ָ ...‬שׁאַל ַהנּ ָ‬
‫יך זֶה ִנ ְראָה‪ .‬אָז אָנָּא ִמ ְמּ ָך‪,‬‬
‫אַחת ִל ְראוֹת ֵא ְ‬
‫יתי ַפּ ַעם ַ‬
‫שׁוֹמ ַע ַעל ְתּאוּנוֹת ְדּ ָר ִכים‪ ,‬וְ ָר ִצ ִ‬
‫יוֹד ַע‪ֲ ,‬א ִני ָכּל ַהזְּ ַמן ֵ‬
‫ֶלד‪ :‬לֹא ֵ‬
‫אָמר ַהיּ ֶ‬
‫ַ‬
‫ָע ָשׂה ְתּאוּנַת ְדּ ָר ִכים‪...‬‬
‫לוּלית ַעל‬
‫וּמ ָמּשׁ ְכּ ָבר ָראוּ ְשׁ ִ‬
‫ָלגוּ ַעל ְל ַחיָּיו‪ַ ,‬‬
‫ֶלד ִל ְבכּוֹת‪ְ .‬דּ ָמעוֹת ז ְ‬
‫ֶהג‪ְ :‬בּשׁוּם ָפּ ִנים וְ א ֶֹפן לֹא ֶא ֱע ֶשׂה ְתּאוּנָה! ִה ְת ִחיל ַהיּ ֶ‬
‫אוֹמר לוֹ ַהנּ ָ‬
‫ֵ‬
‫ָרה‪...‬‬
‫מוּכן ְל ַמלֹּאוֹת ֶאת ַה ַבּ ָקּ ָשׁה ַהמּוּז ָ‬
‫ָה ִר ְצ ָפה‪ֲ ,‬א ָבל ַה ֶנּ ָהג ְבּשׁוּם א ֶֹפן ֵאינוֹ ָ‬
‫ֶלד‪ֲ .‬א ָבל ָע ֵלינוּ ָל ַד ַעת‬
‫צוֹדק וְ לֹא ַהיּ ֶ‬
‫ֶהג ֵ‬
‫ַבּ ִסּפּוּר ַהזֶּה‪ָ ,‬כּל ֶא ָחד ֵמ ִבין ֶשׁ ַהנּ ָ‬
‫רוּך הוּא ְדּ ָב ִרים ֶשׁ ֵהם ִבּ ְב ִחינַת ' ְתּאוּנָה' ֲעבוּ ֵרנוּ‪,‬‬
‫ִכּי ִל ְפ ָע ִמים גַּם אָנוּ ְמ ַב ְק ִשׁים ֵמ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּ ְ‬
‫שׁוֹתינוּ‪.‬‬
‫ַענָה ְל ַב ָקּ ֵ‬
‫יוֹד ַע זֹאת‪ְ ,‬בּרֹב ַר ֲח ָמיו לֹא נ ֲ‬
‫רוּך הוּא ֶשׁהוּא ֵ‬
‫וְ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּ ְ‬
‫טוֹבה!‬
‫אַך וְ ַרק ְל ָ‬
‫וּבוֹכים‪ֲ ...‬א ָבל ָה ֱא ֶמת ִהיא ֶשׁ ַהכֹּל ְ‬
‫ִ‬
‫ַחנוּ לֹא ְמ ִב ִינים זֹאת‪,‬‬
‫ַרק ֶשׁ ֲאנ ְ‬
‫חג הפסח מלמד אותנו אמונה‪ .‬כל שבעת ימי חג הפסח מורכבים מהלכות ומנהגים שונים‬
‫שכל מהותם היא אמונה וזו העבודה העיקרית שלנו בחג‪.‬‬
‫צריך לדעת שלמרות הכוח העצום שיש לאכילת המצה‪ ,‬ביעור החמץ ושאר מצוות החג‪ ,‬עיקר ההתעלות שלנו תגיע‬
‫דווקא מתוך הבנה של הדברים והכנסתם אל הלב‪ .‬אולי בגלל זה‪ ,‬מכל השמות של החג נבחר דווקא השם ״פסח״ – פה‬
‫שח‪ .‬כי העיקר זה לדבר ולברר את הדברים‪ .‬כי כאשר נסביר‪ ,‬נתבונן ונכניס את הדברים אל הלב‪ ,‬נוכל להגיע למהות החג‬
‫הקדוש ולהכניס בלבנו אמונה על ידי מצוות החג וסיפורי צדיקים‪.‬‬
‫מעשה שהיה עם אחד מחסידי רבי אלימלך היה סוחר במשקאות חריפים‪ ,‬סוחר בי"ש‪ .‬לפני חג הפסח היה החסיד מכין חבית‬
‫גדולה של י"ש – אותה היה נוהג להבריח אל מעבר לגבול ולמכרה – ומהרווח היה קונה ומכין את כל צורכי חג הפסח‪ .‬אותה שנה‪,‬‬
‫נסע החסיד בעגלה עם חבית הי"ש שלו – ותוך שהוא מנסה להבריח את הגבול ‪ -‬תפסו אותו שומרי הגבול והחרימו את מטענו‬
‫היקר‪ .‬ואכן‪ ,‬החסיד נקלע למצב קשה ביותר – כל כספו מושקע בחבית הי"ש – ואם אינו מצליח למכור את חבית הי"ש – הרי הוא‬
‫נשאר חסר פרוטה – ומהיכן יביא את כל צורכי חג הפסח ?‬
‫מיד חזר החסיד ורץ מהר לרבי שלו‪ ,‬הרבי ר' אלימלך – וסיפר לו בדמעות שליש את כל המוצאות אותו ואת מצבו‬
‫הכספי הקשה – וביקש לשמוע את עצת הרבי‪ .‬אמר לו הרבי לחזור לשומרי הגבול – ולהגיד להם שקרתה כאן טעות ‪-‬‬
‫וזו אינה חבית של י"ש אלא חבית של מים – ועליהם רק לטעום מהחבית כדי להיווכח בזאת‪ .‬והחסיד‪ ,‬שהוא חסיד‬
‫אמיתי – עשה כעצת הרבי – וחזר אל שומרי הגבול‪ ,‬ואמר להם שזו חבית של מים ועליהם רק לטעום וכו'‪ .‬טעמו‬
‫השומרים – ואכן היו אלו רק מים – ומיד החזירו את החבית לחסיד – שמיהר להטעינה על עגלתו ולחזור לרבי ר'‬
‫אלימלך‪ .‬נכנס החסיד לרבי – והתחיל בוכה שנית בדמעות שליש – הייתה לי חבית של י"ש שאותה אמור הייתי למכור‬
‫וברווח לקנות את כל צורכי חג הפסח – ועכשיו‪ ,‬כשהחבית י"ש הפכה לחבית מים – נשארתי חסר כל וללא פרוטה‬
‫לפורטה – ומהיכן אשיג את כל צורכי החג ? אמר לו הרבי – טעם גם אתה מהמשקה שבחבית‪ .‬טעם החסיד מהמשקה‬
‫ומצא שאכן הוא י"ש משובח‪ .‬וליהודי היה כל צרכי פסח בהרחבה גדולה‪.‬‬
‫פעם אחת איבד המלך את טבעתו היקרה – שהייתה שווה הון תועפות‪ ,‬וגם הייתה יקרה לליבו של המלך‪ .‬כל כך יקרה הייתה‬
‫הטבעת למלך – עד שהקציב מכספו לכסות מראש את כל הוצאותיו של כל מי שיקבל על עצמו לחפש את הטבעת‪.‬‬
‫דבר זה פורסם בכל המדינה – והגיע גם לאוזניו של יהודי פשוט ועני מאוד – שחי במדינת אותו מלך‪ .‬והימים ימי חדש ניסן‪,‬‬
‫ומתקרב חג הפסח והצרכים מרובים – ולא היה ליהודי מהיכן לקנות צורכי החג‪.‬‬
‫אמרה לו אשתו של היהודי – בעלי‪ ,‬היות ששמענו שהמלך נותן ביד רחבה לכל מי שמקבל על עצמו לחפש את הטבעת – לך מיד‬
‫גם אתה לארמונו של המלך ותצהיר שם שגם אתה מוכן להתמסר לחפש את הטבעת היקרה‪ .‬היהודי הפשוט והתמים עשה את‬
‫רצון אשתו והלך לארמון המלך והודיע למלך שמוכן הוא לחפש את הטבעת היקרה‪.‬‬
‫שמח המלך ומיד העניק ליהודי ביד רחבה – והיהודי חזר לביתו וקנה את כל צורכי החג – והתיישב יחד עם בני ביתו לחגוג את‬
‫ליל הסדר בשמחה גדולה‪ .‬וכמובן‪ ,‬שהיהודי כבר שכח מהמלך ומהטבעת ומהחיפוש וכו'‪.‬‬
‫הכומר הערמומי‪ ,‬יועץ המלך ששמו היה דייני – עקב אחרי היהודי והבין בדיוק מה שקרה כאן – ומתוך שהוא גם‬
‫שונא יהודים – מיד גילה את אוזנו של המלך שהנה היהודי רימה את המלך – לקח את כל הכסף וקנה בו צורכי חג‬
‫הפסח – ואין לו שום עניין וכוונה לחפש את הטבעת האבודה‪ .‬המלך‪ ,‬לא השתכנע מיד מדברי הכומר – והלכו‬
‫שניהם לבית היהודי לראות כיצד הוא מחפש את הטבעת ‪ -‬ואם אכן נכונים דברי הכומר‪ .‬עמדו המלך והכומר מחוץ‬
‫לביתו של היהודי‪ ,‬מציצים מבעד לחלון – שומעים ורואים את היהודי ומשפחתו חוגגים את ליל הסדר ואומרים‬
‫את הפיוט דיינו‪ .‬והיו אלו יהודי גליציה שאינם מבטאים דיינו – אלא דייני‪ .‬היה בעל הבית שר לבדו את כל השורה‬
‫"אילו וכו'" – ובני הבית עונים אחריו בקול רם – דייני‪.‬‬
‫שומע המלך מבעד לחלון – שהיהודי מדבר אל המסובים – וכולם עונים לו דייני – וכך שוב ושוב‪ .‬והמלך משוכנע‬
‫היה שהיהודי אכן חוקר ושואל את המסובים לליל הסדר אם יודעים הם היכן נמצאת טבעתו היקרה של המלך –‬
‫הוא שואל – וכולם עונים דייני שוב ושוב – דייני‪.‬‬
‫עומדים שם המלך והכומר דייני – וככל שצועקים בני הבית דייני‪ ,‬דייני – התחיל המלך לחשוד ביועצו ‪ -‬ופני הכומר חפו‪ .‬הזעיק‬
‫המלך את השומרים ואסר את הכומר – ולאחר שייסרו אותו הודה הכומר דייני שגנב את טבעתו היקרה של המלך – וסופו היה‬
‫שתלו אותו על העץ‪ .‬וליהודי היה כל צרכי הפסח בהרחבה גדולה‪.‬‬
‫חג שמח לכל בית ישראל‬
‫האבות והבנים‬
‫עלז‪:‬‬
‫יבת ֶט ְ‬
‫יפ ֶטר‪ ,‬רֹאשׁ ְי ִשׁ ַ‬
‫ָשׂח ַהגָּאוֹן ַר ִבּי ָמ ְר ְדּ ַכי ִגּ ְ‬
‫בוּעים‬
‫שׁוֹמ ֵעי ִל ְקחוֹ ַה ְקּ ִ‬
‫ידיו ְו ְ‬
‫ֻע ְב ָדּא ְי ַד ְענָא‪ְ ,‬בּ ֶא ָחד ִמ ַתּ ְל ִמ ָ‬
‫ֶשׁל ָמ ָרן ֶה ָח ֵפץ ַחיִּים זצ"ל ְבּ ֶמ ֶשׁ ְך ָשׁ ִנים ְמרֻבּוֹת‪ֶ ,‬שׁ ָכּל ַה ָשּׁ ִנים‬
‫נּוֹשׂא ֶה ָח ִביב‬
‫יח ִבּ ְק ִביעוּת ַבּ ֵ‬
‫שׁוֹמ ַע ֶאת ָמ ָרן‪ְ ,‬כּ ֶשׁהוּא ֵמ ִשׂ ַ‬
‫ָהיָה ֵ‬
‫יח ִצ ְד ֵקנוּ ְבּ ָקרוֹב‪.‬‬
‫וּביאַת ְמ ִשׁ ַ‬
‫ידה ִ‬
‫ָע ָליו ‪ַ -‬ה ְגּ ֻא ָלּה ָה ֲע ִת ָ‬
‫אָמר ְכּ ַל ֵפּי‬
‫אַחת ָק ְצ ָרה רוּחוֹ ֶשׁל ַה ָת ְל ִמיד‪ ,‬וְ הוּא ִנ ְפנָה וְ ַ‬
‫ַפּ ַעם ַ‬
‫אַתּם‬
‫ירוֹניָה ‪ֶ -‬ר ֶבּ'ה! ְכּ ָבר ֲח ִמ ִשּׁים ָשׁנָה ֶשׁ ֶ‬
‫ֶה ָח ֵפץ ַחיִּים ְבּ ִא ְ‬
‫יע ְבּ ָקרוֹב‪,‬‬
‫יח ֶשׁיּ ִַגּ ַ‬
‫ְמ ַד ְבּ ִרים ַעל ָמ ִשׁ ַ‬
‫יח לֹא ָבּא!!‬
‫וּמ ִשׁ ַ‬
‫ֲא ָבל ִהנֵּה ָע ְברוּ ֲח ִמ ִשּׁים ָשׁנָה ָ‬
‫אָמר‪:‬‬
‫ֻמּתוֹ ָמ ָרן ֶה ָח ֵפץ ַחיִּ ים וְ ַ‬
‫ַענָה ְלע ָ‬
‫נֲ‬
‫אַדּ ַר ָבּה! ַבּ ֲח ִמ ִשּׁים ָשׁנָה‬
‫אַתּה ְמ ַד ֵבּר! ְ‬
‫" ָמה ָ‬
‫יח"!‪...‬‬
‫יוֹתר ַל ָמּ ִשׁ ַ‬
‫רוֹבים ֵ‬
‫ַחנוּ ְכּ ָבר ְק ִ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫יוֹסף ַחיִים זיע“א‪,‬‬
‫ַה ָגאוֹן ֶה ָח ִסיד ַר ֵבּינוּ ֵ‬
‫יעה ַשׁ ָבּת לֹא‬
‫וּכ ֶשׁ ִהגִּ ָ‬
‫נוֹס ִעים ְ‬
‫בוּצת ְ‬
‫ָסע ַפּ ַעם ַבּ ֶדּ ֶר ְך ִעם ְק ַ‬
‫נַ‬
‫אשׁי ְל ִה ְת ַע ֵכּב ַבּ ִמּ ְד ָבּר ֶשׁ ְבּאוֹתו ָמקוֹם‪,‬‬
‫ִה ְס ִכּים ָה ֶעגְ לוֹן ָה ָר ִ‬
‫ֻשׁה וְ ָט ֳה ָרה‪,‬‬
‫וְ ַר ֵבּנוּ ַה ָקּדוֹשׁ נִ ְשׁאַר ָשׁם ְל ַבד ְל ַע ְצמו ִבּ ְקּד ָ‬
‫אַריֵה וְ ָר ַבץ‬
‫יע ְ‬
‫וְהנֵּה ִהגִּ ַ‬
‫וְ ָל ֲעגוּ ָע ָליו ֶשׁהוּא ִבּ ְמקוֹם ַס ָכּ ָנה‪ִ .‬‬
‫מוֹצ ֵאי ַשׁ ָבּת ָע ָלה ָע ָליו‬
‫וּב ָ‬
‫ירה‪ְ ,‬‬
‫ְליָדו ָכּל ַה ַשּׁ ָבּת ְלאוֹת ְשׁ ִמ ָ‬
‫ָשׁים‪.‬‬
‫אוֹתם ֲאנ ִ‬
‫יע ִבּ ְמ ִהירוּת ַל ָמּקוֹם ֶשׁ ָהיוּ ָ‬
‫וְ ִהגִּ ַ‬
‫שּׁוֹמר ַעל‬
‫ֻלּם ֶש ִמי ֶשׁ ֵ‬
‫וְ נִ ְב ֲהלוּ ִמ ָפּנָיו‪ ,‬וְ ָראוּ כּ ָ‬
‫שׁוֹמ ֶרת ָע ָליו‪.‬‬
‫ֻשּׁת ַה ַשּׁ ָבּת‪ַ ,‬ה ַשּׁ ָבּת ֶ‬
‫ְקד ַ‬
‫הרבנית הצדקת מרת רייזל‪ ,‬אמו של‬
‫הגאון החתם סופר זיע"א‪ ,‬התגוררה בעיר פרנקפורט‪ ,‬בעוד‬
‫בנה הגאון מכהן פאר ברבנות פרשבורג‪ .‬לעת זקנותה‬
‫שיגרה הרבנית שליח מיוחד אל בנה‪ ,‬שיבוא לבקרה‬
‫בפרנקפורט‪ .‬בנה החתם סופר התלבט מאוד ‪ -‬מחד גיסא‬
‫חפץ היה לקיים מצות כיבוד אם‪ ,‬אך מאידך לא רצה‬
‫שבנסיעתו הארוכה יגרם ביטול תורה לרבים‪ .‬אולם לא רצה‬
‫להורות הלכה לעצמו‪ ,‬לכן הלך להימלך בדייני בית הדין‬
‫הגדול שבפרשבורג‪.‬‬
‫דייני העיר פסקו לו‪ ,‬שתלמוד תורה של רבים עדיף‪ .‬לפיכך‬
‫כלא החתם סופר את רגשותיו ואת געגועיו לאמו‪ ,‬ונשאר‬
‫להרביץ תורה לתלמידיו שבפרשבורג‪.‬‬
‫ואולם כדי לפייס את דעתה של אמו‪ ,‬שלח החתם סופר‬
‫את רבי בר פראנק‪ ,‬אשר התעניין במצבה ובשלומה‪ ,‬ומסר‬
‫לה פריסת שלום מבנה‪ ,‬ובעיקר הניח את דעתה של האם‬
‫בספרו לה בהרחבה על מניעותיו וטרדותיו בציבור‬
‫ובישיבה‪ ,‬שמנעו ממנו מלבוא ולכבדה‪ .‬ואכן אמו נתפייסה‪,‬‬
‫ואמרה לשליח שהיא מוחלת לו‪.‬‬
‫כותב הרמב"ן‪" :‬אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד‬
‫שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע‬
‫ומנהגו של עולם‪.‬‬
‫מעשה ברבי יהונתן אייבישיץ שהיה לו ויכוח עם המלך שטען שהשכל מנצח את הטבע‪,‬‬
‫כגון הנגר לוקח עץ משייפו ומסדרו ועושה ממנו שולחן מהודר‪ ,‬מלטשים ובונים ומשנים דברים‬
‫והכל מהשכל שגובר על הטבע‪ .‬ואילו רבי יהונתן אמר‪" :‬עם כל הכבוד לשכל‪ ,‬אבל השולחן עדיין עץ‬
‫והאש תשרפהו בדיוק כמו כל עץ שנשרף באש‪ ,‬וכן שאר הדברים‪ ,‬כי האדם יכול בשכלו רק ליפות‬
‫ולשכלל את הדברים‪ ,‬אבל אינו יכול לשנות אותם ממהותם"‪.‬‬
‫אמר המלך לרב‪" :‬הבא וניפגש שוב בעוד שלושה חודשים וכל אחד יוכיח את דבריו"‪.‬‬
‫רבי יהונתן לא חשב על זה הרבה‪ ,‬הוא חזר לישיבתו ולתלמודו ושכח לגמרי מכל העניין‪ .‬יום אחד‪ ,‬כאשר הרב ישב ולמד‪ ,‬בא‬
‫לידו עכבר קטן והפריע לו ללמוד‪ .‬העכבר קפץ לתוך קופסת הטבק של הרב‪ ,‬ומיד הרב סגר בעדו כדי שלא ימשיך להפריע‪ ,‬הוא‬
‫הניח את הקופסה בכיס מעילו וחזר לתלמודו‪ .‬והנה נקישות בדלת ובפתח מופיע שליח מטעם המלך להביא את ר' יהונתן כדי‬
‫להוכיח את דבריו‪ .‬הרב נסע עם השליח בכרכרה מלכותית לארמון המלוכה‪ ,‬שם היה אולם רחב ידיים מלא שולחנות ערוכים‬
‫לסעודה‪ ,‬עם כל השרים ומקורבי המלך‪ .‬פתאום ניגש חתול הולך על שתיים‪ ,‬בידו מגש של כוסות יין ועל ראשו כובע שעליו‬
‫כתוב "הטבע והשכל" ומגיש יין למסובים לקול מחיאות כפיים סוערות‪.‬‬
‫המלך ניגש לרבי יהונתן ואמר בהנאה‪" :‬הנה הוכחה לדברי‪ ,‬השכל עשה מחתול מלצר למופת"‪ .‬בינתיים החתול ניגש לרבי‬
‫יהונתן שנזכר בעכבר והוציאו מקופסת הטבק מול עיניו של החתול‪.‬‬
‫החתול זרק את המגש עם הכוסות והיין המשובח והחל לרדוף אחרי העכבר המבוהל תוך כדי‬
‫שהוא מותיר מאחוריו מהפיכה שלימה של שולחנות הפוכים‪ ,‬שברי כוסות קריסטל‪,‬‬
‫אנדרלמוסיה ובלגן‪ .‬כמובן שהוכרז שרבי יהונתן ניצח וכל מה שהחתול עשה היה רק הצגה‬
‫זמנית עד שראה את העכבר‪ ,‬וחזר לטבעו ורדף אחריו להשיגו כהרגלו‪.‬‬
‫חיות נולדו וחיות יישארו‪,‬‬
‫אבל אנחנו בני האדם יש בכוחנו להשתנות ולתקן את מידותינו‪.‬‬
‫עלון חג הפסח להצלחת המסייעים‬
‫יוסף נקי הי"ו )בן ר' מאיר(‪,‬‬
‫אסף עקיבא הי"ו‪,‬‬
‫יוחנן יששכר הי"ו‬
‫ר' רפאל אלבז הי"ו‬
‫זכות למוד תינוקות של בית רבן יעמדו להצלחתם‬
‫רפואתם וימלא ה' כל משאלות ליבם לטובה אכי"ר‬
‫בית הכנסת "שמואל הנביא"‬
‫לעדת התרגום‬
‫שיעורי תורה – יום חול עין יעקב – לאחר שחרית‬
‫מוסר – חצי שעה לפני מנחה‪ .‬דף היומי – לאחר ערבית‬
‫מתמידים בימי החול לבדוק במקום‬
‫בשבת‪ :‬תהילים ‪ 13:15‬אבות ובנים ‪17:00-18:00‬‬
‫לתרומות או הקדשות‪052-7656075 :‬‬