‫דר' אורי לוי ‪,‬פוריה עילית ‪ ,15208‬טל‪ ,06-6750856 .‬פקס ‪06-6750855‬‬
‫במה ראוי להאמי& לפי חז"ל ורמב"‪-‬‬
‫פרק רביעי‪:‬‬
‫ונזכיר שוב את אשר כתב רמב"‪ 7‬על הצור‪ 8‬בלימוד המדעי‪ 7‬בפרק לד בחלק א‪ ,‬במורה נבוכי‪:7‬‬
‫'לכ‪ ,:‬בודאי הכרחי לכל הרוצה להגיע לשלמות כאד‪ ,7‬לתרגל עצמו בתחילה בתורת ההגיו&‪ ,‬ואחר‬
‫זאת במדעי‪ -‬המתימטיי‪ -‬בסדר הנכו&‪ ,‬ואחר כ‪ 6‬במדעי הטבע ואחרי כ& במדע הא‪7‬לוהות'‪.‬‬
‫והזהיר מעיסוק במדע הא‪-‬לוהות בלא הכשרה מתאמת בפרק ה בחלק א במורה נבוכי‪:7‬‬
‫כאשר הוא )האד‪...(7‬השיג את הידע הדרוש של חוקי הלוגיקה והסקת מסקנות ואת השיטות השונות‬
‫לשמור עצמו מטעויות השכל‪ ,‬אז יוכל לעסוק בחקירת נושא זה )מדע הא‪-‬לוהות מצד אחד ולשלילית‬
‫האלילות וכשפיה מצד שני(‪.‬‬
‫יש צור‪ 8‬בהכשרה מעמיקה ומקיפה במדעי‪ ,7‬כדי להיות מסוגל להבחי‪ :‬בי‪' :‬דבר שיש עליו ראייה מדעתו‬
‫של אד‪ '7‬שהכשיר עצמו לכ‪ ,8‬לבי‪ :‬דבר שאינו אלא אחיזת עיני‪ 7‬או הטעית קוסמי‪ 7‬וחוזי עתידות‪ .‬וכתב‬
‫רמב"‪ 7‬בהקדמתו לפירוש המשנה אודות נביא שבש‪ 7‬ה' מצווה‪ ,‬יצווה‪:‬‬
‫לעבוד נעבד פלוני‪ ,‬או להוריד רוחניות פלונית‪...‬ואפילו עשה מופתי‪ -‬אשר לא שמענו מופלאי‪-‬‬
‫כמות‪ -‬כדי לאמת דברו‪ ,‬הרי זה בחנק ואי& לחוש לאות‪ -‬המופתי‪...-‬כי עדות השכל המכחישה את‬
‫נבואתו גדולה מכוח העי& הרואה מופתיו‪ ,‬לפי שכבר נתברר אצל בעלי השכל שאי‪ :‬ראוי לכבד ולא‬
‫לעבוד זולת היחיד שהמציא כל המציאות ונבדל בתכלית השלמות‪.‬‬
‫בעלי השכל ה‪ 7‬אלה שהכשירו עצמ‪ 7‬בלוגיקה‪ ,‬מתימטיקה ומדעי‪.7‬‬
‫כזכור כתב רמב"‪ 7‬אל חכמי מונפשליה באיגרת גזירת הכוכבי‪ 7‬על אמונות ההבל בכוח הכוכבי‪:7‬‬
‫ראיות ברורות נכונות‪ ,‬אי‪ :‬בה‪ :‬דופי‪ ,‬יש לבטל כל אות‪ :‬הדברי‪ .7‬ולא ידבק באות‪ :‬הדברי‪ 7‬אלא פתי‬
‫שיאמי‪ :‬לכל דבר‪ ,‬או מי שרוצה לרמות אחרי‪.7‬‬
‫ואכ‪ :‬טעה רמב"‪ :‬כשחלק על דברי רמב"‪ 7‬הנכוחי‪ 7‬בעקרונות השקפת העול‪ 7‬היהודית‪ ,‬ומחוסר ידיעת‬
‫טבע המציאות‪ ,‬ע‪ -‬תאוותו לדעת את העתיד‪ ,‬הוטעה להאמי‪ :‬ביכולת הקוסמי‪ 7‬לראות עתיד במעו<‬
‫הצפורי‪ .7‬וא< האמי‪ :‬ב'אחיזת עיניי‪ '7‬של מכשפי‪ 7‬עובדי עבודה זרה והשתמש בשרותיה‪ ,7‬תו‪8‬‬
‫התעלמות מהאיסורי‪ 7‬הברורי‪ 7‬שבתורה‪ ,‬בדברי הנביאי‪ ,7‬בדברי חז"ל ובדברי רמב"‪.7‬‬
‫וראוי להזכיר כא‪ :‬שוב את דברי רמב"‪ 7‬במורה נבוכי‪ ,7‬חלק א פרק לו‪ ,‬שייחוס גשמות לבורא חמור א< מעבודה‬
‫זרה )בתרגו‪ 7‬מיכאל שור=‪ ,‬בהוצאת אוניברסיטת תל‪-‬אביב(‪:‬‬
‫לכ‪ :‬דע ל‪ ,8‬אתה‪ ,‬שכאשר אתה מאמי‪ :‬בהגשמה או במצב ממצבי הגו<‪ ,‬הרי אתה מקנא ומכעיס‬
‫וקודח אש חמה ושונא ואויב וצר‪ ,‬חמור בהרבה מעובד עבודה זרה‪.‬‬
‫א‪ 7‬עלה בדעת‪ 8‬שלמאמי‪ :‬בהגשמה יש צידוק כיו‪ :‬שחונ‪ 8‬עליה או בשל בורותו וקוצר השגתו ‪ -‬יהיה עלי‪ 8‬לחשוב‬
‫אותו דבר לגבי עובד עבודה זרה שהרי אינו עובד אלא בגלל בורות או בגלל חינו‪ ,8‬מנהג אבותיה‪ -‬בידיה‪ .-‬א‪7‬‬
‫תאמר "פשט הכתוב מפיל אות‪ 7‬לדעה כוזבת זו"‪ ,‬דע ל‪ 8‬אפוא כי רק דמיונות ותפישות לקויות גרמו לעובד עבודה‬
‫זרה לעבוד אותה‪ .‬לכ‪ :‬אי‪ :‬צידוק למי שאינו מקבל מבעלי האמת בעלי‪-‬העיו‪ ,:‬א‪ 7‬אי‪ :‬הוא מסוגל לעיו‪ .:‬כי איני‬
‫רואה כופר במי שאינו מוכיח את שלילת הגשמות אבל אני רואה כופר במי שאינו מאמי‪ :‬בשלילתה‪ .‬מה ג‪,7‬‬
‫שמצוי הפירוש של אונקלוס והפירוש של יונת& ב& עוזיאל‪ ,‬עליה‪ 7‬השלו‪ ,7‬המרחיקי‪ 7‬מ‪ :‬ההגשמה באופ‪ :‬מירבי‪...‬‬
‫אמנ‪ 7‬לא האמי‪ :‬רמב"‪ :‬בגשמות הבורא וא< שלל בהחלטיות את דעת המאמיני‪ 7‬בכ‪ ,8‬אול‪ 7‬ג‪ 7‬מי‬
‫שמאמי‪ :‬באסטרולוגיה הוא כמאמי‪ :‬בעבודה זרה‪ ,‬וכאמור 'אי‪ :‬צידוק למי שאינו מקבל מבעלי האמת‬
‫בעלי‪-‬העיו‪ ,:‬א‪ 7‬אי‪ :‬הוא מסוגל לעיו‪ ,':‬וראוי היה רמב"‪ :‬להאמי& בשלילת האסטרולוגיה‪ ,‬הכשפי‪ 7‬ויתר‬
‫‪32‬‬
‫תועבות עבודה זרה‪ ,‬בהסתמכו על טעוני רמב"‪ ,7‬כדבר 'שיקבל אותו אד‪ 7‬מבעלי האמת בעלי העיו‪,':‬‬
‫שה‪ 7‬בכלל בעלי ראייה ברורה מדעתו של אד‪ ,7‬ג‪ -‬א‪ -‬אי& לו עצמו ההכשרה הדרושה ו‪/‬או היכולת‬
‫להבי& את הוכחת שלילת‪ .-‬וזאת ג‪ -‬אילו לא נאסרו כל אלה בתורה‪ ,‬וקל וחומר שכ‪ 6‬הדבר‪ ,‬מכיוו&‬
‫שאיסור‪ -‬מפורש ומודגש בתורה‪.‬‬
‫רמב"‪ 7‬כתב ש'האיש הנבו‪ :‬המעי‪ :‬בתלמוד יכול לדעת מעלת כל גאו‪ :‬וגאו‪ :‬מדבריו בפירושיו'‪ ,‬וכ‪ 8‬הסביר זאת‪:‬‬
‫אמנ‪ 7‬הפירושי‪ 7‬הנמצאי‪ 7‬לכל הגאוני‪ 7‬יש יתרו‪ :‬לזה על זה לפי יתרו‪ :‬שכליה‪ ,7‬והאיש הנבו&‬
‫המעי& בתלמוד יכול לדעת מעלת כל גאו& וגאו& מדבריו בפירושו‪ .‬שילת סא(‬
‫לפי קביעה זו נוכל להערי‪ 8‬את מעלת רמב"‪' :‬מדבריו בפירושו' לפרק יח בדברי‪ 7‬ונבי‪ :‬שרמב"‪ 7‬עלה לאי‪:‬‬
‫ערו‪ 8‬על רמב"‪ ,:‬לא רק בעומק חשיבתו‪ ,‬אלא ג‪ 7‬ביושרו‪.‬‬
‫כדי לבסס קבלת דעות כוזבות שנוח לקבל‪ ,:‬היה צור‪ 8‬לערער את סמכות רמב"‪ 7‬ששלל‪ :‬מכל וכול‪ .‬ובעיקר חשוב‬
‫היה לערער את סמבותו מפני ששלל בחריפות רבה את היתר רוב הרבני‪ 7‬לעשות את התורה קרדו‪ 7‬לחפור בו‪,‬‬
‫והמלי= לה‪ 7‬להתפרנס ממעשה ידיה‪ .(1)7‬הדבר שמט את בסיסי ה'פרנסה' של הרוב הגדול של הרבני‪ 7‬וכדי‬
‫לערער את סמכותו ליצג את דעת חז"ל בנושא זה ובכל מה שלא היה נוח לה‪ ,7‬חלקו במקומות רבי‪ 7‬על סברתו‬
‫הברורה בייצוג דעת חז"ל‪ ,‬בטעוני‪ 7‬בלתי הגיוניי‪ ,7‬ובלתי הוגני‪.7‬‬
‫דוגמה למחלוקת בלתי הגיונית לגמרי על רמב"‪ 7‬יש בפרוש רמב"‪ :‬על ספר המצוות‪.‬‬
‫נזכרו למעלה ארבעה עשר העקרונות שניסח רמב"‪ 7‬כדי לקבוע מה ה‪ :‬מצוות התורה‪ ,‬ולפיה‪ 7‬מתקבלות תרי"ג‬
‫מצוות התורה בדיוק‪.‬‬
‫רמב"‪ 7‬הדגיש בעקרו‪ :‬הראשו‪ :‬שאי‪ :‬להכליל מצוות מדברי סופרי‪ ,7‬כמצוות מהתורה‪.‬‬
‫בעל הלכות גדולות כלל את קריאת ההלל שבו שבח דוד את ה' במצוות עשה‪ ,‬ורמב"‪ 7‬טע‪ :‬בתוק< שהדבר בלתי‬
‫הגיוני‪ ,‬אול‪ 7‬רמב"‪ :‬תמ‪ 8‬בדעת בעל הלכות גדולות והסתמ‪ 8‬על התלמוד בהלכות תענית ד< כח‪ ,‬א‪ 8‬אי‪ :‬שו‪ 7‬הגיו‪:‬‬
‫לסווג מצוות שנוסחו אחר מת‪ :‬תורה‪ ,‬כמצוות מהתורה‪ ,‬אלא כול‪ :‬מדברי סופרי‪ ,7‬ג‪ 7‬א‪ 7‬לכאורה יש בתלמוד‬
‫דעה כזו‪.‬‬
‫רב ור' חנינה ור' יונת‪ :‬ובר קפרא ור' יהושע ב‪ :‬לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא‬
‫שאי‪ :‬מוקד‪ 7‬ומאוחר בתורה ר' יוחנ‪ :‬ורשב"ל ר' יוחנ‪ :‬אמר הנביאי‪ 7‬והכתובי‪ 7‬עתידי‪ :‬ליבטל‬
‫וחמשה סיפרי תורה אינ‪ :‬עתידי‪ :‬ליבטל מה טעמא )דברי‪ 7‬ה( קול גדול ולא יס< רשב"ל אמר א<‬
‫מגילת אסתר והלכות אינ‪ :‬עתידי‪ :‬ליבטל נאמר כא‪ :‬קול גדול ולא יס< ונאמר להל‪) :‬אסתר ט( וזכר‪7‬‬
‫לא יסו< מזרע‪...7‬‬
‫ג‪ 7‬רמב"‪ 7‬ידע את קטע תלמוד זה ולא התיחס לדעה שהמגילה נאמרה למשה מסיני שהרי זה נוגד את‬
‫עקרו‪ :‬הבחירה החופשית‪ .‬ג‪ 7‬א‪ 7‬ה' יודע את העתיד‪ ,‬אי‪ :‬ידיעתו קובעת לאד‪ 7‬א‪ 7‬יזכה או יחטא‪ .‬אול‪7‬‬
‫א‪ 7‬נאמרה המגילה למשה‪ ,‬אזי כל מהלכי היהודי‪ 7‬בימי המגילה כבר נקבעו מראש וזה‪ ,‬כפי שמסביר‬
‫רמב"‪ 7‬בהלכות תשובה‪ ,‬בניגוד מוחלט להשקפת התורה‪ .‬לכ‪ :‬לא התיחס רמב"‪ 7‬לדברי‪ 7‬אלה‪ ,‬להלכה‪,‬‬
‫לעומת זאת את דברי רבי יוחנ‪ :‬ורשב"ל הביא בהלכות מגילה ב‪,‬כ ]יח[‪:‬‬
‫כל ספרי הנביאי‪ 7‬וכל הכתובי‪ ,7‬עתידי‪ :‬ליבטל לימות המשיח‪ ,‬חו= ממגילת אסתר‪--‬הרי היא קיימת‬
‫כחמישה חומשי תורה‪ ,‬וכהלכות של תורה שבעל פה‪ ,‬שאינ‪ :‬בטילי‪ ,:‬לעול‪ .7‬וא< על פי שכל זכרו‪:‬‬
‫הצרות ייבטל‪ ,‬שנאמר "כי נשכחו‪ ,‬הצרות הראשונות‪ ,‬וכי נסתרו‪ ,‬מעיניי" )ישעיהו סה‪,‬טז(‪--‬ימי‬
‫הפורי‪ 7‬לא ייבטלו‪ ,‬שנאמר "וימי הפורי‪ 7‬האלה‪ ,‬לא יעברו מתו‪ 8‬היהודי‪ ,7‬וזכר‪ ,7‬לא יסו< מזרע‪"7‬‬
‫)אסתר ט‪,‬כח(‪.‬‬
‫טעוני רמב"‪ :‬בנדו‪ :‬א< אינ‪ 7‬מתקרבי‪ 7‬להגיו‪ :‬הבהיר של רמב"‪ .7‬לפי שקולי בעל הלכות גדולות‪ ,‬שרמב"&‬
‫תומ‪ 6‬בה‪ ,-‬אפשר לכלול כמצוות מהתורה‪ ,‬כמעט כל הוראה‪ ,‬הנחיה או א< המלצה של חז"ל וכ‪ 8‬נגיע‬
‫לאלפי מצוות‪ ,‬גישה זו היתה נוחה למוני מצוות התורה‪ ,‬כי כאשר התקשו למצא את המספר‪ ,‬יכלו תמיד‬
‫ל'דלות' מהמלצות חז"ל ולקובע‪ :‬כמצוות מהתורה‪ .‬בעוד שרמב"‪ 7‬ניסח עיקרי‪ ,7‬המבוססי‪ -‬על דברי‬
‫חז"ל‪ ,‬ומאפשרי‪ 7‬קביעה ברורה וחד משמעית‪ ,‬של מצוות התורה‪ ,‬בדיוק מלא ומרשי‪.7‬‬
‫לאור כל זאת את דעת מי נעדי<? רמב"‪ :‬או רמב"‪ ,7‬ברורה לגמרי עדיפות שקולי רמב"‪ 7‬על אלה של רמב"‪ :‬וכל‬
‫יתר החולקי‪ 7‬על רמב"‪.7‬‬
‫‪33‬‬
‫נתבונ‪ :‬במחלוקת נוספת על רמב"‪ 7‬שלהבנת צדקת דבריו‪ ,‬דרוש‪ ,‬כפי שמדגיש רמב"‪ 7‬בפרושו למשנה ז בפרק ב‬
‫במסכת ראש השנה‪ ,‬רצו& לדעת את האמת ללא הטעייה עצמית‪ ,‬בנוס< לידע המדעי‪ ,‬ואלה דבריו‪:‬‬
‫ולא נפלה מחלוקת בי& בני אד‪ -‬והכחישו האמת אלא מחמת העדר הידיעה‪ .‬ולא יבי& ער‪ 6‬מה‬
‫שאמרנו בדברי‪ -‬אלו המעטי‪ -‬שקדמו ולא מה שנבאר באותו החיבור שנחבר אלא בעל אמונה ורצו&‬
‫לדעת האמת ואינו מטעה את עצמו‪ ,‬ובתנאי שכבר הכשיר עצמו שני‪ -‬רבות באות‪ -‬הלימודי‪-‬‬
‫המכשירי‪ -‬את האד‪ -‬עד שהשיג מה‪ 7‬ידיעה חשובה‪ ,‬וא‪ -‬לאו יהיו דברי בידו מחיר כסיל'‪) .‬משלי‬
‫יז‪,‬טז(‪.‬‬
‫מדוע לא הסתפק רמב"‪ 7‬ב'רצו‪ :‬לדעת אמת' והצרי‪ 8‬ג‪ 7‬ש'אינו מטעה עצמו'? כי אד‪ -‬שמטעה את עצמו‬
‫נדמה לו שהוא מבקש אמת‪ ,‬וזו השליה עצמית שכיחה‪ .‬לכ‪ :‬מדגיש רמב"‪' 7‬ואינו מטעה את עצמו' בנוס<‬
‫ל'רצו‪ :‬לדעת את האמת'‪ .‬את השיבוש כתוצאה מהטעיה עצמית‪ ,‬אפשר לראות במחלוקת על רמב"‪7‬‬
‫בהלכות קדוש החודש ז‪,‬ח ]ז[‪ ,‬ש‪ 7‬נאמר‪:‬‬
‫ומפני מה אי‪ :‬קובעי‪ :‬בחשבו‪ :‬זה בימי אד"ו‪--‬לפי שהחשבו‪ :‬הזה הוא לקיבו= הירח והשמש בהילוכ‪7‬‬
‫האמצעי‪ ,‬לא במקומ‪ 7‬האמיתי‪ ,‬כמו שהודענו; לפיכ‪ 8‬עשו יו‪ 7‬קביעה ויו‪ 7‬דחייה‪ ,‬כדי לפגוע ביו‪7‬‬
‫הקיבו= האמיתי‪ .‬כיצד‪--‬בשלישי קובעי‪ ,:‬ברביעי דוחי‪ ,:‬בחמישי קובעי‪ ,:‬בשישי דוחי‪ ,:‬בשבת קובעי‪,:‬‬
‫באחד בשבת דוחי‪ ,:‬בשני קובעי‪.:‬‬
‫והשיג ראב"ד על דברי רמב"‪ 7‬בהלכה ל ]ז[‪:‬‬
‫'א"א מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה‪ .‬ואני‬
‫איני מאנשיה‪ ,‬כי ג‪ -‬רבותי לא הגיעו אליה ע"כ לא נכנסתי בדבריו לבדוק אחריו‪ ...‬נפלא בעיני הפלא‬
‫ופלא‪ ,‬וא‪ 7‬יהיה המולד בבגה"ז על דר‪ 8‬האמצעי למה לא ידחה למחרתו אל המולד האמיתי‪ .‬ולדבריו‬
‫אי‪ :‬ראוי לקבעו לעול‪ 7‬ביו‪ 7‬מולדו‪ .‬ומה חטא אד"ו שלא יהיה בו המולד לעול‪ 7‬באמיתי ולעול‪7‬‬
‫ידחה‪ .‬ומה זכה בגה"ז שיהיה ולא ידחה‪ .‬ואנו קבלנו דחיית אד"ו משו‪ 7‬יו‪ 7‬ערבה שלא יבוא בשבת‪,‬‬
‫ומשו‪ 7‬יו‪ 7‬יוה"כ שלא יבוא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת‪...‬והוא בעיני כמתעתע‪ ,‬עכ"ל'‪.‬‬
‫ראב"ד‪ ,‬לא הבי‪ :‬את גדולת רמב"‪ 7‬וכי אד‪ 7‬גדול במוסר ובמדע כרמב"‪ 7‬אינו מתפאר וודאי שאינו‬
‫'בעיניו כמי שהגיע לתכליתה' של חוכמה כל שהיא‪ ,‬אלא שהוא ישר ואוביקטיבי לגבי בקיאותו בחישוב‬
‫מהלכי גרמי השמיי‪ 7‬וגישה כזאת ראינו בחז"ל‪:‬‬
‫ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משו‪ 7‬רבי שמעו‪ :‬ב‪ :‬יוחאי ראיתי בני עלייה וה‪ :‬מועטי‪ :‬א‪ 7‬אל< ה‪ :‬אני‬
‫ובני מה‪ :‬א‪ 7‬מאה ה‪ 7‬אני ובני מה‪ :‬א‪ 7‬שני‪ 7‬ה‪ :‬אני ובני ה‪) .:‬סוכה מה‪,‬ב(‬
‫ולא ראו בכ‪ 8‬חז"ל התפארות כל שהיא‪ ,‬אלא קביעה אוביקטיבית‪.‬‬
‫הבטוי 'המחבר הזה' א< הוא בטוי מזלזל כמו 'זה האיש'‪ ,‬בו מכנה ראב"ד את רמב"‪ 7‬במקו‪ 7‬אחר‪.‬‬
‫מתוכ‪ :‬ההשגה ומלשונה נית‪ :‬לעמוד על רמת ההבנה ורמת המוסר של המזלזל‪ .‬בהשגתו זו על רמב"‪,7‬‬
‫העיד ראב"ד על על עצמו שלא הוא ולא רבותיו הגיעו אליה )לחוכמת האסטרונומיה(‪ ,‬למרות שמצוה‬
‫ללומדה‪ ,‬ובכל זאת העז לאמר על רמב"‪ 7‬שהוא 'כמתעתע'‪ .‬אכ‪ :‬לאסטרונומיה‪ ,‬שהיא חוכמה מפוארת‬
‫כלשו‪ :‬רמב"‪ ,7‬לא הגיע ראב"ד ולא רבותיו‪ ,‬אבל היה בקי באסטרולוגיה שהיא עיקר עבודה זרה‪.‬‬
‫ולעצ‪ 7‬ההשגה‪ ,‬במבט ראשו‪ :‬צדק ראב"ד בשאלה‪:‬‬
‫נפלא בעיני הפלא ופלא‪ ,‬וא‪ 7‬יהיה המולד בבגה"ז על דר‪ 8‬האמצעי למה לא ידחה למחרתו אל המולד‬
‫האמיתי‪ .‬ולדבריו אי‪ :‬ראוי לקבעו לעול‪ 7‬ביו‪ 7‬מולדו‪ .‬ומה חטא אד"ו שלא יהיה בו המולד לעול‪7‬‬
‫באמיתי ולעול‪ 7‬ידחה?‬
‫מה התשובה לשאלת ראב"ד?‬
‫לדעת רמב"‪ 7‬בזמ‪ :‬שקודש החודש ע"י עדי‪ 7‬חל יו‪ 7‬כיפור ג‪ 7‬ביו‪ 7‬ששי‪ .‬שהרי הדבר מפורש במשנה‬
‫במסכת מנחות יא‪,‬ז‪:‬‬
‫‪...‬חל יו‪ -‬הכיפורי‪ ...-‬להיות ערב שבת‪ ,‬שעיר של יו‪ 7‬הכיפורי‪ 7‬נאכל לערב‪ ,‬הבבליי‪ :‬אוכלי‪ :‬אותו‬
‫כשהוא חי‪ ,‬מפני שדעת‪ :‬יפה‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫והדגיש רמב"‪ 7‬בפירושו למשנה זו‪:‬‬
‫‪...‬ודבר זה ממה שמבטל טענת כל מי שמתווכח וטוע& שלא היה צו‪ -‬כיפור כלל לא ביו‪ -‬ששי ולא‬
‫ביו‪ -‬ראשו&‪ ,‬וכל מה שנזכר במשנה הוא על דר‪ 8‬ההנחה אילו אירע‪ ,‬הרי דברה המשנה בהלכה‬
‫למעשה שהפלוניי‪ 7‬היו אוכלי‪ 7‬אותו חי‪ .‬ואי‪ :‬מקו‪ 7‬כא‪ :‬לשו‪ 7‬ויכוח‪ ,‬ואי אפשר לאמר שזה הנחה‬
‫למה שלא היה והרבה בתלמוד מה שמחזק דבר זה‪ ,‬אלא העני‪ :‬הול‪ 8‬אחר הראייה בזמ‪ :‬שהיה בי‪ :‬די‪,:‬‬
‫כמו שביארנו בראש השנה‪ ,‬דע זאת!‬
‫ומוסי< רמב"‪ 7‬בפירושו המפורט למשנה ז ]ו[ בפרק ב של מסכת ראש השנה‪:‬‬
‫‪...‬ואני מתפלא על אד‪ 7‬שמכחיש ומתוכח בדבר הברור ואומר שדת היהודי‪ 7‬אינו בנוי על ראיית‬
‫החדש‪ ,‬אלא על החשבו‪ :‬בלבד והוא מאמי‪ :‬בכל הלשונות האלה‪ ,‬ואיני חושב שהאומר כ‪ :‬מאמי‪ :‬בכ‪,8‬‬
‫אלא היתה מטרתו בדבר זה לנגח את יריבו באיזו צורה שתהיה שלא בצדק או בצדק כיו‪ :‬שלא מצא‬
‫מפלט מלח= הויכוח‪ .‬ומה שראוי שאתה תאמי‪ :‬שעיקר דתנו בנוי על הראייה‪ ,‬וא‪ 7‬לא ייראה החדש‬
‫משלימי‪ :‬שלשי‪ 7‬יו‪ 7‬לחודש היוצא‪ ,‬ולשונות המשנה והתלמוד ומעשיות רבות שארעו בעני‪ :‬זה במש‪8‬‬
‫כל השני‪ 7‬מעידי‪ 7‬באמיתות דבר זה‪ .‬אמר ה' החודש הזה לכ‪ 7‬ראש חודשי‪ ,7‬ובא בקבלה האמיתית‬
‫מלמד שהראה לו הקב"ה למשה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש‪ .‬ולא היו סומכי‪ :‬על החשבו‪:‬‬
‫אלא כדי לדעת א‪ 7‬ייראה או לא ייראה כמו שביארתי ל‪ ,8‬לא שיסמכו על החשבו‪ :‬בלבד ויעשו ראש‬
‫חודש על פי החשבו‪ :‬א‪ 7‬מחייב שייראה‪ .‬וסוד העיבור שמסר לו הקב"ה למשה בסיני הוא סדר חשבו‪:‬‬
‫שאפשר לדעת בו שעור קשת הראייה בדיוק‪...‬ולא נפלה מחלוקת בי‪ :‬בני אד‪ 7‬והכחישו האמת אלא‬
‫מחמת העדר הידיעה‪ .‬ולא יבי‪ :‬ער‪ 8‬מה שאמרנו בדברי‪ 7‬אלו המעטי‪ 7‬שקדמו ולא מה שנבאר באותו‬
‫החיבור שנחבר )שהתכווי‪ :‬רמב"‪ 7‬לכתוב על העיבור ולא הספיק(‪ ,‬אלא אד‪ 7‬דתי ובעל אמונה ורצו&‬
‫לדעת האמת ואינו מטעה את עצמו‪ ,‬ובתנאי שכבר הכשיר עצמו שני‪ 7‬רבות באות‪ 7‬הלימודי‪7‬‬
‫המכשירי‪ 7‬את האד‪ 7‬עד שהשיג מה‪ 7‬ידיעה חשובה‪ ,‬וא‪ 7‬לאו יהיו דברי בידו מחיר כסיל'‪.‬‬
‫מדוע לא הסתפק רמב"‪ 7‬ב'רצו‪ :‬לדעת אמת' והצרי‪ 8‬ג‪ 7‬ש'אינו מטעה עצמו'? כי אד‪ -‬שמטעה את עצמו‬
‫נדמה לו שרצונו לדעת אמת‪ ,‬וזו השליה עצמית נוחה‪.‬‬
‫וראוי ללמוד בעיו‪ :‬את כל פירושו המפורט‪.‬‬
‫מפליא מאד מה שנמצא במאירי על ראש השנה כ‪,‬א )עמ' ‪:(46‬‬
‫אע"פ שבזמ‪ :‬חכמי המשנה היו מקדשי‪ :‬אל פי הראייה‪ ,‬א‪ 7‬הוצרכו לעבר את אלול כדי שלא יארע יו‪7‬‬
‫הכפורי‪ 7‬בסמו‪ 8‬לשבת מלפניה או מלאחריה‪ ,‬מעברי‪ :‬אותו מפני המתי‪ 7‬שלא ישתהו יותר מדאי‪...‬‬
‫לכאורה‪ ,‬חולק המאירי על רמב"‪ -‬מבלי להזכיר כלל את דעתו?! וזה אינו מתקבל על הדעת‪ ,‬כי המאירי‬
‫החשיב מאד את הרמב"‪ ,7‬כינה אותו 'גדולי המחברי‪ '7‬והביא את דעתו בעקביות ג‪ -‬כשלא הסכי‪ -‬לה‪.‬‬
‫וכ‪ 8‬כתב המאירי על משנה תורה בהקדמתו לפרושו בית הבחירה בכר‪ 8‬ברכות עמ' כה‪:‬‬
‫'‪...‬עד שיודע הכל הלכות הלכות בשלמות‪ ,‬חבור כולל ושל‪ 7‬עליו אי& להוסי; וממנו אי& לגרוע‪ ,‬לפניו‬
‫לא היה כ& מחבורי הגאוני‪ -‬והרבני‪ -‬מסדר כל העניני‪ 7‬בחכמת התלמוד‪ ,‬איש על דגלו בסדור‬
‫מתוק& ושל‪ -‬כמוהו ואחריו לא יהיה כ&‪'...,‬‬
‫וכיוו‪ :‬שאי& המאירי מזכיר את שרמב"‪ 7‬דחה בהחלטיות את הדעה שבזמ‪ :‬שהיו מקדשי‪ 7‬לפי הראייה לא‬
‫חל יו‪ 7‬כיפורי‪ 7‬ביו‪ 7‬ששי‪ ,‬לא יתכ‪ :‬שאלה דברי המאירי‪ ,‬אלא דברי החולקי‪ 7‬על רמב"‪ 7‬שכדי להחדיר‬
‫את דעת‪ 7‬היגיהו את התלמוד‪ ,‬את פירוש המשנה של רמב"‪ ,7‬את משנה תורה‪ ,‬את דברי הגאוני‪ (3) 7‬ואת‬
‫המאירי )ראה דיו‪ :‬בדעת המאירי על נוסח הלכות עירובי‪ :‬ו‪,‬ו(‪.‬‬
‫ואכ‪ :‬לפי תיאור רמב"‪ 7‬את מניעי החולקי‪ 7‬על האמור במשנה‪:‬‬
‫‪...‬ואני מתפלא על אד‪ 7‬שמכחיש ומתוכח בדבר הברור ואומר שדת היהודי‪ 7‬אינו בנוי על ראיית‬
‫החדש‪ ,‬אלא על החשבו‪ :‬בלבד והוא מאמי‪ :‬בכל הלשונות האלה‪ ,‬ואיני חושב שהאומר כ‪ :‬מאמי‪ :‬בכ‪,8‬‬
‫אלא היתה מטרתו בדבר זה לנגח את יריבו באיזו צורה שתהיה שלא בצדק או בצדק כיו‪ :‬שלא מצא‬
‫מפלט מלח= הויכוח‪.‬‬
‫לא יתכ‪ :‬שרב סעדיה גאו‪ :‬והמאירי בי‪ :‬אלה 'שהכחישו והתכוכחו בדבר הברור' וא< לא הגיוני שכדי לקי‪7‬‬
‫את מצוות התורה לקדש את החודש לפי הראייה‪ ,‬יחללו עדי הראייה את השבת‪) ,‬משנה‪ ,‬מסכת ראש‬
‫‪35‬‬
‫השנה א‪ ,‬ג(‪ ,‬וע‪ 7‬זאת לעבר את החודש 'מפני המתי‪ 7‬שלא ישתהו יותר מדאי‪ '...‬כמיוחס למאירי‪ ,‬ו‪/‬או‬
‫כדעת ראב"ד 'משו‪ 7‬יו‪ 7‬ערבה שלא יבוא בשבת'‪ .‬א‪ ,8‬מעבר לשיקול הגיוני‪-‬הלכתי זה‪ ,‬הרי יש עדות‬
‫ברורה במשנה שחל יו‪ 7‬כיפור בערב שבת!‬
‫ולכ‪ :‬ברור שאי‪ :‬זו דעת רב סעדיה גאו‪ :‬ולא דעת המאירי‪ ,‬אלא שהחולקי‪ 7‬על רמב"‪ 7‬ייחסו לרב סעדיה‬
‫גאו‪ :‬ומאירי דעה הנוגדת את דבריו‪ ,‬כמו שעשו במקומות רבי‪.7‬‬
‫לסיכו‪ :7‬כשנקבע המולד לפי עדי‪ ,7‬לא נהג הכלל 'לא אד"ו ראש' וחל יו‪ -‬כיפור בערב שבת‪ ,‬כי זה די&‬
‫תורה‪ .‬אול‪ 7‬בזמ‪ :‬שנקבע המולד על ידי חשבו‪ ,:‬ויש צור‪ 8‬בימי דחייה כדי לקרב את מועד המולד המחושב‬
‫למועד האמיתי‪ ,‬נקבע כלל 'לא אד"ו ראש'‪ ,‬לימי הדחייה‪ ,‬ולא 'לא בה"ז ראש'‪ ,‬או ימי דחייה אחרי‪ .7‬יתכ‪:‬‬
‫שרמב"‪ 7‬לא הזכיר שנבחר 'לא אד"ו ראש' בגלל 'המתי‪ 7‬שלא ישתהו יותר מדי' ו‪/‬או כדי ש'יו‪ 7‬ערבה‬
‫שלא יבוא בשבת'‪ .‬ויתכ‪ :‬שלא הזכיר זאת‪ ,‬כדי להוציא מלב‪ 7‬של הסוברי‪ 7‬שא< בזמ‪ :‬קידוש החודש על‬
‫פי הראייה‪ ,‬נהגו לעברו בגלל סיבות כאלה או אחרות‪.‬‬
‫זו התשובה המלאה לשאלות ראב"ד‪ ,‬אכ‪ :‬לא חטא אד"ו אלא חטאו אלה שהתעלמו מהאמת כדי לחלוק‬
‫על רמב"‪ ,7‬וה‪ 7‬המתעתעי‪.7‬‬
‫ומדוע חלקו ראב"ד ואחרי‪ 7‬על רמב"‪ 7‬בנושא זה? את זאת מסביר רמב"‪ 7‬בפירושו למשנה‪ ,‬הנ"ל‪:‬‬
‫ולא נפלה מחלוקת בי& בני אד‪ -‬והכחישו האמת אלא מחמת העדר הידיעה‪...‬‬
‫ועל הידע בשיטות חישוב מתקדמות המצריכות הכשרה של‪:‬‬
‫שני‪ -‬רבות באות‪ -‬הלימודי‪ -‬המכשירי‪ -‬את האד‪ -‬עד שהשיג מה‪ 7‬ידיעה חשובה‪,‬‬
‫כותב רמב"‪ 7‬בהלכות קידוש החודש יא‪,‬ד‪:‬‬
‫ואל יהיו דרכי‪ 7‬אלו קלי‪ 7‬בעיני‪ ,8‬מפני שאי‪ :‬אנו צריכי‪ :‬לה‪ 7‬בזמ‪ :‬הזה‪:‬‬
‫שאלו הדרכי‪ ,-‬דרכי‪ -‬רחוקי‪ -‬ועמוקי‪ -‬ה&; והוא סוד העיבור שהיו החכמי‪ 7‬הגדולי‪ 7‬יודעי‪ 7‬אותו‪ ,‬ואינ‪:‬‬
‫מוסרי‪ :‬אותו לכל אד‪ 7‬אלא לסמוכי‪ 7‬נבוני‪.7‬‬
‫ונשי‪ 7‬לב שרמב"‪ 7‬כותב שאי‪ :‬צריכי‪ :‬לחישובי‪ 7‬אלה בזמ‪ :‬הזה‪ ,‬אלא רק בזמ‪ :‬שהיו קובעי‪ 7‬את המולד‬
‫על פי עדי‪ .7‬וברור שכדי לבדוק את אמינות העדי‪ ,-‬היה צור‪ 6‬לדעת את מועד המולד בדיוק ולא רק‬
‫בקירוב‪ .‬ומדגיש רמב"‪:7‬‬
‫אבל זה החשבו‪ :‬שמחשבי‪ :‬בזמ& שאי& בית די& לקבוע על הראייה שאנו מחשבי‪ :‬בו היו‪ ,7‬אפילו‬
‫תינוקות של בית רב‪ :‬מגיעי‪ :‬עד סופו‪ ,‬בשלושה ארבעה ימי‪.7‬‬
‫קשה להבי‪ :‬את דברי רמב"‪ 7‬אלה‪ ,‬כי ג‪ 7‬מבוגרי‪ 7‬מתקשי‪ 7‬להבי‪ :‬את 'החשבו‪ :‬שאנו מחשבי‪ 7‬בו היו‪,'7‬‬
‫ויתכ‪ :‬שאינו מתכווי‪ :‬לחשבו‪ :‬שבהלכות קידוש החודש‪ .‬וחשבו‪ :‬זה מפושט ותוצאותיו אינ‪ :‬מדוייקות אלא‬
‫מקורבות‪ .‬ורק מי שמבי‪ :‬את סוד העבור‪:‬‬
‫שהיו החכמי‪ 7‬הגדולי‪ 7‬יודעי‪ 7‬אותו‪ ,‬ואינ‪ :‬מוסרי‪ :‬אותו לכל אד‪ 7‬אלא לסמוכי‪ 7‬נבוני‪.7‬‬
‫יכול להבי‪ :‬את החישוב המדוייק ואת הדרכי‪ 7‬לקרב את תוצאות החישוב המקורב לזמ‪' :‬הקיבו= האמתי‬
‫של הירח והשמש' על ידי קביעת סדרת דחיות‪ ,‬הכוללת את 'לא אד"ו ראש'‪.‬‬
‫ובהלכות קדוש החודש ז‪,‬ח‪-‬ט הוא קובע מה הסבה העיקרית לדחיות כולל דחיית "לא אד"ו ראש"‪:‬‬
‫ועיקר שאר הארבע דחייות האלו‪ ,‬הוא זה העיקר שאמרנו‪ ,‬שהחשבו& הזה במהל‪ 6‬אמצעי; וראיה‬
‫לדבר‪ ,‬שהרי המולד יהיה בליל שלישי ויידחה לחמישי‪ ,‬ופעמי‪ 7‬רבות לא ייראה ירח בליל חמישי‪ .‬ולא‬
‫עוד‪ ,‬אלא ולא בליל שישי‪ ,‬מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קיבו= אמיתי אלא בחמישי‪ .‬קידוש‬
‫החודש ז‪,‬ט ]ח[‪.‬‬
‫ובהמש‪ 8‬פירושו המפורט למשנה ז ]ו[ בפרק ב של מסכת ראש מוסי< רמב"‪:7‬‬
‫‪36‬‬
‫וסבות כל השנויי‪ 7‬האלה וידיעת‪ 7‬אי אפשר לדעת אות‪ 7‬אלא אחרי ידיעת סוגי למודי‪ 7‬מופתיי‪7‬‬
‫רבי‪ 7‬וחוכמת התכונה‪ .‬והיו מחשבי‪ 7‬מהל‪ 8‬הלבנה בכל חודש ויודעי‪ 7‬א‪ 7‬יראה א‪ 7‬לא יראה כפי‬
‫מה שמראה החשבו‪ :‬המדוייק‪...‬‬
‫אלא שהחשבו‪ :‬המדויק נשכח וכותב רמב"‪ 7‬בפירוש המשנה ראש השנה ב‪,‬ז‪:‬‬
‫וחשבו‪ :‬זה שבידינו היו‪ 7‬הוא חלק מאותו חשבו‪ :‬ומבואו‪ ,‬שאינו אלא חשבו‪ :‬קבו= השמש והירח‬
‫האמצעי בלבד‪ .‬ואבאר ל‪ 8‬בחבור מיוחד עני‪ :‬העבור הזה‪...‬‬
‫כנראה שלא הספיק רמב"‪ 7‬לחבר חיבור מיוחד זה‪ .‬לא ידוע היו‪ 7‬על מציאות חיבור מיוחד שכתב רמב"‪7‬‬
‫לבאר את סוד העבור‪ ,‬א‪ 8‬נראה מדבריו אלה ומדבריו בהלכות קידוש החודש )פרק י‪,‬ו ]ז[‪ .‬ופרק יא‪,‬ב‪-‬ד(‪,‬‬
‫שידע דרכי חישוב מפורטות יותר ומדוייקות‪ .‬שהרי לא נית‪ :‬לנסח חשבו‪ :‬מקורב ודחיות לחשבו‪ :‬זה כדי‬
‫שיתאי‪ 7‬לחשבו‪ :‬המדויק‪ ,‬מבלי לדעת את החשבו‪ :‬המדויק עצמו‪ .‬וג‪ 7‬א‪ 7‬נאמר שהחשבו‪ :‬המדוייק‬
‫נשכח ונותר רק המקורב והדחיות‪ ,‬ברור שא‪ 7‬רמב"‪ 7‬קובע שהדחיות נועדו לקרב את קבו= ההשמש‬
‫והירח האמצעי לקבו= האמיתי‪ ,‬הרי שידע ג‪ 7‬את חישוב מועד הקבו= האמתי‪ .‬כאמור‪ ,‬לא נמצא בידינו‬
‫חיבור רמב"‪ 7‬העוסק בסוד העיבור ובחישוב המדוייק‪ ,‬יתכ‪ :‬שלא הספיק לכותבו ויתכ‪ :‬שאבד‪.‬‬
‫כיו‪ 7‬מאפשר הידע האסטרונומי למצא את מועד המולד בדיוק‪ .‬שיכחת סדר החשבו‪ :‬שמסר הקב"ה למשה בסיני‪,‬‬
‫מזכירה את שיכחת שלושת אלפי‪ 7‬ההלכות בימי אבלו של משה שהחזיר‪ :‬עתניאל ב‪ :‬קנז בפילפולו )תלמוד בבלי‬
‫תמורה טז‪,‬א(‪ .‬במש‪ 8‬הזמ‪ :‬פיתחו האסטרונומי‪' 7‬בפילפול‪ '7‬שיטות חישוב כעי‪ :‬סדר החשבו‪ :‬שמסר ה' למשה‬
‫בסיני‪ ,‬והחזירו את האפשרות למצא את מועד המולד המדוייק‪.‬‬
‫נמצא שהסיבה הראשונית והעיקרית לדחיות‪ ,‬היא לפגע 'ביו‪ -‬הקיבו< האמיתי'‪ .‬אלא שלמטרה זו‪ ,‬לא הכרחי‬
‫לקבע את ימי אד"ו‪ ,‬ואפשר לקבוע לדחיה שלושה ימי‪ 7‬אחרי‪ 7‬בשבוע‪ ,‬למשל בה"ז‪ ,‬אול‪ 7‬מאחר שאי‪ :‬קובעי‪7‬‬
‫היו‪ 7‬לפי הראייה‪ ,‬אלא לפי חישוב מקורב‪ ,‬תאריכי המועדי‪ 7‬רק מקורבי‪ 7‬ולכ‪ :‬בדחיות שנועדו לקרב את המועד‬
‫המחושב למועד האמיתי‪ ,‬עדי< לבחור באד"ו מאשר בבה"ז‪ ,‬כי אז לא יחול כיפור לא בערב שבת ולא ביו‪ 7‬ראשו‪,:‬‬
‫אלא ששיקול זה משני‪ ,‬והוא תק; רק בקביעה לפי חשבו& ולא לפי ראייה‪ .‬ונשארת הסיבה העיקרית לדחיות‪,‬‬
‫לקרב את יו‪ -‬קביעת ראש השנה למועד האמיתי של קיבו< השמש והירח‪ ,‬ולא כדי למנע שיחול יו‪ -‬כיפור סמו‪6‬‬
‫לשבת‪.‬‬
‫אי‪ :‬רמב"‪ 7‬מזכיר במשנה תורה דעת הסוברי‪ 7‬שבחירת אד'"ו לדחייה‪ ,‬היתה‪:‬‬
‫משו‪ 7‬יו‪ 7‬ערבה שלא יבוא בשבת‪ ,‬ומשו‪ 7‬יו‪ 7‬יוה"כ שלא יבוא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת‪...‬‬
‫וכי דחייה זו נהגה ג‪ 7‬בזמ‪ :‬שקדשו בית די‪ :‬לפי הראייה‪ ,‬כקבלת ראב"ד ורבותיו‪.‬‬
‫כפי שיוכח בהמש‪ 8‬הצטיי‪ :‬רמב"‪ 7‬ביושר וההגינות ללא פשרות‪ ,‬וכמעט אפשר לאמר שאי‪ :‬דומה לו ביושרו‪ .‬לאמר‬
‫שרמב"‪' 7‬כמתעתע' מוכיח על הגינותו והגיונו של המעז להתבטא כ‪ .8‬יש מקו‪ 7‬לשער שרמב"‪ 7‬לא הזכיר שקול‬
‫זה מכיו‪ :‬שלדעתו‪ ,‬והוא מוכיח זאת‪ ,‬טע‪ -‬זה שולי‪ ,‬וכדי להוציא מלב‪ 7‬של הטועני‪ 7‬שהוא הטע‪ 7‬העיקרי ו‪:-‬‬
‫שדת היהודי‪ 7‬אינו בנוי על ראיית החודש אלא על החשבו‪ :‬בלבד והוא מאמי‪ :‬בכל הלשונות האלה‪.‬‬
‫)משנה ז ]ו[ בפרק ב של מסכת ראש השנה(‪.‬‬
‫לדעת רמב"‪ 7‬דת היהודי‪ -‬בנוי על ראיית החודש והחישוב בא רק לגלות א‪ -‬מועד ראיית הלבנה על ידי‬
‫העדי‪ -‬אפשרי‪ ,‬כי א‪ 7‬אינו אפשרי‪ ,‬ה‪ 7‬טועי‪ 7‬או שה‪ 7‬עדי שקר‪.‬‬
‫נמצא שהתשובה לשאלתו של ראב"ד‪:‬‬
‫ומה חטא אד"ו שלא יהיה בו המולד לעול‪ 7‬באמיתי ולעול‪ 7‬ידחה‪ .‬ומה זכה בגה"ז שיהיה ולא ידחה‪.‬‬
‫לא חטא אד"ו ולא זכה בגה"ז‪ ,‬אלא שקירוב מועד המולד הממוצע למועד המדוייק‪) ,‬האמיתי( הצרי‪8‬‬
‫דחיות‪ .‬ונבחרו אד"ו‪ ,‬כי כ‪ 8‬לא יחול כיפור בערב שבת ולא ביו‪ 7‬ראשו‪ .:‬אול‪ 7‬זאת רק בזמ‪ :‬שנקבע הלוח‬
‫על ידי חישוב מקורב‪ ,‬אבל בזמ‪ :‬שקודש החודש על ידי בית די‪ :‬על פי ראייה‪ ,‬חל יו‪ 7‬כיפור ג‪ 7‬במוצאי‬
‫שבת וג‪ 7‬ביו‪ 7‬ראשו‪.:‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬ג‪ 7‬במקרה זה יש להאמי‪ :‬לרמב"‪ 7‬ולתהות עד כמה רחוקי‪ 7‬היו ראב"ד ואחרי‪ 7‬מלהבי‪ :‬את דרכי‬
‫החישוב וסבות הדחיות‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בסו< ההקדמה למשנה תורה כותב רמב‪':7‬לפי שאד‪ 7‬קורא בתורה שבכתב תחילה ואזחר כ‪8‬‬
‫קורא בזה ויודע ממנו תורה שבע"פ כולה ואינו צרי‪ 8‬לקרות ספר אחר ביניה‪) .'7‬כדאי להוסי< כא‪:‬‬
‫את דברי רמב‪ 7‬באגרתו לר' יהודה בהוצאת קאפח של אגרות רמב‪ 7‬בה הוא דגיש שחשוב לדעת‬
‫את‬
‫ההלכות ולא להתפלפל בדיוני הגמרא‪(.‬‬
‫וידע ממנו וכו'‪ .‬א"א סבר לתק‪ :‬ולא תיק‪ :‬כי הוא עזב דר‪ 8‬כל‬
‫המחברי‪ 7‬אשר היו לפניו כי ה‪ 7‬הביאו ראיה לדבריה‪ 7‬וכתבו הדברי‪ 7‬בש‪ 7‬אומר‪ 7‬והיה לו בזה‬
‫תועלת גדולה כי פעמי‪ 7‬רבות יעלה על לב הדיי‪ :‬לאסור או להתיר וראייתו ממקו‪ 7‬אחד ואילו ידע‬
‫כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו‪ .‬ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי‬
‫ומראייתי בשביל חבור זה המחבר‪ .‬א‪ 7‬החולק עלי גדול ממני הרי טוב וא‪ 7‬אני גדול ממנו למה‬
‫אבטל דעתי מפני דעתו‪ .‬ועוד כי יש דברי‪ 7‬שהגאוני‪ 7‬חולקי‪ 7‬על זה המחבר בירר דברי האחד‬
‫וכתב‪ 7‬בחיבורו ולמה אסמו‪ 8‬אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק‬
‫עמו א‪ 7‬הוא ראוי לחלוק א‪ 7‬לא‪ .‬אי‪ :‬זה אלא כל קבל די רוח יתירא‬
‫ביה‪:‬‬
‫מתו‪ 8‬השגה זו רואי‪ 7‬עד כמה לא הכיר ראבד גדולת רמב‪ 7‬וכנראה כתב דברי‪ 7‬אלה בלי לשי‪ 7‬לב לדברי‬
‫רמב‪ 7‬בהקדמת פרוש המשנה בה הוא מסביר מדוע חשוב לכתוב דעות חכמי‪ 7‬שנדחו ובהקדמה למשנה‬
‫תורה הוא מדגיש מדוע נמנע מלהביא את הדעות השונות‪ .‬ויש לציי‪ :‬רת הערת רב חיי‪ 7‬העליר שכל אלה‬
‫שבקרו את רמב"‪ 7‬על שלא הביא מקור להלכות משנה תורה‪ ,‬לא שמו לב שבספר המצוות הביא למעשה‬
‫את כל המקורות‪ .‬בהשגה זה כמו בהשגתו בהלכות קידוש החודש ז‪,‬ז‪ ,‬מגיע ראבד למסקנה מבישה על‬
‫רמב‪ :7‬כא‪ :‬שהוא בעל גאווה וש‪ 7‬שהוא '‪...‬בעיני כמתעתע'‪.‬‬
‫)ר' שלמה ב‪ :‬אברה‪ 7‬טוע‪ :‬שכא‪ :‬צדק ראבד בהלכות קדוש החודש ז‪,‬ז‪ ,‬שהסבות שרמב‪ 7‬מונה ל‪'-‬לא אדו‬
‫ראש' אינ‪ :‬קבילות‪ ,‬ורמב‪ 7‬עשה זאת ביודעי‪' .:‬והוא כמתעתע'‪ ,‬א‪ 8‬לדעתי אי‪ :‬שחר לכ‪ 8‬והסברתי זאת‬
‫בפרק החמישי בסדרה 'כיצד‬
‫להתיחס לזרויות בדברי חז"ל‬
‫מואני‬
‫חושב שיש לעי‪ :‬יותר כדי להבי‪ :‬כוונתו של רמב‪ 7‬שהאמת‬
‫היתה נר לרגליו‪ ,‬א‪ 8‬אולי זה כמו שמותר לאמר לע"ה בעניני טבל‪ ,‬דבר‬
‫שאינו אמת‪ ,‬כדי שימנע מפעולה אסורה? וכאמור צ"ע מעמיק(‬
‫)‪ (1‬בהלכות תלמוד תורה ג‪,‬ט‪-‬יא‪ ,‬נאמר‪:‬‬
‫כל המשי‪ 7‬על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה‪ ,‬ויתפרנס מ‪ :‬הצדקה‪--‬הרי זה חילל את‬
‫הש‪ ,7‬וביזה את התורה‪ ,‬וכיבה מאור הדת‪ ,‬וגר‪ 7‬רעה לעצמו‪ ,‬ונטל חייו מ‪ :‬העול‪ 7‬הבא‪ :‬לפי‬
‫שאסור ליהנות בדברי תורה‪ ,‬בעול‪ 7‬הזה‪.‬‬
‫אמרו חכמי‪ ,7‬כל הנהנה מדברי תורה‪ ,‬נטל חייו מ‪ :‬העול‪ .7‬ועוד ציוו ואמרו‪ ,‬לא תעש‪ 7‬עטרה להתגדל בה‪ ,:‬ולא‬
‫קורדו‪ 7‬לחפור בה‪ .:‬ועוד ציוו ואמרו‪ ,‬אהוב את המלאכה‪ ,‬ושנא את הרבנות‪ .‬וכל תורה שאי‪ :‬עימה מלאכה‪ ,‬סופה‬
‫בטילה; וסו< אד‪ 7‬זה‪ ,‬שיהא מלסט‪ 7‬את הברייות‪.‬‬
‫מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו‪ ,‬ומידת חסידי‪ -‬הראשוני‪ -‬היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה‬
‫שבעול‪ -‬הזה‪ ,‬ולעול‪ -‬הבא‪ :‬שנאמר "יגיע כפי‪ ,8‬כי תאכל; אשרי‪ ,8‬וטוב ל‪) "8‬תהילי‪ 7‬קכח‪,‬ב(‪"--‬אשרי‪ "8‬בעול‪7‬‬
‫הזה‪" ,‬וטוב ל‪ "8‬לעול‪ 7‬הבא שכולו טוב‪.‬‬
‫ואת זאת לא רצו רוב תלמידי החכמי‪ 7‬לקבל ובפרקי‪ 7‬הבאי‪ 7‬יתברר עד כמה צדק רמב"‪ 7‬בהבנת‬
‫דברי חז"ל ג‪ 7‬בנושא זה‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫)‪ (2‬דוגמה לשנוי דברי המאירי על משנה תורה המתיחסי‪ 7‬לאותה הלכה‪ ,‬כשה‪ 7‬מופיעי‪ 7‬במקומות‬
‫שוני‪ ,7‬יש בהלכות ערובי‪ :‬ו‪,‬ו נאמר‪:‬‬
‫אי‪ :‬מערבי‪ :‬עירובי תחומי‪ ,:‬אלא לדבר מצוה‪--‬כגו‪ :‬שהיה רוצה ליל‪ 8‬לבית האביל‪ ,‬או למשתה של‬
‫נישואי‪ ,:‬או להקביל פני רבו‪ ,‬או חברו שבא מ‪ :‬הדר‪ ,8‬וכיוצא באלו; או מפני היראה‪--‬כגו‪ :‬שהיה‬
‫רוצה לברוח מ‪ :‬הגויי‪ ,7‬או מ‪ :‬הליסטי‪ ,7‬וכיוצא בזה‪ .‬וא‪ 7‬עירב שלא לאחד מכל אלו‪ ,‬אלא‬
‫לדברי הרשות‪--‬הרי זה עירוב‪.‬‬
‫בשנויי נוסחאות פרנקל ערוב ו‪,‬ו נכתב‪:‬‬
‫'הרי זה ערוב‪ .‬כ"ה באו"ז )סי קפ"ו(‪ ,‬במ"מ‪ ,‬במ"ע בטור‪ ,‬בכתה"י ובדפו'‪ ,‬וז"ל המאירי )עירובי‪:‬‬
‫לד< פב‪ (.‬אחרי שהביא גירסתנו "וכ‪ :‬כתבוה גדולי המחברי‪ 7‬לפי מה שמצאנו ברוב ספרי‪ 7‬אלא‬
‫שבקצת ספריה‪ 7‬ומ‪ :‬המדוייקי‪ 7‬שבה‪ 7‬מצאתי שכתבו 'הרי זה אינו עירוב'‪ ,‬ובפסחי‪) 7‬לד< מט‪(.‬‬
‫כתב וז"ל "ואע"פ שבקצת ספרי גדולי המחברי‪ 7‬נמצא שא‪ 7‬עירב הוי עירוב כבר נתברר שטעות‬
‫סופר היה"‪ ,‬ועי' מ"מ‪ '.‬ע"כ משנויי נוסחאות פרנקל‪.‬‬
‫לברור הנוסח‪ :‬הבטוי 'הרי זה אינו עירוב' אינו סגנו‪ :‬רמב"‪ .7‬בארבעה עשר מקומות כותב רמב"‪-‬‬
‫'אינו עירוב' ורק בהלכה זו‪ ,‬ורק באות‪ -‬ספרי‪ -‬בה‪ -‬נזכרי‪ -‬הדברי‪ -‬המיוחסי‪ -‬למאירי )ואשר‬
‫אינ‪ 7‬בנמצא היו‪ ,(7‬נמצא 'הרי זה אינו עירוב'‪ .‬לכ‪ :‬סביר מאוד שהנוסח המקורי היה כפי שהוא‬
‫לפנינו בכל המקורות שהיו לפני צוות פרנקל‪' :‬הרי זה עירוב'‪ ,‬ונמצא 'מגיה' שסבר שאינו עירוב‬
‫והוסי< את המילה 'אינו'‪ ,‬אחר המילה 'זה'‪ ,‬וכ‪ 8‬נוצר הנוסח המוזר 'הרי זה אינו עירוב'‪ .‬ראה ג‪7‬‬
‫דיו‪ :‬קאפח בנוסח‪.‬‬
‫ולעצ‪ 7‬הערת המאירי‪ .‬לכאורה חל שנוי בהתיחסות המאירי להלכה זו‪ :‬בעירובי‪ :‬ו‪,‬ו הוא מספר על‬
‫הגירסה 'הרי זה אינו עירוב' שמצאה רק במעוט ספרי‪ ,7‬אלא שהוא מתאר‪ 7‬כ'המדוייקי‪,'-‬‬
‫בפסחי‪ 7‬הוא מיחס גירסה זאת כבר לרוב הספרי‪ 7‬שהרי הוא כותב 'ואע"פ שבקצת ספרי גדולי‬
‫המחברי‪ 7‬נמצא שא‪ 7‬עירב הוי עירוב'‪ ,‬מכא‪ :‬שברוב ספריה‪ 7‬נמצא ש'אינו עירוב'‪ ,‬ולבסו< מגיע‬
‫לקביעה 'שנתברר שהיה )הנוסח 'הרי זה עירוב'( טעות סופר'‪.‬‬
‫קשה ליחס למאירי דברי‪ 7‬אלה כי‪:‬‬
‫א‪ .‬אי‪ :‬להניח שהמאירי לא בדק את ספרי משנה תורה כאשר קבע שברוב‪ 7‬כתוב 'הרי זה ערוב' ורק במיעוט‪' 7‬הרי‬
‫זה אינו עירוב'‪ ,‬ואכ‪ :‬לפי עדות צוות פרנקל‪ ,‬למעשה בכל המקורות שהיו לפניה‪ ,7‬הגירסה היא 'הרי זה עירוב'‪.‬‬
‫וא‪ 7‬כ‪ 8‬אי‪ 8‬להבי‪ :‬שבפסחי‪ 7‬קבע המאירי את ההפ‪ ,8‬הא‪ 7‬נשתנו הספרי‪ 7‬וכתה"י?!‬
‫ויתר מזה‪ ,‬שבפסחי‪ 7‬החליט המאירי שנתברר שהנוסח 'הרי זה עירוב' שנמצא ברוב ספרי משנה תורה‪ ,‬כדבריו‬
‫בעירובי‪ ,:‬ובכל כתה"י והדפוסי‪ 7‬שהיו לפני צוות פרנקל‪ ,‬טעות סופר'‪.‬‬
‫במלי‪ 7‬אחרות הקביעה המיוחסת למאירי‪ ,‬שברוב הספרי‪ 7‬כתוב 'הרי זה אינו עירוב'‪ ,‬אינה נכונה! נוסח זה איננו‬
‫אפילו במיעוט המקורות שלפנינו‪ .‬לכ‪ :‬ההערה המיוחסת למאירי‪ ,‬שמיעוט הספרי‪ 7‬בה‪ 7‬נמצאת הגירסה 'הרי זה‬
‫אינו עירוב' ה‪' 7‬מהמדוייקי‪ '7‬שבספרי משנה תורה‪ ,‬נראית מגמתית‪ .‬וביחוד מדהימה הקביעה הלא נכונה‬
‫בפסחי‪ ,7‬המיוחסת למאירי‪ ,‬שברוב ספרי משנה תורה הנוסח הוא 'הרי זה אינו עירוב'‪ ,‬קביעה שסותרת והופכת‬
‫את דברי המאירי עצמו‪ ,‬בעירובי‪.:‬‬
‫לאור כל הטעוני‪ 7‬האלה‪ ,‬ברור שלא המאירי כתב את הפיסקה בעירובי‪::‬‬
‫'אלא שבקצת ספריה‪ 7‬ומ‪ :‬המדוייקי‪ 7‬שבה‪ 7‬מצאתי שכתבו 'הרי זה אינו עירוב'‪,‬‬
‫ולא את המובא בשמו בפסחי‪) 7‬לד< מט‪:(.‬‬
‫"ואע"פ שבקצת ספרי גדולי המחברי‪ 7‬נמצא שא‪ 7‬עירב הוי עירוב כבר נתברר שטעות סופר‬
‫היה"‪.‬‬
‫נראה שמי שכתב דברי‪ 7‬לא נכוני‪ 7‬אלה‪ ,‬עשה זאת ביודעי‪ :‬וסביר שמטרתו היתה לתת רוש‪7‬‬
‫שרמב"‪ -‬סבור כרש"י שעירוב שלא לדבר מצווה אינו עירוב‪ ,‬וכדעת הרמ"‪ ,8‬המעיז לבקר את‬
‫רמב"‪ 7‬ג‪ 7‬במקומות אחרי‪ 7‬בלא יסוד‪ ,‬וכא‪ :‬הוא כותב‪:‬‬
‫‪39‬‬
‫'הגהה‪ :‬לא ידענו מאי‪ :‬הוציא זה דליהוי עירוב דיעבד המערב לדבר הרשות והלא אי‪ :‬מערבי‪:‬‬
‫אלא לדבר מצוה תניא‪) .‬פב(‪ ,‬וצ"ע‪'.‬‬
‫ב‪.‬אי‪ :‬להניח שיקבל את הגירסה המוזרה 'הרי זה אינו עירוב'‪ ,‬ולא יעיר על ניסוחה‪.‬‬
‫שנויי‪ 7‬אלה בדברי המאירי תואמי‪ 7‬את הידוע לנו על שנויי‪ 7‬בתלמוד‪ ,‬בדברי הגאוני‪ 7‬ובדברי רמב"‪ 7‬בפרוש‬
‫המשנה ובמשנה תורה )לווה ומלוה‪ ,‬חמ= ומצה‪ ,‬מספר ערבות‪ ,‬טענת דמי‪ 7‬ופתח פתוח ועוד רבי‪ (7‬כדי להתאימ‪7‬‬
‫לדעת רש"י‪ ,‬הרא"ש ופוסקי‪ 7‬צרפתי‪ 7‬וגרמני‪ 7‬אחרי‪(3).7‬‬
‫)‪ (3‬במבוא לספרו 'מנהג אשכנז הקדמו‪ ':‬כותב פרופסור ישראל מ‪ .‬תא‪-‬שמע‪:‬‬
‫בטוי חד משמעי למעמדו הפסיקתי המורכב של התלמוד‪ ,‬ולהכפפתו אל מסורות המנהג החי‪ ,‬הוא‬
‫יחס‪' 7‬הפתוח' של קדמוני אשכנז אל גירסאות התלמוד והתאמת& המתמדת אל מה שידוע לה‪,-‬‬
‫בידיי‪ -‬ובזרוע‪ .‬מורשת 'פתוחה' זו היא שאפשרה במאות הי'‪-‬יב'‪ ,‬את פעולת‪ 7‬הדרמטית של בעלי‬
‫התוספות‪ ,‬שניצלו חופש מסורתי זה כלפי נוסח התלמוד כדי לשוות לסוגיותיו פני‪ -‬חדשות‬
‫לגמרי‪ ,‬בדרכי‪ 7‬עיוניות ומשפטיות מורכבות;‪)...‬מבוא עמ' ‪(14-13‬‬
‫במסגרת תפיסת‪-‬עול‪ 7‬מיוחדת וקמאית זו הכופפת את הספרי‪ 7‬לחיי‪) 7‬ולא להיפ‪ ,(!8‬נתאפשרה ג‪ 7‬התופעה‬
‫האשכנזית הקבועה של הגהת ספרי המשנה והתלמוד‪ ,‬באופ& מסיבי וביד חזקה על פי הסברה ושיקול הדעת‬
‫בלבד‪ ,‬ולא רק מתו‪ 8‬ספרי‪ 7‬עתיקי‪ ,7‬תופעה זו הוכרה כבר על ידי החכמי‪ 7‬הראשוני‪ 7‬שחיפשו‪ ,‬בכל מקו‪ ,7‬אחר‬
‫'נוסחאות ספרדיות' שהוחזקו בטהרת&‪...‬לא רק מלי‪ -‬וקטעי משפטי‪ -‬הוחלפו בספרי‪ ,-‬אלא הרכבות של ממש‪,‬‬
‫ממקורות חיצוניי‪ ,-‬מקבילי‪ -‬וזרי‪...-‬ג‪ -‬בתחו‪ -‬ספרות הגאוני‪) .-‬בהקדמה הנ"ל עמ' ‪.(83-84‬‬
‫‪...‬הצעת חילופי נוסח בחופשיות רבה עד כדי כתיבה מחדש של התלמוד‪)...‬עמ' ‪ ,84‬לפי ח‪ .‬סולוביצ'יק ב‪1 -‬‬
‫‪) .(1971),Theree Themes in Sefer Hasidim' AJSR 'pp.343‬עד כא‪ :‬ציטוט‪ ,‬ההדגשות נוספו על ידי‪ ,‬א‪.‬לוי(‬
‫המנהג היה 'מקודש' בעיני רבני אשכנז‪ ,‬ג‪ 7‬א‪ 7‬היה מנהג הנוגד את ההלכה‪.‬‬
‫גישה זו נבעה מגישת הכמרי‪ 7‬הקתולי‪ 7‬למנהגי הנצרות‪ .‬וכ‪ 8‬היו הרבה ממנהגי אשכנז מנוגדי‪7‬‬
‫להלכה בתלמוד‪ .‬ניגוד זה הניע את רבני אשכנז לשנות את התלמוד‪ ,‬את דברי הגאוני‪ 7‬ואת משנה‬
‫תורה‪ ,‬כדי ל'התאימ‪ '7‬למנהג המקובל‪ ,‬או לדעה ההלכתית המקובלת על רבני אשכנז‪ .‬והרי דוגמה‬
‫למנהג שעובר על איסור כרת‪ .‬בספר מנהגי‪ 7‬של של ר' אייזיק טירנא‪ ,‬שחי בראשית המאה הטו'‪,‬‬
‫כתוב‪:‬‬
‫'והמנהג עוקר הלכה אפילו באיסור דאורייתא‪ ,‬כגו‪ :‬ברינוס נמצא שאוכלי‪ :‬הכרס שקורי‪ :‬פנצ"א‪,‬‬
‫ע‪ 7‬החלב שעליו‪ ,‬שלדיד‪ :‬איזזסור כרת' )הקדמת הספר(‪.‬‬
‫עוד במאה הט"ז הותיר הרמ"א את ההכרעה בשאלה זו למנהג הקהילות )יו"ד‪ ,‬סי' סד(‪) .‬הערה ‪112‬‬
‫עמ'‪ 80‬במבוא ל'מנהג אשכנז הקדמו‪.(':‬‬
‫כאמור היה מת‪ :‬סמכות עליונה למנהג‪ ,‬מקובל אצל הקתולי‪ ,7‬והרי דוגמה נוספת למנהג‪ ,‬שהיה מקובל אצל‬
‫הקתולי‪ 7‬ואומ= על ידי רבני אשכנז למרות שהוא נוגד את ההלכה‪) ,‬עמ' ‪ 43‬והערה ‪ ,50‬ש‪ (7‬נאמר‪:‬‬
‫בתשובת ר' נת‪ :‬המכירי לר' יהשוע לאחר שהוכיחו מאד על שהעז לפקפק ולחקור אמיתות‪ 7‬של מנהגי‪ 7‬מקובלי‪,7‬‬
‫סיי‪ 7‬כ‪:8‬‬
‫והיה לו לשואל שאילה זו‪ ,‬לתמוה‪ ,‬אעפ"י שחותמי‪ 7‬לפני רבותינו בעת חתימת הכתובה בשושביני‪:‬‬
‫שה‪ 7‬נערי‪ -‬ועדי‪ .-‬וה‪ -‬לא ראו הקני& ולא יודעי‪ -‬מה קני& כתוב‪ ,‬ואעפ"י כ& אי& מדקדקי‪ -‬ואי&‬
‫חוששי& בכ‪ ,6‬כי אמרו רבותינו לנו הכל אצל כתובה עדי‪ 7‬ה‪ .7‬הואיל ורואי‪ :‬כל העני‪ :‬על מה הוא‪,‬‬
‫לפיכ‪ 8‬אי‪ :‬צור‪ 8‬לדקדק כל כ‪'8‬‬
‫לדעת פר' תא‪-‬שמע משתק< בקבלת עדי‪ 7‬קטני‪' 7‬המנהג הגרמני הנפו= להעמיד ילדי‪ 7‬כעדי‪7‬‬
‫למעשי קני‪ :‬שוני‪.'7‬‬
‫עדכו‪ :‬אלול תשנ"ט‬
‫‪40‬‬