‫בשבוע שעבר עבר בית המדרש טלטלה‪ ,‬בשמענו על הירצחו‬
‫של יעקב דון הי"ד‪ ,‬אביהם של אביעד ומאור‪ ,‬על ידי מחבל בן‬
‫עוולה‪ .‬מערכת העלון שולחת תנחומים למשפחה ולקרובים‪.‬‬
‫יהא העלון מוקדש לזכרו‪.‬‬
‫המסתכל על שנותיו של עם ישראל מוצא פעמים רבות בהם‬
‫יהודים מסרו את נפשם על קידוש ה'‪ .‬בעקבות סיפורים אלו‬
‫מורגשת הנוכחות הגדולה של מסירות הנפש בתודעתו של‬
‫העם‪ .‬לעומת זאת כיום‪ ,‬לאחר השיבה לארץ ובהשפעותיה של‬
‫התרבות המודרנית‪ ,‬נראה כי השפעתה של מסירות הנפש על‬
‫תפיסתנו פחתה באופן ניכר‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם חג החנוכה הקרב ובא‬
‫קשור קשר הדוק לערך זה‪.‬‬
‫מסיבה זו החלטנו להציף נושא זה לדיון בבית מדרשנו‪ .‬מה‬
‫משמעותה של ההלכה שבשעת השמד יש למסור את הנפש‬
‫על כל מנהג קטן? עד כמה עלינו לשקוע בלימוד התורה? איך‬
‫ניתן לשלב את ערך מסירות הנפש עם ערך קדושת החיים?‬
‫אז מה בעלון?‬
‫הרב אברהם וולפסון מחדד את ייחודה של קדושת החיים‬
‫ביהדות‪ .‬חננאל תורגמן המעצב דן במושג פיקוח נפש‪ ,‬ובמצבו‬
‫הנפשי של המוסר את נפשו‪ .‬דניאל אפד עוסק בהשלכותיו של‬
‫סיפור חג החנוכה על התפתחותה של התורה שבעל פה‪ .‬חיים‬
‫דוד רוטשילד מבאר את מהות מצוות הדלקת נרות החנוכה‪.‬‬
‫אריק פייער מציג את השלבים בהתמודדות עם אתגרים‬
‫משמעותיים בחיינו‪ .‬אברהם דוד סולומון מספר על ויתורים‬
‫למען ערכי יסוד‪ ,‬כפועל יוצא מחוויית שירותו הצבאי‪ .‬עמיחי‬
‫סכר פורס הבנה מחודשת ביסוד דין הכתובה‪ .‬במדור 'אלו ואלו'‬
‫מתעמתים יהודה ארביב ועזרא לב טוב בנושא החינוך למסירות‬
‫נפש‪ .‬מדור כפשו"תו עוסק בענייני דיומא בשאלות הלכתיות על‬
‫חג החנוכה‪.‬‬
‫שבת שלום וחג חנוכה שמח‪,‬‬
‫העורכים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם ננסה להבין מהי 'קדושת החיים' על פי‬
‫היהדות‪ ,‬נוכל לומר שמה שמעניק ערך אמיתי לחיים היא‬
‫האפשרות לקדש את החיים ולהפוך כל רגע לבעל ערך‬
‫ומשמעות‪ .‬משמעות זאת מחברת את האדם למימד‬
‫ה‪-‬לוהי והנצחי של המציאות‪ ,‬מעבר לכאן ולעכשיו‪.‬‬
‫כידוע התורה דורשת מאיתנו להיות מוכנים למסור את‬
‫הנפש על קידוש השם במקרים מסוימים והדבר נלמד‬
‫מהפסוק "וְ נ ְִק ַּד ְשתִ י בְ תוְֹך בְ נֵי י ְִש ָראֵ ל" (ויקרא כב‪ ,‬לב)‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫חז''ל הדגישו שהחיוב הזה נאמר במקרים נדירים יחסית‪,‬‬
‫כגון בשלוש עבירות של עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות‬
‫דמים או בשעת השמד‪ .‬בדרך כלל אין אנו מצווים למסור‬
‫את הנפש כדי להימנע מעבירה‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל "וָחַּ י‬
‫בָ הֶ ם – ולא שימות בהם" (בבלי יומא פה‪ ,‬ב) ‪ .‬אפילו בעבירות‬
‫חמורות שחייבה התורה עליהם כרת ומיתת בית דין‬
‫כחילול שבת הלכה פשוטה היא שפיקוח נפש דוחה‬
‫שבת‪ .‬דומה שיש שיראו בעיקרון זה של‬
‫"וָחַּ י בָ הֶ ם" (ויקרא יח‪ ,‬ה) עדות לכך שהתורה‬
‫היא פרגמטית‪ ,‬והיא "מבינה" שאי אפשר‬
‫לדרוש בדרך כלל מהאדם למסור נפשו‬
‫על כל דבר שנוגד את רצון הבורא‪.‬‬
‫לפיכך ערך חיי האדם ו'קדושת החיים'‬
‫גוברים בדרך כלל על מצוות התורה‪.‬‬
‫אך לדעתי זהו הסבר שטחי וגם לא‬
‫אמיתי‪ ,‬שנובע מהחשיבה הרווחת בעולם המערבי‪ .‬אמנם‬
‫אנו שומעים לפעמים ביטויים בהקשר זה כגון "קדושת‬
‫החיים היא מעל הכל"‪ ,‬אך יש לברר תחילה למה‬
‫מתכוונים כשאומרים 'קדושת החיים'‪ .‬לפי ההשקפה‬
‫המקובלת בעולם המערבי המודרני‪ ,‬המעמיד את האדם‬
‫וחייו בעולם הזה כאן ועכשיו במרכז‪ ,‬אין באמת דבר‬
‫שערכו שווה לעצם החיים בעולם הזה‪ .‬זאת כיוון שאין‬
‫אידיאל הנותן ערך לחיים‪ .‬אמונותיו של אדם הם ענינו‬
‫הפרטי אבל ככלל הדבר החשוב ביותר הוא לאפשר לו‬
‫לחיות את חייו ברווחה עד שיגיע יומו להסתלק מן‬
‫העולם‪ .‬לפי השקפה זו 'קדושת החיים' אינה באה‬
‫ו‪-‬לוהי לחיים‪ ,‬אלא ללמד‬
‫להעניק איזה ערך עילאי‬
‫שמאחר שאין ערך כזה אין לנו אלא לפעול מתוך הכרה‬
‫שאין דבר מלבד עצם החיים בעולם הזה‪ .‬ממילא אין‬
‫מקום למסור את הנפש על שום דבר‪ ,‬כי מה יכול להיות‬
‫יותר חשוב מעצם החיים כאן ועכשיו?‬
‫ביטוי פיוטי להשקפה זו אפשר למצוא למשל בשיר‬
‫ששר אריאל זילבר (לפני ששינה את השקפותיו ואת‬
‫אורח חייו‪:)...‬‬
‫אני שוכב לי על הגב מביט על התקרה‬
‫רואה כיצד עוברים ימי בבטלה גמורה‪...‬‬
‫בלי להיות או לא להיות‪ ,‬אני פשוט ישנו‬
‫בלי שום דבר אשר כדאי למות למענו‬
‫בלי תקוה ובלי יאוש אני פשוט צופה‬
‫כמו תייר על העולם והוא כל כך יפה‬
‫" ְקד ִֹשים תִ הְ יּו כִ י קָ ד וֹש ֲאנִי ה' ‪ֹ-‬להֵ י כֶם " (ויקרא יט‪ ,‬ב) ‪ .‬המושג‬
‫קידוש ה' הוא בראש וראשונה באופן שבו האדם חי את‬
‫חייו ולא במותו‪" .‬צדיקים במיתתן קרויים חיים" (בבלי ברכות‬
‫יח‪ ,‬א)‪ ,‬כיוון שהחי חיי דביקות בתורה ובקב"ה מחבר עצמו‬
‫כבר בעולם הזה למשמעות הנצחית של החיים (עיין כוזרי א‪,‬‬
‫קט) ‪ .‬לעומת זאת "רשעים בחייהם קרויים מתים" (שם יח‪ ,‬ב)‬
‫כי מי שאין לו אלא חייו בעולם הזה מנתק עצמו‬
‫מהפוטנציאל העילאי של החיים ונשאר עם חיים שאינם‬
‫שונים מחיי שאר בעלי החיים שמסתובבים בעולם‪ ,‬מלבד‬
‫העובדה שלאדם יש כשרונות שאין לשאר היצורים (גם‬
‫להרוס‪.)...‬‬
‫נקודה זו יכולה להסביר את התופעה‬
‫שפעמים רבות ארגונים שנלחמים למען‬
‫"זכויותיהם" של בעלי חיים מגיעים‬
‫להשקפה שאין לנצל בעלי חיים אפילו‬
‫לפעולות היכולות להציל בני אדם‪.‬‬
‫לתפיסתם בעלי החיים אינם שונים‬
‫מאיתנו‪ ,‬ואין סיבה שחיינו יהיו "שווים"‬
‫יותר משלהם‪ .‬אמנם על פי היהדות נאסר עלינו לצער‬
‫בעלי חיים שלא לצורך‪ ,‬אבל ההכרה בייחודו הרוחני של‬
‫האדם שנברא בצלם –לוהים עומדת ביסוד השקפתנו‪,‬‬
‫השקפה שמבדילה בין האדם ובין שאר החי בנוגע‬
‫ליכולתו להעניק תוכן ‪-‬לוהי לחייו‪.‬‬
‫מתוך ראייה זו של קדושת החיים ביהדות יש להבין את‬
‫החובה למסור את הנפש במקרים מסויימים‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬
‫ואת הכלל של "וחי בהם ולא שימות בהם" מצד שני‪.‬‬
‫כאשר אדם מודע לערך האמיתי של החיים‪ ,‬ומבין שאין‬
‫ערך לחיי האדם כאשר הם מנותקים מערכים‬
‫וממשמעות פנימית וקדושה‪ ,‬הוא מפנים שיכולים להיות‬
‫מצבים בהם החומרה של מעשה מסויים היא גדולה כל‬
‫כך עד שאין זה נכון לעשותו אפילו במחיר קיצור חייו עלי‬
‫אדמות‪ .‬אדם כזה ירגיש בנפשו שאין הוא מסוגל לעשות‬
‫מעשה כזה‪ ,‬הסותר את מהות חייו ואמונתו בצורה בוטה‬
‫כל כך‪ .‬אמנם במסירת הנפש למיתה יש חיסרון‪ ,‬והוא‬
‫קטיעת חיים שיש בהם פוטנציאל כל כך גדול לקידוש ה'‬
‫שזה עיקר רצונו יתברך‪ .‬לכן אחד הנימוקים שאמרו חז"ל‬
‫להתיר חילול שבת כדי להציל נפשות הוא "חלל עליו‬
‫שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" (בבלי יומא פה‪ ,‬ב) ‪.‬‬
‫העדפת שימור החיים בדרך כלל על פני עבירה חד ‪-‬‬
‫פעמית נובעת מהערכת הפוטנציאל של קידוש ה' בתוך‬
‫החיים כגדול יותר מחילול ה' הנגרם מהעבירה‪ .‬ודאי‬
‫שראוי להבין מדוע דווקא בשלוש העבירות החמורות‬
‫חובה למסור את הנפש‪ ,‬אך אין כאן המקום‪.‬‬
‫יהי רצון שנזכה תמיד לקדש שם שמיים בחיינו‪.‬‬
‫קונה את האשה מידי בעליה הקודמים‪ ,‬שהוא אביה‪ .‬לכן‬
‫שכם אומר שהוא מוכן לשלם כסף רב עבור הנערה‪ ,‬וגם‬
‫שאול אומר להפך שאין לו עניין בתשלום גדול‪.‬‬
‫בגמרא ישנה מחלוקת תנאים בנוגע למעמד הכתובה‪.‬‬
‫מצד אחד אנו מוצאים כמה מקורות שנוקטים שכתובה‬
‫היא דרבנן‪" :‬אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי‬
‫שמעון בן אלעזר‪ :‬חכמים תקנו להם לבנות ישראל‬
‫לבתולה מאתים‪ ,‬ולאלמנה מנה" (בבלי כתובות י‪ ,‬א); "הואיל‬
‫ותקנת חכמים הוא‪ ,‬לא תגבה אלא מן הזיבורית" (שם)‪.‬‬
‫מאידך מובאת שם דעת רשב"ג שאומר ש"כתובת אשה‬
‫מן התורה"‪.‬‬
‫יש לשאול כמה שאלות בנוגע למחלוקת זו‪ .1 :‬במה‬
‫נחלקו התנאים? ‪ .2‬למאן דאמר כתובה דרבנן – מה‬
‫חשבה התורה? הרי אנו יודעים על חשיבותה של‬
‫הכתובה למען האשה‪ ,‬ואיך יכול להיות שהדבר לא נתקן‬
‫כבר בתורה? ‪ .3‬למאן דאמר שכתובה דאורייתא – מנין‬
‫למדו זאת?‬
‫בין כתובה למוהר‬
‫נתחיל דווקא מהשאלה השלישית‪ ,‬כיוון‬
‫שהיא תסייע לנו לענות על השאלות‬
‫האחרות‪ .‬בגמרא נאמר‪" :‬כסף ישקול‬
‫כמוהר הבתולות ‪ -‬שיהא זה כמוהר‬
‫הבתולות ומוהר הבתולות כזה‪ ,‬מכאן‬
‫סמכו חכמים לכתובת אשה מן‬
‫התורה" (שם)‪ 1.‬אנו רואים שישנו קשר מסוים בין המושג‬
‫"מוהר הבתולות" לבין הכתובה‪.‬‬
‫המושג עצמו מופיע מספר פעמים בתורה‪:‬‬
‫בדברי שכם לאחי דינה‪ַּ " :‬ויֹאמֶ ר ְשכֶם אֶ ל ָאבִ יהָ וְ אֶ ל ַאחֶ יהָ‬
‫אמרּו אֵ לַּי אֶ תֵ ן‪ .‬הַּ ְרבּו עָ לַּי ְמאֹ ד מֹ הַּ ר‬
‫אֶ ְמצָ א חֵ ן בְ עֵ י נֵי כֶם ַּואֲשֶ ר תֹ ְ‬
‫אמרּו אֵ לָי ּותְ נּו לִ י אֶ ת הַּ ַּנע ֲָר לְ אִ שָ ה" (בראשית‬
‫ּומַּ תָ ן וְ אֶ תְ נָה ַּכאֲשֶ ר תֹ ְ‬
‫לד‪ ,‬יא‪-‬יב)‪.‬‬
‫בנוגע לדין מפתה‪ " :‬וְ כִ י יְפַּ תֶ ה אִ יש בְ תּולָה אֲשֶ ר ֹלא אֹ ָרשָ ה‬
‫וְ שָ כַּב עִ מָ ּה מָ הֹ ר י ְִמהָ ֶרנָה ּל ֹו לְ אִ שָ ה‪ .‬אִ ם מָ אֵ ן יְמָ אֵ ן ָאבִ יהָ לְ תִ תָ ּה ל ֹו‬
‫כֶסֶ ף י ְִשקֹ ל כְ מֹ הַּ ר הַּ בְ תּוֹלת" (שמות כב‪ ,‬טו‪-‬טז)‪.‬‬
‫כאשר דוד אמר שאין לו כסף להתחתן עם המלך‪ ,‬תגובת‬
‫אמרּו לְ ָדוִ ד אֵ ין חֵ פֶ ץ לַּמֶ לְֶך‬
‫שאול הייתה‪ַּ " :‬ויֹאמֶ ר שָ אּול כֹה תֹ ְ‬
‫בְ מֹ הַּ ר כִ י בְ מֵ ָאה עָ ְרלוֹת פְ לִ ְשתִ ים לְ הִ נָקֵ ם בְ אֹ יְבֵ י הַּ מֶ לְֶך" (שמואל א‬
‫יח‪ ,‬כה)‪.‬‬
‫בכל המקרים האלו אנו רואים שמשמעותו של מושג‬
‫'מוהר' הוא תשלום של הבעל לאבי הכלה‪ .‬נראה שזהו‬
‫בעצם גלגולו המוקדם של קידושי כסף‪ ,‬כאשר הבעל‬
‫‪ 1‬לשון "סמכו" מצריכה עיון ‪ -‬האם מדובר בדבר שהוא‬
‫דאורייתא או סמך מדרבנן? העובדה שהדעה הבאה אומרת‬
‫שכל הכתובה איננה אלא מדברי סופרים מלמדת שהדעה‬
‫הראשונה סוברת שכתובה היא אכן מדאורייתא‪ ,‬אך עדיין‬
‫הלשון מצריכה ביאור‪.‬‬
‫כך יש להסביר גם בדיני המפתה‪ ,‬שדיניו מתחלקים‬
‫לשניים‪ .‬במקרה ואבי הנערה מוכן לתת אותה למפתה‬
‫לאשה‪ ,‬אז ” מהר ימהרנה לו לאשה“ ‪ -‬כלומר הוא צריך‬
‫לשלם מוהר ולשאתה לאשה‪ .‬החידוש של התורה הוא‬
‫שלא יהיה חוטא נשכר‪ .‬שהרי כעת הוא נושא בעולה‪ ,‬כך‬
‫שהמחיר שהוא משלם יהיה פחות ממה שהיה משלם‬
‫על בתולה! לכן אומרת התורה שהוא צריך לשלם מוהר‬
‫מלא‪ ,‬כאילו היא הייתה בתולה‪ .‬במקרה והאב לא רוצה‬
‫לתת אותה למפתה‪ ,‬הרי שהבועל צריך להשלים לאב את‬
‫מוהר הבתולות שהוא הפסידו‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬יש הבדל גדול בין כתובת אשה שניתנת לאשה‪,‬‬
‫לבין מוהר הבתולות שניתן לאבי הכלה‪ .‬האחד לכאורה‬
‫נועד לדאוג לתקופה שבה האשה תישאר לבדה‪ ,‬והשני‬
‫נועד ליצור את הנישואין‪ .‬לאור זאת עדיין לא ברור מהיכן‬
‫נלמד דין הכתובה מהתורה‪.‬‬
‫מרדכי עקיבא פרידמן במאמרו "אישות‬
‫ומשפחה" מביא שהחוקרים סוברים כי‬
‫אבי הכלה לא היה משתמש במוהר‬
‫לעצמו‪ ,‬אלא היה משאירו כפיקדון למען‬
‫האשה במקרה והיא תשוב לבית אביה‪.‬‬
‫שהרי בימי קדם לאחר שהבעל עזב את‬
‫האשה‪ ,‬הן בגלל מוות והן בגלל גירושין‪,‬‬
‫היא חזרה לבית אביה‪ .‬כך אנו רואים אצל ַהגַר‪ ,‬שלאחר‬
‫שאברהם מגרש אותה היא חוזרת למצרים‪ ,‬חזרה לבית‬
‫אבא‪ .‬אם כך‪ ,‬לא נכונה האבחנה שעשינו בין מוהר‬
‫הבתולות לבין הכתובה‪ ,‬אלא נמצא שהם מילאו את‬
‫אותה המטרה בדרכים שונות‪.‬‬
‫מה אם כן היה האינטרס לתקן כתובה במקום מוהר‪.‬‬
‫מעבר לתמורות אפשריות במעמד האשה שהפכה‬
‫לעצמאית יותר‪ ,‬במקורות התנאיים מופיעים שני‬
‫נימוקים‪ .‬הנימוק הראשון הוא "שלא תהיה קלה בעיניו‬
‫להוציאה" (בבלי כתובות לט‪ ,‬ב‪ ,‬וכן בתוספתא כתובות יב‪ ,‬א)‪ .‬גם‬
‫אם המוהר היה באותו סכום כמו הכתובה‪ ,‬בכל זאת‬
‫ישנו הבדל יסודי ביניהם כיוון שאת המוהר הבעל כבר‬
‫שילם‪ ,‬והוא לא יראה שוב את כספו‪ .‬לכן היה קל בעיניו‬
‫להוציאה‪ ,‬כיוון שהדבר לא יגרום לו להוצאה חדשה‪.‬‬
‫לאחר תקנת הכתובה התשלום התאחר עד לאחר‬
‫הגירושין‪ ,‬ולכן הבעל ירצה להימנע ממנו כמה שיותר‪.‬‬
‫נימוק שני הוא שכאשר היתה חובת מוהר אנשים לא‬
‫התחתנו‪ ,‬כיוון שלא היה להם מספיק כסף לשלם‪ .‬תקנת‬
‫הכתובה הפכה את התשלום במזומן לשיעבוד‪ ,‬ובכך‬
‫אפשרה חתונה גם למי שאין לו כסף (בבלי כתובות פב‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫יסוד המחלוקת‬
‫לאחר שהודיענו ה' את כל זאת‪ ,‬נצליח לענות גם על‬
‫השאלה השנייה – למאן דאמר כתובה דרבנן איך יכול‬
‫להיות שהדבר לא נתקן כבר בתורה? לאור הבנתנו יוצא‬
‫שגם מאן דאמר שכתובה היא דרבנן סובר שהייתה‬
‫מערכת בימי התורה ובימי קדם שדאגה לאשה‪ ,‬אלא‬
‫שהיא לא באה לידי ביטוי בצורה של הכתובה‪.‬‬
‫אך בנוגע לשאלה הראשונה ‪ -‬במה נחלקו התנאים ‪-‬‬
‫לאור הבנתנו השאלה רק מתעצמת למן דאמר שכתובה‬
‫לאו דאורייתא‪ .‬הרי לכולי עלמא הייתה מערכת קדומה‬
‫שדאגה לאשה‪ ,‬ואם כן מדוע שהכתובה לא תיכנס‬
‫לנעליים של התקנה הקדומה‪ ,‬שודאי מוזכרת בתורה!‬
‫כדי לענות על שאלה זו יש להבין מה ההבדל בין חיוב‬
‫דאורייתא לבין חיוב דרבנן‪ .‬הרב שמשוני הסביר‬
‫שבמקורות הקדם תנאיים לא הייתה קיימת הבחנה בין‬
‫סוגים אלו‪ .‬לדבריו סקלו על חילול שבת גם על חטא‬
‫שהיום נחשב לעבירה מדרבנן בלבד‪ .‬החילוק בין‬
‫דאורייתא לדרבנן הוא חילוק תנאי‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ניתן לומר שההנחה הפשוטה היא שקיימת זיקה‬
‫בין הכתובה ובין המוהר‪ .‬השאלה שבה נחלקו התנאים‬
‫היא רק האם זיקה זו משווה לכתובה מעמד של דין‬
‫דאורייתא או לא‪ .‬שהרי כפי שאמרנו האבחנות הללו‬
‫כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם‬
‫מלא‪.‬‬
‫(בבלי בבא בתרא‪ ,‬יא‪ ,‬א)‬
‫נשימתם נעתקה לשמע הקשיש שצעק את המשפט‬
‫שישנה את רצף ההיסטוריה לנצח‪ .‬מתתיהו בזה הרגע‬
‫התחיל מרד באימפריה הגדולה‪ ,‬ולא היסס לרגע לשים‬
‫את נפשו בכפו‪ .‬בהמשך הסיפור נפגוש‬
‫את בניו נלחמים ללא חת בשביל להציל‬
‫אחרים‪ .‬כולנו גדלנו על סיפורו של‬
‫אלעזר‪ ,‬המוסר את נפשו למען עמו ורץ‬
‫עם חנית בכדי להפיל את הפיל שחשב‬
‫שהיה עליו מנהיג האימפריה‪ .‬בכל פעם‬
‫שמתקרב חנוכה‪ ,‬אנו מרבים לספר על‬
‫נצחון הרוח‪ ,‬מעטים מול רבים‪ ,‬על‬
‫הנחישות המפעמת בקירבנו לאורך הדורות‪ .‬וגם בדורנו‬
‫אנו פוגשים גיבורים אשר מסרו את נפשם כמו רועי‬
‫קליין‪ ,‬נתן אלבז‪ ,‬דוד דלרוזה ועוד רבים וטובים‪.‬‬
‫כאשר אני חושב על הצורך לפקח את הנפש‪ ,‬הדבר‬
‫נראה מעט רחוק ממני‪ :‬שאני אמסור את נפשי על מנת‬
‫להציל אדם אחר?! ואם לא אצליח להציל אותו ושנינו‬
‫נהיה בסכנה? לצורך כך אני מזמין אותך למסע קצר‬
‫בעקבות הפיקוח נפש‪.‬‬
‫ּו‪.‬‬
‫ְע‬
‫יֵּד‬
‫ו‬
‫וַּתִ פָ קַּ ְחנָה עֵ ינֵי ְשנֵיהֶ םַ‬
‫(בראשית ג‪ ,‬ז)‬
‫מאוחרות‪ ,‬כך שודאי ישנה התלבטות כיצד לשייך כל מיני‬
‫דינים שנמצאים בשלבי ביניים‪ ,‬בין התקופה התנאית‬
‫‪2‬‬
‫לתקופה הקדם תנאית‪.‬‬
‫ביטוי מעניין לכיוון שהראנו במאמר נמצא בדברי‬
‫הרמב"ם‪ .‬בדברי הרמב"ם לכאורה קיימת סתירה לגבי‬
‫השאלה האם כתובה היא דאורייתא או דרבנן‪ .‬מצד אחד‪,‬‬
‫לכאורה שפתיו ברור מללו בהלכות אישות‪" :‬וחכמים הם‬
‫שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו‬
‫להוציאה" (רמב"ם אישות י‪ ,‬ז)‪ .‬אך מצד שני לכאורה בשני‬
‫מקורות הוא מזכיר שכתובה היא דאורייתא‪ .‬בספר‬
‫המצוות כתב‪" :‬והמצוה השנה היא שהזהירנו שלא לבא‬
‫על אשה בלא כתובה ובלא קדושין" ‪ -‬משמע שכתובה‬
‫היא דאורייתא‪ .‬וכן בריש הלכות אישות במנין המצוות‪:‬‬
‫"שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין"‪ .‬אתמהה‪.‬‬
‫אלא שהסבירו בבית בריסק שיש לחלק בין העיקרון של‬
‫דין הכתובה לבין מימושו‪ .‬העיקרון של כתובה הוא ודאי‬
‫מדאורייתא‪ ,‬כמו שראינו במוהר הבתולות‪ .‬אך המימוש‬
‫המעשי הגיע מדברי חכמים‪.‬‬
‫‪ 2‬הרב הביא כדוגמה נוספת את האיסור של מוקצה‪ ,‬שמצד‬
‫אחד נראה שיש לו יסוד מהתורה אך מצד שני לא‪.‬‬
‫היה ניתן לומר שפקיחה היא פתיחה‪ .‬אמנם‪ ,‬לא נראה כך‬
‫מהפסוק‪ .‬לא כתוב 'ויראו' אלא 'וידעו' ‪ ,1‬דבר זה מלמד‬
‫אותנו שאין משמעותו של הפועל לפקוח פתיחה פיזית‬
‫אלא פתיחה למודעות‪ ,‬שימת לב‪ .‬לאחר האכילה מעץ‬
‫הדעת אדם וחוה שמים לב לעובדה שהם ערומים‪,‬‬
‫שהגיעו למציאות חדשה‪ .‬עיקרון זה חוזר גם בסיפורה‬
‫של הגר ‪" -‬וַּיִ פְ קַּ ח ‪ֹ-‬להִ ים אֶ ת עֵ ינֶיהָ וַּתֵ ֶרא בְ אֵ ר מָ יִם"‪ - 2‬שם ודאי‬
‫שהבאר לא הופיעה משום מקום אלא שהגר לא שמה‬
‫לב אליה‪ .‬גם את השימוש במושג זה‬
‫אצל חז"ל אפשר לפרש כך‪" .‬אין מפקחין‬
‫על הגל" ‪ 3‬אין הכוונה רק לפתיחת גל‬
‫האבנים אלא למודעות לעובדה שיש‬
‫אדם תחת גל האבנים הזה ויש להצילו‪.‬‬
‫כך מסביר גם הרמב"ם "ודע כי זאת‬
‫המלה רוצה לומר פקח לא תפול בשום‬
‫פנים‪ ,‬אלא על ענין גלות ידיעה לא ראות‬
‫‪4‬‬
‫חוש יתחדש"‪.‬‬
‫ָאדם עָ פָ ר ִמן הָ א ֲָדמָ ה וַּיִ פַּ ח בְ אַּ פָ יו‬
‫וַּיִ יצֶ ר ה' ‪ֹ-‬להִ ים אֶ ת הָ ָ‬
‫ָאדם לְ נֶפֶ ש חַּ יָה‪.‬‬
‫נ ְִשמַּ ת חַּ יִ ים ַּויְהִ י הָ ָ‬
‫(בראשית ב‪ ,‬ז)‬
‫נוכל להגדיר את המושג "נפש" באדם ‪ -‬כחיבור בין‬
‫הנשמה לבין הגוף‪ .‬גוף היה לו עָ פָ ר ִמן הָ א ֲָדמָ ה‪ ,‬נשמה היתה‬
‫‪ 1‬רבנו בחיי מביא דיוק זה בבראשית ג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 2‬בראשית פרק כא‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 3‬משנה יומא ח ז‪.‬‬
‫‪ 4‬מו“נ א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫לו נ ְִשמַּ ת חַּ יִ ים‪ 5 ,‬כל מה שנשאר הוא לחבר ביניהם ‪ַּ " -‬ויְהִ י‬
‫ָאדם לְ נֶפֶ ש חַּ יָה "‪ .‬יוצא מכאן אם כך שהמוות הוא הניתוק‬
‫הָ ָ‬
‫בין הגוף לנשמה‪ .‬הגוף שב אל העפר והנשמה לכור‬
‫מחצבתה‪ .‬לפי הגדרה זו ניתן להבין שכאשר האדם נמצא‬
‫במצב של סכנת חיים ‪ -‬פיקוח נפש‪ ,‬החיבור בין הנשמה‬
‫לגוף מתחיל להתערער‪ .‬הוא נמצא במעין 'מצב ביניים'‪,‬‬
‫מחד הוא שייך לעולם החומרי ולכן פועל בו‪ .‬מאידך‪ ,‬הוא‬
‫מודע לדברים רוחניים וכללים יותר שאי אפשר להשיג‬
‫במקרה רגיל‪ .‬כמו הביטוי השגור בלשונם של בני אדם‬
‫'פתאום כל חיי חלפו על פני‪.'...‬‬
‫לאחר שראינו את ההסבר למילים שמרכיבות את המושג‬
‫פיקוח נפש בנפרד‪ .‬נבחן את המשתמע‬
‫מהחיבור של שניהן ביחד‪ .‬לצורך כך ניגע‬
‫ביחס בין האחד לשני‪.‬‬
‫אין המשל הזה צודק אלא אם כן‬
‫אנו רואין את כל ישראל כאילו הם‬
‫גוף אחד ואף על פי שגופין‬
‫מחולקין הם כיון שנשמותיהם‬
‫ממקום אחד חוצבו הרי הם כגוף‬
‫אחד כי הנשמה היא עיקר‪ ,‬ודע זה‪.‬‬
‫(רדב"ז הלכות ממרים ב‪ ,‬ד)‬
‫הרדב"ז מסביר‪ ,‬שהקשר בין עם ישראל הוא כאיברי‬
‫הגוף אחד לשני‪ .‬מדובר בקשר תלותי‪ ,‬בלתי נפרד‪ .‬לכל‬
‫אחד ואחד יש מקום‪ ,‬וללא השני הגוף אינו שלם‪ .‬לכן‪,‬‬
‫כאשר נלקח אדם מן העולם‪ ,‬אין זה כמו שנלקח תפוח‬
‫מ ערימת תפוחים‪ ,‬אלא ממש כמו איבר שחסר ‪.‬‬
‫הסתכלות זו צריכה להביא אותנו לקשר אמיץ בין האחד‬
‫לשני‪ ,‬קשר בו נהיה מודעים לכך שכל אדם משלים את‬
‫חבירו‪ 6.‬מתוך הבנה זו נראה את הרחבתו של בעל התניא‬
‫בעניין‪:‬‬
‫'ואהבת לרעך כמוך' לכל נפש מישראל למגדול‬
‫ועד קטן‪ .‬כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו‬
‫והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן‬
‫ומקורן באלקים חיים‪ .‬בשגם שכולן מתאימות ואב‬
‫אחד לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש‬
‫מצד שו רש נפ שם ב ה ' א חד רק ש הגו פי ם‬
‫מחולקים‪ .‬ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה‬
‫אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם‬
‫אלא התלויה בדבר לבדה‬
‫(תניא ליקוטי אמרים פרק לב)‬
‫‪ 5‬את העובדה שהיא היתה קיימת עוד לפני כן אנחנו לומדים‬
‫כבר מהיום השני‪" :‬רוח אלוקים מרחפת על פני המים"‪ ,‬ואין זו‬
‫אלא הנשמה‪.‬‬
‫‪ 6‬היכול להיות שיש משהו שהוא כנגד העניים והאחד כנגד‬
‫הלב‪ ,‬אבל אנחנו לא יכולים לדעת מי הוא ה'לב' כך‪ ,‬שכל אחד‬
‫ואחד הוא בבחינת ליבו של עם ישראל‪.‬‬
‫האדמו"ר הזקן לוקח אותנו צעד אחד קדימה‪ .‬כשאנחנו‬
‫באים לעשות מעשה בשביל השני‪ ,‬עלינו לבטל את‬
‫הדברים המפרידים בינינו‪ .‬להסיר את החיצוניות שמונעת‬
‫ממנו להתחבר לאחר‪ ,‬ומתוך כך לראות שכולם מחוברים‬
‫זה לזה‪ .‬עיקרון זה תקף גם לעניינו‪ .‬כאשר האדם נכנס‬
‫למצב של פיקוח נפש‪ ,‬הוא מעורר את הנפש שלו‬
‫למודעות רחבה‪ .‬מעין פותח חלון מתוך ההסתכלות‬
‫היומיומית האינדיבידואלית לעבר החיבור שלו לכלל‬
‫ישראל‪ .‬באופן זה‪ ,‬נשמתו מאירה באור הכלל ואינו רק‬
‫נשמה פרטית‪ ,‬אלא הוא פועל בשליחות הכלל‪ .‬הוא אינו‬
‫מסתכל כלל על הוויתו הפרטית‪ ,‬אלא על צורך הכלל ותו‬
‫לא‪.‬‬
‫אנו רואים‪ ,‬כי חיבור זה בין כלל לפרט‬
‫בולט במיוחד בזמן פיקוח נפש‪ .‬האדם‬
‫נהיה קרוב יותר ל'נשמת האומה'‪ ,‬ומתוך‬
‫כך נולד הצורך העמוק שלו להציל את‬
‫הא ח ר‪ .‬תח י ל ה ‪ ,‬או ת ו א חד שנ מ צ א‬
‫בס כנ ה‪ ,‬כ בר נ ק שר ב כל ל כש נ כ נ ס‬
‫לפיקוח נפש‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כאשר האדם‬
‫צריך בעצמו לפקח נפשו – נשמתו כבר כמעט ואינה‬
‫פרטית אלא הופכת להיות יותר מחוברת לנשמת‬
‫האומה‪.‬‬
‫דאמר רבי יוסי‪ :‬אין בן דוד בא עד שיכלו כל‬
‫הנשמות שבגוף‪ ,‬שנאמר כִ י רּוחַּ ִמּלְ פָ נַּי ַּיעֲט וֹף‬
‫ּונְשָ מוֹת ֲאנִי עָ ִשיתִ י (ישעיהו נז)‪.‬‬
‫(בבלי עבודה זרה ה‪ ,‬ב)‬
‫רש"י מפרש שהמילה גוף משמעה מקום שבו כל נשמות‬
‫ישראל נמצאות‪ .‬אנו למדים שבשביל שיגיע בן דוד צריך‬
‫שיכלו כל הנשמות שבגוף‪ .‬מתוך כך‪ ,‬נראה שלכל נשמה‬
‫ונשמה יש תפקיד בתוך המטרה הכללית של הבאת בן‬
‫דוד‪ .‬כך שכאשר האדם הולך להציל אדם אחר הוא אינו‬
‫פונה אליו מצד ההזדהות של אינדיבידואל ‪ -‬כמו שאני‬
‫הייתי רוצה שיעשו למעני במצב כזה אעשה למען‬
‫האחר‪ .‬אלא משום שהוא ואני חד הוא‪ ,‬אני מציל אותו‬
‫כחלק מאותו קשר כלל נשמתי גבוה‪ .‬שנינו קשורים אחד‬
‫בשני כשני איברים בגוף אחד‪ .‬בנוסף‪ ,‬כשהוא במצב של‬
‫'פיקוח נפש' נשמתו כבר קשורה אל הכלל‪ .‬מתוך‬
‫מודעות ששנינו קשורים ברצף הדורות הישראלי אל‬
‫אותן נשמות שפעלו ויפעלו במציאות‪ ,‬אל עבר כור‬
‫מחצבתנו‪.‬‬
‫כל המקיים נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו‪.‬‬
‫אחד המאפיינים המובהקים של חג החנוכה הוא המאבק‬
‫הרוחני בין האומה הישראלית לבין האימפריה היוונית‪,‬‬
‫שהחשיכה את אורם של ישראל‪ .‬מאבק זה התייחד‬
‫מהקודמים לו בכך שמגמתם של היוונים הייתה לטשטש‬
‫את הזהות הרוחנית של עם ישראל ולא לכלותו כמו המן‪.‬‬
‫פועל יוצא מכך היה גזירות השמד הקשות שנועדו‬
‫''להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"‪ .‬המחלוקת‬
‫הראשונה בישראל‪ 1‬נוצרה בעקבות אותו ניסיון השכחת‬
‫התורה של יוון באמצעות גזירות השמד‪ .‬מחלוקת זו‬
‫הייתה הראשונה מיני רבות שצצו בעקבות אותו מאבק‬
‫תרבויות בין יוון לישראל עד ימינו אנו‪ ,‬מאבק שמכונה‬
‫"פולמוס של יוונים"‪ .‬בהסתכלות פשוטה‪ ,‬אותן מחלוקות‬
‫גרמו לקרעים ולפילוגים בתוך החברה והובילו לזילות‬
‫בתורה ובדבר ה'‪ .‬אולם‪ ,‬אם נעמיק נגלה‬
‫שדו וק א א ות ו מ שב ר ש נג רם מא ות ה‬
‫החשכה של יוון‪ ,‬הוביל להארה גדולה‪.‬‬
‫בשביל להבין זאת יש להסביר מהו עניינה‬
‫של אותה החשכה‪ .‬במדרש רבה מובא‪:‬‬
‫אמר רבי סימון בשעה שבא הקב"ה‬
‫לבראת את אדם הראשון‪ ,‬נעשו‬
‫מלאכי השרת כיתים כיתים‪ ,‬וחבורות חבורות‪,‬‬
‫מהם אומרים אל יברא‪ ,‬ומהם אומרים יברא‪ ,‬הדא‬
‫הוא דכתיב חֶ סֶ ד ֶואֱמֶ ת נִפְ גָשּו צֶ ֶדק וְ שָ לוֹם נָשָ קּו (תהלים‬
‫פה‪ ,‬יא)‪ ,‬חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים‪ ,‬ואמת‬
‫אומר אל יברא שכולו שקרים‪ ,‬צדק אומר יברא‬
‫שהוא עושה צדקות‪ ,‬שלום אומר אל יברא דכוליה‬
‫קטטה‪ ,‬מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו‬
‫ַארצָ ה (דניאל ח‪,‬‬
‫לארץ הדא הוא דכתיב וְ תַּ ְשלְֵך אֱמֶ ת ְ‬
‫י ב ) ‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב" ה רבון‬
‫העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה‬
‫שלך‪ ,‬תעלה אמת מן הארץ‪ ,‬הדא הוא דכתיב אֱמֶ ת‬
‫מֵ אֶ ֶרץ תִ צְ מָ ח (תהלים פה) ‪.‬‬
‫(בראשית רבה וילנא‪ ,‬ח‪ ,‬ה)‬
‫המהר"ל ‪ 2‬מסביר שעל פי מידת האמת לא ניתן היה‬
‫לברוא את האדם‪ .‬האמת שייכת רק בעולם העליון של‬
‫הקב"ה‪ ,‬שם כולם יודעים את האמת ולכן מתבטלים כלפי‬
‫רצונו של ה' ונעשים כלים לשליחותו ללא עוררין‪.‬‬
‫האדם‪ ,‬כיצור גשמי‪ ,‬סותר אמת זאת בכך שיש בו‬
‫אפשרות של אמירת שקרים‪ .‬זו הסיבה שבעולם העליון‬
‫המלאכים לא היו יכולים לקבל מציאות של בריאה כזו‬
‫שכביכול תתנגד לאמת ולקב"ה‪ .‬סיבה נוספת להתנגדות‬
‫היא בכך שהאדם מלא קטטות‪ ,‬עובדה זו נוגדת את מידת‬
‫‪ 1‬סמיכה ביו"ט – המחלוקת הראשונה המתועדת בין חכמי‬
‫ישראל אודות היתר סמיכה על הקרבן בחג (ירושלמי חגיגה ב‪,‬‬
‫ב)‪.‬‬
‫‪ 2‬נתיבות עולם‪ ,‬נתיב האמת פרק ג‪.‬‬
‫השלום שכל עניינה הוא שלמות ואחדות ודבר זה לא‬
‫שייך כלל באדם שכולו מאבקים ומריבות‪ .‬מציאות של‬
‫שלמות מוחלטת ללא חילוקים ופירודים שייכת רק‬
‫בעולם העליון‪.‬‬
‫כל אלו מבטאים ניגוד בין המציאות הגשמית היחסית של‬
‫האדם לעומת העולם העליון שמונהג בדין‪ .‬כדי לאפשר‬
‫את בריאתו של האדם‪ ,‬השליך הקב"ה את האמת ארצה‪,‬‬
‫העלים אותה מהארץ‪ .‬כאשר אין דרישה לאמת מוחלטת‬
‫ממילא לא משנה אם יש באדם פירוד‪ ,‬שקרים וקטטות;‬
‫הרי האמת איננה ולכן אין מקום להתנגדות מצד העולם‬
‫העליון‪ 3.‬אולם‪ ,‬מציאות זו אינה שלימה כיוון שהיא חסרה‬
‫את דבר ה' שבא לידי ביטוי במידת האמת‪ .‬לכן‪ ,‬כדי‬
‫שהעולם הגשמי יוכל להכיל את האמת שמקורה‬
‫מהעולם העליון‪ ,‬יצר הקב"ה אמת מסוג שונה‪ ,‬אמת‬
‫שתצמח מהארץ‪ .‬ייחודה של אמת זו הוא בכך שהיא‬
‫תלויה באדם שיגלה ויוציא אותה החוצה‪,‬‬
‫מהכוח אל הפועל‪ .‬היא קשורה לעולם‬
‫בצורה מהותית ובוקעת ועולה מתוכו‬
‫בעזרת האדם‪ .‬היא אינה מושלמת‪ ,‬אך כל‬
‫אדם נותן ביטוי משלו לאותה אמת גדולה –‬
‫אמת יחסית‪ ,‬על ידי צלם –לוהים שלו ועל‬
‫ידי התורה‪.‬‬
‫על פי דברי המ הר"ל ני תן ל הבין א ת‬
‫המשמעות העמוקה של המחלוקות בעם ישראל‪:‬‬
‫בעקבות אותן מחלוקות‪ ,‬התורה שבעל פה הורחבה‬
‫והועמקה הרבה יותר מאשר בתקופה בה היה בה‬
‫אחידות‪ .‬הצמיחה הזו נובעת מההבנה שכל דבר שתלמיד‬
‫חכם אומר הוא ביטוי לדבר ה' המתגלה בעולם‪ ,‬ביטוי‬
‫לאמת היחסית‪ .‬יסוד זה נלמד מהאמירה הידועה‪" :‬אלו‬
‫ואלו דברי ‪-‬לוהים חיים"‪ .‬ההבנה הרווחת במשפט זה היא‪,‬‬
‫שכאשר ישנה מחלוקת בין תלמידי חכמים‪ ,‬כל דעה‬
‫הבנויה על יסודות התורה היא לגיטימית‪ .‬כל דעה היא‬
‫חלק מהתורה‪ ,‬אמנם הלכה למעשה‪ ,‬כיון שיש חשש‬
‫לריבוי תורו ת בעם ישראל‪ ,‬צריך לה כריע לאח ת‬
‫מהשיטות‪.‬‬
‫אך ישנה אפשרות להבנה אחרת‪:‬‬
‫הסברנו שכל דעה (ההולכת לפי כללי הפסיקה והמסורת‬
‫היהודית) היא נכונה והיא מהווה ביטוי של דבר ה'‬
‫האינסופי המתגלה בעולם‪ .‬לאדם‪ ,‬עקב היותו גשמי‪ ,‬יש‬
‫יכולת קיבול מוגבלת ולכן לעולם הוא לא יוכל להבין‬
‫בצורה מושלמת‪ ,‬מקיפה וכוללת את התורה‪ .‬לעולם הוא‬
‫לא יהיה מסוגל לבדו לגלות ולהוציא לפועל את האמת‬
‫המוחלטת הנובעת מהתורה‪ .‬אולם‪ ,‬על‪-‬ידי שכלו וצלם‬
‫לוהים שבו‪ ,‬הוא יוכל לגלות את האמת היחסית ואת‬‫הקשר שלו לתורה כחלק מהאמת ה‪-‬לוהית האינסופית‪.‬‬
‫לאור זאת בתורה שבעל פה‪ ,‬כאשר עולות מחלוקות‪ ,‬כל‬
‫‪ 3‬המהר"ל מסביר שכל טענתה של מידת השלום היא מצד‬
‫קיום האמת‪ ,‬לכן כאשר האמת לא נמצאת כל טענתה של‬
‫מידת השלום לא מתחילה‪.‬‬
‫דעה בהלכה אינה מושלמת ואינה מייצגת את האמת‬
‫המוחלטת‪.‬‬
‫אז כיצד ניתן לפסוק הלכה‪ ,‬הרי כל דעה היא חלקית ואף‬
‫פעם לא תייצג את דבר ה' המוחלט?! על פי הנאמר עד‬
‫כה אפשר להסיק‪ ,‬שעמדה שתשאף להכיל את מגוון‬
‫הדעות ותיתן את המקום היחסי לכל דעה היא זו שתהיה‬
‫יותר קרובה לאמת המוחלטת ועל פיה נפסוק‪ .‬האמת‬
‫המוחלטת היא אינסופית וכדי להגדיל את האמת בארץ‬
‫ָפרו את התורה ויגדילו‬
‫שי ְ‬
‫צריך שיהיו כמה שיותר דעות ׁ‬
‫אותה‪ .‬לכן‪ ,‬עמדה הלכתית שתשאף להכיל כמה שיותר‬
‫דעות‪' ,‬אמיתות יחסיות' (כמובן על פי כללי הפסיקה‬
‫המקובלים)‪ ,‬היא זו שיותר תכוון לאמת המוחלטת‪ .‬על פי‬
‫הסבר זה יש להבין את האות ו' באמירה "אלו ו אלו‪"...‬‬
‫במשמעות של ו' החיבור‪ .‬רק עמדה שתייצג את דברי‬
‫'אלו ' ועוד דברי ' אלו' ‪ ,‬היא זו שתהיה ביטוי הכי אמיתי‬
‫ל' דברי ‪-‬לוהים '‪ ,‬להלכה ולדבר ה' בכלל‪ ,‬ב' חיים ' –‬
‫במציאות שלנו החומרית והמוגבלת‪ .‬כך ניתן גם להסביר‬
‫את הסיבה שההלכה נפסקה כבית הלל ולא כבית שמאי‪,‬‬
‫שהקדימו ב"ה דברי חבריהם לדבריהם‪ 4.‬כלומר‪ ,‬הם תמיד‬
‫שמעו את דברי חבריהם בראשונה ולכן יכלו להכיל את‬
‫הדעה האחרת ולהביא אותה בחשבון כאשר הם פסקו‬
‫הלכה‪.‬‬
‫במציאות הנוכחית‪ ,‬הגשמית‪ ,‬דעה שמגיעה מתוך הכרת‬
‫המקום של מכלול הדעות ומתוך הכלת המציאות תהיה‬
‫‪ 4‬בבלי עירובין יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫יותר מחובר ת לחיים ול כן היא זו שיותר תותאם‬
‫למציאות‪ .‬גם במשפט‪ ,‬כאשר הדיין בא לפסוק את הדין‬
‫הוא לא יודע מה המניעים הנסתרים של הנידונים והוא‬
‫לעולם לא יוכל לדעת כיצד היה המקרה בדיוק‪ .‬אולם גם‬
‫‪5‬‬
‫כאן יש לנו כלל ש'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות'‬
‫וכך באה לידי ביטוי מידת האמת כפי שהיא מתגלה‬
‫בעולם שלנו‪ ,‬האמת היחסית של כל אדם על פי הדרכת‬
‫התורה‪.‬‬
‫נחזור לראשית הדברים‪ .‬הרב יצחק הוטנר ‪ 6‬מסביר‬
‫שאותה השכחת התורה שגרמו היוונים הובילה לניצחון‬
‫של עם ישראל‪ .‬בעקבות אותו חושך גדול שנפל על תורת‬
‫ישראל בריבוי המחלוקות‪ ,‬התחיל תהליך של ריבוי‬
‫פירושים ודעות בתורה שבעל פה ונפתחו מעיינות תורה‬
‫חדשים לצורך בירור התורה המשתכחת‪ .‬דווקא מתוך‬
‫אותו חושך גדול של השכחה יצאו ניצוצות תורה חדשים‬
‫שלא היו לפני כן בריבוי החידושים והדעות‪.‬‬
‫כאשר אדם בא לברר את דבר ה' בעולם דרך התורה הוא‬
‫צריך להכיר בכך שהוא לבדו לא יכול לראות את כל‬
‫התמונה כולה ולכן תמיד יש מקום לדעות שונות משלו‬
‫ואף סותרות‪ .‬אמנם ריבוי הדעות עלול להוביל למחלוקות‬
‫ומריבות‪ ,‬אך אם כל ישראל יתעלו את כל הכוחות‬
‫והיכולות לכיוון אחד של הרחבת התורה והעמקתה‪,‬‬
‫הדבר יוביל להארה גדולה שתרחיב את התורה ותגלה‬
‫עומק חדש בדבר ה' המתגלה בעולם‪.‬‬
‫‪ 5‬בבלי סנהדרין ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 6‬פחד יצחק חנוכה‪ ,‬מאמר ג‪.‬‬
‫להגיע לתירוץ השאלה שאותה הצגתי בפתח דברי‪.‬‬
‫מדי שנה אני מנסה להבין את מהות מצוות הדלקת‬
‫נרות חנוכה‪ .‬בפשטות נראה‪ ,‬כי תכליתה של מצווה זו‬
‫הינה פרסום הנס אשר ארע בתקופה זו‪ ,‬ובלשון‬
‫חז"ל "פירסומא ניסא"‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬יש לתת את הדעת על מהות המצווה החריגה‪.‬‬
‫מדוע חשוב לפרסם ולהפיץ את הנס שארע? קיימות‬
‫מצוות נוספות שמטרתן היא הפצת ופרסום הנס‪ .‬דוגמה‬
‫בולטת היא מצוות ההגדה בפסח‪ .‬אולם יש ביניהן הבדל‪,‬‬
‫הדלקת נרות היא מצווה עם השפעה אוניברסלית‪,‬‬
‫היוצאת גם מחוץ לתחום הלאומי שלנו‪ .‬גם הגויים‬
‫נחשפים לפרסומו של נס זה בשל ההלכות שקבעו‬
‫חז"ל‪ 1 .‬מדוע? מהי ייחודיותה של מצוה זו שבגללה‬
‫החליטו חז"ל שיש בה מין דמונסטרציה דתית מובהקת?‬
‫מדוע ראו הם לנכון דווקא בצורה כזו לחשוף את היהדות‬
‫בפני אומות העולם?‬
‫על מנת לנסות ולהבין את כוונת חז"ל‪ ,‬אבקש במאמר‬
‫לעמוד על ההבדלים בין חג החנוכה לבין חג הפסח ובכך‬
‫‪ 1‬עיין בדף כא ע"ב בשבת רש"י ד"ה "רגלא דתמודאי" שניתן‬
‫להבין כך מדבריו‪ .‬המצווה הישירה היא כמובן קיום המצוה‬
‫למעננו‪ .‬אולם פועל יוצא מכך ואלי אפילו לא פחות חשוב מכך‬
‫הוא עניין ההפצה של הנס לכל מאן דבעי‪.‬‬
‫בשני חגים אלו‪ ,‬אנו נדרשים לדאוג לכך שכל אחד ואחד‬
‫שנוכח סביבנו יכיר וידע מה ארע באותו פרק זמן ובכך‬
‫לקיים את מצוות היום – סיפור הנס‪ .‬כמובן שבפרסום‬
‫הנס כלולים עיסוק בו‪ ,‬במשמעויותיו ובהשלכותיו על עם‬
‫ישראל‪ .‬בליל הסדר עלינו לספר ביציאת מצרים‪ ,‬לכמה‬
‫מדעות הראשונים זו מצוות עשה‪ 2‬וגם היא ייחודית באופן‬
‫קיומה‪ .‬מעטות המצוות שקיומן הוא בדיבור בלבד כי‬
‫לרוב המצוות מתבטאות באקט כזה או אחר ורק "ההכנה‬
‫‪3‬‬
‫הרוחנית" – ברכות המצוות – נעשות על ידי דיבור‪.‬‬
‫לעומתה מצוות הדלקת נרות מתבצעת על ידי פעולה‪.‬‬
‫אולם בחנוכה ניתן לכאורה להדליק את הנרות ולהסתלק‪,‬‬
‫ובעצם העובדה שהנרות דולקים המצווה ומהותה‬
‫מתקיימת מאליה‪ ,‬נמצא כי מהות המצוות של חנוכה‬
‫ופסח זהות מאוד ובכל אחת מהן ניתן להשיג את המהות‬
‫בדרך שונה‪.‬‬
‫אולם בהתבוננות עמוקה ורחבה יותר ניתן להצביע על‬
‫הבדל משמעותי במהות שני החגים‪ ,‬ובכך בעצם להצביע‬
‫על ייחודו של חג החנוכה‪ .‬אבקש ללמוד ההבדל זה מתוך‬
‫‪ 2‬רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז א‪.‬‬
‫‪ 3‬בנוסף למצוות קריאת שמע וקידוש של שבת שלכמה דעות‬
‫בראשונים היא מצוה מן התורה‪ .‬עיין רש"י ור"ן על הרי"ף‬
‫שבת י‪ ,‬א יש עוד כמה מצוות‪ .‬אלו הן הבולטות שבהן‪.‬‬
‫התבוננות בשתי סיטואציות שונות ופסיקות ההלכה‬
‫הייחודיות להן‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫סיטואציה ראשונה – "כבתה אינו זקוק לה"‬
‫בפסח אנחנו נדרשים להיות אקטיביים במהלך כל הערב‪,‬‬
‫ולא רק זו אלא שאפילו – "כל המרבה הרי זה משובח"‪.‬‬
‫גם הבן התם צריך לשאול שאלות‪ .‬כלומר‪ ,‬בפסח מצופה‬
‫מאתנו לדאוג לכך שהשיח באותו לילה‬
‫לא יגלוש לנושאים אחרים אלא יתרכז‬
‫אך ורק באותו אירוע מכונן‪ .‬מהות‬
‫המצווה יכולה לבוא לידי ביטוי אך ורק‬
‫אם נתמיד בשיח על הנס‪ .‬אסור לנו‬
‫להרפות מאותו שיח‪ .‬כי רק כך הנס‬
‫יתפרסם‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בחנוכה יש כלל‬
‫ש" ה הד לק ה עו ש ה מצ וו ה" ‪ .‬דו וק א‬
‫הדלקה‪ ,‬אם כבה הנר אין חיוב להדליק‬
‫מחדש כפי שהגמרא פוסקת בהמשך‬
‫"דאינו זקוק לה"‪ .‬בנוסף‪ ,‬אם הנרות דולקים ליותר מחצי‬
‫שעה‪ ,‬שזה הזמן המינימלי‪" ,5‬אין בו שום מצווה"‪ 6.‬כלומר‬
‫אנו מתבקשים להתחיל את התהליך דרך הדלקת הנרות‬
‫אך אין אנו נדרשים להשגיח על כך שהמסר יעבור‪.‬‬
‫היוזמה שאנו לוקחים כבר מספיקה‪ ,‬ובהדלקת הנר‬
‫מסתיים החלק המהותי‪.‬‬
‫סיטואציה שניה – "האי הבודד – מצב קיצון"‬
‫אדם שנמצא באי בודד מחויב לספר ביציאת מצרים‪ ,‬כי‬
‫גם הוא צריך לספר לעצמו את הנס שקרה‪ .‬כלומר‪ ,‬על‬
‫אף שאין מי שיקשיב לו מוטלת עליו החובה לספר‬
‫לעצמו את ההגדה‪ .‬שוב מודגשת כאן חשיבות פרסום‬
‫הנס‪.‬‬
‫בניגוד לזאת‪ ,‬בחנוכה נראה כי אין ההלכה כך‪ .‬האם אדם‬
‫שנמצא בסיטואציה כזו בחנוכה‪ ,‬צריך להדליק נרות‬
‫בברכה? ניתן להכריע באמצעות תשובה מהלכה אחרת‪,‬‬
‫‪ 4‬הכוונה היא לנר חנוכה‪ .‬הבבלי בשבת כג‪ ,‬א מגיע למסקנה זו‬
‫מכיוון שהדלקה עושה מצווה ולכן אינו זקוק לה יותר כי קיים‬
‫בעצם ההדלקה את המצווה‪( .‬כמובן שמדובר שהדליק את הנר‬
‫במקום שאין הרוח שולטת בו)‪.‬‬
‫‪ 5‬שולחן ערוך תערב‪ ,‬ב פסק זה הוא על פי מסקנת הגמרא‬
‫שהנר צריך לדלוק עד שתכלה רגל מן השוק‪ .‬הפוסקים‬
‫משערים שמדובר בחלון זמן שלחצי שעה‪( .‬יש מן הראשונים‬
‫שחולקים על פסק זה של השו"ע ‪ .‬עיין בר"ן במחלוקת לגבי‬
‫שימוש בנר אחרי שהוא כבה)‪.‬‬
‫‪ 6‬הציטוט נלקח מהמשנה ברורה סימן תרעב ס"ק ו‪ .‬ועיין‬
‫במשנה ברורה בס"ק ז שנראה לכאורה שיש בציטוט שהבאתי‬
‫סתירה‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬
‫‪ 7‬המשנה ברורה לא התייחס לעוברים ושבים בחוץ וזאת משני‬
‫סיבות‪ .‬א‪ .‬מכיוון שאם בני ביתו ישנים סביר להניח שגם שאר‬
‫האנשים ישנים‪ .‬ב‪ .‬מכיוון שהרמ"א כתב שהיום ההדלקה היא‬
‫עיקר לבני הבית כי מדליקים בפנים וכבר לא בחוץ‪ .‬אציין‬
‫שבשער הציון אות יז המשנה ברורה מדגיש שיש בזה‬
‫מחלוקת אחרונים ומה שרוצה להקל ולברך אין מוחין בידו‪.‬‬
‫המובאת בהרחבה במשנה ברורה בסימן תרעב ס"ק יא‪.‬‬
‫שם נכתב שאם אדם הגיע באמצע הלילה וכל בני הבית‬
‫ישנים‪ ,‬מכיוון שאף אחד לא יראה את פרסום הנס‪ ,‬עליו‬
‫להדליק ללא ברכה‪ 7 .‬מכאן ניתן לחזק את העמדה‬
‫שההדלקה המושלמת היא למען האנשים האחרים‪,‬‬
‫שכן במצב בו רק הוא יראה את הנרות הברכה מנועה‬
‫‪8‬‬
‫ממנו מכיוון שאין לו עם מי לחלוק את הנס‪.‬‬
‫אם כן הראנו‪ ,‬שאף על פי שהמטרה‬
‫בפסח ובחנו כ ה ה יא ז ה ה‪ ,‬הדגשי ם‬
‫ההלכתיים שונים ובעקבות כך גם מהות‬
‫המצווה‪ .‬נעמוד על שני דגשים עיקריים‪.‬‬
‫בפסח‪ ,‬בהיותנו משועבדים במצרים‪,‬‬
‫הקב"ה נלחם לנו ואנו החרשנו‪ ,‬היינו‬
‫פאסיביים‪ .‬בשל כך אנו נדרשים לעשות‬
‫שימוש ביכולת הרטורית שלנו על מנת‬
‫שלא נשכח את הניסים‪ .‬עלינו לספר‬
‫בפינו מי עולל לנו כך ואיך נושענו על ידי‬
‫מל כ נו ‪ .‬ב לי ל ה סד ר מ צו פ ה מא תנ ו‬
‫להתכנס בתוך עצמינו (כלומר כל העם כולו) ולספר אחד‬
‫לשני את החוויות מהמסעות והניסים‪ .‬באותו מועד‬
‫נהפכנו להיות עם‪ .‬עלינו להיזכר בכך שוב באותו לילה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬השעבוד והגאולה היו פיזיים על כן התהליך‬
‫שעלינו לעבור הוא מלפנים אל החוץ‪ ,‬לכן אנו פונים אל‬
‫הפנים בפסח‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬המלחמה בחנוכה דרשה מאבק אקטיבי שלנו נגד‬
‫שונאינו וכך נושענו‪ .‬בשל עובדה זאת אנו יכולים‬
‫"להסתפק" בהדלקת הנרות ולתת להן לפעול את שלהן‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬המאבק היה נגד התרבות והרוח שהיוונים ביקשו‬
‫להנחיל לעם ישראל‪ .‬לכן‪ ,‬התהליך הפוך – מהחוץ אל‬
‫הפנים ומצוות ההדלקה היא חיצונית‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬ה משמ עו ת ה עמו ק ה של חנו כ ה היא ל א‬
‫ההתכנסות של פסח אלא היציאה לחוץ‪ .‬עלינו להוציא‬
‫מתוך בתינו את האור ולגלות אחריות ואכפתיות‪ .‬חשוב‬
‫לנו שכל העולם יראה את הנס‪ .‬זה מסר אוניברסלי‬
‫שאנחנו צריכים להפיץ‪ .‬לכן תלו חז"ל שיש צורך‬
‫בהפגנתיות מסיומת בזמן הדלקת נרות‪ .‬בשל הרקע‬
‫המיוחד של חג זה ובשל העובדה כי עם ישראל התגלה‬
‫במלאו הדרו תוך כדי לחימה‪ ,‬אנו מבקשים להבהיר‬
‫ולהראות לעולם כי החג הזה הוא בעל משמעות מיוחדת‬
‫עבורנו‪ .‬אנו לא שומרים לעצמנו את הנס אלא מבקשים‬
‫לשתף את העולם כולו בו ובכך להגדיל את שמו של‬
‫הקב"ה‪.‬‬
‫‪ 8‬כמובן שיש עליו עדיין חובה להדליק‪ .‬מכל מקום הנקודה‬
‫שאותה אני מבקש להדגיש היא עניין אי השלמות שבדבר‬
‫העקבות הסיטואציה שאלה נקלה אותו אדם‪.‬‬
‫יעקב אבינו עוזב את ביתו בסערה לאחר שלקח את‬
‫הברכות שכביכול היו מיועדות לעשיו אחיו‪ .‬הוא מגיע‬
‫לבית דודו לבן ומסתתר שם במשך כמה שנים טובות‬
‫מפני חמתו של עשיו‪ .‬יעקב גר אצל לבן במשך עשרים‬
‫שנה ובזמן זה הוא מספיק להקים את משפחתו‪,‬‬
‫ששימשה כיסוד ממנו נבנה עם ישראל‪ .‬והנה לאחר‬
‫אותם שנים משמעותיות של בנייה‪ ,‬יעקב צריך לחזור‬
‫למציאות ולהתמודד עם הדבר ממנו ברח לפני שנים‪.‬‬
‫נקודה זו לא היתה לו קלה כלל וכלל‪.‬‬
‫הדבר הראשון שמוזכר בקשר לחזרת יעקב‬
‫לארץ הוא אותו הדבר ממנו ברח לפני‬
‫עשרים שנה – עשיו‪ .‬יעקב מבין שאם הוא‬
‫חפץ לחזור למציאות הטבעית לו‪ ,‬לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬עליו להתמודד עם הקושי הניצב‬
‫לפניו‪ .‬הוא שולח שליחים לעשיו‪ ,‬בודק מה‬
‫עומד מולו ומגלה שעשיו בא לקראתו עם‬
‫משלחת של ארבע מאות איש‪ .‬בשורה זו‬
‫מולידה חשש אצל יעקב‪ ,‬ובצדק – איך הוא‪ ,‬רועה צאן‬
‫פשוט‪ ,‬יוכל להתמודד עם קושי כזה? מה יש לו? משפחה‬
‫עם נשים‪ ,‬ילדים‪ ,‬עבדים ושפחות‪ ,‬צאן ובקר‪ .‬איך יתמודד‬
‫מול הגדוד שאחיו מביא?‬
‫אך יעקב מתעשת ופועל במספר דרכים שיעזרו לו‬
‫בהתמודדות אל מול הקושי‪ .‬על שלוש דרכים יעקב‬
‫חושב – חציית המחנה‪ ,‬תפילה ומתנה‪ .‬יעקב מבין את‬
‫גודל הסכנה ובוחר לפעול באמצעים הרלוונטיים שיש לו‪.‬‬
‫בסופו של דבר יעקב מתמודד עם הקושי‪ ,‬צולח אותו‬
‫ומתקדם קדימה לעבר האתגרים הבאים שהקב"ה יפגיש‬
‫עמו בארץ ישראל‪.‬‬
‫כמו יעקב אבינו‪ ,‬כל אדם עומד במהלך חייו מול‬
‫התמודדויות המצריכות ממש למסור את הנפש כדי‬
‫לצלוח אותן‪ .‬התמודדויות שכאשר האדם עומד מולם הן‬
‫נראות בלתי אפשריות‪ .‬ברצוני ללמוד מסיפור זה של‬
‫יעקב‪ ,‬ולהעלות כמה נקודות בנוגע לשלבים הנכללים‬
‫בהתמודדויות עם אתגרים המצרכים ממש התעלות‬
‫ומסירות נפש כדי להתמודד איתם‪.‬‬
‫בריחה‬
‫ַּויֻּגַּד לְ ִרבְ קָ ה אֶ ת ִדבְ ֵרי עֵ שָ ו בְ נָּה הַּ ָגדֹל וַּתִ ְשלַּח וַּתִ ְק ָרא‬
‫ָאחיָך ִמתְ נַּחֵ ם לְ ָך‬
‫לְ ַּיעֲקֹ ב בְ נָּה הַּ קָ טָ ן וַּתֹ אמֶ ר אֵ לָיו הִ נֵה עֵ שָ ו ִ‬
‫ָאחי‬
‫לְ הָ ְרגֶָך‪ .‬וְ עַּ תָ ה בְ נִי ְשמַּ ע בְ קֹ לִ י וְ קּום בְ ַּרח לְ ָך אֶ ל לָבָ ן ִ‬
‫חָ ָרנָה ‪ .‬וְ יָשַּ בְ תָ עִ מ ֹו י ִָמי ם אֲחָ ִדי ם עַּ ד אֲשֶ ר תָ שּוב חֲמַּ ת‬
‫ָאחיָך ִממְ ָך וְ שָ כַּח אֵ ת אֲשֶ ר עָ ִשיתָ ּל ֹו‬
‫ָאחיָך‪ .‬עַּ ד שּוב ַאף ִ‬
‫ִ‬
‫וְ שָ ל ְַּחתִ י ּולְ קַּ ְחתִ יָך ִמשָ ם לָמָ ה אֶ ְשכַּל גַּם ְשנֵיכֶם יוֹם אֶ חָ ד‪.‬‬
‫(בראשית כז‪ ,‬מב‪-‬מה)‬
‫כאשר אדם ניצב אל מול אתגר הפתרון הקל ביותר הוא‬
‫הבריחה‪ .‬אדם רואה את אשר ניצב עליו‪ ,‬את הקושי‬
‫הגדול העומד לפניו – ובורח‪ .‬הבריחה מגיעה עוד לפני‬
‫שהדברים בכלל התבררו אצלו‪ ,‬לפני שחשב בשכל ישר‬
‫מה עומד מולו‪ .‬אמנם ישנם מקרים בהם צריך לקחת‬
‫צעד אחורה כדי שלאחר מכן תהיה אפשרות לחזור‬
‫ולהתמודד באופן מוצלח עם הקושי‪ .‬אך רוב האתגרים‬
‫הם קשיים שניתן להתמודד איתם‪ .‬ברוך ה' לא בכל יום‬
‫אנו עומדים מול סיטואציה דומה ליעקב ועשיו אחרי‬
‫לקיחת הברכות‪ .‬פעמים רבות אנחנו עומדים מול‬
‫אתגרים אפשריים ופשוט בוחרים לברוח ולדחות את‬
‫ההתמודדות איתם‪ .‬למתי? מתי שבאמת יהיה צורך‪,‬‬
‫אנו אומרים‪ ,‬בזמן שבו לא תהיה אפשרות לברוח‪ .‬דחייה‬
‫זו עלולה לגרום לבעיה להתעצם ולגדול‪ ,‬ואחר כך‬
‫כאשר אין ברירה אלא להתמודד עם הקושי‪,‬‬
‫נפש אמיתית והיא‬
‫ההתמודדות דורשת מסירות‬
‫קשה הרבה יותר‪.‬‬
‫עמידה‬
‫ָאחיו‬
‫וַּיִ ְשלַּח ַּיעֲקֹ ב מַּ לְ ָאכִ ים לְ פָ נָיו אֶ ל עֵ שָ ו ִ‬
‫ַארצָ ה שֵ עִ יר ְש ֵדה אֱדוֹם‪ַּ .‬ויְצַּ ו אֹ תָ ם לֵאמֹ ר ֹכה‬
‫ְ‬
‫אמרּון לַּא ֹדנִי לְ עֵ שָ ו כֹה ָאמַּ ר עַּ בְ ְדָך ַּיעֲקֹ ב‬
‫תֹ ְ‬
‫עִ ם לָבָ ן ג ְַּרתִ י ָואֵ חַּ ר עַּ ד עָ תָ ה‪ַּ .‬ויְהִ י לִ י שוֹר‬
‫ַּוחֲמוֹר ֹצאן וְ עֶ בֶ ד וְ ִשפְ חָ ה ָואֶ ְשלְ חָ ה לְ הַּ גִ יד לַּא ֹדנִי לִ ְמ ֹצא חֵ ן‬
‫ָאחיָך‬
‫בְ עֵ ינֶיָך‪ַּ .‬ויָשֻּ בּו הַּ מַּ לְ ָאכִ ים אֶ ל ַּיעֲקֹ ב לֵאמֹ ר בָ אנּו אֶ ל ִ‬
‫ַארבַּ ע מֵ אוֹת אִ יש עִ מוֹ‪ .‬וַּיִ ָירא‬
‫אֶ ל עֵ שָ ו וְ גַּם הֹ לְֵך לִ ְק ָראתְ ָך וְ ְ‬
‫ַּיעֲקֹ ב ְמאֹ ד ַּויֵצֶ ר לוֹ‪.‬‬
‫(בראשית לב‪ ,‬ד‪-‬ח)‬
‫לאחר שהחלטנו להתמודד‪ ,‬בין אם זה הגיע לאחר בחירה‬
‫מדעת ובין אם זה בעקבות כפייה‪ ,‬בסופו של דבר עלינו‬
‫לעמוד אל מול האתגר פנים אל מול פנים‪ .‬לעמוד ולהבין‬
‫מה עומד מולנו‪ .‬לראות את כל הקשיים שאנחנו עומדים‬
‫מולם‪ ,‬ולהבין שלא הולך להיות לנו קל‪ .‬במצב זה בקלות‬
‫אפשר להיכנס ל'שוק'‪ .‬מצד אחד אנו מבינים שאנו‬
‫צריכים או חייבים להתמודד‪ ,‬אבל מצד שני ההתמודדות‬
‫נראית כתהליך נורא! ובשונה מהבריחה שבה בעזרת‬
‫פעולות בבחינת "התכרבלות במיטה" ניתן להעביר את‬
‫זה הלאה ולהמשיך פחות או יותר בשגרת החיים‪ ,‬פה‬
‫ברור לנו שאין דרך אחרת‪ .‬הבנה זו יכולה לשתק אותנו‪,‬‬
‫ולגרום לעצבות ודכדוך‪ .‬אנו נוכל לשבת בסדר בוקר‬
‫ולקרוא את הגמרא אך בראש יעברו דברים אחרים‬
‫לגמרי‪ .‬ובלילה לא נצליח להירדם בעקבות המחשבות‬
‫שלא יפסיקו לעלות‪ .‬סיטואציה כזו יש רק דרך אחת‬
‫לעבור‪ ,‬והיא לבחור להתמודד איתה‪ .‬להבין בצורה‬
‫מוחלטת שאנחנו עומדים אל מול אתגר מסוים לא‬
‫פשוט‪ ,‬ולהתמודד איתו‪ .‬אולי לא בשעה ‪ 03:00‬כשכולם‬
‫ישנים‪ ,‬אבל כאשר תהיה אפשרות נתמודד‪ .‬איך? זה כבר‬
‫דורש תכנון‪ .‬אך קודם כל דרוש אומץ לעמוד מול הקושי‬
‫ולהחליט לבוא לקראתו – עצם ההחלטה שלא משנה מה‬
‫יהיה נתמודד‪ ,‬חשובה‪.‬‬
‫התמודדות‬
‫ַּויַּחַּ ץ אֶ ת הָ עָ ם אֲשֶ ר אִ ת ֹו וְ אֶ ת הַּ צֹאן וְ אֶ ת הַּ בָ קָ ר וְ הַּ גְ מַּ ּלִ ים‬
‫לִ ְשנֵי מַּ חֲנ וֹת‪ַּ .‬ויֹאמֶ ר אִ ם יָב וֹא עֵ שָ ו אֶ ל הַּ מַּ ֲחנֶה הָ ַאחַּ ת‬
‫וְ הִ כָהּו וְ הָ יָה הַּ מַּ ֲחנֶה הַּ נ ְִשָאר לִ פְ לֵיטָ ה‪ַּ .‬ויֹאמֶ ר ַּיעֲקֹ ב ‪ֹ-‬להֵ י‬
‫ַארצְ ָך‬
‫ָאבִ י ַאבְ ָרהָ ם ֵו‪ֹ-‬להֵ י ָאבִ י יִצְ חָ ק ה' הָ אֹ מֵ ר אֵ לַּי שּוב לְ ְ‬
‫ָאחי ִמיַּד עֵ שָ ו‬
‫יטיבָ ה עִ מָ ְך‪ ...‬הַּ צִ י ֵלנִי נָא ִמיַּד ִ‬
‫ּולְ מ ֹול ְַּדתְ ָך וְ אֵ ִ‬
‫כִ י י ֵָרא ָאנֹ כִ י אֹ ת ֹו פֶ ן יָב וֹא וְ הִ ַּכנִי אֵ ם עַּ ל בָ נִים‪ ...‬וַּיִ קַּ ח ִמן‬
‫ָאחיו‪.‬‬
‫הַּ בָ א בְ יָד ֹו ִמנְחָ ה לְ עֵ שָ ו ִ‬
‫(בראשית לב‪ ,‬ח‪-‬יד)‬
‫לאחר ההחלטה מגיע רגע ההתמודדות האמיתי‪ .‬אך לפני‬
‫שנעסוק בהתמודדות עצמה חשוב להדגיש נקודה‬
‫מסוימת – כל שלב בתהליך ההתמודדות השלם תלוי‬
‫בשלבים הקודמים לו‪ .‬לפיכך יש חשיבות לדרך בה האדם‬
‫הגיע לשלב ההתמודדות עצמו‪.‬‬
‫קיימת תפיסה בעולם לפיה ראוי להתמודד חזיתית עם‬
‫כל אתגר ומשימה ללא שהות‪ ,‬אלא פשוט לקפוץ למים‬
‫ויהי מה‪ .‬באותם אנשים נזהה מוטיבציה גבוהה ואומץ רב‬
‫לפני אותה התמודדות‪ .‬אך אומץ זה הוא דבר שקרי‬
‫ומדומה‪ .‬אותם אנשים מסתירים תחת המוטיבציה‬
‫פחדים רבים שאיתם הם עדיין לא התמודדו‪ .‬האומץ‬
‫לעשות דבר מסוים הוא דבר שיש לבנות על גבי בסיס‬
‫יציב‪ ,‬כמו כל דבר שאמור להיות יותר מדבר חולף‪ .‬על‬
‫מנת שאדם יבנה אומץ אמיתי שיעזור לו לגשת למשימה‬
‫מסוימת כאשר כל כולו בתוכה‪ ,‬עליו קודם כל לעמוד מול‬
‫האתגר ולהחליט להתמודד איתו‪ .‬דבר זה קורה בשלב‬
‫העמידה‪ .‬אך כאשר האדם לא חושב על הדברים איתם‬
‫הוא עומד להתמודד אלא פועל מתוך אקסטזה‪ ,‬גם‬
‫כשהוא כבר בוחר להתמודד עם דבר מסוים‪ ,‬לא בטוח‬
‫שהוא יצליח ללא אותו בסיס יציב‪ .‬הוא יגיע לרגע האמת‬
‫ושם כל הפחדים שהסתיר יתנפצו לו בפנים‬
‫וההתמודדות תהיה קשה ביותר‪ .‬מתוך קבלת המצב‬
‫בצורה כנה גם המשך ההתמודדות תהיה כנה ללא כל‬
‫מיני דברים שינסו להדחיק אותה כמו מוטיבציה ואומץ‬
‫מדומים‪.‬‬
‫לשלב של ההתמודדות יש צורך בשלב הקודם – העמידה‪.‬‬
‫כאשר אדם בא מתוך הבנה מה עומד מולו‪ ,‬מתוך הבנה‬
‫שהדברים לא פשוטים ובכל זאת עליו לפעול‪ ,‬דרכי‬
‫ההתמודדות יהיו שונים‪ .‬הן יבואו מתוך נקודת חשיבה‬
‫אחרת והרבה יותר בטוחה‪ ,‬ועם הכרה בערך העצמי של‬
‫המתמודד אל מול מה שעומד לפניו‪ .‬נקודה זו היא דוגמא‬
‫לתלות שיש בין השלבים‪ .‬רק על ידי מעבר שלם בין כל‬
‫הש ל ב י ם לל א ק פ י צו ת ה א ד ם י ע ב ו ר א ת ת ה ל י ך‬
‫ההתמודדות בצורה נכונה‪ ,‬ובסופו גם תיבנה באישיותו‬
‫קומה נוספת‪.‬‬
‫אך עדיין לא עסקנו בדרך הממשית של ההתמודדות עם‬
‫הקושי‪ .‬ראשית צריך להבין כי לכל קושי דרך התמודדות‬
‫משלו‪ .‬יש לחשוב בצורה ספציפית על כל קושי בשכל‬
‫ישר בהתאם לנתונים ולאפשרויות שיש בידינו ולנסות‬
‫למצוא את הפתרון המוצלח ביותר‪ .‬אבל זה לא מספיק‪.‬‬
‫כל דרך התמודדות צריכה לבוא יחד עם ביטחון בקב"ה‪.‬‬
‫עלינו לגשת לאתגרים בפרט‪ ,‬ובחיים בכלל‪ ,‬עם הבנה‬
‫שבסופו של דבר הכל מנוהל ומתוכנן על פי הקב"ה‪,‬‬
‫ושהוא מנתב את מה שאנחנו עוברים על פי הסתכלותו‬
‫הרחבה‪ .‬יש לבטוח בהקב"ה שיעשה את מה שצריך‬
‫לקרות בלי קשר לגודל השתדלותנו‪ .‬ויחד עם זאת יש‬
‫צורך בהשתדלות שלנו כדי שהדברים יקרו‪ .‬אם ניגש‬
‫להתמודדות עם השתדלות מיטבית מצידנו‪ ,‬ומצד שני‬
‫נתפוס שמה שאמור לקרות יקרה בכל מקרה‪ ,‬אז נוכל‬
‫לגשת רגועים להתמודדות‪ .‬רוגע זה יאפשר לנו לצלוח‬
‫את ההתמודדות בגדלות ובגבורה‪ ,‬ועם כל הכח האפשרי‪.‬‬
‫להביא את כל כולנו ולפעול כשאנחנו לגמרי שם‪ .‬בדרך‬
‫כזו נצליח לא להסס ולא נתחיל להעלות תוך כדי האתגר‬
‫טענות ותהיות‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בניית תהליך ההתמודדות בצורה נכונה‪ ,‬הכוללת‬
‫בריחה בשעת הצורך וחשיבה מעמיקה על האתגר עצמו‪,‬‬
‫מאפשרת לאדם לעבור כמה וכמה מנגנוני בקרה‪ .‬הוספת‬
‫בטחון גדול בה' תאפשר לתהליך לגרום לכך שנגיע‬
‫לאתגר באופן שישקף את מי שאנחנו בצורה הטובה‬
‫ביותר‪ .‬בסיום תהליך ההתמודדות אנו נמצאים במקום‬
‫אחר‪ ,‬גבוה יותר‪ ,‬עם הפנים להתמודדות ולהתעלות‬
‫הבאים‪.‬‬
‫להקריב את חיי להגנת המולדת ולחרות ישראל‪.‬‬
‫"אני נשבע!"‪ ,‬צעק הסמל‪.‬‬
‫"אני מצהיר!"‪ ,‬ענינו כאיש אחד בהיותנו פלוגת בייניש‪.‬‬
‫"בלי נדר"‪ ,‬הוספתי בלחש בהיותי בן תורה שהתחנך לכך‬
‫שלא מבטיחים שום דבר מבלי לסייגו באמירה הזו‪.‬‬
‫הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת‬
‫ישראל‪ ,‬לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים‪ ,‬לקבל על‬
‫עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה‬
‫לישראל‪ ,‬לציית לכל הפקודות והוראות הניתנות על ידי‬
‫המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף‬
‫שעשעה אותי העובדה שפלוגת ג'ובניקים בבט"ר ניצנים‬
‫נשבעו להקריב את חייהם במידת הצורך‪ ,‬הרי מה הסיכוי‬
‫שאחד מאתנו יגיע קרוב לסכנת חיים במהלך שירותנו?!‬
‫ובכלל‪ ,‬איך אדם יכול להישבע להקריב את חייו‪ ,‬הרי זה‬
‫נוגד אינסטינקטים בסיסיים ביותר? אבל עברו כמה‬
‫חודשים מאז‪ ,‬והשבועה הייתה כבר זיכרון רחוק‪.‬‬
‫"לא!! אני לא מוכן לנסוע!"‪ ,‬צעקתי אל אבי כאילו הנידון‬
‫היה תלוי בו‪" .‬ודיברת כבר עם המפקד החדש שיהיה לך?‬
‫ביקשת ממנו להגיע רק ביום ראשון?"‪ ,‬שאל אבא שלי‬
‫בניסיון למצוא פתרון‪" .‬כן"‪ ,‬השבתי לו בנימה אשר הביעה‬
‫מעט עצבים על כך שהוא לא יכול היה לעזור לי‪.‬‬
‫היום היה יום רביעי בערב‪ ,‬זה עתה שבתי עם הוריי‬
‫מטקס סוף קורס רכזי מסורת ורוח של הרבנות הצבאית‪.‬‬
‫הייתי משוכנע שעד יום ראשון אוכל להיות בביתי‪,‬‬
‫להתאפס לאחר הקורס ולהתכונן לקראת השלב הבא‬
‫בחיי‪ ,‬בו אשהה עם גדס"ר נח"ל בקו בואכה שכם‪.‬‬
‫להפתעתי המרה‪ ,‬בתום הקורס‪ ,‬התקשרתי לרב חטיבת‬
‫הנח"ל והוא דרש ממני להגיע למוצב ביום למחרת‪ ,‬יום‬
‫חמישי‪ ,‬בכדי למלא טופס טיולים‪ .‬דרישה זו‪ ,‬וההלם‬
‫המוחלט שהתלווה אליה‪ ,‬הכניסו אותי לחרדה מרקיעת‬
‫שחקים אודות היום הקרב ובא‪ .‬לא חפצתי בארבע שעות‬
‫של נסיעות אוטובוסים לכל כיוון‪ .‬וחשבתי כמה משחית‬
‫יהיה להציג את עצמי לחיילים כאשר אני במצב רוח‬
‫שכזה‪ ,‬הרי כל משימתי הייתה להיות הדמות שמהווה‬
‫רוח חיובית של שליחות מדהימה בקרב‬
‫המחנה‪.‬‬
‫"טוב"‪ ,‬אמר אבי מורי בטון שהביע הכרעה‪,‬‬
‫"זה מה שעושים‪ :‬מחר בבוקר אנחנו הולכים‬
‫ביחד לתפילה ומשם נוסעים באוטו עד‬
‫הבסיס החדש שלך‪ .‬נעשה מזה יום של‬
‫צחוקים‪ ,‬נעצור בדרך לקנות אוכל‪ ,‬יהיה‬
‫גדול!"‪ .‬הבטתי אל אבי במבט מעט‬
‫משועשע על ניסיונו הכושל להלהיבני‪ ,‬אך‬
‫לאחר רגעים אחדים נשאני ליבי לראות כי‬
‫כבר הייתי מעודד‪ ,‬ולו קצת‪" .‬יאללה"‪ ,‬השבתי‪" ,‬בא נלך על‬
‫זה"‪.‬‬
‫למחרת השכמנו קום‪ ,‬התפללנו שחרית ונכנסנו למכונית‪.‬‬
‫המסע עם אבי היה מתוק מדבש‪ .‬לאחר דקות ספורות‪,‬‬
‫רגשות חוסר הצדק והרחמים העצמיים פרחו לגמרי‬
‫מליבי‪ .‬לאחר שעה וחצי‪ ,‬הגענו למוצב ששכן סמוך‬
‫ונראה לשבי שומרון‪ .‬נעצרנו מחוץ לשער הבסיס‪ ,‬שם‬
‫שקד חייל בשמירה‪.‬‬
‫"מי אתם?"‪ ,‬שאל החייל בטון נימוסי‪" .‬היי! אני אברהם!"‪,‬‬
‫הצהרתי בהתרגשות‪" ,‬אני רכז המסורת והרוח החדש של‬
‫הגדוד"‪" .‬נעים מאוד אחי‪ ,‬אני תומר‪ ,‬אין לי מושג מה זה‬
‫רכז מסורת ורוח‪ ,‬אבל זה נשמע מגניב!"‪ ,‬השיב תומר‪,‬‬
‫שעל פניו היה עתה חיוך גדול ומזמין‪" .‬התפקיד הוא‬
‫פחות או יותר ליצור אווירה מטורפת בגדוד‪ ,‬דבר שיוביל‬
‫לרוח לחימה‪ ,‬ומלא מוטיבציה‪ .‬וגם לדאוג לצרכים של‬
‫החיילים הדתיים"‪ ,‬הסברתי‪" .‬באמת חסר כאן קצת רוח"‪,‬‬
‫ענה תומר‪" ,‬ברוך הבא לגדוד!"‪.‬‬
‫נכנסתי לבסיס‪ ,‬עברתי בין התחנות השונות בטופס‬
‫טיולים‪ ,‬הכרתי שלל מכרים חדשים‪ ,‬ולאחר כשעה חזרתי‬
‫לרכב‪ ,‬בו אבא שלי שח עם תומר‪ .‬נכנסתי לאוטו ונסענו‬
‫הביתה‪ ,‬ובדרך חזור כל חששותיי לגבי ההתאקלמות‬
‫ביחידה החדשה נעלמו כלא היו‪.‬‬
‫השבועות חלפו‪ ,‬ובסיועו של –ל –לוהי הרוחות‪ ,‬הצלחתי‬
‫ליהנות בגדס"ר נח"ל‪.‬‬
‫השבוע שאבי מורי כה ייחל לו סוף כל סוף הגיע‪ .‬כבר‬
‫שנה עסק אבי בכתיבת ספר תורה לעילוי נשמת סבתי‬
‫המנוחה‪ .‬באותו יום חמישי‪ ,‬אבא שלי ארגן הכנסת ספר‬
‫תורה חגיגית במיוחד בבית הכנסת שלנו‪ .‬הוא דאג‬
‫לאירוע מא' עד ת'‪ ,‬כולל צלם‪ ,‬להקה‪ ,‬קייטרינג‪ ,‬הזמנת‬
‫אורחים מרחוק ומקרוב‪ ,‬ועוד זרועו נטויה‪.‬‬
‫בשלישי בלילה קיבלתי את הפקודה הגורלית‪ .‬יורדים‬
‫לעזה למלחמה‪ .‬מכיוון ששמרתי באותו שבוע‪ ,‬כבר הייתי‬
‫מצויד ברובה ‪ .M16‬ברביעי בצהריים עלינו כל הגדוד עלי‬
‫אוטובוסים‪ ,‬ונסענו לעבר שטח הכינוס‪ .‬עצרנו בתחנת‬
‫דלק על אם הדרך‪ ,‬האוטובוסים תודלקו‪ ,‬והחיילים קנו‬
‫מיני מאכלים לערב עליהם את הנסיעה‪.‬‬
‫בזמן שכולם אכלו הסתובבתי בין לוחמי הגדוד‪ ,‬ודיברתי‬
‫על ליבם מעט‪ .‬התרשמתי שהם ציפו שאהיה מעט יותר‬
‫דומיננטי בהווי של המבצע‪ .‬בעקבות זה‪ ,‬כאשר כולם עלו‬
‫חזרה לאוטובוסים‪ ,‬עליתי לאוטובוס‬
‫של כל פלוגה ופלוגה‪ ,‬בטרם ייסעו‪,‬‬
‫והוצאתי אותם ידי חובת תפילת‬
‫הדרך‪ .‬לאחר כל תפילה נעניתי "אמן!"‪,‬‬
‫הנשאג בקול הולך וגדל שלא יסף‪.‬‬
‫באותו הלילה הגענו לשטח הכינוס‬
‫הרא שון ‪ .‬חני נו קר וב ל ע רד‪ ,‬ש ם‬
‫התאספה כל חטיבת הנח"ל‪ .‬עדיין‬
‫היינו רחוקים מעזה‪ .‬לאחר‬
‫שהתמקמתי באוהל עם יתר אנשי‬
‫המפקדה הזכרים‪ ,‬התקשר אליי רב החטיבה‪ ,‬סיפר לי‬
‫שהוא נמצא גם בשטח הכינוס‪ ,‬וביקש לראות אותי‪.‬‬
‫יצאתי לקראתו‪ ,‬ולקראתי מצאתיו‪.‬‬
‫"ערב טוב כבוד הרב!"‪ ,‬אמרתי כאשר אדרנלין נטף מפי‪.‬‬
‫"ערב טוב צדיק‪ .‬מה שלומך?" השיב הרב ואז שאל‪.‬‬
‫"אגדי! אני לא מאמין שאני אשכרה הולך להיות חלק‬
‫מ'אקשן' אמתי! ופשוט מדהים לראות את חיבורם של‬
‫הלוחמים ליהדות בשעת מלחמה" השבתי לו‪" ,‬כל הכבוד‬
‫על ההתלהבות‪ ,‬ממש עושה אור בעיניים‪ .‬אבל עכשיו‬
‫לשאלה האמתית – אתה רוצה להיכנס לעזה?"‪.‬‬
‫הסתכלתי על רב החטיבה בתהייה‪" .‬בכיף‪ ".‬עניתי‪" ,‬אבל‬
‫מה אני אעשה שם?" "אתה יודע‪ ,‬תהיה עם הלוחמים‪,‬‬
‫תגביר את הרוח"‪" .‬נשמע שיא המגניב‪ ,‬אבל האם זה‬
‫מהווה סיבה מוצדקת להיכנס למצב של סכנת נפשות?"‬
‫"בוודאי! המורל של החיילים הוא הפקטור החשוב ביותר‬
‫להצלחה במשימה" לרגעים אחדים‪ ,‬אשר חשו כנצח‪,‬‬
‫שתקתי וחשבתי‪.‬‬
‫ליבי הכריע‪" .‬יאללה! אני נכנס!" אמרתי עם אדרנלין מהול‬
‫בחרדה‪ .‬הרב צחק‪" .‬סתם בחנתי אותך לראות כמה אתה‬
‫מסור‪ ,‬ועמדת במבחן"‪" .‬זאת אומרת שאני נשאר מחוץ‬
‫לעזה?" "לא‪ ,‬אתה תהיה בפנים‪ ,‬אבל בתוך נגמ"ש‪ .‬אתה‬
‫רק צריך לצאת אם חלילה יהיו גופות לפנות"‪ .‬הסתכלתי‬
‫על הרב בהשתוממות‪.‬‬
‫"תשמע‪ ,‬יש עוד איזה עניין" פתחתי‪" ,‬אבא שלי עושה‬
‫הכנסת ספר תורה מחר באפרת‪ ,‬יש איזשהו סיכוי שאוכל‬
‫לצאת בשביל זה?" "תראה‪ ,‬עקרונית רכבים צבאיים‬
‫נוסעים כל הזמן מכאן דרך דרום הר חברון בציר ‪ 60‬לכיוון‬
‫גוש עציון‪ ,‬וזה ייקח פחות משעה להגיע מפה לאפרת‪,‬‬
‫אבל זה קצת בעייתי‪ ,‬כי יכול להיות שתפספס את‬
‫הכניסה הקרקעית אם תיסע"‪ .‬ענה הרב‪" .‬הבנתי‪ .‬תודה‬
‫כבוד הרב"‪.‬‬
‫לפתע ניגש אליי רופא הגדוד‪" .‬אברהם"‪ ,‬פתח הוא ואמר‪,‬‬
‫"נכון ביקשת הפנייה לרופא מומחה? קיצר‪ ,‬יש לך תור‬
‫בצריפין ביום שני‪ .‬יש לך גימלים עד אז"‪ .‬בכל עת אחרת‪,‬‬
‫מודעה זו הייתה חלומו של כל חייל‪ ,‬ואני מביניהם‪ .‬אך‬
‫בשעת חירום היו לי דברים יותר חשובים לשקול מלבד‬
‫כמות הזמן בה אשהה בביתי‪" .‬ואני חייב לקחת את‬
‫הגימלים? כי אני ממש לא רוצה לפספס את הכניסה‬
‫לעזה‪ ,‬החבר'ה זקוקים לי" "אם אתה רוצה‪ ,‬אתה יכול‬
‫להישאר ולא לצאת הביתה" השיב הרופא‪ .‬פתאום עברה‬
‫במוחי הברקה‪" .‬אני יכול גימל אחד רק למחר?" שאלתי‪.‬‬
‫"לא‪ .‬זה לא עובד ככה"‪.‬‬
‫לפתע נכנס בי חוזק מנטלי‪ .‬הבחירה לא הייתה תלויה‬
‫אלא בי‪ .‬הייתי מוכרח לבחון את סדר העדיפויות שלי‪.‬‬
‫לפסוק האם ראוי לי לעזוב לכמה ימים על מנת לכבד את‬
‫אבי‪ ,‬ולהסתכן בכך שאחמיץ את השעה בה לוחמיי יהיו‬
‫זקוקים לי ביותר‪ ,‬או לומר לאבי ולאמי לא ראיתיו‪,‬‬
‫ולהישאר עם הגדס"ר‪ .‬אובד עצות הייתי מרוב ברירות‪.‬‬
‫הרבה יותר ערב להיות קרבן הנסיבות‪ .‬החלטתי שאהיה‬
‫חכם יותר בצפרא למחרת‪ ,‬ושעליי להפקיד את רוחי ביד‬
‫קוני ללילה‪.‬‬
‫צחצחתי את שיניי‪ ,‬מילאתי כלי במים לנטילת ידיים של‬
‫הבוקר‪ ,‬החלפתי לנמנמת‪ ,‬והתקדמתי אל עבר האוהל‪.‬‬
‫ניגש אליי תומר‪ ,‬החייל שפגשתי ביומי הראשון במוצב‪,‬‬
‫לרע בכל תקופת ההתאקלמות שלי בגדוד‪.‬‬
‫אשר היה לי ֵ‬
‫"לילה טוב תומר!" אמרתי בסתמיות‪" .‬אברהם‪ ,‬אני צריך‬
‫לדבר איתך‪ .‬אני מפחד למות בעזה‪ .‬יש לך איזו דרך‬
‫להרעיל אותי?" לא היה לי מושג מזערי כיצד לענות לו‪.‬‬
‫מ ה אפשר לומר לאדם‪ ,‬כדי ל הצ דיק בע יניו א ת‬
‫מסירת נפשו? מצאתי איזו דרך להתחמק מלענות‪,‬‬
‫והלכתי לישון‪.‬‬
‫"בוקר טוב אבא!" אמרתי בשח‪-‬רחוק הנייד שלי‪ ,‬לאחר‬
‫שהתעוררתי והתפללתי שחרית‪" .‬בוקר טוב אברהם!‬
‫היום זה היום הגדול! מתי רואים אותך?"‪ ,‬נימת הציפייה‬
‫בקול אבי הייתה כחנית תקועה בליבי‪" .‬תשמע אבא‪,‬‬
‫התחילה מלחמה בעזה‪ ,‬ואני כבר נמצא בשטחי הכינוס‪,‬‬
‫אני לא יודע אם אוכל להגיע בכלל להכנסת ספר התורה"‪.‬‬
‫"אבל אתה תעשה את השמחה בשבילי‪ .‬אין לך שום דרך‬
‫להגיע?" הגיב אבי‪ .‬החלטתי לענות לו בכנות‪" .‬אז ככה‪,‬‬
‫אם אני רוצה‪ ,‬אני יכול להיות בגימלים עד יום שני‪ ,‬אבל‬
‫אני לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות‪ .‬בעצם‪ ,‬עכשיו‬
‫שאני חושב על זה‪ ,‬ברור לי שאני צריך להישאר פה‪ .‬אני‬
‫מה זה מצטער‪ ,‬אני יודע כמה האירוע הזה חשוב לך‪".‬‬
‫"אין דבר"‪ ,‬השיב אבי מורי באצילות‪" ,‬אתה יודע מה הדבר‬
‫הנכון לעשות‪ .‬כל הכבוד"‪.‬‬
‫נפשי דאבה על כך שאכזבתי את אבי‪ ,‬אבל הרגשתי‬
‫שאני עושה שליחות של פעם בחיים‪ .‬היום המשיך‪,‬‬
‫כדרכם של ימים‪ .‬לאורך היום מספר לוחמים נוספים פנו‬
‫אליי בפניות דומות לשל תומר‪ .‬בכל פעם‪ ,‬התחמקתי‬
‫מלענות באופן ישיר‪ ,‬או שסיפקתי מענה בלתי מספק‪.‬‬
‫הייתי מאוכזב מעצמי‪ .‬צהרי היום באו וחלפו להם‪,‬‬
‫והראיתי לדעת כי הכניסה הקרקעית לא תחול לפני‬
‫מוצאי שבת‪.‬‬
‫השעה שקדה על חמש ומחצה‪ ,‬העת שהועדה לתחילת‬
‫הכנסת ספר התורה‪ .‬צרם לי על שלא הייתי שם‪ ,‬ולכן‬
‫התקשרתי לאמי‪" .‬היי אברהם!" ענתה אמי כאשר רעש‬
‫ההמון ברקע‪" ,‬מה שלומך גיבור שלי?" "למען האמת‪,‬‬
‫קשה לי שאני לא שם אתכם‪ .‬אבא עושה הכל בשבילי‪,‬‬
‫הוא אפילו בזבז עליי יום שלם בנסיעות לשבי שומרון‪ ,‬רק‬
‫כדי שאני אפסיק להתבכיין‪ .‬הייתי צריך להראות לו שאני‬
‫נוסע למרחקים בשבילו‪ .‬יודעת מה? זה בדיוק מה שאני‬
‫עומד לעשות"‪" .‬מה זאת אומרת?" תהתה אמי מורתי‪.‬‬
‫"חכי ותראי!"‪.‬‬
‫רצתי אל עבר מ"פ המפקדה‪ .‬אמרתי לו שיש לי אירוע‬
‫משפחתי שאני לא יכול להרשות לעצמי לפספס‪ .‬הוא‬
‫אמר לי שאם אחזור מיד בתחילת הבוקר‪ ,‬הוא מאפשר‬
‫לי לנסוע‪ .‬הודיתי לו‪ ,‬עליתי על מדי א'‪ ,‬וחיפשתי מספרי‬
‫טלפון של נהגי מוניות‪ ,‬בין מערד ובין מגוש עציון‪.‬‬
‫ביקשתי מהם שייסעו דרך כביש ‪ 60‬ורובם המוחלט ניתקו‬
‫לי בפנים עקב התקופה המתוחה‪ .‬לבסוף‪ ,‬נהג מונית‬
‫מביתר נענה בחיוב למשאלת פי‪ ,‬אך דרש בתמורה‬
‫‪ .₪ 600‬סכום שכזה מכלה את מרבית משכורתו של‬
‫תומך לחימה‪ ,‬אך חשתי הקלה כה גדולה שהוא מוכן‬
‫להסיע אותי‪ ,‬שהייתי מסכים לכל סכום‪.‬‬
‫צלילי הזמר נשמעו מתוך בית הכנסת אשר התפללתי בו‪.‬‬
‫באי האירוע היו באתנח מחולי‪ ,‬באכלם מהסעודה שהכין‬
‫אבי‪ .‬פרצתי פנימה לתוך אולם בית הכנסת‪ ,‬עודני עטור‬
‫מדים‪ .‬אנשים לא האמינו למראה עיניהם‪ .‬כאשר אבא‬
‫שלי‪ ,‬שהיה באחד השולחנות‪ ,‬ראה את המחזה – אורו‬
‫עיניו‪ .‬הוא תפס אותי‪ ,‬לקח אותי לאמצע המעגל‪ ,‬וחיבק‬
‫אותי חיבוק שהיה שווה אלפיים מילים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬היו‬
‫מספר נושאי דברים‪ ,‬ולבסוף עבדכם הנאמן עלה‬
‫למיקרופון‪.‬‬
‫"אתם ודאי מסתכלים עליי ותוהים‪ ,‬מה אני עושה פה‪ ,‬הרי‬
‫אני אמור להיות בשטחי הכינוס‪ .‬ובכן‪ ,‬האירוע הזה מאוד‬
‫חשוב לאבא שלי‪ .‬ואבא שלי היה מוכן לעשות בשבילי‬
‫הכל‪ .‬מה שלמדתי ממנו זה שאם אדם או מטרה מספיק‬
‫חשובים לך‪ ,‬אם אתה אוהב אותם באמת‪ ,‬אז אתה כבר‬
‫לא חושב על המונית של ‪ 600‬שקלים או הפאדיחה‬
‫מהמפקד‪ .‬ברגע שיש משהו שברור כשמש שאתה צריך‬
‫לעשות‪ ,‬המחיר הוא כבר לא פקטור‪".‬‬
‫באותו רגע ידעתי בדיוק מה אומר ללוחמים שלי‪.‬‬
‫אנסה להציג בקצרה את החשיבות‬
‫שבחינוך להתמסרות ולה קרבה‪.‬‬
‫מתחילת קיומו ובמשך כל ההיסטוריה‪,‬‬
‫עבר עם ישראל מאורעות ומפגשים שבמהלכן נדרשה מסירות‬
‫נפש‪ .‬מסירות לתורה‪ ,‬להצלת נפשות‪ ,‬ואפילו מסירות אל מול‬
‫שמד שסימלה חוסר כניעה בלבד‪.‬‬
‫לא אעסוק בדיון מתי מסירות נפש מוצדקת‪ ,‬אלא בשאלה‬
‫האם המקרים בהם יהודים מסרו את נפשם נבעו מתוך חינוך‬
‫לכך‪ .‬במידה והתשובה לשאלה זו חיובית‪ ,‬יש לשאול האם כיום‬
‫צריך להמשיך בחינוך כזה‪.‬‬
‫הפרשיה המכוננת את מושג מסירות הנפש‬
‫היא כמובן פרשת העקדה‪ .‬במדרשים רבים‬
‫ובחלק מן הפרשנים מובא שיצחק ידע‬
‫שהוא עומד להפוך לקרבן והיה מוכן‬
‫למסור את נפשו‪ .‬מהם עולה שניסיון‬
‫העקידה היה גם של יצחק‪ .‬על אברהם‬
‫שנבחר להיות אבי האומה‪ ,‬נאמר בתורה "כִ י‬
‫י ְַּדעְ תִ י ו לְ מַּ עַּ ן אֲשֶ ר יְצַּ ּוֶה אֶ ת בָ נָי ו וְ אֶ ת בֵ י ת ֹו‬
‫ַאח ֲָריו‪ ." ...‬לא רחוק לומר שהמדרש הבין שאברהם חינך את בנו‬
‫לאמונה‪ ,‬צדקה ומשפט‪ ,‬וגם למסירות נפש‪ ,‬וממנו שאב יצחק‬
‫את המוכנות למסור את נפשו‪ .‬גם על אברהם עצמו מספרים‬
‫חז"ל (בבלי עירובין נג‪ ,‬א) שהיה מוכן להיכנס לכבשן האש למען‬
‫אמונתו‪ ,‬ובודאי יחנך את בנו על בסיס ערכיו‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬בסיפור הראשון של מסירות נפש מלמדים חז"ל שקיים‬
‫מרכיב של חינוך‪ .‬חשוב להדגיש שפשט הציווי של אברהם‬
‫לזרעו הוא עשיית צדקה ומשפט‪ ,‬ולעומתם מסירות הנפש היא‬
‫אתגר קיצוני‪ ,‬שלא שייך לחיי השגרה ולא מופיע בפסוקים‪ .‬זו‬
‫גם הסיבה שהיא מצויה רק ברובד השני‪ ,‬רובד המדרש‪ ,‬אך גם‬
‫לה יש את המקום שלה וזה תפקידו של המדרש‪ .‬וכן לענייננו‪,‬‬
‫אחרי החינוך הבסיסי והמרכזי לחיים של צדקה ומשפט‪ ,‬יש‬
‫מקום ברובד העמוק לחנך למסירות נפש‪ ,‬לחנך להקרבה‬
‫למען ערך עליון‪ .‬החינוך להתמסרות מעצב גם את החיים‬
‫עצמם שהם כמובן העיקר‪ ,‬כמו רבי עקיבא ששאף כל חייו‬
‫למסור את נפשו‪ ,‬וזה לא מנע ממנו לחיות חיים מלאים‬
‫בתעצומות נפש‪ .‬אופי החיים של בן אדם לא מתעצב רק לפי‬
‫המודע‪ ,‬ודווקא כשקיימת שאיפה מתמדת לעבר מטרה‬
‫מסוימת ניתנת האפשרות לתת לכל רגע בחיים משמעות‪.‬‬
‫על אף שהחינוך אינו מבטיח עמידה באתגר ספציפי אליו נקלע‬
‫האדם‪ ,‬תפקידו להטמיע באופן מודע ובלתי מודע את המוכנות‬
‫למסירות נפש‪ .‬כך נעשים אימונים בכל תחום‪ ,‬למרות שאינם‬
‫מבטיחים את הביצוע המוצלח במקרה מסוים‪ .‬גם אם בסופו‬
‫של דבר האדם לא ייפגש עם מקרה קיצוני של מסירות נפש‪,‬‬
‫הלימוד יכניס בו מודעות ומוכנות גם למקרים קרובים בהם‬
‫הוא נדרש לוותר על נוחותו הפרטית למען ערך חשוב‪ .‬גם‬
‫כשאי אפשר לתפוס את המטרה‪ ,‬עצם העיסוק בה מעניק‬
‫לאדם עוצמות נוספות הנספחות אליה‪.‬‬
‫אמנם בגלות אירעו מקרים רבים יותר שהצריכו מסירות נפש‪,‬‬
‫ולאחר שחזרנו מגלותנו הסיכוי להיתקל בהם קטן יותר‪ ,‬אך אין‬
‫ספק שגם כיום החינוך להתמסרות‪ ,‬והסיפורים שהוטמעו בנו‬
‫על הקרבה ומסירות נפש משפיעים על עוז הרוח והאיתנות‬
‫בכל התחומים‪ ,‬לחיים של נתינה למען הכלל‪.‬‬
‫כמצע לדיון‪ ,‬ארצה להגדיר שתי הכרות‬
‫הכרחיות – לדעתי – בתודעת האדם‬
‫הדתי‪ ,‬עליהן אני מבסס את גישתי‪.‬‬
‫ההכרה הראשונה היא הבנת אפסיות האדם והיקום‪ .‬מוטל על‬
‫עובד ה' להבין שמבחינה מסוימת הוא וכלל המציאות יכלו לא‬
‫להתקיים‪ ,‬והמשמעות של קיומם או היעדרם כלפי האמת לא‬
‫הייתה ְמ שנה כהוא זה‪ .‬שנית‪ ,‬מוטל על המאמין ב ‪-‬לוהים ‪-‬‬
‫שמאמין שהוא זה שברא את העולם והניח את האדם בתוכו ‪-‬‬
‫להאמין שהחיים הם הדבר הגדול ביותר שניתן לו‪ .‬אמונה כה‬
‫עמוקה‪ ,‬עד שירגיש שאסור לו לוותר על‬
‫אף רגע של חיים‪ ,‬מתוך הבנה שכל שנייה‬
‫בחיים היא אפשרות אינסופית שנבחרה‬
‫להינתן לנו‪ ,‬ועלינו ליהנות ממנה ולנצל‬
‫אותה‪ .‬רק תפיסה משולבת כזו מאפשרת‬
‫להבין את עומקה של הדתיות ואת היכולת‬
‫שלה לנקוב עד עמקי הנשמה‪.‬‬
‫מתוך תפיסה זו‪ ,‬מובן שחינוך הקורא‬
‫למסירות הנפש בצורה ישירה‪ ,‬מצמצם את‬
‫המסר הדתי לכדי מסר צר ומוגבל‪ .‬השיא‬
‫שאליו יש לחנך אינו רק למסור את הנפש – לא בצורת לימוד‬
‫תורה‪ ,‬ולא בצורת קפיצה על רימון בשדה הקרב‪ .‬לא צריך רק‬
‫לרצות להקריב את חיי האדם‪ ,‬לבטל את רצונו ותודעתו‪ ,‬בפני‬
‫רצון גדול יותר ומוחלט יותר‪ .‬להיפך‪ ,‬יש לחיות כאדם בצורה‬
‫המלאה ביותר‪ ,‬מתוך אמונה שבכך הנברא ממלא את רצון ה‪-‬ל‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬חובה להוכיח את הביטול כלפי ה' על ‪-‬ידי קיום רצונו‬
‫בעולם‪ ,‬המתבטא במצוות ובהלכות המהוות את שלד חיי‬
‫המאמין; שהרי מצד האמת אין כלל משמעות לרצון האדם‪,‬‬
‫אלא שהקב"ה ברא לאדם רצון‪ ,‬ולכן עליו לממשו‪ .‬יש כאן קו‬
‫דק‪ ,‬המפריד בין חיי ביטול גמורים‪ ,‬לבין חיים שהם אמנם חיי‬
‫צניעות‪ ,‬אך מלאי פעילות ועשייה‪ .‬הבנת המושג ביטול כלפי‬
‫התורה או כלפי הקב"ה לעומקו‪ ,‬תתאפשר רק מתוך תודעה‬
‫ראשונית של הבנה‪ ,‬שמבחינת האדם‪ ,‬הוא צריך לפעול‬
‫ולהתקדם על פי רצונותיו ותחושותיו‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬מסירות נפש בצורה מוחלטת היא בלתי ניתנת להשגה‪.‬‬
‫אדם תמיד יהיה מורכב מעצמו ולכן הוא לא יכול לבטל עצמו‬
‫בפני אף אחד‪ ,‬לא בפני הקב"ה ולא בפני התורה‪ .‬הוא יכול‬
‫להתפתל ולהשתדל‪ ,‬אך תמיד יישאר בו שמץ מעצמו‪ .‬כבלי‬
‫הגוף של האדם לא יאפשרו לו להיכלל ולהתבטל לגמרי בפני‬
‫רעיון גדול יותר ללא נגיעה אישית‪ .‬אדם שמתחנך או מחנך את‬
‫עצמו למסירות נפש‪ ,‬יחיה בייאוש מתמיד מפני הווייתו‬
‫הנפרדת והנבדלת בעולם‪ ,‬ללא יכולת לפעול ולהתקדם‪ ,‬ללא‬
‫הבנה של עוצמותיו‪ .‬לעומתו‪ ,‬אדם שלא מחונך מעיקרו‬
‫למסירות נפש‪ ,‬אלא מחונך כאדם פרטי‪ ,‬ורק בדיעבד‪ ,‬מתוך‬
‫הבנת מקומו מול הקב"ה מבין שבעצם המעשה והמציאות‬
‫שלו שווים לכלום‪ ,‬יוכל להכווין את אישיותו בכל כוחותיה‬
‫לעבודת ה'‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬לדעתי ההתמסרות וההתבטלות לה' הם מסוג הדברים‬
‫בחיים שלא משיגים בכך שחושבים עליהם ישירות‪ ,‬אלא‬
‫מתקרבים אליהם דווקא דרך התמקדות בכיוונים שונים ואפילו‬
‫סותרים‪ .‬נפש האדם נפתלת ומסובכת‪ ,‬לעתים צריך לחדול‬
‫מהרצון לדעת את הדברים עד הסוף‪ ,‬ולאחוז בהם כפי שהם‪,‬‬
‫ובפשטות זו להגיע לדרגה הגבוהה ביותר‪.‬‬
‫מקום ההדלקה בבניינים גבוהים‬
‫נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ‬
‫בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית‬
‫כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל‪,‬‬
‫ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה‬
‫לרשות הרבים‪ ,‬ונר חנוכה שהניחו‬
‫למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי‬
‫שאינו ניכר‪.‬‬
‫(רמב"ם מגילה וחנוכה ד‪ ,‬ז)‬
‫בחנוכה מצווה לפרסם את הנס על ‪-‬ידי הדלקת‬
‫נרות‪ .‬לכן‪ ,‬למקום ההדלקה צריך שיהיה פוטנציאל‬
‫לפרסום‪ .‬אין דרכם של אנשים להסתכל למעלה‬
‫מעשרים אמה‪ ,‬לכן אין פרסום ואין להדליק‬
‫שם‪ .‬נדבך נוסף על ‪-‬גבי מה שאמרנו‪ ,‬הוא‬
‫להיות מסובב במצוות‪ ,‬מזוזה מימין ונרות‬
‫משמאל‪.‬‬
‫היכן אנשים המתגוררים בבניינים גבוהים‬
‫צריכים להדליק נרות חנוכה?‬
‫כמו שאמרנו‪ ,‬הקריטריון המנחה הוא היכן‬
‫י ש פ ר סו ם ‪ .‬ב רוב המק ר י ם‪ ,‬כש יד ל י ק‬
‫בחלון דירתו הגבוה מעשרים אמה‪ ,‬לא יהיה פרסום‬
‫כלפי חוץ‪ .‬לכן יש להדליק בפתח ביתו‪ ,‬במסדרון‬
‫הקומה‪ ,‬ואז הפרסום יהיה לבני ביתו וגם לשכנים‬
‫בקומה‪ .‬בפתח עצמו‪ ,‬ידליק בצדו השמאלי כדי‬
‫שיהיה מסובב במצוות‪ .‬במקרים בהם חלון דירתו‬
‫פונה לבניינים גבוהים אחרים‪ ,‬נראה שיש פרסום‬
‫במקום זה ויש להדליק שם‪ .‬בבית בו מדליקים כמה‬
‫חנוכיות ניתן להדליק את חלקם בפתח הבית‬
‫והשאר בחלון‪ .‬אך לדעת ראש הישיבה אין חובה‬
‫לעשות כך‪.‬‬
‫טעם אמירת הלל בחנוכה‬
‫בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל‬
‫ובטלו דתם‪ ...‬וצר להם לישראל מאד מפניהם‬
‫ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם ‪-‬להי‬
‫אבו ת ינו והוש יע ם מ יד ם וה צ י לם וגב רו‬
‫בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום‬
‫והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן‬
‫הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על‬
‫מאתים שנה עד החורבן השני‪ ...‬ומפני זה‬
‫התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת‬
‫הימים האלו‪ ...‬ימי שמחה והלל ומדליקין בהן‬
‫הנרות‪ ...‬בכל יום ויום משמונת הימים האלו‬
‫גומרין את ההלל‪.‬‬
‫(רמב"ם מגילה וחנוכה ג‪ ,‬א‪-‬ה)‬
‫הרמב"ם תולה את טעם אמירת הלל בחנוכה‬
‫בניצחון החשמונאים ובחזרת המלכות לישראל‪.‬‬
‫מקור הטעם בגמרא בערכין (י‪ ,‬א‪-‬ב)‪ .‬הגמרא שואלת‬
‫מדוע בחנוכה אומרים הלל ובפורים לא‪ .‬רבא מתרץ‬
‫ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" דהיינו‪ ,‬בפורים הנס‬
‫לא היה שלם מכיוון שלא הייתה אחריו עצמאות‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בחנוכה זכו החשמונאים בעצמאות‬
‫מדינית ולכן תקנו לומר הלל‪.‬‬
‫מה עניין "חזרה מלכות לישראל"‬
‫לאמירת פרקי ההלל? אם בשביל‬
‫ההודאה על הנס‪ ,‬די באמירת על‬
‫הניסים שהיא אפילו יותר מפורטת!‬
‫תנו רבנן‪ :‬ה ל ל ז ה מ י א מ רו ?‪...‬‬
‫וחכמים אומרים‪ :‬נביאים שביניהן‬
‫תיקנו להם לישראל שיהו אומרים‬
‫אותו על כל פרק ופרק‪ ,‬ועל כל צרה‬
‫וצרה שלא תבא עליהם לישראל‪ ,‬ולכשנגאלין‬
‫אומרים אותו על גאולתן‪.‬‬
‫(בבלי פסחים קיז‪ ,‬א)‬
‫תיקנו את אמירת ההלל על כל גאולה מצרה‪ .‬היו‬
‫הרבה ניסים שתיקנו עליהם אמירת הלל‪ ,‬ומתוכם‬
‫זכה חג החנוכה והתפשט בכלל ישראל‪ .‬בחנוכה‪,‬‬
‫חכמים רצו להעצים את עניין גאולת ישראל‬
‫שהתבטאה בחזרת מלכות ישראל בארץ‪ .‬מעבר‬
‫לתקנת אמירת הלל‪ ,‬תיקנו חכמים גם אמירת על‬
‫‪1‬‬
‫הניסים כדי לפרט על מה אנחנו אומרים הלל‪.‬‬
‫דוגמא נוספת לכך מביאה הגמרא לגבי פורים‪.‬‬
‫בהבדל בין חנוכה לפורים בקריאת הלל‪ ,‬בגמרא‬
‫בערכין‪ ,‬מתרץ רב נחמן שקריאת המגילה היא‬
‫ההלל‪ .‬יוצא שאמירת על הניסים היא כתוספת של‬
‫הסבר תמציתי על מה אנחנו מודים לקב"ה באותו‬
‫יום‪.‬‬
‫‪ 1‬עכשיו מבוארים יותר דברי הבבלי בשבת כא‪ ,‬ב "לשנה אחרת‬
‫קבעום ועשאום ימים טובים בהלל (אמירת פרקי הלל) והודאה‬
‫(על הניסים)"‪.‬‬
‫ב‬
‫א‬
‫לו היה אסור‪ .‬כשחבריו התווכחו זה עם זה תמיד בסוף‬
‫הוויכוח בא המשפט הקבוע "בוא נתערב"‪ ,‬אך לו היה‬
‫אסור‪ .‬אבא שלו לא מעולם לא הרשה לו להתערב‪ .‬לקלל‬
‫אסור היה לכולם‪ ,‬אבל רק אבא שלו גם לא הרשה לו‬
‫להישבע‪ ,‬ואפילו להבטיח היה אסור‪ .‬אבא אמר לו פעם‬
‫שלא צריך יותר מאשר האמירה עצמה‪ ,‬שכדי לקיים‬
‫מילה לא צריך להבטיח‪ ,‬צריך לעמוד מאחורי כל מלה‬
‫ומלה‪ .‬כדי להיות צודק לא צריך להתערב‪ ,‬צריך רק להיות‬
‫אמיתי‪ .‬אבל הוא לא ממש הבין‪ .‬כולם יכולים להבטיח‬
‫ורק לו אסור‪.‬‬
‫"מלה בסלע‪ ,‬משתוקא בתרין"‬
‫(בבלי מגילה יח‪ ,‬א)‬
‫הם פגעו בו‪ ,‬ממש הכאיבו‪ ,‬גם כשלא בכוונה‪ .‬הוא לא‬
‫ניסה להצחיק‪ ,‬רק להשתלב בשיחה‪ .‬משום מה‪ ,‬כשאחד‬
‫מהחבר'ה דיבר זה בא לו בטבעיות‪ ,‬כולם הקשיבו לו‪,‬‬
‫אחר כך צחקו‪ ,‬וכך אצל כולם‪ .‬אולי זה בגלל שהוא עצמו‬
‫ניסה בכח‪ ,‬אבל לא היה לו באמת מה לומר‪ .‬הוא זכר‬
‫שהאירוע הצחיק כשקרה‪ ,‬וכשמישהו אחר סיפר עליו‪.‬‬
‫אבל אצלו‪ ,‬ניסו להקשיב‪ ,‬באמת ניסו‪ ,‬אבל לא היה לו‬
‫פאנץ' בסוף הסיפור‪ .‬אצלו לא צחקו‪ ,‬רק בהו‪ ,‬ואז מישהו‬
‫אחר אמר את דברו‪.‬‬
‫אולי‪ ,‬חשב‪ ,‬יש ערך למילה‪ .‬כך למד לחשוב‪.‬‬
‫אולי‪ ,‬כך החליט‪ ,‬לא ידבר יותר‪ .‬כך למד לשתוק‪.‬‬
‫ג‬
‫ד‬
‫תמיד יש לו מה לומר‪ ,‬אבל הוא יכול להחליט איך לומר‪.‬‬
‫הוא ראה לא פעם ולא פעמיים שכששאלו אותו "מה‬
‫נשמע?" וענה "מצוין! ברוך ה'‪ "...‬עם חיוך רחב כולם‬
‫הרגישו יותר טוב‪ .‬הוא הרגיש מציון‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬ומשום מה‬
‫גם מי ששאל פתאום התחיל לחייך‪.‬‬
‫הן פגעו בו‪ ,‬פגיעה של ממש‪ .‬הרעיונות‪ ,‬הספיקות‪ .‬ניסיונו‬
‫בתורת הוויכוח לימד אותו איך להוכיח צד מסוים‪ ,‬אבל‬
‫בעצמו לא ידע אם צודק הוא אם לאו‪ .‬היכולת שלו להבין‬
‫לגמרי את הצד השני מנעה ממנו להאמין בדרכו‪ .‬אולי אין‬
‫לו דרך‪ .‬האם זה אומר שכולם צודקים‪ ,‬או שמא אף אחד?‬
‫האם עכשיו צריך להפסיק לפחד לטעות‪ ,‬או שבמבחן‬
‫התוצאה של הקיום אין באמת שתי תשובות? אין לאמת‬
‫צורה וכל ניסיון לתחם רק הופך את הדבר לרדוד יותר‪.‬‬
‫איך יֵדע?‬
‫כשענה "אתה יודע‪ ...‬רגיל כזה" על אותה השאלה ממש‪,‬‬
‫שום דבר לא השתנה‪ ,‬אולי רק המבט המוזר והתקוע של‬
‫המבקש‪ ,‬שלא ידע אם השיחה נגמרה או לא‪.‬‬
‫אבל הכי נוראי היה כשענה "על הפנים"‪ .‬כשהתחושה‬
‫עברה למילים העולם נהיה שחור‪ ,‬והשני‪ ,‬ששאל מתוך‬
‫רצון להיות נחמד‪ ,‬תמיד החליט להסכים שהכל גרוע‪.‬‬
‫מבקשים תורה מפיהו‪ ,‬כי יש בו תורה‪ .‬באים אליו לשאול‪,‬‬
‫לדעת‪ .‬מבקשים שיערוך שולחן לפניהם כי כבר הוכיח‬
‫את עצמו פעמים רבות‪ .‬גם לו רעיונותיו היו מתוחכמים‪,‬‬
‫כשהעבירם למילים‪ ,‬לדיבור‪ ,‬לא תמיד הם יצאו כמתוכנן‪.‬‬
‫לא קל להפשיט חומר מצורתו‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬
‫להגשים מושגים ומחשבות‪ .‬איך אפשר לגשר על אותו קו‬
‫שבור שמונע מרעיונות לשמר את צורתם במעבר בין‬
‫הראש אל הפה ואל האוזן‪ ,‬ומשם לראש של אחר?‬
‫דרכים שונות יש להשיג את אותם הדברים‪ .‬אפשר לדוג‬
‫מחמאה במרמה – "איזה גרוע אני" – "לא‪ .‬אתה תותח!"‪,‬‬
‫אפשר לעקוף ולומר דבר שלא נשמע שסופו להישמע‪.‬‬
‫ואפשר להתיישר מול עצמך ולא לשקר‪.‬‬
‫ואולי‪ ,‬החליט‪ ,‬צריך לחשוב איך לומר‪ .‬כך למד לדבר‪.‬‬
‫גם אם צורה אחת לאמת‪ ,‬כל פגיעה בה מעוותת‪ .‬איך‬
‫ילמד ללמד?‬
‫ה‬
‫אך מחשבה טבעית אחת הפיגה מעט את חששותיו‪ .‬אם רק ישכיל לקשר בין נקודות‬
‫חייו לכדי קווים‪ ,‬קווים פשוטים שיוצרים תמונה מלאה שהיא בעצם הוא עצמו‪ ,‬אולי‪ ,‬רק‬
‫אולי‪ ,‬האמת תצא‪ .‬הספיקות לעולם יישארו‪ ,‬מקום לטעות תמיד יהיה‪ ,‬אבל אם לא‬
‫ינסה‪ ,‬אם לא יפרוץ יחד עם חוסר הוודאות את מחסומי פיו‪ ,‬יפסיד הרבה יותר ממה‬
‫שיוכל להרוויח‪ .‬לכן הוא נמצא כאן‪ ,‬זה תפקידו‪.‬‬
‫ואולי זה מה שכולם עושים?‬
‫שבת שלום ומבורך לקוראי הפינה‬
‫שלושה שבועות חלפו והרבה השתנה‬
‫אירועים רבים עלי לסקור‬
‫מקווה שאת כולם אצליח לזכור‬
‫אז כפי שהובטחנו בתחילת השנה‬
‫ראשי הישיבה החדשים הפיחו רוח ומנגינה‬
‫למסיבה ראש חודש התכנסנו עם הרב שילת‬
‫סועדים ליבנו בגלוסקאות ולבושים בכלי מילת‬
‫השיעורים הכלליים כבר ממלאים אולמות‬
‫כשהר"מים מתווכחים זה מחזה מן החלומות‬
‫בכתובות עמלים‪ ,‬כתובה דאורייתא וגר קטן‬
‫אפילו הרב אוריאל לביא שיעור אחד נתן‬
‫בפינה הקודמת הושמט בטעות שצוות העלון‬
‫הוחלף‪ ,‬ויש עורכים חדשים מן הניילון‬
‫נאחל בהצלחה מכל הלב לאלעד ונדב‬
‫(האמת שהשני קצת בעל כרחו נודב)‬
‫נברך את העורכים היוצאים על עבודתם המסורה‬
‫ואם לא מסורה – לפחות לא עשינו משהו רע‬
‫שבח והילולים לעמיתי‪ ,‬הוא דוד הרמתי‬
‫ולאריאל שפירא האיכותי (ויש גם אותי)‬
‫רק נכנסו לתפקיד וכבר נגיעתם מורגשת‬
‫עיצוב חדש‪ ,‬כותבים חדשים וגם פינה מחודשת‬
‫תזכו להגדיל ולהאדיר תורת בני הישיבה‬
‫ולעסוק בצרכי ציבור באמונה ובאהבה‬
‫בנוסף‪ ,‬פעם שעברה הושמט ממש בשגגה‬
‫שגם לשלומי שיפר (ה) ולהודיה הייתה חגיגה‬
‫נברכם שלראשם ה' יצווה ברכות עצומות‬
‫וישאו בכל עת כנהר שלומות‬
‫הגיוס מתקרב‪ ,‬יש עוד זמן‪ ,‬אך לא כולם מחכים‬
‫ישי האן‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הזדרז למצווה והרקיע לשחקים‬
‫בטרם ילך‪ ,‬וכבר השני חוזר ובא‬
‫אלישיב הורדן (ד) הקצין לקח חופשה מהצבא‬
‫מוצאי שבתות הפכו מוקד לדברי רוח ותרבות‬
‫שמענו על הכתב מהימים שעוד הרביצו עם נבוט‬
‫שבת לפני כן שמענו על פלאי הטכנולוגיה‬
‫התפעלות‪ ,‬התמודדות והשפעתה על הסוציולוגיה‬
‫שנאה שוטפת את ארצנו‪ ,‬אויבים עלינו קמים‬
‫שפלי אדם צמאים לדם‪ ,‬ואדמתנו מלאה דמים‬
‫מבקשים להשמידנו‪ ,‬כי אנו נבחרנו מכל העמים‬
‫אך כימי העץ ימי עמי‪ ,‬קיצו בקץ כל הימים‬
‫ראו נא מה בין בני לבן חמי‪ ,‬אומרת אם‬
‫זה נוסע לבניו‪ ,‬וזה יורה ללא רחם‬
‫זה חינך לאהבה‪ ,‬וזה חונך להילחם‬
‫והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם‬
‫מי לא הכיר את אדון דון‪ ,‬את החיוך והשפם‬
‫לומד בנחת עם בניו‪ ,‬ידו טופחת על כתפם‬
‫ליד מאור ואביעד תמיד מאיר‪ ,‬תמיד זורח‬
‫ובהלווייתו‪ ,‬עין במר בוכה ולב צורח‬
‫בשעת צרה וסערה נמדד כוחנו כחברה‬
‫בעת אימה ומהומה נבחן ליבנו כאומה‬
‫בלא שהות חולקו בינינו התנ"ך והגמרא‬
‫ושבעת ימים‪ ,‬ממנחמינו געש ביתם והמה‬
‫מי יתן ומהרה מן השמים ננוחם‬
‫יאבדו הרשעים ויכלה כל כוחם‬
‫מי יתן ונזכה לעולם שכולו שבת ומנוחה‬
‫ששון ושמחה נשיג‪ ,‬ונסו יגון ואנחה‬