בשבוע שעבר עבר בית המדרש טלטלה, בשמענו על הירצחו של יעקב דון הי
בשבוע שעבר עבר בית המדרש טלטלה ,בשמענו על הירצחו של יעקב דון הי"ד ,אביהם של אביעד ומאור ,על ידי מחבל בן עוולה .מערכת העלון שולחת תנחומים למשפחה ולקרובים. יהא העלון מוקדש לזכרו. המסתכל על שנותיו של עם ישראל מוצא פעמים רבות בהם יהודים מסרו את נפשם על קידוש ה' .בעקבות סיפורים אלו מורגשת הנוכחות הגדולה של מסירות הנפש בתודעתו של העם .לעומת זאת כיום ,לאחר השיבה לארץ ובהשפעותיה של התרבות המודרנית ,נראה כי השפעתה של מסירות הנפש על תפיסתנו פחתה באופן ניכר .כמו כן ,גם חג החנוכה הקרב ובא קשור קשר הדוק לערך זה. מסיבה זו החלטנו להציף נושא זה לדיון בבית מדרשנו .מה משמעותה של ההלכה שבשעת השמד יש למסור את הנפש על כל מנהג קטן? עד כמה עלינו לשקוע בלימוד התורה? איך ניתן לשלב את ערך מסירות הנפש עם ערך קדושת החיים? אז מה בעלון? הרב אברהם וולפסון מחדד את ייחודה של קדושת החיים ביהדות .חננאל תורגמן המעצב דן במושג פיקוח נפש ,ובמצבו הנפשי של המוסר את נפשו .דניאל אפד עוסק בהשלכותיו של סיפור חג החנוכה על התפתחותה של התורה שבעל פה .חיים דוד רוטשילד מבאר את מהות מצוות הדלקת נרות החנוכה. אריק פייער מציג את השלבים בהתמודדות עם אתגרים משמעותיים בחיינו .אברהם דוד סולומון מספר על ויתורים למען ערכי יסוד ,כפועל יוצא מחוויית שירותו הצבאי .עמיחי סכר פורס הבנה מחודשת ביסוד דין הכתובה .במדור 'אלו ואלו' מתעמתים יהודה ארביב ועזרא לב טוב בנושא החינוך למסירות נפש .מדור כפשו"תו עוסק בענייני דיומא בשאלות הלכתיות על חג החנוכה. שבת שלום וחג חנוכה שמח, העורכים. לעומת זאת ,אם ננסה להבין מהי 'קדושת החיים' על פי היהדות ,נוכל לומר שמה שמעניק ערך אמיתי לחיים היא האפשרות לקדש את החיים ולהפוך כל רגע לבעל ערך ומשמעות .משמעות זאת מחברת את האדם למימד ה-לוהי והנצחי של המציאות ,מעבר לכאן ולעכשיו. כידוע התורה דורשת מאיתנו להיות מוכנים למסור את הנפש על קידוש השם במקרים מסוימים והדבר נלמד מהפסוק "וְ נ ְִק ַּד ְשתִ י בְ תוְֹך בְ נֵי י ְִש ָראֵ ל" (ויקרא כב ,לב) .ובכל זאת, חז''ל הדגישו שהחיוב הזה נאמר במקרים נדירים יחסית, כגון בשלוש עבירות של עבודה זרה ,גילוי עריות ושפיכות דמים או בשעת השמד .בדרך כלל אין אנו מצווים למסור את הנפש כדי להימנע מעבירה ,כמו שדרשו חז"ל "וָחַּ י בָ הֶ ם – ולא שימות בהם" (בבלי יומא פה ,ב) .אפילו בעבירות חמורות שחייבה התורה עליהם כרת ומיתת בית דין כחילול שבת הלכה פשוטה היא שפיקוח נפש דוחה שבת .דומה שיש שיראו בעיקרון זה של "וָחַּ י בָ הֶ ם" (ויקרא יח ,ה) עדות לכך שהתורה היא פרגמטית ,והיא "מבינה" שאי אפשר לדרוש בדרך כלל מהאדם למסור נפשו על כל דבר שנוגד את רצון הבורא. לפיכך ערך חיי האדם ו'קדושת החיים' גוברים בדרך כלל על מצוות התורה. אך לדעתי זהו הסבר שטחי וגם לא אמיתי ,שנובע מהחשיבה הרווחת בעולם המערבי .אמנם אנו שומעים לפעמים ביטויים בהקשר זה כגון "קדושת החיים היא מעל הכל" ,אך יש לברר תחילה למה מתכוונים כשאומרים 'קדושת החיים' .לפי ההשקפה המקובלת בעולם המערבי המודרני ,המעמיד את האדם וחייו בעולם הזה כאן ועכשיו במרכז ,אין באמת דבר שערכו שווה לעצם החיים בעולם הזה .זאת כיוון שאין אידיאל הנותן ערך לחיים .אמונותיו של אדם הם ענינו הפרטי אבל ככלל הדבר החשוב ביותר הוא לאפשר לו לחיות את חייו ברווחה עד שיגיע יומו להסתלק מן העולם .לפי השקפה זו 'קדושת החיים' אינה באה ו-לוהי לחיים ,אלא ללמד להעניק איזה ערך עילאי שמאחר שאין ערך כזה אין לנו אלא לפעול מתוך הכרה שאין דבר מלבד עצם החיים בעולם הזה .ממילא אין מקום למסור את הנפש על שום דבר ,כי מה יכול להיות יותר חשוב מעצם החיים כאן ועכשיו? ביטוי פיוטי להשקפה זו אפשר למצוא למשל בשיר ששר אריאל זילבר (לפני ששינה את השקפותיו ואת אורח חייו:)... אני שוכב לי על הגב מביט על התקרה רואה כיצד עוברים ימי בבטלה גמורה... בלי להיות או לא להיות ,אני פשוט ישנו בלי שום דבר אשר כדאי למות למענו בלי תקוה ובלי יאוש אני פשוט צופה כמו תייר על העולם והוא כל כך יפה " ְקד ִֹשים תִ הְ יּו כִ י קָ ד וֹש ֲאנִי ה' ֹ-להֵ י כֶם " (ויקרא יט ,ב) .המושג קידוש ה' הוא בראש וראשונה באופן שבו האדם חי את חייו ולא במותו" .צדיקים במיתתן קרויים חיים" (בבלי ברכות יח ,א) ,כיוון שהחי חיי דביקות בתורה ובקב"ה מחבר עצמו כבר בעולם הזה למשמעות הנצחית של החיים (עיין כוזרי א, קט) .לעומת זאת "רשעים בחייהם קרויים מתים" (שם יח ,ב) כי מי שאין לו אלא חייו בעולם הזה מנתק עצמו מהפוטנציאל העילאי של החיים ונשאר עם חיים שאינם שונים מחיי שאר בעלי החיים שמסתובבים בעולם ,מלבד העובדה שלאדם יש כשרונות שאין לשאר היצורים (גם להרוס.)... נקודה זו יכולה להסביר את התופעה שפעמים רבות ארגונים שנלחמים למען "זכויותיהם" של בעלי חיים מגיעים להשקפה שאין לנצל בעלי חיים אפילו לפעולות היכולות להציל בני אדם. לתפיסתם בעלי החיים אינם שונים מאיתנו ,ואין סיבה שחיינו יהיו "שווים" יותר משלהם .אמנם על פי היהדות נאסר עלינו לצער בעלי חיים שלא לצורך ,אבל ההכרה בייחודו הרוחני של האדם שנברא בצלם –לוהים עומדת ביסוד השקפתנו, השקפה שמבדילה בין האדם ובין שאר החי בנוגע ליכולתו להעניק תוכן -לוהי לחייו. מתוך ראייה זו של קדושת החיים ביהדות יש להבין את החובה למסור את הנפש במקרים מסויימים ,מצד אחד, ואת הכלל של "וחי בהם ולא שימות בהם" מצד שני. כאשר אדם מודע לערך האמיתי של החיים ,ומבין שאין ערך לחיי האדם כאשר הם מנותקים מערכים וממשמעות פנימית וקדושה ,הוא מפנים שיכולים להיות מצבים בהם החומרה של מעשה מסויים היא גדולה כל כך עד שאין זה נכון לעשותו אפילו במחיר קיצור חייו עלי אדמות .אדם כזה ירגיש בנפשו שאין הוא מסוגל לעשות מעשה כזה ,הסותר את מהות חייו ואמונתו בצורה בוטה כל כך .אמנם במסירת הנפש למיתה יש חיסרון ,והוא קטיעת חיים שיש בהם פוטנציאל כל כך גדול לקידוש ה' שזה עיקר רצונו יתברך .לכן אחד הנימוקים שאמרו חז"ל להתיר חילול שבת כדי להציל נפשות הוא "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" (בבלי יומא פה ,ב) . העדפת שימור החיים בדרך כלל על פני עבירה חד - פעמית נובעת מהערכת הפוטנציאל של קידוש ה' בתוך החיים כגדול יותר מחילול ה' הנגרם מהעבירה .ודאי שראוי להבין מדוע דווקא בשלוש העבירות החמורות חובה למסור את הנפש ,אך אין כאן המקום. יהי רצון שנזכה תמיד לקדש שם שמיים בחיינו. קונה את האשה מידי בעליה הקודמים ,שהוא אביה .לכן שכם אומר שהוא מוכן לשלם כסף רב עבור הנערה ,וגם שאול אומר להפך שאין לו עניין בתשלום גדול. בגמרא ישנה מחלוקת תנאים בנוגע למעמד הכתובה. מצד אחד אנו מוצאים כמה מקורות שנוקטים שכתובה היא דרבנן" :אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר :חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ,ולאלמנה מנה" (בבלי כתובות י ,א); "הואיל ותקנת חכמים הוא ,לא תגבה אלא מן הזיבורית" (שם). מאידך מובאת שם דעת רשב"ג שאומר ש"כתובת אשה מן התורה". יש לשאול כמה שאלות בנוגע למחלוקת זו .1 :במה נחלקו התנאים? .2למאן דאמר כתובה דרבנן – מה חשבה התורה? הרי אנו יודעים על חשיבותה של הכתובה למען האשה ,ואיך יכול להיות שהדבר לא נתקן כבר בתורה? .3למאן דאמר שכתובה דאורייתא – מנין למדו זאת? בין כתובה למוהר נתחיל דווקא מהשאלה השלישית ,כיוון שהיא תסייע לנו לענות על השאלות האחרות .בגמרא נאמר" :כסף ישקול כמוהר הבתולות -שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה ,מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה" (שם) 1.אנו רואים שישנו קשר מסוים בין המושג "מוהר הבתולות" לבין הכתובה. המושג עצמו מופיע מספר פעמים בתורה: בדברי שכם לאחי דינהַּ " :ויֹאמֶ ר ְשכֶם אֶ ל ָאבִ יהָ וְ אֶ ל ַאחֶ יהָ אמרּו אֵ לַּי אֶ תֵ ן .הַּ ְרבּו עָ לַּי ְמאֹ ד מֹ הַּ ר אֶ ְמצָ א חֵ ן בְ עֵ י נֵי כֶם ַּואֲשֶ ר תֹ ְ אמרּו אֵ לָי ּותְ נּו לִ י אֶ ת הַּ ַּנע ֲָר לְ אִ שָ ה" (בראשית ּומַּ תָ ן וְ אֶ תְ נָה ַּכאֲשֶ ר תֹ ְ לד ,יא-יב). בנוגע לדין מפתה " :וְ כִ י יְפַּ תֶ ה אִ יש בְ תּולָה אֲשֶ ר ֹלא אֹ ָרשָ ה וְ שָ כַּב עִ מָ ּה מָ הֹ ר י ְִמהָ ֶרנָה ּל ֹו לְ אִ שָ ה .אִ ם מָ אֵ ן יְמָ אֵ ן ָאבִ יהָ לְ תִ תָ ּה ל ֹו כֶסֶ ף י ְִשקֹ ל כְ מֹ הַּ ר הַּ בְ תּוֹלת" (שמות כב ,טו-טז). כאשר דוד אמר שאין לו כסף להתחתן עם המלך ,תגובת אמרּו לְ ָדוִ ד אֵ ין חֵ פֶ ץ לַּמֶ לְֶך שאול הייתהַּ " :ויֹאמֶ ר שָ אּול כֹה תֹ ְ בְ מֹ הַּ ר כִ י בְ מֵ ָאה עָ ְרלוֹת פְ לִ ְשתִ ים לְ הִ נָקֵ ם בְ אֹ יְבֵ י הַּ מֶ לְֶך" (שמואל א יח ,כה). בכל המקרים האלו אנו רואים שמשמעותו של מושג 'מוהר' הוא תשלום של הבעל לאבי הכלה .נראה שזהו בעצם גלגולו המוקדם של קידושי כסף ,כאשר הבעל 1לשון "סמכו" מצריכה עיון -האם מדובר בדבר שהוא דאורייתא או סמך מדרבנן? העובדה שהדעה הבאה אומרת שכל הכתובה איננה אלא מדברי סופרים מלמדת שהדעה הראשונה סוברת שכתובה היא אכן מדאורייתא ,אך עדיין הלשון מצריכה ביאור. כך יש להסביר גם בדיני המפתה ,שדיניו מתחלקים לשניים .במקרה ואבי הנערה מוכן לתת אותה למפתה לאשה ,אז ” מהר ימהרנה לו לאשה“ -כלומר הוא צריך לשלם מוהר ולשאתה לאשה .החידוש של התורה הוא שלא יהיה חוטא נשכר .שהרי כעת הוא נושא בעולה ,כך שהמחיר שהוא משלם יהיה פחות ממה שהיה משלם על בתולה! לכן אומרת התורה שהוא צריך לשלם מוהר מלא ,כאילו היא הייתה בתולה .במקרה והאב לא רוצה לתת אותה למפתה ,הרי שהבועל צריך להשלים לאב את מוהר הבתולות שהוא הפסידו. אם כן ,יש הבדל גדול בין כתובת אשה שניתנת לאשה, לבין מוהר הבתולות שניתן לאבי הכלה .האחד לכאורה נועד לדאוג לתקופה שבה האשה תישאר לבדה ,והשני נועד ליצור את הנישואין .לאור זאת עדיין לא ברור מהיכן נלמד דין הכתובה מהתורה. מרדכי עקיבא פרידמן במאמרו "אישות ומשפחה" מביא שהחוקרים סוברים כי אבי הכלה לא היה משתמש במוהר לעצמו ,אלא היה משאירו כפיקדון למען האשה במקרה והיא תשוב לבית אביה. שהרי בימי קדם לאחר שהבעל עזב את האשה ,הן בגלל מוות והן בגלל גירושין, היא חזרה לבית אביה .כך אנו רואים אצל ַהגַר ,שלאחר שאברהם מגרש אותה היא חוזרת למצרים ,חזרה לבית אבא .אם כך ,לא נכונה האבחנה שעשינו בין מוהר הבתולות לבין הכתובה ,אלא נמצא שהם מילאו את אותה המטרה בדרכים שונות. מה אם כן היה האינטרס לתקן כתובה במקום מוהר. מעבר לתמורות אפשריות במעמד האשה שהפכה לעצמאית יותר ,במקורות התנאיים מופיעים שני נימוקים .הנימוק הראשון הוא "שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה" (בבלי כתובות לט ,ב ,וכן בתוספתא כתובות יב ,א) .גם אם המוהר היה באותו סכום כמו הכתובה ,בכל זאת ישנו הבדל יסודי ביניהם כיוון שאת המוהר הבעל כבר שילם ,והוא לא יראה שוב את כספו .לכן היה קל בעיניו להוציאה ,כיוון שהדבר לא יגרום לו להוצאה חדשה. לאחר תקנת הכתובה התשלום התאחר עד לאחר הגירושין ,ולכן הבעל ירצה להימנע ממנו כמה שיותר. נימוק שני הוא שכאשר היתה חובת מוהר אנשים לא התחתנו ,כיוון שלא היה להם מספיק כסף לשלם .תקנת הכתובה הפכה את התשלום במזומן לשיעבוד ,ובכך אפשרה חתונה גם למי שאין לו כסף (בבלי כתובות פב ,ב). יסוד המחלוקת לאחר שהודיענו ה' את כל זאת ,נצליח לענות גם על השאלה השנייה – למאן דאמר כתובה דרבנן איך יכול להיות שהדבר לא נתקן כבר בתורה? לאור הבנתנו יוצא שגם מאן דאמר שכתובה היא דרבנן סובר שהייתה מערכת בימי התורה ובימי קדם שדאגה לאשה ,אלא שהיא לא באה לידי ביטוי בצורה של הכתובה. אך בנוגע לשאלה הראשונה -במה נחלקו התנאים - לאור הבנתנו השאלה רק מתעצמת למן דאמר שכתובה לאו דאורייתא .הרי לכולי עלמא הייתה מערכת קדומה שדאגה לאשה ,ואם כן מדוע שהכתובה לא תיכנס לנעליים של התקנה הקדומה ,שודאי מוזכרת בתורה! כדי לענות על שאלה זו יש להבין מה ההבדל בין חיוב דאורייתא לבין חיוב דרבנן .הרב שמשוני הסביר שבמקורות הקדם תנאיים לא הייתה קיימת הבחנה בין סוגים אלו .לדבריו סקלו על חילול שבת גם על חטא שהיום נחשב לעבירה מדרבנן בלבד .החילוק בין דאורייתא לדרבנן הוא חילוק תנאי. אם כן ,ניתן לומר שההנחה הפשוטה היא שקיימת זיקה בין הכתובה ובין המוהר .השאלה שבה נחלקו התנאים היא רק האם זיקה זו משווה לכתובה מעמד של דין דאורייתא או לא .שהרי כפי שאמרנו האבחנות הללו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. (בבלי בבא בתרא ,יא ,א) נשימתם נעתקה לשמע הקשיש שצעק את המשפט שישנה את רצף ההיסטוריה לנצח .מתתיהו בזה הרגע התחיל מרד באימפריה הגדולה ,ולא היסס לרגע לשים את נפשו בכפו .בהמשך הסיפור נפגוש את בניו נלחמים ללא חת בשביל להציל אחרים .כולנו גדלנו על סיפורו של אלעזר ,המוסר את נפשו למען עמו ורץ עם חנית בכדי להפיל את הפיל שחשב שהיה עליו מנהיג האימפריה .בכל פעם שמתקרב חנוכה ,אנו מרבים לספר על נצחון הרוח ,מעטים מול רבים ,על הנחישות המפעמת בקירבנו לאורך הדורות .וגם בדורנו אנו פוגשים גיבורים אשר מסרו את נפשם כמו רועי קליין ,נתן אלבז ,דוד דלרוזה ועוד רבים וטובים. כאשר אני חושב על הצורך לפקח את הנפש ,הדבר נראה מעט רחוק ממני :שאני אמסור את נפשי על מנת להציל אדם אחר?! ואם לא אצליח להציל אותו ושנינו נהיה בסכנה? לצורך כך אני מזמין אותך למסע קצר בעקבות הפיקוח נפש. ּו. ְע יֵּד ו וַּתִ פָ קַּ ְחנָה עֵ ינֵי ְשנֵיהֶ םַ (בראשית ג ,ז) מאוחרות ,כך שודאי ישנה התלבטות כיצד לשייך כל מיני דינים שנמצאים בשלבי ביניים ,בין התקופה התנאית 2 לתקופה הקדם תנאית. ביטוי מעניין לכיוון שהראנו במאמר נמצא בדברי הרמב"ם .בדברי הרמב"ם לכאורה קיימת סתירה לגבי השאלה האם כתובה היא דאורייתא או דרבנן .מצד אחד, לכאורה שפתיו ברור מללו בהלכות אישות" :וחכמים הם שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה" (רמב"ם אישות י ,ז) .אך מצד שני לכאורה בשני מקורות הוא מזכיר שכתובה היא דאורייתא .בספר המצוות כתב" :והמצוה השנה היא שהזהירנו שלא לבא על אשה בלא כתובה ובלא קדושין" -משמע שכתובה היא דאורייתא .וכן בריש הלכות אישות במנין המצוות: "שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין" .אתמהה. אלא שהסבירו בבית בריסק שיש לחלק בין העיקרון של דין הכתובה לבין מימושו .העיקרון של כתובה הוא ודאי מדאורייתא ,כמו שראינו במוהר הבתולות .אך המימוש המעשי הגיע מדברי חכמים. 2הרב הביא כדוגמה נוספת את האיסור של מוקצה ,שמצד אחד נראה שיש לו יסוד מהתורה אך מצד שני לא. היה ניתן לומר שפקיחה היא פתיחה .אמנם ,לא נראה כך מהפסוק .לא כתוב 'ויראו' אלא 'וידעו' ,1דבר זה מלמד אותנו שאין משמעותו של הפועל לפקוח פתיחה פיזית אלא פתיחה למודעות ,שימת לב .לאחר האכילה מעץ הדעת אדם וחוה שמים לב לעובדה שהם ערומים, שהגיעו למציאות חדשה .עיקרון זה חוזר גם בסיפורה של הגר " -וַּיִ פְ קַּ ח ֹ-להִ ים אֶ ת עֵ ינֶיהָ וַּתֵ ֶרא בְ אֵ ר מָ יִם" - 2שם ודאי שהבאר לא הופיעה משום מקום אלא שהגר לא שמה לב אליה .גם את השימוש במושג זה אצל חז"ל אפשר לפרש כך" .אין מפקחין על הגל" 3אין הכוונה רק לפתיחת גל האבנים אלא למודעות לעובדה שיש אדם תחת גל האבנים הזה ויש להצילו. כך מסביר גם הרמב"ם "ודע כי זאת המלה רוצה לומר פקח לא תפול בשום פנים ,אלא על ענין גלות ידיעה לא ראות 4 חוש יתחדש". ָאדם עָ פָ ר ִמן הָ א ֲָדמָ ה וַּיִ פַּ ח בְ אַּ פָ יו וַּיִ יצֶ ר ה' ֹ-להִ ים אֶ ת הָ ָ ָאדם לְ נֶפֶ ש חַּ יָה. נ ְִשמַּ ת חַּ יִ ים ַּויְהִ י הָ ָ (בראשית ב ,ז) נוכל להגדיר את המושג "נפש" באדם -כחיבור בין הנשמה לבין הגוף .גוף היה לו עָ פָ ר ִמן הָ א ֲָדמָ ה ,נשמה היתה 1רבנו בחיי מביא דיוק זה בבראשית ג ,ה. 2בראשית פרק כא ,יט. 3משנה יומא ח ז. 4מו“נ א ,ב. לו נ ְִשמַּ ת חַּ יִ ים 5 ,כל מה שנשאר הוא לחבר ביניהם ַּ " -ויְהִ י ָאדם לְ נֶפֶ ש חַּ יָה " .יוצא מכאן אם כך שהמוות הוא הניתוק הָ ָ בין הגוף לנשמה .הגוף שב אל העפר והנשמה לכור מחצבתה .לפי הגדרה זו ניתן להבין שכאשר האדם נמצא במצב של סכנת חיים -פיקוח נפש ,החיבור בין הנשמה לגוף מתחיל להתערער .הוא נמצא במעין 'מצב ביניים', מחד הוא שייך לעולם החומרי ולכן פועל בו .מאידך ,הוא מודע לדברים רוחניים וכללים יותר שאי אפשר להשיג במקרה רגיל .כמו הביטוי השגור בלשונם של בני אדם 'פתאום כל חיי חלפו על פני.'... לאחר שראינו את ההסבר למילים שמרכיבות את המושג פיקוח נפש בנפרד .נבחן את המשתמע מהחיבור של שניהן ביחד .לצורך כך ניגע ביחס בין האחד לשני. אין המשל הזה צודק אלא אם כן אנו רואין את כל ישראל כאילו הם גוף אחד ואף על פי שגופין מחולקין הם כיון שנשמותיהם ממקום אחד חוצבו הרי הם כגוף אחד כי הנשמה היא עיקר ,ודע זה. (רדב"ז הלכות ממרים ב ,ד) הרדב"ז מסביר ,שהקשר בין עם ישראל הוא כאיברי הגוף אחד לשני .מדובר בקשר תלותי ,בלתי נפרד .לכל אחד ואחד יש מקום ,וללא השני הגוף אינו שלם .לכן, כאשר נלקח אדם מן העולם ,אין זה כמו שנלקח תפוח מ ערימת תפוחים ,אלא ממש כמו איבר שחסר . הסתכלות זו צריכה להביא אותנו לקשר אמיץ בין האחד לשני ,קשר בו נהיה מודעים לכך שכל אדם משלים את חבירו 6.מתוך הבנה זו נראה את הרחבתו של בעל התניא בעניין: 'ואהבת לרעך כמוך' לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן .כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים .בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שו רש נפ שם ב ה ' א חד רק ש הגו פי ם מחולקים .ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה (תניא ליקוטי אמרים פרק לב) 5את העובדה שהיא היתה קיימת עוד לפני כן אנחנו לומדים כבר מהיום השני" :רוח אלוקים מרחפת על פני המים" ,ואין זו אלא הנשמה. 6היכול להיות שיש משהו שהוא כנגד העניים והאחד כנגד הלב ,אבל אנחנו לא יכולים לדעת מי הוא ה'לב' כך ,שכל אחד ואחד הוא בבחינת ליבו של עם ישראל. האדמו"ר הזקן לוקח אותנו צעד אחד קדימה .כשאנחנו באים לעשות מעשה בשביל השני ,עלינו לבטל את הדברים המפרידים בינינו .להסיר את החיצוניות שמונעת ממנו להתחבר לאחר ,ומתוך כך לראות שכולם מחוברים זה לזה .עיקרון זה תקף גם לעניינו .כאשר האדם נכנס למצב של פיקוח נפש ,הוא מעורר את הנפש שלו למודעות רחבה .מעין פותח חלון מתוך ההסתכלות היומיומית האינדיבידואלית לעבר החיבור שלו לכלל ישראל .באופן זה ,נשמתו מאירה באור הכלל ואינו רק נשמה פרטית ,אלא הוא פועל בשליחות הכלל .הוא אינו מסתכל כלל על הוויתו הפרטית ,אלא על צורך הכלל ותו לא. אנו רואים ,כי חיבור זה בין כלל לפרט בולט במיוחד בזמן פיקוח נפש .האדם נהיה קרוב יותר ל'נשמת האומה' ,ומתוך כך נולד הצורך העמוק שלו להציל את הא ח ר .תח י ל ה ,או ת ו א חד שנ מ צ א בס כנ ה ,כ בר נ ק שר ב כל ל כש נ כ נ ס לפיקוח נפש .יתר על כן ,כאשר האדם צריך בעצמו לפקח נפשו – נשמתו כבר כמעט ואינה פרטית אלא הופכת להיות יותר מחוברת לנשמת האומה. דאמר רבי יוסי :אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ,שנאמר כִ י רּוחַּ ִמּלְ פָ נַּי ַּיעֲט וֹף ּונְשָ מוֹת ֲאנִי עָ ִשיתִ י (ישעיהו נז). (בבלי עבודה זרה ה ,ב) רש"י מפרש שהמילה גוף משמעה מקום שבו כל נשמות ישראל נמצאות .אנו למדים שבשביל שיגיע בן דוד צריך שיכלו כל הנשמות שבגוף .מתוך כך ,נראה שלכל נשמה ונשמה יש תפקיד בתוך המטרה הכללית של הבאת בן דוד .כך שכאשר האדם הולך להציל אדם אחר הוא אינו פונה אליו מצד ההזדהות של אינדיבידואל -כמו שאני הייתי רוצה שיעשו למעני במצב כזה אעשה למען האחר .אלא משום שהוא ואני חד הוא ,אני מציל אותו כחלק מאותו קשר כלל נשמתי גבוה .שנינו קשורים אחד בשני כשני איברים בגוף אחד .בנוסף ,כשהוא במצב של 'פיקוח נפש' נשמתו כבר קשורה אל הכלל .מתוך מודעות ששנינו קשורים ברצף הדורות הישראלי אל אותן נשמות שפעלו ויפעלו במציאות ,אל עבר כור מחצבתנו. כל המקיים נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו. אחד המאפיינים המובהקים של חג החנוכה הוא המאבק הרוחני בין האומה הישראלית לבין האימפריה היוונית, שהחשיכה את אורם של ישראל .מאבק זה התייחד מהקודמים לו בכך שמגמתם של היוונים הייתה לטשטש את הזהות הרוחנית של עם ישראל ולא לכלותו כמו המן. פועל יוצא מכך היה גזירות השמד הקשות שנועדו ''להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" .המחלוקת הראשונה בישראל 1נוצרה בעקבות אותו ניסיון השכחת התורה של יוון באמצעות גזירות השמד .מחלוקת זו הייתה הראשונה מיני רבות שצצו בעקבות אותו מאבק תרבויות בין יוון לישראל עד ימינו אנו ,מאבק שמכונה "פולמוס של יוונים" .בהסתכלות פשוטה ,אותן מחלוקות גרמו לקרעים ולפילוגים בתוך החברה והובילו לזילות בתורה ובדבר ה' .אולם ,אם נעמיק נגלה שדו וק א א ות ו מ שב ר ש נג רם מא ות ה החשכה של יוון ,הוביל להארה גדולה. בשביל להבין זאת יש להסביר מהו עניינה של אותה החשכה .במדרש רבה מובא: אמר רבי סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון ,נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים ,וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא ,ומהם אומרים יברא ,הדא הוא דכתיב חֶ סֶ ד ֶואֱמֶ ת נִפְ גָשּו צֶ ֶדק וְ שָ לוֹם נָשָ קּו (תהלים פה ,יא) ,חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ,ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים ,צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות ,שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה ,מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו ַארצָ ה (דניאל ח, לארץ הדא הוא דכתיב וְ תַּ ְשלְֵך אֱמֶ ת ְ י ב ) ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב" ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך ,תעלה אמת מן הארץ ,הדא הוא דכתיב אֱמֶ ת מֵ אֶ ֶרץ תִ צְ מָ ח (תהלים פה) . (בראשית רבה וילנא ,ח ,ה) המהר"ל 2מסביר שעל פי מידת האמת לא ניתן היה לברוא את האדם .האמת שייכת רק בעולם העליון של הקב"ה ,שם כולם יודעים את האמת ולכן מתבטלים כלפי רצונו של ה' ונעשים כלים לשליחותו ללא עוררין. האדם ,כיצור גשמי ,סותר אמת זאת בכך שיש בו אפשרות של אמירת שקרים .זו הסיבה שבעולם העליון המלאכים לא היו יכולים לקבל מציאות של בריאה כזו שכביכול תתנגד לאמת ולקב"ה .סיבה נוספת להתנגדות היא בכך שהאדם מלא קטטות ,עובדה זו נוגדת את מידת 1סמיכה ביו"ט – המחלוקת הראשונה המתועדת בין חכמי ישראל אודות היתר סמיכה על הקרבן בחג (ירושלמי חגיגה ב, ב). 2נתיבות עולם ,נתיב האמת פרק ג. השלום שכל עניינה הוא שלמות ואחדות ודבר זה לא שייך כלל באדם שכולו מאבקים ומריבות .מציאות של שלמות מוחלטת ללא חילוקים ופירודים שייכת רק בעולם העליון. כל אלו מבטאים ניגוד בין המציאות הגשמית היחסית של האדם לעומת העולם העליון שמונהג בדין .כדי לאפשר את בריאתו של האדם ,השליך הקב"ה את האמת ארצה, העלים אותה מהארץ .כאשר אין דרישה לאמת מוחלטת ממילא לא משנה אם יש באדם פירוד ,שקרים וקטטות; הרי האמת איננה ולכן אין מקום להתנגדות מצד העולם העליון 3.אולם ,מציאות זו אינה שלימה כיוון שהיא חסרה את דבר ה' שבא לידי ביטוי במידת האמת .לכן ,כדי שהעולם הגשמי יוכל להכיל את האמת שמקורה מהעולם העליון ,יצר הקב"ה אמת מסוג שונה ,אמת שתצמח מהארץ .ייחודה של אמת זו הוא בכך שהיא תלויה באדם שיגלה ויוציא אותה החוצה, מהכוח אל הפועל .היא קשורה לעולם בצורה מהותית ובוקעת ועולה מתוכו בעזרת האדם .היא אינה מושלמת ,אך כל אדם נותן ביטוי משלו לאותה אמת גדולה – אמת יחסית ,על ידי צלם –לוהים שלו ועל ידי התורה. על פי דברי המ הר"ל ני תן ל הבין א ת המשמעות העמוקה של המחלוקות בעם ישראל: בעקבות אותן מחלוקות ,התורה שבעל פה הורחבה והועמקה הרבה יותר מאשר בתקופה בה היה בה אחידות .הצמיחה הזו נובעת מההבנה שכל דבר שתלמיד חכם אומר הוא ביטוי לדבר ה' המתגלה בעולם ,ביטוי לאמת היחסית .יסוד זה נלמד מהאמירה הידועה" :אלו ואלו דברי -לוהים חיים" .ההבנה הרווחת במשפט זה היא, שכאשר ישנה מחלוקת בין תלמידי חכמים ,כל דעה הבנויה על יסודות התורה היא לגיטימית .כל דעה היא חלק מהתורה ,אמנם הלכה למעשה ,כיון שיש חשש לריבוי תורו ת בעם ישראל ,צריך לה כריע לאח ת מהשיטות. אך ישנה אפשרות להבנה אחרת: הסברנו שכל דעה (ההולכת לפי כללי הפסיקה והמסורת היהודית) היא נכונה והיא מהווה ביטוי של דבר ה' האינסופי המתגלה בעולם .לאדם ,עקב היותו גשמי ,יש יכולת קיבול מוגבלת ולכן לעולם הוא לא יוכל להבין בצורה מושלמת ,מקיפה וכוללת את התורה .לעולם הוא לא יהיה מסוגל לבדו לגלות ולהוציא לפועל את האמת המוחלטת הנובעת מהתורה .אולם ,על-ידי שכלו וצלם לוהים שבו ,הוא יוכל לגלות את האמת היחסית ואתהקשר שלו לתורה כחלק מהאמת ה-לוהית האינסופית. לאור זאת בתורה שבעל פה ,כאשר עולות מחלוקות ,כל 3המהר"ל מסביר שכל טענתה של מידת השלום היא מצד קיום האמת ,לכן כאשר האמת לא נמצאת כל טענתה של מידת השלום לא מתחילה. דעה בהלכה אינה מושלמת ואינה מייצגת את האמת המוחלטת. אז כיצד ניתן לפסוק הלכה ,הרי כל דעה היא חלקית ואף פעם לא תייצג את דבר ה' המוחלט?! על פי הנאמר עד כה אפשר להסיק ,שעמדה שתשאף להכיל את מגוון הדעות ותיתן את המקום היחסי לכל דעה היא זו שתהיה יותר קרובה לאמת המוחלטת ועל פיה נפסוק .האמת המוחלטת היא אינסופית וכדי להגדיל את האמת בארץ ָפרו את התורה ויגדילו שי ְ צריך שיהיו כמה שיותר דעות ׁ אותה .לכן ,עמדה הלכתית שתשאף להכיל כמה שיותר דעות' ,אמיתות יחסיות' (כמובן על פי כללי הפסיקה המקובלים) ,היא זו שיותר תכוון לאמת המוחלטת .על פי הסבר זה יש להבין את האות ו' באמירה "אלו ו אלו"... במשמעות של ו' החיבור .רק עמדה שתייצג את דברי 'אלו ' ועוד דברי ' אלו' ,היא זו שתהיה ביטוי הכי אמיתי ל' דברי -לוהים ' ,להלכה ולדבר ה' בכלל ,ב' חיים ' – במציאות שלנו החומרית והמוגבלת .כך ניתן גם להסביר את הסיבה שההלכה נפסקה כבית הלל ולא כבית שמאי, שהקדימו ב"ה דברי חבריהם לדבריהם 4.כלומר ,הם תמיד שמעו את דברי חבריהם בראשונה ולכן יכלו להכיל את הדעה האחרת ולהביא אותה בחשבון כאשר הם פסקו הלכה. במציאות הנוכחית ,הגשמית ,דעה שמגיעה מתוך הכרת המקום של מכלול הדעות ומתוך הכלת המציאות תהיה 4בבלי עירובין יג ,ב. יותר מחובר ת לחיים ול כן היא זו שיותר תותאם למציאות .גם במשפט ,כאשר הדיין בא לפסוק את הדין הוא לא יודע מה המניעים הנסתרים של הנידונים והוא לעולם לא יוכל לדעת כיצד היה המקרה בדיוק .אולם גם 5 כאן יש לנו כלל ש'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות' וכך באה לידי ביטוי מידת האמת כפי שהיא מתגלה בעולם שלנו ,האמת היחסית של כל אדם על פי הדרכת התורה. נחזור לראשית הדברים .הרב יצחק הוטנר 6מסביר שאותה השכחת התורה שגרמו היוונים הובילה לניצחון של עם ישראל .בעקבות אותו חושך גדול שנפל על תורת ישראל בריבוי המחלוקות ,התחיל תהליך של ריבוי פירושים ודעות בתורה שבעל פה ונפתחו מעיינות תורה חדשים לצורך בירור התורה המשתכחת .דווקא מתוך אותו חושך גדול של השכחה יצאו ניצוצות תורה חדשים שלא היו לפני כן בריבוי החידושים והדעות. כאשר אדם בא לברר את דבר ה' בעולם דרך התורה הוא צריך להכיר בכך שהוא לבדו לא יכול לראות את כל התמונה כולה ולכן תמיד יש מקום לדעות שונות משלו ואף סותרות .אמנם ריבוי הדעות עלול להוביל למחלוקות ומריבות ,אך אם כל ישראל יתעלו את כל הכוחות והיכולות לכיוון אחד של הרחבת התורה והעמקתה, הדבר יוביל להארה גדולה שתרחיב את התורה ותגלה עומק חדש בדבר ה' המתגלה בעולם. 5בבלי סנהדרין ו ,ב. 6פחד יצחק חנוכה ,מאמר ג. להגיע לתירוץ השאלה שאותה הצגתי בפתח דברי. מדי שנה אני מנסה להבין את מהות מצוות הדלקת נרות חנוכה .בפשטות נראה ,כי תכליתה של מצווה זו הינה פרסום הנס אשר ארע בתקופה זו ,ובלשון חז"ל "פירסומא ניסא". אמנם ,יש לתת את הדעת על מהות המצווה החריגה. מדוע חשוב לפרסם ולהפיץ את הנס שארע? קיימות מצוות נוספות שמטרתן היא הפצת ופרסום הנס .דוגמה בולטת היא מצוות ההגדה בפסח .אולם יש ביניהן הבדל, הדלקת נרות היא מצווה עם השפעה אוניברסלית, היוצאת גם מחוץ לתחום הלאומי שלנו .גם הגויים נחשפים לפרסומו של נס זה בשל ההלכות שקבעו חז"ל 1 .מדוע? מהי ייחודיותה של מצוה זו שבגללה החליטו חז"ל שיש בה מין דמונסטרציה דתית מובהקת? מדוע ראו הם לנכון דווקא בצורה כזו לחשוף את היהדות בפני אומות העולם? על מנת לנסות ולהבין את כוונת חז"ל ,אבקש במאמר לעמוד על ההבדלים בין חג החנוכה לבין חג הפסח ובכך 1עיין בדף כא ע"ב בשבת רש"י ד"ה "רגלא דתמודאי" שניתן להבין כך מדבריו .המצווה הישירה היא כמובן קיום המצוה למעננו .אולם פועל יוצא מכך ואלי אפילו לא פחות חשוב מכך הוא עניין ההפצה של הנס לכל מאן דבעי. בשני חגים אלו ,אנו נדרשים לדאוג לכך שכל אחד ואחד שנוכח סביבנו יכיר וידע מה ארע באותו פרק זמן ובכך לקיים את מצוות היום – סיפור הנס .כמובן שבפרסום הנס כלולים עיסוק בו ,במשמעויותיו ובהשלכותיו על עם ישראל .בליל הסדר עלינו לספר ביציאת מצרים ,לכמה מדעות הראשונים זו מצוות עשה 2וגם היא ייחודית באופן קיומה .מעטות המצוות שקיומן הוא בדיבור בלבד כי לרוב המצוות מתבטאות באקט כזה או אחר ורק "ההכנה 3 הרוחנית" – ברכות המצוות – נעשות על ידי דיבור. לעומתה מצוות הדלקת נרות מתבצעת על ידי פעולה. אולם בחנוכה ניתן לכאורה להדליק את הנרות ולהסתלק, ובעצם העובדה שהנרות דולקים המצווה ומהותה מתקיימת מאליה ,נמצא כי מהות המצוות של חנוכה ופסח זהות מאוד ובכל אחת מהן ניתן להשיג את המהות בדרך שונה. אולם בהתבוננות עמוקה ורחבה יותר ניתן להצביע על הבדל משמעותי במהות שני החגים ,ובכך בעצם להצביע על ייחודו של חג החנוכה .אבקש ללמוד ההבדל זה מתוך 2רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז א. 3בנוסף למצוות קריאת שמע וקידוש של שבת שלכמה דעות בראשונים היא מצוה מן התורה .עיין רש"י ור"ן על הרי"ף שבת י ,א יש עוד כמה מצוות .אלו הן הבולטות שבהן. התבוננות בשתי סיטואציות שונות ופסיקות ההלכה הייחודיות להן. 4 סיטואציה ראשונה – "כבתה אינו זקוק לה" בפסח אנחנו נדרשים להיות אקטיביים במהלך כל הערב, ולא רק זו אלא שאפילו – "כל המרבה הרי זה משובח". גם הבן התם צריך לשאול שאלות .כלומר ,בפסח מצופה מאתנו לדאוג לכך שהשיח באותו לילה לא יגלוש לנושאים אחרים אלא יתרכז אך ורק באותו אירוע מכונן .מהות המצווה יכולה לבוא לידי ביטוי אך ורק אם נתמיד בשיח על הנס .אסור לנו להרפות מאותו שיח .כי רק כך הנס יתפרסם. לעומת זאת ,בחנוכה יש כלל ש" ה הד לק ה עו ש ה מצ וו ה" .דו וק א הדלקה ,אם כבה הנר אין חיוב להדליק מחדש כפי שהגמרא פוסקת בהמשך "דאינו זקוק לה" .בנוסף ,אם הנרות דולקים ליותר מחצי שעה ,שזה הזמן המינימלי" ,5אין בו שום מצווה" 6.כלומר אנו מתבקשים להתחיל את התהליך דרך הדלקת הנרות אך אין אנו נדרשים להשגיח על כך שהמסר יעבור. היוזמה שאנו לוקחים כבר מספיקה ,ובהדלקת הנר מסתיים החלק המהותי. סיטואציה שניה – "האי הבודד – מצב קיצון" אדם שנמצא באי בודד מחויב לספר ביציאת מצרים ,כי גם הוא צריך לספר לעצמו את הנס שקרה .כלומר ,על אף שאין מי שיקשיב לו מוטלת עליו החובה לספר לעצמו את ההגדה .שוב מודגשת כאן חשיבות פרסום הנס. בניגוד לזאת ,בחנוכה נראה כי אין ההלכה כך .האם אדם שנמצא בסיטואציה כזו בחנוכה ,צריך להדליק נרות בברכה? ניתן להכריע באמצעות תשובה מהלכה אחרת, 4הכוונה היא לנר חנוכה .הבבלי בשבת כג ,א מגיע למסקנה זו מכיוון שהדלקה עושה מצווה ולכן אינו זקוק לה יותר כי קיים בעצם ההדלקה את המצווה( .כמובן שמדובר שהדליק את הנר במקום שאין הרוח שולטת בו). 5שולחן ערוך תערב ,ב פסק זה הוא על פי מסקנת הגמרא שהנר צריך לדלוק עד שתכלה רגל מן השוק .הפוסקים משערים שמדובר בחלון זמן שלחצי שעה( .יש מן הראשונים שחולקים על פסק זה של השו"ע .עיין בר"ן במחלוקת לגבי שימוש בנר אחרי שהוא כבה). 6הציטוט נלקח מהמשנה ברורה סימן תרעב ס"ק ו .ועיין במשנה ברורה בס"ק ז שנראה לכאורה שיש בציטוט שהבאתי סתירה ,וצריך עיון. 7המשנה ברורה לא התייחס לעוברים ושבים בחוץ וזאת משני סיבות .א .מכיוון שאם בני ביתו ישנים סביר להניח שגם שאר האנשים ישנים .ב .מכיוון שהרמ"א כתב שהיום ההדלקה היא עיקר לבני הבית כי מדליקים בפנים וכבר לא בחוץ .אציין שבשער הציון אות יז המשנה ברורה מדגיש שיש בזה מחלוקת אחרונים ומה שרוצה להקל ולברך אין מוחין בידו. המובאת בהרחבה במשנה ברורה בסימן תרעב ס"ק יא. שם נכתב שאם אדם הגיע באמצע הלילה וכל בני הבית ישנים ,מכיוון שאף אחד לא יראה את פרסום הנס ,עליו להדליק ללא ברכה 7 .מכאן ניתן לחזק את העמדה שההדלקה המושלמת היא למען האנשים האחרים, שכן במצב בו רק הוא יראה את הנרות הברכה מנועה 8 ממנו מכיוון שאין לו עם מי לחלוק את הנס. אם כן הראנו ,שאף על פי שהמטרה בפסח ובחנו כ ה ה יא ז ה ה ,הדגשי ם ההלכתיים שונים ובעקבות כך גם מהות המצווה .נעמוד על שני דגשים עיקריים. בפסח ,בהיותנו משועבדים במצרים, הקב"ה נלחם לנו ואנו החרשנו ,היינו פאסיביים .בשל כך אנו נדרשים לעשות שימוש ביכולת הרטורית שלנו על מנת שלא נשכח את הניסים .עלינו לספר בפינו מי עולל לנו כך ואיך נושענו על ידי מל כ נו .ב לי ל ה סד ר מ צו פ ה מא תנ ו להתכנס בתוך עצמינו (כלומר כל העם כולו) ולספר אחד לשני את החוויות מהמסעות והניסים .באותו מועד נהפכנו להיות עם .עלינו להיזכר בכך שוב באותו לילה. בנוסף ,השעבוד והגאולה היו פיזיים על כן התהליך שעלינו לעבור הוא מלפנים אל החוץ ,לכן אנו פונים אל הפנים בפסח. מנגד ,המלחמה בחנוכה דרשה מאבק אקטיבי שלנו נגד שונאינו וכך נושענו .בשל עובדה זאת אנו יכולים "להסתפק" בהדלקת הנרות ולתת להן לפעול את שלהן. בנוסף ,המאבק היה נגד התרבות והרוח שהיוונים ביקשו להנחיל לעם ישראל .לכן ,התהליך הפוך – מהחוץ אל הפנים ומצוות ההדלקה היא חיצונית. לבסוף ,ה משמ עו ת ה עמו ק ה של חנו כ ה היא ל א ההתכנסות של פסח אלא היציאה לחוץ .עלינו להוציא מתוך בתינו את האור ולגלות אחריות ואכפתיות .חשוב לנו שכל העולם יראה את הנס .זה מסר אוניברסלי שאנחנו צריכים להפיץ .לכן תלו חז"ל שיש צורך בהפגנתיות מסיומת בזמן הדלקת נרות .בשל הרקע המיוחד של חג זה ובשל העובדה כי עם ישראל התגלה במלאו הדרו תוך כדי לחימה ,אנו מבקשים להבהיר ולהראות לעולם כי החג הזה הוא בעל משמעות מיוחדת עבורנו .אנו לא שומרים לעצמנו את הנס אלא מבקשים לשתף את העולם כולו בו ובכך להגדיל את שמו של הקב"ה. 8כמובן שיש עליו עדיין חובה להדליק .מכל מקום הנקודה שאותה אני מבקש להדגיש היא עניין אי השלמות שבדבר העקבות הסיטואציה שאלה נקלה אותו אדם. יעקב אבינו עוזב את ביתו בסערה לאחר שלקח את הברכות שכביכול היו מיועדות לעשיו אחיו .הוא מגיע לבית דודו לבן ומסתתר שם במשך כמה שנים טובות מפני חמתו של עשיו .יעקב גר אצל לבן במשך עשרים שנה ובזמן זה הוא מספיק להקים את משפחתו, ששימשה כיסוד ממנו נבנה עם ישראל .והנה לאחר אותם שנים משמעותיות של בנייה ,יעקב צריך לחזור למציאות ולהתמודד עם הדבר ממנו ברח לפני שנים. נקודה זו לא היתה לו קלה כלל וכלל. הדבר הראשון שמוזכר בקשר לחזרת יעקב לארץ הוא אותו הדבר ממנו ברח לפני עשרים שנה – עשיו .יעקב מבין שאם הוא חפץ לחזור למציאות הטבעית לו ,לארץ ישראל ,עליו להתמודד עם הקושי הניצב לפניו .הוא שולח שליחים לעשיו ,בודק מה עומד מולו ומגלה שעשיו בא לקראתו עם משלחת של ארבע מאות איש .בשורה זו מולידה חשש אצל יעקב ,ובצדק – איך הוא ,רועה צאן פשוט ,יוכל להתמודד עם קושי כזה? מה יש לו? משפחה עם נשים ,ילדים ,עבדים ושפחות ,צאן ובקר .איך יתמודד מול הגדוד שאחיו מביא? אך יעקב מתעשת ופועל במספר דרכים שיעזרו לו בהתמודדות אל מול הקושי .על שלוש דרכים יעקב חושב – חציית המחנה ,תפילה ומתנה .יעקב מבין את גודל הסכנה ובוחר לפעול באמצעים הרלוונטיים שיש לו. בסופו של דבר יעקב מתמודד עם הקושי ,צולח אותו ומתקדם קדימה לעבר האתגרים הבאים שהקב"ה יפגיש עמו בארץ ישראל. כמו יעקב אבינו ,כל אדם עומד במהלך חייו מול התמודדויות המצריכות ממש למסור את הנפש כדי לצלוח אותן .התמודדויות שכאשר האדם עומד מולם הן נראות בלתי אפשריות .ברצוני ללמוד מסיפור זה של יעקב ,ולהעלות כמה נקודות בנוגע לשלבים הנכללים בהתמודדויות עם אתגרים המצרכים ממש התעלות ומסירות נפש כדי להתמודד איתם. בריחה ַּויֻּגַּד לְ ִרבְ קָ ה אֶ ת ִדבְ ֵרי עֵ שָ ו בְ נָּה הַּ ָגדֹל וַּתִ ְשלַּח וַּתִ ְק ָרא ָאחיָך ִמתְ נַּחֵ ם לְ ָך לְ ַּיעֲקֹ ב בְ נָּה הַּ קָ טָ ן וַּתֹ אמֶ ר אֵ לָיו הִ נֵה עֵ שָ ו ִ ָאחי לְ הָ ְרגֶָך .וְ עַּ תָ ה בְ נִי ְשמַּ ע בְ קֹ לִ י וְ קּום בְ ַּרח לְ ָך אֶ ל לָבָ ן ִ חָ ָרנָה .וְ יָשַּ בְ תָ עִ מ ֹו י ִָמי ם אֲחָ ִדי ם עַּ ד אֲשֶ ר תָ שּוב חֲמַּ ת ָאחיָך ִממְ ָך וְ שָ כַּח אֵ ת אֲשֶ ר עָ ִשיתָ ּל ֹו ָאחיָך .עַּ ד שּוב ַאף ִ ִ וְ שָ ל ְַּחתִ י ּולְ קַּ ְחתִ יָך ִמשָ ם לָמָ ה אֶ ְשכַּל גַּם ְשנֵיכֶם יוֹם אֶ חָ ד. (בראשית כז ,מב-מה) כאשר אדם ניצב אל מול אתגר הפתרון הקל ביותר הוא הבריחה .אדם רואה את אשר ניצב עליו ,את הקושי הגדול העומד לפניו – ובורח .הבריחה מגיעה עוד לפני שהדברים בכלל התבררו אצלו ,לפני שחשב בשכל ישר מה עומד מולו .אמנם ישנם מקרים בהם צריך לקחת צעד אחורה כדי שלאחר מכן תהיה אפשרות לחזור ולהתמודד באופן מוצלח עם הקושי .אך רוב האתגרים הם קשיים שניתן להתמודד איתם .ברוך ה' לא בכל יום אנו עומדים מול סיטואציה דומה ליעקב ועשיו אחרי לקיחת הברכות .פעמים רבות אנחנו עומדים מול אתגרים אפשריים ופשוט בוחרים לברוח ולדחות את ההתמודדות איתם .למתי? מתי שבאמת יהיה צורך, אנו אומרים ,בזמן שבו לא תהיה אפשרות לברוח .דחייה זו עלולה לגרום לבעיה להתעצם ולגדול ,ואחר כך כאשר אין ברירה אלא להתמודד עם הקושי, נפש אמיתית והיא ההתמודדות דורשת מסירות קשה הרבה יותר. עמידה ָאחיו וַּיִ ְשלַּח ַּיעֲקֹ ב מַּ לְ ָאכִ ים לְ פָ נָיו אֶ ל עֵ שָ ו ִ ַארצָ ה שֵ עִ יר ְש ֵדה אֱדוֹםַּ .ויְצַּ ו אֹ תָ ם לֵאמֹ ר ֹכה ְ אמרּון לַּא ֹדנִי לְ עֵ שָ ו כֹה ָאמַּ ר עַּ בְ ְדָך ַּיעֲקֹ ב תֹ ְ עִ ם לָבָ ן ג ְַּרתִ י ָואֵ חַּ ר עַּ ד עָ תָ הַּ .ויְהִ י לִ י שוֹר ַּוחֲמוֹר ֹצאן וְ עֶ בֶ ד וְ ִשפְ חָ ה ָואֶ ְשלְ חָ ה לְ הַּ גִ יד לַּא ֹדנִי לִ ְמ ֹצא חֵ ן ָאחיָך בְ עֵ ינֶיָךַּ .ויָשֻּ בּו הַּ מַּ לְ ָאכִ ים אֶ ל ַּיעֲקֹ ב לֵאמֹ ר בָ אנּו אֶ ל ִ ַארבַּ ע מֵ אוֹת אִ יש עִ מוֹ .וַּיִ ָירא אֶ ל עֵ שָ ו וְ גַּם הֹ לְֵך לִ ְק ָראתְ ָך וְ ְ ַּיעֲקֹ ב ְמאֹ ד ַּויֵצֶ ר לוֹ. (בראשית לב ,ד-ח) לאחר שהחלטנו להתמודד ,בין אם זה הגיע לאחר בחירה מדעת ובין אם זה בעקבות כפייה ,בסופו של דבר עלינו לעמוד אל מול האתגר פנים אל מול פנים .לעמוד ולהבין מה עומד מולנו .לראות את כל הקשיים שאנחנו עומדים מולם ,ולהבין שלא הולך להיות לנו קל .במצב זה בקלות אפשר להיכנס ל'שוק' .מצד אחד אנו מבינים שאנו צריכים או חייבים להתמודד ,אבל מצד שני ההתמודדות נראית כתהליך נורא! ובשונה מהבריחה שבה בעזרת פעולות בבחינת "התכרבלות במיטה" ניתן להעביר את זה הלאה ולהמשיך פחות או יותר בשגרת החיים ,פה ברור לנו שאין דרך אחרת .הבנה זו יכולה לשתק אותנו, ולגרום לעצבות ודכדוך .אנו נוכל לשבת בסדר בוקר ולקרוא את הגמרא אך בראש יעברו דברים אחרים לגמרי .ובלילה לא נצליח להירדם בעקבות המחשבות שלא יפסיקו לעלות .סיטואציה כזו יש רק דרך אחת לעבור ,והיא לבחור להתמודד איתה .להבין בצורה מוחלטת שאנחנו עומדים אל מול אתגר מסוים לא פשוט ,ולהתמודד איתו .אולי לא בשעה 03:00כשכולם ישנים ,אבל כאשר תהיה אפשרות נתמודד .איך? זה כבר דורש תכנון .אך קודם כל דרוש אומץ לעמוד מול הקושי ולהחליט לבוא לקראתו – עצם ההחלטה שלא משנה מה יהיה נתמודד ,חשובה. התמודדות ַּויַּחַּ ץ אֶ ת הָ עָ ם אֲשֶ ר אִ ת ֹו וְ אֶ ת הַּ צֹאן וְ אֶ ת הַּ בָ קָ ר וְ הַּ גְ מַּ ּלִ ים לִ ְשנֵי מַּ חֲנ וֹתַּ .ויֹאמֶ ר אִ ם יָב וֹא עֵ שָ ו אֶ ל הַּ מַּ ֲחנֶה הָ ַאחַּ ת וְ הִ כָהּו וְ הָ יָה הַּ מַּ ֲחנֶה הַּ נ ְִשָאר לִ פְ לֵיטָ הַּ .ויֹאמֶ ר ַּיעֲקֹ ב ֹ-להֵ י ַארצְ ָך ָאבִ י ַאבְ ָרהָ ם ֵוֹ-להֵ י ָאבִ י יִצְ חָ ק ה' הָ אֹ מֵ ר אֵ לַּי שּוב לְ ְ ָאחי ִמיַּד עֵ שָ ו יטיבָ ה עִ מָ ְך ...הַּ צִ י ֵלנִי נָא ִמיַּד ִ ּולְ מ ֹול ְַּדתְ ָך וְ אֵ ִ כִ י י ֵָרא ָאנֹ כִ י אֹ ת ֹו פֶ ן יָב וֹא וְ הִ ַּכנִי אֵ ם עַּ ל בָ נִים ...וַּיִ קַּ ח ִמן ָאחיו. הַּ בָ א בְ יָד ֹו ִמנְחָ ה לְ עֵ שָ ו ִ (בראשית לב ,ח-יד) לאחר ההחלטה מגיע רגע ההתמודדות האמיתי .אך לפני שנעסוק בהתמודדות עצמה חשוב להדגיש נקודה מסוימת – כל שלב בתהליך ההתמודדות השלם תלוי בשלבים הקודמים לו .לפיכך יש חשיבות לדרך בה האדם הגיע לשלב ההתמודדות עצמו. קיימת תפיסה בעולם לפיה ראוי להתמודד חזיתית עם כל אתגר ומשימה ללא שהות ,אלא פשוט לקפוץ למים ויהי מה .באותם אנשים נזהה מוטיבציה גבוהה ואומץ רב לפני אותה התמודדות .אך אומץ זה הוא דבר שקרי ומדומה .אותם אנשים מסתירים תחת המוטיבציה פחדים רבים שאיתם הם עדיין לא התמודדו .האומץ לעשות דבר מסוים הוא דבר שיש לבנות על גבי בסיס יציב ,כמו כל דבר שאמור להיות יותר מדבר חולף .על מנת שאדם יבנה אומץ אמיתי שיעזור לו לגשת למשימה מסוימת כאשר כל כולו בתוכה ,עליו קודם כל לעמוד מול האתגר ולהחליט להתמודד איתו .דבר זה קורה בשלב העמידה .אך כאשר האדם לא חושב על הדברים איתם הוא עומד להתמודד אלא פועל מתוך אקסטזה ,גם כשהוא כבר בוחר להתמודד עם דבר מסוים ,לא בטוח שהוא יצליח ללא אותו בסיס יציב .הוא יגיע לרגע האמת ושם כל הפחדים שהסתיר יתנפצו לו בפנים וההתמודדות תהיה קשה ביותר .מתוך קבלת המצב בצורה כנה גם המשך ההתמודדות תהיה כנה ללא כל מיני דברים שינסו להדחיק אותה כמו מוטיבציה ואומץ מדומים. לשלב של ההתמודדות יש צורך בשלב הקודם – העמידה. כאשר אדם בא מתוך הבנה מה עומד מולו ,מתוך הבנה שהדברים לא פשוטים ובכל זאת עליו לפעול ,דרכי ההתמודדות יהיו שונים .הן יבואו מתוך נקודת חשיבה אחרת והרבה יותר בטוחה ,ועם הכרה בערך העצמי של המתמודד אל מול מה שעומד לפניו .נקודה זו היא דוגמא לתלות שיש בין השלבים .רק על ידי מעבר שלם בין כל הש ל ב י ם לל א ק פ י צו ת ה א ד ם י ע ב ו ר א ת ת ה ל י ך ההתמודדות בצורה נכונה ,ובסופו גם תיבנה באישיותו קומה נוספת. אך עדיין לא עסקנו בדרך הממשית של ההתמודדות עם הקושי .ראשית צריך להבין כי לכל קושי דרך התמודדות משלו .יש לחשוב בצורה ספציפית על כל קושי בשכל ישר בהתאם לנתונים ולאפשרויות שיש בידינו ולנסות למצוא את הפתרון המוצלח ביותר .אבל זה לא מספיק. כל דרך התמודדות צריכה לבוא יחד עם ביטחון בקב"ה. עלינו לגשת לאתגרים בפרט ,ובחיים בכלל ,עם הבנה שבסופו של דבר הכל מנוהל ומתוכנן על פי הקב"ה, ושהוא מנתב את מה שאנחנו עוברים על פי הסתכלותו הרחבה .יש לבטוח בהקב"ה שיעשה את מה שצריך לקרות בלי קשר לגודל השתדלותנו .ויחד עם זאת יש צורך בהשתדלות שלנו כדי שהדברים יקרו .אם ניגש להתמודדות עם השתדלות מיטבית מצידנו ,ומצד שני נתפוס שמה שאמור לקרות יקרה בכל מקרה ,אז נוכל לגשת רגועים להתמודדות .רוגע זה יאפשר לנו לצלוח את ההתמודדות בגדלות ובגבורה ,ועם כל הכח האפשרי. להביא את כל כולנו ולפעול כשאנחנו לגמרי שם .בדרך כזו נצליח לא להסס ולא נתחיל להעלות תוך כדי האתגר טענות ותהיות. לסיכום ,בניית תהליך ההתמודדות בצורה נכונה ,הכוללת בריחה בשעת הצורך וחשיבה מעמיקה על האתגר עצמו, מאפשרת לאדם לעבור כמה וכמה מנגנוני בקרה .הוספת בטחון גדול בה' תאפשר לתהליך לגרום לכך שנגיע לאתגר באופן שישקף את מי שאנחנו בצורה הטובה ביותר .בסיום תהליך ההתמודדות אנו נמצאים במקום אחר ,גבוה יותר ,עם הפנים להתמודדות ולהתעלות הבאים. להקריב את חיי להגנת המולדת ולחרות ישראל. "אני נשבע!" ,צעק הסמל. "אני מצהיר!" ,ענינו כאיש אחד בהיותנו פלוגת בייניש. "בלי נדר" ,הוספתי בלחש בהיותי בן תורה שהתחנך לכך שלא מבטיחים שום דבר מבלי לסייגו באמירה הזו. הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל ,לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים ,לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל ,לציית לכל הפקודות והוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף שעשעה אותי העובדה שפלוגת ג'ובניקים בבט"ר ניצנים נשבעו להקריב את חייהם במידת הצורך ,הרי מה הסיכוי שאחד מאתנו יגיע קרוב לסכנת חיים במהלך שירותנו?! ובכלל ,איך אדם יכול להישבע להקריב את חייו ,הרי זה נוגד אינסטינקטים בסיסיים ביותר? אבל עברו כמה חודשים מאז ,והשבועה הייתה כבר זיכרון רחוק. "לא!! אני לא מוכן לנסוע!" ,צעקתי אל אבי כאילו הנידון היה תלוי בו" .ודיברת כבר עם המפקד החדש שיהיה לך? ביקשת ממנו להגיע רק ביום ראשון?" ,שאל אבא שלי בניסיון למצוא פתרון" .כן" ,השבתי לו בנימה אשר הביעה מעט עצבים על כך שהוא לא יכול היה לעזור לי. היום היה יום רביעי בערב ,זה עתה שבתי עם הוריי מטקס סוף קורס רכזי מסורת ורוח של הרבנות הצבאית. הייתי משוכנע שעד יום ראשון אוכל להיות בביתי, להתאפס לאחר הקורס ולהתכונן לקראת השלב הבא בחיי ,בו אשהה עם גדס"ר נח"ל בקו בואכה שכם. להפתעתי המרה ,בתום הקורס ,התקשרתי לרב חטיבת הנח"ל והוא דרש ממני להגיע למוצב ביום למחרת ,יום חמישי ,בכדי למלא טופס טיולים .דרישה זו ,וההלם המוחלט שהתלווה אליה ,הכניסו אותי לחרדה מרקיעת שחקים אודות היום הקרב ובא .לא חפצתי בארבע שעות של נסיעות אוטובוסים לכל כיוון .וחשבתי כמה משחית יהיה להציג את עצמי לחיילים כאשר אני במצב רוח שכזה ,הרי כל משימתי הייתה להיות הדמות שמהווה רוח חיובית של שליחות מדהימה בקרב המחנה. "טוב" ,אמר אבי מורי בטון שהביע הכרעה, "זה מה שעושים :מחר בבוקר אנחנו הולכים ביחד לתפילה ומשם נוסעים באוטו עד הבסיס החדש שלך .נעשה מזה יום של צחוקים ,נעצור בדרך לקנות אוכל ,יהיה גדול!" .הבטתי אל אבי במבט מעט משועשע על ניסיונו הכושל להלהיבני ,אך לאחר רגעים אחדים נשאני ליבי לראות כי כבר הייתי מעודד ,ולו קצת" .יאללה" ,השבתי" ,בא נלך על זה". למחרת השכמנו קום ,התפללנו שחרית ונכנסנו למכונית. המסע עם אבי היה מתוק מדבש .לאחר דקות ספורות, רגשות חוסר הצדק והרחמים העצמיים פרחו לגמרי מליבי .לאחר שעה וחצי ,הגענו למוצב ששכן סמוך ונראה לשבי שומרון .נעצרנו מחוץ לשער הבסיס ,שם שקד חייל בשמירה. "מי אתם?" ,שאל החייל בטון נימוסי" .היי! אני אברהם!", הצהרתי בהתרגשות" ,אני רכז המסורת והרוח החדש של הגדוד"" .נעים מאוד אחי ,אני תומר ,אין לי מושג מה זה רכז מסורת ורוח ,אבל זה נשמע מגניב!" ,השיב תומר, שעל פניו היה עתה חיוך גדול ומזמין" .התפקיד הוא פחות או יותר ליצור אווירה מטורפת בגדוד ,דבר שיוביל לרוח לחימה ,ומלא מוטיבציה .וגם לדאוג לצרכים של החיילים הדתיים" ,הסברתי" .באמת חסר כאן קצת רוח", ענה תומר" ,ברוך הבא לגדוד!". נכנסתי לבסיס ,עברתי בין התחנות השונות בטופס טיולים ,הכרתי שלל מכרים חדשים ,ולאחר כשעה חזרתי לרכב ,בו אבא שלי שח עם תומר .נכנסתי לאוטו ונסענו הביתה ,ובדרך חזור כל חששותיי לגבי ההתאקלמות ביחידה החדשה נעלמו כלא היו. השבועות חלפו ,ובסיועו של –ל –לוהי הרוחות ,הצלחתי ליהנות בגדס"ר נח"ל. השבוע שאבי מורי כה ייחל לו סוף כל סוף הגיע .כבר שנה עסק אבי בכתיבת ספר תורה לעילוי נשמת סבתי המנוחה .באותו יום חמישי ,אבא שלי ארגן הכנסת ספר תורה חגיגית במיוחד בבית הכנסת שלנו .הוא דאג לאירוע מא' עד ת' ,כולל צלם ,להקה ,קייטרינג ,הזמנת אורחים מרחוק ומקרוב ,ועוד זרועו נטויה. בשלישי בלילה קיבלתי את הפקודה הגורלית .יורדים לעזה למלחמה .מכיוון ששמרתי באותו שבוע ,כבר הייתי מצויד ברובה .M16ברביעי בצהריים עלינו כל הגדוד עלי אוטובוסים ,ונסענו לעבר שטח הכינוס .עצרנו בתחנת דלק על אם הדרך ,האוטובוסים תודלקו ,והחיילים קנו מיני מאכלים לערב עליהם את הנסיעה. בזמן שכולם אכלו הסתובבתי בין לוחמי הגדוד ,ודיברתי על ליבם מעט .התרשמתי שהם ציפו שאהיה מעט יותר דומיננטי בהווי של המבצע .בעקבות זה ,כאשר כולם עלו חזרה לאוטובוסים ,עליתי לאוטובוס של כל פלוגה ופלוגה ,בטרם ייסעו, והוצאתי אותם ידי חובת תפילת הדרך .לאחר כל תפילה נעניתי "אמן!", הנשאג בקול הולך וגדל שלא יסף. באותו הלילה הגענו לשטח הכינוס הרא שון .חני נו קר וב ל ע רד ,ש ם התאספה כל חטיבת הנח"ל .עדיין היינו רחוקים מעזה .לאחר שהתמקמתי באוהל עם יתר אנשי המפקדה הזכרים ,התקשר אליי רב החטיבה ,סיפר לי שהוא נמצא גם בשטח הכינוס ,וביקש לראות אותי. יצאתי לקראתו ,ולקראתי מצאתיו. "ערב טוב כבוד הרב!" ,אמרתי כאשר אדרנלין נטף מפי. "ערב טוב צדיק .מה שלומך?" השיב הרב ואז שאל. "אגדי! אני לא מאמין שאני אשכרה הולך להיות חלק מ'אקשן' אמתי! ופשוט מדהים לראות את חיבורם של הלוחמים ליהדות בשעת מלחמה" השבתי לו" ,כל הכבוד על ההתלהבות ,ממש עושה אור בעיניים .אבל עכשיו לשאלה האמתית – אתה רוצה להיכנס לעזה?". הסתכלתי על רב החטיבה בתהייה" .בכיף ".עניתי" ,אבל מה אני אעשה שם?" "אתה יודע ,תהיה עם הלוחמים, תגביר את הרוח"" .נשמע שיא המגניב ,אבל האם זה מהווה סיבה מוצדקת להיכנס למצב של סכנת נפשות?" "בוודאי! המורל של החיילים הוא הפקטור החשוב ביותר להצלחה במשימה" לרגעים אחדים ,אשר חשו כנצח, שתקתי וחשבתי. ליבי הכריע" .יאללה! אני נכנס!" אמרתי עם אדרנלין מהול בחרדה .הרב צחק" .סתם בחנתי אותך לראות כמה אתה מסור ,ועמדת במבחן"" .זאת אומרת שאני נשאר מחוץ לעזה?" "לא ,אתה תהיה בפנים ,אבל בתוך נגמ"ש .אתה רק צריך לצאת אם חלילה יהיו גופות לפנות" .הסתכלתי על הרב בהשתוממות. "תשמע ,יש עוד איזה עניין" פתחתי" ,אבא שלי עושה הכנסת ספר תורה מחר באפרת ,יש איזשהו סיכוי שאוכל לצאת בשביל זה?" "תראה ,עקרונית רכבים צבאיים נוסעים כל הזמן מכאן דרך דרום הר חברון בציר 60לכיוון גוש עציון ,וזה ייקח פחות משעה להגיע מפה לאפרת, אבל זה קצת בעייתי ,כי יכול להיות שתפספס את הכניסה הקרקעית אם תיסע" .ענה הרב" .הבנתי .תודה כבוד הרב". לפתע ניגש אליי רופא הגדוד" .אברהם" ,פתח הוא ואמר, "נכון ביקשת הפנייה לרופא מומחה? קיצר ,יש לך תור בצריפין ביום שני .יש לך גימלים עד אז" .בכל עת אחרת, מודעה זו הייתה חלומו של כל חייל ,ואני מביניהם .אך בשעת חירום היו לי דברים יותר חשובים לשקול מלבד כמות הזמן בה אשהה בביתי" .ואני חייב לקחת את הגימלים? כי אני ממש לא רוצה לפספס את הכניסה לעזה ,החבר'ה זקוקים לי" "אם אתה רוצה ,אתה יכול להישאר ולא לצאת הביתה" השיב הרופא .פתאום עברה במוחי הברקה" .אני יכול גימל אחד רק למחר?" שאלתי. "לא .זה לא עובד ככה". לפתע נכנס בי חוזק מנטלי .הבחירה לא הייתה תלויה אלא בי .הייתי מוכרח לבחון את סדר העדיפויות שלי. לפסוק האם ראוי לי לעזוב לכמה ימים על מנת לכבד את אבי ,ולהסתכן בכך שאחמיץ את השעה בה לוחמיי יהיו זקוקים לי ביותר ,או לומר לאבי ולאמי לא ראיתיו, ולהישאר עם הגדס"ר .אובד עצות הייתי מרוב ברירות. הרבה יותר ערב להיות קרבן הנסיבות .החלטתי שאהיה חכם יותר בצפרא למחרת ,ושעליי להפקיד את רוחי ביד קוני ללילה. צחצחתי את שיניי ,מילאתי כלי במים לנטילת ידיים של הבוקר ,החלפתי לנמנמת ,והתקדמתי אל עבר האוהל. ניגש אליי תומר ,החייל שפגשתי ביומי הראשון במוצב, לרע בכל תקופת ההתאקלמות שלי בגדוד. אשר היה לי ֵ "לילה טוב תומר!" אמרתי בסתמיות" .אברהם ,אני צריך לדבר איתך .אני מפחד למות בעזה .יש לך איזו דרך להרעיל אותי?" לא היה לי מושג מזערי כיצד לענות לו. מ ה אפשר לומר לאדם ,כדי ל הצ דיק בע יניו א ת מסירת נפשו? מצאתי איזו דרך להתחמק מלענות, והלכתי לישון. "בוקר טוב אבא!" אמרתי בשח-רחוק הנייד שלי ,לאחר שהתעוררתי והתפללתי שחרית" .בוקר טוב אברהם! היום זה היום הגדול! מתי רואים אותך?" ,נימת הציפייה בקול אבי הייתה כחנית תקועה בליבי" .תשמע אבא, התחילה מלחמה בעזה ,ואני כבר נמצא בשטחי הכינוס, אני לא יודע אם אוכל להגיע בכלל להכנסת ספר התורה". "אבל אתה תעשה את השמחה בשבילי .אין לך שום דרך להגיע?" הגיב אבי .החלטתי לענות לו בכנות" .אז ככה, אם אני רוצה ,אני יכול להיות בגימלים עד יום שני ,אבל אני לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות .בעצם ,עכשיו שאני חושב על זה ,ברור לי שאני צריך להישאר פה .אני מה זה מצטער ,אני יודע כמה האירוע הזה חשוב לך". "אין דבר" ,השיב אבי מורי באצילות" ,אתה יודע מה הדבר הנכון לעשות .כל הכבוד". נפשי דאבה על כך שאכזבתי את אבי ,אבל הרגשתי שאני עושה שליחות של פעם בחיים .היום המשיך, כדרכם של ימים .לאורך היום מספר לוחמים נוספים פנו אליי בפניות דומות לשל תומר .בכל פעם ,התחמקתי מלענות באופן ישיר ,או שסיפקתי מענה בלתי מספק. הייתי מאוכזב מעצמי .צהרי היום באו וחלפו להם, והראיתי לדעת כי הכניסה הקרקעית לא תחול לפני מוצאי שבת. השעה שקדה על חמש ומחצה ,העת שהועדה לתחילת הכנסת ספר התורה .צרם לי על שלא הייתי שם ,ולכן התקשרתי לאמי" .היי אברהם!" ענתה אמי כאשר רעש ההמון ברקע" ,מה שלומך גיבור שלי?" "למען האמת, קשה לי שאני לא שם אתכם .אבא עושה הכל בשבילי, הוא אפילו בזבז עליי יום שלם בנסיעות לשבי שומרון ,רק כדי שאני אפסיק להתבכיין .הייתי צריך להראות לו שאני נוסע למרחקים בשבילו .יודעת מה? זה בדיוק מה שאני עומד לעשות"" .מה זאת אומרת?" תהתה אמי מורתי. "חכי ותראי!". רצתי אל עבר מ"פ המפקדה .אמרתי לו שיש לי אירוע משפחתי שאני לא יכול להרשות לעצמי לפספס .הוא אמר לי שאם אחזור מיד בתחילת הבוקר ,הוא מאפשר לי לנסוע .הודיתי לו ,עליתי על מדי א' ,וחיפשתי מספרי טלפון של נהגי מוניות ,בין מערד ובין מגוש עציון. ביקשתי מהם שייסעו דרך כביש 60ורובם המוחלט ניתקו לי בפנים עקב התקופה המתוחה .לבסוף ,נהג מונית מביתר נענה בחיוב למשאלת פי ,אך דרש בתמורה .₪ 600סכום שכזה מכלה את מרבית משכורתו של תומך לחימה ,אך חשתי הקלה כה גדולה שהוא מוכן להסיע אותי ,שהייתי מסכים לכל סכום. צלילי הזמר נשמעו מתוך בית הכנסת אשר התפללתי בו. באי האירוע היו באתנח מחולי ,באכלם מהסעודה שהכין אבי .פרצתי פנימה לתוך אולם בית הכנסת ,עודני עטור מדים .אנשים לא האמינו למראה עיניהם .כאשר אבא שלי ,שהיה באחד השולחנות ,ראה את המחזה – אורו עיניו .הוא תפס אותי ,לקח אותי לאמצע המעגל ,וחיבק אותי חיבוק שהיה שווה אלפיים מילים .לאחר מכן ,היו מספר נושאי דברים ,ולבסוף עבדכם הנאמן עלה למיקרופון. "אתם ודאי מסתכלים עליי ותוהים ,מה אני עושה פה ,הרי אני אמור להיות בשטחי הכינוס .ובכן ,האירוע הזה מאוד חשוב לאבא שלי .ואבא שלי היה מוכן לעשות בשבילי הכל .מה שלמדתי ממנו זה שאם אדם או מטרה מספיק חשובים לך ,אם אתה אוהב אותם באמת ,אז אתה כבר לא חושב על המונית של 600שקלים או הפאדיחה מהמפקד .ברגע שיש משהו שברור כשמש שאתה צריך לעשות ,המחיר הוא כבר לא פקטור". באותו רגע ידעתי בדיוק מה אומר ללוחמים שלי. אנסה להציג בקצרה את החשיבות שבחינוך להתמסרות ולה קרבה. מתחילת קיומו ובמשך כל ההיסטוריה, עבר עם ישראל מאורעות ומפגשים שבמהלכן נדרשה מסירות נפש .מסירות לתורה ,להצלת נפשות ,ואפילו מסירות אל מול שמד שסימלה חוסר כניעה בלבד. לא אעסוק בדיון מתי מסירות נפש מוצדקת ,אלא בשאלה האם המקרים בהם יהודים מסרו את נפשם נבעו מתוך חינוך לכך .במידה והתשובה לשאלה זו חיובית ,יש לשאול האם כיום צריך להמשיך בחינוך כזה. הפרשיה המכוננת את מושג מסירות הנפש היא כמובן פרשת העקדה .במדרשים רבים ובחלק מן הפרשנים מובא שיצחק ידע שהוא עומד להפוך לקרבן והיה מוכן למסור את נפשו .מהם עולה שניסיון העקידה היה גם של יצחק .על אברהם שנבחר להיות אבי האומה ,נאמר בתורה "כִ י י ְַּדעְ תִ י ו לְ מַּ עַּ ן אֲשֶ ר יְצַּ ּוֶה אֶ ת בָ נָי ו וְ אֶ ת בֵ י ת ֹו ַאח ֲָריו ." ...לא רחוק לומר שהמדרש הבין שאברהם חינך את בנו לאמונה ,צדקה ומשפט ,וגם למסירות נפש ,וממנו שאב יצחק את המוכנות למסור את נפשו .גם על אברהם עצמו מספרים חז"ל (בבלי עירובין נג ,א) שהיה מוכן להיכנס לכבשן האש למען אמונתו ,ובודאי יחנך את בנו על בסיס ערכיו. אם כן ,בסיפור הראשון של מסירות נפש מלמדים חז"ל שקיים מרכיב של חינוך .חשוב להדגיש שפשט הציווי של אברהם לזרעו הוא עשיית צדקה ומשפט ,ולעומתם מסירות הנפש היא אתגר קיצוני ,שלא שייך לחיי השגרה ולא מופיע בפסוקים .זו גם הסיבה שהיא מצויה רק ברובד השני ,רובד המדרש ,אך גם לה יש את המקום שלה וזה תפקידו של המדרש .וכן לענייננו, אחרי החינוך הבסיסי והמרכזי לחיים של צדקה ומשפט ,יש מקום ברובד העמוק לחנך למסירות נפש ,לחנך להקרבה למען ערך עליון .החינוך להתמסרות מעצב גם את החיים עצמם שהם כמובן העיקר ,כמו רבי עקיבא ששאף כל חייו למסור את נפשו ,וזה לא מנע ממנו לחיות חיים מלאים בתעצומות נפש .אופי החיים של בן אדם לא מתעצב רק לפי המודע ,ודווקא כשקיימת שאיפה מתמדת לעבר מטרה מסוימת ניתנת האפשרות לתת לכל רגע בחיים משמעות. על אף שהחינוך אינו מבטיח עמידה באתגר ספציפי אליו נקלע האדם ,תפקידו להטמיע באופן מודע ובלתי מודע את המוכנות למסירות נפש .כך נעשים אימונים בכל תחום ,למרות שאינם מבטיחים את הביצוע המוצלח במקרה מסוים .גם אם בסופו של דבר האדם לא ייפגש עם מקרה קיצוני של מסירות נפש, הלימוד יכניס בו מודעות ומוכנות גם למקרים קרובים בהם הוא נדרש לוותר על נוחותו הפרטית למען ערך חשוב .גם כשאי אפשר לתפוס את המטרה ,עצם העיסוק בה מעניק לאדם עוצמות נוספות הנספחות אליה. אמנם בגלות אירעו מקרים רבים יותר שהצריכו מסירות נפש, ולאחר שחזרנו מגלותנו הסיכוי להיתקל בהם קטן יותר ,אך אין ספק שגם כיום החינוך להתמסרות ,והסיפורים שהוטמעו בנו על הקרבה ומסירות נפש משפיעים על עוז הרוח והאיתנות בכל התחומים ,לחיים של נתינה למען הכלל. כמצע לדיון ,ארצה להגדיר שתי הכרות הכרחיות – לדעתי – בתודעת האדם הדתי ,עליהן אני מבסס את גישתי. ההכרה הראשונה היא הבנת אפסיות האדם והיקום .מוטל על עובד ה' להבין שמבחינה מסוימת הוא וכלל המציאות יכלו לא להתקיים ,והמשמעות של קיומם או היעדרם כלפי האמת לא הייתה ְמ שנה כהוא זה .שנית ,מוטל על המאמין ב -לוהים - שמאמין שהוא זה שברא את העולם והניח את האדם בתוכו - להאמין שהחיים הם הדבר הגדול ביותר שניתן לו .אמונה כה עמוקה ,עד שירגיש שאסור לו לוותר על אף רגע של חיים ,מתוך הבנה שכל שנייה בחיים היא אפשרות אינסופית שנבחרה להינתן לנו ,ועלינו ליהנות ממנה ולנצל אותה .רק תפיסה משולבת כזו מאפשרת להבין את עומקה של הדתיות ואת היכולת שלה לנקוב עד עמקי הנשמה. מתוך תפיסה זו ,מובן שחינוך הקורא למסירות הנפש בצורה ישירה ,מצמצם את המסר הדתי לכדי מסר צר ומוגבל .השיא שאליו יש לחנך אינו רק למסור את הנפש – לא בצורת לימוד תורה ,ולא בצורת קפיצה על רימון בשדה הקרב .לא צריך רק לרצות להקריב את חיי האדם ,לבטל את רצונו ותודעתו ,בפני רצון גדול יותר ומוחלט יותר .להיפך ,יש לחיות כאדם בצורה המלאה ביותר ,מתוך אמונה שבכך הנברא ממלא את רצון ה-ל. אמנם ,חובה להוכיח את הביטול כלפי ה' על -ידי קיום רצונו בעולם ,המתבטא במצוות ובהלכות המהוות את שלד חיי המאמין; שהרי מצד האמת אין כלל משמעות לרצון האדם, אלא שהקב"ה ברא לאדם רצון ,ולכן עליו לממשו .יש כאן קו דק ,המפריד בין חיי ביטול גמורים ,לבין חיים שהם אמנם חיי צניעות ,אך מלאי פעילות ועשייה .הבנת המושג ביטול כלפי התורה או כלפי הקב"ה לעומקו ,תתאפשר רק מתוך תודעה ראשונית של הבנה ,שמבחינת האדם ,הוא צריך לפעול ולהתקדם על פי רצונותיו ותחושותיו. בנוסף ,מסירות נפש בצורה מוחלטת היא בלתי ניתנת להשגה. אדם תמיד יהיה מורכב מעצמו ולכן הוא לא יכול לבטל עצמו בפני אף אחד ,לא בפני הקב"ה ולא בפני התורה .הוא יכול להתפתל ולהשתדל ,אך תמיד יישאר בו שמץ מעצמו .כבלי הגוף של האדם לא יאפשרו לו להיכלל ולהתבטל לגמרי בפני רעיון גדול יותר ללא נגיעה אישית .אדם שמתחנך או מחנך את עצמו למסירות נפש ,יחיה בייאוש מתמיד מפני הווייתו הנפרדת והנבדלת בעולם ,ללא יכולת לפעול ולהתקדם ,ללא הבנה של עוצמותיו .לעומתו ,אדם שלא מחונך מעיקרו למסירות נפש ,אלא מחונך כאדם פרטי ,ורק בדיעבד ,מתוך הבנת מקומו מול הקב"ה מבין שבעצם המעשה והמציאות שלו שווים לכלום ,יוכל להכווין את אישיותו בכל כוחותיה לעבודת ה'. לסיכום ,לדעתי ההתמסרות וההתבטלות לה' הם מסוג הדברים בחיים שלא משיגים בכך שחושבים עליהם ישירות ,אלא מתקרבים אליהם דווקא דרך התמקדות בכיוונים שונים ואפילו סותרים .נפש האדם נפתלת ומסובכת ,לעתים צריך לחדול מהרצון לדעת את הדברים עד הסוף ,ולאחוז בהם כפי שהם, ובפשטות זו להגיע לדרגה הגבוהה ביותר. מקום ההדלקה בבניינים גבוהים נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים ,ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי שאינו ניכר. (רמב"ם מגילה וחנוכה ד ,ז) בחנוכה מצווה לפרסם את הנס על -ידי הדלקת נרות .לכן ,למקום ההדלקה צריך שיהיה פוטנציאל לפרסום .אין דרכם של אנשים להסתכל למעלה מעשרים אמה ,לכן אין פרסום ואין להדליק שם .נדבך נוסף על -גבי מה שאמרנו ,הוא להיות מסובב במצוות ,מזוזה מימין ונרות משמאל. היכן אנשים המתגוררים בבניינים גבוהים צריכים להדליק נרות חנוכה? כמו שאמרנו ,הקריטריון המנחה הוא היכן י ש פ ר סו ם .ב רוב המק ר י ם ,כש יד ל י ק בחלון דירתו הגבוה מעשרים אמה ,לא יהיה פרסום כלפי חוץ .לכן יש להדליק בפתח ביתו ,במסדרון הקומה ,ואז הפרסום יהיה לבני ביתו וגם לשכנים בקומה .בפתח עצמו ,ידליק בצדו השמאלי כדי שיהיה מסובב במצוות .במקרים בהם חלון דירתו פונה לבניינים גבוהים אחרים ,נראה שיש פרסום במקום זה ויש להדליק שם .בבית בו מדליקים כמה חנוכיות ניתן להדליק את חלקם בפתח הבית והשאר בחלון .אך לדעת ראש הישיבה אין חובה לעשות כך. טעם אמירת הלל בחנוכה בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ...וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם -להי אבו ת ינו והוש יע ם מ יד ם וה צ י לם וגב רו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני ...ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו ...ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות ...בכל יום ויום משמונת הימים האלו גומרין את ההלל. (רמב"ם מגילה וחנוכה ג ,א-ה) הרמב"ם תולה את טעם אמירת הלל בחנוכה בניצחון החשמונאים ובחזרת המלכות לישראל. מקור הטעם בגמרא בערכין (י ,א-ב) .הגמרא שואלת מדוע בחנוכה אומרים הלל ובפורים לא .רבא מתרץ ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" דהיינו ,בפורים הנס לא היה שלם מכיוון שלא הייתה אחריו עצמאות. לעומת זאת ,בחנוכה זכו החשמונאים בעצמאות מדינית ולכן תקנו לומר הלל. מה עניין "חזרה מלכות לישראל" לאמירת פרקי ההלל? אם בשביל ההודאה על הנס ,די באמירת על הניסים שהיא אפילו יותר מפורטת! תנו רבנן :ה ל ל ז ה מ י א מ רו ?... וחכמים אומרים :נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ,ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ,ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. (בבלי פסחים קיז ,א) תיקנו את אמירת ההלל על כל גאולה מצרה .היו הרבה ניסים שתיקנו עליהם אמירת הלל ,ומתוכם זכה חג החנוכה והתפשט בכלל ישראל .בחנוכה, חכמים רצו להעצים את עניין גאולת ישראל שהתבטאה בחזרת מלכות ישראל בארץ .מעבר לתקנת אמירת הלל ,תיקנו חכמים גם אמירת על 1 הניסים כדי לפרט על מה אנחנו אומרים הלל. דוגמא נוספת לכך מביאה הגמרא לגבי פורים. בהבדל בין חנוכה לפורים בקריאת הלל ,בגמרא בערכין ,מתרץ רב נחמן שקריאת המגילה היא ההלל .יוצא שאמירת על הניסים היא כתוספת של הסבר תמציתי על מה אנחנו מודים לקב"ה באותו יום. 1עכשיו מבוארים יותר דברי הבבלי בשבת כא ,ב "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל (אמירת פרקי הלל) והודאה (על הניסים)". ב א לו היה אסור .כשחבריו התווכחו זה עם זה תמיד בסוף הוויכוח בא המשפט הקבוע "בוא נתערב" ,אך לו היה אסור .אבא שלו לא מעולם לא הרשה לו להתערב .לקלל אסור היה לכולם ,אבל רק אבא שלו גם לא הרשה לו להישבע ,ואפילו להבטיח היה אסור .אבא אמר לו פעם שלא צריך יותר מאשר האמירה עצמה ,שכדי לקיים מילה לא צריך להבטיח ,צריך לעמוד מאחורי כל מלה ומלה .כדי להיות צודק לא צריך להתערב ,צריך רק להיות אמיתי .אבל הוא לא ממש הבין .כולם יכולים להבטיח ורק לו אסור. "מלה בסלע ,משתוקא בתרין" (בבלי מגילה יח ,א) הם פגעו בו ,ממש הכאיבו ,גם כשלא בכוונה .הוא לא ניסה להצחיק ,רק להשתלב בשיחה .משום מה ,כשאחד מהחבר'ה דיבר זה בא לו בטבעיות ,כולם הקשיבו לו, אחר כך צחקו ,וכך אצל כולם .אולי זה בגלל שהוא עצמו ניסה בכח ,אבל לא היה לו באמת מה לומר .הוא זכר שהאירוע הצחיק כשקרה ,וכשמישהו אחר סיפר עליו. אבל אצלו ,ניסו להקשיב ,באמת ניסו ,אבל לא היה לו פאנץ' בסוף הסיפור .אצלו לא צחקו ,רק בהו ,ואז מישהו אחר אמר את דברו. אולי ,חשב ,יש ערך למילה .כך למד לחשוב. אולי ,כך החליט ,לא ידבר יותר .כך למד לשתוק. ג ד תמיד יש לו מה לומר ,אבל הוא יכול להחליט איך לומר. הוא ראה לא פעם ולא פעמיים שכששאלו אותו "מה נשמע?" וענה "מצוין! ברוך ה' "...עם חיוך רחב כולם הרגישו יותר טוב .הוא הרגיש מציון ,ברוך ה' ,ומשום מה גם מי ששאל פתאום התחיל לחייך. הן פגעו בו ,פגיעה של ממש .הרעיונות ,הספיקות .ניסיונו בתורת הוויכוח לימד אותו איך להוכיח צד מסוים ,אבל בעצמו לא ידע אם צודק הוא אם לאו .היכולת שלו להבין לגמרי את הצד השני מנעה ממנו להאמין בדרכו .אולי אין לו דרך .האם זה אומר שכולם צודקים ,או שמא אף אחד? האם עכשיו צריך להפסיק לפחד לטעות ,או שבמבחן התוצאה של הקיום אין באמת שתי תשובות? אין לאמת צורה וכל ניסיון לתחם רק הופך את הדבר לרדוד יותר. איך יֵדע? כשענה "אתה יודע ...רגיל כזה" על אותה השאלה ממש, שום דבר לא השתנה ,אולי רק המבט המוזר והתקוע של המבקש ,שלא ידע אם השיחה נגמרה או לא. אבל הכי נוראי היה כשענה "על הפנים" .כשהתחושה עברה למילים העולם נהיה שחור ,והשני ,ששאל מתוך רצון להיות נחמד ,תמיד החליט להסכים שהכל גרוע. מבקשים תורה מפיהו ,כי יש בו תורה .באים אליו לשאול, לדעת .מבקשים שיערוך שולחן לפניהם כי כבר הוכיח את עצמו פעמים רבות .גם לו רעיונותיו היו מתוחכמים, כשהעבירם למילים ,לדיבור ,לא תמיד הם יצאו כמתוכנן. לא קל להפשיט חומר מצורתו ,על אחת כמה וכמה להגשים מושגים ומחשבות .איך אפשר לגשר על אותו קו שבור שמונע מרעיונות לשמר את צורתם במעבר בין הראש אל הפה ואל האוזן ,ומשם לראש של אחר? דרכים שונות יש להשיג את אותם הדברים .אפשר לדוג מחמאה במרמה – "איזה גרוע אני" – "לא .אתה תותח!", אפשר לעקוף ולומר דבר שלא נשמע שסופו להישמע. ואפשר להתיישר מול עצמך ולא לשקר. ואולי ,החליט ,צריך לחשוב איך לומר .כך למד לדבר. גם אם צורה אחת לאמת ,כל פגיעה בה מעוותת .איך ילמד ללמד? ה אך מחשבה טבעית אחת הפיגה מעט את חששותיו .אם רק ישכיל לקשר בין נקודות חייו לכדי קווים ,קווים פשוטים שיוצרים תמונה מלאה שהיא בעצם הוא עצמו ,אולי ,רק אולי ,האמת תצא .הספיקות לעולם יישארו ,מקום לטעות תמיד יהיה ,אבל אם לא ינסה ,אם לא יפרוץ יחד עם חוסר הוודאות את מחסומי פיו ,יפסיד הרבה יותר ממה שיוכל להרוויח .לכן הוא נמצא כאן ,זה תפקידו. ואולי זה מה שכולם עושים? שבת שלום ומבורך לקוראי הפינה שלושה שבועות חלפו והרבה השתנה אירועים רבים עלי לסקור מקווה שאת כולם אצליח לזכור אז כפי שהובטחנו בתחילת השנה ראשי הישיבה החדשים הפיחו רוח ומנגינה למסיבה ראש חודש התכנסנו עם הרב שילת סועדים ליבנו בגלוסקאות ולבושים בכלי מילת השיעורים הכלליים כבר ממלאים אולמות כשהר"מים מתווכחים זה מחזה מן החלומות בכתובות עמלים ,כתובה דאורייתא וגר קטן אפילו הרב אוריאל לביא שיעור אחד נתן בפינה הקודמת הושמט בטעות שצוות העלון הוחלף ,ויש עורכים חדשים מן הניילון נאחל בהצלחה מכל הלב לאלעד ונדב (האמת שהשני קצת בעל כרחו נודב) נברך את העורכים היוצאים על עבודתם המסורה ואם לא מסורה – לפחות לא עשינו משהו רע שבח והילולים לעמיתי ,הוא דוד הרמתי ולאריאל שפירא האיכותי (ויש גם אותי) רק נכנסו לתפקיד וכבר נגיעתם מורגשת עיצוב חדש ,כותבים חדשים וגם פינה מחודשת תזכו להגדיל ולהאדיר תורת בני הישיבה ולעסוק בצרכי ציבור באמונה ובאהבה בנוסף ,פעם שעברה הושמט ממש בשגגה שגם לשלומי שיפר (ה) ולהודיה הייתה חגיגה נברכם שלראשם ה' יצווה ברכות עצומות וישאו בכל עת כנהר שלומות הגיוס מתקרב ,יש עוד זמן ,אך לא כולם מחכים ישי האן ,לדוגמה ,הזדרז למצווה והרקיע לשחקים בטרם ילך ,וכבר השני חוזר ובא אלישיב הורדן (ד) הקצין לקח חופשה מהצבא מוצאי שבתות הפכו מוקד לדברי רוח ותרבות שמענו על הכתב מהימים שעוד הרביצו עם נבוט שבת לפני כן שמענו על פלאי הטכנולוגיה התפעלות ,התמודדות והשפעתה על הסוציולוגיה שנאה שוטפת את ארצנו ,אויבים עלינו קמים שפלי אדם צמאים לדם ,ואדמתנו מלאה דמים מבקשים להשמידנו ,כי אנו נבחרנו מכל העמים אך כימי העץ ימי עמי ,קיצו בקץ כל הימים ראו נא מה בין בני לבן חמי ,אומרת אם זה נוסע לבניו ,וזה יורה ללא רחם זה חינך לאהבה ,וזה חונך להילחם והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם מי לא הכיר את אדון דון ,את החיוך והשפם לומד בנחת עם בניו ,ידו טופחת על כתפם ליד מאור ואביעד תמיד מאיר ,תמיד זורח ובהלווייתו ,עין במר בוכה ולב צורח בשעת צרה וסערה נמדד כוחנו כחברה בעת אימה ומהומה נבחן ליבנו כאומה בלא שהות חולקו בינינו התנ"ך והגמרא ושבעת ימים ,ממנחמינו געש ביתם והמה מי יתן ומהרה מן השמים ננוחם יאבדו הרשעים ויכלה כל כוחם מי יתן ונזכה לעולם שכולו שבת ומנוחה ששון ושמחה נשיג ,ונסו יגון ואנחה
© Copyright 2024