מתלמידים לקויים למוחות לקויים: על נוירומדיקליזציה של לקויות

‫מתלמידים לקויים למוחות לקויים‪:‬‬
‫על נוירו‪-‬מדיקליזציה של לקויות למידה‬
‫עופר קצ'רגין‬
‫תקציר‬
‫‪"I am a brain, Watson. The rest of me is a mere appendix"1‬‬
‫תמונת העולם הנוירוצנטרית‪ ,‬המזהה את מהות האדם עם מוחו הגשמי‪ ,‬הופכת‬
‫לפרדיגמה שלטת בשיח האקדמי והמדעי העכשווי‪ .‬גם חוקרים בשדה החינוך הנחשפים‬
‫לתמונת עולם זו מבקשים להבין מושגים‪ ,‬עקרונות ותהליכים חינוכיים באמצעות גיוס‬
‫תובנות ומודלים ממדעי המוח‪ .‬על רקע מגמה זו מבקש המאמר לחשוף את המקום‬
‫המרכזי שיש לייצוגי מוח ויזואליים בשדה לקויות הלמידה בישראל באמצעות בחינת‬
‫מקומם בדמיונם המקצועי של מאבחנים דידקטיים והשפעתם על עמדותיהם‪ .‬לשם כך‬
‫נעשה שימוש באתנוגרפיה שכללה תצפיות בכנסים בתחום לקויות הלמידה‪ 02 ,‬ראיונות‬
‫עומק עם מאבחנים דידקטיים שנכחו בהם וניתוח רטורי של טקסטים ויזואליים‬
‫שהוצגו בפניהם במהלכם‪ .‬במאמר נחשפים מעמדם הסמכותי וכוחם הפתייני של‬
‫ייצוגים מוחיים בדמיון המקצועי של המאבחנים‪ ,‬והוא מתחקה אחר הפונקציות‬
‫הרטוריות והאידיאולוגיות שנודעות בו לייצוגים ויזואליים אלה‪ .‬ייחודיותו בזיהוי‬
‫תרומתם של ייצוגי המוח לתהליכי הבניית לקויות הלמידה כעובדות קליניות‪ ,‬ובחשיפת‬
‫המקום התרבותי שנודע לייצוגים בהקשר זה‪ .‬בנוסף‪ ,‬ממופה בו סדרת אמצעים‬
‫רטוריים מרכזיים המשמשים להעצמת המסרים הנוירו‪-‬רדוקציוניים המגולמים‬
‫בייצוגים הוויזואליים‪ .‬עוד נידון בו מעמד ייצוגי המוח כראיות אובייקטיביות במסגרת‬
‫משטר הידע של המבט הרפואי‪ .‬לבסוף‪ ,‬נידונות בו השתמעויות ההמשגה הנוירו‪-‬‬
‫רדוקציונית המגולמת בייצוגים ביחס להבנת ולהבניית הסובייקט האנושי הלקוי‪,‬‬
‫והזיקה המתכוננת בין עצמיותו המנטלית לבין מוחו הגשמי‪ .‬בשונה מרוב המחקרים‬
‫בשדה לקויות הלמידה‪ ,‬נקודת המוצא של המאמר היא ביקורתית‪ :‬דרך הכלים‬
‫הסוציולוגיים‪-‬רטוריים‪ ,‬המאמר מערער על יומרת מדעי המוח להציע כיום תובנות‬
‫ויישומים משמעותיים לחינוך‪.‬‬
‫מילות מפתח‪ :‬מדע (רטוריקה)‪ ,‬מדע (אתנוגרפיה)‪ ,‬מדעי המוח (חינוך)‪ ,‬רטוריקה‪,‬‬
‫ויזואלית‪ ,‬הדמיית מוח (תרבות)‪ ,‬ליקויי למידה (תרבות)‪ ,‬מדיקליזציה‬
‫ד"ר עופר קצ'רגין‪ ,‬אורנים‪ ,‬המכללה האקדמית לחינוך‬
‫(‪The case-book of Sherlock Holmes (Arthur Conan Doyle‬‬
‫‪1‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫מבוא‬
‫חדירת תאוריות ומודלים מתחום מדעי המוח לתרבות הכללית‪ ,‬חושפת גם בעלי‬
‫מקצועות בשדה החינוך לתמונת העולם הנוירוצנטרית‪ 2.‬המאמר מציג את המקום‬
‫המרכזי שיש לדימויים של המוח ולייצוגיו הוויזואליים בדמיונם המקצועי של מאבחנים‬
‫דידקטיים‪ ,‬זאת באמצעות ניתוח הפונקציות הרטוריות והאידיאולוגיות שלהן בתחום‬
‫לקויות הלמידה בישראל‪ .‬מהבחינה התאורטית נשען המאמר לשם כך על שני תחומי‬
‫דעת משלימים‪ :‬סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של הגוף מזה וסוציולוגיה של ידע נוירו‪-‬‬
‫רפואי מזה‪.‬‬
‫שאלות המחקר המרכזיות אותן בחן המחקר האתנוגרפי היו‪ :‬מהו המקום‬
‫שנודע לייצוגים ולדימויים מוחיים בכנסים המוקדשים ללקויות למידה; מהי הזיקה‬
‫הנוצרת בכנסים אלו בין מוח ללקות; באילו מנגנונים רטוריים מרכזיים נעשה שימוש‬
‫בכנסים אלו בתהליך ההבניה הנוירו‪-‬רדוקציוני של המוח כמקום מושבה של הלקות;‬
‫כיצד מתקבלת ההצגה הנוירוצנטרית של הלקות בקרב המאבחנים הדידקטיים; באילו‬
‫‪3‬‬
‫מנגנונים רטוריים מרכזיים הם עושים שימוש במסגרת "הנוירולוגיה העממית" (‪Folk-‬‬
‫‪ )Neurology‬שלהם; האם וכיצד הם עושים שימוש בייצוגים ובדימויים הוויזואליים‬
‫בפרקטיקות העבודה שלהם‪.‬‬
‫אקספוזיציה‬
‫עשרות מאבחנות ומאבחנים דידקטיים ישובים באולם כשהם מרותקים לתמונות‬
‫המרצדות מולם על מסך גדול בקרבת הבמה‪ .‬בתמונות נראה ערב רב של כתמים לבנים‬
‫וחלקיקים בגווני אפור בתנועה מתמדת של התכווצות והתרחבות‪ .‬ברקע נשמע קולו‬
‫הבוטח של המרצה‪ ,‬מומחה בעל שם בתחום הנוירוביולוגיה‪ ]...[ " :‬פה אתם רואים מוח‬
‫של אדם והנה פה עוד אחד [‪ ]...‬כל אחד מהכתמים זה אזור של פעילות מוחית מוגברת‬
‫[‪ ."]...‬לפתע משתנה המצגת‪ .‬שתיים מתוך אוסף התמונות המרצדות מוקפאות‪ ,‬גדלות‬
‫ותופסות עתה את מרבית שטחו של המסך‪ .‬עתה נראים לקהל בבירור שני המוחות‪ ,‬זה‬
‫לעומת זה‪ .‬עוד מספר שניות עוברות ועל חלק מהכתמים הלבנים שהיו פזורים על פני מה‬
‫שעתה מזוהה כאחד המוחות צצות מספר נקודות בצבע אדום עז‪ .‬ברקע נשמע בשנית‬
‫קול המרצה‪" :‬שימו לב לנקודות האדומות‪ .‬זה כמו מקומות שיש בהם איזשהו שיבוש‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫המונח "נוירוצנטריזם" מורה על תמונת עולם לפיה החוויה‪ ,‬ההתנהגות והניסיון האנושי‬
‫ניתנים להסבר מיטבי וממצה באמצעות גיוס תובנות מגוף הידע של מדעי המוח ( & ‪Lilienfeld‬‬
‫‪ .)Satel, 2013‬לפי תמונת עולם זו‪ ,‬חקר המוח הוא מדעי יותר ממחקרים פסיכולוגיים או‬
‫סוציולוגיים‪ ,‬ובוודאי מעיונים פילוסופיים‪ ,‬המתייחסים למחשבות‪ ,‬מוטיבציות‪ ,‬רגשות‬
‫ופעולות אנושיות‪ .‬היות שכך‪ ,‬זכתה התמונה הנוירוצנטרית לביקורת רבה על שהיא מפחיתה‪,‬‬
‫ואף מבטלת‪ ,‬את החשיבות שיש להסברים ולגורמים פסיכולוגיים‪ ,‬סביבתיים ותרבותיים (שם)‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫המונח "נוירו‪-‬רדוקציוניזם" מורה על תהליכים ומנגנונים שיחניים וקוגניטיביים המצמצמים‬
‫את הסובייקט האנושי לכדי צבר נוירונים (‪ .)Martin, 2004‬תהליכי רדוקציה של ההוויה‬
‫האנושית לכדי פעילות נוירונלית גרידא‪ ,‬משקפים ומתחזקים בו‪-‬זמנית את תמונת העולם‬
‫הנוירוצנטרית המתגבשת בתרבות זמננו‪ .‬ביטוי ספרותי מפורסם לצמצום זה מובא בדבריו של‬
‫הבלש הנודע שרלוק הולמס המצוטטים בפתח ה מאמר כמי שטוען שהוא אינו מהווה אלא מוח‪,‬‬
‫וכי יתר איברי גופו אינם יותר מאשר ספיחים‪.‬‬
‫‪621‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫הנקודות האדומות זה הדיסלקסיה"‪ .‬המצגת משתנה שוב כשהמוח המשובץ כעת‬
‫בנקודות אדומות דוחק את מקום המוח האחר בהתפרשו עכשיו על פני כל שטח המסך‪.‬‬
‫"דיסלקסיה"‪ ,‬נשמע בשלישית קול המרצה‪ ,‬כשהוא מחווה בידו לעבר המוח המוגדל‬
‫עתה פי כמה‪ .‬בקהל נשמע רחש‪ .‬כעבור מספר שניות נדלק האור באולם‪ .‬הלחישות בקהל‬
‫מתגברות‪ .‬הן מלוות עתה ברעמי מחיאות כפיים‪ .‬מכל עבר ניתן לשמוע הערות‪ ,‬חזקות‬
‫יותר או פחות בנוסח "איזה יופי" ו"כל הכבוד"‪.‬‬
‫בקטע זה מודגם תהליך הבניית הלקות כאובייקט מוחשי במסגרת הצגות‬
‫בכנסי מומחים בהם נעשה שימוש בייצוגים ויזואליים של מוחות‪ .‬מופעלים בו שלושה‬
‫מנגנונים רטוריים שכיחים (בנוסף למנגנונים המדיומליים של צילום‪ ,‬עריכה וצביעה)‪,‬‬
‫המשמשים לביסוס טענת המרצה‪ ,‬לפיה מה שרואים המאבחנים על המסך היא‬
‫דיסלקסיה‪ :‬דימוי‪ ,‬מטפורה והיפוקטסטסיס (‪ 4.)Hypocatastasis‬הקטע מעניין במיוחד‪,‬‬
‫שכן נגלים בו בצורה דחוסה שלושה סוגים של מנגנונים המייצרים בעוצמה מתגברת‬
‫דימות בין מושג הדיסלקסיה המופשט לייצוגיו הוויזואליים‪ .‬ההסבר "זה כמו מקומות‬
‫שיש בהם איזשהו שיבוש" הינו דימוי פשוט‪ ,‬באמצעותו יוצר המרצה קשר אנלוגי‬
‫ראשוני של דמיון בין הלקות לבין מייצגיה הוויזואליים‪ .‬ההסבר "הנקודות האדומות זה‬
‫הדיסלקסיה" הינו מנגנון רטורי של מטפורה‪ .‬כאן‪ ,‬הנקודות הללו כבר עומדות‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫בעבור מושג הלקות המופשט יותר‪ .‬לבסוף‪ ,‬בקטע ישנו גם שימוש במנגנון‬
‫ההיפוקטסטסיס הרטורי‪ .‬מנגנון זה נגלה בהערתו של המרצה את המילה הבודדת‬
‫"דיסלקסיה" ממש לקראת סוף המצגת‪ .‬מנגנון ההיפוקטסטסיס מייצר קשר של דימות‬
‫(שבין מייצג לבין מיוצג) חזק עוד יותר מהקשר המיוצר באמצעות מטפורות‪ ,‬קל וחומר‬
‫מזה המיוצר באמצעות דימויים‪ .‬קשר חזק זה מושג על‪-‬ידי השמטה של השימוש‬
‫במילים המייצגות של "נקודות אדומות"‪ .‬משעה שנוצרה אסוציאציה חזקה מספיק בינן‬
‫לבין מושאן המדומיין‪ ,‬אין בהן כבר צורך מפורש‪ .‬המרצה מסתפק כעת בהוראה‬
‫"דיסלקסיה" בהתייחסו לחומר הוויזואלי המוקרן‪ ,‬כאילו הייתה מוצגת כעת הלקות‬
‫באופן שקוף וללא תיווך‪.‬‬
‫כך‪ ,‬על‪-‬ידי שימוש במנגנוני דימות מסדרי עוצמה שונים מתכוננת באופן‬
‫הדרגתי הלקות ומוצגת באופן ויזואלי בפני קהל אנשי המקצוע‪ .‬הנכחה ויזואלית זו‬
‫מאפשרת לקהל לאחוז ברפרנט מוחשי שניתן לצפות בו‪ ,‬שצורתו‪ ,‬כך נדמה כעת‪,‬‬
‫מוסכמת‪ ,‬משותפת וידועה לכל הנוכחים‪ .‬הנכחה‪ ,‬הסכמה ושיתוף אלו מקלים על‬
‫התקבלותן של טענות שונות שמשמיע המרצה ביחס לדיסלקסיה בהמשך ההרצאה‪.‬‬
‫‪ 4‬היפוקטסטסיס ‪ -‬מנגנון רטורי שתפקידו לייצר קשר של דימות‪ ,‬ייצוג או השוואה‪ .‬בעוד‬
‫שבמטפור ה שני שמות העצם משויימים ונתונים‪ ,‬הרי שבהיפוקטסטסיס רק שם עצם אחד נתון‬
‫ומשויים בעוד שהשני נרמז או משתמע בלבד‪ .‬עובדה זו מייצרת על‪-‬פי‪-‬רוב אפקט רטורי חזק‬
‫יותר מזה המיוצר במנגנוני השוואה ודימות אחרים כדוגמת מטפורות ודימויים‪.‬‬
‫‪621‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫מעמד המוח בשיח הלקויות‪ :‬סקירה תאורטית ומתודולוגית‬
‫חוקרים מתחום הסוציולוגיה של הידע המדעי‪ 5‬טוענים כי לממד הוויזואלי (איורים‪,‬‬
‫תמונות וצילומים) של הטקסט המדעי יש יותר מאשר תפקיד אינפורמטיבי‪ .‬אדרבא‪,‬‬
‫לממד ויזואלי זה נודעים‪ ,‬לפיהם‪ ,‬תפקידים רטוריים של קידום וביסוס טענות‬
‫מילוליות‪ ,‬מתן לגיטימציה לעמדה מדעית‪ ,‬יצירת השפעה ריגושית‪ ,‬והבניה תרבותית‬
‫ואפיסטמית של אובייקטים ועובדות‪ .‬מאמר זה מבקש לבחון טענות אלה בהקשר של‬
‫שדה לקויות הלמידה בישראל‪ .‬המאמר מהווה חלק מניסיון רחב יותר להאיר ולפענח‬
‫את הפונקציות הרטוריות והאידיאולוגיות שנודעות לתובנות‪ ,‬למודלים ולממצאים‬
‫ממדעי המוח בשדה הנידון‪ .‬ייחודיותו היא בזיהוי המקום התרבותי והפוליטי שנודע‬
‫לדימויים ויזואליים של המוח בהקשר זה‪ .‬במאמר יתוארו מעמדם הסמכותי וכוחם‬
‫הפתייני של ייצוגים מוחיים בדמיון ובתרבות המקצועיים של מאבחנים דידקטיים‪.‬‬
‫בנוסף תזוהה סדרה של אמצעים רטוריים מרכזיים המשמשים בהקשר זה להעצמת‬
‫המסרים הנוירו‪-‬רדוקציוניים המגולמים בייצוגים הוויזואליים‪ .‬יידונו גם מעמדם של‬
‫ייצוגי המוח כראיות אובייקטיביות במסגרת משטר הידע של המבט הרפואי‪ ,‬וכן‬
‫ההשתמעויות של ההמשגה הנוירו‪-‬רדוקציונית של לקויות ביחס לשדה לקויות הלמידה‬
‫ולשדה החינוך בכלל‪ ,‬כמו גם ביחס להבנת ולהבניית הסובייקט האנושי הלקוי והזיקה‬
‫המתהווה בין עצמיותו המנטלית לבין מוחו הגשמי‪.‬‬
‫המאמר נשען על שני תחומי דעת משלימים‪ ,‬סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של‬
‫‪6‬‬
‫הגוף‪ ,‬המבקשים לפענח את ייצוגי הגוף הפיזי בטקסטים תרבותיים שונים‪,‬‬
‫וסוציולוגיה של ידע נוירו‪-‬רפואי‪ ,‬המבקשת לחשוף את משוקעותו התרבותית‬
‫והחברתית של גוף ידע מדעי זה‪ 7.‬בהתאם לכך‪ ,‬הקריאה הסוציולוגית של הגוף כטקסט‬
‫מתגלמת במאמר זה בקריאת ייצוגי המוח בכנסים כאובייקטים נרטיביים כמו גם‬
‫בניתוח הרטורי של אופני התקבלותם על‪-‬ידי מאבחנים המשתתפים בכנסים אלו‪.‬‬
‫בהסתמך על לבנת‪ 8,‬מנותחים במאמר תמונות המוחות המוצגות בכנסים‪ ,‬דיווחי‬
‫המציגים בכנסים אלו‪ ,‬ועמדותיהם של מאבחנים הפוקדים אותם כמערכות סמוגניות‪,‬‬
‫כלומר כמערכות של סימנים טקסטואליים ‪ -‬מילוליים וויזואליים ‪ -‬הנושאות‬
‫משמעויות תרבותיות‪ ,‬חברתיות ופוליטיות‪ .‬משמעויות אלו מחולצות מבעד לרטוריקה‬
‫של האובייקטיביות ולמראית העין של הניטרליות בהן מתגדרים טקסטים מדעיים‬
‫ובכלל זה הטקסטים המנותחים במאמר זה‪.‬‬
‫‪Amann & Knorr-Cetina, 1990; Miller, 1998; Latour & Woolgar, 1986 5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪Bordo, 2004‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Pickersgill & Van Keulen, 2011‬‬
‫‪8‬‬
‫לבנת‪0266 ,‬‬
‫‪9‬‬
‫שם‬
‫‪621‬‬
‫‪9‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫אתנוגרפיה מרובת טכניקות‪ :‬תצפיות‪ ,‬ראיונות וניתוח רטורי של תמונה וטקסט‬
‫במחקר האתנוגרפי שולבו שלוש מתודולוגיות של איסוף נתונים‪ :‬תצפיות בכנסים וימי‬
‫עיון בתחום לקויות הלמידה‪ ,‬ראיונות עומק (חצי מובנים) שנערכו עם מאבחנים‬
‫דידקטיים שנכחו בהם‪ ,‬וניתוח רטורי של טקסטים ויזואליים ומילוליים שהוצגו‬
‫בכנסים ובימי העיון‪ 10.‬באמצעות עבודת השדה האתנוגרפית המשולבת נחשפה‬
‫ה"נוירולוגיה העממית" במונחיו של ורקו‪ 11‬של המאבחנים הדידקטיים‪ ,‬דהיינו‬
‫התפיסות‪ ,‬האמונות וההבנות שלהם באשר למקום המוח בהבנה של קטגוריית לקויות‬
‫הלמידה‪ .‬באופן זה‪ ,‬הצלבת שלושת מקורות המידע שימשה לביסוס תוקפם של‬
‫הממצאים במחקר‪ .‬התצפיות נעשו בין השנים ‪ ,0260-0221‬ונכללים בהן בסך הכל ‪02‬‬
‫אירועים שאורגנו על‪-‬ידי חוגים לחינוך וללקויות למידה במספר מוסדות אקדמיים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫התצפיות היו מעורבות בהתבסס על המודל והעקרונות שניסח שקדי‪ 13.‬המרואיינים‬
‫במחקר אותרו על‪-‬ידי כניסת החוקר לאירועים המקצועיים‪ ,‬הצגה כללית של המחקר‬
‫העוסק בלקויות למידה‪ ,‬ומתן פרטי התקשרות לקהל הנוכחים‪ .‬באופן זה נוצר קשר עם‬
‫‪14‬‬
‫כמה עשרות מאבחנים‪ ,‬מתוכם נבחרו ‪ 02‬לראיונות עומק בשיטת "כדור השלג"‪.‬‬
‫הראיונות התקיימו במתכונת חצי‪-‬מובנית‪ ,‬בהתבסס על מערך המחקר מבוסס‬
‫הראיונות שניסחה גלטה‪ 15,‬כך שמצד אחד ניתנה למרואיינים גמישות רבה בהכוונת‬
‫מהלך הריאיון‪ ,‬ומצד שני הוצגה בפניהם סדרה סגורה של שאלות שהתמקדו‬
‫במשמעויות התאורטיות ובהשלכות המקצועיות שהם מייחסים לידע שמקורו במדעי‬
‫המוח בכלל ובהדמיות ויזואליות בפרט‪.‬‬
‫הניתוח הרטורי במאמר נשען על שיטת הניתוח של גרוס‪ 16.‬הניתוח כלל בחינה‬
‫של כמה עשרות טקסטים ויזואליים (תמונות‪ ,‬קטעי וידאו ואיורים מוחיים) ומילוליים‬
‫(מלל כתוב שנלווה לתמונות ולאיורים כמו גם הרצאות בעל‪-‬פה) שהוצגו באירועים‬
‫שנצפו בעבודת השדה ונאספו על‪-‬ידי החוקר בין השנים ‪ .0221-0260‬בנוסף‪ ,‬בעקבות‬
‫הראיונות נבחרו מספר טקסטים ויזואליים נוספים לניתוח (מאמרים מכתבי עת‬
‫מחקריים בהם היו משובצים צילומים להם נודעה השפעה מקצועית על המרואיינים‪,‬‬
‫לפי עדויותיהם)‪ .‬הניתוח הרטורי הופעל גם על תמלילי הראיונות‪ ,‬בנוסף לניתוח תוכנם‪.‬‬
‫הניתוח המשולב של הטקסטים הוויזואליים‪ ,‬ממצאי התצפיות ותמלילי‬
‫הראיונות כלל זיהוי של תמות מרכזיות משותפות המעורבות בהבניית המוח כמקום‬
‫מושבן וכמחוללן של לקויות למידה וקידודן של התמות לקטגוריות בהתבסס על המודל‬
‫‪10‬‬
‫על שילוב מספר טכניקות לאיסוף ולניתוח נתונים (בכלל זה ראיונות‪ ,‬טקסטים ואף אובייקטים‬
‫מטריאליים) במסגרת מחקר תצפיתי אתנוגרפי ראו‪ :‬צבר בן‪-‬יהושע‪.0226 ,‬‬
‫‪11‬‬
‫‪Vrecko, 2006‬‬
‫‪12‬‬
‫בהם אוניברסיטאות תל‪-‬אביב‪ ,‬חיפה ובר‪-‬אילן‪ ,‬המכללה – ירושלים (מכללה אקדמית תורנית‬
‫לבנות)‪ ,‬מכללת בית ברל‪ ,‬מכללת לוינסקי‪ ,‬מכללת סמינר הקיבוצים‪ ,‬ובית החולים שערי‪-‬צדק‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫שקדי‪0222 ,‬‬
‫‪14‬‬
‫אריאלי וכהן‪0262 ,‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Galletta, 2013‬‬
‫‪16‬‬
‫‪Gross, 1990‬‬
‫‪621‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫של שטראוס וקורבין‪ 17.‬בנוסף לזיהוי של תמות משותפות‪ ,‬הושם דגש מיוחד על זיהוי‬
‫וניתוח של מנגנונים רטוריים מרכזיים בהם נעשה שימוש לשם כינון תפיסת העולם‬
‫הנוירוצנטרית ותהליכי הרדוקציה המקודמים על ידה‪ .‬ניתוח המנגנונים מבוסס על‬
‫הסיווגים וההגדרות של סלואן ושל מקגיגן ושות'‪ 18.‬זיהויים וניתוחם של אלה חשפו את‬
‫האופנים באמצעותם התכוננה באופן סימבולי זהות בין ייצוגי המוח הגשמי לבין‬
‫הקטגוריה הקלינית של לקויות הלמידה‪ .‬הטבלה המסכמת של המנגנונים הרטוריים‬
‫שנחשפו ומנותחים במאמר מוצגת בעמ' ‪.61‬‬
‫על טקסי חניכה‪" ,‬פולחן מוח" ונוירו‪-‬רדוקציוניזם‬
‫הקטע המתואר באקספוזיציה איננו בדיוני‪ .‬התרחשויות רבות כדוגמתו היוו מרכיב‬
‫משמעותי בכנסים השונים בהם התוודעו מאבחנים דידקטיים ואנשי מקצוע נוספים‬
‫מתחומי החינוך והבריאות‪ ,‬לחידושים מדעיים‪ ,‬טכנולוגיים‪ ,‬תאורטיים ומחקריים‬
‫'חמים' על גוף הידע של לקויות הלמידה‪ .‬במונחים אנתרופולוגיים‪ ,‬נשאו הכנסים פעמים‬
‫רבות אופי של טקסי חניכה דרכם נחשפו המאבחנים לאמיתות "נסתרות" אודות‬
‫לקויות הלמידה ‪ -‬מושאי מומחיותם‪ .‬מומחים בעלי שם‪ ,‬שחלקם נתפסו כדמויות שאין‬
‫לחלוק עליהן (ואשר שמותיהם היו ידועים לבאי הכנסים מהספרות המקצועית ומכנסים‬
‫קודמים)‪ ,‬עלו בזה אחר זה לבמה‪ ,‬כשהם משתפים את הקהל בצפונות הנחשפות של גוף‬
‫הידע הנדון‪ .‬מעשה שיתוף זה נתמך במערכות רטוריות לשוניות‪ ,‬דרמטיות‪ ,‬טכנולוגיות‬
‫וויזואליות)‪ ,‬שאפשרו למומחים להציג הוכחות רבות רושם לטענותיהם‪.‬‬
‫מקור הרושם והעוצמה שבהוכחות האמורות נעוץ במגמות החברתיות‬
‫והתרבותיות הרחבות יותר של מדיקליזציה‪ ,‬ובאופן מדויק ומובחן יותר במקרה זה –‬
‫נוירו‪-‬מדיקליזציה‪ ,‬ההופכות את הדיבור על הממד הנוירולוגי שבתופעות חברתיות‬
‫ואנושיות שונות למחייב‪ 19.‬מגמות אלו משקפות ומבטאות מהלך של שינוי אפיסטמי‪,‬‬
‫שעיקרו רדוקציה של מושגים כדוגמת נפש‪ ,‬אישיות‪ ,‬תודעה או אף העצמי‪ ,‬למשכן‬
‫הגופני‪-‬גשמי של המוח‪ 20.‬מהלך זה גם מוצא ביטויו בהמשגות מחקריות המזהות את‬
‫מהות האדם עם מוחו‪ ,‬כדוגמת "ההומו צרברליס" של הגנר‪" 21,‬העצמי הצרברלי" של‬
‫‪23‬‬
‫וידאל‪ 22,‬ו‪"-‬האדם הנוירונלי" של שאניו‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬הקידומת 'נוירו' המוצמדת 'לחינוך' הופכת בשנים האחרונות‬
‫לפופולרית יותר ויותר במסגרות אקדמיות של מדעי החינוך במדינות רבות ובכללן‬
‫ישראל‪ .‬חוקרים ישראלים רבים מזהים במדעי המוח את מקום הידע שיביא מזור‬
‫‪17‬‬
‫‪Strauss & Corbin, 1994‬‬
‫‪18‬‬
‫‪McGuigan, Grudzina & Moliken, 2007; Sloane, 2001‬‬
‫‪19‬‬
‫מדיקליזציה פירושה המרה של נסיבות חיים ותופעות חברתיות ואנושיות לכדי מצבים‬
‫רפואיים באמצעות החלת הגדרות והמשגות שמקורן בשיח רפואי על תחומי חיים הולכים‬
‫וגדלים (‪.)Petrina, 2006‬‬
‫‪20‬‬
‫‪Martin, 2004‬‬
‫‪Hagner, 7991 21‬‬
‫‪Vidal, 9009 22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪Chagneux, 1997‬‬
‫‪662‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫לתחלואים המקומיים בשדה החינוך‪ .‬כך למשל‪ ,‬גוטרמן‬
‫‪24‬‬
‫מחייב יצירת סינתזה בין‬
‫‪25‬‬
‫נוירולוגיה לפדגוגיה‪ .‬לדידו‪ ,‬לשם ההוראה צריכה להגיע‪ .‬הניק קורא לביסוס השיח‬
‫החינוכי על גוף הידע של מדעי המוח תוך שהוא מכנה מהלך זה בשם "ההבטחה‬
‫הגדולה"‪ .‬נורי ושות'‪ 26‬מתנבאים באשר לכינונה של שפת חינוך נוירו‪-‬פדגוגית חדשה‪,‬‬
‫שעתידה לשנות באופן יסודי‪ ,‬לפיהם‪ ,‬את פרקטיקות ההוראה והלמידה‪.‬‬
‫בהמרה זו של גוף הידע החינוכי לזה הנוירו‪-‬חינוכי מופקעת באופן עקרוני‬
‫האוטונומיה של השפה והידע החינוכיים מפני שיח הלקויות הרפואי‪ .‬עובדה זו באה גם‬
‫לידי ביטוי בכותרות של כנסים ושל הרצאות בשדה הלקויות בהן רווח השימוש‬
‫בתחילית "הנוירו" ובאזכורים של המוח וחלקיו‪ .‬המוח ‪ -‬כסיבה וכמסובב‪ ,‬כמקורן של‬
‫‪27‬‬
‫בעיות וכמקור הפתרונות והטיפול בהן ‪ -‬הופך לניב נרטיבי שגור‪.‬‬
‫כך‪ ,‬על רקע חדירה זו של אידיאולוגיה ומערכת מינוחים נוירוצנטריות לשיח‬
‫החינוכי‪ ,‬מלמדים הממצאים של המחקר הנוכחי שבשדה לקויות הלמידה העכשווי‬
‫בישראל מהווה פולחן המוח יסוד נרטיבי מרכזי סביבו מתארגן שיח המומחים‬
‫בכנסים‪ 28.‬שיח זה מתאפיין בפריחה של המשגות שונות של מוח ושל לקויות מוחיות‪,‬‬
‫דיבור על המוח‪ ,‬חלוקת המוח ליחידות ניתוח הולכות וקטנות‪ ,‬השוואה בין מוחות‬
‫אנושיים שונים‪ ,‬כמו גם בין מוחות אנושיים לבין מוחות של אורגניזמים אחרים‪ ,‬עיסוק‬
‫בהתפתחות האונטוגנטית של המוח האנושי‪ 29,‬ייצוגים של מוחות בתרשימים ובתמונות‪,‬‬
‫ניסיונות שונים למידול לוגי‪-‬פורמלי‪ ,‬מתמטי וסטטיסטי של פעילויות מוחיות‪ ,‬ופיתוח‬
‫שיטות הוראה מגוונות המכוונות לתחזוק‪ ,‬תיקון או עיצוב של המוח וחלקיו‪ 30.‬סוגיות‬
‫והמשגות ממוקדות מוח אלו תפסו נפח גדול מהתכנים של ההרצאות והדיונים בכנסים‬
‫הנדונים‪ .‬בפרט‪ ,‬תאוריות ומודלים נוירוצנטריים הוצגו ונתפסו כמבטאים את החזית‬
‫המחקרית המבטיחה והמתקדמת ביותר בתחום זה‪.‬‬
‫על הנוכחות המתמדת של ייצוגי מוח בדמיון המקצועי‬
‫בהקשרים תרבותיים וחינוכיים המתאפיינים בתהליכי מדיקליזציה ונוירו‪-‬‬
‫רדוקציוניזם‪ ,‬אין להתפלא שגם הראיונות היו גדושים באזכורים של המוח‬
‫ובהתייחסויות לגילויים‪ ,‬לממצאים ולהוכחות הקשורים בו‪ .‬המרואיינים התייחסו‬
‫‪24‬‬
‫גוטרמן‪0221 ,‬‬
‫‪25‬‬
‫הניק‪0221 ,‬‬
‫‪26‬‬
‫נורי‪ ,‬עדיני וקרני‪0221 ,‬‬
‫‪27‬‬
‫לניתוח היסטורי של מגמות המדיקליזציה בשדה החינוך האמריקאי ראו‪Petrina, 2006; :‬‬
‫‪.Cohen, 1983‬‬
‫‪28‬‬
‫על מעמדו ה"מקודש" של המוח והיותו אובייקט מרכזי של פולחן בשיח המומחים ובתרבות‬
‫הפופולרית העכשוויים ראו‪ .Thornton, 2011 :‬דימויים עכשוויים של המוח מרמזים‬
‫שהדמיות מוחיות יכולות‪ ,‬למעשה‪ ,‬לחשוף לא רק דפוסים נוירוכימיים‪ ,‬כי אם גם את המהות‬
‫הרוחנית של בני האנוש ואמיתות שורשיות באשר לטבע האדם (שם)‪ .‬המשגות של המוח‬
‫כאובייקט מטאפיזי ומקודש אינן חדשות‪ .‬על ניסיונות היסטוריים למקם את הנפש או ישויות‬
‫מטאפיזיות אחרות במוח ראו‪.Zimmer, 2004 :‬‬
‫‪29‬‬
‫ובהקשר רחב יותר באבולוציה הפילוגנטית שלו‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫קצ'רגין‪0221 ,‬‬
‫‪666‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫באופן מפורש לכנסים‪ ,‬לימי עיון ולמפגשים מקצועיים בהם נכחו‪ ,‬כשהם מאזכרים איזו‬
‫עובדה או הוכחה נוירולוגית אליהן התוודעו על מנת לקבוע עמדה‪ ,‬להבהיר טענה או‬
‫לתת משנה תוקף לדבריהם‪ .‬מהראיונות עולה כי לא ניתן להפריז בחשיבותן של המצגות‬
‫אליהן נחשפו המאבחנים בכנסים השונים בעבורם‪ .‬השילוב של "הוכחה" ויזואלית עם‬
‫סמכות מקצועית מנהירה‪ ,‬הותיר אצל רבים מהם רושם בל יימחה‪ .‬נראה כי ההוכחות‬
‫הנוירולוגיות הוויזואליות סיפקו מעין מאגר דימויים עשיר‪ ,‬משותף ומוסכם‪ ,‬שאשרר‬
‫בעבורם את ממשות הלקויות אותן אין הם יכולים לראות בעבודתם השוטפת‪ ]...[ " .‬זה‬
‫מאוד [‪ ]...‬יכולתי סופסוף לראות את הנקודות האדומות [‪ ]...‬את הדיסלקסיה" לימדה‬
‫מאבחנת על החשיבות שנודעה בעבורה לכנס בו נכחה‪" .‬מדהים [‪ ]...‬מדהים‪ ,‬כל הצבעים‬
‫האלה [‪ ]...‬זה יפה מאוד‪ .‬אני לא בדיוק זוכרת איך זה נראה אבל כן‪ ,‬היו שם במוח‬
‫הדיסלקטי עיגולים כחולים [‪ ]...‬כזה יפה‪ .‬את זה אי אפשר לשכוח" התפעמה מאבחנת‬
‫אחרת כשנזכרה בממשות הצבעונית של הלקות‪" .‬אני יכולה להגיד לך שעד שלא רואים‬
‫את זה [מצגת ויזואלית‪ ,‬ע‪.‬ק‪ ].‬אפשר לעבוד הרבה ולאבחן אבל אני לפחות מרגישה‬
‫שמשהו כאילו חסר [‪ ]...‬לא יודעת בדיוק [‪ ]...‬אבל עכשיו יש לי כזו תמונה בראש‪ .‬החומר‬
‫יושב לי יותר טוב" גילתה מאבחנת שלישית‪.‬‬
‫נראות ברורה ובולטת של הלקות‬
‫המצגות העניקו מידה של ודאות אפיסטמית לאנשי המקצוע שיכלו גם להיאחז‬
‫בצילומים‪ ,‬בתמונות‪ ,‬באיורים ובתרשימים‪ ,‬במידה ונדרשו להתמודד מול ספקנות של‬
‫מאן דהו באשר לממשותה של לקות‪" .‬פעם הייתה לי אמא כזאת עקשנית‪' .‬מאיפה את‬
‫יודעת שהוא לקוי?' [‪ ]...‬כמו הילד הזה המעצבן מהפרסומת [‪ ]...‬אז הורדתי מהמדף‬
‫איזה צילום יפה [‪ ]...‬אני יכולה לנסות למצוא אותו פה‪ .‬שם רואים בדיוק איך נראית‬
‫‪31‬‬
‫לקות למידה וזה מה ששכנע אותה" הדגימה מרואיינת את כוחה המשכנע של תמונה‪.‬‬
‫"אני מאוד מקפידה שיהיה לי קלסר מסודר‪ ,‬שם אני שומרת את הצילומים הכי יפים‪.‬‬
‫יש פה צילומים מאוד מדויקים של חלקים במוח‪ .‬כל אחד בצבע אחר [‪ ]...‬פה מימין‬
‫דיסלקסיה" הצביעה מרואיינת על צילום מוח אפרפר‪ ,‬שבצידו הימני התחתון התבלט‬
‫גוש א‪-‬סימטרי שנצבע בצבעים כתומים זוהרים‪" .‬לפעמים אני מראה את זה להורים אם‬
‫‪32‬‬
‫צריך‪ .‬יפה‪ ,‬נכון?" הוסיפה‪.‬‬
‫שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ועדכנית‬
‫לדברי המרואיינים‪ ,‬הייצוגים הוויזואליים שהתגלו בפניהם בעיקר במפגשים ובכנסים‬
‫היוו גם מעין מדד לקצב הצטברות הידע בשדה הלקויות‪ .‬ייצוגים מרהיבים ומתוחכמים‬
‫יותר נתפסו כעומדים בעבור טכנולוגיות משוכללות יותר‪ ,‬וטכנולוגיות משוכללות יותר‬
‫‪31‬‬
‫חלק מהמאבחנים יכלו להמציא בו במקום תצלומים או שרטוטים של המוח‪ ,‬שמקורם היה‬
‫במצגות של כנסים או אף בספרות המקצועית‪ ,‬האמריקאית ברובה‪ .‬כמו כן‪ ,‬ייצוגים ויזואליים‬
‫של המוח (הגם שהיו על‪-‬פי‪-‬רוב פרימיטיביים מבחינה הדמייתית) משובצים גם בטקסטים‬
‫קאנוניים של חוקרים ישראלים כדוגמת רחמני (‪ ,)6116‬סימפסון (תשמ"ה)‪ ,‬דרעין (‪ )6111‬או‬
‫ידועים כדוגמת אנגל‪-‬אלדר (‪ .)0221‬טקסטים אלו היו ידועים לרבים מהמרואיינים‪ ,‬כשהם‬
‫מהווים חלק מארון הספרים המקצועי שלהם‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫במובאה זו ישנו ביטוי למנגנון ההיפוקטסטסיס‪ .‬ראו התייחסות בעמ' ‪.621‬‬
‫‪660‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫נתפסו בעיניהם הן כביטוי ישיר לצמיחה של ידע אודות לקויות הלמידה והן כערוץ‬
‫המרכזי והמבטיח לגילויי ידע נוסף בתחום‪" .‬זה חשוב מאוד‪ .‬התמונות האלה זה לא‬
‫סתם‪ .‬ההבנה שלנו הולכת וגדלה בכל המישורים ואתה יכול לראות את זה גם בתמונות‪.‬‬
‫פעם היינו רואים איזה תמונה מצ'וקמקת [‪ ]...‬מוח מסכן‪ ,‬לא מרשים ולא יפה‪ .‬היום‬
‫אתה רואה בצבעים‪ ,‬אפילו בוידאו איך הלקות גדלה או משתנה"‪ .‬כך התייחסה‬
‫מאבחנת ל"היסטוריה" הוויזואלית של התחום‪" .‬ה‪ MRI-‬וטכניקות נוספות‪ ,‬זו הדרך‬
‫היום להבין יותר מה זה לקויות למידה‪ .‬איפה בדיוק במוח הן מסתתרות‪ .‬ככה שהעתיד‪,‬‬
‫לדעתי הוא בטכנולוגיה" הצהירה מאבחנת ומרצה בתחום‪ ,‬כשהיא ממהרת להוסיף‬
‫"כמובן שהוראה מתקנת היא חשובה‪ .‬בלי לזלזל חלילה‪ ,‬אבל זה פתרון זמני‪ .‬אצלנו‬
‫אומרים שטיפול כזה רק מעביר אותך מחדר המיון למחלקה [‪ ]...‬תחשוב מה זה‬
‫טכנולוגיה‪ .‬אולי‪ ,‬אני לא רוצה להתנבא‪ ,‬יהיה אפשר לתקן חלק מהמוחות האלה"‪.‬‬
‫כמוה נמצא מספר לא מבוטל של אנשי מקצוע אשר קשרו להתפתחויות טכנולוגיות אלו‬
‫יכולות עתידיות של תיקון‪ ,‬ריפוי או עיצוב מוחי‪ .‬ומכיוון שטכנולוגיות הדמיה נתפסות‬
‫כמקדמות את גוף הידע‪ ,‬טענו רבים מהמרואיינים‪ ,‬הרי שיש לתמוך ולהשקיע בפיתוחן‪.‬‬
‫"התשובה לשאלת מיליון הדולר איפה לעזאזל מתחבאת לה הלקות‪ ,‬את זה אנחנו עוד‬
‫לא בדיוק יודעים‪ ,‬כן יודעים בוודאות שזה במוח איפשהו‪ .‬לכן‪ ,‬עם כל הכבוד לחינוך‬
‫וללמידה‪ ,‬ואני אומרת לך את זה גם כאשת חינוך‪ ,‬מי שרוצה פתרון מלא לבעיה‪ ,‬אז‬
‫בטווח הרחוק זה רק אם נחקור את המוח"‪ ,‬קבעה מאבחנת נחרצות‪" .‬מוח מוח מוח‪.‬‬
‫שם נמצא העתיד של התחום" הצהירה אחרת‪ .‬ציטוטים אלה מדגימים שימוש במנגנון‬
‫‪33‬‬
‫ההיפרבולה (‪ )Hyperbole‬השכיח‪ ,‬המבוסס על ביטויי הפרזה והגזמה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬נראה כי בדמיון המקצועי של המאבחנים נטועות טכנולוגיות ההדמיה‬
‫בייצוגים נוירו‪-‬רדוקציוניים‪ ,‬והן מתקפות את תמונת העולם הנוירוצנטרית אותה ביקרו‬
‫לילינפלד וסאטל‪ 34.‬הפרשנות המוענקת לייצוגים הוויזואליים על‪-‬ידי המאבחנים‬
‫ממחישה את העוצמה שיש שבטכנולוגיות ויזואליות המתיימרות להפוך את הנסתר‬
‫‪36‬‬
‫לנגלה‪ 35,‬כמו גם מדגימה את התהליכים המצמצמים בהם עסקה מרטין‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬לחומרים הוויזואליים‪ ,‬המוחזקים כחזית המדעית המשוכללת ביותר‬
‫של התחום‪ ,‬נודע חלק חשוב בגיבוש הביטחון האפיסטמי של המאבחנים הדידקטיים‬
‫באשר לממשות הלקויות‪ .‬בנוסף‪ ,‬נראה שהם מתווספים לארגז הכלים המקצועי שלהם‪,‬‬
‫בשמשם‪ ,‬בצמוד לממצאי האבחון‪" ,‬ככלי חריטה" של לקויות‪ 37.‬למעשה‪ ,‬החשיבות‬
‫שהוקנתה להם הייתה כה גדולה‪ ,‬שרבים מהמאבחנים נתנו בהשראתם קדימות‬
‫‪33‬‬
‫בשפתם של המאבחנים הדידקטיים חוזרות ונשנות מטפורות אוריינטציה‪ .‬כך‪ ,‬במובאה‬
‫שלעיל‪ ,‬נמצאות (או מוטב מסתתרות) הלקויות בתוך המוח‪ .‬מטפורות כאלו משתלבות‬
‫באסטרטגיה הרדוקציוניסטית הכללית‪ ,‬המאפיינת את שיח המומחים‪ ,‬לפיה לקויות הלמידה‬
‫הן תופעה נוירולוגית ועליהן להיחקר ככזו (‪.)Katchergin, 2014‬‬
‫‪34‬‬
‫‪Lilienfeld & Satel, 2013‬‬
‫‪35‬‬
‫שם‬
‫‪36‬‬
‫‪Martin, 2004‬‬
‫‪37‬‬
‫על חריטות וכלי חריטה ראו אצל ‪.Latour & Woolgar, 1986‬‬
‫‪662‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫(עתידית אמנם‪ ,‬אך עדיין נשאפת) לפתרונות ביולוגיים על פני פתרונות פדגוגיים‬
‫‪38‬‬
‫בתיאוריהם את העתיד המדומיין של תחום מומחיותם‪.‬‬
‫על נוירו‪-‬מדיקליזציה של לקויות הלמידה‬
‫ניתוח לקויות למידה באמצעות נקודת מבט המצמצמת את בחינתן ואת הוכחת קיומן‬
‫לממד הנוירולוגי הוצג בכנסים ובימי העיון כברור מאליו‪ ,‬כמיטבי וככזה שאין לו תחליף‬
‫מדעי‪ .‬במרבית ההרצאות וההצגות הנוירולוגיות של לקויות הלמידה לא נאמר דבר על‬
‫הנחות היסוד של נקודת מבט מצמצמת זו‪ ,‬על המשגות אלטרנטיביות שאינן‬
‫ביולוגיסטיות או על הביקורות הרבות המוטחות בספרות המחקרית כנגד הניסיונות‬
‫להעמיד את הבנת הלקויות על תשתית מוחית‪" .‬מה זה 'לקויות למידה'? מישהו יכול‬
‫להגיד לי? מה הדרך הטובה ביותר להבין מה זה בעצם 'לקויות למידה'? בשביל זה‬
‫הבאתי את המצגת הזאת"‪ .‬כך פנתה מרצה לקהל תוך הקרנה של תמונת מוח גדולה‬
‫ומאויירת‪ .‬בציטוט זה בולטת פעולתו של מנגנון רטורי בשם היפופורה (‪,)Hypophora‬‬
‫שעניינו הצבת שאלה הפותחת‪ ,‬כביכול‪ ,‬פתח למגוון תשובות אפשריות‪ ,‬ומתן מענה‬
‫מוגמר עליה בה בעת על‪-‬ידי השואל עצמו)‪ .‬כך‪ ,‬המרצה הסבירה מיד בתשובה לשאלתה‪,‬‬
‫שבחינה נוירולוגית הינה הדרך הטובה ביותר להבין מהן לקויות למידה‪ .‬סוג זה של‬
‫שאלות רטוריות נמצא שכיח בדברי המרצים‪.‬‬
‫יש והשימוש ברטוריקה הוויזואלית הנדונה הוצג כמחויב המציאות‪ ,‬כאילו‬
‫הייתה ההתמקדות הרבה במצגות מוחיות בבחינת היענות בלתי נמנעת של החוקרים‬
‫בתחום לפיתוחים של מכשור וטכנולוגיות ההדמיה הרפואיות‪" :‬אני לא כל כך אוהבת‬
‫לעבוד עם מצגות‪ ,‬אבל אין ברירה‪ .‬חייבים לעמוד בקצב‪ .‬יש טכנולוגיות חדשות‪ ,‬במיוחד‬
‫שהתמונות מדהימות" הסבירה אחת המרצות‪" .‬המחקר [לקויות הלמידה‪ ,‬ע‪.‬ק] חייב‬
‫להתאים את עצמו לחידושים האחרונים של התחום [טכנולוגיות הדמיה‪ ,‬ע‪.‬ק‪ .].‬חייבים‬
‫להישאר רלוונטים" קבע חוקר‪ .‬בציטוטים אלו בא לידי פעולה מנגנון רטורי נפוץ בשם‬
‫אנאנגאון (‪ .)Anangeon‬מנגנון זה מציג פעולות ומעשים כבלתי נמנעים‪ ,‬כאילו היו‬
‫תוצאות פעולתו של איזשהו כוח סטיכי‪ ,‬במקרה המתואר – פיתוחים טכנולוגיים‪.‬‬
‫ההצגה הוויזואלית תרמה לכאורה הן להבנה יתרה של המאבחנים את‬
‫התופעה הנידונה והן להוכחת קיומה של התופעה‪ .‬ייצוגי מוחות הוצגו גם ככאלו‬
‫שנעשים מקובלים יותר ויותר במחקר הלקויות העולמי‪ .‬כראיה אזכרו מרצים בכנסים‬
‫שונים שמות של חוקרים בעלי שם עולמי‪ ,‬כשהם מצטטים ממחקריהם וממצאיהם‬
‫כתימוכין לעמדותיהם שלהם באשר לטיבן הנוירולוגי של לקויות הלמידה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫כמעט כל ההוכחות הוויזואליות שהוסמכו לטענות‪ ,‬למחקרי ולממצאי החוקרים‬
‫המקומיים‪ ,‬היו העתקי הדמיות שחולצו מתוך מספר מועט של מחקרים שהוחזקו‬
‫כדוגמאות מופתיות (‪ .)Exemplars‬לחילופין‪ ,‬היו אלו שרטוטים מופשטים יותר‬
‫‪38‬‬
‫עובדה זו מעניינת במיוחד‪ ,‬שכן המאבחנים הדידקטיים הם בהכשרתם האקדמית והמקצועית‬
‫תוצרים של פקולטות לחינוך וחוגים להוראה‪ ,‬ולא של בתי ספר לרפואה‪ ,‬ביולוגיה או‬
‫נוירופסיכולוגיה‪ .‬במובן זה‪ ,‬העדפתם (לעתיד‪ ,‬אמנם) למציאה ולפיתוח של פתרונות ביולוגיים‬
‫מהווה מופע נוסף של תהליכי מדיקליזציה ונוירו‪-‬רדוקציוניזם של המרחב החינוכי‪.‬‬
‫‪661‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫שהתבססו על אותן הדמיות מפורסמות‪ .‬מרבית הייצוגים הוויזואליים אליהם נחשפו‬
‫המאבחנים הדידקטיים נמצאים‪ ,‬במובן זה‪ ,‬ייצוגים של ייצוגים‪ :‬הפשטות מאוירות של‬
‫‪39‬‬
‫תצלומים מזה‪ ,‬והעתקים של תצלומים שחולצו מהקשרם המקורי מזה‪.‬‬
‫על הדרמה הנלווית לשימוש בייצוגים‬
‫הנכחה דרמטית של ההוכחות הנדונות במהלך הצגותיהן שימשה אף היא בידי המרצים‬
‫להקל על התקבלותן בקרב קהל המאבחנים‪ .‬כך למשל‪ ,‬פעמים רבות שיתפו ברי הסמכא‬
‫את הנוכחים במעשה הפענוח של הייצוגים הוויזואליים‪" :‬מי יכול להגיד לי מה אנחנו‬
‫רואים פה? יש מישהו?"‪ ,‬כך פנתה מרצה לקהל‪ .‬משהשיבה מאבחנת מהקהל כי ניתן‬
‫לראות במצגת מוח לקוי‪ ,‬זיכתה אותה המרצה בשבחים‪" .‬בדיוק! אכן כך‪ .‬פה אתם‬
‫באמת רואים [‪ ]...‬תאמינו לי [‪ ]...‬מוח שיש בו פגיעה‪ .‬דיסלקסיה למעשה"‪ .‬האם‪ ,‬לדעת‬
‫המאבחנים‪ ,‬הנראות משפרת את ההבנה?‬
‫בדוגמה שלעיל יש לשים לב לאמירה האגבית אך המשמעותית "תאמינו לי"‪.‬‬
‫בפנייה זו נחשפת הבעייתיות בהצגה ובתיאור הייצוגים הוויזואליים ככאלו‬
‫שבאמצעותם ניתן לראות את הלקויות בצורה מוחשית וישירה (להבדיל מקריאה של‬
‫הלקויות באמצעות מסמנים עקיפים‪ ,‬דוגמת ביצועים התנהגותיים באבחון דידקטי)‪.‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬ישנה יומרה מפורשת לנראות של הלקות‪ ,‬כאילו היו הייצוגים הוויזואליים‬
‫בבחינת "צילומים שקופים" שלה‪ ,‬ומאידך גיסא נראות זאת מותנית בקבלת הקהל את‬
‫מעשה התיווך הפרשני של המרצים את ההוכחות הוויזואליות‪ .‬הייצוגים הוויזואליים‬
‫הם חסרי מובן בעבור הקהל כל עוד זה אינו מאמץ את פרשנות המרצה מתוך מתן אמון‬
‫והשהיית ספקות באשר לזו‪ .‬כך‪ ,‬בפנייה "תאמינו לי" מקופל למעשה ציווי סמכותני‬
‫לקבלת פרשנות נוירופתולוגית של ראיות בלתי נראות (לכל היותר‪ ,‬נראותן עשויה להיות‬
‫מושגת באמצעות מניפולציות דיגיטליות) שמלכתחילה מוצגות כשקופות וככאלו שאינן‬
‫זקוקות למעשה תיווך פרשני‪ .‬פניות כדוגמת זו לקבלת אמון הקהל נמצאו שכיחות‬
‫בהרצאות השונות‪ .‬פניות כאלו‪ ,‬מהוות מבחינה רטורית ביטוי לאיפסדיקסיטיזם‬
‫(‪ ,)Ipsedixitism‬שעיקרו דרישה לקבלת מרות על בסיס סמכותני גרידא‪ ,‬בלא שיתלוו לה‬
‫צידוקים לוגיים או אמפיריים ממשיים נוספים)‪ .‬דוגמאות נוספות למנגנון זה ניתן‬
‫לזהות באמירות של מרצים נוסח "הבנה אמיתית של מה זה לקות למידה מחייבת‬
‫אותנו לדעת יותר על האיבר המופלא הזה שנקרא מוח" וכן "אנחנו מייחסים את‬
‫הקשיים פה לפגמים במוח"‪ .‬אמירות אלה הן שכיחות ואכן גלומה בהן בעייתיות‪.‬‬
‫הצטנעות וסייגים רטוריים‬
‫לטשטוש ארעי לכאורה בין תפקידי הדמות ברת הסמכא לקהל נלוו רבות מהלכים‬
‫נוספים שתכליתם הייתה להקל על תהליך התקבלותם של הייצוגים הוויזואליים‪ .‬כך‬
‫‪39‬‬
‫על הייצוגים הממוחזרים ביותר נמנו אלו שהופיעו במחקרים של דהיין (‪ ,)Dehaene‬פאולסו‬
‫(‪ )Paulesu‬וסוסה (‪.)Sousa‬‬
‫‪661‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫למשל‪ ,‬ההצגות הוויזואליות לוו פעמים רבות באמירות מסייגות ומצטנעות‪" .‬תראו‪ .‬אני‬
‫יכול רק להראות לכם איפה הדיסלקסיה יושבת‪ .‬מה זה אומר בדיוק הדיסלקסיה‪ ,‬את‬
‫זה אתם בטח יודעים יותר טוב ממני"‪ ,‬כך חלק חוקר מוח כבוד לקהל המאבחנים‬
‫שאינם אמונים על‪-‬פי‪-‬רוב על גוף הידע הנוירולוגי‪" .‬מה זה לקויות חשבוניות‪,‬‬
‫דיסקלקוליה? אני לא הולכת לדבר על זה‪ .‬אני בטוחה שאני יכולה ללמוד מהקהל‬
‫המכובד שיושב פה‪ .‬אני רק אראה לכם את הסיבה הביולוגית במוח" הצטנעה מרצה‬
‫אחרת‪ .‬יכול להיות שזו אבחנה הוגנת של המרצה בין הנראות לבין המהות‪.‬‬
‫ה"הצטנעויות הסמכותניות" גובו‪ ,‬לעיתים גם בעידוד המאבחנים להעיד‬
‫ולשתף מהידע החינוכי שלהם את הקהל והנואם כאחד‪" :‬אז זה מה שהתמונה מראה‪.‬‬
‫איפה יושבת ההפרעה או איפה נוצר השיבוש‪ .‬מי יכול ללמד אותי ואת האחרים מה זה‬
‫אומר מבחינת הסימפטומים? איך נראה כזה ילד? בכיתה‪ ,‬מה נראה?"‪ .‬העדויות סייעו‬
‫ביצירת הרושם‪ ,‬כי לידע המקצועי של המאבחנים יש ערך סגולי משל עצמו‪ ,‬ואין‬
‫בתובנות הנוירולוגיות כדי לערער עליו או להחליפו‪ 40.‬הללו נועדו אך להבהיר למאבחנים‬
‫מהו הבסיס הנוירולוגי של הלקויות‪ ,‬שעל איתורן וזיהויין‪ ,‬כמו גם על הטיפול בהן‪ ,‬הם‬
‫האמונים ולא חוקרי המוח‪.‬‬
‫על מוחות ועל סובייקטים‪ :‬דה‪-‬סובייקטיביזציה של הלקוי וסובייקטיביזציה‬
‫של מוחו‬
‫מגמות הנוירו‪-‬מדיקליזציה בהן משוקע שיח לקויות הלמידה מכוננות סובייקטים‬
‫אנושיים לקויים‪ .‬למעשה‪ ,‬הבנייתם של סובייקטים אלו בכנסים ובראיונות אופיינה‬
‫בדה‪-‬סובייקטיביזציה‪ ,‬דהיינו בפירוק איכויות אחריותיות‪ ,‬אוטונומיות ומוסריות‬
‫מלקויי הלמידה‪ .‬הללו הוצגו כסבילים וכמי שאינם אחראים לתוצאותיהן של‬
‫פעולותיהם‪ ,‬כמו גם ככאלו שלא מצויים באמיתות ראשוניות אודות עצמם (עובדה‬
‫הבאה‪ ,‬למשל‪ ,‬לידי ביטוי בניתוק שבין החוויה הסובייקטיבית של הלקות לממצאים‬
‫האובייקטיביים אודותיה)‪ .‬בנוסף‪ ,‬פירוק מעמדם האחריותי‪ ,‬האוטונומי והמוסרי של‬
‫לקויי הלמידה גּובה בנרטיביזציה נוירו‪-‬רדוקציוניסטית ודטרמיניסטית שהעצימה‬
‫מבחינה סגנונית את הבנייתם הסבילה והמוגבלת‪.‬‬
‫במקביל התרחש תהליך שניתן לאפיון כסובייקטיביזציה של המוח‪ .‬המוח‬
‫כאובייקט אפיסטמי נטען באיכויות שהקנו לו בשיח (ולּו באופן מובלע) גם מעמד של‬
‫סובייקט‪ ,‬בעל מעמד של סוכן פעולה ודעת‪ .‬אדרבה‪ ,‬הפגיעה בסובייקטיביות של לקויי‬
‫הלמידה התאפשרה הודות למהלך מנוגד זה המכונן את מוחותיהם כסובייקטים‬
‫החלופיים של השיח הנוירו‪-‬רפואי‪ .‬הסובייקטיביזציה של המוח מצאה ביטוי מרכזי‬
‫‪40‬‬
‫במהלכים הדרמטיים הנדונים של שיתוף קהל המאבחנים במעשה הפרשנות של הייצוגים‬
‫הוויזואליים‪ ,‬כמו גם בהצמדת גוף הידע החינוכי עליו הוא אמון לגוף הידע הנוירולוגי‪ ,‬ניתן‬
‫ביטוי לטענתו של גופמן‪ ,‬לפיה לשחקנים חברתיים ישנה נטייה לנסות וליצור רושם שהם‬
‫קרובים לקהלם יותר מכפי שהם באמת (‪ .)Goffman, 7999‬במסגרת פיתוח המודל‬
‫הדרמטורגי לניתוח חיי היומיום‪ ,‬גופמן עמד על אסטרטגיות תאטרוניות שונות של ניסיונות‬
‫יצירת רושם של קרבה לקהלם‪ .‬במובן זה המהלכים הדרמטיים המתוארים מתווספים‬
‫לאסטרטגיות עליהן עמד גופמן‪.‬‬
‫‪661‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫בהפרדה שקודמה בכנסים ובראיונות בין העצמי של לקוי הלמידה לבין המוח של אותו‬
‫עצמי‪ .‬אסטרטגיה זו של הפרדה בין שני אובייקטים של שיח‪ ,‬תוך כדי כינונם ההדדי זה‬
‫לעומת זה‪ ,‬קרויה היפרבטון (‪ .)Hyperbaton‬לא ניתן להפריז בחשיבות אסטרטגיה‬
‫נרטיבית זאת שנמצאה שכיחה מאוד במיוחד בדיווחי המאבחנים‪ .‬היא היוותה את‬
‫החוליה הראשונה והמרכזית בסדרה של מנגנונים רטוריים‪ ,‬שלפעולתם המשולבת‬
‫הייתה תוצאה כפולה‪ :‬כינונו הסובייקטיבי של המוח מזה‪ ,‬וערעור מעמדו הסובייקטיבי‬
‫של בעל הלקות (ובעליו של המוח האמור) מזה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬חלק מהמאבחנים הקפידו‬
‫להבחין בין לקוי הלמידה לבין מוחו של הלקוי‪" :‬לא הכל זה מוח ונוירולוגיה‪ .‬התלמיד‬
‫יכול להיות אדם נפלא‪ ,‬משתף פעולה וסופר אינטליגנטי‪ ,‬בלי קשר לזה שהמוח שלו‬
‫מגלה איזשהו ליקוי עצבי" טענה מרואיינת‪" .‬לפעמים יש הפרעות‪ .‬אנחנו רואים יותר‬
‫ויותר שהמוח מתקשה לעשות פעולות שנראות לנו בסיסיות כמו לחשב פעולות פשוטות‬
‫או לקרוא‪ .‬אבל אנחנו רואים שהתלמיד הוא חכם" טענה אחרת‪ .‬בקטע זה מתלווים‬
‫להתפרדות העצמי ממוחו גם מנגנונים רטוריים מגבים של סינקדוכה ושל האנשה‬
‫(‪ )Personification‬המעצימים את התחושה שהאמור בשני אובייקטים מובחנים‪ .‬המוח‬
‫מחליף את הסובייקט האנושי כמי שנמצא מתקשה לעמוד במטלות האקדמיות‬
‫הבסיסיות הנדרשות ממנו‪" .‬לפעמים אני אומרת לו [לתלמיד הלקוי‪ ,‬ע‪.‬ק‪ ].‬אתה צריך‬
‫להבין‪ ,‬אתה חמוד ויפה וחכם‪ .‬זה רק המוח שלך עושה לך לפעמים בעיות‪ .‬תגיד לו 'די‬
‫מספיק!' ותוכיח לו שאתה יכול" הציגה מרואיינת שלישית את ההפרדה בצורה ציורית‪.‬‬
‫הגם שהסגנון ילדותי‪ ,‬הרי בכל זאת נודעת למובאה זו חשיבות רבה בחשפה לא רק את‬
‫ההפרדה שבין עצמי למוח המקודמת בשיח הלקויות‪ ,‬אלא גם את נימת הציווי הקטגורי‬
‫הנלווית להפרדה‪ .‬דהיינו‪ ,‬במהלך הכלתם בשיח של לקויי הלמידה הם נדרשים להבחין‬
‫בין התכונות המיוחסות להם ממש לבין התכונות המיוחסות למוחם‪ .‬בנוסף‪ ,‬בקטע זה‬
‫נעשה שימוש במנגנון הרטורי אפוסטרופה (‪ )Apostrophe‬שענייננו פנייה בדברים‬
‫לאובייקט כאילו היה זה סוכן אנושי‪ .‬כך המרואיינת הורתה למושאה האנושי המדומיין‬
‫"תגיד לו 'די מספיק!'" בהעצימה כך את אפקט ההאנשה של המוח‪ .‬ואכן‪ ,‬פניות‬
‫אפוסטרופיות נמצאו במספר ראיונות מצומדות לטכניקות המקובלות יותר של האנשת‬
‫המוח באמצעות קשירתו בתכונות אנושיות‪ .‬בכנסים ובימי העיון נמצא שימוש רב יותר‬
‫באפוסטרופות המעצימות באופן דרמטי את אפקט כינון המוח כסובייקט בר שיחה‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫שימת החיץ הרטורית שבין העצמי למוחו מאפשרת לטעון את אובייקט המוח‬
‫בתכונות ובאיכויות פסיכולוגיות והתנהגותיות‪ ,‬ובכך לכוננו כסובייקט‪ .‬בה בעת‪ ,‬היא‬
‫מאפשרת גם את התארגנותו של המהלך האפיסטמי ההפוך‪ ,‬דהיינו את הפשטת העצמי‬
‫של לקויי הלמידה מאותן תכונות ואיכויות אנושיות‪ ,‬ותוך כך כינונו כסובייקט פגום‪.‬‬
‫יצירת שני האובייקטים‪ ,‬עצמי מזה ומוח' מזה‪ ,‬נמצאה מקופלת‪ ,‬בבחינת מוטיב חוזר‪,‬‬
‫לאורך הראיונות‪ .‬זיהוי הלקויות עם פגמים שבמוח אפשר לשרטט את העצמי של לקוי‬
‫‪41‬‬
‫המאמר כולו הוא הד לוויכוח מהותי זה‪ ,‬הגם שהוויכוח עצמו אינו מהווה פרובלמטיקה‬
‫לניתוח‪/‬לעיון במאמר‪.‬‬
‫‪661‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫הלמידה כנקי מכל רבב כמעט‪ .‬על רקע זה ניתן גם להבין‪ ,‬היאך מתאפשרת‬
‫הסטריאוטיפיזציה החיובית של לקויי הלמידה כחדורי מוטיבציה וכאינטיליגנטים‪.‬‬
‫מקורות הקשיים המיוחסים להם בשיח נטענים על המוח‪ ,‬ומשעה שהמוח ניתק מנשאו‬
‫האנושי‪ ,‬ניתן להמשיך ולזהות בו פגמים שונים בלא שלמהלכי תיוג אלו יהיו השפעות‬
‫ישירות על העצמי‪ ,‬המנותק כעת מן המוח של לקוי הלמידה‪ .‬במובן זה‪ ,‬פיצולו למעשה‬
‫של לקוי הלמידה לשני סובייקטים‪ ,‬עצמי מטוהר מזה ומוח פגום מזה‪ ,‬עשוי לשפוך אור‬
‫גם על הלהיטות המאפיינת כיום את מושאיו האנושיים של שיח הלקויות לאחוז‬
‫בתוויות הפתולוגיות‪ .‬על פניו‪ ,‬עבודת התיוג לא מוחלת ישירות עליהם‪ ,‬קרי‪ ,‬על העצמי‬
‫המטוהר שלהם‪ ,‬כי אם על מוחותיהם לבדם‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫סיכום‬
‫לייצוגים ולדימויים של מוח בכנסים‪ ,‬בראיונות ובמערך הטקסטים הנלווים שאוזכרו‬
‫בהם נודע תפקיד משמעותי בהבניה הרטורית של קטגוריית לקויות למידה כתופעה‬
‫נוירולוגית‪ ,‬ולטשטוש של רלוונטיות של גורמים אחרים (חינוכיים‪ ,‬תרבותיים‬
‫וסביבתיים) כמחוללים פוטנציאליים שלה‪.‬‬
‫מעניין שהגם שמבחינה מדעית אין עדיין ממצאים ברורים או חד משמעיים‬
‫באשר לזיקות שבין לקויות למידה לנוירואנטומיה ולנוירוכימיה‪ ,‬הרי שבכל זאת‪,‬‬
‫המאבחנים הדידקטיים בהשפעת המידע הוויזואלי המשיגו לקויות למידה כתופעות‬
‫נוירולוגיות באופן מוחלט‪ .‬לדידם‪ ,‬מקורותיהן טמונים במוח ודרכי ההתערבות‬
‫המיטביות בהן צריכות גם הן לפעול עליו‪ .‬במובן זה נחשף כאן פער בין התובנות‬
‫הממשיות המועטות שמספקים כיום מדעי המוח בכלל‪ 43‬וטכנולוגיות הדמיה מוחית‬
‫בפרט באשר ללקויות למידה (להן אין עדיין שימושיות קלינית או אבחונית בהקשר‬
‫הנדון) לבין מה שמכונה על‪-‬ידי ורקו‪ 44‬נוירולוגיה עממית של מאבחנים דידקטיים‪.‬‬
‫הנוירולוגיה העממית הינה מערכת אמונית המתבטאת‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬בביטחונם הרב של‬
‫המאבחנים באמיתותה ובעובדתיותה של הפרשנות הנוירולוגית של לקויות למידה‪,‬‬
‫שלמעשה איננה מזוהה על‪-‬ידם כפרשנות‪ ,‬כי אם כתיאור שקוף של מציאות קלינית‪.‬‬
‫חשוב גם לציין שהבנות המאבחנים באשר להשתמעויות הפרקטיות והפדגוגיות של‬
‫הידע שמקורו בחקר המוח אינן נשענות על‪-‬פי‪-‬רוב על טענות של חוקרים מתחום מדעי‬
‫המוח‪ ,‬אלא על פרשנויותיהם שלהם למחקרי המוח‪ ,‬וזאת בעידוד ובתיווך של חוקרי‬
‫חינוך‪ .‬עמדתם הנאיבית משתלבת במרחב חינוכי שהולך ונפלש על‪-‬ידי אידיאולוגיה‬
‫ומונחים מתחום מדעי המוח בהקשרים שחורגים אל מעבר לשדה לקויות הלמידה‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫על הסטריאוטיפיזציה החיובית ההיסטורית של קטגוריית לקות הלמידה ושל בעלי הלקויות‬
‫ראו‪.Katchergin, 2012 :‬‬
‫‪43‬‬
‫דוגמה לתרומה של ידע ממדעי המוח לשדה ההוראה בישראל ניתן למצוא אצל קוטיק‪-‬‬
‫פרידגוט ושות' (‪ .)Kutik-Friedgut et al., 2014‬על סמך הדמיות מוחיות בהן נבדקו‬
‫מיומנויות קוגניטיביות ולשוניות הקשורות לרכישת הקריאה והכתיבה‪ ,‬פותחו חומרי לימוד‬
‫המתרגלים מיומנויות אלה על מנת להביא את הלומדים לרכישה מהירה‪ ,‬יעילה ומהנה יותר‬
‫שלהן (שם)‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪Vrecko, 2006‬‬
‫‪661‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫לייצוגים ויזואליים של המוח נודע בעניין זה מעמד רטורי חשוב ומרכזי‪ ,‬והם משמשים‬
‫בעבור המאבחנים כראיות אובייקטיביות מוחלטות‪.‬‬
‫על רקע זה נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע ייצוגים ויזואליים אלו כה פופולריים בקרב‬
‫המאבחנים ומדוע נודע להם תפקיד מרכזי בכנסים העוסקים בלקויות למידה‪ .‬מאמר זה‬
‫מציע שתשובה אפשרית אחת לכך היא שלתמונות ואיורים מוחיים בהקשר של לקויות‬
‫למידה ישנן פונקציות נוספות מעבר לאלו הרפואיות או האינפורמטיביות‪ .‬כלומר‪ ,‬מעבר‬
‫להיותם ייצוגים מדעיים בלבד הם גם טקסטים תרבותיים‪ ,‬שיש להם פונקציות‬
‫חברתיות‪ ,‬רטוריות ואידיאולוגיות‪ .‬עובדה זו באה לידי ביטוי במאמר בשני אופנים‬
‫עיקריים‪ :‬ראשית‪ ,‬נמצא שהייצוגים הוויזואליים הפעילו כוח שכנועי וריגושי עז על‬
‫המאבחנים שהשתתפו בכנסים‪ .‬שנית‪ ,‬נמצא לפי דיווחי המאבחנים שהללו בתורם עשו‬
‫שימוש בייצוגים ויזואליים על מנת לשכנע הורים ולקוחות בממשות ובעובדתיות של‬
‫לקויות הלמידה‪ .‬ואולם‪ ,‬בשני המקרים לא הוכיחו‪ ,‬למעשה‪ ,‬החומרים הוויזואליים‬
‫לבדם שום טענה מהטענות הנוירוצנטריות שהועלו ביחס ללקויות למידה‪ .‬בשניהם דרוש‬
‫היה מהלך פרשני מתווך על מנת לייצר חומרים אלו ככאלו שהחלו להיתפס כמדברים‬
‫בעד עצמם‪.‬‬
‫יתכן גם שהמאבחנים מכפיפים את הפרקטיקות והידע החינוכי שלהם‬
‫לרטוריקה פסאודו מדעית המבוססת על מדעי המוח במטרה לשפר את דימויים‬
‫המקצועי‪ ,‬שהינו נחות ביחס לזה של מאבחנים ממקצועות בעלי הכשרה רפואית‪ .‬הכפפה‬
‫זו מעבירה את האחריות לקביעת האובייקטיביות של האבחונים לגוף ידע בעל סטטוס‬
‫גבוה יותר שאינו בשליטתם‪ .‬כך היא מאפשרת להם להימנע מנקיטת אחריות מקצועית‬
‫ואתית כשהם נאלצים להתמודד עם עבודה מתסכלת שכרוכה רבות במאמץ אדיר‪,‬‬
‫שלהם ושל תלמידיהם‪ ,‬שלא תמיד מביא להצלחות ולתוצאות ברורות‪ .‬לבסוף‪ ,‬ייתכן‬
‫שהפופולריות של הייצוגים הוויזואליים נובעת גם מכך שיש להם פונקציה רגשית‬
‫משמעותית‪ .‬הייצוגים מספקים‪ ,‬ולו לכאורה‪ ,‬ידע מדעי בטוח‪ ,‬עובדתי ויציב‪ .‬ייתכן ובכך‬
‫משוכך חוסר הביטחון המקצועי שלהם‪ ,‬חוסר ביטחון המאפיין פעמים רבות אנשי חינוך‬
‫הכמהים להישען על גוף ידע חיצוני שיספק בסיס מדעי מוצק למעשה החינוכי המאופיין‬
‫תדיר באי ודאות‪ ,‬בתחושות תסכול ובספקות‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬ייצוגים ויזואליים מדעיים מתיימרים לחשוף אמיתות החבויות בתוך‬
‫מערכות פנימיות של הגוף האנושי באופן שהוא‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בלתי אמצעי ומדבר בעד‬
‫עצמו‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫במובן זה השימוש בהם כמו גם צריכתם מפתים ביותר‪ .‬כך גם התמונות‬
‫‪46‬‬
‫המוחיות בהקשר ללקויות למידה הפכו לראיות מדעיות‪ .‬בהקשר זה זיהה פוקו כינונו‬
‫של משטר קליני חדש של ידע בו לראייה האובייקטיבית תפקיד מרכזי ומובחן בהתייחס‬
‫לגוף האדם ולסובייקטיביות שלו‪ .‬במקרה של לקויות למידה גוייס מערך של כלים‬
‫רטוריים לכינונו של הסובייקט הלקוי ככזה שקשייו‪ ,‬יכולותיו ומגבלותיו ספונים במוחו‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪Foucault, 1994‬‬
‫‪46‬‬
‫שם‬
‫‪661‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
‫באופן מעניין‪ ,‬אחת מהשתמעויות מהלך זה הינה שנגישות לאמיתות הללו אודות עצמו‬
‫אינה יכולה עוד להיות מושגת על‪-‬ידי הסובייקט בדרך אותנטית‪ ,‬רפלקטיבית ובלתי‬
‫אמצעית‪ .‬חוויותיו ודיווחיו העצמיים של סובייקט אנושי רפלקסיבי שכזה אודות קשייו‪,‬‬
‫יכולותיו ומגבלותיו מאבדים מתוקפם משעה שאומדנם של אלו האחרונים מופקע ממנו‬
‫ומוענק תחת זאת לאיש המקצוע האמון על פענוח סימנים ואותות נוירולוגיים‪ .‬אובדן‬
‫אותנטיות זה מסמן‪ ,‬למעשה‪ ,‬את אחד המופעים של ממד דכאני בשיח הלקויות המזוהה‬
‫על‪-‬פי‪-‬רוב כפרוגרסיבי ואת אחד המחירים אותו גובה שיח זה מאלו המוכלים לתוכו‬
‫כלקויים‪ .‬ממד דכאני זה מצא ביטויו במאמר במהלך שאופיין כדה‪-‬סובייקטיביזציה של‬
‫בעל לקות‪-‬הלמידה‪ :‬לא זו בלבד שהפרשנות אודות איכויותיו הקוגניטיביות של‬
‫הסובייקט הלקוי מופקעת ממנו‪ ,‬אלא שהבנייתו כלקוי למידה מבטאת מהלך של פירוק‬
‫איכויות אחריותיות‪ ,‬אוטונומיות ומוסריות (לדוגמה‪ :‬אי‪-‬הצלחה בלימודים עשוי לקבל‬
‫פרשנות נוירוצנטרית ודטרמיניסטית כאילו הייתה זו בלתי נמנעת בעקבות המבנה‬
‫המוחי של הסובייקט האמור)‪ .‬ממד דכאני זה של שיח לקויות הלמידה משתלב במגמה‬
‫הכללית יותר המאפיינת את תמונת העולם הנויורוצנטרית‪ :‬צמצום והעמדה של‬
‫המורכבות האנושית על הגוף הגשמי ובפרט על רכיביו הנוירולוגיים‪ ,‬וכינונם של בני‬
‫אדם כדי כך‪ ,‬במונחיו השוללים של סוציולוג הידע הביו‪-‬רפואי רוז‪ 47‬כלא יותר מאשר‬
‫עצמיים‪-‬נוירוכימיים (‪ )Neurochemical-selves‬או במונחיו המחייבים של הבלש הנודע‬
‫שרלוק הולמס ‪ -‬כמוחות בלבד‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫‪Rose, 2007‬‬
‫‪602‬‬
‫נ ו יר ו ‪ -‬מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬
‫נספח ‪ :6‬טבלת המנגנונים הרטוריים‬
‫אוזכר בעמוד‬
‫מקור המנגנון הרטורי‪/‬‬
‫המנגנון הרטורי‬
‫איפסדיקסיטיזם‬
‫‪661‬‬
‫אנאנגאון‬
‫‪661‬‬
‫אפוסטרופה‬
‫‪661‬‬
‫דימוי‬
‫‪621‬‬
‫האנשה‬
‫‪661‬‬
‫היפופורה‬
‫‪661‬‬
‫היפוקטסטסיס‬
‫‪621‬‬
‫היפרבולה‬
‫‪662‬‬
‫היפרבטון‬
‫‪661‬‬
‫מטפורה‬
‫‪621‬‬
‫סינקדוכה‬
‫‪661‬‬
‫רשימת מקורות‬
‫אנגל‪-‬אלדר‪ ,‬ר' (‪ .)0221‬מוח‪ ,‬הפרעות קשב ולקות למידה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬רמות‪.‬‬
‫אריאלי‪ ,‬ת' וכהן‪ ,‬נ' (‪ .)0262‬סביבת קונפליקט כשדה מחקר‪ :‬אתגרים ומדגם כדור השלג‪.‬‬
‫פוליטיקה‪.01-0 ,22 ,‬‬
‫גוטרמן‪ ,‬ק' (‪ .)0221‬המוח הלומד בכיתה‪ .‬הד החינוך‪ ,‬אוקטובר‪.11-10 ,‬‬
‫דרעין‪ ,‬ע' (‪ .)6116‬בעיות למידה מנקודת ראות נוירולוגית‪ .‬החינוך‪.602-661 ,‬‬
‫דרעין‪ ,‬ע' (‪ .)6111‬נוירופסיכולוגיה והילד החריג‪ .‬חיפה‪ :‬אורנים‪.‬‬
‫הניק‪ ,‬א' (‪ .)0221‬ההבטחה הגדולה‪ .‬הד החינוך‪ ,‬אוקטובר‪.12-12 ,‬‬
‫לבנת‪ ,‬ז' (‪ .)0266‬הרטוריקה של המאמר המדעי‪ :‬הלשון וקהיליית השיח‪ .‬רמת‪-‬גן‪ :‬אוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫נורי‪ ,‬א'‪ ,‬עדיני‪ ,‬י' וקרני‪ ,‬א' (‪ .)0221‬שפה חדשה‪ :‬צעד לקראת פדגוגיה מונחית מוח‪ .‬הד החינוך‪,‬‬
‫אוקטובר‪.11-10 ,‬‬
‫סימפסון‪ ,‬ש' (תשמ"ה)‪ .‬פגיעה מוחית וליקויי למידה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬רמות‪.‬‬
‫צבר בן‪-‬יהושע‪ ,‬נ' (‪ .)0226‬אתנוגרפיה בחינוך‪ .‬בתוך‪ :‬נ' צבר בן‪-‬יהושע (עורכת)‪ ,‬מסורות וזרמים‬
‫במחקר האיכותי (עמ' ‪ .)621-626‬לוד‪ :‬דביר‪.‬‬
‫קצ'רגין‪ ,‬ע' (‪ .)0221‬למידה בהפרעה‪ :‬מבט סוציולוגי על לקויות למידה בישראל‪ .‬חיבור לשם‬
‫קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫רחמני‪ ,‬ל' (‪ .)6116‬מוח ולמידה‪ :‬תהליכים וליקויים‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬פפירוס‪.‬‬
‫שקדי‪ ,‬א' (‪ .)0222‬מילים המנסות לגעת‪ :‬מחקר איכותני – תיאוריה ויישום‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬רמות‪.‬‬
‫‪606‬‬
‫עו פר ק צ'ר ג י ן‬
Amann, K., & Knorr Cetina, K. (1990). The fixation of (visual) evidence. In: M.
Lynch & S. Woolgar (Eds.), Representation in scientific practice (pp. 85121). Cambridge, Mass: The MIT Press.
Bordo, S. (2004). Unbearable weight: Feminism, western culture, and the body.
Berkeley: University of California Press.
Changeux, J.P. (1997). Neuronal man: The biology of mind. Princeton, N.J.:
Princeton University Press.
Cohen, S. (1983). The mental hygiene movement, the development of personality
and the school: The medicalization of American education. History of
Education Quarterly, 23(2), 123-149.
Foucault, M. (1994). The birth of the clinic: An archaeology of medical perception.
New York: Vintage.
Galletta, A. (2013). Mastering the semi-structured interview and beyond. New York:
New York University Press.
Goffman, E. (1959). The presentation of self in everyday life. University of
Edinburgh: Anchor Books.
Gross, A.G. (1990). The rhetoric of science. Cambridge, MA: Harvard University
Press.
Hagner, M. (1997). Homo cerebralis: Der wandel vom seelenorgan zum gehirn.
Berlin: Berlin Verlag.
Katchergin, O. (2012). Between negative stigma (cultural deprivation) and positive
stigma (learning disability): The historical development of two special
education tracks. Culture, Medicine, and Psychiatry 36(4), 679-711.
Katchergin, O. (2014). ‘Learning disabilities’ as a ‘black box' in Israeli context.
Culture, Medicine, and Psychiatry 38(4), 669-699.
Kutik-Friedgut, B., Schleifer, M., Golan-Cook, P., & Goldstein, K. (2014). A
Laurian systematic-dynamic approach to teaching illiterate adults a new
language with literacy. Psychology & Neuroscience, 7, 493-501.
Latour, B., & Woolgar, S. (1986). Laboratory life: The social construction of
scientific facts. Princeton, N.J.: Princeton University Press.
Lilienfeld, S.O., & Satel, S. (2013). Brainwashed: The seductive appeal of mindless
neuroscience. New York: Basic Books.
Martin, E. (2004). Talking back to neuro-reductionism. In: H. Thomas & J. Ahmed
(Eds.), Cultural bodies: Ethnography and theory (pp. 190-212). Malden,
MA: Blackwell Pub.
McGuigan, B., Grudzina, D., & Moliken, P. (2007). Rhetorical devices: A handbook
and activities for student writers. Clayton DE: Prestwick House.
Miller, T. (1998). Visual persuasion: A comparison of visuals in academic texts and
the popular press. English for Specific Purposes 17(1), 29-46.
600
‫ מד יק לי ז צי ה ש ל ל קו יו ת ל מי ד ה‬- ‫נ ו יר ו‬
Petrina, S. (2006). The medicalization of education: A historiographic synthesis.
History of Education Quarterly, 46(4), 503-531.
Pickersgill, M., & Van Keulen, I. (2011). Sociological reflections on the
neurosciences (Advances in Medical Sociology). Bingley: Emerald Group
Publishing Limited.
Rose, N. (2007). The politics of life itself: Biomedicine, power, and subjectivity in
the twenty-first century. Princeton: Princeton University Press.
Sloane, T.O. (Ed.). (2001). Encyclopedia of rhetoric. Oxford: Oxford University
Press.
Strauss, A.L., & Corbin, J. (1994). Grounded theory methodology: An overview. In:
N.K. Denzin & Y.S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (pp.
273-285). Thousand Oaks, CA: Sage publications.
Thornton, D.J. (2011). Brain culture: Neuroscience and popular media. New
Brunswick: Rutgers University Press.
Vidal, F. (2009). Brainhood, anthropological figure of modernity. History of the
Human Sciences, 22(1), 5-36.
Vrecko, S. (2006). Folk neurology and the remaking of identity. Molecular
Interventions, 6(6), 300-303.
Zimmer, C. (2004). Soul made flesh. New York: Free Press.
602