‫ערש”ק פרשת "תרומה" ג' אדר א' תשע”ו‬ ‫לשם שמיים‬ ‫אחד מיסודות הדת ואחד מהעבודות‬ ‫הגדולות והעיקריות זה להשתדל שכל‬ ‫מעשיו יהיו לשם שמים‪ .‬טבע האדם שעובד‬ ‫כדי לקבל כסף‪ ,‬אדם הולך למקום מסוים‬ ‫כדי להשיג דבר מסוים וכן הלאה‪ .‬התורה‬ ‫הקדושה מורה ומלמדת שנכון שעל כל‬ ‫מצוה שעושים מקבלים שכר נצחי ואין‬ ‫סופי‪ ,‬מקבלים טובה וברכה בעולם הבא‬ ‫וישנם אף מצוות שנהנים מפירותיהן עוד‬ ‫בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא‪,‬‬ ‫אבל כשיהודי עושה מצוה‪ ,‬כשיהודי זוכה‬ ‫ללמוד תורה אין הוא צריך לעשות זאת כדי‬ ‫לקבל שכר‪ ,‬אין הוא צריך לעשות זאת על‬ ‫מנת לקבל פרס‪ ,‬הדרגה העליונה והגבוהה‬ ‫ביותר שיעשה את כל פעולותיו לשם שמים‪,‬‬ ‫לכבוד השם יתברך! וכמו שכתוב בפרשתינו‬ ‫ויקחו לי תרומה – לי לשמי! וכדי ללמוד‬ ‫למה זוכה אדם שעושה את דבריו לשם‬ ‫שמים ומוסר את נפשו להשם יתברך‪ ,‬נספר‬ ‫את הסיפור הבא‪ .‬הכתב סופר זצ"ל היה גאון‬ ‫ועצום‪ .‬גם מלך ספרד שמע על חוכמתו‬ ‫וגדולתו והזמינו לארמונו‪ .‬המלך התרשם‬ ‫והתפעל כל כך מהכתב סופר עד שנתן לו‬ ‫במתנה מטה מזהב שבראשו‪ ...‬צלב‪ .‬הכתב‬ ‫סופר כמובן שמיד בצאתו מהארמון שבר‬ ‫לרסיסים את הצלב ולקח את המטה לביתו‪.‬‬ ‫לאחר זמן הוזמן שוב הכתב סופר לארמון‪.‬‬ ‫חוקי המלכות קובעים שאם המלך נתן מתנה‬ ‫למישהו‪ ,‬הוא חייב לבוא עם אותה מתנה‬ ‫כשהוא נפגש שוב עם המלך‪ .‬כשהמלך ראה‬ ‫את המטה הוא מיד שאל איה הצלב‪ .‬ענה לו‬ ‫הכתב סופר שהמטה היה ארוך מידי בשבילו‬ ‫והוא החליט לקצרו‪ .‬שאל המלך‪" :‬ומדוע לא‬ ‫קיצרת מלמטה?"‪ .‬ענה הכתב סופר‪" :‬למטה‬ ‫לא הפריע לי הגובה‪ ,‬למעלה הפריע לי"‪.‬‬ ‫והדברים התקבלו‪ .‬ללמד שכל העושה לשם‬ ‫שמים ומוסר את נפשו לה' יתברך ולתורתו‪,‬‬ ‫זוכה לדברים הרבה‪.‬‬ ‫‪17:02‬‬ ‫‪16:47‬‬ ‫‪16:54‬‬ ‫‪17:05‬‬ ‫‪18:02‬‬ ‫‪18:00‬‬ ‫‪18:00‬‬ ‫‪18:03‬‬ ‫‪18:37‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫‪18:38‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫הפטרה‪ :‬וה' נתן חכמה (מלכים א'‪,‬ה')‬ ‫גליון מס’ ‪508‬‬ ‫תקנת השבים!‬ ‫זכינו השנה וניתנו לנו ב' שבתות נוספות לימי השובבי"ם‬ ‫הגדולים והקדושים בהם ניתן ביתר שאת ויתר עוז‬ ‫לקבץ נידחים מבורות נידחים‪ ,‬לתקן חטאות נעורים‪,‬‬ ‫המשטינים ומקטרגים! אולם תנאי ישנו קודם למעשה‪,‬‬ ‫שידע כל יהודי כמה אהוב הוא אצל בורא כל העולמים‪ ,‬אהבת‬ ‫עולם בית ישראל עמך אהבת! שאינו חפץ במות הרשע כי אם‬ ‫בשובו מדרכו הרעה – וחיה! ופנינה מצינו במדרש תנחומא‪ ,‬שביום‬ ‫הכיפורים יום הסליחה‪ ,‬מחילה וכפרה צווינו על בנית המשכן"‪ ...‬ועשו לי‬ ‫מקדש ושכנתי בתוכם"‪ ,‬וזאת כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה‬ ‫העגל ולכן נקרא משכן העדות – שהוא עדות לכל באי העולם‪ ,‬שהקב"ה שוכן‬ ‫במיקדשם‪ .‬ומדוע בתרומה שניצטוו להביא למשכן מנה הכתוב זהב תחילה?‬ ‫אמר הקב"ה יבוא זהב במשכן‪ ,‬ויכפר על זהב שנעשה בו העגל‪ ,‬שכתוב במעשה‬ ‫העגל "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' "‪ ,‬ולכן מתכפרים בזהב‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫"וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם זהב"‪ .‬אמר הקב"ה "כי אעלה ארוכה לך‬ ‫וממכותיך ארפאך"‪ .‬אמת דרכים רבות לתשובה‪ ,‬ואפשרויות רבות נחקקו לעד‬ ‫בעט סופר מהיר בסיפרי רבותינו ז"ל ראשונים ואחרונים‪ ,‬מקובלים ופשטנים‪.‬‬ ‫ואנו נזכיר אחת שהביא גאון עוזינו ותיפארתינו מרן החיד"א בסיפרו עבודת‬ ‫הקודש וזו לשון קודשו‪" :‬ישתדל להעביר על מידותיו‪ ,‬כי זה כל האדם וישים‬ ‫אל ליבו כי הרבה לחטוא וכמה פעמים ואלפים עשה נגד רצונו יתברך והכל‬ ‫עליו לתקן ומידו יבוקש‪ ,‬ומה יספיק לעשות סיגופים או מה כוחו לקבל יסורין‪.‬‬ ‫וזאת העצה ממלל רברבן רבינו משה קורדובירו זצ"ל פינת יקרת להעביר‬ ‫על מידותיו ובזה מתכפרין פשעיו וטוב לו יותר מן הסיגופים ותעניות ויש‬ ‫בזה להאריך אבל לקצר אני צריך וזו היא מרגלית שאין להעריך סמא דכולא‬ ‫ואריך"‪ .‬עד כאן לשונו הקדושה‪ .‬נמצינו למדים פלאי פלאים כמה גודל וכוח‬ ‫העברה על המידות‪ ,‬ואנו בחיי היום יום‪ ,‬לא אחת ולא שתיים הזדמנויות רבות‬ ‫לרוב לפתחנו מזדמנות‪ ,‬הגענו הביתה תשושים ועייפים‪ ,‬ומצפים לארוחה‬ ‫חמה‪ ,‬וחיוך לבבי‪ ,‬ולפתע "שוד ושבר בגבולינו"‪" ,‬מנה חמה" תרתי משמע אנו‬ ‫מקבלים‪ ,‬האישה מתחילה לספר בקול בוכים על שארע לה החל מההשכמה‬ ‫(לכל המאוחר) ועד עת בוא בעלה – הגואל‪ ,‬הצרות הרבות שעברו על ראשה‬ ‫ובכיית התינוקות‪ ,‬ואנו רוצים רק מילה אחת "להגניב" אך הניצרה לא חדלה‪,‬‬ ‫והארוחה מאיתנו רק רחקה‪ ,‬והחימה בנו חלילה בעור בערה‪ ,‬הטבע והחומר‬ ‫ויצר הרע הצורר בקירבנו מחמם את קנה הגרון להשיב תשובה ניצחת והיה‬ ‫אם באותם רגעים ננסה להיכנס לראש שנושא קו חשיבה שונה מאיתנו לדון‬ ‫את האישה לכף זכות ולומר לה מספר מילות הבנה "אני מבין‪ ,‬פלא איך באמת‬ ‫הצלחת לשרוד‪ ,‬ואני "עושה חיים" במשרדי ובעבודתי‪ ,‬איזה צדיקה‪ ,‬אשתדל‬ ‫מחר להגיע מוקדם לתת לב וכתף לשאת בעול הבית וגידול הבנים!"‪ .‬אם‬ ‫כך ננהג ונעשה‪ ,‬ה' יתברך בפני פמליא של מעלה בנו פאור יתפאר‪ ,‬ראו בני‬ ‫חביבי שעל יצרו גובר‪ ,‬ומעביר על מידותיו השכם והערב ומתן שכרה בצידה‬ ‫לנו מובטח שבזה מתכפרים כל פשעיו! ואם אך בזאת נתבונן‪ ,‬נבין שרק פתי‬ ‫להצעה כזו מפתיעה יסרב! נעביר על המידות ונזכה לכל הברכות והישועות‪.‬‬ ‫"אך אם יום או יומיים יעמוד לא‬ ‫יוקם כי כספו הוא" (כא‪ ,‬כא)‬ ‫אומר רבי שמחה בונם מפשיסחא זצ"ל‪:‬‬ ‫כל ימות השנה בולע אדם את תפילתו‬ ‫בחטיפה‪ ,‬ואף אם ביום אחד בשנה –‬ ‫ביום כיפור‪ ,‬או יומיים בשנה – בראש‬ ‫השנה‪ ,‬הריהו מאריך קימעא בתפילתו‪,‬‬ ‫גם אז "לא יוקם" – איננו קם ועומד‬ ‫עמידה איתנה בתפילתו‪" ,‬כי כספו‬ ‫הוא" – שאפילו אז מתכוין הוא לעצמו‬ ‫שתהיה לו פרנסה בריוח‪ ,‬ואין דעתו‬ ‫נתונה על התיקון הרוחני האמיתי‬ ‫הדרוש לאדם‪.‬‬ ‫(כרם ציון)‬ ‫"מלאתך ודמעך לא תאחר‬ ‫בכור בניך תתן לי" (כב‪ ,‬כה)‬ ‫כתב ה"זית רענן"‪ :‬אמרו חכמינו‪ ,‬כי‬ ‫בעוון נדרים שלא שולמו מתים בנים‪.‬‬ ‫זהו שמרמזת כאן התורה‪" :‬מלאתך" ‪-‬‬ ‫גם מה שמנדר אתה בזמן שאתה מלא‬ ‫ושבע‪" ,‬ודמעך" ‪ -‬וגם מה שמנדר אתה‬ ‫בעת צרה‪ ,‬מתוך דמעות וצער ‪" -‬לא‬ ‫תאחר" מלשלם את הנדר‪ ,‬שאם לא כן‬ ‫הרי "בכור בניך תתן לי" ‪ -‬תהא חייב‬ ‫לתת לי את בניך‪.‬‬ ‫(מעינה של תורה)‬ ‫"כי יתן איש אל רעהו כסף או‬ ‫כלים לשמור" (כב‪ ,‬ו)‬ ‫חז"ל אמרו‪" :‬איש אל רעהו" ‪ -‬ולא‬ ‫הקדש‪ .‬כלומר‪ ,‬אם מצויים חפצי הקדש‬ ‫בביתו של אדם ונגנבו או שאבדו‪ ,‬אינו‬ ‫חייב לשלמם‪ .‬ולכאורה‪ ,‬הרי זו גזירת‬ ‫הכתוב‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬מדוע יגרע דין‬ ‫ההקדש מדין כל אדם? אבל ה"אור‬ ‫החיים" הקדוש זצ"ל נתן טעם לשבח‬ ‫בדין הזה‪ .‬שהרי דין הוא בשואל‪ ,‬שחייב‬ ‫אפילו באונסין‪ ,‬אלא אם כן בעליו עימו‪,‬‬ ‫בעל החפץ פועל בשליחותו‪ ,‬שאז והא‬ ‫נפטר מתשלומין‪ .‬והנה ההקדש הוא‬ ‫של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והקדוש ברוך‬ ‫הוא פועל כל העת לטובתו של האדם‪.‬‬ ‫"ושפיר יקרא האדון ברוך הוא בעליו‬ ‫של הקדש עימו‪ ,‬של כל נפקד‪ ,‬שאין‬ ‫ידוע החובה והזכות הקדושה של שמירת שבת המלכה‪ .‬נספר‪ ,‬כיצד‬ ‫שמרה הגאון רבי אליהו מני זצ"ל‪ ,‬במסירות נפש מופלאה‪ .‬משחר‬ ‫נעוריו‪ ,‬עוד בהיותו תלמיד הגאון הקדוש רבי עבדאללה סומך‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שאף רבי אליהו לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫לאחר שהיה אחד מהאריות שבחבורת הגאונים המקובלים בבגדד‪,‬‬ ‫נטל את רעייתו הצדקת‪ ,‬אחות רבו הגדול‪ ,‬ואת שלושת ילדיו‪ ,‬ושם‬ ‫פעמיו לארץ הקודש‪ .‬הוא הצטרף לאורחת גמלים שחצתה את‬ ‫המדבר ופניה מערבה‪ .‬יום שישי הגיע‪ ,‬ערב שבת קודש‪ ,‬ורבי אליהו‬ ‫פנה אל מדריכי האורחה וביקשם לשבות במדבר‪ .‬הם הביטו בו‬ ‫בתימהון‪ .‬סביב סביב רק חול וחול‪ ,‬חול לוהט ושממה‪ .‬מי יסכן את‬ ‫עצמו לשבות כאן יום תמים? ובכלל‪ ,‬המים והמזון מחושבים למסע‬ ‫מתמיד‪ ,‬אין הם ערוכים לפיגור של יום‪" ...‬אבל לפני שיצאנו לדרך‬ ‫התניתי עימכם שנשבות במדבר!" הזדעק רבי אליהו‪ .‬המדריכים‬ ‫צחקו‪" :‬אומנם כן‪ ,‬רבים היהודים המתנים עימנו כן‪ ,‬ואנו מסכימים‪,‬‬ ‫ולבסוף ממשיכים אנו בדרכנו והם מתלווים אלינו‪ .‬בנימוק של‬ ‫פיקוח נפש!"‪ ...‬ואכן‪ ,‬היה בכך משום סכנת נפשות‪ ,‬ופיקוח נפש‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬אבל רבי אליהו לא ויתר‪ .‬הוא נשאר בלב הישימון‪ ,‬עם‬ ‫אשתו ושלושת ילדיו‪ .‬מדריכי האורחה לא התלבטו בבעיות מצפון‪.‬‬ ‫הפקירום לנפשם‪ ,‬והמשיכו בדרכם‪ .‬אתא לילה‪ ,‬רבי אליהו קידש על‬ ‫היין מעל שולחן החול‪ ,‬עליו נפרשה מפה צחורה‪ .‬קולות הזמירות‬ ‫ששר לוו ביללת תנים ונהמת המדבר‪ ,‬וסופת החול לא העיבה על‬ ‫טעם מאכלי שבת‪ .‬מיד במוצאי השבת הבדיל רבי אליהו‪ ,‬ובאישון‬ ‫לילה החל לצעוד עם אשתו ובניו בעיקבות השיירה‪ .‬מה היו‬ ‫סיכוייהם להשיג בצעדתם את שיירת הגמלים שהשיגה אותם מהלך‬ ‫יום שלם? אך הנה זה פלא‪ ,‬לפנות בוקר השיגו את השיירה! אין זאת‬ ‫אלא שארעה להם קפיצת הדרך! בכבוד ובמורא התקבלו על ידי‬ ‫נוסעי השיירה והגיעו בשלום למחוז חפצם‪ ,‬לעיר קודשנו ירושלים!‬ ‫לך כל שעה ורגע שאין ה' עושה פעולה‬ ‫עם אדם‪ ,‬בין בבחינת גופו‪ ,‬בין בבחינת‬ ‫צרכיו"!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫"על כל דבר פשע"‬ ‫הכתוב אומר‪" :‬ברוב דברים לא יחדל‬ ‫פשע‪ ,‬וחושך שפתיו משכיל"‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫חכמים במשנתם "כל המרבה דברים‬ ‫מביא חטא"‪ .‬ואמרו על הפסוק "כל עמל‬ ‫האדם ‪ -‬לפיהו"‪ ,‬שכל מצוות ומעשים‬ ‫טובים שאדם מסוגל לעצמו בכל ימי‬ ‫חייו ‪ -‬עלולים שלא להספיק לתשלום‬ ‫החובות שהוא צובר בעוון דיבור פיו‪:‬‬ ‫לשון הרע‪ ,‬רכילות‪ ,‬ליצנות‪ ,‬הלבנת‬ ‫פנים‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬אשר על כן יעצו‪ :‬מה‬ ‫אומנותו של אדם בעולם הזה‪ ,‬ישים‬ ‫עצמו כאילם! וזהו שנרמז כאן בפסוק‪,‬‬ ‫אמר הגאון רבי אברהם הכהן יצחק‬ ‫זצ"ל מתוניס‪ ,‬בעל "משמרות כהונה"‪,‬‬ ‫בספרו "כף הכהן" ‪" -‬על כל דבר ‪-‬‬ ‫פשע!"‪...‬‬ ‫(כב‪ ,‬ח)‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫הגאון רבי משה הכהן זצ"ל‪ ,‬בנו של הגאון רבי שאול הכהן מהדיג'ת‬ ‫שבתוניסיה‪ ,‬גאון בנגלה ובנסתר היה‪ ,‬מרום וקדוש‪ ,‬והגאון רבי יוסף‬ ‫הכהן זצ"ל‪ ,‬ראב"ד ג'רבא‪ ,‬בחר בו כחתנו‪ .‬עקר דירתו מהדיג'ת‪ ,‬ובא‬ ‫לגור באלחארא שבג'רבא‪ .‬חיפש רבי משה דירה למגורים‪ ,‬ומצא בית‬ ‫עם חצר רחבת ידיים שעמד למכירה‪ .‬אבל דיירי הבית ההוא ידועים‬ ‫היו כאנשי ריב ומדון‪ ,‬קטטה ומהומה‪ ,‬עד שסיפרו שהיה בן קם‬ ‫באביו וכלה בחמותה‪ .‬ופעם‪ ,‬בליל פסח‪ ,‬ארעה שם קטטה אלימה‪,‬‬ ‫ובמהלכה גבר הבן על אביו כפתו ונשאו על כתפיו להשליכו אל‬ ‫הבאר שבחצר – תצילנה אוזניים משמוע ותכהינה עיניים מראות!‬ ‫כשהגיע לשפת הבור‪ ,‬אמר לו האב‪" :‬זהו בני‪ ,‬כאן עליך להורידני‬ ‫ארצה! כי גם אני בזמנו‪ ,‬נתגברתי על אבי וביקשתי להשליכו לבאר‪,‬‬ ‫וכשהגעתי לכאן‪ ,‬שבה אלי בינתי והורדתיו ארצה‪ .‬וכאשר עשיתי‪ ,‬כך‬ ‫נעשה לי"‪ ...‬כאלה היו בני אותה משפחה‪ ,‬וכזה היה אורחם ושיגם‪.‬‬ ‫קנה רבי משה את ביתם‪ ,‬שכר פועלים והורה להם לקלוף את כל‬ ‫הטיח מקירות הבית עד כלה‪ ,‬ולקחת עפר וסיד אחרים ולטייח את‬ ‫הבית מחדש‪ .‬כי אמר שהמחלוקת והמריבות‪ ,‬השנאה והקטטות‪,‬‬ ‫מטמאים את הבית כנגעי בתים‪ ,‬וחושש הוא פן ילכד בשחיתות‬ ‫המחלוקת והמדון! ואם הטומאה נאחזת בבית הרגזן ואיש המדון‬ ‫– כמה היא נאחזת בו עצמו! עד שאמרו בזוהר הקדוש על הפסוק‪:‬‬ ‫"חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו"‪ ,‬שהנשמה הקדושה עוזבת‬ ‫את הכועס‪ ,‬אינה יכולה להשהות בקירבו! וכתב ב"ראשית חוכמה"‬ ‫שלא רק הנשמה הטהורה עוזבתו‪ ,‬אלא גם הרוח‪ ,‬ואף בחינת הנפש‬ ‫הירודה עוזבתו‪" :‬טורף נפשו – באפו"! והוא מהווה מרכבה לסיטרא‬ ‫אחרא‪ ,‬כמו שסיים הפסוק‪" :‬חידלו לכם מן האדם אשר נשמה‬ ‫(איבד) באפו – כי במה נחשב הוא"‪ ,‬הפך עצמו במה לעבודה זרה‪,‬‬ ‫שהסיטרא אחרא שוכנת בקירבו! יברכינו ה' בברכת השלום‪ ,‬אשר‬ ‫אין כלי מחזיק ברכה כמוהו!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫צרה ‪ -‬הנמצא בעת צרה ח"ו יקרא פרשת העקדה‪ .‬ויתחיל מ"אלוקינו ואלוקי אבותינו זכרנו בזכרון" וכו'‪ ,‬עד‬ ‫"והארץ אזכור"‪ .‬ובכוחה להגן על עם ישראל כולו‪.‬‬ ‫קטורת ‪ -‬אמירת הקטורת בכוונה מסוגלת מאוד לשמירה‪ ,‬והיא מכניעה כל מחנות ממשלת הס"מ והרע בעולם‪,‬‬ ‫והזהיר בה זוכה לפרנסה טובה בשפע ובריוח‪ .‬וישתדל האדם באמירתה לעשות נחת רוח ליוצרו‪ ,‬ולא להנאת‬ ‫עצמו ותועלתו‪.‬‬ ‫(סגולות רבותינו)‬ ‫דף חדש – מחדש‬ ‫למי אתם מחכים?‬ ‫בספר שלום ורעות הביא מעשה באחד‬ ‫המשולחים שהפיצו את ספרי החפץ חיים זצ"ל‪,‬‬ ‫שבא לאחר הפצת הספרים לשלם התמורה‪ .‬סיכם‬ ‫עימו החפץ חיים את החשבון בניכוי הרווחים‪ ,‬והנה‬ ‫התברר שהמפיץ גרע בהרבה מן הסכום שהיה‬ ‫עליו להחזיר‪ ,‬וכי נשארו בידו כמה מאות רובלים‬ ‫שאינם שלו‪ .‬התנצל המפיץ שנאלץ להשתמש‬ ‫בכספים אלו בגלל הטרדותיה של אשתו הרגזנית‬ ‫שממררת את חייו‪ ,‬ותדיר צועק‪" :‬הב‪ ,‬הב!"‪,‬‬ ‫ומאין לו כסף אחר‪" ,‬הוריד" הסכום מהספרים‬ ‫ונתן לאשתו‪ .‬מששמע על כך החפץ חיים והכיר‬ ‫באמיתת סיפורו‪ ,‬נכמרו רחמיו וויתר למשולח על‬ ‫יתרת החוב הגדול‪ ,‬וכך נפרדו לשלום‪ .‬ולא נתקררה‬ ‫דעתו של החפץ חיים בכך‪ ,‬אלא שכשהמשולח‬ ‫כבר נפרד ממנו וישב בעגלה לחזור לביתו‪ ,‬הנה‬ ‫הוא רואה מולו איך שהחפץ חיים רץ אליו כשבידו‬ ‫חבילה קטנה‪ .‬כשקרב אליו הושיט לו את החבילה‬ ‫ואמר‪" :‬קח נא במתנה את החבילה‪ ,‬יש בה מטפחת‬ ‫ראש של צמר עבור אשתך‪ ,‬שהתאוננת עליה‬ ‫שהיא ממררת את חייך‪ ,‬הבא לה את המתנה‪ ,‬ועל‬ ‫ידי זה תשכח במידת מה את רוגזה"‪ ...‬המשולח‬ ‫לא צפה לחלוטין תגובה כזאת מהחפץ חיים‪ .‬זו‬ ‫היתה הפתעה גמורה בשבילו‪ .‬בדרך זו‪ ,‬נתן החפץ‬ ‫חיים לשליח הזדמנות לעלות ולהתקדם מעבר‬ ‫לטעויותיו הקודמות ולהתחיל שוב את יחסיו עם‬ ‫אשתו‪ ,‬כאילו לא קרה דבר‪ .‬בחיי הנישואין ניתן‬ ‫תמיד להתחיל דף חדש‪ .‬למרות הכל‪ ,‬גם אם טעינו‬ ‫וגם אם שגינו‪ ,‬הרי נתן לנו השי"ת מתנה ושמה‬ ‫"התחלה"‪ ,‬וללבנה אמר "שתתחדש" עטרת תפארת‬ ‫וכו'‪ ,‬שגם הם עתידים להתחדש כמותה‪ .‬אוי לנו‬ ‫אם לא היו נותנים לנו הזדמנויות‪ .‬ועתה הזדמנות‬ ‫פז לפנינו‪ ,‬ננצלה ונינצל עימה‪ ,‬וה' יעזרנו‪.‬‬ ‫משפחת פ‪ .‬לא היתה שומרת מצוות‪ ,‬אך הנה‬ ‫גדלה בתם וצריכים היו לשלוח אותה לגן ילדים‪,‬‬ ‫ובקירבת הבית לא היה אלא רק גן דתי‪ .‬החליטו‬ ‫ההורים כי עדיף לשלוח אותה לגן בקירבת הבית‪ ,‬גם‬ ‫אם הוא דתי‪ ,‬מאשר לשולחה לגן שאינו דתי‪ ,‬הנמצא‬ ‫במקום רחוק יותר‪ .‬ביום שישי אחד‪ ,‬חזרה הילדה‬ ‫לביתה ואמרה לאמה‪ :‬הגננת אמרה שאת צריכה‬ ‫להדליק נרות‪ ...‬התרגזה האם ואמרה‪ :‬אנחנו לא‬ ‫מדליקים נרות‪ ,‬וזהו‪ ...‬חזרה הילדה והפצירה באמה‪:‬‬ ‫אבל הגננת אמרה!‪ ...‬גערה בה האם וצעקה‪ :‬הניחי‬ ‫לי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אצלנו לא מדליקים נרות! הילדה לא‬ ‫הרפתה והודיעה לאמה בצורה נחרצת‪ :‬אם את לא‬ ‫תדליקי נרות‪ ,‬אני אדליק! האם יצאה מכליה והזהירה‬ ‫את הילדה כי תעניש אותה בצורה קשה אם תעיז‬ ‫להמרות את פיה‪ .‬אבל הילדה לא שמעה בקולה‪,‬‬ ‫הלכה לבדה לחנות המכולת וביקשה שני נרות‪ .‬בעל‬ ‫החנות חשב לעצמו‪ :‬הלא אין הם מדליקים אף פעם‬ ‫נרות‪ ,‬מה קרה‪ ,‬איפוא‪ ,‬שהילדה באה לבקש נרות?‬ ‫אין זה אלא שיש להם יום זיכרון במשפחה‪ ,‬ולכן‬ ‫נתן בידיה שני נרות נשמה‪ .‬הלכה הילדה הביתה‪,‬‬ ‫הסתגרה בחדרה והדליקה את שני נרות הנשמה‪.‬‬ ‫לפתע נכנסה האם לחדר הילדה וראתה לתדהמתה‬ ‫שני נרות נשמה דולקים‪ ...‬מה זה? שאלה בסערת‬ ‫רוח‪ .‬את לא רצית להדליק נרות – ענתה הילדה – אז‬ ‫הדלקתי את שני הנרות‪ ,‬אחד בשבילך ואחד בשביל‬ ‫אבא!‪ ...‬האמא ההמומה‪ ,‬טרדה אחזה בה לעצם‬ ‫המחשבה שאם אכן היא לא תדליק נרות שבת‪ ,‬יתכן‬ ‫ובמהרה תדליק ביתה "בעגלא ובזמן קריב" נרות‬ ‫נשמה‪ ,‬ואכן קיבלה על עצמה להזהר בהדלקת נרות‬ ‫השבת‪ ,‬מכאן ולהבא!!!‬ ‫סיפור זה אמיתי הוא ובמקרה פעל את פעולתו‬ ‫באופן מידי‪ ,‬אך מי באמת לא חושב על העתיד? למה‬ ‫להמתין לכבוד האחרון כאשר אפשר להנות מהכבוד‬ ‫שלפני "האחרון" ולקיים את המצוות יחד עם הילדים‪,‬‬ ‫ואשרי ההורים הזוכים "להנות" מהפירות שמביאים‬ ‫הילדים מהגנים התורניים‪ ,‬וליישמם יחד לטוב להם‬ ‫כל הימים‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב אומר‪ :‬אילו ניטלה מהיצר הרע כל אפשרות לעשות מעשים בשמו של היצר הטוב כי אז‬ ‫כמה מעשים מגונים לא היו אפשריים כלל‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנישכיז אומר‪ :‬אתה ישן – אך הוא ‪ -‬היצר הרע‪ ,‬ער‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אברהם מסלונים אומר‪ :‬את הרע אי אפשר לעקור בשכליות כי עם במעשים בפועל ממש‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי צדוק מלובלין אומר‪ :‬כפי גודל החטא שהיצר מסיתו כן גודל הטוב שיזכה כאשר לא ישמע לו‪.‬‬ ‫(פתגמים נבחרים)‬ ‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬ ‫בחייו של כל אדם יש תקופות זמן שונות‪ ,‬מעלות ומורדות‪.‬‬ ‫כל אימת שפרק זמן קשה בא על האדם‪ ,‬מיד נטפל אליו אותו‬ ‫מנוול ומנסה להסיר ליבו מדרך ה'‪ .‬מה תיתן ומה תוסיף לך‬ ‫שמירת המצוות – כך יאמר לו יצר הרע – והלא רואה אתה‬ ‫שלא הועלת לעצמך בזו הדרך ולא כלום‪ ,‬עני ואביון אתה‬ ‫וחסר כל‪ .‬אילו לעצתי שמעת ובדרכי הלכת‪ ,‬רואה היית‬ ‫עולמך בחייך! משל למה הדבר דומה? לאחד שפגע ברחוב‬ ‫במכרו הפועל‪ .‬ראה שפניו עצובות ביותר ושאלו לפשר‬ ‫הדבר‪ .‬סיפר לו הפועל‪ ,‬כי זה כמה וכמה שבועות שהוא בטל‬ ‫ממלאכתו‪ ,‬וכמעט כלתה הפרוטה מן הכיס‪ .‬אומר לו מכרו‪:‬‬ ‫רצונך ואקבלך לעבודה אצלי‪ ,‬ואך אשלם לך שכרך בעין‬ ‫יפה"‪" .‬יפה"‪ ,‬משיב לו הפועל‪" ,‬אבל במטותא ממך אמור לי‪,‬‬ ‫כלום העבודה אצלך עבודת קבע היא?"‪" .‬לא"‪ ,‬ענה הלה‪,‬‬ ‫"אין זו אלא עבודה לחודשים אחדים בלבד"‪" .‬אם כך הדבר‪,‬‬ ‫איני יכול לקבל עלי עבודתך"‪ ,‬אומר לו הפועל‪" .‬מוטב לי‪,‬‬ ‫שאחכה מספר שבועות‪ ,‬עד שתתחדש העבודה אצל בעל‬ ‫הבית הקודם שלי‪ ,‬ואשוב לעבודתי הקבועה‪ .‬אם אקבל‬ ‫את העבודה אצלך ואחזור אליו רק כעבור חודשים אחדים‬ ‫לכשאסימנה‪ ,‬ישאלני היכן הייתי כל אותם הימים‪ ,‬ולא‬ ‫ירצה לשוב לקבלני לעבודתו‪ .‬נמצא שבגלל עבודה ארעית‬ ‫אפסיד עבודת קבע‪ .‬טוב לי להבטל עוד שבועות אחדים‬ ‫ולסבול‪ ,‬ובלבד שאשוב אחר כך לעבודתי הקבועה"‪ .‬וכך‬ ‫הדבר גם באדם זה שהזכרנו למעלה‪ .‬לעיתים יקרה‪ ,‬שבגלל‬ ‫מעשיו הרעים של אדם מסתיר הקדוש ברוך הוא פניו ממנו‬ ‫לזמן מה‪ .‬מסתתמים מקורות פרנסתו‪ ,‬בריאותו נפגמת‪ ,‬או‬ ‫צרות אחרות מתרגשות ובאות עליו‪ .‬מיד נטפל אליו היצר‬ ‫הרע ומסיתו לדבר עברה‪ .‬ברם חייב אדם לדעת שאין כל‬ ‫אותם פגמים אלא פגמים חולפים ועוברים‪ ,‬בחינת בטלה‬ ‫זמנית‪ .‬בסופו של דבר כשיחזור בתשובה‪ ,‬יתכפרו עוונותיו‪,‬‬ ‫תעמודנה לו לאדם זכויותיו‪ ,‬ויזכרו מעשיו הטובים‪ ,‬ובעל‬ ‫הבית יחזירו לעבודתו הקבועה ויתן לו שכרו מושלם‪.‬‬ ‫יסורים הבאים על האדם‪ ,‬יש לו לקבוע במחשבתו כי מן‬ ‫השמים נגזרו עליו‪ ,‬ולפיכך יקבלם עליו בכובד ראש‪ .‬כי‬ ‫הלא גם אם יתמרמר על גורלו ויבעט ביסוריו‪ ,‬לא תועלנה‬ ‫לו טרוניותיו במאומה‪ ,‬כי אין הללו מועילים לדחות את‬ ‫היסורים מעליו‪ .‬להפך‪ ,‬במרדנותו הוא מגדיל את סאת‬ ‫יסוריו ואת סבלו‪ ,‬על ידי שהוא מגביר על עצמו את מר‬ ‫נפשו ודכדוכו‪ .‬משל למה הדבר דומה? למי שחטא למלכות‪,‬‬ ‫ויצא דינו להישלח לארץ גזרה‪ .‬בדרך שילוחו‪ ,‬מוליכים אותו‬ ‫כשהוא אסור בשלשלאות ברזל‪ .‬כאשר הוא משליך את‬ ‫עצמו הנה והנה‪ ,‬נדמה לו כי בכך הוא משחרר את עצמו‬ ‫מכבליו‪ .‬אולם באמת אין הדבר כן‪ ,‬אין הוא מסייע לעצמו‬ ‫במאומה לנתק את אזיקיו הוא גורם רק הזק לעצמו‪ ,‬כי‬ ‫טבעות השלשלת תעמקנה יותר לחתוך בבשרו‪.‬‬ ‫(משלי החפץ חיים)‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫אסור לאדם שיהנה מהעולם הזה בלא‬ ‫ברכה‪ ,‬וכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה –‬ ‫מעל‪ ,‬וכאילו נהנה מקדשי שמים‪.‬‬ ‫ראוי לכל אדם להיות בקי היטב בהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬לבל יכשל חלילה באיסור ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫כי המברך ברכה שאינה צריכה‪ ,‬עובר על "לא‬ ‫תשא את שם ה' אלקיך לשוא"‪ .‬וכל העולם כולו‬ ‫נזדעזע בשעה שאמר השם יתברך "לא תשא את‬ ‫שם ה' אלקיך לשוא"‪ .‬ואמרו רבותינו בתלמוד‬ ‫"תבוא מארה (קללה) לאדם שאשתו ובניו‬ ‫מברכים לו"‪ .‬ופירש רש"י‪ ,‬שבודאי מחמת שלא‬ ‫למד‪ ,‬זקוק הוא להם שיברכו לו‪.‬‬ ‫כתב רבי חיים ויטאל ז"ל בשם רבו האר"י‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש‪ ,‬תלויה‬ ‫על ידי כוונה וזהירות בכל ברכות הנהנין‪ ,‬כי על‬ ‫ידם מתבטלין כוח הקליפות הנאחזות במאכלים‬ ‫החומריים ונדבקות באדם האוכל אותם‪ .‬ועל ידי‬ ‫הברכות שמברך עליהם בכוונה‪ ,‬מסיר מהם את‬ ‫הקליפות ומזכך החומר שלו‪ ,‬ונעשה זך ומוכן‬ ‫לקבל קדושה‪ ,‬והזהירו מאוד לזה‪.‬‬ ‫צריך האדם ליזהר מאוד שיברך ביראה‬ ‫ובכוונה רצויה‪ ,‬ויירא ויזדעזעו אבריו בשעה‬ ‫שמזכיר השם‪ .‬ולא שם המיוחד בלבד‪ ,‬אלא כל‬ ‫השמות שאינם נמחקים המיוחדים לשמו הגדול‬ ‫ברוך הוא‪.‬‬ ‫לא ידלג שוב תיבה‪ ,‬אלא יחשוב כאילו מונה‬ ‫מעות‪ ,‬וכן לא יבליעם אלא יוציאם כולם בשפתיו‪.‬‬ ‫ורצוי שכל אדם ירגיל את עצמו להוציא מן הפה‬ ‫כל ברכה בשלושה שלבים‪ .‬דהיינו שלאחר‬ ‫שאמר "ברוך אתה ה' "‪ ,‬יעשה אתנחתא‪ ,‬כדי‬ ‫לכוון יפה במילים האלו‪ ,‬שאנחנו קרוצי חומר‬ ‫מברכים בלשון נוכח לעילות כל העילות‪ .‬אחר‬ ‫כך ימשיך ויאמר שלוש תיבות שניות‪" :‬אלקינו‬ ‫מלך העולם"‪ ,‬ושוב יעשה אתנחתא‪ ,‬ויכוון כראוי‬ ‫לקבל עליו אלהותו יתברך ולהמליכו על עולם‬ ‫ומלואו‪ .‬ולבסוף ישלים את סוף הברכה‪:‬‬ ‫"שהכל נהיה בדברו"‪ ,‬וכדומה‪ ,‬בנתינת שבח‬ ‫והודיה להשם יתברך עבור החסד שגמל‬ ‫אתנו‪.‬‬ ‫לא יתחיל אדם ברוך אתה ה'‪ ,‬עד‬ ‫שיחשוב בליבו על מה יש לומר הברכה‪ ,‬כגון אם‬ ‫התחיל לומר ברוך‪ ,‬וחושב לומר פוקח עורים‪ ,‬לא‬ ‫יאמר במקומו זוקף כפופים‪ .‬כדי שבשעה שהוא‬ ‫מזכיר את השם שהוא עיקר הברכה יהיה ידוע לו‬ ‫מה שיסיים‪.‬‬ ‫יכוון בברכותיו פירוש המילים שמוציא מפיו‪.‬‬ ‫וכשמזכיר את השם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (כשנכתב ביו"ד‬ ‫ה"א)‪ ,‬יכוון לפירוש קריאתו שהוא אדון הכל‪ ,‬וכן‬ ‫לפירוש כתיבתו (י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה) שהוא היה הווה ויהיה‪.‬‬ ‫ובהזכירו אלוקים (או אלוהינו)‪ ,‬יכוון שהוא תקיף‬ ‫ובעל היכולות ובעל הכוחות כולם‪ .‬אבל במקום‬ ‫שנכתב באל"ף דל"ת‪( ,‬כגון בפסוק ה' שפתי‬ ‫תפתח)‪ ,‬אין צריך לכוון אלא שהוא אדון הכל‪.‬‬ ‫מי שקשה לו לכוון בהזכרת השם שבכל‬ ‫ברכה את הכוונה הנזכרת בסעיף הקודם‪ ,‬יתאמץ‬ ‫כל יום בבוקר לכוון כן בשם ה' (א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י) ובשם‬ ‫אלוקים הראשון שמזכיר באותו יום‪ ,‬וקודם‬ ‫שמתחיל הברכה יאמר שעל דעת כוונה ההיא‬ ‫יהיו כל השמות שיזכיר מעתה עד מחר בבוקר‪.‬‬ ‫ומכל מקום לכתחילה אין לסמוך על שום תנאי‪,‬‬ ‫אלא חובה קדושה מוטלת על כל אדם להתאזר‬ ‫בעוז ותעצומות לכוון בשמות הקודש ובשאר‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫אסור לעשות מלאכה בעודו מברך‪ .‬והאיסור‬ ‫הוא לא רק בברכת המזון שהיא מן התורה‪ ,‬אלא‬ ‫גם בשאר ברכות שהן מדרבנן‪ .‬ואפילו תשמיש‬ ‫קל אסור לעשות‪ .‬וכן בשעה שאדם שומע ברכה‬ ‫ויוצא בה ידי חובה‪ ,‬אסור לו לעשות מלאכה‪.‬‬ ‫האיסור לעשות מלאכה בשעת הברכה‪ ,‬הוא‬ ‫לא רק בשעת הברכה ממש‪ ,‬אלא גם אם מפסיק‬ ‫באמצע הברכה לזמן מועט ושותק‪ ,‬אסור לו‬ ‫לעשות באותו זמן מלאכה‪.‬‬ ‫מי שקיבל על עצמו שלא לברך שום ברכה‬ ‫בלי שיהיה כובע על ראשו‪( ,‬דהיינו שקיבל‬ ‫על עצמו שלא יברך בכיפה שעל ראשו‪ ,‬אלא‬ ‫בכובע)‪ ,‬ובימות הקיץ נמצא במכונית שלו עם‬ ‫כיפה וצמא מאוד למים‪ ,‬רשאי הוא לברך על‬ ‫המים בלי כובע אלא רק עם הכיפה‪ ,‬כיון שאינו‬ ‫רוצה לחזור בו לגמרי ממנהגו הטוב‪ ,‬אלא רוצה‬ ‫להקל רק בשעת הדחק‪ .‬ומכל מקום יותר טוב‬ ‫שיתנה כן בשעת הקבלה‪ ,‬שבשעת הדחק יהיה‬ ‫רשאי לברך רק עם כיפה‪.‬‬ ‫כל דבר שמברך עליו כדי לאוכלו או להריח‬ ‫בו‪ ,‬צריך לאוחזו ביד ימינו כשהוא מברך‪ .‬ודבר‬ ‫שהדרך לאוכלו בכף כגון מרק וכיוצא‪ ,‬יכול‬ ‫להחזיקו בכף‪ .‬ובדיעבד די אם המאכל מונח‬ ‫לפניו‪ ,‬אף שאין אוחז את המאכל בידו‪ .‬ועל פי‬ ‫הקבלה אין לתחוב סכין לתוך פרי שמברך עליו‪,‬‬ ‫אף על פי שאוחז את הסכין ביד ימינו‪.‬‬ ‫צריך ליזהר שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר‬ ‫מכדי דיבור דהיינו כדי אמירת "שלום עליך רבי"‬ ‫שהוא שלוש תיבות‪.‬‬ ‫המברך צריך שישמיע לאזניו את הנוסח‬ ‫שהוא אומר בפיו‪ ,‬ואם לא השמיע לאזניו – יצא‬ ‫ידי חובה‪ ,‬ובלבד שביטא את הברכה בשפתיו‪.‬‬ ‫ואם לא ביטא בשפתיו אלא רק הרהר בליבו‪,‬‬ ‫לא יצא ידי חובה‪ .‬ולכן מי שבירך ברכה ראשונה‬ ‫בהרהור הלב‪ ,‬כגון בורא פרי העץ או האדמה‪,‬‬ ‫או ברכת שהכל וכיוצא‪ ,‬יאמר "ברוך שם כבוד‬ ‫מלכותו לעולם לעד"‪ ,‬ויחזור לברך בביטוי‬ ‫שפתיים‪ .‬אבל אם בירך ברכת בורא נפשות או‬ ‫מעין שלוש או אשר יצר בהרהור הלב‪ ,‬לא יחזור‬ ‫לברך‪ ,‬כיון שספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫אין מברכים על מאכל או משקה עד שיהיה‬ ‫לפניו‪ ,‬ושיהיה מוכן לאוכלו או לשתותו‪ .‬כגון‬ ‫האוכל אגוזים או שקדים‪ ,‬לא יברך עליהם אלא‬ ‫עד שיפצח את הראשון‪ ,‬שאם יברך לפני הפיצוח‪,‬‬ ‫נחשב הפיצוח להפסק‪ .‬וכן הרוצה לאכול תפוח‬ ‫מקולף וכדומה‪ ,‬יברך עליו רק לאחר שיקלפנו‪.‬‬ ‫וכן הדין במשקה שבקנקן‪ ,‬אם צריך למוזגו‬ ‫לכוס כדי לשתות‪ ,‬לא יברך אלא עד שימזוג‪ .‬וכן‬ ‫ששותה משקה חם‪ ,‬לא ינופף בשפתיו לקררו‬ ‫אחר הברכה‪ ,‬אלא יעשה כן קודם הברכה‪.‬‬ ‫פרי שיש בו חשש של תולעים‪ ,‬אין לאכול‬ ‫ממנו אלא עד שיפתחנו ויבדקנו היטב מתולעים‪,‬‬ ‫ויעשה כן לפני הברכה‪ ,‬כדי שלא יצטרך להפסיק‬ ‫בין הברכה לאכילה‪ .‬ולאחר שפתח את הפרי‬ ‫יש לחזור ולסגור אותו אם אפשר‪ ,‬כדי‬ ‫שייראה שלם בשעת הברכה‪.‬‬ ‫(הברכה והלכותיה)‬