‫ַה ְׁש ֵלְך ַעל ה’ יְ ָה ְבָך וְ הּוא יְ ַכ ְל ְּכ ֶלָך‬ ‫“וַ יְ ִהי ִמ ֵּקץ ְׁשנָ ַתיִ ם יָ ִמים‬ ‫ּופרְ עֹה חֹלֵ ם” (בראשית‬ ‫ַ‬ ‫מא‪ ,‬א)‬ ‫פירש רבינו האור‬ ‫החיים הקדוש (ד”ה עוד אפשר) שפרעה היה חולם‬ ‫שנתיים ימים בתמידות את החלום הזה‪ ,‬אלא‬ ‫שהיה שוכחו‪ ,‬ולסוף שנתיים ימים חלם שוב את‬ ‫החלום וזכרו‪.‬‬ ‫כבר לפני שיצא שר המשקים מבית הסוהר חלם‬ ‫פרעה את החלום והיה צריך להיזכר בו ולבקש‬ ‫מיוסף שיפתרהו לו‪ ,‬אך נשכח הדבר מפרעה בגלל‬ ‫שיוסף לפי דרגת בטחונו הגבוהה הסיר במעט‬ ‫את בטחונו בה’ באומרו לשר המשקים “ּכִ י ִאם‬ ‫זְ כַ רְ ַּתנִ י‪...‬וְ ִהזְ ּכַ רְ ַּתנִ י” (בראשית מ‪ ,‬יד)‪ ,‬וכפי שדרשו‬ ‫רבותינו (בראשית רבה פט‪ ,‬ג) על הפסוק (תהילים מ‪ ,‬ה)‬ ‫“א ְׁשרֵ י ַהּגֶ בֶ ר ֲא ֶׁשר ָׂשם ה’ ִמבְ ַטחֹו” (תהלים מ‪ ,‬ה) זהו‬ ‫ַ‬ ‫יוסף הצדיק שבטח בה’‪ “ ,‬וְ ֹלא ָפנָ ה ֶאל רְ ָהבִ ים” (שם)‬ ‫אלו המצרים הכזבנים והשקרנים שפנה אליהם‬ ‫יוסף‪ ,‬ועקב כך נענש להישאר עוד שנתיים בכלא‪,‬‬ ‫וזאת כדי שמחשבתו של יוסף תהיה דבוקה רק‬ ‫בה’ יתברך‪.‬‬ ‫במשך עשר שנים שהיה יוסף בבית האסורים‬ ‫הוא קיבל על עצמו שלא לבקש טובות משום‬ ‫אדם בעולם‪ ,‬רק מה’ יתברך‪ּ ,‬בִ לְ ִּתי לַ ה’ לְ בַ ּדֹו (שמות‬ ‫כב‪ ,‬יט)‪ ,‬בביטחון מלא שהוא יתברך יבצע ויעשה‬ ‫את טובתו ומבוקשו ויוציא אותו מבית האסורים‪,‬‬ ‫אך ביום האחרון בו היה צריך לצאת‪ ,‬הוריד יוסף‬ ‫את דרגת בטחונו בה’ ובטח בבני אדם שאין להם‬ ‫תשועה‪ ,‬באומרו לשר המשקים שיזכרהו‪.‬‬ ‫ולכן נענש יוסף להישאר עוד שנתיים בבית הכלא‪,‬‬ ‫בהם עבד והחזיר את בטחונו המלא בה’ יתברך‪,‬‬ ‫שכל מה שמגיע לו הוא יקבל ממנו יתברך‪ ,‬בלא‬ ‫צורך לפנות לאחרים‪.‬‬ ‫ובעניין זה מסופר על תלמידו של הגאון רבי‬ ‫ישראל מסלנט שרצה להתחזק במידת הביטחון‪,‬‬ ‫לאחר ששמע מרבו שהאדם הבוטח בו יתברך‬ ‫בלב שלם יקבל את כל הצריך לו עד אליו ממש‪.‬‬ ‫הלך אותו תלמיד לתוך יער והתיישב שם ללא‬ ‫אכילה ושתיה וגמר בליבו שלא יזוז משם אלא‬ ‫ישב וילמד והאוכל יגיע עד אליו‪ .‬למד התלמיד‬ ‫יום שלם אך ֵאין קֹול וְ ֵאין עֹנֶ ה וְ ֵאין ָק ֶׁשב (מלכים א יח‪,‬‬ ‫כט)‪ ,‬אף אחד לא הגיע אליו‪.‬‬ ‫למחרת עברה שיירה ליד היער טעונה בארגזי‬ ‫מזון ושתיה כדי למכור בעיר אחרת‪ ,‬רצה התלמיד‬ ‫לגשת לעבר השיירה‪ ,‬אך מיד חזר לאחוריו והסכים‬ ‫בליבו שלא לבקש או לקנות מהם שום דבר‪ ,‬אלא‬ ‫ישים בה’ מבטחו והוא ישלח לו את הנצרך לו עד‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫לאחר כמה שעות שוב עברה שיירה טעונה‬ ‫במזון רב‪ ,‬התלמיד שכבר לא אכל יום וחצי‬ ‫רצה לקום ולגשת לשיירה‪ ,‬אך מיד חיזק עצמו‬ ‫בביטחון בה’ שאם מגיע לו‪ ,‬ה’ יתברך יכניס‬ ‫בליבו של אחד מאנשי השיירה להביא לו מזון‬ ‫ושתיה להשביע רעבונו‪.‬‬ ‫עברו עוד כמה שעות והנה שיירה שלישית הגיע‬ ‫טעונה מאכל ומשתה וכל טוב‪ ,‬נכנס יצר הרע בליבו‬ ‫של התלמיד וטען בפניו שהוא יושב במקום צדדי‬ ‫שהשיירות כלל לא רואות אותו‪ ,‬ואם כן כיצד הוא‬ ‫רוצה שיפנו אליו?‬ ‫התפתה אותו תלמיד להצעת יצרו והשתעל מעט‬ ‫כדי שישמעו אותו אנשי השיירה‪ ,‬מיד הגיעו אליו‬ ‫העלון מוקדש לרפואת‬ ‫יעל בת שלי‪ ,‬הדסה בת שלי‬ ‫אנשי השיירה והגישו בפניו מאכל ומשתה‪ ,‬אך‬ ‫סיימו ואמרו “אמנם יש לך ביטחון‪ ,‬אך לא ביטחון‬ ‫מלא‪ ,‬אלא ביטחון עם שיעול!”‪ ,‬לא הייתה צריך‬ ‫להשתעל‪ ,‬הקב”ה שלח אותנו בשביל שניתן לך‬ ‫את מבוקשך‪ ,‬אך חבל שהחסרת מבטחונך בה’‬ ‫יתברך והשתעלת כדי שנשמע אותך‪ .‬יכול לקבל‬ ‫את הכל גם בלי זה!‬ ‫יוסף הצדיק היה בעל ביטחון אמיתי ולא רצה‬ ‫טובתם של בשר ודם‪ ,‬במשך עשר שנים לא ביקש‬ ‫עזרתו של אדם‪ ,‬אלא נשאר איתן וחזק בלימוד‬ ‫תורתו יראתו וביטחונו בה’‪ ,‬עד שבפעם האחרונה‬ ‫כשכבר היה צריך לצאת הסיר במעט את‬ ‫בטחונו בה’ וביקש משר המשקים שיזכרהו‪,‬‬ ‫ולכן נשאר עוד שנתיים בבית הסוהר‪.‬‬ ‫ְּוסבִ יבָ יו נִ ְׂש ֲערָ ה ְמאֹד (תהילים נ‪ ,‬ג)‪ ,‬מלמד שהקב”ה‬ ‫מדקדק עם חסידיו כחוט השערה (יבמות קכא ע”ב)‪,‬‬ ‫יוסף הצדיק בדרגתו היה צריך להיות בעל ביטחון‬ ‫מלא ולא לבקש עזרתו וטובתו של אף אדם אלא‬ ‫להשים רק בה’ מבטחו‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה לחזק עצמנו באמונה וביטחון בו‬ ‫יתברך ונבטח בו בלב שלם‪ ,‬ונזכה בקרוב בקרוב‬ ‫לגאולת ישראל ברחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שבת שלום לכל בית ישראל‬ ‫ניתן לצפות בשיעוריו של מרן ראש הישיבה שליט”א בימי שלישי וחמישי בשעה ‪21:00‬‬ ‫בשידור חי באתר ישיבת “אור החיים” ‪orhachaim.org‬‬ ‫כמו כן ניתן להאזין בשידור חי גם דרך הטלפון‪( 02-6400000 :‬שלוחה ‪)9‬‬ ‫א‪ .‬מותר להתחיל במלאכה בערב‬ ‫שבת סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬והיא נגמרת מאליה‬ ‫בשבת‪ ,‬כגון הפותח ברז מים לגינה או לפרדס‪,‬‬ ‫והם נמשכים ומשקים את הזרעים בשבת‪ .‬וכן‬ ‫מותר להניח קדירת תבשיל על הכיריים של‬ ‫גאז‪ ,‬שהתבשיל אינו מבושל‪ ,‬והולך ומתבשל‬ ‫בשבת‪ ,‬כשיש טס של מתכת מבדיל בין הקדירה‬ ‫לבין האש (כדי שיהיה היכר שלא יבוא להגביה את‬ ‫עוצמת חום האש)‪.‬‬ ‫כמו כן מותר להכין בערב שבת את שעון‬ ‫השבת‪ ,‬כדי שיכבה וידליק את החשמל בשבת‪,‬‬ ‫מאליו‪ ,‬שגם זה בכלל מלאכה שנגמרת ממילא‬ ‫בשבת‪ ,‬שהיא מותרת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מותר לתת בגדים לתוך מכונת כביסה בערב‬ ‫שבת סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬ולהפעיל המכונה‬ ‫המכבסת באופן אוטומטי את הבגדים בשבת‪,‬‬ ‫וכדעת מרן שקיבלנו הוראותיו‪ ,‬ובמקום צורך‬ ‫יש להקל בזה גם לבני אשכנז‪.‬‬ ‫ומצוי הדבר בחיילי צה”ל שנותנים להם חופש‬ ‫ליום שבת‪ ,‬ובמוצאי שבת עליהם לחזור‬ ‫לבסיסם‪ ,‬דמותר לתת הבגדים מערב שבת‬ ‫לתוך מכונת כביסה חשמלית‪ ,‬שמכבסת‬ ‫הבגדים באופן אוטומטי‪ ,‬על מנת שהמכונה‬ ‫תכבס בשבת‪ ,‬ובמוצאי שבת יהיו הבגדים‬ ‫מכובסים כראוי‪ ,‬ויוכלו לצאת לדרכם במוצאי‬ ‫שבת‪( .‬חזון עובדיה שבת א’ עמודים קל”ד‪-‬קמ”ו)‪.‬‬ ‫העלון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫שמואל גד בן מיסה ז׳׳ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז׳׳ל ‪ ,‬קלרה בת צילה ז׳׳ל‪ ,‬שרה בת ציונה ז׳׳ל‬ ‫א‪ .‬נוהגים לברך איש את להדליק בערב שבת מבעוד יום‪ ,‬וכבר בירך עליה‬ ‫רעהו בימי החנוכה בברכת “להדליק נר חנוכה”‪ ,‬כבר התחילה המצות כדת‪,‬‬ ‫“חנוכה שמח”‪ ,‬לפי שהיוונים והואיל והדלקה עושה מצוה‪ ,‬כבתה אין זקוק לה‪.‬‬ ‫רצו לבטל את‬ ‫ואף על פי כן אם החמיר וחזר והדליקה שנית (קודם כניסת‬ ‫ישראל משלושה‬ ‫השבת‪-‬כמובן)‪ ,‬תבוא עליו הברכה (חזו”ע שם עמוד ק”י)‪.‬‬ ‫מצוות יסודיות שהם‬ ‫מעיקרי תורתנו הקדושה‪ ,‬והם ש’בת‪ ,‬מ’ילה‪ ,‬וח’ודש וכשמדליק נרות חנוכה סמוך לפתח הבית‪ ,‬יתן איזה‬ ‫(קביעת המועדים על פי ראיית הלבנה)‪ -‬ראשי תיבות שמ”ח‪ .‬דבר שיחצוץ בין נרות החנוכה לפתח‪ ,‬להגן מפני הרוח‬ ‫וגבר חסדו יתברך עלינו וניצחו המועטים את הרבים שלא יכבה את הנרות כשפותח את הדלת (שם עמוד קפ”א)‪.‬‬ ‫והביסו החשמונאים את האימפריה היוונית‪ ,‬ועד היום‬ ‫ה‪ .‬במוצאי שבת חנוכה מדליקין נר חנוכה בבית הכנסת‬ ‫עם ישראל חי וקיים וממשיך בקיום התורה ומצוותיה‪,‬‬ ‫(לאחר שיצא השבת לשיטת הגאונים או רבינו תם‪ ,‬לפי מנהג‬ ‫ובכללם שלושת המצוות היקרות ש’בת‪ ,‬מ’ילה‪ ,‬ח’ודש‪,‬‬ ‫המקום) ואחר כך מבדילין על הכוס‪ .‬והטעם‪ ,‬כדי שיראו‬ ‫ולכן מברכים “חנוכה שמ”ח” לרמוז על השמחה שלא‬ ‫כל קהל המתפללים את נרות החנוכה ויתפרסם הנס‪,‬‬ ‫הצליחו לבטל אותנו מקיום שלוש מצוות חשובות אלה‪.‬‬ ‫משא”כ לאחר ההבדלה שכל הקהל ממהר לצאת‬ ‫ב‪ .‬בערב שבת נכון להדליק נר חנוכה תחילה ואחר כך להדליק בבית ולא יראו את נרות החנוכה‪ .‬ובבית יבדיל‬ ‫תחילה ואחר כך ידליק‪.‬‬ ‫נרות של שבת‪ .‬ואם הזמן דחוק די בהדלקת נר אחד‬ ‫למצות נר חנוכה‪ ,‬ושאר נרות ההידור ידליק אחר‬ ‫ו‪ .‬המנהג שנוהגים החרדים לדבר ה’ להחמיר כדעת‬ ‫שתברך האשה על הדלקת נרות שבת ותדליק‪ .‬ויקפיד‬ ‫רבינו תם שלא לעשות במוצאי שבת שום מלאכה כלל‪,‬‬ ‫ליתן כמות שמן מספקת שידלקו הנרות לפחות חצי‬ ‫אלא לאחר כשעה ורבע אחר שקיעת החמה (‪17:44‬‬ ‫שעה אחר צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫באופק ירושלים‪-‬שנת תשע”ו)‪ ,‬הוא מנהג יקר מאוד‪ ,‬אמן‬ ‫ובדיעבד אם הקדימה האשה להדליק נר שבת יכול נכון ויציב‪ ,‬שרבים מרבותינו הראשונים הסכימו עמו‪.‬‬ ‫להדליק לאחר מכן נר חנוכה‪ ,‬כיון דהעיקר להלכה‬ ‫ולכן גם במוצאי שבת חנוכה לא ידליקו נרות חנוכה‬ ‫כדעת מרן השו”ע שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת‬ ‫קודם הזמן הזה‪ ,‬אלא ימתינו עד לאחר שיגיע זמן הנזכר‬ ‫הנרות כלל‪ .‬וכל שכן שהאיש‪-‬בעל הבית רשאי להדליק‬ ‫ואח”כ ידליקו נרות חנוכה‪ .‬ויש להם להבדיל בבית‬ ‫נר חנוכה אחר שהדליקה אשתו נרות שבת‪ ,‬כי אפילו‬ ‫קודם הדלקת נרות חנוכה (וכנ”ל סעיף ה’)‪.‬‬ ‫אם האשה קיבלה שבת בהדלקתה‪ ,‬שאר בני ביתה לא‬ ‫מקבלים שבת בהדלקתה (חזון עובדיה חנוכה עמוד קע”ד‪-‬קע”ח ז‪ .‬בכל שמונת ימי החנוכה אומרים “על הניסים”‬ ‫ובהערות שם)‪.‬‬ ‫בתפילת העמידה אחר אמירת “מודים”‪ .‬ואם טעה ולא‬ ‫אמר על הניסים בתפילה‪ ,‬אם נזכר באותה ברכה קודם‬ ‫ג‪ .‬בערב שבת טוב להתפלל מנחה קודם הדלקת נרות‬ ‫שאמר “השם” בחתימת הברכה‪ ,‬כגון שאמר “ברוך‬ ‫חנוכה‪ ,‬ובלבד שתהיה התפילה בציבור‪.‬‬ ‫אתה”‪ ,‬ונזכר‪ ,‬חוזר ואומר‪ :‬מודים אנחנו לך על הניסים‬ ‫והטעם לכך לפי שהדלקת המנורה היתה נוהגת לאחר וכו’‪ ,‬וממשיך ועל כולם וכו’‪ .‬ואם לא נזכר עד שהזכיר‬ ‫“השם” אינו חוזר‪.‬‬ ‫הקרבת קורבן תמיד של בין הערביים‪ ,‬ותפילת מנחה‬ ‫כנגד קורבן התמיד‪ ,‬ולכן יש לכתחילה להקדימה‬ ‫ואם טעה בדין ואחר שסיים התפילה חזר להתפלל מפני‬ ‫להדלקת נרות‪ ,‬דומיא דבית המקדש‪.‬‬ ‫ששכח על הניסים‪ ,‬ושוב נזכר הדין‪ ,‬צריך להפסיק מיד‪,‬‬ ‫ואפילו באמצע הברכה!‬ ‫ומ”מ אם אינו מוצא מנין (מצוי בפרט בשכונות ומושבים‬ ‫שיש שם קהל מצומצם וכמה מהם טרודים במלאכתם‪ ,‬וקשה‬ ‫ונכון שהשוכח “על הניסים” ונזכר אחר חתימת הברכה‪,‬‬ ‫להשיג מנין להתפלל מנחה מבעוד יום בציבור)‪ ,‬יתפלל מנחה‬ ‫שיאמרנו בסוף התפילה כשמסיים “אלקי נצור” ויאמר‪:‬‬ ‫בציבור בבית הכנסת אחר שידליק נרות חנוכה בבית‪,‬‬ ‫מודים אנחנו לך על הניסים וכו’ עד ונודה לשמך הגדול‬ ‫ולא יפסיד תפילה במניין בעבור זה‪.‬‬ ‫סלה‪ .‬אבל אינו רשאי לאומרו בין הטוב שמך ולך נאה‬ ‫להודות‪ ,‬לברכת שים שלום‪ ,‬משום הפסק‪.‬‬ ‫ד‪ .‬המדליק נרות חנוכה בערב שבת מבעוד יום‪ ,‬ואחר‬ ‫כך כבו הנרות לפני קבלת שבת‪ ,‬בכל זאת אינו זקוק‬ ‫ויש לומר “ועל הניסים” בתוספת אות ו’‪ ,‬שחוזר על מה‬ ‫לה להדליק שנית (אע”פ שלא דלקה כלל בצאת הכוכבים‪,‬‬ ‫שאמר תחילה “מודים אנחנו לך על נסיך ועל נפלאותיך‬ ‫ולכאורה לא התחילה המצווה כלל)‪ ,‬שמכיון שהוא חייב‬ ‫שבכל עת‪ ,‬ועל הניסים וכו’ (חזון עובדיה שם עמודים קפ”ח‪-‬קצ”ג)‪.‬‬ ‫העלון מוקדש לזיווג הגון‬ ‫מאיר בן אילנה‪ ,‬אלעד בן אילנה‪ ,‬רבקה בת תקוה‪ ,‬דוד רחמים בן אילנה‬ ‫נמצאים אנו בימים‬ ‫הנפלאים והקדושים של‬ ‫חג החנוכה שמהם אנו‬ ‫ראיה‬ ‫שואבים‬ ‫למרחבים לדעת את‬ ‫הדרך אשר נלך בה‬ ‫ואת המעשה אשר נעשה (שמות יח‪ ,‬כ)‪ .‬ישנם אנשים‬ ‫שהולכים ואינם יודעים לאן הולכים‪ֹ ,‬לא יָ דְ עּו וְ ֹלא‬ ‫יָ בִ ינּו ּבַ ֲח ֵׁשכָ ה יִ ְת ַהּלָ כּו (תהילים פב‪ ,‬ה)‪ ,‬יכול האדם‬ ‫להיכנס למקום סכנה שלא יוכל לצאת ממנה חלילה‬ ‫וחס‪ ,‬נרות החנוכה שופעים עלינו אור עליון וסייעתא‬ ‫דשמייא המכוונת אותנו ללכת בדרך המלך‪ ,‬דרך‬ ‫התורה והמצוות‪“ ,‬הנרות הללו קודש הם ואין לנו‬ ‫רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד”‪ ,‬עצם‬ ‫הראיה בנרות החנוכה מצילה ומגינה על האדם‪.‬‬ ‫משל לאדם שטעה ביער‬ ‫ביום חורפי וסגרירי‪,‬‬ ‫השלג והבוץ הכבידו‬ ‫עליו והחושך והעלטה‬ ‫גברה‪ ,‬לפתע ראה בקרבת‬ ‫מקום ניצוץ אורות קטנים‬ ‫מרצדים‪ ,‬הלך אחר‬ ‫האור וניצל‪ .‬ישועתו‬ ‫הגיע מהאורות הקטנים‬ ‫שהאירו לו את הדרך‪ .‬וכך‬ ‫בנרות חנוכה‪ ,‬הם לא משמשות רק כתמרור אזהרה‪,‬‬ ‫“כאן תיזהר ולשם לא תלך”‪ ,‬אלא הם מורות את‬ ‫הדרך הנכונה שבה צריך כל אדם ללכת‪ ,‬וההולך‬ ‫בדרך הזאת ממילא ינצל ויצליח‪.‬‬ ‫במשך שמונת ימי חנוכה אנו מדליקים‬ ‫שלושים ושש נרות‪ ,‬והם כנגד שלושים ושש‬ ‫שעות ששלט אור העליון בבריאת העולם‪ ,‬מיום‬ ‫שישי בבוקר (‪ 12‬שעות) ועד לאחר צאת השבת (עוד‬ ‫‪ 24‬שעות) שלט אור הגנוז בעולם ודרכו אדם הראשון‬ ‫יכול היה לראות מתחילת העולם ועד סופו‪.‬‬ ‫בנרות חנוכה טמון אותו אור עליון במינון מסוים‬ ‫ולכן ימים אלו הם ימי ישועה ושמחה לישראל‪ ,‬אין‬ ‫לנו עוד חגים שהם שמונה ימים‪ ,‬רק חג חנוכה‪ ,‬פסח‬ ‫הוא שבעה ימים וגם סוכות (שמיני עצרת רגל בפני עצמו‬ ‫הוא)‪ ,‬וכידוע שמונה מסמל גדר של מעל הטבע‪ ,‬מעל‬ ‫הטבע שולט האור העליון ובימים הקדושים הללו‬ ‫יכול האדם לקלוט מעט מהאור הנפלא הזה‪ ,‬על ידי‬ ‫דקדוק ההלכה במצוות נר חנוכה‪ ,‬שקידת התורה‬ ‫והרגשת שמחה בשעת אמירת ההלל ובשאר היום‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫בימים אלו יכולים אנו‬ ‫לזכות להרגיש מעט‬ ‫מהאור העליון השופע‬ ‫מנרות החנוכה שילווה‬ ‫אותנו במשך כל השנה‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫שנו רבותינו‬ ‫שמנים ופתילות הפסולים בשבת כשרים לנרות‬ ‫חנוכה‪ .‬ורמז יש בדבר לנשמות ישראל‪ ,‬נֵ ר ה’‬ ‫נִ ְׁש ַמת ָאדָ ם (משלי כ‪ ,‬כז)‪ ,‬שאע”ג שבשאר ימות‬ ‫השנה כשמדברים איתם על שמירת שבת והנחת‬ ‫תפילין הם לא נדלקות ומתלהבות‪ ,‬מ”מ בחנוכה‬ ‫יכולים הם להידלק‪ ,‬בכח אורות החנוכה להשפיע על‬ ‫נשמות ישראל קדושה וטהרה ורשפי שלהבת קודש‬ ‫לעבודתו יתברך‪ ,‬כיון שטמונים באורם מסירות נפש‬ ‫לשמירת התורה והמצוות‪ ,‬ואת לפיד האש הזה‬ ‫עלינו להמשיך עד ביאת גואל צדק‪.‬‬ ‫(שבת כא ע”א ונפסק בשו”ע סימן תרע”ג ס”א)‬ ‫מציאת פך השמן הקטן החתום בחותמו של‬ ‫כהן גדול היווה ככח ההצלה האדיר שהציל את‬ ‫כללות ישראל מטמיעה והתבוללות בגויים בזמן‬ ‫היוונים‪ ,‬מציאת הפך הראתה לעמ”י שהם עוד‬ ‫חיים וקיימים‪ ,‬ה’ נמצא איתם ומשגיח עליהם‪ִ ,‬הּנֵ ה‬ ‫עֹומד ַא ַחר ּכָ ְתלֵ נּו ַמ ְׁשּגִ ַיח ִמן ַה ֲחֹּלנֹות ֵמצִ יץ ִמן‬ ‫זֶ ה ֵ‬ ‫ַה ֲחרַ ּכִ ים (שיר השירים ב‪ ,‬ט)‪ ,‬ה’ יתברך נמצא איתם ואין‬ ‫יהי רצון שבקרוב בקרוב נזכה להתגלות אורו‬ ‫להם להתייאש!‬ ‫של משיח צדקנו בגאולת עם ישראל ובניין בית‬ ‫המקדש‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫העלון מוקדש להצלחת‬ ‫עם ישראל בכלל וחיילי ישראל בפרט‪ ,‬בכל מקום שהם‬