‫מאת‪ :‬משה שמר‬ ‫‬ ‫„·¯†‪Í¯ÂÚ‰‬‬ ‫לקוראינו היקרים שלום רב‪,‬‬ ‫ושוב אנחנו נפגשים‪ ,‬הפעם מוקדש הגיליון לארבעה נושאים חשובים ומרכזיים במורשת יהדות דמשק במאה‬ ‫העשרים‪:‬‬ ‫הראשון ‪ -‬השנה נציין ‪ 75‬שנה להקמת תנועת "החלוץ" הצעיר‪ .‬ותנועת "החלוץ" היתה מנוף עיקרי להתעוררות‬ ‫הציונות ביהדות דמשק‪ .‬שעד להקמת התנועות החלוציות היתה שקועה בשמרנות דתית וקהילתית ללא כל‬ ‫מאמץ ורצון לשנות משהו באורח החיים‪.‬‬ ‫השני – "מבצע ה‪ 1000 -‬להעלאת ילדי סוריה לארץ ישראל"‪ .‬רעיון גאוני אולטימטיבי להתעוררות מהשאננות‬ ‫על ידי העלאת הילדים תחילה ‪ -‬ללא ההורים ‪ -‬בהכרח יקומו וילכו אחרי ילדיהם‪ .‬תוך כדי כך אנו מאירים הפעם‬ ‫זרקור על הקליטה במושבים ובמשק הפועלות‪.‬‬ ‫השלישי ‪ -‬הקדשנו מקום נרחב בתחומים למורשת חג הפסח בקרב יהדות דמשק‪ ,‬כמו‪ :‬ההכנות השונות‪ ,‬ברמה‬ ‫הקהילתית והמשפחתית‪ ,‬הבישולים של מאכלים ומטעמים לחג‪.‬‬ ‫והרביעי ‪ -‬אנו מתחילים במדור קבוע בו הננו כותבים על אישים ודמויות שאורח חייהם ופועלם הם חלק ממורשתנו‪.‬‬ ‫הפעם שתי דמויות‪ :‬הרב חכם יוסף דנה זצ"ל הלוא הוא "חכם דנה" בפי העם ועל פעילותו הססגונית והנועזת‬ ‫של יעקב סעד ע"ה שאותה נביא ‪ -‬מפאת אורכה בשני חלקים‪.‬‬ ‫והערה כללית חשובה‪ -.‬שמתם בוודאי לב שהעריכה הלשונית של כתב העת איננה אחידה ואיננה מלוטשת‪.‬‬ ‫הדבר נעשה כדי להיות אותנטיים ונאמנים לכתוב ולכותבים שמביאים את דבריהם על אחריותם‪.‬‬ ‫ולסיום‪ ,‬לכם ולכל בית ישראל‪ ,‬חג פסח כשר ושמח‪.‬‬ ‫שלמי תודות‬ ‫ יבואו על התודה והברכה‬ ‫מר יהושע קלש‪ ,‬יו"ר הארגון‪ ,‬חברי ועדת מורשת וחברי המערכת על האמון הרב‪ ,‬התמיכה וההערכה להם אני זוכה מהם‪.‬‬ ‫לצורי שמר‪ ,‬על העזרה הרבה שמושיט לנו ככל שיידרש בנושאי טיפול הקבצים והכנת תמונות ואיורים‪.‬‬ ‫לרות שמר‪ ,‬שעברה על כל המתכונים העירה ותיקנה את הדרוש תיקון‪.‬‬ ‫לגב' שרה שמאי‪ ,‬בעלת הסבלנות והסובלנות וההשקעה שהיא מקדישה לענייני ההקלדה וריכוז המערכת והמזכירות‪.‬‬ ‫לכל הכותבים ולאלה שעזרו באסוף החומר והתמונות‪.‬‬ ‫לצוות ארכיון ההגנה ע"ש אליהו גולומב מתל‪-‬אביב ‪ -‬בראשותו של מר שרגא פלד ולמר נתן סער מיד טבנקין באפעל‪.‬‬ ‫תודה מיוחדת לצייר אברהם שהם )שמי( שגם הפעם תרם לנו מיצירותיו )עמוד השער ובעלי המקצועות בעמוד ‪(51‬‬ ‫הגורמים לקוראינו הנאה והתרגשות מרובים‪.‬‬ ‫ואחרונים חביבים‪ ,‬צוות ההפקה של "עיצובים" מאור יהודה‪ ,‬תודות לאייל דרור‪ ,‬שי רוטנברג ורויטל סלם‪.‬‬ ‫בהוקרה‪ ,‬הערכה והכרת תודה‬ ‫משה שמר‪ ,‬העורך‬ ‫‪Moshe Shemer, Editor in chief.‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫‬ ‫„·¯†‪˙Î¯ÚÓ‰‬‬ ‫חילופי גברי בראשות ועדת מורשת של יהדות דמשק‪ .‬לאחר שעמד בראשה שנים רבות פרש השגריר משה‬ ‫ששון ובמקומו בחרה האסיפה הכללית של הארגון את חברנו אליהו חסון לראשות הועדה‪.‬‬ ‫ברכות מערכת "מכאן ומשאם" ליוצא‪ ,‬לבריאות טובה ואריכות ימים‪ .‬ולנכנס‪ ,‬הצלחה וסיפוק מעבודה חשובה זו‪.‬‬ ‫השגריר ששון‪ ,‬היה ממייסדי כתב עת זה ומתומכיו וממעודדיו בצעדיו הראשונים ‪ -‬דברים שלא נשכח לו לעולם‪.‬‬ ‫אנו מעוניינים להרחיב את המערכת שלנו ומבקשים לצרף אלינו כותבים‪ ,‬מגיהים‪ ,‬מראינים ובעלי תפקידי מערכת‬ ‫אחרים‪ .‬נשמח מאוד אם המעוניינים יפנו אלינו בפקס ‪.03-6880027‬‬ ‫יוצאי דמשק בארץ ובתפוצות אשר יש להם חומר כלשהו על האנשים הבאים‪ :‬אברהן עבאס‪ ,‬מנחם לוזיה‪ ,‬שלם‬ ‫)קאמל( מואס‪ ,‬יאיר חילו‪ ,‬אליהו )שורבה( כהן‪ ,‬מוסה יאבו‪ ,‬בני משפחת קוסטיקה‪ ,‬בני משפחת אלפיה‪ ,‬בני‬ ‫משפחת טראב מסלתון‪ ,‬משה ממרוד ועוד רבים וטובים אחרים שלא הזכרנו כאן‪.‬‬ ‫מתבקשים ליצור קשר עמנו על מנת שנוכל לתאם קיום ראיונות או קבלת חומר‪.‬‬ ‫ושוב אנו חוזרים על נושאים שעליהם אנו מבקשים לכתוב בכתב העת שלנו‪ :‬תרומתם של בני דמשק לענייני‬ ‫"ההגנה" ו"הפלמ"ח"‪ .‬ה"מוסתערבים" בדמשק‪ .‬על מערכות החינוך בדמשק במאה השנים האחרונות" אליאנס‪,‬‬ ‫תלמודי תורה‪ ,‬בתי הספר העבריים לבנים‪ ,‬לבנות‪ ,‬המקצועות היחודיים ליהודי דמשק‪.‬‬ ‫לאחר שכמעט מיצינו את כל צורות הקליטה בהתיישבות העובדת )קבוצים‪ ,‬מושבים ומשקי הפועלות( נשמח‬ ‫מאוד לקבל כתבות על קליטתם של משפחות בעירם‪ :‬את הקורות אותם בחינוך‪ ,‬בתעסוקה‪ ,‬בהתערות בקהילה‬ ‫ובחיים הציבוריים וכו'‪.‬‬ ‫‪µ‬‬ ‫נושאיםמרכזיים‬ ‫‪˙Â¯¯ÂÚ˙‰Ï†ÛÂÓÎ†˙ÂÈˆÂÏÁ‰†˙ÂÚÂ˙‰‬‬ ‫‪˜˘Ó„·†˙ÂÂÈˆ‰‬‬ ‫‪¢¯ÈÚˆ‰†ıÂÏÁ‰¢†˙ÚÂ˙Ï†‰˘†∑µ‬‬ ‫מבואלפעילותהציוניתבדמשקביןהשנים‪1918-1946‬‬ ‫מאת‪ :‬משה וינברג*(‬ ‫מלחמת העולם הראשונה היוותה נקודת מפנה בתולדות‬ ‫יהודי דמשק‪ .‬המלחמה חוללה תמורות מדיניות‪ ,‬חברתיות‬ ‫וכלכליות אשר נודעו להן השפעות מכריעות על גורלה‬ ‫של קהילת דמשק‪ ,‬הן במישור היחסים עם החברה‬ ‫הערבית הסורית הסובבת והן במישור החברתי‬ ‫הפנים‪-‬יהודי‪.‬‬ ‫התמוטטות האימפריה העות'מאנית‪ ,‬והעמקת חדירתן‬ ‫של בריטניה וצרפת במזרח התיכון כתוצאה ממהלכי‬ ‫המלחמה‪ ,‬הביאו להאצת התהליך של גיבושה וצמיחתה‬ ‫של המדינה הלאומית הסורית )מעוז‪.(18 - 58 :1974 ,‬‬ ‫תהליך זה היה מלווה מאבקים פוליטיים סוערים ועקובים‬ ‫מדם‪ ,‬הן במישור היחסים בין סוריה לצרפת ‪ -‬עד קבלת‬ ‫*(מתוך"יומנושלשלמהקוסטיקה"מאתמשהוינברג‪,‬‬ ‫בהוצאתידטבנקיןהמכוןלחקרהתנועההציוניתוהחלוצית‬ ‫בארצותהמזרחוהוצאתהקיבוץהמאוחדתשמ"טעמודים‬ ‫‪ - .12 - 21‬באדיבות יד טבנקין רמת אפעל‪.‬‬ ‫**(מפאתקוצרהיריעה‪,‬לאהבאנואתפירוטההערות‬ ‫והמבואותלפרקזהשהן‪53‬במספר‪.‬המעוניניםיוכלו‬ ‫למצוא אותן בספר הנ"ל עמודים ‪.22 - 25‬‬ ‫המספריםהזעיריםמוריםעלמספרההערהאוהמבואה‪.‬‬ ‫∂‬ ‫עצמאותה של סוריה ב‪ 17 -‬באפריל ‪ - 1946‬והן במישור‬ ‫היחסים הפנימי‪ ,‬הבין עדתי )שמעוני‪.(1977 ,‬‬ ‫לתמורה המרכזית הזאת בתולדות סוריה המודרנית נודעה‬ ‫השפעה מרחיקת לכת על גורלם של יהודי סוריה ולבנון‬ ‫במחצית הראשונה של המאה העשרים‪ .‬צמיחתה‬ ‫והתגבשותה של המדינה הלאומית הסורית חלו במקביל‬ ‫לצמיחתו ולהתפתחותו של המפעל הציוני‪ .‬התנועה‬ ‫הלאומית הסורית‪ ,‬אשר עיינה את התנועה הציונית‪ ,‬תמכה‬ ‫בפועל במאבקם של ערביי ארץ‪-‬ישראל בציונות וכך‬ ‫הביאו‪ ,‬תוך דור אחד‪ ,‬לחיסול חיי הקהילות בסוריה‬ ‫ובלבנון‪ .‬במישור החברתי הפנים‪-‬יהודי‪ ,‬המיטה המלחמה‬ ‫אסון על חיי הקהילה בדמשק שמנתה כ‪ 17,000 -‬יהודים‪1‬‬ ‫עם תחילתה‪ .‬הטורקים‪ ,‬לצורך קיום המאמץ המלחמתי‪,‬‬ ‫הטילו חובת גיוס על הגברים היהודים‪ .‬מעטים השתחררו‬ ‫תמורת תשלום כופר‪ ,‬רבים נחטפו מבתיהם או בהולכם‬ ‫ברחוב‪ .‬משפחות רבות נהרסו‪ .‬מאות יתומים ואלמנות‬ ‫התגוללו ברחובות כשהם סובלים חרפת רעב‪ .‬נשים‬ ‫יהודיות התאסלמו‪ 2‬בעטיה של המלחמה נוצר המפגש‬ ‫בין גולי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬שגורשו על‪-‬ידי השלטונות‬ ‫העות'מאניים ‪ -‬ביניהם ממנהיגי היישוב בארץ ואנשי הרוח‬ ‫שלה‪ :‬מאיר דיזנגוף‪ ,‬דוד ילין‪ ,‬יוסף ריבלין‪ ,‬אלברט ענתבי‪,‬‬ ‫אברהם שפירא‪ ,‬אברהם אלמליח ועוד )דיזינגוף‪ ,‬תרצ"א‬ ‫‪ (96 - 107‬לבין בני קהילת דמשק‪ ,‬מפגש שחולל מהפכה‬ ‫בחיי הקהילה ושינה את עולמה הרוחני בכך שהעמיד את‬ ‫עניין התחיה הלאומית בארץ‪-‬ישראל בראש סדר‬ ‫ההתעניינות היהודית‪.‬‬ ‫החינוך העברי בדמשק שהחל ב‪ 1910 -‬קבל תנופה רבה‬ ‫עם בואם של מגורשי ארץ‪-‬ישראל לדמשק‪ - ,‬עת נפתח‬ ‫בית הספר העברי‪ - 3‬תנופה רבה‪ .‬ועד החינוך הארצישראלי‬ ‫ניאות לקחת תחת חסותו את חינוך ילדי דמשק‪ ,‬ובשיתוף‬ ‫פעולה עם ועד הקהילה פתחו המורים הגולים שני בתי‪-‬ספר‬ ‫יסודיים לבנים‪ ,‬בית‪-‬ספר לבנות ושני גני ילדים‪ 4.‬בראש‬ ‫המערכת החינוכית העברית עמד יהודה בורלא‪ .‬כ‪1,200 -‬‬ ‫תלמידים ותלמידות פקדו את בתי‪-‬הספר העבריים‪.‬‬ ‫על תוצאות העבודה החינוכית מעיד יהודה בורלא‪" :‬במשך‬ ‫שנתיים ימים‪ ...‬הגיע הדבר לידי כך שהילדים כולם דיברו‬ ‫עברית ביניהם‪ ,‬ובשנה השלישית והרביעית היתה כבר‬ ‫תכנית ביה"ס מתאימה בכל לתכנית ביה"ס העברי בא"י‪.‬‬ ‫מן המחזור הראשון שגמר את ביה"ס לבנים ולבנות‬ ‫)עשרים במספר( נתקבלו תלמידים ותלמידות לגימנסיה‬ ‫בתל‪-‬אביב‪ ,‬ולביהמ"ד למורים‪ ...‬יש להדגיש‪ :‬חיבה‬ ‫מיוחדת לעברית ולתנועה הלאומית היתה‬ ‫מפעמת בלב ילדי גולה אלה עם‬ ‫התקשרות נפשית חזקה אל השפה‬ ‫העברית ואל הערכין הלאומיים"‪.‬‬ ‫)הערה ‪ 4‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪.(176‬‬ ‫בנוסף לפעילות החינוכית בין כותלי‬ ‫ביה"ס‪ ,‬יזם המורה הארצישראלי‬ ‫בצלאל בצראווי‪ ,‬בשנת ‪ ,1919‬את‬ ‫הרחבתן של תנועות הנוער "מכבי"‬ ‫ו"מכבי הצעיר"‪ .‬מגמתו היתה לרכז‬ ‫בתוכן את מרבית הילדים והנוער שבקהילה‬ ‫ולטפח בהם את אהבת ארץ‪-‬ישראל באמצעות‬ ‫הפעילויות שהן קיימו‪ :‬מתן שיעורי ערב בעברית‪ ,‬הרצאות‪,‬‬ ‫חגיגות‪ ,‬טיולים‪ ,‬פעילויות ספורט‪ ,‬הקמת תזמורת ותלבושת‬ ‫אחידה בצבעי תכלת‪-‬לבן )מנחם‪.(299 - 301 :1983 ,‬‬ ‫כ‪ 600 -‬חברים וחברות לקחו חלק בפעילויות התנועה‪5.‬‬ ‫השפעתה של התנועה היתה רבה מאוד בגיטו היהודי‪:‬‬ ‫"גדודי 'המכבי הצעיר' היו מסודרים בטוב טעם‪ ,‬ובעברם‬ ‫ברחובות העיר במשטר וסדר מלובשים בתלבושתם‬ ‫היפה‪ ,‬המיוחדת להם‪ ,‬עם תזמורתם בראש והשירה‬ ‫העברית בפיהם ‪ -‬היו למופת ולסמל‪6".‬‬ ‫פריחתם של בתי‪-‬הספר העבריים בדמשק ארכה חמש‬ ‫שנים בלבד‪ .‬בשנת ‪ ,1923‬הוחלט לסגור‪ ,‬מטעמי קיצוץ‬ ‫בתקציב החינוך שעמד לרשות ועד החינוך הארצישראלי‪,‬‬ ‫את מוסדות החינוך בדמשק‪7.‬‬ ‫החזקת בתי הספר העבריים בכוחות הקהילה עצמה היתה‬ ‫מעבר ליכולתה‪ .‬משמעות הדבר‪ :‬הרס התשתית החינוכית‬ ‫הציונית‪ .‬בית הספר "אליאנס"‪ ,‬אשר ניהל מאבק מתמיד‬ ‫על נפש הילד היהודי‪ ,‬קלט רק מספר קטן של ילדים‬ ‫ביחס לצרכים; נערים רבים פשוט נפלטו לרחוב‪ ,‬ובמקום‬ ‫ללמוד שוטטו באפס מעשה והחלו לעבוד בתנאי ניצול‪.‬‬ ‫יהודה בורלא התריע נגד ההחלטה באומרו‪" :‬סגירת‬ ‫בתי‪-‬הספר תהיה מפלה מדינית שאין לתארה במלים למי‬ ‫שאינו מצוי במקום‪ ...‬זו תהיה גם מפלה מוסרית שלא‬ ‫תותיר שום השפעה ציונית בכל סוריה וארם נהריים‪...‬‬ ‫בתי הספר עם מאות התלמידים ומאות המשפחות‬ ‫שמסביבם קולטים את הרעיון הציוני ושאיפותיו‪ ,‬האין‬ ‫בכך קידוש השם הציוני‪ ,‬כשעוברים ‪ 120‬חברי "המכבי‬ ‫הצעיר" עם תלבושת אחידה ברחובות דמשק ובפיהם‬ ‫שירה עברית? האין זו קריאה חיה כלפי פנים ומופת‬ ‫לכוחותינו כלפי חוץ? ואלה הם רק ניצנים שפירותיהם‬ ‫נקצור בעוד מספר שנים‪8".‬‬ ‫עם סגירת בתי‪-‬הספר העבריים והחזרת אחרוני המורים‬ ‫ארצה‪ ,‬פקד משבר קשה את הפעילות הציונית‪ .‬הנוער‬ ‫נותר בלא יד מכוונת‪ .‬אמנם תנועות הנוער "מכבי" ו"מכבי‬ ‫צעיר" ניסו להמשיך בפעילותן‪ .‬אולם מחוסר הדרכה‬ ‫מהארץ‪ ,‬הלך ופחת היקף פעילותן ומספר חבריהן‪.‬‬ ‫בנוסף למשבר הרוחני פקד את יהודי סוריה‬ ‫משבר כלכלי קשה‪ .‬בשנת ‪ 1925‬פרצה‬ ‫באוטונומיה הדרוזית בג'בל אל‪-‬דרוז‬ ‫מרידה מקומית אשר הפכה‬ ‫להתקוממות לאומית; רק כעבור‬ ‫שנתיים‪ ,‬בקיץ ‪ ,1927‬שככה המרידה‬ ‫לאחר שהצרפתים הרעישו את דמשק‪.‬‬ ‫התערערות השקט והביטחון מנעה‬ ‫מהרוכלים היהודים לקיים את מסחרם‬ ‫וביחד עם משבר בשוק הנחושת העולמי‪,‬‬ ‫כשרבים מבני הקהילה מצאו בריקוע מתכת‬ ‫זו את פרנסתם‪ ,‬גרמו להתהוות אבטלה עמוקה‬ ‫ומצוקה אמיתית‪ .‬המשבר הכלכלי הקשה הביא לגל‬ ‫הגירה ולהפחתת מספר היהודים בקהילה לכ‪7,000 -‬‬ ‫בראשית שנות ה‪9.30 -‬‬ ‫הנוער היהודי‪ ,‬חניך בתי‪-‬הספר העבריים‪ ,‬ניסה להמשיך‬ ‫בכוחות עצמו בפעילות הציונית‪ .‬בשנת ‪ 1926‬הקימו כ‪-‬‬ ‫‪ 20‬נערים ונערות‪ ,‬יוצאי תנועת "המכבי"‪ ,‬תנועה חדשה‬ ‫בשם "הצבי"‪ 10.‬אך מחוסר גיבוי מצד ועד הקהילה והעדר‬ ‫קשרים עם הארץ‪ ,‬פסקה הפעילות כעבור זמן קצר‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1929‬התחולל מפנה בפעילות הציונית בקהילת דמשק‬ ‫עם ייסוד תנועת “החלוץ" בה‪ .‬משנה זו‪ ,‬ועד לשנת ‪,1945‬‬ ‫התרכזה מרבית הפעילות הציונית בדמשק בתנועת "החלוץ"‪.‬‬ ‫ייחודה של תנועת "החלוץ" נבע ממטרות פעילותה‪ ,‬שכן‬ ‫היא חינכה ועודדה את חבריה להגשים בפועל את רעיון‬ ‫העלייה ארצה‪ ,‬ובהתמדתה של פעילות זו ‪ -‬להוציא‬ ‫הפסקות קצרות ‪ -‬לאורך כל התקופה‪.‬‬ ‫הקמתה ותחילת פעילותה של תנועת "החלוץ" בדמשק‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1929‬היו קשורות בנסיונות לממש את רעיון יישוב‬ ‫∑‬ ‫החורן בשנות ה‪ 1120 -‬ובמאמצים אשר נעשו באותן שנים‬ ‫להעלאתם של חלוצים מרוסיה דרך פרס‪ ,‬עיראק וסוריה‬ ‫אל ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫בסוף שנת ‪ 1928‬הגיע יהודה קופלביץ לדמשק‪ ,‬מתוך‬ ‫כוונה להקים בה את תנועת "החלוץ"‪ ,‬דוגמת "החלוץ"‬ ‫הרוסי‪ ,‬אשר חניכיה יישבו את החורן‪ .‬הוא מצא בה‬ ‫קבוצת נערים הכמהה לדבר ארץ‪-‬ישראל זה שש שנים‪,‬‬ ‫מאז נסגרו בתי‪-‬הספר העבריים‪ .‬בהרצאות ובשיחות הוא‬ ‫סיפר להם על תנועת "החלוץ" העולמי ועל פעילותה‬ ‫בעשר שנות קיומה‪ .‬הוא תיאר את הנעשה בארץ ואת‬ ‫אורח החיים בקיבוץ‪ .‬כשנשאל כיצד אפשר להגשים את‬ ‫העלייה לארץ‪ ,‬הסביר את הצורך בהקמת תנועת "החלוץ"‬ ‫שתכשיר את חבריה להתיישבות‪12.‬‬ ‫בעשרה בטבת תרפ"ט‪ ,‬הונח היסוד להקמת תנועת‬ ‫"החלוץ" בדמשק על‪-‬ידי חמישה עשר מחניכי תנועת‬ ‫"מכבי"‪ 13,‬אשר החלו מכינים את עצמם לקראת עלייתם‬ ‫ארצה‪ ,‬הכשרתם בה וחזרתם אל אדמות החורן‪" .‬מגמת‬ ‫הקבוצה היתה להכשיר את עצמה במינימום של זמן‬ ‫ולהגשים את השליחות אשר הונחה ביסוד התנועה ואשר‬ ‫היתה משאת נפשם של החברים‪ :‬הקמת נקודה קיבוצית‬ ‫באדמות הברון בחורן‪14".‬‬ ‫חודשים אחדים לאחר הקמת התנועה‪ ,‬בל"ג בעומר‬ ‫תרפ"ט‪ ,‬העפילה ארצה הקבוצה הראשונה של שישה‬ ‫חלוצים מדמשק‪ ,‬אשר כונתה בפי חברי "החלוץ" בסוריה‬ ‫בשם "העליה הראשונה"‪ .‬הששה היו‪ :‬אברהם עבאס‪,‬‬ ‫יעקה סעד‪ ,‬אברהם דניאל‪ ,‬קאמל מואס‪ ,‬יצחק )קואייס(‬ ‫יופה ושמעון חדיד )ברזילי(‪ .‬הם הגיעו לכפר‪-‬גלעדי‪.‬‬ ‫ חברי תנועת "החלוץ" )הבוגר( ‪ /‬באדיבותו של גדי אשל‬ ‫∏‬ ‫על ראשית דרכו של‬ ‫"החלוץ" בדמשק דיווח‬ ‫מנחם לוזיה למרכז‬ ‫התאחדות הספרדים‬ ‫בירושלים‪ ..." :‬זה חמישה‬ ‫חודשים שהתארגנה‬ ‫קבוצה חלוצית ע"פ היוזמה‬ ‫של הח' קופלביץ‪ .‬עד‬ ‫עכשיו היינו רחוקים‬ ‫מהרעיון החלוצי‪ ,‬למרות‬ ‫שקרובים אנחנו אל‬ ‫מולדתנו ברוח‪ ,‬גם‬ ‫מנחם לוזיה‪ ,‬דמשק ‪1933 -‬‬ ‫במרחק‪ .‬תמיד שמענו‬ ‫שעולות קבוצות חלוצים מארבע כנפות הארץ להשתתף‬ ‫בבניין הארץ בכוחם ובדמם‪ ,‬ורובם ככולם מיהודי אשכנז‪,‬‬ ‫ואנחנו מה? במה ייגרע חלקנו? האין בתוכנו בחורים בעלי‬ ‫מרץ ואידאל שיכולים להיות בונים טובים בן שאר הבונים‬ ‫את הארץ? יש ויש!‪ ...‬די היה שדרך אגב בא לדמשק הח'‬ ‫קופלביץ והשפיע עלינו בנאומים אחדים לארגן קבוצת‬ ‫חלוצים בדמשק‪ ,‬הנה עכשיו התארגנו ‪ 15‬איש לקבוצה‬ ‫ כולנו חברי המכבי ותלמידי בית הספר העברי‪ .‬עמדה‬‫לפנינו שאלת הכשרה‪ :‬איפה נכשיר את עצמנו בתור‬ ‫חקלאים? מצאנו לנכון לעלות לארץ‪ ,‬להיכנס למשקים‬ ‫של הקיבוץ וללמוד את החקלאות במשך שנתיים‪ ,‬גם‬ ‫בזה עזר לנו הח' קופלביץ למצוא בשבילנו מקומות‬ ‫לעבודה‪ .‬חצי הקבוצה יצא כבר לעבודה לכפר‪-‬גלעדי‬ ‫והחצי השני יוצא לתל‪-‬יוסף או אפשר למשק אחר‪16"...‬‬ ‫בראשית דרכם סברו מייסדי "החלוץ" בדמשק‪ ,‬שמסגרת‬ ‫תנועתם צריכה להישאר מצומצמת‪ ,‬אולם בהשפעת ברל‬ ‫כצנלסון‪ 17,‬אשר ליווה את תנועת "החלוץ" בסוריה‬ ‫מראשיתה וסייע לה‪ ,‬שוכנעו החברים בדמשק שיש‬ ‫להרחיב את פעילותה בכל שכבות הנוער‪ .‬אז הוחלט לצרף‬ ‫גם נערות לשורות התנועה‪ .‬היתה זאת החלטה מהפכנית‬ ‫באותם ימים‪ ,‬אשר נתקלה בהתנגדות עזה מצד ההורים‪.‬‬ ‫ההחלטה בדבר הרחבת התנועה הצריכה מציאת מקום‬ ‫מפגש לקיומן של הפעולות אשר נערכו עד כה בבתי‬ ‫חברים או בשדות מחוץ לעיר‪ .‬לשם כך שכרו החברים‬ ‫בכספם בית עזוב בן שני חדרים והכשירו אותו במו ידיהם‬ ‫להיות מועדון "החלוץ"‪18.‬‬ ‫חינוך הנוער בתנועת "החלוץ" בדמשק לעלייה לארץ‪-‬ישראל‬ ‫ולהתיישבות בה‪ ,‬נעשה ברוח ארץ‪-‬ישראל העובדת‪ .‬לימוד‬ ‫השפה העברית היה הבסיס אשר עליו הושתתה כל‬ ‫הפעילות החינוכית‪ 19,‬שכללה ערבי שירה עברית‪ ,‬ריקודי‬ ‫עם‪ ,‬חגיגת חגי ישראל בצוותא‪ ,‬מסיבות עונג שבת עם‬ ‫קריאה ודיקלום‪ ,‬שמיעת הרצאות‪ ,‬שמירת קשר עם הנעשה‬ ‫בארץ על‪-‬ידי קריאת עיתונים דוגמת "דבר"‪" ,‬במעלה"‪,‬‬ ‫טיולים משותפים ואף מחנות קיץ להכשרה‪ ,‬הן‬ ‫מבחינה רעיונית והן לעבודה‪.‬‬ ‫במרוצת החודשים הראשונים לפעולת‬ ‫"החלוץ" הצטרפו לשורותיו כ‪100 -‬‬ ‫חברים וחברות‪ ,‬שחולקו לחמש כיתות‬ ‫ואשר תוכנית פעולתם כללה‪" :‬פעמיים‬ ‫בשבוע לימוד השפה העברית‪,‬‬ ‫הקראות והרצאות‪ ,‬פעמיים ספורט‬ ‫כדי לפתח את הגוף אחר יום עבודה‬ ‫קשה‪ ,‬בשבת שיחה כללית‪ ,‬הרצאה‪,‬‬ ‫טיולים וכו'‪20".‬‬ ‫בחודש מאי ‪ ,1930‬הוחלט בתנועה‪ ,‬על אף התנגדות‬ ‫ההורים‪ ,‬על אירגון עלייתה מדמשק של קבוצת חלוצים‬ ‫שנייה‪ ,‬בת שישה עשר חברים‪ ,‬אשר אמורה היתה להיקלט‬ ‫בשלושה מקומות בארץ‪ .‬בקרב חברי "החלוץ" כונתה זו‬ ‫בשם "העלייה השנייה"‪21".‬‬ ‫הרחבת היקף התנועה‪ ,‬אשר יסדה בשנת ‪ 1931‬סניפים‬ ‫בחלב ובביירות‪ ,‬וכל קשת הפעילות החינוכית שקוימה‬ ‫בה‪ ,‬נעשו על‪-‬ידי חברי "החלוץ" הדמשקאים‪ .‬אולם לא‬ ‫היה בכוחם להרים את המשא לבדם‪ .‬הורגש צורך דחוף‬ ‫בבואו של שליח מארץ‪-‬ישראל‪ .‬המגעים אשר קוימו למן‬ ‫ייסוד "החלוץ" עם ההנהלה הציונית‪ ,‬הועד הפועל של‬ ‫ההסתדרות והקיבוץ המאוחד‪ 22,‬הביאו בתחילת שנת ‪1932‬‬ ‫לבואם לדמשק של הזוג יוסף וטהורה לוי מקיבוץ נען‪23.‬‬ ‫ערב יציאתם לשליחות‪ ,‬העריכה הסוכנות היהודית את‬ ‫מצב ההתפתחות של תנועת "החלוץ" בדמשק כמשביע‬ ‫רצון‪" :‬החלוץ בדמשק מתפתח יפה‪..‬‬ ‫‪ .1‬דאגה ללימוד השפה העברית‪.‬‬ ‫‪ .2‬מאמצים למשוך את הנוער המתבולל ע"י שיעורי ספורט‪.‬‬ ‫‪ .3‬הכשרת הנוער במקצוע והרמת דרגת חייו‪.‬‬ ‫‪ .4‬הפעולה לעזרה הדדית‪ ,‬יסוד קופת חולים‪.‬‬ ‫‪ .5‬עלייה לא"י‪ ...‬הוקמה לשכה לסידור עבודה‪ ,‬הדאגה‬ ‫היא לחברי החלוץ והנוער העובד‪24"...‬‬ ‫עם בואם של יוסף וטהורה לוי לדמשק‪ ,‬הוחלט להעמיק‬ ‫את פעילות התנועה בקרב הנוער העובד אשר עבד‬ ‫בתנאים מחפירים של ניצול בתעשיית ריקוע הנחושת‬ ‫ובבתי‪-‬החרושת לייצור סיגריות וגרביים‪.‬‬ ‫כעבור חודשים אחדים של פעילות חינוכית בקרב הנוער‬ ‫כבר היה ביכולתם של השליחים לדווח לועדת הקשר‬ ‫בנען‪..." :‬חצרנו‪ ,‬אשר לפני שנה או פחות מזה היתה רחבת‬ ‫ידיים‪ ,‬צרה כיום מהכיל אותנו‪ .‬גם בהחלוץ הצעיר חלה‬ ‫התקדמות ענקית הן בכמות והן באיכות‪ ,‬והורגשה בזמן‬ ‫האחרון תסיסה להנהלה עצמית‪ ...‬נבחר ועד להחלוץ‬ ‫הצעיר ובו שבעה חברים‪ ,‬אשר מעתה תתנהל העבודה‬ ‫אחר הצהריים בכוחות עצמם‪25"...‬‬ ‫אחת הפעולות הראשונות אשר הטביעו את רישומן על‬ ‫חניכי התנועה בתקופת שליחותם של הזוג לוי‬ ‫היתה היציאה למחנה הראשון של "החלוץ"‬ ‫בכפר דומה )‪ 15‬ק"מ מדמשק(‪ ,‬בימי‬ ‫חול המועד פסח‪26.‬‬ ‫לא כל אנשי הקהילה היהודית בדמשק‬ ‫קיבלו בעין יפה וברוח אוהדת את‬ ‫פעילותה הברוכה של התנועה‪ .‬האמת‬ ‫ניתנת להיאמר‪ ,‬שפעילות "החלוץ"‬ ‫נתקלה בניכור‪ ,‬בחוסר אהדה והבנה‬ ‫מצד ועד הקהילה וההורים‪ ,‬ובהתנכלויות‬ ‫מצד חוגים שונים בקרב הקהילה‪ ,‬אשר לא‬ ‫בחלו אף בשימוש באלימות ובהלשנה לשלטונות‬ ‫כדי לשבש את פעילות התנועה‪.‬‬ ‫שליח מזכירות הקיבוץ המאוחד דיווח בשנת ‪ 1933‬על‬ ‫מצבה העגום של הנערה חברת תנועת "החלוץ"‪" :‬מצבה‬ ‫של הנערה הוא קשה מזה של הנער‪ .‬אין מרשים לה לבוא‬ ‫לבית ההסתדרות‪ .‬לשם היא באה כמעט בגניבה‪ ,‬אסור‬ ‫לה לאחר ולא‪ ,‬היא עלולה לספוג מלקות מהאב ואפילו‬ ‫מידי האח‪ ,‬ולו גם צעיר ממנה; אחדות מהן התאוננו בפנינו‬ ‫וביקשו עצה כיצד לעלות לארץ‪ .‬לברוח מהבית הן פוחדות‪,‬‬ ‫הוריהן אומרים להן‪ :‬מוטב שתתאסלמנה מאשר לעלות‬ ‫לארץ ולעבוד שם‪ ,‬ובדמשק עובדות הן בבתי‪-‬חרושת‬ ‫הערביים לטבק ולנחושת או תופרות בבתי מלאכה ערביים‪,‬‬ ‫מעלות השחר ועד בוא השמש‪ ,‬ללא שכר מתאים‪ 27"...‬אין‬ ‫ספק‪ ,‬שהפעילות בקרב תנועת "החלוץ" היתה קרן אור‬ ‫במלוא מובן המלה לאותו נוער עובד‪ ,‬אשר בקושי הרוויח‬ ‫את פת לחמו בתנאי השפלה מצד מעסיקים ערבים ויהודים‪.‬‬ ‫חודשים אחדים לאחר תחילת עבודתם של יוסף וטהורה‬ ‫לוי‪ ,‬הוחלט להעלות לראשונה לארץ גם בנות‪ .‬היתה זאת‬ ‫החלטה מהפכנית בקרב הקהילה היהודית בדמשק‪ .‬לחברי‬ ‫‪π‬‬ ‫התנועה ולזוג השליחים היה ברור‪ ,‬שעליית הבנות לא‬ ‫תעבור ללא תגובה שתזעזע את הקהילה ותערום קשיים‬ ‫על המשך פעילות התנועה‪ .‬על כן הוחלט‪ ,‬שלפני מועד‬ ‫עליית הבנות יחזרו יוסף וטהורה לוי ארצה‪.‬‬ ‫בי"א בתשרי תרצ"ב )‪ (1932‬עלתה לארץ‪-‬ישראל קבוצה‬ ‫של חמישה מחברי התנועה‪ ,‬ביניהם שתי חברות‪ :‬ערה‬ ‫מנקי‪ 28‬ורחל גנזיה‪ 29.‬עלייתן אכן זעזעה את הקהילה‪,‬‬ ‫הביאה למאסרים בקרב "החלוץ"‪ ,‬אך הם לא נכנעו‬ ‫והפרשה שככה‪(*.‬‬ ‫עם חזרתו ארצה של זוג השליחים הראשון‪ ,‬נשארה‬ ‫התנועה שוב ללא מדריך מהארץ‪ ,‬אולם בוגרי התנועה‬ ‫נשאו בעול קיומה‪ ,‬והפעילות החינוכית לא פסקה‪.‬‬ ‫שליח מזכירות הקיבוץ המאוחד דיווח בשנת ‪ 1933‬על‬ ‫מצבה של התנועה‪" :‬בעוברך ברחוב היהודים הצר בערב‪,‬‬ ‫ובשמעך פתאום שמחת נעורים‪ ,‬שירה עברית עם רקיעה‬ ‫ברגליים המזכירה את ההורה הארצישראלית ‪ -‬דע לך‬ ‫שהינך על‪-‬יד בית ההסתדרות‪ ,‬חצר גדולה‬ ‫ומרווחה‪ ,‬חדרים גבוהים וגדולים מוארים‬ ‫חשמל‪ .‬רוח אחרת נושבת כאן‪ ,‬ההיפך‬ ‫מזה שראינו במועדונים של אגודות בני‬ ‫העשירים )אמיקל‪ ,‬הכוכב(; בחורים‬ ‫מזרחיים לבושי חולצה רוסית רקומה‬ ‫ודוברים עברית במבטא הערבי ‪ -‬מי‬ ‫זרע את הגרעין כאן‪ ,‬ידי מי טיפלו‬ ‫בנערים הללו‪ ,‬איך הוקמה ההסתדרות‬ ‫הזאת‪ ,‬הנקראת החלוץ והנוער‪-‬העובד‬ ‫המונה כ‪ 100-‬חבר וחברה?" ‪3 0‬‬ ‫אולם לאחר תקופה של עלייה ופריחה בפעילות‬ ‫תנועת "החלוץ"‪ ,‬שנמשכה ארבע שנים‪ ,‬חלה ירידה בממדי‬ ‫התנועה ובהיקף פעילותה‪ .‬היו לכך סיבות אחדות‪:‬‬ ‫א‪ .‬בין השנים ‪ 1932 - 35‬עלו מדמשק כ‪ 2,500-‬יהודים‪31,‬‬ ‫ביניהם היו מאות נערים ונערות חניכי התנועה‪ ,‬וגם כאלה‬ ‫שהיו יכולים להימנות על שורותיה‪ .‬בעטיו של גל הגירה‬ ‫זה‪ 32‬התדלדל מאגר הנוער אשר הזין את שורות התנועה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מאבקי הכוח ביישוב בין תנועת הפועלים לבין התנועה‬ ‫הרוויזיונסטית לא פסחו על קהילת דמשק‪ ,‬ואותן שיטות‬ ‫של אלימות ושינאת אחים יובאו לדמשק‪ .‬כתוצאה מכך‬ ‫הושחת בשנת ‪ 1934‬הציוד במועדון תנועת "החלוץ"‪,‬‬ ‫ומאבקי הכוח על נפשו של הנוער היהודי בדמשק הגיעו‬ ‫לידיעת המשטרה‪33.‬‬ ‫ג‪ .‬התנגדות מצד גורמים שונים בקהילה‪ 34‬ויחס השלטונות‬ ‫הסוריים‪ ,‬הביאו אף הם לירידה בהיקף הפעילות‪.‬‬ ‫*(ראהעלנושאזהביתרפירוטבגליוןמס'‪2‬עמ'‪31-35‬‬ ‫∞‪±‬‬ ‫אליהו אפשטיין‪ ,‬שליח הסוכנות היהודית לענייני מודיעין‬ ‫מדיני‪ ,‬נהג לשלוח גם הערכות מצב על הנעשה בקרב‬ ‫הקהילות היהודיות שבסוריה ולבנון‪" :‬אחרי תקופה של‬ ‫עלייה ופריחה של התנועה החלוצית בדמשק ‪ -‬שהיתה‬ ‫למקור של אירגון וחינוך של עשרות צעירים וצעירות‬ ‫מהנוער הדמשקאי ‪ -‬הגיעו ימים קשים של ירידה‬ ‫והתפוררות במחנה‪35"...‬‬ ‫)בין הסיבות שמנה אליהו אפשטיין למצבו הקשה של‬ ‫"החלוץ" בדמשק היו‪ :‬עליית החברים הפעילים ארצה‬ ‫מבלי להשאיר משמרת חדשה במקומם" והמאבקים עם‬ ‫תנועת בית"ר על נפשו של הנוער הנותר מחוץ לכל‬ ‫מסגרת ארגונית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1936‬עלה ארצה המדריך אליהו כהן )שורבה(‬ ‫שריכז את מרבית הפעילות בתנועה‪ ,‬ויאיר חילו )סובחי‬ ‫חילו( קיבל את התפקיד‪.‬‬ ‫התגברות הלאומנות הסורית‪ ,‬התובעת עצמאות מצרפת‪,‬‬ ‫הביאה בשנת ‪ 1936‬לחתימת ההסכם‬ ‫הפראנקו‪-‬סורי על ידי ראש ממשלת צרפת‪,‬‬ ‫ליאון בלום‪ .‬פרוץ המרד הערבי באותה‬ ‫שנה‪ ,‬בואו של המופתי לדמשק‬ ‫והתגברות התעמולה הנאצית בעיר‪,‬‬ ‫השפיעו ישירות על מצבם של יהודי‬ ‫דמשק והביאו להגברת הסולידריות‬ ‫היהודית ונכונות לקבל את הרעיון‬ ‫הציוני גם בקרב חוגים שהתנגדו לו‬ ‫קודם לכן‪.‬‬ ‫יאיר חילו ומשה לוזיה חיברו מחזה ‪ ,‬שעסק‬ ‫בתופעת האנטישמיות בגרמניה‪ ,‬עם מסר ברור‬ ‫בכיוון של מציאת פתרון לבעיית היהודים בארץ‪-‬ישראל‪36.‬‬ ‫ההצגה‪ ,‬שהועלתה בפני הציבור היהודי בדמשק‪ ,‬עוררה‬ ‫הד רב וועד הקהילה הבטיח את עזרתו להמשך קיומה‬ ‫ופעילותה של התנועה‪.‬‬ ‫ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה כתב מנחם לוזיה על‬ ‫מצבו של הנוער בדמשק‪" :‬אין לנוער שום עתיד‪ .‬התנועה‬ ‫החלוצית היחידה המתקיימת והמגשימה היא "החלוץ"‬ ‫בדמשק‪ .‬אמנם לבטים רבים עברו על התנועה במשך‬ ‫‪ 10‬שנות קיומה‪ ,‬והיא רכשה סוף סוף לצידה את אהדת‬ ‫ועד הקהילה‪ .‬מדי פעם צצות תנועות כפטריות‪ ,‬אך הן‬ ‫עוברות מהעולם‪ .‬הפעילים בתנועות אלה נכנסים בד"כ‬ ‫לשורות החלוץ‪37".‬‬ ‫עם התמוטטותה המהירה של צרפת בפני גרמניה ב‪-‬‬ ‫‪ ,1940‬נכנסה סוריה לתחום השפעתן של גרמניה ואיטליה‪.‬‬ ‫מהלך זה גרם לניתוק הקשר עם היישוב בארץ ולהפסקת‬ ‫פעילותה של תנועת "החלוץ" בדמשק‪ ,‬עד לשחרור סוריה‬ ‫חברי תנועת "החלוץ הצעיר" – דמשק‪ / .‬באדיבותו של גדי אשל‪ ,‬המסומנת בעיגול‪ ,‬היא אימו ערה‪ ,‬כיום בקיבוץ נען‬ ‫ולבנון בחודש יוני ‪ ,1941‬עת התאפשר חידוש הקשר עם‬ ‫הקהילות היהודיות בארצות אלו‪.‬‬ ‫עם השחרור הוחל במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית‬ ‫בהכנות לשליחת שליחים‪ ,‬לחידוש הפעילות הציונית‬ ‫ואירגונה‪37 .‬א בחודש ספטמבר ‪ .1941‬ערב תקופת החגים‪,‬‬ ‫יצא אליהו כהן‪ ,‬חבר קיבוץ חולתה ‪ ,‬לארגן מחדש את‬ ‫הפעילות בתנועת "החלוץ" שבדמשק‪.‬‬ ‫מצב הקהילה‪ ,‬כפי שהתגלתה לעיניו‪ ,‬לא השתנה בהשוואה‬ ‫למצב ששרר בה ערב הניתוק‪ .‬מספר היהודים בה נשאר‬ ‫יציב‪ ,‬כ‪ 6,000 -‬נפש‪ 38.‬גם מצבה החומרי לא השתנה‪:‬‬ ‫כידוע לכם‪ ,‬קהילת דמשק דלה והעשירים בה נער יספרם‪.‬‬ ‫רובם מתפרנסים מעבודות מסחר זעיר‪ ,‬רוכלות‪ ,‬סוחרים‬ ‫בחפצים ישנים‪ ,‬מצחצוח נעליים וכו'‪ .‬עלוב ביותר הוא‬ ‫מצבם של בעלי המקצוע‪ ...‬ורבים בה נתמכים ע"י מוסדות‬ ‫הצדקה‪39".‬‬ ‫עקב דעיכת פעילות "החלוץ" בסוף שנות השלושים‪,‬‬ ‫והניתוק מהארץ בימי שלטון וישי בסוריה‪ ,‬פשטו אדישות‬ ‫וריחוק בקרב הנוער בדמשק לכל הנעשה בארץ‪ .‬היה‬ ‫צורך להתחיל את הפעילות הציונית מבראשית‪.‬‬ ‫מהמכתבים ששיגר אליהו כהן אל מחלקת העלייה של‬ ‫הסוכנות היהודית ניתן ללמוד על הנעשה בקהילה ועל‬ ‫הפעילות הציונית בה‪" :‬תיכף לאחר החגים השגנו מקום‬ ‫והתחלנו בהרשמת חברים לתנועה‪ ...‬במשך ‪ 10‬הימים‬ ‫הראשונים נרשמו כ‪ 85 -‬חברים וחברות‪ ...‬מספר הפעילים‬ ‫או יודעי העברית קטן מדי‪ ...‬התחלתי בשיעורי ערב לעברית‬ ‫ולערבית‪ ,‬ופעמיים בשבוע מתנהלות שיחות בשאלות‬ ‫היהדות והארץ‪ ...‬יש קשיים רבים ונוער רב אינו רוצה‬ ‫לשמוע מהארץ‪ ,‬לא מתוך איזה שינאה למפעלנו‪ ,‬אלא‬ ‫פשוט מאוד‪ ,‬הוא אינו רואה כל צורך בה למצבו הפרטי‪,‬‬ ‫ולכן ברור ששאלת עמנו אינה עומדת אצלו על הפרק‪.‬‬ ‫המצב שנוצר בעיראק לפני כמה חודשים וכל הפרעות‬ ‫ביהודים )פרעות רשיד עאלי אלכיליאני ביוני ‪ (1941‬אינו‬ ‫משמש דוגמא או איזה דחיפה לפקיחת עיני היהדות כאן‪...‬‬ ‫לעת עתה ברור דבר אחד‪ ,‬שדה פעולה רחב מונח לפנינו‪...‬‬ ‫היה טוב ורצוי להגדיל את השפעתנו והסברתנו כאן‪ ,‬זה‬ ‫אומר להשתדל להכניס מורים לבית‪-‬ספר "אליאנס"‬ ‫שמתחנכים בו כיום כ‪ 1,000 - 1,200 -‬נער ונערה‪ .‬צריך‬ ‫להחדיר את השפה העברית בין הנוער וללמדו לפחות את‬ ‫ההיסטוריה של עמנו‪ .‬כל זה יכול להזין קצת את הקרקע‬ ‫בנפש הנוער להדרכה לקראת פעולה ועליה חלוצית‪40"...‬‬ ‫חודשים אחדים לאחר תיאור זה של הבעיות שהוא ניצב‬ ‫בפניהן‪ ,‬כבר היה באפשרותו לדווח על התקדמותו בפעילות‬ ‫התנועה‪" :‬מדי ערב נרשמים חברים חדשים לשיעורים‬ ‫ללימוד השפה ואין באפשרותי לקלוט אותם‪ ...‬בקרב חלק‬ ‫מהחברים מתחילה התסיסה לעלות ארצה‪ .‬התחלנו לארגן‬ ‫קבוצה ואעבוד אתה באופן מיוחד ונעבור על כמה נושאים‬ ‫הקשורים לעתידם בארץ‪ 41"...‬אולם חרף התיאור המעודד‬ ‫‪±±‬‬ ‫של חידוש פעילותה של תנועת "החלוץ"‪ ,‬האמת ניתנת‬ ‫להיאמר‪ ,‬שלא זאת היתה התמונה הכוללת לתיאור מצבו‬ ‫של מרבית הנוער היהודי בדמשק‪ .‬תנועת "החלוץ" ותנועת‬ ‫"המכבי"‪ ,‬שאף היא חידשה את פעילותה‪ ,‬הקיפו רק חלק‬ ‫קטן מקרב הנוער‪ 42.‬רובו חי ללא כל יד מכוונת‪ ,‬כשהוא‬ ‫טרוד בבעיות מלחמת הקיום היום‪-‬יומית‪ .‬ישראל אילנאה‬ ‫שליח הסוכנות‪ ,‬אשר פעל בסוריה בשנים ‪,1942 - 43‬‬ ‫שלח תזכירים עגומים על מצב הנוער בדמשק‪43 .‬‬ ‫לגורמים הנוגעים בארץ היה ברור‪ ,‬שללא תוספת שליחים‪,‬‬ ‫לא ניתן יהיה להגדיל את שורות התנועה ולהרחיב את‬ ‫הפעילות הציונית‪ .‬המפנה בא במחצית השנייה של שנת‬ ‫‪ 1943‬ובחודשים הראשונים של שנת ‪ ,1944‬עת החלו‬ ‫להגיע לקהילות בסוריה ובלבנון מספר שליחים מהארץ‪,‬‬ ‫במסגרת המאמץ החינוכי המרוכז שעשה היישוב‪ ,‬כדי‬ ‫להרחיב ולהעמיק את הפעילות הציוני‪44‬‬ ‫באביב שנת ‪ 1944‬הגיעו מנשה בביוף‪ 45‬ורבקה קוזבינר‪46‬‬ ‫לדמשק‪ ,‬לפעול יחד עם אליהו כהן במטרה להרחיב את‬ ‫מסגרת התנועה‪ ,‬שתקיף את מרבית הנוער הדמשקאי‬ ‫שכ‪ 1,300-‬מבניו למדו בבית‪-‬הספר "אליאנס"‪.‬‬ ‫הנהלת בית הספר "אליאנס"‪ ,‬בו לימדו השניים עברית‪,‬‬ ‫התנגדה לפעילותה של תנועת "החלוץ" ולרעיונות שלמענם‬ ‫היא חינכה‪ .‬על מנת‬ ‫לעקוף קושי זה‪ ,‬הציעו‬ ‫השניים להנהלה להקים‬ ‫תנועת צופים‪ .‬הצעתם התקבלה‪ ,‬ובמסווה של פעילות‬ ‫צופית הוחדרו רעיונות "החלוץ"‪.‬‬ ‫גולות הכותרת של פעילותם הציונית בקרב הנוער היו‪:‬‬ ‫קיום חגיגות "חג הביכורים"‪ 47‬בחצר בית הספר "אליאנס"‬ ‫בשנת ‪ ;1944‬הסמינר ל‪ 40-‬מדריכים מקומיים‪ ,‬שנערך‬ ‫בקיץ של אותה שנה בכפר הדרוזי אירנה‪ ,‬שבמורדות‬ ‫החרמון‪ 48‬ושליחת עשרות חניכים למחנות הכשרה בארץ‪,49‬‬ ‫תוך כוונה שבתום לימודיהם כאן הם ישובו לדמשק‬ ‫ויעסקו בהדרכה‪.‬‬ ‫עזיבתה של רבקה כשדן )קוזבינר( לביירות מסמלת את‬ ‫סיום הפעילות הציונית בתנועת "החלוץ" בדמשק‪ .‬היא‬ ‫כותבת "באוגוסט ‪ 1945‬התחלנו להיות מבוקשים מאוד‬ ‫על ידי המשטרה המקומית בדמשק‪ .‬וגם לבולשת הבריטית‬ ‫נודע על פעילותינו‪ ...‬בסופו של דבר שלאחר שרוב ילדי‬ ‫דמשק וחלק גדול מילדי חלב הועברו לארץ‪ ...‬התברר‬ ‫שלא נוכל להמשיך יותר בפעולה בדמשק"‪.‬‬ ‫לפעילותה של תנועת "החלוץ" בדמשק במשך כל‬ ‫שש‪-‬עשרה שנות קיומה נודעה השפעה מרחיקה לכת‬ ‫על גורלה של הקהילה‪ ,‬שכן חרף המציאות בה היא פעלה‬ ‫ מחסור במדריכים מהארץ‪ ,‬מחסור באמצעים חומריים‪,‬‬‫התנכלות מצד השלטונות‪ ,‬ובמחצית הראשונה לפעילותה‬ ‫גם ניכור‪ ,‬חוסר אהדה והבנה מצד פרנסי הקהילה וחלק‬ ‫מהציבוריות היהודית ‪ -‬היא זכתה לראות בהגשמת הרעיון‬ ‫שלמענו היא חינכה‪ :‬חיסול מרבית גלות סוריה ועלייתה‬ ‫ארצה עוד לפני קום המדינה‪.‬‬ ‫‪˜˘Ó„†¨¢ÏÚÂÙ‰¢†˙¯‚ÒÓ·†Ë¯ÂÙÒ†˙ÂÏÈÚÙ†Ì‚†‰˙ÈÈ‰‬‬ ‫חבריקבוצת"הפועל"דמשקתר"צ)‪.(1930‬ניתנהלנוברשותוהאדיבהשלהחברזאכימכללתי)המסומן‬ ‫בעיגול(‪,‬כיוםהואיצחקשמר)כהן(אישחולון‪.‬‬ ‫נשמחלקבלכתבהמלאהומורחבת‪,‬עלפעילותמועדוןזהוהתחרויותשהואערךעםקבוצותספורטמקומיות‪,‬‬ ‫כמו‪":‬ברדה"דמשקואחרות‪.‬‬ ‫≤‪±‬‬ ‫נושאיםמרכזיים‬ ‫‪‰ÂÂ˘†‰Ù˙Â˘Â†˙ÈÂÈˆ†‰ˆÂÏÁ†˙È¯ÂÒ‰†‰¯Ú‰‬‬ ‫מאת‪ :‬רחל ג'נז'יה )וג'ים(‬ ‫השנה ‪ - 1930‬ברחוב היהודי פשטה השמועה שקבוצת‬ ‫חברים לקחו על עצמם ללמד את השפה העברית‪ .‬עצם‬ ‫הידיעה שלומדים עברית עוררה סקרנות ומשכה אליה‬ ‫עשרות מבני הנוער‪ .‬למבוגרים ברחוב היהודי היה מעשה‬ ‫זה לזרא‪ .‬אני כשלעצמי נמשכתי אחרי לימודים אלה‪,‬‬ ‫אולם הקושי בהליכה ללימודי השפה התבטא בזה‬ ‫שההורים התנגדו ובפרט כשהמדובר בזה שצריכים בשעת‬ ‫השיעור להמצא יחד עם בחורים‪ ,‬אבל באמתלות‬ ‫שונות ובסיפורי בדים כלפי ההורים הצלחנו‬ ‫להגיע ערב ערב לשיעורים אשר מטרתם‬ ‫היתה הקמת התנועה‪ .‬ובפרט שהקמת‬ ‫התנועה נעשתה בגלוי ולא במחתרת‪,‬‬ ‫והדברים התבטאו בנגישות ההורים‬ ‫ובמבט חשדני מצד הרחוב היהודי‬ ‫אשר לא הבין לרוחנו ולא תיאר לו‬ ‫שאנו קומץ קטן זה‪ ,‬עלולים להיות חיל‬ ‫החלוץ בראש מחנה דמשק‪ ,‬ואני זוכרת‬ ‫כיצד אני וחברותי היינו מתלבשות בלבוש‬ ‫הססגוני היפה והמרעיש‪ ,‬וכיצד בין יום זנחנו‬ ‫מעלינו אותם עדי עדיים והמרנו אותם בלבוש‬ ‫הפשוט והדל‪ ,‬וזו היתה החולצה הכחולה והחצאית הכחולה‪.‬‬ ‫היה זה בשבילנו מעין סמל לאחדות‪ ,‬לחינוך ולגיבוש גם‬ ‫יחד‪ .‬וזה קסם גם לבאים אחרינו‪ .‬בתחילת דרכנו היינו‬ ‫מתי מעט ובעיקר נערות בודדות בין עשרות רבות של‬ ‫חברים‪ ,‬אולם תופעה זו חיזקה אותנו להמשיך בדרכנו‬ ‫ונעשה חריש עמוק בין הנערות ברחוב היהודי עד שהחלו‬ ‫להתלכד סביבנו עוד ועוד‪ .‬והיה זה מבחן ראשון בחיי‬ ‫התנועה ובחיי הנערה היהודית בדמשק‪.‬‬ ‫כאשר הוחלט לצאת למחנה ל‪ 2 -‬ימים‪ ,‬התעוררו ספקות‬ ‫האם תצאנה הבנות ל‪ 2 -‬ימים מחוץ לבית‪ ,‬ומה יגידו‬ ‫ההורים ובפרט כשהלינה תהיה עם החברים‪ .‬ורק אז‬ ‫ניטשה מערכה של שכנוע עם ההורים שיתנו את הסכמתם‪,‬‬ ‫אולם כח הרצון והמעש הביא לידי כך שרק בודדות‬ ‫הצליחו במשימה‪ .‬המחנה כשהוא לעצמו היה חוויה חשובה‬ ‫*(מתוך"המעורר"במהליהדותהספרדיתולבניעדות‬ ‫המזרח‪,‬אדרתשט"ושהוקדשל‪25-‬שנהלתנועת‬ ‫"החלוץ"בסוריה‬ ‫וחינוכית מאד‪ ,‬וזה גיבש יותר את כולם לקראת הבאות‬ ‫ולקראת הסתערות על הרחוב היהודי‪.‬‬ ‫לאחר תקופה של התגבשות חינוכית ורעיונית הגיעו אלינו‬ ‫שני מדריכים‪ ,‬חבר וחברה מהארץ "מהקיבוץ המאוחד"‪.‬‬ ‫זה היה קרן אור וקריאה מהמחנה החלוצי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫זו היתה שליחות ממדרגה ראשונה לגולה הזקוקה לדעתי‪,‬‬ ‫היתה זו פעולה חינוכית בקרב החברים‪ ,‬עצם הרעיון‬ ‫להעלות אותם ארצה בדרכים לא דרכים‪.‬‬ ‫לשם כך החלו שיחות על התנועה‬ ‫הקיבוצית בארץ‪ ,‬על חיי חברה משותפים‬ ‫ועל הקומונה העברית‪ .‬לנו‪ ,‬הבנות היו‬ ‫שיחות אלה מלאות ענין והתלהבות‪.‬‬ ‫לכן נדרש מאתנו סודיות גמורה לבל‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬יוודע הדבר ברבים ולהורים‬ ‫בפרט‪ ,‬שזה עלול היה להביא לידי‬ ‫איסור יציאתנו מפתח הבית‪ .‬ואני נזכרת‬ ‫כאשר הגיעו ימי "המכביה" הראשונה‬ ‫בארץ‪ ,‬עת התכוננו לנסוע ל"מכביה" על מנת‬ ‫להשאר בארץ ואני הייתי אז בין אלה שהתכוננו‬ ‫למפעל זה‪ ,‬אולם ממש ברגע האחרון התחרטו הורים עת‬ ‫נודע להם שעלולות אנו להשאר בארץ ורק חברה אחת‬ ‫הצליחה לנסוע ארצה‪ .‬כמה קנאו אז בה‪ ,‬היינו רוצות‬ ‫להיות אתה יחד‪ ,‬אולם מקרה זה הגביר בנו את המרץ‬ ‫והרצון לפעול בקדחנות‪ ,‬לעלות ורק לעלות להעפיל‬ ‫ולהגשים‪ .‬והיום המקווה לא איחר לבוא‪ .‬אבל אחר הכל‬ ‫הלב לא היה שקט‪ .‬האם נעזוב את הבית? האם נעזוב‬ ‫את ההורים לנפשם? והאם נהיה עד כדי כך אכזרים?‬ ‫אולם ההחלטה נחושה והרצון היה עז לעלות ויהי מה‪.‬‬ ‫אנחנו נשמש דוגמא ומופת לבאות אחרינו‪.‬‬ ‫נקבע היום המקווה‪ ,‬מקום המפגש ושעת האפס‪ .‬היתה‬ ‫זו תקופה של נדודי שינה וקדחת של נסיעה‪ ,‬היה זה ליל‬ ‫בלהות‪ .‬הלילה הלך והתמשך ובכל הזדמנות שההורים‬ ‫לא שמו לב אלי לבשתי מספר שמלות בזו אחר זו ועוד‬ ‫ועוד‪ ,‬ועוד חצאית ועוד חפץ שימושי שהיה צורך בו ואלה‬ ‫היו כל מטלטלינו‪ ,‬כל מה שהיה עלינו‪ .‬הבוקר בא ואני‬ ‫כדרכי התלבשתי ויצאתי כאילו לעבודה‪ .‬השתדלתי לכבוש‬ ‫את התרגשותי ולא גיליתי סימני עצבנות מיוחדים‪ .‬וכך‬ ‫≥‪±‬‬ ‫במקום לעבודה הלכתי למקום המפגש‪ .‬שם חיכתה‬ ‫מכונית וגם החברה השניה )ערה נביהה מנאי מ‪.‬ש‪ (.‬וכך‬ ‫נסענו עד גבולות הארץ‪ ,‬עד הכפר הערבי "דר ממס"‬ ‫ושם החלפנו את בגדינו בבגדי חלוצות‪ ,‬לבל יכירנו איש‬ ‫וכך המשכנו ברגל עד כפר גלעדי‪ .‬זו היתה שמחה‬ ‫שמלאה את הלב למדרך כף רגלנו על אדמת המולדת‪,‬‬ ‫על היציאה מחיי גולה לחיי חופש ודרור‪ .‬ועל הכל על כי‬ ‫זכינו אני וחברתי להיות בין פורצי נתיבות ולשמש נקודת‬ ‫מוקד לבאות ולבאים אחרינו‪.‬‬ ‫ זה כשלעצמו היה מבצע מאין כמוהו בחיי הגולה‪ ,‬בארצות‬ ‫המזרח‪ ,‬אשר השאננות ונזיד העדשים הם‪-‬הם לחם חוקם‬ ‫ואשר מקל הנדודים להם לזרא‪.‬‬ ‫ולמרות שהגענו למחוז חפצנו היינו חרדות לשלום הבית‪.‬‬ ‫מה תהיה תגובתם ומה עלול להתרחש עם היוודע להם‬ ‫דבר בריחתנו‪ .‬ואמנם את אשר יגורנו בא‪ .‬חברי המרכז‬ ‫בדמשק הושמו בבית‪-‬הסוהר‪ ,‬כאחראים למעשה בריחתנו‪.‬‬ ‫הרחוב היהודי הפך למרקחה‪ ,‬מעשה עליתנו ארצה היכה‬ ‫גלים וזה המריץ רבים אשר הלכו בעקבותינו ואנו כאן‬ ‫בארץ תרגמנו את פרי חינוכנו לשפת המעשה‪ ,‬נקלטנו‬ ‫בקבוץ ונהנינו מחמה של הארץ ומהרומן החלוצי שהיה אז‪,‬‬ ‫עת מצלצלת באזני עתה מנגינת השיר "אל יבנה הגליל‪,‬‬ ‫מי יבנה הגליל‪ ,‬וההד עונה‪ :‬אנחנו נבנה הגליל‪ ,‬אנחנו בני‬ ‫הנוער שזכינו לכך‪ .‬ואותם בני הנוער שיבואו אחרינו‪.‬‬ ‫ ביום בהיר אחד נודע לנו שההורים מחפשים אותנו‪ .‬הם‬ ‫הגיעו ארצה ועושים מאמצים למצוא אותנו‪ .‬וכאן היתה‬ ‫תופעה מוזרה המקרה הפך לרודפים ונרדפים‪ .‬הורים‬ ‫חיפשו ואותנו הבריחו ממחבוא אחד למשנהו עד שהוחלט‬ ‫להפגישנו עם ההורים‪ ,‬אולם לא ציפינו לתופעה לבבית‬ ‫ואבהית כאחד‪ .‬וכך היה‪ .‬ההורים השלימו עם התופעה‬ ‫המוזרה להם והשלימו עם העובדה‪ ,‬יחד עם זאת החליטו‬ ‫להשתקע בארץ‪.‬‬ ‫החברה מעדות המזרח בארץ לא הכזיבה את שיתופה‬ ‫בבנין הארץ ובבנין חברת העובדים‪ .‬שותפה היתה לברית‬ ‫חלוצית בתוך מעמד הפועלים ואף לא נפקד מקומה‬ ‫בשטח ההגנה והעפלה גם יחד‪ .‬היא שיתפה את עצמה‬ ‫בכל מבצע חלוצי למן חומה ומכגדל ועד הקמת הפלמ"ח‪.‬‬ ‫גאה אני על כך שכברת דרך זו עשיתי תוך הכרה ומסירות‬ ‫למען הקמת מדינתנו הצעירה‪ ,‬וגאה אני על כך שאנו‬ ‫היינו ראש גשר להמונים שהלכו אחרינו‪ .‬אנחנו היינו‬ ‫כובשי החומה ומנפציה למרות הרדיפות שהיו לנו מתוך‬ ‫השכבות האמידות שהיו בדמשק‪ ,‬ולאחרונה גאה אני‬ ‫שהדור שלנו זכה להגשמה מלאה של עם במולדתו ובבניו‬ ‫שהלכו והולכים באותם נירים אשר אנו בעצם ידינו חרשנו‬ ‫אותם‪ .‬אולם עם העליה ההמונית ובעיקר מארצות המזרח‪.‬‬ ‫*(ראה"עלייתהבנותהראשונותלארץ‪-‬ישראל""מכאן‬ ‫ומשאם"גליוןמס'‪,2‬עמודים‪.34,35‬‬ ‫‪±¥‬‬ ‫רחל ג'ניז'יה )וג'ים(‪ -‬ברשותה האדיבה של עודדה יערי‪.‬‬ ‫נושאיםמרכזיים‬ ‫‪ÌÈÁ‡†˙Ïˆ‰†ÔÚÓÏ‬‬ ‫‪®™ÂÏÈÁ†¯È‡ÈÂ†Ô‰Î†Â‰ÈÏ‡†Ï˘†Ì¯ÂÙÈÒ†ÈÙ≠ÏÚ‬‬ ‫פעילותםשלחבריתנועת"החלוץ"בדמשקלאהצטמצמהרקבארגוןעלייתבניהלארץ‪.‬לימים‬ ‫התרחבהפעילותזובהגשתעזרהליהודיםמארצותאחרות‪,‬שרצואףהםלעלותלארץ‪-‬ישראל‪.‬אליהו‬ ‫כהן‪,‬שהיהאחדמפעיליהתנועהבדמשק‪,‬מספרעלאחתמפרשיותהעליההעלומות‪,‬שהואויאיר‬ ‫חילוהיומעורביםבה‪.‬‬ ‫וכך סיפר‪ :‬זכורני‪ ,‬בערבו של יום אחד נכנס למועדון התנועה‬ ‫עלם גבה‪-‬קומה‪ ,‬שלא הכרתיו‪ .‬לאחר שהחלפנו מלים‬ ‫מספר הבנתי‪ ,‬שהנו מארץ‪-‬ישראל מקיבוץ תל‪-‬עמל‪ .‬שמחתי‬ ‫לפגוש בצעיר‪ ,‬כי תמיד עורר בי המפגש עם אנשים מהארץ‬ ‫התרגשות גדולה‪ .‬חשתי במבטיו הסוקרים והבוחנים של‬ ‫האורח‪ .‬לאחר שיחה קצרה עימי הבין הלז‪ ,‬שאני אחד‬ ‫ממדריכי התנועה ופתח מיד בסיפורו‪" :‬ליד‬ ‫קמישלי נתפסו עשרה יהודים שניסו להבריח‬ ‫את הגבול מעירק ולעלות לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫ניתן להצילם!!" ‪ -‬אמר ולא הוסיף‪.‬‬ ‫יחד עם חברי יאיר חילו‪ ,‬שאף הוא היה פעיל בתנועה‪,‬‬ ‫עלינו לרכבת בדרכנו לקמישלי ותפסנו לנו‬ ‫מקום בפינת הקרון‪ .‬ניסיתי לתת תנומה‬ ‫לעיני‪ ,‬אך טלטולי הרכבת הפריעוני‪.‬‬ ‫הדקות עברו בעצלתיים‪ .‬אשה כפריה‬ ‫ישבה עם שלושת ילדיה בעברו השני‬ ‫של הספסל ופטפטה בקול‪ ,‬כשבכיו‬ ‫של האחד וצחקוקו של האחר מוסיפים‬ ‫להרמונית הצלילים של הרכבת הנוסעת‪.‬‬ ‫‬ ‫‪Ú·¯‡†ÌÂÏ˘·†¯Â·ÚÏ‬‬ ‫·„‪Ú·¯‡†Ï˘†˙Â˜È‬‬ ‫‪ÌÂÏ˘·†˙‡ˆÏÂ†˙Â¯Ë˘Ó‬‬ ‫גדולה‪ ,‬שסניפים לה בדמשק וקמישלי תשמש כיסוי‬ ‫מתאים לשהותי באיזור‪ .‬מיהרתי למשרדי החברה והצעתי‬ ‫את מועמדותי‪ ,‬ולאחר שקיבלתי את הטופס המתאים‬ ‫מילאתי את הפרטים באדישות מעושה‪.‬‬ ‫ידעתי‪ ,‬שעלי למהר ולפעול‪ .‬קמישלי קרובה‬ ‫היתה הן לגבול התורכי והן לגבול העירקי‪ ,‬ולכן‬ ‫הקפידו השלטונות בבדיקת תעודות ושאלו למעשיו של‬ ‫כל עובר ושב באזור‪ .‬ואני ‪ -‬מעולם לא ביקרתי בה ולא‬ ‫הכרתי בה איש‪ .‬כל אלה לא מנעו מבעדי להסתכן ולהגיש‬ ‫עזרה ליהודים במצוקה‪ .‬ידעתי‪,‬שעלילתכנןכלפרט‬ ‫וכלתג‪,‬כיחקירתהבולשתקפדניתומדודקתהיא‬ ‫באזור‪.‬ואיןזוסתםבולשת‪,‬אלאכפולהומכופלת‪-‬‬ ‫האחת סורית‪ ,‬השניה צרפתית‪ ,‬השלישית תורכית‬ ‫והרביעיתאנגלית‪ ,‬ואבוי לי אם יתנו עיניהם בדרכוני‬ ‫ויוודע להם‪ ,‬חלילה‪ ,‬ששהיתי תקופת מה בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫עלה רעיון במוחי‪ ,‬שעבודה בחברת תבואה צרפתית‬ ‫*(מתוךהספר"יהדותסוריה"עלייתילדיםחלקב'‬ ‫בהוצאתביה"סוייצמןרחובות‪,‬תשמ"בעמ'‪125-132‬‬ ‫הוצאתי כריך מן התיק שבידי ונגסתי בו‪,‬‬ ‫כשלפתע נכנסו לקרון אנשי המשמר התורכי‪ .‬הם שאלו‬ ‫לתעודותי‪ .‬הגשתי להם את טופס התעסוקה אשר בידי‪,‬‬ ‫כשעל פני נסוכה הבעת תמיהה ובלבי פנימה חרדה גדולה‪.‬‬ ‫אנשי המשמר הפכו את הטופס מלפנים ומאחור‪ .‬אינני‬ ‫יודע אם ירדו לפרטי פרטיו והבינוהו לכל דקדוקיו‪ ,‬אך‬ ‫שמה של החברה הצרפתית‪ ,‬אשר התנוסס בראש הטופס‪,‬‬ ‫די היה בו כדי להסיר את חדשותיהם ולשחררני‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫טופס זה הצילני מתפיסה )מעצר(‪ .‬ביאיר חברי‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬שהיה בעל חנות למזכרות בדמשק‪ ,‬והתלווה אלי‬ ‫כסוחר נוסע‪ ,‬ערכו חיפוש מדוקדק מכף רגל ועד ראש‪...‬‬ ‫הגענו לקמישלי‪ .‬בסמטאותיה הצרות על המדרכות שכבו‬ ‫אנשים כשהם רועדים‪ .‬ידעתי‪ ,‬כי חולי קדחת הם‪ .‬סימניה‬ ‫של מחלה זו היו ידועים לי היטב‪ ,‬ועוררו בי זכרונות נוגים‬ ‫של נופים אחרים‪ ,‬אהובים ‪ -‬נופיה של ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬שבניה‬ ‫‪±µ‬‬ ‫עובדים את אדמתה והקדחת מכה בהם‪ .‬עמדה בפנינו‬ ‫הבעיה כיצד לאתר את היהודים שבמקום ואת השליח‬ ‫הישראלי‪ ,‬בן ירושלים ואיש "הפלמ"ח" יצחק שוויקי‪,‬‬ ‫ששהה שם בתפקיד תחת מסוה של מורה‪.‬‬ ‫שאלנו עובר אורח שנקרה בדרכינו על מקום לינה או‬ ‫פונדק וזה הובילנו לבית מלון ששמו "ניו‪-‬יורק"‪ .‬ציפיות‬ ‫מתוקות למיטה חמה ולכוס קהוה מהביל היו לנו בשומענו‬ ‫שם זה‪ .‬אולם משהגענו לספק בית ספק חורבה‪ ,‬נמוגו‬ ‫ והתפוגגו כל אותם חלומות‪ .‬עם זאת שמחנו‪ ,‬כי הגענו‬ ‫לקמישלי ועתה נוכל לפעול מקרוב למען הצלת היהודים‬ ‫שנאסרו‪.‬‬ ‫‬ ‫‪˜ÁÂ„†ÔÓÊ‰Â†‰·Â¯Ó†‰Î‡ÏÓ‰‬‬ ‫עם בוקר העירונו קרני השמש שחדרו מבעד לחלון‬ ‫הסדוק‪ .‬מיהרנו לקום‪ .‬ידענו שרבה המלאכה לפנינו‪.‬‬ ‫חששנו לשאול ולחקור יתר על המידה למקום מגוריהם‬ ‫של היהודים‪ .‬הפנו אותנו לאיזה שוק קטן‪ .‬שרכנו דרכנו‬ ‫בסימטאות‪ ,‬כשאנו מחפשים סימן היכר כלשהו‪,‬‬ ‫שיהיה בו כדי לעזור לנו למצוא מבוקשנו‪.‬‬ ‫בעודנו סוקרים את הבתים הדלים נמוכי‬ ‫הקומה צדה עיננו בפתח השוק מגן דוד‬ ‫ואותיות עבריות מתחתיו ‪" -‬בענ"ו"‪.‬‬ ‫מיד הבנתי משמעותן של אותיות אלו‬ ‫והגיתין בקול‪" :‬בעזרת השם נעשה‬ ‫ונצליח"‪.‬‬ ‫‬ ‫‪Ï‡¯˘È†˙·‰‡†˙Ú‚Ó†ÔÎÈ‰†„Ú‬‬ ‫נכנסנו ללא היסוס‪ .‬ידענו שבקרב אחינו בני‪-‬ישראל‬ ‫אנו‪ .‬איש בעל סבר פנים טובות שאל למבוקשנו‪ .‬לאחר‬ ‫הסבר קצר הפנה אותנו לעבר בית‪-‬הכנסת‪ .‬באחד הכוכים‪,‬‬ ‫בחדר דמוי מערה שחלקו מתחת לאדמה‪ ,‬לאור נרות‬ ‫ישב צעיר וסביבו דרדקים )ילדים צעירים( ולימד עברית‪.‬‬ ‫המומים ונדהמים עמדנו לנוכח אותה תמונה ‪ -‬בחללו‬ ‫של כוך מערה כזה נשמעים צלילים בעברית‪.‬‬ ‫חדרי ליבי התמלאו שמחה וגאווה‪ :‬עד היכן מגעת אהבת‬ ‫ישראל?! ‪ -‬יושב לו שליח פלמחניק מירושלים ומלמד‬ ‫עברית במקום שכוח אל זה‪.‬‬ ‫‬ ‫˘‪≠†¢È„ÂÒ‰†˜˘¢·†„ÈÈËˆ‰Ï†ÂÁÎ‬‬ ‫‪˘È˘˜·‰‬‬ ‫משהבחין בנו‪ ,‬רמזנו לו לצאת החוצה‪ .‬הצגנו את עצמנו‬ ‫בפניו ומיד ביקשנו לדעת פרטים נוספים על קבוצת‬ ‫היהודים העירקים שנתפסה‪" .‬הקבוצה נתפסה בכפר‬ ‫סמוך לגבול‪ ,‬לא הרחק מקמישלי" ‪ -‬אמר ‪" -‬ניתן להצילם‪,‬‬ ‫אך צריך סכום נכבד של כסף"‪ .‬הבנו‪ ,‬כי שגינו שלא‬ ‫לקחנו עמנו כסף‪ ,‬כי הרי הבקשיש והשוחד עזרו לנו לא‬ ‫∂‪±‬‬ ‫ אחת להשיג את מטרותינו בעתות צרה‪ :‬לקבל תעודה‪,‬‬ ‫לשחרר אסירים מבית‪-‬כלא‪ ,‬להבריח גבולות וכדומה‪.‬‬ ‫ידענו‪ ,‬שעלינו למהר ולפעול‪.‬‬ ‫יצחק יצא בכוון הגבול לבדוק ולמצוא דרך כיצד לשחרר‬ ‫את קבוצת היהודים‪ ,‬ואלו יאיר ואני חיפשנו מוצא להשגת‬ ‫כסף‪ .‬החלטנו לגשת אל ראש הקהילה‪ ,‬ששמענו שהוא‬ ‫יהודי טוב‪ ,‬ולבקש את עזרתו‪" .‬אינך מכיר אותי" ‪ -‬פניתי‬ ‫לראש הקהילה ‪" -‬באתי בקשר להצלת נפשות‪ ...‬אני זקוק‬ ‫לחמש מאות לירות‪ .‬אני צריך אותם מיד ובמזומנים‪ .‬אתן‬ ‫לך פתק ותוכל לקבלם מחר בדמשק בכל בנק שתרצה"‪.‬‬ ‫ראש הקהילה לא היסס‪ ,‬הוציא חמש מאות לירות‪ ,‬סכום‬ ‫שהיה עתק באותם ימים‪ ,‬ומסרו לנו בו במקום‪.‬‬ ‫הוא נתן בנו את אמונו וסמך על דברתנו‪ ,‬כי הכסף יוחזר‪,‬‬ ‫וכי המטרה שלשמה אנו מבקשים סכום זה‪ ,‬אכן מטרה‬ ‫נעלה וראויה היא‪ .‬היה זה ביטוי נוסף לאהבת ישראל‬ ‫במקום נידח זה‪.‬‬ ‫בינתיים חזר יצחק לקמישלי ובידו מידע מפורט‬ ‫יותר בדבר אפשרות שחרורה של קבוצת‬ ‫היהודים מעירק‪ .‬ידענו‪ ,‬שלא נוכל‬ ‫להסתפק בהוצאת הקבוצה מן המאסר‪,‬‬ ‫אלא יש לשדל את מקבלי השוחד‬ ‫שיעבירום את הגבול‪ ,‬את נהר הפרת‪,‬‬ ‫תמורת אותו סכום כסף‪ ,‬כי אחרת‬ ‫נעמוד בפני בעיה מחודשת‪.‬‬ ‫יצחק יצא לחדש את קשריו עם המבריחים‬ ‫ולהבטיח שתמורת אותו סכום כסף ידאגו לכך‬ ‫שקבוצת היהודים תעבור את הגבול‪ .‬ואלו יאיר‪ ,‬נסע‪,‬‬ ‫אותה עת לדמשק על‪-‬מנת לדאוג למקום מסתור בהגיע‬ ‫בני הקבוצה לשם ועל‪-‬מנת לפעול להעברתם הבטוחה‬ ‫משם לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫שהיתי בקמישלי ימים מספר‪ .‬חיכיתי לשובו של יצחק‪,‬‬ ‫כדי לדעת אם הכל בסדר‪ .‬בינתיים התענינתי בחיי הקהילה‬ ‫היהודית וביליתי עמם את השבת‪ .‬ביקרתי בבית‪-‬הכנסת‬ ‫והוזמנתי לעלות לתורה‪ .‬עם תום התפילה ניגש אלי אחד‬ ‫הסוחרים והזמינני להתלוות אליו ולהתארח בביתו‪ .‬בהכנסי‬ ‫לבית נדהמתי למראה עיני‪ :‬מרצפות לא היו בבית‪ ,‬כתחליף‬ ‫שימש משטח של חול‪ .‬תמהתי ‪ -‬הן מצבו הכספי של‬ ‫האיש מאפשר לו לחיות אחרת‪ ...‬בסעודת השבת ישבו‬ ‫ליד השולחן הגברים בלבד ואכלו כולם מקערה אחת‪.‬‬ ‫הנשים לא ישבו עמנו‪ ,‬רק הגישו אותה עת‪ .‬את ארוחתן‬ ‫אכלו בפינת החדר לאחר שסיימנו אנו‪.‬‬ ‫עם צאת השבת הלכתי לבית הקפה שם ישבו פקידי‬ ‫חברת התבואה הצרפתית לא רציתי לעורר חשד‪ .‬חשוב‬ ‫היה לי‪ ,‬שיראוני מסתובב בחברתם של פקידי החברה‬ ‫שעבדו במקום‪.‬‬ ‫אך בזה לא תמה פרשת מסעי לקמישלי‪ .‬בעוד קבוצת‬ ‫היהודים מעירק עושה דרכה למקום מבטחים‪ ,‬עמדה‬ ‫בפני שאלת הדרך חזרה‪ .‬כמקובל אצלנו בנסיעות איננו‬ ‫חוזרים באותה דרך בה הגענו למקום‪ .‬בחרתי לחצות את‬ ‫הפרת ולשוב דרך המדבר הסורי‪ .‬עליתי על אוטו משא‬ ‫של ארמני‪ ,‬שהוביל חיטה ונסע באותו כיוון‪.‬‬ ‫‬ ‫˘‪ÆÆÆÈÏÈ˘Î‰†ËÚÓÎÂ†È¯È‚Ò‰†È„Â‰È‰†ÈÓ‬‬ ‫בהגיענו לנקודת הביקורת שליד הפרת עצרה אותנו‬ ‫המשטרה לחקירה שגרתית‪ .‬כששאל הקצין לפשר מעשי‬ ‫באזור‪ ,‬סיפרתי כמובן שאני פקיד בחברת התבואה‬ ‫הצרפתית‪ ,‬אך מאחר שיש קדחת באזור ואני קדחתי כבר‬ ‫פעם‪ ,‬פקד הרופא שאחזור לדמשק‪ .‬השיחה עשתה את‬ ‫הרושם הדרוש‪ .‬אולם מהשציץ בתעודת הזהות שלי ונוכח‬ ‫ששמי אליהו‪ ,‬חלה תפנית בחקירתי‪ ,‬שקודם לכן היתה‬ ‫ענינית ושוטפת‪ ,‬והוא דרש מהג'נדרם )השוטר( שעמד‬ ‫לידו‪ ,‬שיערוך חיפוש מדוקדק וקפדני בחפצי ובי‪.‬‬ ‫נזכרתי‪ ,‬שבאחד מכיסי מצוי פתק העלול‬ ‫לסבכני ולהסגירני‪ .‬ובעוד הקצין בודק את‬ ‫חפצי ואת תעודותי‪ ,‬מיהרתי להכניס‬ ‫את היד לכיסי ולהוציא את הפתק‪.‬‬ ‫מוללתי אותו בין אצבעותי והרימותי‬ ‫ידי לבדיקה‪ ,‬על מנת להסיח את דעתו‬ ‫של הקצין מאצבעותי המסתירות את‬ ‫הפתק‪ .‬פי החל שופע טענות וטרוניות‪:‬‬ ‫למה ומדוע זוכה אני לטיפול כה מביש‪,‬‬ ‫הרי פקיד אני בחברת התבואה הצרפתית?!‬ ‫הפרשה בפרוטרוט‪ .‬עדיין ישנם דברים שהשתיקה יפה‬ ‫להם‪ .‬עברו ימים‪ ,‬דרוך וחרד ומחכה לסימן הייתי‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫באחד הלילות‪ ,‬נשמעו דפיקות עמומות בשער ביתנו‪.‬‬ ‫התעוררתי בבהלה ובמהירות רצתי לעבר הכניסה‪ ,‬כי‬ ‫חששתי שמא יתעוררו בני משפחתי והשכנים‪ .‬ירדתי‬ ‫במדרגות המובילות לחצר ובזהירות רבה פתחתי את‬ ‫השער‪ .‬לנגד עיני התגלתה תמונה מוזרה ‪ -‬קבוצת אנשים‪,‬‬ ‫שבגדיהם הלבנים בוהקים בחשכת הליל‪ ,‬עומדת דוממת‬ ‫ולידם חמורים עמוסים קני‪-‬סוף‪.‬‬ ‫ "שלום עליך!" ‪ -‬הפטיר אחד מהם‪.‬‬‫מיד הבינותי מי הם הבאים‪ .‬שמחת אין קץ הציפה את‬ ‫לבי‪ ,‬אך ידעתי שהזמן דוחק והמלאכה מרובה‪ .‬בשקט‬ ‫הורדתי אותם אחד אחד למרתף ביתנו‪ ,‬כי חלילה לי‪ ,‬אם‬ ‫יוודע דבר בואם אפילו בשכונה‪ .‬נזהרנו לא להשמיע קול‬ ‫ורחש‪ .‬אסור היה לנו להעיר את בני ביתי או את השכנים‪,‬‬ ‫כי הרי הצלחת מבצע ההצלה תלויה בסודיותו המוחלטת‪.‬‬ ‫לרגע התבוננתי בקבוצת היהודים המסתתרת במרתף‬ ‫הבית‪ :‬פניהם מאובקים מן הדרך‪ ,‬עייפות ניכרת‬ ‫בכולם‪ ,‬אך בעיניהם שמחה של ממש‪,‬‬ ‫אושר‪ ,‬כי ידעו ששלב נוסף מאחוריהם‬ ‫והנה‪ ,‬הנה מטרתם עומדת להגשם‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬החליפו בגדיהם והמשיכו‬ ‫בדרכם מדמשק לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כשהמה‬ ‫מצטרפים לקבוצת ילדים‪ ,‬שאף היא‬ ‫עלתה לארץ‪ .‬בדרך לא דרך עשתה‬ ‫שיירה זו דרכה לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫ אין לך זכות לערוך אצלי חיפוש ‪ -‬טענתי בתוקף ‪-‬‬‫הן פקיד אני כמוך ואוכל לתבוע אותך לדין‪.‬‬ ‫הקצין נרתע קצת‪ ,‬הרגיש אי נוחות והחל להתנצל‪ .‬הוא‬ ‫הזמינני למכוניתו‪ ,‬העבירני את הפרת ועל ספל קפה‬ ‫בצידו השני של הנהר החל לתנות צרותיו כי רבים היהודים‬ ‫הבורחים מתחת ידיו ומבריחים את הגבול‪ .‬וכשהוא נתקבל‬ ‫בשם יהודי הוא מחפש‪ ...‬לחצנו ידיים והוא ברכני לשלום‪.‬‬ ‫הרגשתי הקלה‪ .‬ידעתי שעברתי מכשול נוסף‪ ,‬ואחרון‪.‬‬ ‫הגעתי לדמשק ובזה תם חלקי בפרשיה עלומה זו‪.‬‬ ‫‬ ‫‪¯·„†ÛÂÒ‬‬ ‫אותה עת כבר הספיק יאיר חילו‪ ,‬שנסע בדחיפות מקמישלי‬ ‫לדמשק להכשיר את הקרקע לעלייתה הממשית של‬ ‫קבוצת היהודים העירקיים לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫בציפיה חיכיתי לבואה של הקבוצה ‪ -‬סיפר יאיר על‬ ‫המשך פעולת ההצלה ‪ -‬לא ידעתי מתי ולהיכן יגיעו‪ ,‬כי‬ ‫שחרורם מהמעצר והעברתם מקמישלי לדמשק נעשו‬ ‫בחשאי ובהסתר ואף היום לא ניתן לספר את פרטי‬ ‫פורים בדמשק ‪ ,1932 -‬בחצר בית הספר העברי‬ ‫∑‪±‬‬ ‫אישיםודמויותשאורחחייהםופועלם–‬ ‫הםחלקממורשתנו‬ ‫‪±π±≥†≠†≤∞∞µ†®ÌÈ‰¯·‡†Â·‡†˜ßÊ©†Ï¢Ê†„ÚÒ†·˜ÚÈ‬‬ ‫‪·È·‡≠Ï˙·†ıÂÏÁ†˜˘Ó„·†ıÂÏÁ‬‬ ‫סיפוריושליעקבסעד‪,‬אישתל‪-‬אביב‪,‬ילידדמשק‪,‬הםסיפוריםשלחלוץנועזרבפעלים‪,‬ומעשים‬ ‫עלנעוריובדמשק‪,‬בחרותובארץ‪-‬ישראלובגרותובישראל‪.‬הסיפוריםמתאריםארועיםמפעילותו‬ ‫כחלוץ‪,‬מסתערב‪,‬פעילהגנהועליהבדמשק‪.‬ופעילקליטה‪,‬חינוך‪,‬סעדורווחהאישיתוחברתית‪,‬בישראל‪.‬‬ ‫מאת‪ :‬ד"ר אברהם סעד וציטוטים מפי יעקב סעד*( ‪ -‬חלק ראשון**(‬ ‫‬ ‫¯˜‪˜˘Ó„·†˙Â¯Á·Â†˙Â„ÏÈ†≠†Ú‬‬ ‫יעקב סעד נולד בשנת ‪ 1913‬לאברהם ורחל סעד ברובע‬ ‫היהודי בדמשק‪ .‬בן זקונים למשפחה ‪ -‬דתית מסורתית‬ ‫מרובת ילדים )אחריו נולדה עוד אחות אחת(‪ .‬אחיו ואחיותיו‬ ‫הגדולים יותר עמלו בסיוע לאב המשפחה לפרנסת הבית‬ ‫שהייתה דלה‪.‬‬ ‫בגלל המצב הכלכלי והעוני במשפחה‪ ,‬לימודיו הפורמאליים‬ ‫של יעקב הסתכמו בשלוש שנים‪ ,‬שלאחריהן נאלץ‬ ‫להצטרף למעגל המפרנסים‪ .‬כמו כל משפחות הרובע‬ ‫היהודי היתה גם משפחתו‪ ,‬מסורתית ואחד ממרכזי הקשר‬ ‫עם חברים ושכנים היה כמובן בית הכנסת‪.‬‬ ‫הגרעין האירגוני שנתן מפנה לפעילויות השונות של צעירי‬ ‫דמשק היה "החלוץ" שבמסגרתו החלו להתגבש חיי‬ ‫חברה‪ ,‬קשר עם ארץ ישראל‪ ,‬פרקי ציונות ומאוחר יותר‬ ‫פעילות ביטחונית וארגון עליה ארצה‪ .‬יעקב היה ממייסדי‬ ‫"החלוץ" בדמשק ומפעיליו המרכזיים‪.‬‬ ‫*(עפ"יטקסטיםהמופיעיםכציטוטיםמפיושליעקבסעד‬ ‫עצמו‪,‬נלקחומחוברתשריכזוערךד"ראריהכהן‪,‬עלפעילותו‬ ‫שליעקבסעד‪,‬החוברתהינהאוסףשלשיחות‪,‬הקלטות‪,‬‬ ‫וכתוביםאחריםשסיפקיעקבסעדעצמו‪.‬החוברתבהוצאת‬ ‫המשפחהתשס"ה‪.‬‬ ‫**(מפאתקוצרהיריעהמלכלולכלסיפוריובגיליוןאחדשל‬ ‫כתבהעתשלנו‪-‬אנונפרסםאתהחלקהשניבגליוןהבא‪.‬‬ ‫∏‪±‬‬ ‫‬ ‫‪‰ÈÏÚÏ†˙ÂÎ‰‰Â†˜˘Ó„·†¢ıÂÏÁ‰¢·†˙ÂÏÈÚÙ‰‬‬ ‫מועדון "החלוץ" בדמשק שקק פעילות המשותפת לבנים‬ ‫ולבנות‪ ,‬שירה בעברית‪ ,‬ספורט מגוון שהיה כרוך בלבישת‬ ‫"בגדי התעמלות" קצרים וחושפניים ‪) -‬תארו לעצמכם‬ ‫בנות יהודיות צעירות לבושות בבגד התעמלות קצר‬ ‫מנסות כוחן על גבי המתח והמקבילים נוכח פניהם‬ ‫הלוהטות של הצעירים החברים במועדון‪ ,‬אז בדמשק של‬ ‫ראשית המאה ה‪.(!20-‬‬ ‫ז'ק סעד הצעיר‪ ,‬בדמשק‬ ‫המחסור של באי המועדון הביא לכך שתנועת החלוץ‬ ‫אספה כסף ממספר חברים‪ ,‬קנו בד פשוט ותפרו חליפות‬ ‫ספורט לחברים‪ ,‬מבלי להיכנס לחובות‪ .‬בנוסף‪ ,‬בכדי לחזק‬ ‫את התנועה‪ ,‬התחלנו בשעורי ערב לעברית כי היו הרבה‬ ‫נערים שלא בקרו בבית ספר מחוסר אמצעים של ההורים‬ ‫לשכר לימוד‪.‬‬ ‫"יום אחד הופיע אצלנו בדמשק יהודי מארץ‪-‬ישראל‬ ‫ששמו היה יהודה קופילביץ‪ .‬לימים שינה שמו לאלמוג‪.‬‬ ‫קופילביץ היה ממייסדי "החלוץ" ברוסיה מחבורתו של‬ ‫יוסף טרומפלדור‪.‬‬ ‫ישבנו עמו קבוצה של ‪ 14‬חברים ב"מכבי"‪ ,‬תוך כדי‬ ‫שיחתנו הוא אמר לנו‪" :‬אתם יודעים שאתם יכולים להציל‬ ‫את ארץ‪-‬ישראל כולה‪ .‬אתם הרי סורים ואתם היחידים‬ ‫שיכולים לגאול את האדמות שרכש הברון רוטשילד‬ ‫ברמת הגולן"‪.‬‬ ‫מאוד התלהבנו‪ .‬הוא התחיל לשיר לנו‪" :‬מולדתי ארץ כנען‪...‬‬ ‫ותקוותי אדמת חורן‪ - "...‬המילים האלה "נכנסו לנו לעצמות"‪.‬‬ ‫החלטנו שאנחנו‪ ,‬ארבעה‪-‬עשר בחורים‪ ,‬נצא ליישב את‬ ‫אדמות החורן‪ .‬בכל "מכבי" אז היו כ‪ 50 -‬איש‪ .‬שמרנו זאת‬ ‫בסוד כי לא רצינו שיקראו לנו "חוראנים" מפני שבעיני‬ ‫הדמשקאים הייתה זו בושה להיות חוראני‪ .‬הוא נחשב לאדם‬ ‫פשוט שעובד בעבודות הכי "שחורות"‪ ,‬ישן ברחוב ואוכל‬ ‫לחם וזיתים‪ .‬אם יש לו עבודה הוא עובד ואם לא יושב‬ ‫בשמש ומחכה‪ .‬מעמדו היה נחות מפאלח‪.‬‬ ‫ביום ו' בטבת תרפ"ט ישבנו החברים בביתו של אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫דיברנו בלחש כדי שבני הבית לא ישמעו‪ .‬נשבענו שם לשמור‬ ‫סוד ואמונים לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אחד החברים הוציא חבל מכיסו‬ ‫וכולנו אחזנו בו‪ .‬נשבענו לעלות לארץ‪ ,‬לעסוק בעבודה חקלאית‬ ‫ולפעול לייסודו של ישוב יהודי בחוראן‪ .‬גזרנו את החבל כדי‬ ‫‪È„ÚÏ‚†¯ÙÎ·†ÌÈÂ˘‡¯‰†ÌÈ„Úˆ‰Â†‰ÈÏÚ‰‬‬ ‫‬ ‫בעניין הבריאות עשינו ממש היסטוריה‪ :‬הועד החליט‬ ‫להקים קופת‪-‬חולים‪ .‬פנינו אל ד"ר וחיד וסיכמנו איתו על‬ ‫התחייבות חודשית קבועה לבטוח של כל החברים‪ .‬הנה‬ ‫כך‪ ,‬בראשית המאה העשרים‪ ,‬יסדנו קופת‪-‬חולים כשלד"ר‬ ‫וחיד שילמנו מחיר אחיד שהעברנו אליו מדי חודש בחודשו‪.‬‬ ‫לסמל ש"ככה יבתרו גופתו של מי שיפר‬ ‫שבועתו"‪.‬‬ ‫אני זוכר שבתחילת ‪ 1928‬אמר לנו קופילביץ'‬ ‫שהוא חוזר לארץ ומשם ישלח לנו מכתבים‪.‬‬ ‫קיבלנו ממנו מכתב ובו ביקש שנשלח שישה‬ ‫בחורים לקיבוץ כפר‪-‬גלעדי שהיה קרוב לגבול‬ ‫של סוריה ולבנון‪ .‬מכיוון שהרוב רצו להיות‬ ‫בין הראשונים החלטנו להטיל גורל‪ .‬התכנסנו‬ ‫בבית הקברות הנוצרי בא"תל ושם בין המצבות‬ ‫והצלבים הטלנו אל תוך כובע כעשרים פתקים‪,‬‬ ‫על שישה מהם נכתבה מילת הקסם ‪-‬‬ ‫"ארץ‪-‬ישראל"‪ .‬לשמחתי הייתי בין אלה שזכו‪.‬‬ ‫היו שם המנוח אברהם עבאס‪ ,‬יצחק יפה‪,‬‬ ‫שמעון חדיד‪ ,‬סלים מוואס ועוד בחור שחזר לדמשק והיגר‬ ‫לאמריקה‪ .‬לא היה ברור לנו מדוע קופילביץ ביקש שנגיע‬ ‫דווקא לכפר‪-‬גלעדי‪ .‬במכתבו הבא הוא הסביר לנו שאנחנו‬ ‫צריכים לקבל "הכשרה" כדי להיות חקלאים ובשלב שלאחר‬ ‫מכן נתחיל לפעול בכיוון של התיישבות בחוראן"‪.‬‬ ‫"זמן קצר לאחר שיחותינו עם "האיש מארץ‪-‬ישראל"‬ ‫התחלנו‪ ,‬באופן חשאי ומבלי שיידעו הורינו על כוונתנו‪,‬‬ ‫בהכנות למעבר אל כפר‪-‬גלעדי‪ .‬לבשנו כמה שיותר בגדים‬ ‫ונטלנו עימנו ככל שיכולנו ‪ -‬תחתונים‪ ,‬גופיות‪ ,‬חולצות וכד'‬ ‫והתכוונו לנסוע אל העיר קונייטרה‪ .‬התאספנו באלמרג'ה‪,‬‬ ‫היא הכיכר המרכזית בדמשק‪ .‬הבחין בנו דוד לוזיה שהיה‬ ‫אחד מחברי ועד הקהילה‪ .‬שאל אותנו‪" :‬מה אתם עושים‬ ‫פה ילדים? ‪ ...‬אתם בורחים לארץ‪-‬ישראל?‪ ...‬אני תיכף‬ ‫קורא למשטרה שתבוא לתפוס אתכם"‪ .‬מאוד פחדנו ועל‬ ‫כן החלטנו להתפזר ולהיפגש במקום אחר‪ .‬ידענו מסיפורים‬ ‫ שבאזורי הגבולות "מסתובב" הרוכל היהודי הדמשקאי‬ ‫אבו‪-‬איברהים עבאס )שהיה ממשפחתו של אברהם עבאס‬ ‫מדמשק שלימים היה חבר כנסת(‪ .‬הוא היה )דיאעג'י מ‪.‬ש‪(.‬‬ ‫ מוכר לכפריים סבונים‪ ,‬חוטים‪ ,‬מחטים ודברים שאנשים‬ ‫נצטרכו להם‪ .‬הוא הכיר את הדרכים והאנשים החשובים‬ ‫שבכל מקום‪ .‬אז היה נהוג מסחר חליפין וכשחזר לדמשק‬ ‫היה אבו‪-‬איברהים עמוס בביצים‪ ,‬תרנגולות‪ ,‬גבינה פירות‬ ‫וירקות‪ .‬הוא הסכים לעזור לנו‪.‬‬ ‫סיכמנו עימו כי נפגוש אותו בקונייטרה‪ .‬פגשנו אותו והוא‬ ‫הובילנו רגלית אל הכפר הדרוזי עין‪-‬קיניה שלמרגלות‬ ‫החרמון‪ .‬הוא הפגיש אותנו עם ראש הכפר‪ .‬השייח' פרחאן‬ ‫קיבל אותנו בסבר פנים‪ ,‬הכין לנו ארוחה טובה ואמר‪:‬‬ ‫"תשכבו לישון פה ובחצות יקחו אתכם ל"תח'שיבה"‪.‬‬ ‫הכפריים קראו לכפר‪-‬גלעדי בשם זה משום שהמתיישבים‬ ‫בנו בתחילה צריף עץ שנראה היה למרחוק‪ .‬צריף בערבית‬ ‫זה "תח'שיבה"‪ .‬השייח' לא התלהב מכוונתו להגיע אל‬ ‫הקיבוץ מכיוון שבאזור לא אהבו את החלוצים האלה‪.‬‬ ‫בחצות המוכתר צירף אלינו לליווי את בנו ובן‪-‬דודו שרכבו‬ ‫לפנינו חמושים‪ .‬הצעידה הייתה קשה מאוד‪ .‬לא היינו‬ ‫רגילים לנוע בהרים וללכת בבוץ‪ ,‬באבנים‪ ....‬לפנות בוקר‪,‬‬ ‫‪±π‬‬ ‫הגענו לחאמרה‪ ,‬שהיהודים של כפר‪-‬גלעדי עיבדו‪ .‬ראינו‬ ‫יהודי שחרש את האדמה‪ .‬התברר לנו שהוא המוכתר של‬ ‫כפר‪-‬גלעדי ‪ -‬נחום הורוביץ‪ .‬ניגשנו וסיפרנו לו שאנחנו‬ ‫יהודים מסוריה וכי מבקשים אנו להגיע לכפר‪-‬גלעדי‪.‬‬ ‫שאל‪" :‬מי הביא אתכם?" ‪ -‬אמרנו לו‪ .‬קראנו לשני הדרוזים‬ ‫והתחלנו ללכת לכיוון כפר‪-‬גלעדי‪ .‬בדרך אמר הורוביץ‬ ‫לשני המלווים שלנו שאין להם מה לדאוג‪ ,‬החברים בקיבוץ‬ ‫אנשים טובים והם יקבלו אותנו בחמימות‪ .‬הוכנסנו אל‬ ‫חדר האוכל שם וקיבלנו ארוחת בוקר‪.‬‬ ‫‬ ‫עוד בהיותנו בדמשק חששנו ופחדנו מאוד מהערבים‪.‬‬ ‫כשהיינו במסגרת "החלוץ" בדמשק היה לנו מדריך‪,‬‬ ‫שליח‪ ,‬בשם יוסף לוי מקיבוץ נען‪ .‬קרוב לוודאי שהוא‬ ‫היה גם איש "ההגנה"‪ .‬בהנחייתו התחלתי עוסק בענייני‬ ‫נשק‪ .‬החברים היו נותנים לי כסף והייתי הולך למקומות‬ ‫מאוד מסוכנים‪ ,‬בודק אקדחים למכירה ומביא אותם‪.‬‬ ‫קניתי לו אקדח "מאוזר" ‪ ,‬ליצחק יפה קניתי "פרבלום"‬ ‫עם קת ולמנחם לוזיה קניתי אקדח איטלקי‪ .‬הכל היה‬ ‫לצרכי הגנה‪ ,‬אם על עצמנו מפחד שודדים בדרכים ואם‬ ‫כדי להעבירם לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1934-5‬קיבלתי הודעה שמבקשים אותי בוועד‬ ‫הפועל של ההסתדרות‪ .‬כשבאתי אליהם הבנתי שהם‬ ‫קיבלו ידיעה כי ישנם סוחרים בלבנון המוכנים למכור‬ ‫נשק ליהודים‪ .‬אחרי שקיבלתי את המידע מהאנשים בוועד‬ ‫הפועל של ההסתדרות נפגשתי אישית עם אליהו גולומב‬ ‫שהיה מראשי "ההגנה" וההסתדרות ועל שמו יש הרבה‬ ‫מקומות בארץ וגם בתל‪-‬אביב )שכונת "יד‪-‬אליה" וארכיון‬ ‫"ההגנה" שבשדרות רוטשילד(‪ .‬נתבקשתי לנסוע לנמל‬ ‫ביירות‪ ,‬להציג עצמי כשליח ההסתדרות ולבדוק את‬ ‫הנשק‪ .‬נסעתי ונפגשתי עם הסוחרים האלה בביירות‪.‬‬ ‫‪˙¯˙ÁÓ·†˙ÂÓÈ˘Ó‬‬ ‫‬ ‫‪˜˘Ó„·†‰‚‰†ÈÈÈÚ·†˙ÂÏÈÚÙ‰‬‬ ‫ראיתי את כלי הנשק ‪ -‬מכונות יריה‪ ,‬רובים‪ ,‬כדורים‪ .‬הכל‬ ‫היה עוד חדש בארגזים ושמור בגריז וכדאי היה לרכשם‬ ‫בכל מחיר‪ .‬מיד שלחתי הודעה מוצפנת לגולומב‪" :‬השעורים‬ ‫והחיטים טובים מאוד"‪ .‬הכוונה הייתה להודיע לו בפשטות‬ ‫שהסחורה טובה והיא חדשה ישר מבית החרושת"‪ .‬לי‬ ‫לא היה כסף ולדאבוני נתברר לי מאוחר יותר כי להסתדרות‬ ‫ולסוכנות היהודית לא היה כסף וכך החמצנו את ההזדמנות‬ ‫לביצוע הרכישה החשובה הזו‪.‬‬ ‫הוזמנתי לוועד הפועל של ההסתדרות‪ .‬בחדרו של אליהו‬ ‫גולומב‪ ,‬ראיתי קבוצה נכבדה של אנשים ידועים ביישוב‪.‬‬ ‫אליהו גולומב עצמו‪ ,‬ישראל גלילי‪ ,‬יהודה ארזי‪ ,‬אברהם‬ ‫עבאס שהיה חבר הוועד הפועל והוא זה שלמעשה המליץ‬ ‫עלי לפעילות זו וציין בפני בכירי "ההגנה" כי אני אחד מן‬ ‫המייסדים הראשונים של "החלוץ" הסורי וביצעתי את‬ ‫המשימה לבדיקת הנשק בביירות‪ .‬היו שם עוד כמה‬ ‫אנשים שלא הכרתי‪ .‬שאל אותי גולומב‪" :‬מה תעשה אם‬ ‫תיתפס שם? אמרתי‪" :‬בסך הכל עם רימון אחד נחסל את‬ ‫עצמנו ונמית יחד איתנו הרבה מהאויב"‪ .‬הוא צחק אך‬ ‫החליט כי אני אשתתף בקורס המיוחד לאנשי המודיעין‬ ‫והחבלה שאמור היה להתקיים ביערות הכרמל‪ ,‬לא רחוק‬ ‫משכונת "אחוזה"‪ .‬נתבקשתי גם להמליץ על אנשים נוספים‬ ‫לקורס המיועד‪ .‬המלצתי על מספר חברים אשר בזמנו‬ ‫יסדנו איתם את "החלוץ" בדמשק‪ .‬מאוחר יותר התברר‬ ‫לי כי אלה גויסו זה מכבר לשורות ה"הגנה" ע"י ישראל‬ ‫גלילי‪ .‬ביקשתי דחייה קצרה כי במועד זה נולד בני שלמה‬ ‫והייתי מחוייב להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫היינו בקורס כעשרה איש‪ .‬רובנו היו דמשקאים‪ .‬אני‪ ,‬יצחק‬ ‫יופה‪ ,‬שלמה סאלח‪ ,‬שלם מוואס ויוסף קוסטיקה‪ .‬לכולנו‬ ‫היו דרכונים סוריים‪ .‬לא היו חלאבים‪ ,‬כמה תימנים הצטרפו‬ ‫לקורס כעבור זמן מה‪ .‬היה גם קצין אנגלי אחד שהיה‬ ‫קבוצת המסתערבים הראשונה שנשלחה לדמשק בשנת ‪ 1940‬בימי שלטון וישי‪ .‬עומדים מימין לשמאל‪ :‬שלמה צאלח‪ ,‬יוסף‬ ‫קוסטיקה‪ ,‬שלם )כאמל( מואס‪ .‬יושבים‪ :‬יצחק )קואייס( יופה וז'ק סעד‪.‬‬ ‫∞≤‬ ‫המפקד או משהו כזה‪ .‬במהלך הקורס קיבלתי חמש‬ ‫לירות עבור המשפחה‪ .‬למען האמת אשתי קיבלה את‬ ‫הכסף‪ .‬בתקופה זו היא הייתה בהריון עם הילד השלישי‪.‬‬ ‫התקווה וביום שלמחרת הייתי לוקח אותם למשרדי‬ ‫הסוכנות כדי שיקבלו שם עזרה מסוימת או הפנייה לאחד‬ ‫ממוסדות "עליית הנוער"‪.‬‬ ‫לימדו אותנו איך צריך להחזיק אקדח ואיך לירות ולקלוע‬ ‫למטרה‪ ,‬למדנו לזרוק רימונים‪ .‬אז לא היו לנו רימונים עם‬ ‫נצרה אלא כאלה שצריך היה לשפשף אותם לפני הזריקה‪.‬‬ ‫הייתי בחור אמיץ‪ .‬אני זוכר שהיפחדתי את כולם באימון‬ ‫של זריקת הרימונים‪ .‬אחרי השפשוף המתנתי כמה שניות‬ ‫וכולם שם נבהלו כהוגן‪ .‬הייתי די מוצלח בעניינים האלה‪.‬‬ ‫אני זוכר שבתקופת "מהומות הדמים" בין השנים ‪1938‬‬ ‫ ‪ 1936‬ובתקופת מלחמת השחרור כשהערבים התקיפו‬‫את היהודים‪ ,‬היו רבים מיהודי סוריה שסבלו יותר מהאחרים‬ ‫מפני שרובם היו עניים והתגוררו בשכירות בבתי ערבים‬ ‫ביפו ובחלק שבין יפו לתל‪-‬אביב‪ .‬הם נקראו אז "פליטי‬ ‫המאורעות" והיה צריך לשכן אותם בבתי הכנסת ובכל‬ ‫מיני מקומות‪ .‬עזרתי לשכן כמה פליטים בכפר הערבי‬ ‫ג'מוסין )גבעת עמל מאוחר יותר( שתושביו ברחו ממנו‪.‬‬ ‫מאחורי שיכון "בבלי" של היום‪ .‬אני זוכר במיוחד את‬ ‫משפחת היב כהן שנכנסה לאחד הבתים הנטושים והיום‪,‬‬ ‫אחרי יותר מחמישים שנה‪ ,‬הממונה על נכסי הנפקדים‬ ‫רוצה שהם יצאו משם בטענה כי הם כאילו פלשו לשם‪.‬‬ ‫אני יודע שהם קיבלו בזמנו הוראה מהוועדה לעדות המזרח‬ ‫שהייתה בוועד הפועל של ההתסדרות והיו חברים בה‬ ‫כמה אנשים מפורסמים כמו השר לשעבר ישראל ישעיהו‬ ‫ואחד ניצני וגם אברהם עבאס שהיו מכוונים את האנשים‬ ‫והיו אומרים "אתה תשב פה ואתה תשב שם‪ .‬ירחם השם‪,‬‬ ‫עד' שתמצא לך מקום אחר" ‪ -‬ככה זה היה אז‪.‬‬ ‫עוד במהלך הקורס‪ ,‬שהתקיים בשנת ‪ ,1939 -‬קיבלתי‬ ‫פקודה לצאת מיד לדמשק ולהכין את הקרקע לשאר‬ ‫האנשים‪ .‬עוד פעם הייתי חלוץ אבל בכיוון ההפוך‪ .‬למרות‬ ‫שחייתי כבר כמה שנים בארץ טרם קיבלתי תעודת אזרח‬ ‫ארץ‪-‬ישראלי ועדיין היה ברשותי דרכון סורי‪.‬‬ ‫)המשך פרק זה בגליון הבא(‪.‬‬ ‫‬ ‫‪È·†ÌÈÏÂÚ‰†ÔÚÓÏ†˙ÂÏÈÚÙÂ†˙Â·„˙‰‬‬ ‫‪·È·‡≠Ï˙·†„ÚÒÂ†ÍÂÈÁ†‰¯ÊÚ†≠†‰„Ú‰‬‬ ‫כיפתחתפתחאתידךלווהעבטתעביטנודימחסרו‬ ‫אשריחסרלו)דבריםט"ו‪,‬ז'(‬ ‫העולים מדמשק שהגיעו ארצה השתייכו לשכבה‬ ‫סוציו‪-‬אקונומית נמוכה‪ .‬רבים מהעולים היו מעוטי השכלה‪,‬‬ ‫חסרי מיומנות מקצועית אך עם מוטיבציה גבוהה לבסס‬ ‫את חייהם ואת משפחותיהם בארץ‪ .‬חבלי ההסתגלות היו‬ ‫קשים מנשוא ונדרש היה להגיש להם סיוע ניכר כדי‬ ‫להביאם למצב שיוכלו לעמוד בכוחות עצמם בנטל‬ ‫הכלכלי לפרנס את משפחתם בכבוד‪.‬‬ ‫באמצע שנות הארבעים‪ ,‬כשהתחילה עליית הנוער‬ ‫הדמשקאי וחלק מהם הגיע גם לתל‪-‬אביב‪ ,‬הייתי מיוזמתי‬ ‫עוזר להם להתקבל למוסדות של "עליית הנוער"‪ .‬היו‬ ‫פונים אלי רק דמשקאים‪"...‬‬ ‫אני רוצה לציין כמה ‪ -‬מאנשינו הדמשקאים ‪ -‬שהלכו‬ ‫לקיבוצים ופעלו רבות למען העולים‪ .‬כמו מנחם לוזיה‬ ‫מאפיקים‪ ,‬אליהו כהן וחברים נוספים מחולתא‪ ,‬גמליאל‬ ‫בעבור מאשדות‪-‬יעקב איחוד‪ .‬לעיתים הייתה מגיעה‬ ‫קבוצת נערים שהסוכנות‪ ,‬מפאת השעה המאוחרת‪ ,‬לא‬ ‫הייתה יכולה לטפל בהם‪ .‬היינו בדרך כלל מלינים אותם‬ ‫אצלי או בביתו של ציון אלפייה שהתגורר מול שכונת‬ ‫המסתערב אבו איברהים )הלוא הוא ז'ק סעד( בלבוש הולם‬ ‫את התפקיד ‪ -‬דמשק ‪.1940‬‬ ‫‪˜˘Ó„†ÈÏÂÚÏ†˙ÈË¯Ù†‰„Â·Ú†˙Î˘Ï†È˙ÈÈ‰‬‬ ‫‬ ‫"בכל התקופה בה עשיתי לביתי‪ ,‬לא חדלתי מלפעול‬ ‫למען בני עדתי הדמשקאים‪ .‬אני דמשקאי ואני רוצה‬ ‫שהיהודי שבא מדמשק חסר כל‪ ,‬יקבל עזרה‪ .‬השמועה‬ ‫על עזרתי לעולים עברה מפה לאוזן והעולים עצמם היו‬ ‫כבר מוצאים את הדרך אלי‪ .‬היינו כמה דמשקאים שפעלנו‬ ‫יחד למען העולים אצל המוסדות השונים ובמיוחד במשרדי‬ ‫הסוכנות היהודית ובוועד הפועל של ההסתדרות"‪.‬‬ ‫עובדאדמתוישבעלחם)משליי"ב‪,‬י"א‪,‬משליכ"ח‪,‬י"ט(‬ ‫עולי דמשק הגיעו ארצה בתקופה‪ ,‬שהמצב הכלכלי היה‬ ‫קשה וחוסר עבודה אפיין את המשק‪ .‬יעקב סעד הגיע כפועל‬ ‫ניקיון לעבודה ב"חמת"‪ ,‬מפעל לייצור ברזים ולאחר שנים‬ ‫של עבודה מסורה הגיע למעמד של מנהל מחלקה ומאוחר‬ ‫יותר ריכז וטיפל בכל הבעיות הטכניות של מוצרי החברה‪.‬‬ ‫"בתקופת עבודתי ב"חמת" הגעתי למעמד כזה שיכולתי‬ ‫לנצלו למען העולים הדמשקאים שהגיעו ארצה טיפין‬ ‫טיפין‪ .‬הגעתי עם ההנהלה להסכם שכל אדם שיגיע אליהם‬ ‫בשמי יתקבל לעבודה‪".‬‬ ‫באחד הימים בהיותי בחדר האוכל הגיע אלי בחור ממשפחת‬ ‫קצין וסיפר לי שהוא הגיע למחלקת כח‪-‬אדם ב"חמת"‬ ‫‪≤±‬‬ ‫ואמר שנשלח ע"י יעקב סעד מיד קיבלו אותו לעבודה‪.‬‬ ‫מיד הבהרתי לו נקודה חשובה‪" :‬דע לך דבר אחד‪ ,‬אתה‬ ‫באת בשמי להיות פה‪ .‬אם תהיה טוב ‪ -‬תתקדם מאוד‬ ‫בעבודה‪ .‬אם לא תהיה טוב ‪ -‬יעיפו אותך אפילו שתגיד‬ ‫לא רק "סעד" אלא עשרים פעם "סעד"‪.‬‬ ‫בתקופה שפיטרו פועלים ב"חמת" הבאתי דמשקאי‬ ‫שהיה בעל משפחה גדולה והיה מוכר זיתים בשוק‪ .‬לא‬ ‫הייתה לו יותר פרנסה‪ .‬הזמנתי אותו ל"חמת"‪ .‬נכנסתי‬ ‫איתו למשרד ואמרתי שהוא דמשקאי‪ .‬אמרו לי‪ ,‬מר סעד‪,‬‬ ‫אנחנו מפטרים עכשיו ואתה רוצה שנקבל אחד חדש?‬ ‫אמרתי להם‪" :‬אני לא יודע איך‪ ,‬אבל צריך למצוא עבודה‬ ‫פה"‪ .‬מצאו לו עבודה ובסופו של דבר הכל הסתדר‪.‬‬ ‫‬ ‫‪˙Â‚ÏÓ‰†ÏÚÙÓ†˙ÏÈÁ˙††≠†ÍÂÈÁ‬‬ ‫ולימדתםאתםאתבניכם)דבריםי"א‪,‬י"ט(‬ ‫התפישה של יעקב סעד על חשיבות החינוך לבניהם של‬ ‫יוצאי דמשק היא מפליאה‪ ,‬לאור העובדה שהחינוך‬ ‫הפורמאלי שלו עצמו היה בן שלוש שנים בלבד‪ .‬השכל‬ ‫הישר שהנחה אותו בכיוון זה גרם לכך שמאמצים‬ ‫ומשאבים רבים הופנו למען העמקת החינוך בקרב בני‬ ‫יוצאי דמשק‪ .‬התוצאה ראויה להערצה‪ ,‬במיוחד‬ ‫כשמסתכלים על הישגיהם של רבים מבני הקהילה‬ ‫ברבדי החברה בארץ‪.‬‬ ‫בהיותנו ב"חלוץ""‪ ,‬בדמשק‪ ,‬התחלנו בשעורי ערב לעברית‬ ‫כי היו נערים שלא ביקרו בבית ספר מחוסר אמצעים‬ ‫של ההורים‪ .‬בארץ‪ ,‬באופן דומה‪ ,‬היה צורך לדאוג לחינוכם‬ ‫של ילדים ממשפחות מעוטות אמצעים‪ .‬בהתחלה באה‬ ‫אישה אחת וביקשה עזרה לילדים שלה‪ .‬היא טענה‬ ‫שהילדים שלה עלולים לעזוב את לימודיהם‪ .‬ביום אחר‬ ‫הלכתי לשוק ומכרה אמרה לי‪" :‬דחילק‪ ,‬הבת שלי רוצה‬ ‫ללמוד ואין לי כסף לתת לה‪ .‬אמרתי לה‪" :‬תשלחי אותה‬ ‫שתלמד‪ .‬אלהים גדול‪ .‬יהיה כסף‪ .‬אפילו אם את צריכה‬ ‫להיכנס לבוץ‪ ,‬העיקר שהבת שלך תלמד"‪ .‬הגיעו אלי‬ ‫בקשות מהורים רבים‪ .‬אז לא נתנו עזרה ללימודים אלא‬ ‫רק לעניים ולמסכנים כ"מתן בסתר"‪ .‬ראינו שילדים‬ ‫רבים מבני העדה מבקשים להמשיך בלימודיהם‪ ,‬אבל‬ ‫לא הייתה להוריהם יכולת כספית‪ .‬החלטתי שנחלק‬ ‫מלגות‪ .‬הקמנו קרן‪ ,‬כל אחד מאיתנו תרם כפי יכולתו‪.‬‬ ‫אני תרמתי משכורת של חודש‪ .‬כך הצטבר לנו סכום‪.‬‬ ‫הסתבר לנו שהקרן קטנה מדי על כן התחלנו לפעול‬ ‫לאיתור תורמים‪ .‬ערכנו נשפי חנוכה‪" - ,‬חאפלות" ‪-‬‬ ‫לדמשקאים‪ .‬הנשים שלנו היו אופות עוגות וממתקים‪,‬‬ ‫מכינות מאכלים שונים כמו סמבוסק‪ ,‬קובה‪ ,‬בורקס‪,‬‬ ‫ביצים קשות‪ ,‬שכרנו אמנים‪ ,‬הדפסנו כרטיסי הגרלה‪,‬‬ ‫"מכרנו" הדלקת נרות של חנוכה ובסופו של דבר יצאנו‬ ‫ברווח נאה שחולק כמלגות לתלמידים‪.‬‬ ‫אני זוכר ששכרנו את "גן הוואי" היה גן אירועים מעבר‬ ‫לירקון‪ .‬עשינו זאת מספר פעמים‪ .‬שילמנו לבעל המקום‬ ‫≤≤‬ ‫ עשינו הכל לבד ‪ -‬מכרנו כרטיסים לאנשים‪ ,‬יצרנו קשר‬‫עם אמנים ידועים‪ ,‬למשל‪ ,‬הזמר אריס סאן הופיע אצלנו‬ ‫בהתנדבות‪ .‬שכרנו את דודו טופז ואחרים‪ .‬הכנו כיבוד‬ ‫לאורחים וכל מי שרצה לאכול מהמטעמים שהנשים‬ ‫הכינו בבית‪ .‬החברים היו מושיבים את האנשים ‪ ,‬מגישים‪,‬‬ ‫ומטפלים בכל‪ .‬לאט לאט גדלה הקרן‪.‬‬ ‫אברהם עבאס‪ ,‬היה אחד מחברינו הטובים עוד מתקופת‬ ‫"החלוץ" בסוריה‪ ,‬היה בשבילנו סמל של אדם מיוחד‬ ‫שמקורו מ"חארת אל‪-‬יאהוד" שבדמשק ונבחר לכנסת‪.‬‬ ‫בשנות החמישים‪ ,‬כשנה לאחר פטירתו ישבנו כמה חברים‬ ‫ ציון אלפיה‪ ,‬שהיה המוכתר של שכונת התקווה‪ ,‬אני‪,‬‬‫יוסף קוסטיקה‪ ,‬שלם מואס‪ ,‬אברהם פתיחה וגם מצליח‬ ‫שטח ‪ -‬החלטנו להקים קרן לבנית בית תרבות על שמו‪.‬‬ ‫אחד מחברינו נתן לנו תרומה כספית גדולה מאוד‪ .‬הוא‬ ‫חשב שנבנה בכסף הזה בנין ע"ש אברהם עבאס‪ .‬בתחילה‬ ‫לא חשבנו על סיוע כספי לבני העדה‪ ,‬לבסוף החלטנו‬ ‫להרפות מרעיון בנית בית תרבות ולהעניק מלגות לימודים‪.‬‬ ‫זה היה דחוף יותר‪" - .‬אנחנו רוצים שהילדים שלנו‬ ‫יתקדמו‪ ...‬שילמדו ולא יהיו רק פועלים שחורים‪ ...‬לכן זה‬ ‫ דחוף יותר מאשר הקמת בית התרבות"‪ ...‬הקרן צמחה‬ ‫במסגרת "אגודת בית תרבות ע"ש ח"כ אברהם עבאס‬ ‫ז"ל" ושימשה אח"כ לחלוקת מלגות לתלמידים וסטודנטים‪.‬‬ ‫המשכנו בפעילות שלנו לאיסוף תרומות והגענו גם ליהודי‬ ‫ארגנטינה ולמקומות נוספים‪ .‬בכספים שצברנו יכולנו‪,‬‬ ‫במשך כ‪ -‬ארבעים שנה‪ ,‬לעזור לתלמידים בתיכון‬ ‫ולסטודנטים שהתקשו במימון שכר הלימוד או ברכישת‬ ‫ציוד או בכלכלה ובדברים כאלה‪.‬‬ ‫לחינוך אז היה ערך חשוב ביישוב‪ .‬לא הייתה אז בושה‬ ‫להיות עני‪ .‬הבושה הייתה בבורות‪ .‬הפשטות הייתה אז‬ ‫נחלת הכלל‪ .‬לא הייתה "בעיה" לילדינו ללכת אל בית‪-‬הספר‬ ‫כשהם לבושים במכנסיים מטולאים‪ ,‬הבגד עצמו‪ ,‬כולל‬ ‫הטלאים‪ ,‬היו נקיים ללא רבב‪.‬‬ ‫ידעתי על הקושי הזה של מימון הלימודים באופן אישי‪.‬‬ ‫לי היו שישה ילדים וכולם הלכו ללמוד‪ .‬מזלי הוא שכל‬ ‫ילדי היו תלמידים טובים‪ .‬כשאני חושב על כך נראה לי‬ ‫כי אני ורעייתי עדה השלמנו את השכלתנו שלנו באמצעות‬ ‫הקפדה על חינוכם והשכלתם של הילדים‪ .‬יחד איתם‬ ‫שיננו את "שירת הים"‪ ,‬את "שירת דבורה" ואת "קינת‬ ‫דוד"‪ .‬יחד איתם למדנו לדעת את הארץ‪ ,‬חשבון ‪ -‬לוח‬ ‫הכפל ושברים‪.‬‬ ‫הקפדנו להגיע לכל אסיפות ההורים אפילו אם היה זה‬ ‫לאחר יום עבודה מפרך‪ .‬האמת היא שהיינו חוזרים שבעי‬ ‫רצון מדיווחי המורים אך הסתרנו חיוכנו שבזוית הפה‬ ‫שמא יחושו הילדים שמלאה סאת השכלתם וזהו‪ ,‬הכל‬ ‫בסדר ואין צורך להתאמץ יותר‪ .‬היינו מוכיחים אותם‬ ‫קלות אודות איחור פה ושם‪ ,‬על הערה שנרשמה לנו‬ ‫בעניין כתב "לא‪-‬יפה" או מחברת לא נקייה וכד'‪.‬‬ ‫אישיםודמויותשאורחחייהםופועלם–הםחלקממורשתנו‬ ‫‪Ï¢ˆÊ†‰„†ÛÒÂÈ†ÌÎÁ‬‬ ‫˙¯‪±∏∏π†≠†±π∑¥†„¢Ï˘˙†≠†Ë¢Ó‬‬ ‫‡·‪‰ÙÈÁ·†ÔÂ·Ï‰Â†‰È¯ÂÒ†È„Â‰È†˙ÏÈ‰˜†·¯Â†˜˘Ó„†„¢‬‬ ‫‡‪˙ÈÓÓÚ‰†˙Â˘¯„‰†ÔÓÂ‬‬ ‫הרבחכםיוסףיהודהדנהזצ"ל‪,‬היהרבבדמשקואבביתהדיןהגדול‪.‬דמותרבניתססגוניתומנהיג‬ ‫בעלשעורקומה‪,‬דרשןמהולל‪,‬מטיףופוסק‪,‬מורהומחנךאישמעשומלאכהואישרוח‪,‬ובעל‬ ‫קשרים‪-‬מקובלבפניהשלטונותהסוריים‪.‬‬ ‫הכותב‪ :‬פרופ' יוסף דנה‪ ,‬נכד הרב‬ ‫"חכם דנה" )כך קראו לו בדמשק( התפרסם באופן מיוחד‬ ‫בשלושה תחומין‪ :‬בדרשנות עממית שמשכה אליו אנשים‬ ‫ונשים‪ ,‬בהקפדה על אכיפת פסקי דין של בי"ד צדק‬ ‫שבראשו הוא עמד‪ ,‬ובשתדלנות אצל מנהיגים ערבים‬ ‫למען בני קהילתו‪.‬‬ ‫נולד בשנת תרמ"ט ‪ 1890 -‬בדמשק‪ ,‬חוטר למשפחה‬ ‫ספרדית של תלמידי חכמים שגזעה בספרד ונופה נוטה‬ ‫לאמסטרדם שבהולנד ‪ -‬לשם הגיעו חלק מגולי ספרד‬ ‫בשנת ‪ ,1542‬לדמשק שבסוריה‪ ,‬לביירות בלבנון‬ ‫ולאלכסנדריה במצרים‪.‬‬ ‫הרב נימנה על דמויות המופת של העולם הרבני‪ .‬הוא הדריך‬ ‫את בני קהילתו בתורה ובדרך ארץ‪ ,‬שימש כמנהיג רוחני‪,‬‬ ‫כרב וכפוסק והשתתף עימם בצערם ובשימחתם‪ ,‬באבלם‬ ‫ובחגם‪ .‬ידע בתבונתו העמוקה להזדהות עם קהל מאזיניו‪.‬‬ ‫עוד בהיותו צעיר הפך להיות הדרשן של הקהילה‪ .‬ובכל‬ ‫שבת אחרי הצהרים באו לשמוע אותו‪ .‬בבית הכנסת "אל‬ ‫אחד מאבות המשפחה היה ר' חיים אבן דנה די בריטון‬ ‫ששימש כרב כמ"צ דק"ק ספרדים באמסטרדם לפני‬ ‫כשלוש מאות שנה‪.‬‬ ‫חייו ופועלו של הרב חכם יוסף יהודה דנה הם חלק חשוב‬ ‫במורשת יהדות דמשק ‪" -‬שאם" ובישראל "כאן"‪.‬‬ ‫הרב חכם יוסף דנה שימש מוסד שלם בפני עצמו‪ .‬הוא‬ ‫היה בין האחרונים בשלשלת רבני קהילת דמשק‪ ,‬שעליה‬ ‫נמנו רבנים מפורסמים‪ :‬הרב מוהרח"ו הוא ר' חיים ויטל‪,‬‬ ‫תלמידו של האר"י‪ ,‬הרב ישראל נג'ארה‪ ,‬הרב שמואל‬ ‫אלבז )הוא המכונה אבוחצירה(‪ ,‬הרב שלמה סוכרי‪ ,‬הרב‬ ‫אלפנדרי‪ ,‬הרב אלשיך‪ ,‬הרב ענתבי‪ ,‬הרב נתנאל חבובא‬ ‫ועוד רבנים מפורסמים אחרים‪.‬‬ ‫אחד הבולטים ביניהם היה ר' יצחק ב"ר משה אבולעאפיה‬ ‫בעל "פני יצחק"‪ .‬מידי הרב אבולעאפיה זכה לקבל את‬ ‫הסמיכה לרבנות‪ .‬ובמשך ארבעים שנה הרביץ ברבים‬ ‫תורה‪ .‬ושימש כאב בית דין‪ ,‬לאחר מכן עם עלותו ארצה‬ ‫ב‪ 1946 -‬שימש כרבם של יוצאי סוריה והלבנון בחיפה‪.‬‬ ‫≥≤‬ ‫פרנג'"‪ .‬בעת "המשמרה" היה מתיישב במקומו בכותל‬ ‫המזרח ונושא את דרשתו שכללה פרשנות והלכה‪,‬‬ ‫מתובלים בפרפראות ובסיפורי האבות וחכמי האומה‪.‬‬ ‫הוא שזר בדבריו סיפורים מושכים ומרתקים הנסמכים‬ ‫על מקורות היהדות‪ ,‬ובשל העניין הרב שהיה בהם היו‬ ‫צובאים רבים על בית הכנסת ל"משמרה"‪ ,‬ובמיוחד נשות‬ ‫הקהילה שקבעו שעת מיפגש בבית הכנסת כדי לשמוע‬ ‫את חכם דנה‪.‬‬ ‫עם מעברו לעיר חיפה המשיך במנהג זה‪ .‬אצל רבים‬ ‫בציבור יהודי דמשק ואחרים אצור בזיכרון מה שקלטו‬ ‫ב"משמרה" שבכל שבת ושבת‪ .‬שחקני כדורגל רבים‬ ‫בחיפה נהגו לבוא לבית הכנסת לשמוע את ה"משמרה"‬ ‫ולהתחזק מדברי הרב לפני מישחק הליגה‪ ,‬בבחינת "לא‬ ‫מזיק" והיו שותים בצמא את דבריו יחד עם כל הנוכחים‪.‬‬ ‫‪≤¥‬‬ ‫הדרשה אצלו היתה משהו חי ומושך‪ .‬אני זוכר כיצד‬ ‫התלוויתי אליו לתפילת שחרית "וותיקין" ולאורך הדרך‬ ‫קרא בינו לבינו את תפילת חנה‪ ,‬כשהוא מעלה או מוריד‬ ‫את קולו רגע בתור מספר ורגע כמחקה את חנה‪ ,‬שואל‪,‬‬ ‫עונה‪ ,‬משיב‪.‬‬ ‫הוא תפס את תפקיד הרב במשמעותו הדתית והחברתית‬ ‫הרחבה‪ .‬הוא היה חלק אינטגרלי מהקהילה ואין פלא‬ ‫בכך‪ :‬הוא ליווה את בני הקהילה ‪ -‬הלכה למעשה ‪-‬‬ ‫מהברית‪ ,‬דרך "לבישת" התפילין ועד הנישואין‪ .‬הוא זכה‬ ‫לעתים להשיא גם בני דור שני של אותה משפחה‪.‬‬ ‫נוסף על בקיאותו בהלכה הוא היה גם מקובל נסתר‪,‬‬ ‫ורבים פנו אליו בעת מצוקה נפשית‪.‬‬ ‫בצרופי אותיות ושמות קודש היה כותב קמיע מתאים‪,‬‬ ‫שגרם לרוגע נפשי אצל המבקש אותו‪ .‬הרב עסק גם‬ ‫בגימטריות בעזרתם הציג פירושים מענינים לפסוקי‬ ‫התורה‪ ,‬שהבקיאים בחכמת הנסתר היו מתענגים עליהם‪.‬‬ ‫סמוך להקמת המדינה עלה ארצה ובחר בחיפה להתישבות‬ ‫קבע‪ ,‬שם היתה כבר קהילה והיא העמידה אותו בראשה‪.‬‬ ‫כאן פנו אליו בשאלות הלכתיות מכל חלקי הארץ‪.‬‬ ‫במשך כל ימי חייו עסק הרב במלאכה בצד עבודתו‬ ‫ועיסוקיו הרבניים ודחה הצעות לשמש ברבנות בלבד‪ .‬על‬ ‫אף ידיעותיו התורניות המופלגות והמקיפות ועמדתו הנישאה‬ ‫בקרב בני עדתו הוא עמד על דעתו שלא להתפרנס‬ ‫מהרבנות‪ ,‬ומאוד נזהר שלא לעשותה "קרדום לחפור בה"‪.‬‬ ‫הוא נהג כך על אף היותו רב יהודי סוריה והלבנון בחיפה‪.‬‬ ‫לא היה מיפגש בינו לבין אנשים אחרים‪ ,‬שנהרו אליו‪ ,‬שלא‬ ‫העמיד בו את דברי התורה במרכז‪ .‬תמיד ניסה להדליק‬ ‫את הניצוץ שהאמין שנמצא בלב כל יהודי‪.‬‬ ‫הרב הינו אחת הדמויות המופלאות האחרונות בשרשרת‬ ‫מפוארת של רבני דמשק‪ .‬ספרו "זה כתב יד"י"‪ ,‬שמחבר‬ ‫כתבה זו ‪ -‬נכדו פרופ' יוסף דנה ‪ -‬הכינו לדפוס‪,‬‬ ‫משקף מעט מאישיותו הקורנת והשופעת‬ ‫שהתבטאה בדרשות הקבועות‪ ,‬בכל יום‬ ‫שבת ב"משמרה"‪ .‬הן כללו שיחות‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬אגדות חז"ל והלכות‪,‬‬ ‫בדרשות לנפטרים ולהבדיל בשמחות‬ ‫השונות‪.‬‬ ‫כל זאת נוסף לשעורים שונים אחרים‬ ‫ולדרשות מיוחדות בשבת שובה‪ ,‬בשבת‬ ‫הגדול ובהזדמנויות אחרות‪ .‬הוא הצטיין בדרשותיו‬ ‫העממיות שהיה בהן למשוך את לב שומעיו‪ .‬הוא ידע‬ ‫לסגל את דרשותיו לקהל מאזיניו ולכבוש את ליבם‪.‬‬ ‫קצרה היריעה לספר את המיגוון הרחב של פעילותו‪.‬‬ ‫אגדות רבות נפוצו על הרב עוד בחייו ובמיוחד על כוחו‬ ‫וסגולותיו המיוחדות‪.‬‬ ‫אחת מהן מספרת כי בעיירה זחלה שבלבנון לעג ‪ -‬איש‬ ‫לא יהודי‪ ,‬בעל מפעל יי"ש ‪ -‬לו ולתפילותיו בעת התפילה‪.‬‬ ‫הרב לא הגיב בזמן התפילה‪ ,‬אך אחריה השיב לו בדברים‬ ‫בוטים‪ .‬האיש כעס על הרב וכיוון אליו את רובהו‪ ,‬אלא‬ ‫שהרובה לא ירה‪ .‬הרב פנה לדרכו‪ ,‬ועדים מספרים שעוד‬ ‫באותו לילה עלה המפעל באש‪.‬‬ ‫במהלך הכנת הספר נתגלה לי דבר קיומו של ראיון אישי‬ ‫מוקלט נדיר‪ ,‬שנעשה עם הרב לפני עשרות שנים על ידי‬ ‫פרופ' אמנון שילוח וד"ר נסים לאטי‪ ,‬מיודעינו ובני קהילתנו‪.‬‬ ‫כותב שורות אלה ימצא את הדרך לתמלל‪ ,‬לתרגם‬ ‫ולהוציא לאור חומר יקר ערך ‪ -‬זה‪ - ,‬הנמצא בקלטת‬ ‫זאת והכולל פרטים חשובים על ההווי‪ ,‬האגדות‪ ,‬המשפחות‬ ‫וחיי החברה‪ ,‬הדת והקהילה שלנו הדמשקאים‪ ,‬וזאת עם‬ ‫פרופ' שילוח בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫את דרשותיו כתב הרב בכתב יד זעיר ובסגנון "חצי‬ ‫קולמוס" )נצ‪-‬אלם( רהוט שרק מיטיבי קריאה היו מסוגלים‬ ‫לפענחו‪) .‬ראה עמוד ‪(24‬‬ ‫חכם דנה היה פעיל מאוד למען בני העדה בדמשק ולא‬ ‫חשש לבוא בדרישות כלפי השלטונות להגנה על האינטרסים‬ ‫שלהם‪ .‬אביא כאן חוויה שהונצחה לשמחתנו על ידי פרופ'‬ ‫שילוח שהקליט אותה בעצמו וחילץ ממנו שעתיים מרתקות‬ ‫של הקלטה שהוא שימר והנציח‪ .‬הקלטת‪ ,‬רובה עברית‬ ‫מתובלת בערבית‪.‬‬ ‫פרופ' אמנון שילוח מבקש מהרב "סיפור קטן מהחיים"‬ ‫מעבר לאמירה הכוללת של עזרה לקהילה‪ :‬היו לך בוודאי‬ ‫עימותים עם השלטונות?‬ ‫הרב שמע וסיפר‪" :‬קרה פעם אחת מקרה עם הבוואלסה‬ ‫)כוחות המשטרה(‪ .‬היה אחד ששמו אניס אפנדי להבד‪,‬‬ ‫שוטר‪ .‬החנות של אבו חמו לחאם היתה נקודת‬ ‫משטרה לפני שלקח אותה אמורה‪ .‬בנקודת‬ ‫המשטרה היו ‪ 10 - 15‬שוטרים‪ ,‬חיילים‬ ‫וקצין וסגן קצין‪ .‬היו גם השוטרים של‬ ‫שכונת אלח'ראב‪.‬‬ ‫עם התקרב חג שימחת תורה היו מכינים‬ ‫צעירי הקהילה את עצמם להצגה הגדולה‬ ‫של ההקפות‪ .‬בין השאר היה נוהג שהם‬ ‫היו מתחפשים בבגדי ערבים‪ ,‬נוטלים חרבות‬ ‫ומגינים בידיהם ומתאמנים למופע של "מלחמת‬ ‫חרבות" פנים אל פנים‪ ,‬מלחמה שתרשים את הקהילה‬ ‫שצבאו משני צידי הדרך ושתרשים במיוחד את הבחורות‬ ‫הרווקות היפות‪" .‬הקרב" היה מלווה בשאגות מלחמה‬ ‫ובניתורים אקרובטיים זריזים ובקפיצות לקול השתאות‬ ‫הקהל‪ ,‬וכל זאת‪ ,‬בל נשכח‪ ,‬לכבוד התורה‪.‬‬ ‫באותה שנה החליטה המשטרה להשבית את השימחה‬ ‫ונימנו וגמרו שלא לאפשר ליהודי דמשק לקיים את‬ ‫השימחה הצפוייה‪ .‬מצב הרוח של בני הקהילה היה בשפל‬ ‫המדרגה בשל ביטול האירוע‪.‬‬ ‫עוד לפני שהתפללו בבתי הכנסת כבר שם חכם דנה את‬ ‫פעמיו אל שר המשטרה בכבודו ובעצמו‪ ,‬והיתה לו סיבה‬ ‫טובה לכך‪ .‬שר המשטרה היה יוסף אפנדי סיופי‪ .‬הרב‬ ‫הסכים לדבר אך ורק עם השר‪ .‬כשנכנס אליו אמר לו‬ ‫חכם דנה ישירות‪" :‬מנהגנו כל שנה לעשות שמחת תורה‬ ‫בחרבות וברמחים‪ .‬יוצאים הבחורים‪ ,‬וגם הערבים רואים‪.‬‬ ‫אין בינינו בוגדים‪ .‬לא צפויה סכנה‪ .‬אני עצמי אהיה ערב‪,‬‬ ‫ואם חס וחלילה תהיה סכנה‪ ,‬אני אהיה ערב לכך‪ .‬מה‬ ‫כבודו אומר?"‬ ‫‪≤µ‬‬ ‫מערת אלישע )מערת אליהו הנביא בבית הכנסת בג'ובר דמשק(הפמליה הגיעה לשכונת היהודים ועצרה לפני משטרת‬ ‫לחכם דנה היו מהלכים אצל שר המשטרה‪ ,‬שכן השר‬ ‫‪COURTESY‬האיזור‪ ,‬ממשיך הרב בדבריו כלפי מפקד משטרת האיזור‪:‬‬ ‫זכה להיות נימול על ידי חכם דנה עצמו‪ ,‬והיתה לשר‬ ‫‪BY ROBERT LYONS / WORLD MONUMENTS FUND‬‬ ‫גאווה מיוחדת על כך‪ ,‬כמו אצל אנשים רבים שזכו להיות הבאתי פקודה ממי שגדול ממך בדרגה‪.‬‬ ‫נימולים על ידו‪ .‬שר המשטרה רחש כבוד גדול לרב‪ .‬הוא‬ ‫פנה אליו במקום ושאל אותו‪" :‬מי מנע אותך"? ענה הרב‪ :‬והוא מסיים‪" :‬באותה שמחת תורה קיימנו חמישה ושלושים‬ ‫תהלוכות‪ ,‬בן פורת יוסף"‪.‬‬ ‫"פלוני אלמוני ושוטרי המקוף‪.‬‬ ‫השר ניגש לטלפון ופקד לתוך השפופרת אל תמנעו את‬ ‫היהודים‪ ,‬כיוון שנשתווינו אני והרב‪.‬‬ ‫השמועה התפשטה והגיעה חיש מהר לשכונה היהודית‪.‬‬ ‫ובאופן ספונטני התארגנה קבוצה ובראשם יוסף לוז ויחזקאל‬ ‫לאטי‪ ,‬שבאה לקבל את פני הרב בשימחה ובשירה‬ ‫אבו אסלאן‪ ,‬נחנה ע'למאנכ‪,‬‬ ‫אבו אסלאן )כינוי חיבה והערצה של הרב(‪ ,‬אנחנו נעריך‬ ‫אבו אסלאן‪ ,‬נחנה ח'רפאנכ‬ ‫אבו אסלאן‪ ,‬אנחנו כמו כבשים בין ידיך‬ ‫אבו אסלאן‪ ,‬יא כרמאלק‬ ‫אבו אסלאן‪ ,‬לך יאה כבוד ויקר‬ ‫אבו אסלאן‪ ,‬דבח ח'רפאנכ‬ ‫אבו אסלאן אתה יכול לשחוט את כבשיך )אנחנו כמו‬ ‫כבשים בין ידיך(‬ ‫אבו אסלאן יא אפנדינה‬ ‫אבו אסלאן‪ ,‬אתה הנכבד שלנו‬ ‫אהבת ארץ ישראל מביאה אותו לעלות ארצה בשנת‬ ‫‪ 1946‬ומאז הוא שכן כבוד בעיר חיפה בתוך קהילה‬ ‫גדולה ותוססת של יהודים שעלו מסוריה ומלבנון‪.‬‬ ‫הוא שירת את קהילתו משך דור שלם‪ .‬לא היתה משפחה‬ ‫דמשקאית שלא הכירה אותו‪ .‬הוא הוכר גם על ידי בני‬ ‫קהילות אחרות‪ ,‬שקיבלו עליהם את פסיקתו‪.‬‬ ‫על אף מעמדו הרם בקרב בני עדתו ברח הרב מפני‬ ‫הכבוד‪ ,‬הפרסום והגאווה‪ .‬דאגתו הראשונה לבני עדתו‬ ‫ היתה ‪ -‬כיצד לשרתם ולקרבם לתורה‪ .‬ענייניו האישיים‬‫לא העסיקוהו כלל‪ .‬סירב לקבל על עצמו תפקיד שהוצע‬ ‫לו על ידי "הרבנות הראשית"‪ ,‬והסתפק בתפקיד רב יהודי‬ ‫סוריה והלבנון בחיפה‪.‬‬ ‫חכם דנה נפטר ערב ראש חודש אלול תשנ"ח )‪(1978‬‬ ‫בחיפה עם הצגת גליונות הדפוס של ספרו‪ .‬יהי רצון‬ ‫שתהא דרכו נר לרגלנו‪.‬‬ ‫שיח רבנים בחיפה‬ ‫משמאל לימין‪ :‬הרב חכם יוסף דנה‪ ,‬הרב יהושע קניאל )רבה הראשי של חיפה( ע"ה‪ .‬ויבל"א הרב רוזנטל‬ ‫∂≤‬ ÆÆÆÆ˘†ÌÈ¯ÙÒÓ ‡Ò‡†Ì‰¯·‡†∫˙‡Ó È¯·Á†¯˙È†Ì‰È¯Á‡Â†„Â·Î†Ï˘†‰ÂÂÁÓÎ†¨ÂÈ¯Á‡ Æ‰ˆÂ·˜‰ ‡ÏÂ†‰ÓÈÓÁ†˙„·ÂÎÓ†˙È‚È‚Á†ÌÈÙ†˙Ï·˜†ÔÎ‡ Æ˙È˙¯‚˘ ÌÚ†„ÁÈ†ÌÈ„·ÂÎÓ‰†ÌÏÂ‡·†ÌÈÓÊÂÓ‰†Â·˘È Â¯ÈËÚ‰Â†ÔÈÒÂÓÈ†È¯·„†ÂÙÈÏÁ‰†ÂÈˆÚÂÈ†ÌÚÂ†‡È˘‰ ‡È˘‰†Ï˘†Â˙¯ÈÁ·†Ï‚¯Ï†‰Ê†ÏÚ†‰Ê†˙ÂÎ¯· Æ˙È˘ÙÂÁ‰†‰È¯ÂÒ†Ï˘†ÔÂ˘‡¯‰†‰‡È˘Ï È„Â‰È†Ï˘†Ì·ˆÓ†Ô·ÂÓÎ†‰ÏÚ†Ì˙ÁÈ˘†È„Î†ÍÂ˙ ˜˘Ó„·Â†ÏÏÎ·†‰È¯ÂÒ·†˙ÂÈ„Â‰È‰†˙ÂÏÈ‰˜‰ ˙‡†‡È˘‰†ÈÙ·†Ë¯ÈÙ†·¯‰†„Â·Î†ÆË¯Ù· ‰ÙÂ˜˙·†˙ÂÏÈ‰˜‰†Ï˘†˙Â˘˜‰†Ì‰È˙Â¯Â˜ „ÓÚÂ†ÌÈÈÂÈÚÂ†˙ÂÚ¯Ù†Ï˘†‰Â¯Á‡‰ Æ·ˆÓ‰†˙Ï˜‰Ï†˙ÒÓÂÓ†˙ÂÙÈ˜˙· „Â·Î†Ï‡†‡È˘‰†‰Ù†˘‚ÙÓ‰†ÌÂÈÒ†˙‡¯˜Ï Ì‰È˙ÂÂˆ¯†‰ÓÂ†¯ÂÊÚÏ†ÏÂÎÈ†‡Â‰†‰Ó·†ÂÏ‡˘Â†·¯‰ ÆÂÓÓ†Ì‰È˙Â˘˜·Â ¯·„†˜¯†‡È˘‰Ó†˘˜È·†Æ‰ÂÂÚ·Â†˙ÂÚÈˆ·†·¯‰Â ‰È¯ÂÒ·†‰ÚÂ˙‰†˘ÙÂÁÂ†ÌÈÈÂÈÚ·†˙ÂÏ˜‰†≠†„Á‡ ˙‡†¯ÈÎÊÏ‰Ó†Ò‰˘†Ô·ÂÓÎ©†Ï¢ÂÁÏÂ†ÆÏÏÎ· Æ®Ï‡¯˘È≠ı¯‡ ≤∑ ÈÏ˙‡Â˜Ï‡†È¯˜Â˘†¯Á·†¯˘‡Î˘†¨ÌÈ¯ÙÒÓ ·¯‰†ÌÎÁ†˘˜È·†±π¥∂†˙˘·†‰È¯ÂÒ†‡È˘Ï ÏÚ†ÂÎ¯·Ï†È„Î†ÂÓÚ†˘‚Ù‰Ï†‰„†ÛÒÂÈ ÆÂ˙¯ÈÁ· ÌÎÁ‰†·¯‰†Ï˘†≠†Â„ÓÚÓÂ†ÂÚÓ˘Â†˙ÂÈ‰ ˜ÂÁ¯ÓÏ†ÂÚ„ÂÂ†ÂÈ‰†˙ÂÓÒ¯ÂÙÓ‰†ÔÓ†≠†‰„†ÛÒÂÈ Ï˘†Â˙ÚÈ„È·†Ì‚†ÂÈ‰†≠†‰Ï†‰ˆÂÁÓÂ†‰È¯ÂÒ· ¯Á·˘†ÈÏ˙‡Â˜†Ï‡†˜·†È¯˜Â˘†¨˘„Á‰†‡È˘‰ Æ‰È¯ÂÒ†Ï˘†ÔÂ˘‡¯‰†‰‡È˘Ï†±π¥∂†≠·† ‡Â·Ï†‰˘˜·Ï††·ÂÈÁ·†‰ÚÂ†ÒÒÈ‰†‡Ï†‡Â‰ ‡Â·Ï†‰„†ÛÒÂÈ†ÌÎÁ†·¯‰†˙‡†ÔÈÓÊ‰Â†ÂÎ¯·ÏÂ ÆÂ˘‚ÙÏÂ ÌÈ„·ÂÎÓÂ†ÌÈ·¯†Ï˘†‰Ë˜†‰ˆÂ·˜†Ô‚¯È‡†·¯‰ Æ˘‚¯Ó‰Â†„·ÂÎÓ‰†ÚÂ¯È‡‰†˙‡¯˜Ï†Ì˘‡¯·†‡ˆÈÂ ‰„Â·ÎÏ†Û¯ˆÏ†·¯‰†È·¯Â˜Ó†ÂÚÈˆ‰†¨ÍÎÂ†˙ÂÈ‰ „ÚÂˆ‰†¨˙„ÁÂÈÓ†˙˘Â·Ï˙·†˘Â·Ï†Ì„‡©†¢Ò‡Â˜¢ ÍÂ¯‡†Ï˜Ó†Â„È·Â†ÌÈ„·ÂÎÓ†Ì„‡†Â‡†‰ˆÂ·˜†ÈÙÏ Â„È˜Ù˙˘†¨ÛÒÎ†ÈÚÂ˜È¯·†‰ÙÂˆÓ†ÂÈÓ·†„ÁÂÈÓ Ì‰ÈÙÏ†Â„Úˆ·†ÌÈ„·ÂÎÓÏ†Í¯„†˙ÂÙÏ†‰È‰ ‡È‰†ÈÓ†ÚÈ„ÂÓ†ÌÎÏ‰Ó·Â†ÂÏ˜Ó·†‰˜ÊÂÁ·†Ú˜Â¯Â Ì‡Â·†ÏÚ†ÊÈ¯ÎÓÂ†ÂÈ¯ÂÁ‡Ó†˙ÎÏÂ‰˘†‰„Â·Î‰ Æ®Ì‰ÈÙ†ÈÏ·˜Ó†ÈÙ· ˙‡†˙˙Ï†ÁÈË·‰Â†‰˘˜·Ï†„ÈÓ†‰Ú†‡È˘‰ ¯·„·†ÌÈÚ‚Â‰†˙ÂÂËÏ˘Ï†˙ÂÓÈ‡˙Ó‰†˙Â‡¯Â‰‰ Æ˙‡¯‡·ßÁÂÓÏÂ†‰¯Ë˘ÓÏ ÔÎ‡˘†ÈÏ˙‡Â˜†‡È˘Ï†Ú„Â˘Î†¨‰„ÂÚÈ‰†‰Ú˘Ï ¨Ï·Â˜Ó‰Ó†‚¯Á†¨ÂÂÓ¯‡Ï†·¯˜˙Ó†·¯‰†„Â·Î ˙‡†Ï·˜Ï†ÂÓˆÚ·Â†Â„Â·Î·†Â˙‡¯˜Ï†‰ˆÂÁ‰†‡ˆÈ Æ·¯‰†ÈÙ Í‡†¨·¯†ÔÓÊ†‰Î¯‡†‡Ï†‡È˘‰†˙ÁË·‰†ÌÂÈ˜ ˙ÂÏÚÏ†˜ÈÙÒ‰Â†¯‰ÈÓ†‰„†ÛÒÂÈ†ÌÎÁ†·¯‰ ÍÈ˘Ó‰Â†‰·†ÈÁ†Ì˘Â†‰ÙÈÁÏ†¯˘È‰†Ï‡¯˘È≠ı¯‡Ï Â˙ÏÈÚÙ†ÏÚ†ÛÒÂ·†¨‰Î‡ÏÓ·†˜ÂÒÚÏ†ÂÎ¯„Î ÆÔÂ¯Á‡‰†ÂÓÂÈ†„Ú†˙È¯Â·Èˆ‰Â†˙ÈÁÂ¯‰†¨˙È·¯‰ ÛÒÂÈ†ÌÎÁ†·¯‰†ÂÈ¯Á‡†¨ÔÂ˘‡¯†ÍÏ‰†¢Ò‡Â˜¢‰ ‡È˘‰†Æ˙ÁÏ˘Ó‰†È¯·Á†¯˙È†ÏÎ†Ì‰È¯Á‡Â†‰„ Â˙Â‡¯·†„ÈÓ†·¯‰Â†·¯‰†Ï˘†ÂÈÙ†˙‡†ÏÈ·˜‰ ‡È˘‰†˙ÂÓÁ†˙ÂÎ¯··†Â˙Â‡†Í¯È·†‡È˘‰†˙‡ ‡È˘‰Â†®ÂÈÙÏ©†ÔÂ˘‡¯†ÒÎ‰Ï†·¯‰†˙‡†ÔÈÓÊ‰ ‫העליה מדמשק והקליטה הראשונית‬ ‫סיפוריםקטניםמעשיםגדולים‬ ‫‪±π¥µ†‰È¯ÂÒ†È„ÏÈ†˙‡ÏÚ‰Ï†¢±∞∞∞†≠‰†Úˆ·Ó¢‬‬ ‫¯‪‰ÈÏÚÏ†˙Â„‚˙‰‰†˙ˆÈ¯ÙÏ†ÈÂ‡‚†ÔÂÈÚ‬‬ ‫מבואלפעילותהציוניתבדמשקביןהשנים‪1918-1946‬‬ ‫פרק"מיומנושלשלמהקוסטיקה"בעריכתושלמשהוינברג*(‬ ‫שינוייםמדינייםהתחוללובאזור‪,‬דהיינו‪:‬תהליךקבלת‬ ‫העצמאותבסוריה‪,‬תוךהתגברותהלאומנותהערבית‬ ‫אשרתמכהבמאבקםשלערבייארץישראל;הכרתם‬ ‫שלמעצביהמדיניותבבריטניה‪,‬שעצםקיומהכמעצמה‬ ‫מותנהבהמשךהשפעתהבמזרח‪-‬התיכון‪,‬והשפעהזאת‬ ‫מותניתביחסיםטוביםעםהערבים‪-‬כלאלהלאנעלמו‬ ‫מעיניהםשלהשליחיםאשרטיפלובאירגוןההעפלה‬ ‫מסוריה‪.‬‬ ‫מהמכתביםאשרשלחיאניאבידבלשאולאביגורעולה‪,‬‬ ‫שהואחיבתחושהשיהודיסוריהאינםמודעיםלחומרת‬ ‫מצבםולסכנההנשקפתלעצםקיומם‪,‬ומאידךגיסא‪-‬‬ ‫בארץאיןעושיםדילהצלתם‪":‬בארץמבורכתזאת‬ ‫מצאתייהודיםרביםהמעריכיםאתרכושםבמיליונים‪,‬‬ ‫במספריםאגדתיים‪,‬ואוזנםסתומהכלפירעיוננו‪.‬ידם‬ ‫קמוצהולבםסגורומסוגר‪...‬התהוםהיאעמוקה‪,‬וקשה‬ ‫לילתארלעצמיבאיזהאופניםודרכיםנוכללעבורעל‬ ‫*(פרק"ההעפלהבשנת‪"1945‬מתוךהספר"מיומנושל‬ ‫שלמהקוסטיקה"בעריכתושלמשהוינברגבהוצאותיד‬ ‫טבנקין‪,‬המכוןלחקרהתנועההציוניתוהחלוציתבארצות‬ ‫המזרח‪.‬הוצאותהקיבוץהמאוחד‪/‬תשמ"ט‪.‬באדיבותיד‬ ‫טבנקיןרמת‪-‬אפעל‪.‬‬ ‫**( המספרים הזעירים מורים על מספר ההערה או‬ ‫המובאהבספרהנ"ל‪.‬‬ ‫∏≤‬ ‫פניה;באיזהאמצעיםנוכללהעמידםנוכחאמתזו‪,‬שיש‬ ‫בעודזמןלהתחיללהעביראתמרביתרכושםלארצנו‪,‬‬ ‫כיאולייאחרואתהמועדהנכוןונצטרךשובלשלםביוקר‬ ‫רב‪.‬הרילמודיניסיוןאנחנו‪,‬ולאעשינוכלוםגםאנו‬ ‫היודעיםטוב‪:‬שהתורלחורבןהואעכשיושלהם‪...‬ייתכן‬ ‫שמחויביםאנולחפשדרכיםשונותומגוונותלהגיעלבני‬ ‫אחינואלה‪,‬לקרבאותםלמציאותחיינו‪,‬לחזורלפניהם‬ ‫לאפעםולאפעמייםעלהסכנההגדולההמרחפתמעל‬ ‫ראשיהםכאן‪,‬בגולה"‪43.‬‬ ‫מפעלההעפלה‪,‬אשרהתנהלמגבולותסוריהארצה‪.‬לא‬ ‫נעלםמעיניהםשלהבריטיםמאזראשיתו‪44.‬ידיעותיהם‬ ‫והערכותיהםהיומדויקותביותר‪.‬משגברהזרםבמרוצת‬ ‫חודשיהקיץשלשנת‪.1944‬הםנערכובהתאםכדי‬ ‫לעצוראותו‪.‬בסתיו‪1944‬הגבירחילהספרהעבר‪-‬ירדני‬ ‫אתסיוריולאורךהגבולותוקבעאתבסיסיועל‪-‬ידחניתה‪,‬‬ ‫אילון‪,‬דרדרה‪,‬דןודפנה‪ 45.‬בתחילת‪1945‬יצאוקציני‬ ‫הבולשתהבריטיתלסוריהולבנון‪.‬כדילתאםעםהשלטונות‬ ‫המקומייםאתמלחמתםבהעפלה‪46.‬‬ ‫יאניאבידבעמדעלהיערכותםלמלחמהבהעפלה‬ ‫והתריעעלהמצבהחדששנוצר‪:‬הולךונוסףגורםחדש‬ ‫שמגביראתהצורךלמהר‪.‬שותפינוהאנגלים‪,‬אלהשהיו‬ ‫עסוקיםעדעכשיובצידהנאציםבמזרח‪,‬נשארובלי‬ ‫עבודהומתחיליםלהקדישאתזמנםומרצםלחיפושי‬ ‫יהודיםוהמצבנעשהמסובךיותרויותר‪...‬לפיהאינפורמציה‬ ‫שאניקיבלתי‪,‬מסתדרתהבולשתלאורךכלהגבולות‪,‬‬ ‫החללהקדישאתזמנהומרצהלחיפושייהודיםוהמצב‬ ‫נעשהמסובךיותרויותר‪...‬‬ ‫לפיהאינפורמציהשאניקיבלתי‪,‬מסתדרתהבולשת‬ ‫לאורךכלהגבולות‪,‬החלמעיראקוגמורבצמחוחניתה‪,‬‬ ‫כדילשמורנגדהעברתיהודים‪,‬ובטוחשהתופעההזו‬ ‫היאתופעהרבתכוונותרעות‪.‬קרובלוודאישהםמתכוונים‬ ‫לריצתיהודיםהמוניתבגבולות‪,‬ומועדהבריחהידועלהם‬ ‫במידה יותר בטוחה מאשר לנו בעצמנו"‪4 7 .‬‬ ‫אולםחרףהקשיים‪,‬התנהלבמרוצתשנת‪"1945‬מבצע‬ ‫עלייתהאלף"‪ 48‬אשרהינואחדמציוניהדרךבתולדות‬ ‫ההעפלהלארץבכללובתולדותההעפלהמסוריה‪,‬בפרט‪.‬‬ ‫במסגרת מיבצע מופלא זה הועלו ארצה כ‪1,300 -‬‬ ‫ילדים‪ 4 9 .‬אשר נקלטו במושבים ובקיבוצים‪.‬‬ ‫ראשיתושלמיבצעזהלוותהבקשייםרביםובחוסר‬ ‫נכונותמצדמפעל"עלייתהנוער"‪-‬המוסדאשרבאופן‬ ‫טבעיהיהאמוןומופקדעלקליטתילדים‪-‬להירתם‬ ‫לקליטתםשלילדיסוריה‪.‬טראומתקליטתילדי‬ ‫טהראן היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬ההסבר לחוסר‬ ‫ההתלהבותולחששותשגילוראשימפעל‬ ‫"עלייתהנוער"כלפימיבצעזה‪.‬אולם‬ ‫בשלההערכהשהזמןאוזל‪,‬התגבשה‬ ‫בתחילת‪1945‬ההכרהבקרבפעילי‬ ‫"המוסד" בסוריה ובארץ‪ ,‬שיש‬ ‫להעלותאתילדיסוריהארצה‪.‬יאני‬ ‫אבידבחתרודחףללאלאותלבצע‬ ‫אתהעלאתהילדים‪.‬בארץ‪,‬באשאול‬ ‫אביגורבדברים‪50‬עםהנסבייט‪,‬ראש‬ ‫מפעל"עלייתהנוער"‪.‬אלאשהנסבייט‬ ‫ניאותלקלוטרקמספריםקטניםשלילדים‬ ‫ביחסלציפיותולשאיפותשלאנשי“המוסד"‪,‬וגםזאת‬ ‫תוךהעמדתתנאיקבלהבלתימציאותייםלנסיבותאותם‬ ‫זמנים‪":‬מתברר‪,‬שהנסבייטמוכןקודםכללמילויהחברה‬ ‫בשפיים)חסרותנערותוהדברמכבידומהרס(ורקאח"כ‬ ‫מוכןלדברעלחברהנוספת‪.‬אשרלילדים)מדוברבבני‬ ‫‪(12-13‬הואנפעםמהמספר‪.100‬מוכןלחשוברקעל‬ ‫ניסיוןב‪20-‬ילדבמשךהחודשייםהקרוביםע"משייבדקו‬ ‫מראשבדיקהרפואיתיסודיתוכמוכןיעמדובמבחן‬ ‫מוקדםרציניבשארהבחינות"‪51.‬‬ ‫התחושהשבמפעל"עלייתהנוער"האנשיםאינםמבינים‬ ‫אתהמצבבסוריהלאשורוושאיןזמןלפעולעל‪-‬פינהלים‬ ‫הנכוניםאולילזמניםכתיקונם‪,‬הביאהאתיאניאבידב‬ ‫לכפות‪,‬פשוטוכמשמעו‪,‬אתהבאתהילדיםארצה‪,‬כדי‬ ‫שכאןיימצאולהםפתרונותקליטהבלתישגרתיים‪,‬על‬ ‫בקשות"המוסד"מיאניאבידב‪":‬ביחסלילדיםאלתעשה‬ ‫מעשהפזיזבשליחתם‪.‬מנסיוןהעברהיולנוצרותמחוסר‬ ‫סידורהילדיםכאן‪.‬מוטבשהםיחכועדשיבשילהעניין‬ ‫מאשרלהסתובבבסימטאותהערים"‪52,‬ענהיאני‪":‬כאן‬ ‫יושביםעשרותילדיםומחכים‪,‬מחכיםבקוצררוחלגאולתם‪,‬‬ ‫אךאינירשאילשלוחאותם‪.‬אינירשאילהתחילבפעולה‪,‬‬ ‫כיעדייןלאשלחתםליאישוררשמי‪...‬ידידי‪.‬מוזרמאוד‬ ‫לקרואאתהמליםהאלה‪,‬כיאתהנמצאבתוךמעגל‬ ‫הקסמים‪.‬אתהיודעכיהגיעההשעהלמעשיםתכופים‪.‬‬ ‫האםבאמתאתהמאמיןשהחייםפהיסתדרולפיהמועד‬ ‫שלכם שם?‪ ...‬הגיעה השעה לפעולות תקיפות‪ .‬אין‬ ‫להתמהמה‪ ,‬כי ייתכן שנאחר את המועד‪5 3 .‬‬ ‫בסוףחודשאפריל‪1945‬שוגראליאניהאישורהמיוחל‬ ‫לשליחתמאתייםילדיםבמשךשלושהחודשים‪.‬על‪-‬פי‬ ‫תנאיהקבלהשלמפעל"עלייתהנוער"‪:‬בדיקותרפואיות‪,‬‬ ‫הסכמהבכתבשלההורים‪,‬ילדיםבגיל‪,12-14‬נוער‬ ‫בגיל‪,15-16‬חלוקהשווהביןהמינים)שבהמספרהנערות‬ ‫לאירדמתחתל‪(40%-‬ורמתהשכלהמינימלית‪54.‬אולם‬ ‫תוךפחותמשבועהסתבר‪,‬שגםבקשרלביצועושל‬ ‫הסכםזההתעוררוקשיים‪...":‬לאחרשהודעתילךעל‬ ‫משלוחמאתייםבמשךשלושהחודשים‪,‬הובררלישיש‬ ‫עודקשייםמצדהנס‪.‬כיבדעתוהיה‪,‬כנראה‪,‬לקולטם‬ ‫טיפיןטיפיןבמשךהשבועשעברקיבלנו‪150‬אשר‬ ‫עודכולםנמצאיםבמחנהמעברועוברים‬ ‫בדיקהרפואיתומקוויםכיהיום‪,‬אחרי‬ ‫ביקורושלהנסבמחנה‪,‬נוכללהתחיל‬ ‫לפזרם‪.‬איננובטוחיםכינמנעסקנדל‬ ‫מצדהנס‪,‬כיהואיודעבסךהכלעל‬ ‫‪30‬וימצא‪.150‬ביחסלהמשך‪,‬אנו‬ ‫רואיםהכרחלהפסיקאתהמשלוחים‬ ‫לפחותלימיםמספרועדהודעהחדשה‬ ‫מאיתנו‪,‬עדשיפזרוויעכלואת‪150‬‬ ‫הראשונים‪.‬ישלנוהרושםשהכוליהיה‬ ‫בסדר‪.‬אךיחדעםזאת‪,‬באםתמשיכו‬ ‫לשלוחבליהודעהשלנו‪,‬יכוללהיווצרמצב‬ ‫שלחוסראפשרותבליעהאוהקאה‪...‬מצדנונעשההכל‬ ‫שתוכלולהמשיךמיד‪,‬אבלעליךלחכותלהודעה"‪55.‬‬ ‫משהוחלהמיבצע‪,‬חרףהעיכוביםוההיסוסים‪,‬משלוח‬ ‫הילדיםלארץלאפסק‪.‬הילדיםעצמםהועלולארץבעיקר‬ ‫באמצעות המכוניות הצבאיות של ‪ 200‬החיילים‬ ‫הארצישראלים‪ 56‬אשרחנובסוריהוטרםפונוממנה‪.‬‬ ‫הילדים‪,‬לאחרשניתנההסכמתהוריהם‪,‬רוכזובנקודות‬ ‫איסוףמוסכמות‪.‬ישוזההיהבבוסתניהפרי‪57,‬אשרהקיפו‬ ‫אתדמשק‪,‬ובמסווהטיולצופיםהםהגיעולמקוםלפנות‬ ‫ערב; ויש שזה היה בבית‪-‬הקברות המוסלמי‪.‬‬ ‫משאיות צבאיות‪ ,‬הנהוגות‪ ,‬כאמור‪ ,‬בידי החיילים‬ ‫הארצישראלים‪,‬הגיעולמקומותהאיסוףבאמתלהשהן‬ ‫מסיעותחייליםלבילויבשעותהערב‪.‬לפיכך‪,‬פרקהזמן‬ ‫שעמדלרשותהנסיעהאלגבולותהארץובחזרההיה‬ ‫קצר‪.‬וכך‪,‬בעודהחייליםהבריטיםבילובביירותאו‬ ‫בדמשק‪,‬המשאיותהסיעואתהילדיםסמוךאלהגבול‪.‬‬ ‫כאןחיכואנשיחולייתהפלמ"חבנקודותמפגשמוסכמות‪,‬‬ ‫‪≤π‬‬ ‫והילדים‪ 58‬החלוללכתברגלאלאחדממשקיהצפון‪.‬‬ ‫זרםעשרותהילדיםאשרהחלולהגיעהחלבחודשאפריל‬ ‫)‪1945‬מ‪.‬ש‪,(.‬ומספרםהלךוגדלעדל‪(59)562-‬באמצע‬ ‫חודשיוני‪,1945‬הצריךהיערכותבלתישגרתיתבהיקפה‬ ‫לקליטתםביישוב‪.‬ראשוןהיישוביםלקליטתםהיהנהלל‪,‬‬ ‫בונקלטו‪40‬ילדים‪60.‬שאולאביגורבאבדבריםעםי'‬ ‫קורן‪,‬מזכירועדהאירגוניםוהמושבים‪,‬ואיתוסוכםעל‬ ‫חלוקתקבוצתהילדיםב‪10-‬מושביםברחביהארץ‪61.‬‬ ‫הקיבוציםאשרסירבובתחילהלקלוטאתהילדים‪,‬ניאותו‬ ‫אףהםלקלוטקבוצותשלילדים‪.‬‬ ‫מיבצע"עלייתהאלף"נמשךכלשנת‪1945‬ותחילת‬ ‫‪.1946‬היהזהמיבצעאשרבו"המוסד"כפהאתדעתו‬ ‫עלמפעל"עלייתהנוער"‪,‬הןבהחלטהעלהבאתמספר‬ ‫כהגדולשלילדיםארצהוהןבקצבהבאתהילדים‪,‬וזאת‪,‬‬ ‫מתוךראייההיסטוריתנכונהעלהצפוילאותםילדים‬ ‫אםלאיזדרזובהעלאתם‪.‬בהקשרזהראוילהביאכלשונם‬ ‫אתדבריושלהנסבייטמה‪,24.10.45-‬אשרנאמרו‬ ‫לדודנמריונמסרולשאולאביגור‪":‬פגשתיהיום‬ ‫אתהנסבייט‪.‬הואפנהאליבמליםאלו‪:‬‬ ‫אנימבקשסליחהממך‪.‬כששאלתי‬ ‫באיזהעניין‪,‬ענהלי‪:‬אנימודהומתוודה‬ ‫שאנושגינוואתםצדקתם‪.‬אמרתם‬ ‫לנו שיגיעו זמנים שלא תוכלו‬ ‫להעביר‪ ,‬ובאמת צדקתם‪ ,‬ומה‬ ‫ששייךלענייןהחומרהאנושי‪,‬כל‬ ‫חששותינובענייןזההתבדו‪.‬החומר‬ ‫הוא מצויין‪ .‬באם אפשרי רק‬ ‫תמשיכו"‪ 62.‬במקביללעלייתהילדים‬ ‫המשיכהלזרוםבקצבגוברוהולךעלייתם‬ ‫שלשאריהודיסוריה‪.‬‬ ‫בשנת‪1945‬הגיעו‪,‬כאמור‪,‬ממדיההעפלהמסוריה‬ ‫לשיאם‪.‬אםביןהחודשיםאפריל‪1942‬עדלדצמבר‬ ‫‪1944‬עלו‪1,000‬מעפילים‪63‬באמצעות"המוסד"‪,‬הרי‬ ‫שבכלאחדמחודשיהאביבוהקיץשלשנת‪,1945‬הגיעו‬ ‫מאותמעפילים‪.‬בחודשמרץ‪106-‬מעפילים;‪64‬בחודש‬ ‫אפריל‪65;354-‬בחודשמאי‪66;400-‬בחודשיוני‪-‬‬ ‫‪813‬מעפילים‪":‬החודשהכפלנואתהשיאהקודםוהגענו‬ ‫לממדיםראוייםלשמם‪.‬אםהעלייהתימשךבקצבכזה‪.‬‬ ‫הרילארחוקההשעהשלחיסולהגיטאותבסוריה"‪67.‬‬ ‫כאמור‪,‬תהליךקבלתהעצמאותבסוריה‪,‬אשרהיהמלווה‬ ‫בהתגברותהלאומנותהערבית‪,‬הביאלתמורותמפליגות‬ ‫במצבה של ההעפלה‪ ,‬מחד גיסא ‪ -‬תהליך זה גרם‬ ‫להתגברותזרםההעפלהארצה‪,‬אךמאידךגיסא‪-‬בשל‬ ‫האיבהלציונות‪,‬הביאתהליךזהבראשיתשנת‪1946‬‬ ‫לדעיכתההעפלההמאורגנתמסוריהבאמצעות"המוסד"‪.‬‬ ‫התגברותהאיבהלציונותולאירגוןההעפלהבאהלידי‬ ‫ביטויבעיתונות‪,‬אשרקראהלנקוטבאמצעיםכדילהפסיק‬ ‫∞≥‬ ‫אתזרםההעפלהארצה‪,‬ובהתכנסויותפוליטיותשדנו‬ ‫בדרכיםלהילחםבהעפלה‪.‬‬ ‫התרוקנותהגיטאותוהשכונותהיהודיותלאנעלמהמעיני‬ ‫השלטונות‪ ,‬וכן לא נעלמו מהם המושכים בחוטים‬ ‫והמארגניםאתהעפלה‪.‬הקרקעהחלהבוערתמתחת‬ ‫לרגליהשליחיםוהפעיליםהמקומיים‪,‬והקשייםבחציית‬ ‫הגבולהלכווגברו‪.‬יאניאבידבנאלץבשלהיקיץ‪1945‬‬ ‫לסייםאתשליחותו‪,‬ובמקומוהגיעיהושערבינוביץ‪68,‬‬ ‫שנאלץאףהוא‪,‬כעבורמספרחודשים‪,‬במרץ‪,1946‬‬ ‫לחזורארצה‪.‬‬ ‫בתקופתפעילותושליהושערבינוביץהתחסלה‪,‬למעשה‪.‬‬ ‫רשת"המוסד"בסוריהובלבנון‪,‬רבקהקוזבינר‪69‬ושאולה‬ ‫פינס‪70‬חזרוארצהבתחילת‪.1946‬השליחיםיוסףושלמה‬ ‫קוסטיקה‪71‬נאסרו‪,‬ועםשחרורםמהכלאנאלצולחזור‬ ‫ארצה‪.‬עקיבאפיינשטייןנאסרבשניתבספטמבר‪,1945‬‬ ‫‪72‬הואשוחרר‪,‬המשיךבפעילותוונאסרבשלישית‪73‬ב‪-‬‬ ‫‪.1946‬הפעםנחשפהזהותו‪,‬והואישבבכלאהסוריעד‬ ‫לשנת‪.1950‬הפעיליםהמקומיים‪,‬יאירחילוומשהממרוד‪,‬‬ ‫נאסרו‪,‬שוחררו‪,‬ולאחרמכן‪,‬משעמדוהסוריםעל‬ ‫זהותםהאמיתיתהםנידונולמוותשלאבפניהם‬ ‫עלפעילותםהציונית‪.‬‬ ‫ב‪8-‬באוקטובר‪,1945‬אירעהלראשונה‬ ‫התנגשותמזויינתבכפר‪-‬גלעדי‪ 74‬בין‬ ‫חילהספרהעבר‪-‬ירדנילביןהיישוב‪.‬‬ ‫ההתנגשות היתה ביטוי להסלמה‬ ‫במלחמתם של הבריטים בהעפלה‬ ‫היבשתית‪.‬‬ ‫"המוסד"עודהמשיךבמאמציולארגןאת‬ ‫ההעפלהמסוריה‪,‬אולםבגללהקשייםהמדיניים‪,‬‬ ‫הצטמצםהיקףהפעילותואופיהבמרוצתשנת‪.1946‬‬ ‫גרישהשיינקמן‪75,‬שליח“המוסד”‪,‬יצאמדיפעםלביירות‬ ‫לצורךניהולמו”מעםמבריחיםערבים‪,‬אך‪,‬למעשה‪,‬‬ ‫ניתןלקבועשהמצבאשרשררבשטחההעפלהמסוריה‬ ‫טרםכניסתושל"המוסד"ובראשיתפעילותובה‪,‬חזר‬ ‫לקדמותו‪.‬יהודיסוריהולבנוןשהבינועתהאתחומרת‬ ‫מצבםהמשיכולהעפילארצה‪,‬אולםשליטתהמוסד‬ ‫באירגוןההעפלהשהצטמצמהביותר‪.‬ההעפלהבעיקרה‬ ‫חזרהלהתנהלבאמצעותמבריחיםערביםוללאכלקשר‬ ‫ל”מוסד”‪.‬יהודיםפנוביוזמתםאלמבריחיםערביים‬ ‫שיבריחואותםאתהגבול‪.‬‬ ‰Ï‡Ó†„Á‡†È˙ÈÈ‰ Ô‰Î†‡ÒÂÓ†∫˙‡Ó Ì˙ÏÚÙ‰Â†¢ıÂÏÁ‰¢Â†¢È·ÎÓ¢†˙ÂÈˆÂÏÁ‰†˙ÂÚÂ˙‰ Ï˘†Ì˙Â„‚˙‰†Û‡†ÏÚ†È¯·Ú‰†¯ÚÂ‰†·¯˜· ÆÌÈ¯Â‰‰ ÈÂ‡‚‰†ÔÂÈÚ¯‰†‰ÏÚ†ÌÈÚ·¯‡‰†˙Â˘†ÍÏ‰Ó·†Ê‡Â ÌÈ„ÏÈ‰†˙‡†˙Á˜ÏÂ†˙ÂÒÏ†∫¯˙ÂÈ·†˜È¯·Ó‰Â Ì˙ÂÏÚ‰ÏÂ†Ì˙ÁÙ˘ÓÓ†Ì‡ÈˆÂ‰Ï†ÌÈË˜‰ ÆÏ‡¯˘È≠ı¯‡Ï ˙‡†‰ÏÈÁ˙†˙Á˜Ï†ÔÂÈÚ¯‰†˙‡†‰‚‰˘†ÈÓ†ÈÎ†‰‡¯ ¨‰ÂÓ˘†È·†¨‡Ó‡†Ï˘†¢ÌÈÏÊÂ‚¢‰†≠†ÌÈË˜‰†ÌÈ„ÏÈ‰ Ú„È†Ì‰È¯Â‰†˜ÈÁÓ†¯˙ÂÈ‰†ÏÎÏ†‰¯˘Ú†ÌÈ˙˘†¨¯˘Ú ‰Ê†‰È‰È†ÈÎÂ†˙È‡˜˘Ó„‰†Ì‡‰†Ï˘†‰˘Ù†˙‡ È„Â‰È†˙‡†ÁÈ¯Î‰ÏØ„„ÂÚÏ†È·ÈËÓÈËÏÂ‡‰†ÔÂ¯˙Ù‰ ˙ÎÏÏ†È„Î†Ì‰È¯ÂÁ‡Ó†ÏÎ‰†·ÂÊÚÏÂ†ÌÂ˜Ï†˜˘Ó„ ˘„ÁÓ†„Á‡ÏÂ†Ì‰ÈÏ‡†¯·Á˙‰ÏÂ†Ì‰È„ÏÈ†˙Â·˜Ú· ÆÏ‡¯˘È†ı¯‡·†¨‰ÁÙ˘Ó‰†ÈÈÁ†˙‡ „ÂÚ†ÂÙÈÒÂ‰†ÔÂÈÚ¯‰†˙Ó˘‚‰†˙ÁÏˆ‰ÏÂ†˙ÓÏ˘‰Ï ‰ÚË·†≠†‰ÁÙ˘Ó†ÏÎÓ†ÌÈ„ÏÈ†È˘†˙Á˜Ï†‰˜¯·‰†≠ ¨ÏÂÎÈ·Î†¨¯ÂÓ˘È†ÏÂ„‚‰†¢„Á‡‰†ÔÓ†ÌÈÈ˘‰†ÌÈ·ÂË¢˘ È˘†„ˆÓÂ†ÆÍ¯Âˆ‰†˙Ú·†ÂÏ†¯ÂÊÚÈÂ†ÂÓÓ†ÔË˜‰†ÏÚ ÌÈÏÂ„‚†¨‰¯Â‡ÎÏ†¨ÌÈ„ÏÈ†È˘Ï†ÌÈÚÂ‚Ú‚‰Â†‰‚‡„‰†≠ ˙‡†Ì‚†ÂˆÏ‡È†‰Ï‡Â†Æ„Á‡†„ÏÈÏ†¯˘‡Ó†¯˙ÂÈ ˙ÂÏÚÏÂ†ÌÂ˜Ï†¨¯ÁÂ‡Ó·†Â‡†Ì„˜ÂÓ·†¨ÌÈ¯Â‰‰ ÆÏ‡¯˘È≠ı¯‡Ï ÂÁ˜Ï†≠†˙Ó„˜ÂÓ†‰Î‰†‡ÏÏÂ†≠†Ú˙ÙÏ˘†˙Â‰Ó‡‰ ÂÚ„È†‡Ï†®Ô˜ÈÁÓ†ÂÚ¯˜†ÂÏÈ‡Î©†ÌÈ„ÏÈ†È˘†Ô‰Ó ‰È˘†‡ÏÏ†¢ÌÈ·Ï†˙ÂÏÈÏ¢†ÂÎÙ‰†Ô‰È˙ÂÏÈÏ†ÏÎÂ†ÁÂÓ ÏÚ†Ú„È‰†¯ÒÂÁ†ÆÔ‰ÈËÂÚÙÏ†ÌÈÚÂ‚Ú‚Â†‰‚‡„†·Â¯Ó ‡ÏÏÂ†˙Ú„Â†‡Ï†ı¯‡·†Ì˘†Ì˙Â‡†‰¯Â˜˘†‰Ó ˙Â‚‡„‰†˙‡†ÂÓÈˆÚ‰†≠†ÆÌ‰Ó†˙Â¯È˘È†˙ÂÚÈ„È ÆÌÈÚÂ‚Ú‚‰Â Úˆ·Ó†ÏÁ‰†„È˙Ú‰†ÔÙÂˆ†‰Ó†˙Ú„Ï†ÈÏ·Ó†ÍÎÂ ÛÏ‡Ó†‰ÏÚÓÏ†ÂÏÚ†ÂÙÂÒ·˘†ÌÈ„ÏÈ†ÛÏ‡†˙‡ÏÚ‰ ÏÎ†‰ˆ¯‡†ÂÏÚÂ†ÂÓ˜†Ì‰È¯Á‡Â†ÌÈ„ÏÈ†˙Â‡Ó†˘ÂÏ˘Â ÆÌ‰È˙ÂÁÙ˘Ó†È· ÆÁÏˆÂÓÂ†ÈÂ‡‚†ÔÂÈÚ¯†ÔÎ‡ ≥± ‰ÁÙ˘Ó†ÆÌÈ„ÏÈ†˙·Â¯Ó†‰˙È‰†˙È‡˜˘Ó„‰†‰ÁÙ˘Ó‰ ˜ÂÙÈÒÏÂ†ÌÈ„ÏÈÏ†‰‚‡„‰†Æ‰ÓÁÂ†˙·‰Â‡†¨‰˜Â„‰ ÏÎ†ÆÌÈ¯Â‰‰†‚ÂÊ†Ï˘†Ì‰ÈÈÈÚÓ†˘‡¯·†ÂÈ‰†Ì‰ÈÎ¯ˆ È˙¯˙©†˙È·‰†˙Ò¯ÙÏ†‚‡Â„†·‡‰†Æ‡Â‰†Â„È˜Ù˙·†„Á‡ ÌÈ¯Â„ÈÒ‰Â†˙ÂÈ˜‰†Í¯ÂÚÂ†˙ÈÙÒÎ†‰ÒÎ‰†®ÚÓ˘Ó ‰˘Ú‰†ÏÎ·†‰„È†¢‰ÓÈÙ†ÍÏÓ†˙·†„Â·Î¢†Ì‡‰Â†ıÂÁ· ¨˙Ï˘·Ó†¨Ì˙Â‡†˙Ï„‚Ó†¨ÌÈ„ÏÈ†˙„ÏÂÈ†∫˙È·‰†ÈÓÂÁ˙· ˙¯„ÒÓÂ†‰˜Ó†¨˙ÏÙËÓØ˙ÎÁÓ†¨˙¯ÙÂ˙†¨˙Ò·ÎÓ ÈÏ˙ÎÓ†‰‡ˆÈ†¯·Î†‡È‰†Ì‡Â†ÆßÂÎÂ†ßÂÎÂ†˙È·‰†˙‡ ÈÂÂÏ†ÌÚ†·Â¯†È¢ÙÚÂ†ÌÈ·Â¯˜†¯Â˜È·Ï†‰Ê†‰È‰†¨‰˙È· Æ‰ÁÙ˘Ó‰Ó†Â‰˘ÈÓ „ÈÓ˙†ÈÏÎÏÎ‰†·ˆÓ‰†ÌÚ†¯˘˜†ÏÎ†‡ÏÏ†¨ÌÈ„ÏÈ‰Â „Ú†¢ÌÈÏÊÂ‚¢Î†¨‰·¯†‰„ÈÙ˜·Â†·ËÈ‰†ÌÈÏÙÂËÓ†ÂÈ‰ ÌÈ·‰†ÆÌ‰†Ì‰È˙ÂÁÂÎ·††ÌÓˆÚ†ÈÙ·†„ÂÓÚÏ†ÂÏÎÂÈ˘ ≠ÚÂˆ˜Ó†„ÂÓÈÏ†Ø†‰„Â·Ú†ÈÈÁÏ†ÌÈ„ÂÓÈÏ†ÈÈÁÏ†ÂÎÂÁ ¨„ÂÓÏÏ†ÂÎÏ‰†‡Ï˘†‰Ï‡Â†ÆÂ„ÓÏ†ÔË˜‰†Ô˜ÏÁ†˙Â·‰Â ˙ÂÎÈÁÎ†¨˙È·‰†˙Â„Â·Ú·†Ì‡‰†ÌÚ†„ÁÈ†¯˜ÈÚ·†Â˜ÒÚ ˙‡†Â„ÓÏÈ†‰ÓÓ†¨Ì‡Ï†‰ÈÏÂ˘ÎÂ†ÌÈÈÁ‰†˙Â‡Ï˙Ï ˙ÂÓÁÏÓ†ÌÚ†˜·‡‰Ï†ÌÈÎ¯„‰Â†˙Â·Â˘Á‰†˙ÂÎ‡ÏÓ‰ ÆÌÂÈ˜‰ ÌÈ¯Â‰‰†Ï˘†¢Ì‰ÈÈÚ†˙··¢Î†ÂÈ‰†ÌÈ„ÏÈ‰†ÍÎ†Â‡†ÍÎ ÆÚ¯†ÏÎ†Ì‰Ï†Ì¯‚È˘†‰ÏÈÏÁÂ ‰˙È‰†„ÈÓ˙ÓÂ†Ê‡Ó†≠†˜˘Ó„·†˙È„Â‰È‰†‰ÏÈ‰˜‰ ‰È¯Â‚Ó†ÌÂ˜Ó·†‰˜·„†Æ„Â‡Ó†˙È¯Ó˘†˙È˙„†‰ÏÈ‰˜ ‰·˘Á†‡Ï†ÌÏÂÚÓÂ†ÌÈ·ÂË†ÌÈÓÊ·Î†ÌÈ˘˜†ÌÈÓÊ· Æ‰·˘ÂÓ†ÌÂ˜ÓÓ†¯Â˜ÚÏ ÌÈ˘ÂÏ˘‰†˙Â˘†˙ÏÈÁ˙Â†ÌÈ¯˘Ú‰†˙Â˘†ÛÂÒÓ ˙Â¯¯ÂÚ˙‰†Ï˘†ÌÈ˘†ÂÈ‰†¨ÌÈ¯˘Ú‰†‰‡Ó‰†Ï˘ Ï˘†Ì˙Â¯Ó˘·†ÌÈÚ˜·†¯ÂˆÈÏ†‰ÏÁ‰˘†˙ÈÂÈˆ ˙·‰‡Â†‰¯Î‰†Ï˘†‰˙ÏÈÁ˙Ï†ÂÏÈ·Â‰˘†˜˘Ó„†È„Â‰È ı¯‡‰Ó†Â‡·˘†ÌÈÁÈÏ˘‰†Æ˙˘„Á˙Ó‰†Ï‡¯˘È≠ı¯‡ Ì˙Â‡†ÚÎ˘Ï†È„Î†„Â‡Ó†‰˘˜†ÏÂÓÚÏ†ÌÈÎÈ¯ˆ†ÂÈ‰ ¯ÓÂÁÂ†Ï˜†˙ÈÂÈˆ†˙ÈˆÂÏÁ†˙ÂÏÈÚÙ·†Û˙˙˘‰Ï ‰È‰†ÍÎ†‡Ï†ÆÏ‡¯˘È≠ı¯‡Ï†Ì˙ÂÏÚ‰ÏÂ†Ì˙Á˜Ï Æ¯ÚÂ‰†·¯˜·†·ˆÓ‰ ˙Ó˜‰†‰È‰†˙‡Ê†˙È¯Ó˘†‰„ÓÚ·†ÔÂ˘‡¯‰†Ú˜·‰ ‫העליהמדמשקוהקליטההראשונית‬ ‫"אםגרעיןזרעתבטחעץנטעתלאלמות"‬ ‫ˆ‪ÈÏ˘†˙ÂÂÈˆ‰†˙Ó˘‚‰·†Í¯„†ÈÂÈ‬‬ ‫ילדותוחינוךראשוניבדמשק‪,‬העפלהוקליטהבבאר‪-‬טוביה‪,‬הכשרהבכפר‬ ‫יהושע‪,‬בדגניהב'וכפרויתקיןוהגשמהבניצניעוז‬ ‫מאת‪:‬בנימוצרי‪/‬ניצניעוז‬ ‫ˆ‪ÆÈ‡‚†˙ÏÈÓ†‰È‡†˙ÂÂÈ‬‬ ‫‬ ‫‪Æ˜˘Ó„Ó†‰¯È˜ÚÂ†‰ËÈ·†Ø†˙Â„ÏÈ‬‬ ‫‬ ‫כיום‪,‬אחרימלאות‪100‬שנהלתנועההציוניתמהם‪58‬‬ ‫שניםלמדינה‪,‬מתהלכתדעהבציבורשהסמלהזכיראת‬ ‫המילהציונותוהמזכירזאת‪,‬נקראבפיהעםנודניקומיושן‬ ‫ושאינוהולםאתרוחהזמן‪.‬אניהחלטתילהיותמיושן‬ ‫ולאמודרניולבססאתכתיבתי‪,‬זאתעלארבעהנושאים‬ ‫ציונייםשחוויתימאזילדותיבדמשקואשרבעטייםהגעתי‬ ‫למהשהגעתיבהגשמתהערכיםשהוקנוליבמערכות‬ ‫הציונותהמעשית‪.‬וגאהלהיותביןיוצריהשלהתופעה‬ ‫הייחודיתהזאת‪-‬מדינתישראל‪.‬שכלביסוסההיא‬ ‫התנועההציוניתוערכיה‪.‬‬ ‫חיינויכלולהמשיךולהתנהלבשגרההזאתלאורךימים‪.‬‬ ‫אךלאכךקרא‪...‬פתאוםפשטהשמועהשמוריםהגיעו‬ ‫מארץ‪-‬ישראלללמדנואתהשפההעברית‪,‬ספורטושירה‪.‬‬ ‫בראשםככבושנימדריכים‪:‬רבקהואמנון‪-‬שברבות‬ ‫הימיםאףפגשתיאותםכשהייתיקציןבנח"לבאחד‬ ‫מבסיסיצה"ל‪.‬‬ ‫אתילדותיעברתיב"חארתאליהוד"הרובעהיהודי‬ ‫בדמשקעדגיל‪,12‬עתעליתילארץבמבצעהגדול‬ ‫להעלאתהילדיםמדמשק‪.‬‬ ‫בדמשקישבוהיהודיםמאזדודהמלךועדלסוףהמאה‬ ‫שעברה‪.‬כמובכלמקום‪,‬ביתהעלמיןשלוהואחלק‬ ‫מההיסטוריהשלו‪.‬ואכןמישזכהלבקרבביתהקברות‬ ‫העתיק)הקטן(בדמשקיכולהיהלראותקבריםומצבות‬ ‫של תנאים ורבנים שהיו בה בכל התקופות‪.‬‬ ‫בגללקדושתושלהמקוםהיהנהוגליהודיםלבקרבו‬ ‫רקיוםאחדבשנה‪-‬ערביוםכיפור‪.‬‬ ‫בדמשק‪,‬בביתהספר"אליאנס"נהוגהיהיוםלימודים‬ ‫ארוך‪ .‬השפה השלטת בו היתה ‪ -‬הצרפתית‪ .‬בתום‬ ‫הלימודים‪,‬היינוחייביםלסורלאחדבתיהכנסתשברובע‬ ‫לתפילתמנחהוערביתולקריאתפרקיתהיליםבקולרם‪,‬‬ ‫כמעיןמקהלה‪.‬‬ ‫≤≥‬ ‫האחים‪,‬חייםובנימוצרי‪-‬דמשק‪.1945‬‬ ‫הםנשלחואלינו‪,‬להצילאותנומהגלותולהביאנואל‬ ‫ארצנוהנבנית‪.‬כדילכסותעלזהותםבפניהשלטונות‬ ‫הסורייםהםהיותחתמסווהשלמוריםלעבריתולספורט‪.‬‬ ‫‪Æ˘„ÁÓ†‰„ÏÂ‰‰†≠†ÌÈ·˘ÂÓ·†‰ËÈÏ˜‰‬‬ ‫מטרת השליחים היתה לארגן את כל ילדי השכונה‬ ‫לקבוצות נוער במסווה של קבוצות צופים ואט‪-‬אט‬ ‫"להבריחם" את הגבול ולהעלותם לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫ההתרגשותהיתהגדולה‪,‬רוחקרהועדינההתפשטה‬ ‫בקרבנו‪.‬הרגשנוהרגשהמוזרהשכאילואנונחבטים‬ ‫בחוזקהומאבדיםזהותאחתונולדהבנוזהותחדשה‪-‬‬ ‫כאילושהפכנולייצורחדש‪.‬‬ ‫המגמה היתה שאחרי ה"אפרוחים" צועדים‬ ‫ההוריםואכן‪-‬כךקרא‪.‬בתוםפעולהשל‬ ‫שנתיים‪ ,‬השכונה התרוקנה מילדיה‬ ‫ובית‪-‬הספר"אליאנס"עמדבפניסגירה‪,‬‬ ‫וכך‪-‬טולטלו‪,‬ונותקומהוריהםכאלפיים‬ ‫ילדיםשגילםנעבין‪8-13‬שנהוהוריהם‬ ‫אטאטהשתרכואחריהםלארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫תחילההחלובארגוןהילדיםובאימונם‬ ‫לקראתניתוקםמהוריהם‪.‬לאחרמכן‬ ‫עמדהבפנימוסדותההעפלההמשימהשל‬ ‫הברחתהגבולמפנישלושהכוחותשמירהשמנעו‬ ‫מאתנומעברו"השגתגבול"‪:‬האחד‪-‬כוחותהג'נדרמריה‬ ‫הסוריים‪.‬השני‪-‬הכוחותהאנגליםששלטואזבמנדט‬ ‫בארץ‪.‬והשלישי‪-‬הלגיוןהערביבןטיפוחיושלהכח‬ ‫הבריטי‪.‬הוסענועדלמרגלותהריהגולןומכאןמתחילה‬ ‫הצעדהבלווימדריכיהפלמ"חוכוחותמקומיים‪.‬צעדנו‬ ‫רגליתביןהריםוביןסלעיםבמשךכלהלילה‪,‬חלקינו‬ ‫נעזרבכתפיבחוריהפלמ"ח‪,‬וחלקינושודלבממתקים‬ ‫שלאנבכהולאנדברעדשעברנואתכלהרמהוהגענו‬ ‫עםעלותהשחרלקבוץאיילת‪-‬השחר‪.‬הגענובתחילה‬ ‫לנקודהשקראולהדרדרהשישבהשעלשפתאגם‬ ‫החולהומשםבסירותלצדהשנילקיבוץ‪.‬‬ ‫בקיבוץנלקחנולמטעהאשכוליותשבתוכוהיוחבויים‬ ‫כמה צריפים ואוהלים‪ ,‬שם היינו צריכים להתארגן‬ ‫ולהתחפשכילדים"תוצרתהארץ"‪,‬החלפנואתבגדינו‬ ‫לבגדיצופים‪,‬לימדונוכמהשיריםבעברית‪,‬נלקחומאתנו‬ ‫הדבריםשיכלולהעידעלארץמוצאינו‪,‬נאסרעלינו‬ ‫להוציאהגהבערביתבקולרם‪.‬ובצורהזאתעלינועל‬ ‫האוטובוסיםועברנואתנקודתהמשמרהבריטיוהליגיון‬ ‫‬ ‫השנההיתה‪,1944‬מלחמתהעולםהשניהבעיצומה‪.‬חיינו‬ ‫בציפיה‪,‬בפחדובדאגהלפלישתהגרמניםלסוריה‪.‬אך‬ ‫בואםשל"הגואלים"המדריכיםמארץ‪-‬ישראלהפיחובנו‬ ‫שמחהותקווה‪.‬החלהנהירהשלילדיםנוערוצעירים‬ ‫למועדון"החלוץ"‪.‬לראותאתהשליחיםמארץישראל‬ ‫שראינובהםכמיןיצוריםמהעולםהחיצון‪,‬הואארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הערבישהיתהמוצבתבראשפינה‪.‬המעברהיהמתוחכם‪,‬‬ ‫התחפשנולילדיקיבוץופצחנובשירהעבריתשכאילו‬ ‫פנינוהיולמסעשדאות‪.‬לאאלאהאתהקוראיםביתר‬ ‫הפרטיםשעברועלינועדשהגענואלהמשפחותבמושבים‬ ‫שעליית‪-‬הנוערבחרהאותםעבורינו‪,‬עלינולזכורשעברו‬ ‫כבר‪,‬כשבועייםמיוםצאתינומסוריהוהורינועדייןלא‬ ‫קיבלוכלדרישת‪-‬שלוםמאתנו‪.‬‬ ‫קליטתיבבאר‪-‬טוביהאצלדבורהויצחקבן‪-‬צדקדומה‬ ‫לסיפורםשלמאותהילדיםשהעפילוכמוניושנקלטואצל‬ ‫רובהמשפחותבמושבים‪:‬‬ ‫באר‪-‬טוביה‪,‬כפר‪-‬ורבורג‪,‬ביתחנן‪,‬עטרותהישנה‪,‬עין‪-‬ורד‪,‬‬ ‫גבעת‪-‬חן‪,‬כפר‪-‬חיים‪,‬תל‪-‬עדשים‪,‬מרחביהועודועוד‪.‬‬ ‫במשפחותשאליהןנלקחנוחיינווגדלנוכילדיהםלכל‬ ‫דברוענין‪.‬השתדלולמלאאתהחללשנפערמהתנתקותינו‬ ‫מהורינו‪.‬דאגולכלצרכינוונזהרומאודשלאנרגישהפליה‬ ‫ביחסלבניהם‪.‬לדוגמא‪:‬כשמשפחתבן‪-‬צדקקנתהלבתם‬ ‫טונימנדולינה‪,‬דאגושלייהיוחלילומפוחיתפה‬ ‫שבזכותהכליםהאלהילדיונכדינרדמים‬ ‫לצליליהם‪.‬‬ ‫למדונואתהעבריתהצבריתכאשר‬ ‫בהתחלהתיבלנוהבכמהמילותבאידיש‬ ‫עדשהוריםהמאמציםגזרועלעצמם‬ ‫איסור דיבור אידיש בנוכחותינו‪.‬‬ ‫הורגלתילאכולרגלקרושהועודעםלימון‪.‬‬ ‫כמו‪-‬כןהתוודעתילקיטניתמוזרהשקראו‬ ‫להקוסמתשחלילאלנוכילדיהמזרחלבטאאת‬ ‫המילה‪.‬והיכןנשמעשדגאוכליםאותועםסוכר?אךאני‬ ‫למדתילאכולזאת‪.‬למדתילהקשיבלפרקיחזנותבנוסח‬ ‫אשכנזולהנותמהםולמדתילשתותתהחםגםכשאני‬ ‫לאחולה‪.‬‬ ‫נוכחתילדעתשכלניותאדומותצומחותלארקבשדה‬ ‫אלא‪,‬אלההםחייליםבריטיםעםכובעיםאדומיםשנזהרנו‬ ‫מהםבעתהאימוניםשלנובקפ"פ‪.‬‬ ‫קצרההיריעהמלספרעלאופןקליטתינווחינוכינו‪.‬החום‬ ‫שבועטפואותנו"ההוריםהחדשים"‪,‬בנוסףלאימוצינו‬ ‫הפיזיוגםהיהאימוץערכי‪-‬כלאמרנטעובניערכים‬ ‫לאומיים‪,‬אנושייםוחינוכיים‪,‬חלקמהמלאכההזאתהוטלה‬ ‫עלבתיהספרעלכלמוריושמשימתםהיתהלהפוך‬ ‫אותנול"צברים"לכלדברועניין‪.‬העבריתנהגתהמגרוננו‬ ‫כשפתאם‪.‬‬ ‫ונשאלאתעצמנומהיכןהיוליולאחריםהכוחות‪,‬ותעצומות‬ ‫הנפששאיפשרולנופיזיתוגםנפשיתלהגיעלמהשהגענו‪,‬‬ ‫≥≥‬ ‫ומהואותוהמעייןעבורינושמדברעליוביאליק‪,‬התשובה‬ ‫שעבורינובית‪-‬המדרשהישןוהנושןהיואותםהימים‬ ‫שעברנואותםבבאר‪-‬טוביהכלאחדבמשפחתוהוא‬ ‫שהשפעתםעלחיינוניכריםבנועדהיום‪.‬‬ ‫הענפיםשבקיבוץעמדובתורבסידורהעבודהלבקשנו‬ ‫לעבודעמםכיעדמהרהנוכחובפוטנציאלהרבהטמון‬ ‫בנובכושרובידעבחקלאות‪.‬העמידועבורינואתטובי‬ ‫המדריכיםוהמוריםהחלמיונהיגולאחדמעורכי"דבר"‬ ‫וגומרבקדישלוז‪,‬בבן‪-‬ארציובמשורראמיתי‪,‬כאשר‬ ‫הכוונהלהרביץבנותורתהקיבוץ‪,‬אךלדאבונםללא‬ ‫התלבטותהחלטתנוהיתה‪":‬שאנומגדיריםעצמנוכגרעין‬ ‫מושבי"וכאלההתגייסנולנח"ל‪.‬עברנוהכשרהבמסגרת‬ ‫הנח"לבכפר‪-‬ויתקיןומשם‪,‬תרנואתהארץשהיתהריקה‬ ‫מישובים‪,‬ובחרנואתמקוםמושבנו‪,‬מולהעירטול‪-‬כרם‪,‬‬ ‫עלהגבולבמקוםהצרביותרבמדינת‪-‬ישראל‪.‬עלשום‬ ‫זהקראנולישוב"ניצני‪-‬עוז"‪.‬‬ ‫‬ ‫מאזועדהיום‪,‬אניוחברי‪-‬שנקלטנואזכילדים‪-‬מקיימים‬ ‫משקיםחקלאייםלנוולבנינואחרינואשרגםהםהחליטו‪:‬‬ ‫שאםכברלחיותחייהגשמהויצירהאזירקמושב‬ ‫חקלאייספקולהםזאת‪.‬‬ ‫ניטולדוגמאאישיתאתאבימשפחתבן‪-‬צדקיצחקז"ל‬ ‫אציל הנפש והרוח שנטע בי מוסר עבודה‪ ,‬ויצק בי‬ ‫כלל‪-‬צאןברזלבמובןערכיוציבורישאיפשרוליבנוסף‬ ‫להקמתמשקחקלאיעצמאיהמפרנסבכבודאתבעליו‬ ‫גםליטולחלקבעבודהציבוריתבכלהתחומיםעדדרגת‬ ‫ניהולבדרךישרהואחראית‪.‬‬ ‫‪Æ‰Ó˘‚‰Â†‰¯˘Î‰†Ø†˙Â˘¯˙˘‰‰‬‬ ‫האיכרזורעאתהזרע‪,‬משנבטמגדלוומטפחועדשהופך‬ ‫לשתיל‪,‬אתהשתילישלהעתיקלשדהעלמנתלהפכו‬ ‫לעץ‪,‬כךנהגהבנוהציונותהמעשית;מכלהילדיםש"נבטו‬ ‫במשתלה"במסגרתעלייתהנוערבמושביםבררומהם‬ ‫אתאלההכשריםלהמשךהדרך‪-‬להכשרהנוספת‬ ‫במושבכפריהושע‪.‬‬ ‫ושובאותוהסיפור‪,‬חלוקתינולמשקיהחברים‬ ‫והכנתינולקראתגרעיןהתישבותי‪.‬בתום‬ ‫התקופה‪,‬הנעריםהללוובראשםכותב‬ ‫רשימה זו אילצו את מוסדות‬ ‫עליית‪-‬הנוערלשלחנולקיבוץלשנת‬ ‫הכשרהנוספתעל‪-‬מנתשנכירעוד‬ ‫צורתהתישבות‪,‬ובבאהיוםלקראת‬ ‫העליהעלהקרקעתהיהלנובחירת‬ ‫צורתההתישבותנקיהמשיקוליםכפיתיים‬ ‫אואחרים‪,‬ואכןעברנולדגניהב'להכשרה‬ ‫לשנהאחת‪.‬מההופתענו‪,‬כשנוכחנושכלמרכזי‬ ‫וכךבמבצעיםכגוןאלההעלולארץאתילדייהדות‬ ‫סוריה‪,‬אשררובםככולםנקלטותחילהבהתיישבות‬ ‫העובדת)קיבוציםומושבים(ורביםוטוביםאף‬ ‫התגייסו‪-‬בבואהעת‪-‬לפלמ"ח‪,‬להגנה‪,‬‬ ‫ולשרותיהבטחוןלמיניהם‪.‬‬ ‫סיפורי‪,‬הוא"אחדמניאלף"שלקליטה‬ ‫והגשמה מוצלחים של ילדי סוריה‬ ‫בחברהובכלכלהבישראל‪.‬‬ ‫אני מקווה שהוכחתי שציונות איננה‬ ‫מילתגנאיאומילתלצוןאלאזאתהדרך‬ ‫שבנתהובונהאתהמדינה‪,‬בנתהובונהאת‬ ‫עם ישראל והיא המסד לגאולת ישראל‪.‬‬ ‫בנימוצריו"אביההתיישבות"אברהםהרצפלד‪,‬באחדמכינוסיתנועתהמושבים‪.‬‬ ‫‪≥¥‬‬ ‫העליהמדמשקוהקליטההראשונית‬ ‫‪‰ÓÂÈÓ†ÌÈÙ„†≠†ı¯‡·†ÌÈÂ˘‡¯†ÌÈÓÈ‬‬ ‫˘‪‰¯Ú†Ï‬‬ ‫‪˙ÂÏÚÂÙ‰†˜˘Ó†˙Â„ÒÂÓ·†≠†‰ËÈÏ˜†Ï˘†‰¯Âˆ†„ÂÚ†ÏÚ‬‬ ‫ב‪1943-‬ארגנהרחלינאיתבן‪-‬צביקבוצהשלבנותמסוריהבמטרהלהביאןלארץללמודולהתחנך‬ ‫במוסדותמשקהפועלות‪.‬עבורןהיאהצליחהלהשיגרשיונותעלייה)סרטיפיקטים(‪.‬אחתמבנות‬ ‫הקבוצההיתהעדינהאנדיבו‪,‬והיאמספרתעלימיההראשוניםבמשקהפועלותבפתח‪-‬תקוה‪.‬‬ ‫עלפיסיפוריהשלעדינהאנדיבו*(‬ ‫‬ ‫‪ÈÏ·†ÔÂ˘‡¯†‰ÏÈÏ¢†˙Â‡ÈˆÓÂ†˙ÂÓÂÏÁ‬‬ ‫‡‪ÆÏ‡¯˘È≠ı¯‡·†¢‡Ó‬‬ ‫התהפכתימצדאלצד‪.‬לאהצלחתילהרדם‪-.‬כל‪-‬כך‬ ‫רחוקמביתאמאאשרבדמשק‪...‬‬ ‫שכבתיעלמזרוןללאמיטה‪,‬ועיניפקוחותלרווחה‪.‬פחד‪,‬‬ ‫ריקנותוגעגועיםמילאואתלבי‪,‬והלחשושיםמהמזרון‬ ‫הסמוך הבהירו לי שגם לאחותי קשה להרדם‪.‬‬ ‫רעבהאת?‪-‬שאלהאחותי‪.‬‬‫לאעניתי‪,‬שתיתיכוסתהמר‪-‬והתהפכתי‬‫לצדיהאחר‪.‬זהוליליהראשוןבארץ‪,‬לילי‬ ‫הראשוןבמשקהפועלותבפתח‪-‬תקוה‪-‬‬ ‫הרהרתי‪...‬‬ ‫ההתלהבות‪ ,‬שדבקה בי בדמשק‬ ‫בשומעישאמאאכןמסכימהשאעלה‬ ‫ארצה‪,‬נמוגהונעלמה‪,‬כאילולאהיתה‬ ‫ברגעיםאלהעלהמזרוןהזר‪.‬‬ ‫‬ ‫·‪ÆÌÈÚÂ‚Ú‚Â†˙ÂÂ¯ÎÊ†∫ÔÂ˘‡¯†¯˜Â‬‬ ‫קמתיעםבוקר‪.‬התכנסנובחדרהאוכל‪.‬שםהוסברלנו‬ ‫‪ÆÌÈÊÂÙ˙†˙ÁÂ¯‡Â†ÔÂ˘‡¯†‰„Â·Ú†ÌÂÈ‬‬ ‫‬ ‫*(מתוךהספר"יהדותסוריה"עלייתילדיםמקראה‬ ‫חלק ב' בהוצאת בית ספר וייצמן רחובות תשמ"ב‬ ‫עמ'‪150-152‬‬ ‫סדרהיום‪:‬ארבעשעותנועדולעבודהוארבעשעות‬ ‫ללימודים‪.‬חילקואותנולקבוצות‪.‬בקבוצהשלילאהיו‬ ‫ליחברותמדמשק‪.‬הרגשתהבדידותוהמרחקמהבית‬ ‫הלכהונתעצמה‪.‬כשנכנסתילחדריאשרבצריף‪,‬נתקלתי‬ ‫במבטןהבוחןשלשתיםזרותשישבובפינה‬ ‫מכונסותבתוךעצמן‪.‬שמתיאתהבגדיםבארון‪.‬‬ ‫המטפלתנכנסהלחדרכשחיוךעלשפתותיה‪.‬‬ ‫היאנתנהקולבים‪,‬חילקהסדיניםויצאה‪.‬לרגע‬ ‫נטשטשוליהדמויותודמותהשלהמטפלתנתחלפה‬ ‫בדמותהשלאמא‪-.‬מראותהסדיניםהמרוקמים‬ ‫במיטתישםרחוק‪,‬חיבוקההחםשלאמא‪,‬ותמונות‬ ‫שלימיםאחרוניםבדמשקעברובסך‪.‬ובמיוחד‬ ‫זו התמונה של אמא היושבת בליואן‬ ‫בחברתהשלרחלינאית‪,‬כשזומנסה‬ ‫לשכנעה בחשיבות עלייתנו ארצה‪,‬‬ ‫מסבירהומפרטת‪,‬שעלייתנותהיה‬ ‫בטוחה וחסרת מכשולים כי הרי‬ ‫סרטיפקטים בידה‪ ,‬והתוכנית‬ ‫מבטיחה המשך לימודים ועבודה‪.‬‬ ‫להפתעתי אמא נאותה ואף הוסיפה‬ ‫ואמרה‪,‬שטוביהיהאםאתנסהבנסיונות‬ ‫נוספים‪.‬שמחתאיןקץאחזהביבאותםרגעים‪.‬‬ ‫האמנםידענושתינו‪,‬אמאואנכי‪,‬שכהקשהיהיההמרחק‬ ‫הזה‪,‬הפרידההלזו?"עדינה!"נשמעקולהשלהמטפלת‪.‬‬ ‫נעורותימחלומותיבהקיץ‪".‬הזדרזי"עליךלמהרלעבודה"‪,‬‬ ‫אמרהברכות‪.‬‬ ‫עםבוקריצאנו‪,‬קבוצהשלבנותמןהארץ‪,‬לעבודבפרדס‪.‬‬ ‫‪≥µ‬‬ ‫בפעםהראשונהראיתישטחכהגדול‪,‬שכולומכוסה‬ ‫עציםיפיםומוריקיםועליהםפירותזהוביםוקורצים‪.‬‬ ‫הראוליכיצדלקטוףאתהפריבזהירותמבלילפגוםבו‪.‬‬ ‫הריחשלהתפוזהטריעלהבאפיוהשתוקקתימאוד‬ ‫לטעוםמהפרי‪,‬אבלכולםעבדובמרץוחששתילהפסיק‬ ‫ולקלףתפוזלעצמי‪.‬סוףסוףהגיעההפסקתהבוקר‬ ‫ואזזללתיכמהתפוזיםבזהאחרזה‪.‬‬ ‫טעמםערבלחיכי‪.‬‬ ‫שעותהעבודההתמשכו‬ ‫והחילותיחשהאתשרירי‬ ‫הכואבים‪ .‬ידי נשרטו‬ ‫בענפים‪.‬אודהעלהאמת‪,‬‬ ‫כיכאשרנשמעההקריאה‬ ‫להפסקה לבוא לאכול‬ ‫חשתי הקלה‪ .‬שוב נזכרתי‬ ‫בדבריהשלאמאשאמרה‪":‬טוב‪,‬‬ ‫אולי‪,‬שיתנסובעבודה‪,‬שהריגלגלחוזרבעולםומייודע‬ ‫מהילדיום?"‬ ‫בתיאבוןגדולציפיתילארוחתהצהרייםואפילוחלמתי‬ ‫קבוצתילדיםיוצאיסוריה‪,‬במושבבארטוביה‪.1945‬‬ ‫∂≥‬ ‫בינילביןעצמי‪,‬עלהמרקהחם‪,‬המתובלוהחריף‪,‬שהגישה‬ ‫אמאועלהפיתותהדקותוהריחניות‪,‬שהובאומהמאפיה‬ ‫לארוחתהצהרייםבביתנושבדמשק‪.‬‬ ‫אבלכאשרהגענולחדרהאוכל‪,‬הוגשו‬ ‫לשולחנותקערותגדולותובהןמרק‬ ‫מהביל‪.‬הבנות‪,‬שסביבהשולחן‪,‬‬ ‫התנפלועלהקערהובתרווד‬ ‫הגדוללקחהכלאחתמהן‬ ‫את מנתה‪ ,‬כשהגיע תורי‬ ‫מלאתיאתהתרודוראיתיכי‬ ‫המרקדלוחותוכנודל‪.‬לקחתי‬ ‫פרוסתלחםמהסלסלהשעל‬ ‫השולחן‪,‬נעצתיאתשיניבלחם‬ ‫והבאתיכףמרקגדולהאלפי‪.‬אכזבתי‬ ‫היתהגדולה‪:‬לאטעםולאריח‪.‬הרמתיראשיוראיתיאת‬ ‫פניחברותימדמשק‪.‬חשתישגםהןמאוכזבותכמוני‪.‬‬ ‫בלילהחליףמלה‪,‬כאילוקשרנוקשרבינינו‪,‬דחפנוכולנו‬ ‫אתהצלחותמעלפנינו‪,‬וסיימנובכךאתארוחתהצהריים‪.‬‬ ‫יצאנומחדר‪-‬האוכל‪.‬אחתהבנותהציעהשנרוץלפרדס‬ ‫ונאכלעודתפוזים‪,‬לפנישנכנסלכיתהללמוד‪,‬וכךעשינו‪.‬‬ ‫חגיםומועדים‬ ‫"כיהנההסתיועברהגשםחלףהלךלו‪:‬הניצניםניראובארץעתהזמירהגיע‪"...‬‬ ‫‪¢‡·†ÁÒÙ†ÚÈ‚‰†·È·‡¢‬‬ ‫‪˜˘Ó„·†È„Â‰È‰†Ú·Â¯·†ÁÒÙ‬‬ ‫מאת‪:‬משהשמרואברהםחסון‬ ‫חגהפסחבדמשקהיהחגמיוחדבמינושדרשפעילות‬ ‫ענפהוגדולהיותרמכלחגאחר‪.‬האוירהחגיגית‪.‬‬ ‫התכונה פעלתנית‪ .‬היציאה מעגמומיות החורף‬ ‫לשמחתהאביב‪.‬לבלובהעציםוהשמששמתחילה‬ ‫לחמםולהאיראתהרחובותהצרים‪.‬‬ ‫אבלמידאחריפוריםכלהשכונההיהודית‬ ‫היתהמתחילהאתההכנותלחגהפסח‪.‬אמנם‬ ‫ישנוחודששלםביןפוריםלפסחאךזמןזהלאהיהמספיק‬ ‫דיולכלההכנותוהשבועהאחרוןשלפניהחגהיהלחוץ‬ ‫מאוד בחזקת‪" ,‬הזמן קצר והמלאכה מרובה"‪.‬‬ ‫ההכנותלפסחהתחלקולשניסוגים‪:‬הכנתהביתוהמאכלים‬ ‫שנעשועלידיכלמשפחהבנפרדוההכנותשנעשוע"י‬ ‫הקהילה‪.‬‬ ‫מתחילתחודשאדר‪,‬מתחיליםמוסדותהקהילההיהודית‬ ‫בדמשק‪,‬בהכנותיהםהקהילתייםלמימושצרכיחגהפסח‬ ‫הקרבובא‪,‬הםהתמקדובשלושהנושאיםעיקריים‪:‬דאגה‬ ‫לגידולצאןובקרבתנאיהאבסהמיוחדיםבהקפדהמחשש‬ ‫חמץ‪,‬ושחיטהכשרהמיוחדת‪.‬רכישתחיטה‪,‬טחינתה‪,‬‬ ‫הכנתקמחכשרלאפיתמצותדיםלצרכיהעדהואיסוף‬ ‫תרומותלעזרהוסעדלנזקקיםעלידי"מתןבסתר"‬ ‫"תרתימשמע"ואגודותסעדורווחהנוספים‪).‬ובעיקר‬ ‫איתור הנזקקים ומידת העזרה שתינתן להם(‪.‬‬ ‫‪Æ¢¯˙Ò·†Ô˙Ó¢Ï†‰Ó¯˙‰‰†ÈÚˆ·Ó‬‬ ‫‬ ‫חייהיהודיםבדמשקהתנהלוביןחגאחדלשני‪.‬‬ ‫כאשרהיהנגמרחגאחדהיומתחיליםלהתכונן‬ ‫לחגהבא‪.‬כיהדברהחשובביותרהוא‬ ‫קיוםהמסורתוהמורשתשאפיינהכל‬ ‫חג‪.‬כוללכלהמנהגים‪,‬התפילות‪,‬‬ ‫המאכלים והברכות אחד לשני‪.‬‬ ‫‬ ‫חילופיהעונותבסוריההםחדיםובולטים‪.‬מידעםתום‬ ‫עונתהחורףמתחילהעונתהאביב‪.‬המעברחלבדרךכלל‬ ‫בחודשאדר‪.‬ומימיפוריםואילך‪-‬אביב‪.‬ועלכן‪,‬אחד‬ ‫משמותהחגהוא"חגהאביב"‪.‬‬ ‫‪∫‰ÏÈ‰˜‰†È¢Ú†Â˘Ú˘†ÁÒÙÏ†˙ÂÎ‰‰‬‬ ‫לאמרפיםממניהזכרונותוהחויותשהיו‬ ‫ליכילדבלכתילצדושלאבי)יצחק‬ ‫שמר‪-‬כהן‪,‬הלואהוא‪-‬זאכימכללתי‪-‬‬ ‫שהיהפעילקהילתי‪-‬חברתיבכללובין‬ ‫שאר פעילותו עסק באיסוף תרומות‬ ‫במסגרת"מתןבסתר"‪.‬הפעילותבלטהביחוד‬ ‫בימיחגפוריםבהםהסתובבנוביןקהלהחוגגים‪:‬במסיבות‪,‬‬ ‫בתהלוכות‪,‬במדורות)"תשעילה"לשריפתבובותהמן‪-‬‬ ‫"בג'ורתהמן"(עלמנתלהתרימם‪.‬הכספיםשנאספו‪,‬היו‬ ‫מוקדשיםלעזרהלנזקקיםלמימושצרכיהםלחוגאתהחג‬ ‫וכןלמענקיםל"הכנסתכלה"וכו'‪.‬‬ ‫תמידהתרשמתימ"הכליהמיוחדלאיסוףהתרומות‪,‬שהיה‬ ‫∑≥‬ ‫מעשהידיושלאבא‪,‬אמןנחושת)נאאש(‪.‬זהומגש‬ ‫נחושתעגול)צנייה(מעוטרבעטוריכסףונחושתאופייניים‪.‬‬ ‫אליומחוברשלטמאונך‪)-‬ארמא(מעוטרגםהואבאותם‬ ‫עיטוריכסףונחושתובמרכזובאותיותקידושלבנה‬ ‫עבריות "מתן בסתר" עשויות מכסף וכאשר‪ ,‬כילד‪,‬‬ ‫הקשיתיושאלתילפרושמיליםאלה‪,‬נעניתיבהסבר‬ ‫מקיףומפורטעלמטרותההתרמהוייעודה)ואוליואולי‬ ‫היתהזותחילתהשלמודעותלפעילותחברתיתקהילתית‪,‬‬ ‫שנזרעהבי‪,‬בהיותיילד‪,‬עמהצמחתיואניממשיךבה‬ ‫עדעצםהימיםהאלה(‪.‬‬ ‫‬ ‫‪Æ˙ÂˆÓ‰†˙Î‰‬‬ ‫המצותשליהודידמשקהיומיוחדותושונותמאלהשאנו‬ ‫מורגליםאליהם"כאן"בארץ‪,‬הןבטעמןוהןבצורתן‪.‬‬ ‫כל משפחה היתה מזמינה מבעוד מועד את‬ ‫הכמות שהיא זקוקה לה ובשבוע שבועיים‬ ‫האחרוניםלפניהחגהייתיכוללראותאתהמצעד‬ ‫שלנושאיהמצותהעגולותחומות‪-‬צהובותמהמאפיה‬ ‫לבתים‪ .‬מי בעצמו בעזרת בני משפחתו והרוב‬ ‫בעזרת"שליחים"שזכול"חלואן"‪-‬דמימשלוח‬ ‫נדיבים מאת המזמין שהושאר להם‬ ‫במאפיהבעתהזמנתמנתהמצות‬ ‫המשפחתית‪.‬‬ ‫היהחישובממוצעכללקהילתי‪,‬‬ ‫של קילו וחצי מצות לכל נפש‬ ‫ועפ"י חישוב זה היו מכינים את‬ ‫החיטים‪-‬עלפימספראנשיהקהילה‪-‬‬ ‫לשנההנתונה‪-‬כיבגללההעפלהאוכלוסייתהרובע‬ ‫היתהפוחתתומשתנהמשנהלשנה‪.‬לאחרונהבשנות‬ ‫התשעיםשלהמאההקודמתכשהיוברובעהיהודיכ‪-‬‬ ‫‪4,000‬נפש‪.‬היואופיםכ‪-‬ששטוןמצות‪.‬‬ ‫יצוייןכיהמאפיהבדמשקהיתהאופהמצהגםלצרכיהם‬ ‫שליהודילבנון‪.‬‬ ‫)ראהכתבהמיוחדתעלתהליךהכנתהמצותעמוד‪(41‬‬ ‫‬ ‫‪˙ÂÏÈÚÙÏ†˙È˙ÏÈ‰˜‰†˙ÂÏÈÚÙ‰†ÔÓÂ‬‬ ‫‪Æ˙È˙ÁÙ˘Ó‰‬‬ ‫וכברלמחרתחגפורים‪-‬ללאהפוגהומנוחהכלשהם‬ ‫מעבודותההכנהוההשתתפותבחגיגותהכלליותוהפרטיות‬ ‫מתחילותהכנותקדחתניותלחגהפסח‪.‬‬ ‫מבוקרעדלילה‪,‬הכלרוחשוהומה‪:‬בבתים‪,‬בחצרות‪,‬‬ ‫∏≥‬ ‫כאמורלעיל‪,‬רעשוהמולהמכלעברובכלפינה‪.‬בעלי‬ ‫מקצועותמיוחדים)ראהלהלן(מכריזיםבקולמסולסל‬ ‫עלשירותםוישמימהםשהיהמוסיףלסלסוליקריאותיו‬ ‫גםפעמון‪.‬מוכריהפירותוהירקותעלהחמורוהחלבן‬ ‫יחדעםהעיזיםשלו‪-‬כיחלבקנוישירותמעטיניהעזים‬ ‫שהיוהולכיםיחדעםהחלבן‪.‬בקיצור‪":‬שמחהרבה‪,‬‬ ‫שמחהרבה‪,‬אביבהגיעפסחבא"‪.‬‬ ‫‪∫Ì˙¯˘Î‰Â†ÌÈÏÎ‰†˙Î‰‬‬ ‫‬ ‫זהומוצרדק‪,‬שטוחועגולבקוטרשלכ‪50-‬ס"מ)!(‬ ‫בערך‪,‬טעיםלאכילה‪,‬יבשב"נגיסותרועשות")ביארמש(‬ ‫וגםבבישולימצהשונים‪.‬‬ ‫ברחובותובשווקים‪-‬אחריככלותהכל"הזמןקצר‬ ‫והמלאכותמרובות"‪:‬נקיוןהביתותכולתו‪,‬נקיוןהחצר‬ ‫והכשרתהמטבח)ראהתיאורהמטבחב"מכאןומשאם"‬ ‫גליוןמס'‪2‬עמוד‪(45‬הוצאתהכליםוהסכו"מהמיוחדים‬ ‫לחגהפסחממקוםאחסונם)מאזהחגבשנהשעברה(‬ ‫והכנתם‪-‬הכשרתםלחג‪.‬תכנוןצרכיהביגודוההנעלה‬ ‫לכלבניהמשפחה)תפירהידניתלבנותוקניהלבנים(‬ ‫וקדחתהקניותשלמצרכיהמזון‪-‬היחודייםלכלימיהחג‪.‬‬ ‫לכלמשפחהיהודית)ללאקשרעםמצבההכלכלי(‬ ‫היומערכותכליםוסכו"ממיוחדיםלשימושבלעדי‬ ‫בימיהפסח‪.‬עםתוםהחג‪,‬היומנקיםאותם‪,‬‬ ‫אורזיםאותםומאחסניםאותם‪-‬אחרכבוד‪-‬‬ ‫במקוםקבועומיוחדבמרתף)ה"אבו"(שהיה‬ ‫המזווה המשפחתי‪ .‬ולקראת החג הקרב ובא‬ ‫מוציאיםאותםממקוםאיחסונםומכיניםאותם‬ ‫לשימוש ולמלא תפקידם לחג‪.‬‬ ‫סירי הנחושת וכלי הנחושת‬ ‫האחרים‪,‬קומקוםהקפהוכו'זכו‬ ‫לטיפולםשלבעלימקצועמיוחדים‪.‬‬ ‫ה"מבאייד" ‪ -‬המלבין‪) ,‬ראה ציור‬ ‫בעמוד‪(51‬אשרהיהבאומצפהאתכלי‬ ‫הנחושתבציפוידקמאודשלאבץמבריק)כךמדישנה‬ ‫בשנה(‪.‬ציפויזההיה‪,‬גםעניןשלניקוימושלםלהכשרת‬ ‫הכליוגםליופיו‪).‬ראהציוריושלהצייראברהםשהם‬ ‫)שמי(עמוד‪(51‬‬ ‫והסתובב ברובע עוד בעל מקצוע עונתי אחד והוא‬ ‫ה"מנאג'ד"‪-‬המרפד‪),‬ראהציורעמוד‪(51‬שיחודוהיה‬ ‫בכךשהואחידש‪-‬למעשהאתמילויהצמרשלכלי‬ ‫המיטה‪,‬השמיכותוהכריותעלמנתלארזםולאחסנם‬ ‫בימיהקיץ‪.‬‬ ‫והיהגם‪",‬אלמג'אלך"‪-‬משחיזהסכינים‪),‬ראהציור‬ ‫בעמוד‪(51‬שהיהעוברועלגבוהמכשירהמיוחדלהשחזה‬ ‫וכמוהאחריםמכריזבקולעלנוכחותו‪.‬עקרותהבית‬ ‫היויוצאותאליווסכיניהןבידיהןכדילהשחיזם‪.‬בכך‬ ‫משיגיםשלושמטרות‪:‬ההשחזהמסירהכלחששחמץ‪,‬‬ ‫הסכיןנקיהוגםמושחזתונוחיותרלעבודבהבהכנות‬ ‫הבישולהמרובות‪.‬‬ ‫‬ ‫‪®‰˘Â‚„†ßÙ©†¯ÙÒ‰‬‬ ‫ובלנשכחאתהספרים)ראהציורבעמוד‪(51‬שבימים‬ ‫אלה ידיהם מלאות עבודה לספר ולגלח את הבנים‬ ‫והגבריםתספורותחגיגיות‪).‬נשיםנהגולטפלבשערן‬ ‫בעצמן‪-‬בבית‪-‬ולאהלכולמספרות(‪.‬‬ ‫נצייןכיהספרהואבעלהמקצועהיחידימביןהנ"לשהיה‬ ‫נייחוכליוקבועיםבמקומםבמספרתווכיכלהאחרים‬ ‫היוניידיםונשאואתמכשיריהם‪-‬שהיוגםכבדיםוגם‬ ‫מגושמים‪-‬עלכתפיהםונתנואתהשרותבחצר‬ ‫הביתאובסמוךאליוברחוב‪.‬‬ ‫‬ ‫·‪∫‰ÏÚ‰Â†„Â‚È‬‬ ‫ומהגדולההיתההשמחהכאשרנפלהבחלקם‪-‬של‬ ‫הילדים‪-‬הזכותשיקנולהםבגדאונעלייםחדשים‪.‬עד‬ ‫כדיכךשמרובשמחהכאשרכברהיובחנותהנעליים‬ ‫שאףעלפישהנעלהיתהגדולהאוקטנהעלמידתרגלו‪,‬‬ ‫היההילדמניעבראשושאכןזהמתאיםלווזהבכלללא‬ ‫לוחץ‪...‬גםאםזהלחץובלבדשיקנולונעליםחדשות‪.‬‬ ‫שחסוחלילהלאיחמיץאתהקניה‪.‬‬ ‫גםקדחתהקניותתופסתלהמקוםנכבדבהכנותלחג‬ ‫הפסח‪.‬החלמקנייתטלה‪,‬עגל‪,‬אועופראייליםועופות‪,‬‬ ‫קנייתבדים‪,‬ביגודוהנעלה)כאמורלעיל(ועדלאחרוןפרטי‬ ‫מצרכיהמזוןהדרושיםלכבודהחג‪.‬כמובןכלמשפחה‬ ‫ויכולתההכלכלית)וכאמורלעתיםגםמעברלזה(‪.‬אלה‬ ‫שעסקובגידולטלה‪,‬אועופראיילים‪,‬ועופותעשוזאת‬ ‫כמובן‪,‬בצורהמבוקרת)לרובבחצרהבית(מיוםהוולדם‬ ‫ועדשחיטתם‪.‬תוךדאגהקפדניתשיואבסו"באוכלכשר"‬ ‫)כיחלילהמהאכילםשעורהאוכלדברחמץאחר(‪.‬הבנוי‬ ‫מחיטהועשבטרישזהרקעתהצמחעםתחילתהאביב‪.‬‬ ‫לפעמים‪,‬משפחהאחתאושתימשפחותהיוקונות‬ ‫במשותףכבשאחדאוטלהאחד‪.‬בדרךכללהילדים‬ ‫היואלהשטיפלובהםוהאכילואותם‪.‬בערבהחג‬ ‫השוחט היה שוחט‪ .‬הנשים הכינו מהבשר את‬ ‫המטעמיםובעיקרשמרועלהזרועלקערתליל‬ ‫הסדר‪.‬‬ ‫קנייתפירותוירקותנעשתהעלפירובמרוכלים‬ ‫שעברו ברובע )בדרך כלל היו אלה‬ ‫מיומניםומוכריםשאפשרלסמוך‬ ‫עליהם(אואצלהירקןהיהודי)לפי‬ ‫מיטבזכרוניהיושנייםכאלה(מעט‬ ‫מאודפנולשווקיםמחמתהחמץ‪.‬‬ ‫¯‪∫Ê¯Â‡†˙˘ÈÎ‬‬ ‫‬ ‫ענייניביגודוהנעלההםפולחןבפניעצמו‪.‬יותר‬ ‫משהיופולחןהיוובעיהרציניתשדרשהפתרוןכלל‬ ‫משפחתי‪ ,‬בהיותה נוגסת חלק נכבד מתקציב‬ ‫המשפחה‪,‬יהיהמצבההכלכליאשריהיה‪.‬אחרי‬ ‫ככלות הכל מדובר ‪ -‬בדרך כלל ‪-‬‬ ‫במשפחותגדולותמרובותילדים‪.‬‬ ‫לפתרון מצוקה זו נהגו בנוהג‬ ‫המקובלשלהעברתבגדיםוגם‬ ‫נעלייםמןהגדוליםלקטניםמהם‪.‬‬ ‫כךיצאשכאשרהיהצורךממשי‬ ‫ברכישתביגודאונעלייםחדשים‬ ‫היומרוכזיםבערביחגפסחאוראש‬ ‫השנה)אלתטעולאבשניהם(‪.‬לפיכךהילדיםהגדולים‬ ‫במשפחה‪-‬יצאונשכריםמהסדרזה‪-‬בעודהקטנים‬ ‫היו חייבים להסתפק במה שנותר מהגדולים מהם‪.‬‬ ‫‪˙ÂÈ˜‰‬‬ ‫‬ ‫אוליאנצלהזדמנותזאתלהזכירנוהג)לאודווקאקשור‬ ‫לחג(שלאפגשתיבשוםמקוםושהיהנהוגבמספרות‬ ‫ברובעהיהודיבדמשקוהואמתןשרותיספרותעלבסיס‬ ‫שלתשלוםחדשי)מעיןמנוי(שתמורתו‪,‬הלקוחיכולהיה‪,‬‬ ‫להכנסמתישיחפוץולקבלשרותיתספורתוגילוחללא‬ ‫הגבלה‪.‬‬ ‫לשמלותלחגמעשהידיאימןכיזאתלדעת‪,‬שכלאם‬ ‫ובתלמדווידעואתמלאכותהתפירה‪,‬הסריגה‪,‬האריגה‬ ‫והריקמה‪.‬ובכלמלאכותאלהסיפקוהמשפחותאת‬ ‫צרכיהןבעצמן‪-.‬האמהותבעזרתןהפעילהשלבנותיהן‪.‬‬ ‫האורז‪-‬אחדממרכיביהמזוןהעיקרייםבחגהפסח‪.‬לאחר‬ ‫קנייתהכמותהנדרשתלמשפחהמתחילההכנתועלידי‬ ‫בירורידניקפדנישלהגרגיריםאחדאחדשחסוחלילה‬ ‫לאיסתנן"גוףזר"‪,‬דברחמץ‪,‬אוקטניהשאינםאורז‬ ‫ויפגמובכשרותו‪.‬חלקמהכמותהיוטוחניםעדדק)כמו‬ ‫קמחסולת(להכנתהקובתרז‬ ‫ביוםבהירושמשאביביתמחממתיכולתהלראותבחצר‬ ‫הביתיושבותהנשיםעלדרגש‪,‬עלברכיהן"צנייה"מגש‬ ‫נחושתשבתוכוגרגריםובוררותאותןכדבעי‪-‬אחדאחד‬ ‫‪ -‬תוך כדי שיחת רכילות טיפוסית או שירה‪.‬‬ ‫הכנתהתבליניםהכשריםלפסחהיתהפרקנכבדומיוחד‬ ‫בהכנות לחג ‪ -‬והיו מעשה ידיהן של הנשים‪.‬‬ ‫חלקןשלהבנותהיהשפירקצתיותר‪.‬כיהןהיוזוכות‬ ‫בשוקקנואתהגרגירים‪:‬פלפלאנגלישחור‪,‬בהאר‪,‬ציפורן‪,‬‬ ‫‬ ‫אנייודעשלילדים"הזוכים"היתהזואמנםשמחהגדולה‪,‬‬ ‫אבל‪,‬לאמאהדמשקאיתהיהזהמצבשלעצבגדולכי‬ ‫זההוכיחאתחוסריכולתההכלכליתלספקאתכלצרכי‬ ‫ילדיה‪.‬‬ ‫‪∫ÌÈÈÏ·˙‰†˙Î‰‬‬ ‫‪≥π‬‬ ‫אךטבעיהדברשבהכנסךלאחתהחצרותב"חארתאל‬ ‫יהוד"בימיההכנותלחגובאותויוםללאתכנוןמוקדם‬ ‫ממשבמקרה‪,‬יושבותשתיםשלושנשיםבחצרוטוחנות‬ ‫בקצב את תבליניהן תוך כדי שירה‪ .‬בנוסף לצלילי‬ ‫ה"האואנים"הערביםלאוזןוהריחותהחריפיםהנודפים‬ ‫מעצם הטחינה ‪ -‬מגרים את האף ‪ -‬חוויה חוויה‪.‬‬ ‫‪ÏÂ˘È·‰‬‬ ‫אביהמשפחההיהעורךאתכלהקניות‬ ‫לפי תכנונה של האם‪ .‬ומלאכת‬ ‫הבישולהיתהעלהאםובנותיה‪.‬‬ ‫כלהכבודההזאתלאחרשהיאמטופלתבנקיוןמרבי‪.‬‬ ‫מאוחסנתכנדרשעדלבואהחג‪.‬‬ ‫מלאכתהבישוללחגהפסחהיתה‬ ‫קשה במיוחד‪ :‬להכין מטעמים‬ ‫ותבשיליםחגיגייםלשנילילותסדר‬ ‫רצופים‪.‬וקשההמלאכהשבעתייםאם‬ ‫החגהראשוןנופלבסוףשבועונוסףללילותהסדר‬ ‫נוסףעודשבת‪.‬‬ ‫אבלהכלהתקבלונעשהבשמחה‪,‬ברצוןובאהבהרבים‪.‬‬ ‫‬ ‫מספרימיםלפניהחגמגיעתורהכנתהחרוסת‪.‬הישרו‬ ‫צימוקיםשחוריםבמים‪,‬בישלואותםוהכינומהםאת‬ ‫החרוסת‪.‬העבודההיתהקשהכיהיתהכרוכהבסילוק‬ ‫הגרעיניםמכלצימוקוצימוקוקילוףהזגים)הקליפות(‬ ‫מכלאחד‪.‬‬ ‫החרוסתשימשהלמשךכלהחגגםכממרחעלהמצה‪.‬‬ ‫אתמיבישולהצימוקיםסיננו‪,‬מולאובבקבוקיםושימשו‬ ‫משקהלארבעהכוסותשללילהסדרלאלהשלארצו‬ ‫אולאיכלולשתותייןולילדים‪).‬מחליפוהיום"כאן"‬ ‫בארץהואהתירוששאנוקוניםלילדינו(‪.‬‬ ‫∞‪¥‬‬ ‫והיהגםהלארנז'‪-‬גםכןממתקהעשוימקליפותפרי‬ ‫הדר‪-‬החושחש‪.‬אותוהכינובאותואופןהכנהושימש‬ ‫לאותהמטרה‪.‬‬ ‫וככלשקרבהחגמתחיליםבהכנותלבישול‪.‬לאהיו‬ ‫מתכוניםכתובים‪,‬לאהתלבטועלכמויות)הכלהובא‬ ‫"עלאח'יר"(ללאכמהגרםמלחוללאכמהתבלינים‪.‬‬ ‫הכלהיהספונטניואינטואיטיבי‪-‬כאילומולד‪-‬‬ ‫והכלזרםבטבעיותכילמעשהמלאכתהבישול‬ ‫וכלמלאכותהביתהאחרותהיועוברותמאם‬ ‫לבתמדורלדור‪.‬‬ ‫כל אלה עוברים בדיקה וברור‬ ‫קפדניים‪.‬לאחרמכןהבוטנים‪,‬‬ ‫השקדיםעובריםקליה‪,‬אתאגוזי‬ ‫המלךמקלפיםואתפוליהקפה‬ ‫קולים וטוחנים‪ .‬ואת הצימוקים‬ ‫מבשלים‪.‬‬ ‫‪∫˙ÒÂ¯Á‰†˙Î‰‬‬ ‫בימיתשריהיובדמשקפירותהדומיםלפומלותגדולות‬ ‫בשםכבאד)ובהעדראתרוגיםהשתמשובהם(‪.‬לפירות‬ ‫אלההיתהקליפהבשרניתמרה‪.‬אותההיומשריםבמים‬ ‫ומחליפיםאותםכליוםעדשהמרירותנעלמה‪.‬סוחטים‬ ‫ומבשליםאותםעםסוכר‪.‬מאחסניםאת"הקליפות‬ ‫המסוכרות"בצנצנותואוטמיםאותםהיטבושומריםעד‬ ‫לחגהפסח‪.‬ממתקזהמהווהכיבוד‪-‬מסורתיבזמן‬ ‫"הזיארה"אצלקרוביםוחבריםביוםהחגאחריהתפילה‬ ‫בביתהכנסת‪.‬‬ ‫‬ ‫שלאיקלהדברבעיניכם‪-‬רכישתפיצוחיםופולי‬ ‫קפהגםכןהיוומבצעבפניעצמו)שלאכמו‬ ‫"כאן"אנוכברמורגליםלקנותהכלמוכן‪,‬קלוי‪,‬‬ ‫מקולף‪,‬טחוןומוכןלאכילה"שאם"היהכמובן‬ ‫אחרתכפישיובהרלהלן(‪.‬מהרוכשים?בוטנים‬ ‫בקליפתם‪,‬שקדיםבקליפתםושקדיםקלופים‪,‬אגוזי‬ ‫מלךבקליפתם‪,‬אגוזיבונדוק‪,‬גרעינידלעתלבנים‬ ‫ופוליקפה‪.‬כמו‪-‬כןקנוצימוקיםשחוריםלהכנת‬ ‫חרוסת‪.‬‬ ‫‬ ‫¯‪®˙ÒÂ¯ÁÏ©†ÌÈ˜ÂÓÈˆ†¨¢ÌÈÁÂˆÈÙ¢†˙˘ÈÎ‬‬ ‫‪∫‰Ù˜†ÈÏÂÙÂ‬‬ ‫‬ ‫מקלותקינמון‪,‬ג'וזתאטיב‪,‬וגבישימלחגדולים‪.‬הללו‬ ‫היוקודםכלעובריםברורקפדני"מחששחמץ"ואחר‪-‬כך‬ ‫טוחניםאותםב‪"-‬אלהאואן"זהומכתשנחושתיצוקה‬ ‫ועלינחושתכבדים‪.‬לכלכלישכזההיתהצורהשונה‬ ‫וגודלשונהוכדרךהטבעיוצאשכלאחדמיצרצליל‬ ‫שונהבזמןהטחינה‪.‬‬ ‫‪¢ßÊ¯‡Ï‰¢Â†„‡·Î¢‰†˜Â˙Ó†„Â·ÈÎ†˙Î‰‬‬ ‫מהבישלוומהאכלובחגהפסחעלכךבמדור"מאכלים‬ ‫ומטעמים מבית אמא" המורחב‪) .‬עמודים ‪(45-50‬‬ ‫חגיםומועדים‬ ‫‡‪˙Â¯ÈÈ·Â†˜˘Ó„†È„Â‰ÈÏ†˙ÂˆÓ‰†˙ÈÈÙ‬‬ ‫עפ"יראיוןעםמצליחלוז*(‬ ‫ראייןוערך‪:‬משהשמר‬ ‫‬ ‫‡‪‰ÈÁËÏ†‰˙Î‰Â†‰ËÈÁ‰†˙˘ÈÎ¯†Æ‬‬ ‫אתהחיטההיושוקליםביחידותשל"אלמד"זהוכלי‬ ‫פחשתכולתוהמלאהשוותערךל‪22-‬ק"גחיטים‪.‬‬ ‫מכניסיםלשקיםמיוחדים‪,‬נקייםומביאיםאותםלמחסן‬ ‫מיוחדבמתחם"כיתאבאלג'דיד"שםהיתה‪-‬בקרבת‬ ‫מקום‪-‬גםטחנתהקמח‪.‬‬ ‫המאפיהששימשהלאפייתמצותהיתהברחבהשל"תלת‬ ‫אלפרן"‪.‬בכלשנהלקראתפתיחתההיומכיניםומכשירים‬ ‫אותה‪-‬תרתימשמע‪-‬למטרהזו‪.‬‬ ‫כדילהפעילולהשתמשבתנורשעמדללאשימושמאז‬ ‫השנה שעברה ‪ -‬צריך להכשירו באופן מיוחד‪:‬‬ ‫‬ ‫·‪‰ËÈÁ‰†¯Â¯·†Æ‬‬ ‫„‪‰ÈÙ‡Ó‰†˙¯˘Î‰†Æ‬‬ ‫‬ ‫כחודשייםלפניהחגמתחיליםלפנותלאיכריהכפרים‬ ‫ספקיהחיטההמוכריםכמהימניםושישלהםקשרקבוע‬ ‫רבשניםעםמוסדותהקהילההיהודית‪.‬איכריםאלה‬‫נהגולשמורליהודיםאתהחיטהמעתהקציר‪,‬בהשגחה‬ ‫קפדניתעדלקראתחגהפסח‪.‬‬ ‫תורה")כיתאבאלג'דיד(‪.‬היאשימשהלטחינתהחיטה‬ ‫לקמחכשרעבורהכנתהמצותבלבד‪.‬טחנהזוהיתה‬ ‫בפעולהמלאהבמשךכחודשאחדבשנהולאחרמכן‪,‬‬ ‫יסגרואותה‪,‬עדלשנההבאה‪.‬‬ ‫מספרנשים)בשניםהאחרונותעשוזאתבדואיות(שישבו‬ ‫מסביבלמגשגדול)סנייה(בקוטרשלמעלמטראחד‪.‬‬ ‫באמצעות שמים ערמה גדולה של חיטה‪ ,‬כל אישה‬ ‫מושכתמעטגרגיריםלכווןשלהובוררתמהםאבנים‪,‬‬ ‫גרגיריםזרים‪.‬החיטההנקיהנאספתשובלשקנקישנלקח‬ ‫אחר‪-‬כךלמחסןמיוחדב"אלכיתאב"‪.‬‬ ‫משהובאההחיטההמבוררת‪/‬הנקיהלמחסן"אלכיתאב"‬ ‫קייםאיסורחמורביותרלהוציאמשםולוחופןאחדשלא‬ ‫למטרתטחינתהקמחואפייתמצותישירותמשםלטחנה‪.‬‬ ‫קבלןאפייתהמצותהיהמתחייבבשבועהכילאיתן‬ ‫להוציאולוגרגיראחד‪-‬ואפילויהיהזהחו"חלמטרות‬ ‫רפואיותומתחייבלהובילאתהחיטהמןהמחסןלטחנה‬ ‫בתואיקבוע‪.‬ולכלזההיהצריךלקבועשומרמיוחד‬ ‫שיקפיד"קלהכבחמורה"‪.‬‬ ‫‬ ‫‚‪ÁÓ˜‰†˙ÁË†Æ‬‬ ‫לטחינתהקמחהיתהטחנהמיוחדתבביתהספר"תלמוד‬ ‫*(מצליחלוז‪,‬היה‪-‬יחדעםאביו‪-‬מקבלניעשייתהמצות‬ ‫בדמשק‪.‬הואעצמוהיהגםמנהלעבודהבמאפיה‬ ‫היודוחפיםלתוךהתנור‪3-4‬טוןקרשיעץ‪.‬מעלים‬ ‫אותםבאש‪,‬ליצירתחוםרבלחימוםהתנור)כלאבניו(‪,‬‬ ‫אחדהרבניםהיהבאעםהסכיןהמיוחדתלחיתוךהבצק‪,‬‬ ‫נותןמכהחזקהב"אבןהכניסה"לתנור‪-‬שהיאחמה‬ ‫מאוד‪.‬אםכתוצאהממכהזויצאוניצוצות‪-‬התנורכשר‪.‬‬ ‫ומוכןלקבלאתהבצקלאפייתהמצות‪.‬אםלאיצאו‬ ‫ניצוצותממכהזו‪,‬ישצורךלהמשיךולחמםאתאבני‬ ‫התנור‪-‬ולחזורעלהפעולההזאתעדשיצאוניצוצות‪.‬‬ ‫)מספריםשמשריפתכמותכזאתגדולהשלעצים‪,‬היה‬ ‫‪¥±‬‬ ‫יוצאמארובותהמאפיהעשןשחורסמיך‪.‬הנשיםבסביבה‬ ‫היוצועקות"שחוארתוליאלכאסיל"‪)).‬השחרתםליאת‬ ‫הכביסה(‪.‬‬ ‫שני"שממשיךלרדדולפתוחאתהבצקלעוד‪8‬ס"מ‪.‬‬ ‫ממנובצקהמצהעוברל"שלישי"שפותחלעוד‪8‬ס"מ‬ ‫וממנול"רביעי"שמרדדופותחאתהבצקעדלקוטר‬ ‫הדרוש‪ .‬כ‪ 50 -‬ס"מ בערך ומעבירו הלאה‪.‬‬ ‫‬ ‫לבאשדף‪-‬זוהיהתחנההאחרונהשלהבצקלפניהתנור‪.‬‬ ‫תפקידול"הנדס"אתככרהבצק‪,‬לוודאשהיאעגולה‬ ‫כיאותוקצותיהיפיםוצורתהנאה‪.‬‬ ‫‪˙ÂˆÓ‰†˙Î‰†Æ‰‬‬ ‫כלבוקרלפניתחילתהעבודה‪,‬היוכלהנוכחיםחייבים‬ ‫לעמודולברךעלהחלה‪).‬לוקחיםכדורבצקקטןמברכים‬ ‫וזורקיםאותולתוךהאש(‪.‬שריםשירהמעלותומזמורים‬ ‫אחריםולאחרמכןפוניםלעבודתם‪.‬‬ ‫כלאחדמ"בעליהתפקידים"תופסאתמקומו)בשני‬ ‫טורים(כאשרלפניכלאחדלוחשישומערוךבידו‪.‬‬ ‫"בעליהתפקידים"היו‪:‬‬ ‫פועלמיוחדממונהעלהבאתהקמחממקוםאחסונו‬ ‫המרוחקמהמאפיה‪.‬כיכללברזלהואשחייבתלהיות‬ ‫הפרדהמוחלטת‪-‬במרחקניכר‪-‬ביןאחסנתהקמח‬ ‫הכשרלביןהמאפיהעצמה‪.‬‬ ‫בדרךכללה"ראייס"מוציאכ‪20-25-‬ככרותמצה‬ ‫בבתאחת‪.‬‬ ‫‬ ‫‪ÈÏÏÎ‬‬ ‫"העג'אן"מ‪-‬וחאכףובכךקוראלאחדהפועליםלהגיש‬ ‫לו"שיעור"קמח‪,‬אותוהואשופךלתוך"לאגאן"שהוא‬ ‫קערהמיוחדתללישתהבצק‪.‬‬ ‫יצוייןכיכלתהליךאפייתהמצותממסירתה"שיעור"‬ ‫ל"עג'אן"ועדלהגיעולפתחהתנורלידיה"ראייס"חייב‬ ‫להיות מהיר ויימשך לא יותר מח"י )‪ (18‬דקות‪.‬‬ ‫)"שיעור"הואמנתקמחשוותערךל‪1,250-‬גרםליצירת‬ ‫‪12‬מצותעגולותשוותמשקל(‪.‬‬ ‫עלכןמוצעלקוראיםתהליךזה‪,‬שכדילחושאתאוירת‬ ‫העבודהבמאפיהלקרואאתכלהקטעבמהירותללא‬ ‫פיסוקוניקוד‪.‬‬ ‫אחריובאהאישעםהמים"מעביאלמאי"‪.‬אלההם‬ ‫מיםמיוחדים"שלנו"הואמביאכמותקבועהומדוייקת‬ ‫הדרושהל"שיעור"אחדשלקמח‪.‬הכמותהנמדדתבכלי‬ ‫מפחועודשניחופניידיים)קלהוזוריין(שופךאתהמים‬ ‫לתוך"הלאגאן"ומתחילהלישתהבצק‪.‬‬ ‫מ"העג'אן"עוברהבצקל"גילגאל"שחובטבוודופק‬ ‫אותועםמוטמיוחדמעץשקצהומצופהבמתכתאל‬ ‫חלדמיוחדתשנקראת"תותייה"‪.‬פעולהזונעשיתכדי‬ ‫לוודאשלאנשארבבצקכלבועתאוירולוהזעירהביותר‪.‬‬ ‫מ"הגילגאל" עוברת תערובת הבצק ל"אל מטואה"‬ ‫שמתחילללושאתהבצקבידיו‪.‬‬ ‫ממנועוברהבצקל"חשואה"שמתחיללרדדאתהבצק‬ ‫עדדוקומעבירול"אלמאטע"שחותךאותול‪12-‬צורות‬ ‫עגולותשוותומדויקותשמהםמייצרים‪12‬ככרותמצה‪,‬‬ ‫לכלמנתהבצק‪).‬שהתחילהכזכורמ‪1250-‬גרםקמח(‪.‬‬ ‫מ"אלמאטע"עובריםהככרותהללול"כאסירים"לפתיחת‬ ‫הבצקעםהמערוכים‪).‬השובאק(‪.‬‬ ‫ה"כאסירהראשון"פותחאתהככרעםהמערוךלעיגול‬ ‫ראשוןשקוטרוכ‪20-‬ס"מ‪.‬ממנועוברהבצקל"כאסיר‬ ‫≤‪¥‬‬ ‫ממנועוברהככרישרל"ראייס"שבעזרתהמרדה)הראחא(‬ ‫מכניסאתעגולהבצקלתוךהתנורלאפיה‪.‬בראשיתהוא‬ ‫שםאותול‪4-5-‬דקותלידהאשהחמהולאחרמכן‬ ‫הואמעביראותולפינהבצדימיןשלהתנורהחם)ללא‬ ‫אש(למשךכ‪15-‬דקותנוספות‪.‬‬ ‫אחריגמראפייתכלמחזוראחדשל"שיעור"קמח‪.‬מנקים‬ ‫אתכלמסלולהעבודהנקיוןיסודיומקפידיםשלאנשאר‬ ‫מהמחזור הקודם ולו חתיכת בצק הקטנטנה ביותר‪.‬‬ ‫במשךכלהיוםחייביםהעובדים"בעליהתפקידים"וכל‬ ‫הבאיםבשעריהמאפיהלנקותאתידיהםולעשותאת‬ ‫ציפורניהם)לנקותולגזוז(‪.‬‬ ‫עלכלהתהליךממחסןהחיטהועדלמדפיהמוצרהמוגמר‬ ‫שומריםבדרךכללשנירבנים‪,‬שדואגיםשהכליתנהל‬ ‫כשורהוכהלכה‪-‬תרתימשמע‪.‬דיוקבכמויותהקמח‪,‬‬ ‫בכמויותהמים‪,‬נקיוןקוהייצורמכלפירורבצק)ולו‬ ‫הקטן ביותר( עמידה בלוח הזמנים הקפדני‪ .‬ובעיקר‬ ‫הקפדהעלהנקיוןהכללישלהקמח‪,‬המיםהכליםוהנקיון‬ ‫האישישלהעובדים‪.‬‬ ‫העובדיםשכאמוריושביםבשניטוריםבמאפיהעוסקים‬ ‫במלאכתםבמיומנות‪,‬במסירותובדייקנות‪-‬ללאהסחת‬ ‫הדעת‪-‬תוךכדישירהקיצביתשלשיריםומזמורים‬ ‫ובאוירהחגיגית‪.‬‬ ‫לבסוףיצוייןשמאפייתהמצותבדמשקסיפקהמצותגם‬ ‫ליהודיביירות‪.‬‬ ‫חגיםומועדים‬ ‫"מהנשתנההלילההזהמכלהלילות"‬ ‫‪¯„Ò‰†ÏÈÏ‬‬ ‫אכן‪,‬שונההחגוהלילההזהמכלהחגיםוהלילות‪.‬שכןכדילקיימוכהלכתו‪,‬נדרשיםמשאביםרבים‬ ‫והכנותמרובותשכולםמנותביםלקיומםשלשנילילותהסדר‪,‬המהויםאתמרכזיותושלהחג‪.‬זאת‬ ‫ועוד‪,‬שכנהוגבעדותישראל"שאם"בגולהחוגגיםאתלילהסדרפעמיים‪.‬‬ ‫מאת‪:‬משהשמרואברהםחסון‬ ‫ולכן‪",‬אולי"לאהיואצלם"שאם"הויכוחיםהנהוגים‬ ‫"כאן"אצלנו‪"-‬אצלמינחוגהשנהאתלילהסדראצל‬ ‫הורייאואצלהוריך?""שאם"בדמשק‪,‬נהגולהיותערב‬ ‫אחדאצלמשפחהאחתובערבהשניאצלהמשפחה‬ ‫האחרת‪...‬וזההמתכוןשבחגהזהבאהלידיביטויאחדותה‬ ‫שלהמשפחההמורחבתבכלהמובניםהמשפחתיים‪,‬‬ ‫החברתיים)עזרההדדית(והדתיים‪.‬כיזהוהשבוע‪-‬האחד‬ ‫מביןחמישיםושניםהשבועותבשנהשבונפגשת‬‫המשפחהכולהויחדיוחוגגיםאתהחג‪.‬‬ ‫··‪˙È‬‬ ‫‬ ‫·‪˙ÒÎ‰†˙È‬‬ ‫‬ ‫כלההכנותהושלמו‪,‬המאכליםמוכנים‪,‬בניהמשפחה‬ ‫רחוציםולבושיםבגדיחג"ומתכונניםללכתלביתהכנסת‪.‬‬ ‫לאלפנישאבאהכיןאתהשולחןוערךאת"הקערה"‬ ‫כהלכה‪.‬תוךשהואשרומזמראתנוסחתסדרהחומרים‬ ‫על"הקערה"זרועחסהבימין‪,‬ביצהכרפסבשמאל‪,‬‬ ‫מרורבמרכז‪,‬מצהמלמעלהוחזרתלמטה‪).‬ישכמובן‬ ‫ששמו חסה(‪ .‬הבית מוכן פוסעים לבית הכנסת‪.‬‬ ‫‬ ‫‪˙È··†·Â˘Â‬‬ ‫אחריהתפילהשביםהביתה‪.‬החדרמוארבאורגדול‬ ‫יותרמבכלימותהשנה)עדכמהשהדברכמובןאפשרי(‬ ‫כילאלכולםהיהחשמל‪.‬ומישלאהיהלוחשמלהיה‬ ‫מאיראתהחדרבמנורותנפטאובמנורותלוקסנוספות‬ ‫המיוחדותבאורן‪.‬ניגשיםל"זקןהנוכחים")אבא‪,‬אוסבא‬ ‫אוסבארבא(ונושקיםאתידוומקבליםאתברכותיו‪,‬‬ ‫כלאחדלפייחוליו‪.‬‬ ‫אוירתקודשוחגיגיותשוריםבכלהבית‪.‬כאשרכולם‬ ‫מסוביםמתחיליםבקריאתההגדה‪.‬‬ ‫אחרישהתאספוכלהמשפחהוהמוזמנים‪,‬מסביםלשולחן‬ ‫הסדר‪.‬הגבריםישוביםלידהשולחןוהנשיםמסביב‪,‬‬ ‫מתחיליםב"הגדה"‪.‬‬ ‫היוגםכאלהשהקפידועל"כולנומסובין"‪.‬הסבהפירושה‬ ‫השענותהצדהשמאלישלהגוףעלכריתאוכסת‪.‬וכך‬ ‫היויושביםנמוךמאודעלמזרון‪,‬מכוסהבבדיפה‪,‬עליו‬ ‫מפוזריםכריםוכסתות‪.‬באמצעשולחןנמוךמאולתר‬ ‫ועליוהיושמיםאתהקערה)ובתוכה‪:‬החרוסת‪,‬המצה‪,‬‬ ‫המרור‪,‬הכרפס‪,‬הביצהוהחסה(ומסביבהכוסותהיין‬ ‫וההגדותלכלאחדמהמסובין‪.‬‬ ‫וכאשרהיומגיעיםל"שולחןעורך"היוקמיםומתיישבים‬ ‫סביב שולחן נורמלי למצוות הסעודה החגיגית‪.‬‬ ‫˜„˘‬ ‫‬ ‫לאחרשעבר)גםהוא(נקיוןפסחיסודיוהכלהיהמסודר‬ ‫ומוכןלתפילותהחג‪.‬היהגםמואריותרמכלימותהשנה‪,‬‬ ‫תפילתערביתהיתהחגיגיתבמיוחד‪.‬וכןקריאתה"הלל‬ ‫השלם")בלילפסחהואהלילההיחידיבכלהשנהשבו‬ ‫קוראים"הללשלם"עםמנגינהיפהומצברוחמרומם‪.‬‬ ‫בלילהסדר‪,‬במיוחד‪,‬היומקפידיםבכבודםשלהמבוגרים‬ ‫ובעליהבית‪.‬בראשהשולחןומנהלהסדרוההגדההיה‬ ‫תמידניתןהכבודל"זקןהנוכחים"לעומתזאתבקידוש‬ ‫אושכיבדואת"בעלהבית""סאחבאלבית"אושכיבדו‬ ‫אותוכראשוןהלוגמיםמכוסהקידוש‪.‬‬ ‫קורא ראש השולחן בקול‪ .‬ממלאים כוסות ביין‪ .‬כל‬ ‫הנוכחיםגברים‪,‬נשיםוטף‪,‬עומדיםעלרגליהם‪,‬כיסוי‬ ‫ראשחגיגילראשם;לגבריםתרבושאדוםעםגדילשחור‪,‬‬ ‫לילדיםכיפותלבנותולראשיהנשיםשביסמשילבןאו‬ ‫צבעוני‪,‬רקום)מעשהידיהן(‪.‬‬ ‫≥‪¥‬‬ ‫‪ıÁ¯Â‬‬ ‫‬ ‫‪ÒÙ¯Î‬‬ ‫‬ ‫קוראשובבקולראשהשולחן‪.‬עיניהכלנשואיםבמתח‬ ‫עלמייפולהשנההתפקידשלהבאתכדהמיםוהקערה‬ ‫לנטילתידיים‪.‬בדרךכללהיומטיליםמטלהזועלאחת‬ ‫הנערותהצעירות)לקולקינטורםשלהיתר(והיושהטילו‬ ‫זאתעלאחדהנערים‪).‬עלפירובהדברנעשהבלי‬ ‫התלהבותיתרה(‪.‬‬ ‫לאחרנטילתידיים)ראשונהללאברכה(מחלקיםלכולם‬ ‫עליכרפסשטבלואותובמימלחאובלימוןומברכים‬ ‫‪....‬בוראפריהאדמה"‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫˘‪Í¯ÂÚ†ÔÁÏÂ‬‬ ‫ˆ‪ÔÂÙ‬‬ ‫‬ ‫‪¥¥‬‬ ‫כולםמצפיםבקוצררוחלהגיעלכורךה"ליאמהכבירה"‬ ‫בהכורכיםיחדיועלמצעשלעלהחסה‪,‬חתיכתמצה‪,‬‬ ‫חתיכתמרורוכףחרוסת‪".‬מנה"זוהיוצריכיםלדחוף‬ ‫בבתאחתלפהתוךקריאות"חישו""חישו"‪.‬פעולהזו‬ ‫באהלסמלאתחובתנולהיותלעםאחדומאוחד‪.‬למרות‬ ‫הסבל)המרור(השבר)המצה(והמתוק)החרוסת(‪.‬בזכות‬ ‫אחדותנונגאלנוממצריםובזכותהאחדותנשובונגאל‪.‬‬ ‫·¯‪Í‬‬ ‫בשלבזהעושיםהפסקהמהגדתההגדהופוניםלסעוד‬ ‫לבנומןהמטעמיםוהמאכליםהמיוחדיםללילהסדר‪.‬‬ ‫בתוםהארוחההמלאהוהדשנהמוסיפיםעודחתיכת‬ ‫מצה‪ ,‬חתיכת ביצה‪ ,‬וחתיכת זרוע כאפיקומן‪.‬‬ ‫ברכתהמזון‪.‬‬ ‫‪ÏÏ‰‬‬ ‫הלל‪,‬פיוטיםומזמורים‪,‬שירהשירים‪,‬חדגדיאבארמית‪.‬‬ ‫ואחדמייודעבעבריתובערבית‪.‬אללההו‪,‬אללההולא‬ ‫אילהאללההומןיעלםומןידריאללהרבאלמוג'לי‪...‬‬ ‫בקולרםבהתלהבותובקצב‪.‬‬ ‫‪‰ˆ¯‬‬ ‫‬ ‫כאן‪,‬יריםלמעלהאתהחלקהקטןשלהמצההמוצנעבין‬ ‫שתיהמצותויתחילובקריאתההגדההאלחמאעניא‪....‬‬ ‫וכךהיועובריםקטעקטע‪,‬כלאחדמהמסוביםקורא‬ ‫לפיתורובקטעיםכמו"עבדיםהיינו‪""...‬וב"כנגדארבעה‬ ‫בנים‪"...‬היומסמניםמיהחכם‪,‬מיהרשע‪,‬מיהתם‪,‬ומי‬ ‫שאינויודעלשאול‪"...‬היוכולםעוניםוחוזריםבמקהלה‪.‬‬ ‫והשמחהרבה‪.‬‬ ‫‬ ‫‪„È‚Ó‬‬ ‫מכהבידועלהמצהבאומרווכךחצהמשהאתהים‪...‬‬ ‫חותךאתהמצההאמצעיתלשניחלקיםלאשווים)שני‬ ‫שלישושליש(אתהחלקהקטן‪,‬יצניעביןשתיהמצות‬ ‫השלמותואתהחלקהגדולישיםבתוךמפיתמשירקומה‪.‬‬ ‫צורראותוכמוצרורנוודיםשםאותועלכתפוואומר‬ ‫"ובני ישראל עשו כדבר משה‪" ,‬משארותם צרורות‬ ‫בשמלותםעלשכמם"‪.‬וכולםשואליםאותובמקהלה‬ ‫"מןוייןג'אייה"מהיכןאתה?והואעונה‪":‬ממצרים"‪.‬‬ ‫"ולאויין ראייח"? ולאן אתה הולך? והוא היה עונה‪:‬‬ ‫"לירושלים"‪.‬וכולםהיועונים"כןיהירצון‪,‬בעגלהובזמן‬ ‫קריב‪.‬והצרורהיהעוברמאחדלשני)לכלהנוכחים(‬ ‫קטניםוגדולים‪.‬כלאחדותשובותיושלו‪.‬היוגםתשובות‬ ‫היתוליות‪,‬הולךלאמריקה‪,‬הולךלארץ‪-‬ישראלוכו'‪.‬לבסוף‬ ‫ראש השולחן לוקח את הצרור ואומר "מנאחוד אל‬ ‫אפיקומןומןחטוענדואחדאמין")ניקחאתהאפיקומן‬ ‫ונשמוראותואצלאחדנאמן(‪.‬מנהגגניבתהאפיקומןלא‬ ‫היהנהוגבדמשק‪.‬‬ ‫שניהילדיםהקטנים)הנמצאיםבערבזה(יאמרובגאווהרבה‬ ‫ובניגוןמתאיםאתמהנשתנה‪...‬וכלהנוכחיםעוניםלהם‬ ‫הלילההזההלילההזה‪)"...‬כמובןבעבריתובערבית(‪.‬לרגע‬ ‫הזהייחלוחודשיםמאזהחלוללמודבעל‪-‬פהאתהקטע‪.‬‬ ‫‬ ‫‪¢Ì˙Â¯‡˘Ó¢Â†ıÁÈ‬‬ ‫‪‰˙˘†‰Ó‬‬ ‫‬ ‫מקדשעלהיין‪,‬כולםעונים"אמן"במקומותהמתאימים‪.‬‬ ‫בסיומומברכיםאישאתרעהו)גבריםונשים(‪,‬בברכות‬ ‫אישיותוברכותהיתוליותשונותלשמחתכולם‪".‬כולסינה‬ ‫ואינתהסאלם""סינתאלג'אייהתכוניערוסה""עבאל‬ ‫ענדכםצאבי"וכו'‪.‬‬ ‫)כאןהמקוםלצייןכיבדמשקנהוגהיהלקרואאתההגדה‬ ‫למעשהפעמיים‪-‬כלקטעבעבריתותרגומולערבית(‪.‬‬ ‫ובתוספתמספרפיוטיםומזמורים(‪.‬‬ ‫תם סדר פסח כהלכתו‪ ...‬לשנה הבאה בירושלים‪...‬‬ ‫מאכליםומטעמיםמביתאמא‬ ‫‪Á·ËÓ‰Ó†ÌÈÓÚËÓÂ†ÌÈ„ÁÂÈÓ†ÌÈÏÎ‡Ó‬‬ ‫‪ÆÁÒÙÏ†¯˘Î†≠È‡˜˘Ó„‰‬‬ ‫מאת‪:‬מואיזמכללתיורותשמר‬ ‫"כאן"‪,‬היוםהבישולהואמקצועהנלמדבבתיספר‪.‬‬ ‫לרשותהמבשליםועקרותהביתעומדיםספרותמקצועית‪,‬‬ ‫מכשיריחשמלמשוכללים‪,‬גז‪,‬קרור‪,‬הקפאה‪,‬אחסון‬ ‫וכו'(‪.‬מלאכתהבישולכרוכההיום‪,‬בידעמדוקדקשל‬ ‫כמויות‪,‬מידותומשקלות‪-‬עדכדימספרגרמיםממש‪.‬‬ ‫ˆ‡‡‪˘‡¯Ó†ÈÂ˘Ú†≠†‚Á·†˜¯†ÏÏÎ†Í¯„·†‰˘Ú‰†∫Ë‬‬ ‫˘‪®¢·ÊÏ†‡ÏÂ†˘‡¯Ï†È˘Ú˘ÆÆÆ¢†Í¯·Ï†È„Î©†˘·Î†Ï‬‬ ‫¯‚‪®‰˘¯ÈÎ©†˘·Î‰†˙·È˜†˙Â¯Â¯ˆÂ†˘·Î‰†ÈÏ‬‬ ‫‪Æ®‰˘¯ÈÎÏ‡†Ú·˙†¯‡¯ˆ©†≠†Ê¯Â‡·†ÌÈ‡ÏÂÓÓ‬‬ ‫אבלאז"שאם"בדמשק‪-‬בימיםשאנועוסקיםבהם‪-‬‬ ‫הבישולוהאפיההיואומנותוידעטבעיים‪.‬יסודותהמקצוע‬ ‫כמעטמולדים‪,‬כחלקשלמלאכתהקיוםשלאםועברו‬ ‫במשפחה בע"פ מאם לבת במשך הדורות‪.‬‬ ‫‪ÌÈË˜†‰Ó„‡†ÈÁÂÙ˙Ó†ÈÂ˘Ú†ÏÎ‡Ó†∫‰„ÂÚÓ‬‬ ‫‪ÛÂÚ†Â‡†¯˘·†ÌÚ†„ÁÈ†ÌÈÏ˘Â·ÓÂ†˙ÂÏ˜†ÌÈ‚ÂËÓ‬‬ ‫‪Æ·ËÈ‰†ÌÈÏ·Â˙ÓÂ‬‬ ‫למעןהאוטנטיותיכתבוהמתכוניםבמדורזהללאלשון‬ ‫מקצועיתוללאכמויותמדויקותכיאםרקמרכיבי‬ ‫המתכון ממש כפי שהועברו מהאם לבנותיה‪.‬‬ ‫‪ÏÂ„‚†ÒÙ¯Î†˘‡¯Ó†ÈÂ˘Ú†ÏÎ‡Ó†∫ÒÙ¯Î†˙„ÂÚÓ‬‬ ‫‪¨¯È¯˘†¯˘·†˙ÂÈ·Â˜†ÌÚ†Ï˘Â·Ó†˙ÂÈ·Â˜Ï†ÍÂ˙Á‬‬ ‫‪Æ®‰¯È‚Ê†‰·Â˜©†¢Ê¯†˙·Â˜¢Â‬‬ ‫כאמור‪,‬בדמשקלאעמדולרשותעקרותהביתכלי‬ ‫בישול משוכללים‪ ,‬אלא בישלו על פתיליות‪ ,‬או על‬ ‫פרימוסים‪ ,‬או אפילו על אח פחמים עשוי חימר‪.‬‬ ‫‪„ÁÂÈÓ†È˙ÂÚ†ÈÒË˜ÈÏ„†ÏÎ‡Ó†Â‰Ê†∫®‰ÓÈÎ©†ÔÈ‰ÓÎ‬‬ ‫·‪˙ÂÚÏˆ†¯Â¯ˆ†ÌÚ†ÔÈ‰ÓÎ†ÌÈÏ˘·Ó†ÁÒÙ‰†‚ÁÏ†ÆÂÈÓ‬‬ ‫‪Æ®ÛÂ¯‡Î†Ï‡†˙ÚÏ„†˙¯ˆ©†Ê¯Â‡·†‡ÏÂÓÓ†˘·Î‬‬ ‫בהעדרמתקניקירוראתכלהקניות‪:‬ירקות‪,‬פירות‪,‬בשר‬ ‫ועופות היו צריכים לבצע סמוך מאוד לערב החג‪.‬‬ ‫‪ÆÏÈÚÏ†ÔÈ‰ÓÎ‰†ÂÓÎ†∫®˙ÂÈ¯ËÙ©†¯ËÙ‬‬ ‫נוסיףעלכךשמרכיביהבישולהיובעיקרירקותהעונה‪:‬‬ ‫)כיהריקטניותלמיניהםהםבחזקתחמץ"בליראהובל‬ ‫ימצא"(לאהיו"שאם"ירקותקפואיםאוירקותחממה‬ ‫כךשאנומוצאיםבביתהיהודיבדמשק‪,‬ירקותעונתיים‬ ‫שלתחילתהאביב‪:‬פולירוק‪,‬אפונהירוקה‪,‬שעועית‬ ‫ירוקה‪,‬תפוחיאדמהחדשים‪,‬כרפס‪,‬חסה‪,‬שוםירוק‪,‬‬ ‫פטרוזיליהוכיו"ב‪.‬‬ ‫‪¯˘·†ÏÈÏ‚Ó†ÈÂ˘Ú‰†ÏÎ‡Ó†Â‰Ê†∫ÒÂ¯‡Ú†Ï‡†„ÂÊ‬‬ ‫‪Â˙Â‡†ÌÈÎ˙ÂÁ†¯˘‡Î˘†¨‰˘˜†‰ˆÈ·†ÛÈ˜Ó‰†ÔÂÁË‬‬ ‫‪ÆÍÈÁÏ†ÌÈÚË†‰‡¯ÓÏ†‰‡†‡Â‰‬‬ ‫‡‪ÌÈ˘‚ÂÓ‰†ÌÈÈ‚È‚Á†ÌÈÏÎ‡Ó†Ì‰†ÌÈ¯Á‡Â†‰Ï‬‬ ‫·„¯‪Æ‚Á‰†ÈÓÈ·Â†¯„Ò‰†˙ÂÏÈÏ·†ÏÏÎ†Í‬‬ ‫‪¥µ‬‬ ‫עגבניותלאהיובעונהזו‪,‬אבלעקרותהביתהדמשקאיות‬ ‫ידעולהתכונןבימיהקיץבהכינןרסקעגבניותמשובח‬ ‫מעשהידיהן‪-‬שנשמרבצנצנותזכוכיתאטומותבמרתף‬‫הביתעדלבואהחג‪.‬הנשיםהיומרסקותאתהעגבניות‪,‬‬ ‫פורסותאתהרסקבשכבהדקהבתוךתבניותגדולות‪,‬‬ ‫אומשטחיעץ‪,‬עלגגהביתכדישהנוזליםיתאדובחום‬ ‫השמשויווצרהרסקהמבוקש‪.‬‬ ‫המרכיביםהעיקרייםלתבשיליחגהפסחהיו‪:‬הרבהבשר‬ ‫הרבהתפוחיאדמה‪,‬הרבהאורז‪,‬הרבהירקותהעונהוביצים‪.‬‬ ‫התבשיליםהיומתובליםהיטבבתבליניםשהוכנובבית‪.‬‬ ‫יחדעםזאתהשתמשובהרבהעשביבישולותיבול‪:‬שום‬ ‫ירוק‪,‬פטרוזיליה‪,‬כוסברה‪,‬רשאדחלבי‪),‬כיהדמשקאי‬ ‫חלפהעונתו(טרגון)טרח'ון(זעתאראח'דאר‪,‬עוג'ה)שקדים‬ ‫ירוקיםבקליפתם(חסה‪,‬כרפסוכו'‪.‬‬ ‫היות וקצרה היריעה ‪ -‬בגליון זה ‪ -‬מלפרט את כל‬ ‫המתכונים לכל מאכלי ומטעמי החג נסתפק הפעם‬ ‫במספרמתכונים‪-‬נבחריםאופייניםוקליםלהכנה‪.‬אבל‬ ‫לא לפני שנפרט את מטעמי חג הפסח העיקריים‪:‬‬ ‫קבבמצו‪,‬קובתרזוקובתמצו‬ ‫כללנושלושהמאכליםאופייניםאלהבפרקאחדכי"המילוי"הוא"התדבילה"משותףלשלושתם‪.‬‬ ‫‬ ‫‡‪¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß‡†˙Â¯˘Ù‬‬ ‫"תדבילה"מילויבסיסימשותףלכלהתבשיליםהנ"ל‪.‬‬ ‫החומריםהדרושים‪:‬‬ ‫בשרטחוןרצוישלעגל‪.‬למישמותראולמישאוהביכול‬ ‫להעשרתהטעםלהוסיףלבשרקוביותשלשומןכבש‬ ‫)לייה(‪.‬‬ ‫לכלאלהנקראלהלן"הבשרהטחון"‪.‬בצליבש‪,‬צנובר‪,‬‬ ‫∂‪¥‬‬ ‫מלח‪,‬פלפלשחוראנגלי)רצויטחוןבטחינהעצמית(‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫של"המילויהבסיסי"‪.‬חותכיםאתהבשרלקוביותוטוחנים‬ ‫פעםאחת‪).‬אםמערבביםומוסיפיםקוביותשומןכבש‬ ‫רצוילערבבםלפניתחילתהטחינה(‪.‬להלןנקראלכלזה‬ ‫"הבשרהטחון"‪.‬‬ ‫במחבתושמןחםמטגניםאתהבצלעדשיהיהשקוף‪.‬‬ ‫מוסיפיםאת"הבשרהטחון"מערבביםיחד‪.‬כשהבשר‬ ‫מתחיללהיותבצבעחוםאחידמוסיפיםמלחופלפל‬ ‫שחוראנגלי‪.‬עדשהבשרמתרכך‪.‬כלזהיקראלהלן‬ ‫"המילוי"‪.‬‬ ‫‬ ‫‡‪ÆÌÈ¯·Âˆ†ÌÚ†¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß·†˙Â¯˘Ù‬‬ ‫הרוציםמילויעםצנוברים‪,‬מחמממיםמעטשמןבמחבת‬ ‫קטנהמכניסיםאתהצנוברים‪-‬תוךכדיערבובם‪-‬‬ ‫למחבתלמשך‪2-3‬דקותומוסיפיםאותםלמילוי‬ ‫הבסיסיומערבבים‪.‬‬ ‫‬ ‫‡‪ÈÁÂÙ˙†ÌÚ†¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß‚†˙Â¯˘Ù‬‬ ‫‡„‪Æ‰Ó‬‬ ‫למשפחהמרובתילדים‪,‬אולמישלאיכול‪,‬אולארוצה‬ ‫לצרוךהרבהבשר‪,‬ועלמנתלהפוךתבשילזהלארוחה‬ ‫עיקריתומשביעהמוסיפיםל"מילויהבסיסי"תפוחיאדמה‪.‬‬ ‫‬ ‫‡‪ÌÈÂÁÓˆÏ†¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß„†˙Â¯˘Ù‬‬ ‫כאשר"המילוי"שבחרנו‪-‬אחתמהאפשרויותהנ"ל‪-‬‬ ‫מוכן ניגשים להכנת‪ :‬המאכל הרצוי מבין השלושה‪.‬‬ ‫‬ ‫החומריםהדרושים‪:‬‬ ‫מצות‪",‬המילוי"‪,‬מים‪),‬להשבחתהתבשילאפשרגם‬ ‫למהולהמיםבייןאדוםחצייבש(אומרקצחמסונן‪,‬‬ ‫מלח‪ ,‬שמן‪ ,‬שומן כבש ‪ -‬לייה )למי שרוצה ויכול(‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫בקערהגדולהאובתבניתרחבהשמיםמיםוקצתמלח‪,‬‬ ‫אומרקצח‪,‬בכמותגדולה‪.‬אומיםמהוליםבייןמכניסים‬ ‫אתהמצותכדילהרטיבאותםלרגעקט)לאלהשרותם‬ ‫לזמןרב(אתהמצותהרטובותמניחיםאחתעלהשניה‪,‬‬ ‫מכסיםבמגבתלמשך‪15-20‬דקותעדשהןמתרככות‬ ‫מאליהן‪.‬‬ ‫לתוךמחבתגדולה)עםמכסה(להכניסתחילהמעטשמן‬ ‫)אוקוביותשלשומןכבש(‪.‬‬ ‫‪Æ®ÁÒÙ†Ï˘†‰ÈÁË©†‰ÈÏÈÊÂ¯ËÙ†·ËÂ¯†˙Î‰‬‬ ‫רכיבים‪:‬‬ ‫פטרוזיליה‪,‬אגוזימלך‪,‬שוםירוק‪,‬מלח‪,‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫רוחציםהיטבאתהפטרוזיליהה"באדונס"‪,‬קוצציםאותה‬ ‫דקדק‪,‬כותשיםאתהאגוזים‪,‬מועכיםאתהשוםהירוק‪,‬‬ ‫סוחטיםאתהלימוןמוסיפיםמלחמערבביםהיטב‪.‬‬ ‫השני"קובתרז"‪:‬‬ ‫כללי‪-‬קובתרזאפשרלהכיןכמטוגנתאוכמבושלת‪.‬‬ ‫‡‪∫˙‚ÂËÓ†¢Ê¯†˙·Â˜¢†Æ‬‬ ‫‬ ‫הראשון–"קבבמצו"‪:‬‬ ‫חותכיםלקוביותשל‪6‬ס"מעל‪6‬ס"מבערךאפשר‬ ‫להגישחםאוקרבתוספתרוטבפטרוזיליה‪).‬טחינהשל‬ ‫פסח(‪.‬‬ ‫‬ ‫המילוילצמחוניםהינופשוטוקלהואמורכברקמתפוחי‬ ‫אדמה‪,‬בצל‪,‬שמן‪,‬מלחופלפלשחוראנגלי‪,‬עשויים‬ ‫כמפורטלעילבאפשרותב'ואנומקבליםמילוימיוחד‬ ‫לצמחונים‪.‬‬ ‫מכניסיםלתוךהמחבתשכבהאחתהמורכבתבדרךכלל‬ ‫משתישורותשלמצות‪.‬מפזריםעליהשכבהשלה"המילוי"‬ ‫ושובשכבהשלמצותושובשכבהשל"המילוי"עד‬ ‫לגובההכלי‪.‬כאשרהשכבההאחרונה‪-‬‬ ‫העליונההיאשלמצותהסוגרתמעלאתכלהמאכל‪.‬‬ ‫עליהמפזריםשובמעטשמןאוקוביותשומןכבש‪.‬‬ ‫מכסיםבמכסה‪,‬שמיםעלאשנמוכהלמשך‪45‬דקות‬ ‫עדשעה‪),‬תוךמעקבמדיפעםשלאיתייבשאוישרף(‪.‬‬ ‫ואזלהפוךאתהכלמהעליוןלמטה‪.‬באםרואיםשהתבשיל‬ ‫יבשמדיאפשרלהוסיףמעטמרקצחאומים‪.‬ומחזירים‬ ‫לאשלעוד‪15-20‬דקות‪.‬‬ ‫‬ ‫מקלפיםאתהתפוחיאדמה‪,‬חותכיםלקוביותקטנטנות‬ ‫של‪1‬ס"מעל‪1‬ס"מ‪.‬מחממיםשמןבמחבתגדולה‬ ‫ומטגניםעדשהןמתרככותומקבלותקצוותחוםבהיר‪.‬‬ ‫מוסיפיםהכלל"מילויהבסיסי"מערבביםהיטבומקבלים‬ ‫מילוילגירסהזו‪.‬‬ ‫כאשרישלנואתהמצותהרטובותו"המילוי"אנומתחילים‬ ‫במלאכת ההכנה של "הקבב מצו" הדמשקאי‪.‬‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫אורז)רצויעגול("המילוי"כפישתוארלעיל‪.‬מים‪,‬מלח‪,‬‬ ‫שמן‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫אתהאורז)המבוררהיטב(רוחצים‪,‬משריםמעט‪,‬מסננים‬ ‫ופורסיםאותולייבושעלסדיןלבןמיוחד)"שרשאף‬ ‫אביאד"(משהתייבשדיו‪,‬טוחניםאתהאורזדקדק‪,‬‬ ‫מוסיפיםמים‪,‬מעטמלחולשיםעדלקבלת"בצק"אחיד‪.‬‬ ‫אםהבצקרךמדיאפשרלהוסיףמעטקמחמצהכדי‬ ‫לעבותו‪.‬וכדי שהקובה לא תתפרק בעת הטיגון‪.‬‬ ‫·‪Æ‬קיימתגםגירסהנוספתשלהכנת"הבצק"לקובת‬ ‫רז‪.‬מערבביםאורזטחוןעםבשרטחוןביחסשלקילו‬ ‫אורזוחציקילובשרטחון‪.‬מוסיפיםמים‪,‬מלחולשיםעד‬ ‫לקבלת"בצק"אחידוכו'וכו'‪.‬‬ ‫∑‪¥‬‬ ‫בסירגדול‪,‬מרתיחיםמים‪,‬כףשמן‪,‬וכףמלח‪.‬בעוד‬ ‫המיםרותחיםמכניסיםאתהקובותלמשך‪10‬דקות‪.‬‬ ‫ישלשמורהיטבשלאיתרככוולאיתפוררו‪.‬מוציאים‪,‬‬ ‫מסנניםושמיםאותםלהתקרר‪.‬‬ ‫בהתקרבזמןההגשהמטגניםאותםבשמןעמוקוחם‬ ‫מאודעדלקבלתצבעחוםבהיר‪.‬בעתהטיגוןרצויבעזרת‬ ‫קיסםלחוררחורכדילשחרר"קיטור"‪.‬‬ ‫את "הקובת רז" המטוגנת אפשר לאכול עם רוטב‬ ‫פטרוזיליה)שתוארלעיל(סלטכרפסאוסלטחסה‪.‬‬ ‫‬ ‫‚‪∫˙Ï˘Â·Ó†¢Ê¯†˙·Â˜¢†Æ‬‬ ‫אתהקובותהסגורותמוסיפיםלמרקאולחמודאו‬ ‫לתבשילבזמןהרתיחהזמןקצר‪10-15‬דקות‪,‬לפני‬ ‫גמרהבישול‪.‬‬ ‫אםרוציםלצרף"קובהזגירה"ל"חמוד"אפשרלהוסיפם‬ ‫כעשר דקות לפני גמר הבישול ‪ -‬גם ללא טיגון‪.‬‬ ‫∏‪¥‬‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫קמחמצה‪,‬ביצה"המילוי"‪,‬כפישמתוארלעיל‪,‬שמן‪,‬‬ ‫מים‪,‬מלחופלפלשחור‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫מהקמח‪,‬הביצה‪,‬המים‪,‬והמלחלשיםבצקאחיד‪).‬לפעמים‬ ‫אפשרלהוסיףמעטמהאורזהטחון‪.‬זהמוסיףלברק‬ ‫ולחוזק(‪.‬‬ ‫משמניםידשמאל‪,‬יוצריםכדורעגול‪,‬לתוכודוחפיםאת‬ ‫אצבעידימיןליצירתקונוס‪.‬לתוכומכניסים"מהמילוי"‬ ‫כפישמתוארלעיל‪.‬‬ ‫מטגניםבשמןעמוקוחםמאודעדשמתקבלצבעחום‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫חמוד‬ ‫‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫יוצריםקובותקטנותבאחדמהאופניםמטגניםבשמן‬ ‫עמוקוחםומכניסיםלתוךמרקאותבשילהמתבשלעם‬ ‫הרבהרוטב‪.‬‬ ‫‬ ‫מורחיםאתכףידשמאלבשמן‪,‬יוצריםכדוריםועם‬ ‫אצבעידימיןיוצריםקונוסחלולעםפיהפתוחהדרכה‬ ‫מכניסיםאת"המילוי")שתוארלעיל(וסוגריםהיטבוצרים‬ ‫צורהשלקובה‪").‬ביבעצואלטאבה"(‪.‬‬ ‫‪∫¢ÂˆÓ†˙·Â˜¢†≠†È˘ÈÏ˘‰‬‬ ‫מאכלשהיהמוגשולידותוספתאורזלבן‪-‬בדרךכלל‬ ‫כלהשנה‪-‬כמאכלליוםששיבצהרים‪.‬אבלבחגהפסח‬ ‫הוא תופס מקום נכבד בתפריט החג משום הרכבו‬ ‫המשביע‪.‬‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫תפוחיאדמה‪,‬ראשכרפסגדול‪",‬כאן"בארץמוסיפים‬ ‫גםגבעוליסלריאמריקאי‪.‬שום‪-‬המדקדקים"מחשש‬ ‫חמץ"‪,‬ישתמשובשוםירוקבלבד‪-‬כילגביהםשוםיבש‬ ‫הואבחזקתחמץ‪.‬לימון‪,‬מלח‪.‬‬ ‫אפשרגםלהוסיף"קובתרז"קטנות‪).‬קובהזגירה(אבל‬ ‫ללאטיגון‪.‬‬ ‫להגישוחםאוקרבתוספתאורזלבן‪.‬‬ ‫‬ ‫מדיאססלא}עליסלק)מנגולד(‬ ‫ממולאים{‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫עליסלקגדוליםטריים‪,‬בשרטחון‪,‬קמחמצה‪,‬ביצה‪,‬‬ ‫מלח‪,‬פלפלאנגלישחור‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫‬ ‫‚‪ß‡†‰Ò¯È‬‬ ‫לאחרשמסדריםבסיר‪,‬מוסיפיםמיץלימון‪,‬מיםומלח‬ ‫ומבשליםעלאשבינונית‪,‬למשךכשעה‪.‬‬ ‫‬ ‫‚‪ß·†‰Ò¯È‬‬ ‫מכיניםכמובגירסהא'‪-‬אתהקציצותמצרפיםלגבעולים‬ ‫ומבשליםללאטיגון‪.‬ישירותלתוךהמיםהרותחיםוכןהלאה‪.‬‬ ‫עתהנשתמשבעליםשהפרדנובזהירות)מהמתכוןהקודם(‬ ‫להכנתעליסלקממולאיםהנקראים"שאם""סלאמלפוף"‪.‬‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫עליסלק‪,‬אורז‪,‬בשרטחון‪,‬מיץלימון‪,‬מלימוניםטריים‪,‬‬ ‫מלחפלפלשחוראנגלי‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫להכניסכלהעליםלקערהגדולה‪,‬לשפוךעליהםמים‬ ‫רותחיםלמשךדקהאושתיים‪,‬להוציאלשטוףאותם‬ ‫במיםקריםולסנן‪.‬‬ ‫להכיןתערובתשלאורזעםבשרטחון‪,‬מלחופלפלשחור‬ ‫אנגלי‪.‬‬ ‫לוקחיםעלהסלקומניחיםכשהחלקהמבריקשלוכלפי‬ ‫מטה‪,‬שמיםמעטמהתערובתומגלגלים‪.‬בסירעםמעט‬ ‫שמןמסדריםאת"המגולגלים"בצפיפות)אפשרגםבשתי‬ ‫קומות(מוסיפיםמיםעםמיץלימוןומלחמכסיםעד‬ ‫גובה"המגולגלים"‪.‬‬ ‫מבשליםעלאשגבוההעדלרתיחה‪,‬מנמיכיםאתהאש‬ ‫ומכביםאותהעדשכלהנוזליםנספגים‪.‬‬ ‫פולירוקעםקציצותבשר)פול‬ ‫בקוקלה(‪.‬‬ ‫‬ ‫מפרידיםבזהירותאתעליהסלקונשאריםעםהגבעולים‪,‬‬ ‫)בעליהסלקנשתמשבהכנתה"מלפוףסלא"(מחלקים‬ ‫אתהגבעוליםלשניםאושלושהחלקים‪.‬בסירובומים‬ ‫רותחיםומלח‪,‬חולטיםאתהגבעוליםהחתוכיםלמשך‬ ‫‪2-3‬דקות‪.‬מוציאיםמסנניםומצננים‪.‬‬ ‫מכיניםאתתערובתהמלית‪-‬כמולקציצות‪-‬מבשר‬ ‫טחוןקמחמצה‪,‬ביצה‪,‬מלחופלפל‪.‬‬ ‫כשכלהנ"למוכן‪-‬יוצריםמעיןקציצותבאורךגבעולי‬ ‫הסלק‪.‬‬ ‫מכיניםקערהעםביצהטרופהוקערהעםקמחמצה‪.‬‬ ‫מורחיםמהביצההטרופהעלגבעוליהסלק‪,‬שמיםעליהם‬ ‫את הקציצות ולוחצים חזק‪ ,‬מקמחים מכל הצדדים‬ ‫ומורידיםלתוךהשמןהחםכאשרצדמליתהבשרכלפי‬ ‫מטה‪.‬לאחרמספרדקותהופכיםלעוד‪2-3‬דקות‬ ‫מוציאיםומסדריםבתוךהסיר‪.‬‬ ‫‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫מנקיםהיטבאתראשהכרפסמכלקצוותהגבעולים‬ ‫והשורשיםשבו‪,‬שוטפיםאותוהיטב)תוךכדיגירודו(‪.‬‬ ‫מקלפיםאתתפוחיהאדמה‪.‬מפרידיםמהסלריאתהעלים‬ ‫ונשאריםעםהגבעוליםהעבים‪.‬מקלפיםאתהשום‪.‬‬ ‫מקצציםאתכלהנ"ללקוביותקטנותבגודלשל‪2‬ס"מ‬ ‫על‪2‬ס"מ‪.‬קוצציםאתהשוםלפרוסות‪.‬מערבביםאת‬ ‫הכלמוסיפיםמיםעדלגובה‪5‬ס"ממעלהירקות)כאן‬ ‫רצוימיםמינרליםמבקבוקאומברזהסינון(מביאים‬ ‫להרתחהומבשליםעלאשבינונית‪.‬מוסיפיםמיץלימון‪,‬‬ ‫מלח‪,‬וממשיכיםבבישוללעוד‪15-20‬דקותעדשיתרככו‬ ‫הירקות‪.‬‬ ‫סלקממולא"סלאמלפוף"‪.‬‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫פולירוקצעיר‪,‬בשרעגלאוכבש‪,‬בצל‪,‬שום)רצויירוק(‪,‬‬ ‫ביצה‪ ,‬קמח מצה‪ ,‬שמן‪ ,‬מלח‪ ,‬פלפל אנגלי שחור‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫א‪.‬הקציצות‪-‬נטחןאתהבשרפעםאחת‪,‬נוסיףאת‬ ‫הבצלשקצצנודקדק‪,‬נטרוףמעליהםאתהביצה‪,‬נוסיף‬ ‫קמחמצה‪,‬נתבלבמלחופלפלונערבבהיטבאתכל‬ ‫התערובתעדשנקבלעיסהאחידה‪,‬ממנהנכיןקציצות‪.‬‬ ‫נטגןאתהקציצותבשמןחם‪,‬ונשיםבצדלהתקרר‪.‬‬ ‫ב‪.‬הכנתהפול‪-‬לסירובומעטשמןמכניסיםאתהשום‬ ‫הירוקהחתוךלחתיכות‪.‬מוסיפיםאתהפולהירוקגרגירים‬ ‫ותרמיליםחתוכיםמערבביםומאדיםל‪3-4-‬דקות‪,‬‬ ‫מוסיפיםמיםרתוחים‪,‬מתבליםבמלחופלפלשחוראנגלי‬ ‫וממשיכיםלבשלעלאשקטנהלמשךכ‪30-‬דקות‪.‬‬ ‫עתהמכניסיםאתהקציצותהמטוגנותומבשליםעוד‪15‬‬ ‫‪10‬דקותנוספות‪.‬‬‫מכביםאתהאשומשאיריםאתהסירסגור‪.‬‬ ‫מגישיםעםאורזלבן‪.‬‬ ‫‪¥π‬‬ ‫אפונהירוקהעםקציצות‬ ‫)בזיליה(‪.‬‬ ‫‡‪)†˙ÙÒÂ†˙Â¯˘Ù‬גירסהישראליתשלרותשמר(‬ ‫‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫כמוהפולכמתוארלעיל‪.‬אולםבמקוםהפולנשתמש‬ ‫באפונהירוקהוצעירה)גםכאןנוכללהשתמשבקליפות‬ ‫התרמילים( אולם במקום שום נשתמש בבצל‪.‬‬ ‫מגישיםעםאורזלבן‪.‬‬ ‫‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫ארטישוקיםצעיריםוטריים‪,‬בשרטחון)כבשאועגל(‬ ‫ביצה‪ ,‬קמח מצה‪ ,‬שמן‪ ,‬מלח‪ ,‬פלפל שחור אנגלי‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫מורידיםמהארטישוקיםאתשכבותהעליםוהשערות‬ ‫ונשאריםעם"הלבבות"אותםמשריםבמיםומיץלימון‬ ‫)כדישלאישחירו(‪.‬מכיניםאתתערובתהבשרמבשר‬ ‫טחון‪,‬קמחמצה‪,‬ביצה‪,‬בצלקצוץדק‪,‬ויוצריםכדורים‬ ‫בקוטרלבהארטישוק‪.‬‬ ‫מוציאיםאתלבבותהארטישוקמהמים‪,‬מסננים‪,‬מיבשים‬ ‫עלמגבתיבשה‪/‬נקיה‪.‬מחבריםאתכדורהבשר‪-‬‬ ‫שהכינונו‪-‬בלחיצהמתונהלארטישוק‪.‬מקמחיםמכל‬ ‫הצדדים‪ ,‬ומכניסים לטיגון במחבת בשמן חם‪.‬‬ ‫אתהארטישוקים‪-‬הממולאים‪-‬המטוגניםמכניסים‬ ‫לתוךסירמוסיפיםמיםעדמעללגובהם‪,‬מתבליםבמלח‬ ‫ופלפלשחוראנגליומיץלימוןומבשליםעלאשבינונית‬ ‫למשךכ‪30-45-‬דקות‪.‬‬ ‫‬ ‫פשטידתכמהין)עג'תכימה(‪.‬‬ ‫ארטישוקממולאבשר‪.‬‬ ‫∞‪µ‬‬ ‫מסדרים את הארטישוקים ‪ -‬הממולאים ‪ -‬מטוגנים‬ ‫בתבניתאפיה‪.‬מוסיפיםמיםומיץלימון‪,‬מלחופלפל‪.‬‬ ‫מכסיםאתהתבניתבניירכסףומכניסיםלאפיהבתוך‬ ‫תנורחםלמשךכחצישעה‪.‬לאחרמכןמורידיםאת‬ ‫הניירכסףוממשיכיםלאפותעלחוםבינונילעודכ‪15-‬‬ ‫דקותעדשיתקבלצבעחוםבהיר‪.‬‬ ‫המרכיבים‪:‬‬ ‫כמהין)כימה(‪,‬בצל‪,‬ביצים‪,‬קמחמצה‪,‬מלח‪,‬פלפלשחור‬ ‫אנגלי‪.‬‬ ‫אופןההכנה‪:‬‬ ‫קוצציםאתהבצל‪,‬וחותכיםאתהכמהין)משתמשים‬ ‫גם מהשאריות שנשארו מעיצוב הכמהין הגדולים‬ ‫למעודה(‪,‬מטגניםאתהבצלהקצוץוכשהואמזהיב‬ ‫מוסיפיםאתהכמהיןהחתוכים‪,‬מערבבים‪,‬מוסיפים‬ ‫מלחופלפלשחור‪.‬ממשיכיםלטגןלעודמספרדקות‬ ‫מניחיםבצדלקירור‪.‬‬‫מעביריםאתהכמהיןוהבצלהמטוגניםלקערהמוסיפים‬ ‫קמחמצה‪,‬ביצים‪,‬ומערבבים‪.‬אתהתערובתמעבירים‬ ‫למחבתגדולהובהמעטשמןומכסים‪,‬מטגניםלאטעד‬ ‫שהתערובתמתחילהלהתקשותולהשחים‪.‬הופכיםאת‬ ‫כלהפשטידה‪,‬ממשיכיםלטגןעודכ‪8-10-‬דקות‪.‬‬ ‫ושובהופכיםעלצלחתהגשה‪.‬‬ ‫שיטהנוספת‪:‬‬ ‫במקוםלטגןבמחבת‪.‬ניתןלהכניסלתבניתולאפותבתנור‬ ‫בחוםשל‪180‬מעלותעדשישחים‪.‬‬