Ó - ארגון יוצאי דמשק

‫מאת‪
:‬משה
שמר‬
‫‬
‫„·¯†‪ͯÂÚ‰‬‬
‫לקוראינו
היקרים
שלום
רב‪,‬‬
‫ושוב
אנחנו
נפגשים‪
,‬הפעם
מוקדש
הגיליון
לארבעה
נושאים
חשובים
ומרכזיים
במורשת
יהדות
דמשק
במאה‬
‫העשרים‪:‬‬
‫הראשון
‪
-‬השנה
נציין
‪
75‬שנה
להקמת
תנועת
"החלוץ"
הצעיר‪
.‬ותנועת
"החלוץ"
היתה
מנוף
עיקרי
להתעוררות‬
‫הציונות
ביהדות
דמשק‪
.‬שעד
להקמת
התנועות
החלוציות
היתה
שקועה
בשמרנות
דתית
וקהילתית
ללא
כל‬
‫מאמץ
ורצון
לשנות
משהו
באורח
החיים‪.‬‬
‫השני
–
"מבצע
ה‪
1000
-‬להעלאת
ילדי
סוריה
לארץ
ישראל"‪
.‬רעיון
גאוני
אולטימטיבי
להתעוררות
מהשאננות‬
‫על
ידי
העלאת
הילדים
תחילה
‪
-‬ללא
ההורים
‪
-‬בהכרח
יקומו
וילכו
אחרי
ילדיהם‪
.‬תוך
כדי
כך
אנו
מאירים
הפעם‬
‫זרקור
על
הקליטה
במושבים
ובמשק
הפועלות‪.‬‬
‫השלישי
‪
-‬הקדשנו
מקום
נרחב
בתחומים
למורשת
חג
הפסח
בקרב
יהדות
דמשק‪
,‬כמו‪
:‬ההכנות
השונות‪
,‬ברמה‬
‫הקהילתית
והמשפחתית‪
,‬הבישולים
של
מאכלים
ומטעמים
לחג‪.‬‬
‫והרביעי
‪
-‬אנו
מתחילים
במדור
קבוע
בו
הננו
כותבים
על
אישים
ודמויות
שאורח
חייהם
ופועלם
הם
חלק
ממורשתנו‪.‬‬
‫הפעם
שתי
דמויות‪
:‬הרב
חכם
יוסף
דנה
זצ"ל
הלוא
הוא
"חכם
דנה"
בפי
העם
ועל
פעילותו
הססגונית
והנועזת‬
‫של
יעקב
סעד
ע"ה
שאותה
נביא
‪
-‬מפאת
אורכה
בשני
חלקים‪.‬‬
‫והערה
כללית
חשובה‪
-.‬שמתם
בוודאי
לב
שהעריכה
הלשונית
של
כתב
העת
איננה
אחידה
ואיננה
מלוטשת‪.‬‬
‫הדבר נעשה כדי להיות אותנטיים ונאמנים לכתוב ולכותבים שמביאים את דבריהם על אחריותם‪.‬‬
‫ולסיום‪
,‬לכם
ולכל
בית
ישראל‪
,‬חג
פסח
כשר
ושמח‪.‬‬
‫שלמי
תודות‬
‫
יבואו
על
התודה
והברכה‬
‫מר
יהושע
קלש‪
,‬יו"ר
הארגון‪
,‬חברי
ועדת
מורשת
וחברי
המערכת
על
האמון
הרב‪
,‬התמיכה
וההערכה
להם
אני
זוכה
מהם‪.‬‬
‫לצורי
שמר‪
,‬על
העזרה
הרבה
שמושיט
לנו
ככל
שיידרש
בנושאי
טיפול
הקבצים
והכנת
תמונות
ואיורים‪.‬‬
‫לרות
שמר‪
,‬שעברה
על
כל
המתכונים
העירה
ותיקנה
את
הדרוש
תיקון‪.‬‬
‫לגב'
שרה
שמאי‪
,‬בעלת
הסבלנות
והסובלנות
וההשקעה
שהיא
מקדישה
לענייני
ההקלדה
וריכוז
המערכת
והמזכירות‪.‬‬
‫לכל
הכותבים
ולאלה
שעזרו
באסוף
החומר
והתמונות‪.‬‬
‫לצוות
ארכיון
ההגנה
ע"ש
אליהו
גולומב
מתל‪-‬אביב
‪
-‬בראשותו
של
מר
שרגא
פלד
ולמר
נתן
סער
מיד
טבנקין
באפעל‪.‬‬
‫תודה
מיוחדת
לצייר
אברהם
שהם
)שמי(
שגם
הפעם
תרם
לנו
מיצירותיו
)עמוד
השער
ובעלי
המקצועות
בעמוד
‪(51‬‬
‫הגורמים
לקוראינו
הנאה
והתרגשות
מרובים‪.‬‬
‫ואחרונים
חביבים‪
,‬צוות
ההפקה
של
"עיצובים"
מאור
יהודה‪
,‬תודות
לאייל
דרור‪
,‬שי
רוטנברג
ורויטל
סלם‪.‬‬
‫בהוקרה‪
,‬הערכה
והכרת
תודה‬
‫משה
שמר‪
,‬העורך‬
‫‪Moshe Shemer, Editor in chief.‬‬
‫‪¥‬‬
‫‬
‫„·¯†‪˙ίÚÓ‰‬‬
‫חילופי
גברי
בראשות
ועדת
מורשת
של
יהדות
דמשק‪
.‬לאחר
שעמד
בראשה
שנים
רבות
פרש
השגריר
משה‬
‫ששון ובמקומו בחרה האסיפה הכללית של הארגון את חברנו אליהו חסון לראשות הועדה‪.‬‬
‫ברכות
מערכת
"מכאן
ומשאם"
ליוצא‪
,‬לבריאות
טובה
ואריכות
ימים‪
.‬ולנכנס‪
,‬הצלחה
וסיפוק
מעבודה
חשובה
זו‪.‬‬
‫השגריר
ששון‪
,‬היה
ממייסדי
כתב
עת
זה
ומתומכיו
וממעודדיו
בצעדיו
הראשונים
‪
-‬דברים
שלא
נשכח
לו
לעולם‪.‬‬
‫אנו
מעוניינים
להרחיב
את
המערכת
שלנו
ומבקשים
לצרף
אלינו
כותבים‪
,‬מגיהים‪
,‬מראינים
ובעלי
תפקידי
מערכת‬
‫אחרים‪
.‬נשמח
מאוד
אם
המעוניינים
יפנו
אלינו
בפקס
‪.03-6880027‬‬
‫יוצאי
דמשק
בארץ
ובתפוצות
אשר
יש
להם
חומר
כלשהו
על
האנשים
הבאים‪
:‬אברהן
עבאס‪
,‬מנחם
לוזיה‪
,‬שלם‬
‫)קאמל(
מואס‪
,‬יאיר
חילו‪
,‬אליהו
)שורבה(
כהן‪
,‬מוסה
יאבו‪
,‬בני
משפחת
קוסטיקה‪
,‬בני
משפחת
אלפיה‪
,‬בני‬
‫משפחת
טראב
מסלתון‪
,‬משה
ממרוד
ועוד
רבים
וטובים
אחרים
שלא
הזכרנו
כאן‪.‬‬
‫מתבקשים
ליצור
קשר
עמנו
על
מנת
שנוכל
לתאם
קיום
ראיונות
או
קבלת
חומר‪.‬‬
‫ושוב
אנו
חוזרים
על
נושאים
שעליהם
אנו
מבקשים
לכתוב
בכתב
העת
שלנו‪
:‬תרומתם
של
בני
דמשק
לענייני‬
‫"ההגנה"
ו"הפלמ"ח"‪
.‬ה"מוסתערבים"
בדמשק‪
.‬על
מערכות
החינוך
בדמשק
במאה
השנים
האחרונות"
אליאנס‪,‬‬
‫תלמודי תורה‪
,‬בתי הספר העבריים לבנים‪
,‬לבנות‪
,‬המקצועות היחודיים ליהודי דמשק‪.‬‬
‫לאחר
שכמעט
מיצינו
את
כל
צורות
הקליטה
בהתיישבות
העובדת
)קבוצים‪
,‬מושבים
ומשקי
הפועלות(
נשמח‬
‫מאוד
לקבל
כתבות
על
קליטתם
של
משפחות
בעירם‪
:‬את
הקורות
אותם
בחינוך‪
,‬בתעסוקה‪
,‬בהתערות
בקהילה‬
‫ובחיים
הציבוריים
וכו'‪.‬‬
‫‪µ‬‬
‫נושאיםמרכזיים‬
‫‪˙¯¯ÂÚ˙‰Ï†ÛÂÓΆ˙ÂȈÂÏÁ‰†˙ÂÚÂ˙‰‬‬
‫‪˜˘Ó„·†˙ÂÂȈ‰‬‬
‫‪¢¯ÈÚˆ‰†ıÂÏÁ‰¢†˙ÚÂ˙φ‰˘†∑µ‬‬
‫מבואלפעילותהציוניתבדמשקביןהשנים‪1918-1946‬‬
‫מאת‪
:‬משה
וינברג*(‬
‫מלחמת
העולם
הראשונה
היוותה
נקודת
מפנה
בתולדות‬
‫יהודי
דמשק‪
.‬המלחמה
חוללה
תמורות
מדיניות‪
,‬חברתיות‬
‫וכלכליות
אשר
נודעו
להן
השפעות
מכריעות
על
גורלה‬
‫של
קהילת
דמשק‪
,‬הן
במישור
היחסים
עם
החברה‬
‫הערבית הסורית הסובבת והן במישור החברתי‬
‫הפנים‪-‬יהודי‪.‬‬
‫התמוטטות
האימפריה
העות'מאנית‪
,‬והעמקת
חדירתן‬
‫של
בריטניה
וצרפת
במזרח
התיכון
כתוצאה
ממהלכי‬
‫המלחמה‪
,‬הביאו
להאצת
התהליך
של
גיבושה
וצמיחתה‬
‫של
המדינה
הלאומית
הסורית
)מעוז‪.(18
-
58
:1974
,‬‬
‫תהליך
זה
היה
מלווה
מאבקים
פוליטיים
סוערים
ועקובים‬
‫מדם‪
,‬הן
במישור
היחסים
בין
סוריה
לצרפת
‪
-‬עד
קבלת‬
‫*(מתוך"יומנושלשלמהקוסטיקה"מאתמשהוינברג‪,‬‬
‫בהוצאתידטבנקיןהמכוןלחקרהתנועההציוניתוהחלוצית‬
‫בארצותהמזרחוהוצאתהקיבוץהמאוחדתשמ"טעמודים‬
‫‪ - .12 - 21‬באדיבות יד טבנקין רמת אפעל‪.‬‬
‫**(מפאתקוצרהיריעה‪,‬לאהבאנואתפירוטההערות‬
‫והמבואותלפרקזהשהן‪53‬במספר‪.‬המעוניניםיוכלו‬
‫למצוא אותן בספר הנ"ל עמודים ‪.22 - 25‬‬
‫המספריםהזעיריםמוריםעלמספרההערהאוהמבואה‪.‬‬
‫∂‬
‫עצמאותה
של
סוריה
ב‪
17
-‬באפריל
‪
-
1946‬והן
במישור‬
‫היחסים הפנימי‪
,‬הבין עדתי )שמעוני‪.(1977
,‬‬
‫לתמורה
המרכזית
הזאת
בתולדות
סוריה
המודרנית
נודעה‬
‫השפעה
מרחיקת
לכת
על
גורלם
של
יהודי
סוריה
ולבנון‬
‫במחצית הראשונה של המאה העשרים‪
.‬צמיחתה‬
‫והתגבשותה
של
המדינה
הלאומית
הסורית
חלו
במקביל‬
‫לצמיחתו ולהתפתחותו של המפעל הציוני‪
.‬התנועה‬
‫הלאומית
הסורית‪
,‬אשר
עיינה
את
התנועה
הציונית‪
,‬תמכה‬
‫בפועל
במאבקם
של
ערביי
ארץ‪-‬ישראל
בציונות
וכך‬
‫הביאו‪
,‬תוך
דור
אחד‪
,‬לחיסול
חיי
הקהילות
בסוריה‬
‫ובלבנון‪
.‬במישור
החברתי
הפנים‪-‬יהודי‪
,‬המיטה
המלחמה‬
‫אסון
על
חיי
הקהילה
בדמשק
שמנתה
כ‪
17,000
-‬יהודים‪1‬‬
‫עם
תחילתה‪
.‬הטורקים‪
,‬לצורך
קיום
המאמץ
המלחמתי‪,‬‬
‫הטילו
חובת
גיוס
על
הגברים
היהודים‪
.‬מעטים
השתחררו‬
‫תמורת
תשלום
כופר‪
,‬רבים
נחטפו
מבתיהם
או
בהולכם‬
‫ברחוב‪
.‬משפחות
רבות
נהרסו‪
.‬מאות
יתומים
ואלמנות‬
‫התגוללו
ברחובות
כשהם
סובלים
חרפת
רעב‪
.‬נשים‬
‫יהודיות
התאסלמו‪
2‬בעטיה
של
המלחמה
נוצר
המפגש‬
‫בין גולי ארץ‪-‬ישראל‪
,‬שגורשו על‪-‬ידי השלטונות‬
‫העות'מאניים
‪
-‬ביניהם
ממנהיגי
היישוב
בארץ
ואנשי
הרוח‬
‫שלה‪
:‬מאיר
דיזנגוף‪
,‬דוד
ילין‪
,‬יוסף
ריבלין‪
,‬אלברט
ענתבי‪,‬‬
‫אברהם
שפירא‪
,‬אברהם
אלמליח
ועוד
)דיזינגוף‪
,‬תרצ"א‬
‫‪
(96
-
107‬לבין
בני
קהילת
דמשק‪
,‬מפגש
שחולל
מהפכה‬
‫בחיי
הקהילה
ושינה
את
עולמה
הרוחני
בכך
שהעמיד
את‬
‫עניין התחיה הלאומית בארץ‪-‬ישראל בראש סדר‬
‫ההתעניינות
היהודית‪.‬‬
‫החינוך
העברי
בדמשק
שהחל
ב‪
1910
-‬קבל
תנופה
רבה‬
‫עם
בואם
של
מגורשי
ארץ‪-‬ישראל
לדמשק‪
-
,‬עת
נפתח‬
‫בית
הספר
העברי‪
-
3‬תנופה
רבה‪
.‬ועד
החינוך
הארצישראלי‬
‫ניאות
לקחת
תחת
חסותו
את
חינוך
ילדי
דמשק‪
,‬ובשיתוף‬
‫פעולה
עם
ועד
הקהילה
פתחו
המורים
הגולים
שני
בתי‪-‬ספר‬
‫יסודיים
לבנים‪
,‬בית‪-‬ספר
לבנות
ושני
גני
ילדים‪
4.‬בראש‬
‫המערכת
החינוכית
העברית
עמד
יהודה
בורלא‪
.‬כ‪1,200
-‬‬
‫תלמידים ותלמידות פקדו את בתי‪-‬הספר העבריים‪.‬‬
‫על
תוצאות
העבודה
החינוכית
מעיד
יהודה
בורלא‪"
:‬במשך‬
‫שנתיים
ימים‪
...‬הגיע
הדבר
לידי
כך
שהילדים
כולם
דיברו‬
‫עברית
ביניהם‪
,‬ובשנה
השלישית
והרביעית
היתה
כבר‬
‫תכנית
ביה"ס
מתאימה
בכל
לתכנית
ביה"ס
העברי
בא"י‪.‬‬
‫מן
המחזור
הראשון
שגמר
את
ביה"ס
לבנים
ולבנות‬
‫)עשרים
במספר(
נתקבלו
תלמידים
ותלמידות
לגימנסיה‬
‫בתל‪-‬אביב‪
,‬ולביהמ"ד
למורים‪
...‬יש
להדגיש‪
:‬חיבה‬
‫מיוחדת
לעברית
ולתנועה
הלאומית
היתה‬
‫מפעמת בלב ילדי גולה אלה עם‬
‫התקשרות נפשית חזקה אל השפה‬
‫העברית ואל הערכין הלאומיים"‪.‬‬
‫)הערה
‪
4‬לעיל‪
,‬עמ'
‪.(176‬‬
‫בנוסף
לפעילות
החינוכית
בין
כותלי‬
‫ביה"ס‪
,‬יזם המורה הארצישראלי‬
‫בצלאל
בצראווי‪
,‬בשנת
‪
,1919‬את‬
‫הרחבתן
של
תנועות
הנוער
"מכבי"‬
‫ו"מכבי הצעיר"‪
.‬מגמתו היתה לרכז‬
‫בתוכן
את
מרבית
הילדים
והנוער
שבקהילה‬
‫ולטפח
בהם
את
אהבת
ארץ‪-‬ישראל
באמצעות‬
‫הפעילויות
שהן
קיימו‪
:‬מתן
שיעורי
ערב
בעברית‪
,‬הרצאות‪,‬‬
‫חגיגות‪
,‬טיולים‪
,‬פעילויות
ספורט‪
,‬הקמת
תזמורת
ותלבושת‬
‫אחידה
בצבעי
תכלת‪-‬לבן
)מנחם‪.(299
-
301
:1983
,‬‬
‫כ‪
600
-‬חברים
וחברות
לקחו
חלק
בפעילויות
התנועה‪5.‬‬
‫השפעתה
של
התנועה
היתה
רבה
מאוד
בגיטו
היהודי‪:‬‬
‫"גדודי
'המכבי
הצעיר'
היו
מסודרים
בטוב
טעם‪
,‬ובעברם‬
‫ברחובות
העיר
במשטר
וסדר
מלובשים
בתלבושתם‬
‫היפה‪
,‬המיוחדת
להם‪
,‬עם
תזמורתם
בראש
והשירה‬
‫העברית
בפיהם
‪
-‬היו
למופת
ולסמל‪6".‬‬
‫פריחתם
של
בתי‪-‬הספר
העבריים
בדמשק
ארכה
חמש‬
‫שנים
בלבד‪
.‬בשנת
‪
,1923‬הוחלט
לסגור‪
,‬מטעמי
קיצוץ‬
‫בתקציב
החינוך
שעמד
לרשות
ועד
החינוך
הארצישראלי‪,‬‬
‫את
מוסדות
החינוך
בדמשק‪7.‬‬
‫החזקת
בתי
הספר
העבריים
בכוחות
הקהילה
עצמה
היתה‬
‫מעבר
ליכולתה‪
.‬משמעות
הדבר‪
:‬הרס
התשתית
החינוכית‬
‫הציונית‪
.‬בית
הספר
"אליאנס"‪
,‬אשר
ניהל
מאבק
מתמיד‬
‫על
נפש
הילד
היהודי‪
,‬קלט
רק
מספר
קטן
של
ילדים‬
‫ביחס
לצרכים;
נערים
רבים
פשוט
נפלטו
לרחוב‪
,‬ובמקום‬
‫ללמוד
שוטטו
באפס
מעשה
והחלו
לעבוד
בתנאי
ניצול‪.‬‬
‫יהודה
בורלא
התריע
נגד
ההחלטה
באומרו‪"
:‬סגירת‬
‫בתי‪-‬הספר
תהיה
מפלה
מדינית
שאין
לתארה
במלים
למי‬
‫שאינו
מצוי
במקום‪
...‬זו
תהיה
גם
מפלה
מוסרית
שלא‬
‫תותיר
שום
השפעה
ציונית
בכל
סוריה
וארם
נהריים‪...‬‬
‫בתי הספר עם מאות התלמידים ומאות המשפחות‬
‫שמסביבם
קולטים
את
הרעיון
הציוני
ושאיפותיו‪
,‬האין‬
‫בכך
קידוש
השם
הציוני‪
,‬כשעוברים
‪
120‬חברי
"המכבי‬
‫הצעיר"
עם
תלבושת
אחידה
ברחובות
דמשק
ובפיהם‬
‫שירה
עברית?
האין
זו
קריאה
חיה
כלפי
פנים
ומופת‬
‫לכוחותינו
כלפי
חוץ?
ואלה
הם
רק
ניצנים
שפירותיהם‬
‫נקצור
בעוד
מספר
שנים‪8".‬‬
‫עם
סגירת
בתי‪-‬הספר
העבריים
והחזרת
אחרוני
המורים‬
‫ארצה‪
,‬פקד
משבר
קשה
את
הפעילות
הציונית‪
.‬הנוער‬
‫נותר
בלא
יד
מכוונת‪
.‬אמנם
תנועות
הנוער
"מכבי"
ו"מכבי‬
‫צעיר"
ניסו
להמשיך
בפעילותן‪
.‬אולם
מחוסר
הדרכה‬
‫מהארץ‪
,‬הלך
ופחת
היקף
פעילותן
ומספר
חבריהן‪.‬‬
‫בנוסף
למשבר
הרוחני
פקד
את
יהודי
סוריה‬
‫משבר
כלכלי
קשה‪
.‬בשנת
‪
1925‬פרצה‬
‫באוטונומיה
הדרוזית
בג'בל
אל‪-‬דרוז‬
‫מרידה מקומית אשר הפכה‬
‫להתקוממות לאומית; רק כעבור‬
‫שנתיים‪
,‬בקיץ
‪
,1927‬שככה
המרידה‬
‫לאחר
שהצרפתים
הרעישו
את
דמשק‪.‬‬
‫התערערות
השקט
והביטחון
מנעה‬
‫מהרוכלים
היהודים
לקיים
את
מסחרם‬
‫וביחד
עם
משבר
בשוק
הנחושת
העולמי‪,‬‬
‫כשרבים
מבני
הקהילה
מצאו
בריקוע
מתכת‬
‫זו
את
פרנסתם‪
,‬גרמו
להתהוות
אבטלה
עמוקה‬
‫ומצוקה
אמיתית‪
.‬המשבר
הכלכלי
הקשה
הביא
לגל‬
‫הגירה
ולהפחתת
מספר
היהודים
בקהילה
לכ‪7,000
-‬‬
‫בראשית
שנות
ה‪9.30
-‬‬
‫הנוער
היהודי‪
,‬חניך
בתי‪-‬הספר
העבריים‪
,‬ניסה
להמשיך‬
‫בכוחות
עצמו
בפעילות
הציונית‪
.‬בשנת
‪
1926‬הקימו
כ‪-‬‬
‫‪
20‬נערים
ונערות‪
,‬יוצאי
תנועת
"המכבי"‪
,‬תנועה
חדשה‬
‫בשם
"הצבי"‪
10.‬אך
מחוסר
גיבוי
מצד
ועד
הקהילה
והעדר‬
‫קשרים
עם
הארץ‪
,‬פסקה
הפעילות
כעבור
זמן
קצר‪.‬‬
‫בשנת
‪
1929‬התחולל
מפנה
בפעילות
הציונית
בקהילת
דמשק‬
‫עם
ייסוד
תנועת
“החלוץ"
בה‪
.‬משנה
זו‪
,‬ועד
לשנת
‪,1945‬‬
‫התרכזה
מרבית
הפעילות
הציונית
בדמשק
בתנועת
"החלוץ"‪.‬‬
‫ייחודה
של
תנועת
"החלוץ"
נבע
ממטרות
פעילותה‪
,‬שכן‬
‫היא
חינכה
ועודדה
את
חבריה
להגשים
בפועל
את
רעיון‬
‫העלייה ארצה‪
,‬ובהתמדתה של פעילות זו ‪
-‬להוציא‬
‫הפסקות
קצרות
‪
-‬לאורך
כל
התקופה‪.‬‬
‫הקמתה
ותחילת
פעילותה
של
תנועת
"החלוץ"
בדמשק‪.‬‬
‫בשנת
‪
,1929‬היו
קשורות
בנסיונות
לממש
את
רעיון
יישוב‬
‫∑‬
‫החורן
בשנות
ה‪
1120
-‬ובמאמצים
אשר
נעשו
באותן
שנים‬
‫להעלאתם
של
חלוצים
מרוסיה
דרך
פרס‪
,‬עיראק
וסוריה‬
‫אל
ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫בסוף
שנת
‪
1928‬הגיע
יהודה
קופלביץ
לדמשק‪
,‬מתוך‬
‫כוונה
להקים
בה
את
תנועת
"החלוץ"‪
,‬דוגמת
"החלוץ"‬
‫הרוסי‪
,‬אשר
חניכיה
יישבו
את
החורן‪
.‬הוא
מצא
בה‬
‫קבוצת
נערים
הכמהה
לדבר
ארץ‪-‬ישראל
זה
שש
שנים‪,‬‬
‫מאז
נסגרו
בתי‪-‬הספר
העבריים‪
.‬בהרצאות
ובשיחות
הוא‬
‫סיפר
להם
על
תנועת
"החלוץ"
העולמי
ועל
פעילותה‬
‫בעשר
שנות
קיומה‪
.‬הוא
תיאר
את
הנעשה
בארץ
ואת‬
‫אורח
החיים
בקיבוץ‪
.‬כשנשאל
כיצד
אפשר
להגשים
את‬
‫העלייה
לארץ‪
,‬הסביר
את
הצורך
בהקמת
תנועת
"החלוץ"‬
‫שתכשיר
את
חבריה
להתיישבות‪12.‬‬
‫בעשרה בטבת תרפ"ט‪
,‬הונח היסוד להקמת תנועת‬
‫"החלוץ"
בדמשק
על‪-‬ידי
חמישה
עשר
מחניכי
תנועת‬
‫"מכבי"‪
13,‬אשר
החלו
מכינים
את
עצמם
לקראת
עלייתם‬
‫ארצה‪
,‬הכשרתם
בה
וחזרתם
אל
אדמות
החורן‪"
.‬מגמת‬
‫הקבוצה
היתה
להכשיר
את
עצמה
במינימום
של
זמן‬
‫ולהגשים
את
השליחות
אשר
הונחה
ביסוד
התנועה
ואשר‬
‫היתה
משאת
נפשם
של
החברים‪
:‬הקמת
נקודה
קיבוצית‬
‫באדמות
הברון
בחורן‪14".‬‬
‫חודשים
אחדים
לאחר
הקמת
התנועה‪
,‬בל"ג
בעומר‬
‫תרפ"ט‪
,‬העפילה
ארצה
הקבוצה
הראשונה
של
שישה‬
‫חלוצים
מדמשק‪
,‬אשר
כונתה
בפי
חברי
"החלוץ"
בסוריה‬
‫בשם
"העליה
הראשונה"‪
.‬הששה
היו‪
:‬אברהם
עבאס‪,‬‬
‫יעקה
סעד‪
,‬אברהם
דניאל‪
,‬קאמל
מואס‪
,‬יצחק
)קואייס(‬
‫יופה
ושמעון
חדיד
)ברזילי(‪
.‬הם
הגיעו
לכפר‪-‬גלעדי‪.‬‬
‫
חברי
תנועת
"החלוץ"
)הבוגר(
‪
/‬באדיבותו
של
גדי
אשל‬
‫∏‬
‫על ראשית דרכו של‬
‫"החלוץ" בדמשק דיווח‬
‫מנחם לוזיה למרכז‬
‫התאחדות הספרדים‬
‫בירושלים‪
..."
:‬זה
חמישה‬
‫חודשים שהתארגנה‬
‫קבוצה
חלוצית
ע"פ
היוזמה‬
‫של הח' קופלביץ‪
.‬עד‬
‫עכשיו היינו רחוקים‬
‫מהרעיון
החלוצי‪
,‬למרות‬
‫שקרובים אנחנו אל‬
‫מולדתנו ברוח‪
,‬גם‬
‫מנחם
לוזיה‪
,‬דמשק
‪1933
-‬‬
‫במרחק‪
.‬תמיד שמענו‬
‫שעולות
קבוצות
חלוצים
מארבע
כנפות
הארץ
להשתתף‬
‫בבניין
הארץ
בכוחם
ובדמם‪
,‬ורובם
ככולם
מיהודי
אשכנז‪,‬‬
‫ואנחנו
מה?
במה
ייגרע
חלקנו?
האין
בתוכנו
בחורים
בעלי‬
‫מרץ
ואידאל
שיכולים
להיות
בונים
טובים
בן
שאר
הבונים‬
‫את
הארץ?
יש
ויש!‪
...‬די
היה
שדרך
אגב
בא
לדמשק
הח'‬
‫קופלביץ
והשפיע
עלינו
בנאומים
אחדים
לארגן
קבוצת‬
‫חלוצים
בדמשק‪
,‬הנה
עכשיו
התארגנו
‪
15‬איש
לקבוצה‬
‫
כולנו
חברי
המכבי
ותלמידי
בית
הספר
העברי‪
.‬עמדה‬‫לפנינו
שאלת
הכשרה‪
:‬איפה
נכשיר
את
עצמנו
בתור‬
‫חקלאים?
מצאנו
לנכון
לעלות
לארץ‪
,‬להיכנס
למשקים‬
‫של
הקיבוץ
וללמוד
את
החקלאות
במשך
שנתיים‪
,‬גם‬
‫בזה
עזר
לנו
הח'
קופלביץ
למצוא
בשבילנו
מקומות‬
‫לעבודה‪
.‬חצי
הקבוצה
יצא
כבר
לעבודה
לכפר‪-‬גלעדי‬
‫והחצי
השני
יוצא
לתל‪-‬יוסף
או
אפשר
למשק
אחר‪16"...‬‬
‫בראשית
דרכם
סברו
מייסדי
"החלוץ"
בדמשק‪
,‬שמסגרת‬
‫תנועתם
צריכה
להישאר
מצומצמת‪
,‬אולם
בהשפעת
ברל‬
‫כצנלסון‪
17,‬אשר ליווה את תנועת "החלוץ" בסוריה‬
‫מראשיתה וסייע לה‪
,‬שוכנעו החברים בדמשק שיש‬
‫להרחיב
את
פעילותה
בכל
שכבות
הנוער‪
.‬אז
הוחלט
לצרף‬
‫גם
נערות
לשורות
התנועה‪
.‬היתה
זאת
החלטה
מהפכנית‬
‫באותם
ימים‪
,‬אשר
נתקלה
בהתנגדות
עזה
מצד
ההורים‪.‬‬
‫ההחלטה
בדבר
הרחבת
התנועה
הצריכה
מציאת
מקום‬
‫מפגש
לקיומן
של
הפעולות
אשר
נערכו
עד
כה
בבתי‬
‫חברים
או
בשדות
מחוץ
לעיר‪
.‬לשם
כך
שכרו
החברים‬
‫בכספם
בית
עזוב
בן
שני
חדרים
והכשירו
אותו
במו
ידיהם‬
‫להיות
מועדון
"החלוץ"‪18.‬‬
‫חינוך
הנוער
בתנועת
"החלוץ"
בדמשק
לעלייה
לארץ‪-‬ישראל‬
‫ולהתיישבות
בה‪
,‬נעשה
ברוח
ארץ‪-‬ישראל
העובדת‪
.‬לימוד‬
‫השפה העברית היה הבסיס אשר עליו הושתתה כל‬
‫הפעילות
החינוכית‪
19,‬שכללה
ערבי
שירה
עברית‪
,‬ריקודי‬
‫עם‪
,‬חגיגת
חגי
ישראל
בצוותא‪
,‬מסיבות
עונג
שבת
עם‬
‫קריאה
ודיקלום‪
,‬שמיעת
הרצאות‪
,‬שמירת
קשר
עם
הנעשה‬
‫בארץ
על‪-‬ידי
קריאת
עיתונים
דוגמת
"דבר"‪"
,‬במעלה"‪,‬‬
‫טיולים
משותפים
ואף
מחנות
קיץ
להכשרה‪
,‬הן‬
‫מבחינה
רעיונית
והן
לעבודה‪.‬‬
‫במרוצת
החודשים
הראשונים
לפעולת‬
‫"החלוץ"
הצטרפו
לשורותיו
כ‪100
-‬‬
‫חברים
וחברות‪
,‬שחולקו
לחמש
כיתות‬
‫ואשר
תוכנית
פעולתם
כללה‪"
:‬פעמיים‬
‫בשבוע לימוד השפה העברית‪,‬‬
‫הקראות
והרצאות‪
,‬פעמיים
ספורט‬
‫כדי
לפתח
את
הגוף
אחר
יום
עבודה‬
‫קשה‪
,‬בשבת
שיחה
כללית‪
,‬הרצאה‪,‬‬
‫טיולים
וכו'‪20".‬‬
‫בחודש
מאי
‪
,1930‬הוחלט
בתנועה‪
,‬על
אף
התנגדות‬
‫ההורים‪
,‬על
אירגון
עלייתה
מדמשק
של
קבוצת
חלוצים‬
‫שנייה‪
,‬בת
שישה
עשר
חברים‪
,‬אשר
אמורה
היתה
להיקלט‬
‫בשלושה
מקומות
בארץ‪
.‬בקרב
חברי
"החלוץ"
כונתה
זו‬
‫בשם
"העלייה
השנייה"‪21".‬‬
‫הרחבת
היקף
התנועה‪
,‬אשר
יסדה
בשנת
‪
1931‬סניפים‬
‫בחלב
ובביירות‪
,‬וכל
קשת
הפעילות
החינוכית
שקוימה‬
‫בה‪
,‬נעשו
על‪-‬ידי
חברי
"החלוץ"
הדמשקאים‪
.‬אולם
לא‬
‫היה
בכוחם
להרים
את
המשא
לבדם‪
.‬הורגש
צורך
דחוף‬
‫בבואו
של
שליח
מארץ‪-‬ישראל‪
.‬המגעים
אשר
קוימו
למן‬
‫ייסוד
"החלוץ"
עם
ההנהלה
הציונית‪
,‬הועד
הפועל
של‬
‫ההסתדרות
והקיבוץ
המאוחד‪
22,‬הביאו
בתחילת
שנת
‪1932‬‬
‫לבואם
לדמשק
של
הזוג
יוסף
וטהורה
לוי
מקיבוץ
נען‪23.‬‬
‫ערב
יציאתם
לשליחות‪
,‬העריכה
הסוכנות
היהודית
את‬
‫מצב
ההתפתחות
של
תנועת
"החלוץ"
בדמשק
כמשביע‬
‫רצון‪"
:‬החלוץ
בדמשק
מתפתח
יפה‪..‬‬
‫‪
.1‬דאגה
ללימוד
השפה
העברית‪.‬‬
‫‪
.2‬מאמצים
למשוך
את
הנוער
המתבולל
ע"י
שיעורי
ספורט‪.‬‬
‫‪
.3‬הכשרת
הנוער
במקצוע
והרמת
דרגת
חייו‪.‬‬
‫‪
.4‬הפעולה
לעזרה
הדדית‪
,‬יסוד
קופת
חולים‪.‬‬
‫‪
.5‬עלייה
לא"י‪
...‬הוקמה
לשכה
לסידור
עבודה‪
,‬הדאגה‬
‫היא
לחברי
החלוץ
והנוער
העובד‪24"...‬‬
‫עם
בואם
של
יוסף
וטהורה
לוי
לדמשק‪
,‬הוחלט
להעמיק‬
‫את פעילות התנועה בקרב הנוער העובד אשר עבד‬
‫בתנאים
מחפירים
של
ניצול
בתעשיית
ריקוע
הנחושת‬
‫ובבתי‪-‬החרושת
לייצור
סיגריות
וגרביים‪.‬‬
‫כעבור
חודשים
אחדים
של
פעילות
חינוכית
בקרב
הנוער‬
‫כבר
היה
ביכולתם
של
השליחים
לדווח
לועדת
הקשר‬
‫בנען‪..."
:‬חצרנו‪
,‬אשר
לפני
שנה
או
פחות
מזה
היתה
רחבת‬
‫ידיים‪
,‬צרה
כיום
מהכיל
אותנו‪
.‬גם
בהחלוץ
הצעיר
חלה‬
‫התקדמות
ענקית
הן
בכמות
והן
באיכות‪
,‬והורגשה
בזמן‬
‫האחרון
תסיסה
להנהלה
עצמית‪
...‬נבחר
ועד
להחלוץ‬
‫הצעיר
ובו
שבעה
חברים‪
,‬אשר
מעתה
תתנהל
העבודה‬
‫אחר
הצהריים
בכוחות
עצמם‪25"...‬‬
‫אחת
הפעולות
הראשונות
אשר
הטביעו
את
רישומן
על‬
‫חניכי
התנועה
בתקופת
שליחותם
של
הזוג
לוי‬
‫היתה
היציאה
למחנה
הראשון
של
"החלוץ"‬
‫בכפר
דומה
)‪
15‬ק"מ
מדמשק(‪
,‬בימי‬
‫חול
המועד
פסח‪26.‬‬
‫לא
כל
אנשי
הקהילה
היהודית
בדמשק‬
‫קיבלו
בעין
יפה
וברוח
אוהדת
את‬
‫פעילותה
הברוכה
של
התנועה‪
.‬האמת‬
‫ניתנת
להיאמר‪
,‬שפעילות
"החלוץ"‬
‫נתקלה
בניכור‪
,‬בחוסר
אהדה
והבנה‬
‫מצד
ועד
הקהילה
וההורים‪
,‬ובהתנכלויות‬
‫מצד
חוגים
שונים
בקרב
הקהילה‪
,‬אשר
לא‬
‫בחלו
אף
בשימוש
באלימות
ובהלשנה
לשלטונות‬
‫כדי
לשבש
את
פעילות
התנועה‪.‬‬
‫שליח
מזכירות
הקיבוץ
המאוחד
דיווח
בשנת
‪
1933‬על‬
‫מצבה
העגום
של
הנערה
חברת
תנועת
"החלוץ"‪"
:‬מצבה‬
‫של
הנערה
הוא
קשה
מזה
של
הנער‪
.‬אין
מרשים
לה
לבוא‬
‫לבית
ההסתדרות‪
.‬לשם
היא
באה
כמעט
בגניבה‪
,‬אסור‬
‫לה
לאחר
ולא‪
,‬היא
עלולה
לספוג
מלקות
מהאב
ואפילו‬
‫מידי
האח‪
,‬ולו
גם
צעיר
ממנה;
אחדות
מהן
התאוננו
בפנינו‬
‫וביקשו
עצה
כיצד
לעלות
לארץ‪
.‬לברוח
מהבית
הן
פוחדות‪,‬‬
‫הוריהן
אומרים
להן‪
:‬מוטב
שתתאסלמנה
מאשר
לעלות‬
‫לארץ
ולעבוד
שם‪
,‬ובדמשק
עובדות
הן
בבתי‪-‬חרושת‬
‫הערביים
לטבק
ולנחושת
או
תופרות
בבתי
מלאכה
ערביים‪,‬‬
‫מעלות
השחר
ועד
בוא
השמש‪
,‬ללא
שכר
מתאים‪
27"...‬אין‬
‫ספק‪
,‬שהפעילות
בקרב
תנועת
"החלוץ"
היתה
קרן
אור‬
‫במלוא
מובן
המלה
לאותו
נוער
עובד‪
,‬אשר
בקושי
הרוויח‬
‫את
פת
לחמו
בתנאי
השפלה
מצד
מעסיקים
ערבים
ויהודים‪.‬‬
‫חודשים
אחדים
לאחר
תחילת
עבודתם
של
יוסף
וטהורה‬
‫לוי‪
,‬הוחלט
להעלות
לראשונה
לארץ
גם
בנות‪
.‬היתה
זאת‬
‫החלטה
מהפכנית
בקרב
הקהילה
היהודית
בדמשק‪
.‬לחברי‬
‫‪π‬‬
‫התנועה
ולזוג
השליחים
היה
ברור‪
,‬שעליית
הבנות
לא‬
‫תעבור
ללא
תגובה
שתזעזע
את
הקהילה
ותערום
קשיים‬
‫על
המשך
פעילות
התנועה‪
.‬על
כן
הוחלט‪
,‬שלפני
מועד‬
‫עליית הבנות יחזרו יוסף וטהורה לוי ארצה‪.‬‬
‫בי"א
בתשרי
תרצ"ב
)‪
(1932‬עלתה
לארץ‪-‬ישראל
קבוצה‬
‫של
חמישה
מחברי
התנועה‪
,‬ביניהם
שתי
חברות‪
:‬ערה‬
‫מנקי‪
28‬ורחל
גנזיה‪
29.‬עלייתן
אכן
זעזעה
את
הקהילה‪,‬‬
‫הביאה
למאסרים
בקרב
"החלוץ"‪
,‬אך
הם
לא
נכנעו‬
‫והפרשה
שככה‪(*.‬‬
‫עם
חזרתו
ארצה
של
זוג
השליחים
הראשון‪
,‬נשארה‬
‫התנועה
שוב
ללא
מדריך
מהארץ‪
,‬אולם
בוגרי
התנועה‬
‫נשאו בעול קיומה‪
,‬והפעילות החינוכית לא פסקה‪.‬‬
‫שליח
מזכירות
הקיבוץ
המאוחד
דיווח
בשנת
‪
1933‬על‬
‫מצבה
של
התנועה‪"
:‬בעוברך
ברחוב
היהודים
הצר
בערב‪,‬‬
‫ובשמעך
פתאום
שמחת
נעורים‪
,‬שירה
עברית
עם
רקיעה‬
‫ברגליים
המזכירה
את
ההורה
הארצישראלית
‪
-‬דע
לך‬
‫שהינך על‪-‬יד בית ההסתדרות‪
,‬חצר גדולה‬
‫ומרווחה‪
,‬חדרים
גבוהים
וגדולים
מוארים‬
‫חשמל‪
.‬רוח
אחרת
נושבת
כאן‪
,‬ההיפך‬
‫מזה
שראינו
במועדונים
של
אגודות
בני‬
‫העשירים
)אמיקל‪
,‬הכוכב(;
בחורים‬
‫מזרחיים
לבושי
חולצה
רוסית
רקומה‬
‫ודוברים
עברית
במבטא
הערבי
‪
-‬מי‬
‫זרע
את
הגרעין
כאן‪
,‬ידי
מי
טיפלו‬
‫בנערים
הללו‪
,‬איך
הוקמה
ההסתדרות‬
‫הזאת‪
,‬הנקראת
החלוץ
והנוער‪-‬העובד‬
‫המונה כ‪
100-‬חבר וחברה?" ‪3 0‬‬
‫אולם
לאחר
תקופה
של
עלייה
ופריחה
בפעילות‬
‫תנועת
"החלוץ"‪
,‬שנמשכה
ארבע
שנים‪
,‬חלה
ירידה
בממדי‬
‫התנועה ובהיקף פעילותה‪
.‬היו לכך סיבות אחדות‪:‬‬
‫א‪
.‬בין
השנים
‪
1932
-
35‬עלו
מדמשק
כ‪
2,500-‬יהודים‪31,‬‬
‫ביניהם
היו
מאות
נערים
ונערות
חניכי
התנועה‪
,‬וגם
כאלה‬
‫שהיו
יכולים
להימנות
על
שורותיה‪
.‬בעטיו
של
גל
הגירה‬
‫זה‪
32‬התדלדל
מאגר
הנוער
אשר
הזין
את
שורות
התנועה‪.‬‬
‫ב‪
.‬מאבקי
הכוח
ביישוב
בין
תנועת
הפועלים
לבין
התנועה‬
‫הרוויזיונסטית
לא
פסחו
על
קהילת
דמשק‪
,‬ואותן
שיטות‬
‫של
אלימות
ושינאת
אחים
יובאו
לדמשק‪
.‬כתוצאה
מכך‬
‫הושחת
בשנת
‪
1934‬הציוד
במועדון
תנועת
"החלוץ"‪,‬‬
‫ומאבקי
הכוח
על
נפשו
של
הנוער
היהודי
בדמשק
הגיעו‬
‫לידיעת
המשטרה‪33.‬‬
‫ג‪
.‬התנגדות
מצד
גורמים
שונים
בקהילה‪
34‬ויחס
השלטונות‬
‫הסוריים‪
,‬הביאו אף הם לירידה בהיקף הפעילות‪.‬‬
‫*(ראהעלנושאזהביתרפירוטבגליוןמס'‪2‬עמ'‪31-35‬‬
‫∞‪±‬‬
‫אליהו
אפשטיין‪
,‬שליח
הסוכנות
היהודית
לענייני
מודיעין‬
‫מדיני‪
,‬נהג
לשלוח
גם
הערכות
מצב
על
הנעשה
בקרב‬
‫הקהילות
היהודיות
שבסוריה
ולבנון‪"
:‬אחרי
תקופה
של‬
‫עלייה
ופריחה
של
התנועה
החלוצית
בדמשק
‪
-‬שהיתה‬
‫למקור
של
אירגון
וחינוך
של
עשרות
צעירים
וצעירות‬
‫מהנוער הדמשקאי ‪
-‬הגיעו ימים קשים של ירידה‬
‫והתפוררות
במחנה‪35"...‬‬
‫)בין
הסיבות
שמנה
אליהו
אפשטיין
למצבו
הקשה
של‬
‫"החלוץ"
בדמשק
היו‪
:‬עליית
החברים
הפעילים
ארצה‬
‫מבלי
להשאיר
משמרת
חדשה
במקומם"
והמאבקים
עם‬
‫תנועת
בית"ר
על
נפשו
של
הנוער
הנותר
מחוץ
לכל‬
‫מסגרת
ארגונית‪.‬‬
‫בשנת
‪
1936‬עלה
ארצה
המדריך
אליהו
כהן
)שורבה(‬
‫שריכז
את
מרבית
הפעילות
בתנועה‪
,‬ויאיר
חילו
)סובחי‬
‫חילו(
קיבל
את
התפקיד‪.‬‬
‫התגברות
הלאומנות
הסורית‪
,‬התובעת
עצמאות
מצרפת‪,‬‬
‫הביאה בשנת ‪
1936‬לחתימת ההסכם‬
‫הפראנקו‪-‬סורי
על
ידי
ראש
ממשלת
צרפת‪,‬‬
‫ליאון
בלום‪
.‬פרוץ
המרד
הערבי
באותה‬
‫שנה‪
,‬בואו של המופתי לדמשק‬
‫והתגברות
התעמולה
הנאצית
בעיר‪,‬‬
‫השפיעו
ישירות
על
מצבם
של
יהודי‬
‫דמשק
והביאו
להגברת
הסולידריות‬
‫היהודית
ונכונות
לקבל
את
הרעיון‬
‫הציוני
גם
בקרב
חוגים
שהתנגדו
לו‬
‫קודם
לכן‪.‬‬
‫יאיר
חילו
ומשה
לוזיה
חיברו
מחזה
‪
,‬שעסק‬
‫בתופעת
האנטישמיות
בגרמניה‪
,‬עם
מסר
ברור‬
‫בכיוון
של
מציאת
פתרון
לבעיית
היהודים
בארץ‪-‬ישראל‪36.‬‬
‫ההצגה‪
,‬שהועלתה
בפני
הציבור
היהודי
בדמשק‪
,‬עוררה‬
‫הד
רב
וועד
הקהילה
הבטיח
את
עזרתו
להמשך
קיומה‬
‫ופעילותה
של
התנועה‪.‬‬
‫ערב
פרוץ
מלחמת
העולם
השנייה
כתב
מנחם
לוזיה
על‬
‫מצבו
של
הנוער
בדמשק‪"
:‬אין
לנוער
שום
עתיד‪
.‬התנועה‬
‫החלוצית
היחידה
המתקיימת
והמגשימה
היא
"החלוץ"‬
‫בדמשק‪
.‬אמנם
לבטים
רבים
עברו
על
התנועה
במשך‬
‫‪
10‬שנות
קיומה‪
,‬והיא
רכשה
סוף
סוף
לצידה
את
אהדת‬
‫ועד
הקהילה‪
.‬מדי
פעם
צצות
תנועות
כפטריות‪
,‬אך
הן‬
‫עוברות
מהעולם‪
.‬הפעילים
בתנועות
אלה
נכנסים
בד"כ‬
‫לשורות
החלוץ‪37".‬‬
‫עם
התמוטטותה
המהירה
של
צרפת
בפני
גרמניה
ב‪-‬‬
‫‪
,1940‬נכנסה
סוריה
לתחום
השפעתן
של
גרמניה
ואיטליה‪.‬‬
‫מהלך
זה
גרם
לניתוק
הקשר
עם
היישוב
בארץ
ולהפסקת‬
‫פעילותה
של
תנועת
"החלוץ"
בדמשק‪
,‬עד
לשחרור
סוריה‬
‫חברי
תנועת
"החלוץ
הצעיר"
–
דמשק‪
/
.‬באדיבותו
של
גדי
אשל‪
,‬המסומנת
בעיגול‪
,‬היא
אימו
ערה‪
,‬כיום
בקיבוץ
נען‬
‫ולבנון
בחודש
יוני
‪
,1941‬עת
התאפשר
חידוש
הקשר
עם‬
‫הקהילות
היהודיות
בארצות
אלו‪.‬‬
‫עם
השחרור
הוחל
במחלקת
העלייה
של
הסוכנות
היהודית‬
‫בהכנות
לשליחת
שליחים‪
,‬לחידוש
הפעילות
הציונית‬
‫ואירגונה‪37
.‬א
בחודש
ספטמבר
‪
.1941‬ערב
תקופת
החגים‪,‬‬
‫יצא
אליהו
כהן‪
,‬חבר
קיבוץ
חולתה
‪
,‬לארגן
מחדש
את‬
‫הפעילות
בתנועת
"החלוץ"
שבדמשק‪.‬‬
‫מצב
הקהילה‪
,‬כפי
שהתגלתה
לעיניו‪
,‬לא
השתנה
בהשוואה‬
‫למצב
ששרר
בה
ערב
הניתוק‪
.‬מספר
היהודים
בה
נשאר‬
‫יציב‪
,‬כ‪
6,000
-‬נפש‪
38.‬גם
מצבה
החומרי
לא
השתנה‪:‬‬
‫כידוע
לכם‪
,‬קהילת
דמשק
דלה
והעשירים
בה
נער
יספרם‪.‬‬
‫רובם
מתפרנסים
מעבודות
מסחר
זעיר‪
,‬רוכלות‪
,‬סוחרים‬
‫בחפצים
ישנים‪
,‬מצחצוח
נעליים
וכו'‪
.‬עלוב
ביותר
הוא‬
‫מצבם
של
בעלי
המקצוע‪
...‬ורבים
בה
נתמכים
ע"י
מוסדות‬
‫הצדקה‪39".‬‬
‫עקב
דעיכת
פעילות
"החלוץ"
בסוף
שנות
השלושים‪,‬‬
‫והניתוק
מהארץ
בימי
שלטון
וישי
בסוריה‪
,‬פשטו
אדישות‬
‫וריחוק
בקרב
הנוער
בדמשק
לכל
הנעשה
בארץ‪
.‬היה‬
‫צורך להתחיל את הפעילות הציונית מבראשית‪.‬‬
‫מהמכתבים
ששיגר
אליהו
כהן
אל
מחלקת
העלייה
של‬
‫הסוכנות
היהודית
ניתן
ללמוד
על
הנעשה
בקהילה
ועל‬
‫הפעילות
הציונית
בה‪"
:‬תיכף
לאחר
החגים
השגנו
מקום‬
‫והתחלנו
בהרשמת
חברים
לתנועה‪
...‬במשך
‪
10‬הימים‬
‫הראשונים
נרשמו
כ‪
85
-‬חברים
וחברות‪
...‬מספר
הפעילים‬
‫או
יודעי
העברית
קטן
מדי‪
...‬התחלתי
בשיעורי
ערב
לעברית‬
‫ולערבית‪
,‬ופעמיים
בשבוע
מתנהלות
שיחות
בשאלות‬
‫היהדות
והארץ‪
...‬יש
קשיים
רבים
ונוער
רב
אינו
רוצה‬
‫לשמוע
מהארץ‪
,‬לא
מתוך
איזה
שינאה
למפעלנו‪
,‬אלא‬
‫פשוט
מאוד‪
,‬הוא
אינו
רואה
כל
צורך
בה
למצבו
הפרטי‪,‬‬
‫ולכן
ברור
ששאלת
עמנו
אינה
עומדת
אצלו
על
הפרק‪.‬‬
‫המצב
שנוצר
בעיראק
לפני
כמה
חודשים
וכל
הפרעות‬
‫ביהודים
)פרעות
רשיד
עאלי
אלכיליאני
ביוני
‪
(1941‬אינו‬
‫משמש
דוגמא
או
איזה
דחיפה
לפקיחת
עיני
היהדות
כאן‪...‬‬
‫לעת
עתה
ברור
דבר
אחד‪
,‬שדה
פעולה
רחב
מונח
לפנינו‪...‬‬
‫היה
טוב
ורצוי
להגדיל
את
השפעתנו
והסברתנו
כאן‪
,‬זה‬
‫אומר
להשתדל
להכניס
מורים
לבית‪-‬ספר
"אליאנס"‬
‫שמתחנכים
בו
כיום
כ‪
1,000
-
1,200
-‬נער
ונערה‪
.‬צריך‬
‫להחדיר
את
השפה
העברית
בין
הנוער
וללמדו
לפחות
את‬
‫ההיסטוריה
של
עמנו‪
.‬כל
זה
יכול
להזין
קצת
את
הקרקע‬
‫בנפש
הנוער
להדרכה
לקראת
פעולה
ועליה
חלוצית‪40"...‬‬
‫חודשים
אחדים
לאחר
תיאור
זה
של
הבעיות
שהוא
ניצב‬
‫בפניהן‪
,‬כבר
היה
באפשרותו
לדווח
על
התקדמותו
בפעילות‬
‫התנועה‪"
:‬מדי
ערב
נרשמים
חברים
חדשים
לשיעורים‬
‫ללימוד
השפה
ואין
באפשרותי
לקלוט
אותם‪
...‬בקרב
חלק‬
‫מהחברים
מתחילה
התסיסה
לעלות
ארצה‪
.‬התחלנו
לארגן‬
‫קבוצה
ואעבוד
אתה
באופן
מיוחד
ונעבור
על
כמה
נושאים‬
‫הקשורים
לעתידם
בארץ‪
41"...‬אולם
חרף
התיאור
המעודד‬
‫‪±±‬‬
‫של
חידוש
פעילותה
של
תנועת
"החלוץ"‪
,‬האמת
ניתנת‬
‫להיאמר‪
,‬שלא
זאת
היתה
התמונה
הכוללת
לתיאור
מצבו‬
‫של
מרבית
הנוער
היהודי
בדמשק‪
.‬תנועת
"החלוץ"
ותנועת‬
‫"המכבי"‪
,‬שאף
היא
חידשה
את
פעילותה‪
,‬הקיפו
רק
חלק‬
‫קטן
מקרב
הנוער‪
42.‬רובו
חי
ללא
כל
יד
מכוונת‪
,‬כשהוא‬
‫טרוד
בבעיות
מלחמת
הקיום
היום‪-‬יומית‪
.‬ישראל
אילנאה‬
‫שליח
הסוכנות‪
,‬אשר
פעל
בסוריה
בשנים
‪,1942
-
43‬‬
‫שלח תזכירים עגומים על מצב הנוער בדמשק‪43 .‬‬
‫לגורמים
הנוגעים
בארץ
היה
ברור‪
,‬שללא
תוספת
שליחים‪,‬‬
‫לא
ניתן
יהיה
להגדיל
את
שורות
התנועה
ולהרחיב
את‬
‫הפעילות
הציונית‪
.‬המפנה
בא
במחצית
השנייה
של
שנת‬
‫‪
1943‬ובחודשים
הראשונים
של
שנת
‪
,1944‬עת
החלו‬
‫להגיע
לקהילות
בסוריה
ובלבנון
מספר
שליחים
מהארץ‪,‬‬
‫במסגרת
המאמץ
החינוכי
המרוכז
שעשה
היישוב‪
,‬כדי‬
‫להרחיב
ולהעמיק
את
הפעילות
הציוני‪44‬‬
‫באביב
שנת
‪
1944‬הגיעו
מנשה
בביוף‪
45‬ורבקה
קוזבינר‪46‬‬
‫לדמשק‪
,‬לפעול
יחד
עם
אליהו
כהן
במטרה
להרחיב
את‬
‫מסגרת
התנועה‪
,‬שתקיף
את
מרבית
הנוער
הדמשקאי‬
‫שכ‪
1,300-‬מבניו למדו בבית‪-‬הספר "אליאנס"‪.‬‬
‫הנהלת
בית
הספר
"אליאנס"‪
,‬בו
לימדו
השניים
עברית‪,‬‬
‫התנגדה
לפעילותה
של
תנועת
"החלוץ"
ולרעיונות
שלמענם‬
‫היא חינכה‪
.‬על מנת‬
‫לעקוף
קושי
זה‪
,‬הציעו‬
‫השניים
להנהלה
להקים‬
‫תנועת
צופים‪
.‬הצעתם
התקבלה‪
,‬ובמסווה
של
פעילות‬
‫צופית
הוחדרו
רעיונות
"החלוץ"‪.‬‬
‫גולות
הכותרת
של
פעילותם
הציונית
בקרב
הנוער
היו‪:‬‬
‫קיום
חגיגות
"חג
הביכורים"‪
47‬בחצר
בית
הספר
"אליאנס"‬
‫בשנת
‪
;1944‬הסמינר
ל‪
40-‬מדריכים
מקומיים‪
,‬שנערך‬
‫בקיץ
של
אותה
שנה
בכפר
הדרוזי
אירנה‪
,‬שבמורדות‬
‫החרמון‪
48‬ושליחת
עשרות
חניכים
למחנות
הכשרה
בארץ‪,49‬‬
‫תוך
כוונה
שבתום
לימודיהם
כאן
הם
ישובו
לדמשק‬
‫ויעסקו
בהדרכה‪.‬‬
‫עזיבתה
של
רבקה
כשדן
)קוזבינר(
לביירות
מסמלת
את‬
‫סיום
הפעילות
הציונית
בתנועת
"החלוץ"
בדמשק‪
.‬היא‬
‫כותבת
"באוגוסט
‪
1945‬התחלנו
להיות
מבוקשים
מאוד‬
‫על
ידי
המשטרה
המקומית
בדמשק‪
.‬וגם
לבולשת
הבריטית‬
‫נודע
על
פעילותינו‪
...‬בסופו
של
דבר
שלאחר
שרוב
ילדי‬
‫דמשק
וחלק
גדול
מילדי
חלב
הועברו
לארץ‪
...‬התברר‬
‫שלא נוכל להמשיך יותר בפעולה בדמשק"‪.‬‬
‫לפעילותה של תנועת "החלוץ" בדמשק במשך כל‬
‫שש‪-‬עשרה
שנות
קיומה
נודעה
השפעה
מרחיקה
לכת‬
‫על
גורלה
של
הקהילה‪
,‬שכן
חרף
המציאות
בה
היא
פעלה‬
‫
מחסור
במדריכים
מהארץ‪
,‬מחסור
באמצעים
חומריים‪,‬‬‫התנכלות
מצד
השלטונות‪
,‬ובמחצית
הראשונה
לפעילותה‬
‫גם
ניכור‪
,‬חוסר
אהדה
והבנה
מצד
פרנסי
הקהילה
וחלק‬
‫מהציבוריות
היהודית
‪
-‬היא
זכתה
לראות
בהגשמת
הרעיון‬
‫שלמענו
היא
חינכה‪
:‬חיסול
מרבית
גלות
סוריה
ועלייתה‬
‫ארצה
עוד
לפני
קום
המדינה‪.‬‬
‫‪˜˘Ó„†¨¢ÏÚÂÙ‰¢†˙¯‚ÒÓ·†Ë¯ÂÙÒ†˙ÂÏÈÚن̂†‰˙Èȉ‬‬
‫חבריקבוצת"הפועל"דמשקתר"צ)‪.(1930‬ניתנהלנוברשותוהאדיבהשלהחברזאכימכללתי)המסומן‬
‫בעיגול(‪,‬כיוםהואיצחקשמר)כהן(אישחולון‪.‬‬
‫נשמחלקבלכתבהמלאהומורחבת‪,‬עלפעילותמועדוןזהוהתחרויותשהואערךעםקבוצותספורטמקומיות‪,‬‬
‫כמו‪":‬ברדה"דמשקואחרות‪.‬‬
‫≤‪±‬‬
‫נושאיםמרכזיים‬
‫‪‰Â¢†‰Ù˙¢†˙ÈÂȈ†‰ˆÂÏÁ†˙ȯÂÒ‰†‰¯Ú‰‬‬
‫מאת‪
:‬רחל
ג'נז'יה
)וג'ים(‬
‫השנה
‪
-
1930‬ברחוב
היהודי
פשטה
השמועה
שקבוצת‬
‫חברים
לקחו
על
עצמם
ללמד
את
השפה
העברית‪
.‬עצם‬
‫הידיעה
שלומדים
עברית
עוררה
סקרנות
ומשכה
אליה‬
‫עשרות
מבני
הנוער‪
.‬למבוגרים
ברחוב
היהודי
היה
מעשה‬
‫זה
לזרא‪
.‬אני
כשלעצמי
נמשכתי
אחרי
לימודים
אלה‪,‬‬
‫אולם הקושי בהליכה ללימודי השפה התבטא בזה‬
‫שההורים
התנגדו
ובפרט
כשהמדובר
בזה
שצריכים
בשעת‬
‫השיעור
להמצא
יחד
עם
בחורים‪
,‬אבל
באמתלות‬
‫שונות
ובסיפורי
בדים
כלפי
ההורים
הצלחנו‬
‫להגיע
ערב
ערב
לשיעורים
אשר
מטרתם‬
‫היתה
הקמת
התנועה‪
.‬ובפרט
שהקמת‬
‫התנועה
נעשתה
בגלוי
ולא
במחתרת‪,‬‬
‫והדברים
התבטאו
בנגישות
ההורים‬
‫ובמבט
חשדני
מצד
הרחוב
היהודי‬
‫אשר
לא
הבין
לרוחנו
ולא
תיאר
לו‬
‫שאנו
קומץ
קטן
זה‪
,‬עלולים
להיות
חיל‬
‫החלוץ
בראש
מחנה
דמשק‪
,‬ואני
זוכרת‬
‫כיצד
אני
וחברותי
היינו
מתלבשות
בלבוש‬
‫הססגוני
היפה
והמרעיש‪
,‬וכיצד
בין
יום
זנחנו‬
‫מעלינו
אותם
עדי
עדיים
והמרנו
אותם
בלבוש‬
‫הפשוט
והדל‪
,‬וזו
היתה
החולצה
הכחולה
והחצאית
הכחולה‪.‬‬
‫היה
זה
בשבילנו
מעין
סמל
לאחדות‪
,‬לחינוך
ולגיבוש
גם‬
‫יחד‪
.‬וזה
קסם
גם
לבאים
אחרינו‪
.‬בתחילת
דרכנו
היינו‬
‫מתי
מעט
ובעיקר
נערות
בודדות
בין
עשרות
רבות
של‬
‫חברים‪
,‬אולם
תופעה
זו
חיזקה
אותנו
להמשיך
בדרכנו‬
‫ונעשה
חריש
עמוק
בין
הנערות
ברחוב
היהודי
עד
שהחלו‬
‫להתלכד
סביבנו
עוד
ועוד‪
.‬והיה
זה
מבחן
ראשון
בחיי‬
‫התנועה
ובחיי
הנערה
היהודית
בדמשק‪.‬‬
‫כאשר
הוחלט
לצאת
למחנה
ל‪
2
-‬ימים‪
,‬התעוררו
ספקות‬
‫האם
תצאנה
הבנות
ל‪
2
-‬ימים
מחוץ
לבית‪
,‬ומה
יגידו‬
‫ההורים
ובפרט
כשהלינה
תהיה
עם
החברים‪
.‬ורק
אז‬
‫ניטשה
מערכה
של
שכנוע
עם
ההורים
שיתנו
את
הסכמתם‪,‬‬
‫אולם
כח
הרצון
והמעש
הביא
לידי
כך
שרק
בודדות‬
‫הצליחו
במשימה‪
.‬המחנה
כשהוא
לעצמו
היה
חוויה
חשובה‬
‫*(מתוך"המעורר"במהליהדותהספרדיתולבניעדות‬
‫המזרח‪,‬אדרתשט"ושהוקדשל‪25-‬שנהלתנועת‬
‫"החלוץ"בסוריה‬
‫וחינוכית
מאד‪
,‬וזה
גיבש
יותר
את
כולם
לקראת
הבאות‬
‫ולקראת
הסתערות
על
הרחוב
היהודי‪.‬‬
‫לאחר
תקופה
של
התגבשות
חינוכית
ורעיונית
הגיעו
אלינו‬
‫שני
מדריכים‪
,‬חבר
וחברה
מהארץ
"מהקיבוץ
המאוחד"‪.‬‬
‫זה
היה
קרן
אור
וקריאה
מהמחנה
החלוצי
בארץ
ישראל‪.‬‬
‫זו
היתה
שליחות
ממדרגה
ראשונה
לגולה
הזקוקה
לדעתי‪,‬‬
‫היתה
זו
פעולה
חינוכית
בקרב
החברים‪
,‬עצם
הרעיון‬
‫להעלות
אותם
ארצה
בדרכים
לא
דרכים‪.‬‬
‫לשם כך החלו שיחות על התנועה‬
‫הקיבוצית
בארץ‪
,‬על
חיי
חברה
משותפים‬
‫ועל
הקומונה
העברית‪
.‬לנו‪
,‬הבנות
היו‬
‫שיחות
אלה
מלאות
ענין
והתלהבות‪.‬‬
‫לכן
נדרש
מאתנו
סודיות
גמורה
לבל‪,‬‬
‫חלילה‪
,‬יוודע
הדבר
ברבים
ולהורים‬
‫בפרט‪
,‬שזה עלול היה להביא לידי‬
‫איסור
יציאתנו
מפתח
הבית‪
.‬ואני
נזכרת‬
‫כאשר
הגיעו
ימי
"המכביה"
הראשונה‬
‫בארץ‪
,‬עת
התכוננו
לנסוע
ל"מכביה"
על
מנת‬
‫להשאר
בארץ
ואני
הייתי
אז
בין
אלה
שהתכוננו‬
‫למפעל
זה‪
,‬אולם
ממש
ברגע
האחרון
התחרטו
הורים
עת‬
‫נודע
להם
שעלולות
אנו
להשאר
בארץ
ורק
חברה
אחת‬
‫הצליחה
לנסוע
ארצה‪
.‬כמה
קנאו
אז
בה‪
,‬היינו
רוצות‬
‫להיות
אתה
יחד‪
,‬אולם
מקרה
זה
הגביר
בנו
את
המרץ‬
‫והרצון לפעול בקדחנות‪
,‬לעלות ורק לעלות להעפיל‬
‫ולהגשים‪
.‬והיום
המקווה
לא
איחר
לבוא‪
.‬אבל
אחר
הכל‬
‫הלב
לא
היה
שקט‪
.‬האם
נעזוב
את
הבית?
האם
נעזוב‬
‫את
ההורים
לנפשם?
והאם
נהיה
עד
כדי
כך
אכזרים?‬
‫אולם
ההחלטה
נחושה
והרצון
היה
עז
לעלות
ויהי
מה‪.‬‬
‫אנחנו נשמש דוגמא ומופת לבאות אחרינו‪.‬‬
‫נקבע
היום
המקווה‪
,‬מקום
המפגש
ושעת
האפס‪
.‬היתה‬
‫זו
תקופה
של
נדודי
שינה
וקדחת
של
נסיעה‪
,‬היה
זה
ליל‬
‫בלהות‪
.‬הלילה
הלך
והתמשך
ובכל
הזדמנות
שההורים‬
‫לא
שמו
לב
אלי
לבשתי
מספר
שמלות
בזו
אחר
זו
ועוד‬
‫ועוד‪
,‬ועוד
חצאית
ועוד
חפץ
שימושי
שהיה
צורך
בו
ואלה‬
‫היו
כל
מטלטלינו‪
,‬כל
מה
שהיה
עלינו‪
.‬הבוקר
בא
ואני‬
‫כדרכי
התלבשתי
ויצאתי
כאילו
לעבודה‪
.‬השתדלתי
לכבוש‬
‫את
התרגשותי
ולא
גיליתי
סימני
עצבנות
מיוחדים‪
.‬וכך‬
‫≥‪±‬‬
‫במקום
לעבודה
הלכתי
למקום
המפגש‪
.‬שם
חיכתה‬
‫מכונית
וגם
החברה
השניה
)ערה
נביהה
מנאי
מ‪.‬ש‪
(.‬וכך‬
‫נסענו
עד
גבולות
הארץ‪
,‬עד
הכפר
הערבי
"דר
ממס"‬
‫ושם
החלפנו
את
בגדינו
בבגדי
חלוצות‪
,‬לבל
יכירנו
איש‬
‫וכך המשכנו ברגל עד כפר גלעדי‪
.‬זו היתה שמחה‬
‫שמלאה
את
הלב
למדרך
כף
רגלנו
על
אדמת
המולדת‪,‬‬
‫על
היציאה
מחיי
גולה
לחיי
חופש
ודרור‪
.‬ועל
הכל
על
כי‬
‫זכינו
אני
וחברתי
להיות
בין
פורצי
נתיבות
ולשמש
נקודת‬
‫מוקד
לבאות
ולבאים
אחרינו‪.‬‬
‫
זה
כשלעצמו
היה
מבצע
מאין
כמוהו
בחיי
הגולה‪
,‬בארצות‬
‫המזרח‪
,‬אשר
השאננות
ונזיד
העדשים
הם‪-‬הם
לחם
חוקם‬
‫ואשר
מקל
הנדודים
להם
לזרא‪.‬‬
‫ולמרות
שהגענו
למחוז
חפצנו
היינו
חרדות
לשלום
הבית‪.‬‬
‫מה
תהיה
תגובתם
ומה
עלול
להתרחש
עם
היוודע
להם‬
‫דבר
בריחתנו‪
.‬ואמנם
את
אשר
יגורנו
בא‪
.‬חברי
המרכז‬
‫בדמשק
הושמו
בבית‪-‬הסוהר‪
,‬כאחראים
למעשה
בריחתנו‪.‬‬
‫הרחוב
היהודי
הפך
למרקחה‪
,‬מעשה
עליתנו
ארצה
היכה‬
‫גלים
וזה
המריץ
רבים
אשר
הלכו
בעקבותינו
ואנו
כאן‬
‫בארץ
תרגמנו
את
פרי
חינוכנו
לשפת
המעשה‪
,‬נקלטנו‬
‫בקבוץ
ונהנינו
מחמה
של
הארץ
ומהרומן
החלוצי
שהיה
אז‪,‬‬
‫עת
מצלצלת
באזני
עתה
מנגינת
השיר
"אל
יבנה
הגליל‪,‬‬
‫מי
יבנה
הגליל‪
,‬וההד
עונה‪
:‬אנחנו
נבנה
הגליל‪
,‬אנחנו
בני‬
‫הנוער שזכינו לכך‪
.‬ואותם בני הנוער שיבואו אחרינו‪.‬‬
‫
ביום
בהיר
אחד
נודע
לנו
שההורים
מחפשים
אותנו‪
.‬הם‬
‫הגיעו
ארצה
ועושים
מאמצים
למצוא
אותנו‪
.‬וכאן
היתה‬
‫תופעה
מוזרה
המקרה
הפך
לרודפים
ונרדפים‪
.‬הורים‬
‫חיפשו
ואותנו
הבריחו
ממחבוא
אחד
למשנהו
עד
שהוחלט‬
‫להפגישנו
עם
ההורים‪
,‬אולם
לא
ציפינו
לתופעה
לבבית‬
‫ואבהית
כאחד‪
.‬וכך
היה‪
.‬ההורים
השלימו
עם
התופעה‬
‫המוזרה
להם
והשלימו
עם
העובדה‪
,‬יחד
עם
זאת
החליטו‬
‫להשתקע
בארץ‪.‬‬
‫החברה
מעדות
המזרח
בארץ
לא
הכזיבה
את
שיתופה‬
‫בבנין
הארץ
ובבנין
חברת
העובדים‪
.‬שותפה
היתה
לברית‬
‫חלוצית
בתוך
מעמד
הפועלים
ואף
לא
נפקד
מקומה‬
‫בשטח
ההגנה
והעפלה
גם
יחד‪
.‬היא
שיתפה
את
עצמה‬
‫בכל
מבצע
חלוצי
למן
חומה
ומכגדל
ועד
הקמת
הפלמ"ח‪.‬‬
‫גאה
אני
על
כך
שכברת
דרך
זו
עשיתי
תוך
הכרה
ומסירות‬
‫למען
הקמת
מדינתנו
הצעירה‪
,‬וגאה
אני
על
כך
שאנו‬
‫היינו
ראש
גשר
להמונים
שהלכו
אחרינו‪
.‬אנחנו
היינו‬
‫כובשי
החומה
ומנפציה
למרות
הרדיפות
שהיו
לנו
מתוך‬
‫השכבות
האמידות
שהיו
בדמשק‪
,‬ולאחרונה
גאה
אני‬
‫שהדור
שלנו
זכה
להגשמה
מלאה
של
עם
במולדתו
ובבניו‬
‫שהלכו
והולכים
באותם
נירים
אשר
אנו
בעצם
ידינו
חרשנו‬
‫אותם‪
.‬אולם
עם
העליה
ההמונית
ובעיקר
מארצות
המזרח‪.‬‬
‫*(ראה"עלייתהבנותהראשונותלארץ‪-‬ישראל""מכאן‬
‫ומשאם"גליוןמס'‪,2‬עמודים‪.34,35‬‬
‫‪±¥‬‬
‫רחל
ג'ניז'יה
)וג'ים(‪
-‬ברשותה
האדיבה
של
עודדה
יערי‪.‬‬
‫נושאיםמרכזיים‬
‫‪ÌÈÁ‡†˙ψ‰†ÔÚÓÏ‬‬
‫‪®™ÂÏÈÁ†¯È‡È†ԉΆ‰Èχ†Ï˘†Ì¯ÂÙÈÒ†ÈÙ≠ÏÚ‬‬
‫פעילותםשלחבריתנועת"החלוץ"בדמשקלאהצטמצמהרקבארגוןעלייתבניהלארץ‪.‬לימים‬
‫התרחבהפעילותזובהגשתעזרהליהודיםמארצותאחרות‪,‬שרצואףהםלעלותלארץ‪-‬ישראל‪.‬אליהו‬
‫כהן‪,‬שהיהאחדמפעיליהתנועהבדמשק‪,‬מספרעלאחתמפרשיותהעליההעלומות‪,‬שהואויאיר‬
‫חילוהיומעורביםבה‪.‬‬
‫וכך
סיפר‪
:‬זכורני‪
,‬בערבו
של
יום
אחד
נכנס
למועדון
התנועה‬
‫עלם
גבה‪-‬קומה‪
,‬שלא
הכרתיו‪
.‬לאחר
שהחלפנו
מלים‬
‫מספר
הבנתי‪
,‬שהנו
מארץ‪-‬ישראל
מקיבוץ
תל‪-‬עמל‪
.‬שמחתי‬
‫לפגוש
בצעיר‪
,‬כי
תמיד
עורר
בי
המפגש
עם
אנשים
מהארץ‬
‫התרגשות
גדולה‪
.‬חשתי
במבטיו
הסוקרים
והבוחנים
של‬
‫האורח‪
.‬לאחר
שיחה
קצרה
עימי
הבין
הלז‪
,‬שאני
אחד‬
‫ממדריכי
התנועה
ופתח
מיד
בסיפורו‪"
:‬ליד‬
‫קמישלי
נתפסו
עשרה
יהודים
שניסו
להבריח‬
‫את
הגבול
מעירק
ולעלות
לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫ניתן להצילם!!" ‪
-‬אמר ולא הוסיף‪.‬‬
‫יחד
עם
חברי
יאיר
חילו‪
,‬שאף
הוא
היה
פעיל
בתנועה‪,‬‬
‫עלינו
לרכבת
בדרכנו
לקמישלי
ותפסנו
לנו‬
‫מקום
בפינת
הקרון‪
.‬ניסיתי
לתת
תנומה‬
‫לעיני‪
,‬אך טלטולי הרכבת הפריעוני‪.‬‬
‫הדקות
עברו
בעצלתיים‪
.‬אשה
כפריה‬
‫ישבה
עם
שלושת
ילדיה
בעברו
השני‬
‫של
הספסל
ופטפטה
בקול‪
,‬כשבכיו‬
‫של
האחד
וצחקוקו
של
האחר
מוסיפים‬
‫להרמונית
הצלילים
של
הרכבת
הנוסעת‪.‬‬
‫‬
‫‪Ú·¯‡†ÌÂÏ˘·†¯Â·ÚÏ‬‬
‫·„‪Ú·¯‡†Ï˘†˙˜È‬‬
‫‪ÌÂÏ˘·†˙‡ˆÏ†˙Â¯Ë˘Ó‬‬
‫גדולה‪
,‬שסניפים
לה
בדמשק
וקמישלי
תשמש
כיסוי‬
‫מתאים
לשהותי
באיזור‪
.‬מיהרתי
למשרדי
החברה
והצעתי‬
‫את
מועמדותי‪
,‬ולאחר
שקיבלתי
את
הטופס
המתאים‬
‫מילאתי
את
הפרטים
באדישות
מעושה‪.‬‬
‫ידעתי‪
,‬שעלי
למהר
ולפעול‪
.‬קמישלי
קרובה‬
‫היתה
הן
לגבול
התורכי
והן
לגבול
העירקי‪
,‬ולכן‬
‫הקפידו
השלטונות
בבדיקת
תעודות
ושאלו
למעשיו
של‬
‫כל
עובר
ושב
באזור‪
.‬ואני
‪
-‬מעולם
לא
ביקרתי
בה
ולא‬
‫הכרתי
בה
איש‪
.‬כל
אלה
לא
מנעו
מבעדי
להסתכן
ולהגיש‬
‫עזרה
ליהודים
במצוקה‪
.‬ידעתי‪,‬שעלילתכנןכלפרט‬
‫וכלתג‪,‬כיחקירתהבולשתקפדניתומדודקתהיא‬
‫באזור‪.‬ואיןזוסתםבולשת‪,‬אלאכפולהומכופלת‪-‬‬
‫האחת סורית‪ ,‬השניה צרפתית‪ ,‬השלישית תורכית‬
‫והרביעיתאנגלית‪
,‬ואבוי
לי
אם
יתנו
עיניהם
בדרכוני‬
‫ויוודע
להם‪
,‬חלילה‪
,‬ששהיתי
תקופת
מה
בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫עלה
רעיון
במוחי‪
,‬שעבודה
בחברת
תבואה
צרפתית‬
‫*(מתוךהספר"יהדותסוריה"עלייתילדיםחלקב'‬
‫בהוצאתביה"סוייצמןרחובות‪,‬תשמ"בעמ'‪125-132‬‬
‫הוצאתי כריך מן התיק שבידי ונגסתי בו‪,‬‬
‫כשלפתע
נכנסו
לקרון
אנשי
המשמר
התורכי‪
.‬הם
שאלו‬
‫לתעודותי‪
.‬הגשתי
להם
את
טופס
התעסוקה
אשר
בידי‪,‬‬
‫כשעל
פני
נסוכה
הבעת
תמיהה
ובלבי
פנימה
חרדה
גדולה‪.‬‬
‫אנשי
המשמר
הפכו
את
הטופס
מלפנים
ומאחור‪
.‬אינני‬
‫יודע
אם
ירדו
לפרטי
פרטיו
והבינוהו
לכל
דקדוקיו‪
,‬אך‬
‫שמה
של
החברה
הצרפתית‪
,‬אשר
התנוסס
בראש
הטופס‪,‬‬
‫די
היה
בו
כדי
להסיר
את
חדשותיהם
ולשחררני‪
.‬ואכן‪,‬‬
‫טופס
זה
הצילני
מתפיסה
)מעצר(‪
.‬ביאיר
חברי‪
,‬לעומת‬
‫זאת‪
,‬שהיה
בעל
חנות
למזכרות
בדמשק‪
,‬והתלווה
אלי‬
‫כסוחר
נוסע‪
,‬ערכו
חיפוש
מדוקדק
מכף
רגל
ועד
ראש‪...‬‬
‫הגענו
לקמישלי‪
.‬בסמטאותיה
הצרות
על
המדרכות
שכבו‬
‫אנשים
כשהם
רועדים‪
.‬ידעתי‪
,‬כי
חולי
קדחת
הם‪
.‬סימניה‬
‫של
מחלה
זו
היו
ידועים
לי
היטב‪
,‬ועוררו
בי
זכרונות
נוגים‬
‫של
נופים
אחרים‪
,‬אהובים
‪
-‬נופיה
של
ארץ‪-‬ישראל‪
,‬שבניה‬
‫‪±µ‬‬
‫עובדים
את
אדמתה
והקדחת
מכה
בהם‪
.‬עמדה
בפנינו‬
‫הבעיה
כיצד
לאתר
את
היהודים
שבמקום
ואת
השליח‬
‫הישראלי‪
,‬בן
ירושלים
ואיש
"הפלמ"ח"
יצחק
שוויקי‪,‬‬
‫ששהה שם בתפקיד תחת מסוה של מורה‪.‬‬
‫שאלנו
עובר
אורח
שנקרה
בדרכינו
על
מקום
לינה
או‬
‫פונדק
וזה
הובילנו
לבית
מלון
ששמו
"ניו‪-‬יורק"‪
.‬ציפיות‬
‫מתוקות
למיטה
חמה
ולכוס
קהוה
מהביל
היו
לנו
בשומענו‬
‫שם
זה‪
.‬אולם
משהגענו
לספק
בית
ספק
חורבה‪
,‬נמוגו‬
‫
והתפוגגו
כל
אותם
חלומות‪
.‬עם
זאת
שמחנו‪
,‬כי
הגענו‬
‫לקמישלי
ועתה
נוכל
לפעול
מקרוב
למען
הצלת
היהודים‬
‫שנאסרו‪.‬‬
‫‬
‫‪˜Á„†ÔÓʉ†‰·Â¯Ó†‰Î‡ÏÓ‰‬‬
‫עם
בוקר
העירונו
קרני
השמש
שחדרו
מבעד
לחלון‬
‫הסדוק‪
.‬מיהרנו
לקום‪
.‬ידענו
שרבה
המלאכה
לפנינו‪.‬‬
‫חששנו
לשאול
ולחקור
יתר
על
המידה
למקום
מגוריהם‬
‫של
היהודים‪
.‬הפנו
אותנו
לאיזה
שוק
קטן‪
.‬שרכנו
דרכנו‬
‫בסימטאות‪
,‬כשאנו
מחפשים
סימן
היכר
כלשהו‪,‬‬
‫שיהיה
בו
כדי
לעזור
לנו
למצוא
מבוקשנו‪.‬‬
‫בעודנו
סוקרים
את
הבתים
הדלים
נמוכי‬
‫הקומה
צדה
עיננו
בפתח
השוק
מגן
דוד‬
‫ואותיות
עבריות
מתחתיו
‪"
-‬בענ"ו"‪.‬‬
‫מיד
הבנתי
משמעותן
של
אותיות
אלו‬
‫והגיתין בקול‪"
:‬בעזרת השם נעשה‬
‫ונצליח"‪.‬‬
‫‬
‫‪χ¯˘È†˙·‰‡†˙Ú‚Ó†ÔÎȉ†„Ú‬‬
‫נכנסנו
ללא
היסוס‪
.‬ידענו
שבקרב
אחינו
בני‪-‬ישראל‬
‫אנו‪
.‬איש
בעל
סבר
פנים
טובות
שאל
למבוקשנו‪
.‬לאחר‬
‫הסבר
קצר
הפנה
אותנו
לעבר
בית‪-‬הכנסת‪
.‬באחד
הכוכים‪,‬‬
‫בחדר
דמוי
מערה
שחלקו
מתחת
לאדמה‪
,‬לאור
נרות‬
‫ישב
צעיר
וסביבו
דרדקים
)ילדים
צעירים(
ולימד
עברית‪.‬‬
‫המומים
ונדהמים
עמדנו
לנוכח
אותה
תמונה
‪
-‬בחללו‬
‫של כוך מערה כזה נשמעים צלילים בעברית‪.‬‬
‫חדרי
ליבי
התמלאו
שמחה
וגאווה‪
:‬עד
היכן
מגעת
אהבת‬
‫ישראל?!
‪
-‬יושב
לו
שליח
פלמחניק
מירושלים
ומלמד‬
‫עברית
במקום
שכוח
אל
זה‪.‬‬
‫‬
‫˘‪≠†¢È„ÂÒ‰†˜˘¢·†„ÈÈˈ‰Ï†ÂÁÎ‬‬
‫‪˘È˘˜·‰‬‬
‫משהבחין
בנו‪
,‬רמזנו
לו
לצאת
החוצה‪
.‬הצגנו
את
עצמנו‬
‫בפניו
ומיד
ביקשנו
לדעת
פרטים
נוספים
על
קבוצת‬
‫היהודים
העירקים
שנתפסה‪"
.‬הקבוצה
נתפסה
בכפר‬
‫סמוך
לגבול‪
,‬לא
הרחק
מקמישלי"
‪
-‬אמר
‪"
-‬ניתן
להצילם‪,‬‬
‫אך
צריך
סכום
נכבד
של
כסף"‪
.‬הבנו‪
,‬כי
שגינו
שלא‬
‫לקחנו
עמנו
כסף‪
,‬כי
הרי
הבקשיש
והשוחד
עזרו
לנו
לא‬
‫∂‪±‬‬
‫
אחת
להשיג
את
מטרותינו
בעתות
צרה‪
:‬לקבל
תעודה‪,‬‬
‫לשחרר
אסירים
מבית‪-‬כלא‪
,‬להבריח
גבולות
וכדומה‪.‬‬
‫ידענו‪
,‬שעלינו
למהר
ולפעול‪.‬‬
‫יצחק
יצא
בכוון
הגבול
לבדוק
ולמצוא
דרך
כיצד
לשחרר‬
‫את
קבוצת
היהודים‪
,‬ואלו
יאיר
ואני
חיפשנו
מוצא
להשגת‬
‫כסף‪
.‬החלטנו
לגשת
אל
ראש
הקהילה‪
,‬ששמענו
שהוא‬
‫יהודי
טוב‪
,‬ולבקש
את
עזרתו‪"
.‬אינך
מכיר
אותי"
‪
-‬פניתי‬
‫לראש
הקהילה
‪"
-‬באתי
בקשר
להצלת
נפשות‪
...‬אני
זקוק‬
‫לחמש
מאות
לירות‪
.‬אני
צריך
אותם
מיד
ובמזומנים‪
.‬אתן‬
‫לך
פתק
ותוכל
לקבלם
מחר
בדמשק
בכל
בנק
שתרצה"‪.‬‬
‫ראש
הקהילה
לא
היסס‪
,‬הוציא
חמש
מאות
לירות‪
,‬סכום‬
‫שהיה עתק באותם ימים‪
,‬ומסרו לנו בו במקום‪.‬‬
‫הוא
נתן
בנו
את
אמונו
וסמך
על
דברתנו‪
,‬כי
הכסף
יוחזר‪,‬‬
‫וכי
המטרה
שלשמה
אנו
מבקשים
סכום
זה‪
,‬אכן
מטרה‬
‫נעלה
וראויה
היא‪
.‬היה
זה
ביטוי
נוסף
לאהבת
ישראל‬
‫במקום
נידח
זה‪.‬‬
‫בינתיים
חזר
יצחק
לקמישלי
ובידו
מידע
מפורט‬
‫יותר
בדבר
אפשרות
שחרורה
של
קבוצת‬
‫היהודים מעירק‪
.‬ידענו‪
,‬שלא נוכל‬
‫להסתפק
בהוצאת
הקבוצה
מן
המאסר‪,‬‬
‫אלא יש לשדל את מקבלי השוחד‬
‫שיעבירום
את
הגבול‪
,‬את
נהר
הפרת‪,‬‬
‫תמורת
אותו
סכום
כסף‪
,‬כי
אחרת‬
‫נעמוד
בפני
בעיה
מחודשת‪.‬‬
‫יצחק
יצא
לחדש
את
קשריו
עם
המבריחים‬
‫ולהבטיח
שתמורת
אותו
סכום
כסף
ידאגו
לכך‬
‫שקבוצת
היהודים
תעבור
את
הגבול‪
.‬ואלו
יאיר‪
,‬נסע‪,‬‬
‫אותה
עת
לדמשק
על‪-‬מנת
לדאוג
למקום
מסתור
בהגיע‬
‫בני
הקבוצה
לשם
ועל‪-‬מנת
לפעול
להעברתם
הבטוחה‬
‫משם
לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫שהיתי
בקמישלי
ימים
מספר‪
.‬חיכיתי
לשובו
של
יצחק‪,‬‬
‫כדי
לדעת
אם
הכל
בסדר‪
.‬בינתיים
התענינתי
בחיי
הקהילה‬
‫היהודית
וביליתי
עמם
את
השבת‪
.‬ביקרתי
בבית‪-‬הכנסת‬
‫והוזמנתי
לעלות
לתורה‪
.‬עם
תום
התפילה
ניגש
אלי
אחד‬
‫הסוחרים
והזמינני
להתלוות
אליו
ולהתארח
בביתו‪
.‬בהכנסי‬
‫לבית
נדהמתי
למראה
עיני‪
:‬מרצפות
לא
היו
בבית‪
,‬כתחליף‬
‫שימש
משטח
של
חול‪
.‬תמהתי
‪
-‬הן
מצבו
הכספי
של‬
‫האיש
מאפשר
לו
לחיות
אחרת‪
...‬בסעודת
השבת
ישבו‬
‫ליד
השולחן
הגברים
בלבד
ואכלו
כולם
מקערה
אחת‪.‬‬
‫הנשים
לא
ישבו
עמנו‪
,‬רק
הגישו
אותה
עת‪
.‬את
ארוחתן‬
‫אכלו
בפינת
החדר
לאחר
שסיימנו
אנו‪.‬‬
‫עם
צאת
השבת
הלכתי
לבית
הקפה
שם
ישבו
פקידי‬
‫חברת
התבואה
הצרפתית
לא
רציתי
לעורר
חשד‪
.‬חשוב‬
‫היה
לי‪
,‬שיראוני
מסתובב
בחברתם
של
פקידי
החברה‬
‫שעבדו
במקום‪.‬‬
‫אך
בזה
לא
תמה
פרשת
מסעי
לקמישלי‪
.‬בעוד
קבוצת‬
‫היהודים
מעירק
עושה
דרכה
למקום
מבטחים‪
,‬עמדה‬
‫בפני
שאלת
הדרך
חזרה‪
.‬כמקובל
אצלנו
בנסיעות
איננו‬
‫חוזרים
באותה
דרך
בה
הגענו
למקום‪
.‬בחרתי
לחצות
את‬
‫הפרת
ולשוב
דרך
המדבר
הסורי‪
.‬עליתי
על
אוטו
משא‬
‫של ארמני‪
,‬שהוביל חיטה ונסע באותו כיוון‪.‬‬
‫‬
‫˘‪ÆÆÆÈÏÈ˘Î‰†ËÚÓΆÈ¯È‚Ò‰†È„‰ȉ†ÈÓ‬‬
‫בהגיענו
לנקודת
הביקורת
שליד
הפרת
עצרה
אותנו‬
‫המשטרה
לחקירה
שגרתית‪
.‬כששאל
הקצין
לפשר
מעשי‬
‫באזור‪
,‬סיפרתי כמובן שאני פקיד בחברת התבואה‬
‫הצרפתית‪
,‬אך
מאחר
שיש
קדחת
באזור
ואני
קדחתי
כבר‬
‫פעם‪
,‬פקד
הרופא
שאחזור
לדמשק‪
.‬השיחה
עשתה
את‬
‫הרושם
הדרוש‪
.‬אולם
מהשציץ
בתעודת
הזהות
שלי
ונוכח‬
‫ששמי
אליהו‪
,‬חלה
תפנית
בחקירתי‪
,‬שקודם
לכן
היתה‬
‫ענינית
ושוטפת‪
,‬והוא
דרש
מהג'נדרם
)השוטר(
שעמד‬
‫לידו‪
,‬שיערוך חיפוש מדוקדק וקפדני בחפצי ובי‪.‬‬
‫נזכרתי‪
,‬שבאחד מכיסי מצוי פתק העלול‬
‫לסבכני
ולהסגירני‪
.‬ובעוד
הקצין
בודק
את‬
‫חפצי
ואת
תעודותי‪
,‬מיהרתי
להכניס‬
‫את היד לכיסי ולהוציא את הפתק‪.‬‬
‫מוללתי
אותו
בין
אצבעותי
והרימותי‬
‫ידי
לבדיקה‪
,‬על
מנת
להסיח
את
דעתו‬
‫של
הקצין
מאצבעותי
המסתירות
את‬
‫הפתק‪
.‬פי
החל
שופע
טענות
וטרוניות‪:‬‬
‫למה
ומדוע
זוכה
אני
לטיפול
כה
מביש‪,‬‬
‫הרי
פקיד
אני
בחברת
התבואה
הצרפתית?!‬
‫הפרשה
בפרוטרוט‪
.‬עדיין
ישנם
דברים
שהשתיקה
יפה‬
‫להם‪
.‬עברו
ימים‪
,‬דרוך
וחרד
ומחכה
לסימן
הייתי‪
.‬והנה‪,‬‬
‫באחד
הלילות‪
,‬נשמעו
דפיקות
עמומות
בשער
ביתנו‪.‬‬
‫התעוררתי
בבהלה
ובמהירות
רצתי
לעבר
הכניסה‪
,‬כי‬
‫חששתי
שמא
יתעוררו
בני
משפחתי
והשכנים‪
.‬ירדתי‬
‫במדרגות
המובילות
לחצר
ובזהירות
רבה
פתחתי
את‬
‫השער‪
.‬לנגד
עיני
התגלתה
תמונה
מוזרה
‪
-‬קבוצת
אנשים‪,‬‬
‫שבגדיהם
הלבנים
בוהקים
בחשכת
הליל‪
,‬עומדת
דוממת‬
‫ולידם
חמורים
עמוסים
קני‪-‬סוף‪.‬‬
‫
"שלום
עליך!"
‪
-‬הפטיר
אחד
מהם‪.‬‬‫מיד
הבינותי
מי
הם
הבאים‪
.‬שמחת
אין
קץ
הציפה
את‬
‫לבי‪
,‬אך
ידעתי
שהזמן
דוחק
והמלאכה
מרובה‪
.‬בשקט‬
‫הורדתי
אותם
אחד
אחד
למרתף
ביתנו‪
,‬כי
חלילה
לי‪
,‬אם‬
‫יוודע
דבר
בואם
אפילו
בשכונה‪
.‬נזהרנו
לא
להשמיע
קול‬
‫ורחש‪
.‬אסור
היה
לנו
להעיר
את
בני
ביתי
או
את
השכנים‪,‬‬
‫כי
הרי
הצלחת
מבצע
ההצלה
תלויה
בסודיותו
המוחלטת‪.‬‬
‫לרגע
התבוננתי
בקבוצת
היהודים
המסתתרת
במרתף‬
‫הבית‪
:‬פניהם
מאובקים
מן
הדרך‪
,‬עייפות
ניכרת‬
‫בכולם‪
,‬אך בעיניהם שמחה של ממש‪,‬‬
‫אושר‪
,‬כי
ידעו
ששלב
נוסף
מאחוריהם‬
‫והנה‪
,‬הנה מטרתם עומדת להגשם‪.‬‬
‫למחרת‪
,‬החליפו בגדיהם והמשיכו‬
‫בדרכם
מדמשק
לארץ‪-‬ישראל‪
,‬כשהמה‬
‫מצטרפים
לקבוצת
ילדים‪
,‬שאף
היא‬
‫עלתה
לארץ‪
.‬בדרך
לא
דרך
עשתה‬
‫שיירה זו דרכה לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫
אין
לך
זכות
לערוך
אצלי
חיפוש
‪
-‬טענתי
בתוקף
‪-‬‬‫הן פקיד אני כמוך ואוכל לתבוע אותך לדין‪.‬‬
‫הקצין
נרתע
קצת‪
,‬הרגיש
אי
נוחות
והחל
להתנצל‪
.‬הוא‬
‫הזמינני
למכוניתו‪
,‬העבירני
את
הפרת
ועל
ספל
קפה‬
‫בצידו
השני
של
הנהר
החל
לתנות
צרותיו
כי
רבים
היהודים‬
‫הבורחים
מתחת
ידיו
ומבריחים
את
הגבול‪
.‬וכשהוא
נתקבל‬
‫בשם
יהודי
הוא
מחפש‪
...‬לחצנו
ידיים
והוא
ברכני
לשלום‪.‬‬
‫הרגשתי
הקלה‪
.‬ידעתי
שעברתי
מכשול
נוסף‪
,‬ואחרון‪.‬‬
‫הגעתי לדמשק ובזה תם חלקי בפרשיה עלומה זו‪.‬‬
‫‬
‫‪¯·„†ÛÂÒ‬‬
‫אותה
עת
כבר
הספיק
יאיר
חילו‪
,‬שנסע
בדחיפות
מקמישלי‬
‫לדמשק
להכשיר
את
הקרקע
לעלייתה
הממשית
של‬
‫קבוצת
היהודים
העירקיים
לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫בציפיה
חיכיתי
לבואה
של
הקבוצה
‪
-‬סיפר
יאיר
על‬
‫המשך
פעולת
ההצלה
‪
-‬לא
ידעתי
מתי
ולהיכן
יגיעו‪
,‬כי‬
‫שחרורם
מהמעצר
והעברתם
מקמישלי
לדמשק
נעשו‬
‫בחשאי
ובהסתר
ואף
היום
לא
ניתן
לספר
את
פרטי‬
‫פורים
בדמשק
‪
,1932
-‬בחצר
בית
הספר
העברי‬
‫∑‪±‬‬
‫אישיםודמויותשאורחחייהםופועלם–‬
‫הםחלקממורשתנו‬
‫‪±π±≥†≠†≤∞∞µ†®Ìȉ¯·‡†Â·‡†˜ßÊ©†Ï¢Ê†„ÚÒ†·˜ÚÈ‬‬
‫‪·È·‡≠Ï˙·†ıÂÏÁ†˜˘Ó„·†ıÂÏÁ‬‬
‫סיפוריושליעקבסעד‪,‬אישתל‪-‬אביב‪,‬ילידדמשק‪,‬הםסיפוריםשלחלוץנועזרבפעלים‪,‬ומעשים‬
‫עלנעוריובדמשק‪,‬בחרותובארץ‪-‬ישראלובגרותובישראל‪.‬הסיפוריםמתאריםארועיםמפעילותו‬
‫כחלוץ‪,‬מסתערב‪,‬פעילהגנהועליהבדמשק‪.‬ופעילקליטה‪,‬חינוך‪,‬סעדורווחהאישיתוחברתית‪,‬בישראל‪.‬‬
‫מאת‪
:‬ד"ר
אברהם
סעד
וציטוטים
מפי
יעקב
סעד*(
‪
-‬חלק
ראשון**(‬
‫‬
‫¯˜‪˜˘Ó„·†˙¯Á·Â†˙„ÏȆ≠†Ú‬‬
‫יעקב
סעד
נולד
בשנת
‪
1913‬לאברהם
ורחל
סעד
ברובע‬
‫היהודי
בדמשק‪
.‬בן
זקונים
למשפחה
‪
-‬דתית
מסורתית‬
‫מרובת
ילדים
)אחריו
נולדה
עוד
אחות
אחת(‪
.‬אחיו
ואחיותיו‬
‫הגדולים
יותר
עמלו
בסיוע
לאב
המשפחה
לפרנסת
הבית‬
‫שהייתה
דלה‪.‬‬
‫בגלל
המצב
הכלכלי
והעוני
במשפחה‪
,‬לימודיו
הפורמאליים‬
‫של יעקב הסתכמו בשלוש שנים‪
,‬שלאחריהן נאלץ‬
‫להצטרף
למעגל
המפרנסים‪
.‬כמו
כל
משפחות
הרובע‬
‫היהודי
היתה
גם
משפחתו‪
,‬מסורתית
ואחד
ממרכזי
הקשר‬
‫עם חברים ושכנים היה כמובן בית הכנסת‪.‬‬
‫הגרעין
האירגוני
שנתן
מפנה
לפעילויות
השונות
של
צעירי‬
‫דמשק
היה
"החלוץ"
שבמסגרתו
החלו
להתגבש
חיי‬
‫חברה‪
,‬קשר
עם
ארץ
ישראל‪
,‬פרקי
ציונות
ומאוחר
יותר‬
‫פעילות
ביטחונית
וארגון
עליה
ארצה‪
.‬יעקב
היה
ממייסדי‬
‫"החלוץ"
בדמשק
ומפעיליו
המרכזיים‪.‬‬
‫*(עפ"יטקסטיםהמופיעיםכציטוטיםמפיושליעקבסעד‬
‫עצמו‪,‬נלקחומחוברתשריכזוערךד"ראריהכהן‪,‬עלפעילותו‬
‫שליעקבסעד‪,‬החוברתהינהאוסףשלשיחות‪,‬הקלטות‪,‬‬
‫וכתוביםאחריםשסיפקיעקבסעדעצמו‪.‬החוברתבהוצאת‬
‫המשפחהתשס"ה‪.‬‬
‫**(מפאתקוצרהיריעהמלכלולכלסיפוריובגיליוןאחדשל‬
‫כתבהעתשלנו‪-‬אנונפרסםאתהחלקהשניבגליוןהבא‪.‬‬
‫∏‪±‬‬
‫‬
‫‪‰ÈÏÚφ˙ÂΉ‰Â†˜˘Ó„·†¢ıÂÏÁ‰¢·†˙ÂÏÈÚÙ‰‬‬
‫מועדון
"החלוץ"
בדמשק
שקק
פעילות
המשותפת
לבנים‬
‫ולבנות‪
,‬שירה
בעברית‪
,‬ספורט
מגוון
שהיה
כרוך
בלבישת‬
‫"בגדי
התעמלות"
קצרים
וחושפניים
‪)
-‬תארו
לעצמכם‬
‫בנות
יהודיות
צעירות
לבושות
בבגד
התעמלות
קצר‬
‫מנסות
כוחן
על
גבי
המתח
והמקבילים
נוכח
פניהם‬
‫הלוהטות
של
הצעירים
החברים
במועדון‪
,‬אז
בדמשק
של‬
‫ראשית
המאה
ה‪.(!20-‬‬
‫ז'ק
סעד
הצעיר‪
,‬בדמשק‬
‫המחסור
של
באי
המועדון
הביא
לכך
שתנועת
החלוץ‬
‫אספה
כסף
ממספר
חברים‪
,‬קנו
בד
פשוט
ותפרו
חליפות‬
‫ספורט
לחברים‪
,‬מבלי
להיכנס
לחובות‪
.‬בנוסף‪
,‬בכדי
לחזק‬
‫את
התנועה‪
,‬התחלנו
בשעורי
ערב
לעברית
כי
היו
הרבה‬
‫נערים
שלא
בקרו
בבית
ספר
מחוסר
אמצעים
של
ההורים‬
‫לשכר
לימוד‪.‬‬
‫"יום
אחד
הופיע
אצלנו
בדמשק
יהודי
מארץ‪-‬ישראל‬
‫ששמו
היה
יהודה
קופילביץ‪
.‬לימים
שינה
שמו
לאלמוג‪.‬‬
‫קופילביץ
היה
ממייסדי
"החלוץ"
ברוסיה
מחבורתו
של‬
‫יוסף
טרומפלדור‪.‬‬
‫ישבנו
עמו
קבוצה
של
‪
14‬חברים
ב"מכבי"‪
,‬תוך
כדי‬
‫שיחתנו
הוא
אמר
לנו‪"
:‬אתם
יודעים
שאתם
יכולים
להציל‬
‫את
ארץ‪-‬ישראל
כולה‪
.‬אתם
הרי
סורים
ואתם
היחידים‬
‫שיכולים
לגאול
את
האדמות
שרכש
הברון
רוטשילד‬
‫ברמת
הגולן"‪.‬‬
‫מאוד
התלהבנו‪
.‬הוא
התחיל
לשיר
לנו‪"
:‬מולדתי
ארץ
כנען‪...‬‬
‫ותקוותי
אדמת
חורן‪
-
"...‬המילים
האלה
"נכנסו
לנו
לעצמות"‪.‬‬
‫החלטנו
שאנחנו‪
,‬ארבעה‪-‬עשר
בחורים‪
,‬נצא
ליישב
את‬
‫אדמות
החורן‪
.‬בכל
"מכבי"
אז
היו
כ‪
50
-‬איש‪
.‬שמרנו
זאת‬
‫בסוד
כי
לא
רצינו
שיקראו
לנו
"חוראנים"
מפני
שבעיני‬
‫הדמשקאים
הייתה
זו
בושה
להיות
חוראני‪
.‬הוא
נחשב
לאדם‬
‫פשוט
שעובד
בעבודות
הכי
"שחורות"‪
,‬ישן
ברחוב
ואוכל‬
‫לחם
וזיתים‪
.‬אם
יש
לו
עבודה
הוא
עובד
ואם
לא
יושב‬
‫בשמש
ומחכה‪
.‬מעמדו
היה
נחות
מפאלח‪.‬‬
‫ביום
ו'
בטבת
תרפ"ט
ישבנו
החברים
בביתו
של
אחד
מאיתנו‪.‬‬
‫דיברנו
בלחש
כדי
שבני
הבית
לא
ישמעו‪
.‬נשבענו
שם
לשמור‬
‫סוד
ואמונים
לארץ‪-‬ישראל‪
.‬אחד
החברים
הוציא
חבל
מכיסו‬
‫וכולנו
אחזנו
בו‪
.‬נשבענו
לעלות
לארץ‪
,‬לעסוק
בעבודה
חקלאית‬
‫ולפעול
לייסודו
של
ישוב
יהודי
בחוראן‪
.‬גזרנו
את
החבל
כדי‬
‫‪È„ÚÏ‚†¯Ùη†ÌÈ¢‡¯‰†ÌÈ„Úˆ‰Â†‰ÈÏÚ‰‬‬
‫‬
‫בעניין
הבריאות
עשינו
ממש
היסטוריה‪
:‬הועד
החליט‬
‫להקים
קופת‪-‬חולים‪
.‬פנינו
אל
ד"ר
וחיד
וסיכמנו
איתו
על‬
‫התחייבות
חודשית
קבועה
לבטוח
של
כל
החברים‪
.‬הנה‬
‫כך‪
,‬בראשית
המאה
העשרים‪
,‬יסדנו
קופת‪-‬חולים
כשלד"ר‬
‫וחיד
שילמנו
מחיר
אחיד
שהעברנו
אליו
מדי
חודש
בחודשו‪.‬‬
‫לסמל ש"ככה יבתרו גופתו של מי שיפר‬
‫שבועתו"‪.‬‬
‫אני
זוכר
שבתחילת
‪
1928‬אמר
לנו
קופילביץ'‬
‫שהוא
חוזר
לארץ
ומשם
ישלח
לנו
מכתבים‪.‬‬
‫קיבלנו
ממנו
מכתב
ובו
ביקש
שנשלח
שישה‬
‫בחורים
לקיבוץ
כפר‪-‬גלעדי
שהיה
קרוב
לגבול‬
‫של
סוריה
ולבנון‪
.‬מכיוון
שהרוב
רצו
להיות‬
‫בין
הראשונים
החלטנו
להטיל
גורל‪
.‬התכנסנו‬
‫בבית
הקברות
הנוצרי
בא"תל
ושם
בין
המצבות‬
‫והצלבים
הטלנו
אל
תוך
כובע
כעשרים
פתקים‪,‬‬
‫על שישה מהם נכתבה מילת הקסם ‪-‬‬
‫"ארץ‪-‬ישראל"‪
.‬לשמחתי
הייתי
בין
אלה
שזכו‪.‬‬
‫היו
שם
המנוח
אברהם
עבאס‪
,‬יצחק
יפה‪,‬‬
‫שמעון
חדיד‪
,‬סלים
מוואס
ועוד
בחור
שחזר
לדמשק
והיגר‬
‫לאמריקה‪
.‬לא
היה
ברור
לנו
מדוע
קופילביץ
ביקש
שנגיע‬
‫דווקא
לכפר‪-‬גלעדי‪
.‬במכתבו
הבא
הוא
הסביר
לנו
שאנחנו‬
‫צריכים
לקבל
"הכשרה"
כדי
להיות
חקלאים
ובשלב
שלאחר‬
‫מכן נתחיל לפעול בכיוון של התיישבות בחוראן"‪.‬‬
‫"זמן
קצר
לאחר
שיחותינו
עם
"האיש
מארץ‪-‬ישראל"‬
‫התחלנו‪
,‬באופן
חשאי
ומבלי
שיידעו
הורינו
על
כוונתנו‪,‬‬
‫בהכנות
למעבר
אל
כפר‪-‬גלעדי‪
.‬לבשנו
כמה
שיותר
בגדים‬
‫ונטלנו
עימנו
ככל
שיכולנו
‪
-‬תחתונים‪
,‬גופיות‪
,‬חולצות
וכד'‬
‫והתכוונו
לנסוע
אל
העיר
קונייטרה‪
.‬התאספנו
באלמרג'ה‪,‬‬
‫היא
הכיכר
המרכזית
בדמשק‪
.‬הבחין
בנו
דוד
לוזיה
שהיה‬
‫אחד
מחברי
ועד
הקהילה‪
.‬שאל
אותנו‪"
:‬מה
אתם
עושים‬
‫פה
ילדים?
‪
...‬אתם
בורחים
לארץ‪-‬ישראל?‪
...‬אני
תיכף‬
‫קורא
למשטרה
שתבוא
לתפוס
אתכם"‪
.‬מאוד
פחדנו
ועל‬
‫כן
החלטנו
להתפזר
ולהיפגש
במקום
אחר‪
.‬ידענו
מסיפורים‬
‫
שבאזורי
הגבולות
"מסתובב"
הרוכל
היהודי
הדמשקאי‬
‫אבו‪-‬איברהים
עבאס
)שהיה
ממשפחתו
של
אברהם
עבאס‬
‫מדמשק
שלימים
היה
חבר
כנסת(‪
.‬הוא
היה
)דיאעג'י
מ‪.‬ש‪(.‬‬
‫
מוכר
לכפריים
סבונים‪
,‬חוטים‪
,‬מחטים
ודברים
שאנשים‬
‫נצטרכו
להם‪
.‬הוא
הכיר
את
הדרכים
והאנשים
החשובים‬
‫שבכל
מקום‪
.‬אז
היה
נהוג
מסחר
חליפין
וכשחזר
לדמשק‬
‫היה
אבו‪-‬איברהים
עמוס
בביצים‪
,‬תרנגולות‪
,‬גבינה
פירות‬
‫וירקות‪
.‬הוא
הסכים
לעזור
לנו‪.‬‬
‫סיכמנו
עימו
כי
נפגוש
אותו
בקונייטרה‪
.‬פגשנו
אותו
והוא‬
‫הובילנו
רגלית
אל
הכפר
הדרוזי
עין‪-‬קיניה
שלמרגלות‬
‫החרמון‪
.‬הוא
הפגיש
אותנו
עם
ראש
הכפר‪
.‬השייח'
פרחאן‬
‫קיבל
אותנו
בסבר
פנים‪
,‬הכין
לנו
ארוחה
טובה
ואמר‪:‬‬
‫"תשכבו
לישון
פה
ובחצות
יקחו
אתכם
ל"תח'שיבה"‪.‬‬
‫הכפריים
קראו
לכפר‪-‬גלעדי
בשם
זה
משום
שהמתיישבים‬
‫בנו
בתחילה
צריף
עץ
שנראה
היה
למרחוק‪
.‬צריף
בערבית‬
‫זה
"תח'שיבה"‪
.‬השייח'
לא
התלהב
מכוונתו
להגיע
אל‬
‫הקיבוץ
מכיוון
שבאזור
לא
אהבו
את
החלוצים
האלה‪.‬‬
‫בחצות
המוכתר
צירף
אלינו
לליווי
את
בנו
ובן‪-‬דודו
שרכבו‬
‫לפנינו
חמושים‪
.‬הצעידה
הייתה
קשה
מאוד‪
.‬לא
היינו‬
‫רגילים
לנוע
בהרים
וללכת
בבוץ‪
,‬באבנים‪
....‬לפנות
בוקר‪,‬‬
‫‪±π‬‬
‫הגענו
לחאמרה‪
,‬שהיהודים
של
כפר‪-‬גלעדי
עיבדו‪
.‬ראינו‬
‫יהודי
שחרש
את
האדמה‪
.‬התברר
לנו
שהוא
המוכתר
של‬
‫כפר‪-‬גלעדי
‪
-‬נחום
הורוביץ‪
.‬ניגשנו
וסיפרנו
לו
שאנחנו‬
‫יהודים
מסוריה
וכי
מבקשים
אנו
להגיע
לכפר‪-‬גלעדי‪.‬‬
‫שאל‪"
:‬מי
הביא
אתכם?"
‪
-‬אמרנו
לו‪
.‬קראנו
לשני
הדרוזים‬
‫והתחלנו
ללכת
לכיוון
כפר‪-‬גלעדי‪
.‬בדרך
אמר
הורוביץ‬
‫לשני
המלווים
שלנו
שאין
להם
מה
לדאוג‪
,‬החברים
בקיבוץ‬
‫אנשים
טובים
והם
יקבלו
אותנו
בחמימות‪
.‬הוכנסנו
אל‬
‫חדר
האוכל
שם
וקיבלנו
ארוחת
בוקר‪.‬‬
‫‬
‫עוד
בהיותנו
בדמשק
חששנו
ופחדנו
מאוד
מהערבים‪.‬‬
‫כשהיינו
במסגרת
"החלוץ"
בדמשק
היה
לנו
מדריך‪,‬‬
‫שליח‪
,‬בשם
יוסף
לוי
מקיבוץ
נען‪
.‬קרוב
לוודאי
שהוא‬
‫היה
גם
איש
"ההגנה"‪
.‬בהנחייתו
התחלתי
עוסק
בענייני‬
‫נשק‪
.‬החברים
היו
נותנים
לי
כסף
והייתי
הולך
למקומות‬
‫מאוד
מסוכנים‪
,‬בודק
אקדחים
למכירה
ומביא
אותם‪.‬‬
‫קניתי
לו
אקדח
"מאוזר"
‪
,‬ליצחק
יפה
קניתי
"פרבלום"‬
‫עם
קת
ולמנחם
לוזיה
קניתי
אקדח
איטלקי‪
.‬הכל
היה‬
‫לצרכי
הגנה‪
,‬אם
על
עצמנו
מפחד
שודדים
בדרכים
ואם‬
‫כדי
להעבירם
לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫בשנת
‪
,1934-5‬קיבלתי
הודעה
שמבקשים
אותי
בוועד‬
‫הפועל
של
ההסתדרות‪
.‬כשבאתי
אליהם
הבנתי
שהם‬
‫קיבלו
ידיעה
כי
ישנם
סוחרים
בלבנון
המוכנים
למכור‬
‫נשק
ליהודים‪
.‬אחרי
שקיבלתי
את
המידע
מהאנשים
בוועד‬
‫הפועל
של
ההסתדרות
נפגשתי
אישית
עם
אליהו
גולומב‬
‫שהיה
מראשי
"ההגנה"
וההסתדרות
ועל
שמו
יש
הרבה‬
‫מקומות
בארץ
וגם
בתל‪-‬אביב
)שכונת
"יד‪-‬אליה"
וארכיון‬
‫"ההגנה"
שבשדרות
רוטשילד(‪
.‬נתבקשתי
לנסוע
לנמל‬
‫ביירות‪
,‬להציג
עצמי
כשליח
ההסתדרות
ולבדוק
את‬
‫הנשק‪
.‬נסעתי
ונפגשתי
עם
הסוחרים
האלה
בביירות‪.‬‬
‫‪˙¯˙ÁÓ·†˙ÂÓÈ˘Ó‬‬
‫‬
‫‪˜˘Ó„·†‰‚‰†ÈÈÈÚ·†˙ÂÏÈÚÙ‰‬‬
‫ראיתי
את
כלי
הנשק
‪
-‬מכונות
יריה‪
,‬רובים‪
,‬כדורים‪
.‬הכל‬
‫היה
עוד
חדש
בארגזים
ושמור
בגריז
וכדאי
היה
לרכשם‬
‫בכל
מחיר‪
.‬מיד
שלחתי
הודעה
מוצפנת
לגולומב‪"
:‬השעורים‬
‫והחיטים
טובים
מאוד"‪
.‬הכוונה
הייתה
להודיע
לו
בפשטות‬
‫שהסחורה
טובה
והיא
חדשה
ישר
מבית
החרושת"‪
.‬לי‬
‫לא
היה
כסף
ולדאבוני
נתברר
לי
מאוחר
יותר
כי
להסתדרות‬
‫ולסוכנות
היהודית
לא
היה
כסף
וכך
החמצנו
את
ההזדמנות‬
‫לביצוע
הרכישה
החשובה
הזו‪.‬‬
‫הוזמנתי
לוועד
הפועל
של
ההסתדרות‪
.‬בחדרו
של
אליהו‬
‫גולומב‪
,‬ראיתי
קבוצה
נכבדה
של
אנשים
ידועים
ביישוב‪.‬‬
‫אליהו
גולומב
עצמו‪
,‬ישראל
גלילי‪
,‬יהודה
ארזי‪
,‬אברהם‬
‫עבאס
שהיה
חבר
הוועד
הפועל
והוא
זה
שלמעשה
המליץ‬
‫עלי
לפעילות
זו
וציין
בפני
בכירי
"ההגנה"
כי
אני
אחד
מן‬
‫המייסדים
הראשונים
של
"החלוץ"
הסורי
וביצעתי
את‬
‫המשימה
לבדיקת
הנשק
בביירות‪
.‬היו
שם
עוד
כמה‬
‫אנשים
שלא
הכרתי‪
.‬שאל
אותי
גולומב‪"
:‬מה
תעשה
אם‬
‫תיתפס
שם?
אמרתי‪"
:‬בסך
הכל
עם
רימון
אחד
נחסל
את‬
‫עצמנו
ונמית
יחד
איתנו
הרבה
מהאויב"‪
.‬הוא
צחק
אך‬
‫החליט
כי
אני
אשתתף
בקורס
המיוחד
לאנשי
המודיעין‬
‫והחבלה
שאמור
היה
להתקיים
ביערות
הכרמל‪
,‬לא
רחוק‬
‫משכונת
"אחוזה"‪
.‬נתבקשתי
גם
להמליץ
על
אנשים
נוספים‬
‫לקורס
המיועד‪
.‬המלצתי
על
מספר
חברים
אשר
בזמנו‬
‫יסדנו
איתם
את
"החלוץ"
בדמשק‪
.‬מאוחר
יותר
התברר‬
‫לי
כי
אלה
גויסו
זה
מכבר
לשורות
ה"הגנה"
ע"י
ישראל‬
‫גלילי‪
.‬ביקשתי
דחייה
קצרה
כי
במועד
זה
נולד
בני
שלמה‬
‫והייתי מחוייב להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬
‫היינו
בקורס
כעשרה
איש‪
.‬רובנו
היו
דמשקאים‪
.‬אני‪
,‬יצחק‬
‫יופה‪
,‬שלמה
סאלח‪
,‬שלם
מוואס
ויוסף
קוסטיקה‪
.‬לכולנו‬
‫היו
דרכונים
סוריים‪
.‬לא
היו
חלאבים‪
,‬כמה
תימנים
הצטרפו‬
‫לקורס
כעבור
זמן
מה‪
.‬היה
גם
קצין
אנגלי
אחד
שהיה‬
‫קבוצת
המסתערבים
הראשונה
שנשלחה
לדמשק
בשנת
‪
1940‬בימי
שלטון
וישי‪
.‬עומדים
מימין
לשמאל‪
:‬שלמה
צאלח‪
,‬יוסף‬
‫קוסטיקה‪
,‬שלם
)כאמל(
מואס‪
.‬יושבים‪
:‬יצחק
)קואייס(
יופה
וז'ק
סעד‪.‬‬
‫∞≤‬
‫המפקד
או
משהו
כזה‪
.‬במהלך
הקורס
קיבלתי
חמש‬
‫לירות
עבור
המשפחה‪
.‬למען
האמת
אשתי
קיבלה
את‬
‫הכסף‪
.‬בתקופה
זו
היא
הייתה
בהריון
עם
הילד
השלישי‪.‬‬
‫התקווה וביום שלמחרת הייתי לוקח אותם למשרדי‬
‫הסוכנות
כדי
שיקבלו
שם
עזרה
מסוימת
או
הפנייה
לאחד‬
‫ממוסדות
"עליית
הנוער"‪.‬‬
‫לימדו
אותנו
איך
צריך
להחזיק
אקדח
ואיך
לירות
ולקלוע‬
‫למטרה‪
,‬למדנו
לזרוק
רימונים‪
.‬אז
לא
היו
לנו
רימונים
עם‬
‫נצרה
אלא
כאלה
שצריך
היה
לשפשף
אותם
לפני
הזריקה‪.‬‬
‫הייתי
בחור
אמיץ‪
.‬אני
זוכר
שהיפחדתי
את
כולם
באימון‬
‫של
זריקת
הרימונים‪
.‬אחרי
השפשוף
המתנתי
כמה
שניות‬
‫וכולם
שם
נבהלו
כהוגן‪
.‬הייתי
די
מוצלח
בעניינים
האלה‪.‬‬
‫אני
זוכר
שבתקופת
"מהומות
הדמים"
בין
השנים
‪1938‬‬
‫
‪
1936‬ובתקופת
מלחמת
השחרור
כשהערבים
התקיפו‬‫את
היהודים‪
,‬היו
רבים
מיהודי
סוריה
שסבלו
יותר
מהאחרים‬
‫מפני
שרובם
היו
עניים
והתגוררו
בשכירות
בבתי
ערבים‬
‫ביפו
ובחלק
שבין
יפו
לתל‪-‬אביב‪
.‬הם
נקראו
אז
"פליטי‬
‫המאורעות"
והיה
צריך
לשכן
אותם
בבתי
הכנסת
ובכל‬
‫מיני
מקומות‪
.‬עזרתי
לשכן
כמה
פליטים
בכפר
הערבי‬
‫ג'מוסין
)גבעת
עמל
מאוחר
יותר(
שתושביו
ברחו
ממנו‪.‬‬
‫מאחורי
שיכון
"בבלי"
של
היום‪
.‬אני
זוכר
במיוחד
את‬
‫משפחת
היב
כהן
שנכנסה
לאחד
הבתים
הנטושים
והיום‪,‬‬
‫אחרי
יותר
מחמישים
שנה‪
,‬הממונה
על
נכסי
הנפקדים‬
‫רוצה
שהם
יצאו
משם
בטענה
כי
הם
כאילו
פלשו
לשם‪.‬‬
‫אני
יודע
שהם
קיבלו
בזמנו
הוראה
מהוועדה
לעדות
המזרח‬
‫שהייתה
בוועד
הפועל
של
ההתסדרות
והיו
חברים
בה‬
‫כמה
אנשים
מפורסמים
כמו
השר
לשעבר
ישראל
ישעיהו‬
‫ואחד
ניצני
וגם
אברהם
עבאס
שהיו
מכוונים
את
האנשים‬
‫והיו
אומרים
"אתה
תשב
פה
ואתה
תשב
שם‪
.‬ירחם
השם‪,‬‬
‫עד' שתמצא לך מקום אחר" ‪
-‬ככה זה היה אז‪.‬‬
‫עוד
במהלך
הקורס‪
,‬שהתקיים
בשנת
‪
,1939
-‬קיבלתי‬
‫פקודה
לצאת
מיד
לדמשק
ולהכין
את
הקרקע
לשאר‬
‫האנשים‪
.‬עוד
פעם
הייתי
חלוץ
אבל
בכיוון
ההפוך‪
.‬למרות‬
‫שחייתי
כבר
כמה
שנים
בארץ
טרם
קיבלתי
תעודת
אזרח‬
‫ארץ‪-‬ישראלי ועדיין היה ברשותי דרכון סורי‪.‬‬
‫)המשך
פרק
זה
בגליון
הבא(‪.‬‬
‫‬
‫‪È·†ÌÈÏÂÚ‰†ÔÚÓφ˙ÂÏÈÚÙ†˙·„˙‰‬‬
‫‪·È·‡≠Ï˙·†„ÚÒ†ÍÂÈÁ†‰¯ÊÚ†≠†‰„Ú‰‬‬
‫כיפתחתפתחאתידךלווהעבטתעביטנודימחסרו‬
‫אשריחסרלו)דבריםט"ו‪,‬ז'(‬
‫העולים מדמשק שהגיעו ארצה השתייכו לשכבה‬
‫סוציו‪-‬אקונומית
נמוכה‪
.‬רבים
מהעולים
היו
מעוטי
השכלה‪,‬‬
‫חסרי
מיומנות
מקצועית
אך
עם
מוטיבציה
גבוהה
לבסס‬
‫את
חייהם
ואת
משפחותיהם
בארץ‪
.‬חבלי
ההסתגלות
היו‬
‫קשים
מנשוא
ונדרש
היה
להגיש
להם
סיוע
ניכר
כדי‬
‫להביאם למצב שיוכלו לעמוד בכוחות עצמם בנטל‬
‫הכלכלי
לפרנס
את
משפחתם
בכבוד‪.‬‬
‫באמצע שנות הארבעים‪
,‬כשהתחילה עליית הנוער‬
‫הדמשקאי
וחלק
מהם
הגיע
גם
לתל‪-‬אביב‪
,‬הייתי
מיוזמתי‬
‫עוזר
להם
להתקבל
למוסדות
של
"עליית
הנוער"‪
.‬היו‬
‫פונים
אלי
רק
דמשקאים‪"...‬‬
‫אני
רוצה
לציין
כמה
‪
-‬מאנשינו
הדמשקאים
‪
-‬שהלכו‬
‫לקיבוצים
ופעלו
רבות
למען
העולים‪
.‬כמו
מנחם
לוזיה‬
‫מאפיקים‪
,‬אליהו
כהן
וחברים
נוספים
מחולתא‪
,‬גמליאל‬
‫בעבור
מאשדות‪-‬יעקב
איחוד‪
.‬לעיתים
הייתה
מגיעה‬
‫קבוצת
נערים
שהסוכנות‪
,‬מפאת
השעה
המאוחרת‪
,‬לא‬
‫הייתה
יכולה
לטפל
בהם‪
.‬היינו
בדרך
כלל
מלינים
אותם‬
‫אצלי
או
בביתו
של
ציון
אלפייה
שהתגורר
מול
שכונת‬
‫המסתערב
אבו
איברהים
)הלוא
הוא
ז'ק
סעד(
בלבוש
הולם‬
‫את
התפקיד
‪
-‬דמשק
‪.1940‬‬
‫‪˜˘Ó„†ÈÏÂÚφ˙È˯ن‰„·چ˙Î˘Ï†È˙Èȉ‬‬
‫‬
‫"בכל
התקופה
בה
עשיתי
לביתי‪
,‬לא
חדלתי
מלפעול‬
‫למען
בני
עדתי
הדמשקאים‪
.‬אני
דמשקאי
ואני
רוצה‬
‫שהיהודי
שבא
מדמשק
חסר
כל‪
,‬יקבל
עזרה‪
.‬השמועה‬
‫על
עזרתי
לעולים
עברה
מפה
לאוזן
והעולים
עצמם
היו‬
‫כבר
מוצאים
את
הדרך
אלי‪
.‬היינו
כמה
דמשקאים
שפעלנו‬
‫יחד
למען
העולים
אצל
המוסדות
השונים
ובמיוחד
במשרדי‬
‫הסוכנות היהודית ובוועד הפועל של ההסתדרות"‪.‬‬
‫עובדאדמתוישבעלחם)משליי"ב‪,‬י"א‪,‬משליכ"ח‪,‬י"ט(‬
‫עולי
דמשק
הגיעו
ארצה
בתקופה‪
,‬שהמצב
הכלכלי
היה‬
‫קשה
וחוסר
עבודה
אפיין
את
המשק‪
.‬יעקב
סעד
הגיע
כפועל‬
‫ניקיון
לעבודה
ב"חמת"‪
,‬מפעל
לייצור
ברזים
ולאחר
שנים‬
‫של
עבודה
מסורה
הגיע
למעמד
של
מנהל
מחלקה
ומאוחר‬
‫יותר
ריכז
וטיפל
בכל
הבעיות
הטכניות
של
מוצרי
החברה‪.‬‬
‫"בתקופת
עבודתי
ב"חמת"
הגעתי
למעמד
כזה
שיכולתי‬
‫לנצלו
למען
העולים
הדמשקאים
שהגיעו
ארצה
טיפין‬
‫טיפין‪
.‬הגעתי
עם
ההנהלה
להסכם
שכל
אדם
שיגיע
אליהם‬
‫בשמי
יתקבל
לעבודה‪".‬‬
‫באחד
הימים
בהיותי
בחדר
האוכל
הגיע
אלי
בחור
ממשפחת‬
‫קצין
וסיפר
לי
שהוא
הגיע
למחלקת
כח‪-‬אדם
ב"חמת"‬
‫‪≤±‬‬
‫ואמר
שנשלח
ע"י
יעקב
סעד
מיד
קיבלו
אותו
לעבודה‪.‬‬
‫מיד
הבהרתי
לו
נקודה
חשובה‪"
:‬דע
לך
דבר
אחד‪
,‬אתה‬
‫באת
בשמי
להיות
פה‪
.‬אם
תהיה
טוב
‪
-‬תתקדם
מאוד‬
‫בעבודה‪
.‬אם
לא
תהיה
טוב
‪
-‬יעיפו
אותך
אפילו
שתגיד‬
‫לא
רק
"סעד"
אלא
עשרים
פעם
"סעד"‪.‬‬
‫בתקופה
שפיטרו
פועלים
ב"חמת"
הבאתי
דמשקאי‬
‫שהיה
בעל
משפחה
גדולה
והיה
מוכר
זיתים
בשוק‪
.‬לא‬
‫הייתה
לו
יותר
פרנסה‪
.‬הזמנתי
אותו
ל"חמת"‪
.‬נכנסתי‬
‫איתו
למשרד
ואמרתי
שהוא
דמשקאי‪
.‬אמרו
לי‪
,‬מר
סעד‪,‬‬
‫אנחנו
מפטרים
עכשיו
ואתה
רוצה
שנקבל
אחד
חדש?‬
‫אמרתי
להם‪"
:‬אני
לא
יודע
איך‪
,‬אבל
צריך
למצוא
עבודה‬
‫פה"‪
.‬מצאו
לו
עבודה
ובסופו
של
דבר
הכל
הסתדר‪.‬‬
‫‬
‫‪˙‚ÏÓ‰†ÏÚÙÓ†˙ÏÈÁ˙††≠†ÍÂÈÁ‬‬
‫ולימדתםאתםאתבניכם)דבריםי"א‪,‬י"ט(‬
‫התפישה
של
יעקב
סעד
על
חשיבות
החינוך
לבניהם
של‬
‫יוצאי דמשק היא מפליאה‪
,‬לאור העובדה שהחינוך‬
‫הפורמאלי
שלו
עצמו
היה
בן
שלוש
שנים
בלבד‪
.‬השכל‬
‫הישר שהנחה אותו בכיוון זה גרם לכך שמאמצים‬
‫ומשאבים
רבים
הופנו
למען
העמקת
החינוך
בקרב
בני‬
‫יוצאי דמשק‪
.‬התוצאה ראויה להערצה‪
,‬במיוחד‬
‫כשמסתכלים
על
הישגיהם
של
רבים
מבני
הקהילה‬
‫ברבדי
החברה
בארץ‪.‬‬
‫בהיותנו
ב"חלוץ""‪
,‬בדמשק‪
,‬התחלנו
בשעורי
ערב
לעברית‬
‫כי
היו
נערים
שלא
ביקרו
בבית
ספר
מחוסר
אמצעים‬
‫של
ההורים‪
.‬בארץ‪
,‬באופן
דומה‪
,‬היה
צורך
לדאוג
לחינוכם‬
‫של
ילדים
ממשפחות
מעוטות
אמצעים‪
.‬בהתחלה
באה‬
‫אישה אחת וביקשה עזרה לילדים שלה‪
.‬היא טענה‬
‫שהילדים
שלה
עלולים
לעזוב
את
לימודיהם‪
.‬ביום
אחר‬
‫הלכתי
לשוק
ומכרה
אמרה
לי‪"
:‬דחילק‪
,‬הבת
שלי
רוצה‬
‫ללמוד
ואין
לי
כסף
לתת
לה‪
.‬אמרתי
לה‪"
:‬תשלחי
אותה‬
‫שתלמד‪
.‬אלהים
גדול‪
.‬יהיה
כסף‪
.‬אפילו
אם
את
צריכה‬
‫להיכנס
לבוץ‪
,‬העיקר
שהבת
שלך
תלמד"‪
.‬הגיעו
אלי‬
‫בקשות
מהורים
רבים‪
.‬אז
לא
נתנו
עזרה
ללימודים
אלא‬
‫רק
לעניים
ולמסכנים
כ"מתן
בסתר"‪
.‬ראינו
שילדים‬
‫רבים
מבני
העדה
מבקשים
להמשיך
בלימודיהם‪
,‬אבל‬
‫לא
הייתה
להוריהם
יכולת
כספית‪
.‬החלטתי
שנחלק‬
‫מלגות‪
.‬הקמנו
קרן‪
,‬כל
אחד
מאיתנו
תרם
כפי
יכולתו‪.‬‬
‫אני
תרמתי
משכורת
של
חודש‪
.‬כך
הצטבר
לנו
סכום‪.‬‬
‫הסתבר
לנו
שהקרן
קטנה
מדי
על
כן
התחלנו
לפעול‬
‫לאיתור
תורמים‪
.‬ערכנו
נשפי
חנוכה‪"
-
,‬חאפלות"
‪-‬‬
‫לדמשקאים‪
.‬הנשים
שלנו
היו
אופות
עוגות
וממתקים‪,‬‬
‫מכינות
מאכלים
שונים
כמו
סמבוסק‪
,‬קובה‪
,‬בורקס‪,‬‬
‫ביצים
קשות‪
,‬שכרנו
אמנים‪
,‬הדפסנו
כרטיסי
הגרלה‪,‬‬
‫"מכרנו"
הדלקת
נרות
של
חנוכה
ובסופו
של
דבר
יצאנו‬
‫ברווח
נאה
שחולק
כמלגות
לתלמידים‪.‬‬
‫אני
זוכר
ששכרנו
את
"גן
הוואי"
היה
גן
אירועים
מעבר‬
‫לירקון‪
.‬עשינו
זאת
מספר
פעמים‪
.‬שילמנו
לבעל
המקום‬
‫≤≤‬
‫
עשינו
הכל
לבד
‪
-‬מכרנו
כרטיסים
לאנשים‪
,‬יצרנו
קשר‬‫עם
אמנים
ידועים‪
,‬למשל‪
,‬הזמר
אריס
סאן
הופיע
אצלנו‬
‫בהתנדבות‪
.‬שכרנו
את
דודו
טופז
ואחרים‪
.‬הכנו
כיבוד‬
‫לאורחים
וכל
מי
שרצה
לאכול
מהמטעמים
שהנשים‬
‫הכינו
בבית‪
.‬החברים
היו
מושיבים
את
האנשים
‪
,‬מגישים‪,‬‬
‫ומטפלים
בכל‪
.‬לאט
לאט
גדלה
הקרן‪.‬‬
‫אברהם
עבאס‪
,‬היה
אחד
מחברינו
הטובים
עוד
מתקופת‬
‫"החלוץ"
בסוריה‪
,‬היה
בשבילנו
סמל
של
אדם
מיוחד‬
‫שמקורו
מ"חארת
אל‪-‬יאהוד"
שבדמשק
ונבחר
לכנסת‪.‬‬
‫בשנות
החמישים‪
,‬כשנה
לאחר
פטירתו
ישבנו
כמה
חברים‬
‫
ציון
אלפיה‪
,‬שהיה
המוכתר
של
שכונת
התקווה‪
,‬אני‪,‬‬‫יוסף
קוסטיקה‪
,‬שלם
מואס‪
,‬אברהם
פתיחה
וגם
מצליח‬
‫שטח
‪
-‬החלטנו
להקים
קרן
לבנית
בית
תרבות
על
שמו‪.‬‬
‫אחד
מחברינו
נתן
לנו
תרומה
כספית
גדולה
מאוד‪
.‬הוא‬
‫חשב
שנבנה
בכסף
הזה
בנין
ע"ש
אברהם
עבאס‪
.‬בתחילה‬
‫לא
חשבנו
על
סיוע
כספי
לבני
העדה‪
,‬לבסוף
החלטנו‬
‫להרפות
מרעיון
בנית
בית
תרבות
ולהעניק
מלגות
לימודים‪.‬‬
‫זה היה דחוף יותר‪"
-
.‬אנחנו רוצים שהילדים שלנו‬
‫יתקדמו‪
...‬שילמדו
ולא
יהיו
רק
פועלים
שחורים‪
...‬לכן
זה‬
‫
דחוף
יותר
מאשר
הקמת
בית
התרבות"‪
...‬הקרן
צמחה‬
‫במסגרת
"אגודת
בית
תרבות
ע"ש
ח"כ
אברהם
עבאס‬
‫ז"ל"
ושימשה
אח"כ
לחלוקת
מלגות
לתלמידים
וסטודנטים‪.‬‬
‫המשכנו
בפעילות
שלנו
לאיסוף
תרומות
והגענו
גם
ליהודי‬
‫ארגנטינה
ולמקומות
נוספים‪
.‬בכספים
שצברנו
יכולנו‪,‬‬
‫במשך כ‪
-‬ארבעים שנה‪
,‬לעזור לתלמידים בתיכון‬
‫ולסטודנטים
שהתקשו
במימון
שכר
הלימוד
או
ברכישת‬
‫ציוד
או
בכלכלה
ובדברים
כאלה‪.‬‬
‫לחינוך
אז
היה
ערך
חשוב
ביישוב‪
.‬לא
הייתה
אז
בושה‬
‫להיות
עני‪
.‬הבושה
הייתה
בבורות‪
.‬הפשטות
הייתה
אז‬
‫נחלת
הכלל‪
.‬לא
הייתה
"בעיה"
לילדינו
ללכת
אל
בית‪-‬הספר‬
‫כשהם
לבושים
במכנסיים
מטולאים‪
,‬הבגד
עצמו‪
,‬כולל‬
‫הטלאים‪
,‬היו
נקיים
ללא
רבב‪.‬‬
‫ידעתי
על
הקושי
הזה
של
מימון
הלימודים
באופן
אישי‪.‬‬
‫לי
היו
שישה
ילדים
וכולם
הלכו
ללמוד‪
.‬מזלי
הוא
שכל‬
‫ילדי
היו
תלמידים
טובים‪
.‬כשאני
חושב
על
כך
נראה
לי‬
‫כי
אני
ורעייתי
עדה
השלמנו
את
השכלתנו
שלנו
באמצעות‬
‫הקפדה
על
חינוכם
והשכלתם
של
הילדים‪
.‬יחד
איתם‬
‫שיננו
את
"שירת
הים"‪
,‬את
"שירת
דבורה"
ואת
"קינת‬
‫דוד"‪
.‬יחד
איתם
למדנו
לדעת
את
הארץ‪
,‬חשבון
‪
-‬לוח‬
‫הכפל
ושברים‪.‬‬
‫הקפדנו
להגיע
לכל
אסיפות
ההורים
אפילו
אם
היה
זה‬
‫לאחר
יום
עבודה
מפרך‪
.‬האמת
היא
שהיינו
חוזרים
שבעי‬
‫רצון
מדיווחי
המורים
אך
הסתרנו
חיוכנו
שבזוית
הפה‬
‫שמא
יחושו
הילדים
שמלאה
סאת
השכלתם
וזהו‪
,‬הכל‬
‫בסדר
ואין
צורך
להתאמץ
יותר‪
.‬היינו
מוכיחים
אותם‬
‫קלות
אודות
איחור
פה
ושם‪
,‬על
הערה
שנרשמה
לנו‬
‫בעניין כתב "לא‪-‬יפה" או מחברת לא נקייה וכד'‪.‬‬
‫אישיםודמויותשאורחחייהםופועלם–הםחלקממורשתנו‬
‫‪Ï¢ˆÊ†‰„†ÛÒÂȆÌÎÁ‬‬
‫˙¯‪±∏∏π†≠†±π∑¥†„¢Ï˘˙†≠†Ë¢Ó‬‬
‫‡·‪‰ÙÈÁ·†ÔÂ·Ï‰Â†‰È¯Â҆Ȅ‰Ȇ˙Ïȉ˜†·¯Â†˜˘Ó„†„¢‬‬
‫‡‪˙ÈÓÓÚ‰†˙Â˘¯„‰†ÔÓÂ‬‬
‫הרבחכםיוסףיהודהדנהזצ"ל‪,‬היהרבבדמשקואבביתהדיןהגדול‪.‬דמותרבניתססגוניתומנהיג‬
‫בעלשעורקומה‪,‬דרשןמהולל‪,‬מטיףופוסק‪,‬מורהומחנךאישמעשומלאכהואישרוח‪,‬ובעל‬
‫קשרים‪-‬מקובלבפניהשלטונותהסוריים‪.‬‬
‫הכותב‪
:‬פרופ'
יוסף
דנה‪
,‬נכד
הרב‬
‫"חכם
דנה"
)כך
קראו
לו
בדמשק(
התפרסם
באופן
מיוחד‬
‫בשלושה
תחומין‪
:‬בדרשנות
עממית
שמשכה
אליו
אנשים‬
‫ונשים‪
,‬בהקפדה
על
אכיפת
פסקי
דין
של
בי"ד
צדק‬
‫שבראשו
הוא
עמד‪
,‬ובשתדלנות
אצל
מנהיגים
ערבים‬
‫למען
בני
קהילתו‪.‬‬
‫נולד
בשנת
תרמ"ט
‪
1890
-‬בדמשק‪
,‬חוטר
למשפחה‬
‫ספרדית
של
תלמידי
חכמים
שגזעה
בספרד
ונופה
נוטה‬
‫לאמסטרדם
שבהולנד
‪
-‬לשם
הגיעו
חלק
מגולי
ספרד‬
‫בשנת ‪
,1542‬לדמשק שבסוריה‪
,‬לביירות בלבנון‬
‫ולאלכסנדריה
במצרים‪.‬‬
‫הרב
נימנה
על
דמויות
המופת
של
העולם
הרבני‪
.‬הוא
הדריך‬
‫את
בני
קהילתו
בתורה
ובדרך
ארץ‪
,‬שימש
כמנהיג
רוחני‪,‬‬
‫כרב
וכפוסק
והשתתף
עימם
בצערם
ובשימחתם‪
,‬באבלם‬
‫ובחגם‪
.‬ידע
בתבונתו
העמוקה
להזדהות
עם
קהל
מאזיניו‪.‬‬
‫עוד
בהיותו
צעיר
הפך
להיות
הדרשן
של
הקהילה‪
.‬ובכל‬
‫שבת
אחרי
הצהרים
באו
לשמוע
אותו‪
.‬בבית
הכנסת
"אל‬
‫אחד
מאבות
המשפחה
היה
ר'
חיים
אבן
דנה
די
בריטון‬
‫ששימש
כרב
כמ"צ
דק"ק
ספרדים
באמסטרדם
לפני‬
‫כשלוש
מאות
שנה‪.‬‬
‫חייו
ופועלו
של
הרב
חכם
יוסף
יהודה
דנה
הם
חלק
חשוב‬
‫במורשת יהדות דמשק ‪"
-‬שאם" ובישראל "כאן"‪.‬‬
‫הרב
חכם
יוסף
דנה
שימש
מוסד
שלם
בפני
עצמו‪
.‬הוא‬
‫היה
בין
האחרונים
בשלשלת
רבני
קהילת
דמשק‪
,‬שעליה‬
‫נמנו
רבנים
מפורסמים‪
:‬הרב
מוהרח"ו
הוא
ר'
חיים
ויטל‪,‬‬
‫תלמידו
של
האר"י‪
,‬הרב
ישראל
נג'ארה‪
,‬הרב
שמואל‬
‫אלבז
)הוא
המכונה
אבוחצירה(‪
,‬הרב
שלמה
סוכרי‪
,‬הרב‬
‫אלפנדרי‪
,‬הרב
אלשיך‪
,‬הרב
ענתבי‪
,‬הרב
נתנאל
חבובא‬
‫ועוד
רבנים
מפורסמים
אחרים‪.‬‬
‫אחד
הבולטים
ביניהם
היה
ר'
יצחק
ב"ר
משה
אבולעאפיה‬
‫בעל
"פני
יצחק"‪
.‬מידי
הרב
אבולעאפיה
זכה
לקבל
את‬
‫הסמיכה
לרבנות‪
.‬ובמשך
ארבעים
שנה
הרביץ
ברבים‬
‫תורה‪
.‬ושימש
כאב
בית
דין‪
,‬לאחר
מכן
עם
עלותו
ארצה‬
‫ב‪
1946
-‬שימש
כרבם
של
יוצאי
סוריה
והלבנון
בחיפה‪.‬‬
‫≥≤‬
‫פרנג'"‪
.‬בעת
"המשמרה"
היה
מתיישב
במקומו
בכותל‬
‫המזרח ונושא את דרשתו שכללה פרשנות והלכה‪,‬‬
‫מתובלים
בפרפראות
ובסיפורי
האבות
וחכמי
האומה‪.‬‬
‫הוא
שזר
בדבריו
סיפורים
מושכים
ומרתקים
הנסמכים‬
‫על
מקורות
היהדות‪
,‬ובשל
העניין
הרב
שהיה
בהם
היו‬
‫צובאים
רבים
על
בית
הכנסת
ל"משמרה"‪
,‬ובמיוחד
נשות‬
‫הקהילה
שקבעו
שעת
מיפגש
בבית
הכנסת
כדי
לשמוע‬
‫את
חכם
דנה‪.‬‬
‫עם
מעברו
לעיר
חיפה
המשיך
במנהג
זה‪
.‬אצל
רבים‬
‫בציבור
יהודי
דמשק
ואחרים
אצור
בזיכרון
מה
שקלטו‬
‫ב"משמרה"
שבכל
שבת
ושבת‪
.‬שחקני
כדורגל
רבים‬
‫בחיפה
נהגו
לבוא
לבית
הכנסת
לשמוע
את
ה"משמרה"‬
‫ולהתחזק
מדברי
הרב
לפני
מישחק
הליגה‪
,‬בבחינת
"לא‬
‫מזיק"
והיו
שותים
בצמא
את
דבריו
יחד
עם
כל
הנוכחים‪.‬‬
‫‪≤¥‬‬
‫הדרשה
אצלו
היתה
משהו
חי
ומושך‪
.‬אני
זוכר
כיצד‬
‫התלוויתי
אליו
לתפילת
שחרית
"וותיקין"
ולאורך
הדרך‬
‫קרא
בינו
לבינו
את
תפילת
חנה‪
,‬כשהוא
מעלה
או
מוריד‬
‫את
קולו
רגע
בתור
מספר
ורגע
כמחקה
את
חנה‪
,‬שואל‪,‬‬
‫עונה‪
,‬משיב‪.‬‬
‫הוא
תפס
את
תפקיד
הרב
במשמעותו
הדתית
והחברתית‬
‫הרחבה‪
.‬הוא
היה
חלק
אינטגרלי
מהקהילה
ואין
פלא‬
‫בכך‪
:‬הוא
ליווה
את
בני
הקהילה
‪
-‬הלכה
למעשה
‪-‬‬
‫מהברית‪
,‬דרך
"לבישת"
התפילין
ועד
הנישואין‪
.‬הוא
זכה‬
‫לעתים להשיא גם בני דור שני של אותה משפחה‪.‬‬
‫נוסף
על
בקיאותו
בהלכה
הוא
היה
גם
מקובל
נסתר‪,‬‬
‫ורבים
פנו
אליו
בעת
מצוקה
נפשית‪.‬‬
‫בצרופי
אותיות
ושמות
קודש
היה
כותב
קמיע
מתאים‪,‬‬
‫שגרם
לרוגע
נפשי
אצל
המבקש
אותו‪
.‬הרב
עסק
גם‬
‫בגימטריות
בעזרתם
הציג
פירושים
מענינים
לפסוקי‬
‫התורה‪
,‬שהבקיאים
בחכמת
הנסתר
היו
מתענגים
עליהם‪.‬‬
‫סמוך
להקמת
המדינה
עלה
ארצה
ובחר
בחיפה
להתישבות‬
‫קבע‪
,‬שם
היתה
כבר
קהילה
והיא
העמידה
אותו
בראשה‪.‬‬
‫כאן פנו אליו בשאלות הלכתיות מכל חלקי הארץ‪.‬‬
‫במשך
כל
ימי
חייו
עסק
הרב
במלאכה
בצד
עבודתו‬
‫ועיסוקיו
הרבניים
ודחה
הצעות
לשמש
ברבנות
בלבד‪
.‬על‬
‫אף
ידיעותיו
התורניות
המופלגות
והמקיפות
ועמדתו
הנישאה‬
‫בקרב בני עדתו הוא עמד על דעתו שלא להתפרנס‬
‫מהרבנות‪
,‬ומאוד
נזהר
שלא
לעשותה
"קרדום
לחפור
בה"‪.‬‬
‫הוא
נהג
כך
על
אף
היותו
רב
יהודי
סוריה
והלבנון
בחיפה‪.‬‬
‫לא
היה
מיפגש
בינו
לבין
אנשים
אחרים‪
,‬שנהרו
אליו‪
,‬שלא‬
‫העמיד
בו
את
דברי
התורה
במרכז‪
.‬תמיד
ניסה
להדליק‬
‫את הניצוץ שהאמין שנמצא בלב כל יהודי‪.‬‬
‫הרב
הינו
אחת
הדמויות
המופלאות
האחרונות
בשרשרת‬
‫מפוארת
של
רבני
דמשק‪
.‬ספרו
"זה
כתב
יד"י"‪
,‬שמחבר‬
‫כתבה
זו
‪
-‬נכדו
פרופ'
יוסף
דנה
‪
-‬הכינו
לדפוס‪,‬‬
‫משקף
מעט
מאישיותו
הקורנת
והשופעת‬
‫שהתבטאה
בדרשות
הקבועות‪
,‬בכל
יום‬
‫שבת ב"משמרה"‪
.‬הן כללו שיחות‬
‫בפרשת
השבוע‪
,‬אגדות
חז"ל
והלכות‪,‬‬
‫בדרשות
לנפטרים
ולהבדיל
בשמחות‬
‫השונות‪.‬‬
‫כל
זאת
נוסף
לשעורים
שונים
אחרים‬
‫ולדרשות
מיוחדות
בשבת
שובה‪
,‬בשבת‬
‫הגדול
ובהזדמנויות
אחרות‪
.‬הוא
הצטיין
בדרשותיו‬
‫העממיות
שהיה
בהן
למשוך
את
לב
שומעיו‪
.‬הוא
ידע‬
‫לסגל את דרשותיו לקהל מאזיניו ולכבוש את ליבם‪.‬‬
‫קצרה
היריעה
לספר
את
המיגוון
הרחב
של
פעילותו‪.‬‬
‫אגדות
רבות
נפוצו
על
הרב
עוד
בחייו
ובמיוחד
על
כוחו‬
‫וסגולותיו
המיוחדות‪.‬‬
‫אחת
מהן
מספרת
כי
בעיירה
זחלה
שבלבנון
לעג
‪
-‬איש‬
‫לא
יהודי‪
,‬בעל
מפעל
יי"ש
‪
-‬לו
ולתפילותיו
בעת
התפילה‪.‬‬
‫הרב
לא
הגיב
בזמן
התפילה‪
,‬אך
אחריה
השיב
לו
בדברים‬
‫בוטים‪
.‬האיש
כעס
על
הרב
וכיוון
אליו
את
רובהו‪
,‬אלא‬
‫שהרובה
לא
ירה‪
.‬הרב
פנה
לדרכו‪
,‬ועדים
מספרים
שעוד‬
‫באותו
לילה
עלה
המפעל
באש‪.‬‬
‫במהלך
הכנת
הספר
נתגלה
לי
דבר
קיומו
של
ראיון
אישי‬
‫מוקלט
נדיר‪
,‬שנעשה
עם
הרב
לפני
עשרות
שנים
על
ידי‬
‫פרופ'
אמנון
שילוח
וד"ר
נסים
לאטי‪
,‬מיודעינו
ובני
קהילתנו‪.‬‬
‫כותב שורות אלה ימצא את הדרך לתמלל‪
,‬לתרגם‬
‫ולהוציא
לאור
חומר
יקר
ערך
‪
-‬זה‪
-
,‬הנמצא
בקלטת‬
‫זאת
והכולל
פרטים
חשובים
על
ההווי‪
,‬האגדות‪
,‬המשפחות‬
‫וחיי
החברה‪
,‬הדת
והקהילה
שלנו
הדמשקאים‪
,‬וזאת
עם‬
‫פרופ'
שילוח
בכבודו
ובעצמו‪.‬‬
‫את
דרשותיו
כתב
הרב
בכתב
יד
זעיר
ובסגנון
"חצי‬
‫קולמוס"
)נצ‪-‬אלם(
רהוט
שרק
מיטיבי
קריאה
היו
מסוגלים‬
‫לפענחו‪)
.‬ראה
עמוד
‪(24‬‬
‫חכם
דנה
היה
פעיל
מאוד
למען
בני
העדה
בדמשק
ולא‬
‫חשש
לבוא
בדרישות
כלפי
השלטונות
להגנה
על
האינטרסים‬
‫שלהם‪
.‬אביא
כאן
חוויה
שהונצחה
לשמחתנו
על
ידי
פרופ'‬
‫שילוח
שהקליט
אותה
בעצמו
וחילץ
ממנו
שעתיים
מרתקות‬
‫של
הקלטה
שהוא
שימר
והנציח‪
.‬הקלטת‪
,‬רובה
עברית‬
‫מתובלת
בערבית‪.‬‬
‫פרופ'
אמנון
שילוח
מבקש
מהרב
"סיפור
קטן
מהחיים"‬
‫מעבר
לאמירה
הכוללת
של
עזרה
לקהילה‪
:‬היו
לך
בוודאי‬
‫עימותים
עם
השלטונות?‬
‫הרב
שמע
וסיפר‪"
:‬קרה
פעם
אחת
מקרה
עם
הבוואלסה‬
‫)כוחות
המשטרה(‪
.‬היה
אחד
ששמו
אניס
אפנדי
להבד‪,‬‬
‫שוטר‪
.‬החנות
של
אבו
חמו
לחאם
היתה
נקודת‬
‫משטרה
לפני
שלקח
אותה
אמורה‪
.‬בנקודת‬
‫המשטרה
היו
‪
10
-
15‬שוטרים‪
,‬חיילים‬
‫וקצין
וסגן
קצין‪
.‬היו
גם
השוטרים
של‬
‫שכונת
אלח'ראב‪.‬‬
‫עם
התקרב
חג
שימחת
תורה
היו
מכינים‬
‫צעירי
הקהילה
את
עצמם
להצגה
הגדולה‬
‫של
ההקפות‪
.‬בין
השאר
היה
נוהג
שהם‬
‫היו
מתחפשים
בבגדי
ערבים‪
,‬נוטלים
חרבות‬
‫ומגינים
בידיהם
ומתאמנים
למופע
של
"מלחמת‬
‫חרבות"
פנים
אל
פנים‪
,‬מלחמה
שתרשים
את
הקהילה‬
‫שצבאו
משני
צידי
הדרך
ושתרשים
במיוחד
את
הבחורות‬
‫הרווקות
היפות‪"
.‬הקרב"
היה
מלווה
בשאגות
מלחמה‬
‫ובניתורים
אקרובטיים
זריזים
ובקפיצות
לקול
השתאות‬
‫הקהל‪
,‬וכל זאת‪
,‬בל נשכח‪
,‬לכבוד התורה‪.‬‬
‫באותה
שנה
החליטה
המשטרה
להשבית
את
השימחה‬
‫ונימנו וגמרו שלא לאפשר ליהודי דמשק לקיים את‬
‫השימחה
הצפוייה‪
.‬מצב
הרוח
של
בני
הקהילה
היה
בשפל‬
‫המדרגה
בשל
ביטול
האירוע‪.‬‬
‫עוד
לפני
שהתפללו
בבתי
הכנסת
כבר
שם
חכם
דנה
את‬
‫פעמיו
אל
שר
המשטרה
בכבודו
ובעצמו‪
,‬והיתה
לו
סיבה‬
‫טובה
לכך‪
.‬שר
המשטרה
היה
יוסף
אפנדי
סיופי‪
.‬הרב‬
‫הסכים
לדבר
אך
ורק
עם
השר‪
.‬כשנכנס
אליו
אמר
לו‬
‫חכם
דנה
ישירות‪"
:‬מנהגנו
כל
שנה
לעשות
שמחת
תורה‬
‫בחרבות
וברמחים‪
.‬יוצאים
הבחורים‪
,‬וגם
הערבים
רואים‪.‬‬
‫אין
בינינו
בוגדים‪
.‬לא
צפויה
סכנה‪
.‬אני
עצמי
אהיה
ערב‪,‬‬
‫ואם
חס
וחלילה
תהיה
סכנה‪
,‬אני
אהיה
ערב
לכך‪
.‬מה‬
‫כבודו
אומר?"‬
‫‪≤µ‬‬
‫מערת
אלישע
)מערת
אליהו
הנביא
בבית
הכנסת
בג'ובר
דמשק(הפמליה
הגיעה
לשכונת
היהודים
ועצרה
לפני
משטרת‬
‫לחכם
דנה
היו
מהלכים
אצל
שר
המשטרה‪
,‬שכן
השר‬
‫‪COURTESY‬האיזור‪
,‬ממשיך
הרב
בדבריו
כלפי
מפקד
משטרת
האיזור‪:‬‬
‫זכה
להיות
נימול
על
ידי
חכם
דנה
עצמו‪
,‬והיתה
לשר‬
‫‪BY ROBERT LYONS / WORLD MONUMENTS FUND‬‬
‫גאווה
מיוחדת
על
כך‪
,‬כמו
אצל
אנשים
רבים
שזכו
להיות הבאתי
פקודה
ממי
שגדול
ממך
בדרגה‪.‬‬
‫נימולים
על
ידו‪
.‬שר
המשטרה
רחש
כבוד
גדול
לרב‪
.‬הוא‬
‫פנה
אליו
במקום
ושאל
אותו‪"
:‬מי
מנע
אותך"?
ענה
הרב‪ :‬והוא
מסיים‪"
:‬באותה
שמחת
תורה
קיימנו
חמישה
ושלושים‬
‫תהלוכות‪
,‬בן
פורת
יוסף"‪.‬‬
‫"פלוני
אלמוני
ושוטרי
המקוף‪.‬‬
‫השר
ניגש
לטלפון
ופקד
לתוך
השפופרת
אל
תמנעו
את‬
‫היהודים‪
,‬כיוון
שנשתווינו
אני
והרב‪.‬‬
‫השמועה
התפשטה
והגיעה
חיש
מהר
לשכונה
היהודית‪.‬‬
‫ובאופן
ספונטני
התארגנה
קבוצה
ובראשם
יוסף
לוז
ויחזקאל‬
‫לאטי‪
,‬שבאה לקבל את פני הרב בשימחה ובשירה‬
‫אבו
אסלאן‪
,‬נחנה
ע'למאנכ‪,‬‬
‫אבו
אסלאן
)כינוי
חיבה
והערצה
של
הרב(‪
,‬אנחנו
נעריך‬
‫אבו
אסלאן‪
,‬נחנה
ח'רפאנכ‬
‫אבו
אסלאן‪
,‬אנחנו
כמו
כבשים
בין
ידיך‬
‫אבו
אסלאן‪
,‬יא
כרמאלק‬
‫אבו
אסלאן‪
,‬לך
יאה
כבוד
ויקר‬
‫אבו
אסלאן‪
,‬דבח
ח'רפאנכ‬
‫אבו
אסלאן
אתה
יכול
לשחוט
את
כבשיך
)אנחנו
כמו‬
‫כבשים
בין
ידיך(‬
‫אבו
אסלאן
יא
אפנדינה‬
‫אבו
אסלאן‪
,‬אתה
הנכבד
שלנו‬
‫אהבת
ארץ
ישראל
מביאה
אותו
לעלות
ארצה
בשנת‬
‫‪
1946‬ומאז
הוא
שכן
כבוד
בעיר
חיפה
בתוך
קהילה‬
‫גדולה ותוססת של יהודים שעלו מסוריה ומלבנון‪.‬‬
‫הוא
שירת
את
קהילתו
משך
דור
שלם‪
.‬לא
היתה
משפחה‬
‫דמשקאית
שלא
הכירה
אותו‪
.‬הוא
הוכר
גם
על
ידי
בני‬
‫קהילות אחרות‪
,‬שקיבלו עליהם את פסיקתו‪.‬‬
‫על
אף
מעמדו
הרם
בקרב
בני
עדתו
ברח
הרב
מפני‬
‫הכבוד‪
,‬הפרסום
והגאווה‪
.‬דאגתו
הראשונה
לבני
עדתו‬
‫
היתה
‪
-‬כיצד
לשרתם
ולקרבם
לתורה‪
.‬ענייניו
האישיים‬‫לא
העסיקוהו
כלל‪
.‬סירב
לקבל
על
עצמו
תפקיד
שהוצע‬
‫לו
על
ידי
"הרבנות
הראשית"‪
,‬והסתפק
בתפקיד
רב
יהודי‬
‫סוריה
והלבנון
בחיפה‪.‬‬
‫חכם
דנה
נפטר
ערב
ראש
חודש
אלול
תשנ"ח
)‪(1978‬‬
‫בחיפה
עם
הצגת
גליונות
הדפוס
של
ספרו‪
.‬יהי
רצון‬
‫שתהא
דרכו
נר
לרגלנו‪.‬‬
‫שיח
רבנים
בחיפה‬
‫משמאל
לימין‪
:‬הרב
חכם
יוסף
דנה‪
,‬הרב
יהושע
קניאל
)רבה
הראשי
של
חיפה(
ע"ה‪
.‬ויבל"א
הרב
רוזנטל‬
‫∂≤‬
ÆÆÆÆ˘†ÌȯÙÒÓ
‡Ò‡†Ì‰¯·‡†∫˙‡Ó
ȯ·Á†¯˙Ȇ̉ȯÁ‡Â†„Â·Î†Ï˘†‰ÂÂÁÓΆ¨ÂȯÁ‡
ƉˆÂ·˜‰
‡Ï†‰ÓÈÓÁ†˙„·ÂÎÓ†˙È‚È‚Á†ÌÈÙ†˙Ï·˜†Ô·
Æ˙È˙¯‚˘
ÌÚ†„ÁȆÌÈ„·ÂÎÓ‰†Ìχ·†ÌÈÓÊÂÓ‰†Â·˘È
¯ÈËډ†ÔÈÒÂÓÈ†È¯·„†ÂÙÈÏÁ‰†ÂȈÚÂȆÌÚ†‡È˘‰
‡È˘‰†Ï˘†Â˙¯ÈÁ·†Ï‚¯Ï†‰Ê†ÏÚ†‰Ê†˙Âί·
Æ˙È˘ÙÂÁ‰†‰È¯ÂÒ†Ï˘†Ô¢‡¯‰†‰‡È˘Ï
È„Â‰È†Ï˘†Ì·ˆÓ†Ô·ÂÓΆ‰ÏÚ†Ì˙ÁÈ˘†È„ΆÍÂ˙
˜˘Ó„·Â†ÏÏη†‰È¯ÂÒ·†˙ÂȄ‰ȉ†˙ÂÏȉ˜‰
˙‡†‡È˘‰†ÈÙ·†Ë¯ÈÙ†·¯‰†„·ΆÆ˯ٷ
‰Ù˜˙·†˙ÂÏȉ˜‰†Ï˘†˙¢˜‰†Ì‰È˙¯˜
„ÓÚ†ÌÈÈÂÈÚ†˙ÂÚ¯Ù†Ï˘†‰¯Á‡‰
Æ·ˆÓ‰†˙Ϙ‰Ï†˙ÒÓÂÓ†˙ÂÙȘ˙·
„·Άχ†‡È˘‰†‰Ù†˘‚ÙÓ‰†ÌÂÈÒ†˙‡¯˜Ï
̉È˙Âˆ¯†‰Ó†¯ÂÊÚφÏÂÎȆ‡Â‰†‰Ó·†Âχ˘Â†·¯‰
ÆÂÓӆ̉È˙¢˜·Â
¯·„†˜¯†‡È˘‰Ó†˘˜È·†Æ‰ÂÂڷ†˙ÂÚÈˆ·†·¯‰Â
‰È¯ÂÒ·†‰ÚÂ˙‰†˘ÙÂÁ†ÌÈÈÂÈÚ·†˙ÂϘ‰†≠†„Á‡
˙‡†¯ÈÎÊωӆ҉˘†Ô·ÂÓΩ†Ï¢ÂÁφÆÏÏη
Ʈχ¯˘È≠ı¯‡
≤∑
ÈÏ˙‡Â˜Ï‡†È¯˜Â˘†¯Á·†¯˘‡Î˘†¨ÌȯÙÒÓ
·¯‰†ÌÎÁ†˘˜È·†±π¥∂†˙˘·†‰È¯ÂÒ†‡È˘Ï
ÏÚ†Âί·Ï†È„ΆÂÓÚ†˘‚ىφ‰„†ÛÒÂÈ
ÆÂ˙¯ÈÁ·
ÌÎÁ‰†·¯‰†Ï˘†≠†Â„ÓÚÓ†ÂÚӢ†˙Âȉ
˜ÂÁ¯ÓφÂÚ„Â†Âȉ†˙ÂÓÒ¯ÂÙÓ‰†ÔÓ†≠†‰„†ÛÒÂÈ
Ï˘†Â˙ÚÈ„È·†Ì‚†Âȉ†≠†‰Ï†‰ˆÂÁÓ†‰È¯ÂÒ·
¯Á·˘†ÈÏ˙‡Â˜†Ï‡†˜·†È¯˜Â˘†¨˘„Á‰†‡È˘‰
ƉȯÂÒ†Ï˘†Ô¢‡¯‰†‰‡È˘φ±π¥∂†≠·†
‡Â·Ï†‰˘˜·Ï††·ÂÈÁ·†‰Ú†ÒÒȉ†‡Ï†‡Â‰
‡Â·Ï†‰„†ÛÒÂȆÌÎÁ†·¯‰†˙‡†ÔÈÓʉ†Âί·ÏÂ
Æ¢‚ÙÏÂ
ÌÈ„·ÂÎÓ†ÌÈ·¯†Ï˘†‰˘†‰ˆÂ·˜†Ô‚¯È‡†·¯‰
Æ˘‚¯Ó‰Â†„·ÂÎÓ‰†Ú¯ȇ‰†˙‡¯˜Ï†Ì˘‡¯·†‡ˆÈÂ
‰„·ÎφۯˆÏ†·¯‰†È·¯Â˜Ó†ÂÚȈ‰†¨ÍΆ˙Âȉ
„Úˆ‰†¨˙„ÁÂÈÓ†˙˘Â·Ï˙·†˘Â·Ï†Ì„‡©†¢Ò‡Â˜¢
ͯ‡†Ï˜Ó†Â„ȷ†ÌÈ„·ÂÎӆ̄‡†Â‡†‰ˆÂ·˜†ÈÙÏ
„ȘÙ˙˘†¨ÛÒΆÈÚ˜ȯ·†‰ÙˆӆÂÈÓ·†„ÁÂÈÓ
̉ÈÙφ„ڈ·†ÌÈ„·ÂÎÓφͯ„†˙ÂÙφ‰È‰
‡È‰†ÈÓ†ÚÈ„ÂÓ†ÌÎωӷ†ÂϘӷ†‰˜ÊÂÁ·†Ú˜Â¯Â
̇·†ÏÚ†ÊȯÎÓ†ÂȯÂÁ‡Ó†˙Îω˘†‰„·Ή
Ʈ̉ÈÙ†ÈÏ·˜Ó†ÈÙ·
˙‡†˙˙φÁÈË·‰Â†‰˘˜·Ï†„ÈÓ†‰Ú†‡È˘‰
¯·„·†ÌÈÚ‚Â‰†˙ÂÂËÏ˘Ï†˙ÂÓȇ˙Ó‰†˙‡¯Â‰‰
Æ˙‡¯‡·ßÁÂÓφ‰¯Ë˘ÓÏ
Ô·˘†ÈÏ˙‡Â˜†‡È˘φڄÂ˘Î†¨‰„ÂÚȉ†‰Ú˘Ï
¨Ï·Â˜Ó‰Ó†‚¯Á†¨ÂÂÓ¯‡Ï†·¯˜˙Ó†·¯‰†„·Î
˙‡†Ï·˜Ï†Âӈڷ†„·η†Â˙‡¯˜Ï†‰ˆÂÁ‰†‡ˆÈ
Æ·¯‰†ÈÙ
͇†¨·¯†ÔÓʆ‰Î¯‡†‡Ï†‡È˘‰†˙ÁË·‰†ÌÂȘ
˙ÂÏÚφ˜ÈÙ҉†¯‰ÈÓ†‰„†ÛÒÂȆÌÎÁ†·¯‰
ÍÈ˘Ó‰Â†‰·†ÈÁ†Ì˘Â†‰ÙÈÁφ¯˘È‰†Ï‡¯˘È≠ı¯‡Ï
Â˙ÏÈÚÙ†ÏÚ†ÛÒÂ·†¨‰Î‡ÏÓ·†˜ÂÒÚφÂί„Î
ÆÔ¯Á‡‰†ÂÓÂȆ„Ú†˙ȯ·Ȉ‰Â†˙ÈÁ¯‰†¨˙È·¯‰
ÛÒÂȆÌÎÁ†·¯‰†ÂȯÁ‡†¨Ô¢‡¯†Íω†¢Ò‡Â˜¢‰
‡È˘‰†Æ˙ÁÏ˘Ó‰†È¯·Á†¯˙ȆÏΆ̉ȯÁ‡Â†‰„
Â˙‡¯·†„ÈÓ†·¯‰Â†·¯‰†Ï˘†ÂÈÙ†˙‡†ÏÈ·˜‰
‡È˘‰†˙ÂÓÁ†˙Âί··†Â˙‡†Í¯È·†‡È˘‰†˙‡
‡È˘‰Â†®ÂÈÙÏ©†Ô¢‡¯†ÒΉφ·¯‰†˙‡†ÔÈÓʉ
‫העליה מדמשק והקליטה הראשונית‬
‫סיפוריםקטניםמעשיםגדולים‬
‫‪±π¥µ†‰È¯Â҆ȄÏȆ˙‡Ïډφ¢±∞∞∞†≠‰†Úˆ·Ó¢‬‬
‫¯‪‰ÈÏÚφ˙„‚˙‰‰†˙ˆÈ¯ÙφÈ‡‚†ÔÂÈÚ‬‬
‫מבואלפעילותהציוניתבדמשקביןהשנים‪1918-1946‬‬
‫פרק"מיומנושלשלמהקוסטיקה"בעריכתושלמשהוינברג*(‬
‫שינוייםמדינייםהתחוללובאזור‪,‬דהיינו‪:‬תהליךקבלת‬
‫העצמאותבסוריה‪,‬תוךהתגברותהלאומנותהערבית‬
‫אשרתמכהבמאבקםשלערבייארץישראל;הכרתם‬
‫שלמעצביהמדיניותבבריטניה‪,‬שעצםקיומהכמעצמה‬
‫מותנהבהמשךהשפעתהבמזרח‪-‬התיכון‪,‬והשפעהזאת‬
‫מותניתביחסיםטוביםעםהערבים‪-‬כלאלהלאנעלמו‬
‫מעיניהםשלהשליחיםאשרטיפלובאירגוןההעפלה‬
‫מסוריה‪.‬‬
‫מהמכתביםאשרשלחיאניאבידבלשאולאביגורעולה‪,‬‬
‫שהואחיבתחושהשיהודיסוריהאינםמודעיםלחומרת‬
‫מצבםולסכנההנשקפתלעצםקיומם‪,‬ומאידךגיסא‪-‬‬
‫בארץאיןעושיםדילהצלתם‪":‬בארץמבורכתזאת‬
‫מצאתייהודיםרביםהמעריכיםאתרכושםבמיליונים‪,‬‬
‫במספריםאגדתיים‪,‬ואוזנםסתומהכלפירעיוננו‪.‬ידם‬
‫קמוצהולבםסגורומסוגר‪...‬התהוםהיאעמוקה‪,‬וקשה‬
‫לילתארלעצמיבאיזהאופניםודרכיםנוכללעבורעל‬
‫*(פרק"ההעפלהבשנת‪"1945‬מתוךהספר"מיומנושל‬
‫שלמהקוסטיקה"בעריכתושלמשהוינברגבהוצאותיד‬
‫טבנקין‪,‬המכוןלחקרהתנועההציוניתוהחלוציתבארצות‬
‫המזרח‪.‬הוצאותהקיבוץהמאוחד‪/‬תשמ"ט‪.‬באדיבותיד‬
‫טבנקיןרמת‪-‬אפעל‪.‬‬
‫**( המספרים הזעירים מורים על מספר ההערה או‬
‫המובאהבספרהנ"ל‪.‬‬
‫∏≤‬
‫פניה;באיזהאמצעיםנוכללהעמידםנוכחאמתזו‪,‬שיש‬
‫בעודזמןלהתחיללהעביראתמרביתרכושםלארצנו‪,‬‬
‫כיאולייאחרואתהמועדהנכוןונצטרךשובלשלםביוקר‬
‫רב‪.‬הרילמודיניסיוןאנחנו‪,‬ולאעשינוכלוםגםאנו‬
‫היודעיםטוב‪:‬שהתורלחורבןהואעכשיושלהם‪...‬ייתכן‬
‫שמחויביםאנולחפשדרכיםשונותומגוונותלהגיעלבני‬
‫אחינואלה‪,‬לקרבאותםלמציאותחיינו‪,‬לחזורלפניהם‬
‫לאפעםולאפעמייםעלהסכנההגדולההמרחפתמעל‬
‫ראשיהםכאן‪,‬בגולה"‪43.‬‬
‫מפעלההעפלה‪,‬אשרהתנהלמגבולותסוריהארצה‪.‬לא‬
‫נעלםמעיניהםשלהבריטיםמאזראשיתו‪44.‬ידיעותיהם‬
‫והערכותיהםהיומדויקותביותר‪.‬משגברהזרםבמרוצת‬
‫חודשיהקיץשלשנת‪.1944‬הםנערכובהתאםכדי‬
‫לעצוראותו‪.‬בסתיו‪1944‬הגבירחילהספרהעבר‪-‬ירדני‬
‫אתסיוריולאורךהגבולותוקבעאתבסיסיועל‪-‬ידחניתה‪,‬‬
‫אילון‪,‬דרדרה‪,‬דןודפנה‪ 45.‬בתחילת‪1945‬יצאוקציני‬
‫הבולשתהבריטיתלסוריהולבנון‪.‬כדילתאםעםהשלטונות‬
‫המקומייםאתמלחמתםבהעפלה‪46.‬‬
‫יאניאבידבעמדעלהיערכותםלמלחמהבהעפלה‬
‫והתריעעלהמצבהחדששנוצר‪:‬הולךונוסףגורםחדש‬
‫שמגביראתהצורךלמהר‪.‬שותפינוהאנגלים‪,‬אלהשהיו‬
‫עסוקיםעדעכשיובצידהנאציםבמזרח‪,‬נשארובלי‬
‫עבודהומתחיליםלהקדישאתזמנםומרצםלחיפושי‬
‫יהודיםוהמצבנעשהמסובךיותרויותר‪...‬לפיהאינפורמציה‬
‫שאניקיבלתי‪,‬מסתדרתהבולשתלאורךכלהגבולות‪,‬‬
‫החללהקדישאתזמנהומרצהלחיפושייהודיםוהמצב‬
‫נעשהמסובךיותרויותר‪...‬‬
‫לפיהאינפורמציהשאניקיבלתי‪,‬מסתדרתהבולשת‬
‫לאורךכלהגבולות‪,‬החלמעיראקוגמורבצמחוחניתה‪,‬‬
‫כדילשמורנגדהעברתיהודים‪,‬ובטוחשהתופעההזו‬
‫היאתופעהרבתכוונותרעות‪.‬קרובלוודאישהםמתכוונים‬
‫לריצתיהודיםהמוניתבגבולות‪,‬ומועדהבריחהידועלהם‬
‫במידה יותר בטוחה מאשר לנו בעצמנו"‪4 7 .‬‬
‫אולםחרףהקשיים‪,‬התנהלבמרוצתשנת‪"1945‬מבצע‬
‫עלייתהאלף"‪ 48‬אשרהינואחדמציוניהדרךבתולדות‬
‫ההעפלהלארץבכללובתולדותההעפלהמסוריה‪,‬בפרט‪.‬‬
‫במסגרת מיבצע מופלא זה הועלו ארצה כ‪1,300 -‬‬
‫ילדים‪ 4 9 .‬אשר נקלטו במושבים ובקיבוצים‪.‬‬
‫ראשיתושלמיבצעזהלוותהבקשייםרביםובחוסר‬
‫נכונותמצדמפעל"עלייתהנוער"‪-‬המוסדאשרבאופן‬
‫טבעיהיהאמוןומופקדעלקליטתילדים‪-‬להירתם‬
‫לקליטתםשלילדיסוריה‪.‬טראומתקליטתילדי‬
‫טהראן היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬ההסבר לחוסר‬
‫ההתלהבותולחששותשגילוראשימפעל‬
‫"עלייתהנוער"כלפימיבצעזה‪.‬אולם‬
‫בשלההערכהשהזמןאוזל‪,‬התגבשה‬
‫בתחילת‪1945‬ההכרהבקרבפעילי‬
‫"המוסד" בסוריה ובארץ‪ ,‬שיש‬
‫להעלותאתילדיסוריהארצה‪.‬יאני‬
‫אבידבחתרודחףללאלאותלבצע‬
‫אתהעלאתהילדים‪.‬בארץ‪,‬באשאול‬
‫אביגורבדברים‪50‬עםהנסבייט‪,‬ראש‬
‫מפעל"עלייתהנוער"‪.‬אלאשהנסבייט‬
‫ניאותלקלוטרקמספריםקטניםשלילדים‬
‫ביחסלציפיותולשאיפותשלאנשי“המוסד"‪,‬וגםזאת‬
‫תוךהעמדתתנאיקבלהבלתימציאותייםלנסיבותאותם‬
‫זמנים‪":‬מתברר‪,‬שהנסבייטמוכןקודםכללמילויהחברה‬
‫בשפיים)חסרותנערותוהדברמכבידומהרס(ורקאח"כ‬
‫מוכןלדברעלחברהנוספת‪.‬אשרלילדים)מדוברבבני‬
‫‪(12-13‬הואנפעםמהמספר‪.100‬מוכןלחשוברקעל‬
‫ניסיוןב‪20-‬ילדבמשךהחודשייםהקרוביםע"משייבדקו‬
‫מראשבדיקהרפואיתיסודיתוכמוכןיעמדובמבחן‬
‫מוקדםרציניבשארהבחינות"‪51.‬‬
‫התחושהשבמפעל"עלייתהנוער"האנשיםאינםמבינים‬
‫אתהמצבבסוריהלאשורוושאיןזמןלפעולעל‪-‬פינהלים‬
‫הנכוניםאולילזמניםכתיקונם‪,‬הביאהאתיאניאבידב‬
‫לכפות‪,‬פשוטוכמשמעו‪,‬אתהבאתהילדיםארצה‪,‬כדי‬
‫שכאןיימצאולהםפתרונותקליטהבלתישגרתיים‪,‬על‬
‫בקשות"המוסד"מיאניאבידב‪":‬ביחסלילדיםאלתעשה‬
‫מעשהפזיזבשליחתם‪.‬מנסיוןהעברהיולנוצרותמחוסר‬
‫סידורהילדיםכאן‪.‬מוטבשהםיחכועדשיבשילהעניין‬
‫מאשרלהסתובבבסימטאותהערים"‪52,‬ענהיאני‪":‬כאן‬
‫יושביםעשרותילדיםומחכים‪,‬מחכיםבקוצררוחלגאולתם‪,‬‬
‫אךאינירשאילשלוחאותם‪.‬אינירשאילהתחילבפעולה‪,‬‬
‫כיעדייןלאשלחתםליאישוררשמי‪...‬ידידי‪.‬מוזרמאוד‬
‫לקרואאתהמליםהאלה‪,‬כיאתהנמצאבתוךמעגל‬
‫הקסמים‪.‬אתהיודעכיהגיעההשעהלמעשיםתכופים‪.‬‬
‫האםבאמתאתהמאמיןשהחייםפהיסתדרולפיהמועד‬
‫שלכם שם?‪ ...‬הגיעה השעה לפעולות תקיפות‪ .‬אין‬
‫להתמהמה‪ ,‬כי ייתכן שנאחר את המועד‪5 3 .‬‬
‫בסוףחודשאפריל‪1945‬שוגראליאניהאישורהמיוחל‬
‫לשליחתמאתייםילדיםבמשךשלושהחודשים‪.‬על‪-‬פי‬
‫תנאיהקבלהשלמפעל"עלייתהנוער"‪:‬בדיקותרפואיות‪,‬‬
‫הסכמהבכתבשלההורים‪,‬ילדיםבגיל‪,12-14‬נוער‬
‫בגיל‪,15-16‬חלוקהשווהביןהמינים)שבהמספרהנערות‬
‫לאירדמתחתל‪(40%-‬ורמתהשכלהמינימלית‪54.‬אולם‬
‫תוךפחותמשבועהסתבר‪,‬שגםבקשרלביצועושל‬
‫הסכםזההתעוררוקשיים‪...":‬לאחרשהודעתילךעל‬
‫משלוחמאתייםבמשךשלושהחודשים‪,‬הובררלישיש‬
‫עודקשייםמצדהנס‪.‬כיבדעתוהיה‪,‬כנראה‪,‬לקולטם‬
‫טיפיןטיפיןבמשךהשבועשעברקיבלנו‪150‬אשר‬
‫עודכולםנמצאיםבמחנהמעברועוברים‬
‫בדיקהרפואיתומקוויםכיהיום‪,‬אחרי‬
‫ביקורושלהנסבמחנה‪,‬נוכללהתחיל‬
‫לפזרם‪.‬איננובטוחיםכינמנעסקנדל‬
‫מצדהנס‪,‬כיהואיודעבסךהכלעל‬
‫‪30‬וימצא‪.150‬ביחסלהמשך‪,‬אנו‬
‫רואיםהכרחלהפסיקאתהמשלוחים‬
‫לפחותלימיםמספרועדהודעהחדשה‬
‫מאיתנו‪,‬עדשיפזרוויעכלואת‪150‬‬
‫הראשונים‪.‬ישלנוהרושםשהכוליהיה‬
‫בסדר‪.‬אךיחדעםזאת‪,‬באםתמשיכו‬
‫לשלוחבליהודעהשלנו‪,‬יכוללהיווצרמצב‬
‫שלחוסראפשרותבליעהאוהקאה‪...‬מצדנונעשההכל‬
‫שתוכלולהמשיךמיד‪,‬אבלעליךלחכותלהודעה"‪55.‬‬
‫משהוחלהמיבצע‪,‬חרףהעיכוביםוההיסוסים‪,‬משלוח‬
‫הילדיםלארץלאפסק‪.‬הילדיםעצמםהועלולארץבעיקר‬
‫באמצעות המכוניות הצבאיות של ‪ 200‬החיילים‬
‫הארצישראלים‪ 56‬אשרחנובסוריהוטרםפונוממנה‪.‬‬
‫הילדים‪,‬לאחרשניתנההסכמתהוריהם‪,‬רוכזובנקודות‬
‫איסוףמוסכמות‪.‬ישוזההיהבבוסתניהפרי‪57,‬אשרהקיפו‬
‫אתדמשק‪,‬ובמסווהטיולצופיםהםהגיעולמקוםלפנות‬
‫ערב; ויש שזה היה בבית‪-‬הקברות המוסלמי‪.‬‬
‫משאיות צבאיות‪ ,‬הנהוגות‪ ,‬כאמור‪ ,‬בידי החיילים‬
‫הארצישראלים‪,‬הגיעולמקומותהאיסוףבאמתלהשהן‬
‫מסיעותחייליםלבילויבשעותהערב‪.‬לפיכך‪,‬פרקהזמן‬
‫שעמדלרשותהנסיעהאלגבולותהארץובחזרההיה‬
‫קצר‪.‬וכך‪,‬בעודהחייליםהבריטיםבילובביירותאו‬
‫בדמשק‪,‬המשאיותהסיעואתהילדיםסמוךאלהגבול‪.‬‬
‫כאןחיכואנשיחולייתהפלמ"חבנקודותמפגשמוסכמות‪,‬‬
‫‪≤π‬‬
‫והילדים‪ 58‬החלוללכתברגלאלאחדממשקיהצפון‪.‬‬
‫זרםעשרותהילדיםאשרהחלולהגיעהחלבחודשאפריל‬
‫)‪1945‬מ‪.‬ש‪,(.‬ומספרםהלךוגדלעדל‪(59)562-‬באמצע‬
‫חודשיוני‪,1945‬הצריךהיערכותבלתישגרתיתבהיקפה‬
‫לקליטתםביישוב‪.‬ראשוןהיישוביםלקליטתםהיהנהלל‪,‬‬
‫בונקלטו‪40‬ילדים‪60.‬שאולאביגורבאבדבריםעםי'‬
‫קורן‪,‬מזכירועדהאירגוניםוהמושבים‪,‬ואיתוסוכםעל‬
‫חלוקתקבוצתהילדיםב‪10-‬מושביםברחביהארץ‪61.‬‬
‫הקיבוציםאשרסירבובתחילהלקלוטאתהילדים‪,‬ניאותו‬
‫אףהםלקלוטקבוצותשלילדים‪.‬‬
‫מיבצע"עלייתהאלף"נמשךכלשנת‪1945‬ותחילת‬
‫‪.1946‬היהזהמיבצעאשרבו"המוסד"כפהאתדעתו‬
‫עלמפעל"עלייתהנוער"‪,‬הןבהחלטהעלהבאתמספר‬
‫כהגדולשלילדיםארצהוהןבקצבהבאתהילדים‪,‬וזאת‪,‬‬
‫מתוךראייההיסטוריתנכונהעלהצפוילאותםילדים‬
‫אםלאיזדרזובהעלאתם‪.‬בהקשרזהראוילהביאכלשונם‬
‫אתדבריושלהנסבייטמה‪,24.10.45-‬אשרנאמרו‬
‫לדודנמריונמסרולשאולאביגור‪":‬פגשתיהיום‬
‫אתהנסבייט‪.‬הואפנהאליבמליםאלו‪:‬‬
‫אנימבקשסליחהממך‪.‬כששאלתי‬
‫באיזהעניין‪,‬ענהלי‪:‬אנימודהומתוודה‬
‫שאנושגינוואתםצדקתם‪.‬אמרתם‬
‫לנו שיגיעו זמנים שלא תוכלו‬
‫להעביר‪ ,‬ובאמת צדקתם‪ ,‬ומה‬
‫ששייךלענייןהחומרהאנושי‪,‬כל‬
‫חששותינובענייןזההתבדו‪.‬החומר‬
‫הוא מצויין‪ .‬באם אפשרי רק‬
‫תמשיכו"‪ 62.‬במקביללעלייתהילדים‬
‫המשיכהלזרוםבקצבגוברוהולךעלייתם‬
‫שלשאריהודיסוריה‪.‬‬
‫בשנת‪1945‬הגיעו‪,‬כאמור‪,‬ממדיההעפלהמסוריה‬
‫לשיאם‪.‬אםביןהחודשיםאפריל‪1942‬עדלדצמבר‬
‫‪1944‬עלו‪1,000‬מעפילים‪63‬באמצעות"המוסד"‪,‬הרי‬
‫שבכלאחדמחודשיהאביבוהקיץשלשנת‪,1945‬הגיעו‬
‫מאותמעפילים‪.‬בחודשמרץ‪106-‬מעפילים;‪64‬בחודש‬
‫אפריל‪65;354-‬בחודשמאי‪66;400-‬בחודשיוני‪-‬‬
‫‪813‬מעפילים‪":‬החודשהכפלנואתהשיאהקודםוהגענו‬
‫לממדיםראוייםלשמם‪.‬אםהעלייהתימשךבקצבכזה‪.‬‬
‫הרילארחוקההשעהשלחיסולהגיטאותבסוריה"‪67.‬‬
‫כאמור‪,‬תהליךקבלתהעצמאותבסוריה‪,‬אשרהיהמלווה‬
‫בהתגברותהלאומנותהערבית‪,‬הביאלתמורותמפליגות‬
‫במצבה של ההעפלה‪ ,‬מחד גיסא ‪ -‬תהליך זה גרם‬
‫להתגברותזרםההעפלהארצה‪,‬אךמאידךגיסא‪-‬בשל‬
‫האיבהלציונות‪,‬הביאתהליךזהבראשיתשנת‪1946‬‬
‫לדעיכתההעפלההמאורגנתמסוריהבאמצעות"המוסד"‪.‬‬
‫התגברותהאיבהלציונותולאירגוןההעפלהבאהלידי‬
‫ביטויבעיתונות‪,‬אשרקראהלנקוטבאמצעיםכדילהפסיק‬
‫∞≥‬
‫אתזרםההעפלהארצה‪,‬ובהתכנסויותפוליטיותשדנו‬
‫בדרכיםלהילחםבהעפלה‪.‬‬
‫התרוקנותהגיטאותוהשכונותהיהודיותלאנעלמהמעיני‬
‫השלטונות‪ ,‬וכן לא נעלמו מהם המושכים בחוטים‬
‫והמארגניםאתהעפלה‪.‬הקרקעהחלהבוערתמתחת‬
‫לרגליהשליחיםוהפעיליםהמקומיים‪,‬והקשייםבחציית‬
‫הגבולהלכווגברו‪.‬יאניאבידבנאלץבשלהיקיץ‪1945‬‬
‫לסייםאתשליחותו‪,‬ובמקומוהגיעיהושערבינוביץ‪68,‬‬
‫שנאלץאףהוא‪,‬כעבורמספרחודשים‪,‬במרץ‪,1946‬‬
‫לחזורארצה‪.‬‬
‫בתקופתפעילותושליהושערבינוביץהתחסלה‪,‬למעשה‪.‬‬
‫רשת"המוסד"בסוריהובלבנון‪,‬רבקהקוזבינר‪69‬ושאולה‬
‫פינס‪70‬חזרוארצהבתחילת‪.1946‬השליחיםיוסףושלמה‬
‫קוסטיקה‪71‬נאסרו‪,‬ועםשחרורםמהכלאנאלצולחזור‬
‫ארצה‪.‬עקיבאפיינשטייןנאסרבשניתבספטמבר‪,1945‬‬
‫‪72‬הואשוחרר‪,‬המשיךבפעילותוונאסרבשלישית‪73‬ב‪-‬‬
‫‪.1946‬הפעםנחשפהזהותו‪,‬והואישבבכלאהסוריעד‬
‫לשנת‪.1950‬הפעיליםהמקומיים‪,‬יאירחילוומשהממרוד‪,‬‬
‫נאסרו‪,‬שוחררו‪,‬ולאחרמכן‪,‬משעמדוהסוריםעל‬
‫זהותםהאמיתיתהםנידונולמוותשלאבפניהם‬
‫עלפעילותםהציונית‪.‬‬
‫ב‪8-‬באוקטובר‪,1945‬אירעהלראשונה‬
‫התנגשותמזויינתבכפר‪-‬גלעדי‪ 74‬בין‬
‫חילהספרהעבר‪-‬ירדנילביןהיישוב‪.‬‬
‫ההתנגשות היתה ביטוי להסלמה‬
‫במלחמתם של הבריטים בהעפלה‬
‫היבשתית‪.‬‬
‫"המוסד"עודהמשיךבמאמציולארגןאת‬
‫ההעפלהמסוריה‪,‬אולםבגללהקשייםהמדיניים‪,‬‬
‫הצטמצםהיקףהפעילותואופיהבמרוצתשנת‪.1946‬‬
‫גרישהשיינקמן‪75,‬שליח“המוסד”‪,‬יצאמדיפעםלביירות‬
‫לצורךניהולמו”מעםמבריחיםערבים‪,‬אך‪,‬למעשה‪,‬‬
‫ניתןלקבועשהמצבאשרשררבשטחההעפלהמסוריה‬
‫טרםכניסתושל"המוסד"ובראשיתפעילותובה‪,‬חזר‬
‫לקדמותו‪.‬יהודיסוריהולבנוןשהבינועתהאתחומרת‬
‫מצבםהמשיכולהעפילארצה‪,‬אולםשליטתהמוסד‬
‫באירגוןההעפלהשהצטמצמהביותר‪.‬ההעפלהבעיקרה‬
‫חזרהלהתנהלבאמצעותמבריחיםערביםוללאכלקשר‬
‫ל”מוסד”‪.‬יהודיםפנוביוזמתםאלמבריחיםערביים‬
‫שיבריחואותםאתהגבול‪.‬‬
‰Ï‡Ó†„Á‡†È˙Èȉ
ԉΆ‡ÒÂÓ†∫˙‡Ó
Ì˙ÏÚى†¢ıÂÏÁ‰¢Â†¢È·ÎÓ¢†˙ÂȈÂÏÁ‰†˙ÂÚÂ˙‰
Ï˘†Ì˙„‚˙‰†Û‡†Ïچȯ·Ú‰†¯ÚÂ‰†·¯˜·
ÆÌȯ‰‰
È‡‚‰†ÔÂÈÚ¯‰†‰ÏÚ†ÌÈÚ·¯‡‰†˙Â˘†Íωӷ†Ê‡Â
ÌÈ„Ïȉ†˙‡†˙Á˜Ï†˙ÂÒφ∫¯˙ÂÈ·†˜È¯·Ó‰Â
Ì˙ÂÏډφÌ˙ÁÙ˘Óӆ̇Ȉ‰φÌÈ˘‰
Æχ¯˘È≠ı¯‡Ï
˙‡†‰ÏÈÁ˙†˙Á˜Ï†ÔÂÈÚ¯‰†˙‡†‰‚‰˘†ÈÓ†ÈΆ‰‡¯
¨‰ÂÓ˘†È·†¨‡Ó‡†Ï˘†¢ÌÈÏÊ‚¢‰†≠†ÌÈ˘‰†ÌÈ„Ïȉ
ڄȆ̉ȯ‰†˜ÈÁÓ†¯˙Âȉ†ÏÎφ‰¯˘Ú†ÌÈ˙˘†¨¯˘Ú
‰Ê†‰È‰È†ÈΆ˙ȇ˜˘Ó„‰†Ì‡‰†Ï˘†‰˘Ù†˙‡
Ȅ‰Ȇ˙‡†ÁȯΉÏØ„„ÂÚφȷÈËÓÈËχ‰†Ô¯˙Ù‰
˙ÎÏφȄΆ̉ȯÂÁ‡Ó†ÏΉ†·ÂÊÚφ̘φ˜˘Ó„
˘„ÁÓ†„Á‡Ï†̉Èχ†¯·Á˙‰Ï†̉ȄÏȆ˙·˜Ú·
Æχ¯˘È†ı¯‡·†¨‰ÁÙ˘Ó‰†ÈÈÁ†˙‡
„ÂÚ†ÂÙÈÒ‰†ÔÂÈÚ¯‰†˙Ó˘‚‰†˙Áψ‰Ï†˙ÓÏ˘‰Ï
‰ÚË·†≠†‰ÁÙ˘Ó†ÏÎÓ†ÌÈ„ÏȆÈ˘†˙Á˜Ï†‰˜¯·‰†≠
¨ÏÂÎȷΆ¨¯ÂÓ˘È†Ï„‚‰†¢„Á‡‰†ÔÓ†ÌÈÈ˘‰†ÌÈ·ÂË¢˘
È˘†„ˆÓ†Æͯˆ‰†˙Ú·†Âφ¯ÂÊÚȆÂÓÓ†Ô˘‰†ÏÚ
ÌÈÏ„‚†¨‰¯Â‡Îφ¨ÌÈ„ÏȆÈ˘Ï†ÌÈÚ‚ڂ‰Â†‰‚‡„‰†≠
˙‡†Ì‚†ÂˆÏ‡È†‰Ï‡Â†Æ„Á‡†„ÏÈφ¯˘‡Ó†¯˙ÂÈ
˙ÂÏÚφ̘φ¨¯Á‡ӷ†Â‡†Ì„˜ÂÓ·†¨Ìȯ‰‰
Æχ¯˘È≠ı¯‡Ï
ÂÁ˜Ï†≠†˙Ó„˜ÂÓ†‰Ή†‡Ïφ≠†Ú˙ÙÏ˘†˙‰Ӈ‰
ÂڄȆ‡Ï†®Ô˜ÈÁÓ†ÂÚ¯˜†ÂÏȇΩ†ÌÈ„ÏȆÈ˘†Ô‰Ó
‰È˘†‡Ïφ¢ÌÈ·Ï†˙ÂÏÈÏ¢†ÂÎÙ‰†Ô‰È˙ÂÏÈφÏΆÁÂÓ
Ïچڄȉ†¯ÒÂÁ†ÆÔ‰ÈËÂÚÙφÌÈÚ‚ڂ†‰‚‡„†·Â¯Ó
‡Ïφ˙Ú„Â†‡Ï†ı¯‡·†Ì˘†Ì˙‡†‰¯Â˜˘†‰Ó
˙‚‡„‰†˙‡†ÂÓȈډ†≠†Æ̉ӆ˙Â¯È˘È†˙ÂÚÈ„È
ÆÌÈÚ‚ڂ‰Â
Úˆ·Ó†ÏÁ‰†„È˙Ú‰†ÔÙˆ†‰Ó†˙ڄφÈÏ·Ó†ÍÎÂ
Ûχӆ‰ÏÚÓφÂÏÚ†ÂÙÂÒ·˘†ÌÈ„ÏȆÛχ†˙‡ÏÚ‰
ÏΆ‰ˆ¯‡†ÂÏÚ†ÂÓ˜†Ì‰È¯Á‡Â†ÌÈ„ÏȆ˙‡ӆ˘ÂÏ˘Â
Æ̉È˙ÂÁÙ˘Ó†È·
ÆÁψÂÓ†È‡‚†ÔÂÈÚ¯†Ô·
≥±
‰ÁÙ˘Ó†ÆÌÈ„ÏȆ˙·Â¯Ó†‰˙ȉ†˙ȇ˜˘Ó„‰†‰ÁÙ˘Ó‰
˜ÂÙÈÒφÌÈ„ÏÈφ‰‚‡„‰†Æ‰ÓÁ†˙·‰Â‡†¨‰˜Â„‰
ÏΆÆÌȯ‰‰†‚ÂÊ†Ï˘†Ì‰ÈÈÈÚÓ†˘‡¯·†Âȉ†Ì‰Èίˆ
È˙¯˙©†˙È·‰†˙Ò¯Ùφ‚‡Â„†·‡‰†Æ‡Â‰†Â„ȘÙ˙·†„Á‡
Ìȯ„È҉†˙ÂÈ˜‰†Í¯ÂÚ†˙ÈÙÒΆ‰ÒΉ†®ÚÓ˘Ó
‰˘Ú‰†Ï熉„Ȇ¢‰ÓÈÙ†ÍÏÓ†˙·†„·΢†Ì‡‰Â†ıÂÁ·
¨˙Ï˘·Ó†¨Ì˙‡†˙Ï„‚Ó†¨ÌÈ„ÏȆ˙„ÏÂȆ∫˙È·‰†ÈÓÂÁ˙·
˙¯„ÒÓ†‰˜Ó†¨˙ÏÙËÓØ˙ÎÁÓ†¨˙¯ÙÂ˙†¨˙Ò·ÎÓ
ÈÏ˙ÎÓ†‰‡ˆÈ†¯·Î†‡È‰†Ì‡Â†ÆßÂΆßÂΆ˙È·‰†˙‡
ÈÂÂφÌÚ†·Â¯†È¢ÙÚ†Ìȷ¯˜†¯Â˜È·Ï†‰Ê†‰È‰†¨‰˙È·
ƉÁÙ˘Ó‰Ó†Â‰˘ÈÓ
„ÈÓ˙†ÈÏÎÏΉ†·ˆÓ‰†ÌÚ†¯˘˜†ÏΆ‡Ïφ¨ÌÈ„ÏȉÂ
„Ú†¢ÌÈÏÊ‚¢Î†¨‰·¯†‰„ÈÙ˜·Â†·Ëȉ†ÌÈÏÙÂËÓ†Âȉ
ÌÈ·‰†Æ̉†Ì‰È˙ÂÁÂ熆ÌÓˆÚ†ÈÙ·†„ÂÓÚφÂÏÎÂÈ˘
≠Úˆ˜Ó†„ÂÓÈφ؆‰„·چÈÈÁφÌÈ„ÂÓÈφÈÈÁφÂÎÂÁ
¨„ÂÓÏφÂÎω†‡Ï˘†‰Ï‡Â†Æ„ÓφÔ˘‰†Ô˜ÏÁ†˙Â·‰Â
˙ÂÎÈÁΆ¨˙È·‰†˙„·ڷ†Ì‡‰†ÌÚ†„ÁȆ¯˜ÈÚ·†Â˜ÒÚ
˙‡†Â„ÓÏȆ‰ÓÓ†¨Ì‡Ï†‰ÈϢΆÌÈÈÁ‰†˙‡Ï˙Ï
˙ÂÓÁÏÓ†ÌÚ†˜·‡‰Ï†ÌÈί„‰Â†˙·¢Á‰†˙·ÏÓ‰
ÆÌÂȘ‰
Ìȯ‰‰†Ï˘†¢Ì‰ÈÈÚ†˙··¢Î†Âȉ†ÌÈ„Ïȉ†ÍΆ‡†ÍÎ
ÆÚ¯†ÏΆ̉φ̯‚È˘†‰ÏÈÏÁÂ
‰˙ȉ†„ÈÓ˙Ó†ʇӆ≠†˜˘Ó„·†˙Ȅ‰ȉ†‰Ïȉ˜‰
‰È¯Â‚ӆ̘ӷ†‰˜·„†Æ„‡ӆ˙È¯Ó˘†˙È˙„†‰Ïȉ˜
‰·˘Á†‡Ï†ÌÏÂÚÓ†ÌȷˆÌÈÓʷΆÌÈ˘˜†ÌÈÓÊ·
Ɖ·˘Âӆ̘ÓÓ†¯Â˜ÚÏ
ÌÈ˘ÂÏ˘‰†˙Â˘†˙ÏÈÁ˙†Ìȯ˘Ú‰†˙Â˘†ÛÂÒÓ
˙¯¯ÂÚ˙‰†Ï˘†ÌÈ˘†Âȉ†¨Ìȯ˘Ú‰†‰‡Ó‰†Ï˘
Ï˘†Ì˙Â¯Ó˘·†ÌÈÚ˜·†¯ÂˆÈφ‰ÏÁ‰˘†˙ÈÂȈ
˙·‰‡Â†‰¯Î‰†Ï˘†‰˙ÏÈÁ˙φÂÏȷ‰˘†˜˘Ó„†È„‰È
ı¯‡‰Ó†Â‡·˘†ÌÈÁÈÏ˘‰†Æ˙˘„Á˙Ó‰†Ï‡¯˘È≠ı¯‡
Ì˙‡†ÚÎ˘Ï†È„Î†„‡ӆ‰˘˜†ÏÂÓÚφÌÈÎȯˆ†Âȉ
¯ÓÂÁ†Ϙ†˙ÈÂȈ†˙ȈÂÏÁ†˙ÂÏÈÚÙ·†Û˙˙˘‰Ï
‰È‰†ÍΆ‡Ï†Æχ¯˘È≠ı¯‡Ï†Ì˙ÂÏډφÌ˙Á˜Ï
ƯÚÂ‰†·¯˜·†·ˆÓ‰
˙Ó˜‰†‰È‰†˙‡Ê†˙È¯Ó˘†‰„ÓÚ·†Ô¢‡¯‰†Ú˜·‰
‫העליהמדמשקוהקליטההראשונית‬
‫"אםגרעיןזרעתבטחעץנטעתלאלמות"‬
‫ˆ‪ÈÏ˘†˙ÂÂȈ‰†˙Ó˘‚‰·†Í¯„†ÈÂÈ‬‬
‫ילדותוחינוךראשוניבדמשק‪,‬העפלהוקליטהבבאר‪-‬טוביה‪,‬הכשרהבכפר‬
‫יהושע‪,‬בדגניהב'וכפרויתקיןוהגשמהבניצניעוז‬
‫מאת‪:‬בנימוצרי‪/‬ניצניעוז‬
‫ˆ‪Æȇ‚†˙ÏÈÓ†‰ȇ†˙ÂÂÈ‬‬
‫‬
‫‪Ƙ˘Ó„Ó†‰¯È˜Ú†‰ËÈ·†Ø†˙„ÏÈ‬‬
‫‬
‫כיום‪,‬אחרימלאות‪100‬שנהלתנועההציוניתמהם‪58‬‬
‫שניםלמדינה‪,‬מתהלכתדעהבציבורשהסמלהזכיראת‬
‫המילהציונותוהמזכירזאת‪,‬נקראבפיהעםנודניקומיושן‬
‫ושאינוהולםאתרוחהזמן‪.‬אניהחלטתילהיותמיושן‬
‫ולאמודרניולבססאתכתיבתי‪,‬זאתעלארבעהנושאים‬
‫ציונייםשחוויתימאזילדותיבדמשקואשרבעטייםהגעתי‬
‫למהשהגעתיבהגשמתהערכיםשהוקנוליבמערכות‬
‫הציונותהמעשית‪.‬וגאהלהיותביןיוצריהשלהתופעה‬
‫הייחודיתהזאת‪-‬מדינתישראל‪.‬שכלביסוסההיא‬
‫התנועההציוניתוערכיה‪.‬‬
‫חיינויכלולהמשיךולהתנהלבשגרההזאתלאורךימים‪.‬‬
‫אךלאכךקרא‪...‬פתאוםפשטהשמועהשמוריםהגיעו‬
‫מארץ‪-‬ישראלללמדנואתהשפההעברית‪,‬ספורטושירה‪.‬‬
‫בראשםככבושנימדריכים‪:‬רבקהואמנון‪-‬שברבות‬
‫הימיםאףפגשתיאותםכשהייתיקציןבנח"לבאחד‬
‫מבסיסיצה"ל‪.‬‬
‫אתילדותיעברתיב"חארתאליהוד"הרובעהיהודי‬
‫בדמשקעדגיל‪,12‬עתעליתילארץבמבצעהגדול‬
‫להעלאתהילדיםמדמשק‪.‬‬
‫בדמשקישבוהיהודיםמאזדודהמלךועדלסוףהמאה‬
‫שעברה‪.‬כמובכלמקום‪,‬ביתהעלמיןשלוהואחלק‬
‫מההיסטוריהשלו‪.‬ואכןמישזכהלבקרבביתהקברות‬
‫העתיק)הקטן(בדמשקיכולהיהלראותקבריםומצבות‬
‫של תנאים ורבנים שהיו בה בכל התקופות‪.‬‬
‫בגללקדושתושלהמקוםהיהנהוגליהודיםלבקרבו‬
‫רקיוםאחדבשנה‪-‬ערביוםכיפור‪.‬‬
‫בדמשק‪,‬בביתהספר"אליאנס"נהוגהיהיוםלימודים‬
‫ארוך‪ .‬השפה השלטת בו היתה ‪ -‬הצרפתית‪ .‬בתום‬
‫הלימודים‪,‬היינוחייביםלסורלאחדבתיהכנסתשברובע‬
‫לתפילתמנחהוערביתולקריאתפרקיתהיליםבקולרם‪,‬‬
‫כמעיןמקהלה‪.‬‬
‫≤≥‬
‫האחים‪,‬חייםובנימוצרי‪-‬דמשק‪.1945‬‬
‫הםנשלחואלינו‪,‬להצילאותנומהגלותולהביאנואל‬
‫ארצנוהנבנית‪.‬כדילכסותעלזהותםבפניהשלטונות‬
‫הסורייםהםהיותחתמסווהשלמוריםלעבריתולספורט‪.‬‬
‫‪Æ˘„ÁÓ†‰„ω‰†≠†ÌÈ·˘ÂÓ·†‰ËÈϘ‰‬‬
‫מטרת השליחים היתה לארגן את כל ילדי השכונה‬
‫לקבוצות נוער במסווה של קבוצות צופים ואט‪-‬אט‬
‫"להבריחם" את הגבול ולהעלותם לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫ההתרגשותהיתהגדולה‪,‬רוחקרהועדינההתפשטה‬
‫בקרבנו‪.‬הרגשנוהרגשהמוזרהשכאילואנונחבטים‬
‫בחוזקהומאבדיםזהותאחתונולדהבנוזהותחדשה‪-‬‬
‫כאילושהפכנולייצורחדש‪.‬‬
‫המגמה היתה שאחרי ה"אפרוחים" צועדים‬
‫ההוריםואכן‪-‬כךקרא‪.‬בתוםפעולהשל‬
‫שנתיים‪ ,‬השכונה התרוקנה מילדיה‬
‫ובית‪-‬הספר"אליאנס"עמדבפניסגירה‪,‬‬
‫וכך‪-‬טולטלו‪,‬ונותקומהוריהםכאלפיים‬
‫ילדיםשגילםנעבין‪8-13‬שנהוהוריהם‬
‫אטאטהשתרכואחריהםלארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫תחילההחלובארגוןהילדיםובאימונם‬
‫לקראתניתוקםמהוריהם‪.‬לאחרמכן‬
‫עמדהבפנימוסדותההעפלההמשימהשל‬
‫הברחתהגבולמפנישלושהכוחותשמירהשמנעו‬
‫מאתנומעברו"השגתגבול"‪:‬האחד‪-‬כוחותהג'נדרמריה‬
‫הסוריים‪.‬השני‪-‬הכוחותהאנגליםששלטואזבמנדט‬
‫בארץ‪.‬והשלישי‪-‬הלגיוןהערביבןטיפוחיושלהכח‬
‫הבריטי‪.‬הוסענועדלמרגלותהריהגולןומכאןמתחילה‬
‫הצעדהבלווימדריכיהפלמ"חוכוחותמקומיים‪.‬צעדנו‬
‫רגליתביןהריםוביןסלעיםבמשךכלהלילה‪,‬חלקינו‬
‫נעזרבכתפיבחוריהפלמ"ח‪,‬וחלקינושודלבממתקים‬
‫שלאנבכהולאנדברעדשעברנואתכלהרמהוהגענו‬
‫עםעלותהשחרלקבוץאיילת‪-‬השחר‪.‬הגענובתחילה‬
‫לנקודהשקראולהדרדרהשישבהשעלשפתאגם‬
‫החולהומשםבסירותלצדהשנילקיבוץ‪.‬‬
‫בקיבוץנלקחנולמטעהאשכוליותשבתוכוהיוחבויים‬
‫כמה צריפים ואוהלים‪ ,‬שם היינו צריכים להתארגן‬
‫ולהתחפשכילדים"תוצרתהארץ"‪,‬החלפנואתבגדינו‬
‫לבגדיצופים‪,‬לימדונוכמהשיריםבעברית‪,‬נלקחומאתנו‬
‫הדבריםשיכלולהעידעלארץמוצאינו‪,‬נאסרעלינו‬
‫להוציאהגהבערביתבקולרם‪.‬ובצורהזאתעלינועל‬
‫האוטובוסיםועברנואתנקודתהמשמרהבריטיוהליגיון‬
‫‬
‫השנההיתה‪,1944‬מלחמתהעולםהשניהבעיצומה‪.‬חיינו‬
‫בציפיה‪,‬בפחדובדאגהלפלישתהגרמניםלסוריה‪.‬אך‬
‫בואםשל"הגואלים"המדריכיםמארץ‪-‬ישראלהפיחובנו‬
‫שמחהותקווה‪.‬החלהנהירהשלילדיםנוערוצעירים‬
‫למועדון"החלוץ"‪.‬לראותאתהשליחיםמארץישראל‬
‫שראינובהםכמיןיצוריםמהעולםהחיצון‪,‬הואארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫הערבישהיתהמוצבתבראשפינה‪.‬המעברהיהמתוחכם‪,‬‬
‫התחפשנולילדיקיבוץופצחנובשירהעבריתשכאילו‬
‫פנינוהיולמסעשדאות‪.‬לאאלאהאתהקוראיםביתר‬
‫הפרטיםשעברועלינועדשהגענואלהמשפחותבמושבים‬
‫שעליית‪-‬הנוערבחרהאותםעבורינו‪,‬עלינולזכורשעברו‬
‫כבר‪,‬כשבועייםמיוםצאתינומסוריהוהורינועדייןלא‬
‫קיבלוכלדרישת‪-‬שלוםמאתנו‪.‬‬
‫קליטתיבבאר‪-‬טוביהאצלדבורהויצחקבן‪-‬צדקדומה‬
‫לסיפורםשלמאותהילדיםשהעפילוכמוניושנקלטואצל‬
‫רובהמשפחותבמושבים‪:‬‬
‫באר‪-‬טוביה‪,‬כפר‪-‬ורבורג‪,‬ביתחנן‪,‬עטרותהישנה‪,‬עין‪-‬ורד‪,‬‬
‫גבעת‪-‬חן‪,‬כפר‪-‬חיים‪,‬תל‪-‬עדשים‪,‬מרחביהועודועוד‪.‬‬
‫במשפחותשאליהןנלקחנוחיינווגדלנוכילדיהםלכל‬
‫דברוענין‪.‬השתדלולמלאאתהחללשנפערמהתנתקותינו‬
‫מהורינו‪.‬דאגולכלצרכינוונזהרומאודשלאנרגישהפליה‬
‫ביחסלבניהם‪.‬לדוגמא‪:‬כשמשפחתבן‪-‬צדקקנתהלבתם‬
‫טונימנדולינה‪,‬דאגושלייהיוחלילומפוחיתפה‬
‫שבזכותהכליםהאלהילדיונכדינרדמים‬
‫לצליליהם‪.‬‬
‫למדונואתהעבריתהצבריתכאשר‬
‫בהתחלהתיבלנוהבכמהמילותבאידיש‬
‫עדשהוריםהמאמציםגזרועלעצמם‬
‫איסור דיבור אידיש בנוכחותינו‪.‬‬
‫הורגלתילאכולרגלקרושהועודעםלימון‪.‬‬
‫כמו‪-‬כןהתוודעתילקיטניתמוזרהשקראו‬
‫להקוסמתשחלילאלנוכילדיהמזרחלבטאאת‬
‫המילה‪.‬והיכןנשמעשדגאוכליםאותועםסוכר?אךאני‬
‫למדתילאכולזאת‪.‬למדתילהקשיבלפרקיחזנותבנוסח‬
‫אשכנזולהנותמהםולמדתילשתותתהחםגםכשאני‬
‫לאחולה‪.‬‬
‫נוכחתילדעתשכלניותאדומותצומחותלארקבשדה‬
‫אלא‪,‬אלההםחייליםבריטיםעםכובעיםאדומיםשנזהרנו‬
‫מהםבעתהאימוניםשלנובקפ"פ‪.‬‬
‫קצרההיריעהמלספרעלאופןקליטתינווחינוכינו‪.‬החום‬
‫שבועטפואותנו"ההוריםהחדשים"‪,‬בנוסףלאימוצינו‬
‫הפיזיוגםהיהאימוץערכי‪-‬כלאמרנטעובניערכים‬
‫לאומיים‪,‬אנושייםוחינוכיים‪,‬חלקמהמלאכההזאתהוטלה‬
‫עלבתיהספרעלכלמוריושמשימתםהיתהלהפוך‬
‫אותנול"צברים"לכלדברועניין‪.‬העבריתנהגתהמגרוננו‬
‫כשפתאם‪.‬‬
‫ונשאלאתעצמנומהיכןהיוליולאחריםהכוחות‪,‬ותעצומות‬
‫הנפששאיפשרולנופיזיתוגםנפשיתלהגיעלמהשהגענו‪,‬‬
‫≥≥‬
‫ומהואותוהמעייןעבורינושמדברעליוביאליק‪,‬התשובה‬
‫שעבורינובית‪-‬המדרשהישןוהנושןהיואותםהימים‬
‫שעברנואותםבבאר‪-‬טוביהכלאחדבמשפחתוהוא‬
‫שהשפעתםעלחיינוניכריםבנועדהיום‪.‬‬
‫הענפיםשבקיבוץעמדובתורבסידורהעבודהלבקשנו‬
‫לעבודעמםכיעדמהרהנוכחובפוטנציאלהרבהטמון‬
‫בנובכושרובידעבחקלאות‪.‬העמידועבורינואתטובי‬
‫המדריכיםוהמוריםהחלמיונהיגולאחדמעורכי"דבר"‬
‫וגומרבקדישלוז‪,‬בבן‪-‬ארציובמשורראמיתי‪,‬כאשר‬
‫הכוונהלהרביץבנותורתהקיבוץ‪,‬אךלדאבונםללא‬
‫התלבטותהחלטתנוהיתה‪":‬שאנומגדיריםעצמנוכגרעין‬
‫מושבי"וכאלההתגייסנולנח"ל‪.‬עברנוהכשרהבמסגרת‬
‫הנח"לבכפר‪-‬ויתקיןומשם‪,‬תרנואתהארץשהיתהריקה‬
‫מישובים‪,‬ובחרנואתמקוםמושבנו‪,‬מולהעירטול‪-‬כרם‪,‬‬
‫עלהגבולבמקוםהצרביותרבמדינת‪-‬ישראל‪.‬עלשום‬
‫זהקראנולישוב"ניצני‪-‬עוז"‪.‬‬
‫‬
‫מאזועדהיום‪,‬אניוחברי‪-‬שנקלטנואזכילדים‪-‬מקיימים‬
‫משקיםחקלאייםלנוולבנינואחרינואשרגםהםהחליטו‪:‬‬
‫שאםכברלחיותחייהגשמהויצירהאזירקמושב‬
‫חקלאייספקולהםזאת‪.‬‬
‫ניטולדוגמאאישיתאתאבימשפחתבן‪-‬צדקיצחקז"ל‬
‫אציל הנפש והרוח שנטע בי מוסר עבודה‪ ,‬ויצק בי‬
‫כלל‪-‬צאןברזלבמובןערכיוציבורישאיפשרוליבנוסף‬
‫להקמתמשקחקלאיעצמאיהמפרנסבכבודאתבעליו‬
‫גםליטולחלקבעבודהציבוריתבכלהתחומיםעדדרגת‬
‫ניהולבדרךישרהואחראית‪.‬‬
‫‪Æ‰Ó˘‚‰Â†‰¯˘Î‰†Ø†˙¢¯˙˘‰‰‬‬
‫האיכרזורעאתהזרע‪,‬משנבטמגדלוומטפחועדשהופך‬
‫לשתיל‪,‬אתהשתילישלהעתיקלשדהעלמנתלהפכו‬
‫לעץ‪,‬כךנהגהבנוהציונותהמעשית;מכלהילדיםש"נבטו‬
‫במשתלה"במסגרתעלייתהנוערבמושביםבררומהם‬
‫אתאלההכשריםלהמשךהדרך‪-‬להכשרהנוספת‬
‫במושבכפריהושע‪.‬‬
‫ושובאותוהסיפור‪,‬חלוקתינולמשקיהחברים‬
‫והכנתינולקראתגרעיןהתישבותי‪.‬בתום‬
‫התקופה‪,‬הנעריםהללוובראשםכותב‬
‫רשימה זו אילצו את מוסדות‬
‫עליית‪-‬הנוערלשלחנולקיבוץלשנת‬
‫הכשרהנוספתעל‪-‬מנתשנכירעוד‬
‫צורתהתישבות‪,‬ובבאהיוםלקראת‬
‫העליהעלהקרקעתהיהלנובחירת‬
‫צורתההתישבותנקיהמשיקוליםכפיתיים‬
‫אואחרים‪,‬ואכןעברנולדגניהב'להכשרה‬
‫לשנהאחת‪.‬מההופתענו‪,‬כשנוכחנושכלמרכזי‬
‫וכךבמבצעיםכגוןאלההעלולארץאתילדייהדות‬
‫סוריה‪,‬אשררובםככולםנקלטותחילהבהתיישבות‬
‫העובדת)קיבוציםומושבים(ורביםוטוביםאף‬
‫התגייסו‪-‬בבואהעת‪-‬לפלמ"ח‪,‬להגנה‪,‬‬
‫ולשרותיהבטחוןלמיניהם‪.‬‬
‫סיפורי‪,‬הוא"אחדמניאלף"שלקליטה‬
‫והגשמה מוצלחים של ילדי סוריה‬
‫בחברהובכלכלהבישראל‪.‬‬
‫אני מקווה שהוכחתי שציונות איננה‬
‫מילתגנאיאומילתלצוןאלאזאתהדרך‬
‫שבנתהובונהאתהמדינה‪,‬בנתהובונהאת‬
‫עם ישראל והיא המסד לגאולת ישראל‪.‬‬
‫בנימוצריו"אביההתיישבות"אברהםהרצפלד‪,‬באחדמכינוסיתנועתהמושבים‪.‬‬
‫‪≥¥‬‬
‫העליהמדמשקוהקליטההראשונית‬
‫‪‰ÓÂÈÓ†ÌÈÙ„†≠†ı¯‡·†ÌÈ¢‡¯†ÌÈÓÈ‬‬
‫˘‪‰¯Ú†Ï‬‬
‫‪˙ÂÏÚÂÙ‰†˜˘Ó†˙„ÒÂÓ·†≠†‰ËÈϘ†Ï˘†‰¯Âˆ†„ÂÚ†ÏÚ‬‬
‫ב‪1943-‬ארגנהרחלינאיתבן‪-‬צביקבוצהשלבנותמסוריהבמטרהלהביאןלארץללמודולהתחנך‬
‫במוסדותמשקהפועלות‪.‬עבורןהיאהצליחהלהשיגרשיונותעלייה)סרטיפיקטים(‪.‬אחתמבנות‬
‫הקבוצההיתהעדינהאנדיבו‪,‬והיאמספרתעלימיההראשוניםבמשקהפועלותבפתח‪-‬תקוה‪.‬‬
‫עלפיסיפוריהשלעדינהאנדיבו*(‬
‫‬
‫‪ÈÏ·†Ô¢‡¯†‰ÏÈÏ¢†˙‡ȈÓ†˙ÂÓÂÏÁ‬‬
‫‡‪Æχ¯˘È≠ı¯‡·†¢‡Ó‬‬
‫התהפכתימצדאלצד‪.‬לאהצלחתילהרדם‪-.‬כל‪-‬כך‬
‫רחוקמביתאמאאשרבדמשק‪...‬‬
‫שכבתיעלמזרוןללאמיטה‪,‬ועיניפקוחותלרווחה‪.‬פחד‪,‬‬
‫ריקנותוגעגועיםמילאואתלבי‪,‬והלחשושיםמהמזרון‬
‫הסמוך הבהירו לי שגם לאחותי קשה להרדם‪.‬‬
‫רעבהאת?‪-‬שאלהאחותי‪.‬‬‫לאעניתי‪,‬שתיתיכוסתהמר‪-‬והתהפכתי‬‫לצדיהאחר‪.‬זהוליליהראשוןבארץ‪,‬לילי‬
‫הראשוןבמשקהפועלותבפתח‪-‬תקוה‪-‬‬
‫הרהרתי‪...‬‬
‫ההתלהבות‪ ,‬שדבקה בי בדמשק‬
‫בשומעישאמאאכןמסכימהשאעלה‬
‫ארצה‪,‬נמוגהונעלמה‪,‬כאילולאהיתה‬
‫ברגעיםאלהעלהמזרוןהזר‪.‬‬
‫‬
‫·‪ÆÌÈÚ‚ڂ†˙Â¯Îʆ∫Ô¢‡¯†¯˜Â‬‬
‫קמתיעםבוקר‪.‬התכנסנובחדרהאוכל‪.‬שםהוסברלנו‬
‫‪ÆÌÈÊÂÙ˙†˙Á¯‡Â†Ô¢‡¯†‰„·چÌÂÈ‬‬
‫‬
‫*(מתוךהספר"יהדותסוריה"עלייתילדיםמקראה‬
‫חלק ב' בהוצאת בית ספר וייצמן רחובות תשמ"ב‬
‫עמ'‪150-152‬‬
‫סדרהיום‪:‬ארבעשעותנועדולעבודהוארבעשעות‬
‫ללימודים‪.‬חילקואותנולקבוצות‪.‬בקבוצהשלילאהיו‬
‫ליחברותמדמשק‪.‬הרגשתהבדידותוהמרחקמהבית‬
‫הלכהונתעצמה‪.‬כשנכנסתילחדריאשרבצריף‪,‬נתקלתי‬
‫במבטןהבוחןשלשתיםזרותשישבובפינה‬
‫מכונסותבתוךעצמן‪.‬שמתיאתהבגדיםבארון‪.‬‬
‫המטפלתנכנסהלחדרכשחיוךעלשפתותיה‪.‬‬
‫היאנתנהקולבים‪,‬חילקהסדיניםויצאה‪.‬לרגע‬
‫נטשטשוליהדמויותודמותהשלהמטפלתנתחלפה‬
‫בדמותהשלאמא‪-.‬מראותהסדיניםהמרוקמים‬
‫במיטתישםרחוק‪,‬חיבוקההחםשלאמא‪,‬ותמונות‬
‫שלימיםאחרוניםבדמשקעברובסך‪.‬ובמיוחד‬
‫זו התמונה של אמא היושבת בליואן‬
‫בחברתהשלרחלינאית‪,‬כשזומנסה‬
‫לשכנעה בחשיבות עלייתנו ארצה‪,‬‬
‫מסבירהומפרטת‪,‬שעלייתנותהיה‬
‫בטוחה וחסרת מכשולים כי הרי‬
‫סרטיפקטים בידה‪ ,‬והתוכנית‬
‫מבטיחה המשך לימודים ועבודה‪.‬‬
‫להפתעתי אמא נאותה ואף הוסיפה‬
‫ואמרה‪,‬שטוביהיהאםאתנסהבנסיונות‬
‫נוספים‪.‬שמחתאיןקץאחזהביבאותםרגעים‪.‬‬
‫האמנםידענושתינו‪,‬אמאואנכי‪,‬שכהקשהיהיההמרחק‬
‫הזה‪,‬הפרידההלזו?"עדינה!"נשמעקולהשלהמטפלת‪.‬‬
‫נעורותימחלומותיבהקיץ‪".‬הזדרזי"עליךלמהרלעבודה"‪,‬‬
‫אמרהברכות‪.‬‬
‫עםבוקריצאנו‪,‬קבוצהשלבנותמןהארץ‪,‬לעבודבפרדס‪.‬‬
‫‪≥µ‬‬
‫בפעםהראשונהראיתישטחכהגדול‪,‬שכולומכוסה‬
‫עציםיפיםומוריקיםועליהםפירותזהוביםוקורצים‪.‬‬
‫הראוליכיצדלקטוףאתהפריבזהירותמבלילפגוםבו‪.‬‬
‫הריחשלהתפוזהטריעלהבאפיוהשתוקקתימאוד‬
‫לטעוםמהפרי‪,‬אבלכולםעבדובמרץוחששתילהפסיק‬
‫ולקלףתפוזלעצמי‪.‬סוףסוףהגיעההפסקתהבוקר‬
‫ואזזללתיכמהתפוזיםבזהאחרזה‪.‬‬
‫טעמםערבלחיכי‪.‬‬
‫שעותהעבודההתמשכו‬
‫והחילותיחשהאתשרירי‬
‫הכואבים‪ .‬ידי נשרטו‬
‫בענפים‪.‬אודהעלהאמת‪,‬‬
‫כיכאשרנשמעההקריאה‬
‫להפסקה לבוא לאכול‬
‫חשתי הקלה‪ .‬שוב נזכרתי‬
‫בדבריהשלאמאשאמרה‪":‬טוב‪,‬‬
‫אולי‪,‬שיתנסובעבודה‪,‬שהריגלגלחוזרבעולםומייודע‬
‫מהילדיום?"‬
‫בתיאבוןגדולציפיתילארוחתהצהרייםואפילוחלמתי‬
‫קבוצתילדיםיוצאיסוריה‪,‬במושבבארטוביה‪.1945‬‬
‫∂≥‬
‫בינילביןעצמי‪,‬עלהמרקהחם‪,‬המתובלוהחריף‪,‬שהגישה‬
‫אמאועלהפיתותהדקותוהריחניות‪,‬שהובאומהמאפיה‬
‫לארוחתהצהרייםבביתנושבדמשק‪.‬‬
‫אבלכאשרהגענולחדרהאוכל‪,‬הוגשו‬
‫לשולחנותקערותגדולותובהןמרק‬
‫מהביל‪.‬הבנות‪,‬שסביבהשולחן‪,‬‬
‫התנפלועלהקערהובתרווד‬
‫הגדוללקחהכלאחתמהן‬
‫את מנתה‪ ,‬כשהגיע תורי‬
‫מלאתיאתהתרודוראיתיכי‬
‫המרקדלוחותוכנודל‪.‬לקחתי‬
‫פרוסתלחםמהסלסלהשעל‬
‫השולחן‪,‬נעצתיאתשיניבלחם‬
‫והבאתיכףמרקגדולהאלפי‪.‬אכזבתי‬
‫היתהגדולה‪:‬לאטעםולאריח‪.‬הרמתיראשיוראיתיאת‬
‫פניחברותימדמשק‪.‬חשתישגםהןמאוכזבותכמוני‪.‬‬
‫בלילהחליףמלה‪,‬כאילוקשרנוקשרבינינו‪,‬דחפנוכולנו‬
‫אתהצלחותמעלפנינו‪,‬וסיימנובכךאתארוחתהצהריים‪.‬‬
‫יצאנומחדר‪-‬האוכל‪.‬אחתהבנותהציעהשנרוץלפרדס‬
‫ונאכלעודתפוזים‪,‬לפנישנכנסלכיתהללמוד‪,‬וכךעשינו‪.‬‬
‫חגיםומועדים‬
‫"כיהנההסתיועברהגשםחלףהלךלו‪:‬הניצניםניראובארץעתהזמירהגיע‪"...‬‬
‫‪¢‡·†ÁÒÙ†ÚÈ‚‰†·È·‡¢‬‬
‫‪˜˘Ó„·†È„‰ȉ†Ú·Â¯·†ÁÒÙ‬‬
‫מאת‪:‬משהשמרואברהםחסון‬
‫חגהפסחבדמשקהיהחגמיוחדבמינושדרשפעילות‬
‫ענפהוגדולהיותרמכלחגאחר‪.‬האוירהחגיגית‪.‬‬
‫התכונה פעלתנית‪ .‬היציאה מעגמומיות החורף‬
‫לשמחתהאביב‪.‬לבלובהעציםוהשמששמתחילה‬
‫לחמםולהאיראתהרחובותהצרים‪.‬‬
‫אבלמידאחריפוריםכלהשכונההיהודית‬
‫היתהמתחילהאתההכנותלחגהפסח‪.‬אמנם‬
‫ישנוחודששלםביןפוריםלפסחאךזמןזהלאהיהמספיק‬
‫דיולכלההכנותוהשבועהאחרוןשלפניהחגהיהלחוץ‬
‫מאוד בחזקת‪" ,‬הזמן קצר והמלאכה מרובה"‪.‬‬
‫ההכנותלפסחהתחלקולשניסוגים‪:‬הכנתהביתוהמאכלים‬
‫שנעשועלידיכלמשפחהבנפרדוההכנותשנעשוע"י‬
‫הקהילה‪.‬‬
‫מתחילתחודשאדר‪,‬מתחיליםמוסדותהקהילההיהודית‬
‫בדמשק‪,‬בהכנותיהםהקהילתייםלמימושצרכיחגהפסח‬
‫הקרבובא‪,‬הםהתמקדובשלושהנושאיםעיקריים‪:‬דאגה‬
‫לגידולצאןובקרבתנאיהאבסהמיוחדיםבהקפדהמחשש‬
‫חמץ‪,‬ושחיטהכשרהמיוחדת‪.‬רכישתחיטה‪,‬טחינתה‪,‬‬
‫הכנתקמחכשרלאפיתמצותדיםלצרכיהעדהואיסוף‬
‫תרומותלעזרהוסעדלנזקקיםעלידי"מתןבסתר"‬
‫"תרתימשמע"ואגודותסעדורווחהנוספים‪).‬ובעיקר‬
‫איתור הנזקקים ומידת העזרה שתינתן להם(‪.‬‬
‫‪Æ¢¯˙Ò·†Ô˙Ӣφ‰Ó¯˙‰‰†ÈÚˆ·Ó‬‬
‫‬
‫חייהיהודיםבדמשקהתנהלוביןחגאחדלשני‪.‬‬
‫כאשרהיהנגמרחגאחדהיומתחיליםלהתכונן‬
‫לחגהבא‪.‬כיהדברהחשובביותרהוא‬
‫קיוםהמסורתוהמורשתשאפיינהכל‬
‫חג‪.‬כוללכלהמנהגים‪,‬התפילות‪,‬‬
‫המאכלים והברכות אחד לשני‪.‬‬
‫‬
‫חילופיהעונותבסוריההםחדיםובולטים‪.‬מידעםתום‬
‫עונתהחורףמתחילהעונתהאביב‪.‬המעברחלבדרךכלל‬
‫בחודשאדר‪.‬ומימיפוריםואילך‪-‬אביב‪.‬ועלכן‪,‬אחד‬
‫משמותהחגהוא"חגהאביב"‪.‬‬
‫‪∫‰Ïȉ˜‰†È¢Ú†Â˘Ú˘†ÁÒÙφ˙ÂΉ‰‬‬
‫לאמרפיםממניהזכרונותוהחויותשהיו‬
‫ליכילדבלכתילצדושלאבי)יצחק‬
‫שמר‪-‬כהן‪,‬הלואהוא‪-‬זאכימכללתי‪-‬‬
‫שהיהפעילקהילתי‪-‬חברתיבכללובין‬
‫שאר פעילותו עסק באיסוף תרומות‬
‫במסגרת"מתןבסתר"‪.‬הפעילותבלטהביחוד‬
‫בימיחגפוריםבהםהסתובבנוביןקהלהחוגגים‪:‬במסיבות‪,‬‬
‫בתהלוכות‪,‬במדורות)"תשעילה"לשריפתבובותהמן‪-‬‬
‫"בג'ורתהמן"(עלמנתלהתרימם‪.‬הכספיםשנאספו‪,‬היו‬
‫מוקדשיםלעזרהלנזקקיםלמימושצרכיהםלחוגאתהחג‬
‫וכןלמענקיםל"הכנסתכלה"וכו'‪.‬‬
‫תמידהתרשמתימ"הכליהמיוחדלאיסוףהתרומות‪,‬שהיה‬
‫∑≥‬
‫מעשהידיושלאבא‪,‬אמןנחושת)נאאש(‪.‬זהומגש‬
‫נחושתעגול)צנייה(מעוטרבעטוריכסףונחושתאופייניים‪.‬‬
‫אליומחוברשלטמאונך‪)-‬ארמא(מעוטרגםהואבאותם‬
‫עיטוריכסףונחושתובמרכזובאותיותקידושלבנה‬
‫עבריות "מתן בסתר" עשויות מכסף וכאשר‪ ,‬כילד‪,‬‬
‫הקשיתיושאלתילפרושמיליםאלה‪,‬נעניתיבהסבר‬
‫מקיףומפורטעלמטרותההתרמהוייעודה)ואוליואולי‬
‫היתהזותחילתהשלמודעותלפעילותחברתיתקהילתית‪,‬‬
‫שנזרעהבי‪,‬בהיותיילד‪,‬עמהצמחתיואניממשיךבה‬
‫עדעצםהימיםהאלה(‪.‬‬
‫‬
‫‪Æ˙ˆӉ†˙Ή‬‬
‫המצותשליהודידמשקהיומיוחדותושונותמאלהשאנו‬
‫מורגליםאליהם"כאן"בארץ‪,‬הןבטעמןוהןבצורתן‪.‬‬
‫כל משפחה היתה מזמינה מבעוד מועד את‬
‫הכמות שהיא זקוקה לה ובשבוע שבועיים‬
‫האחרוניםלפניהחגהייתיכוללראותאתהמצעד‬
‫שלנושאיהמצותהעגולותחומות‪-‬צהובותמהמאפיה‬
‫לבתים‪ .‬מי בעצמו בעזרת בני משפחתו והרוב‬
‫בעזרת"שליחים"שזכול"חלואן"‪-‬דמימשלוח‬
‫נדיבים מאת המזמין שהושאר להם‬
‫במאפיהבעתהזמנתמנתהמצות‬
‫המשפחתית‪.‬‬
‫היהחישובממוצעכללקהילתי‪,‬‬
‫של קילו וחצי מצות לכל נפש‬
‫ועפ"י חישוב זה היו מכינים את‬
‫החיטים‪-‬עלפימספראנשיהקהילה‪-‬‬
‫לשנההנתונה‪-‬כיבגללההעפלהאוכלוסייתהרובע‬
‫היתהפוחתתומשתנהמשנהלשנה‪.‬לאחרונהבשנות‬
‫התשעיםשלהמאההקודמתכשהיוברובעהיהודיכ‪-‬‬
‫‪4,000‬נפש‪.‬היואופיםכ‪-‬ששטוןמצות‪.‬‬
‫יצוייןכיהמאפיהבדמשקהיתהאופהמצהגםלצרכיהם‬
‫שליהודילבנון‪.‬‬
‫)ראהכתבהמיוחדתעלתהליךהכנתהמצותעמוד‪(41‬‬
‫‬
‫‪˙ÂÏÈÚÙφ˙È˙Ïȉ˜‰†˙ÂÏÈÚÙ‰†ÔÓÂ‬‬
‫‪Æ˙È˙ÁÙ˘Ó‰‬‬
‫וכברלמחרתחגפורים‪-‬ללאהפוגהומנוחהכלשהם‬
‫מעבודותההכנהוההשתתפותבחגיגותהכלליותוהפרטיות‬
‫מתחילותהכנותקדחתניותלחגהפסח‪.‬‬
‫מבוקרעדלילה‪,‬הכלרוחשוהומה‪:‬בבתים‪,‬בחצרות‪,‬‬
‫∏≥‬
‫כאמורלעיל‪,‬רעשוהמולהמכלעברובכלפינה‪.‬בעלי‬
‫מקצועותמיוחדים)ראהלהלן(מכריזיםבקולמסולסל‬
‫עלשירותםוישמימהםשהיהמוסיףלסלסוליקריאותיו‬
‫גםפעמון‪.‬מוכריהפירותוהירקותעלהחמורוהחלבן‬
‫יחדעםהעיזיםשלו‪-‬כיחלבקנוישירותמעטיניהעזים‬
‫שהיוהולכיםיחדעםהחלבן‪.‬בקיצור‪":‬שמחהרבה‪,‬‬
‫שמחהרבה‪,‬אביבהגיעפסחבא"‪.‬‬
‫‪∫Ì˙¯˘Î‰Â†ÌÈÏΉ†˙Ή‬‬
‫‬
‫זהומוצרדק‪,‬שטוחועגולבקוטרשלכ‪50-‬ס"מ)!(‬
‫בערך‪,‬טעיםלאכילה‪,‬יבשב"נגיסותרועשות")ביארמש(‬
‫וגםבבישולימצהשונים‪.‬‬
‫ברחובותובשווקים‪-‬אחריככלותהכל"הזמןקצר‬
‫והמלאכותמרובות"‪:‬נקיוןהביתותכולתו‪,‬נקיוןהחצר‬
‫והכשרתהמטבח)ראהתיאורהמטבחב"מכאןומשאם"‬
‫גליוןמס'‪2‬עמוד‪(45‬הוצאתהכליםוהסכו"מהמיוחדים‬
‫לחגהפסחממקוםאחסונם)מאזהחגבשנהשעברה(‬
‫והכנתם‪-‬הכשרתםלחג‪.‬תכנוןצרכיהביגודוההנעלה‬
‫לכלבניהמשפחה)תפירהידניתלבנותוקניהלבנים(‬
‫וקדחתהקניותשלמצרכיהמזון‪-‬היחודייםלכלימיהחג‪.‬‬
‫לכלמשפחהיהודית)ללאקשרעםמצבההכלכלי(‬
‫היומערכותכליםוסכו"ממיוחדיםלשימושבלעדי‬
‫בימיהפסח‪.‬עםתוםהחג‪,‬היומנקיםאותם‪,‬‬
‫אורזיםאותםומאחסניםאותם‪-‬אחרכבוד‪-‬‬
‫במקוםקבועומיוחדבמרתף)ה"אבו"(שהיה‬
‫המזווה המשפחתי‪ .‬ולקראת החג הקרב ובא‬
‫מוציאיםאותםממקוםאיחסונםומכיניםאותם‬
‫לשימוש ולמלא תפקידם לחג‪.‬‬
‫סירי הנחושת וכלי הנחושת‬
‫האחרים‪,‬קומקוםהקפהוכו'זכו‬
‫לטיפולםשלבעלימקצועמיוחדים‪.‬‬
‫ה"מבאייד" ‪ -‬המלבין‪) ,‬ראה ציור‬
‫בעמוד‪(51‬אשרהיהבאומצפהאתכלי‬
‫הנחושתבציפוידקמאודשלאבץמבריק)כךמדישנה‬
‫בשנה(‪.‬ציפויזההיה‪,‬גםעניןשלניקוימושלםלהכשרת‬
‫הכליוגםליופיו‪).‬ראהציוריושלהצייראברהםשהם‬
‫)שמי(עמוד‪(51‬‬
‫והסתובב ברובע עוד בעל מקצוע עונתי אחד והוא‬
‫ה"מנאג'ד"‪-‬המרפד‪),‬ראהציורעמוד‪(51‬שיחודוהיה‬
‫בכךשהואחידש‪-‬למעשהאתמילויהצמרשלכלי‬
‫המיטה‪,‬השמיכותוהכריותעלמנתלארזםולאחסנם‬
‫בימיהקיץ‪.‬‬
‫והיהגם‪",‬אלמג'אלך"‪-‬משחיזהסכינים‪),‬ראהציור‬
‫בעמוד‪(51‬שהיהעוברועלגבוהמכשירהמיוחדלהשחזה‬
‫וכמוהאחריםמכריזבקולעלנוכחותו‪.‬עקרותהבית‬
‫היויוצאותאליווסכיניהןבידיהןכדילהשחיזם‪.‬בכך‬
‫משיגיםשלושמטרות‪:‬ההשחזהמסירהכלחששחמץ‪,‬‬
‫הסכיןנקיהוגםמושחזתונוחיותרלעבודבהבהכנות‬
‫הבישולהמרובות‪.‬‬
‫‬
‫‪®‰˘Â‚„†ßÙ©†¯ÙÒ‰‬‬
‫ובלנשכחאתהספרים)ראהציורבעמוד‪(51‬שבימים‬
‫אלה ידיהם מלאות עבודה לספר ולגלח את הבנים‬
‫והגבריםתספורותחגיגיות‪).‬נשיםנהגולטפלבשערן‬
‫בעצמן‪-‬בבית‪-‬ולאהלכולמספרות(‪.‬‬
‫נצייןכיהספרהואבעלהמקצועהיחידימביןהנ"לשהיה‬
‫נייחוכליוקבועיםבמקומםבמספרתווכיכלהאחרים‬
‫היוניידיםונשאואתמכשיריהם‪-‬שהיוגםכבדיםוגם‬
‫מגושמים‪-‬עלכתפיהםונתנואתהשרותבחצר‬
‫הביתאובסמוךאליוברחוב‪.‬‬
‫‬
‫·‪∫‰ÏÚ‰Â†„‚È‬‬
‫ומהגדולההיתההשמחהכאשרנפלהבחלקם‪-‬של‬
‫הילדים‪-‬הזכותשיקנולהםבגדאונעלייםחדשים‪.‬עד‬
‫כדיכךשמרובשמחהכאשרכברהיובחנותהנעליים‬
‫שאףעלפישהנעלהיתהגדולהאוקטנהעלמידתרגלו‪,‬‬
‫היההילדמניעבראשושאכןזהמתאיםלווזהבכלללא‬
‫לוחץ‪...‬גםאםזהלחץובלבדשיקנולונעליםחדשות‪.‬‬
‫שחסוחלילהלאיחמיץאתהקניה‪.‬‬
‫גםקדחתהקניותתופסתלהמקוםנכבדבהכנותלחג‬
‫הפסח‪.‬החלמקנייתטלה‪,‬עגל‪,‬אועופראייליםועופות‪,‬‬
‫קנייתבדים‪,‬ביגודוהנעלה)כאמורלעיל(ועדלאחרוןפרטי‬
‫מצרכיהמזוןהדרושיםלכבודהחג‪.‬כמובןכלמשפחה‬
‫ויכולתההכלכלית)וכאמורלעתיםגםמעברלזה(‪.‬אלה‬
‫שעסקובגידולטלה‪,‬אועופראיילים‪,‬ועופותעשוזאת‬
‫כמובן‪,‬בצורהמבוקרת)לרובבחצרהבית(מיוםהוולדם‬
‫ועדשחיטתם‪.‬תוךדאגהקפדניתשיואבסו"באוכלכשר"‬
‫)כיחלילהמהאכילםשעורהאוכלדברחמץאחר(‪.‬הבנוי‬
‫מחיטהועשבטרישזהרקעתהצמחעםתחילתהאביב‪.‬‬
‫לפעמים‪,‬משפחהאחתאושתימשפחותהיוקונות‬
‫במשותףכבשאחדאוטלהאחד‪.‬בדרךכללהילדים‬
‫היואלהשטיפלובהםוהאכילואותם‪.‬בערבהחג‬
‫השוחט היה שוחט‪ .‬הנשים הכינו מהבשר את‬
‫המטעמיםובעיקרשמרועלהזרועלקערתליל‬
‫הסדר‪.‬‬
‫קנייתפירותוירקותנעשתהעלפירובמרוכלים‬
‫שעברו ברובע )בדרך כלל היו אלה‬
‫מיומניםומוכריםשאפשרלסמוך‬
‫עליהם(אואצלהירקןהיהודי)לפי‬
‫מיטבזכרוניהיושנייםכאלה(מעט‬
‫מאודפנולשווקיםמחמתהחמץ‪.‬‬
‫¯‪∫ʯ‡†˙˘ÈÎ‬‬
‫‬
‫ענייניביגודוהנעלההםפולחןבפניעצמו‪.‬יותר‬
‫משהיופולחןהיוובעיהרציניתשדרשהפתרוןכלל‬
‫משפחתי‪ ,‬בהיותה נוגסת חלק נכבד מתקציב‬
‫המשפחה‪,‬יהיהמצבההכלכליאשריהיה‪.‬אחרי‬
‫ככלות הכל מדובר ‪ -‬בדרך כלל ‪-‬‬
‫במשפחותגדולותמרובותילדים‪.‬‬
‫לפתרון מצוקה זו נהגו בנוהג‬
‫המקובלשלהעברתבגדיםוגם‬
‫נעלייםמןהגדוליםלקטניםמהם‪.‬‬
‫כךיצאשכאשרהיהצורךממשי‬
‫ברכישתביגודאונעלייםחדשים‬
‫היומרוכזיםבערביחגפסחאוראש‬
‫השנה)אלתטעולאבשניהם(‪.‬לפיכךהילדיםהגדולים‬
‫במשפחה‪-‬יצאונשכריםמהסדרזה‪-‬בעודהקטנים‬
‫היו חייבים להסתפק במה שנותר מהגדולים מהם‪.‬‬
‫‪˙ÂÈ˜‰‬‬
‫‬
‫אוליאנצלהזדמנותזאתלהזכירנוהג)לאודווקאקשור‬
‫לחג(שלאפגשתיבשוםמקוםושהיהנהוגבמספרות‬
‫ברובעהיהודיבדמשקוהואמתןשרותיספרותעלבסיס‬
‫שלתשלוםחדשי)מעיןמנוי(שתמורתו‪,‬הלקוחיכולהיה‪,‬‬
‫להכנסמתישיחפוץולקבלשרותיתספורתוגילוחללא‬
‫הגבלה‪.‬‬
‫לשמלותלחגמעשהידיאימןכיזאתלדעת‪,‬שכלאם‬
‫ובתלמדווידעואתמלאכותהתפירה‪,‬הסריגה‪,‬האריגה‬
‫והריקמה‪.‬ובכלמלאכותאלהסיפקוהמשפחותאת‬
‫צרכיהןבעצמן‪-.‬האמהותבעזרתןהפעילהשלבנותיהן‪.‬‬
‫האורז‪-‬אחדממרכיביהמזוןהעיקרייםבחגהפסח‪.‬לאחר‬
‫קנייתהכמותהנדרשתלמשפחהמתחילההכנתועלידי‬
‫בירורידניקפדנישלהגרגיריםאחדאחדשחסוחלילה‬
‫לאיסתנן"גוףזר"‪,‬דברחמץ‪,‬אוקטניהשאינםאורז‬
‫ויפגמובכשרותו‪.‬חלקמהכמותהיוטוחניםעדדק)כמו‬
‫קמחסולת(להכנתהקובתרז‬
‫ביוםבהירושמשאביביתמחממתיכולתהלראותבחצר‬
‫הביתיושבותהנשיםעלדרגש‪,‬עלברכיהן"צנייה"מגש‬
‫נחושתשבתוכוגרגריםובוררותאותןכדבעי‪-‬אחדאחד‬
‫‪ -‬תוך כדי שיחת רכילות טיפוסית או שירה‪.‬‬
‫הכנתהתבליניםהכשריםלפסחהיתהפרקנכבדומיוחד‬
‫בהכנות לחג ‪ -‬והיו מעשה ידיהן של הנשים‪.‬‬
‫חלקןשלהבנותהיהשפירקצתיותר‪.‬כיהןהיוזוכות‬
‫בשוקקנואתהגרגירים‪:‬פלפלאנגלישחור‪,‬בהאר‪,‬ציפורן‪,‬‬
‫‬
‫אנייודעשלילדים"הזוכים"היתהזואמנםשמחהגדולה‪,‬‬
‫אבל‪,‬לאמאהדמשקאיתהיהזהמצבשלעצבגדולכי‬
‫זההוכיחאתחוסריכולתההכלכליתלספקאתכלצרכי‬
‫ילדיה‪.‬‬
‫‪∫ÌÈÈÏ·˙‰†˙Ή‬‬
‫‪≥π‬‬
‫אךטבעיהדברשבהכנסךלאחתהחצרותב"חארתאל‬
‫יהוד"בימיההכנותלחגובאותויוםללאתכנוןמוקדם‬
‫ממשבמקרה‪,‬יושבותשתיםשלושנשיםבחצרוטוחנות‬
‫בקצב את תבליניהן תוך כדי שירה‪ .‬בנוסף לצלילי‬
‫ה"האואנים"הערביםלאוזןוהריחותהחריפיםהנודפים‬
‫מעצם הטחינה ‪ -‬מגרים את האף ‪ -‬חוויה חוויה‪.‬‬
‫‪ÏÂ˘È·‰‬‬
‫אביהמשפחההיהעורךאתכלהקניות‬
‫לפי תכנונה של האם‪ .‬ומלאכת‬
‫הבישולהיתהעלהאםובנותיה‪.‬‬
‫כלהכבודההזאתלאחרשהיאמטופלתבנקיוןמרבי‪.‬‬
‫מאוחסנתכנדרשעדלבואהחג‪.‬‬
‫מלאכתהבישוללחגהפסחהיתה‬
‫קשה במיוחד‪ :‬להכין מטעמים‬
‫ותבשיליםחגיגייםלשנילילותסדר‬
‫רצופים‪.‬וקשההמלאכהשבעתייםאם‬
‫החגהראשוןנופלבסוףשבועונוסףללילותהסדר‬
‫נוסףעודשבת‪.‬‬
‫אבלהכלהתקבלונעשהבשמחה‪,‬ברצוןובאהבהרבים‪.‬‬
‫‬
‫מספרימיםלפניהחגמגיעתורהכנתהחרוסת‪.‬הישרו‬
‫צימוקיםשחוריםבמים‪,‬בישלואותםוהכינומהםאת‬
‫החרוסת‪.‬העבודההיתהקשהכיהיתהכרוכהבסילוק‬
‫הגרעיניםמכלצימוקוצימוקוקילוףהזגים)הקליפות(‬
‫מכלאחד‪.‬‬
‫החרוסתשימשהלמשךכלהחגגםכממרחעלהמצה‪.‬‬
‫אתמיבישולהצימוקיםסיננו‪,‬מולאובבקבוקיםושימשו‬
‫משקהלארבעהכוסותשללילהסדרלאלהשלארצו‬
‫אולאיכלולשתותייןולילדים‪).‬מחליפוהיום"כאן"‬
‫בארץהואהתירוששאנוקוניםלילדינו(‪.‬‬
‫∞‪¥‬‬
‫והיהגםהלארנז'‪-‬גםכןממתקהעשוימקליפותפרי‬
‫הדר‪-‬החושחש‪.‬אותוהכינובאותואופןהכנהושימש‬
‫לאותהמטרה‪.‬‬
‫וככלשקרבהחגמתחיליםבהכנותלבישול‪.‬לאהיו‬
‫מתכוניםכתובים‪,‬לאהתלבטועלכמויות)הכלהובא‬
‫"עלאח'יר"(ללאכמהגרםמלחוללאכמהתבלינים‪.‬‬
‫הכלהיהספונטניואינטואיטיבי‪-‬כאילומולד‪-‬‬
‫והכלזרםבטבעיותכילמעשהמלאכתהבישול‬
‫וכלמלאכותהביתהאחרותהיועוברותמאם‬
‫לבתמדורלדור‪.‬‬
‫כל אלה עוברים בדיקה וברור‬
‫קפדניים‪.‬לאחרמכןהבוטנים‪,‬‬
‫השקדיםעובריםקליה‪,‬אתאגוזי‬
‫המלךמקלפיםואתפוליהקפה‬
‫קולים וטוחנים‪ .‬ואת הצימוקים‬
‫מבשלים‪.‬‬
‫‪∫˙Ò¯Á‰†˙Ή‬‬
‫בימיתשריהיובדמשקפירותהדומיםלפומלותגדולות‬
‫בשםכבאד)ובהעדראתרוגיםהשתמשובהם(‪.‬לפירות‬
‫אלההיתהקליפהבשרניתמרה‪.‬אותההיומשריםבמים‬
‫ומחליפיםאותםכליוםעדשהמרירותנעלמה‪.‬סוחטים‬
‫ומבשליםאותםעםסוכר‪.‬מאחסניםאת"הקליפות‬
‫המסוכרות"בצנצנותואוטמיםאותםהיטבושומריםעד‬
‫לחגהפסח‪.‬ממתקזהמהווהכיבוד‪-‬מסורתיבזמן‬
‫"הזיארה"אצלקרוביםוחבריםביוםהחגאחריהתפילה‬
‫בביתהכנסת‪.‬‬
‫‬
‫שלאיקלהדברבעיניכם‪-‬רכישתפיצוחיםופולי‬
‫קפהגםכןהיוומבצעבפניעצמו)שלאכמו‬
‫"כאן"אנוכברמורגליםלקנותהכלמוכן‪,‬קלוי‪,‬‬
‫מקולף‪,‬טחוןומוכןלאכילה"שאם"היהכמובן‬
‫אחרתכפישיובהרלהלן(‪.‬מהרוכשים?בוטנים‬
‫בקליפתם‪,‬שקדיםבקליפתםושקדיםקלופים‪,‬אגוזי‬
‫מלךבקליפתם‪,‬אגוזיבונדוק‪,‬גרעינידלעתלבנים‬
‫ופוליקפה‪.‬כמו‪-‬כןקנוצימוקיםשחוריםלהכנת‬
‫חרוסת‪.‬‬
‫‬
‫¯‪®˙Ò¯ÁÏ©†ÌȘÂÓȈ†¨¢ÌÈÁˆÈÙ¢†˙˘ÈÎ‬‬
‫‪∫‰Ù˜†ÈÏÂÙÂ‬‬
‫‬
‫מקלותקינמון‪,‬ג'וזתאטיב‪,‬וגבישימלחגדולים‪.‬הללו‬
‫היוקודםכלעובריםברורקפדני"מחששחמץ"ואחר‪-‬כך‬
‫טוחניםאותםב‪"-‬אלהאואן"זהומכתשנחושתיצוקה‬
‫ועלינחושתכבדים‪.‬לכלכלישכזההיתהצורהשונה‬
‫וגודלשונהוכדרךהטבעיוצאשכלאחדמיצרצליל‬
‫שונהבזמןהטחינה‪.‬‬
‫‪¢ßÊ¯‡Ï‰¢Â†„‡·Î¢‰†˜Â˙Ó†„·ÈΆ˙Ή‬‬
‫מהבישלוומהאכלובחגהפסחעלכךבמדור"מאכלים‬
‫ומטעמים מבית אמא" המורחב‪) .‬עמודים ‪(45-50‬‬
‫חגיםומועדים‬
‫‡‪˙¯Èȷ†˜˘Ó„†È„‰Èφ˙ˆӉ†˙ÈÈÙ‬‬
‫עפ"יראיוןעםמצליחלוז*(‬
‫ראייןוערך‪:‬משהשמר‬
‫‬
‫‡‪‰ÈÁËφ‰˙Ή†‰ËÈÁ‰†˙˘Èί†Æ‬‬
‫אתהחיטההיושוקליםביחידותשל"אלמד"זהוכלי‬
‫פחשתכולתוהמלאהשוותערךל‪22-‬ק"גחיטים‪.‬‬
‫מכניסיםלשקיםמיוחדים‪,‬נקייםומביאיםאותםלמחסן‬
‫מיוחדבמתחם"כיתאבאלג'דיד"שםהיתה‪-‬בקרבת‬
‫מקום‪-‬גםטחנתהקמח‪.‬‬
‫המאפיהששימשהלאפייתמצותהיתהברחבהשל"תלת‬
‫אלפרן"‪.‬בכלשנהלקראתפתיחתההיומכיניםומכשירים‬
‫אותה‪-‬תרתימשמע‪-‬למטרהזו‪.‬‬
‫כדילהפעילולהשתמשבתנורשעמדללאשימושמאז‬
‫השנה שעברה ‪ -‬צריך להכשירו באופן מיוחד‪:‬‬
‫‬
‫·‪‰ËÈÁ‰†¯Â¯·†Æ‬‬
‫„‪‰ÈÙ‡Ó‰†˙¯˘Î‰†Æ‬‬
‫‬
‫כחודשייםלפניהחגמתחיליםלפנותלאיכריהכפרים‬
‫ספקיהחיטההמוכריםכמהימניםושישלהםקשרקבוע‬
‫רבשניםעםמוסדותהקהילההיהודית‪.‬איכריםאלה‬‫נהגולשמורליהודיםאתהחיטהמעתהקציר‪,‬בהשגחה‬
‫קפדניתעדלקראתחגהפסח‪.‬‬
‫תורה")כיתאבאלג'דיד(‪.‬היאשימשהלטחינתהחיטה‬
‫לקמחכשרעבורהכנתהמצותבלבד‪.‬טחנהזוהיתה‬
‫בפעולהמלאהבמשךכחודשאחדבשנהולאחרמכן‪,‬‬
‫יסגרואותה‪,‬עדלשנההבאה‪.‬‬
‫מספרנשים)בשניםהאחרונותעשוזאתבדואיות(שישבו‬
‫מסביבלמגשגדול)סנייה(בקוטרשלמעלמטראחד‪.‬‬
‫באמצעות שמים ערמה גדולה של חיטה‪ ,‬כל אישה‬
‫מושכתמעטגרגיריםלכווןשלהובוררתמהםאבנים‪,‬‬
‫גרגיריםזרים‪.‬החיטההנקיהנאספתשובלשקנקישנלקח‬
‫אחר‪-‬כךלמחסןמיוחדב"אלכיתאב"‪.‬‬
‫משהובאההחיטההמבוררת‪/‬הנקיהלמחסן"אלכיתאב"‬
‫קייםאיסורחמורביותרלהוציאמשםולוחופןאחדשלא‬
‫למטרתטחינתהקמחואפייתמצותישירותמשםלטחנה‪.‬‬
‫קבלןאפייתהמצותהיהמתחייבבשבועהכילאיתן‬
‫להוציאולוגרגיראחד‪-‬ואפילויהיהזהחו"חלמטרות‬
‫רפואיותומתחייבלהובילאתהחיטהמןהמחסןלטחנה‬
‫בתואיקבוע‪.‬ולכלזההיהצריךלקבועשומרמיוחד‬
‫שיקפיד"קלהכבחמורה"‪.‬‬
‫‬
‫‚‪ÁÓ˜‰†˙ÁˆÆ‬‬
‫לטחינתהקמחהיתהטחנהמיוחדתבביתהספר"תלמוד‬
‫*(מצליחלוז‪,‬היה‪-‬יחדעםאביו‪-‬מקבלניעשייתהמצות‬
‫בדמשק‪.‬הואעצמוהיהגםמנהלעבודהבמאפיה‬
‫היודוחפיםלתוךהתנור‪3-4‬טוןקרשיעץ‪.‬מעלים‬
‫אותםבאש‪,‬ליצירתחוםרבלחימוםהתנור)כלאבניו(‪,‬‬
‫אחדהרבניםהיהבאעםהסכיןהמיוחדתלחיתוךהבצק‪,‬‬
‫נותןמכהחזקהב"אבןהכניסה"לתנור‪-‬שהיאחמה‬
‫מאוד‪.‬אםכתוצאהממכהזויצאוניצוצות‪-‬התנורכשר‪.‬‬
‫ומוכןלקבלאתהבצקלאפייתהמצות‪.‬אםלאיצאו‬
‫ניצוצותממכהזו‪,‬ישצורךלהמשיךולחמםאתאבני‬
‫התנור‪-‬ולחזורעלהפעולההזאתעדשיצאוניצוצות‪.‬‬
‫)מספריםשמשריפתכמותכזאתגדולהשלעצים‪,‬היה‬
‫‪¥±‬‬
‫יוצאמארובותהמאפיהעשןשחורסמיך‪.‬הנשיםבסביבה‬
‫היוצועקות"שחוארתוליאלכאסיל"‪)).‬השחרתםליאת‬
‫הכביסה(‪.‬‬
‫שני"שממשיךלרדדולפתוחאתהבצקלעוד‪8‬ס"מ‪.‬‬
‫ממנובצקהמצהעוברל"שלישי"שפותחלעוד‪8‬ס"מ‬
‫וממנול"רביעי"שמרדדופותחאתהבצקעדלקוטר‬
‫הדרוש‪ .‬כ‪ 50 -‬ס"מ בערך ומעבירו הלאה‪.‬‬
‫‬
‫לבאשדף‪-‬זוהיהתחנההאחרונהשלהבצקלפניהתנור‪.‬‬
‫תפקידול"הנדס"אתככרהבצק‪,‬לוודאשהיאעגולה‬
‫כיאותוקצותיהיפיםוצורתהנאה‪.‬‬
‫‪˙ˆӉ†˙Ή†Æ‰‬‬
‫כלבוקרלפניתחילתהעבודה‪,‬היוכלהנוכחיםחייבים‬
‫לעמודולברךעלהחלה‪).‬לוקחיםכדורבצקקטןמברכים‬
‫וזורקיםאותולתוךהאש(‪.‬שריםשירהמעלותומזמורים‬
‫אחריםולאחרמכןפוניםלעבודתם‪.‬‬
‫כלאחדמ"בעליהתפקידים"תופסאתמקומו)בשני‬
‫טורים(כאשרלפניכלאחדלוחשישומערוךבידו‪.‬‬
‫"בעליהתפקידים"היו‪:‬‬
‫פועלמיוחדממונהעלהבאתהקמחממקוםאחסונו‬
‫המרוחקמהמאפיה‪.‬כיכללברזלהואשחייבתלהיות‬
‫הפרדהמוחלטת‪-‬במרחקניכר‪-‬ביןאחסנתהקמח‬
‫הכשרלביןהמאפיהעצמה‪.‬‬
‫בדרךכללה"ראייס"מוציאכ‪20-25-‬ככרותמצה‬
‫בבתאחת‪.‬‬
‫‬
‫‪ÈÏÏÎ‬‬
‫"העג'אן"מ‪-‬וחאכףובכךקוראלאחדהפועליםלהגיש‬
‫לו"שיעור"קמח‪,‬אותוהואשופךלתוך"לאגאן"שהוא‬
‫קערהמיוחדתללישתהבצק‪.‬‬
‫יצוייןכיכלתהליךאפייתהמצותממסירתה"שיעור"‬
‫ל"עג'אן"ועדלהגיעולפתחהתנורלידיה"ראייס"חייב‬
‫להיות מהיר ויימשך לא יותר מח"י )‪ (18‬דקות‪.‬‬
‫)"שיעור"הואמנתקמחשוותערךל‪1,250-‬גרםליצירת‬
‫‪12‬מצותעגולותשוותמשקל(‪.‬‬
‫עלכןמוצעלקוראיםתהליךזה‪,‬שכדילחושאתאוירת‬
‫העבודהבמאפיהלקרואאתכלהקטעבמהירותללא‬
‫פיסוקוניקוד‪.‬‬
‫אחריובאהאישעםהמים"מעביאלמאי"‪.‬אלההם‬
‫מיםמיוחדים"שלנו"הואמביאכמותקבועהומדוייקת‬
‫הדרושהל"שיעור"אחדשלקמח‪.‬הכמותהנמדדתבכלי‬
‫מפחועודשניחופניידיים)קלהוזוריין(שופךאתהמים‬
‫לתוך"הלאגאן"ומתחילהלישתהבצק‪.‬‬
‫מ"העג'אן"עוברהבצקל"גילגאל"שחובטבוודופק‬
‫אותועםמוטמיוחדמעץשקצהומצופהבמתכתאל‬
‫חלדמיוחדתשנקראת"תותייה"‪.‬פעולהזונעשיתכדי‬
‫לוודאשלאנשארבבצקכלבועתאוירולוהזעירהביותר‪.‬‬
‫מ"הגילגאל" עוברת תערובת הבצק ל"אל מטואה"‬
‫שמתחילללושאתהבצקבידיו‪.‬‬
‫ממנועוברהבצקל"חשואה"שמתחיללרדדאתהבצק‬
‫עדדוקומעבירול"אלמאטע"שחותךאותול‪12-‬צורות‬
‫עגולותשוותומדויקותשמהםמייצרים‪12‬ככרותמצה‪,‬‬
‫לכלמנתהבצק‪).‬שהתחילהכזכורמ‪1250-‬גרםקמח(‪.‬‬
‫מ"אלמאטע"עובריםהככרותהללול"כאסירים"לפתיחת‬
‫הבצקעםהמערוכים‪).‬השובאק(‪.‬‬
‫ה"כאסירהראשון"פותחאתהככרעםהמערוךלעיגול‬
‫ראשוןשקוטרוכ‪20-‬ס"מ‪.‬ממנועוברהבצקל"כאסיר‬
‫≤‪¥‬‬
‫ממנועוברהככרישרל"ראייס"שבעזרתהמרדה)הראחא(‬
‫מכניסאתעגולהבצקלתוךהתנורלאפיה‪.‬בראשיתהוא‬
‫שםאותול‪4-5-‬דקותלידהאשהחמהולאחרמכן‬
‫הואמעביראותולפינהבצדימיןשלהתנורהחם)ללא‬
‫אש(למשךכ‪15-‬דקותנוספות‪.‬‬
‫אחריגמראפייתכלמחזוראחדשל"שיעור"קמח‪.‬מנקים‬
‫אתכלמסלולהעבודהנקיוןיסודיומקפידיםשלאנשאר‬
‫מהמחזור הקודם ולו חתיכת בצק הקטנטנה ביותר‪.‬‬
‫במשךכלהיוםחייביםהעובדים"בעליהתפקידים"וכל‬
‫הבאיםבשעריהמאפיהלנקותאתידיהםולעשותאת‬
‫ציפורניהם)לנקותולגזוז(‪.‬‬
‫עלכלהתהליךממחסןהחיטהועדלמדפיהמוצרהמוגמר‬
‫שומריםבדרךכללשנירבנים‪,‬שדואגיםשהכליתנהל‬
‫כשורהוכהלכה‪-‬תרתימשמע‪.‬דיוקבכמויותהקמח‪,‬‬
‫בכמויותהמים‪,‬נקיוןקוהייצורמכלפירורבצק)ולו‬
‫הקטן ביותר( עמידה בלוח הזמנים הקפדני‪ .‬ובעיקר‬
‫הקפדהעלהנקיוןהכללישלהקמח‪,‬המיםהכליםוהנקיון‬
‫האישישלהעובדים‪.‬‬
‫העובדיםשכאמוריושביםבשניטוריםבמאפיהעוסקים‬
‫במלאכתםבמיומנות‪,‬במסירותובדייקנות‪-‬ללאהסחת‬
‫הדעת‪-‬תוךכדישירהקיצביתשלשיריםומזמורים‬
‫ובאוירהחגיגית‪.‬‬
‫לבסוףיצוייןשמאפייתהמצותבדמשקסיפקהמצותגם‬
‫ליהודיביירות‪.‬‬
‫חגיםומועדים‬
‫"מהנשתנההלילההזהמכלהלילות"‬
‫‪¯„Ò‰†ÏÈÏ‬‬
‫אכן‪,‬שונההחגוהלילההזהמכלהחגיםוהלילות‪.‬שכןכדילקיימוכהלכתו‪,‬נדרשיםמשאביםרבים‬
‫והכנותמרובותשכולםמנותביםלקיומםשלשנילילותהסדר‪,‬המהויםאתמרכזיותושלהחג‪.‬זאת‬
‫ועוד‪,‬שכנהוגבעדותישראל"שאם"בגולהחוגגיםאתלילהסדרפעמיים‪.‬‬
‫מאת‪:‬משהשמרואברהםחסון‬
‫ולכן‪",‬אולי"לאהיואצלם"שאם"הויכוחיםהנהוגים‬
‫"כאן"אצלנו‪"-‬אצלמינחוגהשנהאתלילהסדראצל‬
‫הורייאואצלהוריך?""שאם"בדמשק‪,‬נהגולהיותערב‬
‫אחדאצלמשפחהאחתובערבהשניאצלהמשפחה‬
‫האחרת‪...‬וזההמתכוןשבחגהזהבאהלידיביטויאחדותה‬
‫שלהמשפחההמורחבתבכלהמובניםהמשפחתיים‪,‬‬
‫החברתיים)עזרההדדית(והדתיים‪.‬כיזהוהשבוע‪-‬האחד‬
‫מביןחמישיםושניםהשבועותבשנהשבונפגשת‬‫המשפחהכולהויחדיוחוגגיםאתהחג‪.‬‬
‫··‪˙È‬‬
‫‬
‫·‪˙ÒΉ†˙È‬‬
‫‬
‫כלההכנותהושלמו‪,‬המאכליםמוכנים‪,‬בניהמשפחה‬
‫רחוציםולבושיםבגדיחג"ומתכונניםללכתלביתהכנסת‪.‬‬
‫לאלפנישאבאהכיןאתהשולחןוערךאת"הקערה"‬
‫כהלכה‪.‬תוךשהואשרומזמראתנוסחתסדרהחומרים‬
‫על"הקערה"זרועחסהבימין‪,‬ביצהכרפסבשמאל‪,‬‬
‫מרורבמרכז‪,‬מצהמלמעלהוחזרתלמטה‪).‬ישכמובן‬
‫ששמו חסה(‪ .‬הבית מוכן פוסעים לבית הכנסת‪.‬‬
‫‬
‫‪˙È··†·Â˘Â‬‬
‫אחריהתפילהשביםהביתה‪.‬החדרמוארבאורגדול‬
‫יותרמבכלימותהשנה)עדכמהשהדברכמובןאפשרי(‬
‫כילאלכולםהיהחשמל‪.‬ומישלאהיהלוחשמלהיה‬
‫מאיראתהחדרבמנורותנפטאובמנורותלוקסנוספות‬
‫המיוחדותבאורן‪.‬ניגשיםל"זקןהנוכחים")אבא‪,‬אוסבא‬
‫אוסבארבא(ונושקיםאתידוומקבליםאתברכותיו‪,‬‬
‫כלאחדלפייחוליו‪.‬‬
‫אוירתקודשוחגיגיותשוריםבכלהבית‪.‬כאשרכולם‬
‫מסוביםמתחיליםבקריאתההגדה‪.‬‬
‫אחרישהתאספוכלהמשפחהוהמוזמנים‪,‬מסביםלשולחן‬
‫הסדר‪.‬הגבריםישוביםלידהשולחןוהנשיםמסביב‪,‬‬
‫מתחיליםב"הגדה"‪.‬‬
‫היוגםכאלהשהקפידועל"כולנומסובין"‪.‬הסבהפירושה‬
‫השענותהצדהשמאלישלהגוףעלכריתאוכסת‪.‬וכך‬
‫היויושביםנמוךמאודעלמזרון‪,‬מכוסהבבדיפה‪,‬עליו‬
‫מפוזריםכריםוכסתות‪.‬באמצעשולחןנמוךמאולתר‬
‫ועליוהיושמיםאתהקערה)ובתוכה‪:‬החרוסת‪,‬המצה‪,‬‬
‫המרור‪,‬הכרפס‪,‬הביצהוהחסה(ומסביבהכוסותהיין‬
‫וההגדותלכלאחדמהמסובין‪.‬‬
‫וכאשרהיומגיעיםל"שולחןעורך"היוקמיםומתיישבים‬
‫סביב שולחן נורמלי למצוות הסעודה החגיגית‪.‬‬
‫˜„˘‬
‫‬
‫לאחרשעבר)גםהוא(נקיוןפסחיסודיוהכלהיהמסודר‬
‫ומוכןלתפילותהחג‪.‬היהגםמואריותרמכלימותהשנה‪,‬‬
‫תפילתערביתהיתהחגיגיתבמיוחד‪.‬וכןקריאתה"הלל‬
‫השלם")בלילפסחהואהלילההיחידיבכלהשנהשבו‬
‫קוראים"הללשלם"עםמנגינהיפהומצברוחמרומם‪.‬‬
‫בלילהסדר‪,‬במיוחד‪,‬היומקפידיםבכבודםשלהמבוגרים‬
‫ובעליהבית‪.‬בראשהשולחןומנהלהסדרוההגדההיה‬
‫תמידניתןהכבודל"זקןהנוכחים"לעומתזאתבקידוש‬
‫אושכיבדואת"בעלהבית""סאחבאלבית"אושכיבדו‬
‫אותוכראשוןהלוגמיםמכוסהקידוש‪.‬‬
‫קורא ראש השולחן בקול‪ .‬ממלאים כוסות ביין‪ .‬כל‬
‫הנוכחיםגברים‪,‬נשיםוטף‪,‬עומדיםעלרגליהם‪,‬כיסוי‬
‫ראשחגיגילראשם;לגבריםתרבושאדוםעםגדילשחור‪,‬‬
‫לילדיםכיפותלבנותולראשיהנשיםשביסמשילבןאו‬
‫צבעוני‪,‬רקום)מעשהידיהן(‪.‬‬
‫≥‪¥‬‬
‫‪ıÁ¯Â‬‬
‫‬
‫‪ÒÙ¯Î‬‬
‫‬
‫קוראשובבקולראשהשולחן‪.‬עיניהכלנשואיםבמתח‬
‫עלמייפולהשנההתפקידשלהבאתכדהמיםוהקערה‬
‫לנטילתידיים‪.‬בדרךכללהיומטיליםמטלהזועלאחת‬
‫הנערותהצעירות)לקולקינטורםשלהיתר(והיושהטילו‬
‫זאתעלאחדהנערים‪).‬עלפירובהדברנעשהבלי‬
‫התלהבותיתרה(‪.‬‬
‫לאחרנטילתידיים)ראשונהללאברכה(מחלקיםלכולם‬
‫עליכרפסשטבלואותובמימלחאובלימוןומברכים‬
‫‪....‬בוראפריהאדמה"‪.‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫˘‪ͯÂÚ†ÔÁÏÂ‬‬
‫ˆ‪ÔÂÙ‬‬
‫‬
‫‪¥¥‬‬
‫כולםמצפיםבקוצררוחלהגיעלכורךה"ליאמהכבירה"‬
‫בהכורכיםיחדיועלמצעשלעלהחסה‪,‬חתיכתמצה‪,‬‬
‫חתיכתמרורוכףחרוסת‪".‬מנה"זוהיוצריכיםלדחוף‬
‫בבתאחתלפהתוךקריאות"חישו""חישו"‪.‬פעולהזו‬
‫באהלסמלאתחובתנולהיותלעםאחדומאוחד‪.‬למרות‬
‫הסבל)המרור(השבר)המצה(והמתוק)החרוסת(‪.‬בזכות‬
‫אחדותנונגאלנוממצריםובזכותהאחדותנשובונגאל‪.‬‬
‫·¯‪Í‬‬
‫בשלבזהעושיםהפסקהמהגדתההגדהופוניםלסעוד‬
‫לבנומןהמטעמיםוהמאכליםהמיוחדיםללילהסדר‪.‬‬
‫בתוםהארוחההמלאהוהדשנהמוסיפיםעודחתיכת‬
‫מצה‪ ,‬חתיכת ביצה‪ ,‬וחתיכת זרוע כאפיקומן‪.‬‬
‫ברכתהמזון‪.‬‬
‫‪Ïω‬‬
‫הלל‪,‬פיוטיםומזמורים‪,‬שירהשירים‪,‬חדגדיאבארמית‪.‬‬
‫ואחדמייודעבעבריתובערבית‪.‬אללההו‪,‬אללההולא‬
‫אילהאללההומןיעלםומןידריאללהרבאלמוג'לי‪...‬‬
‫בקולרםבהתלהבותובקצב‪.‬‬
‫‪‰ˆ¯‬‬
‫‬
‫כאן‪,‬יריםלמעלהאתהחלקהקטןשלהמצההמוצנעבין‬
‫שתיהמצותויתחילובקריאתההגדההאלחמאעניא‪....‬‬
‫וכךהיועובריםקטעקטע‪,‬כלאחדמהמסוביםקורא‬
‫לפיתורובקטעיםכמו"עבדיםהיינו‪""...‬וב"כנגדארבעה‬
‫בנים‪"...‬היומסמניםמיהחכם‪,‬מיהרשע‪,‬מיהתם‪,‬ומי‬
‫שאינויודעלשאול‪"...‬היוכולםעוניםוחוזריםבמקהלה‪.‬‬
‫והשמחהרבה‪.‬‬
‫‬
‫‪„È‚Ó‬‬
‫מכהבידועלהמצהבאומרווכךחצהמשהאתהים‪...‬‬
‫חותךאתהמצההאמצעיתלשניחלקיםלאשווים)שני‬
‫שלישושליש(אתהחלקהקטן‪,‬יצניעביןשתיהמצות‬
‫השלמותואתהחלקהגדולישיםבתוךמפיתמשירקומה‪.‬‬
‫צורראותוכמוצרורנוודיםשםאותועלכתפוואומר‬
‫"ובני ישראל עשו כדבר משה‪" ,‬משארותם צרורות‬
‫בשמלותםעלשכמם"‪.‬וכולםשואליםאותובמקהלה‬
‫"מןוייןג'אייה"מהיכןאתה?והואעונה‪":‬ממצרים"‪.‬‬
‫"ולאויין ראייח"? ולאן אתה הולך? והוא היה עונה‪:‬‬
‫"לירושלים"‪.‬וכולםהיועונים"כןיהירצון‪,‬בעגלהובזמן‬
‫קריב‪.‬והצרורהיהעוברמאחדלשני)לכלהנוכחים(‬
‫קטניםוגדולים‪.‬כלאחדותשובותיושלו‪.‬היוגםתשובות‬
‫היתוליות‪,‬הולךלאמריקה‪,‬הולךלארץ‪-‬ישראלוכו'‪.‬לבסוף‬
‫ראש השולחן לוקח את הצרור ואומר "מנאחוד אל‬
‫אפיקומןומןחטוענדואחדאמין")ניקחאתהאפיקומן‬
‫ונשמוראותואצלאחדנאמן(‪.‬מנהגגניבתהאפיקומןלא‬
‫היהנהוגבדמשק‪.‬‬
‫שניהילדיםהקטנים)הנמצאיםבערבזה(יאמרובגאווהרבה‬
‫ובניגוןמתאיםאתמהנשתנה‪...‬וכלהנוכחיםעוניםלהם‬
‫הלילההזההלילההזה‪)"...‬כמובןבעבריתובערבית(‪.‬לרגע‬
‫הזהייחלוחודשיםמאזהחלוללמודבעל‪-‬פהאתהקטע‪.‬‬
‫‬
‫‪¢Ì˙¯‡˘Ó¢Â†ıÁÈ‬‬
‫‪‰˙˘†‰Ó‬‬
‫‬
‫מקדשעלהיין‪,‬כולםעונים"אמן"במקומותהמתאימים‪.‬‬
‫בסיומומברכיםאישאתרעהו)גבריםונשים(‪,‬בברכות‬
‫אישיותוברכותהיתוליותשונותלשמחתכולם‪".‬כולסינה‬
‫ואינתהסאלם""סינתאלג'אייהתכוניערוסה""עבאל‬
‫ענדכםצאבי"וכו'‪.‬‬
‫)כאןהמקוםלצייןכיבדמשקנהוגהיהלקרואאתההגדה‬
‫למעשהפעמיים‪-‬כלקטעבעבריתותרגומולערבית(‪.‬‬
‫ובתוספתמספרפיוטיםומזמורים(‪.‬‬
‫תם סדר פסח כהלכתו‪ ...‬לשנה הבאה בירושלים‪...‬‬
‫מאכליםומטעמיםמביתאמא‬
‫‪Á·ËÓ‰Ó†ÌÈÓÚËÓ†ÌÈ„ÁÂÈÓ†ÌÈÏ·Ó‬‬
‫‪ÆÁÒÙφ¯˘Î†≠ȇ˜˘Ó„‰‬‬
‫מאת‪:‬מואיזמכללתיורותשמר‬
‫"כאן"‪,‬היוםהבישולהואמקצועהנלמדבבתיספר‪.‬‬
‫לרשותהמבשליםועקרותהביתעומדיםספרותמקצועית‪,‬‬
‫מכשיריחשמלמשוכללים‪,‬גז‪,‬קרור‪,‬הקפאה‪,‬אחסון‬
‫וכו'(‪.‬מלאכתהבישולכרוכההיום‪,‬בידעמדוקדקשל‬
‫כמויות‪,‬מידותומשקלות‪-‬עדכדימספרגרמיםממש‪.‬‬
‫ˆ‡‡‪˘‡¯Ó†È¢چ≠†‚Á·†˜¯†ÏÏΆͯ„·†‰˘Ú‰†∫Ë‬‬
‫˘‪®¢·Êφ‡Ï†˘‡¯Ï†È˘Ú˘ÆÆÆ¢†Í¯·Ï†È„Ω†˘·Î†Ï‬‬
‫¯‚‪®‰˘¯ÈΩ†˘·Î‰†˙·È˜†˙¯¯ˆÂ†˘·Î‰†ÈÏ‬‬
‫‪Æ®‰˘¯ÈÎχ†Ú·˙†¯‡¯ˆ©†≠†Ê¯Â‡·†ÌȇÏÂÓÓ‬‬
‫אבלאז"שאם"בדמשק‪-‬בימיםשאנועוסקיםבהם‪-‬‬
‫הבישולוהאפיההיואומנותוידעטבעיים‪.‬יסודותהמקצוע‬
‫כמעטמולדים‪,‬כחלקשלמלאכתהקיוםשלאםועברו‬
‫במשפחה בע"פ מאם לבת במשך הדורות‪.‬‬
‫‪ÌÈ˘†‰Ó„‡†ÈÁÂÙ˙ӆȢچÏ·ӆ∫‰„ÂÚÓ‬‬
‫‪ÛÂچ‡†¯˘·†ÌÚ†„ÁȆÌÈÏ˘Â·Ó†˙ÂϘ†ÌÈ‚ÂËÓ‬‬
‫‪Æ·Ëȉ†ÌÈÏ·Â˙ÓÂ‬‬
‫למעןהאוטנטיותיכתבוהמתכוניםבמדורזהללאלשון‬
‫מקצועיתוללאכמויותמדויקותכיאםרקמרכיבי‬
‫המתכון ממש כפי שהועברו מהאם לבנותיה‪.‬‬
‫‪Ï„‚†ÒٯΆ˘‡¯Ó†È¢چÏ·ӆ∫ÒٯΆ˙„ÂÚÓ‬‬
‫‪¨¯È¯˘†¯˘·†˙Âȷ˜†ÌÚ†Ï˘Â·Ó†˙Âȷ˜φÍÂ˙Á‬‬
‫‪Æ®‰¯È‚ʆ‰·Â˜©†¢Ê¯†˙·Â˜¢Â‬‬
‫כאמור‪,‬בדמשקלאעמדולרשותעקרותהביתכלי‬
‫בישול משוכללים‪ ,‬אלא בישלו על פתיליות‪ ,‬או על‬
‫פרימוסים‪ ,‬או אפילו על אח פחמים עשוי חימר‪.‬‬
‫‪„ÁÂÈÓ†È˙ÂÚ†ÈÒ˘ÈÏ„†Ï·ӆ‰ʆ∫®‰ÓÈΩ†ÔȉÓÎ‬‬
‫·‪˙ÂÚψ†¯Â¯ˆ†ÌÚ†ÔȉÓΆÌÈÏ˘·Ó†ÁÒÙ‰†‚ÁφÆÂÈÓ‬‬
‫‪Ʈۯ‡Î†Ï‡†˙ÚÏ„†˙¯ˆ©†Ê¯Â‡·†‡ÏÂÓÓ†˘·Î‬‬
‫בהעדרמתקניקירוראתכלהקניות‪:‬ירקות‪,‬פירות‪,‬בשר‬
‫ועופות היו צריכים לבצע סמוך מאוד לערב החג‪.‬‬
‫‪ÆÏÈÚφÔȉÓΉ†ÂÓΆ∫®˙ÂȯËÙ©†¯ËÙ‬‬
‫נוסיףעלכךשמרכיביהבישולהיובעיקרירקותהעונה‪:‬‬
‫)כיהריקטניותלמיניהםהםבחזקתחמץ"בליראהובל‬
‫ימצא"(לאהיו"שאם"ירקותקפואיםאוירקותחממה‬
‫כךשאנומוצאיםבביתהיהודיבדמשק‪,‬ירקותעונתיים‬
‫שלתחילתהאביב‪:‬פולירוק‪,‬אפונהירוקה‪,‬שעועית‬
‫ירוקה‪,‬תפוחיאדמהחדשים‪,‬כרפס‪,‬חסה‪,‬שוםירוק‪,‬‬
‫פטרוזיליהוכיו"ב‪.‬‬
‫‪¯˘·†ÏÈςӆȢډ†Ï·ӆ‰ʆ∫Ò¯‡Ú†Ï‡†„ÂÊ‬‬
‫‪Â˙‡†ÌÈÎ˙ÂÁ†¯˘‡Î˘†¨‰˘˜†‰ˆÈ·†ÛȘӉ†ÔÂÁË‬‬
‫‪ÆÍÈÁφÌÈÚˆ‰‡¯Óφ‰‡†‡Â‰‬‬
‫‡‪ÌÈ˘‚ÂÓ‰†ÌÈÈ‚È‚Á†ÌÈÏ·ӆ̉†ÌȯÁ‡Â†‰Ï‬‬
‫·„¯‪Æ‚Á‰†ÈÓȷ†¯„Ò‰†˙ÂÏÈÏ·†ÏÏΆÍ‬‬
‫‪¥µ‬‬
‫עגבניותלאהיובעונהזו‪,‬אבלעקרותהביתהדמשקאיות‬
‫ידעולהתכונןבימיהקיץבהכינןרסקעגבניותמשובח‬
‫מעשהידיהן‪-‬שנשמרבצנצנותזכוכיתאטומותבמרתף‬‫הביתעדלבואהחג‪.‬הנשיםהיומרסקותאתהעגבניות‪,‬‬
‫פורסותאתהרסקבשכבהדקהבתוךתבניותגדולות‪,‬‬
‫אומשטחיעץ‪,‬עלגגהביתכדישהנוזליםיתאדובחום‬
‫השמשויווצרהרסקהמבוקש‪.‬‬
‫המרכיביםהעיקרייםלתבשיליחגהפסחהיו‪:‬הרבהבשר‬
‫הרבהתפוחיאדמה‪,‬הרבהאורז‪,‬הרבהירקותהעונהוביצים‪.‬‬
‫התבשיליםהיומתובליםהיטבבתבליניםשהוכנובבית‪.‬‬
‫יחדעםזאתהשתמשובהרבהעשביבישולותיבול‪:‬שום‬
‫ירוק‪,‬פטרוזיליה‪,‬כוסברה‪,‬רשאדחלבי‪),‬כיהדמשקאי‬
‫חלפהעונתו(טרגון)טרח'ון(זעתאראח'דאר‪,‬עוג'ה)שקדים‬
‫ירוקיםבקליפתם(חסה‪,‬כרפסוכו'‪.‬‬
‫היות וקצרה היריעה ‪ -‬בגליון זה ‪ -‬מלפרט את כל‬
‫המתכונים לכל מאכלי ומטעמי החג נסתפק הפעם‬
‫במספרמתכונים‪-‬נבחריםאופייניםוקליםלהכנה‪.‬אבל‬
‫לא לפני שנפרט את מטעמי חג הפסח העיקריים‪:‬‬
‫קבבמצו‪,‬קובתרזוקובתמצו‬
‫כללנושלושהמאכליםאופייניםאלהבפרקאחדכי"המילוי"הוא"התדבילה"משותףלשלושתם‪.‬‬
‫‬
‫‡‪¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß‡†˙¯˘Ù‬‬
‫"תדבילה"מילויבסיסימשותףלכלהתבשיליםהנ"ל‪.‬‬
‫החומריםהדרושים‪:‬‬
‫בשרטחוןרצוישלעגל‪.‬למישמותראולמישאוהביכול‬
‫להעשרתהטעםלהוסיףלבשרקוביותשלשומןכבש‬
‫)לייה(‪.‬‬
‫לכלאלהנקראלהלן"הבשרהטחון"‪.‬בצליבש‪,‬צנובר‪,‬‬
‫∂‪¥‬‬
‫מלח‪,‬פלפלשחוראנגלי)רצויטחוןבטחינהעצמית(‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫של"המילויהבסיסי"‪.‬חותכיםאתהבשרלקוביותוטוחנים‬
‫פעםאחת‪).‬אםמערבביםומוסיפיםקוביותשומןכבש‬
‫רצוילערבבםלפניתחילתהטחינה(‪.‬להלןנקראלכלזה‬
‫"הבשרהטחון"‪.‬‬
‫במחבתושמןחםמטגניםאתהבצלעדשיהיהשקוף‪.‬‬
‫מוסיפיםאת"הבשרהטחון"מערבביםיחד‪.‬כשהבשר‬
‫מתחיללהיותבצבעחוםאחידמוסיפיםמלחופלפל‬
‫שחוראנגלי‪.‬עדשהבשרמתרכך‪.‬כלזהיקראלהלן‬
‫"המילוי"‪.‬‬
‫‬
‫‡‪ÆÌȯ·Âˆ†ÌÚ†¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß·†˙¯˘Ù‬‬
‫הרוציםמילויעםצנוברים‪,‬מחמממיםמעטשמןבמחבת‬
‫קטנהמכניסיםאתהצנוברים‪-‬תוךכדיערבובם‪-‬‬
‫למחבתלמשך‪2-3‬דקותומוסיפיםאותםלמילוי‬
‫הבסיסיומערבבים‪.‬‬
‫‬
‫‡‪ÈÁÂÙ˙†ÌÚ†¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß‚†˙¯˘Ù‬‬
‫‡„‪ƉÓ‬‬
‫למשפחהמרובתילדים‪,‬אולמישלאיכול‪,‬אולארוצה‬
‫לצרוךהרבהבשר‪,‬ועלמנתלהפוךתבשילזהלארוחה‬
‫עיקריתומשביעהמוסיפיםל"מילויהבסיסי"תפוחיאדמה‪.‬‬
‫‬
‫‡‪ÌÈÂÁӈφ¢ÈÂÏÈÓ‰¢†≠†ß„†˙¯˘Ù‬‬
‫כאשר"המילוי"שבחרנו‪-‬אחתמהאפשרויותהנ"ל‪-‬‬
‫מוכן ניגשים להכנת‪ :‬המאכל הרצוי מבין השלושה‪.‬‬
‫‬
‫החומריםהדרושים‪:‬‬
‫מצות‪",‬המילוי"‪,‬מים‪),‬להשבחתהתבשילאפשרגם‬
‫למהולהמיםבייןאדוםחצייבש(אומרקצחמסונן‪,‬‬
‫מלח‪ ,‬שמן‪ ,‬שומן כבש ‪ -‬לייה )למי שרוצה ויכול(‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫בקערהגדולהאובתבניתרחבהשמיםמיםוקצתמלח‪,‬‬
‫אומרקצח‪,‬בכמותגדולה‪.‬אומיםמהוליםבייןמכניסים‬
‫אתהמצותכדילהרטיבאותםלרגעקט)לאלהשרותם‬
‫לזמןרב(אתהמצותהרטובותמניחיםאחתעלהשניה‪,‬‬
‫מכסיםבמגבתלמשך‪15-20‬דקותעדשהןמתרככות‬
‫מאליהן‪.‬‬
‫לתוךמחבתגדולה)עםמכסה(להכניסתחילהמעטשמן‬
‫)אוקוביותשלשומןכבש(‪.‬‬
‫‪Æ®ÁÒÙ†Ï˘†‰ÈÁË©†‰ÈÏÈʯËÙ†·Ë¯†˙Ή‬‬
‫רכיבים‪:‬‬
‫פטרוזיליה‪,‬אגוזימלך‪,‬שוםירוק‪,‬מלח‪,‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫רוחציםהיטבאתהפטרוזיליהה"באדונס"‪,‬קוצציםאותה‬
‫דקדק‪,‬כותשיםאתהאגוזים‪,‬מועכיםאתהשוםהירוק‪,‬‬
‫סוחטיםאתהלימוןמוסיפיםמלחמערבביםהיטב‪.‬‬
‫השני"קובתרז"‪:‬‬
‫כללי‪-‬קובתרזאפשרלהכיןכמטוגנתאוכמבושלת‪.‬‬
‫‡‪∫˙‚ÂËÓ†¢Ê¯†˙·Â˜¢†Æ‬‬
‫‬
‫הראשון–"קבבמצו"‪:‬‬
‫חותכיםלקוביותשל‪6‬ס"מעל‪6‬ס"מבערךאפשר‬
‫להגישחםאוקרבתוספתרוטבפטרוזיליה‪).‬טחינהשל‬
‫פסח(‪.‬‬
‫‬
‫המילוילצמחוניםהינופשוטוקלהואמורכברקמתפוחי‬
‫אדמה‪,‬בצל‪,‬שמן‪,‬מלחופלפלשחוראנגלי‪,‬עשויים‬
‫כמפורטלעילבאפשרותב'ואנומקבליםמילוימיוחד‬
‫לצמחונים‪.‬‬
‫מכניסיםלתוךהמחבתשכבהאחתהמורכבתבדרךכלל‬
‫משתישורותשלמצות‪.‬מפזריםעליהשכבהשלה"המילוי"‬
‫ושובשכבהשלמצותושובשכבהשל"המילוי"עד‬
‫לגובההכלי‪.‬כאשרהשכבההאחרונה‪-‬‬
‫העליונההיאשלמצותהסוגרתמעלאתכלהמאכל‪.‬‬
‫עליהמפזריםשובמעטשמןאוקוביותשומןכבש‪.‬‬
‫מכסיםבמכסה‪,‬שמיםעלאשנמוכהלמשך‪45‬דקות‬
‫עדשעה‪),‬תוךמעקבמדיפעםשלאיתייבשאוישרף(‪.‬‬
‫ואזלהפוךאתהכלמהעליוןלמטה‪.‬באםרואיםשהתבשיל‬
‫יבשמדיאפשרלהוסיףמעטמרקצחאומים‪.‬ומחזירים‬
‫לאשלעוד‪15-20‬דקות‪.‬‬
‫‬
‫מקלפיםאתהתפוחיאדמה‪,‬חותכיםלקוביותקטנטנות‬
‫של‪1‬ס"מעל‪1‬ס"מ‪.‬מחממיםשמןבמחבתגדולה‬
‫ומטגניםעדשהןמתרככותומקבלותקצוותחוםבהיר‪.‬‬
‫מוסיפיםהכלל"מילויהבסיסי"מערבביםהיטבומקבלים‬
‫מילוילגירסהזו‪.‬‬
‫כאשרישלנואתהמצותהרטובותו"המילוי"אנומתחילים‬
‫במלאכת ההכנה של "הקבב מצו" הדמשקאי‪.‬‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫אורז)רצויעגול("המילוי"כפישתוארלעיל‪.‬מים‪,‬מלח‪,‬‬
‫שמן‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫אתהאורז)המבוררהיטב(רוחצים‪,‬משריםמעט‪,‬מסננים‬
‫ופורסיםאותולייבושעלסדיןלבןמיוחד)"שרשאף‬
‫אביאד"(משהתייבשדיו‪,‬טוחניםאתהאורזדקדק‪,‬‬
‫מוסיפיםמים‪,‬מעטמלחולשיםעדלקבלת"בצק"אחיד‪.‬‬
‫אםהבצקרךמדיאפשרלהוסיףמעטקמחמצהכדי‬
‫לעבותו‪.‬וכדי שהקובה לא תתפרק בעת הטיגון‪.‬‬
‫·‪Æ‬קיימתגםגירסהנוספתשלהכנת"הבצק"לקובת‬
‫רז‪.‬מערבביםאורזטחוןעםבשרטחוןביחסשלקילו‬
‫אורזוחציקילובשרטחון‪.‬מוסיפיםמים‪,‬מלחולשיםעד‬
‫לקבלת"בצק"אחידוכו'וכו'‪.‬‬
‫∑‪¥‬‬
‫בסירגדול‪,‬מרתיחיםמים‪,‬כףשמן‪,‬וכףמלח‪.‬בעוד‬
‫המיםרותחיםמכניסיםאתהקובותלמשך‪10‬דקות‪.‬‬
‫ישלשמורהיטבשלאיתרככוולאיתפוררו‪.‬מוציאים‪,‬‬
‫מסנניםושמיםאותםלהתקרר‪.‬‬
‫בהתקרבזמןההגשהמטגניםאותםבשמןעמוקוחם‬
‫מאודעדלקבלתצבעחוםבהיר‪.‬בעתהטיגוןרצויבעזרת‬
‫קיסםלחוררחורכדילשחרר"קיטור"‪.‬‬
‫את "הקובת רז" המטוגנת אפשר לאכול עם רוטב‬
‫פטרוזיליה)שתוארלעיל(סלטכרפסאוסלטחסה‪.‬‬
‫‬
‫‚‪∫˙Ï˘Â·Ó†¢Ê¯†˙·Â˜¢†Æ‬‬
‫אתהקובותהסגורותמוסיפיםלמרקאולחמודאו‬
‫לתבשילבזמןהרתיחהזמןקצר‪10-15‬דקות‪,‬לפני‬
‫גמרהבישול‪.‬‬
‫אםרוציםלצרף"קובהזגירה"ל"חמוד"אפשרלהוסיפם‬
‫כעשר דקות לפני גמר הבישול ‪ -‬גם ללא טיגון‪.‬‬
‫∏‪¥‬‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫קמחמצה‪,‬ביצה"המילוי"‪,‬כפישמתוארלעיל‪,‬שמן‪,‬‬
‫מים‪,‬מלחופלפלשחור‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫מהקמח‪,‬הביצה‪,‬המים‪,‬והמלחלשיםבצקאחיד‪).‬לפעמים‬
‫אפשרלהוסיףמעטמהאורזהטחון‪.‬זהמוסיףלברק‬
‫ולחוזק(‪.‬‬
‫משמניםידשמאל‪,‬יוצריםכדורעגול‪,‬לתוכודוחפיםאת‬
‫אצבעידימיןליצירתקונוס‪.‬לתוכומכניסים"מהמילוי"‬
‫כפישמתוארלעיל‪.‬‬
‫מטגניםבשמןעמוקוחםמאודעדשמתקבלצבעחום‬
‫יפה‪.‬‬
‫חמוד‬
‫‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫יוצריםקובותקטנותבאחדמהאופניםמטגניםבשמן‬
‫עמוקוחםומכניסיםלתוךמרקאותבשילהמתבשלעם‬
‫הרבהרוטב‪.‬‬
‫‬
‫מורחיםאתכףידשמאלבשמן‪,‬יוצריםכדוריםועם‬
‫אצבעידימיןיוצריםקונוסחלולעםפיהפתוחהדרכה‬
‫מכניסיםאת"המילוי")שתוארלעיל(וסוגריםהיטבוצרים‬
‫צורהשלקובה‪").‬ביבעצואלטאבה"(‪.‬‬
‫‪∫¢ÂˆÓ†˙·Â˜¢†≠†È˘ÈÏ˘‰‬‬
‫מאכלשהיהמוגשולידותוספתאורזלבן‪-‬בדרךכלל‬
‫כלהשנה‪-‬כמאכלליוםששיבצהרים‪.‬אבלבחגהפסח‬
‫הוא תופס מקום נכבד בתפריט החג משום הרכבו‬
‫המשביע‪.‬‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫תפוחיאדמה‪,‬ראשכרפסגדול‪",‬כאן"בארץמוסיפים‬
‫גםגבעוליסלריאמריקאי‪.‬שום‪-‬המדקדקים"מחשש‬
‫חמץ"‪,‬ישתמשובשוםירוקבלבד‪-‬כילגביהםשוםיבש‬
‫הואבחזקתחמץ‪.‬לימון‪,‬מלח‪.‬‬
‫אפשרגםלהוסיף"קובתרז"קטנות‪).‬קובהזגירה(אבל‬
‫ללאטיגון‪.‬‬
‫להגישוחםאוקרבתוספתאורזלבן‪.‬‬
‫‬
‫מדיאססלא}עליסלק)מנגולד(‬
‫ממולאים{‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫עליסלקגדוליםטריים‪,‬בשרטחון‪,‬קמחמצה‪,‬ביצה‪,‬‬
‫מלח‪,‬פלפלאנגלישחור‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫‬
‫‚‪߇†‰Ò¯È‬‬
‫לאחרשמסדריםבסיר‪,‬מוסיפיםמיץלימון‪,‬מיםומלח‬
‫ומבשליםעלאשבינונית‪,‬למשךכשעה‪.‬‬
‫‬
‫‚‪ß·†‰Ò¯È‬‬
‫מכיניםכמובגירסהא'‪-‬אתהקציצותמצרפיםלגבעולים‬
‫ומבשליםללאטיגון‪.‬ישירותלתוךהמיםהרותחיםוכןהלאה‪.‬‬
‫עתהנשתמשבעליםשהפרדנובזהירות)מהמתכוןהקודם(‬
‫להכנתעליסלקממולאיםהנקראים"שאם""סלאמלפוף"‪.‬‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫עליסלק‪,‬אורז‪,‬בשרטחון‪,‬מיץלימון‪,‬מלימוניםטריים‪,‬‬
‫מלחפלפלשחוראנגלי‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫להכניסכלהעליםלקערהגדולה‪,‬לשפוךעליהםמים‬
‫רותחיםלמשךדקהאושתיים‪,‬להוציאלשטוףאותם‬
‫במיםקריםולסנן‪.‬‬
‫להכיןתערובתשלאורזעםבשרטחון‪,‬מלחופלפלשחור‬
‫אנגלי‪.‬‬
‫לוקחיםעלהסלקומניחיםכשהחלקהמבריקשלוכלפי‬
‫מטה‪,‬שמיםמעטמהתערובתומגלגלים‪.‬בסירעםמעט‬
‫שמןמסדריםאת"המגולגלים"בצפיפות)אפשרגםבשתי‬
‫קומות(מוסיפיםמיםעםמיץלימוןומלחמכסיםעד‬
‫גובה"המגולגלים"‪.‬‬
‫מבשליםעלאשגבוההעדלרתיחה‪,‬מנמיכיםאתהאש‬
‫ומכביםאותהעדשכלהנוזליםנספגים‪.‬‬
‫פולירוקעםקציצותבשר)פול‬
‫בקוקלה(‪.‬‬
‫‬
‫מפרידיםבזהירותאתעליהסלקונשאריםעםהגבעולים‪,‬‬
‫)בעליהסלקנשתמשבהכנתה"מלפוףסלא"(מחלקים‬
‫אתהגבעוליםלשניםאושלושהחלקים‪.‬בסירובומים‬
‫רותחיםומלח‪,‬חולטיםאתהגבעוליםהחתוכיםלמשך‬
‫‪2-3‬דקות‪.‬מוציאיםמסנניםומצננים‪.‬‬
‫מכיניםאתתערובתהמלית‪-‬כמולקציצות‪-‬מבשר‬
‫טחוןקמחמצה‪,‬ביצה‪,‬מלחופלפל‪.‬‬
‫כשכלהנ"למוכן‪-‬יוצריםמעיןקציצותבאורךגבעולי‬
‫הסלק‪.‬‬
‫מכיניםקערהעםביצהטרופהוקערהעםקמחמצה‪.‬‬
‫מורחיםמהביצההטרופהעלגבעוליהסלק‪,‬שמיםעליהם‬
‫את הקציצות ולוחצים חזק‪ ,‬מקמחים מכל הצדדים‬
‫ומורידיםלתוךהשמןהחםכאשרצדמליתהבשרכלפי‬
‫מטה‪.‬לאחרמספרדקותהופכיםלעוד‪2-3‬דקות‬
‫מוציאיםומסדריםבתוךהסיר‪.‬‬
‫‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫מנקיםהיטבאתראשהכרפסמכלקצוותהגבעולים‬
‫והשורשיםשבו‪,‬שוטפיםאותוהיטב)תוךכדיגירודו(‪.‬‬
‫מקלפיםאתתפוחיהאדמה‪.‬מפרידיםמהסלריאתהעלים‬
‫ונשאריםעםהגבעוליםהעבים‪.‬מקלפיםאתהשום‪.‬‬
‫מקצציםאתכלהנ"ללקוביותקטנותבגודלשל‪2‬ס"מ‬
‫על‪2‬ס"מ‪.‬קוצציםאתהשוםלפרוסות‪.‬מערבביםאת‬
‫הכלמוסיפיםמיםעדלגובה‪5‬ס"ממעלהירקות)כאן‬
‫רצוימיםמינרליםמבקבוקאומברזהסינון(מביאים‬
‫להרתחהומבשליםעלאשבינונית‪.‬מוסיפיםמיץלימון‪,‬‬
‫מלח‪,‬וממשיכיםבבישוללעוד‪15-20‬דקותעדשיתרככו‬
‫הירקות‪.‬‬
‫סלקממולא"סלאמלפוף"‪.‬‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫פולירוקצעיר‪,‬בשרעגלאוכבש‪,‬בצל‪,‬שום)רצויירוק(‪,‬‬
‫ביצה‪ ,‬קמח מצה‪ ,‬שמן‪ ,‬מלח‪ ,‬פלפל אנגלי שחור‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫א‪.‬הקציצות‪-‬נטחןאתהבשרפעםאחת‪,‬נוסיףאת‬
‫הבצלשקצצנודקדק‪,‬נטרוףמעליהםאתהביצה‪,‬נוסיף‬
‫קמחמצה‪,‬נתבלבמלחופלפלונערבבהיטבאתכל‬
‫התערובתעדשנקבלעיסהאחידה‪,‬ממנהנכיןקציצות‪.‬‬
‫נטגןאתהקציצותבשמןחם‪,‬ונשיםבצדלהתקרר‪.‬‬
‫ב‪.‬הכנתהפול‪-‬לסירובומעטשמןמכניסיםאתהשום‬
‫הירוקהחתוךלחתיכות‪.‬מוסיפיםאתהפולהירוקגרגירים‬
‫ותרמיליםחתוכיםמערבביםומאדיםל‪3-4-‬דקות‪,‬‬
‫מוסיפיםמיםרתוחים‪,‬מתבליםבמלחופלפלשחוראנגלי‬
‫וממשיכיםלבשלעלאשקטנהלמשךכ‪30-‬דקות‪.‬‬
‫עתהמכניסיםאתהקציצותהמטוגנותומבשליםעוד‪15‬‬
‫‪10‬דקותנוספות‪.‬‬‫מכביםאתהאשומשאיריםאתהסירסגור‪.‬‬
‫מגישיםעםאורזלבן‪.‬‬
‫‪¥π‬‬
‫אפונהירוקהעםקציצות‬
‫)בזיליה(‪.‬‬
‫‡‪)†˙ÙÒÂ†˙¯˘Ù‬גירסהישראליתשלרותשמר(‬
‫‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫כמוהפולכמתוארלעיל‪.‬אולםבמקוםהפולנשתמש‬
‫באפונהירוקהוצעירה)גםכאןנוכללהשתמשבקליפות‬
‫התרמילים( אולם במקום שום נשתמש בבצל‪.‬‬
‫מגישיםעםאורזלבן‪.‬‬
‫‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫ארטישוקיםצעיריםוטריים‪,‬בשרטחון)כבשאועגל(‬
‫ביצה‪ ,‬קמח מצה‪ ,‬שמן‪ ,‬מלח‪ ,‬פלפל שחור אנגלי‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫מורידיםמהארטישוקיםאתשכבותהעליםוהשערות‬
‫ונשאריםעם"הלבבות"אותםמשריםבמיםומיץלימון‬
‫)כדישלאישחירו(‪.‬מכיניםאתתערובתהבשרמבשר‬
‫טחון‪,‬קמחמצה‪,‬ביצה‪,‬בצלקצוץדק‪,‬ויוצריםכדורים‬
‫בקוטרלבהארטישוק‪.‬‬
‫מוציאיםאתלבבותהארטישוקמהמים‪,‬מסננים‪,‬מיבשים‬
‫עלמגבתיבשה‪/‬נקיה‪.‬מחבריםאתכדורהבשר‪-‬‬
‫שהכינונו‪-‬בלחיצהמתונהלארטישוק‪.‬מקמחיםמכל‬
‫הצדדים‪ ,‬ומכניסים לטיגון במחבת בשמן חם‪.‬‬
‫אתהארטישוקים‪-‬הממולאים‪-‬המטוגניםמכניסים‬
‫לתוךסירמוסיפיםמיםעדמעללגובהם‪,‬מתבליםבמלח‬
‫ופלפלשחוראנגליומיץלימוןומבשליםעלאשבינונית‬
‫למשךכ‪30-45-‬דקות‪.‬‬
‫‬
‫פשטידתכמהין)עג'תכימה(‪.‬‬
‫ארטישוקממולאבשר‪.‬‬
‫∞‪µ‬‬
‫מסדרים את הארטישוקים ‪ -‬הממולאים ‪ -‬מטוגנים‬
‫בתבניתאפיה‪.‬מוסיפיםמיםומיץלימון‪,‬מלחופלפל‪.‬‬
‫מכסיםאתהתבניתבניירכסףומכניסיםלאפיהבתוך‬
‫תנורחםלמשךכחצישעה‪.‬לאחרמכןמורידיםאת‬
‫הניירכסףוממשיכיםלאפותעלחוםבינונילעודכ‪15-‬‬
‫דקותעדשיתקבלצבעחוםבהיר‪.‬‬
‫המרכיבים‪:‬‬
‫כמהין)כימה(‪,‬בצל‪,‬ביצים‪,‬קמחמצה‪,‬מלח‪,‬פלפלשחור‬
‫אנגלי‪.‬‬
‫אופןההכנה‪:‬‬
‫קוצציםאתהבצל‪,‬וחותכיםאתהכמהין)משתמשים‬
‫גם מהשאריות שנשארו מעיצוב הכמהין הגדולים‬
‫למעודה(‪,‬מטגניםאתהבצלהקצוץוכשהואמזהיב‬
‫מוסיפיםאתהכמהיןהחתוכים‪,‬מערבבים‪,‬מוסיפים‬
‫מלחופלפלשחור‪.‬ממשיכיםלטגןלעודמספרדקות‬
‫מניחיםבצדלקירור‪.‬‬‫מעביריםאתהכמהיןוהבצלהמטוגניםלקערהמוסיפים‬
‫קמחמצה‪,‬ביצים‪,‬ומערבבים‪.‬אתהתערובתמעבירים‬
‫למחבתגדולהובהמעטשמןומכסים‪,‬מטגניםלאטעד‬
‫שהתערובתמתחילהלהתקשותולהשחים‪.‬הופכיםאת‬
‫כלהפשטידה‪,‬ממשיכיםלטגןעודכ‪8-10-‬דקות‪.‬‬
‫ושובהופכיםעלצלחתהגשה‪.‬‬
‫שיטהנוספת‪:‬‬
‫במקוםלטגןבמחבת‪.‬ניתןלהכניסלתבניתולאפותבתנור‬
‫בחוםשל‪180‬מעלותעדשישחים‪.‬‬