‫גיליון מס‘ ‪21‬‬ ‫אביב תשע“ה‬ ‫אפריל ‪2015‬‬ ‫כתב העת למורשת יהדות דמשק‬ ‫בני ישראל חוצים את ים‪-‬סוף‪ ,‬והמצרים טובעים בים‪.‬‬ ‫(מתוך הגדה של פסח‪ ,‬וינה ‪)1924‬‬ ‫בברכת‬ ‫חג פסח‬ ‫כשר ושמח‬ ‫לכל בית ישראל‬ ‫בארץ ובתפוצות‬ ‫מאחלים‪ :‬ארגון יוצאי דמשק (סוריה) בישראל‬ ‫כתב העת למורשת יהדות דמשק‬ ‫גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫יוצא לאור על ידי ארגון יוצאי דמשק (סוריה) בישראל‬ ‫מס‘ עמותה ‪ 58-006-656-1‬מלכ“ר (‪)Non Profitable Organisation‬‬ ‫רחוב ראש פינה מס‘ ‪ 3‬תל‪-‬אביב יפו‪ ,‬ת‪.‬ד‪ 59014 .‬מיקוד ‪6159001‬‬ ‫טלפון‪ ,03-6881567 :‬פקס‪03-6880027 :‬‬ ‫אינטרנט‪www.misham.org :‬‬ ‫המערכת‪ :‬ד“ר נתן חסון (יו“ר)‪ ,‬יהושע קלש‪ ,‬לאה מלמד‪ ,‬מאיר משען‬ ‫מזכירה‪ :‬שרה שמאי‬ ‫עיצוב והפקה‪ :‬דפוס אביב ‪ 1986‬בע“מ‬ ‫תוכן החומר המובא בגיליון זה הוא על אחריותם הבלעדית של הכותבים לרבות שמירה על‬ ‫זכויות יוצרים שלהם ושל זולתם‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לא למכירה‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫"לְ ַמ ַען יֵ ְדעּו‪ּ ,‬דֹור ַא ֲחרֹון‪ָּ ,‬בנִ ים יִ ּוָ לֵ דּו;‬ ‫יָ ֻקמּו‪ ,‬וִ ַיס ְּפרּו לִ ְבנֵ ֶיהם‪".‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫(תהילים‪ ,‬ע"ח ו')‬ ‫יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן‬ ‫דברי נשיא המדינה‪ ,‬מר ראובן ריבלין‬ ‫‬ ‫ברכת יו“ר ארגון יוצאי דמשק בישראל ‪ -‬יהושע קלש‬ ‫‬ ‫היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן ‪-‬‬ ‫‬ ‫יום עיון באוניברסיטת בר אילן ‪ - 27.11.2014 -‬אליהו חסון‬ ‫‬ ‫גלי הגירת היהודים מסוריה ולבנון ‪ -‬פרופ‘ ירון הראל‬ ‫‬ ‫היום שאחרי כ“ט בנובמבר ‪ -‬צבי גבאי‬ ‫‬ ‫‪10‬‬ ‫‪14‬‬ ‫דבר המערכת ‪ -‬כתרי דמשק הקמת הקדש ונאמנות‬ ‫‪16‬‬ ‫בנין המורשת ‪ -‬יהושע קלש‬ ‫‪21‬‬ ‫אברהם אסא ז“ל ‪ -‬גלית בטיש‬ ‫בני מוצרי‬ ‫‬ ‫ארגון יוצאי דמשק‬ ‫‬ ‫גאולית מימון‬ ‫‬ ‫‪22‬‬ ‫יעקב בוקעי ז“ל ‪ -‬יהושע קלש‬ ‫‪26‬‬ ‫היהודים בדמשק ומצבם הכלכלי והתרבותי ‪ -‬אברהם אלמאלי ‬ ‫ח‬ ‫כתבה ראשונה בסדרת כתבות שנתפרסמו בעיתון “הפועל הצעיר“ (‪)1912‬‬ ‫‪28‬‬ ‫מלאכת הנחושת בדמשק‪ ,‬מכתב מדמשק ‪ -‬מנחם לוזיה‬ ‫‪34‬‬ ‫ישראל נג‘ארה ‪ -‬מאיר משען‬ ‫‪36‬‬ ‫פרקים מחיי ‪ -‬מאיר בוקעי‬ ‫‪39‬‬ ‫פסח בדמשק ‪ -‬אפרת חלק (חסון)‬ ‫‪44‬‬ ‫מתכונים לפסח‬ ‫‪49‬‬ ‫ספרים‪ ,‬רבותי ספרים‬ ‫שורשים חוויות ומעשים‪ ,‬סיפור חיים ‪ -‬אליהו חסון‬ ‫‬ ‫מדמשק לירושלים וחזרה ‪ -‬מסעוד ביטון ורוני שקד‬ ‫‬ ‫דמשק נכבשה זמנית ‪ -‬ירון הראל‬ ‫‬ ‫סדר אפיית המצות‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪55‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪3‬‬ ‫יום לציון היציאה והגירוש של היהודים‬ ‫מארצות ערב ואיראן‬ ‫דברי נשיא המדינה‪ ,‬מר ראובן ריבלין‪ ,‬בטקס לציון יום‬ ‫היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן‬ ‫יום ראשון‪ ,‬ח‘ בכסלו תשע“ה‪ 30 ,‬בנובמבר ‪2014‬‬ ‫בראשית דבריי אני רוצה להודות‬ ‫לשר אורי אורבך‪ ,‬השר לאזרחים‬ ‫ותיקים‪ ,‬שהוא ואנשי משרדו‬ ‫עמלו רבות על קיומו של האירוע‬ ‫הזה‪ .‬העלאת המודעות לציון יום‬ ‫היציאה והגירוש של היהודים‬ ‫מארצות ערב ומאיראן והעלאת‬ ‫המודעות להיסטוריה של יהדות‬ ‫המזרח חשובה לשר אורבך‪ ,‬לא‬ ‫רק מתוקף תפקידו‪ ,‬אלא באופן‬ ‫אישי‪ ,‬ואני מודה לו על עשייתו‪.‬‬ ‫אנחנו מתכנסים כאן‪ ,‬תחת קורות‬ ‫הממסד הרשמיות‪ ,‬במשכן בית‬ ‫הנשיא בירושלים‪ .‬הכרה בטעויות‬ ‫היא ראשית הדרך לתיקון ובדיוק‬ ‫בשל כך אני גאה לפתוח כנשיא‬ ‫מדינת ישראל את האירוע‬ ‫הראשון המציין את יום היציאה‬ ‫והגירוש מארצות ערב ואיראן‪,‬‬ ‫כפי שנקבע בחוק‪.‬‬ ‫מכובדיי‪ ,‬במשך אלפי שנים‬ ‫התקיימו בארצות ערב קהילות‬ ‫מכובדיי‪ ,‬אנחנו מתכנסים כאן‬ ‫יהודיות מפוארות ומשגשגות‪.‬‬ ‫היום בכדי לבצע תיקון לעוול‬ ‫חלקים נרחבים מארון הספרים‬ ‫ההיסטורי‪ ,‬שנעשה לכמיליון‬ ‫היהודי‪ ,‬פסקי הלכה וכתבי‬ ‫יהודים‪ ,‬עולי ארצות ערב‬ ‫מחשבה ופילוסופיה צמחו‬ ‫ואיראן‪ ,‬שקורותיהם נדחקו אל‬ ‫ונכתבו בקהילות הללו‪ .‬קהילות‬ ‫נשיא המדינה‪ ,‬מר ראובן ריבלין‬ ‫שולי הנרטיב הציוני‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫שתרמו לסביבתם והעשירו את‬ ‫מדובר בתיקון מאוחר‪ ,‬תיקון בזעיר אנפין‪ ,‬תיקון‬ ‫העולם כולו ביצירות נצחיות‪ :‬כתלמוד הבבלי‪ ,‬ספר‬ ‫שעיקר השפעתו היא על המודעות הציבורית‪ ,‬ובכל‬ ‫“מורה נבוכים“ לרמב“ם‪ ,‬שירי רבי שלום שבזי‪ ,‬או‬ ‫זאת ‪ -‬מדובר בתיקון חשוב שאין לזלזל בו‪ .‬שהרי זו‬ ‫“אור החיים“ לרבי חיים אבן עטר‪ .‬ואלו הן כמובן‬ ‫טיבה המרפא של המודעות‪ :‬יש בכוחה למוסס את‬ ‫רק דוגמאות מייצגות‪[ .‬אני עצמי‪ ,‬זוכר את אבי מורי‪,‬‬ ‫המשקעים‪ ,‬לשנות את העתיד ולכונן תודעה חדשה‬ ‫הפרופסור יוסף יואל ריבלין‪ ,‬יושב על כתביו ועוסק‬ ‫שתאיר את העבר‪ ,‬באור הצדק ההיסטורי‪ .‬לאורך‬ ‫בתיעוד מקיף של מנהגי העדות השונות‪ .‬אותן חמש‬ ‫השנים‪ ,‬פליטי קהילות ערב‪ ,‬חשו שזה הממסד עצמו‪,‬‬ ‫שנים ‪ -‬בהן לימד אבי‪ ,‬האשכנזי ריבלין‪ ,‬את בנות‬ ‫שדוחק את מקומם‪ .‬זה הממסד עצמו שמטשטש את‬ ‫הספרדים בדמשק‪ ,‬נשם את אווירה של העיר וספג‬ ‫סימני עקבותיהם מעל דפי ההיסטוריה הרשמית‪.‬‬ ‫מצבעיה ומתרבותה ‪ -‬השפיעו על תפיסת עולמו‬ ‫ותרמו תרומה מכרעת למבטו הרחב על עדות ישראל‬ ‫כביכול‪ ,‬הם‪ ,‬עולי ארצות ערב‪ ,‬לא צעדו גאים בנתיבי‬ ‫במזרח‪ ,‬מחקרן ודברי ימיהן‪].‬‬ ‫‘עמוד האש והעשן‘‪ ,‬של תולדות עמנו‪ .‬אכן‪ ,‬אין מנוס‬ ‫מלהודות‪ ,‬שבפרויקט הגדול של קיבוץ גלויותינו‪ ,‬על‬ ‫עוד בטרם עלתה התנועה הציונית אל במת‬ ‫הישגיו הרבים והחשובים‪ ,‬חטא הממסד בפטרוניות‬ ‫ההיסטוריה‪ ,‬עלו יהודים מתימן ומארצות צפון‬ ‫ובהתנשאות כלפי העולים מארצות ערב‪ .‬לא בכדי‬ ‫אפריקה אל ארץ ישראל והתיישבו בה‪ .‬וזאת למרות‬ ‫‪4‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫הקשיים הרבים‪ ,‬ומתוך כמיהה גדולה ואמונה גדולה‪.‬‬ ‫[כשבני משפחתי עלו לארץ בשנת תק“ע מקובנא‬ ‫שבליטא כבר גרו כאן בירושלים עולי תימן ומשפחות‬ ‫ספרדיות בעלות מסורת עתיקה‪ ].‬כאשר קמה‬ ‫התנועה הציונית‪ ,‬והחלו העליות של צעירים יהודים‬ ‫חלוצים מארצות אירופה‪ ,‬הצטרפו אליה יהודי ארצות‬ ‫ערב באופן טבעי‪ ,‬ללא “תסבוכים“ או “פולמוסים“‪,‬‬ ‫שאפיינו את התנועה הציונית בארצות אירופה‪ .‬יהודי‬ ‫ארצות ערב נולדו ציוניים‪ ,‬של ציון‪ .‬לא היה צורך‬ ‫לעשות עבודות שיווק בקהילותיהם‪ ,‬לשכנע אותם‬ ‫בחשיבות חזרת העם לארצו‪ ,‬הקמת המדינה ובניין‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫הם לא העזו להעלות בדעתם את תכנית ‘אוגנדה‘‪,‬‬ ‫שהרי ‘אוגנדה‘ הייתה עבורם הגלות‪ ,‬לא הגאולה‪.‬‬ ‫אהבת ציון הייתה ועודנה בדמם‪ .‬הם ינקו אותה עם‬ ‫חלב אמם‪ ,‬מפסוקי התפילה ומסיפורי האבות‪ .‬עוד‬ ‫טרם ההכרזה על הקמת המדינה‪ ,‬ובמיוחד עם הקמתה‪,‬‬ ‫מצאו את עצמם יהודי ארצות ערב ואיראן‪ ,‬כלואים‬ ‫בארצותיהם‪ ,‬נתונים לסבך הגבלות והתנכלויות‪,‬‬ ‫חשופים ללא הגנה למעשי טבח וביזה‪ ,‬מפרעות‬ ‫טריפולי ועד פרעות עדן‪ .‬רבים גורשו‪ .‬אחרים‪ ,‬לא‬ ‫עמדו בהתנכלויות ונאלצו לעזוב את מדינותיהם‪,‬‬ ‫מותירים מאחוריהם חיים שלמים‪ ,‬זיכרונות‪ ,‬קברי‬ ‫אבות‪ ,‬שפה‪ ,‬רכוש ותרבות‪ .‬במשך שנים לא נשמע‬ ‫קולם‪ ,‬ולא ניתן ביטוי לאובדנם‪ .‬טרגדיות איומות‬ ‫שקרו לעמנו תפסו את מרב תשומת הלב‪ .‬עולים‬ ‫רבים נשלחו הרחק ממוקדי הכוח‪ ,‬להתמודד עם‬ ‫אתגרי הפריפריה‪ ,‬בדימונה ואופקים‪ ,‬בבית שאן‬ ‫וחצור הגלילית‪ .‬הם נדרשו להצמיח ערים יש מאין‪,‬‬ ‫לעבד את אדמת המדבר החרבה‪ ,‬ולהתמודד באופן‬ ‫יומיומי‪ ,‬עם ההגנה על גבולותיה של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫לא הזדון הוביל להדרתם משורותיה הקדמיות של‬ ‫הנהגת המדינה הצעירה‪ ,‬אך ההדרה יצרה תסכול‬ ‫וכאב מוצדקים‪ .‬קולם הושתק‪ ,‬אך המילים היו‬ ‫בפיותיהם כל הזמן‪ ,‬גם אם נאמרו בעברית בעלת‬ ‫מבטא‪ ,‬בפרסית או בערבית ‪ -‬שפות אם‪ ,‬שנתפסו‬ ‫בישראל‪ ,‬כשפות אויב‪ ,‬כמקור לבושה‪.‬‬ ‫לקח זמן‪ ,‬זמן רב מדי‪ ,‬עד שסיפור עליית יהודי ארצות‬ ‫ערב ואיראן‪ ,‬עלה לתודעה הציבורית בישראל‪ .‬עד‬ ‫שאלי עמיר החל לכתוב על עיראק‪ ,‬עד שארז ביטון‬ ‫החל לכתוב על מרוקו‪ ,‬עד שחיים סבתו תאר ביד אמן‬ ‫את קשיי הקליטה ועוצמת האהבה לארץ ישראל של‬ ‫יוצאי חלב ודמשק‪ .‬עד שהעזו אמנים ‪ -‬כמו אהובה‬ ‫עוזרי או בועז שרעבי ‪ -‬לשיר בגאווה שירים מבית‬ ‫אבא ואימא לעיתים בשפת ארצות מוצאם‪ .‬ובכל‬ ‫זאת‪ ,‬העולים מארצות ערב ואיראן לא נכנעו‪ .‬למרות‬ ‫צילום‪ :‬מארק ניימן‪ ,‬לע“מ‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הקשיים הם נטלו חלק מרכזי בפריחתה ושגשוגה של‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬והיום אנחנו זוכים לשמוע את הקול‬ ‫הרם‪ ,‬הגאה והרהוט מפיהם ומפיות בניהם ובנותיהם‪.‬‬ ‫הקול הזה‪ ,‬הסיפור הזה‪ ,‬חייב להישמע בתוככי‬ ‫מערכת החינוך‪ ,‬בערוצי התקשורת‪ ,‬בהיכלי התרבות‬ ‫ובמוסדותיה הרשמיים של המדינה‪ .‬ויש צורך‬ ‫להשמיע אותו גם בזירה הבין לאומית‪ ,‬למען תיקון‬ ‫העוול ההיסטורי‪ ,‬גם בדמות ממשית של שילומים‬ ‫והחזרת כספים‪ .‬גם היום‪ ,‬טהרן וחלב‪ ,‬מרקש ובגדד‪,‬‬ ‫צנעה וטריפולי‪ ,‬עודם מקומות שאסורים לכניסת‬ ‫יהודים‪-‬ישראלים‪ ,‬ואוצרות התרבות והרכוש שנשארו‬ ‫שם‪ ,‬הושחתו ונבזזו‪ ,‬לא פעם‪ ,‬בידי משטרים מלאי‬ ‫שנאה‪ .‬יום היציאה והגירוש מארצות ערב ואיראן‪ ,‬הוא‬ ‫הזדמנות לעשות צדק עם ההיסטוריה‪ ,‬מתוך מבט‬ ‫מפוכח‪ ,‬מחודש‪ ,‬שאיננו מתעלם מבעיות העבר‪ .‬אך‬ ‫יותר מכך‪ ,‬מבקש מאתנו היום הזה לזכור ולאמץ אל‬ ‫לבנו את אוצרות התרבות שנוצרו בקהילות ישראל‬ ‫בארצות ערב ואיראן‪ ,‬ולהכיר את חלקם החשוב‬ ‫והמפואר ביצירת העתיד המשותף‪ ,‬הנרקם כאן היום‬ ‫ובחיי מדינת ישראל‪.‬‬ ‫עם סיום דבריי‪ ,‬אני רוצה לשוב ולהדגיש בפניכם‪:‬‬ ‫משכן הנשיא איננו שייך לי‪ .‬נבחרתי במטרה לשרת‬ ‫את כלל אזרחי ישראל‪ .‬מאז ומתמיד התנגדתי בכל‬ ‫תוקף לחרמות‪ ,‬ואינני מחרים איש‪ .‬אף אמן אינו נדרש‬ ‫לרשותו של אף אחד כדי להתבטא כרצונו‪ ,‬במסגרת‬ ‫גבולות חופש הביטוי‪ .‬לצד זה‪ ,‬בית הנשיא כביתם של‬ ‫כל אזרחי ישראל‪ ,‬רשאי ואף מוכרח להיזהר זהירות‬ ‫יתרה בכבודם ובמעמדם של כלל אזרחי ישראל‬ ‫ולגלות רגישות יתירה‪ ,‬לרוחות הציבוריות ולאווירת‬ ‫הרחוב‪ ,‬בפרט בימים רגישים ומתוחים אלה‪.‬‬ ‫היו ברוכים‪.‬‬ ‫ברכת יו“ר ארגון יוצאי דמשק ‪ -‬סוריה בישראל‬ ‫ראשית נפתח בברכת תודה לכבוד הנשיא‪ ,‬מר ראובן רובי ריבלין‪ ,‬על שהכניסנו למשכנו לציין יום חשוב‬ ‫זה‪ ,‬למגישי הצעת החוק ולכל העוסקים במלאכה חשובה זו‪.‬‬ ‫היום אנו עורכים לראשונה טקס לציון גירושם של יהודי ארצות ערב ואיראן מביתם‪ .‬זהו יום המסמל את‬ ‫ההכרה המיוחלת של מדינת ישראל במורשתנו הענפה ובגירוש שנכפה עלינו‪ .‬אנו רואים חשיבות רבה‬ ‫ביום זה שיוביל לתיקון העוול ההיסטורי ויעלה את מקומן של קהילותינו בהיסטוריה של העם היהודי‪.‬‬ ‫קהילת יהודי סוריה התקיימה עוד מתקופת המקרא‪ .‬המאורעות‪ ,‬הפרעות וההתנכלויות לאורך השנים‬ ‫הלכו והתעצמו במיוחד לאחר עצמאות סוריה‪ .‬ב‪ 1946-‬פרצו מהומות אנטי יהודיות ונשללו זכויות יסוד‬ ‫מהיהודים‪ .‬לאחר החלטת האו“ם בכ“ט בנובמבר התחוללו פרעות קשות ביהודים בערים חאלב ודמשק‪,‬‬ ‫מהקשות ביותר שספגו יהודי סוריה‪ .‬מרבית חברי הקהילה נמלטו בעל כורחם והגיעו למדינת ישראל‬ ‫חסרי כל‪.‬‬ ‫נס גדול הוא‪ ,‬שביום זה‪ ,‬ל‘ בנובמבר‪ ,‬יום לאחר תאריך החלטת האו“ם על הקמת מדינת ישראל שהביא‬ ‫לפרעות שגרמו לאבותינו סבל רב‪ ,‬אנו עומדים בירושלים בירתנו‪ ,‬בבית נשיאנו ומציינים יום לזכר אותן‬ ‫קהילות ומדברים בשבח המורשת היהודית הענפה של יהדות סוריה לדורותיה‪.‬‬ ‫יהושע קלש‬ ‫‬ ‫יו“ר ארגון יוצאי דמשק‪-‬סוריה בישראל‬ ‫‪6‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫היציאה והגירוש של היהודים‬ ‫מארצות ערב ואיראן‬ ‫אליהו חסון‬ ‫אוניברסיטת בר אילן יום עיון ב‪ 27-‬בנובמבר ‪2014‬‬ ‫ברצוני להעלות מספר הערות והארות להרצאות‬ ‫ולדברים שנשמעו ביום העיון‪ ,‬כדי שלא יתקבל‬ ‫הרושם שהנאמר בהן משקף קונסנזוס‪.‬‬ ‫ראשון הדוברים ביום העיון היה ח“כ ד“ר שמעון‬ ‫אוחיון‪ ,‬מיוזמי החוק לקביעת יום ה‪ 30.11-‬כיום‬ ‫לציון התרוקנות המדינות הערביות והמוסלמיות‬ ‫מקהילותיהן היהודיות‪ .‬התאריך נבחר כיום העוקב‬ ‫לתאריך החלטת העצרת הכללית על חלוקת ארץ‬ ‫ישראל וליום שבו‬ ‫פתחו הערבים בארץ‬ ‫ישראל ובארצות‬ ‫והאיסלאם‬ ‫ערב‬ ‫באגן הים התיכון‬ ‫בפעולות איבה נגד‬ ‫היהודים באשר הם‪.‬‬ ‫אלה היו חוליה‬ ‫נוספת בשרשרת‬ ‫הפגיעות ביהודים‬ ‫בארצות האיסלאם‬ ‫ח“כ ד“ר שמעון אוחיון‬ ‫הדורות‬ ‫במהלך‬ ‫שתחילתה בחצי‬ ‫האי ערב ‪ -‬חיסול יהודי העיר מדינה‪ ,‬יהודי שבט‬ ‫חייבר והמשכו בפרעות ופוגרומים ספורדיים חוזרים‬ ‫ונשנים‪.‬‬ ‫הסכסוך בארץ ישראל יצק שמן למדורה הלוחשת‬ ‫עוד טרם הופעתו של הרצל וראשית הציונות‪ .‬במאה‬ ‫ה‪ 20-‬התרבו הפוגרומים והיו קטלניים יותר ‪ -‬הפרהוד‬ ‫ב‪ 1941 -‬בעיראק שקטל ‪ 187‬נפשות‪ ,‬באוג‘דה וג‘ראדה‬ ‫במרוקו למעלה מ‪ 83-‬הרוגים‪ ,‬בלוב ‪ ,103‬בעדן ובתימן‬ ‫עשרות הרוגים ואלפים ללא קורת גג‪ ,‬בחלב‪ ,‬בתוניסיה‬ ‫ובקונסטנטין שבאלג‘יריה ועוד‪.‬‬ ‫למרבה התמיהה בעוד שכל נער בישראל לומד‬ ‫על הפרעות בקישינוב שבהם נרצחו ‪ 92‬יהודים‬ ‫ובעקבותיהם כתב ביאליק את “על השחיטה“‪ ,‬מעטים‬ ‫יודעים על הפוגרומים בארצות ערב ובחומר הלימוד‬ ‫בבתי הספר הם אינם נזכרים‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬לומדים על‬ ‫“תור הזהב של היהודים בספרד“‪ ,‬אך לא על הפוגרום‬ ‫בגרנדה המוסלמית ב‪ 1311-‬שבו נרצחו שלושת‬ ‫אלפים יהודים ובהם יהוסף הנגיד‪ ,‬בנו של רבי שמואל‬ ‫הנגיד‪ ,‬היהודי שהגיע למשרה הבכירה ביותר בארץ‬ ‫מוסלמית כלשהי במהלך ההיסטוריה‪.‬‬ ‫הרמב“ם כתב במאה ה‪ 12-‬באיגרתו ליהודי תימן‪:‬‬ ‫“ואתם אחינו‪ ,‬דעו כי ה‘ השליכנו ברוב עוונינו באומה‬ ‫הזאת‪ ,‬כלומר האומה הישמעאלית רבת המשטמה לנו‬ ‫והמתחכמים להרע לנו ולשנוא אותנו‪...‬ולא עמדה על‬ ‫ישראל כלל אומה צוררת יותר ולא היה מי שהפליג‬ ‫בהכנעתינו וחזוק שנאתינו כמותם‪...“.‬גם כתב זה שלו‬ ‫אינו מוכר‪ .‬אבל מיתוס תור הזהב מוכר לכולם‪ .‬זהו‬ ‫אכן “תור הזהב“ שלא היה רק זהב…‬ ‫מערכת החינוך אינה מזכירה כלל את האירועים‬ ‫והחוויות הקשות של הקהילות בארצות האיסלאם‪.‬‬ ‫לא לאורך ההיסטוריה ולא אלו שבדורות האחרונים‪.‬‬ ‫אולם זהו מרכיב נכבד בזיכרון ההיסטורי של עם‬ ‫ישראל שחייבים ללמוד ולהכיר ובמיוחד כאשר‬ ‫כמחצית מאזרחי ישראל כיום מקורם בעולי ארצות‬ ‫האיסלאם‪ .‬אי הכללתם במסגרת הלימודים תהווה‬ ‫העלמה של פרק היסטורי חשוב‪.‬‬ ‫יש לנפץ את האגדה שנוצרה עם הזמן על קיומה של‬ ‫בעיית פליטות של פלסטינים בעוד שגירושם ונישולם‬ ‫של היהודים מארצות האיסלאם כאילו לא היה ולא‬ ‫נברא‪ .‬החוק לציון ה‪ 30-‬בנובמבר והכללת הנושא‬ ‫בתוכנית הלימודים מהווים צעד ראשון בתיקון טעות‬ ‫היסטורית זו‪.‬‬ ‫פרופ‘ משה זעפרני שנולד בביירות ועלה ארצה‬ ‫לאחר מלחמת האזרחים העקובה מדם בלבנון ציין‬ ‫את העובדה המצערת שהפלסטינים בחסות האו“ם‬ ‫הפכו עצמם לפליטים מקצועיים‪ .‬כבר יש בתוכם דור‬ ‫חמישי של “פליטים“‪ ...‬בעוד שישראל לא הזכירה כלל‬ ‫את סיפורם המצער של יהודי ארצות ערב והאיסלאם‬ ‫שגורשו‪ ,‬רכושם הוחרם ואיבדו את אזרחותם על לא‬ ‫עוול בכפם‪ .‬הוא תיאר צעדים מעשיים של משרד‬ ‫החינוך להכללת הנושא במערכת החינוך‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יעקב יניב התנגד לשמו של יום העיון ולמונח פליטות‬ ‫יהודית‪ ,‬שכן לדעתו‪ ,‬הישראלים יוצאי ארצות‬ ‫האיסלאם‪ ,‬אינם “פליטים“ כהגדרתם המקובלת‬ ‫במדינות אחרות‪ .‬טענה זו תמוהה ואינה תואמת את‬ ‫ההגדרה של פליט על ידי האו“ם‪ .‬על פי דבריו של‬ ‫אירווינג קוטלר מהמשפטנים החשובים בעולם‪ ,‬לוחם‬ ‫לזכויות אדם מהעקביים והוותיקים‪ ,‬ושר המשפטים‬ ‫של קנדה בעבר ‪“:‬פליט הוא אדם נרדף‪ ,‬שאזרחותו‬ ‫נשללה ממנו ורכושו הוחרם“‪ .‬היהודים שיצאו‬ ‫מארצות האיסלאם עומדים בשלושת הקריטריונים‬ ‫האלה וכל ניסיון להציג אותם אחרת הוא עיוות‬ ‫היסטורי‪ .‬גרוע מזה‪ ,‬גם לאחר שיוצאי ארצות ערב‬ ‫והאיסלאם אוזרחו במדינתם החדשה‪ ,‬הם ממשיכים‬ ‫להחשב אויבים של המדינות שנישלו אותם מרכושם‬ ‫וגירשו אותם מבתיהם‪ .‬עלינו להציג את העובדות‬ ‫לאשורן כדי שהעולם יכיר אותן ולא ישמע רק על‬ ‫העוולות שהקמת מדינת ישראל גרמה‪ .‬אפלייתם‬ ‫לרעה של היהודים בעולם המוסלמי התקיימה מאז‬ ‫ומתמיד ורדיפתם קדמה לציונות‪ .‬החרמות רכושם‬ ‫היו אמצעי מקובל ורווח מאוד‪ .‬בדיוננו הספציפי‬ ‫ביום העיון הנוכחי ענייננו בגירוש היהודים מבתיהם‬ ‫ובהחרמת רכושם הפרטי והציבורי‪ ,‬הפיסי והתרבותי‪.‬‬ ‫סוריה לא הייתה מדינת הפקר‪ ,‬הייתה לה חוקה‬ ‫ומערכת חוקים שלהלכה אמורים היו לחול על כל‬ ‫אזרחיה‪ .‬אולם‪ ,‬לא כך היה כלפי היהודים‪ .‬כל פקיד‪,‬‬ ‫בכיר כזוטר‪ ,‬פירש את החוק כעולה על רוחו כאשר‬ ‫התייחס ליהודים‪ .‬החוק יושם בדרך כלל במשנה תוקף‬ ‫לרעת היהודים‪ .‬כך למשל‪ ,‬אחי יצחק חסון‪ ,‬פרופסור‬ ‫אמריטוס מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬נאלץ להאבק‬ ‫בהיותו בדמשק על זכותו ללמוד באוניברסיטת‬ ‫דמשק‪ .‬הוא לא הורשה לבחור חוגים כראות עיניו‬ ‫והותר לו ללמוד בחוגים לערבית ולצרפתית‪ .‬ולמרות‬ ‫זאת‪ ,‬בחוג לערבית‪ ,‬יצחק נאלץ להילחם על זכותו‬ ‫להיות נוכח בשיעורים משום שראש החוג לערבית‪,‬‬ ‫איש האחים המוסלמים‪ ,‬לא הפסיק מלהתנכל לו‪.‬‬ ‫בכל הזדמנות המציא עילה כדי לגרש אותו מהשיעור‪.‬‬ ‫לרוב על יסוד הטענה שכיהודי אסור לו ללמוד ערבית‬ ‫וקוראן כפי שקבע החליף עומר במאה ה‪ .7-‬יצחק‬ ‫התעקש על זכותו האזרחית ללמוד ופנה לרקטור‬ ‫שכפה על ראש החוג את שיתופו של יצחק בשיעור‪.‬‬ ‫למרות זאת ההטרדות כלפיו לא פסקו‪.‬‬ ‫במקרה אחר‪ ,‬אימא נזקקה בשנת ‪ 1961‬לטיפול רפואי‬ ‫בחו“ל‪ ,‬על פי המלצת הרופאים המקומיים‪ ,‬שכן‬ ‫‪8‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫הטיפול הנדרש לא ניתן בדמשק‪ .‬לשם כך היא ביקשה‬ ‫אשרת יציאה מסוריה‪ .‬אחרי הטרדות וסירובים רבים‬ ‫שנמשכו ‪ 6‬חודשים הותר לה לבסוף לצאת ובלבד‬ ‫שתמציא ערבות כספית בלתי מוגבלת בסכום כדי‬ ‫להבטיח את שובה לסוריה‪ ,‬משום שיהודים לא‬ ‫היו חופשים לצאת לחו“ל‪ .‬שום שתדלנות לא עזרה‬ ‫לשנות את הדרישה עד שנמצא בסופו של דבר צדיק‬ ‫מוסלמי‪ ,‬ידידו של אבא‪ ,‬שמוכן היה להעניק את‬ ‫הערבות‪ ,‬אך אז הסתבר שהדרישה היא בלתי חוקית‬ ‫ולשכת המסחר הסורית דרשה מהממשלה לבטלה‪.‬‬ ‫שכן שום חברה כלכלית או מוסד סורי כלשהו‪ ,‬אינו‬ ‫רשאי להנפיק ערבות בלתי מוגבלת בסכום שמאפשר‬ ‫גזל ללא תקרה במקרה של מימוש הערבות‪ .‬במקרה‬ ‫זה‪ ,‬אפילו הממסד הסורי התקומם נגד עוול שרירותי‬ ‫משווע כלפי יהודיה אומללה שנזקקה נואשות לטיפול‬ ‫רפואי שאינו ניתן בסוריה‪.‬‬ ‫אלה דוגמאות להתעמרות ביהודים תוך הפרת החוק‬ ‫הסורי על ידי אנשי השלטון הסורי‪.‬‬ ‫פרופ‘ ירון צור ניתח את “תרומתה“ של כל קהילה‬ ‫לעלייה ההמונית בראשית ימיה של המדינה‪ .‬לדעתו‬ ‫מפתיע שתרומתה היחסית של מרוקו‪ ,‬בעלת הקהילה‬ ‫היהודית הגדולה ביותר בארצות האיסלאם‪ ,‬הסתכמה‬ ‫בשיעור נמוך מאוד‪ 4% ,‬בלבד ותרומתה של קהילת‬ ‫יהודי סוריה כמעט אפסית שהסתכמה ב‪ 1%-‬מכלל‬ ‫יהודי הקהילה באותו הזמן‪ .‬הצגת עובדה טכנית‬ ‫שגורמיה אינם מוסברים מטעה‪ .‬אנסה להבהיר עד‬ ‫כמה הרלבנטיות של טיעון זה מוגבלת ואנסה לתת‬ ‫הסבר של סיבות אפשריות לתוצאה זו‪.‬‬ ‫באותה עת מרוקו הייתה תחת שלטון קולוניאלי‬ ‫צרפתי וישראל לא עודדה את העלייה משם‪ ,‬בשל‬ ‫הצפתה בעולים מארצות מצוקה של ממש‪ :‬עיראק‪,‬‬ ‫תימן‪ ,‬לוב‪ ,‬מצרים ופליטי מחנות הריכוז ומחנות‬ ‫ההשמדה באירופה ועוד‪ .‬עם קבלת העצמאות ב‪1955-‬‬ ‫מלך מרוקו‪ ,‬מוחמד החמישי‪ ,‬ביקש להתקרב לליגה‬ ‫הערבית וחשש מבחישותיו של עבד אל נאצר ומאי‬ ‫שקט בארצו‪ .‬לכן‪ ,‬איפשר הנפקת דרכונים ליהודים‬ ‫במשורה‪ .‬טבעי שאפשרויות העלייה היו באותו זמן‬ ‫מוגבלות מאוד‪.‬‬ ‫סוריה אסרה על היהודים לעזוב את המדינה ואף היו‬ ‫תקופות שהיא הגבילה מאוד את התחום סביב מקום‬ ‫מושבם הקבוע שבו היו רשאים לנוע‪ .‬יהודי שהואשם‬ ‫בנסיון בריחה‪ ,‬אף אם הייתה זו האשמת שווא‪ ,‬הושלך‬ ‫לכלא לתקופה שרירותית ללא משפט‪ ,‬או על יסוד‬ ‫האשמות שווא‪ .‬היו שנאסרו שנים רבות והיו שמתו‬ ‫בכלא‪ .‬ידועים מקרים של אונס אכזרי ורצח של נערות‬ ‫יהודיות על ניסיון בריחה ללבנון‪.‬‬ ‫דודי‪ ,‬דוד חסון‪ ,‬נכלא למשך עשרה חודשים‪ ,‬ועונה‬ ‫עינויי תופת שהרסו את בריאותו והפכו אותו לשבר‬ ‫כלי לשארית חייו משום שכתב לאחיו בלבנון על‬ ‫הפיגוע הנורא שהיה ב‪ 1949-‬בבית הכנסת “אל מנשה“‬ ‫שבו נהרגו ‪ 13‬נפשות‪ ,‬רובם ילדים‪ ,‬ונפצעו למעלה‬ ‫מ‪ 50-‬איש‪ .‬מכתבו התמים לאחיו היה בבחינת הסתה‬ ‫נגד המדינה‪.‬‬ ‫האם בתנאים אלה ניתן להתייחס לתרומת הקהילה‬ ‫לעלייה ההמונית ארצה בהשוואה לעלייה ממדינות‬ ‫יותר חופשיות וממדינות שגירשו את יהודיהן? האם‬ ‫לא נדרש כאן הסבר נלווה הולם?‬ ‫יסכימו לקבל מהם כתבי האמנה? הוא לא תפס כלל‬ ‫את הסכנה הצפויה לשליחים‪ .‬בפועל יהודים וצרפתים‬ ‫רבים מבין אלה שנשארו בבתיהם‪ ,‬תוך אמונה שלא‬ ‫יאונה להם רע‪ ,‬כפי שהובטח להם בהסכמי אוויאן‪,‬‬ ‫שילמו בחייהם על אמונתם זו‪.‬‬ ‫שרת גם לא האמין שתהיה עלייה המונית מארצות‬ ‫האיסלאם משום שחשב ש“תור הזהב“ בספרד יחזור‬ ‫על עצמו ותיווצר סימביוזה יהודית ערבית פורייה‪,‬‬ ‫כפי שלדעתו התקיימה מאות שנים קודם לכן‪ .‬הוא‬ ‫לא הכיר את המציאות של חיי היום יום תחת השלטון‬ ‫המוסלמי‪ .‬לא סימביוזה נוצרה‪ ,‬אלא פוגרומים‬ ‫החרמות‪ ,‬שלילת אזרחות וגירוש‪ .‬רובם של יהודי‬ ‫ארצות ערב הגיעו לישראל והיום מוצאם של למעלה‬ ‫ממחצית אזרחי ישראל מארצות האיסלאם‪.‬‬ ‫באשר ליהודי אלג‘יריה שהואשמו במשפט הציבורי‬ ‫שמר שרת יזם‪ ,‬הוא כנראה לא התחשב בעובדה‬ ‫שאלג‘יריה הייתה מחוז צרפתי ויהודיה היו אזרחי‬ ‫צרפת‪ .‬שובם לצרפת יחד עם מיליון צרפתים אחרים‬ ‫היה בבחינת מעבר בתוך המדינה‪ .‬המעבר הכפוי‬ ‫גם זיכה אותם בפיצויים על רכוש שעזבו ומענקי‬ ‫הסתגלות‪ .‬מה ישראל יכולה הייתה להעניק להם‬ ‫באותו זמן?‬ ‫פרופ‘ יוסף שרביט הרצה על משפט ציבורי ליהודי‬ ‫אלג‘יריה‪ ,‬שנערך ביוזמתו של יו“ר הסוכנות דאז‪ ,‬מר‬ ‫משה שרת‪ .‬ההאשמה נגד יהודי אלג‘יריה “שהיגרו‬ ‫רובם ככולם לצרפת ולא עלו ארצה“‪ .‬זכויותיו של‬ ‫מר שרת עומדות לו‪ ,‬אולם בנוגע ליהודי ארצות‬ ‫האיסלאם היו לו טעויות קשות שאנחנו משלמים‬ ‫עליהן עד היום‪ .‬טעותו הראשונה הייתה בהתנגדותו‬ ‫הנחרצת להכרתם של יוצאי ארצות ערב והאיסלאם‬ ‫כפליטים שגורשו מארצותיהם ונושלו מרכושם‪ .‬הוא‬ ‫סבר שהשתקת הנושא תעלים את בעיית הפליטים‬ ‫הפלסטינים‪ .‬בפועל הם הפכו לפליטים מקצועיים‬ ‫שפליטותם מועברת מדור לדור וישראל היא היא‬ ‫שמנציחה את הבעיה בשל סירובה להחזירם לתוכה‪.‬‬ ‫לעומת זאת הפליטות היהודית אינה קיימת כלל‬ ‫במרחב הבינלאומי‪ .‬היום אנו עדים כבר לדור חמישי‬ ‫של צאצאי הפליטים הפלסטינים שעדיין מוגדרים‬ ‫כפליטים‪ .‬מספריהם הולכים וגדלים וה“נרטיב“‬ ‫המזויף שלהם משתרש והולך גם בישראל ‪ -‬שכביכול‬ ‫הוקמה בעוולה תוך “נישול מיליונים“‪.‬‬ ‫פרופ‘ ירון הראל ביקש להבהיר בהרצאתו את‬ ‫המניעים של היהודים לעזיבתם את סוריה‪ .‬לפי‬ ‫ממצאיו המניעים “המשיחיים והציוניים“ נותנים‬ ‫הסבר חלקי בלבד‪ .‬בוודאי שאין בהם הסבר להגירה‬ ‫שלהם אל מעבר לים‪ .‬לדעתו‪ ,‬המניע העיקרי שלהם‪,‬‬ ‫טמון ביחס המוסלמים אליהם‪ .‬מרבית היהודים‬ ‫שם לא היו מוכנים יותר להמשיך ולהחשב אזרחים‬ ‫נחותים‪ ,‬נתונים להגבלות ולאפליות שונות ומשונות‬ ‫בעולם הפתוח של המאה העשרים‪.‬‬ ‫טעות נוספת בהבנתו של משה שרת את המציאות‬ ‫הערבית‪-‬מוסלמית באה לביטוי בהוראתו לשליחים‬ ‫הישראלים באלג‘יריה‪ ,‬להישאר במקומם תחת‬ ‫השלטון הערבי שעמד לקום‪ .‬כוונתו הייתה להעמיד‬ ‫את השלטון האלג‘ירי החדש בפני עובדה מוגמרת‬ ‫שנציגי מדינת ישראל יושבים על אדמתם‪ .‬כדיפלומט‬ ‫וכג‘נטלמן הוא הניח שערביי אלג‘יריה העצמאית‬ ‫ישלימו עם נוכחותם‪ .‬האם אף הניח שהאלג‘ירים‬ ‫לסיכום‪ ,‬יום העיון איפשר הסתכלות רחבה על‬ ‫תהליך היסטורי של התרוקנות המדינות המוסלמיות‬ ‫מיהודים שחיו בהן מאות שנים ולעיתים יותר מאלף‬ ‫שנה‪ .‬התהליך הנ“ל לא הואר דיו ולא פורש כהלכה על‬ ‫ידי חלק מהמרצים וכאילו היה תולדה של הקונפליקט‬ ‫בין הציונות לאיסלאם‪ .‬מתחייבת הסתכלות מפוכחת‬ ‫יותר לשם תיאור נראטיב נכון ואמין לידיעת הציבור‬ ‫היהודי והעולם כולו‪.‬‬ ‫נראה לי שהמשפט הציבורי הנ“ל היה פגיעה מיותרת‬ ‫בכבוד הקהילה וטעות היסטורית‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪9‬‬ ‫גלי הגירת היהודים‬ ‫מסוריה ולבנון‬ ‫פרופ‘ ירון הראל‬ ‫יחי ַגּנִ י“‬ ‫“עּורי ָצפֹון‪ָ ,‬ה ִפ ִ‬ ‫ִ‬ ‫מתוך כתב העת “עתמול“‪ ,‬עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל‬ ‫גיליון ‪ 237‬חשוון תשע“ה נובמבר ‪ ,2014‬יד יצחק בן‪-‬צבי‬ ‫היישוב היהודי בחבל הארץ המכונה סוריה‪ ,‬ובכלל‬ ‫זה לבנון‪ ,‬הוא עתיק יומין‪ .‬במאה ה־‪ 16‬השתקעו‬ ‫משפחות מגולי ספרד בסוריה והביאו לשגשוג רוחני‬ ‫וכלכלי בקהילותיה היהודיות‪ .‬בשונה מקהילות‬ ‫אחרות‪ ,‬עזיבת היהודים את סוריה ולבנון התרחשה‬ ‫בתהליך שבו חמישה שלבים עיקריים‪.‬‬ ‫עולם נפתח במערב‬ ‫במחצית השנייה של המאה ה־‪ 19‬חיו בסוריה‬ ‫כ־‪ 250,000‬מוסלמים‪ ,‬כ־‪ 40,000‬נוצרים וכ־‪20,000‬‬ ‫יהודים‪ .‬תחת השלטון העות‘מאני נהנו המיעוטים‬ ‫הדתיים בסוריה מזכויות מוּכרות‪ ,‬ממעמד מוגדר‬ ‫ומאוטונומיה בניהול ענייניהם הפנימיים‪ .‬הכיבוש‬ ‫מפת הקהילות בסוריה‪ ,‬באדיבות מכון בן‪-‬צבי‬ ‫(עיצוב‪ :‬רותי בית אור)‬ ‫‪10‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫המצרי בשנים ‪ 1840-1831‬הביא לתמורות בכלכלת‬ ‫האזור‪ ,‬שנפתח להשפעה אירופית‪ ,‬ולזרם הגירה‬ ‫מסוריה (בעיקר למצרים)‪ .‬המלחמה בין הנוצרים‬ ‫לדרוזים בלבנון והטבח בנוצרים בדמשק ביולי ‪1860‬‬ ‫גרמו להגירה נוצרית‪ .‬בזרם ההגירה נסחפו גם יהודים‪,‬‬ ‫אולם הגורם הכלכלי הוא שהיה הדומיננטי בהגירתם‪.‬‬ ‫מחלַ ּב להגר‬ ‫כבר באמצע המאה ה־‪ 19‬החלו יהודים ַ‬ ‫לערי מסחר במערב‪ .‬פתיחת תעלת סואץ בשנת‬ ‫‪ 1869‬פגעה בפרנסתם של סוחרים באזור סוריה‪ ,‬ולכך‬ ‫נוספו משברים פיננסיים‪ ,‬ששיאם בפשיטת הרגל של‬ ‫האימפריה העות‘מאנית ב־‪.1875‬‬ ‫במחצית השנייה של המאה ה־‪ 19‬צמחה בסוריה אליטה‬ ‫משכילית יהודית חדשה‪ .‬החינוך המודרני במוסדות‬ ‫“כל ישראל חברים“ ובמוסדות‬ ‫נוצריים פתח בפני צעירי הקהילה‬ ‫את המערב‪ .‬הגירת האליטות בקהילה‬ ‫היהודית הפכה לזרם המוני בשלהי‬ ‫שנות ה־‪ 70‬ובשנות ה־‪ 80‬של המאה‬ ‫ה־‪ .19‬נמל ביירות היה שער היציאה‬ ‫של המהגרים למערב‪ ,‬והתפתחותה‬ ‫הכלכלית המואצת הפכה אף אותה‬ ‫ליעד הגירה‪ .‬בשנת ‪ 1908‬מנתה קהילת‬ ‫יהודי ביירות ‪ 2,784‬נפש‪ .‬בצור חיו‬ ‫אז כ־‪ 600‬יהודים‪ ,‬וכאלף נוספים חיו‬ ‫בטריפולי ובסביבתה‪.‬‬ ‫ביולי ‪ 1908‬התחוללה מהפכת‬ ‫כחלק‬ ‫הצעירים“‪.‬‬ ‫“התורכים‬ ‫מהשאיפה להיטמעות עמי האימפריה‬ ‫בלאומיות התורכית‪ ,‬נחקק בשנת‬ ‫‪ 1909‬חוק גיוס חובה שכלל את‬ ‫הלא־מוסלמים‪ .‬הידיעה כי המתגייס‬ ‫ינותק ממשפחתו ומאורח חייו היהודי‪ ,‬בצד האכזבה‬ ‫מהשוויון שהובטח וקריצת ההזדמנויות שמעבר לים‪,‬‬ ‫גרמו לגל הגירה שני של יהודי סוריה‪ .‬בעשור הראשון‬ ‫של המאה ה־‪ 20‬היגרו מדמשק קרוב ל־‪ 2,000‬צעירים‬ ‫יהודים‪ ,‬שהיו חוד החנית שנועד להצעיד את הקהילה‬ ‫למודרניזציה‪.‬‬ ‫בימי מלחמת העולם הראשונה ִהגלו העות‘מאנים‬ ‫מסוריה עשרות משפחות יהודיות שהיו נתינות‬ ‫האויב; רובן לא שבו לסוריה‪ .‬במהלך המלחמה הגיעו‬ ‫לדמשק פעילי היישוב שגורשו מארץ ישראל‪ ,‬ופעלו‬ ‫להשרשת הרעיון הציוני בקהילה‪ .‬לאחר המלחמה‪,‬‬ ‫תחת שלטון המנדט הצרפתי‪ ,‬מצב היהודים בסוריה‬ ‫הוטב וההגירה פחתה‪ .‬בראשית שנות ה־‪ ,30‬עם הרעת‬ ‫המצב הכלכלי בסוריה ובלבנון והתגברות העוינות‬ ‫של האוכלוסייה הערבית‪ ,‬החל גל הגירה שלישי‪.‬‬ ‫כרזה למען הצלת יהודי ערב‪ ,‬שנות ה‪70-‬‬ ‫(‪)Palestine Poster Project Archives‬‬ ‫הפסקה בבית הספר כי“ח בביירות‪( 1972 ,‬לע“מ)‬ ‫בשנים ‪ 1936-1932‬עלו מסוריה לארץ ישראל ‪2,868‬‬ ‫יהודים‪ .‬בעקבות גזרות “הספר הלבן“ צומצם מספר‬ ‫רישיונות העלייה שהוענקו ליהודי סוריה‪ ,‬ובשנות‬ ‫ה־‪ 30‬המאוחרות עלה מספר המהגרים אל מעבר לים‪.‬‬ ‫לא כולם הרחיקו נדוד‪ :‬בין השנים ‪ 1944-1932‬היגרו‬ ‫מסוריה ללבנון יותר מ־‪ 1,500‬יהודים‪.‬‬ ‫בימי מלחמת העולם השנייה היו נתיבי הים מסוכנים‪,‬‬ ‫ורבים מהמהגרים בחרו בארץ ישראל‪ .‬באותן שנים‬ ‫עלתה השפעת התעמולה הנאצית בסוריה ולבנון‪,‬‬ ‫והמוסד לעלייה ב‘ הרחיב את פעילותו בהן‪ .‬בשנים‬ ‫‪ 1947-1942‬עלו לארץ ‪ 5,286‬יהודים‪ ,‬כרבע מאוכלוסיית‬ ‫היהודים בסוריה ובלבנון‪ .‬במניין זה נכללת “עליית‬ ‫האלף“‪ 1,350 :‬ילדים ובני נוער שהוברחו לארץ‬ ‫בהסכמת הוריהם‪ ,‬בעקבות התערערות המצב‬ ‫הפוליטי בסוריה לקראת סיום המנדט הצרפתי במאי‬ ‫‪ .1945‬לאחר סילוק הצרפתים נסגרו זמנית מוסדות‬ ‫החינוך של “כל ישראל חברים“‪ ,‬ומוסדות החינוך‬ ‫הקהילתיים הוכפפו לתכנית הלימודים הסורית‪.‬‬ ‫המצב הכלכלי הוסיף להידרדר‪.‬‬ ‫עולה מסוריה חוצה מגבול לבנון לישראל (לע“מ)‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ :1982-1948‬מלחמות ומהפכות‬ ‫לאחר מלחמת העולם השנייה התפורר מנגנון המוסד‬ ‫לעלייה ב‘ בסוריה‪ ,‬אך זרם העולים לא פסק‪ :‬יותר‬ ‫מאלף יהודים העפילו בכוחות עצמם בשנים ‪1947-‬‬ ‫‪ 1946‬לארץ ישראל‪ .‬ביום ‪ 1‬בדצמבר ‪ 1947‬התנפל המון‬ ‫ערבי על השכונות היהודיות בערי סוריה‪ ,‬הצית בתי‬ ‫כנסת וקרא לנקמה ביהודים‪ .‬באותו הלילה ברחו‬ ‫לביירות רבים מיהודי ַחלּב ודמשק‪ ,‬בהם רבים מנכבדי‬ ‫הקהילות‪ .‬ההגירה מסוריה ואף מעיראק לביירות‬ ‫הביאה לגידול מורגש בקהילה‪ :‬בשנת ‪ 1950‬מנו יהודי‬ ‫לבנון כ־‪ 10,000‬נפש‪ ,‬מחציתם יוצאי חלּב ודמשק‪.‬‬ ‫בימי מלחמת העצמאות יהודי סוריה ולבנון סבלו‬ ‫מאווירה אנטי־יהודית‪ ,‬ממעצרים של מאות יהודים‬ ‫ומהגבלת פעילותם הכלכלית‪ .‬בראשית ‪ 1949‬הוקפאו‬ ‫חסכונות היהודים בבנקים הסוריים‪ ,‬רכושם נרשם‪,‬‬ ‫וצווים ִמנהליים הגבילו את חופש התנועה ליהודים‪.‬‬ ‫על יהודי קאמישלי שבצפון־מזרח סוריה‪ ,‬כאלף נפש‪,‬‬ ‫נאסר בפברואר ‪ 1950‬לעסוק בחקלאות – מטה לחמם‬ ‫העיקרי‪ .‬רבים מהם היגרו לחלּב‪ .‬ממשלת סוריה‬ ‫העניקה לפליטים פלסטינים את הרכוש שהותירו‬ ‫המהגרים היהודים‪.‬‬ ‫הקונגרס היהודי העולמי דרש בפברואר ‪ 1948‬כי‬ ‫האו“ם יקים ועדת חקירה לבירור היחס האלים כלפי‬ ‫היהודים במדינות ערב‪ .‬בדצמבר ‪ 1948‬הוקמה “הליגה‬ ‫הבינלאומית להצלת יהודי ערב“‪ ,‬וזו הפעילה לחץ‬ ‫על ממשלת ישראל ועל גופים בין־לאומיים להיחלץ‬ ‫לעזרת יהודי סוריה ולבנון‪ .‬גם יוצאי סוריה בישראל‬ ‫לחצו על הממשלה לפעול למען הנותרים בסוריה‪.‬‬ ‫ב־‪ 5‬באוגוסט ‪ 1949‬נזרקו רימונים לבית הכנסת‬ ‫“אלמנשה“ בדמשק‪ 13 ,‬יהודים נהרגו ו־‪ 32‬נפצעו‪.‬‬ ‫בראשית שנות ה־‪ 50‬נותרו בחלּב כ־‪ 2,200‬יהודים‪,‬‬ ‫ובדמשק כ־‪ .3,500‬היתרי יציאה ליהודים ניתנו ללבנון‬ ‫בלבד‪ ,‬לתקופה מוגבלת ותמורת הפקדת סכום כסף‬ ‫גבוה כערבות‪ .‬גם מצבם של יהודי לבנון לא היה טוב‪.‬‬ ‫בינואר ‪ 1950‬הושלכה פצצה לבית הספר של חברת‬ ‫“כל ישראל חברים“ בביירות‪ .‬עובדי ממשלה יהודים‬ ‫פוטרו מעבודתם‪ ,‬וארגוני נוער יהודי פורקו‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫היהודים בלבנון עדיין נהנו מחופש תנועה ומחירות‬ ‫כלכלית‪.‬‬ ‫ב־‪ 28‬בספטמבר ‪ 1961‬אירעה בסוריה הפיכה צבאית‪.‬‬ ‫בעקבותיה הוקל מצב היהודים‪ ,‬אולם לאחר כשנה‬ ‫חזרו ההגבלות‪ ,‬המעצרים והתנכלות השלטונות‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫“כתר ארם צובה“‪ ,‬שנכתב בטבריה במאה העשירית‪,‬‬ ‫הוא כתב היד החשוב ביותר של התנ“ך מתקופת‬ ‫בעלי המסורה‪ .‬הרמב“ם ראה את ה“כתר“ במצרים‬ ‫במאה ה־‪ ,12‬וקבע שכל ספרי התורה ייכתבו על פיו‪.‬‬ ‫הכתר הגיע לקהילת ארם צובה (חלּב שבסוריה)‬ ‫במאה ה־‪ 14‬ונשמר בבית הכנסת המרכזי‪ .‬בפרעות‬ ‫שפרצו בסוף ‪ 1947‬נפגע הכתר‪ ,‬וחלקיו ששרדו נשמרו‬ ‫במקומות סתר בחלּב‪ .‬בשנת ‪ 1953‬קרא הראשון לציון‬ ‫הרב עוזיאל לראשי הקהילה לפעול להעברת הכתר‬ ‫למדינת ישראל‪ .‬בשנת ‪ 1957‬הפקידו רבני חלב את‬ ‫הכתר בידי הסוחר מרדכי פחאם‪ ,‬שהחביאו בין חפציו‬ ‫ויצא מסוריה לישראל‪ ,‬דרך תורכיה‪.‬‬ ‫שליחי המדינה ראו את הכתר כרכוש הלאום‪ ,‬אך רבני‬ ‫ארם צובה ראו בו רכוש הקהילה וביקשו למוסרו‬ ‫ליוצאי הקהילה בישראל‪ .‬סמוך להבאתו ארצה הכתר‬ ‫נמסר לנשיא המדינה יצחק בן צבי‪ ,‬אך אנשי הקהילה‬ ‫הגישו תביעה לבית הדין הרבני‪ .‬בשנת ‪ 1962‬התקבלה‬ ‫פשרה מוסכמת‪ :‬הכתר יישמר במכון בן־צבי בירושלים;‬ ‫חבר אפוטרופסים מיוחד ימונה לטפל בו‪ ,‬ובין חבריו‬ ‫ראש מכון בן־צבי והרב הראשי לישראל; כמחצית‬ ‫האפוטרופסים יהיו מיוצאי חלּב‪ .‬בפועל‪ ,‬רק ‪ 294‬מתוך‬ ‫‪ 487‬דפי הכתר המקוריים הגיעו ארצה‪ .‬רוב ספרי‬ ‫התורה חסרים‪ ,‬וכן חמשת הספרים האחרונים‪ .‬במהלך‬ ‫השנים התגלו דפים וקטעים ממנו שהוצעו למכירה‪,‬‬ ‫וחלקם שימשו את יוצאי חלּב כקמעות‪ .‬דפי הכתר‬ ‫עברו ניקוי ושימור‪ ,‬והוא שמור כיום במוזאון ישראל‪.‬‬ ‫בספרו “תעלומת הכתר“ (תשע“ב) מתח מתי פרידמן‬ ‫ביקורת נוקבת על גזֵ לת הכתר מהקהילה‪ .‬הוויכוח הוא‬ ‫דיון היסטורי עקרוני וערכי‪ .‬הסופר אמנון שמוש‪ ,‬יליד‬ ‫חאלב שפירסם ספר מקיף על תולדות הכתר (הכתר‪,‬‬ ‫תשמ“ז) כתב לאחרונה‪“ :‬בעיני ברור שהכתר לא היה‬ ‫רכושה של קהילת חאלב‪ ,‬אלא רכושו של העם היהודי‪,‬‬ ‫שהופקד בידה למשמרת“‪ .‬קורותיו בשנים ‪1957-1947‬‬ ‫טרם התבררו לאשורן‪.‬‬ ‫(המערכת)‬ ‫בשנת ‪ ,1965‬לאחר שנתפס המרגל הישראלי אלי כהן‪,‬‬ ‫האווירה הציבורית נעשתה עוינת ליהודים‪ .‬ארגונים‬ ‫בין־לאומיים כגון הג‘וינט והיא“ס סייעו ליהודי סוריה‪,‬‬ ‫העבירו אליהם תמיכה ועזרו בהשגת אשרות כניסה‬ ‫לארצות הברית‪ .‬משרד החוץ הישראלי והסוכנות‬ ‫היהודית פנו לגופים בין־לאומיים ולמדינות ידידותיות‬ ‫בבקשה שיסייעו ליהודי סוריה לקיים את חייהם‪.‬‬ ‫במקביל‪ ,‬נמשכה ההעפלה דרך הגבול הלבנוני‪ .‬מאות‬ ‫יהודים הוברחו מסוריה ללבנון‪ ,‬ומשם ביבשה לגבול‬ ‫ישראל‪ .‬ספינות חיל הים הישראלי העבירו מעפילים‬ ‫מנמלי בירות‪ ,‬צור וצידון לחופי ישראל‪ .‬בעקבות‬ ‫הסכמים חשאיים בין ישראל לתורכיה נפתחו נתיבים‬ ‫להעברת יהודים מסוריה לתורכיה‪ ,‬וממנה בטיסות‬ ‫לישראל וליעדים אחרים‪ .‬בשנים ‪ 1962-1955‬הגיעו‬ ‫למדינת ישראל כ־‪ 2,500‬מיהודי סוריה‪ .‬התבוסה‬ ‫הסורית במלחמת ששת הימים החמירה את מצב‬ ‫היהודים‪ :‬הפגנות אנטי־יהודיות הובילו להתפרעויות‬ ‫ברובע היהודי‪ ,‬מנהלים מוסלמים מונו לבתי הספר‬ ‫היהודיים‪ ,‬נאסרה תנועת יהודים ברחבי סוריה‬ ‫ורישיונות נהיגה לא חודשו‪ .‬יהודים פוטרו מעבודתם‬ ‫והוחלפו באזרחים סורים מרמת הגולן‪ .‬רופאים‬ ‫ורוקחים יהודים פוטרו ממסגרות ממשלתיות ונאסר‬ ‫על בעלי חנויות יהודים למכור לחיילים‪ ,‬לשוטרים‬ ‫ולעובדי מדינה‪ .‬עם זאת‪ ,‬השלטונות עדיין סיפקו‬ ‫הגנה לרבעים היהודיים בחגים ובשעות סכנה‪ .‬הרעת‬ ‫תנאי החיים והתעצמות ההזדהות עם מדינת ישראל‬ ‫הביאה בשנים ‪ 1970-1967‬לעלייתם של ‪ 2,264‬יהודים‬ ‫לישראל‪ ,‬בדרכי עקיפין‪.‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1970‬תפס ח‘אפז אל־אסד את השלטון‬ ‫בסוריה ומצב היהודים הורע‪ ,‬אולם לאחר זמן ניתן‬ ‫ליהודים חופש להרחבת הפעילות הכלכלית‪ .‬לאחר‬ ‫מלחמת יום הכיפורים נאסר על היהודים להחזיק‬ ‫בטלפון ובמקלט רדיו‪ ,‬או לקיים קשרי מכתבים מחוץ‬ ‫לסוריה‪ .‬אנשי הביטחון הסורים התעללו בצעירים‬ ‫ובצעירות יהודים שנעצרו בחשד לפעילות ציונית‪.‬‬ ‫הלחץ הבין־לאומי על סוריה הלך וגבר‪ ,‬והנשיא אסד‬ ‫הבטיח לנשיא ארצות הברית קרטר כי יתיר לנשים‬ ‫יהודיות לצאת מסוריה למטרת נישואין (לגברי‬ ‫הקהילה שהיגרו)‪ 14 .‬נשים בלבד קיבלו היתר לצאת‪.‬‬ ‫מלחמת ששת הימים הייתה נקודת מפנה גם ליהודי‬ ‫לבנון‪ ,‬שמנו אז כ־‪ 6,000‬נפש‪ .‬גילויי האלימות כלפיהם‬ ‫התרבו‪ ,‬ונוצר חשש אמיתי לעתידם בלבנון‪ .‬תוך‬ ‫פחות משנה הצטמצם מספרם לכ־‪ ,3,000‬ובראשית‬ ‫שנות ה־‪ 70‬נותרו ‪ 2,000‬בלבד‪ .‬רוב היוצאים היגרו אל‬ ‫מעבר לים‪ ,‬ומיעוטם עלה לישראל‪ .‬מלחמת האזרחים‬ ‫בלבנון בשנים ‪ ,1977-1975‬שלוותה בפלישת פליטים‬ ‫פלסטינים לרובע היהודי‪ ,‬האיצה את ההגירה‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1978‬נותרו בביירות ‪ 450‬יהודים בלבד‪ ,‬וכמה עשרות‬ ‫בעיירות שסביבה‪ .‬בשנים ‪ 1980-1979‬נרצחו עשרות‬ ‫יהודים‪ .‬כניסת צה“ל ללבנון ב“מבצע שלום הגליל“‬ ‫בקיץ ‪ 1982‬סייעה למשפחות אחדות לעלות לישראל‪,‬‬ ‫אך גם לאחר נסיגת צה“ל נשארו כ־‪ 500‬יהודים‬ ‫בביירות‪ .‬בשנים הבאות נחטפו בכירים בקהילה‪,‬‬ ‫ורובם הוצאו להורג‪ .‬בשנת ‪ 1985‬נותרו בלבנון כמאה‬ ‫יהודים‪ ,‬ובשנת ‪ 1999‬נותרו בביירות כ־‪ 60‬נפש בלבד –‬ ‫רובם באזורים הנוצריים בעיר‪ ,‬ללא חיי קהילה‪.‬‬ ‫קריאה אחרונה ליוצאים‬ ‫בראשית שנות ה־‪ 90‬הגיעו לישראל כ־‪ 150‬יהודים‬ ‫מסוריה‪ .‬התמורות ביחסי הכוחות הבין־לאומיים‬ ‫בעקבות הפלישה לעיראק הביאו את אסד להודיע‬ ‫באפריל ‪ 1992‬שיתיר את יציאתם של כ־‪ 2,000‬יהודים‪.‬‬ ‫סמוך לראש השנה תשנ“ג (‪ )1992‬יצאו כ־‪ 2,800‬יהודים‬ ‫מסוריה לארצות הברית‪ .‬בסוף ‪ 1992‬נאסרה היציאה‪,‬‬ ‫אך הותרה שנית לאחר פגישת אסד עם נשיא ארצות‬ ‫הברית קלינטון בראשית ‪ ,1994‬ואף הותר ליהודים‬ ‫לקחת את רכושם‪ .‬בתוך חצי שנה עזבו כל יהודי חלּב‬ ‫וקאמישלי‪ .‬באותן שנים יצאו מסוריה יותר מ־‪4,000‬‬ ‫יהודים‪ ,‬מחציתם עלו בהמשך לישראל‪ .‬בדמשק נותרו‬ ‫פחות ממאה יהודים‪ ,‬רובם קשישים ובעלי עסקים‪.‬‬ ‫באוקטובר ‪ 1994‬עזב הרב הראשי ליהודי דמשק‪ ,‬הרב‬ ‫אברהם חמרה‪ ,‬והגיע עם משפחתו לישראל‪ .‬הגעתו‬ ‫סימלה את סופו של תהליך ההגירה שהחל באמצע‬ ‫המאה ה־‪ 19‬והסתיים על סף המאה ה־‪ ,21‬עת נותרו‬ ‫בלבנון ובסוריה (בעיקר בדמשק) רק כמה עשרות‬ ‫יהודים‪.‬‬ ‫פרופ‘ ירון הראל – חוקר ההיסטוריה הפוליטית‪,‬‬ ‫החברתית והתרבותית של היהודים במזרח התיכון‬ ‫בעת החדשה‪ .‬ראש המחלקה לתולדות ישראל ויהדות‬ ‫זמננו באוניברסיטת בר־אילן‪.‬‬ ‫לעיון נוסף‬ ‫‪ . 1‬י‘ הראל (עורך)‪ ,‬סוריה ‪ -‬קהילות ישראל במזרח‬ ‫במאות התשע עשרה והעשרים‪ ,‬ירושלים תשס“ט‪.‬‬ ‫‪ .2‬צ‘ זוהר‪“ ,‬העפלה ועלייה ב‘ מסוריה בשנות‬ ‫הארבעים‪ :‬תובנות והרהורים“‪ ,‬פעמים ‪( 66‬חורף‬ ‫תשנ“ו)‪ ,‬עמ‘ ‪.69-43‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪13‬‬ ‫היום שאחרי כ“ט בנובמבר‬ ‫צבי גבאי‬ ‫מתוך עיתון “הארץ“‪30.11.14 ,‬‬ ‫נשיא המדינה‪ ,‬ראובן ריבלין‪ ,‬יפתח היום את אירועי‬ ‫יום הזיכרון לציון היציאה והגירוש של יהודי מדינות‬ ‫ערב‪ ,‬בעקבות החוק בנושא שנתקבל השנה בכנסת‪.‬‬ ‫זו הפעם הראשונה שבה מציינת מדינת ישראל בטקס‬ ‫ממלכתי את הטרגדיה האנושית שפקדה את מיליון‬ ‫היהודים שחיו במזרח התיכון ובצפון אפריקה‪ ,‬הגיעו‬ ‫ברובם לישראל כפליטים וכיום הם וצאצאיהם מהווים‬ ‫כמחצית מאוכלוסייתה‪.‬‬ ‫‪ 30‬בנובמבר נקבע כיום לציון הטרגדיה הזאת‪ ,‬משום‬ ‫שהוא בא אחרי כ“ט בנובמבר‪ ,‬יום החלטת החלוקה‬ ‫בעצרת האו“ם‪ ,‬כאשר קהילות רבות של יהודים‬ ‫בארצות ערב ובאיראן חששו מהלחץ שהחלו להפעיל‬ ‫שכניהם‪ ,‬ונאלצו לעזוב את מדינותיהם‪.‬‬ ‫על פי החוק‪ ,‬יעודד שר החינוך פעילות חינוכית‬ ‫הקשורה ליום הזה‪ ,‬ושר החוץ יורה על קיום פעילויות‪,‬‬ ‫לרבות באמצעות נציגויות ישראל בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫להגברת המודעות הבינלאומית באשר לפליטים‬ ‫היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן וזכויותיהם לפיצוי‪,‬‬ ‫כולל סוגיית רכושם הקהילתי והפרטי שהוחרם‬ ‫במדינות ערב‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫(האסון) שפקדה את הערבים בעקבות המלחמה‬ ‫שהכריזו על ישראל ב‪.1948-‬‬ ‫אי אפשר לדון בטרגדיה אחת בלי להזכיר גם את‬ ‫השנייה‪ .‬בעוד שהתלאות שמהם סבלו היהודים‬ ‫שיצאו ממדינות ערב נמשכו כמה שנים – כאשר שהו‬ ‫במעברות אוהלים בישראל – תלאותיהם של הערבים‬ ‫הפלסטינים לא באו אל קצן‪ ,‬והם עדיין חיים בתנאים‬ ‫מחפירים‪ .‬אבל זו אינה סיבה למנוע מיהודי ערב‬ ‫את הפיצוי בעבור רכושם הפרטי והקהילתי‪ ,‬שנותר‬ ‫במדינות ערב‪ .‬צדק צריך להיעשות ולהיראות‪.‬‬ ‫אין זה הוגן להתייחס‬ ‫רק לטרגדיה של‬ ‫הפליטים הפלסטינים‪,‬‬ ‫ולהתעלם מאסונם של‬ ‫הפליטים היהודים‬ ‫מי שהעלה את סוגיית הרכוש המוחרם היו דווקא‬ ‫האמריקאים‪ ,‬וזאת במסגרת המשא ומתן בין ישראל‬ ‫לפלסטינים‪ .‬בישראל הוזנחה הסוגיה הזאת במשך‬ ‫זמן רב (כפי שמעיד דו“ח מבקר המדינה מ‪.)5.2.2014-‬‬ ‫אמנם‪ ,‬הצורך לטפל בנושא נקבע כבר בחוק שחוקקה‬ ‫הכנסת ב‪ ,2010-‬אבל עד כה ישראל התעלמה מהנושא‪.‬‬ ‫זאת לעומת סוגיית הפליטים הערבים ושאלת “זכות‬ ‫השיבה“‪ ,‬המצויות במרכז השיח הציבורי – כפי‬ ‫שאפשר להיווכח ממש בימים אלה לנוכח הוויכוח‬ ‫סביב פסטיבל סרטי הנכבה בסינמטק תל אביב‪.‬‬ ‫אי אפשר שלא לזכור בהקשר זה‪ ,‬כי הערבים‬ ‫הפלסטינים הם שדחו את הצעת האו“ם מכ“ט‬ ‫בנובמבר ‪ 1947‬לחלוקתה של פלסטין המנדטורית‬ ‫לשתי מדינות – יהודית וערבית‪ .‬הם שיזמו את‬ ‫המלחמה נגד ישראל ולחמו ביחד עם אחיהם‬ ‫הערבים נגד היישוב היהודי בהוליכם שולל את בני‬ ‫עמם ובהבטיחם להם שיקבלו את כל פלסטין‪ .‬הם‬ ‫הציתו תבערה בכל המזרח התיכון‪ ,‬וגררו את אחיהם‬ ‫לפליטות הנמשכת עד היום‪ .‬והם גם אלה שמתנגדים‬ ‫ליישובם של הפליטים ומשמרים את אומללותם‪ ,‬בגלל‬ ‫האידיאולוגיה הגורסת כי שיקומם יועיל לישראל‪.‬‬ ‫יש השואלים מה עניין הפלסטינים לסוגיית הרכוש‬ ‫היהודי במדינות ערב‪ .‬ובכן‪ ,‬למי ששכח‪ :‬הקמתה של‬ ‫מדינת ישראל היתה מלווה בשתי טרגדיות אנושיות‬ ‫גדולות‪ :‬עקירתן האכזרית של הקהילות היהודיות‬ ‫שחיו במדינות ערב במשך אלפי שנים‪ ,‬והנכבה‬ ‫העובדה שהיהודים באו ארצה ממניעים ציוניים אינה‬ ‫צריכה לגרוע ממעמד הפליטות שלהם‪ .‬כבר ב‪1957-‬‬ ‫הכיר הנציב העליון לפליטים של האו“ם ביהודים‬ ‫שנאלצו לעזוב את מדינות ערב כפליטים‪ ,‬בהתאם‬ ‫לאמנת האו“ם הנציגים הערבים באו“ם‪ ,‬הייכל פאשה‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫המצרי‪ ,‬פאדל אל ג‘מאלי העירקאי וג‘מאל חוסייני‪,‬‬ ‫ראש משלחת ערביי פלסטין ואחרים‪ ,‬הזהירו כי‬ ‫חלוקת פלסטין תוביל להתקפות על הקהילות‬ ‫היהודיות במדינות ערב‪ ,‬עד כדי סכנה לחייהם‪ .‬וכך‬ ‫אכן היה‪.‬‬ ‫העצרת הכללית של האו“ם התעלמה מכל העובדות‬ ‫הללו‪ .‬היא קיבלה עשרות החלטות התומכות‬ ‫בתביעות הערבים הפלסטינים‪ ,‬ואף הקימה סוכנות‬ ‫סעד מיוחדת (אונרוו“א) עם תקציבי עתק בעבורם –‬ ‫אבל לא קיבלה שום החלטה הנוגעת ליהודים יוצאי‬ ‫ערב‪ .‬גישה חד‪-‬צדדית זו לא הביאה לפיוס‪ ,‬אלא אף‬ ‫גרמה להחרפת הסכסוך הישראלי‪-‬פלסטיני‪ .‬ישראל‬ ‫לא עשתה מאמץ ראוי להתנער מהאשמתה ביצירת‬ ‫בעיית הפליטים הפלסטינים‪ ,‬ולא מנעה עריכת‬ ‫הפגנות אלימות למענם‪ ,‬אף על פי שהחלטת האו“ם‬ ‫‪ 194‬מ‪ 1948-‬לא הטילה עליה את האחריות לבעיה‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬ההיסטוריה המזרח תיכונית איננה תחרות בין‬ ‫טרגדיות – ועדיין‪ ,‬אין זה מוצדק להקדיש תשומת‬ ‫לב בלעדית לסבלו של צד אחד בלבד בסכסוך הזה‪,‬‬ ‫ולהתעלם מהאחר‪ .‬הגיע הזמן לפתור את בעיית‬ ‫הפליטים הערבים הפלסטינים שפזורים במדינות‬ ‫ערב‪ ,‬ולהעניק פיצויים ליהודי מדינות ערב על הרכוש‬ ‫שהותירו מאחוריהם – כצעד חיוני בדרך למציאת‬ ‫הסדר לסכסוך הישראלי פלסטיני‪ .‬ישראל חייבת‬ ‫להציג את התמונה הכוללת של פליטי המזרח התיכון‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2000‬הציע הנשיא לשעבר ביל קלינטון להקים‬ ‫קרן בינלאומית‪ ,‬אשר תפצה הן את הפלסטינים והן‬ ‫את יהודי מדינות ערב‪ ,‬במקומות שבהם הם יושבים‬ ‫כעת‪ .‬הצעת קלינטון זכתה לתמיכת בית הנבחרים‬ ‫של ארה“ב באמצעות החלטה מס‘ ‪ ,185‬שהתקבלה‬ ‫פה אחד ב‪ 1-‬באפריל ‪.2008‬‬ ‫יש להניח‪ ,‬כי הקמת הקרן תזכה לתמיכת גורמים‬ ‫בינלאומיים‪ .‬מדינות העולם המסייעות‪ ,‬בעקיפין‬ ‫או במישרין‪ ,‬לשימור בעיית הפליטים הפלסטינים‪,‬‬ ‫חייבות אף הן לסייע ביישובם הקבוע במקומותיהם‬ ‫הנוכחיים‪ ,‬על פי הדגם של יישוב הפליטים היהודים‬ ‫ממדינות ערב שהגיעו לישראל בשנות ה‪.50-‬‬ ‫בעיית הפליטים במזרח התיכון מחייבת פתרון‬ ‫כולל‪ .‬בארה“ב פועל הארגון “צדק למען יהודי ערב“‪,‬‬ ‫ובישראל פועל מרכז הארגונים של יהודי ערב ואיראן‬ ‫למען השגת הכרה בזכויות יהודי מדינות ערב‪ .‬הכרה‬ ‫זו חיונית כדרך למציאת פתרון צודק לטרגדיה‬ ‫האנושית שהתרחשה במזרח התיכון‪ .‬נקווה שהחוק‬ ‫לציון היציאה והגירוש של יהודי מדינות ערב יגביר‬ ‫את המודעות למורשתם העשירה של יהודי מדינות‬ ‫ערב‪ ,‬ולטרגדיה האנושית שחוו עם בואם לישראל –‬ ‫מודעות שתיתרגם להחלטות מעשיות בנוגע למה‬ ‫שהותירו במדינות מוצאם‪.‬‬ ‫הכותב הוא שגריר בדימוס ומזרחן‬ ‫בית הכנסת המרכזי בחאלב‪ ,‬לאחר שנשרף במהלך פרעות ‪1947‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪15‬‬ ‫דבר המערכת ‪-‬‬ ‫הקמת הקדש לניהול כתרי דמשק‬ ‫‪16‬‬ ‫כתרי דמשק מוחזקים ושמורים בספרייה הלאומית‬ ‫בידי מומחיה ובתנאי שימור מתאימים מזה כעשרים‬ ‫שנה‪ .‬הואיל והינם נכס בעל אופי ציבורי מובהק‪,‬‬ ‫ושמירתם והצגתם היא בעלת ערך תרבותי ולאומי‬ ‫לציבור כולו‪ ,‬והיות ולספרייה הלאומית המיומנות‬ ‫והניסיון הדרושים לשמש כנאמן של הקדש שיוקם‬ ‫לשם כך‪ ,‬ובתפקיד זה‪,‬‬ ‫לשמור ולטפח את כתרי‬ ‫דמשק‪ ,‬לבצע דיגיטציה‬ ‫בכתרי דמשק‪ ,‬לאפשר‬ ‫גישה לכתרי דמשק‬ ‫לחוקרים ולציבור הרחב‬ ‫וכן לקיים פעולות חינוכיות‬ ‫ותרבותיות אודות כתרי‬ ‫דמשק ומסורת יהודי‬ ‫דמשק בספרייה הלאומית‪,‬‬ ‫פנה ארגון יוצאי דמשק‬ ‫לספרייה הלאומית כדי‬ ‫שתדאג להקים הקדש‬ ‫לכתרים‪ ,‬דוגמת זה שהוקם‬ ‫לכתר ארם צובא‪ ,‬וכן כדי‬ ‫הלאומית‬ ‫שהספרייה‬ ‫תהיה הנאמן לקיום‬ ‫מטרות ההקדש‪.‬‬ ‫ארגון יוצאי דמשק בישראל מתנגד בתוקף לפנייתו‬ ‫של הרב משום שאין בכוחו של רב קהילה לבצע את‬ ‫הנדרש לשם הפיכת הכתרים לנכס לאומי‪ ,‬לשמור‬ ‫עליהם כראוי‪ ,‬לאפשר את הגישה אליהם לכלל‬ ‫הציבור ולהעלות ולהציף את תרבותה של קהילת‬ ‫יהודי דמשק באמצעות הכתרים‪.‬‬ ‫לאור זאת פנתה הספרייה הלאומית לבית המשפט‬ ‫המחוזי בירושלים כדי שיאשר את הקמת ההקדש ואת‬ ‫כתב הנאמנות‪ ,‬בהתאם לבקשת ארגון יוצאי דמשק‪.‬‬ ‫להלן נפרט מקצת מהשתלשלות העניינים הקשורים‬ ‫בכתרים‪ ,‬בספרי התורה ובחפצי הקודש שהוצאו‬ ‫מדמשק על רקע פעילותו רבת השנים של ארגון‬ ‫יוצאי דמשק למען הקהילה‪.‬‬ ‫לשם קיום מטרות ההקדש תסתייע הספרייה‬ ‫הלאומית בוועדה מייעצת שתכלול נציגי ציבור‬ ‫מתחומים שונים‪ ,‬לרבות נציגים מקרב יוצאי דמשק‪.‬‬ ‫יציאת הקהילה וחילוץ הכתרים‬ ‫בעקבות פנייתה זו של הספרייה הלאומית לבית‬ ‫המשפט פנה הרב חמרה לבית המשפט וביקש להצטרף‬ ‫כצד לפנייתה של הספרייה הלאומית‪ ,‬במטרה למנוע‬ ‫את הקמת ההקדש ואת אישור הנאמנות‪ .‬שכן בכוונתו‬ ‫להקים “מרכז מורשת ליהודי סוריה ולבנון בישראל“‬ ‫ולהחזיק את הכתרים במרכז לכשיוקם‪.‬‬ ‫בימי שלטונו של חאפז אסד הורע מאוד מצב היהודים‬ ‫בסוריה וממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו מגיוס‬ ‫דעת הקהל הבינלאומית להפעלת לחץ על המשטר‬ ‫כדי שיקל את מצב היהודים שם ולאפשר לאלה‬ ‫שרוצים בכך לעזוב את סוריה‪ .‬החשש היה שלחץ‬ ‫בינלאומי לא יועיל ליהודים אלא יזיק להם‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫ארגון יוצאי דמשק סבר אחרת ולא השלים עם מדיניות‬ ‫השתיקה של ממשלות ישראל‪ .‬כשהורע מאוד מצב‬ ‫היהודים‪ ,‬החליט הארגון שאין יותר מה להפסיד‬ ‫ועשה מאמצים גדולים לגיוס יהודי ארה“ב‪ ,‬קנדה‬ ‫וצרפת כדי שיפעילו את התקשורת בארצותיהם ואת‬ ‫ממשלותיהם במטרה ללחוץ על הנשיא אסד לשחרר‬ ‫את יהודי סוריה‪ .‬ראש הממשלה שמיר היה הראשון‬ ‫שהביע את הסכמתו לפעילות זו של הארגון והתגייס‬ ‫למשימה‪.‬‬ ‫בעצמו‬ ‫בסופו של דבר הלחץ‬ ‫הבינלאומי התרחב‬ ‫והלך עד שהמנהיג‬ ‫הסורי אולץ להתיר‬ ‫ליהודים לעזוב את‬ ‫סוריה‪ .‬אולם הוא לא‬ ‫איפשר להם להוציא‬ ‫את רכושם הציבורי‬ ‫והפרטי‪.‬‬ ‫העדר מידע על הרכוש הציבורי שהוצא‬ ‫רשימת ספרי התורה‪ ,‬חפצי קודש וספרי קודש וכן‬ ‫מספר ניכר של כתבי יד שהוצאו מדמשק אינה ידועה‬ ‫לנו ומעולם לא התפרסמה‪ .‬לפי מיטב ידיעתנו רוב‬ ‫הפריטים הועברו בשעתו לידיו של הרב חמרה בעוד‬ ‫חלקם נמצא בידי אנשים נוספים בניו יורק‪ .‬לא ברור‬ ‫לנו מדוע הרב חמרה מסרב למסור לאנשי הקהילה‬ ‫במבצע שנערך בסיוע‬ ‫המוסד חולצו מ‪22-‬‬ ‫בתי כנסת ברחבי‬ ‫דמשק ספרי תורה‪,‬‬ ‫ספרי קודש וחפצי‬ ‫קודש‪ .‬בין היתר‪,‬‬ ‫חולצו גם ‪“ 9‬כתרי‬ ‫שלמה סלח‪ ,‬ברוך שמא‪ ,‬יהושע קלש‪ ,‬יוסף קלש בביקור בספרייה הלאומית‬ ‫דמשק“ ‪ -‬כתבי היד‬ ‫העתיקים הכתובים‬ ‫על קלף ומכילים תנ“ך מהודר בשלמותו‪ ,‬או בחלקו‪,‬‬ ‫ולארגון יוצאי דמשק פירוט של המצוי בידיו‪ .‬מה‬ ‫בליווי פירוש מסורה גדולה ו‪/‬או קטנה וכן ספרי‬ ‫שהוצא מ‪ 22-‬בתי הכנסת הוא רכושה של הקהילה‬ ‫תורה‪ ,‬כתבי קודש וספרי קודש שונים‪.‬‬ ‫וחייב ברישום מלא ומדויק תחת עינם הפקוחה של‬ ‫מוסדות הקהילה‪ .‬לבטח ידוע לרב שהארגון נדרש‪,‬‬ ‫רשימת “כתרי דמשק“ שנגאלו בסיוע המוסד ומצויים‬ ‫על פי בקשת משרד ראש הממשלה‪ ,‬לכסות את‬ ‫היום בספרייה הלאומית ידועה‪ .‬כמו כן מצויים‬ ‫הוצאות ההעברה של אותם פריטים‪ .‬הארגון העביר‬ ‫בספרייה שני כתרים נוספים‪ :‬כתר שנגנב בדמשק‬ ‫את הסכום הנדרש למשרד ראש הממשלה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1943‬הגיע לאספן בלונדון‪ ,‬נקנה ממנו על‬ ‫כארגון יציג של יהודי דמשק בישראל פנינו הן למוסד‬ ‫ידי מר יצחק בן צבי והועבר לספרייה הלאומית וכן‬ ‫והן לרב חמרה בבקשה שימסרו לנו את פרטי הרכוש‬ ‫כתר שחולץ מדמשק על ידי הגב‘ ג‘ודי קר מקנדה‬ ‫הציבורי שהוצא מבתי הכנסת בדמשק‪ .‬אולם לא‬ ‫שגם הוא נמסר לספרייה הלאומית‪ .‬כתר שלישי נגנב‬ ‫נענינו‪ .‬הרב חמרה אפילו לא הואיל לענות לפניותינו‪,‬‬ ‫בדמשק בעת שהרב חמרה עמד בראש הקהילה ועד‬ ‫חרף העובדה שהארגון מייצג מזה עשרות שנים‬ ‫היום הכתר לא נמצא‪ .‬ראוי לציין שכתר ארם צובא‪,‬‬ ‫את יהודי דמשק וסייע להם רבות ובכלל זה סייע‬ ‫השייך לקהילת החלבים‪ ,‬מוצג בהיכל הספר במוזיאון‬ ‫לרב חמרה אישית בעניין מינויו כרב יהודי סוריה‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬ניתן לאמר היום שכל הכתרים‪ ,‬לבד מזה‬ ‫האם הרב אינו חייב בדין וחשבון לאנשי הקהילה‬ ‫שנגנב‪ ,‬מצויים בידיים ציבוריות נאמנות‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ולארגוניה? האם חסימת מידע מאנשי הקהילה היא‬ ‫נוהל תקין?‬ ‫לא ברור לנו מדוע רב יהודי סוריה אינו מוכן לשתף‬ ‫פעולה עם הארגון הוותיק של יוצאי דמשק שקיים‬ ‫משנת ‪ ,1937‬שפעל ופועל רבות למען הקהילה ואף‬ ‫למענו באופן אישי‪ .‬לאחר עלייתו של הרב הציע לו‬ ‫הארגון לאות כבוד להיות נשיא הארגון‪ .‬מה יצא לי‬ ‫מזה הוא שאל? הוא העדיף להקים ארגון משלו שטיבו‬ ‫ופעולותיו אינם ידועים לנו‪ .‬אולם ידוע לנו שבזכות‬ ‫תוארו והארגון שהוא הקים הוא פועל לגיוס תרומות‬ ‫לשם הקמת “מרכז מורשת ליהודי סוריה ולבנון‬ ‫בישראל“‪.‬‬ ‫ייעוד הכתרים ומיקומם הראוי‬ ‫היום הכתרים שמורים ומטופלים על ידי מומחי‬ ‫הספרייה הלאומית לפי מיטב הידע הקיים הדרוש‬ ‫האמצעים‬ ‫לשימורם‪,‬‬ ‫לאבטחתם‪ ,‬והיכולת להציגם‬ ‫בפני הציבור הרחב ובייחוד‬ ‫בפני חוקרים ומתעניינים בכל‬ ‫מקום בעולם על ידי דיגיטציה‬ ‫והנגשה באתרי אינטרנט‪.‬‬ ‫בקטע על מטרות ההקדש‬ ‫שלהלן יפורטו פעולותיה‬ ‫המתוכננות של הספרייה‬ ‫הלאומית בתפקידה העתידי‬ ‫כנאמן להקדש שיוקם לכתרים‪.‬‬ ‫עד כה‪ ,‬הוצגו הכתרים לציבור‬ ‫הרחב פעמיים על פי בקשת‬ ‫הארגון כשהוא מסייע להזמנת‬ ‫יוצאי דמשק מהארץ כולה‪,‬‬ ‫בתקשורת טלפונית‪ ,‬בהפצת‬ ‫ההזמנות בבתי הכנסת ובדואר‬ ‫ישראל‪ .‬הארגון אף הסדיר‬ ‫הסעה בשלושה אוטובוסים‬ ‫גדושים מגוש דן בלבד‪ .‬האירוע‬ ‫היה מרגש ומרשים‪ .‬נשאו‬ ‫דברים חוקר הכתרים הידוע‪,‬‬ ‫פרופסור עופר‪ ,‬יו“ר הספרייה‬ ‫הלאומית ויו“ר הארגון‪ .‬הרב‬ ‫חמרה שהוזמן לטכס והוזמן‬ ‫לשאת דברים סירב לבוא‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫אנו מתנגדים בתוקף למסור לידי הרב חמרה‪ ,‬או‬ ‫לידיים פרטיות כלשהן‪ ,‬את כתרי דמשק שמזה דורות‬ ‫אינם רכוש פרטי אלא רכוש הקהילה כולה‪ ,‬הפזורה‬ ‫היום על חמש יבשות תבל‪ .‬משום כך והודות לערכם‬ ‫ראוי להופכם לרכוש לאומי נגיש לכל מעוניין ומכל‬ ‫מקום בעולם‪ .‬אם הרב טוען לחזקה עליהם משום‬ ‫שמסר את חלקם לספרייה הלאומית‪ ,‬האם עצם‬ ‫המסירה מעניקה זכות כלשהי לחזקה על רכוש‬ ‫ציבורי מזה דורות?‬ ‫רבים מאתנו פעלו ופועלים למען מדינת ישראל תוך‬ ‫סיכון חייהם ורבים אחרים אף שילמו בחייהם בשירות‬ ‫המדינה מבלי שזכו למינוי מניב היטב‪ .‬מסתערבים‬ ‫ושליחים רבים מקרב יוצאי דמשק פעלו שנים‬ ‫בארצות אויב ובעיתות מלחמה תוך סיכון יום יומי של‬ ‫חייהם ולא מעטים אף שילמו בחייהם‪ .‬צעירינו שרתו‬ ‫ומשרתים בצבא‪ ,‬ביחידות קרביות וביחידות עילית‪.‬‬ ‫הם לא ביקשו ולא קיבלו משרות כבוד בשכר‪ .‬עיננו‬ ‫אינה צרה ברב חמרה על מה שהוענק לו‪ .‬אך איננו‬ ‫משלימים עם הפיכת המשרה‬ ‫לקרדום לחפור בו‪ ,‬קרדום‬ ‫לגיוס כספים ללא בקרה‪ .‬כמו‬ ‫כן איננו מסכימים להעביר‬ ‫לידיו את הכתרים‪ .‬כיצד נבטיח‬ ‫שלא ייגנבו ויימכרו במיליונים?‬ ‫נוסף על כך אנחנו גם חוזרים‬ ‫ודורשים מידע מלא על כל מה‬ ‫שהוצא מבתי הכנסת בדמשק‪.‬‬ ‫בכוונתנו להיות שותפים‬ ‫מלאים להחלטה על השימוש‬ ‫בהם ועל מקומות התצוגה‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫יוצאי דמשק פזורים היום‬ ‫במדינות רבות בעולם‪ ,‬בניו‬ ‫יורק‪ ,‬במקסיקו‪ ,‬בארגנטינה‬ ‫ובברזיל ואף בקנדה ובפנמה‪.‬‬ ‫לכולם זכויות ברכוש שהוצא‬ ‫מדמשק‪ .‬זהו רכוש שנצבר‬ ‫על ידי הקהילה במשך דורות‬ ‫ומשום כך רכוש זה צריך‬ ‫להימצא בידיים ציבוריות‬ ‫נאמנות‪ .‬חלילה לנו להתיר‬ ‫שהרכוש יגיע לידיים פרטיות‬ ‫ויהפוך לסחורה עוברת לסוחר‪.‬‬ ‫ההקדש‬ ‫נאמן ההקדש‬ ‫לכתרי דמשק חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה‪.‬‬ ‫יש להפקידם‪ ,‬ולהעמיד אותם לרשות עם ישראל‬ ‫כולו‪ .‬כתרים אלה הועברו בין השנים ‪ 1993-1995‬על‬ ‫ידי משרד ראש הממשלה לידי הספרייה הלאומית‬ ‫ולא על ידי הרב חמרה‪ ,‬כפי שהוא טוען‪ .‬הם הגיעו‬ ‫לספרייה כאשר היו במצב תחזוקתי ירוד ונגועים‬ ‫במזיקים שונים‪ .‬בספרייה הלאומית עברו הכתרים‬ ‫שיקום מעבדתי לצורך הסרת הנגעים ושימורם של‬ ‫הכתרים;‬ ‫נאמן ההקדש יהיה הספרייה הלאומית בע“מ (חל“צ)‬ ‫ח‪.‬פ‪ 51-415242-0 .‬מקמפוס אדמונד י‪ .‬ספרא‪ ,‬גבעת‬ ‫רם‪ ,‬ת‪.‬ד‪ 39105 .‬ירושלים ‪( 91390‬להלן‪“ :‬הנאמן“)‪.‬‬ ‫לשם הקמת ההקדש לכתרים פנתה הספרייה‬ ‫הלאומית לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשה‬ ‫כי יכריז על כתרי דמשק כהקדש ציבורי על פי החוק‪.‬‬ ‫ההקדש ייקרא “הקדש כתרי דמשק בספרייה‬ ‫הלאומית“‪.‬‬ ‫מטרות ההקדש‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫‬ ‫שמירה‪ ,‬שימור וטיפוח של כתרי דמשק על‬ ‫מנת לשמר ככל האפשר את מצבם הפיסי‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫ביצוע דיגיטציה בכתרי דמשק על מנת לשמר‬ ‫את הטקסטים המופיעים בהם‪ ,‬ועל מנת‬ ‫לאפשר גישה רחבה ככל האפשר לתוכן‬ ‫הכתרים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫מתן גישה לכתרי דמשק‪ ,‬או לגרסה‬ ‫הדיגיטלית של הכתרים‪ ,‬לצרכי לימוד עצמי‪,‬‬ ‫לימוד אקדמי‪ ,‬מחקר והוראה‪ ,‬בהתחשב‬ ‫במצבם הפיסי‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‬ ‫שיקום ושימור של כתבי יד בתחום מדעי‬ ‫היהדות מאוספי הספרייה הלאומית‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‬ ‫ביצוע דיגיטציה והנגשה של כתבי יד בתחום‬ ‫מדעי היהדות מאוספי הספרייה הלאומית‪.‬‬ ‫תפקידי הנאמן וסמכויותיו‪:‬‬ ‫הנאמן ישמור על נכסי ההקדש‪ ,‬ינהלם ויפתחם ויעשה‬ ‫את כל הפעולות הדרושות להגשמת מטרות ההקדש‬ ‫באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן‬ ‫נסיבות ויהיה כפוף להחלטות ועדת ההיגוי לענייני‬ ‫הקדש‪.‬‬ ‫ועדת היגוי לענייני הקדש‪ :‬תוקם בזאת ועדת היגוי‬ ‫לענייני הקדש שמטרתה הקמת גוף ציבורי ומקצועי‬ ‫שיקבל עדכון מהנאמן אודות הנעשה בהקדש ובכלל‬ ‫זה‪ ,‬פעולות שייעשו בכתרים‪ ,‬בין לתחזוקתם ושימורם‬ ‫ובין לחשיפתם והצגתם בכל אמצעי‪ ,‬בין באירועים‬ ‫פומביים או באמצעי פרסום אחרים‪ .‬לוועדה מסורה‬ ‫הסמכות לייעץ לנאמן‪ ,‬ובכך ליתן ביטוי לדעתם של‬ ‫יהודים יוצאי דמשק והציבור היהודי בארץ ובעולם‬ ‫בנוגע לכתרי דמשק (“ועדת ההיגוי“)‪.‬‬ ‫הרכב ועדת ההיגוי‪ ,‬מניינה החוקי ואופן קבלת‬ ‫ההחלטות בוועדה‪ ,‬יהיה כדלקמן‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫שני רבנים‪ :‬הראשון לציון הרב הראשי‬ ‫לישראל או‪ ,‬לפי בחירת הראשון לציון‬ ‫המכהן‪ ,‬מי שכיהן בעבר כראשון לציון או‬ ‫מי שמכהן כרב הראשי הספרדי של ירושלים‬ ‫או מי שבעברו כיהן כרב הראשי הספרדי‬ ‫של ירושלים; וכן רב מקהילת דמשק שייבחר‬ ‫על ידי הראשון לציון;‬ ‫‪.2‬‬ ‫נשיא האוניברסיטה העברית‪ ,‬או לפי בחירתו‪,‬‬ ‫פרופסור המכהן באוניברסיטה העברית‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫קיום פעילות תרבותית‪ ,‬מחקרית ו‪/‬או‬ ‫חינוכית הקשורה לכתבי יד בתחום כתרי‬ ‫דמשק ובתחום מדעי היהדות‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫פרסום והוצאה לאור שאינם למטרות רווח‬ ‫של הכתבים הכלולים בהקדש‪ ,‬על מנת לקדם‬ ‫את הפצתם בציבור‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫שני נציגים מטעם ארגון יוצאי דמשק (סוריה)‬ ‫על פי בחירתו של הארגון ואם חדל‬ ‫להתקיים כל ארגון אחר המייצג את קהילת‬ ‫יוצאי דמשק‪ ,‬ובהעדר ארגון כאמור‪,‬‬ ‫שני רבנים או שליחי ציבור אחרים‪ ,‬העומדים‬ ‫בראש קהילה ו‪/‬או בית כנסת ו‪/‬או ישיבה של‬ ‫יוצאי דמשק‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫‬ ‫הנצחת פועלה הספרותי והתרבותי של‬ ‫יהדות דמשק באמצעות הכתרים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫שלושה נציגים מטעם הנאמן‪ ,‬כאשר לפחות‬ ‫אחד מהם הנו פרופסור בתחום מדעי היהדות‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ככל שמי מחברי ועדת ההיגוי יהא נבצר‬ ‫מלכהן בה‪ ,‬ואין מי אשר ימונה תחתיו‬ ‫בהתאם לקריטריונים דלעיל‪ ,‬תנסה ועדת‬ ‫ההיגוי להגיע להסכמה ברוב דעות אודות‬ ‫נציגים חלופיים על פי החלוקה שהתוותה‪.‬‬ ‫בהעדר הסכמה כאמור‪ ,‬ימנה בית המשפט‬ ‫המחוזי בירושלים חבר חלופי על פי בקשת‬ ‫לפחות אחד מחברי הועדה או הנאמן‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫המניין החוקי של ועדת ההיגוי יהיה לפחות‬ ‫מחצית מחבריה המכהנים באותה העת ולא‬ ‫פחות מארבעה חברים‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫החלטות בוועדת ההיגוי תתקבלנה ברוב‬ ‫דעות‪ .‬אם תהיינה הדעות שקולות‪ ,‬תהא‬ ‫ליו“ר הוועדה דעה מכרעת‪ .‬יו“ר הוועדה יהיה‬ ‫הראשון לציון הרב הראשי לישראל המכהן‬ ‫באותה עת ו‪/‬או שכיהן בתפקיד זה בעבר‬ ‫ובהעדרו נשיא האוניברסיטה העברית או מי‬ ‫שמונה מטעמו כחבר בוועדה‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫בכל מקרה של התפנות מקום חבר הוועדה‪,‬‬ ‫בין אם עקב נבצרות או מכל סיבה אחרת‪,‬‬ ‫יהוו חברי הוועדה הנותרים מניין חוקי עד‬ ‫למינוי חבר‪/‬ים חדשים לפי הוראות כתב‬ ‫הקדש זה‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫כל חבר בוועד רשאי למנות ממלא מקום‬ ‫להשתתף בישיבת הוועדה ובלבד שלא‬ ‫ישתתף ממלא מקומו ביותר משלוש ישיבות‬ ‫רצופות‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫משרת חבר בוועדה נחשבת לפנויה ו‪/‬או כמי‬ ‫שנבצר מלמלא תפקידו באחד מהמקרים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫א‪.‬‬ ‫מותו של חבר הוועדה‪.‬‬ ‫‬ ‫ב‪.‬‬ ‫התפטרותו של חבר הוועדה‪.‬‬ ‫‬ ‫ג‪.‬‬ ‫נבצרותו מכל סיבה אחרת‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫העדרו של חבר הוועדה מהשתתפות‬ ‫ביותר משלוש ישיבות רצופות של‬ ‫הוועדה‪.‬‬ ‫השתתפות באמצעות ממלא מקום‬ ‫לא תחשב כהעדרות‪ ,‬בכפוף לאמור‬ ‫בסעיף ‪ 9‬לעיל‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‪20‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫ישיבות הוועדה‬ ‫א‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫הוועדה תקיים לפחות ישיבה אחת בשנה‪,‬‬ ‫בה יידונו ענייני ההקדש‪ .‬הודעה על קיום‬ ‫ישיבת הוועדה יכול שתהא בכתב‪ ,‬בע“פ‪,‬‬ ‫בשיחת טלפון‪ ,‬בהודעת פקסימיליה או‬ ‫בדואר אלקטרוני ובלבד שתוצא ‪ 72‬שעות‬ ‫לפחות לפני מועד קיום הישיבה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בהודעה על כינוס הישיבה יצוין סדר היום‪,‬‬ ‫מקום ושעת ההתכנסות;‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫בכל ישיבת ועדה ינוהל פרטיכל‪ .‬הפרטיכל‬ ‫ישקף באופן נאמן ותמציתי את מהלך‬ ‫הישיבה ויירשמו בו במדויק החלטות הוועדה‪.‬‬ ‫פרטיכל הוועדה ינוהל ויכתב על ידי מי‬ ‫מנציגי הנאמן ויועבר לעיון חברי ועדת‬ ‫ההיגוי המכהנים‪ .‬בהעדר השגה על הפרטיכל‬ ‫בתוך ‪ 7‬ימים מיום קבלתו‪ ,‬יחשב הפרטיכל‬ ‫כמשקף נכונה את אשר נאמר והוחלט‬ ‫בישיבה‪.‬‬ ‫‬ ‫דיווחים שנתיים‬ ‫הנאמן יגיש לרשם ההקדשות במשרד המשפטים‪,‬‬ ‫אחת לשנה‪ ,‬דין וחשבון כללי על ניהול עניני ההקדש‬ ‫וכן דו“ח כספי‪.‬‬ ‫האם יש טוב מזה‬ ‫להעלאת מורשת‬ ‫יהדות דמשק וערכיה?‬ ‫בית המורשת ‪ -‬חלום שנגוז?‬ ‫לפני כעשרים שנה הוקצו על ידי עיריית חולון שני‬ ‫מגרשים‪ :‬האחד ליוצאי דמשק והשני ליוצאי בבל‪.‬‬ ‫בעצת משרד ראש הממשלה‪ ,‬נרשם המגרש ליוצאי‬ ‫דמשק על שם עמותה שהוקמה ע“י המוסד עבור‬ ‫הרב חמרה‪ .‬המוסד אף מימן הכנת תוכנית לבניין בית‬ ‫כנסת תוך התעלמות מוחלטת מארגון יוצאי דמשק‬ ‫סוריה בישראל שקיים משנת ‪ ,1937‬שפעל ופועל‬ ‫למען כל יוצאי דמשק תוך שיתוף פעולה מלא עם‬ ‫מוסדות המדינה השונים‪ .‬מבחינת הרב בית המורשת‬ ‫הוא בית כנסת בעוד שארגון יוצאי דמשק ביקש‬ ‫לכלול בצד בית הכנסת גם מוזיאון ומקום למפגשים‪,‬‬ ‫לכינוסים ולפעילויות תרבות של הקהילה והארגון‪.‬‬ ‫מאז הקצאתו עומד המגרש בשממונו‪ .‬לפי מיטב‬ ‫ידיעתנו ניסה הרב לגייס מימון להקמת הבניין‪ ,‬אולם‬ ‫לא ידוע אם הדבר עלה בידו‪ .‬למרות זאת‪ ,‬הוא לא‬ ‫היה מוכן לשתף את הארגון בהתאמת תוכנית הבניין‬ ‫להקמת בית מורשת‪ ,‬בצדו של בית הכנסת‪.‬‬ ‫במצב זה‪ ,‬כשהמגרש רשום על שם עמותת הרב‪ ,‬הופך‬ ‫הרב להיות הבעלים בפועל של המגרש והארגון אינו‬ ‫יכול להתערב ולהשפיע על שיקוליו‪ .‬תמוהה מאוד‬ ‫בעינינו עמדתו של משרד ראש הממשלה‪ .‬לצערנו‪,‬‬ ‫למרות חלוף השנים ללא תזוזה כלשהי בבנייה‪ ,‬לא‬ ‫השתנתה נכונות הרב לשתף פעולה עם הארגון‪.‬‬ ‫לאור זאת ומאחר שבידי ארגון יוצאי דמשק מצויים‬ ‫נכסים למימון הבנייה ומאחר שאגודת יוצאי בבל‬ ‫קיבלה היתר לבנייה על המגרש שהוקצה לה מבלי‬ ‫שהצליחה לגייס את המימון הנדרש‪ ,‬העלינו את‬ ‫הרעיון להקים פרויקט משותף לשתי העמותות על‬ ‫חלקת הקרקע שהוקצתה ליוצאי בבל‪ .‬לשם כך קיימנו‬ ‫לפני ארבע שנים פגישה עם ראש עיריית חולון‪ ,‬מר‬ ‫מוטי ששון‪ ,‬כדי לקבל את הסכמתו להקמת הפרויקט‬ ‫המשותף לשתי העמותות‪.‬‬ ‫ראש העיר‪ ,‬מר מוטי ששון‪ ,‬בירך על הרעיון המשותף‬ ‫ואמר‪“ :‬למה אתם מחכים? לכו ותבצעו“‪ ,‬אך ביקש‬ ‫יהושע קלש‬ ‫להגיש באופן פורמאלי לוועדת בניין העיר את‬ ‫הבקשה בשם שתי העמותות‪.‬‬ ‫לאחר קבלת ברכת ראש העיר חתמו שתי העמותות‬ ‫על הסכם שותפות שלפיו חולקו שטחי הקרקע‬ ‫ביניהן והאדריכל הכין תוכניות בנייה חדשות‪ ,‬הגיש‬ ‫אותן לוועדה ולמחלקות השונות בעירייה וביצע‬ ‫את כל התיקונים והעבודות שנדרשו על ידי מוסדות‬ ‫העירייה עד שהתוכניות אושרו על ידם והוגשו‬ ‫לחתימה אחרונה לראש העיר לשם קבלת ההיתר‪.‬‬ ‫במקביל נערכנו בשמחה רבה להנחת אבן הפינה‪.‬‬ ‫נדהמנו כשהסתבר שראש העיר במקום לחתום על‬ ‫ההיתר‪ ,‬כפי שהיה צפוי‪ ,‬ביקש מאגודת יוצאי בבל‬ ‫שיפנו לקבלת הקצאה חדשה של הקרקע‪.‬‬ ‫לא מובן לנו מדוע ראש העיר ברך על קידום התוכנית‬ ‫המשותפת‪ ,‬ורק לאחר שביצענו את כל הנדרש‪ ,‬הכנו‬ ‫תוכניות שאושרו וביצענו עבודות שנדרשו וכשהוא‬ ‫מודע להוצאות הכרוכות בכל תהליך התכנון לקבלת‬ ‫האישורים במשך ארבע השנים‪ ,‬הוא מבקש טיפול‬ ‫מחדש בהקצאת המגרש שכבר הוקצה וניתן לגביו‬ ‫היתר בניה‪ .‬כיצד עלינו לפרש את התפנית שביצע‬ ‫ראש העיר לאחר ארבע שנים?‬ ‫בכדי להיחלץ מהמבוי הסתום קיימו הצדדים ישיבה‬ ‫אצל ראש העיר ובה הציעו להשאיר את המגרש על‬ ‫שם העירייה בתנאי ששתי העמותות הן שישתמשו‬ ‫במבנה כמסוכם ביניהן‪ .‬אולם ראש העיר עמד על כך‬ ‫שאגודת יוצאי בבל תפנה מחדש כדי לקבל הקצאה‬ ‫חדשה של הקרקע‪.‬‬ ‫לא נוכל להשלים עם דרישה תמוהה זו לאחר‬ ‫ארבע שנים שבמרוצתן הוצאנו מאות אלפי שקלים‬ ‫והתחייבנו בסכומים רבים נוספים למתכננים‬ ‫שהשקיעו עבודה רבה שנדרשה לקבלת האישורים‪.‬‬ ‫נראה לנו שאם לא יימצא מוצא בהקדם נאלץ לפנות‬ ‫לערכאות‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪21‬‬ ‫אברהם אסא ז“ל‬ ‫גלית בטיש‬ ‫בני מוצרי‬ ‫בתו של אברהם אסא ז“ל‬ ‫ניצני עוז‬ ‫חודשים אחדים עברו מהיום הקשה יד‘ כסליו תשע“ה‪,‬‬ ‫יום שבו הסתלק לגנזי מרומים אבינו היקר אברהם‬ ‫אסא ז“ל‪.‬‬ ‫כל הסתלקותו של אדם גדול הינה אבידה גדולה‬ ‫לדור‪ ,‬לכל אדם יש את ייחודו ודרכו בעבודת ה‘‪.‬‬ ‫אבינו היה דמות וסמל לעמידה מול נחשולי החיים‬ ‫ע“י אמונה וביטחון כפי שינק מאביו‬ ‫עליו השלום חכם יצחק אסא אשר‬ ‫לאורו הלך‪ .‬אבינו היה אדם שבכל‬ ‫לבו וכוחו דאג לכלל ולפרט‪ ,‬היה‬ ‫שמח עם כל אחד בשמחתו והיה‬ ‫מצר עם כל אחד בצרתו‪ .‬אמנו אשר‬ ‫במסירות נפש שימשה את אבינו‪,‬‬ ‫יאריך ה‘ ימיה בטוב ובנעימים‪,‬‬ ‫הייתה חווה את מסירות הנפש‬ ‫בחיי היום יום כאשר כל פעולותיו‬ ‫של אבינו היו למען הקהילה‪ .‬שנים נדד על רגליו‬ ‫ולא נתן לעיניו תנומה‪ ,‬אלא דאג ועמל בכל כוחו‬ ‫ויכולותיו לעזור ולהקל על קשיי קליטתם וסבלם של‬ ‫עולי סוריה ואחרים‪ ,‬בכל תחומי החיים‪ .‬המוני זכויות‬ ‫שצבר באו לקראתו בעלותו בסערה השמימה והכריזו‬ ‫כנגדו‪.‬‬ ‫הדמעות וההספדים ודאי היו זרים לו‪ ,‬ולו יכול היה‪,‬‬ ‫היה מבקש לעוצרם‪ ,‬הן מתעב את הכבוד הוא‪ .‬עם‬ ‫פטירתו איבדנו את כל אלה‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫קשה לי להאמין ‪ -‬ידידי אברהם אסא‪ ,‬בן כיתתי וחברי‬ ‫הטוב‪ ,‬הלך במפתיע לעולמו‪ .‬מספר ימים קודם לכן‬ ‫שוחחנו וצחקנו והכול נראה שפיר ותקין ובהרף עין‬ ‫הוא הלך מאתנו‪.‬‬ ‫במקורותינו למדנו שהעולם עומד על שלושה דברים‪:‬‬ ‫על התורה‪ ,‬על העבודה ועל גמילות חסדים‪.‬‬ ‫אברהם ניחן בשלושת אלה‪ .‬הוא היה איש‬ ‫תורה שהקפיד בקלה כחמורה‪ ,‬עבד קשה‬ ‫כל חייו ולא פסק מגמילות חסדים‪ .‬זו‬ ‫הייתה עבורו משאת נפש‪ ,‬דרך חיים‪.‬‬ ‫בעת שאיבדתי את רעייתי ז“ל‪ ,‬אימץ אותי‬ ‫אברהם בשעת המשבר הקשה שעברה‬ ‫עלי‪ .‬הוא עשה כל שביכולתו‪ ,‬בשיחות‬ ‫ובהתכתבויות‪ ,‬כדי לנחמני ולהקל עלי‪.‬‬ ‫הייתה זו משימת קודש עבורו‪.‬‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬יומיים לפני הסתלקותו הגיע אליי‬ ‫צרור דפים מצולמים על ידו‪ .‬היו אלה המלצות‬ ‫בענייני שמירת הבריאות ועצות רפואיות וכן עצות‬ ‫בענייני חינוך‪.‬‬ ‫המלצות אלה הן מעין צוואה שהוא מותיר לכולנו ‪-‬‬ ‫חנכו היטב את ילדיכם ושימרו על עצמכם‪.‬‬ ‫אברהם היה איש תם וישר‪ ,‬ירא אלוהים וסר מרע‪.‬‬ ‫הייתה זו דרכו לאורך כל חייו‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫ניסים כהן‪-‬קישק‪ ,‬יצחק לוז‪ ,‬אברהם אסא ז“ל‪ ,‬יהושע קלש בטקס חלוקת מלגות ‪2011‬‬ ‫‪22‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫חברנו אברהם אסא ז“ל‬ ‫ארגון יוצאי דמשק‬ ‫חברנו אברהם אסא ז“ל היה פעיל שנים רבות בארגון‬ ‫יוצאי דמשק והיה קשוב מאד לצורכי הקהילה‪.‬‬ ‫את המשמעות והחיוניות של עבודה ציבורית‪-‬‬ ‫התנדבותית ואת נועם הליכותיו‪ ,‬הוא ספג בבית אבא‪,‬‬ ‫חכם זאקי מנפך (יצחק אסא)‪ ,‬רבה של הקהילה‪.‬‬ ‫במסגרת פעילותו עם אביו‪ ,‬אברהם בא במגע עם‬ ‫אנשי הקהילה והכיר אותם מקרוב‪ .‬בכל מאודו הוא‬ ‫השתדל תמיד לסייע לנזקקים‪.‬‬ ‫אחרי שעלה ארצה והצטרף לארגוננו הוא ביקש‬ ‫להמשיך את הנוהג שהיה מקובל בדמשק של מתן‬ ‫בסתר לנצרכים‪ .‬אולם‪ ,‬מאחר שהחוק בישראל אינו‬ ‫מתיר זאת ומחייב דיווח מלא ומפורט של ההכנסות‬ ‫וההוצאות‪ ,‬אברהם פעל בתחום זה מחוץ לארגון‪ .‬הוא‬ ‫סייע במתן בסתר‪ ,‬בהכנסת כלה‪ ,‬בטיפול רפואי ובכל‬ ‫עזרה חיונית כמוסד בפני עצמו‪ :‬גייס כספים וחילק‬ ‫אותם בין הנצרכים‪ .‬האנשים שתרמו לו בטחו בו‬ ‫וידעו שהוא עושה עבודת קודש‪.‬‬ ‫(החדר)‪ ,‬היות וחכם זאכי הבין היטב את חשיבותה של‬ ‫השכלה כללית ואת תרומתה להתפתחותם ולרווחתם‬ ‫של ילדיו‪ .‬הוא גם העדיף ללמד באליאנס ולא בכיתאב‬ ‫והיה היחידי מבין החכמים שלימדו בבית הספר שלא‬ ‫נזקק למקל בשיעוריו‪ .‬הוא גם היה היחידי שידע‬ ‫לבאר את הטכסטים התורניים שלימד‪.‬‬ ‫אברהם היה מעורה בחיי הקהילה הדמשקאית בארץ‬ ‫ובפועל הכיר מקרוב את מרבית אנשיה‪ ,‬גם לאחר‬ ‫ששמותיהם עוברתו‪ .‬חברותו בוועדת המלגות תאמה‬ ‫היטב את כישוריו ואת רצונו לעזור ולסייע לנזקקים‪.‬‬ ‫בנושא חלוקת המלגות יכולתו לאבחן אם מבקשי‬ ‫המלגות קשורים לקהילה‪ ,‬או זרים לה‪ ,‬שרק מבקשים‬ ‫ליהנות ממלגה טובה‪ ,‬הייתה לנו לעזר רב‪.‬‬ ‫בחפשו דרכים לסיוע לזולת אברהם התעניין בשיטות‬ ‫לשמירה על הבריאות ולריפוי מחלות שונות‪ .‬במסגרת‬ ‫זו היה מעביר מדי פעם בין חברינו טכסטים שונים‬ ‫בתחומי הרפואה האלטרנטיבית‪ .‬יומיים לפני מותו‬ ‫הוא העביר לחברנו בני מוצרי המלצות בתחום זה‪.‬‬ ‫לכבודו ולזכרו אנו מביאים להלן חלק מטכסטים אלו‪.‬‬ ‫כחבר ארגוננו במשך שנים רבות‪ ,‬וכבן כיתתם של‬ ‫אחדים מחברינו‪ ,‬הכרנו את אברהם כאיש נעים‬ ‫הליכות‪ ,‬רודף שלום ושואף לטוב‪ .‬במחלוקות בין‬ ‫חברים שאף למצוא את דרך הביניים כדי לפשר‬ ‫ולפעול בדרך שתהיה מקובלת על כולם‪.‬‬ ‫מותו הפתאומי של אברהם היכה בתדהמה את כולנו‪.‬‬ ‫הוא יחסר לנו מאד‪.‬‬ ‫אברהם ואחיו למדו בבית ספר אליאנס ולא בכיתאב‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫הכרת תודה‬ ‫ גאולית מימון‬ ‫אני גאולית מימון‪ ,‬בת ‪ ,28‬משרתת כקצינה באגף המבצעים של משטרת ישראל‪.‬‬ ‫בין השנים ‪ 2010-2007‬הייתי סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה ומר אברהם אסא ז“ל הפנה‬ ‫אותי אליכם‪ ,‬ארגון יוצאי דמשק‪ ,‬שעושה עבודת קודש ושם לו למטרה לשמר את מסורת קהילתנו ולסייע‬ ‫בקידום השכלת בניה‪.‬‬ ‫פניתי אל הארגון וקיבלתי ממנו מלגה שסייעה לי מאוד להשלים את לימודי‪.‬‬ ‫בזכות זאת אני היום בעלת תואר שני במדעי המדינה ובתולדות עם ישראל ולימודי היהדות‪.‬‬ ‫ברצוני להודות לכם על הסיוע שאיפשר לי להתפתח ולהתקדם ויותר מכול להגשים חלום שבו אני‬ ‫שומרת ומגנה על ארץ הקודש ‪ -‬מדינת ישראל‪.‬‬ ‫אני יודעת שהסיפור שלי הוא אחד מני רבים בעבודת הקודש אותה אתם מבצעים‪.‬‬ ‫מי ייתן ונתינתכם תתוגמל בשפע‪ ,‬בברכה ובהצלחה‪.‬‬ ‫בהערכה רבה‪,‬‬ ‫גאולית מימון‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪23‬‬ ‫פניני הצומח‬ ‫הרב משה כהן שאולי זצ"ל‬ ‫הצומח ורפואותיו עפ"י “מרפא הבושם"‬ ‫תפוח‬ ‫“‪ ...‬שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה“‬ ‫הכוסברה‬ ‫“‪...‬כלחוך השור את ירק השדה“‬ ‫במשנה מוזכר הכוסבר (בלשוננו) כוסברה‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬ומתוך כך אנו למדים כי‬ ‫אבותינו השתמשו בו שימוש תדיר‪ .‬הכוסברה‬ ‫גדל כשיח בר‪ ,‬מקום גידולו באגן הים התיכון‪.‬‬ ‫בארצנו הוא מצוי בשפלה ובגליל‪.‬‬ ‫לכוסברה טעם מעודן וריח עז הנודף‬ ‫למרחקים‪ .‬ריח זה נודף בעיקר כשממוללים‬ ‫את העלים‪ .‬עלי הכוסברה וגם זרעיו‪ ,‬מצוינים‬ ‫לאכילה‪ ,‬לתבלין ולרפואה‪ .‬השימוש בכוסברה‬ ‫עיקרו הוא כתבלין למאכלים שונים‪ ,‬ויש בו‬ ‫כוח רב לעורר תיאבון‪ .‬בני עדות המזרח‪,‬‬ ‫ובעיקר התימנים‪ ,‬מרבים מאוד באכילתו‪,‬‬ ‫מעורב‪ ,‬בסלטים וכמרכיב עיקרי בהכנת‬ ‫מאכלים חריפים ומתובלים‪.‬‬ ‫תכונותיו הרפואיות‪ :‬משקיט הקאות‪,‬‬ ‫מפיג גזים המצטברים בכלי העיכול‪ ,‬מצוין‬ ‫לטיפול בדלקות פה‪ ,‬חניכיים ועיניים‪ .‬יעיל‬ ‫מאוד למחלות כבד‪ ,‬ומרגיע כאבי ראש‪.‬‬ ‫רבים סבורים כי טוב לאישה בחודשי הריונה‬ ‫האחרונים וכן בחודשי ההנקה להרבות‬ ‫באכילת הכוסברה‪ .‬כמו כן מחזקת הכוסברה‬ ‫את פעילות הלב‪.‬‬ ‫בזרעי הכוסברה (בפרסית‪“ :‬תוכמי‪-‬גישנין“)‪,‬‬ ‫יעילות רבה לסובלים ממזג חם‪ .‬יוצאי תימן‬ ‫האמונים על אכילת הכוסברה‪ ,‬מייצרים‬ ‫הימנו את מאכלם החריף הנודע בשם “סחוג“‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬לציין את חשש נגיעות החרקים בירק‬ ‫העלים למיניו‪ ,‬ולכן יש לצרוך את הירק‬ ‫מגידול למהדרין‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫עץ התפוח ופריו מוזכרים בתנ“ך פעמים‬ ‫מספר‪ .‬התפוח הינו מן החשובים ביותר‬ ‫שבפירות‪ ,‬הן בגלל טעמו ועסיסיותו‬ ‫הכובשת‪ ,‬הן בגלל ערכו התזונתי הרב‪ ,‬והן‬ ‫בגלל השימוש הרב בו בהרבה סוגי מתכונים‪.‬‬ ‫התפוח נאכל חי‪ ,‬מבושל‪ ,‬אפוי‪ ,‬מיובש‪ ,‬לפתן‪,‬‬ ‫ומכינים ממנו מיץ תפוחים וחומץ תפוחים‪.‬‬ ‫ניתן גם לאחסנו ולשמרו חודשים רבים‪.‬‬ ‫מהתפוח מייצרים גם משקאות כהילים‪.‬‬ ‫נוהגים לטבול בליל ראש השנה תפוח בדבש‬ ‫(ויש אוכלים תפוח מרוקח בסוכר) ואומרים‪:‬‬ ‫“יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה‬ ‫ומתוקה“‪ .‬מהדרין אחרי תפוחים בעלי גוון‬ ‫אדום‪-‬לבן‪ ,‬כרמז לכתוב (ישעיה א‪ ,‬י“ח)‪“ :‬אם‬ ‫יהיו חטאיכם כשנים (אדום) כשלג ילבינו“‪.‬‬ ‫התפוח נתחבב לא רק בגלל טעמו הערב‬ ‫ובושמו העדין‪ ,‬אלא גם מפני שנמשלו ישראל‬ ‫לתפוח‪ .‬בתורת הקבלה והסוד נקראת “כנסת‬ ‫ישראל“ בשם “חקל תפוחין“ (שדה תפוחים)‬ ‫ובזמירות שייסד אבי המקובלים האר“י‬ ‫הקדוש זי“ע‪ ,‬אנו מזמרים‪“ :‬דא סעודתא דחקל‬ ‫תפוחין קדישין“‪.‬‬ ‫התפוח “אוהב“ קרירות ועל כן גידולו בהרים‬ ‫מוצלח יותר‪ .‬בארץ גדלים התפוחים ברמת‬ ‫הגולן‪ ,‬בגליל ובעמק החולה‪ .‬זנים רבים‬ ‫לתפוח‪ .‬הידועים יותר‪ :‬גראנד – תפוח חמוץ‪,‬‬ ‫יונתן – חמצמץ‪ ,‬דלישס – מתוק וחרמון –‬ ‫מעולה ועסיסי במיוחד‪.‬‬ ‫התפוח מצוין מאוד לכל מחלות הקיבה‬ ‫ולבעיות עיכול‪ .‬הוא מרענן ומעורר ומשביח‬ ‫תיאבון‪ .‬מכאן גם מקור האמרה הנפוצה‪“ :‬קח‬ ‫בכל יום תפוח ותן לרופא לנוח“‪.‬‬ ‫הפשתה (פשתן)‬ ‫“‪...‬לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו“‬ ‫התאנה‬ ‫“לא מקום זרע ותאנה‪“...‬‬ ‫התאנה מוזכרת בתנ“ך עשרות פעמים כמו גם‬ ‫בפרשתנו‪ .‬בדברי הנביאים היא מוזכרת כסמל‬ ‫לשלום ולשגשוג‪.‬‬ ‫התאנה משירה את עליה בחורף‪ ,‬ובאביב היא‬ ‫פורחת‪ .‬ביכורי התאנים מופיעים בראשית‬ ‫הקיץ‪ ,‬הבשלת הפירות ההדרגתית נמשכת כל‬ ‫הקיץ‪ .‬הפועל העוסק בקטיף התאנים נקרא‬ ‫“אורה“‪ .‬הפרי עשיר במינרלים רבים‪ ,‬ובייחוד‬ ‫ֶ‬ ‫בברזל‪.‬‬ ‫כדי להתגבר על הזמן הקצר בו נשמרת התאנה‬ ‫בטריותה‪ ,‬פיתחו בני קדם את שיטת ייבוש‬ ‫התאנים‪ ,‬שיטה אשר עקרונותיה נשמרים‬ ‫עד היום‪ .‬תאנים שלמות מיובשות נקראות‬ ‫“דבלים“‪ ,‬תאנים חתוכות דחוסות ולחוצות זו‬ ‫לזו נקראות “קציעות“‪ .‬תאנה מיובשת בודדת‬ ‫נקראת “גרוגרת“ (וברבים‪“ :‬גרוגרות“)‪.‬‬ ‫אבותינו ייחסו לתאנה חשיבות רפואית רבה‪.‬‬ ‫בתנ“ך מוזכרת הדבלה כרפואה למחלת‬ ‫השחין‪ .‬בדברי חז“ל נאמר‪“ :‬מי שאחזו בולמוס‬ ‫(רעב חזק) מאכילים אותו תאנים‪.‬‬ ‫הסובלים מעצירות ייהנו מאוד באכילת‬ ‫תאנים או שתיית מים שהושרו בהם תאנים‪.‬‬ ‫התאנה חשובה ומועילה במקרי דלקות‬ ‫בקיבה ובמעיים‪.‬‬ ‫“חלב התאנה“ הנוטף מהפרי שלא נתבשל‬ ‫כל צרכו‪ ,‬מצוין לטיפול בפצעים וכן לריכוך‬ ‫יבלות‪ .‬אכילת תאנים מעוררת ומרעננת את‬ ‫הגוף‪ ,‬מגבירה את התיאבון‪ ,‬מחטאת את הדם‪,‬‬ ‫מזרזת את זרימתו ומעלה סומק בגוף‪.‬‬ ‫עיקר שימושה של הפשתה הוא במוצרי‬ ‫הבדים והלבוש‪ .‬בעבר הייתה הפשתה‬ ‫וגידולה המרכיב העיקרי והיסודי בחיים‪,‬‬ ‫בהיות רוב הבגדים וכן המכמורות והשקים‬ ‫עשויים הימנה‪ .‬גם הפתילות למאור עשויות‬ ‫היו מפשתה‪ .‬כיום פחתה חשיבותה‪ ,‬אך עדיין‬ ‫היא תופסת מקום נכבד בייצור ובתעשיות‬ ‫למיניהן‪.‬‬ ‫מינים רבים לפשתה‪ .‬מהם הגדלים בר‪,‬‬ ‫ומהם המטופחים כצמחי נוי‪ .‬הפשתה היא‬ ‫צמח תרבותי חד שנתי‪ ,‬בעל סיבים מרובים‬ ‫הגדלים על גבי הגבעול‪ .‬מזרעוני הפשתה‬ ‫מפיקים שמן‪ .‬פרחי הפשתן כחולים ויפהפיים‪,‬‬ ‫עם גידולם הם הופכים לזרעונים הנתונים‬ ‫בתרמילים עגולים אשר צבעם צהוב‪ .‬עיקר‬ ‫גידול הפשתה הוא לצורכי תעשיה‪ ,‬אבל‬ ‫גלומים בה גם אפשרויות שימוש באכילה‬ ‫ולמרפא‪.‬‬ ‫הפשתה מוזכרת בתנ“ך פעמים רבות‪ :‬בגדי‬ ‫הכהונה היו בחלקם מפשתן‪ ,‬החבלים בהם‬ ‫אסרו את שמשון היו מפשתן‪ .‬רחב החביאה‬ ‫את המרגלים ששלח יהושע לתור את הארץ‬ ‫בפשתי העץ (היא פשתה גולמית)‪ .‬כך גם‬ ‫איסור שעטנז המוזכר בפרשתנו “צמר‬ ‫ופשתים יחדיו“‪.‬‬ ‫זרעוני הפשתן – הנקראים בערבית “ביזר‪-‬‬ ‫כיטן“ – מוזכרים בתלמוד (נדרים דף מ“ט)‬ ‫כתרופה יעילה ובדוקה‪.‬‬ ‫תה מזרעוני הפשתה מצוין כנגד הצטננויות‪,‬‬ ‫חולשה כללית‪ ,‬כאבי גרון‪ ,‬דלקת ריאות‪,‬‬ ‫ברונכיט‪ ,‬דלקת מיתרי הקול‪ ,‬עצבנות הקיבה‪,‬‬ ‫עצירות ודלקת מעיים‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪25‬‬ ‫יעקב בוקעי ז"ל‬ ‫יעקב בוקעי נולד בדמשק בשנת‬ ‫‪ ,1930‬למד שם בבית הספר אליאנס‬ ‫ערבית וצרפתית‪ .‬הוא עלה ארצה‬ ‫ב‪ 1945-‬במסגרת עליית ‪ 1000‬הילדים‬ ‫ונשלח לקיבוץ אשדות יעקב יחד‬ ‫עם קבוצת נוער דמשקאי‪ .‬ב‪1948-‬‬ ‫הוא גויס לצה“ל והתנדב לשרת‬ ‫ב“מחלקה השחורה“‪ ,‬יחידה שפעלה‬ ‫מעבר לגבול‪ .‬במסגרת זו הוא עבר‬ ‫אימונים מיוחדים כהכנה לשליחותו‬ ‫רבת הסיכונים‪.‬‬ ‫בסוף מלחמת השחרור הוצב כפליט‬ ‫עלוב בין אלפי הפליטים שחיפשו דרך לעבור לממלכת‬ ‫ירדן‪ ,‬כדי למלא את משימתו העיקרית‪ .‬הוא הסתובב‬ ‫בבגדים מרופטים בקרב הפליטים כשיעדו הוא להגיע‬ ‫לירדן‪ ,‬לקבל דרכון ירדני‪ ,‬כמו שאר הפליטים שהיו‬ ‫זכאים לכך‪ ,‬כפי שהתחייב המלך עבדאללה בהסכם עם‬ ‫ישראל‪ ,‬ולממש משם את מטרתו העיקרית ‪ -‬הקמת‬ ‫מרכז עבודה עם קשר לביירות‪,‬‬ ‫לסוריה ולעיראק‪.‬‬ ‫תנאי החיים של הפליטים באותה‬ ‫עת היו קשים ביותר ‪ -‬מחסור במזון‬ ‫עד כדי רעב‪ ,‬העדר תנאים סניטריים‬ ‫מינימליים ולכלוך רב‪ .‬כך יעקב‬ ‫בוקעי בזהותו הערבית החדשה‬ ‫הסתובב בדוחק‪ ,‬בלכלוך ובתנאים‬ ‫הקשים כל כך בתוך המון הפליטים‬ ‫בדרכו לירדן‪.‬‬ ‫בתחילת הכשרתו למשימה הוא‬ ‫הוכנס בעיניים קשורות‪ ,‬יחד עם‬ ‫חבר‪ ,‬לבית הכלא ברמלה שבו רוכזו שבויים ערבים‬ ‫רבים‪ .‬הסוהרים כמובן לא הכירו את השניים ולא ידעו‬ ‫את זהותם האמיתית‪ .‬משום כך הם טופלו כמו שאר‬ ‫השבויים ‪ -‬הוכו‪ ,‬הושפלו ו“נחקרו“‪ .‬יעקב וחברו שהו‬ ‫‪26‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫יהושע קלש‬ ‫מספר חודשים בכלא עם השבויים‬ ‫כשמדי פעם הם נלקחים ל“חקירות“‪,‬‬ ‫כשבפועל היו אלה מפגשים עם‬ ‫אנשי היחידה‪.‬‬ ‫יעקב וחברו שוחררו עם קבוצה של‬ ‫כמה מאות שבויים ערבים כשציודם‬ ‫היה פרימוס וקופסת ריבה שבפועל‬ ‫מולאו בכסף שנועד לשרתם בירדן‪.‬‬ ‫יחד עם שאר השבויים עברו את‬ ‫מחסום מנדלבאום בירושלים ועמדו‬ ‫בתור בצד הירדני כדי לקבל תעודת‬ ‫פליט‪ .‬בתעודה נרשם שם הפליט‬ ‫וצויין שהיה שבוי בידי היהודים עם המלצה לסייע ככל‬ ‫שיידרש‪ .‬החבר שהיה עם יעקב הלך ראשון ונשאל אם‬ ‫הוא סורי‪ .‬הוא ענה שהוא מעיראק וקיבל ללא שאלות‬ ‫נוספות סכום כסף וסיגריות ושוחרר לשלום‪ .‬אחריו‬ ‫הגיע יעקב ונשאל אם הוא סורי ואם יש ברצונו לחזור‬ ‫לשם‪ .‬יעקב השיב בחיוב‪ ,‬נלקח הצידה וצורף לקבוצת‬ ‫אנשים שרצו לחזור לסוריה‪.‬‬ ‫בשלב זה הקשר אתו נותק ובישראל‬ ‫לא ידעו מה קרה אתו‪ .‬מספר‬ ‫ימים לאחר מכן פרסמה סוכנות‬ ‫הידיעות הירדניות גרסאות שונות‬ ‫על שני ערבים שנתפסו בזמן החזרת‬ ‫השבויים‪ ,‬שהודו בכך שקיבלו‬ ‫הוראות מיהודים מסוימים להתנקש‬ ‫בחייהם של אישים ערבים רמי‬ ‫מעלה‪.‬‬ ‫בארץ לא ידעו דבר על גורלם של‬ ‫השניים ולא ידעו כיצד ניתן לאתר‬ ‫אותם‪ .‬ראשית כל הטילו על חוליות המסתערבים‬ ‫בלבנון ובירדן לחפש את בוקעי‪ .‬לאחר חיפושים הודיע‬ ‫חבר חוליית מסתערבים בירדן שבוקעי נתפס והוצא‬ ‫להורג‪ ,‬לאחר שקרא ידיעה על כך בעיתון‪.‬‬ ‫אולם זמן מה אחר כך הגיעה ידיעה מפתיעה‪ :‬ערבי‬ ‫בשם חסן אברהים עלי‪ ,‬שהיה שותפו לכלא של בוקעי‬ ‫ושוחרר מהמאסר‪ ,‬הגיע ארצה והביא עמו מכתב‬ ‫ממנו‪ .‬אותו ערבי התבקש על ידו להעביר את המכתב‬ ‫לאדם בשם סמעאן‪ .‬המכתב היה חתום על ידי חאדר‬ ‫נאצר‪ ,‬שמו הערבי של בוקעי‪ ,‬והיה כתוב בערבית‪.‬‬ ‫הוא נכתב זמן מה לפני שהוצא להורג‪ .‬המכתב חשף‬ ‫מעט מנסיבות תפיסתו ובעיקר פתח את סגור לבו‪:‬‬ ‫“אין בלבי ובמחשבתי שום דבר שלילי‪ .‬עד היום אני‬ ‫חושב שהשיטה הייתה טובה‪ ,‬רק כמה דברים קטנים‬ ‫קלקלו את הענין‪ .‬אני סבור שהאיש אשר הזכרתי לפני‬ ‫היציאה‪ ,‬הוא אשר הלשין עלי והפילני בפח זה“‪.....‬‬ ‫בארץ נשאלו שאלות רבות בהקשר לכישלון שליחותו‬ ‫של בוקעי ולסיומה הטראגי‪:‬‬ ‫א‪ .‬מדוע נשלח למשימה זו בחור שתיני ואפילו קצת‬ ‫ג‘ינג‘י שאינו משתלב היטב בסביבה הערבית?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לא ניסו להציל אותו לאחר שנתפס וידיעות‬ ‫על כך התפרסמו בעיתונות? הרי באותה עת‬ ‫הקשרים עם ירדן היו טובים וניתן היה לשאת‬ ‫ולתת על שחרורו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מדוע לא ניסו להעביר את גופתו לארץ לאחר‬ ‫שהוצא להורג?‬ ‫ד‪ .‬מדוע חלף זמן רב עד שסיפרו למשפחתו את‬ ‫שאירע לו?‬ ‫לעומת האמור במכתב זה‪ ,‬השמיעו המסתערבים שלנו‬ ‫גרסאות אחרות והשערות שונות שאינן ידועות לי‪.‬‬ ‫תשובות מוסמכות לשאלות אלה לא פורסמו‪ .‬היו בלי‬ ‫ספק טעויות בבחירת האיש‪ ,‬בהגדרת השליחות ובדרך‬ ‫שנבחרה לביצועה‪ .‬אנו מקווים שהוסקו מסקנות‬ ‫והלקחים נלמדו‪.‬‬ ‫ב‪ 2-‬באוגוסט ‪ 1949‬הועלה בוקעי לגרדום‪ .‬העיתונות‬ ‫הערבית כתבה במפורש שנתפס מרגל יהודי‪ ,‬הוצא‬ ‫להורג בתלייה ונקבר ליד בית הסוהר‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫נוער ציוני מדמשק שהגיע לארץ בשנת ‪ 1940-1941‬עבר השתלמות בהגנה‬ ‫עצמית והפעלת נשק וחזר לדמשק לשמור על הקהילה‬ ‫התמונה צולמה בבנייני הסוכנות היהודית בירושלים‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪27‬‬ ‫היהודים בדמשק ומצבם‬ ‫הכלכלי והתרבותי ‪1‬‬ ‫אברהם אלמאליח‬ ‫מתוך הפועל הצעיר‪ ,‬מס‘ ‪ 24 ,8‬ינואר ‪1912‬‬ ‫א‪ .‬דמשק בעבר‪.‬‬ ‫משק“ כמבטאם של הערבים‪,‬‬ ‫“דמשק“ העברית או ִ“ד ְ‬ ‫או “שאם שריף“ (דמשק הקדושה) כפי אשר פי‬ ‫התורקים יקבנה‪ ,‬עומדת בתוך בקעת “מול הלבנון“‬ ‫הפוריה‪ ,‬דרומית־מזרחית מבירות ורחוקה כעשר‬ ‫שעות של נסיעה במסלת־הברזל מעיר זו וכיום שלם‬ ‫ מחיפה‪.‬‬‫סביבת דמשק‪ ,‬שהערבים יכנוה‪ ,‬ובצדק‪“ ,‬מפיקה־‬ ‫בשמי־עדן“ או ענק־לצוארי־היופי“ או “עיר־רבת־‬ ‫העמודים“‪ ,‬היא באמת יפה־נוף‪ .‬הרים ועמקים‬ ‫ומישורים‪ ,‬פלגים ומעינות ואגמים ממלאים את‬ ‫כל חבל הארץ הזאת אשר יוכל בצדק להמנות בין‬ ‫המקומות היותר יפים שבתבל‪.‬‬ ‫עיר זו בפרט היא “מברכת־ה‘“ כלה משקה כגן־עדן‪.‬‬ ‫בה מרעה דשן ושמן לעדרי הצאן והבקר הרבים;‬ ‫בה גם עצי‪-‬פרי רבים ושונים ואדמתה תתן יבולה‬ ‫למכביר‪ .‬כל שדותיה זרועים וכל גניה נטועים וכל‬ ‫סביבותיה מלאים ערים וכפרים המלאים אדם רב‬ ‫בגלל רוב תבואתה‪ ,‬למרות העזובה הרבה השוררת‬ ‫עוד בארץ מימי המשטר הישן בפרט במה שנוגע‬ ‫לעבודת־האדמה‪.‬‬ ‫השדות אשר סביבותיה דשנים ופוריים מאד ומראשית‬ ‫ימות־הגשמים יעטפו דשא־ירקרק ופרחים מפיצים‬ ‫ריח‪ .‬העיר עצמה ֻמקפת חומה מסביב וכלה טובעת‬ ‫כמו בים של גנות ופרדסים רבים המקיפים אותה כט“ו‬ ‫מיל מארבע רוחותיה‪ .‬מהירדן ועד דמשק משתרע‬ ‫מישור גדול בארך ורחב‪ .‬בכל עבר ופנה שאתה פונה‪,‬‬ ‫אתה נתקל במעינות־מים זכים כבדולח המפכים להם‬ ‫בשאון והמולה מבטן־האדמה ומתפתלים עם מעינות‬ ‫ונחלים אחרים והיו כלם לנהר גדול זורם ושוטף‪.‬‬ ‫העיר העתיקה והמפארה הזאת שהוד־הזקנה‬ ‫והאצילות חופף עליה‪ ,‬היא רוכלת עמים ומדינות‪ .‬עוד‬ ‫בימי אברהם אנו מוצאים את זכרה ודוד מלך ישראל‬ ‫כבש אותה מידי ארם‪ ,‬ככתוב‪“ :‬ותבא ארם־דמשק‬ ‫לעזר להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים‬ ‫ושנים אלף איש וישם דוד נציבים בארם־דמשק ותהי‬ ‫ארם לדוד נושאי־מנחה“ (שמואל ב‘ ח‘)‪ .‬אך אחרי מות‬ ‫דוד עלה רזון בן אלידע שר־צבא הדדעזר נגד שלמה‬ ‫ויקח שוב את העיר מידו‪.‬‬ ‫“ויקבץ עליו אנשים ויהי שר‪-‬גדוד בהרג דוד אותם‬ ‫וילכו דמשק וישבו בה וימלכו בדמשק“ (מלכים א‘‬ ‫י“א)‪ .‬וירבעם בן יואש השיבה לישראל‪ ,‬ולבסוף שבה‬ ‫לארם עד שבא תגלת־פלאסר מלך אשור בימי אחז‬ ‫ויכבשנה מידי רצין מלך ארם‪.‬‬ ‫שבעה נהרות גדולים משקים את כל גנות ופרדסי‬ ‫דמשק‪ .‬אולם שנים הכי חשובים שבהם‪ ,‬ושבתוכם‬ ‫משתפכים יתר הנחלים והמעינות‪ ,‬הם “פיג‘ה“‬ ‫ו“ברדה“ העוברים בתוך העיר עצמה‪ .‬מסורה בפי‬ ‫היהודים כי נהרות אלו “אמנה ופרפר נהרות דמשק“‬ ‫המה‪ ,‬הנזכרים במלכים ב‘‪ .‬גם בכתובות ובגיטין‬ ‫הנכתבים בדמשק כותבים‪“ :‬דמשק דיתבת על נהרות‬ ‫אמנה ופרפר; מוצאם מהר חרמון‪ .‬מימי “אמנה“‬ ‫עוברים בתוך העיר והולכים תחת גשרים אל כל בתי־‬ ‫העיר וגם עד רחוב־היהודים והנוצרים יגיעו‪ ,‬ו“פרפר“‬ ‫מפלס לו נתיב ומשקה את הכרמים ואת הפרדסים‬ ‫אשר מחוץ לעיר‪ .‬לפני שנים אחדות ִת ְּקנה העיריה‬ ‫הדמשקאית צנורות מתחת האדמה ומימי הנהר‬ ‫“פיג‘ה“ הוא “פרפר“ באים דרך הצנורות האלה לכל‬ ‫השוקים והרחובות‪ ,‬ותושבי דמשק אינם שותים את‬ ‫מי ברדה העכורים‪ .‬הדבר הזה הועיל הרבה להטבת‬ ‫מצב הבריאות בעיר‪.‬‬ ‫זוהי כתבה ראשונה מתוך חמש שפירסם אברהם אלמאליח ב“הפועל הצעיר“ על קהילת יהודי דמשק בשנת ‪ .1912‬הכתבות‬ ‫הובאו כאן ככתבן וכלשונן בכתיב חסר ושין במקום סמך במילים מסויימות כדי לשמר את טעם המקור‪.‬‬ ‫אברהם אלמאליח (‪ ,)1885-1967‬היה עיתונאי ואיש ציבור ישראלי‪ ,‬היה מזכיר הקהילה ומנהל בית ספר אליאנס בדמשק‪ ,‬ממנהיגי‬ ‫הקהילה הספרדית ביישוב‪ ,‬חבר מועצת עיריית ירושלים‪ ,‬חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי וחבר הכנסת הראשונה‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫הנהר “פיג‘ה“ בשמו זה עצמו‪ ,‬נזכר בתלמוד במסכת‬ ‫פרה פ“ח‪“ :‬מי קרימיון ומי “פיג‘ה“ פסולים מפני שהם‬ ‫מי ביצים (מי אגמים) והערוך פירש; “קרמיון“ נהר‬ ‫הוא בדרך דמשק והוא “אמנה“‪ ,‬ו“פיגה“ הוא “פרפר“‪.‬‬ ‫בן שפט תלמידו של אליהו הנביא‪ .‬כששים שנה לפני‬ ‫חרבן הבית השני מטו עמודי ביכ“נס זה לנפל ויקם ר‘‬ ‫אלעזר בן ערך תלמיד ריב“ז ויבנהו מחדש והוא עומד‬ ‫עד היום הזה‪.‬‬ ‫ישוב היהודים בדמשק הוא איפוא קדום מאד מאד‪.‬‬ ‫באחד מבתי־הכנסת אשר פה נמצא ספר־תורה‬ ‫כתוב על קלף שנכתב בשנת תשמ“ד לאלף החמישי‪,‬‬ ‫זאת אומרת לפני תשע מאות ועשרים ושמנה שנה‪,‬‬ ‫וכתב־יד אחר שבו כתובים‪ ,‬בכתב מרובע יפה‪ ,‬ספרי‬ ‫הנביאים‪ ,‬נכתב גם הוא בשנת שמ“א לאלף החמישי‪.‬‬ ‫כתבי־היד האלה מעוטרים בציורים מצבעים שונים‬ ‫כגון‪ ,‬צורת ביהמ“ק וצורת חומת ירושלים וצורת‬ ‫המשכן והמזבח וכליו‪ ,‬כלם מזהבים‪ .‬ואף כי נמחקו‬ ‫באי־אלה מקומות‪ ,‬בכל זאת יַ ְראו לדעת כי פעלת ידי־‬ ‫אמן במלאכת הציור המה‪.‬‬ ‫בתוך בית־כנסת זה נמצאת אבן אחת שעליה—כך‬ ‫אומרים—משח אלישע את חזאל‪.‬‬ ‫קרוב לדמשק במרחק חצי פרסה עומד כפר גדול‬ ‫הנקרא “ג‘ובר“‪ ,‬ובו נמצא בית־כנסת ישן־נושן‪.‬‬ ‫המסורה מספרת‪ ,‬כי בית־תפלה זה נבנה בימי אלישע‬ ‫מתחת היכל‪-‬הקדש לצד ימין נמצאת מערה קטנה‬ ‫שהיא לפי המסורה המערה שבה נחבא אליהו הנביא‬ ‫באמר ה‘ אליו‪“ :‬לך שוב מדברה דמשק“ (מלכים א‘‬ ‫י“ט)‪ .‬אל מערה זו יורדים בקשי ובכפיפת־קומה דרך‬ ‫מעבר צר ומדרגות צרות ובה שרידי עמודי־שיש‬ ‫שבורים מוטים אל הקיר‪.‬‬ ‫“בימי קדם — כך ספרו לי הזקנים שבדמשק — היה‪,‬‬ ‫בית־כנסת זה‪ :‬תלפיות‪ ,‬תל שהכל פונים אליו‪ .‬הוא‬ ‫היה היותר מפאר שבדמשק ויחיד במינו בתבל‪ .‬כלו‬ ‫היה בנוי אכסדראות וכפתו המפוארת נשענה על‬ ‫ששה עמודים מימין ושבעה משמאל“‪ .‬אולם‪ ,‬אנכי‬ ‫חתונה של יוסף קאלש בסוריה‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪29‬‬ ‫לא מצאתי כעת אלא את שרידי כל הפאר הזה‪ .‬בית־‬ ‫התפלה הוא אמנם גדול ורחב־ידים‪ ,‬אך עזוב מאד‬ ‫ומכל ה“יהודים הרבים עם גדול בתורה ובחכמה ורם‬ ‫ממשפחת “רם“ שישבו בו בימי גדולתו ותפארתו‪,‬‬ ‫נמצאים עתה פה ושם רק אי‪-‬אלה אנשים כצללים‬ ‫הבאים להתפלל בו‪ .‬קירותיו וגגו נוטים לנפל‪ ,‬ובתוכו‬ ‫רואים ציון נגדו מאשנבי־עץ‪ ,‬הוא אולי קבר הנביא‬ ‫אלישע‪.‬‬ ‫כפר ג‘ובר זה נזכר גם הוא בשמו זה בתלמוד בברכות‬ ‫נ‘; “שמואל איש־אלהים־קדוש‪ ,‬היה מתבודד בכנשתא‬ ‫דבי גובר“‪.‬‬ ‫מחוץ לעיר יש במקום אחד בית‪ ,‬שבו קבור‪ ,‬לפי‬ ‫המסורה‪ ,‬גיחזי ושמה כנראה היה מקום המצורעים‪.‬‬ ‫מחוץ‪ ,‬על שפתי הנהר‪ ,‬יש קבר ארוך ולפי המסורה זה‬ ‫הוא קבר נעמן שר־צבא ארם‪.‬‬ ‫מה אירע לאחינו היהודים בדמשק‪ ,‬במשך כל ימי‬ ‫שבתם בעיר זו?‬ ‫מה היה מצבם החמרי והרוחני במשך שנים ויובלות?‬ ‫אין אתנו יודע עד מה‪ ,‬כי תקופות שלֵ מות מדברי־‬ ‫ימי־עמנו בא“י בכלל ובסוריה בפרט‪ ,‬עדיין מכוסות‬ ‫בערפל ולא הואר אור אפילו על התקופות הקרובות‬ ‫אלינו בזמן הזה‪ .‬ואפילו מאורעות שתעודתם בצדם‬ ‫לא נתבררו כל צרכם‪ .‬בכ“ז ממה שנכתב זעיר שם‬ ‫זעיר שם וגם מהאגדות השונות הנפוצות בפי ההמון‬ ‫אפשר לצין קוים בודדים ע“ד התעלומות האלו‪.‬‬ ‫הנוסע ר‘ בנימין מטולידה שתר את דמשק במאה‬ ‫הי“ב בשנת ‪( 1176‬ד“א תתלק“ג)‪ ,‬כלומר לפני שבע‬ ‫מאות ושלשים וחמש שנה‪ ,‬מספר כי “העיר הגדולה‬ ‫הזאת היא תחלת ממשלת נור־אל דין מלך התוגרמים‬ ‫הנקראים טורקיש‪ .‬והיא עיר גדולה ויפה עד מאד‬ ‫ומוקפת חומה והיא ארץ גנות ופרדסים מהלך ט“ו‬ ‫מילין מכל צד‪ .‬לא נראה מדינת־פירות בכל הארץ‬ ‫כמוה‪ .‬ויורדים אליה מהר חרמון אמנה ופרפר כי‬ ‫היא יושבת תחת חרמון‪ .‬אמנה יורד תחת העיר‬ ‫והולכים המים על ידי גשרים אל כל בתי הגדולים‬ ‫ובחוצות ובשוקים‪ .‬והיא ארץ סחורה לכל הארצות‪.‬‬ ‫ופרפר הולך מן הגנות והפרדסים חוץ לעיר ומשקים‬ ‫ממנו כל הגנות והפרדסים שלהם‪ .‬ושם כנסיה אחת‬ ‫לישמאעלים הנקראת “ג‘מע דמשק“‪ .‬אין כבנין ההוא‬ ‫בכל הארץ ואומרים כי היא היתה ארמון בן־הדד ושם‬ ‫עשוי במלאכת החרטומים כתל של זכוכית ועשו‬ ‫חורין כמנין ימות החמה ויכנס שמה השמש בכל אחד‬ ‫ואחד מהן ויורד בו על מדרגות י“ב כנגד שעות היום‪.‬‬ ‫ובין הארמון בתים בנויים בזהב ובכסף והוא גדול‬ ‫‪30‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫כמו גיגית אחת ויכולים ליכנס לתוכה לרחוץ כמו נ‘‬ ‫אנשים‪ ,‬ושם תלוי בתוך הארמון צלע א‘ מענק א‘ ארכו‬ ‫תשע זרתות ורחבו שתי זרתות והוא היה מלך ענק מן‬ ‫הקדמונים ושמו המלך אבכמ“ז‪ .‬בתוך‪ ,‬חקוק על אבן‬ ‫אחת על קברו ובה כתוב שמלך בכל העולם‪ .‬ויש בה‬ ‫כמו שלשת אלפים נפש מישראל וביניהם תלמידי‪-‬‬ ‫חכמים ועשירים‪ .‬ושם ראש הישיבה של ארץ־ישראל‬ ‫ושמו רבי עזרה ואחיו שר שלום אב־בית־דין‪ .‬ור‘ יוסף‬ ‫החמשי בישיבה‪ ,‬ור‘ מצליח ראש הסדר הדרשן‪ ,‬ור‘‬ ‫מאיר פאר החכמים ור‘ יוסף אבן־פלאות סוד הישיבה‬ ‫ור‘ הימן הפרנס‪ ,‬ור‘ צדוק הרופא‪ .‬ושם מן הקראים‬ ‫כמו מאתיס ומן הכותיים כמו ארבע־מאות וביניהם‬ ‫שלום ואין מתחתנים אלו עם אלו‪“...‬‬ ‫בשנת רנ“ב ורנ“ד באו גולי ספרד במספר רב לדמשק‬ ‫ויתישבו בה וייסדו בה קהלה גדולה שמספר אנשיה‬ ‫עלה לאלף וחמש מאות משפחה‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה להתישבותם בנו בית כנסת מפאר‬ ‫ורחב־ידים אשר קראוהו בשם “כתאייב“ (אולי היא‬ ‫ביהכנ“ס פרנ“ג העומד עד היום ושאדותיו עוד אשוב‬ ‫לדבר במרוצת דברי)‪ .‬אולם מריבות רבות פרצו‬ ‫ביניהם ובין תושבי העיר מקדם‪ ,‬היהודים המתערבים‪,‬‬ ‫שדעותיהם‪ ,‬מדותיהם ומנהגיהם לא התאימו לדעות‬ ‫ומנהגי הבאים־החדשים‪ .‬והדבר בא גם לידי מלשינות‬ ‫והפסד ממון‪ ,‬כי אמרו להכריח בתקף חרם והסכמה‬ ‫את רב העיר להתפלל דוקא בקהלתם והוא הלך‬ ‫במתכון לכפר “גובר“ וקבע שם דירתו “שלא יהא‬ ‫נשרף באש המחלקת“‪ ,‬והם טענו כי כפר גובר נחשב‬ ‫לתחום דמשק ולכן חיב לציית להסכמתם‪ .‬אי־‬ ‫האחדות בין שתי הקהלות גדלה כל כך עד שהספרדים‬ ‫הכרחו לקנות לעצמם קרקע לבית־הקברות ממעות‬ ‫יחידי‪-‬הקהל‪ .‬בזמן הקניה בקשו היהודים הספרדים‬ ‫מהיהודים המתערבים‪ ,‬להשתתף עמהם בקניה זו‪,‬‬ ‫וימאנו‪ .‬ויקנו אז הספרדים לבדם את בית־העלמין‬ ‫מהכסף המס שהטילו על יחידי קהילתם‪.‬‬ ‫בימים ההם חלקה הממשלה את כל חבל סוריה וא“י‬ ‫לחמש פחות‪:‬‬ ‫(פ ָשליק) פלך ארם־צובה; פלך צידון; פלך עכו; פלך‬ ‫ָ‬ ‫פלשתינה‪ ,‬ופלך דמשק‪.‬‬ ‫היהודים סבלו אז מאד מתגרת ידי המושלים‪.‬‬ ‫בשנת רע“ו נשא שלטון סלים מלך תורקיה את ראש‬ ‫“אייאס אגיה“ שר־צבא חיל־הרגלי‪ ,‬ואת ראש אלגזאלי‬ ‫שר־העיר דמשק שהיו תחת ממשלת מצרים וישלח‬ ‫להם מלאכים ויכרתו עמו ברית וישבעו לו למרד‬ ‫במלך מצרים‪.‬‬ ‫וילכו צבאות השלטן מחיל אל חיל ומנצחון לנצחון‪.‬‬ ‫האמירים הערבים אשר בהר הלבנון קדמו פניהם‬ ‫בחבה‪ ,‬וכל חבל סוריה נתן בידם‪ ,‬ומהעת ההיא והלאה‬ ‫קבל שלטן סלים בכל התפלות את תאר‪-‬הכבוד‪“ :‬עבד‬ ‫שתי הערים הקדושות מכה ומדינה“‪ ,‬אשר עד היום‬ ‫ההוא נִ ָּתן רק לשלטני הממלוקים שנחשבו ליורשי‬ ‫הכליף‪ ,‬וככה כבשו התוגרמים‪ ,‬כמעט בלי כל התנגדות‬ ‫מצד המצריים‪ ,‬את כל חבל סוריה וארץ־ישראל‪ ,‬ומאז‬ ‫הונח ליהודים קצת מצרותיהם‪.‬‬ ‫בשנת השנ“ד‪-‬הש“פ (‪ )1594-1620‬זאת אומרת במשך‬ ‫עשרים ושש שנים‪ ,‬אנו מוצאים בדמשק את ר‘ חיים‬ ‫ויטאל (מוהרח“ו) תלמידו של הא“רי שעסק בעניני‬ ‫הקבלה ועולם־הנאצל וייחס לעצמו תפקיד “משיח בן‬ ‫יוסף“‪.‬‬ ‫איך ומדוע בא מהרח“ו לדמשק? הדבר ידוע‪:‬‬ ‫פחה אחד היה בירושלם ואבו סייפין שמו‪ ,‬בחפצו‬ ‫לראות אם כנים דברי היהודים כי מוהרח“ו איש־‬ ‫אלהים קדוש הוא וכי יש בכחו לחולל נפלאות ונסים‪,‬‬ ‫גזר עליו לפתוח את פי־תעלת גיחון אשר סתם חזקיהו‬ ‫המלך‪ ,‬ואם לא‪ ,‬ימיתהו‪ .‬מובן כי מוהרח“ו לא יכול‬ ‫לעמד בנסיון קשה כזה ומעצמת חכמתו דלג בקפיצה‬ ‫אחת ויבא דמשקה להציל נפשו מרדת שחת‪.‬‬ ‫מובן‪ ,‬כי גוזמאות מגוזמאות שונות נוספו במשך‬ ‫השנים על האגדה הזאת‪ ,‬ותושבי דמשק יספרו לך‬ ‫כדבר שראוהו בעיניהם‪ ,‬כי בהיות מוהרח“ו בדמשק‬ ‫נגלה אליו רבו האר“י בחלום וייסרהו על שלא השתמש‬ ‫בשמות הקדושים לפתוח את גיחון‪ ,‬ויודיע לו כי פחת־‬ ‫ירושלם “אבו סייפין“ גלגול נפש סנחריב הוא‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫מוהרח“ו‪ ,‬גלגול נפש חזקיהו‪ ,‬ולכן היה עליו לפתח‬ ‫את גיחון‪ .‬וכשאמר לו מוהרח“ו כי לא אבה להשתמש‬ ‫בשמות־הקדושים‪ ,‬ענהו האר“י כי הלא השתמש בהם‬ ‫לברוח דמשקה!‪..‬‬ ‫האגדה מספרת עוד כי האר“י נתן רשות רק לתלמידו‬ ‫מוהרח“ו לכתב את כל אשר הורהו בתנאי שלא יעתיק‬ ‫דבר‪ .‬בנפל מוהרח“ו למשכב‪ ,‬צוה להביא מאה סופרים‬ ‫ויעתיקו שש־מאות מגילות מכתבי‪-‬ידו של מוהרח“ו‬ ‫בשלשה ימים‪ ,‬והוא צוה‪ ,‬לקבר את כל כתבי־ידו‬ ‫בארונו‪ .‬אולם רבנים אחדים שאלוהו בחלום וישיגו‬ ‫רשיון ממנו להוציא את הכל החוצה ולפרסם ברבים‪.‬‬ ‫מובן כי גם בימי מוהרח“ו נמצאו רבנים אחדים בדמשק‬ ‫שכנוהו בשם‪“ :‬נביא־השקר“‪ .‬אולם מי זה ישים לב‬ ‫לקולות בודדים וחלשים כאוב מארץ הנשמעים מתוך‬ ‫המון ורעש מחרישים?‬ ‫מוהרח“ו מת בשנת הש“פ ויקבר בדמשק ועד היום‬ ‫שמו קדוש ונערץ אצל אחינו היהודים בעיר זו‪.‬‬ ‫קרוב לימים ההם אנו מוצאים בדמשק את הרב‬ ‫משה נג‘ארה‪ ,‬מגורי האר“י‪ ,‬בעהמ“ח ס‘ “לקח טוב“‬ ‫שבו מסודרות כל דרשות רז“ל בש“ס וספרא וספרי‬ ‫ומכילתא לענין דינא בסדר הכתובים בכל מצוה‪ .‬הוא‬ ‫נפטר בדמשק בשנת שמ“א‪.‬‬ ‫בדמשק ג“כ נפטר המשורר ר‘ ישראל בן משה נגארה‪.‬‬ ‫בימיו החלו כידוע המליצה העברית בתוגרמה לרדת‬ ‫מטה מטה ובצדק הכביר הרופא ר‘ אפרים בן שנג‘י‬ ‫בשירתו “צרי‪-‬גלעד“‪ ,‬תלונתו על רפיון רוח המליצה‪,‬‬ ‫ההולך הלוך וגדל בארצו‪ ,‬לאמר‪:‬‬ ‫אהה עלי ולמה אחצב שיר‬ ‫במחצב או בחור כיפי בחפרי‬ ‫באין בוחן היש יתרון לזהב‬ ‫באין בחן היש מחשיב סגורי‬ ‫לריק טרחי ואין יתרון בחצבי‬ ‫במחצבי להערות את מקורי‬ ‫ואין מאזין ואין אזן ואין בין‬ ‫ומה יתרון לקול נוגני ושירי‬ ‫ואין שואל באפודי ולמה‬ ‫אהי מרעים בקול תומי ואורי‬ ‫הדל שכלי פסול לך מדבריך‬ ‫והרחיקם כמואבי ומצרי‪...‬‬ ‫אולם למרות קינות־יללה אלו עוד מצאה לה בת־‬ ‫השירה גואלים בארץ תוגרמה‪ ,‬ואחד מהכי חשובים‬ ‫שבמשוררים הידועים לנו בתוגרמה הוא ר‘ ישראל בן‬ ‫משה נגארה העזתי‪ ,‬בעל ס‘ “זמירות ישראל“‪ ,‬אשר‬ ‫את שיריו וקינותיו ישירו אחינו היהודים בדמשק בכל‬ ‫מקרה של שמחה או של תוגה‪.‬‬ ‫אמנם רב היה ההבדל בין ר‘ שלמה בן גבירול‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫ובין ר‘ ישראל נג‘ארה‪ ,‬אך גם מעט הדבש הזח חלף‬ ‫כחזיון‪-‬ליל‪ ,‬ו“יִ ָשחו בנות השיר בתוגרמה“‪ ,‬עד כי‬ ‫במשך מאתים ושבעים השנה שחלפו מיום מות ר‘‬ ‫ישראל נג‘ארה ועד היום‪ ,‬נתקו כליל מיתרי הכנורות‬ ‫משרשם‪ ,‬וניניו ונכדיו של נג‘ארה בדמשק חושבים את‬ ‫השפה העברית כשפת החרטומים‪ ,‬ואפילו החכמים‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬מדברים בלעגי־שפה ובשברי פסוקי מקרא‬ ‫ומאמרי משנה וגמרא‪.‬‬ ‫זהו בכלל גורלה של היהדות בתוגרמה!‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪31‬‬ ‫ואלה שמות הרבנים הראשיים שישבו על כסא‬ ‫הרבנות בדמשק מימות מוהרח“ו ועד היום‪ ,‬אחדים‬ ‫מהם היו גם חכם־באשי מכובדים באותות כבוד מאת‬ ‫ממשלת תוגרמה‪:‬‬ ‫א) הרב המקובל מוהר“ר חיים ויטאל המכונה‬ ‫מוהרח“ו בעהמ“ה “עץ החיים“ ועוד ספרים‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫ב) הרב יאשיהו פינטו בעהמ“ח‪ :‬כסף נבחר; כסף‬ ‫מזוקק; כסף צרוף‪ ,‬כסף נמאס (פ‘ על איכה)‬ ‫קבוצת‪-‬כסף (קיצור דיני נשים וממונות) מאור־‬ ‫עינים (עדי עין יעקב)‪.‬‬ ‫ג) הרב המקובל אפרים פנצירי‪.‬‬ ‫ד) הרב משה נג‘ארה‪ ,‬מגורי האר“י ז“ל‪ ,‬נפטר‬ ‫בדמשק בשנת אש“ם‪.‬‬ ‫ה) הרב ישראל נג‘ארה המכונה “נעים זמירות‬ ‫ישראל“ מחבר ספר “זמירות ישראל“ ו“שארית‬ ‫ישראל“‪.‬‬ ‫ו) הרב משה גלאנטי תלמיד מרן ב“י‪ ,‬בע“המח ס‘‬ ‫ש“ות‪.‬‬ ‫ז) הרב שבתי הלוי ג‘זאל‪.‬‬ ‫ח) הרב חים אבולעאפיה‪.‬‬ ‫ט) הרב יצחק אבולעאפיה‪.‬‬ ‫י) הרב נעים זמירות ישראל מרדכי גלאנטי‪.‬‬ ‫יא) הרב משה גלאנטי‪.‬‬ ‫יב) הרב חיים עמרם‪.‬‬ ‫יג) הרב יוסף הלוי‪.‬‬ ‫יד) הרב יוסף דוד אבולעאפיה‪.‬‬ ‫טו) הרב יעקב ענתבי‪.‬‬ ‫טז) הרב יהונתן גלאנטי‪.‬‬ ‫יז) הרב חיים שלמה הררי‪.‬‬ ‫יח) הרב חיים מימון טובי‪.‬‬ ‫יט) הרב חיים רומני‪.‬‬ ‫כ) הרב מאיר שלטן‪.‬‬ ‫כא) הרב אהרן יעקב בנימין‪.‬‬ ‫כב) הרב יעקב פרץ חכם באשי נתכבד באות הכבוד‬ ‫מג‘ידיה מדרגה רביעית‪.‬‬ ‫כג) הרב בכור יהודה מהדב‪.‬‬ ‫כד) הרב שלמה סוכרי‪.‬‬ ‫כה) הרב יצחק משה אבולעאפיה‪.‬‬ ‫כו) הרב מירקאדו אלפנדרי‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫בכל בתי‪-‬הכנסת שבדמשק מזכירים בליל יום הכפורים‬ ‫את נשמותיהם של כל הרבנים האלה‪ ,‬שישבו על כסא‬ ‫הרבנות מימות מוהרח“ו ועד היום הזה‪.‬‬ ‫בשנת ת“ר היא שנת ‪ 1840‬היתה‪ ,‬כידוע לכל מי שקרא‪,‬‬ ‫עלילת־הדם בדמשק‪ ,‬כי נעלם שם כהן נוצרי “טומש“‬ ‫שמו וצוררי־יהודה העלילו על היהודים לאמר כי הם‬ ‫שחטוהו לצרכי־דתם לקחת את דמו למצות הפסח‪.‬‬ ‫אחינו היהודים הדמשקאים סבלו צרות נוראות‪ ,‬כי‬ ‫הנוצרים שפכו עליהם את חמתם ויביאו הרבה מהם‬ ‫אל בית־האסור וביניהם הרב הגדול יעקב ענתבי‬ ‫ראש הרבנים‪ ,‬ותהי עת צרה ומצוקה לישראל‪,‬‬ ‫והאסורים הוצאו לחפשי בהשתדלותו של סיר משה‬ ‫מונטיפיורי והד“ר לוי מזכירו שהלכו מצרימה וישיגו‬ ‫פקודה ממושל מצרים לשריו ועבדיו אשר בדמשק‪,‬‬ ‫שהיתה תחת פקודתו‪ ,‬להוציא לחופש את האומללים‬ ‫האסירים אשר נטה עליהם קו חשד‪ ,‬כי רק עלילות־‬ ‫רשע העלילו עליהם שונאיהם‪.‬‬ ‫שנה אחת אחרי העלילה ההיא נתפרסם הפירמן‬ ‫(כתב־דת) שהוציא השלטן הגדול עבד אל מגיד חאן‬ ‫בשנה השניה למלכו‪ ,‬היא שנת אלף ומאתים וחמשים‬ ‫ושש להג‘רה (תר“א)‪ ,‬אחרי אשר העלילו הנוצרים‬ ‫בעיר דמשק ורודוס את העלילה הבדויה הזאת על‬ ‫היהודים והנאשמים מאי רודוס הובאו לעיר־בירת‬ ‫תוגרמה ושם חקרום חוקרי־הדין והשופטים ויוכחו‬ ‫לדעת כי אין כל יסוד להעלילה הזאת‪.‬‬ ‫כי סיר משה מונטיפיורי שהיה אחרי עלילת ת“ר‬ ‫במצרים לבקש מלפני המושל על אחיו‪ ,‬הרגיש בחוש‬ ‫בינתו הדקה כי קרוב היום שבו תפול סוריה בידי‬ ‫התורקים‪ ,‬ולכן נשא פעמיו קושטא וישיג את הפירמן‪,‬‬ ‫שאת תרגומו אני נותן להלן‪.‬‬ ‫את המאמר המלכותי הזה מקויים בידי שיח איל‬ ‫אישלם (ראש כהני הדת) מסר השולטן עבדול מגיד‬ ‫לידי סיר משה מונטיפיורי‪ ,‬ועד היום נמצא בידי נכד‬ ‫הרה“ג אברהם חיים גאגין ז“ל‪ ,‬מי שהיה חכם־באשי‬ ‫בירושלם בעת ההיא‪.‬‬ ‫“בהגיע הכתב הזה החתום בחותם הממלכה הרוממה‬ ‫אשר יצא עפ“י משפט עצם הכבוד וההוד‪ ,‬מרים נס‬ ‫הדת והאמונה‪ ,‬יורש חכמת הנביאים השלוחים‪,‬‬ ‫המצוין ברוב השתדלותו בעד האומות‪ ,‬הוא אדוננו‬ ‫השופט הגדול בשופטי המושלמים והנִ ָּשא בפקידי‬ ‫עם־המיַ ֵחדים אשר בעיר־הבירה‪ ,‬יִ וָ ַּדע‪ :‬כי שמעתי את‬ ‫העלילות והשקרים אשר בדו בני יתר האמונות על‬ ‫היהודים החוסים בצל ממשלתי הרוממה היושבים‬ ‫בעיר דמשק ובאי רודוס‪ ,‬גם שמעתי את העול ואת‬ ‫החמס אשר עשו לאחדים מהאמללים הנדכאים‬ ‫האלה‪ ,‬בסמכם על הדעה הכוזבת אשר פשטה בין‬ ‫ההמון ודלת‪ -‬העם‪ ,‬כי היהודים עשו להם למנהג מרגל‬ ‫להמית נפשות־אדם ולהשתמש בדמם בחגי־המצות‬ ‫אשר להם‪ .‬וכבר הובאו אל חצר מלכותי מתי מספר‬ ‫מיושבי אי רודוס והשופטים הוציאו את משפטם‬ ‫לאור צדק ואמת‪ ,‬וינקו אותם מכל אשמה כדת החקים‬ ‫הנאמנים והאמתיים‪ .‬גם בלעדי זאת אם נשים את‬ ‫לבנו אל הראיות וההוכחות החשובות והנאמנות אשר‬ ‫התבררו על ידי לומדי ספרי־הדת הזאת‪ ,‬נוכח לדעת כי‬ ‫לא רק שדתם תמנעם להשתמש בדמי־אדם‪ ,‬כי אם גם‬ ‫תאסר עליהם אסור חמור להשתמש אף בדמי חיות‪.‬‬ ‫ויען עתה ראינו כי החשד והעלילות אשר העלילו‬ ‫עליהם המה שקרים בדויים‪ ,‬וצדקתם בדבר הזה גלויה‬ ‫וידועה לכל‪ ,‬לא להרגיזם ולצערם על אודות דברים‬ ‫בטלים כאלה‪ ,‬וחובה מוטלת להגן עליהם ולשמרם‬ ‫ולסעדם‪ ,‬כי הזכיות אשר זכו בהן כל האומות החוסות‬ ‫בצלי‪ ,‬כפי המאמר המהולל שנקרא בה“גולהנה“ (בשם‬ ‫כזה יקרא ההיכל שבו נקרא מאמר המלך הנערך ע“י‬ ‫הוזיר הגדול רשיד פשה בשנת ‪ 1248‬להגירה (תקצ“ג)‬ ‫לפני כל שרי המלוכה וראשי־הצבא‪ ,‬החכמים ויודעי‬ ‫העתים וצירי הממשלות הנכריות‪ .‬במאמר הזה נתנה‬ ‫שווי־זכיות שלמה לכל העמים השונים החוסים בצל‬ ‫השולטן‪ .‬ובו ביארו גם הזכיות הפרטיות אשר לכל בני‬ ‫האמונות והדתות השונות שבארץ זו)‪ ,‬חלות בלי ספק‬ ‫גם על היהודים‪ .‬והיתה האומה הזאת שהתאחזה בכל‬ ‫מדינות מלכותי הרוממה ותתישב בהן לבטח‪ ,‬כפי‬ ‫נדבת רוח שלטוני הרם והמגין על החוסים בי‪ ,‬ראויה‬ ‫להשיג את החסות ואת השמירה המעולה כיתר‬ ‫האומות החוסות בצל ממשלתי הרוממה‪ .‬ועתה רצון‬ ‫וחפץ שלטוני שלא תהיה לשום איש הזכות לערער‬ ‫עליהם בין בדבר מלאתם את מצות דתם ובין בדבר‬ ‫בטחתם וחסותם אשר נתנו להם‪.‬‬ ‫“ויצא דבר מלכותי זה‪ ,‬כפי חפצי ורצוני המהלל‪ ,‬אני‬ ‫מלך המלכים וינתן המאמר הנעלה הזה בידי האומה‬ ‫הזאת‪.‬‬ ‫“ובגלל אשר נודעה אמתת הדבר הזה לאדונינו הנזכר‬ ‫(שייח אל אישלם) נעתק דבר מלכותי גדל היקר‬ ‫והעז‪ ,‬וַ יְ ֻקם בפנקס בית־המשפט למען ימהרו ויזדהו‬ ‫עושי רצוני לקיים את כל הכתוב בו; ולמען לא יפול‬ ‫בשום זמן דבר מתנגד להמפרש בדבר מלכותי הרם‬ ‫הזה‪ ,‬נמסר המאמר הנעלה בידי האמה הנזכרת למען‬ ‫ישמר ויקוים רצון וחפץ מלכותי הרם‪.‬‬ ‫“ועתה הנני מתכבד להודיע כי כאשר יגיעו דברי אלה‬ ‫יעשה ככל הכתוב בכתב־מלכותי אשר הכל חיבים‬ ‫לקימו ולמלאת אחרי דבריו‪.‬‬ ‫כן יהיה וכן יקום ויסמך על חותמי המרומם‪.‬‬ ‫נכתב בראשית חדש רמדן המבורך‪.‬‬ ‫בשנת אלף ומאתים וחמשים ושש"‪.‬‬ ‫בשיתוף‬ ‫ארגון יוצאי דמשק (סוריה) בישראל‬ ‫יום עיון‬ ‫הציונות בדמשק‬ ‫‪ 70‬שנה‬ ‫דים‬ ‫לעליית אלף היל‬ ‫בפברואר ‪2015‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יום חמישי‪ ,‬ז’ באדר תשע”ה‪ 6 ,‬רסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫ניין ‪ ,)301‬אוניב‬ ‫אולם פלדמן (ב‬ ‫‪16:00-15:30‬‬ ‫‪16:30-16:00‬‬ ‫התכנסות וכיבוד קל‬ ‫מושב פתיחה‬ ‫דהאן של ילדי האלף‬ ‫העיון‬ ‫בחוברת הבאה נמסור דו“ח על יום‬ ‫יו”ר‪ :‬ח”כ ד”ר שמעון אוחיון‪ ,‬יו”ר ועדת ההיגוי של מרכז‬ ‫מוזמנים לשלוח אלינו כתבות בנושא זה‪.‬‬ ‫וסיפוריהם‪ ,‬חברים‬ ‫דברי ברכה‪:‬‬ ‫פרופ' אמנון אלבק‪ ,‬סגן רקטור האוניברסיטה‬ ‫מר יהושע קלש‪ ,‬יו"ר ארגון יוצאי דמשק (סוריה) בישראל‬ ‫‪18:00-16:30‬‬ ‫מושב ראשון‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫יו"ר‪ :‬פרופ’ ירון הראל‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫מר ירון רן‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫‪33‬‬ ‫מלאכת הנחושת בדמשק‬ ‫מנחם לוזיה‬ ‫מתוך “דבר“ – עתון פועלי ארץ ישראל ‪ 31‬במרס ‪1932‬‬ ‫(מכתב מדמשק)‬ ‫על תולדות המקצוע הזה בין יהודי דמשק‪ ,‬רבו‬ ‫הנוסחאות‪ .‬יש אומרים מלפני ‪ 60‬שנה חדר לדמשק‬ ‫ויש אומרים מלפני ‪ 80‬שנה‪ .‬עצם הספור הוא‪ :‬ערבי‬ ‫אחד מבגדד בא לדמשק‪ ,‬אסף פועלים ערבים לחדר‬ ‫נסתר והתחיל ללמד אותם את מלאכת החקיקה‬ ‫בנחושת‪ .‬ביניהם היה גם יהודי אחד ויחיה זגול שמו‪.‬‬ ‫הסוחר הערבי היה נוסע לעתים עם סחורתו למצרים‬ ‫ולא“י ומוכר בכסף מלא‪ .‬לכשהתעשר בעסק‪ ,‬נסע‬ ‫מדמשק והפועלים התפזרו לכל הרוחות‪ .‬שרד רק‬ ‫היהודי יחיה‪ .‬במעט הכסף שהיה לו המשיך בעבודה‪,‬‬ ‫הכשיר פועלים יהודים והתחיל במשך הזמן לשפר‬ ‫את המלאכה ולהרחיבה‪ .‬עיבד מגשים גדולים ובהם‬ ‫תמונות מהתנ“ך‪ ,‬כגון מכירת יוסף‪ ,‬עקדת‪-‬יצחק‪,‬‬ ‫משה ואהרון; קופסאות קטנות וגדולות לתכשיטים;‬ ‫מנורות וגם תמונות מצריות‪ .‬את התוצרת היה‬ ‫מכין לעונת התיירים שבקרו אצלו בהמונים לראות‬ ‫ב“עתיכותיו“ ולא להחמיץ את ההזדמנות לקנות‬ ‫מתוצרתו‪ .‬עזבוהו שני פועלים יהודים ואלו ניסו‬ ‫את מזלם גם באירופה ופתחו שם סניפים ויצליחו‪.‬‬ ‫הדרישה לסחורתם הייתה רבה‪ ,‬ושמם נודע לכל תייר‪.‬‬ ‫מספר פועליהם עלה משנה לשנה‪ .‬היה זמן שעבדו‬ ‫אצלם ‪ 700-600‬פועל‪ .‬חוץ מהילדים בני גיל ‪ 7-6‬שנים‬ ‫שעבדו חנם או בגרושים אחדים לחודש היות והיה‬ ‫עושה להם “טובה“ מלמדם את המקצוע‪ .‬משפחות‬ ‫שלמות‪ ,‬אמהות עם ילדיהם‪ ,‬אימנו את ידם בבית‬ ‫חרושת זה‪ .‬תייר כי יכנס ועמד נדהם‪ :‬האם הילדים‬ ‫האלה עובדים עבודה קשה כזו? ופתח את הפנקס‬ ‫ורשם אצלו וצילם את הקטנים‪.‬‬ ‫לוחות הנחושת מתקבלים מחוץ לדמשק‪ ,‬כאן גוזרים‬ ‫אותם‪ ,‬מלחימים‪ ,‬מציירים וחוקקים‪ .‬הציורים נעשים‬ ‫בידי בעל הבית או בידי בניו‪ .‬לפועל אסור לראות איך‬ ‫מציירים‪ ,‬שמא ילמד ויעזוב את בית החרושת ויעבוד‬ ‫לעצמו‪ ,‬רק אחר שצויירה התמונה עובר הכל לידי‬ ‫הפועל המתחיל בפטישו הקטן לדפוק על המסמר‬ ‫החד העולה ויורד בידו ומסובב בעיגולים ובקצוות‪.‬‬ ‫אחרי החקיקה עובר הכלי לידי הנשים המכניסות‬ ‫בשקערוריות את חוטי הכסף‪ .‬לאחר מכן הכלי הועבר‬ ‫לניקוי והברקה ומשם למכירה‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫היו מקרים שפועלים עזבו את מקום עבודתם והתחילו‬ ‫לעבוד על חשבונם ולפני לכתם העתיקו ציורים שהגיעו‬ ‫לידיהם‪ .‬כך נתפתחו בתי מלאכה חדשים וכל בעל‬ ‫בית חרושת היה נוסע לחפש שווקים לתוצרתו‪ .‬אפילו‬ ‫לאמריקה הגיעו‪.‬‬ ‫בחורות היו צוברות פרוטה לפרוטה‪ ,‬תחילה לקנית‬ ‫תכשיטים נחוצים ואח“כ מוהר (נדוניה) לחתן‪ .‬שבועות‬ ‫מספר אחרי חתונתה היתה שבה לעבודה איננה‬ ‫מפסיקה אלא לידי לידה‪ .‬וכך חזר סבב הגלגל‪.‬‬ ‫כשרבו בעלי המקצוע התחילה התחרות‪ .‬סוחר כי‬ ‫יסע לירושלים ורדף אחריו שני לעשות כמעשהו‪.‬‬ ‫עמדו אנשים מביניהם ויציעו איחוד‪ .‬הדבר הצליח‪.‬‬ ‫כל אחד מ‪ 17-‬השותפים הכניס את כספו ואת פועליו‪,‬‬ ‫כתבו תנאים ויקראו את בית החרושת “קואופרטיב‬ ‫אורינטאל“‪ .‬וכך נשארו רק שני מקומות לתוצרת‬ ‫זו‪ :‬הקואופרטיב הזה ובית החרושת של ג‘ורג‘ נעמן‬ ‫ושותפיו‪ .‬משנתאחדו התחילו לנצל את הפועל שהיה‬ ‫מנוצל גם בלאו הכי ‪ 16-12‬שעות ליום בשכר ירוד‪.‬‬ ‫הפסקת צהריים – חצי שעה; ללכת הביתה אין זמן‪,‬‬ ‫ומוכרחים לאכול בידים מלוכלכות ובבגדים מזוהמים‬ ‫על שולחנות העבודה המאובקים‪ ,‬כשרוח הזפת והטחב‬ ‫עולה מסביב‪.‬‬ ‫המשבר העולמי השפיע על המקצוע לרעה‪ .‬הצטברה‬ ‫סחורה ואין לה הופכין‪ .‬מחיר הכסף והנחושת האמיר‬ ‫וההפסד גדול‪ .‬הפועלים פוטרו בהמונים‪ .‬חלק מהם‬ ‫המשיך בעבודה על חשבון עצמו ורובם יצאו לחפש‬ ‫עבודה אחרת‪ ,‬ואשר לא מצאו היו למצחצחי נעלים‪.‬‬ ‫כשעבר לורד מלצ‘ט המנוח בדמשק חשב לשכלל את‬ ‫המקצוע הזה‪ .‬עם מותו חדלה גם תקוה זו‪ .‬לפני כשנתיים‬ ‫באו שני יהודים מהארץ וחשבו להעביר משפחות‬ ‫אחדות מעובדי הנחושת לעפולה ולהתחיל בעבודה‬ ‫שם‪ .‬אך נתקלו בקשיים וחדלו‪ .‬נדמה שבהתמדה היו‬ ‫מגיעים לידי ממשות‪.‬‬ ‫בשנה שעברה חזר כאילו המקצוע לימי זהרו‪ .‬בתערוכה‬ ‫שהיתה בפאריס נתגלתה דרישה רבה לתוצרת זו‪.‬‬ ‫הקואופרטיב האוריינטלי החמיץ את ההזדמנות ולא‬ ‫השתתף כלל‪ .‬בין השותפים פסק האימון ההדדי ועכשיו‬ ‫הם רוצים לשוב לקדמותם‪ ,‬כל אחד לעצמו‪ ,‬אך אינם‬ ‫יכולים‪ ,‬כי החובות גדולים‪.‬‬ ‫בינתיים פועלי הנחושת מחוסרי עבודה ומסתובבים‬ ‫ממקום למקום; אין אל מי לפנות‪ .‬חלק מהילדות‬ ‫עובדות בבתי חרושת לסיגריות‪ .‬הרוב מחפשות להן‬ ‫עבודה בשווקים ואצל ערבים‪ ,‬ובלבד להתקיים‪ ,‬יותר‬ ‫נכון‪ ,‬ובלבד שתהא שמלת משי צבעונית לטייל בה‬ ‫בימי שבת‪ .‬כן גם בבחור העובד כל השבוע בשביל‬ ‫להרויח פרוטות אחדות שהוא מוציאם למלבוש‪.‬‬ ‫עבודת הנחושת היתה המקור היחידי לפרנסת‬ ‫היהודים כאן ובהתמוטטה – נתערערו יסודות הקיום‬ ‫בדמשק‪.‬‬ ‫מגש דמשקאי‪ .‬נחושת וכסף‪ .‬ענק‪ .‬דמשק ‪ 1880‬בערך‪ .‬סצינות ההיסטוריה היהודית‪.‬‬ ‫מגש נחושת וכסף‪ .‬כבד ומאסיבי‪ .‬משקלו כ ‪ 10‬ק“ג‪ .‬גדול במיוחד‪ ,‬קוטר ‪ 82‬ס“מ‪ 12 .‬סצינות חרוטות בנחושת‪ .‬חריטה‬ ‫עמוקה ממולאת בכסף‪ .‬כל סצינה מוסברת גם בעברית וגם בערבית‪ .‬בעברית באותיות עבריות‪ .‬לדוגמא‪‘ :‬יעקב‬ ‫ורחל‘‪‘ .‬משה הכה הסלע‘‪‘ .‬דניאל בגוב אריות‘‪‘ .‬עקדת יצחק‘‪ ,‬ועוד‪ .‬במרכז המגש סצינה גדולה במיוחד‪ .‬עם הסבר‬ ‫בערבית‪ .‬כנראה שלמה המלך יושב על כסאו וסביבו עבדיו ויועציו‪ .‬שפת המגש מוגבהת במסגרת ברוחב של ‪ 5‬ס“מ‪.‬‬ ‫המסגרת מוגבהת בשיפוע‪ ,‬בגובה של ‪ 2‬ס“מ‪ .‬עבודה נהדרת של אמנים יהודים בני הקהילה הדמשקאית‪ .‬אמנים אלו‬ ‫התפרסמו בעבודה ספציפית זו של ריקועי כסף עמוק בתוך הנחושת‪ .‬כאן אחת העבודות הנהדרות והיפות ביותר‬ ‫שהופיעו בקטלוגים בשנים האחרונות‪ .‬עבודה עשירה מאד בדמויות‪ ,‬בסצינות‪ ,‬בפרחים‪ ,‬עם הרבה כסף משובץ‬ ‫וחרוט בנחושת העבה‪ .‬מגשים אלו שימשו גם לקישוט הבית‪ ,‬וגם כמגש שעמד על רגלי עץ קטנות‪ ,‬ועליו כיבדו את‬ ‫האורחים בבית היהודי הדמשקאי העשיר‪ .‬לפי טיב העבודה המעולה‪ ,‬נעשה כנראה אצל הצורפים הראשונים בין‬ ‫יהודי דמשק שעבדו בעבודה זו במאה ה–‪.19‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪35‬‬ ‫ישראל נג'ארה‬ ‫מאיר משען‬ ‫‪“...‬יה ריבון עלם ועלמיא‪ ,‬אנת הוא מלכא‪ ,‬מלך‬ ‫מלכיא“ – כך היה אבי עליו השלום מתפייט כטוב לבו‬ ‫בארוחת ערב שבת‪ ,‬או לאחר הקידוש של שבת בבוקר‬ ‫(פטור) אחרי התפילה בבית הכנסת‪ .‬כשהשבתי‬ ‫בשלילה לשאלתו אם ידוע לי‪ ,‬מי כתב את הפיוט הזה‪,‬‬ ‫החכים אותי בספרו‪ ,‬כי זהו פיוט אחד מני רבים של‬ ‫רבי ישראל נג‘ארה‪ .‬ועוד הוסיף אבי וסיפר‪ ,‬כי נג‘ארה‬ ‫היה עומד בערבי שבתות על מרפסת ביתו ושר בקולו‬ ‫הנעים פיוטים רבים‪ ,‬כשעדת מלאכי שמים סביבו‬ ‫מאזינים לשירתו ושומרים עליו‪ .‬בגלל קולו הערב גם‬ ‫הדביקו לו את הכינוי “נעים זמירות ישראל“‪.‬‬ ‫מיהו‪ ,‬אפוא‪ ,‬ישראל נג‘ארה?‬ ‫ר‘ ישראל נג‘ארה היה מגדולי משוררי ישראל שקמו‬ ‫לשירה העברית לאחר גירוש ספרד‪ .‬היה גם הוגה‬ ‫דעות‪ ,‬דרשן ופרשן‪ .‬הוא נולד בשנת ‪ 1555‬בעיר צפת‬ ‫תחת שלטון האימפריה העות‘מאנית‪ .‬מוצאו מהעיר‬ ‫נג‘ארה שבספרד‪ ,‬ועל שמה נקרא שם משפחתו‪.‬‬ ‫אביו משה היה דמות רבנית חשובה בצפת ובדמשק‪,‬‬ ‫וישראל למד אצלו ואצל סבו ר‘ ישראל די קוריאל‪,‬‬ ‫שהיה אחד מהמוסמכים הראשונים לרבנות‪.‬‬ ‫בבחרותו עבר ישראל נג‘ארה לדמשק‪ ,‬ושימש שם‬ ‫כשליח ציבור בקהילה הספרדית בעיר‪ ,‬וגם כדרשן‬ ‫בכפר ג‘ובאר שליד דמשק‪ .‬הוא התחתן בצפת‪ ,‬ונולדה‬ ‫לו בת‪ .‬לאסונו‪ ,‬הוא שכל את אשתו ובתו במגפה‪,‬‬ ‫ובשנת ‪ 1576‬חזר לדמשק והתחתן בשנית‪ ,‬ונולדו לו‬ ‫שלושה ילדים‪.‬‬ ‫נג‘ארה חי שנים ארוכות בדמשק‪ ,‬ובאחרית ימיו עבר‬ ‫לעיר עזה‪ ,‬שם שימש ברבנות וכפוסק הלכה עד מותו‪.‬‬ ‫הוא נפטר בשנת ‪ ,1625‬ונקבר בבית העלמין היהודי‬ ‫של העיר‪ .‬בנו משה נג‘ארה שימש כרבה הראשי של‬ ‫עזה אחריו‪.‬‬ ‫ישראל נג‘ארה התפרסם בעיקר כמשורר וכפייטן‪ .‬הדי‬ ‫השפעתו ניכרים במרחב הגדול של קהילות יהודיות‬ ‫מארצות הבלקן ומרוב ארצות העולם המוסלמי‪.‬‬ ‫בפיוטיו ניכרת ההשפעה של שירת ספרד‪ ,‬הן בנושאי‬ ‫השירה והן במשך ובצורה‪ .‬הוא כתב כ‪ 346-‬פיוטים‪,‬‬ ‫וכבר בימיו הוא הפך למשורר אהוב ומקובל על כל‬ ‫קהילות ישראל‪.‬‬ ‫‪36‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫בשירתו של נג‘ארה היה שילוב נדיר של קדושה‪ ,‬קבלה‬ ‫וחולין‪ ,‬יחד עם התאמת השירה למנגינות מקומיות‬ ‫נפוצות ואהובות‪ .‬הוא לא היה רק משורר גדול‪ ,‬אלא‬ ‫גם מהפכן ופורץ דרך‪ ,‬שהשפיע על כל מורשת השירה‬ ‫והפיוט העבריים שלאחריו‪.‬‬ ‫הוא האיש שיצר סינתזה עמוקה ושלמה בין מסורת‬ ‫שירת החול הספרדית למסורת שירת הקודש‬ ‫הספרדית‪ ,‬והציב בין השאר את האהבה והארוטיקה‬ ‫בלב שירת הקודש‪ .‬הוא האדם שיצר סינתזה שלמה‬ ‫גם בין הטקסט למוזיקה‪ ,‬ובמיוחד בין קודשי ישראל‬ ‫ללחן ישמעאל‪ .‬הוא חיבר מילות אהבה וקדושה‬ ‫לשירי האהבה התורכיים‪ ,‬הערביים והיווניים שהיו‬ ‫נהוגים בימיו‪ .‬גם הפיוט “יה ריבון עלם“ התחיל עם‬ ‫לחן של שיר אהבה ערבי‪.‬‬ ‫מבחינה מוזיקלית‪ ,‬חולל ישראל נג‘ארה מהפכה‬ ‫של ממש בכך שהתאים מנגינות עממיות אל שירת‬ ‫הקודש‪ ,‬ובכך גרם לבני הקהילה‪ ,‬שהכירו את השירים‬ ‫העממיים‪ ,‬להחליף את הטקסט המקורי בטקסט‬ ‫עברי‪ ,‬מכוון כלפי שמים‪ .‬וכך‪ ,‬באמצעות מוזיקה‬ ‫עממית עברה שירת קודש איכותית ופיוטים רבים‬ ‫לרחבי העולם‪.‬‬ ‫משוררים עבריים בתקופתו לא כתבו לחנים לשיריהם‬ ‫והשתמשו בלחנים של שירים זרים מקובלים‪ .‬הם נהגו‬ ‫לציין בדרך כלל בראש השיר לפי איזה לחן הוא צריך‬ ‫להיות מושר‪ .‬נג‘ארה היה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬המשורר‬ ‫העברי הראשון‪ ,‬שמציין ליד כל שיר את המקאם של‬ ‫הלחן שלו‪ .‬בדברי הפולמוס שנכתבו עליו ועל שירתו‬ ‫האשימו אותו שהוא שאב את שירתו משירי העגבים‬ ‫בבתי המרזח של הגויים‪ .‬הביקורת לא הייתה על‬ ‫השימוש בלחנים‪ ,‬אלא על השימוש במילים עבריות‬ ‫שצלילן דומה לזה של המילים הלועזיות של השיר‪.‬‬ ‫מוריו המובהקים של ישראל נג‘ארה היו אביו משה‬ ‫וסבו ר‘ ישראל די קוריאל‪ .‬ישראל עצמו מציין‬ ‫בהקדמה לספרו “מקווה ישראל“‪ ,‬כי עד לגיל הבחרות‬ ‫הוא למד בישיבת זקנו‪ .‬הסב התפעל מאוד מכישרונו‬ ‫וחכמתו של נכדו‪ ,‬וראה בו כיורשו‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1585‬הצטרף ישראל לאביו משה‪ ,‬שעקר‬ ‫מצפת לדמשק‪ .‬הוא היה סמוך על שולחן אביו‪ ,‬ולמד‬ ‫בישיבה שלו עד פטירת אביו‪ .‬לאב משה היה מעמד‬ ‫מיוחד בקהילת דמשק‪ .‬הוא שהנהיג את ה“משמרות“‬ ‫של לימוד התורה בערבי ראש חודש ובשבתות אחר‬ ‫הצהריים‪ .‬את המנהג הזה של לימוד “משמרה“ העתיק‬ ‫לאחר מכן הבן ישראל גם לכפר ג‘ובאר הסמוך‪.‬‬ ‫מעמדו של ישראל נג‘ארה בדמשק‪ ,‬נבע מתוקף‬ ‫מעמדו הרם של אביו‪ .‬הוא לא יכול היה לשאת‬ ‫דרשות בדמשק בחיי אביו‪ ,‬ובחר להרחיק מעט‬ ‫לג‘ובאר שמחוץ לעיר ולדרוש שם‪ .‬ייתכן שדמשק‪,‬‬ ‫שהייתה עיר מרכזית מבחינת לימוד התורה‪ ,‬ריכזה‬ ‫בתוכה תלמידי חכמים רבים וגדולים ממנו‪ .‬בכפר‬ ‫ג‘ובאר‪ ,‬המרוחק מעט מדמשק והמבודד משהו‪ ,‬יכול‬ ‫היה נג‘ארה להתפתח כמנהיג דתי רוחני‪ .‬לכאן הוא גם‬ ‫העתיק את האווירה הדתית החסידית ששררה בצפת‬ ‫בתקופת שהייתו שם‪.‬‬ ‫ואם מזכירים את ג‘ובאר‪ ,‬ראוי להביא את מה שכתב‬ ‫אחד הנוסעים מבקרים‪ ,‬ר‘ משה באסולה‪ ,‬על בית‬ ‫הכנסת בג‘ובאר‪ ,‬בספרו “מסעות ארץ ישראל“‪:‬‬ ‫רחוק מיל מדמשק יש מקום נקרא ג‘ובר‪ .‬קהל‬ ‫מסתערבים כששים בעלי בתים‪ .‬ושם בית הכנסת‬ ‫נאה מאד‪ ,‬לא ראיתי כמוהו מעולם בנוי מאכסדראות‪.‬‬ ‫לאורכו ששה עמודים מימין ושבעה משמאל‪ .‬ובראש‬ ‫בית הכנסת יש מערה יפה‪ ,‬ואומרים ששם נחבא‬ ‫אליהו ז“ל‪ .‬ושהבית כנסת ההוא מימי אלישע‪ .‬ויש בה‬ ‫אבן‪ ,‬אומרים שעליה משח את חזאל‪ .‬ואח“כ ר‘ אלעזר‬ ‫בן ערך חידש אותה‪ .‬ומה נורא המקום ההוא לפי מה‬ ‫שהגידו לי אנשים הרבה שלא שלטה בו יד האויבים‬ ‫מעולם‪ ,‬והרבה נסים נעשו בו‪ .‬ובכל עת צרה נאספים‬ ‫היהודים בתוכו ואין מזיק‪.‬‬ ‫ישראל נג‘ארה עצמו מציין את הקשר המיוחד שהיה‬ ‫לו אל בית הכנסת העתיק שבג‘ובאר ואת אהבתו‬ ‫הרבה למקום‪ .‬שם‪ ,‬כאמור‪ ,‬הוא הקים את החבורה‬ ‫המיוחדת שפיתחה את מנהג ה“משמרות“ לאחר מות‬ ‫אביו‪ .‬ידוע יחסו המיוחד של האר“י (ר‘ יצחק לוריא‬ ‫אשכנזי) לישראל נג‘ארה ושירתו‪ ,‬אולי בזכות אביו‬ ‫שהיה מתלמידיו וחסידיו של האר“י‪ .‬על רקע חיבתו‬ ‫המיוחדת של האר“י לישראל נג‘ארה‪ ,‬נוצרה כנראה‬ ‫המתיחות בין ר‘ חיים ויטאל ובינו‪ ,‬שבאה לידי ביטוי‬ ‫בעיקר ביחסו המזלזל של ויטאל כלפי נג‘ארה‪ ,‬בעוד‬ ‫שנג‘ארה העריך מאוד את ויטאל‪ ,‬כיבד אותו והגן‬ ‫על שמו‪ .‬ב“ספר החזיונות“ של ר‘ חיים ויטאל הוא‬ ‫מתייחס לשירתו של ישראל נג‘ארה ופוסל אותה‬ ‫מכל וכל בגלל ה“טומאה“ שבה‪ .‬הוא תוקף אותו‬ ‫אישית בחריפות‪ ,‬אם כי מודה “שהפזמונים שחיבר‬ ‫כשלעצמם טובים‪ .‬אבל אסור מי שידבר עמו ומי‬ ‫שיוציא מפיו הפזמונים שחיבר‪ ,‬כי תמיד פיו דובר‬ ‫נבלה וכל ימיו שיכור“‪ .‬האר“י‪ ,‬לעומתו‪ ,‬מציין את‬ ‫ההתרוממות שהשירה של נג‘ארה משרה גם בקרב‬ ‫מלאכי עליון ולא רק בקרב בני אנוש‪.‬‬ ‫רוב החוקרים בנושא ישראל נג‘ארה עסקו רק בפן‬ ‫האחד של יצירתו‪ ,‬והוא השירה‪ .‬יש מעט מאוד‬ ‫ידיעות עליו כתלמיד חכם‪ ,‬דרשן ופרשן‪ .‬בניגוד‬ ‫למעמדו המרכזי בשירה‪ ,‬בולטת לעין העובדה שלא‬ ‫היה בעל מעמד בתורה ובהלכה‪ .‬הוא לא היה בעל‬ ‫עמדה תורנית או דרשנית‪ ,‬לא בירושלים‪ ,‬לא בצפת‬ ‫ולא בדמשק‪.‬‬ ‫הבסיס לאחד מספריו ‪“ -‬מקווה ישראל“‪ -‬היו הדרשות‬ ‫שדרש בבית הכנסת שבכפר ג‘ובאר‪ ,‬ב“משמרות“‬ ‫שהנהיג שם‪ .‬דרשותיו הן בעיקר דרשות מוסר בעלות‬ ‫רקע פילוסופי וקבלי‪ .‬נראה‪ ,‬שחלק ניכר מידיעותיו‬ ‫של נג‘ארה בקבלה הוא מתלמודו אצל האר“י ור‘ חיים‬ ‫ויטאל‪ ,‬נוסף על מה שלמד מאביו‪ .‬המגמה המוסרית‬ ‫ניכרת בכל הדרשות‪ ,‬בניסיון להדריך ולהשפיע על‬ ‫השומעים להתנהגות דתית מוסרית טובה יותר‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪37‬‬ ‫בכל הנושאים בהם עסק נג‘ארה בדרשותיו‪ ,‬הרקע‬ ‫הפילוסופי או הקבלי הוא שולי‪ ,‬והמגמה המוסרית‬ ‫היא העיקר‪ .‬הכיוון הכללי בדרשותיו הוא הכיוון‬ ‫המוסרי ושלמות האדם‪ .‬לכן‪ ,‬אין לראות את ישראל‬ ‫נג‘ארה כפילוסוף או כמקובל‪ ,‬אלא בעיקר כאיש‬ ‫מוסר המטיף להתנהגות מוסרית דתית נאותה‪.‬‬ ‫נג‘ארה מתייחס בדרשותיו גם לשאלה של היחס בין‬ ‫התורה והפילוסופיה‪ ,‬ואף שאין הוא מזכיר במפורש‬ ‫את הקבלה‪ ,‬סביר להניח שהוא מצדד בפרשנות‬ ‫הקבלית‪ .‬הוא מעמיד גם את התורה וגם את הקבלה‬ ‫מעל הפילוסופיה‪ .‬לדעתו‪ ,‬אין בשכל האנושי‪ ,‬גם‬ ‫המושלם ביותר‪ ,‬יכולת לשלמות עיונית‪ .‬לכן באה‬ ‫התורה להעמיד אותנו על הכיוון האמיתי והחיובי של‬ ‫הידע האנושי‪ ,‬וכן כדי לכוון אותנו אל האמת‪.‬‬ ‫דרשותיו של נג‘ארה באו בעיקר לחזק ולעודד את‬ ‫העם להתנהגות מוסרית טובה יותר ולהשריש‬ ‫מידות טובות‪ .‬הן עוסקות בעיקר בנושאים מוסריים‬ ‫חברתיים‪ ,‬כגון צדקה וגמילות חסדים‪ ,‬קיום מצוות‬ ‫ותשובה‪ ,‬ופחות בנושאים פילוסופיים או קבליים‬ ‫מעמיקים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬מעמדו של ישראל נג‘ארה בדמשק נבע מתוקף‬ ‫מעמדו הרם של אביו משה‪ .‬מותו של האב השפיע‬ ‫קשות על הבן מבחינה אישית וכלכלית‪ .‬לאחר מות‬ ‫אביו‪ ,‬היה צורך לתמוך בו כלכלית עד שנמצאה עבורו‬ ‫משרה של “סופר הקהל“‪ .‬בתפקידו זה הוא היה כותב‬ ‫כתובות וגיטין ושטרות‪ ,‬היה מנסח וכותב את מכתבי‬ ‫הקהילה ומנהל את הקשר עם קהילות אחרות‪ .‬לעת‬ ‫זקנתו עבר להתיישב בעזה והיה שם מרביץ תורה‪.‬‬ ‫ר‘ ישראל נג‘ארה נפטר בעזה בשנת ‪ 1625‬לערך (ויש‬ ‫אומרים ‪ )1628‬ונקבר שם‪.‬‬ ‫קטע הפתיחה והסיום של הפיוט‬ ‫“כתובה לחג השבועות“ הנאמר בבית‬ ‫הכנסת לפני הוצאת ספר תורה בשחרית‬ ‫של חג השבועות‪.‬‬ ‫(הפיוט מכיל ‪ 36‬בתים)‬ ‫לשמחת דודי צח דגול מרבבה‪ .‬אשורר בנועם‬ ‫זאת הכתובה‪ .‬שמע ידיד והט אזניך‪ .‬הקורא את‬ ‫כתובה הזאת לפניך‪ .‬בזכותה תמהר גאולת בניך‪.‬‬ ‫בישועת ימינך בנחת ושובה‪:‬‬ ‫ּדֹודי לְ גַ ּנֹו לַ ֲע ֻרגֹות ָּב ְׂשמֹו‪.‬‬ ‫יָ ַרד ִ‬ ‫יה ֻסּכַ ת ְׁשלֹומֹו‪.‬‬ ‫לְ ִה ְת ַעּלֵ ס ִעם ַּבת נָ ִדיב וְ לִ ְפרֹוׂש ָעלֶ ָ‬ ‫ַא ִּפ ְריֹון ָע ָׂשה לֹו ַה ֶּמלֶ ְך ְׁשֹלמֹה‪.‬‬ ‫ּופ ָר ָׁשיו וְ ִרכְ ּבֹו‪.‬‬ ‫אֹופּנִ ים נָ ַטׁש ָ‬ ‫ְׂש ָר ִפים וְ ַ‬ ‫ּובין ְׁש ֵדי ַאּיֶ לֶ ת ֲא ָה ִבים ָׂשם ְמ ִסּבֹו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ּוביֹום ִׂש ְמ ַחת לִ ּבֹו‪.‬‬ ‫ְּביֹום ֲח ֻתּנָ תֹו ְ‬ ‫ַר ְעיָ ִתי יֹונָ ִתי ּב ִֹאי ִא ִּתי לִ ְד ִביר וְ אּולָ ם‪.‬‬ ‫ּכִ י לְ ַמ ֲענֵ ְך ֶא ֱעזֹב ּכָ ל ֲהמֹונֵ י ַמ ְעלָ ה וְ ֵחילָ ם‪.‬‬ ‫וְ ֵא ַר ְׂש ִּתיְך לִ י לְ עֹולָ ם‪.‬‬ ‫יִ ְראּו ַצ ִּד ִיקים וְ יִ ְׂש ָמחּו וְ יֹאכְ לּו ֶאת ִּפ ְריָ ם‪.‬‬ ‫עּודה ֲא ֻרּכָ ה ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ָּדּה ְּור ָח ָבה ִמּנִ י יָ ם‪.‬‬ ‫ִּב ְת ָ‬ ‫ּוב ִריר וְ ַקיָ ם‪.‬‬ ‫וְ ַהּכֹל ָׁש ִריר ָ‬ ‫תֹורה ָׂשם ְּביִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ֶמ ֶרץ‪.‬‬ ‫וַ יָ ֶקם ֵעדּות ְּביַ ֲעקֹב וְ ָ‬ ‫ּפֹורץ ֶּפ ֶרץ‪.‬‬ ‫יה ֵמ ֵאין ֵ‬ ‫וְ ָא ַמר לְ ָה ִקים ּגְ ֵד ֶר ָ‬ ‫וְ ָא ִע ָידה לִ י ֵע ִדים נֶ ֱא ָמנִ ים ֵאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫מקוה ישראל‪ ,‬פרופ‘ שאול רגב ‪ -‬הוצ‘ אוניברסיטת‬ ‫בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫אנציקלופדיה יהודית‬ ‫ויקיפדיה‬ ‫אתר פיוט‬ ‫‪38‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫גֹורלֹו‪.‬‬ ‫יִ ְׂש ַמח ָח ָתן ִעם ּכַ ּלָ ה לְ ָק ָחּה לֹו לְ ָ‬ ‫ֹאמר לְ ַמ ֲהלָ לֹו‪.‬‬ ‫יה וְ ת ַ‬ ‫עּור ָ‬ ‫וְ יִ ְׂש ַמח לֵ ב ּכַ ּלָ ה ְּב ַב ַעל נְ ֶ‬ ‫ַא ְׁש ֵרי ָה ָעם ֶׁשּכָ כָ ה לֹו‪.‬‬ ‫פרקים מחיי‬ ‫פרק א' ‪ -‬הראשית‬ ‫השם בוקעי הינו היפוך המילה יעקוב‪ ,‬ויעקוב גר‬ ‫בארץ בקוע‪ ,‬כנראה פקיעין או עמק הבקוע‪ .‬כך סיפר‬ ‫לי אבי‪.‬‬ ‫מאיר בוקעי‬ ‫גרנו בבית דמוי זה שבתמונה לעיל‪ ,‬בעל חצר‬ ‫פנימית עם קבאס (משאבה) ובריכת דגים‪ .‬מסביב‬ ‫החצר יחידות דיור בשתי קומות‪ .‬על הגג גידלו גפן‬ ‫ולימונים‪ .‬היו גם שגידלו יונים‪ ,‬או ליתר דיוק הפריחו‬ ‫יונים (כשאש טיור)‪ ,‬שמטרתם למשוך ללהקה שלהם‬ ‫יונים זרות ולהעשיר בכך את להקתם המתעופפת‪.‬‬ ‫להזכירכם‪ ,‬על פי ההלכה מפריחי יונים פסולים‬ ‫לעדות‪ ,‬כמו אישה‪ ,‬עבד ואנדרוגינוס‪.‬‬ ‫בקומה התחתונה היה מרתף קריר שבו הונחו‬ ‫החמוצים‪ ,‬הנקניקים והדבש‪ .‬מקררים בזמני לא היו‬ ‫בנמצא‪ ,‬כמעט כל האוכל היה מונח בתוך ארון רשת‬ ‫(נמליה) תלוי מהתקרה‪ ,‬נגד חתולים‪ ,‬עכברים‪ ,‬נמלים‬ ‫ושאר מרעין בישין‪ ,‬במתחם זה סביב הבריכה ומעט‬ ‫מחוץ לבית התנהלו חיי ילדותי‪.‬‬ ‫יום המצור על ירושלים‪ ,‬י“ז בתמוז הוא היום בו נולדתי‪,‬‬ ‫שנת התרצ“ו (‪ .)1936‬עפ“י המחברת של חכם עזור‪,‬‬ ‫המוהל אשר “התעלל“ בגופי הכפות וחסר האונים‪,‬‬ ‫וזאת למה? על שנולדתי בגולת דמשק הדוויה‪ ,‬ברובע‬ ‫היהודי הקודר ועל היותי יהודי‪ .‬נגזר עלי לחוות את‬ ‫המילה ‪ -‬מנהג היהודים הקדום מימי אברהם אבינו‪.‬‬ ‫לדמשק הוגלו אבותיי בנדודיהם הרבים מגירוש‬ ‫ספרד‪ .‬עד פקיעין ארץ הבקוע הגיעו ומאוד יתכן‬ ‫ששושלת משפחות הבוקעים שהתה שם תקופה‬ ‫לפני הגיעם לדמשק‪ ,‬בתקווה למצוא שם פינה לשבת‬ ‫ולנוח מנדודיהם‪ ,‬אך המנוחה לא הייתה מנת חלקם‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬בגיל הינקות הושכבתי ארוכות כחנוט מבלי‬ ‫יכולת להניע איבר‪ ,‬יד או רגל‪ .‬את ניחומיי מצאתי‬ ‫בשעת ההנקה או אז הייתי משנה תנוחה לרווחתי‪.‬‬ ‫כפיתה הדוקה זו ליוותה אותנו בהמשך חיינו בדמשק‪.‬‬ ‫הורגלנו להיות אסורים‪ ,‬כפותים‪ ,‬חסרי יכולת לנוע‬ ‫וחסרי אונים כנגד גזרות שירדו עלינו‪.‬‬ ‫כשגדלתי מעט עברו גם חיי כילד באותה חצר‪.‬‬ ‫המשחקים התנהלו סביב אותה בריכה‪ ,‬כשמדי פעם‬ ‫הייתי חוזר לאימא לינוק מעט בעת שטרחה וכיבסה‬ ‫בחברותא באותה החצר‪ .‬אחרי כמה מציצות חזרתי‬ ‫למשחקיי בחצר זו או בחצר השכנים‪.‬‬ ‫הכביסה התנהלה כך שעל הפרימוס הונח דוד ענק‬ ‫מאלומיניום‪ ,‬מלא מים שהורתחו וממנו לקחו ושפכו‬ ‫לגיגית הכביסה הגדולה שבה הושרה סבון כביסה‪.‬‬ ‫לידתי התרחשה בביתנו‪ ,‬כאשר אימא הייתה שרועה‬ ‫על מזרון צמר ומיילדת טורחת סביבה ומבקשת מדי‬ ‫פעם בקשות שונות ‪ -‬מים חמים ומגבת וכל הנדרש‬ ‫ליציאתו לעולם של הילוד‪ .‬כל הלידות התבצעו אז‬ ‫בבית בעזרת מיילדת‪ ,‬ללא רופא וללא בי“ח‪ .‬לאחר‬ ‫שנשלפתי לאוויר העולם כפתו אותי‪ ,‬הדוק היטב‬ ‫בכפיתה חזקה כאשר הידיים והרגליים מתוחות‬ ‫ומיושרות לאורכן “שלא יתעקמו“ חו“ח‪ .‬אפילו חולה‬ ‫אמוק לא יוכל להשתחרר מכפיתה זו‪ .‬התינוק הכפות‬ ‫נראה כמומייה חנוטה‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪39‬‬ ‫ליד הגיגית ישבו נשים פשוקות רגלים רגל מכל צד‬ ‫של הגיגית ובתנועה סיבובית מיוחדת היו כובסות‬ ‫וסוחטות ושוב כובסות וסוחטות‪ .‬מדי פעם מוסיפות‬ ‫כחול להלבין את הכביסה‪.‬‬ ‫ינקתי במשך זמן רב אחרי גיל הגמילה המקובל‪ ,‬מין‬ ‫פינוק כזה שאימא הסכימה לו‪ .‬לצערי‪ ,‬אין לי תיעוד‬ ‫להוכיח זאת‪ .‬זה מה שאני זוכר ואולי גם סיפרו לי‬ ‫על כך כדי להבהיר לי עד כמה הייתי זקוק לפינוק‪.‬‬ ‫היום זה נראה פחות סביר‪ ,‬משום שאחותי הצעירה‪,‬‬ ‫קטנה ממני בשנתיים וקשה להאמין שאימא איפשרה‬ ‫לי לקפח את אחותי ולמנוע ממנה את חלב אמי‬ ‫שהייתה זכאית לו יותר ממני‪ .‬יתכן שאמי איפשרה לי‬ ‫מדי פעם כמה מציצות פינוק שבעיניי היו יניקה של‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הפרעות‬ ‫סבון כביסה‬ ‫הפרימוס היה הכלי המתאים ביותר להרתחת‬ ‫מים לכביסה הודות לעוצמת האש שלו‪ .‬הוא גם‬ ‫שימש לבישול מהיר‪ ,‬כשאח הפחמים (אל מואדה)‬ ‫והפתיליות שימשו לבישול איטי‪.‬‬ ‫לכשגדלתי‪ ,‬נוהג הייתי בכל יום (למעט בשבת) להשכים‬ ‫קום‪ ,‬כדי להכין על הפרימוס את קפה הבוקר לאבא‬ ‫ ‪ 2‬כפיות קפה טחון טרי במטחנה הביתית (טאחונה)‬‫עם ‪ 2‬כפיות סוכר‪ .‬אחרי שהשלמתי את הכנת הקפה‬ ‫הודעתי לאבא בטכסיות ובגאווה שהקפה מוכן‪ ,‬אבי‬ ‫היה מברך אותי על חריצותי‪ ,‬שותה את הקפה ויוצא‬ ‫לעבודתו‪.‬‬ ‫עשיתי זאת מדי יום בתקווה שבשובו של אבא בתום‬ ‫יום העבודה תהיה תגובתו לדיווח מאימא על מעלליי‬ ‫מרוככת מעט ותגרור עונש מופחת‪.‬‬ ‫מטחנת הקפה הביתית (טאחונה)‬ ‫‪40‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫באחד הלילות נשמעה הקריאה ח ב ר ה (זו הייתה‬ ‫הסיסמא) לצאת ולהגן על חארת אליהוד שהותקפה‬ ‫ע“י מתפרעים ערבים כדי לכלות ביהודים את‬ ‫תסכוליהם‪ .‬עם הישמע הקריאה הגברים רצו עם‬ ‫אלות וסכינים להגן על המשפחות‪ ,‬תמונה שנחרטה‬ ‫עמוק בזכרוני ‪ -‬אבא עם סכין גדולה על מותנו‪ ,‬עומד‬ ‫מוכן לחסל כל תוקף‪ .‬לשמחתנו לא עלה בידם לפרוץ‬ ‫אלינו ולבזוז את רכושנו‪.‬‬ ‫ריפוי השבר (איר)‬ ‫באחד הימים‪ ,‬חשתי בכאב עמום במפשעתי‬ ‫השמאלית‪ ,‬לא ייחסתי לזה חשיבות רבה והמשכתי‬ ‫במעללי במשחקים‪ ,‬בקפיצות מעל תעלות‪ ,‬מעל‬ ‫מהמורות ושלוליות‪ ,‬חשתי שהכאב מחמיר והליכתי‬ ‫הפכה לצליעה‪ .‬דידתי בפיסוק קל הביתה‪ .‬אמי‬ ‫הבחינה בשינוי שחל בהליכתי‪ ,‬אחזה בי בחוזקה‬ ‫ובדקה מה מסתתר בין רגלי ומציק לילד‪.‬‬ ‫מפיה של אמי שמעתי אותה אומרת “ניזל‬ ‫אירו“ (קיבל שבר ‪ -‬כילה)‪ .‬היא הזעיקה מיד את‬ ‫ה‪“-‬ידעונית“ שנהגה לייעץ ולטפל בכל חולי וצרה‪,‬‬ ‫למרות שידיעותיה ברפואה היו אפס מאופס‪ ,‬אך היא‬ ‫העזה לתת לאמי את הוראות הטיפול בשבר של בנה‬ ‫ הכיני מים חמים מאוד‪ ,‬צקי אותם לגיגית גדולה‬‫והושיבי את הבן בתוכה‪ .‬בלי אומר ודברים וללא‬ ‫היסוס שפתה אמי מים על הפרימוס ושפכה אותם‬ ‫לגיגית‪ .‬אדים רבים עלו מהמים החמים בגיגית‪ .‬אמי‬ ‫קראה לי ברוך מפתה שאגש אליה‪ .‬תפסה אותי בידי‬ ‫הפשיטה אותי בכוח והניחה אותי בתוך הגיגית החמה‬ ‫מאוד‪ ,‬הושבתי בכוח בסיר וכל זעקותיי לא הועילו‬ ‫לחלצני ממצוקתי‪ ,‬ה“ידעונית“ חלצה את אחת מנעלי‬ ‫הבית שלה (השחאטה) שלה והחלה מכה בה על אזור‬ ‫חלציי‪ .‬זעקתי מכאב נוראי ומכוויות‪ ,‬אך האישה‬ ‫בשלה‪ ,‬המשיכה להכות שוב ושוב‪ ,‬עד אשר רווח לה‪,‬‬ ‫לפתע חדלה ופלטה מפיה‪ ,‬שפריצת השבר נסגרה‬ ‫ומה שיצא מהשבר נכנס חזרה‪ .‬אמי שמחה מאוד‪,‬‬ ‫הודתה לה על כך‪ ,‬עטפה אותי בחום‪ ,‬חיתלה הדק‬ ‫היטב את אזור חלציי וראה זה פלא הכאב והנפיחות‬ ‫נעלמו כלא היו‪ .‬אירוע זה הותיר אותי הלום והמום‬ ‫ומלא הערצה לכושר הריפוי היצירתי למרות היותו‬ ‫לא הגייני‪ ,‬לא אסטטי ומכאיב מאוד‪ ,‬אך הוא עבר ללא‬ ‫ניתוח ובו במקום הכול חזר על מקומו בשלום‪ ,‬חלפו‬ ‫שנים רבות מאותו אירוע ונתקלתי בארץ במקרה של‬ ‫שבר דומה‪ .‬הצעתי טיפול דומה לזה שאני זכיתי לו‪,‬‬ ‫אך מובן מאליו שנדחיתי בביטול‪ ,‬ואף השמיעו לי‪:‬‬ ‫“אתם פרימיטיבים“ אין דבר כזה‪ .‬כמובן שהילד עבר‬ ‫ניתוח‪ ,‬שהה בבי“ח כמה ימים ונותרה על גופו צלקת‪,‬‬ ‫שממני נמנעה‪ ,‬בזכותה של אותה ידעונית חסודה‪.‬‬ ‫פרק ב' ‪ -‬ילדותי‬ ‫ראשית חינוכי הפורמלי היה בכיתאב (החדר) שם‬ ‫יצרנו את חבורת הילדים שספגה לא אחת מכות‪,‬‬ ‫סטירות וצביטות מידו הקשה של חכם יוסף‪ ,‬שהייתה‬ ‫קלה כל כך להשתלח בנו‪.‬‬ ‫ככלל הייתה לי ילדות מאושרת‪ ,‬הלכתי לאליאנס‪,‬‬ ‫ביה“ס היהודי על גבול הרובע היהודי מרחק הליכה‬ ‫לא רב מביתנו‪ .‬למדתי שם לצייר חתול‪ ,‬לקרוא‬ ‫ולכתוב ערבית וצרפתית ולצייר את האותיות‪ .‬כמובן‬ ‫שגם המשכתי ללמוד את התפילות אצל החכם‪ .‬הייתי‬ ‫בין המצטיינים בכיתה וכמקובל בבית הספר המורה‬ ‫הושיבה אותי בשולחן הראשון והעניקה לי את‬ ‫המדליה של התלמיד המצטיין‪ .‬פניי זרחו בלימודים‪,‬‬ ‫למדתי בשקיקה ובבית הייתי מראה לאבא מה למדתי‬ ‫באותו היום‪.‬‬ ‫באחד הימים בשנת ‪ ,1942‬יצאנו מבית הספר כמה‬ ‫בנים בשעת אחה“צ‪ ,‬ודרכנו אצה לנו‪ ,‬להגיע לתוך‬ ‫הרובע היהודי‪ ,‬מחשש לפגיעת מתנכלים ערבים‬ ‫ברחוב‪ .‬היינו אפופים פחד וחרדים מהבאות‪ ,‬במורד‬ ‫הרחוב‪ ,‬פנינו ימינה לכיוון הרובע היהודי‪ .‬חלפנו ליד‬ ‫המאפייה (אל פירן) שבה נאפה יום יום לחם טרי‬ ‫וטעים‪ .‬צעדנו עד לברז הציבורי שהיה עמדת מפגש‬ ‫הנשים לשיחה‪ ,‬למסירת חדשות ולרכילויות‪.‬‬ ‫הזמנתי את חברי להתלוות אלי ולטעום ממטעמיה‬ ‫של אמי כדי למנוע ממנה להחטיף לי‪ ,‬בשל “מעללי“‬ ‫באותו יום בביה“ס‪ .‬היא חיכתה לנו בדרך כלל בבית‬ ‫והייתה עטה עלינו כ“ניצולים מפרעות“ ומרעיפה‬ ‫עלינו חום ואהבה‪ .‬לאחר שהיטיבה מבטה בעינינו‬ ‫והייתה מזהה את אשר חווינו בביה“ס חכה חכה‬ ‫שיבוא אבא‪ ...‬הייתה אומרת וקוראת לעברי בכדי‬ ‫להפחידני כשניחשה שכנראה התפרעתי‪ .‬עם הזמן‪,‬‬ ‫למדתי לשחק אותה כדי להטעות את אמי‪ ,‬אך כנראה‬ ‫שהעמדת הפנים שלי לא הייתה טובה דייה‪ ,‬שכן‬ ‫האינטואיציה שלה הייתה טובה מטיב ההצגה שלי‬ ‫והעריכה נכון את אשר עבר עלי‪.‬‬ ‫מיד לאחר שאכלנו‪ ,‬חברי ואני ממטעמיה של אמי‪,‬‬ ‫מיהרנו לצאת לסמטאות הצרות‪ ,‬לשחק בגלגול‬ ‫גלגל אופניים בחבטות או בעזרת מוט בווירטואיזיות‬ ‫מרשימה כשלפתע אבי הופיע מולי‪ ,‬חמור סבר‪ ,‬הוריד‬ ‫לי מיד מכה וגרר אותי הביתה בזעם‪“ :‬ככה אתה‬ ‫לומד? מה זה‪ ,‬אתה באבא חסן“ (פרחח)? חזרתי מיד‬ ‫הביתה ושניתי את מה שלמדתי באותו יום‪ ,‬קריאה‬ ‫בערבית‪ ,‬בצרפתית ובתפילות‪ .‬לכשעייפתי פרסתי‬ ‫לי את המזרון‪ ,‬שהיה מונח בגומחה שבקיר (טאקה)‪,‬‬ ‫לשנת הלילה‪ ,‬מדי פעם שמעתי סיפור מאבי על ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬אבניה‪ ,‬הרריה‪ ,‬מגדל דוד וקבר רחל‪.‬‬ ‫אלו היו סיפורי ילדותי שעליהם גדלתי‪.‬‬ ‫ילדותי הסתיימה באותו יום שהודיעו לי שאני עולה‬ ‫לפלסטין ואני רק בן ‪.8‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪41‬‬ ‫פרק ג' ‪ -‬העלייה ארצה‬ ‫יהודי סוריה חיו בגיטאות דמשק‪ ,‬חלב וקמישלי‬ ‫וסבלו מהתנכלות השלטונות והאספסוף‪ .‬חייהם‬ ‫היו קשים בשל כך ובשל הגבלות תנועה ואפשרויות‬ ‫הפרנסה‪ .‬משום כך רבים עשו כל שביכולתם כדי‬ ‫להיחלץ מהתופת הזו‪ .‬הם התפרנסו ממלאכות שונות‬ ‫כחייטים‪ ,‬צורפים‪ ,‬רפדים‪ ,‬נגרים‪ ,‬רקעי וחרשי נחושת‪,‬‬ ‫פקידים‪ ,‬סוחרים‪ ,‬ספרים ורוכלים וכמובן מעטים‬ ‫עסקו גם במלאכות יהודיות כשחיטה כשרה והוראת‬ ‫התורה‪ .‬מעטים בקרבם שרתו את המשטר כדי לשרוד‬ ‫והלשינו על בני עמם ובייחוד על מי שהתכונן לברוח‬ ‫אל מחוץ לגבולות המדינה‪ .‬מי מוכר כלי בית ורהיטים‬ ‫ופועל לקראת עזיבת המקום‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1944‬החלו להופיע בשמי תורכיה צנחנים‬ ‫גרמנים‪ .‬מחשש שגורל הקהילה בסוריה יהיה כגורל‬ ‫יהודי אירופה‪ ,‬נערכה הקהילה‪ ,‬בסיוע שליחים מארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬להברחת הילדים ארצה ולאחר שיסתדרו שם‬ ‫יעלו ההורים בעקבותיהם‪ .‬בביה“ס אליאנס בו למדתי‬ ‫היה נעלם מדי פעם ילד מהכיתה‪ .‬כאשר המורה‬ ‫שאלה עליו‪ ,‬כולם משכו בכתפיהם כלא יודעים‪ ,‬אף‬ ‫כי היה ידוע לכולם שהנעדר ברח לא“י‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬בהיותי במועדון מכבי‪ ,‬ניגש אלי גבר‬ ‫שזוף ואמר לי בעברית‪“ :‬היום אתה עולה ארצה“‬ ‫ומיד הסתלק‪ .‬מיהרתי הביתה לדווח להורי‪ .‬אבי כבר‬ ‫חיכה לי אחז בידי הכניס אותי לחדר‪ ,‬סגר אחריו את‬ ‫הדלת ואמר לי‪ :‬היום אתה ואחיותיך שמחה בת ‪12‬‬ ‫ושוש בת ‪ 6‬עולים ארצה‪ .‬אתה הגבר‪ ,‬אתה כבר בן‬ ‫‪ 8‬ועליך להיות האחראי על אחיותיך‪ .‬שמור עליהן‬ ‫מכל צרה ורעה‪ .‬אתה האחראי להגן עליהן‪ .‬הוא מסר‬ ‫לידי סידור תפילה ואמר לי‪ :‬שים סידור זה מתחת‬ ‫לבגדיך‪ ,‬הוא ישמור עליך מכל רע‪ .‬לפתע הוא נעמד‬ ‫והחל לשיר את התקווה ודמעות זלגו מעיניו‪ .‬עד היום‬ ‫בכל עת שנשמעת שירת התקווה‪ ,‬עולה דמותו של‬ ‫אבי עם עיניו השחורות‪ ,‬הדומעות‪ ,‬ואז גם אני דומע‪.‬‬ ‫מיד אחרי שסיים את שירת התקווה‪ ,‬אבא דחף לידי‬ ‫כמה סוכריות ויצאנו מהחדר בשקט‪ ,‬כאן הסתיימה‬ ‫ילדותי המאושרת‪ .‬כאן הפכתי לבוגר אחראי על שתי‬ ‫אחיותיי‪.‬‬ ‫בחוץ שתי אחיותיי כבר היו מוכנות ליציאה‪ .‬אבא‬ ‫ואימא ליוו אותנו בסמטאות הגיטו כאילו מטיילים‪,‬‬ ‫מחשש להלשנה‪ ,‬והביאו אותנו אל פתח היציאה‬ ‫מהגיטו ושם נפרדו מאיתנו‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫באותו מקום חיכה לנו איש שהורה לנו לצעוד אחריו‬ ‫בשקט‪ .‬חשיכה כבר השתררה מסביב ואנו ‪ 3‬ילדים‬ ‫מחוץ לגיטו לבדנו‪ .‬צועדים אחרי אדם לא מוכר‪,‬‬ ‫כשאני בידי האחת אוחז בחוזקה את סידור התפילה‬ ‫ובשנייה את אחותי הקטנה‪ .‬הגענו לבית הקברות‬ ‫היהודי נכנסנו לתוכו בשקט והתיישבנו מאחורי‬ ‫חומת הגדר‪ ,‬מכונסים כל אחד בפני עצמו‪ .‬לא הוצאנו‬ ‫הגה מפינו‪.‬‬ ‫רעש משאית מקרטעת הגיע לאוזנינו ולאחר‬ ‫שהתקרבה שמענו את חריקת הבלמים‪ ,‬הפחד כרסם‬ ‫בנו‪ ,‬הנה תפסו אותנו ועוד רגע נחווה מכות ועינויים‬ ‫וחקירות‪.‬‬ ‫הבחור שהוביל אותנו הורה לנו להישאר במקום‬ ‫מבלי להוציא הגה‪ .‬הוא יצא אל מעבר החומה ולאחר‬ ‫כמה דקות חזר והורה לנו ללכת אחריו‪ ,‬הוביל אותנו‬ ‫למשאית שמנועה פעל‪ ,‬הרים מאחור את כיסוי‬ ‫הברזנט והעלה אותנו למשאית‪ .‬נדחקנו לתוכה‬ ‫והתיישבנו על רצפת המשאית‪ .‬הבחור העמיס ארגזי‬ ‫ירקות וסגר עלינו מכל צד‪ ,‬הברזנט הורד‪ ,‬חושך‬ ‫מצרים אפף אותנו והמשאית החלה במסע לאי שם‪.‬‬ ‫ריחות הירקות בייחוד הבצל והשום גירו את נחירינו‪.‬‬ ‫היינו מפוחדים וצמאים‪ ,‬אך בלבנו התקווה שעליה‬ ‫שר לי אבי “התקווה בת אלפיים להיות עם חופשי‬ ‫בארצנו“‪.‬‬ ‫אחרי זמן מה בנסיעה‪ ,‬נעצרה המשאית ושמענו‬ ‫קולות וצעקות מבחוץ‪ .‬מה יש לך במשאית? מה אתה‬ ‫מבריח‪ ,‬מה אתה עושה בגבול בשעה כזו‪ ,‬למי אתה‬ ‫מוביל הירקות האלו? כל ניסיונות הנהג לשכנע את‬ ‫החיילים עלו בתוהו‪ .‬הברזנט הורם‪ ,‬וככל הנראה קצין‬ ‫דחף כידון בין הארגזים לוודא שאין שם דברים אחרים‪,‬‬ ‫הכידון חלף ליד פני‪ ,‬חשתי כמעט במגעה הצונן של‬ ‫הפלדה‪ .‬אחותי הקטנה כמעט החלה לבכות‪ ,‬סתמתי‬ ‫לה הפה בחוזקה עד שהברזנט הורד והמשאית‬ ‫המשיכה בדרכה‪ ,‬כעבור זמן מה שוב עצרה המשאית‪,‬‬ ‫הברזנט הוסט‪ ,‬ואוויר קר חדר לריאותינו‪ .‬הארגזים‬ ‫פונו ונדרשנו לרדת מהמשאית‪ ,‬רגלינו לא נשמעו‬ ‫לנו בשל הישיבה הדחוקה שנמשכה כ‪ 4-‬שעות מבלי‬ ‫שיכולנו לזוז‪ .‬השעה כבר הייתה מאוחרת בלילה‪,‬‬ ‫שבה היינו מורגלים לישון‪ .‬כוכבים ריצדו בשמים‪,‬‬ ‫הבחור הורה לנו לצעוד אחריו‪ .‬הוא ביקש לשאת את‬ ‫אחותי בת ה‪ ,6-‬כי הייתה רדומה וחלשה‪ ,‬אך סירבתי‬ ‫בתוקף כמצוות אבי‪ ,‬העמסתי אותה על גבי וכך יצאנו‬ ‫למסע רגלי קשה ומפרך שנמשך כ‪ 4-‬שעות נוספות‪.‬‬ ‫ההליכה התנהלה בשקט מופתי בתנאי שטח קשים‪,‬‬ ‫סביבה הררית‪ ,‬אבני הבזלת פצעו את רגליי ואחותי‬ ‫הכבידה מאוד על גבי‪ .‬בהגיענו למקום קשה למעבר‬ ‫במיוחד‪ ,‬ידיים חזקות ושריריות שלפו את אחותי‬ ‫מעלי והעבירו אותנו את המכשול‪.‬‬ ‫לפתע האירו פרוז‘קטורים את הסביבה וסרקו את‬ ‫השטח הלוך ושוב‪ .‬ישבנו שפופים כמחופשים לסלע‬ ‫שחור‪ ,‬כשהפרוז‘קטורים ממשיכים לסרוק את השטח‬ ‫הלוך ושוב‪ .‬משנסתיימה הסריקה המשכנו במסע‪.‬‬ ‫השחר החל להפציע וקרקור צפרדעים נשמע‪ ,‬היינו‬ ‫צמאים מאוד ואיש לא סיפק לנו מים‪ .‬הגענו לאגם‪.‬‬ ‫על שפתו חיכה לנו איש ליד סירת דיג‪ .‬הוא העלה‬ ‫אותנו על הסירה והורה לנו לשכב על קרקעיתה‪.‬‬ ‫שמענו היטב את חתירת המשוטים במים ואת גניחות‬ ‫החותר במאמציו להביא אותנו לחוף מבטחים‪ .‬לאורך‬ ‫כל הדרך אחותי ישנה ולא חשה במתרחש בדרך‪.‬‬ ‫כשהגענו לגדה האיש הוריד אותנו והוביל אותנו‬ ‫לצריף נטוש והורה לנו לשמור על שקט‪ .‬הגיעה אישה‬ ‫מגודלת בשר שערה זהוב והביאה לנו פרוסות לחם‬ ‫עם ריבה ותה דלוח‪ .‬לא יכולנו לשתות אותו כי היה‬ ‫באמת שונה לגמרי מזה שהורגלנו אליו‪.‬‬ ‫כעבור זמן הגיעה משאית‪ ,‬הועלינו עליה ושוב תחת‬ ‫כיסוי ברזנט‪ ,‬אך הפעם המובילים דיברו עברית‪ ,‬שפה‬ ‫שהכרתי היטב מהתפילות ומספרי התורה‪ .‬ידעתי‬ ‫שאנו כבר לא ניפול לידי הסורים האכזרים‪ ,‬אך היינו‬ ‫בסכנה שנתגלה על ידי הבריטים‪ .‬הובלנו לפרדס‬ ‫ושם החביאו אותנו בצריף רעוע כמה ימים עד שבא‬ ‫איש והעלה אותנו על אוטובוס והביאנו לחיפה‪ .‬כאן‬ ‫החליפו לנו בגדים והעבירו אותנו לאיש שהביא אותנו‬ ‫לדגניה ב‘‪.‬‬ ‫קבלת הפנים בדגניה הייתה מרגשת‪ ,‬שלט “ברוכים‬ ‫הבאים“ התנוסס בשער הכניסה‪ ,‬ילדים באו והקיפו‬ ‫אותנו בשאלות‪ ,‬רק אני ידעתי מעט עברית ויכולתי‬ ‫לנהל שיחה קלה‪ .‬שאלו אם אני יודע לקרוא‪ .‬שלפתי‬ ‫את הסידור שהיה לי וקראתי בפניהם‪ .‬הילדים‬ ‫התפעלו מאוד‪ .‬נלקחנו ע“י רבקה‪ ,‬אישה עבת בשר‪,‬‬ ‫בלונדינית בנעליים גבוהות‪ ,‬שלקחה אותנו לחורשת‬ ‫ברושים שם היו סדורות מיטות בשורה מכוסות‬ ‫בכילה לבנה ‪ -‬מוסקיטיור‪ ,‬היא סידרה לנו מיטות‬ ‫ולקחה אותי למרפאה לחבוש את רגליי המדממות‪.‬‬ ‫הן נחבשו לכל אורכן‪ .‬ציפורן אחת נעקרה וסבלתי‬ ‫כאבים עזים‪ .‬בכיתי‪ .‬רבקה ניסתה לנחמני ואספה‬ ‫אותי אל גופה המלא‪ ,‬החם והרך‪ .‬אך לא היו אלה‬ ‫ניחומים כשל אימא‪.‬‬ ‫ישנתי סוף סוף במיטה ומיד נרדמתי‪ .‬רבקה העירה‬ ‫אותי כשהשמש כבר פיזזה בין הברושים‪ .‬היא הלבישה‬ ‫אותי ולקחה אותי שוב למרפאה לחבוש שנית את‬ ‫פצעיי‪ .‬משם לקחה אותי לחדר התרבות ובחנה אותי‬ ‫בחשבון‪ .‬מיד נוכחה שידיעותיי בחשבון טובות משל‬ ‫בנה בן ה‪ ,6-‬היות שאבי שקד ללמד אותי אפילו את‬ ‫לוח הכפל עד ‪ ,10‬בסיוע האצבעות‪ .‬היא הייתה אם‬ ‫ל‪ 6-‬ילדים‪.‬‬ ‫הוכנסתי לכיתה ג‘ בבי“ס גורדון בדגניה א‘ אליו הלכנו‬ ‫ברגל‪ .‬המחנכת מרים‪ ,‬תמכה בי בימים הראשונים‪.‬‬ ‫הייתי תלמיד טוב מאוד בחשבון והדגמתי למורה איך‬ ‫אני מחשב את לוח הכפל באצבעותיי‪ .‬התרועעתי עם‬ ‫בני הכיתה ואף הוזמנתי לבתיהם‪.‬‬ ‫יום אחד ביקר אותנו איש אפיקים‪ ,‬מנחם לוזיה‪,‬‬ ‫שהביא לי מכתב מאבא ומסרתי לו מכתב בערבית‬ ‫ממני לאבא‪ .‬מנחם נהג לבקרנו אחת לשבועיים‪.‬‬ ‫כחצי שנה אחרי עלייתי החליטו הוריי לבקרנו‪ .‬הם‬ ‫הצליחו לקבל ויזה ל‪ 14-‬יום‪ .‬הם נעלו את הבית כפי‬ ‫שהוא‪ ,‬נטלו מזוודה‪ ,‬ולא שכחו לקחת סיר לילה‬ ‫לאחותי הקטנה שטרם נגמלה‪ .‬הם עלו לרכבת וירדו‬ ‫בצמח‪ ,‬יצאתי לקבל את פניהם בתחנת צמח‪ .‬הייתי‬ ‫יחף כמו שאר ילדי הקיבוץ‪ .‬כשהוריי ירדו מהרכבת‬ ‫חשכו עיניהם לראות אותי יחף כמו ילדי הצוענים‬ ‫(נוואר) בדמשק‪ .‬הובלתי אותם לאחר כבוד לקיבוץ‪,‬‬ ‫רבקה קיבלה את פניהם והכינה עבורם חדר‪ .‬כמנהגם‬ ‫ביום שישי הם התקלחו לבשו פיג‘אמות ופנו לחדר‬ ‫האוכל‪ .‬כל תחנוניי שיתלבשו כרגיל לא הועילו‪ .‬הם‬ ‫נכנסו בפיג‘מות לחדר האוכל לקולות הגיחוך של‬ ‫החברים‪ .‬התביישתי מאוד במיוחד כשאבי נעמד‬ ‫הקיש על כוס שהייתה לידו מזג יין מבקבוק שהכין‬ ‫בעוד מועד ופצח בסלסולי קידוש ליל השבת‪.‬‬ ‫את אשר התחולל בחדר האוכל באותו המעמד אין‬ ‫לתאר‪ ,‬הסועדים חדלו ללעוס‪ ,‬שפתם התחתונה‬ ‫נשמטה וכולם היו פעורי פה‪ ,‬משתאים לנוכח הזר‬ ‫המשונה שנחת עליהם‪ .‬חיפשתי היכן להיקבר אך לא‬ ‫היה בור בסביבה‪.‬‬ ‫ביום א‘ התבקשו הוריי לעזוב מיד הקיבוץ‪ ,‬הגיעו‬ ‫לשכונת התקווה לדירת חדר‪ .‬חליתי בטיפוס והוריי‬ ‫החליטו לא להשאיר אותי חולה בלעדיהם ונשארו‬ ‫אתנו כשבינתיים פג תוקפה של הוויזה‪ .‬הם נשארו‬ ‫בארץ עם המזוודה שהביאו אתם וסיר הלילה לאחותי‪.‬‬ ‫היו אלו העולים הראשונים שהעליתי ארצה‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪43‬‬ ‫חג הפסח בקהילה בדמשק‬ ‫קיומם של חגי ישראל בקהילת דמשק היה כרוך‬ ‫בעבודות הכנה רבות‪ ,‬מסובכות במיוחד היו‬ ‫ההכנות לחג הפסח‪ .‬למרות שהן התחילו מיד‬ ‫אחרי פורים ונמשכו חודש שלם‪ ,‬נדמה היה שהזמן‬ ‫אינו מספיק ובמשך כל החודש השכונה היהודית‬ ‫אצה רצה כדי להכין את כל הנדרש לחג‪ .‬השבוע‬ ‫האחרון לפני הפסח היה לחוץ במיוחד‪ ,‬הן בהכנות‬ ‫הקהילתיות והן בהכנות המשפחתיות‪.‬‬ ‫ההכנות הקהילתיות‬ ‫ועד הקהילה (אלג‘מעייה) נדרש בעיקר להבטיח את‬ ‫אספקת המצות‪ .‬התהליך נערך במספר שלבים‪:‬‬ ‫א‪ .‬רכישת מלאי חיטה וניקויה‪.‬‬ ‫החיטה שבימים ההם נקצרה בידיים‪ ,‬נידושה בגורן‬ ‫עם מורג רתום לזוג פרים והופרדה מהמוץ בעזרת‬ ‫הרוח הייתה מעורבת בחומרים זרים רבים‪ .‬הכרחי‬ ‫היה לנקותה מאבנים‪ ,‬מפירורי אדמה‪ ,‬מזרעי צמחים‬ ‫זרים ומכל מה שאיננו כשר לפסח‪ .‬שלב זה של הניקוי‬ ‫לא נעשה בפרהסיה ולא היה מוכר לי‪ .‬אולם ברור‬ ‫שלא הסתפקו בניפוי המכני או בניפוי‬ ‫הידני המקצועי על ידי ה“מע‘רבל“ משום‬ ‫שאלה הותירו לא מעט זרעים זרים‪ ,‬בעלי‬ ‫משקל או צורה דומה לגרגירי החיטה‪.‬‬ ‫אין ספק שהיה גם ניקוי ידני‪ ,‬סיזיפי כדי‬ ‫להבטיח את הכשרות הנדרשת‪.‬‬ ‫מעט חיטה נמכר למספר משפחות‬ ‫שהכינו מצה ביתית‪ ,‬אולם הקהילה‬ ‫בכללותה צרכה את המצה שהוכנה‬ ‫במסגרת הציבורית‪ .‬עד למלחמת‬ ‫העצמאות ב‪ 1948-‬היה גם מעט יבוא‬ ‫של מצה ארצישראלית‪ .‬אבא נהג לקנות‬ ‫חבילה והקפיד תמיד להלל את טעמה‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫אפרת חלק (חסון)‬ ‫ב‪ .‬טחינת החיטה בוצעה במלואה בטחנה‬ ‫המוקדשת אך ורק להפקת הקמח למצות‪ .‬היא פעלה‬ ‫כחודש בשנה והייתה סגורה ביתר החודשים‪ .‬הטחנה‬ ‫הייתה ממוקמת בלבה של השכונה‪ ,‬בבית הספר‬ ‫תלמוד תורה (כתאב אלג‘דיד)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אפיית המצות נעשתה במאפייה שהייתה‬ ‫ממוקמת ברחבה “תלת חוש אל פרן“ סמטת חצר‬ ‫התנור)‪ .‬ניקוי המאפייה והכשרתה לפסח נעשו‬ ‫תחת השגחה קפדנית ביותר‪ .‬הכנת הבצק‪ ,‬לישתו‪,‬‬ ‫רידודו ואפייתו התבצעו בסרט נע של עבודה ידנית‬ ‫מרשימה‪ :‬שני טורי מושבים עליהם ישבו העובדים‬ ‫הוצבו לאורכה של המאפייה‪ .‬עבודת הלישה הייתה‬ ‫ידנית והסתייעה במנוף להקלת המאמץ‪ .‬רידוד הבצק‬ ‫בוצע על לוחות שיש והסתייע במערוכים‪ .‬בראש‬ ‫הטור עובד הכניס כמות מוגדרת של קמח ‪“ -‬שיעור“‬ ‫ לקערה עשויה מתכת חלקה‪ ,‬הוסיף עליה כמות‬‫מדודה של מים‪ ,‬ערבב ולש מעט עד שקיבל עיסה‬ ‫שאותה העביר להמשך הלישה לצוות של שניים‬ ‫שנעזרו במנוף‪ .‬האחד הרים את מוט המנוף שקצהו‬ ‫השני היה מחובר לציר‪ ,‬שלידו ישב העובד השני‪ .‬זה‬ ‫הכניס תחת המוט את הבצק והעובד הראשון הוריד‬ ‫את המוט ובדרך זו לש את הבצק‪ .‬כשהרים לאחר‬ ‫מכן את המוט‪ ,‬שותפו ללישה ארגן מחדש את הבצק‬ ‫ללישה נוספת‪ .‬כך לשו את הבצק עד שהיה מוכן‬ ‫לרידוד‪ .‬קצהו של מוט מנוף הלישה היה מצופה‬ ‫פח מתכת כדי להקל על ניקויו התכוף‪ ,‬לבל תשרוד‬ ‫שארית כלשהי שתחמיץ‪ .‬משהפכה העיסה לבצק‬ ‫ראוי‪ ,‬הוא הועבר מנה אחר מנה לשרשרת הרידוד‬ ‫במערוכים‪ .‬הראשון בשרשרת רידד מעט לצורת‬ ‫פיתה עגולה שהועברה הלאה לרידוד נוסף‪ .‬האחרון‬ ‫בשרשרת הרידוד היה האומן המומחה שהביא את‬ ‫עיגול הבצק לעובי האחיד הרצוי והעבירו לאופה‬ ‫שהכניסו מיד לתנור‪ .‬על פעולת הסרט הנע הזה ניצח‬ ‫משגיח שווידא שהתהליך כולו מתחילתו ועד להכנסת‬ ‫הבצק לתנור יימשך פחות מ‪-‬ח“י דקות‪ .‬המשגיח גם‬ ‫דאג לניקוי שרשרת העבודה כולה מדי ‪ 20‬דקות‪ ,‬כולל‬ ‫כמובן ניקוי הידיים והציפורניים של העובדים וכל‬ ‫כלי העבודה והשולחנות כדי שלא ישאר פירור בצק‬ ‫מעבר לזמן הקצוב‪.‬‬ ‫בעבר נהגו גם להכין מעט מצה שמורה למעוניינים‪.‬‬ ‫החיטה להכנתה נשמרה תחת השגחה מעת הקציר‬ ‫(בערך זמן חג השבועות שחלף)‪ ,‬עד סמוך לפסח‪.‬‬ ‫ההכנות במשפחות‪:‬‬ ‫ההכנות במסגרת המשפחה היו רבות ומורכבות‬ ‫הרבה יותר מההכנות הקהילתיות‪ ,‬להלן אספר את‬ ‫חוויותי האישיות בביתנו ‪ -‬בית משפחת חסון‪:‬‬ ‫“תּכמיר“ ‪ -‬ניקיון פסח היה כרוך בעבודה רבה‬ ‫ומתישה‪ .‬הניקיון היה יסודי ביותר וביצועו נמשך לא‬ ‫מעט ימים‪ ,‬השתדלנו ככל האפשר למנוע שעבודות‬ ‫התכמיר ישבשו את מהלך החיים השוטף בבית‪ .‬כל‬ ‫קטע שניקויו הושלם נשמר היטב מפני הכנסת חמץ‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬נוקו ארונות הבגדים וחדרי השינה‪ ,‬אח“כ‬ ‫המזווה ומקומות האחסון שבדרך כלל אין מאחסנים‬ ‫בהם חמץ‪ .‬בשבוע האחרון התרכזו בניקוי המטבח‬ ‫וכל פינה בו‪ .‬כלי האוכל והסירים המיועדים לפסח‬ ‫הוצאו ממקומות אחסונם ונוקו‪ .‬משפחות שלא היו‬ ‫להן מערכות כלים כפולות הגעילו את הכלים‪.‬‬ ‫אחת לכמה שנים בוצע גם סיוד הקירות‪ .‬לא הושארה‬ ‫פינה בבית שלא נוקתה‪.‬‬ ‫הכנת החרוסת‪ :‬מספר ימים לפני החג‪ ,‬הישרו‬ ‫צימוקים שחורים במים ובישלו אותם‪ .‬העבודה‬ ‫הייתה קשה מאוד והייתה כרוכה בסילוק החרצנים‬ ‫וקליפות הצימוקים (לא היו בזמני עד ‪ 1962‬צימוקים‬ ‫ללא חרצנים)‪ .‬כמות החרוסת שהוכנה הייתה גדולה‬ ‫ושימשה לא רק לליל הסדר אלא למשך כל החג‬ ‫לנשנושים כממרח על המצה‪ .‬מי הצימוקים סוננו‬ ‫והוכנסו לבקבוקים כדי שישמשו לארבע הכוסות של‬ ‫ליל הסדר לילדים ולמי שלא רצה‪ ,‬או לא יכול היה‪,‬‬ ‫לשתות יין‪.‬‬ ‫כבש‪ :‬משפחות לא מעטות נהגו לקנות טלה בן‬ ‫מספר חודשים‪ ,‬או כבש מבוגר יותר‪ ,‬ולפטמו במשך‬ ‫כמה ימים‪ .‬לעיתים הקנייה בוצעה בשיתוף שתי‬ ‫משפחות‪ .‬לילדים הכבש היה חיית מחמד משעשעת‬ ‫שטיילו איתה בשמחה רבה למרעה או קנו עבורו‬ ‫חבילות תלתן ירוק שנמכר בשווקים ועל ידי רוכלים‪.‬‬ ‫יום לפני ערב החג הוזמן השוחט ששחט את הכבש‬ ‫בתוך הבית‪ .‬משפחתנו לא נהגה לקנות כבש מדי שנה‬ ‫בשנה אלא אחת לכמה שנים‪ .‬לאכזבתנו‪ ,‬שנה אחת‬ ‫השוחט פסק שהטלה אינו כשר והיה עלינו להיפטר‬ ‫מבשרו ולקנות תחתיו בשר מהקצב‪ .‬הכבש סיפק‬ ‫מטעמים מגוונים לחג והרבה עבודה לנשים‪ .‬לליל‬ ‫הסדר הוא סיפק את הזרוע שהונחה על קערת ליל‬ ‫הסדר וסימלה את הזרוע הנטויה של הקדוש ברוך‬ ‫הוא שהוציא אותנו ממצרים וכן למעדני הבשר הן‬ ‫בליל הסדר והן לשני ימי החג‪.‬‬ ‫התכמיר כלל גם את כביסת הווילונות וכיסויי הספות‬ ‫ואת ניקוי החלונות הנמוכים והגבוהים ואת הגומחות‬ ‫(טאקה) וכל פינה חבויה‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪45‬‬ ‫קניות‪ :‬הקניות כללו חיטה להכנת מצה‪ ,‬אורז‬ ‫וכמויות גדולות של ירקות ופירות ‪ -‬עשרות חסות‪,‬‬ ‫כרפס שורש וגבעולים‪ ,‬עשבי תבלין ירוקים ‪ -‬רשאד‬ ‫(גרגר הנחלים)‪ ,‬טרח‘ון (טרגון)‪ ,‬צנוניות‪ ,‬זעתר‪ ,‬פירות‬ ‫ותבלינים יבשים ‪ -‬פלפל שחור‪ ,‬קינמון‪ ,‬בהאר‪ ,‬מלח‬ ‫גס שנכתשו לאבקות בעלי ובמכתש על ידי הילדים‪,‬‬ ‫בעיקר בנות המשפחה‪ .‬האורז נרכש כחודש לפני החג‬ ‫כדי להספיק לנקותו‪ ,‬והחיטה נקנתה חודשים לפני‬ ‫החג‪.‬‬ ‫אורז היה מזון‬ ‫בסיסי בפסח ונצרך‬ ‫גדולות‬ ‫בכמויות‬ ‫במשך כל החג‪.‬‬ ‫הבירור‪/‬ניקוי בוצע‬ ‫בעיקר על ידי נשות‬ ‫המשפחה בתהליך‬ ‫ידני ממושך‪ ,‬שכן‬ ‫באותם ימים‪ ,‬ניקוי‬ ‫הממוכן‪,‬‬ ‫האורז‬ ‫בדומה לחיטה‪ ,‬לא‬ ‫היה יעיל והיה הכרח‬ ‫לנקותו מגופים זרים‬ ‫לא רצויים‪ .‬נשות‬ ‫ישבו‬ ‫המשפחה‬ ‫סביב מגש עגול‬ ‫גדול (קוטר למעלה‬ ‫הניחו‬ ‫ממטר)‪.‬‬ ‫ערימה‬ ‫במרכזו‬ ‫קטנה של אורז לניקוי וכל אישה משכה אליה קומץ‪,‬‬ ‫פרסה אותו והוציאה ממנו את האבנים‪ ,‬את הגרגרים‬ ‫הזרים וכל מה שאינו כשר לפסח‪ .‬הבירור בוצע שלוש‬ ‫פעמים ברציפות להבטחת הכשרות המושלמת‪.‬‬ ‫השלב האחרון בניקוי היה ביקורת הניקיון שהתבצעה‬ ‫על ידי אחת הנשים שבדקה את עבודת האחרות‪.‬‬ ‫ּדּואה“ (בדוקה) מלשון בודקת‪.‬‬ ‫“ב ַ‬ ‫בצחוק כינו אותה‪ַ :‬‬ ‫פיצוחים‪ :‬נקנו כמויות גדולות של פיצוחים וקפה‬ ‫ אגוזים ופיצוחים למיניהם שנשטפו‪ ,‬יובשו ונוקו‬‫ולאחר מכן עברו קלייה ידנית בתוך כלי הקלייה‬ ‫המיוחד ‪ -‬גליל ברזל עם ידית ופתח להכנסה והוצאה‬ ‫‪46‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫של הגרעינים‪ .‬גליל זה הונח על מין מנגל פחמים או‬ ‫עץ‪ ,‬בידית סובבו וסובבו אותו על האש‪ .‬מדי פעם‬ ‫פתחו את הפתח כדי לבדוק את מצב הקלייה‪ .‬זו‬ ‫הייתה עבודה מדויקת‪ ,‬אך מאוד לא נעימה משום‬ ‫שלעיתים הקלייה הייתה כרוכה בנשימה מעיקה של‬ ‫עשן‪.‬‬ ‫חיטה‪ :‬משפחתנו נהגה לקנות חיטה למצות‪ .‬החיטה‬ ‫נקנתה בעוד מועד ועברה קודם כל ניפוי על ידי‬ ‫איש מקצוע (מע‘רבל) שהיה מסתייע בנפות מנפות‬ ‫שונות כשבכל אחת‬ ‫הוא הפריד סוגים‬ ‫מסוימים של חומרים‬ ‫וזרעים לא רצויים‪.‬‬ ‫לאחר מכן הנשים‬ ‫עשו את הבירור‬ ‫והניקוי הידני‪ .‬שק‬ ‫החיטה המנוקה הונח‬ ‫שהוכשר‬ ‫במקום‬ ‫שמאפיית‬ ‫עד‬ ‫נפתחה‪.‬‬ ‫המצות‬ ‫ביום המיועד אימא‬ ‫הזמינה סבל שסחב‬ ‫את שק החיטה‬ ‫הקמח‬ ‫לטחנה‪.‬‬ ‫שנתקבל הועבר מיד‬ ‫למאפייה‪ ,‬שם ביצעו‬ ‫את הלישה ואת‬ ‫האפייה של המצות‬ ‫תחת עינה הפקוחה של אימא שווידאה את כשרות‬ ‫הביצוע‪ .‬תהליך זה היה נמשך יום תמים‪ .‬את העובדים‬ ‫כיבדה בסיגריות בשביל הכיף וגם העניקה תשר (טיפ)‪.‬‬ ‫היא לא ידעה אז עד כמה הסיגריות מזיקות לבריאות‪.‬‬ ‫בישול‪ :‬היות שעד לשנות השישים של המאה‬ ‫הקודמת לרוב המשפחות לא היה מקרר‪ ,‬לא ניתן‬ ‫היה לפרוס את בישול המאכלים שנדרשו לחג על‬ ‫פני מספר ימים‪ .‬הכרחי היה להכין אותם סמוך ככל‬ ‫האפשר למועד אכילתם‪ .‬יום לפני ערב החג הוכנו‬ ‫המאכלים העמידים יותר‪ ,‬ובערב החג עצמו הנשים‬ ‫השכימו קום כדי להספיק לבשל את הנדרש עד‬ ‫לצהריים‪ ,‬מיד אח“כ רחצו את הילדים ולאחר מכן‬ ‫התרחצו בעצמן‪ .‬כמו כן הן התפנו לנוח מעט לקראת‬ ‫החגיגה הממושכת של ליל הסדר‪.‬‬ ‫חלק מהמאכלים שנועדו ליום החג השני שלא ניתן‬ ‫היה לשמור ללא מקרר הוכנו ביום החג עצמו‪ .‬למאמץ‬ ‫הנדרש נעזרו גם בבנות המשפחה ובכל מי שיכול‬ ‫להטות שכם‪ .‬בין השאר כתשו אורז להכנת הקובה‬ ‫זע‘ירה (הקובה הקטנה שבתוך התבשילים עצמם)‬ ‫וקובת האורז הכשרה‪.‬‬ ‫ערב החג התחיל בהתאם ללוח העברי כ‪ 24-‬שעות לפני‬ ‫ליל הסדר ולא בבוקרו של ערב החג‪ .‬הבית כולו עסוק‬ ‫היה בהילוך גבוה בהכנות לחג‪ .‬הקניות בוצעו‪ ,‬חלק‬ ‫מהירקות כבר עברו טיפול ראשוני ‪ -‬פירוק תרמילי‬ ‫האפונה והפול‪ ,‬ניקוי עלי הכרפס והפטרוזיליה‪ ,‬ניקוי‬ ‫הארטישוק והחסות הרבות‪ .‬בני הבית המתינו לחזרתו‬ ‫של אבא מהעבודה ומיד עם הגיעו נערכה בדיקת‬ ‫החמץ הטקסית בסיוע נר ומלקחיים‪ ,‬תוך אמירת “כל‬ ‫חמירא“ חיפשו אבא והאחים את דברי החמץ שנעטפו‬ ‫היטב קודם לכן בנייר והוצנעו במקומות מוסכמים‬ ‫מראש‪ .‬כל חתיכת חמץ כזו שנמצאה הוצאה ממקומה‬ ‫במלקחיים והונחה בכלי שלמחרת יועד לשריפת‬ ‫החמץ‪ .‬עם סיום הטקס‪ ,‬ישבנו לאכול ארוחת ערב‬ ‫שהתבססה על ביצים קשות ותפוחי אדמה מבושלים‪,‬‬ ‫שאינם מותירים פירורי חמץ‪ .‬ארוחת הבוקר למחרת‬ ‫כללה מזון חמץ שנקנה באותו בוקר‪ ,‬ויועד להאכל‬ ‫באותה ארוחה בלבד‪ .‬נהגנו גם להשלים את הארוחה‬ ‫בקינוח ממתקים שקנינו בשכונה ‪“ -‬עוואמה“‬ ‫(סופגניות זעירות מתוקות מאוד) או ממתק אחר‪.‬‬ ‫כמובן הארוחה הסתיימה כנדרש לפני המועד שממנו‬ ‫ואילך רק המזון הכשר מותר באכילה‪ .‬כל הפירורים‬ ‫והשאריות נשרפו מחוץ לבית על ידי אבא והבנים‬ ‫בביעור החמץ‪ .‬ארוחת הצהריים התבססה לרוב על‬ ‫רז בסלק (אורז עם סלק עלים) כתחליף פשוט יותר‬ ‫בהכנה לעלי סלק ממולאים‪.‬‬ ‫ליל הסדר‪ :‬אבא סידר את צלחת הסדר לפני שהלך‬ ‫לבית הכנסת הביתי שלנו (מדרש בית חסון)‪ .‬הוא שם‬ ‫מצות‪ ,‬חרוסת וזרוע‪ ,‬ביצים‪ ,‬כרפס‪ ,‬חסה ששימשה‬ ‫כחזרת ועולש (ציקוריה ‪ -‬הינדבה בערבית) כמרור‪.‬‬ ‫הוא היה שר את נוסחת הסדר של כל החומרים על‬ ‫הצלחת‪ :‬זרוע‪ ,‬חרוסת בימין‪ ,‬ביצה כרפס בשמאל‪,‬‬ ‫מרור במרכז‪ ,‬מצה למעלה וחזרת למטה‪.‬‬ ‫בית הכנסת שעבר גם הוא ניקיון יסודי יחד עם‬ ‫הבית נראה נקי‪ ,‬מסודר וחגיגי מאוד‪ .‬הוא הואר בנרות‬ ‫ונברשות השמן הרבים‪ .‬תפילת ערבית הייתה חגיגית‬ ‫במיוחד ‪ -‬ליל פסח הוא הלילה היחידי בכל השנה‬ ‫שקוראים בו את ההלל השלם עם מנגינה יפה ובמצב‬ ‫רוח מרומם‪ .‬אחרי התפילה חזרנו הביתה וברכנו זה‬ ‫את זה במועדים לשמחה ו‪“ -‬כול סינה ואינתו בח‘יר“‬ ‫(כל שנה ואתם בטוב)‪ .‬אחרי שהתאספה כל המשפחה‬ ‫והמוזמנים‪ ,‬שאבא הקפיד להזמין בכל שנה ‪ -‬יהודי‬ ‫עני‪ ,‬או מישהו בודד‪ ,‬כדי שלא יחוג את הסדר לבדו‪.‬‬ ‫הגברים ישבו מסובים על הספה ליד השולחן והנשים‬ ‫בקבוצה נפרדת‪ .‬רובן לא ידעו לקרוא עברית‪ .‬תחילה‬ ‫מילאו כוסות יין לקידוש ולאחריו נישקנו את ידם‬ ‫של אבא ושל אימא וכל אחד איחל לשני את האיחול‬ ‫המתאים‪ .‬לרווקים איחלו‪ :‬תּכון עריס (שתהיה חתן)‬ ‫או תּכוני ערוס (שתהיי כלה)‪ ,‬לנשואים איחלו‪ :‬עבאל‬ ‫צבי ענדּכ (שתחבוק בן אצלך) או תשופון ערסאן‬ ‫(שתראו את בניכם חתנים וכלות) וכו‘‪....‬‬ ‫מיד אחרי הקידוש‪ ,‬שניים מהבנים עברו בין הגברים‪,‬‬ ‫האחד עם מגבת והשני עם קומקום מים וקערה ויצקו‬ ‫מים על ידיהם לנטילת ידיים‪ .‬אחר כך‪ ,‬הוגש לכל אחד‬ ‫כרפס שנטבל במי מלח או במיץ לימון‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬ ‫אבא טיפל במצות שעל הקערה‪ ,‬שבר את האמצעית‬ ‫לשליש ולשני שליש‪ ,‬שם את החלק הגדול בתוך מפה‬ ‫כמו צרור בגדים‪ ,‬הניח אותו על כתף שמאל ואמר‬ ‫ככה עשו אבותינו בצאתם ממצרים “משארותם‬ ‫צרורות בשמלותם על שכמם ובני ישראל עשו כדבר‬ ‫משהוכולנו שאלנו אותו‪“ :‬מן ווין ז‘איה“ (מאין אתה‬ ‫בא) והיה עונה‪ :‬ממצרים‪ .‬ממשיכים ושואלים “לווין‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪47‬‬ ‫ראייח“ (לאן אתה הולך)‪ ,‬היה מעביר את הצרור לכתף‬ ‫ימין ועונה לירושלים וכולנו משיבים “דרך שלום“‪ .‬כך‬ ‫עבר הצרור מאחד לשני וההצגה של יציאת מצרים‬ ‫והליכה לירושלים נמשכה עד שכל אחד ואחד נהג‬ ‫וחש‪ ,‬כמצוות הסדר‪ ,‬כאילו הוא עצמו יצא ממצרים‬ ‫והולך לירושלים‪ .‬לבסוף‪ ,‬אבא היה לוקח את הצרור‬ ‫ואומר‪ :‬ניקח את האפיקומן ונפקיד אותו בידי אדם‬ ‫נאמן ומוסר אותו לאחד המסובים‪ .‬מנהג גניבת‬ ‫האפיקומן לא היה נהוג אצלנו‪.‬‬ ‫אחרי ההבדלה תלו אותן על המנורות בבית לסימן‬ ‫ברכה ואמרו‪ :‬סנתכון ח‘דרא (שנתכם ירוקה)‪ .‬שמו‬ ‫מטבעות כסף בתוך צלחת מלאה גרגרי חיטה‪,‬‬ ‫הסתכלו עליהם בחיוך רחב לסימן ברכה‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬ ‫יצא מישהו לשוק וקנה דברי חמץ אטאייף‪ ,‬פיתות‪,‬‬ ‫גבינות‪ ,‬כנאפה‪ .‬ואכלנו בהנאה רבה וברכנו אחד את‬ ‫השני‪ :‬עבאל כול סינה שנזכה לשנים הבאות ולשנה‬ ‫הבאה בירושלים הבנויה‪.‬‬ ‫את ההגדה קראנו כולנו ביחד במנגינה הדמשקאית‬ ‫המסורתית‪ ,‬הן בעברית והן בתרגום ערבי‪ .‬הקריאה‬ ‫הייתה באווירה חופשית תוך שאלות ותשובות‪,‬‬ ‫הערות ובדיחות ובמצב רוח מרומם מאוד‪ .‬הוספנו גם‬ ‫מאכלי פסח‬ ‫ארוחת הצהריים ערב פסח רז בסלק או מפרכה‬ ‫בפול‪ ,‬רז וחמד‪/‬נענעייה בתוספת אפונה ירוקה‪.‬‬ ‫ארוחת ליל הסדר ‪ -‬אחרי הברכות המקדימות‬ ‫לאכילת הפריטים בצלחת הסדר הוגש מרק בשר‬ ‫עם קובה זע‘ירה ותרנשיקוס‪ ,‬ארטישוק‪ ,‬אורז וחמד‬ ‫ואפונה ירוקה‪.‬‬ ‫ארוחות החג‬ ‫מספר פיוטים בתרגום ערבי‪ .‬הארוחה תמיד הייתה‬ ‫טעימה מאוד‪ ,‬וכללה חסה אישית‪ ,‬אורז ואפונה‬ ‫ומאכלים מיוחדים ‪ -‬מרק בשר כבש עם קובה זע‘ירה‬ ‫“תרינשיקוס“ או בשמו הערבי‪“ :‬סבע באול – שבעה‬ ‫ירקות“‪ ,‬תבשיל טעים ביותר ומיוחד‪ .‬בסוף הסדר‬ ‫שרנו את חד גדיא ואחד מי יודע בערבית ואבא‬ ‫והדודים שרו גם בלדינו‪ .‬את הסדר סיימנו בחצות או‬ ‫לאחר מכן‪.‬‬ ‫למחרת חגגנו את ליל הסדר השני‪ ,‬אומנם כולנו היינו‬ ‫אחרי מנוחה של יום החג ופחות עייפים מאשר בערב‬ ‫הראשון אך היה פחות עניין והסדר הלך מהר יותר‬ ‫והסתיים בסביבת השעה עשר‪.‬‬ ‫ימי החג ‪ -‬תפילת שחרית הייתה חגיגית מאוד‪ .‬קיבת‬ ‫רז וסלטים שונים‪.‬‬ ‫ביום האחרון של החג‪ ,‬שמיני של פסח (יום טוב שני‬ ‫של גלויות) הילדים יצאו לרחוב היהודים ולשדות‪,‬‬ ‫קטפו שיבולים ירוקות והביאו אותן הביתה‪ ,‬בערב‬ ‫‪48‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫ארוחת בוקר ‪ -‬אורז עם חמד מיוחד‪ ,‬קיבת רז‪,‬‬ ‫סלטים שונים ‪ -‬סלרי עם שום ולימון‪ ,‬ביצים קשות‪,‬‬ ‫תפוח אדמה עם מלח ולימון‪ ,‬צנוניות‪ ,‬צמחי תבלין‬ ‫(זעתר‪ ,‬טרגון‪ ,‬רשאד) וחסה‪.‬‬ ‫ארוחת הצהריים ‪ -‬צ‘לע מחשי (צלע ממולאת) או‬ ‫קבב עם נוגדה ומבחר ממגוון תבשילים של אורז‪ ,‬פול‪,‬‬ ‫כמהין או פטריות ושילוב ביניהם‪.‬‬ ‫חול המועד ‪ -‬בחול המועד האוכל היה שונה מהרגיל‬ ‫ומיוחד משום שבדמשק לא היו דברים כשרים לפסח‬ ‫לבד מחלב‪ ,‬ירקות‪ ,‬פירות ובשר‪ .‬לכן ארוחת הבוקר‬ ‫התבססה על מצה מפוררת עם חלב וסוכר‪ ,‬ארוחת‬ ‫הצהריים כללה אורז עם ירק מבושל וארוחת ערב‬ ‫כללה תבשיל אחר‪ .‬ארוחות הביניים התבססו על‬ ‫נשנוש מצה עם חרוסת‪.‬‬ ‫מתכונים לפסח‬ ‫רז בסלק‬ ‫אורז עם סלק עלים או עלי סלק ממולאים‪.‬‬ ‫המצרכים‪:‬‬ ‫חבילת סלק עלים‪ ,‬שטוף וחתוך בגודל של סלט גס‪,‬‬ ‫כוס וחצי אורז‪,‬‬ ‫בצל גדול חתוך לחתיכות של כ‪ 1-‬ס“מ‪,‬‬ ‫‪ 3‬כוסות מים‪,‬‬ ‫מיץ לימון לפי הטעם (במידה ואוהבים חמוץ‪ ,‬כמות‬ ‫מיץ הלימון תבוא על חשבון המים)‪.‬‬ ‫הכנה‪:‬‬ ‫אפרת חלק (חסון)‬ ‫הכנה‪:‬‬ ‫להכנת התבשיל עם פטריות‪ :‬מטגנים את הבצל‬ ‫עד שמזהיב‪ ,‬מוסיפים את הפטריות‪ ,‬מטגנים אותן‬ ‫קצת‪ ,‬בינתיים טורפים את הביצים‪ ,‬מערבבים בהן‬ ‫את הבצל הירוק‪ ,‬את השום‪ ,‬את הזעתר ואת הפלפל‬ ‫השחור‪ ,‬שופכים על הפטריות והבצל את התערובת‬ ‫ומערבבים עד שהביצה מתקשה‪.‬‬ ‫להכנת התבשיל עם פול‪ :‬יש לבחור פול קטן‪,‬‬ ‫מרתיחים עם מעט מים דקות ספורות עד שהגרגרים‬ ‫יתרככו ומוסיפים את הביצים הטרופות עם כל שאר‬ ‫החומרים ומערבבים עד שהביצה מתקשה‪.‬‬ ‫מערבבים את כל החומרים‪ ,‬מביאים לרתיחה על‬ ‫להבה גבוהה‪ ,‬מנמיכים את האש עד שהמים נספגים‬ ‫והאורז רך וטוב‪.‬‬ ‫מפרּכה‬ ‫בתקופת חג הפסח ניתן למצוא פול טרי‪ .‬הרבה‬ ‫ממאכלי החג מכינים עם פול טרי‪ .‬באותה תקופה‬ ‫לא ידעו שהפול פוגע במי שסובל ממחסור באנזים‬ ‫מסוים בדם‪ .‬ובאופן קבוע בני המשפחה הרגישים חלו‬ ‫בצהבת הפולים‪ ,‬הרופאים המקומיים לא קישרו בין‬ ‫מחלת הצהבת שהופיעה בעונת הפול לבין אכילתו‪.‬‬ ‫(בניגוד לשמו‪ ,‬אינו מכיל נענע)‬ ‫את המפרכה ניתן להכין עם גרגרי פול או עם פטריות‪.‬‬ ‫מצרכים‪:‬‬ ‫המצרכים‪:‬‬ ‫גרגרים מתרמילים קטנים של פול או פטריות חתוכות‪,‬‬ ‫בצל חתוך דק‪ ,‬זעתר‪ ,‬בצל ירוק קצוץ דק‪ ,‬שום כתוש‪,‬‬ ‫ביצה או שתיים‪ ,‬פלפל שחור ומלח‪.‬‬ ‫חמד נענעייה‬ ‫שום ירוק‪ ,‬רצוי זה שנראה כמו בצל ירוק‪ ,‬אך אדום‬ ‫בקצוות‪ ,‬קשה מאוד למצוא את השום הזה‪ .‬אפשר‬ ‫להחליפו בשום רגיל קצוץ‪,‬‬ ‫בצל ירוק (חבילה לפחות)‪,‬‬ ‫חבילה גבעולי מנגולד‪,‬‬ ‫חבילה גבעולי סלרי‪,‬‬ ‫מיץ לימון‪.‬‬ ‫פלפל ומלח‪.‬‬ ‫הכנה‪:‬‬ ‫מאדים את השום עם מעט שמן ובצל ירוק‪ ,‬מוסיפים‬ ‫מים ואת גבעולי הסלרי והמנגולד ומרתיחים עד‬ ‫שמתרככים‪ ,‬מוסיפים את התבלינים ומיץ לימון לפי‬ ‫הטעם‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪49‬‬ ‫תרנשיקוס‬ ‫פלפל שחור‪,‬‬ ‫פלפל אנגלי‪,‬‬ ‫מלח וקינמון‪.‬‬ ‫חבילה גבעולי סלרי‪,‬‬ ‫חבילה גבעולי מנגולד‪,‬‬ ‫עשרה עלי חסה‪,‬‬ ‫פטרוזיליה‪,‬‬ ‫זעתר‪,‬‬ ‫‪ 2‬ביצים‪,‬‬ ‫בצל ירוק‪,‬‬ ‫שום ירוק‪,‬‬ ‫פלפל שחור ומלח‪.‬‬ ‫הכנה‪:‬‬ ‫המצרכים‪:‬‬ ‫הכנה‪:‬‬ ‫הגרסה הצמחונית ‪ -‬חותכים את הסלרי‪ ,‬את המנגולד‬ ‫את החסה והפטרוזיליה ומאדים אותם עם קצת‬ ‫שמן בסיר מכוסה‪ ,‬מערבבים מדי פעם‪ .‬באותו הזמן‪,‬‬ ‫חותכים את הבצל‪ ,‬השום‪ ,‬הזעתר‪ ,‬טורפים את הביצים‬ ‫עם התבלינים ומערבבים בהם את הירקות החתוכים‪.‬‬ ‫אחרי שהירקות בסיר גמרו להתאדות‪ ,‬מוזגים את‬ ‫תערובת הביצים עם הירקות ובוחשים עד שהביצים‬ ‫מתקשות‪.‬‬ ‫הגרסה הבשרית ‪ -‬מוסיפים לתערובת הצמחונית‬ ‫לאחר שבושלה מרק בשר ו“קוקלה“ או בגרסה אחרת‬ ‫מוסיפים בשר מבושל ומרתיחים שתיים שלוש דקות‪.‬‬ ‫זרוע‬ ‫הזרוע ‪ -‬רגל קדמית של כבש‪ ,‬מבשלים תחילה‬ ‫במים עם תבלינים‪ :‬מלח‪ ,‬פלפל שחור‪ ,‬פלפל אנגלי‪.‬‬ ‫לאחר מכן שמים על המואדה ‪ -‬האח‪ .‬במים הנותרים‬ ‫משתמשים להכנת מרק בשר‪.‬‬ ‫קובה זע‘ירה‬ ‫את מעטפת הקובה מכינים מאורז טחון ולא מבורגול‬ ‫שאינו כשר‪.‬‬ ‫כותשים את חומרי המעטפת בעלי ומכתש‪ .‬לוקחים‬ ‫מעט מבצק המעטפת מגלגלים ממנו כדור ומחוררים‬ ‫בו חור‪ .‬את החור ממלאים במלית הבשר‪ .‬מבשלים‬ ‫בתרנשיקוס עם מרק ורוטב בשר כבש‪ .‬אפשר להוסיף‬ ‫לכל תבשיל‪.‬‬ ‫מרק קובה‬ ‫למי מרק הזרוע מוסיפים ירקות שורש שונים והרבה‬ ‫קובה ז‘עירה ומבשלים עד שהקובה מוכנה‪.‬‬ ‫קוקלה‬ ‫הקוקלה הן קציצות קטנות שעשויות בעיקר מבשר‬ ‫שמן מאוד והרבה מצות גרוסות‪.‬‬ ‫המצרכים‪:‬‬ ‫‪ 500‬גרם בשר טחון שמן מאוד של כבש או בקר‪ ,‬מצות‬ ‫שהורטבו קודם לכן במים ונגרסו דק‪.‬‬ ‫‪ 2‬ביצים‪,‬‬ ‫תבלינים‪ :‬מלח‪ ,‬פלפל שחור‪ ,‬פלפל אנגלי‪ ,‬קינמון‪.‬‬ ‫אפונה עם קוקלה‬ ‫המצרכים‪:‬‬ ‫‪ 500‬גרם אפונה‬ ‫בצל‪ ,‬תבלינים מלח פלפל שחור פלפל אנגלי ומים‬ ‫והרבה קוקלה‪.‬‬ ‫הכנה‪:‬‬ ‫מטגנים את הבצל מוסיפים את האפונה‪ ,‬התבלינים‬ ‫ומים לאחר רתיחה שמים הרבה הרבה קוקלה‪.‬‬ ‫המצרכים‪:‬‬ ‫למעטפת הקובה ‪ 3 -‬כוסות אורז טחון‪,‬‬ ‫‪ 300‬גרם בשר טחון‪,‬‬ ‫מלח ומים‪,‬‬ ‫מלית הבשר‪:‬‬ ‫‪ 300‬גרם בשר‪,‬‬ ‫צנוברים‪,‬‬ ‫‪50‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫ארטישוק‬ ‫בפסח לא נהגנו לאכול ארטישוק ממולא אלא‬ ‫ארטישוק מבושל בצלי בשר כבש‪ .‬הארטישוק הוסף‬ ‫לצלי הבשר לאחר שהבשר התרכך‪.‬‬ ‫אורז עם פול‬ ‫הכנה‪:‬‬ ‫אם הפול גדול‪ ,‬יש לרכך אותו במקצת תחילה‪,‬‬ ‫מוסיפים את האורז וכמות המים הדרושה ולפני סיום‬ ‫הבישול‪ ,‬כאשר עדיין נותרו קצת מים בסיר מוסיפים‬ ‫“תקליה“‪ :‬הרבה כוסברה עם שום מטוגנים ומערבבים‬ ‫וממשיכים לבשל עד שכל המים נספגים באורז‪.‬‬ ‫נוגדה‬ ‫זהו רוטב טעים שהשתמשו בו במקום טחינה‪ .‬בדמשק‬ ‫לא הייתה טחינה כשרה לפסח‪ .‬הרוטב מבוסס על‬ ‫אגוזי מלך הנטחנים עם קצת שמן זית‪ .‬אחרי שהמרקם‬ ‫עדין מאוד מוסיפים שום כתוש‪ ,‬חלמון ביצה ולימון‪.‬‬ ‫אפשר להוסיף חרדל‪ .‬התוצאה דומה למיונז בצבע‪,‬‬ ‫ויותר טעימה‪ .‬אפשר להוסיף את כל צמחי התבלין‬ ‫שאוהבים‪ .‬הנוגדה נאכלת עם קבב‪.‬‬ ‫קובה אורז‬ ‫טחון וקמח מצה‬ ‫בתיה סלמון‬ ‫החומרים‪:‬‬ ‫‪ 2‬כוסות אורז טחון עגול [‪ 400‬גרם]‬ ‫‪ 2‬כוסות קמח מצה‬ ‫‪ 1‬כפית מלח‬ ‫‪ 1/4‬כפית פלפל שחור‬ ‫‪ 1 3/4 -2‬כוסות מים‬ ‫המילוי‪:‬‬ ‫‪ 300‬גרם בשר טחון מבושל [תדבילה]‬ ‫אופן ההכנה‪:‬‬ ‫צ‘לע‬ ‫מכינים מצלעות הכבש‪ .‬פותחים כיס בבשר צלע‬ ‫וממלאים אותו באורז וחתיכות בשר מתובלות‬ ‫בקינמון‪ ,‬מלח‪ ,‬פלפל שחור ופלפל אנגלי‪ .‬סוגרים את‬ ‫הכיס בעזרת חוט ומחט‪ .‬משחימים קלות ומוסיפים‬ ‫מים לכיסוי הבשר‪ .‬מבשלים עד שהבשר מתרכך‪.‬‬ ‫לתבשיל מוסיפים עקוב אל ג‘בל (ערכובית ההר‬ ‫ היום צמח מוגן שאסור לקטוף)‪ ,‬קובה זג‘ירה או‬‫כמהין‪.‬‬ ‫והעיקר שיהיה חג שמח‪ ,‬מלא שמחה ואושר‬ ‫לכולכם ותהנו מהאוכל‪.‬‬ ‫לשטוף את האורז היטב‪ ,‬לאחר מכן להשרות אותו‬ ‫במים למשך שעתיים‪.‬‬ ‫לסנן מהמים להניח על מגבת לייבוש‪ .‬כשהאורז‬ ‫יתייבש לטחון אותו דק במכונת בשר‪.‬‬ ‫בקערה שמים את האורז הטחון ומוסיפים את קמח‬ ‫המצה‪ ,‬הפלפל והמלח‪ ,‬לערבב‪ ,‬להוסיף את המים‬ ‫בהדרגה עד קבלת בצק נעים [לא דביק]‪.‬‬ ‫לקצוץ בצל גדול דק ולטגן עד קבלת צבע זהוב‪,‬‬ ‫להוסיף את הבשר הטחון ובעזרת מזלג לפורר את‬ ‫הבשר שלא יהיו גושים‪ ,‬להוסיף קצת מים‪ ,‬ממשיכים‬ ‫לבשל עד שכל הנוזלים יתאדו‪ .‬להוסיף מלח ופלפל‬ ‫שחור לפי הטעם‪.‬‬ ‫לחלק את הבצק לכדורים בגודל כדור קטן‪ ,‬ליצור את‬ ‫הקובה‪ ,‬למלא ולסגור‪.‬‬ ‫לטגן בשמן עמוק עד קבלת צבע זהוב‪ ,‬להוציא‬ ‫מהשמן להניח על נייר סופג ולהגיש‪.‬‬ ‫בתיאבון‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪51‬‬ ‫ספרים רבותי‪ ,‬ספרים‬ ‫אליהו חסון‬ ‫שורשים חוויות ומעשים‬ ‫תמצית סיפור חיים‬ ‫בספר סקירה כללית ותמציתית על תולדות משפחת חסון במאתיים השנים האחרונות‪.‬‬ ‫לפי המסורת המשפחתית היא גורשה מספרד‪ ,‬עברה לאיטליה ומשם למזרח התיכון‪.‬‬ ‫עסקה בבנקאות בלבנון ובדמשק וירדה מנכסיה עקב פשיטת הרגל של האימפריה‬ ‫העות‘מאנית‪ .‬הגלייתה חסרת הרחמים לאנטוליה במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בשל‬ ‫היותה בעלת נתינות איטלקית‪ ,‬מותם של סבי וסבתי שם וכן שני ילדים בגלות בשל העוני והרעב‪ ,‬וכיצד אבי בגיל‬ ‫‪ 16-17‬נהיה ראש משפחה של שש נפשות‪ ,‬הצליח לחזור לדמשק ולבנות משפחה מרובת נפשות לתפארת‪.‬‬ ‫בספר סקירה תמציתית מקיפה על השכונה היהודית והקהילה בדמשק‪ ,‬על מעורבותם של אבא ואימא בפעילויות‬ ‫למען הציבור‪ .‬בין השאר‪ ,‬החזקת “בית‬ ‫מדרש חסון“ בביתנו‪ ,‬פתוח לציבור‬ ‫הרחב ללא תשלום וללא “מכירת עליות“‪.‬‬ ‫חברותם באגודות צדקה ובמתן בסתר‪,‬‬ ‫בבונים החופשים והקשר של אבא‬ ‫באמצעותם עם גדולי המדינאים הסורים‪.‬‬ ‫במקביל חינוך הילדים לערכים של מוסר‪,‬‬ ‫מצוינות וציונות‪ .‬שני ההורים היו דוגמה‬ ‫להכרח בשיבת ציון כצעד ראשון של‬ ‫הגאולה והיו בין החלוצים בשליחת ילדיהם‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬ ‫בהמשך סיפור העלייה והקליטה של שתי‬ ‫אחיותיו הבכירות וסיפור עלייתו האישי של‬ ‫המחבר עם אחיו הגדול ממנו נתן ועלייתם‬ ‫של החלקים האחרים של המשפחה‬ ‫שנתקעו בדמשק ‪ 17‬שנה‪ .‬קשיי הקליטה‬ ‫הראשוניים בקיבוץ גניגר‪ ,‬ההשתלבות‬ ‫וההתערות המלאה בו‪ .‬ההתנדבות לסיוע‬ ‫בקליטת עולים בתקופת העלייה ההמונית‬ ‫והמעברות‪ .‬חוויות מלחמת השחרור‪,‬‬ ‫הגיוס לצה“ל והשירות ביחידה מיוחדת‬ ‫של שירות הביטחון הכללי של ראשית ימי‬ ‫קום המדינה‪ .‬השתתפות פעילה במספר‬ ‫פעולות עלומות שמאירות גם את חוכמתו‬ ‫המדינית של בן גוריון וראיית הנולד שלו‪,‬‬ ‫שלא נמצא לה אח ורע אצל שום מנהיג‬ ‫בישראל עד היום‪.‬‬ ‫‪52‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫בימי ראשיתה של המדינה בשליחויות מוצלחות מטעם המדינה‪ ,‬למרות תפקודה הלקוי של המערכת הממשלתית‬ ‫הישראלית‪ :‬בחילופי נוער חקלאי עם צרפת‪ ,‬במסגרת המוסד להעלאת יהודי מרוקו ובשליחות לקמבודיה‪.‬‬ ‫עזיבת הקיבוץ‪ ,‬הלימודים באוניברסיטה‪ ,‬ההשתלבות ‪ -‬בבנק ישראל‪ ,‬במשרד התחבורה ובאל‪-‬על‪ .‬בהמשך שירות‬ ‫של חמש שנים בניהול חברת פיתוח גדולה מאוד בחוף השנהב והשתלבות בבנק לאומי בתפקידים מגוונים‪ .‬תיאור‬ ‫ההתנגשות בין הנהלת אל‪-‬על לוועדי העובדים בקשר אליי ובנושאים שונים אחרים שם שהביאו לפירוק החברה‪.‬‬ ‫ומאוחר יותר באורח דומה התנגשויות של הנהלת בל“ל עם ועד העובדים שהביאו מחד לאובדן הבכורה שלו‬ ‫בבנקאות הישראלית ומאידך להסתאבות מוסר העבודה של חלק מהעובדים והמנהלים‪.‬‬ ‫השליחות לגינאה‪ ,‬מציאת זהב ויהלומים ואוצרות אחרים שנתקלו במציאות של מדינה חסרת מסורת מינהל תקין‬ ‫ורצון של כל בעל מעמד ממשלתי לחטוף ככל יכולתו בעודו בשלטון‪ ,‬מביאים עד היום לפיגור ועוני מהקשים‬ ‫באפריקה‪ .‬הם עומדים בניגוד משווע לעושר הטבעי העצום של המדינה ושל הכישרונות הטבעיים הראויים לציון‬ ‫של תושביה‪.‬‬ ‫ייעוץ בינלאומי בתחומי הבנקאות ללטביה לקוסטה ריקה ואקודור‪ ,‬ובתחום התחבורה לאקוודור ולגורמים שונים‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫המינוי כמנכ“ל משרד התחבורה וכן כחבר במועצת רשות הנמלים ורשות שדות התעופה‪ ,‬בניסיון לשיפור וייעול‬ ‫המערכות ללא הצלחה מרובה‪.‬‬ ‫מעבר לסקטור הפרטי כיועץ כלכלי ופיננסי וכן בהתנדבות במועצה המקומית מבשרת ציון ובארגון יוצאי דמשק‬ ‫בישראל גם במועד כתיבת הספר‪ .‬בקיצור חיים עתירי מעש והתפתחות מתמדת תוך תרומה למדינה ולחברה‪ .‬כל‬ ‫אלה בזכות המשפחה‪ ,‬קיבוץ גניגר והמאמצים האישיים‪.‬‬ ‫אפשר לקרוא את הספר באתר הארגון‪.‬‬ ‫מירושלים לדמשק וחזרה‬ ‫מאת‪ :‬מסעוד בוטון ורוני שקד‬ ‫הוצאת לביא פ‪ .‬אנטרפרייז בע“מ‬ ‫רב סרן מסעוד בוטון‪ ,‬שהיה לוחם‬ ‫ביחידה ‪ 131‬של המודיעין הישראלי‪,‬‬ ‫שירת למעלה משבע שנים כסוכן‬ ‫ישראלי בביירות ובדמשק כזאב בודד‪,‬‬ ‫בחירוף נפש וברמת סיכון גבוהה‪ .‬משדר מורס קטן היה לו‬ ‫לפה ולקשר עם מפקדיו בתל אביב‪ ,‬באמצעותו העביר דו“חות‬ ‫מביירות‪ ,‬צידון‪ ,‬דמשק‪ ,‬חומס וחמה‪ ,‬שם התחכך עם אנשי‬ ‫ממשל וקציני צבא‪ .‬הוא חי בכיסוי של סוחר מוסלמי אמיד‪,‬‬ ‫התפלל במסגד וצם בחודש הרמדאן‪.‬‬ ‫מסעוד בוטון‪ ,‬דור שביעי למשפחה ירושלמית שורשית‬ ‫ופטריוט ברמ“ח אבריו‪ ,‬לחם בשורות האצ“ל‪ ,‬ועם פרוץ‬ ‫מלחמת העצמאות התגייס לצה“ל ושימש כמפקד פלוגה‪ .‬הוא‬ ‫גויס ליחידת המודיעין ‪ 131‬ונשלח אל מעבר לקווי האויב‪ .‬סוד‬ ‫הצלחתו היה תושייה‪ ,‬חכמת חיים‪ ,‬כושר אלתור‪ ,‬יכולת אישית‪,‬‬ ‫דבקות במטרה ונחישות‪ .‬שבע שנים הוא הילך על חבל דק בין‬ ‫החיים לבין המוות‪ ,‬טעות קטנה עלולה הייתה להובילו אל חבל‬ ‫התלייה‪ ,‬כמו אלי כהן ז“ל‪ ,‬שגם הוא היה סוכן יחידה ‪ .131‬מדוע‬ ‫נחשף אלי כהן? מי הכשיל את שליחותו? מדוע לא קמה עד היום‬ ‫ועדת חקירה לבדיקת המחדל שהביא להעלאתו לגרדום? רב‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪53‬‬ ‫סרן בוטון היה משוכנע כי הפעלתו החובבנית של אלי כהן ז“ל הובילה אותו אל עמוד התלייה‪.‬‬ ‫עד ליום מותו של מסעוד בוטון‪ ,‬לא ידעה מדינת ישראל לומר לו מילת “תודה“ על שירותו מאחורי קווי האויב ועל‬ ‫תרומתו לביטחון מדינת ישראל‪ .‬דפי הספר הם עיטור הגבורה והמופת לסוכן שחזר מדמשק‪ ,‬ואות קלון למדינה‬ ‫ששלחה אותו לגוב אריות‪ ,‬וכשחזר ‪ -‬הפקירה אותו‪ .‬הספר המגולל את שליחותו העלומה חושף רק טפח מסודות‬ ‫שליחותו‪.‬‬ ‫מסעוד בוטון נפטר בשטרסבורג שבצרפת ב‪ 26-‬במאי ‪ ,2011‬והספר מהווה נר זיכרון לנשמתו‪.‬‬ ‫דמשק נכבשה זמנית‬ ‫מאת‪ :‬ירון הראל‬ ‫הוצאת מרכז זלמן שזר‬ ‫דמשק נכבשה זמנית‪ :‬הציונות בדמשק ‪ 1923-1908‬בוחן פרק זמן שבו חלו‬ ‫תמורות מפליגות וזעזועים רבים‪ ,‬כגון מהפכת התורכים הצעירים‪ ,‬מלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ ,‬הצהרת בלפור‪ ,‬הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל ושל דמשק‪,‬‬ ‫ייסוד הממלכה הערבית בראשות פייצל והחלת המנדט הצרפתי על סוריה‪.‬‬ ‫בפרק זה התחוללו בסוריה תמורות פנימיות‪ ,‬כגון הדחת החכם באשי והחלפתו‬ ‫באחר‪ ,‬הכנסת תלמודי התורה תחת חסות חברת כל ישראל חברים (כי“ח)‪ ,‬ייסוד בתי ספר עבריים‪ ,‬מאבקם של‬ ‫תלמידי החכמים על מעמדם‪ ,‬מתח בין מוסדות החינוך העבריים לבין אלה של כי“ח‪ ,‬סכסוכים פנימיים בהנהגת‬ ‫הקהילה‪ ,‬מאבק מעמדי והגירה מתמשכת שהחלישה את חוסנה של הקהילה‪ .‬במהלך חמש עשרה השנים הללו גם‬ ‫החל השלב הראשון של הפעילות הציונית בדמשק‪.‬‬ ‫דמשק נכבשה זמנית דן בנסיבות שהביאו להכשרת הלבבות לרעיון הציוני‪ ,‬בדרך שבה נתפסה הציונות בחברה‬ ‫היהודית ובחברה הערבית הסובבת‪ ,‬בחינוך הציוני המודרני ששם דגש על התרבות העברית‪ ,‬במפגש בין גולי ארץ‬ ‫ישראל לקהילת דמשק‪ ,‬בשאלות של מגדר כמו שיתופן של‬ ‫בנות בפעילות הציונית‪ ,‬ביחסים בין השליחים הציונים לבין‬ ‫הקהילה‪ ,‬במקומה של הציונות בהנהגה המקומית‪ ,‬במתחים‬ ‫בין הפעילים הציונים לשליחי כי“ח‪ ,‬בציונות על רקע‬ ‫הלאומיות הערבית‪ ,‬ובתמורה שחלה ביחסם של המוסדות‬ ‫הציונים לקהילת דמשק‪ :‬מתמיכה גדולה לנטישה מוחלטת‪.‬‬ ‫הספר מתאר פעילות ציונית בגלות הסמוכה ביותר לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬בארץ שהפכה עם השנים לארץ אויב והחזיקה בבני‬ ‫הקהילה היהודית שנים ארוכות כבני ערובה‪ ,‬עד ליציאת‬ ‫אחרוני היהודים ממנה לפני כעשרים שנה‪.‬‬ ‫פרופ‘ ירון הראל ראש המחלקה לתולדות ישראל ויהדות‬ ‫זמננו באוניברסיטת בר‪-‬אילן חוקר את ההיסטוריה‬ ‫הפוליטית‪ ,‬החברתית והתרבותית של היהודים בארצות‬ ‫האיסלאם‪ .‬ספרו “בספינות של אש למערב‪ :‬תמורות ביהדות‬ ‫סוריה בתקופת הרפורמות העות‘מאניות ‪( 1880–1840‬מרכז‬ ‫זלמן שזר‪ ,‬ירושלים תשס“ג) זכה בפרס בן‪-‬צבי‪ ,‬וספרו “בין‬ ‫תככים למהפכה‪ :‬מינוי רבנים ראשיים והדחתם בקהילות‬ ‫בגדאד‪ ,‬דמשק וחלב ‪( “1914–1744‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשס“ז) זכה בפרס שזר‪ .‬על מפעלו המחקרי זכה בפרס נשיא‬ ‫המדינה לשנת ‪.2010‬‬ ‫‪ 288‬עמ‘ בכריכה רכה‪.‬‬ ‫‪54‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫הכנת המצות בדמשק‬ ‫תהליך ייצור המצה בדמשק היה מורכב מארבעת‬ ‫השלבים המתוארים להלן‪:‬‬ ‫הכנת הבצק (בוצעה ע“י איש אחד)‪ .‬בראש הטור‬ ‫היה עובד שהכניס כמות מוגדרת של קמח ‪“ -‬שיעור“‬ ‫ לקערה עשויה מתכת חלקה‪ .‬עליה הוסיף כמות‬‫מדודה של מים‪ ,‬ערבב ולש מעט עד שקיבל עיסה‬ ‫שאותה ניתן היה להעביר את השלב של לישת הבצק‪.‬‬ ‫לישת הבצק (בוצעה ע“י שני אנשים שהיה להם‬ ‫מנוף לעזרה)‪ .‬עבודת הלישה הייתה ידנית והסתייעה‬ ‫במנוף להקלת המאמץ בעבודה‪ .‬מפעיל המנוף היה‬ ‫מרים את מוט המנוף‪ ,‬שבקצהו השני היה מחובר‬ ‫לציר‪ .‬ע“י הציר ישב העובד השני‪ .‬זה הכניס תחת‬ ‫המוט את הבצק ומפעיל המנוף הוריד את המוט‪,‬‬ ‫שותפו ללישה ארגן מחדש את הבצק ללישה נוספת‪.‬‬ ‫תהליך זה נמשך עד אשר הבצק היה מוכן לרידוד‪.‬‬ ‫הקצה הרחוק של מוט מנוף הלישה היה מצופה פח‬ ‫מתכת כדי להקל על ניקויו התכוף‪ .‬זאת על מנת שלא‬ ‫תשרוד שארית כלשהי שתחמיץ‪ ,‬חס וחלילה‪.‬‬ ‫רידוד הבצק (בוצע ע“י שלושה אנשים ובסוף‬ ‫התהליך היה האומן)‪ :‬עם הסיום של לישת הבצק‬ ‫התחיל רידודו וזאת לאחר שחתכו את הבצק למנות‬ ‫מנות המועברות אחת אחרי השנייה לרידוד‪ .‬פעולת‬ ‫הרידוד בוצעה על לוחות שיש והסתייעה במערוכים‪.‬‬ ‫רידוד הבצק‬ ‫אפיית הבצק‬ ‫הכנת הבצק‬ ‫לישת הבצק‬ ‫היא בוצעה ע“י שלושה אנשים בזה אחר זה‪ .‬המרדדים‬ ‫ישבו זה מול זה מעל שולחנות השיש‪ ,‬בסוף התהליך‬ ‫יצר האומן את המבנה הסופי של המצה ודאג לכך‬ ‫שהיא תהיה בעלת הצורה המתאימה (עובי אחיד‬ ‫ועיגול נאה)‪.‬‬ ‫אפיית הבצק (עובד אחד האופה)‪ .‬האופה מכניס‬ ‫את המצות לתנור ומוציא אותן בגמר האפייה‪.‬‬ ‫הוא עומד בתוך שקע ברצפה עם מרדה (כעין את‬ ‫חפירה) להכנסת והוצאת המצות‪ .‬התנור הוא תנור‬ ‫בגודל בקתה קטנה עם פתח (חצי עגול בצורתו)‪.‬‬ ‫הפתח מופנה לכיוון האופה וצוות הכנת המצות‪.‬‬ ‫עצי ההסקה וחומרי הבעירה מפוזרים בשולי התנור‪,‬‬ ‫והמצות מונחות במרכזו של התנור‪ .‬בנוסף אחראי‬ ‫האופה על הכנסת חומרי הבעירה לתנור‪ .‬בפעולה‬ ‫זו מווסת האופה את החום בתנור‪ .‬המצות המוכנות‬ ‫נערמות על מדפים לאורך הקיר של בית המאפה‪.‬‬ ‫על פעולת הסרט הנע הזה ניצח משגיח‪ .‬המשגיח‬ ‫ווידא שהתהליך כולו מתחילתו ועד להכנסת הבצק‬ ‫לתנור יימשך פחות מ‪-‬ח“י דקות‪ .‬המשגיח דאג לניקוי‬ ‫שרשרת העבודה כולה מדי ‪ 20‬דקות‪ .‬בנוסף דאג‬ ‫המשגיח לניקוי הידיים והציפורניים של העובדים‬ ‫וכלי העבודה והשולחנות כדי שלא יישאר פירור בצק‬ ‫מעבר לזמן הקצוב‪.‬‬ ‫“מכאן ומשאם“ גיליון מס‘ ‪ ,21‬ערב פסח תשע“ה‪ ,‬אפריל ‪2015‬‬ ‫‪55‬‬