‫‪∫‰È˘†‰‡ˆ¯‰‬‬ ‫‬ ‫‡‪ÈÏÂÁÓÓ†≠†ÔÂ˘˘†®Ò‡ÈÏ‡©†Â‰ÈÏ‬‬ ‫‪ÏÈ·ÂÓÂ†˜˘Ó„·†˙ÈÂÈˆ‰†‰ÚÂ˙‰‬‬ ‫‪È·¯Ú‰†ÌÏÂÚ‰†ÌÚ†ÌÈÒÁÈ‰†˙Î¯ÚÓ‬‬ ‫‪Ï‡¯˘È†˙È„Ó†Ï˘†‰˙Ó˜‰†·¯Ú‬‬ ‫‪∫‰ˆ¯Ó‬‬ ‫‬ ‫‪¯ÈÎ·†¯˜ÂÁÂ†Ë¯ÂË˜Â„†¨Ô¯†ÔÂ¯È‬‬ ‫אליהו )אליאס( ששון היה בן דמשק שהגיע לעמדות‬ ‫הבכירות והמשמעותיות ביותר בתנועה הציונית ובמדינת‬ ‫ישראל מבני קהילת דמשק והיה נציגה הבולט של יהדות‬ ‫זו בשירות החוץ הישראלי‪ ,‬בכנסת ובממשלת ישראל‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1939 - 1948‬כיהן ששון כראש האגף הערבי‬ ‫בסוכנות היהודית‪ ,‬היה יד ימין‪ ,‬בתחום הערבי למנהל‬ ‫המחלקה המדינית‪ ,‬משה שרתוק ושמש כגורם המדיני‬ ‫והמודיעיני הבכיר של התנועה הציונית מול העולם הערבי‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1948 - 1961‬כיהן כציר וכשגריר‬ ‫ישראל בתורכיה‪ ,‬איטליה ושוויץ‪ .‬ומ‪-‬‬ ‫‪ 1961‬ועד לסוף אותו עשור כשר הדואר‬ ‫ושר המשטרה בממשלת ישראל‪.‬‬ ‫אליהו ששון לא זכה להיות מונצח ‪-‬‬ ‫כחבריו לעבודה המדינית והפוליטית‬ ‫בשנים שקדמו להקמתה של מדינת‬ ‫ישראל ‪ -‬ובלהט האירועים נשתכח‬ ‫שמו‪ ,‬למרות שהיה האיש המרכזי ביותר‬ ‫בתחום היחסים עם ערבי א"י והעולם הערבי‪,‬‬ ‫שהוו את אחד ממרכזי הכובד העיקריים של‬ ‫התנהלות התנועה הציונית בצד מערכת היחסים העיקרית‬ ‫שהתפתחה מול הממשל הבריטי‪.‬‬ ‫לולא הספיק ערב מותו לפרסם את הספר "בדרך אל‬ ‫השלום" בסוף שנות השבעים‪ ,‬היה פועלו בשדות המדיניות‬ ‫והמודיעין של התנועה הציונית עלול להשתכח לגמרי‪.‬‬ ‫בשני העשורים האחרונים הולכים ומתרבים החיבורים‬ ‫והספרים העוסקים במדיניות הציונית בתקופת המנדט‬ ‫הבריטי ובהקמת מערכות המודיעין של הישוב היהודי‬ ‫בא"י ובמדינת ישראל‪ .‬מעיון בהם‪ ,‬אתה לומד יותר ויותר‬ ‫על מרכזיותו של ששון באותם תחומים ועל תרומתו‬ ‫הבלעדית לתחומים שסייעו להקמת מוסדות הנישאים‬ ‫כיום בפי כל ישראלי כמו "המוסד" "השב"כ‪ ,‬אגף המודיעין‬ ‫במטכ"ל‪ .‬ובצד אלה המרכז לחקר מדיני במשרד החוץ‪.‬‬ ‫גם התיאוריות המדיניות המושמעות בפי מומחים שונים‬ ‫בפוליטיקה ובאקדמיה לגבי הדרכים ליישוב הסכסוך‬ ‫הישראלי ‪ -‬ערבי מקורם בדברים ובחיבורים בכתב מבית‬ ‫אליהו ששון‪,‬‬ ‫שגריר ישראל ברומא‪.‬‬ ‫מדרשו של ששון‪ .‬ככל הנראה טבעם של‬ ‫דברים שרק הזמן החולף יש בו כדי לעשות‬ ‫את הצדק ההיסטורי עם אישים ופעולתם‪.‬‬ ‫שלוש סיבות עיקריות הביאו לדעתי‬ ‫לכך שפועלו של ששון לא זכה להערכה‬ ‫ההיסטורית הראויה‪:‬‬ ‫הראשונה‪ -‬העובדה שעסק בעבודה‬ ‫חשאית וסודית הרחוקה מן העין הציבורית‬ ‫ובמיוחד שפרסומה גם לאחר מעשה‪ ,‬יכול‬ ‫היה לשרוף מקורות מודעינים חשאיים של התנועה‬ ‫הציונית ולהביא לרציחתם נפש של אותם אישים במדינות‬ ‫ערב שעמדו בקשר עם ששון‪.‬‬ ‫ששון עצמו העיד על כך‪ ,‬בדברים שנשא בכנס סגור‬ ‫ומצומצמם של אנשי מודיעין ובטחון בשנת ‪ 1965‬באומרו‪:‬‬ ‫"זיכרונותי בנושא המגעים עם הערבים‪ ,‬אינם שייכים לי‬ ‫ואינם רכושי הפרטי ומן הנמנע עלי מן הבחינה המוסרית‬ ‫והלאומית לדבר עליהם או להשתמש בם ככל העולה על‬ ‫דעתי‪ ,‬משום שרכשתי זיכרונות אלה בתוקף תפקידי‬ ‫בסוכנות היהודית ובמדינה‪ .‬ומשום שאחדים מן המלכים‪,‬‬ ‫ראשי המדינות‪ ,‬המדינאים והעיתונאים הערביים ששמותיהם‬ ‫מופיעים בזיכרונות אלה‪ ,‬נמצאים עדיין בחיים ואחדים‬ ‫ממלאים עד עצם היום הזה תפקידים מרכזיים בארצותיהם‪.‬‬ ‫אין לי ספק שנאצר בקהיר ועארף בבגדאד ואחרים‬ ‫בסוריה ולבנון יפרשו את דברי שלא כהלכה ויראו באנשים‬ ‫אלה בוגדים וסוכנים"‪.‬‬ ‫ששון וחבריו המרכזיים לעבודת המודיעין‪ ,‬ראובן שילוח‬ ‫ועזרא דנין לקחו עימם לקברם את מרבית הסודות בניגוד‬ ‫≥‪±‬‬ ‫של המערב ושל ארה"ב את הדרך הטובה‪ ,‬היעילה‬ ‫והקצרה ביותר שיש באפשרותה להביאנו לידי שלום עם‬ ‫שכנינו‪ .‬וכאשר בא אני לעיתים ומעיר להם שמאמץ כזה‬ ‫על כל חשיבותו‪ ,‬אינו מספיק ואין ביכולתו לאכוף את‬ ‫השלום על הערבים‪ ,‬ויש הכרח במאמץ מקביל בשטח‬ ‫הערבי‪ ,‬הייתי נראה בעיניהם לפעמים כנודניק ולפעמים‬ ‫כמי ששקוע בחלומות שווא‪.‬‬ ‫ברצוני לקבוע כי השלום בינינו ובין הערבים תלוי אך ורק‬ ‫ברצוננו וברצון הערבים וללא הסדר שלום תגבר תלותנו‬ ‫הכלכלית והמדינית בארה"ב לעוד הרבה שנים"‪.‬‬ ‫אליהו ששון‪ ,‬אצל הנשיא יצחק בן‪-‬צבי‪.‬‬ ‫לחלק ממשיכיהם בשדה המדיניות והמודיעין שפרסמו‬ ‫ספרים וחיבורים על מבצעיהם‪.‬‬ ‫ששון‪ ,‬שיש לו את זכות היוצרים על הפתגם הידוע "עשית‬ ‫ולא פרסמת ‪ -‬לא עשית"‪ .‬היה אומן הדווח למשה שרת‪,‬‬ ‫לדוד בן גוריון ולחבריו לעבודת המודיעין והמדיניות ‪-‬‬ ‫אבל נזהר מלתת פומבי למעלליו ‪ -‬שלו ‪ -‬המודיעיניים‬ ‫והמדיניים‪.‬‬ ‫אולם מאחר וטרח לתאר בכתב לצורכי‬ ‫דווח ותכתובת פנימית את כל פגישותיו‬ ‫ומעשיו וודאי לא ירחק היום והערכת‬ ‫משנתו ופעולתיו ישולבו במסכת‬ ‫העשייה המדינית והמודיעינית של‬ ‫התנועה הציונית במקום הראוי להם‪.‬‬ ‫השניה ‪ -‬מיד לאחר קום המדינה‬ ‫השתלטו על מוקדי הכוח של ניהול המדינה‬ ‫אנשי מערכת הביטחון‪ .‬ועדות שביתת הנשק‬ ‫בין ישראל ומדינות ערב היה בהם די מבחינתו של‬ ‫בן גוריון כדי לקיים את המגע ההכרחי עם מדינות ערב‪.‬‬ ‫הדגש הושם על חיזוק כוחה הביטחוני של המדינה והשגת‬ ‫תמיכתם הבינלאומית של ארה"ב צרפת ואנגליה למהלכיה‬ ‫של ישראל‪.‬‬ ‫ששון שנשלח לשרת כציר ושגריר בתורכיה‪ ,‬איטליה‬ ‫ושוויץ הורחק ממעגל מקבלי ההחלטות‪ .‬שרת ובן‪-‬גוריון‬ ‫אמנם היו מתכתבים עמו ומתייעצים איתו לגבי מהלכים‬ ‫הקשורים בעולם הערבי‪ ,‬אבל לקו המדיני המרכזי בו‬ ‫צדד ובמרכזו מו"מ ישיר עם מנהיגי ערב לא היתה אוזן‬ ‫כרויה במסדרונות השלטון בירושלים‪.‬‬ ‫בתחילת ‪ ,1957‬כשמונה שנים לאחר קום המדינה‪ ,‬בימי‬ ‫המשבר המדיני לאחר מלחמת סיני כשעל בן גוריון‬ ‫הופעל לחץ כבד לסגת מסיני‪ ,‬נתן ששון‪ ,‬בחליפת מכתבים‬ ‫שקיים עם בן‪-‬גוריון‪ ,‬ביטוי חד לתחושותיו‪" :‬במשך שמונה‬ ‫השנים האחרונות מאז קום המדינה‪ ,‬הפנו הממונים עלי‬ ‫את כל מרצם וכוחם אל המערב ובמיוחד אל ארה"ב‬ ‫וראו ברכישת אהדתו ובהשגת עזרתו וביצירת התערבותו‬ ‫‪±¥‬‬ ‫והשלישית‪ -‬ששון היה יחידי ובודד מבין ילידי ארצות האיסלאם‬ ‫שפעל והגיע למעמד כה רם בתוך האליטה האשכנזית‬ ‫שניהלה את הישוב ואת מדינת ישראל בראשית דרכה‪.‬‬ ‫בזכות כשרונו ויכולותיו הבלעדיות בתחום הערבי הצליח‬ ‫לפעול בסמוך להנהגה המצומצמת של הישוב והמדינה‪.‬‬ ‫הוא נמנה אמנם על הדרג הפקידותי הבכיר‪ ,‬אולם היתה‬ ‫זו קבוצה של פקידים‪ ,‬שכללה אותו ואת ראובן שילוח‪,‬‬ ‫אליהו אפשטיין וטדי קולק שהשפעתם חרגה הרבה‬ ‫מעבר לתוארם הפורמלי והיתה מרכזית‬ ‫וחשובה יותר במרקם חייה המודיעיניים‬ ‫והמדיניים של המדינה שבדרך מרבים‬ ‫מהדמויות הפוליטיות וחברי הזרמים‬ ‫המפלגתיים של תנועת העבודה‬ ‫והתנועות האחרות שפעלו באותה עת‬ ‫ליד‪ ,‬בסמוך ובכפיפות לבן‪-‬גוריון ומשה‬ ‫שרתוק‪ .‬יחד עם זאת לא היה לו ולחוגים‬ ‫אותם ייצג את היכולת והלובי הנכון‬ ‫כדי לתת את הביטוי ההיסטורי הנכון‬ ‫למעשיו‪ .‬העובדה שבחר לעבוד עם הדרג‬ ‫הפוליטי עד להקמת המדינה ולא לנסות ולהתשלב‬ ‫בתוכו היתה בעוכריו שעה שמוסדות המדינה והתנועות‬ ‫הפוליטיות בקשו לתת הערכה לפעילותם של אישים‬ ‫שונים לאורך ההיסטוריה הציונית בא"י‪.‬‬ ‫שמו אמנם הועלה כמועמד אפשרי לכהונת נשיא המדינה‬ ‫לאחר זלמן שזר‪ ,‬אולם המחלה בה לקה הורידה מעל‬ ‫סדר היום את מועמדותו‪ .‬ייתכן ואילו היה נבחר לתפקיד‬ ‫הרם הזה‪ ,‬היו הזרקורים וההתפתחות שחלו בתקשורת‬ ‫ובאקדמיה הישראלית בשנות השבעים מופנים אל עשייתו‬ ‫ההיסטורית‪ .‬אולם מהלך ההיסטוריה היה שונה‪.‬‬ ‫למיטב הערכתי ההיסטורית‪ ,‬תרומתו העיקרית של אליאס‬ ‫ששון לתנועה הציונית באה לידי ביטוי בשתיים מתקופות‬ ‫חייו בפעילותו להקמתה וחיזוקה של התנועה הציונית בדמשק‬ ‫בשנים ‪ 1916 - 1921‬ובשעה שפעל באגף הערבי של‬ ‫המחלקה המדינית בסוכנות היהודית בשנים ‪.1934 - 1948‬‬ ‫ששון נולד בדמשק בראשית המאה העשרים‪ ,‬בקהילה‬ ‫יהודית סגורה ומסוגרה שבשורת הציונות היתה ממנה‬ ‫והלאה‪ .‬הוא זכה ללמוד בבית הספר "אליאנס" שבין‬ ‫כתליו הסתופפו בניהם של השכבות היותר מבוססות‬ ‫של הקהילה היהודית בדמשק‪ .‬כשסיים את חוק לימודיו‬ ‫היסודיים ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה הצליחה‬ ‫משפחתו במאמץ עליון לאפשר את לימודיו בבית הספר‬ ‫הנוצרי "עזריה"‪ ,‬בדמשק‪ ,‬דבר שרק נערים ספורים זכו‬ ‫לו ובכך למעשה פתחו לו נתיב ואפשרו לו ליצור מערכת‬ ‫קשרים עם בני נוער שהפכו ברבות השנים לאישים‬ ‫מובילים בעולם הערבי‪ .‬שנות לימודיו בבית הספר הנוצרי‬ ‫הם גם שנות התסיסה של התנועה הלאומית והערבית‬ ‫שיסודותיה ברחובות דמשק‪ .‬ששון מכיר ומתחכך עם‬ ‫האישים שיהפכו ברבות הימים לראשיה של התנועה‬ ‫הלאומית הערבית וישמשו כמובילי משטרו של פיצל‬ ‫שיכנס לדמשק באוקטובר ‪ 1918‬עם הסתלקות התורכים‬ ‫וכיבוש העיר ביד הבריטים‪.‬‬ ‫במקביל הוא נתקל ברחובות דמשק במחצית השניה‬ ‫של ‪ 1915‬והמחצית הרארשונה של ‪ 1916‬בקצינים‬ ‫יהודים מא"י המשרתים בצבא התורכי ובאנשי מינהל‬ ‫והנדסה המשרתים במפקדתו של ג'מאל פחה‬ ‫המפקד הצבאי התורכי של סוריה וא"י‪.‬‬ ‫אחד מהם הוא משה שרתוק שהתגורר‬ ‫בעת שהותו בדמשק בביתו של חברו‬ ‫הטוב חיים זגול ואחותו ג'וליה זגול ‪-‬‬ ‫לימים רעייתו של אליאס ששון‪.‬‬ ‫במחצית השניה של שנת ‪1916‬‬ ‫ובראשית שנת ‪ ,1917‬לאחר שנסגרו‬ ‫שעריה של הגימנסיה העברית בירושלים‬ ‫גורשו מוריה יחד עם מאות יהודים נוספים‬ ‫לדמשק‪ .‬המורה ישראל איתן שמונה למנהל‬ ‫בית הספר העברי בדמשק זהה מיד את ששון‬ ‫ושלושה בוגרים נוספים של ה"אליאנס"‪ :‬כאמל ארזי‪ ,‬רחל‬ ‫מוגרבי ושרה עטיה‪ ,‬הרביץ בהם ציונות ויהדות ויחד עימם‬ ‫ועם המורים וראשי מערכת החינוך בירושלים דוד ילין‬ ‫ושלמה שילר שבאו מא"י הקים מערך חינוכי שהקיף‬ ‫מאות מצעיריה וצעירותיה של דמשק‪ .‬אותם ארבעת‬ ‫הצעירים שאליהם הצטרפו כמה צעירים נוספים כמו‬ ‫אליעזר פסח‪ ,‬דוד לוזיה ואחרים היוו חוד החנית של‬ ‫הפעולה הציונית בדמשק‪ .‬צעירים וצעירות אלה יחד עם‬ ‫המורים העבריים הקימו את סניף המכבי בדמשק‪ ,‬היו‬ ‫שותפים למפעלי הסיוע והעזרה ההדדית בקהילה ושמשו‬ ‫כמורים לעברית במערך שיעורי הערב בקהילה‪.‬‬ ‫היהודית לא ויתר במקביל לפעילותו בזירה הציונית ‪-‬‬ ‫יהודית גם על פעילותו במועדון הלאומי הערבי‪) .‬מועדון‬ ‫תרבותי ‪ -‬חינוכי אליו באו הבולטים שבצעירים המשכילים‬ ‫הערביים שפקדו את דמשק(‪.‬‬ ‫במועדון הזה ובקהילייה הפוליטית שהתגבשה ליד פיצל‬ ‫בדמשק בשנים ‪ 1918 - 1920‬פגש ששון את אותם‬ ‫צעירים שיהפכו ברבות השנים לעסקנים המרכזיים של‬ ‫הפוליטיקה הערבית המזרח ‪ -‬תיכונית החל משנות‬ ‫השלושים ועד שנות השבעים של המאה העשרים‪.‬‬ ‫ברבים מהמקרים בהם נפגש ששון עם אישיות ערבית‪,‬‬ ‫לא היה זה מפגש פורמלי בין נציג התנועה הציונית ונציגה‬ ‫של ארץ ערבית אלא ‪ -‬קודם לכל ‪ -‬מפגש של ששון עם‬ ‫בן כיתתו או חבר למועדון הערבי או אישיות שששון נפגש‬ ‫עמה מתוקף תפקידו אז כעיתונאי בעיתונים הא"י "חדשות‬ ‫הארץ" ו‪/‬או "דואר היום"‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי האישים שאכלסו את הקהילייה הפוליטית‬ ‫והעיתונאית של דמשק באותם שנים נפוצו עם‬ ‫הסתלקותו של פיצל לכל ארצות ערב‬ ‫והשתלבו בתפקידים ובעמדות ממשל‬ ‫ועיתונות מרכזיות בארצות אלה‪.‬‬ ‫בעוד חבריו לשכונה היהודית בדמשק‬ ‫מתמקדים בעשייה חינוכית‪ ,‬בהוראה‬ ‫במערך שיעורי הערב ובבתי הספר העבריים‬ ‫לבנים ובנות ובפעילות יהודית‪-‬ציונית‬ ‫במועדון המכבי ומועדון "קדימה" התמקד‬ ‫ששון בהשתלבות במגזר העיתונאי‪.‬‬ ‫אברהם אלמליח מראשי האינטלקטואלים היהודים‬ ‫הספרדים בא"י שפקד את דמשק ב‪ 1917 - 1918 -‬קרב‬ ‫אליו את ששון והפך אותו במחצית ‪ 1919‬לכתב הקבוע‬ ‫של העיתון העברי שזה עתה יצא בא"י "חדשות הארץ"‬ ‫ואח"כ שעבר לערוך את העיתון "דואר היום" הפך את‬ ‫ששון לכתב הקבוע של העיתון בדמשק‪ .‬אלמליח שחזר‬ ‫לא"י בסוף ‪ 1918‬שימש החל מתחילת ‪ 1919‬כמנהל‬ ‫למעשה‪ ,‬ערב הכיבוש הערבי ‪ -‬בריטי של דמשק‬ ‫באוקטובר ‪ 1918‬חלקים ניכרים מבני האליטה של הדור‬ ‫הצעיר של הקהילה היהודית בדמשק אמצו לעצמם דפוסי‬ ‫התנהגות שתאמו את בני הדור הצעיר של ירושלים‪.‬‬ ‫ששון שניחן בכישורים ציבוריים ‪ -‬פוליטיים ובהשכלה‬ ‫כללית רחבה יותר מחבריו בדור הצעיר של הקהילה‬ ‫אליהו ששון בישיבה עם שרי ממשלה‪ ,‬מימין לשמאל‪) :‬לא‬ ‫מזוהה( השר פנחס ספיר‪ ,‬השר זרח ורהפטיג‪ ,‬השר אליהו ששון‪,‬‬ ‫השר זלמן ארן‪ ,‬השר ישראל בר‪-‬יהודה‪.‬‬ ‫‪±µ‬‬ ‫מחלקת העיתונות של וועד הצירים )הגוף שבא לארץ‬ ‫בראשות וייצמן במטרה לנהל ענייני הישוב ליד השלטון‬ ‫הבריטי(‪ .‬מחלקת העיתונות לא עסקה רק בעיתונות טהורה‪,‬‬ ‫היא עבדה בשיתוף פעולה עם מחלקת הידיעות של וועד‬ ‫הצירים מתוך מטרה לאסוף מידע מודיעיני על המתרחש‬ ‫בא"י ובארצות ערב הסמוכות‪ :‬סוריה‪ ,‬לבנון ומצרים‪.‬‬ ‫על רקע החוויה המכוננת של ששון בעיקר בשנים ‪1922‬‬ ‫ ‪) .1914‬השנים שהביאו לסדר חדש במזרח התיכון ובא"י(‬‫ ברצוננו למקד את דיוננו בשאלה‪ :‬מדוע יש להקנות‬‫חשיבות מיוחדת לאליהו ששון כדמות מפתח מקרב הצעירים‬ ‫היהודים בני ארצות האיסלאם שהשתלבו בתנועה הציונית‬ ‫והצליחו להגיע בה לעמדות מפתח מרכזיות?‬ ‫בעוד שבלבנון ובמצרים שמשו ככתבי העיתון מורים או‬ ‫אישים א"י ששהו שם‪ ,‬היה ששון הכתב היחידי‪ ,‬יליד‬ ‫ארץ מוסלמית שכתב בעברית צחה מעיר הולדתו‪.‬‬ ‫ברצוננו לקבוע כי ששון היה האישיות הבולטת ביותר‬ ‫מבין צעירי הפזורה היהודית בארצות האיסלאם בתרומתו‬ ‫לתנועה הציונית בגיבוש המערך המדיני והמודיעיני שלה‬ ‫בארצות ערב‪.‬‬ ‫שליטתו בשפות העברית הצרפתית והערבית על בוריין‬ ‫ומערך הקשרים שטווה בדמשק הפכו אותו למקור מידע‬ ‫מצויין להנהלה הציונית‪ .‬ממרחק הזמן ברור היום כי ששון‬ ‫מהווה את המקור ההיסטורי הכמעט בלעדי‪ ,‬המאפשר‬ ‫לקבל תמונת מצב על שהתרחש בדמשק ובקהילה‬ ‫היהודית באותן שנים סוערות‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1920 - 1922‬עד שברח מדמשק ‪ -‬לאחר‬ ‫שהשלטונות הצרפתיים איימו להגלותו לאי בודד‬ ‫ליד לדקיה‪ ,‬כדוגמת כמה מראשי התנועה‬ ‫הלאומית הערבית‪ ,‬באשמה של פעילות‬ ‫ציונית החותרת תחת מדיניות הממשל‬ ‫הצרפתי ‪ -‬היה ששון הצעיר הדומיננטי‬ ‫ביותר בקהילת דמשק‪ .‬הוא ייצג קו‬ ‫מיליטנטי נגד מורי ה"אליאנס" שביקשו‬ ‫להשתלט על הקהילה היהודית‬ ‫ולהשליט בה חינוך יהודי עם אורינטציה‬ ‫צרפתית‪ .‬ששון שיתף פעולה עם מנהלי‬ ‫בתי הספר העבריים יהודה בורלא ויואל‬ ‫יוסף ריבלין )אביו של יו"ר הכנסת ראובן‬ ‫ריבלין(‪ .‬בשלב מסויים נחלו הצלחה והשלתטו‬ ‫על וועד הקהילה‪ ,‬אולם בסופו של דבר מעשיו ופעולותיו‬ ‫הביאו לבריחתו החפוזה מדמשק בנסיבות לא ברורות‬ ‫דיין בתחילת ‪.1922‬‬ ‫מאבקו הבלתי מתפשר של ששון לעצב הקהילה היהודית‬ ‫של דמשק ברוח הציונות נתקלה בהתנגדות קשה של‬ ‫ראשי הקהילה שכוח הישרדותם מאות בשנים נבע בעיקר‬ ‫מיכולתם לכוף את ראשם מול השלטון הזר ולתמרן בין‬ ‫הכוחות השונים כדי לשמור על הצביון היהודי ‪ -‬דתי‬ ‫מסורתי של הקהילה‪ .‬הם חששו מבולטות על רקע לאומי‬ ‫והעדיפו להמשיך בחייהם כערבים בני הדת היהודית לכל‬ ‫דבר וענין‪.‬‬ ‫גם אביו של ששון היה חלק מאותה שכבה מרכזית‬ ‫בקהילה שלא יכלה לשאת את רוח השינוי אליה דחף‬ ‫ששון הצעיר והדבר הביא לקרע משפחתי עד כדי כך‬ ‫שמשפחת ששון נאלצה לעזוב את דמשק בשלהי ‪,1920‬‬ ‫בעוד ששון הצעיר נותר בדמשק וממשיך כאמור במאבקיו‬ ‫עד לראשית ‪.1922‬‬ ‫∂‪±‬‬ ‫הוא היה חלוץ בשורה של מעשים ותפיסות מחשבתיות‬ ‫במרקם היחסים שבין יהודים לערבים במזרח התיכון‬ ‫בתקופה הקריטית ביותר לתנועה הציונית בתקופת‬ ‫התגבשותו של היישוב העברי בא"י והמעבר מיישוב למדינה‪.‬‬ ‫תפיסותיו וגישתו לסכסוך היו במיעוט בנקודות הצומת‬ ‫וההכרעה במערכת יחסינו עם העולם הערבי‪ .‬אולם ככל‬ ‫שחולף הזמן הולך ומתברר כי רבות מהמלצותיו‬ ‫לקברניטי היישוב שנדחו בשעת אמירתן הפכו‬ ‫אחר‪-‬כך לאמיתות של מציאות החיים‪.‬‬ ‫ששון היה היהודי הראשון מבין ילידי‬ ‫הפזורה היהודית בארצות האיסלאם‬ ‫שנבחר לכהן בממשלת ישראל )‪.(1961‬‬ ‫הוא היה השגריר‪/‬הציר הראשון של‬ ‫מדינת ישראל מבין היהודים ילידי ארצות‬ ‫האיסלאם‪ ,‬שעה שהחלה לקשור קשרים‬ ‫דיפלומטיים לאחר הקמתה ב‪.1948 -‬‬ ‫בשנים ‪ 1939 - 1948‬עמד בראש האגף הערבי‬ ‫של המחלקה המדינית בסוכנות היהודית והיה לפקיד‬ ‫הבכיר ביותר מבין היהודים יוצאי ארצות האיסלאם‬ ‫במוסד מבצע של התנועה הציונית‪.‬‬ ‫כשנוסדו בא"י שני העיתונים בעברית "חדשות הארץ"‬ ‫ו"דואר היום" )ב‪ (1919-‬היה ששון היהודי היחידי יליד‬ ‫ארץ מוסלמית שבגיל תשע עשרה‪ ,‬כתב מעירו דמשק‬ ‫בעברית לעיתון ציוני בא"י באופן קבוע‪.‬‬ ‫במקביל היה הראשון להוציא עיתון יהודי בשפה הערבית‬ ‫בדמשק "אל חיאת"‪ .‬והיה שותף בחבורת הצעירים‬ ‫היהודים בדמשק והמורים מא"י שהפיקו עיתון בעברית‬ ‫שיצא לאור בסמוך ליציאתו לאור של העיתון "ישראל"‬ ‫במצרים‪.‬‬ ‫אולם חשובה יותר מאלה העובדה ההיסטורית שטרם‬ ‫פורסמה עד היום‪ .‬ששון מדמשק היה הראשון להזהיר‬ ‫את ראשי וועד הצירים בא"י מנחם אוסישקין וד"ר דוד‬ ‫איידר עוד באפריל ‪ 1920‬כי אינם עושים די בתחום‬ ‫מערכת היחסים שבין התנועה הציונית והעם הערבי‪.‬‬ ‫ששון שישב בדמשק ראה את ההסתה של עבד אל מוזפר‪,‬‬ ‫חאג' אמין אל חוסיני ועארף אל עארף‪ ,‬פלסטינים שבאו‬ ‫מא"י והשתלטו על המועדון הערבי בדמשק ‪ -‬נגד התנועה‬ ‫הציונית וזעק‪" :‬העם הערבי בכללו אינו מתנגד לתנועה‬ ‫הציונית ולכן על יהודי דמשק לכובשו לפני סיבוך העניינים"‪.‬‬ ‫הוא מציע לראשי וועד הצירים תכנית פעולה מול העם‬ ‫הערבי עוד בטרם הפכו חאג' אמין וחבריו לראשי התנועה‬ ‫הפלסטינאית בא"י‪ .‬הוא מציע דרכי פעולה בתחום‬ ‫העיתונות וההסברה ותוקף את הסתמכותם הבלעדית‬ ‫של ראשי וועד הצירים על חיים מרגליות קליוריסקי‬ ‫בניהול הפעולה בתחום הערבי ובעיקר השיטות שטיפח‬ ‫לפיהן ניתן לקנות כל ערבי בשלמונים‪ ,‬כאילו אין לעם‬ ‫הערבי כל תפיסה לאומית‪.‬‬ ‫קולו של ששון לא נשמע ולהצעותיו לא היתה כתובת‪.‬‬ ‫שנים מאוחר יותר שהחל לעבוד בסוכנות ב‪ 1934 -‬וכשעמד‬ ‫בראש האגף הערבי החל מ‪ 1939 -‬היה צריך לתקן‬ ‫את טעויותיה של ההנהלה הציונית בהתנהלותה‬ ‫מול העם הערבי בראשית שנות המנדט‬ ‫בא"י‪ .‬אז זה היה מאוחר מדי‪.‬‬ ‫יקצר המצע מלתאר את כל הפעולות‬ ‫הראשוניות שעצבו למשך שנים מאוחר‬ ‫יותר את דרכי פעולתה של ישראל‬ ‫בתחום המודיעין האנושי )יומינט(‬ ‫והאלקטורני )קומינט( אולם לא נצא ידי‬ ‫חובה מבלי להדגיש כמה מפעולותיו‬ ‫המרכזיות והראשוניות בעת שירותו באגף‬ ‫הערבי של המחלקה המדינית‪.‬‬ ‫בראשית ‪ ,1937‬מיד לאחר שהסתיים הגל הראשון של‬ ‫השביתה הכללית הערבית בא"י ‪ -‬יצא ששון יחד עם‬ ‫אליהו אפשטיין ובשליחות של משה שרתוק בכדי ליצור‬ ‫תשתית בסיסית של קשרים למחלקה המדינית עם ראשי‬ ‫השלטון בסוריה ובעיראק‪ .‬זאת לאחר שהשלושה הגיעו‬ ‫למסקנה כי מעורבותם של ראשי ערב בסכסוך הציוני‬ ‫ פלסטיני תלך ותגבר‪.‬‬‫ששון יצר קשרים עם מכריו הותיקים בדמשק וחבריו‬ ‫למועדון הערבי ולתנועה הלאומית הסורית שחלקם הפך‬ ‫עתה לראשי הגוש הלאומי הסורי שהיה הגוף הבולט‬ ‫בזירה הפוליטית הסורית‪.‬‬ ‫חברו לתנועת מכבי‪ ,‬דוד לוזיה הפך לסוכנה המרכזי של‬ ‫המחלקה המדינית בדמשק וראשי הקהילה היהודית פינטו‬ ‫ולניאדו נעשו למתווכים מרכזיים מול השלטונות הסורים‪.‬‬ ‫העיתונאי הסורי עבדאללה עבוד הפך לאחד מסוכניו‬ ‫המרכזיים של ששון ושרותיו‪ ,‬כמובן תמורת שלמונים‬ ‫הוגנים‪ ,‬הוכיחו את עצמם בשירות המודיעין של הסוכנות‬ ‫היהודית ‪ -‬בעיראק פעל המודל באופן דומה‪.‬‬ ‫בסוף ‪ - 1937‬לאחר בריחתו של המופתי מא"י ללבנון‬ ‫ריכז ששון רשת של סוכנים ואנשי קשר שנתנה לסוכנות‬ ‫היהודית תמונת מצב יום ‪ -‬יומית לגבי תכניותיו ופעולותיו‬ ‫של המופתי‪.‬‬ ‫במהלך ‪ 1938‬ששון יצא ובא פעמים אין ספור אל לבנון‬ ‫וממנה ואל סוריה וממנה‪ .‬הוא ריכז את עיקר פעולות‬ ‫המודיעין של היישוב לגבי התארגנות הכנופיות לפעולה‬ ‫בא"י‪ .‬הוא עשה שימוש בחבריו‪ ,‬ראשי השלטון בסוריה‬ ‫ובלבנון תוך ניצול אינטרסים מנוגדים בין הזרמים השונים‬ ‫בקהילה הנוצרית והמוסלמית‪ ,‬שימוש בשוחד ושלמונים‪,‬‬ ‫העברת מידע לשלטונות הצרפתיים וכו' ‪ -‬והכל כדי לזרוע‬ ‫פירוד ולסכל את הגורמים המתארגנים נגד התנועה הציונית‬ ‫בסוריה ולבנון‪.‬‬ ‫בסוף ‪ 1938‬ובראשית ‪ 1939‬עסק באיסוף מודיעין על‬ ‫אודות ההתארגנות הבינ‪-‬ערבית לקראת וועידת לונדון‪.‬‬ ‫למשה שרתוק ולבן‪-‬גוריון היה מידע מעודכן על המתרחש‬ ‫בקרב המשלחות הערביות מאישים ערביים בתוך‬ ‫המשלחות ומקורבים‪ .‬אליהם ששון הגיע עימם‬ ‫להסדרים המתאימים טרם צאתם מקהיר‬ ‫ללונדון‪.‬‬ ‫מאז נבחר לעמוד בראש האגף הערבי‬ ‫של הסוכנות היהודית רכז ששון את‬ ‫עיקר מאמציו במישור המדיני ‪ -‬תוך‬ ‫שהוא מקפיד להמשיך במלאכת איסוף‬ ‫המודיעין שהפך עתה בעיקרו למודיעין‬ ‫מדיני לאחר שוך המאורעות בא"י‬ ‫)מאורעות ‪ (1936-1939‬ובנסיבות‬ ‫התפתחותה של מלחמת העולם השניה ברחבי‬ ‫המזרח התיכון‪.‬‬ ‫פרק מיוחד בתקופה זו הוא שיתוף הפעולה המודיעיני עם‬ ‫שלטונות בריטניה וצרפת‪ .‬ששון היה אחראי על ליקוט‬ ‫המידע בדבר נסיונות של גורמים ערביים פרו נאצים‬ ‫לחבל במאמץ של בנות הברית‪ .‬המידע שריכז הועבר‬ ‫בדרך כלל ע"י שותפו לעבודת המודיעין ראובן שילוח‬ ‫לשלטונות הבריטים ועל‪-‬ידו עצמו לשלטונות הצרפתיים‪.‬‬ ‫במקביל הפך ששון לדמות המרכזית בחיזוק והידוק הקשר‬ ‫עם האמיר עבדאללה‪.‬‬ ‫הבסיס למערכת היחסים המיוחדת שקיימת מראשית‬ ‫שנות השלושים של המאה העשרים ועד ימינו אלה בין‬ ‫ירדן לישראל הונח במידה רבה על ידו ‪ -‬מה שנקרא שנים‬ ‫רבות בפי כל "האופציה הירדנית"‪.‬‬ ‫בתחילת שנות הארבעים ייסד ששון את הקשר שבין‬ ‫המחלקה לערבית והמחלקה להיסטוריה של ארצות‬ ‫∑‪±‬‬ ‫האיסלאם עם האגף הערבי של הסוכנות היהודית‪ .‬יחד‬ ‫עם המלומדים מן האקדמיה יצר תשתית מחקרית‬ ‫וכרטסת מסודרת למעקב אחר הנעשה בעולם הערבי‪.‬‬ ‫המזרחנים הבולטים של האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫עבדו לצדו‪ .‬פסח שוסר )שנער( דוד נוישטט )אילון( אוריאל‬ ‫הייט )הד(‪ ,‬יעקב לנדאו‪ ,‬יעקב שמעוני ואחרים‪.‬‬ ‫ביחד הניחו היסודות לשיטות מחקר ואיסוף מידע חדשות‬ ‫שאומצו אח”כ ע"י מוסדות המודיעין השונים של מדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬והמחלקה לעניני המזרח התיכון במשרד החוץ‪.‬‬ ‫בתחילת ‪ 1943‬היה ששון הראשון לזהות כי מצרים תהפוך‬ ‫בתום המלחמה למרכז הכובד של העולם הערבי‪ .‬ששון‬ ‫שם פעמיו מצרימה ועד תחילת ‪ 1945‬עלה בידו להכין‬ ‫תשתית מדינית ומודיעינית שהעבירה לראשי הישוב‬ ‫תשתית שלא תסולא בפז‪ ,‬על המתרחש מאחורי הקלעים‬ ‫של הליגה הערבית ובמסדרונות השלטון במצרים‪ .‬גולת‬ ‫הכותרת לפעילותו היה‪ ,‬ייסוד משרד הסוכנות בקהיר‬ ‫ששימש למעשה כזרוע המודיעין של המחלקה‬ ‫המדינית במצרים‪ ,‬ששון היה איש הקשר‬ ‫שגייס לפעולוה מודיעינית את יולנד הרמר‬ ‫וצעירים יהודים אחרים‪.‬‬ ‫אחרי מלחמת העולם השנייה ‪ -‬פעל‬ ‫בשליחותו של משה שרת להשגת‬ ‫הסכמה ערבית ו‪/‬או של גורמים ערביים‬ ‫מתונים לפתרון של חלוקה או פתרונות‬ ‫מדיניים אחרים שיאפשרו הקמתה של‬ ‫מדינה יהודית בא"י‪.‬‬ ‫המגעים שניהל היו חלק מאסטרטגיה של גיוס‬ ‫כמה שיותר גורמים ערביים שהתנגדו למופתי חאג' אמין‪.‬‬ ‫הראשון שבהם היה עבדאללה מלך ירדן ועמו האופוזציה‬ ‫הנאששיבית בא"י ולצדם גורמים בעדה הנוצרית בלבנון‬ ‫וחוגים בולטים בקהילה הדרוזית בסוריה ובלבנון‪.‬‬ ‫סיפורו של מו"מ זה שנמשך באופנים שונים עד לפגישתה‬ ‫הלילית המפורסמת של גולדה מאיר עם המלך עבדאללה‬ ‫שלושה ימים לפני פרוץ הקרבות ב‪ 1948-‬מצריך מאמר נפרד‪.‬‬ ‫גם התשובה על השאלה עד כמה ייחס בן‪-‬גוריון חשיבות‬ ‫למסכת השיחות שניהל ששון עם גורמים ערביים ‪-‬‬ ‫מחייבת מחקר בפני עצמו כמו המענה על השאלה עד‬ ‫כמה הביאו מאמציו של ששון למסכת של סכסוכים‪,‬‬ ‫מחלוקות וירבויות בתוך המחנה הערבי‪ ,‬דבר שסייע והקל‬ ‫על המאמץ הציוני‪.‬‬ ‫לאחר קום המדינה יצא ששון את ישראל ושהה כ‪ -‬שלוש‬ ‫עשרה שנה כציר ושגריר בתורכיה‪ ,‬איטליה ושוויץ‪ .‬המרחק‬ ‫הפיזי הרחיקו מזירת ההתרחשויות בארץ‪ .‬תוצאות המלחמה‬ ‫∏‪±‬‬ ‫והסדרי שביתת הנשק הדחיק בשלב זה את הצורך במו"מ‬ ‫להסדר שלום עם העולם הערבי‪ .‬ששון היה אמנם מעורב‬ ‫בניסיונות מספר בשנים ‪ 1948 - 1949‬להגיע להסדר‬ ‫עם ירדן‪ ,‬אולם אט אט התרחק מזירת האירועים המרכזית‬ ‫בתחום המו"מ המדיני והמודיעין‪.‬‬ ‫יחד עם זאת הוא לא הרפה במכתבים אין ספור ממקום‬ ‫שהותו מחוץ לגבולות המדינה לשטוח את תורתו לגבי‬ ‫דרכי הפעולה הרצויות בהתמודדות מול העולם הערבי‪.‬‬ ‫חלק מתחזיותיו הסתברו שנים מאוחר יותר בבחינת "יש‬ ‫נביא בעירו"‪.‬‬ ‫בינואר ‪ - 1957‬בחליפת מכתבים עם בן גוריון סביב‬ ‫המצוקה המדינית אליה נקלעה ישראל לאחר מבצע סיני‬ ‫והאורינטציה הבן‪-‬גוריוניסטית לשים את כל הקלפים על‬ ‫מעצמות המערב‪ ,‬מזהיר ששון‪" :‬הסכם שלום עם מדינה‬ ‫ערבית‪ ,‬לא ייחתם דרך תווך של מעצמות ולא דרך גורם‬ ‫שלישי ורביעי‪ ,‬אלא במו"מ ישיר שיתנהל בין ראש המדינה‬ ‫הערבית לבין ראש ממשלת ישראל" "השלום בינינו ובין‬ ‫הערבים תלוי אך ורק ברצוננו וברצון הערבים‬ ‫וללא הסדר שלום תגבר תלותו הכלכלית‬ ‫והמדינית בארה"ב לעוד שנים רבות"‪.‬‬ ‫חלפו עשרים שנה והסתבר מעל לכל‬ ‫ספק שהסדר שלום ראשון הושג רק‬ ‫לאחר מו"מ ישיר בין בגין לסאדאת‪.‬‬ ‫תחזיתו של ששון לגבי תלותנו בארה"ב‬ ‫נמשכת עד ימינו אלה‪.‬‬ ‫שאלה נוספת שאליה נדרש ששון היתה‬ ‫לגבי תוצאותיה של מלחמת ששת הימים‪.‬‬ ‫ארבעה ימים לאחר תום המלחמה ב‪ 15 -‬ביוני‬ ‫‪ 1967‬שיגר שורה של תזכירים מקיפים אל לוי אשכול‬ ‫שהקורא אותם היום ישפשף עיניו ולא יאמין‪ .‬כך כתב‬ ‫ששון לאשכול ארבעה ימים מתום המלחמה‪ ,‬שאווירה‬ ‫של שכרות הניצחון שולטת במנהיגות המדינית והפוליטית‬ ‫של מדינת ישראל‪" :‬חובה עלינו לפני כל גורם בין לאומי‬ ‫אחר להכיר בעובדה שהפליטים הפלסטינים היו והינם‬ ‫שורש הסכסוך והמשענת של ראשי ערב‪ .‬ומחוץ לבעייתם‪,‬‬ ‫אין לנו כל ריב עם העולם הערבי‪ ,‬עלינו למהר ולמצוא‬ ‫פתרון מידי ולאלתר שיהיה מתאים לבעייתם‪ ,‬תוך שיחות‬ ‫ישירות איתם‪ ,‬במסגרת השטח שנכבש על ידינו‪ ,‬אם‬ ‫בצורה של מדינה פלשתינאית עצמאית או של יחידה‬ ‫פלשתינאית אוטונומית‪ .‬במסגרת של הסכם עם ישראל‬ ‫או פדרציה עם ישראל"‪.‬‬ ‫בשלב ראשון זה יכול לשמש בסיס איתן לשלום קבע‬ ‫בינינו ובין ערביי ישראל ושלב השני זאת סיבה חזקה‬ ‫וצודקת להפסקת כל התעניינות והתערבות מצד ארצות‬ ‫ערב בשאלת א"י ובשלב השלישי‪ ,‬פתח להתקרבות והבנה‬ ‫בנינו ובין ארצות ערב‪.‬‬ ‫מה שהציע ששון לעשות ארבעה ימים מתום המלחמה‬ ‫לקח לקברניטי המדינה כמעט ארבעים שנה במחיר דמים‬ ‫כבד ברצועת עזה‪.‬‬ ‫היהודית שחי בין ערבים בא"י מגיל צעיר יחסית אפשר‬ ‫את השתלבותו של ששון‪ ,‬בהכירו את הערך המוסף שהיה‬ ‫בו לעומת הפעילים והפוליטקאים הציונים האחרים‪.‬‬ ‫אליאס ששון לא היה פוליטקאי‪ ,‬במובן של איש מפלגה‪,‬‬ ‫ולא בנה לעצמו מרכז כוח פוליטי בתוככי הממסד‬ ‫האשכנזי של מפא”י‪ .‬כשנקרא ארצה ע"י בן‪-‬גוריון ב‪-‬‬ ‫‪ 1961‬ראתה בו האליטה המצומצמת של מפא"י עלה‬ ‫תאנה לאי הייצוג של מאות אלפי אנשים מקרב עדות‬ ‫המזרח ויוצאי ארצות האיסלאם‪.‬‬ ‫בצומת הדרכים של המפגש בין התנועה הלאומית היהודית‬ ‫לתנועה הלאומית הערבית והתנועה הלאומית הפלשתינאית‬ ‫היה לאיש בדמותו של ששון‪ ,‬כמעט יכולת בלעדית להוות‬ ‫גשר וקשר שלא נוצל דיו‪.‬‬ ‫‬ ‫‪ÌÂÎÈÒ‬‬ ‫הערכת דמותו של אליהו אליאס ששון‬ ‫צריכה להעשות על רקע התקופה בה‬ ‫פעל‪ .‬העובדה שהצליח להתרומם מתוך‬ ‫הקהילה היהודית הקטנה והסגורה‬ ‫תרבותית של דמשק ולהגיע לעמדות להן‬ ‫לא זכה אף אחד מהיהודים ילידי ארצות‬ ‫האיסלאם אומרת דרשני‪.‬‬ ‫ששון היה כמעט האישיות היחידה בתנועה הציונית שהבין‬ ‫ערבים‪ ,‬את דרך מחשבתם את יתרונותינהם וחסרונותיהם‪.‬‬ ‫זה לא קרה במקרה‪ .‬רק יהודי שלמד בבית ספר ערבי‬ ‫גבוה והיה חלק בלתי נפרד מהסביבה התרבותית‬ ‫והחברתית של ערש הלאומיות הערבית‪ .‬יכול היה להגיע‬ ‫לרמת הבנה של נימי הנפש הערבית‪.‬‬ ‫המפגש המקביל של ששון עם אחדים מצמרת מערכת‬ ‫החינוך הציונית בא"י שבאו לדמשק בשלהי שנות השלטון‬ ‫התורכי ועם אישים בולטים אחרים בזירה הציונית פתחה‬ ‫בפניו את האפשרות להיכנס אל היכל הקדושים של‬ ‫האליטה האשכנזית בא"י‪.‬‬ ‫תהליך החדירה היה קשה בתחילה‪ .‬ארלוזורוב לא ידע‬ ‫להכיר בכישוריו הייחודיים של ששון‪ .‬גם לא אוסישקין‪,‬‬ ‫איידר ומרביתם של ראשי וועד הצירים לפניו‪ .‬רק מינויו‬ ‫של משה שרתוק לראש המחלקה המדינית בסוכנות‬ ‫·˘‪˜˘Ó„†È„Â‰È†˙ÏÂ‚Ï†˙ÈÂÈˆ†˙ÂÁÈÏ‬‬ ‫·˘‪±π¥≥†≠†±π¥µ†ÌÈ‬‬ ‫‪∫‰ˆ¯Ó‬‬ ‫‪ÌÈÏ˘Â¯È†¨Ï‡¯‰†‰˘Ó†ßÙÂ¯Ù‬‬ ‫‬ ‫ששון סיים את דרכו הפוליטים כשבחזונו הוא רואה‬ ‫תהליך של נטישת עדות המזרח את הממסד‬ ‫של מפא"י שלא שעה לאזהרותיו‪.‬‬ ‫‪∫˙È˘ÈÏ˘†‰‡ˆ¯‰‬‬ ‫‬ ‫ששון שדרש לחזור ולהשתלב במעגל המצומצם של מקבלי‬ ‫ההחלטות בתחום המדיני והביטחוני לא קיבל את מבוקשו‪.‬‬ ‫לאזהרותיו על הקיפוח המתמשך של הציבור הספרדי‬ ‫בארץ לא היתה אוזן כרויה אצל ראשי מפא"י‪ .‬ב‪1963 -‬‬ ‫ניסה לחולל משבר פוליטי על רקע שני נושאים אלה אולם‬ ‫עד מהרה התברר לו כי אין לו את הכוח הפוליטי המספיק‬ ‫כדי להשיג את מבוקשו מה עוד ששורות הפוליטיקאים‬ ‫בני עדות המזרח לא היו עשויים מקשה אחת‪.‬‬ ‫מבחן ההיסטוריה מוכיח ממש בימים אלה כי המציאות‬ ‫טפחה על פניהם של אלה בתנועה הציונית שלגלגו וזלזלו‬ ‫בתפיסה המדינית של אליהו ששון כלפי העולם הערבי‪.‬‬ ‫כבוד נשיא הקהילה השגריר משה ששון‪,‬‬ ‫מעלת רב העדה מר אברהם חמרה‪,‬‬ ‫תלמידי‪ ,‬חניכי ורעי מקהילת יהודי‬ ‫דמשק‪ ,‬ערב טוב‪.‬‬ ‫בכנס זה אספר על כמה מעשים‬ ‫ורשמים משלי‪ ,‬במפגשי עם יהודי‬ ‫דמשק וחלאב‪.‬‬ ‫הגעתי מארץ ישראל לדמשק בשנת‬ ‫‪ 1943‬בגיל ‪ ,26‬והתגייסתי אליה לפעילות‬ ‫חינוכית‪ ,‬עלייה והגנה במחתרת‪ .‬נשלחתי אליה‬ ‫מטעם הקיבוץ המאוחד‪ ,‬הסוכנות היהודית ומפקדת‬ ‫הפלמ"ח‪.‬‬ ‫לדאבוני‪ ,‬לא היתה לנו הכנה מספקת לפעולה במחתרת‪.‬‬ ‫לכן נאלצנו לאלתר ולגלות כושר המצאה והתמצאות‬ ‫טבעי‪ .‬הגעתי לרובע היהודי בדמשק בהדרכת מוסה יאבו‬ ‫היקר‪ ,‬חבר קבוצת חולתה שבגליל‪ ,‬כי היו לו קשרים‬ ‫מודיעיניים עם מושל קוניטרה הסורי‪.‬‬ ‫בפגישותי עם יהודי דמשק‪ ,‬לא ידעתי מה הוא שמי‬ ‫הפורמלי שם‪ ,‬לכן חמקתי בימים הראשונים מאנשי הרובע‬ ‫ונסעתי מן העיר בטרמוואי )רכבת עירונית( לשכונת צלחייה‬ ‫שבמערב העיר‪ ,‬שגובהה ‪ 670‬מטר מעל פני הים לרגלי‬ ‫הר קסיון הצופה פני דמשק יפת המראה‪ .‬גובה הר קסיון‬ ‫הבודד והשומם‪ ,‬הוא ‪ 1123‬מטר מעל פני הים‪ ,‬טיפסתי‬ ‫עליו וביליתי על ההר במשך היום בסיירות שהיתה תחביבי‪,‬‬ ‫וחזרתי לרובע בכל אחר הצוהרים‪.‬‬ ‫וככה עשיתי כשבוע ימים‪ ,‬עד שלבסוף המציאו לי שם‪.‬‬ ‫ומי שהמציא לי את השם‪ ,‬הוא אחד האנשים המורמים‬ ‫‪±π‬‬