"ו תשע סיון ט י" שלח פרשת 301 גליון `ו שנה " בני היכלא " מקומם של
שנה ו' גליון 301 פרשת שלח י"ט סיון תשע"ו בס"ד â ÷øô úåáà נכתב לע"נ ר' יצחק ב"ר צבי ז"ל ומרת טובה בת ר' יהושע פישל ע"ה פלטרין של מלך -מקומם של "בני היכלא" וּדבַ שׁ הִ וא וְ זֶה פִּ ְריָהּ )יג ,כז( אָרץ אֲשֶׁ ר ְשׁל ְַחתָּ נוּ וְ גַם זָבַ ת חָ לָב ְ בָּ אנוּ אֶ ל הָ ֶ המרגלים נשלחו לתור את הארץ ונתבקשו "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" .הם מסיימים את שליחותם ושבים ואומרים" :באנו אל הארץ אשר שלחתנו ...וזה פריה" ,ומניחים לפני כולם את הפירות שהביאו עימם. וברש"י מבואר שהתאנה היתה בגודל אמה על אמה ברום שלש אמות וכן הרימון ,ואשכול הענבים לפחות פי שלושה מזה. וכשמראים הם את פרי הארץ מתגלע וויכוח בין יהושע וכלב למרגלים. המרגלים טוענים כי "כשם שפרותיה משונים כך עמה משונה" ,וממילא אין זו ארץ הטובה לנו ,ולעומתם טוענים יהושע וכלב להיפך ,אכן פירותיה משונים אולם דווקא משום כך "טובה הארץ מאוד מאוד". ויכוח נוסף ביניהם הוא על כוחם של היושבים בה .המרגלים מספרים "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים" ,וממילא "מי יתייצב לפני בני ענק" איננו יכולים להילחם בגיבורים וחזקים כאלו ,ואילו יהושע וכלב טוענים "אם חפץ ה' בנו ונתנה לנו" אם הקב"ה רוצה הוא ייתנם בידינו ויעזרנו לכבוש את הארץ. עלינו להבין מהי נקודת הויכוח בין שני הצדדים. העובדות ברורות ,הפירות הלא הם מונחים לפני עדת ישראל ,והמחלוקת היא ב"פרשנות" שלהן. טענת המרגלים היתה כי במצרים היינו עובדי עבודה זרה ,ועל אף שבעת מתן תורה הקב"ה אהב אותנו "אהבה רבה" ,כיון שחטאנו בעגל -חוזרת עלינו תביעת חטא ע"ז והקב"ה אינו אוהב אותנו עד כדי כך שנזכה לניסים גדולים בכיבוש ארץ ישראל. וכנגדם השיבו יהושע וכלב כמש"כ רש"י )דברים א ,כז( "אתם אומרים 'בשנאת ה' אותנו' .אין הדבר כן אלא אתם שונאים אותו" ,לא שהקב"ה אינו אוהב אתכם אלא אתם אינכם אוהבים אותו ,ולכן טוענים אתם שהוא אינו אוהב אתכם .אבל האמת שהוא חפץ בנו ואוהב אותנו "אהבה רבה" שנתגלתה בשלמות בשעת מתן תורה ,ואף לאחר חטא העגל נמשכת ה"אהבה רבה" לפי שאהבה זו היא "אהבת עולם". זהו בעצם שורש הויכוח בין יהושע וכלב למרגלים ,האם הקב"ה חפץ עדיין לתת את הארץ בידינו ונצליח לכבשה ,או שמא עוונותינו גרמו לכך שאין לנו את הזכויות הנדרשות בכדי לנחול את הארץ. והתורה מגלה לנו שהצדק היה עם יהושע וכלב ,ומה שטענו המרגלים שהקב"ה כביכול אינו אוהב אותם -נבע מכך שהם עצמם לא אהבו אותו. והדברים טעונים ביאור מעמיק. נקודה נוספת טמונה בוויכוח בין המרגלים ליהושע וכלב ,לעניין הארץ אשר אנשיה ופרותיה משונים .טענת המרגלים היא שאין זו ארץ המתאימה לנו ,ואילו יהושע וכלב טוענים כי "טובה הארץ מאוד מאוד". היוצא מדברינו שתי נקודות שסביבם נסוב הוויכוח ,האחת היא אהבת הקב"ה לכלל ישראל ,שבעוד המרגלים טענו שמאס בנו הקב"ה חלילה - טענו יהושע וכלב שלמרות חטאינו -עדיין הוא אוהבנו "אהבה רבה" .השניה היא התאמת כלל ישראל לארץ ישראל ,שבה נחלקו האם "עמה משונים ופריה משונה" ו"ארץ אוכלת יושביה היא" ,או לחילופין "טובה הארץ מאוד מאוד". והאמת ששורש שתי הנקודות הללו הוא אחד ,והוא -הרצון לזכות. נמשיל זאת לאדם המגיע אל מקום כלשהו בכדי להכירו ולהתרשם ממנו .ישנם כאלו המגיעים לישיבה לביקור ביום שבת קודש בכדי לראותה ולהכירה .ואין אנו עוסקים בבחור המתארח בישיבה הק' ואינו משתתף בסדרי הלימוד והתפילות או בשיעורים ושיחות ,שהרי אדם זה "אינו מן הישוב" ונראה כביכול בא לחקור האם התבשילים בישיבה טובים מן האחרת ...עוסקים אנו בבחור שבא לישיבה בכדי לראות כיצד נראה סדר בישיבה ,איך נראות התפילות בישיבה ,כיצד נשמע שיעור או שיחה ,ובכך חפץ לבו לחזות. והיה אם יבוא אותו בחור ויאמר שאכן נתרשם מאוד מהישיבה אולם ראה בה "דברים משונים ביותר" :קבלת שבת מרוממת ,שיעור לאחר קבלת השבת ,סדר לימוד מתוך חשק עצום בליל שבת וביום השבת ,תפילות בהשתפכות נפש ,סעודה שלישית המתאימה לשעת רעוא דרעוין ודברי התעוררות בה ,וישנם גם בחורים הלומדים עשר שעות ברציפות ועוד כהנה וכהנה ,אלו העובדות " -זה פריה" ,דברים השונים מהרבה מקומות תורה. יש מי שישמע זאת ויאמר "כי טובה הארץ מאוד מאוד!" ,ואילו יש מי שיאמר "כשם שפריה משונה כך עמה משונים" ,הכל תלוי בשאלה אחת ויחידה -מה הוא מחפש. אדם המחפש חיים פשוטים ,יטען כי אין מקום כזה מתאים לו ,ואכן הצדק עמו .אולם אם הוא מחפש להתעלות ומוכן לשם כך להשקיע בעבודה ועמל רב -יגיד מיד כי "טובה הארץ מאוד מאוד" ,ואין לי מקום טוב יותר ממקום כזה. כן הוא בענייננו ,כשבאים המרגלים ואומרים "זה פריה" ,נפתח דיון במהות הסיבה לדברים השונים בה. ארץ ישראל היא פלטרין של מלך ,מקום מיוחד לעליה והתעלות והיא דורשת חיים של גדלות ,כי "המתהלך לפני ה' בארצות החיים" מחויב להתאים את עצמו לכבוד המלך המתגלה בהיכלו. אדם שאינו מבני היכל המלך אין לו זכות להתקיים בתוך פלטרין של מלך ,ולכן גם כותים אינם יכולים לחיות בארץ ישראל ,כפי שמאריך הרמב"ן. אנו לצערנו רחוקים מהרגשות אלו ,אולם זאת היא האמת ,ובני ישיבות לפני כשמונים שנה חיו כך. ישנו מכתב מפורסם ששלח בחור מישיבת חברון אל חברו בחו"ל כשעלתה הישיבה לארץ ישראל ,שבו הוא מתאר לו איך נראה המקום, וכיצד נראית הישיבה וכו' ,וזכה למענה מחברו בחו"ל בכהאי לישנא: "כנראה שבארץ ישראל גם ישנים ואוכלים טוב יותר ,כי אני שאלתי אותך על א"י ואילו אתה מתאר לי את מראהו של חדר האוכל ,הרי כוונתי הייתה שתתאר לי האם נשתנו שיחותיו של הסבא בארץ ישראל וכו'" ,ומוסיף בסיום המכתב כהערת רעות כי בזיון הוא לכתוב בצורה זו ,ומקווה שיתקן כתיבתו )אגרות הגרי"ה(. ואכן סיפר מישהו שהיה שם ,שבשיחתו הראשונה של הסבא מסלבודקא בארץ ישראל ,דיבר על כך שכעת ,כשרגלינו כבר בתוך ארון הקודש ,נדרש מאתנו להוציא את ראשנו מן ה"אשפה" ולהכניסו גם כן אל הקודש פנימה. זו בעצם היתה הטענה על המרגלים " -וימאסו בארץ חמדה" -מאסו בעבודה שמחייבת קדושת ארץ ישראל ,שזו עבודה מיוחדת ומחייבת יותר מכל מקום אחר בעולם. ואכן ,אם לא שומרים בארץ ישראל את מה שמחייבת קדושתה טענתם נכונה בהחלט ,זוהי ארץ "האוכלת יושביה" ,כפי שנלמד מפרשות התוכחות, ומאזהרת התורה "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" )ויקרא יח ,כח .ועי' רמב"ן עה"ת ובדרשתו(. חובה לדעת זאת כשחיים פה ,המציאות היא כיום שאין בעולם כולו מקום ישוב מסוכן יותר מארץ ישראל .א"י נמצאת במצב שבו חייבים אנו ללמוד ולהתמיד בתורה יומם ולילה ,ולהתקדש בקדושתה כיון שלא היה ולא יוכל להיות בה שום קיום טבעי מלבד בצורת חיים זו. על כך נסוב הוויכוח בין יהושע וכלב לשאר המרגלים" ,אנשיה משונים" ו"פריה משונה" ,כי זו ארץ של גדלות ,ארץ שללא גדלות אין דבר שיכול להתקיים בה ,המרגלים שמסיבותיהם שלהם "מאסו בארץ חמדה" -טענו שלא ניתן לחיות בה ,ולעומתם יהושע וכלב מבקשי השלמות והגדלות טענו כי בצורת חיים זו חפצים אנו ,וכי "טובה הארץ מאוד מאוד". הליכות והלכות בעריכת הרב רחמים אליאס שליט"א הרב אריה ד .פרידמן ,[ú"ø úèéù éãé úàöì éãë] äìç íäî ùéøôäå úåéøèà ìùéá ïáåàø :äìàù íéøáåñì] ìâå÷ì éðäî úåéøèàäî åúùøôä íàä ì"âå÷ íäî äôàå êìîð ë"çàå ?ùéøôäìå øåæçì êéøöù åà ,[ùéøôäì êéøöù הפרשת חלה -הפרשה מקוג"ל אטריות ,שיעור החיוב ,והערות מעשיות הם עד כדי ,!!! % 30ומשום כך רבו הדעות בזה. תחילתה עיסה וסופה סופגנין במשנה ]חלה א' ה'[ "..תחילתה עיסה וסופה סופגנין ]או[ תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבין ויחס בין משקל לנפח הוא :הקמח קל מהמים ע"י דחיקה בשליש לערך בחלה" ונח' הראשונים בביאור משנה זו -דעת ר"ת] :בתוס' ברכות לז ,:פסחים לז [:דעיסה היינו בקמח שלנו[ ובמרווח הוא קל מהמים בחצי לערך ] ,0.48ומרווח הוא כגון :אחרי הניפוי שאז הוא אוורירי ביותר ,כ"ז עפ"י בדיקות שנערכו ,עי' משפטי ארץ שם ,ובית ישראל ואהרון גליון מא' מאמרו של הגרא"י זילבר זצ"ל[ עבה וכל שהייתה עבה אפי' אם דעתו לבשלה או לטגנה חייב בחלה. ודעת הר"ש ]שם[ וכן דעת הרמב"ן דעיסה היינו מחשבה לאפות ואם חשב לאפותה חייב אפי' השיעור הקטן ביותר הגרי"מ טיקוצ'נסקי ]ארץ ישראל חלה ב[ כתב שיש להפריש חלה בלא ברכה משיעור של 1,050 שלבסוף טיגנה .וכן אם חשב לבשלה ולבסוף אפאה חייב. ובביאור דעת ר"ת לכאורה היה מקום לומר שהעיסה מחייב בחלה ולא שם לחם ,וכיוון ק"ג] ,וכנראה הוא לפי חשבון של 43.2ביצים של 50סמ"ק במרווח ולא דחוק דהיינו -כפול 1,058 = 0.49ק"ג[. ששם עיסה מחייב אזי אפי' אם חישב לבשלה כיוון שהיתה עיסה חל חיוב חלה ,אולם א"א שיעור הגרא " ח נאה לומר כן דהא לדעת ר"ת הובא בתוס' שם אפשר לברך ע"ז "המוציא לחם" א"כ משמע שחל הגרח"נ ]שיעורי תורה פ"ג עמוד קנט[ חישב לפי ביצה של 57.6סמ"ק ,וחישב עפ"י דברי הרמב"ם עלה שם לחם. ]פיה"מ עדיות פ"א מ"ב[ שמשקל הקמח קל מן המים בשליש [0.66] ,ויצא לו 1.666בברכה וכתב וביאר בחידושי ר' חיים הלוי ]חו"מ ה' ד"ה "והנה"[ את דעת ר"ת דס"ל שמשעת עיסה הוי עלה שזה ע"י "שינענע הכלי איזה פעמים ע"י דפיקה בשולי הכלי" ]שע"ת סי' ג' סעיף ג' עמ' קס"ח[ ,אולם חשש להפריש בלא ברכה מ 1,250 -שהרי כתב הרמ"א באו"ח תנ"ו שלא ידחוק הקמח שם "לחם" וע"כ חייב בחלה. והקשה עליו החזו"א ב"גליונות" מעיסת הכלבים שכ' בגמ' שפטור מחלה ,א"כ רואים ש"שם והוא מפורש בראשונים ]תוס' ד"ה "חסכה" מנחות נב ,:ובשטמ"ק שם[ ,וע"כ צריך להפריש מ 1,250בלא לחם" תלוי בלאחר אפייה ולא בעיסה ,והעיקר למה העיסה משמשת ולמה מיועדת ,וכן קשה ברכה ,ודעת הגריש"א שכך המנהג לברך על שיעור זה של הגראח"נ ]הפרשת חלה כהלכתה עמ' מרבינו יונה ]בברכות שם[ שכתב דר"ת יודה באופן שעשה עיסה ע"מ לעשות ממנה תבשיל ,וכל קיד[ .וכן נהג הגרשז"א בביתו ]הלי"ש פ"ז הערה [78 דברי ר"ת הם באופן שלאחר מכן יש בה תוריתא דנהמא ,חזינן דס"ל לר"ת שהקובע הוא ג"כ שיעור החזו " א אחר אפייה ,ולא סגי בעיסה להחיל "שם לחם". לדעת החזו"א הביצה לחומרא היא 100סמ"ק וע"כ שיעור הפרשה בברכה הוא 2,250אולם והחזו"א כתב לבאר ]או"ח סי' כ"ו[ בדעת ר"ת דס"ל ד'בישולה זו אפייתה' ומטרת העיסה היא לעשות ממנה לחם – אמנם מבושל -וחייבת ,אולם "שם לחם" זה רק אחר הבישול או יש לחוש לשיעור של ביצה קטנה ולפי דעתו היא 50סמ"ק וע"כ יפריש חלה בלא ברכה מ 1,200ק"ג .והמדידה לדעתו היא ברפוי ולא בדוחק כנ"ל ואי"צ להחמיר ולמדוד בדוחק ]וכן האפייה וס"ל לר"ת ש"בישולה היא אפייתה" ,וכדברי ר"י הנ"ל. וצ"ל בדעת הגר"ח שאין הכי נמי שעוסה עיסה עבה ע"מ להאכילה לכלבים או לתבשיל אז דעת הגריש"א שאין צורך להחמיר בשיעור החזו"א ע"י דחיקת הקמח) .הליכות שדה ,[(134וכ"כ הקה"י ]שעורי פקע ממנה שם לחם אולם סתם עיסה עבה עומדת לאפייה ושם לחם הוא כבר מאז שהעיסה המצוות אות יט -כ[ "ולא ידחוק הקמח אלא נותנו באופן הרגיל"] .וכ"כ מו"ר הגרממ"ק בהלכות חג בחג הל' פסח ט"ו הערה טו ,עיי"ש באורך שכך שמע מהסטייפלר[ עבה אז מקבל את שמו ,ויל"ע. שיעורים גדולים יותר ולהלכה נפסק בשו"ע ]יור"ד סי' שכ"ט ס"ג[ כדעת הר"ש והשו"ע ביו"ד לא הזכיר את דעת ר"ת, והיו שמדדו קצת בדוחק וג"כ לפי דעת החזו"א שביצה היא 100סמ"ק ויצא להם שיעורים והש"ך הביאו וכתב שיר"ש יחמיר כר"ת להפריש מעיסה עבה שבישלה או טיגנה ,ויש יותר גדולים כדי להפריש בברכה. להקשות בדברי השו"ע שבהלכות בציעת הפת ]סימן קס"ח סעיף י"ג[ הביא את שיטת ר"ת וכתב החידושים וביאורים ]חלה סי' ה' אות ד'[ בדק ע"י נענוע הכלי ]בדוחק[ ויצא לו 2.5ק"ג ,וכ"כ הגר"י "דיר"ש יצא ידי ר"ת" ,אולם בהלכות חלה לא הביאו. בויאר שליט"א קיצור הלכות עמ' מ"ו שבקמחים המצויים היום השיעור נע בין – 2,400 והאורל"צ ]ח"ב פרק יב הערה ה'[ כתב ע"ז דהשו"ע חזר בו בהלכות חלה ובאמת דעת השו"ע דאין 2,900לברכה ,והגר"מ שטרנבוך שליט"א ג"כ כתב ]תשובות והנהגות א תרעד[ שמדד ויצא לו צריך לחוש לר"ת ,וכן כתב האורל"צ שם לגבי סופגניות שעפי"ז המנהג לברך עליהם מזונות כשלש קילו אלא שזה היה בדוחק ומסיק שם "..ובשתים וחצי קילו מקיים המצוה בהידור ואין בהם קביעות סעודה. וכמ"ש" .ועיי"ש שכן הוא דעת הבן איש חי בפרשת שמיני. אולם ב"אשר לשלמה" ]מועד סי' ט"ו[ ביאר ביאור נפלא בזה ע"ד הספרי זוטא הובא בר"ש ]חלה הערות מעשיות פרק א משנה ד[ וז"ל "ובספרי זוטא תניא מלחם הארץ ולא כל לחם פרט למבושל וסופגנין הפרשה בשבת ודובשנין" חזינן דבאמת 'סופגנין' ו'מבושל' שפיר שייך למיקרי לחם ,אולם לגבי חלה התמעטו ולכן לגבי חלה פטור אולם לגבי ברכה עדיין שייך לומר עלה "המוציא לחם"] .ובאמת מי שלא הפריש כלל בחול אין מפרישין בשבת ,אולם בכשרויות המהודרות הנוהג להפריש בסופגניות וכד' היום בד"כ מברכים מזונות ולא חוששים לר"ת מצדדים אחרים ,ובהפרשת חלה בד"כ ההוראה היא לחוש רק מחומרא ,באופן שגם ללא ההפרשה היה אוכל ,שמעתי ממו"ר הגרממ"ק שליט"א שאי"ז לר"ת ,הפוך מכל הנ"ל ,כך נ"ל[. נחשב תיקון ומותר להפריש בשב"ק. הפרשה מקוגל אטריות עירוב קמחים והנה בקוגל אם חייב בהפרשת חלה נחלק לכמה נידונים: והנה אם מערבים קמחים או בצקים של חמשת מיני דגן יש מהם שמצטרפים א' עם השני, ודרך הכנתו :ייצור האיטריות הוא -מכינים עיסה ]ובפשטות היא עבה[ ואח"כ מייבשים אותה ויש בזה להעיר ]מפי הרב משה זיצמן שליט"א[ שמצוי שאופים פחות מכשיעור קמח ]כגון 1ק"ג[ וע"כ ]ולכאו' אי"ז נקרא אפייה[ ,והמשגיח מפריש ממנה חלה ,ואח"כ בבית מבשלים אותה ]ויש שמבשלים לא מפרישים חלה מזה ,אלא שאח"כ פעמים מוסיפים ]לפי מתכון[ קוואקר משיבולת שועל, ומצטרף ומתחייב לכו"ע בלא שימת לב!! מעט[ ואח"כ אופים בתנור. ויש לדון ,א .אי הוי עלה שם אפייה ותוריתא דנהמא .ב .אי מה שמפרישים במפעל מהני. הפרשה ממצות ודעת הגרשז"א ]בשש"כ ח"ג עמ' ע"ג[ דעל קוגל אין לברך ברכהמ"ז אף בקביעת סעודה דהוי ובאפיית מצות בזמנינו הנהוג שבמצות מכונה שלשים כשיעור מפרישים מיד בעודה עיסה תבשיל ,ולפי"ז אינו חייב בחלה דהוי תבשיל ]חוץ משיטת ר"ת הנ"ל[ .וכן דעת החו"ב ]חלה ב' י'[ מכל עיסה ,אולם במצות אפיית יד שלשים פחות מכשיעור כמבואר בשו"ע יש בזה ב' דקוגל הוי תבשיל ולא אפוי] .וכנראה בדעתם שיש לו שם תבשיל מעצם ה'מרקם' של הקוגל שעדיין הא לח ורך, אופנים :במאפיות רגילות בד"כ מניחים אחר האפייה את המצות בעגלות גדולות מרשת ואפי' שנאפה בתנור ובמעט שמן[ ודעת הגריש"א ]בקובץ תשובות ח"ג סימן ל'[ דהוי אפייה ,ויש על זה "תוריתא דנהמא" ,והשמן ברזל ,הגבוהות מגובה המצה ,ועי"ז מצטרף לחיוב ,ומפרישים מכל עגלה .אולם בחבורות שיש שם באפייה הוא בכלל מה שכתב הרמ"א ]קסח סעיף י"ד[ "ומעט משקה שמושחין בו בד"כ אין מצרפים ומפרישים אלא כ"א מפריש לעצמו בבית וצריך לשים לב בדיני צירוף האלפס שלא ישרוף העיסה לא מיקרי משקה" ,וג"כ ס"ל דהבישול שעושים לפני האפייה הוי שיצרף המצות ע"י שיגעו זב"ז ,ובדיני מוקף. צורך האפיה ,ואפי' אי לא נימא הכי הרי גבי שבת אנו חוששים לשיטות שיש אפיה אחר ובאופן שמצרפים במאפיה יש להעיר מצד עיסה העשויה לחלק שי"א שכל שעשויה לחלק לאנשים אין מצטרפת ,או אולי יש לדון את בעל החבורה כנחתום שאז מצטרף וחייב .ועוד בישול ,למרות שמעיקר הדין אין אפייה אחר בישול ]הליכות שדה .[33 אלא שאם במפעל הפרישו חלה א"כ לכאו' יהא מהני ,וכתב ע"ז הגריש"א שהחיוב הוא אחר העירו בזה ]מש"כ החכ"א בשערי צדק י"ד י"ט[ שאין לחלק לכל אחד שיפריש בביתו שהרי מרבה אפיה ,ואם הפרישו בעודו בצק או בעודו מבושל במפעל והיה דעתם שאנשים יבשלו ,או בברכות אלא שאחד יפריש ויברך .אולם המנהג שכ"א מפריש בביתו ,וכן דעת הגרשז"א, שרוב האנשים יבשלו ,או אם בישל אדם לצורך בישול ונמלך בו ואפאה ,אי"ז הפרשה ובגליוננו הנכבד לפני כמה שנים כתב הרה"ג א.ש .היימן שליט"א" :כששכחו להפריש הפוטרת ורק אחר האפייה הוי חיוב ,ולפי"ז יש לעיין כיצד לדון את הגלגול במפעל ,ואם נדון "חלה" מהמצות :הורה המהרי"ל דיסקין בערב פסח שחל בשבת ושכחו להפריש "חלה" אותו כעיסה שהכינה ע"מ לבשלה ,ואח"כ נדון את הקונה כנמלך ואפאה יהא חייב בהפרשת מהמצות ,שיתנו לקטן בגיל י"ב ]מופלא הסמוך לאיש שנדריו נדר והפרשתו תו"מ מועילה[ מצה אחת מהן חלה מעיקר הדין ממש שהרי המגלגל עיסה ע"מ לבשלה ונמלך לאפות חייב ,כדלעיל שיטת ויאמרו לו שיפריש "חלה" לעצמו במצה שלו ,ויכוין לפטור אף את כל המצות ,וטעם ההתר הר"ש וכנפסק בשו"ע ] ועי' בכל זה במשפטי ארץ פ"ב ,בהוצאה החדשה ,עיי"ש באורך[] ,ועוד נסתפקתי לפי"ז -מה משום שלהפריש "חלה" בשבת ויו"ט זהו רק איסור דרבנן ,ויהיה זה לצורך עצמו ,דשרי] .עיין שנתגלגל בחו"ל ע"מ לבשלו והופרש ואח"כ בא"י בישלו ואפאו האם מהני ,דהא לא מהני הפרת חו"ל על חלת א"י ,ולצ"ע[ באריכות בספר חנוך לנער פל"ז הע' ג'[ אולם במנח"י ]ח"ח סימן ק"ח[ חולק ע"ז וס"ל שמחשבתו לבשל מתבטלת למפרע וההפרשה צירוף ע " י שולחן פוטרת למפרע וכן כתב הרשב"א ]פסקי חלה א' א'[ "...שמא תמלך ותעשה את כל העיסה בתנור הערה מהרב משה זיצמן שליט"א – הנה השו"ע ]שכה ס"א[ כתב "אם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז ,אינם מצטרפים" ובביאור הגר"א ]שם ס"ק ה[ כתב וז"ל "בעיא דלא איפשיטא וכ' – ונמצאת חייב למפרע" .וכן משמע במאירי. ולמסקנא לדעת הגרשז"א אי"צ לחוש בזה ,ולדעת הגריש"א יכול להיות שיהא חייב חלה הרמב"ם הוא ספק ואם החלה מדבריהם הוא פטור וכבר נתבאר בסי' שכ"ב ס"ב שחלה מדבריהם עתה ע"ש" ושם מבואר דבזה"ז חלה דרבנן ,וע"כ גם בא" פטורים. מעיקר הדין ,ולמנח"י מהני מה שהפרישו במפעל. אולם עי' ש"ך שכתב שם ]ס"ק ב[ "זהו בעיא דלא איפשטא וכתב המחבר בסתם שאין שיעור עיסה החייבת בחלה "חמשת רבעים קמח חייב בחלה" ]משנה חלה פ"ב משנה ו'[ ושיעורו 43ביצים וחומש ]שו"ע שכ"ד מצטרפין כיון דבזמן הזה כל חלה דרבנן וכדלעיל סימן שכ"ג אזלינן לקולא" ושם בסימן א'[ ,והרמב"ם כתב ]ביכורים ו טו[ והעתיקו בשו"ע ]או"ח תנ"ו סעי' א'[ שהוא משקל תק"כ דרהם .שכ"ג איירי מחלת חו"ל ומשמע לפי"ז שבחלת א"י יצטרף ]ואולי הוא ט"ס[ ולכאו' הוי נ"מ ] 0.68מקסימום ע"י דחיקה ]ובמדרש )במדבר רבה קרח יח כא( ,נתנו לזה רמז וז"ל "ומפריש חלה צריך שיפריש אחת מארבעים ושלש וחומש מן גדולה דשולחן יצרף כמה מאפים מכמה עיסות ,שנמצאים על שולחן א' וכולם מצטרפין התורה למנין חלה" חלה בגימטריה 43וכתב הש"ך שה"הא" הוא לחומש ביצה[. ומצוי בשמחות וכדו' אולם למעשה צ"ע. 100 לחומרא נקט א " והחזו , ק " סמ והנה בשיעור הביצה נקט הגרא"ח נאה שיעור של 57.6 ש אר קמחים סמ"ק ,וחשש ג"כ לשיטות שהיא 50סמ"ק ,אולם עדיין יש לדון כיצד למדוד בפועל -שהרי כל השיעורים הנאמרים לעיל ]להפריש מ 1,200בלא ברכה[ הוא רק בקמח חיטה שכבד מכולם, בקמח יש הפרשים בצורת המדידה אם הוא מרווח ]ע"י דחיקה או נענוע הכלי[ או דחוק וההפרשים משא"כ שאר הקמחים ]שעורה ,שיפון ,כוסמין ,שיבולת שועל[ הם יותר קלים ולדוגמא בשיבולת שועל שהוא הכי קל מ 870גרם חייב להפריש בלא ברכה!! ]משפטי ארץ חלה ,סוף הספר[. לע"נ האשה החשובה מרת מלכה בת ר' יעקב אריה הלוי ע"ה אויר מחכים הרֹן ַעל ּ ְפנֵיהֶ ם ִל ְפנֵי ָּכל ְקהַ ל וַ י ִּּפֹל מ ׁ ֶֹשה וְ אַ ֲ ִש ָראֵ ל .וִ יהוֹ ׁ ֻ עֲ ַדת ְ ּבנֵי י ְׂ ש ַע ִ ּבן נוּן וְ כָ לֵ ב ֶּבן יְפֻ ּנֶה ִמן הַ ּ ָת ִרים אֶ ת הָ אָ ֶרץ ָק ְרע ּו ִ ּבגְ ֵדיהֶ ם )יד ,ה-ו( יש לבאר מדוע מוזכר כאן שיהושע וכלב היו "מן התרים את האר ,"ıוכי לא ידענו זאת שהם היו מהמרגלים. מבאר רבי שלמה קלוגר בספרו אמרי שפר ,קריעת בגדים שייכת כאשר מתו מוטל לפניו ,אבל כאשר יש עדיין תקווה אין קורעים בגדים ואין מספידים כמבואר במדרש )רבה ,ריש איכה( וכי בוכין ]על מת[ קודם שימות? ומעתה יש לתמוה ,היאך יתכן הדבר שיהושע וכלב הבינו את המצב לאשורו, ואילו משה ואהרן לא השכילו להבין את אשר לפניהם. שהרי רואים אנו שמשה ואהרן התייחסו לחטא המרגלים באופן שונה מיהושע וכלב ,שמשה ואהרן מתפללים ונופלים על פניהם בתפילה להעביר את רוע הגזירה ,ואילו יהושע וכלב עושים 'קריעה' בבגדיהם משום שהם מבינים שכבר נגזרה הגזירה ,ובעוון חטא המרגלים והבכיה של חינם שבכו בעקבות דברי המרגלים ,גרמה שיענשו ישראל ויבכו בכיה לדורות. וע"ז קונן ירמיה הנביא ואמר " ָ ּבכוֹ ִת ְב ֶּכה ַ ּב ַ ּל ְי ָלה" )איכה א ,ב( שכנגד בכיית חנם שבכו בט' באב ביום חזרת המרגלים ,יבכו שתי בכיות על חורבן שתי מקדשות. ומאידך משה ואהרן ש"נופלים על פניהם" ומתפללים להעביר את רוע הגזירה ,לא זו בלבד שהם מתפללים ,אלא הם גם "נופלים על פניהם" ,וכבר נפסק ברמב"ם )הל' תפילה פ"ה הי"ד( שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א"כ מובטח לו שיענה כיהושע בן נון ,וממעשה זה מוכח שהם בטוחים שייענו בתפילתם ורוע הגזירה יוסר. והדבר תמוה ,היאך יתכן הדבר ,שמה שיהושע וכלב הבינו ,לא ראו משה ואהרן ,וכי יהושע וכלב עדיפים על משה ואהרן. אלא ,כיון שאמרו חז"ל )כתובות ע"ה (.אמר רבא ,וחד מינן ]מבני בבל[ כי סליק להתם ]לאר ıישראל[ -עדיף כתרי מינייהו ,כלומר שערך הבאים לאר ıישראל מחו ıלאר ıהוא גדול וערכו עולה להיות כשתי אחרים שלא עלו. ומעתה מובן ,מדוע התורה מדגישה ואומרת שיהושע וכלב היו "מן התרים את האר ,"ıלהודיע מהיכן הם ינקו את חכמתם ,שהם שבאו בשערי אר ıישראל והתבשמו מאוירה המחכים ,הם שווים עתה כארבעה אנשים ,ולכך הבחנתם ובירור שכלם בהיר יותר ,ולכך רק הם ידעו להבין שכבר נגזרה הגזירה ואין דרך לבטלה. יעי י ָׁשוּב ּו הֵ ּנָה" דור ְר ִב ִ "וְ ֹ )בראשית טו ,טז( וְ ַע ְב ִ ּדי כָ לֵ ב ֵע ֶקב הָ י ְָתה רוּחַ אַ חֶ ֶרת ִע ּמוֹ ַוי ְַמ ּ ֵלא אַ ח ֲָרי וַ ה ֲִביא ִֹתיו אֶ ל הָ אָ ֶרץ אֲ ׁ ֶ שר ָּבא ׁ ָש ּ ָמה וְ ז ְַרעוֹ יוֹ ִר ׁ ֶש ּנָה )יד ,כד(. רבים ממפרשי התורה תמהו ,מדוע הקב"ה לא מזכיר את יהושע יחד עם כלב, הרי שניהם לא הלכו בעצת המרגלים ובזכות זה ראוי שהם יזכו לרשת את ארı ישראל ,וכפי שבאמת היה שכל ההולכים בעצת המרגלים מתו במדבר ולא זכו להכנס לאר ,ıורק " ִויהוֹ ׁ ֻש ַﬠ ִ ּבן נ ּון ְו ָכ ֵלב ֶ ּבן ְי ֻפ ֶ ּנה ָחי ּו ִמן ָה ֲאנָ ׁ ִשים ָה ֵהם ַהה ְֹל ִכים ָלתוּר ֶאת ָה ָא ֶר) "ıלח(. להם או לאבותם עוד צריך לבאר את הדין ודברים של משה רבנו עם הקב"ה ,שמשה טוען המצרים שראו היאך העלית אותם ממצרים בכוחך הגדול ,וראו את ִ להקב"ה שאם השגחתך המיוחדת במדבר שאתה מוליכם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה, יראו שאתה ממית אותם במדבר ,זה יגרום שהגויים יאמרו " ִמ ִ ּב ְל ִּתי ְיכ ֶֹלת ה' ְל ָה ִביא ֶאת ָה ָﬠם ַה ֶ ּזה ֶאל ָה ָא ֶרֲ ıא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ָל ֶהם ַו ִ ּי ׁ ְש ָח ֵטם ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר" )ט"ז(. והקב"ה משיב ואומר " ְואו ָּלם ַחי ָאנִ י ְו ִי ָּמ ֵלא ְכבוֹ ד ה' ֶאת ָּכל ָה ָא ֶר) "ıכא( ולכן, אותם האנשים שראו את כבוד ה' ולמרות הכל ניסו את ה' ,אותם אנשים לא " ִי ְרא ּו ֶאת ָה ָא ֶרֲ ıא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּב ְע ִּתי ַל ֲאב ָֹתם" משום שהם מנאצים את ה' " ְו ָכל ְמנַ ֲא ַצי לֹא ִי ְראו ָּה" )כ"ג(. והנה מה שמשה טוען שהגויים יאמרו שהקב"ה לא מקיים את שבועתו ,שהוא נשבע להם שיביא אותם לאר ,ıכוונתו היא להבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו יעי יָ ׁשוּב ּו ֵה ָ ּנה" )בראשית טו ,טז( ,וא"כ הקב"ה הבטיח להם בברית בין הבתרים " ְודוֹ ר ְר ִב ִ שיביאם לאר ,ıשהם הדור הרביעי שהובטח לאאע"ה שיבואו לאר ,ıוא"כ צריך להבין מדוע הקב"ה משיב ואומר שהוא נשבע לאבותם ולא להם ,מה משנה למי הקב"ה הבטיח את האר ıהרי הם הדור הרביעי שהובטח לו להכנס לאר?ı ודור רביעי -כלב מבאר רבי דוד מלידא בספרו חלקי אבנים )נדפס לפני כ 300-שנה( ,משה רבנו דייק בתפילתו ואמר שהובטח להם שהם יכנסו לאר ,ıמשום שרצה בזה לבטל את הגזירה ,שהרי הקב"ה כבר נשבע להכניס את הדור הזה לאר.ı והקב"ה השיבו ,אני לא נשבעתי להביא את העם הזה ומה שנשבעתי לא נשבעתי אלא לאבותם ולא להם. ואם תאמר ,מכל מקום נשבעת על הדור הזה שהוא דור רביעי ,ומה תעשה לשמך הגדול ושבועתך "ודור רביעי ישובו הנה" ,משיב הקב"ה ,מה שנשבעתי שדור רביעי ישובו הנה ,אקיים אותו שבועה בעבדי כלב ,שהוא דור רביעי מיורדי מצרים ,ומכיון שרוח אחרת שהיתה עמו ,הבאתיו אל האר.ı ולפיכך לא הזכיר כאן גם יהושע ,כי יהושע היה דור חמישי ליורדי מצרים וא"כ א"א לקיים בו את ההבטחה "ודור רביעי ישובו הנה" ,ורק כלב שהוא דור רביעי יכול להתקיים שבועה זו ]אמנם עי' מלבי"ם דברי הימים א' פ"ז פסוקים כה-כז. שיהושע היה דור שביעי ,אפרים ,שותלח ,בריעה ,עמיהוד ,אלישמע )נשיא שבט אפרים( ,נון ,ויהושע[. ודברים אלו מפורשים בדברי רש"י בפרשת לך לך ,בפירושו על הפסוק "ודור רביעי ישובו הנה" שכתב" :צא וחשוב דורותיו ,יהודה ,פר ,ıחצרון ,וכלב בן חצרון מבאי האר ıהיה" ,ולכאורה תמוה מה ראה לומר זאת ,אלא שתיקן הרבה בחשבון זה וכוונתו לכל מה שביארנו. נמצינו למדים דבר נפלא ונורא כאחת ,שיתכן שההבטחה על דור מתקיימת באדם אחד ,שמחד ,דור שלם הפסידו מה שהיו מיועדים לזכות ,ומאידך רואים אנו כאן את גודל חשיבותו של היחיד שנחשב הוא כדור שלם וקיום ההבטחה בכלב הוא קיום ההבטחה של "ודור רביעי ישובו הנה". מנחת נסכים ִש ָראֵ ל וְ אָ ַמ ְר ּ ָת אֲ לֵ הֶ ם ִּכי ָתבֹא ּו אֶ ל אֶ ֶרץ מוֹ ְׁשב ֵֹתיכֶ ם אֲ ׁ ֶשר ַ ּד ֵּבר אֶ ל ְ ּבנֵי י ְׂ אֲ נִ י נ ֵֹתן לָ כֶ ם )טו ,ב( ...וְ ִה ְק ִריב הַ ּ ַמ ְק ִריב ָק ְר ָּבנוֹ לַ ה' ִמנְ חָ ה סֹלֶ ת ִע ּ ָׂשרוֹ ן יעית הַ ִהין ּ ַתעֲ ׂ ֶשה ַעל הָ עֹלָ ה אוֹ ָּבלוּל ִ ּב ְר ִב ִעית הַ ִהין ׁ ָש ֶמן .וְ ַייִן לַ ּנ ֶֶס ְך ְר ִב ִ ש הָ אֶ חָ ד )ד-ה( לַ זָּבַ ח לַ ּ ֶכבֶ ׂ למה נסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים יש לבאר מדוע נסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים ,וכבר עמדו בזה הרבה ראשונים ]רמב"ן בעלי התוספות רבנו בחיי ועוד[ וביארו ,לאחר ששמעו ישראל שנגזרה עליהם גזירה שלא יכנסו לאר ,ıאמרו אוי ל'שונאיהם של ישראל' שלעולם לא יכנסו לאר ,ıואף בסוף הארבעים שנה ח"ו עלולים לחטוא ושוב ייגזר עליהם שלא יכנסו לאר ,ıלכך הבטיחם הקב"ה שלסוף מ' שנה יכנסו ,וחיזק את ליבם והודיעם שעתידים לבוא אל האר ıולהקריב בה קרבנות. עשיה או הקרבה ויש להתבונן ,מדוע משנה הכתוב את לשונו ,שפעם מכנה את עבודת מנחת נסכים בשם עשיה ופעם מכנה אותה בשם הקרבה. שבכבש קורא למנחה בלשון הקרבה ואילו הנסכים כתובים בלשון עשיה " ְו ִה ְק ִריב ַה ַּמ ְק ִריב ָק ְר ָ ּבנוֹ ַלה' ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ִע ּ ָשׂ רוֹ ן ָ ּבלוּל ִ ּב ְר ִב ִעית ַה ִהין ׁ ָש ֶמןְ .ו ַייִ ן ַל ֶ ּנ ֶס ְך יעית ַה ִהין ַּת ֲﬠ ֶׂשה ַﬠל ָהע ָֹלה אוֹ ַל ָ ּז ַבח ַל ֶּכ ֶבשׂ ָה ֶא ָחד" )ד-ה( ,ובמנחת האיל כתוב ְר ִב ִ להיפך ,עשיה במנחה והקרבה בנסכים" ,אוֹ ָל ַא ִיל ַּת ֲﬠ ֶׂשה ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ׁ ְשנֵ י ֶﬠשְׂ רֹנִ ים יח נִ יח ַֹח ַלה'" )ה-ו(, ְ ּבלו ָּלה ַב ּ ׁ ֶש ֶמן ׁ ְש ִל ׁ ִשית ַה ִהיןְ .ו ַייִ ן ַל ֶ ּנ ֶס ְך ׁ ְש ִל ׁ ִשית ַה ִהין ַּת ְק ִריב ֵר ַ ובמנחת בן הבקר כתוב בשניהם לשון הקרבהְ " ,ו ִה ְק ִריב ַﬠל ֶ ּבן ַה ָ ּב ָקר ִמנְ ָחה ס ֶֹלת יח נִ יח ַֹח לשה ֶﬠשְׂ רֹנִ ים ָ ּבלוּל ַ ּב ּ ׁ ֶש ֶמן ֲח ִצי ַה ִהיןְ .ויַ ִין ַּת ְק ִריב ַל ֶ ּנ ֶס ְך ֲח ִצי ַה ִהין ִא ּ ׁ ֵשה ֵר ַ ׁ ְש ׁ ָ ַלה'" )ט-י(. ונראה לומר – אומר הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר – שיש הבדל בין לשון עשיה ללשון הקרבה ,שכאשר כתוב עשיה בא הדבר ללמד שאף זר יכול לעשות זאת ,ואילו לשון הקרבה נשמע שהמביא אינו עושה בעצמו דבר ,אלא הוא נותנו לכהן לשם הקרבה. ומכיון שדרך מביאי מנחת נסכים היתה לקנות מהגזבר את המנחה )עי' שקלים פ"ה(, ולא כמביאי שאר מנחות שהיו רגילים להביא מנחה מבתיהם בכלי כסף וכלי זהב )עי' רמב"ם פי"ג ממעה"ק הי"ב( ,וכפי שהיו טורחים להביא בהמה מביתו להקרבה ,וא"כ היה מקום לטעות ולומר שא"א להביא מנחת נסכים מתוך ביתו ,לזה בא הכתוב ורמז שגם כאשר מביא הקרבן 'עושה' את המנחה בעצמו ,ומביאה מביתו הדבר כשר. ומשום כך שינה הכתוב ,ופעם אמר בלשון הקרבה ,כפי שהיו רגילים שהיו קונים את המנחה מהגזבר ולא היו עושים כלום רק מקריבים את המנחה ,ופעם כתב בלשון עשיה ,להורות שאם הביא המנחה מביתו הדבר טוב וכשר. בלול או בלולה עוד יש לבאר ,מדוע שינה הכתוב לשונו ,שבמנחת כבש ובן בקר כתוב בלול בלשון יחיד ,ואילו במנחת איל כתוב בלולה בלשון רבים ,שבמנחת כבש כתוב " ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ִע ּ ָשׂ רוֹ ן ָּבלוּ ל ִ ּב ְר ִב ִעית ַה ִהין ׁ ָש ֶמן" )ד( ,ובמנחת בן הבקר כתוב " ְו ִה ְק ִריב לשה ֶﬠשְׂ רֹנִ ים ָּבלוּ ל ַ ּב ּ ׁ ֶש ֶמן ֲח ִצי ַה ִהין" )ט( ,ומאידך במנחת ַﬠל ֶ ּבן ַה ָ ּב ָקר ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ׁ ְש ׁ ָ איל כתוב "אוֹ ָל ַאיִ ל ַּת ֲﬠשֶׂ ה ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ׁ ְשנֵ י ֶﬠשְׂ רֹנִ ים ְּבלוּ ָלה ַב ּ ׁ ֶש ֶמן ׁ ְש ִל ׁ ִשית ַה ִהין" )ו(. ונראה לבאר – אומר רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה – שכאן רמז לנו הכתוב שאין בילה מעכבת )עי' מנחות יח (:ומה שכתוב שהמנחה תהא בלולה היינו שיש להקריבה באופן זה ,שיביא סולת יחד עם שמן ויקריבם יחד, אבל אין צריך שיבלול בפועל את השמן בסולת ,שאם לא בלל גם כן כשרה. ולכך אמר הכתוב שיביא סולת בלולה ,משום שסולת הנתונה בשמן נקראת בשם זה ,שבלולה הוא שם תואר למנחה שבאה בשמן ,כמו שכתוב " ְו ָכל ִמנְ ָחה ְבלו ָּלה ַב ּ ׁ ֶש ֶמן ַו ֲח ֵר ָבה" )ויקרא ז ,י( ,וזה אומר הכתוב ,שיביא מנחה כזו שתהא ראויה לבילה והיא הנקראת מנחה בלולה. ואם הכתוב היה אומר שיביא שני עשרונים בלול בשמן היינו מבינים שיש לבלול בפועל את השמן בסולת ,ומשינוי לשון הכתוב שאמר שיביא שני עשרונים בלולה בשמן ,למדנו שסגי בכך שהמנחה תיקרא בלולה ,ואין צריך לבלול ממש. משל ונמשל יתם יכםַ ...ו ֲﬠ ִׂש ֶ לŒא ֶר ıמוֹ ׁ ְשב ֵֹת ֶ ִּכי ָתבֹאוּ ֶא ֶ ִא ּ ׁ ֶשה ע ָֹלה )טו ,ג(. סמיכות מרגלים – דיני קרבנות ונסכיהם לפרשת משל: אב שהלביש לבנו רקמה משוב ıבעדי עדיים ,והנער בלכתו בשוק במשחק הילדים הטבעו בבו ıרגליו ויפול באחת הפחתים וכל מלבושו נגאולו בטיט ורפש .בבואו הביתה וירא אביו כי השחית התעיב עלילה ,וישפוך עליו חימת אפו ,ויפשוט מעילו מעליו ,וילבישהו בלויי הסחבות ויכהו בשוטים עד שפך דם .הנער בראותו כי כלתה אליו הרעה מאת אביו ,ההפך עליו בלהבות הזמן מטוב לרע ,ויתן אל לבו ויהלך אט ומראהו משחת מאיש .וירא אביו כי נעצב הנער ומשמן בשרו ירזה ,ויכמרו רחמיו ויחל לדבר על ליבו דברים טובים ונחומים .שמע ,בני ,אם תיטיב שאת ללכת מישרים – אלבישך מחלצות שש וארגמן ,ואביא אותך בברית חתונים ,ויתנו לך משאת צמיד ואצעדה וכלי יקר .דברים רכים כאלה הפיסו דעת הנער להפיג צערו לקוות לטוב ולהבין כי נאמן אהבת אביו אליו. נמשל כן עד"ז ,כאשר השחיתו המרגלים במעשיהם להוציא דיבה על האר ,ıחרה אף ה' בהם ,ויגזור אומר ליפול במדבר ולבל יבואו אל האר ,ıובראות העם כי הושלך תפארתם משמים אר ,ıשמו אל ליבם ויתאבלו מאד ,וה' ברחמיו בראותו כי רוחם נכאה ונעצבה ,החל לדבר עמהם מחדש מענין ביאת הארı והבאת הקרבנות והנסכים ,למען הפס דעתם ולאמ ıלבבם כי חפ ıחסד הוא לתת לזרעם האר ,ıואהבתו נאמנת להם )משל ומליצה( כסא דברכתא äøåú õéáøî äùåã÷áù øáã ìëì íìåàë çåúô åáì øùà äìòðä åðãéãé äéî÷ øâùð ù"øéå äøåúá äìéñîá íúåìòäì ,íéãéîìúä úð÷úá ã÷åùå ìîòå é÷ñðáéìæ ïúð òùåäé áøä ä"ä úéðáøä ú"áðî åîàìå à"èéìù à"èéìú '÷ä äáéùéä ïòîì úåàì àìì äùôð úøñåîä äðéðä – äãëðä úãìåäá íðåòîá äéåøùä äçîùä ìâøì à"èéìù ïééèùøä ìàøùé áøä åðúçì úá è"æîì 'éçú ç"öåé ìëîå äðîî áø úçð ååøéå ,íéáåè íéùòîìå äôåçì äøåúì äìãâì åëæé * * * משפחת הרב אריה דוד קאפמאן שליט"א לאירוסי הבן הבחור החשוב ,מופלג בתורה ויר"ש החתן חננאל הכהן הי"ו בחיר ישיבתנו הק' ומקורבו של מורנו רה"י שליט"א עב"ג תחי' למז"ט יזכו לבנות ביתם על אדני התורה והיראה ובורא עולם בקנין ישלים זה הבנין * * * תורמים לציפוי בית המדרש ללא חסרון כיס עם כל זה אחכה לו... ראשית דבר! עלינו להודות מעומקא דליבא לכל אותם משפחות בני קהילתנו ,אשר טורחים למען בנין בית מדרשנו ומידי חודש בחודשו קונים ורוכשים 'תוי קניה' ובכך תורמים עבור צפוי בית המדרש ,ומקדשים שם שמים למען כבודו ית' ברכותינו :כשם שאתם טורחים ובהתמדה וברציפות מזה כמה שנים למען שמו ית' כך תזכו לקבל פני משיח צדקנו ולראות בגלוי כבוד השי"ת * * * בימים אלו כאשר אנו שוקדים על לקדם את ענין הציפוי של ביהמ"ד חוזרים אנו שוב ומדגישים שעל כל 'תו' ו'תו' שרוכשים נכנס תרומה נאה למגבית החשובה הזאת ועינינו רואות שפרוטה לפרוטה מצטרפת ,נצטרף אנו לאותם משפחות ששינו אורח חייהם בעריכת הקניות למען כבוד ה' ותרמו מאות ואלפי שקלים עבור הציפוי )ניתן לרכוש בצ'ק דחוי -לשבועיים( אצל משפ' שוב ומשפ' בריסק -נתיבות המשפט 3 משפ' מונק -נתיבות המשפט 4 )בשני תשלומים חודשיים ,בימים חמישי ושישי( בברכה ובתפילה בורא עולם בקנין השלם זה הבנין משפחת הרב ידידיה אלבז שליט"א להכנס בנם המצויין יניק וחכים כמר אהרן ני"ו לעול תורה ומצוות יזכה לעלות במעלות התורה ובמדרגות היראה ולהתעטר בכל מדה נכונה מעומקא דליבא – קהילת "מאור חיים" כתב החינוך" :וכל המקיים אותה יהיה ברוך ,ויחכם הוא ובניו ,כמו שכתוב -כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" אחר שרואים את כל ההידורים המיוחדים שיש בס"ת שאנו כותבים נותרו עוד שבעים ושלושה הזריז נשכר! מי יזכה לאור הגדול ! ? ... המזגנים עובדים ,האור דולק ,וקול התורה בוקע מתוך בית המדרש . עמודים
© Copyright 2024