‫שנה ו'‬
‫‪‬‬
‫גליון ‪301‬‬
‫‪‬‬
‫פרשת שלח‬
‫‪‬‬
‫י"ט סיון תשע"ו‬
‫בס"ד‬
‫‪â ÷øô úåáà‬‬
‫נכתב לע"נ ר' יצחק ב"ר צבי ז"ל ומרת טובה בת ר' יהושע פישל ע"ה‬
‫פלטרין של מלך ‪ -‬מקומם של "בני היכלא"‬
‫וּדבַ שׁ הִ וא וְ זֶה פִּ ְריָהּ )יג‪ ,‬כז(‬
‫אָרץ אֲשֶׁ ר ְשׁל ְַחתָּ נוּ וְ גַם זָבַ ת חָ לָב ְ‬
‫בָּ אנוּ אֶ ל הָ ֶ‬
‫המרגלים נשלחו לתור את הארץ ונתבקשו "והתחזקתם ולקחתם מפרי‬
‫הארץ"‪ .‬הם מסיימים את שליחותם ושבים ואומרים‪" :‬באנו אל הארץ אשר‬
‫שלחתנו‪ ...‬וזה פריה"‪ ,‬ומניחים לפני כולם את הפירות שהביאו עימם‪.‬‬
‫וברש"י מבואר שהתאנה היתה בגודל אמה על אמה ברום שלש אמות‬
‫וכן הרימון‪ ,‬ואשכול הענבים לפחות פי שלושה מזה‪.‬‬
‫וכשמראים הם את פרי הארץ מתגלע וויכוח בין יהושע וכלב למרגלים‪.‬‬
‫המרגלים טוענים כי "כשם שפרותיה משונים כך עמה משונה"‪ ,‬וממילא אין זו‬
‫ארץ הטובה לנו‪ ,‬ולעומתם טוענים יהושע וכלב להיפך‪ ,‬אכן פירותיה משונים‬
‫אולם דווקא משום כך "טובה הארץ מאוד מאוד"‪.‬‬
‫ויכוח נוסף ביניהם הוא על כוחם של היושבים בה‪ .‬המרגלים מספרים‬
‫"ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים"‪ ,‬וממילא "מי יתייצב לפני בני‬
‫ענק" איננו יכולים להילחם בגיבורים וחזקים כאלו‪ ,‬ואילו יהושע וכלב טוענים‬
‫"אם חפץ ה' בנו ונתנה לנו" אם הקב"ה רוצה הוא ייתנם בידינו ויעזרנו לכבוש‬
‫את הארץ‪.‬‬
‫עלינו להבין מהי נקודת הויכוח בין שני הצדדים‪.‬‬
‫העובדות ברורות‪ ,‬הפירות הלא הם מונחים לפני עדת ישראל‪ ,‬והמחלוקת‬
‫היא ב"פרשנות" שלהן‪.‬‬
‫טענת המרגלים היתה כי במצרים היינו עובדי עבודה זרה‪ ,‬ועל אף שבעת‬
‫מתן תורה הקב"ה אהב אותנו "אהבה רבה"‪ ,‬כיון שחטאנו בעגל ‪ -‬חוזרת‬
‫עלינו תביעת חטא ע"ז והקב"ה אינו אוהב אותנו עד כדי כך שנזכה לניסים‬
‫גדולים בכיבוש ארץ ישראל‪.‬‬
‫וכנגדם השיבו יהושע וכלב כמש"כ רש"י )דברים א‪ ,‬כז( "אתם אומרים‬
‫'בשנאת ה' אותנו'‪ .‬אין הדבר כן אלא אתם שונאים אותו"‪ ,‬לא שהקב"ה אינו‬
‫אוהב אתכם אלא אתם אינכם אוהבים אותו‪ ,‬ולכן טוענים אתם שהוא אינו‬
‫אוהב אתכם‪ .‬אבל האמת שהוא חפץ בנו ואוהב אותנו "אהבה רבה"‬
‫שנתגלתה בשלמות בשעת מתן תורה‪ ,‬ואף לאחר חטא העגל נמשכת‬
‫ה"אהבה רבה" לפי שאהבה זו היא "אהבת עולם"‪.‬‬
‫זהו בעצם שורש הויכוח בין יהושע וכלב למרגלים‪ ,‬האם הקב"ה חפץ‬
‫עדיין לתת את הארץ בידינו ונצליח לכבשה‪ ,‬או שמא עוונותינו גרמו לכך‬
‫שאין לנו את הזכויות הנדרשות בכדי לנחול את הארץ‪.‬‬
‫והתורה מגלה לנו שהצדק היה עם יהושע וכלב‪ ,‬ומה שטענו המרגלים‬
‫שהקב"ה כביכול אינו אוהב אותם ‪ -‬נבע מכך שהם עצמם לא אהבו אותו‪.‬‬
‫והדברים טעונים ביאור מעמיק‪.‬‬
‫נקודה נוספת טמונה בוויכוח בין המרגלים ליהושע וכלב‪ ,‬לעניין הארץ‬
‫אשר אנשיה ופרותיה משונים‪ .‬טענת המרגלים היא שאין זו ארץ המתאימה‬
‫לנו‪ ,‬ואילו יהושע וכלב טוענים כי "טובה הארץ מאוד מאוד"‪.‬‬
‫היוצא מדברינו שתי נקודות שסביבם נסוב הוויכוח‪ ,‬האחת היא אהבת‬
‫הקב"ה לכלל ישראל‪ ,‬שבעוד המרגלים טענו שמאס בנו הקב"ה חלילה ‪-‬‬
‫טענו יהושע וכלב שלמרות חטאינו ‪ -‬עדיין הוא אוהבנו "אהבה רבה"‪ .‬השניה‬
‫היא התאמת כלל ישראל לארץ ישראל‪ ,‬שבה נחלקו האם "עמה משונים‬
‫ופריה משונה" ו"ארץ אוכלת יושביה היא"‪ ,‬או לחילופין "טובה הארץ מאוד‬
‫מאוד"‪.‬‬
‫והאמת ששורש שתי הנקודות הללו הוא אחד‪ ,‬והוא ‪ -‬הרצון לזכות‪.‬‬
‫נמשיל זאת לאדם המגיע אל מקום כלשהו בכדי להכירו ולהתרשם‬
‫ממנו‪ .‬ישנם כאלו המגיעים לישיבה לביקור ביום שבת קודש בכדי לראותה‬
‫ולהכירה‪ .‬ואין אנו עוסקים בבחור המתארח בישיבה הק' ואינו משתתף‬
‫בסדרי הלימוד והתפילות או בשיעורים ושיחות‪ ,‬שהרי אדם זה "אינו מן‬
‫הישוב" ונראה כביכול בא לחקור האם התבשילים בישיבה טובים מן‬
‫האחרת‪ ...‬עוסקים אנו בבחור שבא לישיבה בכדי לראות כיצד נראה סדר‬
‫בישיבה‪ ,‬איך נראות התפילות בישיבה‪ ,‬כיצד נשמע שיעור או שיחה‪ ,‬ובכך‬
‫חפץ לבו לחזות‪.‬‬
‫והיה אם יבוא אותו בחור ויאמר שאכן נתרשם מאוד מהישיבה אולם‬
‫ראה בה "דברים משונים ביותר"‪ :‬קבלת שבת מרוממת‪ ,‬שיעור לאחר קבלת‬
‫השבת‪ ,‬סדר לימוד מתוך חשק עצום בליל שבת וביום השבת‪ ,‬תפילות‬
‫בהשתפכות נפש‪ ,‬סעודה שלישית המתאימה לשעת רעוא דרעוין ודברי‬
‫התעוררות בה‪ ,‬וישנם גם בחורים הלומדים עשר שעות ברציפות ועוד כהנה‬
‫וכהנה‪ ,‬אלו העובדות ‪" -‬זה פריה"‪ ,‬דברים השונים מהרבה מקומות תורה‪.‬‬
‫יש מי שישמע זאת ויאמר "כי טובה הארץ מאוד מאוד!"‪ ,‬ואילו יש מי‬
‫שיאמר "כשם שפריה משונה כך עמה משונים"‪ ,‬הכל תלוי בשאלה אחת‬
‫ויחידה ‪ -‬מה הוא מחפש‪.‬‬
‫אדם המחפש חיים פשוטים‪ ,‬יטען כי אין מקום כזה מתאים לו‪ ,‬ואכן‬
‫הצדק עמו‪ .‬אולם אם הוא מחפש להתעלות ומוכן לשם כך להשקיע‬
‫בעבודה ועמל רב ‪ -‬יגיד מיד כי "טובה הארץ מאוד מאוד"‪ ,‬ואין לי מקום‬
‫טוב יותר ממקום כזה‪.‬‬
‫כן הוא בענייננו‪ ,‬כשבאים המרגלים ואומרים "זה פריה"‪ ,‬נפתח דיון‬
‫במהות הסיבה לדברים השונים בה‪.‬‬
‫ארץ ישראל היא פלטרין של מלך‪ ,‬מקום מיוחד לעליה והתעלות והיא‬
‫דורשת חיים של גדלות‪ ,‬כי "המתהלך לפני ה' בארצות החיים" מחויב‬
‫להתאים את עצמו לכבוד המלך המתגלה בהיכלו‪.‬‬
‫אדם שאינו מבני היכל המלך אין לו זכות להתקיים בתוך פלטרין של‬
‫מלך‪ ,‬ולכן גם כותים אינם יכולים לחיות בארץ ישראל‪ ,‬כפי שמאריך‬
‫הרמב"ן‪.‬‬
‫אנו לצערנו רחוקים מהרגשות אלו‪ ,‬אולם זאת היא האמת‪ ,‬ובני ישיבות‬
‫לפני כשמונים שנה חיו כך‪.‬‬
‫ישנו מכתב מפורסם ששלח בחור מישיבת חברון אל חברו בחו"ל‬
‫כשעלתה הישיבה לארץ ישראל‪ ,‬שבו הוא מתאר לו איך נראה המקום‪,‬‬
‫וכיצד נראית הישיבה וכו'‪ ,‬וזכה למענה מחברו בחו"ל בכהאי לישנא‪:‬‬
‫"כנראה שבארץ ישראל גם ישנים ואוכלים טוב יותר‪ ,‬כי אני שאלתי אותך‬
‫על א"י ואילו אתה מתאר לי את מראהו של חדר האוכל‪ ,‬הרי כוונתי הייתה‬
‫שתתאר לי האם נשתנו שיחותיו של הסבא בארץ ישראל וכו'"‪ ,‬ומוסיף‬
‫בסיום המכתב כהערת רעות כי בזיון הוא לכתוב בצורה זו‪ ,‬ומקווה שיתקן‬
‫כתיבתו )אגרות הגרי"ה(‪.‬‬
‫ואכן סיפר מישהו שהיה שם‪ ,‬שבשיחתו הראשונה של הסבא‬
‫מסלבודקא בארץ ישראל‪ ,‬דיבר על כך שכעת‪ ,‬כשרגלינו כבר בתוך ארון‬
‫הקודש‪ ,‬נדרש מאתנו להוציא את ראשנו מן ה"אשפה" ולהכניסו גם כן אל‬
‫הקודש פנימה‪.‬‬
‫זו בעצם היתה הטענה על המרגלים ‪" -‬וימאסו בארץ חמדה" ‪ -‬מאסו‬
‫בעבודה שמחייבת קדושת ארץ ישראל‪ ,‬שזו עבודה מיוחדת ומחייבת יותר‬
‫מכל מקום אחר בעולם‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬אם לא שומרים בארץ ישראל את מה שמחייבת קדושתה טענתם‬
‫נכונה בהחלט‪ ,‬זוהי ארץ "האוכלת יושביה"‪ ,‬כפי שנלמד מפרשות התוכחות‪,‬‬
‫ומאזהרת התורה "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את‬
‫הגוי אשר לפניכם" )ויקרא יח‪ ,‬כח‪ .‬ועי' רמב"ן עה"ת ובדרשתו(‪.‬‬
‫חובה לדעת זאת כשחיים פה‪ ,‬המציאות היא כיום שאין בעולם כולו‬
‫מקום ישוב מסוכן יותר מארץ ישראל‪ .‬א"י נמצאת במצב שבו חייבים אנו‬
‫ללמוד ולהתמיד בתורה יומם ולילה‪ ,‬ולהתקדש בקדושתה כיון שלא היה‬
‫ולא יוכל להיות בה שום קיום טבעי מלבד בצורת חיים זו‪.‬‬
‫על כך נסוב הוויכוח בין יהושע וכלב לשאר המרגלים‪" ,‬אנשיה משונים"‬
‫ו"פריה משונה"‪ ,‬כי זו ארץ של גדלות‪ ,‬ארץ שללא גדלות אין דבר שיכול‬
‫להתקיים בה‪ ,‬המרגלים שמסיבותיהם שלהם "מאסו בארץ חמדה" ‪ -‬טענו‬
‫שלא ניתן לחיות בה‪ ,‬ולעומתם יהושע וכלב מבקשי השלמות והגדלות טענו‬
‫כי בצורת חיים זו חפצים אנו‪ ,‬וכי "טובה הארץ מאוד מאוד"‪.‬‬
‫הליכות והלכות‬
‫בעריכת‬
‫הרב רחמים אליאס שליט"א‬
‫הרב אריה ד‪ .‬פרידמן‬
‫‪,[ú"ø úèéù éãé úàöì éãë] äìç íäî ùéøôäå úåéøèà ìùéá ïáåàø :äìàù‬‬
‫‪íéøáåñì] ìâå÷ì éðäî úåéøèàäî åúùøôä íàä ì"âå÷ íäî äôàå êìîð ë"çàå‬‬
‫‪?ùéøôäìå øåæçì êéøöù åà ,[ùéøôäì êéøöù‬‬
‫הפרשת חלה ‪ -‬הפרשה מקוג"ל אטריות‪ ,‬שיעור החיוב‪ ,‬והערות מעשיות‬
‫הם עד כדי ‪ ,!!! % 30‬ומשום כך רבו הדעות בזה‪.‬‬
‫תחילתה עיסה וסופה סופגנין‬
‫במשנה ]חלה א' ה'[ "‪..‬תחילתה עיסה וסופה סופגנין ]או[ תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבין ויחס בין משקל לנפח הוא‪ :‬הקמח קל מהמים ע"י דחיקה בשליש לערך‬
‫בחלה" ונח' הראשונים בביאור משנה זו ‪ -‬דעת ר"ת‪] :‬בתוס' ברכות לז‪ ,:‬פסחים לז‪ [:‬דעיסה היינו בקמח שלנו[ ובמרווח הוא קל מהמים בחצי לערך ]‪ ,0.48‬ומרווח הוא כגון‪ :‬אחרי הניפוי שאז הוא אוורירי‬
‫ביותר‪ ,‬כ"ז עפ"י בדיקות שנערכו‪ ,‬עי' משפטי ארץ שם‪ ,‬ובית ישראל ואהרון גליון מא' מאמרו של הגרא"י זילבר זצ"ל[‬
‫עבה וכל שהייתה עבה אפי' אם דעתו לבשלה או לטגנה חייב בחלה‪.‬‬
‫ודעת הר"ש ]שם[ וכן דעת הרמב"ן דעיסה היינו מחשבה לאפות ואם חשב לאפותה חייב אפי' השיעור הקטן ביותר‬
‫הגרי"מ טיקוצ'נסקי ]ארץ ישראל חלה ב[ כתב שיש להפריש חלה בלא ברכה משיעור של ‪1,050‬‬
‫שלבסוף טיגנה‪ .‬וכן אם חשב לבשלה ולבסוף אפאה חייב‪.‬‬
‫ובביאור דעת ר"ת לכאורה היה מקום לומר שהעיסה מחייב בחלה ולא שם לחם‪ ,‬וכיוון ק"ג‪] ,‬וכנראה הוא לפי חשבון של ‪ 43.2‬ביצים של ‪ 50‬סמ"ק במרווח ולא דחוק דהיינו ‪ -‬כפול ‪ 1,058 = 0.49‬ק"ג[‪.‬‬
‫ששם עיסה מחייב אזי אפי' אם חישב לבשלה כיוון שהיתה עיסה חל חיוב חלה‪ ,‬אולם א"א שיעור הגרא " ח נאה‬
‫לומר כן דהא לדעת ר"ת הובא בתוס' שם אפשר לברך ע"ז "המוציא לחם" א"כ משמע שחל הגרח"נ ]שיעורי תורה פ"ג עמוד קנט[ חישב לפי ביצה של ‪ 57.6‬סמ"ק‪ ,‬וחישב עפ"י דברי הרמב"ם‬
‫עלה שם לחם‪.‬‬
‫]פיה"מ עדיות פ"א מ"ב[ שמשקל הקמח קל מן המים בשליש‪ [0.66] ,‬ויצא לו ‪ 1.666‬בברכה וכתב‬
‫וביאר בחידושי ר' חיים הלוי ]חו"מ ה' ד"ה "והנה"[ את דעת ר"ת דס"ל שמשעת עיסה הוי עלה שזה ע"י "שינענע הכלי איזה פעמים ע"י דפיקה בשולי הכלי" ]שע"ת סי' ג' סעיף ג' עמ' קס"ח[‪ ,‬אולם‬
‫חשש להפריש בלא ברכה מ‪ 1,250 -‬שהרי כתב הרמ"א באו"ח תנ"ו שלא ידחוק הקמח‬
‫שם "לחם" וע"כ חייב בחלה‪.‬‬
‫והקשה עליו החזו"א ב"גליונות" מעיסת הכלבים שכ' בגמ' שפטור מחלה‪ ,‬א"כ רואים ש"שם והוא מפורש בראשונים ]תוס' ד"ה "חסכה" מנחות נב‪ ,:‬ובשטמ"ק שם[‪ ,‬וע"כ צריך להפריש מ‪ 1,250‬בלא‬
‫לחם" תלוי בלאחר אפייה ולא בעיסה‪ ,‬והעיקר למה העיסה משמשת ולמה מיועדת‪ ,‬וכן קשה ברכה‪ ,‬ודעת הגריש"א שכך המנהג לברך על שיעור זה של הגראח"נ ]הפרשת חלה כהלכתה עמ'‬
‫מרבינו יונה ]בברכות שם[ שכתב דר"ת יודה באופן שעשה עיסה ע"מ לעשות ממנה תבשיל‪ ,‬וכל קיד[‪ .‬וכן נהג הגרשז"א בביתו ]הלי"ש פ"ז הערה ‪[78‬‬
‫דברי ר"ת הם באופן שלאחר מכן יש בה תוריתא דנהמא‪ ,‬חזינן דס"ל לר"ת שהקובע הוא ג"כ שיעור החזו " א‬
‫אחר אפייה‪ ,‬ולא סגי בעיסה להחיל "שם לחם"‪.‬‬
‫לדעת החזו"א הביצה לחומרא היא ‪ 100‬סמ"ק וע"כ שיעור הפרשה בברכה הוא ‪ 2,250‬אולם‬
‫והחזו"א כתב לבאר ]או"ח סי' כ"ו[ בדעת ר"ת דס"ל ד'בישולה זו אפייתה' ומטרת העיסה היא‬
‫לעשות ממנה לחם – אמנם מבושל ‪ -‬וחייבת‪ ,‬אולם "שם לחם" זה רק אחר הבישול או יש לחוש לשיעור של ביצה קטנה ולפי דעתו היא ‪ 50‬סמ"ק וע"כ יפריש חלה בלא ברכה‬
‫מ‪ 1,200‬ק"ג‪ .‬והמדידה לדעתו היא ברפוי ולא בדוחק כנ"ל ואי"צ להחמיר ולמדוד בדוחק ]וכן‬
‫האפייה וס"ל לר"ת ש"בישולה היא אפייתה"‪ ,‬וכדברי ר"י הנ"ל‪.‬‬
‫וצ"ל בדעת הגר"ח שאין הכי נמי שעוסה עיסה עבה ע"מ להאכילה לכלבים או לתבשיל אז דעת הגריש"א שאין צורך להחמיר בשיעור החזו"א ע"י דחיקת הקמח‪) .‬הליכות שדה ‪ ,[(134‬וכ"כ הקה"י ]שעורי‬
‫פקע ממנה שם לחם אולם סתם עיסה עבה עומדת לאפייה ושם לחם הוא כבר מאז שהעיסה המצוות אות יט‪ -‬כ[ "ולא ידחוק הקמח אלא נותנו באופן הרגיל"‪] .‬וכ"כ מו"ר הגרממ"ק בהלכות חג בחג הל'‬
‫פסח ט"ו הערה טו‪ ,‬עיי"ש באורך שכך שמע מהסטייפלר[‬
‫עבה אז מקבל את שמו‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬
‫שיעורים גדולים יותר‬
‫ולהלכה נפסק בשו"ע ]יור"ד סי' שכ"ט ס"ג[ כדעת הר"ש והשו"ע ביו"ד לא הזכיר את דעת ר"ת‪,‬‬
‫והיו שמדדו קצת בדוחק וג"כ לפי דעת החזו"א שביצה היא ‪ 100‬סמ"ק ויצא להם שיעורים‬
‫והש"ך הביאו וכתב שיר"ש יחמיר כר"ת להפריש מעיסה עבה שבישלה או טיגנה‪ ,‬ויש יותר גדולים כדי להפריש בברכה‪.‬‬
‫להקשות בדברי השו"ע שבהלכות בציעת הפת ]סימן קס"ח סעיף י"ג[ הביא את שיטת ר"ת וכתב החידושים וביאורים ]חלה סי' ה' אות ד'[ בדק ע"י נענוע הכלי ]בדוחק[ ויצא לו ‪ 2.5‬ק"ג‪ ,‬וכ"כ הגר"י‬
‫"דיר"ש יצא ידי ר"ת"‪ ,‬אולם בהלכות חלה לא הביאו‪.‬‬
‫בויאר שליט"א קיצור הלכות עמ' מ"ו שבקמחים המצויים היום השיעור נע בין ‪– 2,400‬‬
‫והאורל"צ ]ח"ב פרק יב הערה ה'[ כתב ע"ז דהשו"ע חזר בו בהלכות חלה ובאמת דעת השו"ע דאין ‪ 2,900‬לברכה‪ ,‬והגר"מ שטרנבוך שליט"א ג"כ כתב ]תשובות והנהגות א תרעד[ שמדד ויצא לו‬
‫צריך לחוש לר"ת‪ ,‬וכן כתב האורל"צ שם לגבי סופגניות שעפי"ז המנהג לברך עליהם מזונות כשלש קילו אלא שזה היה בדוחק ומסיק שם "‪..‬ובשתים וחצי קילו מקיים המצוה בהידור‬
‫ואין בהם קביעות סעודה‪.‬‬
‫וכמ"ש"‪ .‬ועיי"ש שכן הוא דעת הבן איש חי בפרשת שמיני‪.‬‬
‫אולם ב"אשר לשלמה" ]מועד סי' ט"ו[ ביאר ביאור נפלא בזה ע"ד הספרי זוטא הובא בר"ש ]חלה‬
‫הערות מעשיות‬
‫פרק א משנה ד[ וז"ל "ובספרי זוטא תניא מלחם הארץ ולא כל לחם פרט למבושל וסופגנין‬
‫הפרשה בשבת‬
‫ודובשנין" חזינן דבאמת 'סופגנין' ו'מבושל' שפיר שייך למיקרי לחם‪ ,‬אולם לגבי חלה‬
‫התמעטו ולכן לגבי חלה פטור אולם לגבי ברכה עדיין שייך לומר עלה "המוציא לחם"‪] .‬ובאמת מי שלא הפריש כלל בחול אין מפרישין בשבת‪ ,‬אולם בכשרויות המהודרות הנוהג להפריש‬
‫בסופגניות וכד' היום בד"כ מברכים מזונות ולא חוששים לר"ת מצדדים אחרים‪ ,‬ובהפרשת חלה בד"כ ההוראה היא לחוש רק מחומרא‪ ,‬באופן שגם ללא ההפרשה היה אוכל‪ ,‬שמעתי ממו"ר הגרממ"ק שליט"א שאי"ז‬
‫לר"ת‪ ,‬הפוך מכל הנ"ל‪ ,‬כך נ"ל[‪.‬‬
‫נחשב תיקון ומותר להפריש בשב"ק‪.‬‬
‫הפרשה מקוגל אטריות‬
‫עירוב קמחים‬
‫והנה בקוגל אם חייב בהפרשת חלה נחלק לכמה נידונים‪:‬‬
‫והנה אם מערבים קמחים או בצקים של חמשת מיני דגן יש מהם שמצטרפים א' עם השני‪,‬‬
‫ודרך הכנתו‪ :‬ייצור האיטריות הוא ‪ -‬מכינים עיסה ]ובפשטות היא עבה[ ואח"כ מייבשים אותה ויש בזה להעיר ]מפי הרב משה זיצמן שליט"א[ שמצוי שאופים פחות מכשיעור קמח ]כגון ‪ 1‬ק"ג[ וע"כ‬
‫]ולכאו' אי"ז נקרא אפייה[‪ ,‬והמשגיח מפריש ממנה חלה‪ ,‬ואח"כ בבית מבשלים אותה ]ויש שמבשלים לא מפרישים חלה מזה‪ ,‬אלא שאח"כ פעמים מוסיפים ]לפי מתכון[ קוואקר משיבולת שועל‪,‬‬
‫ומצטרף ומתחייב לכו"ע בלא שימת לב!!‬
‫מעט[ ואח"כ אופים בתנור‪.‬‬
‫ויש לדון‪ ,‬א‪ .‬אי הוי עלה שם אפייה ותוריתא דנהמא‪ .‬ב‪ .‬אי מה שמפרישים במפעל מהני‪.‬‬
‫הפרשה ממצות‬
‫ודעת הגרשז"א ]בשש"כ ח"ג עמ' ע"ג[ דעל קוגל אין לברך ברכהמ"ז אף בקביעת סעודה דהוי ובאפיית מצות בזמנינו הנהוג שבמצות מכונה שלשים כשיעור מפרישים מיד בעודה עיסה‬
‫תבשיל‪ ,‬ולפי"ז אינו חייב בחלה דהוי תבשיל ]חוץ משיטת ר"ת הנ"ל[‪ .‬וכן דעת החו"ב ]חלה ב' י'[ מכל עיסה‪ ,‬אולם במצות אפיית יד שלשים פחות מכשיעור כמבואר בשו"ע יש בזה ב'‬
‫דקוגל הוי תבשיל ולא אפוי‪] .‬וכנראה בדעתם שיש לו שם תבשיל מעצם ה'מרקם' של הקוגל שעדיין הא לח ורך‪,‬‬
‫אופנים‪ :‬במאפיות רגילות בד"כ מניחים אחר האפייה את המצות בעגלות גדולות מרשת‬
‫ואפי' שנאפה בתנור ובמעט שמן[‬
‫ודעת הגריש"א ]בקובץ תשובות ח"ג סימן ל'[ דהוי אפייה‪ ,‬ויש על זה "תוריתא דנהמא"‪ ,‬והשמן ברזל‪ ,‬הגבוהות מגובה המצה‪ ,‬ועי"ז מצטרף לחיוב‪ ,‬ומפרישים מכל עגלה‪ .‬אולם בחבורות‬
‫שיש שם באפייה הוא בכלל מה שכתב הרמ"א ]קסח סעיף י"ד[ "ומעט משקה שמושחין בו בד"כ אין מצרפים ומפרישים אלא כ"א מפריש לעצמו בבית וצריך לשים לב בדיני צירוף‬
‫האלפס שלא ישרוף העיסה לא מיקרי משקה"‪ ,‬וג"כ ס"ל דהבישול שעושים לפני האפייה הוי שיצרף המצות ע"י שיגעו זב"ז‪ ,‬ובדיני מוקף‪.‬‬
‫צורך האפיה‪ ,‬ואפי' אי לא נימא הכי הרי גבי שבת אנו חוששים לשיטות שיש אפיה אחר ובאופן שמצרפים במאפיה יש להעיר מצד עיסה העשויה לחלק שי"א שכל שעשויה לחלק‬
‫לאנשים אין מצטרפת‪ ,‬או אולי יש לדון את בעל החבורה כנחתום שאז מצטרף וחייב‪ .‬ועוד‬
‫בישול‪ ,‬למרות שמעיקר הדין אין אפייה אחר בישול ]הליכות שדה ‪.[33‬‬
‫אלא שאם במפעל הפרישו חלה א"כ לכאו' יהא מהני‪ ,‬וכתב ע"ז הגריש"א שהחיוב הוא אחר העירו בזה ]מש"כ החכ"א בשערי צדק י"ד י"ט[ שאין לחלק לכל אחד שיפריש בביתו שהרי מרבה‬
‫אפיה‪ ,‬ואם הפרישו בעודו בצק או בעודו מבושל במפעל והיה דעתם שאנשים יבשלו‪ ,‬או בברכות אלא שאחד יפריש ויברך‪ .‬אולם המנהג שכ"א מפריש בביתו‪ ,‬וכן דעת הגרשז"א‪,‬‬
‫שרוב האנשים יבשלו‪ ,‬או אם בישל אדם לצורך בישול ונמלך בו ואפאה‪ ,‬אי"ז הפרשה ובגליוננו הנכבד לפני כמה שנים כתב הרה"ג א‪.‬ש‪ .‬היימן שליט"א‪" :‬כששכחו להפריש‬
‫הפוטרת ורק אחר האפייה הוי חיוב‪ ,‬ולפי"ז יש לעיין כיצד לדון את הגלגול במפעל‪ ,‬ואם נדון "חלה" מהמצות‪ :‬הורה המהרי"ל דיסקין בערב פסח שחל בשבת ושכחו להפריש "חלה"‬
‫אותו כעיסה שהכינה ע"מ לבשלה‪ ,‬ואח"כ נדון את הקונה כנמלך ואפאה יהא חייב בהפרשת מהמצות‪ ,‬שיתנו לקטן בגיל י"ב ]מופלא הסמוך לאיש שנדריו נדר והפרשתו תו"מ מועילה[ מצה אחת מהן‬
‫חלה מעיקר הדין ממש שהרי המגלגל עיסה ע"מ לבשלה ונמלך לאפות חייב‪ ,‬כדלעיל שיטת ויאמרו לו שיפריש "חלה" לעצמו במצה שלו‪ ,‬ויכוין לפטור אף את כל המצות‪ ,‬וטעם ההתר‬
‫הר"ש וכנפסק בשו"ע ] ועי' בכל זה במשפטי ארץ פ"ב‪ ,‬בהוצאה החדשה‪ ,‬עיי"ש באורך[‪] ,‬ועוד נסתפקתי לפי"ז ‪ -‬מה משום שלהפריש "חלה" בשבת ויו"ט זהו רק איסור דרבנן‪ ,‬ויהיה זה לצורך עצמו‪ ,‬דשרי‪] .‬עיין‬
‫שנתגלגל בחו"ל ע"מ לבשלו והופרש ואח"כ בא"י בישלו ואפאו האם מהני‪ ,‬דהא לא מהני הפרת חו"ל על חלת א"י‪ ,‬ולצ"ע[ באריכות בספר חנוך לנער פל"ז הע' ג'[ ‪ ‬‬
‫אולם במנח"י ]ח"ח סימן ק"ח[ חולק ע"ז וס"ל שמחשבתו לבשל מתבטלת למפרע וההפרשה צירוף ע " י שולחן‬
‫פוטרת למפרע וכן כתב הרשב"א ]פסקי חלה א' א'[ "‪...‬שמא תמלך ותעשה את כל העיסה בתנור הערה מהרב משה זיצמן שליט"א – הנה השו"ע ]שכה ס"א[ כתב "אם נתנם על טבלא שאין‬
‫לה לבזבז‪ ,‬אינם מצטרפים" ובביאור הגר"א ]שם ס"ק ה[ כתב וז"ל "בעיא דלא איפשיטא וכ'‬
‫– ונמצאת חייב למפרע"‪ .‬וכן משמע במאירי‪.‬‬
‫ולמסקנא לדעת הגרשז"א אי"צ לחוש בזה‪ ,‬ולדעת הגריש"א יכול להיות שיהא חייב חלה הרמב"ם הוא ספק ואם החלה מדבריהם הוא פטור וכבר נתבאר בסי' שכ"ב ס"ב שחלה‬
‫מדבריהם עתה ע"ש" ושם מבואר דבזה"ז חלה דרבנן‪ ,‬וע"כ גם בא" פטורים‪.‬‬
‫מעיקר הדין‪ ,‬ולמנח"י מהני מה שהפרישו במפעל‪.‬‬
‫אולם עי' ש"ך שכתב שם ]ס"ק ב[ "זהו בעיא דלא איפשטא וכתב המחבר בסתם שאין‬
‫שיעור עיסה החייבת בחלה‬
‫"חמשת רבעים קמח חייב בחלה" ]משנה חלה פ"ב משנה ו'[ ושיעורו ‪ 43‬ביצים וחומש ]שו"ע שכ"ד מצטרפין כיון דבזמן הזה כל חלה דרבנן וכדלעיל סימן שכ"ג אזלינן לקולא" ושם בסימן‬
‫א'[‪ ,‬והרמב"ם כתב ]ביכורים ו טו[ והעתיקו בשו"ע ]או"ח תנ"ו סעי' א'[ שהוא משקל תק"כ דרהם‪ .‬שכ"ג איירי מחלת חו"ל ומשמע לפי"ז שבחלת א"י יצטרף ]ואולי הוא ט"ס[ ולכאו' הוי נ"מ‬
‫]‪ 0.68‬מקסימום ע"י דחיקה‬
‫]ובמדרש )במדבר רבה קרח יח כא(‪ ,‬נתנו לזה רמז וז"ל "ומפריש חלה צריך שיפריש אחת מארבעים ושלש וחומש מן גדולה דשולחן יצרף כמה מאפים מכמה עיסות‪ ,‬שנמצאים על שולחן א' וכולם מצטרפין‬
‫התורה למנין חלה" חלה בגימטריה ‪ 43‬וכתב הש"ך שה"הא" הוא לחומש ביצה[‪.‬‬
‫ומצוי בשמחות וכדו' אולם למעשה צ"ע‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫לחומרא‬
‫נקט‬
‫א‬
‫"‬
‫והחזו‬
‫‪,‬‬
‫ק‬
‫"‬
‫סמ‬
‫והנה בשיעור הביצה נקט הגרא"ח נאה שיעור של ‪57.6‬‬
‫ש אר קמחים‬
‫סמ"ק‪ ,‬וחשש ג"כ לשיטות שהיא ‪ 50‬סמ"ק‪ ,‬אולם עדיין יש לדון כיצד למדוד בפועל ‪ -‬שהרי כל השיעורים הנאמרים לעיל ]להפריש מ‪ 1,200‬בלא ברכה[ הוא רק בקמח חיטה שכבד מכולם‪,‬‬
‫בקמח יש הפרשים בצורת המדידה אם הוא מרווח ]ע"י דחיקה או נענוע הכלי[ או דחוק וההפרשים ‪ ‬משא"כ שאר הקמחים ]שעורה‪ ,‬שיפון‪ ,‬כוסמין‪ ,‬שיבולת שועל[ הם יותר קלים ולדוגמא בשיבולת‬
‫שועל שהוא הכי קל מ ‪ 870‬גרם חייב להפריש בלא ברכה!! ]משפטי ארץ חלה‪ ,‬סוף הספר[‪.‬‬
‫לע"נ האשה החשובה מרת מלכה בת ר' יעקב אריה הלוי ע"ה‬
‫אויר מחכים‬
‫הרֹן ַעל ּ ְפנֵיהֶ ם ִל ְפנֵי ָּכל ְקהַ ל‬
‫וַ י ִּּפֹל מ ׁ ֶֹשה וְ אַ ֲ‬
‫ִש ָראֵ ל‪ .‬וִ יהוֹ ׁ ֻ‬
‫עֲ ַדת ְ ּבנֵי י ְׂ‬
‫ש ַע ִ ּבן נוּן וְ כָ לֵ ב ֶּבן יְפֻ ּנֶה ִמן הַ ּ ָת ִרים אֶ ת הָ אָ ֶרץ ָק ְרע ּו‬
‫ִ ּבגְ ֵדיהֶ ם )יד‪ ,‬ה‪-‬ו(‬
‫יש לבאר מדוע מוזכר כאן שיהושע וכלב היו "מן התרים את האר‪ ,"ı‬וכי לא‬
‫ידענו זאת שהם היו מהמרגלים‪.‬‬
‫מבאר רבי שלמה קלוגר בספרו אמרי שפר‪ ,‬קריעת בגדים שייכת כאשר מתו‬
‫מוטל לפניו‪ ,‬אבל כאשר יש עדיין תקווה אין קורעים בגדים ואין מספידים כמבואר‬
‫במדרש )רבה‪ ,‬ריש איכה( וכי בוכין ]על מת[ קודם שימות?‬
‫ומעתה יש לתמוה‪ ,‬היאך יתכן הדבר שיהושע וכלב הבינו את המצב לאשורו‪,‬‬
‫ואילו משה ואהרן לא השכילו להבין את אשר לפניהם‪.‬‬
‫שהרי רואים אנו שמשה ואהרן התייחסו לחטא המרגלים באופן שונה מיהושע‬
‫וכלב‪ ,‬שמשה ואהרן מתפללים ונופלים על פניהם בתפילה להעביר את רוע‬
‫הגזירה‪ ,‬ואילו יהושע וכלב עושים 'קריעה' בבגדיהם משום שהם מבינים שכבר‬
‫נגזרה הגזירה‪ ,‬ובעוון חטא המרגלים והבכיה של חינם שבכו בעקבות דברי‬
‫המרגלים‪ ,‬גרמה שיענשו ישראל ויבכו בכיה לדורות‪.‬‬
‫וע"ז קונן ירמיה הנביא ואמר " ָ ּבכוֹ ִת ְב ֶּכה ַ ּב ַ ּל ְי ָלה" )איכה א‪ ,‬ב( שכנגד בכיית חנם‬
‫שבכו בט' באב ביום חזרת המרגלים‪ ,‬יבכו שתי בכיות על חורבן שתי מקדשות‪.‬‬
‫ומאידך משה ואהרן ש"נופלים על פניהם" ומתפללים להעביר את רוע הגזירה‪ ,‬לא‬
‫זו בלבד שהם מתפללים‪ ,‬אלא הם גם "נופלים על פניהם"‪ ,‬וכבר נפסק ברמב"ם )הל'‬
‫תפילה פ"ה הי"ד( שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א"כ מובטח לו שיענה‬
‫כיהושע בן נון‪ ,‬וממעשה זה מוכח שהם בטוחים שייענו בתפילתם ורוע הגזירה יוסר‪.‬‬
‫והדבר תמוה‪ ,‬היאך יתכן הדבר‪ ,‬שמה שיהושע וכלב הבינו‪ ,‬לא ראו משה‬
‫ואהרן‪ ,‬וכי יהושע וכלב עדיפים על משה ואהרן‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬כיון שאמרו חז"ל )כתובות ע"ה‪ (.‬אמר רבא‪ ,‬וחד מינן ]מבני בבל[ כי סליק‬
‫להתם ]לאר‪ ı‬ישראל[ ‪ -‬עדיף כתרי מינייהו‪ ,‬כלומר שערך הבאים לאר‪ ı‬ישראל‬
‫מחו‪ ı‬לאר‪ ı‬הוא גדול וערכו עולה להיות כשתי אחרים שלא עלו‪.‬‬
‫ומעתה מובן‪ ,‬מדוע התורה מדגישה ואומרת שיהושע וכלב היו "מן התרים את‬
‫האר‪ ,"ı‬להודיע מהיכן הם ינקו את חכמתם‪ ,‬שהם שבאו בשערי אר‪ ı‬ישראל‬
‫והתבשמו מאוירה המחכים‪ ,‬הם שווים עתה כארבעה אנשים‪ ,‬ולכך הבחנתם ובירור‬
‫שכלם בהיר יותר‪ ,‬ולכך רק הם ידעו להבין שכבר נגזרה הגזירה ואין דרך לבטלה‪.‬‬
‫יעי י ָׁשוּב ּו הֵ ּנָה"‬
‫דור ְר ִב ִ‬
‫"וְ ֹ‬
‫)בראשית טו‪ ,‬טז(‬
‫וְ ַע ְב ִ ּדי כָ לֵ ב ֵע ֶקב הָ י ְָתה רוּחַ אַ חֶ ֶרת ִע ּמוֹ ַוי ְַמ ּ ֵלא אַ ח ֲָרי וַ ה ֲִביא ִֹתיו אֶ ל‬
‫הָ אָ ֶרץ אֲ ׁ ֶ‬
‫שר ָּבא ׁ ָש ּ ָמה וְ ז ְַרעוֹ יוֹ ִר ׁ ֶש ּנָה )יד‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫רבים ממפרשי התורה תמהו‪ ,‬מדוע הקב"ה לא מזכיר את יהושע יחד עם כלב‪,‬‬
‫הרי שניהם לא הלכו בעצת המרגלים ובזכות זה ראוי שהם יזכו לרשת את אר‪ı‬‬
‫ישראל‪ ,‬וכפי שבאמת היה שכל ההולכים בעצת המרגלים מתו במדבר ולא זכו‬
‫להכנס לאר‪ ,ı‬ורק " ִויהוֹ ׁ ֻש ַﬠ ִ ּבן נ ּון ְו ָכ ֵלב ֶ ּבן ְי ֻפ ֶ ּנה ָחי ּו ִמן ָה ֲאנָ ׁ ִשים ָה ֵהם ַהה ְֹל ִכים‬
‫ָלתוּר ֶאת ָה ָא ֶר‪) "ı‬לח(‪.‬‬
‫להם או לאבותם‬
‫עוד צריך לבאר את הדין ודברים של משה רבנו עם הקב"ה‪ ,‬שמשה טוען‬
‫המצרים שראו היאך העלית אותם ממצרים בכוחך הגדול‪ ,‬וראו את‬
‫ִ‬
‫להקב"ה שאם‬
‫השגחתך המיוחדת במדבר שאתה מוליכם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה‪,‬‬
‫יראו שאתה ממית אותם במדבר‪ ,‬זה יגרום שהגויים יאמרו " ִמ ִ ּב ְל ִּתי ְיכ ֶֹלת ה' ְל ָה ִביא‬
‫ֶאת ָה ָﬠם ַה ֶ ּזה ֶאל ָה ָא ֶר‪ֲ ı‬א ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ָל ֶהם ַו ִ ּי ׁ ְש ָח ֵטם ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר" )ט"ז(‪.‬‬
‫והקב"ה משיב ואומר " ְואו ָּלם ַחי ָאנִ י ְו ִי ָּמ ֵלא ְכבוֹ ד ה' ֶאת ָּכל ָה ָא ֶר‪) "ı‬כא( ולכן‪,‬‬
‫אותם האנשים שראו את כבוד ה' ולמרות הכל ניסו את ה'‪ ,‬אותם אנשים לא " ִי ְרא ּו‬
‫ֶאת ָה ָא ֶר‪ֲ ı‬א ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּב ְע ִּתי ַל ֲאב ָֹתם" משום שהם מנאצים את ה' " ְו ָכל ְמנַ ֲא ַצי לֹא‬
‫ִי ְראו ָּה" )כ"ג(‪.‬‬
‫והנה מה שמשה טוען שהגויים יאמרו שהקב"ה לא מקיים את שבועתו‪ ,‬שהוא‬
‫נשבע להם שיביא אותם לאר‪ ,ı‬כוונתו היא להבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו‬
‫יעי יָ ׁשוּב ּו ֵה ָ ּנה" )בראשית טו‪ ,‬טז(‪ ,‬וא"כ הקב"ה הבטיח להם‬
‫בברית בין הבתרים " ְודוֹ ר ְר ִב ִ‬
‫שיביאם לאר‪ ,ı‬שהם הדור הרביעי שהובטח לאאע"ה שיבואו לאר‪ ,ı‬וא"כ צריך להבין‬
‫מדוע הקב"ה משיב ואומר שהוא נשבע לאבותם ולא להם‪ ,‬מה משנה למי הקב"ה‬
‫הבטיח את האר‪ ı‬הרי הם הדור הרביעי שהובטח לו להכנס לאר‪?ı‬‬
‫ודור רביעי ‪ -‬כלב‬
‫מבאר רבי דוד מלידא בספרו חלקי אבנים )נדפס לפני כ‪ 300-‬שנה(‪ ,‬משה רבנו דייק‬
‫בתפילתו ואמר שהובטח להם שהם יכנסו לאר‪ ,ı‬משום שרצה בזה לבטל את‬
‫הגזירה‪ ,‬שהרי הקב"ה כבר נשבע להכניס את הדור הזה לאר‪.ı‬‬
‫והקב"ה השיבו‪ ,‬אני לא נשבעתי להביא את העם הזה ומה שנשבעתי לא‬
‫נשבעתי אלא לאבותם ולא להם‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬מכל מקום נשבעת על הדור הזה שהוא דור רביעי‪ ,‬ומה תעשה‬
‫לשמך הגדול ושבועתך "ודור רביעי ישובו הנה"‪ ,‬משיב הקב"ה‪ ,‬מה שנשבעתי‬
‫שדור רביעי ישובו הנה‪ ,‬אקיים אותו שבועה בעבדי כלב‪ ,‬שהוא דור רביעי מיורדי‬
‫מצרים‪ ,‬ומכיון שרוח אחרת שהיתה עמו‪ ,‬הבאתיו אל האר‪.ı‬‬
‫ולפיכך לא הזכיר כאן גם יהושע‪ ,‬כי יהושע היה דור חמישי ליורדי מצרים וא"כ‬
‫א"א לקיים בו את ההבטחה "ודור רביעי ישובו הנה"‪ ,‬ורק כלב שהוא דור רביעי‬
‫יכול להתקיים שבועה זו ]אמנם עי' מלבי"ם דברי הימים א' פ"ז פסוקים כה‪-‬כז‪.‬‬
‫שיהושע היה דור שביעי‪ ,‬אפרים‪ ,‬שותלח‪ ,‬בריעה‪ ,‬עמיהוד‪ ,‬אלישמע )נשיא שבט‬
‫אפרים(‪ ,‬נון‪ ,‬ויהושע‪[.‬‬
‫ודברים אלו מפורשים בדברי רש"י בפרשת לך לך‪ ,‬בפירושו על הפסוק "ודור‬
‫רביעי ישובו הנה" שכתב‪" :‬צא וחשוב דורותיו‪ ,‬יהודה‪ ,‬פר‪ ,ı‬חצרון‪ ,‬וכלב בן‬
‫חצרון מבאי האר‪ ı‬היה"‪ ,‬ולכאורה תמוה מה ראה לומר זאת‪ ,‬אלא שתיקן הרבה‬
‫בחשבון זה וכוונתו לכל מה שביארנו‪.‬‬
‫נמצינו למדים דבר נפלא ונורא כאחת‪ ,‬שיתכן שההבטחה על דור מתקיימת‬
‫באדם אחד‪ ,‬שמחד‪ ,‬דור שלם הפסידו מה שהיו מיועדים לזכות‪ ,‬ומאידך רואים אנו‬
‫כאן את גודל חשיבותו של היחיד שנחשב הוא כדור שלם וקיום ההבטחה בכלב‬
‫הוא קיום ההבטחה של "ודור רביעי ישובו הנה"‪.‬‬
‫מנחת נסכים‬
‫ִש ָראֵ ל וְ אָ ַמ ְר ּ ָת אֲ לֵ הֶ ם ִּכי ָתבֹא ּו אֶ ל אֶ ֶרץ מוֹ ְׁשב ֵֹתיכֶ ם אֲ ׁ ֶשר‬
‫ַ ּד ֵּבר אֶ ל ְ ּבנֵי י ְׂ‬
‫אֲ נִ י נ ֵֹתן לָ כֶ ם )טו‪ ,‬ב(‪ ...‬וְ ִה ְק ִריב הַ ּ ַמ ְק ִריב ָק ְר ָּבנוֹ לַ ה' ִמנְ חָ ה סֹלֶ ת ִע ּ ָׂשרוֹ ן‬
‫יעית הַ ִהין ּ ַתעֲ ׂ ֶשה ַעל הָ עֹלָ ה אוֹ‬
‫ָּבלוּל ִ ּב ְר ִב ִעית הַ ִהין ׁ ָש ֶמן‪ .‬וְ ַייִן לַ ּנ ֶֶס ְך ְר ִב ִ‬
‫ש הָ אֶ חָ ד )ד‪-‬ה(‬
‫לַ זָּבַ ח לַ ּ ֶכבֶ ׂ‬
‫למה נסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים‬
‫יש לבאר מדוע נסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים‪ ,‬וכבר עמדו בזה הרבה‬
‫ראשונים ]רמב"ן בעלי התוספות רבנו בחיי ועוד[ וביארו‪ ,‬לאחר ששמעו ישראל‬
‫שנגזרה עליהם גזירה שלא יכנסו לאר‪ ,ı‬אמרו אוי ל'שונאיהם של ישראל' שלעולם‬
‫לא יכנסו לאר‪ ,ı‬ואף בסוף הארבעים שנה ח"ו עלולים לחטוא ושוב ייגזר עליהם‬
‫שלא יכנסו לאר‪ ,ı‬לכך הבטיחם הקב"ה שלסוף מ' שנה יכנסו‪ ,‬וחיזק את ליבם‬
‫והודיעם שעתידים לבוא אל האר‪ ı‬ולהקריב בה קרבנות‪.‬‬
‫עשיה או הקרבה‬
‫ויש להתבונן‪ ,‬מדוע משנה הכתוב את לשונו‪ ,‬שפעם מכנה את עבודת מנחת‬
‫נסכים בשם עשיה ופעם מכנה אותה בשם הקרבה‪.‬‬
‫שבכבש קורא למנחה בלשון הקרבה ואילו הנסכים כתובים בלשון עשיה‬
‫" ְו ִה ְק ִריב ַה ַּמ ְק ִריב ָק ְר ָ ּבנוֹ ַלה' ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ִע ּ ָשׂ רוֹ ן ָ ּבלוּל ִ ּב ְר ִב ִעית ַה ִהין ׁ ָש ֶמן‪ְ .‬ו ַייִ ן ַל ֶ ּנ ֶס ְך‬
‫יעית ַה ִהין ַּת ֲﬠ ֶׂשה ַﬠל ָהע ָֹלה אוֹ ַל ָ ּז ַבח ַל ֶּכ ֶבשׂ ָה ֶא ָחד" )ד‪-‬ה(‪ ,‬ובמנחת האיל כתוב‬
‫ְר ִב ִ‬
‫להיפך‪ ,‬עשיה במנחה והקרבה בנסכים‪" ,‬אוֹ ָל ַא ִיל ַּת ֲﬠ ֶׂשה ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ׁ ְשנֵ י ֶﬠשְׂ רֹנִ ים‬
‫יח נִ יח ַֹח ַלה'" )ה‪-‬ו(‪,‬‬
‫ְ ּבלו ָּלה ַב ּ ׁ ֶש ֶמן ׁ ְש ִל ׁ ִשית ַה ִהין‪ְ .‬ו ַייִ ן ַל ֶ ּנ ֶס ְך ׁ ְש ִל ׁ ִשית ַה ִהין ַּת ְק ִריב ֵר ַ‬
‫ובמנחת בן הבקר כתוב בשניהם לשון הקרבה‪ְ " ,‬ו ִה ְק ִריב ַﬠל ֶ ּבן ַה ָ ּב ָקר ִמנְ ָחה ס ֶֹלת‬
‫יח נִ יח ַֹח‬
‫לשה ֶﬠשְׂ רֹנִ ים ָ ּבלוּל ַ ּב ּ ׁ ֶש ֶמן ֲח ִצי ַה ִהין‪ְ .‬ויַ ִין ַּת ְק ִריב ַל ֶ ּנ ֶס ְך ֲח ִצי ַה ִהין ִא ּ ׁ ֵשה ֵר ַ‬
‫ׁ ְש ׁ ָ‬
‫ַלה'" )ט‪-‬י(‪.‬‬
‫ונראה לומר – אומר הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר – שיש הבדל בין לשון‬
‫עשיה ללשון הקרבה‪ ,‬שכאשר כתוב עשיה בא הדבר ללמד שאף זר יכול לעשות‬
‫זאת‪ ,‬ואילו לשון הקרבה נשמע שהמביא אינו עושה בעצמו דבר‪ ,‬אלא הוא נותנו‬
‫לכהן לשם הקרבה‪.‬‬
‫ומכיון שדרך מביאי מנחת נסכים היתה לקנות מהגזבר את המנחה )עי' שקלים פ"ה(‪,‬‬
‫ולא כמביאי שאר מנחות שהיו רגילים להביא מנחה מבתיהם בכלי כסף וכלי זהב )עי'‬
‫רמב"ם פי"ג ממעה"ק הי"ב(‪ ,‬וכפי שהיו טורחים להביא בהמה מביתו להקרבה‪ ,‬וא"כ היה‬
‫מקום לטעות ולומר שא"א להביא מנחת נסכים מתוך ביתו‪ ,‬לזה בא הכתוב ורמז שגם‬
‫כאשר מביא הקרבן 'עושה' את המנחה בעצמו‪ ,‬ומביאה מביתו הדבר כשר‪.‬‬
‫ומשום כך שינה הכתוב‪ ,‬ופעם אמר בלשון הקרבה‪ ,‬כפי שהיו רגילים שהיו‬
‫קונים את המנחה מהגזבר ולא היו עושים כלום רק מקריבים את המנחה‪ ,‬ופעם‬
‫כתב בלשון עשיה‪ ,‬להורות שאם הביא המנחה מביתו הדבר טוב וכשר‪.‬‬
‫בלול או בלולה‬
‫עוד יש לבאר‪ ,‬מדוע שינה הכתוב לשונו‪ ,‬שבמנחת כבש ובן בקר כתוב בלול‬
‫בלשון יחיד‪ ,‬ואילו במנחת איל כתוב בלולה בלשון רבים‪ ,‬שבמנחת כבש כתוב‬
‫" ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ִע ּ ָשׂ רוֹ ן ָּבלוּ ל ִ ּב ְר ִב ִעית ַה ִהין ׁ ָש ֶמן" )ד(‪ ,‬ובמנחת בן הבקר כתוב " ְו ִה ְק ִריב‬
‫לשה ֶﬠשְׂ רֹנִ ים ָּבלוּ ל ַ ּב ּ ׁ ֶש ֶמן ֲח ִצי ַה ִהין" )ט(‪ ,‬ומאידך במנחת‬
‫ַﬠל ֶ ּבן ַה ָ ּב ָקר ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ׁ ְש ׁ ָ‬
‫איל כתוב "אוֹ ָל ַאיִ ל ַּת ֲﬠשֶׂ ה ִמנְ ָחה ס ֶֹלת ׁ ְשנֵ י ֶﬠשְׂ רֹנִ ים ְּבלוּ ָלה ַב ּ ׁ ֶש ֶמן ׁ ְש ִל ׁ ִשית ַה ִהין" )ו(‪.‬‬
‫ונראה לבאר – אומר רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה –‬
‫שכאן רמז לנו הכתוב שאין בילה מעכבת )עי' מנחות יח‪ (:‬ומה שכתוב שהמנחה תהא‬
‫בלולה היינו שיש להקריבה באופן זה‪ ,‬שיביא סולת יחד עם שמן ויקריבם יחד‪,‬‬
‫אבל אין צריך שיבלול בפועל את השמן בסולת‪ ,‬שאם לא בלל גם כן כשרה‪.‬‬
‫ולכך אמר הכתוב שיביא סולת בלולה‪ ,‬משום שסולת הנתונה בשמן נקראת‬
‫בשם זה‪ ,‬שבלולה הוא שם תואר למנחה שבאה בשמן‪ ,‬כמו שכתוב " ְו ָכל ִמנְ ָחה‬
‫ְבלו ָּלה ַב ּ ׁ ֶש ֶמן ַו ֲח ֵר ָבה" )ויקרא ז‪ ,‬י(‪ ,‬וזה אומר הכתוב‪ ,‬שיביא מנחה כזו שתהא ראויה‬
‫לבילה והיא הנקראת מנחה בלולה‪.‬‬
‫ואם הכתוב היה אומר שיביא שני עשרונים בלול בשמן היינו מבינים שיש‬
‫לבלול בפועל את השמן בסולת‪ ,‬ומשינוי לשון הכתוב שאמר שיביא שני עשרונים‬
‫בלולה בשמן‪ ,‬למדנו שסגי בכך שהמנחה תיקרא בלולה‪ ,‬ואין צריך לבלול ממש‪.‬‬
‫משל‬
‫ונמשל‬
‫יתם‬
‫יכם‪ַ ...‬ו ֲﬠ ִׂש ֶ‬
‫ל‪Œ‬א ֶר‪ ı‬מוֹ ׁ ְשב ֵֹת ֶ‬
‫ִּכי ָתבֹאוּ ֶא ֶ‬
‫ִא ּ ׁ ֶשה ע ָֹלה )טו‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫סמיכות‬
‫מרגלים –‬
‫דיני‬
‫קרבנות‬
‫ונסכיהם‬
‫לפרשת‬
‫משל‪:‬‬
‫אב שהלביש לבנו רקמה משוב‪ ı‬בעדי עדיים‪ ,‬והנער בלכתו בשוק במשחק‬
‫הילדים הטבעו בבו‪ ı‬רגליו ויפול באחת הפחתים וכל מלבושו נגאולו בטיט‬
‫ורפש‪ .‬בבואו הביתה וירא אביו כי השחית התעיב עלילה‪ ,‬וישפוך עליו חימת‬
‫אפו‪ ,‬ויפשוט מעילו מעליו‪ ,‬וילבישהו בלויי הסחבות ויכהו בשוטים עד שפך‬
‫דם‪ .‬הנער בראותו כי כלתה אליו הרעה מאת אביו‪ ,‬ההפך עליו בלהבות הזמן‬
‫מטוב לרע‪ ,‬ויתן אל לבו ויהלך אט ומראהו משחת מאיש‪ .‬וירא אביו כי נעצב‬
‫הנער ומשמן בשרו ירזה‪ ,‬ויכמרו רחמיו ויחל לדבר על ליבו דברים טובים‬
‫ונחומים‪ .‬שמע‪ ,‬בני‪ ,‬אם תיטיב שאת ללכת מישרים – אלבישך מחלצות שש‬
‫וארגמן‪ ,‬ואביא אותך בברית חתונים‪ ,‬ויתנו לך משאת צמיד ואצעדה וכלי‬
‫יקר‪ .‬דברים רכים כאלה הפיסו דעת הנער להפיג צערו לקוות לטוב ולהבין כי‬
‫נאמן אהבת אביו אליו‪.‬‬
‫נמשל‬
‫כן עד"ז‪ ,‬כאשר השחיתו המרגלים במעשיהם להוציא דיבה על האר‪ ,ı‬חרה‬
‫אף ה' בהם‪ ,‬ויגזור אומר ליפול במדבר ולבל יבואו אל האר‪ ,ı‬ובראות העם‬
‫כי הושלך תפארתם משמים אר‪ ,ı‬שמו אל ליבם ויתאבלו מאד‪ ,‬וה' ברחמיו‬
‫בראותו כי רוחם נכאה ונעצבה‪ ,‬החל לדבר עמהם מחדש מענין ביאת האר‪ı‬‬
‫והבאת הקרבנות והנסכים‪ ,‬למען הפס דעתם ולאמ‪ ı‬לבבם כי חפ‪ ı‬חסד הוא‬
‫לתת לזרעם האר‪ ,ı‬ואהבתו נאמנת להם‬
‫)משל ומליצה(‬
‫כסא דברכתא‬
‫‪äøåú õéáøî äùåã÷áù øáã ìëì íìåàë çåúô åáì øùà äìòðä åðãéãé äéî÷ øâùð‬‬
‫‪ù"øéå äøåúá äìéñîá íúåìòäì ,íéãéîìúä úð÷úá ã÷åùå ìîòå‬‬
‫‪é÷ñðáéìæ ïúð òùåäé áøä ä"ä‬‬
‫‪úéðáøä ú"áðî åîàìå‬‬
‫‪à"èéìù‬‬
‫‪à"èéìú‬‬
‫‪'÷ä äáéùéä ïòîì úåàì àìì äùôð úøñåîä‬‬
‫‪äðéðä – äãëðä úãìåäá íðåòîá äéåøùä äçîùä ìâøì‬‬
‫‪à"èéìù ïééèùøä ìàøùé áøä åðúçì úá‬‬
‫‪è"æîì 'éçú‬‬
‫‪ç"öåé ìëîå äðîî áø úçð ååøéå ,íéáåè íéùòîìå äôåçì äøåúì äìãâì åëæé‬‬
‫* * *‬
‫משפחת הרב אריה דוד קאפמאן שליט"א‬
‫לאירוסי הבן הבחור החשוב‪ ,‬מופלג בתורה ויר"ש‬
‫החתן חננאל הכהן הי"ו‬
‫בחיר ישיבתנו הק' ומקורבו של מורנו רה"י שליט"א‬
‫עב"ג תחי' למז"ט‬
‫יזכו לבנות ביתם על אדני התורה והיראה ובורא עולם בקנין ישלים זה הבנין‬
‫* * *‬
‫תורמים לציפוי‬
‫בית המדרש‬
‫ללא חסרון כיס‬
‫עם כל זה אחכה לו‪...‬‬
‫ראשית דבר!‬
‫עלינו להודות מעומקא דליבא לכל אותם משפחות בני‬
‫קהילתנו‪ ,‬אשר טורחים למען בנין בית מדרשנו ומידי חודש‬
‫בחודשו קונים ורוכשים 'תוי קניה' ובכך תורמים עבור צפוי‬
‫בית המדרש‪ ,‬ומקדשים שם שמים למען כבודו ית'‬
‫ברכותינו‪ :‬כשם שאתם טורחים ובהתמדה וברציפות מזה‬
‫כמה שנים למען שמו ית' כך תזכו לקבל פני משיח צדקנו‬
‫ולראות בגלוי כבוד השי"ת‬
‫* * *‬
‫בימים אלו כאשר אנו שוקדים על לקדם את‬
‫ענין הציפוי של ביהמ"ד‬
‫חוזרים אנו שוב ומדגישים‬
‫שעל כל 'תו' ו'תו' שרוכשים נכנס תרומה נאה‬
‫למגבית החשובה הזאת ועינינו רואות שפרוטה‬
‫לפרוטה מצטרפת‪ ,‬נצטרף אנו לאותם משפחות‬
‫ששינו אורח חייהם בעריכת הקניות למען כבוד‬
‫ה' ותרמו מאות ואלפי שקלים עבור הציפוי‬
‫)ניתן לרכוש בצ'ק דחוי ‪ -‬לשבועיים(‬
‫אצל משפ' שוב ומשפ' בריסק ‪ -‬נתיבות המשפט ‪3‬‬
‫משפ' מונק ‪ -‬נתיבות המשפט ‪4‬‬
‫)בשני תשלומים חודשיים‪ ,‬בימים חמישי ושישי(‬
‫בברכה ובתפילה‬
‫בורא עולם בקנין השלם זה הבנין‬
‫משפחת הרב ידידיה אלבז שליט"א‬
‫להכנס בנם המצויין יניק וחכים‬
‫כמר אהרן ני"ו לעול תורה ומצוות‬
‫יזכה לעלות במעלות התורה ובמדרגות היראה ולהתעטר בכל מדה נכונה‬
‫מעומקא דליבא – קהילת "מאור חיים"‬
‫כתב החינוך‪" :‬וכל המקיים אותה יהיה ברוך‪ ,‬ויחכם הוא‬
‫ובניו‪ ,‬כמו שכתוב ‪ -‬כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה‬
‫את בני ישראל"‬
‫אחר שרואים את כל ההידורים המיוחדים שיש בס"ת‬
‫שאנו כותבים‬
‫נותרו עוד שבעים ושלושה‬
‫הזריז נשכר!‬
‫מי יזכה לאור הגדול ‪! ? ...‬‬
‫המזגנים עובדים ‪ ,‬האור דולק ‪ ,‬וקול התורה בוקע‬
‫מתוך בית המדרש ‪.‬‬
‫עמודים‬