‫ויחי‬
‫ט"ז טבת תשע"ז‬
‫לתגובות‪:‬‬
‫גיליון מספר ‪1498‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫עלון ישיבת הר־עציון לתלמידיה בצה"ל ובישיבה‬
‫והיריבות מונחת בצד‪:‬‬
‫ֹתו ֵע ָשו וְ יַעֲ קֹב ָּבנָיו‪:‬‬
‫וַ י ִּּגְ וַע יִּצְ חָ ק וַ י ּ ָָמת וַ יֵּאָ ֶסף אֶ ל ַע ּ ָמיו ז ֵָקן ו ְּשבַ ע י ִָּמים ַוי ְִּּק ְ ּברוּ א ֹ‬
‫(שם לה‪ ,‬לט)‬
‫ִּש ָראֵ ל לָ מוּת"‬
‫"וַ י ְִּּק ְרבוּ י ְֵמי י ְ‬
‫(בראשית מז‪ ,‬כט)‬
‫פרשת ויחי מתארת את סיום חייו של יעקב‪ .‬ברגעיו האחרונים‪ ,‬הוא‬
‫מכנס את יוסף ואחיו למעמד הברכות‪ .‬האחים מתאספים יחדיו‬
‫ומקבלים זה אחר זה את ברכתם‪ .‬מיד עם סיום טקס הברכות‪,‬‬
‫האחים מוצאים את עצמם צופים יחד בתמונה הבאה‪:‬‬
‫אסֹף ַרגְ לָ יו אֶ ל הַ ִּּמ ּ ָטה וַ י ִּּגְ וַע וַ יֵּאָ סֶ ף אֶ ל ַע ּ ָמיו‬
‫וַ יְכַ ל יַעֲ קֹב ְלצַ וֹּת אֶ ת ָּבנָיו ַו ֶי ּ ֱ‬
‫(שם מט‪ ,‬לג)‬
‫כל המשפחה צופה יחד במות יעקב אביהם‪ .‬יעקב עולה למיטתו‪,‬‬
‫מקפל את רגליו ויוצא מן העולם‪.‬‬
‫~*~‬
‫יצחק מול ישמעאל; בן הגבירה הנבחר מול בן השפחה המגורש‪.‬‬
‫ברגע אחד‪ ,‬שני ההפכים‪ ,‬שהפכו סמל למאבק הנצחי בין היהודי‬
‫לאחיו הגוי‪ ,‬פוגשים את עצמם הולכים זה לצד זה למען מטרה‬
‫משותפת‪:‬‬
‫ֹתו י ְִּצחָ ק‬
‫שיבָ ה טוֹ בָ ה ז ֵָקן וְ ָשבֵ ַע ַויֵּאָ ֶסף אֶ ל ַע ּ ָמיו‪ַ :‬וי ְִּּק ְ ּברוּ א ֹ‬
‫וַ י ִּּגְ וַע ַוי ּ ָָמת אַ ְב ָרהָ ם ְ ּב ֵ‬
‫ִּש ָמ ֵעאל ָּבנָיו אֶ ל ְמ ָע ַרת הַ ּ ַמ ְכ ּ ֵפלָ ה אֶ ל ְש ֵדה ֶע ְפרֹן ֶּבן צֹחַ ר הַ ִּח ִּּתי אֲ ֶשר ַעל ּ ְפנֵי‬
‫וְ י ְ‬
‫(שם כה‪ ,‬ח‪-‬ט)‬
‫ַמ ְמ ֵרא‪:‬‬
‫שנים של מתחים‪ ,‬יריבות‪ ,‬קנאה וגירוש מתנקזות לרגע נדיר של‬
‫'ביחד'‪ .‬מות אברהם אביהם מאחד אותם ומציב אותם מחדש זה‬
‫לצד זה‪ .‬לרגע קטן הם חוזרים להיות אחים‪.‬‬
‫אצל יעקב ועשו המתח כבר גובר‪ .‬בבטן רבקה מתרוצצים אחים‬
‫תאומים – איש הציד האדמוני והשעיר מול האיש התם שאוחז‬
‫בעקבו‪ .‬היריבות ביניהם מגיעה עד כדי מרמה‪ ,‬ניצול חולשה‪ ,‬איומים‬
‫ורגשות נקם‪ .‬אך שוב‪ ,‬במותו של יצחק אביהם‪ ,‬הסיפור נקטע לרגע‬
‫יחד שבטי ישראל‬
‫*‬
‫רה"י הרב ברוך גיגי שליט"א‬
‫עם בני ישראל‬
‫אנו עומדים עתה בפרשת ויחי‪ ,‬הפרשה האחרונה בחומש בראשית‪.‬‬
‫בפרשה הבאה‪ ,‬פרשת שמות‪ ,‬קורא פרעה לבני ישראל "עם בני‬
‫ישראל" (שמות א‪ ,‬ט)‪ .‬ביטוי זה יופיע מיד אחרי הפתיחה לספר‬
‫שמות‪ ,‬המתארת את ירידת בני ישראל למצרים‪ .‬מתי הופכת‬
‫משפחת יעקב ל'עם'?‬
‫נראה שזהו תהליך המתרחש החל מהירידה למצרים בפרשת ויגש‪,‬‬
‫ועד לסוף פרשתנו‪ .‬אולם‪ ,‬אם נרצה למקד הגדרה זו‪ ,‬ניתן להצביע‬
‫על שני מרכיבים שהפכו את משפחת יעקב לעם בני ישראל‪.‬‬
‫בחירתו של יוסף למנהיג‬
‫לאחר השנים הרבות בהן חי יוסף מחוץ לביתו‪ ,‬ואביו סבור היה‬
‫שבנו מת‪ ,‬מכיר יעקב ביוסף כבכור‪ .‬את דינו של הבכור אנו מכירים‬
‫* השיחה נאמרה בליל שבת פרשת ויחי וסוכמה על ידי עמנואל מאייר‪ .‬סיכום השיחה‬
‫לא עבר את ביקורת הרב‪.‬‬
‫תיאורי השיער והצבעים העזים מפנים מקום לתיאור נקי ופשוט‪:‬‬
‫"עֵ ָׂשו וְ יַעֲ ֹקב בָׂ נָׂיו "‪ .‬מות יצחק מאפשר להם להתאחד כבנים‪ ,‬ולקבור‬
‫יחד את אביהם‪.‬‬
‫~*~‬
‫אבל כבד נופל על מצרים אחרי מות יעקב‪ .‬לאחר סיומם של ימי‬
‫האבל‪ ,‬יוצאים בני יעקב לקבור את יעקב בארץ‪ ,‬ועוצרים בדרך‬
‫בגורן האטד‪:‬‬
‫ויבאו עד גורן האטד‪ ,‬וכי גורן יש לו לאטד? א"ר אבהו‪ :‬מלמד‪ ,‬שהקיפוהו‬
‫כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד‪ ,‬שבאו בני עשו ובני‬
‫(בבלי סוטה יג‪).‬‬
‫ישמעאל ובני קטורה‪.‬‬
‫עשו‪ ,‬ישמעאל‪ ,‬קטורה‪ ,‬יוסף ואחיו – כולם מתאחדים יחד כדי‬
‫לחלוק כבוד אחרון ולקבור את יעקב‪ .‬היריבות והמתחים הפנימיים‬
‫נעלמים; הבנים והאחים חוזרים ומתלכדים יחד‪.‬‬
‫יואב‬
‫~*~‬
‫בגליון זה מכבד אותנו בנוכחותו מושקו‪ ,‬שנפרד מידידו – פרופ'‬
‫יעקב נאמן‪ ,‬שר המשפטים לשעבר‪ .‬כמו כן‪ ,‬הבאנו את דברי רה"י‬
‫הרב ברוך גיגי על הפיכת משפחת יעקב לעם‪ .‬הרב גיגי מתאר כיצד‬
‫התהליך עובר מהנהגת יוסף דרך ברכות יעקב‪ ,‬ולומד מכך את הצורך‬
‫להתאחד סביב ריבונו של עולם‪ .‬אלי בנוק סוקר את דין 'לאו שאין‬
‫בו מעשה' שנע במתח בין לאו ועשה‪ ,‬זדון ושוגג‪ ,‬מלקות וחטאת‪.‬‬
‫נדב כ"ץ מרחיב על הבכורה במשפחת האבות בכלל ובברכת יעקב‬
‫בפרט‪ ,‬ומסיק מכך על תפקיד הברכות‪ .‬את הגליון חותם יחיאל‬
‫מרצבך בגעגועים לבית המדרש‪.‬‬
‫מפרשת כי־תצא (דברים כא‪ ,‬יז)‪ ,‬שבה מפורש שהבכור הוא זה‬
‫שמקבל פי שנים מאחיו‪.‬‬
‫יוסף הוא זה שמקבל נחלה של שני שבטים – אפרים ומנשה‪ ,‬והדבר‬
‫נובע מבחירה מפורשת של יעקב‪ .‬ואולם‪ ,‬יש לשים לב‪ :‬אפרים‬
‫ומנשה אינם מוגדרים כטובים ביותר‪ ,‬אלא ניצבים לצדם של ראובן‬
‫ושמעון‪:‬‬
‫עון י ְִּהיוּ ִּלי‬
‫ַשה ִּ ּכ ְראוּבֵ ן וְ ִּש ְמ ֹ‬
‫אֶ ְפ ַריִּם ו ְּמנ ּ ֶ‬
‫(בראשית מח‪ ,‬ה)‬
‫הבחירה ביוסף באה לידי ביטוי פעם נוספת בברכתו של יעקב ליוסף‬
‫בהמשך הפרשה‪ .‬ברכה זו ארוכה יותר מברכות שאר האחים ובעלת‬
‫תכנים מרובים יותר‪ .‬חז"ל אמנם ניסו לצמצם פער זה‪ ,‬אך עדיין‬
‫נראה שברכות יוסף‪ ,‬לעומת ברכות שאר האחים‪ ,‬זכו למקום של‬
‫כבוד‪.‬‬
‫ביטוי שלישי לבחירה ביוסף מופיע בדברי בעל העקידה על פסוק‬
‫מפרשת וישב‪:‬‬
‫ִּש ָראֵ ל אָ הַ ב אֶ ת ֹיוסֵ ף ִּמ ָּכל ָּבנָיו‬
‫וְ י ְ‬
‫(שם לז‪ ,‬ג)‬
‫בעל העקידה דן בשאלה הבאה‪ :‬האם יעקב אוהב את יוסף בלבד‪ ,‬או‬
‫שהוא אוהב את כולם ואת יוסף יותר? כאן הדבר בא לידי הכרע‪:‬‬
‫יעקב אוהב את כל בניו‪ ,‬אלא שאת יוסף יותר משאר בניו‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬זהו המרכיב הראשון בבחירתו של עם‪ :‬זיהוי המנהיג‪,‬‬
‫בחירתו וברכתו‪.‬‬
‫ברכות יעקב – תפקיד ומטרה‬
‫המרכיב השני ההופך את בני יעקב לעם הוא ברכותיו של יעקב‪ .‬כל‬
‫ברכה נותנת תפקיד‪ ,‬ייעוד מיוחד לשבט‪ .‬לא הרי תפקידו של זבולון‬
‫עריכה‪ :‬גלעד פרנקפורטר‪ ,‬גלעד אליטוב ויואב יוסקוביץ | מערכת‪ :‬אביתר בן־דוד‪ ,‬אפרים גולדשטיין‪ ,‬נעם להמן ואיתן קלימן | הגהה‪ :‬דניאל הרמן |‬
‫הפצה‪ :‬ירון ברלין‪ ,‬חמי נגה ויואל שיננזון | מהדורה אלקטרונית‪ :‬אהרן פופקו‬
‫פנו לראש ממשלת הונגריה הקומוניסטית‪ ,‬והוא נתן הוראה ישירה‬
‫לנשיא הקהילה היהודית‪ .‬במובנים של אז‪ ,‬זה היה מעשה בלתי‬
‫י יאמן‪ .‬לולא השיחה הזאת בוודאי לא היינו משיגים את הספרים‪,‬‬
‫‪ 142‬ספרי תורה‪ ,‬שכמעט כולם היו ניתנים לטיפול ולתיקון‪.‬‬
‫בערב‪ ,‬יעקב נאמן טלפן לארץ‪ .‬צריך להדגיש‪ ,‬שתחת השלטון‬
‫הקומוניסטי היה פיקוח מתמיד על שיחות הטלפון היוצאות‬
‫והנכנסות‪ ,‬ובהתחלה הוא לא יכול היה להתקשר‪ ,‬כי מי שאחראי‬
‫מטעם השלטון לבדוק את השיחות בשפה העברית לא היה זמין‪.‬‬
‫בסופו של דבר יעקב הצליח להתקשר לבן שלו‪ ,‬שהיה אז בן שש‬
‫בערך‪ ,‬ולמד איתו משניות בטלפון‪ .‬הוא הסביר לי‪" :‬אני הבטחתי לבן‬
‫שלי שאני לומד איתו משניות כל ערב‪ ,‬וזה לא משנה שאני‬
‫בבודפשט"‪ .‬היום הבן הזה קצין בצה"ל ורופא‪ ,‬איש שומר מצוות‪.‬‬
‫זוהי גדולתו של האיש‪.‬‬
‫פרידה מפרופ' יעקב נאמן ז"ל‬
‫מושקו‬
‫*‬
‫בשבוע שעבר נפטר פרופ' יעקב נאמן ז"ל‪ ,‬שר המשפטים‬
‫והאוצר לשעבר‪ .‬נאמן היה פרופ' למשפטים‪ ,‬עו"ד ומשפטן‬
‫וכיהן כשר בשתי ממשלות נתניהו‪ .‬מלבד עיסוקיו הציבוריים‪,‬‬
‫נאמן היה חבר קרוב של מושקו וידיד הישיבה‪ .‬מושקו נפרד‬
‫מחברו הותיק ומספר אודות עשייתו הציבורית והקשר העמוק‬
‫עם עולם התורה והישיבה‪.‬‬
‫הקשר לישיבה‬
‫בקשר לישיבת הר־עציון‪ ,‬הגעתי אל משרד עורכי הדין שלו‪ ,‬אחד‬
‫מהגדולים בארץ‪ ,‬בבקשה לעצה איך לבנות את הישיבה באופן שלא‬
‫יחייב בהוצאות מיסוי מיותרות‪ .‬הוא נתן עצה שחסכה לישיבה‬
‫מספר מיליונים של שקלים‪ .‬הוא אף קשר לנו קשרים עם משפחתו‬
‫של מרקוס כץ‪ .‬רק לפני חודשיים ישבנו עם הבן של מרקוס כץ ז"ל‬
‫כאן בישיבה‪ ,‬עשינו בעשרת ימי תשובה יום עיון לזכר אחיו שנפטר‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬יעקב נאמן הוא זה שדאג שייתן בתחילה את תרומתו‬
‫האדיבה‪ .‬יעקב סייע הן לישיבה‪ ,‬הן לי באופן אישי בעניינים‬
‫משפטיים מסובכים שהיו קשורים לעבודת הישיבה‪ ,‬הן לעבודתי‬
‫הקשורה לגוש עציון‪ ,‬ואף סייע לנו למצוא תורמים נכבדים‪ ,‬שעל ידי‬
‫מילה טובה שלו קיבלו את ברכת הדרך‪.‬‬
‫אדם ברמה כה גבוהה – שר האוצר‪ ,‬שר המשפטים‪ ,‬בעל משרד‬
‫עורכי דין בכיר בארץ – אבל תמיד היה עניו וצנוע‪ .‬הוא היה מלווה‬
‫אותי באופן קבוע עד היציאה‪ ,‬בידידות נפש וחברות אמיתית‪ .‬הכול‬
‫בצנעה ללא פרסומת‪ ,‬ללא כבוד אישי‪ .‬זו דמות מופת של אדם בעל‬
‫מידות‪ ,‬תורה וענווה במקום אחד‪ ,‬והידע העצום שלו בצד המשפטי‬
‫שהביא ליכולות מיוחדות‪.‬‬
‫המפגשים שלי עם יעקב נאמן היו מתוך ידידות עמוקה והיכרות‬
‫לאורך שנים‪ ,‬והתקיימו בתחילה בעיקר במישור האישי‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫עם פתיחת המשרד שלו לעורכי־ דין‪ ,‬קיבלתי את עצותיו הן בענייני‬
‫עבודה ציבורית שלי – ובהם ישיבת הר עציון – הן בעניינים אחרים‬
‫שבהם היה מעורב‪ ,‬בעיקר בנושאים הפוליטיים בארץ‪ .‬על אף שלא‬
‫היה איש מפלגה באופן פורמלי‪ ,‬הוא היה קרוב מאוד אלינו בדעותיו‬
‫והשקפותיו‪.‬‬
‫הוא היה יהודי שומר תורה ומצוות‪ ,‬יהודי יקר מאוד מכל בחינה‪.‬‬
‫יהודי שיום־יום למד דף יומי‪ ,‬גם בתנאים הכי קשים‪ ,‬ונוסף על‬
‫עבודתו הציבורית והפרטית השקיע המון בלימוד תורה‪ .‬הוא חינך‬
‫את ילדיו להעריך תורה ולהעמיק בלימוד תורה‪.‬‬
‫הצלת ‪ 142‬ספרי תורה מהקהילה בבודפשט‬
‫גזלת רכוש יהודי אירופה‬
‫לא מזמן סיפרתי‪ ,‬שעשינו הסכם עם הקהילה היהודית בבודפשט‬
‫תחת השלטון הקומוניסטי‪ .‬ניתנה לנו הבטחה שנקבל מהם ספרי‬
‫תורה‪ ,‬ובתמורה נעניק להם תרומה בסך מאה אלף דולר לצורך‬
‫שיפוץ בית הקברות‪ .‬לאחר החתימה בארץ עם הנציגים שלהם‪,‬‬
‫קיבלנו הודעה שבה נכתב "תגיעו ביום זה וזה לקחת את הספרים"‪.‬‬
‫נסעתי לשם עם עוד חבר אחד‪.‬‬
‫משום מה היה לי חשש; לא‬
‫ידעתי מה יהיה‪ ,‬ולכן דיברתי עם‬
‫יעקב נאמן וביקשתי ממנו‬
‫שיצטרף לפגישה‪ .‬הוא אמר לי‬
‫שהוא נמצא באותו זמן בלונדון‪,‬‬
‫והוא מוכן לבוא 'ספיישל' עבורי‬
‫לבודפשט‪ .‬כשהגענו לבודפשט‬
‫נפגש איתנו סגן נשיא הקהילה‬
‫היהודית‪ ,‬שפתאום אמר‪" :‬אני‬
‫מצטער‪ ,‬אנחנו לא מוכנים לתת‬
‫לכם את הספרים"‪ .‬אמרנו לו‪:‬‬
‫"אבל חתמנו כשהייתם בארץ!"‪,‬‬
‫והוא ענה לנו שבהסכם היה‬
‫רשום למטה שהכול טעון אישור‬
‫מהממשלה הקומוניסטית‪ .‬אמרנו‬
‫שהיה ברור לנו שהם לא היו יכולים להגיע מהונגריה הקומוניסטית‬
‫לישראל בלי אישור הממשלה‪ ,‬והיינו משוכנעים שיש להם משהו‬
‫בטוח‪ .‬הוא אמר‪" :‬ככה זה‪ .‬כרגע אין לנו אישור – וזאת בעיה"‪ .‬כל‬
‫זה היה אחרי שהם ניצלו אותנו‪ ,‬ואנחנו מימנּו באופן מלא את‬
‫הפגישה המקדימה בארץ – כולל השהות שלהם במלון‪.‬‬
‫יעקב נאמן שמע את הסיפור והציע הצעה ייחודית‪ .‬הוא טלפן‬
‫ליהודי בשם מקסוול – מולטי מיליונר מלונדון‪ ,‬שהיה בזמנו עם‬
‫השפעה רבה בלונדון ובעולם הרחב‪ .‬יעקב התקשר אליו בשעה‬
‫שלוש בצהריים בערך‪ ,‬והוא ענה לו‪" :‬תן לי לטפל בזה‪ ,‬אל תדאג"‪.‬‬
‫אנחנו בינתיים חיכינו במלון‪ ,‬ובשעה תשע בערב‪ ,‬אותו סגן נשיא‬
‫הקהילה מגיע אלינו במצב־רו ח מדוכא‪" .‬מה עשיתם לי? גוועאלד‪,‬‬
‫אני אמרתי לכם שהכול בסדר‪ ,‬ורק צריך אישור שנשיג אותו! למה‬
‫הלכתם לראש הממשלה?"; מסתבר שיעקב נאמן‪ ,‬עם חברו האנגלי‪,‬‬
‫ארצה לספר סיפור נוסף לגבי ספרי תורה‪ .‬בפראג ישנו מוזיאון‬
‫יהודי‪ ,‬שהוקם בזמנו על ידי הקהילה היהודית לפני המלחמה‪,‬‬
‫ובשנות המלחמה הייתה לנאצים תוכנית להפוך את המוזיאון‬
‫היהודי הזה למוזיאון לעם היהודי שהושמד; להראות את מי הם‬
‫השמידו‪ .‬הם אספו חפצי קודש‬
‫למוזיאון מכל קצוות השטחים שהם‬
‫כבשו באירופה‪ .‬המוזיאון הזה מכיל‬
‫למעלה מחמישים אלף מוצגים‪ .‬אתן‬
‫דוגמה רק כדי להמחיש את הגודל שלו‪:‬‬
‫ניהלנו שם משא ומתן עם השלטון‬
‫הקומוניסטי‪ ,‬ומנהל המוזיאון אמר‬
‫שבמוזיאון ישראל יש ‪ 8‬פרוכות‪ ,‬ואילו‬
‫במוזיאון שלו יש למעלה מאלפיים‬
‫פרוכות‪ .‬בחזרה לסיפור‪ ,‬כשהשלטונות‬
‫להיות‬
‫הפסיקו‬
‫בצ'כוסלובקיה‬
‫קומוניסטים והחל המאבק על פירוק‬
‫המדינה לשתי מדינות‪ ,‬ניהלנו מאבק‬
‫בקשר לרכוש היהודי שבמוזיאון הזה‪.‬‬
‫במהלך המגעים שלי עם אנשי‬
‫השלטונות סוכם שנגיע אליהם לסיכום‬
‫התביעה – להסביר מה אנחנו רוצים‬
‫מהם‪ .‬ביקשתי אז מיעקב נאמן להגיע עמי‪ .‬ישבנו בישיבה עם שר‬
‫התרבות ושר הדתות שלהם‪ ,‬אני כנציג היכל שלמה‪ ,‬יעקב נאמן‬
‫וראובן מרחב‪ ,‬שהיה שגריר ישראל טרי בצ'כיה‪ .‬הישיבה התקיימה‬
‫באחד הארמונות המפוארים שלהם‪ ,‬והעלינו את התביעה שלנו‪.‬‬
‫הצ'כים התגוננו שזה לא נכון שיש במוזיאון דברים מכל אירופה‪,‬‬
‫שזהו רכוש של צ'כיה בלבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬הם הבהירו שהם לא מתכוונים‬
‫להחזיר את הרכוש הזה‪ .‬השגריר הישראלי אמר שעכשיו הוא מוריד‬
‫את הלבוש הדיפלומטי‪ ,‬וטען מולם בכעס‪" :‬הרצחת גם ירשת?! זהו‬
‫רכוש של היהודים‪ ,‬לא שלכם‪ ,‬אתם לא יכולים להשאיר את זה‬
‫אצלכם!"‪ .‬יעקב נאמן ישב על ידי ולא ידע מה לעשות – מצד אחד‬
‫השגריר אמר דבר ים נכונים‪ ,‬אך מצד שני לא יכול לצאת מדבר כזה‬
‫כלום‪ .‬אחת הפקידות השיבה לדברי הפקיד‪ ,‬וענתה שכמו שבריטניה‬
‫לקחה עתיקות ממצרים ועכשיו הן שלה‪ ,‬כך גם הרכוש שבמוזיאון‬
‫שייך עכשיו לצ'כיה‪ .‬יעקב נאמן קם והתחיל להסביר‪" :‬איך אתם‬
‫בכלל יכולים להשוות את זה למה שקרה במצרים? זה רכוש של‬
‫* ראיון ותמלול‪ :‬אורי שטרן‬
‫דף קשר‪ ,‬גיליון ‪1498‬‬
‫‪5‬‬
‫את החכמה שלו‪ ,‬ואת הנכונות שלו לעזור לעם היהודי ולתמוך בו‬
‫ככל יכולתו‪.‬‬
‫המעלות של יעקב לא היו נפרדות זו מזו‪ .‬העשייה הציבורית שלו‬
‫הייתה קשורה בקשר הדוק לאהבת התורה שלו ולנועם הליכותיו‪.‬‬
‫הוא העריץ לימוד תור ה‪ ,‬ולכן תמיד חיפש מה יכול לעשות למען‬
‫בית הישיבה‪ .‬היו שנים שהיה מגיע לישיבה בעשרת ימי תשובה‬
‫ללמוד‪ ,‬ואף שתי נכדותיו לומדות במגדל עוז‪ .‬יעקב היה אדם ירא‬
‫שמים‪ ,‬יקר‪ ,‬איש שניתן לסמוך עליו במאה אחוז‪ ,‬צנוע ועניו‪ ,‬עם‬
‫חכמה יהודית גדולה והערכה עצומה לתורה וללימוד תורה‪.‬‬
‫יהודים שהושמדו על ידי הנאצים‪ .‬הנאצים שלטו אצלכם שלא על‬
‫דעתכם ושלא לרצונכם‪ ,‬ואתם רוצים לנצל את העובדה הזאת?"‪.‬‬
‫הוא דיבר בנועם‪ ,‬מתוך ניסיון להחדיר בהם שיתוף פעולה‪ .‬לצערי‬
‫הרב זה לא עזר‪ ,‬והצ'כים עשו מעשה מנוול מאוד‪ :‬הם החזירו את‬
‫כל הרכוש לקהילה היהודית (שהם אינם יהודי המקום‪ ,‬אלא יהודים‬
‫שהגיעו מכל מיני מקומות והתיישבו שם במקרה)‪ ,‬ועכשיו הם‬
‫טוענים שזהו הרכוש שלהם ולא מוכנים להעביר את זה לארץ‪ .‬גם‬
‫בזמן הזה אנחנו ממשיכים להיאבק על הרכוש היהודי שנגזל‬
‫מיהודים ברחבי אירופה‪ .‬בשונה מהסיפור הקודם‪ ,‬הסיפור הזה לא‬
‫הס תיים בהצלחה‪ .‬אולם‪ ,‬גם כאן ראיתי את דרכו הנעימה של יעקב‪,‬‬
‫בברכה‪ ,‬ולכן מגדיר את אפרים כבכור‪ ,‬שהוא עתיד לפרות יותר‬
‫ממנשה‪.‬‬
‫יעקב חותם את שינוי המעמד באמירה‪ ,‬שגם בעתיד‪ ,‬כאשר אדם‬
‫מישראל יברך את בניו‪ ,‬הוא יזכיר את אפרים לפני מנשה בברכתו‪:‬‬
‫ביטוי הבכורה‬
‫בברכות יעקב‬
‫א־ל ִֹּהים ְ ּכאֶ פְ ַריִּם‬
‫ְש ְמ ָך ֱ‬
‫ִּש ָראֵ ל לֵ אמֹר י ִּ‬
‫וַ יְבָ ֲרכֵ ם ַּבי ּוֹ ם הַ הוּא לֵ אמוֹ ר ְ ּב ָך יְבָ ֵר ְך י ְ‬
‫ַשה‪:‬‬
‫ָשם אֶ ת אֶ פְ ַריִּם ִּל ְפנֵי ְמנ ּ ֶ‬
‫ַשה ַוי ּ ֶ‬
‫וְ ִּכ ְמנ ּ ֶ‬
‫ראובן ויוסף‬
‫אין ויכוח (לפחות ככל הידוע לי) כי ראובן הוא בכור בניו של יעקב‬
‫וראש וראשון לשנים עשר שבטי ישראל‪ .‬אולם‪ ,‬למרות שיעקב אומר‬
‫אשית‬
‫בפירוש כי ראובן הוא הבכור – " ְראּובֵ ן ְבכ ִֹרי ַא ָׂתה כ ִֹחי וְ ֵר ִ‬
‫אוֹנִ י" (שם מט‪ ,‬ג) – הוא לא מברך כלל את ראובן‪ ,‬ואילו הבן‬
‫הראשון שהכתוב מזכיר כי מקבל ברכה הוא יהודה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬נשאלת השאלה מדוע לא מברך יעקב את ראובן בברכת‬
‫הבכור? החזקוני מסביר שלשון דבריו בהמשך – "י ֶֶתר ְשאֵ ת וְ י ֶֶתר עָׂ ז"‬
‫– משמעם שהיה ראוי ראובן לקחת חלק יתר בברכתו של יעקב כדין‬
‫בכור‪ ,‬אך לא רק ברכת הבכור נשללה ממנו‪ ,‬אלא גם ברכה בכלל‬
‫‪1‬‬
‫בגלל מעשה הדודאים ומעשה בלהה‪.‬‬
‫למרות עובדת היותו של ראובן הבכור‪ ,‬יעקב בברכתו ליוסף מתאר‬
‫אותו כ"קדקד נזיר אחיו"‪ .‬באמרו כן‪ ,‬בהקשר ה'ברכתי'‪ ,‬הוא בעצם‬
‫מברך את יוסף בברכת הבכור – הברכה הטובה ביותר‪ .‬הוא אומר‪:‬‬
‫נדב כ"ץ‬
‫בפרשתנו מסופר על ברכות יעקב לפני מותו לבניו‪ ,‬ולנכדיו – אפרים‬
‫ומנשה‪ .‬אחת העובדות הבולטות בקריאת הפרשה‪ ,‬היא החלפת‬
‫הברכות על ידי יעקב‪ .‬גם בברכתו לאפרים ולמנשה וגם בברכותיו‬
‫לבניו‪ ,‬מחליף יעקב את הברכות ומברך בברכת הבכור את הבן (או‬
‫הנכד) שאינו הבכור‪ .‬נראה כי יעקב כבר עשה זאת בעבר בברכת‬
‫יצחק שלקח מעשו ובסיפור קניית הבכורה מעשו‪ ,‬וכעת הוא ממשיך‬
‫זאת באופן מגמתי גם עם בניו ונכדיו‪ .‬מדוע? לפני שנענה על‬
‫שאלהזו‪ ,‬נעיין בקצרה בברכות יעקב – גם לבניו ונכדיו וגם בברכה‬
‫שקיבל הוא עצמו מיצחק – ונסקור בקצרה חלק מדין ירושת‬
‫*‬
‫הבכור‪.‬‬
‫הברכות במשפחת יעקב‬
‫ִּ ּב ְרכֹת אָ ִּב ָ‬
‫הו ַרי ַעד ּ ַתאֲ וַת ִּ ּג ְבעֹת עוֹ לָ ם ִּּת ְהיֶין ְלרֹאש יוֹ סֵ ף‬
‫יך ּג ְָברוּ ַעל ִּ ּב ְרכֹת ֹ‬
‫אפרים ומנשה‬
‫מנשה הוא הבכור‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬יעקב‪ ,‬בהשוואתו את ילדי יוסף‬
‫לראובן ולשמעון (הבכור והילד השני)‪ ,‬מזכיר את אפרים ראשון –‬
‫כבכור‪ ,‬ואת מנשה אחרון‪:‬‬
‫ו ְּל ָק ְדקֹד נְ זִּיר אֶ חָ יו‪:‬‬
‫(שם‪ ,‬כו)‬
‫בברכתו ליוסף‪ ,‬דואג יעקב לציין את כוחה של ברכת הבכור‪ ,‬ואומר‬
‫כי ברכתו שלו‪ ,‬קרי‪ :‬ברכת הבכור‪ ,‬הייתה "עד תאות גבעות עולם"‪.‬‬
‫רש"י מסביר מדוע‪:‬‬
‫ֶיך הַ נ ֹּולָ ִּדים ְל ָך ְ ּבאֶ ֶרץ ִּמצְ ַריִּם ַעד בּ ִֹּאי אֵ לֶ ָ‬
‫וְ ַע ּ ָתה ְשנֵי בָ נ ָ‬
‫יך ִּמ ְצ ַרי ְָמה ִּלי הֵ ם אֶ ְפ ַריִּם‬
‫עון י ְִּהיוּ ִּלי‪:‬‬
‫ַשה ִּ ּכ ְראוּבֵ ן וְ ִּש ְמ ֹ‬
‫ו ְּמנ ּ ֶ‬
‫(שם‪ ,‬כ)‬
‫לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם‪ ,‬שנתן לי ברכה פרוצה בלי‬
‫(בראשית מח‪ ,‬ה‪-‬ו)‬
‫מצרים‪ ,‬מגעת עד ארבע קצות העולם שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו'‪ ,‬מה שלא‬
‫יוסף מביא אל יעקב את אפרים ומנשה כדי שיברכם‪ ,‬ומעמיד אותם‬
‫כך שיעקב יניח את ימינו על הבכור האמיתי – מנשה‪ ,‬ואת שמאלו‬
‫על הצעיר – אפרים‪ .‬יעקב‪ ,‬בראותו את כוונתו של יוסף‪ ,‬מסכל את‬
‫ידיו ומניח את ימינו על ראש אפרים הצעיר‪ .‬יוסף מתקן את יעקב‪,‬‬
‫ומנסה להרים את ימין אביו מעל ראש אפרים בטענה כי מנשה הוא‬
‫הבכור‪:‬‬
‫(רש"י שם)‬
‫אמר לאברהם אבינו וליצחק‪.‬‬
‫רש"י מסביר‪ ,‬שהברכות הגדלות בכל דור הן ברכות הבכור‪ ,‬ומוכיח‬
‫זאת בהמשך דבריו מהגידול הברור בברכת יעקב לעומת ברכותיהם‬
‫של שאר האבות‪ .‬ניתן לומר אם כן‪ ,‬שלאור הגידול בברכה של יוסף‬
‫לעומת ברכותיהם של אחיו‪ ,‬מסתמן שהוא 'הבכור'‪ .‬גם שאר‬
‫המפרשים (בלשון זו או אחרת)‪ ,‬מזכירים כי יוסף גדול מאחיו בנחלה‬
‫ובברכה‪ ,‬ולכן למעשה‪ ,‬בחלוקת הנחלות‪ ,‬קיבל יוסף נחלה כפולה –‬
‫אחת עבור אפרים ואחת עבור מנשה‪.‬‬
‫נזכיר רק בקצרה את מעמד קבלת הברכות מיצחק‪ .‬יעקב מקבל את‬
‫ברכת הבכור מיצחק בערמה בעזרתה של רבקה אמו‪ ,‬אף על פי‬
‫שהוא אינו הבכור ורק 'קנה את הבכורה' מעשיו‪ .‬נוסח ברכת יצחק‬
‫גם כן מתאים לברכת בכור‪:‬‬
‫ינו ַעל רֹאש אֶ ְפ ַריִּם וַ י ּ ֵַרע ְ ּב ֵעינָיו וַ י ְִּּתמ ְֹך יַד אָ ִּביו‬
‫וַ י ּ ְַרא ֹיוסֵ ף ִּ ּכי י ִָּשית אָ ִּביו יַד י ְִּמ ֹ‬
‫ֹאמר יוֹ ֵסף אֶ ל אָ ִּביו לֹא כֵ ן אָ ִּבי‬
‫ַשה‪ :‬וַ י ּ ֶ‬
‫ְלהָ ִּסיר א ָֹת ּה מֵ ַעל רֹאש אֶ פְ ַריִּם ַעל רֹאש ְמנ ּ ֶ‬
‫(שם‪ ,‬יז‪-‬יח)‬
‫ִּ ּכי זֶה הַ ְ ּבכֹר ִּשים י ְִּמינְ ָך ַעל רֹאש ֹו‪:‬‬
‫יעקב מסביר סוף סוף את כוונתו‪ ,‬ואומר שהוא עושה זאת כיוון‬
‫שהוא יודע כי אפרים יגדל ויהיה לעם גדול יותר מאחיו הבכור‪:‬‬
‫ֹאמר י ַָד ְע ִּּתי ְבנִּ י י ַָד ְע ִּּתי ּגַם הוּא י ְִּהיֶה ְ ּל ָעם וְ גַם הוּא יִּגְ דָּ ל וְ אוּלָ ם אָ חִּ יו‬
‫וַ י ְָמאֵ ן אָ ִּביו ַוי ּ ֶ‬
‫עו יִּהְ יֶה ְמלֹא הַ ג ֹּויִּם‪:‬‬
‫הַ ָּקטֹן יִּגְ דַּ ל ִּמ ּ ֶמ ּנוּ וְ ז ְַר ֹ‬
‫ִּש ּ ַתחֲווּ ְל ָך ְ ּבנֵי ִּא ּ ֶמ ָך א ְֹר ֶר ָ‬
‫הוֵה גְ ִּביר ְלאַ חֶ ָ‬
‫יך‬
‫יך וְ י ְ‬
‫ִּש ּ ַתחֲווּ ְל ָך ְלאֻ ִּּמים ֱ‬
‫י ַַע ְבדו ָּך ַע ִּּמים וְ י ְ‬
‫ְ‬
‫אָ רוּר ו ְּמבָ ֲרכֶ ָ‬
‫(בראשית כז‪ ,‬כט)‬
‫יך ָּברוּך‪:‬‬
‫(שם‪ ,‬יט)‬
‫יעקב יודע‪ ,‬כמובן‪ ,‬כי מנשה הוא הבכור ובוחר לשנות‪ .‬כל זאת על‬
‫אף העובדה שהוא בעצמו קנה את הבכורה מעשו כדי לזכות בברכת‬
‫הבכור‪ ,‬עובדה שמראה לנו איזו חשיבות מייחס יעקב לבכורה‬
‫ולברכה בזכות גמורה‪ .‬הוא נותן לשינוי לעבור בבלי משים ואף‬
‫מעבר לזה – הוא עושה זאת בעצמו בכוונה‪ .‬כמו כן‪ ,‬מנוסח ברכתו‬
‫של יעקב אנו רואים כי הוא מעניק חשיבות רבה לעניין הבכורה‬
‫ירושת בכור‬
‫בפרשת כי תצא‪ ,‬מוזכר דין ירושת בכור‪:‬‬
‫לו בָ נִּ ים הָ אֲ הוּבָ ה‬
‫ָשים הָ אַ חַ ת אֲ הוּבָ ה וְ הָ אַ חַ ת ְשנוּאָ ה וְ י ְָלדוּ ֹ‬
‫ִּ ּכי ִּת ְהיֶין ְל ִּאיש ְש ּ ֵתי נ ִּ‬
‫ֲשר י ְִּהיֶה‬
‫כור לַ ּ ְשנִּ יאָ ה‪ :‬וְ הָ יָה ְ ּב ֹיום הַ נְ ִּחילוֹ אֶ ת ָּבנָיו אֵ ת א ֶ‬
‫וְ הַ ּ ְשנוּאָ ה וְ הָ יָה הַ ֵּבן הַ ְ ּב ֹ‬
‫לוֹ ל ֹא יוּכַ ל ְלבַ ּ ֵכר אֶ ת ֶּבן הָ אֲ הוּבָ ה ַעל ּ ְפנֵי בֶ ן הַ ּ ְשנוּאָ ה הַ ְ ּבכֹר‪ּ ִּ :‬כי אֶ ת הַ ְ ּבכֹר ֶּבן‬
‫* אין במאמר זה ולו פסיק של ביקורת על מעשיהם של אבותינו‪ ,‬אלא רק בבחינת‬
‫"לדבר בם"‪.‬‬
‫דף קשר‪ ,‬גיליון ‪1498‬‬
‫‪ 1‬עיין פרשת ויצא‪ ,‬בראשית ל‪ ,‬יד–יז‪.‬‬
‫‪6‬‬