ÌÂȇ) Ï ÔÒÈ (
שנה ד עלון מס' | 178שבוע פרשת אחרי קדושים | ניסן – אייר תשע"ה ביאורי בספר התניא ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא לפי סדר השיעור היומי ערוכים מכל כתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א מה"מ (ÔÒÈ Ï) ‡ ÌÂÈ "והנה באהבה יש ג"כ שתי מדרגות אהבה רבה ואהבת עולם" וזהו ג"כ ההפרש בין העבודה באברהם להעבודה דיצחק בענין האהבה ,שאברהם הוא בחינת אהבת עולם ,ויצחק הוא בחינת אהבה רבה ,דאהבת עולם הוא בגדר הכלים ,אבל אהבה רבה היא בחינת רצוא למעלה מגדר הכלים ,ובבחינת אהבה רבה אין שייך הפסק כלל ,כמ"ש בתו"א ד"ה חכלילי עינים מיין. )סה"מ תשי"ח עמ' נו( "ובאה מלמעלה בבחי' מתנה" ויש לקשר זה עם תורת הבעש"ט עה"פ והיה כי תבוא אל הארץ אשר הוי' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה וגו' ,שכאשר באים אל הרצון והמרוצה שישנו במתנה מלמעלה בירושה בכל אחד מישראל ,אזי העבודה בזה היא לפעול שיהיה בהתיישבות )וישבת בה( ,היינו ,שגם הענינים הנעלים ביותר שנמשכים מלמעלה ,צריכים לפעול בהם שיהיו בהתיישבות )שענין זה הוא ע"ד הענין דגילוי אצילות בבי"ע כנ"ל( – שגם ענין זה נפעל ע"י רבינו הזקן דוקא בהתגלות תורת חסידות חב"ד .והענין בזה ,שהחידוש דתורת חסידות חב"ד הוא שכל הענינים צריכים להיות ע"י עבודה דוקא ,ולכן ,גם בהענינים שנמשכים מלמעלה באופן של מתנה וירושה צריך להיות ענין של עבודה ,לפעול שיהיו בהתיישבות ,וטעם הדבר ,דנוסף לכך שע"י העבודה בענינים אלו ישנו העילוי שאין זה בבחינת נהמא דכיסופא, הרי ע"י העבודה מגיעים לדרגא נעלית יותר ממה שניתן מלמעלה באופן של מתנה וירושה )היינו באופן נעלה יותר ממעלת שניהם יחד(. )סה"מ תשי"ז עמ' שטז ,שיז( "וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וגו' " עם היות שכללות ענין הרצון ,ובפרט כאשר רוצה בדבר הזולת ,הוא באין ערוך לגבי עצם הנפש ,מ"מ ,ברצון זה נמצא העצם ,שהרי הרצון הוא הטיית הנפש ובו הוא נמצא ,וכמאמר הבעש"ט במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא. וזהו הטעם שהרצון הוא שליט על כל הכחות וגם על כח התענוג .וכמשנת"ל שגם ענינים כאלו שמצד עצמם אין בהם תענוג ,ויתירה מזה ,שהם היפך התענוג ,מ"מ יוכל לרצות בהם ,וכאשר ירצה בהם אזי יהיה לו תענוג .וכמו"כ לאידך גיסא ,שגם ענינים שמצד עצמם יש בהם תענוג ,שאפשר לא ירצה בהם ,וכלשון הידוע שהיה רבינו הזקן אומר בדביקותו בתפלה :מי לי בשמים ועמך לא חפצתי ,איך וויל זע ג)ר ניסט ,איך וויל ניט דאיין ג"ע ,איך וויל ניט דאיין עוה"ב כו' ,איך וויל מער ניט *ז דיך *ליין ,דעם היות שבג"ע הוא אמיתית התענוג ,מ"מ אפשר שלא ירצה בזה ,והיינו לפי שברצון נמצא העצם ,שהוא למעלה מהתענוג ,ושליט עליו .ולכן ,אף שהרצון הוא באין ערוך לעצם הנפש ,מ"מ, נמצא בו העצם. )סה"מ תשי"ח עמ' רכח( א כל הלבושים ,גם הלבושים המעלימים לגמרי – כוונתם היא בשביל הגילוי. וכפי שמצינו בענין זה משל מא' הצדיקים )"* גוטן אידן"( ,מילדים ששיחקו ב"מחבואים" ,שא' מתחבא כדי שחבירו יחפש אחריו .פעם התחבא א' הילדים ,וחבירו – במקום לחפשו ,הסתלק לגמרי .פרץ הילד המתחבא בבכי מר :הוא מתחבא ,ואף אחד אינו מחפש אחריו !... וכן הוא בנוגע לההעלם וההסתר שהקב"ה מסתיר את עצמו – שהכוונה בזה היא כדי שיחפשו אחריו ,ולכן ,כאשר מחפשים את הקב"ה אע"פ שהוא מסתתר – הרי זה ענין פנימי כו'; משא"כ כאשר אין מחפשים כלל – הרי זה לגמרי היפך הכוונה. אמנם ,גם כאשר האדם מחפש את הקב"ה ,ומסיר את הלבושים המעלימים – יש בזה כמה מדריגות ,כדלהלן. ויובן ע"פ משל: כאשר אדם בא אל המלך – צריך לעבור תחילה דרך חצר המלך ,ואח"כ נכנס להדירה ועובר בהחדרים ורואה את כל השרים כו' ,ורק אח"כ מגיע הוא אל המלך עצמו: אמנם ,מצד גודל ההתפעלות שמתפעל בהיותו בחצר המלך – עלול האדם לשקוע לחלוטין )"פ*רטרונקען ווערן"( בהתפעלות זו ,ולא להמשיך הלאה. וישנו מי שאינו מסתפק בכל הגילויים שרואה בחצר המלך ,וממשיך ללכת הלאה ,אבל ,בהכנסו פנימה יותר – מתפעל גם הוא ,ואינו ממשיך הלאה .ובזה ישנם כמה וכמה מדריגות ,והצד השוה שבהם – שכולם נעצרים במקום מסויים ,ואינם מגיעים את המלך עצמו. אך ,ישנו אדם – חכם גדול ביותר ,או בן המלך – שמצד העצם שלו קשור הוא עם עצם המלך ,והוא אינו מסתפק בגילויים ,איזה שיהיו .את שכלו ומדותיו – משאיר הוא אמנם בא' המקומות הקודמים ,אבל הוא עצמו ,מצד העצם שלו – נמשך הוא אל עצם המלך. וככל הדברים האלה יש גם בעבודת ה': ישנו מי שבשעה שמתבונן בגדולת הוי'" ,מה גדלו מעשיך" ו"מה רבו מעשיך" ,יוצא הוא אמנם עי"ז מלבושי הטבע המסתירים לגמרי ,ועומד בתנועה של קירוב לאלקות ,אבל ,מצד גודל ההתפעלות שמתפעל מגדולת הוי' שבהתהוות העולם – נעצר הוא במדריגה זו ,ואינו ממשיך למעלה יותר .והיינו ,לפי שעבודתו היא רק מצד בחינת נר"נ ,שהם כחות פנימיים. וישנו מי שעבודתו היא מצד מקיף דחיה ,ולכן אין הוא נעצר בהתבוננות בדרגת האלקות שבהתלבשות בעולמות ,אלא עולה למעלה יותר ומתבונן בהפלאת הא"ס שלמעלה מעולמות; אלא ,שבמדריגה זו ,נעצר גם הוא ,ואינו ממשיך למעלה יותר. וישנה עבודה נעלית יותר – העבודה שמצד מקיף דיחידה ,שהיא "חבוקה ודבוקה בך" ,בדוגמת בן לאביו ,שמצד בחינה זו אינו נעצר ואינו מסתפק בגילויים ,איזה שיהיו ,אלא נמשך להעצמות .וכמאמר אדמו"ר הזקן" :מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ ,איך וויל זע ג)ר ניסט ,איך וויל ניט דאיין ג"ע ,איך וויל ניט דאיין עוה"ב כו' ,איך וויל מער ניט *ז דיך *ליין". והנה ידוע ,שגילוי הנשמה הוא ע"י התורה .והיינו ,שאף שהנשמה היא למעלה מהתורה ,מ"מ ,גילוי הנשמה הוא ע"י התורה דוקא. ובתורה גופא – ישנם כמה מדריגות ,והמדריגה המתגלית בנשמה – היא כפי המדרגה בתורה שעל ידה נעשה הגילוי. ובכללות ישנם בתורה ב' מדריגות – גליא דתורה ופנימיות התורה: גליא דתורה – נתלבשה בדברים גשמיים ,ושייכת להעולם ,ולכן המדריגה המתגלית על ידה בנשמה היא נר"נ בלבד; ופנימיות התורה ,שהיא למעלה מהעולם – מגלה בנשמה את המקיף דחיה ,ואפילו מקיף דיחידה. )התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' (49 – 51 ב היה אדמו"ר הזקן אומר בשעת דביקותו "מי לי בשמים גו' ,איך וויל ניט דיין גן עדן איך וויל ניט דין עולם הבא כו', איך וויל מער ניט *ז דיך *ליין". וע"י הצמאון נעשה גילוי אור החדש אל המקבל ,בגאולה העתידה במהרה בימינו. )התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' (126 איתא במדרש שהרעב הראשון היה בימי אדם הראשון ,ומונה עוד שמונה ,והרעב העשירי יהיה בביאת המשיח ,אלא שהרעב ההוא יהיה "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי הוי' ". והענין בזה ,לעתיד לבוא יהיה אמיתית הצמאון לאלקות באופן ד"מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי" )תהלים עג ,כה – ו( לעצמות ומהות. בזמן הזה לא יכול להיות צמאון כזה לאלקות ,כיון שאין אפשרות לרוות את גודל הצמאון ,ו"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" )ע"ז ג ,(.אבל לעתיד לבוא יוכלו מיד לרוות את הצמאון ,כיון שאז תהיה התגלות העצמות ללא לבושים, כמ"ש )ישעיה ל ,כ .וראה תניא פל"ו( "ולא יכנף עוד מוריך". )התוועדויות תשי"ז ח"א עמ' 112ושם הערה (54 (¯Èȇ ‡) · ÌÂÈ "כמעשה דר"א בן דורדייא" והנה ,ידע איניש בנפשיה שנברא באופן מדוד ומוגבל ]וכידוע השקו"ט בגמרא ובפוסקים אודות כהן שיש לו אבר מיוחד )ששה אצבעות ביד וכיו"ב( אם מותר בעבודה כו' ,זאת אומרת ,שבריאת האדם היא באופן מדוד ומוגבל דוקא[. וא"כ ,נשאלת השאלה :כיצד תובעים ממנו עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה – עבודת התשובה ?! הנה על זה אומרים לו שעבודת התשובה אינה באופן ד"כחי ועוצם ידי" ,אלא ע"י נתינת כח מלמעלה: נשמת כל איש ישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש" .ונשמה זו ענינה ]לא "פקדון" שאסור להשתמש בו ,אלא תפקידה[ להחיות את האדם בכל עניניו ,החל מהשכל שבראש עד לכח ההילוך שברגל ,במחשבה דיבור ומעשה בפועל ממש .זאת אומרת ,שכל פעולותיו ומעשיו הם ע"פ הוראות הנשמה – "חלק אלקה ממעל ממש". ומאחר שנשמתו היא "חלק אלקה ממעל ממש" ,ונשמה זו היא ה"עיקר" אצלו ,כאמור לעיל שכל הנהגתו היא ע"פ הוראות הנשמה – מובן ,שאין מדידה והגבלה ביכלתה של הנשמה ,ולכן בכחו של כאו"א מישראל להגיע לדרגת התשובה ,למרות היותה עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה. )התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' (49 וע"ד מארז"ל אודות ר' אליעזר בן דורדייא – "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת" .דהנה ,ידוע ומובן גודל מעלתו של רבינו הקדוש ,שהיה לו ריבוי תורה ומעשים טובים וכו' ,ואעפ"כ "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת" ,מצד גודל המעלה דעבודת התשובה. )התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' (110 "עכ"פ בסור מרע ועשה טוב" הנה כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו ,והיינו ,שפסוק זה מבאר סדר העבודה מלמטה למעלה )דע"פ רוב הנה סדר עבודת האדם הוא בדרך מלמטלמ"ע( ,שהסדר בזה ,שתחילה היא העבודה דסור מרע ואח"כ היא העבודה דועשה טוב .והנה ,העבודה דסור מרע היא לתקן את החטאים והעונות ,שעליהם נאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים ג ביניכם לבין אלקיכם ,אלקיכם דייקא שפירושו אלקה שלכם )כמו אלקינו ,אלקה שלנו( ,והיינו שהאלקות הוא בפנימיות ובגילוי אצלו וכו'. כדי שיהיה אלקיכם בבחינת גילוי צריך להיות הענין דסור מרע ,וזוהי התחלת העבודה ,דהיינו ,שיתבונן במעמדו ומצבו ויתמרמר בנפשו כו' ,שעי"ז פועל בעצמו לעקור את כל רצונותיו ,שלא יהיו לו רצונות זרות ,אלא רק רצון אחד להוי' לבדו .והו"ע קבלת עול מלכות שמים ,שמשעבד עצמו לגמרי לאלקות שיהיה לו רק רצון אחד להוי' לבדו. ועבודה זו נקראת בשם תשובה תתאה ,תשוב ה' תתאה ,והיינו ,שתמורת מה שפעל ע"י החטא שהשכינה )בחינת ה' תתאה( תהיה בגלות ,הנה עתה פועל ע"י התשובה וקבלת עול מלכות שמים להשיבה למקורה ושרשה. אמנם ההמשכה שע"י העבודה דסור מרע היא רק המשכת אור הממלא ,שהרי העבודה דסור מרע ענינה לבטל את ההבדלה שפעל ע"י עונותיו שמבדילים ביניכם לבין אלקיכם ,ונת"ל שענין אלקיכם הוא אור המצומצם שמאיר בפנימיות ובגילוי בנפשו ,שבכללות הו"ע אור הממלא בלבד .ולכן הנה לאחרי עבודת התשובה באופן דסור מרע ,צ"ל תשובה נעלית יותר ,והו"ע העבודה דועשה טוב ,והו"ע קבלת עול מצוות ,שזהו ועשה טוב ,דקאי על המצוות שנקראו טוב ,כמ"ש אמרו צדיק כי טוב ,ועי"ז נעשה המשכת אור הסובב .דהנה ,טוב בגימטריא שם אהו"ה ,וידוע שאהו"ה הוא ר"ת את השמים ואת הארץ אני מלא ,דקאי על אור הסובב ,כמובן מזה שכולל שמים וארץ בהשואה ,שהרי באור הממלא יש הפרש בין שמים וארץ ,כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ,ואיתא במדרש נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ ,והיינו ,שהגילוי בשמים הוא בבחינת יד ימין שהוא בבחינת גילוי יותר ,כמו באדם שעיקר הכח הוא ביד ימין ,ובארץ הוא בבחינת שמאל ,יד כהה ,וכיון שהפסוק את השמים ואת הארץ אני מלא כולל שמים וארץ בהשואה ,הרי מובן דקאי על עצמות אוא"ס שלמעלה מהעולמות ,דהיינו אור הסובב .וע"י העבודה דעשה טוב, שהו"ע קיום המצוות ,נמשך אור הסובב .וכדאיתא בירושלמי עה"פ ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך ,ואשים דברי בפיך זו תורה ,ובצל ידי כסיתיך זו גמ"ח )כללות המצוות( ,והיינו ,שהתורה היא באופן דדברי בפיך ,שמורה על הצמצום להיות בבחינת אור פנימי ,דאף שהתורה היא דברי )דיבור שלי( ממש בעצמות אוא"ס ,הרי ,המשכתה למטה היא באופן של צמצום האור להיות בפיך ,משא"כ המצוות הנה גם כפי שהם נמשכים למטה הם בחינת צל ,שענינו מקיף ,שלכן נקראים המצוות בשם לבושים ,לפי שע"י המצוות נמשך אור הסובב. והנה ב' העבודות דסור מרע ועשה טוב ,שענינם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות ,הם בחינת תשובה תתאה, אלא שהעבודה דסור מרע היא בחינת תשו"ת מלמטה למעלה ,והעבודה דועשה טוב היא בחינת תשו"ת מלמעלה למטה .דהנה ,ענין תשובה תתאה הוא חיבור אות ה"א תתאה עם אות וא"ו ,שהוא יחוד ז"א ומלכות ,יחוד קוב"ה ושכינתיה ,דמלכות הוא בחינת שכינתיה ,אור הממלא ,וז"א הוא בחינת קוב"ה ,אור הסובב .והיחוד דז"א ומלכות יכול להיות בב' אופנים ,העלאת ה"א תתאה לבחינת וא"ו ,שהו"ע תשו"ת מלמטה למעלה ,והמשכת אות וא"ו לבחינת ה"א תתאה ,שהוא תשו"ת מלמעלה למטה .וזהו ההפרש בין העבודה דסור מרע להעבודה דעשה טוב ,שהעבודה דסור מרע, לעקור את רצונותיו הזרים ולקבל עליו עול מלכות שמים ,היא תשו"ת מלמטה למעלה ,תשוב ה"א תתאה ,היינו, שמשיב את השכינה )ה"א תתאה( למקורה ושרשה ,באור הממלא .והעבודה דעשה טוב ,שענינה קבלת עול מצוות, היא תשו"ת מלמעלה למטה ,שהו"ע המשכת אות וא"ו ,אור הסובב ,מלמעלה למטה. )סה"מ תשי"ח עמ' צו ,צט – ק( וכתורת הבעש"ט אודות הענין ד"סור מרע ועשה טוב" שאין זה ב' אופני עבודה בנוגע לב' דברים שונים ,אלא כן הוא סדר העבודה בענין אחד .לכל לראש ישנו הענין ד"סור מרע" ,ואח"כ נפעל הענין ד"ועשה טוב" בענין זה גופא ,היינו שמהפכים את הרע לטוב. )התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' (235 ד (¯Èȇ ·) ‚ ÌÂÈ פרק מד "מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכן אויתיך" ההתבוננות ששייכת לנפש האלקית היא ההתבוננות בגדולת ורוממות הא"ס ,שהתבוננות זו מעוררת את נפש האלקית; וההתבוננות ששייכת לנפש הבהמית היא ההתבוננות בדרגת האלקות השייכת ונוגעת אליו )דוקא( ,שהתבוננות זו מעוררת את נפש הבהמית. ובפרטיות יש כמה מדריגות בהתבוננות השייכת לנפש הבהמית :יראת העונש ,יראת חטא ,ועד להבחי' ד"לאהבה את הוי' אלקיך גו' כי הוא חייך" ,דהיינו "לאהבה כו' משום כי הוא חייך" ,והיינו ,שאהבתו לאלקות היא בגלל שמסביר לעצמו שאלקות הוא חייו כו' – שכל זה הוא בנוגע לעצמו .ובכללות הרי זה אופן העבודה "על מנת לקבל פרס". )התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' (149 (¯Èȇ ‚) „ ÌÂÈ "ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפי' חלק אחד מני אלף ממדרגת אהבת רעיא מהימנא" והנה ,מכיון שסיפור זה סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר ,נשיא בישראל ,שהוא רועה הממשיך אלקות בכל אחד מצאן מרעיתו – הרי "אף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת אהבת רעיא מהימנא", ועד"ז "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" ,מ"מ ,זוכה בכך כל אחד ,לא מצד המקבל ,כי אם ,מצד המשפיע והנותן – ד"מן שמיא מנו ליה " – שנותן בכאו"א מישראל את התוכן דתורת הבעש"ט הנ"ל שנמסרה על ידו. )התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' (339 "רעיא מהימנא" משה רבינו הוא "רעיא מהימנא" ,רוען של ישראל ,וישנה ההבטחה שרועה אמיתי "לא יעזוב את צאן מרעיתו". )התוועדויות תשמ"ב חלק א עמ' (40 (¯Èȇ „) ‰ ÌÂÈ "כדי לעשות נחת רוח לפניו ית' כבן העובד את אביו" וכמאמר נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני ,דפירוש נעשה רצוני הוא שע"י קיום המצוות נעשה )עס ווערט אויפגעטאן( ענין הרצון למעלה ,גם רצון המוחלט ,והיינו לפי שקיום המצוות מגיע למעלה מרצון המוחלט ,שמגיע בהעצמות ממש. )סה"מ תשי"ח עמ' רז( ה (¯Èȇ ‰)  ÌÂÈ "ומודעת זאת מ"ש בתיקונים כי בעולם הבריאה מקננא תמן אימא עילאה וכו' " בבריאה אינו מאיר ספירת החכמה כי אם ספירת הבינה ושאר הספירות שלמטה ממנה. )סה"מ תשי"ד עמ' רו( (¯Èȇ Â) ˜"·˘ ÌÂÈ "כדי להגדיל מדורת אש האהבה ברשפי אש ושלהבת עזה ולהב העולה השמימה" כאשר העבודה הוא בבחינת חותם בולט ,שהו"ע האהבה כרשפי אש בבחינת רצוא ויציאה מגדר הכלים ,שהו"ע הבליטה ,הנה עי"ז נמשך מלמעלה בחינת חותם שוקע .שהם האורות השקועים ומלובשים בכלים ,והוא בחינת האור דסדר השתלשלות. )סה"מ תשי"ח עמ' עח( "כיתרון ומעלת הזהב על הכסף וכו' " ויש לבאר ענין זה ע"פ מ"ש במדרש "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ,ולמה נברא ,בשביל המשכן ובשביל בית – המקדש". וההסברה בזה שנקט "זהב" דוקא – כי ,כסף ונחושת יש לעולם צורך בהם ,משא"כ זהב אין לעולם צורך בו ,כיון שיכולים להשתמש גם בכלי נחושת ,ואפילו בכלי כסף ,ולא נברא זהב אלא בשביל בית המקדש ,שהוא למעלה מהעולם. וכן הוא גם ברוחניות הענינים – שזהב מורה על ספירת הבינה ,משא"כ כסף שמורה על ספירת החסד "דאזיל עם כולהו יומין" ,ונחושת מורה על תפארת או מלכות )כמבואר בביאורי הזהר( ,ולכן ,כסף ונחושת שייכים לעולם, משא"כ זהב הוא למעלה מהעולם. ולכן "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב" ,ומה שנברא זהב בעולם – הרי זה "בשביל המשכן ובשביל בית המקדש" ,שבו צריכה להיות ההנהגה באופן של עשירות דוקא )למעלה ממילוי החסרון( ,ועד כדי כך ,ש"השקו את התמיד בכוס של זהב" ]והיינו ,שאע"פ שמדובר ע"ד בהמה – שגם בהיותה בבית – המקדש ,ה"ה עדיין בהמה– ... מ"מ השקוה "בכוס של זהב"[ ,כיון ש"אין עניות במקום עשירות"; ולאחר שנברא הזהב בשביל בית – המקדש ,הרי זה נמשך גם בעולם. )התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' (322 אדמו"ר האמצעי נהג בילדותו לשחק עם זקני החסידים .פעם ישבו אחדים מהם כשהם עצובים ופניהם נפולות )"שט*רק אומעדיק אין פ*רחמור'עט"( ,ואמר על כך אדמו"ר האמצעי "עצביהם כסף וזהב" – העצבות שלכם באה מעניני "כסף וזהב" .לא מ"כסף וזהב" רוחניים ,אהבה ויראה ,אלא מ"כסף וזהב" כפשוטו. )התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' (347 "למען דעת את כבוד ה' ויקר תפארת גדולתו איש איש כפי אשר יוכל שאת" כדאיתא בזהר ע"פ נודע בשערים בעלה ,דקוב"ה אתיידע לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה ,לפום מה דמשער בליביה. )סה"מ תשי"ח עמ' רמא( ו "בגין דישתמודעון ליה וכו' " כתיב "אשר הלכו אלקים גו' ולשום לו שם" ,ואמרו רז"ל "מלמד שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם" – דקאי על התהוות ובריאת העולם ,שעי"ז נתגלה השם .והיינו ,שקודם הבריאה היה השם בכיסוי ,וע"י הבריאה נתגלה, שזהו הענין שטעם הבריאה הוא "בגין דישתמודעון ליה ". כלומר :כשם שבמתן – תורה כתיב "וירד הוי' על הר סיני" ,שזהו מהלך ת"ק שנה – כן הוא גם ענין הבריאה ,שהוא בשביל התגלות השם ,וענין זה נפעל ע"י עבודת האדם ,כמ"ש "ואדם אין לעבוד את האדמה" ,שהאדם עובד ומגלה את השם שנתגלה בהבריאה ,וענין זה נפעל בעיקר ע"י תורה בפרט וע"י תומ"צ בכלל ,שניתנו בשעת מתן – תורה. )התוועדויות תשט"ו ח"ב עמ' (87 עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא. הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס ,יתקבלו בברכה. בסייעתא דשמיא יצא לאור ספר "ביאורים בספר התניא" הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש כרכים א ,ב – מחזור ראשון כרכים ג ,ד – מחזור שני כרך ה-לקוטי אמרים מחזור שלישי להזמנות0527155039 : יחי אדוננו מורנו ורבינו מל המשיח לעול ועד לקבלת העלו ישירות לדוא"ל[email protected] : ז
© Copyright 2024