PANEL 1: - Graduate Conference in Political Science, Hebrew
הכנס הארצי השנתי השישי
,לתלמידי מחקר במדע המדינה
יחסים בינלאומיים ומדיניות ציבורית
על שם יצחק רבין ז"ל
Conference Abstracts
The Sixth Annual
Conference
In Political Science, International
Relations and Public Policy
In Memory of the late Yitzhak Rabin
15-17 DECEMBER 2010
ABSTRACT BOOK
Panel Title
Pages
Panel 1: Domestic and International Determinants of Foreign
Security Policy
2-6
Panel 2: The Political Economy of Inequality
7-12
Panel 3: Media and Conflict
12-15
Panel 4: Non-State Actors in International and Domestic
Politics
16-19
Panel 5: Immigration and Immigration Policy
19-23
Panel 6: Religion, Myths and Politics
24-29
Panel 7: Borders and Disputes
30-33
Panel 8: The Political Economy of Rights and Welfare
33-37
Panel 9: Immigrants and Diasporas
37-41
Panel 10: Citizens, Parties and Politics
41-45
Panel 11: The Construction of Political and Social Space
45-49
Panel 12: Issues in Public Policy
49-52
Panel 13: Domestic Politics in the Shadow of Conflict
53-56
Panel 14: Regulation and Governance
57-59
Panel 15: Determinants of Political Attitudes and Participation
60-64
Panel 16: The Changing Meaning of the State
64-69
Workshop 1: The Politics and Political Economy of Inequality
70-81
Workshop 2: Justice and the Demands of Citizenship
82-87
Workshop 3: Links between Domestic Politics and
International Relations
87-104
Workshop 4: Jewish Political Thought
104-110
Workshop 5: On the Hurdle of the "Social Contract" between
the Citizen and the Political Establishments in Contemporary
Democracies
111-119
Workshop 6: Transnational Regulation and Best-Practice
Models: Multi-level Regulatory Games?
119-132
1
PANEL 1:
Domestic and International Determinants of foreign security
policy
Chair: Dr. Ilai Saltzman, Tel Aviv University
Discussants: Dr. Ilai Saltzman and Dr. Gallia Lindenstrauss, Institute for National
Security and Hebrew University
Turkey, the United States and the Kurds in Between: The Security Dilemma in
Asymmetric Alliances under Unipolarity, Eyal Benozio, Hebrew University
In a unipolar system, there is a greater potential for divergence in threat perceptions
between the hegemon and the other allies. Therefore, the smaller allies will be forced to
deal with the fear of entrapment in the hegemonic partner‘s agenda and the fear of
abandonment by the hegemon on other issues. Whilst actions to reduce one fear at the
particular level will increase the other at the general (strategic) level. Furthermore, the
alliance security dilemma affects the domestic level, especially when the hegemon's
policy challenges a core-interest of the smaller ally. In this case, the smaller ally's
decision-makers will fear the domestic costs of entrapment or abandonment: domesticpolitical rivals might exploit the divergence in threat perceptions to destabilize the
government and replace it. As a result, the decision-makers of the smaller ally will try to
reduce the alliance security dilemma at all levels: the strategic, the particular and the
domestic one. Important factor which determines the strategy of action is the relationship
framework: In a multilateral framework, it will be possible to reduce the fears
simultaneously; and in a bilateral framework, the decision-makers will have to first deal
with the fears at the particular and the domestic levels, and afterwards deal with the fear
at the general level. I will examine the dilemma and the strategies to mitigate it, using the
relations between Turkey and the United States during the Gulf war (1991), the "War on
terror" in Afghanistan (2001) and two episodes of the war in Iraq (2003 & 2007).
2
Between War and Peace: the Link between Achievements of War and its Cost and
the Transition to Political Settlement, Zehavit Berman Baron, Hebrew University
This study deals with the willingness of countries to solve conflicts between themselves
by means of political settlements. Its research hypothesis is that the willingness of
countries to pursue political settlements is affected by their individual perception of their
losses and gains.
The primary innovation of this study is both theoretical and practical. On the theoretical
level, whereas the literature in the field of "ripeness for peace" commonly defines
ripeness as a function of the overbearing cost of the conflict's continuation, my study
hypothesizes that the decision to pursue political means is not just a function of the
conflict's cost on the one hand, nor of the success or failure of military means on the
other, but a function of the ratio between relative success and its cost. In other words, in
order to make a drastic change of course in foreign policy from violent conflict to
political settlement, each of the countries must be able to simultaneously present a
significant achievement that it accomplished during the conflict, in tandem with the cost
that the conflict demanded of it. On the practical level, this study may contribute to
strategic planning that combines military force with political effort, whether
simultaneously or sequentially.
My study will examine this ratio by analyzing the two sides that signed a peace
agreement after the Yom Kippur War (Israel and Egypt) as well as the two sides that did
not arrive at a political settlement afterwards (Israel and Syria).
The question of the cost-to-achievement ratio will be examined for every side in regards
to its opponent, by analyzing the contents of their leaders' speeches in parliaments after
the war. Specifically, this study will analyze how these speeches presented the
achievements of conflict thus far as well as the cost of continued conflict. Cost-wise, it
will locate elements that relate to damage to property, to military and civilian casualties,
to the economic cost of armed conflict, and to the ability of the citizenry to sustain its
daily life. Achievement-wise, it will locate elements that relate to the achievement of the
war's goals and to the improved position of the country over time. Viewing these
elements together will enable a better understanding of the point in time in which the
transition from armed conflict to peace became possible.
3
Military Strategy as an „Intermestic Issue‟: Which Role for the Domestic Public
Opinion? Valentina Morselli, Université libre de Bruxelles
Domestic public opinion is considered as a key element when it comes to define the
determinants of foreign policy; the extensive literature testimonies the evolution of
academics‘ and politicians‘ stand on the subject: after the Second World War, the public
is believed to have no intellectual tools to understand foreign policy issues and that its
opinion was too fluctuant to be taken into serious consideration, the opposition to the
Vietnam War led to a progressive shift and eventually, researches during the Nineties
proved the public opinion to be stable and coherent.
When it comes to strategic studies, the literature concerning the influence of public
opinion is much less developed. The predominant Neorealist approach, while
highlighting the pressure of the international anarchic system on the military, dismisses
the domestic level at most as a minor intervening variable. Even recent developments
towards a Constructivist approach, concerned with the deciders‘ ideas and norms through
which the international system is analyzed, do not fill in the gap.
More recent trends in international relations, such as Neoclassical Realism, provide in our
opinion a valuable insight on the relevance of the domestic level in the dynamics of a
national Grand Strategy: it bridges the gap between the ―second‖ and ―third image‖
intervening variables, arguing that a top-down international systemic pressure is imposed
on national decision makers, while taking into account also elements of Innenpolitik.
―Second image‖ causes will supposedly shape to a certain degree foreign policy choices:
interest groups, public opinion and general legislative aspects are likely to have an impact
on foreign policy decisions when it comes to military interventions abroad (notably in
democracies).
This paper wants to make a similar case for ―actual‖ Military Strategy and its tactical and
operational levels. Can they be considered as an ―intermestic issue‖ where international
and domestic causes are intermingled and have an impact on the decision makers‘
attitude? If this is the case, can we infer the impact of domestic public opinion on military
decision makers as it is presented in general foreign policy theories?
4
In order to answer these questions, the first step is to define the objects of study: domestic
public opinion and ―actual‖ Military Strategy.
Secondly, a combined review of the current literature concerning the impact of domestic
public opinion on foreign policy and the one concerning military strategy will be
presented. We will attempt at identifying the role of domestic public opinion on the
decision making pattern of military strategy. Our study will go in the sense of the most
recent trends of strategic studies; the analysis should take into account what Gray‘s
define the ―social dimension of strategy‖: an acceptable strategy should be consistent
with the commonly accepted norms. As a consequence, if we admit Jablonsky‘s point
that ―strategic victory in war is a positive assessment of the postwar political situation in
terms of achievement and decisiveness that is acknowledged, sustainable, and resolves
underlying political issues‖, identifying the impact that domestic public opinion has on
the decisional process of ―actual‖ Military Strategy will highlight a crucial independent
variable for the formation of the strategy.
The aim of the paper is not to give a definite answer, but rather to identify future research
patterns in order to better understand the appraisal of military strategy. This theoretical
exercise should have concrete impact on future case studies, bringing the research to a
more inclusive view of the determinants of military strategy, where not only the material
constraints are taken into account but also opinions, norms and perceptions are
considered as intervening variables.
How Does the U.S. Use Force in Landlocked Targets? Ziv Rubinovitz, University of
Haifa
כיצד מתמודדת ארצות הברית עם הצורך להשתמש בכוח ביעדים לא:"!?"קצת קשה אז נשברים
אוניברסיטת חיפה,נגישים? זיו רובינוביץ
How influential is physical accessibility on the use of force, and to what extent does the
reply influence the policies of great powers in the international system? This research
examines the United States as an example of naval powers coping with international
crises occurring in areas difficult to access from the sea. The research is founded on a
fundamental argument that naval powers find it difficult to project power onto landlocked
5
countries, because of the physical distance from their floating bases and because of the
sovereign countries between the sea and the landlocked countries, through which the
naval powers need to pass with permission that might turn out expensive.
The research analyzes the American use of force as a balance of interests and
accessibility, with involvement of other great powers as an intervening variable that
includes the system polarity in any given era, so that involvement of a given power is
significant in accordance with the balance of power between that power and the U.S. in
that era.
The research argues that accessibility problems are very significant to the U.S.
ability to project its power, so much so that they narrow the extent of use of force even
when vital American interests are involved. These problems might deprive the use of
U.S. force when marginal interests are involved. The difficulties the U.S. encounters in
accessing the landlocked target countries result from the structure of the U.S. military
forces, which is naval due to its geopolitical location. The implication of this structure is
that the military encounters difficulties in coping with land. The military as the branch in
charge of using force to realize the policy presents its capabilities and limitations
according to this fundamental fact.
This paper with examine the American behavior in four case studies: the
intervention in Siberia in 1918; the Soviet invasion of Afghanistan in 1979; the Rwanda
Genocide in 1994; and the War in Afghanistan since 2001. These cases represent various
combinations of interests and great power involvement, with constant difficult
accessibility. Hence, they emphasize the limitations that geography poses on the ability to
realize political incentives by force. The findings support the theoretical argument,
especially concerning the centrality of accessibility to American decision-making.
American foreign policy goals, therefore, do not exceed the military's ability to realize
them. In general, this approach will allow determining the threshold the U.S. would not
cross.
6
PANEL 2:
The Political Economy of Inequality and Conflict
Chair: Dr. Hani Zubida, Lauder School of Government, Diplomacy and Strategy
Interdisciplinary Center (IDC) Herzliya
Discussants: Dr. Hani Zubida, Lauder School of Government, Uriel Abulof, Tel Aviv
University
Insufficient Take-Up of National Insurance Benefits among the Palestinian
Population of East Jerusalem, Marina Amusin, Hebrew University
The current lecture deals with the take-up of NII (National Insurance) benefits among the
Palestinian population of East Jerusalem. According to claims of advocacy organizations
and the little research that exists on the subject, it seems that the take-up rate among this
sector is especially small, even in comparison to the Palestinian citizens of Israel
(although it must be noticed that NII officials deny this; there isn't enough information to
determine on the subject). The research shows that the causes to this situation stem from
state practices which hamper the accessibility of the East Jerusalem residents to the NII
services in East Jerusalem and lead to residency revocation of many Palestinians. The
residents of East Jerusalem aren't Israeli citizens. They are placed in the range between
the Palestinian citizens of Israel (who, although suffering inequality in comparison to the
Jews, enjoy formal equality of civil, social and political rights) and their brothers living in
the Territories (who are totally deprived of rights). Simultaneously, Israel is being torn
between its wish to hold a maximum of territories in Jerusalem and the aspiration to keep
a Jewish majority in the city, and finds it difficult to compromise between its attempts to
present Jerusalem as a normal city, which treats equally all its residents (and thus to win
international legitimacy of its rule in the eastern part of the city), and its desire to
neutralize the "demographic bomb". In comparison to the East Jerusalem residents, it
seems that the citizenship of Palestinian citizens of Israel provides them advantage in
their relationship with the state and enables them to know much better the "rules of the
game" in Israeli society and politics and to want to act according to them, which gives
them a possibility to struggle for their rights. All this leads to the fact that the state (via
7
the NII and the Interior Ministry) makes it harder for the Palestinians living in East
Jerusalem to realize their rights (and from the middle of the 90-ies, even excludes part of
them from the scope of the eligible population), but does not sweepingly cancel them and
punctiliously provides services to those Palestinians who manage to prove their
residency. At the same time, the East Jerusalem residents don't give up on the benefits
(although it implies recognition of the Israeli rule in East Jerusalem), but also don't strive
to organize in order to struggle for them – both in order not to be perceived by
themselves and by the Palestinians in the Territories as traitors, and since they don't know
how to do that.
In order to analyze the complexity of this case, use have been made of various streams in
academic thought: general research of accessibility to social benefits and the rate of their
take-up (Van Oorschot), the influence of Israeli "citizenship discourses" on the state
relation towards the Palestinian citizens of Israel and residents of the Territories (Peled
and Shafir), the dual practices of the Israeli welfare state, which distinguish between its
Jewish and Palestinian citizens (Rosenhek and Shalev), and Israeli policy in East
Jerusalem (Cheshin, Hutman and Melamed). This analytical connection constitutes a
theoretical innovation and enables to examine the Israeli practices in this sphere from a
wider perspective, and makes easier the understanding of the mechanisms which preserve
the current situation and of the conditions for its change.
The empirical research is based upon integration of various methods: observations were
made in the NII branches in East and West Jerusalem (in order to compare the
accessibility to clients), and interviews were made with activists of advocacy
organizations and lawyers who assist Palestinians, with clients, with head of the East
Jerusalem branch and with experts on this sphere. Moreover, archival material, which
provided more information on the state and the NII policy in East Jerusalem, was
gathered, and an analysis of newspaper content was made in order to explore the way
Israeli society perceives the insufficient take up phenomenon.
Italy and Israel: Where Mizraĥim and “Southerners” Meet, Claudia De Martino,
University of Venice
8
My paper will compare two case-studies of structural inequality and dualisms in Israel
and in Italy through a consistent period of years since the establishment.
Social inequality is defined not only as durable (Tilly, 2000) and in terms of groupmembership (Durlauf, 1997), but as an historical product, such as the consequence of the
nation-building process and the social and ethnic stratification already implied by it.
The assumption is that the establishment of a new state- completely built anew or
inheriting territories of previous political entities- never accomplishes itself in a cultural
or political void, but according to pre-existent models and already relying on a leading
social group (Guarrizzo).
In the two test-cases, both the unified state of Italy in 1860s and throughout the post-war
period of outstanding economical growth (1960s ―economical boom‖) and the new State
of Israel from its foundation in 1948 until its 90s did not acknowledge the same credit to
all their citizens (Sasson-Levy 2003, Dahan Calev).
In the case-study of Italy, this happened because the ―north‖ of Italy –strongly associated
with the economical and social modernity coming from ―Europe‖- was regarded as the
leading political, economical and technological force behind unification (Croce). The
―South‖, however, and its people were only to be ―rescued‖ from themselves and their
inability to self-rule. In the case of Israel, despite the melting pot (mizug galuyot)
ideology, the length of staying in the country defined citizenship and bestowed on veteran
Askenazi group the leadership (Smooha), due also to the main role played by the latter in
pioneering and in the Independence War (Segev) as well as to its linkage with the modern
West (Chakrabarty).
The common feature is that, notwithstanding the early roots of inequality between
different national groups (Northerners/Southerners, Askenazim/Mizrahim) -both groups
discriminated culturally, work wise and in terms of investments by the state respectively
at the establishment, but each one for differing and peculiar reasons- they still record a
backdrop in terms of status and socio-political (not economical) indicators after some 60
or more years (Svimez report 1994, Adva Centre for policy analysis, 2008).
The paper argues that not only political choices taken by governments (the delay of an
agrarian reform, support of emigration and the continuous ―state of emergency‖ policies
9
towards the South in Italy and the ―spreading of the population‖ plan in the development
towns‘ experiment inspired by an agrarian-oriented ideology in Israel) played a role in
structuring long-term inequalities among the two original groups, but also that the initial
gap (low industrialization in southern Italy and late immigration and its peculiar
circumstances of mizrahim) in due time might have been dealt with by authorities.
If this did not fully happen, it was owing to strong group-interests, reliance on dualistic
economies and split labour organization combined with leaderships‘ identification with a
―modernisation/civilisation mission‖ aiming at eradicating the presumed ancient
feudal/patriarchal customs of national ―underdeveloped‖ groups (Ben Zion Dinur).
These structural similarities staying, the paper does not infer the whole comparability of
the two examples, rooted in very differing historical processes, but rather intends to point
out some trends of structural inequality inside nation-building processes caused by both
an ideological bent and political choices.
Purification of Hybrid "Non-Citizens": The "Knesset" Protocols about Palestinian
Child Labor, Omri Grinberg, Hebrew University
Though the phenomenon of Palestinian child labor in Israeli territory has existed for over
forty years, its visibility has only recently become salient following the emergence of a
new sort of child labor: children who elude the many borders and roadblocks to Israeli
territory, stand in large junctions and either sell various goods, clean windshields or beg
for money. These ―Lighter Children" (since they often sell lighters) or "Children of the
Junction" (since they usually locate themselves within main junctions), are referred to as
―Child Peddlers‖ by the various extensions of the Israeli state.
Although the children are highly visible in the space and time of the everyday, their
visibility has not translated into a comprehensive set of representations in various
discursive fields. My suggested paper offers an inter-disciplinary analysis of one of the
most significant representations of the children: protocols from two meetings of the
Knesset (the Israeli Parliament) "Committee for Children's Rights" which dealt directly
and exclusively with this phenomenon.
10
These two meetings took place in 2005 and 2006, in the 16th and 17th Knesset assemblies
accordingly, which means that the committee consisted of completely different members;
this is presumably why the second meeting has nothing to do with the first, so much so
that there is not even an indication in the latter's protocol of the prior's existence. Aside of
(some) of the committee members themselves, the participants in both meetings include
representatives from the Israeli police, the Israeli Civil Administration ("Minhal
Ezrachi"), social workers, interested non-affiliated individuals, the Israeli National
Council for the Child, and in the first meeting also representatives from UNICEF.
In both meetings, the main themes were, among others: the lack of information regarding
the children, the lack of cooperation from the Palestinian Authority to help them, the lack
of funds directed at them, the lack of an obvious organization/institute/framework that
could officially deal with this matter, and the children's ambiguous national-personal
status which they themselves utilize to continue coming to the junctions, and which also
further aggravates the aforementioned obstacles towards helping them. Both meetings
conclude with a call for a forum uniting the various interested and relevant parties, which
would try to initiate and coordinate what can and should be done to help the children and
"eliminate" this disturbing "third world-esque" problem that so severely tarnishes Israel's
reputation. In both protocols, the participants ignore the fact that Israel, in accordance
with international children's rights treaty's that the country has signed, is obliged to take
care of all children within its territory that take part in "The Worse Forms of Child
Labor", without regarding categories of race, nationality, religion etc.
I will suggest a reading of these protocols through Bruno Latour's concepts of
"hybridization" and "purification" (2005 [1991]), highlighting indications of the Israeli
discourse that constructs Palestinians as "non-citizens" (Azoulay 2006). This is achieved
by a dual paradoxical discoursive practice of separating Palestinians and Israelis and
severely limiting and damaging the human rights of Palestinians (Azoulay and Ophir
2008; Gordon 2008), while offering them humanistic aid that maintains their status as
"border-line catastrophe" (Azoulay 2006).
Palestinian childhood (in the context of Israel/Palestine) is viewed vis-à-vis this analysis
of the protocols as a unique category that challenges theoretical and practical notions of
the space of the nation-state and its borders, of nationalized bodies and of childhood
11
itself. "The everyday" of these children is saturated with the consequences of the metanational-political, and while serving as a gut-wrenching portrayal of the affects of the
Israeli-Palestinian conflict, these children also resist, manipulate and radically challenge
its influence.
PANEL 3:
Media and Conflict
Chair and Discussant: Dr. Tamir Sheafer, Hebrew University
The Public Attribution of Responsibilities – an International Comparison, Karin
Hasler and Nicole Greuter, University of Zürich
The presentation of socially relevant events in the mass media can have a substantial
impact on the public attribution of responsibilities (Iyengar 1991). The mass media do not
only monitor political processes, they also construct a political problem in a certain way
that affects the citizens‘ perception of who is to blame and who should be hold
accountable.
Further, the process of responsibility attribution, this is ―who is responsible for what?‖
influences the image, the competences and the legitimacy of political authorities
(Gerhards et al. 2007). Thus, by detecting reasons for the perception of a political
problem, the media influences the political problem-solving process and the scope of
problem solving strategies, which is crucial for the conditions of citizen's support. In
other words, we consider the attribution of responsibility to be a pre-condition for
framing effects (Entman 2004).
Moreover, the government's monopoly over political news implies that governments take
credit of political successes and use the strategy of blame-shifting in case of political
failures. The responsibilities for failures can be shifted horizontally or vertically to the
micro-, meso- or macro-level and vary across countries.
The paper focuses on developing a content-analysis instrument according to Gerhards et
al. (2007), in order to capture the elusive concept of the political public sphere. Based on
a systematic analysis of different newspapers, we compare across countries (Israel,
12
United States, Germany and Switzerland) and across time (May 2010-September 2010)
who is held responsible for the incident on the aid flotilla in May 2010 and who is asked
to take action.
The paper concludes that even though the media takes an essential part in constructing
the public sphere, the process of responsibility attribution is driven by the political logic
and not the one of the media. The growing intrusion of the media logic as an institutional
rule that defines the appropriate behaviour of political actors must not be overestimated
and depends to a certain extent on the institutional landscape. The prevailing state
monopoly on relevant information and the lack of publicity of actors on the non-national
level remains a stumbling block for the media as a fourth estate.
Blood Brothers? Media Coverage of "Israelis" and Members of Cultural-Ethnic
Minority Groups Who Were Killed In Terror Attacks, Hila Lowenstein, Bar-Ilan
University
תרבותי שנהרגו בפיגועי-אחים בדם? הסיקור התקשורתי של "ישראלים" ושל בני קבוצות מיעוט אתני
אוניברסיטת בר אילן, הילה לוינשטיין/ טרור
כשהדלת סגורה והמים, באמבטיה,"גם לבנים מותר לבכות
זורמים
גם כרישים מפיברגלס נשברים
גם דלתות פלדה נקרעות מהמקום
"גם רוסים מתים
סמ"ר אלכס קושנירסקי ז"ל
, על מנת לשלם את חובּה.מותו של הנופל על מזבח המולדת מפֵר את האיזון במערכת היחסים שלו עם האומה
.)2004:62
, תוך שהיא הופכת אותו מאדם פרטי לסמל לאומי (זרובבל,מנציחה האומה את זכר הקרבן
בדיוקנותיהם של. אלא אף מעוצבת באמצעותם, האומה לא רק מעצבת את זכר הנופלים,בעשותה כן
) ולהפוך את2002:14 ,הקרבנות הלאומיים יכולים בני הקהילה לראות את השתקפות עצמם האידיאלי (זרטל
.סיפור ההקרבה לסיפור משותף
.)2004:14
,אחד המרחבים הראשיים בהם "מתדמיינת" הקהילה הלאומית הוא אמצעי התקשורת (ידגר
) מכוננים אמצעי התקשורתLule, 1988:101 ( בתרגמם היסטוריית חיים של אדם בודד לארכיטיפ לאחרים
תהליך.)Schopflin & Hosking, 1997
( מיתוסים אשר מנחים את ערכי היסוד והמוסר של החברה
13
המיתולוגיזציה של הקרבנות הלאומיים יוצר מעין זרקור אשר חודר לעומק ההוויה הלאומית ומאיר אותה תוך
שהוא מספר על אודותיה סיפור נוסף ,הסיפור "שלנו" (ויצטום.)2006:303 ,
מהם ,אם כן ,הערכים והתכונות באמצעותם מעצבים אמצעי התקשורת את הנרטיב הלאומי? האם הזרקור
התקשורתי מאיר את כל הקרבנות הלאומיים באותה אלומה? האם הסיפור "שלנו" הוא אותו הסיפור
"שלהם"? זו השאלה המרכזית הנבדקת במחקר זה אשר בוחן כיצד מסקרת התקשורת קרבנות לאומיים
מקבוצת הרוב ומקבוצות מיעוט אתנו-תרבותי ואיזו משמעות לאומית היא מעניקה להקרבתם.
כדי להשיב על שאלות אלו נבחן שיח האזרחות (ליברלי ,רפובליקני או אתנו-לאומי) שהבנתה העיתונות
הישראלית הכתובה בסקרה "ישראלים" ובני קבוצות מיעוט אתנו-תרבותי שנהרגו על מזבח המולדת .שיטת
המחקר היא ניתוח תוכן של 453כתבות ו 478 -תמונות שפורסמו בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ"
במהלך תקופת האינתיפאדה השנייה ( )2000-2006וסיקרו הרוגים מחמש קבוצות" :ישראלים" ,אתיופים,
רוסים ,חרדים ומהגרי עבודה .ההשוואה בין סיקורם של ההרוגים התבצעה בשתי רמות :אופקית ואנכית .מן
הפן הראשון ,בדק המחקר האם סיקורם של ה"ישראלים" ושל קבוצות המיעוט היה זהה .במקביל ,נבדק האם
סיקורן של קבוצות המיעוט יצר ביניהן היררכיה פנימית ,דהיינו האם קבוצה אחת מוסגרה כיותר "ישראלית"
מאשר אחרת.
ממצאי המחקר מאוששים את טענת העל של המחקר ומראים כי סיקור ההרוגים בשני העיתונים תאם את
עקרונות השיח הרפובליקני :בעוד ה"ישראלים" מוסגרו כאזרחים "טבעיים" ,הרי ששותפותם של בני קבוצות
המיעוט בקולקטיב הישראלי מוסגרה כנרכשת בדם .עם זאת ,בניגוד לציפייה כי הסיקור ישעתק את
ההיררכיה הפנימית של משטר השילוב הישראלי (כלומר ,יכליל את קבוצות המיעוט בשיח בהתאם למידת
סגולתן האזרחית) ,מראים הממצאים כי הוא הבנה אותה בסדר חדש באמצעות המוות" .פירמידת השכול"
שיצר הסיקור ,בראשה עמדה קבוצת מהגרי העבודה ובתחתיתה החרדים המתנחלים ,תוחמת גבולות חדשים
לקהילת הקרבן הישראלית ומעידה על היחלשות מסוימת של בסיסה האתנו-לאומי ועל המרתו בבסיס
אידיאולוגי.
14
Politically or Socially Responsive? Media in Post Conflict Situations with Special
Reference to Women Victims of Conflict in Nepal, Bidhya Pokhrel, Ehime University,
Japan
While social responsibility of media in conflict is often discussed in literature, its
widening role in vulnerable post conflict situation is virtually unknown. The importance
of presence of peace media in political as well as socio economic sphere of post conflict
society is broad area to be explored. The goal of this study is to respond to this gap in
literature by examining theoretical groundings of social responsibility of media coupled
with its application in practical journalism in context of post conflict situation of Nepal. It
examines the relationship between local media and political institutions in the initial
phase of post conflict situation and also explores the issues of social responsibility
undertaken by media from the perspective of women victims of conflict. It also observes
the theoretical underpinnings of Galtung's peace journalism and tries to see if Nepali
local media coverage is compatible to those elements like objectivity and balanced
reporting focusing on truth, people and solution. At the same time, it considers the
debatable issues of objectivity and truth in journalism itself. In doing so, it examines the
news coverage of two newspapers of Nepali print media. It includes the news coverage
for the period of two months shortly after the end of decade long armed conflict. By
analyzing the coverage both quantitatively and qualitatively, the study explores different
issues of political infliction in those coverage; social responsibility that is superseded by
political responsiveness of media; and media's controversial role as a democratic agent of
peace building process as such. The study highlights how large number of politically
infested coverage has diverted media's attention from objective and balanced reporting
undermining socio economic aspects of the society. It urges media working in post
conflict situation to practice 'high road' peace journalism, in words of Galtung, that takes
much socially responsible path and focuses on conflict transformation, peace building
and social rehabilitation initiatives.
15
PANEL 4:
Non-State Actors in International and Domestic Politics
Chair: Dr. Piki Ish-Shalom, Hebrew University
Discussants: Dr. Piki Ish-Shalom, Hebrew University, Dr. Udi Sommer, Tel Aviv
University
Global Civil Society and its Influence on Negotiations of Arms Control and
Disarmament Regimes since the End of the 20th Century, Shir Ariely, Hebrew
University
Can non-state actors, indeed be considered actors in today‘s international world order? In
this article, the influence of Global Civil Society, a specific type of non-state actor, over
modern international security cooperation, was investigated. Supported by the roles of the
Westphalian System, the Realistic approach claims that Global Civil Society cannot be a
legitimate actor. However, in spite of being a formally inferior actor (e.g. possesses no
voting rights in international fora) it has gradually become capable of altering the rules of
the game. In this paper I discuss the changes in Civil Society and in Security Regimes in
an age of globalization and how those changes affect the role and the contribution of
Global Civil Society to the establishment and promotion of Disarmament Regime.
The Contribution and Impact of Human Rights NGOs on the State‟s Domestic
Politics: The Cases of Israel and Russia, Heroi Landsmann, Hebrew University,
ישראל:)– תרומתם והשפעתם על הפוליטיקה הפנימית של המדינהNGO's ( ארגונים לא ממשלתיים
האוניברסיטה העברית,ורוסיה כמקרי בוחן הרואי לנדסמן
בייחוד,) מחזיקים בעוצמה פוליטית ומשפטית משמעותית בישראל וברוסיהNGO's ( ארגונים לא ממשלתיים
ארגונים אלו הינם.באמצעות השימוש שהם עושים בשפה ובמסגרת הערכים של זכויות אדם וסיוע הומניטארי
חלק גדול מהמימון. להשפעה על מדיניות הממשל בכל אחת מהמדינות, ולעיתים קרובות חבוי,גם נתיב מרכזי
לשדולות פוליטיות שטוענות שהן ממוקמות בלב "החברה האזרחית" מגיע ממקורות זרים – בייחוד מארה"ב
. כולל הנציבות האירופית – כמו גם קרנות פרטיות אמריקניות וגרמניות,ומממשלות אירופיות
) במסגרת הפוליטיקה הפנימית במדינה יכולה להיתפס מצדNGO'S( השפעתם של הארגונים הלא ממשלתיים
, כהתערבות של גוף זר במדיניות המקומית כדי להשפיע על הממשלה בדרכים שונות כמו למשל,אחד
16
, מיזמים של שינוי חברתי, שותפות בין מגזרית,התערבות של קרנות זרות בענייני הממשלה המקומית
פיתוח והשקה: גם לתרום ולקדם בתחומים שונים כגון, ומצד שני. דפוסי התנהלות וכדומה,אסטרטגיות מימון
ייסוד של קרנות צדקה ציבוריות נפרדות העוסקות,של תוכניות ניסיוניות מתוך ציפייה שהממשל יאמץ אותן
קידום יוזמות, הקמת מכוני מחקר שמטרתם להשפיע על קביעת המדיניות,בשתדלנות ישירה מסוג זה או אחר
.) שיפור מצב זכויות האדם או שיפור מצב הסביבה,המסונפות לשתדלנות ישירה (שינוי חקיקה
עבודה זו מטרתה להעמיד תמונה כוללת והשוואתית הבוחנת את מאפייני הארגונים הלא ממשלתיים של זכויות
אדם וארגונים הומניטאריים ופעולתם אל מול הממשל המקומי במדינות ייחודיות כמו ישראל ורוסיה אשר לא
וכן לספק מענה לצורך בידע עדכני על זירת הארגונים,זכו עדיין להתייחסות מחקרית כמו שתינתן בעבודה זו
.) אזרחי וממשלתי,) במגזרים שונים (עסקיINGO(הלא ממשלתיים הפועלים גם במישור הבינלאומי
From the Law of Humanity to the Law of States: How Corporations became the
“Others” in International Law, Pini Miretski, Hebrew University
International law, as can be understood from its title, is a system of governance among
nations. However, if one analyses the framing of international law by the early scholars
of the sixteenth century, not only was the system constructed by them more inclusive, but
business and trading companies were the in the essence of the construction of
international law. Grotius, who is considered by many to be the father of international
law, wrote his first major work on the law of nations as an apologia for a case where a
ship of a Dutch corporation attacked a Portuguese fleet vessel. This paper examines how
international law was constructed to revolve around State actors while excluding
corporations as subjects from the system. The paper examines the views of three
prominent scholars of international law, Francisco de Vitoria, Hugo Grotius and Samuel
Pufendorf, who represent the transition from emphasising natural law to the emphasis on
legal framework for a system of States. The paper will focus on the way each scholar
defined the scope and limits of his system of laws, in the purpose of identifying the
entities defined as the legitimate actors in the system as opposed to the ―Others‖. This
will be done through a contextual reading, by examining the way the scholars treated
aspects of sovereignty, defined the subjects of the law of nations, and viewed the right to
free trade. The paper will suggest that the transition from the emphasis on natural law to
the law of nations was influenced by the approaches of positivism and the strengthening
17
of the Westphalian State structures in that period. In order to understand whether
international law is an adequate framework for regulating transnational corporations
today, it is necessary to understand why and how they were excluded from the system
originally.
The Military Dictatorship in Argentina 1976-1983: Its attitude towards the
Communist Party and the Zionist Movement, Goldfarb Pedro, Hebrew University
הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה :1983-1976התייחסותה כלפי המפלגה הקומוניסטית הארגנטינית
והתנועה הציונית /פדרו גולדפרב ,האוניברסיטה העברית
הרצאה זו עוסקת במערכת ההתייחסות הבעייתית והמורכבת בין שלטונות הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה
בין השנים 1983-1976לבין המפלגה הקומוניסטית הארגנטינאית והתנועה הציונית [במיוחד – תנועות הנוער
הציוניות השמאליות כגון השומר הצעיר].
אנשי החונטה הצבאית הארגנטינית שעלו לשלטון בשנת
1976לאחר הפלתו של המשטר הדמוקרטי של
איסבליתה פרון [אלמנתו של הגנרל חואן פרון] ,ראו את עצמם כשותפים פעילים במלחמה עולמית ,מלחמת
העולם השלישית ,אשר התרחשה ברחבי העולם בין כוחות האור לכוחות החושך ,בין כוחות הפלורליזם
והדמוקרטיה לכוחות הקומוניזם העולמי והטוטליטריזם .
אנשי החונטה פעלו על פי "הדוקטרינה לביטחון לאומי" ,פילוסופיה אידיאולוגית – צבאית – מדינית אשר
הגדירה את עצמה כגורם בסיסי וחשוב בתוך המסגרת הכללית של העימות הדו – קוטבית של המלחמה הקרה.
דוקטרינה זו ,שאומצה על ידי הנהגת הדיקטטורה כתוצאה מהשפעה ,הדרכה ולחצים של ארה"ב ראתה את
המרקסיזם – לניניזם כאויב המנסה להשתלט על העולם הקתולי – מערבי.
המדינות בדרום אמריקה ,כמו ארגנטינה ,אשר התנגדו להגמוניה ולהתפשטות הקומוניסטית ,הן אלה שהנהיגו
את המלחמה האנטי – קומוניסטית ביבשת.
הדוקטרינה לביטחון לאומי קבעה כי הדרך היחידה להתמודד עם הניסיון ההתפשטות של הקומוניזם העולמי
היה להשתמש במלחמה אנטי – מהפכנית הנוגעת לכל אזרחי ארגנטינה ותושביה.
מדובר היה במלחמה בין טוב ורע ,בין בני האור לבני החושך.
כל אזרח ארגנטינאי וכל תושב המדינה שלא נלחם נגד סכנת הקומוניזם הפך את עצמו למשתף פעולה של
הקומוניסטים.
אנשי החונטה הגדירו ,כמו כן ,את השותפים הקונקרטיים והפוטנציאלים של הקומוניזם הסובייטי.
מדובר היה במיוחד ב"הבונים החופשיים" וב"ציונות הבינלאומית".
18
הטיעון המרכזי של ההרצאה הוא להבליט את הפער בין ההגדרות התיאורטיות וההצהרתיות של שלטונות
ארגנטינה אשר הגדירו את הציונות ואת הקומוניזם כאויבים לחיסול לבין המציאות וההתייחסות בפועל של
.משטר הגנרלים בארגנטינה
פעלו במשך כל ימי הדיקטטורה הצבאית כמעט ללא הפרעה והמשיכו את,שני הגורמים נושאי הדיון
. ללא בעיות מיוחדות, במגבלות מסוימות,פעילותם
, שגשגו ופרחו בארגנטינה מוסדות יהודים רבים, מצד אחד בתקופת הדיקטטורה:העובדות מדברות בעד עצמן
בחירות דמוקרטיות, אף אחת מן המפלגות הציוניות לא נפגעה,הייתה פריחה בפעילות המועדונים היהודים
אף אחת מן תנועות הנוער הציוניות לא פורקה או נאסרה על ידי,במוסדות הקהילה התנהלו בלי הפרעות
תנועות נוער שהיו מוכרות היטב בציבור ולשלטון כשמאליות או מרקסיסטיות המשיכו לפעול,השלטונות
. כמעט ללא הפרעה
לניניסטית היחידה אשר לא הוצא- הייתה המפלגה המרקסיסטית, המפלגה הקומוניסטית הארגנטינית,מצד שני
, כל המוסדות שהיו קשורים קשר הדוק עם המפלגה. מנהיגיה של המפלגה פעלו ללא הפרעה.מחוץ לחוק
.המשיכו את פעילותם כרגיל
PANEL 5:
Immigration and Immigration Policy
Chair: Prof. John Gal, Hebrew University
Discussants: Prof. John Gal, Hebrew University, Dr. Zeev Rosenhek, Open University
Welfare, Immigration Absorption Policies and Neoliberal Practices: Housing and
employment policies for Ethiopian Jewish immigrants in Israel, Sebastian Sclofsky,
The Hebrew University
This paper addresses the adoption of neoliberal practices in welfare policies, specifically
in absorption immigration policies. The retrenchment of the welfare state along with
tendencies for liberalization and an increase in the search for welfare solutions in the
private market has become common in our days. The growth in international immigration
in recent years and the consequently demographic changes are encouraging interest in the
link between immigration and the social policies of the welfare state. Since Israel‘s
founding, immigration has been one of the nation‘s defining characteristics. This
situation creates an interesting research challenge which is analyzing the conditions and
19
the reasons for adopting neoliberal practices in an area in which the State is declaratively
involved. Based on institutional conflict arguments (Ajzenstadt & Rosenhek, 2000;
Koreh & Shalev, 2009; Asiskovitch, 2009) as well as political influence arguments
(Pierson, 1996; Lazin, 2000), this paper will try to answer why and under what conditions
has the Israeli state adopted neoliberal practices of immigration absorption?
Using a qualitative methodology based on depth interviews and document analysis, this
paper concentrates in Israel's immigration absorption policies towards Ethiopian
immigrants. This case study presents us with an outstanding opportunity for analyzing the
continuity and change of immigration absorption policies and the use of neoliberal
practices in this area. In both housing and employment the State has given place to NGOs
and the private market in providing solutions. What is puzzling is the fact that Ethiopian
immigrants are still the only population who is directed to absorption centers during the
first absorption stage despite the absorption policy reform which had as one of its goals
the reduction of the number of absorption centers. I will argue that the failure of previous
policies allows the State to adopt neoliberal practices. Also institutional arrangements
which promote conflict will allow for changes in policy. Furthermore, the search for
reducing budgetary burden and an increase in state autonomy will lead to the adoption of
neoliberal practices. Moreover, in order to reduce responsibility and accountability the
state will choose for neoliberal practices. In addition, the lack of political strength of the
issue in stand and of the public affected allows for choosing neoliberal practices. Finally,
I contend that institutional competition and interests helps to explain why Ethiopian
immigrants are the only population who is directed to public absorption centers during
the first absorption stage despite the tendency of adopting neoliberal practices.
20
International Immigration and the Immigration Policy in Israel - The State-Nation
Balance in Israel vis-à-vis of the Immigrents‟ Human-Rights - Theoretical Aspects
in Comparative View, Zvi Libman, Haifa University
המתח בין 'מאזן אומה-מדינה' לבין זכויות-אדםהגירה בינלאומית ומדיניות ההגירה בישראל
למהגרים -היבטים תיאורטיים במבט השוואתי ,צבי ליבמן ,אוניברסיטת חיפה
במדינת ישראל הוגדרו עד כה סוגיות ההגירה בהתייחס להגירה הבינלאומית כבעיות של עבודה ומעסיקים,
'עובדים' זרים' ו'-עובדים זרים לא-חוקיים' .בניגוד לכך ,באירופה ,מאז תום המלחמה הקרה ,מוגדרת
המדיניות כלפי ההגירה הבינלאומית כסוגיה מורכבת המערבת ,בנוסף למדיניות של הגירה ,בעיקר מדיניות
ביטחון וחוץ .זאת ,בשל ההכרה כי ההגירה נושאת עימה וסכנה לערכיה הדמוקרטיים של היבשת ולזהות
אוכלוסיותיה ,וכן כיוון שעם זרמי ההגירה הגיעו לאירופה בעיות של פשע מאורגן ,סחר בבני-אדם וטרור.
בישראל הערכות על מספרם של המהגרים שהגיעו עם זרמי ההגירה הבינלאומית הינם בין 300ל 400 -אלף
בני-אדם .השוואות של סוגיות ההגירה של ישראל לאלו של מדינות המערב העשירות באירופה והגידול
באוכלוסיות המוסלמיות שבקרבם; וכן השוואה לגידול בהגירה ההיספאנית אל ארצות-הברית יכולות להאיר
על הבעיות שתחולל ההגירה בישראל .בהתחשב בפוטנציאל של זרמי הגירה גדולים שעלולים להגיע ישראל,
וכן בהשוואות למצב במערב ,מדינת ישראל יכולה למצוא את עצמה עוד כשני עשורים עם כמה מיליוני בני-
אדם שמוצאם מהגירה בינלאומית ,בעיקר מהדרום ,זאת כתוצאה מקיומם של זרמי הגירה מתמידים הפועלים
על-פי 'חוק כלים שלובים אנושי' וכ'-מרכז גיבוש אנושי' .הגידול במהגרים יוביל בהכרח להפרה של 'מאזן
אומה-מדינה' שבה מדינת ישראל בת 7מליון עלולה לעמוד בפני שינוי מעמיק של זהותה כמדינת היהודים.
במידה ויתרחש בישראל התהליך העובר על אירופה וארצות-הברית ,מדינת ישראל עלולה להפוך בעתיד
הלא-רחוק למדינה רבת גזעים ותרבויות עם ריבוי של שסעים דתיים ,חברתיים ותרבותיים עמוקים .מניעת
תהליך זה כורך בחובו הפרת קודים של זכויות-אדם גלובליות ולפיכך במדיניות כלפי ההגירה קיים מתח בין
מדיניות הביטחון הלאומי לבין זכויות אדם גלובליות .מכאן נובע הטיעון העיקרי במאמר כי במידה ובישראל
מעוניינים בשימור זהותה הדמוקרטית והיהודית ,יש צורך להסב את 'מדיניות העובדים הזרים' ולמדיניות של
'ביטחון לאומי מפני הגירה בינלאומית' ,זאת במקביל לניסיון לשמור על קודים מקובלים של זכויות-אדם כלפי
המהגרים שכבר התיישבו במדינה.
21
The Impact of Immigration on Social-Democratic Ideology in Sweden and UK 20002010, Orni Livny, the Open University, Israel
אידיאולוגיה במבחן המציאות -כיצד השפיעה ההגירה על מפלגות סוציאל-דמוקרטית באירופה בעשור
הראשון של האלף השלישי – מבט אל שבדיה ובריטניה ,אורני לבני ,האוניברסיטה הפתוחה
אחת השאלות שמעסיקות כיום תיאורטיקנים של מדע המדינה היא עתיד מדינת הלאום :האם בעידן גלובלי
של "עולם שטוח" כהגדרתו של תומס פרידמן ( )2006הריבונות הלאומית עדיין רלוונטית? יש כמה תחומים
שבהם התשובה היא לא רק "ודאי שכן" אלא אפילו "ועוד איך" .אחד המרכזיים (חוץ מכדורגל) הוא הגירה:
בעוד שזרימת המידע והכלכלה הופכים את הגבולות הלאומיים לחסרי משמעות ,תנועת האנשים מוליכה דווקא
לתהליך הפוך ,שלא רק מדגיש את הגבולות אלא אפילו מגביה אותם.
ההרצאה הזו עוסקת בקשר בין הגירה לפוליטיקה ובוחנת כיצד השינויים במרקם החברתי ,התרבותי ,הכלכלי
והפוליטי שההגירה יצרה ,השפיעו על אחת האידיאולוגיות הוותיקות והחזקות באירופה :הסוציאל-דמוקרטיה.
הטיעון המרכזי הוא שככל שההגירה הפכה לנושא פוליטי מרכזי ,היא אילצה מפלגות סוציאל-דמוקרטיות
להגמיש את עקרונותיהן ,ובמקרים מסוימים אפילו לזנוח אותם ,כדי להישאר רלוונטיות ולשרוד בזירה
הפוליטית שדחקה אותן הצידה מול התחזקות הימין ,וכדי לשמר את מקור התמיכה העיקרי שלהן :מעמד
הפועלים ,שתופס את ההגירה כאיום על רווחתו ופרנסתו.
המודל התיאורטי עליו מתבסס המחקר הוא התיאוריה של מרטין זליגר ( )Seliger,1970שעשה אבחנה בין
שני ממדים שקיימים בכל אידיאולוגיה :ממד פונדמנטלי (הרעיונות) ו ממד אופרטיבי (המעשים) .לגישתו
של זליגר ,המתח והאיזון בין שני הממדים מאפשרים לאידיאולוגיה להתאים את עצמה למציאות המשתנה.
המחקר בדק את מודל שני הממדים של זליגר בשלוש מערכות בחירות ב בריטניה ושבדיה – שתי מדינות
בהן היו המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות (הלייבור ו ) SAP -כח מרכזי ומוביל במאה העשרים ,ואיבדו בהדרגה
את מעמדן ואת השלטון .
הממד הפונדמנטלי נבחן במצעי המפלגות ופרסומיהן הרשמיים – עד כמה המפלגות שמרו על עקרונותיהן,
הגמישו אותם או ויתרו עליהם.
הממד האופרטיבי נבדק במדיניות המעשית :באיזו מידה המפלגות יזמו,
הובילו או התנגדו לחקיקה מגבילה או ליברלית בנושא הגירה ,ועד כמה מדיניות ההגירה שהובילו כמפלגות
שלטון שמרה על העקרונות הליברלים או התרחקה מהם לכוון מדינות מגבילה ולא הומניטרית .
ממצאי המחקר מראים פער בין הממד הפונדמנטלי ,שמצהיר על דבקות בעקרונות היסוד ,לבין הממד
האופרטיבי ,שמתרחק מהם בהדרגה .הפער הזה גדול יותר כאשר המפלגות הן בשלטון :החזון מציג רעיונות
ליברלים ,המציאות מכתיבה מדיניות מגבילה.
ההרצאה תציג את השינויים בכל מפלגה לאורך השנים והטיעונים להצדקתם ,ותנתח את ההבדלים בין שתי
המדינות ,שהם תולדה של נסיבות פוליטיות שונות ומורשת סוציאל-דמוקרטית אחרת.
22
Economic Factors in Immigration: an Empirical Evaluation, Elena Samarsky,
Hebrew University
Explaining reasons of individual immigration as well as the immigration policies of states
is important for providing better understanding between the immigrant and the native
populations, which in turn will ensure more peaceful, safer and prosper society in the
country and in the world.
In this work we show that there are a lot of similarities in state's reasoning for
immigration policies and individual reasoning for immigration. The most significant
similarities arise from the economics domain.
The bias towards the economical point of view and increased usage of economics-related
terminology can also be seen in modern theories dealing with immigration-related issues.
As it is denoted in (Cohen 1996, 182), many recent immigration theories, such as the dual
labor market theory and the world system theory generally ignore the micro level
decisions and link the immigration to the structural requirements of modern industrial
economies, as a natural consequence of economic globalization or the law of supply and
demand. On the other hand some theories concentrate their attention only on individuals'
reasoning for immigration. Among them we can name the push-pull factor theory,
migrant social networks, and bureaucratic issues (e.g. visas, naturalisation and work
permits) (Cohen 1996).
After examining these theories during a half-year case-study of immigration in Austria
we have concluded that all of them can be seen from economic perspective. For example
the social networks can provide significant economical benefits for an individual, e.g. by
providing easier ways of obtaining a workplace. This study concerns immigration of
skilled workers only and consists of statistical research (the data has been taken from
Statistik Austria, OECD, IPPS, European Commission) as well as in-depth interviews and
participation in local immigrants' social life. At the same time it can also be seen that,
despite these economics-based similarities, other factors such as identity, nationality etc.
play a significant role in immigration and its outcome.
23
PANEL 6:
Religion, Myths and Politics
Chair: Prof. Galia Golan, Interdisciplinary Center Herzliya and Hebrew University
Discussants: Prof. Galia Golan, Interdisciplinary Center, Dr. Amir Lupovici, Tel Aviv
University
Holiness Abroad: The Influence of Religion on Foreign Policy, Moria Bar-Maoz,
Hebrew University
After years of neglect, the last decade saw the publishing of many researches about the
link between religion and International Relation. While the influence of religion on
conflicts has been studied since then in length, there is little known about the influence of
religion on foreign policy. While mostly determined by calculations of interests and
power, foreign policy is influenced by cultural factors; the most dominant of them is
religion. Whether a state is constitutionally secular or religious, the decision makers have
to consider religious issues, sometimes as a target of action (such as transnational
religious terrorism), as a tool to gain legitimacy or as a way to promote peaceful conflict
resolutions. The influence religion has on foreign policy is affected not only by how the
state perceives its own religion, but also how it perceives the other state's religion.
Therefore, we should analyze the dyadic relationship between states in order to
understand how religion influences their interactions.
This paper discusses the six possible ways in which religion can influence the state's
foreign policy. The first way is the social effect of belonging to a specific religious
tradition has on the state's identity: how it causes stereotypes and misperceptions toward
states which belong to other religions, and determines who the decision makers perceives
as a threat. The second way is the interpretation religion gives to the existing political
surroundings. Religious beliefs provide an understanding about the nature of the
international system and the relations between the states, and they frame how the leaders
and citizens conceive a certain occurrence. The resulting foreign policy wouldn‘t
necessarily be a policy that serves a religious purpose, but the situation diagnosis is
influenced by the elite's religious attitudes. The third way involves those times that the
foreign policy is motivated by religious beliefs. Religion not only declares what is the
24
desirable policy by the divine, but it also narrows down the alternatives that the decision
makers can choose from. For examples, religious doctrine can determine who to fight, but
also how to fight it. Empirical studies support this claim and show that there is a link
between the state's religious orientation and its foreign policy. The fourth way involve
around the religious rhetoric politicians use, in order to recruit legitimacy from their
nation to a certain foreign policy, which is rooted in hard interests. This tool is highly
necessary, both in underdeveloped countries, where the state legitimacy heavily depends
on the approval of the local religious institutes, and also in developed countries, where
the democratic government is susceptible to the pressure of religious interests groups. By
using religious rhetoric, the decision makers can also gain international support for their
foreign policy from the states who share the same religion.
The two last ways deal with the influence of transnational religious actors on the state
and its action abroad. The fifth way is the influence religious institutions have on foreign
policy through its activity as interest groups, epistemic communities, agents of unofficial
diplomacy and advocacy networks and social movements. The last way religion influence
foreign policy is by targeting religious actors, not because of religious differences or
religious doctrine, but because of their perceived threat toward the secular state. These
actors fall under two categories: transnational religious fundamentalism and terrorism,
and transnational religious groups which are involve in proselytizing.
Through the above, religion plays an important role in formatting foreign policy. In order
to confirm these theoretical assumptions, I follow with statistical analysis about the
correlation between war and different religious affiliations. My hypothesis is that states
from different religious affiliations fight more than states who share these affiliations.
Also, due to the tension between secular and religious states, they tend to fight more than
states which are of the same level of religiosity. Only by gathering empirical evidence
about the influence patterns religion has on foreign policy, we can fully understand the
link between these two variables.
25
The (Persian) Empire Strikes Back, David Shayan, Hebrew University
האימפריה (הפרסית) מכה שנית :הזיכרון הקולקטיבי של אימפריות לשעבר הבא לידי ביטוי בזהות
הלאומית והשפעתם על מדיניות חוץ – בחינת השיח המדיני באיראן ,דוד שאיין ,האוניברסיטה העברית
השאיפה של מדינות להתעצם היא תופעה המוסברת בתיאורית היחסים הבינלאומיים בעיקר על ידי הפרדיגמה
הריאליסטית .ביטויים כגון 'מאזן הכוחות' הפכו להיות מטבע לשון בקרב חוקרי היחסים הבינלאומיים ,בין אם
אלו המחזקים טיעונים אלה ובין אם אלו המבקרים אותם .עבודת מחקר זו מושפעת במידה רבה מן הגישה
הקונסטרוקטיבית הנמנית בין מבקרי הגישה הריאליסטית .אולם ,בעבודת תזה זו איני מעוניין לעסוק בהרחבה
בויכוח התיאורטי בין הפרדיגמות השונות בנוגע לגורמים המשפיעים על השאיפה של מדינות להתעצם והרצון
להפוך למעצמה בינלאומית ,אלא שבכוונתי להציג גורם נוסף אשר אינו זוכה למקום הראוי לו בספרות
הקיימת – הזהות הלאומית המושפעת מהזיכרון הקולקטיבי של אימפריות לשעבר .אם כן ,שאלת המחקר
בעבודת מחקר זו היא כיצד משפיעה הזהות הלאומית של אימפריות לשעבר על מדיניות החוץ שלהן .
הבחירה באיראן כמקרה הבוחן בעבודה זו נעשתה לאור מדיניות החוץ בה היא נוקטת בשנים האחרונות
השואפת להעמיד את איראן כמעצמה אזורית וייתכן שאף כמעצמה עולמית .איראן רואה עצמה כאחת
המעצמות הגדולות בעולם ולעיתים מורדת בסטאטוס קוו ובמוסדות הבינלאומיים הקיימים .במסגרת זאת,
איראן שואפת ככל הנראה לפתח נשק גרעיני ,מתערבת בנעשה במדינות השכנות ושאינן שכנות לה במזרח
התיכון ומציגה עצמה כאלטרנטיבה למדינות המערב בתור מנהיגת 'העולם העשוק '.
למעשה איראן נאלצה לגבש זהות לאומית איראנית חדשה לאחר המהפכה האסלאמית ושנים רבות לאחר
שהייתה אימפריה בגלגולים הרבים שלה דרך האימפריה האחמנית ( 539לפנה"ס 331 -לפנה"ס) ,האימפריה
הפרתית ( 150לפנה"ס 226 -לסה"נ) ,האימפריה הסאסאנית ( )226-651והאימפריה הצפווית ( 1501-
)1722אך עדיין הושפעה מעברה .
דבריו של יושב ראש המועצה לקביעת האינטרסים ונשיא איראן לשעבר ,איתאללה האשמי רפסנג'אני
)(Ayatollah Hashemi Rafsanjaniמהווים דוגמא נפלאה לכך:
" היום ,המדינה שלנו מציגה עצמה כדוגמא [למדינה הנמצאת] תחת דגל האסלאם ותחת צל הקוראן בכל
איזור המזרח התיכון ובכל העולם השלישי והיא יכולה להיות מודל טוב עבור החייאתה ,בנייתה מחדש,
פיתוחה וכינונה של ציוויליזציה על בסיס העקרונות האלוהיים והשמימיים .תקופה היסטורית זו היא תקופה
מיוחדת של פריחה עבור איראן מאז ימי מדי ) (Medesועד היום וכולי תקווה שדרך זו שהחלה [עם המהפכה
האסלאמית] ,תמשך עד סיום משימתה ועד אשר איראן תגיע למעמדה המקורי בעולם .זמן בו איראן -
בהתייחס לעמה ,אוצרותיה הגדולים ,מיקומה הגיאוגרפי המיוחד ,להיסטוריה המזהירה והתרבות האסלאמית
העשירה שלה – יכולה להגיע למעמד הבכיר בין הציוויליזציות הקיימות בעולם ".
26
השערת המחקר של העבודה היא כי הזיכרון הקולקטיבי של התקופה האימפריאלית הנוכח כמרכיב בזהות
האיראנית משפיע באופן ישיר על השיח המדיני באיראן אשר בא לידי ביטוי בפועל במדיניות החוץ; ובאופן
תיאורטי כולל יותר – מדיניות החוץ של מדינות בעלות זיכרון קולקטיבי של אימפריות לשעבר מושפעת מן
הזהות הלאומית המדגישה את עברן המפואר .הזיכרון הקולקטיבי של מדינה בעלת מעמד של אימפריה בעברה
מופיע בשיח הפוליטי הבא לידי ביטוי בנאומים פוליטיים ,כתבים אידיאולוגיים וספרי לימוד באופן המעצב את
דעת הקהל ואת מדיניות החוץ הננקטת על ידי מקבלי ההחלטות השואפים להשיב למדינה את מעמדה
כמעצמה.
המקורות עליהם יסתמך המחקר יכללו מקורות מתחומי הסוציולוגיה ,מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים סביב
מושגי הזיכרון הקולקטיבי והזהות הלאומית .אך יש להדגיש כי מקורות המידע המרכזיים עליהם אבסס את
העבודה יהיו מקורות ראשוניים בפרסית -אליהם יש לי נגישות -אשר אתרגם אותם לעברית .מקורות אלה
כוללים נאומים וראיונות של בכירים איראנים ,ניירות עמדה של חוקרים ממכוני מחקר באיראן ,מאמרים
וספרים של פילוסופים והוגים איראנים וכדו'.
Nationalism and Political Culture in Symbols and Myths in Putin‟s Russia: 19992010, Yuri Teper, Bar Ilan University
לאומיות ותרבות פוליטית במיתוסים וסמלים ברוסיה של פוטין ,1999-2010 :יורי טפר ,אוניברסיטת בר-
אילן
בעשור האחרון ,בניגוד לציפייה הכללית ,הפוליטיקה הרוסית חווה רגרסיה ברורה אל עבר דפוסים אנטי-
דמוקרטיים ולאומניים .בניסיונינו להבין את מהות השינויים הללו ,עבודה זו תתמקד בלאומיות ובתרבות
הפוליטית הרוסית החדשה ,כפי שאלו מתגבשות בעשור האחרון ,מ 1999 -ועד .2010מטרת העל של עבודה
זו היא תיאור ופרשנות קונטקסטואלית עמוקה של עולם התפישות הפוליטיות של רוסיה העכשוית ,דרך
ניסוחו של הנרטיב הלאומי הרוסי החדש ונקודות המפתח בתרבות הפוליטית.
מכיוון שגם התרבות הפוליטית וגם הלאומיות הן היבטים תרבותיים ,והתרבות כפי שהראה קליפורד גירץ
( ,)Geertzמורכבת מסמלים ,אני בוחן את תוכנם ומשמעותם של הסמלים והמיתוסים הפוליטיים הרוסים
המרכזיים .בחלק השני של העבודה אני אכליל את הממצאים למגמות וארכיב את המיתוסים והסמלים לנרטיב
הלאומי והתרבות הפוליטית העכשויים ברוסיה ואנתחם כמכלול אחד בקונטקסט תרבותי-היסטורי רחב
בעזרתן של תיאוריות שינויי התרבות של הרי אקשטיין ( )Ecksteinואנתוני כהן ( .)Cohenבשלב זה ,ננסה
לענות על השאלות שהוצבו בראשית המחקר ובפרט נבחן את השאלה האם התרבות הרוסית (בהיבטיה
הפוליטיים והחברתיים כמובן) התקבעה על פרדיגמה מסוימת ונמצאת בשלב של התפתחות יציבה או שהיא
רק מגבשת את דפוסיה הבסיסיים.
27
עבודה זו נוקטת בגישה פרשנית-קונטקסטואלית על מנת ,מצד אחד לשחזר את הפרשנויות שעושים האנשים
עצמם לעולמם ומצד שני ,בשילוב הגישה הביקורתית-מפרקת של רולאן בארת ( ,)Barthesלחשוף את נדבחי
המשמעות ויחסי הכח שהשחקן עצמו לא מודע להם .כמובן שאין כאן מקום "להוכחה" .מדובר בשכנוע,
שמטרתו להדגים על מה בנויה האינטרפרטציה.
תרומתו העיקרית של המחקר תהיה בכך שהוא ישלב ניתוח עומק של מיתוסים וסמלים עם ראיית רוחב
מערכתית כוללת .בניגוד לספרות הקיימת בנושא ,הוא יתמקד בתיאור וניתוח שיח תרבותי פוליטי עדכני ולא
יוטה מדי "להיסטוריות" (מעבר לצורך הקונטקסואלי) או ניתוח המשחק הפולטי עצמו ,ולכן יספק תמונה
מלאה ועדכנית יותר של העולם התפישתי-תרבותי הרוסי מזו שאנו מחזיקים בה היום.
Is “God Dead”? The Role of World Religions in the age of Globalization, Galit
Truman, University of Haifa
“אלוהים מת”? האומנם? מקומן של דתות עולם בעידן גלובליזציה ,גלית טרומן צינמן ,אוניברסיטת חיפה
הרצאתי עוסקת במיקומן של דתות בעידן הגלובליזציה .לאורך ההיסטוריה ,הדת שימשה כמהות ויסוד הזהות,
היא עיצבה את ה"עצמי" של הפרט והקבוצה ,שלטה בחיים פרטיים וציבוריים ,והייתה מוצגת ומאורגנת סביב
אליטות דתיות ומוסדות דתיים .השפעת החילון של הרפורמציה הפרוטסטנטית ושל הנאורות ,כמו גם עליית
הלאומיות החילונית – דחקו את הדת ומוסדותיה ממוקד החיים הציבוריים .המודרניות הציבה במרכז
רציונאליות ותבונה אנושית ,מעל ובניגוד לאמונה ורעיונות על-טבעיים.
גלי החילון של המודרניות ברחבי העולם לא יצרו חברות חילוניות בלבד ,אלא גם את האנטי-תזה שלהן .יתרה
מכך ,הצלחת אידיאולוגיות לאומיות ככוח מרכזי לשילוב קולקטיבי לא דחקה את כוחה הציבורי והקולקטיבי
של הדת .מדרום אסיה ,מזרח אסיה ,מזרח התיכון ,ועד מזרח אירופה ,דרום וצפון אמריקה ,בחברות
מסורתיות כבמודרניות ,נוכחים ערכים ,אמונות ומוסדות דתיים בספרה הציבורית ובפוליטיקה בפרט.
בעשורים האחרונים ,נעלמה הוודאות הדו-קוטבית שאפיינה את תקופת המלחמה הקרה ,והופיע עולם רב-
קוטבי חדש ,גלובלי ,עם אינטרסים חותכים-צולבים ורגולציות חדשות .תהליכי גלובליזציה מערבים שינויים
מכריעים .במונחים של מידה ,קשרים כלכליים ,פוליטיים וחברתיים בין חברות גבוהים מאי פעם .במונחים
של מהירות ,גלובליזציה מערבת דחיסה של זמן ומרחב שלא נראתה כמותה בהיסטוריה .במונחים של הכרה,
ישנה תפיסה גוברת של כדור הארץ כמקום קטן יותר ,דה-טריטוריאליזציה של זמן ומרחב.
העולם הגלובלי הדינאמי נתפס בעיני רבים כחסר יציבות וביטחון עקב השינויים המרובים .כתוצאה ,עונות
דתות העולם על צורכי הפרט לחוש שייכות למקום ,שייכות חברתית ,קוסמולוגית ,מטאפיזית .הדת מגדירה
מערכות יחסים לעצמי; לאחרים קרובים ורחוקים; לעולם הלא-אנושי; ליקום; לאלוהים.
הטיעון המרכזי בהרצאה הוא שדתות העולם אינן נעלמות בהשפעת הגלובליזציה ,אלא מקבלות צורות
חדשות בזירה הבין-לאומית .לכל דת מערכת יחסים שונה וראייה ייחודית של תופעת הגלובליזציה ,רעיונות
28
ודרכים שונות לשמירה העצמית והמשכיות .ישנן דתות המשתלבות בתהליכים הגלובליים ,ולצדן דתות
המתנגדות נחרצות להתפתחות הגלובליזציה.
הגלובליזציה בהגדרתה לא מסוגלת לאמץ ייחודיות של כל דת ,אך היא מתערבת בתחום היחסים הנורמטיביים
בין בני אדם ,בין הפרט לחברה .הגלובליזציה ממריצה חילון מתמשך בחברות .בהתאם ,תפקידה של הדת
צריך להצטמצם לסוגיות פרטיות (כמו מוסר) .ברם ,נטייה גלובלית נמצאת בסתירה משמעותית עם
הסיטואציה בסוף המאה ה-
20ותחילת המאה ה-
,21כשניכרת חדירתה של דת לפוליטיקה ולחיים
הציבוריים .פוליטיזציה של דת ניכרת לא רק באיסלאם ,שם הדת לא נפרדת מהפוליטיקה באופן מסורתי.
תופעת פוליטיזציה מאפיינת גם נצרות ,הינדואיזם ,ואף מגיעה לדת א-פוליטית ,בודהיזם.
מאחורי הניסיון לבסס זהות דתית עומדות מוטיבציות קונקרטיות ,ביניהן השאיפה הטבעית להציל מבנה
היררכי דתי ,אנשי דת ומאמינים ,וכתוצאה – לשעתק השפעה דתית בחברה .בתהליך יחסי הגומלין עלולה
הגלובליזציה לעודד פרשנויות דתיות חדשות המתאימות יותר למציאות המודרנית .יצירת פרשנויות מתאימות
חיונית לצורך לשימור עצמי והישרדות הדתות.
נראה שהדת ממשיכה לשחק תפקיד בחברה ובפוליטיקה ,כשהגלובליזציה דווקא תורמת לתחיית הדת ,ולא
לירידתה .גלובליזציה מערבת פתיחות רעיונות וגבולות ,כך שמגזרים דתיים יכולים להפיץ דעותיהם .אמצעי
תקשורת מודרניים ,תקשורת בין-לאומית ,לוויינים ואינטרנט ,מאפשרים לקבוצות דתיות לייצא בקלות
דעותיהן ,ומספקים מודעות לפעילות קבוצות דת .גלובליזציה חותרת תחת סגנון חיים מסורתי ,ערכים
קהילתיים ומוסר ,שמתבססים על דת ,וזה מוביל גם למגמה נגדית דתית .הדת מוסיפה להוות אחד התחומים
המרכזיים בחברה האנושית ,המשפיעה משמעותית על השקפת עולם ,ודרכה על תודעה פוליטית והתנהגות
פוליטית.
סוגיית השפעתה של גלובליזציה על התפתחות הדת היא חדשה יחסית במדע המדינה ,אך עקב חשיבותה ,היא
זקוקה לחקירה מקיפה.
29
PANEL 7:
Borders and Disputes
Chair: Dr. Dan Miodownik, Hebrew University
Discussants: Dr. Dan Miodownik, Hebrew University, Dr. Oded Lowenheim, Hebrew
University
Conflict over a Border: The Gap in Perception of the Border as a Component in
Political Disputes, Roee Kibrik, Hebrew University
סכסוך על גבול :הפער בתפיסת הגבול כמרכיב בסכסוך פוליטי /רועי קיבריק ,האוניברסיטה העברית
עבודה זו מתרכזת בתיאור הפער בין תפיסת הגבול האידיאלי לבין תפיסת הגבול במציאות ,כמרכיב התורם
ליצירתו ושימורו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני .העבודה שייכת לתחום החוקר את הקשר בין התיאוריה
והפוליטיקה ,ועוקבת כיצד מושג רעיוני-תיאורטי ,משמש מרכיב מהותי בסכסוך פוליטי .המחקר מכיר
בהסברים הפוליטיים ,ההיסטוריים ,החברתיים והכלכליים הבאים לתאר ולהסביר את הסכסוך הלאומי
המתמשך בא"י/פלסטין ,ועם זאת הוא מנסה להאיר זווית אחרת ולבחון את תרומתם של הרעיונות והמושגים
לקיומו של הסכסוך .המחקר עוקב אחר ההסכמים והטיוטות שנוסחו במשא ומתן בין הישראלים והפלסטינים
בעשרים השנה האחרונות ,ואחר העדויות האישיות של הנושאים ונותנים ,ומציג את התפיסה המשותפת
לצדדים של הגבול הרצוי ,כגבול פיסי ,קבוע ,סגור ורציף ,המגדיר בהלימה מלאה את האוכלוסייה ,הזהות,
השטח ,הריבונות והמשטר .מנגד ,מתאר המחקר את תפיסת הגבול במציאות כגבול פרוץ ,משתנה ,חדיר ,לא-
ברור ,אשר האינטגרציה הרבה ,תהליך הגלובליזציה וסוגיות מרחביות מונעת ממנו להפוך לגבול האידיאלי.
הטענה המרכזית של המחקר ,תוך הישענות על התובנות של הפסיכולוגיה ההומניסטית ,היא שפער זה בין
הגבול הרצוי לגבול הקיים במציאות ,טומן בחובו מתחים וקונפליקטים התורמים להיווצרותו ושימורו של
הסכסוך .המחקר עוקב אחר כשלון הניסיון הישראלי-פלסטיני להתמודד עם הפער הקיים על ידי שינוי
המציאות ושרטוט גבולות הקרובים יותר לאידיאל ,ולסיום מציע המחקר לבחון את האפשרות להשקיע יותר
מאמצים בשינוי אידיאל הגבול ,כדרך לצמצם את הפער .אולי בדרך זו יפתחו אפשרויות פוליטיות חדשות,
אשר אינן באות בחשבון תחת אידיאל הגבול הקיים היום ,ויסייעו בהשכנת השלום המיוחל.
30
Geopolitical Theologies in Northern Cyprus and the Golan Heights: A Research of
Normalization Process in Contested Territories, Moriel Ram, Ben Gurion University
My presentation examines the way in which contested geographic spaces are normalized
by the states that occupy them. Focusing on territories captured during military conflict,
my research will compare two case studies: the Golan Heights and Northern Cyprus.
Although the two cases are no doubt different in various ways, I argue that in both the
primary challenge is similar: the domestication of the state of exception.
"Domestication" is intentionally used here because the exception was not rejected or
negated but rather integrated into the state‘s rationality for preserving the contested
territory. This, I suggest, should be understood as an assimilation tactic employed in
order for this territorial control to become a supposedly natural, and more importantly,
unquestioned, reality. Yet, this kind of maneuver has to overcome an intrinsic failure –
the tension between aspired regularity and a compulsory state of emergency. In my
presentation I will explore how this incongruity is handled, and what can be learned from
it in relation to the nature of the state of exception, the complexities of territorial
occupation and the characteristics of sovereignty of the state. More specifically, I intend
to investigate whether the normalization processes -- namely, the different strategies
employed in order to present the control over the contested territory as ordinary and
logical -- developed into what I call "geopolitical theology".
―Geopolitical theology‖ utilizes Carl Schmitt‘s (1985) arguments regarding the nature of
the modern state and its secularized theological elements. Following Schmitt‘s assertion,
it is my claim that the main strategy employed by the occupying state in order to
circumvent the aforementioned contradiction is a theologization of the geopolitical
rationale of occupation. That is, the strategies employed in the transformation of the
occupied space into an ordinary part of the state are presented as geostrategic yet are
supplemented with a theological underpinning.
31
Between Simulation and Reality: “Holding a Line” in the Territories, Noga Rotem,
Ben-Gurion University
“לתפוס קו” בשטחים :בין הדמיה וממשות ,נגה רותם ,אוניברסיטת בן גוריון
המושג ,הישות הגיאומטרית ,הרעיון -קו ,גודש את הספירה הפוליטית באינספור מופעים :קווי גבול ,קווי
מדיניות ,קווים אדומים" ,קווי שבר" נוסח הנטינגטון ,קווי הפסקת אש ,הקו הירוק ,היסטוריה קווית ,הם רק
דוגמאות מעטות .הרצאתי תתמקד במקרה פרטי של קו ,אשר לקוח מן המציאות הפוליטית הישראלית" -קו
בשטחים" ותעמיק בבחינת היחסים האמביוולנטיים שבין קו ו"אמת" .באטימולוגיה הצה"לית הנוכחית" ,קו
בשטחים" או שם הפעולה "לתפוס קו בשטחים" הוא אחריות של גדוד מסוים על איוש גזרה מסוימת בגדה
המערבית או ברצועת עזה ,על כל פעילויות הביטחון השוטף הכרוכות בכך.
התבוננות בדימויי הקו בעיני חיילים ובפרקטיקות שהן חלק משגרת הפעילות בקו ,מעלַה שורה של שאלות
וסוגיות שקושרות בין קו ו אמת :החל בתחושה שמתארים חיילים של עיוות תפיסת המציאות בקו ,הַמשך
באכזבה מן הממשות של הקו לנוכח הציפייה ש"זה יהיה הדבר האמיתי" ,דרך תפיסת הקו כחיקוי או כ"תרגול
על יבש" לעומת הממשות המתפרצת של המלחמה ,ועד לזליגת האימון ,הדימוי וההדמיה אל תוך הקו ,מה
שמכונן אותו כ"היפר ממשות" שמתמוססת אל תוך ייצוגיה.
התנועה המתעתעת בין אמת ואחיזת עיניים,
ממשות והדמיה ,מציאות ודימוי ,היא אינהרנטית גם לרבות מן המשימות שמבוצעות בקו או לקראת הקו.
מעצרי דֵמה אשר מבוצעים תוך כדי שגרת הפעילות ,מיפויי בתים שבמהלכם מציירים החיילים תרשימים של
בתים פלסטיניים ,אימוני לוחמה בשטח בנוי בתוך דגם ענק ומדויק של עיר פלסטינית שנבנה בבסיס צאלים,
אלו ואחרים יכולים לשמש דוגמאות לחדירה הבלתי פוסקת של הסימולציה אל תוך הממשי ,ולהיפך.
במצב שבו הקו שבין בדיון\הדמיה ובין ממשות מטושטש וחדיר ,מתנהל "מבצע חילוץ" תמידי לַאמת היחסית
והחמקמקה של הקו ,בניסיון לקבע אותה במַסמרות של אמת טרנסצנדנטית .בניסיון לכונן את הקו (בשטחים)
כמושא של ודאות .החתירה לממשות בקו ,כך אטען בסוף ההרצאה ,היא גם החתירה להשבת הקוויות ,לכינון
הקו בשטחים כקו במלוא מובן המילה -סטטי ,מסמן קצה ,מכוׂנן הפרדות בינאריות ,נטול גווני ביניים .משחק
הצללים בין הדמיה וממשות מאפשר אם כן לחיילים בסופו של יום" ,לתפוס את הקו" (תרתי משמע-
אפיסטמולוגית ומעשית) כקו ,וזאת בסיטואציה שבאופן אינהרנטי איננה יכולה לציית לקווים.
The Israeli-Palestinian Conflict through the Lens of the Lonely Planet, Adva
Vilchinski, Ben Gurion University
במחקר שערך מק'גרורג ( )McGreorg, 2000נמצא כי תיירים נאמנים לספרי ה"לונלי פלאנט" ומתייחסים
אליהם כמעין תנ"ך .מטייל אחד אפילו טען שהלונלי פלאנט הוא "הדבר האחרון שהייתי מוותר עליו" לפני
צאתו לטיול .כידוע ,מטרתו של ספר ההדרכה לתייר הינה להקל עליו ,לעזור לו בתכנון טיולו ,לאגד עבורו
32
מידע שימושי לטובת מיקסום החוויה התיירותית .במקביל הספרים הללו נתפסים כנטולי עמדות פוליטית
ברורות .בהרצאה זו אבחן דרך ניתוח טקסטואלי וחזותי איך הסכסוך הישראלי -פלסטיני משתקף ומשתנה
במהדורות השונות של ה"לונלי פלנט" ואטען שבניגוד לתפיסה הרווחת ,ספרי התיירות דווקא טומנים בחובם
עמדות פוליטיות .דוגמא מעניינת ניתן דווקא למצוא בשינויים בתיאור הפלאפל .במהדורה הראשונה והשנייה
מדברים על הפלאפל רק כמזון פופולארי .במהדורה השלישית והרביעית הפלאפל מקבל שיוך ,ונאמר כי הוא
מגיע מהעולם הערבי .במהדורה החמישית כתוב שפלאפל הינו אוכל מהיר מהמטבח הערבי ,ונהנים ממנו
בצורה אוניברסאלית .ולבסוף ,במהדורה השישית נאמר שהבחירה הטובה ביותר לאוכל מהיר מגיע מהמטבח
הערבי ,הפלאפל ,שנהנים ממנו משני צידי הגבול .הפלאפל ,אשר תחילה היה חסר זהות ובלתי משויך ללאום
מסוים ,הפך עם המהדורות לבעל זהות ערבית – פלסטינית ,למקשר אוניברסאלי בין הישראלים והפלסטינים,
ולבסוף הפך למגדיר גבול -מאכל חוצה גבולות הן בישראל והן בפלסטין.
בכדי לבחון את השתקפות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אני משווה בין שש מהדורות
( )1989,1992,1996,1999,2007,2010של ספרי ה"לונלי פלאנט" .המחקר מתרכז בשלושה מוקדים
להשוואה :המלל -שינוי בניסוח ,שימוש במילים אחרות והשמטת מילים .התמונות בספר -שינויים בתמונות
הכריכה של הספרים ובתמונות בתוך הספר .המפות -שינויים בגודל המפה ,סימוני גבולות ,סימוני ערים,
שינויים במקרא של המפה ועוד .אראה שלאורך השנים קיימת התמקדות רבה יותר בחיי הפלסטינים
ובקשייהם בעקבות הכיבוש ,ביקורת גוברת על צה"ל ,ההתנחלויות והתנהלות מדינת ישראל בהקשר
לאוכלוסיה הפלסטינית .לבסוף ,אטען שספרי הלונלי פלאנט מחד משקפים שינויים פוליטיים ושינויים
במעמדה ובתדמיתה של ישראל בעולם ,ומאידך גם עוזרים לכונן שינויים אלו.
PANEL 8:
The Political Economy of Rights and Welfare
Chair: Dr. Amos Zehavi, Tel Aviv University
Discussants: Dr. Amos Zehavi, Tel Aviv University, Ms. Laura Wharton, Hebrew
University
The “Policy” regarding Prostitution: Law-Making and Societal Organizations, Dana
Gur, Hebrew University
ה"מדיניות" כלפי הזנות :חקיקה וארגונים חברתיים /דנה גור ,האוניברסיטה העברית
הרצאה זו עוסקת בכלכלה הפוליטית שביסוד "המדיניות כלפי הזנות" במדינות שונות באירופה.
33
שבדיה היא המדינה הראשונה שהפלילה בחקיקתה את לקוחות הזנות ,מתוך תפיסה ָאבוֹלישיוֹניסטית (לפחות
ברמה המוצהרת) ,הרואה בזנות פרקטיקה שמדכאת ומשפילה את העוסק בה.
מדינות אחרות ,לעומת זאת ,ערכו הבחנה בחקיקתן בין "זנות מבחירה" ובין "זנות כפויה" ,שהיא מנת חלקם
אך של קורבנות סחר ,קטינים ,או מי שנשלטים על-ידי סרסורים או אחרים.
מן ההתייחסות החקיקתית השונה אל העיסוק בזנות נגזרה גם הסדרה שונה של צרכנות הזנות ,כלומר –
הלקוחות .במדינות בהן נערכה הבחנה בין זנות מרצון ובין זנות בכפייה ,הופללו אך הלקוחות של קורבנות
הסחר ,הקטינים וכיו"ב ,בעוד שמדינות שראו בהבחנה האמורה קונסטרוקציה מלאכותית ,הפלילו את
כל
לקוחות הזנות ,שנתפסו כחלק ממקשה אחת או כ"עברייני זנות".
הטיעון המרכזי של ההרצאה הוא שמעבר למחוקק ,אפשר שארגונים חברתיים שונים ( ,)NGOsהפועלים
בשטחה של מדינה ,ינקטו גם הם ,באמצעות פעילות כגון ביוש קליינטורת הזנות – בעמדה מסוימת ביחס
לזנות .באופן זה ,אטען – יכולים גם גורמים אלה ,על אף שהם רשמיים וממלכתיים פחות מהמחוקק ,לשחק
תפקיד לצד המחוקק ,בקביעה של "מדיניות" כלפי הזנות – שיהיה בה כדי להשפיע הן על העתקת לקוחות
הזנות מהמדינה שבה פועלים הארגונים ,למדינה אחרת ,והן על העתקת עבריינות הסחר בבני אדם למטרות
זנות למדינה אחרת.
החידוש המרכזי של המאמר מצוי בטענה כי יש לעודד פעילות
כגון דא מצד הארגונים החברתיים – בגלל
התועלת ה חברתית-מצרפית העולה ממנה .זאת ,אטען ,בשל היעדר הדרישה הפורמאלית לפרסמה ,דבר
שיוצר אפקט של הרתעה ציבורית ברמת המאקרו ,מעבר לאפקט העתקת ה פשיעה שנזכר לעיל – הן של
לקוחות הזנות והן של עבריינות הסחר .כן אטען כי ככל שהמחוקקים של המדינות השונות מסווים את
המדיניות המוצהרת שביסוד חקיקת הזנות של מדינתם ו"מעתיקים" טקטיקות שהארגונים החברתיים השונים
עושים בהן שימוש ,הרי שייתכן שהם מבקשים לתפוס לעצמם את המקום שנתפס על-ידי הארגונים
החברתיים בהקשר זה ,וליצור את אותה הרתעה ציבורית שמייצרת פעילותם של האחרונים.
למרות זאת ,בשל הדרישה הפורמאלית לפרסום של פעילותם ,אלה אינם יכולים ליצור את אפקט ההרתעה
הציבורית שיוצרים הארגונים החברתיים.
Philanthropy, Partnership, and Economies of Worth: Creating an Israeli National
Food Bank, Ilana Goldberg, Bar Ilan University
Based on an ethnographic study of a philanthropic intervention by the Consortium for
Nutritional Security (pseudonym) to create a "national food bank for Israel", the current
paper examines the cultural dynamics of a particular encounter between philanthropic
power and the local field of charitable food assistance.
34
During the years 1999-2003, as a result of welfare retrenchment, Israel witnessed the rise
of hunger and food insecurity on the public agenda. The accelerated growth of the field of
emergency food assistance was the most visible form of Israeli civil society's response to
the distress of the economically disadvantaged. This emerging field drew a great many
powerful social actors into it, including American-Jewish philanthropy.
The
philanthropic Consortium at the focus of my ethnographic field study, carried out in
2005-2007, was established in 2003, at the height of the cutbacks in social allowances,
which was accompanied by the spectacular appearance of stories about domestic hunger
in Israel's daily press.
Motivated by the statistical finding that 22% of Israeli households suffered from food
insecurity, the Consortium of donors and foundation professionals became determined to
"catalyze" the field of charitable food assistance providers, and help it develop more
"systemic solutions" to food insecurity in Israel, seen as a problem of national scope.
Couched in terms of the neoliberal tropes of "partnership" "governance", "transparency",
and "efficiency", the Consortium's vision was to bring together government, philanthropy
and civil society through a collaborative consensus-building process, and create a
federation of food assistance agencies that would act as the governing body of the
national food bank.
Drawing on Luc Boltanski and Laurent Thevenot's model of contesting "economies of
worth", my reading of this vision proposes that the "food bank" was imagined as an
object embodying two types of worth: its instrumental role was to feed the nation more
effectively, by creating industrial efficiencies in the acquisition of food donations. At the
same time, it was conceived as a transcendent object of civic worth: by creating an
inclusive federative governance system it would care for the interests of all its members
(and by extension of every hungry person in Israel). It would represent the "voice" of
Israel's hungry and achieve greater equity in the distribution of resources.
The marriage of instrumental rationality, industrial efficiency, and civic worth in the food
bank could only be achieved by coordinating the action of the social field. Yet this field
was comprised of a great many capable and charismatic leaders, whose actions drew
legitimacy from the morally axiomatic cause of eradicating hunger. These leaders – who
35
were urged by the Consortium to enter into collaboration - were in competition over
overseas donations, ties with local corporate donors, as well as over attention in the
public eye.
The ethnographic analysis of the Consortium's activity vis-à-vis this social field depicts
conflicts that played out in the process of planning a food bank, and describes some of
the concessions, compromises and syntheses arrived at by the various stakeholders in the
process, and the cultural codes invoked in the attempt to transcend some of these
conflicts.
The Hidden Welfare State in Israel: Tax Expenditures as Social Policy, Avi
Waksman, Tel Aviv University
Existing accounts of the Israeli welfare state overlook one of its most important
components. The size of welfare states size is usually determined by the extent of
government spending dedicated to social welfare objectives. However, social policy and
redistribution are also shaped by an instrument that is not often considered: tax
expenditures—that is, tax exemptions and reductions granted to designated groups. Social
programs carried out in this fashion constitute what Christopher Howard calls ―the hidden
welfare state‖. This paper presents a first account of the size and characteristics of the
hidden welfare state in Israel. As will be argued below, in contrast to the visible welfare
state, the hidden welfare state has a regressive effect on income distribution.
Israel‘s Ministry of Finance estimates annual expenditure through the state‘s tax code at
NIS35.1 billion (2010). This allegedly conservative estimate includes tax expenditures
for various objectives, such as incentives for potassium mining and migration to frontier
regions. In order to reveal the size of the hidden welfare state in Israel, those tax
expenditures that have social welfare objectives were singled out. They total NIS19.8
billion annually—56 per cent of all tax expenditures. Benefits in Social Security
payments and in municipal taxes increase this sum to a total of NIS21.9 billion per
annum, which is the preliminary estimate of the size of Israel‘s hidden welfare state. This
36
is equal to 2.7 percent of gross domestic product, or about one sixth of the ―visible‖
welfare state.
Tax expenditures are pervasively used as an instrument of social policy in Israel: more
than half of all tax expenditures—in terms of monetary share—are for social welfare
objectives. Moreover, this is an instrument of substantial magnitude. Describing the
Israeli welfare state while overlooking its hidden side can be likened to speaking of the
Israeli government‘s budget while failing to mention its spending on defense.
Nonetheless, despite the burgeoning international literature on tax welfare, scholars and
policy makers in Israel have yet to fully appreciate the role that tax expenditures play in
the state‘s overall social policy.
A particularly interesting aspect of tax expenditures has to do with their distributional
impact. Contrary to the common intuition that social programs benefit primarily the havenots, the hidden welfare state in Israel seems to serve mainly those with higher income.
Available data on the beneficiaries of tax expenditures in Israel is limited, but it appears
that most of the largest tax expenditures are regressive. A striking example of this is the
tax benefit awarded for retirement savings. This benefit, which accounts for almost one
third of the Israeli hidden welfare state, is enjoyed most by the highest quintile of wage
earners, whose average monthly pension-savings deposit is 30 times that of the lowestwaged quintile of workers. Paying attention to tax expenditures therefore not only sheds
light on the size of the welfare state in Israel, but also could help explain how the Israeli
welfare state reinforces income inequality.
37
PANEL 9:
Immigrants and Diasporas
Chair: Dr. Gal Levy, Open University, Israel
Discussant: Dr. Gal Levy, Open University, Ms. Orit Gazit, Hebrew University, Dr.
Nicole Hochner, Hebrew University
The First Israelis of Romanian Origin, Adina Babeş, National School for Political
Studies and Administration, Romania
My study entitled The first Israelis of Romanian Origin focuses on the process of
migration of the Romanian Jews to Israel. The alyia of the Romanian Jews to Israel was
significant for the Romanian and Israeli governmental and institutional structures. This
paper presents a sociological portrait of the Romanian Jews who requested emigration in
the year 1949. The sociological portrait is based on information from handwritten letters
requesting emigration, addressed to the Israeli Legation in Bucharest , found in the
archive of the Center for Research on Romanian Jewry, Hebrew University of Jerusalem.
These letters include information about the persons who signed them, as well as about
members of their nuclear family (spouses, children, parents, etc). The important aspects
that were considered are age and/or date of birth, gender, marital status, deportation,
place of habitation, and work place. The information was collected and put into in a
database using the Statistic Program for Social Sciences (SPSS). The persons in question
also wrote about his/her financial situation, about members of the family already living in
Israel, about deportation, etc. Jointly, all this information helps having both a sociological
portrait of people who asked immigration in that time, as well as of their family
members, and offers a clear image of reasons for immigration, like family reunification
or miserable living.
National Identification among Diaspora Communities: Do Minorities Differ from
Majorities? The Case of Israeli-Born Immigrants in the U.S, Elayakim Kislev,
Columbia University
The proposed paper examines how national identification among immigrants originating
from a minority community in their source country differs from those originating from
38
the majority population. Using US censuses data and American Community Surveys, this
study analyzes the levels of national identification displayed by Israeli-born immigrants
to the U.S. Three groups of Israeli-born Americans are distinguished: Israeli-Arabs;
Ultra-Orthodox Jews; and all the rest, whom I have termed the "Jewish-majority". The
findings indicate that this classification can helps to predict not only different national
identification rates but also different longitudinal trends of identification of minority
populations versus the majority group.
In addition, an in depth examination of the Israeli case provides some explanations for
why membership in a minority group may wield such a dramatic influence. While various
reasons can be adduced to explain these differences, the first and the foremost can be
identified as the variant attitudes and status-alterations occurring in the source country. A
shift in minority status in the source country (resulting either from government policy or
historical events) may produce a parallel change in the parallel immigrant diaspora
populace. Evidently, the model suggested in the proposed paper can offer policy makers
and researchers a new perspective for understanding not only the case of Israeli
immigrants but also shed light on minority national identification amongst other national
diaspora communities.
Measuring and Assessing the Impact of Remittances on Human Development and
Inequality, Ayşen Üstübici, Darja Irdam, Koç University, Istanbul
This paper focuses particularly on the discussion of a nexus between migration and
development. We assess the effects of remittances on human development. We do so
first, through a quantitative approach, and second, through elaboration of our findings of
large-N analysis by discussing them within the framework of some prominent cases.
Studying remittances is an important step in building up a sufficient comprehension of
migration processes and mechanisms because remittances are the most tangible and
measurable aspect of migration in the sending countries. The importance of the study of
remittances has been understood by scholars in the last years; however, more has to be
done in terms of filling in the relative knowledge gap in the remittances-development
nexus. In this paper by using OLS, we measure and compare the impact of remittances on
39
human development along with the effect of foreign direct investment (FDI) and official
development assistance (ODA). The findings indicate that remittances have a positive
correlation with the human development level and are indeed an effective way to enhance
human development in the countries with medium income, especially in the medium run
(course of 15 years). In the second part of the paper, we argue that remittances can reveal
diametrically opposite results regarding development and inequality in countries with
different government approaches towards migration. In this sense, we triangulate our
findings based on overall household strategies with governmental strategies. We argue
that remittances have most positive effect in terms of boosting human development in the
countries where the state perceives migration as an effective labour export strategy. The
analysis is based on the examples of four countries from four migrant sending regions.
These are: Mexico, Morocco, Tajikistan and Philippines. This paper aims to contribute
mainly to: 1) a theoretical discussion on migration and remittances; 2) the measurement
of the effects of remittances on human development and inequality; 3) the generation of
most effective policy implications, which not only maximize the profits of remittances
but also minimize the costs of migration for the migrant-sending states.
Rethinking the Public Debate Surrounding Hannah Arendt‟s “Aichman in
Jerusalem” Against the Background of her Book “Origins of Totalitarianism”,
Ayala Paz, Ben-Gurion University
: לאור הספר,"דיון מחודש בפולמוס הציבורי שפרץ סביב ספרה של חנה ארנדט "אייכמן בירושלים
אוניברסיטת בן גוריון, אילה פז,""יסודות הטוטליטאריות
הפוליטית-הרצאה זו עוסקת בפולמוס הציבורי שפרץ עקב סיקור משפט אייכמן על ידי הפילוסופית
"אייכמן: שבאו לידי ביטוי בספרה, וטענותיה השנויות במחלוקת,והעיתונאית היהודייה חנה ארנדט
ולנתח את, בכוונתי לשפוך אור חדש על הפולמוס הנידון ועל הביקורות הנוקבות שניתנו לספר."בירושלים
אבחן את מכלול הסיבות שהביאו.ביקורותיהם של חוקרים ואנשי רוח יהודיים לטענותיה של ארנדט בספרה
ועל ידי כך אבקש להגיע לשורשו,את החוקרים לנקוט בעמדותיהם הביקורתיות כלפי ספרה של ארנדט
.האמיתי של הפולמוס ולהעניק לו פרשנות חדשה
הטיעון המרכזי של ההרצאה הוא כי הפולמוס שפרץ בעקבות יציאת ספרה של ארנדט לאור היה מוטה
פוליטית- ומרבית מבקרי הספר לקו בחוסר הבנת הטיעון המרכזי שלו והתיאוריה הפילוסופית,ומוטעה
40
העומדת מאחוריו .אטען כי יש בספרה המוקדם יותר של ארנדט" ,יסודות הטוטליטאריות" ,אותו כתבה
כעשור לפני משפט אייכמן ,בכדי לשפוך אור חדש ומכריע על טיעוניה ב"אייכמן בירושלים" ,ולמעשה לא
ניתן לרדת לעומק טיעוניה מבלי לערוך ניתוח מקיף של ספרה הקודם .ברצוני לערוך אינטגרציה בין שני
הספרים ולנסות להעניק פרשנות שונה לספר "אייכמן בירושלים" ,באמצעות דיון בספרה המוקדם יותר,
"יסודות הטוטליטאריות" .אטען שמרבית הביקורת שהועלתה כלפי ארנדט על ידי חוקרים יהודיים ,נבעה
מחוסר הבנה או התעלמות מכוונת מהתיאוריה הפוליטית-פילוסופית האוניברסאלית שפיתחה אודות התהוות
המשטרים הטוטליטאריים .מרבית מבקרי הספר" ,אייכמן בירושלים" ,ביקרוהו מתוך עמדה יהודית מובהקת
וכחלק מן הנרטיב הציוני הקלאסי ,השם לנגד עיניו את המסר הפרטיקולארי היהודי מהשואה בלבד .אטען כי
עמדתם היהודית-פרטיקולריסטית של המבקרים עמדה בדרכם בבואם להבין נכונה את הספר ואת התיאוריה
חסרת התקדים של ארנדט .סוגיה זו הבדילה את החוקרים היהודיים מחוקרים ואנשי רוח שאינם יהודיים,
שלדידם מהווה התיאוריה של ארנדט פריצת דרך מושגית וניתוח מרשים וראוי ,גם אם לא מוסכם בהכרח ,של
התהליכים הפוליטיים שהתרחשו במהלך המאה העשרים.
לצורך המחקר אערוך ניתוח טקסטואלי במספר גזרות .אסקור הן קטעי עיתונות שנכתבו כתגובה לטענותיה
של ארנדט ,והן מקורות אקדמיים המבקרים את ספרה .זאת ועוד ,אנתח את התיאוריה הפוליטית שלה אודות
המשטרים הטוטליטאריים ,כפי שהיא מופיעה בספרה "יסודות הטוטליטאריות" ,ובאמצעותה אציע דרך חדשה
להבין את ספרה של ארנדט על אייכמן ואת המחלוקת הציבורית שפרצה בעקבותיו.
PANEL 10:
Citizens, Parties and Politics
Chair: Prof. Gideon Rahat, Hebrew University
Discussants: Prof. Gideon Rahat, Hebrew University, Dr. Yael Shomer, Tel Aviv
University
"Contracts as Currency: Determinants of Federal Spending on Congressional
Districts”, Roy Mill, Scott R. Baker, Stanford University
Officials elected by well-defined constituencies have an incentive to use their power to
divert economic resources from the general public pool, generating rents for their
constituencies. Differences in power between Congressmen of different parties, seniority,
and committee membership thus distort the national government‘s allocation from a
socially optimal one. Constituencies reciprocate by reelecting officials who are most
41
successful in reallocating resources in their favor. In the United States, members of the
House of Representatives are elected at the congressional district level and Senators at
the state level. We use data on all US federally awarded contracts and grants since 2000
to measure how the relative power of congressmen affects the amount of money sent to
their districts or states, controlling for time-invariant individual characteristics. We also
test whether congressmen who are more successful diverting resources towards their
constituency are more likely to be reelected.
Electoral Utilities in Europe, Rüdiger Rein, Friedrich-Alexander-Universität ErlangenNürnberg
The paper throws a closer look at the concept of electoral utility and its usage for the
analysis of party competition patterns described by van der Eijk et al in Electoral Studies
25/2006. This is done by analyzing survey data from different European countries taken
from the European Election Studies (EES) since 1999. Looking at electoral utilities
means looking at questions about the possibility of ever voting for one party, that means
you are using so called propensity to vote (PTV) questions. The paper consists of one part
analyzing longitudinal data and another part looking at cross-country differences.
The main part of the article looks at the newer data, because there has not been as much
analysis on the newer data as on the old datasets. There especially hasn‘t been much work
done on the data collected for the last European elections in 2009. My article is the first
one to look into electoral utilities using the new 2009 data. When you look at the data you
can see that with time more and more people are becoming subject of intense
competition, fewer people are beyond competition. This is a trend throughout Europe, but
with big differences considering the extend of that development in the different countries.
That finding backs the idea of the unfreezing of old cleavages and the rise of partisan
dealignment. The group of countries with the most people exposed to intense competition
consists of France, Ireland and the Netherlands. Portugal and Spain belong to the group
with the most people beyond competition. Looking at the distribution of the electoral
utilities attributed to the different parties you can see that for most of them there is a
bimodal distribution, having one spike at the lowest utilities and another on the highest
ones. All these results support the findings of van der Eijk et al.
42
All equal - All different? European Citizenship and Participatory Rights for
Individuals, Rebecca Welge, ETH Zurich
European Citizenship is, by now, an ubiquitous institutional element of the EU polity
providing individuals with rights to take part in the EU‘s political community. The
institution of citizenship legally determines who the political community is that in turn
may hold the government accountable, participate in the polity, and thereby legitimates
governance in democratic systems. Theoretically, European Citizenship substantially
challenges the traditional congruence between nationality, territory and political
community. In fact, the constitutionalization of citizenship in the EU has led to a complex
multilevel conception that links different levels and spheres in which individuals can
claim and act out citizenship rights. Thereby, European citizenship sets the legal ground
for input legitimacy by enabling individuals to actually get involved in the European
polity. Although the implementation of supra- and transnational rights related to
citizenship in the EU finds the applause of theorists of cosmopolitan and participatory
democracy, the impact of those rights on the opportunities emerging at transnational and
supranational level has seldom been mapped in a comparative manner across EU member
states.
This paper provides such a systematical mapping for political rights, more precisely for
supranational and transnational participatory rights, and assesses the institutional
opportunity structures that evolve for individuals. In doing so, the paper detects crossnational variation and differences depending on the legal status of individuals that evolve
from the putatively unitary framework of EU law. In order to understand European
citizenship it is crucial to learn the manifold ways of how European citizenship is
realized, that is to explore how it is institutionally implemented at both the national and
European level and how individual citizenship identification echoes the different
opportunities evolving from European citizenship. For instance, local voting rights are
granted to third country nationals (TCNs) in Luxemburg, Belgium, and Portugal but are
restricted to EU citizens in Austria (variation related to inclusiveness). While active
voting rights are granted in Luxemburg and Belgium, other member states such as
Portugal include certain passive rights as well (variation related to scope). To this end,
43
the institutional opportunity structure in the EU consists of both legal aspects of
citizenship: the belonging to the political community, that is, the right to have rights and
the individual rights attached to a formal status of membership.
Methodologically, I code each legal provision by EU law that grants participatory rights
and compare its national implementation in terms of the scope and inclusiveness of the
respective right. Linking the macro development of the institution of European
Citizenship with the institutional opportunity structures of individuals makes it possible
to gauge individual rights in the EU in terms of the opportunities of its addressees. By
looking at how different institutional settings evolve from participatory rights in the EU‘s
polity, this paper contributes to the debate on the legitimacy of EU governance detecting
divergent patterns of inclusion and empowerment within the EU‘s political community.
The Use of Information in the Working of the Knesset Plenum, Rivka Markus,
Hebrew University
For the last sixty years, information and the flow of information has been considered
fundamental to organizational activities. Neither the decision making process nor its
implementation is possible without them. In a democratic regime, the parliament is the
highest authority, whose primary purpose is making decisions on behalf of the state.
Therefore, the sources of information that members of the legislature have access to and
how the members of parliament relate to these sources are important to understanding
political activities.
The major objective of this research was to investigate how Members of the Israeli
parliament (the Knesset) from the establishment of the Knesset in 1949 till 2007 used
information. The research was based on: (1) Reviewing the informational resources that
the Knesset made available to its members; and (2) Statistical examination of a sampling
of quotations of participants in the debates in the Plenum during a typical week of seven
sessions in the years: 1950, 1952, 1975, 1978, 1994, 1997, 2003.
In examining the working of the Plenum we postulated three groups of variables: (1)
Period - the chronological development of informational resources and their uses; (2)
Type of activities; (3) Personal Background of the Members of the Knesset.
44
The time factor influenced the nature of the work in the Plenum. Sixty percent of the
activities in the 1st Knesset and 2nd Knesset were devoted to dealing with legislative
matters. Later Knessets emphasized debates, inquiries and other activities. But, inquiries
were minimized through the adoption of rules.
Although there was an increase in the number of speeches and simultaneously an increase
in the number of sources of information there was no statistical significant difference in
the proportion of sources quoted in various Knessets. In more than half of the speeches
only one quotation was cited. In approximately 40% of the speeches two or more sources
were cited. In less than 10% of the speeches no source was referred to.
According to these findings, the internal government sources were the most quoted.
In the 1st Knesset, approximately three quarters of the sources that were cited by
members of parliament were internal sources. From the 2nd Knesset and onward these
sources of information constituted approximately 50% of sources quoted.
The most significant finding regarding the sources used in the work of the Plenum
regards the seniority (standing of the Member of the Knesset in his party) of the
participants in the debate ("participant") in the Plenum. The more senior the "participant"
in the debate, the more inclined he is to use internal sources. A lower ranking participant
is more likely to use external sources.
PANEL 11:
The Construction of Political and Social Space
Chair and Discussant: Prof. Yoram Peri, University of Maryland
Space as Constructed by Evacuees of Gush Katif - Political or Personal? Sara
Bronstein-Ariel, Ben-Gurion University
אוניברסיטת בן גוריון,אריאל- שרה ברונשטיין,כינון המרחב על ידי מפוני גוש קטיף
הפינוי הכפוי, ברוב המקרים. הינה החלטה מדינית כבדת משקל,ההחלטה לפנות אזרחים ממקום יישובם
בדרך כלל, לצורך שיקום פיזי או כלכלי של המקום או של יושביו,נעשה כחלק מתוכנית פרוגרסיבית
נדרשת האוכלוסייה להסתגל למקום החדש וכן להבנות, בנוסף לתהליך המעבר הפיזי.אוכלוסייה חלשה
45
המשכיות ,מבחינת הקשר למקום והזהות האישית .היותו של המעבר בלתי נמנע ,אך מלווה בפיצוי ובהבטחה
לשיפור באיכות החיים ,מהווה הסבר רציונלי עבור האוכלוסייה המפונה.
פינוי גוש קטיף במסגרת "תוכנית ההנתקות" מהווה מקרה בוחן להעברת אוכלוסייה שלא תחת תנאים אלה.
בניגוד למסורת רבת השנים של ייהוד המרחב ושליטה בו באמצעות בינוי ומתן תמריצים למתיישבים ,רצועת
עזה פונתה על ידי ממשלת ישראל באופן חד-צדדי .אוכלוסיית גוש קטיף אשר חלק ניכר ממנה ראה בשהות
במקום שליחות פוליטית-לאומית והגשמה של אידיאלים ,הפכה בבת אחת למנותקת הן מהמרחב הפיזי ,והן
ממסגרות אשר העניקו משמעות לחייהם .קבוצה זו ,שנתפסה כבעלת עוצמה ,הממלאת תפקיד פוליטי-לאומי,
איבדה בין רגע את מקור עוצמתה ואת ממקומה בהיררכיה החברתית .מרחב גוש קטיף הפך ממרחב רצוי
למרחב דחוי ופעולת ההתיישבות הפכה לבלתי-לגיטימית .מסגרות קהילתיות פוזרו בין אתרי קרוואנים
ופתרונות מגורים זמניים אחרים .המפונים איבדו את הבית הפיזי ואת "הבית" במובן הרחב :הקהילה ,החברה
וכל המוכר והמגונן.
בימים אלה רבים ממפוני גוש קטיף נמצאים בתקופת בנייה של בתיהם ביישובי הקבע .מכאן עולות שאלות
רבות הנוגעות לכינון המרחב והענקת משמעות למרחב הפיזי ,למרחב הקהילתי ולמרחב האישי.
מטרת מחקר זה היא לבחון באיזה אופנים עיצב המקום החדש אליו הגיעו המפונים מגוש קטיף לאחר
ההתנתקות ,את התודעה הפוליטית שלהם .כלומר ,האם בעקבות הפינוי מגוש קטיף ,חל בקרב המפונים
שינוי בפוליטיזציה :האם חלה התחזקות של עמדות פוליטיות קודמות ונכונות לפעול למען מטרת ההתיישבות
בכל חבלי ארץ ישראל? או ,לחילופין ,האם חלה התרופפות בעמדות הפוליטיות המדגישות את חשיבות
מעשה ההתיישבות ובעקבות זאת התייחסות לבניית הבית כעניין פרטי ולא פוליטי .המחקר מניח כי
הפוליטיזציה היא דיפרנציאלית ותלויה באפיוני המרחב ,כאשר אנשים הקובעים את ביתם במרחב של ספר,
יטו להדגיש את החשיבות הפוליטית של יישוב הארץ ולעומתם ,אנשים הקובעים את ביתם במרחב של מרכז
הארץ יטו להדגיש את החשיבות האישית של בניית בית פרטי כסגירת מעגל וכפיצוי לפינוי מגוש קטיף.
Re-visiting the Divided Cities Discourse: A Comparative Study of Urban Division in
Stockholm, Berlin and Jerusalem, Jonathan Rokem, Ben Gurion University
The reality of spatial, social and political divisions in cities has generally been
recognized for over a century in urban studies. Such cities are characterized by
‗divisions‘ of group membership and citizenship, cleavages in socioeconomic status and
residential segregation. This loose definition of ―divided city‖ spans a wide comparative
range. In the last two decades a growing body of literature started to focus particularly on
―divided‖ or ―contested‖ cities. These cities are claimed to contain extreme ethno -
46
national divisions resulting from an active national conflict and questionung the
legitimacy of the nation state itself. Distinctive attributes and tensions position these
cities within an exclusive discourse differentiating them from other urban areas. Well
known examples contested cities are: Belfast, Jerusalem, Johannesburg, Sarajevo,
Baghdad, Beirut, Algiers, Brussels, Kirkuk and Moster.
These exemplars have all been articulated as members of the Divided Cities Discourse
(DCD, hereafter) The DCD analyzes urban transformations through western planning
theories and their applicability in extreme cases of ‗divided‘ or ‗contested‘ cities; on the
other hand much less attention has been given within the DCD to practical planning
experience and what can be learned from it in other less extreme 'divided cities. This
research suggests that rather than limiting the use of the DCD to a selected number of
extreme cases, there is an increasing need to broaden the category itself. I propose this
can serve to better understand and adapt planning policy and practice to ethnic minorities
and migrants in an ever more fracturing urban social and spatial realty.
The research focuses on three different case studies, of three different communities, in
three different cities, Stockholm, Berlin and Jerusalem. The analysis will ground itself in
three main levels of investigation, the role of the nation state in planning policy, planning
policy on the urban level and local civil society and community action within the
planning field. Furthermore I will assess what can be learned from the role of national
and local institutions implementing planning policy and practice in effecting ethnic
minority communities' social and spatial division, and the local communities and NGOs
actions and perceptions of these processes.
Nationalism between Land and Environment- The Struggle between “Orange” and
“Green” over settlement in Lakhish, Liron Shani, Tel-Aviv University
,לירון שני
/ המאבק בין הכתומים לירוקים על ההתיישבות בלכיש- הלאומיות בין אדמה לסביבה
אוניברסיטת תל אביב
." סליחה על הביטוי,"סביבה זה דבר שהוא מאוד שמאלני
?מה הכוונה
האדמה אצלם זה לא, הסביבה זה הקטע שלהם."הירוקים לא משתמשים בביטוי של חיבור של האדם לאדמה
." וזה הבדל של תפיסות עולם ושל צורות מחשבה. ואני חושב שזה הבסיס היותר עמוק. בהתיישבות כן.ערך
47
במחקר החברתי העכשווי ברור כבר שמאבקים סביבתיים אינם עוסקים רק בהגנה על הסביבה ובסוגיות
אקולוגיות .מאבקים אלו מהווים גם זירה לביטוי קונפליקטים ומתחים בין קבוצות שנות על עיצוב המרחב,
החברה ואינטרסים פוליטיים.
הרצאה זו עוסקת במאבק הסביבתי ובקונפליקט הפוליטי המתלווה אליו ,תוך התמקדות בשתי תנועות
חברתיות :מפוני גוש קטיף המעוניינים להתיישב בלכיש והארגונים הירוקים המתנגדים לכך .בעזרת ניתוח
אתנוגרפי של תצפיות ,ראיונות וטקסטים ,אראה כיצד צילה של הפוליטיקה הישראלית "המסורתית" -
החלוקה בין שמאל לימין ,משפיע ומעצב גם מאבק סביבתי וקהילתי "א-פוליטי" .כאשר בתווך עומדת המדינה
על מוסדותיה השונים ,אשר חלקם מנסים לקדם את ההתיישבות ,חלקם מתנגדים לה וחלקם בוחרים שלא
להחליט.
שתי הקבוצות ,המפונים והירוקים ,אומנם רואות את עצמן כתנועות "ירוקות" ששומרות על הסביבה ועל
הטבע ,אך הן שונות מאוד בתוכן שהן יוצקות לתוך הזהות הירוקה .החיבור לאדמה משמש את המפונים
כחיבור אל הטבע ,לזהות לאומית ולהבניית קהילה ,כאשר פרקטיקת ההתיישבות מהווה חוליה מקשרת בין
שלושת מרכיבים אלו .הירוקים לעומת זאת ,רואים בהתיישבות המשך לניכור מן הטבע של העולם המודרני-
קפיטליסטי ,המקדש פיתוח על פני שימור .בכך ,הוא גם מנוגד ל"לציונות החדשה" שהם מנסים למקדם על
פני האתוס הציוני "הישן" ,של המפונים ,שכבר אינו רלוונטי לדעתם.
אך מעבר לפרשנות השונה על הטבע ועל ההתיישבות ,מחקר זה חושף מאבק על הגדרת הלאומיות והחברה
בישראל ,על ראיית החזון העתידי ואת תפיסת העבר של המדינה .מעל הכול ,את הויכוח על הדרך הפוליטית,
האידיאולוגית והמעשית להגשמתו בישראל .אך בניגוד המחקרים הטוענים שתנועות חברתיות מערערות על
המרכז הפוליטי המסורתי ומאתגרות את מדינת הלאום ,המחקר מראה שזהו אינו דווקא מאבק בין פוסט-
ציונים לניו-ציונים – אלא מאבק פוליטי בתוך ספקטרום הקונצנזוס הלאומי-ציוני.
The Agentic Moment in Learning Ones' Way out of Haredi Judaism, Louis
Frankenthaler, Ben Gurion University
Living in the Haredi world and dealing with the dissonance of being out of place is an
emotional, cognitive, social, cultural and political process. This paper will look at the
way that young men are able to create a situation in which they come to understand their
displacement in the Haredi community and how they negotiate their way through this
process while learning the way out. The process is confrontational. The young man
comes to realize the hegemonic hold that the Haredi Yeshiva world has on his life and the
expectations under which he exists as young man. He confronts, challenges and critiques
48
the world in which he lives and by virtue of coming to act in an agentic way he
challenges an oppressive situation.
The basic assumption of this paper is that an examination of young men's leaving Haredi
Judaism requires understanding learning, not as an educative process only, but also as a
political one. The hegemonic world of Haredi Judaism, in particular the regimes of
control and expectations are based on and in ideologies that come under interrogation.
This study explores the young man critiques and coming to renounce the ideologies and
thus his learning is part of the clearly political realm of "counter learning" and "ideology
critique". The analysis is tied to a Foucauldian understanding of their place in the
Yeshiva and the exercise of agency, learning and 'resistance' that finds expression in
critical theory. The work of the political philosopher, Lois McNay on Agency and
recognition will provide the necessary means to tie these works together.
PANEL 12:
Issues in Public Policy
Chair and Discussant: Dr. Amos Zehavi, Tel Aviv University
Between Efficiency and Participation - The Relations of Bureaucracy-Democracy in
Local Government in Israel, Orit Dinisman, University of Haifa
, אורית דיניסמן,דמוקרטיה בשלטון המקומי בישראל-יחסי בירוקרטיה
- בין יעילות והשתתפות
אוניברסיטת חיפה
הנתפסים לא פעם כיחסים,דמוקרטיה-אחת הסוגיות המרכזיות בחקר המינהל הציבורי היא יחסי בירוקרטיה
הקונפליקט נובע מתפיסה פטרנליסטית.קונפליקטואליים בעיקר על רקע המתח בין השתתפות ליעילות
וובריאנית של הבירוקראטיים הרואים עצמם כמומחים הפועלים לטובת הציבור ומחויבים לפעול לשיפור
עומדת התפיסה, מנגד. בעוד שיתוף התושבים בקבלת החלטות נתפס בלתי יעיל ומסורבל,ביצועים
לייצוג מגוון דעות ולגיבוש אזרחות עירונית,הדמוקרטית של השתתפות כמבנה מפתח לפיקוח על השלטון
.)Stiven, 2001(
אולם ניתן להצביע על מגמה של החרפת הבעיה בשני העשורים האחרונים על,אומנם סוגיה זו אינה חדשה
אשר קרא לשילוב,)NPM
( רקע התייעלות הבירוקרטיה המקומית עם כניסת הניהול הציבורי החדש
חוקרים טוענים כי.סטנדרטים מהעולם העסקי למגזר הציבורי וביניהם התנהלות יעילה בשוק תחרותי
49
שינויים ברוח הניהול החדש הובילו להתרחקות המינהל מהאזרחים ולפאסיביות של האזרחים כלקוחות של
המערכת ולהחלשת כוח השפעתם הפוליטי על עיצוב המדיניות (.)Box, 2001
על מנת לחזק את הדמוקרטיה המקומית מציעה הספרות שני סוגי תהליכים :הסוג הראשון כולל תהליכי
שיתוף בירוקראטיים מלמעלה למטה ביוזמת השלטון המקומי ,הכוללים תהליכים המקרבים את השלטון
לציבור כלקוחות ואזרחים .על פי גישה זו למינהל הציבורי תפקיד אקטיבי בחיזוק ערכים דמוקרטיים
( .(Robert, 2008הסוג השני ,כולל תהליכי השתתפות דמוקרטיים מלמטה למעלה ביוזמת האזרחים עצמם.
תהליכים אלו כוללים את התחזקות החברה האזרחית ועליה במעורבות האזרחית של פרטים (
Barber,
.)1998
המחקר עוסק בחקר השאלה כיצד תהליכים בירוקראטיים משפיעים על תהליכים דמוקרטיים ,במקרה של
השלטון המקומי בישראל .תכליתו לבחון את הביטוי האמפירי של הקונפליקט בין יעילות להשתתפות .בנוסף,
בוחן המחקר את השפעת מנגנוני השיתוף הבירוקראטיים על הערכים הדמוקרטיים הלכה למעשה .המחקר
מתבסס על הגישה הפוזיטיביסטית וכולל בחינה אמפירית של ערכים בירוקראטיים ודמוקרטיים ושל קשרי
הגומלין ביניהם .הקשרים יבחנו באמצעות מדדים אובייקטיביים ,במדגם מיצג ובו מאה רשויות מקומיות
בישראל (ערים ,מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) ושלוש מאות ועדים מקומיים (ועדי יישובים ,מנהלות
קהילתיות ורובעי שכונות).
The Politics of Tourism in Israel, Shaked Bareket, Hebrew University
הפוליטיקה של התיירות בישראל ,שקד ברקת ,האוניברסיטה העברית
עבודת הדוקטורט תבקש לבחון את הגורמים הפוליטיים המרכזיים המשפיעים על מיצוי הפוטנציאל של
התיירות הנכנסת לישראל ,ואת הפוליטיקה הנורמטיבית שתוכל לאפשר מיצוי מרבי של פוטנציאל זה.
התיירות עקפה בעשורים האחרונים את הנפט והפכה לתעשייה המובילה בעולם ,וכתוצאה מכך אנו עדים
לאחרונה לעלייה משמעותית במחקרים העולמיים המתמקדים בהיבטים שונים הקשורים אליה .בשנים
האחרונות גדל בהתמדה גם היקף המחקר העוסק בתיירות הנכנסת לישראל ,אך בשדה המחקרי העוסק בתחום
זה בולט חסרונו של מחקר מקיף הנוגע בקשר שבין תיירות ופוליטיקה ,ונושא זה עומד במרכז עבודה זו.
מבנה העבודה יורכב משלושה חלקים עיקריים :ראשית ,חלק תיאורטי שיכיל סקירת ספרות שמטרתה ליצור
מסגרת לדיון הלוקחת בחשבון מכלול של שבעה גורמי על פוליטיים המשפיעים בצורה מהותית על ענף
התיירות :מדיניות ,תהליכי תכנון ופיתוח ,עוצמה ויחסי כוח ,אידיאולוגיה ,תרבות פוליטית ,אי יציבות
פוליטית ,ומבנה פוליטי .שנית ,חלק תיאורי שינתח את האופן שבו עוצבה התיירות בישראל לאורך השנים
בתוך מכלול של השפעות פוליטיות שונות המצויות בטווח המסגרת שתוארה בחלק הראשון .שלישית ,מחקר
אמפירי בעל יסודות נורמטיביים שמטרתו לכונן מודל אידיאלי לקשר שבין תיירות ופוליטיקה בישראל .גוף
50
העבודה ייחתם בפרק של דיון ומסקנות אשר במהלכו ייעשה ניסיון לבצע אינטגרציה בין המודל הנורמטיבי
לבין המסגרת התיאורטית של המחקר ותוצאות הניתוח התיאורי.
שיטת המחקר העיקרית של עבודה זו היא השיטה האיכותנית ,ובמסגרתה יופעלו שתי טכניקות מרכזיות:
ראיונות עומק וקבוצות מיקוד .במחקר האיכותני ניתוח הנתונים הוא למעשה תהליך אינדוקטיבי היוצא
מהפרט אל הכלל ,ומנסה דרך תוצאות המחקר לגבש תיאוריות .בכך שונה מאוד מבחינה מבנית המחקר
האיכותני מהמחקר הכמותני שהוא דדוקטיבי ביסודו ,וניתן להגדירו כמתוכנן וקבוע מראש .לכן ,המחקר
האיכותני גם מתאים יותר למחקר ראשוני של הקשר בין תיירות ופוליטיקה בישראל ,שנעדר תשתית
תיאורטית איתנה המתאימה לתנאיה המיוחדים של ישראל מבחינה לאומית ,תרבותית ,דתית ,גיאוגרפית
וביטחונית .הניסיון ליצור תשתית תיאורטית לקשר בין תיירות ופוליטיקה בישראל צפוי להיות בסיכומו של
דבר החידוש המרכזי של המחקר.
Foresighted Hindsight Bias and its Impact upon Decision Making Carried out by a
Third Party, Michal Livnat, Hebrew University,
האם להסתכן? תפיסת "הטיית השיפוט בדיעבד" של אדם הנמצא בעמדת כוח והשפעתה על מידת
הסיכון בהחלטות של הנתונים למרותו /מיכל לבנת ,האוניברסיטה העברית
"הטיית השיפוט בדיעבד" ( )hindsight biasמוגדרת כתופעה פסיכולוגית שבה פרטים מעריכים יתר על
המידה את ההסתברות שהיו מעניקים להתרחשות תוצאה מסוימת של אירוע ,לאחר היוודע להם שזה אכן
התקיים ומה היו תוצאותיו .הספרות המחקרית ,עשירה בהוכחות לקיומה של תופעה זו ולפיכך ,העבודה
הנוכחית בחנה זווית אחרת ,אשר למיטב ידיעתי לא נבחנה עד כה והיא ,כיצד אפיונו של אדם כנמצא בעמדת
שיפוט בדיעבד משפיע על אופן קבלת ההחלטות אצל גורם אחר הנתון לשיפוט זה .כלומר ,האם הגורם הנמצא
בעמדת קבלת החלטות מושפע מהעובדה כי הגורם השופט אותו עושה זאת לאחר היוודע לו תוצאות
החלטותיו? חשיבותו של מחקר זה טמונה בכך שהשפעה ממשית של תופעה זו על מקבלי החלטות עשויה
להביא לפגיעה בשיקולים המקצועיים והענייניים של מקבלי ההחלטות ולהוביל אותם לכך שהימנעות מאשמה
משמשת תפקיד מרכזי.
במחקר נעשה שימוש בניסוי מבוקר שהועבר באופן פרטני ל-
81סטודנטים ,אשר בחן את נטייתם של
הנבדקים לסיכון או לשמרנות בבחירותיהם ,כאשר הם נתונים לשיפוט בדיעבד של אדם המאופיין ב-
20 .hindsight biasנבדקים הוקצו לקבוצת הביקורת והיתר התחלקו בין שתי קבוצות ניסוי .הראשונה
הוגדרה "ללא שיפוט בדיעבד" ( )no HSBונועדה לבחון את קבלת ההחלטות של הנבדק כאשר הגורם
השופט אותו אינו חשוף לידע בדיעבד ,והשנייה הוגדרה "שיפוט בדיעבד" (
)with HSBוהיא בחנה את
ההשפעה שיש לאופן קבלת ההחלטות של הנבדק בהיותו נתון לשופט החשוף לידע בדיעבד.
לצד הניתוח
הכמותי שבוצע לנתונים שהתקבלו ,בוצע גם ניתוח איכותני משלים על מנת לכלול גם את הסבריהם
המילוליים של הנבדקים להחלטות שקיבלו.
51
תוצאות המחקר מלמדות כי ל-
hindsight biasשל גורם הנמצא בעמדת שיפוט השפעה ממשית על
התנהגותו של גורם אחר הנמצא בעמדת קבלת ההחלטות ונתון למרותו .באופן ספציפי יותר ,אנשים אשר
נתונים לשיפוטו של אדם המאופיין ב-
hindsight biasובעל סמכות ענישה ,יטו להיות שמרניים יותר
בבחירות שלהם.
למסקנה זו השלכה ישירה על תהליך קבלת ההחלטות בכלל ועל תחום המדיניות הציבורית בפרט.
Higher Education in Israel: 1990-2010, Lior Gefen, IDC Herzlia
ההשכלה הגבוהה בישראל בין השנים ,1990-2010ליאור גפן ,המרכז הבין תחומי בהרצליה
הרצאה זאת עוסקת במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל בין השנים .1990-2010המחקר אותו אציג בחן את
מערכת ההשכלה הישראלית בשני העשורים האחרונים מנקודת מבט של התאוריה המוסדית ההיסטורית.
במסדרונות האקדמיה ובתקשורת הציבורית ישנן טענות שמערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מצויה במשבר .
] [1הקונוטציה המתלווה למילה משבר היא קריסה מוחלטת של מערכת ,לא כך הדבר כאשר אנו מתארים
משבר במערכת של ההשכלה הגבוהה [2] .על מנת להבין את מצבה הכולל של המערכת הישראלית ,המחקר
ניתח את שיווי המשקל בין המוסדות האחראים על פיתוחה של המערכת מאז תחילת שנות ה-
.90מטרת
המחקר היתה לבנות מערכת תיאורטית לניתוח משברים ויציאה ממשברים במערכות ההשכלה הגבוהה תוך
הבנת תפקידה של המדינה בתור רגולטור על המערכת והשפעת הרגולטור על היוצרות המשברים והיציאה
מהם.הגדרת מושגים תיאורטיים של שינוי מוסדי ,משבר מוסדי ,הסתגלות מוסדית היו מושגים אחידים דרכם
נבחנו מערכת השכלה של מדינה בכלל והמערכת ההשכלה הישראלית בפרט .הפרמטר המרכזי דרכו נבחנה
המערכת התיאורטית (שינוי מוסדי ,משבר מוסדי ,הסתגלות מוסדית) היתה השפעתו של הרגולטור בעיצוב
מערכת ההשכלה הגבוהה [3] .המחקר השווה ותיאר מערכת היחסים בין מערכות ההשכלה לממשלות
במדינות כמו ארה"ב ,בריטניה ,גרמניה ,אוסטרליה ,יפן ,שוודיה ,נורווגיה והאיחוד האירופי .השוואה זו
בוצעה על מנת למצוא את הדפוסים החוזרים בכל אחת מהמדינות דרך מערכת המושגים של השינוי ,המשבר,
ודרכי הסתגלות .זאת בכדי לקבל תמונה רחבה יותר של מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית .הטיעון המרכזי
של ההרצאה יצביע על כך שמערכת ההשכלה הישראלית נמצאת זמן ארוך במשבר גלוי וסמוי וכי כוחה
הפוליטי של המועצה להשכלה גבוהה ובתוכה הוועדה לתכנון ולתקצוב כרגולטור המתווך בין הממשלה
למערכת ההשכלה ירד בצורה ניכרת בעקבות אלמנטים פרסונליים ניהוליים אך בעיקר עקב חוסר תכנון
לטווח ארוך של הות"ת .החידוש המרכזי של המאמר מצוי בכך שרוב המחקרים עוסקים בתחום הנגישות
למערכת והשלכותיה על החברה הישראלית ואין הם עוסקים בתהליכי השינוי ,המשבר והסתגלות המוסדית
של המערכת האקדמית בישראל עצמה כפי שהם באים לביטוי במחקר זה .הכלים בהם השתמש המחקר היו
נתונים רשמיים ובלתי רשמיים של ממשלות וארגונים העוסקים בהשכלה גבוהה .כמו כן ,ראיונות עם בכירים
52
ניתוח ארכיוני של נתונים סטטיסטיים וניתוח תוכן איכותני,במערכת ההשכלה בממשל בישראל בעבר ובהווה
.של קטעי עיתונות
PANEL 13:
Domestic Politics in the Shadow of Conflict
Chair: Dr. Becky Kook, Ben Gurion University
Discussants: Dr. Becky Kook, Ben Gurion University , Dr. Guy Laron, Hebrew
University
Armed Groups as Political Parties: Analyzing Hamas and Hezbollah, Benedetta
Berti, Tufts University
The research addresses the following question: why do armed groups decide to
participate in the political process through elections, and how does this political
involvement modify their institutional goals and approaches to governance?
Specifically, the study addresses the question of ―rebel governance‖ by looking at the
political involvement and governance strategies of armed groups that have chosen to
maximize their political power by investing in electoral politics.
The study uses comparative case studies (the Palestinian political system and Hamas, and
the Lebanese political arena and Hezbollah) to derive a general theory about armed
groups‘ patterns of involvement in electoral politics.
First, the study conducts a
qualitative analysis of the political development of the chosen cases, assessing the role of
external factors and internal changes in shaping a given group‘s discourse and strategy, as
well as measuring the impact of these factors on the groups‘ recourse to violence.
Second, the research examines and compares the governance strategies and impact of
these groups once they have achieved political power by successfully participating in
institutional politics. The comparison between the different cases also focuses on the role
of regulatory constraints and political tools adopted to engage the organizations in the
political process, observing the short-term impact of these policies on the armed groups‘
political development and offering long-term assessments.
53
By deconstructing the complex relation between political parties and armed groups, the
study does not only contribute to the advancement of the field of conflict resolution and
security studies, but it also has real-world implications, providing policy-makers with a
framework to better understand the dynamics of armed groups‘ participation in electoral
policies and their related approaches to governance.
Continuous Existential Threats and Subordinate Groups: Singapore as a CaseStudy, Assaf Shapira, Hebrew University
This lecture aims, first, at developing a theoretical and analytical framework in order to
identify the overall influence of continuous existential threats (CETs) over the
subordinate (ethno-national, religious, and cultural) groups' status in a deeply divided
society; and, secondly, at implementing this framework on a case-study: the Malay
minority group in Singapore.
The phenomenon under discussion is important for three reasons: first, many subordinate
groups live in states which face CETs; second, CETs have an heavy influence over the
national political, economic, and cultural spheres, and therefore, also on the subordinate
groups' status in these states; third, many of the states which face CET (including
Singapore) are or were authoritarian or formal (as opposed to effective) democracies,
and, as a result, the subordinate groups' status in these states is particularly vulnerable.
In order to develop a theoretical and analytical framework, this lecture relies on existing
studies on CETs. These studies can be grouped into three main approaches: structural,
cultural, and rational. Each one of them explores different aspects of CETs, such as
foreign relations, state building, securitization discourse, hegemonic identity, and selfinterested political and social actors. This lecture's integrative approach takes into
account CETs' different aspects, and examines how they can influence subordinate
groups' status. The "citizenship discourse" model will be used to examine the subordinate
groups' status.1
1
Gershon Shafir and Yoav Peled, Being Israeli: the dynamics of multiple citizenship (Cambridge:
Cambridge University Press, 2002).
54
The main argument that I advance in this lecture is that CETs have varied, changing, and
contradictory types of influence on subordinate groups, i.e., they can harm the groups'
status on the one hand, and improve it, on the other hand. The CET that faces Singapore
and its complex influence on the Malay minority demonstrate this argument. This
conclusion, if further developed, can be productive and helpful for political and social
actors who seek to improve the status of subordinate groups in states that facing CET,
including Israel.
Democracy and security in Israeli legislation: a discourse perspective, Sharon
Weinblum, Université libre de Bruxelles
Israel constitutes without doubt a paramount example of regime conceiving itself as a
democracy while being dominated by security concerns. Hence, the peculiar position of
the Israeli legislative actors, who have been involved times and again in decisions taken
in the name of security and challenging principles conceived as part of the democratic
regime. Drawing on constructivist approaches of public policy and on discourse analysis,
the objective of this paper will be to analyse how, by dealing with this
security/democracy nexus, policy makers have contributed to the (re)construction and
imposition of a specific political regime conception.
In order to do so, I will proceed to a discourse analysis drawing on the ―narrative
conceptualization analysis‖ elaborated by Shenhav. The purpose of this analysis will be
to identify the development of the ―security/democracy‖ narratives and to detect how
and which of them has been able to become dominant overtime.
Therefore, I will study different political discourses over specific laws that have been
passed in the name of security and which have dealt with three important dimensions of
democracy: the right to be elected (the Basic Law: the Knesset), the right to citizenship
(Law on citizenship 2008 and 2010) and freedom of expression (Law on incitement to
terrorism 2002)
On the empirical levels, the qualitative discourse analysis will be based on the bills,
debates in first, second and third readings as well as on the interviews with deputies of
the Knesset and Ministers.
55
Serving the Hegemony – the Link between Nationality and Relief in Petitions of
Israeli citizens to the Israeli High Court of Justice, Omer Erlich, IDC Herzeliya
עומר ארליך ,המרכז
אסטרטג רציונלי או נדבך בהגמוניה? הקשר בין לאום וסעד בעתירות לבג"צ,
הבינתחומי בהרצליה
המחקר להלן עוסק ביחסים הבין קהילתיים בישראל .השאלה העומדת בבסיס מחקר זה היא האם בג"צ הוא
נדבך בהגמוניה חברתית פוליטית בישראל .המחקר מתבסס על ההנחה כי ישראל היא דמוקרטיה משוסעת
המתנהלת על פי המתכונת האתנית .מתכונת זו גוזרת את קיומו של מערך הגמוני מבוסס השתייכות אתנית
החותר לשעתק את בסיס הכוח של קהילת הרוב .מערך זה זקוק באופן קונסיסטנטי למנגנונים להבניית
לגיטימציה .אטען כי בג"צ משמש מנגנון כזה בכך שהוא מאפשר למיעוט המודר ערוץ פעילות כנגד השלטון;
בהתאם לגישה הפוסט ריאליסטית לחקר יחסי משפט ופוליטיקה ,בג"צ יספק בתדירות נמוכה פסיקות כנגד
ההגמוניה על מנת לשמר את הלגיטימציה של המבנה המדיר .הטיעון המרכזי הוא כי דפוס היחסים האתני בין
הקהילה היהודית ההגמונית לקהילה הפלסטינית ,מתבטא בפער בין נכונות בג"צ לספק סעד ,קרי צו מוחלט,
לעותרים יהודים לבין נכונותו לספק זאת לעותרים פלסטיניים.
החידוש המרכזי במחקר נעוץ במתודולוגיה המוצעת :בחינת טענות של הדרה והגמוניה אתנית בישראל בתחום
המשפט באמצעות בסיס נתונים כמותי בניגוד לנוהג הרווח של בחינת מקרי מבחן.
המחקר להלן מבוסס על השקה בין מספר דיסציפלינות .ראשית ,הטענות המרכזיות המועלות במחקר
מתבססות על המשגה מתחום הפוליטיקה ההשוואתית :שימוש במסגרת הקונספטואלית של מיעוטים לאומיים
בדמוקרטיות שסועות ובחינת היחסים הבין קהילתיים בישראל על רקע זה .שנית ,המחקר עושה שימוש
בתפיסות מתחום תאוריית האליטות ,קרי הגמוניה והדרה .שלישית ,מיקומו ותפקידו החברתי והפוליטי של
בג"צ כערכאה משפטית עליונה ,נבחנים על רקע תאוריות ליחסי משפט ופוליטיקה ,כאשר התמה המרכזית של
מחקר זה היא הניסיון למצב את בג"צ בין האסכולה הניאו-מוסדית לאסכולה הפוסט ריאליסטית.
הנחת המחקר לעיל תיבחן על מדגם עתירות .המדגם מבוסס על דגימת מלוא העתירות שהוגשו בכל שנה
חמישית משנת 1948על ידי אזרחי ישראל לבג"צ .כל עתירה תפולח לפי רצף של קטגוריות במטרה לעמוד,
באמצעות צילווח ,על המרכיב המנבא את המשתנה התלוי ,קרי הסעד שסיפק בג"צ ,באופן הטוב ביותר.
הטענה הסטטיסטית היא כי משתנה הלאום הוא המשתנה שיניב את הניבוי המובהק ביותר.
56
PANEL 14:
Regulation and Governance
Chair: Prof. Gideon Doron, Tel-Aviv University
Discussants: Prof. Gideon Doron, Tel-Aviv University; Dr. Avishai Benish, Hebrew
University
Weakening Accountability: Is the RTI at risk in India? Shabnam Siddiqui, Lee Kuan
Yew School of Public Policy, National University of Singapore
In India, from early 1990s, there has been a perceived increase in corruption in public
life, especially in high offices of the government. This has led to demands for meaningful
democracy, cementing trust in government, equitable economic growth and enhancing
media capacity for tackling corruption. The momentum led to a series of legislative
interventions and post the Chief Ministers‘ Conference on Administrative Reforms in
1996, various administrative reforms have been initiated in India. One among them was
Right to Information Act, 2005. This Act provides for setting out the practical regime for
citizens, to access information under the control of Public authorities, in order to promote
transparency and accountability in governance.
However whether it is the case of landmark US Tax Reform Act of 1986 or the Right To
Information (RTI) in India – general interest policy reforms are heralded as pathbreaking, but once the fervor of enactment dies down, the reforms are left to the mercy of
an ‗efficient‘ bureaucracy. In the five years since its adoption the RTI Act has enjoyed
some degree of unexpected but resounding success, despite concerted attempts at
undermining it. Looking back to the 58 months since 12th October, 2005 when RTI came
into effect, it seems citizens in general, and stakeholders in particular, have not done
enough to optimize the results potential in the power of this Act.
The paper maps out the operational and implementation challenges that the Act faces
presently and explores how the Act has been strengthened/weakened by the constant
politics/bargaining between stakeholders. The analysis is supported by both primary and
secondary data (qualitative) obtained through local newspapers, internet blogs and
57
articles, views of the general public, as well as the architects (civil society) and the
implementers (information commissioners – both state and central level) of the Act.
In the Maze of Regulocracy: Quantitative and Historical Analysis of Secondary
Legislation in Israel, Michal Alef, Hebrew University
בסבך הרגולוקרטיה :ניתוח כמותני והיסטורי של חקיקת המשנה בישראל ,מיכל אלף ,האוניברסיטה
העברית
אחת ממשימותיו המרכזיות ומאמצעי השליטה העיקריים של הבירוקרט במדינה המודרנית ,הינה חקיקת
משנה .חקיקת המשנה ,אותה תפוקה חקיקתית הנוצרת על-ידי הרשות המבצעת ואנשיה ,מהווה את חלק הארי
מתוך כלל התפוקה החקיקתית הנוצרת במדינה ,ומשפיעה לא פעם ,אף יותר מהחקיקה הראשית ,על מגוון
נרחב ביותר מתחומי חייו של האזרח .ייחודיותה של חקיקת המשנה טמונה ,בין היתר ,בכך שהיא מאתגרת את
ההגדרות המסורתיות של עקרון הפרדת הרשויות ,לפיו יש גוף מחוקק ,גוף מבצע וגוף
שופט ועל כל אחד
מהם לדבוק בסמכויותיו מבלי לכרסם בסמכויותיהן של הרשויות המקבילות .לכאורה ולפי עקרון זה ,אמור
הגוף המחוקק במדינה להתוות מדיניות באמצעות הסדרים ראשוניים הנקבעים בחקיקה ראשית .במידת הצורך
מאציל המחוקק סמכויות חקיקה לידי הגופים המבצעים ,לצורך הביצוע והיישום של אותה חקיקה ראשית.
אולם ,בפועל לא מעט מחקיקת המשנה איננה "משנית" כלל ועיקר .לא פעם המחוקק קובע בחוק כללי מסגרת
בלבד ,ומותיר את מלאכת החקיקה המהותית בידי הבירוקרטים.
למחקר זה שלוש מטרות עיקריות .הראשונה היא לשפוך אור על התופעה של חקיקת המשנה ,על מנת להבין
יותר לעומק את מאפייניה ואת הגורמים שלוקחים חלק בעיצובה .מטרה שנייה היא לסייע ,באמצעות בחינה
השוואתית של חקיקת המשנה בישראל לאורך השנים ,בהבנה מעמיקה יותר של תפקידה וכוחה של הרשות
המבצעת כמערכת ,ושל הבירוקרטים כפרטים הפועלים בה .מטרה שלישית של המחקר ,היא להרחיב את
העיסוק מהפרספקטיבה של מדע המדינה ,בהיבטים הפוליטיים של תהליכי חקיקת המשנה.
שלוש שאלות מרכזיות עומדות בבסיס מחקר זה .הראשונה היא מהם המאפיינים של חקיקת המשנה בישראל.
השנייה היא מהם הגורמים המשפיעים או ההסברים האפשריים לדינאמיקה ולמאפייניה של חקיקת המשנה:
מיהם השחקנים המשפיעים על חקיקת המשנה ,מהם התהליכים הפוליטיים וההיסטוריים המשפיעים על
תהליכי חקיקת המשנה בישראל ,ומהם הכוחות והאינטרסים הפוליטיים המעורבים בתהליכי חקיקת המשנה
בישראל .השאלה השלישית היא מה ניתן ללמוד מהתופעה של חקיקת המשנה על מערך היחסים והכוחות בין
רשויות הממשל השונות במדינה.
המענה לשאלות הללו יעשה ,בשלב הראשון של המחקר ,באמצעות ניתוח כמותני וניתוח תוכן של תקנות
המופיעות בקובץ התקנות הרשמי .המחקר ידגום שלוש שנים מתקופות שונות לקיום המדינה – מעשור שנות
ה ,'60 -מעשור שנות ה '80 -ומשנות האלפיים -מתוך ניסיון להשוות בין תקופות שונות מבחינה כלכלית,
58
סיווג, הניתוח יכלול סווג נושאי של התקנות. לאור מאפייני התפוקה הרגולטורית שלהן,פוליטית וחברתית
יבחנו הסברים תיאורטיים שונים אשר, בשלב השני של המחקר. בחינת מקור יצירתן ועוד,פונקציונאלי שלהן
.עשויים לסייע בהבנת הדינאמיקה והמאפיינים של חקיקת המשנה
המהווה "קופסה שחורה" של תהליכים,כך ננסה להבין קצת יותר לעומק אודות התופעה של חקיקת המשנה
חשוב וחיוני להבנת המתרחש ברשויות, ומקפלת בתוכה חומר רב, חברתיים ופוליטיים, ציבוריים,חוקיים
.המדינה השונות
Varieties of Regulatory Welfare: Cross National Analysis of Social Regulation in the
European Union Electricity Sectors, Hanan Haber, Hebrew University
This research explores the manner in which EU countries introduce social regulation into
their electricity regimes. This social regulation may range from disconnection restrictions
and procedures, via consumer protection measures, to preferential treatment of vulnerable
groups (e.g., the poor, the unemployed, and the elderly). By tracing several different
strategies and modes of social regulation across the cases under study, this paper hopes to
identify clusters of national approaches to social regulation. These different clusters are
characterized by different goals set by the state, a different balance between the public
and private sectors, and different rationales for public intervention. The question is then
raised of what factors affect the design of these approaches to social regulation, and
specifically how they are connected to the existing welfare regime in each case. More
generally the paper explores the interaction between the regulatory state and the welfare
state, and aims to better understand how similar policy problems are understood, framed
and solved differently across different countries. This should help form a better
understanding of the extent and varieties of both neoliberal reform and the reactions it
engenders.
59
PANEL 15:
Determinants of Political Attitudes and Participation
Chair: Dr. Lilach Nir, Hebrew University
Discussants: Dr. Lilach Nir, Hebrew University; Dr. Pazit Ben-Nun Bloom, Tel Aviv
University
Political Generations and Voting Behavior in Israel, Liran Harsgor, Hebrew
University
השפעת הבדלים בין-דוריים על נטיות פוליטיות בישראל ,לירן הרסגור ,האוניברסיטה העברית
מחקר זה מבקש לבחון נושא שטרם נחקר בארץ באופן נרחב וכמותי ,והוא הבדלים בין-דוריים בנטיות
פוליטיות ובדפוסי הצבעה של הציבור הישראלי.
המחקר נשען על תיאוריות סוציולוגיות הגורסות כי חוויות חברתיות ופוליטיות משותפות שחוו בני אותו דור
בתקופת ילדותם והתבגרותם ,משפיעות באופן דומה על תפיסות ועמדות פוליטיות בבגרותם .לכן ניתן יהיה
לאתר דפוסי התנהגות דומים בקרב בני אותו הדור ,אשר בה בעת יהיו מובדלים ומובחנים מבני דורות אחרים.
מבחינה מתודולוגית ,בחינת השפעתו של הדור כמשתנה בלתי תלוי כרוכה בבעיה מתמטית מובנית ,היות
וקיימים תמיד שני משתנים מתערבים הקשורים במימד הזמן :גיל ותקופה .שלושת המשתנים הללו יחד
תלויים זה בזה ,דבר המקשה על יכולת ההבחנה בין מידת ההשפעה של כל אחד מהם בנפרד .לאורך שנים
נעשו ניסיונות להתמודד עם בעיה זו ,ורק באחרונה אנו עדים לשימוש בשיטות סטטיסטיות מתוחכמות יותר,
כגון זו של ניתוח סטטיסטי מסוג רב-רמות ) ,(Multilevel Analysisכפתרון לבעיית התלות הלינארית בין
שלושת המשתנים .משום כך הולך ותופס תחום המחקר של ניתוחים מסוג
)APC ( Age-Period-Cohort
תאוצה בעולם ,גם בהקשר הפוליטי.
ניתוח APCדורש מאגר נתונים מטווח רחב מאוד של שנים .זו אולי הסיבה לכך שבישראל לא נעשה כמעט
ניסיון לבחון את סוגיית הבדלי הדורות הפוליטיים באמצעות ניתוח אמפירי שיטתי ,מלבד מחקר אחד משנות
ה ,80-שלא עשה שימוש בכלים סטטיסטיים מפותחים ).(Abramson, 1989
במחקר אותו אני עורכת נעשה שימוש בסקרי דעת קהל מהשנים ,1968-2009אשר נתקבלו משני מקורות:
מכון גוטמן (כיום תחת המכון הישראלי לדמוקרטיה) ופרוייקט "מדד השלום" של מרכז תמי שטיינמץ
באוניברסיטת תל-אביב .עיקר העבודה הוקדש לבניית סדרת הנתונים מתוך מאות הסקרים שנאספו .בשלב
הנוכחי מבוצע הניתוח הסטטיסטי על מנת לבחון האם ובאיזו מידה קיים מימד דורי מובהק בנטיות הפוליטיות
של הבוחרים בישראל.
60
כמו גם את הסוגיה המתודולוגית,ההרצאה תציג בקצרה את הרקע התיאורטי לנושא הדורות הפוליטיים
אשר ינותחו בהקשר, כמו כן יוצגו תוצאות ראשוניות.הכרוכה בזיהוי האפקט הדורי והבחנתו מהאפקט הגילי
.של החברה הישראלית
The impact of globalization on ideological polarization: Israel since 1992, Shihadeh
Mtanes, Hebrew University
Globalization is widely believed to have contributed to ideological polarization in Europe
and elsewhere, but scholars are divided on whether this is due to its impact on interests or
identities. Avoiding this false dichotomy, I argue that stable cultural identities influence
the impact of globalization even when the focus is solely on its economic repercussions.
Moreover, precisely because of their stability, identities cannot be interpreted simply as
an intervening variable predetermined by underlying economic interests. On the contrary,
neither the winners nor the losers from globalization are homogeneous in their identities,
and this internal variation conditions the impact of economic interests on ideology .
Israel is especially suited for testing this hypothesis, since its politics are characterized by
deep ideological polarization that has often been attributed to tensions over collective
identity – in particular, the deep religious cleavage among Israeli Jews. In a departure
from most previous research in Israel and elsewhere on the political impact of
globalization, I analyze individual-level data culled from the last two decades of Israel‘s
National Election Studies. Following standard theories of international trade, the
likelihood of an individual experiencing profit or loss from globalization is
operationalized by her level of education. Regressions are used to assess the net
interactive effect of education and religiosity on a measure of the main underlying
continuum in Israel‘s political discourse, which pits liberalism against ethno-nationalism.
The results support the hypothesis, but also reveal that advancing globalization has not
exerted a deterministic influence on ideology .
61
Priming effects of political news on vote determinants, Janet Takens, VU University
Amsterdam
News characteristics like process news and personalization have been argued to be
detrimental to the democratic process. Yet, the small number of studies empirically
assessing the effects of these characteristics on the vote, a vital element of the democratic
process, found limited effects at the individual level. Our understanding of the black box
in between news content and the vote is incomplete. Therefore, this study examines news
effects on the strength of party leader evaluations and policy evaluations as vote
determinants.
Priming theory asserts that a certain amount of attention for an object, like a political
actor, an issue, or an attribute, makes this object more readably accessible in the voter‘s
mind, which increases the likelihood that this object is utilized when making a decision.
This study tests whether process news, news about performance, polls, intra and inter
party relations, and strategy, and personalized news, news about individual politicians
opposite political institutions, draws
attention away from political issues, thereby
increasing the importance of leader evaluations and decreasing the importance of issue
evaluations.
A logistic regression analysis was used to test the model, while controlling for the lagged
vote and the affective tone of the news. The Dutch 2010 national elections were used as
a case study. A manually conducted Semantic Network Analysis was used to analyze
news content (N=4,829 news articles and 56 news broadcasts)). The first and the last
wave of a panel survey (N=1,119) were used to measure the vote determinants, the
(intended) vote, and media exposure.
The results show that attention for one type of process news, performance news,
decreases the effect of issue evaluations on the vote, while another type of process news,
poll news increases the importance of issue evaluations.
62
An International Comparison of the Effect of Education on Democratic Attitudes
and Xenophobia, Lenka Dražanová, Humboldt Universität Germany
Previous empirical research on the effect of education on tolerance has reported,
especially in the White American population but also in some European countries, as one
of its most solid findings the correlation between educational attainment and an
embracement of values regarded as congruent with democracy. Higher educated
individuals seem to show, for example, less support for ethnic exclusion, fewer
prejudices against minorities and a lower amount of anti-Semitism. However, the
universality of the ―liberalizing‖ effect of education has been brought into question by
preliminary cross-national studies. Moreover, most of the previous studies did not seek to
explain variances of the effect of education or did not test them systematically at the
country level. Firstly, the article tests whether the strength of the educational effect varies
cross-nationally. Secondly, it is crucial to test how this influence is exerted. Generally,
there have been three possible interpretations of such an effect of education. The
cognitive-psychological theory sometimes also referred to as the psychodynamic theory
(Adorno et al. 1950, Lipset, 1981, Sullivan, Piereson and Marcus 1982) argues that
education develops one‘s cognitive competence and cognitive sophistication into a better
understanding that the principles of equality apply to all. Consequentially, higher
educated strata will be more willing to tolerate disliked groups. Furthermore, the higher
the level of education of individuals, the stronger their ego, which in turn makes them
less likely to perceive disliked groups such as ethnic minorities as a threat and therefore
increases their ability to tolerate diversity. The ideological refinement model (Jackman,
and Muha, 1984, Jackman 1978), in line with neo-Marxist and other conflict theories,
maintains that the tolerance of the better educated is in fact a sophisticated tool, or
ideology, to legitimize and maintain the status quo of their economic class. Education is
thought to socialize people to accept as legitimate the limited roles to which they are
allocated. According to the socialization theory (Selznick and Steinberg 1969), rather
than emerging from the cognitive development and individual personality or the defence
of the status quo, the difference in liberal attitudes is mediated by the transmission of the
official norms and values of society throughout the educational system. By following
63
education, individuals become exposed to dominant (scientific, democratic) values which
in consequence countervail their cognitively simplistic beliefs.
However, these explanations have been only partially tested, not allowing for any ‗open
competition‘ with other kinds of explanations. The article unravels the connective
mechanisms of the educational process and three attitudinal characteristics of democratic
citizenship by testing the three possible theories for its explanation. Three general
multilevel models are proposed accounting for the political regime type at the macrolevel. The models join the micro-and macro-level conclusions in a cross-level analysis of
democratic attitudes and xenophobia, using first the individuals and then the national
states as the unit of analysis and two aggregated variables for democratic attitudes and
one for xenophobia as the dependent variables. While the assumptions of both the
psychodynamic theory and the socialization theory about the connective mechanism
between the effect of education on democratic norms and values find support in the
present analysis, the results suggest that the ideological refinement model needs further
rethinking.
PANEL 16: Maiersdorf, Room 403
The Changing Meaning of the State -Multiple dimensions
Chair and Discussant: Prof. Emanuel Gutmann, Hebrew University
Democracy in Motion: Does Democratic Consolidation Ever End? Evidence from
the Israeli Case, Dubi Kanengisser, University of Toronto
This study challenges common perceptions of democratization and democratic
consolidation as processes of institutional change. Instead, it is argued that institutional
change is epiphenomenal to changes in two aspects of society. First, the balance of power
between groups within a society; and second, ideational changes that both influence the
direction of such power changes and determine the type of institutional change that will
be used to mitigate them.
64
The study focuses on the Israeli case and the on-going disagreement surrounding the
classification of the Israeli regime. Suggested classifications range from undemocratic,
through varieties of ―defective democracies‖ and all the way through full fledged liberal
democracy. It is argued that this disagreement is essentially unresolvable because the
Israeli regime is a moving target. A historical perspective which acknowledges frequent
changes in ideational trends among both the Jewish majority and Arab minority,
therefore, best explains the changes in the balance of power and resulting institutional
changes.
For this purpose, a sensitive ―power distribution coefficient‖ is devised, which uses
practice- and discourse-level changes in lieu of the more rigid and rare institutional
changes. Such changes are tracked primarily through archival research focusing around
key transformative periods in the state‘s history. This variable can then be used to explain
institutional change or lack thereof, and, more importantly, can serve as a more sensitive
dependent variable to examine the causes and factors of democratic change in societies
where no or little institutional change is evident. This framework therefore becomes
applicable to a large variety of cases that seem stable when examined through
institutional variables, and helps explain the variance (or lack thereof) of institutional
output between seemingly similar (or different) cases. In essence, consolidation, as the
act of ever more equal redistribution of political power, is shown to be a continuing
process in all states. Classification of democracies, therefore, is inevitably fuzzy and
fluid.
Purchasing Power: Is Defence Privatization a New Form of Military Mobilization?
David Perry, Carleton University, Ottawa
This paper analyzes the use of Private Military and Security Companies (PMSCs) by
strong states as a military personnel strategy. Many strong states employ PMSCs due to
the dual pressures of post-Cold War force reductions and the increasing frequency of
operational deployments. The paper seeks to explore what role societal attitudes towards
military service and standing military forces have played in driving strong states to hire
contractors rather than mobilize larger militaries. Through comparative case studies of
65
the US, Britain, and Canada, the paper argues that governments have relied on contractor
personnel to support operations in Iraq and Afghanistan for three reasons. First, support
for significantly increasing the size of each nation‘s land forces has remained low, even
in the post 9/11 threat environment and despite ongoing conflicts in Afghanistan and Iraq.
Second, in each country land forces have faced significant personnel problems, as both
recruiting and retaining military personnel has become difficult. Third, in lieu of the first
two limitations, compared to the long term costs associated with adding substantial
numbers of uniformed soldiers to the military ranks, the short term financial outlays
involved in hiring contractors for operational deployments have proven attractive.
Theoretically, the paper argues that contemporary use of PMSCs represents a new form
of resource mobilization and extraction. Whereas during the age of industrial conflict
war was the exclusive domain of state forces, increasingly, strong states have employed a
mix of state and private forces on the battlefield. Thus, a division is emerging between
combat and support forces wherein the former remain largely state provided while the
latter are increasingly private actors. The result are military forces more focused on
delivering combat troops, but at the same time increasingly dependent on private support.
To understand this change in the composition of military forces, this paper offers a
neoclassical realist understanding of defence privatization, conceptualizing the use of
PMSCs as a new form of resource mobilization. While neoclassical realists argue that
state behaviour is influenced primarily by the international system, they contend that state
leaders must bargain with domestic actors to actually extract and mobilize the resources
required to implement grand strategy. To date, authors such as Zakaria and Christensen
have employed this theoretical approach to argue that great powers sometimes underbalance in the face of clear external threats, due to an inability to mobilize national
wealth. This study instead examines state efforts to mobilize manpower in the post-Cold
War era. It argues that the use of PMSCs enables states‘ national security executives to
bypass the traditional extraction of military resources from society.
By employing
economic resources to purchase additional military capabilities, privatization has
provided an additional avenue for translating economic resources into military
capabilities.
Consequently, because of societal opposition to the maintenance of large
66
military forces, national security executives have increasingly turned to PMSCs as a
means of generating additional military capabilities.
Population Management and Contemporary Modes of Control: A Survey of the
Privatization of Sha‟ar Efraim Checkpoint, Galit Gelbort, Ben Gurion University
The image of armed ―mercenaries for hire,‖ to use Peter Singer‘s term, has become
increasingly present in news reports and in academic literature. A marked component of
global scale changes can be examined in regards to violence and the state, with
government‘s abdicating their monopoly of violence to private firms as part of the rise
and expansion of the private military and security industry on a worldwide scale.
In the past decade, private military-security companies, or PMSCs, have been active in
conflict zones in over 50 countries, in every continent bar Antarctica. The American war
on Iraq has seen the growth of this industry that is expanding on an international scale.
Not solely hired by states, PMSCs are also employed in regions of conflict multinational
corporations and humanitarian groups to take on various tasks that consist in addition to
armed combat the training of militaries, surveillance equipment provision, site guarding,
consultations, and community outreach programs. PMSCs have become an integral part
of, as Mark Duffield examines in relation to humanitarianism, the management and
maintenance of instability.
Israel/Palestine provides an example of the increased involvement of PMSCs in locations
of conflict that were formerly run by the Israeli military. Since the commencement of the
Second Palestinian Intifada in 2000, a process referred to as the privatization of the
checkpoints has witnessed the rise of PMSCs managing checkpoints throughout the West
Bank. Checkpoints mark a basic mode of control by Israel of the West Bank as part of the
closure policy that seals the West Bank areas, demarcates them, and restricts the
movement of people and of trade goods.
Capitalism in its later stage, not a singular modernity, has seen a process of the militarysecurity privatization that has had a weighty impact on the way in which populations are
managed. The current critical literature on PMSCs, particularly the work of Deborah
Avant, has studied PMSCs in relation to the political economy of these firms. In this
67
paper, I want to add to discussions around PMSCs and globalization by analyzing the
impact of PMSCs on the very communities and societies living in the conflict zones.
I will look at one case of a PMSC in Israel/Palestine, specifically in its role at the Sha‘ar
Efraim/Irtah Checkpoint, one of the first checkpoints to become privatized and the largest
checkpoint for Palestinians trying to enter Israel for work. The focus of this paper is to
explore the practices deployed by the PMSC managing this checkpoint, including the
web of relations that exist between the PMSC and other actors in order to understand the
modes of governance deployed and its impact on population management.
The State and Political Authority in West Africa: Ancient and Colonial Influences,
Noga Glucksam, Hebrew University
After de-colonization in the 1950‘s and 1960‘s, new states throughout the third world had
accepted several international judicial norms, including the norm of territorial
sovereignty, even without performing the task of sovereignty effectively. Very soon it
appeared that many of them failed to achieve the minimal standards of authority and
control expected form modern sovereign states in the international system. Consequently,
it has long been argued that many third world states, including many in West Africa
should not be considered as ―states‖ at all but rather as ―quasi states‖. However many
theorists admitted that the idea of sovereignty, or political authority, is not fixed but is an
evolving norm. While in Europe it was developed organically from economic, social,
demographic and security needs, in Africa it was forced upon synthetic political entities.
It was no surprise then that in the time of independence, the ruling elites were in fact a
product of colonialism and the global sovereignty regime, and reflected very poorly the
economic, demographic and security needs of their newly formed populations. The norms
that they held regarding the state in general and political authority in particular were no
longer ―African‖, but were also far from being ―European‖ or ―Sovereign‖. I analyze the
normative processes that led to the construction of the local norm of political authority in
Ghana and Nigeria. I argue that in order to understand the characteristics of modern
political authority in West Africa, we should not view them as failing sovereign states,
since the norm of political authority is a complex product of social processes that are
68
essentially different than those molded the European perception of authority we refer to
as ―Sovereignty‖. My hypothesis is that the political norm of political authority is a
unique product of the evolutionary dynamics that mold it and not a replica of its
European parallel. This norm is a product of complex processes of norm implementation.
Understanding the intricacies of these processes will allow us to understand the nature of
the modern political authority in the two cases.
69
Workshop 1
The Politics and Political Economy of Inequality
Conveners: Prof. Peter A. Hall & Prof. Michael Shalev
Who Reconfigures the “Social Contract” and How? Analyzing the Emerging
Governance of Institutions and Citizens in the Israeli Welfare-to-Work Program,
Asa Maron, Ben Gurion University
The international prevalence of active policies toward the unemployed veils significant
diversity between national and sub-national settings. There are many activation models,
which define different goals and implement various policy instruments in order to realize
them. As a result, the seemingly universal model of the ―active citizen‖ is ultimately
interpreted and utilized through local political and cultural mechanisms. Focusing on the
activation of labor supply, activation policies play an important role in societal adaptation
to Post-Fordist accumulation regimes. Thus, understanding the variables and processes
which come into play in the production of national activation models, as well as their
diverse consequences in terms of social rights of citizenship, is an important task in the
contemporary study of well-being‘s distribution between and within societies.
In this paper I will demonstrate the fundamental need to undertake an ―actor centered‖
approach in order to fully realize activation programs‘ repercussions for state-citizens
relations, using the case of the Israeli welfare-to-work program. The Israeli welfare-towork ―work-first‖ program (8/2005-4/2010) was launched as a policy experiment focused
on labor market reintegration of the long term unemployed and other working age groups
entitled to income maintenance allowance. The program was implemented by private forprofit Job-Centers, which were authorized by the state to execute the ―employment test‖,
one of the eligibility tests for the income maintenance allowance. Concomitantly, a
statutory administration was established in order to supervise their conduct.
The paper scrutinizes the governance of citizens and institutions in the program by
combining insights from two policy arenas and their interaction: the micro street-level of
activation, and the macro level administration of the program. I will argue that a
particularly stringent mode of activation was imposed on the participants as a result of
two prominent factors. First, the widespread of ideologies viewing the Israeli long term
unemployed as dependent, irresponsible and passive, among both Case Managers (CM)
70
and policy administrators. Through this cultural prism, CM practiced their daily routines
and defined the informal duties of the new social contract via intensive and conflictual
relations.
Second, the structure and administration of the program left little discretion to CM,
especially in regard to the scope of participants‘ individual programs (in terms of weekly
hours). The statutory administration practiced a strict and legalistic mode of supervision,
enforcing the new rigid duties of the program. Procedures for the reduction of these
duties were bureaucratic and cumbersome. CM could hardly make adjustments when
faced with particular individual problems or circumstances, which only enhanced their
conflicts with participants. I will analyze the institutional interests and politics that
underpinned the administration and eventually established a centralist program, which
stand in sharp contrast with the preliminary ideological justifications of the program.
This paper draws on a number of sources. First, it is based on field work conducted in
two Job-Centers, including numerous observations of interactions between CM and
participants, 25 in-depth interviews with CM, and dozens of interviews with other
personnel members. Additionally, I have conducted 8 interviews with senior members of
the statutory administration. Finally, I have analyzed policy documents and conducted in
depth interviews with policy makers. In order to support my argument about the stringent
Israeli mode of activation, the institutional analysis will be complemented with a
comparison to other activation models using different criteria.
The Dangerous Rise of New Losers in the Hashemite Kingdom of Jordan:
Transjordanian Responses to King Abdullah‟s Neo-liberalism, Assaf David, Hebrew
University
King Abdullah II‘s accession to the thrown in February 1999 brought unprecedented
changes to state-society relations in Jordan. The new king declared neo-liberalism as the
cornerstone of his rule, and almost overnight the loyal clients of the past – the
Transjordanian population which controls the military and the civilian public sector –
were to become self-sufficient and productive citizens in a more meritocratic society.
These developments dealt a severe blow to the ‗social contract‘ between the regime and
71
the rural periphery, a neo-patrimonial system which has rewarded Transjordanians with
economic and social benefits in return for their loyalty to the Hashemite regime.
Continuously treating Palestinian-Jordanians as ―losers‖ and Transjordanian as
―winners‖, the professional literature has largely overlooked this change and its
implications on domestic stability in Jordan. While it is difficult to analyze the socioeconomic effects of neoliberalism along a clear-cut division of ‗Palestinians‘ vs.
‗Jordanians‘, social and economic data prove that Transjordanians perceive themselves as
the new ‗losers‘ of king Abdullah‘s rule, and experience ever growing social unrest and
economic distress. Their grievances are manifested in sharp criticism on the economic
and social policies of the regime, and gradually infiltrate the domain of politics and
foreign policy as well. Lately it even resulted in significant unrest among the large
community of military veterans in Jordan, who raised, among other options, the need to
set up a ―new national army rather than a neo-colonial one‖.
Back in 1993-4, during the peace negotiations between the PLO and Israel on the one
hand and Jordan and Israel and the other hand, prominent scholars and analysts of
Jordanian affairs warned of the widening gap between the ‗Hashemite‘ agenda and the
‗Transjordanian‘ agenda. They drew attention to the fact that the regime will ultimately
have to choose between its economic power base, namely the Palestinian private sector,
and its political power base, namely the Transjordanians. The deep social undercurrents
in Jordan during the past decade reveal that quite under the radar of the outside world,
Transjordanians themselves find more reasons to believe that the regime had already
made up its mind and chose the ‗Palestinian option‘.
Using socio-economic data and discourse analysis, the paper sets out to examine three
issues: 1) how the regime promoted its neoliberal policies during the past decade in terms
of decision making processes; 2) how these policies affected the delicate social contract
between the regime and the Transjordanian population; 3) what are the coping strategies
that the regime and the Transjordanians have developed in response to the new realities.
The paper will conclude with an analysis of current trends and future prospects in this
respect, establishing the need for more in-depth research efforts geared towards the
much-neglected Transjordanian population of the kingdom.
72
Political Responses to Economic Crisis: The Current Dialectic of Stability and
Change, Tami Oren, Hebrew University
The distributional effects of an economic crisis are mediated by the political response to
the crisis. Thus, elucidating the mechanisms underlying this response is crucial for our
understanding of its socio-economic consequences. This paper explores these
mechanisms through an investigation of the political debate over consumer financial
protection legislation in the United States. This piece of legislation strived to modify the
distributional
consequences
of
the
finance-led
growth
model
through
the
institutionalization of a new regulatory regime for the banking industry. This legislation
was eventually signed into law, but only after its main sections had been abolished. To a
large extent this law has normalized the very same pre-crisis practices it aspired to restrict
and by so doing, restored the distributional effects of the existing growth model.
Building on cultural political economy I explore the factors which hamper
implementation of the proposed legislation and assess whether a policy change that will
alter existing patterns of distribution is possible under current conditions. My main
suggestion will be that the feasibility of such a change depends on the dialectical
interaction between the relative stability of the neoliberal political discourse and the
unstable material conditions produced by the financial crisis.
The argument will progress as follows: in the first section I elucidate the properties of the
neoliberal political discourse, their interdependencies and the institutional framework
within which they are embedded and argue that they have privileged the framing of the
financial crisis as a crisis in (as opposed to of) the finance-led growth model. I then argue
that the political response to the crisis is constructed by the dialectical interaction
between two factors: on one hand, the framing of the crisis generates economic policies
that aim to restore the finance-led growth model and reproduce its distributional
outcomes. But at the same time, the distributional pressures of the crisis force the United
States government to engage in interventionist practices which contradict this growth
model. In the second section I focus on the consumer financial protection legislation and
juxtapose it with other economic policies initiated by the US government. I argue that
both the abandonment of its main original goals, which secures the maintenance of
73
existing patterns of distribution, and the continuing operation of varied interventionist
policies which might alter this distribution, result from the two processes outlined above.
In the third section I analyze the dynamics of these contradictory trends and assess
whether they might modify the distributional outcomes of the crisis and lay the
foundation for a new growth model to evolve. I conclude that the current dialectic of
stability and change might generate processes of change of the neoliberal political
discourse and privilege the framing of the crisis as a crisis of the finance-led growth
model. Only under these circumstances we can expect a policy change that will alter
existing patterns of distribution to occur.
On the Legitimation of Economic Policy through the Perception of Justice, Assaf
Rotman, Tel Aviv University
Questions of legitimacy and stability of political and economic regimes are addressed
within the context of the rise and establishment of neoliberalism in Israel. During the last
three decades, economic liberalization, privatization, deregulation and withdrawal of the
welfare state are well observed trends that were accompanied by a significant increase in
the inequality of income distribution. While studies show that neoliberal policies
generally benefit a relatively small portion of the Israeli society, the introduction of these
policies was met by very little opposition. This may lead one to assume that this
economic regime enjoys wide support and therefore is fairly stable – a claim that can be
affirmed by the fact that little or no change in policy took place after the 2008 economic
crisis. Yet, this claim should be carefully tested. The tension between what seems as
acceptance of the neoliberal doctrine and its application on the one hand and the unequal
socio-economic results on the other, prompted this research effort to examine how solid
are the foundations of this regime.
One way to look at this matter is to ask whether or not the socio-economic policy results
in a just allocation of resources. In this paper I adopt a constructivist approach to the
concept of 'justice' and reject the attempts to formulate a constant, absolute and universal
definition of the term. 'Justice', in this respect, is what is perceived as just in a given time
and place. It is a dynamic set of normative values and judgments that dependant on the
74
social, cultural, political and economic context. Therefore, if we wish to evaluate the
extent to which the outcomes of the neoliberal policies are just, we must first understand
what is perceived as a just income distribution and then compare it to the actual one.
Obviously, overlapping between the just and actual distributions is an indication of the
legitimacy of the governing regime and, therefore, contributes to its stability.
With the increasing dominance of neoliberal discourse and practices in the background,
my research follows the changes in the perception of justice in the last three decades. The
analysis is based on public opinion surveys that were conducted between 1969 and 2009
among the adult Jewish population in Israel at several points in time, and which permits
an examination of the public support for different principles of income distribution. The
findings show that since the late 1970s there has been an increase in the level and in the
consensus of the public's support for income redistribution in order to reduce inequalities.
Furthermore, a decrease was found in the support for desert as a just distributive
principle.
The main conclusion is that in the context of the rising dominance of neoliberal policies
and increasing inequality, the Israeli public adopts more egalitarian perception of the just
distribution. This raises some serious questions concerning the legitimacy of the current
policy regime and the tension between its implementation and the decline of public
legitimation. In broader sense, this research points to the importance of the public's
normative judgments to the study and evaluation of public policy.
What do Outsiders Want? Explaining Welfare Preferences in Dualized
Countries, Hanna Schwander, Institute for Political Science, University of Zurich
This article analyses the implications of labor market dualization on distributive
conflicts by examining welfare state preferences of insiders and outsiders in postindustrial societies. The rising inequality in OECD countries over the last two decades
(OECD 2008) is tightly linked to an increasing divide between people in stable,
regular employment and people with non-standard work. So far, the dualizationliterature examined differences in insider/outsider preferences only regarding
employment policies (Rueda 2006, Emmenegger 2009, Burgoon and Dekker 2010). In
75
this article, we move one step further and argue that dualization is likely to result in
new distributive conflicts. Insiders and outsiders have different welfare state
preferences because different models of welfare states correspond differently to their
needs. The welfare state models redistribution and social investment typically target
the needs of outsiders, while the social insurance and liberal models are more
advantageous for insiders. Hence, we test whether we find insider-outsider divides
with regard to preferences for these welfare state models.
In addition, we test interaction effects with education because high skills do not
prevent from outsiderness and low-skilled insiders and low-skilled outsiders have
distinct risk profiles and needs from high-skilled insiders or high-skilled outsiders
respectively. Just as insiders and outsiders are expected to need a different welfare
state, high-skilled and low-skilled individuals are supposed to differ regarding the kind
of state intervention they prefer. We expect that low-skilled individuals prefer a
welfare state that corrects the outcomes of individual labor market performances ex
post, while high-skilled favor a welfare state that enables them to make use of their
resources. We therefore analyze the welfare state preferences of four social groups
(high-skilled insiders, high-skilled outsiders, low-skilled insiders and low-skilled
outsiders). The regression analysis is based on micro-level data from the ESS round 4
2008.
The results consistently confirm the expected insider-outsider divide with regard to all
analyzed social policy preferences (redistribution, social investment, social insurance
and the respondent‘s support for the liberal model). Furthermore, the analysis of
interaction effects with education shows that insider-outsider divides on social
investment and social insurance prevail only among the medium- and high-skilled
respondents, whereas attitudes towards the redistribution of income differ between
insiders and outsiders throughout the whole workforce.
The article provides evidence that the increasing dualization of labor markets is
reflected in individual preferences and attitudes. This is an important result for studies
that analyze the political mobilization of insiders and outsiders and – more generally –
the implications of dualization for post-industrial welfare politics and partisan politics.
76
Wealth Inequality in Europe and the Delusive Egalitarism of Scandinavian
Countries, Nora Müller, Sandra Buchholz, Hans-Peter Blossfeld, University of Bamberg,
Germany
Recent research on inequality shifted its focus from income to wealth as wealth can paint
a more complete picture on economic well-being than income does. Regarding the ageing
of industrialized societies and the growing importance of private insurance systems, it
can be expected that wealth will even gain in importance as income substitute in older
age generating very different life chances for individuals. Yet, so far little is known about
the distribution of wealth in modern societies. Based on this background, in this study we
will take a first look on how wealth is distributed among the elderly across Europe. Using
the data from the second wave of SHARE (Survey of Health, Ageing and Retirement in
Europe) and Esping-Andersen's typology of welfare states, we could show: (1) The
distribution of wealth strongly varies between the different European countries. (2) The
main component of wealth are real assets. (3) We could not find any clear evidence that
in general wealth is more unequally distributed than net income. (4) There is no clear
pattern between the distribution of wealth and a country's type of welfare state. The
highest inequalities in wealth can be found in the social-democratic welfare states, where
the lowest level of inequality in income can be found.
Esping-Andersen's typology therefore cannot be applied for explaining the (unequal)
distribution wealth in different societies.
The Politics of Distribution in European Varieties of Capitalism; Irish Liberal
Corporatism in Crisis, Aidan Regan, University College Dublin
Social pacts are a tri-partite public policy response to collective action problems in the
economy. During the 1990s many EU countries adopted social pacts in response to
increasing levels of unemployment, growing budget deficits, labour market reform and
pressures associated with joining the EMU. Whilst many of these pacts were single issue
policy agreements aimed at socio-economic adjustment, some countries instituionalised
social pacting as a means of socio-economic policy development premised on the
77
regulation of wage relations. Ireland, for example, in response to a macro-economic crisis
in 1987, adopted seven social pact agreements aimed at governing the labour process.
These were not redistributive pacts based on a social democratic compromise but liberal
pacts aimed at generating the necessary conditions for capital accumulation. Why? The
literature on social pacting has not examined the relationship between social pacting and
income inequality or the underlying political coalitions that support new corporatist
arrangements. Based on a database hosted at the Amsterdam Institute for Advanced
Labour Studies the paper will outline the institutional constraints facing labour market
actors in a comparative EU context before presenting an in-depth configurational case
study of Ireland over time. Ireland is taken as the paradigmatic example of ‗competitive
corporatism‘ in the literature given its unique status as a ‗liberal market economy‘. But,
there has yet to be a detailed case study that generates a causal explanation for its
emergence, institutionalisation and decline.
Liberal corporatism in Ireland became the default position of industrial relations, public
policy and Irish politics for over two decades but could not contain the politics of
adjustment in the current crisis. To understand this arrangement, we need to contextualise
it within the historical study of capitalist development. Liberal corporatism is a domestic
institution representing the interests of a strategic coalition within a particular
configuration of capitalist relations. It changes over time and requires a diachronic
analysis to trace the underlying strategy of actors involved. The main actor, it emerges, is
the government of the state. Liberal corporatism gives access to political power for nonstate actors through centralized wage bargaining. But, in return, it provides the societal
legitimacy for the politics of inequality. Thus, one underlying problem that requires
explanation is whether the actors involved in wage setting via social pacts ever attempted
to compress income differentials? If not, why not and what does this say about the
politics and domestic institutions of liberal corporatism in the study of comparative
capitalism?
78
Upgrading through Integration? The Case of the Central Eastern European
Automotive Industry, Johann Fortwengel, University of Freiburg
The Eastern enlargement of the European Union means both further economic integration
and deepened political integration of the new member states. This paper explores whether
there are signs that the new EU member states of Central Eastern Europe were able to
upgrade as a result of deepened integration or if they thus far remained in their peripheral
position. In this context, this paper deals with the automotive industry, a sector which is
characterized by combining both the production of high value-added components which
are capital-intensive and the manufacturing of labor-intensive low value-added products.
Furthermore, this sector has strong links to other industries and thus is a useful unit of
analysis to assess the upgrading level of a country or a region.
While this paper builds on the Global Value Chains approach (Gereffi et al. 2001), it
argues to develop this theoretical perspective further. Most research in the field uses a
narrowed understanding of upgrading largely limited to the individual firm as unit of
analysis. In contrast to that approach, this paper argues for a broadened understanding of
upgrading going beyond industrial upgrading to include socio-economic dimensions. This
has important theoretical and empirical implications. Consequently, in the empirical
section, this paper does not only look at classic value chain analysis dimensions such as
production output, value added, and Research & Development activities. Instead, it also
explores the industrial relations in selected new EU member states and tries to find out
whether the work models prevalent in Central Eastern European countries qualify as
high-road or rather as low-road work models (Pyke and Sengenberger 1992). The
evidence presented in this paper suggests that while upgrading in the narrow sense is
taking place as a result of integration, serious barriers to upgrading conceptualized in
broader theoretical and empirical terms remain.
As a broader perspective on upgrading takes the embeddedness of a particular value
chain into consideration, this paper suggests that the complex institutional and regulatory
context on the local, national, and regional level structures the international division of
labor to a significant extent and thus the upgrading potential. For example, in this
context, this paper identifies the newly emerging research and education infrastructure in
Central Eastern Europe as resulting from a coordinated interest-based effort of both skill-
79
seeking investors and politics. This suggests that there is a significant amount of room for
local maneuvers which can be used to potentially shape a contextual framework
conducive to sustained upgrading and thus to lessen inequality on the international level.
The Relation between Irregularity and Flexibility of Work in Italy: New Forms of
Undeclared Work, Antonio Firinu, Università degli Studi di Milano
This paper analyzes the relationship between irregularity and flexibility of work in Italy,
following the recent debate about the effects of the spread of atypical contracts on the
extent of undeclared work. The theoretical assumption asserting that the increasing use of
atypical form of employment have always a positive effect on the reduction of undeclared
work, which is usually considered as a phenomenon well-defined, isolated and never
intersecting with the formal work regulation, is here criticized. The paper, instead,
focuses on those non-standard forms of employment actually characterized by ―gray
areas‖ very difficult to identify within a clear legal framework but, de facto, characterized
by the presence of new forms of irregularities.
In Italy, the belief that policies of flexibilization of the Labour Market could, on the one
hand, create the basis for a fluidity of the market, and on the other hand face the problem
of undeclared work, were based on the assumption that the tendency to enter into the
range of irregular work is tied to the rigidity of the Labour Market and to the
―employment excessive guarantees‖, which have always been cause of a clear
segmentation Insiders/Outsiders. The needs for a renewed Labour Market were reflected
on a reform of the Labour Market introducing new forms of non-standard employment.
The indirect effect was a gradual decay of the traditional contractual working regulation,
leaving space to the emergence of a new dualism: we find on one hand, the ―typical‖ –
subordinated – full time model of employment , and on the other hand, the ―atypical‖
model which differs from the characteristics attributed to the sphere of standard forms of
employment, not enjoying the same level of employment protection guaranteed to
standard work as well as the same type of Trade Union representation (Regalia, 2004).
The more fragmented Labour Market, left some openings in its new structure through
which the phenomenon of undeclared work took place in different forms (Williams C.
80
and Windebank J., 2005), and where legislation has failed to remedy. Indeed, recent
changes in the labor market showed new forms of irregularities within new forms of
atypical employment. Through an empirical study, the paper gives evidence that full-time
subordinated working relations are often disguised by the illegal use of flexible
contractual arrangements, in particular self-employment contracts and part-time
contracts, applied by employers in order to lower production costs. This is an unexpected
phenomenon: the non-compliance of contractual requirements established by law for
atypical forms of work, in these cases, determines the economic and statistical partial
concealment of the employment relationship: we are in front of new forms of partially
undeclared work.
The significant presence of these new forms of undeclared work represents the very
nexus of the relationship between labour flexibility and the phenomenon of undeclared
work, which effectively excludes the principle that the two phenomena are a priori
mutually exclusive and always inversely proportioned. The analytical approach finds here
a new theoretical elaboration which stresses the complementary relation between the two
phenomena whenever their interaction results in the emergence of new forms of partially
undeclared work. The boundaries between regular and irregular appear to be more fuzzy
and permeable given that undeclared working relations settle within the formal settings of
labour regulation. Thus, we find a development of atypical working situations not easily
identifiable in the sphere of the legal rules, rather, they show an ―overcrossing‖ of
regular-atypical and irregular features in the same working circumstances, resulting in a
continuum of employment conditions in which the two phenomena are coexisting.
Complementariness and Continuum are two characters redefining, in this paper, the
relationship between irregularity and flexibility of work in Italy.
81
Workshop 2
Justice and the Demands for Citizenship
Conveners: Prof. Andrew Mason & Dr. Shlomi Segall
Liberalism of Choice: The Idiom of Individuality as a Collective Ethos, Shmulik Nili,
Notre Dame University
This article seeks to revive the liberal-communitarian debate by challenging the
consensus between its participants that liberal neutrality either cannot or should not stand
as a collective ethos. It is argued that liberal neutrality about ―the good life‖ is a
collective ethos, robust shared way of life centered on individual choice. The first part of
the essay analyzes the concept ―way of life‖ at the personal level, identifying its
dependence on ―constitutive choices‖ – decisions that make us who we are, and that have
a significant expression in our life. Since the position advocated here is explicitly choicecentered, both in its view of the person and of politics, it can be referred to as liberalism
of choice.
The second part of the essay accordingly elaborates the concrete political expressions of
the value of choice, in three spheres: a multicultural aspect emphasizes the legitimacy of
opting out of any particular community within the polity; an economic facet highlights
the distinction between chosen and completely unchosen circumstances as morally
crucial; and an element of civic engagement advocates the importance of equal
opportunity for political influence, achieved by limiting the impact of wealth on politics,
rather than a duty of political participation as in neo-republican accounts.
Taken together, its cultural, economic and civic implications make the neutral procedure
of liberalism of choice thick enough to account as a substantive collective ethos. Yet that
by itself does not mean that this individualist ethos will be shared by all citizens: the
egalitarian policies advocated here might be rejected by a democratic majority, and even
if they were accepted, the worry might persist that an extremely individualistic society
may not be able to sustain such egalitarian principles for long. The last part of the article
provides preliminary answers to both of these challenges: I argue that a democratic
objection to liberalism of choice can be legitimate without being just, and that if
implemented, the notion of an individualist collective ethos as self-sustaining, also
through liberal education, cannot be discounted a-priori. I will only gesture at this
82
potential self-perpetuation here, but already with the emphasis that it does not require any
education for ―virtue‖: liberalism of choice does not aim to ‗form‘ citizens; rather, its
strength comes exactly from its anti-perfectionist refusal to define what accounts as a
virtuous life. Liberalism of choice is staunchly committed to afford equal respect to
varying ways of life, even to he who finds his happiness, as Rawls famously put it, in
―counting the blades of grass.‖
Why Should I Respect You? A Critique and a Suggestion for the Justification for
Mutual Respect in Contractualism, Baldwin Wong, London School of Economics
Contractualism is a political and moral theory which characterizes principles of justice in
terms of the idea of mutual respect, which means that one citizen should respect one
another by acting in a way which could be justified to one another. According to
contractualists, the duty of mutual respect is so crucial that it should be given priority
over other values when those values conflict with it. However, why should citizens take
the duty of mutual respect so seriously? Why can it override other conflicting values?
The aim of this essay is to examine how contractualists can provide a justification for the
priority of mutual respect among citizens. In the first part, I will explain the contractualist
idea of mutual respect and the appealing argument, which is the justification provided by
most of the contractualists. The appealing argument argues for the priority of mutual
respect by showing the great appeal of the relationship of mutual respect. In the second
part, I will present a critique of the appealing argument, argue that it is hard to see how,
from the fact that the relationship of mutual respect is appealing, it can possibly follow
that this relationship ought to have the priority over other conflicting values. In the third
part, I will suggest that the ‗consistency argument‘ can provide a more satisfactory
explanation of why the duty of mutual respect can override other values. Mutual respect
is of special importance, not because the relationship of mutual recognition is a highly
desirable one, but rather because it is based on the requirement to behave consistently.
Individuals become inconsistent if they ask others to respect them as reason-assessing
creatures, while at the same time refusing to respect others in the same way. Therefore,
although the appealing argument is widely held among contractualists, I would suggest
83
that it is problematic and should be complemented with the consistency argument, which
can provide a more forceful answer to the question of why citizens should respect one
another and follow principles of justice.
Justice in Postmodern Times, Laurence Barry, the Open University, Israel
The Enlightenment project intended to found a new political order based on principles of
justice as expressed in the Universal Declaration of Rights. Its demand on the side of the
citizens was a demand to "emerge" from intellectual minority, thanks to the use of reason,
which was seen as the universal tool that would free mankind from injustice (Kant 1784).
Yet today, the rationality and universalism of the Enlightenment are not seen as universal
any longer, but solely representing the values of one particular culture (Mouffe 1996,
245). The multicultural predicament of contemporary societies seems therefore to put a
strong question mark on the possibility of common principles of justice; if postmodernity is characterized by a multiplication of the sources of moral authority and the
abandonment of universal values (Bauman 2000, 64), then justice becomes an impossible
goal.
Different models are proposed in the literature which intend to cope with the problem,
among them political liberalism, multiculturalism and agonistic democracy. This paper
focuses on those critiques, trying to articulate them within Horkheimer and Adorno‘s
Dialectic of the Enlightenment (2002). In such a perspective, each can be looked at as an
attempt in demystification, of disclosure of domination and injustice, yet remaining at the
same time trapped within the postmodern paradox: principles of justice, translated into
demands of citizenship, can always be seen as a source of coercion. Is it then possible to
define principles of justice in postmodern societies?
I would like to look at Rawls‘ Political Liberalism (1993) as an attempt to accommodate
the Enlightenment model to contemporary deep diversity. The classical liberal demand to
leave one's belief in the private realm is adjusted to contemporary times by the
delimitation of a political realm where public reason should be used. But this type of
separation is seen today as imposing a norm that does not reflect the real diversity of
worldviews; public reason and its principles of justice can be seen as a 'mystification'
84
hiding new forms of coercion. Such a stand is the one adopted by the multicultural
criticism on liberalism (Taylor 1992; Kymlicka 1996), although it is possible to show that
the multicultural discourse conceals its own forms of oppression, hidden in the cultures
that it intends to preserve (Okin 1998; Brubaker 2004). The radical criticism of reason
adopted by Horkheimer and Adorno seems to be better expressed in the postmodern
deconstruction of identity and the agonistic models of democracy it implies (Butler 1990;
Connolly 1991; Mouffe 2000; Young 2000). But is it possible, in such a perspective, to
escape the Nietzschean will to power and nihilism? Can the agonistic models escape the
paradox of Horkheimer and Adorno and define principles of justice without falling into
coercion? My contention is that more of the Enlightenment is to be found in those models
than they would admit, tending to prove that conceptions of justice always rely on some
minimal morality and … universality (Walzer 1994).
Consensus Conferences and Better Citizens, Daphna Perry, Lior Gelbard, Paule-Sarah
Fraiman and Nimrod Kovner, Hebrew University
Theorists of deliberative democracy and some political scientists frequently argue that
various practices of deliberation and deliberative decision making, consensus conferences
included, make for better citizens. Whether it is argued that this is only a welcomed byproduct of deliberation, or that this is one of the main goals of deliberation, it seems that
there is a common agreement over the idea that deliberation is expected to produce a
variety of positive democratic outcomes. While a growing body of literature is devoted to
the empirical examination of this claim, there is still a lot to learn about the kinds of
attributes, the way participants conceive them, and how time passed since the conference
might affect their strength.
This study evaluates the long term effect of participation in citizen conferences on civic
virtue by interviewing 11 participants in the third and fourth consensus conferences
conducted in Israel. After sketching the theoretical aspects behind consensus conferences
we identify 8 dimensions of positive influences associated with deliberation; we then
present our impressions from interviewing participants while referring to these
dimensions. These impressions support both the findings of previous researchers as well
as their general philosophical intuition. It seems that the third and fourth consensus
85
conferences in Israel did have a positive influence on participants, and that they did lead
to some increases in democratic attributes; It should be noted, however, that the
responses we gathered from the interviews left a strong impression that the conferences‘
positive benefits tend to diminish over time.
Globalization and the Individual‟s Commitment to the State as Manifested by the
Willingness to Contribute to Public Goods, Eitan Adres, University of Haifa
In this article I examine the influence of globalization on the individual‘s commitment to
the state as manifested by the consent to contribute to two kinds of national public goods:
first - contribution demanded by government (taxes and conscription etc.); second –
contribution on full voluntary basis (blood donation and social involvement etc.). Since
the contribution decision is personal, I focus on the consequences of globalization for the
individual - a micro-level analysis, while most of the voluminous body of literature on
globalization takes the macro-level approach. Globalization is related to an increased
connectivity and interdependence among people across borders and to an intensified
consciousness of the world as a whole. Globalization also changes conceptions of
national sovereignty and may shift solidarities and perceptions of ―us‖ and ―others‖
within and outside nation states. Globalization may affect people‘s sense of identity, the
meaning of self relations with place, shared understandings, values, desires, myths, hopes
and fears. Such affects and perceptions may have a significant impact on the individual‘s
willingness to contribute to public goods. Research uses the concept of Individual‘s Level
of Globalism (ILG), defined in previous research. ILG measures the self perception as a
world citizen; personal traits like lack of active local ties (ALT) and cognitive roots,
which nurture a dominant global identity over local identity, together with acculturation
in contemporary ‗global culture‘ manifested by high levels of individualism and
consumerism.
The article posits that the higher the ILG, the lower the individual‘s willingness and
consent to contribute to public national goods. The article lays theoretical foundations for
a future comparative field study which will follow previous research that found
relationships between the ILG and the tendency to evade conscription in Israel.
86
The main theoretical contribution of the article is the definition of the ILG and the
examination of its influence on the citizen / state relationships in the era of contemporary
globalization.
Workshop 3
Links between Domestic Politics & International Relations
Conveners: Prof. Jack Snyder & Prof. Arie Kacowicz
A Bridge over Troubled Waters? Turkey‟s Middle Eastern Policy and the West,
Giovanni Faleg, London School of Economics
Over the past few years, Turkey‘s government has played a ―castling move‖ in its foreign
policy. Shifting from its traditional westward focus, Turkey has become an active player
in the Middle East, an engagement which has taken many forms: mediator (i.e. between
Syria and Israel, Israel and Hamas, US and Iran and within the Arab world), energy
player (i.e. Pipeline projects such as Nabucco and the East-West Energy Corridor),
promoter of regional integration (through strategic cooperation council mechanisms set
up with Syria and Iraq) and economic power (improved trade relations with Middle
Eastern and Asian neighbors).
How do we make sense of this trend? Is Turkey evolving from a torn country into a core
state (Huntington, 1996) potentially leading the Middle Eastern region? What
implications may Turkey‘s assertiveness in the region have on its relations with the West
and, in particular, with the European Union?
This paper engages the current academic debate on the issue by challenging
structural/neo-realist accounts, which understand Turkey‘s recent focus on the Middle
East as a rational response to changes in Turkey‘s security environment since the end of
the Cold War. The purpose of this paper is to show that, besides structural factors,
endogenous identity politics has affected the formulation of Turkish foreign policy
preferences. Accordingly, I espouse an identity-based or constructivist approach to show
that a profound identity crisis, resulting from a dialectic between the Kemalist and NeoOttoman visions of the Turkish state, has affected the preferences and formulation of
87
Turkey‘s foreign policy since the early 1970s. Turkey‘s engagement in the Middle East
makes a good case insofar as its historical evolution displays a number of contradictory
retractions, the result of which is the undergoing AKP-led process of identity change that
includes – but is not limited to – some elements of Islamization. This theoretical
investigation will help to account for Turkey‘s stance in the Middle Eastern diplomatic
chessboard and draw implications for the relationship with Europe and the United States.
The Turkish-Israeli Relations under the AKP Administration, Ali Demirdas,
University of South Carolina
The relationship between Turkey and Israel, the only truly democratic countries in the
Middle East, hit bottom rock especially after the Flotilla incident in the Mediterranean
Sea, in May 2010. The deterioration came as the ruling AKP adopted a very pro-active
foreign policy, which includes ―Zero Problem with Neighbors‖ doctrine.
This paper aims to find theoretical and analytical answers to ―What domestic factors have
contributed to the deterioration between Turkey and Israel?‖ and ―To what extent the
pro-Islamic, conservative roots of the AKP have contributed to it?‖. Moreover, this paper
will take into account of the fact that the single-party AKP government has been able to
erode the influence of the secular Turkish Military, which has been a staunch supporter of
close Turkish-Israeli relations, in the Turkish foreign policy.
Nuclear Dialogues: Combining Constructivist and Liberal Approaches to The
Nuclear Proliferation Puzzle, Zoe I. Levornik, Haifa University
The subject of nuclear proliferation has been the focus of numerous studies in IR which
so far did not provide a satisfying explanation of the puzzle. However, only a relatively
small number of studies have touched on the social aspects of nuclear proliferation. The
purpose of this study is to suggest an explanatory framework which will draw on social
constructivism and liberal approaches in order to further our understanding of states'
88
nuclear policy choices. This study will focus on both the unit level and the level of states‘
interaction. Since the decisions about the state‘s nuclear posture are made within the state
I examine the internal process affecting the state foreign policy. In particular, I look at
how national identity perceptions are constructed, negotiated, and often manipulated, as
part of the process of domestic politics (which involves the influence from political and
organizational competition, social movements, civil society, epistemic communities, and
internal discourse). I argue that nuclear policies are chosen if and when they are
compatible with national identity perceptions, and when leading coalitions can positively
associate these policies with the national identity of the state. Because states do not exist
in a vacuum but as part of a society of states, which determines what is appropriate and
legitimate behavior for states, this study also refers to the level of states‘ interaction.
Subsequently, I look at how states are socialized by the international community through
learning process, education, and symbolic interaction. I trace the evolution of the non
proliferation norm and its affect on states‘ nuclear policies. I find that the non
proliferation norm was only partially successful and was unevenly diffused in different
regions. I argue that the success of a norm depends on the structure of social networks
that exists within and between regions and the compatibility of the norm with the
preexisting normative setting of each region. In order to strengthen the credibility of the
analysis the methodology of this study combines qualitative and interpretive methods
using both process tracing and discourse analysis.
Dealing with the Rogues: what Role for the Trade? Michal Onderco, Vrije
Universiteit Amsterdam
Rogue states came to be associated with main threats to the international security –
proliferation of the weapons of mass destruction, support for terrorism abroad, creating
external pressures by oppressing their domestic populations. Despite these negative
features, Western-style democracies varied in their policies towards the rogue states,
ranging from very accommodationist to very confrontational. Looking at reasons why
states choose to adopt a specific stance will help us to understand the drivers behind
89
states‘ foreign policy as well as the role that norms as well as more materialistic
motivations play in the foreign-policy making.
In this paper, I present empirical evidence from a pilot study for my PhD project in which
I look at reasons why France, Germany and the United Kingdom have differed on Iran
since 2002. In this study, I measured foreign policy behavior of states using expert
surveys, i.e. a relatively novel instrument in International Relations. Expert surveys have
been widely used in the field of comparative politics to measure party positions, but have
been almost unused in the International Relations research. The expert surveys offer an
unparalleled opportunity to obtain judgments by experts in a given field in a structured
and succinct manner. Therefore, they also provide a possibility to compare a number of
countries at once, without too much concern for validity as experts are expected to be
erudite and therefore a relevant source of information. This expert survey was
administered to experts on Iran in France, Germany and France. The expert surveys have
been supplemented with the extensive research into policies adopted towards Iran in all
three countries along with statements of relevant officials on their national policies
towards Iran. Official press releases, departmental reports and government briefs were
used as a data source for this part of the research.
Using commercial liberalist literature, I argue that it is economic interests which
influence states‘ foreign policy. Commercial liberalism has been useful to explain
variance of conflict by looking at the role of economic interdependence. Based on the
economic indicators taken from the commercial peace theory to measure economic
interests, I create and evaluate five predictions for the foreign policy behavior of these
three countries Iran based on their economic interests.
The result of the empirical analysis shows that states did not fully behave as expected.
France was expected to be the most accommodationist, but in fact accommodationist
policies among the three countries were fairly similar. Moreover, turning points for
policies did not fully correlate with expected points. When the negotiations failed in
2006, all three countries were quite confrontational and supported further rounds of
sanctions. A number of alternative explanations can account for this, based on historical
legacy, public opinion or personal perceptions of leaders.
90
By analyzing the policies of democratic countries, I provide not only an additional angle
to look at foreign-policy making in the Western-style democracies, but I also show why
is there such a disagreement among the democratic countries on how to deal with rogue
states.
Strategic Cultures and Foreign Policy Decision-Making: The Case of India and its
Ties with Israel, Jayita Sarkar, The Graduate Institute of International and Development
Studies, Geneva
The influence of the domestic in foreign policy decision-making has tended to be one of
the prime concerns in international relations and several scholarly works have
investigated the role and impact of political parties, coalition politics, bureaucracy,
lobbies and diaspora on foreign policy choices of countries. Equally intriguing has been
the literature on the influence of strategic culture on external policies of states. This
approach, which could be traced to the writings of Sun Tzu, Thucydides and Clausewitz
on national character and to Jack Snyder's 1977 account of the nature of the Soviet state,
considers strategic culture of countries to change rather slowly if at all. The case of the
Indian strategic culture manifests a similar ―semipermanence‖. Rooted in the politicostrategic thought of Nehru, the country's first prime minister, Indian strategic culture has
been characterized by a conspicuous restraint in undertaking conventional realist actions
in international politics – a trend more or less unchanged over time. Such a restraint can
be identified in the country's policy of nuclear minimalism, its military modernization
and in its bilateral strategic relationship with the state of Israel. It is the third
phenomenon, that this paper seeks to elaborate. Despite its strong ties with Israel, there is
an astonishing lack of publicization of the the relationship, an incessant inclination of the
Indian political establishment to pay lip service to the Palestinian cause and an
identifiable unwillingness to use the relationship to advance direct military strategic
interests- demonstrated for example, in India's refusal to accept Israel's offer of help
during the 26/11 terrorist sabotage in Mumbai. The paper therefore, seeks to demonstrate
the influence of the prevailing strategic culture of a country on its foreign policy
behaviour, using the Indian example as a case in point.
91
The Foreign Policy of the Russian Federation towards the Ukraine and Belarus:
From Cooperation to Conflict, Helena Yakovlev Golani, Hebrew University
The paper focuses on the Russian Federation‘s foreign policy vis-à-vis the Ukraine and
Belarus from 1991 to 2008, that is, during the presidencies of Boris Yeltsin and Vladimir
Putin. The research endeavors to characterize the foreign policy of the Russian
Federation towards the aforementioned European states, which became independent after
two hundred years of Russian domination. In doing so, the factors that have influenced
Russia‘s policy decisions and actions – be it domestic, international or conceptual – are
underscored. Another objective is to compare the pattern of the Russian foreign policy at
the time of Yeltsin‘s administration with that during Putin‘s presidency, with the view of
pointing to similarities and differences in state management between these two periods –
this, in order to identify patterns in Russia‘s foreign policy towards these post-Soviet
states.
The question addressed is: Are there any specific factors which influenced Russian
foreign policy towards the Ukraine and Belarus during the period from 1991 to 2008? To
answer the question the independent variables are used. They are assumed to influence
Russia‘s foreign policy – which is the dependent variable – and include geopolitical
considerations, Russia's threat perception and power, strong interest groups, and Russia's
perception of the past. Russian foreign policy towards the Ukraine and Belarus is
analyzed using the method of structured focused comparison combined with the processtracing approach.
The analysis has yielded several conclusions. First, geopolitical considerations induce
Russia to follow a foreign policy which is directed to the strengthening of its influence in
the bordering states. To this end, Russia promotes integrationist policies; however, if
integration cannot be achieved or the price of such a process is excessively high, Russia
acts to increase the dependency of these states upon itself in vital aspects to encourage
them to comply with its demands.
Second, Russia strives to preserve the regional status quo, where the position of the
neighboring states towards it will be at least neutral. Any worsening of this status quo
92
precipitates a change in Russia‘s threat perception. This perception of threat triggers
Russia‘s balancing against the challenger, with the intensity that depends on Russia's
existing domestic climate and the level of power. Although Russia's application of power
has constraints, its energy arsenal is often used trough Russian companies to remind
neighbors of power asymmetry. At the time when Russian power is soaring and the
domestic climate favors political elite, it conducts an increasingly assertive balancing
even towards its closest ally (Belarus), whereas when its power is at a low point, it
chooses to use appeasing balancing tactics and to compromise. However, if all of its
balancing attempts fail, Russia opts to propel a regime change or even the dissolution of
the threatening state from the inside.
Between Politics and a Hard Place: Government Structure, Influence, and Foreign
Policy Behavior in Post-Soviet Ukraine – the NATO Case, Erin Baumann, University
College Dublin
In her 1995 article ―The Foreign Policies of Small States‖ Miriam Elman debunked one
of the most popular assumptions in political science and international relations on the
politics and the foreign policies of small states; that they are largely influenced and
ultimately controlled or determined by external international factors (Elman, 1995). The
crux of the argument Elman makes is that in small or newly independent states (210)
institutional design is largely motivated by external influences, but that the foreign policy
behavior of these states is actually influenced more by internal variables, primarily
institutional structure, than by external variables (211).
Despite the legitimacy and
widespread popularity of Elman‘s argument the problem is that, like Peter Katzenstein
before her, Elman‘s work focuses purely on small or newly independent democratic
states. Yet, the vast majority of the small or newly independent states that exist in the
world today are not fully-fledged liberal democracies nor can it be certain that this is the
path they are progressing along. Therefore, it is necessary that the academic literature on
small or newly independent state foreign policy be expanded to analyze and understand
the role of internal and external factors in the foreign policy behavior of non-liberal
democratic cases.
93
One such case is Ukraine. Although Ukraine has in recent years been heralded by many
in Western diplomatic and journalistic circles as the great success story of post-Soviet
democratic development, the reality is that Ukraine is a fragile state in which democratic
practices and behavior are far from being consolidated or entrenched.
This makes
Ukraine an ideal case upon which to test to the applicability of Elman‘s thesis. In line
with Elman‘s assertion that there are elements of foreign policy displayed in small and
newly independent states that can not simply be explained by external international
variables, the foreign policy of post-Soviet Ukraine has often been understood in terms of
the internal domestic variables at play in its formation. The most popular explanation on
offer points to linkages between linguistic cleavages, the influence of elites, and decisionmaking structures within the country, while other popular explanations have leaned on
the ideas of historical institutionalism or post-colonialist dependency theory. Yet, each of
these studies fails to explain the variation, or continuation, in Ukraine‘s foreign policy
over changing administrations and economic situations and none takes into account the
role of institutional structure in shaping the foreign policy decision-making process in
Ukraine and ultimately the state‘s foreign policy behavior.
This paper will examine post-Soviet Ukrainian foreign policy through a qualitative case
study analysis of the state‘s relationship with the North Atlantic Treaty Organization
(NATO). While the relationship between Ukraine and NATO has had its ups and downs
over the course of the last fifteen years, it has nevertheless been a consistent presence in
post-Soviet Ukrainian foreign relations. Using Elman‘s framework and institutional
structure as an intervening variable in its analysis, this paper will explore how both
internal and external influences are channeled through the Ukrainian foreign policy
making system, under which circumstances one has been or is more influential than the
other, and ultimately which set of factors has come to be the more predominantly
influential in Ukrainian foreign policy.
94
The Story of Two Military Occupations: Transnational Mobilization for Palestine
and Western Sahara in Comparison, Johannes Becke, Hertie School of Governance
Decades ago, a Middle Eastern state occupied a neighboring territory that had failed to
achieve independent statehood in the process of decolonization. The local population was
denied political self-determination; thousands were displaced and turned into permanent
refugees; when a regime of heavy-handed military control provoked a campaign of
guerilla warfare, a giant wall was built across the entire territory – of Western Sahara.
While even minimal skirmishes in the Israeli-Palestinian conflict easily make global
headlines, the Moroccan occupation of Western Sahara is usually classified in the
category of ‗forgotten conflicts‘. A decisive element for this discrepancy in the attention
of the international political (and academic) community is the success of transnational
mobilization – or the lack thereof. In order to theorize about the interplay of domestic and
international factors that shape transnational political movements, in a most similar
systems design this paper will compare the built-up, the composition and the impact of
transnational coalitions that mobilize for an end to the military occupations of Palestine
and Western Sahara.
The theoretical framework will attempt to combine theories of social movements with
power-distributional approaches in historical institutionalism. In order to move the idea
of path dependency and institutions as punctuated equilibria, these approaches understand
both institutional continuity as well as institutional change within the same logic of
‖forging coalitions and thus mobilizing various social and political actors in support of
particular institutional configurations‖ (Thelen). While usually applied to the political
economy of Western nation-states, this paper will attempt to translate the framework to a
security-related institution shaped by postcolonial statehood outside of the OECD world.
The basic logic of the framework is as follows: While inter-state rivalries determine the
amount of resources provided to the transnational movement, the mode of contestation
and its impact is shaped by the respective make-up of the military occupation. Depending
on the level of institutional veto possibilities and the amount of interpretive discretion in
the execution of military rule, transnational coalitions have different options how to
contest the occupation, e.g. armed insurgency to achieve institutional break-down, the
95
slow defiance of power structures by institution-building, or legal campaigns (―lawfare‖)
in order to safeguard the regulations of international humanitarian law.
By looking at the outcome of institutional transformation, the comparison of the two
examples of transnational mobilization will not only analyze how these social movements
were shaped by international and domestic factors, but also allow to theorize about their
respective impact: While the transnational campaign for Western Sahara consists of only
two states with varying levels of support (Spain and Algeria), the Sahrawi diaspora and a
small number of human rights activists, the issue of Palestine has inspired a highly
diverse coalition of supporters with multiple, often conflicting political goals and
strategies – and while the first coalition has failed to raise international awareness, the
latter has successfully ‗uploaded‘ the issue to the international community and continues
to contribute to the institution-building of a future Palestinian state.
The Connection between Domestic Politics and International Relations: Saudi
Foreign Policy during the Gulf War in 1991 and its Implications for the
Government's Political Legitimacy and its Position in the Regional Arena, Michal
Raviv, Bar Ilan University
Saudi kingdom is the leader of the Muslim world and a senior member in the Arab
League. As such, the Arab-Muslim world, as well as the local public, expect from Saudi
Government to promote the common Muslim-Arab interests, sometimes even at the cost
of conflict with national or governmental interests.
The Iraqi threat forced the Saudi leadership to make a sharp turn in its foreign policy. In
the past, Saudi foreign policy was characterized as passive, conservative, moderate and
restrained, and usually based on a broad consensus. However, following the Gulf crisis,
the royal family was forced to deviate from its traditional policy and to adopt assertive
policy that stands in deep contrast to the Muslim- Arab approach and thus to the position
of the Saudi public.
That had crucial consequences on the political future and the religious prestige of the
House of Saud, both within the Kingdom and abroad.
96
Saudi decision to shelter under the U.S. strategic umbrella in order to attack ArabMuslim country [Iraq], and to allow the presence of foreigner‘s armies on the Holy Land,
broke the Middle-Eastern Game rules and created doubt regarding the government's
qualification to govern. This was a clear turning away of the Saudi leadership from the
idea of Arab solidarity, which led to a trenchant criticism by the Arab and Muslim world,
as well as the local population.
Throughout the Gulf crisis, the Gordian knot between the internal policy and the foreign
policy was emphasized, given that the Western aid indeed protected the kingdom against
external attack, but at the same time paid a very heavy price in the political arena and
brought to the surface hard questions about the identity of the kingdom.
In the post war era, the strategic ties between Washington and Riyadh had tightened but
at the same time the opposition within the kingdom rose and the government was
enforced to deal with the claims of various groups for executing far-reaching reforms. In
addition, the Gulf crisis raised questions about the loyalty of the House of Saud to the
―true Islam‖ and to the Arab solidarity, and as a result, damaged the Saudi Arabia
prestige in the regional arena. A few years after the war, a wave of terrorist acts hit the
kingdom and marked the heavy cost of the Saudi-American cooperation.
Lebanon's Challenged Sovereignty: a Two-Level Game, Yaron Schneider, Hebrew
University
In my research I examine domestic and international factors that have influenced the
ability of the state of Lebanon to maintain its sovereignty effectively, as a result of
interaction between domestic and international actors in the Lebanese arena. The main
purpose of the research is to explain the various challenges that Lebanon has faced as a
sovereign state, beginning from the late 1940‘s and up to the present days, as well as to
analyze the reasons for its failure to enforce its effective sovereignty (a.k.a. ―positive
sovereignty‖) under certain circumstances.
In order to do so, I present a model of analysis that combines the two primary variables
in my explanation: The first one is the intensity of the domestic conflict on power sharing
in Lebanon between competing ethnic groups, political parties and leaders. The second
97
variable is the intensity of the regional conflict between Israel and its neighbors, with
emphasis on the gradual emergence of a ―buffer system‖ between Lebanon and its
neighboring states, Syria and Israel. In this context, Lebanon has become a buffer state
that ‗hosts‘ the conflict between Israel, Syria, the Palestinians and some other regional
actors, as a result of the influence that these actors have gained inside the Lebanese arena,
mainly thru interaction with local allies or clients, that helped them to promote their
national and regional goals, within the framework of the Israeli-Arab conflict.
My central contention is that the effectiveness of Lebanon‘s sovereignty can be
determined due to a balance between the intensity of the domestic conflict in it, that tends
to destabilize the function of state institutions, and the projection of the Israeli-Arab
conflict on Lebanon‘s soil- i.e., the incentives of Lebanon‘s neighbors and other regional
actors to intervene in Lebanon, in order to gain advantages in the regional conflict and,
subsequently, to promote their strategic position vis-à-vis.
What make the situation of Lebanon even more complicated in terms challenges to its
positive sovereignty are the interactions between domestic and external actors, deriving
from pragmatic needs. These interactions have weakened the ability of Lebanon‘s
institutions to function and thereby have undermined its positive sovereignty.
The methodology of the research is observation on four challenges that represent
different balances between the domestic and the external conflicts which had different
consequences on Lebanon‘s positive sovereignty. The first case is the 1948 war, that was
a significant external challenge to the security of Lebanon, but did not undernine the
ability of the state to implement its sovereignty effectively, as a result of internal stability
and agreement between political leaders.
Challenges of Good Governance and Rule of Law Implementation in Serbia and
Croatia, Ana Ljubojevic, IMT Lucca
Conflicts in Bosnia and Croatia from 1991 to 1995 left huge impact on political and
economical systems of successor countries of the former Yugoslavia. Peace keeping and
peace building strategies were developed following the liberal peace theoretical
framework and were directed mainly by international actors. Model of globalization
98
accepted by western governments, international financial institutions and transnational
corporations has been in the focus of attempts to achieve increased prosperity, greater
accountability, democratization and respect for the human rights.
It is widely accepted that good governance is what helps governments function
effectively and achieve economic progress. Each society exiting crisis and/or conflicts is
characterised by the strong clash between capacity building and decision-making process,
especially in the way global actors‘ policies and local ownership is divided. Balance
between globalization and sovereignty in decision making is one of the most significant
elements for the creation of post conflict reconstruction strategy. In addition, it is directly
linked to the accountability and decision making process that a state can have once the
level of state institutions‘ autonomy and security is empowered.
This paper tries to address current challenges of good governance with regards to rule of
law implementation in Serbia and Croatia. Rule of law implementation in immediate post
conflict period was promoted by the international community. In the aftermath of peace
building phase it is necessary to analyse how local institutions responded to international
incentives and to which extent newly formed institutions function. In Yugoslav successor
states, various transitional justice mechanism were used in order to address perpetrators
of the past human rights abuses. Following general policy line that no peace is possible
without justice, most important war crimes trials were held before the International
Criminal Tribunal for the former Yugoslavia, while some of them were referred to the
local level once the conflict has ended and condition for fair trials were met. Vast
majority of the war crimes perpetrators was or will be tried at the Special War Crimes
Courts based in the region.
Justice reform and attempts to use other non judicial mechanisms of transitional justice in
the region of Western Balkans are marked by a strong trade-off between national interests
and need for regional cooperation. Questions of national identity and ethnic belonging
still influence trials and politically motivated regulations. Nevertheless, changes in
criminal code and justice reform implemented in Serbia and Croatia improved situation
of human rights and freedoms for victims and refugees. In addition, there are efforts to
create regional cooperation in justice matters, transborder cooperation of human rights
advocates and other civil society actors. Main objective of achieving a good governance
99
of post-conflict societies is directly linked to a creation of just and durable peace. It
should be implemented jointly by international and local actors, by using systematic,
persistent, long-lasting confrontation with past in order to create a democratic
environment for the future.
Transnational Justice in Post-Conflict Communities, Ronit Berger, Interdisciplinary
Center, Herzliya
Some claim that by applying international norms and procedures to national institutions
in post conflict societies, the national institutions will serve as contributing factors to the
reduction of the violence and in leading the torn societies towards reconciliation. Do they
really? This paper wishes to re-examine this claim.
The proposed paper discusses transitional justice in post-conflict communities. Within
this context, this paper will focus on national institutions aimed at peace building,
specifically national justice seeking and reconciliation institutions, or in their official
name "Truth and Reconciliation Commissions" (TRCs). The research question set forth
is: in what way do these national institutions effect post conflict reconstruction and
reconciliation? I set an analytical framework using the approach of these national
mechanisms towards international regimes and international norms and whether these
institutions effectively serve to reduce the violence in post conflict societies and in a
more general sense, whether in the long run, they have more positive effects than
negative ones.
There are different types of peace and reconciliation commissions which were operated
and are still operating in different parts of the world, trying to reconcile different types of
societies and to deal with different types of pasts. It seems that these factors have an
influence on the possibility of "success" of the institutions in establishing peace and
reconciliation, in the short run, as well as in the long run. Nonetheless, these institutions
in general are more appropriate of a mechanism dealing with transitional justice than
other types of mechanisms, especially tribunals or judicial prosecutions, when dealing
with post conflict reconstruction and reconciliation. Though these institutions have a
plethora of negative implications and deficiencies, they still operate to achieve the goal
100
according to which they were established, to install a sense of justice and reconciliation
in the torn society.
Who Cares? International Law and the Regulation of Civil Wars, Henry Lovat,
Hebrew University
Civil wars have outnumbered inter-state wars since 1945, and have resulted in
significantly more deaths than the latter. During this period, states have also entered into
a series of treaties placing increasingly restrictive legal limitations on governments‘
discretion in combating armed insurrections. Historically, however, governments have
been reluctant to allow international legal limitations to be placed on their freedom of
action in responding to challenges to their domestic monopolies over the legitimate use of
violence. Post-1945 developments thus constitute a puzzling departure from pre-Second
World War practice. The proposed research will endeavor to explain this trend.
Given the variations over time in many governments' attitudes towards the regulation of
civil war, the apparently key role played by non-state actors in creating the "civil war
regime", and the high ratification levels of both more and less democratic states, neither
liberal nor institutionalist approaches to IR alone appear able to furnish satisfying
explanations for regime development. A constructivist-informed approach, however,
might hold out greater promise. Such an approach would facilitate examination of the
"construction" of the civil war regime by coalitions of governments and trans-nationally
and domestically-active inter- and non-governmental organizations, without denying that
governments are likely to act strategically on the basis of perceived interests, or that the
success of ―norm entrepreneurship‖ may be affected by domestic conditions in ―target‖
states and by treaty-specific factors.
More specifically, relevant research carried out to date suggests that norm
entrepreneurship (in relation to civil war-regulating treaty provision endorsement) is
likely to be more effective where a "norm-propagating" organization possesses both
moral authority and issue-relevant technical expertise, and where regime-sympathetic
domestic civil society groups are active in ―target‖ states. Protracted civil unrest,
however, would seem to have a significant limiting effect on the susceptibility of
101
governments (especially in democratic states) to civil war regime-related norm
entrepreneurship. The efficacy of norm entrepreneurship also seems likely to be affected
by the extent to which treaty provisions (a) can be ―nested‖ within existing, widely
supported international norms, and (b) have the support of materially powerful states with
―clean hands‖ (which may ordinarily be expected to be liberal democracies).
As currently envisaged, the proposed study will examine the extent to which the above
propositions are borne out in a series of representative case studies, using process tracing
as the principal analytic technique. Cases will be selected to ensure sufficient variation on
the ―dependent variable‖ of governmental attitude towards any given set of civil warregulating treaty provisions and, as currently conceived, may include examinations of the
positions taken over time by the governments of Bosnia-Herzegovina, Jordan, the UK
and US respectively, in relation to each of Common Article 3 to the 1949 Geneva
Conventions, Additional Protocol II of 1977 to the Geneva Conventions, and the war
crimes provisions of the Rome Statute of the ICC. Causal process observations are likely
to be drawn primarily from archival and existing scholarly materials, supplemented by
participant interviews where feasible.
Aborigine, Environment and Foreign Policy: A Case Study of Nunavut, Canada,
Chan Song Lee, Seoul National University
What factors account for the Nunavut Land Claims Settlement (NLCS) in 1993 between
the Canadian federal government and the people of Inuit in the Arctic? Why did the
Canadian government decide to give a new legal status to the Aborigines who had been
already governed by the government of Northwest Territories, especially in the early
1990s? Although the case of Nunavut in Canada does not generalize the relations
between international politics and domestic environmental and Aboriginal policies, this
Arctic event provides an interesting example how different policy goals became
intermingled in a single domestic act, and this paper takes a comprehensive approach to
the case.
It is certain that the NLCS was laid in the sphere of Aboriginal politics, which was an
outcome of the 16-year-long negotiations between the Inuit representatives and the
102
federal governments in Canada. In yielding of the Aboriginal Rights and the land titles to
the Crown, the Inuit could obtain the right of representation on institutions of public
government and receive a variety of financial compensation. This treaty of Nunavut led
to the establishment of the Government of Nunavut in 1999. It is also doubtless that the
NLCS is a policy outcome devised for environmental protection in the Arctic region. For
environmental sustainability in the Nunavut, the treaty established several environmental
committees under the federal authority with local representatives and empowered them to
regulate the social and commercial activities in the region.
Leaving those valid explanations intact, however, this paper claims that the picture of this
legislation can be fully understood in additional dealing with international politics in the
North Pole. If Oran Young characterized the Arctic policies during the 1960s and 1970s
as a benign neglect, the happenings during the 1980s changed the perception of relevant
stakeholders to this region. On the re-intensified Cold War in the 1980s, two super
powers deployed a number of nuclear submarines and bombers in this strategic ice area
and aimed at each other with massive nuclear ICBMs over Canadian territory. Due to the
external threat from the Soviet power and the pressure from its military ally, Canada
could not but make the military agreement with the US and provide its northern border as
a defense frontier.
On top of this security issue, Canada had to suffer the chronicle fear of the US invasion in
the Northwest Passage. Without appropriate navy powers and icebreakers, the Canadian
government did not have many options to substantiate its sovereignty claim for the Arctic
Sea. Furthermore, the future exploitation of resource energies in the Northern Sea and the
likeliness of international competition on it were keenly imbued in the Canadian
strategists‘mindset.
With a lack of military means to achieve the foreign policy goal, the Canadian
government pursued the international cooperation and establishment of the regional
governance, such as the Arctic Council in 1996. In order to make this more effective, the
government strengthened the domestic sovereign legitimacy even by changing a
governing structure, and environmental protection became a useful tool to enhance the
legitimacy. The NLCS can be viewed in this sense, and the case of Nunavut will be
103
illuminated as an example of the domestic aboriginal, environmental policy with its
strong international political implications.
Workshop 4
Jewish Political Thought
Conveners: Dr. Jeff Macy& Dr. Moshe Helinger
The Morality of War in Rabbinic Literature in Light of the Just War Theory: A
Review of the Issues of the Call for Peace and the Limitation of the Siege, Yishai
Kiel, Hebrew University
מוסר המלחמה בספרות הרבנית בראי "תיאוריית המלחמה הצודקת" :עיון בסוגיות הקריאה לשלום
והגבלת המצור ,ישי קיל ,האוניברסיטה העברית
מחקרים שונים שהוקדשו לשאלת מוסר המלחמה ביהדות ,הבחינו במתח יסודי הקיים בין קטגוריות השולטות
כיום בשדה האתיקה והמשפט הבינלאומי לבין תפיסות העולות ממקורות היהדות .במסגרת זו אנו מבקשים
לבחון את יחסם של חז"ל לבעיות המוסריות הקשורות במציאות המלחמה ,מתוך זיקה לעמדותיה של אחת
הדוקטרינות המוסריות הדומיננטיות ביותר כיום המכונה "תיאורית המלחמה הצודקת".
במסגרת ההרצאה נבקש לבחון את השאלה ,האם ובאיזו מידה היו החכמים מודעים בכלל לבעיות מוסריות
הקשורות במציאות המלחמה .מניתוחנו עולה כי סוגיות שונות מן הספרות הרבנית שנדונו בהקשר זה ,אינן
רלוונטיות למעשה לשאלה הנדונה ואינן חושפות התמודדות ישירה עם הבעיות המוסריות המיוחדות למציאות
המלחמה .זאת ועוד ,מחקרים אחדים מסתבכים בטענות אנאכרוניסטיות ומייחסים לספרות הרבנית המוקדמת
השקפות מוסריות שזמנן איננו קודם למאה השמינית .בולטת בהקשר זה הנטייה להכליל את עמדתה של
"היהדות הרבנית" בשאלת מוסר המלחמה ולהשליכה על אזכורים שונים בספרות הרבנית המוקדמת.
עיקרה של ההרצאה תוקדש לניתוחן השיטתי של סוגיית הקריאה לשלום וסוגיית הגבלת המצור ,כמקרי מבחן
שנועדו לעמוד על ההתפתחויות שחלו בעמדות החכמים בשאלת מוסר המלחמה .בהקשר זה נבקש לטעון כי
אף שמדרשים מאוחרים וכן פרשנים מימי הביניים התמודדו בצורה ישירה עם השאלות המוסריות העולות
ממציאות המלחמה ,הרי שקשה להבחין בהתמודדות דומה בספרות חז"ל .בעוד הספרות התנאית איננה מגלה
כל מודעות לבעיות המוסריות המיוחדות למציאות המלחמה ,הרי שבמדרשי אגדה מוקדמים נחשפת התמודדות
ראשונית עם הבעיות הללו ,שאיננה באה לכלל ביטוי מגובש ונורמטיבי אלא במדרשים מאוחרים ובדברי
חכמים מימי הביניים.
104
The Six-Day War - The Old City: an Uncompleted Traditional Narrative, YaelShoshana Bunfad, Ben Gurion University
מלחמת ששת הימים -העיר העתיקה :נרטיב אמוני-מסורתי שעוד לא נשלם ,יעל-שושנה בונפד,
האוניברסיטה העברית
.1הרצאה זו תעסוק בניתוח חדשני של מגוון פרספקטיבות מבט :מדיניות וצבאיות ,משוננות
מבחינה אידיאולוגית-דתית ,שעלו להן בבהירות אך גם במעורפל ,מזווית הסתכלותם של
פוליטיקאים ומפקדים על סוגיית שחרור העיר העתיקה .טענתי הראשית היא שמלחמת
ששת הימים ,שסיומה הוכרע באופן רשמי ביום 10ביוני ,1967הותירה בעינה סוגיה מדינית
שהדיון הלאומי-דתי בה טרם מוצא כהלכה.
ככל שנהיינו עמוסים בליקוטי מידע על מה שקדם לפרוץ המלחמה ועל מה שאירע במהלכה,
נמצאנו למדים מתוך הספרות הענפה שבחנה את השתלשלות כניסתה של ישראל לעיר-
העתיקה ,על התרכזותם של כותבים בעיקר בסיבותיה האסטרטגיות-ביטחוניות של ישראל
להגיב על המתקפה הירדנית .לאמור ,כמו היה זה מתוך עניין פוליטי-מדיני להבטיח בעיקר
הרעיון שכיבוש ירושלים ביטא
את שליטתה הקיומית של מדינת ישראל בעיר העתיקה.
התמסרות מדינית של פוליטיקאים ומפקדים למסורת עיר-דוד ,מובא עד כה ,בתוך הספרות
הקיימת ,בעין ספקולטיבית מרומזת בלבד ,עליה ניתן להצביע בעמימות מבין שורות
הכתיבה שטרם נתכנסו להן לכדי מחקר פרשני מיושב מבחינה אמפירית ומדעית.
.2בפרוטרוט ,אטען כי בהופעתם של שרים ומפקדים משנת 1967שנצפו מתעניינים בשחרורה
של העיר העתיקה ,לא היה בה רק משום עניין אסטרטגי-צבאי שנבע משיקוליה של ישראל
להדוף את האש הירדנית באור נצחונו של צה"ל את חיל האוויר המצרי .אלא שמדובר היה
בנוסף ,באקט מסורתי נמשך בהיסטוריה היהודית של פוליטיקאים ומפקדים ,כמי שהינם בני
העם הגלותי לרצות בשחרורה של העיר העתיקה כעיר דת וגאולה אוניברסאלית .בדרך זאת
אעריך ,ראתה ישראל עצמה מקדמת אלמנטים יהודיים-אוניברסאליים ,שאולים מן השיח
האורתודוקסי של העיר ושעיקרם נועד להשיג יעד רב-תרבותי של קירוב בני הדתות
המונותיאיסטיות לעם היהודי בתוך העיר.
.3שאלת המחקר שתשאל היא כיצד עמדה למול עיניהם של פוליטיקאים ומפקדים בשנת
1967העיר העתיקה כעיר דת וגאולה אוניברסאלי?
.4הספרות שאליה אפנה תהיה זו המעתירה ממרכיבי ו הערכיים של העם היהודי ומוכיחה את
:איתן הבר1987 ,
קיומה של אמביוולנטית לאומית באשר לסוגיית כיבוש העיר העתיקה
;מוטה גור ;1973 ,עוזי נרקיס ;1975 ,משה דיין ;1976 ,בני מוריס ,2003 ,מיכאל אורן;2004 ,
יוסף אשכול ,1967 ,עזר ויצמן ודב גולדשטיין ;1975 ,אלי לנדאו ;1967 ,משה נתן ,1968 ,יגאל
אלון ,1972 ,עוזי בנזימן,תשל"ג ועוד.
105
.5במונחים תיאורטיים ,אפנה להשיב על חידת כניסתה של ישראל ל
מזרח העיר באמצעות
המשגתו של השיח האורתודוקסי-משיחי של העיר .שיח זה נידון במחקרו של גרשום שלם על
הציונות הדתית :קאלישר
"רעיון הגאולה בקבלה" והועמד במרכז הגותם של מבשרי
ואלקלעי .מישל פוקו יתווה עבורנו דרך נאירה להתבוננות בתוך רובד פנימיותו האילמת של
ויסייע בהבהרת משמעות
השיח המסורתי שנשתגר בפיהם של פוליטיקאים ומפקדים
היווצרותם של מושאים ואסטרטגיות שיח למיניהם.
John Armstrongו Steven Grosby ;Anthony Smith -כולם תיאורטיקנים ללאומיות,
יאירו עינינו באשר למחשבת העם היהודי בעידנים העתיקים ועל האופן שבו נכון העם היהודי
לקבל על עצמו ,באמצעות מנהיגיו ,אסטרטגיות מדיניות היוצאות מן הרפורמות הנבואיות
שידעה העיר .שמואל נח אייזנשטאד יכוון דרך להסתכלות מדינית חדשה אל עבר הגישה
הפרה-רציונאלית של קהילות יהודיות באירופה בניסיונן לשלב כבר במאה ה 19 -מקצת מן
הרכיבים היהודיים ומדפוסי החשיבה שבמסורת היהודית אל תוך החיים המודרניים .כך
קרה הדבר ,שבמסגרת בינוי החיים המודרניים של היהודים באירופה עשתה "תנועת
ההשכלה" ,שאנשיה היו בעלי תודעה דתית וזיקה למסורת היהודית ,מאמץ אינטלקטואלי
לשחרר את הסתגרות הקהילה היהודית והתבדלותה מן האומות השכנות .במקום גישת
הבידול טופחה מגמה של פתיחות אל עבר היסודות האתיים והנבואיים יותר של דת היהדות.
ועוד עשויים דבריו של אייזנשטאד להפגיש אותנו עם אנשיה הפעילים של התנועה הציונית
אשר בשונה מעמים אחרים הדגישו "את השבר ההיסטורי שחל בין הגולה לבין ארץ ישראל ,ארץ
האבות" .או אז יראה לנו הדבר ,מזווית מבטו של הסוציולוג הפוליטי שמואל נח אייזנשט אד
ש" :ההיסטוריה התנ"כית וההיסטוריה של ימי הבית השני ,שהיו שוליות בתודעה הקולקטיבית
היהודית במשך אלפיים שנות גלות ,הפכו עתה למרכזיות".
בהנהגה
.6בעבור פרק בעבודה אשתמש גם בכתיבותיהם המקוריות של אישים קודמים
הציונית :הרצל ,ז'בוטינסקי ובן-גוריון זאת כדי להוכיח תשתית מדינית שהייתה קיימת גם
קודם לזמן ששת הימים בדבר גיוסם של אלמנטים יהודיים למטרת קירובה של הציוויליזציה
היהודית ליתר העמים.
.7בדרך של מחקר הרמנויטי-פרשני ארצה להתחקות אחר מוצא פיהם של פוליטיקאים
ומנהיגים שעטו בשנת 1967אחר משימת שחרורה הלאומי של העיר .זאת כדי להוכיח
אדון
שנשתגרו בפיהם של הבולטים במלחמה על העיר היגדים רוחניים פרו-מקראיים.
במשמעותם וכמו כן בתגובותיהם של פוליטיקאים ומפקדים במפגש שבינם לבין המקומות
הר-הבית והכותל המערבי כדי למצוא אם הייתה קיימת זיקה לעיר דוד גם בקרב מי שאינם
משתייכים למפלגה דתית.
בדרך הפעלתה של התיאוריה הפרשנית ,המניחה כי הבנת המציאות הפוליטית היא נחלת
הפילוסופיה ,ארצה לפענח את רעיונותיו במקור של השיח היהודי שנשמע עד לפרק הזמן של
שנתיים מחלוף המלחמה .בידיעה שהשפה הינה כלי ביטוי רב-אופנים ופרשנויות שונות
106
עשויות להגיח מתוכה ,ארצה להתעכב בבירורן של העמדות הלאומית של שראל על העיר
העתיקה ובכך אעמוד על הבנתן הטבעית והפנימית של מערכות היחסים שהיו מגולמות בתוך
שפתם של מפקדים ופוליטיקאים שנשמעו קרובים לקבל בעצמם את היסטוריית עיר דוד.
.8רשימת מקורות השימוש שמתוכם אדלה את סוגי האמירות הרלבנטיות יכללו
אוטוביוגראפיות ,ספרי מלחמה וזיכרונות שנרשמו בידיהם של חוקרים ושל פוליטיקאים
ומפקדים משנת 1967וכן מסמכים מגנזך המדינה .ניתוח ממצה של דוקטרינת השיח
הדיפלומטי המחבר בין דאגתה של ישראל לעיר לבין מעמדם של העמים בתוכה ,ייקח
בחשבון גם את מלאכת החיפוש אחר מקורות שימוש משניים של כותבים היסטוריונים
ועיתונאים שתיעדו את הלך המגעים הבינלאומיים שהיו מתקיימים בין פוליטיקאים
ומפקדים עם נציגי הקהילות השונות.
The Right to Private Property: Absolute or Relative – Different Approaches in
Talmudic Sources, Benjamin Schvarcz, Hebrew University
הטיעון המרכזי המלכד סביבו את המאמר שלפנינו ,מבוסס על הבחנה יסודית שבין תפיסת קניין מוחלטת ובין
תפיסת קניין יחסית .אטען כי תיאוריית הצדק שניסח רוברט נוזיק דוגלת בתפיסה מוחלטת של הקניין ,ולכן יש
בה התנגדות לכל הפקעה קניינית ,מלבד מקרים מאוד ספציפיים .מן הצד השני של המתרס הפילוסופי ,יעמדו
בשני חלקי המאמר שני ההוגים :ג'ון רולס וג'רמי וולדרון .רולס ,בפרק הנסוב על השאלה האם מצוֹות
השמיטה מציגות תפיסה של צדק חלוקתי המאפשרת הפקעת קניין פרטי ,או שמא אין בהן אלא נתינה
וולונטארית?; וולדרון ,בפרק הנסוב על המחלוקת שבין צדק היסטורי מול נסיבתיות הקניין .כל סוגיה מן
הסוגיות שיִידוֹנּו במאמר ,קשורה בהבחנת היסוד שבין תפיסת קניין מוחלט ובין תפיסת קניין יחסית .כמו כן,
אתלה הבחנה זו בשתי דרכים להבנת עיקרון הרכישה המקורית כפי שניסח אותו ג'ון לוק.
המאמר דן במקורות המשפט העברי על מנת לברר האם ניתן ליישבם עם תפיסות ליברטריאניות הרואות את
הקניין הפרטי כדבר מוחלט שאינו ניתן להפקעה .בפרק העוסק במצוות השמיטה ,בכוונתי להציג את הסוגיה
לאור קו חשיבה תלמודי דומיננטי ,אשר ממנו עולה כי התורה מייצרת מנגנונים של סיוע לעניים ,אך נמנעת
מהפקעת קניין .זאת בניגוד להוגים מודרניים שונים אשר הזכירו את מצוות השמיטה כדי לטעון שהתורה
תומכת באופן ברור בעקרונות של צדק חלוקתי ובהפקעת קניין וכי "רוח היהדות רוח סוציאל-דמוקרטית היא
ביסודה ומעצם טיבה" .בפרק העוסק במחלוקת שבין צדק היסטורי ונסיבות הקניין ,אשתמש במקורות המשפט
העברי על מנת להבהיר את התפיסה הקניינית התלמודית בנוגע לדרכים השונות להתפוגגות קניין
ומשמעויותיהן.
על מנת שלא יהיו ספקות בדבר ,אבהיר כי אין אני טוען לבעלות על עמדת התורה או התלמוד ,וברור שאפשר
למצוא בקורפוס ההגותי הזה דעות לכאן ולכאן ,אלא שטענתי היא שיש בתלמוד מקום לתפיסה מוחלטת של
107
המדגיש רק דוגמאות, כדי להמנע מביצוע מחקר הלוקה בסלקציה של המקורות התלמודיים.הקניין
המתיישבות בקלות עם הליברטריאניזם ומתעלם ממקורות הקשים יותר לפרשנות מעין זו – בכוונתי לעסוק
שהן הדוגמאות שהועלו על ידי הטוענים לביסוס הצדק,באופן ישיר בסוגיות העוסקות בנתינה לעניים
ובפרק נוסף אבחן את הגישה הקניינית התלמודית ביחס לביקורת של וולדרון על לוק.החלוקתי בתלמוד
.ונוזיק
ג'ון, ג'ון לוק:המסגרת התיאורטית של מאמרנו מצומצמת מבחינה זו שאין היא עוסקת אלא בהוגים ליברליים
הסיבה לכך היא ששוללי הקניין אינם מצויים בדיאלוג עם מחשבת הקניין. רוברט נוזיק וג'רמי וולדרון,רולס
. ולכן אין להם מקום במאמר זה,התלמודית
For The Sake of This World: Martin Buber and Gnosis, Yaniv Feller, Hebrew
University
What is the locus of Martin Buber‘s thought? Ostensibly, the answer has long been clear:
past and current research seems to presuppose the centrality of Buber‘s dialogical
philosophy, as expressed in his magnum opus I and Thou. While accepting the common
division of Buber‘s thought into periods this article nonetheless contends that Buber‘s
entire corpus can be understood as an answer to what I call the Gnostic challenge. From
his mystical period and early rendering of Hasidic tales to the dialogical philosophy and
his concept of Hebrew Humanism, all of his thought can be seen as seeking an answer to
this question, which for him also had ominous political importance.
Gnosis, Greek for knowledge, is a term used to define a group of sects that had a strong
dualism at the core of their thought: instead of a monotheistic perception those groups
saw the world as being ruled by an evil god, while seeing the ―true‖ god, the one that
would redeem the world, as external but knowable. For Buber the origin of Gnosis is in
the ancient Persian religion, but he identifies it not only as an historical phenomenon. For
him, Gnosis and its dualism run through the ages and comprise a continuing challenge to
the possibility of an authentic encounter with God and other human beings (I-Thou
relationship), relations which Buber deems to be the core of human existence. The
Gnostic alienation from the world for Buber finds its epitome in modernity, where one is
alienated not only from God, but also from his fellow man and, indeed, himself.
108
Against this notion of Gnosis Buber offers his view of monotheism and biblical faith,
which are expressed as well in his ―Addresses on Judaism‖ (mystical period) as well as in
his notion of Hebrew Humanism (dialogical period). Through analysis of his corpus as
one whole unit it will be shown how Buber uses theological concepts such as the
Kingdom of Heaven, in order to propose a way of relating to the world that stands in
complete opposition to Gnostic tendencies. Although the answers Buber offers are based
on Jewish sources and experience, he emphasizes their validity for all nations. I will show
how his rejection of Gnosis also helps in understanding his complicated political views:
religious but socialist; Zionist but not nationalist; a believer who rejected orthodoxy.
An analysis of Buber‘s thought as an answer to Gnosis also helps in explaining one of his
later works, Two Types of Faith, at once an erudite exegesis and an apologetic book. It is
in this work that Buber, held to be a proponent of Jewish-Christian dialogue, makes his
most severe criticism of Christianity. My analysis suggests that his critique of Pauline
Christianity cannot be separated from his wider critique of Gnosis in the modern age. It
will be shown how, when writing about Paul, Buber in fact has Adolf von Harnack in
mind. And for Buber, though unintentionally, there is a progression leading from the
positive view of Marcion, who symbolizes Christian-Gnosis, in von Harnack‘s thought
directly to National Socialism. The analysis thus contends that Buber saw Gnosis as a
crucial negative factor in world history and a challenge to humanity.
Measuring Secularism, Shlomi Sasson, Hebrew University
שהם שוויי ערך2 לירטות400,000 קנס על סך1994 קיבל בשנת, שומר חוק בדרך כלל,אזרח איטלקי
- אי. את הקנס הוא נדרש לשלם בשל סירובו לקיים את חובת הבחירות הנהוגה באיטליה.$200 -לכ
מילוי חובתו האזרחית לא נבע מחוסר שביעות רצון מהמפלגות או מהמתמודדים המעמידים עצמם
אף. אלא בשל הימצאותו של הצלב הנוצרי במבני הציבור המשמשים כמרכזי בחירה,לבחירה
. המטבע האיטלקי לפני שהונהג היורו2
109
שבמרכז הבחירה של אותו אזרח ,בבית חולים בקונאו ,לא היה צלב כלל ,טען האזרח שהימצאות
הצלבים במרכזי הבחירה השונים ,מהווה פגיעה בחופש המצפון והיא איננה חוקתית .ערעורו על הקנס
נבע ממניעים אידיאולוגיים חילוניים 3 .בית המשפט החוקתי באיטליה קיבל את הערעור ,ובהחלטה
המנהל הציבורי במדינה ,ובמיוחד בבתי
מס' 4273שהתקבלה בשנת ,2000נקבע כי בכל האתרים של ִ
הספר ,תישמר הניטראליות בנוגע לדת ותיאסר הצגת סמלים של הדת בפומבי .לרוב סוגיות מעין אלה
מוזכרות כאשר נידונה שאלת יחסי הדת והמדינה ,אך כאן מוזכר מקרה זה מסיבה אחרת ,והיא
ניתוח והבנה של מדידת החילוניות ,הן של מוסדות או למעשה המדינה ,והן של אנשים פרטיים.
מהי חילוניות ומהי מדידת חילוניות? כיצד ניתן לזהות רמות שונות וסוגים שונים של חילו ניות? האם
ניתן להגדיר עוצמות שונות של חילו ניות? לרוב ,המחקר העוסק במהות של מושג החילוניות ,מייחס לו
ערכים כגון :ליברליזם ,הומניזם ,רציונאליזם ,אימננטיות ,אינדיבידואליזם ,הסרת הקסם מן העולם,
מודרניזציה ,פלורליזם וסובלנות ועוד .תיאוריית החילון שימשה כפרדיגמה בלתי מעורערת עד לשנות
השישים של המאה שעברה ,וכללה חלק מהערכים שלעיל .בשנות השמונים החלו רבים לערער על
תיאוריה זו ועל הדטרמיניזם שיצרה ,בין חלק מהערכים הללו ,לבין מושג החילוניות .חוקרים אחרים
תומכים עדיין בתיאוריית החילון הקלאסית.
לכנס הנדון מוצע לדיון מודל למדידת חילוניות 4 ,הכולל ארבעה סוגים של הבחנה :א' – הבחנה בין
Secularismל Laicism-ול ;Nonconfessionality -ב' -הבחנה בין חילוניות אידיאולוגית
לחילוניות הדוניסטית; ג' -הבחנה בין חילוניות במסגרת דת הלכתית לדת אמונית; ד' -הבחנה בין
חילוניות במדינה דמוקרטית לחילוניות במדינה תיאוקרטית.
מאפשר שרטוט מפה של
החילוניות איננה חד-ערכית ואיננה ליניארית ופשוטה .המודל המוצע
חילוניות ,וניסיון למקם את החילוני במרחב הקטגוריזציה הרב-ממדית המוצעת .בין שאר המרכיבים
במפה זו ,יש מקום לאופי השלטון במדינה ולמערכת יחסי הדת והמדינה ,כמו גם למאפייני הדת כדת
הלכה או דת אמונה ,לתפיסה של
Secularismאו ,Laicismובוודאי לתפיסה של חילוניות
הדוניסטית לעומת חילוניות אידיאולוגית .מרכיבים אלה מזינים אחד את השני והם יחדיו יוצרים את
מידת החילוניות ומבנים את מושג החילוניות .מודל ארבע ת הצירים הללו ,יכול לשרטט את האופי
והעוצמה של חילוניות מסוג אחד ,בשונה מחילוניות מסוג אחר .מעבר לכך ,מודל זה מוביל למסקנה
לפיה האקטיביזם החילוני בישראל הוא מובחן ,שונה ,ואולי אפילו ייחודי.
3יש לציין שעלות הערכאות שהיה עליו לעבור ,גבוהה בהרבה מגובה הקנס ,ולרוב עלות זאת אינה מוחזרת גם
אם הערעור מתקבל.
4עיסוק למשל במחקריהם של :גיא בן-פורת ,ידידיה יצחקי ,יזהר סמילנסקי ,יהודה גודמן ויוסי יונה ,גדעון כץ,
Jean Bauberot, Veit Bader, Giuseppe Badini-Confalonieri, Elizabeth Shakman-Hurd, Zalman
Abramov.
110
Workshop 5
On the Hurdle of the "Social Contract" between the Citizen & the
Political Establishments in Contemporary Democracies
Conveners: Prof. Tamar Hermann & Dr. Dani Filc
'Connecting the Public: On the Gap between Declarations and Applications in MKs
Personal Websites, Sharon Haleva-Amir, University of Haifa
קשר עם הציבור – השקט שאחרי :על הפער בין המוצהר למצוי באתרים אישיים של חברי כנסת ,שרון
חלוה-עמיר ,אוניברסיטת חיפה
מחקר זה עוסק בנרטיב -האתר כאמצעי קשר עם הציבור -כפי שהוא מתבטא בטקסטים הנכללים באתרים
אישיים של חברי כנסת (בקטגוריות כגון 'אודות האתר'' ,ברוכים הבאים'' ,צרו קשר' וכד') ,ובתשובות
לשאלונים פתוחים .טקסטים אלו נבחנו מול היישומים האינטראקטיביים הדו כיווניים הנכללים באתרים
(כדוגמת דואר אלקטרוני; טופס פנייה מקוון ומנגנון תגובות )Talkbacksבמטרה לבדוק האם ישנה תאימות
בין הטקסטים העוסקים בתפיסת האתר האישי
כאמצעי קשר עם הציבור לבין היישומים המהווים חלק מן
האתר ומאפשרים את יצירת הקשר בפועל עם חברי הכנסת.
המחקר נערך בשני שלבים :בשלב הראשון ,בחודשים ,6-7/09נותחו כל אתרי הח"כים תוך שימוש בטכניקת
ניתוח תוכן ( .)Content Analysisבמפקד שכלל
46אתרים נבדקו פרמטרים דמוגרפיים ,תוכניים,
אינטראקטיביים ,טכניים ועיצוביים על מנת לבחון את הדרכים בהן משתמשים ח"כים באתרים אישיים
לצרכיהם השונים.
בשלב השני הועברו שאלונים פתוחים בשני פורמטים (ח"כים ונושאי משרות; עוזרים הפרלמנטאריים ויועצי
התקשורת) במטרה לבחון באופן סובייקטיבי ומנקודת מבטם של הח"כים ואנשי צוותם ,האם השימוש באתרי
אינטרנט מסייע להם במילוי תפקידם כמחוקקים וכמייצגי ציבור ,ואם כן ,באלו דרכים; איזו משמעות הם
מייחסים לאתריהם ועד כמה הם רואים בו כלי ליצירת קשר עם הציבור.
במרבית הטקסטים באתרים ובשאלונים בולט השימוש בביטויים הכוללים את המילים דיאלוג ("דיאלוג בין
בוחר לנבחר"" ,דיאלוג ישיר"" ,דיאלוג אמיתי") וקשר ("ערוץ קשר"" ,חיזוק וביסוס הקשר"" ,הקשר שבין
הציבור לנבחריו"" ,קשר ישיר"" ,קשר פתוח"" ,קשר יציב ,רציף ומועיל"" ,קשר ישיר ובלתי אמצעי",
"הידוק הקשר בינינו" וכו').
בחינה אמפירית של האתרים מעלה כי יישומי יצירת הקשר המקוונים הרווחים ביותר הינם (על פי מידת
שכיחותם בסדר יורד) :כתובת דואר אלקטרוני (
,)63%טופס משוב מקוון (
,)59%מנגנון תגובות
( )52%()talkbacksופנייה למתנדבים /פעילים ( .)24%מספר יישומי יצירת הקשר המקוונים הממוצע
עומד על 1.89בלבד.
111
לכאורה ,ישנו דיסוננס של ממש בין הנרטיב הגלוי בטקסטים לבין אפשרויות יצירת הקשר בפועל באמצעות
האתר .עם זאת ,ניתן להסביר את הפער בין המוצהר בטקסט לבין המצוי בפועל באתרים הן באמצעות תובנות
העולות מן ההליך המחקרי על כל רבדיו והן תוך ייחוס משמעויות שונות לביטוי בפועל של אותו
קשר עם
הציבור.
"Soft Despotism” in Russia: From de Tocqueville to Putin, Roman Sukholutsky and
Anna Scorik, Hebrew University,
"העריצות הרכה" ברוסיה :בין דה טוקוויל לפוטין ,רומן סוחולוצקי ואנה סקוריק ,האוניברסיטה העברית
במהלך העשור האחרון נעשו ניסיונות רבים לנתח את ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות בפדרציה הרוסית
ולאפיין את המשטר הקיים במדינה זו .חוקרים רבים טוענים שרוסיה הפכה למדינה טוטאליטאריות ,אחרים,
בעקבות אמירתו של ולדימיר פוטין ,מגדירים את רוסיה כ"דמוקרטיה מנוהלת ( ")managed democracyאו
מדינה בשלבי מעבר בין משטרים .מאמר זה מוסיף לדיון הקיים בסוגיה זו וטוען שניתן להסביר ולאפיין
בצורה הטובה ביותר את המצב הנוכחי ברוסיה בעזרת מה שנחזה וכונה ע"י אלקסיס דה טוקוויל (
" )de Tocquevilleעריצות רכה (
.")soft despotismבספרו המפורסם
Alexis
דמוקרטיה באמריקה
( )Democracy in Americaהוא טען שתנאי האינדיבידואליזם הטבועים בדמוקרטיה גורמים לאזרח לשאוף
לאבטחת הרווחה והנוחות החומרית שלו .כדי לאבטח אותם אנשים בחברות דמוקרטיות מוכנים לקבל על
עצמם את המרות של הרשויות החזקות ובכך להפקיר חירויות רבות המובטחות לכולם על ידי הדמוקרטיה
תמורת "העריצות הרכה" אשר יכולה לספק להם את הרווחה החומרית שלהם כולל ביטחון וסחורות.
האדישות והאינדיבידואליזם של האזרחים הם קרקע פורייה להתפתחותו של כוח ממשלתי חזק אשר מתנהג
כאפוטרופוס של החברה ,מרחיב בהתמדה את השפעתו על כל תחומי החיים החברתיים וברצון מקבל על עצמו
את המשימה לספק לאזרחים את כל הצרכים שלהם .האזרחים מצידם יכולים לנחם את עצמם במחשבה שהם
בעצמם בחרו את הכוח העריץ הזה.
מאמר זה טוען כי התנאים של "העריצות כרכה" אשר הוצגו לעיל הם המתאימים ביותר לתיאור והסבר
המצב הקיים היום בפדרציה הרוסית .לאחר האנרכיה ,חוסר הביטחון והעוני של שנות ה
90של המאה
הקודמת אזרחי רוסיה היו מוכנים לקבל על עצמם את מרות השלטון החזק והריכוזי תמורת הביטחון והיציבות
הכלכלית היחסית .בהתבסס על כתביו של דה טוקוויל וההתפתחויות המאוחרות יותר של רעיונותיו המאמר
יגדיר את המרכיבים ואת התנאים של "העריצות הרכה" ,יציג ניתוח של המצב הפוליטי והחברתי הנוכחי
ברוסיה ויספק ראיות אמפיריות התומכות בטענה כי מצב זה מתואר בצורה הטובה ביותר על ידי המונח
"העריצות הרכה".
החלק האחרון של המאמר יציג מספר הסברים להתפתחות "העריצות הרכה" ברוסיה במהלך העשור האחרון.
בין ההסברים שיוצגו יכללו גורמים תרבותיים ,סוציולוגיים וכלכליים.
112
Hegemony - A View from Below, Amit Avigour, Hebrew University
הגמוניה – מבט מלמטה ,עמית אביגור ,האוניברסיטה העברית
מושג ההגמוניה הגרמשיאני הוא כלי בעל ערך רב לניתוח הפוליטיקה העכשווית ,בודאי כאשר זו ארוגה בסדר
הנאוליברלי .אכן ,בשנים האחרונות גדל העניין בו במסגרת המחקר הפוליטי בכלל ובחקר הנאוליברליזם
בפרט .עם זאת ,האופן שבו הובן המושג ונעשה בו שימוש יצר הטיות חוזרות לכיוונים מסוימים .כתוצאה
מכך ,נפגמת יכולתנו להבין את הדינמיקה של הנאוליברליזם .הנייר הזה מציג את ההטיות הרווחות ,מעמיד
טענה נגדית באשר לאופן שבו יש להבין את המושג ומציע קווים להפעלתו.
הגמוניה מסבירה את היווצרותם של מוקדי עצמה ועמדות שליטה של פרטים וקבוצות ע"י הצבת מרכיב
ההסכמה בקרב האוכלוסיה הנשלטת במרכז הניתוח .מכאן ,אטען ,יש להבין את ההגמוניה קודם כל
כסיטואציה ותהליך חברתיים-פוליטיים ,שבהם אנשים וקבוצות אוכלוסיה נותנים את הסכמתם לפרויקט
פוליטי מסוים ,שמובילה קבוצה אחרת ושיש לו ממדים כלכליים ,חברתיים ורעיוניים .קבוצות אלה הן מה
שגרמשי מכנה קבוצות ברית ( .)Allied Groupsרק הצטרפותן למערך חברתי-פוליטי התומך בפרויקט
ההגמוני מאפשרת את הצלחתו ושימורו .מנגד ,פרישתן ממערך שכזה יכולה לגרום לשחיקתה של הגמוניה
קיימת עד כדי קריסתה.
הבנה זאת עומדת בניגוד לחוקרים שונים ,שכנקודת פתיחה עושים שימוש בציטוט מדברי גרמשי ,לפיו
הגמוניה מתבססת על מעמד של "מנהיגות אינטלקטואלית ומוסרית" ,שיוצרת לעצמה קבוצה דומיננטית .מפה,
קצרה הדרך להתמקדות בקבוצה הדומיננטית .הקושי התיאורטי של מהלך זה הוא בכך שבכל חברה קיימים
במקביל מספר ניסיונות לפרויקטים הגמוניים ,אך רובם אינם מבשילים למעמד של הגמוניה ,כיוון שאינם
מצליחים לצרף אליהם קבוצות ברית ליצירת אותו מערך חברתי תומך ,מה שגרמשי מכנה בלוק היסטורי.
הצטרפותן של קבוצות ברית לקבוצה דומיננטית ,שמובילה פרויקט הגמוני ,אינה מובנת מאליה ואינה מקרית.
היא מבוססת על מענה (חלקי) שניתן לאינטרסים שלהן ולמאווייהן במסגרת הפרויקט ההגמוני ,כאשר מן
העבר השני הן מקבלות מרכיבים אידיאולוגיים מרכזיים של פרויקט זה ומעניקות לגיטימציה למעמדה העדיף
של הקבוצה הדומיננטית.
מתוך הבנת חשיבותן של קבוצות הברית אטען ,שניתן לזהות הגמוניה ולחקור אותה באמצעות עמידה על
התלות וההשפעה ההדדיות בין שלושה מימדים )1 :הפוליטי – היצירה והשימור של הבלוק ההיסטורי;
)2
האידיאולוגי – ההבניה והשימור של משמעויות משותפות ,רעיונות וכד'; )3החומרי – תצורת הייצור ,יחסי
הייצור והשלכותיהם המיידיות .הגדרה כזאת מאפשרת להבחין לצד קבוצות הברית גם בקבוצות נוספות,
שאינן מהוות חלק מהבלוק ההיסטורי ,אך גם אינן פועלות כנגדו כקבוצות אופוזיציונריות.
הנייר יעסוק בשתי הטיות נוספות ,המגיעות מתחום היחסים הבינלאומיים :הממד הבינלאומי והעולמי של
מושג ההגמוניה והדגשת היתר של מקומם של מוסדות .זאת ,תוך שהוא מראה שלהעברת הדגש האמורה
113
מהקבוצה הדומיננטית לקבוצות הברית ומהרמה הבינלאומית לרמה המדינתית יש משמעויות תיאורטיות
ומתודולוגיות.
הגמוניה היא מושג חשוב ופורה עבור המחקר הפוליטי ,אלא שאפשר למצוא בו גם רב-משמעיות .פיתוח
המושג ,כך שיוכל לשמש כלי לניתוח מקומן ותפקידן של קבוצות שאינן מהוות אליטה שלטונית או כלכלית-
חברתית ,עשוי לספק זווית חדשה לאופן שבו הסדר הנאוליברלי פועל ,על ההשפעות שיש לו על גיוס פוליטי
ועל האופן שבו קבוצות אזרחים שונות מתמודדות עם השלכותיו החברתיות וסתירותיו הפנימיות.
Culture Against Class? The Political Rhetoric of the Shas Party 1984-2009 Shalom
Zarbiv, Hebrew University
תרבות כנגד מעמד? הרטוריקה הפוליטית של מפלגת ש"ס ,2009-1984 ,שלום זרביב ,האוניברסיטה
העברית
הסדנא עוסקת ,בין היתר ,בשינוי היחסים בין המפלגות לאזרחים בעשורים האחרונים .אני מבקש בהרצאה
להאיר על טיב הקשרים שבין תרבות למעמד ,בעידן בו הפוליטיקה החדשה המבוססת על שסעים תרבותיים
מחליפה במערב את הפוליטיקה המסורתית המבוססת על שסעים מעמדיים .בהרצאה זו אבקש לקדם שני
טענות מרכזיות :ראשית ,כנגד החוקרים הטוענים שבעידן הפוליטיקה התרבותית החדשה ניתק הקשר בין
שיוך מעמדי לשיוך פוליטי
) ,(Inglehart, 1990אני מבקש לחזק את הטענה ,כי למרות "ההערכות
המחודשת" הפוליטיקה התרבותית החדשה יכולה להיות עדיין מונעת מאינטרסים מעמדיים
& (Brooks
) .Manza 1994, 1997שנית ,חרף המגמה במערב ,המוסכמת על ידי חוקרים רבים ,בה התרבותן
והתפצלותן של קבוצות תרבותיות מפוררות את הסולידאריות המעמדית ומשבשות את היכולת לנקוט
בפוליטיקה מבוססת מעמד ) ,(Hechter 2004אני טוען כי בנסיבות מסוימות מגמה זו יכולה להתהפך:
הפחתה במספר קבוצות התרבות הקונפליקטואליות בחברה מסוימת או אינטגרציה של קבוצות תרבות קטנות
אל קבוצה גדולה ודיפוזית יותר ,יכולות לשקם את הסולידאריות המעמדית ולאפשר שימוש בפוליטיקה
מעמדית.
על מנת לבסס את שתי הטענות הללו אציג מחקר שערכתי כחלק מעבודת תיזת מ"א .במחקר זה בחנתי
וניתחתי את הרטוריקה הפוליטית של ש"ס בניסיונותיה השונים לאורך השנים לגייס בוחרים .ש"ס מהווה
מקרה בוחן טוב לבחינת הקשרים בין תרבות ומעמד בעידן "הפוליטיקה החדשה" ,כיוון שמחד היא מפלגה
תרבותית (עדתית-דתית) מובהקת ומאידך היא מבססת את כוחה על ציבור בוחרים מהמעמד הנמוך .המחקר
מנתח בעזרת שיטת קידוד כמותנית וניתוח שיח איכותני את תשדירי הבחירות של ש"ס ,מאז היווסדותה של
המפלגה ב 1984 -ועד לבחירות האחרונות ב .2009 -בחינה שכזו נועדה לאתר ,למקם ולנתח את השיחים
הפוליטיים של ש"ס בתקופות שונות ,וכן לבחון את השפעותיהן של הנסיבות הפוליטיות והחברתיות בכל
תקופה על שיחים אלו.
114
המחקר מראה ,כי ניתן לחלק את הרטוריקה הפוליטית של ש"ס לשלוש תקופות בהן רווחו ארבעה סוגי שיח
שונים :שיח נרטיבי ( )1984-1992אשר קשר בין בעיות חברתיות-מעמדיות ובין היחלשותן של זהויות דתיות
ואתניות בקרב הציבור המזרחי ,שיח אתנו-לאומי ( )1996-1999אשר קידם אינטרסים מעמדיים דרך מאבקים
אתניים ודתיים בין מזרחיים לאשכנזים ,שיח לאומי פטריוטי ( )2003-2009אשר קידם אינטרסים מעמדיים
דרך זהויות לאומיות ולאומניות ושיח מעמדי ( )2003-2009אשר קידם מאבק להגברת הביטחון החברתי-
כלכלי של יהודים מהמעמדות נמוכים .שלושת השיחים הראשונים הם שיחים תרבותיים המקדמים באופן
בלתי ישיר אינטרסים מעמדיים ואילו השיח האחרון ,המבוסס על סולידאריות רחבה בין חברי המעמדות
הנמוכים ,מקדם באופן ישיר את האינטרסים המעמדיים של בוחרי ש"ס.
מסקנות המחקר מצביעות על כך ,כי בהתאם לטיעוני הראשון השיחים הפוליטיים של ש"ס ,לרבות אלו
התרבותיים (הדתיים ,האתניים והלאומיים) ,היו קשורים באופן נרחב באינטרסים המעמדיים של ציבור
בוחריה .בנוסף ,ש"ס עשתה מעבר חלקי ,החל מבחירות
,2003מפוליטיקה מבוססת תרבות אל פוליטיקה
מבוססת מעמד .בהתאמה לטיעוני השני ,המעבר לפוליטיקה מבוססת מעמד התאפשר הודות לשני תהליכים
שנוצרו בישראל בשנות האלפיים ,ואשר הביאו למיתון הפיצול התרבותי בחברה היהודית ולאינטגרציה של
קבוצות תרבותיות קונפליקטואליות בחברה זו אל תוך קבוצה לאומית רחבה ודיפוזית .התהליך הראשון היה
החזרה ב 2003 -מהצבעה בשני פתקים להצבעה בפתק אחד -תהליך שמיתן את הקיטוב התרבותי במערכת
הפוליטית .השני ,היה פריצתו המחודשת של הסכסוך היהודי-פלסטיני בשנת
,2000שהביא לעלייתן של
זהויות לאומיות ופטריוטיות בציבור היהודי בישראל ולמיתון הפיצול התרבותי ,האתני והדתי ,בציבור זה.
תהליכים אלו אפשרו לש"ס ,בפעם הראשונה בתולדותיה ,זניחה חלקית של שיחיה התרבותיים ופנייה חדשה
אל בוחריה דרך סולידאריות מעמדית רחבה.
Explanation of the Variance in the Response of Central Government in Democratic
Countries to Failure of Local Government, Judith Korin, Hebrew University
הסבר השונות בתגובות הממשל המרכזי במדינות דמוקרטיות לכשל תפקודי בממשל המקומי במדינות
אלה ,יהודית קורין ,האוניברסיטה העברית
מטרתו של המחקר להסביר את השונות בין תגובות שונות של הממשל המרכזי במדינות דמוקרטיות לכשל
תפקודי בממשל מקומי ,על פי מספר גישות תיאורטיות .המקרה הישראלי ,בו הממשל המרכזי משעה או מבטל
את הבחירות לרשות המקומית וממנה ועדה קרואה ,ולעיתים אף ראש-רשות ,הוא מקרה חריג בין מדינות
דמוקרטיות .כשל תפקודי בממשל מקומי עשוי להתבטא בגירעונות תקציביים מתמשכים ,באי-יכולת לאשר
תקציב ,בשירות לקוי לתושבים ,ובמקרים מסוימים בשחיתות .הכשל התפקודי של רשות מקומית עשוי לנבוע
מגורמי סוכנות ,כגון אי-כשירות אישית או קבוצתית של ראש הרשות או של מועצת העיר ,מגורמים מבניים
115
ומערכתיים כמו המצב החברתי ,הכלכלי ו/או הפוליטי בישוב ,או קשרי הגומלין בין הממשל המרכזי למקומי,
או מהקשרים תרבותיים כמו התרבות הפוליטית האופיינית לקבוצות ביישוב ובמדינה .הממשל המרכזי עשוי
להגיב לכשל תפקודי בממשל מקומי בדרכים פרואקטיביות ,מייעוץ ותמיכה ועד ליווי ופיקוח על בעלי
התפקידים ברשות ,או בדרכים ריאקטיביות ,מתערבות ופוגעות בתהליך הדמוקרטי ,כגון :אכיפת תוכניות
הבראה ,פיטורין של ראש עיר והכרזה על בחירות חדשות ,מינוי כונס נכסים לעיר ,איחוד הרשות עם רשות
מקומית אחרת ,או השעיית הבחירות באופן זמני ומינוי פקיד ממונה במקום ראש עיר נבחר ,כפי שנהוג
בישראל .הגישות התיאורטיות העשויות להסביר שונות זו בתגובת מדינות לכשל בממשל המקומי ,הן גישת
הבחירה הרציונלית ותיאוריית הבחירה הציבורית ,הגישה המוסדית החדשה ,הגישה התרבותית ותיאוריות של
תרבות פוליטית ותרבות אזרחית-דמוקרטית .המחקר יבחן מהי הגישה התיאורטית המיטיבה להסביר את
השונות ,ואת חריגותה של התגובה הרדיקלית של הממשל המרכזי בישראל .המתודה המחקרית היא איכותנית
ואינדוקטיבית ,כאשר המדינות הנבדקות ייבחרו לפי שיטת המערכת השונה ביותר ( .)MDSDבמחקר ייאספו
נתונים ממספר רב של מדינות על שיטות התגובה לכשל בממשל מקומי ,ובמספר מצומצם של מדינות יתבצעו
מחקרי עומק של רשויות מקומיות כושלות ,וניתוח השוואתי של תגובת המדינה לכשלים אלה .המידע ייאסף
באמצעות ראיונות מייל ,ראיונות טלפוניים וראיונות עומק במפגשים אישיים עם פקידי ממשל מקומי ומרכזי.
כאמור ,שיטת המחקר היא אינדוקטיבית ,אך בשלב זה ניתן להעלות השערה כי ניתוח הפער בין התרבות
הפוליטית ברשות מקומית לתרבות הפוליטית המוסדית בממשל המרכזי ,על פי התיאוריה התרבותית (Grid-
) Group theoryשל ,Douglas & Wildavskyיספק הסבר לשונות בתגובות של הממשל המרכזי .השערה
נוספת עשויה להיות ,כי ככל שהתרבות הפוליטית במדינה נוטה להיות יותר אזרחית-דמוקרטית ,כך ייטה
הממשל המרכזי לתגובות פרואקטיביות של ייעוץ ,תמיכה וליווי לרשות המקומית הכושלת; ככל שהתרבות
הפוליטית במדינה נוטה להיות פחות אזרחית-דמוקרטית ,כך ייטה הממשל המרכזי לאכיפת פתרונות
ריאקטיביים ,עד כדי השעיית הבחירות ומינוי פקיד חיצוני במקום ראש-עיר נבחר.
Is there an Environmental Advocate around? Environmental politics as
governance-generating politics, Michal Laron, Tel Aviv University
היש נציג ציבור בסביבה? הפוליטיקה של הסביבה כפוליטיקה מחוללת משילות ,מיכל לרון,
אוניברסיטת תל אביב
מחקרי בוחן באופן היסטורי את תהליכי השינוי והמיסוד של הסדרי הייצוג ,היידוע וההשתתפות של שחקנים
אזרחיים ,שהיו מעוניינים לקדם את סוגית איכות הסביבה במגוון זירות של משילות בישראל .בעשורים
האחרונים החלה רווחת התפיסה לפיה יש לשתף את הציבור בתהליכים ובפורומים של קבלת החלטות ,ולשם
כך התעצבו כלים ומודלים שונים .השינוי שהתחולל ביחס להשתתפות הציבורית מתואר בספרות העוסקת
116
במשילות כחלק משינוי רחב יותר בדגמי המשילות .מחקרי מתמקד בחלקם של השחקנים החברתיים ,ופעילי
הסביבה בפרט ,בשינוי זה .לטענתי ,דגמי המשילות מתעצבים בתוך הקשר פוליטי קונקרטי ,של מאבקים
המצמיחים תפיסות שונות ביחס ל"ציבורי" ,ובהתאם לכך -דפוסים שונים וזירות שונות של משילות .לפיכך,
נעזרתי בספרות העוסקת בתנועות חברתיות בכדי לחשוף את הסוציולוגיה הפוליטית של תהליך מיסוד
המשילות ,אותה אני מכנה "פוליטיקה מחוללת משילות".
הרצאה זו עוסקת במאבק נגד הקמת תחנת הכוח רדינג ד' בתל אביב ,שהתקיים בסוף שנות ה –
60תחילת
שנות ה – ,70שנים ספורות לאחר חקיקת חוק התכנון והבניה תשכ"ה .1965 -הטיעון המרכזי הוא שרדינג
ד' היווה נקודת מפגש בין שני מאבקים שונים :הקמפיין הסביבתי שניהלו תושבי תל אביב והארגון הסביבתי
מלר"ז התווסף ל"פוליטיקת העימות" ( )contentious politicsשהתנהלה בין הכנסת לבין הממשלה בנוגע
למעמדה של מערכת התכנון .באופן פרדוקסאלי ,למרות שהממשלה עקפה את מערכת התכנון ותחנת הכוח
אכן הוקמה ,תרם מפגש זה הן לחיזוק מעמדה של מערכת התכנון והן לחיזוק מעמדה של סוגית איכות
הסביבה .זאת משום שהקונפליקט שהתנהל בנוגע לרדינג ד' היה קונפליקט בין שתי פרדיגמות פוליטיות
שונות ,ועצם קיומו חולל שינוי ב"כללי המשחק" הפוליטי.
החידוש טמון בטענה כי שנות ה – 60הן עשור נשכח בספרות ,אשר מתארכת את ההתפתחות של הפוליטיקה
הסביבתית בישראל ,של הפוליטיקה החוץ ממסדית באופן כללי ,ושל ה"משילות החדשה" ,בשנות ה –
.80
ממצאיו של מחקר זה מצביעים על כך שסביבתנות פעילה ,פעולה פוליטית חוץ ממסדית ,ואלמנטים של
"משילות חדשה" היו קיימים בישראל כבר בשנות ה–
60ובראשית שנות ה– .70הפריודיזציה החלופית
שאני מציעה מציגה ,מפרספקטיבה ניאו-מוסדית ,את חלקה של המדינה בהתפתחותה של "המשילות החדשה":
האתגור האזרחי פער סדקים במנגנון המדינתי ,חבַר למאבקים ולסתירות שהתקיימו בתוך מנגנון זה ,והניע
שינוי בדפוסי המשילות בראש ובראשונה בתוך המדינה עצמה ,עוד בטרם זכתה האידיאולוגיה הניאו-ליברלית
למעמד של בכורה .ההישגים והיכולות שהשיגו פעילי הסביבה בזירות המשילות המדינתיות (כגון "זכות
ההתנגדות" במערכת התכנון) גויסו מאוחר יותר לצורך ניהול מאבק בתאגידים ולצורך קיום דיאלוג איתם,
ושימשו כמנוף פוליטי לכינון זירות וולונטאריות של משילות.
Crafting the State :Managing Military Suicide by the Legal System, Nitzan Rothem,
Hebrew University
שיקום חוזה שהופר :שיחים אזרחיים מנהלים מקרי התאבדות בצבא ,ניצן רותם ,האוניברסיטה העברית
המחקר הסוציולוגי ביחסי צבא וחברה נוהג לבחון את היחסים בין החייל ומשפחתו לבין המוסד הצבאי
והמדינה במונחים של חוזה חברתי .החייל מעניק את זמנו וכישוריו ,ונכון להקריב את חייו ,ובתמורה מקבל
מעמד אזרחי מועדף .חוזה רשמי ומוצהר זה מלווה בהיבטים לא פורמאליים ,ביניהם הציפייה שהצבא יימנע
117
מאבדות מיותרות ,אם בקרבות שנויים במחלוקת ,ואם בתאונות אימונים ,תאונות דרכים והתאבדות .את
ההתאבדות ,מוות חידתי ומפתיע ,לצבא קשה במיוחד להצדיק.
הפרת החוזה בדמות אבדות מיותרות פותחת פתח לתביעות אזרחיות לשינוי ההתנהלות הפנים ארגונית ,כמו
יחסים בין מפקדים לפקודים ,ולהטלת ספק ביעדי הצבא .כשהשרות הצבאי מחייב את מרבית האזרחים,
כבישראל ,ההפרה בוטה יותר ,משום שחיי החייל והחיילת מופקדים בידי הצבא ,מבלי שיש בידם אפשרות
בחירה או ויתור.
למרות סכנות אלו לאמון ולתדמית הצבאית ,מקרי התאבדות כמעט ואינם מנוצלים על-ידי המשפחות השכולות
והמדיה לניגוח הצבא .השאלה כיצד הצבא פועל בזירה הציבורית כדי לשכך את ההשפעה המטלטלת של מקרי
התאבדות ,תיבחן להלן במסגרת מקרה המבחן של חברה וצבא בישראל.
המערך המחקרי שנמצא מחדש ומתאים להבנת המרחב הציבורי בגבולותיו מתגבש ,מתערער ומשתקם החוזה
הלא כתוב סביב אבדות מיותרות ,מתבסס על (
)1מונחים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים של ניהול מוות
בארגונים ושל מעגל המתנה )2 ( ,רעיונות של תיאורית השיח אודות תפקידיו של השיח (מסרים ופרקטיקות)
בעיצוב המרחב הציבורי ,וְ ( )3כלי ניתוח של "ההרמנויטיקה הפנומנולוגית" לקריאה בטקסטים.
ניהול ההתאבדות מתגבש בשני שיחים מרכזיים בחברה המודרנית :השיח הפסיכולוגי והשיח המשפטי.
בהתאם לכך הטקסטים הציבוריים שנבחנים במאמר הם פסקי דין מערכאות שיפוטיות צבאיות ואזרחיות,
ומאמרים אקדמאיים מהדיסציפלינה הפסיכולוגית שעוסקים בהתאבדויות חיילים.
מסרי השיח הפסיכולוגי הם שהתאבדות נובעת ממצוקה נפשית של הפרט ,כך שלהקשר הצבאי אין תפקיד
משמעותי בהחלטה להתאבד .הסברים אלו מעוררים בושה בקרב משפחות שכולות ,ומקשים על ניסיונותיהן
להאשים את הצבא .השיח הפסיכולוגי מכחיש שהתאבדות מערערת את החוזה בין האזרח לצבא.
השיח המשפטי מתעל את התחושות הקשות של המשפחות לתחום המצומצם והמסורבל של ההתדיינות
המשפטית ,ולמושגים שניתן לכמת :אחריות הארגון מוסבת לענישת מפקדים בפועל ,לפיצויים כספיים,
ולדוחות חקירה .השיח משקם את החוזה החברתי באמצעות ליכוד שורות הארגון סביב סמלי ההנצחה
הלאומיים ,ובאמצעות טיהור שורות הארגון ,בהוקעה משפטית של מפקדים זוטרים.
ניתוח יחסי הגומלין של כל אחד מהשיחים עם הארגון הצבאי מגלה שהצבא משפיע על שני השיחים .השפעתו
על המשפט ניכרת בחקיקה עמומה ובפסקי דין סותרים ,שמעכבים מענה חד-משמעי על השאלה מי שייך
למשפחת השכול בישראל .השפעתו על הפסיכולוגיה מורגשת במחלוקת הצבאית-טיפולית אם יש לזהות
חיילים בעלי "נטייה אובדנית".
מערך המחקר מאפשר לבדוק מהן התכונות של שני השיחים שמאפשרות לחסום את הפוטנציאל המערער של
מוות בהתאבדות .שני השיחים חולקים דפוסים דומים ,כאשר גם הכרעות שיפוטיות וגם הערכות פסיכולוגיות
מציגות וודאות במצבים מעורפלים ,מסתמכות על הגיון ביורוקרטי שמסווג יחידים לקבוצות ,משפיעות על
מציאות חייהם של אנשים ,וטוענות לסמכות על בסיס אובייקטיביות .בה בעת השיחים נפרדים זה מזה
118
בכדי, השיח הפסיכולוגי נוקט ברטוריקה רגשית: וכך מכסים עבור הצבא טווח נורמטיבי רחב יותר,בתוכנם
מתמקד בהתנהגות, להבדיל, השיח המשפטי. רגשותיו וכוונותיו לפני התאבדות:לפקח על פנימיותו של הפרט
השונות בתכנים והדמיון. כשהוא מנהל את המתרחש לאחר התאבדות,הנצפית ומשליט רטוריקה סטרילית
.בדפוסים גורמים לכך שהשיחים משלימים זה את זה בעזרה שהם מעניקים לארגון הצבאי בניהול התאבדויות
תוך שרטוט הקשר בין שיקום החוזה לבין, התרומה הראשונה של המאמר היא לדיון בחוזה החברתי,לסיכום
כאשר מתגלה שהצרכים, התרומה השניה היא לדיון ביחסי צבא וחברה.המנגנונים הארגוניים של ניהול מוות
התרומה השלישית היא לפיתוח.הצבאיים דוחקים את השאיפות של המשפט לדייק ושל הפסיכולוגיה לטפל
מהמחקר מצטייר שדינמיקה בין שיחים נרקמת לא רק בפרקטיקות גלויות (כמו פסיכולוגים:תיאורית השיח
. אלא גם עקב שותפות אידיאולוגית בתמונת העולם,)בבתי משפט
Workshop 6
Transnational Regulation and Best-Practice Models: Multi-level
Regulatory Games?
Conveners: Dr. Sharon Gilad & Prof. David Levi-Faur
The Accountability of Transnational Regulatory Networks: The Case of
Harmonization Networks of Drug Regulatory Authorities, Ayelet Berman, Graduate
Institute of International and Development Studies, Geneva
The
international
studies
literature
tends
to
be
very
critical
of
transgovernmental/transnational regulatory networks (TRNs), accusing them of being
unaccountable. The main claims are that TRNs are not transparent, act in a ―club like‖
manner, and do not adequately allow affected stakeholders to participate in the rulemaking process. It has also been argued that they are ―agencies on the loose‖, that is,
beyond the reach of domestic law. The purpose of this paper is to demonstrate that this
criticism should be qualified in the case of harmonization networks of drug regulatory
authorities. The focus of the paper is on the International Conference on Harmonization
of Technical Requirements for Registration of Pharmaceuticals for Human Use (ICH),
and the International Cooperation on Harmonization of Technical Requirements for
Registration of Veterinary Products (VICH). The members of these networks are the US
Food and Drug Administration, the European Medicines Agency etc., and their purpose is
119
to harmonize regulations for the registration of new drugs (for human and veterinary use,
respectively) in the US, the EU and Japan. The harmonized guidelines issued by these
networks are implemented domestically by each of the members, but also by nonmember countries.
In evaluating the accountability of the TRNs, the paper focuses on the rule-making
process and evaluates it in light of three mechanisms: (i) transparency, (ii) participation
of affected stakeholders, and (iii) availability of complaints mechanisms. Being
composed of domestic regulators, but active at the transnational level, these networks
have both transnational and domestic features. In order to get a real understanding of
their accountability, a two-level analysis is therefore required. Accordingly, the paper
first examines the accountability mechanisms available at the transnational level (for
example, the extent to which affected stakeholders participate in the rule-making
process). It, then, looks whether and how the TRNs‘ activities are regulated under
domestic administrative law, particularly in the US and EU (for example, how guidelines
are adopted into the domestic legal system, or whether the regulators‘ membership in the
networks is authorized by law).
The paper concludes that the TRNs examined are much more accountable than what one
would have expected on the basis of the TRN literature. At the transnational level, the
TRNs are quite transparent and open towards affected nongovernmental as well as
governmental stakeholders in the rule–making process. Moreover, the TRNs are
significantly regulated by US and EU administrative law, providing, inter alia, for notice
and comment requirements in the rule-making process, as well as dispute resolution
mechanisms. The participation in the networks is also explicitly authorized in legislation.
Thanks to these characteristics, TRNs arguably have an ―accountability advantage‖ over
treaty-based intergovernmental organizations.
Having said that, certain accountability problems do persist. First, membership is
composed of regulators and industry associations, and this may raise problems of conflict
of interest and unbalanced representation. Second, these networks encourage the ―export‖
of their guidelines to nonmember countries, and indeed many nonmember governments
(in both developed and emerging countries) have been adopting the guidelines. Despite
the availability of participation possibilities, this may raise reasons for concern and
120
require further reform of the networks. Overall, though, these networks, with their
combined transnational and domestic accountability mechanisms, provide a good basic
model for the future design or reform of other TRNs.
When Brussels Makes the Rules: Interest Representation Bias in the European
Union Decision-Making System, Vlad Gross, Fondation nationale des sciences
politiques (Sciences Po), Paris
This paper presents an exploratory analysis of the bias within the interest representation
system of the European Union. With the shift of the decision-making powers from the
national level towards Brussles, interest organizations have adapted to the need of also
being represented in front of supra-national level policy makers. So far, the lack of
reliable and systematized data on interest representation activity at the European Union
(EU) level has been somewhat of a drawback for scholars wishing to extend the
knowledge on EU interest representation bias. However, recent measures taken by the
European Commission have granted access to important and fairly detailed information
about organizations and individuals involved in the EU-level decision-making process.
The powers yielded to the EU by national member states are quite substantive in certain
policy areas (e.g. financial and economic issues) and have a wide range of consequences
that go beyond economic policies and involve a larger number of social actors and
interests. Therefore, the important question that is raised in this context is whether there
is a proportional representation of these interests before the EU decision-making
institutions or can we talk about bias in interest representation at the EU level?
Furthermore, what makes certain interests to be present while others are not?
The review of the literature shows, firstly, that interest representation in the EU has
developed distinct patterns of interest group – policy-makers interactions. On the one
hand, there seem to be pluralist and corporatist traits within these patterns and, on the
other hand, the institutional setting with the hierarchy of powers within the EU seems to
direct interest group influence towards the EU Commission more than towards other
institutions. Secondly, previous studies have indeed found that there is a certain degree of
bias towards peak-level industrial and union interests, but also that the EU is actively
121
seeking to include public interests in the policy-making process. Nevertheless, some of
these studies have relied on one-shot observations of different sectoral interest groups.
The ability to draw more general conclusions about the diversity of the interest group
population was also impeded by different, uncomparable, data sources that oversampled
on certain types of interest organizations.
The results of the empirical analysis, based on data collected from the policy consultation
procedure, point towards three interesting conclusions. Firstly, the evidence suggests that
the EU system of interest intermediation is a hybrid mode between neo-pluralist and
corporatist ideal models. Secondly, the analysis of the relationship between the policy
agenda and interest organizations seems to support David Truman‘s pluralist theory of
disturbance: as new policy issues emerge, salient interests within that policy issue tend to
mobilize as a response to the changes on the agenda. Finally, the higher share of
consultation contributions coming from interest groups and private companies point
towards a bias in interest representation in favor of these types of interests. These
findings encourage further systematic research, with more developed analytical tools, in
order to also investigate the bias in decisional outcome.
Governance by Experts: the Emergence of Technical Approach for Nanotechnology
Global Risk Regulation, Ronit Justo-Hanani, Tel-Aviv University
Nanotechnology risks are among the most pressing issues in contemporary global
governance. This paper examines the emergence of technical-scientific approach for the
global regulation of nanotechnology risks. While previous risk regulation studies focus
on the distinction between 'hard' and 'soft' regulatory mechanisms, the main focus of this
paper is the distinction between 'technical' and 'social' types of nanotechnology risk
regulation. The paper begins with theoretical review of potential 'expertise' approaches
for risk regulation, identifies their strengths and weaknesses in terms of scientific
uncertainty and broader social concerns. The paper then maps the rise of technical
approach within both private and public global regulatory arenas. It argues that current
regulatory initiatives at the global sphere subscribe to technical understating, whereas
experts' knowledge takes precedence over other resources in the regulatory design. The
122
paper continues with discussing regulatory initiatives currently taken by leading global
reinsurance company, Swiss-Re, as an example for the pursuant of technical regulatory
approach. It then concludes with some critical observations on current technical-scientific
governance of nanotechnology risks and the degree to which technical approaches may
be employed for nanotechnology global risks.
Faithful Translation or Lost In Translation? How Capital Market Governance
Model Was Transplanted To Poland and Czech Republic, Olga Markiewicz,
European University Institute
In the late 1980s, the Western World saw the emergence and diffusion of the best practice
model in capital market governance.
The model was built around the notion of
shareholder protection and its implication for stock market growth. It assumed state‘s
responsibility for introduction and enforcement of regulations that protected shareholders.
This paper discusses the struggle of Central and Eastern European (CEE) countries with
importing and adapting the capital market governance model.
After communism collapse in 1989, the countries from the region engaged in building
capital market‘s institutional set up from the scratch. In the absence of coercive
transnational actor imposing the governance model from above, the CEE countries
enjoyed relative freedom in interpreting and transplanting this model into domestic
environment. This paper shows that adaptation of
the model into local conditions
differed across the region and seeks to explain variation in deviation from the
internationally accepted standard. In doing so, it compares two countries: Poland and the
Czech Republic, which represent two extreme cases of translation of global model into
the local environment. Whereas Poland can be seen as a faithful translation, the Czech
Republic is the case of ―lost in translation‖. This paper discusses the mechanisms which
influenced the faithfulness of translation of transnational model. It demonstrates that in
the Polish case state actors‘ shared belief in appropriateness of the capital market
governance model resulted in a commitment to its close emulation. In their quest for
perfect translation the Polish state actors engaged in the venue shopping across the
Western markets to see how the model was localized by others and to chose solutions
123
best fitting into the local environment. Based on this knowledge they constructed market
design which deliberately borrowed from various sources: market oversight from the
USA, organization of trading system from France and the shape of Securities Act from
Spain. With the assistance of transnational securities experts, the Polish state actors
constructed an institutional bricolage which was coherent, functional and close to
transnational model. Whereas in Poland the state actors had a decisive voice over the
interpretation of best practice model, in the Czech Republic the market making process
was shaped by several groups of state and non-state actors. Neoliberal economic
policymakers, central bank along with commercial banks as well as business clashed
over the ―right‖ interpretation of the best practice model. While some actors questioned
its suitability for the current stage of development of the Czech capitalism, others
convinced about its appropriateness insisted on its wholesale and faithful importation into
the Czech ground. Unable to reach consensus on the one and ―right‖ interpretation of the
model, the Czech actors engaged in its chaotic and incoherent adoption. While in the
realm of the law on the books most elements were transposed into domestic legislation,
the enforcement mechanisms were ignored which soon resulted in institutional
dysfunctionality of the Czech capital market.
This paper seeks to contribute to the literature on transnational governance by showing
how domestic perception of global standard influences the process of its transposition
into domestic settings.
Hallmarking Halal: Inter – and National Cooperation for an (Inter)national Halal
Norm, Robin van Dalen, University College Utrecht
Religious food standards and products have always been a delicate issue both within and
between states. In the case of halal, the allowed food for Muslims, standards are outlined
in the holy book of Islam, the Qur‘an. However, the decentralized nature of the Islamic
world coupled with a wide geographical spread and flexible individual interpretations of
current-day issues such as migration, mechanical slaughter and composed foods have
made the definition of Halal – and therewith the trade in Halal products – a complicated
matter. Market failures, fierce and unfair competition, intransparency, fraud and ‗Halal
124
laundering‘ are common practice worldwide, preventing multinationals from entering this
multi-million dollar market and leaving Muslims unsecure about their food consumption
and religious fate. Ships containing products labelled halal yet containing ―haram‖
(forbidden) ingredients have been send to the bottom of the sea, leaving organisations
behind with losses and countries with a damaged reputation. In short, the market for halal
seems to fail, and the need for regulation is high.
This need for regulation has created a derived market for halal certificates: labels on
products, producers or factories guaranteeing that it is ―100% halal‖. In the Netherlands
alone, more than 40 halal certifiers are on the market, and the 6 largest are in heavy
competition. Export and business-to-business seem to profit from these certificates as
they provide grip on an otherwise difficult to prove quality of product. But there remains
much to be done for the consumer-to-business branch, and even the professional markets
suffer regularly from problems with the halal quality and certificates.
Differences in culture, ethnic background, religious current, interests and degree of
strictness have led to diverse interpretations of what is halal, and thus certificates which
are ―100% halal‖ to one certifier, can be haram to another. Consequently, the search for a
higher authority is on now; individual certifiers seek support from Mosques, Islamic
councils and even foreign governmental organisations to prove the validity of their
certificate. Stamps from Malaysian, Egyptian and Indonesian certifying and/or
accrediting organisations appear on Dutch certificates. However, this does not seem to
comfort all actors involved as distrust and fraud is persistent and cases of halal laundering
reach the news frequently. A global search for solutions is on, but none have been found
yet.
This paper explores the background and underlying reasons of the problems on the
international halal market from the perspective of countries with a Muslim-minority, the
tangle of actors currently present and the quest for solutions on international scale. Its
thesis is that if there will be any solution, it is likely to come from the Islamic countries
that have advanced halal regulations in place and moral overweight on Islamic matters.
We might even see a reversed California effect, e.g. instead of the west imposing
standards on the east, the Muslim countries imposing halal standards on the west.
125
Too Liberal for Europe? The Impact of Economic Liberalism on the
Europeanization of Migration Policies in the European Neighborhood Countries,
Esther Ademmer, Free University Berlin
Ever since the creation of the borderless Schengen-Area within the European Union,
migration flows from outside the EU and their regulation have figured prominently on the
EU‘s security agenda. Similarly, they have been included into the negotiations of the EU
and its new neighbors in the framework of the European Neighborhood Policy (ENP). It
comes therefore as no surprise that the bilateral ENP-action plans foresee deep changes
of the European Neighborhood Countries‘ (ENC) migration policies as a condition for a
potential visa facilitation agreement with the EU.
Domestically, however, the regulation of migration flows confronts the ENCgovernments with a dilemma: on the one hand, the young market economies are eager to
imitate their European counterparts by engaging in economic liberalization and by
attracting tourism and inflows of foreign human and financial resources. On the other
hand, however, the increased externalization of EU migration policies requires the ENC
to create regulatory policy regimes, which restrict the in- and regulate the outflow of
migrants and investors.
The paper therefore asks whether and how different degrees of economic liberalism of
national governments impact the strategies of an ENC to successfully engage in visafacilitation talks with the EU. Even though political liberalism of domestic governments
has been considered an important pre-condition for the Europeanization of non-EUcountries, few in depth-analysis have tried to carefully trace the impact of economic
liberalism on strategies of ENC governments towards further EU integration.
The paper will fill this research gap by considering the impact of different degrees of
economic liberalism on the strategies towards and the compliance with European
migration policies of two Southern Caucasian countries, namely Georgia and Armenia.
Both ENCs have been subject to an ongoing political and economic transformation
process, but they diverge with regard to the degree of economic liberalization. This
variation will enable the author to systematically compare different degrees of economic
liberalism and process-trace their impact on the formulation and the implementation of
126
the foreign policy agenda of the ENC towards the EU in the area of migration.
Methodologically, the comparative case study builds on secondary literature and
approximately 40 interviews conducted with actors involved in the decision-making
process in both countries.
Building on an analytical framework that picks up the rationalist and constructivist
reasoning of foreign policy analysis, the paper argues that different degrees of economic
liberalism clearly shape the performance of the ENC when it comes to compliance with
the EU-pre-conditions for visa-facilitation agreements. In contrast to the general request
to start visa-facilitation negotiations, which is predominantly shaped by geopolitical
security concerns, the norm of migration policy regulation encounters severe resistance
and legitimacy problems on the domestic level in Georgia, where it is framed as being at
odds with the hands-off approach of the domestic government. In the Armenian case the
migration policy norms are absorbed easily without resulting in a further integration
process though. The paper therefore concludes with empirical implications of the findings
with regard to the overall credibility of the EU approach and pinpoints its theoretical
implications for foreign policy analysis and Europeanization approaches.
A Solution Looking for a Problem? The Diffusion of Central Bank Reforms and the
Global Garbage Can Model, Orit Rapaport, Haifa University
The autonomy of central bankers was always a highly valued feature of the global
financial policy community. Yet, since the mid 1980s and increasingly at the 1990s, it
became a major element of global financial reforms. No less than eighty-four countries
revised their laws and increased the formal autonomy of their central banks during this
period. Why did they all converge on the same policy solution? This paper explores the
swift global policy change building on diffusion theories on the one hand and the garbage
can model of organizational choice on the other.
Review of the literature on the politics and economics of central bank independence
reveals that the departure point for almost all scholars has been inflation and other
economics malaises. However, extensive statistical and empirical research failed to find
strong and systematic correlations between central bank independence and monetary
performances. Ideational, institutional and diffusion explanations were recently employed
127
in an effort to offer a more credible answer, specifying the mechanisms and channels that
allow institutional change. Although presenting significant advance in the study of central
bank independence, the latter tends to look at the processes of institutionalization and
diffusion from a problem-solving perspective. Implicit in the 'problem-solving'
perspective is the understanding of change as a process where national or global
problems are looking for a solution. To develop a better understanding the global policy
process while questioning the capacities of the actors and the purposefulness of the
process, we contrast two approaches for diffusion and global policy analysis: the Problem
Looking for a Solution Diffusion Approach [PLSDA] vs. the Global Garbage Can
Diffusion Approach [GGCDA]. Using this latter approach we commence with a solution,
in the form of central bank independence that is looking for a window of opportunity to
be coupled with a problem. Solutions and problems are being framed and diffused
globally and nationally. Adoption decisions are understood as coupling events where
solutions and problems are being redefined and packaged while shifting the causes,
outcomes, role, interests and preferences of "problem and solution mongers". To illustrate
the theoretical arguments and demonstrate the usefulness of our theoretical framework
we discuss three cases of successful couplings (France, Britain and Japan) and one case
of partial coupling (Israel). The timing of the reforms varies; The Israeli partial reform
was relatively early (1985); France reformed in 1993 followed by Britain and Japan in
1998. While the Israeli vulnerability for inflation was high compared to the other
countries, it adopted only a partial reform while the others went all the way.
Explaining Variation in the Politicization of EMU across Euro Area Countries
during the Financial Crisis – An Actor-Centred Approach, Anna Hechinger, Hertie
School of Governance
European economic and monetary union (EMU) remained largely depoliticized during
the first ten years of EMU – despite its far-reaching consequences for national economies
and welfare states. The paper suggests that spill-over effects of EMU to policy fields that
are more salient in national publics are only the necessary condition for the politicization
of EMU. The sufficient condition is that one or more actors are interested in politicizing
128
these effects, i.e. define these effects as a political issue in the public sphere.
Consequently, an actor-centred approach is proposed in order to explain varying patterns
of politicization across euro area countries. Drawing on the research on politicization of
international organizations, interest-based explanations for monetary policy preferences,
and incentives for actors to pursue long-term social investments, actor characteristics are
identified that impact on the propensity that distributive effects of monetary policy within
and across euro area countries become politicized in national publics. Against the
background of these conditions the question is addressed: when, why and by whom do
distributive effects of EMU become politicized across euro area countries?
The case of EMU provides a least likely case for politicization of European Union issues
due to its technical nature and the supranational European Central Bank (ECB) as the
central actor in the policy field. Then again, EMU‘s distributive effects have far-reaching
implications for sustaining Western European welfare states, thereby providing a huge
potential for politicization in domestic arenas. The paper contributes to the debate about
politicization of the EU by suggesting that politicization does not automatically
contribute or impede democratization of the EU, but is dependent on who politicizes an
issue based on which incentives. Regarding EMU, the paper spots light on the political
factors on the domestic level that need to be taken into account for assessing the medium
to long-term sustainability of the euro.
Revisiting embedded liberalism: Variation of central banking practices within the
postwar institutional order / Arie Krampf, Hebrew University of Jerusalem
The Bretton Woods agreement is known for having balanced economic openness and
interdependence on the one hand and domestic discretion on the other among industrial
countries. However, there is less agreement as to the ‗Southern Side‘ of the postwar
institutional order and its implication on developing countries. In this paper I examine the
relationship between the ideas on which the postwar monetary was based and the
variations of central banking practices among countries.
129
A common conception is that the process of global diffusion of central banks led to
convergence of state structure. This process is explained on the basis of the dependence
and a homogenous international policy discourse. The paper presents evidence that the
diffusion of central banks led to divergence of central banking practices between
industrial market-economies and developing countries. This pattern of diffusion, I argue,
can best be explained on the basis of the existence of heterogeneous international policy
discourse that was comprised of two competing communities of experts in the same
policy-issue: one was situated at the IMF and the other in the Federal Reserve System
(FRS).
The article comprises of three parts. In the first part I analyze the discourse of experts
form the IMF and the FRS in order highlight the differences between their view regarding
the best monetary order to central banking practices. In the second part trace the channels
through which ideas diffused to developing countries. In the third part I survey primary
and secondary literature about central banking in order to map geographically the
distribution of particular central banking instruments. The analysis establishes a causal
link between ideas distributed by teh IMF and FRS and the geographical distribution of
central banking practices.
The article provides two key contributions. Theoretically it implies that the assumption of
homogenous international policy discourse assumed by constructivism and the
assumption of universal rationality assumed by the liberal approach should be abandoned
in favor of a heterogeneous conception of the international policy discourse. Second,
while in most accounts variability of central banking practices is explained as deviation
from ―best practices‖, this paper explain it on the basis of different economic
rationalities.
A Political Economy Perspective on Varieties and Models of Capitalism;
Understanding the EU's Convergence of Economic Strength into Political Power
(the Israeli case), Shelly Gottfried, City University of London
The paper aims to provide a critical reflection of varieties and models of capitalism, in
order to conceptualise an internalisation of global power into a national political
130
economy. When conducting any type of inter- relations between institutional structures,
it is crucial to understand the model of capitalism of a nation-state, or the capitalistic
organization of any central political-economic actor.
A characterisation of a model of capitalism is also required in order to avoid adoption of
old formats and confines of cooperation and deterring measures. Such analysis facilitates
negotiation with the central political-economic actors, resulting a convergence of
economic power to an actual political influence. The understanding of a national model
of capitalism further enables a regulatory regime active economic involvement and
productive connection with the central actors and institutions of capital and power,
controlling the political-economic sphere.
In relation to the Middle East and particularly Israel, it is assumed that the EU‘s political
influence is not matched by its economic strength. The prevailing viewpoint among
politicians, political scientists, the public and the media is that the EU does not play a
prominent role in the Israeli political arena, notwithstanding its active involvement in
national and regional processes, such as the Action Plan and the ENP. The paper will try
to provide a basis to examine how this common viewpoint can be challenged, arguing
that it fails to take account of the EU tangible effects on the domestic political economy;
this by considering the Israeli model of capitalism and the way the EU addresses it.
When examining the actual and potential influence of a global power such as the EU, we
should consider the exportation of its paradigms and work patterns into its relations with
states, and the way in which it has to implement its political-economic agenda, while
taking into account the ruling national model of capitalism and the capitalistic
organisation of the power structures.
The analysis of Varieties of Capitalism and other theories examining models of
capitalism is employed to evaluate whether through a connection with key actors or
institutions of capital and power there can be a convergence of economic strength into
political power, and in what way. This assessment is reached by addressing three issues:
The first is the process of shaping modes of capitalistic organisation. This part describes
the relations between states and markets and between firms and community, while
defining the types and the holders of power, and indicating their contribution to the
institutional changes and to the transformation of the market economy; this process is of
131
great relevance when explaining the political response to economic challenges, such as
globalisation, privatisation and the impact of innovation, thus reflecting the role of
external power. The second is the actual integration between politics and economy in a
model of capitalism, in view of political power as exercised beyond the constraints of the
domestic politics. The third part describes the particularity of the national models,
embodying the historical, cultural and organisational characteristics of a model.
The paper aims to build an analytical foundation to examine whether the EU, as an
external actor, can exercise an actual influencing role in the Israeli political-economic
arena; this by translating European paradigms in light of the Israeli model.
132
© Copyright 2024