‫‪www.Hayom.org.il‬‬ ‫‪1946‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מתוך הפרשה‬ ‫וַ ַי ְרא ָה ָעם ִּכי ב ֵֹׁשש מ ֶֹׁשה ָל ֶׁר ֶׁדת ִּמן ָה ָהר‪ ,‬וַ ִּי ָקהֵׁ ל ָה ָעם ַעל ַאהֲ רֹן‪..‬‬ ‫רש"י הקדוש‬ ‫(פרק לב פסוק א')‬ ‫בפרשתנו אנו קוראים על חטא העגל ומתקשים להבין‪ ,‬איך בדור המדבר שהוא דור דיעה‪,‬‬ ‫שזכו לגילוי שכינה בים סוף‪ ,‬ו"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים" (ילקוט שמעוני‬ ‫בשלח רמז) ועמדו זה עתה במעמד הר סיני‪ ,‬איך ירדו לדיוטא התחתונה בפעם אחת‪ ,‬והגיעו‬ ‫לרמה של חטא כזה? ואומרים חז"ל (שבת פט‪ :).‬שלסוף ‪ 40‬יום בא שטן וערבב את העולם‪.‬‬ ‫ומפרש רש"י‪ :‬שהראה דמות חושך ואפילה‪ ,‬דמות ענן וערפל וערבוביא‪ .‬והנה לפתע פתאום‬ ‫מראה להם השטן כי משה מת ומיטתו פורחת באויר‪ .‬והיו כל ישראל שרויים בפחד ובבהלה‪,‬‬ ‫לנגד עיניהם חושך ואפילה ענן וערפל‪ ,‬וכל העולם כולו נתון בערבוביא גדולה‪.‬‬ ‫הירידה של עם ישראל טמונה במילים "וַי ַרְ א ָהעָם"‪ .‬עם ישראל פרש לא נכון את מה שראה‪,‬‬ ‫נתן למראה עיניו לבלבל אותו‪ ,‬וברגע אחד נשכחה מהם הבקשה של משה‪ ,‬לחכות לו עד‬ ‫שירד מההר‪ .‬מרוב שהראיה נראית כביכול מוחשית ואמיתית‪ ,‬עם ישראל כבר לא חושב על‬ ‫זה שאולי הוא התבלבל בספירת השעות לזמן ירידתו של משה (רש"י לב א')‪ ,‬כבר לא חושבים‬ ‫על זה שצריך להתייעץ עם חכמי הדור לגבי הבעיה שאולי צצה‪ ,‬והערב רב מנצל את‬ ‫ההזדמנות להיקהל על אהרון בתוקפנות כבטוחים בצדקתם‪.‬‬ ‫למדים אנו מכאן על דרכו וכוחו של היצר הרע‪ ,‬שבכדי‬ ‫להכשיל את האדם בעבירה הוא משתמש בכל כוחו בכדי‬ ‫לדמות לאדם מצב מסויים‪ ,‬והאדם בטוח שהוא מבין נכון את‬ ‫הדברים ויודע לפרש את הכל‪ ,‬ובטוח בעצמו שהבחירה שהוא‬ ‫בוחר היא הבחירה הנכונה‪ .‬וכל זה הוא אך ורק חלק‬ ‫מתחבולותיו של היצר‪ .‬ש"היום אומר לו עשה כך‪ ,‬ולמחר‬ ‫אומר לו עשה כך‪ ,‬עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה" (שבת‬ ‫קה‪ .):‬כמה אנו צריכים להיזהר ולשים לב‪ ,‬איך אנו מפרשים‬ ‫את האירועים שמסביבנו‪.‬‬ ‫אומרים חז"ל שכשיבוא המשיח הרשעים שבישראל יצאו‬ ‫נגדו‪ ,‬ואף ילחמו בו (זוהר כרך ב שמות דף ז‪ .):‬מתואר פה מצב‬ ‫שבו יש חלק בעם שיודע שהנה המשיח הגיע‪ .‬ויש חלק בעם‬ ‫שעדיין משוכנע שזה לא יכול להיות‪ ,‬הרי עד היום כפרנו במציאות של תורה ומצוות‪ ,‬ולא‬ ‫יתכן שכעת מתברר שאנו טועים‪...‬‬ ‫במאבק הזה שיתרחש לעתיד לבא הצדיקים יהיו צודקים ויקבלו את שכרם‪ ,‬ולעומתם‬ ‫הרשעים ילכו לאבדון בעודם ממלמלים משפטי כפירה (כי גם על פתחה של גהינם‪ ,‬אינם חוזרים‬ ‫בתשובה)‪ ,‬וזה החלק ההגיוני והפשוט של העניין‪ .‬אך ישנה עוד קטגוריה בציבור‪ ,‬והיא‬ ‫הבינוניים‪ .‬שמצד אחד מודעים לאמת בשכלם בצורה אבסולוטית‪ ,‬אך ליבם עדיין מושך‬ ‫אותם בחוזקה למנעמי החיים‪ ,‬ומידי פעם הם פוזלים למה שנראה יותר קל ופחות מחייב‪..‬‬ ‫כשהמשיח יבוא ויתגלה לעולם‪ ,‬באיזה צד הם ימצאו את עצמם? האם זה יהיה באותה צורה‬ ‫של ידיעה ברורה כשל הצדיקים? או שמה זה שוב יראה להם כמשהו קשה ומחייב‪ .‬משהו‬ ‫שעלול להרוס את התוכניות בחיים‪ ,‬ואת הצפייה בשעשועון הטלוויזיה התורן‪ ,‬ואת הנסיעה‬ ‫לחו"ל‪ ..‬וחוץ מזה לא צריך להיות כזה פאנט‪ ,‬הרב הזה (המשיח) לפעמים מגזים ‪...‬‬ ‫מה שבטוח שזה הולך להיות ניסיון לא קל בכלל! היצר הרע יודע שהסוף שלו קרב‪ ,‬והוא‬ ‫הולך להשקיע הרבה מאמץ בלגרום לנו לטעות‪ .‬הוא הולך ל"הראות" לנו הרבה דברים‪,‬‬ ‫בכדי לעשות את המבחן להכי קשה שאפשר‪ .‬ניסיון דומה בעבר (לפני יציאת מצרים)‪ ,‬ורק‬ ‫חמישית [!!] מעם ישראל בחר את הבחירה הנכונה‪ .‬וכאן בפרשתינו עם ישראל קצת יותר‬ ‫מחודש לאחר מעמד הר סיני‪ ,‬מצליח להתבלבל ע"י כוחותיו של היצר הרע‪ ,‬וזאת מפני‬ ‫שנתנו למראה עיניהם ("ולא תתורו") להטעות אותם‪.‬‬ ‫ה'‬ ‫מסביר המהר"ל‪ :‬שכיוון שחטאו עם ישראל‬ ‫בעגל בדור הראשון שנהיו לעם (מיד אחרי קבלת‬ ‫התורה)‪ ,‬חטא זה מהווה שורש של עוון ומרד‬ ‫לכל חטא של ישראל לעתיד לבוא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רואים אנו כמה מעשה של כלל ישראל‪ ,‬ואף‬ ‫של אדם יחיד‪ ,‬יכול להיות מאוד משמעותי‬ ‫להמשך ההיסטוריה‪ .‬ולכן ידע אדם שישנם‬ ‫מעשים אשר הם בגדר שורש והתחלה של עץ‬ ‫עם ענפים לרוב‪ ,‬אשר ישפיעו בעקיפין ואף‬ ‫ישירות על האירועים שיהיו לאדם בעתידו‪.‬‬ ‫אור החיים הקדוש‬ ‫כי תשא את ראש בני ישראל‪.‬‬ ‫(פרק ל פסוק יב')‬ ‫אדם מישראל שחוטא יתכן שבפועל הולך הוא‬ ‫על שתי רגליו‪ ,‬אך במהותו הרוחנית הוא‬ ‫הושפל לארץ‪ ,‬לארציות ולגשמיות‪ .‬משה‬ ‫רבינו נצטווה לשאת את ראש בני ישראל‬ ‫ולזקוף את קומתם הרוחנית‪ ,‬לרומם את‬ ‫מעשיהם‪ ,‬ולהפכם לבני אדם‪ .‬בשונה מבעלי‬ ‫החיים שאף מבנה גופם מסגיר את מהותם‪.‬‬ ‫ראשם בגובה גופם‪ ,‬ולא מורם כלפי מעלה‪.‬‬ ‫[ואף החיות שכן עומדים וראשם מעלה‪ ,‬זה רק‬ ‫לשעה קלה‪ .‬ומיד שירוצו למקום חפצם‪ ,‬שוב יראו‬ ‫את כל מגמתם האמתית‪ ,‬וישובו להשפיל ראשם‬ ‫לכיוון הקרקע‪].‬‬ ‫לעילוי נשמת ‪ :‬שולמית בת מרים‬ ‫ז"ל‬ ‫מרי בת שרה ז"ל‪ ,‬ויקטוריה בוהדנה בת עישה‬ ‫בלה בורנשטיין בת מלכה ז"ל‪ ,‬דניאל טחלוב בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫אליהו אוחנה בן עלייה ז"ל‪ ,‬יוסף פחימה בן חנה ז"ל‪,‬‬ ‫ז"ל‬ ‫זמני השבת‬ ‫הדלקת‬ ‫נרות‬ ‫צאת‬ ‫השבת‬ ‫ר"ת‬ ‫י ‪-‬ם‬ ‫‪17:25‬‬ ‫‪18:17‬‬ ‫‪18:58‬‬ ‫ת"א‬ ‫‪17:23‬‬ ‫‪18:14‬‬ ‫‪18:55‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪17:23‬‬ ‫‪18:15‬‬ ‫‪18:56‬‬ ‫הזמנים ע"פ לוח "אור החיים"‬ ‫כמה אנו צריכים להתחזק במיוחד בימים אלו‪ ,‬ימים שבהם בכל רגע ורגע יש לנו בדיקות‬ ‫וניסיונות קשים מכל עבר‪ .‬ככל שאדם מעוניין להתחזק ולהתקרב אל האמת ואל הקב"ה‪,‬‬ ‫הוא מרגיש יותר שיצר הרע נלחם עליו בכל הכח ולא מרפה אפילו לרגע‪ .‬הדבר היחיד‬ ‫שביכולתנו לעשות זה להישאר צמודים לשיעורי התורה והמוסר‪ ,‬כי זה הדבר היחיד שיכול‬ ‫לגרום לנו לעמוד מול הניסיונות ולא להתבלבל בבחירה‪.‬‬ ‫שוב לאחר שנתיים בלבד אנו עומדים ונדרשים להחליט האם אנו בוחרים בחיזוק התורה‬ ‫הקדושה ולומדיה וביצור חומת הדת היהודית בארץ הקודש‪ ,‬או שאנו הולכים שבי אחר‬ ‫סיסמאות של כוחי ועוצם ידי‪ ,‬שטומנות בחובן תמיכה בגיורים רפורמים‪ ,‬סגירת ישיבות‪,‬‬ ‫ופגיעה בכבוד השבת‪ .‬במה נבחר?‪..‬‬ ‫בדורנו‪ ,‬הדור שנועל את תקופת אחרית הימים‪ ,‬הניסיונות מפוזרים על כל צעד ושעל‬ ‫והבלבול הוא גדול‪ .‬אסור לנו להתפתות על ידי מראה עינינו והבנתנו שיכולים להטעות‬ ‫אותנו בקלות‪ ,‬אלה עלינו לישא את עינינו אל התורה ואל חכמיה ולפעול על פיהם‪.‬‬ ‫ִּהנֵׁה ַמ ְל ָא ִּכי יֵׁלֵׁ ְך ְלפָ נ ָ‬ ‫ֶׁיך‪ ,‬ו ְב ֹיום ָפ ְק ִּדי ופָ ַק ְד ִּתי‬ ‫אתם! (פרק לב פסוק לד')‬ ‫עֲ לֵׁ יהֶׁ ם חַ ָט ָ‬ ‫חות מו ָ ָֽסר‬ ‫ֶׁד ֶׁר ְך חַ ִּיים ת ֹו ְכ ֹ‬ ‫(משלי ו כג')‬ ‫ֹאמרו הַ מ ְֹש ִּלים בֹאו חֶׁ ְשב ֹון‬ ‫ַעל ֵׁכן י ְ‬ ‫(במדבר כא כז')‬ ‫ֹאמרו אֵׁ ֶׁלה אֱ ל ֶֹׁק ָ‬ ‫יך יִּ ְש ָראֵׁ ל אֲ ֶׁשר הֶׁ עֱ לו ָך ֵׁמאֶׁ ֶׁרץ ִּמ ְצ ָריִּ ם!‬ ‫וַ י ְ‬ ‫ִּהנֵׁה ַמ ְל ָא ִּכי יֵׁלֵׁ ְך ְלפָ נ ָ‬ ‫אתם!‬ ‫ֶׁיך‪ ,‬ו ְב ֹיום ָפ ְק ִּדי ופָ ַק ְד ִּתי עֲ לֵׁ יהֶׁ ם חַ ָט ָ‬ ‫יך ָ" ולא נאמר אלה אלוקינו‪ ,‬מכאן שערב‪-‬רב‬ ‫אלֶּה אֱלֹקֶּ ְ‬ ‫פרש רש"י‪ֵ " -‬‬ ‫שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרון‪ .‬והם שעשו את העגל‪.‬‬ ‫אמנם יש להבין כיצד הערב‪-‬רב הגיעו לחטא זה‪ .‬שהרי אמרו חז"ל‬ ‫"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים" (מכילתא שמות טו ב')‪.‬‬ ‫ודאי שגם הערב‪-‬רב ראו על ים סוף גילוי שכינה ואיך חטאו?‬ ‫והנה במה שאמרו חז"ל‪" :‬ראתה שפחה על הים מה שלא ראו‬ ‫הנביאים"‪ .‬יש להבין מלשון הדברים‪ ,‬שאותה שפחה שראתה יותר‬ ‫מהנביאים הייתה אמורה להיות בדרגה גדולה מהם‪ .‬ולמרות זאת אנו‬ ‫רואים שהנביאים הם אלו נביאי ה'‪ .‬ואילו אותה שפחה‪ ,‬נשארה בסך‬ ‫הכל שפחה למרות שראתה מראות אלוקים‪.‬‬ ‫מבואר מזה‪ ,‬כי לא משנה מה אדם ראה או למד‪ ,‬דבר זה כשלעצמו‬ ‫לא הופך אותו לנעלה יותר מאדם אחר‪ .‬האדם מתעלה אך ורק אם‬ ‫הוא מגיע להשגות על ידי רצון‪ ,‬ועבודה אישית‪ .‬רק אז זה משנה‬ ‫את מהותו‪ ,‬ונהפך הוא לאדם יותר חשוב ונעלה‪ .‬וכך זה גם בעניין‬ ‫הערב‪-‬רב שראו על הים דברים נפלאים‪ ,‬אך בעצמם לא רצו לשנות‬ ‫דבר ונשארו כמות שבאו‪ ,‬ובכך גרמו לחטא הגדול של העגל‪.‬‬ ‫כמה מוסר שמענו במהלך חיינו‪ ,‬ונתנו לו בקלות לחמוק מבין‬ ‫אצבעותינו מבלי שהוא השאיר בנו חותם כלשהו?!‬ ‫ברגע שאנו שומעים דבר כלשהו שיכול לשפר את מעשינו ומידותינו‪,‬‬ ‫צריכים אנו לקחת לשנות וליישם‪ ,‬ועל ידי כך להפוך לאנשים נעלים‬ ‫וחשובים יותר‪ ,‬ולא כאותה שפחה שראתה הכל‪ ,‬אך לא שינתה‬ ‫בעצמה מאומה‪ ,‬ולכן נשארה שפחה‪..‬‬ ‫"ּובְיֹום פָקְ דִ י ּופָקַ דְ תִי" ‪ -‬דורשים חז"ל שאין לך עונש בכל הדורות‬ ‫שאין בו פקידה מחטא העגל (סנהדרין קב‪ .).‬כלומר‪ ,‬כל הצרות שבאים‬ ‫על עם ישראל במשך כל הדורות מקורם בכפרת עוון חטא העגל‪.‬‬ ‫ונשאלת השאלה‪ :‬הייתכן?! מדוע כל כך הרבה שנים ועדיין לא‬ ‫נשלמה הכפרה?!‬ ‫התשובה לכך תובן על פי משל‪ :‬למלך אחד היה שר אהוב מאד‪,‬‬ ‫שאיתו היה המלך נועץ בכל ענייני המדינה‪ .‬וכל אשר הוא עושה ה'‬ ‫מצליח בידו‪ .‬והנה יום אחד טעה השר במילוי תפקידו‪ ,‬והמלך בחמתו‬ ‫נשבע שיפיל עליו סלע ענק וכבד במטרה להורגו ומיד‪...‬‬ ‫לאחר שהתאושש המלך מרוגזו התחרט על אשר ביקש לעשות‪ ,‬אך‬ ‫כמלך לא יאה שלא יעמוד בדיבורו‪ .‬מה אם כן יעשה? מצד אחד לא‬ ‫ניתן לשנות את מאמר המלך והסלע חייב להיזרק על השר‪ ,‬מאידך‬ ‫לא יכל המלך להרוג את השר שכל כך הוא אוהב‪...‬‬ ‫שר אחד שהיה חברו הטוב של השר הנידון מצא פיתרון למלך‪:‬‬ ‫"המלך יביא מכבש גדול ויפרק את הסלע לאבני חצץ‪ .‬ובכל יום‬ ‫המלך יזרוק על השר אבן אחת‪ .‬וכך יצא שלבסוף הסלע כולו יושלך‬ ‫על השר הסורר‪ .‬אומנם זה יכאב לו‪ ,‬אך לפחות ישאר בחיים‪".‬‬ ‫מ ֶּמנ ִי‪,‬‬ ‫והנמשל הוא‪ :‬הקב"ה גזר כליה על כל עם ישראל‪" :‬הֶּרֶּ ף ִ‬ ‫וְַאשְ מִידֵ ם‪ ,‬וְ ֶּא ְמחֶּה אֶּת‪-‬שְ מָם‪ ,‬מִתַ חַת הַשָ ָמי ִם‪ "...‬מצד אחד לא יכול‬ ‫המלך לחזור בו‪ ,‬ומצד שני אין הוא רוצה להרוג את בניו‪ .‬מה עשה?‬ ‫"ּובְיֹום פָקְ דִ י ּופָקַ דְ תִי"‪ .‬במקום כליה ח"ו העדיף ה' לחלק את הגזירה‬ ‫לצרות קטנות בכל הדורות ובכך להשאיר אותנו בחיים‪...‬‬ ‫(פרק לב פסוק ד')‬ ‫(פרק לב פסוק לד')‬ ‫וְ יָ ַד ְע ָת הַ י ֹום וַ הֲ ֵׁשב ָֹת אֶׁ ל ְלבָ בֶׁ ָך‬ ‫(דברים ד לט')‬ ‫אות אֶׁ ת ְפנֵׁי ה' אֱ ֶׁלֹ ָ‬ ‫קיך‬ ‫ָשלֹש ְפ ָע ִּמים ַב ָשנָה י ֵָׁראֶׁ ה ָכל זְ כו ְר ָך אֶׁ ת ְפנֵׁי ָה ָאדֹן ה' אֱ ל ֵֹׁקי יִּ ְש ָראֵׁ ל‪ ..‬וְ לֹא יַ ְחמֹד ִּאיש אֶׁ ת ַא ְר ְצ ָך ַבעֲ ל ְֹת ָך לֵׁ ָר ֹ‬ ‫שנָה! (פרק לד פסוקים כג' ‪ -‬כד')‬ ‫ָשלֹש ְפ ָע ִּמים ַב ָ‬ ‫אחת הנבואות המדהימות שניתנות על ידי‬ ‫משה רבינו‪ ,‬שמוכן להתחייב מראש שעם‬ ‫ישראל במשך כ‪ 1400-‬שנה כל ימי משכן‬ ‫שילה‪ ,‬נוב וגבעון‪ ,‬ובזמן שבית המקדש היה‬ ‫קיים‪ ,‬בעת העלייה לרגל השאירו ישראל את‬ ‫כל רכושם‪ ,‬שדותיהם כרמיהם חנויותיהם‬ ‫וביתם בכל רחבי הארץ ללא כל שמירה‬ ‫בשלושת הרגלים‪ ,‬ועלו לירושלים‪ .‬רק בורא‬ ‫העולם יכול להבטיח שבתקופה זו שאורכת‬ ‫בכל רגל כשבוע ויותר‪ ,‬הרכוש והארץ יהיו‬ ‫שמורים ומוגנים‪.‬‬ ‫וההבטחה אכן קוימה! עדויות היסטוריות‬ ‫רבות מלמדות שעם ישראל עלה לרגל‬ ‫בהמוניו‪ ,‬ובכל אותן תקופות לא התרחשה‬ ‫התקפה של אויבים‪ ,‬או גניבת רכוש‪ .‬שכן אם‬ ‫הייתה מתרחשת‪ ,‬יש להניח שעם ישראל היה‬ ‫מפסיק לעלות לרגל‪ ,‬או אפילו נוטש את קיום‬ ‫המצוות חלילה‪.‬‬ ‫וכך מובא בתלמוד ירושלמי (פאה פרק ג' הלכה‬ ‫ז') וכן במדרש רבה על שיר השירים (ז‪-‬א')‪:‬‬ ‫מעשה באחד ששכח לנעול דלת ביתו ועלה‬ ‫לפעמי רגלים‪ .‬וכשבא‪ ,‬מצא נחש קשור‬ ‫בטבעות דלתותיו‪.‬‬ ‫ושוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס‬ ‫תרנגולותיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים‪,‬‬ ‫ובא ומצא חתולות מקורעות לפניהם‪.‬‬ ‫שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של‬ ‫חיטים (ערמת חיטים שנשארה בחוץ לאחר קצירת‬ ‫התבואה) לתוך ביתו‪ ,‬ועלה לרגל‪ .‬וכשבא מצא‬ ‫ָ‬ ‫אריות מקיפין לחיטים‪.‬‬ ‫אמר רבי פנחס‪ :‬מעשה בשני אחים עשירים‬ ‫שהיו באשקלון‪ ,‬והיו להם שכנים רעים‬ ‫מאומות העולם‪ .‬והיו אומרים אמתי אלה‬ ‫היהודים יעלו לירושלים ואנו נוטלים כל מה‬ ‫שיש להם‪ .‬הגיע הזמן ועלו‪ .‬זימן להם הקב"ה‬ ‫מלאכים כדמותן והיו נכנסין ויוצאין בתוך‬ ‫בתיהם‪ .‬כאשר שבו מירושלים‪ ,‬חילקו דרונות‬ ‫(מתנות) ממה שהביאו עמהם לכל מכריהם‪.‬‬ ‫אמרו להם היכן הייתם? אמרו להם‪:‬‬ ‫בירושלים‪ .‬אימתי עליתם? ביום פלוני‪.‬‬ ‫ואימתי חזרתם? ביום פלוני‪ .‬אמרו ברוך‬ ‫אלוקי היהודים שלא עזבם ולא יעזבם‪.‬‬ ‫על כך אומר שלמה המלך בשיר השירים‪" :‬מַה‬ ‫י ָפּו ְפ ָע ַמי ְִך ְ ַבנ ְ ָעלִים בַת נ ָדִ יב" (ז‪-‬ב')‪.‬‬ ‫שאומות העולם מתפעלים מפעמי (צעדי) עם‬ ‫ישראל בעלותם לרגל‪ ,‬שכולם עולים בבטחה‬ ‫ובשלווה‪ .‬בידיעה שה' שומר דלתות ישראל‪.‬‬ ‫שר ֹיורוך ( דברים יז י' )‬ ‫וְ ָש ַמ ְר ָת לַ עֲ ש ֹות ְככֹל אֲ ֶׁ‬ ‫הכי התפילה מופסקת בכך שיצא לבית הכסא‪ ,‬לכן יוכל לברך גם‬ ‫מי שהוצרך לנקביו (היה צריך לצאת לבית הכסא לעשות צרכיו)‬ ‫ברכת ישתבח‪ .‬וכתב שיוכל להפסיק לברכת אשר יצר אפילו בין‬ ‫באמצע פסוקי דזמרה [שהם הפרקים שאנו אומרים בכל יום‬ ‫פסוקי דזמרה לברכת ישתבח‪ ,‬אף על פי שברכת ישתבח היא‬ ‫בתפילת שחרית‪ ,‬מברכת "ברוך שאמר" ועד ברכת "ישתבח שמך"]‪,‬‬ ‫נתקנה שיאמרו אותה לאחר פסוקי דזמרה‪ .‬והגאון גינת ורדים‬ ‫מתי יברך ברכת אשר יצר?‬ ‫עצמו גם כן הסכים לדבריו בזה‪.‬‬ ‫מי שמרגיש שהוא צריך לצאת להתפנות באמצע פסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫ולהלכה‪ ,‬כתב הגאון רבי דוד יוסף שליט"א‪ ,‬שמכיון שיש‬ ‫לא ימשיך בתפילתו‪ ,‬אלא צריך שיפסיק מאמירת המזמורים‪,‬‬ ‫מקום לומר שברכת אשר יצר גם היא שייכת לפסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫וילך לעשות את צרכיו‪ .‬ואחר שיסיים‪ ,‬יטול ידיו כדין (ומעיקר‬ ‫שכן גם היא ענינה הוא שבח והודאה להשם יתברך‪ ,‬ובצירוף‬ ‫הדין‪ ,‬אין צריך ליטול ידיו בכלי שלש פעמים כדרך שנוטל אדם בבוקר‬ ‫מתוך‪" :‬הלכה יומית"‬ ‫סברת המהר"י שבאבו שבלאו הכי הופסקה התפילה‪ ,‬ולכן יש‬ ‫בקומו משנתו‪ ,‬אלא די ברחיצת הידים בלבד‪ ).‬ומעתה עלינו לדון‪,‬‬ ‫להורות שיברך ברכת אשר יצר מיד לאחר שירחץ ידיו‪ ,‬ואפילו באמצע‬ ‫מתי יברך ברכת אשר יצר‪ .‬כי אם ימתין עד שיסיים את פסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫פסוקי דזמרה‪ .‬אבל אם סיים כבר פסוקי דזמרה‪ ,‬ורק לא בירך עדיין ברכת‬ ‫אפשר שישכח לברך אחר כך ברכת אשר יצר‪ .‬וגם בלאו הכי לא ראוי‬ ‫"ישתבח שמך"‪ ,‬נכון יותר לדחות את ברכת אשר יצר עד לאחר ברכת‬ ‫לדחות את ברכת אשר יצר שלא לצורך‪ .‬אולם מאידך גיסא‪ ,‬אסור להפסיק‬ ‫ישתבח‪ .‬וכן אם הוא עדיין באמצע אמירת מזמור‪ ,‬יסיים לומר את אותו‬ ‫באמצע פסוקי דזמרה לדבר דברים אחרים‪ ,‬ולכאורה ברכת אשר יצר אינה‬ ‫המזמור‪ ,‬ולאחר מכן יברך אשר יצר‪.‬‬ ‫שייכת לפסוקי דזמרה‪ ,‬ועל כן יש מקום לומר שנכון יותר לדחות את ברכת‬ ‫ולסיכום‪ :‬מי שהוצרך לברך אשר יצר באמצע פסוקי דזמרה‪ ,‬יסיים את‬ ‫אשר יצר עד לאחר התפילה‪ ,‬או על כל פנים לאחר ברכת ישתבח שמך‪,‬‬ ‫אמירת אותו המזמור שהוא עומד בו‪ ,‬ויברך אשר יצר‪ .‬ואם סיים את אמירת‬ ‫לפני ברכת יוצר אור‪ .‬וכן כתב בספר חיי אדם‪ ,‬שלכאורה נראה שעדיף‬ ‫כל המזמורים‪ ,‬ורק לא בירך עדיין ברכת ישתבח שמך‪ ,‬יסיים את ברכת‬ ‫לדחות את ברכת אשר יצר עד לאחר ברכת ישתבח‪ .‬אולם הגאון רבי‬ ‫ישתבח‪ ,‬ולאחריה יברך גם אשר יצר‪.‬‬ ‫ישועה שבאבו בתשובה שהובאה בשו"ת גינת ורדים כתב‪ ,‬שמכיון שבלאו‬