‫בס"ד‬ ‫מסביב לשולחן עלון שבת לכלל ישראל‬ ‫שבת כי תשא‬ ‫ת"א ירושלים חיפה באר שבע‬ ‫כניסת שבת ‪17:17 17:55 16:59 17:11‬‬ ‫יציאת שבת ‪18:15 18:11 18:11 18:11‬‬ ‫שיבנה בית המקדש במהרה בימינו‬ ‫אנו פונים בבקשת סיוע לאחד מחברינו שנקלע למצוקה כלכלית קשה‪.‬‬ ‫תרומות תתקבלנה בברכה לחשבון ‪ 6510651‬בנק לאומי סניף ‪ 259-‬נתניה‪,‬‬ ‫הרצל – שד' בנימין‪.‬‬ ‫תזכו למצוות!‬ ‫קדיש בעברית ‪ /‬הרב עידו פכטר‬ ‫מסתבר שהנוסח הארמי של הקדיש ועוד תפילות נועד כדי שעמי הארצות יבינו את מה‬ ‫שנאמר‪ .‬האם לא ראוי בימינו לשנות זאת לעברית?‬ ‫על אף שהקדיש הינו תקנה מאוחרת ומקורותיו אינם ברורים‪ ,‬בתודעה הציבורית הוא זכה למעמד גבוה ביותר‪.‬‬ ‫האבלים רואים באמירתו את המעשה החשוב ביותר שבו הם מבטאים את אבלותם ואולי גם מועילים בכך‬ ‫לנשמת הנפטר‪ .‬ואמנם‪ ,‬תוכנו של הקדיש אכן עוסק בעניינים נשגבים ומרוממים – גדולתו וקדושתו של הקב"ה‪,‬‬ ‫ייחוד שמו ורוממותו ובקשת שלום על ישראל‪.‬‬ ‫דא עקא‪ ,‬שרוב ככל מי שאומר קדיש – כולל אלו שרגילים בו – לא תמיד מבין מה הוא אומר‪ .‬סקר קטן שערכתי‬ ‫בקרב הציבור הרחב גילה שרבים אינם יודעים מה פירוש המילים "כרעותיה" או "בעגלא"‪ ,‬ובכלל לא ידעו לענות‬ ‫על השאלה מהו תוכנו של הקדיש‪ ,‬מבלי להתחיל לנגן אותו בעל פה‪ .‬הסיבה לכך פשוטה‪ :‬השפה הארמית‪,‬‬ ‫שפתו של הקדיש‪ ,‬אינה שגורה על פיהם של רבים‪ .‬אנשים מתייחסים אליו כטקסט קדוש ובעל משמעות אבל‬ ‫לא באמת מבינים למה ומדוע‪ .‬הבעיה עוד יותר מחריפה אצל ציבור שאיננו בעל רקע דתי‪ .‬מביך לעתים לראות‬ ‫כיצד אבלים מסתבכים עם המילים הארמיות הלא‪-‬מוכרות ומשקיעים יותר מאמץ בלהגות אותן נכון (דבר שלרוב‬ ‫לא קורה) מאשר להבין מה הם אומרים‪.‬‬ ‫מאליה צומחת אפוא התהייה‪ :‬האם לא הגיעה העת לתרגם את הקדיש לעברית?‬ ‫תקנה לקטנים‬ ‫כאמור‪ ,‬מקורו של הקדיש לא לגמרי ברור‪ .‬בתלמוד הבבלי מוזכר במספר מקומות מעלת אמירת המשפט "יהא‬ ‫שמיה רבה וגו'" (ראה ברכות נז‪ ,‬א; שבת קיט‪ ,‬ב; סוכה לט‪ ,‬א; ועוד)‪ ,‬אך המונח קדיש או נוסחו המלא אינם‬ ‫מוזכרים‪ .‬במסכת סופרים (כא‪ ,‬ו; חיבור מתקופת הגאונים) הוא מוזכר כמי שנאמר לאחר קריאת התורה‪ ,‬ובבבלי‬ ‫סוטה (מט‪ ,‬א) מוזכר שהוא נאמר לאחר דברי אגדה‪ .‬כנראה שדרכו אל התפילה כך היתה‪ :‬בתחילה היה נהוג‬ ‫לאמרו רק לאחר דברי אגדה‪ ,‬ועם הזמן הוא נכנס אל סדר התפילה כטקסט המפריד בין חלקיה‪ .‬את הופעתו‬ ‫המלאה כחלק מסדר התפילה אנו מוצאים לראשונה בסידורו של רב עמרם גאון מהמאה התשיעית לספירה‪.‬‬ ‫וכיצד הגיע הקדיש אל האבלים? כאן מדובר על תהליך יותר מאוחר‪ .‬לא התלמוד‪ ,‬לא הרמב"ם‪ ,‬ואף לא ר' יוסף‬ ‫קארו בשולחן ערוך קושרים את הקדיש אל האבלים‪ .‬קשר זה נעשה רק על ידי מקצת חכמי ימי הביניים‬ ‫ומקובלים שונים‪ ,‬שבעקבות מקורות אגדיים כתבו שבאמירת הקדיש מעלה ומתקן היתום את נשמת אביו הנפטר‪.‬‬ ‫הרמ"א הזכיר זאת להלכה (יורה דעה שעו‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב‪ ...‬וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים‪ ,‬פודה אביו ואמו מן הגיהנם‪...‬‬ ‫והאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת ויו"ט אבל לא נהגו להתפלל‪ ...‬אבל בימות החול‪ ,‬מי שיודע להתפלל‪,‬‬ ‫יתפלל ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים‪.‬‬ ‫שני דברים חשובים יש ללמוד מכאן‪ :‬א‪ .‬הקדיש הוא לא הדבר החשוב באבילות‪ .‬עדיף לשמש כחזן מאשר‬ ‫לאמרו‪ .‬ב‪ .‬הקדיש יתום לא נתקן מלכתחילה אלא לקטנים‪ .‬מהנתון השני עולה שכוונת המשורר היתה שנוסח‬ ‫הקדיש יהיה בשפה המדוברת‪ ,‬הידועה לקטנים‪ .‬בימינו‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬השפה המדוברת היא עברית‪.‬‬ ‫בשביל עמי הארצות‬ ‫השאלה המרכזית בענייננו היא מדוע הקדיש מנוסח מלכתחילה בלשון הארמית‪ .‬האגדה הראשונה בתלמוד‬ ‫הבבלי (ברכות ג‪ ,‬א) מספרת כי "בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול‬ ‫מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר‪ :‬אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך"‪ .‬כאן המשפט 'יהא שמיה‬ ‫רבה' מובא בחלקו בלשון עברית ואולי הדבר מעיד על נוסח מקורי עברי של הקדיש‪ .‬בשאר המקומות בבבלי‬ ‫שצוינו לעיל משפט זה מופיע כולו בארמית וייתכן שזהו תרגום מאוחר שלו‪.‬‬ ‫אך מדוע שיתורגם הקדיש לארמית? תוספות (ברכות שם) מביאים הסבר שהיה נפוץ בימיהם ולפיו לשון התרגום‬ ‫נועדה שהמלאכים לא יבינו תפילה נאה זו ולא יתקנאו בנו (על פי האמונה שאין מלאכי השרת מבינים בלשון‬ ‫ארמית; ראה סוטה לג‪ ,‬א)‪ .‬אך ר"י דוחה הסבר זה בטענה "שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי"‪ .‬לכן הוא‬ ‫מביא הסבר פשוט יותר‪ ,‬ולפיו לפי "שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים‬ ‫כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם"‪.‬‬ ‫קל לראות שההסבר האחרון הפוך לחלוטין מזה הראשון‪ .‬בעוד שלפי הראשון הקדיש נאמר בארמית בגלל‬ ‫מעלתו הגבוהה‪ ,‬לפי האחרון אמירתו בארמית נועדה שדווקא עמי הארצות‪ ,‬שזוהי שפתם‪ ,‬יבינו אותו‪ .‬מה אם כן‬ ‫עלינו לומר בעידן שבו הארמית כבר מזמן איננה השפה המדוברת ואילו לשון הקודש היא הרווחת בקרב הציבור?‬ ‫האם אין זה ראוי להחזיר את הקדיש ללשון העברית?‬ ‫כמדומה שלגבי הקדיש הנאמר בתפילה‪ ,‬הצורך פחות דחוף‪ ,‬שכן בדרך כלל הקדיש שם שגור על לשון החזן‬ ‫ולרוב גם בעל התפילה מבין מה הוא אומר בו‪ .‬אבל אצל האבלים העניין שונה‪ .‬שם רבים מהציבור הכללי‬ ‫אומרים אותו ‪ ,‬וכאמור‪ ,‬לא רק שאין הם מבינים מה הם אומרים‪ ,‬הם גם שוברים שיניים כדי להוציא את המילים‬ ‫בצורה נכונה‪ .‬האם לא היה יותר טוב לו היו כולם אומרים זאת בעברית‪ ,‬וכך אולי גם מזדהים לפחות במקצת עם‬ ‫מה שהם אומרים? וכיצד אפשר בכלל לדבר על עלייה לנשמות או תיקונן מבלי שאפילו האבל מצליח להגות את‬ ‫המילים באופן נכון?‬ ‫ביטול בכוונה‬ ‫אם כבר הגענו לכאן‪ ,‬הרי שמן הראוי לדבר על עניין נוסף הנושק לנושא הקדיש‪ ,‬אך בהרבה יותר חמור ממנו ‪-‬‬ ‫נוסח ביטול חמץ ‪ .‬כל בעל בית ממוצע העומד בערב פסח ומקריא את נוסח ביטול חמץ מן הסידור או מן ההגדה‬ ‫שבידיו‪ ,‬מש תמש מן הסתם בנוסח הארמי‪" :‬כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי‪ ,‬דחזיתיה ודלא חזיתיה‪ ,‬דביערתיה‬ ‫ודלא ביערתיה‪ ,‬ליבטל ולהווי הפקר כעפרא דארעא"‪ .‬אך האם באמת רוב העולם מבין מה הוא אומר כאן? כמה‬ ‫אנשים יודעים באמת מה זה "חמיעא"?‬ ‫חשוב לציין שכאן העניין בהרבה יותר חמור מקדיש‪ .‬שכן בעוד קדיש יסודו במנהג‪ ,‬כאן מדובר בביטול חמץ‬ ‫שיסודו במצווה מדאורייתא‪ .‬ומי שאינו אומר את הביטול בלב שלם ובכוונה הראויה עלול לעבור על איסור חמץ‬ ‫בפסח‪ .‬וכיצד משפט כה חשוב נאמר על ידי רבים בשפה שאינה מובנת להם?‬ ‫גם כאן‪ ,‬מסתבר‪ ,‬שעמי הארץ היו הגורם לניסוח הביטול בשפה הארמית‪ .‬הנה‪ ,‬כך מביא ר' משה איסרליש‬ ‫בדרכי משה (אורח חיים תלד‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫כתב הכל בו בכל לשון שיאמר הביטול מועיל‪ ,‬ומה"ר ישראל ברי"ן כתב דעדיף טפי לומר בלשון‬ ‫שמבין‪ ...‬והפוסקים כתבו בלשון תרגום כי לקחוהו מדברי הגאונים שתיקנוהו בבבל משום עמי הארץ‬ ‫והוא הדין בכל לשון ולשון יאמרו כל אדם בלשון שמבין‪.‬‬ ‫כך פוסק הרמ"א גם להלכה‪ ,‬שיאמר הביטול בכל לשון שמבין‪ ,‬ומעיר המשנה ברורה (שם‪ ,‬ס"ק ט) שאם אינו‬ ‫מבין מה הוא אומר אין הביטול מועיל‪" .‬על כן"‪ ,‬הוא טוען‪" ,‬טוב ללמוד לעמי הארצות שאינם מבינים בלשון‬ ‫הקודש או אשה מבטלת שתאמר בלשון שמבין"‪ .‬אגב‪ ,‬בהלכות חמץ ומצה לרמב"ם‪ ,‬נוסח הביטול מופיע בלשון‬ ‫עברית (ג‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫מכאן עולה בבירור שאת נוסח ביטול חמץ יש לומר כיום בלשון עברית‪ ,‬כדי שכולם יבינו את הנאמר בו ויכוונו‬ ‫לכך‪ .‬ומי שאינו דובר את לשון הקודש שיאמר זאת בלשון שמבין‪ .‬כמו כן‪ ,‬ראוי שהמדפיסים והמוציאים לאור‬ ‫יוציאו את הנוסח הארמי מן ההגדות ויכניסו במקומו את הנוסח העברי‪ .‬אין שום תועלת בשימור נוסח שתוקן‬ ‫לעמי הארצות של למעלה מאלף שנה‪.‬‬ ‫הרב עידו פכטר עורך העלון‪ .‬מכהן כרב קהילת ישראל הצעיר ברמת פולג נתניה ומרבני‬ ‫צוהר ועורך העלון‪.‬‬ ‫הפטרת כי תשא‪ /‬ד"ר ניצה דורי‬ ‫הפטרת "כי תשא" לקוחה מספר מלכים א'‪ .‬לאחר שאיזבל הורגת את נביאי ה'‪ ,‬עובדיהו‪ ,‬יד ימינו של אחאב‪,‬‬ ‫מסתיר נביאים במערה ומכלכל אותם‪ .‬עובדיהו ואליהו הנביא נפגשים‪ ,‬אליהו מנחה את עובדיהו לקראת פגישתו‬ ‫עם אחאב‪ .‬עובדיהו ואחאב מתעמתים מילולית‪ .‬המסר בהפטרה זו‪ :‬לא לפחד לומר את הצדק ואת האמת‪ .‬אצל‬ ‫הספרדים מתחילים בנס של אליהו ונביאי הבעל על הר הכרמל עם המים‪ .‬במקרא מצטייר אליהו כדמות קפדנית‬ ‫הפועלת בנחישות‪ ,‬ללא חשש מהמלך או שיקולים פרטיים כלשהם; הקו המנחה אותו לאורך כל הדרך הוא‬ ‫שהנס והצדק צריכים גם להיראות‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬ההפטרה באה תמיד לרמוז על נושא הנזכר בפרשה עצמה‪ .‬מהו הנס הגלוי בפרשת כי תישא? הרב‬ ‫אלקנה שרלו מציין‪ ,‬ש אחד מהניסים הגלויים‪ ,‬שחולל הקב"ה בחסדו הגדול לבני ישראל בעת לכתם אחריו‬ ‫במדבר בארץ לא זרועה‪ ,‬הוא נס המן‪ .‬בשפתו הציורית של המזמור בתהילים מתואר נס זה כך (תהילים עח‪ ,‬כג‪-‬‬ ‫אִּבִירִ ים כָכַל אִיש‬ ‫על ֵיהֶם מָן לֶאֱכל ּודְ גַן שָ מַי ִם נ ָתַ ן לָמֹו‪ :‬לֶחֶם ַ‬ ‫מטֵר ֲ‬ ‫מעַל ו ְדַ לְתֵי שָ מַי ִם פָתָ ח‪ :‬ו ַי ַ ְ‬ ‫מ ָ‬ ‫חקִים ִ‬ ‫כה) ‪" :‬ו ַיְצַו שְ ָ‬ ‫צֵידָ ה שָ לַח לָהֶם לָׂשבַע"‪ .‬איזכורים נוספים של חסדי ה' בנס המן נמצאים גם במקומות אחרים בכתובים (תהלים‬ ‫קה‪ ,‬מ; נחמיה ט‪ ,‬טו‪-‬כ)‪.‬‬ ‫בפשט הדברים‪ ,‬נס המן בוודאי בא לענות על צורך ענייני ומיידי ‪ -‬שליחת צידה להשבעת רעבו של עם נודד על‬ ‫טפו ומקנהו‪ .‬אך למעלה מסיבתו ה'טכנית'‪ ,‬נדמה שנס המן משתתף בעיצוב דמותו ומהותו של מסע דור המדבר‪.‬‬ ‫כך עולה מהפסוקים התולים את נס המן בחוויית תקופת המדבר‪:‬‬ ‫ְּנָעַן‪.‬‬ ‫צה אֶרֶ ץ ְ‬ ‫ק ֵ‬ ‫המָן כָכְלּו עַד ִּבֹּכָם אֶל ְ‬ ‫ִּבעִים שָ נ ָה עַד ִּבֹּכָם אֶל א ֶֶרץ נֹושָ בֶת אֶת ַ‬ ‫המָן ַארְ ָ‬ ‫בנ ֵי י ִׂשְ ָראֵל כָכְלּו אֶת ַ‬ ‫ּו ְ‬ ‫(שמות טז‪ ,‬לה)‬ ‫כל ְָך‬ ‫א ִ‬ ‫מ ֲ‬ ‫ה ַ‬ ‫חָָּמִיש‪ַ :‬‬ ‫ה ַ‬ ‫מוּצּור ַ‬ ‫צמָאֹון אֲשֶ ר אֵין מָי ִם הַמֹוצִיא ל ְָך מַי ִם ִ‬ ‫ק ָרב ו ְ ִ‬ ‫ע ְ‬ ‫ַּנֹורא נָחָש ׂשָ ָרף ו ְ ַ‬ ‫הגָדֹּל וְה ָ‬ ‫ִּבמִדְ ִּבָר ַ‬ ‫הַמֹול ִיכֲָך ַ‬ ‫(דברים ח‪ ,‬טו‪-‬טז)‬ ‫ִּבמִדְ ִּבָר אֲשֶ ר ֹלא י ָדְ עּון אֲבֹּתֶיָך‪...‬‬ ‫מָן ַ‬ ‫ְּנַעַן ִּבַשָ נ ָה‬ ‫ארֶ ץ ְ‬ ‫מתְבּוַאת ֶ‬ ‫בנ ֵי י ִׂשְ ָראֵל מָן ו ַיֹּאכְלּו ִ‬ ‫מעֲבּור הָכָרֶ ץ ו ְֹלא הָי ָה עֹוד ל ִ ְ‬ ‫כלָם ֵ‬ ‫מח ֳָרת ִּבְכָ ְ‬ ‫מ ָ‬ ‫המָן ִ‬ ‫ו ַי ִשְ ִּבֹּת ַ‬ ‫ההִיא‪( .‬יהושע ה‪ ,‬יב)‬ ‫ַ‬ ‫בפסוקים אלו ואחרים מופיע נ ס המן כמאפיין את דרך הנהגת ה' את ישראל במדבר‪ ,‬ובמדבר דווקא‪ .‬הנהגה זו‬ ‫עיקרה ניסית‪ -‬פלאית (שהרי ההנהגה הטבעית מוציאה לחם מן הארץ ולא מן השמים) גם במה שנוגע לקיום‬ ‫הפרטי היום‪-‬יומי כמזון‪ ,‬שתייה וביטחון (שיר השירים רבה ד)‪:‬‬ ‫ר' יוסי אומר‪" :‬שלשה פרנסין טובים עמדו ל ישראל‪ ,‬ואלו הן‪ :‬משה ואהרן ומרים‪ .‬ובזכותן נתנו להם שלש מתנות‬ ‫טובות‪ :‬הבאר‪ ,‬המן וענני כבוד‪ .‬המן בזכות משה‪ ,‬הבאר בזכות מרים‪ ,‬בזכות אהרן ענני הכבוד"‬ ‫לחיזוק רעיון המן כמבטא דרך הנהגה מדברית‪ ,‬נביא מדבריו התמציתיים של ה"שפת אמת" (יהודה אריה ליב‬ ‫אלתר‪ ,7091 – 7481 ,‬בשלח תרס"ב‪-‬תרס"ג)‪:‬‬ ‫"ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא‪ :‬ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה" ‪ -‬זה‬ ‫עצמו שלא ידעו מה הוא‪ ,‬הוא הלחם אשר צוה ה'‪ .‬כי תכלית הידיעה שלא נדע‪ .‬שכך היתה כל תהלוכת בני‬ ‫ישראל במדבר‪ .‬ועל זה אמרו כבהמה נמשכנו אחריך‪ .‬אדם ובהמה תושיע ‪ -‬דרשו חז"ל‪ :‬ערומים בדעת כאדם‬ ‫ומשימין עצמם כבהמה"‪.‬‬ ‫ד"ר ניצה דורי ‪ -‬ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית שאנן בחיפה ועורכת‬ ‫המשנה של העלון‪.‬‬ ‫בין המן לעגל‪ /‬הרב ד"ר רונן לוביץ‬ ‫בין המגילה לבין חטא העגל‬ ‫לכאורה אין כל קשר וכל דמיון בין מגילת אסתר שקראנו אתמול לפרשת 'כי‪-‬תשא' שנקרא מחר‪ .‬אולם‬ ‫בהתבוננות נוספת נראה שיש בין סיפור המגילה לסיפור המרכזי של הפרשה דמיון מדהים‪ .‬בשני מאורעות עם‬ ‫ישראל עומד בפני סכנת הכחדה‪ :‬במגילת אסתר בגלל גזרת המן‪ ,‬ובפרשת כי תשא בגלל גזרת ה'‪ .‬בעקבות חטא‬ ‫תָך ל ְגֹוי גָדֹול" (שמות לב‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אעֱׂשֶ ה אֹו ְ‬ ‫כָּ ֵם ו ְ ֶ‬ ‫א ַ‬ ‫בהֶם ו ַ ֲ‬ ‫אפִי ָ‬ ‫הּנ ִיחָה ָּ ִי ו ְיִחַר ַ‬ ‫העגל‪ ,‬אמר ה' למשה‪" :‬וְעַתָ ה ַ‬ ‫אלו הם למעשה שני המקרים היחידים בהיסטוריה שבהם עם ישראל עמד בפני סכנה של הכחדה גמורה‪.‬‬ ‫בתקופות אחרות היו גזירות קשות‪ ,‬היו חורבנות ופוגרומים‪ ,‬אך לא נשקפה סכנה של השמדה טוטאלית‪ .‬אף‬ ‫בתקופות שלפני החורבנות של שני בתי המקדש‪ ,‬הסכנות היו‪ :‬גלות‪ ,‬חורבן המקדש וחורבן ארץ ישראל‪ ,‬אך לא‬ ‫היה כל איום בהשמדה‪.‬‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬לא רק עצם עננת ההכחדה המרחפת דומה בשני האירועים‪ ,‬גם הגורם להם‪ .‬בחטא העגל מדובר בחטא‬ ‫שעל פניו היה עבודה זרה‪ .‬לדברי חז"ל‪ ,‬זו בדיוק היתה סיבת הגזרה גם בסיפור מגילת אסתר‪ .‬חכמים שאלו‪:‬‬ ‫"מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה? ותשובתם היא‪" :‬מפני שהשתחוו לצלם" (מגילה יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הדמיון בין שני המקרים נמשך בהיבט נוסף‪ ,‬והוא שבשניהם לא מדובר בעבודה זרה גמורה אלא למראית עין‬ ‫בלבד‪ .‬בפורים כפי שחז"ל הגדירו זאת‪" :‬הם לא עשו אלא לפנים"‪ ,‬כלומר לא השתחוו לעבודה זרה מתוך אמונה‬ ‫וכוונה‪ ,‬אלא רק העמידו פנים כלפי חוץ מפחד המלכות‪ .‬גם בחטא העגל – ניתנו לו הסברים מהסברים שונים‪,‬‬ ‫אולם ברור שלא מדובר בעבודה זרה של ממש‪ ,‬שהרי לא מתקבל על הדעת שאנשים שחוו רק לפני זמן קצר את‬ ‫האותות והמופתים במצרים‪ ,‬את קריעת ים סוף ואת מעמד מתן תורה בהר סיני‪ ,‬יינטשו באחת את אמונתם באלוהי‬ ‫ישראל‪ ,‬ויאמינו בעגל‪.‬‬ ‫במאמר מוסגר נזכיר שהשוואה בין תיאור השמחה בחטא העגל ושמחת פורים יכולה אף היא ליצור קשרים‬ ‫אסוציאטיביים ביניהם‪ ,.‬שכן גם במעשה העגל העם ישב לאכול ולשתות‪ ,‬ויקומו לצחק ואפילו "מסכה" עשו להם‬ ‫(שמות לב‪ ,‬ו)‪ ,‬ביטויים שמעוררים בתודעתנו זיקה לחגיגת פורים‪.‬‬ ‫שלוש תמיהות על חטא העגל‬ ‫ברם‪ ,‬היה הבדל גדול ורב משמעות בין סיפור המגילה לחטא העגל‪ .‬על מנת לעמוד על הבדל זה‪ ,‬נתרכז לרגע‬ ‫בחטא העגל‪ ,‬ונעלה כמה תמיהות לגבי מה שהתרחש לאחריו‪:‬‬ ‫א‪ .‬התמיהה הראשונה היא שלפי המסופק משה התפלל ל‪-‬ה'‪ ,‬וה' סלח לעמו על החטא‪ ,‬אך למרות זאת משה‬ ‫עמְָך‬ ‫חוזר לבקש את סליחת ה' פעם נוספת‪ .‬הפרשה מספרת שמיד אחרי החטא ה' אומר למשה‪" :‬ל ְֶך רֵ ד ְִּי שִ חֵת ַ‬ ‫תחֲוּו לֹו‪ ." ...‬כשמשה שומע זאת הוא פונה אל ה' בתפילה‬ ‫עגֶל מַסֵ כָה ו ַי ִשְ ַ‬ ‫מצ ְָרי ִם‪ ...‬עָׂשּו לָהֶם ֵ‬ ‫מאֶרֶ ץ ִ‬ ‫על ֵיתָ ֵ‬ ‫ה ֱ‬ ‫אֲשֶ ר ֶ‬ ‫אפֶָך‬ ‫מחֲרֹון ַ‬ ‫עמֶָך‪ ...‬שּוב ֵ‬ ‫ִּב ַ‬ ‫אפְָך ְ‬ ‫פנ ֵי י ְקֹּו ָק אֱֹלהָיו ו ַיֹּאמֶר לָמָה י ְקֹּו ָק יֶחֱרֶ ה ַ‬ ‫באופן מיד י‪ ,‬כדברי הכתוב‪" :‬ו ַיְחַל מֹּשֶ ה אֶת ְ‬ ‫עמֹו"‪ .‬כתוב כאן‬ ‫עמֶָך"‪ .‬בעקבות תפילת משה נאמר‪" :‬ו ַיִּנָחֶם י ְקֹּו ָק עַל ה ָָרעָה אֲשֶ ר דִ ִּבֶר לַעֲׂשֹות ל ְ ַ‬ ‫הּנָחֵם עַל ה ָָרעָה ל ְ ַ‬ ‫וְ ִ‬ ‫אפוא במפורש שעוד לפני שמשה ירד מהר סיני והגיע אל העם כבר ניחם ה' על הרעה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אחרי כן‪ ,‬כאשר משה מגיע אל עם ישראל‪ ,‬הוא שובר את הלוחות‪ ,‬מנהל דו‪-‬שיח עם אהרון‪ ,‬בו אהרון‬ ‫מתנצל‪ ,‬וסופג ממשה תוכחה‪ ,‬ושבט לוי הורג בעובדי העגל שלושת אלפים איש‪ .‬אחרי כל זה מכריז משה שהוא‬ ‫על ֶה אֶל י ְקֹּו ָק אּולַי‬ ‫א ֱ‬ ‫אתֶם חֲטָ אתֶם חֲטָ כָה גְדֹּלָה וְעַתָ ה ֶ‬ ‫העָם ַ‬ ‫מח ֳָרת ו ַיֹּאמֶר מֹּשֶ ה אֶל ָ‬ ‫מ ָ‬ ‫צריך לבקש כפרה מ‪ -‬ה'‪" :‬ו ַיְהִי ִ‬ ‫תכֶם"‪ ,‬ואז שב משה ומתפלל פעם נוספת אל ה' שיסלח לעם ישראל (לב‪ ,‬ל')‪.‬‬ ‫ִּבעַד חַטַ א ְ‬ ‫כפ ְָרה ְ‬ ‫א ַ‬ ‫ֲ‬ ‫נשאלת השאלה מה קורה כאן‪ ,‬הרי לכאורה ה' כבר סלח מזמן‪ ,‬עוד לפני רדת משה מהר סיני?‬ ‫שתי שאלות נוספות מתעוררות למקרא סיפור העגל‪:‬‬ ‫ב‪ .‬לדור המדבר היו כידוע שני חטאים ראשיים‪ :‬חטא העגל וחטא המרגלים‪ .‬והנה כאשר אנו משווים את התגובות‬ ‫להם‪ ,‬אנו מגלים שני הבדלים בולטים‪ :‬על חטא המרגלים נאמר שרק אנשי אותו דור נענשו‪ ,‬ואילו על חטא העגל‬ ‫נאמר שהוא חטא לדורות‪ ,‬שעתידים כל הדורות לספוג מעט מעונש אותו חטא‪ .‬מה הסיבה לכך? מדוע משה לא‬ ‫הצליח לקבל סליחה גמורה על החטא?‬ ‫ג‪ .‬בתפילת משה אחרי חטא המרגלים הוא מזכיר את י"ג מידות הרחמים‪ ,‬ומדגיש את ההשפעה של המתת עם‬ ‫ישראל על התדמית של אלוהי ישראל בעולם‪ :‬מצרים ישמעו‪ ,‬ויאמרו‪" :‬מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל‬ ‫הארץ‪ ...‬וישחטם במדבר"‪ .‬הוא לא אומר דבר על זכות אבות‪ .‬משה מצליח להשיג את סליחת ה' מבלי להשתמש‬ ‫בפרוטקציה שבני ישראל הם בני אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ .‬בחטא העגל לעומת זאת‪ ,‬משה נדרש לזכות אבות‪" :‬ז ְכֹּר‬ ‫ִּבעְתָ לָהֶם ִּבְָך‪( "...‬שם‪ ,‬יג)‪ .‬נראה שבלי השימוש בזכות זו‪ ,‬הסליחה לא‬ ‫עבָדֶ יָך אֲשֶ ר נ ִשְ ַ‬ ‫צחָק ּול ְי ִׂשְ ָראֵל ֲ‬ ‫ל ְַאב ְָרהָם ל ְי ִ ְ‬ ‫היתה מושגת‪ ,‬והשאלה היא כמובן מדוע?‬ ‫שלוש השאלות הללו מדגישות כולן את הקושי המיוחד שהיה בהשגת סליחה של ה' על חטא העגל‪ .‬הסיבה‬ ‫לקושי זה מצוי לדעתי בעובדה מדהימה אחת‪ ,‬שבדרך כלל לא ערים לה‪ :‬לא מוזכר בשום מקום בתורה שאחרי‬ ‫חטא העגל עם ישראל עשה תשובה‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬אף כאשר ה' אומר לעם ישראל שבעקבות החטא הוא לא יוביל את העם כמתוכנן‪ ,‬אלא ישלח מלאך‬ ‫מלְאְָך‪ְִּ ...‬י ֹלא‬ ‫פנ ֶיָך ַ‬ ‫חתִי ל ְ ָ‬ ‫במקומו‪ ,‬עם ישראל לא מגיב בעשיית תשובה‪ ,‬אלא רק באבל‪ .‬ה' אומר לעם‪" :‬ו ְשָ לַ ְ‬ ‫אִּבָלּו ו ְֹלא שָ תּו‬ ‫ת ַ‬ ‫הז ֶה ו ַי ִ ְ‬ ‫העָם אֶת הַדָ בָר ה ָָרע ַ‬ ‫קשֵ ה עֹּרֶ ף"‪ ,‬ותגובת העם ‪ -‬אבל גדול‪" :‬ו ַי ִשְ מַע ָ‬ ‫ִּבקִרְ ִּבְָך ְִּי עַם ְ‬ ‫על ֶה ְ‬ ‫א ֱ‬ ‫ֶ‬ ‫עלָיו" (שמות לג‪ ,‬ב‪-‬ד)‪.‬‬ ‫אִיש עֶדְ יֹו ָ‬ ‫הם מאוד הצטערו לשמוע על העונש‪ ,‬שבוודאי גרם להם לדאגה רבה‪ ,‬אולם לא כתוב שהם הביעו חרטה כלשהי‪,‬‬ ‫לא מופיע שהם התוודו עליו וקיבלו על עצמם לא לעבור את העבירה להבא‪ .‬אין במקרא כל אזכור להתעוררות‬ ‫רוחנית בעם ישראל בעקבות חטא העגל‪ .‬אפשר שזו הסיבה לכך שמשה טרח לטחון את העגל עד דק ולפזר את‬ ‫אפרו על פני המים (שמות לב‪ ,‬כ)‪ ,‬ולא הסתפק בהשלכתו לפח האשפה של המדבר וההיסטוריה‪ .‬כשמשה ראה‬ ‫שהעם אינו קורא בקול גדול‪" :‬חטאנו"‪ ,‬ולא מכריז‪" :‬לעולם לא נשוב עוד לחטא העגל"‪ ,‬הוא אומר לעצמו שכדאי‬ ‫לכתוש אותו לאבק‪ .‬מה שבטוח – בטוח!‬ ‫לאור הנתון הזה של היעדר תשובה‪ ,‬אנו יכולים להבין מדוע משה היה צריך לשוב ולהתפלל אל ה'‪ .‬בתפילתו‬ ‫הראשונה הוא יצא מהנחה שכאשר יגיע אל בני ישראל ויוכיח אותם‪ ,‬הם יחזרו בתשובה גדולה‪ ,‬אולם זה לא קרה‪.‬‬ ‫לכן קינן בקרבו חשש‪ ,‬שסליחת ה' תתבטל‪ ,‬והוא נאלץ להתפלל שוב‪ .‬עתה מבינים אנו מדוע חטא העגל הוא‬ ‫חטא לדורות‪ ,‬בניגוד לחטא המרגלים‪ ,‬שכן בלי עשיית תשובה החטא נותר תלוי ועומד‪ ,‬וכך גם העונש‪ ,‬אמנם‬ ‫הומתק‪ ,‬אך לא התבטל לגמרי‪ .‬כמו כן אנו ברור כעת מדוע בחטא העגל נדרש משה להשתמש בזכות אבות‪ ,‬שכן‬ ‫עם שלא עושה תשובה על חטאו‪ ,‬אינו יכול לזכות לסליחה בזכות עצמו‪ ,‬אלא רק בזכות אבותיו‪.‬‬ ‫איום ההכחדה ואיום ההשמדה‬ ‫בשלב זה נחזור להשוואה בין חטא העגל לפורים‪ ,‬ומאליו יזדקר ההבדל הגדול ביניהם‪:‬‬ ‫חטא העגל לא הניב התעוררות רוחנית גדולה‪ ,‬ואף לא שינוי כיוון דרמטי‪ .‬עם ישראל עזב כמובן את העגל‪ ,‬אך לא‬ ‫מעבר לכך לא הרבה השתנה‪ .‬במגילת אסתר לעומת זאת מצאנו התעוררות אדירה בעם ישראל‪ .‬היהודים שנאלצו‬ ‫להשתחוות לצלם‪ ,‬חזרו ליהדותם במלוא מובן המילה‪ .‬העם שהיה מפוזר ומפורד‪ ,‬הפך להיות עם מאוחד ומלוכד‪.‬‬ ‫הם אפילו לא חיכו לשלב בו החרב החדה היתה מונחת על צווארם‪ ,‬אלא פתחו בתהליכי תשובה עצומים מיד עם‬ ‫היוודע גזירת המן‪ .‬בכל מדינה ומדינה פותחים היהודים בצום ובכי ומספד‪ ,‬ולובשים שק ואפר (אסתר‪ ,‬ד‪ ,‬ג)‪,.‬‬ ‫ובשושן מתכנסים כל היהודים‪ ,‬כנראה לתפילה‪ ,‬תוך שהם צמים ברציפות שלושה ימים ושלושה לילות (ד‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫התכנסות הע ם‪ ,‬שהיה מפוזר ומפורד קודם לכן‪ ,‬משקפת את התפנית הגדולה שחלה בקרבו בתחום שבין אדם‬ ‫לחברו‪ .‬הצום והתפילות ממחישים את השיבה המלאה אל הקב"ה‪ .‬תהליכים אלה המשיכו גם לאחר שתרחש נס‬ ‫פורים‪ ,‬כאשר העם היהודי בחר לחגוג אותו בחיזוק האחדות והאהבה ביניהם‪ ,‬ובקבלת מצוות שהיהודים קיבלו על‬ ‫מחָה‬ ‫עצמם מרצונם החופשי בעקבות ההצלה‪ .‬הם הסכימו והתחייבו לַעֲׂשֹות את ימי הפורים "יְמֵי מִשְ תֶה ו ְׂשִ ְ‬ ‫אבְיֹונ ִים" (אסתר פרק ט)‪.‬‬ ‫ח מָנֹות אִיש ל ְרֵ עֵהּו ּומַתָ נֹות לָ ֶ‬ ‫ּומִשְ לֹו ַ‬ ‫עתה יכולים אנו לסכם מדוע איום ההכחדה של עם ישראל שהיה בחטא העגל לא הניב שום חג‪ ,‬למרות‬ ‫שההכחדה בטלה‪ .‬אדרבה‪ ,‬חטא העגל נותר כבכיה לדורות‪ ,‬שיש לשלם עליה בתשלומים בלתי פוסקים‪ .‬לעומת‬ ‫זאת איום ההשמדה שהיה בסיפור מגילת אסתר הביא לחג של שמחה גדולה לדורות‪.‬‬ ‫איום ההשמדה המגיע מחצרות השליטים בפרס לא התפוגג כידוע‪ ,‬אלא רק החליף צורה‪ ,‬והוא שריר ותקף גם‬ ‫בזמננו‪ .‬בעודנו מצויים כיום תחת עננה קודרת של איומי השמדה אלה ודומיהם‪ ,‬שומה עלינו להגיב כמו בפורים‬ ‫ולא כמו בחטא העגל‪ .‬עלינו לראות באיום זרז ממשי ליצירת אחדות ולהתעוררות גדולה הן בשיבה אל ה'‪ ,‬והן‬ ‫בשיפור היחסים שבין אדם לחברו‪.‬‬ ‫הרב ד"ר רונן לוביץ' מכהן כרב היישוב ניר עציון‪ ,‬מרבני צוהר ומראשי ארגון רבני בית הלל‬ ‫על קצה הלשון לפרשת כי תשא ‪ /‬משה אוסי‬ ‫‪' .6‬כופר נפש' ו'כופר תיבת נח'‬ ‫שרש 'כפר' פירושו לכסות‪ ,‬למנוע ולהגן; נֹּח כָפר את התיבה – כיסה אותה בזפת להגנה מפני המים; הכפורת – מִכסה‬ ‫המצפה את הארון; הכפור – מכסה את האדמה; הכפיר – הוא הארי‪ ,‬המנהיג האורב במסתרים לטרפו‪ ,‬והוא המגן על‬ ‫הלהקה; הכְפר – מכוסה באוהלים ונבנה ביסודו כדי להגן על האיכרים‪ .‬ומכאן בהשאלה 'לכפר על עוון'‪ ,‬לכסות על‬ ‫חטא ולנקות מאשם; בתהלים פעם כתוב‪" :‬פשעינו אתה תכפר ם" (ס"ח ד')‪ ,‬ופעם‪" :‬כסית כל חטאתם" (פ"ה ג')‪ .‬יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אם כן‪ ,‬מגן על האדם ומונע מן החטא להשפיע‪ .‬החוטא המחלל את הקודש מותיר אחריו חלל‪ ,‬ויש צורך‬ ‫בכופר‪ ,‬בזפת ובטיח כדי לכסות את החלל שנפער; וכשמשלמים 'כופר נפש'‪ ,‬מבקשים לכפר ולכסות את החטא ע"י‬ ‫תשלום חומרי‪ .‬ובפרשתנו 'כסף הכיפורים' – מחצית השקל – הוא "כופר נפש לה' "‪ ,‬תרומה סמלית שתמנע את הנגף‪.‬‬ ‫ומסכם רש"י יפה בפירושו לפס'‪" :‬אכפרה בעד חטאתכם" (ל"ב ל')‪' :‬אשים כופר וקינוח וסתימה לנגד חטאתכם‪ ,‬להבדיל‬ ‫ביניכם ובין החטא '‪ .‬ויש מדרש האומר שמשה מסר נפשו על ישראל‪ ,‬ואמר 'אכפרה' – הנני כפרה בעדכם‪ ,‬כפי שיאמר‬ ‫אח"כ‪" :‬מחני נא מספרך"‪.‬‬ ‫‪ .9‬קרני הוד וקרני שור‬ ‫ריבוי המשמעויות של השורש 'קרן' גרם למתרגמי התנ"ך ליוונית וללטינית שלא להבין כהלכה את הכתוב‪ְִּ" :‬י קָ רַ ן עֹור‬ ‫פנ ֵי משֶ ה"; ופירשו את הנאמר כקרניים ממש‪ ,‬והבינו כאילו כתוב; 'קָ רן ראשו '‪ ,‬צמחו לו קרניים; ובעקבות אי הבנה זו פיסל‬ ‫ְ‬ ‫האומן מיכאל אנג'לו שתי קרניים לראשו של משה ‪ .‬ומסופר על יהודי שביקר לפני מספר שנים בכפר נידח באירופה‪,‬‬ ‫ותושביו לא האמינו שהוא יהודי‪ ,‬שהרי אין לו ‪...‬קרניים‪.‬‬ ‫'קרן' – ברוב הכתובים בתנ"ך פירושה זיז גרמי מכוסה קרנית שבראש בעל חיים – קרן איל‪/‬שופר‪/‬שמן‪ /‬וכד'; ובהשאלה‬ ‫סמל לכח‪" :‬מגני וקרן ישעי" (שמ"ב כ"ב ג')‪' .‬קרן' היא גם זיז ובליטה‪ ,‬כמו קרן המזבח‪ .‬במעט כתובים משמעה 'קרן אור'‪.‬‬ ‫בלשון חז"ל נוספו הוראות כמו‪ :‬קרן=פינה‪ ,‬קרן רחוב ‪ ,‬קרן קיימת‪ ,‬יושבי קרנות‪ ,‬כתיבה על קרן הצבי ועוד‪ .‬בימינו נוספו‬ ‫מלים מהמשמעות של 'אלומת אור'‪ ,‬כמו‪ :‬הקרנה‪ ,‬מקרֵ ן‪ ,‬קרנית ועוד‪.‬‬ ‫רש"י בפירושו לפסוקנו מקשר יפה בין שתי המשמעויות של 'קרן'‪' :‬שהאור בולט ומבהיק כמין קרן'‪ .‬המדרשים והפרשנים‬ ‫מסבירים את מקור 'קירון האור' שעל פני משה; ואומרים חז"ל‪" :‬בשעה שהקב"ה היה מלמדו תורה‪ ,‬מניצוצות שיצאו מפי‬ ‫השכינה נטל קרני ההוד"; ועוד מוסיפים‪ ,‬שכאשר היה משה במערה בנקרת הצור‪ ,‬נתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר‪:‬‬ ‫''וׂשכותי כפי'' (ל"ג כ"ב)‪ .‬תרגום 'יונתן'‪' :‬ומשה לא ידע כי התבהר זיו איקונין של פניו'‪ .‬והרמב"ן מסביר מדוע פחד העם‬ ‫מלגשת אל משה‪ ' :‬כי בצאת כל ישראל לראותו ראו קרני ההוד (ו)פחדו מגשת אליו וחזרו אחורנית‪ ,‬אולי חשבו שהיה שם‬ ‫כבוד ה'‪ ,‬או מלאכי עליון עמדו ופחדו פן יפרוץ בהם ה' '‪ .‬לעומתו רבי חיים בן עטר מסביר‪ ,‬שכאשר ציווה ה' את משה‬ ‫לכתוב בתור ה שהוא "עניו מאוד"‪ ,‬הלך משה וכתב "ענו" חסר יו"ד‪ ,‬מרוב ענוותנותו; וכיוון שחסך אות אחת נותרה טיפת‬ ‫דיו בקולמוס‪ ,‬ומזה זכה ל"קרני הוד" מחמת ענוותנותו היתירה‪ .‬ר' סעדיה גאון מדגיש‪ ,‬כי האור לא סר מפניו עד יום מותו‪,‬‬ ‫על כן "לא כהתה עינו ולא נס לחיו"‪.‬‬ ‫‪ .3‬על מֶ לח‪ ,‬מַ לח וממולח‬ ‫מָָּח טָ הֹור ק ֹּדֶ ש"(ל' ל"ה) – מה פירוש ממולח? לכאורה‪ ,‬השאלה מיותרת‪ ,‬שהרי‬ ‫מ ֻ‬ ‫ח ְ‬ ‫ק ַ‬ ‫מעֲׂשֵ ה רֹו ֵ‬ ‫"וְעָׂשִ יתָ אֹּתָ ּה קְ טֹּרֶ ת רֹּקַ ח ַ‬ ‫רואים בעליל את השורש 'מלח'‪ .‬ואולם ישנה מחלוקת בין רש"י לרמב"ן בדבר הבנת המלה‪ .‬ומפרש הרמב"ן‪' :‬ממולח‬ ‫טהור קודש שיהא מלוח במלח סדומית כמו שאמרו [במסכת] כריתות (ו' ע"א) מלח סדומית רובע'‪ .‬לעומתו מקבל רש"י‬ ‫את פרשנותו של אונקלוס המתרגם‪' :‬מעורב‪ ,‬שיערֵ ב שחיקתן יפה יפה זה עם זה'‪ .‬ומסביר רש"י שהחובלים נקראים‬ ‫מלחים‪' ,‬ע"ש שמהפכין את המים במשוטות‪ ,‬כשמנהיגים את הספינה‪ ,‬כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם‬ ‫המים'‪ .‬מצד שני מסביר הרמב"ן‪ ,‬שחכמי הספנים נקראים מלחים 'בעבור שהם יודעים טעם הים כאילו הם המרגישים‬ ‫במליחותו ובמתיקותו‪ ,‬כלומר היודעים מתי יהיה מתוק ונאות להולכי הים‪ ,‬או מתי הוא רע ומר להם'‪ .‬יוצא שהרמב"ן עומד‬ ‫בדעת ו כי "ממולח" כוונתו מלח‪ ,‬והיינו המלח שהיו מוסיפים בקטורת‪ ,‬ולא כפירוש אונקלוס ורש"י שהמרקחת נימוחה עד‬ ‫מלח' יסודה בשפה השומרית ופירושה 'מי‬ ‫שלא יוכר הסם המעורב עם הסימנים האחרים‪ .‬חוקרי הלשון מצאו שהמלה ' ַ‬ ‫אנ ָשִ ים לְהָשִ יב אֶל‪-‬הַיִַּבָשָ ה ו ְֹלא י ָכֹּלּו" (א' י"ג) – חותרים ע"י‬ ‫ה ֲ‬ ‫תרּו ָ‬ ‫ח ְ‬ ‫שמניע את האונייה'‪ .‬והוכחה יש לכך בסיפור יונה‪" :‬ו ַי ַ ְ‬ ‫שמנערים במשוט ו'מערבבים' את המים; יוצא שאין לה קשר למֶלח הנמצא במי הים‪ .‬בערבית המלה 'מליח' פירושה טוב‪,‬‬ ‫יפה ונאה; ולמשפחה טובה הדביקו את השם – אלמליח ('גודמן')‪ .‬ואולי הכינוי 'ממולח' – לאיש פיקח ושנון – בא לו‪ ,‬כי‬ ‫חכמתו 'מעורבבת'‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬שלמד ממספר מורים במוסדות שונים‪ ,‬ושמע דעות נוגדות; שקרא מגוון חומרים‪ ,‬ביקר‬ ‫במקומות אחדים ופגש טיפוסים שונים‪ ,‬ולא רק חכמים מאסכולה אחת‪ .‬נחשוב על דמותו של יעקב אבינו ועל כל‬ ‫התהפוכות (שינויים ו'ערבובים') בחייו – הוא ה'ממולח' בה"א הידיעה! ולכן הוא ׂשר א‪-‬ל'‪ ,‬ואנו‪' ,‬עם ממולח'‪ ,‬נקראים על‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדרשים על מעשה העגל‬ ‫‪ .6‬רבי נחמיה אמר‪ :‬בשעה שעשו ישראל אותו מעשה‪ ,‬עמד לו משה מפייס את האלהים‪.‬‬ ‫אמר‪ :‬רבון העולם! עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם?! העגל הזה שעשו‪ ,‬יהיה מסייעך‪ ,‬אתה מזריח את החמה‪,‬‬ ‫הלבנה‪.‬‬ ‫והוא‬ ‫אתה הכוכבים‪ ,‬והוא המזלות‪ .‬אתה מוריד את הטל‪ ,‬והוא משיב רוחות‪ .‬אתה מוריד גשמים‪ ,‬והוא מגדל צמחים‪ .‬אמר‬ ‫הקב"ה‪ :‬משה! אף אתה טועה כמותם‪ ,‬והלא אין בו ממש?! אמר לו‪ :‬א"כ למה אתה כועס על בניך?! "למה ה' יחרה‬ ‫אפך בעמך"?!‬ ‫‪ .9‬למה מזכיר את שלושת אבות?‬ ‫"ז ְכֹר לְַאב ְָרהָ ם ל ְיִצְחָ ק ּולְי ִשְ ָראֵ ל עֲ בָדֶ יָך" (ל"ב י"ג)‪.‬‬ ‫למה מזכיר מרע"ה את שלשות אבות? אמרין רבנן‪ :‬אמר משה‪ :‬אם שריפה הם חייבים‪ ,‬זכור לאברהם‪ ,‬שנתן נפשו‬ ‫לכבשן האש לישרף על שמך‪ ,‬ותצא שריפתו לשריפת בניו‪ .‬ואם הריגה הם חייבים‪ ,‬זכור ליצחק אביהם‪ ,‬שפשט‬ ‫צו וארו ע"ג המזבח לישחט על שמך‪ ,‬ותצא הריגתו להריגת בניו‪ .‬ואם גלות הם חייבין‪ ,‬זכור ליעקב אביהן‪ ,‬שגלה‬ ‫מבית אביו לחרן‪ ,‬ויצאו אלו באלו‪[ .‬לפיכך אמר] "זכור לאברהם ליצחק ולישראל"‪.‬‬ ‫‪" .3‬פְסָ ל‪-‬לְָך שְ נ ֵי‪-‬ל ֻחֹת" (ל"ד א')‬ ‫הפסולת שלך היא ומשָ ם העשיר משה‪ .‬אמר הקב"ה‪ :‬דין הוא שיטֹול אותן פסולת – משה‪ .‬למה?‬ ‫אלא‪ ,‬ישראל שלא נתעסקו במצוות‪ ,‬נתתי להן כל טוב ארץ מצרים‪ ,‬שנאמר (שמות י"ב)‪" :‬וה' נתן את חן העם"‪,‬‬ ‫והעשירו‪ ,‬ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף‪ ,‬יהא עני?! אתן לו את הפסולת שיעשיר‪.‬‬ ‫חברותא – מפגשי חוויה ותרבות‬ ‫שיעורים בעברית ובערבית לכל‬ ‫הרמות‪.‬‬ ‫שיחות ודרשות לשבתות ולחגים‪.‬‬ ‫יהדות ספרד – פיוטים‪ ,‬שירים‬ ‫וסיפורים בליווי מצגות וסרטים‪.‬‬ ‫מגוון נושאים לוועדים‪,‬‬ ‫לשבת‪/‬תרבות‪/‬חתן‪.‬‬ ‫שעשועונים‪ ,‬חידות וחידודים‪.‬‬ ‫כתיבה מוזמנת‪ ,‬עריכה‪ ,‬ניקוד והגהה‪.‬‬ ‫חונכות של תלמידים הזקוקים‬ ‫להעשרה‪.‬‬ ‫נא לפנות למשה אוסי — ‪09-8335016‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מסע אל יהדות ספרד‬ ‫הרצאה‪/‬הרצאות בליווי מצגת וסרטים‬ ‫מבין הנושאים ‪:‬ספרד תחת הכיבוש הערבי;‬ ‫משוררים ב"תור הזהב"; שירת החול והקודש;‬ ‫האינקוויזיצציה והגירוש; מטולדו לצפת;‬ ‫הלאדינו‪ ,‬הפלמנקו והמוסיקה האנדלוסית;‬ ‫זמרים חוזרים אל שירת ספרד‪ ,‬ועוד‪....‬‬ ‫פרטים ‪ -‬משה אוסי ‪09-6005338‬‬ ‫"והגדת לבנך" – שיחה על‬ ‫האביב‪ ,‬חודש ניסן‪ ,‬פסח והגדה‬ ‫עם סיפורים וחידה‪.‬‬ ‫משה אוסי ‪90-6005938‬‬