חלק ראשון
ד"ר אהר אלאור
מדרי להשתחררות ממיתוסי
חברתיי
DR. AARON ELLOR
BEING LIBERATED FROM SOCIAL MYTHS: A POCKET SOCIOLOGICAL GUIDE
2008 ,( כל הזכויות שמורות למחברc)
או לחקות את,אי להעתיק או להפי ספר זה או קטעי
ממנו
אלקטרוני או, בשו
צורה ובשו
אמצעי,מבנהו או את צורתו
ללא אישור בכתב מ המחבר או,(מכני )לרבות צילו
והקלטה
.מבא כוחו
וחלקם הופקוroyalty free images הזכויות לשימוש באיורים שבספר נרכשו בחלקם ממקורות של
.בהפקה עצמית
Copyright (c) 2008 by the author
All rights reserved. No part of this publication may be
reproduced or transmitted in any form or by any means,
electronic or mechanical, including photocopy,
recording, or any information storage and retrieval
system, without permission in writing from the author
or his attorney.
Requests for permission to make copies of any part of
this publication should be mailed to: P.O.B 5152
Katzir, Israel 37861
2
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
תוכ הענייני
מבוא
א.
10
14
מיתוס האופי וה'אני האמיתי'
מיתוס האמהות
מיתוס האובייקטיביות
מיתוס האינדיבידואליז
הדומיננטי במערב
מיתוס האומ
מיתוס אווירת הפתיחות וחופש המחשבה באוניברסיטאות
המיתוס שבביטוי 'איש פשוט'
תמציות פיענוח נוספות באות א'
ב.
25
מיתוס הבחירות
מיתוס הדברי
הנאמרי
בעל פה ולא בכתב
מיתוס בתי המשפט כמשכ הצדק
המיתוס שבשימוש ב זמננו בביטוי 'בורגני
'
המיתוס שבביטוי 'ביזבוז זמנו של בית המשפט'
המיתוס שבביטוי ביקורת
המיתוס שבביטוי 'בס הכל אנחנו ע
אחד'
תמציות פיענוח נוספות באות ב'
ג.
33
מיתוס הגודל
מיתוס הגיל
מיתוס הגאוניות והוירטואוזיות
מיתוס הקביעה של 'גבולות'
אהרן אלאור
מיתוס ה'גישות'
מיתוס הג'ינס
מיתוס ה'גסויות'
תמציות פיענוח נוספות באות ג'
ד.
42
מיתוס ה'דו"ח'
מיתוס ה'דור'
מיתוס הדיוק
מיתוס ה'דעות'
מיתוס הדוגמא)האישית'
מיתוס הדוגמניות
מיתוס הדינמיקה הקבוצתית
תמציות פיענוח נוספות באות ד'
ה.
51
מיתוס אי)ההבחנה בי 'הומניטריות' ל'הומניז
'
מיתוס ההיסטוריה כמושג וכתופעה
מיתוס ההסברה
מיתוס 'הפרדת הרשויות'
המיתוס של 'הקפאת' ענייני
מיתוס ההתמצאות האנציקלופדית
מיתוס השימוש בביטויי
'הוכחה' ו'הנחה'
תמציות פיענוח נוספות באות ה'
ו.
60
מיתוס הוודאות המוחלטת
מיתוס הויכוח
מיתוס הוידוי וההתוודות
מיתוס ה'ועדה'
מיתוס הויטאליות נעדרת התוכ
3
4
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
המיתוס שבביטוי 'וורקהוליז
'
מיתוס הויטמיני
כתוספי מזו
תמציות פיענוח נוספות באות ו'
ז.
69
מיתוס הזהות
מיתוס זמ השעוני
מיתוס הזכויות והחובות הכרוכי
יחדיו
המיתוס שבביטוי 'זאת זכות'
המיתוס שבביטוי 'זה הרי עניי של השקפת עול
'
המיתוס שבביטוי 'זה מה שיש'
תמציות פיענוח נוספות באות ז'
ח.
76
מיתוס החגי
מיתוס ה'חדשות'
מיתוס החוזה
מיתוס 'חופש העיתונות'
מיתוס החוק ב'כללותו'
מיתוס חילו -שאר הרוח האקדמי בשיח מעמדי
מיתוס החינו
מיתוס החלומות ופיתרונ
המיתוס שבציו ה'חווייה העמוקה ביותר'
תמציות פיענוח נוספות באות ח'
ט.
94
מיתוס ה'טבעיות'
מיתוס הטקסי
בחברה
מיתוס ה'טביעה בי
של פרטי
'
מיתוס הטירונות
מיתוס הטפסי
אהרן אלאור
מיתוס עשיית ה'טובות'
מיתוס הטמפרמנט
תמציות פיענוח נוספות באות ט'
י.
107
מיתוס היופי
מיתוס היוקרה
מיתוס 'היוזמה החופשית'
מיתוס היחסיות של ה'התקדמות בחיי
'
מיתוס ה'ימי' וה'שמאל'
מיתוס היצירתיות
מיתוס הירושה
תמציות פיענוח נוספות באות י'
כ.
122
מיתוס הכימות
מיתוס הכינוי)בש
וה'כינויי
'
מיתוס המושגי
הכלכלניי
מיתוס הכשרו
מיתוס הכאריזמה
מיתוס ה'כוונות' ומבח)הכוונה
מיתוס ה'כימיה' בי אנשי
מיתוס הכנות וה'דוגריות'
תמציות פיענוח נוספות באות כ'
ל.
131
מיתוס הלאומיות
מיתוס הלאקוניות
מיתוס הקישור בי 'לח חברתי' לדמוקרטיה
מיתוס גישת ה'לקוח במרכז'
מיתוס הליגלוג העצמי הקט
5
6
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
המיתוס שבביטוי 'להוציא את זה )את הכעס( החוצה'
המיתוס שבביטוי 'לעזור'
תמציות פיענוח נוספות באות ל'
מ.
139
מיתוס היושר האינטלקטואלי של אנשי מדע ואקדמיה
מיתוס המוצא הגיאוגרפי ,האתניות העדתיות
מיתוס 'המשפט המשמעתי' במסגרות אירגוניות וצבאיות
מיתוס מניעי הולדת
של ילדי
מיתוס החשיבות של משוררי
ואמני
מיתוס מיסוד 'חופש האמונה'
מיתוס המשמעות המחייבת של יחסי)מי
תמציות פיענוח נוספות באות מ'
נ.
149
מיתוס ה'נציגי
' וה'ייצוגיות'
המיתוס שבביטוי 'יש נוהל בעניי זה'
מיתוס הנטייה לראות 'בעיות חברתיות' באור יחסי
מיתוס ה'נקיו החברתי' והטיהור
מיתוס הניסוח)מלמעלה של 'חוקות'
מיתוס ניטרולו של 'חופש הביטוי'
מיתוס נימוסי החשיפה העצמית המכוונת
תמציות פיענוח נוספות באות נ'
ס.
158
מיתוס הסדר החברתי המאפשר 'התעלמות'
המיתוס שבביטוי 'זה לא על סדר היו
שלנו'
מיתוס סיווג האמנות על פי 'חומריה'
מיתוס הסטיגמטיזציה של 'חובבנות' ו'ילדותיות'
מיתוס הסגנו שהוא בחלקו בצחוק ובחלקוברצינות
המיתוס שבאמירה 'בואו אספר לכ
סיפור'
אהרן אלאור
המיתוס שבסיסמה 'אר האפשרויות הבלתי מוגבלות'
תמציות פיענוח נוספות באות ס'
ע.
166
מיתוס הע
והביטוי 'זה הע
של'
מיתוס עצת ה'יועצי
' המתפקדי
בתו אירגוני
מיתוס ה'ערכי
' והחינו)לערכי
המיתוס שבביטוי 'זה עובד'
המיתוס בטענה כי דבר)מה הוא רק 'עניי של אופנה'
מיתוס עידוד ה'גיבוש'
מיתוס העיצוב בזכוכית
תמציות פיענוח נוספות באות פ'
פ.
174
המיתוס שבביטוי ) זו כבר 'פוליטיקה'
מיתוס הפגיעה ה'טראומטית'
מיתוס האמנות בעיד הפוסט)מודרני
מיתוס הקשר בי פסיכולוגיה ל'טיפול'
המיתוס שבביטויי
'פחות' ו'יותר'
מיתוס הפוליגר-
המיתוס שבביטוי 'הוא פנה אלי לא אני פניתי אליו'
תמציות פיענוח נוספות באות פ'
צ.
184
מיתוס הציניות
מיתוס דימויי הצפו ,הדרו
,המערב והמזרח
מיתוס ציו ימי ההולדת
מיתוס צו ה'הפנמה'
מיתוס הפקעת צינעת הפרט לש
איזו מול 'זכות הציבור
לדעת'
תמציות פיענוח נוספות באות צ'
7
8
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
ק.
190
מיתוס קיומה הנתו של 'החברה
'מיתוס הקבוצתיות המלאכותית והחשיפה בדינמיקה
הקבוצתית
מיתוס קביעת היכולת וחוסר היכולת
מיתוס קלות)היחס אל החופש כמשאב
מיתוס הקריאה לקיומה של 'חקירה'
מיתוס קבלת מושג ה'חובה'
תמציות פיענוח נוספות באות ק'
ר.
198
מיתוס רעיו היתרו היחסי
מיתוס הרכילות בעיתונות
מיתוס רודנות ה'יצרי
'
מיתוס הדגשת הרגשות והעדר)הרגשות
מיתוס הרציונליות והיעילות
המיתוס שבראייה כי 'ג
א
אי אינ נוקט עמדה
אתה נוקט עמדה מסויימת'
תמציות פיענוח נוספות באות ר'
ש.
207
מיתוס 'שאלות המחקר' במדעי האד
והלגיטימיות
הבלתי מוגבלת שלה
המיתוס שבביטוי 'יש ביניה
מכל השכבות החברתיות'
מיתוס שיטת הדיאלקטיקה
מיתוס השוויוניות כהשוואה למדינות אחרות
מיתוס שלילת)ה'יחד' שבביטוי 'הגהינו
הוא הזולת'
תמציות פיענוח נוספות באות ש'
ת.
214
9
אהרן אלאור
מיתוס התצלו
המיתוס שבביטוי 'תמיד האופוזיציה אמורה להתנגד לשלטו'
מיתוס תיאור האד
כ'יצור' מסוג מסויי
מיתוס התוצרת החקלאית המושמדת באופ עונתי
מיתוס תחליפיות העובדי
המיתוס שבביטוי זו 'התרבות שלה
'
מיתוס היחסיות התרבותית
תמציות פיענוח נוספות באות ת'
פרקי מסגרת:
א .מיתוסי והגדרת :רקע ,מאפייני
ומרכיבי
228
ב .הרקע המחקרימדעי:
תפיסותיו ועקרונותיו כבסיס לזיהוי מיתוסי
233
ג .הקוד המורחב :הרקע הרב)פרדיגמטי 241
ד .הרקע הערכיהומניסטי:
מקומ
של ערכי
בהבנות המדעיות
243
ה .סתירות קיומיות:
מקור העומק של הזדקקות למיתוסי
253
ו .הדרכה לפיענוח עצמי של מיתוסי
וכיצד 'הולכי
הלאה' ע
הממצאי
והמסקנות
255
10
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
מבוא
קורא יקר,
כולנו מכירי
את הביטוי 'מיתוס' ומודעי
לקיומ
של 'מיתוסי
חברתיי
' .ההכרזה על דבר מה
כעל 'מיתוס' אינה נדירה ,בעיקר בעקבות חשיפת תכני
של תופעה ,אשר היתה מוכרת קוד
לכ
באופ שונה מאד ,רק מצידה החיצו .יש המזהי
יותר 'מיתוסי
' ע
מורשות מ העת העתיקה ,א
ג
אלה מביני
כי מיתוסי
קיימי
ומתפתחי
ג
כיו
,בתקופה המודרנית והמתקדמת .ספר זה
עוסק במיתוסי מודרניי בלבד .אלה וג
אלה ה
בדר כלל סיפורי כיסוי פשטניי
,ג
א
מפתי
,לאמיתות קיומיות מורכבות הרבה יותר ,אשר נהוג לרככ ולהמתיק ,לעיתי
מסיבות
תיפקודיות שאי להקל בה ראש .ספרי
לא מעטי
הוקדשו בשלמות
א -לתיאור של מיתוס
מודרני אחד זה או אחר :כ ספרה של נעמי וול 1-הקרוי 'מיתוס היופי' .כזהו ספרו של ג'פרי בלו
2
'מיתוס האי.קיו' .כ ג
עוסק ספרו של ג'ימס מיזל 3במיתוס מרכזי אחד תחת הכותרת 'מיתוס
המעמד השולט' .ספר מרתק של תומס סאס 4קרוי 'מיתוס מחלות הנפש' .ספר של ד יהב5
המתמקד במיתוס רגיש מכונה 'טוהר הנשק :אתוס מיתוס ומציאות' .מיתוסי
אודות שיטות ניהול
אשר שמ יצא למרחוק מוצגי
בספרו של מולי אלדד' 6מנהלי
עצמ
לדעת :מיתוס ומציאות
בדר הניהול היפנית' .ספרו של רולא בארט ,7הקרוי 'מיתולוגיות' ,הוא בעל ער מיוחד בתחו
הצגת
של מיתוסי
,ה משו
שהוא בוח סדרה שלמה של מיתוסי
מודרניי
אשר התבלטו
במיוחד בשנות ה) 50בצרפת וה משו
שמועלות בו הבנות חשובות הנוגעות לפיענוח מיתוסי
בכלל .בפועל ספרי
ומאמרי
רבי
יותר שאי זו כותרת
הישירה עוסקי
בפיענוח ובפירוק של
מיתוסי
מודרניי
:כ ספרה של דינה גור' 8תקשורת ומציאות' ,הבוח שורה ארוכה של מיתוסי
הטבועי
באופיה של תקשורת ההמוני
.כזה הוא ספרו של יוחנ פרס' 9יחסי עדות בישראל'
החוש -צד עמוק של מיתוס העדתיות .וכ יש לראות את ספרה של תמר כתריאל' 10מילות מפתח'
העוסק בכמה מיתוסי
ישראליי
כמו שפת ה'דוגרי' וההתייחסות לתופעת ה'גיבוש' .חשיפת
מיתוסי
עומדת ג
במרכז ספרה של אווה אילוז' 11האוטופיה הרומנטית' תו בחינת כלל התרבות
המערבית באשר ליחסי
המיוחדי
שבי צרכנות לבי גילויי אהבה .במוב מסויי
רבי
ממחקריה
של חוקרי מדעי החברה עוסקי
בחשיפת מיתוסי
.התפתחות האינטרנט יצרה א-
היא במה להצגת מיתוסי
,חלק
בתחומי
עמוקי
ורחבי יריעה ,א רוב
בענייני
נקודתיי
מענייני
כשלעצמ
.כ מוצע אתר העוסק במיתוסי
של זוגיות או אתר המתמקד במיתוסי
של
דיאטה ,אתר המוקדש כולו למיתוסי
בנושא הזדקנות ואתר המציג מיתוסי
בנוגע לתהליכי
בחדר כושר .ע
זאת רבי
מאתרי
אלה ,כמו ג
כתבות בעיתונות בה מוצגות מידי פע
בפע
תופעות כ'מיתוסי
' ,אינ
נכנסי
בהכרח לעומק
רב הפני
של המיתוסי
השוני
.
ספר לקסיקוני זה מציג את עיקר הפיענוח של מאות מיתוסי
כאלה ,חלק
באמצעות תיאורי
והסברי
מפורטי
וחלק
במתכונת של תמציות פיענוח מרוכזות .יחד ע
זאת בפרקי
נפרדי
מוצג ה'קוד' או הצופ עצמו :כיצד בנויי
מיתוסי
בכלל ,מהו המכנה המשות -ביניה
וכיצד יש
לפענח
ולפרק
על פי סוגיה
כאשר הדברי
מתבקשי
.
א
ניגש אל הדברי
ישר ולעניי נאמר ,כי הבעייה ע
מיתוסי
חברתיי
היא כי מיתוס הוא קוד
כל דבר)מה שאינו נכו .הוא מהווה הגדרה של מצב ,רעיו ,או ש
למסגרת של יחסי
) שאינ
אמת .הדבר מתגלה מהר מאד על ידי בדיקה עובדתית ,כאשר מתקרבי
לתופעה כזו ,כפי שחוקרי
נוהגי
לחקור ולבדוק; וכ באמצעות חשיפה ופיענוח אשר א -מקדימי
את הבדיקה בשטח,
באמצעות אינטואיציות חזקות והבנות פתאומיות ,אשר אליה מגיע כל אחד מידי פע
בפע
.כ
מתגלות האמיתות העמוקות ,אשר מול המיתוסי
שבחזית הדברי
,על פני השטח ,מתגלי
רק
כמסווה ,כזיו -וא -כהונאה וכתחבולה .החיי
העכשוויי
,מתברר ,לא פחות מאשר החיי
בעבר
הרחוק והקרוב ,מזמני
לנו ולהתמודדויותנו יו
יו
מאות מיתוסי
כאלה ,אשר הסוציולוג סי
רייט מילס (C. R. Mills) 12ראה אות
כסוגי
של 'מלכודות'.
מצד שני לא יהיה זה נכו למהר ו'לנפ' מיתוסי
,ואולי א -לא להחפז לפרק אות
או לחושפ
.
הדבר יכול להיות מסוכ .זאת משו
שיחסי
חברתיי
חשובי
רבי
,המניבי
תוצאות חשובות –
בהוות
משאבי
,אמצעי מחייה ,עזרה והערכה הדדית ) מבוססי
על מיתוסי
,ועל מת אמו
אהרן אלאור
11
בה
.עמדה ספקנית ומפוכחת ביחס למיתוסי
כאלה עשויה לגרו
לאד
לוותר על כמה מסוגי
יחסי
אלה; וא -לגרו
לאחרי
סביבו לחוש שהוא אינו באמת 'שיי' ואינו משת -פעולה דיו
באופ הראוי לאמונ
.מצב זה עלול לגרו
לאובדנ
של אות
משאבי
חשובי
אשר מתקבלי
מכל מסגרת כזו.
עקרונית ,המיתוסי
מצויי
בכל מקו
שבו ההסכמה נתפסת כחשובה יותר מ האמת .על האד
המפוכח 'לשחק את המשחק' במקומות אלה ,לעשות עצמו כמקבל את מה שאינו אמת כאילו הוא
אמת; וזאת רק כדי להמשי ולהנות מכל אות טובות ההנאה אשר מספקת המסגרת רק למי
שמקבל את הסכמותיה ) ובדר הנראית כנה ככל האפשר .זאת ג
א
בעומק הדברי
עומדי
כאמור אשליה ,זיו ,-תחבולה והונאה.
למעשה מרבית האוכלוסיה פטורה א -מ הצור 'לשחק את המשחק' ,כמאמ מיוחד ,התנהגותי
ונפשי .שכ רבות מהסכמות אלה מופנמות כבר כה עמוק באישיות
) א -שה מנותקות מ האמת )
עד שה נתפסות מבחינת
כמובנות מאליה ,בלתי מודעות ,אוטומטיות וכאמיתות 'טבעיות' .יחד
ע
זאת אי זה ברור כלל מי סובל יותר מ ההשלכות השליליות של המיתוסי
הללו :אלה
הנאלצי
לשחק את המשחק או אלה אשר א -אינ
נזקקי
לשחק כל משחק ,בהיות
כה שבויי
במיתוסי
אלה עד שעבור
תכניה
מהווי
אמת יחידה ועתירת כנות.
יחד ע
זאת ג
כ'הסכמות' ,אי אלה הסכמות אמיתיות כשלעצמ ,במוב זה שה אינ מודעות
בדר כלל ,כאמור ,ובכ שה אינ מחושבות ,שאי ה תוצר של שיקול דעת אישי מסודר ,במונחי
של עלות מול תועלת .שכ מראש לא ניתנה לאד
הנות אמו ברעיונות אלה הזדמנות הוגנת
להסכי
או שלא להסכי
לה ,באופ ענייני ומפוכח .לעיתי
קרובות זוהי מעי הסכמה מתו חוסר
ברירה עמוק ביותר ,אשר במסגרתו לאי ההסכמה יש מחיר גבוה הרבה יותר ,עד שצד זה אינו נשקל
כלל ,א -שכהסכמה שאינה נעשית מתו רצו חופשי ממש הדבר קרוב יותר לסוג ההסכמה
המתעתעת ,אשר כמוה כהמצאות תחת סחיטה מתמדת .ככזו ,זוהי מעי השתכנעות שלאחר מעשה,
כשהמעשה כבר נעשה ,מסיבות דוחקות כשלעצמ; או אז הדבר קרוב למצב המכונה בפסיכולוגיה
החברתית 'דיסוננס קוגניטיבי' ,שהוא עיוות מחשבתי נוכח מציאות בלתי אפשרית.
אלא שהסכמות בכלל ) ג
א
ה אינ הסכמות של ממש מתו רצו חופשי ) אלא סוגי הסכמות
שבשתיקה ,א -ה אינ תופעות שיש להקל בה ראש .הסכמות מכל סוג ה חשובות לבני)אד
,ג
א
יסוד העמוק הממשי ,הוא רופ -ושרירותי .כ הדברי
ה
חשובי
ככל שעל בסיס הסכמות
כאלה מאורגני
סוגי
חשובי
של שיתו -פעולה ,אשר אנשי
נוטי
'לבנות' עליה
,עד שענייני
חשובי
רבי
יותר ויותר הופכי
להיות תלויי
בה
.כ אי זה צרי להיות א -פע
עניי פשוט
מידי לפרק מיתוסי
חברתיי
ובוודאי אי להחפז כלל לצאת ו'לנפ' אות
.זאת לפחות כמידת
היות
תיפקודיי
ומועילי
,חר -חוסר האמת שבבסיס
.כ ג
,מידת הזהירות הראוייה בגישה
אליה
) בפיענוח
ובפירוק
) אשר צריכה להתנהל ,לפחות על ידי אנשי המקצוע ,באותה רגישות
ובאותה זהירות בה מפרקי
מוקשי
של ממש בשדות הקרב.
זו ג
הסיבה למקומ
המרכזי של הסוציולוגי
בשאלות אלה .סוציולוגי
ה
אנשי מקצוע,
פרופסיונלי
,האמוני
על זהירות מדעית ומקצועית ,הסתכלות רחבה הכוללת תבניות שלמות של
יחסי
,תו העזרות באתיקה הנתונה לביקורת .ע
זאת העובדה שההסכמות שבה מדובר ה
הסכמות חברתיות ,היא הדורשת בעיקר את מעורבות
של הסוציולוגי
,ככל שה
המומחי
היחידי
המעמיקי
לחקור את אופיי ואת טיב של ההסכמות החברתיות .כ חיונית הדרשות
של הסוציולוגי
לדברי
,ככל שמיתוסי
רבי
קושרי
בי האד
כפרט לבי החברה כמכלול ,א
בדר של שיתו -פעולה חיוני וא
בדר של גיוס והפעלה .זיהוי ההשלכות של הדברי
,לכיוו
תיפקודי או לכיוו בעייתי דורש עיו מקי -ואינו יכול להתמצות בהתייחסות חד)מימדית ,ג
א
היא מלהיבה וגורפת במימדיה הראשוניי
.
כא בדיוק א -עולה השאלה האתית ,התודעתית וההומניסטית :א
חשיפת מיתוסי
יכולה להיות
מסוכנת לאנשי
רבי
,הא
יש טע
,צור וזכות להעלות אות
,להציג
,לפרט אות
ולגרו
באמצעות
לפכחו מסוכ? פיטר ברגר 13מנסח שאלה זו בדרכו ותוהה 'למה לחנ אנשי
לראיית
רפיפות
של כל אות
דברי
שהוחזקו בעיניה
מוצקי
בהחלט? לש
מה לחשו -אות
לכוח
הכרסו
המעוד של המחשבה הביקורתית'? זאת ועוד :פירוק
של מיתוסי
עלול להיות מסוכ א-
לאד
העוסק בכ ,כחרב פיפיות ,ככל שהוא מגלה כי הרבה מ ההערכה שרוחשי
לו ,כי הרבה מ
המשאבי
שהשיג והרבה מ היתרונות שהוא מניח שיש לו ,עשויי
להיות מבוססי
על מיתוסי
.
הדבר עשוי לתת לו תחושה של העדר יושר וחוסר הוגנות בשל עצ
החזקתו באות
אמצעי
,
12
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
יתרונות והערכות.
המקו
להתלבטות תמיד קיי
,בכלל ,ולגופו של כל עניי וביחס לכל אד
העשוי להחש -לדברי
.
אול
התשובה החיובית ,המחייבת פירוק מיתוסי
,אשר מכריעה את הכ ,-אשר א -מדרבנת רבי
מ החוקרי
לעסוק בכ ) ואשר היא מקור ההשראה של עקרו הקידמה המערבי ושל המודרניות
בכלל ,ככל שיסוד
הוא בחשיפת האמת בכל תחו
ועניי ,בטבע ובחברה – נעוצה בפוטנציאל
העמוק של הניצול לרעה אשר קיי
במיתוסי
,ניצול לרעה המתקיי
בפועל ביחס לאוכלוסיות
עצומות ,ג
בעול
המערבי המודרני של היו
,כמימד)חיי
אשר מאפשר רבות מ התופעות
השליליות אשר אנו חיי
עימ ,ואשר בה אנו שבויי
באופ משתק ,כאילו אי לה אלטרנטיבות
טובות יותר .פירוק המיתוסי
החברתיי
אינו קל תמיד ,בעיקר כשהאמת היא כואבת )כמאמר
המימרה( ,אול
הדבר מדרב חיפוש של חלופות פחות אשלייתיות לש
צימצו
הסבל בסופו של
חשבו .ע
זאת ההשתחחרות ממיתוסי
דרושה לנו רק כאשר מדובר במיתוסי
כובלי
ומעכבי
התפתחות .לא כל המיתוסי
ה
כאלה ולא כל המוסכמות ראויות לניפו.
ושוב יש לשי
לב :מיתוס הוא המצאה או התקבעות תרבותית שרירותית ,דבר מה העולה
ומתקיי
ללא ער וצור מועיל הנראה לעי .א -הטועני
כי יש לו לעיתי
ער תיפקודי באיזה
מוב נסתר ועמוק יותר ,כפי שהדבר בהחלט יתכ ,לא יוכלו להכחיש כי כאשר הוא משרת בכ
מיגזר אחד עדיי יש לבדוק עד כמה הדבר בא על חשבו מיגזרי
אחרי
ואנשי
אחרי
.את כול
מכל מקו
הדבר מבי ,ככל שהשרירותיות של המיתוס מאלצת את הנחשפי
אליו או להתנגד
לאימוצו ולהסתכ בכ באי שייכות ובהפסדי משאבי
,או בקבלה עיוורת שלו ,תו אובד חופש
התודעה העצמית ,שיקול הדעת והמחשבה התבונית.
אותו ניצול לרעה בו מדובר קיי
ברבדי
רבי
בכל מקו
ואתר :במקומות העבודה ,במנגנוני
המדינה ,בעול
השיווק והפרסו
,במצבי אפליה בלתי צודקת ,בציפייה לסוגי
לא ראויי
של
שיוויו ושל השוואה ,בדר בה אנשי
מגוייסי
למשימות ,במהירות המואצת של פעולות ,ביחסי
ובחילופי דברי
שלא אמורי
להיות כה תזזיתיי
; ובסובלנות שאנו אמורי
לגלות כלפי חסרי
הסובלנות שבינינו.
ספר זה הוא בתשתיתו סוציולוגי ,אול
לא רק סוציולוגי
עוסקי
בחשיפת מיתוסי
חברתיי
כעיסוק מרכזי .עוסקי
בכ לא פחות האמני
לסוגיה
.ה
עושי
זאת בדרכ
החווייתית
והססגונית ,החשובה לא פחות ,בדר כלל על ידי הדגשת של מצבי
ושל תופעות ,עד שהאבסורד
שבה
מתגלה מעצמו ,לעיתי
ללא כל צור נוס -בהסברי
מלומדי
.
ע
זאת כמדרי מדעי להשתחררות ממיתוסי
ספר לקסיקוני זה מציע דרכי פיענוח שיטתיות,
מפורטות מאד ,מנומקות ומקיפות ככל האפשר ,בבחינת אור המוקר לכל פינה חשוכה ,כשאינה רק
קס
רומנטי ,ובלא עוד -סנטימנטי
הנוטה לעיתי
ללוות חשיפה אמנותית של מיתוסי
..
המדרי הוא מדעי בעיקר במוב זה ,שהוא נשע על עקרונות המדע ,המקובלי
בכל המדעי
,לש
ההפרדה התקפה היחידה בי מה שהוא אמת לבי מה שאינו אמת .זאת תו עמידה בפני כל פיתוי,
שאינו נדיר כלל וכלל ,לראות אמת ג
במקו
שנעדרי
בו כללי המדע .ראייה סוציולוגית מדעית זו
מבקשת להיות עקבית ,ג
כשהדברי
מוגשי
'בגובה העיניי
'.
הסוציולוגיה והסוציולוגי
לא תמיד זוכי
למוניטי ציבוריי
)רחבי
כמו עמיתיה
באמנויות,
בפסיכולוגיה ובפילוסופיה ,עד שה
לעיתי
מועלמי
ונעלמי
.אול
באליטות החברתיות ערי
לכ שהסוציולוגי
)במיטב
( ,בעיקר מתו חקר המיתוסי
החברתיי
,אוצרי
בתוכ
סודות
עמוקי
מיני י
,וכי מימצאיה
ומושגיה
מרתקי
לעיתי
קרובות הרבה יותר מכל תחו
אחר
של מדעי)האד
וההתנהגות .זאת כאשר הסוציולוגי
מאירי
בהארה שיטתית ועובדתית את תת)
המודע הקולקטיבי .פיענוח המיתוסי
,על הצופ האניגמטי שבה
,אינו פחות חשוב ,א
להדרש
לאנלוגיה מתחו
מדעי הטבע ,מפיענוח הצופ הגנטי .זאת ככל שהאניגמה )החידה( היא אופ
ההתנהלות של המרכיב העמוק ביותר הפועל בתו מבנה היחסי
בי בני אד
) זה של המיתוסי
,
העכשוויי ,אשר מתפתלי
יו
יו
בנתיבי חיינו ואשר מהווי
את מוקד המחקר העיקרי
בסוציולוגיה ,במיוחד בתקופה זו.
יש סוציולוגיה שהיא אקדמית ,מחקרית ותיאורטית ,והיא הנפוצה ביותר ,אלא שהיא שקועה לא
וְ 3ק ַטנות של מימצאיה .יש
פע
במסורותיה ,בהסתכלויותיה המקוטעות ,ב'פוליטיקה' האקדמית ָ
13
אהרן אלאור
סוציולוגיה שהיא פרקטית)ייעוצית והיא החשובה ביותר ,הג
שהיא נפוצה פחות ומתפתחת עדיי
לאיטה .ויש סוציולוגיה 'מפענחת' ,החושפת צפני
וסודות והמעלה אמיתות חיוניות )ולא פע
אסורות( אל פני השטח .ספר זה עוסק בסוג שלישי זה של סוציולוגיה ,שהוא אולי הסוציולוגיה
במיטבה .סוג זה נסמ רבות על הסוציולוגיה האקדמית ,א יש לו יעד המתעלה מעליה ,שהוא חו)
אקדמי ,בדומה לסוציולוגיה הפרקטית)הייעוצית .פיענוחיה של סוציולוגיה זו אינ
א פתרונות
נקודתיי
לבעיות התנהגותיות ואירגוניות הפוני
ללקוחות קונקרטיי
.ה
מהווי
סיוע כולל,
פתוח ורחב יותר ,המדבר אל ליב
של כלל הנחשפי
לדברי
,באפשר
השתחררות סוחפת
ממיכשולי
רבי
המעכבי
את ההתפתחות האנושית של כל אד
.יתכ כי ללא הכרות ע
תכני
אלה ,של הפיענוחי
הסוציולוגיי
,החותרי
תחת המיתוסי
העכשוויי
,על פרטיה
ועל שיטת
,
אד
אינו יכול יותר להחשיב את עצמו כיו
כאד
משכיל בחברה המערבית המודרנית.
המחבר ,ד"ר אהר אלאור ,כסוציולוג וכאנתרופולוג ,מדרי ,מרצה ומנחה בעשרי
השני
האחרונות באוניברסיטאות ,במכללות ובמוסדות הכשרה .במסגרת עבודת הדוקטורט שלו הוא
חקר את הקשר בי תיאוריות סוציולוגיות לפרקטיקה סוציולוגית .מעבר למת הרצאות אקדמיות
בסוציולוגיה עוסק המחבר בהנחיית מיגוו של סדנאות חווייתיות העוסקות בפועל בפיענוח
מיתוסי
עכשווי
וכ בחשיבה חיובית ,זוגיות וקשר ,יצירתיות ,הומור ותקשורת המוני
.כ
מקיי
המחבר פרקטיקה של הדרכה לאסרטיביות בכלי
סוציולוגיי
במיפגשי ייעו ובסדנאות
קבוצתיות .קוד
להסמכתו הסוציולוגית עסק המחבר בעריכה ובכתיבה בעיתוני
'ידיעות
אחרונות' ו'במחנה' .כ ער עיתו סטודנטי
,מדורי הומור וסאטירה ועיתו סוציולוגי אקדמי.
בצה"ל שימש כקצי וכממונה בכיר על פרסומי
והסברה .בתזת ה) M.A.שלו יצר המחבר תיאוריה
המפענחת את בסיסי הלגיטימציה של פרסומי
הפוגעי
בכבוד האד
.
מאות המיתוסי
הנחשפי
בכר זה ה
רק דגימה)מה ,מתו מאות רבות של מיתוסי
עכשוויי
נוספי
,אשר לוקטו ,סווגו ופוענחו על ידי המחבר .מפעל הצגת
בדפוס ובאמצעי
נוספי
נמצא
בתהליכי
מתקדמי
וזו מהדורה עברית של מקצת
.במרכז פעולות הפיענוח עומדי
מיתוסי
רחבי)יריעה ,א יש מה
מיתוסי
שה
מרכזיי
א בתחומ
ולציד
שפע של מיתוסי
נקודתיי
ומיתוסי
המגולמי
בביטויי
מאגיי
.פיענוח המיתוסי
מלווה בתוספת של הפניות
למקורות להעמקה נוספת .ס ההפניות מסתכ
בכמה מאות ספרי
ומאמרי
.המאמ התמקד
בשילוב של כמה שיותר פריטי קריאה כאלה בעברית ,הג
שכמה עשרות מה
,אשר אינ
מתורגמי
,ה
באנגלית.
כסיכו
ביניי
,לקורא השואל עצמו עד כמה יכולי
פריטי הפיענוח השוני
'להשפיע על המציאות
ממש' ) מוחזרת כתשובה שאלה נגדית :מה יכול לומר הוא לעצמו ,בעקבות הקריאה ,על עשרות
התובנות העולות ממנה? שכ לא פחות משאותה 'מציאות' ) אשר עליה ראוי אולי להשפיע
באמצעות הדברי
) נמצאת 'ש
בחו' ,היא נמצאת קוד
כל )ואולי אחרי הכל( במחשבתו של
הקורא .לפחות לעצמו יכול הקורא לומר דברי
לא מעטי
בעקבות הקריאה וכל 'אמירה' כזו היא
השתנות ,השתפרות)עצמית והשפעה ג
על המציאות הסובבת.
קריאה נעימה,
אהר אלאור
מקורות למבוא:
1נעמי וול ,מיתוס היופי ,הוצאת הקיבו המאוחד ,סידרת מיגדרי.2004 ,
2ג'פרי בלו ,מיתוס ה .I.Qהוצאת ספרי מפרש.1988 ,
3 James H. Meisel, The Myth of the Rulling Class: Gaetano Mosca and the Elite, The Univesity of Michigan
Press, 1962.
4 T. Szasz, The Myth of Mental Illness: Foundations of a Theory of Mental Illness, Hoeber-Harper, 1963.
5ד #יהב ,טוהר הנשק :אתוס מיתוס ומציאות ,בהוצאת תמוז.2002 ,
6מולי אלדד ,מנהלי עצמ לדעת :מיתוס ומציאות בדר( הניהול היפנית ,בהוצאת צ'ריקובר.1997 ,
7רולא #בארת ,מיתולוגיות ,בהוצאת בבל.1998 ,
8דינה גור ,#תקשורת ומציאות ,בהוצאת כתר.1986 ,
9יוחנ #פרס ,יחסי עדות בישראל ,ספריית הפועלי ,ספרי דעת זמננו.1976 ,
10תמר כתריאל ,מילות מפתח ,בהוצאת זמורה בית #והוצאת הספרי של אוניברסיטת חיפה.1999 ,
11אווה אילוז ,האוטופיה הרומנטית ,בהוצאת זמורה בית #והוצאת הספרי של אוניברסיטת חיפה.2002 ,
12 Mills, C. Wright, The Sociological Imagination, Oxford University Press, 1959.
13פיטר ברגר ,הזמנה לפגישה )ע הסוציולוגיה( ,עמ' ,179בהוצאת ע עובד ,ספריית אפקי.1998 ,
14
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
א.
אפי וה'אני האמיתי'
ה ִ
מיתס ַ
מה שמכונה אופי ,או מער ה'תכונות' של האד
,נחשב בדר כלל כדבר)מה מרכזי ,קבוע ויציב.
בעול
הפסיכולוגיה מקובל לייחס עניי רב ל'אישיות' של כל אד
כאשר הביטוי המבקש להצביע
על קביעותה מוצג באמצעות צירו -המילי
רב)הרוש
'מבנה)האישיות' .הפסיכולוגיה הקלאסית,
ובעיקר האסכולה הפסיכואנליטית של פרוייד ,א -הגדילה לעשות בהציעה לקבוע כי מבנה)
האישיות ,או ה'אופי' ,נעשי
קבועי
בתו
'תקופה פורמטיבית' )מקבעת( מסויימת ,בער בשש
השני
הראשונות לחי
,כאשר לאחר מכ האופי אינו משתנה יותר' .משהו' ,כלומר דבר)מה נכו
וסביר בוודאי יש באופ ראייה זה ,שכ אנו נוטי
לראות אנשי
רבי
כבעלי תכונות ואופי קבועי
על פי התרשמותנו הסובייקטיבית ביותר ,וא -לעצמנו אנו נוטי
לייחס קביעות בתכונות בסיסיות
מסויימות .לעומת זאת מציעי
הסוציולוגי
לשי
לב לכ שאד
הופ להיות לאד
אחר כל אימת
שהוא נכנס למסגרת חברתית מגובשת אחרת :הוא אד
אחר במשפחה ,אד
אחר במקו
העבודה,
אד
אחר בתו קבוצת חבריו ואד
אחר כאשר ,למשל ,הוא מגיע ליחידתו הצבאית .האד
הופ
להיות לאד
אחר בתקופות שונות בחייו ,שוב ,במידה רבה בהשפעת מסגרות חברתיות משתנות
בה הוא משתת ,-ומסגרות שאליה הוא נחש .-המושג 'אופי' במוב המוכר מניח שא
'יקלפו' מ
האד
את כל ה'מסכות' שלו ,כמו מסכת ה'תפקיד' ,המקצוע ,הגיל ,המי ,עיסוקיו השוני
או
זהותו במשפחה )למשל כאב לילדי
( ) יתגלה 'אופיו' הממשי ,אשר כל ימות השנה יכול להיות א
חבוי ומוסתר .אול
סוציולוגי
אשר הרבו לעסוק בשאלה זו ,כמו אירווינג גופמ ,עמדו על כ שאי
כל 'אופי ממשי' אחד מאחורי כל אלה .זהו מיתוס .מאחורי כל מה שמוצג לעיתי
כ'מסכות' של
האד
אי שו
דבר אחר .להיפ :העצמיות של האד
אינה אלא אוס -תפקידיו ,עיסוקיו וזהויותיו
ודבר כמעט לא עומד מאחורי ה'אופי'
מעבר לכ .ביחס למיתוס האופי אמורה
להבח תמיד השאלה של המידה ,כלומר
עד כמה תכונה בולטת מסויימת מקבלת
ביטוי כמעט בכל מסגרת ועד כמה
התכונה נמוגה ונעלמת בחלק מ
המסגרות האחרות .זאת ,ככל שיש לנו
כלל אפשרות לחדור למסגרות השונות
וג
אז א
יש כלל אפשרות מציאותית
לנטרל את עצ
השפעתנו ואופ
הסתכלותנו)המוקד
שלנו על אותו
אד
,אשר ה
)והיחס הבא
בעקבותיה
( הופכי
אד
כזה לעיתי
ל'אד
אחר' .שאלת המידה חשובה כדי
לקבוע עד כמה אד
משתנה מעט בכל
מסגרת ועד כמה הוא הופ לאד
אחר
ממש .בפועל קל לגלות כי ג
א
אד
לא הופ ממש ל'אד
אחר' במסגרות
איור א - 1-אופי כעניין מצבי :לפי גישת האינטראקציה הסימבולית
חברתיות שונות ,הרי שלפחות את
בסוציולוגיה ,כאן אתה בעל 'אופי' אחד ושם אתה בעל 'אופי' אחר; הכל
תלוי בשאלה היכן ,כלומר באיזו סביבה ומסגרת אנו נמצאים.
בקלות
מבטא
שהוא
הדברי
ובספונטניות במסגרת האחת ) שהיא
אולי המסגרת המרכזית עבורו ) הוא אינו מבטא באותה ספונטניות )ובדר לא מבטא כלל( כלומר
הוא פשוט שותק וממעט להתבטא 'ככזה' ,במסגרות חברתיות אחרות .או אז ,ובעיקר א
הדברי
חוזרי
על עצמ
באותה מסגרת ,נית לומר כי אי זה רק 'שינוי של התנהגות' )בשעה שהאופי
כאילו נותר קבוע( אלא ביטוי של אופי שונה ,המותנה במסגרת.
15
אהרן אלאור
ראייה בסיסית זו מסייעת מאד להבנת מה שמכונה ה'אני האמיתי' ,על דר היווצרותו ,על תהליכי
היקבעותו ועל תהליכי השתחררותו .כ ,ככל שאד
מוצג או תופס את עצמו באמצעות ביטויי
כמו
ספונטני ,בייש ,רגז או רגיש ) יש לדברי
תוק -חלקי ביותר .א -שלכל אד
מיוחס אופי 'אמיתי'
שעיקרו אחד או יותר מ הביטויי
הללו ,מגבלת
של מושגי
נפוצי
אלה היא בהצגת ה'אני' של
האד
כעניי קבוע בעיקרו.
אל מול אפשרויות אלה
מוצגת בסוציולוגיה בראש
ובראשונה תיאוריית ה'אני
במראה' של צ'רלס קולי.
לפיה ,החברה כמוה כמראה
ל'אני האמיתי' של כל אד
,
ו'אני' זה לפיכ תלוי קוד
כל בהגדרות )ובסטיגמה(
אשר מטביעה החברה בכל
אד
.הוא עצמו רואה את
עצמו כפי שאחרי
רואי
אותו ,ולכ השאלה הא
הוא
יראה את עצמו כספונטני,
בייש ,רגז ,רגיש ,או מלא)
הומור תלוייה בחברה ולא
בו.
יחד ע
זאת בתיאורו של
קולי עצמו ,ועוד יותר מכ,
בעבודתו של ממשיכו בעניי
זה ,ג'ורג' הרברט מיד,
מודגש כי האופי וה'אני
האמיתי' של האד
תלויי
ג
בדר שבה כל אחד
איור א - 1-ה'אני האמיתי' :האם הוא זה שאנו 'מציגים'
מפרש ,ובצורה סלקטיבית
החברה ,או שמא המצבים אשר בהם אנו מחייכים כך בפה
ולא פע
יזומה ומתוכננת,
האמיתי' שלנו?
את הדר שבה הוא יראה
את עצמו בעיני אחרי
,עד בחירת החברה שתת לו את המראה בה הוא חפ.
או זה הנקבע לנו ע"י
מלא הם הביטוי ל'אני
הסוציולוג אירווינג גופמ ,אשר הוזכר ,השיי לאותה אסכולה ְפני
)סוציולוגית של קולי ומיד
ו3פירוש
)גישת האינטראקציה הסימבולית( ומקבל את ההבחנה שלפיה האני האמיתי תלוי בחברה ָ
שלפיו האד
מפרש את יחס החברה כלפי ,מדגיש כי ה'אני' הוא עניי מצבי ,ובכל מצב ,שבו מצוייה
סביב האד
מסגרת חברתית אחרת ,ה'אני' משתנה .אול
ג
בציו המצביות של הדברי
,
בקישור
לחברה שמסביב ולפירוש האישי ,התשובה לשאלה מהו האני האמיתי היא חלקית בלבד.
למעשה הדבר תלוי מאד ב'כח' שיש לאד
,שכ אד
חזק ,המושפע רק חלקית וסלקטיבית מדברי
אחרי
יעצב לעצמו 'אני אמיתי' כרצונו הרבה יותר מאנשי
חלשי
ומעוטי משאבי
.
אול
התמונה אינה שלמה ללא נקודת המבט ההומניסטית .לפיה ,א
כח ומשאבי
אינ
אלא
אמצעי
,למטרות העומדות בפני עצמ ,שה עצ
מלאות החיי
והנאות החיי
,הרי שה'אני
האמיתי' במימד המלא ביותר שלו ,מנקודת מבטו של אד
העוסק במימוש)עצמי ,הוא שוב אחר:
'אני האמיתי' ,אומר לעצמו אד
כזה ,הוא 'אני' כשאני נהנה מ החיי
,כש'אני' עסוק כל כולי
באיזו הרפתקה ,באיזה אתגר נהדר ,באיזו משימה המעסיקה אותי עד מעל לראש )ושבתו כדי כ
אני 'שוכח מ העול
'( .זאת ) תו עיסוק בדאגה לדבר מה ,בהתמודדות ע
ענייני
מרתקי
)וכאשר כבר אותר מסלול הפתרו וכש'אני' מתקד
באופ ברור במימושו ,ובהנאה ממנו.
זהו מצב של 'צלילה' שהיא תמיד באותו זמ של הווה' ,עכשיו' ,אל תו עול
אפו -קס
,אשר דרכו
מלאה באפשרויות בלתי מוגבלות להתנסויות ולחוויות)חיי
נהדרות ,גדולות או קטנות )כאשר
בשעה שאותו 'אני' מצוי בתוכ ) כלל אי אפשר לזהות א
ה 'גדולות' או 'קטנות'( .הדבר יכול
16
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
להתרחש כ כשהאד
כ'אני' הוא לבדו; או ע
אחרי
; ולהעשות כ'נגד' דבר)מה לא פחות מאשר
'בעד'; ולעיתי
על דר הדמיו לא פחות מאשר על קרקע ה'מציאות'.
זהו ה'אני האמיתי' האולטימטיבי ,עד כי כל שאר האפשרויות המוקדמות אשר צויינו ,הג
שה
ריאליות בתור ,אינ אלא הצעות ונסיונות מאגיי
לצמצ
'אני אמיתי' זה ,שלא בצדק ,באופ לא
נכו ) לא מבחינה מדעית ולא מבחינה אתית .ולמצבי
שאופי אמיתי זה לא יכול להתבטא ,אד
החותר למימוש עצמי אינו נכנס כלל מלכתחילה ,אחרת לא ה'אני האמיתי' שלו נמצא ש
...
לקריאה נוספת:
* גופמ #אירווינג ,הצגת ה'אני' בחיי יומיו ,הוצאת רשפי.1980 ,
* Goffman Erving, Relations In Public, Basic Books, Inc., Publishers, New York, 1971
* פרו ארי( ,אד לעצמו ,הוצאת ספרי של הסתדרות המורי בישראל *1976 ,ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה,
עמ' ,6556ספרית אופקי ,הוצאת ע עובד.1985 ,
* Mead, George H, Mind, Self and Society, University of Chicago Press, 1934.
* גזית זאב ,צרכי אנושיי ,עמ' ,291280ספרית הפועלי.1988 ,
* מרקוזה הרברט ,ארוס וציוויליזציה ,הוצאת ספריית הפועלי.1978 ,
מהת
אָ
הִ
מיתס ַ
אחת האמונות העמוקות והמושרשות ביותר ,אשר כלל אינה נחשבת ל'אמונה' אלא לאמת טבעית
גורסת כי היחס בי א
לילד הביולוגי שילדה ,הוא יחס של אהבה טבעית ,הגנה ,נטייה אוטומטית
לספק לו את צרכיו ולדאוג לכל מחסורו .למע האמת במקרי
רבי
מאד כולנו היינו רוצי
להאמי בזה ,שכ אחרת תעלה השאלה מי ידאג לילדי
) בחברה בכלל ) וכיצד נית כלל לראות
אחרת את מוסד המשפחה .תורמות לתחושה עמוקה זו ג
דוגמאות רבות מאד מעול
בעלי החיי
אשר מסוככי
על גוריה
,ודואגי
במסירות למזונ
לפחות עד שאלה מפתחי
יכולת עצמאית
לדאוג לעצמ
.אול
מחקרי
מפריכי
את הטבעיות של אופי האמה6ת בקרב בני אד
,ורואי
אותה כלא יותר מאשר השפעה תרבותית
עמוקה ,שהיא כה מושרשת ומובנת מאליה
עד שהיא נראית כבעלת יסוד טבעי)
ביולוגי .לפי מחקרי
אלה ,הילד נתפס
קוד
כל כ'ילד של החברה' ,כאשר הא
היא סוכנת של החברה במילוי תפקידה.
האמהות כזהות וכתפקיד היא עניי נרכש,
וככזו היא יכולה א -לא להלמד או להלמד
בדר אחרת ,שתחשב כ'בעייתית'.
עדויות לכ ה
אות
מקרי
בה
א
נוטשת את ילדיה בלשכת רווחה סוציאלית
תו הודעה כי א
לא ידאגו לה ולה
לאמצעי מחייה ,היא לא תוכל ולא תהיה
מוכנה לטפל בה
.לפי התפיסה שאומצה
בקומונות ,ובראש
בקיבו הישראלי
בתקופתו המוקדמת ,כל ילד הוא 'ילד של
כל הקיבו' ולא
הביולוגית אי כל
עדיפות בקירבה אליו ובגידולו )וכ עברה
מרבית סמכות הא
אל ה'מטפלת' עד
שלא
הביולוגית הוקצו לא פע
רק
'שעות)ביקור' ) מוגבלות ) אצל תינוקה(.
איור א - 2-אמהות .האם היא עניין טבעי או נלמד?
כ מהווי
עדות לאי הטבעיות ההכרחית של הקשר החיובי בי אמהות לילדיה ההסדרי
להוצאת
של ילדי
מחסות הוריה
ע"י עובדי
סוציאליי
,לאחר שמתברר כי ההורי
אינ
17
אהרן אלאור
מטפלי
באופ 'נכו' בילד
.ג
העובדה שיחסי הורי
וילדי
מעוגני
בחוקי
לא מעטי
מצביעה
על עוצמתה של ההשפעה התרבותית ועל כ שאי סומכי
על הזיקה ה'טבעית' בי א
לילדה.
מחקר שנעשה בישראל ע"י מאירה וייס הראה ,כי ילדי
אשר מזוהי
עוד בבית)היולדות כפגומי
בעיני הוריה
) ננטשי
במקרי
לא מעטי
במקו
) ומיתוס האמהות ה'טבעית' נחש -אז,
מתגלה ,ומתנפ.
לקריאה נוספת:
* וייס מאירה ,אהבה התלוייה בדבר ,ספריית הפועלי.1991 ,
* טלמו #יונינה ,המשפחה בקיבו ,בתו( היחיד והסדר החברתי ,עמ' ,431423הוצאת ע עובד.1985 ,
* אנו( יעל ,המשפחה בבריה"מ ,בתו( 'אד בחברה מבוא לסוציולוגיה' ,יחידה ,6עמ' ,10בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה,
.1984
יבית
ט ִ
ֵק ִ
אי ְ
ה ְ
מיתס ֲ
בתקופתנו אופנתי מאד לומר כי אובייקטיביות אינה אפשרית בעניי כלשהו ) יומיומי ומדעי כאחד.
מצד שני אי ספק שזיהוי קיומה של אובייקטיביות ,בדר חפוזה וקלה מידי ,עשוי להוביל למסקנות
חסרות שחר .בשני המצבי
,של זיהוי אובייקטיביות קשיחה ושל הקלת ראש גורפת
באובייקטיביות ,אורב המיתוס .כדי להגיע לפיענוח החידה ולפתרו הביניי
הנאות ,אי אפשר
להתייחס לשאלת האובייקטיביות ,כאשר היא עולה ,בלא להקדי
ולשאול ,לפי הסדר הבא ,את
המ ָסנְנות ההכרחיות :ראשית ,הא
ביחס לעניי בו מדובר יש כלל צור
שתי השאלות ְ
באובייקטיביות?; ושנית ,א
התשובה היא חיובית ) עד כמה נית אמנ
להגיע באותו עניי
ָל'אובייקטיביות' הנדרשת?; סימ היכר מוקד
מובהק לאובייקטיביות המופיעה כמיתוס מצוי
בעצ
הנסיו לטשטש מראש בי שתי שאלות אלה.
מי א
כ חייב להיות
אובייקטיבי? רמטכ"ל ,או שר
בטחו המוסרי
הערכה על
הסיכויי
למלחמה קרובה
צריכי
להיות אובייקטיביי
.
רופא ,הקובע דיאגנוזה וטיפול
רפואי חייב להיות אובייקטיבי.
וחוקר בתחו
זה או אחר של
המדע והאקדמיה ,אשר אוס-
נתוני
,מציג הכללות ומציע
חוקי6ת ביחס לתופעות ,אמור
להיות אובייקטיבי .ג
עיתונאי,
המוסר מידע עובדתי ,חייב להיות
אובייקטיבי .כל אלה עוסקי
בתפקיד ,שיש בו עניי לא רק
למדווחי
עצמ
אלא ג
אחריות כלפי אחרי ,בדרגה זו
או אחרת של חשיבות קיומית
לאחרי
אלה .אדלעצמו אינו
חייב להיות תמיד אובייקטיבי,
וליתר דיוק לא בכל מצב ,לא בכל
זמ ולא בכל עניי.
איור א - 3-אובייקטיביות כגלובליות .עד כמה האמת היא אותה אמת בכל מקום?
כאנשי
פרטיי
איננו חייבי
להסתכל על עצמנו תמיד במבט 'מבחו' .מותר לנו להשלות את עצמנו ,זמנית ,בענייני
שיהיה
בכוחנו להתמודד עימ
)וע
'מלוא האמת' שבה
( רק בזמ אחר; עד אז ,מותר לנו שלא להיות
18
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
אובייקטיביי
,לראות את הראייה הסלקטיבית שלנו כ'חשיבה חיובית' לגיטימית; במצבי 'משחק',
שאינ
מצבי 'רצינות' ,הדבר הוא מוב מאליו ,ללא כל הגבלה.
בענייני
קיומיי
לעומת זאת יש גבול לדחיית האמת האובייקטיבית ולהתמודדות עימה ,הוא גבול
ההשרדות ,גבול המתבהר ככל שמתקרבי
יותר למצבי
בלתי הפיכי
.
עתה יש לשאול את השאלה ) א
וכאשר האובייקטיביות בכלל דרושה ) הא
נית להגיע
לאובייקטיביות? או אז נית לומר כ :א
מקובל העקרו שלפיו החיי
ומשמעות
ה
'לחיות
ולהנות'; כלומר יש בה
מרכיב קיומי של השגת משאבי
,ומרכיב הדוניסטי ,אשר נית לתארו
באופ מינימלי כ'איכות חיי
' ,הרי שקיומית ) האמת היא אותה אמת ,והיא אובייקטיבית בכל
מקו
.אול
,מרכיבי איכות החיי
,המתפתלי
היטב בי ובתו המרכיבי
הקיומיי
,אינ
אובייקטיביי
) הג
שתוצאת :הנאה ,העדר הנאה ,או סבל ,ה
שוב עניי אובייקטיבי .למרכיבי
איכות החיי
יש פרשנויות סובייקטיביות בלתי נמנעות ,וה לגיטימיות ככאלה .ומכיוו שאי זו
תמיד רק סובייקטיביות אישית של אד
בודד ,אלא של קבוצות מקומיות ,היוצרות ביניה
סובייקטיביות משותפת ,הביטוי הסוציולוגי שנמצא לכ ,הוא 'אינטר)סובייקטיביות' .הכוונה היא
להסכמות ,ביחס למה שבמקורו הוא סובייקטיבי ,א משות .-סוגי סובייקטיביות אלה נוטי
להתמסד כל כ ,עד כי ה
נראי
מבפני
,בעיני הקבוצה המקומית כעניי 'אובייקטיבי' לגמרי,
הג
שאשליה משותפת גדולת מימדי
מובילה לא פע
לטרגדיות .עוד יש להדגיש ג
ביחס
למרכיבי
הקיומיי
לכשעצמ
) מזו ,דיור ,בריאות ,קשרי קרבה ,ידע ועוד ) כי ג
א
משמעות
היא אובייקטיבית ,הרי שעצ ריבוי סוגיה כמשאבי מעלה את שאלת סדר העדיפויות ,ומידת
האיזו שביניה .ובתנאי מחסור ,הנפוצי
כל כ ,אי בהכרח אובייקטיביות כוללת אחת לאיזו
ולסדר העדיפויות ,ולכ הדבר פתוח שוב למידה של סובייקטיביות ,או של אינטר)סובייקטיביות.
בדרגת מורכבות נוספת ,שהיא מורכבות ממשית של החיי
,יצויי ,כי עצ
קיומה של האינטר)
סובייקטיביות ,כיצירת של הסכמות והעמידה בה ,היא במקרי
רבי
עניי קיומי)אובייקטיבי,
הזקוק לתשומת לב מיוחדת בשיקלול כל סדר עדיפויות אובייקטיבי ,שכ להסכמות יש חשיבות
בפני עצמה ,לצד השאלה על מה מסכימי
.
מיתוס האובייקטיביות מתחיל לצו מכיוו כולל נוס ,-כאשר דני
בשאלות המנותקות במובהק
מהבנות הומניסטיות יסודיות ,א מקפידי
לבדוק אות במלוא ה'אובייקטיביות' ...או אז,
ה'נתוני
' המושגי
כתוצאה מכ ,ג
א
ה
אובייקטיביי
,ה
ריקניי
וחסרי שחר ,ואי כל
טע
,אלא א
מתכווני
להטעות ,בהדגשת היות
'אובייקטיביי
' .מאיד ,במקביל ,יש ענייני
הומניי
,שבה
אסור להיות 'אובייקטיבי' באותו מוב עממי שלפיו יש ענייני
שבה
אסור להיות
רק משקי -מ הצד )'מ האו"
'(.
שימוש נפו במונח אובייקטיביות מכוו להתייחס למה שהוא הקרוב ביותר אל האמת המלאה
והמוחלטת .אול
בפועל מובנת ממנו לא פע
'אמת' מסוג מאד מוגבל ובעייתי :אותה 'אמת'
אינטר)סובייקטיבית ,ג
כשהיא שרירותית ביותר וכל כוחה היא בהיותה א 'אמת' משותפת אשר
רבי
נוטי
להסכי כי היא האמת ,ג
בלא כל אימות ממשי.
הטבע ,אשר המיוחד שבה הוא הנטייה להעזר בה כדי לנסות ולבטל כליל את ערכה של הראייה
הסובייקטיבית של כל אד
.או אז ראייה כזאת מוצגת כ'משוחדת'' ,אינטרסנטית' וכמשהו המזה
את האמת המלאה .ג
זו דר להפיכת האובייקטיביות למיתוס .מנגד נית לטעו ,באופ שהוא רק
לכאורה פרדוקסלי ,כי מבחינתו של כל אד
הסובייקטיביות היא לעיתי
הדבר האובייקטיבי
ביותר משו
שהכוונות שיש לכל אד
כשהוא אומר דברי
ועושה דברי
,ה האמת העמוקה
ביותר מבחינתו ,שכ זהו בסיס הפירוש האמיתי של פעולותיו ותוצאותיה .הסובייקטיביות של כל
אד
,בהיותה האמת הפנימית שלו ,המנחה אותו במעשיו ,היא על כ 'אובייקטיבית' בדרכה שלה,
במוב זה שהיא עומדת בפני עצמה ,חזקה כסלע ,חשובה ,בעלת)ער ויוצרת הכרח להתחשב בה ,ול6
רק כדי להבי דברי
מיסוד
) ועד תומ
.
כאשר המדובר במחקר מדעי ,ועלינו לבחו את מידת היותו 'אובייקטיבי' ,נוכל לבדוק זאת רק כ:
נשאל את עצמנו ,עד כמה ,ביחס לאותה שאלת מחקר אשר החוקר שאל את עצמו ובקרב אותה
אוכלוסיה ,הא
ג
אנחנו ,וכל אחד אחר ,היינו אוספי
את אות
נתוני
.א
כ ) המחקר הוא
אובייקטיבי וכשר .ולהיפ .הסוד והעורמה טמוני
בשאלת)המחקר ,שביחס אליה קשה הרבה יותר
להחיל את הביטויי
אובייקטיבי או לא אובייקטיבי .למעשה מרבית שאלות המחקר ,במודע או
שלא במודע ,נבחרות במטרה להשפיע על המציאות הנחקרת לאחר מכ ,ואי בכ בהכרח כל פג
19
אהרן אלאור
מדעי .אול
מרגע שנשאלת השאלה )ומוגדרת חד)משמעית( הדבר הוא קריטי )ובכ מגולמת
תמצית האובייקטיביות המדעית( להגיע למצב בו אד
כלשהו אשר אוס -את הנתוני
הדורשי
איסו -ואשר הוגדרו בשאלה ,יגיע לאות
מימצאי
בדיוק.
רק אי העמידה בתנאי זה היא מקור הסכנה לחוסר אובייקטיביות בדיווח מדעי )או אחר(; ויש
לבדוק את העמידה בדרישה זו כאשר אנשי
שוני
אשר יוצאי
למחקר של אוכלוסיה מוגדרת,
ע אותה שאלה בדיוק ,מגיעי
למימצאי
שה
שוני
.
באופ בוטה נית לציי כי
בכל אות
ענייני
מובהקי
,
קיומיי
שבה
ניכר שדרושה
הרי
אובייקטיביות,
שניסוח טוב של הדרישה
לכ יהיה בציו הציפייה,
שהמדווח ,או החוקר,
ימנעו מלהכניס את
הבעיות האישיות שלה
למחקר
לדיווח,
ולמימצאי.
לקריאה
נוספת:
*
נחמיאס דוד וחנה נחמיאס,
שיטות מחקר במדעי החברה,
עמ' ,8483ע עובד.1982 ,
* אנו( יעל ,הסוציולוג בעבודתו,
מבוא
בחברה
האד
לסוציולוגיה ,יחידה ,12עמ' 43
האוניברסיטה
הוצאת
,47
הפתוחה .1986
* גור #דינה ,תקשורת ומציאות,
עמ' 158 ,130129 ,11099
172הוצאת כתר.1986 ,
* לוי זאב ,מדע וערכי ,עמ' 47
,51הוצאת מסדה.1978 ,
* ברגר פיטר ותומס לקמ,#
של
החברתית
ההבנייה
המציאות ,בתו( היחיד והסדר
החברתי ,עורכי דניאלה רוט
הלר וניס #נווה ,עמ' ,408395
ע עובד.1985 ,
איור א - 4-הכלל לאובייקטיביות במחקר :איסוף נתונים זהים בעקבות אותה שאלת מחקר
בדיוק.
מ ַע ַרב
ְטי ָ ָ
הדמי ָננ ִ
ידליזֵ ַ
ִ
יב
ְד ִ
אינ ִ
הִ
מיתס ַ
ההנחה הרווחת גורסת כי העול
המערבי ,בשונה מחלקי העול
האחרי
מאופיי
באינדיבידואליז
של האוכלוסיה ,לעומת הקולקטיביז
המאפיי את מרבית העול
הלא)מערבי
)אשר עיקרו הוא העול
השלישי( .יש בכ דבר)מה נכו ללא ספק; אול
א
בוחני
את הדברי
היטב מתברר כי רק מיעוט קט של אנשי
מאמ לעצמו )ויכול להרשות לעצמו( את יתרונות
האינדיבידואליז
,הכוללי
פרטיות ממשית ,חופש בחירה ממשי ,אוטונומיה אישית והתמקדות
במימוש)עצמי אישי .לעומת זאת מרבית האנשי
,ג
במערב ,ה
קולקטיביסטי
,ג
א
בדרגה
20
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
שונה מזו שבעול
הלא)מערבי .אול
,בעוד שהקולקטיביז
שמחו למערב בנוי סביב הדת ,או
סביב 'אידאולוגיות גדולות' ,המערב נחשב בעיקרו ל'חילוני'.
אלא שמנגנוני הקולקטיביזציה בקרב רוב האנשי
במערב ,הג
שאינ
כה גלויי
,קיימי
ודומיננטיי
,וה
מתבטאי
בשפע המיתוסי
המשמשי
בד"כ כגרעיני המשמעות העיקריי
.
בכדי אפיי הסוציולוג דיוויד רייזמ
ִ
לא
את מרבית האנשי
במערב כ'טיפוסי
המופני
לאחר' .זהו סוג הקולקטיביז
האופייני למערב ועיקרו חיפוש גירויי
ומוטיבציות 'בחו' ,בקרב אחרי
; וקשר
עמוק להפעלה ולהתייחסות של אד
אל
עצמו יחסית לאחרי
,תו העדר כל
מימד אישי)פנימי כמעט .העול
המערבי
כולל אמנ
שפע של רטוריקה
אינדיבידואליסטית ,א בהעדר משאבי
לממש זאת בפועל ,מרבית האנשי
חיי
את חייה
בתו מבנה חשיבה ופעולה
קולקטיביסטי ,וא ע
'שיח' הטוע שזהו
אינדיבידואליז
.הרטוריקה ,כמו זו של
לשו הפרסומת ,מציינת שוב ושוב ,עד
שקשה לעמוד בפני הדברי
,כי כא 'אתה
בוחר ,אתה אד
חופשי' וכיוצא בזה.
איור א - 5-גיבוש מול פרטיות-ואינדיבידואליזם :האם ההבדל ביו המערב
למזרח הוא של מהות או של מידה בלבד?
ואמנ
חופש ובחירה קיימי
; א זאת
ביחידות)מידה מצביות וקטנות מאד .ברוב המקרי
ה רחוקות ביותר ,ממימוש משמעותו של
אידאל האינדיבידואליז
,המתמצה בשליטה משמעותית של האד
על גורלו.
לקריאה נוספת:
*
*
*
*
ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה ,עמ' ,12799ספריית אפקי ,הוצאת ע עובד.1985 ,
מרקוזה הרברט ,האד החד מימדי ,עמ' ,3219ספריית הפועלי.1971 ,
פרו ארי( ,החברה השפוייה ,עמ' ,19485הוצאת א .רובינשטיי.1975 ,#
רייזמ #דיוויד ,ההמו #הבודד.1954 ,
האמ
ֶ
מיתס
'אומ' נחשב לתכונת אופי נעלה ,אול
לא פע
אי זה מיותר לבחו מיהו זה המשבח אחרי
על
אומ ואיזו מטרה משרת אקט האומ אשר מתואר .המחקר מלמד כי אומ מועלה יותר על נס ככל
שמדובר במסגרת חברתית הדוקה יותר ,כ שאומ הוא כמעט תמיד סיכו למע הכלל .אול
אז
יש לבחו מה טיבו של אותו 'כלל' המהווה 'מסגרת הדוקה' :שכ א
המדובר בגו -מגובש וולונטרי
העוסק בדאגה אמיתית ומוכחת לרווחת לחבריו הרי שזוהי תכונה ראוייה .מאיד א
זו מסגרת
אשר א מתראה כאיכפתית ודואגת אול
פועלת למעשה בדרכי עורמה לגיוס קורבנות תמימי
למטרותיה )ובעיקר מטרותיה
האישיות של ראשיה( ה'אומ' המצופה הוא כוזב .השאלה אשר יש
לשאול תמיד היא איפוא :אומ למע מה ולמע מי? המעשה האמי ביותר הוא תמיד התמודדות
על מימוש זכויות ,כאד
פרטי ,כב משפחה וכחבר בקבוצה המתגמלת את חבריה ,ג
א
אי
הדבר זוכה להערכה הראוייה 'מבחו' .מאיד ,כאשר במסגרות רחבות הרבה יותר ,כמו כמו
בארגו)עבודה ,ב'מדינה' או בשלוחותיה השונות ) מצפי מאיתנו רישמית להפגנת 'אומ' ,אי
ברירה אלא להתייחס לכ 'בערבו מוגבל' .בעיקר יש להתבונ בעי ביקורתית על גורמי
רשמיי
המעניקי
פרסי
על 'אומ' ויש מי שמשבחי
אד
על אומ ,הדבר ראוי להתייחסות זהירה.
אהרן אלאור
21
מילולית ראוי לזכור תמיד כי אד
המתגבר על פחד המקנ בו ,ופועל בדר מסוכנת ,אינו בהכרח
אד
'אמי' אלא א 'אד
המצליח להתגבר על פחד' וא -מצב כזה אינו חיובי אלא א
מדובר
בפחד אשר אינו במקומו.
ש ַבה
חָ
המ ְ
וחפש ַ
ֶ
תיחת
ה ְִ #
ִוירת ַ
מיתס $ו ָ
יטאת
ס ָ
ִיב ְר ִ
ַאנ ֵ
באוניברסיטאות עוסקי
במחקר
ובהוראה של ידע ) ברמה האמורה
להיות הגבוהה ביותר האפשרית )
במדעי
לסוגיה
,בפילוסופיה ,בסוגי
ולעיתי
הנדסיי
)טכניי
ידע
באמנויות .האמונה הרווחת היא
שמסגרת מוסדית כזו ,אמורה להיות
סובלנית במיוחד לאפשרויות חדשות,
לרעיונות חדשי
ומקדמי
,להוות כר
התפתחות נוח לאנשי
המעלי
אפשרויות כאלה ,המתאימות ג
לרוח
המטרה המוצהרת של 'קידו
המדע'
והידע .ואמנ
בסממני
חיצוניי
מסויימי
נית לזהות אמנ
אווירת
פתיחות וחופש :השפה לא פע
פתוחה
ורבגונית .ללומדי
ניתנות אפשרויות
בחירה במימדי
רבי
.קיימת גמישות
ולשעות
לימי
ביחס
מודגשת
הלימודי
; קיימת אווירת מתירנות,
רעננות וצבעוניות צעירה במרחבי
המידשאות ובקפיטריות ,ע
צירו-
ייחודי של טבע ותרבות; סיפריות
ממוזגות מעוצבות ברווחה ,בטוב טע
ומלאות בהרבה דעת .אלא שהמיתוס
מתחיל להתפוגג ככל שמתחילי
להיות
ערי
לכ שאווירת הפתיחות קיימת רק
בדברי
הפחות חשובי
.במה שנחשב
חשוב ) מה חוקרי
ומה לומדי
,כיצד
לומדי
וכיצד מסתגרי
בינ
לבי
עצמ
ה'חוקרי
' ,כיצד ניתני
הציוני
איור א - 6-אוניברסיטה :מה מסתתר מעבר למדשאות הירוקות?
בלימודי
וההערכות המחקריות,
דרישות הקבלה והכניסה למסגרות
האישיות,
והדרישות
השונות,
הדראקוניות לעיתי
קרובות ,של רבי
מ החוקרי
והמרצי
) מתברר שהאוניברסיטה אינה אלא
מבצר פיאודלי)ביזנטי שנותר עדיי כשריד מימי הביניי
המוקדמי
.יש תמיד שולטי
ונשלטי
,
בדרגות השונות של כל מסגרת )קורס ,חוג ,פאקולטה וכלל האוניברסיטה( .לעיתי
קרובות מתברר
כי הדבר אותו אוכפי
יותר מכל הוא שהסטודנטי
)או הדוקטורנט ,או המרצה)החוקר הצעיר ,או
הפרופסור הטירו( לא יעזו לחשוב אחרת מאשר אלה הממוני
עליו פורמאלית או לא)פורמאלית.
האינטימיות במסגרות אלה ג
אינה מאפשרת להסתיר מחשבה אחרת )שלכאורה יכולה להיות
חדשנית ובבחינת מדרגה ל'קידו
המדע'( .בדיוק כמו בכנסיות של ימי
עברו ,בה מחשבה חדשה
)אפילו דתית( זוהתה ככפירה בעיקר ,קוד
כל משו
שהיה בה כדי לערער את השליטה
)ה'הגמוניה'( המחשבתית של הדרג הגבוה יותר .התקדמות בחשיבה באוניברסיטה היא אפשרית
כמעט א ורק כאשר העושה זאת מציג את עצמו כ'ממשי' של הממונה עליו ,כאשר התוספת או
22
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
השוני אשר הוא מציע ה
רק דבר)מה 'טכני' ,אשר ג
הוא מוצג רק במעי 'שובב6ת' של ילד; דר
בה הוא רומז כי חלילה לו מלפגוע בכ בכבודו של הממונה עליו )אשר לא יתכ כי הוא יודע פחות )
הרי דרגתו שלו גבוהה יותר .(...אד
כזה חייב לבטא על דר הכניעה כי הוא 'רק ש
לב ,במקרה,
לעוד משהו נוס ...'-קיימות דוגמאות רבות לכ ,שכל נסיו להעזה מחשבתית משמעותית זוכה
ל'קבלת פני
' טקסית כזו ,שבה אווירת ההשפלה המיידית הצפוייה )המכונה בסוציולוגיה אלימות)
סימבולית( והסביבה)הרעילה המזומנת ,היא למעשה מ הגרועות ביותר אשר נית להעלות על
הדעת ג
מחו לקמפוסי
הנאורי
)לכאורה.
לקריאה נוספת:
* ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה ,עמ' ,177176ע עובד.1985 ,
* פרו ארי( ,מנוס מחופש ,עמ' ,17078דביר הוצאה לאור.1992 ,
* רפ אורי ,הומניז הרעיו #ותולדותיו ,בהוצאת האוניברסיטה המשודרת.1991 ,
* Veblen Thorstein, The Higher Learning in America, B. W. Huebsch, New York, 1918
איש ָ#שט'
ש ָ ִיטי ' ִ
המיתס ֶ
שאלה לא פשוטה היא למי מתכווני
כאשר אומרי
'איש פשוט' או 'אנשי
פשוטי
'? נית בהחלט
לטעו כי יש בכל אחד מאיתנו דבר)מה מ ה'איש הפשוט' או לפחות 'צד' כזה באישיותנו; אול
ביטוי זה משמש להסתרה ולהסוואה של אינטרסי
בעייתיי
רבי
מידי מכדי שנית יהיה
להתייחס אל הדברי
'בפשטות' .האפשרות הראשונה היא להבי כי המדובר ב'אנשי
שאינ
מרובי)משאבי
' .במקרי
רבי
הגדרה זו נוגעת באופ עמוק יותר לאנשי
שה
כה מעוטי
משאבי
עד כי מכני
אות
)וה
מכני
את עצמ
( ה'חלשי
' או ה'מסכני
' .אלא שאנשי
אלה
כדאי תמיד לראות באופ דואלי .בשפה
העברית נית לציי זאת באמצעות צירו-
המילי
:מסכני
) ומסוכני
.דוקא בגלל
מסכנות
,שבהחלט אי מקו
לראותה
לעול
כמוצדקת מבחינה הומניסטית ,יש
סיכוי רב שה
הפכו ג
למסוכני
.הדבר
מתפתח בפשטות ע"י אתוס השוויו,
הקיי
בכל חברה ג
א
אינו עומד
במרכזה של התרבות הדומיננטית; שכ
רעיו השיוויו טמו בתו עצ
התופעה של
'חברה' או 'קולקטיב' ולפיו כל אד
בחברה הוא קוד
כל חבר בקולקטיב
ובתוק -זה שווה בסיסית לכל חבר כמוהו.
מתו עמדה זו הוא מסכ פוטנציאלית כל
אד
אחר באותה חברה אשר הגיע )שלא
בצדק או בצדק( למשאבי
רבי
יותר
ממנו ,וזהו מקור המשוואה שלפיה איש
פשוט הוא אופציונלית ג
'מסכ' הראוי
לעזרה א ג
'מסוכ' אשר יש לחשוש
מפניו .אפשרות אחרת היא זו שלפיה
אנשי
פשוטי
ה
'לא כל כ משכילי
'
ואינ
יודעי
הרבה במוב שאינ
'מתוחכמי
' .אול
היות
של אנשי
איור א - 7-איש פשוט?
'פשוטי
' מבחינה אינטלקטואלית היא לא
רק בורות ,שלעול
אי להתגאות בה ,אלא ) העדרחיסו מפני פיתויי
רטוריי
של מניפולטורי
,
העדריות הקולקטיבית .כאשר שתי
של דמגוגי
ושל אלה המומחי
להסתה המונית)ורגשית בש
ֶ
האלטרנטיבות הללו מתחברות ,וה מרבות מאד להתחבר ,אי ה'אנשי
הפשוטי
' אלא מה
שמכונה ההמו הגס ,הוולגרי ,ההופ בנקל לאספסו .-מסורת המחשבה ההומניסטית התכחשה
23
אהרן אלאור
מאז ומתמיד ל'אנשי
פשוטי
' מסוגי
אלה וראתה בה
את מקור הגיוס האירגוני של כל
התפתחות אנטי)הומניסטית .אופ ההתייחסות אליה
אמור להיות כאל אנשי
אשר לא זכו ,שלא
בצדק ,למשאבי
אישיי
המגיעי
לה
.ולכ יש להעביר אליה
מספיק משאבי
,על מנת שיוכלו
להתפתח ולעבור )מעבר שהוא בעל אופי פרדיגמטי מובהק ,כהתקדמות בשלבי
של סול
מסלאו(
לדרגות גבוהות יותר של הפוטנציאל האנושי שלה
.כ ,יש להניח כי כאשר ה
לא יהיו מסכני
ה
ג
לא יהיו מסוכני
.החיסו בפני הסתה קולקטיביסטית יתעורר ויתפתח מעצמו ע
היכולת
לפנות משאבי
ללמידה ,לרכישת ידע ,להגברת הבנה ולהשלמה של ה'תיחכו
' העצמי )שאינו אלא
ַ
הכרה במורכבות החיי
האנושיי
(.
יחד ע
זאת יש 'אנשי
פשוטי
' ,במובני
שוני
מאלה .מאפיינת כל אד
כזה בראש ובראשונה
תחושה עמוקה שהוא עצמו אדו לגורלו ,וכי הוא חופשי לעשות כרצונו ,ולהנות כרצונו בעול
הזה
ללא כל הגבלה ,ובוודאי כל עוד אינו גור
נזק ממשי לאיש .אד
פשוט כזה פועל כ מתו תו
)לב
עמוק ופשוט .למעשה בכל אחד מאיתנו מצוי 'צד' של איש פשוט כזה ,ובאחדי
מאיתנו זהו יסוד
דומיננטי במיוחד; ורבות מ התקוות ההומניסטיות לעול
טוב יותר ,נעוצות ביסוד זה ונבנות עליו.
לקריאה נוספת:
* נויברגר בנימי ,#דמוקרטיה פלורליסטית ודמוקרטיה השתתפותית ,עמ' ,9284בתו( משטרי ופוליטיקה בעריכת בנימי#
נויברגר ,ע עובד.1992 ,
* פרו ארי( ,החברה השפויה ,עמ' ,234180בהוצאת רובינשטיי.1975 ,#
* רפ אורי ,הומניז ,הרעיו #ותולדותיו ,בהוצאת האוניברסיטה המשודרת1991 ,
תמציות פיענוח נוספות באות
א'
* מיתוס האזוטריקה )כאשר לא ברור מתי המסגרות האזוטריות של התחומי
ה'אלטרנטיביי
'
ושל פעילויות ה'עיד החדש' ה
א עולמות פנימיי
מלאי קס
,שייכות והרמוניה מתו ניתוק
מזיהומי הסדר החברתי הקיי
ומתי ה בעיקר מעי מסגרות אישפוז גרידא( * מיתוס האנליטיות
המדעית )כאשר היא באה על חשבו הצד החווייתי השל
של ההתנסות בתופעות ובמצבי)החיי
א כקיטוע של הדברי
ה'מנותחי
' בלא יכולת להתייחס לשלמות
מחדש כמו באמנות( * מיתוס
האמנות אשר א מוגדרת כאמנות )כאשר המגדירי
ה
רק האמני
עצמ
,המבקרי
,האוצרי
או עצ
מקומות)ההיצג ,במנותק מקס
התפרצות היצירתיות והכאריזמה אל מחוצה לה
,אל
החיי
הממשיי
,בהצעת מעבר מלהיבה לעולמות אחרי
ולדרכי ראייה אחרות( * מיתוס
האמפטיה )כאשר הגדרתה הנאה ) כיכולת לקבל את האחר ללא תנאי ) כוללת א' -קבלה' של כל
אנטיפטיה ,כיעור וניצול אשר מסכני
את מגלי האמפטיה עצמ
( * מיתוס האותנטיות )כאשר
ה'התחברות של האד
לעצמו' שהיא חשובה תמיד ,כוללת וולגריות ,בוטות ,ודרישה מצידו
להעמידו)במרכז תו ויתור על האותנטיות של האחרי
( * מיתוס האיזו העיתונאי האדוק )כאשר
מתו קונפורמיות)יתר לביקורתיות המודגשת במקצוע זה מעת לעת ,מובאת מיד ביחס לכל עמדה
עמדה)נגדית ,ג
א
היא שיטחית ,א -שבראייה סוציולוגית אי כל צור בנסיו איזו טכני בכל
עניי ובוודאי לא באותו רגע ,מצב ,או מסגרת( * מיתוס האליטות )כאשר ה לא רק שורת
המצטייני
לעתודת המנהיגות ) בבחינת 'אליטה משרתת' ) אלא סוגי
של 'מאפיה' ,א -א
במסגרת החוק( * המיתוס שבביטוי 'אפלייה' )כאשר אי המדובר אלא ב'הבדל' וב'שוני'
לגיטימיי
,מתו הבנה שהרבה מ השווה ומ הדומה אינו אלא פרי של הסכמות חברתיות
שרירותיות( * מיתוס האמפיריותגרידא בעול מדע )כאשר העיסוק באיסו -נתוני
'מ השטח' )
שהוא המדד העליו למדעיות ) הופ לטכני ולחסר הבחנה ,עד כדי ניתוק מהצגת השאלות הנכונות,
תו שימוש רדוד במושגי
והתעלמות מ הקריטיות של פרשנות העובדות והנתוני
הנאספי
( *
מיתוס האדמה סיווגיה ובעליה )כאשר הסיווגי
השוני
,הבעלויות המשותפות השונות
והשתלטות של מדינות על האדמות משכיחי
את עובדת היסוד כי אדמת)הטבע אינה שייכת לאיש
ושייכת לכל אחד כבסיס לייצור מזו וכטריטוריה קריטית לבית ולמחסה; ושיש מספיק אדמת
מגורי
לכל אחד( * המיתוס שבביטוי ' ִא' )כאשר הביטוי פותח פתח חשוב לאפשרויות ,לאופציות
ולאלטרנטיבות אלא שההיפוטטיות שבו מנתקת את הדברי
מ המציאות הממשית המורכבת ,תו
השענות רק על הגיו מפתה הנעדר)אמפירית( * המיתוס שבביטוי 'אני כזה ואני גאה בזה' )כאשר
האומרי
זאת ה
אנשי
בעלי זהויות סוטות או אחראי
למעשי
בעייתיי
,עד כי הדברי
נאמרי
רק מתו צור להצדקת דברי
לאחר מעשה ,כדיסוננס קוגניטיבי( * מיתוס השימוש
בביטוי 'אנושי"ת' )כאשר הוא מתייחס לחולשות אנושיות בלבד ,כאילו שיכולות ,כישורי
ועוצמות
24
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
אינ
ראויי
לביטוי זה( * המיתוס שבביטוי 'אי בזה חדש' )כאשר יש חדש בדברי
מבחינת
המודע6ת)מחדש לקיומ
והופעת
בהקשרי
חדשי
,אלא שהביטוי מנסה להרדי
)מחדש את
התעוררות
( * מיתוס האחריות )כאשר אחריות דרושה תמיד ,כדאגה ל'אחרי
' ,לתלויי
בנו,
לחברה שלנו ,לאנושות כולה ודרושה ג
'אחריות)עצמית'; אלא שדרושה ג
חוסר)
לקרובינוֶ ,
אחריות בה במידה ,ככל שרק השתחררות פראית מכל מחוייבות מאפשרת לאנשי
'להתחבר
לעצמ
' ולחוש שה
חיי
את חייה
שלה
ממש( * מיתוס האטטיז )כאשר אנשי
סומכי
בהמוניה
רק על המדינה)ומנגנוניה ,מתו מי 'התמכרות' שה
הורגלו אליה ,שהיא תספק לה
את כל הצרכי
,המסגרות וא -את המטרות ,עד שה
ניצבי
חסרי אוני
כאשר הדברי
משתבשי
ללא כל סדר יו
עצמי והנעה עצמית(.
אהרן אלאור
25
ב.
חירת
ה ִ
מיתס ְ
בחברות המזוהות כדמוקרטיות ,עריכת בחירות היא אקט הנחשב לאחד המדדי
המרכזיי
לכ
שאמנ
המדובר בדמוקרטיה .הבחירות ה אותו מימד בחיי
המשותפי
בו חברי החברה אמורי
לבטא את רצונותיה ואת הסכמת
) או את אי הסכמת
) ביחס לדר שבה צריכי
להתנהל
הענייני
המשותפי
לכול
וביחס
לגבולות הפרטיות .במרכז ענייני
אלה
אמורה לעמוד הכרעה על שיפור)הדר
להבטחת החופש ,האוטונומיה והזכויות
הטבעיות האחרות של כל אד
כיחיד.
אול
הבחירות כפי שה מתרחשות
בדר כלל הפכו להיות למיתוס במספר
מובני
.ראשית ,אנשי
אינ
מבטאי
באמצעות הבחירות את האינטרסי
שלה
ביזמת ומתו רצונותיה
והסכמותיה
הסובייקטיביי
)אשר
אמורי
להיות מוצגי
באופ שיטתי
אחד לאחד בפני מי שמבקשי
להיות
נציגיה
( .התהלי מתרחש בדר כלל
בסדר הפו :הנציגי
לסוגיה
קובעי
'מצע' ,הכולל את מה שמעניי אות ,או
את 'המקובל' ,לפי הגדרות כוללניות,
ונותר רק דבר)מה חלקי מאד המתקשר
באופ ברור לאינטרסי
ולרצונות של
הבוחרי
הפוטנציאליי
.כ ,לבוחרי
מוצע רק להסכי
או לא להסכי
לאיזשה
רעיונות מופשטי
,תו
העמדת עצ
אישיות
)והופעת
( במרכז
ההתעניינות; זאת במקו
מציאות בה
המבקשי
'לייצג' יבנו את מצעיה
על
איור ב - 8-בחירות :עד כמה אנו מודעים למלוא הכח הבלתי לגיטימי
סמ מיכלול מרוכז ומתומצת של
העשוי לפרוץ מתיבת הקלפי?
האינטרסי
הקונקרטיי ביותר של כל
אחד מ המיוצגי
.במושגי
סוציולוגיי
קובע הניתוח כי המועמדי
מכתיבי
ל'מיוצגי
')לכאורה
מה אמור לעלות על 'סדר היו' של הענייני
שבה
יטפלו כ'נציגי
' במקו
לייצג את הצרכי
והרצונות האותנטיי
של האוכלוסיה .מוב שני של הבחירות כמיתוס מתבטא בכ שלבוחרי
רגילי
,כ'אנשי
מ השורה' ,אי כל בטחונות וערבויות )במוב הבנקאי והחוזי( וכמעט אי כל
סנקציות אפקטיביות בפועל )במוב המשפטי והמשטרתי( להבטיח שאמנ
ההבטחות של לפני
בחירות )ככל שיש לה ער קונקרטי כלשהו כאמור( ימומשו .האיו
האפשרי ,שלפיו העונש על אי
מילוי הציפיות יהיה אי בחירה בבחירות הבאות הוא מאד מאד כללי ולא אפקטיבי )ובהקשר זה
נוהגי
עיתונאי
לציי תמיד באירוניה כי 'זכרונו של הציבור הוא קצר מאד'( .הראייה לכ שיתכ
אחרת מתבהרת כאשר מתוודעי
להסכמי
ממשיי
)שאינ
רק 'הבטחות' בעלמא( אשר עליה
חותמי מועמדי
ע
קבוצותאינטרסי לא מעטות ערב כל מערכת בחירות .אלה הסכמי
שבציד
סנקציות ,אשר נית להפעיל ,כנגד כל אי)קיו
של 'הבטחות' אלה .זאת ועוד :מימד
שלישי של הבחירות כמיתוס מבהיר ,כי במרבית המקרי
אי בוחרי
אד
מסויי
לייצוג בתפקיד
מוגדר )אשר את ההתאמה אליו נית לנסות ולבחו כמו בכל תהלי קבלה למישרת עבודה(;
והבחירה המוצעת היא במפלגה שלמה ,אשר בתוכה רשימות של אנשי
אשר נקבעו על סמ
26
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
מפתחות ויחסי)כוחות שאינ
מובהרי
ואינ
מוצגי
כרלבנטיי
)למעט בחירה אפשרית ישירה
של נשיא או ראש ממשלה ,אשר תפקיד
ממילא ר
מידי( .ככל שמונחת בפני אד
רק האפשרות
לבחור רק במועמד מוביל אחד וב'מפלגה' כשלמות אחת ,כ אי לתמוה לאחר מכ על שאי יודעי
אל מי לפנות כלל ,אישית ,כדי לתבוע את מימוש ההבטחות של ערב הבחירות .מימד רביעי של
הבחירות כמיתוס נעו בהצגת כבסיסה של חברה דמוקרטית .יש בכ העלמה של העובדה
ש'חברה' כוללת מסגרות)חברתיות פנימיות רבות ושונות ,וכל אד
חי בדר כלל בתוכ במרבית
מצבי חייו ,והרבה פחות מכ במסגרת)העל של 'המדינה' )במובנה כ'מנגנו)המדינה'( אשר רק
המינהל שלה נבחר מחדש מידי פע
ב'בחירות' .כל עוד אי לאנשי
אפשרות לבחור את אופ
הניהול ואת האיוש של מארגני הענייני
המשותפי
ג
במקומות העבודה ,במסגרות הלימוד,
במשפחות ובהתאגדויות רבות אחרות )מלבד יישובי המגורי
בה
הדבר קיי
( ) עצ
קיו
הבחירות במסגרת ה'מדינה' בלבד נותרת בעלת משמעות מוגבלת למדי .א -עריכת של בחירות רק
אחת לארבע שני
הופכת את משמעות למיתוס מזווית נוספת .הדבר האידאלי שאליו נית היה
לשאו -במונחי
של 'דמוקרטיה השתתפותית' )תו נסיו להתקרב למצב זה ,ולוותר בכל פע
רק
לגופו של עניי כאשר מוצגי
נימוקי
קונקרטיי
מוצדקי
שכנגד( הוא שתהיינה 'בחירות' במובנ
המקורי בכל יו
,ובכל יחידת זמ הקטנה ביותר הראוייה .זאת כדי למנוע את האפשרות השכיחה
כל כ שהנבחרי
יוכלו להתרחק מ הבוחרי
ולחמוק מ הרצונות ומ ההסכמות המקוריות שלה
ללא כל מורא .אמפירית ,במציאות ,מוכח שוב ושוב ,כי ג
א
לא נאה לחשוד בכוונותיו של
חל ֵקי)הלשו
מועמד אדיב המבקש להבחר ) כל אמו)יתר בהקשר זה מופר ברגל גסה ,והנבחרי
ַ
נעלמי
מ האופק ללא שוב מיד לאחר תו
הבחירות .על כ חשוב שלא להתייחס בכל כובד ראש
ממשי לטענות של 'נבחרי
' כי מרגע שנבחרו יש לה
את כל הלגיטימציה והסמכות 'לנהל את
הענייני
' ,שכ ה
קיבלו את אמו הציבור .ככל שהמסלול האירגוני של בחירת
נעשה בדר
עקומה ,מלאכותית ,תו ניצול מיסוד קיי
שאינו רצוי וניצול האדישות ,חוסר)הברירה הכולל
והמבוכה של האוכלוסיה כ יש להתייחס באופ אירוני ונלעג שכנגד ,תו דה)לגיטימציה ,אל כל
פעולה שלטונית בלתי ראוייה אשר נעשית 'בכל זאת' ,לכאורה ,לאור הסמכות שבידי הנבחר ,שכ
'הבוחר אמר את דברו'.
יחד ע
זאת יש דבר)מה בבחירות ,בבחינת אמת חלקית א בעלת משמעות סוציולוגית עמוקה
במיוחד :זהו תהלי ליברלי)מודרני אשר באמצעותו משדרי
חברי החברה אל מי שמבקשי
להגיע
אל 'השלטו' כי הדר הלגיטימית היחידה לכ היא ב'בחירות' כאשר לחילופי איש לא יסכי
יותר
לחילופי שלטו בדר של אלימות והפיכות צבאיות ,ומאיד לא תהיה יותר לגיטימציה להגיע
לשלטו מכוח של שייכות לשושלת ,או בתוק -מסורת או מתו זיהוי שליט אפשרי כנציג של אל.
אולי זו הסיבה לכ שאנשי
במערב הולכי
לבחירות כאל משהו חגיגי ,בבגדי יו
)טוב ובגאו
מסויי
:לפחות חברה זו ,ה
אומרי
זה לזה ללא מילי
,אינה כחברות קדומות יותר ,בה בעיקר
האלימות הפיזית ומסורות)עיוורות ה שהכריעה עלייה לשלטו .מאיד ,הבחירות כמיתוס ,אינ
אלא טקס לגיטימציה מניפולטיבי רב רוש
,בו מקבלי
מתמודדי
ממוסדי
,אנשי אליטה ,אשר
ממילא קרובי
לשלטו ול'פוליטיקה' ואשר במובני
רבי
א מתחלפי
ביניה
,אישור פומבי
ל'כשרות' סמכות
.משמעות מניפולטיבית זו הוכרה מהר מאד ג
בחברות לא)דמוקרטיות
מובהקות ,אשר ברבות מה מקויימות בחירות )מזוייפות בדר כלל( אשר תפקיד אינו אלא הענקת
לגיטימציה למי ששולטי
ממילא בכח הזרוע או בתוק -השתייכות למעמדות הגבוהי
.
הדר ההומניסטית לשב את חשיבות וערכ של 'בחירות' יחסית למרכיבי
האחרי
של
הדמוקרטיה היא לקבוע ,כי לבחירות יש משמעות בראש ובראשונה רק כאלטרנטיבה להחלפת
שלטו אלימה ולדיקטטורה מכל סוג מסורתי; ובתו המבנה האירגוני הדמוקרטי הבחירות ה
בעלות משמעות רק לאחר שהובטחו ובוצרו מלכתחילה זכויות האד
הטבעיות של כל פרט ,בעיקר
בחוקה; ולאחר שהובטחו א -זכויות המיעוטי
,נקבעה חלוקה לשלוש רשויות נפרדות המפזרות
מראש את הכח השלטוני ,נקבעו איזוני
ובלמי
נוספי
והובטח קיומה של אופוזיציה חזקה .רק
אז הבחירות הופכות לחשובות להשלמת התמונה ,ע
כל ההסתייגויות שבדר אירגונ ,בבטא
במידה מסויימת את רצו רוב האוכלוסיה ובקוצב לזמ מוגבל א -את כהונת אנשי המימשל
הנבחרי
.
לקריאה נוספת:
* שומפטר ג'וז ,תיאוריה אחרת על דמוקרטיה ,בתו( חברה ופוליטיקה ,עמ' ,327324בעריכת בנימי #נויברגר ,ע עובד ,
.1983
אהרן אלאור
27
* נויברגר בנימי ,#דמוקרטיה פלורליסטית ודמוקרטיה השתתפותית ,עמ' ,9284בתו( משטרי ופוליטיקה ,בעריכת בנימי#
נויברגר ,ע עובד.1992 ,
* ליפסט סיימור ,בחירות הביטוי למלחמת מעמדות דמוקרטית ,עמ' ,164157בתו( משטרי ופוליטיקה ,בעריכת בנימי#
נויברגר ,ע עובד.1992 ,
* מיכלס רוברטו ,חוק הברזל של האוליגרכיה ,בתו( סוציולוגיה :יסודות ,עקרונות ,גישות בעריכת ליאונרד ברו ופיליפ
סלזניק ,עמ' 227224הוצאת צריקובר.1979 ,
הד ַב ִרי
מיתס ְ
מ ִרי ' ְ ַעל&
ֵא ָ
הנ ִ
ַ
תב
ֵ#ה' וְלא ְ ְכ ָ
כאשר בהתוועדויות שונות ,כנסי
,
ישיבות ושיחות בכלל ) שמרבית
ניתני
לזיהוי סוציולוגי כטקסי )
נאמרי
דברי
'בעל פה' על ידי
המשתתפי
השוני
יש לה
אפקט)
חסר מיוחד בכמה מישורי
.ראשית
דברי
רבי
אשר נאמרי
ה
מיקריי
ולא ממצי
.הספונטניות ,אשר יש לה
ער חשוב ביחסי
אישיי
של קירבה
וידידות עשוייה לעמוד לרוע כאשר
היא מועברת להקשרי
עניניי
.
מודגשת במיוחד בניתוח הסוציולוגי של
דברי
שבעל)פה אי)ההתייחסות אל
תכני
רבי
שה
לכאורה מובני
מאליה
.בעייה חריפה אחרת נעוצה
בשימוש המיקרי והבלתי מבוקר בשפה,
כלומר במילי
המסויימות שבה
נעשי
הניסוחי
המיידיי
.
איור ב - 3-הדברים שבעל פה 'נוגעים' יותר ,תוך יצירת נוכחות ,אך יש
בהם מן החולף ,הפחות מחייב; והתייחסות כמעט רק אל המובן-מאליו
הרגעי.
מת הזדמנות נאותה לעבוד על הניסוחי
,תו כדי חשיבה נינוחה ומעמיקה ,משנה לעיתי
קרובות
את כל המציאות המוצגת .זאת נית לעשות ע
העלאת הדברי
בכתב ,התחשבות בגורמי
השוני
שבה
ראוי להתחשב ויצירת התייחסות מאוזנת .בדר ההתייחסות בעל פה ,הכרוכה לא פע
בהתרגשות ובנטייה להתעל6ת כאריזמטית ,קל מידי להתעל
מדברי
רבי
,ג
כאשר ה
חשובי
.זאת ועוד :כאשר אד
אומר דברי
בעל פה לצד דברי
של אנשי
אחרי
) דבריו
הופכי
להיות עוד יותר בעלי אופי מוגבל וחול' ,-דברי
' בי דברי
אחרי
.לדברי
אשר נאמרו
בעל פה קל אמנ
לסלוח א אות
א -קל מידי לשכוח .כאמור קיימת בעייה ממשית של צור
להתחרות ע אחרי ) ג
בפורומי
המכובדי
ביותר ) על זריזות התגובה ומידת ה'הברקה' של
הניסוח הרגעי ,דבר שאינו אמור להיות ממי העניי בדר כלל .ולא בלי קשר לכ קיימת א-
השפעה רבה של דמותו של הדובר ושל לשו)גופו ,דברי
המובלטי
למדי ברגעי הנוכחות ,לעיני כל
המשתתפי
האחרי
; זאת ,על חשבו התוכ הקונקרטי של הדברי
.
הצגת דברי
בעל פה איפוא ,על כל יתרונות ה'חי6ת' וה'נוכח6ת' שבה
,אינ
יכולי
להיות בדר
כלל הדר הבלעדית להצגת
של דברי
חשובי
.למעשה דר זו מציינת לרוב את האופייני
לפרדיגמה הקולקטיביסטית ,כלומר את אסכולת)החשיבה המעלימה את האנשי
כאינדיבידואלי
ומעלה מאד מנגד את ה'מנהיגי
' ואת הכאריזמה שלה
אשר מטרתה אינה
האמת אלא הגיבוש .הפרדיגמה ההומניסטית)אינדיבידואלית מרבה פי כמה לפעול בכתב .אחד מ
הבולטי
שבי מפתחיו של הומניז
כזה )כאקזיסטנציאליז
( ,ז'א פול סארטר ,הקדיש בשעתו
מחשבה רבה למיתוס זה ולאור לקחיו א -ייסד בפאריז את כתב העת 'זמני
מודרניי
' ,והרבה
לפעול בכתב מתו מודעות מלאה למשמעויות הכתיבה ,יחד ע
חברתו לחיי
ולהשקפה ,הסופרת
סימו דה בובואר.
28
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
לקריאה נוספת:
'Levi-Strauss Claude, Tristes Tropiques.תוגת הטרופיקה' * Plon Paris, 1955.,
* McLuhan Marshall, Understanding Media: The Extensions of Man, London, Sphere Books, 1967.
* לוי שטראוס ,קלוד ,החשיבה הפראית ,ספריית הפועלי.1973 ,
* ז'אנס #פראנסי ,סארטר בראי יצירתו ,הוצאת מסדה.1969 ,
הצ ֶדק'
מש ָ() ֵ
המש ָ#ט ְ(' ְ
ְ
תי
מיתס ָ ִ
בחברה המודרנית ,אד
המתקרב באמצעות שאלות כוללניות לעול
המשפט ,ולאולמותיו ,מגיע
מהר מאד למסקנה ששאלת ה'צדק' כמעט ואינה שייכת למקו
זה עצמו ,אלא אולי א בשוליי
.
השופט אינו עוסק כמעט בשאלת הצדק ,אלא בשאלה הא
הופר חוק ) או חוזה ) או שלא הופר.
עיקר שאלת הצדק )כולל אי)הצדק(
טמונה בחוקי
עצמ
ובסעיפיה
השוני
.עקרונית השופט מקבל כל חוק
כצודק .לכ לבדיקה עיקרית של שאלת
הצדק יש לפנות אל בית)המחוקקי
,
וממנו אל הכוחות הפוליטיי הגלויי
והסמויי
הגורמי
לחקיקת
של
החוקי
השוני
,ובכ לקביעה כיצד
יראו פני הצדק בחברה .מקומו של בית
המשפט כמוסד ,ושל השופט כבעל
תפקיד מרכזי בו ,בשאלת הצדק ,נותר
במרווח האפשרויות לפירוש החוק ביחס
לכל מקרה מסויי
; וכ ביחס לאופי
הפיצוי ולגובהו )במקרה של משפט
אזרחי( או לגובה העונש )במקרה של
משפט פלילי( בשלב גזר הדי בלבד.
לקריאה נוספת:
* Kelsen Hans, Pure Theory of Law, Berkaley,
University of California Press, 1967.
* Jerome Frank, Law and the Modern Mind,
Garden City, 1963. f
איור ב - 4-שלט אזהרה אפשרי לבאי בתי-משפט .משפטנים ושופטים הם
הראשונים המודעים לכך שבית משפט אינו משכן של צדק ,אולם אנשים מן
השורה החיים מפי המיתוס אינם יכולים ואף אינם רוצים לראות זאת כך.
* של ליאו ,#קול הכבוד ,סרבנות מצפונית מתו( נאמנות אזרחית ,עמ' ,3028הוצאת רמות ,אוניברסיטת ת"א.1989 ,
ְמנֵנ ָ ִיטי
שימש ִ)&ז ָ
ש ָ ִ
המיתס ֵ
ר ָגנִי'
' ְ
ג
כיו
רבי
האנשי
הפועלי
בהשראה רחוקה של מרקסיז
וולגרי .כחסידי
שוטי
ה
א-
לא אמורי
לכאורה לנסות לקלוט ולהבי את שורשי הדברי
.די לה
בכ שקלטו א 'משהו
ממשהו' אשר יש לו א ניחוח של קללת קס
היכולה לפעול איכשהו לטובת
.אלה משתמשי
בביטוי בורגני
כלפי כל אד
הנדמה א כמבוסס יחסית; כאילו בעצ
מבוסס6ת זו יש טע
לפג
ואיזשהו אי יושר עמוק ומסתורי .לעיתי
דוברי
כאלה אינ
יודעי
)וקרוב לוודאי שא -אינ
רוצי
לדעת ) כפי שהדבר מאופיי במיתוסי
( כי זהו ביטוי הראוי לייחוס במקורו רק לבורגני
מסוג
של ה'קפיטליסטי' הגדולי ,המעסיקי
אשר מנצלי
את עבודת הכפיי
הקשה של
אחרי
וחיי
מרווחיה
)אפופי
במסווה של מיתוסי
ואידאולוגיות יזמיות( .אלה הבורגני
,א
29
אהרן אלאור
לקללה זו עוצמה מאגית כה גדולה
לעיתי
,עד כי א -אד
סת
,אשר א
מגיע להתבססות אישית סבירה עשוי
להרגיש את עצמו מקולל כ'בורגני' א-
מבלי שמא)דהו יאמר לו זאת במילי
אלה.
זאת א
הוא א מעז להרגיש נינוח
ורגוע ,כמי שאינו ממהר לשו
מקו
ואינו חש לשו
מהפכה.
לקריאה נוספת:
* ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה ,ע
עובד.1985 ,
* מרקס קרל ,כתבי שחרות ,ספריית הפועלי,
.1894
איור ב - 5-כאשר 'בית המשפט' מתנשא מעל בני אדם באמצעות התרעה על
'ביזבוז זמנו' נחשף אחד מגילויו המכוערים של הסדר החברתי האמיתי ,בו
מנגנון המדינה מנסה להשתלט על בני אדם במקום לשרת אותם.
ש ָ ִיטי
המיתס ֵ
של ֵית
ְמנ ֶ
' ִזְז ז ָ
מש ָ#ט'
ה ְ
ֳ
משפט הוא סוג מיוחד של טקס חברתי ,אשר המרכיבי
המאגיי
בו תמיד רבי
יותר מ
המרכיבי
הרציונליי
) ג
בחברה המודרנית כמו בחברות השבטיות והקדומות .אחד המרכיבי
המבניי
של משפט ) מעבר לתוכ זה או אחר ) הוא המהירות והזריזות בה
נתבעי
הצדדי
השוני
)ובכלל זה נציגיה
) עורכי הדי( להציג את טיעוניה
.
הדבר מנומק לכאורה בציפייה ליעילות ,ובמיוחד בעומס המיקרי
)ה'תיקי
'( אשר אמור להספיק
השופט המסויי
.אול
יצירת אווירה דרמטית של דריכות ושל אי)וודאות היא חלק בלתי נפרד
ממבנה הרטוריקה המובנת מאליה של כל משפט .ואווירה נינוחה ורגועה )אשר היא זו היאה יותר
לנסיו שיטתי ממשי לחקר האמת( היא הפרה 'גסה' של אחד ממימדיו המאגיי
של טקס המשפט.
לכ השימוש בביטוי 'ביזבוז זמנו של בית המשפט' ,א -שב'משהו' הוא בוודאי קשור ג
לענייני
יעילות והספק ,הוא קוד
כל דר הנתונה לשופט לתחזק ולשמר את אווירת המאגיה חמורת הסבר
)הדומה באורח מסויי
להשלטת טרור מסוגי
מסויימי
פחות לגיטימיי
( .לו היה בית משפט
ערו מבנית לפעול כמי שמשרת את האוכלוסיה הנזקקת לו )ולא כמי שחשובה לו קוד
כל
השליטה ללא תנאי באנשי
שתחת דוכנו הר
( היה אמור להיות בו שפע של זמ ,באופ שדבר
כמעט לא היה אמור להחשב כ'ביזבוז זמנו של בית המשפט'.
יקרת'
ֶ
ש ָ ִיטי ' ִ
המי,ס ֶ
השאלה מדוע אנשי
אינ
אוהבי
'ביקורת' אינה עניי שקל להשיב עליו .מקור אפשרי אחד לקושי
הוא האפשרות שביטוי זה הוא הרבה פחות תמי
מאשר המשמעות אשר מבקשי
לתת לו
ה'מבקרי
' אשר זהו עיסוק
.
'ביקורת' היא הביטוי המדוייק ,כאשר יש בה התייחסות מעריכה ,כולל התייחסות שלילית ,אל
עניי או תיפקוד אשר נעשו בש
ציבור מסויי
ולמע שיפור תיפקוד זה .או אז ,הביקורת היא
תוצאה של בדיקה ע"י נציג מציבור זה ) א
אמנ
הדבר אשר נעשה בש
הציבור נעשה כראוי,
לטובת הציבור )כפי שהדבר מוגדר ע"י ציבור זה ובאמצעות קריטריוני
מפורטי
או לפחות
מורגשי
( .ע
זאת כאשר 'מבקרי
' דני
בענייני
שלפניה
בנימה מעריכה )ושוללת( על דברי
30
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
אשר אד
עושה בתחומו הפרטי ,אי זו
'ביקורת' .או אז זהו סוג מסויי
של
אלימות ,אשר אינה מהווה אלא מאמ
לחבל בזכותו של אד
להבטחת כבודו
ופרטיותו .ג
כאשר מתייחסי
בדר
מעריכה שוללנית ,אל אד
המתבטא
ברבי ,א מבלי להתיימר לייצג ציבור
מסויי
אי זו 'ביקורת' אלא נסיו לשלול
את זכותו של אד
כזה להתבטא
ולהעלות רעיונות והצעות.
הגבול העדי מצוי במקו
בו נית
להתייחס בדר של ביקורת להצעה אשר
הוצעה ואשר עומדת לאימו ע"י הציבור.
אול
ג
אז יש לשי
לב לתנאי מרכזי
נוס -למה שלגיטימי שיקרא 'ביקורת'
והוא קיומ
של קריטריוני מפורשי
ובעיקר מוסכמי לדברי
אשר נחשבי
רצויי
או בלתי רצויי
.כ ,כפי
שקיימי
קריטריוני
דר משל במדע )
בחלקיו הטובי
והראויי
) אי אפשר
בלא קריטריוני
בענייני
הציבוריי
השוני
.
מאיד אי המונח 'ביקורת' רלבנטי,
כאשר ההתייחסות כוללת הערכות
אישיות שליליות כלפי האד
אשר בו
איור ב - 6-השאלה אשר הבטוי 'ביקורת' אמור להעלות תמיד היא מתי
כאלה
ש'הערכות'
ככל
מדובר.
המדובר במשוב רב-ערך ומתי המדובר אך בהשתלטות ,השפלה ורצח-אופי.
מתקיימות ,אי המדובר אלא בהשמצות,
'קללות' ,תיוג ודהומניזציה .אי אלה
דברי 'ביקורת' ככל שה
אינ
מתייחסי
לעניי המסויי או לתיפקוד המסויי לגופ בלבד.
בפועל ,כאשר מתקיימי
מצבי אלימות מיוחדי
כאלה ,וה
מוצגי
תחת הכותרת 'ביקורת' ,יש
לקבוע כי זהו נסיו מניפולטיבי להסוות אלימות; כלומר ליצור לגיטימציה לבלתי לגיטימי ,בדומה
להלבנת הו שחור .באופ זה יש להתייחס מחדש ג
אל הביטוי האומר ש'צרי לדעת לקבל
ביקורת' .ככל שעומד מאחורי הביטוי ביקורת בהקשר זה רעיו של משוב כשלעצמו ,לש
העלאת
רעיונות העשויי
לפתור בדר טובה ויעילה יותר את הבעיות אשר על סדר היו
,אזי הדבר רצוי
ולגיטימי .אול
מרבית סוגי ה'ביקורת' ,המוכרי
לכולנו ,עדיי רחוקי
מאד ממשוב לגיטימי; ואז
אי המדובר אלא באגרסיביות מחשבתית ומילולית החוסה בציל
של מיתוסי
.
לקריאה נוספת:
* אלאור אהרו ,#אנתרופולוגיה של טקסטי :מבנה הלגיטימציה ה'צורנית' של כתבות דיסקרדיטציה ,אוניברסיטת ת"א.1991 ,
* גור #דינה ,תקשורת ומציאות ,עמ' ,11299בהוצאת כתר.1986 ,
* מרקוזה הרברט ,האד החד מימדי ,ע עובד.1978 ,
המיתוס שבביטוי 'בס -הכל אנחנו ע אחד'
'ראשי ציבור' ודוברי קבוצות פוליטיות ותרבותיות שונות מרבי
לדבר על 'ע
אחד' בנסיונ
להתמודד ע
קונפליקטי
,מחלוקות ואינטרסי
נוגדי
.אלא שלא תמיד אנו ערי
לכ כי יותר
משביטוי כזה מנסה להצביע על מציאות של 'ע
אחד' )מציאות אשר אולי נסתתרה לכאורה מעיני
הצדדי
השוני
( עצ
הביטוי מנסה ליצור מציאות כזאת ,מחדש ,או א -יש מאי .המושג ' ַע
' ,או
אהרן אלאור
31
הביטוי המקביל לו ,לאו
,אמור לתאר קולקטיב של בני אד
אשר יש לו סידרה של תכונות
משותפות .כ אמורי
להיות לחברי קולקטיב כזה אינטרסי
משותפי
,מינימו
של תכונות
אתניות משותפות ,פעילות הדדית פני
)קבוצתית שהיא אינטנסיבית יותר מאשר היחסי
ע
מי
שאינ
משוייכי
לקולקטיב; ולעיתי
קרובות ג
אנדוגמיה )דפוס נישואי בלעדי בתו הקולקטיב
בלבד(; תרבות משותפת ובמיוחד שפה משותפת לאומית; היסטוריה משותפת ,אמונה בגורל
משות -ותחושה סובייקטיבית של שייכות; ותביעה לטריטוריה משותפת מוגדרת ומוסכמת אשר
אמורה להיות ג
הבסיס ל'מדינה' כמדינת)לאו
.ככל שתכונות רבות יותר מאלה אמנ
משותפות
לאוס -של בני אד
מסויימי
כ נית לראות בה
יותר לאו
ו'ע
' אחד.
אול
לא תמיד עובר ס התכונות המשותפות ס -מינימו
מסויי
שהוא קריטי להגדרת אנשי
כ'ע
' ,בעיקר לאור ההשתנות המהירה של המציאות ו'נזילות
' של הדברי
ע
חלו -הזמני
.
לכ זו שאלה אמפירית ,לבחינה מחדש בכל נקודת זמ ,עד כמה מתקיימות התכונות הללו בכל
אוס -של בני)אד
המתקראי
כ .למעשה ככל שחלק לא מבוטל מ המאפייני
משתנה ע
הזמ,
אי כל הצדקה לראות השתנות ו'התחלקות' של עמי
רק כתופעה שלילית.
ההסתכלות היחידה הלגיטימית היא מנקודת ראות
הסובייקטיבית של האנשי
האמורי
להשתיי לכל 'ע
' כזה או פלג של ע
)לשעבר .יש ער רב ל'תזכורת' הניתנת לאנשי
,בדר שהיא
מלכדת)מחדש ,כי לפחות בעיני אחרי
ובמיוחד קולקטיבי
)אוייבי
יש מי שמשוייכי
לע
מסויי
,בי א
ירצו או ירצו להכיר בכ.
אול
הדרכי
לשימוש מניפולטיבי ,וכפייתי בעליל ,בהצגת 'תיזכורות' כאלה ה כל כ ממוסדות
ועתירות עורמה עד כי נדיר למצוא כלל הצגה בהירה של מהות הדברי
.הטישטוש של תכונות
וזהויות ,שהוא ממרכיביו המובהקי
של מיתוס ,מושל ברמה בענייני עמי
ולכידות
,ג
בעול
המערבי המודרני.
איור ב - 7-היחד כ'עם' :תמיד לגיטימי לשאול עד כמה 'כולנו' מהווים עם אחד או שאך מנסים להפוך אותנו לחלק מ'עם' ,אף כנגד
רצוננו.
32
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
לקריאה נוספת:
* רהט רבקה ,דפוסי חברה בישראל ,יחידות ,65בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה1992 ,
* עדה ,לאו ומעמד ,בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.1988 ,
תמציות פיענוח נוספות באות ב'
מיתוס ביקורת האמנות )כאשר פרטי היצירה הממועני
להתנסות חווייתית על פני רצ -של זמ
ובמקו
מסויי
) הופכי
ל'סיכו
' חד)מימדי ,מבחו ,באופ 'מקצועי' שא -אינו מתכוו להעביר
את ההתנסות החווייתית( * מיתוס הבעלות )כאשר רק מכוח
של חוקי
שרירותיי
,או של
חוקי
)שחוקקו)החזקי
,נוצרת השתלטות של אנשי
וסוגי)אנשי
על חלקי
מ הטבע ,על פרי
עבודת
של עובדי
מנוצלי
ועל פרי מאמצי הדורות הקודמי
( * מיתוס הבנקאות )כאשר היא
מעמיקה את חדירתה לשכרו ולכספיו של כל אד
,באמצעות פיתויי אשראי ומיסוד חובק כל ,תו
עידוד חיי
שמעבר ליכולת ותלות בהסדרי
מנוכרי
( * מיתוס ההתמקדות בבגדי )כאשר יש בה
טיפוח של זהויות מצביות אשלייתיות בקרב שכבות האוכלוסיה של הבינוני6ת והקונפורמיות ,כאילו
בכוחו של ה'חיצוני' להפו לדבר)מה פנימי( * המיתוס שבביטוי 'בחירה' )כאשר זו בחירה המוצגת
א מבחו כ'בחירה' ,א בפועל זו בי אפשרויות מועטות אשר עיקר כבר הוגבל מראש ,עד למצב
של בחירה 'בי נבלה לבי טריפה'( * המיתוס שבביטוי 'בעייה' )כאשר המייחסי
בעייה לדבר)מה
מציגי
זאת כעניי אובייקטיבי הנוגע לכול
,הג
שזהו כמעט תמיד רק האינטרס שלה
להציג
את הדבר כבעייה ,כאשר בה
)עצמ
נעוצה הבעייה( * המיתוס שבביטוי 'בית המשפט פועל בד'
אמותיו' )כאשר אי זו אלא השתלטות גילדאית של הפרופסיה המשפטית המשותפת לעורכי)הדי
ולשופטי
על העיסוק המוסדי בזכויות ,פיצויי
ושאלות של צדק ,הג
שזהו עניינו של כלל ציבור
האנשי
בחברה(.
אהרן אלאור
33
ג.
ה.דל
ֶ
מיתס
ברבי
מאד ממישורי חיינו כבני אד
ל'גודל' יש חשיבות עצומה :לגודל המכוניות ,לגודל הדירות,
לגודל
של אברי גו -שוני
,לגודל המרחב במשרד ,לגודלו של תצלו
ולגודל של מדינות .גודל
של עצמי
הוא עניי צורני ,אשר ההחשפות למשמעותו כמיתוס מתרחשת כאשר מתברר כי תוכ
הדברי
אינו נלקח כמעט בחשבו ,למרות שחלק מ התוכ מתבטא ג
ב'צורה' )ובגודל( .מול
הסתכלות כזו מעמידה הגישה ההומניסטית את העקרו המגול
במשפט 'האד
הוא מידת כל
הדברי
' .לפי עקרו זה הגודל חשוב אול
רק בפרופורציות השימושיות ,המתאימות למימדי צרכיו
של האד
,מבחינה פיזית וגופנית ומכל
בחינה אחרת .המיתוס מתחיל להתגבש
כאשר מתגלה השאיפה להתפשטות
תפיסת הגדלי
,מעבר לפרופורציות
האנושיות .מיתוס הגודל נתמ בחוזקה
ע"י 'פילוסופיית' הרלטיביז
,אשר
משמעותה בהקשר זה היא הנטייה
לזהות את ערכו של דבר)מה רק יחסית
לפריטי
אחרי
מסוגו ,כלומר
בהשוואה לגדלי
מקובלי
במקו
ולצרכי
לשימושי6ת
בהשוואה
האנושיי
הממשיי
.ע
זאת יש לשי
לב שנטייה זו דומיננטית בעיקר בקרב
אנשי
בעלי דרגת התפתחות מוגבלת
מסויימת ,ואי לראותה כעניי
אוניברסלי .בסוציולוגיה הוקדשה
תשומת לב מיוחדת למשמעויות
המהותיות של הגודל ,למשל בחקר גודל
של קבוצות ,אשר אופיי משתנה כאשר
המדובר בשלושה אנשי
מול שניי
,
ובקבוצה קטנה של כשבעה אנשי
מול
קבוצה של כשלושי
איש ומעלה.
הסוציולוג גיאורג זימל אשר יצר את
איור ג - 1-מיתוס הגודל :ככל שהכלים גדולים יותר כך לכאורה ,פוטנציאל
ההבחנות הראשונות בהקשר זה הציע
ההצלחה רב יותר.
לשי
לב לכ שבקבוצה של שניי
)'דיאדה'( היחסי
ה
תמיד יחסי
קירבה ואינטימיות בה
שני המשתתפי
קובעי
את כללי השותפות ומודעי
היטב לכ שעצ
המש קיומ
של היחסי
תלוי בכל אחד מה
.מנגד כאשר ה'קבוצה' גדלה א במשתת -אחד נוס-
)ונוצרת 'טריאדה'( כללי המשחק משתני
,נוצרות לעיתי
'קואליציות' של שניי
מול אחד; אחד
מ השלושה יגיע לעיתי
לעמדה של גור
מתוו ,ועשויי
להתעורר יחסי
שה
תועלתיי
בלבד,
ללא מרכיב של קירבה מלאה .בקבוצות של כשבעה אנשי
קיימת תחושה חזקה של גיבוש וחסרונו
של כל משתת -יחיד מורגש מיד ומעורר עניי בעוד שבקבוצות גדולות יותר ,משלושי
איש ומעלה,
עשויות להתעורר תחושות ניכור תו התפתחות נטיה לחלוקת תפקידי
פורמלית .אחד מ
המאפייני
הבסיסיי
המשפיעי
על אופי היחסי
ְ3עיר ,לעומת כפר ,הוא עצ
גודלה של העיר
)לצד צפיפות המגורי
בה והטרוגניות האוכלוסיה(; וז' ז'אק רוסו האמי בשעתו ,כי מדינה
המבקשת לקיי
דמוקרטיה השתתפותית ישירה ) ללא 'נציגי
' וללא פוליטיקאי
) אינה אמורה
לכלול מבחינת גודלה יותר מרבבה של תושבי
.
34
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
גדלי
אמורי
להיות כאמור מתאימי
למטרותיה
השימושיות ,אול
אחד מ
המרכיבי
המניפולטיביי
המוקדמי
הקשורי
למיתוס זה הוא המאמ
לטשטש את עצ
היכולת לזהות מהו
הגודל השימושי המתאי
,ולפתות אותנו
לחשוב כי 'כמה שגדול יותר' כ תמיד
טוב יותר ללא כל גבול .יש להודות כי יש
קס
רב בדר ראייה זו ,אשר אינה
מכירה בגבולות ופורצת אות
,ככל
שהדבר מציב אתגר ,של התפשטות
והתרחבות .אול
מנגד מתפתחת
האפשרות שבה אנשי
,כדברי המשורר
דוד אביד ,מתחילי
'לצבור נכסי
הצוברי
אות
' ,ככל שההתרחבות
איור ג' - 2-אמא ,תפסיקי לחשוב שאני עוד הבת הקטנה שלך!' .חרף
העצמית תובעת יותר ויותר זמ ,השגחה
השימוש במילים אם ובת ,עדיין השאלה מיהי האם ומיהי הבת נעוצה בשאלה
ומאמצי תחזוקה .אתוס ה'מודרני6ת'
מי שולט בעיקר המשאבים.
בכללו מאמ בשתי ידיי
את מיתוס
הגודל ) בעודדו אותנו ,בש
ה'קידמה' ,לשאו -ללא הר -ל'יותר ויותר' ,לא לשקוט על השמרי
,
להתרחב ,א בכ ג
להשתנות ללא הר -ולא להיות רגועי
כלל בשו
מצב...
אי זה מקרה שדווקא באחת מתקופות ההתפכחות מתעתועי העול
המודרני ,בשנות ה ,)70נתקבלו
בשמחה הצעות לסיסמאות נגדיות כמו 'קט הוא יפה' ו'אלוהי
מצוי בפרטי
הקטני
' .כל גודל
מוגבל הוא נשלט ,בשעה שגודל העובר את קני)המידה האנושיי
הרגילי
הופ לבלתי נשלט
להולדת
של ילדי
,שה
כידוע אנשי
קטני ,הניתני
לשליטה
ָ
ומאיי
.א -כמיהת
של אנשי
ולהכוונה ,אינה מנותקת מהבנה
מפוכחת של עקרו הגודל .חשיפת
המיתוס מציעה לבחו בכל מקרה לגופו
ובכל הקשר ) מתי הגודל אינו אלא
מסווה לאיזשהו ִריק ) לעומת העושר
האפשרי הרב של תוכ החיי
האנושיי
) ומתי הגודל הוא חשוב בשל
שימושיותו ומלא6תו הכמותית החיונית.
לקריאה נוספת:
* אנו( יעל ,האד בחברה ,מבוא לסוציולוגיה,
יחידה :5קבוצות ,עמ' ,2421בהוצאת
האוניברסיטה הפתוחה.1984 ,
* Simmel Georg, The Number of Members as
Determining the Sociological Form of the
Group, AJS, vol. 8, pp. 158-196, 1902.
הגִיל
מיתס ַ
איור ג - 3-מיתוס הגיל :ילדות ,זיקנה ,נערוּת ובגרות מטבעים את חותמם
על עצם הבעות הפנים ,אף שהם תוצר של תכתיבי תרבות הזמן של כל
חברה וחברה.
כולנו נוטי
להניח ,באופ בלתי)מודע
ומוב מאליו ,כי לכל גיל יש את
הפעילויות והתיפקודי
הבסיסיי
ההולמי
אותו ,ג
א
יש ביכולתנו להתייחס באירוניה לחלק ממשמעויות הגיל .תיפקודיי
גיליי
נקשרי
ה לחלוקה לתקופות חיי
כמו גיל הילדות ,גיל הנערות ,גיל הבגרות וגיל הזיקנה; וה לגבי
שני
ספציפיות כמו גיל ארבע ,גיל ,16גיל ,20גיל ,40גיל ,65וגיל .80מספרי
אלה עצמ
הפכו
במרוצת הדורות למספרי קס
,בשל המשמעות העמוקה אשר התרבות נוטעת בכל גיל כזה .גילי
אהרן אלאור
35
רבי
מוגדרי
א -בחוקי המרכזיי
של חברות רבות ,כמו גיל 16לס -היותו של אד
'קטי'; גיל
18לגיוס לצבא)חובה; גיל 21במקומות אחדי
המקנה את הזכות להשתתפות בבחירות ,או
לאפשרות לקבל רשיו נהיגה; גיל 65ליציאה לקצבאות ועוד.
עיתי
לא רחוקות בני אותו גיל מתפתי
להשוות את עצמ
זה לזה ,בהשוואה מקיפה ועתירת)
מוקשי
,תו התעלמות מקטגוריות חברתיות אחרות שבה
ה
אוחזי
,מתו תחושה )מטעה(
שזהו הקריטריו הבולט ביותר להשוואה .מאיד בני גילי
שוני
מאד מתפתי
להאמי שלא יכול
להיות לה
כמעט דבר משות -ע
צעירי
או ע
מבוגרי
מה
.בחברות מסורתיות)פשוטות,
הגיל ,לצד המי ,מהווה את אחד משני הקריטריוני
היחידי לחלוקת העבודה והתפקידי
בשבט
ולסטטוס החברתי של האד
.זהו יסוד המסווג ע"י הסוציולוגי
כ'סטטוס שיוכי' ,אשר על פיו קל
לחברה להקצות )ולמנוע( זכויות שונות ,כי הדבר אמור להיות קריטריו חד)משמעי ,אשר לצד
קביעתו אי לעיתי
כל צור במבחני
אחרי
.חר -כל אלה ,ואולי דווקא בשלה
,הגיל אינו אלא
מיתוס :בעיקרו הוא אינו אלא פרי של מה שמכונה בסוציולוגיה' ,הבנייה חברתית' ,כלומר תוצר של
חינו ותרבות מסויימי
,ותמיד נית לראות את הדברי
אחרת .מבחינת הציפיות העצמיות
להתנהגות גילית יודגש ,כי ככל שאד
מודע יותר לגיל כמיתוס כ תפחת נכונותו להסכי
למציאות
שלפיה גילו הביולוגי יצור עבורו מיגבלות שאי הוא מוכ להסכי לה .כ ,אד
יכול להפו לחסר
גיל ,דבר שיהיה ניכר א -לאחר זמ במראהו ובהבעותיו ,וביכולתו א -לראות את עצמו כ'צעיר
נצחי' ,ולהפטר מעכבות לגבי פעולות מהנות אשר נהוג 'לאשר' רק לגיל הילדות ,לגיל הזיקנה או
לגיל ספציפי אחר כלשהו .אד
רשאי א -לראות את גילו כעניי פרטי אשר אינו אמור להיות עניינו
של איש מלבדו ,ולדחות חיטוט בעניי זה כהטרדה גסה ומכוערת.
מושג הגיל כמוהו כמושג הזמ ) משמעותו תלוייה מאד בהסכמה הסובייקטיבית שלנו לגבי ערכו,
הג
שיש בכל חברה הסכמות עמוקות
בעניי זה ,המציגות את הגיל כעניי טבעי
ומוב מאליו כביכול.
המחקר החברתי האנתרופולוגי מגלה כי
בתרבויות שבטיות רבות לא קיי
כלל
מושג של גיל ,וא -אי מילי
בשפה
לתאורו האפשרי ,וריבוי איזכוריו בחברה
המודרנית אינו עניי אובייקטיבי אלא
ביטוי למה שנתפס כחלוקה יעילה של
תקופות הזמ לתיפקוד ה'נכו' בעול
העבודה)והתעשייה .התנסויות שונות
מלמדות כי קיימות מסגרות חברתיות
מגוונות ) בעיקר מסגרות)מעבר ,המזוהות
בסוציולוגיה כ'לימינליות' )גבוליות( ) בה
האד
מאבד את גילו הכרונולוגי)
הביולוגי ,עד כי נותרת רק משמעות היסוד
המינימלית שהיא 'גילו של הגו.'-
מבוגרי
סטודנטי
למשל
כ
א
החשי
באוניברסיטאות,
כ'סטודנטי
' ואנשי מילואי
מבוגרי
בצבא המקפצי
כבני עשרי
.מושג הגיל
חשוב כעקרו)מארג ,אחד מיני רבי
,כל
עוד הוא אינו אלא מדד היוצר סדר
החברתיי
בחיינו
וקואורדינטות
והפרטיי
.ע
זאת ככל שגיל של אנשי
מהווה בסיס מרכזי להפעלת מניפולציות
בידי בעלי שררה ,כמו בתקופת ה'ילדות'
ובתקופת ה'זיקנה' ובנקודות זמ לא
מעטות אחרות ,יש לראות עקרו זה,
כיסוד מעכב)התפתחות הראוי להתעלמות
רועמת.
איור ג' - 4-גאוניות' נוטה להיות קשורה כל כך למבחנים פורמליים,
להתייחסות סכימטית מוצלחת לצורות מופשטות ולבעיות לוגיות ,עד כי
מתבטלת לא רק משמעות כשרונם של ה'גאונים' לחיים ממש אלא אף
מועלם הקשר של הגאוניות לכאריזמה ,ליחסיות היכולת ולצורך להבין את
הדברים 'מבפנים'.
36
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
כ ג
במיתוס שבביטוי 'ג
כשתהיי בת ארבעי
אהיה אמא של' .זהו מיתוס נקודתי א בעל
השפעה מאגית אשר תובע לא פע
את פירוקו .המפתח לכ הוא בשאלה ) מהי 'אמא'? ככל
שהכוונה היא מ הסת
ל' ֵא
' במונחי
של שליטה ,כפי שניכר לא פע
בשליטה של א
על בתה,
יש לבחו עד כמה תקפי
בכל פרק זמ מחדש משאבי השליטה .כ ,ג
א
מבחינה קטגוריאלית
ה' ֵא
' תשאר 'א
' בכינוייה השארותי והשיוכי עדיי אי בדברי
כדי לקבוע מה יהיו יחסי הכח
בתקופה העתידית הנרמזת .במקרי
לא מעטי
ה'בת' דווקא עשוייה להפו להיות ַל' ֵא
' במוב
זה ,למשל בכח השכלתה ,קשריה ובסיסיה הכלכליי
; וה'א
' תהפו להיות 'הבת' ככל שהיא
תהיה למשל זקנה ותלויה.
לקריאה נוספת:
* חז #חיי ,הזיקנה כתופעה חברתית ,בהוצאת האוניברסיטה המשודרת.1984 ,
* פיליפ אריאס ,מאות של ילדות.
* עיד #ניל ,מנקודת מבט של הילדי ,עמ' ,65בתו( סוציולוגיה תלאביבית .1989 ,4
הגְאנִית והוירטואוזיות
מיתס ַ
גאוני
וגאוניות אינ
קיימי
,אלא בהשוואה ,יחסית לבינוניות הבצורה המקובלת ,המקנה
למתבלטי
דימוי של בעלי קס
נעדרי גבולות .מחקרי
בפסיכולוגיה חברתית מגלי
כי כאשר
אד
שולט היטב בתחו
עיסוקו ,הוא נוטה לבצע את הדברי
ביתר)בטחו ,עד שהביצוע עשוי
להראות כ'מבריק' וא' -גאוני' ,במיוחד כאשר הדבר מתרחש בנוכחות אנשי
נוספי
המהווי
'קהל' אשר אנשיו עצמ
בעלי מיומנויות ממוצעות .במצבי
טקסיי
כאלה קל להכתיר אד
כ'גאו' ,למרבה מבוכתו שלו לעיתי
,א
כי ריבוי טקסי
כאלה עשוי לגרו
ג
לו בסופו של דבר
להאמי בכ יותר ויותר ,ככל שאד
רואה את תגובת החברה כמראה לאישיותו ,על פי התיאוריה
הסוציולוגית של ג'ימס קולי המכונה ה'אני במראה' .פרספקטיבה אחרת בה עולה על הפרק מיתוס
הגאוניות היא זו של התבלטות ה'גאו היוצר' .כא המדובר באנשי
אשר מציעי
א צירופי
חדשי
של רעיונות ושל אפשרויות המוכרי
לכול
.הדברי
ככאלה מודגשי
במיוחד בעול
האמנויות ,א
כי בתחומי
שימושיי
יותר )וחשובי
אולי הרבה יותר( התהליכי
זהי
בסגנונ
.
כ בשיכלול טכנולוגיות חדשות ,בהמצאת מוצרי
חדשי
,בצירופי
מוצלחי
של רעיונות
בתחומי
העיוניי
וכ במחקר)ובפיתוח המדעי )ובמיוחד זה הרפואי( .התחקות אחר תהליכי
הפעולה בתחומי
אלה ,על כל שלבי הביצוע של היוצרי
צעד אחר צעד ומבפני ) תגלה עד כמה
האנשי
בה
מדובר ,שיקוליה
ודרכי פעולת
אינ
שוני
מאלה של אנשי
'רגילי
' .המשאב
החשוב העומד לרשותו של מי שמזוהה כ'גאו יוצר' הוא בראש ובראשונה משאב החופש .זהו
משאב חמקמק ,אשר אינו נראה תמיד כה חשוב ,אלא כאשר מדובר בהשתחררות בטווח המיידי
מתהליכי
של כפייה .אול
'חופש' כדר חיי
)שאינו 'חופש מוחלט' א הוא חופש יחסי רב מאד
אשר נחווה כ'חופש כמעט מוחלט'( אינו נחלת
של אנשי
רבי
.אלה המתעקשי
מאד לקיי
חופש כזה לעצמ
)א -במחיר משאבי
חשובי
שוני
אחרי
( מגיעי
מעצמ להתנסות בתהלי
היצירתי ,אשר יסודו הוא בנטייה העזה ל'משחק בי אפשרויות' ,ורק תוצאתו עשוייה להראות
כ'גאונית'.
כ ,רק בהסתכלות 'מבחו' ,ללא הכרות יומיומית רוטינית ע
הדברי
,אנשי
מצביעי
על
'גאוניות' .התקרבות ממשית אל חייה
של המוכתרי
כ ,תו הכרות ע
שלל ההתנסויות,
הלבטי
,העבודה)הקשה ותוצרי)הסרק ) מבטלת את הקס
) בהקשר זה כמו בהקשר לסידרה
ארוכה של מיתוסי
אחרי
.סוציולוגי
אוהבי
להדגיש בעיסוק
בסטייה חברתית כי ג
מי
שמכוני
'גאוני
' מייצגי
למעשה 'סטייה' במוב של חריג6ת וש:ני מ הממוצע והרגיל .ואמנ
כאשר מלמדי
את אחת התיאוריות הסוציולוגית העיקריות המסבירות סטייה חברתית ,זו
המכונה 'תורת ההתחברות הדיפרנציאלית' כפי שהיא נוסחה ע"י אדווי סאטרלנד ,מתוודעי
למציאות שלפיה כש
שרב מאד הסיכוי שאד
יהפו לסוטה ולפושע רק משו
שהוא 'מתחבר' ע
סוטי
ופושעי
ותיקי
) כ רב מאד הסיכוי שאד
אשר יתחבר ע
מי שמכוני
'גאוני
' יהפו
בעצמו ל'גאו' .היבט זה מודגש כדי להכניס לפרופורציות הנכונות את האמונה בדבר מרכזיות
37
אהרן אלאור
היסוד הביולוגי והגנטי במה שמזוהה כסטייה ) ומנגד במה שמזוהה כ'גאוניות' .היסוד הביולוגי
לעיתי
קיי
,אול
קיומו האפשרי מסביר רק חלק מצומצ
מ התופעה ומבסיס השימוש בביטוי
'גאוניות' .בשורה התחתונה מהווה במקרי
רבי
עצ
ההערכה החברתית את המרכיב העיקרי
במיתוס הגאוניות ) אותה הערכה אשר אנשי
רוחשי
לאד
שהוכתר כ )ולא במקרה הפ ביטוי
זה ג
לש
תואר כוללני לראשי קהילה יהודיי
בימי הביניי
( .הערכה חברתית כזו ,בהיותה
יוצאת דופ ,וכוללת קס
רב ,היא למעשה סוג של כאריזמה .וכאשר מתייחסי
לאד
בהערצה,
כמי שמקרי קדושה כאריזמטית ) תמיד קצרה הדר לייחס לו א -כישורי
שיכליי
חריגי
,ג
א
אי לו אות
בהכרח ,מתו עצ
ההתבטלות העצמית של חסידיו.
ג
וירטואוזיות מקושרת במקרי
רבי
לגאוניות .וירטואוזיות היא ביצוע אלגנטי ,נקי ,חלק
ו'מבריק' של משימה מסויימת ,בתחומי האמנות ,בספורט וא -בהדרכה ובניהול .אנו אוהבי
לצפות בוירטואוזי
,הג
שבהיות
מתחרי
שלנו הדבר מלווה בהסתייגות)מה .הוירטואוזיות
אינה אלא תוספת הקס
שבביצוע .קס
זה ,כמו כל סוג של כאריזמה ,מצליח להעלי
מאיתנו
לשעה קלה עולמות אחרי
' ,בעיות' ומרכיבי
של 'חוסר)מושלמות' שגרתית ,שה
חלק מרכזי
מחיינו.
קס
הוירטואוזיות חשוב ,כדי לאפשר לנו
להתנסות שוב ושוב בדר מיוחדת במינה
של התרוממות רוח ובתחושה של 'פלא'.
אול
אי לשכוח שאי זו מציאות רציפה
וכמוה א כקצ -רגעי על פני המי
.
וירטואוזיות מושגת במרבית המקרי
ע"י
עבודה קשה ואימו ממוש ומאומ ,אשר
ה
כשלעצמ
כלל אינ
מבריקי
ומלבבי
.רק בהסתכלותנו על הדברי
מבחו ,בשעת ה'הצגה' בלבד ,אנו נחשפי
למשחקי6ת ולברק שבדברי
עד כי
מתעורר א -הפיתוי להאמי כי המדובר
ביכולת מולדת .אנו מזדרזי
לייחס
לוירטואוז 'כשרו' ,בשעה שהזיהוי הנכו
הוא מיומנ6ת .כאשר הדבר נעשה ,כפי
שקורה לא פע
,תו התבטלות עצמית של
הצופי
,נחש -מבחינה הומניסטית הקו
האדו
המגול
במיתוס .בעייתיות
מקבילה מתעוררת כאשר נערכת השוואה,
בה אנו נוטי
להפלות לטובה את
הוירטואוז ,הג
שא -עמיתו 'עושה היטב
את עבודתו' ,א -א
ללא אותו ברק מוס.-
לקריאה נוספת:
איור ג - 5-הנחיתה על הירח :ככל שהושרש יותר הביטוי האמריקני
'השמיים הם הגבול' ,שלפיו אין מקום לגבולות ויש לפרוץ כל גבול ,כך גם
עלו המניות הציבוריות של המסעות אל החלל .כיום גם סוכנות החלל
האמריקנית נאס"א מודה בבסיס המיתוס שבהצגות מרהיבות אלה ,הגם
שאין בדעתה כלל לוותר על טיפוחה של הילת החלליות ועל המשך
הטיסות הגרנדיוזיות.
* ג'ואלס הנרי ,ימי כלל הזהב כיתות אמריקאיות,
בתו( הסוציולוגיה של החינו( ,עמ' ,136109בעריכת רינה שפירא ורחל פלג ,הוצאת ע עובד.1989 ,
* פרו ארי( ,החברה השפוייה ,בהוצאת א .רובינשטיי.1975 ,#
* אנו( יעל ,האד בחברה ,מבוא לסוציולוגיה ,יחידה ,2סטייה חברתית ,בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.1984 ,
מיתוס הקביעה של 'גבולות'
כ ,רק בהסתכלות 'מבחו' ,ללא הכרות יומיומית רוטינית ע
הדברי
,אנשי
מצביעי
על
'גאוניות' .התקרבות ממשית אל חייה
של המוכתרי
כ ,תו הכרות ע
שלל ההתנסויות,
הלבטי
,העבודה)הקשה ותוצרי)הסרק ) מבטלת את הקס
) בהקשר זה כמו בהקשר לסידרה
38
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
ארוכה של מיתוסי
אחרי
.סוציולוגי
אוהבי
להדגיש בעיסוק
בסטייה
חברתית כי ג
מי שמכוני
'גאוני
'
מייצגי
למעשה 'סטייה' במוב של
חריג6ת וש:ני מ הממוצע והרגיל .ואמנ
כאשר מלמדי
את אחת התיאוריות
הסוציולוגית העיקריות המסבירות
סטייה חברתית ,זו המכונה 'תורת
ההתחברות הדיפרנציאלית' כפי שהיא
נוסחה ע"י אדווי סאטרלנד ,מתוודעי
למציאות שלפיה כש
שרב מאד הסיכוי
שאד
יהפו לסוטה ולפושע רק משו
שהוא 'מתחבר' ע
סוטי
ופושעי
ותיקי
) כ רב מאד הסיכוי שאד
אשר
יתחבר ע
מי שמכוני
'גאוני
' יהפו
בעצמו ל'גאו' .היבט זה מודגש כדי
להכניס לפרופורציות הנכונות את
האמונה בדבר מרכזיות היסוד הביולוגי
והגנטי במה שמזוהה כסטייה ) ומנגד
במה שמזוהה כ'גאוניות' .היסוד הביולוגי
לעיתי
קיי
,אול
קיומו האפשרי
מסביר רק חלק מצומצ
מ התופעה
ומבסיס השימוש בביטוי 'גאוניות'.
בשורה התחתונה מהווה במקרי
רבי
עצ
ההערכה החברתית את המרכיב
העיקרי במיתוס הגאוניות ) אותה הערכה
אשר אנשי
רוחשי
לאד
שהוכתר כ
)ולא במקרה הפ ביטוי זה ג
לש
תואר
כוללני לראשי קהילה יהודיי
בימי
איור ג - 6-מושג ה'גישה' :מושג זה מציג הפשטה גבוהה ,אשר לפיה קיים
ריבוי פרספקטיבות ,אשר מכל אחת מהן ניתן לגשת ולראות אחרת את
הביניי
( .הערכה חברתית כזו ,בהיותה
המציאות ,ככל ש'הכדור הוא עגול' .אולם ביטוי זה הפך לכלי קיבול כוזב
יוצאת דופ ,וכוללת קס
רב ,היא
של אלפי רעיונות דלילים ונקודתיים ,ולדרך לסחוט כבוד והערכה ריקניים,
למעשה סוג של כאריזמה .וכאשר
בדומה לאופן פעולת הביטוי 'דעה' ,עד כי משמעותו רחבת היריעה כמעט
מתייחסי
לאד
בהערצה ,כמי שמקרי
ונעלמה.
קדושה כאריזמטית ) תמיד קצרה הדר
לייחס לו א -כישורי
שיכליי
חריגי
,ג
א
אי לו אות
בהכרח ,מתו עצ
ההתבטלות
העצמית של חסידיו.
נכונות לקביעת גבולות חדשי
,כמעשה של מידי פע
בפע
,משמעותה שמירה על עקרו הגבולות
)כבסיס לסדר ותחושה שיש קביעויות ,בטחו וודאויות בחיי
( א נכונות לשנות ע
זאת ,לפי
הצור ,את מקומ
ואת עניינ
של הגבולות .יחד ע
זאת ,אחת הסיבות העיקריות והעמוקות לאי
הנכונות לשיטת 'הגבולות הנעי
' ) א -שה
נותרי תמיד כ'גבולות' ) היא אי קביעת
של
הגבולות המתחדשי
בתהלי של הסכמה.
אד
יטה לקבל גבולות חדשי
,של השתנות מתמדת ,ככל שהוא ישתת -יותר בעיצוב
.אול
ִע
שבמרבית המקרי
במציאות הדבר מתרחש למעשה בתהלי של הכתבה וכפייה ) מופרת בכ
הציפייה להסכמיות ,ומופרי
אינטרסי חשובי
של כל אד
,מאלה אשר היו מבוססי
על
הגבולות הקודמי
.זאת ועוד :תמיד קיימת ג
השאלה של מידת האובייקטיביות של הגבולות.
כלומר ,חר -המאמ להצגת
של גבולות כדבר)מה אוניברסלי ,אחיד ,חד)משמעי ואובייקטיבי
מגלי
המחקרי
שוב ושוב כי לאנשי
יש את גבולותיה
שלה
,הסובייקטיביי
,בענייני
השוני
החשובי
לה
,וה
פועלי על פי גבולות אלה.
לכ לא נוכל להבי ) ואמנ
אנו ממעטי
להבי ) התנהגויות רבות של בני אד
,ככל שאנו מזהי
את הגבול האובייקטיבי )לכאורה( בלבד ,ואיננו נותני
את דעתנו על אות
גבולות אישיי
סובייקטיביי
.
39
אהרן אלאור
לקריאה נוספת:
* מיד ,ג'ורג' הרברט ,משחק ,תחרות והאחר המוכלל ,בתו( הסוציולוגיה של החינו( ,עמ' ,4134בעריכת רינה שפירא ורחל
פלג ,הוצאת ע עובד.1989 ,
* ג'ונסו #ספנסר ,מי הזיז את הגבינה שלי ,פקר.1999 ,
* Goffman Erving, Asylums, Garden City, N.Y., Anchor, 1961.
ה'גִישת'
מיתס ַ
מיתוס ה'גישות' ממוקד ביסודו במציאות שלפיה כל רעיו או אפשרות ,ויהיו בלתי)ממצי
ככל
שיהיו עשויי
לזכות בכינוי 'גישה' .זאת א -א
המציגי
דבר מה כ'גישה' ה
א אוס -מקרי של
אנשי
ספורי
,מאיזשהו 'תחו
' .בהגדירנו דבר)מה כ'גישה' אנו מנסי
)א -א
בלי דעת( להפו
את הדברי
לדבר)מה הנראה מחייב ,חשוב ורחב יריעה.
מאיד מוכרי
כל אות
רעיונות ,הגדרות וכינויי
אשר זה מכבר זכו להכרה כ'גישות' )תו מיסוד
זוחל והדרגתי של הדברי
( א -שמלכתחילה ה
לא היו ראויי
לתואר נכבד זה .חיינו כבני אד
בעול
המערבי המודרני מוצפי ב'גישות' בשפע של ענייני
קטני
כגדולי
) במדע ומחוצה לו )
בשעה שהפשטה)מגדירה שכזו היתה אמורה להיות שמורה להסתכלויות רחבות בלבד ,בעלות ייחוד
משמעותי ומוכח ,בעלות אופיו פרגדיגמטי בלבד )כלומר כאלה המהוות 'קפיצת מדרגה' מול כל סוג
של הסתכלות שונה אחרת(.
ביסוד המוב המקורי של הביטוי 'גישה' טמונה ג
המשמעות שלפיה נית תמיד לגשת להבנה של
ענייני
וקשיי
) ולגשת לפתרונ ) בכמה וכמה דרכי)גישה אשר כול לגיטימיות :דר כלכלית של
זיהוי והרחבת משאבי
,דר תרבותית רעיונית)מחשבתית ,דר פוליטית של יצירת הסדרי
כלל)
חברתיי
חדשי
,דר פיזיולוגית)גופנית ,דר חברתית של זיהוי השתייכויות ,כבוד והערכה; דר
ביוכימית ודרכי
אחרות נוספות.
ארכימדית ,אשר ממנה נית
ֶ
כל דר)גישה כזו היא נקודת התחלה אפשרית ,מעי נקודת משע
במינו הנכו של אמצעי ההתמודדות לחדור ואז להקי -א -את כל מיכלול ההיבטי
האחרי
.
בכוח של 'גישות' ככאלה ,ליצור לא רק דרכי הסתכלות והתמודדות אלטרנטיביות וחדשניות ,אלא
א -ליצור עולמות)חיי
ייחודיי
.
האינפלציה בשימוש ההמוני והבלתי מובח בביטוי 'גישות' ,אשר הופכת את משמעות למיתוס,
ניתנת ל'הבנה' מכיוו אחד לפחות )ג
א
לא בהכרח לחייב הסכמה( :זהו אותו מוב אשר לפיו כל
אשר מוצג כ'גישה' זוכה בשל עצ
כ ,מראש ,ליחס של כבוד.
מצב זה מפחית ,ומיועד להפחית מלכתחילה ,את היכולת לבחו את הדברי
באופ תוכני וענייני,
שכ בחינה כזו עשוייה להיות כרוכה בפגיעה בכבוד
של מציגי ה'גישה' .ביטוי זה חדר למעשה
ליסוד הטאקט שבהתנהגותנו ,בכ שהשימוש בו הפ לדר לתמו בהגדרותיו המוטלות)בספק של
ב שיחנו למרות שאיננו מסכימי
לתוכ דבריו )אלא שברצוננו 'לשמור על היחסי
הטובי
' עימו(.
כ ,למשמע דבריו מעוררי התמיהות של איש שיחנו נגלה נכונות להתייחס אל דבריו באדיבות כאל
'גישה מסויימת' .אלא ששפה שכזו של 'החלקת מהמורות' ו'עיגול פינות' ,גובה בסופו של דבר,
בהקשר הלשוני הרחב ,מחירי
כלל)תרבותיי
גבוהי
מידי.
לקריאה נוספת:
* ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ,עמ' ,102ע עובד.1985 ,
* ברו ליאונרד ופיליפ סלזניק ,סוציולוגיה :יסודות ,עקרונות ,גישות ,עמ' ,21צ'ריקובר מוציאי לאור.1979 ,
* לוי זאב ,הרמנויטיקה ,הוצאת ספריית הפועלי והוצאת הקיבו המאוחד.1986 ,
ה ִג'ינְס
מיתס ַ
40
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
בגדי הג'ינס הפכו בעול
המודרני ב)זמננו ללבוש נפו מאי כמוהו ,ללא הבחנה בי קי לחור,-
ללא חי בי המיני
,וא -תו חצייה מרשימה של קווי
מעמדיי
; זאת א -שבגדי
אלה החלו את
דרכ
א כבגדי עבודה מאסיביי
של ה'קאובויס' ,מובילי שיירות הבקר של ה'מערב הפרוע'
האמריקני המיתולוגי .הג'ינס מתפקד בראש ובראשונה כסמל החופש .בבתי סוהר רבי
,אשר בה
מאפשרי
לאסירי
פריבילגיה של לבישת 'בגדי
אזרחיי
' כגמול על 'התנהגות טובה' וכתחלי-
למדי הכלא הסטנדרטיי
והמשפילי
,אי מגוו האפשרויות הזה כולל את בגדי הג'ינס בהיות
ֵ
סמל של חופש ממשי .בעול
הקומוניסטי של הגוש המזרחי ,עד להתמוטטותו בשנות ה )80של
המאה ,השגת בגדי ג'ינס מ המערב סימלה את כמיהת הצעירי
לחופש מ הסדר החברתי המדכא,
יותר מכל משמעות אופנתית חולפת.
הג'ינס מופיעי
החל ממחצית המאה ה) 20כאנטי)תזה לעצ
יסודות המודרניות ובכ ה
מייצגי
חלק מ התזוזה לאופק הפוסט מודרני .החשבות
כמתאימי
לכל אד
ולכל מצב )'ג'ינס ע
כל
דבר'( כמוה כסטירת לחי להבחנה אשר הציעה המודרני6ת בי קטגוריות של בני)אד
בכלל
ובמיוחד על פני צירי
של הפרדה בי עול
העבודה לעול
הפנאי .החשבות
של בגדי הג'ינס
המשופשפי
דווקא לרלבנטיי
ול'אמיתיי
' ביותר שוברת את כללי ה'אלגנטיות' המודרנית )על
עניבותיה ,מכנסיה המגוהצי
בקפידה ,וחליפותיה שאי בה
רבב( .הג'ינס מוחק את כל ההבדלי
כול
ובכ מוטבע חותמו הרבה מעבר להיותו 'בגד' גרידא .יחד ג
זאת החל ממחצית שנות ה)70
נית להבחי היטב בנסיגת סימליותו של הג'ינס :הגירסאות השונות אשר נוצרו סביבו ,בגווני
שוני
,ע
קרעי
מוכני
מראש ע"י
המשווקי
)ועוד קוד
) הכיבוס
והשיפשו -מראש( יצרו דפוס מלאכותי
של 'רישול מסוגנ' ,שהוא סוג של
אלגנטיות חוזרת אשר החלה להתקשר
א -לג'ינס .זוהי הצגת גבולות למה
שסימל יותר מכל את פריצת הגבולות.
וא -שסימול החופש נותר ברובד העמוק
של תופעת הג'ינס ,הרי שהדברי
דולדלו
ושוטחו במידה לא מבוטלת ,עד שהפכו
לא פע
את הג'ינס א לבסיס של מה
שמכונה 'קואופטציה' סוציולוגית ,כלומר
מת דמי)לא)יחר מעליבי
למשמעות
העמוקה של הדברי
,והשתקת המחאה,
תו שימוש ִָ 3סיב המקודש כלאחר יד ,על
דר ההמוניות הזולה ,ללא כל יראת
הכבוד הראוייה .זאת בכל אות
מיקרי
בה
נותק הקשר בי לובש הג'ינס
לתחושת המרד העמוקה והלא מודעת,
כנגד עצ
שורשי הסדר החברתי הקיי
.
לקריאה נוספת:
*ברו וסלזניק ,סוציולוגיה ,יסודות עקרונות גישות,
עמ' ,133124הוצאת צ'ריקוברגמא.1975 ,
* וובר מקס ,הכאריזמה ובניית המוסדות ,פרק
ההקדמה ,מאגנס.1972 ,
איור ג - 7-קסם הג'ינס :לא מגוהץ ,לא 'אלגנטי' מידי ,רצוי משופשף .סמל
עמוק של חופש ומחאה בלתי מודעת כנגד עיוותי ה'מודרניות' והסדר
החברתי הקיים בכללו.
ה'גָסית'
מיתס ַ
לביטויי
'גסי
' יש מקו
חיוני ומרכזי בחיינו כבני)אד
הג
שאיננו יכולי
להודות בכ תמיד
בגלוי .למעשה בכל מסגרת חברתית יש תקופות ומצבי
אשר בה גובר יחסית השימוש במילי
הנחשבות ל'גסות' ואשר ידועות ככאלה ,עד כי מי שאינו משתמש בה ברגע המסויי
הקריטי אמור
להרגיש בלתי שיי וחריג .מנקודה זו בדיוק מתחיל המיתוס :הביטוי ה'גס' ,כמוהו כמילות קס
אהרן אלאור
41
אחרות ) כוחו הוא בעצ
יכולתו 'לסגור את השורות' ולקבוע כהר -עי מי 'שיי' ומי 'אינו שיי'.
ככאלה המילי
הגסות מלכדות אנשי
,ומאפשרות ִה ָ;רדות מאחרי
אשר אינ
ראויי
להכלל
במסגרת לכידות זו .ייחוד חשוב אחר של המילי
ה'גסות' הוא ביכולת לפרק גשרי
בי תרבות
לטבע .ואמנ
רבי
מביטויי
אלה מצייני
תיפקודי
חייתיי
יחסית שלנו כבני אד
,על מלוא
הפראיות האפשרית המגולמת בה ,ללא העיבוד )או ה'עידו'( האנושי)התרבותי .ביטויי
כאלה
ִ
מרבי
לעסוק בפעולות התרוקנות הפסולת מ הגו ,-ביחסי מי ובשלל מרכיביה
הויטאליי
,
ובענייני גו -אחרי
שלנו ושל עול
הטבע בכלל .מילי
'גסות' ככאלה מתפקדות לאו דווקא במטרה
לתאר דברי
אלא בראש ובראשונה להעלאת תחושות מיידיות וליצירת השפעות פיזיולוגיות.
מילי
כאלה יכולות להיות בעלות ח עצו
כשה
שה לא פע
דוחות ומרחיקות .הדובר המשתמש
בה ,בעיקר בהקשרי
של יצירת לכידות קבוצתית כאמור ,חש שהוא מוכ בכ א' -לזה
' את
עצמו לא במעט ,אול
זהו מעי אקט של הקרבה לטובת הקבוצה; ומי שרואי
את עצמ
כשותפיו
האמיתיי
באותה סיטואציה לא רק שלא יראו בכ פג
אלא א -יעודדו אותו להמשי בכ
בחיוכי
גדולי
.מאיד אלה אשר יחפזו לבטא סלידה והסתייגות מ הדברי
יִ פלו לא פע
בדיוק
אל המלכודת אשר הוכנה לה
,כיוו שבכ תסלל הדר ל'הוצאת
החוצה' ,מהקשרי
וממעגלי
חיי
חשובי
) עניי אשר עומד לא פע
באופ בלתי)מודע ביסוד ה'גסויות' המילוליות החינניות.
לקריאה נוספת:
* כה #אלברט ,נערי עברייני ,ב'יחיד והסדר החברתי' ,ע עובד.1986 ,
תמציות פיענוח נוספות באות ג'
* מיתוס גבולות הגו) #כאשר נדמה שהגו -מסתיי
במיתאר החיצוני הפרטי של כל אד
למרות
שלצרכי מחייה ,בריאות ובטחו הוא חייב לכלול ג
טריטוריה ,טבע סובב וא -חברה מאורגנת( *
מיתוס הגרפולוגיה )כאשר א -שמרבי
להשתמש בה בסוכנויות כח)אד
במטרה להפגי
'מקצועיות' ולא רק עיסוק בתיוו)גרידא הרי שמבחינה מדעית לא רק שאי לגרפולוגיה כמעט כל
תוק -אלא שעצ
המטרה ,לאבח אופי ואישיות ,היא עניי השנוי במחלוקת א -במדעי ההתנהגות
המבוססי
( * מיתוס שימור של גניחיות )כאשר מעבר לח הראשוני יש בה
נסיו להדגי
את
כיבוש הטבע ואת כיבוש יצוריו על ידי 'האד
' עד כדי כיבוש הטבע החייתי כשלעצמו( * מיתוס
הגלימה )כאשר היא מציינת טוטאליות עוטפת)כל כאילו היא מייחדת את לובשיה ביכולת
ובסמכות המאפילי
על כל השאר ,הג
שאלה אינ
מתפקדי
אלא בתחו
צר זה או אחר של
החיי
האנושיי
( * מיתוס ההתייחסות ל'גופו של עניי' )כאשר יש בדברי
כדי להעלי
את
ההקשרי
החשובי
האישיי
והקיומיי
,כשההתייחסות אל הדברי
'לגופ
' היא רק אל המיוצג
על ידי מוסדות החברה ורק אל תועלת
במונחיה
שלה
(.
42
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
ד.
מיתס ה'"/ח'
דו"ח )די וחשבו( הוא בדר כלל מיסמ כתוב הנער ע"י בעלי תפקידי
אשר אמורי
להעביר
במסגרתו מידע ונתוני
המציגי
פעילות תקופתית או סיכו
משימות .אול
'דו"ח' בראייה
הסוציולוגית ,ככל שהוא אינו מסכת עובדתית הנשענת על חשיפת האמת באמצעות עקרונות המדע,
הוא לעיתי
קרובות תשתית מוצלחת לעיוות מתוחכ
של המציאות .עיוות זה ממוקד למעשה
בהעלמה של חלקי
) פרטי
ונתוני
רבי
מספור ) אשר אמורי להיות
שייכי
לדו"ח אלא שה
נתפסי
באופ מוב מאליו לכאורה כבלתי
רלוונטיי .מנגד מתאפשרת בדו"ח
'הדגשה' של נתוני
ופרטי
מסויימי
,
שה
כביכול המרכזיי
ביותר .ניסוח
הדוחו"ת עושה שימוש בקטגוריות
מילוליות מאד מסויימות לחיתו
המציאות ובכ הוא יוצר מישור נוס-
לבניינו כמיתוס .בפועל ,אי זה סוד
שכל 'דו"ח' אמור להיות תמיד א בסיס
לפרשנות ,ולכ כל דו"ח יש 'ללמוד' ,כפי
שנהוג לומר ,וא -לנתחו ולפרקו לרבדיו
השוני
,הגלויי
והסמויי
.היותו של
'דו"ח' אלמנט כתוב המועבר אל נמעניו
באופ חד כיווני )ללא דיאלוג
ואינטראקציה שוטפת ומשא)ומת על
עצ
הקביעות( הוא מישור שלישי של
איור ד - 1-דו"ח :לכאורה הכתוב בו אינו אלא אוסף של נתונים עובדתיים.
המיתוס ושל המניפולציות העשויות
למעשה יש צורך להבין את הכתוב ואת הבלתי-כתוב ,את אמנות הניסוח
להיות מונחות בבסיסו .לעיתי
קרובות
ועורמתה; ואת עצם משמעות הדברים ככתובים וכמודפסים.
למדי דואגי
יוצרי הדו"ח ) בהנמקה
קלושה של הגשה 'אסתטית' או
'מכובדת' ) להדפיס את הדו"ח באורח מרשי
,על נייר מבהיק ,בכריכה מפוארת ובליווי גרפי
ואיורי
צבעוניי
מאירי עיניי
.במקרי
רבי
אי אלה אלא תוספות אשר יש לפענח כנסיו
לטיפוח המיתוס ,ככל שמנוצל העקרו שלפיו לאנשי
יש רספקט אל המילה הכתובה והמודפסת.
ע
זאת ,כעורמה מוצלחת לא פחות ,נוטי
לעיתי
להגיש דו"ח דווקא בפורמט פשוט ,דל' ,יבש'
וענייני :זאת כדי להבהיר כי המדובר לכאורה א ב'נתוני
' ותו לא ,אשר אינ
זקוקי
כלל ליפוי
מלאכותי כלשהו .לש
קריאה מפוכחת של דוחו"ת עלינו להשתמש בקריטריוני שלנו ,במיוני
שלנו ,ובבדיקת הדברי
על פי האינטרסי הממשיי שלנו; ולא להרתע מלפרש את הדו"ח ,וזאת
ה על פי הכתוב בו וה על פי מה שאינו כתוב בו.
לקריאה נוספת:
* ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה עמ' ,9190ע עובד.1985 ,
* וובר מקס ,על הכאריזמה ובניית המוסדות ,עמ' ,4841הוצאת מאגנס.1980 ,
* חז #חיי ,השיח האנתרופולוגי ,בהוצאת האוניברסיטה המשודרת.1992 ,
אהרן אלאור
43
ה'דר'
מיתס ַ
דור הוא ביטוי אשר מנסה להקי -מישורי זמ נרחבי
אשר כוללי
איזשהו שוני מהותי יחסית
ליחידות זמ שוטפות .רבי
רואי
בכל 30
שני
'דור' ,בעיקר כדורות אנושיי
ביולוגיי
,א יש אחרי
המציעי
לזהות
דור במושגי תקופה של עשרות שני
רבות
יותר ,וא -מאות שני
,בהתייחס
ל'נושאי
' ,או ל'אירועי
' אופייניי
,או
לאור השראתו של אד
בולט אשר סימל
את אותו דור .האפשרות להסתמ א ורק
על שוני 'כלשהו' היא בסיס הגדרתו של
'דור' כמיתוס .כ למשל נית לדבר על
'הדור הצעיר' החייב 'לתרו
את שלו'
במושגי הדורות הבוגרי
יותר; אלא שזו
עשוייה להתגלות כמניפולציה לגיוס
של
הצעירי
המשוייכי
לאותו קולקטיב
למשימות תמוהות אשר אולי אי בני אותו
'דור' רואי
כלל כרלבנטיות לה
.באופ
דומה נית להרבות ָל ַהג על 'דור העתיד'
ולהקציב תקציבי
לטיפוח ילדי
ובני
נוער על חשבו זקני
ומבוגרי
אשר
כביכול כבר 'עשו את שלה
' .מי שמזוהי
השנִ ים או כ'דור המייסדי
' והשתתפו בפעילות
ַ
איור ד - 2-באיזה מובן של שוני מוגדר 'דור'? האם על פי פער
כאריזמטית מרכזית בתקופה קריטית
שמא לפי שוני בתפיסת החיים?
כלשהי )כמו אנשי 'דור הפלמ"ח' בישראל(
עשויי
לתבוע את שלה
לעולמי
בזכות
פרק זמ היסטורי אחד שבו חיו והשתתפו .כאשר אנו שרויי
במחשבה על 'דור' זה או אחר אנו
נוטי
לראות את הדברי
באותו אופ מיוחד האופייני למיתוסי
) כזה המעלי
את
האלטרנטיבות האחרות לראיית המציאות .הסוציולוג קרל מנהיי
ניסה להציע מוב חשוב משלו
לביטוי דור ככזה האמור לכלול אנשי
מאותה שכבת גילאי
,אשר בתקופה הפורמטיבית
)המעצבת( של חייה
) לפי מנהיי
זהו טווח הגילאי
שבי 17ל) ) 25ה
חוו חוויה מרכזית
משותפת חשובה ורבת היק .-כ נית
לזהות את 'דור שנות ה) '60בעול
,או
את 'דור הקמת המדינה' בישראל.
מנהיי
היה אולי מיטיב לעשות לו
במקו
הנסיו 'להתאי
' תופעה ְלמונח
היה פועל בדר האינדוקטיבית ,כלומר
אוס -נתוני
ומתאי
את המושג
לתופעה .ע
זאת הבחנתו המהותית
חשובה כדי להפריד את משמעותו
הפשטנית של 'דור' ,ע"פ התייחסות
להצבר שני
שרירותי והעמדת משמעות
עמוקה של תפיסת עול שונה ,כמציינת
דור שונה.
כמיתוס ,המגול
בביטוי מאקרו)חברתי
אופייני ,ההתייחסות ל'דור' מועדת
לניצול)לרעה ע"י פוליטיקי
בינוניי
.
אלה ירבו תמיד להשתמש במונח במיגוו
איור ד - 3-הדיוק בהצגת פרטים יכול להיות בעל ערך רב ,אולם רק אם
ווריאציות היפוטטיות כמו 'אילו חיינו
נשאלו מראש מלוא השאלות הנכונות ואם על פיהן בלבד נאספו כל אותם
נתונים עתירי דיוק.
דור אחד קוד
' ,או כי בדור
'היה המצב
שונה' .רטוריקה של דורי6ת יכולה לשאת
44
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
אותנו על כנפי הדמיו אל העול
העתיק ,ואל שעות היסטוריות; אול
כל זאת על דר הקס
בלבד ,אשר ככל שהוא משאב אנושי חשוב ,השימוש הרציני בו אינו יכול להיות בלתי זהיר.
לקריאה נוספת:
* Mannheim Karl, The Problem of Generation, Essays in the Sociology of Knowledge, Routledge & Kegan Paul,
London, 1952.
* הורובי ד #ומשה ליסק ,מיישוב למדינה ,בהוצאת ע עובד.1977 ,
* ביילי #יוסי ,מאבק בי #יחידות דוריות בארגו #פוליטי ,החוג למדע המדיני ,אוניברסיטת ת"א.1976 ,
הדיק
מיתס ִ
דיוק מתגלה כמיתוס כאשר מקיימי
אותו בקפדנות במעגלי פעולה קטני
ופנימיי
,בשעה
וקאוס נרחב במעגלי הפעולה ההיקפיי
סביב אותו אד
או מוסד .ככל
שניכרי
הזנחה כללית ֶ
שההגדרה הרחבה ביותר הרלבנטית ,כמסגרת)התייחסות ,היא זו של 'החיי
' בכלל
,כל מאמ
לדיוק המזניח את האינטרסי
הרחבי
של 'החיי
' יזכה להרמת גבות .לא פע
נבנה דימויו של
ה'דיוק' באמצעות השימוש הנעשה בנתוניי
'מספריי
' )עד שימוש בכמה וכמה ספרות מימי
לנקודה העשרונית( .אלא שאי להתרש
מכ יתר על המידה ויש לבחו בזהירות מה השאלות ,ועד
כמה מקיפות וממצות ה היו ,אשר על פיה נאספו הנתוני
המדוייקי
המספריי
הללו .יחד ע
זאת לדיוק חשיבות בבחינת החיי
ב'עולמות' פנימיי וביצירת הסדר והתיאו
בתוכ.
המצב האידאלי היה שכל אות
'עולמות' שבה
מקפידי
על ה'דיוק' יהיו חלק מ ההסתכלות
הרחבה על 'החיי
'; אול
בסדר החברתי הקיי
החריגות ממצב זה ה רבות מיני ספור ,ומיתוס זה
פועל את פעולתו ,ככל שמרחבי
של שרירותיות ואי)וודאות מקיפי
איי
קטני
של הרמוניה
וקוסמוס ,מסודרי
ועתירי דיוק.
לקריאה נוספת:
* נחמיאס דוד וחנה ,שיטות מחקר במדעי החברה,
עמ' ,72הוצאת ע עובד.1982 ,
* וובר מקס ,על הכאריזמה ובניית המוסדות ,עמ' 49
,79מערכת המשפט ,הוצאת מאגנס.1980 ,
ה' ֵדעות'
מיתס ַ
אנשי
מרבי
מאד להאחז ב'דעות' אשר
יש לה
בעניי זה או אחר .ה
אינ
רואי
פסול בכ א -א
קיימי
באתו
עניי ידע ועובדות .דעתו של אד
נחשבת
לכבודו ,כמאמר הפתג
העממי ,ואי
הקשבה לדעה נתפסת כהשפלה .אלא
ש'דעות' ה לא פע
א אמונות ,אשר
בהצגת כ'דעות' יש משו
גושפנקא
מתקדמת ומודרנית יותר .לעיתי
קרובות ה'דעה' המושמעת אינה כלל
הדעה האישית של הדובר אלא חזרה על
דברי
של 'מנהיג דעה' זה או אחר ,באות
מילי
ממש ,א מתו שיכנוע פנימי
שהדעה היא אישית .במקרי
אלה
איור ד - 4-הסוציולוג פיטר ברגר .לדבריו ,הבעה כנה של 'דעות' היא
לעיתים קרובות אך מצב של אדם המאמין בתעמולתו שלו.
אהרן אלאור
45
ה'דעה' אינה מייצגת אלא ציו
השתייכות לגוש חברתי או פוליטי
מסויי
ותוכ הדעה הוא כמעט חסר
חשיבות' .דעות' רבות כאלה ה למעשה
רחוקות מאד מענייניו האישיי
של
הדובר ,הג
שהלהט של דבריו גורס
אחרת .פיענוח מסויי
של מיתוס
ה'דעות' הציע הסוציולוג מרי אדלמ
בנוגע ל'דעות' בתחו
הפוליטי .לפי
אדלמ אנו דבקי
ב'דעותינו' ג
א
אי
ה עולות בקנה אחד ע
המתרחש
במציאות ,שכ דעות אלה ה בראש
ובראשונה דר של אנשי
למק
את
עצמ
בי אחרי
בסביבת
,לבטא
רגשות של כעס או שמחה ,להצטר-
איור ד - 5-אנשים ו'חילופי דברים' :עד כמה זו העברת עובדות ועד כמה
לאנשי
מסויימי
ולדחות אחרי
.
זו החלפת 'דעות' ,אשר מאחוריה ים של מיתוסים.
דווקא מעשי
פוליטיי
שנויי
במחלוקת הרחוקי מתחו
ההתנסות
הישירה ,ושאי בידנו להשפיע על מהלכ
,מתאימי
במיוחד ,לפי אדלמ ,להפו ל'דעות
הפוליטיות' של אנשי
לצרכי
רגשיי
אלה .זאת למרות שיש לה
מידע מועט ודליל על אות
ענייני
.בהבעת ה'דעה' ,ללא קשר לתוכנה ,אד
רוצה לעיתי
לומר :ג
אני אד
,ג
אני קיי
,
אינני רובוט ,ולא מישהו שאי להתחשב בו .לעיתי
המשמעות העמוקה יותר היא מסר לבני השיח:
יש ביכולתי להיות שונה מכ
,בלתי קונפורמי ,אחר ) ואוטונומי .יסוד זה כמוב אינו אומר שאותו
אד
הוא אמנ
אוטונומי אלא שהוא אינו מוותר על זכותו להיות כזה למרות היותו כבול מכל עבר
בתוויות ,כוחות כפייה הדוחקי
אותו לפינתו ובדרוג מוגבל בהיררכיה החברתית .מאיד בעלי הכח
התפלות ביותר,
ֶ
המתוחכמי
,מקפידי
מאד לאפשר לכפופיה
לבטא את 'דעותיה
' ,א -את אלה
עד גבול מסויי
,כי ה
מכירי
בכ שאי זה אלא 'שיחרור קיטור' אשר ממילא אינו מזיק ואינו
משנה את יחסי הכח.
מעניינת במיוחד ג
תפיסת תופעת ה'דעה האישית' ביחס לשני סוגי חברי קטגוריות חברתיות
יחודיות :של ה'מומחי
' למיניה
ושל בעלי הכח )המופעי
כ'מנהיגי
' או כראשי קבוצות
ואירגוני
( .ל'מומחי
' לא אמורה להיות כמעט א -פע
'דעה' בעניי זה או אחר ) אמורה להיות
לה
תמיד ידיעה .כאשר ה
מתפתי
להציג 'דעה' ביחס לדבר מה בתחו
מומחיות
ה
מסתכני
בכ שמומחיות
תחשב כרופפת וחסרת ממש .מצופה מה
בטחו מלא באות
ענייני
,
שכ 'דעה יכולה להיות לכל אחד' .אלא שבינ
לבי עצמ
יודעי
ג
מומחי
כי יש לה
'דעות',
ככל שלעובדות יש פרשנויות שונות וככל שהידע אינו כל כ מוצק .אלא שג
אז אי זו דעה שוות
ער לזו של הדיוט .ע
זאת יודע כל מומחה כי לציו דברי
מוסמכי
ממש עליו לערו תמיד
לפחות מחקר זוטא ) על פי הכללי
המקובלי
במדע לאיסו -נתוני
וניתוח
,אחרת דבריו ) בי
א
יוצגו כ'דעה' ובי א
כ'ידיעה' ) יהיו בעלי תוק -מפוקפקִ .תפלות של 'דעות סת
' ,הנפוצות כל
כ ,אינה נובעת מכ שאי בה כל 'אמת' .להיפ ) יש בה אמת ,אלא שזו בדיוק האמת האופיינית
למיתוס ) כזו שיש בה רק דבר)מה חלקי שהוא נכו .חולשת של ה'דעות' היא בכ שהאמת שבה
אינה ממצה; וכי יחד ע
אותה 'אמת' המצוייה ב'דעה' יש עוד 'אמיתות' רבות אחרות ,אשר ג
ה
רלבנטיות' .דעות' של 'מנהיגי
' ,ראשי אירגוני
ובעלי)כח ראויות להבח תמיד בשבע עיניי
.
לעיתי
הצגת דבריה
כ'דעה' אינה אלא דר מתוחכמת לבחו את תגובת הציבור בבחינת 'בלו
ניסוי' בלבד .שכ בי א
דעת
מבוססת על עובדות ,ובעלת תוק ,-ובי א
לאו ,הכח העומד
לרשות
יגרו
לה
ממילא לפעול על פי 'דעה' זו ,ולהפעיל כ את כל האירגו וה'מערכת' הנשלטי
על יד
.אי אלה 'סת
דעות' כמו אלה אשר נוטה לבטא כל אד
ולפזר ללא הבחנה ,אלא מצע
ותכניות פעולה ממשיי
ביותר.
דעה כמיתוס מזוהה בעיקר בנסיו להציגה כתחלי -לאמתַ ,לעובדות ,לידע ולמציאות .אול
ישנו
מרכיב עמוק מסויי
במה שאנשי
מציגי
כ'דעות' ) א -א
בניסוחי
מעורפלי
) זה הנוגע לא
בהשערה על הקיי
,אלא בהצגת מה שצרי להיות ,ולהשתנות ,על פי רצונ
,וכ ) כ'דעת
' .זהו
מרכיב לגיטימי חשוב דיו ,כדי להחשיב דעות ,חר -המיתוס האופ -אות.
46
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
לקריאה נוספת:
* גור #דינה ,תקשורת ומציאות ,עמ' ,8381הוצאת כתר ירושלי.1986 ,
* ארונסו #אליוט ,היצור החברתי ,שיפור יחסי אנוש ,עמ' ,180153ספרית הפועלי.1977 ,
* פרו ארי( ,החברה השפויה ,הוצאת א .רובינשטיי ,#ירושלי.1975 ,
ישית'
הא ִ
ְמא ִ
מיתס ה'דג ָ
דוגמא אישית מוצגת כיחס הנכו של המפקד לחייליו ,של מורה לתלמידיו ,של 'אנשי הפוליטיקה'
ביחס
אל ה'ע
' וכמוב של הורה כלפי ילדו .במונחי
מופשטי
מעט א נפוצי
במיוחד ,זו
דרכה של ה'מנהיג6ת' .אול
לא תמיד מזוהה בהקשר זה ההנחה המובלעת ,האמורה להיות מובנת
מאליה כביכול ,כי המדובר בפער בלתי נמנע בי שני 'צדדי
' ,כי יש הפרשי כח ביניה
,וכי קיימת
היררכיה המבטאת יחס זה .בציר ניתוח נוס -יש בכ הנחה בדבר חולשת דעתו של הצד השני עד כי
כל התנהגות של ה'בכיר' תתבטא בחיקויה ע"י ה'זוטר' ,עד כי הכל אמנ
תלוי ב'דוגמא האישית'.
אול
במציאות אותו צד 'שני' לומד ונוטל מ ה'ראשו' א את מה שהוא בוחר ללמוד ולאמ
לעצמו .הזוטר מתעל
מהתנהגויות שאינ לרוחו ) ואולי א -מוחה כנגד ) ואינו מחקה הכל באורח
אוטומטי .ברעיו זה יש עידוד סמוי למעי אחידות האמורה להיות נחלת
של בני אד
.
הציפייה לחיקוי על פי הדוגמא האישית היא ציפייה שהתלמיד ,או החייל ,או ה'מונהג' יהפו להיות
למעשה דומה בכל לבעל הסמכות .אול
הדברי
סותרי
את הציפייה להתפתחות ייחודית של כל
אד
,באופ המבטא את עצמיותו ואת דר חייו באופ הנראה לו הנכו ביותר .בי אחידות
לייחודית קיימת סתירה קיומית אשר אי לה פתרו מלא .אול
רעיו הדוגמא האישית מנסה
למשו את הדברי
לקוטב אחד בלבד של הסתירה ,ולהעלי
את עצ
קיומה .בחברה המדגישה
דמוקרטיה ,הומניז
ואינדיבידואליות
רשאי כל אד
לנהוג כדרכו שלו ,כל עוד
אי בכ ,כדברי ג'ו סטיוארט מיל,
פגיעה באחרי
.א -מנקודת ראות
של
הבכירי
,מותר שיצפו ) כמנהלי
או
מורי
או פעילי
פוליטיי
) שאחרי
לא ינהגו בהכרח כמות
ושלא יקחו
מה
תמיד דוגמא אישית.
איור ד - 6-דוגמא אישית .עד כמה היא אמורה להפוך את מושא הדוגמא
קופי'( של המדגים ,ועד כמה היא מאפשרת להותיר לו ייחודיות
להעתק )' ִּ
משלו?
זאת מבלי שהתנהגות האחד או
התנהגות האחר יחשבו בלתי לגיטימיות.
אי בכ כדי לשלול את הער של אימו
ִ; ְר ֵטי התנהגות של אד
אחד ע"י האד
האחר ,א אז יהיה זה ג
חסר שחר
להטיל אחריות לכ על מי שאת
התנהגותו מחקי
.לבכירי
מציד
אמורה א -להנת האפשרות שלא להיות
חשופי
בצורה טוטאלית לזוטריה
,רק
משו
שיש מה
ציפייה ל'דוגמא
אישית' .במציאות ,בעלי עמדות כח
תפקידיות משפיעי
ממילא על
האחרי
,אול
זאת בעיקר משו
שהללו נאלצי 'להסכי
' לכ ול 6רק
מתוק -הכוחות המופעלי
עליה
.
אהרן אלאור
47
לקריאה נוספת:
* לאמברט ויליא ,פסיכולוגיה חברתית ,2314 ,גומא.1964 ,
ְמנִית
מיתס הדג ָ
כל אד
בחברה המערבית מכיר כיו
את קיסמה הזוהר של תצוגת האופנה בה מהלכות הדוגמניות
המטופחות על המסלול באופ ההליכה המיוחד והנו שלנטי ,מתעטפות בפריטי לבוש ומסירות
אות
לסירוגי ,כאשר תמיד תימצא בהופעת בולט6ת של מרכיבי
מפתיעי
) חושפניי
במיוחד
וחריגי
במיוחד .למעשה תצוגת האופנה שהיא שיאה של מעי 'תרבות' של דוגמנות אינה אלא סוג
של טקס חברתי מודרני המתוכנ בקפידה מקסימלית ,כאשר ג
מה שנראה בו 'משחקי' וספונטני
מ6בנֶה מאד עד אחרו הפרטי
.כמו בכל טקס במובנו הסוציולוגי ,אי הוא בנוי אלא על הצירו-
ְ
ה'מתאי
' של המרכיבי
המוגדרי
,המבטיחי
את יצירת הקס
.כ חשובי
מאד אופ המבט
של הדוגמנית ,ה'יציבה' שלה האמורה
לשדר בטחו ומעי עליונות ,וא -אותה
אי איכפתיות לכאורה ,האמורה לשדר
נו)שלנטיות .כל אלה ה
מרכיבי
מלאכותיי
נלמדי ,אשר אינ
מהווי
אלא סוג של התנהגות חיצונית רגעית.
הדבר אופייני א -לסוגי
רבי
אחרי
של קס
ובדר כלל אי כל סיבה שלא
להנות מה
בפשטות .מאיד ראיית של
דוגמניות כאלה כחלק מ האליטה
החברתית כביכול ,לאור התבלטות
התקשורתית הויזואלית ) ועל חשבו
בולט6ת של ענייני
אחרי
האמורי
להמצא על סדר היו
הציבורי ) מצריכה
הכנסה של התופעה אל הפרופורציות
הנכונות שלה .כ ,יש לשי
לב עד כמה
אמורה דוגמנית להיות חסרת)אישיות.
הדגשת יתר של 'דעות' ,השכלה,
יצירתיות ומקצוע עשויי
לפגו
ביכולתו של הקהל להתמקד בגופה
בלבד ,ולכ התבטאויות של דוגמנית,
מעבר לפטפטת קלה ,נתפסות כ'בלתי
מתאימות' .יסוד זה מטריד בראש
ובראשונה רבות מ הדוגמניות עצמ,
אשר אינ מסתפקות תמיד בהיות א
'פני
יפות' וקולב מהל .האינפלציה
ובמציגות
בדיילות
בדוגמניות,
) ְ; ֶרפ:רמריות( אחרות למיניה בעשורי
האחרוני
,אשר גופ הוא העיקר,
העמיקה את המרכיב המניפולטיבי של
המיתוס מזווית חדשה :הדוגמניות כיו
ה אולי חטובות ,מטופחות ומי6פ:ת)
איור ד - 7-קסם הדוגמניות .שאלת המיתוס היא עד כמה דוגמניות הן
איכותיות בשלמותן ועד כמה הן 'יפות' רק בחלקים מגופן .כך ,לעיתים מוטב
בקוסמטיקה ,אול
כל זאת 'בחלקי'.
לחזות בהן רק מאחור ולדמיין את השאר ,ואף לא לשמוע אותן מדברות
רוב רוב אינ נשי
איכותיות הראויות
ממש...
לעניי במכלול השל
,בעיקר משו
שה
חסרות מרכיבי איכות שלמי
,
המועלמי
כאילו היו בלתי רלבנטיי
.מאיד מצויות בזהויתיה תוספות ,א -שה מוכחשות ,אשר
העיקריות שבה ה ניכור ואנטיפטיה' .יופיי' של דוגמניות רבות כאלה אינו נתפס יותר כסממ
48
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
ְל'טוב' כללי ,אלא לכל היותר לייצוג שטחי של 'הצלחה' סתמית .עצ
הסתפקות הקהל ב'חלקי
'
מוצלחי
,בהופעה ובזהות של דוגמניות כיו
,ללא ציפייה לשלמות מחייבת כוללת ,היא סממ )לא
תמיד מלבב( של הפוסט מודרניז
,אשר ִמיסד את ההסתפקות ב'חלקי
' של המציאות ,תו פיתוח
יכולת מרשימה להתעל
מחלקי
אחרי
המצויי
ממש מול עיני המתבונ .זאת מזויות ראייה
שלפיה החיי
ה
א של 'עול
בתו עול
בתו עול
' ,וכמות
בנויי
ג
הכאריזמה והיופי.
בפרספקטיבה כזו נתק מעקרונות הומניסטי
בסיסיי
אינו בלתי מתקבל על הדעת ,עד שג
כוחנות)אנטיפטית יכולה להתיישב ע
יופי ,א רק לכאורה.
לקריאה נוספת:
* ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה ,ע עובד.1986 ,
* גופמ #אירווינג ,סטיגמה ,הוצאת דביר.1983 ,
* גופמ #אירווינג ,הצגת העצמי בחיי היו יו ,דביר.1980 ,
תית
בצ ִ
ק ָ
הְ
יקה ֳ
ַמ ָ
ה ִדינ ִ
מיתוס ָ
'דינמיקה קבוצתית' היא ש
כולל אשר מייחד מיגוו של פעילויות קבוצתיות המונחות ע"י סוציולוג
או פסיכולוג חברתי ,ואשר ייחודה ביצירה מתוכננת ומלאכותיות של תחושת 'יחד' נעימה תו
פיקוח הדדי .למשתתפי
נית עידוד להחש -זה בפני זה ,תו הדגשת חולשות וקשיי
,בתחומי
חייה
השוני
,כאשר כל החוש -ומציג חולשה כזאת אמור לזכות בהגנה מיידית של המנחה ושל
הקבוצה מפני ניצול לרעה של הדברי
.
בדינמיקה קבוצתית אנשי
חשי
התקרבות הדדית ,האמורה למוסס תחושות כלליות של זרות,
<שר זהויות מביכות .ה'דינמיקה הקבוצתית'
ול ֵ
ניכור ובדידות ,וממילא לסייע בהפחתת חרדות ְ
מתבססת מבחינה תיאורטית על הנטייה של אנשי
לראות את עצמ
בעיני אחרי
.תיאוריה זו
כונתה ע"י הסוציולוג ג'ימס קולי 'גישת
האני במראה'.
כ יכול אד
לשנות את אופ ראיית
עצמו ,א
מצליחה להתפתח דינמיקה,
אשר במסגרתה הוא מצליח להציג בעיני
הקבוצה בצורה משכנעת זהות רופפת
אשר אותה הוא שוא -לחזק או לאמ
לעצמו .הדינמיקה הקבוצתית אמורה
לעודד ראייה עצמית חיובית ,לפחות
יחסית להתנסויות בעול
שמחו
לקבוצה .התהלי מתבסס כמוב ג
על
מה שידוע במינוח העממי כ'לח
קבוצתי' .אלא שזו הנקודה בה מתעוררת
מת:עלי
ָ
ג
השאלה לאיזה כיווני
כוחות לח אלה ) באמצעות המנחה וע"י
הדמויות הבולטות בקבוצה .אפקט
סוציולוגי מרכזי בדינמיקה קבוצתית
מלאכותית כזו ,כמו בתהליכי
קבוצתיי
ספונטניי
בכלל ,הוא
'העלמותו' של האד
בקבוצה )מה
בפילוסופיה
שמכונה
האקזיסטנציאליסטית ' ִאי.('6
איור ד - 8-דינמיקה קבוצתית :יצירה מלאכותית של תחושת 'יחד' וחיזוק
זהויות זמניות באמצעות הסתכלות של כל משתתף על עצמיותו דרך
ה' ָמ ְר ַאה' של האחרים סביבו.
העלמות זו עשוייה לכלול את כלל האינטרסי
,הצרכי
והרצונות של המשתת -מצד אחד; וג
את
כלל קשייו האישיי
שמחו לקבוצה מצד שני .תהלי זה הוא כמעט אוטומטי ,והוא מהווה
אהרן אלאור
49
מבחינת סוציולוגית שינוי פרדיגמטי ,שהוא ָמ ַעבר לדרגה שונה ממש של תודעה התפתחותית
אנושית.
בשל השתנויות כאלה ,העשויות להיות מסוכנות ,מודגש תמיד כי הדבר חייב בנוכחות ובהנחייה של
איש מקצוע .בשנות ה) 60של המאה ,התפתחו בעול
רעיונותיה של 'התנועה ליחסי אנוש' ,אשר
קידמה את ההכרה בכ שאנשי
מחשיבי
את מקו
עבודת
לא רק כבסיס לאמצעי מחייה
חומריי
,אלא ג
כ'בית שני' ,בשל אפשרות היחסי
החברתיי
הקרובי
.בעקבות זאת נוצר
מאמ נרחב מאד ,אשר בחלקו נמש ג
כיו
,לשלב פעילויות של 'דינמיקה קבוצתית' מטע
,ע"י
אירגוני
עיסקיי
וציבוריי
כמעט בכל אירגו גדול .זאת תחת שמות שוני
כמו סדנאות,
השתלמויות ,סמינרי
ומרתוני
.מטרת ההנהלות היתה לנצל את התהלי להגברת התפוקה )אשר
היא ג
העלאת ס -הרווחי
של הבעלי
( באמצעות טיפוח הקשרי
והמחוייבויות הקבוצתיות
הבלתי)פורמליות בי העובדי
.
ההנחה היתה כי א
אנשי
ירגישו באירגו יותר תחושות של 'יחד' ה
ג
'ידרבנו' יותר ) יעודדו
וילחצו ) זה את זה באופ אשר יביא להגברת התפוקה .ואמנ
במסגרות רבות ,אנשי
החלו
להשתת -יותר ויותר במיפגשי
אשר בה
ה
הונחו להציג את עצמ
ואת זהויותיה
השונות שוב
ושוב לשכניה
משכבר הימי
באירגו .הוכנס שימוש מקובל בתג מזהה ,פורטו שמות בני
המשפחה ,הובטחה 'דלת פתוחה' להנהלה ,הוסברו תפקידי
' ,חוויות' ו'התנסויות' ,צוינו תכונות
חיוביות בב)זוג רגעי כלשהו; ונעשה שימוש במשחקי דיאלוגי
ובמגעי
פיזיי
) הכל ליצירת
תחושת הקבוצתיות ויהי מה.
לדינמיקה הקבוצתית נלווה תמיד קס
מסויי
,זה של התקשרויות חדשות כמו ג
זה של עצ
המציצנות ,במיוחד כשהדברי
היו אופנתיי
וחדשניי
.אול
בפועל היה לדברי
כמעט תמיד ער
מוגבל מאד ככל שמבנה הכוחות החברתיי
אשר אליו חזרו האנשי
לאחר הסדנאות לא נשתנה
כשלעצמו .לימי
,ע
שו התקופה הכאריזמטית הראשונה של הופעת משחקי הקבוצות ,החלו
לאכלס את המיפגשי
בעיקר אנשי
משכבות ביניי
נמוכותֶ =ְ ,מ ֵהי)קונפורמיות ,אשר תחושת
היחד הקבוצתית אשר ניתנה לה
בסדנאות אלה סיפקה לה
צור קיומי של ממש במצב
.
אוכלוסיות עיקריות אלה אשר הגיעו ע
הזמ אל הקבוצות ,בעיקר מקרב פקיד:ת ואנשי משרדי
זוטרי
,שתו בצמא א -את תחושת הער אשר ניתנה לה
במיפגשי
,על בסיס הדגשת השיוויו
בי כל המשתתפי
בקבוצה .מנחי סדנאות כאלה מתריעי
מראש בפני הנרשמי
,עוד בעלוני
השיווק ,כי האנשי
אשר ישתתפו במיפגשי
אמורי
להסכי
'להחש '-בפני קבוצת
.
אלא שרק ְ3קריאה בי השורות נית להבי כי לעיתי
קרובות 'להחש '-משמעו להסכי
להציג
בעיקר מרכיבי זהות מוצנעי
הנחשבי
כמשפילי
בחברה הרחבה .ההחשפות והשקיפות הקיצונית
אשר תהליכי
של דינמיקה קבוצתית מעודדי
מ6עדת לא פע
להפו למסוכנת וא -לרעילה עבור
משתתפי מרובי חולשות ,או מצד שני ,למשתתפי
בעלי עצמאות מחשבתית .אלה עשויי
להיות
מצבי
אופייניי
אשר הולמת אות
אמירתו של ז'א פול סארטר כי 'הגיהינו
הוא הזולת'.
יחד ע
זאת בהנחייה רגישה והומניסטית )שאינה נדירה( אנשי
עשויי
להנות מאד וא -להתחזק
בתהליכי
של דינמיקה קבוצתית ,הג
שהאפקט הכולל הוא תמיד זמני וחול.-
לקריאה נוספת:
* משוניס ג'ו ,#סוציולוגיה ,בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.1999 ,
* שוורצוולד יוס ,אשנב לפסיכולוגיה חברתית ,בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.1988 ,
* הומגנס ג .קספר ,התנהגות בני אד בקבוצה ,ספריית הפועלי.1964 ,
תמציות פיענוח נוספות באות ד'
* מיתוס הדיאטות )כאשר לכול השפעה ראשונית מרשימה מעצ
הכאריזמה של תחושת השינוי
אלא שהבעייה נותרת בהתמדה ובמיסוד השגרתיי
,כאשר אימו העיקר ) כמויות מזו מופחתות
ומופחתות)קלוריות ) הוא המשוכה המכשילה( * מיתוס הדיור ועלויותיו )כאשר רכישת בעלות על
50
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
דיור כרוכה בכעשרי
שנות עבודה לפחות ,עד כדי היווצרות עבדות)לדיור ,בשעה ששני שלישי
מ
העלויות ה
סוגי
של מיסי
,מתו כ שהדבר מהווה מוקד לשליטת)עומק של עצ
הסדר
החברתי הקיי
( * מיתוס הדמוקרטיה הפורמלית )כאשר העיקר בה מתמקד במפלגות ממוסדות,
בבחירות ,בזכויות שיש להשיג בבתי)משפט ובפעולת נציגי
)שאינ
)מייצגי
,הג
שקיימת
התפוררות הספרה הציבורית והעדר השתתפות יומיומית ישירה של האוכלוסיה בשליטה בגורלה
א -בתחומי
הנהירי
לה לגמרי( * מיתוס הדרגה והעלייהבדרגה )כאשר לעלייה)בדרגה אמורה
להיות רק משמעות של 'יתר)אחריות' ) מבחינתנו ) כשאנו מוכני
להכיר)תודה והערכה כנגד
אחריות רבה יותר זו ,א רק ככל שהיא מתבטאת כ ותו)לא( * מיתוס הדתיות )כאשר היא אינה
אלא סוג מוקפד)במיוחד של קולקטיביות אשר עוזרת מאד בדרכה לשיכו)סבל של חלשי
וכאשר
ההכפפה למוסכמות שרירותיות דווקא תורמת ליצירת גיבוש ולתחושת שייכות ,אלא שבתורה
מתעוררת השאלה מהו יחסה לאינדיבידואליות ,לחופש ולהתפתחות האוטונומית של כל אד
( *
מיתוס הדוגמאות התומכות )כאשר המחשת הסברי
והכללות בעזרת דוגמאות מאלפות מצליחה
להעלי
את הצור להשע על איסו -שיטתי ומייצג של עובדות ונתוני
,א
המטרה היא אמת
תקפה ומוסמכת(.
51
אהרן אלאור
ה.
ִיט ִרית'
המנ ַ
חנַה ֵי) ' ָ
הה ְב ֲ
אי ַ
מיתס ִ
המ ִניזֶ'
ְל' ָ
הומניז
עניינו העיקרי הוא ביצירת ֶהסדרי
,אשר באמצעות
יוכל כל אד
לשלוט בגורלו .מאיד
הומניטריות היא עזרה לאנשי
,חלשי
בדר)כלל ,מתו כנות וט6ב לב ממשיי
,א באופ כלשהו
) 'מלמעלה' .זאת מבלי לבנות בדר כלל את הסיוע כ שהדבר יאפשר לנעזרי
שליטה ממשית
בגורל
והשתחררות מתלות במסייעיה
.אי ההבחנה המילולית בי שתי ההסתכלויות משבשת את
ההומניסטית.
התפיסה
בהירות
הומניטריות היא תמיד חשובה ,והיא
חלק מ ההומניז
,א ההומניז
מציג
ראיית עול
הרבה יותר נרחבת .כאשר
פעולות שאינ אלא הומניטריות מוצגות
כ'הומניז
' ,מאפשר לעצמו המסתכל
הונאה עצמית נוחה ,כאילו הדברי
אינ
אלא עניי חביב ,נחמד ,מעורר
אהדה ובלתי)מזיק .אלא שהומניז
הוא
במרבית המקרי
תקי ,-קנאי לפרטיות,
קובע גבולות ,בלתי מתפשר ומסוכ)ממש
למסכניו ,כש
שהוא יכול להראות
ומשחקי ,לאחר הבטחת
ִ
'טוב' ,ידידותי
גבולות אלה.
לקריאה נוספת:
* רפ אורי ,הומניז ,הרעיו #ותולדותיו ,בהוצאת
האוניברסיטה המשודרת.1991 ,
* Szasz Thomas, The Myth of Mental Illness,
.N.Y., Harper and Row, 1974
* ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה,
עמ' ,181169בהוצאת ע עובד.1985 ,
* ראנד איי ,#מרד הנפילי ,בהוצאת ש .פרידמ ,#תל
אביב.
מיתס
טריַה'
יס ִ
ה ְ
ה' ִ
משג
כ ָ
,פ ֲעה ְ
ְ( ָ
איור ה - 1-הומניטריות כמוה כעזרה לילדינו ,מתוך דאגה ,איכפתיות ,רצון
טוב ומכל הלב -אך תוך הותרת יחסי השליטה בעינם.
ילדי בית ספר לומדי
כי היסטוריה היא
תיאור 'העבר' ,כלומר כל מה שהתרחש בתולדות האנושות בתקופות קודמות ובדורות קודמי
,על
52
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
פי חלוקת ההתרחשויות לפרקי זמ ולחלקי עול
שוני
.קיימת א -הגדרה טכנית לפיה היסטוריה
היא תיעוד העבר בכתב ,עניי שתחילתו לפני כ) 6000שנה ,כאשר העיד האנושי הקוד
לכ ,אשר
כפ ֶרה)היסטוריה .א משמעות אחרת של הביטוי 'היסטוריה' היא
אינו מתועד בכתב מזוהה ְ
התפתחות .כלומר תיאור הממוקד בשינויי
,בתמורות ובתפניות חובקות עול
) לעיתי
קרובות
במוב של התקדמויות ו'קידמה' ) אשר חלו בחיי
האנושיי
מ העבר ועד להווה .השימוש ב
ביטויי
'מהל ההיסטוריה' ו'מבחינה היסטורית' מכוו לא פע
למוב התפתחותי זה ולא לציו
סתמי של העבר.
זו ג
משמעותו של 'אירוע היסטורי' ,אשר
מציי שלב חשוב ותפנית משמעותית
בהשתנותה חברה כלשהי .בביטוי משלי
:
'ההיסטוריה אינה יכולה לחכות' ,נעשה לא
פע
שימוש ע"י מנהיגי
ומצביאי
אשר
עמדו בפני החלטה לפתוח במלחמה ,או
במהפכה חברתית רבת התפתחויות ,כאשר
ו3שלו
כוונת
היתה לציי כי הגיעה השעה ָ
התנאי
לפתיחת תקופה חדשה בחיי ע
או
בחיי האנושות )אלא שהחלטת
האישית
תרמה במידה רבה למהל ,ומשפט זה שימש
לא פע
א אמתלה לכ( .משמעות חשובה
שלישית של הביטוי 'היסטוריה' עולה כאשר
מתכווני
לציי כי אירוע כלשהו אמנ
קרה ,ו'היה' ,וכי מדובר במציאות,
אמפירית ,ולא בדבר)מה שמקורו בדמיו
ובהנחות באשר לתקופות בעבר.
במוב זה נית לשאול למשל עד כמה 'מעמד
הר סיני' הוא עניי 'היסטורי' ,כלומר אירוע
אשר אמנ
התרחש ואשר יש לו עדויות
אמפיריות ,ארכיאולוגיות למשל .אפשרות
רביעית לשימוש בביטוי 'היסטוריה' הוא
לציונה של אובייקטיביות .זהו מאמ להציג
עובדות שה 'היסטוריה' במוב המכוו
לקבוע כי אי מקו
לחופש רב מידי
לפרשנויות סובייקטיביות ,לפי 'דעות' של
אלה או של אחרי
,וכי המדובר באמיתות
מוצקות כסלע .ע
זאת העבר אמנ
אינו
משתנה ,אול
הצגתו משתנה לא פע
.לנו,
איור ה - 2-התבוננות יהירה קלאסית 'מנקודת מבטה של ההיסטוריה':
כיו
,אי אלא את הצגתו של העבר ולא את
שאלת המיתוס תהיה למי התבוננות כזו נחוצה ואת מי היא משרתת.
העבר עצמו .לפרשנות משתנה זו של העבר
יצאו מוניטי מפוקפקי
,אשר מגולמי
בביטוי 'שיכתוב ההיסטוריה' .זאת לאור
הנסיונות הרבי
,של שליטי
וסופרי
)מטעמ
,להחרי
חומר תיעודי רב הנוגע לעבר ולפרס
נוסח 'רישמי' חדש ,אשר מצדיק ומפאר
את מקומ
של שליטי ההווה ברצ -ההיסטורי .קיי
ג
מוב חמישי ל'היסטוריה' ,אשר הוא אולי
הבעייתי ביותר ,זה אשר מבהיר באופ קונוטטיבי )כמשמעות)לוואי נרמזת( בלבד שההתייחסות אל
הדברי
היא בפרספקטיבה מאקרוחברתית .תיאור כזה של ה'היסטוריה' ,מתייחס כרגיל ל'חברות
שלמות' ,בפרספקטיבות 'רחבות' ,או א -אל האנושות כולה ,ע
התמקדות ביבשות וב'עמי
' .אלא
שבדר זו מעלימי
מאיתנו ,בעורמה שאי גדולה ממנה ,את בני)האד
כיחידי
:את כל אות
האנשי
הרגילי
,אשר חיו את חייה
במציאות בזמ זה או אחר בעבר .תיאור תולדות חייה
מופרד באמצעות הביטוי 'ביוגרפיה'.
א בכ צפונה הנחה מטעה כי מותר לתאר את ה'היסטוריה' תו ניתוקה מ החיי
הרגילי
של כל
אחד מ האנשי
אשר חיו באותה תקופה .להצגה כזו יש אופי אנטי)הומניסטי אשר א -מצדיק
אהרן אלאור
53
נסיו להסתכלות כזו ג בהווה ,בש
מה שיכתב בעתיד בהיסטוריה .כ ,נפוצה ההתייחסות רק אל
'מנהיגי
' ,בריתות ,מלחמות ,ותאריכי
היסטוריי
אשר מ6סד 6והפכו להיות בסיס לנוהגי
מחייבי
בהווה .בקרב אנשי האקדמיה המתמחי
במחקר היסטורי יש בעשרי
השני
האחרונות
נסיונות לא מעטי
לפרו את הפרדיגמה )האסכולה( המחשבתית המגבילה הזו ,תו התקרבות
לחשיבה הומניסטית ולתיאור מיגזרי אוכלוסיה נקודתיי ,כמו מחקרו של פיליפ אריאס על הילד6ת
בימי הביניי
.
א המפנה הקריטי ברישו
ההומניסטי של ההיסטוריה רחוק למדי .משמעות חמישית זו של
הביטוי היסטוריה ,היא אולי אחד הבסיסי
המוצקי
והמוצדקי
לעויינות המופגנת כלפי לימודי
העבר ,אלה הנכפי לא פע
על תלמידי
וסטודנטי
לדרגותיה
.אלה חשי
,א -שאי לה
תמיד
מילי
לבטא ולהסביר זאת ,כי זו דר ערמומית ) במסווה של הקניית 'ידע' ,שהוא 'אובייקטיבי'
וא' -מדעי' ) לנסות ולהפו אות
ל'נתיני ההיסטוריה' ,ולקבל את המציאות אשר לפיה במידה רבה
עדיי העבר ממשי לשלוט בהווה באנשי
החיי
עתה.
לקריאה נוספת:
* מרקס קארל ופרידרי( אנגלס ,המניפסט הקומוניסטי ,בתו( היחיד והסדר החברתי ,עמ' ,305295בעריכת דניאלה רוט הלר
וניס #נווה ,ע עובד.1993 ,
* לוי זאב ,סטרוקטורליז ,בי #מתוד ותמונת עול ,ספריית הפועלי.1976 ,
* אריאס פיליפ ,מאות של ילדות.
תטית
ההיִ #
ָמה ִ
הה ְדג ַ
מיתס ַ
במצבי
רבי
בה
אנשי
מבקשי
לשכנע את בני)שיח
בטיעוניה
נפו השימוש בהדגמה
ההיפותטית .או אז מציעי
לנו 'להניח' מצב מסויי
,או 'לתאר לעצמנו' כאילו אנו באיזשהו תפקיד
או מקו
.לאחר התניה כזו מציעי
לאיש השיח לשקול מחדש את עמדתו ,פעולותיו והחלטותיו.
טכניקה רטורית זו נוחה ,בעיקר עבור מי ששולט בה היטב ובלהטוטי שיחה בכלל .אול
המדובר
במיתוס מכיוו שנית לדמיי רק חלק מ המרכיבי
של המצב בו מדובר ומועלמי
מרכיבי
נוספי
שוני
אשר רק המציאות הממשית יכולה להעלות .המרכיבי
החסרי
בשעת ההדגמה
ההיפוטתית נותרי
בלתי מודעי
,במיוחד בשל הסיטואציה הרגעית הלוחצת בה נידוני
הדברי
.
סיטואציה זו מהווה למעשה מעי טקס פומבי המתגבש בו)במקו
,ואשר מעורר לא רק את השאלה
מהי המציאות ,אלא א -מהי מידת יחסי האמו בי הצדדי
.
הדגמה היפותטית מוכרת מאד בעול
העסקי
ובדיוני בתי משפט .בסגנו רטורי זה קיי
פיתוי
ייחודי א -בשל אופיו ,המזמי את הצדדי
לכאורה לסוג של משחק ,הג
שהדבר יכול להיות
משחק)קטלני בתוצאותיו .אול
ייחודו של ה'משחק' ,כפי שהיטיב לעמוד על כ במיוחד יוה
המ ָש ֵחק' ,הוא באי)הרצינות שבו ,לפחות ָ3תהלי ,ובכ שהוא מקנה
הויזינגה בספרו 'האד
ְ
תחושה כאילו אי בהצטרפות למשחק כל סכנה ממשית למשאבי
הקיומיי
של המשתת .-יחד
ע
זאת משחק יכול לשמש ,כפי שהוא אמנ
נוטה לשמש לא פע
במסגרת מיתוס ההדגמה
ההיפותטית ,כפיתוי בלבד לדבר)מה רציני ,אשר לתוצאותיו עשוייה להיות השפעה מרחיקת לכת
על גורל משאביו של כל אחד מ המעורבי
.
לקריאה נוספת:
* נחמיאס ונחמיאס ,שיטות מחקר במדעי החברה ,ע עובד.1976 ,
54
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
ס ָ ַרה'
הְ
מיתס ה' ַ
הביטוי 'הסברה' ,בשונה ממושג
ה'תעמולה' ,אמור לייצג א הצגה
והבהרה של ענייני
,או א -בסיס
ל'למידה' ,ולכ הוא נחשב 'נקי' יותר
ולגיטימי .הסברה מקרינה קונוטציה
)משמעות)לוואי( של העברת 'ידע' ,ה
במוב של מסירת ה'אמת' וה במוב של
אלטרנטיבה ל'ב6ר6ת' .דבר)מה נכו קיי
אמנ
לעיתי
בהבחנה זו .אול
במרבית
המצבי
במציאות ,א -הסברה אינה
בסופו של דבר אלא תעמולה .זאת,
ראשית ,בשל האקטיביות של ה'מסביר'
מול הפאסיביות של מי שמסבירי
לו.
באופ כזה נוטה הראשו להשתלט על
האחר )השתלטות מנטלית לשעה קלה
לפחות( מכיוו שאנשי
הנתוני
ל'הסברה' אינ
ערוכי
להתמודדות
שיטתית ומסודרת ע
טיעוני המסביר,
התמודדות הבאה רק לאחר התכוננות
נאותה .כ ,נשואי ההסברה נוטי
להלכד
בשבי הדברי
,תו שמשתכחי
מה
איור ה - 4-הסברה :כאשר המסביר אקטיבי והופך את שומעיו לפאסיביים;
רבי
מרצונותיה
,ממטרותיה
ומ
כאשר הוא משתמש במילים מאד מסויימות ומעלים אלטרנטיבות מחשבתיות;
האינטרסי
שלה
.שנית ,ה'מסביר'
וכאשר הוא מעוניין ' ְל ָי ֵדע' במה שאחרים אינם רוצים לדעת -ההסברה
הופכת לתעמולה.
מציג את דבריו במילי מסויימות.
מילי
אלה ,בי א
הוא בוחר אות
במחשבה תחילה )או עפ"י הנחייה מגבוה( ובי א
ה נבחרות על ידו שלא)במודע )כעניי מוב
מאליו( מייצגות תמיד מסגרת)חשיבה )פרדיגמה( מוגבלת בלבד .הצגת דברי
באותו עניי במילי
אחרות היתה מאפשרת לראות
לא פע
,בדר אחרת לגמרי ,באמצעות מסגרות)חשיבה
אלטרנטיביות .הצגת ענייני
תו ניטרול דרכי ראייה אלטרנטיביות היא לב ליבה של כל תעמולה
'מוצלחת' המבוססת על מיתוסי
.
מוב נוס ,-שלישי ,אשר בגינו הסברה היא תעמולה ,מתקשר לאות
מצבי
בה
ה'הסברה' ניתנת
'למי שאינו יודע' ,ואשר אמור לכאורה,
בפשטות ,לדעת את הדברי
.במצבי
רבי
שכאלה ,אי זה מקרי שאד
'אינו
יודע' )ואז יש לא פע
מי שנחפז באופ
פטרוני לומר לו שהוא זקוק ל'הסברה'
באותו עניי( .לעיתי
קרובות אד
כזה
אינו יודע ) כי הוא אינו רוצה לדעת.
כלומר ,הוא אינו רוצה להתמודד בצורה
מודעת ומחושבת ע
שאלות מסויימות.
יש בכ א -הגיו עמוק ,ככל שהפיכתו של
אד
ל'מ6דע' לדברי
מסויימי
כרוכה
מבחינתו ב'מחיר' כואב .או אז זהו מחיר,
אשר לפי תחושתו ,הוא אינו רוצה ,אינו
מסוגל ואינו חייב לשל
.אנשי
ה'הסברה' ,הרוצי
לכאורה 'רק'
בידיעתו ובמודעותו ,אינ
ערי
למחיר
זה )או אינ
מוכני
להיות ערי
לו( כפי
שאי ה
מודעי
לעקרו שלפיו במקביל
איור ה - 5-כאשר שלוש הרשויות השונות אינן אלא חלקים משלימים של
אותו גוף אורגני מגובש ,כמו חלקיו ה'שונים' של עלה ,אין זה אלא עלה
תאנה המכסה על אליטת כח שלטונית .האוכלוסיה העומדת מול מנגנון
מדינה כזה נותרת חלשה כעלה נידף ברוח.
אהרן אלאור
55
ָל' ְזכ6ת לדעת' יש לכל אד
ג
זכות שלא לדעת דברי
)ככל שאלה עשויי
להזיק לו באופ בלתי
לגיטמי כאמור(.
לכ 'התחמקות' מהסברה ,אשר היא לא פע
סוג של הגנה עצמית ,אינה יכולה להשפט באמצעות
הסתכלות חיצונית בלבד .דחיית החשפות להסברה ניתנת להבנה ,א
על פי אחת או יותר מרמות)
ההפשטה של משמעות ְ> ָכ ֵניָה של אותה הסברה ,יש בה כדי לגרו
אי)נוחות רבה או א -נזק ממשי
לנחש -לדברי
,חשיפה העשוייה להיות בעייתית לא פחות מהחשפות לקרינה מסוכנת.
לקריאה נוספת:
* גופמ #אירווינג ,המאפייני של מוסדות כוללניי ,בתו( היחיד והסדר החברתי ,בעריכת דניאלה רוט הלר וניס #נווה ,הוצאת
ע עובד.1993 ,
* לוי זאב ,הרמנויטיקה ,ספריית הפועלי1988 ,
* גור #דינה ,תקשורת ומציאות.1988 ,
הרשית'
הפ ָר ַדת ַ
מיתס ' ְ
אחד המרכיבי
של פוליטיקה דמוקרטית מבוסס על 'הפרדת רשויות' כאשר מנגנו ה'מדינה',
האמור לנהל את הענייני
המשותפי
של החברה ,בנוי משלושה חלקי
המופרדי
זה מזה :רשות
מחוקקת ,רשות מבצעת ,ורשות שופטת .ערכו של מבנה כזה כשלעצמו אינו מוב מאליו .הוא עשוי
להוות מיתוס בלבד א
אי הוא אלא מרכיב מוגבל בפרקטיקה הקונקרטית של פוליטיקה שאינה
דמוקרטית ככל שהיא מתעלמת מ העיקר שהוא הבטחת זכויות הפרט ואיכות החיי של כל אד
וקידומ
ושיפור
בהתמדה .הפרדת הרשויות נועדה כשלעצמה לבצר את זכויות הפרט בחברה ,ע"י
הגבלתה של כל רשות ,בשעה שהיא פועלת כנגד אזרחי
,בצימצו
כוחה ,כאשר מתאפשר לה לפעול
רק בקטע פעולה מתוח
.
הדבר נועד למנוע אפקט של טוטליות )במשמעות הלוואי של 'טוטליטריות'( ביחסי
שבי המימשל
כגו -רב)עוצמה לבי כל אד
כיחיד .אחד מ הנשיאי
האמריקניי
הראשוני
,מדיסו ,אשר היה
ג
ממנסחי זכויות האד
בחוקה האמריקנית ,א -טרח להסביר ולהדגיש עניי זה בבוטות
הומניסטית ) כי ככל שכל רשות תהיה טרודה יותר בענייניה הנפרדי
ובתחרות ע
הרשויות
האחרות ,כ היא תוכל להתפנות פחות לפגיעה באזרחי
) סכנה הקיימת בכל סוג של של מנגנו)
מדינה המתפקד כ'שלטו'.
המיתוס מתמקד בשאלה עד כמה קיימת הפרדת רשויות בפועל במדינות הדמוקרטיות המוכרות.
סקירת המצב במרבית מדינות המערב הדמוקרטי מלמדת ,כי הפרלמנט ָ=רשות המחוקקת אינו
מופרד כלל מ ה'ממשלה' כרשות המבצעת ,ככל שחברי הפרלמנט נתוני
ל'משמעת סיעתית',
כאשר מפלגת
היא זו המרכיבה את הממשלה .למחוקקי
במצב כזה אי כמעט כל אפשרות
מעשית ,או אפקטיבית ,לפעול באופ המופרד מ הממשלה ,ובוודאי שלא לפקח עליה ולבקר אותה
באופ משמעותי .מאיד הרשות השופטת בעול
המערבי ,נוטה בדר כלל לקבל את גירסת הרשות
המבצעת ,בהעדיפה את הגירסה ה'רשמית' )למשל את גירסאות המשטרה ,הצבא וגורמי המס מול
גירסתו של אזרח פשוט( על פני הפירושי
הסובייקטיביי
הלא רשמיי
,עתירי הז'רגו העממי,
בענייני
המובאי
בפניה .תמיד יש אמנ
יוצאי
מ הכלל חשובי
ו'מפורסמי
' למציאות זו,
אול
אלה ה
פני הדברי
ברוב הכמותי של המקרי
.למע האמת אות
מקרי
שאינ
מתאימי
לתמונה זו ה
אותו מרכיב חלקי )'משהו' ,דבר)מה( הדרוש לכל מיתוס כדי להמשי
לתפקד ולהתקיי
.בסוציולוגיה הפוליטית מצב כזה קרוי 'קואופטציה' ) כלומר הדגשת אותו
מיעוט של מקרי
,כמו אלה בה
הרשות השופטת אינה מקבלת את גירסת הרשות המבצעת ) אלא
שאי הדברי
אלא כסות ועלה)תאנה לתמונה הכללית השונה לחלוטי .המונח קואופטציה מבטא
את המצב שלפיו בעלי הכח 'נותני
' דבר)מה קל ער לכפופי
)במקרה זה ל'המו'( באופ היוצר א
תחושה מלאכותית כי 'מכבדי
' ג
אות
,א ללא כל התחלקות ממשית בכח .הרשות השופטת
עצמה ,באמצה לעצמה את עקרו התקדימי
מצד אחד ,הנקבעי
בתו תחומי ָרש6תה ,ואת מה
שמכונה 'חקיקה שיפוטית' מצד שני כלומר פרשנות מחייבת לחוק אשר היא עצמה מכתיבה
לערכאותיה הנמוכות יותר ) מצמצמת בכ את האיסור והציפייה שהיא לא תעסוק בחקיקה
56
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
האמורה להיות רק נחלת הרשות המחוקקת )אשר במיטבה היא נציגות של האזרחי
( .הפרדת
הרשויות מצטמצמת במיוחד כאשר בכירי שלוש זרועות אלה של מנגנו המדינה חשי
מעי סמכות
משותפת 'לנהל את הענייני
' ,כמי ש'יודעי
לעשות את הדרוש' בשונה מ'אספסו -הרחוב' .זאת
תו פיתוח ראיית עול
משותפת וסגנו חיי
דומה ,היוצרי
אליטת)כח מגובשת ,אשר א-
מקיימת בתוכה לא רק רשת של קשרי
וידידויות אלא לא פע
א -קשרי נישואי פנימיי
) כאשר
כל אלה גוברי
בהשפעת
על כל הפרדה תפקידית.
לקריאה נוספת:
* נויברגר בניימי ,#משטרי ופוליטיקה ,ע עובד.1992 ,
* קורנהאוזר וילא ,עילית שלטת או קבוצות וטו ,בתו( היחיד והסדר החברתי ,ע עובד.1986 ,
הק ָ$#ת' ִע ְניָינִי
של ' ְ
המיתס ֶ
במקרי
רבי
כאשר עולי
על סדר היו
ענייני
הכרוכי
במורכבות ,בפרובלמטיקה ,או בצדדי
ניצי
רבי
או להוטי
מידי ,ננקט קו פעולה הקרוי 'הקפאה' .כ יש 'החלטות מוקפאות' ,או
מוקפאי
'
'נושאי
ו'הקפאה של פרוייקטי
'.
העיקרו הוא כי אי
ממשיכי
ב'עניי' א ג
אותו.
מבטלי
אי
ההקפאה היא פשרה של אי
עשייה ומת 'אפשרות לזמ
לעשות את שלו' .יש לא
פע
הגיו עמוק בפעולה כזו
שכ קונפליקטי
רבי
אינ
ניתני
לפתרו בטווח
המיידי ואולי א -אינ
כלל.
לפתרו
ניתני
ההקפאה ,כפתרו של אי
פתרו ,היא לא פע
מצב
אשר 'נית לחיות איתו'.
אול
במרבית המצבי
בפועל הקפאה היא הדר
לבטל ענייני
באופ מלא,
מבלי להציג זאת כ ,תו
יצירת השהייה כוללת,
המאפשרת א תקופת
הסתגלות למצב החדש.
הביטוי העממי אשר לפיו
'אי דבר אשר קבוע יותר
מ הזמני' מתאי
במיוחד
לאפקט ה'הקפאה' :מרבית
המוקפאי
,
הענייני
כביכול זמנית ,נעלמי
ומתבטלי
כעניי של קבע.
לקריאה נוספת:
איור ה - 6-עולם הקפאון .הקפאת עניינים מורידה עניינים מסדר היום כשם שחופשת סקי
עתירת שלג וקרח ממקדת את תשומת הלב בהצלחות האנושיות הקטנות מול אתגרי הטבע
הבסיסיים.
* גיר קליפורד ,פרשנות של תרבויות ,כתר.1992 ,
אהרן אלאור
57
לִ #דית
יק ֵ
ְצ ְ
האנ ִ
מ ְצאת ֶ
תָ
הה ְ
מיתס ִ
הפגנת 'ידע' והתמצאות כללית בתוצרי תרבות כמו ספרות ,מדע ,מחזות ,מוזיקה ואמנויות אחרות
הפכה עוד לפני תחילת התקופה המודרנית לאחד מסמלי הסטטוס המזוייפי
המובהקי
ביותר.
'מתמצא' כזה זוהה באמצעות מונח הקוד ) 'תרבותי6ת' ) אול
מאחורי ביטוי זה לא עמדה אלא
ההנחה כי 'תרבותיות' כזו אינה אלא ציו להשתייכותו של האד
לרובד חברתי מבוסס)וגבוה.
ההערכה הלא)מודעת גורסת כי רק המשתיי לשכבה כזו עשוי להיות כה פנוי מעבודה ,ומ הצור
להתרכז בענייני
קיומיי
,עד כי נותר לו זמ להתעניי ולהתמצא באוס -כה עצו
של 'שטויות'
)כלומר של ענייני
בלתי)שימושיי
ובלתי)חשובי
לחיי
) הג
שיכול להיות בה
יסוד של
משחקיות ושעשוע(.
למרבה המבוכה ,בהדרגה התרחבו מאד ה הרבדי
המבוססי
,אשר כונו לימי
'המעמד הבינוני)
הגבוה' ,וה תעשיית תוצרי התרבות
הבלתי שימושיי
.מוקדי ההתמצאות
ותעשייתה,
האנציקלופדית
והאוכלוסיות שהתבססו בהדרגה,
הידקו את אחיזת
זה בזה .תעשייה זו
א -השתפרה פה וש
,מבחינת
הפוטנציאל ההומניסטי ובסיס ההנאה
שבתוצריה ,א בכ רק העמיקה את
הפיתוי הטמו בעיקר המיתוס.
ע
הזמ הדברי
גררו עימ
התפתחות
שכבה שלמה של 'מתמצאי' הבל אשר
עלה ביד
להשליט בקרב שכבות רחבות
באוכלוסיה את האמונה ,כי התמצאות
אנציקלופדית שכזו די בה כדי להוות
מעודנ6ת
ל'תרבות',
אינדיקציה
ומיומנות .הכרות)מה ע
מחזות,
ספרי
,ציורי
ויוצריה
ואוצר מילי
מתחומי פרופסיה שוני
הפכו יותר
מתמיד לחובה טקסית ולשאלה של
השתייכות או אי)השתייכות לרובד
הנכו .הדבר איפשר לכאורה להבחי בי
בני מעמדות שוני
) כמעט ללא קשר
לתכני ,ולמשמעויות התכני ,של
ה'יצירות' והתוצרי
.מסורת זו קיבלה
וריאציה מיוחד בכתיבה העיתונאית
איור ה - 7-התמצאות אנציקלופדית יוצרת לגיטימציה ליוהרה ולהתנשאות המתחדשת :עיתונאי אשר הצליח
ודרוש לעיתים מאמץ לא קטן 'להוריד את האף' לטיפוס
המתהדר בה .להפגי התמצאות אנציקלופדית יכול
חשיפת תשתית המיתוסים שב'התמצאותו' היא הכלי העיקרי למטרה זו.
היה להרשות לעצמו ניתוק מנקודת
המבט של החיי
הויטאליי
ושל
הצופה הרגיל ,וא -להיפ :ניתנה לו כביכול לגיטימציה 'להצי '-את הקוראי
ב'מבול' של
אינפורמציה ונתוני
על כל תופעה ,סופר ,שחק ובימאי .תיאורי
של בסיסי 'קריירה' שולבו באופ
מרדד להפליא ע
תכני
יצירתיי
.טקסטי
כאלה ,ככל שנודע לה
ער מסויי
לאנשי עול
הקולנוע ,או התיאטרו ,או המחקר והספרות ,הפכו בידי 'מבקרי
' ו'מדווחי
' לדבר מה אשר נית
להלעיט בו ללא קושי את כלל צרכני תקשורת ההמוני
.
הניסוחי
המפתי
,עתירי הח העיתונאי הזול הצליחו לחשו -את האוכלוסיה הרחבה לשפע של
'ידע' ו'מידע' ) תו הצגת
כ'ענייני תרבות' .אלא שדווקא ראיית מציאות כזו צימצמה ורוקנה
מתוכ את מושגי התרבות מבחינת מובניה
האנושיי
הבסיסיי
ביותר .אלה מדגישי
את
התרבות כתכונה האנושית להתגבר על תכתיבי הטבע ,על כפייתיותו ,טורפנותו והאוטומטיות שבו.
58
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
כ ,ככל שהתרבות ,באחד מהיבטיה
המרכזיי
,מהווה בנייה של חיי
על
בסיס הסכמיות מתו רצו חופשי,
בהתמצאות
שההכרה
הרי
אנציקלופדית כשלעצמה כבעלת ער
) והכתבתה ) היא מעי חזרה
לחדגוניות המוכתבת של תקופות
טרו
)התפתחותה של התרבות.
לקריאה נוספת:
* מרקס קרל ,האידאולוגיה הגרמנית ,ב'כתבי
שחרות' ,ספריית הפועלי.1977 ,
* Bourdieu, P, Cultural Reproduction and
Social Reproduction, Oxford, 1980.
השימש
מיתס ִ
ָ ִביטיי
חה' ו'הנחה'
הכ ַ
' ָ
איור ה' - 8-הוכחה' :רק חוש הראייה ,עם העזרות בחושי השמיעה
ראייה לאמיתות של
ַ
והמישוש וחושים אחרים משמשים מבחינה מדעית
תופעה או חוקיוּת' .הוכחות' הגיוניות-מילוליות אינן מספיקות ואף מרבות
להטעות.
הביטוי 'הוכחה' מוצג באופ שכיח בהקשר לויכוח על נכונותה של 'אמת' זו או אחרת ,בי א
ההתייחסות היא לזיהוי פרטיה של התרחשות מסויימת אשר 'קרתה' ,ובי א
המדובר בזיהוי
דפוס פעולה ,כללי ומתמש ,אשר אולי 'קורה' כ ,כמעט תמיד .לזה וג
לזה אנשי
מצרפי
את
הביטוי 'הוכחה' .משפטי
נפוצי
בהקשר זה ה
) 'אמת היא זו אשר נית להוכיח' ו'יתרונו של
המדע בזה שהוא מבוסס על הוכחות' .אול
במקרי
רבי
,תו כדי הצגת הדברי
במילי כגו
אלה ,בצירו -ההנמקות הענייניות)הלוגיות ,נדמה שעצ
ההוכחות הממשיות ) ע"י הסתכלות,
שמיעות עדויות ,נגיעה ושימוש בחושי
האחרי
) ה מיותרות ,ודי ב'הוכחה ע"י ההגיו'...
בר ִאיָיה ,הקשבה
מנגד טוע העקרו הראשו של המדע כי כל 'הוכחה' ,ראשיתה ואחריתה היא ְ
ומישוש ,אשר בוצעו באופ שיטתי ב'מציאות ממש' )בדר המהווה את האמפיריות המדעית(; וכי
ההגיו בכללו ,כמו ג
הדיבורי על
הוכחות ,המחליפי
את ההוכחות בפועל,
מסוכני
לחקר האמת.
במקרי
רבי
מספ:ר ,רב הפיתוי
בהסתפקות בהגיו מסויי
המזוהה ע
התופעה ,ובדיבורי
נאי
עליה ,כדי
להכתיר את הדברי
אודותיה כאמת
אשר יש לה 'הוכחה' .המילה 'הוכחה'
בשיח היומיומי של העול
המודרני הפכה
רפורמטיבי' ,כלומר יוצר)
ָ
לביטוי ' ֶפ
מציאות ,לא פחות מאשר ביטוי המתאר
מציאות.
מזווית אחרת ,עול
המדע עצמו מצמצ
יותר ויותר את השימוש במילה 'הוכחה',
ועובר לשימוש בצמד הביטויי
אישוש
איור ה - 9-ה'הנחה' כי הארץ היא ישרה ודמויית צלחת )עם פילים אחדים
והפרכה .לביטויי
אלה משמעות מעשית
האוחזים בה מתחת( שלטה בעולם ה'מדע' של המאות הקודמות כעניין
יותר מ הביטוי 'הוכחה' ,שכ ה
באי
בלתי מעורער .כאשר הציעו קופרניקוס וגלילאו לזהות את הארץ ככדור,
לציי הא
השערה מסויימת ,אשר נוסחה
הרבה לפני התאפשרות צילומי הלווין ,הם הוקעו כפוגעים בקודשי החברה.
בקפדנות ובמונחי
הניתני
לבדיקה וא-
חלק מן האסכולות של המדעים כיום אינן שונות עדיין במהותן מאלה
שהאמינו במישוריות כדור הארץ ,בשל ריבוי ה'הנחות' ,שאין בודקים כלל.
למדידה )לאחר שההשערה עברה בלשו
אהרן אלאור
59
מת ֲא ֶמ ַתת או שאינה מתאמתת .האימות הוא 'אישוש' ,אשר משמעותו היא
המדע 'אופרציונליזציה'( ְ
הוכחה במציאות הפיזיתהחושית ואילו ההפרכה היא 'הוכחה' להעדר אמת .בעקבות קרל פופר
מקובל כיו
לומר מבחינה מדעית כי ג
אישוש הוא ביטוי בלתי זהיר דיו .לכל היותר נית לומר
באותו מוב חיובי ) במקו
'הוכחה'' ,אימות' או 'אישוש' ) כי חוקי6ת משוערת מסויימת ,טר
הופרכה ,א -שנעשו נסיונות אחדי
להפריכה באמצעות בדיקות אמפיריות .חוקיות כזו ,שהיא
הכללה או 'תיאוריה' ,תחשב נכונה זמנית כל עוד לא תופר בעתיד .המושג 'הנחה' הוא מעניי בפני
עצמו :במדע ,כמו ג
בחיי
היומיומיי
,מקובל למדי השימוש בביטוי זה .כאשר נאמר כי עלינו
'להניח' דבר מה ,יש להבי מכ כי אי לבדוק את הדברי
,וכי יש א' -להסכי כי את הדברי
הללו אי מקו
לבחו ויש לקבל
כנתוני
' .אלא שזו דר למעי 'גניבת)הסכמה' בדומה ל'גניבת
דעת' .בדרכה המיוחדת גישה זו עושה שימוש מרכזי בהעברת בני השיח למצב של 'משחק' כביכול.
משחק של 'כאילו' .לעיתי
יש בכ אקט שימושי)פרגמטי ,לפי ש'אי אפשר תמיד לבדוק הכל' .אלא
שלעיתי
קרובות באמירה 'בואו נניח' אי שוני רב מ האמירה 'בואו נאמי' .הדברי
ראוייה
להדגשה דווקא ביחס לעול
השיח של חוקרי
,בתחומי המדע השוני
,שכ זהו תחו
העיסוק בו
יש את היומרה המלאה ביותר להתקרב אל האמת .אול
ככל שמתוודעי
אל ענפי המחקר השוני
,
מתגלה כי במקרי
רבי
ההסתמכות על 'הנחות' אינה נובעת אלא מענייני
מאד לא)מדעיי
.כ,
תקציבי מחקר מוגבלי
,מגבילי
מאד את מה שנית לבדוק ולחקור ,עד שאת היתר מקובל
'להניח' .וכ ג
מתפתחות 'הנחות' ,לאור הסכמות פנימיות ,הגובלות בשחיתות אינטלקטואלית,
בי קבוצות מגובשות של חוקרי
.לא פע
נבנות 'הנחות' לאור כח וסמכות של חוקרי
ותיקי
ו'בכירי
' ,אשר מתו תחושה שה
'יכולי
להרשות זאת לעצמ
במעמד
' מסתמכי
על הנחות
רופפות ו'מסורתיות' ללא כל תחושה של 'בעייה' .רבות מ הפרדיגמות )האסכולות והגישות
הראשיות( בתחומי
השוני
של מדעי ההתנהגות והחברה ה אוס -של הנחות אשר כביכול אינ
זקוקות לבדיקה בפני עצמה .אלה מזינות את עצמ באמצעות חוקרי
דלי אמצעי
מצד אחד
וכאלה שה
עתירי כח מצד שני ,עד כי בכח האינרציה והמיסוד א -הביטוי 'הנחה' מאבד את חוסר)
הלגיטימציה שבו ,בדומה לביטוי 'אמונה' בקהיליות הדתיות.
לקריאה נוספת:
* קו #תומס ,המבנה של מהפכות מדעיות.1974 ,
תמציות פיענוח נוספות באות ה'
* מיתוס טישטוש הגבולות שבי השכלה פרודוקטיבית לחינו )כאשר חינו נשמע חיובי ג
כשהוא תהלי של הענקת ידע בלתי פרודוקטיבי ובלתי מועיל לאד
ולחברה כהשעיסוקו בו עשוי
להיות א אילו -לקונפורמיות קבוצתית צרה ונבערת( * מיתוס ההשתייכות )כאשר זו אינה
השתייכות אנושית חמימה וכוללת ,אלא השתייכות מותנת ,בה האד
מתקבל רק כ'סוג מסויי
'
של אד
,לפי דרגה ,תפקיד ומילוי חובות; ובתנאי שיבטא הכרה בעליונות הבכירי
במסגרת מתו
נכונות להשפלה עצמית ,תלות ,כניעה ,ניצול וניכור)עצמי( * מיתוס ההופעה המאופקת וה'מכובדת'
)כאשר היא באה בעקבות אובד היכולת להופיע באופ ויטאלי ,מלא)חיי
,חי ובועט( * מיתוס
ההוגנות )כאשר היא חשובה תמיד ,אלא שהיא מסתירה את הציפיות הרחבות הרבה יותר לצדק
במובנו המלא ,שהוא צדק של חלוקה ולא רק הוגנות של חליפי המתבטאי
ביחסי אינטרסי
נקודתיי
( * מיתוס ההתנדבות )כאשר זהו אקט נאה הנתפס א -כמרגש כאשר הוא תור
ג
לנו
ממש ,הג
שא -בלא תמורה כספית 'ניתנת' מסגרת חברתית ,נשמר סטטוס מוער ומתקבלת
תחושת פעולה מתו 'משחקיות' והעדר רצינות)יתר; עד שעולה ספק כמה אחריות נית לדרוש
ממתנדב(.
60
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
ו.
ָודאת
מיתס הו ַ
טת
המח ֶל ֶ
ְ
השאיפה לוודאות מלאה ככל האפשר
בתחומי החיי
השוני
היא ציפייה
אנושית מקובלת .הדבר מאפשר
להתבונ קדימה בבטחו ,לפתח ציפיות
מוגדרות' ,לבנות' תכניות)חיי
על בסיס
הסדרי
יציבי
ולהמנע מחששות )או
א -מ'חרדות'( בדבר הצפוי בעתיד .אול
המציאות אינה מהווה בסיס לוודאות
כזו' .החיי
' עצמ
,ה
בעלי תכונה
מרכזית של תנועה ,תזוזה ,השתנות
ודינמיקה בלתי פוסקת .הדבר נכו ה
לגבי המבנה הביולוגי שלנו שהוא 'חי'
כלומר נמצא ללא הר -בתנועה ,וה
באשר לדפוסי חיינו והכוחות השולטי
בה
) המאלצי
אותנו לנוע ,לפעול,
לשנות ולהשתנות ללא הר .-בסדר
החברתי המכונה 'מודרני' הדבר א-
מוא' במיוחד ,ועצ
הביטוי 'מודרני6ת'
משמעותו עכשיוי6ת ו'השתנות מתמדת'.
במצב כזה ,בו מצד אחד מקננת בנו
שאיפה לוודאות וליציבות ומ הצד
האחר פועלי
עלינו )ובתוכנו( כוחות של
תנועה והשתנות מתמדת ) אחד
הפתרונות אשר הומצאו 'יש מאי'
בנסיו לאיזו הדברי
הוא יצירת
אשלייה של וודאות מוחלטת.
במרבית המקרי
המדובר באשלייה
ממוסדת אשר כולנו אמורי
להיות
שותפי
לה ולקלוט אותה שלא)במודע
בתהליכי החינו השוני
.אשלייה
ממוסדת היא יסוד קיומו של כל מיתוס
חשוב .בתהלי היצירה )או ה'כינו'( של
וודאויות מוחלטות יש חשיבות פחותה לאופי המרכיבי
המיועדי
לשאת את יסודות הוודאות
מוחלטת ) התוכ הוא כמעט שרירותי ) והעיקר מגול
בעצ
ההסכמה העמוקה 'לשי
את עצמנו'
כמאמיני
כי המדובר בוודאות מוחלטת.
איור ו - 1-לשם כינונן של וודאויות יצרו בני אדם הסכמות שרירותיות,
אשר משמעות תכניהן ,כמו משמעות האמת הבסיסית שבהן ,אינם רלבנטיים
להבנתן .כך הראה האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי ,כי רק ביציאה לים
הפתוח ,עתיר אי-הוודאויות נהגו הטרובריאנדים לקיים טקסי מאגיה
מורכבים ,בשעה שטקסים אלה נעדרו מן היציאה לדיג באגם פנימי שקט.
כאשר אנו נוטי
'לשי
את עצמנו' כ ,באופ מתמש דיו ) ובתנאי שכ פועלי
ג
הסובבי
אותנו
) אנו א -נוטי
לשכוח כי אי זה אלא 'משחק בכאילו' ורואי
בדברי
אמת וְ וָודא"ת של ממש.
למעשה ,ככל שהתוכ אשר נבחר כנושא הוודאות המוחלטת הוא שרירותי יותר ,כ אשליית
אמיתותו נשמרת חזק יותר ,עד כדי שימוש באלימות כנגד מי שאינו מוכ להכיר בכ .רבות מ
הדתות החשובות בעול
כולו בנויות על עיקרו זה.
אהרן אלאור
61
חר -הקשיי
אשר מעוררת הסתמכות על אשלייה מוסכמת בלבד ,יש בה יתרונות ברורי לאנשי
החוסי
במסגרתה :היא מאפשרת את תחושת היציבות והשלווה ,החשובה כער בפני עצמו; והיא
מאפשרת ָ=מצויי לבנות 'בנייני
' מנטליי
משותפי
רבי
.
משעה שיתרונות אלה גוברי
על חסרונות התכני
השרירותיי
) אי א -כל חשיבות לשאלה הא
היסודות ניתני
להגדרה כ'אמת' או כ'אשלייה' .התחושה הטובה המתקבלת מ המיכלול ניצבת
מעל לכל ) ועימה כל יתרונות הפעילות המשותפת המתבססי
על 'וודאויות' אלה.
ע
זאת חלק מרכזי מכוחות השינוי בכל סדר)חברתי מופעלי
בנסיו לערער את המבני
הרעיוניי
הללו .לטווח הארו ה
מצויי
למעשה בסכנה מתמדת .לעיתי
מאבקי כח שכיחי
מתגלי
בי מחנות אשר כל אחד מה
מחזיק ב'וודאויות מוחלטות' משלו.
או אז אנו עדי
להתפרצויות הדדיות מלאות רוח קרב והסחפות כאריזמטית בה א -הפרטיות
הופכת לשולית .הדברי
פועלי
כ א -ביתר שאת כנגד סכנות של העמדת התכני
על משמעות
הבסיסית ,כמשאבי
,ונסיונות להביא לשינויי
בעקבות הסתכלויות)מחדש אלה .למנגנוני
המייצבי
,אשר פועלי
באמצעות תכני)מיתוסי
של ודאויות מוחלטות ,יש כח רב משל עצמ
להתמודדות שכנגד ,בנסיו לעצור את תהליכי השינוי בתור
.
מאיד ,ככל שמער הוודאויות המוחלטות נוצר בתהלי כאריזמטי ראשוני ,מתפתחות מסגרות
אשר ְמ ַקבעות את הדברי
,ומחדירות אות
לכל יסוד התנהגות חשוב ,כדי לשמור את הדברי
לאור זמ ,באמצעות אינטרסי
יומיומיי
,אשר אי טוב מה
להבטחת כל התנגדות לשינויי
כוללי
.
הסוציולוג מקס וובר כינה זאת 'הרוטיניזציה של הכאריזמה' ,כאשר הרוטיניזציה ,הפיכת הדברי
לעניי שבשיגרה ,מבטאת את כוחות הייצוב וההכנסה לדפוסי
של ה'כאריזמה' ,המייצגת את
כוחות השינוי הגועשי
ויוצרי הדפוסיי
הבראשיתיי
.
מצב זה ,באופ האופייני במיוחד למיתוסי
,מתייחס לאחת מ הסתירות הקיומיות המרכזיות של
החיי
האנושיי
) זו שבי יציב6ת לבי שינוי ) כאשר שני המומנטי
חשובי
,אלא שה
הפוכי
זה לזה.
לקריאה נוספת:
* וובר מקס ,על הכאריזמה ובניית המוסדות ,עמ' 4029ו ,172157בהוצאת מאגנס ,האוניברסיטה העברית.1979 ,
* ברגר פיטר ,הזמנה לפגישה ע הסוציולוגיה ,עמ' ,155128בהוצאת ע עובד.1985 ,
* אודי תומס ,דילמות סוציולוגיות :חמש פירכות בתהלי( המיסוד ,בתו( היחיד והסדר החברתי ,עמ' ,421409בעריכת דניאלה
רוטהלר וניס #נווה ,הוצאת ע עובד.1993 ,
מיתס הוִי(ח
בחברה המערבית המודרנית ,אשר בה עקרונות הדמוקרטיה מהווי
לפחות את אחד הצירי
הראשיי
של הסדר החברתי ) הג
שמצויי
בה בשפע ג
'צירי
' ועקרונות נוספי
המנוגדי לה )
מקובל לעודד 'ויכוח' חופשי .ה'ויכוח' הוא דר המל לממש את רצוננו לברר את האמת בענייני
המסויימי
אשר על הפרק ,כאשר בעקבות חשיפת האמת אמורות לעלות על הפרק ג
השאלות
בדבר ההגינות והצדק .ג'ו סטיוארט מיל תר
את חלקו להבהרת חשיבות ה'ויכוח' ,בציינו כי כל
טענה וכל סברה ראויי
לעלות ולהפו למרכיבי
בויכוח ,כולל טענות וסברות מוטעות ,בתנאי
שאי בה הטעייה בזדו ,כי רק בעימות בי הרעיונות השוני
נית לחשו -את אלה אשר נית
לקבל
כאמת מול אלה אשר יש לדחות כטעות או ככזב..
62
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
ויכוח לבירור האמת אמור להיות כשלעצמו אמצעי חיוני לקבלת החלטות בענייני מעשה ,באמצעות
גיבוש של הסכמות משותפות ע
התבהרות האמת .זאת ,דווקא לאחר ליבו הקונפליקטי
,
המחלוקות והסכנות .על הסכמות כאלה לקחת בחשבו את האינטרסי
הלגיטימיי
של הצדדי
השוני
,הנחשפי
במהל הויכוח ,תו שכל צד נוטל על עצמו ויתורי
מסויימי
,כפשרה ,ליצירת
בסיס לגיבוש הסכמות .א זהו 'אידאל
הויכוח' ,אשר א -מעניק לו את
הלגיטימציה העקרונית .במציאות אי
פוני
תמיד לפשרות ולהסכמות בעקבות
ויכוח .לעיתי
קרובות במקו
ויכוח יש
התנצחות ,בה ה'מנצח' בויכוח מנסה
'לגרו -את כל הקופה' ולכפות כליל את
עמדתו ואת עצמו על ה'מנוצחי
' .לכ ג
,
המתנגדי
מראש לויכוח רואי
בו רק
ולפיצול)ולפירוד,
לבעיות',
'מקור
כשבעיניה
ליבו ובירור ראדיקלי של
האמת נראה לא פע
כבלתי רצוי ,שכ
כמוהו כפתיחת תיבת פנדורה אפלה.
מאיד צודקי
החוששי
לא פע
להכנס
לויכוח על ענייני
)וע
אנשי
( מסויימי
אשר בהתייחס אליה
אי להכנס כלל
לויכוח מ הסיבה ההפוכה :כי עצ
הנכונות להכנס לויכוח ,ולהכיר בתכניו
ובקיומו של 'ויכוח' מסויי
,כמוה כקבלה
וכמת לגיטימציה לסוג ה'שיח' אשר מייצג
הצד האחר ) סוג 'שיח' א)הומניסטי אשר
מראש אי לקבלו בשו
דר שהיא .כ,
ב'ויכוחי
' רבי
אשר אנו שותפי
לה
קיי
המרכיב העמוק ביותר של המיתוס,
אשר לפיו לא תמיד אנו ערי
לכ כי
קיימות פרדיגמות רבות ) מסגרות חשיבה
השונות מאד זו מזו ) כאשר לא פע
שוני
זה הוא כה תהומי בזירת המיפגש ,עד כי
אי כל אפשרות לקיי
כלל 'ויכוח' של
ממש .פרדיגמות כאלה מתבטאות בכל
איור ו' - 2-ויכוח' :תמיד יש לבדוק עד כמה יש לכל אחד מן
הצדדים 'ויכוח' בכמה מישורי
משלימי
:ראשית
הנחות יסוד תואמות על 'החיים' וחשיבותם ,ועד כמה קיימת נכונות
להשתכנע ע"י טענות סבירות של הצד האחר .בפועל במקרים רבים כל צד בראייה שונה של 'מטרת החיי
בויכוח אינו מראה לצד האחר אלא את 'אחוריו' ,עד כי אף אוצר המילים האנושיי
' ,כלומר של החיי
האישיי
של
בו
משתמשים הצדדים ל'ויכוח' נעדר כמעט משמעויות משותפות וכוונות כל אד
ושל אותו מימד בחיינו אשר
הסכמיות.
מזוהה ַכ'חיי
המשותפי
' .שנית ,קיי
שוני באסמכתאות אשר מובאות לביסוס
הטענות והמטרות המוצגות .מול האפשרות להסתמ על עקרונות הומניי
מנומקי
ועל הצגת
נתוני
עובדתיי
בהירי
)'אמפיריי
'( מוכרת לא פחות ההסתמכות על המסורת ,על ה'מקובל' ,על
דברי דמויות כאריזמטיות ועל כתבי
קדושי
.או אז כמעט ואי כל אפשרות ל'ויכוח' של ממש,
שכ אי דר לשכנע צד המסתמ על הנמקות אוטומטיות שמעבר ַלעובדות ולאנושי6ת הבסיסית.
מימד שלישי המציי הבדלי
פרדיגמטיי
)ממש בויכוח מתבטא במילי השונות לחלוטי אשר בה
עשוי להשתמש כל אחד מ הצדדי
)וא -כאשר משתמשי
במילי
זהות עשוי כל צד להתייחס
למשמעויות שונות לחלוטי הטמונות בה( .במצבי
כאלה מלכתחילה לא יכול להתקיי
'ויכוח' של
ממש ) במוב זה שכל צד ישאר פתוח להשתכנעות בנימוקי
המשכנעי
של הצד האחר.
בשע:רי
' .במערכו
לעיתי
דומה ויכוח)מדומה כזה למצב שבו 'זה מדבר בחיטי
והאחר משיב לו ְ
'המורה לאנגלית' ,בביצוע שייקה אופיר ,הדבר הוצג בהשוואה בי מונולוג לדיאלוג .מונולוג ,נאמר,
הוא מצב שבו 'אד
אחד מדבר אל עצמו' ואילו דיאלוג הוא מצב שבו 'שני אנשי
מדברי
אל
עצמ
'...
63
אהרן אלאור
לקריאה נוספת:
* קו #תומס ,המבנה של מהפכות מדעיות.1964 ,
* אייזנשטט שמואל ומרי קורולרו ,הסוציולוגיה :משברי ופרדיגמות ,בהוצאת מאגנס ,האוניברסיטה העברית.1982 ,
* מרקוזה הרברט ,האד החדמימדי ,עמ' ,1811בהוצאת ספריית הפועלי.1971 ,
תוָודת
ְהה ְ
מיתס הוִידי ו ִ
מצבי
בה
אנשי
התוודו ,ו'הודו' בכוונות אשר מלכתחילה לא היו לה
ביחס לאירועי
בה
היו
שותפי
,היו עניי נפו למדי לפני התקופה המודרנית .מהכרות ע
ההיסטוריה של ימי הביניי
נית ללמוד על ה'וידויי
' אשר הצליחו חוקרי האינקוויזיציה לחל באכזריות מפיה
של יהודי
מומרי
,ג
כאשר בסיס האמת באות
וידויי
היה קלוש ביותר .בנצרות הקתולית המסורתית
אקט הוידוי בפני הכומר הוא מרכזי במיוחד ,וחשיבותו לפרט היא בכ שהוידוי מזוהה כבסיס
למחיקת 'חטאי
' ולסליחה .אול
קיומ
של מצבי
טקסיי
,של אתוס קולקטיביסטי חרי -ושל
יחסי שולטי
)ונשלטי
,מוכרי
א-
בחיינו המודרניי
,ג
א
הסגנו
והאווירה של 'וידויי
' המופיעי
במרכז
נראי
שוני
.הוידוי הוא סוג של טקס בו
ה'מתוודה' אינו יכול לראות את עצמו אלא
בראי של האחרי
המצויי
סביבו .עוד
במסגרת
הקלאסית,
הסוציולוגיה
תיאוריית ה'אני במראה' אשר הציע צ'רלס
קולי ,העלתה את התובנה אשר לפיה
אנשי
נוטי
לראות ולהגדיר את עצמ
באמצעות האחרי
)ה'משמעותיי
'(
הסובבי
אות
.ה
רואי
את האחרי
כמעי 'מר@ה' לעצמיות
ולזהות
.
קולי הוסי -והדגיש ,כי קיי
יסוד נוס-
)אשר פותח עוד יותר לאחר מכ ע"י ג'ורג'
הרברט מיד( והוא מימד אוטונומי של
פירוש אישי חופשי לזהות ולעצמיות ,אשר
מנותק מראיית
של אות
אחרי
)
סובבי
) וכי בחופש זה מגול
באופ
העמוק ביותר פוטנציאל החופש האנושי
בכללותו.
כ ,אי אד
רואה את עצמו לחלוטי
בעיני האחרי
אשר סביבו ,אלא כפי שהוא
מפרש את אופ הסתכלות
.משמתחוור
לאד
,כחלק מ ההתפתחות וה'התבגרות'
האפשרית של כל אחד ,כי עומד לרשותו
תחו
חופש זה ,הוא א -מרחיב אותו יותר
ויותר ,כמידת הכח המגדיר )'הדיפיניטיבי'(
אשר הוא מצליח לגייס ) עד כדי הפיכת
המישוואה לחלוטי ומימוש יכולתו לראות
את עצמו ואת האחרי רק בראי
האינטרסי
)הלגיטימיי
( שלו.
איור ו - 3-וידוי והתוודות מהווים מצב טקסי חריף בו האדם כה מוכנע
לראות את עצמו בעיני האחרים שסביבו ,עד כי הוא עצמו '
בעיניהם.נעלם'' ,מתאיין' אול
מצב טקסי של 'וידוי' הוא אותו מצב
ומתנדף ומתיר לסובבים אותו לזהותו ולהגדירו כטוב
בו חופש הפירוש העצמי האנושי נעל
לחלוטי .במצב כזה האד
חש באופ
עמוק ו'אמיתי' ביותר ,כי הוא אינו אלא מה שהאחרי
סביבו מייחסי
לו .כל רצונותיו האישיי
,
כוונותיו המקוריות ופירושיו האלטרנטיביי
) אשר ג
ה
היו חלק ממנו לפני טקס הוידוי,
64
מדריך להשתחררות ממיתוסים חברתיים
מתנדפי
ונעלמי
כבמטה קס
.ההרגשה היא כי 'אני הוא מה שאת
מייחסי
לי ואומרי
שזה
אני'.
למצב זה רמז ויליא
שייקספיר בכותרת האירונית של מחזהו 'כטוב בעיניכ
' ,המבקרת את
העומק האפשרי של הקונפורמיות )וה'התקרנפות'( האנושית .כ ,בתהלי הוידוי חש המתוודה,
ומשדר ,כי 'אני אהיה כל מה שתייחסו לי ) כטוב בעיניכ
' .מצב טקסי חרי -המולי לוידוי כזה,
מערב ג
התרגשות רבה ,המרחיקה כל אפשרות של שיקול דעת שקט ,ענייני ונינוח .במונחי
התפתחותיי
אקט הוידוי מהווה נסיגה לשלב קדו
יותר של ההתפתחות האנושית ,ולעיתי
א-
יש בו חזרה להתנהגות ילדותית ,כנסיגה )מצבית( בדרגת ההתפתחות הביוגרפית)האישית .יא
פארקר ,המפרש את מישל פוקו בהקשר זה מציי ,כי מצב טקסי של וידוי)והתוודות הוא המצב
הקולקטיביסטי החרי -ביותר ,בו אד
חושב על עצמו רק במונחי
של אחריות לקיומ
של
האחרי
,תו העלמות האינטרסי
הקיומיי
האישיי
שלו.
במצב כזה מתאפשרת רק ראייה חד)מימדית של המציאות ,עד כי מתעוררת באד
מעצמה ,נטייה
להחלי -את אוצר המילי
,ולהתבטא במונחי של קיו קולקטיבי בלבד .אלא שכמצב טקסי זהו
מצב זמני ,המתפורר מאליו מיד לאחר מכ .אז ג
,בתו
הוידוי ,נפתחת בפני האד
שוב היכולת
לראות את אות
נתוני
)ורמזי
עובדתיי
)'אמפיריי
'( אשר עלו בוידוי ,בדרכי
אלטרנטיביות,
להתחרט על הוידוי וא -להתכחש לתוכנו מכל וכל.
אול
בשלב זה הדבר עשוי להתגלות כמאוחר מידי ,שכ רב הסיכוי שסובביו של אד
כזה לא יראו
אותו יותר אלא במונחי הוידוי ובאמצעות הזהות אשר ק6בעה בו מבחינת
.דברי
אלה חלי
במקרי
רבי
בעול
המודרני על הודאה והתוודות בחקירה משטרתית ובבתי משפט ,על מצבי
טקסיי
של 'וידוי' בי הורי
לילדיה
,בי תלמידי
למורי
,בי חיילי צבא למפקדיה
ובי
פסיכולוג למטופלו.
כ הדבר רלבנטי לעיתונות ) ליחסי
בי
מרואייני
לבי עיתונאי
) בעיקר כאשר
אלה מכיני
כתבות דיוק עסיסיות
בשיטת ה'ניו)ג'ורנליז
' עתירת החדירה
לפרטיות ,על מרואייני
אשר ניצודו על
יד
.
לקריאה נוספת:
* מיד הברט ,נפש עצמיות וחברה ,בתו( 'סוציולוגיה',
ברו וסלזניק ,הוצאת גומאצריקובר.1975 ,
ָע ַדה'
מיתס ה'ו ַ
הקמת 'ועדות' כמיתוס חדרה זה מכבר
לתודעת
של אנשי ניהול ואירגו רבי
,
היודעי
לומר כי 'א
ברצונ ל"קבור"
דבר)מה ) העבר אותו לועדה' .למע
האמת ועדות מהוות במקרי
רבי
מספור את הפתרו הענייני הנכו לטיפול
במשימות חיוניות הדורשות ליבו ובירור
מכל צדדיה.
זהו עקרו המהווה חלק מ האירגו היעיל
ה'ביורוקרטי' ,של החברה ושל אירגוניה.
יש ועדות העוסקות בענייני
ממוקדי
כועדות קבע ויש 'ועדות אד הוק' )
הפועלות רק לפתרו משימות זמניות
כ'פרוייקטי
'.
איור ו - 4-ועדה כמיתוס :עבודתה חשובה לבחינה מעמיקה של משימות
מורכבות אולם בה במידה הקמתה עשוייה להיות במטרה לתעל ,להוריד
מסדר היום ולמעשה 'לקבור' יוזמות כאריזמטיות.
© Copyright 2024