פסק די»

‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫לפני‬
‫בעניי ‪:‬‬
‫כב' השופטת ד"ר מיכל אגמו גונ‬
‫זאב אפרי‬
‫ע"י ב"כ עו"ד ארז יער‬
‫העותר‬
‫נ ג ד‬
‫‪ .1‬מדינת ישראל )משרד הביטחו אג( השיקו (‬
‫‪ .2‬ד"ר עידו כ‪ ,+‬הרופא המוסמ הראשי‬
‫ע"י ב"כ עו"ד שרה בלו מפרקליטות מחוז ת"א‬
‫המשיבי‬
‫פסק די‬
‫העתירה שלפני הוגשה על ידי מר זאב אפרי ‪ ,‬נכה צה"ל קטוע רגל‪ ,‬כנגד החלטתו של הרופא‬
‫המוסמ הראשי במשרד הביטחו שלא לאשר לעותר טיפול רפואי באמצעות החומר הניסיוני‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫לחוות דעת רפואית בלתי תלויה שהתקבלה‬
‫‪7‬‬
‫במסגרת ההלי ‪ ,‬המדובר בחומר הרפואי היחידי האפשרי לטיפול בדלקת הכבד הנגיפית מסוג ‪C‬‬
‫‪8‬‬
‫על זכות של נכי צה"ל לקבל טיפול רפואי‪ ,‬על רופאי מינהל ורופאי מומחי ‪ ,‬על אלה ועוד בפסק‬
‫הדי בעתירה שלפניי‪.‬‬
‫‪ ,GcMAF‬המיוצר ונית כתרופה ביפ ‪ .‬בהתא‬
‫לב למצבו הרפואי המורכב והייחודי‪ .‬פרופ' אור ‪ ,‬המומחה‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫שממנה סובל העותר‪ ,‬וזאת בשי‬
‫למחלות כבד ציי ‪:‬‬
‫"כל הקריירה שלי‪ ,‬כ ‪ 30‬שנה‪ ,‬לא נתקלתי במקרה כה מורכב‪ ...‬אי כל ספק שחובה‬
‫עלינו לטפל במר אפרי במהירות האפשרית‪...‬התרופות החלופיות עומדות בפתח א‬
‫ספק א תכנסנה לשימוש בשני הקרובות ומצב הכבד של מר אפרי אינו מאפשר‬
‫המתנה ללא טיפול‪".‬‬
‫כבד נגיפית מסוג ‪ (HCV) C‬ובשחפת ריאות )פרוטוקול הועדה הרפואית המחוזית מיו ‪ ,14.11.12‬בו‬
‫‪24‬‬
‫מפורטות נכויות העותר‪ ,‬צור" כנספח ב' לעתירה(‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫על רקע דברי אלו אעבור לדו בעתירה שלפניי‪.‬‬
‫‪ .1‬רקע הדברי‬
‫העותר‪ ,‬זאב אפרי ‪ ,‬יליד שנת ‪ ,1952‬נפצע לקראת סו" שירותו הצבאי הסדיר‪ .‬העותר הינו נכה צה"ל‬
‫בעל דרגת נכות כוללת בשיעור של ‪ .89%‬לאחר הליכי משפטיי שנערכו בעניינו‪ ,‬הוכר העותר כנכה‬
‫בגי מחלה ממארת ונקבע כי נכותו הוחמרה בשיעור של ‪ 50%‬בעקבות שירותו הצבאי‪ .‬כיו העותר‬
‫מוכר בגי פגימות שונות ומרובות הקשורות למחלתו הממאירה שהוכרה‪ ,‬ובי היתר בגי קטיעת‬
‫רגלו השמאלית בשל הגידול הממאיר‪ ,‬כריתת ריאה בעקבות גרורה שהתגלתה בה והדבקות בדלקת‬
‫‪ 1‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫‪1‬‬
‫לאחרונה‪ ,‬חלה החמרה בתפקודי הכבד של העותר והתעורר צור דחו" בטיפול בדלקת הכבד‬
‫‪2‬‬
‫הנגיפית מסוג ‪ ,C‬שממנה הוא סובל‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ביו ‪ 3.3.13‬נבדק העותר במרפאת הכבד בבית החולי בלינסו שבמרכז הרפואי רבי ‪ ,‬ש מתבצע‬
‫המעקב אחר מצבו הרפואי‪ ,‬ובסיכו הביקור צוי ביחס לטיפול המוצע‪ ,‬כ )סיכו הביקור צור"‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫כנספח ג' לעתירה(‪:‬‬
‫"הוסבר לחולה על סיכויי החלמה שנעי בי ‪ 40 50%‬במידה ויוכל לקבל טיפול‬
‫באינטרפרו ע ריבברי ‪ .‬כמו כ הוסבר על תופעות לוואי רבות וקשות האפשריות‪,‬‬
‫כמו כ הוסבר על קונטראינדיקציה יחסית בטיפול באינטרפרו במחלת ריאות כרונית‬
‫הקשה שיש למטופל‪ .‬ממליצה בשלב זה טיפול במחלת ריאות כרונית לפחות חצי שנה‬
‫רצו( ע ביקורת של תפקודי ריאות‪ .‬ביקרות במרפאתנו בעוד חצי שנה‪"..‬‬
‫העותר‪ ,‬אשר הבי מדברי אלו‪ ,‬כי יש מניעה מלית לו את הטיפול המוצע עקב מחלת הריאות‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫שממנה הוא סובל‪ ,‬כי סיכויי ההצלחה של הטיפול המוצע הינ נמוכי וכי תופעות הלוואי הצפויות‬
‫ממנו הינ רבות וקשות‪ ,‬פנה להתייעצות ע ד"ר איל עטיאס‪ ,‬אשר חש" בפניו טיפול חדשני‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫באמצעות הזרקת החומר ‪ ,GcMAF‬שהינו מולקולה טבעית המורכבת מחלק חלבוני וחלק סוכרי‪,‬‬
‫‪17‬‬
‫אשר מצוי עדיי בתהליכי ניסוי‪ .‬ד"ר עטיאס הבהיר לעותר‪ ,‬כי הטיפול ב‪ GcMAF ,‬אינו כרו‬
‫‪18‬‬
‫בתופעות לוואי קשות וכי העותר יוכל לקבלו על א" מחלת הריאות שממנה הוא סובל‪ .‬טיפול זה‪ ,‬כ‬
‫‪19‬‬
‫)צור" כנספח ד' לעתירה(‪ ,‬הינו טיפול‬
‫‪20‬‬
‫הבהיר ד"ר עטיאס במכתבו מיו‬
‫‪ 13.3.13‬לאג" השיקו‬
‫המוצע כיו לחולי במחלות ממאירות ומחלות ויראליות כ‪ HIV ,‬ו‪ ,HCV ,‬כדר חדשה ויעילה‬
‫‪21‬‬
‫לשיפור תפקודי מערכת החיסו והוא צובר תהודה ועניי עולמי‪ ,‬א" שעודנו מצוי בתהליכי ניסוי‪.‬‬
‫ד"ר עטיאס הבהיר במכתבו‪ ,‬כי טיפול זה הינו‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬הטיפול היחידי הרלבנטי לעותר והינו‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫בטיחותי ונטול סיכוני ‪ .‬במכתבו ציי ד"ר עטיאס‪ ,‬כי כיו נית לקבל ‪ GcMAF‬איכותי מיפ ‪ ,‬ש‬
‫‪24‬‬
‫מותר להזריק את החומר‪ ,‬א" שטר נתקבל אישור משרד הבריאות‪ .‬בשולי מכתבו ציי ד"ר עטיאס‪,‬‬
‫כי יש לשקול טיפול מסוג "חמלה" בעותר‪ ,‬אשר דלקת הכבד הנגיפית שממנה הוא סובל הולכת‬
‫ומחמירה ואי כל אפשרות לטפל בו באמצעי המקובלי לאור מחלת הריאות שלו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫העותר פנה‪ ,‬בצירו" מכתבו של ד"ר עטיאס‪ ,‬לרופא המוסמ הראשי באג" השיקו ‪ ,‬באמצעות‬
‫הרופא המחוזי‪ ,‬בבקשה לאשר לו את הטיפול בחומר‪ .‬אול ‪ ,‬בקשתו נדחתה ביו ‪ 7.4.13‬על ידי ד"ר‬
‫עדו כ‪ ,.‬הרופא הראשי באג" השיקו ‪ ,‬בזו הלשו )המכתב מיו ‪ 7.4.13‬צור" כנספח א' לעתירה(‪:‬‬
‫"בהמש לבקשת בדקתי את המסמכי שצורפו וכ את הספרות הרלוונטית‪.‬‬
‫במרפאת הכבד בה אתה מטופל הוצע ל הטיפול החדש ב ‪ ,HCV‬תו ציו העובדה‬
‫כי סיכויי ההחלמה ‪ ,40 50%‬הוסברו ל תופעות הלוואי של הטיפול והוצע ל לקבל‬
‫טיפול ראשוני במחלת הריאות טר התחלת הטיפול ב ‪ .HCV‬לא הוצע ל טיפול ע‬
‫‪GcMAF‬‬
‫‪ 2‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫הטיפול ע ‪ GcMAF‬הוצע ע"י ד"ר אייל עטיאס הנות אותו באופ פרטי‪ .‬במכתבו‬
‫מתארי ‪ 13.3.13‬מציי ד"ר עטיאס כי מדובר בטיפול ניסיוני שהדר עוד רבה למחקר‬
‫בתחו זה‪ .‬המחקר נעשה בעיקר במחלות ממאירות וזיהומי ע ‪.HIV‬‬
‫אינני מכיר באר‪ +‬ניסוי רפואי הנעשה עפ"י נוהל ניסויי רפואיי בבני אד ע‬
‫חומר זה‪ ,‬אי מידע מדעי מבוסס לגבי הסיכומי מול התועלות של הטיפול‪.‬‬
‫לאור מכלול השיקולי אינני יכול לאשר כיו מת ‪ GcMAF‬באמצעות היחידה‬
‫לשירותי רפואיי ‪".‬‬
‫לאחר קבלת תשובה זו‪ ,‬נערכה ישיבה נוספת בעניינו של העותר ביו ‪ ,29.4.13‬שבה השתתפו הרופא‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫הראשי המוסמ ‪ ,‬ראש האג" לשיקו נכי ‪ ,‬ד"ר עטיאס‪ ,‬מנהל המחוז המטפל בעותר‪ ,‬העותר עצמו‬
‫ונציג ארגו נכי צה"ל‪ .‬במהל הישיבה נקבע‪ ,‬כי היות שמדובר בתרופה ובתהלי שאינ מוכרי על‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫ידי משרד הבריאות‪ ,‬לא נית לאשר את הבקשה‪ .‬במהל הישיבה האמורה הובהר לעותר‪ ,‬כי יש‬
‫באפשרותו לפנות למשרד הבריאות בבקשה לקבלת "טיפול חמלה" וכי ככל שהבקשה תאושר על ידי‬
‫משרד הבריאות‪ ,‬אג" השיקו יממ את הטיפול המבוקש )פרוטוקול הישיבה מיו ‪ 29.4.13‬צור"‬
‫כנספח ה' לעתירה(‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫העותר לא אמר נואש והמציא למשיבי הצעה לקבלת הטיפול ביפ ש ‪ ,‬כאמור‪ ,‬מותר להזריק את‬
‫החומר א" שטר נתקבל אישור משרד הבריאות )הצעת טיפול צורפה כנספח ז' לעתירה(‪ .‬בד בבד‬
‫ע ההצעה‪ ,‬פנה העותר למשיבי במכתב נוס"‪ ,‬אול מכתבו לא נענה ולפיכ הוגשה העתירה‬
‫)המכתב מיו ‪ 21.5.13‬צור" כנספח ח' לעתירה(‪.‬‬
‫להשלמת התמונה העובדתית יצוי ‪ ,‬כי ניסיו העותר לקבל אישור לטיפול "חמלה" לא צלח עד כה‪.‬‬
‫‪ .2‬ההלי לפני וחוות הדעת הרפואיות‬
‫העתירה שלפני הוגשה ביו ‪ 4.6.13‬ובד בבד עמה התבקש צו ביניי ‪ ,‬אשר יורה למשיבי לממ‬
‫לעותר את הטיפול המוצע ביפ ‪ ,‬עד להכרעה בעתירה לגופה‪ .‬ביו ‪ ,16.6.13‬נדחתה הבקשה על ידי‬
‫כב' השופט ק' ורדי בעיקר בשל העובדה שמדובר בבקשה לצו עשה הזהה לסעד העיקרי‪.‬‬
‫לאחר שנדחתה הבקשה לצו ביניי נקבעה העתירה לפני וביו ‪ 18.6.13‬הורתי כי דיו בעתירה‬
‫יתקיי ביו ‪ 30.6.13‬וכי תגובה לעתירה תוגש עד לא יאוחר מ‪ 7 ,‬ימי לפני מועד הדיו ‪ .‬ציינתי‬
‫במסגרת החלטתי‪ ,‬כי‪" :‬המשיבי ישקלו קבלת חוות דעת מרופא מומחה בלתי תלוי בתחו‬
‫הרלבנטי‪ ,‬ויתנו על כ תשובה לבית המשפט במועד הדיו ‪".‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫ביו ‪ 26.6.13‬הוגשה תגובה מקדמית לעתירה‪ ,‬שבה נטע ‪ ,‬כי החומר הניסיוני ‪ GcMAF‬אינו מוכר‬
‫‪34‬‬
‫כתרופה לא על ידי משרד הבריאות הישראלי וא" לא על ידי ה‪ FDA ,‬האמריקאי וכי אי כל‬
‫‪35‬‬
‫מחקרי מדעיי לגבי יעילותו בטיפול במחלתו של העותר לעומת הסיכוני האפשריי להחמרה‬
‫‪36‬‬
‫‪ 3‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫במצבו עקב השימוש בו‪ .‬נטע ג ‪ ,‬כי בחינת מצבו הפרטני של העותר מעלה‪ ,‬כי קיימות אפשרויות‬
‫‪1‬‬
‫לטיפולי מקובלי בעותר באר‪ ,.‬אשר אושרו על ידי משרד הבריאות הישראלי‪ .‬בתגובה צוי ג ‪ ,‬כי‬
‫ביו ‪ 2.6.13‬הובאה בקשתו של העותר לבחינת הועדה המייעצת לועדת למ"ד )הועדה לאישורי‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫לפני משורת הדי ( וכי הועדה המייעצת המליצה לדחות את בקשת העותר היות שמדובר בטיפול‬
‫שאינו מוכר על ידי משרד הבריאות‪ .‬בהמלצה צוי ‪ ,‬כי הוצע לעותר לקבל אישור חריג לטיפול‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ממשרד הבריאות וכי ללא אישור מקצועי רפואי כאמור‪ ,‬ההמלצה היא לדחות את הבקשה‬
‫)פרוטוקול הועדה המייעצת צור" כנספח ‪ 2‬לכתב התגובה(‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ביו ‪ 27.6.13‬הגיש העותר תשובה לתגובה המקדמית לעתירה‪ ,‬שבה צוי ‪ ,‬כי לאחר שנתגלו בדמו של‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫העותר ערכי גבוהי ביותר של הווירוס ‪ HCV‬הגור למחלה )‪ 1‬מיליארד וירוסי בכל מיליליטר‬
‫‪10‬‬
‫של ד (‪ ,‬החל העותר טיפול ב‪ GcMAF ,‬במרפאתו של ד"ר עטיאס‪ ,‬במימו עצמי‪ .‬על פי האמור‬
‫‪11‬‬
‫בתשובה‪ ,‬ספירת ד מיו ‪ 20.6.13‬העלתה‪ ,‬כי קיימת ירידה תלולה בכמות הווירוסי בד והער‬
‫הנוכחי הוא ‪ 18‬מיליו ‪ .‬לא נתגלו אצל העותר תופעות לוואי כלשה לטיפול‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫ביו ‪ 30.6.13‬התקיי לפני דיו בעתירה‪ ,‬שבמסגרתו שבתי והמלצתי לצדדי ‪ ,‬כי העותר ייבדק אצל‬
‫מומחה למחלות כבד‪ ,‬אשר יחווה את דעתו הא במצבו של העותר יש הצדקה רפואית לטיפול‬
‫המבוקש‪ .‬במענה להצעה זו‪ ,‬נרשמו מפי ב"כ של המשיבי הדברי הבאי ‪:‬‬
‫"ההחלטה שניתנה שקבעה את התיק לדיו קבעה באמת שאנחנו נשקול מינוי של‬
‫מומחה‪ ,‬שיית דעתו על העניי ‪ .‬איננו רואי מקו למנות מומחה‪ .‬אנחנו מוכני‬
‫לקבל כל חוות דעת של מומחה בתחו הכבד‪ .‬לא הוצגה‪ ,‬ג בתשובות הנוספות‪ ,‬שו‬
‫חוות דעת של מומחה בתחו הכבד‪ .‬יושב כא ג משיב ‪ .1‬איננו מכירי את החומר‬
‫הזה‪ ,‬וא( מומחה בתחו הכבד אינו מכיר ואיננו יודע‪".‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬הורתי בסופו של הדיו ‪ ,‬כדלקמ ‪:‬‬
‫"בית המשפט המלי‪ +‬לעותר להיבדק אצל מומחה למחלות כבד ולהביא לפניו את‬
‫הטיפול שבו הוא מעוניי ‪ ,‬כדי שיחווה דעתו הא במצבו של העותר יש הצדקה‬
‫רפואית לטיפול זה‪ .‬יש צור כי יהיה מדובר במומחה למחלות כבד‪ .‬לש כ נית‬
‫לציי את הפרופ' ר אור ‪ ,‬מנהל היחידה למחלות כבד בבית החולי איכילוב‪ ,‬ואת‬
‫הפרופ' זיו ב ארי‪ ,‬מנהלת היחידה למחלות כבד בבית החולי שיבא או‪ ,‬לחילופי ‪,‬‬
‫מומחה אחר בתחו מחלות הכבד‪ .‬לאחר מכ יודיע העותר לבית המשפט א הוא‬
‫עומד על המש הדיו בעתירה‪ ,‬ובכל מקרה יצר( להודעה את חוות דעת הרופא או‬
‫הרופאה שאצל נבדק‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫א אחד משני המומחי שציינתי יית את חוות הדעת‪ ,‬לא יחלקו המשיבי עליה‬
‫מבחינה רפואית‪ ,‬א יהיו רשאי להציג לרופא המומחה שאלות הבהרה או נתוני‬
‫אחרי שיש בידיה ‪ ,‬ובמקרה כזה יית הרופא חוות דעת משלימה‪"..‬‬
‫לאחר הדיו ‪ ,‬פנה העותר לפרופ' ר אור שאותו הזכרתי בהחלטתי‪ ,‬המכה כיו כמנהל המכו‬
‫לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד בבית החולי "הדסה"‪ ,‬והינו מומחה בעל ש בינלאומי בתחו‬
‫מחלות הכבד בעל עשרות שנות ניסיו בתחו ‪.‬‬
‫‪ 4‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫‪1‬‬
‫בחוות דעתו מיו ‪ 13.9.13‬קבע פרופ' אור ‪ ,‬כי העותר אכ נזקק לקבלת טיפול רפואי מידי בדלקת‬
‫‪2‬‬
‫הכבד הכרונית שממנה הוא סובל לצור השגת שליטה על וירוס ה‪ HCV ,‬וכי העותר איננו יכול‬
‫‪3‬‬
‫לכ ‪ .‬פרופ' אור ציי בחוות דעתו‪ ,‬כי‬
‫‪4‬‬
‫העותר החל לקבל טיפול בחומר ‪ GcMAF‬וכי בתו ‪ 18‬הזרקות של החומר ירד העומס הנגיפי בדמו‬
‫‪5‬‬
‫של העותר מביליו יחידות ל‪ 18,‬מיליו בלבד‪ .‬פרופ' אור קבע בחוות דעתו‪ ,‬כי הצפי לקבלת תרופות‬
‫‪6‬‬
‫שאינ מבוססות על אינטרפרו הוא שנה עד ארבע שני וכי עד אז‪ ,‬בהיעדר אופציה אחרת‪ ,‬לאור‬
‫‪7‬‬
‫מצבו הקשה של העותר ולאור יעילות הטיפול בחומר ‪ ,GcMAF‬יש להמשי בטיפול זה‪ ,‬ובמילותיו‬
‫‪8‬‬
‫הוא‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫לקבל תרופות מבוססות אינטרפרו ‪ ,‬שה הטיפול הקיי‬
‫"אי כל ספק על סמ ההמלצות שציינתי‪ ,‬שחובה עלינו לטפל במר אפרי במהירות‬
‫האפשרית‪ ,‬ובהינת שכבר הגיע לשלב השחמת‪ ,‬לעשות הכל על מנת להוריד את‬
‫העומס הנגיפי‪ .‬ג בנקודה זו חשוב לזכור כי בגלל מחלות הרקע ובעיקר מצב הריאות‬
‫והסכרת‪ ,‬אי למר אפרי רשת ביטחו כאופצית השתלת כבד‪ ,‬הנתונה לחולי אחרי‬
‫במצבו‪ .‬עומס נגיפי ברמת בליו יחידות בינ"ל למ"ל‪ ,‬כמעט ולא רואי ‪.‬‬
‫אמת‪ ,‬התרופה ‪ GcMAF‬אינה תרופת הבחירה למיתאר הנוכחי‪ .‬אול ‪ ,‬בהיעדר כל‬
‫אופציה אחרת מחד‪ ,‬בהצלחות המדווחות במצבי דומי המפורסמות בעיתוני‬
‫בהחלט נחשבי ‪ ,‬ובעיקר בהתחשב ביעילות המרשימה של התרופה בהורדת הוירוס‬
‫במקרה זה ללא כל תופעות לוואי‪ ,‬אי ספק שההיגיו הרפואי מחייב המש שימוש‬
‫בתרופה לפחות שנה או עד שנצליח לדאוג למר אפרי לטיפול חלופי‪.‬‬
‫לסיכו ‪ ,‬להערכתי מר אפרי חייב לקבל טיפול להורדת העומס הנגיפי‪ ,‬אינו יכול‬
‫לקבל את הטיפול המקובל ולאור תוצאות הטיפול ב ‪ GcMAF‬יש הגיו רב בהמש‬
‫טיפול‪ .‬יש לציי כי במקביל אני עושה מאמ‪ +‬לקבל את הטיפולי החדשי למקרה‬
‫זה על בסיס "חמלה"‪ ,‬וא אצליח‪ ,‬אמלי‪ +‬כמוב לעבור לטיפול החדש‪ .‬בנוס(‪ ,‬כל‬
‫הקריירה שלי‪ ,‬כ ‪ 30‬שנה‪ ,‬לא נתקלתי במקרה כה מורכב‪ ,‬ולכ לא נראה לי‪ ,‬כי‬
‫תמיכה במר אפרי ‪ ,‬תהיה בבחינת תקדי לחולי רבי נוספי ‪".‬‬
‫]ההדגשות שלי – מ' א' ג'[‬
‫חוות הדעת הוגשה לבית המשפט ביו ‪ 16.9.13‬ובו ביו הוריתי‪ ,‬כ ‪:‬‬
‫"לאחר עיו בחוות הדעת המפורטת של פרופ' אור ‪ ,‬אני ממליצה למשיבה כי העתירה‬
‫תתקבל ויאפשרו לעותר להמשי לקבל את הטיפול‪ ,‬וזאת לאור הנסיבות המיוחדות‬
‫של המקרה המובאות בחוות דעתו של פרופ' אור ‪".‬‬
‫ביו ‪ 17.9.13‬התקבלה עמדת המשיבי ‪ ,‬לפיה ה‬
‫הבהרה‪.‬‬
‫ביו‬
‫‪ 1.10.13‬התרתי למשיבי‬
‫עומדי‬
‫על זכות‬
‫לשלוח למומחה שאלות‬
‫לשלוח שאלות הבהרה למומחה‪ .‬בי השאלות שהפנו המשיבי‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫למומחה הייתה השאלה‪" :‬הא יש ל ניסיו בטיפול בחומר ה ‪ GcMAF‬כטיפול בדלקת כבד‬
‫‪39‬‬
‫נגיפית מסוג ‪ ?C‬א כ ‪ ,‬נא פרט בכמה מקרי מדובר ומה היו תוצאות הטיפול" )שאלה מס' ‪,(1‬‬
‫‪40‬‬
‫לטיפול במחלות הכבד‪ ,‬משתמש בחומר ה‬
‫‪41‬‬
‫השאלה‪" :‬הא‬
‫מי מעמית ‪ ,‬הרופאי‬
‫המומחי‬
‫‪ 5‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫‪ GcMAF‬כטיפול בדלקת כבד נגיפית מסוג ‪ C‬ומה תוצאות הטיפול המדווחות? נא פרט והצג‬
‫מסמכי ‪ /‬אסמכתאות מתאימות" )שאלה מס' ‪ (2‬וכ השאלה‪" :‬הא הנ מכיר נתוני על שימוש‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫בחומר ה ‪ GcMAF‬כטיפול בדלקת כבד נגיפית מסוג ‪ ,C‬לרבות תוצאות הטיפול כאמור? נא פרט‬
‫והצג מסמכי ‪ /‬אסמכתאות בנושא‪) ".‬שאלה מס' ‪ .(3‬עוד נשאל המומחה‪ ,‬באשר לקביעתו כי‬
‫‪4‬‬
‫"התרופה ‪ GcMAF‬אינה תרופת הבחירה למיתאר הנוכחי"‪ ,‬הא משמעות קביעה זו הינה כי קיי‬
‫‪5‬‬
‫טיפול רפואי מקובל למצבו של העותר‪ ,‬אשר נבדק מדעית והוא הטיפול ללא אינטרפרו )שאלה מס'‬
‫‪6‬‬
‫‪ .(6‬פרופ' אור נשאל ג הכיצד מתיישבת מסקנתו לפיה "לאור תוצאות הטיפול ב ‪ GcMAF‬יש‬
‫הגיו רב בהמש טיפול" ע הקווי המנחי המקובלי במסגרת הטיפול בדלקת כבד נגיפית‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫לפיה מקו שבו רמת הווירוס לא ירדה עד כדי כ שהווירוס אינו נית לגילוי וזאת בתו תקופת‬
‫טיפול של שלושה עד שישה חודשי ‪ ,‬מוגדר הדבר ככישלו וההנחיה היא להפסיק את הטיפול‬
‫)שאלה מס' ‪ .(8‬פרופ' אור נשאל עוד‪ ,‬ביחס לתרופות החלופיות החדשניות המצויות בפיתוח‪ ,‬הא‬
‫נית לתת אות לעותר )שאלה מס' ‪.(10‬‬
‫ביו ‪ 15.10.13‬השיב פרופ' אור לשאלות ההבהרה שהופנו אליו‪ ,‬שאות הגדיר‪ ,‬בצדק רב‪,‬‬
‫"קנטרניות"‪ .‬במסגרת תשובותיו הבהיר פרופ' אור ‪ ,‬כי אכ קיי טיפול רפואי מקובל למצבו של‬
‫העותר‪ ,‬אול העותר מנוע מלקבל אותו בשל מצבו הרפואי‪ .‬פרופ' אור הבהיר‪ ,‬ביחס לשאלה מס' ‪,8‬‬
‫כי "הקווי המנחי ‪ ,‬שאני הייתי שות( פעיל בכתיבת ‪ ,‬מיועדי למקרה קלאסי של טיפול‬
‫קלאסי ללא כל הבעיות שבמקרה הנוכחי‪ .‬באופ נורמלי איננו רואי רמות וירוס כה גבוהות כמו‬
‫אלה שנמצאו אצל מר אפרי ‪ ,‬ולכ באקסטרפולציה‪ ,‬ההורדה שנצפתה במקרה הנוכחי מאד‬
‫משמעותית"‪ .‬פרופ' אור הבהיר עוד‪ ,‬ביחס לשאלה מס' ‪" :10‬כי התרופות החלופיות עומדות בפתח‬
‫א ספק א תכנסנה לשימוש בשני הקרובות ומצב הכבד של מר אפרי אינו מאפשר המתנה‬
‫ללא טיפול‪".‬‬
‫ביו ‪ 27.10.13‬הוגשה תגובה מטע המשיבי ‪ ,‬בה נטע כי חוות הדעת של פרופ' אור אינה מבוססת‬
‫ואינה נתמכת בכל אסמכתא מדעית שהיא וכי רובה ככולה השערה בלבד‪ .‬המשיבי הודיעו‪ ,‬כי לאור‬
‫זאת ה עומדי על עמדת המקורית‪ ,‬לפיה יש לדחות את העתירה‪ .‬נטע ג ‪ ,‬כי לא רק שחוות‬
‫הדעת אינה מבוססת‪ ,‬אלא שהמלצת מנהל מחלקת הכבד בבית החולי בלינסו בה מטופל העותר‬
‫‪3‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫כלל אינה מתייחסת לאפשרות הטיפול בחומר ה‪ GcMAF ,‬ובקשת העותר נסמכת על המלצת ד"ר‬
‫‪28‬‬
‫עטיאס‪ ,‬כירורג בהכשרתו‪ .‬בתגובה צוי ‪ ,‬כי ביו ‪ 27.6.13‬התקיי דיו בעניינו של העותר בוועדה‬
‫המייעצת למנכ"ל משרד הביטחו במת הטבות לפני משורת הדי )ועדת למ"ד( וכי הועדה המליצה‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫לממ לעותר טיפול בחומר ‪ ,GcMAF‬ככל שינת אישור משרד הבריאות לכ ‪ .‬על רקע זה נטע ‪ ,‬כי‬
‫‪31‬‬
‫העותר מקבל כיו את חומר ה‪ GcMAF ,‬למרות שלא קיבל אישור ממשרד הבריאות בא" אחד‬
‫‪32‬‬
‫מהמסלולי החוקיי האפשריי וכי "אי לתת כעת יד לניסיו העותר לעקו( את הוראות הדי‬
‫‪33‬‬
‫‪ 6‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫והנחיות משרד הבריאות האמו על בריאות הציבור בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' אור ‪ ,‬ג לא‬
‫‪1‬‬
‫על דר של מימו השימוש בחומר ה ‪ CcMAF‬מחו‪ +‬לגבולות המדינה"‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ביו ‪ 28.10.13‬הוגשה תשובת העותר לתגובת המשיבי שבה נטע ‪ ,‬כי כל כולה של תגובת המשיבי‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫היא בגדר מחלוקת רפואית על חוות דעתו של הפרופ' אור ‪ ,‬זאת בניגוד להחלטתי מיו ‪.30.6.13‬‬
‫נטע ג ‪ ,‬כי המשיבי מתעלמי בתגובת מהעובדה שנית לתת את הטיפול המבוקש ביפ ‪ ,‬ולפיכ‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫אי כל מניעה מלאשר אותו‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ביו ‪ 3.11.12‬התקיי לפני דיו לגו" העתירה ומפאת מצבו הקשה של העותר‪ ,‬נית פסק הדי בסמו‬
‫לאחריו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫העותר טוע ‪ ,‬כי המקור החוקי לזכאותו של נכה צה"ל לטיפול רפואי מצוי בסעי" ‪ 43‬לחוק הנכי‬
‫)תגמולי ושיקו (‪ ,‬התשי"ט ‪ 1959 ,‬וכי הזכאות אינה מוגבלת בדר כלשהי‪ .‬על פי הטענה‪ ,‬ג‬
‫תקנות הנכי )טיפול רפואי(‪ ,‬תשי"ד – ‪ 1954‬והוראות אג" השיקו אינ כוללות כל מגבלה על‬
‫הטיפול הרפואי וסעי" ‪ 11‬א להוראה ‪ 50.02‬א" קובע‪ ,‬כי אג" השיקו יאשר טיפול רפואי בחו"ל‪,‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫ככל שלא נית לקבלו באר‪ ..‬לטענת העותר‪ ,‬מאחר שהטיפול באמצעות החומר הניסיוני ‪GcMAF‬‬
‫‪17‬‬
‫הינו הטיפול היחידי האפשרי עבורו‪ ,‬על המשיבי לאשר את הטיפול האמור‪ ,‬שאותו יוכל העותר‬
‫לקבל ביפ ‪.‬‬
‫המשיבי טועני ‪ ,‬כי לא הוצגה כל דחיפות בטיפול המבוקש‪ ,‬כי אי המדובר בסכנת חיי וכלל לא‬
‫ברור א הטיפול המבוקש אכ יטיב ע העותר‪ ,‬נוכח העובדה כי תוצאות הטיפול בחומר זה ב‪,‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ HCV‬אינ ידועות‪ .‬נטע ג ‪ ,‬כי לא נית לשלול את האפשרות כי השימוש בחומר זה‪ ,‬שלא אושר על‬
‫‪26‬‬
‫ידי רשויות הבריאות השונות‪ ,‬יש בו כדי לגרו לסיבוכי קשי ותופעות לוואי קשות‪ .‬עוד נטע ‪ ,‬כי‬
‫בניגוד לטענת העותר‪ ,‬קיימת אלטרנטיבה לטיפול בעותר והיא טיפול במחלת הריאות שממנה סובל‬
‫העותר לתקופה של חצי שנה ולאחר מכ ‪ ,‬בכפו" לביקורת תפקודי ריאות וכבד‪ ,‬מת הטיפול‬
‫המקובל‪ ,‬כפי שהומל‪ .‬לעותר במרפאת הכבד בבית החולי בלינסו ‪ .‬לבסו" נטע ‪ ,‬כי בהסכמת‬
‫המשיבי לית המימו המבוקש לטיפול יכול ויהא משו מת לגיטימציה לשימוש בחומר ה‪,‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ ,GcMAF‬וזאת בניגוד להוראות הדי והנחיות משרד הבריאות‪ ,‬ובניגוד לעמדת הגורמי הרפואיי‬
‫‪32‬‬
‫המקצועיי ‪ ,‬ולכ לא נית להסכי ‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ .3‬טענות הצדדי‬
‫העותר מוסי" וטוע כי המשיבי הסכימו להסדר דיוני לפיו לא יחלקו על מסקנות רפואיות של‬
‫מומחה בתחו הכבד‪ ,‬ולכ ‪ ,‬לאור חוות דעתו של פרופ' אור ‪ ,‬עליה לאשר לו את השימוש בחומר‪.‬‬
‫‪ 7‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫המשיבי‬
‫טועני‬
‫עוד‪ ,‬כי החלטתו של הרופא המוסמ הראשי הינה החלטה מקצועית בתחו‬
‫‪1‬‬
‫מומחיותו והלכה היא כי בית משפט זה איננו נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .4‬ההסדר הדיוני‬
‫בראש ובראשונה יש לקבל את חוות דעתו של פרופ' אור ‪ ,‬ולהורות על מימו הטיפול‪ ,‬לאור ההסכמה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫הדיונית אליה הגיעו הצדדי במסגרת ההלי ‪ .‬כיוו שהמדינה טענה כי אי מומחה כבד שמכיר את‬
‫החומר המבוקש‪ ,‬הוריתי על מינוי מומחה בתחו מחלות הכבד‪ .‬לא יכולה להיות מחלוקת על‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫כישוריו של פרופ' אור בתחו זה‪ .‬פרופ' אור הבהיר בחוות דעתו ובשאלות ההבהרה מדוע הוא‬
‫סבור כי לא נית לתת לעותר את הטיפולי המקובלי למחלה‪ ,‬וכ הבהיר מדוע ראוי לאפשר לו‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫להמשי לקבל את החומר כמרפא למצבו‪ .‬פרופ' אור א" הבהיר כי אמנ מצבו של העותר אינו עונה‬
‫על הקווי המנחי לטיפול במחלה‪ ,‬אול ציי כי הוא עצמו ישב בראש הוועדה שניסחה את אות‬
‫קווי מנחי וכי אלו נועדו למהל רגיל של המחלה ולא למקרה מורכב ונדיר כמו זה של העותר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫כיוו שזו חוות דעתו הרפואית‪ ,‬ולאור ההסכמה הדיונית שאליה הגיעו הצדדי ‪ ,‬יש לקבל את‬
‫העתירה‪ .‬יש להדגיש כי בטיעוניה חזרו המשיבי על כ שמרפאת הכבד בבילינסו המליצה על‬
‫טיפול אחר‪ ,‬ומי שהפנה את העותר לטיפול המבוקש‪ ,‬הוא ד"ר אטיאס‪ ,‬כירורג בהכשרתו‪ .‬אול ‪,‬‬
‫המלצות אלו היו לנגד עיני המשיבי כשהסכימו להסדר הדיוני‪ ,‬וה א" היו לפני פרופ' אור כשהכי‬
‫את חוות דעתו‪ .‬לכ ‪ ,‬משהמלי‪ .‬פרופ' אור על הטיפול המבוקש יש לאשרו‪.‬‬
‫יכולתי לסיי את העתירה כבר בשלב זה‪ ,‬אול ‪ ,‬כיו שהמדינה עומדת על כ שהחלטת הרופא‬
‫הראשי היתה סבירה וכי אי לקבל את חוות דעתו של פרופ' אור ‪ ,‬אמשי ואדו ג לגו" העתירה‪.‬‬
‫‪ .5‬המסגרת החקיקתית – אישור טיפול רפואי בהתא לחוק הנכי )תגמולי ושיקו (‬
‫המסגרת החקיקתית העיקרית הדנה בזכויותיה של נכי צה"ל הינה חוק הנכי )תגמולי ושיקו (‪,‬‬
‫התשי"ט ‪) 1959 ,‬להל ‪ :‬חוק הנכי (‪ ,‬המסדיר את מער הזכויות של אלו אשר הוכרו כנכי בשל‬
‫פגיעה שנגרמה לה בתקופת שירות ועקב שירות בצבא ההגנה לישראל‪ .‬חוק הנכי חוקק‬
‫במקורו בשנת תש"ט‪ ,1949,‬בסמו לאחר קו המדינה‪ ,‬והוא קשור קשר מושגי‪,‬ערכי לחוק שירות‬
‫הביטחו ‪ ,‬אשר נחקק בסמו לו‪ .‬חוק הנכי נועד להשלי את חוק שירות הביטחו באמצעות יצירת‬
‫מחויבות המדינה לדאוג לחייליה אשר נפגעו במלחמות ישראל‪ ,‬תו השירות הצבאי ועקב שירות זה‪.‬‬
‫כ אמר ראש הממשלה‪ ,‬דוד ב גוריו ‪ ,‬שהציג את הצעת חוק הנכי בפני כנסת ישראל‪ ,‬בספטמבר‬
‫‪) 1949‬דברי הכנסת‪ ,‬כר ‪ ,2‬תש"ט‪ ,‬עמ' ‪:(1572,1573‬‬
‫"מלחמת החירות של צבא הגנה לישראל לא היתה כולה זרועה נחת‪ ,‬נצחונות‪,‬‬
‫וכיבושי ‪ .‬היה ג צד שני למטבע‪ .‬שול מחיר יקר‪ ..‬נפלו מאות ואלפי מתפארת‬
‫הנוער שלנו‪ ..‬א החללי ה רק חלק מהאבדות‪ .‬רבי נשארו לשמחתנו בחיי ‪ ,‬א‬
‫ג ה שלמו מחיר יקר – אבר מ החי‪ .‬הערב אני מגיש לכ בש הממשלה חוק על‬
‫‪ 8‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫החוב‪ ,‬נכו יותר – על חלק מהחוב‪ ,‬שאנו חייבי לאלה שבגופ עזרו לשחרור האומה‬
‫והמולדת‪ .‬חוק על תגמול ושיקו לנכי המלחמה‪ ..‬גודל התגמול שהחוק הזה מעניק‬
‫לנכה תלוי בגודל אחוז הנכות‪".‬‬
‫חוק הנכי מבוסס‪ ,‬אפוא‪ ,‬על אחריות המדינה כלפי בניה ובנותיה‪ ,‬הנשלחי לשרת שירות חובה‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫בכוחות הביטחו ונפגעי בגופ ובבריאות בזמ השירות ועקב השירות‪ .‬בשירות הצבאי ה‬
‫תורמי ממיטב כוח לטובת החברה‪ .‬תרומה זו מחייבת את הציבור לשאת בנזקי אלה שנפגעו‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫בשירות למע הכלל‪ ,‬כמידת פגיעת )ראו בג"‪ 5304/02 .‬ארגו נפגעי תאונות עבודה ואלמנות‬
‫נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל‪ ,‬כנסת ישראל‪ ,‬פ"ד נט)‪ ;(2004) 135 (2‬רע"א ‪ 7678/98‬קצי‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫התגמולי נ' דוקטורי‪ ,‬פ"ד ס)‪ ;(2005) 506 ,489 (1‬בג"‪ 8487/03 .‬ארגו נכי צה"ל נ' שר הביטחו ‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫פ"ד סב )‪ ;(2006) 296 (1‬רע"א ‪ 10758/06‬קצי התגמולי משרד הביטחו נ' יעקובובי‪ ,'+‬פיסקאות‬
‫‪) 17,16‬נית ביו ‪ ;(11.5.08‬בג"‪ 9863/06 .‬קר'' עמותת קטועי רגלי לוחמי נ' מדינת ישראל‬
‫שר הבריאות )‪ .(2008‬בעע"מ ‪ 4515/08‬מדינת ישראל נ' יוסי נאמ )‪ ((2009‬נאמר לעניי זה )בפסקה‬
‫‪:(31‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫"חוק הנכי מבקש‪ ,‬א כ ‪ ,‬לממש את החובה המוסרית של המדינה לדאוג לחייליה‬
‫אשר נלחמו לש הגנתה וביטחונה ולגמול לה על הקורב שהקריבו למע הכלל‪ .‬דבר‬
‫המחוקק‪...‬מורה אותנו כי חובה זו‪ ,‬אחת היא‪ ,‬והיא נוצרת ומתגבשת ע הפציעה‬
‫ו"הולכת" ע הנכה באשר יפנה‪ .‬תכליתו של החוק אינה רק להעניק לנכה ביטחו‬
‫סוציאלי‪ ,‬אלא ג לבטא את מחויבותה של המדינה ואת אחריותה כלפי מי שחיר(‬
‫נפשו במלחמה על ביטחונה‪ ,‬ושב חבול משדה הקרב‪".‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬גישת בתי המשפט היא‪ ,‬מאז ומקד ‪ ,‬כי יש לפרש את חוק הנכי "ברוחב לב ולא ביד‬
‫קמוצה‪ ,‬מתו רצו להיטיב ע הנכה ושלא להקפיד עמו" )ראו דנ"א ‪ 5343/00‬קצי התגמולי נ'‬
‫אביא ‪ ,‬פ"ד נו)‪ .(2002) 743 ,732 (5‬כ ראו רע"א ‪ 4399/08‬קצי התגמולי נ' רוקח‪ ,‬פסקה ‪ 23‬לפסק‬
‫דינה של השופטת ע' ארבל )נית ביו ‪ ;(23.5.13‬דנ"א ‪ 4538/13‬איילה גולדשטיי נ' קצי התגמולי‬
‫)נית ביו ‪.((31.10.13‬‬
‫זכותו של העותר‪ ,‬כמו זכות של נכי צה"ל אחרי ‪ ,‬לקבלת טיפול רפואי מהמשיבי ‪ ,‬נובעת מהוראת‬
‫סעי" ‪ 43‬לחוק הנכי ‪ ,‬הקובע כ ‪:‬‬
‫")א( כל נכה יקבל על חשבו המדינה‪ ,‬בתנאי שייקבעו בתקנות‪ ,‬טיפול במחלה‬
‫שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל‬
‫עת שיתגלה צור בטיפול כאמור‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫)ג( "טיפול"‪ ,‬בסעי( זה טיפול רפואי‪ ,‬ובכלל זה טיפול כירורגי‪ ,‬בדיקות רפואיות‪,‬‬
‫אשפוז‪ ,‬טיפול בית‪ ,‬הבראה‪ ,‬ואספקת רפואות‪ ,‬מכשירי רפואיי ‪ ,‬תותבות‪,‬‬
‫מכשירי אורטופדיי ‪ ,‬מכשירי תנועה לקיטעי ולמשותקי וכלבי נחיה לעיוורי‬
‫והשתתפות בהוצאות החזקת של כל אלה‪" .‬‬
‫‪ 9‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫הטיפול הרפואי מוענק לזכאי משרד הביטחו בהתא לתקנות הנכי )טיפול רפואי(‪ ,‬תשי"ד ‪1954 ,‬‬
‫‪1‬‬
‫)להל ‪ :‬תקנות הנכי (‪ .‬תקנה ‪ 2‬לתקנות אלה קובעת כי לש טיפול בנכי ימנה שר הביטחו רופא‬
‫מוסמ ראשי וכ רופאי מוסמכי מרחביי ומחוזיי וכי כל נכה הטוע שהוא זקוק לטיפול רפואי‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫וזכאי לקבלו לפי סעי" ‪ 43‬לחוק הנכי ‪ ,‬רשאי לפנות לרופא מוסמ מחוזי אשר יחליט הא הוא‬
‫זקוק לטיפול ומהו הטיפול שיינת לו )תקנה ‪ .(3‬נכה החולק על החלטתו של רופא מוסמ מחוזי‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫רשאי לערור עליה לפני הרופא המוסמ המרחבי ונכה החולק על החלטת רופא מוסמ מרחבי רשאי‬
‫לערור עליה לפני הרופא המוסמ הראשי והחלטתו תהיה סופית )תקנה ‪.(4‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫של מי שזכאי על פי חוק‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫ע‬
‫זאת‪ ,‬החלטת הרופא המוסמ בעניי צרכי‬
‫וטיפולי‬
‫רפואיי‬
‫לתגמולי נתונה לביקורת שיפוטית‪ .‬להל אעמוד על הטעמי ביסוד הביקורת השיפוטית במקרי‬
‫אלו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .6‬שיקול הדעת של הרופא הראשי והצור בהיוועצות ברופאי מומחי‬
‫א‪ .‬מסגרת שיקול הדעת וטענות המשיבי‬
‫כאמור‪ ,‬סעי" ‪ 43‬לחוק הנכי קובע את זכותו של נכה לקבל על חשבו המדינה‪ ,‬בתנאי שייקבעו‬
‫בתקנות‪" :‬טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל בה‪ ...‬בכל עת שיתגלה צור בטיפול‬
‫כאמור"‪ .‬ס"ק ג' מגדיר טיפול ככולל "טיפול רפואי" ו‪",‬אספקת רפואות"‪ .‬תקנה ‪)3‬א( לתקנות‬
‫הנכי קובעת כי‪" :‬כל נכה הטוע שהוא זקוק לטיפול וזכאי לקבלו לפי סעי( ‪ 43‬לחוק‪ ,‬רשאי לפנות‬
‫לרופא מוסמ מחוזי שיחליט א הנכה זקוק לטיפול ומה הטיפול"‪ .‬כלומר‪ ,‬על הרופאי הממוני‬
‫לפי תקנות הנכי לקבוע הא לנכה מגיע טיפול רפואי ומהו הטיפול הרפואי הרלבנטי‪.‬‬
‫בתגובה המקדמית של המשיבי לעתירה נאמר‪ ,‬למעשה‪ ,‬כי אי מדובר בטיפול רפואי‪ .‬בסעי" ‪2‬‬
‫לתגובה המקדמית לעתירה מצייני המשיבי כי‪" :‬החומר מעול לא הוכר כתרופה‪ ,‬אי מחקרי‬
‫מדעיי לגבי יעילותו בטיפול במחלתו של העותר‪ ,‬לעומת הסיכוני האפשריי להחמרה עקב‬
‫השימוש בו‪ .‬כמו כ ‪ ,‬בבחינת מצבו הפרטני של העותר‪ ,‬קיימות אפשרויות לטיפולי מקובלי‬
‫שאושרו על ידי משרד הבריאות לטיפול בעותר האר‪."+‬‬
‫עוד טענו המשיבי ‪ ,‬כי היק" הביקורת השיפוטית של בית משפט זה‪ ,‬הבוח את החלטת הרופא‬
‫הראשי באג" השיקו ‪ ,‬הינה מצומצמת יחסית‪ .‬לטענת ‪ ,‬על בית המשפט לבחו הא ההחלטה‬
‫סבירה והא היא התקבלה מטעמי ענייניי וללא שיקולי זרי ואי הוא מחלי" את שיקול דעתו‬
‫של הרופא הראשי בשיקול דעתו שלו‪.‬‬
‫הרופא הראשי בהחלטתו‪ ,‬כמו ג ועדת הלמ"ד‪ ,‬התבססו על סיכו ביקור של העותר בבית החולי‬
‫בילינסו ‪ ,‬במרפאה לטיפול במחלות כבד )ד"ר אירינה אלו ‪ ,‬רופאה מומחה בגסטרואנטרולוגיה(‪.‬‬
‫‪ 10‬מתו ‪23‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫בביקור זה לא נדונה האפשרות של שימוש בחומר המבוקש‪ ,‬וא" לא נאמר בה הא העותר יכול‬
‫‪1‬‬
‫לקבל את הטיפול המקובל למחלתו‪ .‬המשיבי הבהירו‪ ,‬כי ה אינ מתבססי על חוות דעתו של‬
‫ד"ר אטיאס לעניי הטיפול המבוקש‪ ,‬כיו שהינו מומחה בתחו הכירורגי‪ .‬כ ציי ד"ר כ‪ .‬כי עיי‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בעצמו בספרות הרפואית בנושא‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫השאלה א החלטה על סמ נתוני אלו הינה סבירה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ב‪ .‬היחס בי רופאי מינהליי לרופאי מומחי‬
‫השאלה המתעוררת במקרה זה היא כיצד על הרופא הראשי והוועדות הפועלות בעני להפעיל את‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫שיקול דעת ‪ ,‬ככלל‪ ,‬ובמקרה של תרופה שלא אושרה לטיפול באר‪ ,.‬בפרט‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫מטבע הדברי ‪ ,‬הטיפולי הרפואיי לה נזקקי נכי מתפרשי על תחומי הרפואה השוני ‪ .‬ברור‬
‫ג ‪ ,‬כי המקרי הבעייתיי יהיו אלו בה הטיפול המבוקש אינו הטיפול המוכר והמקובל למצב‬
‫רפואי נתו ‪ .‬מוב מאליו כי הרופאי הממוני על ביצוע החוק אינ יכולי להתמחות בכל תחומי‬
‫הרפואה‪.‬‬
‫ע התפתחות המחקר והרפואה‪ ,‬העלויות הגבוהות של טיפולי שוני ‪ ,‬אנו רואי מסגרות רבות‬
‫בה על רופאי לקבל החלטות בנושאי רפואיי ‪,‬מינהליי ‪ .‬לעמוד על שיקולי תקציב‪ ,‬הא יש‬
‫לטפל בתרופת מקור א לאו‪ ,‬הא לספק מכשיר מתוצרת זו או אחרת‪ .‬בכל הצמתי הללו‪ ,‬הרופא‬
‫שמקבל את ההחלטה‪ ,‬כמו הרופאי על פי תקנות הנכי ‪ ,‬מתמחי ‪ ,‬מטבע הדברי ‪ ,‬בתחו‬
‫מומחיות אחד‪ ,‬אול ה ממוני על קבלת החלטות בתחומי רחבי ‪.‬‬
‫בע"ע )ארצי( ‪ 205/08‬שירותי בריאות כללית נ' טירוז )‪ ,(2009‬ד בית הדי הארצי לעבודה בשיקולי‬
‫שעל ועדת חריגי של קופ"ח לקחת בחשבו בשקלה מימו של טיפול רפואי שאינו בסל הבריאות‪,‬‬
‫ושיקולי שיבח בית המשפט‪ .‬אמנ אי מדובר באותו דבר חקיקה‪ ,‬אול מבי השיקולי עמד‬
‫ביה"ד הארצי לעבודה על שיקולי היפי לענייננו‪ .‬נקבע‪ ,‬כי יש לשקול שיקולי אובייקטיבי‬
‫כלליי ושיקולי סובייקטיביי ‪:‬‬
‫"ההיבטי האובייקטיביי של הטיפול החריג המבוקש‪ ,‬ובה אלה‪:‬‬
‫‪...‬נסיו שהצטבר בישראל ובעול בטיפול החריג או בטכנולוגיה המבוקשת בטיפול‬
‫במחלות בכלל ו‪/‬או בהתוויה למחלות ספציפיות בה דנה הוועדה; חוות דעת מומחי‬
‫בתחו והאסכולות הרפואיות המקובלות לגבי הטיפולי המתאימי למחלה‪ ,‬לרבות‬
‫הטיפולי שעל פי הסל והטיפול החריג המבוקש; עדויות בספרות הרפואית ליעילות‬
‫הטיפול החריג; רישו של הטיפול החריג במדינות מערביות אחרות;‪....‬הא נעשה‬
‫שקלול יעילות הטיפול בהתא לסיווגו כמציל חיי ‪ ,‬מארי חיי ומשפר איכות חיי‬
‫לטווח ארו או קצר‪ ....‬במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת ועדת החריגי ‪,‬‬
‫ובנוס( לבחינה האובייקטיבית של הטיפול החריג המבוקש כשלעצמו‪ ,‬יילקחו‬
‫בחשבו א( שיקולי סובייקטיביי ‪ ,‬הרלבנטיי למחלתו של העמית‪ ,‬בנסיבותיו‪,‬‬
‫ובה אלה‪:‬‬
‫‪ 11‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫טיפולי קודמי שניתנו לעמית‪ ,‬על פי ההתוויה למחלתו במסגרת סל הבריאות‪,‬‬
‫ותוצאת ; הא קיימת מניעה רפואית במצב בריאותו הנתו של העמית‪ ,‬מלקבל את‬
‫הטיפול המותווה למחלתו בסל; הא הטיפול החריג המבוקש נית בעבר לעמית‪ ,‬בי‬
‫באמצעות הקופה ובי בדר אחרת ומה היו תוצאותיו לגבי החולה‪ .‬האינטרס הטיפולי‬
‫החיוני בטיפול החריג שמימונו מבוקש; הא הטיפול החריג מגשי אינטרס חיוני‬
‫זה בכל הנוגע לריפויו או הטבת מצבו הרפואי של העמית‪ ,‬והא ובאיזו מידה נית‬
‫להגשי את האינטרס הטיפולי החיוני באמצעי חלופיי הכלולי בסל; יעילות‬
‫הטיפול החריג המבוקש בעמית לטווח הארו ולטווח הקצר‪ ,‬בהתחשב בכלל החומר‬
‫הרפואי לרבות חוות דעת מומחי ורופאי המטפלי בו‪ ,‬אשר מ הראוי שתישקלנה‬
‫בכובד ראש על ידי קופת חולי ; יעילות הטיפול החריג תיבח א( ביחס ליעילות‬
‫הטיפולי המותווי למחלה המצויי בסל הבריאות‪".‬‬
‫חלק של השיקולי ה שיקולי‬
‫המחייבי חוות דעת של רופא מומחה‪.‬‬
‫שעל הרופא המינהלי לשקול‪ ,‬וחלק ‪ ,‬עניי שבמומחיות‪,‬‬
‫ג‪ .‬חובת היוועצות ברופא מומחה ומעמד חוות דעת רופא מומחה‬
‫כאמור‪ ,‬מטבע הדברי ‪ ,‬הרופאי המאשרי והוועדות השונות אינ מומחי בכל תחומי הרפואה‪.‬‬
‫הרפואה הולכת ומתפתחת לכיוו של התמחויות ותת התמחויות‪ .‬ההחלטה הסופית היא של רופאי‬
‫המינהל‪ ,‬במקרה שלפניי‪ ,‬הרופא הראשי‪ .‬אול ‪ ,‬יהיו מקרי בה ‪ ,‬כדי שהחלטת הרופא המינהל‬
‫תהייה סבירה‪ ,‬יהיה עליו לפנות או להפנות את החולה לרופא או רופאי מומחי בתחו‬
‫הרלבנטי‪.‬‬
‫כ ג לעניי הרופאי על פי תקנות הנכי ‪ .‬על הרופאי על דרגותיה ‪ ,‬ובוודאי כשהעניי מגיע‬
‫לשולחנו של הרופא הראשי‪ ,‬להעזר במומחי לתחו הרלבנטי‪ .‬על המבקש להביא חוות דעת‬
‫רפואית ראשונה כדי לתמו את בקשתו לטיפול רפואי זה או אחר‪ .‬א הרופא מקבל את חוות הדעת‬
‫או ההמלצה הראשונית‪ ,‬ומאשר את הטיפול המבוקש‪ ,‬הרי די בכ ‪ .‬אול ‪ ,‬מקו שהרופא הראשי‬
‫סבור‪ ,‬כמו במקרה זה‪ ,‬כי חוות הדעת הראשונית אינה מניחה את דעתו‪ ,‬מסיבה כלשהי‪ ,‬עליו לפנות‬
‫בעצמו‪ ,‬או להפנות את הפונה למומחה בתחו הרלוונטי )ראו לעניי זה חובות של רופאי צבאיי‬
‫לקבל המלצות של רופאי מומחי ‪ :‬חני כספי‪ ,‬תמיר מורי‪" ,.‬כיבוד המלצות של רופאי מומחי‬
‫על ידי רופאי צבאיי "‪ ,‬רפואה ומשפט‪) 13 ,‬ספר היובל‪ .(2001 ,‬נראה כי צריכה להיות סיבה טובה‬
‫במיוחד‪ ,‬כאשר מדובר במקרה חריג‪ ,‬ורופא המינהל אינו מומחה בתחו ‪ ,‬שלא לפנות ולקבל עמדה‬
‫של רופא מומחה אובייקטיבי בתחו הרלבנטי‪.‬‬
‫יש להדגיש‪ ,‬כי בהקשרי שוני עמדו בתי המשפט השוני על חובת ההיוועצות ברופאי מומחי ‪,‬‬
‫או על אפשרות הסטייה מחוות דעת של רופא מומחה‪ .‬על א" שאי מדובר בעניי המשלי ישירות על‬
‫השאלה שלפניי‪ ,‬יש להדגיש כי לאור התפתחות הרפואה‪ ,‬כפי שציינתי‪ ,‬להתמחויות ותת התמחויות‪,‬‬
‫דנה הפסיקה במתח שבי רופאי כללי לרופאי מומחי ‪ ,‬רופאי משפחה וחובת להפנות לרופא‬
‫‪ 12‬מתו ‪23‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫מומחה‪ ,‬וקבלת החלטות מינהליות בשאלות רפואיות‪ ,‬ובתי המשפט הדגישו את החשיבות שבקבלת‬
‫‪1‬‬
‫חוות דעת מרופא מומחה‪ ,‬והצור בנימוקי טובי לסטות ממנה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בנושא הקרוב לענייננו‪ ,‬הכרעה בשאלה הא נכות נגרמה עקב שירות צבאי‪ ,‬מינה בית המשפט‬
‫העליו וועדת מומחי רפואיי לחוות דעת בנושא קשר אפשרי בי שירות בצבא למחלת קרוה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫)רע"א ‪ 2985/97‬מאיר נ' קצי התגמולי )‪ .((2003‬בית המשפט קבע‪ ,‬בהתבסס על מסקנות המומחי‬
‫כי אי קשר בי מחלה זו לבי השירות הצבאי של המבקשי באותו עניי ‪ .‬יש להדגיש כי בית המשפט‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫מינה וועדת מומחי ‪ ,‬לאחר ששני הצדדי ‪ ,‬הנכי מזה וקצי התגמולי מזה‪ ,‬הסתמכו כל אחד‪ ,‬על‬
‫חוות דעת מומחי בתחו ‪ ,‬ועמד על חשיבות המומחיות במקרי גבוליי ‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫בנוס"‪ ,‬לעניי רשלנות רפואית נאמר‪ ,‬כי אי הפנית חולה לרופא מומחה עלולה לעלות כדי רשלנות‬
‫רפואית של הרופא הכללי‪ .‬בספר של עדי אזר ואילנה נירנברג‪ ,‬רשלנות רפואית‪) 162,3 ,‬מהדורה‬
‫שניה‪ ,‬תש"ס(‪ ,‬מצייני המחברי ‪:‬‬
‫"לדעתנו‪ ,‬כאשר רופא מתחו מסויי או רופא כללי לא הפנה את החולה למומחה‬
‫הרפואי המתאי ‪ ,‬לפי נסיבות העניי ‪ ,‬וטיפל או שהחליט להימנע ממת טיפול בנוגע‬
‫לבעיה רפואית‪ ,‬השייכת לתחו מומחיות פלוני‪ ,‬יכול שהתנהגות זו תעלה כדי מעשה‬
‫רשלנות‪ .‬התנהגותו של הרופא הכללי תיבח על פי סטנדרט הרופא המומחה‪ .‬אי‬
‫נפקא מינה‪ ,‬א רמת המומחיות הנדרשת מרופא כללי קטנה יותר מרמת המיומנות‬
‫הנדרשת מרופא מומחה בתחו הרופא המעוול‪ .‬תוצאה זו נובעת מהכלל‪ ,‬שלפיו‬
‫בוחני רמת טיפול לפי רמת הטיפול הטובה‪ ,‬הנהוגה בתחו שבו היה צרי להיות‬
‫החולה מטופל בפועל‪."...‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫ובאשר לחשיבותה חובת ההיוועצות בהקשר לעוולת הרשלנות‪ ,‬נאמר בת"א )ת"א( ‪ 398/89‬עזבו‬
‫המנוח זלמ יערי נ' פרופ' אלכס דינבר )‪:(1993‬‬
‫"א התלבטותו של הרופא אינה בתחו הישיר של מומחיותו‪ ,‬ואפילו הוא בעל ידע‬
‫ונסיו ‪ ,‬חלה על הרופא חובה להיווע‪ +‬ברופאי מומחי בתחו הנדו ‪ .‬התייעצות בי‬
‫רופאי היא נוהג מקובל‪ ,‬וא( הכרחי‪ ,‬בשל התרחבותו והתפתחותו המתמדת של מדע‬
‫הרפואה‪ .‬בשל כ ‪ ,‬אי מצפי מרופא יחיד‪ ,‬יהיה מוכשר ומנוסה ככל שיהיה‪ ,‬שיקי(‬
‫בידיעותיו תחומי רפואיי שאינ בגדר מומחיותו"‪.‬‬
‫)עוד ראו ת‪.‬א‪) .‬י‪ 3532/01 ( ,‬רות חזו נ' שירותי בריאות כללית )‪.(2003‬‬
‫בע"א ‪ 8799/08‬הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלונית )‪) (2011‬להל ‪ :‬עניי הדסה( נקבע‪ ,‬כי סטייה‬
‫מהנחיה של רופא מומחה )למחלות זיהומיות( ע"י רופא שאינו מומחה בתחו )רופא כירורג( מהווה‬
‫רשלנות‪ ,‬ג א לא קמה חובת התייעצות ע מומחה מלכתחילה‪ .‬בית המשפט קבע )כב' המשנה‬
‫לנשיאה‪ ,‬השופט א' ריבלי בפיסקה ‪ 22‬לפסק הדי ( כי‪:‬‬
‫"אכ ‪ ,‬התייעצות ע רופא מומחה אי בה הכרח לקבל את עצתו‪ ,‬א אי להצדיק‬
‫התעלמות ממנה בהיעדר טע מבורר לכ ‪ .‬טע כזה לא נית היה למצוא במקרה זה‪,‬‬
‫ולו רק בשל שהמערערת בחרה להימנע מכל רישו בשאלה קריטית זו‪ .‬המלצתו של‬
‫הרופא המומחה צריכה לשמש כנקודת מוצא להמש הטיפול הרפואי‪ ,‬ומכל מקו –‬
‫‪ 13‬מתו ‪23‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫כנקודת התייחסות‪ .‬מנקודת מוצא זו יכול הרופא המטפל לסטות‪ ,‬כמוב ‪ ,‬א הסטייה‬
‫צרי שתיעשה מחמת נימוקי הרלוונטיי לטיפול המיטבי במטופל; לעיתי עשויה‬
‫להידרש התייעצות נוספת ע המומחה או ע רופאי נוספי ‪ ,‬לבירור אופציית‬
‫הטיפול העדיפה‪ ....‬סטייה חסרת פשר מעצתו של המומחה מעוררת סימני שאלה‬
‫ומקימה‪ ,‬על כ ‪ ,‬הנחה של התרשלות‪ ,‬המעבירה את הנטל לבית החולי להראות כי‬
‫הפסקת הטיפול האנטיביוטי נעשתה מסיבה טובה‪ .‬בנטל זה לא הצליחה המערערת‬
‫לעמוד‪ ....‬המערערת לא הצליחה להציג שיקולי כלשה שנשקלו בתהלי קבלת‬
‫ההחלטה לסטות מעצת המומחה‪ ,‬לא הביאה ראיות המעידות כי קבלת ההחלטה לא‬
‫נעשתה תו התרשלות ולא סיפקה כל הסבר משכנע להפסקת הטיפול‪ .‬לנוכח זאת‪,‬‬
‫אי אלא לקבוע ‪ ...‬ההחלטה לסטות מעצת המומחה נעשתה בהתרשלות‪".‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫כאמור‪ ,‬מדובר בשאלה של התרשלות‪ ,‬א ברור מ האמור‪ ,‬כי כשיש לקבוע טיפול רפואי למחלה או‬
‫‪12‬‬
‫בעיה ספציפית‪ ,‬יהיו מקרי בה יהיה צור להסתייע ברופא מומחה לתחו הרלבנטי‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫עניי אחר בו הודגשה חשיבות הרופאי המומחי הרלבנטיי הוא בהקשר של ועדות רפואיות‬
‫לקביעת נכות‪ .‬בע"א ‪ 2907/02‬גוטסדינר נ' קצי התגמולי )‪ ,(2003‬ד בית המשפט העליו בשאלת‬
‫הרכב של ועדות רפואיות עליונות המוקמות בהתא להוראותיו של חוק הנכי לצור קביעת דרגת‬
‫הנכות‪ .‬בית המשפט העליו ד בשאלה הא דורש הדי ‪ ,‬כי ועדה עליונה תהא מורכבת באופ בלבדי‬
‫מרופאי אשר מתמחי בתחו הפגימה שלגביה נקבעת דרגת נכותו של הנכה‪ ,‬או שמא אפשרי‬
‫הדבר כי היא תורכב בחלקה מרופאי בעלי התמחויות אחרות‪ .‬ג כא מדובר בהחלטה רפואית‬
‫מיהלית )קביעת דרגת הנכות(‪ .‬כב' הנשיא א' גרוניס ציי ‪ ,‬כי יש חשיבות למומחיות‪ ,‬בעיקר מקו בו‬
‫מוגשת חוות דעת של מומחה לוועדה )סעי" ‪ 10‬לפסק הדי (‪:‬‬
‫"מאחר שהידע הדרוש לצור קביעת דרגת נכות הינו רפואי בעיקרו‪ ,‬א טבעי הוא כי‬
‫הדי קובע שחברי הוועדה העליונה יהיו רופאי ‪ .‬נית להניח‪ ,‬כי לחבר ועדה עליונה‬
‫שהינו רופא בעל התמחות בתחו הפגימה של הנכה )להל חבר מומחה( יתרו על‬
‫פני חברי ועדה בעלי מומחיות אחרת כלשהי‪ .‬הידע הרפואי של חבר מומחה בתחו‬
‫מומחיותו הינו רלוונטי לפגימתו של הנכה‪ ,‬וממילא יש בו כדי לסייע בקבלת‬
‫ההחלטה לעניי דרגת הנכות‪ .‬הדבר נכו בפרט במקרי בה מוגשת מטע הנכה‬
‫לוועדה העליונה חוות דעת של רופא בעל מומחיות זהה‪".‬‬
‫]הדגשה שלי – מ' א' ג'[‬
‫עוד נקבע‪ ,‬כי חברי הועדה – כול רופאי – רשאי לפי התקנות להזמי מומחי בתחו הרלבנטי‪:‬‬
‫"עיו בתקנה ‪)5‬י( לתקנות מעלה כי כל אחד מחברי הוועדה העליונה מוסמ "להזמי‬
‫מומחי לישיבותיה לשמיעת חוות דעת מקצועית"‪ .‬אפשרות זו מתיישבת ע‬
‫הפרשנות לפיה אי התקנות כוללות חובה כי הוועדה העליונה תורכב מחברי‬
‫מומחי בלבד‪ .‬אילו היו כל חברי הוועדה חברי מומחי ‪ ,‬לא היו נדרשי ה לחוות‬
‫דעת של רופא מומחה בתחו הפגימה‪ .‬חוות דעת כאמור נדרשת בראש ובראשונה‬
‫דווקא עבור אות חברי ועדה אשר אינ חברי מומחי ‪ .‬האפשרות הנזכרת לעיל‬
‫מיועדת לספק לחברי הוועדה כלי משמעותי לצור הכרעה בעניי דרגת הנכות‪ ,‬עבור‬
‫אות מקרי בה סבור מי מה כי אי די בידע הרפואי אשר באמתחתו )לעניי זה‬
‫ראו ע"ש )נצ'( ‪ 8/80‬פרדקי נ' קצי התגמולי ‪ ,‬פ"מ תשמ"א א' ‪".(298 ,290‬‬
‫]הדגשה שלי – מ' א' ג'[‬
‫‪ 14‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫לבסו" נקבע‪ ,‬כי בשל אילוצי פרקטיי וריבוי וועדות יש להשאיר את שיקול הדעת בידי יושב‬
‫‪1‬‬
‫הראש‪ .‬ע זאת הוסי" כב' הנשיא א' גרוניס )בפיסקה ‪ 13‬לפסק הדי (‪ ,‬כי‪:‬‬
‫"יש להדגיש ע זאת‪ ,‬כי הדרישה בדבר הכללת חבר מומחה אחד בהרכב ועדה‬
‫עליונה מציבה ר( מינימו בלבד‪ .‬אי בה כדי לפטור את יושב הראש מהתחשבות‬
‫בנתוני הספציפיי של כל מקרה ומקרה‪ ,‬מתו מטרה לכלול בהרכב של הוועדות‬
‫העליונות יותר מחבר מומחה אחד‪ ,‬או למצער חברי נוספי בעלי מומחיות קרובה‬
‫לתחו הפגימה"‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫היינו‪ ,‬יש חשיבות להיוועצות במומחי ‪ ,‬אול משיקולי מינהליי תקציביי ‪ ,‬לטובת הנכי‬
‫ולצור החשת הטיפול בעניינ ‪ ,‬נית לאפשר דיו ע רופא מומחה אחד בתחו הרלבנטי‪ ,‬ובמידת‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫הצור להעזר במומחי נוספי ‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫ודוק‪ ,‬ג בענייננו‪ ,‬אי הכוונה כי לפני כל החלטה יפנה הרופא הראשי לרופא מומחה‪ .‬אול ‪ ,‬כאשר‬
‫מדובר בטיפול חדשני או ניסיוני‪ ,‬טיפול שטר אושר באר‪ ,.‬כאשר מדובר בטיפול שלו התוויה שונה‬
‫מזו המתבקשת‪ ,‬או כאשר מדובר במבקש בעל מאפייני חריגי ‪ ,‬באות מקרי יש להיווע‪.‬‬
‫במומחה או מומחי בתחו הרלבנטי‪.‬‬
‫לאור התפתחות הרפואה והתפתחות תחומי מומחיות ותת תחומי מומחיות‪ ,‬יש חשיבות רבה כי‬
‫מומחה רפואי בתחו הרלבנטי יית חוות דעת כאשר יש להכריע בעניי שבתחו מומחיותו‪ .‬כ‬
‫ככלל‪ ,‬כ כאשר מדובר במקרה מיוחד ומורכב כמו המקרה שלפניי‪.‬‬
‫ד‪ .‬עת"מ ‪ 16958,11,11‬כ‪ .‬נ' קצי התגמולי‬
‫העותר הפנה לעתירה הנ"ל‪ ,‬בה עתר הרופא הראשי עצמו )המשיב ‪ 2‬בעתירה שלפניי(‪ ,‬ד"ר עידו כ‪,.‬‬
‫שג הוא נכה צה"ל‪ ,‬לקבלת תותבת שלא אושרה באר‪ ..‬העותר הפנה לעתירה זו כדי להראות את‬
‫אופ הטיפול של ד"ר כ‪ ,.‬במקרה שלו עצמו‪ ,‬לעומת הטיפול בעותר‪ .‬אול ‪ ,‬בעיני‪ ,‬חשיבותו של פסק‬
‫הדי בעתירה הנ"ל אינו בעניי התנהלותו של ד"ר כ‪) .‬על א" שכב' השופטת מרי סוקולוב קבעה‬
‫כי‪":‬העותר ]ד"ר כ‪ [+‬נהג שלא כראוי כשישב בועדה שדנה בעניינו ה בכובעו כרופא המוסמ‬
‫הראשי של אג( השיקו ‪ ,‬ה בכובעו כנכה צה"ל"(‪ ,‬אלא בעובדה כי המשיבי באותו עניי למעשה‬
‫פעלו על פי האמור ומינו מומחה בעל ש בתחו הרלבנטי‪ ,‬ג לאחר שמומחה אחר בתחו נת חוות‬
‫דעת לפיה העותר ש היה זקוק לפרוטזה אותה ביקש‪ .‬באותו עניי ‪ ,‬לאחר שועדה בראשות פרופ' זיו‬
‫נר‪ ,‬מנהל מחלקת שיקו אורתופדית‪ ,‬המלי‪ .‬על הפרוטזה האמורה‪ ,‬פנו המשיבי לרופא נוס"‪,‬‬
‫פרופ' נחו הלפרי ‪ ,‬ג הוא מומחה בתחו ‪ ,‬שג הוא המלי‪ .‬על אותה תותבת‪ .‬יש להדגיש‪ ,‬כי ג‬
‫באותו עניי ‪ ,‬כפי שמובא בפסק הדי ‪ ,‬טענת המשיבי לסטיה מהמלצות הרופאי הייתה כי‪" :‬אי‬
‫ולא הייתה מעול תשתית רפואית לקביעה כי תותבת מסוג סי לג אינה מתאימה לעותר"‪.‬‬
‫‪ 15‬מתו ‪23‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫בנוס"‪ ,‬במסגרת אותו פסק די הופנה בית המשפט לסיכו דברי בי משרד הביטחו לארגו נכי‬
‫‪1‬‬
‫צה"ל מיו ‪) 16.6.11‬סעי" ‪ 30‬לפסק דינה של השופטת סוקולוב( ובו מתוארת‪" :‬הסכמה בעניי‬
‫כיבוד המלצות הרופאי המקצועיי על ידי רופאי האג("‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫השופטת סוקולוב מציינת בסעי" ‪ 32‬לפסק הדי ‪ ,‬לאחר שעיינה באות הסכמות‪ ,‬כי‪" :‬על פי‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ההסכמי הנ"ל שנחתמו בי המשיבי לבי ארגו נכי צה"ל‪ ,‬אי להתערב בהחלטות מקצועיות‬
‫רפואיות של רופאי בעלי ש ‪"...‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫המשיבי ‪ ,‬כרשות מינהלית‪ ,‬אינ‬
‫רשאי‬
‫לסטות מהסכמי‬
‫אלו עליה‬
‫ה‬
‫חתומי ‪ .‬אמנ‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫הסכמי אלו לא הוצגו בעתירה שלפניי‪ ,‬אול ‪ ,‬עולה מה דווקא כי הנהלי של המשיבי ראויי ‪,‬‬
‫ולפיה אי לסטות מהמלצות של רופאי מומחי בעלי ש ‪ .‬ייתכ כי הבעייה היא ביישו הנהלי‬
‫במקרה שלפניי‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫ה‪ .‬היק" ההתערבות בעניי שבמומחיות‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫אחת הטענות המרכזיות של המשיבי היא שכאשר מדובר בעניי שבמומחיות ייטה בית המשפט‬
‫להתערב פחות‪ ,‬שכ הרשות הרלבנטית אמונה על שיקולי מקצועיי )ראו סעיפי ‪ 39‬ו‪ 40,‬לתגובת‬
‫המשיבה לעתירה על האסמכתאות ש ‪.‬‬
‫אכ ‪ ,‬בבג"‪ 6271/11 .‬דלק‪ ,‬חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר )‪ (2012‬חזר כב' השופט ע'‬
‫פוגלמ על ההלכה בעניי זה בקבעו‪:‬‬
‫"כאשר מדובר בשאלה מקצועית רגולטורית – הכרוכה בשיקולי מקצועיי‬
‫מובהקי ששקילת מצריכה מומחיות מיוחדת וה מצויי בגרעי שיקול הדעת‬
‫הרגולטורי המוקנה לרשות המוסמכת – מתח שיקול הדעת המוקנה לרשות הוא‬
‫רחב ביותר‪ .‬ככל שמתח הסבירות רחב יותר‪ ,‬נכונותו של בית המשפט להתערב‬
‫במעשה המינהלי מצומצמת יותר"‪.‬‬
‫עוד לעניי זה ראו‪ :‬יונת דיויס‪" ,‬היק" הביקורת השיפוטית על שיקול הדעת של ועדות רפואיות‬
‫סטטוטוריות"‪ ,‬רפואה ומשפט מס' ‪.(2003) 186 ,28‬‬
‫אכ ‪ ,‬כשמדובר בהחלטה של רשות הנעשית ע"י מומחי וכרו בה עניי שבמומחיות‪ ,‬יתערב בית‬
‫המשפט רק במקרי חריגי )ראו‪ :‬מרגית כה ‪" ,‬עילת אי‪,‬הסבירות במשפט המינהלי‪ :‬היבטי‬
‫השוואתיי והערות נורמטיביות אחדות" בתו ‪ :‬ספר אור‪ ,‬קוב‪ +‬מאמרי לכבודו של השופט‬
‫תיאודור אור‪) 797 ,773 ,‬אהר ברק‪ ,‬רו סוקול ועודד שח ‪ ,‬עורכי ‪ .(2013 ,‬המחברת עומדת ש על‬
‫מגמת הצמצו של עילת הסבירות במשפט המינהלי(‪.‬‬
‫‪ 16‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫אני סבורה‪ ,‬כי המקרה שלפני הוא הוא אותו מקרה חריג המצדיק את התערבותו של בית משפט‬
‫‪1‬‬
‫זה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫כפי שהבהרתי‪ ,‬במקרה זה לו הייתה החלטת המשיבי מתבססת על חוות דעת רופא מומחה בתחו‬
‫הרלבנטי‪ ,‬אכ הייתה עומד לה מתח הסבירות הרחב בו לא היה בית המשפט מתערב‪ .‬אול ‪ ,‬שעה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫שהמשיב ‪ ,1‬שאינו רופא מומחה בתחו הרלבנטי‪ ,‬קיבל את ההחלטה על סמ סיכו ביקור של‬
‫רופאה בתחו ‪ ,‬שלא התייחסה כלל ועיקר לטיפול המבוקש‪ ,‬ולא התבסס על חוות דעת רפואית של‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫מומחה בתחו הרלבנטי‪ ,‬שוב לא נית לומר כי ההחלטה התקבלה כעניי שבמומחיות‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫הרופא הראשי והלמ"ד לא פנו ולא הפנו את העותר לרופא או לרופאי מומחי ‪ .‬הרופא הראשי‬
‫למעשה קבע מעי מבח של "דחייה על הס"" שאינו קבוע בחוק ובתקנות ולפיו טיפול שלא מאושר‬
‫באר‪ ,.‬בי ככלל‪ ,‬בי בהלי של ניסויי רפואיי בבני אד )ועדת הלסינקי( ובי על דר של טיפול‬
‫חמלה‪ ,‬לא נית לאשרו לנכה‪ ,‬ג א הא מקובל במדינה מערבית אחרת‪ ,‬במקרה שלנו‪ ,‬ביפ ‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫ג התנהלות המשיבי בהמש הדר אינה סבירה בעיני‪ .‬אמנ המשיבי לא פנו ולא הפנו את‬
‫העותר לרופא מומחה כאשר ה שקלו את הבקשה‪ ,‬ועמדו בדיו לפניי על כ שאי בכוונת לעשות‬
‫כ ‪ .‬אול ‪ ,‬העותר פנה למומחה בהמלצת בית המשפט‪ .‬המשיבי לא קיבלו ג את חוות דעתו של‬
‫הרופא המומחה‪ ,‬תו שתקפו את חוות דעתו כבלתי מקצועית וזאת מבלי שהביאו כל הסבר סביר‬
‫לכ ‪ ,‬מלבד העובדה שהחומר לא אושר כתרופה באר‪..‬‬
‫‪ .7‬מ הכלל אל הפרט‬
‫במקרה שלפניי מה שעמד לנגד עיני הרופא הראשי וועדת הלמ"ד ה ההמלצה של מרפאת הכבד‬
‫בבית החולי בלינסו בה טופל העותר‪ ,‬המלצת הרופא המטפל )ד"ר אטיאס‪ ,‬כירורג בהכשרתו(‬
‫לטיפול המבוקש‪ ,‬והצלחת הטיפול‪ ,‬שכבר נטל העותר במימו עצמי‪ .‬הרופא הראשי והוועדה לא‬
‫נועצו במומחה בתחו ‪.‬‬
‫בנסיבות העניי ‪ ,‬ולאור חוות הדעת שהייתה לפניה ‪ ,‬היה עליה לפנות למומחה בתחו ‪ ,‬או לכל‬
‫הפחות לבקש מהעותר עצמו שיביא הוא חוות דעת של רופא מומחה בתחו ‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬המשיבי חוזרי ומפני לסיכו הביקור ממרפאת הכבד בבית החולי בלינסו ‪ ,‬בו הומל‪.‬‬
‫לעותר‪ ,‬להמתי ששה חודשי ‪ ,‬לטפל במחלת הריאות‪ ,‬להיות במעקב‪ ,‬ואז א נית יהיה לקבל‬
‫טיפול באינטרפרו ‪ .‬ד"ר אירינה אלו מבהירה בסיכו כי‪:‬‬
‫"הוסבר לחולה על סיכויי החלמה שנעי ]במקור נאי [ בי ‪ 40 50%‬במידה ויוכל‬
‫לקבל טיפול באינטרפרו ע ריבברי ‪ .‬כמו כ הוסבר על תופעות ללואי רבות וקשות‬
‫האפשריות‪ ,‬כמו כ הוסבר על קונטראינדיקציה יחסית בטיפול באינטרפרו במחלת‬
‫ריאות כרונטית הקשה שיש למטופל‪] ".‬הדגשה שלי – מ' א' ג'[‬
‫‪ 17‬מתו ‪23‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫בחוות הדעת לא הוזכר החומר המבוקש‪ ,‬כ שממילא הרופאה לא הביעה דעתה על טיפול כאמור‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בנוס"‪ ,‬כפי שעולה מסיכו הביקור‪ ,‬ג הרופאה בבית החולי בלינסו הצביעה על סיכויי הצלחה‬
‫נמוכי להחלמה וזאת "במידה ויוכל לקבל אינטרפרו "‪ ,‬בשל מחלת הריאות ממנה סובל העותר‪ .‬כ‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הצביעה על תופעות לוואי קשות‪ .‬כאשר הומצאה לרופא הראשי חוות דעתו של ד"ר אטיאס שהמלי‪.‬‬
‫על הטיפול המבוקש‪ ,‬טענה המדינה כי ד"ר אטיאס אינו מומחה למחלות כבד וכי הטיפול בחומר‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫המבוקש אינו מוכר לשו מומחה בתחו מחלות הכבד‪ .‬אול ‪ ,‬הרופא הראשי לא שלח את העותר‬
‫לקבל חוות דעת ממומחה בתחו מחלות הכבד‪ ,‬או לחלופי בתחו מחלות הריאה‪ ,‬כדי לברר הא‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫נית לטפל באינטרפרו ‪ ,‬וקיבל את ההחלטה בהנחה כי העותר יכול לקבל במצבו את הטיפול‬
‫המקובל‪ ,‬הנחה אותה חוות הדעת של ד"ר אירינה אלו כלל אינה מבססת‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬לאחר הגשת העתירה‪ ,‬בכדי לעמוד בנוהל מת טיפול בחו"ל )על כ להל (‪ ,‬פנה העותר‬
‫ביו ‪ ,12.6.13‬פנה בעותר לד"ר מריוס בראו ‪ ,‬מהמכו למחלות כבד בבית החולי בילינסו שהדגיש‬
‫לעניי הטיפול באינטרפרו ‪ ,‬כי טיפול כאמור יגרו נזק לעותר )נספח לתגובת העותר לתגובת‬
‫המשיבי לעתירה(‪ .‬ד"ר בראו מציי כי‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫"לאור ריבוי מחלות סיסטמיות כולל ‪ ,Severe COPD‬יש סיכו מוגבר במת טיפול‬
‫אנטיויראלי נוכחי שמבוסס על אינטרפרו ריבבי וחוסמי פרוטיאזות‪ .‬יהיה קשה‬
‫לשלוט באינטראקציות הבי תרופתיות‪ ,‬והטיפול מעבר לכ עלול לגרו לאנמיה קשה‬
‫אשר תסכ אותו לאור מחלת הריאה הקשה‪ .‬מעבר לכ יש סיכו של דקומפנסציה של‬
‫הכבד"‬
‫)הדגשה שלי – מ' א' ג'(‬
‫היינו‪ ,‬רופא נוס"‪ ,‬מומחה למחלות כבד‪ ,‬קבע כי הטיפול המקובל למחלת העותר‪ ,‬אינטרפרו ‪ ,‬עלול‬
‫לגרו לו נזק ממשי‪.‬‬
‫משעה שד"ר כ‪ .‬עצמו אינו מומחה למחלות כבד‪ ,‬לא נית להתבסס ג על עיונו שלו במחקרי‬
‫בתחו ‪ ,‬עליו עמד במכתב הסירוב לעותר‪ .‬כ ככלל‪ ,‬כ בפרט במקרה זה בו ג ד"ר אלו וג ד"ר‬
‫בראו מצייני במפורש‪ ,‬כי מדובר במקרה מורכב ע סתירות בי הטיפולי האפשריי למחלות‬
‫השונות מה סובל העותר‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬ובשי לב לדחיפות בטיפול בעותר‪ ,‬הוריתי על קבלת חוות דעת ממומחה בעל ש בתחו‬
‫הרלבנטי )פרופ' אור הוא מומחה למחלות דרכי העיקול והכבד ועבד בתחו החל משנת ‪;1995‬‬
‫השתל בתחו זה בארה"ב במרכז המחקר ע"ש אלברט אינשטיי במש שנתיי )‪;(1996,1998‬‬
‫ניהל את יחידת הכבד במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי )איכילוב( בשני ‪ ,1998,2010‬כיה כיו"ר‬
‫החברה הישראלית לחקר הכבד בשני ‪ ,2007,2010‬ומאז שנת ‪ 2011‬מכה כפרופ' מ המניי‬
‫באוניברסיטה העברית בירושלי ומנהל את המכו לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד במרכז הרפואי‬
‫הדסה )זאת בנוס" למומחיות ועבודה בתחו הרפואה הפנימית(‪.‬‬
‫‪ 18‬מתו ‪23‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫‪1‬‬
‫כאמור‪ ,‬חוות דעתו של פרופ' אור הינה חד משמעית ולפיה העותר מנוע מלקבל את הטיפול‬
‫הקונבנציונאלי‪ ,‬ויש לאפשר לו את הטיפול המבוקש על ידו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫למרבה ההפתעה‪ ,‬לאחר שניתנה חוות דעתו של פרופ' אור )וכ תשובותיו לשאלות ההבהרה(‪ ,‬הגישו‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫המשיבי תגובה בה ציינו כי ה עומדי על ניהול העתירה וסבורי שדינה להידחות‪ .‬בתגובה זו‬
‫מצייני המשיבי כי‪" :‬חוות הדעת של פרופ' אור ‪ ,‬ע כל הכבוד הראוי‪ ,‬אינה נסמכת על כל‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫אסמכתא שהיא – אלא הההפ הוא הנכו ‪ ,‬והיא רובה ככולה בגדר השערה שאינה מבוססת כלל‬
‫ועיקר"‪ .‬בהמש טועני המשיבי כי‪" :‬לא נית באמצעות חוות דעת‪ ...‬לעקו( הסדרי שנקבעו‬
‫בדי ובהנחיות מפורשות של משרד הבריאות"‪ .‬המשיבי עומדי על כ כי אי מדובר במחלוקת‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫כספית‪ ,‬וכי א יתקבל אישור משרד הבריאות לשימוש בחומר המבוקש ה יממנו את הטיפול‪.‬‬
‫ג הפע ‪ ,‬על א" שקיבלו חוות דעת ממומחה בעל ש בתחו הרלבנטי‪ ,‬ועל א" שנסתרה טענת לפי‬
‫החומר בו מתבקש הטיפול אינו מוכר לשו מומחה כבד‪ ,‬ועל א" שמדובר במומחה שלישי בתחו‬
‫שסבור כי העותר לא יכול לקבל את הטיפול המקובל באר‪ .‬למחלתו‪ ,‬בחרו המשיבי שלא לקבל את‬
‫חוות הדעת‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לו היה לפני ד"ר כ‪ .‬או הוועדה‪ ,‬חוות דעת של רופא מומחה הגורסת אחרת‪ ,‬יתכ והחלטת‬
‫לדחות את בקשת העותר הייתה סבירה‪ ,‬שכ ‪ ,‬כאשר יש מחלוקת בי מומחי ‪ ,‬זו אינה עילה‬
‫להתערבות בית המשפט‪ ,‬שעה שהרשות בחרה בחוות דעתו של אחד המומחי ונימקה את בחירתה‪.‬‬
‫אול ‪ ,‬על א" חוות דעתה של ד"ר אלו ‪ ,‬שעמדה לפני המשיבי בעת שנתנו את החלטת ‪ ,‬ועל א"‬
‫חוות דעתו של ד"ר בראו שנמסרה לה סמו לאחר הגשת העתירה‪ ,‬ועל א" שד"ר כ‪ .‬אינו מומחה‬
‫בתחו מחלות הכבד‪ ,‬חזר ד"ר כ‪ .‬על הטענה לפיה העותר יכול לקבל טיפול באר‪..‬‬
‫א בעת מת פסק הדי ‪ ,‬לא הייתה לפני ד"ר כ‪ .‬כל חוות דעת של מומחה מתחו הכבד באשר‬
‫לטיפול המוצע‪ ,‬ובהתא להלכות‪ ,‬הייתי מחזירה את הדיו לרופא הראשי על מנת שיפנה את העותר‬
‫לקבל חוות דעת מומחה‪ .‬אול ‪ ,‬לאור חוות דעתו של פרופ' אור ‪ ,‬סבורני כי אי מקו לכ ‪ .‬בעיקר‬
‫בשי לב לדחיפות שבמת הטיפול לאור מצבו הקשה של העותר‪ ,‬כפי שא" ציי פרופ' אור בחוות‬
‫דעתו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬פרופ' אור קבע‪ ,‬כי מצב הכבד של העותר איננו מאפשר המתנה ללא טיפול‪ ,‬כי טיפול‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫קונבנציונאלי בלתי אפשרי וכי יש להמשי את הטיפול הקיי בחומר ה‪ .GcMAF ,‬משנתקבלה‬
‫‪32‬‬
‫חוות דעת כה נחרצת‪ ,‬ממומחה בעל ש בינלאומי‪ ,‬בעניי מצבו הרפואי של העותר‪ ,‬אני סבורה כי‬
‫החלטת הרופא המוסמ הראשי באג" השיקו מיו ‪ 7.4.13‬אינה יכולה לעמוד עוד‪ .‬יש להדגיש‪ ,‬כי‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 19‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫מדובר במומחה בעל ש למחלות כבד‪ ,‬אליו פנה העותר בהמלצת בית המשפט‪ .‬היינו‪ ,‬מדובר בחוות‬
‫‪1‬‬
‫דעת מקצועית‪ ,‬אובייקטיבית‪ ,‬של מומחה מהמעלה הראשונה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ודוק‪ ,‬החלטתו של ד"ר כ‪ ,.‬הרופא הראשי‪ ,‬מבוססת‪ ,‬בעיקרה‪ ,‬על ההנחה שקיי טיפול‬
‫קונבנציונאלי שהינו רלבנטי במקרה של העותר )אינטרפרו ( ואילו הטיפול המוצע הינו ניסיוני וטר‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫התקבל די מידע לגבי הסיכוני למול התועלת שבטיפול‪ .‬אול ‪ ,‬פרופ' אור קבע מפורשות‪ ,‬כי טיפול‬
‫קונבנציונאלי בעותר הינו בלתי אפשרי במצבו‪ .‬פרופ' אור ציי ‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫"לאור ריבוי מחלות ססטמיות‪ ,‬פגיעה בריאה ובכליה‪ ,‬סכרת‪ ,‬אנמיה ונטיה‬
‫לאוטואימוניות‪ ,‬אי ספק כי מנוע מלקבל אינטרפרו "‬
‫)הדגשה שלי – מ' א' ג'(‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫פרופ' אור הפנה למאמר בעניי זה מאוקטובר ‪) 2011‬כזכור למסקנה דומה הגיע ג ד"ר בראו (‪.‬‬
‫עוד קבע פרופ' אור ‪ ,‬בנוגע לשאלת הסיכוי לקבל בזמ תרופות עתידיות שאינו מכילות אינטרפרו ‪,‬‬
‫כי יש תרופות בשלבי ניסוי‪ ,‬א אלו מתוכננות להכנס לשוק בארה"ב בשני ‪ 2014,15‬ולאר‪ .‬בשני‬
‫‪ 2015,16‬וכי ספק א יתאימו לחולי ע שחמת הכבד‪ ,‬במצבו של העותר‪ .‬עוד ציי ‪ ,‬כי אינו יכול‬
‫לומר כי מצבו של העותר לא יתדרדר עד שיכנסו התרופות לשימוש‪ .‬פרופ' אור ציי כי מסקנות אלו‬
‫מבוססות‪:‬‬
‫"על ידע אישי כמומחה הנמצא בקשר ע חברות התרופות הרלבנטיות‪ ,‬המבקר‬
‫לפחות בשני כנסי בשנה בחו"ל‪ ,‬הכנס של החברה האמריקאית למחלות כבד והכנס‬
‫של החברה האירופאית‪ ,‬וכמי שהיה יו"ר החברה הישראלית למחלות כבד עד שנת‬
‫‪".2010‬‬
‫החלטת המשיבי לחזור ולעמוד על הכרעה בעתירה‪ ,‬שמשמעותה כי ה חוזרי ומקבלי החלטה‬
‫שלא לאשר את הטיפול המבוקש‪ ,‬שעה שמצויה לפניה חוות דעתו הנחרצת של פרופ' אור איננה‬
‫יכולה להיחשב כהחלטה סבירה‪ ,‬שכ היא אינה מושתתת על מלוא מרכיבי התמונה שהיו צריכי‬
‫לעמוד לפני המשיבי ובפרט העובדה כי אי כל טיפול אלטרנטיבי לעותר כי בינתיי החל העותר‬
‫בטיפול המבוקש וכי השפעותיו עליו טובות וללא תופעות לוואי‪ .‬הדברי מקבלי משנה תוק(‬
‫בשי לב לקביעתו של פרופ' אור ‪ ,‬לפיה מצב הכבד של מר אפרי אינו מאפשר המתנה ללא‬
‫טיפול‪.‬‬
‫‪ .8‬קבלת הטיפול בחו"ל )ביפ (‬
‫כפי שציינתי‪ ,‬בתגובה שהוגשה ע"י המשיבי לאחר מת חוות הדעת של פרופ' אור ‪ ,‬כמו ג בדיו‬
‫לגו" העתירה בבית המשפט‪ ,‬הדגישו המשיבי כי הסיבה לסירוב מת הטיפול היא העובדה שמשרד‬
‫הבריאות לא אישר את החומר המבוקש כתרופה‪ ,‬לא ככלל‪ ,‬ולא במסגרת פרוצדורות זמניות או‬
‫ניסיוניות )ועדת הלסינקי‪ ,‬טיפול חמלה(‪.‬‬
‫‪ 20‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫משקבע פרופ' אור ‪ ,‬כי הטיפול באותו חומר מוכר במדינות אחרות )וא" הצביע על הצלחות בטיפול‬
‫‪1‬‬
‫בחומר זה להתוויות אחרות(‪ ,‬הרי שמדובר בטיפול המקובל לפחות באר‪ .‬מערבית אחת‪ ,‬יפ ‪ ,‬ש‬
‫יוכל העותר לקבלו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫לצד חוק הנכי פרס אג" השיקו הוראות שונות המבהירות את הוראות חוק הנכי או באות‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫לצדו ומוסיפות להוראותיו‪ .‬כזו היא הוראת אג" השיקו מס' ‪ 50.02‬מיו ‪ ,1.10.95‬הקובעת את‬
‫דרכי הטיפול הרפואי בנכי בחו"ל‪ .‬בסעי" ‪ 11‬להוראה הנ"ל‪ ,‬שכותרתו "נסיעה רפואית מוכרת"‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫נקבע‪ ,‬בס"ק א'‪ ,‬כי "בעקרו מאשר אג( השיקו טיפול רפואי בחו"ל‪ ,‬רק א לא נית לקבלו‬
‫באר‪ ."+‬היינו‪ ,‬קיימת הוראה מפורשת הדנה במקרה בו הנכה זקוק לטיפול רפואי מסוי שלא נית‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫לקבלו באר‪ .‬ואי בהוראה האמורה כל מגבלה באשר לסיבה שבעטיה לא נית לקבל את הטיפול‬
‫המבוקש באר‪ ..‬במאמר מוסגר אציי כי בעתירה שהגיש ד"ר כ‪ .‬עצמו‪ ,‬הוא ביקש אישור לפי נוהל‬
‫זה‪.‬‬
‫‪ .9‬השימוש בחומר באר‪ +‬בניגוד להנחיות משרד הבריאות‬
‫המשיבי טועני כי בהסכמת לית את המימו המבוקש לטיפול יכול ויהא משו מת לגיטימציה‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫לשימוש בחומר ה‪ ,GcMAF ,‬זאת בניגוד להוראות הדי והנחיות משרד הבריאות ובניגוד לעמדת‬
‫‪32‬‬
‫הגורמי המקצועיי וכי לכ לא נית להסכי ‪ .‬המשיבי א" טועני כי מת מימו לטיפול‬
‫באמצעות החומר המבוקש באר‪ ,.‬יהווה מת לגיטימציה לטיפול האסור על פי די ‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫סעי" ‪ 11‬ב' לנוהל‪ ,‬עוסק בנוהל אישור טיפול רפואי בחו"ל‪ .‬על פי הנוהל יש לקבל המלצה לטיפול‬
‫כאמור ממנהל מחלקה רפואית בבית חולי מוכר באר‪ ..‬חוות דעתו של פרופ' אור עונה על סעי" ‪11‬‬
‫ב' לנוהל‪.‬‬
‫יש לזכור‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬כי תכליתו של דבר החקיקה המרכזי בענייני נכי צה"ל משליכה על הוראות‬
‫במדרג נורמטיבי נמו יותר‪ ,‬שעל המטרות והשיקולי העומדי בבסיס לעלות בקנה אחד ע אלו‬
‫של דבר החקיקה הראשי‪ .‬כאמור‪ ,‬את חוק הנכי יש לפרש ברוחב לב ולא ביד קמוצה ואי כל סיבה‬
‫שמצבו הרפואי המורכב והייחודי של העותר‪ ,‬אשר נגר כתוצאה משירותו בצה"ל‪ ,‬יעמוד לו לרוע‪+‬‬
‫מקו בו הוא זקוק לטיפול רפואי‪ ,‬חריג ככל שיהיה‪ .‬לעותר פגעי וחולי קשי ומורכבי שלה‬
‫זיקה ברורה לשירותו הצבאי‪ .‬לא קשה להבחי בכ שהוא סובל סבל לא מבוטל‪ .‬מבחינה זו א טבעי‬
‫שהוא מעוניי לנסות כל אמצעי טיפולי שגור רפואי מציע לו להתנסות בה ‪ .‬משעה שמומחה בלתי‬
‫תלוי למחלות הכבד קבע כי העותר זקוק לטיפול מידי‪ ,‬כי הטיפול הניסיוני שבו התנסה העותר‬
‫שיפר את מצבו והטיפול הקונבנציונאלי הקיי בלתי אפשרי עבורו‪ ,‬כי הטיפול מנוסה ויעיל‬
‫להתוויות אחרות‪ ,‬ונית על פי הוראות הדי ביפ ‪ ,‬יש לאפשר לעותר את המש הטיפול‪ ,‬המייצג‪,‬‬
‫מבחינת העותר‪ ,‬ובלשונו של דוד ב גוריו ‪ ,‬את החוב המוסרי של המדינה כלפיו‪.‬‬
‫‪ 21‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫‪1‬‬
‫ג א אכ ‪ ,‬בשלב זה לא נית לטפל באר‪ .‬באמצעות החומר המבוקש )ואי בידי לומר כי כ ה פני‬
‫הדברי שכ העניי לא נדו במסגרת עתירה זו ועמדת משרד הבריאות לא הובאה(‪ ,‬הרי שאי‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫להעניש את העותר‪ ,‬שבחר‪ ,‬בצר לו‪ ,‬ובגבור מחלתו‪ ,‬לעשות שימוש בחומר האמור‪ ,‬שהוצע לו על ידי‬
‫רופא‪ ,‬ונית לו במרפאתו‪ .‬יש להדגיש לעניי זה כי הטיפול היטיב את מצבו לאי שיעור‪ .‬יש לאפשר‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫לעותר להמשי את הטיפול שהיטיב עימו‪ ,‬וא לא נית לעשות זאת באר‪ ,.‬יש לאפשר לו שימוש‬
‫בחומר הרלבנטי ביפ ‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫בנוס"‪ ,‬המשיבי מתעלמי מהעובדה שמצבו הרפואי של העותר הינו ייחודי ומורכב‪ ,‬עד כי פרופ'‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫אור ציי כי לא נתקל במצב דומה במהל ‪ 30‬שנות ניסיונו‪ .‬בנוס"‪ ,‬לא קיי כל טיפול קונבנציונאלי‬
‫חלופי שאותו יוכל העותר לקבל‪ .‬היינו‪ ,‬המדובר במקרה חריג שבחריגי ‪ ,‬אשר אי כל חשש כי יהווה‬
‫תקדי לעניי זה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ .10‬סו( דבר‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬אני מורה על קבלת העתירה‪.‬‬
‫החלטת הרופא המוסמ הראשי מיו ‪ ,7.4.13‬בטלה‪.‬‬
‫בהתא לחוות דעתו הרפואית של פרופ' אור ‪ ,‬יממ משרד הביטחו לעותר טיפול בחומר ‪GcMAF‬‬
‫‪19‬‬
‫למש שנה )ביפ או לחלופי ‪ ,‬א נית יהיה לקבל היתר לכ ‪ ,‬באר‪.(.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫המשיבי ישלמו לעותר הוצאות ושכ"ט עו"ד בס ‪.3 25,000‬‬
‫סכו זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיו מת פסק הדי ועד התשלו בפועל‪.‬‬
‫נית והודע לצדדי היו ‪ ,‬יו שני ‪ 11‬נובמבר ‪,2013‬ח' כסלו תשע"ד‪.‬‬
‫ד"ר מיכל אגמו גונ שופטת‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 22‬מתו ‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לעניינים מנהליים‬
‫עת"מ ‪ 7824 06 13‬אפרי נ' הרופא המוסמ הראשי‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ 23‬מתו ‪23‬‬