1. No category

á"òùú äðùä ùàø
úåøzÈ ñÀ Äð ïåîäÇ
 å úåîeìò zÇ ìkÈ eìâÀ Äð êéÆ
È ðôÈ ìÀ ,íãÆ ÷Æ éøeöÀ
Å é ìkÈ ã÷åôe
Å
íìåò
È äN
Å ò îÇ øëåæ
Å äzÈ àÇ
úàÆ øëåæ
Å äzÈ àÇ :êéÆ
È ðéòÅ ãÆâpÆ îÄ øzÈ ñÀ Äð ïéàÀ
Å å ,êÈ ãåá
Æ ëÀ àqÅ ëÄ éÅðôÀ ìÄ äçÈ ëÀ LÄ ïéàÅ ékÄ ,úéLà
Ä øÅ aÀ nÄ L
Æ
äôåö
Æ
eðé÷Å ìàÁ 'ä êéÆ
È ðôÈ ìÀ òeãÈ
Ç éåÀ éeìbÈ ìkäÇ :êÈ nÆ îÄ ãçÇ ëÀ Äð àì øeöÀéäÇ ìkÈ íÇâåÀ ,ìòÈ ôÀ nÄ äÇ ìkÈ
íéNÄ ò îÇ øëÅ fÈ äÄ ìÀ ,LôÈ
Æ ðåÈ çeø
Ç
ìkÈ ã÷Å tÈ äÄ ìÀ ïåøkÈ Äæ ÷ç àéáÄ úÈ ékÄ ,úåøåcäÇ ìkÈ óåñ ãòÇ èéaÄ îe
Ç
äÆæ ,úé
È ìÄ bÄ dúåà
È
íé ÄðôÈ lÀ îe
Ä ,zÈ òÀ ãåä
È
úàækÈ úéLà
Ä øÅ îÅ :úéìÄ ëÀ zÇ ïéàÅ ìÀ úåiøÄ aÀ ïåîäÇ
 å íéaÄ øÇ
ìòÀ
Ç å :á÷ò éÇ éäìà
Å ìÅ ètÈ LÀ îÄ àeä ìàÅ øÈ NÄ
À éìÀ ÷ç ékÄ ,ïåLàøÄ íåéìÀ ïåøkÈ Äæ êé
È N
Æ ò îÇ úlÇ çÄ zÀ íåiäÇ
eã÷Å tÄ
È é åa úåiøÄ áe
À ,òáO
Ç ìÈ åæéàÀ
Å å áòÈ øÈ ìÈ åæéàÅ ,íåìM
È ìÇ åæéàÀ
Å å áøÆ çÆ ìÇ åæéàÅ ,øîÅ àÅ
È é åa úåðéãÄ nÀ äÇ
äN
Å ò îÇ ,àaÈ êéÆ
È ðôÈ ìÀ øeöÀéäÇ ìkÈ øëÅ
Æ æ ékÄ ,äfÆ äÇ íåiäÇ kÀ ã÷Ç ôÀ Äð àì éîÄ ,úÆånÈ ìÀ
Ç å íéiÄ çÇ ìÀ íøé
È kÄ ÀæäÇ ìÀ
éøÅ LÀ àÇ :LéàÄ éìÅ ìÀ òÇ îÇ éøÅ öÄÀ éåÀ åéúåìea
È
çÀ úÀ
Ç å íãÈ àÈ úåáLÀ çÀ îÇ ,øáÈ
Æ â éãÅ ò öÀ îÄ úåìéìÄ òÇ
 å åúcÈ ÷Ë ôe
À LéàÄ
eîìÀ kÄ
È é àìÀå eìL
Å kÄ
È é àì íìåò
È ìÀ êé
È L
Æ øåã
À
ékÄ ,êÀ aÈ õnÆ àÇ úÄ
À é íãÈ àÈ ïáe
Æ êÈ çÆ kÈ LÄ
À é àlL
Æ LéàÄ
íÇâåÀ :ílË
È ë äN
Å ò îÇ Løåã
Å äzÈ àÀ
Ç å àaÈ êéÆ
È ðôÈ ìÀ íéNÄ ò nÇ äÇ ìkÈ øëÅ
Æ æ ékÄ ,êÀ aÈ íéñåç
Ä äÇ ìkÈ çöÆ
Ç ðìÈ
úçÅ L
Ç ìÀ ìeanÇ äÇ éîÅ úàÆ êÈ àé
 áÄ ä aÇ íéîÄ ç øÀ
Ç úàÆ
Ç å äòeLÀ
È é øáÇ ãÀ aÄ eäãÅ ÷À ôÀ zÇ
Ä å ,zÈ øÀ ëÈ
Ç æ äáÈ ä àÇ aÀ çð
úåøôÀ òÇ kÀ åòøÇ
À æ úåaøÀ äÇ ìÀ eðéäì
Å àÁ 'ä êéÆ
È ðôÈ ìÀ àaÈ åðåøëÀ Äæ ïkÅ ìòÇ ,íäé
Æ ìÅ ìÀ òÇ îÇ òø
Ç éÅðtÀ îÄ øN
È aÈ ìkÈ
ìkÈ úàÀ
Æ å äÈiçÇ äÇ ìkÈ úàÀ
Å å çð
Ç úàÆ íé÷Ä ìàÁ øk ÀæiÇÄ å êÈ úÆ øåú
È aÀ áeúkÈ kÇ .íÈiäÇ ìåçkÀ åéàÈ öÈ àÁ öÀ
Æ å ìáÅ zÅ
òîÇ LÀ iÇÄ å øîÇ àÆ
Á ðåÀ :íÄénÈ äÇ ekLÈiåÇ õøÆ àÈ äÈ ìòÇ çeø
Ç
íé÷Ä ìàÁ øáÅ òÇ
 iåÇ äáÈ zÅ aÇ åzàÄ øL
Æ à äîÈ äÅ aÀ äÇ
øîÇ àÆ
Á ðåÀ :á÷òÇ
 é úàÀ
Æ å ÷çÈ öÄÀ é úàÆ íäÈ øÈ áÀ àÇ úàÆ åúéøÄ aÀ úàÆ íé÷Ä ìàÁ øk ÀæiÇÄ å íúÈ ÷È àÇ
 ð úàÆ íé÷Ä ìàÁ
õøÆ àÈ äÀ
È å øk ÀæàÆ íäÈ øÈ áÀ àÇ éúé
Ä øÄ aÀ úàÆ óàÀ
Ç å ÷çÈ öÄÀ é éúé
Ä øÄ aÀ úàÆ óàÀ
Ç å á÷òÇ
 é éúé
Ä øÄ aÀ úàÆ ézÄ øÀ ëÈ
Ç æåÀ
ïúÈ
Ç ð óøÆ èÆ øîÇ àÆ
Á ðåÀ :'ä íeçøÀ
Ç å ïepçÇ åéúà
È ìÀ ôÀ ÄðìÀ äN
È òÈ øëÅ
Æ æ øîàìÅ áeúkÈ êÈ LÀ ãÀ ÷È éøÅ áÀ ãÄ áe
À :øk ÀæàÆ
êé
È ãÆ áÈ ò éãÀ
Á ðåÀ :åúéøÄ aÀ íìåò
È ìÀ øk ÀæÄé åéàÈ øé
Å ìÄ
Å é ìòÀ
Ç å :åéãÈ ñÈ ç áøkÀ íçÅ pÈ iÇÄ å åúéøÄ aÀ íäÆ ìÈ øk ÀæiÇÄ å øîÇ àÆ
ãñÆ çÆ êÀ ìÈ ézÄ øÀ ëÈ
Ç æ 'ä øîÇ àÈ äk øîàìÅ íÄéìÇ LeøÀ
È é éÅð ÀæàÈ áÀ úà
È øÈ ÷À
È å êì
À äÈ øîàìÅ áeúkÈ íéàé
Ä áÄ pÀ äÇ
úàÆ é Äðà ézÄ øÀ ëÈ
Ç æåÀ øîÇ àÆ
Á ðåÀ :äòeø
È Àæ àì õøÆ àÆ aÀ øaÈ ãÀ nÄ aÇ éøÇ ç àÇ êÀ zÅ ëÀ ìÆ êÄÀ éúìeì
È
kÀ úáÇ ä àÇ êÄÀ éøeò
Ç Àð
ãìÆ
Æ é íàÄ íÄéøÇ ôÀ àÆ éìÄ øéwÇ
Ä é ïáÅ ä øîÇ àÆ
Á ðåÀ :íìåò
È úéøÄ aÀ êÀ ìÈ éúåîé
Ä ÷Ä äÇ
 å êÄÀ éøeò
È Àð éîé
Å aÄ êÀ úåà
È
éúé
Ä øÄ aÀ
:'ä íàË Àð epîÆ ç øÇ à íçÅ øÇ åì éòÇ îÅ eîäÈ ïkÅ ìòÇ ãåò epøÆ kÀ ÀæàÆ øëÈæ åa éøÄ aÀ ãÇ écÅ îÄ ékÄ íéòeL
Ä òÂ L
Ç
éîÅ MÀ îÄ íéîÄ ç øÀ
Ç å äòeLÀ
È é úcÇ ÷Ë ôÀ aÄ eðãÅ ÷À ôe
È êéÆ
È ðôÈ ìÀ áåè ïåøkÈ ÄæaÀ eðøÅ ëÈ
À æ eðéúåá
Å à é÷Å ìàÅå eðé÷Å ìàÁ
äòÈ eáMÀ äÇ úàÀ
Æ å ãñÆ çÆ äÇ úàÀ
Æ å úéøÄ aÀ äÇ úàÆ íé ÄðåîãÀ ÷Ç äÇ úáÇ ä àÇ eðé÷Å ìàÁ 'ä eðìÈ øëÈ Àæe íãÆ ÷Æ éîÅ LÀ
eðéáÄ àÈ íäÈ øÈ áÀ àÇ ã÷Ç òÈ L
Æ äãÈ ÷Å ò êéÆ
È ðôÈ ìÀ äàÆ øÈ úÀ
Å å ,äÈiøn
Ä äÇ øäÇ aÀ eðéáÄ àÈ íäÈ øÈ áÀ àÇ ìÀ zÈ òÀ aÇ LÀ Äð øL
Æ àÂ
eLaÀ ëÄÀ é ïkÅ ,íìÅ L
È ááÈ ìÅ aÀ êÈ ÀðåöøÀ úåNò ìÇ åéîÈ ç øÇ LáÇ ëÀ
È å çÇ aÅ ÀænÄ äÇ éaÅ bÇ ìòÇ åðaÀ ÷çÈ öÄÀ é úàÆ
êÈ tÀ àÇ ïåøç áeLÈé ìåãbÈ äÇ êÈ áeè
À áe
À ,êé
È úåã
Æ îÄ ìòÇ êé
È îÆ ç øÇ eìåâÈéåÀ eðéìÅ òÈ îÅ êÈ ñÀ òÇ kÇ úàÆ êé
È îÆ ç øÇ
eðzÈ çÀ èÇ áÀ äÄ L
Æ øáÈ cÈ äÇ úàÆ eðé÷Å ìàÁ 'ä eðìÈ íÆi÷À
Ç å ,êÈ úÆ ìÈ ç pÇ îe
Ä êÈ öÀ øÀ àÇ îe
Å êÈ øé
À òÄ îe
Å êÈ nÀ òÇ îÅ
øL
Æ à íé ÄðÒLàøÄ úéøÄ aÀ íäÆ ìÈ ézÄ øÀ ëÈ
Ç æåÀ :øeîàÈ kÈ êÈ ãåá
Æ ëÀ étÄ îÄ êÈ cÆ áÀ òÇ äLî
Æ éãÀ
Å é ìòÇ êÈ úÆ øåú
È aÀ
ìkÈ øëåæ
Å ékÄ :'ä é Äðà íé÷Ä ìàÁ ìÅ íäÆ ìÈ úåéäÀ ìÄ íÄéåbäÇ éÅðéòÅ ìÀ íÄéøÇ öÀ îÄ õøÆ àÆ îÅ íúà
È éúà
Ä öåä
Å
íåiäÇ åòøÇ
À æìÀ ÷çÈ öÄÀ é úãÇ ÷Å òÇ
 å ,êÈ ãåá
Æ ëÀ àqÅ ëÄ éÅðôÀ ìÄ äçÈ ëÀ LÄ ïéàÀ
Å å íìåò
È îÅ àeä äzÈ àÇ úåçkÈ LÀ pÄ äÇ
:øk ÀæzÄ íéîÄ ç øÇ aÀ
: úé ø
Ä aÀ äÇ ø ëåæ
Å 'ä ä z
È àÇ êeø
À aÈ
751 ïåéìéâ ,28.9.2011 ,åäéìà äãù ,ä"á
1
‫שבולת‬
‫עלון קיבוץ שדה אליהו‬
‫ערב ראש השנה תשע"ב‬
‫גיליון מספר ‪751‬‬
‫‪28.9.20011‬‬
‫עמוד ‪4‬‬
‫עמוד ‪5‬‬
‫עמוד ‪7‬‬
‫עמוד ‪10‬‬
‫עמוד ‪12‬‬
‫עמוד ‪13‬‬
‫עמוד ‪14‬‬
‫עמוד ‪16‬‬
‫עמוד ‪17‬‬
‫עמוד ‪18‬‬
‫עמוד ‪19‬‬
‫עמוד ‪20‬‬
‫עמוד ‪21‬‬
‫עמוד ‪23‬‬
‫עמוד ‪24‬‬
‫עמוד ‪25‬‬
‫עמוד ‪28‬‬
‫עמוד ‪29‬‬
‫עמוד ‪31‬‬
‫עמוד ‪33‬‬
‫עמוד ‪34‬‬
‫עמוד ‪38‬‬
‫עמוד ‪40‬‬
‫עמוד ‪42‬‬
‫עמוד ‪43‬‬
‫עמוד ‪44‬‬
‫עמוד‬
‫טוב טעם‬
‫חנה שמיר ז"ל‬
‫על קצה המזלג‬
‫על קצה הקלשון‬
‫חד ש על המדף‬
‫משנת ארץ ישראל עם פירוש ספראי‬
‫מה היה בתשע"א?‬
‫תינוקות תשע"א‬
‫פינת שפה‬
‫הפינה הירוקה‬
‫הרהורים על זיכרון ליום הזיכ רון‬
‫הזיכרון העמוק‬
‫זיכרונות‪ ,‬שופרות‪...‬‬
‫זיכרונות מבית הכנסת החדש‬
‫זיכרונות מיום הרת עולם‬
‫זיכרונות "מן המצר"‬
‫זיכרונות משמונים שנות – סמי טרופר‬
‫יומן זיכרונות‬
‫מפגש עם שברי זיכרון‬
‫אנחנו והזיכרונות של סבא‬
‫מזכרת מג'ינה‬
‫לעבד ולאבד זיכרון‬
‫זיכרונות חיים ח ינוכיים‬
‫תמונות וזיכרונות או‪ :‬איך הגעתי לשד"א?‬
‫שיר זיכרון לתותי‬
‫זיכרונות מעשר שנות רכיבה‬
‫ותפתח את ספר הזיכרונות‬
‫זיכרונות מהעולם‬
‫‪2‬‬
‫יהודית ספראי‬
‫תחיה תמרי‬
‫חוה כהן‬
‫אייל לב‬
‫צילה גבריאלי‬
‫יוחנן דיקסטרו‬
‫אסנת אדר‬
‫חניתה צונץ‬
‫אלישע בורוש‬
‫אביגיל ראש ומרים פרוינד‬
‫הרב אחיה אמיתי‬
‫אלעד אדר‬
‫הניה קובלינר‬
‫אריה זמורה‬
‫ראומה סדן‬
‫סידי בר‪ -‬שלום‬
‫יהודית אמיר‬
‫ציפורה שיפמן‬
‫ליז זמורה מספרת לאלישע בורוש‬
‫דעאל‪ ,‬יובל ושחר לוי‬
‫יוחנן דיקסטרו‬
‫יעל לנג‬
‫אהרל'ה שחק מספר לרונית יעקבי‬
‫יובב וי נשטיין‬
‫יוסי תבור‬
‫ד"ר משה תורם‬
‫בעז נתנאל‬
‫נדב דרור‬
.äáø÷ äðéôñä , òéð , òéð
.äìåòå äèù úåðåøë é æ êøã
,øåæçé àìå êìåäù éî ùé
.øåàì êùåç ïéá íéããåðä ùé
,íåäúä éô ìò àéä êìîä êøã
, íåìä éúàá äéìéáùî
øáåò íåé ìù åôåñ á
,øáåù êë ìë ïîæä
,øæåç àìå õø úåàìúä ìë ïéá
åéìà éúëìä äá êøãáå
íãàî íéîåä úåáåçø åî÷
øôëá åðìù ìåçä úåøòî úà
‫תודה‬
‫לכל מי שסיפר לנו‬
.‫על דרך הזיכרונות שלו‬
,øçåàî øáë .éúàöî àì
?øçî äéäé äî
? åéúñä éìéáù úà úøëåæ ïééãò úà
,úáæòù íøè êøã ìò åñéë íéððò
‫תפילתנו‬
‫שתהיה השנה החדשה‬
‫שנה שבה נלך‬
,‫בדרך המלך‬
,‫שנה של אור‬
,‫שנה של ִקרבה‬
‫שנה של תשובה ושִ יבה‬
,(‫)וגם של כתיבה‬
‫שנה שבה נציב יעדים‬
,‫ונגיע אליהם‬
äðåòä éðô ìò úøáåò øçùîå
äðù äëçî , úøäîî àì ,äðéúîî
ä÷åçøä ùîùì íéäîëäù
.íìåò ééàî èà åáåùé èà
?ïàì ïéàî åããð åèù
, ïàëì åâéìôä íðåéîãáå
,íéäåá åèéáé ãåò ãòéä ìîðá
íéîéá íéàá úåìéìá
.íéëçî åðì
äìàðúð
!‫שנה טובה‬
‫מערכת שבולת‬
3
‫טוב טעם לראש השנה‬
‫בחרה‪ :‬יהודית ספראי‬
‫"ובחודש השביעי "‬
‫הנה הגיע עתה החודש השביעי‪ ,‬הדומה במשמעותו ליום השביעי של השבוע‪ .‬כי היום השביעי קורא‬
‫לנו להתבונן בעצמנו ובעולמנו‪ .‬ביום זה נניח את עולמנו ואת כוחותינו השולטים בו ונשים אותם‬
‫לרגלי בוראנו ואדוננו‪ ,‬וכך נזכה באומץ חיים מתוך שמחה‪ ,‬כובד ראש והכרת חובה‪ .‬וכעין זה החודש‬
‫השביעי קורא לנו להתבונן בעצמנו ולסק ור את חיינו שעברו‪ .‬בחודש זה נבח ן‪ ,‬אלו הם הפירות‬
‫שהבשילו בנו על ידי החירות‪ ,‬התורה וברכת הנכסים‪ ,‬על ידי השבתות‪ ,‬ראשי חודשים‪ ,‬החגים וקודשי‬
‫ישראל‪ .‬מה שנעשה כל השנה דרך סמל במעשי הקורבנות שבמקדש – יתגשם עתה בחיים‪ ,‬במציאות‬
‫ממשית בחיי כל יחיד‪ .‬כי בחודש זה נשוב לקירבת ה'‪ ,‬ניוולד מחדש בעקבות הכפרה ועל ידי כך נזכה‬
‫לעבוד את ה' בשמחה‪ .‬ו ה נה מיד באחד לחודש‪ ,‬בראש חודש בעל משמעות נעלה‪ ,‬נשבות מכל מלאכת‬
‫עבודת הארץ וניקרא לעב ודת ה' במקדש‪ .‬אך הקריאה לתשובה לא תצא מהמקדש‪ ,‬אלא קול השופר‬
‫המחריד את הלב יקרא לנו לשוב אל אדוננו וקול זה יישמע בכל בית יהודי ויחדור לכל לב יהודי‪.‬‬
‫ר' שמשון רפאל הירש‬
‫נר זיכרון‬
‫מ נ ח ם ) מ נ ו ( ט ר ו פ ר ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬א' בתשרי תשע"א‬
‫י ש ר א ל ר ו ז נ ב ר ג ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬ג' בתשר י תשס" ז‬
‫א פ ר י ם ) א פ ר ה ( ל ו ק ר ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬ד' בתשרי תשס" ח‬
‫ס ל ע י ת‪ -‬ה ד ס ה ש ט ר י ת הי"ד‪ ,‬נרצחה ב‪ -‬ז' בתשרי תשס"ב‬
‫ש מ ו א ל ב ר א ו ן ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬ז' בתשרי תשס" ג‬
‫י ה ו ד ה פ ק ו ל ה הי"ד ‪ ,‬נפל ב‪ -‬י' בתשרי תשל" ד‬
‫א ו ר י ש ט ר א ו ס ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬ט"ו בתשרי תשס"ח‬
‫א ל ע ז ר נ ח ל ו ן הי"ד‪ ,‬נפל ב‪ -‬ט"ז בתשרי תשל"ד‬
‫ד ו ר ו ן ט ר ו פ ר ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬י"ז בתשרי תשע"א‬
‫ח נ ה ב ן‪ -‬ח י י ם ז"ל‪ ,‬נפטרה ב‪ -‬כ' בתשרי תשמ"ו‬
‫מ ר ד כ י ק ו ב ל י נ ר ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬כ"א בתשרי תשנ"ב‬
‫י צ ח ק ב נ י ש ט י ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬כ"א בתשרי תשנ"ח‬
‫ח נ ו ך ד ו ר ל כ ר )דור( הי"ד‪ ,‬נפל ב‪ -‬כ"ב בתשרי תשל"ד‬
‫נ ח ו ם מ ל ו א ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬כ"ב בתשרי תשנ"ד‬
‫ש ל מ ה ש י פ מ ן ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬כ"ג בתשרי תשס"ט‬
‫ס ב י נ ה א ו נ א ז"ל‪ ,‬נפטרה ב‪ -‬כ"ו בתשרי תשנ"ד‬
‫ח י ה ב ר א ו ן ז"ל‪ ,‬נפטרה ב‪ -‬כ"ז בתשרי תשס"ו‬
‫ר ח ל ד ר ח י ז"ל‪ ,‬נפטרה ב‪ -‬כ"ז בתשרי תשס"ח‬
‫י ה ו ד ה פ י פ ר נ ו ז"ל‪ ,‬נפטר ב‪ -‬א' בחשוון תשל"ב‬
‫‪4‬‬
‫בית שדה אליהו אבל על פטירתה של‬
‫חנה שמיר‬
‫ז"ל‬
‫ממייסדות הקיבוץ‬
‫תנחומינו‬
‫לגדעון‪ ,‬לנעמה ‪ ,‬להדסי ו לבני משפחותיהם‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון ו ירושלים‬
‫דמועת מכאוב אך איתנה כסלע‬
‫דברי תחיה תמרי בלוויה‬
‫אנו ניצבים היום בצער ובכאב ומביאים למנוחת עולמים את אמכם‪ ,‬חברתנו‪ ,‬חנה שמיר ע"ה‪ ,‬בסמוך‬
‫לקבריהם של אליעזר אביכם ושל דובי בנה‪ -‬אחיכם ‪ ,‬זיכרונם לברכה‪.‬‬
‫חנה ואליעזר מבוני הקיבוץ שלנו ומראשוני חבריו‪.‬‬
‫באחת הפרשיות האחרונות שקראנו כתוב‪" :‬כִּ י ה' ֱא ‪‬קֶ י‪ְ ‬מ בִ י ֲא ‪ ‬אֶ ל‪ -‬אֶ ֶר ץ ט ֹו ָב ה ‪ ."...‬וממשיך‬
‫תּ א ַכ ל ָבּ הּ ֶל חֶ ם ‪ ‬א‪ -‬תֶ חְ סַ ר כֹּל ָבּ הּ‪ ,‬אֶ ֶר ץ ֲא שֶׁ ר ֲא ָב נֶיהָ ַב ְר ֶז ל ‪."...‬‬
‫הפסוק‪ " :‬אֶ רֶ ץ‪ֲ ,‬א שֶׁ ר ‪‬א בְ ִמ ְס ֵכּ נ ֻת ֹ‬
‫חכמינו במסכת תענית אומרים‪" :‬אל תקרי אבניה ברזל‪ ,‬אלא – בוניה ברזל"‪ .‬הווה אומר‪ :‬רק אנשים‬
‫עם רצון ב רזל‪ ,‬עם עקשנות שאינה י ודעת מעצור ‪ ,‬עם רצון חזק כפלדה – רק כאלה יכולים היו לבנות‬
‫את הארץ‪ ,‬ללא רתיעה מן המשימות שארץ זו מטילה על בניה‪ -‬בוניה‪ .‬חלוצים אשר מסוגלים היו‬
‫לקפוץ לתוך ביצות העמק‪ ,‬לנקז ולייבש אותן‪ ,‬ולהיות מסוגלים להפוך את העמק הקשה הזה לארץ‬
‫נושבת ומבורכת‪.‬‬
‫חנה‪ ,‬שהגיעה מפרנק פורט‪ ,‬עלתה לארץ בשנת ‪ 1934‬עם הקבוצה הראשונה שהתארגנה בתוך עליית‬
‫הנוער הדתית‪ .‬שנתיים שהו בהכשרה ברודגס ובשנת ‪ 1936‬יצאו לעצמאות‪ ,‬שמשמעותה התפרנסות‬
‫ואחריות לחיי הקבוצה‪ .‬החברים‪ ,‬ובתוכם חנה ולייזר‪ ,‬התמקמו בבתים נטושים בחדרה ועבדו‬
‫בפרדסי הסביבה‪ .‬חנה נבחרה לנהל א ת המטבח‪ .‬החברים ידעו שרק חנה‪ ,‬באופייה הקפדני‪ ,‬תדע‬
‫להוציא יש מאין‪ ,‬להאכיל את החברים טוב עם תקציב מינימלי שעמד לרשותה‪ .‬בשנת ‪ 1937‬חזרה‬
‫חנה לגרמניה‪ ,‬לפגוש ולשכנע צעירים להצטרף לקבוצת אריה‪ .‬היא הצליחה במשימתה‪ .‬מקבוצה זו‬
‫נמצאת איתנו אדית צונץ‪ ,‬תבדל"א‪.‬‬
‫חנה הצליחה להביא את הוריה מגרמניה ברגע האחרון‪ .‬הם עלו בסרטפיקט שהקציבה התנועה‬
‫הקיבוצית להורי החברים ‪ .‬עבור חנה זו היתה הקלה ושמחה גדולה‪.‬‬
‫בשנת ‪ , 1939‬ל"ג בעומר תרצ"ט‪ ,‬עולים חברי הקבוצה לאדמות ערידה‪ .‬חנה מנהלת את המטבח באותו‬
‫כישרון וניסיון שהביאה מחדרה‪ .‬בסוף אותה שנה ני שאים חנה ואליעזר והחדר הקטן במחנה החדש‬
‫בבית ‪ , 4‬חדר סוכנות הופך בית ועד למקימי הקיבוץ הדתי‪ .‬התנהלו שם ישיבות במשך לילות ארוכים‪,‬‬
‫ויכוחים סוערים‪ ,‬והחלטות חשובות על דרכו של הקיבוץ הדתי הוכרעו באותו חדר קטן‪.‬‬
‫חייהם של חנה ובני המשפחה רצופים כאב ושכול‪ ,‬דרך רבת מכאובים‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬החברים הקרובים‪ ,‬ליווינו את המשפחה ברגעים הקשים וביניהם‪ ,‬משתאים מהעוצמה ‪ ,‬מ ה ליכוד‬
‫המשפחתי‪ ,‬מההשלמה ומקבלת הדין‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫יאה לחנה שירו של מתתיהו שלם‪:‬‬
‫ש את בְּ ִל ֵבּ ‪‬‬
‫הָ א ו ֹ ר אשר נָ ָֹ‬
‫ז ו ֹ רֵ ם בְּ ֵל ב ְש ד ו ֹתֵ ינוּ ‪-‬‬
‫נ ו ֹ ֵב טֵ ת ד ו ֹ ם תוּ ָג ה כְּ חוּ ָל ה‬
‫בְּ אֵ ֶל ם ִמ ְשׁ ע ו ֹ ֵל ינוּ ‪.‬‬
‫‪ְ --‬ל מֵ רַ אש ו ֹתַּ ִי ‪‬‬‫מֵ ק ו ֹנֶ ֶנ ת הַ ְד מָ מָ ה ‪-‬‬
‫י ו ֹקֶ דֶ ת ֲע לוּ מָ ה‪,‬‬
‫ְד מוּ ַע ת מַ כְ א ו ֹ ב‬
‫ְו אֵ יתָ ָנ ה ָכּ סֵ ָל ע‬
‫מֵ ק ו ֹנֶ ֶנ ת הָ ְד מָ מָ ה ‪.‬‬
‫זו חנה‪ .‬דמועת מכאוב‪ ,‬אך איתנה כסלע‪ .‬כך נזכור אותה‪.‬‬
‫אזכור את העבודה המשותפת במטבח‪ .‬לימדת אותי לבשל‪ ,‬להסתדר עם מה שיש‪ ,‬נתת לי דוגמה‬
‫באסתטיקה‪ .‬הבית הצנוע שהיה בו במשולב הידור אירופאי‪ ,‬עם חפצי נחושת מתאימים למקום‪,‬‬
‫פרחים מיובשים והרבה ספרים‪.‬‬
‫אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה ופנינו לעתיד‪ .‬שני המועדים ‪ -‬ראש השנה ויום הכיפורים –‬
‫מכוונים לממד הזמן – לעתיד‪ .‬ושני מועדים אלה ש ואל ים מה היה כיוון חייך‪ ,‬כיצד בחרת לחיות‪,‬‬
‫האם אתה רוצה ליצור מציאות אחרת‪ ,‬טובה‪ ,‬צודקת יותר‪ .‬זה תלוי בך בלבד‪ ,‬בשאיפה לשינוי‪,‬‬
‫בשאיפה לגאול את עצמך ואת חברתך‪ .‬לפיכך‪ ,‬שני המועדים הללו הם חגים אנושיים ואופטימיים‬
‫ופניהם אל האדם ותמונת עתיד ו ‪.‬‬
‫"דע מאין באת" – מהי נקודת ההתחלה שלך‪ ,‬מי מולידך‪ ,‬מה הביוגרפיה ההיסטורית שלך ומה‬
‫ירושתך‪.‬‬
‫תתנ חמו בכל אלה‪ ,‬משפחה יקרה‪.‬‬
‫ואת חנה – את שבה לאדמת העמק‪ ,‬הרוויה בעשייה שלך ושל כמוך‪ .‬נוחי בשלום על משכבך‪.‬‬
‫אלי נצר‬
‫‪6‬‬
‫‪‚ÏÊÓ‰ ‰ˆ˜ ÏÚ‬‬
‫חוה כהן‬
‫"תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תח ל שנה וברכותיה" – במילים אלו אנחנו נוהגים‬
‫לקבל את פני השנה החדשה בתקווה שתהא טובה ומבורכת יותר מקודמתה‪,‬‬
‫אך חשוב לזכור שלא רק "קללות" היו בתשע"א‪ .‬היתה זו שנה של התפתחות‬
‫ועשייה בכל התחומים‪ ,‬גיבוש ‪ ,‬העשרה ותרומה לפרט ולכלל‪.‬‬
‫נקווה שכל זה יימשך בשנה הקרובה ביתר שאת ושנזכה כולנו לשנה נהדרת‪ ,‬שנה של צמיחה‬
‫והתקדמות‪ ,‬שנה מלאה במשים טובים ונחת מהמשפחה‪ ,‬מהקהילה ומהסביבה‪ ,‬שנה שבה נשכיל לנהל‬
‫את חיינו לטובתנו ולטובת עם ישראל כולו‪.‬‬
‫בהזדמנות זו אני רוצה גם לברך את כל התלמידים שחזרו לספסל הלימודים לאחר חופשת הקיץ‪,‬‬
‫ואת כל הס טודנטים שמתחילים ללמוד בקרוב – שתהיה לכולכם שנת לימודים מעניינת ומהנה!‬
‫לפני כמה שבועות הגיעו אלינו שש בנות שירות לאומי‪ ,‬שבאו לתרום אצלנו בשנה הקרובה‪.‬‬
‫ספיר ‪ -‬מדריכה במרכז אשל ועובדת בכרם‪.‬‬
‫שיר ‪ -‬מדריכה במרכז ארז ועובדת בבית הקשתות‪.‬‬
‫רותם ‪ -‬מדריכה במרכז תמר ו בבית הספר‪.‬‬
‫נוי ‪ -‬עובדת ברפת‪.‬‬
‫נעה – קומונרית ומדריכה בחטיבה‪.‬‬
‫ענבל – מדריכת האולפן‪.‬‬
‫לכולן‪ ,‬בהצלחה ותודה שבאתן אלינו‪.‬‬
‫יהודית כץ ממ שיכה בנאמנות בתפקידה ומטפלת בח ו ם בבנות‪ .‬תודה!‬
‫אהרלה שחק זכה בפרס מיוחד ממשרד החינוך וקיבל "ציון מיוחד לשבח על חידוש חינוכי ופדגו גי‬
‫י וצא דופן‪ ,‬בעל יכולת הפצה לרבים" )פרטים במאמר בהמשך(‪ .‬יישר כוח מכולנו!‬
‫בחודש אלול התברכנו בשלל שיעורים מגוונים ואיכותיים‪ .‬הרצו ולימדו כאן הרב יהודה טרופר‪ ,‬דליה‬
‫יוחנן‪ ,‬הרב משה שפטר‪ ,‬חביבה שפטר‪ ,‬הרב יהודה גלעד ועוד רבים וטובים‪ .‬תודה לרב אחיה ולוועדת‬
‫דת ע ל היוזמה‪ ,‬המאמץ והארגון‪.‬‬
‫בערב מרגש צפינו כולנו בסרט שנעשה על עלייתו ארצה של יעקב וקסל ר )"הכומר היהודי"( ‪ ,‬שלמד‬
‫באולפן והיה בשדה אליהו במהלך שנה ‪ .‬הסרט היה מאוד מעניין וכך גם השיחה שהתקיימה אחר כך‬
‫עם יעקב והבמאית‪.‬‬
‫נפלה בחלקנו הזכות לארח כאן ללילה אחד את שבט "יובל" מאוסטרליה ‪ -‬שבט בבני עקיבא שמורכב‬
‫מילדים אוטיסטים‪ .‬זהו ביקורם הראשון בארץ והם כמובן היו מאוד נרגשים )מה שהורגש בחדר‬
‫האוכל‪ .(...‬שמחנו והתרגשנו יחד איתם! תודה לדבורה ברנשטיין שטיפלה בהם במסירות‪.‬‬
‫ועדת קשישים ארגנה לחברים נופשון בסוף החופש הגדול‪ .‬הנופש ון כלל טיולים‪ ,‬הרצאות‪ ,‬אירוח‬
‫ב"קפה בשדה"‪ ,‬מפגש עם בני קיבוץ ועם נקלטים‪ .‬כולם נהנו מאוד‪ .‬תודה רבה ליגאל קובלינר‬
‫ולוועדה שממשיכים את יוזמתה המקורית של חיה אורן‪ .‬תודה גם לכל אלה שתרמו מזמנם להצלחת‬
‫הנופשון‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ועדת דת והגבאים מדווחים ומודים על תרומות רבות שהגיע ו לבית הכנסת‪:‬‬
‫במלאת שנה לפטירתם של מנו ודורון טרופר נתרם סידור קורן לשליח ציבור על ידי אברי טרופר‬
‫ונתרמה מפה חדשה לבמה לימים הנוראים על ידי מרים טרופר‪.‬‬
‫לזכרם של ההורים רחל וצבי רוזנטל‪ ,‬נתרמו ‪ 40‬חומשים על ידי איתן‪ ,‬אביבה‪ ,‬טליה ודיצה לבית‬
‫רוזנטל‪.‬‬
‫לעילוי נשמת ה הורים חיים ונעמה שמעון‪ ,‬נתרמו שמונה סידוי תפילה ע ל ידי רוני ומוטי שמעון‬
‫מירושלים )דרך המועצה הדתית האזורית(‪.‬‬
‫לשמחתנו הרבה‪ ,‬הודיעו על חתונה‪:‬‬
‫הלה בנישטי ואלעד מדמון – חתונתם תתקיים בשדה אליהו ב‪ -‬כ"ח בתשרי‪. 26.10 ,‬‬
‫נעמה סדן עם בח"ל תמיר שטרסנוב מלביא – חתונתם תתקיים בשדה אליהו ב‪ -‬ו' בחשוון‪. 3.11 ,‬‬
‫תמר לוי ואוריאל ברנשטיין – חתונתם תתקיים בשדה אליהו ב‪ -‬ד' כסלו‪. 30.11.11 ,‬‬
‫מזל טוב לכולם והרשימה עדיין פתוחה‪...‬‬
‫ועוד הודעה משמחת‪ :‬מתת )ב ת גרעין "צבר"( מארצות הברית ופיי ר‪ -‬אלי מצרפת )בוגר האולפן בשדה‬
‫אליהו(‪ ,‬הודיעו על חתו נתם‪ ,‬שתתקיים בירושלים‪ .‬מזל טוב ושתבנו בית נאמן בישראל!‬
‫ענייני בנייה‪:‬‬
‫בבית הקשתות זיהו שצרכים משתנים ולכן הוחלט להפריד את יחידת הדיור הראשונה לשני חדרים‬
‫נפרדים עם מקלחת ושירותים צמודים‪ .‬השיפוץ הסתיים בימים אלו‪ .‬בהמשך ייתכן ונעשה זאת בעוד‬
‫יחידות דיור‪ ,‬לפי ה צורך‪.‬‬
‫התחלנו בבניית ארבע יחידות דיור בשכונה החדשה – שכונת ה"תמר"‪ .‬כבר יצקו את הרצפות‬
‫והתחילו בבניית הכביש שיקיף את השכונה ‪ ,‬שתכלול בסופו של דבר בעזרת ה' ‪ 16‬יחידות דיור‪.‬‬
‫מדיון משותף עם נציגי ועדת חברים‪ ,‬רשות הבנייה ונציגי צמ"ד יצאה המלצה לקדם את בניית יתר‬
‫הי חידות כמה שאפשר )בהתאם ליכולת הכלכלית(‪ ,‬כי ב"ה יש כבר הרבה משפחות שממתינות בתור‪.‬‬
‫במועצה האזורית התקיים מפגש בנושא "התנהלות הוועד המקומי"‪ .‬על פי חוק ובהוראות משרד‬
‫הפנים מי שצריך לנהל את היישוב ולספק בו שירותים זהו הוועד המקומי‪ .‬אצלנו יש "זהות ועדים"‬
‫בין הנ הלת הקהילה והוועד המקומי‪ ,‬אך עדיין יש צורך ללמוד את הנושא ולהקפיד על הפרדות‬
‫)בחשבון הבנק‪ ,‬במאזן ועוד(‪ .‬על כך ועוד‪ ,‬שמענו במפגש אני ואולגה‪ ,‬מנהלת החשבונות שלנו‪ ,‬שהיא‬
‫זו שמגישה את הדו"חות הנדרשים ביום‪ -‬יום‪.‬‬
‫עובר ושב‪:‬‬
‫קר ן בנישטי )דיקן( הודיעה על עזיבה‪ .‬המון ה צלחה בהמשך הדרך!‬
‫הודיה סדן‪ ,‬תמר לוי ומשה מירום חזרו משנת חופש – ברוכים הבאים ובהצלחה בלימודים!‬
‫ב שבוע שעבר התקיים הכנס השנתי של המטה השיתופי‪ .‬הכנס התקיים בקיבוץ לביא וכלל פתיחה‬
‫מ רשימה בנושא המחאה החברת ית‪ .‬בהמשך ה תקיימו קבוצות דיון במגוון נושאים ‪ :‬מצפייה מבו קרת‬
‫בסרט "מבצע סבתא" ‪ ,‬דיונים על השווה והשונה בין הקיבוץ הדתי והקיבוץ החילוני ‪ ,‬עמדת‬
‫הקיבוצים בהפרטת הקרקעות‪ ,‬נושאי הפנסיה ועוד ועוד‪ .‬השתתפו כ‪ 400 -‬איש ממגוון קיבוצים‬
‫) דת יים וחילוניים שיתופיים ומשתנים ( ואני רק הצטערתי שלא הגיעו יותר משדה אליה ו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪äìéä÷ä úìäðäî‬‬
‫הרמנו כוסית ונפרדנו ממשה רותם ודני תמרי שסיימו את תפקידיהם כמרכזי חינוך וועדת חברים‬
‫וכחברים בהנהלת הקהילה‪ .‬נאמרו דברי תודה והערכה על מסירות רבת‪ -‬שנים‪ .‬איחלנו הצלחה לדפנה‬
‫עופר ואסנת נורדן שנכנסות לנעליהם‪.‬‬
‫ועדת מינויים דיווחה על רפאל צרפתי וחנוך פלסר – כמועמדים להחליף את נפתלי אמיר בתפקידו‬
‫כיו"ר המזכירות הרחבה‪ ,‬ועל רונית יעקובי ופנינה בר שלום – כמועמדות להחליף את דורון דנינו‬
‫בתפקיד רכז צמ"ד‪.‬‬
‫דווחה ואושרה הכנסת מצלמות אבטחה לאזור הזמניים )אולפן ומתנדבים(‪ ,‬זאת לאחר מספר רב של‬
‫גניב ות בזמן האחרון ולהגברת ביטחונם של הבאים לשהות אצלנו‪.‬‬
‫ועדת צעירים ביקשה להמליץ על קבלתו לחברות של ישי אונא‪ .‬המלצנו בשמחה ובחום!‬
‫שמענו סיכום חציון ראשון של תקציב קהילה לשנת ‪ 2010‬מפי רחל אופק וכן דנו על תכנית השקעות‬
‫שלב ב'‪ .‬בקרוב הדיון יגיע לאסיפה לאישור‪.‬‬
‫קיימנו דיון מקיף על נושא התורנויות בקיבוץ‪ ,‬בהשתתפות נציגים ממערך העבודה וכן נציגים‬
‫מה רפת‪ ,‬ששם הבעיה גדולה ביותר‪ .‬הועלו מספר פתרונות אפשריים באופן כללי‪ ,‬ולגבי הרפת – אייל‬
‫ידווח בנפרד‪.‬‬
‫‪äôéñàäî‬‬
‫הוצג ואושר מאזן ‪ , 2010‬בהשתתפות יוסי זילברשטיין מ'ברית פיקוח'‪.‬‬
‫קיבלנו דו"חות מנפתלי אמיר על תפקידו כיו"ר מזכירות רחבה ומדורון דנינו על תפקידו כרכז‬
‫צמ"ד‪.‬‬
‫ועדת מינויים הציגה את רפאל צרפתי וחנוך פלסר כמוע מדים לתפקיד יו"ר מזכירות רחבה‪ ,‬את‬
‫פנינה בר‪ -‬שלום ור ונית יעקבי כמועמדות לריכוז צמ"ד ואת ה חברים המועמדים כנציגי ציבור‬
‫ל מזכירות הרחבה‪ .‬ההצבעה התקיימה בקלפי במהלך השבוע‪.‬‬
‫באסיפה לפני ראש השנה הוצגו ‪-‬‬
‫למועמדו ת‪ :‬סיון ושעיה קופר ‪ ,‬הדר וחנוך ביילי ‪,‬‬
‫לחברות‪ :‬ישי אונא ‪ ,‬רונית וחנוך בומש ‪ ,‬אסנת ואלעד אדר ‪.‬‬
‫אישרנו את הצטרפותה של ה לה דנינו לועדת מינויים ‪.‬‬
‫לאחר האסיפה קיימנו קבוצות דיון ע ל "איך נהיה חברה טובה‬
‫יו תר"‪ .‬התקיימו ארבע קבוצות דיון בהם בחרו לדון על "למה אני‬
‫בשדה אליהו?" ‪ ,‬התי י חסותנו לבעלי תפקידים והתי י חסותנו‬
‫לצעירים‪ .‬קינחנו בגלידה‪ ,‬ונהנ נ ו לדון ו לשמוע אחד את השני‪.‬‬
‫נקו ו ה שנפיק מכך את המיטב לקראת השנה החדשה‬
‫הבעל"ט ובכלל‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪áåè ìæî‬‬
‫‪øáìéæ íäøáàì‬‬
‫‪äðù 70 êì úàìîá‬‬
‫‪äëåøá äééùòì åðéìåçéà‬‬
‫‪!äáåè úåàéøáå‬‬
‫על קצה הקלשון‬
‫אייל לב‬
‫גד"ש‪ :‬התחלנו את העונה החדשה‪ .‬בעקבות בקשה ממפעל התבלינים הגדלנו השנה את מזרעי‬
‫התבלינים‪ .‬זרענו‪ :‬בשוקף א‪ 100 -‬דונם גד השדה )כוסברה(‪ ,‬בשוקף ה‪ 110 -‬דונם שבת )שמיר ( ‪,‬‬
‫בטוקן ג‪ 150 -‬דונם פטרוזיליה‪ ,‬וב משולש טוקן ‪ 60 -‬דונם פטרוזיליה ‪ .‬כמו כן חזרנו לגדל תבל ינים‬
‫אורגני י ם ובתוכנית לזרוע תרד ופטרוזיליה אורגנית‪ .‬זרענו גם תירס סתווי לשוק ‪ 120 ,‬דונם בשוקף ג‪.‬‬
‫סיימנו תהליך של החלפת מנהל בענף‪ .‬אוריה שחק מסי ים את תפקידו בריכוז הענף לאחר שמונה‬
‫שנים ועל כך נתונה לו תודתנו‪ .‬אוריה ימשיך בענף כחלק מהצוות ויתרום מנ י סיונו הע שיר‪ .‬בתהליך‬
‫האיתור למנהל החדש הקמנו צוות איתור שפרסם בקיבוץ ומחוצה לו את דרישות המשרה‪ .‬קיבלנו‬
‫קורות חיים ולאחר מיון ראשוני שלחנו את המועמדים הסופיים לאבחון‪ .‬ביצענו ראיונות עם‬
‫המועמדים ולבסוף נבחר עידו אופק לנ הל את הענף‪ .‬אנחנו מאחלים לעידו הצלחה בתפקיד החדש ‪ .‬מי‬
‫שיחליף את עידו בתפקיד רכז השקיה הוא שחל רמון‪ ,‬שעבד כשכיר באחזקה ברפת‪ .‬שי עזרא שעובד‬
‫כבר ‪ 12‬שנה כשכיר ב ענף עוזב אותנו לטובת עבודה אחרת ‪ .‬נאחל לכולם בהצלחה בתפקידם החד ש‪.‬‬
‫רפת‪ :‬עסוקים בהכנות לחג הקרוב ) שלושה ימים ברצף(‪ ,‬סידור תורנויות ‪ ,‬מקלחות וקירוב אוכל‪.‬‬
‫בעיה אחת נובעת מהצורך להכין מלאי של שלושה ימים בסמוך לאבוס ‪ ,‬כך שכל פעם מקרבים את‬
‫החלק הדרוש לפרות‪ .‬בהתחלה הקירוב קשה כי הערמות גדולות וכבדות ונצטרך לתגבר את צוות‬
‫המקרבים במתנדבים‪ .‬בעיה נוספת היא התעפשות של חלק מהמזון במשך שלושת הימים ‪ ,‬אבל אין‬
‫מה לעשות בנד ון‪ .‬כמו כן‪ ,‬כשעובדים שלושה ימים במתכונת חליבה של שבת ‪ ,‬ההסתברות לתקלות‬
‫גדולה יותר‪ ,‬ו יש גם סיכוי ל המלטות קשות ונ זדקק ככל הנראה לעזרתם של הע ובדים בני דודנו ‪ .‬בעיה‬
‫נוספ ת היא שאין לנו מכלי אחסון עם קירור לכל החלב שנחלב בימי החג‪ .‬בעיה זו קיימת בכל‬
‫הרפתות ולכן תנו בה מפעילה מיכליות ביום השני של החג שיאספו את החלב מהרפתות‪ .‬הסיכום עם‬
‫תנובה הוא שנאפשר את כניסת המיכלית בתנאי שהנהג הוא גוי‪.‬‬
‫באופן כללי ‪ ,‬הרפת מתארגנת לקראת החורף‪ ,‬מכסים את החבילות בניילון ‪ ,‬מסדרים את המתבנים‬
‫ומפחיתים את המקלחות בהתאם לירידת הטמפרטורות ‪.‬‬
‫מצאנ ו מחליף לגיל בניהול הרפת‪ .‬לאחר תהליך איתור ‪ -‬שנמשך מספר חודשים ‪ ,‬ו כלל בדיקת מספר‬
‫רב של קורות חיים‪ ,‬ש נ י אבחונים וכמה ראיונות ‪ -‬החלטנו לבחור בהראל קאופמן לניהול הרפת‪.‬‬
‫הראל הוא תושב מעלה גלבוע ונשוי לנכדה של צביה בש‪ .‬הראל עסוק בימים אלו בחפיפה עם גיל‬
‫לקראת כני סתו לתפקיד‪ .‬אנח נו מאחלים לו הצלחה בתפקידו החדש ומודים לגיל על השנים שניהל‬
‫את הרפת והביא אותה לצמיחה ו ל הישגים יפי ם‪.‬‬
‫לאחר דיון בהנהלת קהילה ובצוות להעסקת עובדים זרים ברפת‪ ,‬על הפער ההולך וגדל בין התורנויות‬
‫האחרות בקיבוץ לתורנות החליבה ברפת ועל הבעייתיות שיש ב תורנות הזו בימים ובא י רועים‬
‫מיוחדים‪ ,‬הוחלט לתגבר את הרפת בעובדים זרים נוספים שיעבדו רק בשבתות וחגים כדי להקל על‬
‫תורני הרפת ‪.‬‬
‫לו ל‪ :‬התחלנו את המדגר הרביעי ואנחנו מתכוננים לעבור את החג )של ו שה ימים( בשלום יחד עם‬
‫צוות התורנים ‪.‬‬
‫כרם רימוני ם‪ :‬השנה אנחנו שולחים את הרימונים לבית אריזה ביסוד המעלה ומייצאים את‬
‫הרימונים דרך חברת "מגדלי הערבה" במקום אגרקסקו שהתמוטטה ‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫תמרי ם‪ :‬גדיד הברהי בשלבי סיום ‪ .‬לצערנו ‪ ,‬המחירים בשוק היצוא נמוכים השנה וזה משפיע גם על‬
‫המחירים אצלנו ‪ ,‬על אף שלא שלחנו השנה פרי ליצוא‪ .‬צוות המטע מנסה לסיים את גדיד הברהי עוד‬
‫לפני החג ‪ ,‬נקווה שיצליחו ‪ .‬סיימנו גם את גדיד החיאני ביבול גבוה של כ‪ 90 -‬טו ן‪.‬‬
‫משולחן מרכז משק‪ :‬בזמן האחרון יש התגברות של גניבות רכוש באזורנו‪ .‬החברים מתבקשים‬
‫לגלות עירנות ‪ .‬כל רכב או משאית חשוד ים יש לעצור ול ברר עם הנהג לגבי מטרתו‪ .‬בעת הצורך נא‬
‫ל פנות לרב"ש ‪.‬‬
‫כפי שד י ווחנו בעבר המכונים והצוללת במדגה מושכרים ומופעלים על ידי חברה חיצונית שמגדלת‬
‫בתוכם דגי נוי‪ .‬חל איסור מוחלט על כניסה למתקנים האלו ללא אישור מהדייגים או מהחברה‪.‬‬
‫האיסור חל גם על ילדים משועממים שאין להם מה לעשות בשבתות‪ .‬הנזק שיכול להיגרם לדג ים הוא‬
‫גדול ואנו עלולים להיתבע על ידי החברה‪ .‬אם הפריצות למתקנים ימשכו נאלץ להתקין מצלמות‬
‫ולהעניש את הפורצים ‪.‬‬
‫לפני שבועיים התקיימה בקיבוץ רביבים ועידת ישראל לחקלאות ‪ ,‬השני י ה במספר‪ .‬תחת הכותרת‬
‫"החקלאות תנצ ח" דובר על הנושאים הבוערים כמו‪ :‬היצוא החקלאי לאחר משבר אגרקסקו‪ ,‬עליית‬
‫מחירי תוצרת חקלאית וצמצום פערי התיווך ‪ ,‬החקלאות והתקשורת‪ ,‬ו האם ההתיישבות היא אידיאל‬
‫להגש מה?‪ .‬הדיונים היו מאד מעניינים ‪ .‬השתתפו ב ו ועידה ‪ :‬שרת החקלאות אורית נוקד‪ ,‬שר החוץ‬
‫אביגדור ליברמן‪ ,‬יו"ר האופוזיציה ציפי לבני ואנשי תקשורת מערוץ ‪ 2‬וערוץ ‪. 1‬‬
‫ש ר החוץ הדגיש בדבריו את גאוותו על ה חקלאות שלנו ובמוניטין של החקלאות הישראלי ת‬
‫המסי י עים רבות ל משרד החוץ ‪" :‬כולם בעולם מבקשים מומחה ישראלי וסיוע חקלאי ‪ ,‬במיוחד‬
‫במדינות החדשות ב מזרח אירופה ו ב אפריקה"‪ .‬שרת החקלאות התייחסה לפערי המחירים וציינה ‪:‬‬
‫"פערי התיווך העצומי ם הקיימים בשוק הפירות והירקות אינם גזרה משמים ‪ ,‬הם תוצאה של‬
‫הריכוזיות והתחרות הדלה ‪ ,‬המחאה פתחה נושאים חשובים ביותר לדיון ציבורי"‪ .‬חיים אלוש‬
‫ממארגני הו ו ע י דה אמר ‪" :‬ממשלת ישראל לא קוראת נכון את המפה‪ ,‬מי שמדבר על יבוא תוצרת‬
‫חקלאית כדי ליצור כאן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שוק תחר ותי יותר‪ ,‬לא מבין באיזה עולם הוא חי‪ .‬רבותיי‪ ,‬מחירי‬
‫התוצרת החקלאית בעולם יקרים והם רק ילכו ויעלו‪ .‬מאז קום המדינה יש לנו כאן בישראל שפע של‬
‫פירות וירקות ותוצרת חקלאית‪ ,‬במחירים שווים לכל נפש‪ .‬אנחנו חיים בגן עדן‪ ,‬בזכות החקלאים‬
‫הנהדרים שיש לנו כאן ועל כך‪ ,‬מגיע ל חקלאים מחיאות כפיים ! קנדה וארה״ב הן מדינות המייבאות‬
‫את הפירות והירקות‪ ,‬המחירים שם יקרים בטירוף‪ .‬במצבה הביטחוני של ישראל‪ ,‬חייבים להבטיח‬
‫את אספקת המזון לאוכלוסייה‪ ,‬גם בשעת חירום " ‪ .‬מיקום הועידה בקיבוץ רביבים הדגיש לבאי‬
‫הועידה את חשיבות החקלאות כגורם מיישב בפר יפריה‪ .‬האזור כולו מוצף בהתיישבות בדואית‬
‫שהולכת ומשתלטת על שטחים נוספים בנגב‪ .‬חלק מהדוברים טע נו שאי לו היו ישובים חקלאים בגבול‬
‫מצרים‪ -‬ישראל לאורך כביש ‪ 12‬המצב הב י טחוני שם היה נראה אחרת והכביש היה פתוח לתנועה‪.‬‬
‫איפה שקיימת התישבות הצבא נוכח ונותן‬
‫תשובה ‪ ,‬והיכן ש יש שממה הצבא ממעט בפעילות ו‪.‬‬
‫נעל את הו ו עידה פרופ סור ארנון סופר‪ ,‬ראש‬
‫המחלקה לגיאופוליטיקה באוניברסיטת חיפה‪,‬‬
‫שנשא הרצאה מרתקת על אודות משמעות‬
‫החקלאות לביטחונה של המדינה ‪" :‬חקלאות היא‬
‫לא רק ענף כלכלי ‪ -‬היא הרבה יותר מכך ‪,‬‬
‫ולמעשה ‪ ,‬היא ביטחונה של מדינת ישרא ל"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫שתחל שנה וברכותיה ‪.‬‬
‫שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה‪ ,‬מתוקה כדבש ‪.‬‬
‫שתבוא שנתנו שלום וימינו חיים !‬
‫שישאו עצינו פריים ושדותינו ירוו מי ם ‪.‬‬
‫שיהמה ביתנו אדם‪ ,‬ויהא צעדנו איתן ‪.‬‬
‫יהי רצון‬
‫ש ת היה שנת ע סקים בתנופה !‬
‫חדש על המדף‬
‫ילדים ונוער‬
‫צילה גבריאלי‬
‫מבוגרים‬
‫ בבקשה תשגיחי על אמא מאת קיונג סוק שין ‪-‬‬
‫מערכת היחסים המורכבת ורבת העוצמה בין אימהות‬
‫לילדיהן עומדת במרכזו של הרומן‪ .‬אמם המבוגרת‬
‫של ארבעה הילדים שבגרו ועזבו את הבית נעלמת‬
‫בתחנת הרכבת של סיאול‪ ,‬הם מתאספים מבועתים‬
‫וחסרי אונים בביתו של האח הבכור לנסות ולאתרה‪.‬‬
‫ על גג הסופה מאת עקיבא רגן ‪ -‬עומר מוצב בהרודיון‬
‫ולפניו עוד שנתיים לשירות‪ .‬בלילות הארוכים הוא‬
‫מדפדף בספר השיחות של רבי נחמן וגם בכרך של‬
‫הארי פוטר‪ .‬וחולם על בת זוג שמימית וטהורה‪ ,‬הבית‬
‫הדתי שלו והמכינה הקדם‪-‬צבאית מתרחקים והולכים‪.‬‬
‫ מזיכרונותיה של תולעת ספרים מאת חיים באר ‪-‬‬
‫מסעות בעקבות סופרים וספרים וביניהם ג' שופמן‪,‬‬
‫יוסף חיים ברנר‪ ,‬תומאס מאן‪ ,‬רחל המשוררת‪ ,‬אסתר‬
‫ראב ויעקב שבתאי‪ .‬בספר כונסו לראשונה מיטב‬
‫רשימותיו ומסותיו שפורסמו בעבר בעיתונים‪.‬‬
‫ יתומה אחת מבגדד מאת האלה ג'אבר ‪ -‬ג'אבר‪ ,‬בת‬
‫להורים מוסלמים מביירות שהתחנכה בבריטניה‪,‬‬
‫שימשה ככתבת ה"סאנדיי טיימס"‪ ,‬ותיעדה את‬
‫ההפצצות על בגדד‪ .‬היא התבקשה למצוא יתומה‬
‫שתסמל את פני הקורבנות והגיעה אל זוהרה‬
‫ואחותה‪ .‬הבטחה שהעניקה לסבתן הובילה למסע‬
‫מסוכן וטעון ברגשי אשם שטלטל את ג'אבר ואת בן‬
‫זוגה הצלם סטיב בנט‪.‬‬
‫ לפני השינה מאת ס‪ .‬ג'‪ .‬ווטסון ‪ -‬כריסטין עברה‬
‫תאונת דרכים שבעקבותיה היא מאבדת את כל‬
‫זיכרונותיה‪ ,‬כאשר היא מתעוררת משנתה היא צריכה‬
‫ללמוד מחדש מי היא ומי היתה?‬
‫ מתכונים ומזימות מאת אל ניומרק ‪ -‬השנה היא‬
‫‪ ,1498‬שחר הרנסנס‪ .‬וונציה רוחשת שמועות על ספר‬
‫עתיק האוצר כוח בל ישוער‪ .‬כולם עסוקים בהשערות‬
‫על סודות אלכימיה עתיקים‪.‬‬
‫ גארו ‪ :‬מותחן כבשים ועיזים מאת לאוני סוואן –‬
‫ ספר המשך לספר "גלניקיל"‪ .‬גיבורות הספר הן‬
‫הכבשים החוקרות מהספר "גלניקיל"‪ ,‬הן נמצאות‬
‫באירופה עם הרועה רבקה‪ ,‬בקרבת העיזים‬
‫המלחששות על אודות גארו‪ ,‬ברייה מסתורית הגורמת‬
‫אולי לדברים המבהילים הקורים סביבן‪.‬‬
‫ שתהיה שלי מאת מריסה דה לוס סנטוס ‪ -‬קורנליה‬
‫נכנעה לתשוקה ועקרה עם משפחתה לפרוור שלו‪ .‬עד‬
‫מהרה נחישותה עומדת למבחן מול שכנתה‬
‫השיפוטית‪ .‬לייק לעומת זאת מפגינה אמפתיה ואהדה‬
‫לקורנליה‪ .‬שלוש הנשים נלכדות ברשת של אמון‪,‬‬
‫בגידה אהבה ואובדן ולומדות שיעור מהותי על‬
‫קירבה‪.‬‬
‫ גנדי מאת תמר ורטה‪-‬זהבי ‪ -‬סיפור חייו של מהטמה )מוהנדס(‬
‫גנדי‪ ,‬שהיה מנהיג בהודו והוביל את עמו לעצמאות מבריטניה‪.‬‬
‫ האדם האמפיבי מאת אלכסנדר בלייב ‪ -‬העלילה נרקמת‬
‫בחופי ארגנטינה‪ ,‬ועוסקת בקורותיו של אדם המסוגל לחיות‬
‫ביבשה ובמים על רקע של חזון מדעי‪ ,‬ניסויים בבעלי חיים‬
‫ובבני אדם‪ ,‬שליית פנינים‪ ,‬תאוות בצע‪ ,‬מזימות‪ ,‬מדע‪ ,‬דת‬
‫ומשפט‪.‬‬
‫ ‪ 35‬קילו של תקווה מאת אנה גוולדה ‪ -‬גרגואר הוא לא טיפוס‬
‫של בית ספר‪ .‬מול דף כל האותיות מתבלבלות לו בראש‪ ,‬אבל‬
‫הוא יכול לבנות מכונה מסובכת בקלות‪ .‬כולם כועסים עליו‪,‬‬
‫הוריו רבים אתו ורק סבא ליאון מבין‪ ,‬מעודד ותומך‪.‬‬
‫ הבלש שמפיניון ותעלומת העגבניות הגנובות מאת נעמי בן‬
‫גור ‪ -‬שרון מנסה לפענח תעלומה ‪ -‬עגבניות נעלמות‪ ,‬פיסות‬
‫קרטון בשקית‪ ...‬היא יוצאת לפענח את התעלומה מי גונב בכל‬
‫בוקר את העגבניות של גברת תפוחי‪.‬‬
‫ יושקה מאת גרא גינזבורג ‪ -‬יושקה בן שלוש‪ ,‬יש לו שיער‬
‫כתום בוער‪ ,‬המון נמשים ועיניים בצבע ירוק‪ .‬מכל הדברים‬
‫בעולם יושקה אוהב מלפפון מקולף‪...‬‬
‫ שודדי שביל ישראל מאת גלילה רון‪-‬פדר מסדרת חבורת‬
‫ידיעת הארץ )כס"ח( ‪ -‬יוסקה שדות הציע לנו להצטרף אליו‬
‫ולתפוס את השודדים של המטיילים ב"שביל ישראל"‪ .‬הוא‬
‫הביא אתו את אודרי‪ ,‬שגרה בלוס אנג'לס‪ ,‬כדי שתראה ותצלם‬
‫איך אנו פועלים‪.‬‬
‫עיון‬
‫ נוע כבר‪ ,‬לכל הרוחות! מהירות בשדה הקרב מאת אלישיב‬
‫שמשי ‪ -‬הספר עוסק בחשיבות המהירות בשדה הקרב‪.‬‬
‫המחבר מתאר ומנתח קרבות חטיבתיים בהם מהירות הלחימה‬
‫הפתיעה את האויב‪ ,‬הקשתה עליו להגיב לשינויים שנוצרו‬
‫בשטח והפכה את החלטותיו לבלתי רלוונטיות‪.‬‬
‫ אגדה של נחמה מאת יגאל אריאל ‪ -‬עיון במדרש איכה העוסק‬
‫בגלות וגאולה‪.‬‬
‫ גשר בנות יעקב‪ :‬מעמד האישה בהלכה ‪ -‬בין עבר לעתיד‬
‫מאת חיים נבון ‪ -‬גשר וקשר בין מסורת לקדמה‪ ,‬בין הלכה‬
‫למציאות‪.‬‬
‫ ספרות המקרא‪ :‬מבואות ומחקרים‪ ,‬כרך א' וב' עורכת‪ :‬צפורה‬
‫טלשר ‪ -‬אוסף מחקרים הבאים לקרב את ספרות המקרא אל‬
‫לב הקורא המשכיל בן ימינו‪.‬‬
‫ והוא ימשול בך? האישה במשנתם של חכמי ישראל בימי‬
‫הביניים מאת אברהם גרוסמן ‪ -‬הספר בוחן את מקומה של‬
‫האישה במשנתם של עשרים מן הגדולים והמפורסמים‬
‫שבחכמי ישראל בימי הביניים‪.‬‬
‫ דבר דבור על אופניו עורכים‪ :‬מאיר בר‪-‬אשר ואחרים ‪ -‬מחקרים‬
‫בפרשנות המקרא והקוראן בימי הביניים מוגשים לחגי בן‪-‬‬
‫שמאי‪.‬‬
‫ הנה זה בא‪ :‬כיצד נשרוד את שינויי האקלים מאת דני‬
‫רבינוביץ ‪ -‬ניתוח סוציולוגי של משבר האקלים על מרכיביו‬
‫החברתיים‪ ,‬הכלכליים והפוליטיים‪ ,‬ומקומה של ישראל בהם‪.‬‬
‫תהא שנת עניין ב ספרים‬
‫שנה טובה!‬
‫מהספרנים‬
‫‪12‬‬
‫משנת ארץ ישראל עם פירוש ספראי‬
‫יוחנן דיקס טרו‬
‫חסרים לי הידע והכלים כדי להעריך נכונה את ה מפעל הפרשני הגדול שנטל על עצמו חברנו פרופסור‬
‫זאב ספראי )קבוצת יבנה( ‪ ,‬שראשיתו בימי חייהם של אביו‪ ,‬פרופ סור שמואל ספראי ואחותו פרופסור‬
‫חנה ספראי זיכרונם לברכה ‪ .‬מדובר בפירוש חדש למשנה ה מפְ רה את המחשבה‪ ,‬מגרה את הת עניינות‬
‫של כל אדם משכיל‪ ,‬ו יוצר חגיגה לעיניים באמצעות שפע איורים המטיבים להעניק רקע לכתוב‪ .‬כל‬
‫משנה מודפסת בשני טורים‪ :‬הטור הימני ‪ -‬צילום מכתב יד קופמן ) המאה ה‪ ,( 12-11 -‬ו הטור השמאלי‬
‫ צילום דפוס נאפולי ) ‪ .( 1492‬לכל משנה מתלווה פירוש מפורט הכולל תוספות ומקבי לות מספרות‬‫התנאים והאמוראים ‪ ,‬עם ציון המקורות המתאימים והפנייה למחקר בן ימינו‪.‬עד כה יצאו לאור‬
‫המסכתות הבאות‪ :‬שביעית‪ ,‬שבת )שני כרכים(‪ ,‬עירובין‪ ,‬פסחים‪ ,‬שקלים‪ ,‬יומא‪ ,‬תענית‪ ,‬מגילה‪,‬‬
‫סוכה‪ ,‬ברכות‪ ,‬ערלה‪ ,‬ביכורים‪ ,‬ביצה‪ ,‬ראש השנה ‪ -‬כולן בהוצאת מכללת ליפשיץ שבירושלי ם‪.‬‬
‫ל מען מעט המחשה על ערכו של פירוש זה אסתפק בדברי זאב ספראי למשנת ראש השנה‪ ,‬פ"ד‪ ,‬מ"א‪:‬‬
‫"משחרב בית המקדש‪ ,‬התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעים בכל מקום שיש בו בית דין" ‪-‬‬
‫התקנה של רבן יוחנן בן זכאי היא בבחינת מהפכה חברתית‪ ,‬ואחד הביטויים החשובים להתאוששות‬
‫היישו ב היהודי בארץ ישראל לאחר החורבן‪ .‬החורבן היכה את העולם היהודי בהלם דתי‪ .‬המקדש היה‬
‫המרכז הדתי‪ -‬רוחני של העם‪ ,‬וכאן התרכזו כל ה מעמדות הדתיים‪ .‬קשה היה לתאר חיים יהודיים ללא‬
‫מקדש‪ .‬הסנהדרין שכנה במקדש‪ ,‬וזה היה בסיס הלגיטימציה שלה‪ .‬הסנהדרין יונקת‪ ,‬כאילו‪ ,‬את סמכותה‬
‫מן המקדש‪ ,‬ובלעדיו אין לה אותה הילה וסמכות‪ .‬רבן יוחנן בן זכאי פעל להשתית את חיי העם היהודי‬
‫על בסיס שונה‪ ,‬מעין נתיב חלופי לעבוד ת הש ם‪ ,‬ללא בית מקדש‪ ,‬מבלי לפגוע בחשיבות שהייתה למקדש‬
‫בשעתו‪ .‬במרכז חיי היום‪ -‬יום הדתיים של העם ניצבו לימוד התורה‪ ,‬הצדקה והתפילה"‪.‬‬
‫הס דרה כולה מצויה בבית המדרש הפתוח לכל הרוצה לעיין וללמוד‪.‬‬
‫לא נותר אלא לאחל לחברנו זאב ספראי כי החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה יעניק לו זמן וכוח‬
‫כדי להמשיך במפעלו המבורך‪.‬‬
‫‪áåè ìæî‬‬
‫‪÷çù øæòìàå éúàì‬‬
‫‪ïáä úãìåäì‬‬
‫‪áåè ìæî‬‬
‫‪âéøù øôåòìå äøéùì‬‬
‫‪ïáä úãì åäì‬‬
‫‪÷çù ä 'ìøäàå íéøîì‬‬
‫‪äéçà‬‬
‫‪ãëðä úãìåäì‬‬
‫‪áåè ìæî‬‬
‫‪ïøàô åãòìå úéøåöì‬‬
‫‪áåè ìæî‬‬
‫‪æåòî êìéììå àñàì‬‬
‫‪ïáä úãìåäì‬‬
‫‪éçéîò‬‬
‫‪õë -ïàä÷ æéìì‬‬
‫‪õë áàæì‬‬
‫‪ïáä úãìåäì‬‬
‫‪æåòî äöéãì‬‬
‫‪ãëðä úãìåäì‬‬
‫‪ãëðä úãìåäì‬‬
‫‪13‬‬
‫‪?à"òùúá äéä äî‬‬
‫אסנת אדר‬
‫בשבולת ראש השנה ז ו מסורת ברורה‬
‫לסכם את השנה שעברה‪,‬‬
‫על מה שהיה ומה שעשינו ‪ -‬להתבונן‬
‫ולשמוח בהתקדמות מבלי להתאונן‪.‬‬
‫פתיחת השנה בקהילה‬
‫היתה בהחלט לא קלה‪,‬‬
‫כשנפרדנו בצער גדול וביגון‬
‫מאב ובן ‪ -‬מנו ודורון‪.‬‬
‫אך קרו גם דברים נוספים‪,‬‬
‫כמו ביקור גומלין בלביא ועוד אירועי תרבות מאלפים‪,‬‬
‫גם הוועדות אושרו ויצאו לדרך‬
‫בתקווה שיפעלו ויוסיפו עשייה וערך‪.‬‬
‫לא האטנו קצב ולא עצרנו לנוח‬
‫מתקני המשחקים לבשו צבע ומסביבם חצץ וצינור מקיף‬
‫כנראה שכך צריך לפי התקן וכך עדיף‪,‬‬
‫בינתיים הילדים נהנים להתגלש ולשחק‬
‫נערך משחק כדורסל‪-‬נכים לזכר דורון ‪ -‬ניצחון הרוח‪.‬‬
‫קיבלנו פקודה שבוצעה די מהר ‪-‬‬
‫את גן רימון להקיף בגדר‪.‬‬
‫בחדר האוכל עמלו ילדים והורים‬
‫והחצץ הוא חלק נוסף במשחק מסקרן ומרתק‪.‬‬
‫יש תכניות ותקוות שהספרייה תשופץ ותורחב‪,‬‬
‫וגם המקווה שודרג והוא "שיקי" מעכשיו‪.‬‬
‫השריפה בכרמל הביאה אותנו לפתוח דלתות לנזקקים‪,‬‬
‫על תיבות קינון לירגזי ‪ -‬למחקר של ציפורים‬
‫ועוד ציפור נחתה בקיבוצנו הזעיר‬
‫גרעין צבר השני קרא לעצמו "זמיר"‪.‬‬
‫לכאן הם לא הגיעו‪ ,‬אך נערינו יצאו לשקם ולהקים‪.‬‬
‫איסופית נכנסה לפעולה והרישום בה פשוט‬
‫בטלפון או במחשב ‪ -‬הדו"ח מוגש במהירות‪.‬‬
‫הודעות טקסט קיבוציות מגיעות למסך הנייד‬
‫לכבוד ‪ 100‬שנות חינוך בתנועה הקיבוצית הוענק פרס‬
‫על מפעל חיים למלכה האס‪.‬‬
‫בעקבות התחממות גלובלית ועצירת גשמים‬
‫התאספנו לתפילה לריבון העולמים‬
‫ביקשנו רחמי שמים ועמדנו בתפילה‪,‬‬
‫חוויה של קולות שופר וקולה של קהילה‪.‬‬
‫‪ 0000‬מעדכנים כל רגע וכמעט כל אחד‪.‬‬
‫דיונים על אולפנית באזור עולים במשך השנה בהתמדה‬
‫ונכנס מושג חדש‪ :‬דירוג עלויות עבודה‪.‬‬
‫לאחר עשרים שנות פעילות‪ ,‬מאמרים וראיונות מיוחדים‬
‫השבולת וכולנו מנורית דיקסטרו נפרדים‪.‬‬
‫גבעת מנחם נחנכת‪ ,‬יפה וירוקה‪,‬‬
‫תודה לאבנר שטיפח וניקה‪.‬‬
‫חנכנו את הלולים החדשים‬
‫בטקס מושקע ומרשים‬
‫נהנינו לאכול את מה שעתיד להגיע‪,‬‬
‫בתוך לול אחד גדול כל הקיבוץ הופיע‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫החלו דיונים על המתווה החינוכי של בית הספר‬
‫כדי לקדם את ילדינו‪ ,‬לברר ערכים ולעשות קצת סדר‪.‬‬
‫בזכות חברת "הוט" גם בחורף היה חם‪,‬‬
‫כאשר כל בית קיבל ממיר חינם‪.‬‬
‫לבני‪-‬עקיבא נולדה תנועת‪-‬בת ושמה "עוז"‬
‫נאחל שתגדל ותמשיך להפתיע עוד ועוד‪.‬‬
‫לקראת אדר מחדשים לילדים את לימוד המשניות ‪-‬‬
‫הועלו דמי הכיס למשרתי המילואים‬
‫ועודכן תקנון ועדת חברים‪,‬‬
‫אנחנו מצטרפים למחאת הרפתנים על הקיצוץ ברווחים‬
‫מה שבטוח ‪ -‬על חלב שנשפך‪ ,‬לא בוכים‪...‬‬
‫גובש מסמך עקרוני על תפקיד הרב בקהילה‬
‫ידעתם שהם כבר סיימו שלוש מסכתות?‬
‫במהלך החורף התקיימו נופשונים בהר הירוק תמיד‬
‫לשם גיבוש היחד ואוורור היחיד‪.‬‬
‫נערכו ערבים מיוחדים ומרגשים‬
‫וה"פאני‪-‬מאני" הוחלף במזומן ויצא מכלל פעולה‪.‬‬
‫הבנייה של ארבעה בתים חדשים מתקדמת לאיטה‬
‫הלב מתרחב‪ ,‬וגם הגדרות ואפשרויות הקליטה‪.‬‬
‫בגיל הרך‪ ,‬בחינוך‪ ,‬בוועדת חברים‪ ,‬ברפת ובגזברות‬
‫למען עיצוב פנימי וחיצוני של הנשים‪,‬‬
‫וגם הגברים התחילו לרוץ ולהזיע‬
‫בכדורגל הם מתמידים ומדי פעם מצליחים להבקיע‪...‬‬
‫החלה מסורת חדשה וחשובה של חלוקת אות הוקרה‬
‫מתחילים בחפיפה‪ ,‬במרץ ובזהירות‪.‬‬
‫לחברים אשר פעילותם תורמת במיוחד למשק או לחברה‪.‬‬
‫צוות צח"י מוכן לרעידת אדמה או כל התרחשות חריגה‬
‫ורעידה בלב קיבלנו מדיון על הכרם‪ ,‬שעתידו לוט בדאגה‪.‬‬
‫נעים להביט כך לאחור ולסכם תקופה כזאת‬
‫לראות איך התקדמנו ולצפות לבאות‪.‬‬
‫הנה מסתיימת לה שנה בתחושת סיפוק ושמחה‬
‫ונאחל לכולנו שהשנה הבאה עלינו‬
‫תהא שנת עשייה ברוכה‪.‬‬
‫‪áåè ìæîáå áåè ïîéñá‬‬
‫‪äðéðä -äãëðä ú ã ìåäì ,íåìù -øá éãéñìå íåìù -øá éøåàìå äðéðôì‬‬
‫‪.íåìù -øá ìàåîùå ñéøéàì úá ,ìòé‬‬
‫‪.äøòéì ïá ,íâà äðéðô åúåçàì ãëð ,äéãéãé -ïéîéðá úãìåäì ïîãìåâ íçðîì‬‬
‫‪.àåìî æòáå äéàì äøåëá úá , ïãøé äãëðä úãìåäì àåìî íäøáàì å èé'æéøáì‬‬
‫‪.ïîìåð áéøéå ìèì ïá ,ïéðä -ãëðä úã ìåäì ,ïîìáéèù äøåôéöìå ïîìåð éáåãìå äðåéì‬‬
‫‪,úååöî ìéâì íãà ïéðä -ãëðä òéâäá ,ùá äéáöì å éøáðò éñåéìå äðåùùì‬‬
‫‪.áúë ìàôøå òèð ìù íðá‬‬
‫‪15‬‬
‫‪äàìôð úèôèôá – à"òùú úå÷åðéú‬‬
‫חניתה צונץ‬
‫‪à éèåôèô‬‬
‫תשע"א חלפה‬
‫והשאירה אחריה מתנה יפה ‪-‬‬
‫טו"ב עוללים‪ ,‬לתפארת המשפחות‪ ,‬הקיבוץ והעם‬
‫הנה הם כולם ‪...‬‬
‫בתוספת פטפוטים ומשחקי מילים עליזים‬
‫באותיות וחרוזים‬
‫איקס‪-‬מיקס‪-‬דריקס ואנ‪-‬דנ‪-‬דינו בשירה‬
‫אריאל ביילי ואביב שפירא‬
‫אקליפטוס‪ ,‬איצטרובל‬
‫מי מכיר אותם בכלל?!‬
‫אליהו‪-‬מנחם אדר וגם ויינשטיין אמיתיוס‬
‫אוריאל‪-‬ניסים הוא שטראוס‬
‫עם שריג אחיה‬
‫עלו יחדיו לאנייה‪.‬‬
‫‪ì éèåôèô‬‬
‫למה ליה‪-‬שרה לא אוכלת‬
‫בחליל היא מחללת‬
‫לה‪-‬לה‪-‬לה לללוש‬
‫גם שמחה וגם חידוש‪...‬‬
‫‪ò éèåôèô‬‬
‫בערד ירד ברד‬
‫על העץ עלה רעד‬
‫ועמיחי פארן‪ ,‬האח של רננה‬
‫אכל בננה ברעננה‬
‫‪æ éèåôèô‬‬
‫‪è éèåôèô‬‬
‫זהר‪-‬מטר ראש‪ ,‬זמרת‬
‫זיפזיף‪ ,‬זיג‪-‬זג‪ ,‬זוג או פרט‬
‫זוהי‪ ,‬זו‪ ,‬וזהו‪-‬זה‬
‫כוס גזוז בתרי‪-‬זוזי‬
‫טיף‪-‬טיף‪-‬טף וטיף‪-‬טף‪-‬טוף‬
‫באדר החל טפטוף‬
‫טל )צונץ( ירד מהשמים‬
‫ולגם טיפה של מים‬
‫‪î éèåôèô‬‬
‫מה נשמע? מה קרה?‬
‫מים מן הממטרה‬
‫מלאכי בורוש ומנגו‬
‫פומפייה רוקדת טנגו‬
‫וממש לפני סיום הגיליון ביום שישי‬
‫נולד לאסא ולילך מעוז בן שלישי‬
‫‪ð éèåôèô‬‬
‫ניסע לנתניה‪ ,‬נקנה אופניים‬
‫לנהרה‪-‬טובאל זלבסקי וגם לחיים‬
‫נפגוש תנינה מאוד נחמדה‬
‫ואת נריה‪-‬יוסף לוי על נדנדה‬
‫‪ù éèåôèô‬‬
‫שיר שמח שרה שרה‬
‫עם שחר‪-‬נחמה פרנקל וגיטרה‪,‬‬
‫שבוע לפני החג בראש‬
‫לבית אתי ואלעזר שחק הגיע עוד פשוש‪,‬‬
‫שאת שמו עדיין אי אפשר ללחוש‪,‬‬
‫שמשייה וגם אורח‬
‫ולכולם ממש שמח!‬
‫אז תנו חיוך ותגידו תודה‬
‫כי שדה אליהו‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬פרתה ורבתה !‬
‫‪16‬‬
‫‪ú éèåôèô‬‬
‫דבש מתוק ודג מלוח‬
‫תמה נתנאל אכלה תפוח‬
‫שמחת תורה‪ ,‬תשרי‪ ,‬תמוז‪,‬‬
‫נתת בטטה ‪ -‬קיבלת תפוז‬
‫הפינה של אלישע בורוש‬
‫עולמות ועולמים‬
‫בעברית ישנן למילה עולם שתי משמעויות‪ :‬משמעות אחת ‪ -‬מקום‪ .‬מה שיוצר אבחנה‪ ,‬למשל‪ ,‬בין‬
‫"העולם הזה" ו"העולם הבא"‪ .‬משמעות שנייה ‪ -‬זמן‪ .‬מה שיצר למשל את הביטויים "עַ ד‪-‬עולָם"‬
‫ו"שמחת‪-‬עולם"‪.‬‬
‫מה שמעניין‪ ,‬שחל שוני בצורת הריבוי שלהם ‪ -‬מעין הבחנה בין עולם במשמעות מקום לעולם‬
‫במשמעות זמן‪ .‬עולם כמקום מרוּבֶה "עֹולָמֹות" ומכאן הצירוף "שני עולמות שונים" כתיאור למקומות או‬
‫אנשים השונים זה מזה בתכלית‪,‬‬
‫עולם כזמן מרוּבֶה‪" :‬עֹולָמִ ים" ומכאן הביטוי "לעולמֵ י עולָמים" כביטוי לזמן שאין לו גבול‪.‬‬
‫מה שקושר את הדברים לימים אלה‪ ,‬ראשי השנה נמנים מיום "בריאת העולם" שהיא איחוד של‬
‫שניהם‪ .‬כי בבריאת העולם נבראו המקום והזמן גם יחד‪.‬‬
‫שנת השפה העברית הסתיימה ‪ -‬בואו נעיר אותה!‬
‫השנה שעברה‪ ,‬תשע"א‪ ,‬הוכרזה כ"שנת השפה העברית" ע"י משרד החינוך‪ .‬ואכן‪ ,‬שנתה של השפה‬
‫העברית ערבה עליה מאוד‪...‬‬
‫לקראת השנה החדשה‪ ,‬אני מקווה לראות את העברית מתעוררת לחיים חדשים‪ .‬יש לנו משימה ובידינו‬
‫הדבר! כדי להפיח חיים בעברית תקנית בבתינו ואצל הילדים והנוער לא חייבים תואר בלשון‪...‬‬
‫כהתחלה אני מציע להתקדם בשני צעדים פשוטים וחשובים‪:‬‬
‫א‪ .‬לעודד קריאת ספרים‪ .‬ברור שספרים מעשירים שפה‪ ,‬מפחיתים שגיאות ומעניקים ביטחון בשפה‪.‬‬
‫כמה מאיתנו מעודדים את הילדים לקרוא אנגלית? והעברית מסתכלת מהצד ונעלבת‪ ...‬אני בעד‬
‫עידוד אקטיבי כולל תגמול בבית על קריאת ספרים מגיל צעיר!‬
‫ב‪ .‬להחזיק מילון בבית ומדי פעם לברר בו משמעות מילים חדשות שנתקלים בהן‪ .‬ילד שבביתו יש‬
‫תרבות של חיפוש במילון‪ ,‬לומד להעריך שפה נכונה ולתהות על משמעותם ומקורותיהם של צירופים‬
‫מעניינים‪ ,‬מילים מוזרות וחידושי לשון‪ .‬בית בו מבררים במילון על אודות מילים ‪ -‬הוא בית שמעניק‬
‫חשיבות לשפה‪ .‬והמסר הזה עובר הלאה‪ .‬גם ההורים יצאו נשכרים‪ .‬מובטח‪.‬‬
‫יהי רצון שתהא שנת עברית בכיף‬
‫‪ïìô÷ ïáåàøì‬‬
‫‪øìä øäåæì‬‬
‫‪éàáöä úåøéùä íåéñ íò‬‬
‫‪õë úåòøì‬‬
‫‪÷ìô ìèéáàì‬‬
‫‪éîåàìä úåøéùä íåéñ íò‬‬
‫‪! êøãä êùîäá äçìöäáå íéáùä íéëåøá‬‬
‫‪17‬‬
‫‪!?íéìëì ...ïåøëéæä íåé – äðùä ùàø‬‬
‫אביגיל ראש ומרים פרוינד‬
‫עונת החגים החלה‪ .‬השמחה רבה‪ ,‬התפילות מרגשות‪ ,‬האוכל טעים ובשפע‪ ,‬וגם‬
‫האשפה בשפע‪ ...‬האפיות הרבות‪ ,‬הסעודות הרבות והאורחים – כל אלו מביאים‬
‫אותנו להשתמש בכלים חד‪ -‬פעמיים‪ .‬אמנם הרווח הוא חיסכון בשטיפת כלים‪ ,‬בטרחה ובזמן‪ ,‬אך מהו‬
‫המח יר?‬
‫ראשית‪ ,‬האם לא שווה לעמוד ולהדיח כלים במשך כעשרים דקות בסך‪ -‬הכול כדי לזכות לסעוד ליד‬
‫שולחן יותר חגיגי ומפואר עם כלים אמיתיים ועמידים )ועם סכינים שבאמת חותכות‪?(...‬‬
‫שנית‪ ,‬בדקנו באינטרנט מהו משך ההתכלות של מגוון מוצרי צריכה‪ .‬להלן התוצאות‪:‬‬
‫צלחות ותבניות נייר ‪ -‬חודש‪.‬‬
‫קרטון ‪ -‬עד שלושה חודשים‪.‬‬
‫תבניות חד‪ -‬פעמיות ‪ 100 -‬שנה ) ‪ 4‬דורות( ‪.‬‬
‫כוסות וצלחות פלסטיק ‪ -‬בין ‪ 500‬ל‪ 1000 -‬שנה )בין ‪ 20‬ל‪ 40 -‬דורות!(‬
‫" ְל מַ ַע ן י ְֵד עוּ דּ ֹו ר אַ ֲח ר וֹן ָבּ ִנ ים ִי ָוּ ֵל דוּ יָקֻ מוּ וִ יסַ פְּ רוּ ִל בְ נֵיהֶ ם" )תהלים עח‪ ,‬ו( –‬
‫דורות רבים אחרינו עוד יוכלו למצוא ממצאים ארכיאולוגיים רבים כל כך שאנחנו משאירים אחרינו‬
‫בכל חג‪ .‬האם לא כדאי שנשאיר להם מדגם קטן יותר של פריטים מסוג זה?‬
‫בהזדמנות זאת אנחנו רוצות להודות לצוות האקונומיה על המעבר לסעודת החג החלבית בבית )ולא‪,‬‬
‫אנחנו לא מנסות להיכנס לענייני הפרטה‪ ,‬חס ושלום!(‪ ,‬שבזכותו יחסכו ערימות של כלים חד‪ -‬פעמיים‬
‫ושכבה נוספת של ניילון על השולחנות‪...‬‬
‫לכבוד עשרת ימי תשובה אנחנו מצרפות את ה וידוי על איכות הסביבה ‪:‬‬
‫לכלכנו ‪ -‬אתרי טבע ונוף‪ ,‬חופים‪ ,‬נתיבות ופסגות‪.‬‬
‫משכנו ‪ -‬את עתיד העולם מתוך אדישות וחוסר חזון‪.‬‬
‫ניצלנ ו ‪ -‬ולא מיחזרנו את מתנות הטבע באנוכיותו‪.‬‬
‫סיכנו ‪ -‬את קיום עולמנו בכורים ובקרינה‪.‬‬
‫עקרנו ‪ -‬ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן‪.‬‬
‫פצענו ‪ -‬מדרוני הרים במחצבות אבן‪.‬‬
‫צדנו ‪ -‬ברוע לב חיות ובעלי כנף שנעלמו מעולמנו‪.‬‬
‫קטלנו ‪ -‬פרחי בר‪ ,‬והם אבדו ואינם‪.‬‬
‫רמסנו ‪ -‬ברגל רמה שדה‪ ,‬ניר ואחו‪.‬‬
‫שרפנו ‪ -‬עצי יער על מזבח שנאתנו‪.‬‬
‫תיעשנו ‪ -‬במחיר איכות אוויר‪ ,‬ים ויבשה‪.‬‬
‫אפפנו ‪ -‬את עולמנו בערפל‪ ,‬עשן‪ ,‬ופיח‪.‬‬
‫בזבזנו ‪ -‬אוצרות טבע שקיבלנו בפיקדון‪.‬‬
‫גזלנו ‪ -‬נופים של מרחבי רקיע בבנייה מכוערת‪.‬‬
‫דלדלנו ‪ -‬את עושר הבריאה‪.‬‬
‫הפרנו ‪ -‬את ברית האיזון בין האדם לטבע‪.‬‬
‫ויתרנו ‪ -‬על איכות חיים ראוייה לילדינו‪.‬‬
‫זיהמנו ‪ -‬ימים‪ ,‬נהרות‪ ,‬ואגמים ברעל חמדותינו‪.‬‬
‫חוררנו ‪ -‬את מעטפת האוזון החובקת את עולמנו‪.‬‬
‫טימאנו ‪ -‬מקורות מים חיים במי שפכינו‪.‬‬
‫יצרנו ‪ -‬הררי אשפה וזב ל בחלל‪ ,‬במדבר‪ ,‬ובחצרותינו‪.‬‬
‫כרתנו ‪ -‬יערות העד תמורת רווח קצר מוע ד‪.‬‬
‫לסיום נאחל ‪-‬‬
‫שנת התחדשות וצמיחה‪,‬‬
‫שנת הכרת הטוב והודאה‪,‬‬
‫שנת התחשבות בבריות ובסביבה‪,‬‬
‫שנה טובה‪ ,‬מתוקה וירוקה‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ïåøëéæä íåéì ïåøëéæä ìò íéøåäøä‬‬
‫הרב אחיה אמיתי‬
‫בהפטרת שבת תשובה )הושע פרק יד ‪ ,‬ח( אנחנו קוראים ‪:‬‬
‫" יָשֻׁ בוּ י ְֹשׁ ֵב י בְ צִ לּ ֹו ְי חַ יּוּ דָ ָג ן וְ ִי פְ ְר חוּ ַכ ָגּ ֶפ ן זִ ְכ ר ֹו כְּ יֵין ְל ָב נ וֹן"‪.‬‬
‫המילה "זכרו" אינה מובנת‪ .‬הפרשנים הסבירו "זכר וֹ" ‪ -‬ריחו‪ ,‬הריח שלו‪ .‬כיצד ז יכרון מתחבר לריח?‬
‫אמנם‪ ,‬ידוע שב ני אדם זוכרים ריחות ואלו מעוררים אסוציאציות שונות גם לאחר זמן‪ .‬אבל עדי י ן‪,‬‬
‫מדוע חוש הריח נקרא ז י כרון? מפתח לתשובה יש בביאורו לתורה של משה מנדלסון )ויקרא‪ ,‬ה(‪:‬‬
‫"כי הריח נקרא ֵז ֶכ ר מפני שהוא דומה לזיכרון השומר רשמי הדברים אחר העלמם מן החושים"‪.‬‬
‫הריח הוא החוש הרוחני ביותר‪:‬‬
‫" אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנ ין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה‪ ,‬איזהו דבר‬
‫שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר זה הריח!" )מסכת ברכות דף מג עמוד ב(‪.‬‬
‫כך הוא הזיכרון ‪ -‬אנחנו פוגשים דבר בחיינו בחושינו השונים בגבולות זמן ומקום ‪ ,‬והזיכרון הוא‬
‫המשמר לנו באופן רוחני את החווי ה‪ ,‬כך שנוכל לחזור אליה מעבר לגבולות הזמן והמקום המוגבלים‪.‬‬
‫תכונתו "הרוחנית" של הז י כרון מועיל ה לנו לשמר את חוויות העבר גם לאחר שיצאנו מגבולות הזמן‬
‫והמקום שלהן‪ .‬הזהות שלנו נבנית על ידי שלל הז י כרונות שלנו ‪ -‬מהיכן אנחנו ‪ ,‬מה עבר עלינו וכו'‪.‬‬
‫אנחנו נוכחים יום יום במציאות הזו של אנשים שאין להם קשר עם העבר הלאומי שלנו וממילא‬
‫הזהות היהודית שלהם חסרה במעט או ח"ו בהרבה‪...‬‬
‫אך הז י כרון אינו משמש לנו רק כמשמר של העבר אלא גם כמכוון את העתיד‪ .‬בחיי היום יום אנחנו‬
‫קובעים לנו משימות וזוכרים אותן על מנת לבצען בעתיד‪ .‬הז י כרון משמש כנקודה רוחנית אשר‬
‫קובעת את הפעולות הממשיות והגשמיות שלנו בעתיד‪.‬‬
‫" ָז כ ֹו ר אֵ ת ֲא שֶׁ ר ָע שָׂ ה ְל ‪ֲ ‬ע מָ ֵל ק " – בעבר‪.‬‬
‫א ְי ֶב י‪ִ ‬מ סָּ בִ יב ‪ ...‬א ִתּ ְשׁ ָכּ ח" – לא תשכח‪ ,‬לעשות כן‪.‬‬
‫" וְ הָ יָה" ‪ -‬בעתיד ‪" -‬בְּ הָ ִנ יחַ ה' ֱא ‪‬קֶ י‪ְ ‬ל ‪ִ ‬מ ָכּ ל ֹ‬
‫הז י כרון הוא מקום המפגש של העבר והעתיד‪.‬‬
‫ראש השנה נקרא בתורה יום הז י כרון – אנחנו זוכ רים את הקב"ה והקב"ה זוכר אותנו‪ .‬הז יכרון הזה‬
‫הוא ברוחניות כי הק שר שלנו עם הקב"ה הוא ברוחניות‪:‬‬
‫"ישׂים אל לבו ו יֵדַ ע שהמלך הגדול האופף את האדם‪ ,‬הצמוד אליו תמיד‪ ,‬גדול מכּל מי שהוא מבני‪-‬‬
‫האדם‪ ,‬אפילו יה יה זה דוד ושלמה‪ .‬מלך צמוד ואופף זה הוא השׂכל השופע עלינו שהוא החיבור בינינו‬
‫ובינו יתעלה‪ .‬וכשם שאנו השׂגנוהו באותו אור שהשפיע עלינו‪ ,‬כמו שאמר‪ :‬באורך נראה אור "‬
‫) רמב"ם ‪ ,‬בסוף מורה הנבוכים(‪.‬‬
‫החוויה הזו של הז י כרון ‪ ,‬המאגדת את העבר והעתיד באופן רוחני ‪ ,‬מדמה לנו את המציאות הא ל וקית‬
‫אשר אצלה אין עבר הווה ועתיד‪ " :‬ה' מֶ ֶל ך ה' מָ ַל ך ה' ימלוך לעולם ועד " באותה העוצמה עד אין‪-‬‬
‫סוף‪ .‬אנחנו תוקעים בשופר המזכיר גם את העבר של עקדת יצחק ומתן תורה ו גם את העתיד של‬
‫" ביום ההוא יתקע בשופר גדול " ‪ ,‬וממליכים עלינו את הקב"ה ‪ .‬כך אנחנו נחשפים למציאות הרוחנית‬
‫שמעבר לזמן ‪ ,‬זוכרים את הקב"ה והקב"ה זוכר אותנו‪.‬‬
‫אנחנו פותחים את השנה בז יכרון ‪ -‬בדגש על הרוחניות של ההוויה שלנו‪ .‬אנחנו ממליכים את הקב"ה‬
‫על ידי השופר כדי שיעלה ז יכרוננו ‪ -‬ערכנו הרוחני ‪ -‬לפניו‪.‬‬
‫יהי רצון שיתקיימו דברי חז"ל )ספרי בהעלותך( ‪:‬‬
‫" ונ זכרתם ונושעתם – אין ישראל נזכרים אלא לתשועות " – בגשמי וברוחני ‪ ,‬בפרט ובכלל ישראל ‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪÷åîòä ïåøëéæä‬‬
‫אלעד אדר‬
‫זהו קטע קטן מסיפור של רבי נחמן‪ .‬אנחנו מתחילים באמצע‪ ,‬וכל מי שרוצה – מוזמן להציץ במקור‪:‬‬
‫עשו שם חתנה לאלו הבנים הנ " ל ‪ ,‬והכניסו אותם לחפה ‪ ,‬והיו שמחים שם מאד מאד ‪ ,‬וגם החתן והכלה היו‬
‫שמחים מאד ‪ .‬והתחילו לזכר החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער ‪ ,‬והיו בוכים והיו מתגעגעים‬
‫מאד ‪ ,‬איך לוקחין לכאן את הבעטליר הראשון העור ‪ ,‬שהביא לנו לחם ביער ‪ ,‬ותכף ומיד ‪ ,‬בתוך שהיו‬
‫מתגעגעים מאד אחרי הבעטליר העור ‪ ,‬ענה ואמר ‪ :‬הנני ‪ ,‬הנה ב אתי אצלכם על החתנה ‪ ,‬ואני נותן לכם‬
‫מתנה לדרשה ‪ ) ,‬שקורין " דרשה גישאנק "(‪ ,‬שתהיו זקנים כמוני ‪ ,‬כי בתחלה ברכתי אתכם בזה ‪ ,‬ועכשו אני‬
‫נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה ‪ ,‬שתחיו חיים ארכים כמוני ‪.‬‬
‫ואתם סוברים שאני עור ‪ ,‬אין אני עור כלל ‪ ,‬רק שכל זמן נדמה כעור ‪ ,‬כי אין לו שום ה סתכלות כלל על‬
‫העולם ‪ ,‬מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין ‪ ,‬על כן אין שיך אצלו הסתכלות וראיה בזה‬
‫העולם כלל ‪ ,‬ואני זקן מאד ‪ ,‬ועדין אני יניק ) צעיר מאד ( לגמרי ) היינו " יונג "(‪ ,‬ולא התחלתי עדין לחיות‬
‫כלל ‪ ,‬ואף על פי כן אני זקן מאד ‪ ... ,‬ואספר לכם מעשה ‪ ,‬כל זה הו א דברי העור הנ " ל ‪.‬‬
‫כי פעם אחת הלכו אנשים בספינות הרבה על הים ‪ ,‬ובא רוח סערה ושבר את הספינות והאנשים נצלו ובאו‬
‫אל מגדל אחד ‪ ,‬ועלו אל המגדל ‪ ,‬ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים ‪ ,‬והיה‬
‫שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם ‪ .‬ענו ואמרו ‪ ,‬שכל אחד יספר מעשה יש נה ‪ ,‬מה שהוא זוכר מזכרון‬
‫הראשון ‪ ,‬היינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון ‪ .‬והיו שם זקנים ונערים ‪ ,‬והיו מכבדים את הזקן‬
‫הגדול שביניהם שיספר בתחלה ‪.‬‬
‫ענה ואמר ‪ :‬מה אספר לכם ‪ 1.‬אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף ‪ .‬ולא ידע שום אחד מה הוא אומר ‪,‬‬
‫אך היו שם חכמים ואמרו ‪ :‬בודאי זאת היא מעשה ישנה מאד ‪ .‬וכבדו את השני שיספר ‪ .‬ענה השני ‪ ,‬שלא היה‬
‫זקן כמו הראשון ‪ :‬זאת היא מעשה ישנה ?! ) בלשון תמה (‪ ,‬זאת המעשה אני זוכר גם כן ‪ ,‬אבל אני זוכר גם‬
‫כשהיה הנר דולק ‪.‬‬
‫ענו ואמרו שם ‪ :‬זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה ‪ ,‬והיה פלא אצלם שזה השני ‪ ,‬שהוא ינ יק‬
‫מהראשון ‪ ,‬וזוכר מעשה ישנה יותר מהראשון ; וכבדו את השלישי שיספר ‪ .‬ענה ואמר השלישי ‪ ,‬שהיה יניק‬
‫יותר ‪ :‬אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי ‪ ,‬דהיינו כשהתחיל להתרקם הפרי ‪ .‬ענו ואמרו ‪ :‬זאת היא מעשה‬
‫ישנה ביותר ‪ .‬ענה הרביעי ‪ ,‬שהיה יניק עוד יותר ‪ :‬אני זוכר גם " כשהוליכו הגרעין לנ טע הפרי "‪ .‬ענה החמשי ‪,‬‬
‫שהיה יניק עוד יותר ‪ :‬אני זוכר גם " החכמים ‪ ,‬שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין" ‪.‬‬
‫ענה הששי וכו '‪ ,‬שהוא זוכר גם " את הטעם של הפרי קדם שנכנס הטעם בתוך הפרי"‪.‬‬
‫ענה השביעי וכו ' ואמר שהוא זוכר " גם הריח של הפרי קדם שנכנס בפרי "‪ .‬ענה השמיני ואמר ‪ ,‬שהוא זוכר‬
‫גם " המראה של הפרי קדם שנמשכה על הפרי"‪.‬‬
‫ואני ‪ ) ,‬היינו זה הבעטליר העור ‪ ,‬שמספר כל זה (‪ ,‬הייתי אז תינוק לגמרי ‪ ,‬והייתי גם כן שם ‪ ,‬ועניתי ואמרתי‬
‫להם ‪ :‬אני זוכר כל אלו המעשיות ‪ ,‬ואני זוכר לאו כלום ) און איך גידענק גאר נישט (‪ .‬ענו ואמרו ‪ :‬זאת היא‬
‫מעשה ישנה מאד יותר מכלם ‪.‬‬
‫והיה חדוש גדול אצלם ‪ ,‬שהתינוק זוכר יותר מכלם ‪.‬‬
‫בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל ‪ ,‬ואמר להם ‪ :‬חדלו עוד מלהיות עניים ; שובו אל האוצרות שלכם‬
‫והיו משתמשים באוצרות שלכם ‪ .‬ואמר להם שיצאו מן המגדל כדרך זקנותם ‪ ,‬שכל מי שזקן יותר ‪ ,‬יצא‬
‫תחלה ‪ .‬והוציא כלם מן המגדל ‪ ,‬והו ציא תחלה את התינוק הנ " ל ‪ ,‬כי באמת הוא זקן יותר מכלם ‪ ,‬וכן כל מי‬
‫שהיה יניק יותר הוציא קדם ‪ ,‬והזקן הגדול הוציא באחרונה ‪ ,‬כי כל מי שהיה יניק יותר היה זקן יותר כנ " ל ‪,‬‬
‫והזקן שבהם היה יניק יותר מכלם‪...‬‬
‫מתוך ‪" :‬סיפורי מעשיות משנים קדמוניות – מעשה מז' בעטלירס"‬
‫מה בעצם קורה כאן?‬
‫רבי נחמן קושר יחד שלושה דברים‪ :‬הזיכרון‪ ,‬העיוורון ואריכות הימים ‪.‬‬
‫הזיכרון‪ ,‬אינו ביטוי של איסוף פרטים מן העבר‪ ,‬אלא של תפיסת עומק של המציאות‪ .‬הדברים אותם‬
‫אנו זוכרים אינם מקריים‪ ,‬אלא מדובר בדברים העמוקים שחווינו‪ ,‬ולכן הם הותירו בנו רושם‪.‬‬
‫הזיכרון אינו רישום שכלי של נקודות בחיים‪ ,‬אלא רישום עמוק של נקודות בעלות משמעות לחיינו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מכאן ואילך עולים בשיחה משלים שכולם מבטאים שלבים בחיי התינוק‪ :‬חיתוך הטבור‪ ,‬הלימוד עם המלאך‪ ,‬בניית‬
‫הגוף‪ ,‬כניסת הזרע‪ ,‬הזרע במח האב‪ ,‬בניית הנפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪ ,‬וה"אין" שקדם לכל דבר‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ומהו העיוורון? העיוור‪ ,‬כלל א ינו עיוור‪ ,‬אלא שהזיכרון אצלו כל כך עמוק ומרכזי‪ ,‬שאין הוא רואה‬
‫את המציאות בעיניים של ' כאן ועכשיו ' ‪ ,‬אלא מתוך פרספקטיבה רחבה הרבה יותר‪ ,‬בה פרטי‬
‫המציאות מיטש טשים מול תהליכי העומק‪ .‬זיכרון חי ועמוק אינו נושא לנוסטלגיה‪ ,‬אלא מבטא‬
‫תודעה רחבה שממנה באים אל המציאות‪.‬‬
‫הזקנים רואים אחרת את המציאות‪ ,‬לא כי הם פחות חדים מאיתנו‪ ,‬אלא כי יש להם מטען זיכרון‬
‫מלא וגדוש‪ ,‬שממנו החיים נראים בפרספקטיבה אחרת של מה חשוב ומה משמעותי בח יים‪.‬‬
‫מכאן לנקודה המשמעותית‪ :‬מי הוא הזקן בחבורה‪ ,‬או מהי אריכות ימים?‬
‫הזקן ביותר הינו האדם בעל התודעה העמוקה ביותר‪ .‬אדם הזוכר את שורש הוויתו הוא בעל החכמה‬
‫העמוקה‪ ,‬ולכן הוא גם הזקן‪ .‬מהי אריכות הימים של זקנים? אומר רבי נחמן‪ ,‬שאריכות ימי ם אינה‬
‫שיקוף של הפז"מ ה ארוך עלי‪ -‬אדמות‪ ,‬אלא ביטוי של חיים מלאי משמעות ותוכן‪ .‬לכן‪ ,‬גם אדם צעיר‬
‫שחי חיים מלאי משמעות‪ ,‬יכו ל להיות באריכות ימים גדולה יותר מאנשים מבוגרים‪ ,‬שעברו את‬
‫החיים בלי צבירת מטען גדול של רגעים משמעותיים ‪ .‬עם זאת‪ ,‬בדרך הטבע‪ ,‬אנחנו לומדים מנ י סיון‬
‫החיים‪ ,‬ו פחות מהיות נו בעלי חכמה גדולה כל כך‪ ,‬ולכן זקנים הם בדרך כלל בעלי אריכות ימים ‪.‬‬
‫שנתברך בשנה של אריכות ימים‪ ,‬זיכרון עמוק‪ ,‬וגם קצת עיוורון מה ' כאן ועכשיו ' העמוס והמבלבל‪.‬‬
‫‪...úåøôåù ,úåðåøëéæ‬‬
‫הניה קובלינר‬
‫בכפר בו נולדתי וגדלתי אי אפשר היה שלא להרגיש את כניסת אלול‪ .‬החול הלוהט‪,‬‬
‫שצרב את כפות רגלינו היחפות‪ -‬תמיד‪ ,‬הצטנן והתרכך‪.‬‬
‫גויאבות הבשילו‪ ,‬נשרו ומילאו את חלל העולם בריחן העז‪.‬‬
‫קלמנטינות תפחו‪ ,‬רימונים האדימו ופירות הפיג'ויה המסתוריים ‪-‬‬
‫שגדלו בחצרות מועטות ורק יחידי סגולה ידעו להבחין מתי הם טובים‬
‫לאכילה – הפכו למטבע‪ -‬עובר‪ -‬לסוחר בין הילדים‪ ,‬ששבו לבית הספר‪.‬‬
‫האנשים שהשכימו קום תמיד‪ ,‬הקדימו עוד יותר להשכים ומיהרו ל"סליחות"‬
‫ומשם פנו ללולים ולרפתות‪.‬‬
‫וברחובנו נשמעו תקיעות שופר‪.‬‬
‫התקיעות נשמעו לא רק עם שחר‪ ,‬בסיום התפילה‪ ,‬אלא בשעות שונות לאורך כל היום ובמיוחד‬
‫בשעות בין‪ -‬הערביים‪ .‬הן בקעו מ חצרו של מ'‪ ,‬בעל התוקע הקבוע והנצחי של הכפר‪.‬‬
‫לא מחשובי העדה ומנכבדי הקהל היה מ'‪ .‬אפשר לומר ההיפך מכך‪ .‬תמיד טרוד ובהול‪ ,‬חוסך פרוטה‬
‫לפרוטה‪ ,‬מתרוצץ כפוף מעט‪ ,‬בין עבודות מזדמנות לטיפול במשק‪ ,‬בחלקה‪ ,‬בחצר‪ ,‬ולתוספת פרנסה‬
‫שימש כספר המקום‪ ,‬מגלח בין ריצה לריצה ראשיה ם של זקני הכפר ובני הישיבה על מרפסת ביתו‪.‬‬
‫בחודש אלול היה הופך לאדם אחר‪ .‬קומתו כאילו הזדקפה‪ ,‬הילוכו התמתן קצת‪ ,‬נופך של רצינות‬
‫וכב וד כמעט אפף אותו ובסדר יומו ה ע מוס התפנה זמן נכבד לאימוני תקיעה בשופר‪ .‬גם מקום התפנה‬
‫– לול שהתרוקן מאפרוחיו‪ ,‬נוקה והפך לאולפן חזר ות לתוקע‪.‬‬
‫ומכיוון שאותו לול סמוך היה לחצרנו‪ ,‬שמוע שמענו היטב‪ ,‬במיוחד בין הערביים‪ ,‬את התקיעות‪:‬‬
‫צלולות‪ ,‬ברורות ומהדהדות‪ ,‬בוקעות בתקיפות ובדייקנות משופרו ומרעידות כל לב‪ .‬וידענו‪ :‬השנה‬
‫בוודאי יהיו תקיעות מעולות! השנה הן בוודאי יצליחו לו‪...‬‬
‫‪21‬‬
‫והנה מגיע ראש השנה‪ .‬ב ית הכנסת מלא עד אפס מקום‪ .‬לכל הילדים בגד חדש‪ ,‬ולקטנים שקיות נייר‬
‫חומות ומרשרשות‪ ,‬ובהן תפוח‪ ,‬גויאבה‪ ,‬פרוסת עוגת דבש או "לקח" – שלא ירעבו בזמן התפילה‬
‫הארוכה ויניחו לאימותיהם להתפלל‪ .‬החזנים קבועים‪ ,‬הנעימות אהובות וידועות ‪ -‬יום אחד בנוסח‬
‫חסידי‪ -‬גליצאי‪ ,‬יום אחד בנוסח "יקי"‪ -‬אוסטרי‪ .‬כל אלה חיממו כל לב‪ .‬הכול טוב ויפה‪ ,‬קבוע וידוע‪.‬‬
‫והנה מגיע זמן התקיעות‪ ,‬וחרדה – גם היא מוכרת משנים עברו – מתגנבת ללב‪ .‬היעלו ויבקעו‬
‫התקיעות בהצלחה? או שמא‪ ...‬כאשתקד?‬
‫והרי מהלול נשמעו תקיעות כה בוטחות בעצמן‪...‬‬
‫מ'‪ ,‬מכוסה בטלית ושופרו בידו‪ ,‬מ תכונן‪ .‬לידו הרב מתעטף בטליתו וקולו הערב קורא‪" :‬תקיעה!"‪.‬‬
‫אנחה צרודה ומקוטעת בוקעת מן השופר‪ .‬אי אפשר לקרוא לזה תקיעה‪ .‬מ' מנסה שוב‪ .‬הפעם – רק‬
‫שבר אנחה‪ .‬מ' מאדים ומתחיל להזיע‪ .‬אולי השופר לא בסדר?‬
‫מתחת טליתו הוא שולף שופר נוסף‪" .‬תקיעה"‪ ,‬מנעים הרב בקולו והפעם קו ל מתאמץ ומבקיע‬
‫מהשופר‪ .‬כן! הפעם "תקיעה"! צרודה אך שלמה‪.‬‬
‫גם השברים נשתברו החוצה איכשהו‪ ,‬אך התרועה לא הריעה‪ .‬לא נשמה‪ .‬רעועה וסדוקה‪ .‬ועוד פעם‪:‬‬
‫"תרועה"! הפעם נסתם השופר סופית‪ .‬שום קול לא יצא ממנו‪ .‬מ'‪ ,‬אדום ומיוזע כולו‪ ,‬חוזר אל שופרו‬
‫הראשון‪" .‬תרועה"‪ ,‬משלש הרב ב סבלנות‪ ,‬ובלבי הילדותי תחינה‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬האם אינך רוצה‬
‫לקבל את תקיעותינו? במה חטאה לך קהילתנו? אנא‪ ,‬עזור לו‪ ,‬לתוקע!‬
‫כן! התרועה נחלצה מפי השופר בתרועה‪ ,‬פחות‪ -‬או‪ -‬יותר‪ ,‬וההקלה שחש הקהל ניכרת היטב בשירת‬
‫"ארשת" האדירה‪ ,‬הפורצת מכל לב‪.‬‬
‫ועוד מחזור תקיעות – קשה‪ .. .‬קשה‪...‬‬
‫וכך בכל מחזור תקיעות‪ :‬חרדה‪ ,‬תפילות סמויות עולות מכל לב – ריבונו של עולם‪ ,‬תן לו להצליח‬
‫הפעם‪ ,‬קבל את תקיעותינו!‬
‫וכך מדי שנה בשנה‪ .‬באלול – הכול נפלא‪ ,‬ובראש השנה – הכול קשה! התקיעות תקועות בבטן השופר‬
‫ולא מצליחות לבקוע משם‪.‬‬
‫כשבאו הגבאים אצל מ' וביקשו ממנו לוותר על "החזקה" שלו לאפשר להכניס בעל‪ -‬תוקע אחר‪ ,‬הוא‬
‫בכה בדמעות של ממש והתחנן להזדמנות נוספת אחת‪...‬‬
‫חלפו השנים והגעתי לקיבוץ‪ .‬לא מיד נשארתי בראש השנה בקיבוץ‪ .‬הלב משך הביתה‪ ,‬לאווירה‬
‫המוכרת‪ ,‬לנעימות הידועות‪.‬‬
‫אך הגיע גם הזמן לתפילות ראש השנה‪ ,‬כאן בקיבוצ נו‪ .‬התפילה זרמה‪ ,‬בית הכנסת שקט‪ ,‬ללא ילדים‬
‫מתרוצצים ולא ניחוח תפוחים בשקיות נייר‪ .‬כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו‪.‬‬
‫והנה מגיע זמן התקיעות‪ .‬החרדה המוכרת זוחלת ומתגנבת ללב – היצליח התוקע?!‬
‫והנה‪ ,‬לנגד עיני כמעט‪ ,‬עומד אלי‪ ,‬זקוף ושקט‪ ,‬ובידו שופר – והתקיעות יוצאות ממנו בקלות ובהדר‪,‬‬
‫כאילו אין דבר פשוט וברור מזה בעולם‪.‬‬
‫"תקיעה" – אומר זקן העדה והתקיעה מתנשאת אל לב השמים‪.‬‬
‫"שברים" – יש שברים‪.‬‬
‫"תרועה" – ואיזו תרועה!‬
‫"תקיעה גדולה" – לא שמעתי דבר כזה מימי! תקיעה עזה‪ ,‬נקייה‪ ,‬מתמשכת‪ ...‬מתמשכת‪...‬‬
‫מתמשכת‪ !..‬לא יאומן‪ ,‬הרי זה נ פלא!‬
‫ומאז ועד היום אני מתענגת‪ ,‬מדי שנה‪ ,‬לשמוע קול שופר אצלנו בבית הכנסת‪ .‬כל "התוקעים"‬
‫לדורותיהם מעולים‪ .‬אבל‪ ...‬החרדה ההיא‪ ,‬בזמן תקיעת שופר‪ ,‬קצת חסרה לי‪.‬‬
‫‪22‬‬
ùãçä úñðëä úéáî úåðåøëéæ
‫ אריה זמורה‬á"ëùú äðùä ùàø
‫ היינו ליז ואני‬,‫ לפני חמישים שנה‬,‫בחודש אלול תשכ"א‬
‫ ליז היתה במחלקת נחל בעין‬.‫כחודשיים לפני חתונתנו‬
‫ כך שכל הקשר היה קשר‬,‫ מיילים לא היו אפילו בחלום וגם טלפונים לא היו לנו‬-‫ פייסבוק ואי‬.‫צורים‬
‫ מצאתי מכתבים בהם סיפרתי‬.‫ כתבנו הרבה ובין היתר סיפרתי לליז על המתרחש במשק‬.‫מכתבים‬
.‫ לפני גמר העבודה‬,‫ שהי ה אז בבנייתו‬,‫לליז על בית הכנסת בשדה אליהו‬
,‫כדי לעדכן את הצעירים אני רוצה לספר שלפני שנכנסנו להתפלל בבית הכנסת התפללנו בחדר האוכל‬
‫ מיד עם גמר התפילה‬.‫ חברים קדימה וחברות מאחור ללא מחיצה‬,‫כאשר ה שולחנות חצי ערוכים‬
‫ בית הכנסת נבנה בבנייה עצמית על ידי שבת א י רותם‬.‫הושלמה עריכת השולחנות והחלה הסעודה‬
‫ כולל הגג ותקרת העץ נעשו על ידי הנגרייה‬,‫ הנגרות‬.‫ זאב מילר כבנאי ופועלים מבית שאן‬,‫כרכז בניין‬
‫ המבנה היה בהחלט חריג בגודלו והיקפו בהשוואה ליתר המבנים‬.‫המקומית בניצוחו של קלוני האס‬
.‫ בשלבי הסיום של הבניה שבת א י כבר עבד בחשמליה ו אברהם הלר ז"ל ריכז את הבנייה‬.‫שנבנו אז‬
:‫וכך כתבתי לליז‬
íéøáç äáøä åéùëò .úåàéøá é÷æð àø÷ðä íéîåìéùá óéòñ åðùé .úñðëä úéáì íéôñë - äôéñàá 'â óéòñ ..."
.øúåéù èéìçäì åöø åéùëò .úñðëä úéáì 25% äæî åðúé íéøáçù åèéìçä øáòù òåáùá .äæ óéòñ ìò óñë åìá÷é
úåéèøô úåòöä ãåò åéäù ììâá ,äèéìçä äôéñàä .øúåé êì áåúëì ìëåà àì íåìë äæá ïéáî àì éðàù ïååéëî
.úåøéëæîì ,ïåéãä úà øéæçäì
ìù äòöä äðù é.äæ ìò áçøð ïåéã äéä øáë úøëåæ úà íà .úñðëä úéáá äáéùéä øãñ - äôéñàá 'ã óéòñ
íéããöä éðùîå ùãå÷ä ïåøàì íéðôä íò åáùéé äîáä éøåçàî à"æ .ú"éç úøåöá úáùì úñðëä úéá úãòåå
äøåúá àøå÷ù éî úà åàøé íéøáçù éãë àéä äáéñä .(èåèøù ùé óãä ìò) :äæë äîéáì íéðôä íò åáùéé äìù
ìéâø úáùì êéøöå áåè àìå éðåéâä àì äæù åøîà úåáéñ éðéî ìëîå íéøçà íéøáç åàá .åéìà áâä íò åáùéé àìå
äðåîùá æà éúøééöù äøåöä éôì .äøùò äðåîù åéìà íéãîåòù ãöä äæ èåùô ?òåãî .ùãå÷ä ïåøàì íéðôä íò
äî úåàøìå áúëá òåáùä òéáöäì åèéìçä íéçåëéå éðéî ìë éøçà .úåáéñ ãåò åéä .ááåúñäì êéøö äøùò
"... .íòô ãåò åðåãé ,êøåö äéäé íà ,ë"çà .÷ùîá úåòãä
äáéùéä ìéáùá .íééðù ìù áåø . 51 åòéáöä øàåã áéö÷ú ãòá , 49 åòéáöä éùôåç øàåã ãòá .äæ äî éàøú ..."
íéðôä íò úáùì) ïåìéà óñåé úòöä ãòá , 44 ú"éç úøåöá úáùì äãòååä ìù äòöää ãòá .úñðëä úéáá
"... .äøùò ìù áåø . 54 (ùãå÷ä ïåøàì
‫ בחג עצמו נכנסנו‬.‫בראש השנה תשכ"ב מבנה בית הכנסת היה גמור אבל ללא הסידורים הפנימיים‬
:‫להתפלל בבי ת הכנסת באופן זמני וכך מצאתי כתוב‬
äâåò øãç ìë åðìáé÷ .úéðëè äðéçáî äìçúäá .äéä äæ êéà úòãì äöåø úà .äðùä ùàø äéä ìåîúà ..."
.íù åðììôúä .úñðëä úéáá íåéä ìë éúãáò âç áøòá .ìéçúä äæ êë .úåáåè úåéøâéñå ïéé ÷åá÷á ,äáåè
ìáà çìöåî éëä àì éðîæ åäùî éúéùò ...éìò å÷çö íéøáç ãàî äáøä .úåøáçäå íéøáçä ïéá äöéçî éúéùò
,åäùî äæ .øèî 0.8 X 3.5 ìù úåëéúç 10 .ïåìéåì ãá åðéëäå øåîâ øãñá åéä ïñçîá .÷éôñä äæ íééîåé ìéáùá
,áéøòî äøôà åììôúä âçá .øåçàî àìå ãöá úåøåçáä ïàë éë ,äöéçîä ìò øúååì ïëåî éúééä àì .?àì
åðììôúäù áåè .óñåî ÷çöé ïá ïåòîùå úéøçù ïîãìåâ ,áéøòî àðåà úøçîì .óñåî àðå à ,úéøçù ìæéå ìàåîù
úéáî úåàñë 150 ãéîú úç÷ì êéøö éë êéùîäì øùôà éà ìáà .úøçà äøéååà äúééä úàæ .úñðëä úéáá
éúù úà úåñðì éãë(ú"éç) úéãøôñä éôì éðùä íåéáå úéæðëùàä äøåöä éôì åðáùé ïåùàøä íåéá .øôñä
äîöò äìéôúä .úéæðëùàä äøåöä úà íéöåø íáåøù áùåç éðà .çåëéåä úà úøëåæ çèá úà .ú åèéùä
."...äáéùéäî äìéôúä éì äøñç úîàáå øåôéë íåé åà äðùä ùàøá ïàë éðà äðåùàø íòô ...øãñá éã äúééä
23
‫ראש השנה תשע"ב‪ ,‬עברו חמישים שנה‪ .‬בינתיים הגדלנו את בית הכנסת )עזרות הנשים(‪ ,‬החלפנו א ת‬
‫מערכת המיזוג‪ ,‬שיפצנו אותו לא מזמן והחלפנו את הרצפה והריהוט‪ .‬מטבע העולם התחלפו בעלי‬
‫התפילה‪ .‬הכנסנו קרליבך‪ ,‬אפשרות ל"יצמח פורקניה" וקריאת תורה והפטרה בניגון ספרדי‪.‬‬
‫ב"ה בית הכנסת מלא ומתחילות מחשבות על הצורך בהגדלה נוספת‪ .‬ייתן ה' ונוסיף להתברך‪.‬‬
‫‪íìåò úøä íåéî úåðåøëéæ‬‬
‫ראומה סדן‬
‫עשרים שנה חלפו בלי שנרגיש‬
‫והילד שלי כבר גבר‪ ,‬משרת בחי"ש‪,‬‬
‫לידתו היתה מיוחדת במינה‬
‫בין א' ל‪ -‬ב' של ראש השנה‪.‬‬
‫עוד לפני תקיעות השופר חשתי בבטן עקצוץ‬
‫והפעם נילי מחליטה שנוסעים ללדת‬
‫בדיוק בזמן תשליך‪ ,‬כשכל הקיבוץ על הדרך‪.‬‬
‫וחציתי את הדשא לד"ר נילי‪ ,‬לייעוץ‪.‬‬
‫נילי הרגיעה אותי ואמרה "נשמע קודם תקיעה‬
‫ואחר כך נב דוק ונראה מה מצב התנוחה"‪.‬‬
‫יוצאים משער בית הספר‪ ,‬בשקט יחסי‬
‫שחס ושלום לא יראו אמבולנס וינחשו מי‪...‬‬
‫וכשמגיעים סוף סוף לחדר הלידה‬
‫את הלב הרטיטו התקיעות‪ ,‬בחלל ניסרו השברים‬
‫ועדיין אצלי אין שום תרועה ואין אפילו צירים‪,‬‬
‫ושוב בדיקה‪ ,‬ולא נראית תזוזה‪ ,‬ונילי מציעה‪:‬‬
‫"נשטוף כלים ונחכה קמעא‪."...‬‬
‫נילי בפנים רציניות מודיעה‪:‬‬
‫"בסעודת ליל החג אני בחזרה בקיבוץ!"‬
‫אז צריך להזדרז שהתינוק יהיה כבר בחוץ‪,‬‬
‫ובדיוק מופתי נולד תינוק חייכן‬
‫בחדר אוכל מחכה ארוחת מלכים‬
‫סעדנו לבנו‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬ברור – נחים!‬
‫ה" שלאפשטונדה" כבר לא כל כך צלחה‬
‫לכבוד ראש השנה – מתנה מן המוכן‪,‬‬
‫ונילי הספיקה לחזור בזמן לארוחה‬
‫ולבשר לכולם על זאת השמחה‪:‬‬
‫בשבח והודיה לה וליושב במרומים‬
‫כי התינוק החליט להתחיל את הצליחה‪,‬‬
‫ושוב מתדפקים על דלת משפחת ינאי‬
‫"נראה לי שיש צירים – לנסוע לבית חולים כדאי?"‬
‫‪"øöîä ïî" úåðåøëéæ‬‬
‫נולד במ זל טוב שילת‪ -‬אברהם‪ ,‬ישמרהו אלוקים‪.‬‬
‫סידי בר‪ -‬שלום‬
‫כדי לספר מה שברצוני – עלי לחזור במנהרת הזמן עשרות שנים אחורנית‪ .‬הייתי אז ילדת בית ספר‬
‫והלכתי בש בתות ובחגים לבית הכנסת‪ ,‬אשר שכן מעבר לרחוב של בית מגוריי‪ .‬התפילה התנהלה על‬
‫ידי חזן מעולה וקבוצת נערים – מקהלת בנים‪ ,‬אשר לכולם קולות נהדרים‪ .‬בית הכנסת הזה ניזוק‬
‫אחר כך בליל הבדולח‪ ,‬הזכור לשמצה‪ .‬כבר הייתי אז ע ם משפחתי בבלגיה‪ ,‬לשם ברחנו מאימת‬
‫הגרמנים‪ ,‬שפלשו ל אוסטריה ארץ הולדתי‪.‬‬
‫אני רוצה לספר על שני פסוקים מתפילת הלל‪ ,‬שהמנגינה שלהם זכורה לי עד היום‪:‬‬
‫" מן המצר קראתי יה ‪ ,‬ענני במרחב י‪ -‬ה ‪ ...‬א‪ -‬דוני לי לא אירא"‪.‬‬
‫בכל חג וגם בשבתות של ראשי חודשים‪ ,‬כאשר אני באה לבית הכנסת ‪ ,‬אני מזמזמת את הפסוקים‬
‫האלה במנגינה שזכורה לי מבית הכנסת ההוא‪ ,‬מנגינה שצרובה בתוכי עד היום‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪úåðù íéðåîùî úåðåøëéæ‬‬
‫‪åúåøçá úà úùééáî äðéà åúáéù - øôåøè éîñ‬‬
‫יהודית אמיר‬
‫סמי נולד בש טרסבורג להורים יוצאי פולין‪ ,‬שעברו‪ ,‬כל אחד בנפרד‪ ,‬דרך לא פשוטה‪ .‬האמא‪ ,‬פאני‪ ,‬בת‬
‫רימנוב‪ .‬השם ידוע מ"מנחם מנדל מרימנוב"‪ .‬פאני הנערה עזבה את פולין בתקופת הפוגרומים‬
‫הידועים לשמצה ושמה פניה לגרמניה‪ ,‬לאזור קרלסרוהה‪ .‬שם למדה בתיכון‪ .‬היא למדה היטב את‬
‫השפה הגרמנית ולא חשו במבטא‪ ,‬משל היתה זו שפת‪ -‬אמהּ ‪ .‬האבא ‪ ,‬אשר טרופר‪ ,‬עזב גם הוא את‬
‫פולין ואת עיירתו אוסטרוביצה‪ ,‬ושם פעמיו לגרמניה‪ .‬לא הכול הלך חלק‪ ...‬כדי להגיע לברלין היה‬
‫עליו לחצות נהר בשחייה! הוא הגיע לפרנקפורט ולמד שם בישיבה‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬עבד במפעל לתיקון‬
‫שקי יוטה‪ .‬התברר ‪ ,‬שהמפעל היה שייך למשפחת אריאל מטירת צבי‪...‬‬
‫המצב בגרמניה הי ה בכי רע‪ .‬היתה אינפלציה קשה ו א שר החליט לעבור לצרפת‪ .‬הוא הגיע‬
‫ל שטרסבורג‪ .‬באותה תקופה הגיעה גם הנערה פאני‪ .‬הם הכירו והתחתנו בש טרסבורג‪ ,‬שם נולדו סמי‬
‫ואחר כך גם מנו‪ .‬לימים יילך מנו בעקבותיו של סמי‪ ,‬במסלול חיים דומה ומשותף‪.‬‬
‫שני אחים ואחות של האמא היו אף הם בשטרסבורג ומשם קשרי‪ -‬משפחה וידיעות על אודות משפחת‬
‫האם‪.‬‬
‫עד שנת ‪ 1938‬חיו בשלווה יחסית‪ .‬משפחת טרופר גרה בבית דירות והשכן באותה קומה היה אברהם‬
‫טננבאום‪ ,‬לימים אורן‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1939‬החלה המלחמה והכיבוש הגרמני‪ .‬האבא גויס‪ ,‬נפל בשבי הגרמנים ושוחרר אחרי כניעת‬
‫צרפת לגרמניה‪ .‬משפחת טרופר עברה לאזור וישי‪ ,‬לעיירה לה‪ -‬שטר‪ .‬סמי היה בן שמונה ומנ ו בן חמש‬
‫וחצי‪ .‬באזור זה היו הרבה יהודים‪ .‬שם חלפו שנות נעוריו‪ .‬שם למד בבית ספר ושם חגגו לו בר מצווה‪.‬‬
‫ממש ערב בר המצווה הופיעו שם הגרמנים‪ ,‬אך את האירוע חגגו בכל זאת בשבת פרשת כי תצא ‪,‬‬
‫בשלווה יחסית‪.‬‬
‫היה זה סוף המלחמה‪ .‬הגרמנים נחלו כישלון אחר כישלון וחיפשו כל ד רך להסתלק‪ .‬למעשה‪ ,‬עברו‬
‫בחצרות ובבתים וחיפשו אופניים‪ ,‬דרך מילוט‪...‬‬
‫אחר המלחמה שבו לשטרסבורג‪ .‬הבית שלהם היה מאוכלס ולכן גרו בבית אחר‪ .‬סמי למד שנה נוספת‬
‫בבית ספר והיה נראה ‪ ,‬שעליו להשלים לימודי יהדות‪ .‬לכן‪ ,‬למד בישיבה באזור האלפים שנתיים‬
‫נוספות‪ .‬כמו שהיה נהוג באותם ימים‪ ,‬צריך מקצוע כדי להתפרנס‪ .‬סמי למד להיות חשמלאי‪ .‬הוא‬
‫הצטרף לתנועת בני עקיבא ואף הדריך במסגרת זו‪ .‬במחנות בני עקיבא פגש את אריה קרול‪ ,‬שכמובן ‪,‬‬
‫שכנע אותו לעלות לישראל‪ .‬חייבים לעלות ארצה! סמי היה משוכנע‪ ,‬אך ההורים לא הסכימו‪ .‬בצרפת‬
‫רק בגיל עשרים ואחת צע יר הופך עצמאי‪ .‬עד אז ההורים צריכים לחתום כדי לקבל דרכון‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫לאחר שכנועים‪ ,‬הסכימו ההורים לחתום ובתחילת ‪ 1950‬עלה סמי ארצה‪ .‬הוא הפליג באנייה "נגבה"‬
‫וכשהגיע ארצה ניסו המדריכים‪ ,‬כל אחד בתורו‪ ,‬לשכנע את סמי לבוא לקיבוצו ‪ .‬אריה קרול לסעד ‪,‬‬
‫אפרים יעיר לטירת צבי‪ ,‬ולבסוף אלי פראייר הביאו הישר לשדה אליהו‪.‬‬
‫סמי הגיע ל שדה אליהו בשלג! ) ‪ , 1950‬זוכרים?( ו באוטובוס פגש בחור כהה‪ -‬עור‪ ,‬שדיבר איתו צרפתית‬
‫רהוטה‪ .‬ניחוש – מי זה? נכון! זה היה יהודה פיפרנו‪ .‬אולי בזכותו השתלב סמי במדגה‪ ,‬לאחר מ כן‬
‫עבד על טרקטור פרגוסון‪ .‬העלייה הבאה בדרגה היתה עבודה בפלחה‪ ,‬על טרקטור שרשראות‪ ,‬שלמד‬
‫מפי אהרן נחלון‪ .‬אהרן דרש מסמי לרשום את כל הפעולות ולשנן אותן היטב‪ .‬אחרי קריירה קצרה‬
‫‪25‬‬
‫בפלחה למד סמי לנהוג על טרקטור גלגלים‪ .‬המורה הפעם היה נחום מלוא‪ .‬כנראה שהמוסדות‬
‫המחליטים נוכחו כמה טוב מסתדר סמי עם ההגה והחליטו ל העלותו עוד בדרגה וללמדו נהיגה – או‬
‫כפי שהיה ש גור בזמנו‪" ,‬נהגות"‪ .‬סמי למד בחיפה והחונך שלו במשק היה מאיר צונץ‪ .‬סמי סיים את‬
‫לימודיו עם רשיון מיוחד להובלת נוסעים על המשאית‪ .‬כדי להוביל נוסעים סידרו על המשאית‬
‫ספסלים וברזנט‪ .‬בדרך כלל הוביל סמי סלק סוכר‪ ,‬קש ותנוב ת השדה החוצה‪ .‬הביתה הביא סמי‬
‫בשר‪ ,‬מרגרינה ועוד מצרכים חיוניים שאפשר היה להשיג רק במקומות מסוימים‪ .‬זו היתה תקופת‬
‫הצנע!‬
‫ואז תפקיד חדש‪ :‬מרכז קניות‪ .‬מה זאת אומרת? להביא הביתה הכול! לא היה כלבו ועל מרכז הקניות‬
‫הוטל התפקיד להביא מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ .‬מרכזי הענפים באו‪ ,‬כל אחד ורשימת‬
‫בקשותיו‪ :‬עצים לנגרייה‪ ,‬חוטי חשמל ואביזרים שונים לחשמלייה‪ ,‬ברזל למסגרייה‪ ,‬שעונים לבני‪-‬‬
‫מצווה‪ ,‬משקפיים למתקשים בקריאה‪ ,‬בדים לתפירה‪ ,‬כפתורים‪ ,‬מחטים ומיני סדקית‪.‬‬
‫פרק חשוב מאוד בחייו של סמי היה הגרעין על שם ליאו כהן‪ .‬המדריך היה ק סטור‪ ,‬אשר הוא למעשה‬
‫הקים בצרפת את תנועת הצופים היהודיים‪ .‬בני הגרעין באו חדורי אידיאולוגיה ונחושים להקים‬
‫קיבוץ‪ .‬סמי הצטרף לגרעין ויצא איתם לנח"ל‪ .‬משה שיינבך )יובל( מעין הנצי"ב שכנע את מרים‬
‫להצטרף לגרעין‪ .‬בחודשי הנח"ל שעשו בניר עציון הכירו סמי ומרים והחליטו להתארס‪ .‬ההורים היו‬
‫בחו"ל ונותר רק לשלוח להם תמונה‪ ...‬שם‪ ,‬בשטרסבורג חגגו את האירוסין! בינתיים הוחלט בניר‬
‫עציון להפוך מושב שיתופי‪ .‬הרבה מחברי הגרעין לא הסכימו והגרעין התפלג‪ .‬קסטור‪ ,‬המדריך‬
‫הנערץ‪ ,‬התאכזב והחליט לפרוש‪.‬‬
‫ב‪ 1953 -‬הקימו סמי ומרים את ביתם בשדה אליהו ‪ .‬אמו של סמי אפתה עוגיות‪ .‬אל יקל הדבר‬
‫בעיניכם‪ ,‬תנור היה רק במאפייה ‪ .‬חברות אפו בסיר‪ -‬פלא על פתילייה‪ ,‬או‪ ,‬לפני פורים‪ ,‬היה תור‬
‫לאפיית אזני‪ -‬המן ותופינים במטבח‪ .‬כשסמי עלה לתורה כחתן לא זרקו טופי‪ .‬זרקו אגוזים! אינני‬
‫יודעת מה איציק היה עושה ב"פוגרום" כזה‪...‬‬
‫לסמי נ ודע כי בצרפת מחפשים אחריו לשם גיוס לצבא צרפת‪ .‬בחדר המדרגות בבניין הוריו נכתב שלט‬
‫מבזה‪ :‬עריק! סמי לא יכול לעמוד מנגד‪ .‬הוא דאג לשלוות הוריו והחליט לנסוע להתגייס‪ .‬הוא נסע‬
‫עם מרים לצרפת לשירות של שנה ושוחרר כאשר מרים ילדה את עפרה‪.‬‬
‫סמי חזר למשק והיה גזבר‪ .‬נסע ל עבודתו באוטובוס )עצורררר‪ ,‬עצורררר! זוכרים את נורית בחג‬
‫היובל?!(‪.‬לאחר תקופת גזברות חזר סמי ל נהגות ואחרי זמן מה נבחר לתפקיד ריכוז קניות‪ ,‬שהתנהל‬
‫באזור הצפון‪ .‬צבי גור‪ -‬אריה‪ ,‬שהיה הגזבר‪ ,‬נתן לסמי את ההוראות המתאימות לאזור חיפה‪ .‬למשל‪:‬‬
‫להפקיד כספים‪ ,‬לדאוג לשילומים וכו'‪ .‬זאת בנוסף לריכוז הקניות‪ .‬צבי הלך ל כהן כגזבר ב"משקי‬
‫גלבוע" וסמי נבחר שנית לגזברות‪ .‬המצב הכלכלי היה יציב וטוב‪ .‬הענפים שהניבו הכנסות רציניות‬
‫היו המדגה והלול‪ .‬באותה תקופה בנו את חדר האוכל‪ ,‬שהיום משמש מחסן מכולת וחדרי קירור‪.‬‬
‫נחפרה ונבנתה בריכת השחייה ונב נו בתים‪.‬‬
‫לאחר תקופת הגזברות ה שנייה‪ ,‬כפי שהיה נהוג‪ ,‬כל בעל תפקיד יוצא ‪ ,‬מכהן במכונת שטיפה‪ .‬סמי עבד‬
‫שנה באקונומיה‪ ,‬היה מחסנאי בבית הספר‪ ,‬שכלל אז מטבח וחדר אוכל‪.‬‬
‫במפעלים האזוריים כיהן סמי כמשווק‪ .‬למעשה‪ ,‬היה עובד של "תנובה" ומשם קיבל את משכורתו‪.‬‬
‫הם דאגו לרכב ו כו'‪ .‬מעל חמש שנים שיווק סמי במפעל "עוף טוב"‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ואז‪ ,‬ביום לא צפוי‪ ,‬הטילו על סמי שליחות לצפון‪ -‬אפריקה‪ .‬היה עליו לעודד יהודים לעלות לארץ‬
‫במסווה של עובד מצרפת‪ .‬סמי עבר במרוקו ובטוניס מעיר לעיר‪ ,‬קשר קשרים ועשה עבודה שאין הוא‬
‫שש לפרט עליה הרבה‪ .‬סמי מספר שיום אחד פ נה אליו מישהו בעברית‪ ,‬והוא ענ ה‪ :‬אני לא מבין‪ ...‬אני‬
‫לא מדבר ע ר ב ית‪...‬‬
‫אנשי חב"ד היו פעילים מאוד בתקופה זו ואף לפניה‪ .‬הם הקימו בית ספר יהודי וסמי ביקר שם‬
‫פעמים רבות במסגרת תפקידו‪.‬‬
‫מרים היתה באותה תקופה בפריז‪ ,‬כשליחה של מחלקת החינוך הדתי של הסוכנות היהודית‪ .‬הם‬
‫נפגשו כל שלוש ה שבועות‪ ,‬בדרך כלל‪ .‬השירות בחו"ל ארך שלוש שנים‪.‬‬
‫תקופה נכבדה ביותר מכהן סמי במפעל התבלינים‪ .‬הוא הוותיק ביותר מבין העובדים‪ .‬החל מהקמת‬
‫המפעל ועד היום זהו מקום עבודתו‪ .‬סמי התמחה בלוגיסטיקה של יצוא התבלינים‪ .‬הוא קשר קשרים‬
‫מיוחדים עם נציגי הספנות וחלש על כל יציאה של מכולה משערי המפעל עד שהגיעה ליעדה‪ .‬היום‬
‫עוזר סמי ברישום של כל סוג הובלה‪.‬‬
‫כאשר אתם רואים את דמותו המכובדת של סמי‪ ,‬בעלת סבר‪ -‬פנים‪ ,‬אל תתנו לו להטעות אתכם‪ .‬שם‬
‫בִּ פנים ‪ ,‬שוכן הומור צרפתי מושחז היטב ורק סבר הרצינות מכסה על מעשי קונדס מן העבר‪ .‬נספר על‬
‫אחד מהם‪:‬‬
‫חברי "הטירה" היו נח " לאים במשק‪ .‬המצב בגבול סוריה היה מתוח והחבר'ה ידעו שבכל רגע ניתן‬
‫להקפיץ אותם‪ .‬גם סמי ידע‪...‬‬
‫סמי הכיר היטב את חברי הגרעין‪ .‬הוא הי ה איתם בקשר הדוק בגלל הובלות קש ‪ ,‬טיולים ועוד‪ .‬סמי‬
‫ארגן את שומרת הליל ה )שמה שמור במערכת( למס ור ל נח"ל אים שעליהם להתייצב עם חגור בבסיס‪,‬‬
‫במחנה גדעון‪ .‬האוטו היה מוכן‪ .‬תוך דקות ספורות היה אזור הנח"לאים כמרקחה‪ .‬הבנים התייצבו‬
‫אחד אחד והבנות באו להיפרד בדמעות ‪ ,‬מהבנים שיוצאים לפעולה‪ .‬הכול עלו‪ ,‬האוטו החל לנסוע‪,‬‬
‫הנסיעה היתה חלקה ומהירה עד‪ ...‬עד שהגיעה לתל א רוין‪ .‬שם עצר סמי את המשאית ואמר לחבר'ה‬
‫הנדהמים‪ :‬הגענו!!!‬
‫מה???‬
‫כן‪ ,‬אמר סמי‪ ,‬היום האחד באפריל‪.‬‬
‫אי אפשר לסיים מבלי להזכיר את הבית הנפלא של סמי ומרים‪ .‬בית הידוע באירוח לבבי‪ ,‬במאומצים‬
‫רבים ‪ ,‬שנקשרו בצורה זו או אחרת‪ ,‬בזכות טיפולם המסור של סמי ומרים לאורך שנים‪.‬‬
‫חזקו ואמצו‪ ,‬הרבו לחייך ולשמוח בבריאות טובה עוד שנים ארוכות‪.‬‬
‫‪áåè ìæî‬‬
‫‪øôåøè éîñì‬‬
‫‪úåøåáâì êòéâäá‬‬
‫‪!äçôùîäî úçðå äáåè úåàéøáì åðéìåçéà‬‬
‫‪27‬‬
‫‪úåðåøëéæ ïîåé‬‬
‫ציפורה שיפמן‬
‫לפני כשמונים שנה ‪ ,‬בהיותי בת עשר או אחת‪ -‬עשרה ‪ ,‬נהוג היה בין חברות י י לכתוב ברכות בספר‬
‫זיכרונות‪ .‬בספר הז י כרונות שלי בכל דף הדבקתי קישוט של פרחים או פרפרים ‪ ,‬ש אספ תי מתוך‬
‫קופסאות סיגריות‪ .‬הקישוטים היו מעשי רקמה מאוד מיוחדים ויפים‪.‬‬
‫בספר יש הקדשות שכתבו לי הורי ובני משפחתי‪ ,‬חברות וחברים מתנועת הספורט ' מכבי ' ומתנועת‬
‫הנוער ' המזרחי ' ‪ .‬בדף האחרון של היומן כתבתי‪:‬‬
‫זה האלבום שלי‪ ,‬כל זמן שאזכה לחיות בעולם הזה‪.‬‬
‫סופיה זה השם שנת נו לי הורי‪ ,‬וולף הוא שם משפחתי מצד אבי‪ .‬האג זה מקום מגורי בו נולדתי‪.‬‬
‫האלבום הוא רכושי הפרטי ואני אוהבת אותו‪.‬‬
‫מי שיגנוב אותו‪ ,‬הוא גנב‪ .‬מי שיחזיר לי אותו סימן שאני יכולה לסמוך עליו‪.‬‬
‫אחותי רבקה הי"ד שנ ספתה באושוויץ‪ ,‬כתבה לי‪:‬‬
‫‪,éúøé÷é äéôåñ‬‬
‫‪,äáäà àì îå áåè ,øåäè áì‬‬
‫‪- úìåæì ÷éðòäì òãåéù ùéâø áì‬‬
‫‪.äîãàä éðô ìò åäåîë ïéà‬‬
‫‪.ä÷áø êúåçàî ïåøëéæì‬‬
‫‪9.11.1931 âàä‬‬
‫מנהל העבודה היהודי במחסן של אבי כתב לי‪:‬‬
‫אבי כתב לי‪:‬‬
‫"‪[úéøáòá] "êéáà úà ãáë‬‬
‫‪,äéôåñ äáåäàä éúáì‬‬
‫‪,êééìâøì øð äéäé àåäå äæä éååéöä úà éîéé÷úùë‬‬
‫‪,äæä øéùä úåìéî úà éàø÷ú íéðù äáøä ãåòáùë‬‬
‫‪.äëøáìå äçîùì éëæú‬‬
‫‪,øáã íåù êì ÷éðòäì éúìåëéá ïéàù êáéì ìà éîéù‬‬
‫‪ãåì÷ äã ïåô íñ‬‬
‫‪.ìëá êúåà êøáì íé÷åìàä ìù åçåëá ÷ø‬‬
‫‪øòö úòùáå äçîù úòùáù éøëæå ,úòä ìë êë ìò éáùç‬‬
‫אמי כתבה לי‪:‬‬
‫‪.êøæòá 'ä äéäé ãéîú‬‬
‫‪éúøé÷é äéôåñ‬‬
‫‪,úå÷çåö íééðéò éúù‬‬
‫‪19.3.31 êéáà‬‬
‫‪,ãåîç äô‬‬
‫‪úåãåøå íééçì éúù‬‬
‫‪.úåàéøáå úåððòø úåàìî‬‬
‫‪èåùôå ãîçð êë ìë‬‬
‫‪,èåäøå øãåñî äë‬‬
‫‪.äéôåñ ,êìù äðåîúä úøôñîù äî äæ‬‬
‫‪28‬‬
‫‪18.2.1932 âàä ,àîàî ïåøëéæì‬‬
‫‪ïåøëéæ éøáù íò ùâôî‬‬
‫ליז זמורה מספרת לאלישע בורוש‬
‫ליז זמורה זוכרת את עצמה מגיל ‪ 4‬בערך‪ .‬כ שהיתה בת ‪ 4‬וחצי היא נמסרה‪ ,‬יחד עם אחותה‪ ,‬למשפחה‬
‫גויה למשמרת בימי המלחמה‪ .‬כמעט עד גיל ‪ 6‬גדלה ליז בבית המשפחה המסתירה‪ ,‬ולאחר המלחמה‬
‫חזרה עם אחותה לאמן לתקופה קצרה‪ .‬אחר כך עברו האחיות יחד‪ ,‬ואיתן ילדים רבים זהי‪ -‬גורל‪,‬‬
‫משרידי המלחמה ההיא‪ ,‬ל"בית ילדים" בצרפת‪ ,‬שבו גדלו והתבגרו‪ .‬בהמשך‪ ,‬חלקם נשארו בצרפת‬
‫וחלק ‪ -‬ובהם ליז ואחותה ‪ -‬עלו לישראל לבנות בה את עתידם‪ .‬ליז זכרה‪ ,‬כמובן את סיפור ילדותה‬
‫אך לא ידעה דבר על המשפחה שבביתה גדלה‪.‬‬
‫כעבור ‪ 67‬שנים‪ ,‬העבר הנשכח שלח אותות והזכיר שהוא כאן‪ .‬במסמך ישן‪ ,‬שמצא בביתו אחד‬
‫מחבריה של לי ז ל"בית הילדים" בצרפת‪ ,‬נמצא רשום שחור‪ -‬על‪ -‬גבי‪ -‬לבן שם המשפחה שהחזיקה בליז‬
‫ואחותה בימי המלחמה‪ ,‬כתובתם המלאה ואף הסכום ששולם להם עבור מאמציהם ‪ -‬סכום לא‬
‫מבוטל‪.‬‬
‫בשלהי אוגוסט האחרון‪ ,‬החליטו ליז ואחותה לצאת למסע אל שנות הילדות בבית המשפחה ההיא‬
‫בעיר הפרבר ‪ VIGNEUX sur SEINE‬ש ב מרכז צרפת‪ .‬זה מסע שיש בו חיפוש של ילדוּ ת שלא ממש‬
‫ה יתה ויש אומרים‪ ,‬אלה שמכירים היטב את ליז‪ ,‬שזו ילדוּ ת שלא ממש נגמרת‪...‬‬
‫לא אספר כאן את כל דרכי גלגול היציאה למסע הזה‪ ,‬רק אומר שליז לא מפסיקה להתפעל מההשגחה‬
‫הפרטית שנוכחת בכל שלב בו‪ .‬אני ביקשתי לשמוע מליז על הזיכרון שהלכה לחפש ועל הזיכרון‬
‫שמצאה‪.‬‬
‫לפני שנדבר על תוצאות המסע‪ ,‬אני מבקש לשאול אותך על נקודת המוצא‪.‬‬
‫מה ביקשת למצוא שם‪ ,‬במקום בו הוסתרת כילדה קטנה בצרפת?‬
‫לפני היציאה למסע‪ ,‬פעלתי המון בעזרת קשת חברים רחבה לחיפוש המשפחה שגידלה אותי‪.‬‬
‫התקשרתי למשפחו ת רבות עם אותו שם ומאותו אזור ולא מצאתי דבר‪ .‬כפועל יוצא משיחות רבות‬
‫שהיו לי עם סגן ראש העיר ועם גבאי הקהילה‪ ,‬הם החליטו להזמין אותי ואת אחותי לביקור רשמי‬
‫בעיר בה הוסתרנו‪ .‬והלב משך לנסוע‪ .‬רציתי לראות את הבית ואת הסביבה ולפגוש את האנשים‬
‫שהסתירו אותנו ‪ ,‬אך לא י דעתי מה אמצא‪ .‬הלכתי אל הלא‪ -‬נודע‪ .‬אך ה' הביט מלמעלה וכבר תכנן לי‬
‫כל חלק במסע‪.‬‬
‫את מספרת שבמהלך הביקור‪ ,‬התעורר בך רגש של געגוע ‪ ,‬שביקש לראות דווקא את מבנה הכנס י יה‬
‫המקומית‪ .‬למה דווקא הכנסי י ה?‬
‫נכון‪ .‬הכנסי י ה היא המקום שהותיר בי את הרושם הכי חי וחיובי באותה תקופ ה‪ .‬חיכיתי מיום ראשון‬
‫ליום ראשון כדי לקבל את הצלב ולצאת מהבית למקום החי הזה‪ .‬בשבילי‪ ,‬כילדה קטנה בתקופה‬
‫אפלה ‪ ,‬הייתה הכנסי י ה אי של צבע‪ ,‬של מוזיקה‪ ,‬של אנשים לבושים יפה‪ ,‬שירים ואווירה‪.‬‬
‫בביקורי שם השנה‪ ,‬לא נכנסתי לכנסי יה‪ .‬היא ה יתה נעולה מכל כיוון ואפילו שער קטן אחד לא אִ פשר‬
‫לי לשוב לחוויה ההיא‪ .‬אבל אני מאמינה שאם כך היה ‪ ,‬כך צריך היה להיות‪ .‬אולי כניסה למקום‬
‫הי תה מקלקלת את הזיכרון הטוב שהוא הותיר בי‪.‬‬
‫האם פגשת בבני המשפחה אצלה הוסתרתן?‬
‫כפי שאמרתי‪ ,‬לא יצאתי עם ציפיות גדולות‪ .‬באופן כללי תכננתי לשאול את האנשים המבוגר ים מבני‬
‫המקום אם הם זוכרים את האישה שגידלה אותי וכך אגלה פרטים נוספים‪ .‬מיד כשהגענו למקום‬
‫‪29‬‬
‫ראיתי אישה מבוגרת שסיפרה שנולדה וגדלה שם והיא אינה זוכרת בשום אופן את האישה או‬
‫המשפחה ש על אודותם שאלתי‪ .‬כמעט התייאשתי אך המציאות ה יתה מפתיעה ובאורח פלא‪ ,‬בהשגחה‬
‫פרטית ו מכוונת מלמעלה ‪ ,‬תוך שעות ספורות ביקרתי ברחוב בו הוסתרתי‪ .‬גיליתי שבתם של מסתיריי‬
‫מתגוררת בבית ממול )ונמצאת בחופשה‪ ( . ..‬ושבנם מתגורר לא רחוק )ונמצא אף הוא בחופשה(‪ .‬אחת‬
‫מבנות המקום אף סיפרה לי שהוא ממכריה הקרובים ויצרה בינינו קשר טלפוני מיידי ובהמשך‬
‫נפגשנו‪.‬‬
‫התב רר שהאשה שהסתירה אותי כבר אינה בין החיים‪ .‬והקשרים בין ילדיה רופפים‪ .‬ביקשתי מהבן‪,‬‬
‫ז'אן‪ -‬פול שמו‪ ,‬שייקח אותי לבית העלמין לקבר הוריו‪.‬‬
‫בבית‪ -‬העלמין היה לוח זיכרון ליהודים בני האזור שנספו בשואה ומצאתי שם‪ ,‬בין שאר השמות‪,‬‬
‫שניים‪ -‬שלושה יהודים שנשאו את שם משפחתי בנעו ריי ‪ֶ :‬בּ הָ ר‪ .‬לא הכרתי את האנשים האלה ומעולם‬
‫לא שמעתי עליהם קודם‪ ,‬אבל הרגשתי חיבור מיוחד אליהם בשל השם המשותף‪ .‬ראיתי את מצבת‬
‫האישה שהסתירה אותנו והחלטתי לפעול‪ ,‬כדי שלפחות על המצבה יהיה סמל של "חסידת אומות‬
‫העולם"‪.‬‬
‫אני מבקש שנחזור ל זיכרון מהשנתיים האלה בבית המשפחה‪ .‬אמרת שאינך זוכרת הרבה אבל האם‬
‫את זוכרת אווירה‪ ,‬יחס‪ ,‬סימפטיה?‬
‫בנקודה הזו‪ ,‬אני מבקשת לציין דווקא את מה שאינני זוכרת – לטובה‪ .‬גם זה דבר שגיליתי במסע‬
‫הזה‪.. .‬‬
‫חברינו מ"בית הילדים" המתגוררים בפריז נוהגים להיפגש פעם בשבוע בבית קפה והם הזמינו אותנו‬
‫למפגש מ שותף‪ .‬במהלך המפגש שאלתי לתומי אם עוד מישהו מהם חיפש או יצר קשר עם בני‪-‬‬
‫המשפחה שהסתירה אותו‪ .‬הופתעתי לשמוע כמעט מכל עבר קולות של סירוב לפגוש אותם ולשמוע‬
‫עליהם‪ .‬התברר שהרבה מאוד ילדים חיו בסבל נורא אצל המשפחות )שכאמור לא עשו את זה חינם‪.(..‬‬
‫הם היו עבדים של בנ י המשפחה וחיו בתנאים פיזיים ונפשיים מחפירים‪ .‬מתוך כל זה למדתי שכנראה‬
‫אנחנו חיינו במקום אוהד יותר‪ ,‬שהיה בו יחס אנושי ומכבד אלינו כילדות‪ .‬לא נותרו בנו זיכרונות של‬
‫ניצוּ ל והשפלה ועל זה אני יודעת היום להודות‪.‬‬
‫אנא שתפי אותנו מעט בחוויה של המפגש עם הקהילה היהוד ית במקום בו הוסתרת‪.‬‬
‫הקהילה היהודית במקום כיום היא קהילה ספרדית שלא הכירה את סיפורי אותה תקופה וזה היה‬
‫עבורם המפגש הראשון עם ילדים שהוסתרו בתקופת המלחמה‪ .‬הם ארגנו לנו מעין "קבלת פנים"‬
‫קהילתית חמה‪ ,‬הקשיב ו לסיפור והיו מרותקים ונרגשים‪ .‬הם גם הזמינו את כולם לכ יבוד ביתי‬
‫ומיוחד‪.‬‬
‫ולסיום‪ ,‬האם אחרי המסע יש גילויים חדשים שבאו בעקבותיו?‬
‫כן‪ .‬מאז שחזרתי ארצה כבר הספקתי ליצור קשר טלפוני עם שתיים מנכדותיה של אם המשפחה‬
‫המסתירה‪ ,‬כל אחת היא בתה של בת אחרת‪ .‬האימהות של שתיהן‬
‫שוהות עדיין בחופשה ולא ניתן ליצור איתן קשר טלפוני‪ .‬אני עוד‬
‫מחכה שזה יקרה‪.‬‬
‫אני מודה לה' על החוויה המדהימה והמיוחדת‪ ,‬על יצירת מסע‬
‫שהיה הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לתכנן או ל דמיין ואני יודעת‬
‫שכל שנייה בו ה יתה חשובה ומשמעותית‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪àáñ‬‬
‫‪ìù ú‬‬
‫‪àáñ ìù‬‬
‫‪úåðåøëéæäå‬‬
‫‪åðåøëéæäå åðçðà‬‬
‫‪åðçðà‬‬
‫‪2011 õé÷ ,úôøöá íéùøåù ìåéè‬‬
‫דעאל‪ ,‬שחר ויובל לוי‬
‫גיל בר‪/‬בת מצווה של הילדים הוא לדעתנו הזדמנות טובה להכיר את ההיסטורי ה והשורשים של‬
‫המשפחה יותר לעומק‪ .‬לכן‪ ,‬לפני כשבועיים יצאנו יובל ) ‪ ( 13‬שחר ) ‪ ( 12‬ודעאל )??( ‪ ,‬ביחד עם סבא‬
‫יעקב ) ‪ ( 75‬לטיול שורשים בצרפת ‪ ,‬במטרה ללמוד ממנו בצורה ישירה על ההיסטורי ה שלו ושל‬
‫המש פחה‪ ,‬בדגש על מלחמת העולם השנייה ‪ .‬אמנם‪ ,‬הילדים מכירים קצת את ההיסטוריה מעבודות‬
‫השורשים שעשו בבית הספר‪ ,‬אולם אין ספק שזה לא כמו לראות את הדברים בעיניים ולחוש אותם‬
‫במקום האמיתי‪ ,‬אחרי שגמענו ביחד עם סבא )מאות( אלפי קילומטרים‪....‬‬
‫באופן כללי למדנו שמלחמת העולם השנייה החלה כאשר סבא היה ילד בן שלוש וגר באזור אלזס‬
‫)צפון‪ -‬מזרח צרפת( והסתיימה כאשר היה בן תשע וגר בדרום צרפת‪ ,‬אולם המלחמה המשיכה ללוות‬
‫אותו ואת המשפחה בצורות שונות לאורך כל שנות בגרותו‪ ,‬עד לעלייתו לארץ‪ .‬כיוון שלאבא של סבא‬
‫לא היתה אזרחות צרפתית‪ ,‬הוא התנדב ל שירות בליגיון הזרים הצרפתי בצפון אפריקה‪ ,‬שם עבר חצי‬
‫מהמלחמה‪ .‬הוא חזר לתקופה קצרה לדרום צרפת‪ ,‬אך בשנת ‪ , 1942‬לאחר שהבין שהגרמנים עומדים‬
‫לפלוש גם לדרום צרפת‪ ,‬הוא ניסה לעבור דרך ספרד כדי לחבור לכוחות צרפת החופשית בצפון‬
‫אפריקה‪ ,‬אולם נתפש בדרך והיה שבוי בצינוק ש ל פרנקו בספרד עד לאחר המלחמה‪ .‬כך יצא שבמשך‬
‫רוב זמן המלחמה הוא לא היה עם המשפחה בכלל‪ ,‬ואמו של סבא נאלצה לדאוג לבדה לסבא יעקב‬
‫ואחיו הקטן שנולד ממש בחודשים הראשונים של המלחמה‪ .‬אמא נאלצה לעזוב את עבודתה כמורה‬
‫בגלל חוקי הגזע שהוציאה ממשלת וישי נגד היהודים‪ .‬המשפ חה נדדה במקומות רבים‪ ,‬כשהיא נעה‬
‫בעקבות קרובי משפחה‪ ,‬לפי הסכנה שנשקפה מצד הצרפתים והגרמנים‪ ,‬לפי עבודה שהיתה )או לא‬
‫היתה( לאמא בתור מורה‪ ,‬וכמובן בעקבות האוכל‪ ...‬בגילאים הללו ילדים בישראל מבלים בגן ובבית‬
‫ספר ואינם צריכים לעזור בפרנסה‪ .‬אולם בגלל הנסיבות סבא הי ה צריך להשתתף בכל המטלות של‬
‫הבית וגם בפרנסה‪.‬‬
‫קשה לסכם במאמר אחד בשבולת את כל הקורות והמקומות שהיינו בהם במסע‪ ,‬אולם ננסה בקצרה‪.‬‬
‫נחתנו במרסיי שבדרום צרפת‪ ,‬והתחלנו את הסיור בעיר מונפלייה ) ‪ .( Montpellier‬הלכנו לראות את‬
‫השכונה בה חי סבא‪ .‬ראינו את הדירה עצמה‪ ,‬ששופצה אמנם‪ ,‬אבל נשארה דומה מאוד לאיך שהיתה‬
‫בזמנים ההם‪ .‬ידענו את הכתובות המדויקות של הבתים הודות לכך שאמא של סבא שמרה את כל‬
‫הניירות של הבירוקרטיה הצרפתית מאותם ימים )משטרה‪ ,‬תשלומי שכר‪ -‬דירה ועוד(‪ .‬לאחר מכן‬
‫ביקרנו בכפרים נוספים באזור שבו חי סבא במשך רוב זמן המלחמה‪ ,‬מאביב ‪ 1941‬ועד אחרי סיום‬
‫המלחמה‪ ,‬אז חזרה המשפחה לאזור אלזס‪ .‬דרום צרפת היה אז תחת שלטון של ממשלת וישי ונקרא‬
‫"צרפת הלא‪ -‬כבושה"‪ ,‬אף על פי שלמעשה הוא היה נתון למרות גרמנית‪ .‬סבא לקח אותנו לכל‬
‫המקומות‪ ,‬היכן ששיחק עם חברים והיכן שטייל בזמנו הפנוי‪ .‬סבא סיפר לנו שאמנם החיים לא היו‬
‫קלים‪ ,‬והיה קשה להשיג אוכל‪ ,‬אולם יחסית לנסיבות היו להם חיים טובים‪ .‬ראינו אפילו את הרכבת‬
‫שאיתה היה אפשר לנסוע מידי פעם לים )כן‪ ,‬אותו ים התיכון שלנו( ולבלות שם‪.‬‬
‫בהמשך נסענו לעיר רודז )‪ , (Rodez‬לשם ברחה המשפחה בשלב כלשהו‪ ,‬כנראה בגלל תחוש ות הסכנה‬
‫הגוברת לאחר כניסת הגרמנים לדרום צרפת בסוף שנת ‪ . 1942‬גם שם הראה לנו סבא את המקום בו‬
‫גר‪ .‬לאחר מכן נסענו בדרכים עקלקלות לבקר בלה‪ -‬וייס ) ‪ ,( La-Vaysse‬כפר קטן ונידח באזור‪ ,‬לשם‬
‫‪31‬‬
‫עברה המשפחה כדי להסתתר‪ .‬זהו כפר קטן עם חמישה בתים בערך‪ ,‬באזור כפרי ויפה פה‪ ,‬שהי ה עזוב‬
‫במלחמה‪ .‬המשפחה התיישבה באחד הבית הנטושים‪ .‬סבא היה אז בן שמונה‪ ,‬וכדי לפרנס את‬
‫המשפחה הוא עבד בתור רועה צאן‪ ...‬חשבנו שם על אור שלנו‪ ,‬שהיא בת שבע וחצי‪ ,‬וניסינו לדמיין‬
‫אותה רועה את הצאן לבד בהרים‪.‬‬
‫סבא סיפר לנו על היום העצוב שבו הגיעה לכפר הידיעה )אין ל ו מושג כיצד היא הגיעה(‪ ,‬שבני הדודים‬
‫שלהם‪ ,‬שהשתייכו למחתרת של הצופים היהודיים בצרפת‪ ,‬נתפשו ונורו למוות על ידי הגרמנים‪.‬‬
‫באמצע שנת ‪ 1944‬נחתו כוחות הברית בדרום צרפת ושחררו אותה‪ .‬היתה שמחה גדולה במשפחה‪,‬‬
‫והם עברו לגור בכפר בלזאק ) ‪ ,( Balzac‬כפר קצת פחות נידח‪ .‬שם קיבלה אמא בחזרה משרה של‬
‫מורה מטעם הממשלה בבית הספר שבכפר‪ .‬סבא הראה לנו את הדירה ואת בית הספר‪ ,‬ולקח אותנו‬
‫לראות את שדרת עצי אגוזי המלך‪ ,‬שם שיחק וקטף את הפירות ביחד עם חבריו‪ .‬נדהמנו לראות‬
‫שסבא זוכר עד היום כמעט כל פרט וכל מקום מהתקופה ההיא‪ ,‬כולל מיקום מדויק של עצים‬
‫ומכונות שונות‪.‬‬
‫בהמשך הטיול היו כמה ימים 'קלילים' יותר באזור האלפים הצרפתיים‪ .‬הלכנו לראות את השלג בהר‬
‫הגבוה ביותר באירופה‪ .‬סבא לא ויתר לנו על טיולים רגליים גם בשבת )כמיטב המסורת( וגם לא על‬
‫קימה מוקדמת ביום ראשון בבוקר כדי לראות מרוץ של מכוניות עתי קות‪ .‬לאחר מכן נסענו לפריז‪,‬‬
‫עיר מגוריה של סבתא חנה‪ .‬בעיר הגדולה התוודענו לשורשים הצרפתיים‪ ,‬כשעברנו בכל האתרים‬
‫המרכזיים בעיר ‪ -‬מגדל אייפל‪ ,‬שער הניצחון‪ ,‬שאנז‪ -‬אליזה ועוד‪ .‬למרות הלו"ז הצפוף‪ ,‬הלכנו לכמה‬
‫שעות לבלות גם בפארק יורו‪ -‬דיסני‪ ,‬עם מיקי מאוס‪ ,‬פלוטו ושאר החברים‪....‬‬
‫היעד הבא היתה העיר טרואה )‪ , (Troyes‬עירו של רש"י‪ .‬ביקרנו שם בבית הכנסת‪ ,‬במכון רש"י‬
‫)פקולטה של האוניברסיטה המקומית‪ ,‬שם לומדים יהודים נוצרים ו ‪...‬ערבים על מורשתו של רש"י(‪,‬‬
‫ובמצבה לזכרו‪ .‬למדנו על רש"י‪ ,‬על גדולתו בתורה ועל החשיבות הגדולה של פירושו לתורה‪ .‬למדנו‬
‫גם על כך שלמרות גדולתו בתורה‪ ,‬ולמרות שהיה חכם גדול‪ ,‬רש"י התעקש להתפרנס מעבודה עצמית‬
‫)כנראה בתור מגדל גפנים(‪ ,‬ולא היה מוכן לקבל כסף עבור הורא ת התורה ועבור השתתפות בבית‬
‫הדין הגדול‪ .‬סיכמנו שאין ספק שרש"י יכול היה להיות חבר מכובד בק"ק שדה‪ -‬אליהו‪...‬‬
‫להבדיל‪ ,‬ביקרנו בהמשך אותו יום באחוזתו של הגנרל שארל דה‪ -‬גול‪ ,‬ובמוזיאון לזכרו‪ .‬למדנו שם על‬
‫מנהיג צרפת‪ ,‬היחיד שהעז לצאת כנגד ממשלת וישי וכניעתה לגרמנים‪ ,‬ה יה בעל השפעה גדולה על‬
‫צרפת בזמן המלחמה ולאחריה‪ ,‬איש שסבא יעקב שלנו מעריץ מאוד‪.‬‬
‫לאחר מכן הגענו לחבל אלזס‪ ,‬ולעיר שטרסבורג )‪ , (Strasbourg‬שם חיה המשפחה לפני המלחמה‬
‫ולשם חזרה בסיומה‪ .‬סבא הדריך אותנו בכל המקומות בהם גרה המשפחה לאורך השנים‪ ,‬הן בעיר‬
‫עצמה‪ ,‬והן בכפ רים שסביבה‪ .‬ביקרנו בבית הקברות היהו די‪ ,‬שם קבורים הוריו וקרובי משפח ה‬
‫נוספים‪ .‬שחר‪ -‬יהודה ראה שם את המצבה של סבא של סבא‪ ,‬על שמו הוא נקרא‪ .‬בשבת התארחנו אצל‬
‫קרובי משפחה שונים שנותרו לגור בצרפת‪ .‬בערב האחרון לפני הטיסה חזרה ארצה התארחנו בבית‬
‫ההורים של מיכל אמיר‪ ,‬ש גם היא חלק ממשפחתנו )מיכל היתה מאומצת אצל סבא וסבתא כשהגיעה‬
‫לקיבוץ‪ ,‬עד שדן חטף אותה‪ .(....‬התקבלנו בצורה לבבית ויוצאת מן הכלל‪.‬‬
‫כך עברנו במהלך שבועיים עמוסים את כל תקופת החיים של סבא‪ ,‬מגיל שלוש ועד הזמן בו עלה‬
‫ארצה‪ .‬למדנו הרבה על סבא‪ ,‬על המשפחה‪ ,‬ועל המשפחה הגדולה יותר )העם היהודי(‪ .‬הסיור היה‬
‫‪32‬‬
‫סיור שורשים אמיתי ורחב‪ -‬יריעה‪ ,‬שנגע בכל השורשים שלנו‪ .‬עברנו הרבה קילומטרים במסע הזה‪,‬‬
‫ראינו המון מקומות חדשים‪ ,‬למדנו גם כמה מילים בצרפתית‪ ,‬ובסך הכול מאוד נהננו ולמדנו‪.‬‬
‫מה הזיכרון הכי חזק מהסיור?‬
‫שחר‪ :‬הביקור במוזיאו ן של שארל דה‪ -‬גול הרשים אותי מאוד‪ .‬המנהיגות שלו‪ ,‬המעשים שהוא עשה‬
‫עבור הכלל וגם הצורה המעניינת שבה המוזיאון עשוי‪.‬‬
‫יובל‪ :‬שוקולד צרפתי‪ ,‬שוקולד שוויצרי‪ .‬הרבה שוקולד!‬
‫דעאל‪ :‬להיות ‪ 4‬אנשים‪ ,‬מ‪ 3 -‬דורות‪ ,‬במשך ‪ 2‬שבועות‪ ,‬באוטו ‪ , 1‬זה לא משהו ש"הולך ברגל"‪ .‬לנו זו‬
‫היתה חוויה חיובית מאוד והיה יפה לראות שהכל זרם וכולם נהנו ולמדו דברים חדשים )גם סבא(‪.‬‬
‫בהזדמנות זו אנחנו רוצים לומר תודה רבה לסבא יעקב‪ ,‬שהצליח לשרוד איתנו שבועיים באותו אוטו‪,‬‬
‫לשמור על הסבלנות ולהסביר לנו המון דברים‪ .‬ותודה רבה גם לסבתא חנה‪ ,‬שנתנה לסבא לנסוע‬
‫איתנו למר ות המצב‪ ...‬שתזכו לעוד שנים ארוכות טובות ובריאות‪ ,‬ולעוד הרבה חוויות משפחתיות‪.‬‬
‫‪äðé'âî úøëæî‬‬
‫יוחנן דיקסטרו‬
‫תוך כדי סידור אחד הארונות בבית הקשתות נתקל מרק טארק בשלוש תמונות ממוסגרות בהן‬
‫ציורים )רפרודוקציות( של שני מוסיקאים נודעים‪ .‬בתמונה אחת צויר דיוקנו של ארתור רובינשטיין‬
‫בהיותו בן תשעים‪ ,‬בשתי תמונות אחרות ‪ -‬הווי מוסיקאי בבית משפחת מוצרט‪ .‬אחת מתארת את‬
‫מוצרט הבן מנגן בנוכחות אביו‪ ,‬וב שנייה מוצרט מנ גן בכינור‪ ,‬אביו יושב בצד מהורהר ‪ ,‬ואמו רוקמת‬
‫בצד השני‪ .‬על פי סגנונם‪ ,‬שני ה ציורים הנ"ל נעשו כנראה בסוף המאה ה‪ . 18 -‬א ין אלה הציורים‬
‫המקוריים ‪ ,‬אלא העתקות או צילומים‪.‬‬
‫בפינה השמאלית של תמונה אחת רשום שמו של הצייר‪Juan Gonzalez :‬‬
‫מאח ו ריהם שני כרטיסים לבנים עליהם כתוב )באיטלקית(‪:‬‬
‫‪Sde Eliahu, 26/3/1984‬‬
‫`‪Il giorno che io manchero‬‬
‫‪desidero che il quadro‬‬
‫‪vada nel Bet-Morpurgo‬‬
‫‪Gina Segre‬‬
‫תרגום ‪:‬‬
‫ביום שכבר לא אהיה‬
‫מבקשת אני שתמונה זו‬
‫תעבור לבית מורפורגו‬
‫ג'ינה סגרה‬
‫זהו הנוסח ש על התמונה הראשונה‪ .‬בשנייה הנוסח מעט שונה ‪ ,‬אולם התוכן דומה‪.‬‬
‫לאחר התייעצות עם בריג'יט נראה לנו כי מקומם של הציורים דווקא בבית המוסיקה ‪ ,‬הנושא את‬
‫ש מה של ג'ינה ז"ל ובו התגוררה שנים רבות‪.‬‬
‫לזכרה המבורך של ג'ינה‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ïåøëéæ ãáàìå ãáòì‬‬
‫יעל לנג‬
‫כל מבנה חיינו מושתת על הזיכרון‪ ,‬הן במישור הציבורי כחברה‬
‫וכעם‪ ,‬והן באישיות הפרטית‪.‬‬
‫כחברה וכעם אנ ו זוכרים ומציינים במשך השנה חגים‪ ,‬אירועים‬
‫וימים מיוחדים‪ .‬בזכות סוד הזיכרון הזה‪ ,‬עם ישראל עומד‬
‫איתן ‪ ,‬חי וקיים מאז היווצרותו‪ ,‬וכמו אז כך היום ‪ -‬מזכיר‬
‫וזוכר במעגל השנה‪ :‬זכר ליציאת מצרים‪ ,‬זכור את יום השבת‪,‬‬
‫זיכרון החורבן‪ ,‬יום קבלת התורה‪ ,‬יום זיכרון תרועה‪ ,‬זכור את אשר עשה לך עמלק ועוד ועוד‪...‬‬
‫ישנם ימים או אירועים אותם אנו מצווים לזכור כדי להמשיך את קיומנו‪ ,‬ולעומתם ישנן בקשות‬
‫ותפילות לה' יתברך שיזכור לטובה את מעשי אבותינו וזכותם תעמוד לנו ותצדיק את המשך קיומנו‬
‫עלי אדמות כעם וכפרט‪.‬‬
‫הזיכרון הציבורי אינו גמיש דיו כדי לאכוף אותו על פי אמות מידה וגחמות המשתנות על פי‬
‫רצונותיו של פרט זה או אחר‪ .‬לאדם הפרטי אין אפשרות לערוך ולעבד את זיכרונות האומה‪ .‬הם‬
‫מוכתבים על ידי התורה הקדושה‪ ,‬על ידי ההיסטוריה המשוכתבת ועל ידי כללים ונורמות שהתקבעו‬
‫במשך שנים‪ .‬וכך‪ ,‬שנה אחר שנה‪ ,‬אנחנו מקיימים וזוכרים את שנקבע ונחרט בזיכרון האומה מימים‬
‫ימימה‪.‬‬
‫כמובן שכל אירוע חדש המתרחש בקרב העם גם הוא נכתב ומתווסף לרשימת הזיכרונות הקיימים‪.‬‬
‫בדרך כלל נרשמים זיכרונות של חוויות קשות ואסונות שעברו על האומה‪ .‬מעטים הם ימי השמחה‬
‫שנוספו לרשימת הזיכרונות הקולקטיב יים של העם‪.‬‬
‫האם אנו בוחרים בכך? האם העם‪ ,‬הציבור והחברה מעדיפים לזכור את המוות‪ ,‬השכול‪ ,‬האסונות‬
‫הלאומיים והטבעיים? האם כעם אנו יכולים לעבד את הזיכרונות ולהחליט שאת אלה נזכור ונדגיש‪,‬‬
‫ואת כל ימי השמחה נסיט הצדה ‪ ,‬כי זה המבנה שיצרנו לנו כאומה? יום העצמאות עוד נשמר כזיכרון‬
‫קולקטיבי חיובי ושמח‪ ,‬אך גם הוא אינו עומד לבדו‪ ,‬אלא קשור ותלוי ביום הזיכרון לחללי צה"ל‪.‬‬
‫האופוריה של מלחמת ששת הימים נשכחה מזמן ואפילו מה שנותר ממנה‪ ,‬יום שחרורה של העיר‬
‫העתיקה ואיחודה של ירושלים‪ ,‬שמור בזיכרונו של חלק מסוים מהעם‪ .‬האם זו רק הפולי טיקה או כי‬
‫כך אנו מעדיפים לעבד את זיכרונות ימי העם?‬
‫האדם הפרטי יכול ומעדיף ‪ -‬פעמים במתכוון ובמודעות מלאה ופעמים בתת‪ -‬מודע ‪ -‬לברור לו מה‬
‫שהוא רוצה לזכור ומה הוא מעדיף לשכוח ולהעלים‪ .‬אין זה משנה אם זה נעשה מתוך החלטה של רגע‬
‫אחד או שזהו מנגנון הגנתי שמופעל כב יכול באופן בלתי רצוני‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הזיכרון הגיע מתוך סיבה‬
‫כלשהי לפי בחירתו של האדם‪ .‬מהו הסובב ומהו המסובב?‬
‫הזיכרון שלנו בנוי בצורת שכבות‪ ,‬המזכירה וופל או את מבנהו הגיאולוגי של כדור הארץ‪ .‬עם‬
‫היווצרותו של האדם נבנות השכבות הראשונות המונחות במוחו הגדול יחסית של העובר‪ ,‬אחת על‬
‫השנייה‪ .‬עם התפתחותו ‪ -‬ילדות‪ ,‬נערות‪ ,‬התבגרות ‪ -‬הולכות ונבנות שכבות נוספות עד לעצירת‬
‫התהליך בו נפסקת הבנייה‪ .‬במשך כל התהליך הזה האדם מעבד את החומרים שהוא קולט ובורר לו‬
‫מה להכניס לתוך אותן שכבות‪ ,‬כדי שיישמר שם ויישלף בעת הרצויה או בעת הצורך‪ ,‬ו מה לכתחילה‬
‫יסולק הצִ דה ולא יישמר‪ .‬המוח שלנו גם הוא משתתף פעיל ועורך את המיונים שלו‪ .‬מי הוא‬
‫המחליט?‬
‫‪34‬‬
‫במיון הזה אנחנו בעצם בונים נדבך מסוים באישיות שלנו ובאופי התנהגותנו‪ .‬יסודות הזיכרון הזה‪,‬‬
‫הנבנה בילדותנו ובשנות נעורינו‪ ,‬יותירו את רישומיהם בעיקר בהזדקנות א ו חלילה במחלות ניווניות‬
‫שונות של המוח‪ ,‬בפגיעת ראש‪ ,‬או הסרת גידולים‪.‬‬
‫כשאנחנו זוכרים ‪ -‬כלומר כשהזיכרון "עובד" ‪ -‬הרי זה ביטוי לצעירות ורעננות‪ ,‬לכך שאנו בריאים‪,‬‬
‫מתפקדים כראוי וזרימת הדם תקינה ומגיעה לכל התאים בגופנו‪ .‬כשהזיכרון אובד הרי יש תחושה‬
‫של זקנה‪ ,‬סתימה ‪ ,‬התנוונות ובריאות לקויה‪.‬‬
‫לצערי בתקופה מסוימת חוויתי חיים לצדו של בעלי לשעבר שנפגע קשה בראשו בתאונת דרכים ‪,‬‬
‫ומזה כמה שנים אני חווה מקרוב חיים לצדה של א מי הלוקה בדמנציה ‪ -‬מחלת השכחה‪ .‬האנשים‬
‫המאבדים את זיכרונם מרגישים כי משהו מוזר מתרחש אצלם‪ ,‬שהם שונים ממה שהם היו‪ ,‬שהם‬
‫מתנהגים אחרת‪ ,‬אך אין הם יודעים להסביר ולהבין מה הדבר שמפריע להם‪ ,‬מהי מידת הזיכרון‬
‫שנעלמה‪ ,‬מה הם ומה בדיוק קורה להם ‪ -‬כי הם פשוט לא זוכרים‪ .‬החוויות של הקרובים אליהם אינן‬
‫פשוטות ומזכירות להם חשיבותו ומשמעותו של הזיכרון‪...‬‬
‫הנפגע בתאונת הדרכים מ תהפכים עליו עולמו ואישיותו‪ .‬בעלי לשעבר איבד לחלוטין את הזיכרון של‬
‫עשר השנים שלפני התאונה ומהשנים שקדמו להן נשארו רק הבזקים בודדים של זיכרונות מתקופת‬
‫הילדות ועד השירות הצבאי‪.‬‬
‫במשך שנתיים‪ ,‬בהן היה שרוי בקומה עמוקה ובערפול הכרתי‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬שעה אחר שעה‪,‬‬
‫"לי מדתי" אותו מחדש את מה שאנו קולטים לומדים וסופגים מגיל שנה עד לכיתה ב'‪ .‬בין השאר את‬
‫אותיות האל"ף‪ -‬בי"ת‪ ,‬קריאה וכתיבה‪ ,‬את המספרים ומשמעות הכמות וארבע פעולות החשבון‬
‫הפשוטות‪ .‬ערכתי לו היכרות מחודשת עם הצבעים ועם השעון וכן שיננתי לו השכם והערב שאני היא‬
‫אשתו ושה ולדנו יחד שלושה ילדים‪ ,‬תוך שאני מציגה לפניו תמונות משפחתיות של כל המשפחה‪,‬‬
‫כולל הוריו ואחיו‪ .‬חלק מפעולות היומיום גם הן נלמדו מחדש כמו שתי י ה‪ ,‬אכילה נכונה‪ ,‬דרכי‬
‫התנהגות עצמית וחברתית‪ ,‬נימוסים ודרך ארץ‪.‬‬
‫לולא הזיכרון המסוים‪ ,‬שהיה בבסיס חייו ‪ ,‬יש להניח שלא יכול ה יה ללמוד מחדש את כל זה‪,‬‬
‫בתקופה של שנתיים ובמצב של חוסר הכרה בדרגות שונות‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬הזיכרון השפתי חזר‬
‫לעצמו ואין קשיים רבים במציאת אוצר המילים‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬הזיכרון אינו ממוקם במקום אחד במוח‪ ,‬כי אם בכל אזור יש את הזיכרון הספציפי האחראי‬
‫לאותו תפקוד‪ .‬כל תנועותינ ו ‪ -‬מהמוטוריקה העדינה ביותר ועד לתנועות הגדולות ביותר ‪ -‬גם הן‬
‫מושפעות ממידה כזו או אחרת של הזיכרון‪ .‬כל החושים ‪ -‬הטעם‪ ,‬המישוש‪ ,‬הראייה‪ ,‬השמיעה והריח‬
‫ מתפקדים על סמך זיכרון‪ .‬גם אלה נלמדו ונרכשו מחדש אך לא הגיעו לרמת התפקוד שהייתה לפני‬‫התאונה‪.‬‬
‫הזיכרון לטווח ה קצר כמעט ולא תפקד‪ ,‬זיכרון חייו עד השירות הצבאי נותר בטלאים ‪ ,‬וכל מה שקרה‬
‫לאחר מכן ‪ -‬הנישואין‪ ,‬לידת שלושת הבנים והמעבר מהקיבוץ בו נולד למושב ‪ -‬נמחק כלא היה ‪.‬‬
‫תקופת השירות הצבאי הייתה נקודת הזמן החוויתית החזקה ביותר בזיכרונו‪ .‬בעת שהחל להתעורר‬
‫מהקומה העמוקה קרע י הזיכרונות הראשונים אותם זכר בצורה הבהירה ביותר היו פרטים שונים‬
‫מהצבא‪ .‬לא בסדר הגיוני כלשהו‪ ,‬ולא הכול היה נכון ואמיתי‪ ,‬אך בכל זאת משהו‪ .‬למרבה הפליאה‬
‫הוא זכר את שמותיהם של שלושה מחבריו הטובים ששירתו איתו בסיירת גולני‪ .‬משום מה‪ ,‬הזיכרון‬
‫הצבאי הטביע את חותמו החזק ביותר על אישיותו‪.‬‬
‫מדוע דווקא הזיכרון מהצבא הוא זה שנותר לאחר החבלה ההרסנית שחדרה עד גזע המוח?‬
‫אמי‪ ,‬כאמור‪ ,‬חולה בדמנציה – הזי כרון של הרגע שזה עתה חלף‪ ,‬איננו‪ ,‬נעלם!‬
‫‪35‬‬
‫הזיכרון מהעבר גם הוא הולך ונמוג‪ ,‬אך החוויות החזקות מהעבר שולחות איתותים אל הזיכרון ‪,‬‬
‫וממ נו ומתוך כך מושפעת התנהגותה ומשתנים אישיותה ודרך התנהלותה‪.‬‬
‫בהיותה ירושלמית חוותה בילדותה ובנערותה את המחסור במים ובמזון‪ .‬המשפחה חיה את חיי‬
‫היומיום הקשים בחסכנות יתרה כדי לדאוג לששת הילדים‪ .‬חיים אלה נצרבו עמוק בזיכרונה עד כדי‬
‫כך שהיום‪ ,‬על אף שהזיכרון נחלש ו הולך‪ ,‬היא אינה שוכחת לשמור על כל טיפת מים כעל בבת‪ -‬עינה‪.‬‬
‫מים שנותרו במיחם השבת נשמרים בבקבוקים‪ .‬הכלים נשטפים במינימום של זרימת מים‪ .‬אם הבגד‬
‫לא ממש מלוכלך לא מכבסים אותו‪ .‬כל חפץ ופריט נשמר ‪ ,‬גם אם מידת חשיבותו פחותה ביותר‬
‫והתועלת בשימושו מוטלת בספק רב ‪ -‬לא זו רקים! שאריות מזון על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫הזיכרון של הימים הקשים חרוט כה עמוק במוחה עד שלפעמים מתבלבלים ולא יודעים האם זו‬
‫המחלה‪ ,‬או האם אלה הקודים שבאופייה ההולכים‪ ,‬מתגברים ומתעצמים עם הזִ קנה‪.‬‬
‫על אף שאינה זוכרת איזה יום היום ואם אנו מצויים בעונת החורף או הקיץ‪ ,‬ה אם אנחנו לפני החג‬
‫או שאולי כבר עבר ‪ -‬היא זוכרת את כל המילים של השירים האהובים עליה )יש לא מעט כאלה(‬
‫ושרה אותם במדויק‪.‬‬
‫היא מתקשה לזכור את מהלך חייה‪ ,‬את משפחתה הגרעינית‪ ,‬את נכדיה ואת הנינים ודאי שלא ‪ -‬אך‬
‫זוכרת עדיין לקרוא ולכתוב וזוכרת לדאוג לי כשאני באה לבי קור ומציעה לי קפה וחביתה‪.‬‬
‫היא זוכרת להציע כיבוד למי שבא לבקר‪ ,‬אך אינה זוכרת מה סדר הפעולות שעליה לעשות כדי להכין‬
‫את הכיבוד כנדרש ולמלא כראוי את תפקידה כמארחת‪ .‬הכנת הקפה הופכת לבעיה מסובכת‪.‬‬
‫היא אינה זוכרת אם אכלה ארוחת צהריים‪ ,‬אך כשתראה כלים מלוכלכים בכיור היא תשטוף אותם‪.‬‬
‫אינה זוכרת שצריך לכבס‪ ,‬אך זוכרת כיצד לתלות את הכבסים וכיצד לקפלם‪ .‬הבגדים המקופלים לא‬
‫בהכרח חוזרים למקומם הנכון וההגיוני‪.‬‬
‫זיכרונה של אימי מתעתע בה ובי ואין לדעת מה יקרה ברגע הבא ובוודאי שלא מחר‪.‬‬
‫כך אני מתנהלת בשביליו הפתלתלים של הזיכרון כש אני מוטרדת‪ ,‬דואגת ופוחדת מחוסר היכולת‬
‫שלנו לשלוט על תפקודו של הזיכרון‪ .‬כל הפטנטים המוצעים לשמירת הזיכרון לא בהכרח מוכיחים‬
‫את עצמם‪ .‬תרופות שונות צצות חדשות לבקרים‪ ,‬מהן טבעיות ומהן כימיות‪ ,‬מחקרים קמים ונופלים‬
‫ובכל זאת אי אפשר להתחסן או ליטול תרופה כלשהי כמני עה‪ .‬נוטלים את התרופה רק לאחר‬
‫שמתברר כי הזיכרון נחלש‪ ,‬השתבש ו נהיה בלתי צפוי‪ .‬ניתן להמשיך לפתור תשבצים וסודוקו‪ .‬זה כיף‬
‫ומעביר את הזמן בנעימות‪ .‬יגדילו לעשות המשתתפים בסדנאות זיכרון‪ ,‬אך נראה שהמרוויחים‬
‫המ תרג לים‪.‬‬
‫העיקריים הם מפעילי הסדנאות שעושים קופה נאה על חשבון ְ‬
‫יבורכו אלה שקיבלו במתנה זיכרון טוב כל חייהם וצולחים את שנות השמונים ואף את התשעים‬
‫בזיכרון שלא יבייש אפילו את הנינים‪ .‬חבל שלא ידוע אילו סגולות מיוחדות ואילו זכויות יתר יש‬
‫להם‪ .‬המפתחות לפיצוח הקוד לא ניתנו לנו‪.‬‬
‫עם הזמן אנו מבינים יותר ויותר שכאשר הזיכר ון הולך ונעלם‪ ,‬מאבדים‬
‫שליטה על החיים‪ .‬כל התנהגותנו ואופי אישיותנו משתנה ללא הכר‪ .‬הזיכרון‬
‫הוא עצם מהותנו עלי אדמות‪.‬‬
‫" רכושו האמיתי של האדם הוא זכרונו;‬
‫בשום דבר אחר אינו כה עשיר או כה עני‪" .‬‬
‫אלכסנדר סמי‬
‫‪36‬‬
‫‪íééëåðéç íééç úåðåøëéæ‬‬
‫רונית יעקבי בשיחה עם אביה‪ ,‬אהרל 'ה שחק‬
‫לכבוד זכייתו בצל"ש אחלמה מטעם משרד החינוך‬
‫ובסיום עשרים שנ ים כמחנך בבית הספר שק"ד‬
‫"סבא אהרל'ה אחל ה מ ור ה ! גאים בך! כולנו"‪ .‬בשערי שדה אליהו קיבל את פני ו השלט הזה‪ .‬היה זה‬
‫שיאו של יום מרגש בו קיבל אבי‪ ,‬אהרל'ה ‪ ,‬את צל"ש אחלמה = "ציון מיוחד לשבח על חידוש או‬
‫יוזמה חינוכיים או פדגוגיים יוצאי דופן המתאימים להפצה ברבים"‪ .‬נבחרת מורי המאה הורכבה‬
‫משלו ש קבוצות‪ :‬לשם‪ ,‬שבו ואחלמה‪ .‬הם נפגשו כולם במוזיאון ארצות המקרא בירושלים כששתי‬
‫הקבוצות הרא שונות מקבלות את הפרס בזמן הסיור בעוד קבוצת אחלמה מקבלת את הפרס בטקס‬
‫המרכזי בא ודיטוריום בהשתתפות שר החינוך‪ .‬כל מורה ש נקרא לבמה‪ ,‬תמונתו הוקרנה והוקרא קטע‬
‫על פועלו‪ ,‬ו הוסברו הסיבות לקבלת הפרס‪ .‬יחד עם הפרס‪ ,‬יונה הנושאת על גבה את ירושלים‪ ,‬קיבלו‬
‫תעודה וספר "נבחרת מורי המאה"‪ .‬למורי צל"ש אחלמה‬
‫יש שני עמודים בהם מפורטת עבודתם המיוחדת‪ .‬שילבתי‬
‫בהמשך מתוך הדברים שכתב אהרל'ה ב"דרך הביצוע"‪.‬‬
‫לפני כשנתיים זכה אהרל'ה בהזמנה לטקס בחיל האוויר ‪,‬‬
‫כש דודס‪ ,‬חניך בקורס טי ס ציין אותו כד מות חינוכית‬
‫משמעותית בתקופת בית הספר ‪ .‬לאחר אותו טקס עליו‬
‫סיפר ב"שב ו לת"‪ ,‬העלה אהרל'ה את המחשבה שהיה זה‬
‫ראוי שמ שרד החינוך יכיר ב פועלם המבורך של המורים ‪...‬‬
‫כתב ולא חלם‪ ...‬לא ציפה‪ .‬הפנייה אליו הגיעה בהפתעה‪.‬‬
‫בשיחה המרגשת והמרתקת שלנו‪ ,‬הז יכרונות והמציאות משמשים לע תים בערבוביה מקסימה‪,‬‬
‫נשזרים אלה באלה ו י וצרים פסיפס מיוחד ייחודי ומשמעותי‪.‬‬
‫הגעתי לחינוך והוראה לאחר שנים רבות בעבודה חקלאית‪ .‬את הנוער אני אוהב‪ ,‬כי אני חושב שיש לנו נוער‬
‫מצויין‪ ,‬העבודה עמם הינה אתגר‪ .‬חינוך נכון הוא המחר של מדינת ישראל‪ .‬לכן הקדשתי עצמי לחינוך ‪.‬‬
‫כבר מגיל צעיר מצא את עצמו בשדה החינוך כחניך )כנראה החניך הצעיר ביותר בבני עקיבא – אחרי‬
‫בית הספר לא היה לו מה לעשות‪ ,‬הה ורים היו עסוקים בעבודה והוא הסתובב‪ ...‬אהרל'ה זוכר את‬
‫עצמו קופץ ומנסה להציץ לתוך הסניף וצועק‪ :‬מתי אני אוכל להצטרף‪ ...‬בסופו של דבר צירפו אותו‬
‫המדריכים לאחת הקבוצות(‪ ,‬מדריך וקומונר בבני עקיבא‪ .‬בהמשך יצא לפעילות ציבורית בבני עקיבא‬
‫בראש צוות הדרכה ה ארצי‪.‬‬
‫במקבי ל לעבודתו כקומונר בבת ים‪ ,‬לשם יצא בתום הטירונות )אותה ס יים בהצטיינות! אך בחר‬
‫לצאת מטעם גרעין "הטירה" לקומונה(‪ ,‬עבד לפרנסתו כמורה מחנך בראש העין – היה מורה במקום‬
‫שאף אחד לא רצה להיות מורה – של עולים חדשים שהגיעו על "מרבד הקסמים" ‪ ,‬מתימן ‪" .‬לי כאב‬
‫הלב איך מנסי ם למחוק להם את המסורת שלהם מבית אבא‪ .‬מבת ים לראש העין הייתי מגיע עם‬
‫א ו פניים פשוטות שני גלגלים כ י סא וכי דון‪ ...‬האופניים היו הרכב שלי"‪.‬‬
‫סניף בני עקיבא היה הבית‪ ,‬אהב את השהייה שם‪ .‬בסניף הרגיש ' צבר ' ‪ .‬בשנות ילדותו ונערותו גדל‬
‫במרחבי החולות של קרית שמואל‪ .‬המרחק לים לא רב‪ ,‬ואהרל'ה מעיד על עצמו שהיתה לו ילדות‬
‫מאושרת למרות הקשיים הכלכליים שליוו את גדילתו‪ .‬בשל אותם קשיים ‪ ,‬בסיום כיתה י' נאלץ‬
‫‪37‬‬
‫להפסיק את לימודיו בישיבה בכפר הרוא " ה וחזר הביתה לסייע בפרנסת המשפחה‪ .‬עבד בנמל חיפה‬
‫ובערב למד בבי"ס‪ -‬ערב בהדר הכרמל‪ .‬את לימודי התי כון השלים לאחר שנולדו ילדיו הראשונים‪,‬‬
‫בשדה אליהו‪ .‬בתוך הספרי יה הגדולה שהיתה בסלון ביתנו‪ ,‬היתה מכתבה – כמו קופסא גדולה‬
‫באמצע הספרי י ה‪ ,‬בתוכה ספרים‪ ,‬חוברות‪ ,‬מחברות‪ ,‬דפים וכלי כתיבה‪ ,‬ואבא יושב ליד המכתבה‬
‫הפתוחה שעות רבות בבוקר מוקדם )לפני העבודה( ובערב )אחה"צ היה מוקדש לנו‪ ,‬כשהיה בבית‪(...‬‬
‫שוקד על ל י מודי גמרא‪ ,‬השלמת הב גרויות ובהמשך התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה ותואר‬
‫שני‪ .‬החינוך והלימוד כל אחד לחוד והשילוב ביניהם‪ ,‬מהווים חלק חשוב ומרכזי בעשייה של אהרל'ה‪.‬‬
‫כניצול שואה‪ ,‬המכיר את ה"בדידות" של ילד ואת משמעותה‪ ,‬התמקדתי בנתינה לתלמידים "מבודדים"‪ ,‬בלי‬
‫לנטוש את חובותי כמחנך של כיתה שלמה‪ ,‬כאשר נמצא איתי מחנ ך שותף‪ ,‬הדבר מקל מאוד על העבודה ‪.‬‬
‫עם עליית המשפחה ארצה‪ ,‬בתום שנות המלחמה‪ ,‬המעצר במחנה עתלית‪ ,‬השחרור וההגעה למעברת‬
‫קרי י ת שמואל‪ ,‬הסתיימו השנים בהן "גדלתי פרא"‪ .‬מבחינת הגיל היה צריך להיכנס לכיתה ב' אך‬
‫בשל הפערים הגדולים הוכנס לכיתה א'‪ .‬המורה אסתר שקיבלה אותו החליטה שהוא יכנס לכיתה ב'‪,‬‬
‫עם בני גילו‪ ,‬השלימה לו את החומר ללא תמורה‪ ,‬לימדה קרוא וכתוב‪ ,‬חשבון ואת ספר שמות‪ .‬המורה‬
‫אסתר נצרבה בזיכרונו כי העלתה אותו על דרך נכונה‪ .‬כ די להצליח בחינוך צריך להשקיע המון‪,‬‬
‫משקיעים במה שמאמינים בו ‪ -‬ואהרל'ה חוזר שוב ושוב על ה ' אני מאמין ' הגדול שלו בנוער שלנו!!!‬
‫ההכרה כי כל אדם בעולמו של הבורא הוא עולם ומלואו‪ ,‬הביאה אותי לפעול מחוץ לשעות ההוראה הרשמיות‪,‬‬
‫במגון פעילויות שהיו פועל יוצא של אופיו של התלמיד‪ ,‬יכולותיו האמיתיות והמוכנות שלו להתמודד‪.‬‬
‫בשנות עבודתו כחקלאי אהב את העבודה בטבע‪ ,‬בחוץ‪ ,‬בשדות‪ .‬הגיע לענף התמרים מת וך אהבה לעץ‬
‫התמר ‪ -‬עץ התמר מס מל את עם ישראל‪ :‬זקוף‪ ,‬שואף לשמי ם‪ ,‬מוציא המון חוטרים שהם בדיוק‬
‫כמוהו וגם יודע לדקור אם לא נזהרים מהקוצ ים שלו‪ .‬ובעיקר ‪ -‬נותן פרי מתוק!!! כמרכז ענף‬
‫התמרים דאג שקבוצות גדולות של ילד ים יעבדו בענף וייהנו מהעבודה‪ .‬השיחות בעבודה היו חשובות‪,‬‬
‫משמעותיות ובונות‪.‬‬
‫דרכי ה"ביחד" שלי אי תם‪ :‬לעתים במטע )בעיקר בתמרים( – בעבודה חקלאית מאתגרת משותפת; תלמידים‬
‫מגיעים אלי הבי תה בשעות הערב ללימוד ולשיחות‪ ,‬או יוצאים איתי לטיולים )רכיבה על או פניים – בשנים‬
‫האחרונות(‪ .‬התלמידים עושים את הדברים ברצון‪ ,‬וככל שמתמידים בכך קל להם יותר‪ .‬הפעילויות הללו‬
‫מחזקות ומבססות אמונה ואהבת ארץ ישראל‪.‬‬
‫"שמחתי לעבוד את האדמה בארץ ישראל‪ ,‬האדמה כאן בשבי לנו!" ‪ -‬מכאן קצרה הדרך לחינוך‪.‬‬
‫במ הלך שנות עבודתו בחקלאות‪ ,‬יצא מספר פעמים לעבודה ציבורית ו אף כיהן כמזכיר פנים ‪ .‬הדחיפה‬
‫לצאת לעבוד בחינוך באה כאשר כיהן בו ו עדת הביטחון של הקבה"ד – הקשר עם הנוער‪ ,‬עם הבנים ‪,‬‬
‫היה מאוד משמעותי בעבורו‪ .‬חזר לתמרים וכעבור זמן קצר התחי ל ללמד בהדרגה גמרא בבית הספר‪,‬‬
‫יחד עם העבודה בתמרים‪ .‬יצא עם הילדים ללמוד בצל עצי התמר ש הוא כל כך אוהב וטייל איתם‬
‫בשבילי העמק‪ .‬בהמשך עזב את החק לאות לטובת ההוראה‪ .‬מאז הוא בבית ספר‪ ,‬נהנה מכל רגע‪,‬‬
‫אפילו לשנת שבתון לא יצא‪ ...‬מה שמוביל אותו זו האהבה לילדים‪.‬‬
‫פעי לות כזאת דורשת שעות אין סופיות‪ ,‬ושיתוף פעולה מלא של מרים‪ ,‬רעייתי‪ ,‬בבית‪ ,‬על כך אני מלא הכרת‬
‫תודה לה‪ ,‬כי במשך תקופות ארוכות מאוד‪ ,‬כמעט כל ערב‪ ,‬מגיעי ם אלי תלמידים הביתה‪ .‬עבורי אלה מפגשים‬
‫מצוינים‪ ,‬וכך‪ ,‬אני מקווה גם עבורם‪ .‬לחלק מהתלמידים העובדה שנפגשים מחוץ לכו תלי בית הספר הנה‬
‫‪38‬‬
‫משמעותית מאוד‪ .‬בפעילויות אלה נרקם אמון הדדי מלא‪ ,‬העוזר לי רבות כמחנך‪ .‬התלמיד נפתח‪ ,‬ומוכן לשוחח‬
‫על כל נושא‪ .‬כמובן‪ ,‬לתלמיד זה דבר משמעותי מאוד‪ ,‬יש לו מישהו "לרוץ איתו" ללא חשש‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬הבית מ לא ילדים ונוער בשעות היום‪ ,‬אחר הצהריים והערב‪ :‬אם ז ה נכדים שבאים לבקר או‬
‫ללמוד לקראת מבחנים‪ ,‬ואם זה תלמידים שבאים ללמוד‪ ,‬לשוחח‪ ,‬להשלים חומר‪ ...‬בתשע"א סיים‬
‫‪ 20‬שנה כמחנך וזכה לחנך את נכדו‪ .‬מעטים הם שזוכים לכך ‪ ,‬וכאמא ובת אני יכולה להעיד שעשה‬
‫זאת ברגישות רבה ובאהבה רבה‪.‬‬
‫בבית הספר קיימתי חוג ללימוד תנ"ך‪ .‬המ טרה היא לימוד מתוך שמחה‪ ,‬הגורמת לאהבת התנ"ך‪ .‬אנחנו‬
‫מעיינים בספרי תנ"ך ‪ ,‬שבלימודים הרשמיים אין עושים אי תם ה י כרות כלל‪ ,‬או שהם נלמדים מעט מאוד‪.‬‬
‫בבני עקיבא היו חיי חברה נהדרים‪ :‬פעילויות עיוניות‪ ,‬קומזיצים‪ ,‬רחצה לילית‪ .‬לנח"ל יצא עם‬
‫חברים טובים שהיו ביחד מגיל צע יר בבני עקיבא ‪ .‬בתוך גרעין ' הטירה ' נוצרה קבוצה שלא היתה‬
‫מרוצה מהעומק הדתי של הגרעין‪ ,‬עוד לפני שהגיעו לשדה אליהו‪ ,‬הקימו חבורה בשם "להבה"‬
‫)=לבניית הארץ ברוח התורה( שעשתה התכנסויות מחתרתיות לבירור הדרך‪ ...‬כשחזר מהקומונה‬
‫בבת ים הצטרף לקבוצה שלמדה עם חותנו לימים ‪ ,‬אהרן נחלון ז"ל‪ ,‬גמרא לעומק )לפעמים התעכבו‬
‫על שתי שורות במשך שבועיים(‪ .‬מיום שחרורו מהצבא פעל בשד ה אליהו כ מדריך של נוער מגיל ‪ 13‬עד‬
‫‪ " : 18‬לא נתתי להם מנוחה ‪ ,‬ארבע חמש פעולות ושיחות בשבוע "‪.‬‬
‫בכל ימיו עד כה ובטוח שגם בעתיד‪ ,‬עסק ויעסוק עם נוער ‪ -‬בהתחלה כחניך ואחר כך כמדריך‪,‬‬
‫קומונר‪ ,‬מורה‪ ,‬מחנך‪ .‬האהבה לילדים‪ ,‬לנוער‪ ,‬לעם ישראל בארץ ישראל היא המובילה אותו‪ .‬אהבה‬
‫אמיתית ות מימה מתוך אמונה בוערת ביכולות וב איכויות של הנוער‪.‬‬
‫בכל הדברים שנאמרו‪ ,‬אני רואה ושומעת את התרגשותו הרבה מההתרגשות שלנו‪ ,‬ילדיו ונכדיו‪,‬‬
‫מההתרגשות של חברי ו המורים ושל חברי שדה אליהו שמרעיפים עליו תשבחות ‪ ,‬ברכות ואהבה‪.‬‬
‫בסיור במוזיאון ארצות המקרא‪ ,‬הדריך את‬
‫הקבוצה שלו תלמיד בוגר שק"ד‪ ...‬שכמובן פנה אל‬
‫אהרל'ה בשמחה וכבוד רב‪.‬‬
‫פעילויות אלה אינן מעייפות כלל‪ ,‬אלא להיפך נותנות‬
‫הרבה מאוד כוח‪ .‬עובדה שבמשך עשרים שנים רצופות‬
‫אני מחנך‪ ,‬ולא ניצלתי שנת שבתון‪ ...‬כדי להגיע‬
‫לתוצאות יש לאהוב את התלמידים באמת ובתמים‪.‬‬
‫השנה‪ ,‬אחרי עשרים שנה כמחנך‪ ,‬אהרל'ה עובד‬
‫כמורה‪ .‬מלמד תנ"ך ותושבע בבית הספר שק"ד‪,‬‬
‫בבית טירה‪ ,‬מעביר שיעורים בבית מדרש לבוגרי‬
‫צבא ומנחיל את אהבת התנ"ך‪ ,‬העם והארץ‬
‫לת למידיו‪ .‬הוא ממשיך לשמור על קשר עם תלמידיו‬
‫בכל הגילאים דרך המייל‪ ,‬הפייסבוק‪ ,‬הטלפון‪,‬‬
‫במפגשים‪ ,‬בשמחות ועל האופניים הגומעות‬
‫קילומטרים בדרכי העמק‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪úåðåøëéæå úåðåîú‬‬
‫‪:åà‬‬
‫‪äãùì éúòâä êéà‬‬
‫‪ ?åäéìà‬יובב וי נשטיין‬
‫תמונת רקע‪ . 1989 :‬ילד‪ ,‬גובה חצי מטר‪ ,‬יושב על ברכי אבי‪ .‬מ קשיב‪.‬‬
‫שומע‪ .‬נרעד מבפנים‪ .‬משהו זז לי בלב‪ .‬אבא מספר‪ :‬סבא שלך‪,‬‬
‫כשהיה בן ‪ , 18‬בן למשפחה חילונית באוסטריה‪ ,‬יום אחרי ליל‬
‫הבדולח‪ ,‬בו חבריו לכיתה שרפו ספרי תורה ומרחו צואה על ביתו‪,‬‬
‫בא להוריו ואומר להם‪" :‬זה לא ייגמר טוב חייבים לעזוב מיד!!"‪.‬‬
‫הוריו ואחותו לא מודאגים כ מוהו‪" .‬יהיה בסדר"‪ ,‬הם אומרים‪ .‬הוא מחליט לעזוב‪ .‬לבד‪ .‬אורז דברים‬
‫מועטים ויוצא אל עבר ארץ ישראל‪ .‬ממש לפני עזיבתו תופס אותו אביו ואומר לו‪" :‬לא משנה מה‪ ,‬אל‬
‫תשכח את מצוות יום כיפור"‪ .‬משפחה חילונית לגמרי‪ .‬זו הצידה לדרך שבוחר אבא של סבא שלי לתת‬
‫לו‪ .‬זו הפעם האחרונה שהם ראו אחד את השני‪.‬‬
‫מאותו רגע‪ ,‬אז על ברכי אבי‪ ,‬הבנתי ‪....‬יש אלוקים‪.‬‬
‫תמונה ראשונה ‪ :‬כיתה י"ב‪ .‬גיבוש‪ .‬היום הרביעי‪ .‬השעות האחרונות‪.‬‬
‫‪ 120‬התחילו‪ 58 .‬סיימו‪ .‬רק מעטים יתקבלו‪ .‬כל אחד רוצה להיות עם המדים הלבנים‪ .‬עומדים בטור‪.‬‬
‫קוראים אחד אחד‪ .‬ואז נשמעת צעקה‪ " :‬מספר " ‪" . 7‬כן המפקד" ‪ ,‬אני עונה ומתחיל לעלות במדרגות‪,‬‬
‫שלושים במספר‪ ,‬אל עבר חדר הסגל‪ .‬רואה את הקו‪ .‬אסור לעבור אותו‪ .‬נעמד לפני הקו לפי הנוהל‪.‬‬
‫נמתח‪ .‬ומחכה‪ .‬שקט בחדר‪ .‬מולי סוללה של ‪ 15‬מפקדי הגיבוש‪ .‬אצלי דופק ‪" . 120‬איך היה?" הם‬
‫שואלים‪ .‬רק תגידו כבר אם התקבלתי‪ ,‬מהרהר ל עצמי בלב‪" .‬יובב ‪ -‬התקבלת"‪ .‬לא מעכל‪ .‬לא מבין‪.‬‬
‫רק יודע‪ ,‬איזו מכה תגיע‪ .‬רס"ר הגיבוש "מפנק" כל מי שעובר ב" לטיפה" ענוגה על הגב‪ .‬את הצליל‬
‫של הלטיפה שומעים כל החבר'ה עד למטה‪ .‬רק ככה יודעים אם עברת או לא‪ .‬איזו תחושה‪ .‬לא מאמין‬
‫שהתקבלתי‪ .‬מחכה כל כך לגיוס‪....‬‬
‫תמונה שנייה‪ :‬דוחה את הגיוס בשנה‪ .‬ביחידה מובטח לי המקום‪ .‬הולך למכינה קדם‪ -‬צבאית‬
‫חילונית‪ ,‬הראשונה שקמה‪ .‬לימודי יהדות‪ .‬הכרת הארץ‪ .‬התנדבות בקהילה‪ .‬הכנה לצבא‪ .‬התחזקות‪.‬‬
‫מתחיל להניח תפילין‪ ,‬להכיר את השבת‪ ,‬החגים‪ ,‬המסורת‪ .‬איזו שנה מדהימה‪ .‬רק חבל שהסתיימה‬
‫בפציעה כל כך קשה‪.. .‬‬
‫תמונה שלישית‪ :‬חודש אחרון במכינה‪ .‬מריח את הגיוס‪ .‬הכי מוכן שיכול להיות‪ ,‬מנטלית ופיזית‪.‬‬
‫משחק כדורסל‪ .‬המכינה נגד הקיבוץ‪ .‬צעד וחצי‪ .‬נופל לא טוב‪ .‬מסובב את הברך‪ .‬אם רק הייתי מחזיר‬
‫את הגלגל ‪ 30‬שניות אחורה‪...‬‬
‫תמונה רביעית‪ :‬בית חולים הר הצופים‪ .‬מתעורר מהרדמה‪ .‬ש לושה ניתוחים‪ ,‬שני ברגים בברך‪ .‬עוד‬
‫לא הבנתי שהחלום הקרבי נגוז‪ .‬שיקום‪ .‬שלוש פעמים ביום פיזיותרפיה‪ ,‬ארבע פעמים בשבוע בריכה‪.‬‬
‫והצבא‪ ...‬הוא כבר לא צריך אותי‪ .‬שחרור מסיבות רפואיות‪ .‬אני לא מעכל‪ .‬שנה של שיקום‪ .‬מאבק‬
‫עם עצמך‪ .‬כל דקה‪ .‬רק לא לוותר‪ .‬מה עושים פתאום כשיש לך חופש של שנה ובקושי אתה מסוגל‬
‫לדרוך על הרגל?‬
‫תמונה חמישית‪ :‬לא מוותר על הצבא ‪ .‬זה בנשמה‪ .‬מחליט להתנדב לצבא‪ .‬ועדות‪ .‬בירוקרטיה‪" .‬רק‬
‫תתנו לי להתגייס"‪ ,‬אני אומר להם‪" ,‬אפילו להיות פקיד"‪ .‬לאט לאט החומה נסדקת‪ .‬יש אור‪ .‬נותנים‬
‫לי להתנדב‪" .‬מה אתה מעדיף?" הם שואלים ‪" ,‬מודיעין או חינוך?"‪ .‬חינוך אני משיב‪ ,‬בלי לדעת כי זו‬
‫אחת ההחלטות הנכונות והמשמעותיות בחיי‪ .‬ובינתיים מאיץ את חיזוק הברך‪ .‬נקבע תאריך גיוס‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫וגם ממשיך להתחזק‪ ...‬כל יום חדש‪ ,‬לומד וקורא‪ ,‬משלב עבודה ‪ -‬רק לא לבזבז את הזמן‪ .‬ללא ספק‪,‬‬
‫שנה שיכלה להיות 'על הקרשים' הפכ ה להיות מאירה ומשמעותית‪ .‬כל דקה מנוצלת‪ .‬כל החברים כבר‬
‫עמוק בצבא‪ .‬ומי מגיע לכל הטקסים כמו דודה?‪.....‬‬
‫תמונה שישית‪ :‬יש לי חוגר‪ .‬אני חייל‪ .‬איזו תחושה‪ .‬משובץ כמדריך נוער בכפר הנוער "נירים" לנוער‬
‫בסיכון‪ .‬עולם שלא הכרתי‪ .‬אילו סיפורים‪ .‬מודה אני לפניך שגדלתי למשפח ה תומכת‪ .‬אם רק הנערים‬
‫הללו היו מקבלים קמצוץ מהחום והאהבה שאני קיבלתי‪...‬‬
‫מועמד ליציאה לקורס קצינים‪ .‬בשביל הקורס מתחיל לעלות פרופיל‪ .‬הצלחתי‪ .‬פרופיל ‪ . 64‬כבר לא‬
‫מתנדב‪ .‬עובר את מבדקי הקצונה ויוצא לקורס‪ .‬מבקש להשתבץ בפלוגה דתית‪ .‬נאבק‪ .‬בסוף מאשרים‪.‬‬
‫תמונה שביעית‪ :‬בה"ד ‪ . 1‬בית הספר לקצינים‪ .‬מדבר‪ .‬חול וחול‪ .‬מיקום מושלם לבנות את שדרת‬
‫הפיקוד העתידית‪ .‬שקט‪ .‬עוצמה‪ .‬ערכים‪ .‬אחרי יום עמוס‪ ,‬שני חבר'ה דתיים מהצוות יושבים‬
‫במסדרון‪ .‬לומדים‪ .‬אוחזים בספר "מסילת ישרים"‪ .‬אני מתקרב‪ .‬מה זה? אני שואל‪ .‬ספר מוסר‪ ,‬הם‬
‫עונים‪ .‬בוא תצטרף‪ .‬מצטר ף ומוקסם‪ ...‬בפלוגה כבר יודעים‪ .‬אני תמיד העשירי שמשלים למניין‪.‬‬
‫אחרי כל ארוחה שם את הכומתה כדי לברך‪ .‬הכיפה ‪ -‬עניין של זמן‪ ...‬הם אומרים‪.‬‬
‫שעת מפקד‪ .‬מראים לנו את הסרט על נדב מלוא ז"ל‪ .‬איזו אישיות‪ .‬איזו עוצמה‪ .‬עוצמה שקטה‪ .‬איפה‬
‫זה שדה אליהו?? !‬
‫תמונה שמינית‪ :‬הסתי ים הקורס‪ .‬קיבלתי דרגות‪ .‬מגיע לתפקיד החדש‪ .‬עוד כמה שעות ראיון עם‬
‫מפקד הבסיס‪ .‬התחלה חדשה‪ .‬תפקיד חדש‪ .‬זהו‪ ,‬אני מכריע לעצמי‪ ,‬זה הזמן לשים כיפה‪ .‬עולה‬
‫ל רכבת כש היא עדיין בכיס‪ .‬פרפרים בבטן‪ .‬אחריות גדולה‪ .‬חיי משתנים‪ .‬מכניס את היד לכיס‪ .‬היד‬
‫רועדת‪ .‬מנסה להוציא את הכי פה‪ .‬לא מצליח‪ .‬מרגיש שהיא שוקלת ‪ 100‬קילו‪ .‬ה דופק עולה‪ .‬עוד‬
‫ניסיון והיא יוצאת מהכיס‪ .‬עוברת לראש‪ .‬מרגיש שכל נוסעי הרכבת מסתכלים ונועצים מבט‪ .‬מסביב‬
‫"רעמים וקולות שופר"‪ .‬מתן תורה‪...‬‬
‫תמונה תשיעית‪ :‬חוות השומר‪" .‬נערי רפול"‪ .‬כמה רציתי להגיע לפה‪ .‬מפקד מחלקה‪ 40 .‬חיי לים‪ .‬כל‬
‫אחד עולם ומלואו‪ .‬אם רק היו מרעיפים עליהם יחס חם בצעירותם‪ ...‬המחלקה ‪ -‬צריך למצוא לה‬
‫שם‪ .‬אוטומטית הלב משדר את השם ‪ -‬נדב‪ .‬נפגש עם בריז'יט‪ .‬אוסף חומר‪ .‬עכשיו אני יודע איפה זה‬
‫שדה אליהו‪ .‬סוף מסע מ"מ והמחלקה מקבלת את שמה‪ :‬מחלקה ‪" , 2‬נדב ‪ -‬הזורעים בדמעה ברי נה‬
‫יקצורו"‪.‬‬
‫תמונה עשירית‪ :‬עלון בבית כנסת‪ .‬מודעה קטנה ‪" -‬בית מדרש לבוגרי צבא"‪ .‬הנה מה שחיפשתי‪.‬‬
‫מקום ללמוד המשלב תורה ועבודת אדמה‪ ,‬יחס אישי וחיבור למקום‪ .‬מגיע מהוסס‪ .‬חושש‪ .‬אך מיד‬
‫מתקבל בחום ו בהבנה‪ .‬לאט לאט בונה את הבניין שפ ספסתי ב‪ 24 -‬שנות חיי לפני כן‪ .‬לומד ושוקד‪ .‬רק‬
‫לא לפספס זמן לימוד‪ .‬אחרי חצי שנה עוזב לשליחות אחרת ‪ -‬המשטרה‪.‬‬
‫תמונת סיום‪:‬‬
‫מצלצל הטלפון‪ ,‬טלפון מחבר בקיבוץ‪...‬‬
‫יובב‪ ,‬מה קורה? אני רוצה להכיר לך מישהי!‬
‫איך קוראים לה? אני שואל ‪,‬‬
‫נגה‪..........‬‬
‫‪41‬‬
‫‪éúåúì ïåøëéæ øéù‬‬
‫יוסי תבור‬
‫את תותי שלנו אימצנו לפני הרבה שנים‪,‬‬
‫כלבה בלי תואר וגזע‪ ,‬אך עם הבעה בפנים‪.‬‬
‫בעלת פרווה שחורה ומבט תמים‪,‬‬
‫ולפני כחודשיים בצער רב נפרדנו ממנה לעולמים‪.‬‬
‫יערה התאהבה בה‪ ,‬כשהייתה עדיין בגן‪,‬‬
‫נגה התנדבה לשמור עליה‪ ,‬שלא תעשה בלגן‪.‬‬
‫אבל כחלוף הזמן‪ ,‬התחלנו מן הבית הרבה להיעדר‪,‬‬
‫אם לחופש‪ ,‬לענייני בריאות‪ ,‬או את הילדים לבקר‪.‬‬
‫צריך למצוא מישהו שיוכל לנו לעזור‪,‬‬
‫שעל התותי שלנו ‪ -‬יסכים לשמור‪.‬‬
‫שבקיץ לא יהיה לה חם ובחורף לא תקפא מקור‪,‬‬
‫וכמובן אוכל ומים‪ ,‬עד שאנחנו נחזור‪.‬‬
‫לא ידענו בת כמה היא ומאין היא לפתע הופיעה‪,‬‬
‫אך בעקבות תחנוני הילדה היא אלינו הביתה הגיעה‪.‬‬
‫תותי השגיחה על הילדים‬
‫והסתובבה סביבם בחיפזון‪,‬‬
‫תודה לכם‪ ,‬יונה ודובי‪ ,‬תודה מכל הלב‪,‬‬
‫על שבנאמנות רבה השגחתם על הכלב‪.‬‬
‫והיתה הכלבה היחידה‬
‫שידעה מתי מסתיימת ברכת המזון‪.‬‬
‫הילדים השיבו לה אהבה‪ ,‬בצורת ליטוף או פינוק‪,‬‬
‫ידענו כבר זמן מה שהיא לא תשרוד לעד‪,‬‬
‫אבל לאחרונה היא הפכה ממש למטרד‪.‬‬
‫התנהגותה באמת הפכה בלתי נסבלת‬
‫והאמיצים יותר אפילו העניקו לה חיבוק‪.‬‬
‫בכל אופן היא הצליחה בכבוד להתפרנס‪,‬‬
‫וידעה שלחדר האוכל אסור לה להיכנס ‪.‬‬
‫תחילה הייתה לה התנהגות עדינה‪,‬‬
‫והמעמסה בעיקר על נגה הייתה נופלת‪.‬‬
‫תותי נהגה להתפלש בחול‬
‫ואת הלכלוך הביתה מכניסה‪,‬‬
‫עוברת דרך הבוץ ומגרדת את דלת הכניסה‪.‬‬
‫אך חיש מהר התנחלה אצלנו בחדר השינה‪.‬‬
‫כל בוקר במדרגות יורדת כמו מלכה‪,‬‬
‫וּלמטה מתיישבת וּמגרדת איזו עלוקה‪.‬‬
‫כשחלפו השנים ונגה למחסן נכנסת‪,‬‬
‫וכמובן בלילה‪ ,‬לא הייתה נותנת לנו מנוחה‪,‬‬
‫לצאת ‪ ,‬להיכנס – ומידי פעם נביחה‪.‬‬
‫אבל כאשר התמלאה בקרציות‪,‬‬
‫תותי במקום בגן – נשארת לשמור במרפסת‪.‬‬
‫במשך הזמן ראינו שלהחזיק כלב אינו דבר פשוט‪,‬‬
‫כמה מאות שקלים עבורנו אינם סכום פעוט‪.‬‬
‫חוץ מאוכל‪ ,‬רצועות‪ ,‬זריקות וחיסונים‪,‬‬
‫צריך גם מכונת תספורת וסבון נגד כינים‪.‬‬
‫הבנו שלא נותר לה זמן רב לחיות‪.‬‬
‫בכאב ובצער רב‪ ,‬וכל גופה רועד‪,‬‬
‫הבאנו אותה למרפאה ‪ -‬כדי שבכבוד ממנה ניפרד‪.‬‬
‫חזרנו הביתה בלעדיה‪ ,‬המומים ועצובים‪,‬‬
‫וכל הזמן הזכרנו את ימיה הטובים‪.‬‬
‫וכך חלפו השנים – הילדה את הבית עזבה‪,‬‬
‫וּמידי פעם מתקשרת לשאול על כלבתה האהובה‪.‬‬
‫ועדיין דמותה היא חלק מהבית‪ ,‬כמו רהיט‪,‬‬
‫כשהייתה מכורבלת בפינה‪ ,‬כמו כרית‪.‬‬
‫נגה ואני נשארנו – עם כלבה ובית ריק‪,‬‬
‫שמידי לילה לחדרנו נכנסת ומתחילה להתלקק‪.‬‬
‫ונחמה קטנה נותרה לבעליה‪,‬‬
‫שהמושג חיי כלב – לא נאמר עליה‪.‬‬
‫‪áåè ìæî‬‬
‫‪íëéàåùéðì ï÷éã éîçå ïø÷ì‬‬
‫‪úáä éàåùéðì éèùéðá ìàéøàìå éîúì‬‬
‫‪42‬‬
‫‪äáéëø úåðù øùòî úåðåøëéæ‬‬
‫‪íéì ùåøé -ï"éìà íéìåç úéá éãìé ïòîì‬‬
‫‪" äáäà éìâìâ" ìù 12 -ä òñîä úàø÷ì‬‬
‫ד"ר משה תורם‬
‫זו השנה ה‪ 12 -‬שבה‪ ,‬לאחר סיום חגי תשרי‪ ,‬יתקבצו רוכבות ורוכבי אופניים‪ ,‬מתנדבות ומתנדבים‬
‫מישראל ומהעולם לחמישה ימים ש ל רכיבה שכולה מכוונת למטרה אחת והיא‪ :‬איסוף תרומות‬
‫לרווחתם של הילדים המשתקמים ב בית חולים אלי"ן בירושלים‪.‬‬
‫השנה יזנק המסע משערי קיבוץ שדה אליהו ביום ראשון בבוקר‪ ,‬ט' בחשוון תשע"ב ) ‪ 6‬בנובמבר(‪.‬‬
‫הרוכבים ידוושו חמישה ימים בארבעה מסלולים מעמק המעיינות‪ ,‬יעברו דרך ה גליל והכרמל‪,‬‬
‫ויסיימו ביום חמישי י"ג בחשוון ) ‪ 10‬בנובמבר( בבית חולים אלי"ן בירושלים‪.‬‬
‫הקשר שלי עם בית חולים אלי"ן התחיל כשעבדתי כאח במשמרות לילה בעת היותי סטודנט לרפואה‬
‫בירושלים‪ .‬כעבור שנים רבות נתבקשתי על ידי חבר לתת לו חסות כרוכב מתוך קבוצה של עשרת‬
‫הרוכבים הראשונים שרכבו במסע למען בית החולים בשנת ‪ . 2000‬בשנת ‪ 2001‬הצטרפתי כרוכב למסע‬
‫שיצא מחוף צמח לשישה ימי רכיבה עד הסיום בבית החולים‪ .‬באותה שנה גייסתי את דורון טרופר‬
‫ז"ל שייפגש עם הרוכבים ביום השלישי למסע ויספר על התקופה שבה הוא טופל בבית חולים אלי"ן‪.‬‬
‫מאז דורון הפך להיות תומך רוחני עבורי מידי שנה‪ .‬לפני המסע בשנה שעברה הוא נתן לי כיסוי ראש‬
‫לשים מתחת לקסדה בזמן הרכיבה‪ ,‬פריט שאני לובש מאז בגאווה ברכיבות שונות‪.‬‬
‫במהלך עשר שנות רכיבה נוצרה משפחה של רוכבים מכל העולם השומרים על קשר במשך כל השנה‬
‫ומשתתפים באירועים מעבר למסע עצמו‪.‬‬
‫לפני שנה היה מפגש מרגש עם אריאל ירד ומשפחתו‪ .‬בהיותו בן ‪ 15‬חודש אריאל נפצע קשה מאוד‬
‫כשנפל פגז מרגמה לידו בזמן ששיחק בחצר ביתו בעצמונה בגוש קטיף‪ .‬לאחר שהייה של שלושה‬
‫שבועות ביחידה לטיפול נמרץ בבית חולים סורוקה בבאר שבע‪ ,‬ההורים ביקשו להעביר אותו ל בית‬
‫חולים אלי"ן‪ .‬בדרך נס הוא השתקם באופן הדרגתי‪ .‬הפגישה עם אריאל ומשפחתו תשע שנים לאחר‬
‫פציעתו היתה תזכורת בלתי נשכחת למה אנחנו רוכבים בגלגלי אהבה מידי שנה‪.‬‬
‫גם השנה רוכבי שדה אליהו משתתפים במסע האופניים ה‪ 12 -‬למען ילדי בית חולים אלי"ן‪ ,‬ובזאת‬
‫לקחנו על עצמנו מחויבות לגייס תרומות למענם‪ .‬אנא הצטרפו אלינו למסע בתרומה לזכותנו‪ .‬אני‬
‫מקווה ש תתרמו לנו ב עין יפה כדי שנוכל להגיע למטרתנו ‪ :‬מינימום של ‪ $ 2500‬ל כל רוכב ‪ ,‬ואף יותר‪.‬‬
‫אנו מודים מראש לחברים שכ ב ר תרמו לנו‪.‬‬
‫אפשר לשלוח תרומות אלי ) צ'קים לפקודת "בית חולים אלי"ן "( לכ תובת‪:‬‬
‫ד"ר משה תורם ‪ ,‬קיבוץ שדה אליהו ‪ ,‬ד‪ .‬נ‪ .‬עמק בית שאן ‪. 10810‬‬
‫בית חולים אלי"ן הופך מוג ב לויות ליכולות!‬
‫רוכבי שדה אליהו –‬
‫יאיר בר שלום‬
‫ישי גולדשמידט‬
‫מ יכאל היימן‬
‫‪43‬‬
‫בני יעקבי‬
‫דוד לנג‬
‫ד"ר משה תורם‬
‫‪úåðåøëéæä øôñ úà çúôúå‬‬
‫בעז נתנאל‬
‫יו ם רב יע י א' באל ול אח ה" צ‬
‫"תתאר לי את הצאלון הניצב מימין‪ ",‬היא ביקשה‪ .‬הטיתי את ראשי ימינה‪ ,‬ואכן ראיתי אותו‪.‬‬
‫לבושתי כי רבה לא הייתי מודע לקיומו עד לרגע זה‪" .‬מה יש לתאר‪ ",‬אמרתי‪" ,‬עץ צאלון‪ .‬עץ כמו כל‬
‫העצים‪ ".‬ניסיתי לברור את המילים על מנת לא להישמע טי פש מידי‪ ,‬או לחילופין פוגעני מ די‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬בחור צעיר‪ ",‬היא נהמה בתקיפות‪" ,‬לתאר עץ! מה מלמדים אתכם שמה בבתי הספר?"‬
‫אמת‪ ,‬ניסיתי להיזכר מה לימדו אותנו שמה בבית הספר‪ ,‬הדבר היה לפני לא מעט שנים‪ .‬לא זכרתי‪.‬‬
‫"תתחיל מהגזע‪ ,‬מלמטה‪ ,‬מהחיבור בין הגזע לאדמה‪ ".‬כאן שו ב חזר קולה להיות רך כבתחילה‪.‬‬
‫"אההה‪ "...‬כחכחתי‪" ,‬בחיבור בין האדמה לגזע‪ "...‬ניסיתי לבחור מילים מתאימות‪ ,‬טרדות היום עוד‬
‫נקשו על קליפת ראשי בתקיפות‪ .‬המסמכים‪ ,‬ההלוואות‪ ,‬עובר ושב‪ ,‬טורים של מספרים‪ ,‬לקוחות‬
‫לחוצים‪ .‬התקשיתי לעמוד במשימה‪ .‬אלגה הבחינה בהיסוסי ושידלה א ותי בקול רך‪" :‬תנקה את‬
‫הראש‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬תביט בחיבור בין הגזע לאדמה‪ .‬מה אתה רואה? בבקשה! אתה חייב לספר לי‪".‬‬
‫נעניתי לבקשתה‪ ,‬ריכזתי את תודעתי בחיבור בין העץ לקרקע‪ .‬האדמה היתה חומה‪ -‬אדמדמת‪,‬‬
‫הניגודיות בין האדמה לקליפתו האפרפרה של העץ יצרה מרקם מעניין‪ .‬סיפרתי לה על כך‪ .‬אלגה‬
‫צהלה‪" .‬עכשיו אתה מדבר שירה‪ ",‬אמרה לי בהיגוי האירופאי שלה‪" ,‬נסתפק בשיעור הזה היום"‪.‬‬
‫המשכנו לדבר עוד זמן‪ -‬מה‪ ,‬היא ביקשה שאספר לה על עבודתי בבנק ועל הלקוחות אותם פגשתי‬
‫היום‪ .‬לאחר מכן שתקנו‪ ,‬שומעים את קולות הערב מבעבעים ועולים‪ ,‬אחר כך הגיעה נארה ובתנוע ות‬
‫מיומנות הכניסה את כיסא הגלגלים על תכולתו חזרה הביתה‪.‬‬
‫יצאתי דרך שער הגינה הצדדי ונפלטתי אל המולת הרחוב ‪.‬‬
‫מעולם לא כתבתי יומן לפני כן‪ .‬מעניין‪.‬‬
‫יו ם ר א ש ו ן ה ' בא לו ל אח ה " צ‬
‫" איחרת!" בנהמה צורמנית היא קיבלה את פני‪ .‬לשוני עמדה להתנצל‪ ,‬ובמהלך חרום עצרתי אותה‪.‬‬
‫הר גשתי עד כמה חסר טעם יהיה לספר בתוך הגינה הזו על טרדנותו של הלקוח האחרון‪ .‬שנות אור‬
‫מבדילות ביניהם‪ ,‬לא יכולתי לאפשר לצלילים הצורמים לחדור לכאן‪ .‬לשקט שלנו‪" .‬סליחה‪ ",‬אמרתי‬
‫בכנות והתיישבתי‪.‬‬
‫ענפי הצאלון הצלו על הספסל וצינה פתאומית של ימי אלול חלפה על פנינו‪ .‬היטב תי את השָ ל על‬
‫כתפיה‪ .‬נארה מלבישה אותה בהידור לפני כל יציאה‪ .‬מקפידה על מחרוזת הפנינים הלבנה‪ ,‬על חולצה‬
‫אלגנטית מגוהצת‪ ,‬ועל התסרוקת‪.‬‬
‫"היום נעבור לתרגיל מעט יותר קשה‪ ".‬חלחלה רגעית עברה בבטני‪ .‬מיהרת י להתעשת ולקבל בלב טוב‬
‫את המשימה‪" .‬הבט על חרטום נעלך הימנית‪ ,‬המ שך בקו ישר ‪ 100‬ס"מ קדימה‪ ".‬עקבתי בעיני אחרי‬
‫המסלול אותו התוותה‪" .‬ואז‪ ",‬קולה גבה בבת אחת‪" ,‬תפנה ב‪ 90 -‬מעלות ימינה‪ ,‬המשך לאורך ‪100‬‬
‫ס"מ ועצור!" עצרתי‪ ,‬אוחז בעיני את אותה נקודת ציון דמיונית‪ ,‬שאינה שונה במאום מחברותיה‪,‬‬
‫וחיכיתי למשימה‪" .‬עכשיו‪ ",‬היא צהלה‪" ,‬תתאר לי מה אתה רואה!" שתקתי‪ .‬מה יכולתי לומר? אני‬
‫רואה אדמה! כמעט קמתי מהספסל בעצבנות‪ .‬מה אפשר להגיד על האדמה‪ .‬היא הגזימה הפעם‪" .‬מה‬
‫אתה רואה?" היא התחננה‪.‬‬
‫ידעתי‪ ,‬שמכל פגעי הזקנה‪ ,‬נטילת מאור עיניה היוותה מבחינתה את הפגיעה הקשה ביותר‪.‬‬
‫ריכזתי את מבטי‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫"אני רואה אדמה חומה‪ ",‬לחשתי‪" ,‬מפוזרים עליה מעט גרגרי חצץ‪ ,‬שאריות‪ ,‬אולי מבניית הגדר לפני‬
‫כך וכך שנים‪ .‬מעט עלים פזורים סביב הנקודה‪ .‬חלקם נשרו לפני זמן רב‪ ,‬וחלקם נשרו אך לפני ימים‬
‫אחדים‪ .‬הם יוצרים ‪ " -‬הטעמתי בפניה "‪ -‬תשלובת מעניינת של גווני צהוב‪ -‬חום‪ -‬אפור‪ ,‬על גבי‬
‫המרקם האדמ ומי של הקרקע‪ ".‬העמקתי להביט‪ ,‬והמשכתי‪" ,‬קרני שמש בודדות חודרות מבעד לענפי‬
‫הצאלון‪ ,‬והן מציירות עיגולים קטנים של אור סביב הנקודה‪ .‬הם נעים בעדינות לפי מקצב הרוח בין‬
‫הענפים‪ ,‬ומאפשרים למגע של רוך קסום לרפרף מעל האדמה‪ ".‬במילים האחרונות הוצאתי את טיפת‬
‫האוויר האחרו נה מריאותי י ‪ .‬לא העליתי בדעתי שאצליח לבנות משפט כה ארוך‪.‬‬
‫מהיכן יצא לי משפט שכזה?‬
‫אלגה מחאה לי כפיים‪" .‬כל הכבוד‪ ",‬היא לחשה‪ .‬מפחדת לפזר את השקט‪" .‬כל הכבוד! איזה תיאור‬
‫יפהפה‪ .‬אני ממש רואה הכול מול עיני‪ .‬כמו באותם ימים‪"...‬‬
‫אחר כך ישבנו דמומים‪ .‬היא שאלה אם ארצה שוקולדה‪ ,‬וחשבתי לעצמי‪ ,‬לו היתה לי סבתא‪ ,‬זה בטח‬
‫מה שהיא היתה שואלת אותי אם הייתי ילד‪ .‬סירבת י ‪ .‬היא למדה להכיר אותי‪ .‬היא ידעה שזה לא‬
‫סתם סירוב מנומס‪.‬‬
‫מה אעשה בראש השנה הקרוב? העולם כבר שב בתשובה‪ ,‬ואני עדיין שואל‪ .‬כבדות ירדה עם השקט‬
‫הזה‪ .‬כל אחד מאיתנו שקוע בה רהוריו‪.‬‬
‫נארה הגיעה‪.‬‬
‫"להתראות סבתא‪ ",‬אמרתי‪ .‬היא לא ענתה‪.‬‬
‫רוח קלה נשבה מאחורי‪ .‬הבטתי אל הנקודה‪ ,‬עליה סיפרתי לאלגה ‪ -‬העלים נטרפו בין שיטוטי הרוח‪,‬‬
‫ונקודות האור קיפצו בעצבנות‪.‬‬
‫פסעתי לעבר שער הגינה‪.‬‬
‫מדוע אני כותב את כל זה?‬
‫יו ם שלי ש י י" ד בא לו ל א ח ה" צ‬
‫היום דמיינ תי את ראש הישיבה צועק "אלול" )במלעיל( ויתמות עטפה את לבבי‪ .‬כמה נתרחקתי‬
‫משם! מגלגל בין אצבעותי י שטרות של ‪ ,₪ 200‬ומכניס אותם מסודרים בתוך מעטפה‪ ,‬ראיתי את‬
‫עצמנו‪ ,‬לפני שנים רבות כל כך‪ ,‬יושבים דמומים‪ ,‬גבותינו שחוחים‪ ,‬מאזינים בשקיקה לשיחת‬
‫ההתעוררות הראשונה של זמ ן אלול שיעור א‪.‬‬
‫כה אהבתי את הרב‪ ,‬כה חזרתי בתשובה באותם ימים‪ .‬על אילו חטאים? היינו כה תמימים וישרים‪.‬‬
‫שום עננה לא כיסתה על תום בחרותנו‪ .‬והיום?‪...‬‬
‫פסעתי דרך הכניסה הראשית‪.‬‬
‫אלגה ישבה מרוכזת בנקודה סמויה באוויר‪ ,‬מאזינה לרחשים‪ .‬היא חייכה פתאום‪ .‬היא שמעה את‬
‫צעדיי ‪.‬‬
‫התיישבתי‪ .‬לא דיברנו מאומה‪.‬‬
‫היא הניחה ידה בתוך ידי‪ .‬הבטתי בה‪ ,‬לחלוחית בעיניה‪" .‬אתה יודע?" היא אמרה כסיום לאיזו אנחה‬
‫סמויה שפרצה מתוך לבה‪" ,‬הזִ קנה כל כך קשה לי‪ ".‬שערותיה נתפזרו מעט ברוח‪" .‬הכאבים בצד‪,‬‬
‫הרגליים שלא נענות לי‪ ,‬המשפחה המתפזרת אט‪ -‬אט‪ ,‬העיניים‪ ",‬הי א התנשפה‪" ,‬אוי העיניים‪ .‬אני לא‬
‫בכיינית בדרך כלל‪ .‬אבל הנה‪ ,‬יצא לי‪ ".‬היא הוציאה את כף ידה וחזרה והזדקפה‪.‬‬
‫"מה ְמ תרגלים היום?" קולה מלא חיוניות מחדש‪.‬‬
‫"היום ‪ -‬את הגזע" אמרתי‪ .‬היטבתי את מבטי בגזעו של עץ הצאלון‪" .‬אפור‪ ",‬התחלתי לתאר "אפור‪-‬‬
‫פסטל‪ .‬קימורים עדינים‪ ,‬כאי לו עוצבו בפלסטלינה‪ .‬מתגבה ומתרומם בקו אחיד‪ ,‬נקי‪ ,‬מתון‪ ,‬ואז‪,‬‬
‫ברכות‪ ,‬נפרדים ענפיו מתוכו כמו ידיים מושטות אל על‪ ".‬השתהיתי קמעה‪ ,‬אלגה מאזינה בדריכות‪,‬‬
‫‪45‬‬
‫"אני יודע שהגזע קשה‪ ,‬אם אטיל לעברו אבן היא תנקוש בצליל חד‪ .‬אבל הוא כזה רך‪ ,‬הוא נראה כל‬
‫כך רך‪ ,‬הניגודיות הזו מש געת‪ .‬זהו‪ .‬דיברתי יותר מן הראוי לי‪".‬‬
‫מעולם לא דיברתי כך‪ .‬אלגה פנתה לעברי וחייכה חיוך כמוס‪ .‬שתקנו‪.‬‬
‫אחר כך ירד הערב‪ .‬נארה באה לקחת אותה בשעה היעודה‪ .‬רציתי לשבת עוד קצת על הספסל‪.‬‬
‫בלי אלגה‪.‬‬
‫הספסל הפך להיות נוקשה וקריר‪ .‬חשכה ירדה‪ .‬יצאתי חזרה‪ ,‬תוגה קלה מתערבבת ב לבי‪.‬‬
‫יו ם ח מי שי כ" ג בא לו ל א ח ה" צ‬
‫אחזתי בידית המשופשפת של שער הכניסה‪ .‬זוכר כיצד נכנסתי לכאן לראשונה‪.‬‬
‫חזרתי מהבנק מעט מאוחר מהרגיל‪ ,‬צעדתי ברחוב בו אני צועד כל יום‪ ,‬בקושי הבחנתי בהן‪ ,‬וכמעט‬
‫התנגשתי בכיסא הגלגלים‪ .‬הוא נתקע בחריץ של שבר מדרכה והעובדת הזרה לא ה צליחה לחלץ אותו‪.‬‬
‫היא הודתה לי על החילוץ ורצתה לאחוז בידיות‪ ,‬ואני ביקשתי ממנה במחווה של תנועות ידיים‬
‫שתרשה לי להכניס את הכיסא‪ .‬התכוונתי להניח את הכיסא בחצר ולשוב חזרה‪ .‬אך השתהיתי שם‬
‫מספר שניות‪ .‬כנראה‪ ,‬מספר שניות יותר מידי‪ .‬לאט לאט הרגשתי כיצד הקסם פועל עלי‪ .‬במרחק ‪88‬‬
‫ס"מ מאחורי )בדקתי עם מטר בהמשך ביקורי שם( היה רחוב סואן וגועש‪ .‬וכאן דממה‪ .‬השקט של‬
‫השיחים‪ ,‬של העצים‪ ,‬החתול העצל סמוך למרפסת הקטנה‪ .‬כל הנתונים נתקבצו כאחד והיכו‬
‫בתודעתי‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬שמי אלגה‪ ",‬שמעתי קול גבוה ויציב לידי‪ .‬התפלאתי מניין הגיע‪ .‬התביישתי פתא ום‪ .‬יש‬
‫מישהו בכיסא הגלגלים‪ .‬נפניתי אליה פזור מחשבות‪ ,‬וניסיתי לחייך‪" ,‬ישראל‪ .‬ישראל גושן‪ .‬נעים‬
‫מאוד‪ .‬זה שלך? כל ה‪ ...‬כל המקום הזה?"‬
‫למחרת הגעתי לביקור אחרי העבודה‪ ,‬ואת הפגישה השלישית כבר תיעדת י ‪.‬‬
‫היום היו לי דברים רבים לספר לה‪ .‬הימים‪ ,‬ימי אלול‪ ,‬פוסחים על נפשי בלא לתת אותותיהם‪ .‬כמיהה‬
‫גדולה יש בי ואיני יודע את שמה‪.‬‬
‫הספסל היה ריק‪.‬‬
‫מה היה לה לאלגה?‬
‫האפשרויות השונות החלו להתרוצץ בראשי‪ .‬היא נחה‪ ,‬היא חולה‪ ,‬היא אושפזה‪ ,‬היא נפטרה בחטף‬
‫בשנתה ‪ -‬חס ושלום! צעק מוחי מיד‪ .‬כל אפשרות גרועה מחברתה‪.‬‬
‫התקרבתי לדלת ורציתי לדפוק‪ ,‬אך התביישתי‪.‬‬
‫הסתובבתי‪ .‬מצאתי את עצמי מול הצאלון‪ ,‬מלטף בראשי אצבעותי י את גזעו האפור‪ .‬תליתי עיניי‬
‫בצמרת ובסבך הענפים‪ .‬האם אדע לתאר אותם היטב? האם אלגה תהיה כאן ביום ראשון להקשיב‬
‫לי?‬
‫פסעתי חרש דרך שער הגינה הצדדי‪.‬‬
‫יו ם ר א ש ו ן כ " ו בא לו ל א ח ה" צ‬
‫"מהר‪ ,‬מהר להיכנס‪ ,‬ל סגור את השער‪ ,‬לא להפריע את השקט!" ירתה פקודות בקולה הגבוה והמלא‪.‬‬
‫לא היתה לי סבלנות היום לטון תקיף שכזה‪ .‬לבי היה בעצבות גדולה‪ .‬קולות של תשובה בוקעים מכל‬
‫סביבותי י ‪ ,‬ואני ‪ -‬איני שומע כלום‪ .‬כמו בול עץ יבש‪ ,‬כמו עלה ניתק מענף בשלכת‪ .‬מסתובב גלמוד‪,‬‬
‫פזור מחשבות‪ ,‬בי ן שביליה של עירי האהובה‪ ,‬המטהרת בגדיה לקראת הימים הנוראים‪.‬‬
‫"די‪ ",‬אמרתי‪" .‬באתי בשביל שקט‪ ,‬אם אפשר בבקשה‪ ",‬ניסיתי בעדינות‪ ,‬אך טון של רוגז נמסך‬
‫בקולי‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫"יש לנו דרישות! אומר הבחור הצעיר‪ .‬נו‪ ,‬נו! ומדוע לא מבקרים אישה חולה? ומדוע לא שואלים מה‬
‫שלומה? ומדוע נעדרה ב משך שלושה ימים תמימים? שקט‪ ,‬שקט הוא צריך‪ .‬שיחפש שקט היכן שיש‬
‫אנשים בריאים אולי‪ ,‬מדוע הוא בא להטריד אישה זקנה?!"‬
‫חשבתי שנוכל להיעז ר זה בזו‪ .‬היו לי‪ ,‬אולי‪ ,‬ציפיות מוגזמות‪.‬‬
‫אין לי כוח‪.‬‬
‫אין לי כוח‪ ,‬לא לעצמי‪ ,‬לא לגברת הזו‪ ,‬לא לכל העולם ולכל החיים‪.‬‬
‫טעיתי בכתובת‪ .‬אשב ואכלה את חיי בסניף הבנק‪ .‬ייאו ש בטוח ויציב‪ .‬סוג של כאב מוכר‪ .‬אטביע יגוני‬
‫בשעות עבודה נוספות‪ ,‬ומה לי כאן בחברתה של אלגה זו‪ ,‬שאך לפני שבועיים לא ידעתי לא מקיומה‪,‬‬
‫ולא על החצר בה היא יושבת‪ .‬כך הרהרתי ביני לבין עצמי דקות ארוכות‪.‬‬
‫"עכשיו אתה שותק!" המשיכה לרטו ן‪" ,‬מעורר מהומה והולך? זו שיטה? זו דרך?"‬
‫רציתי ללחוש לה‪ ,‬אלגה תרגעי הכל יהיה בסדר!‪ ,‬אך שתיקה ארוכה יצאה מפי‪.‬‬
‫ישבנו דמומים שעה ארוכה‪ .‬השקט חזר לגינה‪ .‬זוג עורבים קרקר מעלינו‪ ,‬והטיל מרה בנפשי‬
‫המסוכסכת‪.‬‬
‫לפתע קמתי‪.‬‬
‫"ישראל! אל תלך!"‬
‫נפניתי לאחורי‪ ,‬ראיתי תחינה בעיניה‪ ,‬קולה לחש את הבקשה‪.‬‬
‫"לא היום‪ ,‬אלגה‪ ,‬לא עכשיו‪ .‬אינני כועס‪ .‬גם לי יש בעיות‪ .‬ניפגש מחר‪".‬‬
‫זרם הדמעות המוכר מימי הילדות העצובים גאה מאחורי עיניי‪ .‬אלמלא נמלטתי מן הגינה‪ ,‬היה בוקע‬
‫בפכפוך עלוב‪ ,‬ומתפזר על לחיי‪.‬‬
‫יו ם ש ני כ" ז ב אל ול אחה " צ‬
‫היום לא דיברנו הרבה‪ .‬שנינו מחלנו זה לזו בשתיקה ארוכה על אירועי אתמול‪.‬‬
‫שמעתיה מזמזמת‪ ,‬והטיתי את אוזני‪..." ,‬מי יחיה ומי ימות‪ ,‬מי בקצו ומי לא בקצו‪"...‬‬
‫זה מה שיש לה לזמזם? החסרים עוד פיוטים בראש השנה?‬
‫הבטתי בה‪ ,‬וראיתי אור בעיניה ושלוות עולמים‪ .‬היא חשה שהבטתי וחייכה אלי חיוך כמוס‪.‬‬
‫"אלגה‪ ",‬אינני יודע מהיכן שאבתי את העוז‪ .‬אך השאלה התאימה לרגע הזה בדיוק‪ ,‬היא היתה מעין‬
‫המשך ברור של שתיקתנו‪" ,‬אינך מפחדת למות?"‬
‫אלגה הפנתה אלי את ראשה‪ ,‬ואת תמונתה באותם רגעים לא אשכח עוד שנים ארוכות‪ .‬פניה יציבים‬
‫וביטחון נסוך בעיניה‪ ,‬הרוח מעלעלת בשערותיה על קצה מצחה‪.‬‬
‫"איך כתוב בסידור? 'ועם רוחי גווייתי‪ ,‬א‪ -‬דוני לי ולא אירא'‪ ,‬לא אינני יראה‪ .‬איני יראה‪ ",‬ענתה לי‬
‫בקול בוטח‪.‬‬
‫חזרתי הביתה ושמחה בליבי‪ .‬ה' לי ולא אירא‪.‬‬
‫יו ם ש ני ה' בת ש ר י אחה " צ‬
‫" לא‪ .‬אינני יכול‪ ,‬אלגה‪ .‬התרגילים האלה קשים לי‪ .‬עייפתי‪ .‬אני לא רואה תוחלת בכ ך‪ ",‬נשמעתי קשה‬
‫מידי היום‪ ,‬כשביקשה ממני לתאר את הצמרת של הצאלון‪.‬‬
‫היא היתה מתוסכלת‪ ,‬לא מאוכזבת‪" .‬תנסה בכל אופן‪ ,‬בבקשה!" השמיעה את קולה בתחינה‪" ,‬עלה‬
‫אחד‪ ,‬אולי‪ .‬לא את כל הצמרת‪".‬‬
‫"אלגה‪ ,‬אני מנסה‪ ,‬אני לא יכול כבר‪".‬‬
‫"לא! ישראל‪ .‬לא תוכל עכשיו להישבר‪ .‬אתה לא מבין ש בזה תלוי הכול?‬
‫‪47‬‬
‫תקשיב ישראל‪ .‬האם אתה שומע? אתה שומע את רחש העלים ברוח? אתה שומע את ציוץ הציפורים?‬
‫אתה שומע את טפטוף המים מן הברז שבחצר אל הפחית הריקה בקול שקשוק עמום? האם אתה‬
‫מאזין? האם אתה מקשיב לצעדיהם של האנשים? לרחש כניסתם לבית? לקול צחוקם? לקול בכיים?‬
‫תקשיב לכל הקולות ותשמע ישראל‪ .‬שמע ישראל!‬
‫ואהבת!‬
‫ואהבת את השיחים‪ ,‬ואהבת את העלים‪ ,‬את הציפורים‪ ,‬את הרוח‪ ,‬את השמש‪ ,‬ואהבת את האנשים‪,‬‬
‫את רחשי לבם‪ ,‬את אהבותיהם‪ ,‬את מצוקותיהם‪ ,‬את צעדיהם בלילה‪ ,‬את צעדיהם ביום‪.‬‬
‫שמע את כל אלה ישראל! ואהבת!‬
‫ואהבת את כולם‪ .‬מלא לבך אהב ה לכל הדברים הקטנים‪ ,‬מלא לבך אהבה לכל הסובבים אותך‪ ,‬מלא‬
‫לבך אהבה לכל פירור קטן בבריאה‪ .‬ישראל ‪ -‬אהוב את הכול‪.‬‬
‫ואהבת את ה' א‪ -‬לוקיך!" ואז השתתקה‪.‬‬
‫מ ו צ אי יו ם הכי פ ורי ם‬
‫היו אלה ‪ -‬כך הבנתי ‪ -‬הדברים האחרונים שאשמע ממנה‪ ,‬ובכך יסתיים גם יומני‪.‬‬
‫כששאלתי היכן תתפלל בי ום הכיפורים‪ ,‬הסתבר לי שבשנים האחרונות‪ ,‬בגלל חולשתה‪ ,‬היא מתפללת‬
‫בבית הכנסת הסמוך בו אני עצמי מתפלל‪ .‬תפילות בנוסח ספרדי‪ -‬ירושלמי‪.‬‬
‫בליל יום הכיפורים התחלנו בניגון הכיסופים‪:‬‬
‫" ְל ‪ ‬אֵ ִל י ְתּ שׁוּקָ תִ י‪ ,‬בְּ ‪ ‬חֶ ְשׁ ִק י וְ אַ ֲה ָב ִת י‪,‬‬
‫ְל ‪ִ ‬ל בִּ י וְ כִ ְל י וֹתַ י‪ְ ,‬ל ‪ ‬ר וּחִ י וְ ִנ ְשׁ מָ ִת י‪"...‬‬
‫כמה נכספתי לא‪ -‬לוקי באותם רגעים‪ .‬לך תשוקתי‪ ,‬חשקי ואהבתי‪ ,‬לחשתי בלב רוטט מגעגוע‪ .‬כל‬
‫נפתולי ימי אלול האלה נמסכו בי יחד לכמיהה אחת גדולה‪ ,‬ובערב הזה ידעתי לקרוא לה בשם‪.‬‬
‫האם אלגה יודעת כמה היא מילאה תפקיד חשוב בתהליך? ברור לי שהיא יודעת‪.‬‬
‫ה אם אי‪ -‬פעם אגיע למקום שבו היא עומדת? לשלווה‪ ,‬להקשבה‪ ,‬לדרך שבה היא חווה את העולם?‬
‫תמהני‪ ,‬מסופקני‪.‬‬
‫לא היתה בה גאוו ה ‪ ,‬ולא תחושת קטנות מופרזת‪ ,‬היא היתה שלמה עם העולם‪ ,‬הרגישה איתו בטוב‪,‬‬
‫היא אהבה אותו‪ .‬מדוע אני מדבר עליה בלשון עבר?‬
‫לקראת סוף הפיוט שמעתי רחש מעזר ת נשים‪ ,‬אך לא נתתי לכך דעתי‪ ,‬רציתי לשיר את סוף הפיוט‬
‫לכבודה של אלגה‪.‬‬
‫חשבתי לעצמי שאם אי פעם ארצה שישירו שיר על קברי אחרי ‪ , 120‬זה בוודאי יהיה סוף הפיוט הזה‪:‬‬
‫"‪...‬וְ י ֹו ם ֶל כְ ִתּ י ְל ָפ נֶי‪ְ ,‬ר ֵצ ה נָא אֶ ת ֲה ִל י ָכ ִת י‪,‬‬
‫וְ עִ ם ע ֹו שֵׂ י ְר צ ֹו נֶ‪ְ ,‬תּ נָה ְשׂ ַכ ר פְּ ֻע לּ ִָת י‪,‬‬
‫וְ ִת ְשׁ לַח מַ ְל ֲא ֵכ י הַ חֵ ן וְ יֵצְ אוּ נָא ְל ֻע מָּ תִ י‬
‫ֹאמ רוּ וְ יֵצְ אוּ נָא ְל ֻע מָּ תִ י‬
‫וְ שָׁ ל ֹו ם בּ ֹו ֲא ‪ ‬י ְ‬
‫ְי בִ יאוּ ִנ י ְל ַג ן ֶע ְד נָ‪ ,‬וְ שָׁ ם ִתּ הְ יֶה ְי ִשׁ י ָב תִ י‪,‬‬
‫וְ אֶ ְת ַע דֵּ ן בְּ א ֹו ֶר ‪ ,‬וְ ִשׂ ים ָכּ ב ֹו ד ְמ נוּחָ ִת י‪,‬‬
‫וְ א ֹו ר ָג נוּז ְל ָפ נֶי‪ְ ,‬י הִ י ִס תְ ִר י וְ ֻס ָכּ תִ י‪,‬‬
‫וְ תַ חַ ת ֵצ ל כְּ נָ ֶפ י‪ְ ,‬תּ נָה נָּא אֶ ת מְ חִ צָ ִת י‪".‬‬
‫אלגה חשה בלבה בשעת התפילה ובאותו לילה כבר לא היתה עמנו‪.‬‬
‫החוב שאני חייב לה – נצור בין פרקי יומן זה‪.‬‬
‫‪48‬‬
íåìLÀ
È å äëÈ øÈ aÀ íéiÄ çÇ øôÆ ñÅ aÀ
äîÈ çÆ
È ðåÀ äòeLéÄ
È å äáåè
È äñÈ
È ðøÀ ôe
Ç
,úåáåè úåøÅæâe
À
êéÆ
È ðôÈ ìÀ íúÅ çðe
È áúÅ kÄð
È
ìàÅ øÈ NÄ
À é êÈ nÀ òÇ ìëÀÈ å eðçÇ
À ðàÂ
íåìLÈ ìe
À íéáåè
Ä íéiÄ çÇ ìÀ
,åðéãìé ,åðéìééç ,åðéøéòö ,åðéøáçì
,÷åçøîå áåø÷î ,åðéøëîå åðéúåçôùîì
- íìåòäå õøàä éáçøî ,åðîò íéàöîðì
äëøáá äôåèò äðù àäú
49
‫‪íìåòäî úåðåøëéæ‬‬
‫ב"קרחון המתנפץ"‪,‬‬
‫קלפטה‪ ,‬ארגנטינה‬
‫נדב דרור‬
‫הא חר ונ ה‬
‫בשנה‬
‫טי י לת י‬
‫ב ד רו ם‪ -‬א מר יק ה‬
‫ו ב תא יל נד ‪ .‬ה צט למ ת י ע ם ה " ש בו לת" במ ק ו מו ת‬
‫שו ני ם‬
‫כ‪80 -‬‬
‫ופ ר ס מת י‬
‫תמ ו נ ות‬
‫ב פי י ס ב ו ק‬
‫עם‬
‫ה קד ש ה ל נו רי ת ד י ק סט רו ‪ ,‬בהע רכ ה ל פו עלה ‪.‬‬
‫באיצטדיון של‬
‫ריאל מדריד‬
‫בדוכן עיתונים‬
‫בבואנוס‪-‬איירס‬
‫אוריאל ברנשטיין‬
‫אחרי ניצחון הירואי‬
‫באגרוף‬
‫על יריב ספרדי‬
‫דורון מוזט ואני באבו‪-‬דאבי‬
‫בדרך לתאילנד‬
‫בפתח של לוע הר געש פעיל בצ'ילה‬
‫מאצ'ו‪-‬פאצ'ו‪ ,‬פרו העיר העתיקה של שבט האינקה‬
‫במפלי האגוואסו בגבול ארגנטינה‪-‬ברזיל‬
‫בהרי האנדים‬
‫‪50‬‬