1. No category

‫‪259‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫‪ÌÈÓÎÁ Ï˘ ÌÓÏÂÚ· ˙e¢ ‰¯·Á‬‬
‫סיפורי האגדה של חז"ל משקפים התייחסות רבת אנפין לנושאים‬
‫חברתיים מגוונים‪ ,‬כגון חשיבה פלורליסטית‪ ,‬ביקורת חברתית ואף יחס‬
‫לשונה‪.‬‬
‫החברה החז"לית הייתה בעיקרה הומוגנית באורחותיה והתאפיינה‬
‫בהקפדה על שמירת המצוות קלה כחמורה והסתפקות במועט‪ ,‬הן‬
‫מטעמים אידיאולוגיים והן כתוצאה מהקדשת רוב הזמן ללימוד תורה‪,‬‬
‫מה שלא הותיר זמן רב לפרנסה‪ .‬חז"ל אף השתדלו לשמור על אופיה‬
‫הייחודי של חברתם‪ ,‬מתוך חשש שלא ייכשלו באיֿההקפדה בקיום‬
‫המצוות של העולם שמחוץ לכותלי ביתֿהמדרש‪ .‬אף המונחים "עם‬
‫הארץ" לעומת "חבר"‪ ,‬הרווחים במקורות חז"ל‪ ,‬מעידים על הרצון לשמור‬
‫על חברה ייחודית‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬חז"ל ניסו להשתלב בחברה ה"חיצונית" ולהשפיע עליה בדרכים‬
‫שונות מתוך הבנה בצורך בקבלת השונה והשונות‪.‬‬
‫השונות בין שתי החברות ‪ -‬הייחודית והכללית ‪ -‬והצורך בהתמודדות‬
‫נאותה עם הקשיים הנובעים מכך‪ ,‬יצרו מתחים בחיי חז"ל המשתקפים‬
‫בסיפורי האגדה של חז"ל בעלי האופי הדרמתי רוויי המאבקים‪.‬‬
‫במאמר זה ננסה לפתוח צוהר לעולמם הרוחני של חז"ל ביחסם לשונה‪.‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫אף שהקדישו חכמים את מרבית זמנם ללימוד תורה בביתֿהמדרש‪ ,‬הם לא היו‬
‫מנותקים מהחברה המצויה מחוץ לכתליו‪ ,‬הגם שהיא מייצגת את עולם החומר‬
‫‪1‬‬
‫ולעתים את הבורות‪ ,‬מושגים שאינם מקובלים בעולמם הרוחני של החכמים‪.‬‬
‫‪ .1‬עיינו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬בפרקי אבות ה‪ ,‬ד‪" :‬כך היא דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה‬
‫תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל‪ ,"...‬וכן שם ד‪ ,‬יב‪" :‬רבי מאיר‬
‫אומר‪ ,‬הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה‪ ,"...‬וכיו"ב הרבה דוגמאות נוספות‪.‬‬
‫‪260‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫התייחסותם של חז"ל לחברה העממית חושפת רובדי עומק של הבנת החיים‪ ,‬מתוך‬
‫השלכת לימוד התורה כמפענח תופעות במציאות הסובבת את לומדיה‪.‬‬
‫מגוון הנושאים החברתיים שבהם עוסקות אגדות חז"ל רחב ביותר ונוגע כמעט‬
‫בכל שטחי החיים‪.‬‬
‫את עולמם הרוחני של חז"ל ניתן ללמוד הן מההלכה והן מהאגדה המשקפת אמנם‬
‫את עולם ההלכה אך אין מטרתה לפסוק אותה‪ ,‬ולכן היא חופשית יותר בדרכי‬
‫התבטאויותיה‪ .‬אחת הדרכים שבהן הביעו חז"ל את לבטי רוחם היא סיפורי‬
‫החכמים‪ ,‬אותן אפיזודות הלקוחות מחייהם של חז"ל שסופרו בביתֿהמדרש ואשר‬
‫שובצו בתלמודים ובספרות המדרש‪.‬‬
‫במאמר זה אני מבקש להדגים את דרך התמודדותם של חז"ל עם היחס לשונה‪,‬‬
‫ואעשה זאת באמצעות עיון במספר סיפורי אגדה העוסקים בנושא זה‪ .‬נעמוד‬
‫תחילה על שני מאפיינים מרכזיים בעולמו של ביתֿהמדרש‪ :‬פלורליזם‪ 2‬וביקורת‬
‫‪3‬‬
‫עצמית‪.‬‬
‫כידוע‪" ,‬פלורליזם" הנו מושג רבֿמשמעי‪ .‬בדיסצפלינות שונות נוכל למצוא הגדות‬
‫שונות שלו‪ .‬בין היתר מדובר בחברה המורכבת מפרטים הנבדלים זה מזה‬
‫המאפשרת להם לשמור על ייחודם וזהותם העצמית‪ .‬הפלורליסט סובר שיש מספר‬
‫קריטריונים לשיפוט מערכות מוסריות‪ ,‬גם אם יותר ממערכת ערכים אחת ניתנת‬
‫להצדקה‪.‬‬
‫נהוג להבחין בין חשיבה פלורליסטית לבין התנהגות פלורליסטית‪ ,‬זאת משום‬
‫שהמציאות מוכיחה שלא תמיד קיימת תאימות בין אמונתו של האדם בערכים או‬
‫בדרך חיים מסוימת לבין יישום הדברים בפועל‪ .‬ייתכן אפוא שאף מי שאינו דוגל‬
‫בפלורליזם ינהג כלפי אחרים באופן פלורליסטי‪ ,‬וגם להפך‪.‬‬
‫לחשיבה פלורליסטית יש מאפיינים קוגנטיביים המאפשרים לאדם להכיר במורכבות‬
‫המציאות‪ ,‬מאפייני אישיות המאפשרים לו לדבוק בהכרה זו ולא להכחישה‪ ,‬ועמדה‬
‫ערכית המעניקה לו הנמקה ומוטיבציה לאמץ חשיבה פלורליסטית‪.‬‬
‫בתחום הפלורליזם המוסרי ניתן לציין את ההכרה בקיומן של דעות סותרות על‬
‫הנורמות הבסיסיות וערכי המוסר לגבי יחסי אדם לחברו‪ ,‬והאמונה כי יש יותר‬
‫ממערכת אחת הניתנת להצדקה‪ .‬מאפיין זה הוא הקרוב יותר לעולם ביתֿהמדרש‪.‬‬
‫‪ .2‬על יחס חז"ל לריבוי הדעות ראו למשל פרנקל‪ ,1966 ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.61‬‬
‫‪ .3‬על כך ראו לדוגמה‪ ,‬הנ"ל‪ ,1981 ,‬עמ' ‪.104‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫‪261‬‬
‫האווירה ששררה בביתֿהמדרש הייתה בעיקרה פלורליסטית‪ ,‬אך אין זאת אומרת‬
‫שלא פרצו מחלוקות קשות‪ ,‬שלא תמיד‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ ,‬נגמרו בכי טוב‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬כפי שניווכח לראות‪ ,‬נקודת המוצא הייתה פלורליסטית‪.‬‬
‫בגלל האופי הדרמתי המאפיין את סיפורי האגדה של חז"ל‪ ,‬נמצא את התייחסות‬
‫אל השונה אגב התמודדות עם דילמות מוסריותֿחברתיות בתוך בית המדרש‬
‫ומחוצה לו‪.‬‬
‫המאפיין השני הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ביקורת עצמית‪ .‬חז"ל נהגו לבקר את עצמם ואת זולתם‬
‫ללא משואֿפנים ובשכיחות גבוהה‪ .‬עלֿכן נמצא בסיפורי האגדה ביקורת על החכם‬
‫שעליו מסופר הסיפור או על חברת החכמים שאליה הוא משתייך‪ .‬בכך שימש‬
‫הסיפור גם כמוסרֿהשכל לשומעיו‪ ,‬ובשלב מאוחר יותר ‪ -‬לקוראיו‪ .‬לא תמיד‬
‫הביקורת גלויה; לרוב‪ ,‬בגלל אופיו של סיפור האגדה של חז"ל שהנו קצר עד כדי‬
‫מיניאטורי‪ ,‬יש לחשוף את הביקורת באמצעים ספרותיים מתאימים‪.‬‬
‫בין שאר הנושאים שאליהם מתייחסת הביקורת העצמית של חז"ל‪ ,‬נמצא היחס‬
‫של חכמים אל השונה בסיטואציות מגוונות‪.‬‬
‫עוד נציין שמכיוון שמדובר בחברת אנשים שאינה הומוגנית‪ ,‬קשה לקבוע‬
‫חדֿמשמעית שהיא דגלה בערך חברתי מסוים ללא סייג‪ ,‬אך ניתן להצביע על כיווני‬
‫מחשבה שכיחים שמופיעים גם באגדות חז"ל‪.‬‬
‫תחום הביקורת חשוב לנושא שבו אנו עוסקים משום שלרוב הוא מעיד שהסיפור‬
‫הובא לביתֿהמדרש כדי להביע ביקורת על התנהגות בלתי סובלנית מצד חכם‬
‫מסוים או מצד חברת ביתֿהמדרש כלפי אחד מהחברים‪.‬‬
‫‪ÌÈÂȯ·Ï ÒÁȉ‬‬
‫·˙‪,‡"Ú ,È ˙Âί· ,ÈÏ··‰ „ÂÓÏ‬‬
‫‪4‬‬
‫‪:¯ÙÂÒÓ‬‬
‫˙¯‚‪:ÌÂ‬‬
‫הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר‬
‫והוו קא מצערו ליה טובא‪,‬‬
‫הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי‬
‫היכי דלימותו‪.‬‬
‫אותם בריונים שהיו בשכונתו של ר' מאיר‪,‬‬
‫והיו מצערים אותו הרבה‬
‫היה ר' מאיר מבקש עליהם רחמים‬
‫]=התפלל עליהם[ שימותו‬
‫‪ .4‬לניתוח הסיפור שלהלן ראו מוניקדם‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.74-36‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫‪262‬‬
‫אמרה ליה ברוריא דביתהו‪ :‬מאי דעתך? ‪-‬‬
‫משום דכתיב‪) :‬תהלים קד( יתמו חטאים‪,‬‬
‫מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד‪,‬‬
‫שפיל לסיפיה דקרא‪ :‬ורשעים עוד אינם‪,‬‬
‫כיון דיתמו חטאים ‪ -‬ורשעים עוד אינם?‬
‫אלא‪ ,‬בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה‬
‫ ורשעים עוד אינם‪.‬‬‫בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה‪.‬‬
‫אמרה לו ברוריה אשתו‪ :‬מה דעתך? משום‬
‫שנאמר‪" :‬יתמו חטאים‪] ?...‬תהלים קד‪,‬‬
‫לה[ וכי כתוב‪" :‬חוטאים"? "חטאים"‬
‫כתוב! ועוד‪ ,‬השפל לסוף הפסוק‪:‬‬
‫"ורשעים עוד אינם" כיוון שייתמו חטאים‬
‫ ורשעים עוד אינם! אלא‪ ,‬בקש עליהם‬‫רחמים שיחזרו בתשובה ‪" -‬ורשעים עוד‬
‫אינם"‪.‬‬
‫ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה‪.‬‬
‫בסיפור זה ניתן לדון משתי זוויות ראייה‪ :‬היחס לבריונים לפי ר' מאיר וברוריה‬
‫אשתו והיחס השונה של שני הגיבורים ללימוד התורה‪.‬‬
‫‪Â˙˘‡ ‰È¯Â¯· Ï˘ ‰˙˘È‚ ¯È‡Ó '¯ ÈÙÏ ÌÈÂȯ·Ï ÒÁȉ‬‬
‫תגובתו של ר' מאיר להצקת הבריונים מציגה גישה אגוצנטרית המביעה חוסר‬
‫סובלנות‪ .‬ר' מאיר כלל אינו מנסה להתמודד עם הבעיה‪ ,‬עובדה המעידה על חוסר‬
‫אמון בשינוי התנהגותם של הבריונים‪ .‬הוא אינו בוחן את הבעיה במלוא מורכבותה‪,‬‬
‫ואינו רואה בבריונים אנשים פרטיים אלא דמויות סטראוטיפיות ‪ -‬סמלים‬
‫חדֿממדיים‪ ,‬המייצגים דבר אחד ‪ -‬החטא‪.‬‬
‫סופו של הסיפור מעיד על טעותו‪ ,‬שהרי הבריונים אכן חזרו בתשובה‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬ברוריה אשתו‪ ,‬מציגה הסתכלות רחבה המתייחסת למרכיבי הבעיה‪ ,‬ועיקר‬
‫חשיבותה הוא בהצגת הערכתה שהבריונים מסוגלים להשתנות‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ :‬לפנינו גישה פלורליסטית לעומת גישה אגוצנטריתֿסטריאוטיפית‪.‬‬
‫‪‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏÏ Ìȯ·Ȃ‰ È˘ Ï˘ ‰Â˘‰ ÒÁȉ‬‬
‫ברוריה מגיבה בדרך שאינה אופיינית לאישה בתקופתה ‪ -‬בדרך למדנית המתאימה‬
‫לביתֿהמדרש‪.‬‬
‫בלימודה ניכרת דקדקנות ויסודיות במילים‪ ,‬גישה האופיינית דווקא לר' מאיר‪ 5 ,‬חכם‬
‫מופלג‪ ,‬מגדולי התנאים‪ ,‬שאמנם מוצג כסובלני במספר סיפורי אגדה של חז"ל‪6 ,‬‬
‫אך בסיפור זה הוא נכשל משום שלא השתמש בתורה בצורה נכונה כדי לפתור‬
‫את הבעיה‪ ,‬אלא נתן לפרץ רגשותיו להכתיב את מהלכיו‪.‬‬
‫‪" .5‬כל הרואה ר' מאיר בבית המדרש כאלו עוקר הרים וטוחנם זה בזה]=בחריפות ובפלפול["‬
‫)סנהדרין‪ ,‬כד‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫‪ .6‬עיינו‪ ,‬לשם דוגמה‪ ,‬בסיפור האישה היורקת המופיע בירושלמי‪ ,‬סוטה פ"א ה"ד‪ ,‬ובמקבילות‪:‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫‪263‬‬
‫העובדה שדווקא האישה מוצגת בסיפור כמייצגת את הצד הלמדני‪ ,‬היא הוכחה‬
‫נוספת לגישה הפלורליסטית של חז"ל‪ ,‬אף שאין מקרה זה יכול לשמש כפרט הבא‬
‫ללמד על הכלל בנוגע לנשים הבקיאות בתלמוד תורה בספרות חז"ל‪ .‬ייתכן שגם‬
‫לשם כך הובא הסיפור לביתֿהמדרש‪ ,‬דהיינו כדי למתוח ביקורת על הימנעות חז"ל‬
‫מהוראת תורה לנשים‪.‬‬
‫הסיפור הבא מציג התמודדות עם בעיית הבריונות‪ ,‬אך בגישה שונה‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫תלמוד בבלי‪ ,‬סנהדרין לז‪ ,‬ע"א‪:‬‬
‫הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דרבי זירא‪,‬‬
‫דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו‬
‫בתיובתא‪.‬‬
‫והוו קפדי רבנן‪.‬‬
‫כי נח נפשיה דרבי זירא‬
‫אמרי‪ :‬עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה‬
‫דהוה בעי עלן רחמי‪ ,‬השתא מאן בעי עלן‬
‫רחמי?‬
‫הרהרו בלבייהו‪ ,‬ועבדו תשובה‪.‬‬
‫בריונים שהיו בשכנותו של רבי זירא היה‬
‫מקרב אותם כדי שיחזרו להם בתשובה‪.‬‬
‫והיו מקפידים חכמים‪.‬‬
‫נפטר רבי זירא‪.‬‬
‫אמרו‪" :‬עד היום היה קטינא חרוך‬
‫השוקיים שהיה מבקש עלינו רחמים‪,‬‬
‫עכשיו מי מבקש עלינו רחמים?"‬
‫הרהרו בלבם תשובה ועשו תשובה‪.‬‬
‫כאשר אדם נתקל בבריונים בשכנותו הוא יכול להתעלם מנוכחותם‪ ,‬להתעמת עמם‬
‫או לנסות להשיבם למוטב‪ .‬ר' זירא בחר בדרך הקשה‪ ,‬אלא שהמספר מעיד עליו‬
‫שהוא לא פעל במטרה להציל את רק נפשו אלא‪" :‬היה מקרב אותם כדי שיחזרו‬
‫ל ה ם בתשובה"‪.‬‬
‫המתח הדרמתי בסיפור מתעצם משום שמעגל הנפשות הפועלות מתרחב‪ :‬ר' זירא‬
‫מתעמת גם עם חברת החכמים המתנגדת למערכת היחסים שרקם עם הבריונים‪.‬‬
‫אין המספר מנמק את התנגדות החכמים‪ .‬ייתכן שהם ראו במעשיו מתן הכשר‬
‫למעשי הבריונים; ייתכן שהם חששו מ"מראית העין" של הבריות שיטילו דופי‬
‫בחברת החכמים שר' זירא מייצגה בסיפור זה‪ ,‬המנהלת מערכת יחסים של קרבה‬
‫עם בריונים על כל המשתמע מכך; אך ייתכן‪ ,‬כפי שהמשך הסיפור יכול לרמוז‪,‬‬
‫שהם חששו שהבריונים אינם חוזרים בתשובה כי הם סומכים על ר' זירא "שהיה‬
‫מבקש עליהם רחמים"‪.‬‬
‫ויקרא רבה‪ ,‬ט; במדבר רבה‪ ,‬ט; דברים רבה‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ .7‬לניתוח הסיפור ראו ברקאי ]הכהן[‪ ,1986 ,‬עמ' ‪ 21‬ואילך‪.‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫‪264‬‬
‫בין כך או כך‪ ,‬חברת החכמים מקפידה עם ר' זירא על יחסו אל הבריונים‪ ,‬מכיוון‬
‫ ניתן להניח ‪ -‬שהם התרו בו לבל ימשיך בדרכו והוא לא נענה להם )ייתכן אף‬‫שקפדנותם ]=כעסם העז[ גרם למותו(‪ .‬בכך‪ ,‬לגבי דידנו‪ ,‬הם מייצגים את התפיסה‬
‫החברתית הסטריאוטיפית‪ ,‬המתייחסת לתופעה השלילית אך אינה פונה לפרטים‪,‬‬
‫לבריונים עצמם‪ ,‬ומנסה לשנות את דרכם‪ ,‬או לפחות אינה רואה את עצמה מחויבת‬
‫לנושא‪.‬‬
‫לעומתם‪ ,‬ר' זירא מייצג את הגישה הסובלנית הרואה בבריון את דמות השונה‬
‫שפנה לדרך השלילית ושיש לסייע לו לחזור למוטב‪ ,‬במקרה זה "לחזור ל ו‬
‫בתשובה"‪ ,‬לא רק לשם הרווחה שתבוא לחברה‪ ,‬אלא לשם עצמו‪ ,‬כדי שיוציא‬
‫מעצמו את המיטב‪.‬‬
‫הסיפור חושף את הרגישות הרבה שהייתה בבריונים ‪ -‬הם לא לעגו לר' זירא הנכה‬
‫"חרוך השוקיים"‪ ,‬אלא העריצו אותו‪ .‬בכך מגלה המספר את דעתו שדווקא‬
‫הבריונים הקשוחים ידעו לקרב את השונה‪ ,‬את הנכה‪ ,‬כלומר שמערכת היחסים בין‬
‫ר' זירא והבריונים הייתה על צד של התקרבות הדדית‪ ,‬ולא כפי שניתן היה להבין‬
‫מתחילת הסיפור שרק ר' זירא קירבם‪ ,‬וייתכן שזו הייתה סיבה נוספת לקפדנותם‬
‫של החכמים‪.‬‬
‫עמדת המספר במקרה דנן אינה חדֿמשמעית‪ :‬ממסד שאינו "מקפיד" ייתכן שלא‬
‫יצליח להיטיב את דרכם של פורצי גדר‪ ,‬אך גם ממסד של "מקפידים" בלבד לא‬
‫יצליח במשימתו‪ .‬אין ספק שמערכת יחסים מיוחדת ולא חדֿמשמעית בין הבריונים‬
‫לבין יוצאי הדופן יש בה פוטנציאל מיטיב‪ .‬ייתכן שבכך בחר המספר לאתגר את‬
‫חברת החכמים לפעולה עצמאית אף אם היא כנגד הממסד‪ ,‬דהיינו קריאה‬
‫להתנהגות נונקונפורמיסטית לשם טיפול נאות בשונה ושילובו בחברה המתוקנת‪.‬‬
‫‪ÂÈχ ˙¯Î˙‰Â ‰Â˘‰ ÏÚ ˙‡˘˙‰ Ï˘ ÒÁÈ‬‬
‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬תענית כ‪ ,‬ע"א‪ ,‬מסופר‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫תנו רבנן‪] :‬שנו רבותינו[‬
‫מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדל גדור מבית רבו‪,‬‬
‫והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת נהר‪ ,‬ושמח שמחה גדולה‪,‬‬
‫והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה‪.‬‬
‫‪ .8‬הנוסח לפי מהד' מלטר‪ .‬לניתוח סיפור זה ראו פרנקל‪ ,2001 ,‬עמ' ‪ ;197-189‬ספרות אגדה‪,‬‬
‫א )תשס"ב(‪ ,‬עמ' ‪ 31-30‬ובהפניות הביבליוגרפיות ‪ -‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;32‬ועוד ראו ברקאי ]הכהן[‪,‬‬
‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.93-89‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫‪265‬‬
‫נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬שלום עליך רבי! ולא החזיר לו‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬ריקה שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?‬
‫אמר לו‪ :‬לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית‪.‬‬
‫כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור‬
‫ונשתטח לפניו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬נעניתי לך‪ ,‬מחול לי!‬
‫אמר לו‪ :‬איני מוחל לך‬
‫עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית‪.‬‬
‫היה מטייל אחריו כחצי מיל‪.‬‬
‫כיון שיצאו בני עירו לקראתו‪,‬‬
‫ואמרו לו‪ :‬שלום עליך רבי‬
‫אמר להם‪ :‬למי אתם קורין רבי? ‪ -‬אמרו לו‪ :‬לזה שמטייל אחריך‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬אם זה רבי ‪ -‬אל ירבו כמותו בישראל‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬חס ושלום מה עשה לך? ‪ -‬אמר להם‪ :‬כך וכך עשה לי‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬אף על פי כן‪ ,‬מחול לו‪,‬‬
‫אמר להם‪ :‬הריני מוחל לו‪ .‬ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן‪.‬‬
‫מיד נכנס רשב"א לבית המדרש ודרש‪:‬‬
‫לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז‪.‬‬
‫סיפור זה חושף פן נוסף בהתמודדות עם בעיית היחס לשונה‪ :‬היחס בין הפנים‬
‫לחוץ‪ ,‬בין הגלוי לנסתר‪ .‬זו למעשה בעיה מרכזית בהבנת השונה ויחס החברה‬
‫אליו‪.‬‬
‫להנהרת דברינו נתמקד בתחילתו של הסיפור ובסופו‪.‬‬
‫בתחילת הסיפור )שורות ‪ (4-2‬כתוב‪:‬‬
‫מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדל גדור מבית רבו‪,‬‬
‫והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת נהר‪ ,‬ושמח שמחה גדולה‪,‬‬
‫והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה‪.‬‬
‫"שמחתו הגדולה" של רשב"א נבעה מהישגיו בתלמוד התורה שלמד בבית רבו‪.‬‬
‫בעקבות לימודו הוא הגיע להבנה מוטעית שמעתה והלאה ייחשף לפניו העולם‬
‫במלוא יופיו וימנע ממנו את הצורך בהתבוננות בכיעור המצוי בו לצדו של היפה‪.‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫‪266‬‬
‫המפגש עם האדם המכוער משבש את התפיסה שגיבש לעצמו‪ ,‬והוא נכשל ביחסו‬
‫הבלתי מובן שאינו עומד בשום אמתֿמידה מוסרית של חברה מתוקנת‪ ,‬ובוודאי‬
‫שאינה הולמת התנהגות של יוצא ביתֿהמדרש‪.‬‬
‫נוסף לכך‪ ,‬או כתוצאה מתפיסת העולם המוטעית שגיבש לעצמו‪ ,‬הוא סבר שכיעור‬
‫שייך לאדם שהנו ריק מתורה ‪ -‬בניסוחו של פרנקל‪:‬‬
‫חטאו הוא לא רק חוסר ההבחנה בין צורה חיצונית לערך פנימי אלא גם גאווה‬
‫ושביעות רצון עצמית והרגשת בעלות על העולם החיצוני ומכאן טעותו בזיהוי‬
‫החיצוני עם הפנימי )שם‪ ,‬עמ' ‪.(191‬‬
‫בסיומו של הסיפור בא מוסר ההשכל שהסיק רשב"א מהסיפור‪:‬‬
‫מיד נכנס רשב"א לבית המדרש ודרש‪:‬‬
‫לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז‪.‬‬
‫רשב"א ידע שהוא נהג כ"קנה רך"‪ ,‬שהרי השפיל עצמו לפני האדם שפגע בו ונהג‬
‫כחוזר בתשובה בצורה מושלמת‪ ,‬ואילו בעל דבבו הוא שנהג כ"קשה כארז" בכך‬
‫שלא הסכים לסלוח לו‪ .‬אמנם בתחילת הסיפור הוא טעה בכך שזיהה את החיצוני‬
‫]יפי הנוף[ עם הפנימי ]גדלות בתורה[‪ ,‬או את הפנימי ]חוסר לימוד תורה[ עם‬
‫החיצוני ]כיעור[‪ ,‬אך בהמשך הסיפור האדם הנפגע הופך לפוגע משום שהוא‬
‫מתעלם מן הפנים ]בקשת המחילה של רשב"א[ ועוסק רק בחיצוני ]אמר לו‪ :‬איני‬
‫מוחל לך‪ ,‬עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית‪ ,[.‬וכך‪,‬‬
‫ה"ארז" שמייצג במקרא ובמדרש את הנעלה והנשגב‪ ,‬מקבל משמעות שלילית‪,‬‬
‫כאשר מתייחסים רק למראהו החיצוני‪ ,‬ואילו ה"קנה" הנתפס כמייצג את הבלתי‬
‫יציב‪ ,‬דווקא הוא מייצג כאן את החיובי‪.‬‬
‫המסר לענייננו הוא שיש להיזהר שלא להתרשם מהחיצוני‪ ,‬מגורם השונות‪ ,‬אלא‬
‫לנסות להתעלם ממנו ולנסות לחשוף את העולם הפנימי של השונה‪ ,‬את רגשותיו‪,‬‬
‫מניעיו‪ ,‬אמונתו‪ ,‬הבנתו‪ ,‬תפיסת עולמו וכיו"ב‪ ,‬ובעזרתם לסייע לו להתגבר על‬
‫קשייו ובכך ייסלל לפניו הנתיב להשתלבות יעילה בחברה בדרך שתהיה מקובלת‬
‫על שני הצדדים‪ ,‬ולא רק על החברה המתבוננת לעתים קרובות בשונה במבט‬
‫מתנשא ומתנכר‪.‬‬
‫נביא בזה דוגמה נוספת לסיפור המייצג את עולם ביתֿהמדרש ואת ה"עולם‬
‫החיצוני" ביחסם לשונה‪.‬‬
‫בראשית רבה )מהד' תיאודורֿאלבק( פרשה מא )מב(; א‪ ,‬עמ' ‪) 397‬כ"י ותיקן(‪9 :‬‬
‫מעשה בר' אליעזר שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר‪,‬‬
‫‪ .9‬על המקבילות הרבות לסיפור ראו ‪ .1971 ,Kagan‬לניתוח הסיפור ראו פרנקל‪ ,1981 ,‬ת"א‪,‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫‪267‬‬
‫ונפלה פרתו ונשברה‪ ,‬לטובתו נשברה פרתי‪,‬‬
‫ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכיי‬
‫והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע‪,‬‬
‫הלכו ואמרו לרבן יוחנן בן זכיי ריח פיו שלר' אליעזר קשה‪,‬‬
‫אמר לו כשם שהבאיש ריח פיך על התורה‬
‫כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו‪,‬‬
‫לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו‬
‫מצאו יושב ודורש וגדולי מדינה יושבין לפניו‪,‬‬
‫בן ציצית הכסת וניקודימון בן גוריון ובן כלבה שבוע‪,‬‬
‫והיה דורש זה הפסוק חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה אמרפל וחביריו‪ ,‬להפיל‬
‫עני ואביון )שם שם ‪/‬תהלים ל"ז‪ (/‬זה לוט‪...‬‬
‫אמר לו אביו לא עליתי בני אלא לנדותך מנכסיי‪,‬‬
‫עכשיו הרי כל נכסיי נתונים לך במתנה‪,‬‬
‫אמר הרי עלי הם חרם‪ ,‬אלא שווה בם לאחיי‬
‫בסיפור זה ר' אליעזר מוצג כשונה כבר בשורה הראשונה‪" :‬מעשה בר' אליעזר‬
‫ש ה י ו א ח י ו ח ו ר ש י ם ב מ י ש ו ר ו ה ו א ח ו ר ש ב ה ר " ‪ .‬אין ספק שקל‬
‫יותר לחרוש במישור באשר בהר‪ ,‬והעובדה שר' אליעזר היחיד מבין האחים של‬
‫בית הורקנוס החורש בהר‪ ,‬מעמידה אותו במצב של שונות‪ .‬איננו יודעים אם ר'‬
‫אליעזר בחר לחרוש בהר‪ ,‬או שהוא נשלח על ידי משפחתו‪ ,‬אך עובדת היותו בודד‬
‫במיקומו מבליטה את שונותו‪.‬‬
‫מוטיב השונות מתעצם בהמשך הסיפור‪ ,‬כאשר ר' אליעזר מוכן לקבל עליו את‬
‫נידויו מהמשפחה המתנהלת בקפידה לפי כללי המשטר הפטריארכלי‪ ,‬שכל אחד‬
‫מבני המשפחה חייב לתרום את חלקו ואם לאו ‪ -‬ינודה ולא יהא זכאי ליהנות‬
‫מנכסי המשפחה‪ ,‬לא כאחד הניזונים ולא כיורש לאחר מות ראש המשפחה‪.‬‬
‫המשפט המופלא " ל ט ו ב ת ו נשברה פרתי" מעיד שהתלבטותו של ר' אליעזר‬
‫נמשכה זמן רב לפני שנשברה פרתו‪ ,‬והיא אך סייעה לו להכריע ולברוח‪ ,‬דהיינו‬
‫לעזוב את משפחתו ללא נטילת רשות מראש המשפחה‪ ,‬למקום שבו הוא חפץ‬
‫להיות‪ ,‬לביתֿהמדרש‪.‬‬
‫גם בביתֿהמדרש הוא נתפס כשונה‪ ,‬התלמידים מבחינים בשונותו עקב הריח הרע‬
‫הנודף מפיו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שונות מבחינה פיזית‪ .‬לעומתם‪ ,‬ריב"ז מבחין בשונותו כמאפיין‬
‫עמ' ‪ ;94-91‬ברקאי ]הכהן[‪ 1986 ,‬עמ' ‪ ;94-91‬ברקאי‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ 71‬ואילך‪.‬‬
‫‪268‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫של עליונות רוחנית שעתידה להתגלות ברבות הימים‪" :‬כך יהיה ריח תלמודך הולך‬
‫מסוף העולם ועד סופו"‪ .‬אין ספק שהמספר מבליע בסיפור ביקורת על התנהגות‬
‫החכמים שלא נתנו דעתם למצוקותיו של ר' אליעזר אלא רק לאחר שאלה הציקו‬
‫ל ה ם והטרידום מלימודם‪.‬‬
‫השונות מגיעה לשיאה לקראת סוף הסיפור‪ ,‬כאשר האב מגיע לבית המדרש כדי‬
‫לנדות את בנו מנכסיו ומוצאו מלמד את כל אדירי הממון של הקהילה‪.‬‬
‫האב‪ ,‬המייצג בסיפור את הגישה החומרנית הרואה במצבו הפיננסי של האדם את‬
‫חזות הכול ‪ -‬ומכאן הזלזול בתלמידי החכמים שמייצגים את עולם הרוח ‪ -‬נוכח‬
‫שגדולי העשירים בקהילה היהודית באותה תקופה יודעים לשלב את עולם הרוח‬
‫בעולמם החומרי ומכבדים את החכמים בבואם ללמוד תורה מפיהם בביתֿהמדרש‪,‬‬
‫ואינם מטריחים אותם לבוא אליהם למרות מעמדם הנכבד כעשירי העדה‪.‬‬
‫האב‪ ,‬המתגאה בבנו המלמד תורה את גדולי העולם החומרי שממנו ברח בתחילת‬
‫דרכו והגיע למרום פסגת לומדי התורה‪ ,‬מחליט לשנות את הייעוד של ביקורו‪,‬‬
‫ובמקום לנדות את בנו מנכסיו מעניק לו את כל נכסיו‪ .‬בכך הוא מנדה את שאר‬
‫האחים מנכסיו וגורם לחוסר שוויון שאותו כבר פגשנו בראשית הסיפור‪ ,‬אך ר'‬
‫אליעזר‪ ,‬כנציג עולם הרוח‪ ,‬מעמיד את האב על טעותו‪ ,‬ומסביר לו שהוא מוכן‬
‫ליהנות מנכסי האב רק באותה מידה שכל אחד מהאחים ייהנה‪.‬‬
‫ר' אליעזר השונה מאחיו מבקש לבטל את השונות בצד החומרי למרות השונות‬
‫הבולטת בצד הרוחני‪.‬‬
‫כך מעניקה השורה האחרונה של הסיפור משמעות עמוקה יותר לשורה הראשונה‬
‫שלו‪ :‬ר' אליעזר יישאר בהר ואחיו יישארו במישור‪ ,‬אך רק מבחינת עליונותו‬
‫הרוחנית עליהם; מן הצד החומרי הוא ישווה אליהם‪ .‬השונות תישאר אבל רק‬
‫במשמעותה החיובית‪.‬‬
‫הסיפור הבא סיומו קשה‪ ,‬אך מבטא בצורה חריפה את החשש מיחס מתנשא בתוך‬
‫ביתֿהמדרש‪ ,‬ומכאן חשיבותו לענייננו‪ .‬יש בו בסיפור עדות לכך שאף ביתֿהמדרש‬
‫עצמו אינו חסין בפני התמודדות קשה זו למרות חברת העילית המצויה בו‪.‬‬
‫ת ר ג ו ם ‪11 :‬‬
‫תלמוד בבלי‪ ,‬בבא מציעא‬
‫פ ד ‪ ,‬ע " א ‪10 :‬‬
‫יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא‪,‬‬
‫יום אחד היה )ר' יוחנן( רוחץ בירדן‬
‫‪ .10‬ראו הנוסח המוצע אצל כץ‪ ,‬תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;41-38‬וכן ראו זילכה‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.123-117‬‬
‫‪ .11‬התרגום לפי פרנקל‪ ,1981 ,‬עמ' ‪ ,74‬ומבוסס בעיקרו על כ"י אסקוריאל‪.‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה‪,‬‬
‫אמר ליה‪ :‬חילך לאורייתא! ‪-‬‬
‫אמר ליה‪ :‬שופרך לנשי! ‪-‬‬
‫אמר ליה‪ :‬אי הדרת בך ‪ -‬יהיבנא לך‬
‫אחותי‪ ,‬דשפירא מינאי‪.‬‬
‫קביל עליה‪ .‬בעי למיהדר לאתויי מאניה ‪-‬‬
‫ולא מצי הדר‪.‬‬
‫אקרייה ואתנייה‪ ,‬ושוייה גברא רבא‪.‬‬
‫יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא‪:‬‬
‫הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד‬
‫ומגל קציר‬
‫מאימתי מקבלין טומאה ‪ -‬משעת גמר‬
‫מלאכתן‪,‬‬
‫ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אומר‪:‬‬
‫משיצרפם בכבשן‪,‬‬
‫ריש לקיש אמר‪ :‬משיצחצחן במים‪- .‬‬
‫אמר ליה‪ :‬לסטאה בלסטיותיה ידע! ‪-‬‬
‫אמר ליה‪ :‬ומאי אהנת לי?‬
‫התם רבי קרו לי‪ ,‬הכא רבי קרו לי‪.‬‬
‫אמר ליה‪ :‬אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי‬
‫השכינה‪.‬‬
‫חלש דעתיה דרבי יוחנן‪ ,‬חלש ריש לקיש‪.‬‬
‫אתאי אחתיה קא בכיא‪ ,‬אמרה ליה‪ :‬עשה‬
‫בשביל בני!‬
‫אמר לה‪) :‬ירמיהו מ"ט( עזבה יתמיך אני‬
‫אחיה‪- .‬‬
‫עשה בשביל אלמנותי! ‪-‬‬
‫אמר לה‪) :‬ירמיהו מ"ט( ואלמנותיך עלי‬
‫תבטחו‪.‬‬
‫נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש‪ ,‬והוה קא‬
‫מצטער רבי יוחנן בתריה טובא‪.‬‬
‫אמרו רבנן‪ :‬מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ‪-‬‬
‫ניזיל רבי אלעזר בן פדת‪ ,‬דמחדדין‬
‫שמעתתיה‪.‬‬
‫‪269‬‬
‫ראהו ריש לקיש ודימהו לאשה נעץ‬
‫לרומחו בירדן וקפץ אחריו‬
‫אמר לו‪ :‬כחך לתורה!‬
‫אמר לו‪ :‬יופייך לנשים!‬
‫אמר לו‪ :‬אם חוזר אתה בך‪ ,‬נותן אני לך‬
‫את אחותי שיפה ממני‬
‫קיבל עליו‪ ,‬רצה לחזור להביא בגדו ולא‬
‫יכול‪.‬‬
‫לימדו מקרא ולימדו משנה ועשאו אדם‬
‫גדול‬
‫יום אחד היו חלוקים בבית המדרש‬
‫הסיף והסכין והפגיון והרומח ומגלֿיד‬
‫ומגלֿקציר‬
‫מאימתי מקבלין טומאה‪ ,‬משעת גמר‬
‫מלאכתן‬
‫ומאימתי גמר מלאכתן‪ ,‬ר' יוחנן אמר‬
‫משיצרפם בכבשן‬
‫ריש לקיש אמר משיצחצחן במים‬
‫אמר לו‪ :‬ליסטים בלסטיותו ידע‬
‫אמר לו‪ :‬ומה הועלת לי‬
‫שם רבי קראו לי וכאן רבי קראו לי?!‬
‫אמר לו‪ :‬הועלתי לך שקרבתיך תחת כנפי‬
‫השכינה‬
‫חלשה דעתו של ר' יוחנן‪ ,‬נחלש ריש‬
‫לקיש‬
‫באה אחותו אצלו ובוכה לפניו‪ :‬עשה‬
‫בשביל בניי‬
‫אמר לה‪" :‬עזבה יתומיך אני אחייה"‬
‫)ירמיהו מט‪ ,‬יא(‬
‫עשה בשביל אלמנותי‬
‫אמר לה‪" :‬ואלמנותיך עלי תבטחו" )שם(‪.‬‬
‫מת ריש לקיש‪ ,‬היה ר' יוחנן מצטער אחריו‬
‫הרבה‬
‫אמרו חכמים‪ :‬מי ילך להניח את דעתו?‬
‫ילך ר' אלעזר בן פדת ששמועותיו‬
‫מחודדות‪.‬‬
‫‪270‬‬
‫אזל יתיב קמיה‪,‬‬
‫כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה‪:‬‬
‫תניא דמסייעא לך‪.‬‬
‫אמר‪ :‬את כבר לקישא?‬
‫בר לקישא‪ ,‬כי הוה אמינא מילתא ‪-‬‬
‫הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא‪,‬‬
‫ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי‪,‬‬
‫וממילא רווחא שמעתא‪.‬‬
‫ואת אמרת תניא דמסייע לך‪,‬‬
‫אטו לא ידענא דשפיר קאמינא?‬
‫הוה קא אזיל וקרע מאניה‪ ,‬וקא בכי ואמר‪:‬‬
‫היכא את בר לקישא‪ ,‬היכא את בר לקישא‪,‬‬
‫והוה קא צוח עד דשף דעתיה ]מיניה[‪.‬‬
‫בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה‪.‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫הלך ישב לפניו‬
‫כל דבר שהיה אומר ר' יוחנן אמר‪" :‬שנויה‬
‫)הלכה( שמסייעת לך"‬
‫אמר‪ :‬לזה הוצרכנו? אתה כבן לקיש?‬
‫בן לקיש‪ ,‬כאשר אמרתי דבר‬
‫היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות‬
‫ופירקתי לו עשרים וארבע פירוקים‬
‫וממילא נתרווחה השמועה‬
‫ואתה אמרת‪" :‬שנויה )הלכה( שמסייעת‬
‫לך"‬
‫וכי איני יודע שיפה אני אומר?‬
‫היה הולך וקורע בגדו ובוכה‪:‬‬
‫"בן לקיש היכן אתה? בן לקיש היכן‬
‫אתה?!"‬
‫עד שנטרפה דעתו‬
‫ביקשו חכמים רחמים עליו ומת‪.‬‬
‫סיפור ארוך זה מעניין מכמה היבטים‪ ,‬ספרותיים והיסטוריים‪ ,‬אך אנו נתמקד רק‬
‫בפן החברתי‪.‬‬
‫כמסופר‪ ,‬במפגש בירדן ר' יוחנן מציע לריש לקיש שהיה ראש הליסטים באותה‬
‫התקופה‪ ,‬להתחתן עם אחותו בתנאי שיקדיש את כוחו הפיזי הרב ללימוד תורה‪.‬‬
‫אין ספק שר' יוחנן‪ ,‬גדול אמוראי א"י‪ ,‬יכול היה להשיג לאחותו שידוך טוב יותר‪,‬‬
‫אלא שבטביעתֿעין של תלמיד חכם מובהק הבחין ביכולת הטמונה בריש לקיש‪,‬‬
‫ומכיוון שריש לקיש קפץ לירדן בחשבו בטעות את ר' יוחנן לבחורה‪ ,‬הוא הציע‬
‫לו את אחותו‪ ,‬שלטענתו‪ ,‬הייתה יפה ממנו‪ .‬הצעה זו אמורה הייתה לשמש כמניע‬
‫להשגת המטרה הנעלה יותר ‪ -‬לימוד התורה‪.‬‬
‫ר' יוחנן לא נרתע לנהל "משא ומתן" עם ראש הליסטים ולקרבו למרות השונות‬
‫הרבה שלו ביחס לעולם ביתֿהמדרש‪ .‬ריש לקיש‪ ,‬בגלל חריפותו ובשל תכונות‬
‫המנהיגות שבו‪ ,‬מאתגר את ר' יוחנן‪ ,‬שהיה ראש החכמים‪ ,‬בכך שהוא חולק עליו‬
‫בדיונים שהתנהלו בביתֿהמדרש‪ .‬בתחילה ר' יוחנן אינו מוכן לקבל עובדה זו‪ ,‬ואף‬
‫מטיח בתלמידו דברי כיבושין בכך שהוא מזכיר לו את עברו כראש הליסטים‪ ,‬אך‬
‫לאחר מותו של ריש לקיש שנגרם בגלל קפדנותו של ר' יוחנן‪ ,‬נוכח ראש החכמים‬
‫בטעותו‪ ,‬הוא אינו יכול לשאת את אובדנו של תלמידו‪ ,‬ובסופו של דבר הוא‬
‫מתלווה לתלמידו בעולם האמת‪.‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫‪271‬‬
‫ייתכן שהמספר בחר להביא את הסיפור לביתֿהמדרש כדי לבקר את עולם החכמים‬
‫שקבלת השונה לחברתם אינה שלמה‪ ,‬ולמרות האווירה הפלורליסטית שקיימת‬
‫בבית המדרש‪ ,‬לעתים גובר עליהם יצר הגאווה של לומד התורה הרואה את עצמו‬
‫כנציגו הבלעדי של עולם התורה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬יש בסיפור זה מעין מוסר השכל‬
‫ואזהרה בצדו מפני הקבלה המוגבלת של השונה‪ ,‬העלולה להביא למצבים טרגיים‪.‬‬
‫נסיים בסיפור החושף שתי השקפות מנוגדות באשר לתפקיד ביתֿהמדרש ושל‬
‫תלמידיֿהחכמים הלומדים בו לגבי הקהל המצוי מחוץ לכתליו‪.‬‬
‫תפיסה אחת טענה שביתֿהמדרש חייב להיות מקום לימוד ייחודי שנועד לשמש‬
‫את מעמד תלמידי החכמים בלבד הבאים אליו לאוֿדווקא משכבה סוציאלית‬
‫גבוהה‪ .‬ההסתגרות תביא להאדרת מוסד לימוד התורה ולכיבודם של תלמידיֿ‬
‫החכמים‪ ,‬ולכן יש להקפיד ללמד תורה רק בביתֿהמדרש ולא מחוצה לו‪ ,‬שמא‬
‫יגרום הלימוד לזילותו של תלמוד התורה ולזלזול במעמד תלמידיֿהחכמים‪.‬‬
‫גישה שונה התנגדה לדרך הסגירות בגרסה שלא המקום‪ ,‬קרי ‪ -‬ביתֿהמדרש‪ ,‬הוא‬
‫זה שמעניק לתורה וללומדיה את המעמד הראוי להם‪ ,‬אלא התנהגות המלמד‬
‫והלומדים‪ .‬לאור זאת‪ ,‬גם אם מלמדים את התורה במקום ציבורי אין היא באה‬
‫חלילה לידי זילות‪ ,‬כי החכם שהטריח עצמו לצאת מביתֿהמדרש מתוך ענווה‬
‫ומתוך מודעות הצורך בלימוד התורה לכל דורש עלֿמנת לקרב אליה את הבריות‪,‬‬
‫במובן הרחב של המילה‪ ,‬בוודאי יתכבד על הסביבה בהתנהגותו העממית ויתרום‬
‫לחיזוק מעמד החכמים‪.‬‬
‫וכך מסופר בתלמוד הבבלי‪ ,‬מועד קטן טז‪ ,‬ע"א‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫שוב‪ ,‬פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק‪.‬‬
‫מאי דרש? )שיר השירים ז‪ ,‬ב(" חמוקי ירכיך כמו חלאים"‪,‬‬
‫מה ירך בסתר ‪ -‬אף דברי תורה בסתר‪.‬‬
‫יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק‪ ,‬לרב ולרבה בר בר חנה‪.‬‬
‫שמע רבי ‪ -‬איקפד‪.‬‬
‫אתא רבי חייא לאיתחזויי ליה‪ ,‬אמר ליה‪:‬‬
‫עייא‪ ,‬מי קורא לך בחוץ?‬
‫ידע דנקט מילתא בדעתיה‪ ,‬נהג נזיפותא‬
‫בנפשיה תלתין יומין‪...‬‬
‫תרגום שורות ‪:7-6‬‬
‫בא ר' חייא לבקר אותו‪ ,‬אמר לו‪ :‬עייא‪ ,‬מי‬
‫קורא לך בחוץ?‬
‫ידע שלקח רבי אותו דבר בדעתו ונעלב‪,‬‬
‫נהג נזיפות בעצמו שלשים יום‪...‬‬
‫‪ .12‬לניתוח סיפור זה ראו מאיר‪ ,1999 ,‬עמ' ‪.104-97‬‬
‫„"¯ ‪ȇ˜¯· ¯È‡È‬‬
‫‪272‬‬
‫ההתחבטות ההשקפתית העולה מהסיפור דלעיל משקפת‪ ,‬כאמור‪ ,‬שתי תפיסות‬
‫חברתיות שונות‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם המצדדים בלימוד התורה מחוץ לכותלי ביתֿהמדרש‬
‫לא הסכימו להתקרב לעם עלֿחשבון ויתור על עקרונות ודרךֿארץ‪ ,‬ודומה כי‬
‫ההתרחקות מ"עמי ארצות"‪ ,‬שמזלזלים בקיום המצוות ואינם חפצים בלימוד‬
‫התורה‪ ,‬הייתה מקובלת על כל תלמידיֿהחכמים‪ 13 ,‬והובעה בצורה חריפה ביותר‬
‫במספר רב של מאמרי חז"ל‪.‬‬
‫הריחוק בין שכבת תלמידיֿהחכמים ושכבת "עמי הארצות" הביא לשנאה הדדית‪,‬‬
‫אך לא בכך אנו עוסקים‪ 14,‬אלא בלימוד תורה לחפצים בה שאינם משתייכים‬
‫לחבורת חובשי ביתֿהמדרש‪.‬‬
‫ניגוד ההשקפות אינו מעיד על רבי‪ ,‬נציג השקפת ה"סגירות" בסיפור זה‪ ,‬כמי‬
‫שמתנגד לכך שאנשים שמחוץ לביתֿהמדרש ילמדו תורה‪ ,‬אלא שהיה סבור‬
‫שעליהם להגיע לביתֿהמדרש ושאין זה מתפקידם של תלמידיֿהחכמים "להביא‬
‫אליהם את בית המדרש"‪.‬‬
‫בין כך ובין כך נוכחנו שבביתֿהמדרש קיימות השקפות חברתיות שונות‪ ,‬ואין‬
‫הדיבור הגוער של רבי אל רבי חייא "עייא‪ ,‬מי קורא לך בחוץ" וקבלת הנזיפות‬
‫של ר' חייא על עצמו‪ ,‬אמורים להעיד על חוסר סובלנות בביתֿהמדרש‪ .‬ההפך הוא‬
‫הנכון ‪ -‬הסיפור בא להעיד על אווירה פלורליסטית המתנהלת תוך שמירה על כללי‬
‫התנהגות ונימוס שהיו נהוגים בין החכמים‪.‬‬
‫‪ÌÂÎÈÒ‬‬
‫מרבית הסיפורים שעסקנו בהם סבו סביב לימוד התורה‪ ,‬זאת משום שנושא זה‬
‫מהווה ציר מרכזי בעולם היהודי‪ ,‬בתקופת המשנה והתלמוד בכלל ובעולמם של‬
‫חז"ל בפרט‪ ,‬כדברי ש' ספראי‪15 :‬‬
‫בהמשך ימי הבית השני‪ ,‬ובמיוחד בימים שלאחר חורבן הבית‪ ,‬הופכת החברה‬
‫היהודית כולה ‪ -‬על מוסדותיה הציבוריים‪ ,‬מסגרותיה החברתיות והמשפחה‬
‫היהודית ‪ -‬לחברה אשר אווירתה ומסגרתה היא חינוכיתֿלימודית ‪ ...‬לימוד התורה‬
‫לא הצטמצם בשכבה צרה של אנשי משפט או כהנים‪ ,‬אלא הפך להיות ענין‬
‫ציבורי כללי‪) ...‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(172‬‬
‫אין זה מתמיה‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהתייחסות חז"ל לנושא זה נדונה בספרותם בשכיחות רבה‬
‫ונראתה כבעלת חשיבות מרכזית בחיי החברה של העם היהודי בתקופה הנדונה‪.‬‬
‫‪ .13‬על כך ראו אורבך‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪ 569‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .14‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.573-572‬‬
‫‪ .15‬ספראי‪ ,‬תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪.172‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫‪273‬‬
‫אגב עיון במספר סיפורי אגדה של חז"ל נוכחנו לראות שהתייחסות חז"ל לשונה‬
‫בחברה מורכבת‪ .‬מחדֿגיסא‪ ,‬ניכר הרצון לקרב את השונה אל עולמם הרוחני של‬
‫חז"ל‪ ,‬אל ביתֿהמדרש‪ ,‬אולם מאידךֿגיסא‪ ,‬לא תמיד התהליך פשוט‪ ,‬ולעתים הוא‬
‫מלווה בעימותים הן בחברה שמחוץ לבית המדרש והן בחברת החכמים עצמה‪,‬‬
‫במשפחה‪ ,‬בקהילה וכיו"ב‪.‬‬
‫הביקורת העצמית שכה אופיינית לחברת ביתֿהמדרש‪ ,‬חושפת את הערכים שאותם‬
‫ניסו חז"ל לאמץ‪ ,‬אףֿכי‪ ,‬כאמור‪ ,‬כבני אנוש לא תמיד עמדו בכך‪.‬‬
‫נראה כי המסר המרכזי הוא הרצון להתגבר על הנטייה של הערכת הזולת עלֿפי‬
‫נתוניו החיצונייםֿהגלויים והשאיפה לעמוד על עולמו הפנימי המייצג את האמתי‬
‫מול המלאכותי והשקרי‪.‬‬
‫אין ספק שמסר זה יכול לשמשנו גם בבואנו לנסח לעצמנו כללי התנהגות ביחסינו‬
‫אל השונה‪.‬‬
‫·‪‰ÈÙ¯‚ÂÈÏ·È‬‬
‫אורבך א"א )תשכ"ט(‪ ,‬חז"ל ‪ -‬פרקי אמונות ודעות‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫ברקאי י' ]הכהן[ )‪ ,(1986‬הסיפור המיניאטורי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫ברקאי י' ]הכהן[ )תשס"ד(‪ ,‬ספרות אגדה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,93-89‬ירושלים‪.‬‬
‫ברקאי י' )תשס"ד(‪ ,‬אבות ובנים בסיפורי האגדה של חז"ל‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫זילכה י' )תשס"ד(‪" ,‬רבי יוחנן וריש לקיש"‪ ,‬ספרות אגדה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.123-117‬‬
‫מאיר ע' )‪ ,(1999‬יהודה הנשיא‪ ,‬תל אביב‪.‬‬
‫כ"ץ מ' )עורך( )תשס"ב(‪ ,‬דרך אגדה‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫מוניקדם י' )תשנ"ט(‪" ,‬ברוריה כדמות אנלוגית ‪ -‬ניגודית לרבי מאיר"‪ ,‬דרך אגדה‪,‬‬
‫ב‪ ,‬עמ' ‪.64-37‬‬
‫ספראי ש' )תשמ"א(‪ ,‬בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫פרנקל י' )‪ ,(1981‬עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה‪ ,‬תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫פרנקל י' )‪ ,(2001‬סיפור האגדה ‪ -‬אחדות של תוכן וצורה ]קובץ מחקרים[‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב‪.‬‬
ȇ˜¯· ¯È‡È ¯"„
274
.‫ תל אביב‬,‫ מדרש ואגדה‬,(1966) '‫פרנקל י‬
.‫ ירושלים‬,‫ מדרש בראשית רבה‬,(‫תיאודור י' וח' אלבק )תשכ"ה‬
Kagan Z. (1971), "Divergent Tendencies on their Literary Moulding in
the Aggadah", Scripta Hieroslymitana, vol. XXII, Jerusalem, pp. 151 ff.