עברית

‫בס"ד‬
‫בת המצווה בהלכה‬
‫מקורות עם לימוד מודרך‬
‫הרב יעקב‬
‫עטלינגר‬
‫הרב אהרן‬
‫וואלקין‬
‫הרב משה‬
‫פיינשטיין‬
‫הרב משולם‬
‫ראטה‬
‫הרב יחיאל‬
‫יעקב וויינברג‬
‫הרב עובדיה‬
‫יוסף‬
‫[ ‪] 89;:-8:91‬‬
‫[ ‪] 8:81-8;98‬‬
‫[ ‪] 8:;1-8;:8‬‬
‫[ ‪] 8:91-8;81‬‬
‫[ ‪] 8::1-8;88‬‬
‫[נולד ‪] 8;18‬‬
‫"‪ ...‬הנשים אשר נדב ליבן אותנה לקרבה אל המלאכה‬
‫מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב ‪ ,‬הן הנה‬
‫תעלינה בהר ה'‪ ,‬תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת‬
‫הנה‪ ,‬ועל חכמי דורן לאדרן להדרן לסדרן לחזק ידיהן‬
‫לאמץ זרועותיהן וכו' עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך"‬
‫רבי שמואל ב" ר אלחנן יעק ב הרקוולטי‬
‫שו"ת מעיין גנים (וויניציאה שי"ג)‬
‫בת מצווה‬
‫מטרות החוברת‬
‫רק בדורות האחרונים התחילו לחגוג את חגיגת בת המצווה‪ ,‬אשר נהפכה‬
‫לנושא חברתי וחינוכי חשוב‪ .‬נדון בגישותיהם של שישה פוסקים לנושא‬
‫ונסביר את דעתם על פי תולדות חייהם ‪ ,‬תקופתם והשקפת עולמם‪ .‬נסכם‬
‫ונשו וה את הגישות השונות בדיון בסוף העבודה‪ ,‬ונראה את התפתחות‬
‫הנושא בספרות הפוסקים‪ .‬הדיונים על מעמד חגיגת בת המצווה משקפים‬
‫דרכי התמודדות שונות עם השפעות זרות על החברה וההלכה‪.‬‬
‫נציע קריאה מודרכת של המקורות בעזרת שאלות מנחות והסברים ‪ .‬תקוותנו‬
‫היא שבת ישראל תתמודד לקראת היכנסה לעול תורה ומצוות עם הרקע‬
‫ההלכתי של חגיגת בת המצווה‪ ,‬על מנת שתעמיק את זהותה היהודית‪.‬‬
‫הדיונים ההלכתיים מלמדים רבות על המשמעות החינוכית של חגיגת בת‬
‫המצווה‪.‬‬
‫החוברת מנסה לסכם ולהציג חומר לימוד עשיר לרבנים‪ ,‬מורים והורים‪ ,‬כדי‬
‫שהם יוכלו לדון עם הבנות ברמה שלהן ביום כניסתן לעול תורה ומצוות על‬
‫משמעות בת המצווה‪ ,‬ועל הדרך המתאימה של החגיגה האישית‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 1‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫מבוא ‪3 ........................................... ................................ ................................‬‬
‫א‪ .‬המקור לחגיגת בר מצווה בגמרא ובספרות ההלכתית ‪5 ........................................‬‬
‫ב‪ .‬הרב יעקב יוקוב עטלינגר ז"ל‪ ,‬מחבר שו"ת "בנין ציון" ‪8 .....................................‬‬
‫ג‪ .‬הרב אהרן וואלקין זצ"ל‪ ,‬מחבר שו"ת "זקן אהרן" ‪33...........................................‬‬
‫ד‪ .‬הרב משה פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬מחבר שו"ת " אגרות משה" ‪38...................................‬‬
‫ה‪ .‬הרב משולם ראטה זצ"ל‪ ,‬מחבר שו"ת "קול מבשר" ‪22........................................‬‬
‫ו‪ .‬הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל‪ ,‬מחבר שו"ת "שרידי אש" ‪26...............................‬‬
‫ז‪ .‬הרב עובדיה יוסף שליט"א‪ ,‬מחבר שו"ת "יביע אומר"‪ ,‬ושו"ת "יחווה דעת" ‪43........‬‬
‫ח‪ .‬סיכום השיטות וסוף דבר ‪54........................................... ................................‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 2‬‬
‫מבוא‬
‫חגיגת בת המצווה הפכה בדורות האחרונים להיות נושא חברתי וחינוכי חשוב‪ ,‬אשר זכה‬
‫לדיונים הלכתיים על ידי גדולי הפוסקים בעידן החדש‪ ,‬וגרם לוויכוחים חריפים‪ .‬המנהג‬
‫אינו מוזכר במקורות קדומים יותר‪ ,‬אך יש לזכור שגם חגיגת בר המצווה אינה מוזכרת‬
‫בגמרא במפורש‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הבאנו את תשובתיהם של מספר פוסקים בלשונם‪ .‬הקדמנו לכל תשובה רקע קצר על‬
‫המחבר ותקופתו ("תולדות המחבר")‪ .‬התשובות מסומנות במסגרת מיוחדת לאורך כל‬
‫החוברת‪ .‬ניסינו להדריך את הקוראים בתשובות על ידי הערות והסברים קצרים‪ ,‬על‬
‫מנת להעמיק בדברי הפוסקים ובהבנת הגישה ההלכתית האופיינית של כל פוסק‬
‫("התשובה ‪ -‬סיכום‪ ,‬הדרכה והערות")‪ ,‬והוספנו דיון קצר על הקווים המיוחדים של‬
‫אותו פוסק (" המאפיינים של התשובה") ושאלות מנחות לעיון ולהעמקה בסוף כל פרק‪.‬‬
‫בפרק האחרון נסכם ונשווה את הגישות השונות‪ .‬ננסה להסביר רצף והתפתחות של‬
‫חגיגת בת המצווה בספרות הפוסקים על רקע השינויים החברתיים בעידן החדש‪.‬‬
‫חשוב לבת המצווה להתמודד עם הפן ההלכתי של חגיגת בת המצווה ולהכיר דעות‬
‫אשר משקפות גישות חברתיות וחינוכיות שונות‪ .‬בהצגת הדברים אין כוונה לפסוק‬
‫ולהכריע בסוגיה מורכבת ומעניינת זו‪ ,‬אלא להראות ולהסביר את השיטות השונות‬
‫בהקשרן הנכון‪ ,‬ולהדגיש את המשמעות החינוכית של חגיגת בת המצווה ביום כניסתה‬
‫של הבת לעול תורה ומצוות‪ .‬לימוד מקורות אלו‪ ,‬במיוחד התשובות ההלכתיות‬
‫החדשות‪ ,‬מאפשר ניתוח של השתלשלות הנושא במשך הדורות האחרונים‪ 2 .‬הבת‬
‫הצעירה‪ ,‬הנכנסת לעול תורה ומצוות‪ ,‬יכולה ללמוד מסוגייה זו יסודות חשובים‬
‫הקשורים לזהות היהודית‪.‬‬
‫מטרת החוברת היא כפולה‪ :‬איסוף והצגת החומר ההלכתי בדרך שיטתית בשביל‬
‫רבנים‪ ,‬מחנכים והורים מחד‪ ,‬ושאלות מנחות לנערה הצעירה לקראת בת המצווה‬
‫מאידך‪ ,‬כדי שתוכל למצוא את תמצית הדברים ברמה שלה בעזרת המורים וההורים‪.‬‬
‫לראשונה פרסמתי את הניתוח על חגיגת בת המצווה בהלכה בחוברת "דיוקי תורה"‬
‫(ספר שמות) לכבוד בת המצווה של בתנו אוריה שתח' בשנת תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ .79-107‬החומר‬
‫התפרסם אחר כך גם באתר ‪ ,www.daat.co.il‬וניתוח זה נידון לאחרונה גם במספר‬
‫‪3‬‬
‫עבודות בנידון‪.‬‬
‫בגרסה הנוכחית הוכן החומר לקראת עיון מודרך של המקורות עם שאלות הכנה‬
‫וסיכום‪ 4 .‬הוספנו גם תמונות‪ ,‬ותרגום לאנגלית של קטעים נבחרים‪ ,‬כדי להקל על‬
‫הקוראים והקוראות להפיק תועלת חינוכית מירבית במיוחד לקראת יום כניסת הבת‬
‫לעול תורה ומצוות‪ .‬החומר יופיע בעזי"ה גם באתר ‪. www.tefilah.org‬‬
‫מהדורה זו רואה אור לקראת בת המצווה של קרובת משפחתנו גילה לויה טאוב (ניו‬
‫יורק‪ ,‬סיון תשס"ד)‪ .‬ברכות מזל טוב לה ולכל בני משפחתה‪ ,‬שימשיכו לראות רוב נחת‬
‫בצאצאיהם ו"להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת ישראל ולמנהגי הקודש של היהדות‬
‫השלימה" (שו"ת " שרידי אש")‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫כמובן ניתן להרחיב את היריעה לפוסקים רבים‪ ,‬אך מטרתינו להתעמק דווקא באותם פסקים‬
‫עיקריים‪ ,‬אשר משקפים את התפתחות הנושא‪ .‬בהערות צוינו תשובות נוספות ‪.‬‬
‫חיים סולובייצ'יק "שאלות ותשובות כמקור היסטורי"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"א ‪.‬‬
‫ראה בנימין לאו " קהילה מעצבת את חגיגת בת המצווה" בתוך שרה פרידלנד בן ארזה ( עורכת) "בת‬
‫מצווה – קובץ מאמרים"‪ ,‬הוצאת מת" ן‪ ,‬תשס" ב‪ ,‬עמ' ‪ ;69-83‬על דרך פסיקתו של הרב עובדיה יוסף‬
‫ראה בנימין לאו‪ " :‬להחזיר עטרה ליושנה" – עיונים במשנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף" ‪ ,‬עבודת‬
‫דוקטור ‪ ,‬אונ' בר אילן‪ ,‬תשס"ב; אברהם (רמי ) ריינר ‪" ,‬היחס לטקסי בת מצווה – עיון משווה בפסיקה‬
‫מודרנית"‪ ,‬נטועים (י)‪ ,‬אלול תשס"ג‪.55-78 ,‬‬
‫חומר רב ומגוון נמצא בקובץ הנ" ל של שרה פרידלנד בן ארזה (ראה הערה ‪.) 3‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 3‬‬
‫תודתי לרבנים הרב ברוך גיגי שליט"א‪ ,‬הרב משה ליכטנשיין שליט"א‪ ,‬הרב יהושע‬
‫רייס שליט"א‪ ,‬הרב יוסף צבי רימון שליט"א (אלון שבות) על הערותיהם והארותיהם‬
‫החשובות; לדוד שטראוס (אפרת) לתרגומים לאנגלית; לאשתי נדין‪ ,‬ילדינו יש"י נ"י ‪,‬‬
‫אוריה שתח' ולאה שתח' על הערותיהם והארותיהם‪.‬‬
‫אשמח לקבל הערות‪ ,‬הארות והצעות לשיפור ולייעול ‪.‬‬
‫בהצלחה‬
‫בני גזונדהייט‪,‬‬
‫אייר תשס"ד ‪[email protected]‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 4‬‬
‫א‪ .‬המקור לחגיגת בר מצווה בגמרא ובספרות ההלכתית‬
‫אין מקורות מפורשים בדבר חיוב או מנהג לחגוג את יום כניסת הבן או הבת לעול מצוות‬
‫כיום שמחה עם סעודת מצווה וכדומה‪ ,‬אך ממקורות שונים ניסו לדלות רמזים למשמעותו‬
‫של יום זה‪ .‬נצטט את המקורות ונציין בקצרה נושאים לדיון ‪.‬‬
‫על דרך הדרוש נקדים את הפסוק משמות כ"ד ‪ ,‬ה בברית סיני ‪ ,‬בו מצויין תפקיד הנערים‬
‫במתן תורה‪ .‬הרמב" ן בפירושו על התורה (שם) מסביר ‪" :‬ועל דרך הפשט נערי בני ישראל‬
‫הם בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא‪ ,‬שלא נגשו אל אשה מעולם‪ ,‬כי הם הנבחרים בעם‬
‫והקדושים בהם‪ ,‬כענין שאמרו (ברכות מ"ג ע"ב) ' עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם‬
‫חטא ליתן ריח כלבנון וכולי'"‪ .‬התורה מציינת את החשיבות של שיתוף נערי בני ישראל‬
‫באופן פעיל בכריתת ה ברית עם ה' בהר בסיני‪ .‬זאת הזדמנות מיוחדת לנערי בני ישראל‬
‫להצטרף לחווייה הדתית עם "שבעים מזקני ישראל" (פסוקים א‪ ,‬ט‪ ,‬יד) בקבלת עול‬
‫‪5‬‬
‫המצוות וכריתת ברית לאחר מתן תורה בהר סיני ‪.‬‬
‫המשנה במסכת אבות מציינת גילאים שונים בחיים וביניהם גם "בן שלוש עשרה‬
‫למצוות"‪ ,‬אך אין בכך שום קביעה של חגיגה או סעודת מצווה ביום זה ‪ 6 .‬המשנה במסכת‬
‫נידה פ"ה מ"ו מדגישה את האחריות האישית של הנער והנערה בענייני נדר ונדבה‪ .‬במשנה‬
‫במסכת יומא פ"ח מ"ד מדובר על חינוך למצוות כבר שנה לפני החיוב במצוות‬
‫מדאורייתא‪ 7 .‬ממקורות המשנה משתמע‪ ,‬שמעמדו של הצעיר משתנה בכמה תחומים מגיל‬
‫שלוש עשרה לבן או שתים עשרה לבת‪ ,‬אך היום אינו מצויין כאירוע מיוחד של יום שמחה ‪.‬‬
‫ב מסכת סופרים מצויין לראשונה "טקס" מסויים ביום כניסה למצוות של אנשי‬
‫ירושלים ‪ .‬תחילת קיום המצוות מלווה בהתקרבות של הבנים הצעירים אל זקני ירושלים ‪,‬‬
‫אשר מעודדים את הצעיר על ידי דברי ברכה וחיזוק‪ ,‬על מנת "שיזכה בתורה ובמעשים‬
‫טובים"‪ 8 .‬הניסוח "כל זקן וזקן" מדגיש את הברכה האישית של כל זקן וזקן ‪ 9 .‬זה התיאור‬
‫הראשון של " טקס לבר מצווה" במקורות‪ ,‬בו מודגשים המסר והחוייה החינוכית לצעיר על‬
‫‪10‬‬
‫ידי זקני ירושלים ‪.‬‬
‫במדרש בבראשית רבה מודגשת המשמעות החינוכית של גיל שלוש עשרה‪ ,‬בו המתבגר‬
‫בוחר לעצמו את דרך חייו לעתיד ‪ .‬עד גיל שלוש עשרה "חייב אדם להטפל בבנו" ‪ ,‬ודרך‬
‫ההשפעה החינוכית נוצר קשר חזק ביניהם; כשהבן בא לפרקו ולעצמאותו הדתית ‪ -‬על‬
‫האב לברך באותו יום "ברוך שפטרני"‪ ,‬כי מכאן ואילך הבן בא לידי עצמאותו‪ 11 .‬דיונים‬
‫רבים קיימים בפוסקים על אמירת ברכה ז ו הלכה למעשה‪ ,‬אשר לא התקבלה בכל קהלות‬
‫‪13‬‬
‫ישראל‪ 12 ,‬ודיונים מיוחדים נכתבו לגבי אמירת הברכה לבנות ביום הגיען למצוות‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫ראה למטה במקור ממסכת סופרים‪ ,‬בו מודגשת הברכה של כל "זקן וזקן "‪.‬‬
‫ראה יצחק ד' גילת "בן שלוש עשרה למצוות" בתוך ספרו " פרקים בהשתלשלות ההלכה"‪ ,‬רמת גן ‪,‬‬
‫הוצאת אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬תשנ" ב‪ ,‬עמ' ‪.31-17‬‬
‫ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חינוך‪ ,‬כרך ט"ז‪ ,‬עמ' קס"א ‪-‬ר'‪.‬‬
‫על חיזוק דוו קא לתורה ומעשים טובים ‪ -‬ראה ברכות ל"ב ע"ב‪" :‬תנו רבנן‪ ,‬ארבעה צריכין חזוק ואלו‬
‫הן‪ :‬תורה ‪ ,‬ומעשים טובים‪ ,‬תפילה ודרך ארץ‪ .‬תורה ומעשים טובים מנין ‪ -‬שנאמר (יהושע א') רק חזק‬
‫ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה‪ .‬חזק ‪ -‬בתורה‪ ,‬ואמץ ‪ -‬במעשים טובים "‬
‫כהוכחה לכך ראה למשל‪" :‬ואל מעונתם ירבצון ‪ -‬אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו"‬
‫(בבא מציעא פ"ג ע"ב)‪ " ,‬אמר רבי שמעון בן לקיש כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו ומה טע' כי‬
‫הולך האדם אל בית עולמו וגו' (קהלת י"ב‪ ,‬ה; בראשית רבה פרשה צו ד"ה ויקרבו ימי ישראל )‪.‬‬
‫בישעיהו כ"ד‪ ,‬כג מתואר המעמד של זקני ירושלים כסמל של כבוד‪" :‬כי מלך ה' צבאות בהר ציון‬
‫ובירושלם ונגד זקניו כבוד"‪.‬‬
‫ראה על מקורה ומשמעותה של הברכה יצחק ד' גילת "ברוך שפטרני מעונשו של זה " בתוך "סיני "‬
‫קי"ח‪ ,‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' קע"ו ‪-‬פק"ו‪.‬‬
‫שו" ע או"ח סי' רכ"ה ס"ב ונושאי כלים שם‪ ,‬שו"ת הר צבי או"ח א' סי' קי"ד‪ ,‬שו"ת ציץ אליעזר חלק‬
‫ז' סי' כ"ג אות ד'‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫שו"ת יביע אומר חלק ו' או "ח סי' כ"ט (ג)‪ ,‬שו"ת יביע אומר חלק ו' יו"ד סי' י"ב ( א)‪ ,‬שו"ת הר צבי‬
‫חאו"ח סי' קי" ד וסיכום השיטות באנציקלופדיה תלמודית ערך בר מצוה‪ ,‬כרך ד'‪ ,‬עמ' קס"ה ‪-‬קס"ה ‪,‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 5‬‬
‫לפי הזוהר ערך רבי שמעון בר יוחאי סעודת מצווה לבנו רבי אלעזר ביום כניסתו לעול‬
‫‪15‬‬
‫מצוות‪ 14 .‬פוסקים בני דורנו פסקו בעקבות כך‪ ,‬שאין לומר תחנון ביום בר המצווה‪.‬‬
‫המנה ג לערוך סעודת מצווה ביום כניסה למצוות נלמד בדרך מקורית מהגמרא בבא קמא‬
‫פ"ז ע"א‪ :‬רב יוסף היה עיוור‪ ,‬וחשב שבעקבות כך הוא פטור מכל המצוות בתורה‪ .‬כשנודע‬
‫לו‪ ,‬שגם סומא (= עיוור) חייב במצוות‪ ,‬הוא ביקש לעשות יום טוב לחכמים ("יומא טבא‬
‫לרבנן") על עצם ההתחייבות במצוות‪ .‬כהרחבה מסוגיא זו למד המהרש"ל ‪ -‬הרב שלמה‬
‫לוריא (‪ 1573-1510‬לובלין) בעל "ים של שלמה" את מקור המנהג באשכנז לערוך סעודת‬
‫‪16‬‬
‫מצווה לבר המצווה ‪.‬‬
‫המקורות התלמודיים לחגיגת בר או בת מצווה הם דלים ביותר‪ .‬חגיגת בר מצווה‬
‫התקבלה בקהילות אשכנז כבר במאה ה ‪ .16-‬בנצרות השתרש ה טקס של ה ‪Confirmation -‬‬
‫לצעירים ביום סיום לימודיהם‪ ,‬בו הם מחליטים להצטרף לדת הנוצרית‪ ,‬והטקס מעניק‬
‫להם זכויות מלאות בכנסייה‪ 17 .‬בחברה היהודית אין ליום הכניסה לעול תורה ומצוות את‬
‫אותה המשמעות כמו בחינוך הנוצרי ‪ ,‬הרי היהודי מושבע ועומד מהר סיני לעסוק בתורה‬
‫‪18‬‬
‫ומצוות‪ ,‬ובאותו יום חלה עליו ההתחייבות ההלכתית של קיום המצוות מדאורייתא ‪.‬‬
‫בדורות האחרונים ביקשו יהודים מסויימים לתקן גם חגיגת בת מצווה כמו לבר מצווה‪.‬‬
‫נכתבו מספר תשובות הלכתיות על מעמד ה ההלכתי של חגיגת בת המצווה ‪ 19 ,‬אשר משקפות‬
‫את הגישות השונות של התמודדות עם השפעו ת אלו על החברה היהודית ועל פסיקת‬
‫ההלכה‪ ,‬כפי שנראה בהמשך ‪.‬‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫חגיגת בר או בת מצווה אינה נזכרת במפורש במקורות חז"ל‪ ,‬אך רבנים‬
‫בתקופות מאוחרות יותר מצאו לה רמזים עקיפים ‪.‬‬
‫‪ ‬עיינו במקורות והסבירו מה ניתן ללמוד מן המקורות ‪.‬‬
‫בת מצווה‬
‫‪ ‬למה לא קבעו חז" ל חגיגה או מסיבת מצווה לציון בר או בת המצווה?‬
‫אליקים ג' אלינסון "האשה והמצוות"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ההסתדרות הציונית העולמים‪ ,‬תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪180-‬‬
‫‪ .171‬ולאחרונה ‪The Bat Mitzvah in Jewish Law in M. Halpern & Ch. Safrai (eds) Erica S. Brown‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.Jewish Legal Writings by Women, Jerusalem, Urim Publications, 1998, 232-258.‬‬
‫ראה גם 'זוהר חדש' כרך א ( תורה) פרשת בראשית דף יח ע"ב‪:‬‬
‫"א" ר אלעזר עד תליסר שנין אשתדלותיה דבר נש בההוא נפש חייתא‪ ,‬מתליסר שנין ולעילא אי בעי‬
‫למהוי זכאה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עילאה דאתגזרת מכורסי יקרא דמלכא‪[ ...‬אמר רבי‬
‫אלעזר‪ :‬עד שתים עשרה שנה ההשתדלות של האדם היא בנפשו; מגיל שתים עשרה שנה ולמעלה – אם הוא‬
‫רוצה להיות צדיק‪ ,‬נותנים לו את אותה הנשמה הקדושה המשובחת‪ ,‬כפי שנגזרה מכסא הכבוד של המלך]; רבי‬
‫שמעון בן יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו וחפא כל ביתא במאני דיקר‬
‫ואותיב לרבנן בהאי גיסא והוא בהאי גיסא והוה קא בדח טובא‪ .‬אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי‬
‫יומא דין משאר יומין‪ .‬אמר להו דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה בארבע גדפין דחיותא לרבי‬
‫אלעזר ברי ובהילולא דא יהא לי בדיחותא שלימתא "‪ [ .‬רבי שמעון בר יוחאי הזמין את חכמי המשנה לאכול‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫בסעודה גדולה שהכין להם וחיפה את כל ביתו בכלים יקרים‪ ,‬והושיב את החכמים בצד אחד והוא ישב בצד השני‪,‬‬
‫והוא שמח מאוד; שאלו אותו במה גדולה שמחתך היום מבשאר הימים? אמר להם‪ :‬היום ירדה אותה הנשמה‬
‫הקדושה המשובחת לבני רבי אלעזר‪ ,‬ובסעודה זו אני מביע את שמחתי השלימה על כך]‪.‬‬
‫שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' י"ז; שו"ת יביע אומר ח"א‪ ,‬או"ח סי' כ"ז‪ ,‬אות ח'; ח"ד‪ ,‬או"ח סי' י"ד‪,‬‬
‫ד"ה ובר מן; ראה גם בדיונו של ישראל מ' תא ‪-‬שמע (הערה ‪.)16‬‬
‫ראה פסקי רבי אביגדור מווינה (מאה י"ג) בספרו " פירושים ופסקים על התורה לרבינו אבידגור‬
‫הצרפתי"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ז‪ ,‬עמ' ד'‪ " :‬לעשות משתה לבנו ביום שהוא בן י"ג שנים"‪ ,‬וראה בדיונו של‬
‫ישראל מ' תא ‪-‬שמע‪" :‬טקס החניכה בישראל‪ ,‬מקורותיו‪ ,‬תולדותיו‪ ,‬סמליו ודרכי התפתחותו"‪ ,‬תרביץ‬
‫ס"ח (תשנ"א )‪ ,‬עמ' ‪ ;594‬ע ל מעמדה של סעודת מצווה ראה גם שו"ת חוות יאיר סי' ע' ‪.‬‬
‫המשמעות של המושג הוא "חיזוק" (‪ = firmare‬לחזק)‪ ,‬דהיינו חיזוק בדת הנוצרית‪ .‬על פי מעשה‬
‫השליחים ח'‪ ,‬יד ‪-‬יח הכניסה לדת כרוכה בסמיכת ידיים‪ ,‬והדבר נעשה על ידי הכומר עד למאה הט"ז ‪.‬‬
‫החל מהמאה הי"ח התקבלה בקרב הרפורמטורים תכנית לימודים מסודרת של כשנתיים לקראת‬
‫חגיגת הקונפירמציון‪ ,‬בה הצעירים מכריז ים על הצטרפותם לדת הנוצרית באופן חגיגי‪.‬‬
‫ראה דיון על כך בדברי הרב יעקב עטלינגר‪ ,‬אשר מתייחס לדברי הרב אברהם זוטרא ( ליד הערה ‪.)27‬‬
‫ראה אליקים ג' אלינסון‪( Erica S. Brown ,‬הערה ‪. )13‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 6‬‬
‫המקור לחגיגת בר מצווה בגמרא ובספרות ההלכתית‬
‫יִּש ָראֵ ל וַיַ עֲלּו עֹֹלת וַיִּ זְׁ בְׁ חּו זְׁ בָ ִּחים ְׁשל ִָּמים לַה' פָ ִּרים‪":‬‬
‫שמות כ"ד‪ ,‬ה‪ " :‬וַיִּ ְׁשלַח אֶ ת ַנע ֲֵרי בְׁ נֵי ְׁ‬
‫משנה אבות פ"ה מכ"א " הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה‬
‫למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן‬
‫ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים‬
‫לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"‬
‫משנה נדה פ"ה מ"ו " בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום‬
‫אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקים בן שלש‬
‫עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו‬
‫יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מ י הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה‬
‫אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש"‬
‫משנה יומא פ"ח מ"ד " התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותם לפני שנה‬
‫ולפני שנתים בשביל שיהיו רגילין במצות"‬
‫מ סכת סופרים פי" ח ה"ז " וכן היה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום‬
‫צום‪ ,‬בן אחת עשרה שנה עד עצם היום‪ ,‬בן שתים עשרה להשלים‪ ,‬ואחר כך סובלו ומקרבו לפני כל‬
‫זקן וזקן‪ ,‬כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים; וכל מי שהיה לו גדול‬
‫ממנו בעיר‪ ,‬היה עומד ממקומו והולך לפניו‪ ,‬והיה משתחוה לו להתפלל בעדו; ללמדך שהם נאים‬
‫ומעשיהם נאים‪ ,‬ולבם לשמים‪ .‬ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם‪ ,‬אלא היו מוליכין אותן‬
‫לבתי כנסיות‪ ,‬כדי לחנכן במצות‪".‬‬
‫‪20‬‬
‫בראשית רבה (וילנא) פרשה סג ד"ה י ויגדלו הנערים‬
‫"ויגדלו הנערים‪ ,‬רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו‬
‫והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י" ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית‬
‫הספר‪ ,‬לאחר י" ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים‪ ,‬א"ר‬
‫אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י" ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה"‬
‫בבא קמא פ"ז ע"א ( ובמקביל קידושין ל"א ע"א) "אמר רב יוסף‪ ,‬מריש הוה אמינא‪ :‬מאן דאמר‬
‫הלכה כר' יהודה‪ ,‬דאמר‪ :‬סומא פטור מן המצות‪ ,‬קא עבדינא יומא טבא לרבנן‪ ,‬מ"ט? דלא‬
‫מפקדינא וקא עבדינא מצות‪ ,‬והשתא דשמעית להא דר' חנינא‪ ,‬דאמר ר' חנינא‪ :‬גדול המצווה‬
‫ועושה ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה‪ ,‬עבדינא יומא טבא לרבנן‪,‬‬
‫מ"ט? דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי"‬
‫זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף כז ע"א‬
‫מהו חתונתו ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא דהוא חדוותא דצדיקיא‪ .‬ואימתי כשרן א"ר‬
‫יצחק מתליסר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא על צדיקיא למיעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק‬
‫לחופה ובגין ההוא זכותא עתיד הקב" ה לאתערא להו ולעברא כרוזא קדמיהון בחדוה‪.‬‬
‫ים של שלמה (פ"ז סימן ל"ז)‪ " :‬סעודת בר המצווה שעושים האשכנזים‪ ,‬לכאורה אין לך סעודת‬
‫מצווה גדולה מזו‪ ,‬ושמה מוכיח עליה‪ .‬עושים שמחה ונותנים שבח והודיה למקום‪ ,‬שזכה הנער‬
‫להיות בר מצווה‪ ,‬וגדול המצווה ועושה והאב זכה שגדלו עד עתה להכניסו בברית התורה בכללה‪.‬‬
‫ראיה מרב יוסף שאמר עבידנא יומא טובא לרבנן אע"פ שהיה כבר חייב ועל הבשורה שלא היה‬
‫נודע לו עד עכשיו רצה לעשות יום טוב כל שכן על הגעת העת שראוי לעשות יום טוב‪ .‬אולם מאחר‬
‫שלא נעשה בזמנו למה ליחשב סעודת מצווה‪ ,‬מכל מקום נראה שאם מחנכים את הנער לדרוש על‬
‫הסעודה מעין המאורע‪ ,‬לא גרע מסעודת חינוך הבית"‬
‫‪20‬‬
‫ראה גם ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קי ד"ה ויצא הראשון אדמוני ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 7‬‬
‫ב‪ .‬הרב יעקב יוקוב עטלינגר ז"ל ‪,21‬‬
‫מחבר שו"ת "בנין ציון"‬
‫‪22‬‬
‫תולדות המחבר ותקופתו‬
‫נולד בשנת תקנ"ח (‪ )1798‬בקלרסרוהה‪ ,‬מגדולי רבני אשכנז בדורו ‪ ,‬אשר זכה להכרה‬
‫ולהוקרה מעבר לגבולות ארצו ‪ .‬למד תורה אצל אביו; למד באוניברסיטת וירצבורג‪ ,‬ואצל‬
‫רב אברהם בינג; נתמנה לרב העיר לדנבורג‪ ,‬ראש בית מדרש במנהיים ; בשנת ‪ 1836‬נתמנה‬
‫אב"ד אלטונה‪ .‬נלחם בתנועת הרפורמה ובדעותיהם‪ ,‬אך התנגד להוציאם מכלל ישראל‪.‬‬
‫יסד בשנת תר"ה (‪ )1845‬את השבועון "שומר ציון הנאמן"; כתב "ביכורי יעקב" על הלכות‬
‫חג הסוכות‪ ,‬חידושי תלמוד "ערוך לנר" על כמה מסכתות‪ ,‬שאלות ותשובות "בנין ציון"‪,‬‬
‫ודרשות "מנחת עני"‪ .‬פעל למען היישוב בארץ ישראל ‪ ,‬והוכתר על ידי הרבנים הספרדיים‬
‫בירושלים כ"נשיא ארץ ישראל"‪ .‬בין תלמידיו היו רבי שמשון רפאל הירש (‪,)1808-1888‬‬
‫רבי עזריאל הילדסהיימר (‪ ,)1899-1820‬אשר היו מגדולי ה רבנים וממחוללי תנועת "תורה‬
‫עם דרך ארץ" באשכנז ‪ .‬נפטר באלטונה בשנת תרל"ב (‪.)1872‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫בצוואתו ביקש הרב עטלינגר לא לקרוא לו "צדיק"‪ ,‬ובעקבות כך רשמנו רק "ז"ל " ("זכרונו לברכה");‬
‫ראה במבוא הביוגרפי של המהדיר י' הורוויץ לספר "בניין ציון השלם"‪ ,‬ובמאמרים ב"המעין" (שניהם‬
‫בהערה ‪.)22‬‬
‫‪Judith Bleich: Jacob Ettlinger, his life and work: the‬‬
‫חומר ביוגרפי ניתן למצוא בספרה של‬
‫‪ ;emergence of Modern Orthodoxy in Germany, Ann Arbor, Michigan (USA) 1978‬י' עמנואל‬
‫" פרקים בתולדות הרב יעקב עטלינגר"‪ ,‬המ עיין י"ב‪ ,‬גליון ב'‪ ,‬תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪ , 25-24‬ושם עמ' ‪,36-62‬‬
‫גליון ג'‪ ,‬עמ' ‪ ;40-72‬שו"ת בניין ציון השלם‪ ,‬מהדורת י' הורוויץ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ט‪ ,‬חלק א'‪ ,‬המבוא‬
‫הביוגרפי‪J. David Bleich Contemporary Halakhic Problems, KTAV, NY, Vol I, pp 77-78 .‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 8‬‬
‫שו"ת בניין ציון החדשות חלק ב'‪ ,‬סימן ק" ז‬
‫כה תאמר לבית יעקב‬
‫נאום לרגל בחינה פומבית בלימודי קודש לבנות בבית הכנסת הגדול של הקהילה האשכנזית‬
‫באלטונא ביום י' בכסלו תרכ"ז ע"י הרב הראשי הרב יעקב אהרן עטלינגר‬
‫הב חינה הראשית הפומבית בלימודי קודש נפתחה על ידי הרב הראשי במלים אלו‪:‬‬
‫מכובדי‪ ,‬הפעולה שלשמה נאספנו כאן היא ענין חדש בקהילתנו ועל כן הריני מרשה לעצמי‬
‫להסביר את המטרה על ידי הקדמה קצרה‪:‬‬
‫הצורה החיצונית היא זו של "קונפירמציה" שנהוגה אצל מאמינים בדת אחרת [נוצרים‪ ,‬וחדרה‬
‫גם בעו" ה לכתות הרפורמים בעמנו] אבל במהותה היסודית היא רחוקה ממנה מאוד‪ .‬שם המטרה‬
‫היא שהילדים יקבלו את דתם על עצמם כחובה‪ ,‬אבל בישראל אין צורך בזה כלל‪ .‬דתנו קשורה‬
‫מאוד במהלך החיים‪ ,‬ורק המוות יפריד בין האדם ויהדותו‪ .‬בישראל אין כל צורך בטקס חגיגי ‪-‬‬
‫דתי לקבל התחייבות להאמין‪ ,‬כי לרגל לידתו מוטלות עליו כל מצוות התורה‪ ,‬ובשום אופן לא‬
‫יוכל להינתק מהן‪.‬‬
‫הפעולה שאנו מבצעים אותה כאן אינה כעין פולחן‪ ,‬כי אם רק בחינה בלימודי קודש ובעצם אין‬
‫מקומה בבית הכנסת כי אם בבית הספר‪ ,‬אבל החוק דורש במיוחד לבצע אותה בבית הכנסת‪ .‬בכל‬
‫ז את יש לה גם צד של מצוה מהתורה‪ :‬קידוש ה'‪ ,‬הנחשב אצלנו כאחת ממצוותינו החשובות‬
‫ביותר‪ .‬הקב" ה ותורתו הם בלב היהודי שני מושגים שאי אפשר להפריד ביניהם‪ ,‬ללא הקב"ה אין‬
‫לנו דת‪ ,‬ובלי דת לא נכיר את הקב"ה‪ .‬לכן‪ ,‬מי שכופר בתורה‪ ,‬כופר בהקב"ה‪.‬‬
‫מאז תקופות עתיקות ועד ימינו אנו חדלו אויבי היהודים להציג את דת התורה כדבר נואל ח"ו‬
‫מחוסר מוסר ומחוסר אהבה כלפי מאמינים בדת אחרת‪ .‬לכן רצויה לנו מאוד ההזדמנות‬
‫המאפשרת לנו באספה גדולה‪ ,‬להראות שניאוץ זה בשקר יסודו‪ ,‬ולהראות את המוסר הנשגב‪ ,‬את‬
‫תורת המוסר ויסודות אהבת האדם הטהורה הנכללים בתוך לימוד התורה‪ ,‬וכבר בשחר נעורתם‬
‫של בנינו ובנותינו לומדים הם את היסודות הללו‪ .‬כאשר אנו מכריזים את זאת בפומבי‪ ,‬הרי זה‬
‫קידוש השם‪ ,‬ועליכן לקדש עתה‪ ,‬שם שמים ברבים‪.‬‬
‫[לאחר דברים אלו התקיימה הבחינה‪ ,‬שבסיומה שרה מקהלת הנערים של בית הכנסת את‬
‫ששה עשר הפסוקים הראשונים של תהלים פרק קי"ט ‪ ,23‬ואחר כך דרש רבינו הרב הראשי נאום‬
‫זה‪] .... :‬‬
‫בפרט אליכם‪ ,‬ההורים של בני הנוער המתבגר אפנה באזהרה חשובה‪ :‬אבינו שבשמים נתן לכם‬
‫פקדונות יקרים‪ .‬הם ניתנו לכם בטהרת נפש של ילד‪ .‬תפקידכם צריך להיות‪ ,‬לשמור אותם ולהגן‬
‫עליהם‪ .‬עליכם לדאוג‪ ,‬שרק מוסר של טהרה וצניעות יקשטו את חיי בניכם‪ ,‬שריח המוסר יורגש‬
‫בהם ואהבת ה' ותורתו ילהט תמיד בלבם‪ .‬עליכם לדאוג‪ ,‬שהמצוות המיוחדות לבנות ישראל‬
‫תהיינה ידועות להן וחשובות בעיניהן‪ ,‬כדי שתתקיימנה אותן בשלמות; שלא תחפשנה קישוטיהן‬
‫ויפוי חיצוני בהבלי התקופה ולא תחפשנה את שמ חות החיים בתענוגי הבל האובדים עם היום‪ ,‬כי‬
‫המלך החכם אמר‪ " :‬שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א‪ ,‬ל)‪ .‬באופן זה‬
‫מקיימת הבת את חובת התורה אל ה'‪ ,‬וכך אתם מקיימים חובה זו עבור הילדים שהוא העניק‬
‫לכם ומחייב אתכם לאהוב אותם‪ .‬עבור הטורח והדאגה קבלו נא את שכרכם‪ ,‬בראותכם אותם‬
‫הולכים בדרך המוסר ותזכו על ידיהן לעונג נצחי בגן עדן הרענן‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫תהלים קי" ט הוא ביטוי נפלא של הדביקות בה' ובתורתו‪ .‬הפסוקים הראשונים מתאימים היטב‬
‫לטקס סיום לימודים‪ .‬מודגשת בהם ההליכה בתורת ה' בתמימות ובכל לב‪ ,‬המשך לימוד ה' כדרך‬
‫חיים דווקא של נער‪ .‬ראה פירוש הרש"ר הירש על תהלים‪ ,‬מלמידיו המובהקים של הרב יעקב‬
‫עטלינגר‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫( ‪www.tefilah.org ) 9‬‬
‫ועוד מלה אליכן‪ ,‬בנות העוזבות כעת את בית הספר ובודאי אתן שמחות להתפטר מעול‬
‫הלימודים‪ .‬אל תתנה עצמכן לאשליות! אמנם לא יהיו לכן שיעורי נוער‪ ,‬אבל במקום זה עליכן‬
‫להיכנס ללימודי החיים עצמם‪ .‬הדאגות והטירחות שהטריחו אתכן עד היום תבואנה עליכן ביתר‬
‫שאת‪ ,‬כמו על כל חניכי בית הספר של החיים המעשיים‪ .‬גם הבחינות שהפחידו אתכן בבית הספר‪,‬‬
‫תבואנה עליכן ברצינות יתירה בבית הספר ההוא‪ .‬בכל זאת אל יאוש! אביכן שבשבמים ישמור‬
‫אתכן‪ ,‬כל זמן שאתן הולכות בדרכיו‪ ,‬שימו את מצוותיו על לבבכן ותקימנה אותן כמו שלימדו‬
‫אתכן‪ .‬כמו הכוכבים בלילה‪ ,‬כך הן מוליכות אתכן בעולם הזה; כאשר תלכנה אחרי מנהיגים אלה‬
‫ולא תמושנה מדרך התורה והמצווה לקראת הייעד הנצחי‪ .‬הוריכן מברכים אתכן בליל שבת ויום‬
‫טוב לפי מנהג עתקי יומין‪ ,‬ואני אברך אתכן כאן‪ ,‬במקום קדוש‪ :‬ישימכן אלקים כשרה‪ ,‬רבקה‬
‫רחל ולאה! האמהות של עמנו תהיינה לכן אור לדרככן‪ ,‬ויהי רצון שאתן תצליחנה ולהקשט בפאר‬
‫המוסרי שלהן‪ .‬זוהי הברכה‪ ,‬על דצקות כלפי מעלה וגם כלפי כל אדם שתקבלנה אותו באהבת‬
‫הזולת ובגמילות חסד‪ .‬במדות אלו עליכן להיות שוות לאמהותינו‪ .‬ה' יברך אתכן וישמור עליכן‬
‫מכל פגע‪ .‬ה' יאיר את פניו עליכן בידידות ותמצאנה נא חן בעיניו ובעיני האנשים‪ .‬ה' יפרוש את‬
‫כנפי הנהגתו עליכן ויעניק לכן את כל ברכות הארץ ואת שלום נשמתכן‪ ,‬שהוא יותר חשוב ויעשיר‬
‫ויוסף טובות עליכן יותר מכל אוצרות האדמה‪.‬‬
‫שוכן במרומים‪ ,‬לפני אלפים בשנים עירבבת במדבר סיני מים ואש והדלקת בלבבות עמך את להט‬
‫התורה‪ ,‬אשר קרני אורה חודרות בכל עת אל תוך האפלה הרוחנית‪ ,‬עד שיאירו את כל יושבי תבל‪.‬‬
‫תן למאמינך את טוהר המים ואת אש האהבה אליך ואל הבריות כולם‪ ,‬והחדר אש לתוך לבבם‬
‫כדי לעבדך בלבב שלם‪ .‬יהי רצון‪ ,‬שבניך יראו תמיד את סמל המדבר עם כל ויתורין‪ ,‬כדי שלא‬
‫יחפשו אושר וברכה בעושר הגשמי‪ ,‬כי עם בצניעות‪.‬‬
‫יהי רצון שהורי הבנות הללו יראו את מלוא השמחה וירוו נחת מהן עד זקנה ושיבה טובה‪ .‬יהי‬
‫רצון‪ ,‬שהפרחים הנהדרים האלה הרכים עכשיו‪ ,‬יצמחו לתפארת בג ינתך ובכל חייהם יעלה הריח‬
‫הנעים לפני כסא כבודך!‬
‫אדון עולם‪ ,‬ברך את ממשלת הארץ הרמה‪ ,‬את יועציה ואת פקידיה‪ ,‬את העיר הזאת ואת אזרחיה‪.‬‬
‫ברך את הקהילה הקדושה הזאת ואת ועדה‪ .‬ברך את אנשי האספה הזאת המקשיבים בכונה‬
‫להודעת דבריך‪ .‬אבינו שבשמים‪ ,‬ברך את כל בני האדם היושבים בכל חלקי הארץ‪ ,‬וקרב את הזמן‬
‫שכולם יעבדו לך ממזרח שמש עד מבואו‪.‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 11‬‬
‫‪24‬‬
‫התשובה ‪ -‬סיכום‪ ,‬הדרכה והערות‬
‫פתיחת הדרשה בפסוק "כה תאמר לבית יעקב" (שמות י"ט) מתאימה לחגיגת סיום‬
‫הלימודים של בנות ישראל‪ ,‬כי לפי חז" ל הפסוק מתייחס דווקא לבנות ישראל‪" :‬לבית יעקב‬
‫ אלו הנשים‪ ,‬תאמר להן בלשון רכה" (רש"י שם)‪ ,‬ושם "יעקב" מתאים לשמו הפרטי של‬‫רבי יעקב עטלינגר‪ ,‬רבה הראשי של אלטונה‪ ,‬הממונה על החינוך התורני בקהילתו ‪.‬‬
‫הדיון של הרב עטלינגר על טקס בת המצווה הוא לא פסיקה הלכתית ("תשובה") ‪ ,‬אלא‬
‫"נאום לרגל בחינה פומבית בלימודי קודש לבנות"‪ ,‬אשר התפרסם בתוך ספר שו"ת "בנין‬
‫‪25‬‬
‫ציון השלם" אחרי שנים רבות על ידי צאצאי המחבר ‪.‬‬
‫עיון ברקע הביוגרפי של רבי יעקב עטלינגר יעזור להבהיר את גישתו המיוחדת לנושא‪:‬‬
‫כבר בשנת ‪ ,1830‬בהיותו רבה של מנהיים (‪ ,)1826-1836‬התייחס הרב עטלינגר לנושא טקס‬
‫בת המצווה‪ .‬בזמנו הוא קבע שלא ראוי לקיים טקס זה לבת מצווה‪ ,‬למרות שעקרונית אין‬
‫בכך איסור הלכתי כל עוד אין בכך פגיעה בתפילה בבית הכנסת‪ 26 .‬בשנת ‪ 1854‬פירסם הרב‬
‫אברהם זוטרא‪ ,‬ידידו של הרב עטלינגר ורבה של קהילת מינסטר‪ ,‬את עמדתו ההילכתית‬
‫לטקס בת המצווה בביטאון התורני "שומר ציון הנאמן"‪ ,‬שבעריכתו של הרב יעקב‬
‫עטלינגר‪ 27 .‬הרב זוטרא מתנגד לחגיגת בת המצווה ממספר סיבות‪ :‬הטקס סותר את הלכות‬
‫הצניעות ופוגע בהלכות בית הכנסת; הטקס לקוח מטקס "הקונפירמציה" של הנוכרים ‪,‬‬
‫ואין להדמות להם כפי שעשו הרפורמים; הטקס הנוצרי משקף את בחירתם והחלטתם של‬
‫הנערים והנערות להצטרף לבני דתם ‪ ,‬אך בני ישראל מושבעים ועומדים מהר סיני כשקיבלו‬
‫עליהם עול תורה ומצוות במילים "נעשה ונשמע" (שמות כ"ד‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫לאור רקע זה וההתנגדות מצד חבריו‪ ,‬גישתו של רבי יעקב עטלינגר בנאום " לרגל בחינה‬
‫פומבית בלימודי קודש " בשנת ‪ 1867‬מתפרשת היטב ‪ .‬בפתיחת הנאום מתייחס הרב עטלינגר‬
‫ישירות לדמיון החיצוני של מעמד הבחינה לטקס של " קונפירמציה שנהוגה אצל מאמינים‬
‫בדת אחרת [נוצרים ‪ ,‬וחדרה גם בעו"ה לכתות הרפורמים בעמנו]"‪ ,‬אך לדעתו "במהותה‬
‫היסודית היא רחוקה ממנה מאוד"‪ :‬במעמד זה הילדים היהודים לא מקבלים "את דתם על‬
‫עצמם כחובה" ‪ ,‬כי "בישראל אין צורך בזה כלל ‪ .‬דתנו קשורה מאוד במהלך החיים ‪ ,‬ורק‬
‫המוות יפריד בין האדם ויהדותו‪ .‬בישראל אין כל צורך בטקס חגיגי ‪-‬דתי לקבל התחייבות‬
‫להאמין‪ ,‬כי לרגל לידתו מוטלות עליו כל מצוות התורה‪ ,‬ובשום אופן לא יוכל להינתק‬
‫מהן"‪ .‬נימוק זה בנאומו בשנת ‪ 1867‬דוחה את החשש של הרב זוטרא‪ ,‬שפורסם בשנת ‪, 1854‬‬
‫ואת הסתייגותו של הרב עטלינגר עצמו משנות פעילותו בקהילת מנהיים (‪.)1826-1836‬‬
‫מעמד הבחינה הפומבית הינו "רק בחינה בלימודי קודש ובעצם אין מקומה בבית הכנסת כי‬
‫אם בבית הספר" ‪ ,‬שהרי יש לו תפקיד חינוכי לבנות בסוף לימודיהן ‪ ,‬והוא לא מהווה שינוי‬
‫בהלכות תפילה ובית הכנסת‪ .‬המעמד מתקיים בבית הכנסת‪ ,‬כי "החוק דורש במיוחד לבצע‬
‫אותה בבית הכנסת"‪ ,‬ולשם כך מכניס הרב עטלינר דברי תפילה וברכה הן לבנות והן‬
‫לשלטונות‪ ,‬והוא מסיים את כל הנאום באופן חגיגי כעין תפילה ברבים כולל ברכת האבות‬
‫לילדים (על פי מנהג אשכנז) ותפילה לממשלת הארץ עם אמירת "אמן" בסוף הדרשה ‪.‬‬
‫למרות התנגדותו הראשונית של הרב עטלינגר וכפיית הטקס על ידי השלטונות‪ ,‬המעמד‬
‫יכול לבטא את הערכים הרוחניים והדתיים של הקהילה היהודית גם לעיני עמים אחרים‪.‬‬
‫למרות שהטקס נראה כמעין "קונפירמציה" נוצרית מטעם השלטונות‪ ,‬אופיו ומטרתו‬
‫שונים באופן עקרוני‪ .‬הרב עטלינגר לא מתנגד לציין את סיום הלימודים‪ ,‬כי יש במסיבה זו‬
‫קידוש השם‪ " :‬רצויה לנו מאוד ההזדמנות המאפשרת לנו באספה גדולה" להסביר את‬
‫התוכן המוסרי של היהדות לעמים‪ .‬למרות שעיצובו הראשוני של הטקס היה באונס‪ ,‬הרי‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫ניתוח מעמיק של שיטת הרב עטלינגר נמצא בעבודתו של אברהם (רמי) ריינר (הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪.55-64‬‬
‫ראה הערת המהדיר בשו"ת בניין ציון השלם‪ ,‬מהדורת י' הורוויץ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ט‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬סימן‬
‫ק"ז‪ ,‬ודבריו במבוא הביוגרפי‪ ,‬חלק א'‪ ,‬עמ' ‪.21‬‬
‫ראה אברהם ( רמי) ריינר (הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪.59‬‬
‫ראה "שומר ציון הנאמן"‪ ,‬אלטונה‪ ,‬תרי"ד‪ ,‬עמ' שמ " ח ‪-‬שמ"ט‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 11‬‬
‫סופו היה ברצון ; ‪ 28‬יש בחגיגה חינוכית לבנות ישראל מעמד של "קידוש ה'"‪ ,‬אשר הינה‬
‫מצווה מרכזית של התורה‪ ,‬והיא מתאימה היטב לרוח האורתודוקסיה היהודית בגרמניה ‪,‬‬
‫אשר מבקשת להציג בכבוד את התורה בפני העמים‪.‬‬
‫המאפיינים של התשובה‬
‫למעשה לא מדובר פה על פסק הלכתי או "תשובה" הלכתית‪ ,‬אלא על תיעוד של דרשה‬
‫במסגרת הטקס בסוף הלימודים של בנות ישראל‪ .‬השלטונות דרשו לקיים טקס זה‪ ,‬והרב‬
‫עטלינגר כדרשן ומחנך מובהק של רבני אשכנז‪ ,‬משלב בדרשתו דברי ברכה לבנות בית‬
‫הספר עם ברכה ותפילה לשלטונות‪ .‬אם כי הטקס הינו כפוי על פי השלטונות‪ ,‬והדמיון‬
‫לטקס "הקונפירמציה" הינו בולט‪ ,‬הופך הרב עטלינגר את המעמד בכישרון ריטורי למעמד‬
‫חינוכי לבנות ישראל‪ ,‬ולאו דווקא בגיל בת מצווה וכמסגרת של בת מצווה‪ .‬במקום להתנגד‬
‫לכפיית השלטונות‪ ,‬הוא מברך את הממשלה בסוף הדרשה ומשתף אתם פעולה לטובת‬
‫חינוך הבנות‪ .‬אין בדרשה זו שום ד יון הלכתי עם שקלא וטריא על מעמד חגיגת בת המצווה ‪,‬‬
‫ולמעשה חסרים בדרשה זו הנתונים‪ ,‬כדי להגדיר גישה הלכתית של המחבר לנושא‪ .‬ניכרים‬
‫בנאום תפישות חינוכיות וחברתיות של הרב עטלינגר בלי התייחסות הלכתית למעמד‬
‫‪29‬‬
‫חגיגת בת המצווה‪.‬‬
‫בת מצווה‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫‪ ‬מהם חשיבות ותפקיד של טקס "בת המצווה" לפי הרב עטלינגר ?‬
‫‪ ‬מה הם המניעים החיצוניים והפנימיים שהניעו את הרב עטלינגר לציין את‬
‫יום כניסתן של הבנות לעול תורה ומצוות?‬
‫‪ ‬כיצד מתמודד הרב עטלינגר עם האיסור להידמות לעמים אחרים ולמנהג‬
‫"הקונפירמציה" שלהם ?‬
‫‪ ‬כיצד משתלבת התייחסותו של הרב עטלינגר לציון בת המצווה לקווים‬
‫הביוגרפיים שלו ולעיקרון האידיאולוגי של " תורה עם דרך ארץ " של רבני‬
‫אשכנז במאה הי"ט ?‬
‫‪ ‬שאלה לאחר עיון בכל השו"תים האחרים‪ :‬במה שונה ומיוחדת התייחסותו‬
‫של הרב עטלינגר מהתשובות ההלכתיות האחרות ?‬
‫ראה אברהם ( רמי) ריינר (הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪.62‬‬
‫ובנקודה זאת ניתוחו של אברהם (רמי) ריינר (הערה ‪ ,)3‬מרחיק לכת לעניות דעתי‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 12‬‬
‫ג‪ .‬הרב אהרן וואלקין זצ"ל‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫מחבר שו"ת "זקן אהרן "‬
‫תולדות המחבר ותקופתו‬
‫נולד בשנת תרכ" ה (‪ )1865‬ברוסיה הלבנה ‪ ,‬למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב ‪ ,‬ובקובנה‬
‫אצל הרב יצחק אלחנן ספקטור‪ .‬רב ואב "ד האחרון של פינסק‪ ,‬חיבר חידושי גמרא "בית‬
‫אהרן"‪ ,‬פירוש על ספר היראים "סביב ליראיו"‪ ,‬פירוש על שולחן ערוך חושן משפט "חושן‬
‫אהרן"‪ ,‬שו" ת "זקן אהרן " ודרשות "מצח אהרן"‪ .‬היה ממניחי היסוד של "אגודת ישראל"‬
‫העולמית בכנסיית קאטוביץ בשנת תרע "ב (‪ .)1913‬פנו אליו בשאלות הלכתיות מכל רחבי‬
‫העולם‪ ,‬וחלקן פורסמו בספרו שו"ת "זקן אהרן"‪ ,‬אשר פורסם בשנת תרצ"ב (‪)1932‬‬
‫בפינסק‪ ,‬וזכה לפרס של " החיבור התורני הטוב ביותר בקהילת וורשה במקצוע ההלכה‬
‫‪31‬‬
‫המעשית"‪ .‬נרצח בשנת ‪ 1941‬בידי הנאצים בגיטו פינסק ‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫ראה גם בשו"ת דברי ישראל להגה "צ הראב"ד מבודאפעסט ז" ל בח"ב בילקו"ת סימן ז'‪ ,‬שיוצא‬
‫במלחמת חרמה נגד עריכת חגיגת בת מצוה ועשיית ס עודה ‪.‬‬
‫על תולדות המחבר ראה דר' הלל זיידמן "הרב ר' אהרן וואלקין" בתוך "אלה אזכרה"‪ ,‬ניו יורק ‪,‬‬
‫הוצאת המכון לחקר בעיות היהדות החרדית‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬תשט"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;71-64‬הרב אהרון ב"צ שורין‬
‫"קשת גיבורים"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬חלק ג'‪ ,‬עמ' ‪.92-97‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 13‬‬
‫שו"ת זקן אהרן חלק ראשון או"ח סימן ו'‬
‫ב" ה יום ב' י"ז אדר שני תרפ"ז‪ .‬כבוד ועד הרבנים דק"ק לונדון הבירה וביחוד להמזכיר הרב ר'‬
‫צבי פערבר שליט"א‪.‬‬
‫בדבר שאלתכם על שלו שה פשעים אשר אלו הם המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן)‬
‫ולהנהיג בעירכם‪ ,‬ה"ה (א) לעשות תפלתם קב" ע קול באשה ערוה ולהעמיד נקבות לשורר עם‬
‫החזן בבהכ"נ‪( ,‬ב) לנגן בעוגב ( ארגיל) בימי החול בשעת חופה‪( ,‬ג) קאנפערמאציאן לנערות (חג‬
‫הבגרות) בבהכ"נ‪ ,‬ועי"ז תערובת אנשים ונשים‪ ,‬זוגות זוגות בחור ובתולה גם יחד באים לחוג את‬
‫חג זבח משפחה בהמון חוגג‪ ,‬מה אומר ומה אדבר‪ ,‬אין די מלים בפי לתאר את חומר האיסור וגודל‬
‫המכשלה שיש בזה‪ ,‬כי אפי' אם היו הדברים הללו מצד עצמן דברים המותרים לגמרי‪ ,‬וגדולה מזו‬
‫שאפי' היו דברים שיש בהן מצווה‪ ,‬אפ" ה עכשיו שעושים כזה שארי האומות שאינם מבנ"י‪,‬‬
‫וגם רשעי ופושעי ישראל נופייהו‪ ,‬אלו הם הרעפארמער‪ ,‬שוב אסור זה לפנינו מדאורייתא‬
‫וכמבואר בספרי (פ' שופטים) והובא שם ברש"י ז"ל עה"פ ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה'‬
‫אל ‪-‬היך‪ ,‬אף שהיה המצבה חביבה בימי האבות‪ ,‬מ"מ עכשיו שנאוי מפני שעשו אותם האומות‬
‫ג"כ חק לעבודתם ע"כ‪ ,‬ובכן גם העבודה הזאת אף אם מצד עצמם היו חביבים לפני המקום כמו‬
‫אשר סבורים הנהו בריוני הבאים לתקן‪ ,‬בכ" ז עכשיו שכבר עושים כן שארי האומות וגם‬
‫הרעפארמער בבתי תפלתן‪ ,‬וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות לעכו"ם ולפושעי‬
‫ישראל‪ ,‬עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס‪ ,‬מביאים אש זרה לעבודת הקדש‪ ,‬לזנות את‬
‫בית יעקב‪ ,‬ואומרים שהם באים לפאר ולרומם את בית אלוקינו במקהלה נאה ובעבודות יפות‪,‬‬
‫בודאי ששוב אסור לפנינו דבר זה מה"ת מלא תקים וגו' אשר שנא‪ ,‬וכל זה אפי' כשהיה עצם הדבר‬
‫מצווה‪ ,‬אפ" ה לאחר שרשעים משתמשים בהם‪ ,‬נעשה שוב הדבר שנאוי משוקץ ומתועב‪ ,‬וכ"ש‬
‫בדברים הללו שהדברים מצד עצמן יש בהן איסור גדול וכמו שנבאר‪.‬‬
‫(א) קול באשה ערוה‪ ,‬אפי' כשהוא בבית פרטי לא בבהכ" נ וגם לא בשעת תפלה‪ ,‬איסור גדול הוא‬
‫וכמאמרם בסוטה דמ" ח אמר רב יוסף ומרי גברי ועני נשי פריצותא‪ ,‬זמרי נשי ועני גברא כאש‬
‫לנעורת‪ ,‬ולמאי נ"מ לביטולי הא מקמי הא‪ ,‬ומשמע מהש"ס שיש חיוב לבטל הדבר וכמ"ש‬
‫"לבטולי" הא מקמי הא‪ ,‬אלא שאם אין שומעין לנו לבטל שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש‬
‫לנעורת‪ ,‬ורק לענין קדימה הוא דאיכא חילוק בין זה לזה‪ ,‬אבל לענין עצם החיוב אין חילוק ואפי'‬
‫בזמרי גברי ועני נשי נמי יש חיוב לבטל אע"ג שאינו אלא משום פריצותא‪ ,‬וכ"ש בנ"ד כשמזמרים‬
‫עם מקהלה דיש דיש בזה נמי זמרי נשי ועני גברא‪ ,‬דכן הוא מחוקי הזמרה לפעמים שהנשים‬
‫מתחילות לזמר איז ה נגינה והש"ץ עם המקהלה עונה אחריהם דהוי כאש לנעורת‪ .‬וכל המצוות‬
‫נדחות מפני חטא דהרהור עבירה כמ"ש החת"ס בתשובה (חחו"מ סחמן ק"ל)‪ ,‬וזה הוא אפי' בבית‬
‫פרטי ושלא בשעת התפלה‪ ,‬דהא בש" ס לא מוזכר באיזה מקום ובאיזה שעה הוי הזמר וגם פשוט‬
‫בטעמו כיון דהוי משום אש לנעורת או אפילו משום פריצותא‪ ,‬ודאי דבכ"מ אסור‪ ,‬וא"כ צא ולמד‬
‫מזה עד היכן גדול החיוב להרחיק שיקוץ ותיעוב כזה ממקום קדוש‪ ,‬ואפי' שלא בשעת תפלה‪,‬‬
‫וכ" ש בשעת קר" ש ותפלה דיש בזה איסור מוסיף להזכיר שם שמים בשעת מעשה‪ ,‬שאפי' בדיעבד‬
‫לא יצא ידי קר" ש וחוזר וקורא בלא ברכה כמ"ש האחרונים‪ ,‬ואפי' באשה פנויה אסור לשמוע‬
‫קולה כמ"ש המנ"א (הי' ע"ה)‪ ,‬ובתולות דידן שכולם בחזקת נדות הן לעולם אסור לשמוע קולן‬
‫אפי' שלא בשעת קר"ש וכמ"ש הפמ"ג שם‪ ,‬ומי זוטר מ"ש החת"ס שם בעובדא שרצו לקבל פני‬
‫הקיסר בבהכ" נ במינים ועוגב והבתולות יעמדו בעזרת נשים לעזור להמנגנים‪ ,‬וכתב לאסור מה"ט‬
‫שאנו מוזהרים שלא לשמוע קול זמר אשה אפילו פנויה שאינה נדה וערוה בשעה שאנו קורין‬
‫קר" ש ובשעת התפלה כמבואר באו" ח ומג"א‪ ,‬כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודיה‬
‫שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי' באשתו לא תעלה במעלות לפני השי"ת ולא תקובל‬
‫לרצון‪ ,‬ואם כן איך אפשר להעלות על הדעת לפרוץ גדר ולהתיר גם בשעת תפלה במקום קדוש‬
‫ובימים קדושים ונוראים תפלות תועבות כאלו‪.‬‬
‫(ב) ובדבר התקנה שרוצים להעמיד עוגב בבהכ" נ לנגן בו בשעת חופות‪ ,‬כבר דברו בזה האחרונים‬
‫בתשובותיהם‪ ,‬עיין בחת"ס (חחו"מ סי' קצ"ב) ובנב חיים ח" ב שהעלו דאסור לנגן בעוגב בבהכ"נ‬
‫אפי' בימי החול כי אין שמחה לפניו יתברך עד אשר יושב בשמים ישחק ואין לומר דמשום מצוות‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 14‬‬
‫חתן וכלה שאני‪ ,‬דהא כל דבר שיש בו משום סרך איסור חלילה להתיר אפי' לצורך חתן וכלה‪,‬‬
‫ובשגם כפי שהורה הנסיון פותחין בחול ומסיימין אח"כ גם בשבת‪ ,‬חלילה וחלילה להרגיל את‬
‫הארגיל בבית הכנסת‪ ,‬ואולי שמצווה תגרור מצווה אחרת להרחיק לגמרי עי"ז את החופה‬
‫מבהכ" נ אשר כבר רבו האוסרין בזה אפי' בשעה שהשנים כתקונם וכולם מכוונים לשם מצווה‬
‫להתברך בשעת קשר הנשואין ממעון הברכות והקדושה‪ ,‬וכ" ש בדורותינו שגברה הפריצות‬
‫ובמזמוטי חתן וכלה ‪ 32‬יבואו האנשים על הנשים כשהולכים חשופי לב וזרוע מקושטות‬
‫ומבושמות‪ ,‬ויבוא גם השטן בתוכם‪ ,‬ודאי שהחיוב מוטל להרחיק שיקוץ תיעוב משומם מבית‬
‫המקדש המעט‪ ,‬אלא שאין הם שומעין לנו ע" ז מפני שכבר הוחזקו בעבירה זאת שנו ושילשו עד‬
‫שלא רק שנעשה להם כהיתר אלא כמצווה‪ ,‬אבל אם לא נניח להם להוסיף באיולתם ולהביא עוד‬
‫את העוגב‪ ,‬שבחטא זה לא נשתרשו עדיין ואפשר שישמעו לנו‪ ,‬וכל מי שירצה להרבות בשמחה ע"י‬
‫עוגב‪ ,‬יבחור לפניו לעשות החופה במקום אחר‪ ,‬וינצלו משתי איסורים‪ ,‬איסור חופה ואיסור נגינה‬
‫מכלי זמר בבהכ"נ‪ ,‬וכ"ש בעוגב‪ ,‬אשר בלא" ה בעוה"ר מלא הבהכ" נ בשעת החופה עם עגבים‬
‫טבעיים‪ ,‬ואין צורך להוסיף עוגב על עוגבים הרבים בלא"ה‪.‬‬
‫(ג) והאחרון הכביר במה שרוצים להקהיל קהלות אנשים ונשים‪ ,‬בחורים ובתולות‪ ,‬לחוג חגיגת‬
‫הבגרות לנערות‪ ,‬לבד שכל טעמי הפריצות והתיעוב שבארתי לעיל‪ ,‬איתנהו גם בזה‪ ,‬עוד כמה‬
‫איסורי דאורייתא איכא בזה‪ ,‬אחרי שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם ולרשעי‬
‫ישראל ברעפארמער‪ ,‬וכבר הזהרנו ע"ז בשבעה ל" ת ושני מ"ע‪ ,‬שלא לילך בחקותיהם‪ ,‬כמבואר‬
‫ברמב"ם (פי" א מהלכות ע"ז) וז"ל אין הולכין בחקות העכו" ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא‬
‫בשער וכיו"ב שנא' ולא תלכו בחקות העכו"ם ונא' ובחקותיהם לא תלכו ונא' השמר לך פן תנקם‬
‫אחריהם‪ ,‬הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו‬
‫ושאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדיעותיו וכה"א ואבדיל אתכם מכל העמים כו' עכ"ל‪,‬‬
‫וכ" ה בטור וז"ל אסור ללכת בחקות העכו" ם אלא אפי' מנהג שנהגו בו אסור לילך בו דכתיב‬
‫ובחקותיהם לא תלכו‪ ,‬ופי' הב"י שם שתוה" ק לא פירשה דבר וסתמה וכתבה ובחקותיהם לא‬
‫תלכו בכל דבר ובכל זמן שיש בהמעשה התדמית לעכו"ם שעי" ז נראה שמודה לדתן אסור משום‬
‫ובחקותיהם לא תלכו‪ ,‬מי יגלה עפר מעיניהם של המתקנים הללו לראות מ" ש האחרונים לענין אם‬
‫נשים רשאות לבוא לבהכ"נ לשמוע קריאת פ' זכור מעשה עמלק‪ ,‬אף שלפי האמת חייבות הן‬
‫בעיקר מצווה זו‪ ,‬בכ" ז כתבו שלא זו דרך הישרה שיבואו אנשים ונשים ביחד אף שהוא בשעת‬
‫קריאת התורה שכולם מחויבים לעמוד באימה כנתינתה מסיני‪ ,‬וק" ו בשעת חדוה ושלא לצורך‬
‫שום מצווה‪ ,‬וכ"ש לתקן דבר חדש אשר לא שמענו שמעה בלתי היום‪ ,‬וכן לא יעשה לשנות‬
‫ממנהגי אבותינו אפילו בדבר שאין נדנוד איסור‪ ,‬כ"ש בדבר הזה אשר איסורו חמור מאוד‪,‬‬
‫אביזרא דע"ז משום ובחקותיהם לא תלכו‪ ,‬וגם אביזרא דעריות‪ ,‬ודאי שהמתיר בזה הוא זקן‬
‫ממרא והמחזיק בה הרי הוא כזורק אבן למרקוליס וארור ומובדל יהא מעדת ה'‪.‬‬
‫ואתם בני ישראל מוריו ומדריכיו‪ ,‬חזקי אמצו‪ ,‬התאזרו כגבורים חלציכם לעמוד בקרב מול אויבי‬
‫ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודי אשר רק ההבדל מן העמים והסייגים והגדרים‬
‫שהוגדרנו‪ ,‬היא שעמדה ל נו בכל דור ודור כשעומדים עלינו לכלותנו ולהציל אותנו מכף כל‬
‫הקמים עלינו‪ ,‬רק ההבדלה והסייגים עמדה לפנינו כתריס בפני הפורענות ‪ ,‬וכל אלו שבאים‬
‫לפרוץ גדר של כרם ה' צבאות‪ ,‬מכלים הם אותו ברוח ובחמר‪ ,‬התורה והגוף כאחד‪ ,‬אל תתיראו‬
‫מפני שפעת קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי העמים‪ ,‬מפיהם ומפי כתבם‪ ,‬אל‬
‫ירך לבבכם מפני האיומים והפחדים שמפחדים אתכם‪ ,‬כי ה' ילחם לכם‪ ,‬השכימו והעריבו‬
‫עליהם והם כלים מאליהן‪ ,‬ואולם בהיות שבודאי לכל העם בשגגה הוא שרצונם להתדמות‬
‫להחפשים מחסרון ידיעתם שיש בזה איסורים חמורים וחרמות מגאונים קדמונים‪ ,‬חפץ אנכי‬
‫לקוות כי אם אך תגידו להם דבר חוק ומשפט יקבלו באהבה עליהם את הדתן ולא יתנו כתף‬
‫סוררת כי כל העדה כולם קדושים ושלום על דייני ישראל וכל ישראל כנפש המתאנח גונח ודואג‬
‫על שמועות כאלו כי באו ומצפה להרמת קרן התורה הקדושה‪.‬‬
‫מברככם בברכת אהרן וואלקין‬
‫‪32‬‬
‫הניסוח "מזמוטי חתן וכלה" לקוח מחגיגה י"ד ע"ב‪ " :‬כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי‬
‫חתן וכלה" ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 15‬‬
‫התשובה ‪ -‬סיכום‪ ,‬הדרכה והערות‬
‫המזכיר של ועד הרבנים בלונדון שבאנגליה פנה למחבר בשלושה נושאים‪ ,‬אשר כולם‬
‫קשורים למאבקים עם הרפורמים‪ :‬שירת התפילה בבית הכנסת על ידי נשים‪ ,‬עוגב ‪,‬‬
‫"קאנפערמאציון"‪ .‬השאלה אינה מנוסחת בלשון "חגיגת בת מצווה"‪" ,‬סעודת מצווה" ‪,‬‬
‫"כניסת הבת לעול המצוות" או כדומה‪ ,‬אלא בלשונם וברוחם של היהודים הרפורמים‬
‫"קאנפערמאציון"‪ ,‬אשר משקפת את המגמה להידמות לחוקות העמים‪ ,‬ולמעשה לא ברור‬
‫שמדובר על ציון היום שהנערה בת שתים עשרה שנה נכנסת לעול תורה ומצוות או על טקס‬
‫אחר של קונפירמציה בלבד; ממילא גם הדיון ההלכתי הוא כולו סביב לאיסור‬
‫"בחוקותיהם לא תלכו" ‪ ,‬והמחבר אוסר את שלושת הנושאים בחריפות רבה ‪" :‬על שלושת‬
‫הפשעים אשר העלו המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן ) ולהנהיג בעירכם"‪.‬‬
‫בניסוח זה של המחבר יש לשון נופל על לשון לפי ההברה האשכנזית‪" :‬התקנות" האלה של‬
‫הרפורמים ‪ -‬ה ם "סכנות " לעם ישראל‪ ,‬ולכן הוא מכנה אותם " מחריבי קרתא" בניגוד‬
‫לשומרי תורה ומצוות‪ ,‬אשר הם "נטורי קרתא"‪ 33 .‬לפני שהמחבר ניגש לבירור ההלכתי של‬
‫שאלות אלה‪ ,‬הוא מקדים לאסור את המנהגים האלה בפתיחת תשובתו מדין "לא תקים‬
‫לך מצבה אשר שנא ה' א ‪-‬להיך"‪ .‬איסור זה מבוסס על האיסור של "בחוקותיהם לא‬
‫תלכו"‪ ,‬כי הרי האבות הקימו מצבות‪ ,‬אך התורה אסרה מצבות משום שבדורות אלה הפכו‬
‫‪34‬‬
‫להיות סמל של עבודה זרה ‪.‬‬
‫בעניין שירת הנשים מסתמך המחבר על הגמרא בסוטה מ"ח ע" א ועל פסק החתם סופר‬
‫שדן בנושא זה לאיסורא‪ ,‬ולכן אין שום מקום להתיר בעניין זה (א)‪ .‬לגבי העוגב בבית‬
‫הכנסת מסתמך המחבר שוב על פסק החתם סופר ‪ ,‬שדן בסוגיא ז ו במפורש ואסר באופן‬
‫החלטי‪ ,‬ולכן אין שום מקום להתיר בנידון (ב)‪" 35 .‬והאחרון הכביד במה שרוצים…לחוג‬
‫חגיגת הבגרות לנערות" (לא "בת מצווה")‪ ,‬כי כל כוונתם להידמות לעכו"ם ולרשעי ישראל‬
‫הרעפארמער‪ ,‬ולכן הדבר אסור מדאורייתא מדין "בחוקותיהם לא תלכו"‪ ,‬כמפורש‬
‫ברמב"ם ובפסקי הבית יוסף‪ .‬המחבר לא משאיר שום פתח להתיר בנידון זה‪" :‬כ"ש בדבר‬
‫הזה אשר איסורו חמור מאוד ‪ ,‬אביזרא דע" ז משום 'ובחקותיהם לא תלכו' ‪ ,‬וגם אביזרא‬
‫דעריות‪ ,‬ודאי שהמתיר בזה הוא זקן ממרא והמחזיק בה הרי הוא כזורק אבן למרקוליס‬
‫וארור ומובדל יהא מעדת ה' " (ג)‪ .‬בסוף התשובה יש קריאה חגיגית לרבני ישראל להתחזק‬
‫מול "אויבי ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודי… אל תתיראו מפני שפעת‬
‫קלגסים… אל ירך לבבכם מפני האיומים והפחדים שמפחדים אתכם"; המחבר רומז כאן‬
‫לניסוחים של מלחמת מצווה מדברים כ'‪ ,‬א ‪-‬ט‪" :‬כי תצא למלחמה על איביך…לא תירא‬
‫מהם כי ה' א ‪-‬להיך עמך המעלך מארץ מצרים… ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים‬
‫היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה'‬
‫א ‪-‬להיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם‪ ".‬כמו כן ‪ ,‬הניסוח בתשובתו‬
‫" אל תתיראו מפני שפעת קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי העמים" ‪ -‬לקוח‬
‫מסוטה מ"ב ע"א‪ ,‬בו מפורשים דברי הפסוק בדברים כ'‪ ,‬ג‪" :‬אל תיראו ‪ -‬מפני הגפת תריסין‬
‫ושפעת הקלגסין"‪ .‬המחבר נעזר אם כן בלשונות של מלחמת מצווה‪ ,‬כדי להלחם בתוקף נגד‬
‫התקנות ("הסכנות") החדשות של הרפורמים‪ .‬הדרך הנכונה על פי התורה היא ההיבדלות‬
‫‪33‬‬
‫הניסוח לקוח ממדרש תהלים מזמור קכ" ז‪ ,‬א‪" :‬שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו‬
‫בוניו בו ‪ -‬ר' יהודה נשיאה שלח רבי חייא ורבי יוסי ור' אמי מעבור קריתא דארעא דישראל‪ ,‬מתקנא‬
‫להון סופרים ומתניין‪ ,‬עלון לחד אתר לא אשכחו תמן לא סופר ולא מתניין‪ ,‬אמרו להם אייתי לן נטורי‬
‫קרתא [ אייתון לון סנטורי קרתא]‪ ,‬אמרון לון אלין [ אינון] נטורי קרתא‪ ,‬לית אלין אלא מחריבי קרתא ‪,‬‬
‫[א " ל] ומה אינון נטורי קרתא [א " ל] ספריין ומתניין‪ ,‬הה "ד אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר "‪[ .‬רבי‬
‫‪34‬‬
‫ראה תוספות עבודה זרה י"א ע"א ד"ה ואי חוקה והנושא נידון בשו"ת "שרידי אש" בהרחבה ‪.‬‬
‫ראה גם דיונו של אב רהם ברלינר "כתבים נבחרים"‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬חלק א'‪ ,‬עמ' ‪.171-188‬‬
‫‪35‬‬
‫יהודה הנשיא שלח את רבי חייא‪ ,‬ואת רבי יוסי ואת רבי אמי לעבור בערי ארץ ישראל‪ ,‬כדי להכין להם סופרים‬
‫ומלמדי משניות‪ .‬הגיעו למקום אחד ולא מצאו שם לא סופר ולא מלמד משניות‪ .‬אמרו להם‪ :‬הביאו לנו את שומרי‬
‫העיר ! הביאו להם את מושלי העיר‪ .‬אמרו להם‪ :‬וכי אלו שומרי העיר? ! הם מחריבי העיר‪ .‬שאלו אותם‪ :‬ומי הם‬
‫שומרי העיר? אמרו להם‪ :‬סופרים ומלמדי משניות‪ ,‬כפי שנאמר‪ :‬אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר"]‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 16‬‬
‫המוחלטת מעמים אחרים‪ ,‬ובכוונה הוא משתמש בקטע האחרון של תשובתו בלשון ההגדה‬
‫של פסח‪ ,‬כדי לרמוז לקיום עם ישראל מראשיתו בזכות ערכים אלה‪" :‬היא שעמדה לנו בכל‬
‫דור ודור כשעומדים עלינו לכלותינו"‪.‬‬
‫בסוף קריאתו הקנאית נגד הרפורמים‪ ,‬הוא רומז ללימוד זכות‪" :‬ואולם בהיות שבודאי‬
‫לכל העם בשגגה הוא שרצונם להתדמות להחפשים מחסרון ידיעתם … חפץ אנכי לקוות כי‬
‫אם אך תגידו להם דבר חוק ומשפט יקבלו באהבה עליהם…"‪ .‬למרות התנגדותו החריפה‬
‫לתקנות אלה‪ ,‬הוא מנ סה ומשתדל בכל זאת לדון אותם לכף זכות ("מחסרון ידיעתם…חפץ‬
‫אנכי לקוות")‪ .‬הוא רומז לפסוק בבמדבר ט"ו‪ ,‬כו‪ " :‬ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר‬
‫בתוכם כי לכל העם בשגגה"‪ ,‬ו מסיים את התשובה עם דברי עידוד לדייני ישראל‪ ,‬להשפיע‬
‫על קהילות ישראל ולהרים את "קרן התורה הקדושה"‪ .‬גישתו של בעל "זקן אהרן" היא‬
‫קנאית וקיצונית נגד כל שינוי של הרפורמים ‪ ,‬ויש לצאת נגדם במלחמת מצווה בלי לפחד‬
‫מהם‪ .‬מתשובתו ניכר נסיונו בתחום הציבורי כמנהיג‪ ,‬כנואם מחונן וכעסקן ב"אגודת‬
‫ישראל"‪ .‬ניסוחיו לקוחים מהתורה ומחז"ל‪ ,‬ומליצותיו מחודדות ביותר ‪.‬‬
‫המאפיינים של התשובה‬
‫הנושא של "חגיגת הבגרות לנערות" עלה לראשונה כדיון הלכתי עקרוני בתשובתו של הרב‬
‫אהרן וואלקין‪ ,‬אשר רואה בה "תקנה" של הרפורמים‪ ,‬ולכן הדבר מהווה "סכנה" לקיו ם‬
‫עם ישראל ‪ .‬אין למצוא בנידונים אלה שום היתר או קולא‪ ,‬ולכן מצווה להתנגד להם בכל‬
‫‪36‬‬
‫תוקף‪.‬‬
‫בת מצווה‬
‫‪36‬‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫‪ ‬היכן חי ופעל הרב וואלקין ומניין הגיעה אליו השאלה? מה ההבדל‬
‫התרבותי והחברתי בין מקומו של השואל לבין מקומו של הנשאל?‬
‫‪ ‬כיצד מכנה הרב וואלקין את טקס "חגיגת בת המצווה"‪ ,‬ומה ניתן ללמוד‬
‫מכינוי זה? למה שילב הרב וואלקין בתשובה זאת שלושה עניינים ‪ ,‬ומה‬
‫הקשר ביניהם ("על שלושה פשעים‪?)"...‬‬
‫‪ ‬מהם השיקולים ההלכתיים של הרב וואלקין על פי המקורות? כיצד יחלוק‬
‫עליו הרב יחיאל יעקב וויינברג בתשובתו בשו"ת "שרידי אש" (בהמשך) ?‬
‫‪ ‬מה היא עמדתו האידיאולוגית (ופחדיו ) של הרב וואלקין כלפי אותם‬
‫יהודים‪ ,‬המבקשים להנהיג חגיגת בת מצווה ?‬
‫הנימוקים ההלכתיים להתנגדותו הגורפת של הרב וואלקין נידונים בפרוטרוט על ידי הרב יחיאל יעקב‬
‫וויינברג בשו"ת "שרידי אש" – ראה למטה‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 17‬‬
‫ד‪ .‬הרב משה פיינשטיין זצ"ל‬
‫מחבר שו"ת "אגרות משה"‬
‫‪37‬‬
‫תולדות המחבר ותקופתו‬
‫נולד בשנת תרנ"ה (‪ )1895‬ברוסיה‪ ,‬רב ופוסק‪ ,‬חיבר פירושים על הש" ס ופסקי הלכה‪ .‬היגר‬
‫לארצות הברית בשנת ‪ ,1937‬שימש ראש ישיבת המתיבתא "תפארת ירושלים" בניו יורק‪,‬‬
‫יו"ר של ‪ Union of Orthodox Rabbis‬ושל מועצת גדולי התורה בארה"ב‪ ,‬התנגד בתוקף‬
‫להשפעתם של רפורמים וקונסרבטיבים ‪ ,‬חיבר חידושים "דברות משה " ושו"ת "אגרות‬
‫‪38‬‬
‫משה"‪ ,‬התקבל כפוסק הדור ‪ ,‬נפטר בניו יורק בשנת תשמ"ו (‪ )1986‬ונקבר בירושלים ‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫ראה גישה דומה של הרב אליעזר יהודה וולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר חי "ח סי' ל"ג‪.‬‬
‫ראה על תולדות המחבר "מאן מלכי רבנן" בתחילת אגרות משה חלק ח' ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 18‬‬
‫א‪ .‬שו"ת אגרות משה חלק או"ח א'‪,‬‬
‫סימן ק"ד (נכתב תשט"ז; נדפס נוא יארק‪ ,‬תשי"ט )‬
‫בדבר בת מצווה י"א שבט תשט"ז‪ .‬מע"כ ידידי הנכבד הרה"ג מהר"ר ברוך אהרן פופקא שליט"א‪.‬‬
‫בדבר ענין החפצים להנהיג איזה סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה‪ ,‬הנה אין לעשות זה‬
‫בבית הכנסת בשום אופן אף לא בלילה‪ ,‬כי בבית הכנסת אינו מקום לעשות דברי הרשות אף‬
‫בנבנו על תנאי‪ ,‬והצערעמאניע (טקס) של בת מצווה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין‬
‫שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת‪ .‬וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפארמער‬
‫וקאנסערוואטיו ‪/‬מהרפורמים וקונסרבטיבים‪ ./‬ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו‬
‫רשאי אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצווה וסעודת מצווה‪ ,‬כי הוא רק כשמחה של‬
‫יום הולדת בעלמא‪ .‬ואי איישר חילי הייתי מבטל במדינתנו גם סדר הבר מצווה של הבנים‬
‫שכידוע לא הביא זה שום איש לקרבו לתורה ולמצות ואף לא את הבר מצווה אף ל א לשעה אחת‪,‬‬
‫ואדרבה בהרבה מקומות מביא זה לחלול שבת ועוד איסורים‪ .‬עכ" פ מה שכבר הונהג בפה וגם בא‬
‫זה ממקור מצווה קשה לבטל‪ ,‬אבל לחדש זה בבנות שהוא בלא מקור מצווה כלל‪ ,‬אף בבית ודאי‬
‫הי' יותר טוב למנוע אף שליכא איסור‪ ,‬אבל לעשות בביהכ" נ אף בלילה בשעה שאין מתפללין‬
‫ידידו מוקירו‪ ,‬משה פיינשטיין‪.‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬שו"ת אגרות משה חלק או"ח ב' סימן צ"ז‬
‫(נכתב תשי"ט; נדפס נוא יארק תשכ"ד )‬
‫בהערתו עלי בסימן ק "ד בענין סעודה לבת מצווה‪ .‬ומה שכתר" ה מתקשה מדוע אין מצווה בסעודת‬
‫בת מצווה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן דגם הבת הא מתחייבת עתה במצות‪ ,‬ויש להוסיף לחזק‬
‫הקושיא שאף שאין הבת דורשת דאף אם תדרוש ליכא מעלה שפטורה מתלמוד תורה‪ ,‬מ "מ הא ביום‬
‫שנעשה בר מצווה נחשבת סעודת מצווה אף כשאינו דורש כדאיתא במג"א סימן רכ"ה סק "ד ובדגמ "ר‬
‫יו"ד סימן שצ"א סעיף ב' בשם מהרש"ל ביש"ש וא"כ גם בבת באותו היום שנמלאו לה י"ב שנה ויום‬
‫אחד יתחשב סעודת מצווה ואין לומר דאה"נ כיון דלא הוזכר זה בשום מקום‪ .‬ועיין בפמ"ג בא " א‬
‫סק"ה שהקשה לענין ברכת שפטרני מ "ט לא אמרינן בבת כשנעשית י"ב שנה ולא הקשה על מה שאין‬
‫עושין סעודה אף שטעם הסעודה כתב בסק" ד מא "ר משום דגדול המצווה ועושה וכן הוא במחצה"ש‪,‬‬
‫שטעם זה הא ישנו גם בבת והיא קושיא גדולה‪.‬‬
‫והנכון לע" ד משום דאין ניכר חלוק בבת למעשה במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה ול"ד לבן‬
‫שניכר טובא שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלשה‪ .‬ועל ידיעה בעלמא‬
‫כשלא ניכר למעשה אין עושין סעודה ושמחה אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש‪ .‬ומה שא "ר‬
‫יוסף בב "ק דף פ"ז דמ"ד לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן שמזה הוא המקור לעשות‬
‫סעודה בבר מצווה כדהביא במחצה"ש ממהרש"ל ביש" ש‪ ,‬צריך לומר דג"כ הוא ניכר‪ ,‬ל "מ אם נימא‬
‫דאם סומא פטור מן המצות לא מצטרף לעשרה אלא אף אם נימא שמצטרף דכיון שהוא בר דעת שייך‬
‫שיצטרף אף שפטור ממצות‪ ,‬נמי באדם גדול כרב יוסף ניכר משום דמצד גדלותו נותנין לו לברך‬
‫ולהוציא אחרים ואם הוא פטור אין יכול להוציא אחרים ולא היו יכולין ליתן לו לברך אף שהוא‬
‫הגדול‪ ,‬עיין בפסחים דף קט"ז במה שר' יוסף הוציא בני בית ו באמירת אגדתא בליל פסח‪ ,‬ולכן היה‬
‫זה דבר הניכר והיה שייך שיעשה סעודה‪ .‬אבל כשלא ניכר במעשה ליכא מצווה לעשות סעודה‪.‬‬
‫ג‪ .‬שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד' סימן ל"ו‬
‫(נכתב תשי"ט; נדפס בני ברק תשמ"א )‬
‫חגיגת בת מצווה בבית הכנסת ב' סיון תשי"ט‪ .‬מע"כ הרב מאיר כהנא שליט"א רב בהוארד ביטש‬
‫נוא יארק‪ .‬בדבר עצם חגיגת בת מצווה אין בזה ענין סעודת מצווה אלא הוא כשמחה של יום‬
‫הולדת בעלמא שהוא רשות ולכן אין לעשות בביהכ"נ שסעודות הרשות אין להתיר בביהכ"נ אף‬
‫כשנבנה על תנאי‪ .‬אבל לעשות קידוש בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסיות דמדינה זו לעשות בכל‬
‫שמחה שיש להאדם לא גרעה שמחה זו משאר שמחות שעושין ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד‬
‫שמחתה‪ ,‬וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה אבל לא תאמר על הבימה אלא‬
‫אצל השלחן שעושין הקידוש שם‪ .‬ובדבר הבת מצווה שכבר נקבעה אם יכול כתר"ה באופן שלא‬
‫יהיה זילותא לכתר"ה וגם שלא יהיה מחלוקת לשנות שיהיה רק בעשיית קידוש יראה לשנות‪,‬‬
‫ואם אפשר להיות מזה מחלוקת או זילותא לכתר" ה על שחוזר בו יניח כמו שהוקבע‪ ,‬אבל להבא‬
‫ינהיג שיהיה רק בעשיית קידוש הרגיל לעשות בכל שמחה שיש לאדם‪.‬‬
‫והתועלת שכותב כתר"ה‪ ,‬לפי הנראה יוצא מזה אדרבה קלקולים בחלול שבת ועוד ואף בבנים לא‬
‫ראינו תועלת מזה לקרבו לתורה ולמצות ואף אם באיזה בת יוצאת מן הכלל ראה כתר" ה איזה‬
‫תועלת ברובא דרובן הוא אדרבה קלקול ולכן יש לרחק ענין החדש דחגיגת בת מצווה ולא לקרב‬
‫ידידו‪ ,‬משה פיינשטיין‪.‬‬
‫אבל בלא מחלוקת כדלעיל‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 19‬‬
‫התשובה ‪ -‬סיכום‪ ,‬הדרכה והערות‬
‫בעניין חגיגת בת המצווה פורסמו בספריו "אגרות משה" שלוש תשובות קצרות מאוד ‪,‬‬
‫ללא דיונים הלכתיים ארוכים‪ .‬התשובה הראשונה היא משנת ‪( 1956‬הודפסה בשנת ‪;)1959‬‬
‫למרות שדעתו ברורה ביותר‪ ,‬הרב פיינשטיין קיבל מכתב תגובה בנושא‪ ,‬ולכן הוא התייחס‬
‫שנית לנושא (בתשובה השנייה התאריך משנת ‪ )1959‬ודן עם השואל בעניין שיקולים שונים ‪,‬‬
‫אשר משקפים ככל הנראה את הדיונים החוזרים בקהילות ארצות הברית של אותה‬
‫התקופה‪ .‬כפי שעולה מתוך התשובה האחרונה‪ " ,‬הבת מצווה כבר נקבעה" בקהילתו של‬
‫הרב השואל "לעשות קידוש בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסת דמדינה זו"‪ ,‬והרב פיינשטיין‬
‫משלים בדיעבד עם המצב ומזהיר את השואל להימנע ממחלוקת ומזילותא‪.‬‬
‫מ תשובותיו הקצרות עולים השיקולים הבאים‪ :‬משום " קדושת בית הכנסת" אסור‬
‫לערוך בו טקס של בת מצווה‪ ,‬אשר אין לו שום תוקף הלכתי‪ ,‬והחגיגה אינה מוגדרת‬
‫כסעודת מצווה‪ ,‬כיון שאין לה יסוד בדברי חז"ל‪ ,‬ולכן הדבר "רשות והבל בעלמא" (תשובה‬
‫ראשונה)‪ .‬הרב פיינשטיין מתנגד ל"צערעמוניע" (‪ ,)ceremony‬כי ברור לו שהבקשה באה‬
‫ביזמת "הרעפארמער וקאנסערוואטיו" (ציטוט מונחים בלע"ז)‪ ,‬ולכן יש בכך איסור עקרוני‬
‫של חידושים בלא מקור מצווה (" אבל לחדש זה בבנות שהו א בלא מקור מצווה כלל" וכך‬
‫גם בתשובה האחרונה "ולכן יש לרחק ענין החדש דחגיגת הבת מצווה")‪ .‬גם כשהאב רוצה‬
‫לעשות סעודה בביתו‪ ,‬אין לכך שום משמעות הלכתית (דהיינו "סעודת מצווה") ‪ ,‬אלא‬
‫שמחת יום הולדת בלבד ‪ ,‬ולמרות שאין בכך איסור‪ ,‬רצוי להימנע מזה‪ .‬אין לחגיגה זו ערך‬
‫חינוכי ‪ ,‬וגם " סדר הבר מצווה " אינו מביא שום תועלת חינוכית‪ ,‬אלא אדרבה חילול שבת ‪,‬‬
‫ומן הראוי בעצם לבטל גם את חגיגת הבר מצווה ‪ ,‬אך יש לבר מצווה מקור בהלכה (במסכת‬
‫בבא קמא פ" ז והוכחה מפסחים קט"ז)‪ .‬יש הבדל בין בת לבן ‪ ,‬כי מגיל של בר מצווה הבחור‬
‫מצטרף למניין ולכן יש לבר מצווה גם משמעות הלכתית וחשוב לפרסם על כך בציבור; כיון‬
‫שחגיגת בר המצווה נהפכה כבר למנהג קבוע ‪ -‬אין לבטלו בפועל‪ ,‬אבל וודאי שאין להנהיג‬
‫מנהג חדש של חגיגת בת מצווה ‪.‬‬
‫יש לשים לב למפנה בשלושת התשובות‪ :‬בתשובתו הראשונה המחבר שולל כל תועלת‬
‫חינוכית לבת מצווה וגם לבר מצווה‪ ,‬ולדעתו היה רצוי לבטל גם את חגיגות בר המצווה ‪ .‬על‬
‫כל פנים אין שום טעם לחדש מנהג זה לבנות‪ .‬לאחר שקיבל תגובה מאחד הרבנים‪ ,‬הוא דן‬
‫בתשובתו השניה מחדש בנושא‪ :‬הוא מביא מקורות מהתלמוד ומהפוסקים כולל דברי‬
‫המהרש"ל המפורסמים‪ ,‬מהם ניתן לכאורה להוכיח את חגיגת בר המצווה‪ ,‬ועל ידי גזירה‬
‫שווה גם את חגיגת בת המצווה‪ .‬הרב פיינשטיין מחדש הבחנה הלכתית בין בר מצווה לבת‬
‫מצווה‪ ,‬וחלק הפוסקים אחריו חלקו עליו בנידון‪ 39 .‬בתשובות אלה כבר לא מזכיר הרב‬
‫פיינשטיין לשואל את השפעתם השלילית של הרפורמים והקונסרבטיבים ‪ 40 ,‬ומוכן אפילו‬
‫לכבד א ת התועלת החינוכית של חגיגת בת המצווה לפי הבנת השואל‪" :‬וזה מסתבר שיסגי‬
‫להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה"‪ .‬בניגוד ל רב אהרן וואלקין מחבר שו"ת "זקן אהרן" ‪,‬‬
‫הרב פיינשטיין אינו מדבר על ה" קאנפערמאציאן" כלשונם של חוקות העמים ‪ ,‬אלא על‬
‫" סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה"‪.‬‬
‫הרב פיינשטיין משתמש בניסוחים תלמודיים רבים מחד ‪ ,‬ובלשונות בלע"ז מאידך ‪ :‬יש על‬
‫פי תפישתו בעניין חגיגת בת המצווה התנגשות בין העולם התלמודי המקובל לבין שאיפת‬
‫הדור המודרני בהשפעת הרפורמים והקונסרבטיבים ‪ ,‬וכמובן "יש לרחק ענין החדש"‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫בתשובתו מורגשת ה תנגדות עקרונית וגורפת לחידושים מצד הרפורמים והקונסרביבים ‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫ראה הרב עובדיה יוסף למטה ( ליד הערה ‪.)60‬‬
‫התשובה האחרונה נדפסה בארץ ישראל‪ ,‬בה אין השפעה חזקה של תנועת הרפורם‪ .‬בניגוד לכך שתי‬
‫התשובות הראשונות נדפסו עוד בארצות הברית‪ ,‬כשהרב פיינשטיין נלחם קשות נגד תנועת הרפורם ‪.‬‬
‫שו"ת אגרות משה חלק יו"ד א' סימן י"ב ד"ה ולכן מדינא ‪" :‬יש לרחק כל דבר חדש…"; שו"ת אגרות‬
‫משה חלק יו"ד א' סימן י"ד ד"ה סוף דבר‪ " :‬סוף דבר אין בזה שום חשש ופקפוק לא לדינא ואף לא‬
‫לחומרא ו מעלה ורק שיש לרחק דבר חדש כדכתבתי…"‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 21‬‬
‫הרב משה פיינשטיין נלחם נגד השפעתם של הרפורמים והקונסרבטיבים ‪ ,‬כפי שמשתקף‬
‫‪42‬‬
‫בתשובותיו "אגרות משה" במקומות רבים ‪.‬‬
‫המאפיינים של התשובה‬
‫למרות התנגדותו הבסיסית לרפורמים ולחידושים בהלכה שבהשפעתם‪ ,‬ניסוחיו הינם‬
‫פחות חריפים מאשר בתשובתו של "זקן אהרן" ‪ ,‬והרב פיינשטיין לא מזכיר את האיסור של‬
‫"בחוקותיהם לא תלכו" (כמו בשו"ת "זקן אהרן")‪ ,‬כי לפי פשטות הדברים בש"ס אין‬
‫ליישם איסורים "מדאורייתא" בנידון של חגיגת בת מצווה‪.‬‬
‫ניתן לראות גם התפתחות לאורך שלוש התשובות של הרב פיינשטיין ‪ :‬בתשובתו‬
‫הראשונה יש התנגדות גורפת לנושא ‪ ,‬הסעודה היא "דברי רשות והבל בעלמא"; בתשובתו‬
‫האחרונה מסכים הרב פיינשטיין "לעשות קידוש בביהכ" נ שנוהגין ברוב בתי כנסיות" והבת‬
‫"רשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה‪ ,‬וזה מסתבר שיסגי להתועלת"‪ .‬בתשובתו‬
‫האחרונה ניכרת נכונות חלקי ת לתועלת החינוכית לפי דעת השואלים‪ ,‬למרות שהוא עצמו‬
‫אינו משתכנע מטיעון זה‪ .‬הרב פיינשטיין כתב את התשובה האחרונה בשנת תשי"ט‪ ,‬אך‬
‫פרסם אותה רק בשנת תשמ"א‪ ,‬דהיינו לאחר ‪ 22‬שנה ‪ ,‬סמוך לפטירתו תשמ"ו‪ .‬במשך אותה‬
‫תקופה התקבלו טקסים שונים לציון בת המצווה‪ ,‬והרב פיינשטיין היה מוכן בשלב זה‬
‫‪43‬‬
‫לפרסם את תשובתו המתירה‪.‬‬
‫הרב משה פיינשטיין לא רואה שום הצדקה ותועלת חינוכית "לכתחילה" לחגיגת בת‬
‫המצווה‪ ,‬ולכן אין צורך לדון בנושא באריכות‪ .‬כדי למנוע מחלוקת עם בעלי בתים‪ ,‬הוא‬
‫מוכן לקבל את המציאות‪ ,‬אך ניכרת בדבריו חוסר שביעות הרצון‪ .‬בלי להסכים בלב שלם ‪-‬‬
‫הוא משלים עם מנהג זה של המודרנה ‪ .‬האבחנה בין מעמד בר המצווה לבנים לבין בת‬
‫המצווה לבנות הוא חלש‪ ,‬הרי גם היא מחוייבת במצוות עשה של נשים ומוזהרת על כל‬
‫מצוות לא תעשה של התורה; הרב פיינשטיין ביקש לבסס את התנגדותו בדברי חז"ל ‪,‬‬
‫‪44‬‬
‫למרות שמצד המקורות אין אבחנה זאת מתבקשת כלל‪.‬‬
‫הסכמה חלקית זו לתועלת החינוכית בתשובה האחרונה של הרב פיינשטיין עדיין‬
‫רחוקה בניתוחו הפסיכולוגי וההלכתי של הרב יחיאל יעקב וויינברג בתשובתו "שרידי אש "‬
‫(לקמן)‪ ,‬בה יש התייחסות לרגש של הנערה‪ ,‬לבעיות של ההתבוללות‪ ,‬להוראות השעה לאחר‬
‫השואה וכדו'‪.‬‬
‫בת מצווה‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫‪ ‬היכן חי ופעל הרב פיינשטיין‪ ,‬ומה הרקע לעמדתו בנושא חגיגת בת‬
‫מצווה?‬
‫‪ ‬מה הם הנימוקים ההלכתיים ‪ ,‬החברתיים והחינוכיים של הרב פיינשטיין ?‬
‫‪ ‬מה ההבדל בין שלושת התשובות הקצרות של הרב פיינשטיין ? האם יש בהם‬
‫התפתחות‪ ,‬וכיצד מתאימה התפתחות זו לשינויים החברתיים בתקופת‬
‫פירסום התשובות בין השנים תשי"ט עד תשמ"א?‬
‫‪ ‬מה מוכיח הרב פיינשטיין מדברי המהרש"ל? כיצד יסביר הרב עובדיה יוסף‬
‫מקור זה‪ ,‬ומה ההבדל ביניהם הלכה למעשה ?‬
‫העובדות הבאות מפרויקט השו"ת של בר ‪-‬אילן מלמדות על חלקו של הרב פיינשטיין במאבק נגד‬
‫הרפורמים והקונסרבטיבים‪ :‬בשו"ת "אגרות משה" יש מעל ‪ 100‬תשובות‪ ,‬אשר עוסקות בנושא הרגיש‬
‫והחריף "רעפארמער"‪ ,‬ומעל ‪ 130‬דיונים בעניין היהדות הק ונסרביטיבת (מתוך סה"כ של בערך ‪160‬‬
‫תשובות במאה העשרים‪ ,‬בהן יש התייחסות ליהדות הקונסרבטיבית)‪.‬‬
‫על פי ניתוחו של אברהם (רמי) ריינר (הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪ .66‬הערה מעניינת זו דורשת בקרה שיטתית‬
‫בשיטת פרסום התשובות של הרב משה פיינשטיין זצ" ל בשאר ספריו ‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף שליט" א אכן דוחה החילוק הזה של הרב פיינשטיין (ראה למטה ליד הערה ‪.)60‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 21‬‬
‫ה‪ .‬הרב משולם ראטה זצ"ל‬
‫‪45‬‬
‫מחבר שו"ת "קול מבשר"‬
‫תולדות המחבר ותקופתו‬
‫נולד בשנת תרל"ה (‪ )1875‬בגליציה‪ ,‬שימש כרב ופוסק בעיר טשרנוביץ‪ ,‬עלה ארצה בשנת‬
‫תש"ד (‪ ,)1944‬היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ויועצו של הרב הרצוג‪ .‬חיבר‬
‫שו"ת "קול מבשר"‪ ,‬ועסק בשאלות אקטואליות רבות‪ .‬נפטר בירושלים בשנת תשכ"ג‬
‫(‪ .)1963‬השם של ספרו "קול מבשר " רומז לשמו של המחבר (משלם בר' שמעון ראטה)‪ ,‬אך‬
‫משקף גם את תפישת עולמו‪" :‬ואני תפילה‪ ,‬כאשר זכיתי אחרי השואה הנוראה לראות‬
‫באתחלתא דגאולה כן יזכני ה' לשמוע קול מבשר גאולתנו השלימה…בב"א כי"ר"‬
‫(בהקדמתו)‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫גישה דומה מאותה תקופה מוצגת על ידי הרב נסים; ראה אהרן ארנד בספרה של שרה פרידלנד (הערה‬
‫‪ ,)3‬עמ' ‪.109-115‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 22‬‬
‫שו"ת קול מבשר חלק ב' סימן מ" ד‬
‫ב"ה‪ ,‬ב' כסלו תשי"ח‪ ,‬בני ברק‪.‬‬
‫לכבוד המנהל של משרד הדתות ד"ר ש‪ .‬ז‪ .‬כהנא נ"י‪ ,‬בירושלים ת"ו‪.‬‬
‫ע" ד שאלתו בענין תכנית חגיגת בת מצווה‪ ,‬הנה בס' ד" ח על הרא"ש פ"ט דברכות אות ל' כתב‬
‫פירוש הברכה של בר מצווה שמברך האב ברוך שפטרני מעונשו של זה‪ :‬הכוונה בברכה זו היא‬
‫שמברך על שעד עתה היה חובה ומוטל על האב לחנכו במצוות ולגדלו בתורה ונמצא כשמתרשל‬
‫מכל זה שהוא נענש עליו‪ ,‬עיי" ש שהשיג על הלבוש ( המובא גם במג"א סי' רכ"ה סק"ח) שפירש‬
‫באופן אחר והוא דחה את פירושו‪ .‬וא"כ כיון דאמרינן בנזיר דף כ"ט בנו חייב לחנכו‪ ,‬בתו אינו‬
‫חייב לחנכה‪ ,‬ממילא לא שייך ענין זה גבי בת‪ .‬ואף לפ"ד המג"א סי' שמ"ג סק"א שהביא דיעה‬
‫שחייב לחנכה מ"מ כתב הפמ"ג בא"א סי' רכ"ה סק" ה דגם למ"ד שמחויב לחנכה לא יברך האב‬
‫כשהגיעה לי"ב שנים לפי שאין בה כ"כ מצוות שמחויב לחנכה בקטנותה‪ .‬וכן מוכח מלשון המדרש‬
‫רבה פ' תולדות בפסוק ויגדלו הנערים אמר ר"א צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה‪ ,‬מיכן ואילך‬
‫צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה‪ ,‬וע"ז פירש רש" י שם צריך אדם ליטפל בבנו ללמדו‬
‫תורה ומצוות ובחדושי הרד"ל שם כתב משמע דווקא בנו אבל בתו לא‪ ,‬ולפ"ז אין הטעם בשביל‬
‫שעד עתה היה אביו נענש על מה שעובר הקטן כאשר חשבו האחרונים ז"ל‪ .‬שא"כ גם בבתו כן‪.‬‬
‫אלא עיקר הכוונה על חייב ללמד תורה לבנו‪ ,‬ויש לו סיוע מדברי חמודות הנ"ל‪.‬‬
‫ועוד י"ל טעם אחר בזה‪ ,‬דהא ברכת הגומל היא מדינא דגמרא‪ ,‬ומנהג העולם שאין נשים מברכות‬
‫ברכה זו וכתבו האחרונים באו"ח סי' רי"ט הטעם משום דסדר ברכה ז ו היא בפני עשרה ולאו‬
‫אורח ארעא לאשה‪ ,‬ועי' שו"ת חות יאיר סי' רכ" ב שאחד נעדר בלי בן וציוה לפני מותו שילמדו‬
‫עשרה כל יום תוך י"ב חודש בביתו בשכרם‪ ,‬ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש‪ ,‬וכתב‪ :‬אף כי אין‬
‫ראייה לסתור הדבר כי גם אשה מצווה על קדוש השם ונחת רוח לנפש כי זרעו היא‪ ,‬מ"מ יש‬
‫לחוש שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שג"כ תורה הם ויהי' כל אחד בונה במה‬
‫לעצמו ע"פ סברתו ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ויבואו לזלזל בהם‪.‬‬
‫ואפשר לציין את המאורע הזה בתור יום שמחה וגילה‪ ,‬בחוג של קרובים וידידים בביתה ובבית‬
‫הספר לבנות שהיא לומדת בו ‪ ,‬ויוכל המורה דשם ( איש או אשה) להרצות הרצאה מענינא דיומא‬
‫להבהיר חובת בת ישראל שהגיעה לגיל המצוות‪.‬‬
‫בכבוד רב‪ ,‬משלם ראטה‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 23‬‬
‫התשובה ‪ -‬סיכום‪ ,‬הדרכה והערות‬
‫המחבר נשאל על ידי המנהל של משרד הדתות בשנת העשור של מדינת ישראל (תשי" ח =‬
‫‪ )1958‬בעניין "תכנית חגיגת בת מצווה"‪ ,‬דהיינו קביעת אירוע או טקס מסודר לבנות‬
‫ישראל‪ .‬אין דיון נרחב ביסודות ההלכתיים של הסוגיה‪ .‬מתוך תשובתו הקצרה עולה ‪ ,‬שאין‬
‫לו התנגדות עקרונית לחגיגת בת מצווה ‪ ,‬ואדרבא הוא מעודד את ציון יום בת המצווה‬
‫בקרב המשפחה או בית הספר בתור "יום שמחה וגילה" ‪ ,‬אך הו א נזהר מלקבוע מנהגים‬
‫חדשים אשר עלולים לגרום למחלוקות בקרב ישראל‪ .‬הוא מתבסס על שו"ת חוות יאיר‬
‫בעניין אמירת קדיש על ידי הבת‪" :‬מ" מ יש לחוש שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני‬
‫ישראל שג"כ תורה הם ויהי' כל אחד בונה במה לעצמו ע" פ סברתו ומחזי מילי דרבנן‬
‫כחוכא ואטלולא ‪ 46‬ויבואו לזלזל בהם…" ‪ 47 ,‬ובעקבות שיקולים אלה הוא נמנע מלקבוע את‬
‫היום כ"שמחת מצווה" עם כל ההשלכות ההלכתיות הלכה למעשה ‪.‬‬
‫המאפיינים של התשובה‬
‫בשעה שהרב פיינשטיין נשאל על "הצערעמאניע של בת מצווה"‪ ,‬דהיינו טקס אשר מזכיר‬
‫את חוקות העמים והמתבוללים‪ ,‬נשאל הרב משולם רא טה על ידי "המנהל של משרד‬
‫הדתות" בענין " תכנית חגיגת בת מצווה"‪ .‬בנוסח השאלה לא ניכרת שום כוונה להרוס או‬
‫לחדש‪ ,‬אלא ב אנשי משרד הדתות של מדינת ישראל רואים כוונה חינוכית לחגיגה זו‬
‫במסגרת הלימודים התורניים של בנות ישראל‪ .‬מתוך אחריות למערכת החינוך הדתית של‬
‫מדינת ישראל הצעירה‪ ,‬מסכים הרב משולם ראטה עקרונית לציין את יום בת המצווה‬
‫כאירוע חינוכי במסגרת המשפחה או בית הספר‪ .‬אך אין לקבוע מבחינה הלכתית מנהג או‬
‫הלכה קבועה ‪ ,‬לחגוג את בת המצווה כסעודת מצווה הלכה למעשה בגלל הבעייתיות‬
‫הכללית של קביעת מנהגים חדשים בהלכה ‪.‬‬
‫אין בדברי בעל "קול מבשר" התנגדות קנאית "לאלו המורדים מחריבי קרתא" ("זקן‬
‫אהרן") או הסתייגות ליהודים "רפורמים או קונסרבטיביים" ("אגרות משה")‪ ,‬אלא יש‬
‫כאן הסכמה עקרונית לציו ן אותו היום כאירוע חינוכי חשוב לבת ישראל‪ ,‬כ"יום שמחה‬
‫וגילה"‪ .‬המחבר מסיים עם הצעה אפשרית (אך לא ממש הוראה הלכתית)‪" :‬ואפשר לציין‬
‫את המאורע הזה בתור יום שמחה וגילה‪ ,‬בחוג של קרובים וידידים בביתה ובבית הספר‬
‫לבנות שהיא לומדת בו ‪ ,‬ויוכל המורה דשם (איש או אשה) להרצות הרצאה מענינא דיומא‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫הניסוח לקוח מעירובין ס"ח ע"ב‪ " :‬התם היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא‬
‫ואטלולא" ופירושו שם " שחוק וליצנות " ( רש"י) ‪.‬‬
‫הנושא והגישה בשו"ת "חוות יאיר" (סימן רכ"ב) של הרב יאיר בכרך מוורמס [‪ ]1702-1638‬דומה‬
‫מאוד לשו"ת "קול מבשר"‪ ,‬ולכן התשובה מצוטטת כאן בשלמותה‪:‬‬
‫"שאלה דבר זר נעשה באמשטרדם ומפורסם שם‪ .‬שאחד נעדר בלי בן וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה‬
‫כל יום תוך י" ב חודש בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש [עי' שו"ת ר" ש מדינא חא "ח סי '‬
‫ו'] ולא מיחו בידה חכמי הקהי לה והפרנסים‪ .‬ואף כי אין ראיה לסתור הדבר כי גם אשה מצוות על‬
‫קידוש השם גם יש מנין זכרים מקרי בני ישראל ואף כי מעשה דר" ע שממנו מקור אמירת יתומים‬
‫קדיש בבן זכר היה מ" מ יש סברא דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא‪ .‬מ"מ יש לחוש‬
‫שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שג" כ תורה הם ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו ע"פ‬
‫סברתו ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלול' ויבואו לגלגל בו וכ"כ התוס' בפ' אין עומדין על הבא לשחות‬
‫בסוף כל ברכה לתירוץ ואין לומר שאני שם שהוא תקחז" ל ונזכר בגמ' י" ל דכ"ש זה שלא נזכר בגמ '‬
‫ומ" מ בא ממדרש ומנהגן של ישראל תורה וצריך חיזוק כמבואר בגמ' יבמות ל"ו ע"ב ובכמה דוכתי‬
‫דע"כ חז" ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה‪ .‬ואע" פ שלא נאמר שם רק מלמדין אותו שלא‬
‫לשחות ולא אמר מוחין ואפי' ה" ז מגונה כמו בשמע שמע לא אמר ונ" ל דע"כ לא זכרו הרמב"ם מ" מ‬
‫י" ל שאני התם דעביד לגרמי' ולא ילמדו ממנו רק יחשבוהו לגס רוח כמ"ש התוס' באמת לטעם ג"ז ‪.‬‬
‫ולכן בנדון זה שיש אסיפה ופרסום יש למחות‪ .‬והנלפענ"ד כתבתי יאיר חיים בכרך ‪/‬מהגהות ב"ד‪( /‬ע'‬
‫שו"ת כנסת יחזקאל יו"ד ותשובה מאהבה ח"ב (סי' רכ"ט אות י') מ"ש ע"ז)‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 24‬‬
‫להבהיר חובת בת ישראל שהגיעה לגיל המצוות"‪ .‬לפי הרב משולם ראטה‪ ,‬הדרשה של‬
‫‪48‬‬
‫המורה "בעניינא דיומא" מומלצת‪ ,‬כדי "להבהיר" לעצמה את עיצומו של היום ‪.‬‬
‫בת מצווה‬
‫‪48‬‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫‪ ‬היכן חי ופעל הרב משולם ראטה‪ ,‬וכיצד מתפרש שם ספרו " קול מבשר"‬
‫לאור הרקע הביוגרפי שלו?‬
‫‪ ‬על ידי מי הוא נשאל בעניין "תכנית חגיגת בת מצווה "‪ ,‬ומה היו כוונות‬
‫ומטרות השואל ?‬
‫‪ ‬מה מוכיח הרב ראטה מברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" לעניין חגיגת‬
‫בת מצווה?‬
‫‪ ‬מהם השיקולים ההלכתיים של הרב ראטה בעניין מנהגי ישראל ומה הוא‬
‫מוכיח מתשובות "חוות יאיר" ?‬
‫‪ ‬מה תפקיד הדרשה לבנות ביום בת המצווה לפי הרב ראטה ולפי הרב‬
‫פיינשטיין?‬
‫וזה בניגוד לדברי הרב פיינשטיין‪ ,‬שהדרשה היא בתור " רשות" בלבד‪ ,‬אך בלי המלצה לכתחילה ‪:‬‬
‫" ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה‪ ,‬וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר "ה שיש בזה" ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 25‬‬
‫ו‪ .‬הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל‬
‫מחבר שו"ת "שרידי אש"‬
‫תולדות המחבר ותקופתו‬
‫נולד בשנת תרמ"ה (‪ ,)1885‬למד בישיבות מיר וסלובודקה אצל רבנים של תנועת המוסר‪,‬‬
‫שימש כרב‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר ללמוד באוניברסיטה בגרמניה‪ ,‬כתב‬
‫עבודת דוקטור על המסורה ‪ .‬לימד בסמינר הרבנים בברלין ובהמשך כיהן כמנהל של המוסד‬
‫עד השמדתו בימי השואה‪ .‬במשך מלחמת העולם השנייה הוגלה למזרח אירופה ‪ ,‬היה בגיטו‬
‫ווארשה‪ ,‬ולבסוף הצליח לברוח למונטרה בשווייץ ‪ ,‬בה ישב עד פטירתו בשנת תשכ"ו (‪.)1966‬‬
‫שילב בלימודו למדנות תלמודית ופסיקה הלכתית ברמה גבוהה עם גישה מדעית‪ .‬גידל דור‬
‫של לומדי תורה לפי שיטתו‪ ,‬חיבר שו" ת "שרידי אש" עם פסקי הלכה ומחקרים על התלמוד‪,‬‬
‫על תנועת המוסר ועוד‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 26‬‬
‫שו"ת שרידי אש חלק ג סימן צ"ג‬
‫ב" ה כבוד הרב הגדול מהרא"ד‪ ,‬רב ראשי בעיר גדולה בצרפת‬
‫בדבר שאלתו אם מותר לחוג חגיגת בת מצווה ואם יש בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו ‪ -‬הנה‬
‫יש באיסור הליכה בחוקות הגויים מחלוקת הראשונים‪ .‬ברמב"ם הל' ע"ז פי"א‪ ,‬ה"א‪ ,‬כתב‪ :‬אין‬
‫הולכין בחוקות העכו" ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולא תלכו‬
‫בחוקות הגוי‪ ,‬ונאמר‪ :‬ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬ונאמר‪ :‬השמר לך פן תנקש אחריהם‪ ,‬הכל בענין‬
‫אחד הוא מזהיר‪ :‬שלא ידמה להן אלא יהי' הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו‪,‬‬
‫כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו‪ .‬וכן הוא אומר‪ :‬ואבדל אתכם מן העמים‪ .‬לא ילבש‬
‫במלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם‪ ,‬ולא יגלח מן הצדדים ויניח‬
‫השער באמצע כמו שהן עושין‪ ,‬וזה הנקרא‪ :‬בלורית‪ .‬ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן‬
‫ויניח הפרע מלאחריו‪ ,‬כדרך שעושין הם‪ .‬ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם‪ ,‬כדי‬
‫שיכנסו בהם רבים כמו שהן עושין‪ .‬וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן‪ ,‬לוקה‪ .‬ובהשגת הראב"ד‪:‬‬
‫א"א‪ ,‬מהו זה‪ ,‬אם יאמר שלא יעשה בהם צורות כמו שהן עושים או שלא יעשה שם חמנים סימן‬
‫לקבץ בו את הרבים כדרך שהם עושים (ולהלן נבאר את הדברים)‪.‬‬
‫יוצא מדברי הרמב"ם‪ ,‬שאסור להידמות לנכרים בכל דבר‪ ,‬בין בדברים שיש בהם משרשי ע"ז ובין‬
‫בדברים שאין בהם משרשי ע" ז אלא שהם מיוחדים לאומות ושכל זה אסור מה"ת‪ ,‬ואם עושה כן‬
‫עובר בלאו ולוקה‪ ,‬ושאיסור זה כולל כל האומות שישראל שרויים ביניהם ומקור דבריו בתו"כ פ'‬
‫אחרי ובספרי פ' ראה‪ .‬ועי' בספר המצוות ל"ת ל' ובסמ"ג ל"ת נ' ובחינוך מצווה רס"ב‪ .‬אולם‬
‫מהספר יראים עמוד אלילים סי' פ"ח וכן ביראים השלם סי' שי"ג נראה לכאורה שהלאו‬
‫ובחוקותיהם לא תלכו נאמר בז' אומות ובמצרים בלבד‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויראת מאלקיך‪ ,‬שלא תלך בחקות‬
‫הגויים ולא תעשה כמעשה שבעה האומות דכתיב בפ' משפטים‪ :‬והביאך ד' אל ארץ האמרי וגו'‬
‫וכתיב בתרי'‪ :‬לא תעשה כמעשיהם וכתוב בפ' אחרי מות‪ :‬כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה‬
‫לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬פי' אפילו אינן עבירות אלא‬
‫מעשים וחוקות שהורגלו לעשות כן לשם תורה שלהן הזהירה תורה עליהן‪ ,‬וחכמים פירשו מה‬
‫המעשים והחוקות שהורגלו לעשות לשם תורה בפרק במה אשה יוצאה (שבת ס"ז ע"א)‪,‬‬
‫ובתוספתא פ" ז דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים שהי' מחקותיהם ואין להוסיף‬
‫עליהן כי אינן מסברא רק בקבלה‪ .‬וכאשר הזהיר הכתוב על ז' אומות ובחוקותיהם כך הזהיר על‬
‫מעשה ארץ מצרים וחוקותיהן‪ ,‬שהרי הוקשו זל"ז‪ ,‬כדכתיב‪ :‬כמעשה ארץ מצרים וגו'‪ .‬ואע"ג‬
‫דאמרי' בת"כ‪ :‬על עבירות‪ ,‬לאו לאפוקי חקות שאינן עבירות‪ ,‬דהא תניא טובא חוקות שאינן‬
‫עבירות כדתניא‪ :‬המספר קומי ה"ז מדרכי האמרי וכו' וכיו"ב‪ ,‬אלא לעבור על חקות שהן עבירות‪,‬‬
‫שני לאוין‪ ,‬לאו דעבירה ולאו דבחקותיהם לא תלכו‪ .‬והכי תניא בספרי פ' אח"מ‪ :‬כמעשה אר"מ‪,‬‬
‫יכול לא יטעו נטיעות ולא יבנו בנינים כמותן? ת"ל‪ :‬ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬לא אמרתי אלא‬
‫בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם‪ ,‬מה הי' עושין? איש נושא איש‪ ,‬ואשה נושא אשה‪ ,‬נישאת‬
‫אשה לשנים‪ ,‬ואיש נושא אשה ובתה‪ ,‬לכך נאמר‪ :‬ובחקותיהם לא תלכו‪.‬‬
‫לכאורה יוצא מדברי היראים‪ ,‬שאין האיסור של ובחוקותיהם אלא בז' אומות ובמצרים‪ ,‬וכן דעת‬
‫הגאון מהר"א וואלקין‪ ,‬זצ"ל‪ ,‬בספרו סביב ליראיו ומתוך כך יצא ללמד זכות על כמה מנהגים‬
‫שהתחילו החפשים לחקות אחרי מנהגי העכו"ם וכו'‪ ,‬עי"ש‪ ,‬וכעין זה כתב הב"י ביור"ד סי' קע"ח‪:‬‬
‫שהרבה דברים שנויים באותה תוספתא (פ"ז דשבת) שיש בהם משום דרכי האמורי והרבה בנ"א‬
‫נכשלים בהם ואין איש שם על לב‪ .‬ושמא משמע להו שאין לחוש משום דרכי האמורי אלא‬
‫לדברים שהוזכרו בגמ' בלבד‪ ,‬וכל שאר דברים השנויים בתוספתא הוו דלא כהלכתא‪ ,‬דאל"כ לא‬
‫הוה שתיק תלמודא מינייהו ‪ -‬מ"מ אין ללמד זכות על החפשים‪ ,‬שהם עושים כדי להדמות לעכו"ם‬
‫וזה אסור אפילו לבעל היראים‪ ,‬כמו שיבואר להלן‪ .‬אבל לענ"ד אין הדבר כן‪ ,‬אלא שהיראים סידר‬
‫את הדברים כמו שכתוב בתורה‪ ,‬וזו אמת שבתורה נאמרו הדברים בז' האומות‪ ,‬אבל אח"כ כתב‪:‬‬
‫אפילו אינם עבירות אלא מעשים וחוקות שהורגלו לעשות כן לשם תורה שלהן‪ ,,,‬וחכמים פירשו‬
‫מה המעשים והחוקות‪ ,,,‬בפ' במה אשה ובתוספתא פ" ז דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד‬
‫חכמים שהי' מחקותיהם‪ ,‬והמעיין בגמ' ובתוספתא מה שמנו חכמים רואה‪ ,‬שהמדובר שם לא על‬
‫ז' אומות שכבר עברו וחלפו מן העולם אלא על כל האומות האחרות‪ ,‬שהרי כל הדברים המנויים‬
‫שם שהם מדרכי האמורי ושלפי דברי רבינו היתה קבלה ביד חכמים שהם מחוקותיהם‪ ,‬אי אפשר‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 27‬‬
‫לפרש שהיתה קבלה ביד חכמים שהם מחוקות שבעת האומות‪ .‬ונראה‪ ,‬שמה שכתב רבינו‪ :‬וכאשר‬
‫הזהיר הכתוב על ז' אומות ובחקותיהם כך הזהיר על מעשה ארץ מצרים וחוקותיהם‪ ,‬שהרי‬
‫הוקשו זל"ז כדכתיב וכו' רצה לומר שלאו דוקא בז' אומות‪ ,‬אלא בכל ארץ מארצות האומות‬
‫שישראל יושבין בהם אסור משום ובחוקותיהם והלשון‪ :‬שהרי הוקשו זה לזה כדכתיב כמעשה‬
‫ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכו' מוכיח שכן היא כוונת רבינו‪ .‬שאל" כ אין הלשון שהרי הוקשו‬
‫זל"ז מובן‪ ,‬והרי במצרים מפורש בתורה כן ולמה לו לומר שהרי הוקשו זל"ז? אלא שכוונתו לומר‪,‬‬
‫שלאו דוקא ז' אומות בלבד אסרה התורה‪ .‬וזה כעין מה שכתב הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ה"א‪,‬‬
‫לאחר שהביא כתובים מפורשים ולא תלכו בחוקות הגוי; ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬הביא גם את‬
‫הפסוקים השמר לך פן תנקש אחריהם וכן את הפסוק ואבדיל אתכם מן העמים‪ ,‬שלכאורה אין‬
‫הפסוקים האלה מדברים מהאיסור של הליכה בחוקות הגויים‪ ,‬אלא שמפסוקים אלה יש ללמוד‪,‬‬
‫שהשי" ת רוצה להבדיל את ישראל משאר העמים‪ ,‬ומכאן ראי' שהפסוקים האמורים בז' אומות‬
‫מתפשטים גם על שאר האומות‪.‬‬
‫וכן יש לדקדק מלשון היראים באות נ"ז‪ ,‬שכתב‪ :‬צונו הבורא שלא ילך אדם בחקות הגוים לרדוף‬
‫אחרי שרירות לבבו להיות זולל וסובא דכתיב בפ' קדושים‪ :‬לא תלכו בחוקות הגוי‪ ,‬וחקות הגויים‬
‫זוללים וסובאים‪ .‬ובפ' קדושים נאמר‪ :‬ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם‪ ,‬ובספרא‬
‫שם‪ :‬בחקות הגוי‪ ,‬אלו המצריים‪ :‬אשר אני משלח מפניכם אלו הכנענים; כי את כל אלה עשו‪,‬‬
‫מלמד שהי' הכנענים שטופים בדברים הללו‪ .‬ואילו רבינו כתב‪ :‬שלא ילך אדם בחקות הגויים‪,,,‬‬
‫וחקות הגויים זוללים וסובאים וסובר רבינו כי המצרים והכנענים הם דוגמא לשאר האומות‪ .‬וזה‬
‫יוצא מהפסוקים‪ :‬אשר הבדלתי אתכם מן העמים וכן‪ :‬ואבדיל אתכם מן העמים‪ .‬ובספרא‪ :‬אם‬
‫מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו‪ .‬וכן מלשון‬
‫החינוך מצווה רס"ב‪ :‬ובחקותיהם לא תלכו ‪ -‬שלא ללכת בחוקות‪ ,‬הגויים מז' האומות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ולא תלכו וכו' וזה הענין מאחרי שהם סרים מאת ה' ועובדים עכו" ם ועניין המצות שלא נתנהג‬
‫כהם במלבושינו וכו'‪.‬‬
‫הרי לנו שבתחילה כתב שלא ללכת בחוקות הגויים מז' האומות‪ ,‬ואח"כ הביא כל המקומות‬
‫שבהם נאסרה ההתדמות לנכרים‪ .‬ונראה שגם הב" ח הבין כן בדעת היראים‪ .‬שהב"ח ביר"ד קע"ח‬
‫ס" ב חולק על היראים וכתב על הגהות מיימוניות שהביא בשם היראים דמסברא אין להוסיף על‬
‫מה שמנו חכמים שהיתה קבלה בידם שהיא מחקות העכו"ם ‪ -‬דליתא‪ ,‬אלא העיקר שבכל מה‬
‫שמיוחד להם‪ ,‬אסור‪ ,‬אעפ"י שלא נזכר בדרז"ל‪ ,‬כי רז"ל הזכירו הדברים שהיו נוהגים‪ ,,,‬באותם‬
‫הימים וה" ה בכל מנהג הגויים שנתחדשו בכל הזמנים‪ .‬ולא השיג על מה שכתב היראים שלא‬
‫נאסר אלא בז' אומות ‪ -‬מוכח שגם הב" ח פירש דברי היראים כמו שפירשנו‪.‬‬
‫והנה מדברי היראים יוצא מפורש‪ ,‬שהאיסור משום בחוקותיהם אינו אלא בדברים שיש בהם‬
‫משום תורה שלהם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיש בהם רמז לע"ז ובחינוך כתב על טטראות וקרקסאות שנמנו‬
‫בספרא‪ :‬וכל אלה הם מיני שחוק שעושים בקיבוציהם כשמתקבצים לעשות שגעונות וזנות‬
‫ועבודת אלילים‪ .‬וזהו כדעת המהרי"ק שיובא להלן‪ ,‬ואילו מהרמב"ם הנ"ל משמע שכל דימוי‬
‫לעכו"ם אסור‪ ,‬שהרי כתב‪ :‬יהי' הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו‪ ,‬כמו שהוא‬
‫מובדל מהן במדעו ובדעותיו‪ .‬ומדברי הראב" ד משמע שסובר כדעת היראים והחינוך‪ .‬שכן בפירושו‬
‫לספרא פ' אחרי‪ ,‬למה שאמר ריב"ב‪ :‬שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי‪ ,‬הוא‬
‫כותב‪ :‬שהוא דרך הגויים שמקשטין א"ע לזנות כדי שיתנו הנשים עיניהם בהם‪ .‬ולאיסור גידול‬
‫בלורית‪ ,‬כותב הראב"ד‪ :‬וכמדומה לי שהן מגדלין אותן לע" ז שנה או שנתים ולבסוף מגלחין אותו‬
‫ומחרימין אותו לנוי ע"ז‪ ,‬עי"ש‪ .‬וכן משמע מהשגת הראב"ד עמ"ש הרמב"ם שם‪ :‬ולא יבנה‬
‫מקומות כבנין היכלות של עכו"ם‪ ,‬כותב הראב"ד‪ :‬איני יודע מהו זה‪ ,‬אם יאמר שלא יעשה בהם‬
‫צורות‪ ,‬כמובא למעלה‪ .‬ונראה שהחילוק בין הרמב"ם והראב"ד הוא‪ ,‬שלהרמב"ם כל דימוי‬
‫לנכרים אסור‪ ,‬ולראב"ד רק דברים שיש בהם משום זנות או ע"ז‪ ,‬כנ"ל‪ .‬ועי' בט"ז ובש"ך יור"ד‬
‫סי' קע"ח‪ ,‬שכפה"נ לא חילקו בכך‪.‬‬
‫והנה הטור והשו"ע ביור"ד סי' קע" ח העתיקו דברי הרמב" ם בשלימותם‪ .‬והרמ"א הגדיר את‬
‫הדינים של איסור חוקות העמים עפ"י דברי המהרי"ק סי' פ" ח שאין משום חוקות העמים אלא‬
‫באחד משני פנים‪ :‬הא'‪ ,‬דבר שאין טעמו נגלה‪ ,‬שכיון שעושה דבר משונה שאין טעמו נגלה אלא‬
‫שהם עושים כן‪ ,‬יש לחוש שיש בו שמץ עכו" ם מאבותיהם (ובד"מ כתב הרמ"א הטעם‪ ,‬שאז נראה‬
‫ודאי שנמשך אחריהם ומודה להם‪ ,‬שאל" כ למה יעשה כדבריהם התמוהים)‪ :‬והב'‪ ,‬דבר שיש בו‬
‫משום פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים (ובד"מ הביא מ" ש בסנהדרין ע"ד ע"ב‪ :‬אפילו‬
‫לשנויי ערקתא דמסאנא ופירש הרי"ף‪ ,‬שמנהג של עכו" ם שרצועותיהן אדומות ושל ישראל‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 28‬‬
‫שחורים‪ ,‬דזה המנהג הוא משום צניעות‪ ,‬דאין דרך ישראל להיות לבושו אדום וצבע השחור מורה‬
‫על ההכנעה והשפלות)‪ ,‬אבל דברים שאין בהם משום הנ"ל‪ ,‬אלא שנהגו לתועלת‪ ,‬כגון שדרכן שכל‬
‫מי שהוא רופא מומחה לובש מלבוש מיוחד‪ ,‬שעי" ז הוא ניכר שהוא רופא אומן‪ ,‬וכן אם עושים‬
‫משום כבוד או טעם אחר‪ ,‬מותר‪ .‬והכלל העולה הוא‪ ,‬שכל האיסור הוא כשהוא עושה כדי‬
‫להידמות לעכו" ם בלא תועלת אחרת‪ ,‬אבל אם עושה לשם תועלת ממון או כבוד וכיו"ב מותר‪.‬‬
‫ומקור כל הדברים הוא במהרי"ק הנ"ל‪ ,‬ולדעת המהרי"ק גם הרמב" ם סובר כן ועי" ש שהוכיח כן‬
‫מלשון הרמב" ם שכתב בהל' ע"ז שם‪ :‬לא ילבוש במלבוש המיוחד להם‪ ,‬ולמה לו לומר המיוחד‬
‫להם‪ ,‬לימא‪ :‬לא ילבש במלבוש הדומה למלבושם? אלא ודאי דלא נאסר במלבוש שכבר נתייחד‬
‫אליהם ופירשו הישראלים ממנו משום צניעות‪ ,‬כמו שפירש"י (סנהדרין ע"ד‪ ,‬ע"ב)‪ ,‬או משום טעם‬
‫אחר‪ .‬וכן הוכיח‪ ,‬שכל שהוא עושה לשם תועלת או לשם כבוד מותר‪ ,‬מדאמרו בשבת ס"ז וכן‬
‫בחולין ע"ז‪ :‬כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי‪ ,‬ואע"ג שהרגילו בו‬
‫האמוריים‪ ,‬וכן שנינו בתוספתא‪ :‬האומר אל תעבור בינותינו פן תפסיק אהבתנו‪ ,‬יש בו משום דרכי‬
‫האמורי‪ .‬ואם מפני הכבוד‪ ,‬מותר‪ .‬והמהרי"ק הירבה בראיות‪ ,‬עי"ש‪.‬‬
‫ולפי המהרי"ק מתיישב מה שהקשה בב"י סי' קע"ח עמ"ש הרמב"ם והטור‪ :‬מי שקרוב למלכות‬
‫וצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם‪ ,‬הוא מותר בכל ‪ -‬כיון דמדאורייתא אסירי איך הי' כוח‬
‫לחכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות? ועי" ש שתירץ שני תירוצים‪ :‬א'‪ ,‬משום הצלת‬
‫ישראל מותר‪ ,‬דקרובים למלכות עומדים בפרץ לבטל הגזירות; ב'‪ ,‬שהתורה לא פירשה דבר אלא‬
‫סתמה וכתבה‪ :‬ובחוקותיהם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים והם אסרו לשאר בנ"א וראו‬
‫להתירם לקרובים למלכות‪ ,‬וקרא ובחוקותיהם יתקיים בקרובים למלכות בדברים שאינם מעלים‬
‫ומורידים לענין קורבתם למלכות‪ ,‬וכן כתב בכ"מ פי"א דע"ז‪ .‬ולפי המהרי"ק אין כאן קושיא‪,‬‬
‫שכיון שיש כאן תועלת אין בכך שום איסור‪.‬‬
‫אח"כ ראיתי שהב"ח כתב ג"כ שאין כאן קושיא‪ ,‬שכל האיסור הוא רק כשרוצים להתדמות ולנהוג‬
‫כמוהם‪ ,‬אבל מי שאין דעתו להתדמות להם מותר‪ .‬וכדברי הב" ח יוצא מלשון הרמב"ם שכתב‬
‫בהל' ע"ז שם‪ ,‬ה"ג‪ :‬ישראל שהי' קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והי' לו גנאי לפי שלא‬
‫ידמה להן ה" ז מותר ללבוש במלבושיהם ולגלח כנגד פניו כדרך שהם עושים‪ .‬משמע‪ ,‬שאין הטעם‬
‫משום שיש בזה משום הצלת ישראל‪ ,‬אלא כמו שכתבו המהרי"ק והב"ח‪ ,‬שהאיסור הוא רק למי‬
‫שרוצה להתדמות להם‪ ,‬אבל לא למי שעושה כן מתוך כבוד או מניעת בזיון‪.‬‬
‫ותמוה הדבר שהב"י וכן הב" ח לא הזכירו דברי התוס' בב"ק פ"ג‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד" ה התירו לספר קומי‪:‬‬
‫מתחילה לא גזרו על קרובים למלכות והוא הי' רגיל‪ ,‬כדאשכחן במעילה‪ ,‬שהלך אבוטולמוס בן‬
‫ראובן וסיפר קומי שלא יכירו שהוא יהודי והטעה אותם‪ .‬מדבריהם למדנו שני דברים‪ ,‬שהאיסור‬
‫לספר קומי הי' גזירת חכמים ובתחילה לא גזרו על קרובים למלכות; ועוד‪ ,‬שאבטולמוס בן ראובן‬
‫הי' רגיל בכך לספר קומי‪ ,‬כדי להטעות את השליטים ולא נתכוין להידמות אליהם‪ .‬וזה כמו‬
‫שכתבו המהרי"ק והב"ח‪.‬‬
‫והדברים מפורשים במאירי לסנהדרין נ"ב‪ ,‬וז"ל‪ :‬אעפ" י שעיקר מניעת הליכה בחוקות עכו"ם‬
‫אינה אלא לענין שרשי עבודה זרה‪ ,‬שלא ידמה להם במלבושיהם המיוחדים להם ובתספורת‬
‫שע רם ובשאר דברים המיוחדים לכומריהם ובבנין היכלות כשלהם עד שיחשוב הרואה עליו שהוא‬
‫משלהם‪ ,‬אעפ" כ הדבר מתפשט מדברי סופרים בהרבה דברים שאינם ממין זה כדי שיתרחקו מהם‬
‫ומאליליהם ולא ימשכו אחריהם מזו לזו‪ .‬ומ"מ‪ ,‬כל מה שמצאנו כתוב בתורה או בנביאים‬
‫שנצטוינו לעשותו או שהותר לנו לעשותו‪ ,‬עושין אעפ" י שדרך עובדי האלילים בכך‪ ,‬שלא ירדנו לה‬
‫מתורת המשכות אחר נמוסיהם אלא מצד עצמנו‪ ,,,‬ומ"מ מה שנאסר משום ע"ז‪ ,‬אפילו מצאנוהו‬
‫כתוב‪ ,‬אסור‪ .‬שהרי אסרה תורה להקים מצבה‪ ,‬אעפ"י שכתוב‪ :‬ויצב יעקב מצבה‪ ,‬או שמא לא‬
‫היינו אומרים כן אלמלא שהתורה אסרתה‪ .‬וראשון עיקר (כוונתו ‪ -‬שאפשר לומר שאפילו בדבר‬
‫שיש בו משום ע" ז מותר אם מצאנו כתוב בתורה‪ ,‬והא דאסור לעשות מצבה‪ ,‬הוא משום שהתורה‬
‫אסרה בפירוש‪ ,‬וכן כתב בחידושי רבנו יונה לסנהדרין וסיים‪ :‬כך נראה עיקר‪ .‬וגם בחידושי‬
‫הריטב"א לע" ז כתב כן בפירושו הראשון ומתוך זה העל ה דסוגיות דע"ז ודסנהדרין פליגי אהדדי‬
‫והתם דסנהדרין עיקר דהיא דוכתא עי"ש) ‪ -‬אבל המאירי דחה פירוש זה‪ ,‬כמש"כ‪ :‬והראשון עיקר‪.‬‬
‫עכ"פ למדנו מדבריו‪ ,‬שהאיסור מה" ת הוא רק בדברים שיש בהם משרשי ע"ז‪ ,‬אבל חכמים גזרו‬
‫גם על שאר דברים שאינם ממין זה‪ ,‬כדי שלא ימשכו אחריהם‪ ,‬וז ה כדעת התוס' בב"ק דף פ"ג‬
‫הנ"ל‪.‬‬
‫וממשמעות לשונו של המאירי נראה‪ ,‬שלדעתו גם הרמב" ם סובר כן‪ .‬שהרי המאירי מעתיק לשונו‬
‫של הרמב"ם וכותב‪ :‬שלא ידמה להם במלבושיהם המיוחדים להם ובתספורת שערם ובשאר‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 29‬‬
‫דברים המיוחדים לכומריהם ובבנין היכלות כשלהם‪ ,‬והם הם הדברים הנמנים ברמב"ם‪ ,‬כמובא‬
‫למעלה‪ .‬וכבר הבאתי למעלה‪ ,‬שגם המהרי"ק סובר כן‪ ,‬שהרמב" ם אוסר רק דברים המיוחדים‬
‫להם‪ .‬ולעיל הבאתי דעת הראב"ד בתו"כ‪ ,‬שגם בתספורת שערם יש סרך של ע"ז‪ .‬ואמנם מתחלת‬
‫לשונו של הרמב"ם‪ ,‬שכתב‪ :‬שלא ידמה להם‪ ,‬אלא יהי' הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו‬
‫ובשאר מעשיו כ מו שהוא מובדל מהם במדעו ובמדותיו‪ ,‬משמע שהוא אוסר כל דימוי שהוא‬
‫ואפילו זה שאין בו משרשי ע"ז‪ ,‬מ"מ יש לומר שזה הוא מדרבנן‪ ,‬אבל מה שכתב בסוף דבריו‪ :‬וכל‬
‫העושה אחת מאלו וכיו" ב לוקה קאי על הדברים למעלה מזה‪ ,‬והיינו שעושה דברים שיש בהם‬
‫סרך של ע"ז‪.‬‬
‫וכן משמע מלשון הרמב" ם בספר המצוות מצוות ל"ת מצווה ל'‪ :‬הזהירנו מללכת בדרכי העכו"ם‬
‫ומהתנהג במנהגותיהם ואפילו במלבושיהם ובקבוציהם במושבם‪ ,‬והוא אמרו יתעלה‪ :‬ולא תלכו‬
‫בחוקות הגוי‪ ,,,‬ובא הפירוש‪ :‬לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולשון ספרא‪:‬‬
‫ובחוקותיהם לא תלכו שלא תלכו בנימוסות שלהם‪ ,‬בדברים החקוקים להם‪ ,‬כגון טרטיראות‬
‫וקרקיסאות‪ ,‬ואלה הם מינים ממושבים שהי' מתקבצים בהם לעבודת הצלמים‪ ,‬ר"מ אומר‪ :‬אלו‬
‫דרכי האמורי שמנו חכמים‪ .‬ר"י אומר‪ :‬שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי‪ ,‬ומי‬
‫שעושה דבר מאלו חייב מלקות‪ .‬והוא ממשיך וכותב‪ :‬ונכפל ה האזהרה מזה הענין בלשון אחר‪,‬‬
‫והוא אמרו‪ :‬השמר לך פן תנקש אחריהם‪ ,‬שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהי' לך למוקש‪,‬‬
‫שלא תאמר הואיל והם יוצאים‪ ,,,‬בתלוסין אף אני אצא בתלוסין‪ ,‬והוא מין ממיני זיון הפרשים‪.‬‬
‫וכבר ידעת לשון הנביא‪ :‬ועל כל הלובשים מלבוש נכרי (צפני' א‪ ,‬ח)‪ .‬ז ה כולו להתרחק מהם ולגנות‬
‫כל חקותיהם ואפילו במלבוש‪ .‬וכבר התבארו משפטי מצווה זו בששי משבת‪ ,‬מקור דבריו‬
‫האחרונים הוא בספרי פ' ראה‪ :‬שלא תאמר‪ ,‬הואיל והם יוצאים באבטיגא אף אני יוצא באבטיגא‪,‬‬
‫הואיל והם יוצאים בארגמן‪ ,,,‬הואיל והם יוצאים בתלוסין‪ ,‬ואנו רואים‪ ,‬שרבינו עושה שתי‬
‫חלוקות‪ :‬חלוקה אחת של דברים החקוקים להם ולאבותיהם‪ ,‬שיש בהם ספק ע"ז‪ ,‬כמש"כ‪ :‬שהי'‬
‫מתקבצים בהם לע"ז‪ ,‬ועליהם אומר הרמב" ם שחייב מלקות‪ ,‬וחלוקה שני' של דברים אסורים אם‬
‫רוצים להתדמות בהם לעכו"ם‪ ,‬כמ"ש‪ :‬הואיל והם יוצאים בתלוסין אף אני אצא בתלוסין‬
‫ועליהם אומר הרמב"ם‪ :‬זה כולו להתרחק מהם ולגנות כל חקותיהם ואפילו במלבוש‪ .‬ולאו דווקא‬
‫מלבושי כמרים‪ ,‬שזה אסור מה"ת‪ ,‬כמש"כ המאירי‪ ,‬אלא אפילו סתם מלבוש של עכו"ם והוא‬
‫רוצה ללבוש אותו מלבוש הואיל והם עושים כן‪ ,‬אסור‪ ,‬אבל בזה אין הרמב" ם אומר שחייב‬
‫מלקות‪ ,‬משמע שסובר כהמאירי והם אסורים רק מדרבנן‪ .‬ובזה כתב הב"ח ביור"ד קע"ח‪ ,‬שאסור‬
‫רק אם מתכוין להידמות לעכו"ם‪.‬‬
‫וראיתי בשו"ת דברי חיים ח"א‪ ,‬יור"ד סי' ל'‪ ,‬שכתב עמ"ש התוס' בב"ק פ"ג‪ ,‬דמה שהתירו‬
‫לאבטולמוס בן ראובן לספר קומי‪ ,‬לפי שמתחלה לא גזרו על קרובים למלכות‪ ,‬ולא תירצו כתירוץ‬
‫הב"ח‪ ,‬שלא נא סר אלא במי שעושה כן כדי להידמות לעכו"ם‪ ,‬אבל במי שאין מתכוין מותר ‪-‬‬
‫שהתוס' סוברים שמה"ת אסור רק במי שרוצה להתדמות‪ ,‬אבל חכמים תקנו שלא יספר קומי‬
‫אפילו אם אינו רוצה להתדמות ולכן הקשו איך התירו לאבטולמוס בן ראובן? ותירצו‪ ,‬דלכתחילה‬
‫לא גזרו על קרובים למלכות‪ .‬אול ם זה חידוש גדול שלא שיערוהו הראשונים ז"ל‪ ,‬ואינו במשמע‬
‫לשון התוס' הנ"ל‪ .‬ועיין בשטמ"ק שם‪ ,‬שהקשו‪ :‬והא אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו? וכתבו‬
‫בשם הר"י‪ ,‬יש לומר שראשונים לא גזרו על קרובים למלכות‪ ,‬ומשמעות הדברים שאיסור זה שלא‬
‫יספר קומי הי' גזירת ראשונים‪ .‬ובד"ח דקדק מלשון המבי"ט בקרית ספר בפי"א מע"ז‪ ,‬שהעתיק‬
‫לשון הרמב"ם‪ ,‬וכתב‪ :‬וכל אלו קבלה ביד חכמים שכך הי' מנהגם והם נכללים בפסוק‬
‫ובחוקותיהם לא תלכו וכן כל שאר דברים שמנו בתוספתא‪ ,‬כולם מדאורייתא‪ ,‬נכללות בפסוקים‬
‫כפי קבלת חז"ל‪ ,‬שהי' חוקי עע"ז וכל העושה א' מאלו כיו"ב מחוקי ע"ז שמנו חז"ל לוקה‪ .‬וכתב‬
‫בד"ח‪ ,‬שמכל זה משמע שאפילו אינו מתכוין לדמות אסור‪ ,‬שאל"כ למה אמר דקבלה ביד חז"ל‪,‬‬
‫שאם אינו מתכוין מותר ואם מתכוין לדמות א"כ איירי שמנהגם כן‪ .‬אלא ודאי שס"ל להמבי"ט‪,‬‬
‫שאפילו באינו מתכוין לדמות אסור ולפיכך אפילו אם הגויים כעת אין מתנהגים כך אסור מצד‬
‫קבלת חכמים‪ ,‬שהאומות הראשונים עשו כן לחוק ואסור לישראל מדרכיהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אפילו לפי דקדוקו של הד" ח אינו מוכח אלא בדרכים שיש בהם חוק של ע"ז‪ ,‬כמש"כ‬
‫המבי"ט להדיא‪ ,‬אבל בדברים שאין בהם ספק של ע" ז והוא רק מנהג בעלמא שנהגו בו העכו"ם‬
‫אינו אסור אלא אם מתכוין להידמות להם‪ ,‬אבל אם אינו מתכוין לכך אלא עושה כן בשביל‬
‫תועלת‪ ,‬שהיא מותר אפילו לפי המבי"ט‪ .‬ובעצם דקדוקו של הד"ח נראה‪ ,‬שהמבי"ט רצה להסביר‬
‫מה שאסרו בתוספתא דברים רבים שאין בהם סרך של ע" ז כגון האומר יתיר ונותר‪ ,‬האומר שתו‬
‫והותירו‪ ,‬האומר לא לא‪ ,‬וכן הקושר חוט על גבי אדום‪ ,‬שבהשקפה ראשונה אין בדברים אלו שום‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 31‬‬
‫שייכות לע"ז וע"ז כתב המבי"ט‪ ,‬שקבלה ביד חכמים שבאומות הראשונים הי' בדברים אלו סרך‬
‫של ע"ז‪ ,‬וכמו שאמרו שם‪ :‬האומר‪ ,‬דגן וקדרון ה"ז מדרכי האמורי‪ .‬ר"י אומר‪ :‬דגן על שם ע"ז‪,,‬‬
‫האומר דני דני ה"ז מדרכי האמורי‪ .‬ר"י אומר‪ :‬דן ע"ש ע"ז‪ .‬סוף דבר‪ ,‬שבדברים שיש בהם סרך‬
‫של ע" ז אסור אפילו באינו מתכוין להדמות להם‪ ,‬שהרי אין לומר שהוא רוצה להדמות לאומות‬
‫הראשונים שהם עובדי אלילים ועושים מעשי שטות‪ ,‬אבל דברים שאין בהם סרך של ע"ז אסור רק‬
‫אם רוצה להדמות להם‪ .‬ודוגמא לכך מה שאמרו שם בתוספתא‪ :‬האומר אל תעבור בינותינו שלא‬
‫תפסיק אהבתינו ה"ז מדרכי האמורי‪ .‬ואם מפני הכבוד מותר‪ ,‬וכבר הזכירה המהרי"ק‪.‬‬
‫ולכאורה יש להביא ראי' לדעת המאירי שמה" ת אסור רק מה שיש בו משרשי ע"ז‪ ,‬אבל שאר‬
‫דברים אינו אסור אלא מדרבנן ממש"כ התוס' בסנהדרין נ"ב‪ ,‬ע"ב‪ ,‬שכל שי ש בו משום ע"ז אסור‬
‫אפי' הוה כתוב באורייתא‪ ,‬אבל בחוק שאינו לשם ע" ז אינו אסור אי כתיב באורייתא כגון סייף‬
‫ושריפה על המלכים שאינו לשם ע" ז ולהכי מותר משום דכתיב באורייתא‪ .‬וראיתי בנועם ב'‬
‫שהגר"ב זולטי נ"י כתב שדברי התוס' אינם מובנים‪ ,‬דמאי שנא‪ ,‬והרי תרוויהו נכללים בלאו‬
‫ובחוקותיהם לא תלכו? ומכאן הוכיח שהתוס' סוברים כהמאירי‪ ,‬שרק חוק שהוא לע"ז אסור‬
‫משום ובחוקותיהם‪ ,‬אבל שאר דברים אינם אלא מדרבנן ולהכי מותר אי כתיב באורייתא‪ ,‬דבהני‬
‫לא גזרו רבנן‪ .‬ולענ"ד אין מכאן ראי'‪ ,‬שסברת התוס' היא‪ ,‬דאי כתיב באורייתא לא הוי בכלל‬
‫ובחוקו תיהם לפי שאינו עושה לשם הליכה בחוקות הגוים‪ ,‬כלשון הגמ'‪ :‬לא מינייהו קא גמרינן‪,‬‬
‫אלא אנו עושים כן עפ"י מנהג התורה‪ ,‬אבל בע" ז גילתה התורה שאסור לעשות כן אפילו מצאנוהו‬
‫כתוב בתורה‪ ,‬שהרי אסרה תורה להקים מצבה אעפ"י שכתוב‪ :‬ויצב יעקב מצבה‪ ,‬כמש"כ המאירי‬
‫בסנהדרין שם‪ ,‬ו הביאו הרב הנ"ל‪.‬‬
‫והנה כל הראשונים עמדו על הסתירה שבין הסוגיא בסנהדרין ובין הסוגיא דע"ז‪ ,‬דבסנהדרין‬
‫נ"ב ע"ב אומרת הגמרא‪ ,‬שר" י אוסר להמית את החייב מיתה בסייף משום ובחוקותיהם לא תלכו‪,‬‬
‫ורבנן‪ ,‬כיון דכתיב סייף באורייתא לא מינייהו קאי ‪/‬קא‪ /‬גמרינן‪ ,‬דאלת" ה הא דתניא‪ :‬שורפין על‬
‫המלכים ולא מדרכי האמורי‪ ,‬היכי שרפינן‪ ,‬והכתיב‪ :‬ובחוקותיהם לא תלכו? אלא כיון דכתיב‬
‫שריפה באורייתא‪ ,‬דכתיב‪ :‬ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן‪ ,‬וה"נ כיון דכתיב סייף‬
‫באורייתא לאו מינייהו קא גמרינן‪ .‬וגם ר"י סובר דשריפה חוקה‪ ,‬אלא דלא חייש לכתיבא‬
‫באורייתא‪ ,‬כמש"כ התוס' בע"ז י"א‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה ואי‪ .‬משמע דלכ"ע דשריפה חוקה היא והיא‬
‫אסורה אי לאו דכתיבה באורייתא‪ ,‬ובגמרא שם‪ :‬מכלל דרבי מאיר סבר לא שנא מיתה שיש בה‬
‫שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לע"ז (ופירש"י‪ :‬מדלא תלי ר"מ טעמא בשריפה‪,‬‬
‫אלמא לאו חק העכו" ם הוא לשם ע"ז)‪ ,‬אלמא שריפה לאו חוקה היא‪ ,‬מכלל דרבנן סברי שריפה‬
‫חוקה היא‪ ,‬והא תניא‪ :‬שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי‪ ,‬ואי חוקה חיא אנן היכי שרפינן‬
‫והכתיב ובחוקותיהם לא תלכו? אלא דכו"ע שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא (ופירש"י‪:‬‬
‫מי ששורפין עליו מראין שמיתתו חשובה להם‪ ,‬חשיבה להם המיתה ששרפו עלה ופלחו לע"א)‬
‫והכא בהא קא מיפלגי‪ ,‬ר"מ סבר ל" ש מיתה שיש בה שריפה ול" ש מיתה שאין בה שריפה פלחי בה‬
‫לע"ז‪ ,‬ורבנן סברי מיתה שיש בה שריפה חשיבה להו ופלחו בה‪ ,‬ושאין בה שריפה לא חשיבה ולא‬
‫פלחי בה‪ ,‬משמע‪ ,‬ששריפה לכו"ע לאו חוקה היא והגמ' לא אמרה כיון דכתיב באורייתא לאו מינה‬
‫גמרינן אלא אמרה סתם‪ :‬לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא‪ .‬משמע שבין לר"מ ובין לרבנן‬
‫שריפה לאו חוקה היא? ונאמרו בזה תירוצים שונים ומהם מסתעפות שיטות שונות בגדר חוקות‬
‫העמים והאיסור ללכת בהם (ועי' בשו"ת מלמד להועיל או"ח סי' ט"ז עמ' שש עשרה)‪.‬‬
‫א' שיטת הר"י בתוס' ע"ז שם‪ :‬דתרי גווני חוקה הוו‪ ,‬אחד שעושים לשם חוק לע"ז‪ ,‬ואחד‬
‫שעושים לשם דעת הבל ושטות שלהם‪ ,‬והכא בשמעתין מיירי באותו חוק שעושים לשם ע"ז‪,‬‬
‫וה"פ‪ :‬ר"מ סבר לאו חוקה היא לע"ז‪ ,‬להכי פריך (לרבנן דפליגי על ר" מ וסברי דחוקה היא) ואי‬
‫חוקה לע"ז אנן היכי שרפינן‪ ,‬והא כתיב‪ :‬ובחוקותיהם לא תלכו ואע" ג דכתיב באורייתא יש‬
‫לאסור‪ ,‬כיון שלהם הוא חוק לע" ז דומיא דמצבה כשהיו מקריבים עלי' אבות היתה אהובה לפניו‪,‬‬
‫משעשוה האמוריים חוק לע"ז שנאה והזהיר עלי'‪ ,‬דכתיב‪ :‬לא תקים לך מצבה‪ .‬ומסיק‪ ,‬אלא‬
‫דכו"ע לאו חוק הוא לשם ע"ז ומ"מ הוא חוק הבל ושטות (ולהכי הי' לנו לאסור אי לא הוי כתיב‬
‫באורייתא) ובפ' ד' מיתות (סנהדרין נ"ב) משתעי בחוק הוא משום חשיבות לפי מסקנא דהכא‬
‫ולהכי אפילו ר" י מודה דלא גמרינן מינייהו אי כתיבה באורייתא ולאו חק לע"ז הוא‪ .‬אבל ודאי אי‬
‫לא הוה כתי בה באורייתא לא היה לנו להתנהג אף במנהגם של שטות‪ ,‬וסייף אינו כתיב בקרא‬
‫אלא לשון הריגה כתיב ויש לקיימו בקופיץ‪ ,‬ואפי' בעיר הנדחת נמי דכתיב‪ :‬לפי חרב איכא למימר‬
‫דקופיץ הוא בכלל חרב‪ .‬ורבנן סברי דאיכא טעמא התם‪ ,‬דקופיץ מיתה מנוולת לא עבדינן‪,‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 31‬‬
‫כדאמרינן התם‪ .‬יוצא מדבריהם‪ ,‬שחוק לע" ז אסור ואפילו כתיבא באורייתא אסורה‪ ,‬כדאשכחן‬
‫גבי מצבה‪ ,‬כנ"ל‪ .‬ושאר חוקות אסירי רק אי מינייהו גמרינן‪ ,‬אבל אי כתיבי באורייתא דלאו‬
‫מינייהו גמרינן מותר‪ .‬ושיטה זו כתובה גם בתוס' סנהדרין נ" ב וכן מובאת גם בחידושי הריטב"א‬
‫למכות‪ ,‬ד" ה ויש עוד לומר‪ .‬והעול ה מדברי התוס'‪ ,‬שחוק שאינו לע"ז אסור רק כשהוא מנהג של‬
‫שטות והבל‪ ,‬דזה מוכיח שהוא עושה כן כדי להדמות להם‪ ,‬אבל אם אינו עושה כדי להדמות להם‪,‬‬
‫מותר‪ ,‬ומה שאמרה הג'‪ :‬כיון דכתיבה באורייתא לא מינייהו גמרינן ‪ -‬הפירוש הוא שזה מוכיח‬
‫שאינו עושה כדי להידמות לעכו" ם אלא עוש ה כן עפ"י מנהג הכתוב בתורה‪ .‬וצ"ל שהלשון דכתיב‬
‫באורייתא לאו מיניהו גמרי לאו דוקא‪ ,‬אלא כל מי שעושה עפ" י עצמו ולא לשם דימוי לעכו"ם‬
‫מותר‪ .‬וכן כתב בביאור הגר"א ליור"ד קע"ח‪ ,‬סק"ו‪ :‬ולאו דווקא משום דכתיב באורייתא‪ ,‬אלא‬
‫כ"ד שהיינו עושים זולתם‪ ,‬מותר וכן במלבושים‪ ,‬אבל כל שלובשים מלבוש המיוחד להם‪ ,‬אסור‪.‬‬
‫ומדברי התוס' משמע‪ ,‬ששריפה על המלכים היא מנהג של שטות ומה שאמרה הגמ' גבי שריפה‪:‬‬
‫חשיבותא היא‪ ,‬היינו שמנהג זה הוא מנהג של שטות‪ ,‬שמה שעושים משריפה חשיבותא למלכים‬
‫היא מנהג של שטות וכן המיתה בסייף היא מנהג של שטות שלהם‪ ,‬אי לא הוי כתיב באורייתא הי'‬
‫לנו לאסור ואף ר"י מודה בכך‪ ,‬אלא שר" י סובר דמיתת סייף לא כתיבא באורייתא‪ ,‬כנ"ל‪ .‬וראה‬
‫מה שאכתוב להלן בשם המהר"ם שיק‪ ,‬שמנהגי העכו" ם בסייף ובשריפת על המלכים הם מנהגי‬
‫שטות‪ ,‬דלישראל נאסר מטעמים שונים‪.‬‬
‫ב' הר"ן בחידושיו לסנהדרין כותב וז"ל ‪ :‬ורבנן כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מינייהו קא‬
‫גמרינן‪ .‬י"מ‪ ,‬שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להם‪ ,‬ואינו מספיק שבכל הדברים ג"כ יש לך לומר‬
‫שלא קדמו הם‪ ,‬אלא הטעם הנכון שהתורה אסרה כל מנהג מיוחד לנמוסי ע"ז‪ ,‬שמא ימשך האדם‬
‫אחריהם כמותם‪ .‬וכן נמי אם הכותיים נהגו באיזו מנהג שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת‬
‫בנסיון‪ ,‬העושה כמותן יש בו משום דרכי האמורי‪ ,‬וכדאמרינן במס' חולין (ע"ז‪ ,‬ע"ב)‪ :‬אילן המשיר‬
‫פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא‪ .‬ומקשינן בגמ'‪ ,‬בשלמא טוענו באבנים כי היכי דניכחוש‬
‫חילי'‪ ,‬אלא וסוקרו בסיקרא אמאי (פירוש‪ ,‬דהא יש בז ה משום דרכי האמורי‪ .‬עי' שבת ס"ז‪ ,‬ע"א)?‬
‫ומתרץ‪ ,‬כדתניא‪ :‬וטמא טמא יקרא‪ ,‬כדי שידעו רבים ורבים יבקשו רחמים עליו‪ .‬הרי נתבאר‪,‬‬
‫שהתלמוד לא הי' תמה למה טוענין האילן באבנים‪ ,‬דדבר טבעי הוא להכחיש האילן‪ ,‬שאפשר‬
‫שמחמת שכוחו גדול משיר פירותיו והטעינה באבנים טוב לו מדרך הטבע‪ ,‬אלא סוקרו בסיקרא‬
‫למה? כלומר‪ ,‬שזה הענין הוא מדרכי האמורי‪ ,‬שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת בנסיון?‬
‫ומתרץ‪ :‬כדתניא‪ ,‬וטמא טמא וכו'‪ .‬וכן פירש הרמב"ם (אולי צ"ל‪ :‬הרמב"ן‪ ,‬ועי' מלמד להועיל)‬
‫ז"ל‪.‬‬
‫ראינו‪ ,‬ששיטת הר"ן היא‪ ,‬שכל חוקות של ע"ז או מנהג מיוחד לע"ז‪ ,‬אסור בכל גוונא‪ ,‬אבל בשאר‬
‫חקות‪ ,‬דבר שיש בו טעם והוא מיוסד בדרכי הטבע מותר‪ .‬וצ"ל‪ ,‬שהר"ן מפרש מאי דאמרה הג'‪:‬‬
‫דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן‪ ,‬היינו לומר שבאם הוא כתיב בתורה בוודאי שיש בו טעם‬
‫הגון‪ ,‬וזה שלא כפירוש התוס' שהבאנו למעלה‪ .‬וכן כתב הר"ן שעל הרי"ף לע"ז י"א‪ :‬שורפין על‬
‫המלכים ולא מדרכי האמורי‪ ,‬אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם‪ ,‬לפי שלא אסרה‬
‫תורה אלא חוקות של ע"ז אלו (צ"ל ‪ :‬או) דברים של הבל ובטלה וכולן יש בהם סרך ע"ז‪ ,‬אבל‬
‫דברים של טעם שרו‪ ,‬ובשריפה על המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן‪ ,‬לומר שאין‬
‫אד ם אחר עשוי להשתמש במה שנשתמש הוא‪ .‬ולדבריו מיושבת הקושיא שהסוגיות סותרות‬
‫זא"ז‪ ,‬שלפי הר" ן שתי הסוגיות מתכוונות לדבר אחד‪ ,‬שכל מה שכתוב באורייתא יש בו טעם‪ .‬וכן‬
‫משמע מדרבי הר"ן‪ ,‬שהאיסור לילך בחוקות העמים הוא רק בדברים שיש בהם סרך ע"ז‪.‬‬
‫ג' כדברים האלה פירש גם רבנו יונה בפירושו לסנהדרין‪ :‬ויש אומרים‪ ,‬דה"פ דהכא והתם חד‬
‫טעמא הוא‪ ,‬דהתם הכי קא אמרינן‪ :‬אלא כו"ע שריפה לאו חוקה היא‪ ,‬כלומר‪ ,‬כיון דאשכחן‬
‫שריפה באורייתא ודאי דלאו חוק ע"ז היא‪ ,‬אלא חשיבות בעלמא היא‪ ,‬שאילו הי' חוק ע"ז לשרוף‬
‫איך היו שורפין מתחילה‪ ,‬ואיך היתה שריפ ה בתורה? אלא ע"כ לאו חוק ע"ז הוא‪ .‬והכא נמי‬
‫אמרינן‪ :‬ורבנן‪ ,‬כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מיניהו וכו' אלמא אית לן למימר דלאו חוקה‬
‫היא‪ ,‬אלא חשיבות שעשו להם הגויים‪ .‬ויוצא מפירושו זה שכל חוק של ע"ז אסור מה"ת ורק מה‬
‫שכתוב בתורה מוכיח שאינו חוק לע"ז‪ ,‬כהר"ן הנ"ל‪ .‬ו הא שאסרה התורה מצבה אעפ"י שהיא‬
‫כתובה בתורה‪ ,‬משום שעכו" ם עשאוה אח"כ חוק לע"ז‪ ,‬כסברת הר"י בתוס' ע"ז הנ"ל‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 32‬‬
‫ואמנם רבנו יונה מפרש בתחלה פירוש אחר‪ ,‬אבל הדברים שם משובשים ומקוטעים וצריכים‬
‫תיקון‪ ,‬ובמלמד להועיל שיער שהוא מה שכתב הריטב"א בשם התוס'‪ ,‬אבל לא תיקן את הלשון‬
‫המשובשת‪ .‬וצ"ע ליישב את הלשון‪.‬‬
‫ד' הריטב"א בע"ז שם‪ ,‬מפרש בראשונה פירוש רש"י‪ ,‬שבתחילה סברה הגמ' דלר"מ שריפה לאו‬
‫חוקה היא דכיון דלרבי מאיר זימנין דעבדי שריפה וזימנין דלא עבדי שריפה מכלל דס"ל‪,,,‬‬
‫דשריפה לאו חוקה היא למלכים‪ ,‬ואיד בלחוד הוי חוק‪ .‬ורבנן סברי דשריפה נמי חוקה‪ .‬ולהכי‬
‫פריך אליבא דרבנן הא דתניא‪ :‬שורפין על המלכים ומסתמא ההיא ברייתא הלכה היא ורבנן היא‪.‬‬
‫ופרקינן דכו"ע שריפה לאו חוקה היא ואפי' לרבנן אלא בחשיבותא היא‪ .‬כלומר‪ ,‬ואיד שריפה‬
‫דעבדי רבנן לאו משום חוק הוא אלא לפי שהמלך ההוא הי' חשוב ומרוצה להם‪ ,‬דפעמים המלך‬
‫מקובל עליהם ומזרע המלוכה ולא עבדי לי' לא איד ולא שריפה משום דלא חשיב להו‪ .‬והריטב"א‬
‫מדקדק דלגירסא זו (גירסת רש"י‪ :‬אלמא שריפה לר"מ לאו חוקה היא) קשה קצת דכיון דכולי‬
‫קושין ופרוקין על רבנן הוא למה לן למידק מעיקרא מידי כדר"מ? ובכל הספרים שלנו גורסין‪:‬‬
‫אלמא שריפה חוקה היא‪ .‬היינו‪ ,‬שבין לר"מ ובין לרבנן שריפה חוקה‪ ,‬שהי' נוהגין לעשות שריפה‬
‫למלכים שהי' מרוצים‪ ,‬אלא דר"מ סבר דאע"ג שלא הי' עושין שריפה למלך שאינו מקובל‪ ,‬איד‬
‫מיהת עבדי כיון שמלך עליהם מ"מ‪ .‬ורבנן סברי דאף איד לא עבדי אלא למלך מקובל‪ ,‬וא"כ קשיא‬
‫בין לר"מ ובין לרבנן‪ ,‬איך אנו שורפין למלכים? ומשני‪ ,‬דכו"ע לאו חוקה היא וזימנין דהוי מלך‬
‫מקובל ולא עבדי שריפה אלא למלך אהוב‪ ,‬שרצו לעשות לו כבוד‪ ,‬ובאיד הוא דפליגי‪ ,‬דר"מ סבר‬
‫דאיד עבדי ליה לכל מלך‪ ,‬ורבנן סברי דלא עבדי איד אלא למלך חשוב להם‪ .‬וזו שיטת ר"ת‪ .‬יוצא‬
‫משיטתו‪ ,‬שהשריפה מצד עצמה לא היתה אסורה‪ ,‬כיון שאינה לשם ע"ז‪ ,‬אלא דלרבנן אסורה‬
‫שריפה כשהיא נעשית למלך חשוב‪ ,‬שאז עושים איד‪ ,‬וזה אסור‪ .‬ואח"כ כותב הריטב"א‪ :‬ומיהו‬
‫אכתי איכא למידק אשמעתין‪ ,‬דהכא משמע דכל היכא דאמרת חוקה היא‪ ,‬כיון דכתיבא‬
‫באורייתא לא אסירא לן דלאו מינייהו גמרינן‪ ,‬ובתוס' תירצו דסוגיין פליגן אהדדי וההיא דהתם‬
‫(דסנהדרין) עיקר‪.‬‬
‫מוכח שהריטב"א סובר בפירוש זה‪ ,‬שלפי הסוגיא בסנהדרין אפילו בחוק של ע"ז אי כתיבא‬
‫באורייתא מותר‪ ,‬משום דלאו מינייהו גמרינן‪ ,‬וצ"ל לשיטה זו‪ ,‬שמצבה אסורה אע"ג שכתובה‬
‫באורייתא‪ ,‬משום שהתורה אסרה בפירוש‪ .‬ולפי שיטה זו צ"ל שהגמ' בסנהדרין סברה שמה‬
‫דכתיבא באורייתא מותר‪ ,‬הוא משום שאין לומדים זה מעכו"ם‪ ,‬אלא נוהגים עפ"י מנהג שכתוב‬
‫בתורה‪ ,‬וכל שאין עושים כדי להידמות לעכו" ם אינו אסור‪ ,‬ואפילו אם יש בו סרך ע"ז‪.‬‬
‫ובסוף דבריו מביא הריטב"א תירוץ אחר לסתירת הסוגיות‪ :‬דהתם (בסנהדרין) אמסקנא דהכא‬
‫קיימי‪ ,‬וכי אמרינן התם דכל היכא דכתיבא לא אסירא כשהיא חוק האומה ואינו חוק דרך לע"ז‬
‫דומיא דהריגה אסור‪ .‬אבל הכא קס"ד דלרבנן חוק הוא לע"ג וכל כה"ג הא ודאי אסור אע"ג‬
‫דכתיבא באורייתא‪ ,‬ואסיקנא דכו"ע לאו חוקה דע"ג היא‪ ,‬אלא חוקה דמלכים היא ומשום‬
‫חשיבותא דמלכתא בלחוד‪ ,‬וכיון דכן שרי דלאו מינייהו גמרינן (פירוש‪ :‬כיון דכתיב באורייתא)‪,‬‬
‫ונראה שלזה כתב רש"י ז"ל בפירושו‪ :‬חק הוא לנכרים לשם ע"ז‪ .‬ולא משום דסובר מרן ז"ל דלא‬
‫אסר רחמנא אלא חוקה דע"ז בשום מקום‪ ,‬שהרי אי אפשר לומר כן‪ ,‬אלא ודאי כדאמרן‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫וזו היא שיטת הר"י בתוס' ע"ז‪ ,‬שיש שתי גווני חוקה‪ ,‬כמובא לעיל‪ .‬ומסגנון לשונו נראה‬
‫שהריטב"א מכריע כשיטת הר"י‪ ,‬ולא כשיטת ר"ת הנ"ל‪.‬‬
‫ה' בתוס' רי"ד לע" ז י"א עמד ג" כ על הסתירה שבין סוגיא דסנהדרין ובין סוגיא דע"ז‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫וראיתי שפירשו מפני קושיא זו כך‪ ,‬דכ"ע שריפה לאו חוקה היא‪ ,‬לא (צ"ל‪ :‬ולא) הוי אסור לעשות‬
‫משום חוקה‪ ,‬דלא מיקרי חוקות הגויים אלא דבר שלא נהגנו מקודם לעשותו‪ ,‬כדכתבתי בפ' ארבע‬
‫מיתות (ונראה שהיא שיטת הי"מ המובאת בר"ן לסנהדרין‪ ,‬שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להן‬
‫ושהר"ן דחה אותה‪ ,‬והי"מ פירשו מ"ש‪ :‬כיון דכתי ב באורייתא לאו מינייהו גמרינן‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שאנחנו נהגנו מקודם לעשותו)‪ .‬ואינו נראה לי‪ ,‬שהלשון אינו מוכיח כן‪ ,‬דהכי הו"ל לומר‪ :‬אע"ג‬
‫דחוקה היא כיון דכתיבא באורייתא לאו מינייהו קא גמרינן‪ ,‬אבל השתא דאמר‪ :‬לאו חוקה היא‪,‬‬
‫משמע דאי הות חוקה הות אסירא לן‪ .‬וי"ל דהאי דתריץ לי' הכי רבותא עביד למיעקר פירכי'‬
‫לגמרי‪ ,‬דלא תידוק מהכא דהיא חוקה‪ ,‬דאיכא למימר חשיבותא בעלמא היא ולא חוקה היא‪ ,‬אבל‬
‫ודאי אפי' אם תימצי לומר דהיא חוקה שריא משום דכתיבא באורייתא כדמפרש התם‪ .‬היוצא‬
‫מדבריו‪ ,‬שכל שאין עושים כדי להדמות לעכו"ם‪ ,‬אם משום שכבר נהגנו מקודם‪ ,‬כמו בסייף‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 33‬‬
‫דכתיבא באורייתא‪ ,‬או משום שאינה חוקה לעכו" ם אלא עושים כן משום חשיבות שרוצים לעשות‬
‫חשיבות למלכם‪ ,‬מותר‪.‬‬
‫והכלל העולה מכל דברי הראשונים‪ ,‬שאע"ג שבהרבה דברים תלויים זע"ז‪ ,‬מ"מ מודים‪ ,‬שאם‬
‫הוא דבר שאינו חוק לע"ז אלא חוק האומה‪ ,‬אסור רק אם עושים כדי להידמות להם‪ ,‬אבל אם‬
‫אינם עושים כדי להידמות להם מותר‪ ,‬ולקצת ראשונים מותר לעשות כמנהג עכו" ם אם אין בו‬
‫סרך של ע"ז‪ .‬ודעת המהרי"ק הבאנו למעלה‪ ,‬שהאיסור לילך בדרכי העכו" ם אפילו אם אין בו‬
‫סרך ע" ז אלא באחד משני פנים‪ :‬הא'‪ ,‬דבר שאין טעמו נגלה‪ ,‬דכיון שהוא דבר משונה יש לחוש‬
‫שיש בו שמץ ע" ז או שהוא עושה כן כדי לחקות מעשיהם; והב' דבר שיש בו משום פריצות‪ ,‬כגון‬
‫שנהגו לעשות בגדים אדומים‪ ,‬והובא ברמ"א יור"ד קע" ח בשם המהרי"ק והר"ן עי"ש‪.‬‬
‫והנה בביאורי הגר"א הקשה על המהרי"ק ועל הר"ן‪ ,‬שכתבו שאין איסור אלא בדבר שאין בו טעם‬
‫או שהוא משום פריצות ‪ -‬מסוגיא דסנהדרין‪ ,‬שא"ש‪ :‬ורבנן‪ ,‬כיון דכתיב סייף באורייתא לא‬
‫מינייהו קא גמרינן‪ ,‬דאלת"ה‪ ,‬הא דתניא‪ :‬שורפין על המלכים וכו' והא כתיב‪ :‬ובחוקותיהם לא‬
‫תלכו? אלא כיון דכתיב שריפה באורייתא‪ ,,,‬לאו מיניהו קא גמרינן‪ ,‬וה"נ כיון דכתיב סייף‬
‫באורייתא לאו מינייהו קא גמרינן‪ .‬והא סייף יש בו טעם‪ ,‬דקופיץ היא מיתה מנוולת‪ ,‬וכן שריפה‬
‫יש בה טעם‪ ,‬לשרוף לכבודם של מלכים‪ ,‬שלא ישתמש בהם אחר ואפ" ה אסור אי לאו משום‬
‫דכתיב באורייתא? ומשום קושיא זו דחה הגר"א דברי הר"ן והמהרי"ק וכתב‪ ,‬שאפילו דברים שיש‬
‫בהם טעם ושאין בהם שחץ‪ ,‬אסור‪ ,‬אבל רק ללמוד מהם אסור‪ ,‬וכו'‪ ,‬עי"ש‪ .‬ובאמת קושיית הגר"א‬
‫תסוב גם על הר"י בתוס' ע"ז‪ ,‬שכתב שאסור דבר שעושים לשם הבל ושטות שלהם‪ ,‬ומשמע‬
‫שבדבר שהוא שטות והבל העושה כן מוכיח שהוא עושה כדי להידמות להם‪ ,‬וכמו שכתב בדרכי‬
‫משה המובא לעיל‪.‬‬
‫וקושיית הגר"א תירצו באופנים שונים‪ .‬בשו"ת מהר" ם שיק יור"ד קס" ה כתב ליישב הקושיא על‬
‫הר"ן‪ ,‬שהר"ן סובר כהריטב"א‪ ,‬שהסוגיות בסנהדרין ובע"ז פליגי אהדדי‪ ,‬אלא שהריטב"א סובר‬
‫דהעיקר כהסוגיא דסנהדרין‪ ,‬והר"ן סובר דאדרבא‪ ,‬הסוגיא דע"ז היא העיקר‪ ,‬שהיא במקומה‬
‫והרמ"א פסק כהר"ן‪ ,‬משום שגם הרמב" ם והחינוך והסמ"ג ס"ל כוותי'‪ .‬ואח"כ כתב‪ ,‬שיותר נכון‬
‫לומר דשריפה על המלכים אף שהיא לכבוד‪ ,‬מ" מ אינו ראוי לישראל לעשות כן משום בל תשחית‪,‬‬
‫וכמו שאסרו חז"ל לזרוק כלים על המת‪ ,‬וכן סייף שהוא ניוול‪ ,‬כמו שאמר ר' יהודה‪ ,‬ופירש"י‪:‬‬
‫מפני שהרגו מעומד ונופל‪ ,‬ואינו ראוי לישראל ליטול ממנו פניו וראשו שהוא צלם אלקים וטוב הי'‬
‫יותר להורגו בחנק‪ ,‬וע" כ יאמרו הרואים שזה שהורגין בסייף משום דילפינן מינייהו ולכן הוכרחו‬
‫רבנן לומר דההיתר הוא משום דכתיב בקרא ולאו מינייהו ילפינן‪ .‬ועפי"ז מיושב מה שהקשו‬
‫הראשונים הא במשנה אומר ר" י הטעם משום שנוול הוא ובברייתא אמר משום ובחוקותיהם‬
‫ל"ת? ונדחקו הראשונים לתרץ‪ ,‬שמ"ש ר"י נוול הוא‪ ,‬כוונתו שהדין הוא נוול משום בחקותיהם‪,‬‬
‫עי' בתוס' וברמ"ה שם‪ ,‬ולפי הנ"ל יש לומר‪ ,‬שכיון שנוול הוא והוא עושה כן נראה הדבר שעושה כן‬
‫להידמות לעכו"ם‪.‬‬
‫ובעצם קושית הגר"א‪ ,‬נראה שהגר"א לשיטתו‪ ,‬שמפרש מה שאמרה הגמ'‪ :‬כיון דכתיב באורייתא‬
‫לאו מינייהו גמרינן‪ ,‬דדבר שמפורש בתורה אינו בכלל ובחוקתיהם ל"ת‪ ,‬לפי שדבר זה אין אנו‬
‫לומדים מהם ואינו אסור אלא מה שאנו לומדים מהם אבל לא מה שאנו לומדים מהתורה‪ .‬אבל‬
‫מה שאינו כתוב בתורה‪ ,‬אסור משום שזה שאנו עושים הוא ממנהגי עכו"ם ואפילו אם יש בו טעם‪.‬‬
‫ולכן הקשה על המהרי"ק והר"ן‪ ,‬אבל הר"ן והמהרי"ק מפרשים מה שאמרה הגמ'‪ :‬כיון דכתיב‬
‫בתורה לאו מינייהו גמרינן‪ ,‬שמה שכתוב בתורה בוודאי יש בו טעם‪ ,‬שאל"כ לא היתה התורה‬
‫כותבת דבר זה‪ ,‬כמו שפירשו בחידושי הר"ן ובחי' רבנו יונה בחולין‪ ,‬כמובא לעיל‪ ,‬ומסולקת‬
‫קושית הגר"א‪.‬‬
‫ובספרא לפ' אחרי נאמר‪ :‬כמעשה ארץ מצרים‪ ,‬יכול לא יבנו בנינות ולא יטעו נטיעות כמותם?‬
‫ת"ל‪ :‬ובחקותיהם לא תלכו‪ ,‬לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות‬
‫אבותיהם‪ .‬ומה הי' עושים? האיש נושא לאיש‪ ,‬והאשה לאשה‪ .‬האיש נושא אשה ובתה והאשה‬
‫ניסת לשנים‪ ,‬לכ"נ‪ :‬ובחקותיהם ל"ת‪ .‬ובתו"ת העיר ע"ז‪ ,‬שכאן מבואר דעיקר הקפידא הוא רק על‬
‫מעשים מכוערים ופרוצים שנוהגים בהם וכן דברים שיש בהם שמץ ע"ז‪ ,‬וכ"כ הב"י בשם‬
‫המהרי"ק‪ ,‬וגם הוא הקשה קושית הגר"א מגמ' דסנהדרין וכתב‪ ,‬שהטעמים שיש במיתת סייף‬
‫שהיא מיתה קלה ובשריפה על מלכים מפני חשיבות‪ ,‬הם רק לנו‪ ,‬אבל לעכו" ם יש בהם משום עניין‬
‫ע"ז‪ .‬ובמח"כ הוא נגד הגמ' דע"ז‪ ,‬ששם אומרת הגמ' להסביר דברי הברייתא שהתירה לשרוף על‬
‫המלכים‪ :‬משום חשיבותא היא‪ ,‬דהיינו שאינם עושים לשם ע" ז אלא לחשיבות המלכים ולפיכך‬
‫ליכא בזה משום ובחקותיהם‪ ,‬וכן הוא נגד כל הראשונים שהבאנו לעיל‪ ,‬ואין להאריך יותר‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 34‬‬
‫ועכשיו נראה בנידון דידן אם מותר לחוג חגיגת בת מצווה‪ .‬ויש שרוצים לאסור משום‬
‫ובחוקותיהם (עי' שו"ת זקן אהרן סי' ו')‪ ,‬ולענ"ד‪ ,‬תלוי בזה‪ ,‬שבאם נאמר שהקונפירמציאן של‬
‫העכו" ם הוא לשם ע"ז‪ ,‬יש לאסר ‪/‬לאסור‪ /‬משום ובחוקותיהם בכל גווני‪ ,‬אלא שלפי" ז הי' לנו‬
‫לאסור גם חגיגת בר מצווה‪ ,‬שהרי אצלם עושים קונפירמציאן גם לזכרים‪ ,‬והי' לנו לאסור גם את‬
‫התפילה‪ ,‬שהרי גם הם מתפללים לע"ז‪ .‬אלא שבזה ל"ש שיש בו משום ע"ז אלא שעושים כן‬
‫חגיגת שמחתם לרגל בגרותם של בניהם‪ .‬וגם הריפורמיים מעמנו אינם עושים כן כדי להידמות‬
‫להם‪ ,‬אלא לשם חגיגת משפחה ושמחתה שהגיעו בניהם לבגרות‪ .‬ואלה מאחינו שהנהיגו זה‬
‫מחדש חגיגת בת מצווה אומרים‪ ,‬שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת‪ ,‬שהגיעה למצות‪ ,‬רגש‬
‫אהבה ליהדות ולמצוותיה‪ ,‬ולעורר בה רגש הגאון על יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש‪.‬‬
‫ולא איכפ ת לנו מה שגם הגויים חוגגים חגיגת הקונפרמציון בין לבנים ובין לבנות‪ ,‬הם בדידהו‬
‫ואנן בדידן‪ ,‬הם מתפללים וכורעים בכנסיות שלהם ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני‬
‫ממ"ה הקב"ה‪.‬‬
‫ובשו"ת הריב"ש סי' קנ" ח כתב על המנהג שהולכים כל בוקר מז' ימי האבלות על הקברות ולקחו‬
‫זה המנהג מישמעאלים‪ ,‬שאין בזה איסור משום ובחוקותיהם‪ ,‬ואם מפני שעושים כן הישמעאלים‬
‫ אין זו חוקה שיהא אסור משום ובחוקותיהם‪ ,‬כדאמרינן בפ"ק דע"ז‪ ,‬ששורפין על המלכים ואין‬‫בו משום דרכי האמורי ומפרש התם דשריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא‪ ,,,‬ואעפ"י שגם‬
‫העכו" ם עושין כן‪ ,‬לא נאסר משום דרכי האמורי‪ ,‬שאם באנו לומר כן נאסור ההספד מפני שגם‬
‫העכו"ם מספידין‪ ,,,‬וכבר בקשתי ממך כמה פעמים לבל תדקדק לשנות מנהגיהם בדברים כאלה‬
‫אם תרצה לעמוד עמהם בשלום‪ .‬ועוד‪ ,‬שלא יקבלו זה משום אדם ואפילו בדבר שהוא אסור גמור‪.‬‬
‫כל שאין מקבלין אמרו ז"ל (שבת קמ"ח) מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין‪ .‬והובא בד"מ סי'‬
‫שצ"ג‪.‬‬
‫והנה הריב" ש וכן הרמ"א שהביאו בד"מ הסתמכו בהיתרם על הסוגיא דע"ז ולא הוקשה להם‬
‫מהגמ' דסנהדרין נ" ב שההיתר בסייף הוא משום דכתיב באורייתא‪ ,‬ומשמע דבלאו הכי אסור אפי'‬
‫במקום שיש טעם‪ ,‬כמו שהקשה הגר"א‪ ,‬בע"כ שהם מפרשים הגמ' בסנהדרין כמו הר"ן ורבנו יונה‪,‬‬
‫דהכא והתם חד טעמא הוא‪ .‬כמובא למעלה‪.‬‬
‫ויש טוענים נגד ההיתר של חגיגת הבת מצווה‪ ,‬משום שהוא נגד מנהג הדורות הקודמים‪ ,‬שלא‬
‫נהגו מנהג זה‪ .‬אבל באמת אין זו טענה‪ ,‬כי בדורות שלפנינו לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות לפי‬
‫שכל אחד מישראל הי' מלא תורה ויר"ש וגם האויר בכל עיר ועיר מישראל הי' מלא וממולא‬
‫בריח וברוח היהדות‪ ,‬והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו את רוח היהדות בקרבן באפס מעשה‬
‫וכמעט שינקו את היהדות משדי אמותיהן‪ ,‬אבל עכשיו נשתנו הדורות שינוי עצום‪ .‬השפעת‬
‫הרחוב עוקרת מלב כל נער ונערה כל זיק של יהדות‪ ,‬והבנות מתחנכות בבתי ספר נכרים או בבתי‬
‫ספר חילונים‪ ,‬שאינם שוקדים להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת ישראל ולמנהגי הקודש‬
‫של היהדות השלימה‪ ,‬עכשיו מוטל עלינו לרכז כל כחותינו בחינוכן של הבנות‪ .‬והרי זה דבר‬
‫מכאיב לב‪ ,‬שבחינוך הכללי‪ ,‬לימודי שפות וספרות חילונית ומדעי הטבע והרוח דואגים לבנות‬
‫כמו לבנים‪ ,‬ואילו בחינוך הדתי‪ ,‬לימודי תנ"ך וספרות המוסר של חז"ל‪ ,‬וחינוך למצוות מעשיות‬
‫שהנשים חייבות בהן‪ ,‬מזניחים לגמרי‪ .‬לאשרנו עמדו גדולי ישראל בדור הקודם על הקלקלה‬
‫הזאת ותקנו מוסדות של תורה וחיזוק דתי בעד בנות ישראל‪ .‬הקמת רשת גדולה ומקיפה של בית‬
‫יעקב היא ההפגנה הנהדרה ביותר של דורנו‪ .‬ושורת ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי‬
‫מחייב‪ ,‬כמעט‪ ,‬לחוג גם לבת את הגעתה לחיוב המצות‪ ,‬והפלי' זו שעושים בין הבנים והבנות‬
‫בנוגע לחגיגת הבגרות פוגעת קשה ברגש האנושי של הבת הבוגרת‪ ,‬אשר בשטחים אחרים כבר‬
‫זכוה בזכיון האמנציפציא‪ ,‬כביכול‪.‬‬
‫ואף שנוטה אני להתיר חגיגת בת מצווה‪ ,‬מ" מ מסכים אני לדעת הגאון ר"מ פיינשטיין בספרו‬
‫אגרות משה או"ח‪ ,‬שאין לחגוג חגיגה זו בבהכ"נ ואף לא בלילה אף שאין שם אנשים‪ ,‬כי אם‬
‫בבית פרטי או באולם הסמוך לביהכ"נ‪ .‬ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה מאליפה‬
‫ולהזהירה להיות שומרת מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום (כשרות‪,‬‬
‫שבת‪ ,‬טהרת משפחה)‪ ,‬הטיפול בחינוך הבנים‪ ,‬וחובת העידוד והחיזוק לבעל בלימוד תורה‬
‫ובשמירת מצוות והיותה שקודה לתת עיני' באיש שהוא ת"ח ויר"ש‪ .‬וכל הדברים האלה הם‬
‫טעמים גדולים להתיר חגיגה זו אפילו לפי שיטת הגר"א‪ ,‬שהנהו מחמיר מאוד בענינים אלה‪.‬‬
‫ובמקום זה עלי להעיר עמ"ש הגר"ב זולטי בנעם ב' לאסור טכס של לוי' צבאי‪ ,‬דהיינו יריות באויר‬
‫בכלי תותח‪ ,‬שהם מנהגי צבא ועושים משום כבוד המת וחלוקת כבוד צבא‪ ,‬מאחר שיצא מפי‬
‫קדשו של הגר"א ביור"ד סי' קע"ח‪ ,‬שדבריו של הגרב"ז הם נגד הריב" ש המובא למעלה‪ ,‬וגם נגד‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 35‬‬
‫התוספתא המובאת לעיל‪ ,‬שמפני כבוד‪ ,‬מותר אפילו בדבר שיש בו משום דרכי האמורי‪ ,‬וגם‬
‫הגר" א עצמו לא אסר אלא ברוצה ללמוד מהם‪ ,‬אבל זה אינו נקרא לימוד‪ ,‬אלא עושים כן שלא‬
‫יתגנה הצבא הישראלי בעיני העמים וכדרך שהתירו לספר קומי למקורבי מלכות‪ ,‬וכפי הטעם‬
‫שכתב הרמב"ם בפי"א מע"ז‪ ,‬ה"ג‪ :‬והי' לו גנאי לפי שלא ידמה להן ומכש"כ בטכס צבאי‪ ,‬שיש בו‬
‫טעם הגון‪ ,‬שלפי דעתם של הראשונים אין בו שום סרך של איסור‪ .‬ולדעתי הפריז הגאון הנ"ל על‬
‫המידה‪.‬‬
‫וברור שאין לדמות ענין חגיגת הבת ‪ -‬מצווה לאיסור החמור שהטילו גדולי ישראל בשעתו על‬
‫הניגון בעוגב (אורגעל) בבתי הכנסת לא רק בשבת ויו"ט אלא גם בימות החול (במלמד להועיל‬
‫או" ח סי' ט"ז)‪ ,‬שהניגון בעוגב יש בו משום סרך ע"ז‪ ,‬שכן העכו" ם משתמשים בו לשם עבודתם‬
‫בבתי ע"ז שלהם (ועי' שם בשם הגר"א לוינשטם אב"ד דק"ק עמדין בספר צרור החיים‪ .‬ולחנם‬
‫נדחק בזה‪ ,‬שהדבר פשוט שהמהרי"ק מודה שבחוק של ע"ז בכל גווני אסור‪ ,‬וכללי המהרי"ק לא‬
‫נאמרו אלא בדברים שאינם מיוחדים לע"ז‪ ,‬אלא שלא הוצרך להזכירם)‪ .‬ועוד‪ ,‬שבתחילת הכנסת‬
‫העוגב בבתי כנסת ע" י המהרסים בלטה כונתם הזידונית לחקות מנהגי העכו" ם ולהדמות להם‬
‫בכל דבר‪ .‬ולא זו בלבד עשו‪ ,‬אלא גם חיללו את השבת בפרהסיא‪ ,‬התירו אכילת נו"ט ומחקו‬
‫מסידור התפילות כל זכר לשיבת ציון וסדר העבודה לירושלים‪ .‬ואמנם יש מקום לחשוש למה‬
‫שכתב הגרד"צ הופמן במל"ל הנ"ל‪ ,‬שיש גם איסור משום חיקוי האפיקורסים‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫במשנה חולין מ"א‪ :‬אבל עושה גומא בתוך ביתו‪ ,,,‬ובשוק לא יעשה כן‪ ,‬שלא יחקה את המינים‪.‬‬
‫ופירש"י‪ :‬יחזיק ידיהם בחוקותיהם‪ .‬יחקה לשון חוק‪ .‬ובברייתא שם‪ :‬ובשוק לא יעשה כן‪ ,‬משום‬
‫שנאמר‪ :‬ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו‪ .‬ואף ששם האיסור לפי שיש בו‬
‫סרך של ע"ז‪ ,‬כמו שכתב רש"י במשנה‪ ,‬דטעמא דגומא משום שהוא חוק הצדוקים לע"ז‪ ,‬מ"מ יש‬
‫בו משום חיזוק למהרסים‪ ,‬שהם הי' הראשונים להנהיג מנהג חדש זה של חגיגת בת מצווה‬
‫וכמש"כ במל"ל שם‪ ,‬וזהו באמת טעם שלא לחוג חגיגת בת מצווה בבתי כנסת‪ ,‬נוסף על הטעם‬
‫שכתב הגרמ"פ‪ ,‬שליט"א‪ ,‬בספרו אגרות משה שם‪ ,‬מכיון שחוגגים חגיגה זו חוץ לביהכ"נ ניכר‬
‫הדבר שאין הכוונה לחקות מנהגי האפיקורסים‪ ,‬כמו שכתבו התוס' בחולין שם ד" ה ובשוק לא‬
‫יעשה כן‪ ,‬שהרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה‪ .‬וגם כאן יראו הכל שאין עושים‬
‫חגיגה זו בבית הכנסת כמנהגם הם‪ ,‬אלא לש ם שמחת המשפחה ולשם חיזוק חינוכי לבת שהגיעה‬
‫לגיל המצוות‪.‬‬
‫כל הנ"ל כתבתי לבירורה של הלכה זו‪ ,‬ולמעשה הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג זה של‬
‫חגיגת הבת מצווה‪ ,‬אם הם מתכוונים לשם מצווה או חלילה לשם חיקוי המינים‪ .‬אמנם לא נעלם‬
‫ממני‪ ,‬שיש בין היראים אוסרים ומחמירים‪ ,‬שאינם שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים‬
‫לשיקולים הגיוניים ואף אינם נותנים דעתם לבירורים הלכותיים‪ ,‬אלא דנים עליהן עפ"י רגשות‬
‫הלב בלבד‪ ,‬והלב היהודי הדבק במסורת הורים ומורים‪ ,‬נרתע מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי ‪,‬‬
‫עליהם יש להמליץ מה שכתב הרמב" ם בפירושו למשנה גיטין פ"ה‪ ,‬מ"ח‪ :‬ואלו דברים אמרו‬
‫מפני דרכי שלום וכו'‪ ,‬יעי"ש‪ .‬אולם אין להם לשכוח כי גם המצדדים בהיתר של מנהג חדש זה‬
‫של חגיגת בת מצווה‪ ,‬לבם דופק בחרדה לחיזוק החינוך הדתי של בנות ישראל‪ ,‬שבנסיבות של‬
‫החיים בדור הזה הן זקוקות ביותר לחיסון רוחני ולעידוד מוסרי בהגיען לגיל המצות‪ .‬ובמיוחד‬
‫יש לזכור דברי הריב"ש בתשובתו הנ"ל‪ ,‬שאפילו בדבר שהוא איסור גמור כל שאין מקבלין אמרו‬
‫חז"ל מוטב שיהי' שוגגים ואל יהי' מזידין ושאין לדקדק בדברים כאלה אם רוצים לחיות עמהם‬
‫בשלום‪ .‬והואיל וכת" ר כתב שרוב בני הקהלה רוצים דוקא להנהיג מנהג זה של חגיגת בת מצווה‬
‫לבנות‪ ,‬אין לכת"ר לצאת במחלוקת נגדם‪ ,‬רק לדאוג לכך שמנהג זה ישמש באמת חיזוק וחוסן‬
‫להשלטת רוח תורה ומצות בלב בנות ישראל‪.‬‬
‫יחיאל יעקב ווויינברג‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 36‬‬
‫‪49‬‬
‫התשובה ‪ -‬סיכום‪ ,‬הדרכה והערות‬
‫תשובתו של הרב יחיאל יעקב וויינברג היא הארוכה והמקיפה ביותר בנושא חגיגת בת‬
‫המצווה‪ ,‬וכפי שנראה בהמשך‪ ,‬היא משקפת מפנה משמעותי בנושא‪ .‬התאריך של התשובה‬
‫לא מצויין; השאלה נשאלה על ידי " רב ראשי בעיר גדולה בצרפת"‪ ,‬אשר ללא ספק התמודד‬
‫עם ההתבוללות של הציבור היהודי הרחב‪.‬‬
‫התשובה בנויה באופן שיטתי והגיוני ביותר‪ :‬היא פותחת בדיון תלמודי והלכתי מקיף‬
‫בסוגיא של "בחוקותיהם לא תלכו" ‪ ,‬דיון בלשון הרמב" ם בהלכות עבודה זרה ‪ ,‬דיון על‬
‫חמישה תירוצים להסביר את הסתירה בין הסוגיה בסנהדרין נ" ב ע"ב בניגוד לסוגיה עבודה‬
‫זרה י"א ע"ב‪ .‬רק לאחר דיונים הלכתיים אלה ניגש המחבר לנושא חגיגת בת המצווה‬
‫בדורנו ‪ ,‬ומנתח את הבעיות של החברה היהודית לאחר השואה‪ .‬הוא מתייחס בהקשר זה‬
‫באופן מעמיק לבעיות של החינוך היהודי בגולה בדור של התבוללות מרחיקת לכת לאחר‬
‫השואה‪ .‬בסופו של דבר החינוך התורני וגם הרגש היהודי ("הזדהות יהודית") של כלת בת‬
‫המצווה עומד לנגד עיניו כשיקול מרכזי בסוגיה זו ‪ ,‬ולדעתו קיים "צו שעה" למחנכים בדור‬
‫לאחר השואה לדאוג לחינוך תורני חזק‪ .‬בעקבות כך יש לדעתו "חובה פדגוגית" לחוג את‬
‫בת המצווה כחג הבגרות ‪ .‬יש כמובן להקפיד על כללי הצניעות המקובלים‪ ,‬והוא מסכים עם‬
‫הרב פיינשטיין שאין לקיים את המסיבה בבית הכנסת‪.‬‬
‫התשובה דנה במספר נושאים‪ ,‬ונסכם אותם בהמשך בקצרה ‪.‬‬
‫רמב"ם עבודה זרה פ"א פי"א ה"א ‪-‬ה"ג‬
‫הדיון ההלכתי פותח עם דברי הרמב" ם הבאים ‪:‬‬
‫‪50‬‬
‫ה"א‪ :‬אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא‬
‫בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים‪ ,‬ונאמר ובחקותיהם לא תלכו‪ ,‬ונאמר השמר לך פן‬
‫תנקש אחריהם‪ ,‬הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן‪ ,‬אלא יהיה הישראל מובדל מהן‬
‫וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו‪ ,‬וכן הוא אומר ואבדיל‬
‫אתכם מן העמים‪ ,‬לא ילבש במלבוש‪ ,‬המיוחד להן‪ ,‬ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם‪,‬‬
‫ולא יגלח מן הצדדי ן ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית‪ ,‬ולא יגלח‬
‫השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן‪ ,‬ולא יבנה מקומות‬
‫כבנין היכלות של עכו" ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין‪ ,‬וכל העושה אחת מאלו‬
‫וכיוצא בהן לוקה‪.‬‬
‫ה"ב‪ :‬עכו" ם שהיה מסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו קרוב שלש אצבעות לכל רוח‬
‫שומט את ידו‪.‬‬
‫ה"ג‪ :‬ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה‬
‫להן הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫ראה ‪J.Bleich Between East and West: Modernity and Traditionalism in the Writings of Rabbi‬‬
‫‪Yehiel Yaakov Weinberg in MZ Sokol (ed) Engaging Modernity – Rabbinic Leaders and the‬‬
‫‪Challenge of the Twentieth Century, New Jersey 1997, p 204, n 81; MB Shapiro Between the‬‬
‫‪Yeshiva World and Modern Orthodoxy, the Life and Works of Rabbi J.J. Weinberg, London‬‬
‫‪1999, p 209, n 160.‬‬
‫חומר רב בנושא מובא באנציקלופדיה תלמודית ערך "חקות הגוים"‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬עמ' ש " ה ‪-‬שכ" ה ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 37‬‬
‫הסתירה בין סנהדרין נ"ב ע" ב ‪ -‬עבודה זרה י"א ע"א‬
‫הרב וויינברג פורש לפנינו את הסוגיא בעניין "בחוקותיהם לא תלכו"‪ .‬הוא מצטט ומנתח‬
‫באופן שיטתי חמישה תירוצים של הראשונים שנאמרו ליישוב הסתירה ‪ ,‬על מנת להסיק‬
‫מהם את ההשלכות ההלכתיות בעניין חגיגת בת המצווה‪.‬‬
‫עבודה זרה י"א ע" א‬
‫סנהדרין נ"ב ע"ב‬
‫שריפה היא חוקה‪ ,‬אך כיון דכתיב באורייתא שריפה לאו חוקה של ע"ז אלא חשיבותא‬
‫לאו מינייהו גמרינן‬
‫ר"י (תוספות‬
‫ע"ז י" א )‬
‫" תרי גווני חוקה הוו אחד שעושים לשם חוק לע"ז ממש ואחד חוק הבל ושטות; חוק של‬
‫ע"ז ממש אסורה תמיד כמו המצבה‪ ,‬אך חוק הבל ושטות לא אסורה כיון דכתיב בתורה ‪-‬‬
‫לאו מינייהו גמרינן‬
‫‪51‬‬
‫כל חוקות של ע" ז או מנהג אסור מיוחד לנימוסי ע"ז אסור בכל גוונא‪ ,‬אבל בשאר חוקות‬
‫דבר שיש בו טעם ומיוסד בדרכי הטבע שרי (הוכחה מחולין ע"ז ע"ב)‪ ,‬וכיון דכתיב‬
‫באורייתא היינו לומר שיש בו טעם הגון ‪.‬‬
‫רבנו ניסים‬
‫רבינו יונה‬
‫(חידושיו‬
‫לסנהדרין)‬
‫אינו מותר בכתוב באוריתא אלא חוק של עמים הקדמונים דאיכא למימר מדכתיב‬
‫באוריתא ע"כ לאור חוק ע" ז הוא אבל בחוק מאוחר ודאי לא מהני מה דכתב באורייתא‬
‫מידי דהוי אמצבה‬
‫ריטב "א‬
‫(עבודה זרה )‬
‫הסוגיות פליגי אהדדי‪ ,‬ודסנהדרין עיקר‪ ,‬ולפי"ז אי כתיבי באורייתא מותר בכל גוונא ‪,‬‬
‫אפילו כשעשאוהו חוק של עבודה זרה‪ ,‬ולפי כלל זה גם מצבה מותרת אך התורה אסרה‬
‫אותה במפורש ‪.‬‬
‫תוספות רי"ד‬
‫(עבודה זרה‬
‫י"א )‬
‫כל שאין עושים כדי להדמות לעכו"ם‪ ,‬אם משום שכבר נהגנו מקודם‪ ,‬כמו בסייף דכתיבא‬
‫באורייתא‪ ,‬או משום שאינה חוקה לעכו"ם אלא עושים כן משום חשיבות שרוצים לעשות‬
‫חשיבות למלכם ‪ -‬מותר ‪.‬‬
‫כפי שהוא מציין בתשובתו מספר פעמים ‪ ,‬דנו בעניין זה כבר רבים לפניו‪ ,‬הלא הוא הרב‬
‫דוד צבי הופמן [‪ ]1921-1843‬בשו"ת "מלמד להועיל" סימן ט"ז בעניין הכנסת עוגב לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬ולמעשה כל הדיון עם חמשת התירוצים ליישוב הסתירה הנ"ל כבר מובאים שם ‪.‬‬
‫הרב הופמן אסר הכנסת העוגב לאחר התייעצות עם גדולי הרבנים בגרמניה כולל הרב‬
‫עזריאל הילדסהיימר [‪ ,]1899-1820‬אשר יסד את סמינר הרבנים בברלין בשנת ‪. 1873‬‬
‫המפגש של עולם התורה עם תרבות אירופה היה ללא ספק נושא מרכזי אצל גדולי‬
‫הרבנים‪ ,‬אשר חפשו דרך לשילוב‪ ,‬וקיבלו במשנתם החינוכית את הכלל " אם יאמר לך אדם‬
‫יש חכמה בגוים תאמן" ( איכה רבה פרשה ב‪ ,‬יג‪ ,‬ודיון באגרות צפון של הרש "ר הירש)‪.‬‬
‫המסורת הרבנית של הרב וויינברג ינקה מגדולי רבני אשכנז וביניהם הרד"צ הופמן והרב‬
‫הילדסהיימר‪ ,‬אשר היו המנהלים הקודמים של סמינר לרבנים בברלין ‪ ,‬בו לימד גם הרב‬
‫וויינברג‪ ,‬כפי שהוא מעיד "בשער הספר" של "שרידי אש" חלק א'‪ .‬שלושתם למדו‬
‫באוניברסיטאות‪ ,‬היו בעלי תארים אקדמיים ופירסמו מחקרים רבים בספרות הרבנית‬
‫וההלכתית‪ .‬מטבע הדברים התמודדו דווקא רבנים אלה רבות עם ההיתרים והאיסורים של‬
‫חוקות הגויים‪ .‬הרד" צ הופמן פסק לאיסורא בעניין העוגב ‪ ,‬אך בעניין חגיגת בת המצווה‬
‫הרב וויינברג פסק להתיר מסיבות חינוכיות של דור ניצולי השואה (ראה בהמשך דיון על‬
‫ניסוחו "מחייב כמעט")‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫חידושיו לסנהדרין‪ ,‬ר"ן על הרי"ף בעבודה זרה י"א ע"ב‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 38‬‬
‫חגיגת בת מצווה לפי מסקנות הסוגיא של "בחוקותיהם לא תלכו "‬
‫לאחר הדיון הארוך בסוגיא של "בחוקותיהם לא תלכו" ניגש המחבר לשאלה של חגיגת‬
‫בת המצווה ‪ ,‬ובראשית דבריו הוא מביא את תשובתו של בעל "זקן אהרן"‪" 52 :‬ועכשיו נראה‬
‫בנידון דידן אם מותר לחוג חגיגת בת מצווה‪ .‬ויש שרוצים לאסור משום ובחוקותיהם (עי'‬
‫שו"ת זקן אהרן סי' ו' )…"‪ .‬הרב וויינברג דוחה את דבריו לפי השכל הישר‪" :‬אלא שלפי" ז‬
‫הי' לנו לאסור גם חגיגת בר מצווה‪ ,‬שהרי אצלם עושים קונפירמציאן גם לזכרים ‪ ,‬והי' לנו‬
‫לאסור גם את התפילה‪ ,‬שהרי גם הם מתפללים לע"ז…ולא איכפת לנו מה שגם הגויים‬
‫חוגגים חגיגת הקונפרמציון בין לבנים ובין לבנות ‪ ,‬הם בדידהו ואנן בדידן ‪ ,‬הם מתפללים‬
‫וכורעים בכנסיות שלהם ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני ממ"ה הקב"ה"‪ .‬לכן אין‬
‫לדון על נושא חגיגת בת מצווה לפי הסוגיה של "בחוקותיהם לא תלכו"‪ ,‬ויש לכבד את‬
‫כוונתם של " אחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצווה"‪ ,‬כי הרי גם הם "עושים כן כדי‬
‫לחזק בלב הבת‪ ,‬שהגיעה למצות‪ ,‬רגש אהבה ליהדות ולמצוותיה‪ ,‬ולעורר בה רגש הגאון על‬
‫יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש" ‪ ,‬וכיון שהם דואגים לענייני חינוך של בניהם‬
‫ובנותיהם‪ ,‬הרב וויינברג מוכן להיות שותף לשאיפותיהם‪ ,‬וסביר שבזמנו באירופה המנהג‬
‫של בת מצווה התקבל גם בחוגים של שומרי תורה ומצוות‪ .‬למרות שחגיגת בת מצווה‬
‫הונהגה לראשונה על ידי הרפורמים‪ ,‬הרב וויינברג מתמקד בכוונה ובתועלת החינוכית של‬
‫חגיגת בת המצווה‪ ,‬ואין לו התנגדות עקרונית לכל שאיפה רפורמית‪ ,‬כמו הרב פיינשטיין ‪.‬‬
‫הרב וויינברג בהחלט רואה בחגיגת בת המצווה הזדמנות ראויה להעניק לצעירים חינוך‬
‫יהודי‪ ,‬וזה בניגוד גמור לרב וואלקין ולהסתייגותו של הרב פיינשטיין‪.‬‬
‫למרות שאינו מסכים לגישתו החינוכית וההשקפתית של הרב פיינשטיין‪ ,‬מביא הרב‬
‫וויינברג במסקנתו הלכה למעשה את דברי "אגרות משה"‪ ,‬אשר התקבלו בציבור היהודי‬
‫כולו‪ " :‬ואף שנוטה אני להתיר חגיגת בת מצווה‪ ,‬מ"מ מסכים אני לדעת הגאון ר"מ‬
‫פיינשטיין בספרו אגרות משה או"ח‪ ,‬שאין לחגוג חגיגה זו בבהכ"נ ואף לא בלילה אף שאין‬
‫שם אנשים ‪ ,‬כי אם בבית פרטי או באולם הסמוך לביהכ"נ"‪ .‬אין הרב וויינברג מחפש‬
‫להנהיג מנהגים חדשים‪ ,‬אלא כוונתו להדגיש את החווייה החינוכית של הצעירים‪ ,‬ולכן הוא‬
‫מוסיף " ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה מאליפה ולהזהירה להיות שומרת‬
‫מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום…"‪.‬‬
‫שיקולים חברתיים וחינוכיים בדור של התבוללות החברה היהודית לאחר השואה‬
‫למרות שה רב וויינברג דחה את דעתו של "זקן אהרן " בתוקף ‪ ,‬הוא מודע להבדל בין דורו‬
‫לבין הדורות שלפני השואה‪ " :‬בדורות שלפנינו לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות לפי שכל‬
‫אחד מישראל הי ' מלא תורה ויר" ש וגם האויר בכל עיר ועיר מישראל הי' מלא וממולא‬
‫בריח וברוח היהדות‪ ,‬והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו את רוח היהדות בקרבן באפס‬
‫מעשה וכמעט שינקו את היהדות משדי אמותיהן‪ ,‬אבל עכשיו נשתנו הדורות שינוי עצום ‪.‬‬
‫השפעת הרחוב עוקרת מלב כל נער ונערה כל זיק של יהדות‪ ,‬והבנות מתחנכות בבתי ספר‬
‫נכרים או בבתי ספר חילונים‪ ,‬שאינם שוקדים להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת‬
‫ישראל ולמנהגי הקודש של היהדות השלימה‪ ,‬עכשיו מוטל עלינו לרכז כל כחותינו בחינוכן‬
‫של הבנות‪ .‬והרי זה דבר מכאיב לב‪ ,‬שבחינוך הכללי‪ ,‬לימודי שפות וספרות חילונית ומדעי‬
‫הטבע והרוח דואגים לבנות כמו לבנים‪ ,‬ואילו בחינוך הדתי‪ ,‬לימודי תנ"ך וספרות המוסר‬
‫של חז"ל ‪ ,‬וחינוך למצוות מעשיות שהנשים חייבות בהן‪ ,‬מזניחים לגמרי ‪ .‬לאשרנו עמדו‬
‫גדולי ישראל בדור הקודם על הקלקלה הזאת ותקנו מוסדות של תורה וחיזוק דתי בעד‬
‫בנות ישראל‪ .‬הקמת רשת גדולה ומקיפה של בית יעקב היא ההפגנה הנהדרה ביותר של‬
‫דורנו"‪ .‬ההפלייה בין בנים ובנות בנושא חגיגת הבגרות עלולה לגרום לפגיעה קשה ברגש‬
‫של בנות ישראל‪" :‬ושור ת ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי מחייב‪ ,‬כמעט‪ ,‬לחוג גם‬
‫לבת את הגעתה לחיוב המצות‪ ,‬והפלי' זו שעושים בין הבנים והבנות בנוגע לחגיגת הבגרות‬
‫‪52‬‬
‫מבחינה ביורגרפית כדאי לציין‪ ,‬שהרב אהרן וואלקין היה יורשו של הרב יחיאל יעקב וויינברג ברבנות‬
‫העיירה פילווישוק בליטא; ראה אברהם (רמי) ריינר (הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪ ,69‬הערה ‪.38‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 39‬‬
‫פוגעת קשה ברגש האנושי ‪ 53‬של הבת הבוגרת‪ ,‬אשר בשטחים אחרים כבר זכוה בזכיון‬
‫האמנציפציא‪ ,‬כביכול"‪ .‬הגורם המחייב לחגוג את חג הבגרות של הבת הוא כביכול "שורת‬
‫ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי"‪ ,‬אך כיון שאין זה מקור הלכתי מקובל במושגים‬
‫ההלכתיים ‪ -‬מוסיף המחבר פה את המילה "כמעט"‪.‬‬
‫הרב וויינברג למד בישיבות המוסר בליטא והקדיש לתנועת המוסר ולמייסדיה מחקרים‬
‫מקיפים‪ ,‬בהם ניכר כשרונו לניתוח בעיות הדור ולניסו ח הרגש הנפשי והדתי בדרך‬
‫מיוחדת‪ 54 .‬בתשובה זאת בעניין חגיגת בת המצווה בא לידי ביטוי כשרונו המיוחד לנתח‬
‫בעייה חינוכית וסוציולוגית של עם ישראל לאחר השואה‪ .‬להבנת דברי הרב וויינברג בעניין‬
‫חגיגת בת המצווה יש להשוות את תשובתו בעניין תנועת נוער מעורבת‪ ,‬בה הוא דן על "צו‬
‫השעה" לדאוג לחינוך הבנות ("עת לעשות לה'")‪ .‬הוא משווה את שיטת החינוך היהודי‬
‫באשכנז ‪ 55‬לגישתם של היהודים החרדים‪ ,‬והדגש העיקרי הוא על תחושתם והרגשתם של‬
‫הצעירים עצמם ‪ 56 .‬לפי מיטב ידיעתי לא קיימת עוד חוות דעת רבנית כזו‪ ,‬בה משולבים‬
‫‪57‬‬
‫שיקולים פסיכולוגיים‪ ,‬חינוכיים‪ ,‬חברתיים וסוציולוגיים עם הפסיקה ההלכתית ‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫התייחסותו והתחשבותו של הרב יחיאל יעקב וויינברג ל"רגש האנושי" מיוחדת במינה‪ ,‬וגם בהקשר‬
‫אחר הוא מתייחס לרגש האנושי כשיקול הלכתי‪ " :‬אם מותר לאדם לעשות לאשתו ראשונה מצבה‬
‫אחר שנשא אשה שניה ‪ ...‬וכל אשה נבונה וברת ‪-‬דעת דעתה נוחה בכך‪ ,‬שבעלה יכבד ויזכור את אשת‬
‫נעוריו‪ .‬אדרבא ‪ ,‬אם הבעל עוקר מלבו זכרון אשתו הראשונה היא חושבת אותו לאדם גס ומחוסר רגש‬
‫אנושי פשוט‪( "....‬שו"ת שרידי אש ח"ב סימן קי"ג)‪.‬‬
‫ראה מחקריו בשו"ת "שרידי אש" חלק ד' בהרחבה‪.‬‬
‫ב הקשר זה יש לזכור את תיאורו של הרב יעקב עטלינגר על חינוך הבנות‪ ,‬אך בנאומו החגיגי אין ניתוח‬
‫הלכתי; על שיטות החינוך היהודי באשכנז בתחילת המאה ה ‪ 20-‬ראה מרדכי ברויאר " עדה ודיוקנה –‬
‫אורתודוקסיה יהודית ברייך הגרמני"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל‪ ,‬תשנ"א‪ " ,‬פרק‬
‫שלילי‪ :‬החינוך וההכשרה"‪ ,‬עמוד ‪ ,91-136‬ובמיוחד חינוך הבנות עמוד ‪. 115‬‬
‫ראה דברי הרב וויינברג הנפלאים בשו"ת שרידי אש חלק ב' סי' ח'‪(" :‬ב) ידוע כמה חזק שטף‬
‫ההתבוללות בארץ צרפת וכמה גדול מספרם של נשואי התערובת במדינה זו‪ .‬בניגוד לארצות אחרות‬
‫ששם היהדות הולכת ומתגברת ומתנערת משפלותה‪ ,‬הנה בצרפת הטמיעה הולכת וגדלה‪ .‬תנאי‬
‫הסביבה הצרפתית המיוחדת‪ ,‬המצטיינת בקלות דעת ובדלות של עיון רציני מעמיק‪ ,‬רוח החירות‬
‫והחופש והרדיפה אחרי נוחיות נעימה וזוהר חיצוני מקסים‪ ,‬גורמים להתפשטות מחלת ההתבוללות‬
‫בארץ זו ורבים הם חלליה בקרב יוצאי רו"פ = רוסיה ופולין= ר"ל‪ ,‬ואם לא יתאזרו ויתעודדו לאחוז‬
‫בדרכי הצלה ולהקים פנת מגן לשרידים יחידים אשר יוכלו אחרי חינוכם ולימודם בקודש להכין דור‬
‫חדש נאמן לה' ולתורתו; אם יזניחו את המעשה הבדוק והמנוסה של החינוך החרדי לפי שיטת גדולי‬
‫אשכנז ‪ -‬סופה של יהדות צרפת גויעה וכלי' גמורה ח"ו‪ .‬עת לעשות לה' וכו'‪ .‬עצם ההתאגדות של בנים‬
‫ובנות תחת דגל התורה והמסורה מהוה כח גדול של חיזוק ועידוד לרוח הנוער שהוא נתון תחת‬
‫השפעה בלתי פוסקת של בית הספר הנכרי והסביבה הגויית‪ .‬הגורם העיקרי למצב המעציב והמבאיש‬
‫שנולד בצרפת הוא לפי דעתי רגש הבדידות המעיק על לבו של הנוער היהודי‪ .‬הנער‪ ,‬או הנערה‬
‫היהודית‪ ,‬מרגיש א"ע =את עצמו= בודד ונעזב לנפשו‪ .‬אין לו אחיזה נפשית בקרב הבית או המשפחה‬
‫של הוריו וקרוביו‪ .‬הבית והמשפחה של אחינו בצרפת נתרוקנו מנחלת אבותיהם וממסורתם של הווי‬
‫יהודי חי ורענן‪ ,‬אין בהם סימן של חיים ברוח היהדות‪ .‬הרדיפה אחרי כסף ותענוגות ‪ -‬עולם עשתה‬
‫שמות בקרבם וגרמה לפריקת עול תורה ומצוות‪ .‬הצעיר היהודי כשהוא מגיע לגיל בוגר מרגיש א"ע‬
‫בודד בעולמו‪ .‬היהדות‪ ,‬כפי המתודה של הוראת הזקנים והישישים מסוג הישן‪ ,‬היא בעיניו חיים של‬
‫נזירות ובדידות‪ ,‬והלימוד עצמו מורגש אצלו כשעמום מיגע‪ ,‬ואת היהדות הם רואים כעין גיטו רוחני‬
‫של ימי הביניים שיש להחלץ ממנו בכל כוח‪ .‬הצעירים והצעירות בצרפת הם מנותקים מכל מגע ומשא‬
‫חברותי עם יהדות אמת מלאה חיים ותנועה‪ ,‬מכל לימוד מבדח ומושך את הלב‪ ,‬אין שום קשר בין איש‬
‫לאיש‪ ,‬אינם מצ טרפים ואינם מתחברים זה אל זה מחוסר אידיאלים משותפים‪ ,‬ולפיכך הם הולכים‬
‫ונסחפים עם הזרם הזר של הסביבה הגויית‪ .‬התוצאות ידועות למדי‪ ,‬הם הולכים ונטמעים ונבלעים‬
‫בין הגויים‪ ,‬ולפיכך אני מקדם בשמחה ובברכה את הארגון ישורון‪ ,‬שהוא עומד ונלחם מלחמת מגן‬
‫לרוח ישראל ולתורתו‪ .‬קודם כל הוא מגרש את הבדידות הנפשית ורוח היאוש והרפיון של הצעיר או‬
‫הצעירה‪ ,‬בראותם כי לא אלמן ישראל ועדיין ישנים בתוכנו צעירים וצעירות שומרי תורה ומצוות‪ .‬הם‬
‫מעודדים זא"ז ברוח ומזרזים זא" ז שלא להתבייש מפני המלעיגים מקרב אחיהם וקרוביהם‪ .‬ודבר זה‬
‫בלבד כדאי ה וא להמליץ זכות על האיגוד הכשר הזה נגד מקטרגיו‪ .‬ואף הלימוד בחבורה בצורה נאה‬
‫ומתוקנה הוא גורם חינוכי גדול שאין להמעיט את ערכו‪ .‬גם ההכרה וההתידדות ההדדית כשהיא‬
‫נשמרת במסגרת של צניעות יהודית וכן הטיולים והשעשועים הכשרים והצנועים יש להם כוח משיכה‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 41‬‬
‫מסקנת התשובה ‪" -‬הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג"‬
‫הרב וויינברג פוסק להתיר את חגיגת בת המצווה לפי כללי הצניעות ובתנאי שהמטרה‬
‫החינוכית לבת ישראל הצעירה ניכרת‪ .‬בכל זאת יש לו היסוסים בנידון ‪ ,‬כפי שהוא כותב‬
‫בסוף התשובה‪ " :‬אולם אין להם לשכוח כי גם המצדדים בהיתר של מנהג חדש זה של‬
‫חגיגת בת מצווה‪ ,‬לבם דופק בחרדה לחיזוק החינוך הדתי של בנות ישראל‪ ,‬שבנסיבות של‬
‫החיים בדור הזה הן זקוקות ביותר לחיסון רוחני ולעידוד מוסרי בהגיען לגיל המצות"‪.‬‬
‫למעשה תלוי הדבר בכוונת הלב ‪" :‬ולמעשה הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג זה של‬
‫חגיגת הבת מצווה‪ ,‬אם הם מתכוונים לשם מצווה או חלילה לשם חיקוי המינים‪ ".‬לנגד‬
‫עיני המחבר היתה תשובתו של בעל "זקן אהרן"‪ ,‬אשר אסר את חגיגת הבגרות של בת‬
‫‪57‬‬
‫גדול‪ .‬הם יוצרים סביבה ואוירה שכולה יהודית טהורה‪ ,‬שבתוכה סופגים ריח של אהבת תורה ואהבת‬
‫יהדות‪ .‬סו"ס =סוף סוף= אין לנו דיקטטורה צבאית ואין ביכלתנו לנקוט אמצעי כפיה נגד הנוער‬
‫המתרחק מאתנו‪ .‬לא נשאר לנו אלא דרך הצלה אחת ויחידה‪ ,‬לחבב את היהדות ולהראות את נועמה‬
‫ויפיה הרוחניים ב מסגרת של חברותא יהודית השומרת על עצמאותה הרוחנית באומץ לב ובגאון‪]...[ .‬‬
‫(ה) ולכן הוריתי למנהיגי הארגון ישורון שיכולים לסמוך על גדולי אשכנז‪ ,‬שהיו בקיאים בחכמת‬
‫החינוך וידעו רוח בנות הדור שהתחנכו בבתי ספר ולמדו לשונות ומדעים‪ ,‬שיש להן רגש של כבוד‬
‫עצמאי והן רואות עלבון ודחיפה לחוץ למחנה באיסור שאוסרים עליהן להשתתף בזמירות קודש ‪ .‬ולכן‬
‫התירו לנשים להשתתף בזמירות של שבת‪ .‬ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך הבנות‬
‫ונשים צעירות יותר מגדולי שאר הארצות‪ .‬ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגא השכלה‬
‫גבוהה‪ ,‬ש היו חרדות על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות‪ .‬ומשום כך אין אני מרהיב‬
‫לאסור מה שהתירו הם‪ ,‬ובכגון דא נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך‪ .‬וכעין מה שכתב המרדכי ‪:‬‬
‫ובעונותינו שאנו מפוזרים בארצות שונות ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד‬
‫בשמיעת שיר נשים ארמאיות‪ ,‬והובא במעיו"ט בברכות שם‪ .‬ואף שיש לחלק בין הנושאים‪ ,‬מ"מ הטעם‬
‫אחד הוא‪ ,‬שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן‬
‫להשתתף בעונג שבת ע"י זמירות קודש‪ .‬ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו ‪.‬‬
‫והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת‪ ,‬חלילה‪ .‬ובפירוש התניתי במכתבי להנ"ל‪ ,‬שאין לכוף על‬
‫הנשים שצריכות להשתתף בזמירות קודש‪ ,‬ואם יתרצו להחמיר ע"ע = על עצמן=‪ ,‬חלילה ללעוז עליהם‬
‫ולהתלוצץ בהן‪ ,‬שהרי סו"ס =סוף סוף= מנהג אבותינו הקדושים בידן שנזהרו מלהתיר לנשים אפילו‬
‫זמירות קודש‪.‬‬
‫ואמנם מבין אני לרוח קצת החרדים המרננים נגד ישורון‪ ,‬שהם רואים במנהגיו סטיה מן המנהגים‬
‫שהורגלו בהם באורח חייהם בפולין ובאונגארן‪ .‬אולם הם מעלימים עיניהם מן המצב בצרפת כמו‬
‫שהוא‪ .‬ליהודים החרדים מן הסוג הישן אין שום השפעה על מהלך החיים‪ ,‬הם מרוכזים בתוך חוגם‬
‫ה מצומצם ואינם שמים את לבם לתהליך ההתבוללות העושה שמות גם בקרב החרדים‪ .‬אף החרדים‬
‫שולחים בניהם ובנותיהם לבתי ספר נכריים‪ ,‬ואין להם שום ערובה שיהי' בכוחם לעמוד נגד הזרם‬
‫השוטף ומכלה‪ ,‬הם בוטחים בעצמם ואינם דואגים דאגת מחר לעתידם הדתי של ילדיהם‪.‬‬
‫צו השעה הוא ליצו ר חוג של צעירים וצעירות דתיים‪ ,‬תנועת נוער עם התלהבות מדבקת וכוח משיכה‬
‫חזק‪ ,‬אשר בהיותם מושרשים בקרקע היהדות הדתית יסתגלו להכניס זרם חדש בקרב היהדות‪ ,‬זרם‬
‫של להט נפשי‪ ,‬של רוח רענן וחי‪ ,‬שבכוחו לכבוש את הלבבות ולרומם את הנפשות הנחשלות ‪,‬‬
‫שהגעגועים לחיי קדושה של י הדות טהורה עוד לא עומעמו בקרבן‪ .‬רק במסגרת זו של ארגון ישורון‬
‫אפשר למשוך את הנוער שלעולם לא יבוא למקום אחר‪ .‬ורק במסגרת זו ישנם סיכויים לשגשוג חדש‬
‫של הרוח הדתי ולפעולה חנוכית כובשת וסוללת דרך‪ .‬יחיאל יעקב וויינבערג‪".‬‬
‫הרב וויינברג מתייחס לשינויים חברתיים או פוליטיים בפסיקתו‪ ,‬ובעיקבות כך הוא פוסק למשל‬
‫בעניין ניתוחי מתים במדינת ישראל בדרך אחרת מאשר רוב הפוסקים שלפני קום המדינה‪ ,‬וגישתו‬
‫ההלכתית על פי ניתוח המציאות באה לידי ביטוי בדברים הבאים‪" :‬יש צורך להדגיש שבזמנינו שאלת‬
‫ניתוח המתים היא שאילת המדינה ‪ ...‬לפני הגאון הנוב"י עמדה זו כשאילה פרטית ולכך צדק‬
‫בהוראתו‪ .‬בזמנינו היא שאילה של העם כולו ושאילה של המדינה ומעמדה בתוך העולם הגדול שמאזין‬
‫ומקשיב לכל המתרחש בארץ באזניים קשובות‪ .‬ואין צורך להאמר כי יחס העולם התרבותי למדינתנו‬
‫החדשה הוא אחד הגורמים החשובים המקיימים את ארצנו ואחד התנאים החשובים ביותר למען‬
‫בטחון המדינה וביטחון חיי האנשים השוכנים עליה‪ ... .‬ומה יאמרו אוכלוסי ישראל הרבים בארץ אם‬
‫יוציאו קול כי מצב הרפואה ירוד מאד מפאת איסורי הרבנים ? ואיך נעמיד פנים אם יוציאו עלינו שם‬
‫רע שאנחנו הם המעכבים את הקידמה הרפואית בארץ‪ .‬נוכל בעז"ה לקיים את התורה בארץ אם נוכיח‬
‫שתורתנו היא תורת חיים וטעם זה כדאי הוא להקל את החומר שבדבר ‪ ...‬שהשאילה נוגעת לכלל‬
‫ישראל ולמדינת ישראל איני יכול לאסור כי ברור לי כי האיסור יגרום לפירוד המדינה מן הדת "‬
‫( פורסמו לראשונה ב" תחומין"‪ ,‬אלון שבות‪,‬מכון צומת‪ ,‬כרך י"ב‪ ,‬עמ' ‪.)382-5‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 41‬‬
‫ישראל בגלל "כוונת" הרפורמים‪" :‬וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות‬
‫לעכו"ם ולפושעי ישראל ‪ ...‬שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם ולרשעי ישראל‬
‫ברעפארמער"‪ .‬הרב וויינברג חולק על בעל "זקן אהרן" לא רק בפירוש ויישום האיסור של‬
‫"בחוקותיהם לא תלכו" ‪ ,‬אלא גם בפרשנות " הכוונה " של הרוצים לחדש את חגיגת בת‬
‫המצווה‪ .‬ברור לרב וויינברג‪ ,‬שהמחלוקת היא בסופו של דבר אידיאולוגית ‪" -‬על פי רגשות‬
‫הלב"‪ ,‬כפי שהוא כותב בסוף התשובה‪ " :‬אמנם לא נעלם ממני‪ ,‬שיש בין היראים אוסרים‬
‫ומחמירים‪ ,‬שאינם שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים לשיקולים הגיוניים ואף אינם‬
‫נותנים דעתם לבירורים הלכותיים‪ ,‬אלא דנים עליהן עפ"י רגשות הלב בלבד‪ ,‬והלב היהודי‬
‫‪58‬‬
‫הדבק במסורת הורים ומורים‪ ,‬נרתע מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי…"‪.‬‬
‫המאפיינים של התשובה‬
‫הרב וויינברג מקדיש לנושא חגיגת בת המצווה יותר תשומת לב מאשר כל הפוסקים‬
‫לפניו‪ .‬הדיון הוא ארוך‪ ,‬עוסק ביסודות ההלכתיים של סוגיית "בחוקותיהם לא תלכו"‪,‬‬
‫נושא אשר הטריד במיוחד את רבני אשכנז לפני השואה (הרב דוד צבי הופמן‪ ,‬רבי עזריאל‬
‫הילדסהיימר)‪ ,‬אשר התמודדו עם תרבותם וחכמתם של עמים אחרים‪ .‬הרב וויינברג חולק‬
‫על בעל "זקן אהרן" לא רק בפירוש ויישום האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו" ‪ ,‬אלא גם‬
‫בניתוח השפעת הרפורמים‪ ,‬אבל יש לזכור שגם המציאות החברתית השתנתה באופן מהותי‬
‫במשך אותה תקופה קצרה בעקבות בעיות החינוך היהודי בחברה המתבוללת של ניצולי‬
‫השואה ("שרידי אש")‪.‬‬
‫בהמשך הדיון מביא הרב וויינברג את כוונתם של "אחינו"‪ ,‬אשר הנהיגו לחגוג את בת‬
‫המצווה‪ ,‬והוא מכבד את מטרתם החינוכית הבסיסית‪ .‬הוא לא נלחם ברפורמים‬
‫ובקונסרבטיבים ‪ ,‬אלא למעשה מזדהה עם הבעייה המשותפת שלהם‪:‬חינוך יהודי חזק ‪,‬‬
‫במיוחד לבני הדור המתבולל שאחרי השואה (ולכן השם "שרידי אש" לחיבורו)‪ .‬גישה זו‬
‫מתבטאת גם ב תשובות אחרות של הרב וויינברג‪ ,‬אשר מודע שדברים אלה אינם מבוססים‬
‫על שאלות הלכתיות צרופות‪ ,‬אלא קשורים לשיקולים אידיאולוגיים‪ .‬כאיש חינוך ‪ ,‬אשר‬
‫גדל בישיבות במזרח אירופה והכיר את שיטת החינוך של רבני אשכנז‪ ,‬הוא ידע לנתח על‬
‫בוריים את הייחוד של העולמות האלו‪ :‬במזרח אירופה חגיגת בר המצווה לא נודע כאירוע‬
‫רב ‪-‬רושם‪ ,‬אך באשכנז ‪ -‬ולאחר השואה בצורפת וכמובן גם במדינות אחרות – משמעות‬
‫חגיגת בר המצווה ובת המצווה שונה ביסודה‪ .‬כמנהלו האחרון של אחד ממוסדות החינוך‬
‫החשובים ביותר‪ ,‬סמינר הרבנים בברלין ‪ ,‬הרב וויינברג הוא הפוסק היחיד‪ ,‬אשר מתייחס‬
‫לרגשות הבת עצמה בכובד ראש‪ .‬לפני התפתחות התנועות הפמיניסטיות‪ ,‬הוא מודע‬
‫בשיקולים אפשריים של אפלייה בין בנים ובנות ומתחשב בהם הלכה למעשה ‪.‬‬
‫בת מצווה‬
‫‪58‬‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫‪ ‬היכן נולד‪ ,‬חי ופעל הרב וויינברג? מניין ומתי הגיעה אליו השאלה? למה‬
‫קרא הרב וויינברג לתשובות שלו "שרידי אש" ומה הקשר לתשובותיו‬
‫ההלכתיות? מה ניתן ללמוד משאלות אלה על גישתו של הרב וויינברג?‬
‫‪ ‬מהן השאלות ההלכתיות בהן דן הרב וויינברג?‬
‫‪ ‬כיצד הוא מתייחס לפוסקים האחרים שדנו בנושא חגיגת בת המצווה ?‬
‫‪ ‬מה מייחד את דיונו של הרב וויינברג בנושא חגיגת בת המצווה?‬
‫הערה‪ :‬תשובתו של הרב וויינברג מאוד מקיפה עם משא ומתן הלכתי מעמיק על‬
‫חוקות הגויים; כדאי להתמקד במספר נושאים בלבד על פי רמת התלמידים לאור‬
‫הקשיים בהבנת התשובה המעמיקה של הרב וויינברג‪.‬‬
‫לדעת אברהם (רמי) ריינר (הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪ 71‬הרב וויינברג מתייחס כאן לתשובתו של הרב פיינשטיין‬
‫בנידון‪ ,‬אך לדעתי הוא מתייחס לאותה תפיסה ידועה של מסורות מזרח אירופה‪ ,‬ולאו דווקא לפוסק‬
‫אחד ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 42‬‬
‫ז‪ .‬הרב עובדיה יוסף שליט"א‬
‫מחבר שו"ת "יביע אומר"‪ ,‬ושו"ת "יחווה דעת"‬
‫ת ולדות המחבר ותקופתו‬
‫נולד בבגדאד בשנת תרפ"א (‪ ,)1921‬גדל בירושלים; רב ודיין בירושלים‪ ,‬במצרים ורב‬
‫ראשי של תל אביב ‪-‬יפו‪ ,‬רב ראשי לישראל (‪ ,)1983-1972‬חיבר שו" ת "יביע אומר " (י'‬
‫חלקים)‪ ,‬שו"ת "יחווה דעת"‪ ,‬סמכות רבנית ראשונה במעלה בחברה הישראלית‪ .‬סיסמתו‬
‫היא "להחזיר עטרה ליושנה"‪ .‬דרך הלימוד שלו ותשובותיו מצטיינות באיסוף מקורות‬
‫רבים מן התלמוד ומהפוסקים‪ ,‬וסידורם באופן שיטתי וברור ‪ .‬הוא מתייחס לבעיות‬
‫‪59‬‬
‫אקטואליות‪ ,‬ומחפש את "כח היתרא" בפסיקותיו‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫על דרך פסיקתו של הרב עובדיה יוסף ראה בנימין לאו‪ " :‬להחזיר עטרה ליושנה" – עיונים במשנתו‬
‫ההלכתית של הרב עובדיה יוסף"‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬אונ' בר אילן‪ ,‬תשס"ב ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 43‬‬
‫שו"ת יביע אומר חלק ו' או"ח סימן כ" ט‬
‫נשאלתי אודות מה שנהגו מקרוב לערוך חגיגת בת ‪ -‬מצווה‪ ,‬כשהגיעה הבת לגיל י" ב שנה וים‬
‫‪/‬ויום‪ /‬אחד‪ ,‬אם יש לזה מקום בהלכה‪ .‬ואם יש לברך ג"כ ברוך שפטרני מעונשה של זו‪ ,‬כשם‬
‫שמברכים על הבן שהגיע לגיל בר מצווה ברוך שפטרני מעונשו של זה‪.‬‬
‫(א) במדרש רבה ר"פ תולדות (פרשה סג סימן י)‪ :‬א"ר אלעזר צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה ‪,‬‬
‫מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה‪ .‬וז"ל תלמיד מהר"ם בס' תשב"ץ (סי'‬
‫שצ)‪ :‬איתא בב"ר‪ ,‬א"ר שמעון ב" ר צדוק יש לו לאדם להטפל עם בנו עד י"ג שנה‪ ,‬מכאן ואילך‬
‫צריך לומר בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה‪ .‬ובס' מהרי"ל (הל' קריאת התורה דף ס"ג ע"א)‬
‫כ' וז"ל‪ :‬מהרי"ל בזמן שנעשה בנו בר ‪ -‬מצווה וקרא בתורה‪ ,‬היה מברך בא"י אמ" ה אשר פטרני‬
‫מעונשו של זה‪ .‬וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות‪ .‬עכ"ל‪ .‬וע"ע בארחות חיים (הל'‬
‫ברכות אות נח)‪ ,‬שהגאון רב יהודאי ז"ל‪ ,‬קם על רגליו בבהכ" נ ובירך ברכת שפטרני מעונשו של זה‬
‫בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה‪ .‬ע"ש‪ .‬ומשמע ג"כ שבירך בשם ומלכות‪ .‬והרמ"א בדרכי משה‬
‫(סי' רכה) הביא דברי המדרש ומהרי"ל‪ ,‬וכתב‪ ,‬ולא מצאתי ברכה זו בגמרא‪ ,‬וקשה עלי שיברכו‬
‫ברכה שלא נזכרה בגמרא‪ .‬וכ"פ הרמ" א בהגה שטוב לברך ברכה זו בלי שם ומלכות‪ .‬ונראה‬
‫שכוונת הרמ"א בזה ע"פ מ"ש הרא"ש (בפ" ח דבכורות הל' פדיון בכור סי' א)‪ ,‬דמ" ש הגאונים שיש‬
‫לברך בפדיון הבכור בא"י אמ" ה אשר קידש עובר ממעי אמו וכו'‪( ,‬וכ" ה בתשו' הגאונים שערי‬
‫תשובה סי' מז)‪ ,‬לא נהגו באשכנז וצרפת לברך ברכה זו‪ ,‬דלא מצינו שמברכין שום ברכה שלא‬
‫הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא‪ ,‬כי אחרי שסידרו רב אשי ורבינא הגמרא לא נתחדשה‬
‫שום ברכה‪ .‬ע"ש‪ .‬והמעדני יו"ט שם העיר שהרא" ש עצמו (בפ"ק דכתובות סי' טו) ניח"ל ברכת‬
‫בתולים אשר צג אגוז הואיל ואפשר שהיא מתקנת הגאונים‪ .‬וצ"ע‪ .‬וע' בכנה"ג יו"ד (סי' שה‬
‫הגה"ט אות יב) מ"ש בזה‪ .‬וע"ע בדרישה אה"ע (סי' סג אות ב) ובח"מ וב"ש שם‪ .‬ובלחם חמודות‬
‫(פ' הרואה אות ל)‪ .‬ע"ש‪ .‬ור"ת בס' הישר (סי' תריט) בענין ברכת הנרות של שבת‪ ,‬כ' וז"ל‪ ,‬וברכה‬
‫זו נמצאת באגדה‪ ,‬וכן איתא בסדר רב עמרם‪ ,‬וכמה ברכות מצאנו בסדר רב סעדיה‪ ,‬ברוך המרבה‬
‫שמחות וכו'‪ ,‬ובהלכות רב יהודאי אשר צג אגוז וכיו"ב אע"פ שאינן כתובות בש"ס‪ ,‬וכ"ש ברכה זו‬
‫שכתובה בספרי אגדה‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' רכד)‪ .‬ובפר"ח (ר"ס נא)‪ .‬ובס' יעיר אזן‬
‫(מע' ב' אות לז)‪ .‬ע"ש‪ .‬ולפ" ז גם ברכת שפטרני מעונשו של זה שנזכרה במדרש יש מקום לברך‬
‫אותה ברכה בשו"מ‪ .‬וכ"כ בביאורי הגר"א (סי' רכה) שהעיקר לאומרה בשם ומלכות כמ"ש‬
‫במרדכי הגדול ומהרי"ל‪ .‬וכן פסק החיי אדם (כלל סה סי' ג)‪ ,‬ושכן נהג הגר"א‪ .‬וכ"פ בקיצור שלחן‬
‫ערוך (סי' סא סעיף ז)‪ .‬ובס' מגן גבורים (סי' רכה סק"ז) כ' וז"ל‪ :‬והעיקר לברך ברכה זו בשם‬
‫ומלכות כמ"ש מהרי"ל והגר"א‪ .‬וכ"כ בס' מגלה עמוקות‪ ,‬שמכיון שנמצא סמך לברכה זו במדרש‬
‫רבה כדאי לסמוך ע"ז לברך בשם ומלכות‪ ,‬כמו שסמכו לברך ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים‪,‬‬
‫ע"פ המדרש‪ ,‬וכן ברכת הנותן ליעף כח‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ הערוך השלחן (שם סק"ד) והביא ראיה‬
‫מהברכות הנ"ל‪ .‬ע"ש‪( .‬וע"ע בשו"ת שארית שמחה סי' ו)‪ .‬והנה מ" ש מהמנהג לחתום בא"י מקדש‬
‫שמך ברבים‪ ,‬אף שכ" ה בסדר רב עמרם‪ ,‬וכן מוכח בתוס' ברכות (מו סע"א)‪ ,‬וכן מנהג הגר"א‪,‬‬
‫כמ"ש במעשה רב (סי' יא) ובסידור הגר"א‪ .‬מ"מ הרי מרן הב"י (ס"ס מו) העיר ע"ד התוס' הנ"ל‪,‬‬
‫שהרמב" ם לא הזכיר שם בחתימה‪ ,‬אלא ברוך מקדש שמו ברבים‪ .‬ע"ש‪ .‬וכן מנהגינו‪ .‬ובפרט שכ"ה‬
‫נוסח האר"י ז"ל בשער הכוונות (דנ"א רע"א)‪ .‬ע"ש‪ .‬ובב"י (ס"ס רז) העיר על מ"ש הרא"ש והטור‬
‫ע"פ הירוש' לחתום בברכת בורא נפשות בא"י חי העולמים‪ ,‬שתר"י כ' שמכיון שלא הוזכרה‬
‫חתימה בתלמוד שלנו הנכון לחתום ברוך חי העולמים‪ ,‬בלי שם‪ .‬וכ"כ הרשב"א בתשובה‪ .‬שכן‬
‫ראוי לנהוג‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן למד מזה מרן הב"י (בסי' קכז) לענין חתימה במודים דרבנן‪ ,‬שאף שבירוש'‬
‫איתא שחותם בא"י אל ההודאות‪ ,‬כיון שבגמרא שלנו לא נזכר לחתום בשם‪ ,‬יש לחתום ברוך אל‬
‫ההודאות‪ ,‬וכעין מ"ש תר"י בדין בנ"ר הנ"ל‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ רבינו אליהו מלונדריש בפסקיו לברכות‬
‫(עמוד עא)‪ ,‬ושם (עמוד קמז)‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בט"ז (ס"ס מו) שהעיר מזה‪ .‬ע"ש‪ .‬וגם בברכת הנותן ליעף‬
‫כח איכא עקולי ופשורי‪ ,‬והאומרים אותה סומכים על נוסח הקדמונים שהביאוה‪ ,‬וי"ל שכן היה‬
‫לפניהם בגמ'‪ .‬ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' כה אותיות יב ‪ -‬יג) ולעולם כל שלא‬
‫נזכרה הברכה בש"ס אין לאומרה בשם ומלכות‪ .‬וכ"כ בארחות חיים (הל' קריאת התורה סוף אות‬
‫נח) בשם רבינו סעדיה‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בס' לקט יושר (עמוד מ) שכ'‪ ,‬כשקרא בנו (של מהרא"י בעל‬
‫תה"ד) בס"ת‪ ,‬אמר הרב‪ ,‬בריך רחמנא מלכא דעלמא שפטרני מעונשו של זה‪ ,‬כיון שלא נזכר‬
‫בתלמוד‪ .‬וכ' הרה"ג המו"ל‪ ,‬שזהו כמ"ש הרמ"א בדרכי משה‪ ,‬ודלא כהגאון בעל מגלה עמוקות פר'‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 44‬‬
‫תולדות שכ' לאומרה בשו"מ‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן פסק מהר"י יוזפא בס' יוסף אומץ (סי' תנב) לאומרה בלי‬
‫שו"מ‪ .‬וכ"כ בס' עמק ברכה (דט"ו ע"ד)‪ .‬ובס' אמת ליעקב אלגאזי (בדיני ברכות לעולים לס"ת‬
‫אות פ)‪ .‬ובס' לדוד אמת (סי' ו' אות פ)‪ .‬ובס' בירך את אברהם (סי' סה אות ד)‪ .‬וכן פשט המנהג‬
‫אצלינו‪ ,‬דספק ברכות להקל‪ .‬ובפרט שאין הדבר ידוע בבירור שהביא הנער ב' שערות‪ ,‬כדי שיפטר‬
‫האב מעונשו‪ .‬ובמקום שיש חשש ברכה לבטלה לא סמכינן אחזקה שהביא ב' שערות‪ ,‬כמ"ש הט"ז‬
‫(סי' ח סק"ח) בכיו"ב‪ .‬ושו"ר מ"ש בזה הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (חאו"ח סי' קיד)‪ .‬ע"ש‪( .‬וע'‬
‫בספר בית הלל אה"ע סי' לד‪ ,‬שכ' לברך‪ :‬ברוך אתה השם מלך העולם שפטרני מעונשו של זה‪,‬‬
‫שאמירת השם אין בה משום הזכרת ה' לבטלה‪ .‬ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' א' אות‬
‫ד‪ .‬ודו"ק‪ ).‬וע' בעמודי השלחן על קיצור ש"ע (סי' כא אות ה) שגם ד' היעב"ץ לומר ברכה זו בלי‬
‫שם ומלכות‪ ,‬ושכן נוהגים‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ החסד לאלפים (אות טז)‪ .‬ובבן איש חי (פר' ראה אות יז)‪.‬‬
‫ע"ש‪ .‬וע"ע בשו"ת בית המדרש (סי' ו)‪ .‬ע"ש‪ .‬ברכת שפטרני מעונשו של זה בלי שם ומלכות‪ ,‬כ"כ‬
‫גם בשו"ת יד יצחק ח"ג (סי' רל)‪ .‬וע"ש‪ .‬ובע נין חגיגה ומסיבה לבת ‪ -‬מצווה‪ ,‬עתה ראיתי בשו"ת‬
‫שרידי אש ח"ג (סי' צג) שג" כ העלה שיש לעשות כן כשהכוונה לשם שמים‪ .‬וע"ש‪ .‬וע' באגרות משה‬
‫ח"ב (חאו"ח סי' צז)‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
‫והנה המגן אברהם (סי' רכה סק"ד) פי'‪ :‬שפטרני מעונשו של זה‪ ,‬שעד עכשיו היה נענש האב‬
‫כשחטא הבן בשביל שלא חינכו‪ ,‬ומכאן ולהבא אינו נענש‪ .‬אך הלבוש פירש איפכא שעד עתה הבן‬
‫נענש בעון האב ע"ש‪ .‬והיינו כמ"ש בשבת (לב‪ ):‬בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים‪ ,‬וכן בעון‬
‫ביטול תורה וכו'‪ .‬ומה שאמרו (בשבת לג‪ ):‬שאסכרה באה בעון ביטול תורה‪ ,‬אמרו לו תינוקות‬
‫יוכיחו ( שמתים באסכרה ואינם מצווים על ת"ת)‪ ,‬ומשני בעון שמבטלים את אביהם‪ ,‬התם לענין‬
‫עונש חמור כאסכרה הקשה שבמיתות‪ ,‬כמ"ש בברכות (ח)‪ ,‬אבל ליתפס בעון האב נתפסים‪ ,‬ומבן‬
‫י"ג שנה אינם נענשים יותר בעון האב‪ .‬ונראה כוונת ברכת האב ע"ז‪ ,‬משום שגם הוא נענש ביום‬
‫פקודה על שגרם להעניש את בניו ולהמיתם בעונו‪ .‬כמ"ש (ב"ב כב) מר אמר אנא ענישתיה וכו'‪,‬‬
‫ופי' התוס' שכל אחד מהם היה מתאונן שעל ידו מת רב אדא‪ ,‬ואמרינן (שבת קמט‪ ):‬כל מי שחבירו‬
‫נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה‪ .‬וע' ב"מ (כ‪ ):‬מר אמר משום לתאי דידי פקע‪,‬‬
‫ופי' הגרי"ח בס' בן יהוידע שם‪ ,‬שכל א חד תלה העונש בעצמו כדי שיחזור בתשובה ויתודה ויעשה‬
‫תיקון על כך‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ האליה רבה (סי' רכה סק"ד) עפ"ד התוס' ב"ב הנ"ל‪ .‬וכ"כ בקצרה בשו"ת‬
‫אבן השהם (סי' כו) בפי' ד' הלבוש‪ .‬ע"ש‪ .‬וז"ל הרב אור החיים פר' משפטים (כב‪ .‬ה) כי תצא אש‬
‫וכו'‪ ,‬ותמצא שהצדיקים כשהיו בניהם מ גיעים לכלל שנים שאינם נלכדים עוד בעון אביהם‪ ,‬היו‬
‫שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה‪ ,‬הרי שיעניש ה' לגורם עונש בשבילו וכו'‪ .‬ע"ש‪.‬‬
‫וצופה הייתי להגאון מהר" ש קלוגר בחכמת שלמה על או"ח (סי' רכה) שכ'‪ ,‬ודברי הלבוש תמוהים‪,‬‬
‫דמשמע שבן גדול יותר מבן י"ג שנה ויום א' אינו נענש בעון האב‪ ,‬והרי מבואר בש"ס על הפסוק‬
‫ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו‪ ,‬אין השמדה אלא כילוי בנים‪ ,‬שנא' ואשמיד פריו ממעל ושרשיו‬
‫מתחת‪ ,‬אלא שתפלת משה עשתה מחצה‪ ,‬ונשארו אלעזר ואיתמר‪ ,‬והרי נדב ואביהוא היו גדולים‬
‫יותר מי"ג שנה ויום א'‪ ,‬ואעפ"כ נענשו בעון אביהם‪ ,‬ומוכח שבן גדול ג"כ נענש בעון האב‪ ,‬ודלא‬
‫כהלבוש‪ .‬וצ"ע‪ .‬ע"כ‪ .‬והנה מ"ש הגרש"ק בשם הש"ס על הפסוק ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו‬
‫וכו'‪ ,‬אין זה בש"ס‪ ,‬אלא במדרש ויקרא רבה (פרשה ז סי' א'‪ .‬ופר' י סוף סי' ה')‪ .‬וכ"ה בזוה"ק‬
‫פרשת כי תשא (דף צג ע"א)‪ .‬ע"ש‪ .‬ובעיקר קושיתו תמיהני עליו דאשתמיטתיה דברי הגמרא (יומא‬
‫פז)‪ ,‬אשריהם לצדיקים לא דיין שהן זוכים אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות‪,‬‬
‫שכמה בנים היו לו לאהרן שהיו ראויים לישרף כנדב ואביהוא שנא' אלעזר ואיתמר בני אהרן‬
‫הנותרים‪ ,‬אלא שעמדה להם זכות אביהם‪ .‬ובעירובין (סג) לא מתו נדב ואביהוא אלא משום שהורו‬
‫הוראה בפני משה רבן‪ ,‬א"נ בשביל שהיו שתויי יין‪ .‬וע"ע בסנהדרין (נב) ובמדרש רבה (פר' שמיני)‪.‬‬
‫ובאמת שכבר עמד בזה המהרש"א בח"א (יומא פז) שדברי הגמרא כאן סותרים מ"ש במדרש‬
‫שהובא בפרש"י פר' עקב‪ ,‬ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו זה כילוי בנים‪ ,‬ותפלת משה כיפרה‬
‫מחצה‪ ,‬ומתו שנים‪ ,‬ושנים נשארו‪ .‬ומוכח דאדרבה שבחטא אהרן היו כולם ראויים להשרף‪ ,‬וע"י‬
‫תפלת משה ניצולו‪ .‬ובלא" ה מדרש זה סותר מ" ש בעירובין (סג) שבחטאם מתו‪ .‬והרא"ם תירץ‬
‫דהא והא גרמא להו‪ .‬ע"כ‪ .‬ועכ"פ הגמ' שלנו חולקת על המדרש‪ .‬וגם לד' המדרש עיקר עונשם על‬
‫עונם וצירפו לזה עון אביהם‪ ,‬כמ"ש הרא"ם‪ .‬ומקור מפורש לדברי הלבוש‪ ,‬בילקוט שמעוני (רות‪,‬‬
‫סי' תר)‪ :‬וימותו גם שניהם‪ ,‬א"ר חייא בר אבא‪ ,‬עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב‪ ,‬מכאן‬
‫ואילך איש בעונו ימות‪ .‬ובספרי (פר' כי תצא סי' קמז)‪ :‬איש בחטאו יומתו‪ ,‬גדולים מתים בעון‬
‫עצמם‪ ,‬קטנים מתים בעון אביהם‪ .‬ובפירוש רש"י שם‪ ,‬איש בחטאו יומתו‪ ,‬אבל מי שאינו איש מת‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 45‬‬
‫בעון אביו‪ ,‬שהקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים‪ .‬וכן הוא ברמב"ם (פ"ו מה' תשובה ה"א)‬
‫וז"ל‪ :‬ויש חטא שהדין נותן שנפרעים על חטאו בעוה" ז בגופו או בממונו או בבניו הקטנים‪ ,‬שבניו‬
‫של אדם הקטנים שאין בהן דעת ולא הגיעו לכלל מצות‪ ,‬כקניינו הן‪ ,‬וכתיב איש בחטאו יומתו‪ ,‬עד‬
‫שיעשה איש‪ .‬עכ"ל‪( .‬וע' בפרש"י אבות פ"ה מכ"א שאינו קרוי איש עד שיהיה בן י"ג שנה ויום א'‬
‫וכו'‪ .‬וכ" ה בפרש"י נזיר כ"ט‪ .):‬וכל זה מבואר כדברי הלבוש‪ ,‬והגרש"ק נעלם ממנו כל הנ"ל‪ .‬וע'‬
‫בברכות (ז) כתיב פוקד עון אבות על בנים‪ ,‬וכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על‬
‫אבות‪ ,‬ומשני הא כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וכו'‪ .‬והו"מ לשנויי בבנים קטנים ובידי‬
‫שמים‪ .‬וע' בפי' הראב"ע בפר' כי תצא‪ .‬ובתשו' מהרלב"ח (סי' עו) ובד' הלבוש שם‪ .‬ע"ש‪ .‬וע'‬
‫ברמב"ם בפ"ד מהלכות ע"ז ה"ו‪ .‬וע"ע בזה בשו"ת מנחת משה ירושלמסקי (סוף חאו"ח‪ ,‬דף יח‬
‫ע"ג)‪ .‬ע"ש‪.‬‬
‫(ג) ולכאורה יש נ"מ בין פירוש המג"א לפירוש הלבוש‪ ,‬לענין בת שהגיעה לגיל שתים עשרה שנה‬
‫ויום אחד‪ ,‬שלפירוש הלבוש שפטרני מעונשו של זה‪ ,‬היינו שהבן היה נענש עד עתה בעון האב‪ ,‬א"כ‬
‫גם על הבת יש לברך שפטרני מעונשה של זו‪ ,‬שהרי גם הבת נענשת בעון האב‪ ,‬וכמ"ש בכתובות‬
‫(ח‪ ,):‬רחב"א שכיב ליה ינוקא וכו'‪ ,‬פתח ואמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו‪ ,‬דור שאבות‬
‫מנאצים להקב"ה‪ ,‬בניהם ובנותיהם מתים כשהם קטנים‪ .‬ובשבת (לב‪ ):‬ובכתובות (עב) בעון נדרים‬
‫בנ יו ובנותיו מתים כשהם קטנים‪ .‬ע"ש‪ .‬ואילו לפירוש המגן אברהם שהוא מצד מצות חינוך‪ ,‬שעל‬
‫האב לחנך את בנו‪ ,‬ובהמנעו נענש ע"ז‪ ,‬לפ"ז י "ל שא" צ לברך כן על הבת‪ .‬דאמרינן בנזיר (כט)‬
‫קסבר ר"ל בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה‪ .‬וכ"כ הפרי מגדים (א"א סי' רכה סק"ה) וז"ל‪:‬‬
‫והנה למה לא יברך בנקבה בת י"ב שנה‪ ,‬לפי' הלבוש שבנים נענשים בעון האב‪ ,‬לא שנא זכרים או‬
‫נקבות‪ ,‬אבל למ"ד משום חינוך י"ל שאינו מחוייב לחנך בתו קטנה‪ ,‬כמ"ש המג"א (סי' שמג סק"א)‬
‫מהגמ' נזיר (כט)‪ .‬ואפי' למ"ד מחוייב לחנכה‪ ,‬אין בה מצות כ"כ שיחוייב לחנכה בקטנותה‪ ,‬ואם‬
‫משיאה לאיש בקטנותה‪ ,‬קנין אישה הויא ואינה נענשת בשביל אביה‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בשו"ת מנחת עני‬
‫(חאו"ח סי' ג) דנ"מ בין פי' הלבוש להמג"א לענין בת שהגיעה לי"ב שנה‪ ,‬שלפי' הלבוש ה"ה לבת‪,‬‬
‫ולפי' המג"א א"צ לברך על הבת שאינו חייב לחנכה‪ ,‬וכ' שהעיקר כפי' המג"א‪ ,‬כדמוכח בב"ר (פר'‬
‫סג) א" ר אלעזר צריך אדם להטפל עם בנו עד י"ג שנה‪ ,‬מכאן ואילך צ"ל ברוך שפטרני מעונשו של‬
‫זה‪ .‬הרי מבואר שעיקר הברכה על פטור העונש של האב מצד החינוך‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ בהגהות הרד"ל‬
‫בבראשית רבה (פר' סג אות יג)‪ ,‬שמד' המדרש משמע דדוקא בנו אבל בתו לא‪ ,‬ולפ"ז אין הטעם‬
‫כמ"ש הלבוש וכו'‪ ,‬שא"כ גם בבתו כן‪ ,‬אלא עיקר הכוונה על חיובו ללמד את בנו תורה‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ‬
‫בשו"ת עין אליעזר (חאו"ח סי' י"ד)‪ .‬ע"ש‪ .‬אולם הנה כתבו בתוס' ישנים (יומא פב) בד"ה בן‬
‫שמונה ובן תשע מחנכין ובתינוקת וכו'‪ ,‬קשה לי דהא בנזיר (כט) אמרינן האיש מדיר את בנו‬
‫בנזיר‪ ,‬בנו אין בתו לא‪ ,‬קסבר ר"ל בתו אין מחוייב לחנכה‪ .‬וי"ל דהתם לא איירי אלא לענין נזירות‬
‫דוקא אבל לענין שאר מצות בודאי שחייב לחנך בתו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ המאירי נזיר (כט) וז"ל‪ :‬כשם‬
‫שהאיש חייב לחנך את בנו למצות בזמן הראוי לפי ענין המצווה‪ ,‬אף בתו חייב לחנכה במה שראוי‬
‫לה ג"כ‪ ,‬ע"ד שאמרו ביומא (פב) בתענית יוהכ"פ בחינוך שעות שלהם וכו'‪ .‬ומ"מ כל זה במצות‬
‫שיש בהן חיוב‪ ,‬אבל מצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חינוך ע"ז‬
‫וכו'‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בשו"ת מהר" ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה סי' ר)‪ .‬ע"ש‪ .‬וז"ל רבינו אברהם מן‬
‫ההר בפי' לנזיר (כט‪ ,):‬ומסתברא דלר' יוחנן בין אב בין אם חייבים לחנך במצות אחד לבן ואחד‬
‫לבת‪ ,‬דלריש לקיש הוא דאמרינן קסבר בתו אין מחוייב לחנכה‪ .‬והלכה כר' יוחנן‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ‬
‫האורח מישור והקרן אורה (נזיר כט)‪ .‬וע"ע בקרן אורה שם שהסביר ג"כ דאף לר"ל ה"מ במצות‬
‫חינוך דנזירות שהיא אזהרה יתירה להרגילו בפירוש‪ ,‬מש"ה בנו אין בתו לא‪ ,‬שאין מחוייב לחנכה‬
‫בזה‪ ,‬אבל במצות חיוביות ודאי דמחוייב לחנך גם את בתו כדאמרינן ביומא (פב) לגבי עינוי שעות‬
‫דיוהכ"פ‪ .‬ע"ש‪ .‬וזה כד' הת"י והמאירי הנ"ל‪ .‬וכן העלה בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סי' ע דקכ"ט‬
‫סע"ב)‪ .‬והוכיח כן מהתוס' ישנים‪ ,‬ותוס' הרא"ש נזיר (כט)‪ .‬ע"ש‪( .‬ומ" ש החקרי לב שם (דקכ"ח‬
‫ע"ד) לדחות דברי‬
‫האורח מישור במ"ש דדוקא ר"ל ס"ל הכי‪ ,‬אבל ריו"ח פליג וס"ל דחייב לחנך גם את בתו‪,‬‬
‫וכדאמרינן קסבר ר"ל וכו'‪ ,‬שאין דבריו מוכרחים וכו'‪ ,‬הנה בהגלות נגלות דברי רבינו אברהם מן‬
‫ההר שכ"כ להדיא בודאי דלא מדחיא האי סברא בגילא דחיטתא‪ .‬וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף‬
‫(סי' שמג סק"ז) בד" ה ואפשר‪ ,‬ושכ"כ התוס' והראשונים בכיו"ב‪ .‬וכוונתו לד' התוס'‬
‫פסחים (פא) ד" ה קסבר‪ .‬וכ"כ מרן הכ"מ (ספ"א מה' תרומות) בשם הסמ"ג‪ .‬והובאו ביד מלאכי‬
‫(כלל תקמח)‪ .‬וביעיר אזן (מע' ק אות ג)‪ ,‬ובספרו פתח עינים (תענית כ‪ ):‬ד" ה קסבר מאכל אדם אין‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 46‬‬
‫מאכילין לבהמה‪ .‬וע"ע בשד"ח (מע' ק כלל מג)‪ .‬ע"ש)‪ .‬וע"ע בערך השלחן (ס"ס שמג) שהוכיח מד'‬
‫הרשב"א בחי' ליבמות (קיד) שחייב לחנך גם את בתו‪ .‬ע"ש‪ .‬ושו"ר להרב פתח הדביר (סי' רכה‬
‫סק"ד) שהביא דברי הפמ"ג‪ ,‬דלמ"ד משום חינוך‪ ,‬אינו חייב לחנך בתו‪ ,‬ושכ"כ הרב קול קול יעקב‬
‫אשכנזי בנימוקיו לאו"ח (דמ"ח ע"ג)‪ ,‬דהניחא להמג"א א"צ לברך שפטרני מעונשו של זה לגבי‬
‫בתו‪ ,‬שאין האב חייב לחנך בתו‪ ,‬אבל לפי' הלבוש למה לא תיקנו לברך כן על הבת שהגיעה למצות‪,‬‬
‫והשיב ע"ז הפתה"ד‪ ,‬שמדברי כל הפו סקים מוכח שהאב חייב לחנך בתו במצות שהיא חייבת בהן‪,‬‬
‫וכמ" ש החקרי לב הנ"ל‪ ,‬ושכ"מ מד' הרשב"א שבב"י (סי' שמג) וכו'‪ .‬עש"ב‪ .‬ומעתה גם להמג"א יש‬
‫לברך כן גם על בתו שהגיעה למצות‪ ,‬ומ" ש במדרש בנו‪ ,‬לאו דוקא‪ ,‬דה" ה לבתו‪ ,‬וכההיא דנזיר‬
‫(כח‪ ):‬דקתני האב מדיר את בנו‪ ,‬ולרי" ח ה" ה את בתו‪ ,‬כנ"ל‪ .‬וע' בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' רכב)‬
‫שג"כ כ' לדקדק דהול"ל שמברך על בתו‪ .‬ע"ש‪ .‬ולפמש"כ אה"נ שמברך גם על בתו‪ ,‬ובפרט לפמש"כ‬
‫שהעיקר לברך ברכה זו בלי שם ומלכות‪ ,‬א" כ אין כל חשש לאומרה גם לגבי בת שהגיעה למצות‪.‬‬
‫ולית דין צריך בשש‪ .‬ובאמת שדברי המדרש רבה דאמרי' צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן‬
‫ואילך צ"ל ברוך שפטרני מעונשו של זה‪ ,‬מוכח להדיא כפירוש המג"א‪ ,‬שעד עכשיו היה האב נענש‬
‫על חטא הבן כשלא חינכו‪ ,‬ודלא כהלבוש שפירש שהברכה על פיטור הבן מעונשו של אביו‪ .‬וכן‬
‫הוכיח במישור האליה רבה (סי' רכה סק"ד)‪ .‬וכן הסכים הלח ם חמודות (פרק הרואה אות ל)‪.‬‬
‫וכ"כ מהר"ש יפה ביפ"ת פר' תולדות (פר' ס"ג סי' א)‪ ,‬והובא בס' לב מבין (דפ"ב ע"ג)‪ .‬וע"ש‪ .‬וע"ע‬
‫בהלכה רווחת (סי' רכב אות ו)‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע למהר" י עייאש במטה יהודה (סי' רכה סק"א)‪ .‬ע"ש‪.‬‬
‫ומה שהקשה הרב בירך את אברהם (סי' סה סק"ד) על פי' המג"א‪ ,‬דמנ"ל להמג"א שהאב נענש‬
‫ע"ז‪ ,‬הרי בפחות מי"ג שנה אינו בר עונשין כלל‪ ,‬וחטאו לא נחשב לחטא‪ ,‬שאינו אלא מעשה קוף‬
‫בעלמא‪ ,‬כיון שאין לו דעת‪ .‬ע"כ‪ .‬נראה דלק"מ‪ ,‬דהא בסנהדרין (נה‪ ):‬בסוגיא דתקלה וקלון‪,‬‬
‫אמרינן‪ ,‬גבי תינוקת בת שלש שנים ויום אחד‪ ,‬שאם בא עליה אחד מן העריות שבתורה מומתין על‬
‫ידה‪ ,‬והיא פטורה‪ ,‬והא הכא דתקלה ליכא‪ ,‬קלון איכא‪ ,‬וקתני מומתין על ידה‪ ,‬ודחי‪ ,‬שאני התם‬
‫דכיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה‪ .‬ע"ש‪ .‬וע' בשו"ת בית שערים (חיו"ד‬
‫סי' תלז) שהביא קושית האחרונים מיבמות (לז‪ ):‬דקטן לאו בר אזהרה כלל‪ ,‬ותירץ‪ ,‬דה"מ בשאר‬
‫איסורין משום דקטן אין לו מחשבה וכמתעסק בעלמא חשיב‪ ,‬כמ" ש בחולין (יג)‪ ,‬ולכן אין עליו‬
‫שום איסור‪ ,‬משא"כ לגבי עריות‪ ,‬דקי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב משום שנהנה (כריתות‬
‫יט‪ ,):‬קטן נמי בכלל האיסור אלא דרחמנא חס עליו לענין העונש‪ .‬ע"ש‪ .‬וממילא האב נתפס בעון‬
‫בנו הקטן על מאכלות אסורות וכדומה אם היה בידו להוכיחו ולחנכו‪ .‬וע' יבמות (קיד סע"א)‬
‫להזהיר גדולים על הקטנים‪ .‬ועוד שבדברים שבין אדם לחבירו דחמירי טפי י"ל שהאב נתפס‬
‫בעונו‪ ,‬שהרי גם הקטן כשיגדל חייב לצאת ידי שמים‪ ,‬וכפי' רש"י (ב"ק צח‪ ):‬ד" ה כפייה רפרם לרב‬
‫אשי‪ .‬ש שרף שטר חבירו בילדותו‪ .‬ואגבי מיניה כל מה שכתוב בשטר‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בחו"מ (סי' צו‬
‫ס"ג)‪ ,‬ובחי' הרש"ש (סנהדרין נה‪ .):‬וע' בתשו' הרדב"ז ח"ה (סי' ב אלפים ושי"ד)‪ ,‬ובמג"א (ס"ס‬
‫שמג)‪ ,‬ובשו"ת רעק"א (ס"ר ‪/‬ס"ס‪ /‬קמז)‪ .‬ובשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שלח)‪ .‬ובמש"כ בשו"ת‬
‫יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' כח אות כ)‪ .‬ואכמ"ל יותר‪[ .‬וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה (חאו"ח סי'‬
‫כח‪ ).‬ויש להשיב על דבריו‪ .‬ודו"ק]‪.‬‬
‫(ד) ומעתה הבוא נבוא גם לענין השאלה הראשונה אם נכון לערוך חגיגת בת ‪ -‬מצווה‪ ,‬לבת‬
‫שהגיעה לגיל י"ב שנה ויום א'‪ ,‬שנראה בודאי שיש מצווה לערוך סעודה ושמחה לבת ‪ -‬מצווה‪,‬‬
‫ע"פ מ"ש מהרש"ל בס' ים של שלמה (פ"ז דב"ק סי' לז)‪ ,‬שסעודת בר מצווה אין לך סעודת‬
‫מצווה גדולה מזו‪ ,‬שנותנים למקום שבח והודיה על שזכה הנער להיות בר מצווה וגדול המצווה‬
‫ועושה וכו'‪ ,‬וראיה לזה מקידושין (לא) שאמר רב יוסף לבסוף‪ ,‬השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא‬
‫גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬מאן דאמר לי דאין הלכה כר"י דאמר סומא פטור‬
‫מן המצות‪ ,‬עבידנא יומא טבא לרבנן‪ ,‬דקא מפקידנא ועבידנא‪ ,‬ואע"פ שכבר היה חייב‪ ,‬על הבשורה‬
‫בלבד רצה לעשות יו"ט‪ ,‬כ" ש בהגיע עת דודים וזמן המחייבו במצות שראוי לעשותו יום טוב‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫וה" נ בת שמתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן‪ ,‬והו"ל מצווה ועושה‪ ,‬שפיר יש לעשותו יו"ט‪,‬‬
‫ומצווה נמי איכא‪ .‬וכן ראיתי להרב בן איש חי (פרשת ראה אות יז) שכ'‪ ,‬והבת ביום שתכנס‬
‫למצות‪ ,‬אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה‪ ,‬עם כל זה תהיה שמחה באותו יום‪ ,‬ותלבוש בגדי שבת‪,‬‬
‫וא ם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוין לפטור שמחת כניסתה בעול מצות‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫והנה אף שכ' שלא נהגו (בזמנו) לעשות לה סעודה‪ ,‬בזה"ז שעושים סעודה לבת מצווה‪ ,‬יפה עושים‪.‬‬
‫וכן נראה מלשונו של הרב בן איש חי שתלה ד"ז רק במנהג‪ .‬וכן ראיתי לידידי הרה"ג ר' עובדיה‬
‫הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה (חאו"ח סי' כח) שדייק כן מד' הבא" ח שדעתו שהיה ראוי לעשות‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 47‬‬
‫סעודה לבת בהגיעה למצות‪ ,‬אלא שלא נהגו במקומו‪ ,‬אבל במקומות שנהגו ודאי דראוי והגון‬
‫הדבר‪ ,‬כשם שעושים לבר מצווה סעודה וחגיגה בזמן שנכנס לעול מצות‪ ,‬והוא הדין והוא הטעם‬
‫לבת ‪ -‬מצווה‪ .‬וז ה מלבד הטעם שהשמחה היא משום שהאב נשתחרר מהעונש המוטל עליו לחנך‬
‫בניו ובנותיו עד שיגיעו למצות וכו'‪ .‬ע"ש‪ .‬וראיתי להרה"ג ר' משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת‬
‫אגרות משה (חאו"ח סי' קד) שכ'‪ ,‬שחגיגת ושמחת בת ‪ -‬מצווה‪ ,‬אין שום סמך להחשיבם‬
‫לסעודת מצווה‪ ,‬שאין זה אלא רק כשמחת יום הולדת בעלמא‪ ,‬ומ"מ אם רוצה האב לעשות איזה‬
‫שמחה בביתו לבת ‪ -‬מצווה רשאי‪ ,‬אבל לא בבהכ"נ‪ .‬ע"ש‪ .‬ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים‪ ,‬שמכיון‬
‫שנכנסה למצות והויא כגדולה המצווה ועושה‪ ,‬בכל המצות שהאשה חייבת בהן‪ ,‬בודאי שיש בזה‬
‫מצווה‪ ,‬וכדברי הרב בן איש חי הנ"ל‪ .‬וכן ראיתי לידידי המנוח הרה"ג ר' עמרם אבורביע ז"ל בס'‬
‫נתיבי עם (ס"ס רכה) שהביא שנתפשט המנהג בזה"ז שעושים חגיגת בת מצווה לבת שהגיעה‬
‫למצות‪ ,‬והרב בן איש חי אישר המנהג הטוב הזה‪ .‬וכדאי שהאב יברך שפטרני מעונשה של זו‬
‫במסיבת החגיגה בלי שם ומלכות כדרך שמברכים לבן‪ ,‬כשהגיע למצות‪ .‬וע"ש‪ .‬ומכל שכן שרגילים‬
‫לומר במסיבות כאלה דברי תורה מענינא דיומא‪ ,‬וגם שירים ותשבחות להשי"ת‪ ,‬ובכה"ג דהוי‬
‫סעודת מצווה‪ .‬כמבואר במרדכי (פסחים מט‪ ):‬וברמ"א בהגה או"ח (סי' עתר ס"ב) ובאחרונים‬
‫שם‪ .‬וע"ע ביש"ש (ס"פ מרובה)‪ .‬ובמג"א (סי' רכה סק"ד)‪ .‬ואפי' בסתם יום הולדת אם אומרים‬
‫שם ד"ת הוי סעודת מצווה‪ .‬וע' בבן איש חי (פר' ראה אות יז) שכ'‪ ,‬יש נוהגים לעשות את יום‬
‫הלידה ליו"ט בכל שנה ושנה‪ ,‬וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתנו‪ .‬ושמעתי שיש נוהגים לעשות‬
‫סעודה ביום שנכנס בו בבריתו של אברהם אבינו בכל שנה ושנה ומנהג יפה הוא מאד‪ ,‬אך לא נהגנו‬
‫בזה ע"כ‪ .‬ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' קכג) כ' בשם החת"ס שאין לישראל לחגוג את יום‬
‫הולדתו‪ ,‬אלא את יום שנכנס בו לבריתו של אברהם אבינו ע"ש‪ .‬והגאון הראש"ל ח"ד בדרא ר' דוד‬
‫חזן ז" ל בעל הנדיב לב נהג לחוג את יום הולדתו מגיל שבעים והלאה מדי שנה בשנה‪ ,‬כמ"ש בישרי‬
‫לב (מע' ברכת שהחיינו דף ב' ע"ב)‪ .‬והובא בשו"ת אפרקסתא דעניא שם‪ .‬ועכ"פ בודאי שכשיש‬
‫שם ד"ת ושירות ותשבחות להשי"ת דהוי סעודת מצווה‪ .‬ומכ"ש לבן או בת שהגיעו למצות דהוו‬
‫בכלל גדול המצווה ועושה וכנ"ל‪ .‬והנח להם לישראל שבני נביאים הם‪ .‬והנלע"ד כתבתי‪.‬‬
‫שו"ת יחווה דעת חלק ב' סימן כ" ט‬
‫שאלה‪ :‬נערה שהגיעה לגיל בת ‪ -‬מצווה‪ ,‬שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד‪ ,‬האם לפי ההלכה‬
‫יש מקום לערוך לה מסיבה חגיגית וסעודה‪ ,‬או אין לעשות כן אלא לנער שהגיע לגיל בר ‪ -‬מצווה‪,‬‬
‫שהוא מניח תפילין בהגיעו למצות‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬במסכת קידושין (דף לא ע"א)‪ :‬אמר רב יוסף‪ ,‬מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי‬
‫הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן‪ ,‬דהא לא מפקידנא והא‬
‫עבידנא‪ ,‬השתא דשמעית להא דאמר רבי חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה‬
‫ועושה‪ ,‬אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן‪[ .‬פירוש‪ ,‬רב יוסף‬
‫היה סגי נהור (סומא)‪ .‬ואמר‪ ,‬מתחלה הייתי אומר שאם יאמרו לי חכמים שהלכה כרבי יהודה‬
‫שפוטר את הסומא מקיום מצות התורה‪ ,‬אעשה יום טוב לחכמי ישראל‪ ,‬שהרי אף על פי שאני‬
‫פטור מן המצות‪ ,‬בכל זאת אני מקיים אותן מרצוני הטוב‪ ,‬ושכרי גדול יותר מאדם פקח שהוא‬
‫חייב ומוכרח לקיים המצות בעל כרחו‪ .‬אבל כעת ששמעתי דברי רבי חנינא שאמר גדול מי‬
‫שמצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אומר אני שאם יאמרו לי שאין הלכה‬
‫כרבי יהודה‪ ,‬אלא הלכה כחכמים שחולקים עליו וסוברים שחייב בכל המצות שבתורה‪ ,‬אעשה יום‬
‫טוב לחכמי ישראל‪ ,‬שהרי גם אני מצווה ועושה ושכרי גדול כאדם פקח]‪ .‬ומכאן למד הגאון רבי‬
‫שלמה לוריא‪ ,‬המהרש"ל‪ ,‬בים של שלמה (בבא קמא פרק ז' סימן לז)‪ ,‬שסעודת וחגיגת בר ‪-‬‬
‫מצווה לנער שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד‪ ,‬אין לך סעודת מצווה גדולה מזו‪ ,‬שהיא‬
‫סעודת הודאה למקום ברו ך הוא על שזיכה את הנער הזה להגיע למצות‪ ,‬שגדול המצווה ועושה‬
‫יותר ממי שאינו מצווה ועושה‪ .‬שהרי אפילו על הבשורה בלבד שהלכה כחכמים היה רב יוסף‬
‫שמח ומתכונן לעשות יום טוב לחכמי ישראל‪ ,‬כל שכן בהגיע עתו של הנער עת דודים לזמן‬
‫התחייבותו בפועל בכל המצות‪ ,‬שראוי לעשותו יום טוב‪ .‬עד כאן‪ .‬וכן כתב המגן אברהם (סימן‬
‫רכה סק"ד)‪ ,‬והביא עוד מהאחרונים‪ ,‬שמצווה לעשות סעודה ביום שנכנס בנו לעול מצות‪ ,‬כיום‬
‫שנכנס לחופה‪ .‬וכן כתב הגאון רבי אירגאס בספר מנחת יוסף (דף נא ע"א) על פי הזוהר החדש‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 48‬‬
‫וראה עוד בשו"ת חות יאיר (סימן ע)‪ .‬ובדגול מרבבה יורה דעה (סימן שצא)‪ .‬ולפי זה נראה שגם‬
‫לנערה שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד‪ ,‬ומתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן‪,‬‬
‫( וכמבואר במסכת נדה מה‪ ,):‬הרי נעשית מצווה ועושה באותן מצות‪ ,‬וראוי לחוג את כניסתה‬
‫למצות בסעודת הודאה ושמחה‪ ,‬כיון שמהבחינה הזאת אין כל הבדל בין נער לנערה‪ ,‬בהגיעם‬
‫לחיוב מצות‪ .‬וכיוצא בזה כתב הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספר בן איש חי (פרשת ראה אות יז)‪,‬‬
‫שאף על פי שלא נהגו לעשות סעודה לנערה ביום הכנסה למצות‪ ,‬מכל מקום ראוי שתלבש בגדי‬
‫שבת ותהיה שמחה באותו היום על שזכתה להכנס לעול המצות‪ .‬ע"כ‪ .‬ונראה מדבריו שאם נוהגים‬
‫לעשות לה מסיבה וסעודה כמו שעושים לנער בר מצווה בהגיעו למצות‪ ,‬הדבר ראוי והגון‪ ,‬ונחשב‬
‫לסעודה מצווה‪ ( .‬ובלבד שיתנהגו על פי כללי הצניעות הנדרשים על פי התורה‪ .‬וע' בשו"ת זקן‬
‫אהרן וואלקין חאו"ח סימן ו‪ .).‬וכן כתב הרה"ג רבי אברהם מוספייא‪( ,‬בנו של הגאון רבי חיים‬
‫מוספייא מחבר שו"ת חיים וחסד)‪ ,‬בתשובה כתיבת יד‪ ,‬והובאה בקובץ נועם חלק ז' (עמוד ד')‪,‬‬
‫שמי שעושה סעודה ביום שנכנסה בתו בחיוב המצות‪ ,‬שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד‪,‬‬
‫נראה שסעודת מצווה היא‪ ,‬כמו בנער שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד‪ ,‬כי מה הבדל בין זה‬
‫לזה‪ ,‬וכן נו הגים בערי צרפת ובשאר עיירות‪ ,‬לעשות יום שמחה וסעודת מצווה לבן שנעשה בר‬
‫מצווה‪ ,‬וכן לבת שנעשית בת מצווה‪ ,‬ומנהג נכון הוא‪ .‬ונפקא מינה שאם קוראים לו ומזמינים אותו‬
‫להשתתף בסעודה זו‪ ,‬חייב ללכת‪( ,‬וכמו שפסק הרמ" א בהגה ביורה דעה סימן רסה סעיף יב לענין‬
‫סעודת ברית מילה)‪ .‬עכת"ד‪ .‬ועיין בשלחן גבוה יורה דעה (סימן רסה ס"ק מו)‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
‫אמנם הגאון רבי משה פיינמשטיין ‪/‬פיינשטיין‪ /‬בשו"ת אגרות משה ( חלק או" ח סימן קד) נשאל‬
‫בזה‪ ,‬וכתב‪ ,‬שאין שום סמך ויסוד לחשוב לסעודת מצווה מה שעושים חגיגה ומסיבה לנערה בת‬
‫מצווה‪ ,‬ואין זה אלא כשמחת יום הולדת בלבד‪ .‬ע"כ‪ .‬ודבריו תמוהים‪ ,‬שהרי אותו הטעם שכתב‬
‫המהרש"ל בים של שלמה הנ"ל‪ ,‬לגבי סעודת בר מצווה‪ ,‬שייך גם לגבי סעודת נערה בת מצווה‪.‬‬
‫ושוב ראיתי בשו"ת אגרות משה חלק ב' (חלק או" ח סימן צז) שהביא דברי גדול אחד שתמה עליו‬
‫כן‪ ,‬וכתב ליישב‪ ,‬שאין זה דומה לדין נער בר מצווה‪ ,‬ששם הדבר ניכר מאד שהגיע למצות‪ ,‬שהרי‬
‫מכאן ולהבא מצרפים אותו למנין ולכל דבר שבקדושה‪ ,‬אבל נערה שלא ניכר בה הדבר למעשה‪,‬‬
‫אלא ידיעה בלבד שהגיעה למצות‪ ,‬לכן אין לעשות בשבילה סעודה ושמחה‪ ,‬אף על פי שעל עצם‬
‫הדבר שהגיעה למצות שייכת אותה השמחה ממש‪ ,‬כמו בנער בר מצווה‪ ,‬ואצל רב יוסף היה הדבר‬
‫ניכר‪ ,‬שמצד גדלותו היו נותנים לו לברך ולהוציא אחרים ידי חובתם‪ .‬עכת"ד‪ .‬ואין דבריו מחוורים‬
‫להלכה‪ ,‬כי מנין לנו לעשות חילוקים כאלה בלי יסוד מוסד‪ ,‬הרי עיקר הדבר תלוי כשנעשה מצווה‬
‫ועושה‪ ,‬ממילא הוא הדין לבת שהגיעה למצות‪ .‬ולכן העיקר כמו שכתבנו לעיל שגם לנערה בת‬
‫מצווה‪ ,‬יש מקום לעשות סעודת שמחה והודאה להשי" ת על שזכתה להגיע ולהכנס למצות‪ .‬וכן‬
‫כתב הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה' ( חלק או"ח סימן כח)‪ ,‬שבמקום שנהגו‬
‫לעשות סעודה ושמחה גם לנערה ביום שנכנסה לעול מצות‪ ,‬ודאי שהדבר ראוי והגון‪ ,‬וכמו‬
‫שמתבאר מדברי הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי (הנ"ל)‪ .‬עכת"ד‪( .‬וראה עוד בספרו ישכיל‬
‫עבדי חלק ו' עמוד שלז)‪ .‬ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה‪ ,‬נותנת יד לפושעים לקטרג על‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬שכאילו מקפחים את בנות ישראל‪ ,‬ועושים הפלייה בין הבנים לבנות‪ .‬וכן מצאתי‬
‫להגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש חלק ג' (סימן צג‪ ,‬עמוד רפח והלאה)‪ ,‬שאחר‬
‫שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו‪ ,‬להוכיח שהרוצים לעשות חגיגה ומסיבה לנערה בת מצווה‪,‬‬
‫אין בזה כל חשש איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬מכיון שאין הכוונה בזה להידמות לעכו"ם‪.‬‬
‫[ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יו"ד סימן כד]‪ .‬סיים‪ :‬שהואיל וכוונת הרוצים להנהיג‬
‫חגיגת הבת מצווה לשם חיזוק ועידוד חינוכי לבת שהגיעה למצוות‪ ,‬שפיר דמי להנהיג כן‪ .‬ומה‬
‫שיש טוענים נגד זה‪ ,‬משום שלא נהגו כן בדורות הקודמים‪ ,‬אין זה טענה כלל‪ ,‬כי בדורות שלפנינו‬
‫לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות‪ ,‬לפי שכל אחד מישראל היה מלא תורה ויראת שמים‪ ,‬וכל‬
‫האוירה מסביב היתה מלאה רוח טהרת וקדושת היהדות‪ .‬והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו‬
‫לקרבם רוח דעת ויראת ה' גם באפס מעשה‪ .‬אבל עכשיו שבעונות הרבים נשתנו הדורות שינוי‬
‫עצום‪ ,‬והשפעת הרחוב הורסת ועוקרת כל זיק של יהדות מלבבות נערות ישראל‪ ,‬מוטל עלינו לרכז‬
‫כל כוחותינו בחינוך הבנות‪ ,‬ולאשרינו כבר עמדו גדולי ישראל בדור הקודם על כך‪ ,‬ותיקנו מוסדות‬
‫חינוך של תורה ודעת לבנות ישראל‪ ,‬והקמת רשת גדולה ומקיפה של בית הספר בית יעקב לבנות‪,‬‬
‫היא הפגנה גדולה ונהדרה בי ותר של חינוך הבנות של עם ישראל בדורינו‪ .‬ושורת ההגיון הישר‬
‫וחובת העקרון הפדגוגי מחייבת כמעט לחוג גם לבת את יום הגעתה למצות‪ ,‬ואילו ההפלייה הזאת‬
‫שעושים בין הבנים לבנות פוגעת קשות ברגש האנושי של הבת‪ ,‬ולכן יש להתיר לעשות מסיבה‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 49‬‬
‫וחגיגה בבית לנערות בנות מצווה‪ .‬עכת"ד‪ .‬גם ידידינו המנוח הרה"ג רבי עמרם אבורביע זצ"ל‪,‬‬
‫רבה של פתח תקוה‪ ,‬כתב בספרו נתיבי עם (סימן רכה סוף עמוד קיא)‪ ,‬שבזמנינו נתפשט המנהג‬
‫לעשות חגיגה גם לנערה שהגיעה למצות‪ ,‬ושכן מתבאר מדברי הרה"ג רבי יוסף חיים בספר בן איש‬
‫חי לאשר המנהג הטוב הזה‪ .‬ע"ש‪ .‬ונכון לומר דברי תורה ושירות ותשבחות להשי"ת‪ ,‬במסיבה‬
‫החגיגית שעושים לבת מצווה‪ ,‬ואז בודאי נחשבת לסעודת מצווה‪ .‬וכמו שכתב המרדכי פסחים‬
‫(מט‪ .):‬ומרן בשלחן ערוך (‪/‬או"ח‪ /‬סימן‬
‫עתר סעיף ב) כתב‪ ,‬ריבוי הסעודות שעושים בימי חנוכה סעודות הרשות הן‪ ,‬שלא קבעום למשתה‬
‫ושמחה‪ ,‬וכתב הרמ"א בהגה‪ ,‬ויש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות‪( ,‬וע' תוס' תענית יח‪:‬‬
‫ד" ה הלכה‪ ,‬וברמב"ם פרק ג' מהל' חנוכה הלכה ג')‪ .‬כי באותם ימים היה חנוכת המזבח‪ .‬ונוהגים‬
‫לומר זמירות ותשבחות ואז הן סעודות מצווה‪ .‬ע"כ‪ .‬וראה עוד בים של שלמה בבא קמא (סוף פרק‬
‫מרובה)‪ .‬ובשו"ת חות יאיר (סימן ע)‪ .‬ובשו"ת דבר משה אמאריליו חלק א' ( חלק יו"ד סימן פח)‪.‬‬
‫ובשו"ת חקקי לב ( חלק יו"ד סימן נו)‪ .‬ובספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ס' אות ח)‪.‬‬
‫ובשו"ת מהר" ם בריסק חלק ב' (סימן סח)‪ .‬ובשו"ת לב אברהם (סימן ע)‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
‫בסיכום‪ :‬המנהג שנוהגים לעשות מסיבה חגי גית וסעודת הודאה ושמחה לבת מצווה ביום מלאת‬
‫לה שתים עשרה שנה ויום אחד‪ ,‬הוא מנהג טוב והגון‪ .‬וטוב שיאמרו שם דברי תורה‪ ,‬ושירות‬
‫ותשבחות להשי"ת‪ .‬אולם יש לשמור בקפדנות על כללי הצניעות לפי דעת תורתינו הקדושה‪,‬‬
‫וכמו שנאמר‪ ,‬עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה‪ ,‬במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות ל‪.):‬‬
‫והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים‪.‬‬
‫התשובה ‪ -‬סיכום‪ ,‬הדרכה והערות‬
‫הרב עובדיה יוסף מתייחס לנושא בשתי תשובות שונות‪ :‬בשו"ת "יביע אומר " בשנת‬
‫תשל"ו (‪ )1976‬יש דיון הלכתי מקיף עם פרטי הלכה מרובים ובירור נושאים רבים‪ .‬בניגוד‬
‫לכך בשו"ת "יחווה דעת" בשנת תשל"ט (‪ ,)1979‬אשר שודרה לראשונה כפינת ההלכה‬
‫ברדיו ‪ ,‬אופי הכתיבה הוא יותר קצר ועממי‪.‬‬
‫(א‪ ).‬שו"ת יביע אומר‬
‫התשובה פותחת במקורות של ברכת "פרוך שפטרני" ולאחרי מכן יש דיון הלכתי אם‬
‫לברך את הברכה עם או בלי שם ומלכות (אות א')‪ .‬יש באחרונים שתי דרכים להבין את‬
‫משמעות הברכה (אות ב')‪ ,‬ויש נפקא מינה להלכה בין שתי השיטות (אות ג')‪ .‬על פי‬
‫המהרש" ל יש בהחלט מקום לעשות סעודת מצווה על עצם החיוב במצוות מדאורייתא‪,‬‬
‫ובמיוחד כשאומרים דברי תורה ואומרים שירים ותשבחות‪ .‬מסקנה זו היא בניגוד לדברי‬
‫הרב משה פיינשטיין‪ ,‬אשר רוצה לחלק בין בר מצווה ובת מצווה בפירוש דברי המהרש" ל‬
‫הלכה למעשה ‪" -‬ובמחכ"ת (=ובמחילת כבוד תורתו) אין דברין מחוורים"‪ .‬למסקנה פוסק‬
‫הרב עובדיה יוסף לטובת חגיגת בת מצווה ‪" :‬שפיר יש לעשותו יום טוב‪ ,‬ומצווה נמי איכא"‪.‬‬
‫על האב לברך גם בבת מצווה את ברכת "ברוך שפטרני"‪ ,‬אך בגלל הספקות יש לברך אותה‬
‫בלי שם ומלכות על פי הכלל " ספק ברכות להקל"‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף מצטט ומסתמך על דברי החכם יוסף חיים‪ ,‬מחבר הספר "בן איש חי "‬
‫(בגדאד‪ ,)1832-1904 ,‬גדול הפוסקים הספרדים ‪ .‬בספרו " בן איש חי " (שנה א' לפ' ראה ‪ ,‬אות‬
‫י"ז) יש התייחסות לחגיגת בר מצווה ‪ ,‬ולאחר דיון זה הוא מוסיף גם קטע קצר על חגיגת בת‬
‫מצווה‪" :‬וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה‪ ,‬עכ "ז תהיה‬
‫שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת ‪ ,‬ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו‬
‫ותכוין גם על כניסתה בעול מצות"‪ .‬בדבריו ניכרת מעין "גזירה שווה " פשוטה בין חגיגת בר‬
‫מצווה לציון בת מצווה‪ .‬מטבע הדברים אין בדברי הרב "בן איש חי" שום התייחסות‬
‫למלחמה נגד יהודות הרפורם או נגד מנהג נוצרי על פי האיסור של "בחוקותיהם" ‪ ,‬כי לאור‬
‫הרקע הגיאוגרפי והתרבותי הוא לא היה צריך להתמודד עם נושאים אלו‪ .‬תשובתו של‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 51‬‬
‫ה"בן איש חי" מהווה בסיס הלכתי פשוט לפסיקה הספרדית‪ ,‬והרב עובדיה יוסף מזכירה‬
‫‪60‬‬
‫מספר פעמים בתשובתיו‪.‬‬
‫תשוב תו של הרב עובדיה יוסף עוסקת במקורן ותוקפן של ברכות שונות‪ ,‬הלכות ברכות‬
‫לגבי שם ומלכות והתייחסות קצרה למעמד יום ההולדת בהלכה‪ .‬כל הדיון של התשובה‬
‫בנוי לפי כללים ש ל הלכות ברכות והגישה היא טכנית מאוד; אין בתשובה זו התמודדות עם‬
‫בעיות הדור של התבוללות‪ ,‬חינוך בנים ובנות‪ ,‬חיקוי עמים אחרים ("בחוקותיהם לא‬
‫תלכו") וכדו'‪.‬‬
‫(ב‪ ).‬שו"ת "יחווה דעת"‬
‫למרות שאין מקור חד ‪-‬משמעי בעניין חגיגת בת מצווה‪ ,‬מביא הרב עובדיה יוסף את‬
‫הסוגיא בקידושין ל"א ע"א‪ ,‬ומבסס עליה את מסקנתו ההלכתית על פי דברי המהרש" ל‬
‫ב"ים של שלמה"‪ ,‬ואחרונים אחרים ‪ .‬מתוך דיון זה הוא מסיק שחגיגת בת מצווה מוגדרת‬
‫כסעודת מצווה ‪" -‬ומנהג נכון הוא‪ .‬ונפקא מינה שאם קוראים לו ומזמינים אותו להשתתף‬
‫בסעודה זו ‪ ,‬חייב ללכת"‪ .‬הוא מצטט את דברי "האגרות משה" ‪ ,‬אשר התנגד לחגיגת בת‬
‫מצווה בגלל השפעת הרפורמים (ראה למעלה)‪ ,‬אך לא מקבל את הטיעונים ההלכתיים ואת‬
‫השיקולים החברתיים שלו כלל וכלל ("ודבריו תמוהים" ‪" ,‬ואין דבריו מחוורים להלכה")‪:‬‬
‫דווקא מתוך שיקולים חברתיים ומתוך הביקורת החריפה מצד חוגים לא דתיים ‪ ,‬הוא מביע‬
‫עמדה בעד חגיגת בת המצווה‪" :‬ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה‪ ,‬נותנת יד לפושעים‬
‫לקטרג על חכמי ישראל‪ ,‬שכאילו מקפחים את בנות ישראל‪ ,‬ועושים הפלייה בין הבנים‬
‫לבנות‪ ".‬למרות שהוא מצטט את דברי ה"שרידי אש"‪ ,‬אין הוא מצטט את השיקול החינוכי‬
‫שלו לטובת בת ישראל הצעירה (ראה למעלה)‪ ,‬אלא דווקא את ההשלכות החברתיות‬
‫בחברה הישראלית "לקטרג על חכמי ישראל"‪ .‬ויש לזכור שתשובותיו "יחווה דעת" נאמרו‬
‫לראשונה כ"פינת הלכה"‪ ,‬אשר שודרו ברדיו בכל ערב שבת לציבור הרחב‪ .‬בסוף דבריו הוא‬
‫תומך להלכה בחגיגת בת מצווה ("מנהג טוב והגון")‪ ,‬ו מגדיר אותה כסעודת מצווה ‪.‬‬
‫החתימה "והשי" ת לא ימנע טוב להולכים בתמים" מבוססת על המקרא בתהלים פ"ד‪,‬‬
‫יב‪" :‬כי שמש ומגן ה' א ‪-‬להים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להלכים בתמים" ‪ .‬הפסוק‬
‫שגור ביותר בלשונו של הרב עובדיה יוסף ‪ 61 .‬לפי ההקשר בתהלים ובפסקי הרב עובדיה‬
‫יוסף‪ ,‬הי א מציינת את החשיבות של כוונת הלב בקיום ההלכה ‪.‬‬
‫ה משפטים הבאים מתוך התשובה ראויים לתשומת לב מיוחדת‪:‬‬
‫ונראה מדבריו שאם נוהגים לעשות לה מסיבה וסעודה כמו שעושים לנער בר מצווה‬
‫בהגיעו למצות‪ ,‬הדבר ראוי והגון‪ ,‬ונחשב לסעודה מצווה‪ ( .‬ובלבד שיתנהגו על פי כללי‬
‫הצניעות הנדרשים על פי התורה‪ .‬וע' בשו" ת זקן אהרן וואלקין חאו"ח סימן ו‪.).‬‬
‫בבואו להוכיח לפי הגמרא ופירוש הראשונים והאחרונים שעריכת "מסיבה" לבת מצווה‬
‫היא "דבר ראוי והגון ונחשב לסעודת מצווה" כשנוהגים "על פי כלל י הצניעות הנדרשים על‬
‫פי התורה"‪ ,‬מפנה הרב עובדיה יוסף את הקורא לשו"ת "זקן אהרן" כהוכחה לדבריו ‪.‬‬
‫ולכאורה הדבר מפתיע ומוזר ביותר ‪ -‬הרי לא מצאנו פוסק שמתנגד בקנאות רבה לחגיגת‬
‫בת המצווה כמו בעל "זקן אהרן"‪ ,‬ואיך פוסק בקי וחריף יכול להסתמך על "אויבו בהלכה "‬
‫כאילו הוא "חבירו בהלכה" ‪ 62 ,‬והפנייה זו לכאורה באה להטעות את הקורא בהבנת דעתו‬
‫של בעל "זקן אהרן " בסוגיה ז ו?‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫ראה דניאל טואיטו "חגיגת בת ‪-‬המצווה ‪ -‬עיון בדרכי פסיקתם של חכמי דורנו"‪ ,‬בתוך שרה פרידלנד‬
‫(הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪.40-68‬‬
‫סה"כ ‪ 23‬פעמים בשו"ת יחווה דעת ובשו"ת יביע אומר; ‪ 9‬פעמים בלבד בשאר הפוסקים מימי‬
‫הביניים‪ ,‬המופיעים בפרויקט השו"ת (גרסה ‪. )9‬‬
‫המושגים לקוחים מקידושין ל' ע"ב‪" :‬אמר רבי חייא בר אבא‪ :‬אפי' האב ובנו‪ ,‬הרב ותלמידו‪ ,‬שעוסקין‬
‫ב תורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה‪ ,‬ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה"; ראה‬
‫את הדיון בסוף הקטע "סיכום השיטות וסוף דבר"‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 51‬‬
‫הרב עובדיה יוסף מודע להתנגדות הקנאית של בעל "זקן אהרן"‪ ,‬ואין לו שום כוונה חס‬
‫ושלום לבלבל את הקורא‪ .‬אך לפי פרשנותו של הרב עובדיה יוסף בדברי פוסקים אחרים ‪,‬‬
‫יש להבין את מסקנתם בהקשרם הנכון ‪ .‬התנגדותו ההלכתית של בעל "זקן אהרן " לחגיגת‬
‫בת המצווה מתפצלת לשתי רמות‪ :‬איסור יחודי וספציפי של הפריצות מבסגרת התאספות‬
‫נשים על אנשים כפגיעה בהלכות הצניעות‪ ,‬ואיסור כללי של "בחוקותיהם לא תלכו" בעניין‬
‫כל התקנות של הרפורמים‪ .‬המעיין בדברי בעל "זקן אהרן" אכן יבחין בחלוקה זו ‪ 63 .‬הרב‬
‫עובדיה יוסף דוחה את האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו" בתקיפות רבה‪ ,‬ולכן מותר לפי‬
‫שיקול זה לחגוג את בת המצווה‪ ,‬אך על הלכות צניעות לעולם חייבים להקפיד‪ .‬לפי‬
‫הפרשנות הזאת‪ ,‬השיקול של איסור פריצות בהחלט מתקבל על דעתו של המחבר הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬ויש מקום לעיין ולהתחשב בתשובתו של בעל "זקן אהרן"‪ ,‬אך לאו דווקא לקבל‬
‫את מסקנתו הלכה למעשה‪ .‬כפוסק מתון ואחראי ידע הרב עובדיה יוסף להתמודד עם‬
‫"אויבו בהלכה" בכבוד רב‪ ,‬אע" פ שהוא חולק על מסקנתו ההלכתית‪ .‬בהתייחסותו אליו‬
‫ביראת כבוד בבחינת "חבירו בהלכה"‪ ,‬הוא לומד ממנו שיקולים הלכתיים חשובים‪" ,‬ואינו‬
‫‪64‬‬
‫זז ממנו עד שהם נעשים אוהבים זה את זה" (על פי קידושין ל' ע"ב)‪.‬‬
‫" ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה‪ ,‬נותנת יד לפושעים לקטרג על חכמי ישראל‪,‬‬
‫שכאילו מקפחים את בנות ישראל‪ ,‬ועושים הפלייה בין הבנים לבנות‪ .‬וכן מצאתי להגאון‬
‫רבי יחיאל יעקב וינברג בשו" ת שרידי אש חלק ג' (סימן צג‪ ,‬עמוד רפח והלאה)‪ ,‬שאחר‬
‫שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו…"‪.‬‬
‫ההשוואה עם דברי בעל "זקן אהרן" נגד "הפושעים " מדגימה מפנה מעניין‪ .‬בעל "זקן‬
‫אהרן" יוצא ב"מלחמת מצווה" נגד פושעי ישראל ‪ ,‬ולכן יש לאסור בקנאות כל ניסיון שלהם‬
‫לחידוש בהלכה או במנהג‪" :‬וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות לעכו" ם‬
‫ולפושעי ישראל‪ ,‬עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" (פתיחה לתשובה "זקן אהרן "‬
‫למעלה)‪ .‬בניגוד גמור לכך שואף הרב עובדיה יוסף כרב הראשי לישראל ששים שנה מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬לאחד את כל קהילות ישראל‪" ,‬להחזיר עטרה ליושנה" על ידי הוראות הלכתיות‪,‬‬
‫אשר מתקבלות בכל החוגים של הציבור היהודי ‪ 65 ,‬במיוחד במסגרת שידורי רדיו של הלכות‬
‫אקטואליות (בשו"ת "יחווה דעת")‪ 66 .‬הקטרוג של פושעי ישראל מחייב את הרב עובדיה‬
‫יוסף לכבד את טענתם כשיקול הלכתי ולחגוג את בת המצווה ‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף מביא חיזוק לגישתו מדברי הרב וויינברג‪" :‬וכן מצאתי להגאון רבי‬
‫יחיאל יעקב וינברג בשו" ת שרידי אש חלק ג' "‪ .‬כמחנך דגול חשש הרב וויינבג מפגיעה ברגש‬
‫האנושי של בת ישראל‪ " :‬ואילו ההפלייה הזאת שעושים בין הבנים לבנות פוגעת קשות‬
‫ברגש האנושי של הבת‪ ,‬ולכן יש להתיר לעשות מסיבה וחגיגה בבית לנערות בנות מצווה "‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫וזה לשונו באו"ת ג' של התשובה‪ " :‬והאחרון הכביר במה שרוצים להקהיל קהלות אנשים ונשים ‪,‬‬
‫בחורים ובתולות‪ ,‬לחוג חגיגת הבגרות לנערות‪ ,‬לבד שכל טעמי הפריצות והתיעוב שבארתי לעיל ‪,‬‬
‫איתנהו גם בזה [ דהיינו איסור של פריצות ‪ -‬ב‪.‬ג‪ ,].‬עוד כמה איסורי דאורייתא איכא בזה‪ ,‬אחרי‬
‫שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם ולרשעי ישראל ברעפארמער‪ ,‬וכבר הזהרנו ע"ז בשבעה‬
‫ל"ת ושני מ"ע‪ ,‬שלא לילך בחקותיהם‪ ,‬כמבואר ברמב"ם (פי"א מהלכות ע"ז) וז" ל אין הולכין בחקות‬
‫העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיו"ב שנא' ולא תלכו בחקות העכו"ם ונא '‬
‫ובחקותיהם לא תלכו ונא' השמר לך פן תנקם אחריהם…" [ דהיינו האיסור של "בחקותיהם לא תלכו "‬
‫ ב‪.‬ג]‪.‬‬‫ראה את הדיון בסוף הקטע "סיכום השיטות וסוף דבר "‪.‬‬
‫ראה לדוגמה " והשי" ת ישיב שופטינו כבראשונה להחזיר עטרה ליושנה בהלכה ברורה‪ ,‬ויעשו כולם‬
‫אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם‪ .‬אמן‪ ( ".‬שו"ת יביע אומר חלק ד'‪ ,‬או"ח סי' כ" א)‪ .‬יש לציין‬
‫שהמושג " להחזיר עטרה ליושנה " (יומא ס"ט ע"ב‪ " :‬למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה ‪ -‬שהחזירו‬
‫עטרה ליושנה ") מופיע בשו" ת מהמאה השש עשרה סה"כ כ ‪ 70 -‬פעמים‪ ,‬ומתוכם ‪ 36‬פעמים בתשובותיו‬
‫של הרב עובדיה יוסף בלבד ‪.‬‬
‫ראה מבוא לשו"ת "יחווה דעת" ח"א‪ ,‬בו הרב עובדיה יוסף מסביר את האופי הפופולארי של שו" ת‬
‫"יחווה דעת" בניגוד לשו"ת "יביע אומר"‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 52‬‬
‫("שרידי אש")‪ .‬הרב עובדיה יוסף אמנם מצטט את דברי הרב וויינבגר באופן מילולי‬
‫("ועושים הפלייה בין הבנים לבנות‪ .‬וכן מצאתי להגאון רבי יחיאל יעקב וינברג…")‪ ,‬אך‬
‫נעזר בהם לא כשיקול חינוכי לבת ישראל‪ ,‬אלא כשיקול חברתי נגד הקטרוג של פושעי‬
‫ישראל על חכמי ישראל‪" :‬שמניעת חגיגות לבנות מצווה‪ ,‬נותנת יד לפושעים לקטרג על‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬שכאילו מקפחים את בנות ישראל‪ ,‬ועושים הפלייה בין הבנים לבנות"‪.‬‬
‫המאפיינים של התשובה‬
‫דרך לימודו ופסיקתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף מתאפיינת באיסוף חומר עשיר‬
‫מכל סיפרות ההלכה לדורותיה‪ ,‬וסידורו באופן שיטתי‪ .‬שונה היא הצגת הדברים בשו" ת‬
‫"יביע אומר" מדרכו בשו"ת "יחווה דעת"‪:‬‬
‫בשו"ת "יביע אומר" יש דיון מעמיק של המקורות התלמודיים‪ ,‬כולל דברי הפוסקים‬
‫לדורותיהם‪ ,‬ו הרב עובדיה יוסף מחפש את שביל הזהב במסקנות ההלכתיות (ראה הקדמה‬
‫לשו"ת "יביע אומר" חלק א')‪ .‬בבקיא ות עצומה של הספרות ההלכתית הוא מצטט ומנתח‬
‫תשובות אחרות‪ ,‬אך יודע ליישם את דברי קודמיו הלכה למעשה לפי שיקול דעתו‪.‬‬
‫בשו"ת "יחווה דעת" פונה הרב עובדיה יוסף אל הציבור הרחב‪ .‬הוא מקצר בהוכחות‬
‫תלמודיות וניתוח דברי הפסוקים‪ ,‬אך מעלה גם שיקולים חברתיים ואידיאולוגיים של‬
‫הנהגת עם ישראל‪ .‬כרב הראשי של מדינת ישראל הוא מתרחק גם בנושא בת המצווה מכל‬
‫מחלוקת אידיאולוגית ומשיקולים פוליטיים של רבנים קודמים ‪ ,‬ופוסק להתיר את חגיגת‬
‫בת המצווה‪ .‬כוונתו של הרב עובדיה יוסף היא למנוע מחלוקות בישראל ‪ -‬גם מצד פושעי‬
‫ישראל המקטרגים ‪ -‬ולחזק את החינוך התורני בעם ישראל‪ ,‬כדי "להחזיר עטרה ליושנה"‪.‬‬
‫בת מצווה‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫‪ ‬היכן חי ופועל הרב עובדיה יוסף שליט"א? מה תפקידו ומגמתו כרב‬
‫הראשי למדינת ישראל וכפוסק הדור?‬
‫‪ ‬מה המסורת הספרדית בנושא בת מצווה וכיצד היא שונה מהפוסקים‬
‫האשכנזים שקדמו לו?‬
‫‪ ‬מה ההבדל העקרוני באופי ובמגמה בין שו"ת "יביע אומר" ובין שו"ת‬
‫"יחווה דעת"‪ ,‬וכיצד הבדלים אלה מתבטאים בנושא חגיגת בת המצווה ?‬
‫‪ ‬כיצד מתייחס הרב עובדיה יוסף לדברי הרב אהרן וואלקין‪ ,‬הרב משה‬
‫פיינשטיין והרב יחיאל יעקב וויינברג?‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 53‬‬
‫ח‪ .‬סיכום השיטות וסוף דבר‬
‫הרב יעקב‬
‫עטלינגר‬
‫הרב אהרן‬
‫וואלקין‬
‫הרב משה‬
‫פיינשטיין‬
‫הרב משולם‬
‫ראטה‬
‫הרב יחיאל‬
‫יעקב וויינברג‬
‫הרב עובדיה‬
‫יוסף‬
‫[ ‪] 89;:-8:91‬‬
‫[ ‪] 8:81-8;98‬‬
‫[ ‪] 8:;1-8;:8‬‬
‫[ ‪] 8:91-8;81‬‬
‫[ ‪] 8::1-8;88‬‬
‫[נולד ‪] 8;18‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 54‬‬
‫לאחר לימוד של התשובות השונות אחת לאחת‪ ,‬ננסה להראות שלמרות שקיימת‬
‫מחלוקת הלכה למעשה בין הפוסקים השונים ‪ ,‬ישנה התפתחות הגיונית ורצופה בנושא ‪,‬‬
‫אשר מוסברת על פי הרקע החברתי וההיסטורי השונה‪ .‬בעיון הבא ננסה להדגים ‪ ,‬שקיימת‬
‫דינמיקה ואחדות בהשתלשלות הנושא ההלכתי‪ .‬נושא חגיגת בת המצווה מובא לפני‬
‫הפוס קים בהקשרים שונים ובתקופות שונות‪ ,‬וממילא התייחסות של המחברים עוסקת‬
‫בהיבטים אחרים של הבעייה ‪ .‬הפוסקים מעלים בתשובותיהם שיקולים חברתיים שונים ‪,‬‬
‫אשר מוסברים על פי ציבור השואלים והתקופה של כתיבת התשובה‪ .‬אם נשווה את‬
‫התשובות השונות זו לזו‪ ,‬נבחין בהתפתחות הדרגתית והגיונית לפי המציאות המשתנה של‬
‫ציבור השואלים‪:‬‬
‫א‪ .‬נאומו של הרב יעקב עטלינגר ז" ל בשו"ת "בניין ציון השלם" בשנת תרכ"ז (‪)3867‬‬
‫אינו תשובה הלכתית עם ניתוח מקורות התלמוד‪ ,‬אלא דרשה חגיגית לקראת סיום‬
‫הלימודים של בנות ישראל‪ .‬למרות כפייה על ידי השלטונות ודימיון בולט‬
‫ל"קונפירמציה" הנוצרית‪ ,‬הרב עטלינגר ערך את הטקס מתוך שיקולים חינוכיים‬
‫פנים ‪-‬יהודיים כדוגמת קידוש ה'‪ ,‬וכדומה ‪.‬‬
‫ב‪ .‬תשובתו של הרב אהרן וואלקין זצ"ל בשו"ת "זקן אהרן" בשנת תרפ"ז (‪)3927‬‬
‫היא ההתיחסות ההלכתית הראשונה בנושא‪ .‬בזמנו משגשגת יהדות התורה בליטא‬
‫ומתחזקת לל א התמודדות אמיתית עם הסביבה הנוצרית; אמנם תנועות ההשכלה‬
‫והרפורמה היהודית קיימות במזרח אירופה ‪ ,‬אך תהליך החילון לא פגע בעולם‬
‫התורני התוסס של מזרח אירופה‪ .‬הוא נשאל ע" י רבני לונדון בעניין "חגיגת‬
‫הבגרות" לבנות ישראל ‪ ,‬וברור שכוונת השואלים היתה להדמות לעמים אחרים ‪ .‬יש‬
‫לצאת במלחמת מצווה נגד "פושעי ישראל" אלה‪ ,‬ולכן הוא מתנגד בתשובתו‬
‫בחריפות ובקנאות למנהג זה‪.‬‬
‫ג‪ .‬גם הרב משה פיינשטיין זצ"ל בשו" ת אגרות משה (‪ )3959-3956‬לא מוצא שום‬
‫עניין חיובי בעריכת החגיגה לבת מצווה (והוא הדין גם לבר מצווה)‪ ,‬להיפך ‪ ,‬הדבר‬
‫גורם לחילול שבת‪ .‬החגיגה היא טקס מחוסר כל תוכן ערכי או חינוכי ‪-‬‬
‫"והצערעמאניע (טקס) של בת מצווה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא"‪ ,‬אך‬
‫הנושא של "חקות הגוים " כלל לא עולה בדיון‪ .‬לאחר הפצרה חוזרת מצד אחד‬
‫הרבנים ולאור המציאות שהמנהג התקבל בקהילות רבות וביטולו יגרום‬
‫למחלוקות קשות‪ ,‬הרב פיינשטיין אמנם לא מתיר את חגיגת בת המצווה כסעודת‬
‫מצווה‪ ,‬אך מעלה אפשרות לפי שיטת השואלים‪ ,‬שיש לבת מצווה משמעות חינוכית‬
‫מסויימת‪ .‬אך למעשה אין לקבל את המנהג לכתחילה‪ ,‬ואם אפשר לבטלו ‪ -‬רצוי‬
‫לבטלו‪.‬‬
‫ד‪ .‬הרב משולם ראטה זצ"ל בשו"ת "קול מבשר" (‪ )3958‬מסכים עקרונית‪ ,‬שיש עניין‬
‫חינוכי בחגיגת בת המצווה ויש לחגוג את האירוע בבית ספר או בקרב המשפחה ‪ ,‬אך‬
‫כיון שאין לשנות את מנהגי ישראל ‪ -‬אין לציין את האירוע של בת המצווה כסעודת‬
‫מצווה‪.‬‬
‫ה‪ .‬הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל שו"ת "שרידי אש" ( נפטר בשנת תשכ"ו) דן‬
‫באריכות רבה ביס ודות ההלכתיים של השאלה ודוחה את האיסור של‬
‫"בחוקותיהם לא תלכו" בעניין זה‪ .‬לאור בעיות הדור במיוחד לאחר השואה‪ ,‬יש‬
‫"לחייב כמעט" את חגיגת בת המצווה‪ ,‬כדי להעניק חינוך יהודי חזק לבנות ישראל ‪.‬‬
‫הפלייה בעניין זה עלולה לפגוע קשות ברגש של בת ישראל צעירה‪ .‬כמחנך ומורה‬
‫ה וראה דגול בישראל הרב וויינברג מחפש כל דרך להגדיל תורה ולהאדירה ‪,‬‬
‫ולהשתיל בלב ישראל אהבת תורה; מכח סברה פשוטה ידועה לו החשיבות העצומה‬
‫של חגיגת בת המצווה להתפתחות הדתית של הנוער היהודי במיוחד לאחר תקופת‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 55‬‬
‫השואה הנוראה באירופה ‪ ,‬לאותם בני הדור של ניצולי השואה‪" ,‬שרידי אש" (ראה‬
‫מבוא לספרו)‪.‬‬
‫ו‪ .‬הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (‪ )3976‬ובשו" ת יחווה דעת (‪)3979‬‬
‫דן במקור התלמודי ובפרטים ההלכתיים של הנושא‪ ,‬ולדעתו לא שייך לאסור את‬
‫חגיגת בת המצווה מדין "בחוקותיהם לא תלכו"‪ .‬הוא נמנע מלהתייחס לשיקולים‬
‫חינוכיים וניתוחים חברתיים‪ ,‬והוא מתמקד במעמד ההלכתי של "סעודת מצווה "‬
‫של חגיגת בת המצווה‪ .‬כרב הראשי לישראל הוא לא יכול להתעלם משיקולים‬
‫ציבוריים‪ " :‬ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה‪ ,‬נותנת יד לפושעים לקטרג על‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬שכאילו מקפחים את בנות ישראל‪ ,‬ועושים הפלייה בין הבנים‬
‫לבנות"‪ ,‬ולכן יש לחגוג היום את בת המצווה כסעודת מצווה הלכה למעשה ‪.‬‬
‫מתוך עיון בספרות הוסקים באופן כרונולוגי והרמוני ‪ 67‬עולה‪ ,‬שהיום כבר לא קיימת‬
‫אותה התנגדות עקרונית וקנאית נגד חגיגת בת המצווה בגלל ההשפעות הזרות של הנצרות‬
‫או תנועות הרפורם; מבחינה הלכתית הפוסקים ל א אוסרים את החגיגה‪ ,‬אלא מתלבטים‬
‫בתועלת החינוכית של מעמד זה ‪ .‬השוואת הגישות השונות מראה את ההתפתחות הבאה‬
‫(ראה טבלה בהמשך)‪ :‬מבחינת פסיקה ההלכה חגיגת בת המצווה נהפכה מאיסור גמור‬
‫מדאורייתא ("זקן אהרן")‪" ,‬לרשות והבל" ("אגרות משה")‪ ,‬אפשרות לציין את המאורע‬
‫בתור יו ם שמחה וגילה ("קול מבשר") ‪ " ,‬חובת העיקרון הפדגוגי מחייב כמעט" ("שרידי‬
‫אש") עד שהוא מתקבל בסופו של דבר ל" מנהג טוב והגון" (הרב עובדיה יוסף)‪ .‬בהתאם‬
‫למסקנה ההלכתית שונה גם הניסוח של המעמד בתורת " קאנפערמאציאן" ("זקן אהרן") ‪,‬‬
‫" סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה" במסגרת "יום הולדת בעלמא" ("אגרות משה")‪,‬‬
‫" תכנית של חגיגת בת מצווה" ("קול מבשר")‪" ,‬חגיגת בת המצווה" ("שרידי אש"‪ ,‬ובדומה‬
‫הרב עובדיה יוסף)‪.‬‬
‫המשמעות של הדרשה והסעודה שבאירוע מקבילה לשיטתם הנ"ל‪ :‬הדבר הוא בכלל לא‬
‫נושא לדיון לאור האיסור המוחלט ("זקן אהרן") ‪" ,‬רשאה לומר איזה מילים…" ‪ ,‬אך לא‬
‫מדובר על "סעודת מצווה " ("אגרות משה")‪ ,‬המלצה ועצה טובה שהמורה "יוכל " להרצות‬
‫הרצאה מעניינא דיומא" של "חובת בת ישראל" ‪ ,‬אך לא ממש סעודת מצווה ("קול‬
‫מבשר"); לפי העיקרון החינוכי ש ל הרב וויינברג ‪ ,‬הדרשה היא המסר החינוכי של בת‬
‫המצווה‪ ,‬ולכן היא ממש "התנאי" של האירוע ("שרידי אש"); כפסיקה לציבור הרחב אירוע‬
‫בת המצווה הוא סעודת מצווה "וטוב שיאמרו שם דברי תורה" ( הרב עובדיה יוסף)‪.‬‬
‫מבחינת מקורות ההלכה בתלמוד ובפוסקים קודמים ‪ ,‬אין למצוא הכרעה בנושא לפי‬
‫שיקולים וכללים הלכתיים צרופים‪ .‬גם המתירים וגם האוסרים מנמקים את דעתם‬
‫ההלכתית בסופו של דבר על פי שיקולים אחרים ‪ 68 .‬למרות שעד היום קיימת עדיין התנגדות‬
‫למנהג לחגוג את בת המצווה כסעודת מצווה ‪ ,‬יש נטייה ברורה של הפוסקים במשך כיובל‬
‫שנים מאז התשובה הראשונה‪ ,‬להתיר ‪ -‬ואף להמליץ ולחייב ‪ -‬את חגיגת בת המצווה על פי‬
‫השינויים הרבים שחלו בדורות האחרונים בעם ישראל‪ :‬הסכנה של השפעת היהודים‬
‫הרפורמים על יהודים שומרי מצוות קטנה‪ ,‬מקור המנהג מעמים אחרים לא ניכר יותר‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫כמובן‪ ,‬יש פוסקים מאוחרים אשר ממשיכים לחלוק על קיום חגיגות בת מצווה‪ ,‬ובהערות הזכרנו חלק‬
‫מהפוסקים החולקים בנידון‪ .‬הצגת הדברים "באופן כרונולוגי והרמוני" עוזר להבין התפתחויות‬
‫כלליות חשובות‪ ,‬אך כמובן אין להכליל שכל הפוסקים מכל החוגים קיבלו את הדברים הלכה למעשה‪.‬‬
‫נזכיר כאן כדוגמה את הדברים של הרב וויינברג בסוף תשובתו‪ " :‬ושורת ההגיון הישר וחובת העיקרון‬
‫הפדגוגי מחייב‪ ,‬כמעט‪ ,‬לחוג גם לבת את הגעתה לחיוב המצות‪ ,‬והפלי' זו שעושים בין הבנים והבנות‬
‫בנוגע לחגיגת הבגרות פוגעת קשה ברגש האנושי של הבת הבוגרת‪ ,‬אשר בשטחים אחרים כבר זכוה‬
‫בזכיון האמנציפציא‪ ,‬כביכול‪" … ".‬אמנם לא נעלם ממני‪ ,‬שיש בין היראים אוסרים ומחמירים‪ ,‬שאינם‬
‫שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים לשיקולים הגיוניים ואף אינם נותנים דעתם לבירורים‬
‫הלכתיים‪ ,‬אלא דנים עליהן עפ"י רגשות הלב בלבד ‪ ,‬והלב היהודי הדבק במסורת הורים ומורים ‪ ,‬נרתע‬
‫מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי ‪."...‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 56‬‬
‫לאור השתרשות הדרגתית של חגיגת בת המצווה בקהילות רבות‪ ,‬גבר הצורך בחינוך יהודי‬
‫חזק לאחר השואה‪ ,‬הן בקהילות המתבוללות בתפו צות והן בחוגים רבים בארץ ישראל ‪.‬‬
‫שיקולים אלה מצדיקים לנצל את ההזדמנות של בת המצווה לחווייה חינוכית מיוחדת‬
‫לבנות ישראל‪.‬‬
‫עמדת ההלכה לשלביה השונים בעניין חגיגת בת המצווה התגבשה במשך הדורות‬
‫האחרונים‪ ,‬והתמודדה עם התפקידים של חגיגת בת המצווה ועם השינויים המגוונים ‪ ,‬אשר‬
‫עומדים על הפרק בכל דור ודור‪ .‬אם כי העמדות השונות קיימות עדיין היום אצל הפוסקים ‪,‬‬
‫ניתן להציג את התפתחות והשתלשלות הנושא בדרך הרמונית‪ :‬למרות הגישה השלילית‬
‫והקנאית של בעל "זקן אהרן " בתחילת הוויכוח ‪ ,‬העניינים התגבשו והתפתחו לאורך‬
‫הדורות הבאים ‪ .‬הקנאות נגד הפושעים נעלמה לטובת חינוך יהודי ‪ ,‬למניעת מחלוקת‬
‫ולטובת אחדות העם‪ .‬הגישה ההלכתית הראשונה בעניין חגיגת בת המצווה היתה קנאית‬
‫‪70‬‬
‫ותוקפנית בבחינת " אויבים זה את זה" ‪ 69 ,‬אך מתוך רוח של " אהבה ליהדות ולמצוותיה "‬
‫נוצרה התמודדות הלכתית פורה ועניינית‪ ,‬ואף פוסקים המתירים את חגיגת בת המצווה‬
‫לומדים מתוך דבריהם של פוסקים החולקים עליהם שיקולים הלכתיים בכבוד רב ‪ 71 .‬כך‬
‫התקבלה בסופו של דבר חגיגת בת המצווה ברוב קהילות ישראל כמנהג "הגון וטוב"‪.‬‬
‫את ההתגבשות של עמדת ההלכה בעניין חגיגת בת המצווה במשך הדורות האחרונים‬
‫ניתן לסכם‪ ,‬אם כן ‪ ,‬לפי הרעיון הבא‪:‬‬
‫קידושין ל ע"ב‪ :‬אמר רבי חייא בר אבא‪ :‬אפי' האב ובנו‪ ,‬הרב ותלמידו‪,‬‬
‫שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה‪,‬‬
‫ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה"‬
‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬
‫ראה שו"ת "זקן אהרן "‪" :‬ואתם בני ישראל מוריו ומדריכיו‪ ,‬חזקי אמנו‪ ,‬התאזרו כגבורים חלציכם‬
‫לעמוד בקרב מול אויבי ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודי ‪ ...‬אל תתיראו מפני שפעת‬
‫קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי ה עמים‪ ,‬מפיהם ומפי כתבם‪ ,‬אל ירך לבבכם מפני‬
‫האיומים והפחדים שמפחדים אתכם‪ ,‬כי ה' ילחם לכם"‪.‬‬
‫ראה שו"ת "שרידי אש "‪ " :‬ואלה מאחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצווה אומרים‪ ,‬שהם עושים כן‬
‫כדי לחזק בלב הבת‪ ,‬שהגיעה למצות‪ ,‬רגש אהבה ליהדות ולמצוותיה‪ ,‬ולעורר בה רגש הגאון על‬
‫יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש"‪.‬‬
‫ראה דברי הרב עובדיה יוסף למעלה בדיון על שו"ת "יחווה דעת"‪ ,‬בו הוא "מסתמך" על שו"ת "זקן‬
‫אהרן" כהוכחה לשיטתו ‪.‬‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 57‬‬
‫"חגיגת בת המצווה בהלכה" ‪ -‬סיכום השיטות‬
‫המחבר וזמן‬
‫התשובה‬
‫הרב יעקב‬
‫עטלינגר ז"ל ‪-‬‬
‫שו"ת "בניין ציון"‬
‫בשנת תרכ"ז‬
‫(‪)3867‬‬
‫הרב אהרן וואלקין‬
‫זצ"ל ‪ -‬שו"ת "זקן‬
‫אהרן" בשנת‬
‫תרפ"ז (‪) 3927‬‬
‫"סעודת מצווה"‬
‫דרשה בענינא‬
‫דיומא‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫(אין כלל‬
‫התייחסות)‬
‫"ורשאה גם לומר‬
‫הרב משה‬
‫פיינשטיין זצ" ל ‪ -‬איזה מלים לכבוד‬
‫שו"ת אגרות משה שמחתה"‬
‫"אין זה שום ענין‬
‫(‪) 3959-3956‬‬
‫וסמך להחשיב זה‬
‫דבר מצווה וסעודת‬
‫מצווה"‬
‫הרב משולם‬
‫ראטה זצ"ל ‪-‬‬
‫שו"ת "קול‬
‫מבשר" (‪)3958‬‬
‫"ויוכל המורה‬
‫דשם (איש או‬
‫אשה) להרצות‬
‫הרצאה מענינא‬
‫דיומא להבהיר‬
‫חובת בת ישראל"‬
‫הכינוי של‬
‫האירוע‬
‫ומטרתו‬
‫"נאום לרגל‬
‫בחינה פומבית‬
‫בלימודי קודש‬
‫לבנות"‬
‫מסקנה להלכה והנימוקים‬
‫לא מדובר בכלל על חגיגת בת‬
‫מצווה‪ ,‬אלא על אירוע חינוכי של‬
‫סוף הלימודים בבית הספר‬
‫"קאנפערמאציאן איסור גמור מדאורייתא‬
‫מדין "לא תקים לך מצבה"‪,‬‬
‫לנערות (חג‬
‫"בחקותיהם לא תלכו" ועוד‪,‬‬
‫הבגרות)" הוא‬
‫התנגדות קנאית ל"פושעי‬
‫"רק להתדמות‬
‫לעכו" ם ולפושעי ישראל" ( הרפורמים)‬
‫ישראל"‬
‫"סדר ושמחה‬
‫בבנות כשנעשו‬
‫בנות מצווה"‪,‬‬
‫"כשמחה של יום‬
‫הולדת בעלמא"‬
‫אין להתיר ‪ ,‬ורצוי לבטלו ‪" -‬רק‬
‫דברי רשות והבל"‪ .‬אם המנהג‬
‫כבר התקבל בקהילה וביטולו‬
‫יגרום למחלוקת ‪ -‬אין להלחם‬
‫נגדו‪.‬‬
‫אין חיוב או מנהג קבוע‪ ,‬אך זאת‬
‫"בענין תכנית‬
‫חגיגת בת מצווה" אפשרות‪" :‬ואפשר לציין את‬
‫המאורע הזה בתור יום שמחה‬
‫וגילה…"‬
‫אין איסור של "בחוקותיהם לא‬
‫"חגיגת בת‬
‫הרב יחיאל יעקב "ובתנאי שהרב‬
‫תלכו"‪" ,‬ושורת ההגיון הישר‬
‫מצווה"‪" ,‬רגש‬
‫ידרוש בפני הבת‬
‫וויינברג זצ"ל ‪-‬‬
‫וחובת העיקרון הפדגוגי מחייב‪,‬‬
‫אהבה ליהדות‬
‫הבוגרת דרשה‬
‫שו"ת "שרידי‬
‫כמעט‪ ,‬לחוג גם לבת את הגעתה‬
‫אש" (נפטר בשנת מאליפה ולהזהירה ולמצוותיה‪,‬‬
‫לחיוב המצות"‪ ,‬הרגש של הבת‬
‫ולעורר בה רגש‬
‫להיות שומרת‬
‫תשכ"ו)‬
‫הגאון על יהדותה יפגע על ידי הפלייה בין בנים‬
‫מהיום והלאה‬
‫ובנות‪ ,‬כי מן הראוי שיהיה שוויון‬
‫ועל היותה בת‬
‫המצוות"‬
‫לעם גדול וקדוש" זכויות ואמנציפציה לבת‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף‬
‫שליט"א ‪ -‬שו"ת‬
‫יביע אומר (‪)3976‬‬
‫ושו"ת יחווה דעת‬
‫(‪)3979‬‬
‫" חגיגות לבנות‬
‫"אין לך סעודת‬
‫מצווה גדולה מזו"‪ ,‬ישראל"‪ ,‬מטרה‬
‫"וטוב שיאמרו שם חינוכית‬
‫דברי תורה‪,‬‬
‫ושירות ותשבחות‬
‫להשי"ת"‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫אין איסור של "בחוקותיהם"‪,‬‬
‫חגיגת בת מצווה הוא "מנהג טוב‬
‫והגון"‪ .‬אין לתת "יד לפושעים‬
‫לקטרג על חכמי ישראל" על‬
‫הפלייה בין בנים ובנות‬
‫(‪www.tefilah.org ) 58‬‬
‫בת מצווה‬
‫שאלות לעיון ולהעמקה‬
‫לאחר לימוד המקורות בנושא חגיגת בר המצווה בתלמוד ובספרות ההלכתית‬
‫(פרק א)‪ ,‬והעיון בדברי פסוקים שונים (פרק ב ‪-‬ז)‪ ,‬כדאי לחזור על עיקרי‬
‫הדבר ים של החומר הנלמד ולסכם אותם ‪.‬‬
‫‪ ‬מהן הסיבות בעד ונגד עריכת טקס או מסיבה לקראת בר מצווה לבן ובת‬
‫מצווה לבת ביום הגיעם למצוות?‬
‫‪ ‬סכמו את דעת הפוסקים בעזרת טבלה‪ .‬רשמו את תקופות חייהם של‬
‫הפוסקים ומקום השפעתם‪ .‬ציינו את הטיעונים המרכזיים של כל פוסק‪.‬‬
‫‪ ‬מהם השיקולים הפנימיים והחיצוניים ‪ ,‬וכיצד התמודדו איתם הפוסקים‬
‫הנ"ל? נסו למצוא שיקולים משותפים לפוסקים ‪ ,‬וציינו את גישותיהם‬
‫השונות של הפוסקים‪.‬‬
‫‪ ‬כיצד התייחסו הפוסקים אחד לשני? מה משותף להם וכיצד הם חלקו זה על‬
‫זה?‬
‫‪ ‬מה דעתך האישית בנידון ? כיצד יש לדעתך לערוך בת מצווה בדרך הנאותה‬
‫והמשמעותית ביותר בחברה שלנו ? מה תהיה ההתפתחות בנידון בעתיד ?‬
‫‪ ‬מהי מבחינתך המשמעות של חגיגת בר מצווה או בת מצווה‪ ,‬וכיצד ניתן‬
‫להדגיש את אותם ערכים ומסרים בדרך הטובה ביותר ?‬
‫חגיגת בת מצווה בהלכה‬
‫(‪www.tefilah.org ) 59‬‬