‫בס"ד‬
‫גליון לכל בית יהודי | בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א | פרשת ויגש‬
‫ה‬
‫בפרשת השבוע מתוארת ירידת‬
‫יעקב ובניו למצריים וכך כתוב‪:‬‬
‫"ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו‬
‫אתו"‪ .‬ובפסוק הבא כתוב שוב‪:‬‬
‫"בניו ובני בניו אתו‪ ,‬בנותיו‬
‫ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו‬
‫מצרימה"‪ ,‬שואל ה"אור החיים"‪,‬‬
‫מדוע התורה חוזרת וכופלת את‬
‫עניין ירידת יעקב ומשפחתו‬
‫למצריים? כבר כתוב "ויבואו‬
‫מצריימה יעקב וכל זרעו אתו"‪,‬‬
‫ולמה צריכים לחזור על כך שוב‬
‫בפסוק הבא? ועוד קשה‪ ,‬מדוע‬
‫מחלקת התורה בין 'בניו ובני‬
‫בניו אתו' לבין 'בנותיו ובנות‬
‫בניו וכל זרעו הביא אתו'? מדוע‬
‫לא כללו את שניהם וכתבו‪' :‬בניו‬
‫ובני בניו‪ ,‬בנותיו ובנות בניו וכל‬
‫זרעו הביא אתו'?‬
‫אלא מסביר ה"אור החיים"‬
‫הקדוש שהיה הבדל גדול בניו‬
‫ירידת יעקב ובניו למצריים לבין‬
‫ירידת בנותיו ושאר המשפחה‪.‬‬
‫כולם ידעו שהם הולכים לקיים‬
‫את הגזירה שנגזרה בברית בין‬
‫הבתרים שבה נאמר לאברהם‬
‫אבינו‪" :‬גר יהיה זרעך‪ ...‬ועבדום‬
‫ועינו אותם" – יעקב בניו ובני‬
‫בניו קיבלו את גזירת ה' בלב‬
‫שלם וירדו למצריים באהבה‪,‬‬
‫לכן נאמר עליהם 'אתו'‪ ,‬ביחד‬
‫אתו בלב אחד ממש; אבל‬
‫'בנותיו ובנות בניו וכל זרעו' לא‬
‫רצו לרדת לגלות מרצונם ולא‬
‫קיבלו עליהם את הגזירה ולכן‬
‫נאמר עליהם‪" :‬הביא אתו"‪,‬‬
‫דהיינו בעל כרחם‪.‬‬
‫| ט' ט‬
‫בת תשע”ז‬
‫(‬
‫‪7‬‬
‫‪1‬‬
‫‪/‬‬
‫‪1‬‬
‫‪/‬‬
‫‪ | )7‬גליו‬
‫שמחים ונגאלים‬
‫לייסורים היא קבלתם באהבה‪,‬‬
‫ומכיוון שבני יעקב הלכו לגלות‬
‫אתו באהבה ובשמחה – לכן לא‬
‫התחילה הגלות בזמנם‪ .‬אבל‬
‫בנות יעקב שהלכו לגלות בעל‬
‫כרחן – לא היה בכוחן למנוע את‬
‫צרת השעבוד‪.‬‬
‫אין צרות‬
‫עד כאן הסבר נפלא ומצוין‪ ,‬אך‬
‫בהמשך דבריו מבאר ה"אור‬
‫החיים" מה הייתה התוצאה של‬
‫זה‪ ,‬ודברים אלה צריכים להיות‬
‫תמיד לנגד עינינו וזו לשונו‪:‬‬
‫"וראיתי לתת לב לדבריהם ז"ל‬
‫ו ה ד ב ר י ם‬
‫שאמרו שכל‬
‫זמן אם היה אדם יודע‬
‫מבהילים‪ :‬מי‬
‫שאחד מיורדי‬
‫עליו‬
‫מצרים קיים לא באמת שהכול מה' שמקבל‬
‫מלך‬
‫התחיל השעבוד יתברך לא היו מסתירין גזירת‬
‫ברצון ובלב שלם‬
‫דכתיב‪' :‬וימת‬
‫ההסתר‬
‫וכל‬
‫כלל‪,‬‬
‫לו‬
‫מתבטל ממנו‬
‫יוסף‪ ...‬וכל הדור‬
‫פירוש כדי שלא ידמה שממנו כל השעבוד וכל‬
‫ההוא'‬
‫הגלות! ולא רק‬
‫(הדור) שירדו‬
‫הוא‬
‫זה שמי שמקבל‬
‫מצרים – אז‬
‫את גזירת ה'‬
‫התחיל השעבוד‪,‬‬
‫באהבה אינו מרגיש שום צער‪,‬‬
‫כי אולי שזה היה להם לתשלום‬
‫אלא שהוא גם מגן על כל הדור‬
‫קבלת גזירת מלך ברצון פקע‬
‫ובזכותו לא התחיל השעבוד‬
‫מהם השעבוד כי 'סמא דייסורי‬
‫לכל בני ישראל‪ .‬כל הגלות‬
‫קבולי'‪ ,‬והעד הנאמן לזה גם כן כי‬
‫והצרות הן רק בגלל שאין דעת‬
‫יוכבד וסרח בת אשר היו מיורדי‬
‫ולא מקבלים את גזירת ה'‪ ,‬וזה‬
‫מצרים ובימיהם היה השעבוד‪,‬‬
‫מה שאנו חוזרים שוב ושוב‬
‫והטעם הוא לצד שהביאם יעקב‬
‫בשם רבנו הקדוש (ז)‪" :‬עיקר‬
‫ולא מרצונם"‪.‬‬
‫הגלות אינו אלא בשביל חסרון‬
‫אמונה"!‬
‫ונבאר את דבריו הקדושים‪:‬‬
‫חכמים אומרים שכל זמן שאחד‬
‫אין הסתרות‬
‫מיורדי מצריים היה חי לא‬
‫כי השלמות של הגאולה היא‬
‫התחיל השעבוד‪ ,‬אך קשה שהרי‬
‫להגיע לדעת השלימה שהיא‬
‫סרח בת אשר ויוכבד גם הן היו‬
‫ביטול מוחלט לרצון ה'‪ ,‬לרצות‬
‫מיוצאי מצריים ובזמנן התחיל‬
‫ולשמוח בכל מה שיעשה ה'‬
‫השעבוד‪ .‬לכן מבאר ה"אור‬
‫יתברך עם האדם ועם כלל‬
‫החיים" הקדוש ואומר שמה‬
‫ישראל‪ .‬כשאדם חי בשלימות‬
‫שמנע את השעבוד היה קבלת‬
‫את הדעת שכל מה שעושה ה'‬
‫גזירת המלך באהבה‪ ,‬כי "סמא‬
‫לטובה הוא עושה – הכול כולל‬
‫דייסורי קבולי" – התרופה‬
‫ן ‪501‬‬
‫הכול – הוא חי בגאולה ואין‬
‫לגלות שום שליטה עליו‪ .‬כמו‬
‫שמביא ה"שפת אמת" דברים‬
‫נוראים ומבהילים בעניין זה‪:‬‬
‫"וידעתם כי אני ה׳ אלוקיכם‬
‫המוציא אתכם מתחת סבלות‬
‫מצריים – זה הבטחה שיידעו‬
‫שה' יתברך הוציאם מארץ‬
‫מצריים‪ ,‬וזה טעם כל הגלות‬
‫כדי שיידע האדם שמצדו מוכן‬
‫להיות בגלות‪ ,‬וככה נוהג בכל איש‬
‫מישראל‪ .‬וכן שמעתי מאא"ז‬
‫מו"ר ז"ל אם היה אדם יודע‬
‫באמת שהכול מה' יתברך לא היו‬
‫מסתירין לו כלל‪ ,‬וכל ההסתר כדי‬
‫שלא ידמה שממנו הוא ודפח"ח"‪.‬‬
‫זאת אומרת שכל המטרה‬
‫של הגלות היא שהאדם יהיה‬
‫מבוטל לרצון ה' ולהסכים בלבו‬
‫לקבל את כל מה שיעשה אתו ה'‬
‫יתברך ויקבל זאת באהבה מתוך‬
‫אמונה שלימה ובטחון שהוא‬
‫בידיו יתברך וכל מה שעושה‬
‫אתו ה' יתברך הכול הכי טוב‪,‬‬
‫ולאדם עצמו אין שום שאלות‬
‫ושום תהיות על הנהגת הבורא‪:‬‬
‫לא מבין כלום רק מאמין שהכול‬
‫לטובה! וכמו שאמרנו כבר‬
‫כמה וכמה פעמים על פי רבנו‬
‫הקדוש‪ ,‬ברגע שהאדם מגיע‬
‫להכרה הזאת מתבטלות כל‬
‫הגלויות וכל ההסתרות (לקו"מ‬
‫רנ)‪" :‬אילו היה להם דעת שהכול‬
‫בהשגחה‪ ,‬לא היה להם ייסורים‬
‫כלל"‪.‬‬
‫המשך בעמוד ‪3‬‬
‫גן‬
‫הדעת‬
‫יהודה ויוסף‬
‫תיקון העולם תלוי בהתקרבות יוסף אל‬
‫יהודה‪ ,‬שהם בחינת הצדיקים והיראים מבטו‬
‫ומלידה‪ ,‬עם בעלי התשובה‪ ,‬ספירת היסוד‬
‫עם ספירת המלכות‪ ,‬משיח בן יוסף עם משיח‬
‫בן דוד‪ ,‬שור וחמור דקדושה‪ ,‬עליהם נאמר‬
‫נֹועדּו‪ָ ,‬ע ְברּו יַ ְח ָּדו"‪ַ ,‬ה ְּמ ָל ִכים‬
‫"ּכי ִהּנֵ ה ַה ְּמ ָל ִכים ֲ‬
‫ִ‬
‫הם יהודה ויוסף‪ ,‬שכאשר הם מתוועדים‬
‫ומתחברים יַ ְח ָּדו‪ ,‬מתבטלים כל הדינים‪,‬‬
‫ומתקרב יום בו יאמר "וְ ָע ִׂש ִיתי א ָֹתם ְלגֹוי ֶא ָחד‬
‫ל‪ּ..‬ומ ֶלְך ֶא ָחד יִ ְהיֶ ה ְל ֻכ ָּלם‪..‬וְ ֹלא‬
‫ָּב ָאֶרץ ְּב ָהֵרי יִ ְׂשָר ֵא ֶ‬
‫יֵ ָחצּו עֹוד ִל ְׁש ֵּתי ַמ ְמ ָלכֹות" (יחזקאל ל"ז)‬
‫ולכל אחד מהם ניסיון שונה‪ ,‬כי אלו שהם‬
‫מבחינת יוסף‪ ,‬עיקר ניסיונם הוא להוסיף‬
‫תוספות קדושה‪ ,‬אדם שנולד בקדושה מבית‬
‫עיקר ניסיונו הוא לא לשקוט על השמרים‪,‬‬
‫לא להיות בבחינת "מצוות אנשים מלומדה"‪,‬‬
‫אלא להיות מוסיף והולך בכל עת תוספות‬
‫קדושה כמו יוסף שתיקן תפילת מוסף‪,‬‬
‫והתיקון של אלו שהם מבחינת יהודה הוא‬
‫להתחזק ולקום אחרי כל נפילה‪ ,‬להחזיק‬
‫מעמד בכל קשרי המלחמה‪ ,‬שזה בחינת‬
‫במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים‬
‫גמורים יכולים לעמוד‪ ,‬כי מקומו של הבעל‬
‫תשובה סבוך ברבבות ניסיונות עם עצמו ועם‬
‫העולם‪ ,‬ועיקר עבודתו להחזיק מעמד‪ ,‬לגשת‬
‫אל האלהים מתוך הערפל‪ ,‬וזו לא משימה‬
‫קלה‪ ,‬וצריכים אלו שהם מבחינת יוסף להכיר‬
‫בתעצומות הנפש של בעלי התשובה‪ ,‬לכבדן‬
‫בלב ונפש על עוז וגבורה‪ ,‬ובעלי התשובה‬
‫צריכים להכיר בעוצמת היציבות של אלו‬
‫שהם מבחינת יוסף‪ ,‬דתיים מבטן ומלידה‪,‬‬
‫ובאחדות זו מתרבה האורה באומה‪.‬‬
‫ושורש לכל זה נמצא אצל רחל ולאה‪ ,‬כי‬
‫אמם של בעלי תשובה היא לאה‪ ,‬שהייתה‬
‫בוכה לא ליפול בחלקו של עשיו הרשע‪ ,‬כמו‬
‫הבעל תשובה‪ ,‬שצריך להתחנן תדיר לא‬
‫ליפול ברשת הטומאה‪ ,‬ולכן דווקא בני לאה‬
‫עברו טלטלות קשות שהוציאם ממסגרת‬
‫הקדושה הצרופה‪ ,‬כמו שמעון לוי בשכם‬
‫עם מעשה דינה‪ ,‬ומעשה ראובן בגללו איבד‬
‫את הבכורה‪ ,‬עד שהוצרך לשבת שנים רבות‬
‫בשקו ותעניתו ולעסוק בדרכי התשובה‪ ,‬וכן‬
‫יהודה עם תמר וחותם הפתילה‪ ,‬הם שלימדו‬
‫יסודות התשובה‪ ,‬כי לאה מייצגת את ספירת‬
‫הבינה‪ ,‬ממנה דינים מתערין ומשם נמשכת‬
‫"ּול ָבבֹו יָ ִבין וָ ָׁשב" (ישעיה ו)‪,‬‬
‫התשובה כמ"ש ְ‬
‫ואילו רחל‪ ,‬אמם של שלומי אמוני ישראל‪,‬‬
‫הדומים בבחינתם לבנימין שגדל בבית יעקב‬
‫ולא יצא לרגע ממחנה הקדושה‪ ,‬וכן יוסף היה‬
‫הבן המועדף עד רגע המכירה‪.‬‬
‫ודע‪ ,‬כי איחוד יוסף ויהודה‪ ,‬שייך גם לך (ל"מ‬
‫צ"ב) כי יוסף בחינת הלב‪ ,‬שעל כן נקרא‬
‫"ּב ִל ִּבי ָצ ַפנְ ִּתי ִא ְמָר ֶתָך"‬
‫ָ‬
‫"צ ְפנַ ת ַּפ ְענח" בבחינת ְ‬
‫נצרך ליהודה שהוא כח הדיבור‪ ,‬כי צריך ללבב‬
‫את הלב בדיבורים‪ ,‬לחצוב בסלע העליון‪ ,‬ובלי‬
‫הדיבור‪ ,‬אין ללב חיים‪ ,‬אבל אי אפשר לדבר‬
‫דברי אמת בלי הבחינה של יוסף‪ ,‬בחינת‬
‫שמירת הברית‪ ,‬כי הלב זקוק לדיבור והדיבור‬
‫זקוק לקדושת הלב‪ ,‬כי ברית הלשון וברית‬
‫המאור קשורים זה בזה בקשר בל ינתק והם‬
‫למעשה ברית אחת‪ ,‬ברית המילה‪.‬‬
‫זה שאומר יהודה ליוסף "יְ ַד ֶּבר נָ א ַע ְב ְּדָך‪ָ ,‬ד ָבר‬
‫ְּב ָאזְ נֵ י ֲאדֹנִ י"‪ ,‬שהדיבור מבקש מהלב שיקשיב‬
‫לדברי האמונה שהפה מדבר‪ ,‬שלא יהיה‬
‫ּוב ְׂש ָפ ָתיו ּכִ ְּבדּונִ י‪ ,‬וְ לִ ּבֹו ִר ַחק ִמ ֶּמּנִ י" כי‬
‫"ּב ִפיו ִ‬
‫ְ‬
‫ע"י שיכנסו הדברים אל האוזניים ומשם ללב‪,‬‬
‫תתאחד האישיות של האדם‪ ,‬ויהיה לו שלום‬
‫בגופו ובנפשו‪ ,‬ובכך יוכל לעשות שלום עם‬
‫זולתו‪ ,‬והתוצאה תהיה ַ‬
‫ש"אל יִ ַחר ַא ְּפָך ְּב ַע ְב ֶּדָך"‪,‬‬
‫שיתבטל החרון אף וכל הדינים בפרט ובכלל‪,‬‬
‫יֹוסף‪..‬‬
‫"עץ ֵ‬
‫ועל ידי זה יתקיים בכלל ישראל ֵ‬
‫הּודה‪ ..‬וַ ֲע ִׂש ִיתם ְל ֵעץ ֶא ָחד" כי כל הגאולה‬
‫ֵועץ יְ ָ‬
‫תלויה באחדות שבין יהודה ויוסף‪ ,‬האחדות‬
‫שבין הפה ללב‪ ,‬אחדות שבין ה"צדיקים" ו"בעלי‬
‫תשובה"‪.‬‬
‫"ּת‬
‫מֹוה ְרנַ ְ‬
‫מֹורנּו ַ‬
‫ָׁש ַמ ְע ִּתי ַּפ ַעם ַא ַחת ִמ ִּפי ֵ‬
‫רֹונֹו‪-‬ל ְב ָר ָכה ִּבגְ דֻ ַּלת זְ ִהירּות ְט ִב ַילת ִמ ְקוֶ ה‬
‫ִ‬
‫זִ ְכ‬
‫ָּת ִמיד‪ֶׁ ,‬ש ְּכ ֶׁשּנִ זְ ָה ִרין ִּב ְט ִב ַילת ִמ ְקוֶ ה ִּת ְקוָ ֵתנּו ֲחזָ ָקה‪,‬‬
‫עֹובר ַעל ָה ָא ָדם‪ .‬וְ ַה ַּמ ֲע ֶׂשה‬
‫ֶׁשּיִ ְת ַּת ֵּקן ָּכל ַמה ֶּשׁ ֵ‬
‫ת‪-‬חנ ָֻּכה ְׁשנַ ת תר"ה‪ְׁ ,‬שנֵ י‬
‫ֶׁש ָהיָ ה‪ָּ ,‬כְך ָהיָ ה‪ְּ :‬ב ַׁש ַּב ֲ‬
‫ָׁשבּועֹות ק ֶֹדם ִה ְס ַּת ְּלקּותֹו‪ ,‬יָ ָצא קֹול ְּב ַא ְׁשמ ֶֹרת‬
‫י‪-‬א ְפ ָׁשר‬
‫ַהּב ֶֹקר‪ִּ ,‬כי נָ ְפ ָלה ַה ִּת ְק ָרה ְּב ַה ֶּמ ְר ָחץ‪ ,‬וְ ִא ֶ‬
‫ֵל ֵילְך ֶאל ַה ִּמ ְקוֶ ה ִל ְטּבֹל ִל ְכבֹוד ּב ֶֹקר ֶׁשל ַׁש ָּבת‪ַ .‬אְך‬
‫נֹודע‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֹלא ֵכן ַה ָּד ָבר‪,‬‬
‫ר‪ּ-‬כְך‪ְּ ,‬כ ֶׁש ֵה ִאיר ַהּיֹום‪ַ ,‬‬
‫ַא ַח ָ‬
‫מֹורנּו‬
‫ִּכי נָ ְפ ָלה ְּב ֵאיזֶ ה זָ וִ ּיֹות ָרחֹוק ֵמ ַה ִּמ ְקוֶ ה‪ ,‬וְ ָה ַלְך ֵ‬
‫רֹונֹו‪-‬ל ְב ָר ָכה ֶאל ַה ִּמ ְקוֶ ה ִל ְטּבֹל‪ ,‬וְ גַ ם ָּכל‬
‫ִ‬
‫"ּת זִ ְכ‬
‫מֹוה ְרנַ ְ‬
‫ַ‬
‫ם‪ּ-‬כן ִל ְטּבֹל ִל ְכבֹוד ּב ֶֹקר ֶׁשל‬
‫ַאנְ ֵׁשי ָה ִעיר ָה ְלכּו ּגַ ֵ‬
‫ַׁש ַּבת‪-‬ק ֶֹדׁש‪ .‬וְ ָאז ְּכ ֶׁש ָּבא ִמן ַה ִּמ ְקוֶ ה ֶה ֱחיָ ה ֶאת‬
‫מּוכן ִל ְטּבֹל ֶאת‬
‫ַע ְצמֹו ָּבזֶ ה ְמאֹד‪ .‬וְ ָא ַמר‪ֶׁ ,‬ש ְּכ ָבר ָהיָ ה ָ‬
‫הֹולְך ָׁשם ִּב ְּב ֶר ְס ֶלב‬
‫ַע ְצמֹו ְּב ַהּנָ ָהר ַהּנִ ְק ָרא "ּבּוג"‪ֶׁ ,‬ש ֵ‬
‫ּומ ֵּביתֹו ֶאל ַהּנָ ָהר ָהיָ ה ָרחֹוק ְק ָצת‪.‬‬
‫ַּת ַחת ַה ֶּק ַרח‪ִ ,‬‬
‫הֹודיָ ה ְל ַה ֵּשׁ ם יִ ְת ָּב ַרְך ַעל ֲא ֶׁשר ָהיָ ה‬
‫וְ נָ ַתן ֶׁש ַבח וְ ָ‬
‫ּבּורים‬
‫ְּב ֶא ְפ ָׁשרּות ֵל ֵילְך ְל ַה ִּמ ְקוֶ ה‪ ..‬וְ ִד ֵּבר עֹוד ַּכ ָּמה ִּד ִ‬
‫ּומ ַה ְּמ ִׁש ַיבת‪-‬נֶ ֶפׁש‪ֶׁ ,‬שּיֵ ׁש לֹו ִמ ְּט ִב ַילת‬
‫ֵמ ַה ַחּיֹות ֵ‬
‫ּומי ֶׁשּיִ ְהיֶ ה ָחזָ ק ִּב ְט ִב ַילת ִמ ְקוֶ ה‬
‫ִמ ְקוֶ ה ַעד ִל ְמאֹד‪ִ .‬‬
‫ָּת ִמיד‪ ,‬יִ ְהיֶ ה ֵאיְך ֶׁשּיִ ְהיֶ ה ְּבוַ ַּדאי יִ ַּת ֵּקן ַהּכֹל‬
‫‪ggg‬‬
‫פניני פרי שלום‬
‫צריך להתקרב לצדיקים שמידתם שלום‪.‬‬
‫בסוף התפילה אדם עושה שלוש צעדים אחורה‬
‫ואז אומר עושה שלום‪..‬ללמד‪ ,‬שכדי לעשות‬
‫שלום עם זולתו חייבים קצת ללכת אחורה‬
‫כיוון פתיחת הפרוכת של ארון הקודש‬
‫נשאלתי בחנוכה ה'תשע"ז מדוע‬
‫אנו נוהגים בק"ק "חוט של חסד" פעיה"ק‬
‫ירושלם תובב"א לפתוח את הפרוכת בארון‬
‫הקודש מימין לשמאל‪ ,‬ולא משמאל לימין‬
‫כמו שנוהגים רוב העולם בהדלקת נרות‬
‫חנוכה?‬
‫תשובה‬
‫שאלה זו אכן תלויה בדין הדלקת נרות‬
‫חנוכה‪ ,‬והמחלוקות והנ"מ לגבי סדר‬
‫הדלקת הנרות נוגעות באופן ישיר‬
‫לשאלה זו של כיוון פתיחת הפרוכת‬
‫בארון הקודש‪ ,‬וזאת משום שבשני‬
‫המקרים הללו מדובר שהאדם עומד‬
‫על מקומו ובאמצעות ידו עושה פעולה‬
‫מכיוון אחד לכיוון שני‪ ,‬מה שא"כ‬
‫במקרים אחרים (כגון‪ :‬כיוון הסיבוב‬
‫של הכוהנים בנשיאת כפיים‪ ,‬סדר נענועי‬
‫הלולב‪ ,‬סדר הקפת הס"ת סביב הבימה‬
‫וכד') שבהם כל גוף האדם מסתובב‬
‫לכיוון מסוים (אמנם במקרים הנ"ל שכל‬
‫גוף האדם מסתובב לכיוון מסוים‪ ,‬יש לחלק‬
‫בין מקרים בהם פניו של האדם פונות לכיוון‬
‫המרכז לבין מקרים שבהם גבו של האדם‬
‫פונה לכיוון המרכז‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬
‫איתא בגמ' [יומא ט"ו ע"ב‪ ,‬שם י"ז ע"ב‪ ,‬שם מ"ה‬
‫ע"א‪ ,‬שם נ"ח ע"ב‪ ,‬סוטה ט"ו ע"ב‪ ,‬זבחים ס"ב ע"ב‪,‬‬
‫ועוד] ש"כל פינות שאתה פונה (בעבודת‬
‫המקדש) ‪ -‬לא יהו אלא דרך ימין"‪,‬‬
‫וביומא נ"ח ע"ב הגמ' מביאה שלומדים‬
‫דין זה מהים שעשה שלמה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫תרומת הדשן סי' ק"ו‬
‫תרע"ו סק"ו] דן בסדר הדלקת נרות חנוכה‪,‬‬
‫ומביא בזה ג' שיטות‪( :‬א) מנהג בני‬
‫ריינו"ס והמהר"ם מרוטנבורג שמדליקים‬
‫משמאל לימין‪( ,‬ב) מנהג בני אושטריי"ך‬
‫שמדליקים מימין לשמאל‪( ,‬ג) פשרה‬
‫של תרומת הדשן שהדבר תלוי באיזה‬
‫צד של הדלת מניחים את המנורה וזאת‬
‫כדי שההדלקה תתחיל בצד הסמוך‬
‫לפתח‪.‬‬
‫[הובא בט"ז או"ח סי'‬
‫שיטת המהר"ם מרוטנבוגרג שהיא שיטת‬
‫בני ריינו"ס‪ ,‬מובאת במרדכי [שבת פ"ב (במה‬
‫מדליקין רמז רס"ח]‪ ,‬וגם המהרי"ל בתשובה‬
‫[סי' מ'] סובר כדעת המהר"ם מרוטנבורג‬
‫דיון המוגש ע”י בית ההוראה “חוט של חסד” מאת הרה”ג ר’ אלחנן שלום אלגרוד שליט”א‬
‫ר”כ ההוראה ודומ”צ דק”ק “חוט של חסד” ודיין בביה”ד “משפט וחסד"‬
‫אלא שנשאר בתמיהה על כיוון הכתיבה‬
‫של לשה"ק שהיא מימין לשמאל‪,‬‬
‫עיי"ש‪ .‬כך גם סובר להדיא המהר"י קולון‬
‫בתשובה [שורש קפ"ג]‪ ,‬ומוסיף שם יסוד‬
‫נוסף לטעם שיש להדליק באופן זה‬
‫"שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה‬
‫על הנס שהרי בתוספת הימים נתווסף‬
‫הנס"‪ ,‬והשו"ע [או"ח סי' תרע"ו ס"ה] פוסק‬
‫להדיא כדברי המהרי"ק (והניף השו"ע ידו‬
‫שנית בשו"ת אבקת רוכל [סי' ט"ו]‪ ,‬שם הוא‬
‫מרחיב ומחלק בין מקום שמקיף בסיבוב‬
‫לבין הדלקת נר חנוכה שעומד במקומו וצריך‬
‫להתחיל מצד שמאל או ימין‪ ,‬עיי"ש)‪.‬‬
‫רוב הפוסקים סוברים אף הם כמהר"ם‬
‫מרוטנבורג וסיעתו‪ ,‬ובהם‪ :‬תרומת הדשן‬
‫[ח"א סי' צ"ח וסי' ק"ו]‪ ,‬האריז"ל [שער הכוונות‬
‫דף ק"ח ע"ג]‪ ,‬הרמ"א בדרכי משה [או"ח סי'‬
‫תרע"ו סק"ב]‪ ,‬המג"א [שם סק"ה ובסי' קכ"ח‬
‫ס"ק כ"ה]‪ ,‬הפר"ח [שם ובאו"ח סי' קכ"ח ס"ק‬
‫י"ז]‪ ,‬הב"ח [שם ובסי' קכ"ח אות י']‪ ,‬האליה רבה‬
‫[שם סק"ט‪ ,‬וכן פוסק באליה זוטא שם סק"ו]‪ ,‬אשל‬
‫אברהם אופנהיים [שם] בשם ספר דרך ימין‪,‬‬
‫ערוה"ש [שם סי"א]‪ ,‬כה"ח [שם ס"ק ל"א]‪,‬‬
‫הפרישה [או"ח סי' קכ"ח ס"ק כ"ג ובדרישה או"ח‬
‫סי' תרנ"א]‪ ,‬ספר באר שבע [חידושיו על סוטה‬
‫ט"ו ע"ב]‪ ,‬תוס' יו"ט [סוכה פ"ג מ"ט]‪ ,‬שו"ת‬
‫שדה הארץ [ח"ג או"ח סי' ל"ג]‪ ,‬ספר נהר‬
‫מצרים [הל' חנוכה סי' ז' (ועיי"ש שכותב שכן הוא‬
‫מנהג ירושלם עיה"ק תובב"א)]‪ ,‬שו"ע הרב [הל'‬
‫נשיאת כפיים סי' קכ"ח סכ"ו]‪ ,‬החיי אדם [הל'‬
‫לולב כלל קמ"ח סי"ד‪ ,‬הל' חנוכה כלל קנ"ד סכ"ג]‪,‬‬
‫שו"ת חת"ס [או"ח סי' קפ"ז]‪ ,‬קיצור שולחן‬
‫ערוך‬
‫קל"ט סי"א]‪ ,‬הגר"מ אליהו זצ"ל [דרכי הלכה‬
‫על הקיצשו"ע שם]‪ ,‬שו"ת בצל החכמה [ח"ג‬
‫סי' נ"ג אות ג']‪ ,‬אחיו – שו"ת באר משה [ח"ה‬
‫סי' ל"ח]‪ ,‬הגר"ע יוסף זצ"ל [חזו"ע חנוכה עמוד‬
‫ל"ב]‪ ,‬הגר"ש ואזנר זצ"ל [שו"ת שבט הלוי ח"ו‬
‫סוף סי' פ"ג] ועוד‪.‬‬
‫[בהל' לולב סי' קל"ז ס"ד‪ ,‬ובהל' חנוכה סי'‬
‫הגר"א [או"ח סי' תרע"ו ס"ה] מקשה טובא‬
‫על שיטת המהרי"ק והשו"ע‪ ,‬ואכמ"ל‬
‫בשיטתו‪.‬‬
‫הלבוש [או"ח סי' תרע"ו ס"ה] מביא‬
‫את שיטת השו"ע שפוסק כמהר"ם‬
‫מרוטנבורג וכמהרי"ק שנוהגים כבני‬
‫רינו"ס‪ ,‬שיתחיל להדליק משמאל לימין‬
‫משום "כל פינות שאתה פונה לא יהיו‬
‫אלא לימין"‪ ,‬וחולק עליהם וסובר שיש‬
‫לפסוק כבני אושטרי"ך משום שדעתו‬
‫היא ש"כל פינות" – אין הכוונה שיתחיל‬
‫משמאל לימין אלא להיפך שיתחיל‬
‫מימין ופונה לשמאל‪ ,‬כמו דרך הכתיבה‬
‫בלשון הקודש‪ .‬כך גם סובר הט"ז [שם‬
‫סק"ו] שמביא את כל השיטות השונות‪,‬‬
‫ובסוף מכריע כדעת הלבוש‪ ,‬וכן דעת‬
‫הפרי מגדים [שם משבצ"ז סק"ו] שמכריע אף‬
‫הוא כדעת הלבוש והט"ז‪ .‬כך גם פוסקים‬
‫הלחם רב [שם סק"א]‪ ,‬שו"ת הרמ"ע מפאנו‬
‫[סי' ג' אליבא דשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' נ"ד אות‬
‫ב']‪ ,‬שו"ת פנים מאירות‬
‫[ח"א סוף סי' צ"ח]‪,‬‬
‫שו"ת צמח צדק ליובאוויטש [או"ח סי' ס"ז‪,‬‬
‫וחולק בזה על סידור הרב של בעל התניא ועל מה‬
‫שכתב בשו"ע הרב או"ח סי' קכ"ח סכ"ו לגבי נשיאת‬
‫כפיים‪ ,‬וצ"ב?!] ועיי"ש שכותב שכן דעת‬
‫התוס' ישנים [ביומא נ"ח ע"ב]‪ ,‬דרך החיים‬
‫[סי' קפ"ד ס"א]‪ ,‬ועוד‪ .‬והפסקי תשובות [סי'‬
‫תרע"ו אות ו' הערה ‪ ]28‬כותב וז"ל‪" :‬ובכתי"ק‬
‫שנתגלה לאחרונה מרבי יצחק סגי נהור בן‬
‫הראב"ד‪ ,‬שקיבל מאליהו הנביא זכור לטוב‬
‫כתוב כפי שיטת הט"ז"‪.‬‬
‫הגר"ש ואזנר זצ"ל [שבט הלוי חנוכה חידושי‬
‫סוגיות סי' ג' (עמוד כ"ו)]‪ ,‬מבאר את יישובו‬
‫של שו"ת צמח צדק ליובאוויטש [או"ח סי'‬
‫ס"ז] לקושיית הט"ז על שיטת המהר"ם‬
‫מרוטנבורג והמהרי"ק והשו"ע וסיעתם‪,‬‬
‫וכן ממשיך ליישב את שיטתם מראיית‬
‫(קושיית) הלבוש מדרך כתיבת לשון‬
‫הקודש‪ ,‬עיי"ש‪ .‬תירוץ נוסף לקושיית‬
‫הלבוש מובא באליה רבה [סי' תרע"ו סק"י]‪,‬‬
‫והוא שעל אף שדרך כתיבת המילים‬
‫בלשון הקודש הוא מימין לשמאל‪ ,‬דרך‬
‫כתיבת אותיות הסת"ם בפני עצמן הוא‬
‫משמאל לימין (כלומר שאת אות רי"ש‬
‫לדוגמא‪ ,‬מתחילים מצד שמאל ומושכים‬
‫אותה לצד ימין ועושים לה רגל‪ ,‬וכד')‪ ,‬וכך גם‬
‫מתרץ ערוה"ש [שם סי"ג] ומביא שיש בזה‬
‫סוד גדול‪.‬‬
‫המשנ"ב [סי' תרע"ו ביאור הלכה ס"ה ד"ה "כדי‬
‫להפנות לימין"]‪ ,‬פוסק שכל אחד יעשה‬
‫כמנהגו‪ ,‬ועוד כותב שכל המח' היא רק‬
‫באופן הראוי לכתחילה להדליק‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫"ואין נ"מ בכל זה בעצם המצוה‪ ,‬דבכל‬
‫גווני יוצא לכו"ע‪ ,‬רק לענין לכתחלה‬
‫באיזה מקום נכון יותר להתחיל להדליק‬
‫ממנו"‪.‬‬
‫ולמעשה בנידון השאלה מצינו שנחלקו‬
‫הפוסקים האחרונים‪:‬‬
‫א) שו"ת באר משה [בח"ה סי' ל"ח] נשאל‬
‫כיצד יש לפתוח את הפרוכת בארון‬
‫הקודש‪ ,‬והשיב שמוכח מהדברי הב"י‬
‫[או"ח סי' קכ"ג ד"ה "וכתוב בהגהות"] שאין בזה‬
‫קפידא ובבית הכנסת שלו פותחים את‬
‫הפרוכת מימין לשמאל‪ ,‬אבל במקום‬
‫חדש יכולים לתקן שיפתחו את הפרוכת‬
‫משמאל לימין כפי שפוסק השו"ע לגבי‬
‫נרות חנוכה" (ולכאורה לפי דברי הב"י‪ ,‬יש‬
‫להקשות אמאי בנר חנוכה כן מקפידים על הדין של‬
‫"כל פניותיך לא יהיו אלא לימין" למרות שאינו פונה‬
‫לשום צד?! והג"ר דב בריש רוזנברג שליט"א [כתב עת‬
‫אור ישראל מונסי כרך ו' ה'תשנ"ז עמוד ל"ה] מחלק‬
‫בין שני הדינים הללו‪ ,‬עיי"ש)‪.‬‬
‫ב) אמנם הג"ר דב בריש רוזנברג שליט"א‬
‫[שם עמודים ל"ה‪-‬ל"ו] חולק על שו"ת באר‬
‫משה הכותב שאין בזה קפידא‪ ,‬וסובר‬
‫שגם בפתיחת הארון יש להקפיד‬
‫לכתחילה לפתוח משמאל לימין כמו‬
‫בנר חנוכה (ומשמע מדבריו שזהו אפילו‬
‫במקום שכבר נהגו לעשות להיפך)‪.‬‬
‫למעשה‬
‫נחלקו הפוסקים האם הדין ש"כל פניותיך‬
‫לא יהיו אלא לימין" הכוונה היא שפונה‬
‫מצד שמאל לצד ימין (זוהי דעת השו"ע ורוב‬
‫הראשונים והאחרונים) או שפונה מצד ימין‬
‫לצד שמאל (זוהי דעת הלבוש והט"ז וסיעתם)‪,‬‬
‫ואחת מן הנ"מ היא כיצד יש להדליק‬
‫לכתחילה נרות חנוכה‪.‬‬
‫אמנם לגבי כיוון פתיחת הפרוכת בארון‬
‫הקודש‪ ,‬מצינו שנחלקו הפוסקים האם‬
‫יש להשוות דין זה לדין נר חנוכה‪ ,‬ולענ"ד‬
‫אכן יש להשוות את דינם ולכן לכתחילה‬
‫יש לפתוח את הפרוכת משמאל לימין‬
‫(כדעת רוב הפוסקים בנר חנוכה‪ ,‬וכך הוא‬
‫המנהג הרווח בקרב יוצאי מרוקו לפתוח‬
‫את ארון הקודש משמאל לימין)‪ ,‬אא"כ‬
‫יש מנהג באותו מקום לפתוח דווקא‬
‫מימין לשמאל‪.‬‬
‫שוחט בעל התשובה‬
‫בעיר אחת היה שוחט‪,‬‬
‫ולו כל המעלות שמנו חכמים בשוחט‬
‫מומחה‪ ,‬וגם הייתה‪ ,‬לו ״כתב סמיכה״‬
‫מאת המגיד הגדול ממעזריטש עליו‬
‫השלום‪.‬‬
‫לימים אמר השוחט לנסוע לאיזו‬
‫עיר‪ ,‬שכר לו עגלה והלך למקום‬
‫שרצה לילך שמה‪ .‬בדרך חלה וטרם‬
‫הגיעו למקומו‪ ,‬נפטר והלך לעולמו‪.‬‬
‫מה עשה בעל העגלה? בדק את כל‬
‫החפצים של השוחט‪ ,‬ומצא ביניהם‬
‫הסכיני שחיטה ואת ה״כתב סמיכה״‪.‬‬
‫וכשהביא את הנפטר העירה‪ ,‬הביאוהו‬
‫לקבר ישראל‪ ,‬ואיש לא שאל אותו‬
‫דבר‪.‬‬
‫והנה בעל העגלה לא היה בור‬
‫לגמרי‪ ,‬כדרך רוב בעלי העגלות‪,‬‬
‫כי בימי נעוריו למד תורה בבית‬
‫המדרש‪ ,‬והיה בו מעט תורה‪,‬‬
‫ורק מסיבות הזמן הביאוהו‬
‫לצאת לפרנסה זו וכאשר הגיע‬
‫לידו ה״כתב סמיכה״ של אותו‬
‫שוחט‪ ,‬שקבל אותה מאת המגיד‬
‫הגדול ממעזריטש‪ ,‬אמר בלבו‪:‬‬
‫״אלך למקום שאין מכירין אותי‪,‬‬
‫אראה להם את כתב הסמיכה‬
‫החשוב הזה‪ ,‬ואהיה שם שוחט״‪.‬‬
‫וכך עשה‪ .‬הלך ובא אל אחת‬
‫העיירות הקטנות‪ ,‬הרחק מעיר‬
‫מולדתו‪ ,‬ואמר שהוא שוחט‪ ,‬ויש‬
‫לו ״סמיכה״ מאת המגיד הקדוש‬
‫ממעזריטש‪ .‬ומכיוון שבעיר ההיא‬
‫היו צריכים שוחט‪ ,‬קבלו אותו מיד‪.‬‬
‫ומשנתקבל לשוחט‪ ,‬ובא לבית‬
‫המטבחים לעסוק במלאכתו‪,‬‬
‫קבלוהו חבריו בסבר פנים יפות‪,‬‬
‫ורק אחרי ימים מספר‪ ,‬כאשר ראו‬
‫אותו בעבודתו‪ ,‬היה דומה להם‬
‫שהוא מקלקל בשחיטה‪.‬‬
‫התחילו לדקדק בו‪ ,‬שמו עיניהם‬
‫במעשיו‪ ,‬ונתברר להם שאין ידיו‬
‫אמונות‪ ,‬וכל מה שהוא עושה אינו‬
‫אלא נבלה‪ ,‬ונבהלו מאד‪ .‬העירו אותו‬
‫על מעשיו‪ ,‬והוא דחה אותם בדברים‬
‫ואמר להם‪ ,‬שכדאי להם לסמוך על‬
‫המגיד הגדול‪ ,‬המעיד עליו שהוא‬
‫שו״ב (שוחט בודק) מומחה‪ .‬וכאשר‬
‫עברו ימים מספר‪ ,‬וראוהו בקלקלתו‪,‬‬
‫וחזרו והעירו לו עוד פעם‪ ,‬ענה להם‬
‫בעזות‪ ,‬שאין הוא צריך להם ולתורתם‪.‬‬
‫וכדי לחזק את דבריו‪ ,‬שגדולים‬
‫וטובים מהם מעידים עליו‪ ,‬הוציא את‬
‫כתב הסמיכה‪,‬״ וקרא אותה לפניהם‪,‬‬
‫והראה להם את חתימת ידו של‬
‫המגיד הגדול ממעזריטש‪ .‬בראותם‬
‫ה״סמיכה״ נשתתקו‪ ,‬אך כאשר ראו‬
‫את מעשי ידיו רעדה אחזתם; וכאשד‬
‫מעירים אותו‪ ,‬יענה להם עזות‪ .‬ניסו‬
‫לדבר עימו בדיני שחיטת ובדיקת‬
‫הריאה‪ ,‬אולם הוא התחכם עליהם‪,‬‬
‫וידע תמיד לגלגל בשיחה באופן כזה‪,‬‬
‫שלא יוודע להם מאומה‪.‬‬
‫כך נמשכו הדברים ימים ושבועות‪,‬‬
‫עד שהיה ברור להם כשמש‪ ,‬שהוא‬
‫מאכיל נבלות וטרפות‪ .‬אז הרעישו את‬
‫העיר והודיעו ברבים שהוא מקלקל‬
‫בשחיטה ואינו יודע את השחיטה‬
‫לא להלכה ולא למעשה‪ ,‬והוא פסול‬
‫ושחיטתו נבלה‪ .‬ואם תאמרו‪ ,‬הרי יש‬
‫לו ה״הסמיכה״ מאת המגיד הגדול‬
‫ממעזריטש‪ ,‬ואין לנו ראיה יותר טובה‬
‫ממנה? מעשיו יוכיחו שהוא בור ריק‪,‬‬
‫ואינו יודע בענייני שחיטה ובדיקה‬
‫לא כלום‪ .‬ומנין לו ה״סמיכה״? יכול‬
‫להיות‪ ,‬שנאבדה מאת בעליה‪ ,‬והוא‬
‫מצאה בדרך‪ ,‬ולא קיים בה מצות‬
‫השבת אבדה‪ ,‬ומשתמש בה להנאתו ‪.‬‬
‫כך טענו השוחטים הותיקים‪ ,‬הריב‬
‫הלך וגבר‪ ,‬והעדה נתפלגה אלה‬
‫אומרים כך ואלה אומרים כך‪ ,‬ואין‬
‫מי שיכריע בדבר‪ .‬עד שלבסוף באו‬
‫והציעו‪ ,‬שהשו״ב עם מתנגדיו ילכו‬
‫ויבואו אל הרב הצדיק ר' יעקב יוסף‪,‬‬
‫מגיד מישרים דק״ק אוסטרהא‪ ,‬הלא‬
‫הוא בעל הספר הקדוש "רב ייבא"‪.‬‬
‫יציעו לפניו את טענותיהם‪ ,‬והוא‬
‫יתהה על קנקנו של השוחט‪ ,‬וכאשר‬
‫יאמר כן יהיה‪.‬‬
‫ומכיוון שהקהילה הייתה סמוכה‬
‫לאוסטרהא וכפופה לה‪ ,‬הסכימו שני‬
‫הצדדים‪ ,‬וקבעו יום לילך ולבוא אל‬
‫המגיד הקדוש רב ייבא‪.‬‬
‫‪ggg‬‬
‫ביום הקבוע נסעו לאוסטרהא‪ ,‬באו‬
‫אל המגיד רב ייבא‪ ,‬והציעו לפניו את‬
‫טענותיהם‪ .‬שמע הרב הקדוש את‬
‫דבריהם‪ ,‬וכאשר כילו לדבר‪ ,‬אמר‬
‫אל השו״ב החדש‪ ,‬שיראה לו את‬
‫ה"סמיכה"‪ ,‬ויראה אם הכתב הוא‬
‫באמת כתב ידו של המגיד הגדול‪,‬‬
‫כי הוא יודע ומכיר את כתב ידו‬
‫הקדושה‪ .‬מיד נזדרז השוחט‪ ,‬הוציא‬
‫את ה״סמיכה״‪ ,‬והניחה על השולחן‪,‬‬
‫באשר ידע בברור‪ ,‬שה״סמיכה״‬
‫אינה מזויפת‪ .‬פשט המגיד הקדוש‬
‫רב ייבא את ידיו‪ ,‬נטל את כתב‬
‫הסמיכה והקריבה אל עיניו‪ ,‬וקרא‬
‫אותה פעם‪ ,‬פעמים ושלש‪ .‬ומדי פעם‬
‫בפעם‪ ,‬בקראו את הסמיכה‪ ,‬הדגיש‬
‫את שם השו״ב‪ ,‬שלו ניתנה הכתב‬
‫סמיכה‪ ,‬ובהגיעו לחתימת ידו של‬
‫המגיד הגדול‪ ,‬נשק אותה באהבה‬
‫רבה‪ .‬ואחרי שקרא את הכתב בפעם‬
‫השלישית‪ ,‬והדגיש בקול את‬
‫שם השוחט המקבל‪ ,‬נשק את‬
‫החתימה‪ .‬ואחר כך עמד על רגליו‪,‬‬
‫החזיק את הסמיכה בידיו וקרא‪:‬‬
‫״מה שמך?״ נתבלבל השוחט‪ ,‬שתק‬
‫ולא ידע להוציא הגה מפיו‪ .‬אז צעק‬
‫המגיד ואמר‪ :‬״רשע‪ ,‬פתח פיך והגד‬
‫בפני קהל ועדה‪ ,‬איך נתגלגל הכתב‬
‫הקדוש הזה לידך״‪ .‬כשמוע בעל‬
‫העגלה את דברי המגיד הקדוש‪,‬‬
‫נפל עליו פחד גדול‪ ,‬והוא כרע נפל‬
‫לארץ‪ ,‬וכל גופו רעדה וחלחלה‪.‬‬
‫ומתוך בלבול וחרדה‪ :‬גמגם וסיפר‬
‫את האמת‪ ,‬את המעשה כולו‪ ,‬איך‬
‫הגיע לידו ה״כתב״ הקדוש‪ ,‬והוא‬
‫אינו שלו‪ .‬סיפר את הכל‪ ,‬מראשית‬
‫עד אחרית‪ ,‬וכל הנאספים עומדים‪,‬‬
‫שומעים‪ ,‬חרדים ותמהים‪.‬‬
‫אחר הדברים האלה חזרו‬
‫השוחטים וראשי העדה לעירם‪,‬‬
‫והשוחט‪ ,‬בעל העגלה‪ ,‬נשאר‬
‫באוסטרהא‪ ,‬ישב בבית מדרשו של‬
‫המגיד ר׳ יעקב יוסף‪ ,‬והוא סידר לו‬
‫תשובה חמורה‪ ,‬ועל פיה נהג בכל‬
‫דרכי חייו‪ ,‬לכפר בה על כל עוונותיו‪.‬‬
‫ומאותו היום ואילך ישב באוסטרהא‪,‬‬
‫ולא יצא ממנו‪ ,‬והיה סמוך על שולחנו‬
‫של המגיד‪ ,‬והבריות קראו אותו בשם‬
‫״השוחט — בעל העגלה״‪.‬‬
‫כאשר הגיעה שעתו של המגיד רב‬
‫ייבא‪ ,‬ונפטר והלך לעולמו‪ ,‬המשיכו‬
‫בניו הקדושים לפרנסו‪ ,‬והוא ישב‬
‫בבית מדרשם‪ ,‬ונהג בתשובה‪ ,‬עד‬
‫אשר יצאה נשמתו‪ ,‬והיא נקיה וטהורה‬
‫בלי שום‬
‫לכלוך‪.‬‬
‫ז כ ו ת ם‬
‫וזכות כל‬
‫הקדושים‬
‫והטהורים‪,‬‬
‫תגן עלינו‬
‫כל‬
‫ועל‬
‫ישראל‪,‬‬
‫שלא נכשל‬
‫ולא נכלם‬
‫לעולם ועד‪,‬‬
‫אמן כן יהי‬
‫רצון‪ ,‬אמן‬
‫ואמן‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫סיבה אחת לכל הצרות‬
‫יוצא מכאן דבר נורא ומבהיל‬
‫שהאדם סובל רק בגלל שאינו‬
‫מקבל את רצון ה' באהבה! וכאשר‬
‫אדם מצדו מוכן להיות בגלות‬
‫ומוכן לקבל כל מה שיעשה אתו‬
‫ה' יתברך – הוא מבטל את כל‬
‫הגלויות וההסתרות‪ .‬אדם צריך‬
‫להיות שמח ומרוצה בכל מה שה'‬
‫עושה אתו‪ .‬אני חוזר שוב ושוב‬
‫על כך שצריכים להגיד לה' תודה‬
‫על כל הצרות והייסורים‪ ,‬אך אני‬
‫מרגיש שעדיין לא ירדו לסוף‬
‫דעתי‪ ,‬שזו דעת האמונה הפשוטה‪.‬‬
‫להגיד תודה על הייסורים‪ ,‬פירושו‬
‫לקבל אותם באהבה‪ .‬כשאדם‬
‫מתמרד כנגד הייסורים ולא מקבל‬
‫אותם הוא רק מתרחק מהתכלית‬
‫של הייסורים ומגביר אותם‪,‬‬
‫אבל כשאדם יודע שהכול מאת‬
‫ה' ומקבל באהבה הוא מבטל‬
‫את כל ההסתרות כמו שאומר‬
‫רבנו הקדוש (רנ)‪" :‬כי מי שיש לו‬
‫דעת ויודע שהכול בהשגחה מה'‬
‫יתברך‪ ,‬אין לו שום ייסורין‪ ,‬ואינו‬
‫מרגיש שום צער"‪ ,‬ולא רק זה‬
‫שהוא לא מרגיש שום צער אלא‬
‫הוא גם מגן על כל העולם כמו‬
‫שאומר ר' יהושע בן לוי בתענית‪:‬‬
‫"כל השמח בייסורין שבאין עליו‬
‫מביא ישועה לעולם"‪.‬‬
‫ה' יזכנו שהאמונה שהכול לטובה‬
‫לא תהיה אצלנו רק 'מדבקה על‬
‫האוטו' אלא דרך חיים פנימית‬
‫ועמוקה‪ ,‬שנודה לה' על הטוב ועל‬
‫הרע ועל ידי זה יתהפכו כל הצרות‬
‫וההסתרות לישועות ולגאולה‬
‫שלימה ברחמים גדולים בקרוב‬
‫ממש‪.‬‬
‫בברכת שבת שלום ומבורך‬
‫לכל בית ישראל‬
‫‪9‬‬
‫אחים או יריבים פרק ב'‬
‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪ .‬יועץ חינוכי ומחנך בת"ת "שלום בנייך"‬
‫בשבוע שעבר שאלנו‪:‬‬
‫האם מריבות‪ ,‬ויכוחים או מלחמות‪ -‬בין‬
‫אחים‪ ,‬הם חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה?‬
‫האם אנו‪ ,‬ההורים‪ ,‬תורמים להתפתחות‬
‫המריבות?‬
‫ואיך אם בכלל‪ ,‬עלינו לנהוג כאשר יש ויכוח‬
‫או מריבה בין האחים?‬
‫נסכם את התשובה בקצרה‪:‬‬
‫עלינו לדעת‪ ,‬שבכל בית ישנם מריבות בין‬
‫אחים וזה אמנם לא רצוי‪ ,‬אך נורמאלי‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫דבר נוסף‪ ,‬לא תמיד המריבות נובעות‬
‫ממידות שליליות‪ ,‬פעמים והן נובעות‬
‫כתוצאה מדחף טבעי של הילד ללמוד‬
‫ולהכיר את עצמו ואת כללי החברה‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬עלינו לאפשר לילד לבטא את‬
‫עצמו ואת רגשותיו בלי לפחד מדחייה ובד‬
‫בבד לשים עליו עין ולכוונו לדרך הישר‪.‬‬
‫הילד בא במגע עם בני גילו בשני מקומות‪,‬‬
‫בתוך ביתו ובחברה‪ .‬רק שהשוני הוא כזה‪:‬‬
‫בתוך החברה‪ :‬הילד אינו מנסה להיות הוא‬
‫עצמו ולהתמודד על מקומו‪ ,‬מאחר והוא‬
‫נתון לפחד מדחייה‪ .‬הוא חושש מה יגידו‬
‫עליו ולכן לא מנסה לעמוד על שלו‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬הוא חושב פעמיים אם הוא יכול‬
‫לבטל את התחייבויותיו‪" -‬אולי יפסיקו‬
‫להתחבר אלי" הוא חושש מתגובת‬
‫החברים ולכן לא תמיד מנסה לבנות את‬
‫אישיותו החברתית‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בתוך ביתו‪ :‬הילד יכול לבטא‬
‫את אשר על לבו‪ ,‬להיות הוא עצמו‪ .‬הוא‬
‫יכול להתעקש על רצונותיו‪ ,‬הוא יכול לבטל‬
‫את התחייבויותיו‪ ,‬הוא יכול לקחת בכוח‬
‫הזרוע אפילו שהוא יודע שהוא לא צודק‬
‫ולראות מהן ההשלכות לכך‪ .‬התמודדויות‬
‫אלו עם בני גילו‪ ,‬בונים ומעצבים את‬
‫אישיותו‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬המשפחה אמורה להיות‬
‫המקום הבטוח כדי לאפשר לילד לבחון את‬
‫כישוריו מול השווים לו‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬נוכל בינתיים לסכם‪ :‬מריבות‪,‬‬
‫וויכוחים ואף הצקות בין אחים‪ ,‬זה חלק‬
‫בלתי נמנע של החיים בתוך משפחה‪.‬‬
‫כאשר נוצרת מריבה תוך כדי משחק‪ ,‬זה‬
‫לא סוף העולם והילדים לא יהרגו ח"ו‬
‫אחד את השני‪ .‬אך יחד עם זאת‪ ,‬כהורים‪,‬‬
‫ה' יתברך הטיל עלינו תפקיד חשוב מאוד‪-‬‬
‫להיות במרכז העניינים‪ ,‬לעקוב אחר‬
‫ההתנהגות של הילדים וכמובן לחנך אותם‬
‫למידות טובות ע"י דוגמא אישית והדרכה‪.‬‬
‫עלינו לתת לילד לנסות ואפילו ליפול‪,‬‬
‫ותפקידינו ללמד אותו איך קמים‬
‫מהנפילה‪ ,‬מתגברים ועובדים על המידות‪.‬‬
‫הבית שלנו אמור להיות מקום פורה‬
‫למידות טובות ולאהבה בין האחים‪.‬‬
‫עלינו למגר בצורה חינוכית את היריבות‬
‫והקנאה בין האחים‪ ,‬על מנת להכשירם‬
‫להיות יהודים ההולכים בדרך תורה"ק‬
‫שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום‪.‬‬
‫ממה להימנע!‬
‫הזכרנו‪ ,‬שפעמים ואנחנו מחוסר ידיעה‪,‬‬
‫תורמים למריבות או לקנאה בין האחים‬
‫שגורמת ליריבות וכו' נזכיר בקצרה‬
‫מספר דוגמאות לטעויות הנפוצות‬
‫ביותר‪:‬‬
‫העדפות‪ -‬לפעמים אחד ההורים‬
‫"מחוברים" לילד אחד יותר מאשר‬
‫לאחרים‪ ,‬זה יוצר קינאה ומריבות‪.‬‬
‫השוואות‪" -‬את מתנהגת יותר גרוע‬
‫מאחותך הקטנה‪ ,‬כנראה שאת הקטנה‬
‫והיא הגדולה" מטרת ההערות היא‬
‫"לעודד" את הילד לשנות את ההתנהגות‬
‫הלא רצויה להתנהגות הרצויה‪ .‬אך בסוף‬
‫ההשוואות גורמות להגדלת הקנאה‬
‫והיריבות בין האחים‪.‬‬
‫קושי של אחד ההורים או של שניהם מול‬
‫ילד מסוים‪ -‬לפעמים הורים נמנעים‬
‫מלדרוש מילד אחד את אותן דרישות‬
‫שהם דורשים מילדיהם האחרים‪ ,‬כדי‬
‫להימנע מוויכוחים או ממריבות‪ .‬בצורה‬
‫זו אותו ילד "קשה"‪ -‬מופלה "לטובה"‪.‬‬
‫הפליה זו מקוממת את האחים האחרים‪-‬‬
‫אשר עליהם מוטלות המשימות והיא‬
‫עלולה לגרום לאחד האחים "לקחת"‬
‫את תפקיד ההורה מול האח ה"מופלה‬
‫לטובה" וכך היריבות גדלה‪.‬‬
‫לאח קטן מגיע יותר‪" -‬תוותר לו‪ ,‬אתה‬
‫לא רואה שהוא קטן ממך"‪ ,‬אנו מפלים‬
‫את האח הקטן לטובה‪ ,‬יחסית לשאר‬
‫האחים‪ ,‬וגורמים להרבה מאוד קנאה‬
‫ויריבות מצד האחים האחרים‪.‬‬
‫מי היום הזנב שלי‪" -‬רגע‪ ,‬אתה הולך‬
‫ליוסי? קח איתך את אחותך הקטנה כדי‬
‫שאוכל לנוח"‪ .‬הורים רבים "מלבישים"‬
‫את האחים הקטנים על הגדולים ובכך‬
‫גורמים לכעס ויריבות של האח הגדול‬
‫כלפי האח הצעיר‪ .‬מותר וחשוב לבקש‬
‫עזרה מהילד הבכור אך הכול בגבול‬
‫הטעם הטוב ולא להפוך אותו להורה‬
‫נוסף‪.‬‬
‫אז מה בכל זאת עושים כדי להקטין את‬
‫היריבות בין אחים?‬
‫התערבות ההורים‪ :‬אם לא מדובר‬
‫ב"התעללות" של האח הגדול כלפי‬
‫הקטן או במריבה מוגזמת‪ ,‬ננסה כמה‬
‫שפחות להתערב‪ .‬הדינמיקה בין האחים‬
‫תיצור את האיזון הטוב ביותר עבורם‪,‬‬
‫כאשר לא נתערב‪.‬‬
‫במקום להתערב‪ ,‬נעביר מסר חד וברור‪:‬‬
‫"תסתדרו‪ ,‬או שתשחקו בנפרד"‪ .‬את‬
‫המסר נעביר בצורה כללית ולא אישית‪,‬‬
‫בשפה שתדבר לכולם‪ ,‬לדוגמה נקבע‬
‫חוקים ברורים‪" :‬בבית שלנו לא מרימים‬
‫ידיים אחד על השני בשום פנים ואופן"‪,‬‬
‫או "בבית שלנו לא מדברים בשפה לא‬
‫יפה"‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מחובתנו להתערב מיידית‬
‫כאשר ישנה התעללות או אלימות של אח‬
‫אחד כלפי השני‪ .‬בשום אופן לא נאפשר‬
‫פגיעה מילולית או אלימות פיזית מכל‬
‫סוג שהיא‪ ,‬נקבע אנחנו את הכללים ואת‬
‫"הקווים האדומים" ונדאג לכך שהילדים‬
‫יעמדו בכללים‪.‬‬
‫ואפילו לפעמים לכעוס"‪.‬‬
‫מה שנעשה כל הזמן הוא‪ :‬נשקיע בקשר‬
‫בין האחים כבר מגיל צעיר‪ ,‬נעודד למידה‬
‫הדדית‪ ,‬משחק משותף‪ ,‬שיתוף פעולה‬
‫בעבודות הבית‪ ,‬פירגון‪ ,‬צחוק והומור‬
‫ובעיקר כבוד הדדי ויחס הולם‪.‬‬
‫קשר חם‪ :‬נזכור תמיד! גם ילדים גדולים‬
‫זקוקים לתשומת לב‪ -‬והרבה! פעמים‬
‫רבות אנו שוכחים להעניק תשומת לב‪ ,‬חום‬
‫ואהבה לילדינו הגדולים‪ .‬לפעמים זה נובע‬
‫מביישנות או מבוכה ולפעמים זה נובע‬
‫אפילו מאידיאולוגיה‪ -‬שילד גדול לא זקוק‬
‫לחיבוקים ואהבה‪.‬‬
‫דעו לכם הורים יקרים! גם "הילד" בן ה‪18-‬‬
‫זקוק לחיבוק ונשיקה לא פחות מהתינוק בן‬
‫השנתיים‪ .‬אני זוכר כשהייתי בחור בישיבה‬
‫קטנה בשיעור ג' (בערך בן ‪ )16‬נשעּנו‪ ,‬חברי‬
‫ואני‪ ,‬על חלון המסדרון בקומה השנייה של‬
‫הפנימיה כשאנו מסתכלים על הרחבה של‬
‫הישיבה מלמעלה‪ .‬תוך כדי‪ ,‬הגיעה אמא של‬
‫חבר לבקר אותו‪ .‬צעקנו לו במסדרון שירד‬
‫כי אמא שלו למטה‪ ,‬ומלמעלה עקבנו אחרי‬
‫הפגישה‪ ,‬שהייתה מלווה בחיבוקים‪ ,‬נשיקות‬
‫וברכות של אמא מרוקאית טיפוסית‪.‬‬
‫פתאום אמר לי החבר "הלוואי שהיא הייתה‬
‫אמא שלי‪ .‬אמא שלי אף פעם לא מחבקת‬
‫ומנשקת אותי"‬
‫הורים יקרים! עלינו לדעת שמתן יחס חיובי‬
‫שווה‪ ,‬משרה אוירה נעימה ורגועה‪ .‬הילדים‬
‫שמחים ו"שבעים"‪ ,‬טוב להם והם לא‬
‫מחפשים חיכוכים‪.‬‬
‫אח גדול‪ :‬נאפשר לילד הגדול להיות לבדו‬
‫עם חבריו‪ ,‬בלי להוסיף לו "זנב" ‪ -‬את‬
‫האח הקטן אחריו‪ ,‬במידה והוא מסרב‬
‫להיות שמרטף‪ .‬אם זאת חשוב לשתף את‬
‫הגדולים בשמירה על האחים הקטנים אבל‬
‫צריך לגרום להם לרצות זאת ע"י עידוד‬
‫מתמיד‪ ,‬מבצע הצטיינות או תמורה אחרת‬
‫לשמרטפות‪ .‬נזכור! אין קנס על להיות‬
‫"הגדול" ואין פרס על להיות "הקטן" ולכן‬
‫לא נדרוש ממנו לשלם קנסות על היותו‬
‫גדול כמו‪" :‬תוותר לו‪ ,‬אתה לא רואה שהוא‬
‫קטן"‪ .‬גם הילד הגדול הוא "ילד" נמנע‬
‫מלהטיל עליו "כישורי הורות" אם הוא‬
‫מתנגד לכך בנחרצות‪ .‬נזכור! אנו ההורים‬
‫של כל ילדינו ולא הוא!‬
‫בל נדרוש מהאח הגדול דבר שאינו‬
‫מתאים לו‪ ,‬רק כדי לספק את צרכי אחיו‬
‫הצעירים‪ .‬כאשר הנושא מתעורר‪ ,‬נזכיר‬
‫לילדים‪ -‬לכל ילד יש זכויות‪/‬חובות משלו‪,‬‬
‫מעצם מיקומו הכרונולוגי במשפחה‪.‬‬
‫אמנם לילד בן ‪ 6‬לא קונים פרס ב‪₪ 50-‬‬
‫כמו לאחיו בן ה‪ 12-‬אבל גם לא דורשים‬
‫ממנו לקום בבוקר יותר מוקדם‪ ,‬כדי לצאת‬
‫לקניות‪ .‬בקיצור‪ ,‬לכל אחד זכויות וחובות!‬
‫נקפיד לגדול עם ילדינו‪ .‬לילדים בגילאים‬
‫שונים יש דרישות וצרכים שונים‪ .‬נשים לב‬
‫ונהיה גמישים‪.‬‬
‫התערבות ללא שפיטה‪ :‬גם אם החלטנו‬
‫להתערב במריבה‪ ,‬נקפיד לא להתערב‬
‫לטובת ילד זה או אחר ולכן לא נשפוט את‬
‫הילדים ולא ניצור מצב שבו אחד "אשם"‬
‫והשני "צודק"‪.‬‬
‫לא נתייג ולא נשתמש בסיסמאות כמו‪:‬‬
‫"לא יכול להיות ששרה התחילה איתך‪ ,‬היא‬
‫הילדה הכי שקטה בבית" או "שמת לב‬
‫שאתה כל הזמן טוען שהוא מתחיל איתך‬
‫קודם‪ ,‬אולי זה אתה הבעיה שכל הזמן‬
‫מחפש מריבות"‪...‬‬
‫נזכור‪ -‬ה"תיוג" עושה את האדם‪ ,‬אם אנחנו‬
‫מתייגים ילד שהוא "בעייתי" הוא יאמין לזה‬
‫וכך הוא יתנהג‪.‬‬
‫התערבות של הורה בוויכוח בין הילדים‪,‬‬
‫אפילו אם הוא ניטרלי לחלוטין‪ ,‬גורמת‬
‫לאחד מהצדדים להרגיש מופלה לרעה‬
‫ומגבירה את הכעס והיריבות ביניהם‪-‬‬
‫נשתדל כמה שפחות להתערב‪ ,‬אך במידת‬
‫הצורך כאשר מוכרחים להתערב‪ ,‬לא נהיה‬
‫לעולם לטובת צד אחד‪ ,‬אלא נדאג ששניהם‬
‫ינצחו או יפסידו באותה מידה‪ .‬לעיתים‬
‫ילדים טוענים בפני ההורים "אתם אוהבים‬
‫אותו יותר ממני" ‪ -‬שימו לב! הילד לא פולט‬
‫סתם משפטים‪ .‬חשוב לבדוק מנין נובעת‬
‫הרגשה זו ומה אנו‪ ,‬כהורים‪ ,‬עושים בצורה‬
‫לא מודעת‪ ,‬ובכך מחזקים הרגשה זו אצל‬
‫אחד מהילדים‪.‬‬
‫מה כן לעשות‪ :‬ויכוח קולני בין אחים‬
‫הוא לאו דווקא סימן לשנאה‪/‬יריבות‬
‫ביניהם‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬כל עוד אין שימוש‬
‫בכוח או באלימות מילולית‪ -‬לא נתערב‪.‬‬
‫נהסה אותם בשקט‪ ,‬מריבות הם חלק‬
‫מהחיים בתור ילדים‪ ,‬נחנכם ע"י דוגמא‬
‫אישית ונשקיע מאמצים רבים בלללמד‬
‫אותם כיצד "רבים" או מנהלים ויכוח‬
‫ודיון בדרך ארץ‪.‬‬
‫כאשר אנו אומרים "איך לא להתנהג"‬
‫או "איך לא לדבר"‪ ,‬בל נשכח לומר "איך‬
‫כן להתנהג" או "איך כן לדבר"‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫"דודי‪ ,‬כאשר ישנם חילוקי דעות או‬
‫ויכוח‪ ,‬אסור לך להרים ידיים או לדבר‬
‫בשפה לא נקייה‪ ,‬אבל מותר לך להיפגע‬
‫והעצה החשובה ביותר‪ :‬נרבה תפילה לה'‬
‫יתברך שנזכה שילדינו יאהבו אחד את‬
‫השני‪ ,‬יפרגנו אחד לשני וילכו בדרך טובים‪,‬‬
‫אמן!‬
‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או לתיאום פגישה‬
‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬
‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬
‫מייל‪[email protected] :‬‬
‫בעקבות חוק השקיות נשאלו מס'‬
‫שאלות הלכתיות‪:‬‬
‫‪ .1‬האם ניתן לתת ‪ 3‬שקיות ב"ויברך דוד"?‬
‫‪ .2‬האם ניתן לומר‪" :‬תרמתי שקית‬
‫ונושעתי?"‬
‫פעם סבתא הייתה אומרת לנכד שלה‪" :‬קח‬
‫מותק סוכריה ואל תגלה לאחים שלך" היום‬
‫השתנה הפתגם‪" :‬קח מותק שקית ואל תגלה‬
‫לאחים שלך"‬
‫ויגש תשע"ז‬
‫ירושלים תל אביב חיפה באר שבע‬
‫כניסה ‪16:33 16:21 16:30 16:15‬‬
‫יציאה ‪17:33 17:29 17:31 17:30‬‬
‫ר"ת ‪18:08 18:04 18:04 18:07‬‬
‫הפטרת השבת‬
‫יחזקאל פרק ל"ז‪,‬מפסוק טו' עד פסוק כח'‬
‫"ויהי דבר ה' אלי"‬
‫לספרדים‪-‬מכריזים תענית‬
‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬
‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬
‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬
‫לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫ח‬
‫בא‬