אוגוסטינוס ואקווינס – הנוצרים כל ך מרכזי ב מהוות נדב

‫הנוצרים – אוגוסטינוס ואקווינס‬
‫ישוע לא סיפק תשובות לשאלות רבות שמהוות נדבך מרכזי בכל‬
‫תיאולוגיה‪ ,‬בפרט בתיאולוגיה הנוצרית‪ .‬בכלל זה הדוקטרינה של‬
‫השילוש הקידוש‪ ,‬תובנות לגבי מה הוא האל‪ ,‬גן העדן והשאול‪ ,‬מה‬
‫קורה לנפש האנושית לאחר המוות‪ -‬כל אלו הן שאלות שישוע לא‬
‫סיפק תשובה בנוגע אליהן‪ .‬כחלק מתהליך של כינון תיאולוגיה‪,‬‬
‫אוגוסטינוס לקח רעיונות רבים מהסטואה לנצרות‪ .‬לכן למדנו על‬
‫הסטואים‪ ,‬דרכם אנו רואים המשכיות בין העת הקדומה לימה"ב‪,‬‬
‫ואנו אף רואים תחיה מחודשת של רעיונות סטואיציסטים ברנסנס‪.‬‬
‫אוגוסטינוס (‪ 453‬עד ‪ 344‬לספירה) ‪Augustine‬‬
‫רקע תקופתי‬
‫בין תקופתם של היוונים לבין תקופתו של אוגוסטינוס חלו כמה מפנים קריטיים בעולם‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬עלייתה ושקיעתה של האימפריה הרומית‪ .‬בעת שאוגוסטינוס נולד האימפריה‬
‫הרומית עוברת תהליך של התפוררות‪ -‬מבפנים ומבחוץ (כלומר‪ -‬בשל בניה ובשל אויביה)‪.‬‬
‫כשאוגוסטינוס נולד מתחולל התהליך הזה‪ ,‬וב‪( 410-‬אוגוסטינוס בן ‪ )56‬פולשים הוונדלים‬
‫(שבט שנלחם כנגד הרומאים‪ ,‬כמו ההונים‪ ,‬הגותים וכדומה) אל רומא‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬הנצרות מתחילה להתפתח על בסיס העדויות של ‪ 12‬האפוסטילים (השליחים)‪.‬‬
‫במהלך התקופה הזו (שבין היוונים לבין אוגוסטינוס) הדת החדשה מתחילה את דרכה‬
‫כמיעוט נרדף באיזור יהודה וירושלים (שהוא איזור מאד שולי באימפריה)‪ ,‬מתפשטת ליוון‪,‬‬
‫רומי וכלל איזורי האימפריה‪ .‬אחרי מאות שנים של רדיפה הקיסר קונסטנטינוס מאפשר‬
‫לאזרחים הרומאים להאמין בנצרות ולקיים את פולחנּה‪ .‬ב‪( 384-‬אוגוסטינוס בן ‪ )30‬הקיסר‬
‫תאודוסיוס מאמץ את הנצרות כדתה של האימפריה הרומית‪.‬‬
‫רקע ביוגרפי‬
‫אוגוסטינוס נולד בצפון אפריקה‪ ,‬מקום שלא היה מרכזי באימפריה הרומית‪ .‬אביו האמיד‬
‫היה פגאני עובד אלילים‪ ,‬ואימו נוצריה‪ .‬הוא מתחנך על ברכי הנצרות‪ ,‬אך אינו מוטבל בידי‬
‫הוריו‪ ,‬ובימים ההם טקס ההטבלה הוא "כרטיס הכניסה" ההכרחי לכנסייה‪ .‬הוא נמשך לכל‬
‫מיני כיוונים מבחינה דתית‪ ,‬מתלבט ומחפש את עצמו‪ .‬לבסוף‪ ,‬הוא מגיע למילאנו ופוגש את‬
‫הבישוף של מילאנו‪ ,‬הם הופכים לחברים ואוגוסטינוס מוטבל‪.‬‬
‫מדוע האימפריה הצליחה? (הנסיבות לכתיבת "עיר האל")‬
‫אנו מכירים את הפורמט של הפילוסופיה היוונית‪ -‬תיאור העיר האידיאלית‪ ,‬מי צריך‬
‫לשלוט‪ ,‬כיצד יראה החינוך וכדומה‪ .‬גם אצל אוגוסטינוס יש אמירות בעלות חשיבות פוליטית‪,‬‬
‫אך בשונה מ'הפוליטיקה' של אריסטו או 'המדינה' של אפלטון‪ ,‬אין כאן ניסיון לספק תיאוריה‬
‫פוליטית‪ .‬אנו אלה שמרכיבים מכל האמירות של אוגוסטינוס תיאוריה פוליטית‪ .‬מהו‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫המניע שלו?‬
‫בשנת ‪ 410‬נכנסים הוונדלים לעיר רומי‪ ,‬העיר המרכזית ברומא שמסמלת את‬
‫האימפריה‪ .‬האזרחים הרומאים חשים תדהמה‪ ,‬ומנסים להבין מדוע זה קרה‪ .‬האם זה בגלל‬
‫שזנחנו את האלילים ועברנו לנצרות? אוגוסטינוס באותם ימים משמש כבישוף (של העיר‬
‫‪ ,)Hippo‬וחש שתפקידו הוא להשיב לגל הביקורת הגואה‪ .‬על רקע זה הוא כותב את הספר‬
‫"עיר האלוהים"‪ ,‬ומטרתו העיקרית היא לטעון שלא האל הוא שאחראי לנפילתה של רומא‪.‬‬
‫הספר כולל דו‪-‬שיח ופולמוס עם כל הדתות הפגאניות‪ ,‬וניסיון לעמוד על כבודה וצדקתה של‬
‫הנצרות‪.‬‬
‫כדי לעשות זאת‪ ,‬יש לעסוק בשתי נקודות‪ -‬מדוע האימפריה הצליחה‪ ,‬ומדוע היא‬
‫שקעה לבסוף‪ .‬בחיבור יש ‪ 22‬ספרים‪ ,‬ובספר החמישי עוסק אוגוסטינוס בסיבות להצלחת‬
‫האימפריה‪ .‬המטרה היא להראות שאין לזקוף את הצלחת האימפריה לזכות האלים‬
‫הפגאניים אלא לזכות האל הנוצרי‪ ,‬שרצה שרומא תצליח ותתפשט על אף שהיא פגאנית‪.‬‬
‫הסיבות לכך‪:‬‬
‫א‪ .‬הבסיס שעליו אפשר להלביש את אמות המידה שהנצרות דוגלת בהן‪ :‬האימפריה‬
‫יצרה מערך מנהלי אחיד של חוק ותשתיות‪ .‬היא איחדה עמים שונים ותרבויות שונות‪.‬‬
‫בכך היא היוותה תשתית פוליטית ששימשה את מפיצי הבשורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬רדיפת כבוד ותהילה‪ :‬לרומאים היו מידות שיכלו לשמש השראה לנוצרים‪ ,‬וזאת‬
‫בשונה מהמידות של העולם הפגאני הסובב אותם‪ .‬אוגוסטינוס מנתח את הסיבה‬
‫שבגללה הרומאים ביקשו כוח ושיעבוד של אחרים‪ ,‬ומגיע למסקנה כי הרומאים רדפו‬
‫אחר כבוד ותהילה‪ .‬ככאלה הם גם נמנעו ממעשים נפשעים ופחדניים‪ ,‬דוחים‬
‫ומשפילים‪ .‬כלומר‪ ,‬היה להם סף‪ -‬בשל רדיפת הכבוד והתהילה הם היו מוכנים‬
‫להקריב את חייהם ורכושם למען רומא‪ ,‬והם נמנעו ממעשים נלוזים‪ .‬נכונות ההקרבה‬
‫של הרומאים יכולה לשמש השראה לנוצרי‪ ,‬שיגיד לעצמו‪" :‬אם הרומאים היו מוכנים‬
‫להקריב כל כך הרבה למען רומא‪ ,‬אז בטח אנחנו הנוצרים צריכים להקריב למען‬
‫משהו שנמצא בעולם הלא פיזי"‪.‬‬
‫תכלית האדם‪ ,‬האושר והחסד )‪(Grace‬‬
‫"‪...‬אוגוסטינוס דומה ליוונים בכך שהוא סבר שתכלית האדם היא להגיע לאושר‪ .‬אנסה להסביר את האמונות הנוצריות הדוגמטיות‬
‫שאגוסטינוס מייצג‪ :‬ראשית‪ ,‬לא נבראנו בכדי להיות מאושרים‪" .‬‬
‫הפילוסופים היוונים סברו שתכלית האדם מימוש הפוטנציאל האנושי‪ ,‬ומצב זה הוא‬
‫האושר‪ .‬אריסטו‪ ,‬אפלטון והסטואים החזיקו בדיעה שיש נפש ויש גוף‪ ,‬והשאיפה היא להגיע‬
‫לסדר תקין ביניהם‪ .‬האושר הוא מצב שבו התבונה היא הקברניט‪ .‬אפלטון חשב שכל עוד יש‬
‫תנאים סבירים סביבנו‪ ,‬אם נעסוק מספיק בפילוסופיה נגיע לאושר‪ .‬אריסטו סבר שהתנאים‬
‫הסובבים אותנו הם שיאפשרו לנו להגיע לאושר‪ -‬בריאות‪ ,‬עושר‪ ,‬משפחה‪ ,‬עיר מתוקנת‪.‬‬
‫גם אוגוסטינוס מקבל את התפיסה לפיּה התכלית היא להגיע לאושר‪ ,‬אך הוא מוסיף‬
‫עליה אלמנט‪ :‬כפיפות האדם לאל‪ .‬האדם אינו מסוגל להגיע באופן עצמאי לאושר‪ ,‬משום‬
‫שבטבעו לבד הוא אינו מצויד בכלים ובמשאבים לכך‪ ,‬והוא זקוק לעזרת האל‪ .‬הדרך להגיע‬
‫אל האושר עוברת בדבקות באל וניסיון להתקרב אליו‪ .‬האדם צריך לכונן קשר של אהבה‬
‫וידידות עם האל‪ .‬הבעיה היא שיש פער אינסופי בין האדם לבין האל‪ ,‬כיצד יגושר הפער הזה?‬
‫הכוחות האנושיים אינם מספיקים לכך‪ ,‬וזו הסיבה שהאדם לבדו לא יכול להגיע לאושר ללא‬
‫עזרה חיצונית‪ .‬אולם‪ ,‬אם אהיה אדם מאמין ואקיים את כל מצוות האל אזכה לעזרה חיצונית‬
‫הקרויה חסד‪ .‬אני אקבל משאב חיצוני שיעזור לי לבצע פעולות מסויימות ולהשתלט על יצרים‬
‫ותאוות‪ .‬הענווה היא הכרחית לכך שאבין שאני מוגבל ואקבל את הצורך בעזרה‪ .‬אדם יהיר‬
‫לא יוכל לקבל עזרה ולממש את ייעודו‪.‬‬
‫החטא הקדמון‬
‫קשה לנו לקבל את העובדה שיש היררכיה החיצונית לנו‪ ,‬כלומר‪ ,‬את העובדה שיש אל‬
‫ושעלינו לקבל את סמכותו ומרותו‪ .‬זו היא הסיבה לכך שאדם וחווה חטאו ואכלו מעץ הדעת‪-‬‬
‫הם ביקשו אחר מקום לא להם בהיררכיה הזו‪ ,‬ורצו להיות כמו האל עצמו‪ .‬זה הוא מעשה של‬
‫גאוות יתר‪ ,‬ואי קבלת מקומם ביקום כבני אדם‪( .‬ליתר דיוק‪ ,‬אוגוסטינוס מאמין שחווה היא‬
‫שאשמה ביוהרה הזו‪ ,‬ואילו אדם חשב שהעונש לא יהיה נורא‪ ,‬הוא רצה להביע סולידריות עם‬
‫חווה ולנכן נגרר אחריה)‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬מאז ועד היום‪ ,‬איבדה התבונה את היכולת לשלוט על הנפש‪ .‬לא‬
‫קיבלנו את ההיררכיה החיצונית‪ ,‬ולכן ההיררכיה הפנימית שלנו התערערה‪ .‬למשל‪ ,‬איברי‬
‫המין פועלים באופן עצמאי מבלי שהתבונה תשתלט עליהם‪ .‬העוררות המינית נובעת מהחטא‬
‫הקדמון‪ ,‬כך למשל גם המוות‪ ,‬ואם אדם לא היה אוכל מעץ הדעת הוא היה חי עד היום‪.‬‬
‫האדם לא יכול להשליט סדר פנימי‪ ,‬ולכן עולה הצורך בחסד‪ .‬אדם הראשון היה‬
‫במעלה כזו שהוא קיבל את ה‪ Grace-‬מהאל בלא מאמץ‪ ,‬היה לו כל כך לקבל אותה‪ ,‬היו לו כל‬
‫התנאים להגיע לאושר בקלות‪ ,‬ובכל זאת הוא חטא‪ .‬על כן העונש הוא כה חמור‪ .‬אנו בימינו‬
‫צריכים להתאמץ כפליים כדי לזכות לחסד‪.‬‬
‫אוגוסטינוס מונה שתי תשובות אפשריות לשאלה‪ :‬אם אדם וחווה חטאו מדוע שאנחנו נשלם‬
‫על החטא הקדמון‪.‬‬
‫‪‬‬
‫קצת כמו מחלה גנטית‪ ,‬זה עובר מדור לדור‪ .‬דרך גישור פיסי ירשנו את הצורך לכפר‬
‫על החטא הקדמון משום שאדם וחווה הם אבותינו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אדם מסמל את כולנו‪ .‬כולנו היינו בתוכו‪ ,‬הוא הנציג של כל האנושות‪ .‬משום כך זה‬
‫כאילו אנו בעצמנו ביצענו את החטא‪.‬‬
‫האנושות‪ ,‬אם כן‪ ,‬היתה מצויה במצב שבו היא צריכה לכפר על החטא הקדמון‪ .‬כדי לכפר על‬
‫החטא הקדמון היינו זקוקים לחסד האל‪ -‬שיעזור לנו לכפר על החטא הזה‪ .‬אלוהים שלח לפה‬
‫את ישוע‪ ,‬שסבל מאד‪ ,‬וסבלו מכפר על חטאי האנושות‪.‬‬
‫אפשר לדמות את זה למצב הבא‪ :‬מישהו חייב לי ‪ 1000‬שקל‪ ,‬ואני רוצה מסיבותיי שלי‬
‫למנוע את המצב שבו הוא נמצא בחוב‪ .‬אני שם לו בכיס ‪ 1000‬שקל כשהוא לא מסתכל‪,‬‬
‫ואומר לו‪ -‬עכשיו תחזיר לי‪ .‬לא היינו מצליחים לכפר על החטא הקדמון מבלי שהאל ירד‬
‫בדמות בשר ודם‪ ,‬וסבלו מכפר על חטאינו משום שכולנו מזדהים עם סבלו של ישו ושותפים‬
‫בקורבן שלו‪.‬‬
‫ההשלכה הפוליטית‬
‫מהתפיסה הזו יוצא שכבני אדם לא נוכל להגיע לאושר‪ ,‬גם במסגרת הקהילה הפוליטית‪.‬‬
‫בכך אוגוסטינוס סותר את היומרות והדרישות של היוונית מהקהילה הפוליטית‪ ,‬המבקשים‬
‫חוקה שאמורה להביא את האדם להרמוניה פנימית ולאושר‪ .‬לפוליטיקה יש מטרה אחרת‪,‬‬
‫נמוכה יותר ממה שמבקשים היוונים‪ ,‬אין בכוחה של קהילה בני‪-‬אדם ללא סיוע מבחוץ להביא‬
‫את הגאולה‪( .‬בהמשך סיכום זה יפורט שגם העיסוק עצמו בפוליטיקה לא מביא את האושר‪,‬‬
‫בשונה ממה שסברו היוונים)‬
‫שתי הערים‬
‫אוגוסטינוס מבחין בין שתי קבוצות של האנושות‪ ,‬כאשר מושא אהבתם של האזרחים הוא‬
‫הגורם המבדיל בין שתי הקבוצות‪ .‬את אותן שתי קבוצות ניתן לדמות לשתי ערים‪ ,‬שהרי עיר‬
‫היא קבוצת אנשים שיש להם תכלית או מטרה שהם מבקשים להגשים יחדיו‪ .‬יש מי שמושא‬
‫אהבתם הוא הם עצמם‪ ,‬אלו הם אזרחי העיר הארצית‪ ,‬והם העוסקים במרדף אחר תהילה‪,‬‬
‫בצע‪ ,‬תענוגות‪ ,‬פילוסופיה פגאנית ועוד‪ .‬לעומתם‪ ,‬האנשים שמבקשים אחר מימוש אושרו‬
‫האל אלה אזרחי עיר האל‪ .‬אלו חיים את החיים הגשמיים כמצב של מעבר‪ ,‬הם מודעים לכך‬
‫שהם לא יגשימו את תכליתם ומטרתם בחיים הפיסיים‪ .‬העיר הארצית אינה אלא משכן פיסי‪,‬‬
‫התקופה בחיים האלו יכולה להיות טובה יותר או פחות‪ ,‬אולם אופיה לא מהותי למימוש או אי‬
‫מימוש תכלית האדם‪ .‬לכן אוגוסטינוס גם לא מייחס חשיבות לסוג הקהילה שאנו חיים בה‪-‬‬
‫דמוקרטיה‪ ,‬אוליגרכיה או רודנות‪ ,‬אין זה משנה‪ .‬אוגוסטינוס לא נדרש לשאלות של אפלטון‬
‫ואריסטו‪ ,‬יש טווח מסוים שבתוכו אפשר לחיות‪ ,‬והווריאציות בתוכו פחות מעניינות אותנו‪ :‬כל‬
‫עוד העיר הארצית לא הופכת את חיינו לגיהינום או לחיים בלתי מוסריים‪ ,‬וכל עוד היא‬
‫מאפשרת לנו לקדם את מטרותינו הרוחניות ולחיות את חיינו כנוצרים‪.‬‬
‫אזרחי עיר‪-‬האל הם גם אזרחים של העיר הארצית‪ ,‬ובמובן הזה זה מזכיר את‬
‫האזרחות הכפולה שהסטואים מדברים עליה‪ .‬אולם כאן העיקרון שמקנה את האזרחות הזו‬
‫הוא שונה‪ -‬אצל הסטואים עובדת היותך בן‪-‬אדם הפכה אותך לאזרח העולם‪ ,‬ואילו אצל‬
‫אוגוסטינוס התכונה שמקנה את האזרחות הכפולה היא האמונה באל והרצון להתאחד עימו‪.‬‬
‫האנושות מחולקת לשתי קבוצות שנעות במסלולים מקבילים באותו זמן‪ .‬לכל עיר‬
‫היסטוריה משלה‪ :‬בעיר הארצית זו ההיסטוריה של מצרים העתיקה‪ ,‬רומא‪ ,‬הקמת ארה"ב‬
‫והמהפכה הצרפתית‪ ,‬ואילו סיפורה של העיר האלוהית היא הסיפור של החטא הקדמון‪,‬‬
‫הכפרה של ישו‪ ,‬ההתקרבות לאל דרך ישו ואחרית הימים‪ .‬אזרחי העיר האלוהית אמנם חווים‬
‫את ההיסטוריה של מטה‪ :‬מהפכות‪ ,‬מלחמות וכיבושים‪ ,‬אך הם חווים זאת כמשהו שהם‬
‫נמצאים בתוכו וזורמים בתוכו‪ ,‬בעוד הם גיבורים בסיפור אחר לגמרי‪ .‬כמו להיות בקולנוע‬
‫ולחשוב על סרט אחר שראית‪.‬‬
‫יחסים חברתיים או העיסוק בפוליטיקה לא מביאים אושר‬
‫הפילוסופים היוונים‪ ,‬ובפרט אפלטון ואריסטו‪ ,‬סברו שחלק מהאושר הוא תוצאה של‬
‫היחסים הפוליטיים שלנו וההשתתפות החברתית שלנו‪ ,‬זאת בשל טבע האדם שהוא "חיה‬
‫פוליטית" או "חיה חברתית"‪ .‬גם אם ההשתתפות הפוליטית של אדם מועטה‪ ,‬לפחות חיים‬
‫חברתיים תופסים מקום מרכזי בתפיסה היוונית של מה זה להיות מאושר‪ .‬בספר ‪ 19‬מבקש‬
‫אוגוסטינוס לטעון שהאדם לא יכול להגיע לאושר ולתכלית שלו בעולם הזה‪ ,‬וכחלק מכך‪ -‬גם‬
‫לא במסגרת חברות‪ ,‬משפחה או חיים פוליטיים‪ .‬על כן אוגוסטינוס מספק תיאור שלילי של‬
‫יחסים הללו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫משפחה –הריבים בתוך המשפחה הם אלו שהכי כואבים לנו‪ .‬סוג הצער הקשה‬
‫ביותר קשור בבגידה בתוך המשפחה‪ ,‬וכשאיש בוגד באישתו אי אפשר לרפא את‬
‫הכאב‪ .‬במשפחה יש אי וודאות‪ -‬אנו לעולם לא נוכל לדעת שבני משפחתנו יישארו‬
‫נאמנים לנו לנצח‪ .‬המשפחה היא לא מקום שמביא אושר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫חברים‪ -‬אינך יודע מה מצוי בלב חברך‪ ,‬ולכן גם ביחסים החברתיים יש אי ודאות‪.‬‬
‫לעולם לא תוכל לדעת אם חברך אוהב אותך באמת‪ ,‬וגם אם היום הוא אוהב אותך‪-‬‬
‫אנשים משתנים‪ ,‬מה אם מחר הוא יבגוד בך? חברים מתפזרים‪ ,‬אובדים‪ ,‬מתים‪,‬‬
‫רבים‪ .‬דבר זה גורם לעצב רב‪ .‬על כן מי שקונה לו חברים קונה לו גם פתח לצער‬
‫אפשרי‪ .‬את הישועה לא נמצא בחברויות שלנו‪ ,‬שהיא מקום של צער‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מדינה‪ -‬אריסטו סבר שבכך שהאדם פועל פוליטית למען האושר שלו עצמו‪ ,‬משום‬
‫שעצם העיסוק בתפקיד ציבורי הופך את האדם למאושר‪ .‬לעומתו אוגוסטינוס טוען‪-‬‬
‫העיסוק בפוליטיקה מביא צער‪ .‬חשבו על השופט‪ ,‬שצריך בלי וודאות מלאה להחליט‬
‫אם לדון אדם למיתה או לא‪ .‬איך קבלת החלטה כזו יכולה להפוך אותו למאושר? מה‬
‫בעיסוק הפוליטי מביא אושר? התפקיד הציבורי הוא מקום של צער ולא של עושר‪,‬‬
‫וצריך להתמודד עימו‪ -‬אדם נוצרי שמתבקש למלא תפקיד ציבורי צריך לעשות זאת‬
‫משום שאין ברירה אחרת בעיר הארצית‪ ,‬אך אין מה להתפאר בכך ולראות בכך‬
‫אידיאל‪ .‬מי שחי בדיר חזירים צריך להתמודד עם המצב‪ ,‬ולא לראות במצבו אידיאל‬
‫שיש להתפאר בו‪.‬‬
‫האדם אינו "יצור פוליטי" כפי שהגדירו אותו הפילוסופים היוונים‪ ,‬הוא נאלץ לעסוק בפוליטיקה‬
‫בשל החטא הקדמון‪ .‬אין זה טבע האדם לעסוק בפוליטיקה (לא נולדנו נכים) אלא הוא נאלץ‬
‫לעסוק בה (הנכה נעזר בקביים בעל כורחו)‪.‬‬
‫רדיפת שלום כבסיס לדו קיום בין הערים‬
‫הרשעים והמאמינים‪ ,‬היוונים והפגנים‪ ,‬לכולם יש מטרה משותפת‪ .‬הם כולם מבקשים‬
‫לחיות חיים שמצויים בהרמוניה‪ ,‬שלום‪ ,‬שלווה וחוסר חיכוך‪ .‬הן בינם לבין חבריהם והן בין‬
‫חלקי הגוף‪ .‬שודדי הים מבקשים שלום פנימי אחרת הם לא יצליחו לשדוד‪ ,‬יוזף מנגלה ביקש‬
‫באמצעות פשעיו להשיג שלום‪ ,‬ומי שיוצא למלחמה לא מבקש מצב של מלחמה אלא מבקש‬
‫להשליט סדר חדש‪ .‬אוגוסטינוס כותב על מיתוס‪ ,‬אודות יצור שהוא חצי אדם חצי מפלצת‬
‫שאוכל בני‪-‬אדם‪ ,‬גם הוא מבקש בסדר פנימי של איברי הגוף‪ ,‬היעדר רעב וקור וכדומה‪.‬‬
‫השלום הוא מטרה משותפת של אזרחי "ירושלים של מטה" ואזרחי "ירושלים של‬
‫מעלה"‪ .‬בשל כך שתי הערים יכולות להתקיים בדו קיום‪ ,‬ולא צריכה להיות מלחמה מתמדת‬
‫ביניהן‪ .‬דהיינו‪ ,‬יכול להתקיים מצב שבו אנשי העיר השמיימית מקיימים את מצוות הדת וחיים‬
‫חיי אמונה‪ ,‬ועדיין חיים בהרמוניה עם העיר הארצית‪ -‬הם הולכים לעבודה‪ ,‬חברים בחברה‬
‫מסוימת וכדומה‪ .‬אין זה הכרח שמי שרוצה להיות אזרח העיר האלוהית ייאלץ לנדוד למנזר‬
‫מרוחק‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אין זה מובטח שכל הסדר פוליטי יאפשר למאמינים לקיים את מצוות הדת‪.‬‬
‫בהחלט ייתכן מצב של התנגשויות‪( .‬אוגוסטינוס לא נותן דוגמאות לכך‪ ,‬אבל דניאל נתן ‪-‬‬
‫השליט יכול לגזור למשל שחובה לאכול בשר בפסחא)‪ .‬מצב התנגשות שכזה הוא הכרזת‬
‫מלחמה של העיר הארצית על העיר האלוהית‪ ,‬ואין ברירה אלא להתנגד לשליט העיר‬
‫הארצית‪.‬‬
‫השליט הארצי והסיבה שבגינה אנו חיים בעיר הארצית‬
‫אצל אוגוסטינוס אין תורה פוליטית לפיה השליט הוא נעלה מן האזרחים‪ .‬אין לו צורך לדבר‬
‫על "המלך הפילוסוף"‪ ,‬אדם שטוב מאיתנו מוסרית או חכם מאיתנו‪ .‬יש אצלו נרטיב של מצב‬
‫נוכחי עגום לעומת מצב אידיאלי‪ .‬מחד יש מצב של שלטון אבהי‪ ,‬כזה שאין בו כפיה‪ ,‬שלטון‬
‫של יצור עליון שרוצה בטובתנו ושיש לו את כל היכולות להיות השליט האולטימטיבי‪ .‬מאידך‪,‬‬
‫יש מצב של שלטון פוליטי‪ ,‬שאינו אבהי‪ ,‬כשזה שדואג לאינטרס של השליט‪ ,‬המתבסס על‬
‫כפיה והנעשה בידי יצורים שיש להם סגולות ויכולות הדומות לאלו של הנתינים‪.‬‬
‫אצל הפילוסופים היוונים אין את המעבר הזה בין מצב אידיאלי לבין מצב עגום‪ .‬אצל‬
‫אוגוסטינוס יש‪ ,‬המצב הפוליטי העגום הוא תוצאה של החטא הקדמון ויש לו שתי מטרות‪:‬‬
‫א‪ .‬מימד של ענישה‪ -‬בשל הפרת הצו האלוהי אנו חיים חיי אי ודאות וחוסר יציבות‪.‬‬
‫ב‪ .‬מימד רפואי‪ -‬הנפש האנושית אינה מסודרת‪ -‬כלומר התבונה לא שולטת על‬
‫הגוף‪ .‬האדם לא מצליח לשלוט על הדחפים והתאוות‪ ,‬ולכן הוא זקוק לכוח כפייתי‬
‫שיתקן אותו (והשלטון הארצי הוא כאמור כוח כפייתי‪ ,‬יש בו מערכת משפט‬
‫וכליאה)‪ .‬אלה הן "קביים" שעוזרות לנו למתן את תוצאות החטא הקדמון‪ ,‬משום‬
‫שהן עוזרות לנו להתמודד עם היעדר ההיררכיה הפנימית (שאבדה בשל החטא‬
‫הקדמון)‪.‬‬
‫הפולמוס עם קיקרו‪ -‬מה היא מדינה?‬
‫בפרקים המאוחרים של ספר ‪ 19‬אוגוסטינוס פותח בפולמוס דמיוני עם קירקרו (שירד במיקוד‬
‫השנה‪ ,‬כך שלדעתי ספק אם נישאל על כך)‪ .‬קירקרו היה פילוסוף ופוליטיקאי יווני‪-‬רומאי‪,‬‬
‫ואוגוסטינוס מתפלמס (דמיונית) מולו בשאלה מה היא המדינה‪ .‬לדעת קירקרו המדינה היא‬
‫‪-Res( Res Publica‬דבר ‪-populus‬ציבור)‪ .‬המדינה היא "הדבר שברשות העם"‪ ,‬ה‬
‫‪ .Commonwealth‬יוצאת מכאן השאלה‪ -‬מה הוא עם‪/‬ציבור? מה הופך קבוצת אנשים לעם?‬
‫קירקרו סבר שציבור הוא קבוצת יחידים המתאגדים יחדיו על בסיס תפיסת צדק משותפת‪.‬‬
‫כנגד זאת טוען אוגוסטינוס‪ -‬לרומאים הפגנים לא היתה כלל תפיסת צדק (ובפרט לא‬
‫תפיסת צדק משותפת)‪ .‬הצדק הוא לתת לכל אחד את שמגיע לו‪ ,‬ואילו הרומאים לא נתנו לאל‬
‫את שמגיע לו‪ :‬לא סגדו לאל ולא עבדו אותו‪ ,‬אלא עבדו אלילים‪ .‬ההגדרה שמספק קיקרו‬
‫תלויה סובסטנטיבית במידות טובות‪ ,‬ואילו לרומאים כלל לא היו מידות טובות‪ .‬אנו זקוקים‬
‫להגדרה שעל פיה נדע להגיד מה היא מדינה בלי קשר להשקפות מוסריות‪.‬‬
‫לדעת אוגוסטינוס‪ ,‬אוסף אנשים הוא עם כאשר יש להם מושא אהבה משותף‪ .‬יש‬
‫שיתאגדו סביב אהבת בצע‪ ,‬אהבת חכמה או אהבת האלוהים‪ .‬יש רפובליקות של אנשים‬
‫שמתאגדים סביב מה שראוי לאהוב (אלוהים) ויש שמתאגדים סביב דברים שלא ראוי לאהוב‬
‫אותם (כוח‪ ,‬עושר)‪ .‬בכך אוגוסטינוס נתן הגדרה פוליטית שאין לה כל אמירה ערכית לגבי‬
‫הקהילות‪ ,‬ומאפשר שיח מדע‪-‬מדיני שלא מחייב להביע הערכה מוסרית כלפי האנשים‬
‫שמתחזקים את הפוליטיקה‪.‬‬
‫אקווינס‬
‫נקפוץ ‪ 600‬שנים‪ ,‬לתומאס איש אקווינס (‪)1225-1275‬‬
‫התפתחויות היסטוריות ואינטלקטואליות‬
‫‪‬‬
‫לידת האוניברסיטאות‪ -‬אקווינס נולד בתקופה בה כבר יש אוניברסיטאות‪ ,‬כלומר‬
‫קבוצות מרצים בערים מסויימות המחליטים להתאגד ולחנך‪ ,‬לא לשם הענקת מקצוע‬
‫ועיסוק אלא כדי ללמד באופן עמוק יותר שישמש למחקר‪ .‬השיח האינטלקטואלי זוכה‬
‫לקפיצת מדרגה‬
‫‪‬‬
‫נגישות לטקסטים‪ ,‬ביניהם טקסטים של אריסטו‪ -‬באירופה מתחילה להיווצר נגישות‬
‫לטקסטים שבעבר לא היתה נגישות אליהם‪ .‬דרך מפעל התרגום המוסלמי מגיעים‬
‫לאירופה טקסטים יחסית מלאים ותרגומים של האתיקה והפוליטיקה (אריסטו)‬
‫לרומאית וליוונית‪ .‬צריך להבין את אקווינס על בסיס היכולת שלו להבין ולפרש את‬
‫אריסטו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫המנדיקאנטים‪ -‬בתוך הכנסיה יש מסדרים‪ .‬אלה הן קבוצות אנשים שרוצים להקדיש‬
‫את חייהם לפולחן האל‪ ,‬הם יוצאים מחיי החברה וחיי החול (של העיר הארצית)‬
‫ובונים מסדר עם כללי חיים משותפים‪ .‬כחלק מכך‬
‫הוקם במאה ה‪ 13-‬מסדר‬
‫המנדיקאטדים‪ ,‬ואקווינס קיבל חינוך מנזירים מנדיקאטים (כלומר‪ ,‬חברי מסדר)‪.‬‬
‫הזרם הסכולאסטי‪ -‬קבוצת אנשים שעסקו בתיאולוגיה בעיקר‪ ,‬אשר אקווינס היה חבר בה‪.‬‬
‫הם התייחדו בצורת הכתיבה שלהם‪ :‬כותבים שאלה‪ ,‬עליה כותבים הסתייגויות‪ ,‬מצטטים בר‬
‫סמכות (כמו אריסטו)‪ ,‬עונים על השאלה ואז משיבים להסתייגויות‪ .‬זו צורת הכתיבה של‬
‫‪( Summa Theologica‬מכלול התיאולוגיה‪ ,‬יצירתו הגדולה ביותר)‪.‬‬
‫מה היא מטרת השלטון?‬
‫התפקיד שאריסטו ייחס לחוק האנושי היה להקנות לאזרחים מידות טובות‪ .‬החוק‬
‫אמור לטפח את המידה הטובה ולסייע לאזרח להתרגל לפעול על פיה‪ .‬אקווינס מחזיק בדיעה‬
‫דומה‪ ,‬אך לא זהה‪ .‬ראשית‪ ,‬הגדרה‪ :‬החוק‪ ,‬לפי אקווינס‪ ,‬הוא קביעה של התבונה שנועדה‬
‫לקדם את רווחת הכלל )‪ .(Commonwealth‬השליט הטוב יסיק מן התבונה כיצד לקדם את‬
‫טובת הכלל ועל‪-‬פי זאת יקבע את החוק‪.‬‬
‫האדם צריך לפעול על פי התבונה‪ ,‬זה הוא הסדר הנכון של הדברים (ולא מצב שבו‬
‫האדם כפוף לדחפים‪-‬מיניים‪ ,‬למשל)‪ .‬החוק הוא קביעה של התבונה‪ ,‬והאדם צריך להיות‬
‫כפוף לתבונה‪ ,‬על כן האדם צריך להיות כפוף לחוק‪ .‬החוק מכפיף אותנו תחת דבר אשר טוב‬
‫שנהיה כפופים לו‪ -‬וזו התבונה‪ .‬כך החוק משפר אותנו‪ ,‬בכך שהוא מחיל בנו הרגלים של‬
‫צייתנות לתבונה‪ .‬אמנם אדם טוב באמת נמנע מפשע לא מתוך פחד מענישה‪ ,‬אולם אקווינס‬
‫סבור שלחוק יש יכולת להשריש הרגלים ובכך להפוך אותנו לטובים (מתוך שלא לשמה בא‬
‫לשמה)‪.‬‬
‫אריסטו סבר שכך הם פני הדברים באופן כללי‪ ,‬מטרת המדינה היא להגשים את‬
‫האינדיווידואל‪ .‬אוגוסטינוס שלל את הגישה הזו לחלוטין‪ -‬מטרת המדינה היא לספק‬
‫לאינדיווידואל תנאים בסיסיים‪ ,‬וזה כבר עניין שלו להגיע להגשמה עצמית‪ .‬אקווינס נמצא‬
‫באמצע‪ -‬המדינה אכן לא מתיימרת להביא את האינדיווידואל להגשמה עצמית מלאה‪ ,‬אך‬
‫במימד הציבורי היא צריכה (וגם יכולה) לעשות כן‪ .‬החוק מתעניין בהיבט הקהילתי של חיינו‪,‬‬
‫הוא נוגע רק לטוב המשותף‪ ,‬והוא לא יקנה לי הרגלים לפעולות הקשורות רק בטוב האישי‬
‫(להיות אמיץ יותר‪ ,‬להחזיר כסף לחבר)‪ .‬תפקידם של ההורים והמחנכים הוא לחנך אותנו‪,‬‬
‫והחוק יוכל למלא תפקיד כזה רק במימד הציבורי‪.‬‬
‫במסגרת הדיון של אקווינס הוא עוסק גם בשאלת האפשרות שאדם יהיה טוב במימד‬
‫הציבורי אך לא‪-‬טוב במימד האישי‪ .‬הוא אומר שקשה לחשוב על אדם שמחד אינו טוב בחייו‬
‫הפרטיים אך מנגד הוא טוב במימד הציבורי‪ ,‬אחד שלא מחזיר כסף לחבר אבל משלם מיסים‬
‫והולך למילואים‪.‬‬
‫מה לגבי שליט שאינו שליט טוב? במצב זה החוק הופך אותנו לטוב יותר‪ ,‬אך לא‬
‫במובן הסובסטנטיבי של "טוב"‪ .‬אם אהיה כפוף להוראות של גנב‪ ,‬אהיה לגנב טוב יותר‪ .‬אם‬
‫השליט הוא רודן‪ ,‬אני אהפוך לעבד טוב יותר‪ .‬החוק יהפוך את האדם לאדם טוב (במובן‬
‫הסובסטנטיבי‪ ,‬כלומר יפתח בו את המידות הטובות) רק כאשר השליט מבקש את טובת‬
‫הכלל‪.‬‬
‫מגבלות על החקיקה‬
‫המחוקק מבקש לחוקק חוקים בכדי לטפל בבעיה מסויימת‪ .‬בבואו לעשות זאת עליו להישאר‬
‫תחת המגבלה‪ :‬שקיום מצוות הוק תהיה אפשרית‪ .‬חוק שאפתני לא יזכה לציות וגם יפגע‬
‫במערכת החוק והמשפט‪ ,‬משום שתיווצר אווירה שזה בסדר שלא לציית‪ .‬המחוקק צריך‬
‫להיות עירני להתנהגות האזרחים‪ ,‬ולהתקדם אט‪-‬אט בחקיקה‪.‬‬
‫האם הפרת החוק היא חטא?‬
‫ישנם כל מיני חוקים שהפרתם לא נראית לנו כנוגדת את האינטואיציה המוסרית‪ .‬הפרת‬
‫החוק בלתי צודק אינה מהווה חטא‪ .‬למעשה‪ -‬יש חובה שלא לציית לחוק בלתי צודק‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬אי‪-‬ציות לחוק עשוי לגרום לתופעות לוואי‪ ,‬לסקנדל‪ .‬חוק לא צודק אינו מחייב מבחינה‬
‫מצפונית‪ ,‬בעוד חוק צודק הוא כן מחייב‪ .‬אבל צריך לקחת בחשבון – עד כמה אי הציות לחוק‬
‫מערער את שלטון החוק וגורם לתהפוכות פוליטיות‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬להקשר זה‪ ,‬כפי שיורחב בהמשך‪ ,‬חוק צודק הוא חוק ש‬
‫א‪ .‬האדם שחוקק אותו הוא האדם המוסמך לכך‬
‫ב‪ .‬מטרתו לקדם טוב משותף‬
‫ג‪ .‬מחלק את הנטל והמגבלה שהוא מטיל (כל חוק הרי עושה זאת בצורה כזו או אחרת)‬
‫באופן שווה בין האזרחים‬
‫האם נוהג הוא דבר מחייב כחוק? ‪3..9‬‬
‫האם התנהגות מסוימת שרוב החברה נוקטת בה מקבלת תוקף חוקי? אם נהוג להשאיר‬
‫טיפ‪ ,‬או שכולם מתעלמים מהאיסור לחנות באדום לבן‪ ,‬האם יש לדבר הזה תוקף חוקי?‬
‫אקווינס מבחין בין סוגי קבוצות‪ ,‬ואומר שלא כל קבוצה רשאית לחוקק חוק עבור עצמה‪ :‬לא‬
‫משפחה‪ ,‬תושבי שכונה וכדומה‪ .‬לעומתם‪ ,‬אזרחי המדינה הם קבוצה גדולה דיה והם יכולים‬
‫לחוקק לעצמם חוק‪ .‬נוהג מחייב מבחינה חוקית‪ ,‬מדוע? משום שחוק הוא קביעה של‬
‫התבונה‪ ,‬וגם ההתנהגות שלנו מוכתבת על פי התבונה‪ .‬רוב האזרחים החליטו שזה דבילי‬
‫שלא לחנות באדום לבן‪ ,‬ורוב האזרחים החליטו שמלצרים לא מרוויחים מספיק ולכן יש‬
‫להשאיר להם טיפ‪ .‬הם מקבלים את ההחלטה הזו באמצעות התבונה‪ ,‬ולאזרחים יש סמכות‬
‫לחוקק‪.‬‬
‫מנין ה"סמכות" הזו לחוקק? משתקפת פה תפיסה של ריבונות העם‪ .‬אריסטו היה‬
‫אומר שמריבונות העם נגזרת דמוקרטיה‪ .‬אקווינס אומר לנו‪ -‬גם במשטר שבו יש שליט יחיד‪,‬‬
‫לאו דווקא דמוקרטיה‪ ,‬יכולה לבוא לידי ביטוי ריבונות העם‪ .‬הפונקציה של החוק היא לגרום‬
‫להתנהגות מסויימת‪ .‬אם כולם נוהגים במנהג דומה‪ ,‬ולא כפי שכתוב בחוקי השליט‪ ,‬סימן‬
‫שהשליט אינו רלוונטי‪ ,‬אלא הקהילה רלוונטית‪.‬‬
‫מאפיינים מרכזיים של חוק‬
‫נרצה בהמשך לתאר את כל אחד מסוגי החוק‪ :‬החוק הנצחי‪ ,‬חוק הטבע ואת החוק האנושי‪.‬‬
‫לשם כך נתאר קודם כל מה הם המאפיינים העיקריים והמהותיים של החוק (כלומר‪ ,‬בתחילה‬
‫מבלי לתאר את אחד הסוגים)‪ .‬לאורך התיאור הבא יש לזכור כי אקווינס לא מדבר רק על חוק‬
‫המדינה‪ ,‬כלומר לא כל החוקים הם תוצר של מעשה אנושי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫שייך לתבונה – אקווינס יוצא נגד התפיסה לפיה חוק הוא הוראה אשר מחייבת כי‬
‫למי שפקד אותה יכולת להעניש‪ .‬לא כל דבר שנראה כמו חוק הוא חוק‪ ,‬יש סטנדרט‬
‫מסוים שהחוק צריך לעמוד בו‪ :‬החוק חייב להיות תבוני (למשל‪ ,‬אם יוצאת פקודה‬
‫"אסור לענוב עניבות"‪ ,‬זה לא חוק‪ ,‬זו משאלת לב שרירותית)‪ .‬אקווינס מכנה את‬
‫החוק ‪ . measure and rule of human actions‬למילה ‪ Rule‬שתי משמעויות‪:‬‬
‫סרגל ושליט‪ .‬נוסף על כך שהחוק הוא ציווי שיש לו הכוח לחייב אותנו‪ ,‬החוק גם‬
‫מראה לנו מה הוא ה"קו הישר"‪ .‬כלומר‪ ,‬יש משהו שצריך לעשות‪ ,‬והחוק מסייע לנו‬
‫לזהות מה הוא הדבר הנכון לעשות‪ ,‬ועד כמה אנו סוטים מהמעשה הראוי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לטובת הכלל – החוק מכוון אותנו אל ה ‪ Common Good‬ולא אל טובתנו האישית‪.‬‬
‫בכל מעשה על אדם לחשוב כיצד הדבר ישפיע על הכלל‪ ,‬משום שה'טוב' אינו נושא‬
‫תווית אישית‪ .‬אין משמעות ל"לקדם טוב פרטי"‪ ,‬אספן אמנות שלא נותן לאיש לראות‬
‫את הציורים לא מקדם שום טוב‪ .‬הקריטריון הזה נראה לנו בתחילה אינטואיטיבי‪,‬‬
‫אבל צריך לזכור שאקווינס לא מדבר רק על חוק המדינה‪ .‬למשל‪ -‬לא ברור לנו מיד‬
‫לטובת מי החוק לפיו "אסור לשקר"‪ .‬או למשל‪ ,‬באופן שאולי קצת מנוגד לאינטואיציה‬
‫שלנו‪ ,‬לא רק ראש‪-‬הממשלה‪ ,‬אלא גם נועם שליט שפועל בזירה הציבורית צריך‬
‫לשקול בכל מעשה שלו את ההשלכות על כלל האזרחים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מחוקק ע"י הקהילה או האחראי עליה – חוק חייב להיות תבוני‪ ,‬והוא חייב להשפיע‬
‫על ההתנהגות‪ ,‬אחרת הוא פשוט לא חוק‪ .‬כדי להשפיע על ההתנהגות יש צורך‬
‫בשימוש בכח הכפייה‪ .‬לכאורה ניתן היה לחשוב על אדם חזק מספיק בכדי לכפות את‬
‫רצונו‪ ,‬שהיה מתקן תקנות על פי התבונה‪ ,‬האם אלו הם חוקים? אקווינס מוסיף עוד‬
‫מאפיין לחוק‪ -‬הוא צריך להיות מחוקק בידי הקהילה‪ ,‬משום שצריך שתהיה‬
‫לגיטימציה להשתמש בכח הכפייה‪ .‬ולמי יש את הלגיטימציה הזו? רק לקהילה‬
‫עצמה‪ ,‬או ליחיד שהקהילה מינתה אותו כדי לקדם את טובת הכלל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פומבי ומפורסם‪ -‬צריך שלאלו שצריכים לקיים את החוק תהיה גישה לדעת מה‬
‫החוק‪ .‬החוק לא יכול להתקיים אם לא כולם מודעים לו‪ .‬ומה לגבי המוסר‪ ,‬ידיעת‬
‫הטוב והרע? אלוהים טבע בנו את המוסר‪ ,‬ולכן אין צורך שהחוק הזה יהיה כתוב‪.‬‬
‫אקווינס מונה את ארבעת סוגי החוק‪ ,‬ולכל סוג של חוק מקדיש ‪ 15‬שאלות‪.‬‬
‫החוק הנצחי‬
‫אלוהים ברא את העולם באופן שאינו שרירותי‪ .‬ישנו סדר שמשקף תבונה אלוהית‪ ,‬והחוק‬
‫הנצחי הוא התכנית לפיה אלוהים ברא את העולם‪ .‬אין לנו גישה ישירה לתכנית הזו‪ ,‬אנו‬
‫יכולים להעריך (לעקוב אחר הכוכבים‪ ,‬לראות שהחתול רודף אחר העכבר או לשים לב‬
‫שאבנים נופלות)‪ .‬האל שם נטיות בכל אחד מהדברים שעליהם חל החוק‪ :‬בני‪-‬האדם‪ ,‬החיות‪,‬‬
‫העצים‪ ,‬האבנים וכן הלאה‪ ,‬וכך היקום מצוי בתנועה מתמדת אל עבר יעד מסוים שהאל רוצה‬
‫בו‪ .‬הרעיון הזה מצוי כבר אצל אריסטו‪ -‬האבן נופלת לא בשל הגרוויטציה אלא משום שיש לה‬
‫נטיה טבעית להגיע ארצה‪.‬‬
‫האל שם בכל מה שיצר יסוד פנימי שמניע את אותו הדבר‪ .‬החתול נוטה באופן טבעי‬
‫ללקק שמנת‪ ,‬והאבן נוטה ליפול‪ .‬האדם‪ ,‬לעומתם‪ ,‬מתייחד בכך שהנטייה הטבעית אשר שם‬
‫בו האל היא התבונה‪ .‬האדם‪ ,‬באמצעות התבונה שיצק בו האל‪ ,‬למעשה קיבל את היכולת‪/‬את‬
‫התפקיד לממש את החוק הנצחי (ובכך לממש את רצונו של האל ואת התבונה האלוהית)‪.‬‬
‫בני האדם מתייחדים בכך שהושם בהם התפקיד למממש את התכנית האלוהית‪ .‬החלק‬
‫מהחוק‪-‬הנצחי שהאל שם בבני האדם קרוי חוק הטבע‪.‬‬
‫חוק הטבע‬
‫חוק הטבע זה הוא המוסר‪ ,‬אוסף הוראות המגדירות מה טוב ומה רע לעשות‪ .‬חוק הטבע‬
‫זהה לתבונה‪ ,‬זה הוא ההיבט בחוק הנצחי אשר האל שם בבני האדם‪ .‬כלומר‪ ,‬חוק הטבע זו‬
‫הדרך של בני האדם למממש את אותה "תכנית‪-‬אב" אלוהית‪.‬‬
‫החוק האנושי‬
‫יש מקומות בהם חוק הטבע לא הכריע‪ ,‬וכאן נכנס החוק האנושי ומשלים אותו‪ .‬לא כל‬
‫השאלות הן מוסריות‪ ,‬והחוק האנושי צריך להשלים את חוק הטבע באופן שאינו נוגד את‬
‫המוסר‪ .‬למשל‪ -‬ייתכן שגם היעדר קניין פרטי וגם קניין פרטי הן אופציות מוסריות‪ ,‬על‬
‫הקהילה לדון ולהכריע‪ .‬על החוק האנושי להסדיר כיצד נחיה כקהילה פוליטית‪.‬‬
‫החוק האלוהי ‪The Divine Law‬‬
‫החוק האלוהי הם התקנות והכללים שאלוהים נתן לנו באופן מפורט‪ -‬באמצעות ההתגלות‬
‫(של ישו)‪ ,‬במסגרת הבשורה (כלומר‪ -‬מה שכתוב בברית החדשה)‪ .‬הוא ניתן לנו כי‪:‬‬
‫א‪ .‬הייעוד והאושר שלנו אינם בעולם הזה‪ ,‬יש לנו ייעוד שימומש באופן על‪-‬טבעי‪ .‬אין‬
‫בטבע האנושי יכולת להגיע אל מה שהוא על‪-‬אנושי‪ ,‬לכן ההנחיה אל עבר אותו ייעוד‬
‫על‪-‬אנושי צריכה להיות הנחיה על אנושית‪ .‬האל התערב ונתן לנו את התבונה (או‬
‫במילים אחרות נתן לנו את חוק הטבע) שמורה לנו כיצד לפעול על מנת שנזכה‬
‫לעולם הבא‪ ,‬אך היא לבדה לא תביא אותנו למצוא את הדרך לגאולה‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש דברים שהחוק האנושי לעולם לא יוכל לאכוף‪ :‬לחשוב‪ ,‬להרגיש‪ ,‬לחשוב וכן הלאה‬
‫(למשל "אהוב את הזולת")‪ .‬אלו למשל דברים המצריכים בחינה של לב האדם‪ ,‬דבר‬
‫שהקהילה הפוליטית (באמצעות שוטרים) לא יכולה לעשות‪ ,‬ואילו אלוהים כן יכול‬
‫לאכוף (אם לא תאהב את הזולת לא תגיע לגן עדן)‪ .‬כך יתאפשר שינוי מוסרי ושינוי‬
‫הרגלים מגונים שלקהילה הפוליטית אין את הכוח להתמודד עמם‪.‬‬
‫החוק האנושי לא צריך ולא יכול לאכוף ולגעת בכל הרגל מגונה‪ ,‬בחטאים‪,‬‬
‫בנטיות בלתי מוסריות וכדומה‪ .‬בברית החדשה כתוב שכשאתה מוציא את העשבים‬
‫השוטים אתה עוקר גם את הפרחים והחיטה שסביבם‪ .‬כלומר‪ ,‬החוק האנושי צריך‬
‫להיות כללי וגורף‪ ,‬ויהיה קשה לחוק האנושי לתקן כל אספקט של התנהגות האדם‬
‫בצורה מדויקת (אם נרצה למנוע עצלות‪ ,‬מתי אדם הוא לא עצל אלא עסוק בדברים‬
‫אחרים?)‪ ,‬לכן לא יהיה לא נכון לאכוף חוק על כל ההתנהגויות של בני האדם‪ .‬פה‬
‫נכנס החוק האלוהי‪ -‬הוא כבר יכול לסייע לתקן עצלות‪ ,‬קמצנות‪ ,‬קשות עורף‪ ,‬גאווה‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫לאחר שהצגנו את סוגי החוק‪ ,‬נעסוק בהרחבה בחוק הטבע ובחוק האנושי‪:‬‬
‫שאלה ‪ -39‬מאמרים על חוק הטבע‪.‬‬
‫בחוק הטבע יש עקרונות מרכזיים‪ ,‬אשר מהם כל אדם יכול להסיק מסקנות‪ .‬העקרון‬
‫הבסיסי ביותר הוא "סור מטוב ועשה רע"‪ ,‬וכל אדם יכול להסיק מסקנות פרטיקולאריות‬
‫למקרים ספציפיים‪ .‬חוק הטבע הוא אוניברסאלי‪ ,‬בלתי משנה ובלתי מחיק מלב האדם‪.‬‬
‫העקרונות הבסיסיים ביותר מתאפיינים בכך‪ ,‬אך לעתים האדם גוזר לא נכון מהתבונה‬
‫המעשית אל המקרה הספציפי‪( .‬חשבתי שאין צורך להרחיב על זה כי כולנו חפרנו בזה‬
‫בעבודה וזה עלה בשיעור ל‪ 5-‬דקות בערך)‪.‬‬
‫חוק הטבע נקרא כך משום שזה חוק שלדעת אקווינס ניתן לגלותו מתוך הטבע‬
‫האנושי‪ ,‬והוא מסייע לממש את הטבע הזה‪ .‬צריך להבין לשם כך שיש בכלל "טבע אנושי"‪:‬‬
‫לפני שאנו יצורים תבוניים‪ ,‬אנו קודם כל יצורים‪ .‬אנו שייכים לעולם החי‪ ,‬ויש לנו נטיות טבעיות‬
‫כפי שלכל הדברים ביקום יש נטיות טבעיות‪ .‬יש נטיות טבעיות שאנו שותפים בהם עם‬
‫החיות‪ :‬הנטיה לשרוד‪ ,‬להתרבות‪ ,‬להתנגד לשינוי‪ ,‬לחנך את ה"גורים" שלנו‪ .‬יש גם נטיות‬
‫טבעיות שאינן משותפות לנו ולחיות‪ :‬למשל חיי חברה וחברות (גם החיות חיות בלהקות‪ ,‬אך‬
‫אקווינס חושב שהחברות של בני אדם מיוחדת באופן שהחיות לא חולקות)‪ .‬חוק הטבע עוזר‬
‫לנו למממש בצורה תבונית נטיות טבעיות‪ ,‬כאלו שבחלקן הן ייחודיות לאדם ובחלקן‬
‫משותפות עם דברים אחרים (חיים או לא)‪.‬‬
‫שאלה ‪ – 39‬מאמרים על החוק האנושי‬
‫הצורך בחוק האנושי‬
‫לכל בני האדם יש נטיה טבעית לפעול בצורה תבונית‪ ,‬אך לא אצל כולם הנטיה להיות טובים‬
‫באה לידי ביטוי במידה זהה‪ .‬ככל דבר מולד‪ ,‬אם הנטיה להיות טוב לא תובא לידי מימוש‪ ,‬היא‬
‫תהיה במצב מנוון‪ .‬בדיוק כמו אדם שנולד עם גוף של ספורטאי ולא עושה עם זה כלום‪.‬‬
‫כיצורים מוסריים אנו זקוקים לעזרה חיצונית שתסייע לנו להביא לידי ביטוי את הנטיה‬
‫הטבעית להיות מוסריים‪ ,‬כפי שההורים מנחים את הילד בתחילת ימיו‪ .‬אנו זקוקים למערכת‬
‫החוק והענישה לא רק כדי לשמור על איש מפני רעהו אלא גם בכדי להשפיע ההתנהגות‬
‫באופן שיגן על הרעים מפני היצר שלהם‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם אנו מסכימים שלקהילה יש לגיטימציה להפעיל את כח‪-‬הכפייה וגם יש‬
‫צורך בכך (כדי לנתב את הנטיות הטבעיות שלנו ולהביאם לכדי מימוש)‪ ,‬אין זה מספיק בכדי‬
‫לטעון שצריך חוק כתוב‪ .‬למה שלא פשוט יהיו שופטים שמחליטים לגבי כל מקרה לגופו אם‬
‫האדם פעל באופן תבוני‪ ,‬ואם לא‪-‬יתנו לו עונש? למה עולה הצורך בחוק כתוב? שלוש סיבות‬
‫לכך‪:‬‬
‫א‪ .‬חוק מנטרל את משוא‪-‬הפנים של השופט‪ .‬השופט עשוי להיות מושפע ממראה‬
‫חיצוני‪ ,‬עדה שהחשוד משתייך אליה וכן הלאה‪ .‬החוק הכתוב מקטין את מידת‬
‫השרירותיות שבהחלטותיו‪.‬‬
‫ב‪ .‬השיטה של החוק הכתוב מצריכה הרבה פחות אנשי משפט מוכשרים‪ ,‬ולכן זה יותר‬
‫פרקטי‪ .‬אליטה קטנה של משכילים יכולה לחוקק חוקים טובים בקלות‪ ,‬ואחר כך‬
‫אנשים קצת פחות מוכשרים יהיו שופטים‪ .‬לשופטים הללו יהיה חוק להסתמך עליו‪,‬‬
‫וכך המגרעות והחסכים של השופטים יהיו פחות רלוונטיים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בשיטת‬
‫השופטים‪ ,‬אנו נצטרך (ונתקשה מאד) למצוא רבבות שופטים מהאליטה הקטנה‬
‫והמוכשרת‪.‬‬
‫ג‪ .‬בעת שמחוקקים חוק כתוב כללי‪ ,‬הראיה היא רחבה‪ .‬המחוקק לא מסתכל על מקרה‬
‫ספציפי וקובע מה יש לעשות‪ ,‬אלא קובע עיקרון כללי‪ .‬המוסר של המחוקק ייטה‬
‫פחות להתבלבל כאשר לא מדובר במקרה ספציפי‪.‬‬
‫‪ – Deteminato‬האופן בו החוק האנושי "נגזר" מחוק הטבע – הבחנה בין רדוקציה לדטרמינציה‬
‫לכל סוג של חוק יש שיוך לחוק שקודם לו‪ .‬כך חוק הטבע (המוסר שמתגלה בתבונה) הוא‬
‫חלק מן החוק הנצחי‪ .‬אקווינס מבקש לעמוד על אופי ה"גזירה" של החוק האנושי מחוק‬
‫הטבע‪ .‬הוא טוען שזו לא תמיד גזירה במובן הלוגי של רדוקציה כפי שאנו מכירים משיעורי‬
‫לוגיקה‪.‬לעתים זה ‪ ,Deteminato‬משמעות המילה היא שיש איזה מרווח שאנו יכולים להחליט‬
‫בתוכו‪ ,‬והמסקנה היא לא מסקנה הכרחית‪ .‬אנו כקהילה קובעים "העונש על מרמה יהיה ‪7‬‬
‫שנות מאסר"‪ .‬כשבחוק הטבע נקבע שאסור לרמות נפתח לנו סט של אפשרויות לקבוע‬
‫מתוכו‪ .‬הסכמנו שעל עבירה ‪ X‬מגיע עונש ‪ ,Y‬זה לא אומר שהדבר נגזר לוגית מחוק הטבע‪.‬‬
‫זה לא מנוגד לחוק הטבע‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך גם לא מנוגד לו‪.‬‬
‫חוק אנושי‪ -‬התאמה לאוכלוסיה‬
‫אקווינס חושב שהחוק לא יכול להיות מנותק מהמציאות‪ .‬אנו לא צריכים להעניש על כל‬
‫התנהגות של האנשים‪ ,‬ואי אפשר לצפות מכולם להתנהג בצורה המוסרית ביותר כל הזמן‪.‬‬
‫התפיסה שלו היא תפיסה סוציולוגית ריאלית‪ ,‬ולדעתו יש להתאים את החוק לאוכלוסיה‪.‬‬
‫חוק אנושי‪ -‬חריגים‬
‫המטרה של חוק היא לקדם את טובת הכלל‪ ,‬ואנו מחוקקים חוק שברוב המקרים מקדם‬
‫התנהגות שתקדם את התנהגות הכלל‪ .‬אולם יש מקרים שבהם החוק יהיה "מרובע" מדי‪,‬‬
‫ולכן הנתינים צריכים להפעיל שיקול דעת ולדעת שיש מצבים מסוימים שבהם מותר לפעול‬
‫שלא ע"פ החוק‪( .‬יש חוק‪ :‬אסור לפתוח את שער העיר אחרי ‪ .19:00‬באים אנשים באמצע‬
‫הלילה‪ ,‬השומר צריך לא להיות מרובע מדי בהחלטה)‪.‬‬
‫החוק האנושי‪ -‬שינוי החוק‬
‫צריך לזכור שהחוק בסך‪-‬הכל מנסה לפרש את המוסר‪ ,‬ובהחלט ייתכן שלעתים אנו טועים‪.‬‬
‫אם יש יתרון ממשי וגדול בתיקון החוק‪ -‬מותר וצריך לעשות זאת (כלומר‪ ,‬לא סתם לטמטם‬
‫את האזרחים אם אין הרבה הבדל)‪.‬‬
‫עד כאן החוק האנושי‬
‫קנין פרטי | צדק חלוקתי‬
‫קניין פרטי או היעדרו הוא אחת ההחלטות שהאנושות או קהילות יכולות לקבל‪ ,‬והוא מקבל‬
‫תוקף מההסכמה שלנו‪ .‬חוק הטבע לא מצווה על קיום קניין פרטי‪ ,‬התפיסה בתיאולוגיה‬
‫הנוצרית היא שאלוהים לא ייסד שום חלוקה‪ ,‬ובתחילה הכל היה שייך לכולם‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש‬
‫לבעלות פרטית יתרונות‪ ,‬היתרונות הללו יובילו להסכמה‪ ,‬וההסכמה היא שמקנה תוקף‬
‫מוסרי‪.‬‬
‫א‪ .‬בעיית הטרמפיסט‪ -‬בהתאם לפסיכולוגיה הסוציומטית שלנו‪ ,‬אף אחד לא דואג למה‬
‫שמצוי ברשות הכלל‪.‬‬
‫ב‪ .‬יעילות ‪ -‬בחלוקה יש אלמנט יש יעילות‪ :‬אתה זורע עד פה‪ ,‬אני זורע מפה והלאה‪,‬‬
‫ומנענו כפל עבודה‪.‬‬
‫ג‪ -High fences make good neighbors .‬חלוקה של קניין פרטי מפחיתה סכסוך‬
‫ויריבות בין פרטים‪.‬‬
‫הקניין הפרטי פותר את כל הבעיות האלו‪ ,‬אך הדבר רלוונטי רק בהקשר של מה שאווינס‬
‫מכנה כזכות לשימור‪ ,‬טיפוח וחלוקה‪ .‬יש לנו קניין פרטי‪ ,‬וחלק מזה אומר שאני שאנו אחראים‬
‫ורשאים לשמר אותו ולהעבירו הלאה אם נרצה‪ .‬אך מה לגבי הזכות להשתמש‪ ,‬באופן‬
‫שמכלה את הקניין? פה זכויות הקניין כבר אינן אבסולוטיות‪ .‬אקווינס מבחין בין שלושה סוגים‬
‫של הזדקקות (השני מחולק לשניים)‬
‫‪ .1‬ישנה הזדקקות מוחלטת‪ ,‬דברים הדרושים לי בכדי לשרוד (כמו למים ולמזון)‪ .‬על‬
‫דברים יש לי את זכות הקניין‪ ,‬ואני רשאי בלי כל סייג להשתמש בהם באופן שיכלה‬
‫אותם‪.‬‬
‫‪ .2‬הזדקקות יחסית‪ -‬דברים שאנו זקוקים להם בכדי לשפר את חיינו אך אינם הכרחיים‬
‫לקיומנו‬
‫א‪ .‬דברים שדרושים לנו בכדי לקיים אורח חיים סביר‪ ,‬הגיוני ולא מגונה‪.‬‬
‫אוטו‪ ,‬מקרר‬
‫ב‪ .‬מותרות‪ -‬דברים שאין לנו צורך בהם כדי לקיים אורח חיים סביר‪ ,‬אלא‬
‫הרבה מעבר לכך‪ .‬יאכטה‪.‬‬
‫המותרות שייכות לנזקקים‪ ,‬עליהן אין לנו כל זכות קניין‪ .‬לעומתם‪ ,‬הדברים שאינם הכרחיים‬
‫להישרדות אך מאפשרים לנו לקיים אורח חיים סביר‪ -‬יש לנו עליהם זכות קניין‪ ,‬אך מסויגת‪.‬‬
‫אם יש מישהו שזקוק להם הזדקקות מוחלטת (העניים)‪ -‬אז הדברים הללו שייכים לו‪ ,‬וחייבים‬
‫לתת להם אותם‪ .‬אקווינס לא דוגל בחלוקה שווה כלל וכלל‪ ,‬הוא רק סבור שיש צורך לחלק‬
‫קניין באופן שיאפשר לכולם לשרוד‪.‬‬
‫בכל ההקשר של קניין פרטי צריך להבין‪ -‬במקרה זה החוק האנושי מוסיף על חוק‬
‫הטבע‪ ,‬והתוספת אינה יכולה להיות אבסולוטית‪ .‬היא ברת תוקף כל עוד הנסיבות מאפשרות‬
‫זאת‪ .‬הקניין הפרטי מנותק מחוק הטבע‪ ,‬והוא מאבד מתוקפו בנסיבות מסויימות‪.‬‬
‫(הרחבתי כאן מעבר למה שדניאל אמר בכיתה‪ .‬אבל‪ ,‬אם אתם רוצים‪ -‬יש קובץ בשם "סיכומי‬
‫שיעור קאופטל ‪ ,"2010‬בעמוד ‪ 68-69‬יש הסברים יותר מפורטים‪ ,‬גם על קניין פרטי וגם על‬
‫מרידה והתקוממות נגד הרודן‪ ,‬דברים שלא הוזכרו בכיתה‪ ,‬אבל אולי עוזרים להבנה)‬
‫מרידה | התקוממות נגד רודן‬
‫האם מבחינת המוסר אנו מחוייבים לציית לשלטון תמיד‪ ,‬והאם מרידה היא חטא? אקווינס‬
‫סבר שלא רק מותר אלא גם חובה להרוג את הרודן‪ .‬הדבר נכון כל עוד באמת מדובר ברודן‪-‬‬
‫כלומר שהריגתו תיעשה בהסכמת הציבור‪ .‬אבל צריך לזכור שלא כל מצב בו יש חילוקי דיעות‬
‫ומחנות יריבים הוא מצב שמצדיק את הריגת השליט‪ .‬יש חילוקי דיעות לגיטימיים בקרב‬
‫האזרחים שלא מעידים על פגם מוסרי‪ ,‬בכל קהילה‪ .‬צריך להבין בין פילוג חריף שנוצר בשל‬
‫סיבות לגיטימיות (ואז לגיטימי להרוג את השליט) ובין פילוג ומחלוקת שמטרתו היא קידום‬
‫אג'נדה פוליטית‪ :‬יש אזרחים שמחפשים את הפילוג הפנימי כמטרה בפני עצמה‪ ,‬הם‬
‫מבקשים שסע כי הם יוצאים נשכרים ממנו‪ .‬קורח מובא כדוגמא‪ ,‬למי שביקש לפלג את העם‬
‫ולהתסיס כנגד משה מסיבות פוליטיות לחלוטין‪ ,‬ובסופו של דבר הוא והתומכים בו נבלעו‬
‫באדמה‪.‬‬
‫התנגדות אישית בכח‬
‫שאלה מעניינת היא‪ -‬האם לאדם שנגזר דינו למות מותר להתנגד לביצוע גזר הדין? השאלה‬
‫מעניינת משום שאקווינס מדבר על חוק הטבע שמנחה אותנו לפעולות‪ ,‬וחוק הטבע בהחלט‬
‫מנחה אותנו להישרדות ולהתנגד לגזר הדין בכוח‪ .‬העמדה של אקווינס בהקשר זה היא שלא‬
‫כל נטייה טבעית מספקת היתר לפעולה על פי הנטייה הטבעית‪ .‬הנטיות הטבעיות נותנות‬
‫עילה לצידוק‪ ,‬אך הצידוק הסופי צריך להתבסס על התבונה‪ -‬יש לבדוק האם הנטייה הטבעית‬
‫עומדת בקנה אחד עם דרישות הצדק (כלומר‪ -‬עם טובת הכלל)‪.‬‬
‫אדם הנשפט בצדק למוות ומגיע לו למות‪ -‬אסור לו להתנגד באופן אקטיבי לביצוע‬
‫גזר הדין שלו‪ ,‬אך הוא גם לא צריך לשתף פעולה באופן אקטיבי‪ .‬כלומר‪ -‬אם גזרו עליו מוות‬
‫בהרעבה ומישהו הבריח לו אוכל‪ -‬מותר לו לאכול‪ .‬אם נקרתה בידו ההזדמנות לברוח‪ -‬מותר‬
‫לו לברוח‪ .‬אם נגזר עליו למות בהתאבדות‪ -‬אסור לו לשתף פעולה עם זה‪.‬‬
‫מלחמה‬
‫האם מלחמה מהווה חטא? יש תיאורטיקנים שחושבים שאפשר ללחום במלחמה בלתי‬
‫צודקת באופן צודק‪ ,‬ומאידך אפשר להלחם במלחמה צודקת ובמהלכה ללחום באופן בלתי‬
‫צודק‪ .‬גם אקווינס מבחין בין השאלות הללו‪ ,‬והוא עוסק בעיקר בשאלת ה ‪.Ius Adbellum‬‬
‫‪ – Ius adbelum‬צדק שבפתיחה במלחמה‪.‬‬
‫‪ -Ius imbello‬צדק במהלך המלחמה‪ ( .‬למשל "האם מותר לשקר לאויב?")‪.‬‬
‫‪ – ST q.40 a.1‬שלושה תנאים שאם הם מתקיימים אז המלחמה היא מותרת (בהמשך נדון‬
‫במצבים מתי חובה לצאת למלחמה‪ ,‬עכשיו השאלה מתי מותר לעשות זאת)‬
‫‪ .1‬סמכות‪ -‬ההכרזה על המלחמה נעשית בידי הסמכות הפוליטית‪ .‬תושבי שדרות לא‬
‫יכולים על דעת עצמם לצאת למלחמה כדי לכבוש את עזה‪ .‬אפילו שיש תנאים‬
‫מוסריים אחרים שמתקיים‪ ,‬אין זה בסמכותו של ראש עיריית שדרות לצאת למלחמה‪.‬‬
‫ראש הממשלה הוא הממונה על טובת הכלל‪ ,‬ולכן תושבי שדרות צריכים לפנות אליו‬
‫בכדי שיגן על זכויותיהם‪ .‬בדיוק כפי שכששכן פולש לביתי אני לא פולש בחזרה אלא‬
‫הולך למשטרה‪ ,‬כך גם כשזר או אויב פוגעים בי עליי להגן על הזכויות שלי רק דרך‬
‫האדם המתאים‪.‬‬
‫‪ -IUSTAM CAUSAM .2‬עילה צודקת‪ .‬המטרה של המלחמה צריכה להיות עוול של‬
‫נעשה‪ ,‬תיקון פגיעה בזכויותיו של מישהו (וכפי שנראה בתנאי הבא‪ -‬תיקון הפגיעה‬
‫ותו לא‪ ).‬כפי שזה תפקידו של השליט לתקן את העוול כאשר אזרח אחד גונב מחברו‪,‬‬
‫כך הוא צריך לתקן את העוול המוסרי שנעשה כשאויב פוגע באזרחים‬
‫‪ .3‬כוונה צודקת‪ -‬ב ‪ 2‬דובר על ‪ ,Just Cause‬ואילו כעת מדובר על ‪.Rightful Intention‬‬
‫מלחמה זה אוסף של מעשים‪ ,‬אוסף המעשים צריך להיות מוגבל לכדי תיקון העוול‪,‬‬
‫תיקון הפגיעה בזכויות שלנו‪ .‬בעת שאנו יוצאים למלחמה צריך שכל מה שמניע אותנו‬
‫יהיה השבת הצדק על כנו‪ .‬כלומר‪ ,‬אקווינס לא נגזר מתנאי ‪ 2‬ש "אתה הפרת את‬
‫זכותי‪ ,‬ועכשיו יש לי צ'ק פתוח לקחת דברים שחשקתי בהם קודם‪ ,‬נעשה לי עוול‬
‫ועכשיו יש לי לגיטימציה"‪ ,‬אלא המלחמה צריכה להישאר בגדר תיקון העוול‪.‬‬
‫‪ .4‬תקווה סבירה לניצחון‪ -‬לא נפתח במלחמה אם אין לנו תקווה הגיונית לנצח בה‪ .‬לא‬
‫בגלל שזה מטומטם‪ ,‬אלא כי זה בלתי מוסרי‪ .‬אתה שולח את חייליך למות לשווא‪,‬‬
‫והורג את חיילי האוייב לשווא‪ ,‬כי אין לך שום סיכוי לתקן זכויות ונפגעו‪ .‬במצב שבו אין‬
‫תקווה סבירה לניצחון‪ :‬או שכוונתך היא אחרת מתיקון העוול‪ ,‬ואז המלחמה אינה‬
‫מוצדקת‪ ,‬או שכוונתך היא אכן להלחם נגד העוול‪ ,‬אבל רק כדי להיות סמל למאבק‬
‫נגד שחיתות ואי צדק ולתת השראה לדורות הבאים‪ ,‬ואקווינס לא חושב שמוצדק‬
‫להרוג אנשים רק בשביל זה‪.‬‬
‫‪ .5‬מוצא אחרון‪ -‬צריך לנסות לתקן את העוול בדרכים אחרות לפני שפונים למלחמה‪.‬‬
‫‪ .6‬מידתיות‪ -‬המלחמה בכללותה צריכה להסב יותר טוב מאשר הרע הכרוך בה‪( .‬נאמר‬
‫שיש פגיעה בזכויות של הקהילה שלי‪ ,‬ואני אצטרך להרוג מיליון מחייליו וחצי מיליון‬
‫מאזרחיו‪ ,‬האם זה שווה? אפשר להעביר כמה שיעורים על איך עושים את החישוב‬
‫הזה בכלל ומה סופרים‪ :‬חיים? רכוש? כמה שווים חיי אזרח לעומת חיי חייל?‪)...‬‬
‫האם מותר להרוג את החף‪-‬מפשע? עקרון התוצאה הכפולה ‪ST II II q.65 a.7 -‬‬
‫במלחמות מתים חפים מפשע‪ ,‬האם מותר לעשות זאתאקווינס דן בשאלה הזו בהקשר של‬
‫מאבק בין שני אנשים‪ ,‬אך המסקנות תקפות גם לגבי מצבי מלחמה‪ .‬אין להרוג חפים מפשע‬
‫באופן מכוון‪ ,‬אך מה אם זו תוצאה של פעולה שמטרתה היא אחרת? אקווינס מציב שלושה‬
‫תנאים שאם הם מתקיימים אז פוחתת אשמתו המוסרית של החייל‪:‬‬
‫(‪ )1‬הפעולה העיקרית צריכה להיות לגיטימית‪.‬‬
‫(‪ )2‬הפגיעה בחפים מפשע אינה אמצעי להסב את הטוב שאנו מחפשים ע"י הפעולה‪,‬‬
‫כלומר היא לא אמצעי לקדם את מטרות התוקף‪.‬‬
‫(‪ )3‬הנזק שנגרם לחפים מפשע מוצדק ע"י הטוב המושג בפעולה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬לגיטימי‬
‫להפציץ מחסן נשק בבירות ולהרוג ‪ 200‬אזרחים לבנוניים‪ ,‬בכדי להציל יותר חיי‬
‫ישראלים‪.‬‬