אוגוסטינוס ואקווינס – הנוצרים כל ך מרכזי ב מהוות נדב
הנוצרים – אוגוסטינוס ואקווינס ישוע לא סיפק תשובות לשאלות רבות שמהוות נדבך מרכזי בכל תיאולוגיה ,בפרט בתיאולוגיה הנוצרית .בכלל זה הדוקטרינה של השילוש הקידוש ,תובנות לגבי מה הוא האל ,גן העדן והשאול ,מה קורה לנפש האנושית לאחר המוות -כל אלו הן שאלות שישוע לא סיפק תשובה בנוגע אליהן .כחלק מתהליך של כינון תיאולוגיה, אוגוסטינוס לקח רעיונות רבים מהסטואה לנצרות .לכן למדנו על הסטואים ,דרכם אנו רואים המשכיות בין העת הקדומה לימה"ב, ואנו אף רואים תחיה מחודשת של רעיונות סטואיציסטים ברנסנס. אוגוסטינוס ( 453עד 344לספירה) Augustine רקע תקופתי בין תקופתם של היוונים לבין תקופתו של אוגוסטינוס חלו כמה מפנים קריטיים בעולם. ראשית ,עלייתה ושקיעתה של האימפריה הרומית .בעת שאוגוסטינוס נולד האימפריה הרומית עוברת תהליך של התפוררות -מבפנים ומבחוץ (כלומר -בשל בניה ובשל אויביה). כשאוגוסטינוס נולד מתחולל התהליך הזה ,וב( 410-אוגוסטינוס בן )56פולשים הוונדלים (שבט שנלחם כנגד הרומאים ,כמו ההונים ,הגותים וכדומה) אל רומא. שנית ,הנצרות מתחילה להתפתח על בסיס העדויות של 12האפוסטילים (השליחים). במהלך התקופה הזו (שבין היוונים לבין אוגוסטינוס) הדת החדשה מתחילה את דרכה כמיעוט נרדף באיזור יהודה וירושלים (שהוא איזור מאד שולי באימפריה) ,מתפשטת ליוון, רומי וכלל איזורי האימפריה .אחרי מאות שנים של רדיפה הקיסר קונסטנטינוס מאפשר לאזרחים הרומאים להאמין בנצרות ולקיים את פולחנּה .ב( 384-אוגוסטינוס בן )30הקיסר תאודוסיוס מאמץ את הנצרות כדתה של האימפריה הרומית. רקע ביוגרפי אוגוסטינוס נולד בצפון אפריקה ,מקום שלא היה מרכזי באימפריה הרומית .אביו האמיד היה פגאני עובד אלילים ,ואימו נוצריה .הוא מתחנך על ברכי הנצרות ,אך אינו מוטבל בידי הוריו ,ובימים ההם טקס ההטבלה הוא "כרטיס הכניסה" ההכרחי לכנסייה .הוא נמשך לכל מיני כיוונים מבחינה דתית ,מתלבט ומחפש את עצמו .לבסוף ,הוא מגיע למילאנו ופוגש את הבישוף של מילאנו ,הם הופכים לחברים ואוגוסטינוס מוטבל. מדוע האימפריה הצליחה? (הנסיבות לכתיבת "עיר האל") אנו מכירים את הפורמט של הפילוסופיה היוונית -תיאור העיר האידיאלית ,מי צריך לשלוט ,כיצד יראה החינוך וכדומה .גם אצל אוגוסטינוס יש אמירות בעלות חשיבות פוליטית, אך בשונה מ'הפוליטיקה' של אריסטו או 'המדינה' של אפלטון ,אין כאן ניסיון לספק תיאוריה פוליטית .אנו אלה שמרכיבים מכל האמירות של אוגוסטינוס תיאוריה פוליטית .מהו ,אם כן, המניע שלו? בשנת 410נכנסים הוונדלים לעיר רומי ,העיר המרכזית ברומא שמסמלת את האימפריה .האזרחים הרומאים חשים תדהמה ,ומנסים להבין מדוע זה קרה .האם זה בגלל שזנחנו את האלילים ועברנו לנצרות? אוגוסטינוס באותם ימים משמש כבישוף (של העיר ,)Hippoוחש שתפקידו הוא להשיב לגל הביקורת הגואה .על רקע זה הוא כותב את הספר "עיר האלוהים" ,ומטרתו העיקרית היא לטעון שלא האל הוא שאחראי לנפילתה של רומא. הספר כולל דו-שיח ופולמוס עם כל הדתות הפגאניות ,וניסיון לעמוד על כבודה וצדקתה של הנצרות. כדי לעשות זאת ,יש לעסוק בשתי נקודות -מדוע האימפריה הצליחה ,ומדוע היא שקעה לבסוף .בחיבור יש 22ספרים ,ובספר החמישי עוסק אוגוסטינוס בסיבות להצלחת האימפריה .המטרה היא להראות שאין לזקוף את הצלחת האימפריה לזכות האלים הפגאניים אלא לזכות האל הנוצרי ,שרצה שרומא תצליח ותתפשט על אף שהיא פגאנית. הסיבות לכך: א .הבסיס שעליו אפשר להלביש את אמות המידה שהנצרות דוגלת בהן :האימפריה יצרה מערך מנהלי אחיד של חוק ותשתיות .היא איחדה עמים שונים ותרבויות שונות. בכך היא היוותה תשתית פוליטית ששימשה את מפיצי הבשורה. ב .רדיפת כבוד ותהילה :לרומאים היו מידות שיכלו לשמש השראה לנוצרים ,וזאת בשונה מהמידות של העולם הפגאני הסובב אותם .אוגוסטינוס מנתח את הסיבה שבגללה הרומאים ביקשו כוח ושיעבוד של אחרים ,ומגיע למסקנה כי הרומאים רדפו אחר כבוד ותהילה .ככאלה הם גם נמנעו ממעשים נפשעים ופחדניים ,דוחים ומשפילים .כלומר ,היה להם סף -בשל רדיפת הכבוד והתהילה הם היו מוכנים להקריב את חייהם ורכושם למען רומא ,והם נמנעו ממעשים נלוזים .נכונות ההקרבה של הרומאים יכולה לשמש השראה לנוצרי ,שיגיד לעצמו" :אם הרומאים היו מוכנים להקריב כל כך הרבה למען רומא ,אז בטח אנחנו הנוצרים צריכים להקריב למען משהו שנמצא בעולם הלא פיזי". תכלית האדם ,האושר והחסד )(Grace "...אוגוסטינוס דומה ליוונים בכך שהוא סבר שתכלית האדם היא להגיע לאושר .אנסה להסביר את האמונות הנוצריות הדוגמטיות שאגוסטינוס מייצג :ראשית ,לא נבראנו בכדי להיות מאושרים" . הפילוסופים היוונים סברו שתכלית האדם מימוש הפוטנציאל האנושי ,ומצב זה הוא האושר .אריסטו ,אפלטון והסטואים החזיקו בדיעה שיש נפש ויש גוף ,והשאיפה היא להגיע לסדר תקין ביניהם .האושר הוא מצב שבו התבונה היא הקברניט .אפלטון חשב שכל עוד יש תנאים סבירים סביבנו ,אם נעסוק מספיק בפילוסופיה נגיע לאושר .אריסטו סבר שהתנאים הסובבים אותנו הם שיאפשרו לנו להגיע לאושר -בריאות ,עושר ,משפחה ,עיר מתוקנת. גם אוגוסטינוס מקבל את התפיסה לפיּה התכלית היא להגיע לאושר ,אך הוא מוסיף עליה אלמנט :כפיפות האדם לאל .האדם אינו מסוגל להגיע באופן עצמאי לאושר ,משום שבטבעו לבד הוא אינו מצויד בכלים ובמשאבים לכך ,והוא זקוק לעזרת האל .הדרך להגיע אל האושר עוברת בדבקות באל וניסיון להתקרב אליו .האדם צריך לכונן קשר של אהבה וידידות עם האל .הבעיה היא שיש פער אינסופי בין האדם לבין האל ,כיצד יגושר הפער הזה? הכוחות האנושיים אינם מספיקים לכך ,וזו הסיבה שהאדם לבדו לא יכול להגיע לאושר ללא עזרה חיצונית .אולם ,אם אהיה אדם מאמין ואקיים את כל מצוות האל אזכה לעזרה חיצונית הקרויה חסד .אני אקבל משאב חיצוני שיעזור לי לבצע פעולות מסויימות ולהשתלט על יצרים ותאוות .הענווה היא הכרחית לכך שאבין שאני מוגבל ואקבל את הצורך בעזרה .אדם יהיר לא יוכל לקבל עזרה ולממש את ייעודו. החטא הקדמון קשה לנו לקבל את העובדה שיש היררכיה החיצונית לנו ,כלומר ,את העובדה שיש אל ושעלינו לקבל את סמכותו ומרותו .זו היא הסיבה לכך שאדם וחווה חטאו ואכלו מעץ הדעת- הם ביקשו אחר מקום לא להם בהיררכיה הזו ,ורצו להיות כמו האל עצמו .זה הוא מעשה של גאוות יתר ,ואי קבלת מקומם ביקום כבני אדם( .ליתר דיוק ,אוגוסטינוס מאמין שחווה היא שאשמה ביוהרה הזו ,ואילו אדם חשב שהעונש לא יהיה נורא ,הוא רצה להביע סולידריות עם חווה ולנכן נגרר אחריה) כתוצאה מכך ,מאז ועד היום ,איבדה התבונה את היכולת לשלוט על הנפש .לא קיבלנו את ההיררכיה החיצונית ,ולכן ההיררכיה הפנימית שלנו התערערה .למשל ,איברי המין פועלים באופן עצמאי מבלי שהתבונה תשתלט עליהם .העוררות המינית נובעת מהחטא הקדמון ,כך למשל גם המוות ,ואם אדם לא היה אוכל מעץ הדעת הוא היה חי עד היום. האדם לא יכול להשליט סדר פנימי ,ולכן עולה הצורך בחסד .אדם הראשון היה במעלה כזו שהוא קיבל את ה Grace-מהאל בלא מאמץ ,היה לו כל כך לקבל אותה ,היו לו כל התנאים להגיע לאושר בקלות ,ובכל זאת הוא חטא .על כן העונש הוא כה חמור .אנו בימינו צריכים להתאמץ כפליים כדי לזכות לחסד. אוגוסטינוס מונה שתי תשובות אפשריות לשאלה :אם אדם וחווה חטאו מדוע שאנחנו נשלם על החטא הקדמון. קצת כמו מחלה גנטית ,זה עובר מדור לדור .דרך גישור פיסי ירשנו את הצורך לכפר על החטא הקדמון משום שאדם וחווה הם אבותינו. אדם מסמל את כולנו .כולנו היינו בתוכו ,הוא הנציג של כל האנושות .משום כך זה כאילו אנו בעצמנו ביצענו את החטא. האנושות ,אם כן ,היתה מצויה במצב שבו היא צריכה לכפר על החטא הקדמון .כדי לכפר על החטא הקדמון היינו זקוקים לחסד האל -שיעזור לנו לכפר על החטא הזה .אלוהים שלח לפה את ישוע ,שסבל מאד ,וסבלו מכפר על חטאי האנושות. אפשר לדמות את זה למצב הבא :מישהו חייב לי 1000שקל ,ואני רוצה מסיבותיי שלי למנוע את המצב שבו הוא נמצא בחוב .אני שם לו בכיס 1000שקל כשהוא לא מסתכל, ואומר לו -עכשיו תחזיר לי .לא היינו מצליחים לכפר על החטא הקדמון מבלי שהאל ירד בדמות בשר ודם ,וסבלו מכפר על חטאינו משום שכולנו מזדהים עם סבלו של ישו ושותפים בקורבן שלו. ההשלכה הפוליטית מהתפיסה הזו יוצא שכבני אדם לא נוכל להגיע לאושר ,גם במסגרת הקהילה הפוליטית. בכך אוגוסטינוס סותר את היומרות והדרישות של היוונית מהקהילה הפוליטית ,המבקשים חוקה שאמורה להביא את האדם להרמוניה פנימית ולאושר .לפוליטיקה יש מטרה אחרת, נמוכה יותר ממה שמבקשים היוונים ,אין בכוחה של קהילה בני-אדם ללא סיוע מבחוץ להביא את הגאולה( .בהמשך סיכום זה יפורט שגם העיסוק עצמו בפוליטיקה לא מביא את האושר, בשונה ממה שסברו היוונים) שתי הערים אוגוסטינוס מבחין בין שתי קבוצות של האנושות ,כאשר מושא אהבתם של האזרחים הוא הגורם המבדיל בין שתי הקבוצות .את אותן שתי קבוצות ניתן לדמות לשתי ערים ,שהרי עיר היא קבוצת אנשים שיש להם תכלית או מטרה שהם מבקשים להגשים יחדיו .יש מי שמושא אהבתם הוא הם עצמם ,אלו הם אזרחי העיר הארצית ,והם העוסקים במרדף אחר תהילה, בצע ,תענוגות ,פילוסופיה פגאנית ועוד .לעומתם ,האנשים שמבקשים אחר מימוש אושרו האל אלה אזרחי עיר האל .אלו חיים את החיים הגשמיים כמצב של מעבר ,הם מודעים לכך שהם לא יגשימו את תכליתם ומטרתם בחיים הפיסיים .העיר הארצית אינה אלא משכן פיסי, התקופה בחיים האלו יכולה להיות טובה יותר או פחות ,אולם אופיה לא מהותי למימוש או אי מימוש תכלית האדם .לכן אוגוסטינוס גם לא מייחס חשיבות לסוג הקהילה שאנו חיים בה- דמוקרטיה ,אוליגרכיה או רודנות ,אין זה משנה .אוגוסטינוס לא נדרש לשאלות של אפלטון ואריסטו ,יש טווח מסוים שבתוכו אפשר לחיות ,והווריאציות בתוכו פחות מעניינות אותנו :כל עוד העיר הארצית לא הופכת את חיינו לגיהינום או לחיים בלתי מוסריים ,וכל עוד היא מאפשרת לנו לקדם את מטרותינו הרוחניות ולחיות את חיינו כנוצרים. אזרחי עיר-האל הם גם אזרחים של העיר הארצית ,ובמובן הזה זה מזכיר את האזרחות הכפולה שהסטואים מדברים עליה .אולם כאן העיקרון שמקנה את האזרחות הזו הוא שונה -אצל הסטואים עובדת היותך בן-אדם הפכה אותך לאזרח העולם ,ואילו אצל אוגוסטינוס התכונה שמקנה את האזרחות הכפולה היא האמונה באל והרצון להתאחד עימו. האנושות מחולקת לשתי קבוצות שנעות במסלולים מקבילים באותו זמן .לכל עיר היסטוריה משלה :בעיר הארצית זו ההיסטוריה של מצרים העתיקה ,רומא ,הקמת ארה"ב והמהפכה הצרפתית ,ואילו סיפורה של העיר האלוהית היא הסיפור של החטא הקדמון, הכפרה של ישו ,ההתקרבות לאל דרך ישו ואחרית הימים .אזרחי העיר האלוהית אמנם חווים את ההיסטוריה של מטה :מהפכות ,מלחמות וכיבושים ,אך הם חווים זאת כמשהו שהם נמצאים בתוכו וזורמים בתוכו ,בעוד הם גיבורים בסיפור אחר לגמרי .כמו להיות בקולנוע ולחשוב על סרט אחר שראית. יחסים חברתיים או העיסוק בפוליטיקה לא מביאים אושר הפילוסופים היוונים ,ובפרט אפלטון ואריסטו ,סברו שחלק מהאושר הוא תוצאה של היחסים הפוליטיים שלנו וההשתתפות החברתית שלנו ,זאת בשל טבע האדם שהוא "חיה פוליטית" או "חיה חברתית" .גם אם ההשתתפות הפוליטית של אדם מועטה ,לפחות חיים חברתיים תופסים מקום מרכזי בתפיסה היוונית של מה זה להיות מאושר .בספר 19מבקש אוגוסטינוס לטעון שהאדם לא יכול להגיע לאושר ולתכלית שלו בעולם הזה ,וכחלק מכך -גם לא במסגרת חברות ,משפחה או חיים פוליטיים .על כן אוגוסטינוס מספק תיאור שלילי של יחסים הללו. משפחה –הריבים בתוך המשפחה הם אלו שהכי כואבים לנו .סוג הצער הקשה ביותר קשור בבגידה בתוך המשפחה ,וכשאיש בוגד באישתו אי אפשר לרפא את הכאב .במשפחה יש אי וודאות -אנו לעולם לא נוכל לדעת שבני משפחתנו יישארו נאמנים לנו לנצח .המשפחה היא לא מקום שמביא אושר. חברים -אינך יודע מה מצוי בלב חברך ,ולכן גם ביחסים החברתיים יש אי ודאות. לעולם לא תוכל לדעת אם חברך אוהב אותך באמת ,וגם אם היום הוא אוהב אותך- אנשים משתנים ,מה אם מחר הוא יבגוד בך? חברים מתפזרים ,אובדים ,מתים, רבים .דבר זה גורם לעצב רב .על כן מי שקונה לו חברים קונה לו גם פתח לצער אפשרי .את הישועה לא נמצא בחברויות שלנו ,שהיא מקום של צער. מדינה -אריסטו סבר שבכך שהאדם פועל פוליטית למען האושר שלו עצמו ,משום שעצם העיסוק בתפקיד ציבורי הופך את האדם למאושר .לעומתו אוגוסטינוס טוען- העיסוק בפוליטיקה מביא צער .חשבו על השופט ,שצריך בלי וודאות מלאה להחליט אם לדון אדם למיתה או לא .איך קבלת החלטה כזו יכולה להפוך אותו למאושר? מה בעיסוק הפוליטי מביא אושר? התפקיד הציבורי הוא מקום של צער ולא של עושר, וצריך להתמודד עימו -אדם נוצרי שמתבקש למלא תפקיד ציבורי צריך לעשות זאת משום שאין ברירה אחרת בעיר הארצית ,אך אין מה להתפאר בכך ולראות בכך אידיאל .מי שחי בדיר חזירים צריך להתמודד עם המצב ,ולא לראות במצבו אידיאל שיש להתפאר בו. האדם אינו "יצור פוליטי" כפי שהגדירו אותו הפילוסופים היוונים ,הוא נאלץ לעסוק בפוליטיקה בשל החטא הקדמון .אין זה טבע האדם לעסוק בפוליטיקה (לא נולדנו נכים) אלא הוא נאלץ לעסוק בה (הנכה נעזר בקביים בעל כורחו). רדיפת שלום כבסיס לדו קיום בין הערים הרשעים והמאמינים ,היוונים והפגנים ,לכולם יש מטרה משותפת .הם כולם מבקשים לחיות חיים שמצויים בהרמוניה ,שלום ,שלווה וחוסר חיכוך .הן בינם לבין חבריהם והן בין חלקי הגוף .שודדי הים מבקשים שלום פנימי אחרת הם לא יצליחו לשדוד ,יוזף מנגלה ביקש באמצעות פשעיו להשיג שלום ,ומי שיוצא למלחמה לא מבקש מצב של מלחמה אלא מבקש להשליט סדר חדש .אוגוסטינוס כותב על מיתוס ,אודות יצור שהוא חצי אדם חצי מפלצת שאוכל בני-אדם ,גם הוא מבקש בסדר פנימי של איברי הגוף ,היעדר רעב וקור וכדומה. השלום הוא מטרה משותפת של אזרחי "ירושלים של מטה" ואזרחי "ירושלים של מעלה" .בשל כך שתי הערים יכולות להתקיים בדו קיום ,ולא צריכה להיות מלחמה מתמדת ביניהן .דהיינו ,יכול להתקיים מצב שבו אנשי העיר השמיימית מקיימים את מצוות הדת וחיים חיי אמונה ,ועדיין חיים בהרמוניה עם העיר הארצית -הם הולכים לעבודה ,חברים בחברה מסוימת וכדומה .אין זה הכרח שמי שרוצה להיות אזרח העיר האלוהית ייאלץ לנדוד למנזר מרוחק. אולם ,אין זה מובטח שכל הסדר פוליטי יאפשר למאמינים לקיים את מצוות הדת. בהחלט ייתכן מצב של התנגשויות( .אוגוסטינוס לא נותן דוגמאות לכך ,אבל דניאל נתן - השליט יכול לגזור למשל שחובה לאכול בשר בפסחא) .מצב התנגשות שכזה הוא הכרזת מלחמה של העיר הארצית על העיר האלוהית ,ואין ברירה אלא להתנגד לשליט העיר הארצית. השליט הארצי והסיבה שבגינה אנו חיים בעיר הארצית אצל אוגוסטינוס אין תורה פוליטית לפיה השליט הוא נעלה מן האזרחים .אין לו צורך לדבר על "המלך הפילוסוף" ,אדם שטוב מאיתנו מוסרית או חכם מאיתנו .יש אצלו נרטיב של מצב נוכחי עגום לעומת מצב אידיאלי .מחד יש מצב של שלטון אבהי ,כזה שאין בו כפיה ,שלטון של יצור עליון שרוצה בטובתנו ושיש לו את כל היכולות להיות השליט האולטימטיבי .מאידך, יש מצב של שלטון פוליטי ,שאינו אבהי ,כשזה שדואג לאינטרס של השליט ,המתבסס על כפיה והנעשה בידי יצורים שיש להם סגולות ויכולות הדומות לאלו של הנתינים. אצל הפילוסופים היוונים אין את המעבר הזה בין מצב אידיאלי לבין מצב עגום .אצל אוגוסטינוס יש ,המצב הפוליטי העגום הוא תוצאה של החטא הקדמון ויש לו שתי מטרות: א .מימד של ענישה -בשל הפרת הצו האלוהי אנו חיים חיי אי ודאות וחוסר יציבות. ב .מימד רפואי -הנפש האנושית אינה מסודרת -כלומר התבונה לא שולטת על הגוף .האדם לא מצליח לשלוט על הדחפים והתאוות ,ולכן הוא זקוק לכוח כפייתי שיתקן אותו (והשלטון הארצי הוא כאמור כוח כפייתי ,יש בו מערכת משפט וכליאה) .אלה הן "קביים" שעוזרות לנו למתן את תוצאות החטא הקדמון ,משום שהן עוזרות לנו להתמודד עם היעדר ההיררכיה הפנימית (שאבדה בשל החטא הקדמון). הפולמוס עם קיקרו -מה היא מדינה? בפרקים המאוחרים של ספר 19אוגוסטינוס פותח בפולמוס דמיוני עם קירקרו (שירד במיקוד השנה ,כך שלדעתי ספק אם נישאל על כך) .קירקרו היה פילוסוף ופוליטיקאי יווני-רומאי, ואוגוסטינוס מתפלמס (דמיונית) מולו בשאלה מה היא המדינה .לדעת קירקרו המדינה היא -Res( Res Publicaדבר -populusציבור) .המדינה היא "הדבר שברשות העם" ,ה .Commonwealthיוצאת מכאן השאלה -מה הוא עם/ציבור? מה הופך קבוצת אנשים לעם? קירקרו סבר שציבור הוא קבוצת יחידים המתאגדים יחדיו על בסיס תפיסת צדק משותפת. כנגד זאת טוען אוגוסטינוס -לרומאים הפגנים לא היתה כלל תפיסת צדק (ובפרט לא תפיסת צדק משותפת) .הצדק הוא לתת לכל אחד את שמגיע לו ,ואילו הרומאים לא נתנו לאל את שמגיע לו :לא סגדו לאל ולא עבדו אותו ,אלא עבדו אלילים .ההגדרה שמספק קיקרו תלויה סובסטנטיבית במידות טובות ,ואילו לרומאים כלל לא היו מידות טובות .אנו זקוקים להגדרה שעל פיה נדע להגיד מה היא מדינה בלי קשר להשקפות מוסריות. לדעת אוגוסטינוס ,אוסף אנשים הוא עם כאשר יש להם מושא אהבה משותף .יש שיתאגדו סביב אהבת בצע ,אהבת חכמה או אהבת האלוהים .יש רפובליקות של אנשים שמתאגדים סביב מה שראוי לאהוב (אלוהים) ויש שמתאגדים סביב דברים שלא ראוי לאהוב אותם (כוח ,עושר) .בכך אוגוסטינוס נתן הגדרה פוליטית שאין לה כל אמירה ערכית לגבי הקהילות ,ומאפשר שיח מדע-מדיני שלא מחייב להביע הערכה מוסרית כלפי האנשים שמתחזקים את הפוליטיקה. אקווינס נקפוץ 600שנים ,לתומאס איש אקווינס ()1225-1275 התפתחויות היסטוריות ואינטלקטואליות לידת האוניברסיטאות -אקווינס נולד בתקופה בה כבר יש אוניברסיטאות ,כלומר קבוצות מרצים בערים מסויימות המחליטים להתאגד ולחנך ,לא לשם הענקת מקצוע ועיסוק אלא כדי ללמד באופן עמוק יותר שישמש למחקר .השיח האינטלקטואלי זוכה לקפיצת מדרגה נגישות לטקסטים ,ביניהם טקסטים של אריסטו -באירופה מתחילה להיווצר נגישות לטקסטים שבעבר לא היתה נגישות אליהם .דרך מפעל התרגום המוסלמי מגיעים לאירופה טקסטים יחסית מלאים ותרגומים של האתיקה והפוליטיקה (אריסטו) לרומאית וליוונית .צריך להבין את אקווינס על בסיס היכולת שלו להבין ולפרש את אריסטו. המנדיקאנטים -בתוך הכנסיה יש מסדרים .אלה הן קבוצות אנשים שרוצים להקדיש את חייהם לפולחן האל ,הם יוצאים מחיי החברה וחיי החול (של העיר הארצית) ובונים מסדר עם כללי חיים משותפים .כחלק מכך הוקם במאה ה 13-מסדר המנדיקאטדים ,ואקווינס קיבל חינוך מנזירים מנדיקאטים (כלומר ,חברי מסדר). הזרם הסכולאסטי -קבוצת אנשים שעסקו בתיאולוגיה בעיקר ,אשר אקווינס היה חבר בה. הם התייחדו בצורת הכתיבה שלהם :כותבים שאלה ,עליה כותבים הסתייגויות ,מצטטים בר סמכות (כמו אריסטו) ,עונים על השאלה ואז משיבים להסתייגויות .זו צורת הכתיבה של ( Summa Theologicaמכלול התיאולוגיה ,יצירתו הגדולה ביותר). מה היא מטרת השלטון? התפקיד שאריסטו ייחס לחוק האנושי היה להקנות לאזרחים מידות טובות .החוק אמור לטפח את המידה הטובה ולסייע לאזרח להתרגל לפעול על פיה .אקווינס מחזיק בדיעה דומה ,אך לא זהה .ראשית ,הגדרה :החוק ,לפי אקווינס ,הוא קביעה של התבונה שנועדה לקדם את רווחת הכלל ) .(Commonwealthהשליט הטוב יסיק מן התבונה כיצד לקדם את טובת הכלל ועל-פי זאת יקבע את החוק. האדם צריך לפעול על פי התבונה ,זה הוא הסדר הנכון של הדברים (ולא מצב שבו האדם כפוף לדחפים-מיניים ,למשל) .החוק הוא קביעה של התבונה ,והאדם צריך להיות כפוף לתבונה ,על כן האדם צריך להיות כפוף לחוק .החוק מכפיף אותנו תחת דבר אשר טוב שנהיה כפופים לו -וזו התבונה .כך החוק משפר אותנו ,בכך שהוא מחיל בנו הרגלים של צייתנות לתבונה .אמנם אדם טוב באמת נמנע מפשע לא מתוך פחד מענישה ,אולם אקווינס סבור שלחוק יש יכולת להשריש הרגלים ובכך להפוך אותנו לטובים (מתוך שלא לשמה בא לשמה). אריסטו סבר שכך הם פני הדברים באופן כללי ,מטרת המדינה היא להגשים את האינדיווידואל .אוגוסטינוס שלל את הגישה הזו לחלוטין -מטרת המדינה היא לספק לאינדיווידואל תנאים בסיסיים ,וזה כבר עניין שלו להגיע להגשמה עצמית .אקווינס נמצא באמצע -המדינה אכן לא מתיימרת להביא את האינדיווידואל להגשמה עצמית מלאה ,אך במימד הציבורי היא צריכה (וגם יכולה) לעשות כן .החוק מתעניין בהיבט הקהילתי של חיינו, הוא נוגע רק לטוב המשותף ,והוא לא יקנה לי הרגלים לפעולות הקשורות רק בטוב האישי (להיות אמיץ יותר ,להחזיר כסף לחבר) .תפקידם של ההורים והמחנכים הוא לחנך אותנו, והחוק יוכל למלא תפקיד כזה רק במימד הציבורי. במסגרת הדיון של אקווינס הוא עוסק גם בשאלת האפשרות שאדם יהיה טוב במימד הציבורי אך לא-טוב במימד האישי .הוא אומר שקשה לחשוב על אדם שמחד אינו טוב בחייו הפרטיים אך מנגד הוא טוב במימד הציבורי ,אחד שלא מחזיר כסף לחבר אבל משלם מיסים והולך למילואים. מה לגבי שליט שאינו שליט טוב? במצב זה החוק הופך אותנו לטוב יותר ,אך לא במובן הסובסטנטיבי של "טוב" .אם אהיה כפוף להוראות של גנב ,אהיה לגנב טוב יותר .אם השליט הוא רודן ,אני אהפוך לעבד טוב יותר .החוק יהפוך את האדם לאדם טוב (במובן הסובסטנטיבי ,כלומר יפתח בו את המידות הטובות) רק כאשר השליט מבקש את טובת הכלל. מגבלות על החקיקה המחוקק מבקש לחוקק חוקים בכדי לטפל בבעיה מסויימת .בבואו לעשות זאת עליו להישאר תחת המגבלה :שקיום מצוות הוק תהיה אפשרית .חוק שאפתני לא יזכה לציות וגם יפגע במערכת החוק והמשפט ,משום שתיווצר אווירה שזה בסדר שלא לציית .המחוקק צריך להיות עירני להתנהגות האזרחים ,ולהתקדם אט-אט בחקיקה. האם הפרת החוק היא חטא? ישנם כל מיני חוקים שהפרתם לא נראית לנו כנוגדת את האינטואיציה המוסרית .הפרת החוק בלתי צודק אינה מהווה חטא .למעשה -יש חובה שלא לציית לחוק בלתי צודק .עם זאת ,אי-ציות לחוק עשוי לגרום לתופעות לוואי ,לסקנדל .חוק לא צודק אינו מחייב מבחינה מצפונית ,בעוד חוק צודק הוא כן מחייב .אבל צריך לקחת בחשבון – עד כמה אי הציות לחוק מערער את שלטון החוק וגורם לתהפוכות פוליטיות. אגב ,להקשר זה ,כפי שיורחב בהמשך ,חוק צודק הוא חוק ש א .האדם שחוקק אותו הוא האדם המוסמך לכך ב .מטרתו לקדם טוב משותף ג .מחלק את הנטל והמגבלה שהוא מטיל (כל חוק הרי עושה זאת בצורה כזו או אחרת) באופן שווה בין האזרחים האם נוהג הוא דבר מחייב כחוק? 3..9 האם התנהגות מסוימת שרוב החברה נוקטת בה מקבלת תוקף חוקי? אם נהוג להשאיר טיפ ,או שכולם מתעלמים מהאיסור לחנות באדום לבן ,האם יש לדבר הזה תוקף חוקי? אקווינס מבחין בין סוגי קבוצות ,ואומר שלא כל קבוצה רשאית לחוקק חוק עבור עצמה :לא משפחה ,תושבי שכונה וכדומה .לעומתם ,אזרחי המדינה הם קבוצה גדולה דיה והם יכולים לחוקק לעצמם חוק .נוהג מחייב מבחינה חוקית ,מדוע? משום שחוק הוא קביעה של התבונה ,וגם ההתנהגות שלנו מוכתבת על פי התבונה .רוב האזרחים החליטו שזה דבילי שלא לחנות באדום לבן ,ורוב האזרחים החליטו שמלצרים לא מרוויחים מספיק ולכן יש להשאיר להם טיפ .הם מקבלים את ההחלטה הזו באמצעות התבונה ,ולאזרחים יש סמכות לחוקק. מנין ה"סמכות" הזו לחוקק? משתקפת פה תפיסה של ריבונות העם .אריסטו היה אומר שמריבונות העם נגזרת דמוקרטיה .אקווינס אומר לנו -גם במשטר שבו יש שליט יחיד, לאו דווקא דמוקרטיה ,יכולה לבוא לידי ביטוי ריבונות העם .הפונקציה של החוק היא לגרום להתנהגות מסויימת .אם כולם נוהגים במנהג דומה ,ולא כפי שכתוב בחוקי השליט ,סימן שהשליט אינו רלוונטי ,אלא הקהילה רלוונטית. מאפיינים מרכזיים של חוק נרצה בהמשך לתאר את כל אחד מסוגי החוק :החוק הנצחי ,חוק הטבע ואת החוק האנושי. לשם כך נתאר קודם כל מה הם המאפיינים העיקריים והמהותיים של החוק (כלומר ,בתחילה מבלי לתאר את אחד הסוגים) .לאורך התיאור הבא יש לזכור כי אקווינס לא מדבר רק על חוק המדינה ,כלומר לא כל החוקים הם תוצר של מעשה אנושי. שייך לתבונה – אקווינס יוצא נגד התפיסה לפיה חוק הוא הוראה אשר מחייבת כי למי שפקד אותה יכולת להעניש .לא כל דבר שנראה כמו חוק הוא חוק ,יש סטנדרט מסוים שהחוק צריך לעמוד בו :החוק חייב להיות תבוני (למשל ,אם יוצאת פקודה "אסור לענוב עניבות" ,זה לא חוק ,זו משאלת לב שרירותית) .אקווינס מכנה את החוק . measure and rule of human actionsלמילה Ruleשתי משמעויות: סרגל ושליט .נוסף על כך שהחוק הוא ציווי שיש לו הכוח לחייב אותנו ,החוק גם מראה לנו מה הוא ה"קו הישר" .כלומר ,יש משהו שצריך לעשות ,והחוק מסייע לנו לזהות מה הוא הדבר הנכון לעשות ,ועד כמה אנו סוטים מהמעשה הראוי. לטובת הכלל – החוק מכוון אותנו אל ה Common Goodולא אל טובתנו האישית. בכל מעשה על אדם לחשוב כיצד הדבר ישפיע על הכלל ,משום שה'טוב' אינו נושא תווית אישית .אין משמעות ל"לקדם טוב פרטי" ,אספן אמנות שלא נותן לאיש לראות את הציורים לא מקדם שום טוב .הקריטריון הזה נראה לנו בתחילה אינטואיטיבי, אבל צריך לזכור שאקווינס לא מדבר רק על חוק המדינה .למשל -לא ברור לנו מיד לטובת מי החוק לפיו "אסור לשקר" .או למשל ,באופן שאולי קצת מנוגד לאינטואיציה שלנו ,לא רק ראש-הממשלה ,אלא גם נועם שליט שפועל בזירה הציבורית צריך לשקול בכל מעשה שלו את ההשלכות על כלל האזרחים. מחוקק ע"י הקהילה או האחראי עליה – חוק חייב להיות תבוני ,והוא חייב להשפיע על ההתנהגות ,אחרת הוא פשוט לא חוק .כדי להשפיע על ההתנהגות יש צורך בשימוש בכח הכפייה .לכאורה ניתן היה לחשוב על אדם חזק מספיק בכדי לכפות את רצונו ,שהיה מתקן תקנות על פי התבונה ,האם אלו הם חוקים? אקווינס מוסיף עוד מאפיין לחוק -הוא צריך להיות מחוקק בידי הקהילה ,משום שצריך שתהיה לגיטימציה להשתמש בכח הכפייה .ולמי יש את הלגיטימציה הזו? רק לקהילה עצמה ,או ליחיד שהקהילה מינתה אותו כדי לקדם את טובת הכלל. פומבי ומפורסם -צריך שלאלו שצריכים לקיים את החוק תהיה גישה לדעת מה החוק .החוק לא יכול להתקיים אם לא כולם מודעים לו .ומה לגבי המוסר ,ידיעת הטוב והרע? אלוהים טבע בנו את המוסר ,ולכן אין צורך שהחוק הזה יהיה כתוב. אקווינס מונה את ארבעת סוגי החוק ,ולכל סוג של חוק מקדיש 15שאלות. החוק הנצחי אלוהים ברא את העולם באופן שאינו שרירותי .ישנו סדר שמשקף תבונה אלוהית ,והחוק הנצחי הוא התכנית לפיה אלוהים ברא את העולם .אין לנו גישה ישירה לתכנית הזו ,אנו יכולים להעריך (לעקוב אחר הכוכבים ,לראות שהחתול רודף אחר העכבר או לשים לב שאבנים נופלות) .האל שם נטיות בכל אחד מהדברים שעליהם חל החוק :בני-האדם ,החיות, העצים ,האבנים וכן הלאה ,וכך היקום מצוי בתנועה מתמדת אל עבר יעד מסוים שהאל רוצה בו .הרעיון הזה מצוי כבר אצל אריסטו -האבן נופלת לא בשל הגרוויטציה אלא משום שיש לה נטיה טבעית להגיע ארצה. האל שם בכל מה שיצר יסוד פנימי שמניע את אותו הדבר .החתול נוטה באופן טבעי ללקק שמנת ,והאבן נוטה ליפול .האדם ,לעומתם ,מתייחד בכך שהנטייה הטבעית אשר שם בו האל היא התבונה .האדם ,באמצעות התבונה שיצק בו האל ,למעשה קיבל את היכולת/את התפקיד לממש את החוק הנצחי (ובכך לממש את רצונו של האל ואת התבונה האלוהית). בני האדם מתייחדים בכך שהושם בהם התפקיד למממש את התכנית האלוהית .החלק מהחוק-הנצחי שהאל שם בבני האדם קרוי חוק הטבע. חוק הטבע חוק הטבע זה הוא המוסר ,אוסף הוראות המגדירות מה טוב ומה רע לעשות .חוק הטבע זהה לתבונה ,זה הוא ההיבט בחוק הנצחי אשר האל שם בבני האדם .כלומר ,חוק הטבע זו הדרך של בני האדם למממש את אותה "תכנית-אב" אלוהית. החוק האנושי יש מקומות בהם חוק הטבע לא הכריע ,וכאן נכנס החוק האנושי ומשלים אותו .לא כל השאלות הן מוסריות ,והחוק האנושי צריך להשלים את חוק הטבע באופן שאינו נוגד את המוסר .למשל -ייתכן שגם היעדר קניין פרטי וגם קניין פרטי הן אופציות מוסריות ,על הקהילה לדון ולהכריע .על החוק האנושי להסדיר כיצד נחיה כקהילה פוליטית. החוק האלוהי The Divine Law החוק האלוהי הם התקנות והכללים שאלוהים נתן לנו באופן מפורט -באמצעות ההתגלות (של ישו) ,במסגרת הבשורה (כלומר -מה שכתוב בברית החדשה) .הוא ניתן לנו כי: א .הייעוד והאושר שלנו אינם בעולם הזה ,יש לנו ייעוד שימומש באופן על-טבעי .אין בטבע האנושי יכולת להגיע אל מה שהוא על-אנושי ,לכן ההנחיה אל עבר אותו ייעוד על-אנושי צריכה להיות הנחיה על אנושית .האל התערב ונתן לנו את התבונה (או במילים אחרות נתן לנו את חוק הטבע) שמורה לנו כיצד לפעול על מנת שנזכה לעולם הבא ,אך היא לבדה לא תביא אותנו למצוא את הדרך לגאולה. ב .יש דברים שהחוק האנושי לעולם לא יוכל לאכוף :לחשוב ,להרגיש ,לחשוב וכן הלאה (למשל "אהוב את הזולת") .אלו למשל דברים המצריכים בחינה של לב האדם ,דבר שהקהילה הפוליטית (באמצעות שוטרים) לא יכולה לעשות ,ואילו אלוהים כן יכול לאכוף (אם לא תאהב את הזולת לא תגיע לגן עדן) .כך יתאפשר שינוי מוסרי ושינוי הרגלים מגונים שלקהילה הפוליטית אין את הכוח להתמודד עמם. החוק האנושי לא צריך ולא יכול לאכוף ולגעת בכל הרגל מגונה ,בחטאים, בנטיות בלתי מוסריות וכדומה .בברית החדשה כתוב שכשאתה מוציא את העשבים השוטים אתה עוקר גם את הפרחים והחיטה שסביבם .כלומר ,החוק האנושי צריך להיות כללי וגורף ,ויהיה קשה לחוק האנושי לתקן כל אספקט של התנהגות האדם בצורה מדויקת (אם נרצה למנוע עצלות ,מתי אדם הוא לא עצל אלא עסוק בדברים אחרים?) ,לכן לא יהיה לא נכון לאכוף חוק על כל ההתנהגויות של בני האדם .פה נכנס החוק האלוהי -הוא כבר יכול לסייע לתקן עצלות ,קמצנות ,קשות עורף ,גאווה וכדומה. לאחר שהצגנו את סוגי החוק ,נעסוק בהרחבה בחוק הטבע ובחוק האנושי: שאלה -39מאמרים על חוק הטבע. בחוק הטבע יש עקרונות מרכזיים ,אשר מהם כל אדם יכול להסיק מסקנות .העקרון הבסיסי ביותר הוא "סור מטוב ועשה רע" ,וכל אדם יכול להסיק מסקנות פרטיקולאריות למקרים ספציפיים .חוק הטבע הוא אוניברסאלי ,בלתי משנה ובלתי מחיק מלב האדם. העקרונות הבסיסיים ביותר מתאפיינים בכך ,אך לעתים האדם גוזר לא נכון מהתבונה המעשית אל המקרה הספציפי( .חשבתי שאין צורך להרחיב על זה כי כולנו חפרנו בזה בעבודה וזה עלה בשיעור ל 5-דקות בערך). חוק הטבע נקרא כך משום שזה חוק שלדעת אקווינס ניתן לגלותו מתוך הטבע האנושי ,והוא מסייע לממש את הטבע הזה .צריך להבין לשם כך שיש בכלל "טבע אנושי": לפני שאנו יצורים תבוניים ,אנו קודם כל יצורים .אנו שייכים לעולם החי ,ויש לנו נטיות טבעיות כפי שלכל הדברים ביקום יש נטיות טבעיות .יש נטיות טבעיות שאנו שותפים בהם עם החיות :הנטיה לשרוד ,להתרבות ,להתנגד לשינוי ,לחנך את ה"גורים" שלנו .יש גם נטיות טבעיות שאינן משותפות לנו ולחיות :למשל חיי חברה וחברות (גם החיות חיות בלהקות ,אך אקווינס חושב שהחברות של בני אדם מיוחדת באופן שהחיות לא חולקות) .חוק הטבע עוזר לנו למממש בצורה תבונית נטיות טבעיות ,כאלו שבחלקן הן ייחודיות לאדם ובחלקן משותפות עם דברים אחרים (חיים או לא). שאלה – 39מאמרים על החוק האנושי הצורך בחוק האנושי לכל בני האדם יש נטיה טבעית לפעול בצורה תבונית ,אך לא אצל כולם הנטיה להיות טובים באה לידי ביטוי במידה זהה .ככל דבר מולד ,אם הנטיה להיות טוב לא תובא לידי מימוש ,היא תהיה במצב מנוון .בדיוק כמו אדם שנולד עם גוף של ספורטאי ולא עושה עם זה כלום. כיצורים מוסריים אנו זקוקים לעזרה חיצונית שתסייע לנו להביא לידי ביטוי את הנטיה הטבעית להיות מוסריים ,כפי שההורים מנחים את הילד בתחילת ימיו .אנו זקוקים למערכת החוק והענישה לא רק כדי לשמור על איש מפני רעהו אלא גם בכדי להשפיע ההתנהגות באופן שיגן על הרעים מפני היצר שלהם. אולם ,אם אנו מסכימים שלקהילה יש לגיטימציה להפעיל את כח-הכפייה וגם יש צורך בכך (כדי לנתב את הנטיות הטבעיות שלנו ולהביאם לכדי מימוש) ,אין זה מספיק בכדי לטעון שצריך חוק כתוב .למה שלא פשוט יהיו שופטים שמחליטים לגבי כל מקרה לגופו אם האדם פעל באופן תבוני ,ואם לא-יתנו לו עונש? למה עולה הצורך בחוק כתוב? שלוש סיבות לכך: א .חוק מנטרל את משוא-הפנים של השופט .השופט עשוי להיות מושפע ממראה חיצוני ,עדה שהחשוד משתייך אליה וכן הלאה .החוק הכתוב מקטין את מידת השרירותיות שבהחלטותיו. ב .השיטה של החוק הכתוב מצריכה הרבה פחות אנשי משפט מוכשרים ,ולכן זה יותר פרקטי .אליטה קטנה של משכילים יכולה לחוקק חוקים טובים בקלות ,ואחר כך אנשים קצת פחות מוכשרים יהיו שופטים .לשופטים הללו יהיה חוק להסתמך עליו, וכך המגרעות והחסכים של השופטים יהיו פחות רלוונטיים .לעומת זאת ,בשיטת השופטים ,אנו נצטרך (ונתקשה מאד) למצוא רבבות שופטים מהאליטה הקטנה והמוכשרת. ג .בעת שמחוקקים חוק כתוב כללי ,הראיה היא רחבה .המחוקק לא מסתכל על מקרה ספציפי וקובע מה יש לעשות ,אלא קובע עיקרון כללי .המוסר של המחוקק ייטה פחות להתבלבל כאשר לא מדובר במקרה ספציפי. – Deteminatoהאופן בו החוק האנושי "נגזר" מחוק הטבע – הבחנה בין רדוקציה לדטרמינציה לכל סוג של חוק יש שיוך לחוק שקודם לו .כך חוק הטבע (המוסר שמתגלה בתבונה) הוא חלק מן החוק הנצחי .אקווינס מבקש לעמוד על אופי ה"גזירה" של החוק האנושי מחוק הטבע .הוא טוען שזו לא תמיד גזירה במובן הלוגי של רדוקציה כפי שאנו מכירים משיעורי לוגיקה.לעתים זה ,Deteminatoמשמעות המילה היא שיש איזה מרווח שאנו יכולים להחליט בתוכו ,והמסקנה היא לא מסקנה הכרחית .אנו כקהילה קובעים "העונש על מרמה יהיה 7 שנות מאסר" .כשבחוק הטבע נקבע שאסור לרמות נפתח לנו סט של אפשרויות לקבוע מתוכו .הסכמנו שעל עבירה Xמגיע עונש ,Yזה לא אומר שהדבר נגזר לוגית מחוק הטבע. זה לא מנוגד לחוק הטבע ,כמובן ,אך גם לא מנוגד לו. חוק אנושי -התאמה לאוכלוסיה אקווינס חושב שהחוק לא יכול להיות מנותק מהמציאות .אנו לא צריכים להעניש על כל התנהגות של האנשים ,ואי אפשר לצפות מכולם להתנהג בצורה המוסרית ביותר כל הזמן. התפיסה שלו היא תפיסה סוציולוגית ריאלית ,ולדעתו יש להתאים את החוק לאוכלוסיה. חוק אנושי -חריגים המטרה של חוק היא לקדם את טובת הכלל ,ואנו מחוקקים חוק שברוב המקרים מקדם התנהגות שתקדם את התנהגות הכלל .אולם יש מקרים שבהם החוק יהיה "מרובע" מדי, ולכן הנתינים צריכים להפעיל שיקול דעת ולדעת שיש מצבים מסוימים שבהם מותר לפעול שלא ע"פ החוק( .יש חוק :אסור לפתוח את שער העיר אחרי .19:00באים אנשים באמצע הלילה ,השומר צריך לא להיות מרובע מדי בהחלטה). החוק האנושי -שינוי החוק צריך לזכור שהחוק בסך-הכל מנסה לפרש את המוסר ,ובהחלט ייתכן שלעתים אנו טועים. אם יש יתרון ממשי וגדול בתיקון החוק -מותר וצריך לעשות זאת (כלומר ,לא סתם לטמטם את האזרחים אם אין הרבה הבדל). עד כאן החוק האנושי קנין פרטי | צדק חלוקתי קניין פרטי או היעדרו הוא אחת ההחלטות שהאנושות או קהילות יכולות לקבל ,והוא מקבל תוקף מההסכמה שלנו .חוק הטבע לא מצווה על קיום קניין פרטי ,התפיסה בתיאולוגיה הנוצרית היא שאלוהים לא ייסד שום חלוקה ,ובתחילה הכל היה שייך לכולם .עם זאת ,יש לבעלות פרטית יתרונות ,היתרונות הללו יובילו להסכמה ,וההסכמה היא שמקנה תוקף מוסרי. א .בעיית הטרמפיסט -בהתאם לפסיכולוגיה הסוציומטית שלנו ,אף אחד לא דואג למה שמצוי ברשות הכלל. ב .יעילות -בחלוקה יש אלמנט יש יעילות :אתה זורע עד פה ,אני זורע מפה והלאה, ומנענו כפל עבודה. ג -High fences make good neighbors .חלוקה של קניין פרטי מפחיתה סכסוך ויריבות בין פרטים. הקניין הפרטי פותר את כל הבעיות האלו ,אך הדבר רלוונטי רק בהקשר של מה שאווינס מכנה כזכות לשימור ,טיפוח וחלוקה .יש לנו קניין פרטי ,וחלק מזה אומר שאני שאנו אחראים ורשאים לשמר אותו ולהעבירו הלאה אם נרצה .אך מה לגבי הזכות להשתמש ,באופן שמכלה את הקניין? פה זכויות הקניין כבר אינן אבסולוטיות .אקווינס מבחין בין שלושה סוגים של הזדקקות (השני מחולק לשניים) .1ישנה הזדקקות מוחלטת ,דברים הדרושים לי בכדי לשרוד (כמו למים ולמזון) .על דברים יש לי את זכות הקניין ,ואני רשאי בלי כל סייג להשתמש בהם באופן שיכלה אותם. .2הזדקקות יחסית -דברים שאנו זקוקים להם בכדי לשפר את חיינו אך אינם הכרחיים לקיומנו א .דברים שדרושים לנו בכדי לקיים אורח חיים סביר ,הגיוני ולא מגונה. אוטו ,מקרר ב .מותרות -דברים שאין לנו צורך בהם כדי לקיים אורח חיים סביר ,אלא הרבה מעבר לכך .יאכטה. המותרות שייכות לנזקקים ,עליהן אין לנו כל זכות קניין .לעומתם ,הדברים שאינם הכרחיים להישרדות אך מאפשרים לנו לקיים אורח חיים סביר -יש לנו עליהם זכות קניין ,אך מסויגת. אם יש מישהו שזקוק להם הזדקקות מוחלטת (העניים) -אז הדברים הללו שייכים לו ,וחייבים לתת להם אותם .אקווינס לא דוגל בחלוקה שווה כלל וכלל ,הוא רק סבור שיש צורך לחלק קניין באופן שיאפשר לכולם לשרוד. בכל ההקשר של קניין פרטי צריך להבין -במקרה זה החוק האנושי מוסיף על חוק הטבע ,והתוספת אינה יכולה להיות אבסולוטית .היא ברת תוקף כל עוד הנסיבות מאפשרות זאת .הקניין הפרטי מנותק מחוק הטבע ,והוא מאבד מתוקפו בנסיבות מסויימות. (הרחבתי כאן מעבר למה שדניאל אמר בכיתה .אבל ,אם אתם רוצים -יש קובץ בשם "סיכומי שיעור קאופטל ,"2010בעמוד 68-69יש הסברים יותר מפורטים ,גם על קניין פרטי וגם על מרידה והתקוממות נגד הרודן ,דברים שלא הוזכרו בכיתה ,אבל אולי עוזרים להבנה) מרידה | התקוממות נגד רודן האם מבחינת המוסר אנו מחוייבים לציית לשלטון תמיד ,והאם מרידה היא חטא? אקווינס סבר שלא רק מותר אלא גם חובה להרוג את הרודן .הדבר נכון כל עוד באמת מדובר ברודן- כלומר שהריגתו תיעשה בהסכמת הציבור .אבל צריך לזכור שלא כל מצב בו יש חילוקי דיעות ומחנות יריבים הוא מצב שמצדיק את הריגת השליט .יש חילוקי דיעות לגיטימיים בקרב האזרחים שלא מעידים על פגם מוסרי ,בכל קהילה .צריך להבין בין פילוג חריף שנוצר בשל סיבות לגיטימיות (ואז לגיטימי להרוג את השליט) ובין פילוג ומחלוקת שמטרתו היא קידום אג'נדה פוליטית :יש אזרחים שמחפשים את הפילוג הפנימי כמטרה בפני עצמה ,הם מבקשים שסע כי הם יוצאים נשכרים ממנו .קורח מובא כדוגמא ,למי שביקש לפלג את העם ולהתסיס כנגד משה מסיבות פוליטיות לחלוטין ,ובסופו של דבר הוא והתומכים בו נבלעו באדמה. התנגדות אישית בכח שאלה מעניינת היא -האם לאדם שנגזר דינו למות מותר להתנגד לביצוע גזר הדין? השאלה מעניינת משום שאקווינס מדבר על חוק הטבע שמנחה אותנו לפעולות ,וחוק הטבע בהחלט מנחה אותנו להישרדות ולהתנגד לגזר הדין בכוח .העמדה של אקווינס בהקשר זה היא שלא כל נטייה טבעית מספקת היתר לפעולה על פי הנטייה הטבעית .הנטיות הטבעיות נותנות עילה לצידוק ,אך הצידוק הסופי צריך להתבסס על התבונה -יש לבדוק האם הנטייה הטבעית עומדת בקנה אחד עם דרישות הצדק (כלומר -עם טובת הכלל). אדם הנשפט בצדק למוות ומגיע לו למות -אסור לו להתנגד באופן אקטיבי לביצוע גזר הדין שלו ,אך הוא גם לא צריך לשתף פעולה באופן אקטיבי .כלומר -אם גזרו עליו מוות בהרעבה ומישהו הבריח לו אוכל -מותר לו לאכול .אם נקרתה בידו ההזדמנות לברוח -מותר לו לברוח .אם נגזר עליו למות בהתאבדות -אסור לו לשתף פעולה עם זה. מלחמה האם מלחמה מהווה חטא? יש תיאורטיקנים שחושבים שאפשר ללחום במלחמה בלתי צודקת באופן צודק ,ומאידך אפשר להלחם במלחמה צודקת ובמהלכה ללחום באופן בלתי צודק .גם אקווינס מבחין בין השאלות הללו ,והוא עוסק בעיקר בשאלת ה .Ius Adbellum – Ius adbelumצדק שבפתיחה במלחמה. -Ius imbelloצדק במהלך המלחמה ( .למשל "האם מותר לשקר לאויב?"). – ST q.40 a.1שלושה תנאים שאם הם מתקיימים אז המלחמה היא מותרת (בהמשך נדון במצבים מתי חובה לצאת למלחמה ,עכשיו השאלה מתי מותר לעשות זאת) .1סמכות -ההכרזה על המלחמה נעשית בידי הסמכות הפוליטית .תושבי שדרות לא יכולים על דעת עצמם לצאת למלחמה כדי לכבוש את עזה .אפילו שיש תנאים מוסריים אחרים שמתקיים ,אין זה בסמכותו של ראש עיריית שדרות לצאת למלחמה. ראש הממשלה הוא הממונה על טובת הכלל ,ולכן תושבי שדרות צריכים לפנות אליו בכדי שיגן על זכויותיהם .בדיוק כפי שכששכן פולש לביתי אני לא פולש בחזרה אלא הולך למשטרה ,כך גם כשזר או אויב פוגעים בי עליי להגן על הזכויות שלי רק דרך האדם המתאים. -IUSTAM CAUSAM .2עילה צודקת .המטרה של המלחמה צריכה להיות עוול של נעשה ,תיקון פגיעה בזכויותיו של מישהו (וכפי שנראה בתנאי הבא -תיקון הפגיעה ותו לא ).כפי שזה תפקידו של השליט לתקן את העוול כאשר אזרח אחד גונב מחברו, כך הוא צריך לתקן את העוול המוסרי שנעשה כשאויב פוגע באזרחים .3כוונה צודקת -ב 2דובר על ,Just Causeואילו כעת מדובר על .Rightful Intention מלחמה זה אוסף של מעשים ,אוסף המעשים צריך להיות מוגבל לכדי תיקון העוול, תיקון הפגיעה בזכויות שלנו .בעת שאנו יוצאים למלחמה צריך שכל מה שמניע אותנו יהיה השבת הצדק על כנו .כלומר ,אקווינס לא נגזר מתנאי 2ש "אתה הפרת את זכותי ,ועכשיו יש לי צ'ק פתוח לקחת דברים שחשקתי בהם קודם ,נעשה לי עוול ועכשיו יש לי לגיטימציה" ,אלא המלחמה צריכה להישאר בגדר תיקון העוול. .4תקווה סבירה לניצחון -לא נפתח במלחמה אם אין לנו תקווה הגיונית לנצח בה .לא בגלל שזה מטומטם ,אלא כי זה בלתי מוסרי .אתה שולח את חייליך למות לשווא, והורג את חיילי האוייב לשווא ,כי אין לך שום סיכוי לתקן זכויות ונפגעו .במצב שבו אין תקווה סבירה לניצחון :או שכוונתך היא אחרת מתיקון העוול ,ואז המלחמה אינה מוצדקת ,או שכוונתך היא אכן להלחם נגד העוול ,אבל רק כדי להיות סמל למאבק נגד שחיתות ואי צדק ולתת השראה לדורות הבאים ,ואקווינס לא חושב שמוצדק להרוג אנשים רק בשביל זה. .5מוצא אחרון -צריך לנסות לתקן את העוול בדרכים אחרות לפני שפונים למלחמה. .6מידתיות -המלחמה בכללותה צריכה להסב יותר טוב מאשר הרע הכרוך בה( .נאמר שיש פגיעה בזכויות של הקהילה שלי ,ואני אצטרך להרוג מיליון מחייליו וחצי מיליון מאזרחיו ,האם זה שווה? אפשר להעביר כמה שיעורים על איך עושים את החישוב הזה בכלל ומה סופרים :חיים? רכוש? כמה שווים חיי אזרח לעומת חיי חייל?)... האם מותר להרוג את החף-מפשע? עקרון התוצאה הכפולה ST II II q.65 a.7 - במלחמות מתים חפים מפשע ,האם מותר לעשות זאתאקווינס דן בשאלה הזו בהקשר של מאבק בין שני אנשים ,אך המסקנות תקפות גם לגבי מצבי מלחמה .אין להרוג חפים מפשע באופן מכוון ,אך מה אם זו תוצאה של פעולה שמטרתה היא אחרת? אקווינס מציב שלושה תנאים שאם הם מתקיימים אז פוחתת אשמתו המוסרית של החייל: ( )1הפעולה העיקרית צריכה להיות לגיטימית. ( )2הפגיעה בחפים מפשע אינה אמצעי להסב את הטוב שאנו מחפשים ע"י הפעולה, כלומר היא לא אמצעי לקדם את מטרות התוקף. ( )3הנזק שנגרם לחפים מפשע מוצדק ע"י הטוב המושג בפעולה .לדוגמא ,לגיטימי להפציץ מחסן נשק בבירות ולהרוג 200אזרחים לבנוניים ,בכדי להציל יותר חיי ישראלים.
© Copyright 2024