גליון 24 - קרוב אליך
בס"ד
עבודת ה' ברוח חסידית
קרוב אליך פותח מרכזי חלוקה!
ברצונך לחלק את העלון בסביבת מגוריך?
שלח לנו מסרון054-4530951 :
גיליון | 24ה ניסן תשע"ד | פרשת מצורע
הכנה חסידית
לניקיונות הפסח
אוורור הספרים
בהתלהבות וביגיעה
רבי ישראל שמעון קסטלניץ
אחיינו של הרבי מאבריטש ה'בת עין' זי"ע
"ביום שקודם בדיקת חמץ ,אחר תפילת שחרית ,פנה אליי הרב הצדיק רבי
אליעזר הכהן (רבי לייז'ע) זצ"ל ואמר לי" :ישראל שמעון ,האם אתה מוכן
לעזור לי בניקוי ואוורור הספרים לכבוד פסח?".
ניקוי אבק לשם ייחוד
הרב צבי מאיר זילברברג
ראש חבורת החסידות "נחלת יעקב" ירושלים
מהעיקרים של הניסיונות בימים אלו הוא ענין הקפדנות ,והרגשות הדומות
לזה .ידועים דברי הזוהר הקדוש בפרשת תצוה ,שעל ידי כעס וקפדנות
מאבדים חס ושלום הנשמה שלנו" .טורף נפשו באפו" ,שנעשים טריפה חס
ושלום ,והקפדנות מטמאת את כל היהודי מכף רגל ועד ראש מבית ומחוץ,
וזה ממש עבודה זרה.
אחד האופנים להשתדל בימים אלו להישאר נקי מקפדנות הוא על
ידי שנשתדל לחזור לעצמנו שני יסודות ,מה שגילו לנו צדיקים ,שמה
שמתעסקים לנקות את הבית ,התכלית הוא להוציא את החמץ .וחמץ,
הכוונה ממש חתיכות חמץ ואין הכוונה ניקיון הבית .וכמה שאפשר להכניס
ולהשריש ידיעה זו בבית ,זה מסייע להקל הניסיונות .ומצד שני ,לפעמים
צריך לדעת מתי לא לומר זאת ,וצריכים הרבה סייעתא דשמיא לידע מה
רצון אבינו שבשמים.
ביודעי ומכירי שאין לו אלא ארון קטן ובו מעט ספרים ,השבתי בחיוב.
מיד תפס במקלו העבה בהתלהבות ,כשכל כולו סוער ומרוגש ,ופנה ללכת
לכיוון ביתו .התפלאתי על המחזה ,מדוע ובשל מה הסער הגדול הזה.
כאשר הגענו לביתו ,הניח את הטלית והתפילין על מקומם ,הסיר את
אבנטו ואמר לי" :נו ,בוא וניגש אל הארון לאוורר את הספרים" .ניגשנו
יחדיו .הוצאתי ספר מן הארון ,ניגבתיו יפה בסמרטוט שהכין לכך ,ורציתי
להחזירו למקומו.
פנה אליי ואמר" :הבה ואראה איזה ספר זה" .אמרתי לו שהוא ספר 'אבקת
רוכל' למרן הבית יוסף .חטף את הספר מידי וכאשר כולו מלא התרגשות
אמר" :אוי ,דער הייליגער אבקת רוכל! (אבקת רוכל הקדוש)" .פתחו
והסתכלו בו רגע קט ,ואחר כך אמר לי להחזירו למקומו .חשבתי לכתחילה
שחיבה יתירה יש לו לספר הזה ולכן התלהב והתרגש כל כך .הוצאתי עוד
ספר ,ושאל אותי איזה ספר אתה אוחז בידך ,השבתי 'הליכות עולם' למרן
הבית יוסף .מיד תפסו בהתלהבות והתרגשות כמו בספר הקודם .בהוציאי
את הספר השלישי ,חזר שוב על שאלתו איזה ספר זה ,וכאשר השיבותיו,
אמר" :אוי ,הרי זה כבר חצי שנה שלא ראיתיו ולא עיינתי בו ,בוא נתיישב
ונלמד בו קצת" .התיישבנו ,והתחיל ללמוד בו בהתרגשות גדולה.
כך חזרו ונשנו הדברים ,כשבכל ספר מצא עניין לענות בו .כשלוש שעות
לקח לנו אוורור הספרים ,כאשר כל כולו מרוגש בהתלהבות ויגיעה ,ואגלי
זיעה ניגרים ממנו וממני...
וגם אם לפעמים יש פעולות ,שאף מצד העניין של חמץ לא היה רצון אבינו
שבשמים שנעשה אותם ,מכל מקום לפי המצב ,משום בין אדם לחברו,
רצון אבינו שבשמים שנעשה אותם ,כיון שההורים רוצים את זה ,או בבית
רוצים את זה .ואז פעולות אלה ,אפילו אם מתארכות כמה שעות ,הם קודש
קודשים ממש ונחת רוח גדול לאבינו שבשמים ,וזה מקדש ומטהר את
היהודי כמו מצה והדלקת נר חנוכה .ובוודאי רצון השם ,כמו בכל מצוה,
לעשות הכנה מקודם ולומר שעושים את הדבר לשם מצווה ,ולשם יחוד
קודשא בריך הוא וכו' ,ולא לחשוב שום מחשבות של זלזול ,שחושבים ,מה
ענין שמיטה אצל הר סיני? איך זה מגיע ונכנס לפני פסח ,איזו שייכות יש
בין זה לחמץ? רק צריך לייקר כל יהודי ולהבין שכל אחד יש לו רצונות
משלו וכל אחד עצום ונפלא ,וכל מה שיהודי עושה וכוונתו לטובה חשוב
וחביב מאוד אצל אבינו שבשמים.
פעם היה אצלי אברך ידען גדול בחסידות ,וביקש לשוחח עמי בענייני
חסידות .אמרתי לו שידיעה בעלמא לא סגי (אינה מספיקה) ,והעיקר הוא
על ידי שימוש תלמידי חכמים .ולדוגמה שאלתיו אם יודע הוא כיצד
בודקים את הספרים לכבוד פסח על פי דרך החסידות .הוא נאלם דום
והשתומם למשמע שאלתי .וסיפרתי לו סיפור זה ,ואמרתי לו" :עתה תדע
איך מכינים ומנקים את הספרים על פי דרך החסידות לכבוד פסח .דבר זה
לא תמצא כתוב בשום ספר."...
('שיחות התחזקות')
('מזקנים אתבונן')
2היכונו לאכילת
מהות אלוקות!
לומדים את סוד המצה
8על פולמוס
12הצעדים
הרב יהושע שפירא
4כמו חייל רעב
שזולל בייגל
הכירו את המשפיע המיתולוגי
לומדים
את זה
פסח
לומדים
מצה זו
שאנו אוכלים
משה שילת
בימים אלו כולנו דורשים בהלכות החג ועסוקים בקרצופי
החג ,מנקים את עצמנו מכל חמץ ומתכוננים לליל הסדר,
"הלילה הזה כולו מצה".
המצה נקראת בספר הזוהר "מיכלא דמהימנותא"
– מאכל האמונה .יש יום אחד בשנה שבו אנחנו אוכלים
אמונה! לא מסתפקים בדיבורים ומחשבות על האמונה
אלא מכניסים אותה לתוך גופנו הגשמי ,על ידי אוכל גשמי
שהוא באמת רוחני" :כשאוכל אדם מצות הרי הוא ניזון
ממצוה זו עד שגופו הגשמי מקבל חיים מאכילת מצה
שיש בה מהות אלוקות" (אדמו"רי חב"ד).
ה' מאכיל אותנו
יש אכילה של מצווה ויש גם אכילת קורבנות ,אבל
"מהות אלוקות" ממתינה לנו אך ורק במצת המצווה .לכן
המצה היא בשפלות ,בלי לתפוח ובלי טעם ,כי יש בה מהות
אלוקות ,היא בטלה מכל וכל .אין עוד מאכל או משקה
שמתקרבים לדרגה המופלאה הזאת.
אין זה רק זיכרון מעורר של אירועי יציאת מצרים אלא
הרבה יותר מזה -זהו אוכל שדרכו הקדוש ברוך הוא מזרים
לתוכנו אמונה ,ה' מאכיל אותנו אלוקות.
בגלל גדלותה של המצה אנחנו מתכוננים כל כך
לאכילתה של המצה וניגשים למצווה זו בחרדת קודש,
אוכלים את ה"כזית"ים כמו שהם וללא שום תוספות,
אכילה רצופה וללא הפסקות.
גם הכנת המצות איננה דומה להכנת אוכל אלא
דומה יותר להתעסקות עם משהו אלוקי מופשט .הכל
נעשה במהירות חסרת תקדים (שמונה עשרה דקות מרגע
מגע הקמח עם המים עד ההכנסה לתנור) בדקדוק עצום
בהלכות ,בזהירות מחמץ תוך כדי ההכנות ובחרדת קודש
של ממש.
אין זה אוכל רגיל .הוא יותר רוחני מאשר גשמי,
להמתין לניצנים מיכל וולשטיין
הכחשה הורית אל מול פני מציאות בעייתית אצל ילדים ,היא תופעה
מוכרת .הורים לא מוכנים לראות את הדיסלקציה ,מעדיפים לא לשים לב
לתלונות על כאב חוזר ונשנה או עוצמים עיניים אל מול בעיות חברתיות.
התקשורת מפמפמת לנו שגילוי מוקדם מציל חיים .אם נשים לב ונתפוס
את זה בזמן ,עוד לפני שהבעיה תתעצם ,יהיה לנו הרבה יותר קל.
ולפעמים זה הפוך
ישנם הורים ששמים לב לבעיות מוקדם מאוד .אמהות מגיעות אל הרופא
ואומרות לו שהילד לא מרגיש טוב ,לא מתנהג כרגיל ,והרופא מבקש לחזור
מחר כי סימפטומים טרם צצו על פני השטח .ואכן למחרת כבר ניכרים
סימני התחלה של אבעבועות או אדמת...
הרבה לפני שהילד התלונן היא קלטה שאין לו חברים של ממש ,היא
כבר קראה לזה בשם ,התקשרה אל היועצת ,קבעה תור לטיפול רגשי,
והילד? הילד לא התחיל לשים לב למשהו שמבדיל אותו מחבריו ,הוא
עדיין מבסוט מחברים ברמת תקשורת של כדורגל וגוגואים .לא ממש מבין
מה אמא שלו רואה או מחפשת.
זה נשמע מעולה .איזה כיף לילד שכל כך אכפת לנו ממנו ,ועם זאת,
אי אפשר לטפל נפשית במי שלא רוצה .על מנת לטפל באמת ,על הילד
לחוש את הרצון לשנות מצב קיים .על מנת שיזוז משהו ,על האדם להיות
מודע ,מבין ורוצה לתקן .על מנת לזוז מהמקום אליו אני רגילה אני חייבת
לזהות שזה משתלם לי .רק אז אסכים לעמול.
העלון
טעון גניזה
2
אבל המעלה שלו היא שהוא גם גשמי ...הגשמיות שיש
בו מכניסה את האמונה אל תוכנו ממש ,לתוך הקישקעס.
בגלל העניין הזה יש דקדוק מיוחד אצל חסידים לאכול
את הכזית מצת מצווה (לפחות) ממצות עבודת יד .אנחנו
רוצים מצה שיהודי הכין ,יהודי עם נפש אלוקית ,שהיא
חלק א-לוה ממעל ממש .לא מכונה תייצר לנו את מאכל
האמונה.
לא היינו רוקדים
האמונה שאנו מכניסים לתוכנו איננה הכרה במציאות
ה' .לפי האדמו"ר הזקן ,הדבר הבסיסי הזה לא מצריך אמונה
אלא היגיון פשוט .כפי שברור לאדם שמעבר לגופו ישנה
נפש שמחיה אותו ,כך ברור לכל בר דעת שיש מנהיג לבירה
זו .אין צורך לבזבז את האמונה על דבר כל כך פשוט.
האמונה היא ביציאת מצרים .כלומר ,האמונה שה'
מוציא אותנו מכל המיצרים וההגבלות של העולם הזה
ונותן לנו את האפשרות להתקרב אליו ,להתעלות ולהתייחד
עמו בייחוד נצחי .האמונה היא בזה ש"אין עוד מלבדו" .לא
רק שאין עוד אלוקים מלבדו ,שוב – זה פשוט ,על זה לא
היינו רוקדים ...אלא שאין כלום מלבדו! שהבריאה זקוקה
לו יתברך בכל רגע ואין לה מציאות וקיום עצמאיים.
אמונת הגנבים
גם אמונה חזקה מאוד עלולה להישאר בבחינת
"מקיף" .יהודי מאמין יכול להיות בטוח באמונתו בצורה
מוחלטת ,אבל למרות זאת לא להתנהג תמיד לפי הוראות
התורה .הגמרא מתארת את הגנב שבפריצתו לבית מתפלל
לה' שיצליח את דרכו" ...גנבא אפום מחתרתא רחמנא
קריא" .בשביל שלא נהיה גנבים אנחנו מוכרחים להזדהות
עם האמונה .אכילת המצה-האמונה-מחדירה אותה לתוכנו
ומסייעת לנו לחיות את האמונה ,להפנימה ולהפוך אותה
לכוח הדומיננטי בחיינו.
גלוי וידוע לפניו
גם בבראשית ,הקדוש ברוך הוא ידע לפני האדם כי לא טוב לו לבדו .ועם
זאת ,הוא לא אומר לו את זה .הוא מציב לפניו את בעלי החיים זוגות זוגות,
כך מספר המדרש ,והאדם נותן להם שמות ,עדיין מבסוט מהחידושים של
העולם ,עדיין מגלה את כוחותיו ויכולותיו במציאות .תוך כדי קריאת
השמות שם לב האדם לשונּותו ,לחסרונו ,ורק אז מפיל עליו אלוקים
תרדמה ונותן לו את ההשלמה המדויקת עבורו -האשה.
כאמהות מחנכות אנחנו רואות פעמים רבות עניין המצריך תיקון ,אבל
מה שניתן לנו לעשות הוא להתפלל על הילד ,לנסות לעורר בבית את
הנושא בצורה כללית ולנסות בדרכים יצירתיות ,כמו ספרים ומשחקים,
להביא את הילד למודעות לגבי מצבו .יש לעורר אותו תוך עדינות
וזהירות ,שלא כמו פנינה אשר ניסתה לעורר את חנה לתפילה על ידי
שהכעיסה אותה .אנו נדרשות לחכות בסבלנות עד הרגע בו הוא יעלה את
העניין מיוזמתו.
כן ,כך נוהג גם הקדוש ברוך הוא בעולמו .הכל הרי גלוי וידוע לפניו,
והוא ,דרך דיבור המציאות אלינו ,מכוון אותנו להרגיש ,להבין מה חסום
בנו ,מה חסר לנו ,מה נצרך ולאן נכון לנו להגיע .הוא מחכה לנו בסבלנות
אין קץ עד הרגע בו נהיה אנחנו מרגישים ,חסרים וזועקים ,רק בשל העובדה
כי כאשר נרגיש באמת את הקושי ,משהו בנו יהיה מוכן לשנות את ההרגל,
להסכים לוותר על אזורי הנוחות -ולנוע לתיקון שלם.
עלון שבועי לעבודת השם בדרך החסידות
ת.ד 52589 .רמת גן
3
עורך :אהרוני ברנשטיין
עיצוב :סטודיו דוסה
לתגובות ,יצירת קשר ,פרסום והצטרפות
לרשימת תפוצה[email protected] | 054-4530951 :
| www.Dosa.co.il
חפשו אותנו בפייסבוק! קרוב אליך
אישית
זו הזדמנות
לוותר,
לתת,
לגדול.
הזדמנות לאהוב.
לבטל את רצוני
צלם :אוהד רומנו
לרצונו,
מטמונים
לרצונה
בקירות נגועים
| אביתר בנאי |
בפרשת השבוע יש פרשייה תמוהה ומרתקת -צרעת בקירות הבתים.
קירות הבית חולים .מחלה מסוכנת ,ממארת .עוד לפני שאני מבין על זה
משהו ,יש בזה משהו יפה ,נורא ,מקורי ,אמיתי ומזעזע.
במדרש כתוב שהמחלה בקירות הייתה בעצם מתנה מה' .בקירות היו
מטמונים שהחביאו עובדי עבודה זרה אמוריים במנוסתם .החולי בקירות
ונתיצתם חשפו אוצר .זה עשה לי לחשוב על בית ,על זוגיות ,משפחה
ואהבה.
לקח לי הרבה שנים להבין שאני לא מבין באהבה .אני אוהב את עצמי.
מרגיש את עצמי חזק ואת שאר העולם במעורפל .אם העולם זורם איתי
אז אני מחזיר אהבה ,אבל בדרך כלל העולם מפריע ,לא עושה מה שאני
רוצה .כמו ילד ,האני שלי מרגיש את עצמו מרכז שראוי לו לבוא על
סיפוקו.
האני שלי אוהב דרך הגוף ,דרך האגו ,דרך עצמו .זאת עבודה זרה .אני
עובד את אני .דייג אוהב דגים? דייג אוהב לאכול .דייג לא אוהב דגים,
הוא זורק את העצמות ואוכל אותם צלויים .זוגיות שנבנית על יסודות
כאלה -מתישהו יגיע הזמן לנתץ את הקירות שלה.
זה מצב מסוכן .הבית במבחן .זה ניסיון .זה משבר אבל זה גם נס.
הזדמנות .גם המשבר הוא מתנה .הזדמנות להבין שהכל פה בחסד
עליון .כלום לא שלי ,גם לא עיניי ,נשמתי .הכל כחוט השערה .עדין
ומופלא .זו הזדמנות לוותר ,לתת ,לגדול .הזדמנות לאהוב .כי היא ,לא
כי אני .לבטל את רצוני לרצונו ,לרצונה .זה אוצר של אהבה ,מטמונים
של זהב בקירות נגועים.
בשביל לאהוב צריך ענווה גדולה ,בשביל ענווה צריך להסיר את הכתר
מהראש ולהחזיר אותו לה'.
מבשלים לכם מהדורה
מיוחדת ומורחבת לפסח!
מכון צורבא מרבנן שמח להזמין גם אותך
להשתתף במסלולי ההכשרה של המכון למקצועות התורה
ההכשרה כוללת לימוד הלכתי ומעשי ,בכל מסלול 16 -מפגשים במחיר מסובסד הכולל:
חוברות לימוד ,ציוד איכותי והדרכה אישית ומדוקדקת בשימוש בו.
משתתפים שיעמדו במבחן בסוף ההכשרה יקבלו תעודה מהמכון.
לפ ר טי ם וה רשמה :נא ל של וח מ סר ו ן
לטל ' 0 5 4 - 545 69 88ו אנ ו נ חז ור א ל יכ ם
מסלולי ההכשרה מתקיימים בישיבת כרם ביבנה ,בין השעות .18:00-21:00
הקורסים הקרובים פתחו אי"ה החל מ-יא' אייר תשע"ד
www.tzurba.org
מקרצף במכנסי שבת
הרב קסלמן נולד בז'יטומיר ,אוקראינה ,למשפחה
של חסידי קוידינוב .בגיל ארבע עשרה הגיע
שמעה של ישיבת "תומכי תמימים" לאוזניו והוא
יצא לברר במה מדובר .זאת הייתה אהבה ממבט
ראשון ,הוא נשבה בקסם המקום .מרוב דבקותו
בחסידות חב"ד ליובאוויטש ובאדמו"ר שכיהן
באותה תקופה ,רבי שלום דובער (הרש"ב) ,הוא
לא חזר לביתו שש שנים רצופות! ר' שלמה חיים
עלה במעלות התפילה והעבודה ,עד שהפך לאחד
מבכירי התלמידים .הוא נשלח על ידי האדמו"ר
הבא ,רבי יוסף יצחק (הריי"צ) ,לשמש כמשפיע
בכמה ישיבות חב"ד ברחבי רוסיה.
ימות
המשפיע
הרב שלמה חיים קסלמן התאהב בישיבת חב"ד ולא
שב לביתו שש שנים רצופות הוא נדד בין ארצות
ודורות והתמודד עם עוני וקשיים ,אך לא הפסיק
לראות בחסידות חב"ד את תמצית נשמתו פגישה
עם יהודי שחינך דורות לעבודת ה' בלהט
דרור יהב
בוקר שבת קר .תלמידי הישיבה ,שרובם נשארים בה כמעט בכל שבתות השנה מרצונם ,מתחילים
להתכנס אט אט לאולם המרכזי לתפילת שחרית מאוחרת .אחרי טבילה במקווה ,סדר לימוד בכתבי
החסידות וזמן להתבוננות ,הם מוכנים לתפילה .והנה ,אחד התלמידים מסתגר בכיתה כדי להעמיק עוד
קצת בספר "קצות החושן" בו הוא לומד ,כשהמשפיע עובר לידו לפתע ומבחין בו .בסיטואציה דומה,
כל ראש ישיבה או ר"מ בישיבה אחרת היה מתמלא אושר על התלמיד שנפשו חשקה כל כך בתורה .אלא
שבמקום לשמוח על שקדנותו ,המשפיע גוער בו" :עצלן אחד! במקום להתפלל ב'עבודה' אתה נכנע
לתאוות הלמדניות שלך? לך להתפלל."...
המשפיע הוא לא אחר מאשר הרב שלמה חיים קסלמן (תרנ"ד-תשל"א) ,דמות אגדית בקרב חסידי חב"ד
ובמיוחד בקרב תלמידיו בישיבת "תומכי תמימים" .משפיע הוא הדמות החינוכית הבכירה בחסידות.
תפקידו לחנך את הדור הבא ליראת שמים ,לאהבת התורה ,לאהבת הבורא ולאהבת ישראל .ר' שלמה
חיים היה בעיני תלמידיו סמל לדמות ה"בינוני" של התניא ,אדם שנאבק בהצלחה עם הנפש הבהמית ועם
יצריו ללא הפסקה ,ומשעבד את כל כוחותיו עד להשגת שליטה מוחלטת עליהם .בספר "המשפיע" מאת
הרב ישראל אלפנביין ,שראה אור לאחרונה ,שופך המחבר אור גדול על עבודתו הרוחנית והדרכותיו
לתלמידים ,שיכולות לשמש דוגמה לכל מי שמעוניין לעלות ולהתקדם בעבודת ה'.
4
5
כעונש משפיל,
נגזרו עליו
שישה חודשי ניקיון
ברחובות העיר.
אך ר' שלמה חיים
לא נכנע
ויצא למלא
את עונשו מדי יום
כשהוא לבוש
בגדי שבת
פעם אחת ,כשתכפו הגזירות של הקומוניסטים
נגד לימוד תורה וחיי דת ,פרצו השוטרים אל
חדרו באמצע שיעור שמסר .כעונש משפיל ,נגזרו
עליו שישה חודשי ניקיון ברחובות העיר .אך ר'
שלמה חיים לא נכנע ויצא למלא את עונשו מדי
יום כשהוא לבוש בבגדי שבת ,כאות כבוד למי
שהתמסר ללימוד התורה ברבים .במלחמת העולם
השנייה נמלט מזרועות הנאצים אל העיר טשקנט,
אליה נמלטו פליטים רבים ,רבים מהם יהודים.
בסופו של דבר הוא נשלח על ידי הריי"צ לארץ
ישראל ,לשמש משפיע בישיבה שהחלה את דרכה
בתל אביב ,עברה ללוד ולבסוף למשכנה הסופי
ישיבת "תומכי תמימים" בכפר חב"ד ,בה כיהןכמשפיע למעלה משלושים שנה.
ואני תפילה
דרכו החינוכית הייתה מבוססת לחלוטין על
הנחיותיהם של אדמו"רי חב"ד לדורותיהם .את
עיקר כוחותיו ריכז הרב קסלמן בעבודת התפילה.
התפילה ,כך אמרו בחב"ד ,היא הזמן בו ניתנת
רשות לנפש האלוקית להתפשט בגוף ,עד שתותיר
את רישומה לאורך היום כולו .למי שיתמיד בכך
צפויה חוויה מענגת מאין כמוה .לא בכדי דרש
הרב קסלמן מתלמידיו להשקיע בתפילה את כל
המאמצים האפשריים ,ולראות בה "תחנה סופית"
ולא רק "תחנת מעבר" בדרך להמשך היום .למרות
ההקפדה הגדולה על מי שאיחר לסדרי הלימוד
בישיבה ,התיר המשפיע למי שהתפלל באריכות
לאחר .ר' שלמה חיים עצמו היה מתחיל שחרית
עם המניין בבוקר ומסיים לעתים לאחר השעה
ארבע אחר הצהריים.
הרב קסלמן בהתוועדות
ההכנה החשובה ביותר לתפילה הינה התבוננות,
נושא שהרב קסלמן הדגיש רבות .התבוננות
פירושה מיקוד המחשבות בעניינים נעלים ,כמו
השגחה פרטית או אחדות ה' .כשהאדם מתבונן
מספיק זמן ובאופן המתאים ,הדבר מעורר בנפשו
התרגשות והתפעלות המאפשרות לו להתפלל
בצורה מרוממת .כפי שהמתרכז במחשבתו
בהמבורגר וצ'יפס שהוא עומד לאכול מעורר
בתוכו תאבון גובר ,כך מי ש"תוקע את מחשבתו
בכוח" בקדוש ברוך הוא ,מוליד בתוכו רגשות
עמוקים של אהבת ה' .המשפיע היה מדריך את
התלמידים איך להתבונן ובמה להתבונן – במיוחד
על ידי חזרה שוב ושוב על מאמרי חסידות ,עד
שהם "מתנגנים" מאליהם בראש ,ומכניסים את
המתפלל לעולם רוחני נשגב .מי שהעז לדבר
דיבורים בטלים בזמן שהוקדש להתבוננות זכה
למבטים נוקבים -היה זה חילול הקודש של ממש.
בחור הגיע לר' שלמה חיים וטען שהוא לא מצליח
בעבודת התפילה .בתור תשובה ,סיפר לו ר' שלמה
חיים משל :חייל רעב נכנס לעיר .הוא ניגש לאחד
הדוכנים וקונה בייגל ,אוכל אותו אבל נשאר רעב.
הוא קונה עוד ועוד ,ורק לאחר הבייגל החמישי
הוא מרגיש שבע .החייל אומר לבעל הדוכן שהוא
מתכוון לשלם רק על הבייגל החמישי ,מכיוון שרק
הוא השביע אותו ...והנמשל מובן :כדי להגיע אל
התוצאה הסופית ,חייבים לעבור דרך התהליך.
התפילה המושלמת שתגיע בהמשך זקוקה לכל
השלבים שקודמים לה.
לאכול גלידה?!
נקודה אחרת אותה הדגיש הרב קסלמן הייתה
עבודת ה"אתכפיא" ,המבוארת בספר התניא.
מדובר על התגברות על רצונות בהמיים וכפייתם
לעבודת ה' .לא מדובר רק על יצר הרע המסית
לעבור על איסורי תורה ,אלא גם על תאווה
לעניינים המותרים.
הרב קסלמן הדגיש את השגת השליטה באכילה.
כך ,למשל ,אצל תלמידי הישיבה האפשרות
שמישהו מהם יאכל גלידה או אפילו תפוח בסיום
הסעודה הייתה מופרכת .זה נחשב למותרות
שאדם מתוקן צריך להסתדר בלעדיהן .פעם נסעו
הבחורים לחתונה ,ולקינוח הגישו גלידה .אחד
מהם טעם ממנה ,וכל הבחורים קראו לצלם שינציח
את הרגע ,היות וזה היה אירוע נדיר כל כך ,תלמיד
של הרב קסלמן שאוכל גלידה ...טכניקות נוספות
היו להשאיר מעט אוכל בצלחת בסיום הארוחה
כדי לא להשביע את התאווה לגמרי ,לאכול אוכל
לא מתובל ולהימנע ממאכלים אהובים במיוחד.
טכניקות שנשמעות קשות לבני דורנו ,אולם
מטרתן היא לשחרר את האדם מהתלות בגשמיות.
לכאורה ,הדרך הקלה לעשות זאת להימנע מגישה
הרב קסלמן בחתונת אחד מתלמידיו
למאכלים מעוררי תאבון במיוחד ,אולם הרב
קסלמן ביקש מטבחי הישיבה לבשל דווקא אוכל
טעים ,כדי שלבחורים תהיה בחירה אמיתית אם
לאכול או לא.
הרב קסלמן הדגיש את חשיבות ההימנעות
מדיבורים בטלים וממחשבות זרות .הוא נהג
לספר את הסיפור הבא :איכר פשוט יוצא לחטוב
עצים ביער .הוא נוסע שעתיים ,חוטב עצים
שעתיים ונוסע בחזרה שעתיים .על מה הוא חושב
במשך הזמן הזה? על כל מה שהוא רואה בדרך:
ציפורים ,ארנבות ,אבנים ועצים .למעשה ,זה
הרב קסלמן ביקש
מטבחי הישיבה
לבשל דווקא אוכל טעים,
כדי שלבחורים תהיה
בחירה אמיתית
אם לאכול או לא
בדיוק מה שחושב גם הסוס המושך את העגלה
באותן השעות ...לאן נעלם ההבדל בין האדם לבין
הסוס? מחשבת האדם ,זו שמייחדת אותו מכל שאר
היצורים בעולם ,היא יקרה מפז ויש לשמור עליה
היטב ,שתעסוק בדברים הראויים לה ולא תתפזר.
תהפוך אותך לעובד ה' אמיתי?!".
להיות חסיד פירושו לעבוד ,לעמול ולהיות איש
אמת" .מי שאינו חסיד הוא כמו פורטרט" ,היה
אומר ר' שלמה חיים" ,כמו שהיה אתמול כך הוא
גם היום ,התפילה היא אותה תפילה ,הלימוד הוא
אותו לימוד .ואילו החסיד עולה ויורד ,מתמודד,
נופל ומנצח במאבקים בהם הוא מתמודד בכל
יום מחדש".
בימים בהם לא נמצא פסיכולוג בכל בית ספר,
שימש הרב קסלמן מטפל ,חבר ,יועץ ומדריך
לכל מי שחפץ בכך .מסירות הנפש שלו לישיבה
ולתלמידים חצתה גבולות :הוא יכול היה להסביר
לתלמידים צעירים במשך שעות ארוכות עניינים
מורכבים בחסידות ולהעניק לכל אחד הדרכות
מפורטות הנוגעות אליו אישית .את כל זה עשה
בסבלנות ,בחן ובאהבה רבה ,למרות התקיפות
שבה הציג לעתים את תביעותיו מן התלמידים.
בסופו של דבר ,המשפיע עיצב דור שלם של
תלמידים ,ולא פחות מכך ,של משפיעים,
שהמשיכו את הדרך הרוחנית שהנחיל להם
מרבותיו.
חסיד הוא לא תמונה
השפעתו של הרב קסלמן על תלמידיו הייתה בלתי
רגילה .הוא שימש דמות מופת ומודל לחיקוי,
אולם לא עשה מזה עניין גדול .פעם הסביר
שהוא בסך הכל משפך – תפקידו לקלוט כמות
גדולה של מים ולהעביר אותה הלאה לצמחים,
לכל אחד כפי מה שהוא זקוק לו .יחד עם זאת
לא היסס לדרוש מתלמידיו דרישות גבוהות ,תוך
הפעלת סמכותו ומעמדו בישיבה .אלו היו הכלים
שקיבל מאת האדמו"רים כדי לעורר ולעודד את
התלמידים להוציא מעצמם יותר.
סכנה גדולה שאורבת ל"עובדים" ,השואפים
להיות אנשי אמת ,היא הגאווה .מי שמתפלל
באריכות ולומד תורה ללא הפסק עלול להגיע
בקלות ליהירות גדולה .עבור הרב קסלמן ,כל
ענייני ה"עבודה" אינם שווים כלום אם הם אינם
נובעים ממקור פנימי ואמיתי .בחורים שביקשו
לקבל על עצמם כל מיני הנהגות למתקדמים,
ואף ביקשו רשות להתפלל באריכות – שהייתה
כאמור הנקודה המרכזית עליה דיבר המשפיע –
זכו לתגובה קרירה אם הוא חש שאין הם בשלים
לכך או שהם עושים זאת בגלל סיבה חיצונית
כמו רדיפת כבוד או חיקוי .כשהיה מישהו מקריא
מתוך ספרי חסידות בהתלהבות ,היה יכול לצנן
אותו ולומר" :ממה אתה מתלהב? האם אתה
חושב שקריאת כמה שורות שמעוררות את הלב
מתוך דברי אדמו"ר הריי"צ
לאחר שנאסר הרב
שלמה חיים קסלמן:
"הזמן של מסירות נפש עובר וחולף ,כי בקרוב
ילמדו נערי ישראל בריש גלי ...עוד מעט יבוא
זמן של חופש גמור בענייני הדת ,ואז תחפשו
אופן של מסירות נפש ולא תמצאו .עוד מעט
יבוא זמן שתדברו במעלתו של מי שזכה
"לשבת" (בבית סוהר) בגלל היותו מלמד ,בגלל
שהחזיק "חדר" ,ישיבה או מקווה טהרה .אתם
תתקנאו בהם ותצטערו על כך שאתם עצמכם
לא זכיתם לכך .כנף בגדו של שלמה חיים יהיה
קודש".
אתה חי
או שאתה
בסרט
הרב שבתאי סלבטיצקי
שליח חב"ד באנטוורפן
אנחנו מתרגשים מסרטים
למרות שלא קורה בהם כלום.
הגיבור שנהרג מסתובב עכשיו
בארצות הברית חופשי ומחייך
בארבע בבוקר לימד
הגוי השיכור איך עם בקבוק
"לחיים" אפשר לכבוש את כל
הכפור של העולם הזה
כל עוד עולם השקר ימשיך
להתלבש עלינו ,המצוות לא
יצליחו להיות באמת חלק
מאיתנו .בשביל זה חייבים
התוועדות
בלגבי
א
6
7
כתוב במשנה שיש כמה דברים ש"מוציאים
את האדם מן העולם" .נשאלת השאלה :מה
הפשט? הרי עובדה שאנשים ממשיכים לחיות
גם עם קנאה ,תאווה וכבוד .הם עדיין לא
יצאו מהעולם .אלא מאי? התורה אומרת
לנו כך :העולם האמיתי הוא התורה .זה
העולם .זאת התוכנית .אם אתה מתעסק
אתהלא
בכבודאתה
אובכבוד
בתאווהאו
בקנאה ,בתאווה
לא
חי בעולם ,אתה חי בפנטזיות .אתה
עסוק כל היום במחשבות על מה שלחבר
שלך יש ולך אין .הלב שלך מלא בתאוות,
שמושכות אותך לכל מיני כיוונים שונים
ומשונים .אין לך זמן ואין לך מקום בלב שלך
לחיות עם עצמך ,להיות אתה .אם אתה רוצה
להיות ולחיות באמת בעולם ,אתה צריך
לחיות לפי התורה.
בעולם החיצוני אנשים רוצים לראות סרטים.
מה יש שם? מיליוני אנשים עומדים מול
מסך ומסתכלים בפה פעור .מה הם רואים?
אנשים עם אקדחים ורובים ,יורים והורגים
ורוצחים .אבל בואו נחשוב לרגע מה באמת
קורה שם .מה זה המסך הזה? כלום .חתיכת
בד גדולה .יש מקרן ויש בד לבן .זהו .תיגע
בזה ,זה כלום .אין באמת כבישים ,מכוניות
או אנשים .הכל אין ואפס ממש .ממה אתה
מתרגש? ממה אתה מתוח? הכל הרי פנטזיה.
אותו בן אדם שנהרג בסרט ,מסתובב עכשיו
בארצות הברית חופשי ומחייך .ועל זה
משלמים מיליונים ,לדעת אם ה"גיבור"
יתפוס או לא יתפוס את האנטי-גיבור...
אנשים חיים בפנטזיה! עובדים עליך
בעיניים .אדם שמשתוקק לראות
סרט רוצה רק לברוח מעצמו,
כנראה שהוא לא מצא הרבה בחייו.
הוא רוצה במודע להיכנס לפנטזיה.
אומרת התורה :אם אתה חי בתורה -אתה
חי בעולם; אם לא -אתה חי בסרט .זאת לא
המציאות האמיתית .בן אדם שלומד חסידות
ועובד את ה' הוא אדם חי! כל הבלי העולם
הזה לא מעניינים אותו בכלל .הוא חי בעולם
האמיתי.
אחד מידידיי באנטוורפן ,סוחר
יהלומים שנוסע ברחבי העולם,
סיפר לי שהוא נסע פעם יחד עם חבר
הודי להודו ,לרגל עסקים ,לקנות יהלומים.
הוא יורד מהמטוס ,מסתובב בחוץ ,ורואה
ברחוב המון ילדים עם ידיים שבורות ,רגליים
עקומות ,ועוד כהנה וכהנה ...כולם מוכים
ושבורים .הוא תמה ,ושואל את החבר שלו:
"מה קורה פה? מסתובבת פה איזו מגיפה או
משהו כזה? למה כולם נראים ככה?".
ההודי הסביר לו שכשילד נולד למשפחה
ענייה ,אימא שלו יודעת שהדרך היחידה
להאכיל אותו ,לדאוג שהוא יוכל לשרוד
ולחיות ,היא לעשות "שנור" ,לקבץ נדבות.
היא פשוט נותנת לו מתנה ושוברת לו יד או
מעקמת רגל.
הראש של בן אדם יכול להיות כל כך עקום!
ככה זה כשלא לומדים חסידות ,כשלא
מתמלאים מהאור הפנימי של התורה .הקדוש
ברוך הוא ברא עולם שכל כולו שקר .העולם
מלא עיוותים ושקרים .לכל אחד יש את
השקר הקטן שלו ,והקדוש ברוך הוא אומר
"אני רוצה שאתה תכניס את האמת בתוך
השקר" .צריך לברר ולתקן את השקר .זה
כוח האין סוף שנמצא בכל יהודי -להחדיר
את האמת בתוך השקר הגדול הזה .זה מה
שהקדוש ברוך הוא רוצה!
אבל בשביל זה לא מספיק רק
ללמוד חסידות ,צריך לחיות
חסידות .צריך לנשום חסידות,
להתפלל עם חסידות ,רק ככה
אפשר להכניס את האמת
האלוקית בתוך השקר של עולם
הזה .זהו הכוח של ההתוועדות.
לא רק לתת אור ,אלא גם "חיּות
נפשנו".
מישהו הזמין אצל חייט חליפה לפי מידה.
החייט ישב ותפר ,והזמין את האיש למדוד
את החליפה .הוא לובש את החליפה ,מסתכל
במראה ,אבל שרוול אחד ממש קצר .הוא
מעיר על כך לחייט ,והחייט ענה" :אה ,פשוט
מאוד .תוריד קצת את הכתף הימנית .זה
יתאים בול" .טוב.
ואז הוא שם לב שהצווארון לא יושב טוב על
הצוואר .אומר לו החייט" :אה ,כן .אתה צריך
להתכופף קצת אחורה ,ככה הצווארון יעמוד
בדיוק במקום" ...בסדר.
ואז הוא מבחין שכל הצד האחורי של
החליפה קצר מדי .ושוב ,החייט מסביר:
"נכון .אתה צריך להטות את כל הגוף הצידה,
ככה זה ייראה מעולה" .מצוין .מסתכלים
במראה ,והכל בסדר.
האיש והחליפה החדשה יוצאים
לרחוב ...אנשים מסתכלים עליו
במבטים מוזרים – מי המשונה הזה?
כתף אחת מכופפת למטה ,הגב נשען קדימה,
וכל הגוף פונה הצידה .מעניין מי החייט
המיוחד שהצליח לתפור חליפה לגוף כל כך
עקום ,צריך מומחיות גדולה בשביל דבר כזה.
אצל אנשים שהעולם שולט עליהם – "הנחות
העולם" קובעות את כל ההתנהגות .העולם
מעקם אותם לגמרי ,העיקר הוא שחיצונית
הם יתאימו ל"חליפה" המגושמת .במהותם
הם ישרים אבל הם מתאימים את עצמם
ל"לבושים" העקומים שהעולם הזה תופר לנו.
לכן בהתוועדות חסידים אומרים
"לחיים"" ,לחיים ולברכה" .כי חיים
אמיתיים הם כאלה שאתה הוא
זה ששולט על העולם הגדול ,וגם,
כמובן ,על העולם הקטן שלך.
פעם ,כשהוא היה עוד נער צעיר ,ישב
הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק ,הרבי השישי
בחסידות חב"ד) בין חסידים שהתוועדו.
החסידים אמרו לחיים ,ובשעות הקטנות של
הלילה נגמר ה"משקה" .בזמנו ברוסיה היה
מסוכן להסתובב בחוץ בלילה .שאלו מי
מתנדב לצאת ולהשיג עוד "משקה" ,אבל אף
אחד מהחסידים לא התנדב .הרבי הציע את
עצמו למשימה.
לבש הרבי את המעיל ,ויצא לכפור הרוסי
שבחוץ ,והחסידים חיכו .עברו שעה
ושעתיים ,השעה כבר הייתה ארבע לפנות
בוקר ,והרבי עדיין לא חזר .הלב דפק .הם
כבר התחילו לפחד .לפנות בוקר נשמעו
סוף סוף נקישות על הדלת והרבי חזר .כל
החסידים נשמו לרווחה ,אבל הם שמו לב
שהוא חזר בידיים ריקות.
"משקה לא הבאתי" ,הוא אמר" ,אבל סיפור
הבאתי".
"הסתובבתי ברחובות .לא מצאתי בשום
מקום "משקה" .בסוף מצאתי שיכור שוכב
על הכביש ,מחזיק בידו בקבוק מלא' .אתן לך
רובל אם תיתן לי את הבקבוק' ,אמרתי לו.
הוא סירב' .שני רובל' ,העליתי את המחיר.
אבל הוא סירב' .חמישה רובל ,אם רק תיתן
לי את הבקבוק' ,הצעתי .והוא ממשיך לסרב.
לא מוכן .בשום פנים ואופן הוא לא הסכים
להיפרד מאוצרו.
'אולי תסביר לי ,למה אתה לא מוכן בשום
אופן לוותר על הבקבוק הזה?' ,שאלתי אותו.
והוא אמר' :אתה לא מבין .אם תיתן לי כמה
רובל ,מה יהיה לי? בסך הכל זוג מכנסיים
יהיה לי .אבל אם אשתה את המשקה...
כ---ל מ-ו-ס-ק-ב-ה תהיה שלי'".
לחיים! אנחנו צריכים לדעת
שאנחנו מעל העולם! העולם הזה
הוא אין ואפס .אנחנו רק צריכים
לקבל את זווית הראייה הנכונה,
ואז "כל מוסקבה תהיה שלנו"! אנחנו
מעל העולם! שנזכה לדעת שכל התאוות
בעולם הזה הן אין ואפס .אבל החסידות
והנגלה שלמדת ,פרקי תניא בעל פה ,זה
נשאר לך לעד .אף אחד לא יכול לקחת את
זה ממך.
פעם למדתי "שער הייחוד והאמונה" (החלק
השני בספר התניא) עם כמה בחורים .במהלך
התקופה של הלימוד המשותף ,ישבנו ביחד
להתוועדות ,אמרנו קצת "לחיים" ושוחחנו
על מה שאנחנו לומדים בתניא .דיברנו על
זה שהקדוש ברוך הוא מהווה את כל העולם
מאין ליֵ ש בכל רגע ,והעמקנו בזה.
בסוף ההתוועדות ,השעה הייתה כבר
מאוחרת מאוד ,אחד האברכים ,מוכשר מאוד
ומעמיק בלימוד ,אמר" :אח ,אח! רק עכשיו
אני מתחיל לקלוט את מה שלמדנו ב'שער
הייחוד והאמונה' .רק עכשיו הצלחתי לקלוט
כמה שזה אמיתי ,איך זה משנה לי את כל
המבט על העולם!".
מה זאת אומרת? הוא הבין את שער הייחוד
רק בתור השכלה .הכל היה בתור לימוד ותו
לא .אבל כל זה לא נוגע אליי ,לחיים שלי.
כמו אלו שצופים מהצד ומסתכלים על החיים
כעל הצגה יפה.
לפעמים אנחנו עושים מצוות אבל זה לא
באמת אנחנו .אבל כשמתוועדים באמת,
ההתוועדות נותנת לנו להרגיש שמה שלמדנו
והבנו זה באמת אנחנו .כל השיחות ,כל
המאמרים ,כל עולם השכל שלנו – פתאום
הכל נכנס פנימה .זו הסיבה שאומרים קצת
"לחיים" ,כדי שהלב ייפתח ,והחכמה-בינה-
דעת יחדרו לרגש .כדי להפנים את הדברים
ולהתעצם איתם .כשחיים את הדברים
מבפנים ,כל קיום המצוות נהיה אחרת
לגמרי.
הרב אליהו לנדא התוועד פעם באנטוורפן,
התוועדות נפלאה .בין השאר הוא שאל
למה הביטוי הוא "להתפלל"? לכאורה ,היה
נכון יותר לומר "לפלל" ,כמו "לבקש" .הרי
תפילה היא מלשון "פילול" – דיבור .ואם כן,
בדיוק כמו שאומרים "לדבר" היינו צריכים
לומר "לפלל" .זה הפועל המתאים.
אלא מה? זה כמו ההבדל בין
"לבשל" לבין "להתבשל".
בתפילה לא רק אומרים את
המילים ,אלא צריך "להתבשל"
בתפילה" ,להתפלל" .כך הדבר
גם בהתוועדות .צריך "להתוועד",
לשבת ו"להתבשל" בתוך
ההתוועדות.
>> בשיתוף "לחיים ולברכה" הוצאת לדורות
שו"ת
הרב יהושע שפירא
ראש ישיבת רמת גן
נפשי בשאלתי
שמעתי ש 12-הצעדים
הם כפירה
אותם.
ואסור ללמוד
מה הרב ,שעוסק בשיטה,
אומר כנגד הטענה?
בעקבות פניות רבות שמגיעות אליי בנושא זה,
ובין היתר גם במדור "נפשי בשאלתי" ,אני חורג
מנטייתי בעת האחרונה שלא לעסוק בעניין זה
בפרהסיה מפני היותו נתון במחלוקת.
יש מחלוקת בין גדולי וזקני הדור ,עיני
העדה ,ביחס ל 12-הצעדים .רבים מתירים את
השיטה וחלקם אף ממליצים עליה; אחרים
מדריכים להימנע ,חלקם מטעמים חינוכיים
ומיעוטם מפני שהם סוברים שממש אסור
להשתמש בשיטה.
המילה "כפירה" ,על כל פנים ,לא כל כך
שייכת בהקשר הזה מפני שזו שיטה שפונה לבורא
העולם ומנהיגו .חלק מן המתנגדים שרואים בכך
איסור ,מתנגדים גם לשימוש בפסיכולוגיה,
ביוגה ובעוד שיטות טיפול הנוגעות לנפש ,שלא
נולדו מתוך התורה.
למעשה ,מי שזקוק לדרך שתוציא אותו
מהתמכרות לחירות ,מנפילות לטהרה ,יש לו
רבים לסמוך עליהם ,ומי שאינו זקוק לכך ,יש
מקום שיהדר כמחמירים.
הדברים נאמרים מתוך כבוד גדול לכל
רבותינו זקני העדה שלאורם אנו הולכים ,ומתוך
אחריות כבדה למתמכרים רבים ,שעולם השפע
ורשת האינטרנט הביאו אותם למקום שיש בו
נפילות רבות ,שיבוש ואף הרעלת הטהרה
והקדושה של עבודת ה' .במצב זה אנו אומרים:
הווה שוקל שכר דבר כנגד הפסדו ,ובשעת הצורך
יש רבים מרבותינו שאפשר לסמוך עליהם לגבי
שימוש בשיטה הזאת.
מהם גבולות
הביטחון בה'?
הדרך הידועה והמפורסמת היא דרכם של רוב
רבותינו ,והיא שהביטחון מלווה את ההשתדלות.
מוטל על האדם לשקול ולנהל את ענייניו על
פי גדרי הטבע ,ועל גבי השתדלותו להפנות
את נפשו ולבו לה' יתברך מתוך בטחון ש"הוא
הנותן לך כח לעשות חיל".
אמנם ,ודאי שאין הכוונה לשקיעה בחומריות
ובנהנתנות ,לראיית העושר הממוני כעיקר ואת
ההצלחה הקרייריסטית כנותנת טעם לחיים.
התורה ,העבודה וגמילות חסדים יהיו עמודים
שעליהם מושתתים חייו ,ובמתינות ובענייניות
יעסוק בחיים הגשמיים על כל ענפיהם .כשינהג
האדם באופן זה ,גם צרכיו הגשמיים יתרוממו
ויקבלו ערך .הוא לא ירדוף אחריהם יתר על
המידה ,אלא יהיה סמוך ובטוח בה' שיזמין לו
מזונותיו בנחת.
האם התיקון שלי הוא
איפה שקשה לי,
או שהקושי הוא רמז מה'
שאני לא בכיוון הנכון?
שמעתי מאחי ששמע פעם שיחה על הנושא בין
שני חסידים .אחד אמר לחברו דבר נאה ביותר:
"אם יש סיכוי סביר שמאמציך יישאו פרי,
ובמידה שתצליח -תתענג מאוד ותשמח ביותר
בתוצאה של המאבק הגדול מול הקושי ,סימן
הוא שזה רצון ה' .אבל אם חסר אחד מהשניים
– הסיכוי או העונג – כנראה שאתה צריך לחפש
במקומות אחרים" .נדמה לי שזו תשובה נפלאה
לשאלתך.
יש לך שאלה בעבודת ה'?
סמס ל054-4530951 -
>>אל
*שטח פרסומי
תהיה
מרובע!
הריבוע שלך מחכה לך,
(אופציונלי)
במחיר מיוחד מאוד
***
*שטח פרסומי
(אופציונלי)
מטרה!
לכל
ניתן לבחור מספר ריבועים בצורות שונות
תפוצה של 60,000עותקים בבתי כנסת וארגונים ו 250,000 -תיבות דוא"ל.
© Copyright 2024