‫פרשת יתרו ט"ז שבט גיליון מספר ‪28‬‬ ‫פתיחה‬ ‫עיון‬ ‫הרב אברהם וולפסון‬ ‫הרב נתנאל לוי‬ ‫אליה חבה‬ ‫נטיעת אילנות ‪-‬‬ ‫ערך כללי ולאומי‬ ‫העצמה שמתחת‬ ‫לסלע‬ ‫סמיכת גאולה‬ ‫לתפילה‬ ‫על סדר היום‬ ‫מחשבה‬ ‫יצירה‬ ‫ישראל מאיר סבתו‬ ‫אברהם שבות‬ ‫אבישי יעקבי‬ ‫גלעד וולף‬ ‫א‪.‬ד‪ .‬סולומון‬ ‫תמיר זיסרמן‬ ‫סוכת עורו של לוויתן‬ ‫חקירה במבטא‬ ‫לשון הקודש‬ ‫כי טוב?‬ ‫מבעוד יום‬ ‫מוכנים‬ ‫על אלה אני‬ ‫בוכיה‬ ‫קול המון הגשם‬ ‫הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי‪ ,‬תן דעתך שלא‬ ‫תקלקל ותחריב את עולמי ‪ ,‬שאם קלקלת אין מי שיתקן‬ ‫אחריך‪.‬‬ ‫עצור! תפסיק לכתוב! אתה הרי תרצה גם להדפיס את‬ ‫דבר התורה הנפלא שאתה כותב ברגע זה‪ .‬ואולי כדאי‬ ‫שגם לאבא יהיה עותק‪ .‬בעצם נדפיס גם לאח היקר‬ ‫שבצבא‪ ,‬קצת יידישקייט לא יזיק לו‪ .‬ומה עם סבא‬ ‫וסבתא?! להם לא מגיע להנות מתורת נכדם?! וכך אתה‬ ‫יוצא מעזרת הנשים ובידך ערמת ניירות שוות ערך ליער‬ ‫קטן בפנסילבניה‪.‬‬ ‫(קהלת רבה‪ ,‬פרשה ז)‬ ‫באותו סיור שנערך לאדם הראשון‪ ,‬כבר אז בראשית‬ ‫העולם והבריאה כולה‪ ,‬ה' לימד את האדם כלל יסודי‬ ‫שצריך להנחות אותו כל ימי שבתו בארץ‪ .‬הראשוניות של‬ ‫האירוע המתואר במדרש מלמדת אותנו דבר חשוב‪ .‬הרבה‬ ‫לפני מתן תורה‪ ,‬הרבה לפני פסח ושבת‪ ,‬דיבר ה' עם‬ ‫האדם ועשה לו "סיור שטח" בגן עדן כמדגם מייצג לכל‬ ‫העולם‪ .‬באותו סיור הנחה ה' את מין האדם כולו לשמור‬ ‫על העולם‪ .‬זה תחת אחריותנו‪ .‬דווקא לפני הצמצום‬ ‫לתורה ולמצוות‪ ,‬לעם ישראל מעבר אחד וכל השאר‬ ‫מהעבר השני‪ ,‬ציווה ה' באחריות זו‪ .‬בהסתכלות כזו ניתן‬ ‫לראות בסיפור זה את המצווה הראשונה בתורה‪ ,‬קודמת‬ ‫גם לשבע מצוות בני נח – מצווה אוניברסלית‪.‬‬ ‫ומה אומר ה' לאדם? שני דברים שונים‪ .‬ראשית – "ראה‬ ‫מעשי כמה נאים ומשובחים הם"‪ .‬תרים את הראש‪,‬‬ ‫תסתכל מסביב‪ ,‬ותראה במה אתה מוקף‪ .‬במה הקפתי‬ ‫אותך‪ .‬מכאן נלמד גם חובה לעצמנו להביט סביבנו‪,‬‬ ‫לראות ולהכיר ביופי הסובב אותנו‪ .‬מעין זה נכתב‬ ‫בירושלמי‪:‬‬ ‫עולם ירוק‬ ‫כולנו שומעים כל הזמן על הנושא הזה של איכות‬ ‫הסביבה‪ ,‬חיים ירוקים‪ ,‬אוויר נקי והתחממות גלובלית‪.‬‬ ‫אולי מרוב שמדברים על זה – אף אחד כבר לא מקשיב‪.‬‬ ‫סתמו לנו את האוזניים בניירות‪ .‬ממוחזרים כמובן‪ .‬אמנם‬ ‫כולנו גם מסכימים שהנושא חשוב‪ ,‬אבל למי יש כוח‪...‬‬ ‫הקשר בין עם ישראל לטבע ולסביבה מוכר ומבוסס היטב‬ ‫במקורות‪ .‬שלא ככל העמים יש לנו ארץ מוגדרת במקום‬ ‫מסוים ואנו מחויבים לה כפי שהיא מחוייבת לנו‪ .‬הארץ‬ ‫גומלת לנו בפירותיה ומושפעת ישירות ממעשינו בתוכה‪.‬‬ ‫סביר הדבר‪ ,‬אם כן‪ ,‬שגם בנושא איכות הסביבה והשמירה‬ ‫עליה יש לעם ישראל מקום ייחודי ותפקיד גדול יותר‪.‬‬ ‫אמנם "והארץ נתן לבני אדם" – לכל בני האדם‪ ,‬אך מי‬ ‫כעם ישראל יעיד שיש אדם ויש אדם‪ ,‬וגם בעניין כללי זה‬ ‫יש לנו ביטוי ייחודי‪.‬‬ ‫אך ניתן לחשוב על זה מזווית קצת אחרת‪ .‬האם השאלה‬ ‫הזאת של דאגה לסביבה שלנו היא שאלה שקשורה דווקא‬ ‫לעולם התורה וההלכה? האם גם בעניין זה יש הבדל בין‬ ‫סיני בשדה אורז‪ ,‬אפריקאי בבית קש‪ ,‬שוודי במשרד לבין‬ ‫יהודי בבית המדרש? או שכאן‪ ,‬בשונה מרוב המקרים‪ ,‬יש‬ ‫שוויון אוניברסלי?‬ ‫נראה שנושא זה הוא בינלאומי‪ ,‬חוצה יבשות‪ ,‬דתות‬ ‫ומגדרים‪ .‬כסמך לגישה זו נפתח במדרש הידוע בקהלת‬ ‫רבה‪:‬‬ ‫ר' חזקיה ר' כהן בשם רב‪ :‬עתיד אדם ליתן דין וחשבון על‬ ‫כל מה שראת עינו ולא אכל‪.‬‬ ‫(ירושלמי‪ ,‬קידושין פרק ד)‬ ‫לא רק שיש חובה לראות ולהכיר בטבע ובטובה שניתנה‬ ‫לנו‪ ,‬אלא שעתידים אנו לתת את הדין על מה שיכ לנו‬ ‫ליהנות ממנו ולא עשינו זאת‪.‬‬ ‫שנית אומר ה' לאדם‪ ,‬ופה מונחים עיקרי הדברים‪" ,‬תן‬ ‫דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי"‪ .‬כפי שאמרנו‪,‬‬ ‫בצד הזכות והחובה ליהנות מהעולם מוטל עלינו החיוב‬ ‫לשמור עליו‪ .‬ועוד נוסיף – ה' לא ביקש מאתנו לבנות‬ ‫שר ִע ְֻותוֹ ‘‬ ‫שה ה‪-‬להים ִ ֻכי ִמי יוֻכַ ל ְל ַת ֵֻקן אֵ ת אֲ ֶ‬ ‫‘ ְראֵ ה אֶ ת ַמעֲ ֵ‬ ‫ בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על‬‫כל אילני גן עדן ואמר לו‪ :‬ראה מעשי כמה נאים ומשובחין‬ ‫‪1‬‬ ‫ואוצרותיו?! אף אחד‪ .‬אין לנו זכות כזו‪ .‬אם כך‪ ,‬אולי‬ ‫נתעורר לקיים את המוטל עלינו ונקפיד יותר בחיי‬ ‫היומיום שלנו על שמירת הסביבה שלנו‪ ,‬ולא נקלקל את‬ ‫המתנה הראשונה שקיבלנו מה' – העולם הזה‪.‬‬ ‫בעלון הנוכחי‪ ,‬שהודפס על גבי נייר ממוחזר‪ ,‬רצינו לעורר‬ ‫קצת את המודעות לנושא זה מזוויות שונות‪ .‬אינו דומה‬ ‫המבט הרעיוני למבט ההלכתי‪ ,‬ולא זה וזה לשיר שמזכיר‬ ‫לנו את תפילת העצים והצומח למים חיים‪ ,‬או למה‬ ‫שניתן ללמוד מביקור בסביבה שונה לחלוטין‪ ...‬נוספו על‬ ‫כך כמובן מאמרים שונים בנושאים אחרים‪ ,‬בתקווה‬ ‫שיהיו לתועלת וללימוד‪.‬‬ ‫ולהוסיף על עולמו‪ ,‬אלא "רק" שלא לקלקל ולהחריב‪.‬‬ ‫כנראה שזו משימה מספיק קשה‪.‬‬ ‫במדרש מצויה סתירה ‪-‬לכאורה שיש לתת עליה את‬ ‫הדעת‪ .‬מצד אחד אומר ה' לאדם "כל מה שבראתי‬ ‫בשבילך בראתי‪ ,"...‬ומצד שני ‪..." -‬שלא תקלקל ותחריב‬ ‫את עולמי "‪ .‬אנו רואים שגם לאחר שלב הבריאה עדיין‬ ‫מכונה העולם עולמו של ה'‪ .‬אנו דיירים‪-‬שוכרים בעולם‬ ‫הזה‪ .‬שוכרים בלבד ולא לזמן ארוך במיוחד‪ .‬העולם קיים‬ ‫הרבה לפני כל אחד מאתנו ויהיה קיים הרבה אחרינו‪.‬‬ ‫עובדה זו כשלעצמה מחייבת אותנו לשמור עליו‪ .‬מי נתן‬ ‫לנו את הזכות להרוס ולאבד במו ידינו את העולם‬ ‫נטיעת אילנות ‪ -‬ערך כללי ולאומי‬ ‫יל ָך‬ ‫"ביָֻם דַֻ ְר ֻ ֶכ ָך ו ְֻש ִב ְ‬ ‫הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו ַֻ‬ ‫'אח ֲֵרי ה' ֻ ֵתלֵ כוֻ'?‬ ‫ְ ֻב ַמיִם ַר ִ ֻבים" (תהלים עז‪ ,‬כ) ואתה אומר ַ‬ ‫"וֻבוֹ ִת ְד ָֻבקוֻן" – וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים‬ ‫להידבק בשכינה? אותו שכתוב בו ִ ֻ‬ ‫"כי ה' ‪-‬להיך אֵ ש‬ ‫א ְֹכלָ ה" (דברים ד‪ ,‬כד) ואתה אומר 'וֻבוֹ ִת ְד ָֻבקוֻן'? אלא‬ ‫מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך‬ ‫הוא אלא במטע תחילה‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ַ " :‬ויֻ ֻ ִַטע ה' ‪-‬‬ ‫להים ֻגַן ְ ֻב ֵע ֶדן" (בראשית ב‪ ,‬ח) אף אתם כשנכנסין לארץ‬ ‫לא תתעסקו אלא במטע תחילה‪.‬‬ ‫הרב אברהם וולפסון‬ ‫הראי"ה קוק זצ"ל חיבר פתגמים קצרים בשם "מגד‬ ‫ירחים" המביעים בתמצות רעיונות על תוכנם הרוחני של‬ ‫חדשי השנה‪ .‬על חודש שבט כתב הרב שתי הארות שיש‬ ‫בהן התייחסות לליבו של החודש – ט"ו בשבט – הן‬ ‫מהצד הכללי‪-‬האוניברסלי והן מצד משמעותו הלאומית‪.‬‬ ‫נתחיל בהיבט הכללי‪:‬‬ ‫חשק נטיעת האילנות‬ ‫(ויקרא רבה קדושים‪ ,‬פרשה כה‪ ,‬ג)‬ ‫הקדוש ברוך הוא עסק בנטיעה הקדוש ברוך הוא עסק בנטיעה בשביל‬ ‫נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים‬ ‫להכין מקום נאה למען האדם‪ ,‬והאדם –‬ ‫בשביל להכין מקום נאה למען‬ ‫המובלט בתוקפו בעץ החרוב‪.‬‬ ‫בהיותו נוטע למען הדורות הבאים – יש‬ ‫האדם‪ ,‬והאדם – בהיותו נוטע‬ ‫בו ממידת בוראו‪ .‬היכולת לפעול לא‬ ‫המילה "חשק" מביעה בדרך כלל רצון עז למען הדורות הבאים – יש בו‬ ‫מתוך דאגה קיומית מיידית בלבד אלא‬ ‫ויצרי שעלול לפעמים לבוא לידי ביטוי‬ ‫בצורה שלילית‪ .‬הרב מעיר שהחשק ממידת בוראו‪ .‬היכולת לפעול מתוך דאגה לאחרים ולדורות הבאים‬ ‫והחדווה שמלווי ם או תנו ב נטיע ת לא מתוך דאגה קיומית מידית מעלה את האדם לדרגת צלם ‪-‬להים‪.‬‬ ‫בלבד אלא מתוך דאגה‬ ‫הביטוי המובהק לרעיון זה מצוי‪ ,‬כדברי‬ ‫אילנות באים ממקום חיובי וטהור בנפש‬ ‫מעלה‬ ‫הבאים‬ ‫ולדורות‬ ‫לאחרים‬ ‫הרב לעיל‪ ,‬בעץ החרוב‪ .‬הדברים רומזים‬ ‫האדם‪ ,‬מ"חפץ הטבת הדורות הבאים"‪.‬‬ ‫בניגוד לזריעה הנעשית לצורך הנאה את האדם לדרגת צלם ‪-‬להים‪ .‬לדברי חז"ל במסכת תענית (כג‪ ).‬בסיפור‬ ‫על חוני המעגל‪ ,‬שנביא ממנו את הנוגע‬ ‫קרובה ואין ל תבוא תה קיום מעבר‬ ‫לעניננו בתרגום לעברית‪ :‬יום אחד היה הולך בדרך‪ .‬ראה‬ ‫למספר שבועות או חודשים‪ ,‬הנטיעה נעשית לצורך ארוך‪-‬‬ ‫אדם אחד שהיה נוטע חרוב‪ .‬אמר לו‪ :‬חרוב זה‪ ,‬אחרי כמה‬ ‫טווח של דורות‪ :‬אין הנאתה קרובה אלא רק אחר שנות‬ ‫שנים ייתן פירות? אמר לו‪ :‬אחרי שבעים שנה‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫הערלה‪ ,‬ובאופן טבעי עד שהאילנות נותנים פירות רבים‬ ‫וכי ברור לך שתחיה שבעים שנה? אמר לו‪ :‬כשבאתי‬ ‫עוברות בדרך כלל מספר שנים‪ .‬לכן יש בנטיעת האילנות‬ ‫לעולם מצאתי בו חרובים‪ .‬כשם ששתלו עבורי אבותי –‬ ‫ביטוי לרוחו הטהורה של האדם שדואג לדורות הבאים‬ ‫כך שותל אני עבור בני‪.‬‬ ‫ולא רק לטובתו הפרטית‪ .‬הרעיון הזה מקורו בחז"ל‪,‬‬ ‫ומצינו בויקרא רבה מאמר המעלה את ענין הנטיעה‬ ‫רעיון הדבקות במדותיו של הקדוש ברוך הוא מובלט‬ ‫לדרגה עילאית‪:‬‬ ‫בנטיעת החרוב‪ ,‬שאפילו אם אין אפשרות כלל שייהנה‬ ‫"וְ ִכי ָתבֹא ֻו אֶ ל הָ ָא ֶרץ וֻנְ טַ ְע ֻ ֶתם ָֻכל ֵעץ ַמאֲ כָ ל" (ויקרא יט‪,‬‬ ‫האדם מנטיעותיו הרי הוא נוטע לדורות הבאים‪ .‬מדברים‬ ‫"אח ֲֵרי ה' ‪-‬להיכם‬ ‫כג) – ר' יהודה בר רבי סימון פתח‪ַ :‬‬ ‫אלו דומה שניתן להסיק שכל פעולה הנעשית לתיקון‬ ‫ֻ ֵתלֵ כוֻ" (דברים יג‪ ,‬ה) – וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר‬ ‫העולם לדורות‪ ,‬גם במובן הטבעי והחומרי – יש בה ערך‬ ‫‪2‬‬ ‫שיחד עם חיים טבעיים באו קלקולים גדולים)‪ ,‬שהרי‬ ‫הטבע והחושים יכולים למכר ולכך צריך את הדרכתה של‬ ‫התורה כדי שטבע החיים יהיה עוצמתי ויחד עם זאת‬ ‫בתוך גבולות ראויים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬השאיפה צריכה להיות‬ ‫לחידוש החיים בארץ ישראל מתוך חיבור לטבע והרחבת‬ ‫כוחות החיים בכל דרך חיובית אפשרית‪.‬‬ ‫ידועה אמרתו של ר' אבא (סנהדרין צח‪ ,‬א)‪ :‬אין לך קץ מגולה‬ ‫מזה שנאמר‪" :‬וְ אַ ֶתם הָ ֵרי י ְִש ָראֵ ל עַ נְ נְ כֶם ִת ֵתנו ופֶ ְר ְיכֶם‬ ‫ִת ְשאו לְ עַ ִםי י ְִש ָראֵ ל כִ י ֵק ְרבו לָב וֹא" (יחזקאל לו‪ ,‬ח) ‪ .‬אחד‬ ‫המאפיינים של הגלות המפורשים בכתוב הוא השממון‬ ‫ָארץ" (ויקרא כו‪ ,‬לב)‪.‬‬ ‫של ארץ ישראל – "וַ הֲ ִש ֹם ִתי אֲ נִ י אֶ ת הָ ֶ‬ ‫רבים הם האישים‪ ,‬בין מבני ברית ובין שאינם בני ברית‪,‬‬ ‫שהעידו במשך הדורות על השממה הקשה שהיתה בארץ‬ ‫ישראל כל ימי הגלות עד שהתחילה שיבת ציון בדורות‬ ‫האחרונים‪ .‬הראשונים (על פי דברי חז"ל בספרא בחקותי‪ ,‬פרשה‬ ‫ב‪ ,‬פרק ו‪ ,‬ה) העירו ששממה זו יש בה טובה לישראל‪ ,‬כדברי‬ ‫הרמב"ן (ויקרא כו‪ ,‬טז) ‪" :‬היא בשורה טובה מבשרת בכל‬ ‫הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו‪ ,‬וגם זו ראיה‬ ‫גדולה והבטחה לנו‪ ,‬כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר‬ ‫היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה‬ ‫כמוה‪ ,‬כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון‪"...‬‬ ‫ומכאן שכאשר ארץ ישראל חוזרת לתת פירותיה אין זה‬ ‫סימן בעלמא אלא ביטוי מהותי לקשר החי בין עם ישראל‬ ‫לארצו‪ .‬ההתחדשות הלאומית מתרחשת בד בבד עם‬ ‫התחדשות כוחותיה של הארץ – אלו שני פנים של תהליך‬ ‫אחד – ושוב נטיעת העצים מבטאת התחדשות זו בתור‬ ‫תהליך שאינו זמני אלא השתרשות לדורות‪.‬‬ ‫שנזכה להמשיך לראות בהתחדשות עמנו וארצנו עד‬ ‫לגאולתנו השלמה בקרוב!‬ ‫גדול‪ ,‬והיא מהווה אחת הדרכים בהן יכול האדם להידבק‬ ‫במידותיו של בוראו‪.‬‬ ‫הפתגם השני עוסק בהיבט הלאומי‪:‬‬ ‫מטעי עצי פרי על אדמת קודש‬ ‫יפריחו תקות דור דורים‪.‬‬ ‫השיא של תיאורי הקללה הקשים בתורה‪ ,‬בין בפרשת‬ ‫בחקותי ובין בפרשת כי‪-‬תבוא‪ ,‬הוא קללת הגלות‪ .‬הסיבה‬ ‫לכך היא שמכות ומחלות ועוני וייסורין‪ ,‬רחמנא ליצלן‪,‬‬ ‫אמנם פוגעים במהלך החיים ומקשים עליהם‪ ,‬אבל כל זמן‬ ‫שנמצאים בארץ ישראל הרי עדיין מצויים אנו בארץ‬ ‫חיינו‪ .‬הגלות מנתקת אותנו ממקור חיינו ואנחנו בבחינת‬ ‫"עצמות יבשות"‪ ,‬כדימויו של הנביא יחזקאל‪" .‬השם‬ ‫יתברך סידר את ישראל במקומם הראוי להם שהוא ארץ‬ ‫ישראל והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה‬ ‫לגמרי" (מהר"ל‪ ,‬נצח ישראל פרק א)‪ .‬הכינוי "עם הספר"‪ ,‬שדבק‬ ‫בעם ישראל בגלות‪ ,‬יש בו שבח לעם ישראל שעל ידי‬ ‫דבקותו בתורה יכול היה להחזיק מעמד בגלות‪ ,‬ואף על פי‬ ‫כן אין הוא האידיאל אלא מצב של בדיעבד‪ .‬המצב השלם‬ ‫הוא בצמיחת הרוח מתוך החיבור החי אל הארץ ואל‬ ‫הטבע‪.‬‬ ‫יש לענין הזה ביטויים רבים בתנ"ך ובמקורות חז"ל‪ .‬אחד‬ ‫מהם‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא המרכזיות של המימד החקלאי‬ ‫בשלושת הרגלים‪ ,‬שקובע במידה רבה את אופיים ותוכנם‬ ‫הרוחני‪ .‬העיקרון הוא שבין לגבי היחיד ובין לגבי הכלל‬ ‫"שלמותם של החיים היא דווקא עם המשך התגלותם על‬ ‫פי טבעם העצמי" (אורות התשובה פ"ה) ‪ .‬החיבור הטבעי‬ ‫לארץ מאפשר לכל כוחות החיים והיצירה להתפתח‪ .‬נכון‬ ‫שהדבר כרוך גם בסכנות (ותקופת בית ראשון תוכיח‪,‬‬ ‫העצמה שמתחת לסלע‬ ‫כל הסיבות להישבר‬ ‫אין לה בכלל צוף להציע‪ ,‬היא בחרה ריח עדין ביותר וגם‬ ‫הצבעים שלה אינם בולטים בשטח‪ .‬נניח אפילו שחרק‬ ‫תועה עף לידה ורוצה להאביק‪ ,‬אין לו כמעט סיכוי‪ .‬הפרח‬ ‫הפוך וקשה לאחוז בו‪ .‬האבקנים מכונסים פנימה‪ ,‬סגורים‬ ‫בתוך שקיקים‪ ,‬כך שצריך להיות זעיר לחלוטין ולהיכנס‬ ‫פנימה לשקיקים או בעל כח אדיר לנער את הפרח ולהפיל‬ ‫אבקנים (מה שנקרא 'האבקת זמזום')‪.‬‬ ‫לרוע מזלה הפקעות שלה אינן מתפצלות מאליהן‪ ,‬בניגוד‬ ‫לנורית‪ ,‬והיא חייבת האבקה מפרח זר‪ .‬בקיצור‪ ,‬היא‬ ‫חייבת תקשורת עם פרחים אחרים וחייבת מתווכים‬ ‫מעופפים‪ ,‬אך היא מכבידה בכל דרך אפשרית‪ .‬אז בואו‬ ‫נאמר לה‪ :‬אם את רוצה לשרוד‪ ,‬תתחילי ליישר קו עם‬ ‫נורמות הפריחה בשדה‪ :‬תפסיקי להסתתר‪ ,‬תחדדי את‬ ‫הגוון האדום בעלי הכותרת והיכנסי לתחרות הצעקנית‪.‬‬ ‫זה הטבע‪ ,‬אין קסמים‪.‬‬ ‫הרב נתנאל לוי‬ ‫‪1‬‬ ‫משרדי פרסום ויחצנים רדפו אחריה אך היא ויתרה על‬ ‫עזרתם ויצאה לדרך משלה‪ .‬בלי מילים‪ ,‬בלי צבעים‬ ‫מרהיבים ועם המון סודות‪ ,‬היא נבחרה באופן רשמי‬ ‫למלכה‪ .‬לא מדובר על אסתר בשושן‪ ,‬מדובר ברקפת‬ ‫מצויה‪ .‬לפני שנדבר על בחירתה לפרח הלאומי בישראל‬ ‫או על היכולת שלה להפוך מר למתוק‪ ,‬נשאל‪ :‬הרי כל‬ ‫פרח הוא כמו חלון ראוה סס גו ני המנסה למשו ך‬ ‫מאביקים‪ .‬איך היא בכלל שרדה בשדה הפרחים התחרותי‬ ‫מבלי לוותר על הצניעות?‬ ‫כשאני שואל אנשים בהרצאה‪ :‬איזה רגש עולה אצלכם‬ ‫לנוכח תמונת הרקפת? התשובה אחידה‪ :‬בושה או‬ ‫צניעות‪ .‬כשיוצאים בימים אלו לשדה רואים רקפת‬ ‫מסמיקה‪ ,‬מרכינה ראש ומתחבאת בנקיק הסלע‪ .‬התחושה‬ ‫כבר חזקה באוויר‪ .‬ענווה‪.‬‬ ‫לב של ילד‬ ‫עולמה של הרקפת כולו מכוסה והיא אינה מגלה את‬ ‫סודותיה‪ .‬בפעילות לכיתה א' בבית מוריה בבאר‪-‬שבע‪,‬‬ ‫ענתה לי תלמידה שבתמונת הרקפת היא רואה בכי‪ .‬בכי‬ ‫‪ .1‬הרב נתנאל לוי הוא בוגר הישיבה בן מחזור יח‪ .‬מרצה בתחום‬ ‫התבוננות בטבע מזווית יהודית‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫וישלחו ענפים לתקוף כל עץ בקרבתם‪ .‬מי שיסב תחתם‬ ‫של עצבות ובכי של שמחה‪ .‬רגשות בריאים של ילדה‬ ‫יקבל חותמת שרף על בגדיו‪ ,‬כך שפעם הבאה לא ישוב‪.‬‬ ‫קולעים לסוד נוסף מעולם הרקפת‪ ,‬כיצד להפוך מר‬ ‫בעודי מטייל ביערות האורן ליד בית‪-‬שמש אני רואה ים‬ ‫למתוק ואכזר לאוהב‪.‬‬ ‫של רקפות‪ .‬מתברר שתחיחות האדמה ורמת הלחות‬ ‫רוב סודותיה נשארו צנועים והמחקר גילה רק לאחרונה‬ ‫מעולה עבורה‪ .‬שתילת האורנים המסיבית בעשורים‬ ‫את סוד האבקתה‪ .‬בגלל שהפרח שלה הפוך‪ ,‬קשה לראות‬ ‫האחרונים העניקה תנופה אדירה למשפחת הרקפות‪ .‬אז‬ ‫חרק מאביק אותה‪ ,‬אך רחלי שוורץ‪-‬צחור גילתה במחקר‬ ‫הנה סוף סוף הגיעה גאולה לתדמית האורן שכולם‬ ‫בגן הנדיב כי יש לרקפת שותפים נאמנים‪ .‬אלו חרקים‬ ‫מאשימים אותו בשרפות וסובלים מדקירותיו‪ .‬הרקפת‬ ‫זעירים הגרים בכיפת הפרח ההפוכה והמוגנת מגשם‪ ,‬הם‬ ‫גילתה עד כמה לאורן האכזר פנים‬ ‫נכנסים לאכול אבקנים ומפזרים‬ ‫יפות‪ ,‬כמה נעים בצלו‪ .‬היא טיהרה את‬ ‫מדהים לראות כי דווקא דבקותה‬ ‫אותם‪ .‬הם אפילו מגדלים אצלה את‬ ‫מ שפ ח ת ם ‪ .‬החר ק הרא שו ן נ קר א בעולמה הצנוע פתח לרקפת ערוצי שמו‪ ,‬והמעשה הזה מזכיר את הסבון‬ ‫'טריפס' והשני שייך למשפחת העש תקשורת נאמנים ביותר אפילו עם שמכינים ממנה – 'סבון הרועים'‪,‬‬ ‫שמנקה גם הוא‪.‬‬ ‫ה נורא ה‪ ,‬ש נ יה ם א ויבי חקלאו ת הבריות הכי קשות בשדה‪ .‬תקשורת‬ ‫מו שב עי ם ‪ .‬דו וקא הרכ נ ת הרא ש שעשתה את הלא ייאמן והצליחה מבט נצח‬ ‫בצניעות אפשרה תקשורת ויחסי‬ ‫מדהים לראות כי דווקא דבקותה‬ ‫להפוך את הקללה שבהן לברכה‪.‬‬ ‫גומלין שהפכו את המזיקים להיות‬ ‫בעולמה הצנוע פתח לה ערוצי‬ ‫ניכר הדבר גם בגוני הרקפת‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫המסמיקה‪ .‬הם נעים מסגול בראש תקשורת נאמנים ביותר אפילו עם‬ ‫הבריות הכי קשות בשדה‪ .‬תקשורת‬ ‫דבש מסלע‬ ‫הפרח עד ורוד ולבן בעליו‪ .‬אלו‬ ‫שעשתה את הלא ייאמן והצליחה‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫עצ‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫לי‬ ‫ג‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫ע ש וט ר יפ‬ ‫הצבעים של מזיגת כוס יין קידוש‬ ‫להפוך את הקללה שבהן לברכה‪ .‬ניכר‬ ‫הצניעות ברקפת יכולה להמס סלעים במים שקופים‪ ,‬המתקת דינים מסגול‬ ‫הדבר גם בגוני הרקפת המסמיקה‪ .‬הם‬ ‫קשים‪ ,‬אך הם אינם היחידים‪ .‬רואים‬ ‫שהיא אוהבת לגדול בנקיקי הסלע או ואדום לצבעי חסד לבנבנים‪ .‬יש לה נעים מסגול בראש הפרח עד ורוד‬ ‫תנועה משלה‪.‬‬ ‫ולבן בעליו‪ .‬אלו הצבעים של מזיגת‬ ‫בחור קטן בתוכו‪ .‬היא לא מחפשת‬ ‫כוס יין קידוש במים שקופים‪ ,‬המתקת‬ ‫מרחב עשיר באדמה אלא מסתפקת‬ ‫דינים מסגול ואדום לצבעי חסד לבנבנים‪ .‬יש לה תנועה‬ ‫במעט ושמחה בחלקה‪ .‬בגלל אופייה הצנוע‪ ,‬מומלץ למי‬ ‫משלה‪.‬‬ ‫שמגדל רקפת תרבותית בעציץ קטן ורוצה להחליף עציץ‬ ‫בזכות בריחתה מצעקה צבעונית‪ ,‬העניק לה הקב"ה כתר‪.‬‬ ‫לגדול‪ ,‬שיחפש עציץ כמעט בגודל של הראשון‪ ,‬כי היא‬ ‫גם אנחנו כיהודים מרגישים שהיא שייכת ללב שלנו‬ ‫אוהבת חיי צמצום‪ .‬אפילו הקור החורפי שהיא אוהבת‬ ‫ובחרנו בה כפרח הלאומי שייצג אותנו בסין‪' .‬נפש שפלה‬ ‫הוא אקלים מכווץ‪ .‬היא מכונסת בסלע ומגלה לנו עד‬ ‫ורוח נמוכה' הם שני סימנים ליהודי מתלמידי אברהם‬ ‫כמה סלע אטום הוא בעצם מקור מחיה פורה ומלא ברכת‬ ‫אבינו‪ ,‬אך גם תיאור נפשה הצומחת של הרקפת‪ .‬הסימן‬ ‫שמים – "הַ םו ִֹציא לְ ָך מַ יִם ִמסור הַ חַ ל ִָמיש"‪.‬‬ ‫השלישי הוא 'עין טובה' וגם לתואר זה היא ראויה‪ .‬כי עין‬ ‫הפכים משלימים‬ ‫שמצליחה לזהות תכונה של ברכה במזיקי חקלאות או‬ ‫אורנים ידועים כעצים אכזריים ביותר‪ .‬הם לא יניחו‬ ‫בסלע קשה ואפילו באורן אכזר – ראוי לה כתר מלוכה‪.‬‬ ‫לצמח לפרוח תחתם‪ ,‬יכסו את האדמה בשכבת מחטי חנק‬ ‫סמיכת גאולה לתפילה‬ ‫שגם לדעת רבי יהושע בן לוי‪ ,‬הסובר שבתפילת ערבית‬ ‫אין לסמוך גאולה לתפילה‪ ,‬בשחרית כן סומכים‪ .‬מה פשר‬ ‫הדבר? מדוע יש קשר בין שני חלקים אלו של התפילה?‬ ‫האם הכרחי שהגאולה תגיע לפני התפילה?‬ ‫רש"י (ד"ה "זה הסומך") מביא שני טעמים אשר מובאים‬ ‫בירושלמי‪:‬‬ ‫אליה חבה (ד)‬ ‫אמר מר‪ :‬קורא קריאת שמע ומתפלל‪ .‬מסייע ליה לרבי‬ ‫יוחנן‪ ,‬דאמר רבי יוחנן‪ :‬איזהו בן העולם הבא? זה הסומך‬ ‫גאולה לתפלה של ערבית‪ .‬רבי יהושע בן לוי אומר‪:‬‬ ‫תפלות באמצע תקנום‪.‬‬ ‫וכל שכן דשחרית‪ ,‬דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה‪,‬‬ ‫ִש ָראֵ ל" (במדבר לג‪ ,‬ג)‪,‬‬ ‫"מ ֻ ָמח ֳַרת הַ ֻ ֶפסַ ח י ְָצא ֻו ְבנֵי י ְ‬ ‫כדכתיב‪ִ :‬‬ ‫וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים‪ ,‬דכתיב‪:‬‬ ‫"ה' צו ִֻרי וְ גֹאֲ ִלי" (תהלים יט‪ ,‬טו)‪ ,‬וסמיך ליה‪" :‬י ַַענְ ָך ה' ְ ֻביוֹ ם‬ ‫צָ ָרה" (תהלים כ‪ ,‬ב) ‪ .‬ואמרינן בירושלמי (ברכות א‪ ,‬א) ‪ :‬מי‬ ‫(ב רכ ו ת ד ‪ ,‬ב )‬ ‫הגמרא מביאה מחלוקת האם צריך לסמוך גאולה לתפילה‬ ‫בתפילת ערבית או לא‪ .‬מהסבר הגמרא בהמשך מוכח‬ ‫‪4‬‬ ‫שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה ‪ -‬לאוהבו של‬ ‫מלך שבא ודפק על פתחו של מלך‪ ,‬יצא המלך ומצאו‬ ‫שהפליג – אף הוא הפליג‪ .‬אלא יהיה אדם מקרב להקדוש‬ ‫ברוך הוא אליו‪ ,‬ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת‬ ‫מצרים‪ ,‬והוא מתקרב אליו‪ ,‬ובעודו קרוב אליו יש לו‬ ‫לתבוע צרכיו‪.‬‬ ‫הדעת להפסיק את הקש ר‪ .‬מיד לאחר הקרבה שנוצרת‬ ‫באמירת השבח‪ ,‬אבוי לו לאדם אם ינתק ויפסיק את‬ ‫הרגע שנוצר‪ ,‬בו ה‪-‬לוהים כל כך קרוב אליו‪.‬‬ ‫הבית יוסף (או"ח‪ ,‬קיא) מביא בשם ההגהות אשר"י שבשבת‬ ‫אין צורך לסמוך גאולה לתפילה‪ ,‬מאחר שהחיוב בסמיכה‬ ‫נלמד מסמיכות הפסוקים בתהלים‪ ,‬ומכיוון ששבת אינה‬ ‫"יוֹם צָ ָרה"‪ ,‬ממילא מתבטל הצורך לסמוך את תפילת שבת‬ ‫לגאולה‪ .‬הבית יוסף חולק על דבריו מפני שלדעתו הלימוד‬ ‫מספר תהלים הוא רק אסמכתא לדין הסמיכה‪ ,‬ועוד טוען‬ ‫כי אמנם תוכנה של תפילת השבת שונה מתוכנה של‬ ‫תפילת החול‪ ,‬אבל בכל זאת שאר דיני התפילה לא שונו‪.‬‬ ‫המשנה ברורה על אתר מעיר שטעמו ומקורו של הבית‬ ‫יוסף לחילוק הנ"ל‪ ,‬נובע מכך שלדעתו עיקר דין סמיכת‬ ‫הגאולה לתפילה נלמד מהטעם השני שמביא רש"י‪ ,‬המשל‬ ‫על אוהבו של המלך שדופק על ביתו‪ .‬על פי המשל‪ ,‬לא‬ ‫מסתבר שרגע לאחר שהאדם משבח את הקב"ה הוא אינו‬ ‫מבקש ממנו את צרכיו‪ ,‬ולפיכך גם בשבת אין להפסיק את‬ ‫השיח עם ה' לאחר אמירת השבח‪ ,‬וחייבים להתפלל תכף‬ ‫ומיד‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬ניתן לתלות את המחלוקת האם סומכים‬ ‫גאולה לתפילה גם בשבת או לא‪ ,‬בשאלה מה הטעם‬ ‫העיקרי לדין הסמיכה‪ .‬אם הטעם העיקרי לדין הוא‬ ‫הלימוד מתהילים‪ ,‬אין צורך לסמוך את התפילה לגאולה‬ ‫הטעם הראשון נלמד מסמיכות שני פסוקים בספר‬ ‫תהלים‪ .‬אם מעיינים בפרק י"ט אפשר לראות שאכן הפרק‬ ‫כולו דומה לברכות קריאת שמע (ראה טבלה)‪.‬‬ ‫דין סמיכת גאולה לתפילה נלמד מסמיכות סיומו של פרק‬ ‫צורי וְ גֹ אֲ לִ י"‪ ,‬לפרק כ' שפותח‬ ‫י"ט שעוסק בגאולה – "ה' ִ‬ ‫בתפילה "יַעַ נְ ָך ה' בְ יוֹם צָ ָרה"‪.‬‬ ‫לטעם השני שמביא רש"י יותר מבוארת סיבתה של‬ ‫הסמיכות‪ .‬ברכת הגאולה היא אמירת שבחו של הקב"ה‬ ‫בפי האדם על כך שגאל את עם ישראל‪ .‬דרך אמירת‬ ‫השבח יוצר האדם הפשוט קשר ושיחה עם ‪-‬לוהים‪,‬‬ ‫ונמצא בעת רצון לפניו‪ .‬אם דווקא בעת כזו‪ ,‬כשהקב"ה‬ ‫פותח בפני האדם פתח לבקש את בקשותיו‪ ,‬האדם אינו‬ ‫עושה זאת – הקב"ה יתרחק גם הוא ממנו ולא יחזור‬ ‫ויתקרב‪ .‬כלומר‪ ,‬לאחר אמירת שבחו של הקב"ה‪ ,‬אין זה‬ ‫מכובד וגם לא הגיוני שהאדם ינתק את הקשר שנוצר עם‬ ‫הקב“ ה‪ .‬ברגע מרומם ונעלה כזה‪ ,‬שנמשל לפתיחת הדלת‬ ‫ש מ פ ר י ד ה א ת ה א ד ם ה ק ט ן מ ‪-‬לוהיו‪ ,‬לא מתקבל על‬ ‫תהלים פרקים יט‪-‬כ‬ ‫תחילת הפרק מדברת‬ ‫בצבאות השמים המשבחים‬ ‫את הקב"ה כהקבלה לברכת‬ ‫יוצר המאורות‪.‬‬ ‫ב ר כ ו ת קר י א ת שמ ע‬ ‫(ב)‬ ‫הַ ָשמַ יִם ְמסַ נְ ִרים כְ בוֹד ‪-‬ל‬ ‫ומַ עֲ ֵשה י ָָדיו מַ גִיד הָ ָר ִקיעַ ‪.‬‬ ‫מאורות נתן סביבות עזו‪,‬‬ ‫פ נו ת צבא יו קד ו ש י ם ‪,‬‬ ‫רוממי ש‪-‬די תמיד מספרים‬ ‫כבוד ‪-‬ל וקדושתו‪.‬‬ ‫(ג)‬ ‫יוֹם לְ יוֹם יַבִ יעַ אֹ מֶ ר‬ ‫וְ ַל ְילָה לְ ַל ְילָה יְחַ וֶה ָדעַ ת‪.‬‬ ‫ובטובו מחד ש כל יו ם‬ ‫תמיד מעשה בראשית‪.‬‬ ‫(ח)‬ ‫תו ַֹרת ה' ְת ִמימָ ה ְמ ִשיבַ ת נָפֶ ש‬ ‫עֵ דות ה' נֶאֱ מָ נָה מַ ְחכִ ימַ ת נֶ ִתי‪.‬‬ ‫נִ עודֵ י ה' י ְָש ִרים ְמ ַש ְםחֵ י לֵב‬ ‫ִמ ְצוַ ת ה' בָ ָרה ְמ ִא ַירת עֵ י ָניִם‪.‬‬ ‫לשמור ולעשות ולקיים‬ ‫את כל דברי תלמוד‬ ‫תור ת ך בא הבה‪ .‬והא ר‬ ‫עי ני נו ב תור ת ך‪ ,‬ודבק‬ ‫לבנו במצותיך‪ ,‬ויחד‬ ‫לבבנו לאהבה וליראה את‬ ‫שמך‪.‬‬ ‫המשך הפרק מדבר על‬ ‫חשיבותה של תורת ה' כנגד‬ ‫ברכת אהבת עולם‪.‬‬ ‫(ט)‬ ‫סיום הפרק מביע את‬ ‫האמונה בגאולת ה' וכנגדה‬ ‫ברכת גאל ישראל‪.‬‬ ‫(טו) י ְִהיו לְ ָרצוֹן ִא ְמ ֵרי פִ י וְ הֶ גְיוֹן‬ ‫צורי וְ גֹ אֲ לִ י‪.‬‬ ‫לִ בִ י לְ פָ נֶיָך ה' ִ‬ ‫תחילת פרק כ' מהווה את‬ ‫התפילה שמגיעה לאחר‬ ‫ברכות קריאת שמע‪.‬‬ ‫(א)‬ ‫ל ְַמנַסֵ חַ ִמזְ מוֹר לְ ָדוִ ד‪:‬‬ ‫(ב)‬ ‫יַעַ נְ ָך ה' בְ יוֹם צָ ָרה‬ ‫י ְַשגֶבְ ָך ֵשם ‪-‬להי יַעֲ קֹ ב‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ונאמר גאלנו ה' צבא‪-‬ות‬ ‫שמו‪ ,‬קדוש ישראל‪ .‬ברוך‬ ‫אתה ה' גאל ישראל‪.‬‬ ‫תפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫שיעשה זאת דווקא בתפילת ערבית (מה עוד שרש"י אומר‬ ‫שעיקר הלימוד הוא לגבי שחרית)‪.‬‬ ‫הטור (או"ח‪ ,‬סו) עומד על ההבדל שבין ברכת 'אמת ויציב'‬ ‫לברכת 'אמת ואמונה'‪ ,‬ועל כך שהברכה הראשונה נבחרה‬ ‫להיאמר דווקא בבוקר והשנייה דווקא בערב‪ .‬הטור‬ ‫מסביר שההבדל הבסיסי בין שתי הברכות הוא ש'אמת‬ ‫ויציב' עוסקת בגאולת העבר‪ ,‬ו'אמת ואמונה' עוסקת‬ ‫בגאולה העתידית‪ .‬לפיכך‪ ,‬הברכה על הגאולה העתידית‬ ‫יותר שייכת בלילה המורה על מידת האמונה‪ .‬טעם נוסף‬ ‫שמביא הטור הוא שבלילה אנחנו מחזירים את נשמותינו‬ ‫לבורא‪ ,‬וחייבים להאמין שיחזיר לנו אותן בבוקר‪ ,‬ולכן‬ ‫בלילה יותר שייכת ברכת 'אמת ואמונה'‪ .‬כלומר‪ ,‬על פי‬ ‫הטור ברכת 'אמת ואמונה' נאמרת דווקא בלילה‪ ,‬בבחינת‬ ‫"לְ הַ גִיד בַ ב ֶֹקר חַ ְסדֶ ָך וֶאֱ מונ ְָתָך בַ לֵילוֹת" (תהלים צב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫הבן איש חי מסביר על פי דברים אלו את הסיבה לכך‬ ‫שמאמר הגמרא בבבלי נאמר דווקא על הלילה‪:‬‬ ‫בזמן שלא מבקשים בקשות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם עיקר‬ ‫הטעם הוא המשל על אוהבו של המלך – גם כאשר אין‬ ‫לאדם צרות שעליו להתפלל עבורן‪ ,‬חייב הוא להתפלל‬ ‫בסמיכות לאמירת הגאולה‪.‬‬ ‫אם נדייק את ההבדל בין שני הטעמים‪ ,‬נבחין בכך‬ ‫שמדובר בהבנות שונות של מהות הדין‪ .‬אפשרות אחת‬ ‫להבין היא שהדין מחייב להקדים אמירת גאולה לפני‬ ‫שניגשים להתפלל‪ ,‬ואפשרות שנייה היא שהדין הוא‬ ‫שחייבים להתפלל לאחר אמירת גאולה‪ .‬לפי האפשרות‬ ‫הראשונה‪ ,‬הסיבה לסמיכות היא שאי אפשר להתפלל‬ ‫לפני שמשבחים את הקב"ה‪ ,‬ולכן כאשר אין צורך‬ ‫בתפילה‪ ,‬למשל בשבת‪ ,‬אין צורך לסמוך גאולה לתפילה‪.‬‬ ‫לפי האפשרות השנייה‪ ,‬הסיבה היא שלאחר אמירת‬ ‫גאולה ושבח חייבים להתפלל כדי לא להפסיק את‬ ‫הקישור שנוצר בין האדם לקב"ה‪ ,‬ואין הבדל בין תפילת‬ ‫השבת לחול‪.‬‬ ‫אפשר לתלות שתי הבנות אלו בהבדל בין לשון הבבלי‬ ‫ללשון הירושלמי‪ .‬כשמעיינים בדברי הירושלמי רואים‬ ‫שלשונו המקורית שונה מעט מציטוטו של רש"י‪:‬‬ ‫"איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה של‬ ‫ערבית" – י"ל מאי רבותא דתפלת ערבית לענין זה? ונ"ל‬ ‫בס"ד דידוע תפילת שחרית כנגד בית ראשון שהיה בזכות‬ ‫אברהם‪ ,‬ותפלת מנחה כנגד בית שני שהיה בזכות יצחק‪,‬‬ ‫תכף לגאולה תפילה‪ " :‬י ְִהי ֻו ְל ָרצוֹ ן ִא ְמ ֵרי ִפי"‪ ,‬מה כתיב‬ ‫ערבית כנגד בית שלישי שיהיה בזכות‬ ‫בתריה? "י ַַענְ ָך ה' ְ ֻביוֹ ם צָ ָרה"‪ ...‬אמר רבי‬ ‫יעקב אע"ה בב"א‪ .‬לכך הסומך גאולה‬ ‫אמי‪ :‬כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה דרך אמירת השבח יוצר האדם‬ ‫לתפילה של ערבית מורה שהוא בוטח‬ ‫– למה הוא דומה? לאוהבו של מלך‬ ‫הפשוט קשר ושיחה עם ‪-‬לוהים‪,‬‬ ‫בגאולה העתידית ויש לו אמונה בזה‬ ‫שבא והרתיק על פתחו של מלך‪ .‬יצא‬ ‫ונמצא בעת רצון לפניו‪ .‬אם‬ ‫ָ‬ ‫שיתקיים לעתיד ִ ֻ‬ ‫אתך מֵ אֶ ֶרץ‬ ‫"כימֵ י צֵ ְ‬ ‫לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג‪,‬‬ ‫דווקא בעת כזו‪ ,‬כשהקב"ה פותח‬ ‫ִמ ְצ ָריִם ַא ְראֶ ֻנ ֻו נִ ְפלָ א וֹ ת " ( מ י כ ה ז ‪ ,‬ט ו ) ‪,‬‬ ‫עוד הוא הפליג‪.‬‬ ‫בפני האדם פתח לבקש את‬ ‫ואע"פ שרואה הגלות נתארך אינו‬ ‫(ברכות א‪ ,‬א) בקשותיו‪ ,‬האדם אינו עושה זאת‪,‬‬ ‫מתייאש כאותם הבורים שהם‬ ‫לשונו של הבבלי כמו שראינו היא‪ :‬הקב"ה יתרחק גם הוא ממנו ולא‬ ‫מתייאשים מחמת אורך הגלות‪ ,‬ולכך‬ ‫"הסומך גאולה לתפלה"‪ .‬מלשון זו משמע‬ ‫יחזור ויתקרב‪.‬‬ ‫שכרו גדול יותר מהסומך גאולה לתפלה‬ ‫שעיקר דין הסמיכה הוא להקדים גאולה‬ ‫של שחרית שהוא סומך על זמן שכבר‬ ‫לפני שניגשים להתפלל‪ :‬מי שניגש‬ ‫עבר ונעשה‪ ,‬ולזה קראו בן עוה"ב מפני שזה נוגע לאמונה‬ ‫להתפלל ולבקש בקשות‪ ,‬מחויב להקדים דברי גאולה‬ ‫ועוה"ב ג"כ תלויה באמונה‪.‬‬ ‫ושבח‪ .‬לעומת זאת מדברי הירושלמי‪" :‬תכף ל גאולה‬ ‫תפילה" משמע שעיקר דין הסמיכה הוא החובה להתחיל‬ ‫ולהתפלל תכף ומיד לאחר אמירת הגאולה‪ .‬מההבדל בין‬ ‫לשונות אלו‪ ,‬נובעת החקירה האם עיקר דין הסמיכה הוא‬ ‫דין בגאולה או דין בתפילה‪ ,‬ומכאן נובעת המחלוקת האם‬ ‫בשבת סומכים גאולה לתפילה או לא‪.‬‬ ‫נפקא מינא נוספת היכולה להיות שייכת לחקירה הנ"ל‪,‬‬ ‫היא השאלה האם סמיכת גאולה לתפילה שייכת ומחויבת‬ ‫גם בערבית שהיא תפילת רשות‪ .‬אם אנחנו מבינים‬ ‫שעיקר הדין הוא בגאולה‪ ,‬בתפילת ערבית אין צורך‬ ‫לסמוך את התפילה לגאולה‪ ,‬מכיוון שאין חיוב להתפלל‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם אומרים שהדין הוא בתפילה‪ ,‬אז גם כאשר‬ ‫התפילה היא רשות‪ ,‬אי אפשר להתפלל ללא הקדמת‬ ‫גאולה‪.‬‬ ‫שאלה מעניינת אחרת היא מדוע רבי יוחנן שסבור שדין‬ ‫זה נכון הן בשחרית והן בערבית‪ ,‬מתבטא בשבחו של מי‬ ‫(ב ן יה ו י דע ‪ ,‬ב ר כ ו ת ד ‪ ,‬ב )‬ ‫נמצאנו למדים מדבריו של הבן איש חי‪ ,‬כי רבי יוחנן‬ ‫משבח את הסומך גאולה לתפילה דווקא בערבית ולא‬ ‫בשחרית‪ ,‬משום שבייחוד בתפילה זו מראה הסומך גאולה‬ ‫לתפילה על אמונתו הגדולה‪ .‬דווקא לאחר דברו על‬ ‫הגאולה העתידית‪ ,‬הוא מיד מתחיל בתפילתו‪ ,‬מה שמראה‬ ‫על אמונתו בגאולה שתבוא‪ .‬בתפילת שחרית אין‬ ‫משמעות מיוחדת להתפלל לאחר שמזכירים את גאולת‬ ‫העבר‪ .‬דווקא בערבית סמיכות התפילה לגאולה מראה על‬ ‫האמונה הגדולה של האדם‪ .‬לכן מי שמראה על מידת‬ ‫האמונה הגדולה שלו‪ ,‬הוא הזוכה להיות מבאי העולם‬ ‫הבא שתלוי גם הוא באמונה‪ .‬רבי יוחנן דיבר דווקא על‬ ‫המתפלל תפילת ערבית‪ ,‬מכיוון שמאמין גדול כמוהו‪,‬‬ ‫שמחבר את הגאולה העתידית לתפילתו‪ ,‬הוא הזוכה לחיי‬ ‫העולם הבא‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫צמד המילים "תורת אמך" מוזכר אך ורק פעמיים בכל‬ ‫סוכת עורו של לוויתן‬ ‫התנ"ך‪ ,‬בשני המקומות שהזכרנו‪ .‬המילה "גרגרותיך"‬ ‫ישראל מאיר סבתו (ג)‬ ‫מופיעה רק פעמיים נוספות בכל התנ"ך מלבד הפעמיים‬ ‫שהזכרנו‪ .‬ניתן אם כן לראות בבירור שיש קשר בין‬ ‫אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ :‬עתיד הקב"ה לעשות‬ ‫הפסוקים בפרק א לפסוקים בפרק ו‪ .‬הקשר אינו קשר‬ ‫שכֻ וֹ ת‬ ‫סוכה לצדיקים מעורו של לויתן‪ ,‬שנאמר‪" :‬הַ ְת ַמ ֻ ֵלא ְב ֺ‬ ‫לשוני‪ -‬סגנוני בלבד‪ ,‬אלא בעיקר קשר מהותי‪ :‬הפסוקים‬ ‫עוֹ רוֹ " (איוב מ‪ ,‬לא)‪ .‬זכה ‪ -‬עושין לו סוכה‪ ,‬לא זכה ‪ -‬עושין‬ ‫מתארים את דרך שמירת התורה ואת השכר שמקבל‬ ‫לו צלצל‪ ,‬שנאמר‪ " :‬ו ְֻב ִצ ְלצַ ל דָֻ גִ ים רֹאשוֹ " (שם) ‪ .‬זכה ‪-‬‬ ‫האדם כתוצאה משמירת התורה בתיאור זהה‪ ,‬כדי ללמד‬ ‫עושין לו צלצל‪ ,‬לא זכה ‪ -‬עושין לו ענק‪ ,‬שנאמר‪" :‬וַעֲ נ ִָקים‬ ‫ששכר זה אינו חיצוני למעשה השמירה עצמו‪.‬‬ ‫ְלג ְַר ְ ֻגר ֶֹת ָ‬ ‫‬‫יך" (משלי א‪ ,‬ט) ‪ .‬זכה ‪ -‬עושין לו ענק‪ ,‬לא זכה‬ ‫נעבור לעיין בפסוקים שמצטט ר' יוחנן מפרק מ' בספר‬ ‫ָ‬ ‫עושין לו קמיע‪ ,‬שנאמר‪" :‬וְ ִת ְק ְש ֶר ֻנ ֻו ְלנַעֲ רוֹ ֶתיך" (איוב מ‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫איוב‪ .‬פסוקים אלה מתארים באריכות את הלוויתן כיצור‬ ‫והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף‬ ‫גדול ובעל עצמה מרובה‪ .‬נעיין תחילה בפסוק שמופיע‬ ‫ַה‬ ‫העולם ועד סופו‪ ,‬שנאמר‪" :‬וְ הָ ְלכ ֻו גוֹ יִם ְלאוֹ ֵר ְך ו ְֻמלָ ִכים ְל ֹנג ֻ‬ ‫ראשון בדברי ר' יוחנן‪ ,‬אף שמופיע מאוחר יותר בפרק‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫ז ְַרחֵ ך" (ישעיהו ס‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫"הַ ְתמַ לֵא בְ שֺ כוֹת עוֹר ֹו ובְ ִצלְ צַ ל ָדגִים רֹאשוֹ"‪.‬‬ ‫ר' יוחנן דורש את הפסוק ואומר שמעור הלוויתן תעשה‬ ‫(בבא בתרא עה‪ ,‬א)‬ ‫בעתיד סוכה‪ ,‬ומראשו יעשה צלצל‪ ,‬שעל‬ ‫פי הרשב"ם במסכת בבא בתרא (עה‪ .‬ד"ה‬ ‫במבט ראשון דברי ר' יוחנן אינם מובנים‪ .‬איוב חושב שכיוון שהוא טוב‬ ‫"סוכה") פירושו "סיכוך בלא מחיצות"‪ .‬אך‬ ‫מה הקשר בין הצדיקים ובין עור‬ ‫בסך הכול‪ ,‬לא מגיע לו לקבל מפשוטו של מקרא נראה לכאורה שלא‬ ‫הלוויתן? מדוע נזכרו כאן שני פסוקים‬ ‫ייסורים‪ .‬בתיאור הלוויתן ה'‬ ‫כך‪ ,‬ואכן המפרשים על איוב פירשו‬ ‫שכלל לא מופיעים בספר איוב‪ ,‬וכלל לא‬ ‫עונה לו שהשכר שניתן לאדם ב צ ו ר ה א ח ר ת א ת ה מ י ל י ם " שֺ כוֹת "‬ ‫מדברים על הלוויתן‪ ,‬ומה הקשר בין‬ ‫אינו חיצוני למעשיו‪ ,‬ובכדי‬ ‫ו " ִצלְ צַ ל " ‪ .‬כ ך פ י ר ש ל ד ו ג מ ה ב ע ל‬ ‫הצדיקים לבין ירושלים לעתיד לבוא? אך‬ ‫לזכות להשגחה עליו להתקרב המצודות‪:‬‬ ‫אם נעיין לעומק נראה שדברי ר' יוחנן‬ ‫לה' בהשגת מושכלות ולא "רק"‬ ‫"בשכות" ‪ -‬מל' סכין ועם היא בשי"ן וכן‬ ‫מסתירים בתוכם רעיון עמוק‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫במעשים טובים‪ ,‬ועל ידי כך‬ ‫ש ִ ֻכין ְ ֻבל ֶֹעך" (משלי כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ש ְמ ֻ ָת ַ‬ ‫"וְ ַ‬ ‫הפסוק הבולט ביותר בחוסר ההקשר שלו‬ ‫יהיה מושגח יותר‪ .‬ההשגחה‬ ‫ו"בצלצל" ‪ -‬הוא שם כלי מכלי הצדיה‬ ‫לשאר דברי ר' יוחנן הוא הפסוק ממשלי‬ ‫נובעת מההתקרבות לה'‪,‬‬ ‫אשר בו יוצלל וישקע ראש הדג והוא‬ ‫"וַ עֲ נ ִָקים לְ ג ְַר ְגר ֶֹתיָך"‪ .‬אם נעיין בפסוק זה‬ ‫בהקשרו‪ ,‬נראה שהוא המפתח להבנת והשכר על המעשים של האדם‬ ‫מל ש ון "צָ לֲל ֻו ַֻכע וֹ פֶ ֶרת" ( ש מ ו ת ט ו ‪ ,‬י )‬ ‫אינו חיצוני להם‪.‬‬ ‫שר"ל נשקעו בעומק‪.‬‬ ‫דברי ר' יוחנן‪:‬‬ ‫ְש ַמע ְ ֻבנִ י מ וֻסַ ר ָא ִבי ָך וְ ַאל ִֻת ֻטֹש ֻתוֹ ַרת‬ ‫ִא ֻ ֶמ ָך‪:‬‬ ‫בצורה דומה פירשו גם האבן עזרא‪ ,‬הרלב"ג והמלבי"ם‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אם נעיין בפסוק כב באותו הפרק‪ ,‬נראה שיש‬ ‫בסיס לפירושו של ר' יוחנן‪" :‬יְסֺ כֺהו צֶ אֱ לִ ים ִצלֲל ֹו יְסֺ בוהו‬ ‫עַ ְרבֵ י נָחַ ל"‪.‬‬ ‫בפסוק זה‪ ,‬המתאר את "בהמות" – יצור גדול ועצמתי גם‬ ‫ו"צלְ צַ ל"‪:‬‬ ‫הוא – מופיעות שתי מילים דומות ל"שֺ כוֹת" ִ‬ ‫ו"צלֲלוֹ"‪ .‬המפרשים על אתר מסבירים שהכוונה‬ ‫"יְסֺ כֺהו" ִ‬ ‫אכן לסוכה ולצל‪.‬‬ ‫רש"י בפירושו ל"צלצל" מתייחס לנקודה שיש כאן שתי‬ ‫משמעויות שונות ומבאר שהפסוק משתמש בדרך של כפל‬ ‫לשון‪ ,‬בכך שמתאר את הצל שעושים מראש הדג בשמו‬ ‫של הכלי שצדים בו את הדג‪ .‬ניתן להמשיך ולפרש בצורה‬ ‫דומה גם לגבי הסוכה‪ .‬על פי מה שהסברנו לעיל בפירוש‬ ‫הדרשה של "ענקים לגרגרותיך"‪ ,‬ניתן להבין שעור הלוויתן‬ ‫משמש כמשל‪ :‬הפסוק משתמש באותה מילה כדי לתאר‬ ‫ֹאש ָך וַעֲ נ ִָקים ְלג ְַר ְ ֻגר ֶֹת ָ‬ ‫יך‪:‬‬ ‫ִ ֻכי ִלוְ יַת חֵ ן הֵ ם ְלר ֶ‬ ‫(משלי א‪ ,‬ח‪-‬ט)‬ ‫הפסוקים מתארים כאן את הערך הרב שבשמירת התורה‬ ‫בצורה של תכשיט‪ ,‬ענק‪ ,‬הנענד על הצוואר‪ ,‬הגרגרת‪ .‬שני‬ ‫הפסוקים הללו מזכירים קטע אחר המופיע גם הוא בספר‬ ‫משלי‪:‬‬ ‫נְ צֹר ְ ֻבנִ י ִמ ְצוַת ָא ִב ָ‬ ‫יך וְ ַאל ִֻת ֻטֹש ֻתוֹ ַרת ִא ֻ ֶמ ָך‪:‬‬ ‫ָק ְש ֵרם ַעל ִל ְ ֻב ָך ָת ִמיד ָענְ ֵדם ַעל ֻג ְַר ְ ֻגר ֶֹת ָך‪:‬‬ ‫ְ ֻב ִה ְתהַ ֻ ֶל ְכ ָך ֻ ַתנְ חֶ ה א ָֹת ְך ְ ֻב ָש ְכ ְ ֻב ָך ִֻת ְשמֹר ָעלֶ ָ‬ ‫יך ַוה ֲִקיצוֹ ָת ִהיא‬ ‫ְת ִשיחֶ ָך‪:‬‬ ‫(משלי ו‪ ,‬כ‪-‬כב)‬ ‫‪7‬‬ ‫"שפְ עַ ת גְמַ לִ ים ְתכַןֵ ְך בִ כְ ֵרי ִמ ְדיָן וְ עֵ יפָ ה ֺכלָם‬ ‫ותשורות‪ִ :‬‬ ‫ִמ ְשבָ א ָיבֹאו זָהָ ב ולְ ב ֹונָה י ִָשאו"‪ " ,‬כָל צֹאן ֵק ָדר י ִָעבְ צו לְָך‬ ‫אֵ ילֵי נְ בָ יוֹת י ְָש ְרתונְֶך"‪" ,‬כ ְַסנָ ם וזְ הָ בָ ם ִא ָתם"‪ ,‬וכו'‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫התשורה שירושלים תקבל אינה חיצונית למעשים שלה‪,‬‬ ‫אלא נובעת מתוך ההובלה שלה את העולם על ידי‬ ‫מעשיה הטובים‪.‬‬ ‫ניתן לומר שר' יוחנן מפרש שזו גם תשובת ה' לאיוב‪.‬‬ ‫הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג‪ ,‬כב) מעיר שהפסוקים‬ ‫ירא ‪-‬להים וְ סָ ר מֵ ָרע" (איוב‬ ‫כ"תם וְ י ָָשר וִ ֵ‬ ‫מתארים את איוב ָ‬ ‫א‪ ,‬א) ‪ ,‬אך לא כחכם‪ .‬על פי זה מסביר הרמב"ם‪ ,‬בהתאם‬ ‫להשקפתו בהשגחה‪ ,‬שהייסורים שקיבל איוב נבעו מכך‬ ‫שלא היה קרוב לה' בהשגת המושכלות‪ ,‬ורק הקרוב לה'‬ ‫הוא שמושגח על ידו‪.‬‬ ‫לפי דברי הרמב"ם הללו ניתן להבין את תשובת ה' לאיוב‬ ‫כפי שהסברנו את דברי ר' יוחנן‪ :‬איוב חושב שכיוון שהוא‬ ‫טוב בסך הכל‪ ,‬לא מגיע לו לקבל ייסורים‪ .‬בתיאור‬ ‫הלוויתן ה' עונה לו שהשכר שניתן לאדם אינו חיצוני‬ ‫למעשיו‪ ,‬ובכדי לזכות להשגחה עליו להתקרב לה' בהשגת‬ ‫מושכלות ולא "רק" במעשים טובים‪ ,‬ועל ידי כך יהיה‬ ‫מושגח יותר‪ .‬ההשגחה נובעת מההתקרבות לה'‪ ,‬והשכר‬ ‫על המעשים של האדם אינו חיצוני להם‪.‬‬ ‫את הכלים שצדים בהם את הלוויתן וכדי לתאר את‬ ‫ההנאה שמקבלים מן הלוויתן בסופו של דבר‪ .‬ובנמשל‪:‬‬ ‫השכר שמקבלים משמירת התורה קשור באופן מהותי‬ ‫לעמל שיש בשמירתה‪ .‬לפי הבנה זו‪ ,‬כשרבי יוחנן אומר‬ ‫"עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לוויתן"‬ ‫הוא לא בא ללמד מהו השכר הניתן לצדיקים לעתיד‬ ‫לבוא‪ ,‬אלא מה אופיו של שכר זה – שכר שאינו חיצוני‬ ‫לקיום המצוות‪.‬‬ ‫גם הפסוק הבא שמופיע בדברי ר' יוחנן מתפרש באופן‬ ‫דומה‪" :‬הַ ְת ַשחֶ ק ב ֹו כ ִַסנוֹר וְ ִת ְק ְש ֶרמו לְ נַעֲ ר ו ֶֹתיָך"‪ .‬ומסביר‬ ‫בעל המצודות‪:‬‬ ‫וְ ִת ְק ְש ֶר ֻנ ֻו ‪ -‬וכי תקשור אותו לבל יברח ותמסור אותו‬ ‫לנערותיך לשחק בו כאשר יעשו בצפור קטן‪.‬‬ ‫השמירה על הלוויתן שמתבטאת בפסוק בקשירתו‬ ‫לנערות‪ ,‬מתפרשת גם כשמירת הנערות על ידי הקשירה‬ ‫(הקמע המוזכר בדברי ר' יוחנן הוא ביטוי לשמירה)‪.‬‬ ‫כעת קל להבין גם את הפסוק האחרון שמביא ר' יוחנן‪:‬‬ ‫ומלָכִ י ם לְ נֹ גַה ז ְַרחֵ ְך‪ .‬כ ל פ ר ק ס '‬ ‫וְ הָ לְ כ ו ג ֹויִם לְ א ו ֵֹרְך ְ‬ ‫בישעיהו מדבר על היחס בין ירושלים לשאר העולם‬ ‫לעתיד לבוא‪ :‬ירושלים תשמש כמקור האור שכל העולם‬ ‫ילך בעקבותיו‪ ,‬וכתוצאה מכך היא תקבל מ תנו ת‬ ‫מספר האותיות ומבטאן הנכון‬ ‫חקירה במבטא לשון הקודש והלכותיה‬ ‫אברהם שבות‬ ‫‪2‬‬ ‫כתב רבינו סעדיה גאון בפירושו לספר יצירה‬ ‫ב) שיש בלשון הקודש כ"ב אותיות יסודיות והוסיף עליהן‬ ‫את שבע הכפולות ‪ -‬בג"ד כפר"ת‪ ,‬אשר מבטאן משתנה‬ ‫כאשר הן דגושות‪ .‬ראינו שהוא ספר את האותיות הללו‬ ‫כארבע עשרה אותיות‪ ,‬ולא מנה עם השבע המקוריות את‬ ‫הש' שהיא בעלת שני מבטאים (ש‪-‬שֹ)‪ .‬משמע מזה שהוא‬ ‫מונה רק אותיות בעלי מבטא (צליל) שונה‪ ,‬ולכן הש'‪,‬‬ ‫שיש לנו אות השווה לה (ס')‪ ,‬לא מנאה כאות בעלת‬ ‫מבטא כפול‪ .‬נמצאנו למדים שמלבד השין השמאלית‬ ‫והסמך אין אות בלשון הקודש הדומה לחברתה‪ .‬וכאשר‬ ‫נוסיף את שבעת המבטאים הכפולים של אותיות בג"ד‬ ‫כפר"ת לכ"ב האותיות היסודיות‪ ,‬נמצא שיש עשרים‬ ‫ותשע אותיות בעלות מבטא שונה אחת מן השניה‪.‬‬ ‫כמו שהעיד רס "ג על כ"ט המבטאים השו נים של‬ ‫האותיות‪ ,‬כך העיד גם ר' דונש בן תמים הבבלי (שחי‬ ‫בתקופת רס"ג אבל לא הכיר אותו או את כתביו) בפירושו‬ ‫לספר יצירה‪ .‬עוד הוסיף שמלבד ב' רפויה‪ ,‬ג' דגושה ופ'‬ ‫דגושה‪ ,‬מבטאן של כל האותיות בעברית – וביניהן‪ :‬ו'‪ ,‬ח'‪,‬‬ ‫ט'‪ ,‬ע'‪ ,‬צ'‪ ,‬ק'‪ ,‬ג' רפויה‪ ,‬ד' רפויה ות' רפויה – שווה בדיוק‬ ‫לערבית‪ ,‬ולא כמו מבטאן החדש והמשובש בעברית‬ ‫המודרנית ובפי רוב ככל יהודי אשכנז אשר גלו מגולה‬ ‫(פרק ב‪ ,‬משנה‬ ‫(א)‬ ‫מה נורא המצב הזה‪ ,‬אשר בימינו לשון אבותינו הולכת‬ ‫ונעלמת מחמת המוני השיבושים בפינו בנוגע למבטא‬ ‫המודרני הנפוץ אצל רוב ככל היהודים דוברי העברית‪.‬‬ ‫חקירה טובה תגלה שלא כך דיברו אבות אבותינו לפני‬ ‫הגלות המרה והארוכה‪ .‬רוב השיבושים אינם אלא‬ ‫המצאות חדשות שלא היו מעולם‪ ,‬והשתרשו רק לפני‬ ‫‪1‬‬ ‫מאות שנים בודדות‪ .‬אנו‪ ,‬המכירים בחשיבות העבר‬ ‫ובדביקות במסורת האמיתית‪ ,‬חייבים להכיר בשיבושים‬ ‫האלו‪ ,‬לעקרם משפתינו ולשים במקומם את המבטא‬ ‫הנכון הקדום‪ ,‬כפי שהיה לפני גלותנו וכמו שפסקו חז"ל‬ ‫כמו שנבאר לקמן‪.‬‬ ‫דבר גדול עשה אליעזר בן‪-‬יהודה בהחיותו את לשון‬ ‫אבותינו‪ ,‬שפת אימנו‪ ,‬אשר מדוברת עד ימינו בארץ‬ ‫ירושתנו‪ .‬אולם השֹם ליבו ומטה את אזנו לדברים‪ ,‬ישאל‬ ‫בלשונו עד כמה דברים אלו תמוהים‪ .‬אפשר במבטא‬ ‫לשוננו החדשה נשאר שריד מלשוננו הקדומה בטהרתה?‬ ‫התועיל חקירה בספרים לגלות הנסתרים‪ ,‬ולהחזיר עטרה‬ ‫ליושנה?‬ ‫וביססנו רוב מאמר זה עליהם‪ .‬ועיין גם ב'קונטרסים לענייני לשון‬ ‫עברית' שנה שניה עמוד ‪ 76‬בדברי מר חנוך ילון‪ ,‬ובחוברת "אור‬ ‫התורה" תמוז תשל"ב לפרופסור מאיר מדן‪ ,‬מזכיר האקדמיה ללשון‬ ‫העברית‪ ,‬ותראה שגם הבלשנים והאקדמיה ללשון עברית מסכימים‬ ‫עם דברינו בנוגע למספר האותיות ומבטאן הנכון‪.‬‬ ‫‪" .1‬זְ כֹר יְמ וֹת ע ֹולָם" (דברים לב‪ ,‬ז) ‪" ,‬מעשה אבות סימן לבנים" (רמב"ן‬ ‫בראשית כו‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫‪ .2‬ראיות רבות למבטא האותיות והתנועות כפי שהיו בפי אבות‬ ‫אבותינו לפני הגלות ניתנו בהרחבה בספר "שפת אמת" לר' בנציון‬ ‫הכהן‪ ,‬אשר לקחנו הרבה מדבריו‪ ,‬לפעמים רק בשינוים קטנים‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫תאמר שכוונת התפילה היא העיקר והבורא מבין לשון‬ ‫הנברא‪ ,‬אשיבך ממה שכתוב במדרש‪:‬‬ ‫לגולה והושפעו מהשפות הזרות המדוברות באותן‬ ‫ארצות‪.‬‬ ‫ועוד יש לנו ללמוד מבטא האותיות הנכון מכתבי ידם של‬ ‫כל הגאונים והראשונים שכתבו ספרים בערבית באותיות‬ ‫עבריות‪ ,‬והוסיפו נקודה על כל אות שמבטאה בערבית‬ ‫אינו כמו בעברית‪ ,‬ואילו האותיות השוות לערבית –‬ ‫כתבו אותן בלי להוסיף שום נקודה‪ .‬מכאן ראיה חזקה‬ ‫מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות‪ ,‬שכולם בדעה אחת‬ ‫שהאותיות העבריות שוות לאותיות בערבית מלבד ב'‬ ‫רפויה‪ ,‬ג' דגושה ופ' דגושה‪ ,‬שמעליהן הוסיפו נקודות‪.‬‬ ‫ואיך אנחנו‪ ,‬קטנים שבקטנים‪ ,‬נעלים עינינו מדברים אלו‬ ‫אשר אמיתתם מוסכמת אצל מרנן ורבנן ראשונים‬ ‫וגאונים וביניהם גדול חכמי הלשון‪ ,‬הבלשן הראשון‪ ,‬רבינו‬ ‫סעדיה גאון?‬ ‫וְ ִדגְ לוֹ ָעלַ י ַאהֲבָ ה – אמר רבי אחא‪ :‬עם הארץ שקורא‬ ‫לאהבה איבה‪ ,‬כגון 'ואהבת' – 'ואייבת'‪ ,‬אומר הקב"ה‪:‬‬ ‫ודלוגו עלי אהבה‪ .‬אמר רבי יששכר‪ :‬תינוק שקורא למשה‬ ‫שה לאהרן ַאה ֲַרן לעפרן ֶע ְפ ַרן‪ ,‬אמר הקב"ה‪ :‬וליגלוגו עלי‬ ‫ַמ ֶ‬ ‫אהבה‪.‬‬ ‫(שיר השירים רבה‪ ,‬ב‪ ,‬ד)‬ ‫לא נאמר שהכוונה מספיקה בלי לדקדק אלא בתינוק ועם‬ ‫הארץ שאינם יודעים או יכולים לקרוא על פי ההלכה‪ ,‬אך‬ ‫בוודאי שלא נאמר על תלמיד חכם‪ ,‬וכל שכן על אדם גדול‬ ‫בתורה שלומדים ממנו העם‪ ,‬שבוודאי צריך להקפיד‬ ‫לקרוא כהלכה שלא יהיה מכשיל את הרבים‪ .‬ומי‬ ‫שמדקדק במצוות וקונה אתרוג ולולב מהודרים על פי כל‬ ‫הגדרת הדקדוק והחיוב לדקדק‬ ‫הדעות‪ ,‬איך יזלזל בכבוד בוראו ולא‬ ‫ידקדק להתפלל אליו בלשון נקיה‬ ‫עתה נדון בחיוב לדקדק בתפילה‪,‬‬ ‫בקריאת התורה ובלימוד‪ .‬ראשית יש דבר גדול עשה אליעזר בן‪-‬יהודה וטהורה כהלכה? ומי שאבותיו אנוסים‬ ‫ל ב ר ר מ ה נ ח ש ב " ל ד ק ד ק " ‪ .‬כ ת ב בהחיותו את לשון אבותינו‪ ,‬שפת היו ולא ידעו לקרוא כהלכה‪ ,‬היה זה‬ ‫אימנו‪ ,‬אשר מדוברת עד ימינו‬ ‫מחמת שלא היה להם ממי ללמוד‬ ‫הרמב"ם בפירוש המשנה (ברכות ב‪ ,‬ג)‬ ‫ליבו‬ ‫השם‬ ‫ארבעה כללים יסודיים בדקדוק שחובה בארץ ירושתנו‪ .‬אולם ׁ‬ ‫ו"אנוס רחמנא פטריה"‪ .‬כן כתב היעב"ץ‬ ‫ומטה את אזנו לדברים‪ ,‬ישאל‬ ‫בסדורו בית יעקב (סולם בית ‪-‬ל דף י"ד ע"ב)‬ ‫להקפיד עליהם בכדי לצאת ידי חובה‪:‬‬ ‫על עצמו‪ ,‬שהצטער מאוד שאין לו ממי‬ ‫בלשונו עד כמה דברים אלו‬ ‫א‪ .‬הבחנה בין שווא נע לנח‪ .‬ב‪ .‬הבחנה‬ ‫ללמוד את מבטאה האמיתי של ת'‬ ‫תמוהים‪ .‬אפשר במבטא לשוננו‬ ‫בין תנועה גדולה לקטנה‪ .‬ג‪ .‬דיוק‬ ‫רפויה‪ .‬אבל היום שאפשר בקלו ת‬ ‫בקריאת האותיות ‪ -‬שלא להחליף אות‬ ‫החדשה נשאר שריד מלשוננו‬ ‫אחת בשנייה או באות זרה‪ .‬ד‪ .‬דיוק הקדומה בטהרתה? התועיל חקירה ללמוד כל האותיות במבטאן הנכון‬ ‫בקריאת רווח בן הדבקים‪ .‬ובמשנה בספרים לגלות הנסתרים‪ ,‬ולהחזיר מהעדות שרגילות בהן‪ ,‬איך יזלזל אדם‬ ‫במצוות ובכבוד ה' יתברך ולא יקפיד‬ ‫תורה (קריאת שמע ב‪ ,‬ט) הוסיף כלל נוסף‪:‬‬ ‫עטרה ליושנה?‬ ‫בדבר שפעמים יכול לבוא אף לידי‬ ‫שלא ירפה הדגש או ידגיש הרפה‪ .‬וכעין‬ ‫חירוף וגידוף‪ ,‬כגון באמירת "אני בא‬ ‫זה כתבו המדקדקים הראשונים‪.‬‬ ‫לחלות פני המלך ולעבדו" בכ' במקום ח'‪ ,‬ובא' במקום‬ ‫ושמא תטען שנצטוינו לדקדק בקריאת שמע בלבד‪ ,‬על זה‬ ‫ע' (לכלות ולאבדו)?! כיוצא בזה‪ ,‬אותם שמבטאים ו' כמו‬ ‫פסק הטור‪" :‬ולא בקריאת שמע בלבד‪ ,‬אף בפסוקי דזמרה‬ ‫ב' רפויה – למה מתכוונים באמירתם "קוה אל ה"‪ ,‬או "כי‬ ‫ובתפלה [חייב לדקדק]" (או"ח סא)‪ .‬וכן פסק השו"ע שצריך‬ ‫לישועתך קוינו וציפינו"‪ ,‬וכן "כל קוֶיָך לא יבושו"? הלא‬ ‫לדקדק גם בפסוקי דזמרה ובתפילה‪ ,‬ובהג"ה שם הוסיף‬ ‫הם ח"ו כאילו מקללים את ה' כיוון ש"קוה" הנאמר בב'‬ ‫בשם הבית יוסף שגם בקריאת התנ"ך צריך לדקדק (סא‪,‬‬ ‫רפויה הוא כמו "ויקב" מלשון קללה‪ ,‬כפי שראינו "וַ ִי ֹעב בֶ ן‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫הָ ִא ָשה הַ י ְִש ְראֵ לִ ית אֶ ת הַ ֵשם וַ י ְַקלֵל " (ויקרא כד‪ ,‬יא) ‪ ,‬וכן‬ ‫כמו כן‪ ,‬הגמרא במגילה (כד‪ ).‬מספרת על אנשי בית שאן‬ ‫"וְ נֹ ֵקב ֵשם ה' מוֹת יומָ ת" (ויקרא כד‪ ,‬טז)‪ .‬האם לחרף ולגדף‬ ‫וחיפה שמחליפין א' בע' וע' בא'‪ ,‬ופוסקת שלא ישאו‬ ‫באנו או להתפלל ולחנן לפני בוראנו?‬ ‫כפיהם ולא יעברו לפני התיבה‪ .‬וכך פסק הרמב"ם‪" :‬הָ ִעלֵג‬ ‫חשיבות לימוד הדקדוק‬ ‫כגון מי שקורא לאל"ף עי"ן או לעי"ן אל"ף וכל מי שאינו‬ ‫יכול להוציא את האותיות כתיקונן – אין ממנין אותו‬ ‫צא ולמד מה שאמרו בעירובין (נג‪ ).‬על בני ארץ יהודה‬ ‫שליח ציבור" (תפילה ונשיאת כפים ח‪ ,‬יב)‪ .‬ולקמן (טו‪ ,‬א) כתב‬ ‫שהקפידו לדקדק בלשונם ונתקיימה תורתם בידם‪ ,‬לעומת‬ ‫שהעילג אינו נושא כפיו‪ ,‬וכן נפסק להלכה בטור ובשו"ע‬ ‫יהודי הגליל שלא הקפידו ולא נתקיימה תורתם בידם‪ .‬וכן‬ ‫(נג‪ ,‬יב; קכח‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה‪" :‬והוי זהיר במצוה‬ ‫קלה כבחמורה שצריך ליזהר במצוה קלה – שיחשוב בה‬ ‫נמצאנו למדים שחייב אדם לדקדק בתפלה‪ ,‬בלמוד‪,‬‬ ‫שהיא קלה‪ ,‬כשמחת הרגל ולמידת לשון הקודש – כמצוה‬ ‫בקריאת התורה וכמובן בקריאת שמע כדי לצאת ידי‬ ‫שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה‪ ,‬כמילה וציצית‬ ‫חובתו‪ ,‬כמו שבארנו לעיל‪ .‬ושמא תאמר הרי על כל פנים‬ ‫ושחיטת פסח" (אבות ב‪ ,‬א) ‪ .‬נמצאנו למדים מכאן את גודל‬ ‫ההלכה הרווחת בידינו היא‪" :‬קרא ולא דקדק באותיותיה‬ ‫חשיבות לימוד לשון הקודש על בוריה‪ ,‬שכן חשובה מצוה‬ ‫– ר' יוסי אומר‪ :‬יצא‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ :‬לא יצא" (משנה‬ ‫זו כמו מילה והקרבת הפסח‪ ,‬שמי שלא מקיימן חייב כרת‬ ‫ברכות ב‪ ,‬ג) ‪ ,‬ולכן אין טעם להתאמץ כדי לתקן את לשוננו‬ ‫וכמו ציצית השקולה כנגד כל המצוות‪.‬‬ ‫– כל זה אמור רק בדיעבד‪ ,‬אך לכולי עלמא חייב לדקדק‬ ‫יוצא‬ ‫לכתחילה‪ .‬ולפי בעל ספר החינוך אף בדיעבד אינו‬ ‫וכן מה שאמרו במסכת סנהדרין (צט‪ : ).‬האומר כל התורה‬ ‫ואם‬ ‫‪.‬‬ ‫ת"כ)‬ ‫ידי חובה בקריאה משובשת בקריאת שמע (מצוה‬ ‫"דבַ ר ה' בָ זָה" (דברים‬ ‫כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה – ְ‬ ‫‪9‬‬ ‫טו‪ ,‬לא) ‪ .‬ופרש"י שם "דקדוק זה – חסרות ויתרות"‪,‬‬ ‫וכוונתו – מה שנלמד מחסרות ויתרות של איזו אות‪ .‬אם‬ ‫הדברים אמורים בכגון ו' חסרה או יתרה שעליה דרשו‬ ‫דרשה‪ ,‬לא כל שכן המחסר אותיות שלמות הכתובות‬ ‫בתורה ומחליפן זו בזו? כגון הקורא‪ :‬ויחל‪-‬ויכל‪ ,‬קנים‪-‬‬ ‫כנים‪ ,‬נשבע‪-‬נשבה‪ ,‬טוב‪ -‬תוב וכדומה‪ .‬והמתעלמים מדגש‬ ‫חזק ומבזים אותו‪ ,‬איך לא שמים אל לבם שהדגש דינו‬ ‫כמו אות ממש? הרי המחסר דגש חזק כמחסר אות‬ ‫ממש‪.3‬‬ ‫לא תטוש תורת אמך ‪ -‬החזרת עטרה ליושנה‬ ‫ואם לא כן‪ ,‬סוף דבר שהחכם ימצא להצדיק כל מין‬ ‫שיבוש וטעות בלשון‪ ,‬עד שלשון הקודש תיהפך ללשון‬ ‫זרה וחסרת כללים‪ .‬וראינו שר' חייא טעה והחליף ח' בה'‪,‬‬ ‫וחזר בו ממנהגו בלי להצדיק מבטא אבותיו או לחשוש‬ ‫ל"הוצאת לעז" (תוספות מגילה כד‪ :‬ד"ה "כשאתה מגיע")‪ .‬להיפך‪,‬‬ ‫הרי זו מצוה לבטל מנהג שאינו כדין‪ ,‬או שיש בו טעות‬ ‫ואפילו חשש איסור‪ ,‬ואינו צריך התרה‪ .‬האם יעלה על‬ ‫הדעת שחכם שלא קורא כדין יאסור על אחרים שקוראים‬ ‫כמותו לשנות מבטאם‪ ,‬ויחייב אותם להמשיך לקרוא‬ ‫בשיבושים ולבטא אות אחת כשנייה או שלא כהלכה?‬ ‫ודאי שלא‪ .‬ומלמדי התינוקות‪ ,‬איך לא יקפידו ללמד‬ ‫לתינוקות של בית רבן קריאה כהלכה‪ ,‬הרי הם נכנסים‬ ‫חלילה לדין "ָארור ע ֶֹשה ְמלֶאכֶת ה' ְר ִמיָה" ו"שבשתא כיון‬ ‫דעל על" (בבא בתרא כא‪ .):‬יתרה מזאת‪ ,‬איך אנו נמשיך לדבר‬ ‫במבטא החדש והמשובש שכשר רק בדיעבד‪ ,‬ורק על סמך‬ ‫דין תינוק ועם הארץ‪ ,‬ומה נשיב כשניתן דין למעלה‬ ‫וישאלו אותנו למה נטשנו תורת אמנו ואת המסורת‬ ‫הנכונה כשהיה בידינו להחזיר עטרה ליושנה?‬ ‫‪4‬‬ ‫יודע אני שאף אחרי כל זה יטען המערער‪ :‬לא שמענו‬ ‫דברים אלו מחכם גדול בתורה‪ ,‬ולנטוש את תורת אמנו‬ ‫אין אנו מוכנים‪ ,‬ואין אנו חייבים לדבר כמו שדיברו פעם‪.‬‬ ‫אשיבו שחכמי המשנה והגמרא‪ ,‬גאונים‪ ,‬ראשונים‬ ‫ואחרונים פסקו להלכה את החיוב לדקדק‪ ,‬כפי שהזכרנו‪.‬‬ ‫בואו ונקיים דברים אלו ונמנע את הפילוג המתחיל בין‬ ‫לשון הקודש והעברית המודרנית הזרה‪.‬‬ ‫לא לבזות שום עדה או מבטא באנו‪ ,‬אלא אנו מעוניינים‬ ‫אך ורק באמת‪ .‬לא נישא פנים לאף אדם כיון שבלימוד‬ ‫תורה כולנו רודפים אחר האמת ולא אחר כבודנו‪ .‬לא‬ ‫ננסה להצדיק מבטאינו על ידי התירוץ שרבי פלוני לא‬ ‫דיבר כך ואלמד ממנו ואסמוך עליו‪ ,‬שהרי זה דברי הבל‪,‬‬ ‫שכל חכם מדבר כפי מבטא עירו בדרך שלימדו מלמד‬ ‫התינוקות‪ ,‬ואין לנו ללמוד מחכם פלוני אלא אם כן חקר‬ ‫בחכמה זו ודבריו מתאימים לדברי המדקדקים הראשונים‪.‬‬ ‫אבותינו סבלו בכור הברזל עד שנגאלו בזכות שמירת‬ ‫לשונם בטהרתה‪ ,‬הבה נשמור על לשוננו ונזכה גם אנו‬ ‫בשמירתה‪ .‬עלינו האשכנזים והספרדים דוברי שפת‬ ‫קדושים‪ ,‬לשנות מבטאינו כפי שפסקו המדקדקים‬ ‫הראשונים‪ ,‬ונשים בפי ילדינו הטהורים שפה טהורה בלי‬ ‫שיבושים‪ ,‬וביחד נפתח פה ל‪-‬ל ‪-‬לוקים חיים‪ ,‬ונעבדו‬ ‫בחצר בית קודשו‪ ,‬עם מלכנו‪ ,‬מלך משיחו‪.‬‬ ‫‪ .3‬וכן מבואר בספרי המדקדקים הראשונים והאחרונים בלי חולק‬ ‫א‪ .‬לבטל מנהג משובש‪ ,‬וביניהם‪ :‬הרמב"ם‪ ,‬ר' יוסף קארו‪ ,‬הרא"ש ועוד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬להחזיר עטרה ליושנה (אחרי שהוכחנו מה הם השיבושים)‪,‬‬ ‫וביניהם‪ :‬ר' משה פיינשטין‪ ,‬הראי"ה קוק‪ ,‬ר' בנציון עוזיאל‪.‬‬ ‫כי טוב?‬ ‫גם אני נסעתי להודו‪ ,‬ביחד עם המוני צעירי ישראל‪ ,‬ועוד‬ ‫עם קלאסה – מהבקו"ם למטוס‪ .‬עזבתי את המדינה‬ ‫הקטנה שלנו‪ ,‬עם כל העומס והרעש והדחיסות שלה‪,‬‬ ‫ונחתי במזרח הרחוק והרחב‪.‬‬ ‫למה טסתי להודו? ‪ 1‬לשם מה לנסוע לחודשיים למקום‬ ‫אחר‪ ,‬ולעצור את מהלך החיים ואת הלימוד בישיבה?‬ ‫תשובה ביינישית מן המוכן תהיה‪ ,‬שהעצירה מהלימוד‬ ‫נצרכת בשביל להתאוורר משגרת הלימוד‪ ,‬וכדי לצבור‬ ‫כוח ורעננות שיועילו אחר כך ללימוד עצמו‪ .‬בהקשר הזה‬ ‫מצאתי דברים נאים של בעל ה'מדרש שמואל'‪" :‬וכשימצא‬ ‫גופו חלוש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים‬ ‫וברחובות יכוין בזה כדי להרחיב לבו ללמוד"‬ ‫לרשב"ץ אבות ב‪ ,‬יז) ‪ .‬אך מסופקני אם הדברים האלה‬ ‫רלוונטים במקרה שלי‪ .‬קודם כל‪ ,‬אני בכלל לא בטוח‬ ‫שחזרתי מהטיול עם עודף מרץ לחזור לישיבה‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫האם צריך לשם כך חודשיים בארץ רחוקה?‬ ‫תשובה אחרת היא הרצון להיפגש עם תרבויות המזרח‬ ‫כדי ללמוד לעומק רעיונות ותובנות חדשים‪ .‬בימינו לא‬ ‫כל כך מסובך למצוא לזה צידוק מתוך בית המדרש‪ ,‬כמו‬ ‫למשל מדברי הרב קוק בערפילי טהר‪" :‬צריך על זה באמת‬ ‫לעסוק בכל החכמות שבעולם‪ ,‬ובכל תורות החיים‪ ,‬ובכל‬ ‫דרכי התרבויות השונות ותוכני המוסר והדת של כל‬ ‫אומה ולשון‪ ,‬ובגדולת נפש ידע לזכך את כולם"‪ .‬הציטוט‬ ‫הזה מזכיר לי טיעון שהעלתה אחת מהישראליות‬ ‫‪ .1‬מי שמתעניין בהיבטים ההלכתיים של יציאה לחו"ל למטרת טיול‪,‬‬ ‫יכול לעיין במאמר של הרב סבתו 'יציאה לחוץ לארץ' בתוך ספרו‬ ‫'באור פניך'‪ ,‬וכן בספר 'בין הזמנים' של הרב דוד סתיו‪ ,‬עמ' ‪,83-85‬‬ ‫ובהפניות שם‪.‬‬ ‫(ועיין ברש"י ורשב"ם שמות כג‪ ,‬כז;לה)‪.‬‬ ‫‪ . 4‬ועיין בספר שפתי כהן חלק "אל תטוש תורת אמך" ו"שמירת מנהג‬ ‫שאינו כהלכה" לרשימה של פוסקים ראשונים ואחרונים שפסקו‪:‬‬ ‫אבישי יעקבי‬ ‫(וכן במגן אבות‬ ‫(ו)‬ ‫‪10‬‬ ‫בריטואלים דתיים מסוגים שונים‪ ,‬מכאלה שמזכירים‬ ‫שפגשתי בהודו‪ ,‬בחורה צעירה שהיתה אחרי טיול של‬ ‫במובנים רבים את הטקסים היהודיים (התפילות במנזרים‬ ‫שנה בדרום אמריקה ועם תוכניות לטיולים נוספים‬ ‫הזכירו לי – ותסלחו לי על ההשוואה – תפילות בבתי‬ ‫בשנתיים הקרובות בכל הפינות שיש לעולם להציע‪ ,‬בו‬ ‫כנסת ספרדיים‪ ,‬בסגנון הישיבה המעגלי‪ ,‬במקומו ותפקידו‬ ‫היא הצדיקה את נדודיה בכך שהם למעשה תהליך‬ ‫של ה'חזן'‪ ,‬במוזיקליות המונוטונית‪ .‬צריך רק להוסיף‬ ‫מתמשך של למידה ואיסוף‪ .‬שויין‪.‬‬ ‫לבתי הכנסת כמה חצוצרות באורך שלושה מטרים‪ ,)...‬עד‬ ‫לתשובה הקודמת מצטרף חלום בדבר החוויה‬ ‫טקסים הזויים לחלוטין כמו טיהור בית מרוחות ושדים‪.‬‬ ‫המשמעותית שיש במזרח‪ ,‬שיכולה לפתוח את התודעה‬ ‫ולמרות זאת‪ ,‬הדרך למפגש אמיתי חסומה‪ .‬בהגיעך היום‬ ‫ולשחרר מועקות שונות‪ .‬כידוע‪ ,‬אנשים הולכים 'לחפש‬ ‫כמעט לכל ארץ‪ ,‬המסלול אותו תעבור ידוע מראש‪ .‬בהודו‬ ‫את עצמם' ולגלות את הרוחניות שלהם‪.‬‬ ‫מכנים את זה‪' :‬מסלול החומוס'‪ .‬כל האטרקציות כבר‬ ‫לדידי‪ ,‬הנסיעה לארץ רחוקה וזרה היתה בהחלט מעניינת‪,‬‬ ‫מוכנות אצל סוכנויות טיולים למיניהם וכל המידע‬ ‫אבל לא היה בה מפגש עמוק עם תרבות אחרת‪ .‬גם הממד‬ ‫לתיירים נמצא בספרי הדרכה בסגנון ' ‪ 'lonely planet‬או‬ ‫הפנטסטי והמפתיע‪ ,‬הבולט כל כך בתיאוריו של עזריאל‬ ‫אצל תיירים קודמים‪ .‬הכל נודף אמריקאיות ונמכר בכלי‬ ‫קרליבך (בספרו 'הודו – יומן דרכים') ‪ ,‬נעדר מהטיול שלי‪ .‬אני‬ ‫שיווק אמריקאים‪ ,‬כולל חווית המזרח עצמה‪ .‬כך אפשר‬ ‫מניח שיש הבדלים עמוקים בין מזרח למערב‪ ,‬אך‬ ‫לקחת חלק בקורסים בנושאים שונים‪ :‬בישול הודי‪/‬‬ ‫ההבדלים האלה מוצנעים‪ ,‬וקשה להבחין בהם בהסתכלות‬ ‫טיבטי‪/‬תאילנדי‪ ,‬ויפסאנה‪ ,‬יוגה‪ ,‬מדיטציות שונות‪,‬‬ ‫שטחית של ביקור חטוף‪ .‬מההתרשמות שלי מדובר על‬ ‫מסאג'ים – כל המזרח בחדא מחתא ובחווית אינסטנט‪.‬‬ ‫אנשים די דומים לנו‪ ,‬שמנסים גם הם למצוא פרנסה‬ ‫גם המנזרים שהיו מבודדים בצוקי הרים במשך מאות‬ ‫ולהתקיים על פי אותם דפוסים של הכלכלה‬ ‫שנים‪ ,‬פותחים את שעריהם לתיירים הבאים לצפות‬ ‫הקפיטליסטית האמריקאית‪ .‬גם הפער בין המציאות‬ ‫בתפילות ובטקסים‪ ,‬דבר שפוגע באינטימיות של הטקס‬ ‫הישראלית על כל העושר והשפע‪ ,‬לבין המציאות בהודו‬ ‫והופך אותו למעמד מנוכר וממוסחר‪.‬‬ ‫שבה עדיין יוצאים לשאוב מים מבורות‬ ‫רבים מהתיירים מבינים את זה‪ ,‬ולכן‬ ‫בחצר וחדרי השירותים נמצאים בתא‬ ‫למה טסתי להודו? לשם מה‬ ‫הם מתקשים לסלוח לתיירים אחרים‪,‬‬ ‫מחוץ לבית‪ ,‬נראה לי פער חסר‬ ‫לנסוע לחודשיים למקום אחר‪,‬‬ ‫שנמצאים כמותם באותו מקום‬ ‫משמעות שייסגר תוך שנים ספורות‪.‬‬ ‫ולעצור את מהלך החיים ואת‬ ‫ו'מקלקלים' להם את האותנטיות‪ .‬הם‬ ‫הזיכרון הישראלי אולי קצר‪ ,‬אבל לפי‬ ‫הלימוד בישיבה? תשובה‬ ‫כמובן שוכחים‪ ,‬שעצם הימצאותם‬ ‫מה שסבא שלי מספר על נעוריו‬ ‫ביינישית מן המוכן תהיה‪,‬‬ ‫והפוזה התיירית שלהם‪ ,‬היא שמונעת‬ ‫בירושלים‪ ,‬התנאים בערים הגדולות‬ ‫שהעצירה מהלימוד נצרכת‬ ‫את האפשרות למפגש אמיתי‪.‬‬ ‫בארץ עד לפני עשרות בודדות של שנים‬ ‫בשביל להתאוורר משגרת‬ ‫למעשה‪ ,‬ואני מניח שאני לא מחדש‬ ‫מזכירים מאוד את התנאים היום בהודו‪.‬‬ ‫הלימוד‪ ,‬וכדי לצבור כוח ורעננות הרבה‪ ,‬תופעת התרמילאות המתיימרת‬ ‫הדברים האלה נשמעים אולי‬ ‫שיועילו אחר כך ללימוד עצמו‪ ...‬להיות תופעה אוונגרדית של חיפוש‬ ‫טריוויאליים‪ ,‬אבל העובדה היא‬ ‫תשובה אחרת היא הרצון‬ ‫עצמי כן‪ ,‬היא כבר מזמן תופעה של‬ ‫שי שראלי ם רבי ם שמ גיעי ם להודו‬ ‫להיפגש עם תרבויות המזרח כדי המיינסטרים‪ .‬הרפתקנים אמיתיים‬ ‫מצפים לפגוש משהו אחר לגמרי‪ .‬לכן‬ ‫ללמוד לעומק רעיונות ותובנות יכולים לצאת למסע ממשי שאיננו כלול‬ ‫כא שר ה ם מ ג לי ם ל הפ תע ת ם ש ג ם‬ ‫באטרקציות שכל תייר עובר‪ ,‬ובו הם‬ ‫חדשים‪...‬‬ ‫ההודים מעלים מחירים כשעונת‬ ‫יכולים לפגוש את החיים של המקומיים‬ ‫התיירים בשיאה והביקוש גובר‪ ,‬הם‬ ‫ללא המחיצות של תיירות ממוסחרת‪,‬‬ ‫מזדעזעים מכך שלא רק אנחנו 'מלכלכים' את ידינו ברפש‬ ‫אך בשביל זה צריך הרבה אומץ‪ .‬לי אין האומץ הזה‪.‬‬ ‫הזה של החמדנות‪ .‬היה עדיף שאותה חברה תשמור על‬ ‫אז למה כן? ראשית אני חייב להודות שאין לי תשובה‬ ‫ה'אותנטיות' שלה‪ ,‬דהיינו שתמשיך את צורת החיים‬ ‫ברורה לזה‪ .‬ההחלטה לטוס לא היתה מתוכננת‪ ,‬והיא‬ ‫העתיקה‪ ,‬המוזרה והפרימיטיבית‪ .‬אבל מה לעשות‪ ,‬גם‬ ‫התקבלה כהיענות להזמנה מפתיעה של חבר‪ .‬לא אגיד‬ ‫התושבים המקומיים שבויים בכלכלה הקפיטליסטית‪.‬‬ ‫שמחשבות על טיסה להודו היו זרות לי‪ ,‬אבל הם לא‬ ‫בשביל להתקיים חייבים כסף‪ ,‬והכסף החדש והגדול נמצא‬ ‫קיבלו בשום שלב צורה אופרטיבית‪ .‬אך למעשה‪ ,‬מעולם‬ ‫אצל התיירים‪ .‬לדעתי‪ ,‬ה'דאגות' הללו לשימור התרבות‬ ‫לא הרגשתי צורך לשקול את ההחלטה בצורה רצינית‪,‬‬ ‫המקומי ת – מקורן ב גישה פוסט ‪-‬קולוניאליסטי ת‬ ‫לבחון את הצדדים לכאן ולכאן ולהכריע על פי הכיוון‬ ‫מתנשאת‪ ,‬התופסת את התרבות הילידית המקומית‬ ‫שנוטים הדברים – כמו הכרעות בשאלות רבות‪ ,‬שלא‬ ‫כתרבות פרימיטיבית ונחשלת שאינה מסוגלת להתמודד‬ ‫תמיד מתקבלות בכובד ראש‪ ,‬ולפעמים הן תלויות במצב‬ ‫באמת עם תרבויות מפותחות שמגיעות מבחוץ‪ ,‬אך מצד‬ ‫הרוח ובתחושת הבטן באותו זמן‪ .‬אמנם אצלי מדובר על‬ ‫שני נחרדת למחשבה שהיא תוותר על ה'אותנטיות' שלה‬ ‫חודשיים ועל לא מעט כסף‪ ,‬ובכל זאת זה לא היה שונה‬ ‫– בחינת 'יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו'‪.‬‬ ‫בהרבה‪ .‬ושוב‪ ,‬הודו היתה בראש‪ ,‬ועניין אותי מה שיש‬ ‫וכאן אני מגיע לנקודה נוספת שחסמה‪ ,‬לפחות בפני‪ ,‬את‬ ‫שם‪ ,‬אבל אלמלא הציע לי אותו חבר לבוא איתו‪ ,‬לא‬ ‫האפשרות להיפגש בצורה ישירה עם התרבות ההודית‬ ‫הייתי חושב בכלל לטוס לשם באותה שנה‪ .‬אלא שהוא‬ ‫המקומית‪ .‬כן‪ ,‬היינו בהרבה כפרים‪ ,‬פגשנו לא מעט נזירים‬ ‫הציע‪ ,‬וההצעה נשמעה לי באותו רגע‪.‬‬ ‫וגם שוחחנו עם חלקם כמיטב יכולתנו‪ ,‬השתתפנו‬ ‫‪11‬‬ ‫בכל זאת אני רוצה לתקן קצת את הרושם לגבי טיול‬ ‫להודו‪ ,‬ואולי גם לספר קצת על הודו (ותסלחו לי מראש‬ ‫אם אחטא פה ושם להכללות‪ ,‬חוסר דיוקים ופשטנות)‪.‬‬ ‫קודם כל הטיול בחו"ל מנתק אותך מהחיים הרגילים‬ ‫שלך‪ ,‬מהמקומות שאתה מכיר‪ ,‬מהמשפחה‪ ,‬מהחברים‬ ‫ואפילו מהארץ‪ ,‬על הויכוחים והמחלוקות‪ ,‬ומהביצה‬ ‫המגזרית‪ .‬את החיים שלך אתה חי בימים האלה ממקום‬ ‫אחר‪ ,‬במקרה שלי בצמוד לחבר שבארץ לא יוצא לי‬ ‫להיות לידו ביומיום‪ .‬גם הזמן הוא בעל איכות שונה –‬ ‫כיוון שהטיול הוא התכלית‪ ,‬ושילמת כסף על הרגע הזה‬ ‫ממש‪ ,‬הויטליות מתגברת והתודעה נהיית מאוד ערה‪.‬‬ ‫התחושה היא שכל רגע שווה הון‪ ,‬כל יום הוא מלא‬ ‫וגדוש‪.‬‬ ‫הודו היא מדינה ענקית שמורכבת מ‪ 28-‬מדינות וחיים בה‬ ‫מעל מיליארד בני אדם‪ .‬לא קל למצוא משהו משותף לכל‬ ‫האוכלוסייה העצומה הזאת‪ ,‬שהיא גם מאוד מגוונת‬ ‫והרבה פעמים די מסוכסכת‪ .‬רק אומר שיש בהודו‬ ‫פיגועים בעוצמה ובתדירות כאלה‪ ,‬שבארץ 'השקטה' שלנו‬ ‫לא מכירים‪ .‬כבר בשבוע הראשון שלי בהודו התפרסמה‬ ‫ידיעה בעיתון על קבוצה של ‪ )!( 60‬חמושים שהשתלטה‬ ‫על שיירה משטרתית‪ .‬בהודו יש ‪ 22‬שפות רשמיות (אם‬ ‫אני לא טועה)‪ ,‬ועל כל שטר תוכלו למצוא את הערך‬ ‫הכספי בכל אחת מהשפות‪ .‬אין אף שפה שבה מדברים כל‬ ‫האזרחים ההודים‪ .‬גם ניסיון לתאר את החיים הדתיים‬ ‫והתרבותיים של הודו הוא לא כל כך פשוט‪ .‬במעט הזמן‬ ‫ובמרחב המצומצם שבו ביקרתי‪ ,‬הייתי בערים‬ ‫הינדואיסטיות צפופות‪ ,‬חמות ורועשות‪ ,‬בכפרים‬ ‫בודהיסטים קטנים ושקטים‪ ,‬בעיירה שבה חיים בצוותא‬ ‫בודהיסטים ומוסלמים‪ ,‬בעיר של סיקים (דת‬ ‫מונותאיסטית שהתפתחה בהודו‪ ,‬עד כמה שידוע לי ללא‬ ‫קשר ליהדות‪ .‬מקדש הזהב של אמריצר‪ ,‬המקום המרכזי‬ ‫שלהם‪ ,‬הוא מקום מעניין מאוד ומעורר השראה‪ ,‬אם‬ ‫מצליחים לשרוד שם את החום והצפיפות הבלתי‬ ‫נסבלים‪ .‬אוכל ולינה חינם לכל דיכפין ודיצריך – ויש לא‬ ‫מעט כאלה‪ ,)...‬ועוד‪.‬‬ ‫אם יש סמל או מיתוס משותף לכלל האוכלוסיה‪ ,‬לפחות‬ ‫לפי הרושם שלי הוא דמותו של מהאטמה גנדי‪ ,‬מנהיג‬ ‫פוליטי ורוחני נערץ שהוביל את ההתנגדות לשלטון‬ ‫הבריטי‪ ,‬ממש במקביל להתנגדות של היהודים לשלטון‬ ‫הבריטי בארץ ישראל (אף שבדרכים שונות לחלוטין)‪,‬‬ ‫ונרצח על ידי מתנקש שהתנגד לדרכו הפוליטית‪ .‬נראה‬ ‫שנעשים ניסיונות רבים לטפח את הסמל הזה‪ ,‬ובכל‬ ‫מקום אפשר לראות את דמותו (למשל‪ ,‬על כל השטרות‬ ‫מופיע דיוקנו)‪.‬‬ ‫על דתות המזרח אפשר להגיד‪ ,‬אמנם בהכללה והשטחה‬ ‫נוראיות‪ ,‬שיש בהן ממד של פסיביות‪ .‬ביסוד התפיסה‬ ‫הזאת עומדת התובנה‪ ,‬שעשייה שמקורה באגו האנושי‬ ‫תהיה בהכרח מוגבלת ותניב אומללות‪ .‬כדי להעביר את‬ ‫הלך המחשבה ההודי‪ ,‬הכי פשוט לצטט את דברי נהרו‪,‬‬ ‫ראש הממשלה הראשון של הודו‪ ,‬כפי שמביאם קרליבך‪,‬‬ ‫בדברים שהוא אמר כתגובה לשאלה 'מה לעשות?' ‪-‬‬ ‫"רואה אתה‪ ,‬זו שאלה אופיינית לאיש אירופה‪ ...‬הודי היה‬ ‫שואל‪ :‬מה להיות‪ ."...‬רק כאשר האדם תופס את מקומו‬ ‫כחלק מההוויה הוא יכול להגיע לגאולה (מהסיבה הזאת‬ ‫דתות המזרח הן פנתאיסטיות באופיין)‪ .‬הקונספציה‬ ‫האנושית שגוזרת‪ ,‬גודרת ומבדילה בין דבר לדבר ובין‬ ‫אדם לאדם – מקורה באשליה‪ ,‬וההיצמדות הזאת‬ ‫להגדרת המהויות היא מקור הסבל האנושי‪ .‬משפט נהדר‬ ‫של זלדה‪ ,‬שהוצא לגמרי מהקשרו‪ ,‬יכול לנדב דימוי שאולי‬ ‫ינהיר קצת את התפיסה הזאת‪" :‬כי אני ואתה – נהר אחד‬ ‫זורם אל ים‪ .‬ואין ‪ /‬מספריים לגזֹר גל אל גל‪( ".‬מתוך השיר‬ ‫'נהר אחד זורם אל ים') ‪ .‬ברור לכולם שאף שהגלים נראים‬ ‫נפרדים‪ ,‬הם למעשה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהים‪.2‬‬ ‫במהלך הטיול שלי נתקלתי בעיקר בבודהיזם‪ ,‬תורה‬ ‫שתפוצתה בהודו די מצומצמת (רק כאחוז מההודים הם‬ ‫בודהיסטים)‪ ,‬אך הקשר שלה להודו עמוק מפני ששורשיה‬ ‫בהודו של המאה החמישית או השישית‪ ,‬בימיו של‬ ‫גאוטמה בודהה‪ ,‬נסיך הודי שמרד בהינדואיזם ופיתח דרך‬ ‫חדשה‪ .‬הבודהיזם שונה מההינדואיזם הפוליתאיסטי בכך‬ ‫שהוא דת חסרת אלים‪ .‬למעשה מדובר על דת מאוד‬ ‫פרגמטית שמתעסקת בהדרכה ובהנחיה איך לחיות חיים‬ ‫שאין בהם סבל‪ ,‬אבל לא מפתחת תורה פילוסופית או‬ ‫תאולוגית או כל תפיסה מטפיסית אחרת (בזהירות אומר‬ ‫שאולי עקב כך הבודהיזם יוצא מגדר עבודה זרה‪ .‬כך‬ ‫הבנתי משיחה עם הרב רבינוביץ')‪.‬‬ ‫האזורים שבהם הייתי הם מאוד יפים ופראיים‪ .‬מדובר על‬ ‫אזורים שנמצאים בגבהים עצומים ( ‪ 3,500-5,500‬מטר)‪.‬‬ ‫רבים מהעמקים שם‪ ,‬שנמצאים בסמיכות להימלאיה‪ ,‬הם‬ ‫עמקים ענקיים‪ ,‬מאוד יפים ומאוד מגוונים‪ ,‬ממדבריות‬ ‫הרריים ועד עמקים צרים וסבוכים המיוערים בצפיפות‪.‬‬ ‫אני זוכר שכשחזרתי לארץ והגעתי לירושלים שהרים‬ ‫סביב לה‪ ,‬חיפשתי את ההרים‪ .‬בזכרוני‪ ,‬גם ההרים‬ ‫הירושלמים צמחו‪.‬‬ ‫החוויה של הטיול כוללת סיטואציות שונות ומשונות‪,‬‬ ‫חלקן הזויות (הודו היא בכל זאת ארץ המוזרויות‪ .‬החוויה‬ ‫ההזויה ביותר שהיתה לי הוזכרה כבר למעלה‪ .‬באחת‬ ‫השבתות שמענו תופים וחצוצרות מבחוץ‪ ,‬יצאנו ונקלענו‬ ‫לתהלוכה מוזרה‪ ,‬שהלכה לכיוון אחד מהבתים לגרש‬ ‫שדים‪ ,‬כך הסתבר אחר כך‪ .‬מה שהתרחש שם היה הזוי‬ ‫לגמרי וכלל תחפושות מיוחדות‪ ,‬כלי נגינה‪ ,‬ריח מחליא‪,‬‬ ‫סוגים שונים של מאכלים ואת האל המקומי)‪ ,‬חלקן‬ ‫קומיות (למשל‪ ,‬ישבנו במרפסת של בית קפה מעל הגנגס‪,‬‬ ‫ופתאום הופיע קוף מגודל שנעמד בחלון ובחן את השטח‪.‬‬ ‫המלצרים הזדעקו להבריח את הקוף והוא קפץ למרפסת‬ ‫ממול‪ .‬במהלך הדקות הבאות התרחשה מלחמת התשה‬ ‫בין המלצרים לבין הקוף שניסה לשוב לחלון בית הקפה‬ ‫בכל הזדמנות)‪ ,‬חלקן סתם משונות (בדברים רבים‬ ‫התרבות ההודית בכל זאת שונה מהתרבות הישראלית‪.‬‬ ‫כך למשל בפיסיות של ההודים שמתבטאת בהרבה מגע‪,‬‬ ‫ביכולת שלהם לבהות בך בלי להרגיש מובכים מכך‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫‪ .2‬אוסיף שלדעתי הדימוי של הים קולע מאוד לתפיסות מזרחיות‪,‬‬ ‫והשימוש בו רווח‪ .‬מי שקרא את 'סידהרתא' של הרמן הסה למשל‪,‬‬ ‫יכול להיזכר בדמות המופלאה של אותו אדם שעובד בנהר‪ ,‬ובמקום‬ ‫המרכזי שיש לו בסיפור‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫הרימו לו כנף וירך‪ .‬אני במקומם הייתי מרימה לו שני‬ ‫מבעוד יום מוכנים‬ ‫אגרופים‪ .‬כשניגש רבה בר בר חנה לרבי אלעזר לספר לו‬ ‫גלעד וולף (ה)‬ ‫את אשר ראה‪ ,‬ענה לו רבי אלעזר שעתידים ישראל לתת‬ ‫עליהם את הדין‪ .‬אני מנסה להבין איך יכול היה רבה בר‬ ‫בר חנה לראות את שני האווזים הללו ולא לרחם עליהם‪.‬‬ ‫אני כבר לא יכולה יותר! זו תקופה כל כך ארוכה שלא‬ ‫האם הבין מה עבר עליהם בתקופה האחרונה שלהם? מה‬ ‫הזזתי את רגלי‪ ,‬שלא לדבר על לראות אותן‪ .‬אני מוכרחה‬ ‫היה עושה אילו ראה מה עובר עלינו? האם גם כאן בלול‬ ‫לזוז קצת‪ ,‬אך אינני יכולה יותר‪ .‬כה משעמם פה‪ ,‬אפילו‬ ‫שלי היה רק שואל מה חלקו לעולם הבא?‬ ‫מוזיקה לא מוכנים להשמיע לנו כדי שלא נעלה בדעתנו‬ ‫לרקוד ולשרוף מעט קלוריות‪ .‬כל קלוריה נספרת ונמדדת‪.‬‬ ‫הרשב"ם שם (ד"ה "ליתן עליהם את הדין") הבין את הצער‬ ‫כל תוספת שומן נחשבת לכסף‪ .‬הכבד שלי לא נהיה קל‬ ‫שאנו מרגישות ואפילו כתב על כך מעין תוספת לדברי‬ ‫יותר‪ ,‬להיפך‪.‬‬ ‫רבי אלעזר‪' :‬ויש להם צער בעלי חיים לאותן אווזים‬ ‫מחמת שומנן'‪ .‬כמה שהוא צדק‪ .‬אני בטוחה שגם האווזים‬ ‫הנה מגיעה לה שוב שעת ההאכלה (נכון יותר לקרוא לה‬ ‫שראה רבה בר בר חנה במדבר ההוא סבלו בדיוק כמוני‪.‬‬ ‫שעת הפיטום)‪ .‬עוד גרגירי תירס ודוחן שנדחפים עם‬ ‫אולי בעבר זה לא נעשה באמצעות צינור עצום מימדים‬ ‫הצינור אל מעמקי הגרון‪ .‬שמעתי פעם את הבחור עם‬ ‫שנכנס עד למרכז הגרון ודרכו הכניסו אוכל כמו במשפך‪,‬‬ ‫הכיפה שנמצא כאן בצד אומר משהו בסגנון של 'כבולעו‬ ‫אלא בצורה קצת פחות ברברית‪ ,‬אבל הרעיון ברור!‬ ‫כך פולטו'‪ ,‬אך אני לא חושבת שהוא התכוון שאנחנו‬ ‫נצליח לפלוט את האוכל שניתן לנו בצורה כה ברוטאלית‬ ‫אני כבר לא יכולה לעמוד בזה יותר‪ .‬עוד מעט יבוא תורי‬ ‫אל תוך הוושט‪.‬‬ ‫ללכת אל המשחטות‪ .‬אני לא מאמינה שהגעתי לרגע‬ ‫שאני מייחלת ללכת אל בית המטבחיים‪ .‬אני כאן רק‬ ‫איך הם מסוגלים בכלל לחשוב על זה? לתת לנו כל כך‬ ‫שלושה שבועות וכבר הכפלתי את משקלי‪ .‬האנשים כאן‬ ‫הרבה אוכל בתקווה שנחיה ונשרוד את השנה‪ .‬הם לא‬ ‫לא יכולים להסתכן בלהשאיר אותי‬ ‫מכירים את הסטטיסטיקה של הפיטום?‬ ‫המסוע‬ ‫על‬ ‫עכשיו‬ ‫יושבת‬ ‫אני‬ ‫בחיי ם ולהאכיל או תי עוד יום או‬ ‫אין הם יודעים שאחת מכל עשר מאיתנו‬ ‫תמות לפני תום התהליך? אפילו ההלכה בדרך אל השוחט‪ ,‬וכל עצמותיי יומיים‪ ,‬כי אז אמות ולא אהיה כשרה‪.‬‬ ‫רוצות לברוח‪ .‬אין בי עוד כוח‬ ‫שלהם לא מסכימה לגמרי עם הפיטום‬ ‫הר"י מיגאש פירש את המימרא של רבי‬ ‫של נו‪ .‬י ש פוסקי ם הסוברי ם שא נו‬ ‫רק‬ ‫ולקרקר‪.‬‬ ‫המקור‬ ‫את‬ ‫להזיז‬ ‫אלעזר לא על העתיד הרחוק כי אם על‬ ‫א ס ו ר ו ת ל א כ י ל ה ב ג ל ל ש א נ ו כ מ ו המחשבות חולפות בראשי‪ .‬אולי העתיד הקרוב‪ ,‬אשר נראה לי קרוב מאי‬ ‫מועדות למות בקרוב ונהפוך לטריפה‬ ‫ׁ ַׁ‬ ‫ישמרו את בשרי לצדיקים אשר פעם‪' :‬עתידין ישראל ליתן עליהן את‬ ‫באם לא ישחטו אותנו‪ ,‬בין אם נמות‬ ‫הדין – פירוש‪ :‬כשגואלין אותן לעתיד‬ ‫יאכלו בימות המשיח בשר‬ ‫בגלל קרע בוושט בעקבות האכלה יתר‬ ‫לבא מנכין מהן מזכיותיהן'‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫מפוטם‪ .‬אולי עליי שרים בכל‬ ‫על המידה‪ ,‬בין אם נמות בגלל שהכבד‬ ‫כשיגאלו אותי מייסורי‪ ,‬אותם אלה‬ ‫שבת 'מבעוד יום מוכנים‬ ‫לא יחזיק מעמד בתוך הקישקעס שלנו‪.‬‬ ‫שהלעיטו אותי ומילאו אותי בגרגירי‬ ‫תרנגולים מפוטמים'‪ ,‬למרות‬ ‫תי ר ס ו ד ו ח ן י ע נ ש ו ו הק ב " ה י נ כ ה‬ ‫אך לפני שאדבר על מקור ההלכה‪ ,‬ארצה‬ ‫שאינני תרנגולת אלא אווזה‪.‬‬ ‫לדבר קצת על מקורי שלי‪ .‬הנה מגיע‬ ‫מזכויותיהם ביום הדין‪.‬‬ ‫האיש הרשע עם המבט האכזר בעיניו‪.‬‬ ‫הרב שלמה עמאר כשדן בעבר בשאלה האם מותר בכלל‬ ‫של‬ ‫ענק‬ ‫שק‬ ‫עם‬ ‫הוא מגיע אלינו אחת לכמה שעות‬ ‫לאכול אותנו (שאלה זו מצמררת לי את הנוצות)‪ ,‬הכריע‬ ‫זרעונים ומיני גרגרים טחונים ודוחף לנו את הבלילה אל‬ ‫שאין אנו כשרות למהדרין‪ ,‬אלא רק כשרות בסתמא‪ .‬כדי‬ ‫מעמקי הגרון‪ .‬אי אפשר להתחמק מהצינור הזה‪ .‬האיש‬ ‫למנוע סבל נוסף מבני דורי ומצאצאיהם אבקש אתכם‬ ‫תופס את הגרון כל כך חזק עד שאין ברירה אלא לצעוק‬ ‫לאכול רק בשר מהדרין‪ ,‬כך אולי אצליח למנוע את מה‬ ‫ולקרקר בעוז‪ ,‬ואז הוא מנצל את ההזדמנות ומשתיק‬ ‫שיקרה בעתיד‪.‬‬ ‫אותנו בעזרת הצינור האיום‪ .‬אני חושבת שאם אצליח‬ ‫אני יושבת עכשיו על המסוע בדרך אל השוחט‪ ,‬וכל‬ ‫יום אחד לברוח מפה‪ ,‬אכנס ישר למעון לעופות מוכים‪.‬‬ ‫עצמותי רוצות לברוח‪ .‬אין בי עוד כוח להזיז את המקור‬ ‫אני לא ארצה שידעו מאיפה באתי ומה עבר עלי‪ .‬אני לא‬ ‫ישמרו את‬ ‫ולקרקר‪ .‬רק המחשבות חולפות בראשי‪ .‬אולי ַ‬ ‫רוצה שירחמו עלי בגלל מה שעברתי‪.‬‬ ‫בשרי לצדיקים אשר יאכלו בימות המשיח בשר מפוטם‪.‬‬ ‫איך יכול הבחור בכיפה לשבת לו מהצד ולהתבונן בנו‬ ‫אולי עלי שרים בכל שבת 'מבעוד יום מוכנים תרנגולים‬ ‫ללא מעש? האם לא למד את הגמרא בבבא בתרא‬ ‫מפוטמים'‪ ,‬למרות שאינני תרנגולת אלא אווזה‪ .‬אני‬ ‫שמדברת על המצב שאנו נמצאות בו? האם לא ראה את‬ ‫מתנחמת ברעיון שאולי כוונתם בשיר זה אינה שלקראת‬ ‫המימרא של רבי אלעזר שאמר שעתידים ישראל לתת את‬ ‫כל שבת יש חיות מפוטמות שנשחטות‪ ,‬אלא הרעיון הוא‬ ‫הדין על שפיטמו אותנו?‬ ‫שבעולם הזה מפטמים אותן לקראת הצדיקים שיאכלו‬ ‫בעולם הבא – הרי 'בעוד יום' זהו רק ביטוי של הכנה‬ ‫הגמרא (עג‪ ):‬מספרת על רבה בר בר חנה שהסתובב במדבר‬ ‫לקראת משהו‪ .‬אך אינני יודעת מה יעשו בבשרי‪ .‬כל רצוני‬ ‫וראה את אחד מאבות אבותי המסכנים שעברו את אותו‬ ‫כרגע הוא לסיים את החיים המכוערים הללו‪ .‬שלושת‬ ‫הסבל שאני עוברת כאן‪ .‬מתואר שם שהם היו ממש‬ ‫השבועות האחרונים היו הנוראיים ביותר שחוויתי‪ .‬אני‬ ‫שמנים עד כדי כך ששומן נזל מבין כנפיהם והנוצות נשרו‬ ‫מהם‪ .‬הוא שאל האם יש לו חלק מהם לעולם הבא והם‬ ‫לא מאחלת את זה גם לא לגרוע שבאויבי‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫היום הגדול הגיע‪ .‬ט"ו בשבט! לאחר שנשקתי לאבי‬ ‫על אלה אני בוכיה‬ ‫ולאמי‪ ,‬ירדתי אל עבר הסניף‪ ,‬משם עתיד הייתי לצאת‬ ‫אברהם דוד סולומון (ב)‬ ‫באוטובוס למקום הנטיעות‪ .‬לאחר מספר דקות של‬ ‫המתנה‪ ,‬הגיעה הקומונרית עם שקית גדולה ופנים‬ ‫"עברו אלו ולא נענו ‪ -‬בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות‬ ‫זעופות‪" .‬האוטובוס לא יגיע" היא אמרה‪" ,‬עקב מחסור‬ ‫על הצבור‪ ,‬אוכלין ושותין מבעוד יום‪ ,‬ואסורין במלאכה‬ ‫במים בסדר גודל היסטורי‪ ,‬בקשו קק"ל שלא לטעת עצים‬ ‫וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה‪,‬‬ ‫השנה‪ .‬כל שתיל ששותלים דורש השקיה מועטת על מנת‬ ‫ונועלין את המרחצאות‪ .‬עברו אלו ולא נענו ‪ -‬בית דין‬ ‫שייקלט באדמה‪ ,‬ופשוט אין‪ ,‬אבל אין לנו מים לבזבז‪,‬‬ ‫גוזרין עליהן עוד שבע‪ ,‬שהן שלוש עשרה תעניות על‬ ‫כדברי הפרסומת"‪.‬‬ ‫הצבור‪ .‬הרי אלו יתרות על הראשונות‪ ,‬שבאלו מתריעין‬ ‫מאוכזבים הלכו כל באי הסניף איש אי ש לביתו‪.‬‬ ‫ונועלין את החנויות‪ .‬בשני מטין עם חשיכה‪ ,‬ובחמישי‬ ‫הקומונרית חילקה לכל אחד צעיף‪ ,‬דבר שהיה אמור‬ ‫מותרין מפני כבוד השבת‪ .‬עברו אלו ולא נענו ‪ -‬ממעטין‬ ‫להוות צ'ופר‪ ,‬אבל עקב הנסיבות נעשה למתנת ניחומים‪.‬‬ ‫במשא ומתן‪ ,‬בבנין‪ ,‬ובנטיעה ‪ ,‬באירוסין‪ ,‬ובנישואין‪,‬‬ ‫מה לנו ולצעיפים‪ ,‬הייתה התהייה הגדולה בקרב כולנו‪,‬‬ ‫ובשאילת שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬כבני אדם הנזופין‬ ‫בשל מזג האוויר החמים‪ .‬הדהד לי בזיכרון שאחד‬ ‫למקום‪ .‬היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן‪ .‬יצא ניסן‬ ‫מהדברים הרבים שממעטים בהם‪ ,‬עקב היותנו "נזופים"‪,‬‬ ‫ים‬ ‫וירדו גשמים ‪ -‬סימן קללה‪ ,‬שנאמר‪ :‬הֲלוֹ א ְק ִציר ִח ִֻט‬ ‫הוא נטיעה של שמחה‪ .‬הרגשתי נזוף‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הַ יֻוֹ ם‪"...‬‬ ‫"מה אתם מתכוונים לעשות עם השתילים?" שאלתי את‬ ‫הקומונרית‪" .‬כנראה שפשוט נזרוק אותם לזבל‪ .‬אין לנו‬ ‫סיים הרב להקריא‪.‬‬ ‫צורך בהם" הייתה תשובתה‪ .‬ליקטתי‬ ‫ידו ע יד ע ת י ש לא ה יה זמ ן ל ש או ל‬ ‫איתי קומץ מרעים‪ ,‬נטלנו את עוברי‬ ‫שאלות‪ ,‬הרי המטרה של הכיתה היתה‬ ‫ישבתי מוקף בשתילים שטרם‬ ‫העצים אשר נגזר עליהם הפלה‪ ,‬ושמנו‬ ‫לגמור את מסכת תענית לפני חלוקת‬ ‫ראו חיים ובכיתי‪ .‬בכיתי על‬ ‫פנינו אל החורשה הקרובה‪ .‬חפרנו‬ ‫תעודות המחצית‪ ,‬אירוע שנועד‬ ‫המעיינות שיבשו‪ .‬בכיתי על‬ ‫גומות באדמה‪ ,‬ובהן תחבנו את אותם‬ ‫להתרחש בעוד ימים ספורים‪ .‬אבל לא‬ ‫האקלים שמשתנה עקב החור‬ ‫עצים פוטנציאליים‪ .‬מילאנו את הגומות‬ ‫הבנתי‪ .‬נופפתי את אצבעי באוויר‪" .‬כן‬ ‫אברהם?" נענה הר"מ בייאוש מוסווה‪ .‬באוזון‪ .‬אבל בעיקר בכיתי‪ ,‬כי לא באדמה‪ ,‬אך מים לא הוספנו‪ .‬הסיכוי‬ ‫"לא הבנתי‪ .‬מה זאת אומרת 'נזופים רציתי שעם ישראל יהיו נזופים היחיד שעמלנו לא יהיה לשווא‪ ,‬היה‬ ‫למקום'?" שאלתי‪" .‬פירוש הדבר" פתח למקום‪ .‬איוויתי שה' יהיה קרוב שירדו גשמים בעשרים וארבע השעות‬ ‫אלינו‪ .‬ישבתי שם כמה שעות‬ ‫שקרבו‪ .‬ישבנו בחורשה‪ ,‬קראנו תהילים‬ ‫רבי המובהק דכיתה ט'‪" ,‬שאם עבר‬ ‫וייבבתי‪.‬‬ ‫יחדיו כשעה‪ .‬לאחר מכן התפזרו חברי‪,‬‬ ‫חורף שלם‪ ,‬ולמרו ת כל ה תפילו ת‪,‬‬ ‫ונשארתי אני לבדי בחורשה‪.‬‬ ‫ולמרות כל הצומות‪ ,‬עדיין לא ירדו גשמי‬ ‫מוקף בשתילים שטרם ראו חיים ישבתי ובכיתי‪ .‬בכיתי‬ ‫ברכה – ה' מנסה להגיד לנו שאנחנו עד כדי כך גרועים‬ ‫על המעיינות שיבשו‪ ,‬בכיתי על האקלים שמשתנה עקב‬ ‫כעם‪ ,‬שהוא יתברך לא רוצה שום קשר איתנו‪ .‬משום כך‪,‬‬ ‫החור באוזון‪ .‬אבל בעיקר בכיתי‪ ,‬כי לא רציתי שעם‬ ‫מצופה באופן טבעי שכל בני ישראל יתנהגו כאילו‬ ‫ישראל יהיו נזופים לפני המקום‪ .‬איוויתי שה' יהיה קרוב‬ ‫שהקב"ה נזף בהם – במלוא העצבות והבושה"‪.‬‬ ‫אלינו‪ .‬ישבתי שם כמה שעות וייבבתי‪.‬‬ ‫עוד שאלות רבות היו לי‪ ,‬היות ולמחרת חל ט"ו בשבט‬ ‫באותו הלילה ירדו גשמי ברכה רבים‪ ,‬שהמשיכו כמעט‬ ‫תשס"ט‪ ,‬ובאותה שנה – מאז התחלנו לשאול גשמים בז'‬ ‫ברציפות עד תום החורף‪.‬‬ ‫מרחשוון ועד שלושה חודשים ושבעה ימים לאחר מכן –‬ ‫טרם נבקעו ארובות השמיים‪ .‬נשמע צלצול שהורה על כך‬ ‫בני ישיבת ברכת משה היקרים‪ ,‬מאמר זה הוכנס ממש‬ ‫שנגמר יום הלימודים‪ ,‬ויצאנו כולנו בצהלה‪ .‬במיוחד‬ ‫ברגע האחרון לעלון מתוך הרצון החזק לשתף את כולנו‬ ‫צהלתי אני כיוון שלא התכוונתי להגיע לבית הספר ביום‬ ‫בחוויה זו שחוויתי דווקא עכשיו במוצאי ט"ו בשבט‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬עקב יציאתי ל"נטיעות" עם סניף בני עקיבא אליו‬ ‫הרגשתי צורך עז לבקש מכולכם לפקוח את העיניים‪ .‬אני‬ ‫מים‬ ‫אני שייך‪ .‬ארזתי לעצמי תיק קטן ובו מעט אוכל‪,‬‬ ‫מבין שהכול מורכב‪ ,‬והשנה מעוברת‪ ,‬והשמועות אומרות‬ ‫וקרם הגנה‪ .‬היה צפוי ט"ו בשבט חמים ושטוף שמש‪ .‬אמי‬ ‫שעקב ההתפלות במדינת ישראל יש עודף מים‪ ,‬ושחלקנו‬ ‫התאמצה רבות לשכנע אותי לארוז גם פליז‪ ,‬עקב‬ ‫אולי לא מאמינים בהשגחה במובן הקלאסי של המושג‪.‬‬ ‫התקופה בשנה‪ .‬סירבתי בכל תוקף‪ ,‬ברציונל שאין עניין‬ ‫למרות כל האמור‪ ,‬אני מעתיר בפניכם לא להיות אדישים‪.‬‬ ‫ללבוש בגד מחמם עקב נימוקים קלנדריים‪ ,‬ולא היתה‬ ‫הקב"ה מתקשר עמנו בכל מיני אמצעים‪ ,‬ואל לנו להתנהל‬ ‫שום סיבה להוסיף משקל ונפח למשאי‪.‬‬ ‫ביומיומיות למרות הקללה הנמרצת הסובבת אותנו‪ .‬בואו‬ ‫ונהיה יותר רגישים לסימנים במציאות‪ ,‬והחשוב ביותר‪,‬‬ ‫נאמין בכוח התפילה‪.‬‬ ‫‪ .1‬משנה תענית א‪ ,‬ו‪-‬ז‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אייל פישלר‬ ‫המבנה‪ ,‬הסגנון והמינוח של כל שפה שונים‪ ,‬וישנם‬ ‫מונחים אשר קשה מאוד לתרגמם משפה לשפה‪ .‬ישנם‬ ‫מילים ומושגים אשר בשפת המקור מכילים יותר‬ ‫ממשמעות אחת‪ ,‬ותרגומם לפי אחת המשמעויות‬ ‫מצמצמם ומאבד חלק מן הגלום בהם‪ .‬אחד המושגים‬ ‫שיש קושי לתרגמו באופן מלא מערבית לעברית הוא‬ ‫ה"אג'תהאד"‪.‬‬ ‫הנה הערה שכתב פרופ' מיכאל שורץ ז"ל (מתרגמו של‬ ‫מורה הנבוכים)‪ ,‬בשולי תרגומו לספר הכוזרי (טרם יצא‬ ‫לאור)‪:‬‬ ‫אייל פישלר הגיע לישיבה בכיתה י"א ומאז לא עזב‪ .‬בוגר‬ ‫מחזור י"ז‪ ,‬אך התגייס עם בני גילו – מחזור י"ט (הרב רן‬ ‫כלילי)‪ .‬כיום נשוי‪ ,‬אב לשלושה ומתגורר בסמוך לישיבה‬ ‫מאז עזב את האברכיה לפני תשע שנים וחצי‪.‬‬ ‫בשיעור ג' התבקש לערוך את מעליות י"ח‪ ,‬ובשובו‬ ‫מהצבא הצטרף לרב סמט בעריכת כרך כ'‪ .‬כיום עוסק‬ ‫בעריכת ספרים תורניים שונים באופן עצמאי‪ .‬לאורך‬ ‫השנים ערך את רוב ספריו התורניים של הרב סבתו‪ ,‬את‬ ‫הפ ַֹעל אג'תהד – שבערבית היומיומית מציין "התאמץ"‪,‬‬ ‫ֻ‬ ‫ספרי הרב סמט‪ ,‬את תורת אמך של הרב ליפשיץ (ברכות)‬ ‫"ה ש ת דל " – מ ש מ ש ב ה ו רא ת ו ב ה ל כה ה מ וס ל מ י ת‬ ‫וספרים רבים נוספים‪.‬‬ ‫במשמעות של "חידוש הלכה באופן עצמאי (בניגוד או‬ ‫פרוייקטים נוכחיים בעריכה‪ :‬התרגום של עבודת‬ ‫מבלי להתייחס להלכה המקובלת ולמסורת)"‪ .‬באסלאם‬ ‫הדוקטורט של ראש הישיבה‪ ,‬תרגומו של מיכאל שורץ‬ ‫לא ראו בעין יפה את האג'תהאד‪ ...‬אבל הקראים דגלו בו‬ ‫לספר הכוזרי וכן ספר המצוות לרס"ג עם הערות הרב סבתו‪.‬‬ ‫וטיפחו אותו‪ ...‬לאורך כל הספר נמשך‬ ‫בנוסף‪ ,‬משמש בתפקיד הספרן בישיבה‪.‬‬ ‫משחק המילים בין שתי המשמעויות של‬ ‫המחשבה היא אישית‪ ,‬אך‬ ‫המילה‪" :‬השתדלות" ו"חידוש בהלכה"‪.‬‬ ‫המעבר לדיבור ועוד יותר‬ ‫השתדלות וחידוש עצמי –‬ ‫לכתיבה מצריך התחשבות‬ ‫יצירה פורצת וגבולות מוגדרים‬ ‫בזולת‪ ,‬במאזין או בקורא‪ .‬על כן‪ ,‬עתה נביא כמה דוגמאות ל שימו ש‬ ‫הדיבור והכתיבה זוקקים תשומת במונח זה בספר הכוזרי ‪ .1‬הכרת המונח‬ ‫מלאכת העריכה – יש בה מן הצמצום‪ :‬לב לדרך שבה יתקבלו הדברים‪ ,‬על משמעותו המורכבת‪ ,‬זורה לעניות‬ ‫הכנסת היצירה החופשית והפורצת של‬ ‫דעתי אור נוסף על הפסקאות הללו ועל‬ ‫לדרך שבה יובנו ביותר‪,‬‬ ‫הכותב לתוך גבולות‪ .‬גבולות הביקורת‪ ,‬לאסתטיקה המקובלת על הבריות מגמתו של הספר‪:‬‬ ‫גבולות הסדר והרצף‪ ,‬גבולות הסגנון‬ ‫– בצחות הלשון‪ ,‬בנימת הדברים‬ ‫והמבנה‪.‬‬ ‫ובאופן הכתיבה‪.‬‬ ‫חלומו של המלך –‬ ‫המח שבה היא אישית‪ ,‬א ך המעבר‬ ‫והוא [המלך] היה משתדל מאוד‬ ‫לדיבור ועוד יותר לכתיבה מצריך‬ ‫בעבודה בדת הכוזרים‪ ,‬עד שהיה משרת בעבודת ההיכל‬ ‫התחשבות בזולת‪ ,‬במאזין או בקורא‪ .‬על כן‪ ,‬הדיבור‬ ‫והקרבנות בעצמו בכוונה זכה וגמורה‪ .‬וככל שהיה משתדל‬ ‫והכתיבה זוקקים תשומת לב לדרך שבה יתקבלו הדברים‪,‬‬ ‫במעשים ההם‪ ,‬היה בא אליו המלאך בלילה ואומר לו‪:‬‬ ‫לדרך שבה יובנו ביותר‪ ,‬לאסתטיקה המקובלת על הבריות‬ ‫"כוונתך רצויה ומעשיך אינם רצויים"‪.‬‬ ‫– בצחות הלשון‪ ,‬בנימת הדברים ובאופן הכתיבה‪.‬‬ ‫(א‪ ,‬א)‬ ‫הפער בין זרם החסד לגבולות הגבורה‪ ,‬בין האישי לבין‬ ‫הפונה אל החוץ ומקבל ממנו‪ ,‬נידון לא מעט בין כתלי‬ ‫הסבר חטא העגל –‬ ‫בית המדרש ומעל דפי עלוניו‪ .‬היכן ועד כמה יש מקום‬ ‫חשבו שמעשיהם ההיקשיים יתקרבו למעשים האמתיים‪,‬‬ ‫לפן האישי‪ -‬הפנימי והמתפרץ בעבודת ה' והיכן ומתי יש‬ ‫והייתה דרכם בזה דרך הכסיל אשר הזכרנוהו‪ ,‬שנכנס‬ ‫לקבל גבולות חיצוניים‪ ,‬קצובים ומוגדרים‪ ,‬למשל‪ ,‬על פי‬ ‫לאוצר התרופות‪ ,‬והמית האנשים אשר היו מקבלים‬ ‫ההלכה‪.‬‬ ‫תועלת מהן לפני כן‪ .‬עם שלא הייתה כוונת העם לצאת‬ ‫התלבטות זו נמצאת גם בתוככי עולם ההלכה והמעשה –‬ ‫מעבודת ה'‪ ,‬אדרבה‪ ,‬חשבו שהם משתדלים בעבודה‪...‬‬ ‫לעתים נוח לנו לקבל את הטקסט הקדום כפי פרשנותו‬ ‫(א‪ ,‬צז)‬ ‫המקובלת והמנהג הנפוץ‪ ,‬ולעתים נראה לנו כי הפרשנות‬ ‫דעת הפילוסופים –‬ ‫המתאימה יותר לנו‪ ,‬לערכינו‪ ,‬לְ מה שנראה בעינינו מוסרי‪,‬‬ ‫ואמנם על דעת הפילוסופים‪ ,‬ייעשה אדם חסיד מבלי‬ ‫היא דווקא אחרת‪ .‬מתי החידוש העצמי הוא השתדלות‬ ‫לחשוש באיזה אופן יתקרב‪ ,‬אם בהתייהד או בהתנצר או‬ ‫נכונה בעבודת ה' ומתי הוא חידוש מזויף הסוטה מדרך‬ ‫זולת זה‪ ,‬או במה שימציא לעצמו‪ .‬וכבר שבנו אל הסברה‬ ‫הישר?‬ ‫בשנים האחרונות הזדמן לי לעסוק בכמה תרגומים של‬ ‫‪ .1‬כל המובאות – בתרגום מו"ר הרב שילת‪ ,‬ובכולן תורגם בלשון‬ ‫ספרים‪ .‬מלאכת התרגום אינה פשוטה כלל ועיקר –‬ ‫השתדלות‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫וההיקש וההתחכמות‪ ,‬ויהיו כל בני האדם משתדלים‬ ‫ומאמינים ְ ֻבתורה שהביא אליה היקשם‪ ,‬וזה בטל‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬האם ההשתדלות הכוללת גם את החידוש העצמי‬ ‫פסולה? האם יש לסתום את מעיינות היצירה העצמית‬ ‫ורק לקבל את שמסרו אלה שלפנינו? האם עלינו לקיים‬ ‫את ההלכות המסורות ככתבן וכלשונן מתוך חובה וציות‬ ‫בלא בחינה ערכית ומוסרית לפי מיטב השקפותינו? האם‬ ‫נחשוב וננהג רק על פי גבולות וגדרים בלא מרחב חופשי?‬ ‫כאמור בפתח הדברים‪ ,‬פניית האדם אל זולתו מחייבת‬ ‫התחשבות בגבולות ובגדרים המקובלים בחברה‪ .‬בדומה‪,‬‬ ‫עצם היותו של האדם חלק מעולמו של הקב"ה מחייב‬ ‫עמידה בגדרים ובשיעורים שקבע הקב"ה בחוקי הטבע‬ ‫ובחוקי התורה‪.‬‬ ‫אין ערך לעורך בלא יצירת היוצר‪ ,‬אך ערכה של היצירה‬ ‫תלוי גם בעריכתה‪ .‬על האדם ליצור מעצמו‪ ,‬ואין לו קיום‬ ‫ממשי וממומש בלא היצירה‪ .‬ויחד עם זאת על האדם‬ ‫היוצר מתוך נפשו והגיון לבו לדעת גם לערוך ולמחוק‪,‬‬ ‫לסדר ולהימנע‪.‬‬ ‫(ב‪ ,‬מט)‬ ‫הוויכוח עם הקראים –‬ ‫"אמר הכוזרי‪ ... :‬כי אני רואה אותם [את הקראים]‬ ‫משתדלים בעבודה יותר מהרבניים‪ ,‬ואני שומע טענותיהם‬ ‫והן יותר מכריעות ויותר מתאימות לכתובי התורה‪.‬‬ ‫אמר החבר‪ :‬הלא הקדמנו באמרנו כי ההתחכמות והסברה‬ ‫וההשערה בתורה אינן מביאות אל רצון ה'‪ .‬שאם לא כן‪,‬‬ ‫הרי בעלי השני וֻת ובעלי הקדמ וֻת ובעלי הרוחניות‬ ‫והמתבודדים בהרים ושורפי בניהם באש‪ ,‬כולם משתדלים‬ ‫להתקרב אל ‪ -‬להים‪ ,‬וכבר אמרנו שאין מתקרבים אל ‪-‬‬ ‫להים אלא במצוות ‪-‬להים עצמן‪ ,‬לפי שהוא יתעלה יודע‬ ‫שיעורן וקצבן וזמניהן ומקומותיהן‪ ...‬אשר בהשלמתן יהיה‬ ‫הרצון והדבקות בעניין ה‪-‬לוהי"‪.‬‬ ‫ובלשונו של ספר הכוזרי‪:‬‬ ‫(ג‪ ,‬כב‪-‬כג)‬ ‫וצריך את שני הדברים גם יחד‪ ,‬כי אם תבודד את העיון‬ ‫ההלכתי‪ ,‬יתאפשרו בגדריו מינים מן התחבולות שאי‬ ‫אפשר לשלוט בהם; ואם תעזוב את הגדרים ההלכתיים‪,‬‬ ‫אשר הם סייג התורה‪ ,‬ותסמוך על ההשתדלות‪ ,‬יהיה זה‬ ‫גורם למינות ויאבד הכל‪.‬‬ ‫"כי הקראי‪ ,‬גם אם השתדלותו מופלגת‪ ,‬לא ייטב לבו‪,‬‬ ‫מפני שהוא יודע שהשתדלותו ‪ 2‬היא סברה והתחכמות‪,‬‬ ‫ואינו בטוח שמעשהו זה הוא הנרצה אצל ה' יתעלה‪ ,‬והוא‬ ‫יודע כי באומות יש רבים המשתדלים יותר מהשתדלותו"‪.‬‬ ‫(ג‪,‬נ)‬ ‫(ג‪ ,‬מט)‬ ‫‪ .2‬המשמעות כאן היא בוודאי גם חידוש‪-‬עצמי וקביעת הלכה‪ .‬בפסקה‬ ‫הבאה (ג‪ ,‬נא) הרב שילת תרגם לפי משמעות זו‪" :‬ואחר כך נתנו [חז"ל]‬ ‫בסייג ההוא [של טלטול מחצר לרשות היחיד] דרך להקל‪ ,‬כדי שלא‬ ‫תהיה גזרתם במדרגת תורה‪ ...‬והרשות היא עשיית העירוב"‪ ,‬אך זו‬ ‫כמובן גם השתדלות‪ .‬והשוו אבן תיבון‪" :‬כדי שלא תיחשב לעמל‬ ‫השתדלותם בתורה"‪ .‬וראו גם ג‪ ,‬עג‪" :‬ואולי שני הפנים ישנם אצלם‬ ‫[אצל חז"ל] בפירוש הפסוקים‪ ,‬או שיש שם פנים נסתרים מאתנו‪ .‬ומן‬ ‫הדין שנסמוך עליהם‪ ,‬מאחר שנתאמתה חכמתם ויראתם‬ ‫והשתדלותם‪."...‬‬ ‫זכריה מילנצ‘יק‬ ‫אולם‪ ,‬חשוב להדגיש שאם יש קבוצה שחוסר הגשמים‬ ‫מהווה משבר של ממש בעבורה – אין לומר שרק אותה‬ ‫הקבוצה תתפלל על הגשמים‪ ,‬אלא על כל אחד להשתתף‬ ‫בצערה ולדאוג לה‪ .‬גם היום ישנם חקלאים שפרנסתם‬ ‫תלויה בגשם‪ ,‬ולכן למעשה צריך לבקש גשמים בעבורם‪.‬‬ ‫לפני כמה חודשים קבעה הרבנות שצריך לומר תפילת‬ ‫"עננו" עקב העדר הגשמים‪ .‬באותו זמן עלתה השאלה‬ ‫האם במציאות של היום יש צורך בתפילה זו‪ .‬ב‪,2010 -‬‬ ‫כתב הרב משה ליכטנשטיין‪" :‬מגוחך להתענות על גשם‬ ‫כאשר הממטרות בישיבה‪ ...‬פועלות כסדרן‪ ...‬משבר המים‬ ‫המתמשך במדינה איננו משבר של קיום אלא משבר של‬ ‫רמת חיים"‪ .‬אמנם הוא לא דיבר על תפילת "עננו" אלא‬ ‫על תענית גשמים‪ ,‬אבל העיקרון ברור‪ :‬בניגוד לזמנים‬ ‫עברו‪ ,‬העדר הגשמים איננו מהווה איום קיומי‪ .‬שאלנו‬ ‫את ראש הישיבה לדעתו בנושא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫היום קיימות כל מיני טכנולוגיות "ירוקות" וכל מיני‬ ‫אפשרויות למחזר מוצרים שתם שימושם‪ .‬שאלנו את‬ ‫הרב האם הימנעות משימוש באמצעים אלו תיאסר‬ ‫משום "בל תשחית"‪.‬‬ ‫הרב השיב שאם אדם יכול בקלות למחזר או להשתמש‬ ‫בטכנולוגיות ירוקות והוא לא עושה כך – יש בזה משום "בל‬ ‫תשחית"‪ .‬אי אפשר להגדיר מהי הטרחה או מהן ההוצאות‬ ‫המינימליות שהאדם חייב להשקיע בעניין זה‪ .‬צריך‬ ‫להשתמש בשכל ישר על מנת לקבוע מתי האדם חייב ומתי‬ ‫הוא פטור‪ .‬אין ספק שאיכות הסביבה צריכה להיות שיקול‬ ‫בהחלטה לגבי שימוש בטכנולוגיות ירוקות ומחזור‪.‬‬ ‫הרב השיב שאכן יש הבדל גדול בין המציאות הנוכחית‬ ‫למציאות בעבר‪ .‬לפנים‪ ,‬אם לא היו גשמים‪ ,‬לא היו מים‬ ‫לשתות‪ .‬כיוון שהעדר הגשמים איים על החברה בצורה‬ ‫ישירה ומוחשית‪ ,‬באמת היו מחויבים להתפלל על גשמים‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היום איננו תלויים בגשם כבעבר בשל כל‬ ‫מיני אמצעים כמו התפלת מים ודומיה‪ .‬כאשר החברה‬ ‫איננה תלויה בירידת הגשמים‪ ,‬אין מקום להתפלל עליהם‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫ָּשם‬ ‫ֲמון הַ ג ֶׁ‬ ‫קול ה ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫יָבַ ְש ִתי‪ְ ,‬קלִ נָ ִתי נו ֶשלֶת‬ ‫חָ ְדלו כָל ָש ָר ַשי ִמג ֵַשש‬ ‫תמיר זיסרמן (ד)‬ ‫כָזְ בָ ה ִת ְקוָ ִתי הַ מֶחֱ ֶשלֶת‬ ‫לוחית לְ אַ ֵשש‬ ‫לִ ְר ִסיס ל ְַח ִ‬ ‫‪‬‬ ‫ָשמַ י מַ זְ ִה ִירים לִ י בִ ְת ֵכלֶת‬ ‫עַ ז הַ ָגוֶן‪ ,‬כָהו לו עֵ ינָי‬ ‫אֶ ְצבְ עו ַתי נִ ְשלָחות הַ ְרחֵ ק‬ ‫נו ְקבות הֵ ן בֵ ין ִרגְבֵ י אֲ ָדמָ ה‬ ‫יעי בְ ָאפר‬ ‫ִצבְ עו נָא ְר ִק ִ‬ ‫קולות ובְ ָר ִקים אורו לֵילִ י‬ ‫עַ נְ נֵי לָבָ ן ֹלא תוחֶ לֶת‬ ‫לְ קול ִשיר חָ ְרבו מַ ְע ָינָי‬ ‫מַ ה מַ ְד ִאיב מַ ןָ עַ ם וְ שוחֵ ק‬ ‫אֶ ל אֶ גֶל טַ ל‪ִ ,‬טנַ ת נֶחָ מָ ה‬ ‫הֵ ן לִ לְ ִטיפַ ת מַ יִם וכְ פור‬ ‫ְמיַחֲ לִ ים גִזְ ִעי וְ עָ לִ י‬ ‫‪‬‬ ‫ִהמֵה עָ ב ְקטַ מָה כְ כַף ִאיש‬ ‫ֹעלָה ִמיָם וַ יֹאמֶ ר עֲ לֵה‬ ‫אֱ מֹ ר אֶ ל ַאחֲ ָאב אֱ סֹר וָ ֵרד‬ ‫וְ ֹלא יַעֲ צָ ְרכָה הַ ג ֶָשם‬ ‫אפל‬ ‫עצים וצמחים פצחו ברינה‪,‬‬ ‫דקל לפירותיו רקד ברננה‪,‬‬ ‫אילנות ושיחים אמרו כאחד‪,‬‬ ‫שמחו איתנו ביום המיוחד‪.‬‬ ‫"כך הולכים הלומדים‪,‬‬ ‫מו"נ בלב וש"ס ביד‪,‬‬ ‫טור גדול ומכובד‪,‬‬ ‫היה כאן חג הוא כבר נגמר‪,‬‬ ‫בט"ו בשבט‪ ,‬בט"ו בשבט"‪.‬‬ ‫אחראי השבו"שים נעדר לכמה ימים‪,‬‬ ‫וזה לא היה כדי להביא עוד תלמידים‪,‬‬ ‫אלא שנולדה לו בת בשעה טובה‪,‬‬ ‫אסף‪-‬חיים וטליה מרעיפים עליה אהבה‪,‬‬ ‫שעל נעה אורה יבוא השלום‪,‬‬ ‫מאחלת משפחת ישראל היום‪.‬‬ ‫חיים פרג'י קידש את תמר הכלה‪,‬‬ ‫באולם האירועים השמחה היתה גדולה‪,‬‬ ‫שיזכו לחיים מלאי אמת ושמחה‪,‬‬ ‫שעל הזוג המאושר תבוא הברכה‪.‬‬ ‫לאחר סדר ערב ישבו כולם‪,‬‬ ‫באו לאכול ולהשמיע קולם‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫מזל שהיתה מצגת על הקיר‪,‬‬ ‫את מילות השירים אין מי שהכיר‪.‬‬ ‫לאור הרצאה שהועברה זה מכבר‪,‬‬ ‫הרב הבר נשא אז דרשה‪,‬‬ ‫החליט הרב אבינר להתייחס קצת לעבר‪,‬‬ ‫על חיבור העם לאדמה הקדושה‪,‬‬ ‫על דבריו של פרופ' רוזנברג הגיב‪,‬‬ ‫וכמות גדולה של פירות יבשים‪,‬‬ ‫שבמוצ"ש רוח על פוסט‪-‬מודרנה הרחיב‪.‬‬ ‫נאכלה עד תום‪ ,‬הישג די מרשים‪ .‬הרב הציג את תפיסת היהדות בנושא‪,‬‬ ‫והראה שאין לה מקום אצלנו‪ ,‬למעשה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אחרי הבדיקה הזו‪ ,‬התירוצים נגמרים‪,‬‬ ‫בארוחות צהרים צריכים להישמע שירים‪,‬‬ ‫ואפילו היה לכם על זה דיון עם הרב שילת‪,‬‬ ‫שיעור ה' תמצאו זיווג‪ ,‬מצידנו מאילת!‬ ‫אם כבר בהרצאות האלו עסקינן‪,‬‬ ‫גם במוצאי‪-‬שבת הזו נארח איזה מרנן‪,‬‬ ‫פרופ' אמנון שפירא ידבר לאוזנינו‪,‬‬ ‫שיחתו המרשימה תעשיר את שכלנו‪.‬‬ ‫באחד מהשיעורים הכלליים האחרונים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫יצאנו חלקנו עם ראשים מורכנים‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬אין הרבה חידושים‪,‬‬ ‫כי ראש הישיבה נזף עם קצת עצב‪,‬‬ ‫על כך שאנחנו לא ממש עומדים בקצב‪ ,‬סוחבים את השגרה עם ימים יבשים‪,‬‬ ‫עלינו מדי פעם לתקוע בשופרות‪,‬‬ ‫כי שלושה עשר דפים מתחילת השנה‪,‬‬ ‫להעיר ישנים ולהאיר באורות‪,‬‬ ‫זה לא מספיק‪ ,‬הגמרא נדחקה לפינה‪,‬‬ ‫בסדר צהריים יש להשקיע בלימוד העיון‪ ,‬כדי שלא ניכנע ליום‪-‬יום ולשחיקה‪,‬‬ ‫שהתורה לא תיהפך לנו לנטל ומועקה‪,‬‬ ‫זה ברור לכל‪ ,‬אין כאן מקום לדיון‪.‬‬ ‫אלא שנתחדש כל הזמן ונהיה ערים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫שנזכור כל הזמן לאן אנו ממהרים‪,‬‬ ‫השבוע התקיימה כאן בדיקת 'דור ישרים'‪ ,‬לימים של שלום‪ ,‬ימים של גאולה‪,‬‬ ‫בעזרתה מחלות מהאנושות מסירים‪ ,‬ששמחתנו בשמחת משיח תהיה מהולה‪,‬‬ ‫שלא נשכח זאת‪ ,‬לעולם ועד‪,‬‬ ‫וילדים בריאים נולדים וגדלים‪,‬‬ ‫שנאמין בזה באמת‪ ,‬כי כבר בא מועד‪.‬‬ ‫ממקרים קשים זוגות ניצלים‪.‬‬ ‫עורכים‪ :‬שלמה בראור ונריה שמעון ‪ ‬עורך לשוני‪ :‬נֹעם ידידי ‪ ‬עורך גרפי‪ :‬תמיר זיסרמן‬ ‫אחראי הנפצת חיילים‪ :‬יצחק רבינוביץ ‪ ‬כפשו"תו‪ :‬זכריה מילנצ'יק ‪‬פינת החידושים‪ :‬איתמר אפלבוים‬ ‫‪‬‬ ‫‪17‬‬