עשיית צדק במשפט פלילי

‫דיון משפטי‬
‫עשיית צדק במשפט פלילי‬
‫איל רוזובסקי*‬
‫אמת עובדתית‪ ,‬אמת משפטית ודין אמת לאמיתו‬
‫הפערים הקיימים בין אמת עובדתית לאמת משפטית‪ 1 ,‬ובין‬
‫עשיית משפט לעשיית צדק‪ 2 ,‬יוצרים דילמות קשות בכל‬
‫מערכת משפט‪ 3.‬המשנה לנשיא בית המשפט העליון‪ ,‬השופט‬
‫המנוח מנחם אלון‪ ,‬הרבה לעסוק בדילמות אלה וביחס שביניהן‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬בעניין מועדי‪ 4,‬כתב השופט אלון את הדברים הבאים‪:‬‬
‫“תפקידו של בית המשפט להגיע לחקר האמת העובדתית חלק‬
‫מהותי הוא מעצם ההליך השיפוטי‪ ,‬וערכה של עדות‪ ,‬הנמסרת‬
‫בבית המשפט‪ ,‬מוכרע על‪-‬פי ‘אותות האמת’ המתגלים בה‪ ...‬משימה‬
‫זו של בית המשפט בדבר גילוי האמת היא היא הכלל‪ ,‬שהרי כל‬
‫דיין מצווה הוא לדון ‘דין אמת לאמיתו’‪ ...‬כלומר אמת ‪ -‬היא האמת‬
‫העובדתית‪ ,‬לאמיתו ‪ -‬היא האמת המשפטית‪ ,‬ועל הדיין לדון לפי‬
‫שתי האמיתות‪ ,‬וליישמן זו על גב זו‪”.‬‬
‫ומהי משמעות הביטוי “דין אמת לאמיתו”? במקום אחר הגדיר‬
‫השופט אלון מושג זה‪ ,‬השאוב מעולמו של המשפט העברי‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫באופן הבא‪:‬‬
‫“האמת המופשטת‪ ,‬ה’טהורה’‪ ,‬היא האמת; האמת ההלכתית‪,‬‬
‫המורכבת מהדין והלפנים משורת הדין‪ ,‬מהדין ומטבעו של עולם‬
‫ומכלול ערכיו ‪ -‬היא האמת לאמיתו‪”.‬‬
‫ואכן‪ ,‬אחד העקרונות הבולטים במשנתו השיפוטית של השופט‬
‫אלון היה כי פסיקת “אמת לאמיתו” ‪ -‬משמע להגיע לתוצאה‬
‫צודקת אף במחיר התרחקות מ”האמת העובדתית”‪ ,‬או ריכוכה‬
‫של מידת הדין‪ .‬הפעלת שיקול דעת והליכה לפנים משורת הדין‬
‫ אף היא‪ ,‬לשיטתו של השופט אלון‪ ,‬משום הכרעה שיפוטית‬‫ולפיכך פסק כי אין להחיל באופן דווקני את הדין בשל שיקולים‬
‫‪6‬‬
‫מערכתיים‪ ,‬מקום בו נגרם אי‪-‬צדק לפרט‪.‬‬
‫על רקע עמדותיו של השופט אלון באשר למקומם הראוי של‬
‫“האמת המשפטית”‪“ ,‬האמת העובדתית”‪ ,‬ו”האמת לאמיתה”‬
‫במסגרת שיטת המשפט הישראלית‪ ,‬כיצד צריך היה לנהוג‬
‫בית המשפט העליון נוכח קביעתה של “אמת משפטית” על ידי‬
‫ערכאת הערעור‪ ,‬כאשר בהליך מאוחר מתברר כי אותה אמת‬
‫עומדת בסתירה ל”אמת עובדתית” ואף מהווה בסיס להרשעתו‬
‫של אדם ברצח ולשליחתו למאסר עולם? בסוגייה סבוכה זו דן‬
‫בית המשפט בפרשת זגורי‪.‬‬
‫המחלוקת בעניין זגורי‬
‫דנ”פ זגורי‪ 7‬הציף במלוא חריפותם את המתחים שבין האמת‬
‫העובדתית לאמת המשפטית‪ ,‬ובין עשיית משפט לעשיית צדק‪.‬‬
‫מה יעשה בית המשפט העליון בשבתו בדיון נוסף‪ ,‬אם יסבור‬
‫כי צריך היה לזכות נאשם שהורשע ברצח‪ ,‬אך מסקנה זו (כי‬
‫הנאשם זכאי) אינה נובעת מהדיון בסוגיה המשפטית שהועמדה‬
‫בפניו לבירור‪ ,‬אלא מהתרשמותו ממכלול הראיות בתיק? האם‬
‫יזוכה הנאשם וייעשה צדק‪ ,‬או שמא יש להותיר הרשעתו על‬
‫כנה‪ -‬משום הכלל לפיו בהליך של דיון נוסף מוגבל בית המשפט‬
‫העליון לדון רק בסוגיה המשפטית המוגדרת שהועמדה לבירור‬
‫‪8‬‬
‫במסגרת ההליך?‬
‫העותר לדיון הנוסף‪ ,‬משה זגורי‪ ,‬הועמד לדין באשמת רצח אותו‬
‫ביצע‪ ,‬לפי הטענה‪ ,‬עם אחרים‪ .‬העותר ואחד המעורבים האחרים‬
‫בפרשה‪ ,‬הועמדו לדין בנפרד‪ .‬שותפו הנטען של העותר‪ ,‬שהואשם‬
‫בכתב אישום אחר‪ ,‬זוכה בדין נוכח קבלת טענת אליבי לגבי‬
‫השתתפותו בחלק מן האירוע‪ 9.‬בערעור המדינה על זיכוי אותו‬
‫שותף‪ ,‬החליט בית המשפט העליון שלא ניתן לפצל את האירוע‬
‫ולקבוע שהשותף השתתף רק בחלקו‪ .‬לכן‪ ,‬ולנוכח טענת האליבי‪,‬‬
‫הושאר בעינו הזיכוי של השותף‪ 10.‬לעומת זאת‪ ,‬הרכב בית המשפט‬
‫העליון שדן בערעורו של העותר‪ ,‬החליט כי ניתן לפצל את האירוע‬
‫וכי האליבי של השותף (לגבי חלק מן האירוע)‪ ,‬אין משמעו שלא‬
‫התרחש האירוע כאמור באישום‪ .‬לפיכך‪ ,‬בית המשפט העליון‬
‫‪11‬‬
‫בשבתו כערכאת ערעור הותיר בעינה את הרשעת העותר ברצח‪.‬‬
‫נמצא כי בית המשפט העליון בהרכב אחד קבע כי לא ניתן‬
‫לפצל את האירוע לשני חלקים נפרדים ולכן זיכה את השותף‪,‬‬
‫ובהרכב אחר קבע כי ניתן לפצל את האירוע ולפיכך העותר‬
‫הורשע כרוצח‪ .‬לנוכח האמור‪ ,‬הועלתה על‪-‬ידי העותר הטענה‬
‫שבית המשפט העליון (בהרכבים שונים) דיבר “בשני קולות”‪.‬‬
‫הרכב השופטים שהרשיע את העותר ברצח נענה לבקשת‬
‫* שותף במשרד צלרמאייר‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬רוזובסקי‪ ,‬צפריר‪ ,‬טולדנו ושות’‪ .‬התמחה בבית המשפט העליון‪ ,‬אצל כבוד המשנה לנשיא‪ ,‬השופט מנחם אלון המנוח‪.‬‬
‫‪ 1‬ראו‪ :‬בג”ץ ‪ 152/82‬אלון נ’ ממשלת ישראל‪ ,‬פ”ד לו(‪.)1982( 449 )4‬‬
‫‪ 2‬ראו‪ :‬בג”ץ ‪ 702/81‬מינצר נ’ הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל‪ ,‬פ”ד לו(‪.)1982( 1 )2‬‬
‫‪ 3‬ראו‪ :‬נינה זלצמן‪“ ,‬אמת עובדתית ואמת משפטית ‪ -‬מניעת מידע מבית המשפט לשם הגנה על ערכים חברתיים”‪ ,‬עיוני משפט כד‪ ;)2000( 263 ,‬חיים כהן‪“ ,‬דין אמת‬
‫לאמיתו”‪ ,‬גבורות לשמעון אגרנט‪.)1987( 35 ,‬‬
‫‪ 4‬ע”פ ‪ 115/82‬מועדי נ’ מדינת ישראל‪ ,‬פ”ד לח(‪.)1984( 259 ,197 )1‬‬
‫‪ 5‬ע”א ‪ 1354/92‬היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית‪ ,‬פ”ד מח(‪.)1994( 711 )1‬‬
‫‪ 6‬ראו‪ :‬ע”א ‪ 561/77‬חברת רם עבודות עפר בע”מ נ’ בנק לאומי‪ ,‬פ”ד לב(‪.)1978( 643 ,639 )2‬‬
‫‪ 7‬דנ”פ ‪ 4971/02‬זגורי נ’ מדינת ישראל‪ ,‬פ”ד נח(‪.)2004( 583 )4‬‬
‫‪ 8‬ראו סעיף ‪(30‬ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]‪ ,‬התשמ”ד‪ ,1984-‬הקובע‪“ :‬בהחלטה שניתנה לפי סעיף קטן (א) או (ב) רשאי בית המשפט או השופט לקבוע את‬
‫הבעיה שתעמוד לדיון נוסף‪ ,‬ומשעשה כן‪ ,‬לא יקוים הדיון הנוסף אלא באותה בעיה”‪.‬‬
‫‪ 9‬ת”פ (מחוזי חיפה) ‪ 387/98‬מדינת ישראל נ’ לוי (נבו) (‪.)2000‬‬
‫‪ 10‬ראו‪ :‬ע”פ ‪ 4532/00‬מדינת ישראל נ’ לוי (נבו) (‪.)2001‬‬
‫‪ 11‬ראו‪ :‬ע”פ ‪ 3601/01‬זגורי נ’ מדינת ישראל‪ ,‬פ”ד נו(‪.)2002( 401 )4‬‬
‫המשך בעמ’ ‪20‬‬
‫הסניגור ‪ | 192‬עמ’ ‪19‬‬
‫דיון משפטי‬
‫המשך מעמ’ ‪19‬‬
‫העותר והורה על קיומו של דיון נוסף בסוגיה של “בית משפט‬
‫המדבר בשני קולות”‪.‬‬
‫רוב השופטים בדיון הנוסף (השופטים אור‪ ,‬מצא‪ ,‬דורנר‪ ,‬ריבלין‬
‫ופרוקצ’יה) סברו כי יש לזכות את העותר‪ .‬לשיטתם אשמתו של‬
‫העותר לא הוכחה מעבר לספק סביר‪ ,‬ולפיכך הם קבעו כי אין‬
‫להרשיעו בעבירת הרצח ולשולחו למאסר עולם‪ .‬שופטי המיעוט‬
‫(השופטים חשין ולוי)‪ ,‬שהיו חלק מהרכב השופטים שהרשיע‬
‫את העותר‪ ,‬סברו כי ההרשעה הייתה בדין ואין לשנותה‪ .‬שופטי‬
‫הרוב ושופטי המיעוט היו חלוקים בשאלת החלתה הנכונה של‬
‫דוקטרינת “בית המשפט המדבר בשני קולות”‪ .‬הוויכוח בשאלה‬
‫זו במסגרת פסק הדין היה מרתק‪ ,‬אך מרתק ממנו הוא ויכוח‬
‫אחר שהתעורר בין השופטים ‪ -‬ויכוח שנגע לסוגיה של עשיית‬
‫דין מול עשיית צדק‪.‬‬
‫מה יעשה שופט בשבתו בדיון נוסף על ערעור פלילי במסגרתו‬
‫אושרה הרשעתו של נאשם‪ ,‬כשהוא סבור שמן הדין לזכות את‬
‫הנאשם‪ ,‬אך לא בעטיה של השאלה המשפטית שהועמדה לדיון‬
‫‪12‬‬
‫נוסף? את הדילמה ניסח חבר ההרכב‪ ,‬השופט אור‪:‬‬
‫לא‪-‬מעט‪ .‬ידעתי עד כה כי בדיון נוסף נדרש בית המשפט ‪ -‬בראש‬
‫ובראשונה ‪ -‬לדבר‪-‬הלכה‪ ,‬וכי לאחר קובעו הלכה מחיל הוא הלכה‬
‫שקבע על מסכת העובדות שלפניו‪ .‬זו הדרך הורנו החוק לילך בה‪,‬‬
‫ובה הולכים אנו כל השנים‪ .‬אכן‪ ,‬היו חריגים לכלל‪ .‬גם בעתיד יהיו‬
‫חריגים לכלל‪ .‬אך לא נתקלתי עד‪-‬כה במקרה כשלנו‪ ,‬מקרה שבו‬
‫בית המשפט בדיון הנוסף יושב לערעור ‪ -‬פשוטו כמשמעו ‪ -‬על‬
‫פסק דינו של בית‪-‬המשפט העליון‪ .‬שישה שופטים ‪ -‬בשתי ערכאות‬
‫ סברו כי זגורי היה מעורב כרוצח ברצח החלפן אפרים יאס ז”ל‪,‬‬‫והנה עתה באים חבריי והופכים קערה על פיה בייסדם עצמם‬
‫על מימצאי עובדה אחרים מאלה שנקבעו בערכאה הראשונה‬
‫ובערעורו של זגורי‪ .‬ואם לזאת לא ייקרא ערעור‪ ,‬ערעור מהו ‪ -‬לא‬
‫ידעתי‪ .‬ומתוך שחבריי ראו עצמם כערכאת ערעור על בית‪-‬המשפט‬
‫העליון‪ ,‬לא אתפלמס עמהם לגופם של דברים‪ .‬אין זה מדרכה של‬
‫“במהלך הדיון בפני הרכב בית המשפט בדיון הנוסף‪ ,‬לאחר טיעון‬
‫מלא של הצדדים‪ ,‬נגלית תמונה שעל פיה יש לזכות את הנאשם‬
‫לא אסטה‪”.‬‬
‫דברים דומים נאמרו על‪-‬ידי חברו לדעת המיעוט‪ ,‬השופט לוי‪:‬‬
‫מעבירת רצח‪ .‬האם על הסובר שיש לזכות לעצום את עיניו‬
‫‪14‬‬
‫ולהימנע מלהגיע לתוצאה הנראית לו צודקת? בעיניי התשובה היא‬
‫“לפיכך‪ ,‬ובכל הכבוד הראוי‪ ,‬תמהתי על כך שחברי השופט ריבלין‬
‫מתבקשת‪”.‬‬
‫הסניגור ‪ | 192‬עמ’ ‪20‬‬
‫“חוות דעתם של השופט ריבלין ושל המשנה לנשיא אור הביכו אותי‬
‫ערכאת משפט להתפלמס עם ערכאה גבוהה ממנה‪ .‬ואני מן הדרך‬
‫חמשת שופטי הרוב נתנו את התשובה המתבקשת בעיניו‬
‫של השופט אור‪ .‬הרכב בית משפט עליון היושב בדיון נוסף‬
‫בעניינו של נאשם בעבירת רצח וסבור כי יש לזכותו ‪ -‬חייב‬
‫לזכותו ולהגיע לתוצאה הצודקת‪ .‬שופטי הרוב פסקו בהתאם‬
‫למורשתו של המשנה לנשיא‪ ,‬השופט המנוח אלון‪ ,‬לפיה על‬
‫השופט לחתור לעשיית צדק‪ .‬ומה יותר צודק מזיכוי מרצח של‬
‫מי שלא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר? ומה יותר בלתי‪-‬‬
‫צודק מאשר הרשעת אדם ברצח וגזירת מאסר עולם כשלא‬
‫הוכחה אשמתו?‬
‫הוויכוח בין שופטי הרוב לשופטי המיעוט היה מר‪ .‬השופט חשין‬
‫ראה בפסק הדין המזכה (שלא מטעמי הסוגיה שנדונה בדיון‬
‫הנוסף)‪ ,‬הכרעה שהיא במהותה פסק דין של ערכאת ערעור‪ .‬כיוון‬
‫שבדיון נוסף הערכאה היושבת לדין היא אותה ערכאה שהכריעה‬
‫בערעור הפלילי – כידוע‪ ,‬אין היררכיה בין שופטי בית המשפט‬
‫העליון ‪ -‬סבר השופט חשין כי מתן פסק הדין המזכה‪ ,‬על יסוד‬
‫ניתוח התמונה הראייתית שהתגלתה בפני הרכב השופטים‪ ,‬אינו‬
‫בסמכותו של בית משפט בדיון נוסף‪ .‬לשיטתו‪ ,‬בית משפט בדיון‬
‫נוסף מוסמך לדון בסוגייה שהועמדה לדיון נוסף בלבד‪ ,‬ולשנות‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫את תוצאת הדיון אך ורק אם כך נגזר מדיון זה‪ .‬השופט חשין קבל‬
‫על כך ששופטי הרוב בדיון הנוסף פעלו כערכאת ערעור על‬
‫‪13‬‬
‫פסק דינו של בית המשפט העליון‪ ,‬וכך אמר‪:‬‬
‫פתח את חוות‪-‬דעתו בדיון פרטני בסוגיות עובדתיות ובמימצאיהן‬
‫של הערכאות השונות‪ ,‬עניינים שלא היה אמור לעסוק בהם כלל‪”.‬‬
‫ובהמשך‪:15‬‬
‫“לאור לשונו הברורה של סעיף ‪(30‬ג) לחוק בתי המשפט [נוסח‬
‫משולב]‪ ,‬החלטתו של חברי לקיים הליך של ערעור נוסף על פסק‪-‬‬
‫דינו של בית‪-‬המשפט העליון בעניינו של זגורי‪ ,‬היתה החלטה‬
‫שלא במקומה‪ ,‬באשר היא חורגת מהשאלה אשר הועמדה על‪-‬ידי‬
‫המותב המקורי למבחנו של הדיון הנוסף‪”.‬‬
‫בתשובתם לטענה האמורה‪ ,‬מאמצים שופטי הרוב את המורשת‬
‫המשפטית לפיה תפקידם לעשות צדק וממנה נגזר כי אם‬
‫בשבתם בדיון הנוסף הם מגיעים למסקנה שהעותר חף מפשע‪,‬‬
‫חובה עליהם לזכותו אף אם הזיכוי לא נובע בהכרח מהשאלה‬
‫שהועמדה לבירור בדיון הנוסף‪ .‬השופט אור מנסח עמדה זו‬
‫‪16‬‬
‫באופן פשוט וברור‪:‬‬
‫“אכן הדיון הנוסף נועד לדון‪ ,‬ככלל‪ ,‬בנושאים בעלי חשיבות משפטית‪,‬‬
‫מקרים בהם הלכה של בית המשפט העליון סותרת הלכה קודמת‬
‫שלו או מקרים בהם מוצדק לדון פעם נוספת בהלכה שנפסקה‬
‫מחמת חשיבותה או חידושה‪ ...‬זה הכלל‪ ,‬אך יתכנו יוצאים מהכלל‪.‬‬
‫אם הוחלט על דיון נוסף על סמך חשיבות הלכה שנקבעה‪ ,‬הדבר‬
‫דנ”פ זגורי‪ ,‬בסעיף ‪ 14‬לחוות דעתו של השופט אור‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסעיף ‪ 8‬לחוות דעתו של השופט חשין‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסעיף ‪ 7‬לחוות דעתו של השופט לוי‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסעיף ‪ 9‬לחוות הדעת‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסעיף ‪ 11‬לחוות דעתו של השופט אור‪.‬‬
‫המשך בעמ’ ‪21‬‬
‫דיון משפטי‬
‫המשך מעמ’ ‪20‬‬
‫לא ימנע מבית המשפט העליון לדון בשאלות העלולות להכריע את‬
‫הדין‪ ,‬אם אלה מתגלות במהלך טיעון הצדדים‪ .‬הדיון הנוסף נועד‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬להביא לתוצאה המשפטית הנכונה באותו עניין‬
‫אשר הועמד לדיון נוסף‪( ”.‬ההדגשה שלי ‪ -‬א‪.‬ר‪).‬‬
‫האם הוויכוח בין שופטי הרוב לשופטי המיעוט נבע מעמדה‬
‫שונה באשר לסוגיית חפותו של העותר? שופטי הרוב סברו כי‬
‫זגורי חף מפשע‪ ,‬או לכל הפחות כי אשמתו לא הוכחה מעבר‬
‫לכל ספק סביר‪ ,‬ולכן חשבו כי חובה עליהם לזכותו‪ .‬שופטי‬
‫המיעוט סברו כי הוא אשם ברצח ולכן הקפידו על מסגרת‬
‫הסמכות‪ ,‬משום שממילא לא ראו את התוצאה שנוצרה כבלתי‬
‫צודקת‪ .‬השופט אור תהה בפסק הדין שמא שופטי המיעוט‬
‫מושפעים מכך שממילא הם סבורים שהעותר אשם‪ ,‬ועל כן הם‬
‫דבקים בעמדה לפיה על הרכב השופטים לדון אך ורק בשאלה‬
‫‪17‬‬
‫שהועמדה לבירור בדיון הנוסף‪:‬‬
‫“אודה שהרהרתי ביני לביני כיצד היה נוהג כל אחד מהם (משופטי‬
‫המיעוט ‪ -‬א‪.‬ר‪ ).‬לו סבר שתוצאת ההרשעה וגזירת מאסר עולם אינן‬
‫מוצדקות בנסיבות העניין‪ .‬האם גם אז היה עומד על כך שהדיון הנוסף‬
‫יתקיים רק בשאלה של בית המשפט המדבר בשני קולות?”‬
‫חכמי‪-‬משפט קדמונים כבר הורונו כי‪interest reipublicae ut sit ‬‬
‫‪ - finis litium‬אינטרס המדינה הוא שיהווה קץ להתדיינות‪ ,‬ועל‬
‫אינטרס זה שומרים אנו כל העת מכל משמר‪”.‬‬
‫השופט חשין מעדיף לפיכך את “כלי המלאכה” (הוראות החוק‬
‫המגדירות את הסמכות ואינטרס סיום הדיון) על פני עשיית‬
‫הצדק בעניינו של נאשם פלוני‪ .‬עם כל הצער בכך שחף מפשע‬
‫יורשע ויוכתם כרוצח ויישלח למאסר עולם ‪ -‬עיקרון סופיות‬
‫הדיון ופרשנות מצמצמת של סמכות בית המשפט בדיון נוסף‬
‫מחייבים לשיטתו תוצאה קשה זו‪ .‬לפי עמדתו של השופט חשין‪,‬‬
‫הפתרון לנאשם שהורשע ונדון למאסר עולם על לא עוול בכפו‪,‬‬
‫יהיה אפוא בבקשת חנינה‪.‬‬
‫עמדה זו של השופט חשין קשה לעיכול‪ .‬הקביעה כי בית‬
‫המשפט היושב לדין ומשוכנע כי יש לזכות את הנאשם‪ ,‬ייאלץ‬
‫להותיר בעינה את הרשעתו ברצח ולשולחו למאסר עולם משום‬
‫ש”תש כוחו” ויש להעדיף את עיקרון סופיות הדיון‪ ,‬משמעה‬
‫בפועל כי בית המשפט יאלץ להשלים עם עיוות דין נורא‪ 19.‬האם‬
‫עיוות דין זה לא פוגע ב”כלי המלאכה” שבהם נעשה שימוש?‬
‫האם הפגיעה בצדק והפגיעה באמון הציבור‪ ,‬כשנוצר עיוות דין‬
‫חמור שכזה‪ ,‬לא תסדוק את “כלי המלאכה”?‬
‫השופט חשין הפנה לשופטי הרוב שאלה נוגדת‪ :‬מה הייתם‬
‫עושים ‪ -‬כך הוא שאל ‪ -‬אם נאשם היה מזוכה במשפטו מרצח‪,‬‬
‫ובדיון נוסף שהוגדר לשאלה פלונית הייתם מוצאים כי היה‬
‫מקום להרשיעו שלא בעטיה של אותה שאלה? האם הייתם‬
‫‪20‬‬
‫מרשיעים? כך נוסחה על ידי השופט חשין השאלה האמורה‪:‬‬
‫השופט חשין השיב לשאלה זו שהופנתה אליו על‪-‬ידי חברו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬אף אם סבר כי העותר חף מפשע‪ ,‬עדיין היה נאלץ‬
‫להותיר בעינה את הרשעתו כרוצח ולשולחו למאסר עולם‪.‬‬
‫הגם שמדובר בתוצאה בלתי צודקת בעליל ובעיוות דין קשה‬
‫(הרשעת אדם ברצח כשלא הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק‬
‫סביר)‪ ,‬סבר השופט חשין כי בנסיבות כאלה‪ ,‬בהליך של דיון‬
‫נוסף‪ ,‬אין בידי בית המשפט להגיע לתוצאה צודקת‪ .‬השופט‬
‫‪18‬‬
‫חשין סבר כי תוצאה זו מתחייבת מהוראות הדין‪:‬‬
‫מעבירת רצח‪ ,‬והתביעה היא המבקשת דיון נוסף בהלכה חדשה‪,‬‬
‫“ואשר לשאלה של חברי‪ :‬כיצד הייתי נוהג אני לו סברתי שתוצאת‬
‫לטענתה‪ ,‬שקבע בית המשפט‪ .‬היסכים חברי כי בדיון נוסף זה‬
‫ההרשעה וגזירת מאסר עולם אינן מוצדקות בנסיבות העניין?‬
‫יידרש בית‪-‬המשפט למסכת העובדות‪ ,‬יהפוך על פיהן קביעות‬
‫לא אתחמק מן השאלה ואשיב עליה‪ .‬ראשית לכל‪ ,‬הייתי נזהר‬
‫בעובדה שקבע בית‪-‬המשפט בערעור‪ ,‬ירשיע משיב בעבירת רצח‬
‫זהירות יתר שלא אושיב עצמי ערכאת ערעור על פסק דינו של‬
‫וישלחנו למאסר עולם? שאלה היא ותהי לשאלה‪”.‬‬
‫בית‪-‬המשפט העליון‪ .‬פירוש‪ :‬הייתי מזהיר עצמי שלא לצלול לנבכי‬
‫תהייתו של השופט חשין מתעלמת מההבדל הקיים בשיטתנו‬
‫בין הרשעת חף מפשע לבין זיכויו של האשם‪ .‬אין גזירה שווה בין‬
‫הרשעת חף מפשע וזיכויו של האשם‪ .‬המשפט הפלילי מעדיף‬
‫שאשם יזוכה‪ ,‬על פני החשש שהזכאי יורשע‪:‬‬
‫משתמע לשתי פנים ‪ -‬כי בניתוח העובדות שלעניין הורשע הזכאי‪,‬‬
‫“הגנה על חפים מפני הרשעה שגויה‪ ,‬אף היא מאושיות משפטנו‬
‫הפרוטוקולים ושלא לנתח לעומקה את מסכת העובדות מחדש‪.‬‬
‫לשון אחר‪ :‬הייתי עוצר על גבול סמכות השיפוט של בית המשפט‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לו היה נמצא לי בשבתי בדיון נוסף ‪ -‬ובאורח שאינו‬
‫לא הייתי מהסס להביע דעתי בקול צלול כי ראוי היה לזכות מי‬
‫וכבר מצאנו כי ‘מוטב כי עשרה עבריינים יזוכו‪ ,‬ולא יורשע ולו חף‬
‫שהורשע‪ ,‬אך בה‪-‬בעת הייתי נזהר שלא לסדוק את כלי‪-‬המלאכה‬
‫מפשע אחד’‪”.‬‬
‫שאנו עושים בהם שימוש‪ .‬הייתי מוסיף איפוא ומצהיר כי במקום‬
‫זה תש כוחה של הרשות השופטת והייתי מפנה את העותר לנשיא‬
‫המדינה‪ .‬כך הייתי עושה‪ .‬כך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬היה ראוי לעשות‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫“ועל השאלה של חברי אשיב בשאלה משלי‪ :‬נניח שפלוני זוכה‬
‫‪21‬‬
‫במשפטנו חלה מקדמת דנא חזקת החפות‪ 22.‬המבחן שקובע‬
‫המשפט הפלילי לצורך הרשעה הוא ביטחון באשמת הנאשם‬
‫מעבר לספק סביר‪ ,23‬כאשר פגיעה בעיקרון סופיות הדיון תתכן‬
‫שם‪ ,‬בסעיף ‪ 14‬לחוות הדעת‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסעיף ‪ 10‬לחוות דעתו של השופט חשין‪.‬‬
‫לעניין עיוות דין‪ ,‬ראו‪ :‬עופר גוט‪ ,‬עיוות דין בהליך הפלילי‪( 18 ,‬נבו‪.)2008 ,‬‬
‫דנ”פ זגורי‪ ,‬בסעיף ‪ 11‬לחוות דעתו של השופט חשין‪.‬‬
‫דורון מנשה‪“ ,‬אידיאל חשיפת האמת ועיקרון ההגנה מפני הרשאת שווא ‪ -‬אנטומיה של יחסים מסובכים”‪ ,‬קריית המשפט א‪.)2001( 308 ,307 ,‬‬
‫המשך בעמ’ ‪22‬‬
‫הסניגור ‪ | 192‬עמ’ ‪21‬‬
‫דיון משפטי‬
‫המשך מעמ’ ‪21‬‬
‫רק לצורך תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של החף‪ ,‬ולא לשם‬
‫תיקון טעות שנפלה בזיכויו של האשם‪ .‬לכן‪ ,‬החוק מאפשר קיומו‬
‫של משפט חוזר למי שהורשע בפסק דין סופי‪ ,‬אם נמצאו ראיות‬
‫חדשות או הוצגו עובדות שהיו יכולות לשנות את התוצאה‬
‫לטובתו‪ ,‬ואף אם נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם‬
‫לנידון עיוות דין‪ 24.‬הדין לא מאפשר עריכתו של משפט חוזר‬
‫במקרה הפוך‪ ,‬קרי מקום בו זוכה אדם והתגלו לאחר מכן ראיות‬
‫להרשיעו‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬התשובה לתהייה שהפנה השופט חשין‬
‫לשופטי הרוב היא כי אין הנדון דומה לראיה‪ .‬לא הרי טעות‬
‫שהובילה לזיכויו של האשם‪ ,‬כטעות שהביאה להרשעתו של‬
‫אדם חף מפשע‪.‬‬
‫לפי גישת שופטי הרוב‪ ,‬בין אם בית המשפט יושב בערכאה‬
‫הדיונית‪ ,‬בערכאת הערעור או בדיון נוסף‪ ,‬כל עוד משפטו של‬
‫נאשם בפלילים לא הסתיים ומתברר לבית המשפט כי קיים‬
‫ספק סביר באשמתו‪ ,‬יש לזכותו‪ .‬בסמכותו (ואף מחובתו) של‬
‫בית המשפט היושב בדין לזכות נאשם שאשמתו לא הוכחה‬
‫מעבר לספק סביר וההליך הפלילי בעניינו לא הסתיים‪ .‬שליחת‬
‫נאשם כזה לרצות מאסר עולם כרוצח‪ ,‬עם הבעת תקווה כי‬
‫נשיא המדינה יחון אותו‪ ,‬אין בה כדי לעשות צדק ויש בה משום‬
‫התנערות מחובתו ואחריותו של בית המשפט לדון דין צדק‪ .‬על‬
‫טענה דומה בהקשר לסמכות הענישה של בית המשפט‪ ,‬הגיב‬
‫‪25‬‬
‫בשעתו השופט אלון‪:‬‬
‫“ערבוב רשויות זה של גזירת עונש לפי הדין על ידי הרשות‬
‫סיכום‬
‫השיפוטית‪ ,‬על סמך הנחה ותקווה שיומתק‪ ,‬באם יהא צורך בכך‪,‬‬
‫בוויכוח בין שופטי הרוב לבין שופטי המיעוט בפרשת זגורי‪,‬‬
‫בחרו שופטי הרוב בקו התואם את מורשתו של המשנה לנשיא‪,‬‬
‫השופט אלון המנוח‪ ,‬המעדיפה את עשיית הצדק במשפט על‬
‫פני הקפדה דווקנית על גדר הסמכות ועל אינטרס המדינה‬
‫לשים קץ להתדיינות‪ .‬עמדת שופטי הרוב עולה בקנה אחד עם‬
‫עקרונות היסוד של שיטתנו‪ ,‬עם החתירה לצדק (במיוחד בהליך‬
‫פלילי)‪ ,‬ועם החשש מפני הרשעת חפים מפשע‪ .‬עמדה זו גם‬
‫נובעת מחזקת החפות ומהצורך בספק סביר לשם הרשעה‪,‬‬
‫ויותר מכל היא נובעת מהתפקיד של השופט לעשות צדק‪.‬‬
‫על פי מידת הרחמים על‪-‬ידי הרשות החוננת‪ ,‬אינו נראה לי‪ .‬דומה‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫הסניגור ‪ | 192‬עמ’ ‪22‬‬
‫שעל השופט להחליט מהו העונש על‪-‬פי מידת הדין ‪ -‬ומידה זו יכול‬
‫ותהא מהולה במידה מסוימת של מידת הרחמים המותרת לו ‪ -‬שמן‬
‫הצדק ומן הראוי לגזור על הנאשם‪ ,‬ובבוא שעת הרחמים תבוא‬
‫מידת החסד ותפעל על פי דרכה‪”.‬‬
‫אין ספק כי במקרה כזה עשיית דין אמת לאמיתו חייבה את זיכויו‬
‫של הנאשם ויש בפרשה שתוארה כדי להמחיש את החלל הגדול‬
‫שהותיר מאחוריו השופט אלון עם הסתלקותו‪ .‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫ראו למשל‪ :‬ע”פ ‪ 20/51‬פודמסקי נ’ היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ”ד ה‪.)1951( 1187 ,‬‬
‫ראו למשל‪ :‬ע”פ ‪ 28/49‬זרקא נ’ היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ”ד ד‪.)1950( 504 ,‬‬
‫ראו סעיף ‪ 31‬לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]‪ ,‬התשמ”ד‪.1984-‬‬
‫ראו‪ :‬ע”פ ‪ 212/79‬פלוני נ’ מדינת ישראל‪ ,‬פ”ד לד(‪.)1980( 429 )2‬‬