‫יצא לאור בהוצאת "אריאל"‬
‫ינואר ‪2011‬‬
‫ילדי הר היער‪:‬‬
‫הילדים שנסעו ברכבות לחיים‬
‫על קורות קבוצה של "ילדי רחה פריאר" מעליית הנוער‬
‫הקובץ מכיל‪:‬‬
‫‪ .1‬דברי מבוא לספר‬
‫‪ .2‬קטע מהטקסט לדוגמה‬
‫‪ .3‬תמונות לדוגמה‬
‫‪ .4‬מפות לדוגמה‬
‫שרה ורמי בן‪-‬ראובן © ‪2011‬‬
‫מוקדש לזכרה של ר ח ה פ ר י א ר‪,‬‬
‫נביאה שחזתה את אימי השואה‪ ,‬והקדישה חייה להצלת ילדים‪.‬‬
‫דברי מבוא‬
‫סיפורי שואה מתארים את התופת והאימה שליוו את הקורבנות עד סופם המר‪ .‬הרכבות בהן‬
‫הובלו למחנות המוות הפכו לסמלה של השואה‪ .‬הרכבות בהן נסעו "ילדי הר היער" )הידועים‬
‫גם בשם "ילדי וילה אמה"( הובילו לחיים‪ .‬הייתה זו חבורה של עשרות נערים ונערות יהודים‬
‫שנדדו כקבוצה מגובשת במשך ארבע שנות המלחמה‪ ,‬בארצות הנתונות לשלטון פאשיסטי או‬
‫נאצי‪ ,‬והצליחו להינצל מכליאה וממוות – במידה רבה בעזרת תושבים מקומיים‪ ,‬שסייעו להם‬
‫תוך סיכון חייהם‪ .‬לסיפור הצלתם של הילדים נודעה חשיבות כמקרה יחיד מסוגו‪ ,‬בקנה מידה‬
‫היסטורי‪ .‬כנגד כל הסיכויים‪ ,‬שרדו הנערים את השואה כבני‪-‬אנוש חופשיים )להוציא נפש‬
‫אחת(‪ .‬ספר זה נועד להעמיד את סיפורם באור הנכון‪ ,‬תוך הישענות על מידע חדש‪.‬‬
‫ה"ילדים" בהם מדובר מנו כ‪ 50-‬מתוך קבוצה של כ‪ 140-‬נערים ונערות שהבריחה רחה פריאר‪,‬‬
‫מייסדת עליית הנוער‪ ,‬מאוסטריה הנאצית לזאגרב ביוגוסלביה טרם כיבושה‪ .‬תשעים מהנערים‬
‫עלו ארצה ברכבת האחרונה שיצאה מבלגרד‪ .‬השאר )שמספרם עלה בהמשך ל‪ ,100-‬כולל‬
‫מלווים( נותרו בזאגרב בעת הפלישה הגרמנית באפריל ‪ .1941‬רחה פריאר‪ ,‬שעלתה ארצה לפני‬
‫יֹוׁשקֹו אינדיג‪,‬‬
‫הפלישה‪ ,‬הפקידה את האחריות לגורל הילדים שנותרו בגלות בידי המדריך ְ‬
‫שנשלח אליה על‪-‬ידי הנהגת "השומר הצעיר" ביוגוסלביה‪.‬‬
‫החבורה שנדדה באירופה הכבושה הצליחה לחמוק כמה פעמים מאסון‪ ,‬תודות לתושייתו של‬
‫המדריך ולעזרת המקומיים‪ .‬תחילה הצליחה החבורה לעבור מזאגרב‪ ,‬תחת אפם של הנאצים‪,‬‬
‫לאזור בסלובניה הכבוש בידי האיטלקים‪ .‬הם התקבלו שם באהדה רבה‪ ,‬ושוכנו בטירת ציד‬
‫הררית ליד ליובליאנה‪ ,‬סמוך לכפר בשם ֶלסְנֹו‪ְּ -‬ברְדֹו – הוא "הר היער"‪ .‬כעבור שנה נאלצו‬
‫לעזוב את המקום‪ ,‬שהפך לזירת מאבק בין פרטיזנים יוגוסלבים לצבא האיטלקי‪ .‬הם עברו לכפר‬
‫בצפון איטליה בשם נוננטולה‪ ,‬ליד העיר מודנה‪ ,‬ושוכנו בבניין הקרוי "וילה אמה"‪ .‬תושבי הכפר‬
‫קיבלו את פניהם בידידות‪ ,‬ודאגו למחסורם‪ .‬כשפלשו הנאצים לאיטליה בספטמבר ‪,1943‬‬
‫החביאו הכפריים את בני החבורה בבתיהם‪ ,‬תוך סיכון חייהם‪ ,‬עד למועד בו הצליח יושקו לארגן‬
‫את בריחתם לשוויץ‪ .‬בעוברם בשלום את הגבול‪ ,‬קיבלו אותם השלטונות ברצון ואפשרו להם‬
‫לשהות בתנאים נוחים עד עלייתם ארצה ב‪ ,1945-‬בתום המלחמה‪.‬‬
‫מסלול הישרדותו של זוג אוהבים מהבוגרים בחבורה היה שונה‪ .‬סיפורם‪ ,‬שלא נודע עד כה‬
‫ברבים‪ ,‬שזור לאורכו של הספר כעלילת משנה‪ .‬האהבה בין לילי לוין לבין ליאו קופלר החלה‬
‫לפרוח בעת שהותם בהר היער‪ .‬חברתם הצעירה סוניה ּבֹורּוס עקבה ביומנה ברגישות רבה אחר‬
‫נפתולי אהבתם‪ .‬סיפור האהבה נקטע בחטף‪ ,‬כאשר לילי אולצה לעזוב את הטירה כדי להצטרף‬
‫לבני משפחתה ששהו כפליטים בכפר קטן במרכז איטליה‪ .‬ליאו‪ ,‬שעבר עם החבורה לנוננטולה‪,‬‬
‫החליט להיפרד מחבריו ערב צאתם לשוויץ‪ ,‬ויצא למסע הארוך לכפר בו שהתה לילי‪ .‬בכפר‬
‫חיכתה לליאו אכזבה‪ ,‬אך גורל השניים הוסיף להיות קשור זה בזה‪ .‬כשהגיעו הנאצים לכפר‪,‬‬
‫סייעו להם תושבים מקומיים להיחבא‪ .‬ליאו ומשפחת לוין הצליחו לחצות‪ ,‬במועדים שונים‪ ,‬את‬
‫קו החזית לעבר צבאות בנות הברית‪ .‬הם נפגשו שוב באונייה שהסיעה אותם לארץ‪-‬ישראל ב‪-‬‬
‫‪.1944‬‬
‫כשהגיע המדריך יושקו ארצה ב‪) 1945-‬ושינה שמו ליוסף איתאי(‪ ,‬הכין את יומן זיכרונותיו‬
‫לפרסום בספר תחת הכותרת "ילדי וילה אמה"‪ .‬עד מהרה התייאש כשלא מצא הוצאה לאור‬
‫המעוניינת לפרסם את הספר‪ .‬רק ב‪ ,1983-‬מצא הוצאה שנעתרה לפרסמו‪ .‬הייתה זאת הוצאת‬
‫"מורשת" של בית העדות על‪-‬שם מרדכי אנילביץ'‪ ,‬הקשורה לספריית פועלים‪ .‬הספר לא זכה‬
‫לתפוצה רחבה‪ ,‬וידוע בעיקר בחוגים המתעניינים בשואה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫גורל דומה של העדר הכרה רדף את דמותה האצילית של רחה פריאר‪ .‬לאחר עלותה ארצה ב‪-‬‬
‫‪ 1941‬הורחקה רחה מפעילות בעליית הנוער‪ ,‬וסבלה במשך שנים מהתעלמות והתכחשות‬
‫לתרומתה להצלת ילדים‪ .‬הדבר קרה בשל ריב אישי עם הנרייטה סאלד‪ ,‬שהוכתרה בארץ‬
‫בתואר "אם עליית הנוער"‪ .‬כבודה של רחה הושב רק ב‪ ,1981-‬כשהוענק לה פרס ישראל‪,‬‬
‫אולם שמה אינו מוכר דיו בציבור עד עצם היום הזה‪ .‬סיפור חייה‪ ,‬שפרטים רבים ממנו לא נודעו‬
‫עד כה‪ ,‬מלווה את העלילה בספר‪ ,‬בתקווה שיזכה להכרה לה הוא ראוי‪.‬‬
‫סיפורם של ילדי וילה אמה זכה לאחרונה לפרסום ניכר באירופה – בעיקר באיטליה ובגרמניה‪.‬‬
‫נכתבו עליהם ספרים‪ ,‬מחקרים ומאמרים‪ ,‬והופקו סרטי קולנוע אודותיהם‪ .‬סיפורם הפך למיתוס‬
‫באיטליה‪ ,‬מקור לגאווה לאומית‪ .‬הווילה בנוננטולה הפכה‪ ,‬לאחר שיפוץ‪ ,‬לאתר הנצחה‪.‬‬
‫בישראל זכה הסיפור להדים מעטים יחסית‪ .‬ב‪ 1965-‬כובדו שני מנהיגיו הרוחניים של הכפר‪,‬‬
‫הכומר והרופא‪ ,‬בתואר "חסידי אומות העולם" בטקס שנערך ב"יד ושם"‪ .‬תרומתם של שאר‬
‫תושבי נוננטולה לא זכתה להכרה הראויה‪ .‬לאחרונה חלה בישראל התעניינות ספרותית גוברת‬
‫בנושאי השואה‪ ,‬עם נטייה ליתר גיוון ופתיחות‪ .‬הדבר חיזק את החלטנו לפרסם מחדש את‬
‫סיפורה של קבוצת הילדים‪ ,‬תוך כדי הרחבת יריעתו‪.‬‬
‫ברצוננו להודות לכל אלה שסיפרו לנו מזיכרונותיהם או סיפקו לנו חומר תיעודי – רשימות‪,‬‬
‫זיכרונות כתובים‪ ,‬יומנים‪ ,‬קלטות‪ ,‬סרטים‪ ,‬תמונות ועדויות ל"יד ושם"‪ :‬מיכה פז )פס(‪ ,‬יעקב‬
‫גולדברג‪ ,‬צבי‪-‬קורט שניידר ז"ל‪ ,‬קלמן גבעון )קליינברגר(‪ ,‬מעין לנדוי )פריאר(‪ ,‬דליה קופלר‬
‫ומשפחתה‪ ,‬רבקה רייק )לוין(‪ ,‬שושנה הררי )בורוס( ובתה אביגיל מנהיים‪ ,‬ילדי יוסף איתאי‪,‬‬
‫מוסד "יד ושם" ו"שירות הסרטים הישראלי"‪ .‬תודה גם לאורה מלמד‪ ,‬הממונה על ארכיון "יד‬
‫רחה פריאר" בקיבוץ יקום‪ ,‬ולבעלה דוד מלמד מנהל הבית‪ ,‬על עזרתם הנדיבה בשימוש‬
‫בארכיון‪ .‬העדויות השונות‪ ,‬בכתב ובעל‪-‬פה‪ ,‬לא תמיד תאמו זו לזו‪ .‬השתדלנו להפעיל את מיטב‬
‫שיפוטנו במקרים אלה‪ .‬תודתנו נתונה גם לכל אלה שניאותו לקרוא גרסה זו או אחרת של כתב‪-‬‬
‫היד והחכימו אותנו בהערותיהם‪ .‬הפליאה לעשות מעין לנדוי‪ .‬היא העמידה לרשותנו את תרגומה‬
‫מגרמנית‪ ,‬בליווי הבהרות‪ ,‬ליומן שניהלה בילדותה במסעותיה עם אימה‪ ,‬תרגמה מאמר‬
‫באינטרנט שכתב בגרמנית אחיה שלהבת פריאר על אימם‪ ,‬וקראה כמה גרסאות של כתב‪-‬היד‪.‬‬
‫מרבית הקטעים בספר העוסקים בביוגרפיה של רחה פריאר‪ ,‬ובמאבקה להכרה מלאה בתרומתה‬
‫לעליית הנוער לאור ההתכחשות לה על‪-‬ידי הנרייטה סאלד‪ ,‬מבוססים על מאמר שכתבה שרה‬
‫על פריאר‪ .‬חלקים ממנו פורסמו בהמשכים בביטאון יוצאי מרכז אירופה "יקינתון"‪ ,‬ביולי‪,‬‬
‫אוגוסט וספטמבר ‪ .2009‬תודתנו נתונה לעורך הביטאון‪ ,‬מיכה לימור‪ ,‬על הסכמתו לשימוש‬
‫בחומר‪.‬‬
‫הבנת הרקע לאירועים המתוארים בספר דורשת התמצאות במרחב ובזמן התרחשותם‪ .‬בטקסט‬
‫שולבו‪ ,‬נוסף לתמונות‪ ,‬גם מפות שערך רמי‪ ,‬כדי להמחיש את הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי‬
‫לכתוב‪ .‬הספר לא היה רואה אור במתכונת הראויה‪ ,‬אילולי טיפולו המסור של אלי שילר‬
‫מ"אריאל"‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫קטע מהטקסט לדוגמה‪:‬‬
‫הבריחה אל מעבר לקו החזית‬
‫]קצר היה הרומ האביבי שפרח בי ליאו קופלר לבי לילי לוי‪ .‬הדבר קרה בטירת הציד‬
‫בלסנוברדו שליד ליובליאנה‪ ,‬בה שהתה קבוצת ילדי עליית הנוער שנה שלמה לפני‬
‫הגיעה לווילה אמה‪ .‬בגלל התערבות אימה‪ ,‬נאלצה לילי לעזוב את הטירה במאי ‪.1942‬‬
‫לאחר גלגולי רבי מצליחי בני משפחת לוי‪ ,‬רודלה והירש ובנותיה לילי ורבקה‪,‬‬
‫להתאחד ולחיות בשלווה בכפר הקט פארהפיליורו פטרי )פארה בקיצור(‪ ,‬ליד‬
‫'&ר‪%‬צי באיטליה התיכונה‪ .‬ה נשלחו למקו כפליטי ‪ ,‬לשהות ש‬
‫ִ‬
‫פסקארה שבחבל‬
‫בריתוק שחייב להתייצב מדי יו בלשכתו של המארשלו‪ ,‬מפקד המשטרה המקומי‪.‬‬
‫כעבור שנה ומעלה הגיע לפתע לכפר ליאו‪ .‬הוא נפרד מחבריו בווילה ֶא ָמה‪ ,‬שנאלצו לברוח‬
‫מנוננטולה בעקבות פלישת הגרמני בספטמבר ‪ ,1943‬ויצא למסע הארו‪ +‬דרומה לחבור‬
‫אל לילי בפארה[‪.‬‬
‫מסעו של ליאו לדרום החל בנסיעה ברכבת ממודנה ל ֶפרָארָה‪ .‬ליאו בן השמונה‪-‬עשרה‬
‫היה כבר מנוסה בנסיעה ברכבות‪ ,‬מאז נסיעתו לווינה לבדו חמש שנים לפני‪-‬כן‪ .‬הנסיעה הפעם‬
‫לא ארכה זמן רב‪ .‬כשעצרה הרכבת בתחנה בפרארה‪ ,‬ראה לפתע חיילים גרמנים רבים במקום‪.‬‬
‫לכן מיהר לקפוץ מהרכבת בטרם ייעצר‪ .‬מכאן והלאה החליט להמשיך את דרכו בהליכה‬
‫ובהסעות מזדמנות‪ .‬את מרחק ‪ 600‬הקילומטרים שהפרידו בינו לבין לילי עבר בתשעה ימים‪.‬‬
‫באזורים כפריים ביקש מאיכרים שיסיעו אותו על גבי עגלות או טרקטורים‪ .‬בלילות ירח העדיף‬
‫ללכת ברגל ולנום ביום‪ .‬כשנאלץ לחצות כביש שעליו תנועה צבאית‪ ,‬עבר תחת גשר או מעביר‬
‫מים‪ .‬הוא נע במסלול קרוב לחוף האדריאתי‪ ,‬ניזון מפירות שקטף מעצים ושתה חלב שנתנו לו‬
‫איכרים‪ .‬כשהגיע בראשית אוקטובר ‪ 1943‬לעיר הנמל פסקארה בחבל אברוצי‪ ,‬פנה לדרך‬
‫המתפתלת ועולה בין הרים בואכה הכפר פארה‪ .‬במכתביה מפארה סיפרה לו לילי שהיא גרה עם‬
‫משפחתה בבית על אחת הגבעות בכפר‪ ,‬בקרבת ביתו של בעל הבית‪ ,‬מודד הקרקעות המקומי‬
‫ג'ירולמו וינצ'נסו‪ .‬בהגיעו לכפר שאל על מקום מגורי אורחיו של וינצ'נסו‪ .‬אנשי הכפר ענו לו‬
‫כי הוא לבטח מתכוון לאורחיו היהודים של וינצ'נסו‪ .‬ליאו לא התפלא על תשובתם‪ ,‬בזוכרו כי‬
‫גם בנוננטולה ידעו הכפריים הכול אודות אורחיהם היהודים‪.‬‬
‫ליאו ציפה שיתקבל בהתרגשות רבה ע"י לילי‪ ,‬אולם הפגישה לא עלתה יפה כפי שקיווה‪ .‬כגודל‬
‫הציפייה היה גודל האכזבה‪ .‬לילי לא שמחה כלל לבואו‪.‬‬
‫הצבא הגרמני‪ ,‬ששעט בדהרה לאורכה של איטליה לעימות עם צבאות בנות הברית‪ ,‬לאחר‬
‫שהאיטלקים הכריזו על שביתת הנשק‪ ,‬חלף על פני פארה‪ .‬תנועתו נראתה לראשונה בכפר כמה‬
‫ימים לפני בואו של ליאו‪ .‬משפחת לוין‪ ,‬שחייתה חודשים בשלווה בפארה מבלי לראות חייל‬
‫גרמני‪ ,‬ראתה בהופעתו של ליאו בעקבות הגרמנים סימן מבשר רעות‪ .‬הלוינים היו טרודים עתה‬
‫בדאגה להישרדותם‪ .‬הם הבינו שייאלצו לחפש מקום מחבוא‪ ,‬אם יגיעו שליחי הגסטאפו לכפר‪.‬‬
‫לכן לא היה להם עניין לדאוג לצעיר נוסף המנסה לחזר אחר בתם הבכורה‪ .‬נוכחותו של ליאו‬
‫הייתה עליהם למעמסה‪ ,‬ואולי אף לסיכון מיותר‪.‬‬
‫לילי‪ ,‬שהייתה נערה רגישה ומסוגרת‪ ,‬הושפעה מאוד מחרדות אימה בשל הסכנות הקיומיות‬
‫שצצו לפתע בפני משפחתה‪ .‬לכן החלה לחוש מועקה בקרבתו של ליאו‪ ,‬ודחתה את חיזוריו‪.‬‬
‫ככול שגברו חיזוריו כך גברה הדחייה מצדה‪ .‬ליאו לא נואש בנקל ממאמציו להשיב את ליבה‬
‫של לילי אליו‪ .‬הוא מצא לו בת ברית באחותה הצעירה רבקה‪ ,‬שגילתה עניין בסיפוריו‬
‫המרתקים‪ ,‬והקשיבה לשירים פרי עטו שהקריא בפניה‪ .‬כאשר סירבה לילי בעקשנות לצאת עמו‬
‫‪4‬‬
‫לשוטט בחוצות הכפר‪ ,‬שמחה רבקה להתלוות אליו ולגלות לו את המקומות היפים החביבים‬
‫עליה‪ .‬רבקה‪ ,‬שטרם מלאו לה אחת‪-‬עשרה שנה‪ ,‬לא ציפתה שליאו יגלה בה עניין כפי שגילה‬
‫בלילי‪ ,‬אך בין השניים החלה לצמוח בהדרגה ידידות‪ ,‬למרות הפרש הגילים הניכר‪ .‬רבקה‬
‫דיברה עם ליאו בשפת אימה‪ ,‬הגרמנית‪ ,‬והתייחסה אליו כאל אח בוגר‪.‬‬
‫חלפו כמה שבועות בטרם נראתה נוכחות קבועה של גרמנים בכפר‪ .‬ליאו‪ ,‬שנראה כהה פנים‬
‫ודיבר איטלקית שוטפת‪ ,‬אם כי לא בניב המקומי שנקרא פארֶזית‪ ,‬הסתובב ללא חשש ברחובות‬
‫הכפר‪ .‬הוא לא נמנה על הגולים שנדרשו להתייצב מדי יום במשרד המארשלו‪ ,‬ולכן לא נודע‬
‫לרשויות על נוכחותו‪ .‬בשל קרבתו של הבית בו שכנו הלוינים לביתו של וינצ'נסו‪ ,‬הכיר ליאו‬
‫מקרוב את בעל הבית האיטלקי‪ .‬וינצ'נסו עמד מיד על מעלותיו של ליאו‪ ,‬והציע לו להתלוות‬
‫אליו לסיוריו בגבעות מסביב לכפר‪ .‬עד מהרה גילה ליאו שידידו החדש אינו רק מודד קרקעות‪,‬‬
‫אלא גם "ּפָדרונֶה" אמיתי‪ ,‬בעל קרקעות רבים‪ .‬האיכרים שחכרו את אדמותיו שילמו לו דמי‬
‫חכירה‪ ,‬שהפכו למקור פרנסתו העיקרי וגבייתם מילאה את מיטב זמנו‪.‬‬
‫יום אחד בנובמבר ‪ 1943‬נפוצה שמועה שכול הפליטים המרותקים בכפר נדרשים להתייצב מיד‬
‫בתחנת המשטרה‪ .‬וינצ'נסו הזהיר את כול היהודים שחסו בצלו‪ ,‬שלא יעזו לציית לצו וללכת‬
‫למשטרה כי הדבר מסוכן‪ .‬לילי התעקשה בתמימותה שעליה ללכת לתחנה כדי לברר מה רוצים‬
‫מהם‪ .‬ליאו‪ ,‬שהבין כי הצו בא מהגסטאפו‪ ,‬לא ניסה לעצור את לילי ביודעו שתסרב לשמוע‬
‫בקולו‪ .‬לכן חיפש דרך עקיפה להרתיעה‪ .‬כשירדה לילי מהגבעה בה שכן ביתה‪ ,‬בדרכה לתחנת‬
‫המשטרה‪ ,‬נתקלה באישה זרה שמעולם לא הכירה‪ .‬האישה פנתה אליה ואמרה‪" :‬לילי‪ ,‬לאן את‬
‫הולכת? כלום אינך יודעת שהגרמנים רוצים לעצור אתכם? חזרי מיד למשפחתך ואמרי להם‬
‫לברוח!" לילי ראתה באישה המסתורית את יד הגורל‪ .‬היא חזרה נפעמת לביתה‪ ,‬וסיפרה‬
‫למשפחתה ולליאו על הפגישה המוזרה עם האישה הזרה שידעה לקרוא לה בשמה‪ .‬האם היה זה‬
‫ליאו שלילי ומשפחתה חבים לו את חייהם?‬
‫כששמע וינצ'נסו את הדברים‪ ,‬הבין שהגרמנים יבואו מיד לחפש את היהודים שלא התייצבו‬
‫במשטרה‪ .‬לכן הוביל את משפחת לוין למערה בצלע הר מחוץ לכפר‪ .‬את פתח המערה סגרו‬
‫וינצ'נסו ובניו בסלע גדול‪ ,‬שהסתיר את הפתח כמעט לגמרי ולא ניתן היה להבחין מבחוץ בנעשה‬
‫במערה‪ .‬המשפחה שהתה במערה שבוע ימים‪ .‬כול ערב‪ ,‬עם רדת החשיכה‪ ,‬התגנבו למערה שני‬
‫בניו של וינצ'נסו‪ ,‬מֶנֹוטי ואֶרמָנו‪ .‬הם הביאו לנצורים אוכל ויין‪ ,‬וחדשות מהנעשה בחוץ‪ .‬לאחר‬
‫שבוע הועברה המשפחה לאסם בן שתי קומות שניצב בלב שדה פלפלים‪ .‬המשפחה שוכנה‬
‫בקומה השנייה‪ ,‬שאליה ניתן לעלות בעזרת סולם‪ .‬את הסולם גררו למעלה‪ ,‬כדי שאיש לא יגלה‬
‫את נוכחותם שם‪ .‬לקומה הראשונה כונסו בהמות למנוחת הלילה שלהן‪.‬‬
‫לאחר כמה ימים בא ליאו לבקר באסם‪ .‬הוא סיפר ללוינים שהגרמנים תפסו בכפר זוג יהודים‬
‫קשישים מהגולים ושלחו אותם למחנה ריכוז‪ .‬גם בני הזוג טוכמן‪ ,‬הצעירים היהודים מווינה‬
‫שהתנצרו‪ ,‬נתפסו כשניסו להימלט מהכפר‪ .‬ליאו סיפר גם שהמארשלו‪ ,‬מלווה בחיילים גרמנים‪,‬‬
‫עובר מבית לבית לשאול היכן מסתתרים בני משפחת לוין‪ .‬הגרמנים נכנסו לביתו של וינצ'נסו‪,‬‬
‫הצמידו אותו ואת משפחתו אל הקיר מול כיתת יורים‪ ,‬והודיעו להם שאם לא יגלו את מקום‬
‫מחבואם של הלוינים‪ ,‬יוצאו כולם להורג‪ .‬וינצ'נסו‪ ,‬אשתו ובניו לא פצו פה‪ ,‬בעומדם מול‬
‫הרובים השלופים‪ .‬שתיקתם העקשנית עוררה את המארשלו לפעולה‪ .‬הוא פנה לגרמנים ואמר‬
‫להם שג'ירולמו וינצ'נסו הוא אחד מנכבדי הכפר‪ ,‬ואם הוא אומר שאין לו מושג איפה האנשים‬
‫הללו‪ ,‬יש להאמין לו‪ .‬כך הצליח לשכנע את הגרמנים שיניחו את בני משפחת וינצ'נסו לנפשם‪.‬‬
‫חלף למעלה מחודש מאז ראו הלוינים לאחרונה את ליאו קופלר באסם‪ .‬לא היה להם מושג מה‬
‫עבר עליו באותם ימים‪ ,‬ולא ידעו שהוא נעצר‪ .‬ליאו‪ ,‬שהסתובב בכפר ללא פחד‪ ,‬מתחזה‬
‫‪5‬‬
‫לאיטלקי‪ ,‬החזיק בכיסיו שני דרכונים‪ .‬בכיסו הימני היה דרכון איטלקי ובשמאלי – גרמני‪ .‬אם‬
‫איטלקים שאלו למוצאו‪ ,‬שלף את הדרכון הגרמני‪ ,‬ואם היו אלה גרמנים‪ ,‬שלף את האיטלקי‪.‬‬
‫ליאו הוסיף להצטרף אל וינצ'נסו במסעותיו לגביית דמי החכירה מהאיכרים‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשעצר‬
‫וינצ'נסו ליד אחד מבתי האיכרים‪ ,‬ביקש מליאו להישאר בחוץ לשמור על מכונית הפיאט ‪600‬‬
‫שלו‪ .‬כשהתבונן סביבו‪ ,‬הבחין ליאו לפתע בקבוצת לובשי חולצות שחורות קרבים אליו‪ .‬הוא‬
‫נחפז לשלוף בטעות מכיסו את דרכונו האיטלקי‪ ,‬בו נכתב שהוא מנוננטולה‪ .‬לובשי החולצות‬
‫השחורות‪ ,‬שהיו חברי ארגון פאשיסטי פרו‪-‬נאצי‪ ,‬החלו לחקור אותו כיוון שחשדו שהוא מרגל‪.‬‬
‫הם שאלו אותו מה מעשיו בפארה הקטנה‪ ,‬הרחוקה מאות קילומטרים מנוננטולה‪ .‬לליאו היה‬
‫סיפור כיסוי מוכן‪ .‬הוא סיפר להם שבא לעזור לדודו וינצ'נסו בעבודות חקלאיות‪ .‬היה לו ברור‬
‫שהם ילכו מיד לבית ה'דוד' לאמת את דבריו‪ ,‬לאחר שישימו אותו במעצר‪ .‬כששמע מהם‬
‫וינצ'נסו את סיפורו של ליאו‪ ,‬אישר אותו מיד‪.‬‬
‫בערב הגיע וינצ'נסו לרגלי חומת בית‪-‬הסוהר בו היה ליאו עצור‪ .‬הוא הדריך את ליאו בצעקות‬
‫כיצד לקפוץ החוצה דרך חלון חדר השירותים‪ .‬ליאו היה כבר מנוסה בבריחה מחדרי שירותים‪.‬‬
‫כך נס עוד בווינה מבית‪-‬החולים בו אושפז לאחר ניסיון ההתאבדות הכושל‪ ,‬ויצא אל נהג המונית‬
‫מקס שחיכה לו בחוץ‪ .‬הפעם היה זה וינצ'נסו שהמתין לו ליד החלון‪ ,‬והוביל אותו למערה בה‬
‫התחבאו הלוינים לאחר הופעת הגרמנים בכפר‪.‬‬
‫באותם הימים הלכו והתקרבו צבאות בנות הברית לאזור‪ ,‬אך התקדמותם נעצרה‪ .‬קו החזית החל‬
‫להתייצב לרוחב איטליה מגזרת הנהר רָּפידו הדרומית‪-‬מערבית‪ ,‬ליד מנזר מונטה קאסינו‪ ,‬עד‬
‫לגזרת הנהר סאנגרו הצפונית‪-‬מזרחית‪ ,‬בקרבת פארה‪ .‬יחידות של המחנה השמיני הבריטי‬
‫נעצרו כשבעה קילומטרים בלבד מדרום‪-‬מזרח למערת המחבוא בה הסתתר ליאו‪ .‬השטח בין קו‬
‫החזית לפאתי הכפר הוכרז ע"י הצבא הגרמני כשטח צבאי סגור‪ .‬עמדות מקלעים וסוללות‬
‫ארטילריה הוצבו בגבעות סביב‪ ,‬ותושבים רבים של הכפרים באזור נדרשו לפנות בתיהם‬
‫למגורי החיילים הגרמנים‪ .‬שיירות של כפריים החלו לנדוד מערבה‪.‬‬
‫שבוע לאחר כניסתו של ליאו למערה‪ ,‬בא וינצ'נסו לבקרו‪ .‬הוא אמר לליאו שעכשיו הגיע תורו‬
‫לעזור לו להינצל‪ ,‬בזכות שליטתו בשפה הגרמנית‪ .‬תוכניתו הייתה להציג את ליאו כקרוב‪-‬‬
‫משפחה איטלקי שלמד גרמנית‪ .‬ליאו התבקש לדבר גרמנית עילגת כפי שאיטלקי צפוי לדבר‪,‬‬
‫ולא גרמנית רהוטה‪ .‬וינצ'נסו ידע שאין בפארה הרבה איטלקים דוברי גרמנית‪ ,‬והחיילים‬
‫הגרמנים יזדקקו למתורגמנים במגעיהם עם האוכלוסייה המקומית‪ .‬כשהגיע ליאו לכפר‪ ,‬ניגש‬
‫לאחד הקצינים הגרמנים וביקש ממנו בנימוס לא לפנות את משפחת וינצ'נסו ממגוריה כי הם‬
‫נאמנים לגרמנים‪ .‬בתמורה הציע לו ליאו את שירותיו כמתורגמן‪ .‬הקצין התלהב מהצעתו‬
‫והסכים לקבלה‪ .‬כך הפך ליאו למקורבו ואיש סודו של הקצין‪ .‬ליאו ישן עם הקצין בחדר אחד‪.‬‬
‫בשעות הפנאי יכול היה להקשיב לשידורי רדיו ברלין ממקלט הרדיו של הקצין‪ .‬מדי פעם נזקק‬
‫הקצין לשירותיו של ליאו כדי לתרגם את דברי הכפריים לגרמנית‪ .‬כול ערב‪ ,‬טרם לכתו לישון‬
‫פחד ליאו שמא תתגלה יהדותו כשיפשוט את בגדיו‪ ,‬או יפלוט דברים בשנתו בגרמנית רהוטה‪.‬‬
‫השלב הבא בתוכנית המילוט של וינצ'נסו היה להעביר את לילי ומשפחתה לכפר בשם פארה‪-‬‬
‫סן‪-‬מרטינו‪ ,‬הקרוב יותר לחזית‪ .‬הכפר שוכן שמונה‪-‬עשר קילומטר מדרום לפארה‪-‬פיליורום‪-‬‬
‫פטרי‪ ,‬מקום מושבם הקודם‪ .‬וינצ'נסו צייד אותם בתעודות זהות מזויפות נושאות שמות‬
‫איטלקיים‪ .‬הוא הביאם לכפר ושיכן אותם בבית בן שתי קומות‪ ,‬באחד מחדרי הקומה השנייה‪.‬‬
‫בקומת הקרקע התגוררו חיילים בני עמים שונים שגויסו לצבא הגרמני‪ .‬אחד מהם היה צ'כי יליד‬
‫טפליץ‪ ,‬עיר מולדתו של ליאו‪ .‬מדי פעם הגיעו לבית קצינים גרמנים לערוך ביקורות אצל‬
‫החיילים‪ .‬הוריה של לילי לא דיברו עדיין איטלקית‪ .‬לכן סיפרו הבנות לחיילים שאימן חרשת‪-‬‬
‫אילמת ואביהן פגוע‪-‬מוח‪ .‬כול בוקר ניעורו הדיירים לשמע מטחי התותחים הגרמנים‪ ,‬שנענו‬
‫‪6‬‬
‫במטחי הנגד של תותחי בנות הברית‪ .‬הקונצרט הזה חזר על עצמו מדי ערב‪ .‬פעם נפל פגז בחצר‬
‫הבית וקול הנפץ האדיר החריד את יושביו‪.‬‬
‫עד מהרה הגיע לבית גם ליאו‪ ,‬מצויד בתעודת מעבר חופשי שהעניק לו הקצין הגרמני‪ ,‬שכנו‬
‫לחדר בפארה‪ .‬יום אחד הרגיש שהחייל הצ'כי מטפליץ נועץ בו עיניים סקרניות‪ .‬החייל פנה אל‬
‫ליאו בגרמנית‪ ,‬אמר לו שהוא מכיר אותו ושאל אם הוא זוכר אותו‪ .‬לתדהמתו‪ ,‬זיהה ליאו מיד‬
‫את החייל מטפליץ‪ .‬היה זה אחיה המבוגר של חברתו הגויה של ליאו מכיתה ה'‪ .‬אז היה האח בן‬
‫ארבע‪-‬עשרה‪ .‬עתה‪ ,‬לאחר שמונה שנים‪ ,‬הוא משרת בצבא הגרמני אליו גויס כתושב חבל‬
‫הסודטים‪ .‬בגמגמו בגרמנית עילגת‪ ,‬הכחיש ליאו כול קשר לחייל והסתלק מהבית‪.‬‬
‫בליל חג המולד השתכר החייל והחל לבכות ולצעוק בצ'כית שהוא רוצה לשוב הביתה לאימו‪.‬‬
‫רק ליאו שהיה במקום‪ ,‬הבין את דבריו‪ .‬כשהתבונן בו ליאו‪ ,‬התעשת החייל לרגע ואמר לו‬
‫בצ'כית‪" :‬אני יודע שאתה מבין אותי"‪ .‬רודלה‪ ,‬אימה של לילי‪ ,‬משכה את ליאו לחדרה והורתה‬
‫לו בפסקנות שעליו לעזוב מיד את הבית‪ .‬כשיתעורר החייל משכרונו והשפעת היין תפוג‪ ,‬הוא‬
‫עלול להתחיל לחקור ולגלות את מוצאם של ליאו ושל משפחתה‪.‬‬
‫ליאו נאלץ להיפרד ממשפחת לוין ומלילי‪ .‬הוא הבין שאפסו סיכוייו להשיב לו את אהבתה של‬
‫לילי‪ ,‬וכול מאמציו לקרבה אליו יעלו בתוהו‪ .‬לכן החליט בו ברגע שתם ונשלם סיפור אהבתו‬
‫ללילי‪ .‬שנים אחר‪-‬כך‪ ,‬בראיון שנתן לסופרת חסיה פינקוס‪ ,‬תיאר ליאו את אישיותו במילים‬
‫הבאות‪:‬‬
‫"אני יודע שאני אדם בעל תגובות קיצוניות‪ .‬זה מתגלה בכול מה שאני עושה‪ .‬אינני‬
‫מסוגל לפשרות‪ .‬אני גורס‪ :‬הכול או לא‪-‬כלום‪ .‬אני דורש הרבה מעצמי‪ ,‬וגם מאחרים"‪.‬‬
‫התאהבותו בלילי הפכה לגביו בהינף יד מ"הכול" ל"לא כלום"‪.‬‬
‫ליאו חש שהוא עומד שוב בנקודת מפנה בחייו‪ ,‬כפי שעמד ביום פרידתו ממשפחתו בטפליץ‪.‬‬
‫אולם עתה הוא בוגר‪ ,‬מעל גיל שמונה‪-‬עשרה‪ .‬הוא התפלא שלא חש כך כבר ביום בו נפרד‬
‫מחבריו בנוננטולה‪ ,‬אולי משום שהיה עדיין מסונוור מגעגועיו ללילי‪ ,‬וקיווה למצוא בקרבתה‬
‫בית חם ואוהב‪ .‬מעתה עליו לנהוג בקור רוח כדי להינצל‪ ,‬ולהתחיל בחיים חדשים‪.‬‬
‫מאותו רגע החל מוחו של ליאו לפעול בקדחתנות‪ .‬הוא הניח שלא רק החייל הצ'כי מטפליץ‬
‫השתכר אותו לילה‪ .‬מרבית החיילים משני צדי קו החזית עשו זאת לבטח‪ .‬לכן החליט בו במקום‬
‫שזה הלילה המתאים לחציית שטח ההפקר המפריד בין שני הקווים‪ ,‬שרוחבו כארבעה‬
‫קילומטרים‪.‬‬
‫ליאו יצא לדרך בארבע לפנות בוקר‪ ,‬בהנחה שהתרדמה בעמדות בעיצומה‪ .‬בחוץ ירד שלג ושרר‬
‫קור כלבים‪ .‬מאחוריו הזדקר רכס המַאייֶלה‪ ,‬שגובה שיאו‪ ,‬פסגת ה;מָרּו‪ 2,783 ,‬מטר‪ .‬לפניו היו‬
‫הרים נמוכים יותר‪ .‬בדרכו חצה כביש במרחק כמה עשרות מטרים מקבוצת חיילים גרמנים‪,‬‬
‫מבלי שיבחינו בו‪ .‬עם הנץ השחר הוסיף ליאו לנוע קפוא ומותש בשטח ההפקר‪ ,‬עד ששמע קול‬
‫קורא !‪ ,Halt‬שפירושו עצור‪ ,‬בגרמנית ובאנגלית‪ .‬ליאו חשש שנתקל בפטרול גרמני‪ ,‬ולכן בחר‬
‫בפתרון הקל של התעלפות‪ .‬הוא נאסף ע"י חיילים קנדים מהמחנה השמיני‪ ,‬שנשאו אותו למבנה‬
‫בו הייתה מיטה נקייה‪ .‬שם החלו לחקור אותו‪ .‬מאחר שחשדו בו שהוא מרגל גרמני‪ ,‬הביאו אליו‬
‫חוקר דובר גרמנית‪ .‬ליאו התבקש לכתוב את קורות חייו בגרמנית ובאיטלקית‪ .‬כששמעו ששהה‬
‫שלושה חודשים בסביבה‪ ,‬לא האמינו לו‪ .‬הם הביאו לו תצלום אוויר של האזור וביקשו ממנו‬
‫לזהות בו את הכפרים פארה‪-‬פיליורום‪-‬פטרי ופארה‪-‬סן‪-‬מרטינו‪ .‬ליאו‪ ,‬שמעולם לא ראה תצלום‬
‫אוויר‪ ,‬התקשה לזהות את המקומות בהם שהה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫לבסוף השתכנעו חוקריו של ליאו כי מוצאו מצ'כוסלובקיה‪ .‬הם החליטו שיש לשלחו לאימונים‪,‬‬
‫כדי לצרפו לגדוד הצ'כי שלחם בשורות בנות הברית‪ .‬הלבישו אותו במדי צבא‪ ,‬העניקו לו‬
‫מקדמה כספית‪ ,‬ושלחו אותו לנופש בטרם יצא לאימונים‪ .‬כך הגיע ליאו למלון בעיר הנמל‬
‫ּבָארי‪ ,‬בו נשכר עבורו חדר‪ ,‬וזרים דאגו לנוחיותו‪ .‬בלכתו ברחוב בבארי ראה ליאו טנדר צבאי‬
‫עוצר‪ ,‬וממנו יורד חייל שעל זרועו סרט ובו מגן דוד על רקע כחול‪-‬לבן‪ .‬על פס כתום בסרט‬
‫הופיעה המילה פלשתינה‪ .‬לשונו של ליאו נעתקה לרגע‪ .‬לאחר שהתעשת‪ ,‬פנה ליאו לחייל ושאל‬
‫אותו ביידיש איך אפשר להגיע לארץ‪-‬ישראל‪ .‬החייל הזמין אותו לעלות לטנדר כדי לצרפו‬
‫ליחידתו‪ ,‬פלוגת התובלה הארץ‪-‬ישראלית ‪ .468‬הפלוגה‪ ,‬שהגיעה לאיטליה בדצמבר ‪,1943‬‬
‫הקדישה מאז זמן רב לטיפול בפליטים יהודים‪ .‬בעלותו לרכב‪ ,‬תלש ליאו ממדיו את הסמלים‬
‫הצ'כים‪ .‬כשהגיע למטה הפלוגה‪ ,‬ומפקדיה שמעו את סיפורו‪ ,‬הוחלט לשחררו מהצבא כדי‬
‫לאפשר לו לעלות ארצה‪ .‬כך הגיע ליאו‪ ,‬דרך מחנה פליטים של ‪ ,UNRA‬למחנה הכשרה‬
‫לעולים בפאתי בארי‪.‬‬
‫בעיר בארי פגש ליאו נוער ציוני וצורף בשמו האמיתי‪ ,‬אריה קופלר‪ ,‬לרשימה של מועמדים‬
‫לגאליים לעלייה ארצה‪ .‬קבוצת העולים הועברה תחילה למחנה הכשרה בסנטה‪-‬מריה‪-‬די‪ֶ -‬ל ֶצ'ה‪,‬‬
‫בקצה עקב ה'מגף' האיטלקי‪ .‬שם לימדו אותם חיילים מהארץ עברית ותולדות הציונות‪ .‬משם‬
‫הועברו העולים לעיר הנמל טרנטו והועלו על סיפון אונייה פולנית הקרויה "ס ֶטפָן ּבאטֹורי"‪,‬‬
‫כשמו של מלך פולין במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬על סיפון ה"באטורי"‪ ,‬שהפליגה לאלכסנדריה ב‪5-‬‬
‫במאי ‪ ,1944‬פגש לפתע ליאו את משפחת לוין‪ .‬כשראה את לילי עומדת מולו‪ ,‬נדהם ליאו‬
‫מהאדישות שהשתלטה עליו למראה דמותה‪ .‬הוא לא הסמיק‪ ,‬זיעה לא נטפה ממצחו‪ ,‬ולא חש‬
‫כעס על הוריה שהרחיקו אותו מקרבתה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬התרגש מהפגישה עם רבקה שקיבלה את‬
‫פניו בשמחה‪ .‬במהלך ההפלגה היא ניאותה לספר לו על ההרפתקאות שעברה משפחתה‬
‫בחודשים האחרונים‪.‬‬
‫כמה ימים לאחר הפרידה מליאו החליט הירש שגם משפחתו חייבת לעזוב את הכפר‬
‫פארה‪-‬סן‪-‬מרטינו ולעבור את הקווים לצד בנות הברית‪ .‬לאורך שטח ההפקר בין שני הצבאות‬
‫זרם נחל <ווֶנטינו‪ ,‬אחד מיובליו של הנהר סאנגרו‪ .‬ממזרח לנחל שכן כפר גדול בשם קָאזֹולי‪,‬‬
‫שהיה בקצה שטח ההפקר‪ .‬לשם רצה הירש לוין להגיע עם משפחתו‪ .‬הוא מצא מבריח שהסכים‬
‫להעבירם יחד עם קבוצה גדולה של פליטים‪ .‬לפי תוכניתו הם היו אמורים לרדת מהכפר בו שהו‬
‫לנחל‪ ,‬שלגדתו שכן בית‪-‬הקברות של הכפר‪ .‬משם היה עליהם לעלות במעלה הדרך המובילה‬
‫לקאזולי‪ .‬המבריח החליט שמוטב לחצות את הקווים בלילה חשוך‪ ,‬לאחר ירידת שלג רב‪ .‬גזרה‬
‫זו הייתה רגועה יחסית‪ ,‬בעוד צפונה משם התחולל סביב אורטונה ואורסוניה‪ ,‬בקור מקפיא‪ ,‬אחד‬
‫הקרבות המרים ביותר שידע המחנה השמיני באיטליה‪.‬‬
‫כשירדו הבורחים לבית‪-‬הקברות‪ ,‬השמיעו נעליהם קולות חריקה בשלג הרך‪ .‬לפתע שמעו‬
‫משמר גרמני קורא בקול "עצור!"‪ .‬השומרים החלו לירות לעבר בית‪-‬הקברות‪ ,‬אך לא העזו‬
‫להתקרב‪ .‬הם חששו שקולות הרעש מקורם בחיילים סיקים‪ ,‬יוצאי הודו‪ ,‬שלחמו בשורות הצבא‬
‫הבריטי ונודעו כלוחמים נועזים‪ .‬הגרמנים כינו את הסיקים‪ ,‬שהטילו בהם אימה‪ ,‬בשם‬
‫"השחורים" בשל זקניהם ושערות ראשם השחורים והארוכים‪ .‬הללו נהגו להתקרב בחשאי אל‬
‫השומרים‪ ,‬עם סכין בין שיניהם‪ ,‬ולהפתיע אותם כנמר היוצא לטרף‪ .‬כשהשתררה זמן מה דממה‪,‬‬
‫נסו השומרים בפחד‪ .‬לאט‪-‬לאט החלו הפליטים להגיח מבין המצבות ולחפש האחד את השני‪.‬‬
‫כשהחל הירח לעלות ראתה רודלה לוין שלילי בתה נעלמה‪ .‬היא החלה לקרוא בלחש בשמה אך‬
‫לא נענתה‪ .‬הפליטים החלו לנוע מהמקום‪ ,‬אך לא הבחינו בשפת הנחל הקפואה וכמה מהם‬
‫החליקו לנחל‪ .‬לפתע שמעו קול בכי חרישי‪ .‬כשהסבו את ראשם‪ ,‬הבחינו בלילי יושבת בוכייה‬
‫בעברו השני של הנחל‪ ,‬ולידה צעיר מפארה שניסה לנחם אותה‪ .‬הירש לוין‪ ,‬שהקדים לחצות את‬
‫הנחל בחושך‪ ,‬נפל לבור מי קרח שהיה חבוי תחת השלג‪ .‬לילי והבחור משו אותו מהבור כשהוא‬
‫‪8‬‬
‫רטוב‪ ,‬קפוא ובאפיסת כוחות‪ ,‬ואינו מסוגל עוד ללכת‪ .‬לילי נזכרה בדברי הרופא שבדק את אביה‬
‫לאחר שובו ממחנה זכסנהאוזן‪ ,‬ארבע שנים לפני‪-‬כן‪ ,‬על סיכויו לשרוד אילו נשאר במחנה עוד‬
‫יום‪ .‬לכן חששה שאם לא יקבל מיד עזרה‪ ,‬הוא לא יחזיק מעמד‪.‬‬
‫עם עלות השחר‪ ,‬גררו לילי והבחור מפארה את האב המותש לצריף קטן שעמד ליד הנחל‪,‬‬
‫והשכיבו אותו על מצע קש‪ .‬הירש ניסה לשכנעם שימשיכו בדרכם בלעדיו‪ .‬רודלה האיצה בלילי‬
‫והבחור שירוצו לקאזולי להזעיק עזרה‪ .‬לילי פסעה קדימה כמה צעדים‪ ,‬אך שבה לאחור בוכייה‪.‬‬
‫היא לא הסכימה להשאיר את אביה מחשש שיקרה לו אסון‪ ,‬ונותרה עומדת לידו עם משפחתה‪.‬‬
‫הבחור רץ לקאזולי וחזר עם כמה אנשים טובי לב שניאותו לעזור‪ .‬הם הביאו עמם אלונקה‪,‬‬
‫ושניים מהם נשאו בה את האב הפגוע‪ .‬אחר לקח את האם על גבו‪ ,‬והשאר הובילו אחריהם את‬
‫שתי הבנות‪ .‬יתר הפליטים נעלמו כבר מזמן‪.‬‬
‫בקאזולי הוכנס האב לאחד הבתים‪ .‬הבנות רחצו את רגליו במים חמים וניסו להשקותו במרק‬
‫חם‪ .‬חומו של הירש החל לעלות‪ ,‬והיה מסוכן להשאירו במקום ללא טיפול רפואי‪ .‬בלילה הבא‬
‫העמיסו את המשפחה על עגלה רתומה לזוג שוורים והסיעו אותם למחנה של חיילים אוסטרלים‪.‬‬
‫הרופא הצבאי שבדק את הירש פסק שיש לשלוח אותו בקרון חולים ברכבת‪ ,‬דרומה לעיר‬
‫פֹוג'יה בה נמצא בית‪-‬חולים צבאי גדול‪ .‬המשפחה התלוותה להירש בדרכו לפוג'יה‪ .‬כשהירש‬
‫נלקח לתוך בית‪-‬החולים‪ ,‬נתבקשו הנשים במשפחה להמתין בכיכר סמוכה בעיר‪ ,‬להסעה למחנה‬
‫פליטים בשולי העיר‪ .‬בעומדן בכיכר‪ ,‬פנתה לילי לחייל ששמר עליהן ושאלה אם הוא מכיר‬
‫חיילים מארץ‪-‬ישראל‪ .‬החייל ענה לה בחיוב‪ ,‬וקיבל רשות ממפקדו להסיעה ליחידתם‪ .‬רודלה‬
‫ורבקה נותרו ממתינות בכיכר‪ ,‬כשלפתע חלפה בפניהם משאית צבאית ועל דלתה התנוסס מגן‬
‫דוד‪ .‬רבקה‪ ,‬שידעה רק מילה אחת בעברית‪ ,‬רצה בעקבות המשאית וצעקה "שלום!"‪ .‬המשאית‬
‫עצרה ליד רבקה‪ ,‬ואימה שהצטרפה אליהם שאלה את הנהג ביידיש אם הוא דובר 'מאמע‪-‬לושן'‪.‬‬
‫כשהלה לא הבין‪ ,‬עברה בייאושה לרוסית‪ .‬עיני הנהג אורו והוא ענה לה ברוסית‪ .‬הוא סיפר לה‬
‫שהוא יהודי יליד בוכרה בברית המועצות‪ ,‬המשרת ביחידה של חיילים מארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫החייל מבוכרה הסיע את רבקה ואימה ליחידתו‪ ,‬ושם מצאו השתיים את לילי יושבת במרכז‬
‫מעגל גדול של חיילים עם סמלי מגן דוד על כתפיהם‪ .‬בידה אחזה מברשת שיניים‪ ,‬שקיבלה‬
‫כאשר נשאלה במה היא חפצה יותר מכול דבר‪ .‬החיילים עטפו את שלושת הנשים באהבה‬
‫ובדאגה‪ .‬כששאלו אותן מה עוד הם יכולים לעשות למענן‪ ,‬ביקשה מהם לילי שינסו ליצור קשר‬
‫עם אחיה בובי‪ ,‬שעלה ארצה עם תשעים הנערים מזאגרב ב‪ .1941-‬החיילים הבטיחו לקשר בין‬
‫כול בני המשפחה ושמרו על המגע עמם עד עלותם ארצה‪ .‬הם האמינו מיד לדברי לילי‬
‫ומשפחתה‪ ,‬כשפגשו אותם לראשונה‪ .‬לא כן קרה בהגיען למחנה הפליטים‪ .‬האם ובנותיה נתקלו‬
‫בחשדנות‪ ,‬ונחקרו פעמים רבות כדי לברר אם הן באמת יהודיות ואינן מתחזות‪.‬‬
‫לאחר שהירש עבר ניתוח והחלים‪ ,‬הועברה המשפחה למחנה קרּבֹונָרה ליד העיר ּבָארי‪ .‬גם שם‬
‫ידעו הלוינים כיצד להסתדר במהרה‪ .‬ההורים החלו לעבוד במטבח של צבאות בנות הברית‬
‫בעיר‪ ,‬וקבלו למגוריהם דירה בת שלושה חדרים‪ .‬חיילי היחידה שאימצה אותם הביאו להם‬
‫מכתבים מבובי‪ ,‬שהגיעו מקיבוץ עין‪-‬גב‪ .‬כשחזרו יום אחד מעבודתם‪ ,‬מצאו ההורים את הדירה‬
‫מלאה במיטות ומזרנים‪ .‬לרגע חשבו שמישהו פלש לדירתם‪ ,‬אך התברר שהייתה זאת מתנתם‬
‫של חיילי היחידה‪ .‬שניים מהחיילים פתחו בית‪-‬ספר לילדי הפליטים במחנה‪ ,‬ולרבקה הייתה‬
‫הזדמנות לשמוע שעורים ראשונים בעברית‪.‬‬
‫]לאחר שהגיע צביהירש לוי ע משפחתו ארצה באוניה "באטורי"‪ ,‬חזר עד מהרה‬
‫לעיסוקו החביב בתקליטי ‪ ,‬מימי חברת "זמר" בברלי‪ .‬הוא הקי פה חברת תקליטי‬
‫חדשה בש "הד ארצי"‪ ,‬וכשנפטר ב‪ 1958‬הוריש אותה לבנו זאבבובי לוי‪.[.‬‬
‫‪9‬‬
‫תמונות לדוגמה‪:‬‬
‫‪ .1‬באדיבות משפחת קופלר‬
‫ארמנו‪ ,‬בנו של וינצ'נסו‪ ,‬ליד בית הוריו הישן בפארה‪-‬פיליורום‪-‬פטרי‪.‬‬
‫פתח מערת המסתור בה החביא וינצ'נסו את משפחת לוין‪ ,‬ואחרי‪-‬כן את ליאו קופלר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .2‬באדיבות מעין לנדוי‪-‬פריאר‬
‫רחה פריאר עם בתה הקטנה מעין‪ ,‬ברלין ‪ 1938‬בקירוב‪.‬‬
‫רחה פריאר בנעוריה‪.‬‬
‫שלהבת פריאר במדי הצבא הבריטי‪,‬‬
‫לאחר התגייסותו ב‪.1941-‬‬
‫‪11‬‬
‫מפות לדוגמה ]הכין רמי בן‪-‬ראובן[‪:‬‬
‫הדרך מברלין למחנה זכסנהאוזן‪ ,‬אותה עשה בריצה צבי‪-‬הירש לוין בספטמבר ‪.1939‬‬
‫‪12‬‬
‫גזרת החזית האדריאתית בדצמבר ‪ ,1943‬כשמשפחת לוין חצתה את קו החזית‪.‬‬
‫‪13‬‬