: י די הר היער - שרה בן
יצא לאור בהוצאת "אריאל" ינואר 2011 ילדי הר היער: הילדים שנסעו ברכבות לחיים על קורות קבוצה של "ילדי רחה פריאר" מעליית הנוער הקובץ מכיל: .1דברי מבוא לספר .2קטע מהטקסט לדוגמה .3תמונות לדוגמה .4מפות לדוגמה שרה ורמי בן-ראובן © 2011 מוקדש לזכרה של ר ח ה פ ר י א ר, נביאה שחזתה את אימי השואה ,והקדישה חייה להצלת ילדים. דברי מבוא סיפורי שואה מתארים את התופת והאימה שליוו את הקורבנות עד סופם המר .הרכבות בהן הובלו למחנות המוות הפכו לסמלה של השואה .הרכבות בהן נסעו "ילדי הר היער" )הידועים גם בשם "ילדי וילה אמה"( הובילו לחיים .הייתה זו חבורה של עשרות נערים ונערות יהודים שנדדו כקבוצה מגובשת במשך ארבע שנות המלחמה ,בארצות הנתונות לשלטון פאשיסטי או נאצי ,והצליחו להינצל מכליאה וממוות – במידה רבה בעזרת תושבים מקומיים ,שסייעו להם תוך סיכון חייהם .לסיפור הצלתם של הילדים נודעה חשיבות כמקרה יחיד מסוגו ,בקנה מידה היסטורי .כנגד כל הסיכויים ,שרדו הנערים את השואה כבני-אנוש חופשיים )להוציא נפש אחת( .ספר זה נועד להעמיד את סיפורם באור הנכון ,תוך הישענות על מידע חדש. ה"ילדים" בהם מדובר מנו כ 50-מתוך קבוצה של כ 140-נערים ונערות שהבריחה רחה פריאר, מייסדת עליית הנוער ,מאוסטריה הנאצית לזאגרב ביוגוסלביה טרם כיבושה .תשעים מהנערים עלו ארצה ברכבת האחרונה שיצאה מבלגרד .השאר )שמספרם עלה בהמשך ל ,100-כולל מלווים( נותרו בזאגרב בעת הפלישה הגרמנית באפריל .1941רחה פריאר ,שעלתה ארצה לפני יֹוׁשקֹו אינדיג, הפלישה ,הפקידה את האחריות לגורל הילדים שנותרו בגלות בידי המדריך ְ שנשלח אליה על-ידי הנהגת "השומר הצעיר" ביוגוסלביה. החבורה שנדדה באירופה הכבושה הצליחה לחמוק כמה פעמים מאסון ,תודות לתושייתו של המדריך ולעזרת המקומיים .תחילה הצליחה החבורה לעבור מזאגרב ,תחת אפם של הנאצים, לאזור בסלובניה הכבוש בידי האיטלקים .הם התקבלו שם באהדה רבה ,ושוכנו בטירת ציד הררית ליד ליובליאנה ,סמוך לכפר בשם ֶלסְנֹוְּ -ברְדֹו – הוא "הר היער" .כעבור שנה נאלצו לעזוב את המקום ,שהפך לזירת מאבק בין פרטיזנים יוגוסלבים לצבא האיטלקי .הם עברו לכפר בצפון איטליה בשם נוננטולה ,ליד העיר מודנה ,ושוכנו בבניין הקרוי "וילה אמה" .תושבי הכפר קיבלו את פניהם בידידות ,ודאגו למחסורם .כשפלשו הנאצים לאיטליה בספטמבר ,1943 החביאו הכפריים את בני החבורה בבתיהם ,תוך סיכון חייהם ,עד למועד בו הצליח יושקו לארגן את בריחתם לשוויץ .בעוברם בשלום את הגבול ,קיבלו אותם השלטונות ברצון ואפשרו להם לשהות בתנאים נוחים עד עלייתם ארצה ב ,1945-בתום המלחמה. מסלול הישרדותו של זוג אוהבים מהבוגרים בחבורה היה שונה .סיפורם ,שלא נודע עד כה ברבים ,שזור לאורכו של הספר כעלילת משנה .האהבה בין לילי לוין לבין ליאו קופלר החלה לפרוח בעת שהותם בהר היער .חברתם הצעירה סוניה ּבֹורּוס עקבה ביומנה ברגישות רבה אחר נפתולי אהבתם .סיפור האהבה נקטע בחטף ,כאשר לילי אולצה לעזוב את הטירה כדי להצטרף לבני משפחתה ששהו כפליטים בכפר קטן במרכז איטליה .ליאו ,שעבר עם החבורה לנוננטולה, החליט להיפרד מחבריו ערב צאתם לשוויץ ,ויצא למסע הארוך לכפר בו שהתה לילי .בכפר חיכתה לליאו אכזבה ,אך גורל השניים הוסיף להיות קשור זה בזה .כשהגיעו הנאצים לכפר, סייעו להם תושבים מקומיים להיחבא .ליאו ומשפחת לוין הצליחו לחצות ,במועדים שונים ,את קו החזית לעבר צבאות בנות הברית .הם נפגשו שוב באונייה שהסיעה אותם לארץ-ישראל ב- .1944 כשהגיע המדריך יושקו ארצה ב) 1945-ושינה שמו ליוסף איתאי( ,הכין את יומן זיכרונותיו לפרסום בספר תחת הכותרת "ילדי וילה אמה" .עד מהרה התייאש כשלא מצא הוצאה לאור המעוניינת לפרסם את הספר .רק ב ,1983-מצא הוצאה שנעתרה לפרסמו .הייתה זאת הוצאת "מורשת" של בית העדות על-שם מרדכי אנילביץ' ,הקשורה לספריית פועלים .הספר לא זכה לתפוצה רחבה ,וידוע בעיקר בחוגים המתעניינים בשואה. 2 גורל דומה של העדר הכרה רדף את דמותה האצילית של רחה פריאר .לאחר עלותה ארצה ב- 1941הורחקה רחה מפעילות בעליית הנוער ,וסבלה במשך שנים מהתעלמות והתכחשות לתרומתה להצלת ילדים .הדבר קרה בשל ריב אישי עם הנרייטה סאלד ,שהוכתרה בארץ בתואר "אם עליית הנוער" .כבודה של רחה הושב רק ב ,1981-כשהוענק לה פרס ישראל, אולם שמה אינו מוכר דיו בציבור עד עצם היום הזה .סיפור חייה ,שפרטים רבים ממנו לא נודעו עד כה ,מלווה את העלילה בספר ,בתקווה שיזכה להכרה לה הוא ראוי. סיפורם של ילדי וילה אמה זכה לאחרונה לפרסום ניכר באירופה – בעיקר באיטליה ובגרמניה. נכתבו עליהם ספרים ,מחקרים ומאמרים ,והופקו סרטי קולנוע אודותיהם .סיפורם הפך למיתוס באיטליה ,מקור לגאווה לאומית .הווילה בנוננטולה הפכה ,לאחר שיפוץ ,לאתר הנצחה. בישראל זכה הסיפור להדים מעטים יחסית .ב 1965-כובדו שני מנהיגיו הרוחניים של הכפר, הכומר והרופא ,בתואר "חסידי אומות העולם" בטקס שנערך ב"יד ושם" .תרומתם של שאר תושבי נוננטולה לא זכתה להכרה הראויה .לאחרונה חלה בישראל התעניינות ספרותית גוברת בנושאי השואה ,עם נטייה ליתר גיוון ופתיחות .הדבר חיזק את החלטנו לפרסם מחדש את סיפורה של קבוצת הילדים ,תוך כדי הרחבת יריעתו. ברצוננו להודות לכל אלה שסיפרו לנו מזיכרונותיהם או סיפקו לנו חומר תיעודי – רשימות, זיכרונות כתובים ,יומנים ,קלטות ,סרטים ,תמונות ועדויות ל"יד ושם" :מיכה פז )פס( ,יעקב גולדברג ,צבי-קורט שניידר ז"ל ,קלמן גבעון )קליינברגר( ,מעין לנדוי )פריאר( ,דליה קופלר ומשפחתה ,רבקה רייק )לוין( ,שושנה הררי )בורוס( ובתה אביגיל מנהיים ,ילדי יוסף איתאי, מוסד "יד ושם" ו"שירות הסרטים הישראלי" .תודה גם לאורה מלמד ,הממונה על ארכיון "יד רחה פריאר" בקיבוץ יקום ,ולבעלה דוד מלמד מנהל הבית ,על עזרתם הנדיבה בשימוש בארכיון .העדויות השונות ,בכתב ובעל-פה ,לא תמיד תאמו זו לזו .השתדלנו להפעיל את מיטב שיפוטנו במקרים אלה .תודתנו נתונה גם לכל אלה שניאותו לקרוא גרסה זו או אחרת של כתב- היד והחכימו אותנו בהערותיהם .הפליאה לעשות מעין לנדוי .היא העמידה לרשותנו את תרגומה מגרמנית ,בליווי הבהרות ,ליומן שניהלה בילדותה במסעותיה עם אימה ,תרגמה מאמר באינטרנט שכתב בגרמנית אחיה שלהבת פריאר על אימם ,וקראה כמה גרסאות של כתב-היד. מרבית הקטעים בספר העוסקים בביוגרפיה של רחה פריאר ,ובמאבקה להכרה מלאה בתרומתה לעליית הנוער לאור ההתכחשות לה על-ידי הנרייטה סאלד ,מבוססים על מאמר שכתבה שרה על פריאר .חלקים ממנו פורסמו בהמשכים בביטאון יוצאי מרכז אירופה "יקינתון" ,ביולי, אוגוסט וספטמבר .2009תודתנו נתונה לעורך הביטאון ,מיכה לימור ,על הסכמתו לשימוש בחומר. הבנת הרקע לאירועים המתוארים בספר דורשת התמצאות במרחב ובזמן התרחשותם .בטקסט שולבו ,נוסף לתמונות ,גם מפות שערך רמי ,כדי להמחיש את הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי לכתוב .הספר לא היה רואה אור במתכונת הראויה ,אילולי טיפולו המסור של אלי שילר מ"אריאל". 3 קטע מהטקסט לדוגמה: הבריחה אל מעבר לקו החזית ]קצר היה הרומ האביבי שפרח בי ליאו קופלר לבי לילי לוי .הדבר קרה בטירת הציד בלסנוברדו שליד ליובליאנה ,בה שהתה קבוצת ילדי עליית הנוער שנה שלמה לפני הגיעה לווילה אמה .בגלל התערבות אימה ,נאלצה לילי לעזוב את הטירה במאי .1942 לאחר גלגולי רבי מצליחי בני משפחת לוי ,רודלה והירש ובנותיה לילי ורבקה, להתאחד ולחיות בשלווה בכפר הקט פארהפיליורו פטרי )פארה בקיצור( ,ליד '&ר%צי באיטליה התיכונה .ה נשלחו למקו כפליטי ,לשהות ש ִ פסקארה שבחבל בריתוק שחייב להתייצב מדי יו בלשכתו של המארשלו ,מפקד המשטרה המקומי. כעבור שנה ומעלה הגיע לפתע לכפר ליאו .הוא נפרד מחבריו בווילה ֶא ָמה ,שנאלצו לברוח מנוננטולה בעקבות פלישת הגרמני בספטמבר ,1943ויצא למסע הארו +דרומה לחבור אל לילי בפארה[. מסעו של ליאו לדרום החל בנסיעה ברכבת ממודנה ל ֶפרָארָה .ליאו בן השמונה-עשרה היה כבר מנוסה בנסיעה ברכבות ,מאז נסיעתו לווינה לבדו חמש שנים לפני-כן .הנסיעה הפעם לא ארכה זמן רב .כשעצרה הרכבת בתחנה בפרארה ,ראה לפתע חיילים גרמנים רבים במקום. לכן מיהר לקפוץ מהרכבת בטרם ייעצר .מכאן והלאה החליט להמשיך את דרכו בהליכה ובהסעות מזדמנות .את מרחק 600הקילומטרים שהפרידו בינו לבין לילי עבר בתשעה ימים. באזורים כפריים ביקש מאיכרים שיסיעו אותו על גבי עגלות או טרקטורים .בלילות ירח העדיף ללכת ברגל ולנום ביום .כשנאלץ לחצות כביש שעליו תנועה צבאית ,עבר תחת גשר או מעביר מים .הוא נע במסלול קרוב לחוף האדריאתי ,ניזון מפירות שקטף מעצים ושתה חלב שנתנו לו איכרים .כשהגיע בראשית אוקטובר 1943לעיר הנמל פסקארה בחבל אברוצי ,פנה לדרך המתפתלת ועולה בין הרים בואכה הכפר פארה .במכתביה מפארה סיפרה לו לילי שהיא גרה עם משפחתה בבית על אחת הגבעות בכפר ,בקרבת ביתו של בעל הבית ,מודד הקרקעות המקומי ג'ירולמו וינצ'נסו .בהגיעו לכפר שאל על מקום מגורי אורחיו של וינצ'נסו .אנשי הכפר ענו לו כי הוא לבטח מתכוון לאורחיו היהודים של וינצ'נסו .ליאו לא התפלא על תשובתם ,בזוכרו כי גם בנוננטולה ידעו הכפריים הכול אודות אורחיהם היהודים. ליאו ציפה שיתקבל בהתרגשות רבה ע"י לילי ,אולם הפגישה לא עלתה יפה כפי שקיווה .כגודל הציפייה היה גודל האכזבה .לילי לא שמחה כלל לבואו. הצבא הגרמני ,ששעט בדהרה לאורכה של איטליה לעימות עם צבאות בנות הברית ,לאחר שהאיטלקים הכריזו על שביתת הנשק ,חלף על פני פארה .תנועתו נראתה לראשונה בכפר כמה ימים לפני בואו של ליאו .משפחת לוין ,שחייתה חודשים בשלווה בפארה מבלי לראות חייל גרמני ,ראתה בהופעתו של ליאו בעקבות הגרמנים סימן מבשר רעות .הלוינים היו טרודים עתה בדאגה להישרדותם .הם הבינו שייאלצו לחפש מקום מחבוא ,אם יגיעו שליחי הגסטאפו לכפר. לכן לא היה להם עניין לדאוג לצעיר נוסף המנסה לחזר אחר בתם הבכורה .נוכחותו של ליאו הייתה עליהם למעמסה ,ואולי אף לסיכון מיותר. לילי ,שהייתה נערה רגישה ומסוגרת ,הושפעה מאוד מחרדות אימה בשל הסכנות הקיומיות שצצו לפתע בפני משפחתה .לכן החלה לחוש מועקה בקרבתו של ליאו ,ודחתה את חיזוריו. ככול שגברו חיזוריו כך גברה הדחייה מצדה .ליאו לא נואש בנקל ממאמציו להשיב את ליבה של לילי אליו .הוא מצא לו בת ברית באחותה הצעירה רבקה ,שגילתה עניין בסיפוריו המרתקים ,והקשיבה לשירים פרי עטו שהקריא בפניה .כאשר סירבה לילי בעקשנות לצאת עמו 4 לשוטט בחוצות הכפר ,שמחה רבקה להתלוות אליו ולגלות לו את המקומות היפים החביבים עליה .רבקה ,שטרם מלאו לה אחת-עשרה שנה ,לא ציפתה שליאו יגלה בה עניין כפי שגילה בלילי ,אך בין השניים החלה לצמוח בהדרגה ידידות ,למרות הפרש הגילים הניכר .רבקה דיברה עם ליאו בשפת אימה ,הגרמנית ,והתייחסה אליו כאל אח בוגר. חלפו כמה שבועות בטרם נראתה נוכחות קבועה של גרמנים בכפר .ליאו ,שנראה כהה פנים ודיבר איטלקית שוטפת ,אם כי לא בניב המקומי שנקרא פארֶזית ,הסתובב ללא חשש ברחובות הכפר .הוא לא נמנה על הגולים שנדרשו להתייצב מדי יום במשרד המארשלו ,ולכן לא נודע לרשויות על נוכחותו .בשל קרבתו של הבית בו שכנו הלוינים לביתו של וינצ'נסו ,הכיר ליאו מקרוב את בעל הבית האיטלקי .וינצ'נסו עמד מיד על מעלותיו של ליאו ,והציע לו להתלוות אליו לסיוריו בגבעות מסביב לכפר .עד מהרה גילה ליאו שידידו החדש אינו רק מודד קרקעות, אלא גם "ּפָדרונֶה" אמיתי ,בעל קרקעות רבים .האיכרים שחכרו את אדמותיו שילמו לו דמי חכירה ,שהפכו למקור פרנסתו העיקרי וגבייתם מילאה את מיטב זמנו. יום אחד בנובמבר 1943נפוצה שמועה שכול הפליטים המרותקים בכפר נדרשים להתייצב מיד בתחנת המשטרה .וינצ'נסו הזהיר את כול היהודים שחסו בצלו ,שלא יעזו לציית לצו וללכת למשטרה כי הדבר מסוכן .לילי התעקשה בתמימותה שעליה ללכת לתחנה כדי לברר מה רוצים מהם .ליאו ,שהבין כי הצו בא מהגסטאפו ,לא ניסה לעצור את לילי ביודעו שתסרב לשמוע בקולו .לכן חיפש דרך עקיפה להרתיעה .כשירדה לילי מהגבעה בה שכן ביתה ,בדרכה לתחנת המשטרה ,נתקלה באישה זרה שמעולם לא הכירה .האישה פנתה אליה ואמרה" :לילי ,לאן את הולכת? כלום אינך יודעת שהגרמנים רוצים לעצור אתכם? חזרי מיד למשפחתך ואמרי להם לברוח!" לילי ראתה באישה המסתורית את יד הגורל .היא חזרה נפעמת לביתה ,וסיפרה למשפחתה ולליאו על הפגישה המוזרה עם האישה הזרה שידעה לקרוא לה בשמה .האם היה זה ליאו שלילי ומשפחתה חבים לו את חייהם? כששמע וינצ'נסו את הדברים ,הבין שהגרמנים יבואו מיד לחפש את היהודים שלא התייצבו במשטרה .לכן הוביל את משפחת לוין למערה בצלע הר מחוץ לכפר .את פתח המערה סגרו וינצ'נסו ובניו בסלע גדול ,שהסתיר את הפתח כמעט לגמרי ולא ניתן היה להבחין מבחוץ בנעשה במערה .המשפחה שהתה במערה שבוע ימים .כול ערב ,עם רדת החשיכה ,התגנבו למערה שני בניו של וינצ'נסו ,מֶנֹוטי ואֶרמָנו .הם הביאו לנצורים אוכל ויין ,וחדשות מהנעשה בחוץ .לאחר שבוע הועברה המשפחה לאסם בן שתי קומות שניצב בלב שדה פלפלים .המשפחה שוכנה בקומה השנייה ,שאליה ניתן לעלות בעזרת סולם .את הסולם גררו למעלה ,כדי שאיש לא יגלה את נוכחותם שם .לקומה הראשונה כונסו בהמות למנוחת הלילה שלהן. לאחר כמה ימים בא ליאו לבקר באסם .הוא סיפר ללוינים שהגרמנים תפסו בכפר זוג יהודים קשישים מהגולים ושלחו אותם למחנה ריכוז .גם בני הזוג טוכמן ,הצעירים היהודים מווינה שהתנצרו ,נתפסו כשניסו להימלט מהכפר .ליאו סיפר גם שהמארשלו ,מלווה בחיילים גרמנים, עובר מבית לבית לשאול היכן מסתתרים בני משפחת לוין .הגרמנים נכנסו לביתו של וינצ'נסו, הצמידו אותו ואת משפחתו אל הקיר מול כיתת יורים ,והודיעו להם שאם לא יגלו את מקום מחבואם של הלוינים ,יוצאו כולם להורג .וינצ'נסו ,אשתו ובניו לא פצו פה ,בעומדם מול הרובים השלופים .שתיקתם העקשנית עוררה את המארשלו לפעולה .הוא פנה לגרמנים ואמר להם שג'ירולמו וינצ'נסו הוא אחד מנכבדי הכפר ,ואם הוא אומר שאין לו מושג איפה האנשים הללו ,יש להאמין לו .כך הצליח לשכנע את הגרמנים שיניחו את בני משפחת וינצ'נסו לנפשם. חלף למעלה מחודש מאז ראו הלוינים לאחרונה את ליאו קופלר באסם .לא היה להם מושג מה עבר עליו באותם ימים ,ולא ידעו שהוא נעצר .ליאו ,שהסתובב בכפר ללא פחד ,מתחזה 5 לאיטלקי ,החזיק בכיסיו שני דרכונים .בכיסו הימני היה דרכון איטלקי ובשמאלי – גרמני .אם איטלקים שאלו למוצאו ,שלף את הדרכון הגרמני ,ואם היו אלה גרמנים ,שלף את האיטלקי. ליאו הוסיף להצטרף אל וינצ'נסו במסעותיו לגביית דמי החכירה מהאיכרים .יום אחד ,כשעצר וינצ'נסו ליד אחד מבתי האיכרים ,ביקש מליאו להישאר בחוץ לשמור על מכונית הפיאט 600 שלו .כשהתבונן סביבו ,הבחין ליאו לפתע בקבוצת לובשי חולצות שחורות קרבים אליו .הוא נחפז לשלוף בטעות מכיסו את דרכונו האיטלקי ,בו נכתב שהוא מנוננטולה .לובשי החולצות השחורות ,שהיו חברי ארגון פאשיסטי פרו-נאצי ,החלו לחקור אותו כיוון שחשדו שהוא מרגל. הם שאלו אותו מה מעשיו בפארה הקטנה ,הרחוקה מאות קילומטרים מנוננטולה .לליאו היה סיפור כיסוי מוכן .הוא סיפר להם שבא לעזור לדודו וינצ'נסו בעבודות חקלאיות .היה לו ברור שהם ילכו מיד לבית ה'דוד' לאמת את דבריו ,לאחר שישימו אותו במעצר .כששמע מהם וינצ'נסו את סיפורו של ליאו ,אישר אותו מיד. בערב הגיע וינצ'נסו לרגלי חומת בית-הסוהר בו היה ליאו עצור .הוא הדריך את ליאו בצעקות כיצד לקפוץ החוצה דרך חלון חדר השירותים .ליאו היה כבר מנוסה בבריחה מחדרי שירותים. כך נס עוד בווינה מבית-החולים בו אושפז לאחר ניסיון ההתאבדות הכושל ,ויצא אל נהג המונית מקס שחיכה לו בחוץ .הפעם היה זה וינצ'נסו שהמתין לו ליד החלון ,והוביל אותו למערה בה התחבאו הלוינים לאחר הופעת הגרמנים בכפר. באותם הימים הלכו והתקרבו צבאות בנות הברית לאזור ,אך התקדמותם נעצרה .קו החזית החל להתייצב לרוחב איטליה מגזרת הנהר רָּפידו הדרומית-מערבית ,ליד מנזר מונטה קאסינו ,עד לגזרת הנהר סאנגרו הצפונית-מזרחית ,בקרבת פארה .יחידות של המחנה השמיני הבריטי נעצרו כשבעה קילומטרים בלבד מדרום-מזרח למערת המחבוא בה הסתתר ליאו .השטח בין קו החזית לפאתי הכפר הוכרז ע"י הצבא הגרמני כשטח צבאי סגור .עמדות מקלעים וסוללות ארטילריה הוצבו בגבעות סביב ,ותושבים רבים של הכפרים באזור נדרשו לפנות בתיהם למגורי החיילים הגרמנים .שיירות של כפריים החלו לנדוד מערבה. שבוע לאחר כניסתו של ליאו למערה ,בא וינצ'נסו לבקרו .הוא אמר לליאו שעכשיו הגיע תורו לעזור לו להינצל ,בזכות שליטתו בשפה הגרמנית .תוכניתו הייתה להציג את ליאו כקרוב- משפחה איטלקי שלמד גרמנית .ליאו התבקש לדבר גרמנית עילגת כפי שאיטלקי צפוי לדבר, ולא גרמנית רהוטה .וינצ'נסו ידע שאין בפארה הרבה איטלקים דוברי גרמנית ,והחיילים הגרמנים יזדקקו למתורגמנים במגעיהם עם האוכלוסייה המקומית .כשהגיע ליאו לכפר ,ניגש לאחד הקצינים הגרמנים וביקש ממנו בנימוס לא לפנות את משפחת וינצ'נסו ממגוריה כי הם נאמנים לגרמנים .בתמורה הציע לו ליאו את שירותיו כמתורגמן .הקצין התלהב מהצעתו והסכים לקבלה .כך הפך ליאו למקורבו ואיש סודו של הקצין .ליאו ישן עם הקצין בחדר אחד. בשעות הפנאי יכול היה להקשיב לשידורי רדיו ברלין ממקלט הרדיו של הקצין .מדי פעם נזקק הקצין לשירותיו של ליאו כדי לתרגם את דברי הכפריים לגרמנית .כול ערב ,טרם לכתו לישון פחד ליאו שמא תתגלה יהדותו כשיפשוט את בגדיו ,או יפלוט דברים בשנתו בגרמנית רהוטה. השלב הבא בתוכנית המילוט של וינצ'נסו היה להעביר את לילי ומשפחתה לכפר בשם פארה- סן-מרטינו ,הקרוב יותר לחזית .הכפר שוכן שמונה-עשר קילומטר מדרום לפארה-פיליורום- פטרי ,מקום מושבם הקודם .וינצ'נסו צייד אותם בתעודות זהות מזויפות נושאות שמות איטלקיים .הוא הביאם לכפר ושיכן אותם בבית בן שתי קומות ,באחד מחדרי הקומה השנייה. בקומת הקרקע התגוררו חיילים בני עמים שונים שגויסו לצבא הגרמני .אחד מהם היה צ'כי יליד טפליץ ,עיר מולדתו של ליאו .מדי פעם הגיעו לבית קצינים גרמנים לערוך ביקורות אצל החיילים .הוריה של לילי לא דיברו עדיין איטלקית .לכן סיפרו הבנות לחיילים שאימן חרשת- אילמת ואביהן פגוע-מוח .כול בוקר ניעורו הדיירים לשמע מטחי התותחים הגרמנים ,שנענו 6 במטחי הנגד של תותחי בנות הברית .הקונצרט הזה חזר על עצמו מדי ערב .פעם נפל פגז בחצר הבית וקול הנפץ האדיר החריד את יושביו. עד מהרה הגיע לבית גם ליאו ,מצויד בתעודת מעבר חופשי שהעניק לו הקצין הגרמני ,שכנו לחדר בפארה .יום אחד הרגיש שהחייל הצ'כי מטפליץ נועץ בו עיניים סקרניות .החייל פנה אל ליאו בגרמנית ,אמר לו שהוא מכיר אותו ושאל אם הוא זוכר אותו .לתדהמתו ,זיהה ליאו מיד את החייל מטפליץ .היה זה אחיה המבוגר של חברתו הגויה של ליאו מכיתה ה' .אז היה האח בן ארבע-עשרה .עתה ,לאחר שמונה שנים ,הוא משרת בצבא הגרמני אליו גויס כתושב חבל הסודטים .בגמגמו בגרמנית עילגת ,הכחיש ליאו כול קשר לחייל והסתלק מהבית. בליל חג המולד השתכר החייל והחל לבכות ולצעוק בצ'כית שהוא רוצה לשוב הביתה לאימו. רק ליאו שהיה במקום ,הבין את דבריו .כשהתבונן בו ליאו ,התעשת החייל לרגע ואמר לו בצ'כית" :אני יודע שאתה מבין אותי" .רודלה ,אימה של לילי ,משכה את ליאו לחדרה והורתה לו בפסקנות שעליו לעזוב מיד את הבית .כשיתעורר החייל משכרונו והשפעת היין תפוג ,הוא עלול להתחיל לחקור ולגלות את מוצאם של ליאו ושל משפחתה. ליאו נאלץ להיפרד ממשפחת לוין ומלילי .הוא הבין שאפסו סיכוייו להשיב לו את אהבתה של לילי ,וכול מאמציו לקרבה אליו יעלו בתוהו .לכן החליט בו ברגע שתם ונשלם סיפור אהבתו ללילי .שנים אחר-כך ,בראיון שנתן לסופרת חסיה פינקוס ,תיאר ליאו את אישיותו במילים הבאות: "אני יודע שאני אדם בעל תגובות קיצוניות .זה מתגלה בכול מה שאני עושה .אינני מסוגל לפשרות .אני גורס :הכול או לא-כלום .אני דורש הרבה מעצמי ,וגם מאחרים". התאהבותו בלילי הפכה לגביו בהינף יד מ"הכול" ל"לא כלום". ליאו חש שהוא עומד שוב בנקודת מפנה בחייו ,כפי שעמד ביום פרידתו ממשפחתו בטפליץ. אולם עתה הוא בוגר ,מעל גיל שמונה-עשרה .הוא התפלא שלא חש כך כבר ביום בו נפרד מחבריו בנוננטולה ,אולי משום שהיה עדיין מסונוור מגעגועיו ללילי ,וקיווה למצוא בקרבתה בית חם ואוהב .מעתה עליו לנהוג בקור רוח כדי להינצל ,ולהתחיל בחיים חדשים. מאותו רגע החל מוחו של ליאו לפעול בקדחתנות .הוא הניח שלא רק החייל הצ'כי מטפליץ השתכר אותו לילה .מרבית החיילים משני צדי קו החזית עשו זאת לבטח .לכן החליט בו במקום שזה הלילה המתאים לחציית שטח ההפקר המפריד בין שני הקווים ,שרוחבו כארבעה קילומטרים. ליאו יצא לדרך בארבע לפנות בוקר ,בהנחה שהתרדמה בעמדות בעיצומה .בחוץ ירד שלג ושרר קור כלבים .מאחוריו הזדקר רכס המַאייֶלה ,שגובה שיאו ,פסגת ה;מָרּו 2,783 ,מטר .לפניו היו הרים נמוכים יותר .בדרכו חצה כביש במרחק כמה עשרות מטרים מקבוצת חיילים גרמנים, מבלי שיבחינו בו .עם הנץ השחר הוסיף ליאו לנוע קפוא ומותש בשטח ההפקר ,עד ששמע קול קורא ! ,Haltשפירושו עצור ,בגרמנית ובאנגלית .ליאו חשש שנתקל בפטרול גרמני ,ולכן בחר בפתרון הקל של התעלפות .הוא נאסף ע"י חיילים קנדים מהמחנה השמיני ,שנשאו אותו למבנה בו הייתה מיטה נקייה .שם החלו לחקור אותו .מאחר שחשדו בו שהוא מרגל גרמני ,הביאו אליו חוקר דובר גרמנית .ליאו התבקש לכתוב את קורות חייו בגרמנית ובאיטלקית .כששמעו ששהה שלושה חודשים בסביבה ,לא האמינו לו .הם הביאו לו תצלום אוויר של האזור וביקשו ממנו לזהות בו את הכפרים פארה-פיליורום-פטרי ופארה-סן-מרטינו .ליאו ,שמעולם לא ראה תצלום אוויר ,התקשה לזהות את המקומות בהם שהה. 7 לבסוף השתכנעו חוקריו של ליאו כי מוצאו מצ'כוסלובקיה .הם החליטו שיש לשלחו לאימונים, כדי לצרפו לגדוד הצ'כי שלחם בשורות בנות הברית .הלבישו אותו במדי צבא ,העניקו לו מקדמה כספית ,ושלחו אותו לנופש בטרם יצא לאימונים .כך הגיע ליאו למלון בעיר הנמל ּבָארי ,בו נשכר עבורו חדר ,וזרים דאגו לנוחיותו .בלכתו ברחוב בבארי ראה ליאו טנדר צבאי עוצר ,וממנו יורד חייל שעל זרועו סרט ובו מגן דוד על רקע כחול-לבן .על פס כתום בסרט הופיעה המילה פלשתינה .לשונו של ליאו נעתקה לרגע .לאחר שהתעשת ,פנה ליאו לחייל ושאל אותו ביידיש איך אפשר להגיע לארץ-ישראל .החייל הזמין אותו לעלות לטנדר כדי לצרפו ליחידתו ,פלוגת התובלה הארץ-ישראלית .468הפלוגה ,שהגיעה לאיטליה בדצמבר ,1943 הקדישה מאז זמן רב לטיפול בפליטים יהודים .בעלותו לרכב ,תלש ליאו ממדיו את הסמלים הצ'כים .כשהגיע למטה הפלוגה ,ומפקדיה שמעו את סיפורו ,הוחלט לשחררו מהצבא כדי לאפשר לו לעלות ארצה .כך הגיע ליאו ,דרך מחנה פליטים של ,UNRAלמחנה הכשרה לעולים בפאתי בארי. בעיר בארי פגש ליאו נוער ציוני וצורף בשמו האמיתי ,אריה קופלר ,לרשימה של מועמדים לגאליים לעלייה ארצה .קבוצת העולים הועברה תחילה למחנה הכשרה בסנטה-מריה-דיֶ -ל ֶצ'ה, בקצה עקב ה'מגף' האיטלקי .שם לימדו אותם חיילים מהארץ עברית ותולדות הציונות .משם הועברו העולים לעיר הנמל טרנטו והועלו על סיפון אונייה פולנית הקרויה "ס ֶטפָן ּבאטֹורי", כשמו של מלך פולין במאה השש-עשרה .על סיפון ה"באטורי" ,שהפליגה לאלכסנדריה ב5- במאי ,1944פגש לפתע ליאו את משפחת לוין .כשראה את לילי עומדת מולו ,נדהם ליאו מהאדישות שהשתלטה עליו למראה דמותה .הוא לא הסמיק ,זיעה לא נטפה ממצחו ,ולא חש כעס על הוריה שהרחיקו אותו מקרבתה .לעומת זאת ,התרגש מהפגישה עם רבקה שקיבלה את פניו בשמחה .במהלך ההפלגה היא ניאותה לספר לו על ההרפתקאות שעברה משפחתה בחודשים האחרונים. כמה ימים לאחר הפרידה מליאו החליט הירש שגם משפחתו חייבת לעזוב את הכפר פארה-סן-מרטינו ולעבור את הקווים לצד בנות הברית .לאורך שטח ההפקר בין שני הצבאות זרם נחל <ווֶנטינו ,אחד מיובליו של הנהר סאנגרו .ממזרח לנחל שכן כפר גדול בשם קָאזֹולי, שהיה בקצה שטח ההפקר .לשם רצה הירש לוין להגיע עם משפחתו .הוא מצא מבריח שהסכים להעבירם יחד עם קבוצה גדולה של פליטים .לפי תוכניתו הם היו אמורים לרדת מהכפר בו שהו לנחל ,שלגדתו שכן בית-הקברות של הכפר .משם היה עליהם לעלות במעלה הדרך המובילה לקאזולי .המבריח החליט שמוטב לחצות את הקווים בלילה חשוך ,לאחר ירידת שלג רב .גזרה זו הייתה רגועה יחסית ,בעוד צפונה משם התחולל סביב אורטונה ואורסוניה ,בקור מקפיא ,אחד הקרבות המרים ביותר שידע המחנה השמיני באיטליה. כשירדו הבורחים לבית-הקברות ,השמיעו נעליהם קולות חריקה בשלג הרך .לפתע שמעו משמר גרמני קורא בקול "עצור!" .השומרים החלו לירות לעבר בית-הקברות ,אך לא העזו להתקרב .הם חששו שקולות הרעש מקורם בחיילים סיקים ,יוצאי הודו ,שלחמו בשורות הצבא הבריטי ונודעו כלוחמים נועזים .הגרמנים כינו את הסיקים ,שהטילו בהם אימה ,בשם "השחורים" בשל זקניהם ושערות ראשם השחורים והארוכים .הללו נהגו להתקרב בחשאי אל השומרים ,עם סכין בין שיניהם ,ולהפתיע אותם כנמר היוצא לטרף .כשהשתררה זמן מה דממה, נסו השומרים בפחד .לאט-לאט החלו הפליטים להגיח מבין המצבות ולחפש האחד את השני. כשהחל הירח לעלות ראתה רודלה לוין שלילי בתה נעלמה .היא החלה לקרוא בלחש בשמה אך לא נענתה .הפליטים החלו לנוע מהמקום ,אך לא הבחינו בשפת הנחל הקפואה וכמה מהם החליקו לנחל .לפתע שמעו קול בכי חרישי .כשהסבו את ראשם ,הבחינו בלילי יושבת בוכייה בעברו השני של הנחל ,ולידה צעיר מפארה שניסה לנחם אותה .הירש לוין ,שהקדים לחצות את הנחל בחושך ,נפל לבור מי קרח שהיה חבוי תחת השלג .לילי והבחור משו אותו מהבור כשהוא 8 רטוב ,קפוא ובאפיסת כוחות ,ואינו מסוגל עוד ללכת .לילי נזכרה בדברי הרופא שבדק את אביה לאחר שובו ממחנה זכסנהאוזן ,ארבע שנים לפני-כן ,על סיכויו לשרוד אילו נשאר במחנה עוד יום .לכן חששה שאם לא יקבל מיד עזרה ,הוא לא יחזיק מעמד. עם עלות השחר ,גררו לילי והבחור מפארה את האב המותש לצריף קטן שעמד ליד הנחל, והשכיבו אותו על מצע קש .הירש ניסה לשכנעם שימשיכו בדרכם בלעדיו .רודלה האיצה בלילי והבחור שירוצו לקאזולי להזעיק עזרה .לילי פסעה קדימה כמה צעדים ,אך שבה לאחור בוכייה. היא לא הסכימה להשאיר את אביה מחשש שיקרה לו אסון ,ונותרה עומדת לידו עם משפחתה. הבחור רץ לקאזולי וחזר עם כמה אנשים טובי לב שניאותו לעזור .הם הביאו עמם אלונקה, ושניים מהם נשאו בה את האב הפגוע .אחר לקח את האם על גבו ,והשאר הובילו אחריהם את שתי הבנות .יתר הפליטים נעלמו כבר מזמן. בקאזולי הוכנס האב לאחד הבתים .הבנות רחצו את רגליו במים חמים וניסו להשקותו במרק חם .חומו של הירש החל לעלות ,והיה מסוכן להשאירו במקום ללא טיפול רפואי .בלילה הבא העמיסו את המשפחה על עגלה רתומה לזוג שוורים והסיעו אותם למחנה של חיילים אוסטרלים. הרופא הצבאי שבדק את הירש פסק שיש לשלוח אותו בקרון חולים ברכבת ,דרומה לעיר פֹוג'יה בה נמצא בית-חולים צבאי גדול .המשפחה התלוותה להירש בדרכו לפוג'יה .כשהירש נלקח לתוך בית-החולים ,נתבקשו הנשים במשפחה להמתין בכיכר סמוכה בעיר ,להסעה למחנה פליטים בשולי העיר .בעומדן בכיכר ,פנתה לילי לחייל ששמר עליהן ושאלה אם הוא מכיר חיילים מארץ-ישראל .החייל ענה לה בחיוב ,וקיבל רשות ממפקדו להסיעה ליחידתם .רודלה ורבקה נותרו ממתינות בכיכר ,כשלפתע חלפה בפניהם משאית צבאית ועל דלתה התנוסס מגן דוד .רבקה ,שידעה רק מילה אחת בעברית ,רצה בעקבות המשאית וצעקה "שלום!" .המשאית עצרה ליד רבקה ,ואימה שהצטרפה אליהם שאלה את הנהג ביידיש אם הוא דובר 'מאמע-לושן'. כשהלה לא הבין ,עברה בייאושה לרוסית .עיני הנהג אורו והוא ענה לה ברוסית .הוא סיפר לה שהוא יהודי יליד בוכרה בברית המועצות ,המשרת ביחידה של חיילים מארץ-ישראל. החייל מבוכרה הסיע את רבקה ואימה ליחידתו ,ושם מצאו השתיים את לילי יושבת במרכז מעגל גדול של חיילים עם סמלי מגן דוד על כתפיהם .בידה אחזה מברשת שיניים ,שקיבלה כאשר נשאלה במה היא חפצה יותר מכול דבר .החיילים עטפו את שלושת הנשים באהבה ובדאגה .כששאלו אותן מה עוד הם יכולים לעשות למענן ,ביקשה מהם לילי שינסו ליצור קשר עם אחיה בובי ,שעלה ארצה עם תשעים הנערים מזאגרב ב .1941-החיילים הבטיחו לקשר בין כול בני המשפחה ושמרו על המגע עמם עד עלותם ארצה .הם האמינו מיד לדברי לילי ומשפחתה ,כשפגשו אותם לראשונה .לא כן קרה בהגיען למחנה הפליטים .האם ובנותיה נתקלו בחשדנות ,ונחקרו פעמים רבות כדי לברר אם הן באמת יהודיות ואינן מתחזות. לאחר שהירש עבר ניתוח והחלים ,הועברה המשפחה למחנה קרּבֹונָרה ליד העיר ּבָארי .גם שם ידעו הלוינים כיצד להסתדר במהרה .ההורים החלו לעבוד במטבח של צבאות בנות הברית בעיר ,וקבלו למגוריהם דירה בת שלושה חדרים .חיילי היחידה שאימצה אותם הביאו להם מכתבים מבובי ,שהגיעו מקיבוץ עין-גב .כשחזרו יום אחד מעבודתם ,מצאו ההורים את הדירה מלאה במיטות ומזרנים .לרגע חשבו שמישהו פלש לדירתם ,אך התברר שהייתה זאת מתנתם של חיילי היחידה .שניים מהחיילים פתחו בית-ספר לילדי הפליטים במחנה ,ולרבקה הייתה הזדמנות לשמוע שעורים ראשונים בעברית. ]לאחר שהגיע צביהירש לוי ע משפחתו ארצה באוניה "באטורי" ,חזר עד מהרה לעיסוקו החביב בתקליטי ,מימי חברת "זמר" בברלי .הוא הקי פה חברת תקליטי חדשה בש "הד ארצי" ,וכשנפטר ב 1958הוריש אותה לבנו זאבבובי לוי.[. 9 תמונות לדוגמה: .1באדיבות משפחת קופלר ארמנו ,בנו של וינצ'נסו ,ליד בית הוריו הישן בפארה-פיליורום-פטרי. פתח מערת המסתור בה החביא וינצ'נסו את משפחת לוין ,ואחרי-כן את ליאו קופלר. 10 .2באדיבות מעין לנדוי-פריאר רחה פריאר עם בתה הקטנה מעין ,ברלין 1938בקירוב. רחה פריאר בנעוריה. שלהבת פריאר במדי הצבא הבריטי, לאחר התגייסותו ב.1941- 11 מפות לדוגמה ]הכין רמי בן-ראובן[: הדרך מברלין למחנה זכסנהאוזן ,אותה עשה בריצה צבי-הירש לוין בספטמבר .1939 12 גזרת החזית האדריאתית בדצמבר ,1943כשמשפחת לוין חצתה את קו החזית. 13
© Copyright 2024