‫בס"ד‬
‫שיעורים על מסכת קידושין – שיעור טז‬
‫הרב צבי סבלפסקי‬
‫מה קרקע שאינו מוציא מכניס‬
‫‪ .1‬תוספות מסכת קידושין דף ה עמוד א ד"ה שכן‬
‫וא"ת ונימא ק"ו מקרקעות שאינן מוציאות אפ"ה מכניסות פי' דאדם יכול לקדש אשה בקרקע ואינה מתגרשת בקרקע‬
‫והתם ליכא למיפרך שכן פודין בו הקדש וי"ל דאיכא למיפרך מה לקרקע שכן קונין מטלטלין אגבן תאמר בשטר‪.‬‬
‫‪ .2‬תוספות הרא"ש מסכת קידושין דף ה עמוד א ד"ה מה לכסף‬
‫מה לכסף שכן פודין בו הקדשות‪ .‬וא"ת וניליף משוה כסף כגון קרקעות שאין פודין בם הקדשות ומעשר שני כדתנן בפ'‬
‫יש בכור ולא הקדשות בכל אלו ומעשר שני בעי כסף צורה‪ ,‬וי"ל דשמא אין אשה נקנית בקרקע ואפי' את"ל דנקנית י"ל‬
‫כיון דמכח כסף היא מתקדשת שייך למיפרך שכן פודין בו הקדשות‪ ,‬ועי"ל מה לקרקע שכן קונה מטלטלים באגב‪.‬‬
‫‪ .3‬רש"ש מסכת קידושין דף ה עמוד א ד"ה וא"ת ונימא‬
‫וא"ת ונימא ק"ו מקרקעות כו' וי"ל כו' שכן קונין מטלטלין אגבן‪ .‬ק"ל נימא ק"ו מעבדים דאין מטלטלין נקנין אגבן‬
‫לכ"ע לשנוייא דרב איקא להא"ד בב"ק (יב)‪ .‬וי"ל דאתיא כר"מ בב"מ (ק ב) דא"ל דנשבעין על עבדים וע"ש בתד"ה‬
‫דלמא ולדידי' י"ל דה"ה שפודין בהם הקדשות‪ .‬אך ק"ל דנילף משט"ח שיש לו על אחרים דמיקדשא ביה ואין פודין בו‬
‫הקדש לכ"ע‪ .‬ולשטת הסוברים דמכירת שטרות דרבנן ניחא‬
‫‪ .4‬תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף יא עמוד ב – יב עמוד א‬
‫ואמר עולא א"ר אלעזר‪ ,‬הלכתא‪ :‬גובין מן העבדים‪ .‬אמר ליה ר"נ לעולא‪ :‬אמר רבי אלעזר אפי' מיתמי? לא‪ ,‬מיניה‪.‬‬
‫מיניה‪ ,‬אפי' מגלימא דעל כתפיה! הכא במאי עסקינן ‪ -‬שעשאו אפותיקי; כדרבא‪ ,‬דאמר רבא‪ :‬עשה עבדו אפותיקי ומכרו‬
‫ בעל חוב גובה הימנו‪ ,‬שורו אפותיקי ומכרו ‪ -‬אין ב"ח גובה הימנו‪ ,‬מ"ט? הא אית ליה קלא‪ ,‬והא לית ליה קלא‪ .‬לבתר‬‫דנפק‪ ,‬אמר להו עולא‪ ,‬הכי אמר רבי אלעזר‪ :‬אפי' מיתמי‪ .‬אמר ר"נ‪ :‬אשתמטין עולא‪ .‬הוה עובדא בנהרדעא‪ ,‬ואגבו דייני‬
‫דנהרדעא‪ .‬הוה עובדא בפומבדיתא‪ ,‬ואגביה רב חנא בר ביזנא‪ .‬אמר להו ר"נ‪ :‬זילו אהדורו‪ ,‬ואי לא ‪ -‬מגבינן לכו‬
‫לאפדנייכו‪ .‬א"ל רבא לר"נ‪ :‬הא עולא‪ ,‬הא רבי אלעזר‪ ,‬הא דייני דנהרדעא‪ ,‬והא רב חנא בר ביזנא‪ ,‬מר כמאן סבירא‬
‫ליה? א"ל‪ :‬אנא מתניתא ידענא‪ ,‬דתני אבימי‪ :‬פרוזבול חל על הקרקע‪ ,‬ואינו חל על העבדים; מטלטלין נקנין עם הקרקע‪,‬‬
‫ואינן נקנין עם העבדים‪ ...‬דתנן‪ :‬נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות ‪ -‬בכסף‪ ,‬בשטר‪ ,‬ובחזקה;‬
‫מנהני מילי! אמר חזקיה‪ ,‬דאמר קרא‪ :‬ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה‬
‫‪ .5‬תוספות מסכת בבא קמא דף יב עמוד א ד"ה אנא‬
‫אנא מתניתא ידענא ‪ -‬אף על גב דבכמה דוכתין אשכחן דכמקרקעי דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכא לא איירי אלא‬
‫במילי דרבנן ולגבות מיתמי ומלקוחות וסבר שעבודא לאו דאורייתא ולא גבי אלא מדרבנן ולענין פרוזבול וקנין אגב‬
‫דהוי נמי מדרבנן וקרא דערים מצורות אסמכתא בעלמא היא‬
‫‪ .6‬נימוקי יוסף מסכת בבא קמא דף לד עמוד ב ד"ה‬
‫והעיקר בזה שבכל דברי תורה עבדא כמקרקעי דמי כשבועה ואונאה ותשלומי כפל ודיני שומרים ופדיון בכור בכל אלו‬
‫הוציאו מהן קרקעות בכלל ופרט ועבדים שהוקשו להם אבל ההיא דב"ב תלוי בלשון בני אדם אם קורין לעבדים‬
‫מטלטלין לפי שהן מטלטלין אף על פי שמן הדין [הן] כקרקעות וההיא נמי דר"נ היינו מפני שאין דעתו של מלוה עליהן‬
‫לפי שיכול הלוה להבריחן דומיא דמטלטלין וכן בדינא דאגב דאפשר דהוי דין תורה דבקדושין [דף כו א] מפיק ליה‬
‫מדכתיב ויתן להן אביהם וכו' ערים בצורות אף הוא תלוי בדעתו של אדם שאדם סומך הדבר המטלטל על הקרקע שהוא‬
‫עיקר לעולם שאדם סומך בו ולפיכך עבדים כיון שאין אדם סומך עליהם אי אפשר לסמוך מטלטלין עליהם וכ"כ רבינו‬
‫שמואל ז"ל בבבא בתרא והוא עיקר‬
‫בס"ד‬
‫שיעורים על מסכת קידושין – שיעור טז‬
‫הרב צבי סבלפסקי‬
‫‪ .7‬תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מה עמוד ב – מו עמוד א‬
‫היה עומד בגורן ואין בידו מעות‪ ,‬אומר לחבירו‪ :‬הרי פירות הללו נתונים לך במתנה‪ ,‬וחוזר ואומר‪ :‬הרי הן מחוללין על‬
‫מעות שיש לי בבית‪ .‬טעמא‪ :‬דאין בידו מעות‪ ,‬הא אם יש בידו מעות ‪ -‬ליקני להו לאידך במשיכה‪ ,‬ופריק‪ .‬דהכי עדיף‬
‫דהוה ליה נכרי‪ .‬ואי אמרת מטבע נקנה בחליפין ‪ -‬ניקנו ליה מעות להיאך אגב סודר‪ ,‬ולפרוק! ‪ -‬דלית ליה סודר‪.‬‬
‫ונקנינהו נהליה אגב קרקע! ‪ -‬דלית ליה קרקע‬
‫‪ .8‬תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמט עמוד א‬
‫דאיסור גיורא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא‪ .‬רב מרי בריה‪ ,‬הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי‪ ,‬ובי רב‬
‫הוה‪ .‬אמר רבא‪ :‬היכי ניקנינהו רב מרי להני זוזי?‪ ...‬מתקיף לה רב איקא בריה דרב אמי‪ :‬אמאי? ולודי איסור דהלין זוזי‬
‫דרב מרי נינהו‪ ,‬וליקנינהו באודיתא‬
‫‪ .9‬תוספות מסכת בבא קמא דף קד עמוד ב ד"ה אגב‬
‫וההיא דפ' הזהב (ב"מ דף מו‪ .‬ושם) גבי היה עומד בגורן דפריך וליקני ליה אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא התם‬
‫מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לית ליה ארעא לא היו קרוין מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן פירות מעשר‬
‫שני אבל לענין לגבות כיון שהודה שיש לו והקנה לו אגב קרקע למה לא יגבה [עי' תוס' כתובות נד‪ :‬ד"ה אף על פי וב"ב‬
‫מד‪ :‬ד"ה דלא]‪.‬‬
‫‪ .10‬רא"ש מסכת בכורות פרק א סימן ב‬
‫והמחוור שבכולן שיקבל מן העובד כוכבים פרוטה ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה וטוב‬
‫הוא לעשות כן שלא יבא לידי תקלה בבכור‬
‫‪ .11‬קצות החושן סימן קצד ס"ק ג‬
‫(ג) אבל במטלטלין‪ .‬וכבר נחלקו בזה קמאי דקמאי‪ ,‬ולכן העלו בזה גבי מכירת בכור שצריך תרווייהו כסף ומשיכה‬
‫לאפוקי מידי ספיקא‪ .‬ובתוס' פרק הזהב (ב"מ) דף מ"ח (ע"ב) ד"ה נתנה לסיטון כתבו דאפילו לר' יוחנן דס"ל דבר תורה‬
‫מעות קונות איכא למימר דעכו"ם נמי בכסף‪ ,‬ואף על גב דאמרו בפ"ב דבכורות (יג‪ ,‬ב) מדישראל בחדא [עכו"ם נמי‬
‫בחדא] ומדישראל בכסף עכו"ם במשיכה‪ ,‬מ"מ איכא למימר דישראל בכסף ועכו"ם נמי בכסף‪ ,‬ע"ש בשם ר' חיים כהן‪,‬‬
‫ועיין מ"ש בסימן ק"ה סק"ה‪ ,‬ועיין בטור ושו"ע ביו"ד סימן ש"ך (סעיף ו') דכתבו בבכור דבעי תרוייהו כסף ומשיכה‪.‬‬
‫אמנם במכירת חמץ קשה הדבר במשיכה בכל חבית וחבית‪ ,‬ובכסף לחודיה מידי ספיקא לא נפקא‪ ,‬ולכן שמתי אל לבי‬
‫לברר הקנין וכיצד לצאת מידי מאסר הספיקות‪ .‬ובשו"ת נחלת שבעה סי' ל' שם נמצא כתוב תשובת הגאון מוהר"ש‬
‫קאדנביר וז"ל‪ ,‬ואגב לא אוכל להמלט להודיע למע"ל מה שחדשתי מדין זה בימי חורפי והצעתי הדבר לפני רבותינו‬
‫והסכימו עמי והוא זה‪ ,‬דהתוס' והרא"ש (בכורות פ"א סי' ב') והטור (יו"ד סימן ש"כ) ושו"ע (שם סעיף ו') שכתבו‬
‫דהמחוור שבכלם דמקבל פרוטה מן העכו"ם ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת לשם והמקום יקנה לו באם וכו'‪ ,‬וכן אנו‬
‫נוהגין לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר שבתוכו החמץ והמקום קונה לו החמץ וכמ"ש הב"ח בטור‬
‫או"ח (סימן תמ"ח אות ב')‪ ,‬ותמיהא לי מלתא דהא דחצר קונה הבהמה או החמץ הוא מדין שליחות‪ ,‬דאי משום יד היה‬
‫צריך העכו"ם להיות עומד בסמוכין לו דמה יד בסמוכה וכו' כדאיתא פ"ק דמציעא (יא‪ ,‬ב)‪ ,‬וכיון דמדין שליחות קונה‬
‫החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לעכו"ם לא הן לדידן ולא אנן לדידהו מן אתם גם אתם כדאיתא פרק איזהו נשך (ב"מ‬
‫עא‪ ,‬ב) וא"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל לומר דחצירו של עכו"ם קונה לו‪ ,‬ודוחק לומר עכו"ם לעכו"ם יש שליח וכמ"ש‬
‫בשו"ת משאת בנימין סי' (צ"ד) [צ"ז]‪ ,‬וא"כ חצירו של עכו"ם הוי כשליח העכו"ם‪ ,‬דערבך ערבא צריך‪ ,‬דדינו של הרב‬
‫מ שאת בנימין צ"ע למעשה וכו'‪ .‬ומצאתי ברבינו ירוחם חלק אדם וחוה נתיב כ' ח"ב (קעג‪ ,‬ע"ב) שכתב וז"ל‪ ,‬ולצאת ידי‬
‫שניהם יקבל מהגוי מעות בשביל אוזן הבהמה פרוטה וימשוך הבהמה‪ ,‬או יקנה להגוי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה‬
‫לו אגבו אוזן הבהמה עכ"ל‪ .‬ואמרתי טבא חדא פלפלא וכו' דלכולהו אית להו פירכא ולדידי[ה] לית ליה פירכא כלל‪,‬‬
‫דמבואר שלא מדין חצר קני ליה אלא מתורת מטלטלין אגב קרקע דקנה הקרקע ואגבו המטלטלין ולא מתורת חצר וכו'‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫שיעורים על מסכת קידושין – שיעור טז‬
‫הרב צבי סבלפסקי‬
‫ולפ"ז גם במכירת חמץ יש לנו להזהר למכור לעכו"ם החדר שהחמץ בתוכו וליקח פרוטה ומקנה חדר ואגבו החמץ‪ ,‬ולא‬
‫שנותן בתורת חצר‪ ,‬וקלסו רבותי את דברי ומקום הניחו לי רבותי האחרונים להתגדר בו עכ"ל וע"ש‪.‬‬
‫אמנם מ"ש הרב הנזכר דלכולהו אית להו פירכא ולדידיה לית ליה פירכא‪ ,‬כד דייקת גם בתורת אגב יש לגמגם לפי מ"ש‬
‫תוס' והרא"ש פ"ק דב"ק דף (י"א) [י"ב] (ע"א תוס' ד"ה אנא ורא"ש סי' י"ד) דקנין אגב אינו אלא מדרבנן וקרא (דברי‬
‫הימים ב כא‪ ,‬ג) דויתן להם ערים בצורות אינו אלא אסמכתא ע"ש‪ ,‬ולפי מ"ש רבינו ירוחם (חלק חוה נתיב כ"ב ח"א‬
‫קפא‪ ,‬ע"ג) הובא בב"י באה"ע סימן כ"ח (ד"ה היה לו מלוה על אחרים) דאם קידש אשה בחוב ע"י מעמד שלשתן דאינו‬
‫קונה אלא מדרבנן לא הוי קידושי תורה ע"ש‪ ,‬וא"כ בקדושת בכור דהוא איסור תורה אינו פקע ע"י קנין דרבנן‪ ,‬ואפילו‬
‫לפי מ"ש הב"י באה"ע שם דכיון שתקנו חכמים שיהיה קונה הו"ל קידושי תורה‪ ,‬אכתי יש לחוש לדעת העיר שושן‬
‫(סימן ס"ו סעיף כ"ה) והסמ"ע סימן ס"ו סק"א דלמ"ד מכירת שטרות דרבנן עכו"ם אינו קונה בתקנתא דרבנן ועיין‬
‫מ"ש בסימן ס"ו ס"ק ל"ב‪ ,‬וא"כ בקנין אגב קרקע דאינו אלא מדרבנן אפשר דעכו"ם אינו קונה‪.‬‬