‫חוות דעת פסיכולוגית‬ ‫בעניין חשיבות מתן זכויות מיוחדות‬ ‫להגנה על קטינים בעת חקירה ומאסר‬ ‫מחברים‬ ‫זאב צ'רלס גרינבאום‪ ,PhD ,‬פרופסור (אמריטוס) לפסיכולוגיה חברתית בקתדרה ע"ש ג'יימס מרשל‬ ‫באוניברסיטה העברית בירושלים; חבר הוועד המנהל של מרכז האריס להתפתחות מוקדמת של הילד;‬ ‫יו"ר הוועד המנהל של האגודה הבינלאומית לזכויות הילד (אב"י)‬ ‫מיכל פרוכטמן‪ ,MA ,‬פסיכולוגית חינוכית מומחית‪-‬מדריכה‪ ,‬מטפלת משפחתית מוסמכת‬ ‫טלי לרנאו‪ ,MA ,‬פסיכותרפיסטית ופסיכולוגית קלינית מתמחה‬ ‫אפרת אבן‪-‬צור‪ ,MA ,‬פסיכולוגית ילדים‪ ,‬בית הספר למדעי הפסיכולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‬ ‫‪1‬‬ ‫חוות הדעת נכתבה על מנת לספק תשתית מחקרית לתביעה להשוואת מצבם המשפטי של ילדים‬ ‫פלסטינים לזה של ילדים בעלי אזרחות ישראלית‪ .‬בסוף המסמך מצורפת רשימת מקורות למידע‬ ‫מפורט מהשנים האחרונות על הפגיעה בזכויותיהם של ילדים פלסטינים בעת חקירה ומאסר‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫מסמך זה מציג ראיות ממחקר פסיכולוגי וקרימינולוגי עדכני לחשיבות הטמונה בהענקת זכויות מיוחדות לקטינים במגע‬ ‫עם שלטונות החוק‪ ,‬ומתמקד בארבע זכויות בסיסיות שמוענקות בחוק הישראלי לקטינים במסגרת חוק הנוער (טיפול‬ ‫והשגחה)‪ .‬אלה כוללות נוכחות הורים בחקירת קטינים חשודים‪ ,‬תיעוד מוקלט של חקירות קטינים‪ ,‬תקופת התיישנות של‬ ‫שנה אחת בלבד לכל העבירות ואי הטלת מאסר בפועל על קטינים מתחת לגיל ‪.14‬‬ ‫המחוקק הישראלי הסתמך קרוב לוודאי על הממצאים הפסיכולוגיים שיוצגו להלן‪ ,‬כמו גם על סיבות מוסריות ומשפטיות‪,‬‬ ‫כאשר העניק זכויות אלה לקטינים בעלי אזרחות ישראלית‪ .‬הראיות המוצגות במסמך זה מבססות את הצורך במתן אותן‬ ‫זכויות לכל קטין וקטין המצוי תחת שיפוט ישראלי‪ ,‬ובכלל זה לקטינים פלסטינים‪.‬‬ ‫מדינת ישראל חתומה על אמנת האומות המאוחדות לזכויות הילד משנת ‪ ,1989‬המדגישה טיפול שווה בפני החוק לכל קטין‪.‬‬ ‫ככל אזרח במדינה‪ ,‬פסיכולוגים‪ ,‬אנשי מדעי החברה ואנשי מקצוע בריאות הנפש‪ ,‬כולל המחברים של מסמך זה‪ ,‬מחויבים‬ ‫לאמנה לזכויות הילד שממנה משתמעת החובה להשוות את הטיפול בקטינים פלסטינים לטיפול בקטינים ישראלים לפי‬ ‫חוק הנוער של מדינת ישראל‪ .‬מעבר לבסיס המוסרי להשוואת תנאי קטינים בפני החוק‪ ,‬במסמך זה אנו מבקשים להצביע‬ ‫על הבסיס הפסיכולוגי למתן ארבע הזכויות הנידונות לקטינים כולם‪ .‬בסיס זה קשור בשוני בין קטינים למבוגרים שנעוץ‬ ‫בחוסר בשלות שכלית ורגשית של ילדים ומתבגרים‪ ,‬המצויים עדיין בתהליך התפתחותי‪.‬‬ ‫נפתח בהצגת הרקע הפסיכולוגי המדעי לדרישות הנוגעות לשמירה על זכויות הקטין בחקירה (דרך הדרישה לנוכחות‬ ‫הורים והדרישה לתיעוד מצולם ומוקלט של כל חקירה)‪ .‬בהמשך נציג מאפיינים פסיכולוגיים והתפתחותיים של בני נוער‬ ‫שהנם בעלי חשיבות רבה לדרישות הנוגעות לוויתור על עונש מאסר לקטינים צעירים בתנאים מסוימים (דרך הדרישה‬ ‫לקיצור תקופת ההתיישנות של עבירות קטינים והדרישה לאי‪-‬הטלת מאסר בפועל על קטינים מתחת לגיל ‪.)14‬‬ ‫‪ .I‬דרישות לשמירה על זכויות הקטין בחקירה‬ ‫הדרישה לנוכחות הורים בחקירת קטינים חשודים והדרישה לתיעוד מוקלט של חקירות קטינים מבוססות על ידע מחקרי‬ ‫עדכני לגבי תהליכים פסיכולוגיים קוגניטיביים וחברתיים‪ .‬בהצהרת המדיניות של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה‬ ‫של הילד והמתבגר בנושא ריאיון וחקירה של חשודים קטינים (‪ ,)AACAP, 2013‬שאושררה במרץ ‪ ,2013‬נכתב כך‪:‬‬ ‫«המחקר מראה שהמוח ממשיך להתפתח במשך גיל ההתבגרות ובשנים הראשונות של‬ ‫הבגרות‪ .‬האונות הקדמיות‪ ,‬האחראיות על חשיבה בוגרת‪ ,‬על הסקה ועל שיפוט‪ ,‬מתפתחות‬ ‫אחרונות‪ .‬מתבגרים משתמשים במוחותיהם בצורה שהיא שונה באופן בסיסי ממבוגרים‪ .‬הם‬ ‫נוטים יותר להתנהג באופן אימפולסיבי‪ ,‬בלי להתחשב באופן מלא בתוצאות החלטותיהם או‬ ‫התנהגותם‪( ».‬העתק ההצהרה נספח לחוות דעת זו‪).‬‬ ‫הבדלים ביולוגיים והתפתחותיים אלה מגבירים את פגיעוּ תם של קטינים‪ ,‬כפי שהוכח במחקרים פסיכולוגיים וקרימינולוגיים‬ ‫רבים‪ .‬המחקרים מצביעים על כך כי פגיעוּ תם של ילדים ובני נוער בעת חקירה משפיעה על תהליך קבלת ההחלטות שלהם‬ ‫באופן שעשוי להוביל להעמדתם לדין ולמציאתם אשמים גם במקרים שבהם ראוי כי ישוחררו או יימצאו זכאים‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫במקרים שבהם מוקנית לנחקרים הזכות להגן על עצמם קטינים נמצאו מוגבלים ביכולתם לממש זכות זו בשל מאפייניהם‬ ‫ההתפתחותיים‪ .‬אחד מהממצאים המרכזיים הממחישים סכנה זאת הוא השכיחות הרבה של הודאות שווא בקרב קטינים‪,‬‬ ‫המובילות במקרים רבים לעסקאות טיעון במקום לזיכוי (‪ .)Chester, 2013‬נתונים מהעולם מראים כי חומרת העבירות‬ ‫שקטינים הורשעו בעוונותיהן על סמך הודאות שווא נעה מעבירות קלות משקל ועד לרצח‪ ,‬כולל «שחזור» הרצח לפרטיו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫להלן נתייחס לשלושה היבטים של הפגיעוּ ת העולים ממחקרים אלה – (א) קושי בהבנת הילד והמתבגר את זכויותיו‬ ‫כתוצאה ממגבלות קוגניטיביות‪( ,‬ב) צייתנות מוגברת של ילדים ומתבגרים ללחץ של סמכות ו‪(-‬ג) פרספקטיבת זמן מוגבלת‬ ‫ואימפולסיביות יתר של מתבגרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬קושי בהבנת הילד והמתבגר את זכויותיו‬ ‫הצהרת ה‪ AACAP-‬מתייחסת ליכולת המופחתת של קטין להכיר בזכויותיו בחקירה ובמעצר או להבין את מלוא משמעותן‪,‬‬ ‫לזהות מהלך תקין של חקירה משטרתית או אף לעמוד על זכויותיו במקרה שהוא סבור שהן מופרות (‪.)AACAP, 2013‬‬ ‫ואכן‪ ,‬מחקרים מארצות הברית מראים כי בשל מגבלות קוגניטיביות קטינים רבים הנעצרים על ידי המשטרה אינם מבינים‬ ‫את זכויותיהם ואינם מעריכים באופן מלא את התהליך המשפטי העומד בפניהם (‪Goldstein, Condie, Kalbeitzer,‬‬ ‫‪ .)Osman, & Geier, 2003; Grisso,1980‬קטינים רבים מוותרים על האינטרסים שלהם ועל זכויות המוקנות להם כמו‬ ‫זכות השתיקה או הזכות לעורך דין בחקירה (‪ .)Kassin, 2008; Feld, 2006‬בעוד מבוגרים מבינים את המושג «זכות» כדבר‬ ‫המיועד להגן עליהם ושלה הם זכאים ללא תלות בסמכות שמולם‪ ,‬ילדים מבינים זאת כדבר מותנה שעשוי להילקח ברצון‬ ‫הסמכות‪ ,‬דהיינו – כחסד (‪ .)Grisso, 1997‬עמדה זו עשויה להתעצם עוד יותר כאשר מדובר בקטין פלסטיני העשוי לראות‬ ‫בכוחות הביטחון כמי שסמכותם עומדת מעל הכול‪.‬‬ ‫מחקרים עדכניים נוספים מצביעים על כך שלצעירים חשודים מתחת לגיל ‪ 16‬יש הבנה לקויה של תהליכי משפט (‪Grisso‬‬ ‫‪ .)et al., 2003; Viljoen, Klaver, & Roesch, 2005‬מומחים בתחום אף מעריכים כי רמת ההבנה של צעירים בגילאים אלה‬ ‫דומה לזו של אנשים שאינם כשירים לעמוד למשפט (‪.)Grisso et al., 2003‬‬ ‫ב‪ .‬צייתנות מוגברת של ילדים ומתבגרים ללחץ של סמכות‬ ‫יחד עם ההתמצאות הקוגניטיבית המוגבלת של הילד והמתבגר בנעשה סביבו‪ ,‬הנטייה של הילד והמתבגר לציית ללחץ‬ ‫סמכותי המופעל עליו עלולה להביא לעיוות של תוצאות החקירה‪ .‬צייתנות הקטין לבעל הסמכות המבוגר והנטייה‬ ‫לרצותו מתגברת בחקירה בשל הבדלי הכוח המובנים בה‪ ,‬המתגברים אף יותר כאשר הקטין הוא בן מיעוטים‪ .‬לכך‬ ‫מתווספת השפעת האופי המאיים של חוויית החקירה‪ ,‬המלווה מטבעה בלחץ נפשי ופסיכולוגי‪ ,‬פחד ומצוקה‪ ,‬במיוחד‬ ‫כאשר הקטין הפלסטיני מגיע לחקירה ממעצר שבעצמו מהווה חוויה טראומתית (בצלם‪.)2011 ,‬‬ ‫הצהרת ה‪ AACAP-‬מתייחסת לסיכון המוגבר בכך שלחץ המופעל על קטינים על ידי חוקרים בתהליך החקירה יוביל‬ ‫להודאות שווא (‪ .)AACAP, 2013‬מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שמידע לא נכון המוצג בפני נבדק עשוי לשנות‬ ‫תפיסות‪ ,‬אמונות‪ ,‬זיכרונות והתנהגות – ומכאן שהסכנה להודאות שווא גדלה במיוחד במקרים שבהם מוצגות לנחקר ראיות‬ ‫בדויות‪ .‬נמצא שהצגת ראיות בדויות למבוגרים חפים מפשע בתנאי מעבדה העלתה את אחוז המודים בעבירה ואת אחוז‬ ‫הנבדקים שהאמינו שביצעו את העברה על אף העובדה שלא ביצעו אותה (‪Kassin & Kiechel, 1996; Horselenberg,‬‬ ‫‪ ,)Merckelbach & Josephs, 2003‬לא כל שכן כאשר מדובר בקטינים בתנאי חקירה‪ .‬תופעה מוכרת נוספת היא פגיעוּ תם‬ ‫של ילדים לסכנה של «זיכרונות מושתלים» – עיוות הזיכרון של הילד באמצעות רמז של מבוגר‪ .‬ילד המשתכנע שה»זיכרון»‬ ‫המושתל הוא אמת מתקשה להשתחרר ממנו (‪.)Loftus & Davis, 2006‬‬ ‫המחקרים שנסקרו תומכים באופן חד‪-‬משמעי בדרישות לנוכחות הורים בחקירה ובהקלטה אור‪-‬קולית של החקירה‪ .‬יש‬ ‫לציין שנוכחות הורים לכשעצמו אינה מספיקה כדי להגן על הקטין בחקירה‪ :‬מטרות הקטין וההורה עלולים להיות בלתי‪-‬‬ ‫מתואמות ולא לכל הורה יש המיומנות להגן על ילדו בחקירה משפטית (‪ .)Grissso & Ring, 1979; AACAP, 2013‬כפי‬ ‫שצוין במסמך של ה‪ ,AACAP-‬ההקלטה וגם נוכחות עורך‪-‬דין הם חשובים לצורך הגנה על הילד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬פרספקטיבת זמן מוגבלת ואימפולסיביות של ילדים ומתבגרים‬ ‫פגיעוּ תם של קטינים במערכת המשפט נובעת גם מדפוס התנהגות וקבלת החלטות המונע על ידי אימפולסיביות‪,‬‬ ‫התמקדות בסיפוק מיידי ויכולת נמוכה לתפוס סיכונים והשלכות עתידיות (‪Owen-Kostelnik, Reppucci, & Meyer,‬‬ ‫‪ .)2006‬ילדים ובני נוער נוטים לפעול באופן אימפולסיבי ולתת משקל גבוה יותר להשלכות קצרות טווח על פני ארוכות‬ ‫טווח (‪ ,)Fried & Reppucci, 1991‬והם מתאפיינים בפרספקטיבת זמן מוגבלת ובנטייה מופרזת יחסית למבוגרים לקחת‬ ‫‪3‬‬ ‫סיכונים (‪Bottoms, Najdowski & Goodman, 2009; Feld, 2006; Owen-Kostelnik, Reppucci, Osman & Geier,‬‬ ‫‪2003; Owen-Kostelnik, Reppucci & Meyer, 2006; Steinberg, 2008; Steinberg & Scott, 2009; Miller, Drotar‬‬ ‫‪.)& Kodish, 2004‬‬ ‫אפיון זה מעלה סכנה נוספת לעיוות של תוצאות חקירת קטינים עקב שיטות חקירה מקובלות‪ ,‬שבמסגרתן חוקרים מעודדים‬ ‫את הנאשם להודות על ידי מתן הצדקה מוסרית לביצוע הפשע («לא יכולת אחרת»‪« ,‬היית נתון ללחץ חברתי» וכד’) והדגשת‬ ‫היתרונות קצרי הטווח שבהודאה כגון סיום החקירה והמצוקה שמתלווה אליה וקיצור ההליכים‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬ילדים‬ ‫ונערים נחקרים רואים בהודאה ובשיתוף פעולה דרך להשתחרר מהלחץ והמצוקה המלווים את תהליך החקירה‪ .‬הם‬ ‫אינם ערים דיים להשלכות ארוכות הטווח שינבעו מהתנהלות כזו ונוטים לבחור בפתרון הנראה כמידי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לעצור‬ ‫את החקירה או להסכים לוותר על זכויות‪ ,‬על פני פתרון אחר שישרתם טוב יותר (‪ .)Viljoen et al., 2005‬סביר להניח‬ ‫שככל שמידת החרדה והמצוקה עולה כך גם התמריץ להיפטר ממנה‪ ,‬וכי הלחץ של החוקרים למתן הודאה תורם גם הוא‬ ‫לנטייה זאת (‪ .)Feld, 2006‬נמצא כי גם כאשר לא נאמר באופן מפורש שהנחקר יזכה להתחשבות הודות להודאה ולשיתוף‬ ‫פעולה‪ ,‬הדבר משתמע מדברי החוקרים ומוביל לעלייה בהודאות אמת והודאות שווא כאחד (‪.)Kassin ,2008‬‬ ‫הצורך בנוכחות הורים בחקירת קטינים חשודים ובתיעוד מוקלט של חקירות קטינים‪:‬‬ ‫לאור מאפיינים התפתחותיים אלה של ילדים ובני נוער‪ ,‬הדרישה לנוכחות הורים בחקירת קטינים חשודים והדרישה‬ ‫לתיעוד מוקלט של חקירות קטינים נועדו לסייע בהפחתת נזקן של הפגיעוּ ת הפסיכולוגית ושל השלכותיה ולהגברת‬ ‫הוגנות החקירה‪ .‬החקירה מהווה לכל הדעות מצב לוחץ עבור הקטין‪ ,‬ונוכחות ההורים עשויה לתת לו תחושת ביטחון‬ ‫ותמיכה רגשית וכך לסייע לו להגיע להחלטות שקולות יותר ולהפחית את הפגיעה הפוטנציאלית בו ואת הלחץ הנפשי‬ ‫שנוצר כתוצאה מסיטואציית החקירה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬נוכחות ההורים עשויה להגן על הילד מפני הפעלת כוח או מעשים חריגים של חוקרים‪ ,‬ולהפחית בכך הן את הנזק‬ ‫לקטין והן את שיעור הודאות השווא‪ .1‬גם הקלטה של החקירה מגבירה את הבקרה על הנעשה בחקירה ומספקת הגנה בפני‬ ‫מעשים לא‪-‬כשרים של החוקרים‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬ההקלטה נותנת ביטחון לקטין הנחקר ועשויה להוביל לפחות הודאות‬ ‫שווא ולהגנה על קטינים חפים מפשע (‪ .)Feld, 2006‬בנוסף‪ ,‬לאור המגבלות הקוגניטיביות והחברתיות המסכנות את מעמד‬ ‫הילד בחקירה‪ ,‬תיעוד עשוי לא רק לתרום למיתון הסיכון אלא גם לספק אפשרות לבחון בדיעבד את התנאים שהובילו‬ ‫לתוצאות החקירה וכך לאפשר בחינה מדוקדקת יותר באשר להבנת הקטין את זכויותיו‪.‬‬ ‫‪ .II‬דרישות לוויתור על מאסר לקטינים‬ ‫בתנאים מסוימים‬ ‫הדרישה לקיצור תקופת ההתיישנות של עבירות קטינים והדרישה לאי‪-‬הטלת מאסר בפועל על קטינים מתחת לגיל ‪,14‬‬ ‫הן מרחיקות לכת אך מקובלות בחוק הישראלי ובמדינות אחרות‪ .‬כמו הדרישות שהוזכרו לעיל‪ ,‬מטרתן להתחשב בקטינים‬ ‫לאור המגבלות שלהם‪ .‬גם הן מבוססות על תפיסת הילד המתבגר אשר עולה ממחקרים פסיכולוגיים‪-‬התפתחותיים‬ ‫שסקרנו וממחקרים דומים‪ ,‬כפי שיוצג להלן‪.‬‬ ‫‪ .1‬יש להדגיש שוב כי הדרישה לנוכחות הורים בחקירת קטינים חשודים אינה מבוססת על הייעוץ המשפטי שהורים‬ ‫עשויים למסור לילדיהם‪ ,‬אשר ממצאים מראים כי אינו פועל תמיד לטובת הקטינים (‪. )Grisso & Ring, 1979‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ .1‬קיצור תקופת ההתיישנות על עבירות קטינים משנתיים לשנה אחת בלבד לכל העבירות‪:‬‬ ‫בבסיס הדרישה לתקופת התיישנות קצרה לקטינים על עבירות שבהן הם חשודים עומדות שתי הנחות התפתחותיות‬ ‫שקיבלו גיבוי מחקרי איתן‪ .‬ההנחה הראשונה היא שהמתבגר משתנה בקצב מהיר יותר מאשר המבוגר‪ ,‬כך שלאחר תקופה‬ ‫קצרה יחסית הקטין משתנה מבחינה מוסרית ופסיכולוגית (‪ )Steinberg ,2009‬וכבר אין הצדקה לעונשו על מעשים שנעשו‬ ‫בהיותו ברמה התפתחותית נמוכה יותר‪ .‬המסקנה מן המחקרים שסוקר שטיינברג היא שתוך זמן קצר יחסית למבוגרים‪,‬‬ ‫המתבגר מגיע למצב התפתחותי שבו הוא כבר מבין את חומרת מעשיו הפליליים‪ ,‬ויש סיכוי מוגבר שלא היה מבצע אותם‬ ‫בשלב ההתפתחותי החדש‪ .‬ככל שקצב ההתפתחות מהיר יותר‪ ,‬תקופת ההתיישנות צריכה להיות קצרה יותר‪ .‬שיקול זה‬ ‫קיים בנוסף לדעה הרווחת שיש להגן על המתבגר הצעיר מן הכתם של רישום פלילי שילווה את הצעיר לכל החיים‪.‬‬ ‫ההנחה השנייה‪ ,‬גם היא מגובה מחקרית‪ ,‬היא שעונש המאסר מזיק להתפתחות הקטין דווקא בתקופת התפתחות‬ ‫מהירה מבחינה פיזית‪ ,‬שכלית ורגשית‪ .‬בין הגורמים לכך הם הלחץ הכרוך במאסר‪ ,‬הניתוק מן המשפחה‪ ,‬וההזדמנויות‬ ‫המוגבלות ללמידה מסודרת‪ .‬קיצור תקופת ההתיישנות נקבעה בחוק על מנת למנוע מקטינים עיכוב רציני ואולי בלתי‬ ‫הפיך בהתפתחות במישורים רבים (‪.)Steinberg & Scott, 2008‬‬ ‫‪ .2‬הדרישה לאי הטלת מאסר בפועל על קטינים מתחת לגיל ‪14‬‬ ‫הדרישה לאי הטלת מאסר בפועל על קטינים בראשית גיל ההתבגרות נעוצה גם היא בהנחות מבוססות מחקרית הנוגעים‬ ‫לרמת ההתפתחות של קטינים בגילאים אלה‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬המחקר מראה כי קטינים בגיל ‪ 15‬ומטה נוטים אפילו יותר מקטינים בתקופת ההתבגרות האמצעית (גילאי ‪)15-16‬‬ ‫והמאוחרת (גילאי ‪ )17-18‬לציית לאיומי סמכות ולקחת סיכונים (‪ .)Viljoen et al. 2005; Steinberg, 2009‬המאפיינים‬ ‫ההתפתחותיים המשמעותיים בהקשר זה‪ ,‬שעליהם עמדנו לעיל‪ ,‬הם פרספקטיבת זמן מוגבלת ואימפולסיביות‪ .‬מחקרים‬ ‫בישראל‪ ,‬בארצות הברית ובאמריקה הלטינית מקשרים בין מגבלות התפתחותיות לבין נטייה לעבריינות (;‪Landau, 1976‬‬ ‫‪ .)Robbins & Bryan, 2004; Olate, Salas-Wright & Vaughn, 2012‬מהמאפיינים ההתפתחותיים האלה נגזר הצורך‬ ‫להעריך באופן שונה את מעשיהם של נערים צעירים ולייחס להם אחראיות פחותה‪ ,‬כפי שאכן נעשה בחוק הישראלי‬ ‫ובחוקי מדינות רבות בעולם‪ ,‬בהגבלת המאסר בפועל מתחת לגיל ‪.14‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬על המאפיינים ההתפתחותיים מבוססת גם החובה לקחת בחשבון את מידת הנזק ההתפתחותי שעלול להיגרם‬ ‫לקטין הצעיר מחוויית המאסר ואת ההשפעה המשוערת של המאסר עליו‪ .‬יש לקחת בחשבון את הצרכים ההתפתחותיים‬ ‫של המתבגר הצעיר‪ ,‬הנדרשים לשם השלמת משימות התפתחותיות הכרחיות להפיכת הנער לבוגר‪ .‬בתקופת גיל ההתבגרות‬ ‫מגובשת הזהות העצמית‪ ,‬מתרחשת למידה אקדמית ו‪/‬או מקצועית חשובה‪ ,‬נרכשות מיומנויות חברתיות ובין‪-‬אישיות‬ ‫הכרחיות‪ ,‬ומתבססת בהדרגה היכולת לפעול ולקבל החלטות מתוך אחריות אישית והכוונה עצמית גם במצבים שבהם אין‬ ‫פיקוח חיצוני‪ .‬לסביבה הקרובה של בני הנוער יש תפקיד חשוב ביכולתם להגיע להישגים התפתחותיים אלה‪ .‬מאסר עלול‬ ‫לשלול מהם את התמיכה הכה נחוצה של מבוגר תומך קרוב‪ ,‬לחשוך מהם הזדמנויות ליחסי גומלין חברתיים חיוביים ולמנוע‬ ‫מהם להשתתף בפעילויות חינוכיות או תעסוקתיות מאתגרות ובונות‪ ,‬וכך לפגוע בהתפתחותם (‪Dmitrieva, Monahan,‬‬ ‫‪ .)Cauffman, & Steinberg, 2012; Steinberg, 2009‬השפעות אלו תקפות ביתר שאת לגבי קטינים מתחת לגיל ‪ :14‬תנאי‬ ‫המעצר והמאסר פוגעים בהתפתחות השכלית של הילד‪ ,‬וזאת בנוסף לטראומות יום‪-‬יומיות הכרוכות במאסר המסכנות‬ ‫התפתחות רגשית תקינה‪ ,‬ובנוסף לנתק מהתמיכה של המשפחה‪ ,‬הפוגע בביטחון העצמי (‪Dmitrieva, Monahan,‬‬ ‫‪.)Cauffman, & Steinberg, 2012‬‬ ‫מכל האמור לעיל ניתן לראות כי הדרישות לקיצור תקופת ההתיישנות של עבירות קטינים והדרישה לאי‪-‬הטלת מאסר‬ ‫בפועל על קטינים מתחת לגיל ‪ 14‬מבוססות על הסיכונים המשתמעים ממחקר פסיכולוגי באשר להתפתחות ילדים‬ ‫ומתבגרים‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫סיכום‬ ‫ לפי‬,‫הילד הפלסטיני זכאי להתחשבות של החוק בגילו ובהתפתחותו לא פחות מאשר הילד הישראלי או כל ילד אחר‬ ‫ לגבי ילדים ומתבגרים פלסטיניים חלים כל אותם השיקולים שהנחו את‬.1989 ‫האמנה לזכויות הילד של האו”ם משנת‬ -‫ שיקולים המוכרים גם על‬,‫המחוקק הישראלי לתת משקל לגיל ולהכניס זכויות אלה לחוק בנוגע לילדים אזרחי ישראל‬ ‫ שופטת בית המשפט העליון של‬,2011 ‫ בשנת‬,‫ בהתייחסה לחובת ההודעה לקטין על זכויותיו‬.‫ידי בכירי המשפט בעולם‬ ‫) הדגישה את הצורך לקחת בחשבון את המאפיינים ההתפתחותיים‬Sonia Sotomayor( ‫ארצות הברית סוניה סוטומאיור‬ :‫של חשודים או נאשמים צעירים‬ ‫“ההיסטוריה שלנו גדושה בחוקים והכרה משפטית בכך שלא ניתן לראות בילדים מבוגרים‬ ‫ כשירים פחות לעמוד‬,‫] השוני של הילדים – היותם בשלים פחות‬...[ .‫מיניאטוריים גרידא‬ ”.‫למשפט ונתונים יותר להשפעה – מחייב חוקרים ושופטים לתת משקל לגיל בהחלטותיהם‬ ‫במסמך זה הצגנו שיקולים פסיכולוגיים התומכים בדרישות לשמירה קפדנית על זכויות הקטין בחקירה ובדרישות לוויתור‬ ‫ בהתבסס על מחקרים עדכניים המעידים כי ילדים ומתבגרים הינם בשלים פחות‬,‫על מאסר לקטינים בתנאים מסוימים‬ ‫ מסקנות‬.‫ כשירים פחות לעמוד למשפט ונתונים יותר להשפעה‬,‫ פגיעים יותר מבחינה פסיכולוגית התפתחותית‬,‫ממבוגרים‬ ‫ בחוות דעת‬2013-‫נחרצות דומות הופיעו כאמור בהמלצות האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר מ‬ .)‫בנוגע ליחס המשפטי לילדים ונוער (רצ”ב‬ ‫כאנשי מקצועות בריאות הנפש אנו קובעים כי הדרישות שהזכרנו בחוות דעת זו נחוצות על מנת להגן על התפתחותו‬ .‫ כפי שהן מגנות על כל קטין תחת שיפוט ישראלי ובעולם הנאור בכלל‬,‫התקינה של הילד והנער הפלסטיני‬ ‫רשימת מקורות‬ AACAP (American Academy of Child and Adolescent Psychiatry) (2013). Policy Statement on Interviewing and Interrogating Juvenile Suspects. Washington, DC: American Academy of Child and Adolescent Psychiatry. Bottoms, B. L., Najdowski, C. J. & Goodman, G. S. (Eds.) (2009). Children as victims, witnesses, and offenders: Psychological science and the law. New York: Guilford Publications. Chester, L. (2013). In juvenile justice, kids need protection from false confessions. Christian Science Monitor, 16 August, 2013. Retrieved from http:// www.csmonitor.com/Commentary/Opinion/2013/0826/In-juvenile-justice-kids-need-protection-from-false-confessions 15/12/2013. Dmitrieva, J., Monahan, K. C., Cauffman, E. & Steinberg, L. (2012). Arrested development: The effects of incarceration on the development of psychosocial maturity. Development and Psychopathology, 24, 1073–1090. Fried, N. & Reppucci, N.D. (2001). http://www.psycontent.com/content/122373/”Law and Human Behavior, 25, 45-61. Goldstein, N. E., Condie., L. O., Kalbeitzer, R., Osman, D. & Geier, J. L (2003). Comprehension and self-reported likelihood of offering false confessions. Assessment, 10, 359-369. Grisso, T. (1980). Juveniles’ capacities to waive Miranda rights: An empirical analysis. California Law Review, 1134-1166. Grisso, T. (1997). The competence of adolescents as trial defendants. Psychology, Public Policy, and Law, 3, 3–32. Grisso, T. & Ring, M. (1979). Parents’ attitudes toward juveniles’ rights in interrogation. Criminal Justice and Behavior, 6, 211-226 Grisso, T., Steinberg, L., Woolard, J., Cauffman, E., Scott, E., Graham,S., Lexcen, F. Reppucci, N. D., & Schwartz. R. (2003). Juveniles’ competence to stand trial: A comparison of adolescents’ and adults’ capacities as trial defendants. Law and Human Behavior; 27, 333-361. Horselenberg, R., Merckelbach, H. & Josephs, S. (2003). Individual differences and false confessions: A conceptual replication of Kassin and Kiechel (1996). Psychology, Crime & Law, 9, 1–8. 6 Kassin, S. & Kiechel. K. (1996). The social psychology of false confessions: Compliance, internalization and confabulation. Psychological Science, 6, 123-128. Landau, S. F. (1976). Delinquency, institutionalization, and time orientation. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 44, 745-759. Loftus, E. & Davis, D. (2006). Recovered memories. Annual Review of Clinical Psychology, 2, 469-498. Miller, V.A., Drotar, D. & Kodish, E. (2004). Children’s competence for assent and consent: A review of empirical findings. Ethics & Behavior, 14, 255-295. Olate, R., Salas-Wright,C. &Vaughn, M. G. (2012). Predictors of violence and delinquency among high risk youth and youth gang members in San Salvador, El Salvador. International Social Work, 55, 383-401. Owen-Kostelnik, J., Reppucci, N. D. & Meyer, J. R. (2006). Testimony and interrogation of minors: Assumptions about maturity and morality. American Psychologist, 61, 286-304. Robbins, R. N. & Bryan, A. (2004). Relationships between future orientation, impulsive sensation seeking, and risk behavior among adjudicated adolescents. Journal of Adolescent Research, 19, 428-445. Steinberg, L. (2009). Adolescent Development and Juvenile Justice. Annual Review of Clinical Psychology, 5, 459-485. Steinberg, L. & Scott, E. S. (2008). Rethinking juvenile justice. Cambridge, MA: Harvard University Press. Totenberg, N. (2011). High Court: Age Must Be Considered in Interrogation. NPR News. Retrieved from www.npr.org/2011/06/17/137236801/highcourt-age-must-be-considered-in-interrogation, 15.12.2013. Viljoen, J.L., Klaver, J. & Roesch, R. (2005). Legal decisions of preadolescent and adolescent defendants: Predictors of confessions, pleas, communication with attorneys, and appeals. Law and Human Behavior, 29, 253-277. 15.12.2013 :‫למידע מפורט על הפגיעה בזכויותיהם של ילדים פלסטינים בעת חקירה ומאסר מהשנים האחרונות‬ 7 ‫ דו»ח האגודה לזכויות‬,»‫•«כמו גדולים – מעצר וחקירה של קטינים» – פרק מתוך «זכויות האדם בישראל – תמונת מצב‬ http://bornequal.files.wordpress.com/2012/07/acri-23-34.pdf ,2011 ‫ דצמבר‬,‫האזרח‬ ,2011 ‫ יולי‬,‫ דו»ח בצלם‬,»‫ הפרת זכויותיהם של קטינים פלסטינים שנעצרו בחשד ליידוי אבנים‬:‫•«ילד אסור ילד מותר‬ www.btselem.org/download/201107_no_minor_matter_heb.pdf ,2011 ‫ יולי‬,‫ משפט ללא גבולות‬,»2011 ‫ – מרץ‬2010 ‫•«כולם אשמים! תצפיות בבית המשפט הצבאי לנוער אפריל‬ http://nolegalfrontiers.org/images/stories/report_2011/report_he.pdf • Children in israeli Military detention: Observations and Recommendations, UNICEF, February 2013, www.unicef.org/oPt/UNICEF_oPt_Children_in_Israeli_Military_Detention_Observations_ and_Recommendations_-_6_March_2013.pdf • Bound, Blindfolded and Convicted: Children held in military detention, DCI-Palestine, April 2012 www.dci-palestine.org/sites/default/files/report_0.pdf • Children in Military Custody, Lawyers Delegation, UK Foreign & Commonwealth Office, June 2012, www.childreninmilitarycustody.org/wp-content/uploads/2012/03/Children_in_Military_ Custody_Full_Report.pdf • False Confessions by Palestinian Children and adolescents under Coercion, Adalah, Al Mezan (Gaza) And Physicians For Human Rights-Israel, November 2011, www.phr.org.il/uploaded/False%20 Confessions%20PP_3.pdf