‫עלון שבועי מבית "בני אמונים"‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫בנﬨיבות אמוניﬦ‬ ‫אמן ותפילה בפרשה‬ ‫שהכל נהיה בדברו‬ ‫– סופי התיבות של המילים‪" :‬הוציא לחם‬ ‫ויין" הינם 'אמן'‪ ,‬ללמדך כי העונה אמן‬ ‫בכוונה כראוי‪ ,‬יש בידו כח להוריד השפעות‬ ‫טובות על ישראל‪.‬‬ ‫בבואנו לסקור את נושא הברכות‪ ,‬ראוי שנפתח‬ ‫ונתמקד בברכה אחת ומיוחדת‪ ,‬היא הברכה הנפוצה‬ ‫ביותר‪ ,‬זו שעליה אמרו חז"ל במשנה )ברכות ו ב(‪" :‬על‬ ‫כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו ‪ -‬יצא"‪.‬‬ ‫את הסיבה שברכת שהכל פוטרת בדיעבד את כל מיני‬ ‫המאכלים מבאר ה'של"ה' הקדוש )שער האותיות אות רמו(‪.‬‬ ‫בשם ספר 'תולעת יעקב'‪ ,‬שבעוד כל ברכה מתייחסת למקור הגשמי שדרכו גדל‬ ‫הדבר שעליו מברכים‪ ,‬ברכת שהכל מתייחסת ליסוד הראשוני שממנו נשפע הכח‬ ‫לכל הבריאה ‪ -‬הוא דבר ה'‪.‬‬ ‫והיה הסנדלר הצדיק רבי משה יעקב רביקוב זצ"ל ממליץ על כך את לשון‬ ‫הכתוב )דברים ח ג(‪" :‬כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"‪ ,‬כי המאמר הראשון‬ ‫שיצא מפי ה' בששת ימי בראשית נקרא 'מוצא פי ה''‪ ,‬והכח הרוחני של אמירה‬ ‫זו התלבש בכל פרט ופרט בבריאה‪ ,‬ומכוחו ניתנת חיות באדם ובבהמה‪ ,‬בצומח‬ ‫ובדומם עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫לפיכך נבין כי על כן תיקנו לנו חז"ל ש"על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו‬ ‫יצא"‪ ,‬משום שכידוע הברכות מוסיפות רוחניות וקדושה במאכל‪ ,‬ואם כן‪ ,‬ברכה זו‬ ‫הרומזת על מאמרו יתברך שבו התקיימה הבריאה כולה‪ ,‬יכולה להוסיף רוחניות‬ ‫בכל מיני המאכלים ולתקנם מן הקלקול שנהיה בהם בחטאו של אדם הראשון‬ ‫)'ליקוטי רבי משה יעקב' פרשת עקב(‪.‬‬ ‫ברכת שהכל ‪ -‬הודאה על כל הניסים‬ ‫דברים מופלאים מוצאים אנו בדברי חז"ל )דברים רבה עקב ג ח( על הכתוב‬ ‫)דברים ט א( "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן"‪ :‬הלכה‪ ,‬אדם‬ ‫מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו ‪...‬רבנן‬ ‫)'טללי אורות' ביאורי תפילה ח"ג עמ' ל(‬ ‫'נהיה' ולא 'נברא'‬ ‫את הסיבה שברכת שהכל נאמרת בלשון 'נהיה'‬ ‫ולא בלשון 'נברא'‪ ,‬כמו ברכת בורא פרי הגפן ושאר‬ ‫ברכות‪ ,‬באר ה'אבודרהם' )ברכות שער ג( בשם הרא"ש‬ ‫מלוניל‪ ,‬שהוא משום שברכה זו נתקנה על כל דבר‬ ‫שאין גידולו מן הארץ‪ .‬שבדבר שגידולו מן הארץ שייך‬ ‫לשון 'בורא'‪ ,‬כיון שעיקר בריאתו נועדה לצורך מאכל‪ ,‬אולם בעלי החיים וכיוצא‬ ‫בהם מעיקר בריאתם לא נועדו למאכל האדם‪ ,‬שהרי ידוע שלאדם הראשון היה‬ ‫אסור בתחילה לאכול בשר‪ ,‬על כן אין ראוי לומר עליהם לשון 'נברא' אלא לשון‬ ‫'נהיה'‪ .‬כמו כן‪ ,‬כיון שתיקנו לברך ברכה זו גם על מיני קללה‪ ,‬כמו יין שהחמיץ‪,‬‬ ‫פת שהתעפשה ועוד‪ ,‬שכל אלו אינם תיקון הבריאה אלא להיפך‪ ,‬על כן אין ראוי‬ ‫לומר בהם לשון 'נברא'‪.‬‬ ‫ובספר 'ערוך השולחן' )או"ח רד א( ביאר באופן אחר‪ ,‬שלשון בריאה אינו מתאים‬ ‫אלא על דבר המתחדש בכל שנה כתבואה ופירות‪ ,‬כיון שבריאה מסמלת‬ ‫התחדשות כלשון הכתוב "בראשית ברא"‪ .‬לעומת זאת על דבר הקיים תמיד כמו‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬מים וכיוצא בזה‪ ,‬מתאים יותר לשון נהיה‪.‬‬ ‫לשון עבר או לשון עתיד‬ ‫נחלקו הפוסקים בנוסח ברכת שהכל נהיה בדברו‪ ,‬האם היא נאמרת בלשון עבר‬ ‫ 'נהיָה'‪ ,‬או בלשון הווה ‪' -‬נהיֶה'‪ .‬דעת ה'חכמת מנוח' )ברכות לח ב( שיש לאומרה‬‫בלשון הווה‪ ,‬ככל הברכות הנאמרת בלשון הווה ]המוציא‪ ,‬בורא מיני מזונות‬ ‫וכיו"ב[‪ .‬כדעה זו נהג גם הגר"א כמובא בספר 'מעשה רב' )סי' עו(‪.‬‬ ‫אך דעת ה'מגן אברהם' )או"ח קסז ח( שיש לומר את הברכה בקמץ בלשון‬ ‫עבר‪ ,‬כפי שכתבו הראשונים )פסקי ריא"ז ב א( שיש לומר את הברכות‬ ‫בלשון עבר‪ ,‬וכך פסק ב'שו"ע הרב' )או"ח רד יח(‪.‬‬ ‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪gmail.com .‬כ@‪ | 9139191‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬ ‫וכאשﬧ תקום מן ﬣספר תחפש באשר ﬥמדת אם יש בו דבר שתוﬤל לקיימו‬ ‫אמרי בא וראה כל הניסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים‪"...‬‬ ‫והיה ברכה‬ ‫בסופה של פרשת נח התוודענו לאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬אשר לא לחינם כונה 'ראש וכאן מביא המדרש כמה וכמה ניסים שנעשו לישראל על המים מצאתם ממצרים‬ ‫המאמינים'‪ .‬הוא אברהם אשר כילד רך בשנים‪ ,‬הצליח בכוחות עצמו לחתור דרך עד בואם לארץ כנען‪.‬‬ ‫בינות למיליוני עובדי הפסילים שסבבוהו ולגלות את אלוקיו‪ .‬אם לא די בכך‪ ,‬הרי לנו כי חז"ל קישרו בין ברכת שהכל לניסים שנעשו לישראל על המים‪ ,‬ואכן‪,‬‬ ‫בהמשך אף הוסיף ופעל בכל כוחותיו להפיץ אמונה בקרב אנשי דורו‪ ,‬וקרב מדברי חז"ל אלו למד ה'ראשית חכמה' )שער האהבה פ"ז( שחז"ל תיקנו לנו את‬ ‫אלפים אל תחת כנפי השכינה‪ ,‬עד שהעיד עליו הקב"ה בכבודו ובעצמו )בראשית ברכת שהכל על המים‪ ,‬כדי שנזכור את אותם ניסים גדולים שנעשו לישראל על‬ ‫המים‪ ,‬ועל כן יש לכוון זאת בשעת אמירת הברכה‪.‬‬ ‫יח יט(‪" :‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד'"‪.‬‬ ‫על מאמציו של אברהם להפיץ אמונה בקרב בני דורו מספרים לנו חז"ל במדרש ומסופר על הצדיק רבי ישראל מסלנט שבעת ששהה בפריז נכנס יחד עם‬ ‫)בראשית רבה מט ד( שכאשר אברהם היה מכניס את אורחיו לאוהלו‪ ,‬היה מכבדם תלמידיו לאכסניה מפוארת ובקש לשתות כוס קפה‪ .‬כשהוגשה לו הכוס הוגשה‬ ‫מיד במאכל ומשקה‪ ,‬ולאחר שאכלו ושתו כדי צרכם היה מורה להם‪' :‬ברכו למי לו לצידה חשבונית על סכום גבוה במיוחד ‪ -‬חמשה פרנק‪!...‬‬ ‫שאמר והיה העולם'‪ .‬אמרו לו‪ ,‬מה נאמר? אמר להם‪ִ ,‬א ְמרוּ‪' :‬ברוך א‪-‬ל עולם תהה רבי ישראל באזני תלמידיו‪ ,‬הכיצד יכולים בעלי המסעדה לגבות סכום‬ ‫שאכלנו משלו‪ .‬אם קיבל האורח את דבריו וברך‪ ,‬היה פוטר אותו אברהם אבינו כה גבוה על כוס המכילה בתוכה רק מעט קפה‪ ,‬סוכר ומים ‪ -‬דברים פשוטים‬ ‫מתשלום על הארוחה שאכל‪ ,‬אך אם לא רצה לברך היה אומר לו אברהם‪ :‬עליך שמחירם עולה לפרוטות בודדות?! אלא‪ ,‬המשיך רבי ישראל ואמר‪ ,‬מסתבר‬ ‫לשלם על מה שאכלת ושתית‪ ,‬לא לפי תעריף רגיל‪ ,‬אלא גבוה הרבה יותר‪ ,‬שהרי שתשלום זה אינו מבטא רק את עלותה של תכולת כוס הקפה‪ ,‬אלא אף את‬ ‫אני דר במדבר שממה‪ ,‬ואלמלא הייתי מאכיל ומשקה אותך בודאי היית מת מחירם של כל השירותים שמספק מלון מהודר זה‪ ,‬קרי‪ :‬החזקת המקום ונקיונו‪,‬‬ ‫ברעב ובצמא‪.‬‬ ‫הריהוט המעוצב‪ ,‬הוילונות‪ ,‬התאורה‪ ,‬המלצרים ועוד‪ ,‬שכן כלל דברים אלו‬ ‫כשהיה האורח שומע את דברי אברהם אבינו‪ ,‬היה מבין שדבריו נאמרו בדרך מנעימים על האדם את השתייה עשרת מונים מאילו היה שותה אותה במקום‬ ‫משל‪ ,‬וכוונתו היתה להחדיר בקרבו את האמונה בה'‪ ,‬ולהמחיש לו עד כמה עלוב‪ ,‬חשוך וטחוב‪.‬‬ ‫תלוי הוא בחסדיו של הקב"ה‪ ,‬אשר בלעדיהם היה מת‬ ‫מעתה אף אנו נוכל להבין‪ ,‬הסיק רבי ישראל בדרכו‬ ‫ברעב‪ ,‬ומיד היתה משתרשת אמונה בלבו והיה מברך‬ ‫המוסרית‪ ,‬מדוע תיקנו לנו חז"ל על הנאה כה קלה‬ ‫השפעות טובות בזכות אמן‬ ‫את הקדוש ברוך הוא על האוכל שאכל‪.‬‬ ‫כשתיית מים‪ ,‬ברכה כה כוללת ‪ -‬שהכל נהיה בדברו‪.‬‬ ‫משום שכאשר אנו שותים כוס מים עלינו להכיר‬ ‫וכך כותבים בעלי התוספות על הכתוב )שם יב ג( "והיה‬ ‫נחתום כדרכינו ברמז נפלא לסגולתה‬ ‫טובה לא רק על עצם השתיה‪ ,‬אלא על כל הטובות‬ ‫ברכה" אותו אנו קוראים מיד בתחילת פרשתינו‪ ,‬וזה‬ ‫ה'בן‬ ‫למד‬ ‫אותו‬ ‫אמן‬ ‫עניית‬ ‫של‬ ‫המיוחדת‬ ‫הרבות שיוצרות לנו את הסביבה הנוחה ביותר לחיות‬ ‫לשונם‪" :‬והיה ברכה – לשון ציווי‪ ,‬שציווהו שכל מקום‬ ‫שילך ילמד בני אדם להכיר בוראם ולברכו‪ ,‬וכך עשה‪ ,‬גרני' מלשון הפסוק בפרשתינו )יד יט(‪:‬‬ ‫בעולם וליהנות מן הבריאה‪ ,‬הקרקע המוצקה שתחת‬ ‫רגלינו‪ ,‬האויר הצח‪ ,‬ריח הפרחים וצפצוף הציפורים‪...‬‬ ‫ככתוב )שם ח( 'ויקרא בשם ה'"‪.‬‬ ‫"ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין"‬ ‫)אגרת הרמב"ן(‬ ‫ﬥא המדרש עיקﬧ אלא ﬣמעשה‬ ‫)אבות א יז(‬ ‫נאה ﬢורש ונאﬣ מקייﬦ‬ ‫)חגיגה יד ב(‬ ‫ברכת שהכל נהיה בדברו‬ ‫ברכת 'שהכל' פותרת את כל הבעיות‬ ‫על הצדיק רבי משה מקוברין מסופר‪ ,‬כי פעם בא אליו אחד‬ ‫מחסידיו ותינה בפניו את צרותיו ומכאוביו‪ ,‬כאשר תוך כדי כך היה‬ ‫הצדיק מברך בכוונה ובהתעוררות כדרכו את ברכת שהכל נהיה בדברו‪.‬‬ ‫לכשסיים לפרט על כל בעיותיו‪ ,‬אמר לו הרבי בנימת תרעומת‪ :‬אין אתה מגיע‬ ‫למעלת אביך! שכן אף הוא פעם אחת בא אלי לתנות את צרותיו באותה שעה‬ ‫שהייתי מברך ברכת שהכל‪ .‬אלא שכשסיימתי את הברכה ראיתיו פונה לצאת מן‬ ‫החדר‪ .‬כששאלתיו‪ :‬מדוע אתה הולך ואינך מצפה לתשובתי? ענה לי בפשטות‪:‬‬ ‫יהודי השומע ברכת שהכל נהיה בדברו מפי הרבי הרי הוא כבר מוצא מאליו‬ ‫פתרון לכל בעיותיו‪) ...‬תורת הפרשה פר' בחקותי(‬ ‫סגולה להצלה מכל רע‬ ‫מעשה אמוניﬦ‬ ‫סיפור נוסף ארע בחצרו של האדמו"ר רבי יוחנן מטאלנא בערוב ימיו‪,‬‬ ‫עת נזעק לביתו בחור צעיר כשהוא מתנשם ומתנשף‪ ,‬ובקש ישועה עבור‬ ‫אחיו שנעצר בעוון לא לו‪ .‬באותו יום היה הרבי חלוש וחולה ונמנע מלקבל‬ ‫קהל‪ ,‬אולם הבחור התעקש ובקש רק להזכיר את השם לפני הרבי לברכה‪.‬‬ ‫הגבאי נכנס עמו אל הרבי וגולל בקצרה באזניו את סיפורו של העצור‪ ,‬אולם‬ ‫נראה היה שהרבי אינו מקשיב מרוב חולשה‪ .‬במקום זאת הושיט הרבי את ידו‬ ‫לצלחת הסוכריות שעמדה לפניו‪ ,‬שיירים מביקורם של נכדיו הצעירים‪ ,‬נטל‬ ‫משם חופן סוכריות והגיש לבחור תוך שהוא לוחש משהו‪ .‬הבחור הטה אזנו‬ ‫והקשיב לדברי הרבי‪ :‬רוץ ותן זאת לאחיך‪ ,‬אמור לו "על כולם אם אמר שהכל‬ ‫נהיה בדברו יצא‪."...‬‬ ‫רץ הבחור לבית המעצר‪ ,‬ביקש מהסוהרים להיכנס תוך שהוא דוחף לידיהם‬ ‫סוכריה מהחופן שבידו‪ .‬לפליאתו נפתחו בפניו כל השערים וחיש מהר הוא הגיש‬ ‫את הסוכריות הנותרות לאחיו ואמר לו את דברי הרבי‪.‬‬ ‫העצור נטל סוכריה וברך עליה בכוונה רבה‪ ,‬והנה‪ ,‬בעוד הסוכריה בפיו נפתחה‬ ‫הדלת והוא נקרא לחדר החקירות‪ .‬לאחר מספר דקות הוא יצא משם מאושר‬ ‫כשמכתב השחרור בידו‪.‬‬ ‫הוא לא היה מופתע‪ ,‬הן הרבי כבר הבטיח וברך‪ :‬על כולם אם אמר שהכל נהיה‬ ‫בדברו יצא‪') ...‬תנחומיך ישעשעו נפשי' עמ' ‪(15‬‬ ‫אמן בפרשה‬ ‫נחתום כדרכינו ברמז נפלא לסגולתה המיוחדת של עניית אמן אותו למד ה'בן‬ ‫גרני' מלשון הפסוק בפרשתינו )יד יט(‪" :‬ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין"‬ ‫– סופי התיבות של המילים‪" :‬הוציא לחם ויין" הינם 'אמן'‪ ,‬ללמדך כי העונה אמן‬ ‫בכוונה כראוי‪ ,‬יש בידו כח להוריד השפעות טובות על ישראל‪.‬‬ ‫סיפור שבועי על אמן ותפילה‬ ‫ברכת שהכל שהביאה לתיקון‬ ‫במשעוליו של יער עבות היה מהלך קדוש ישראל‬ ‫האר"י ז"ל עם תלמידיו‪ ,‬הרחק מכל מקום יישוב‪.‬‬ ‫רגילים היו גורי האר"י במסעות כגון אלו לשמוע‬ ‫ולראות כיצד מפליא רבם לתקן נשמות תועות‬ ‫ולהעלות את ניצוצות של קדושה מעומק שאול‪.‬‬ ‫הגיעו הרב ותלמידיו למעיין מים שמימיו נקוו‬ ‫לבריכה גדולה‪ ,‬והנה רואים הם צפרדע גדולה מאוד‬ ‫הנעמדת מולם ומקרקרת בכל עוז ללא הרף‪ .‬הרב‬ ‫הבחין בכך ונעמד על מקומו‪ ,‬שוקע בשרעפי קודש‪.‬‬ ‫פתע פנה לתלמיד שעמד לצידו ובקש‪ :‬הבא נא לי‬ ‫מעט מים בכלי‪ .‬אחז האר"י את הכוס בידו והמשיך‬ ‫במחשבותיו‪ ,‬כשפניו הקדושות בוערות כלפיד אש‪.‬‬ ‫רק לאחר שהתכונן בכל מאודו לאמירת הברכה‪,‬‬ ‫פתח האר"י בברכת שהכל נהיה בדברו על המים‪,‬‬ ‫בכוונה עצומה מאוד‪ ,‬והנה‪ ,‬מיד כשסיים פסקה‬ ‫הצפרדע מלקרקר ונפלה לתוך המים ללא רוח חיים‪.‬‬ ‫התלמידים הביטו במתרחש בדריכות‪ ,‬המחזה היה‬ ‫נשגב מבינתם והם בקשו מרבם שיבאר להם פשר‬ ‫דבר‪ .‬ידוע ידעו כי ודאי מדובר כאן בעניין בעל‬ ‫משמעויות טמירות ונעלות‪.‬‬ ‫במקום תשובה פתח האר"י וסיפר להם מעשה‬ ‫שהיה‪ :‬לפני דורי דורות חי בארץ ישראל תלמיד חכם‬ ‫אחד‪ ,‬צדיק גדול מאוד ומושלם בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫פעם אחת נתקף האיש בצימאון עז‪ .‬ניגש אפוא אל‬ ‫המעיין להרוות צימאונו‪ ,‬אולם מרוב להיטותו שכח‬ ‫לברך על המים ברכת שהכל‪ .‬באותה שעה התעורר‬ ‫עליו במרום קיטרוג גדול‪ ,‬ובגין כך ניתנה רשות‬ ‫לשטן להיטפל אליו‪.‬‬ ‫אלא שבמשך מאות שנים‬ ‫לא פקד יהודי את המקום‪,‬‬ ‫כיון שכאמור היה זה מקום‬ ‫נידח ומרוחק ממושב בני‬ ‫אדם‪ .‬לכן כל אותן שנים‬ ‫התייסרה הנשמה ולא‬ ‫יכלה אף לרדת לגיהנם כדי‬ ‫להיענש על חטאיה‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬סיים האר"י‪ ,‬זימנה‬ ‫אותנו ההשגחה העליונה‬ ‫למקום נידח זה כדי שנתקן‬ ‫את נשמתו של אותו יהודי‪,‬‬ ‫ואכן‪ ,‬לאחר שברכתי 'שהכל'‬ ‫בכוונה הראויה על המים‬ ‫נפחה הצפרדע את נשמתה‪,‬‬ ‫יען זכתה סוף סוף לתיקון‬ ‫וכעת הגיע זמנה לרדת‬ ‫לגיהנם להיענש על חטאיה‬ ‫עד שתזכה לכפרה שלמה‪.‬‬ ‫סיפור זה סיפר האדמו"ר‬ ‫הקדוש בעל 'שפע חיים'‬ ‫באחת‬ ‫זי"ע‬ ‫מצאנז‬ ‫משיחותיו‪ ,‬והוסיף‪ :‬מכאן‬ ‫עלינו לקחת מוסר השכל‬ ‫עד כמה עלינו להיזהר בכל‬ ‫ברכה וברכה‪ ,‬חלילה לא‬ ‫)'שפע חיים'‪ ,‬דרשות חומש רש"י פר' נשא(‬ ‫א נ‬ ‫מ‬ ‫"‡ין ‚˘מים יור„ים ‡ל‡ ב˘ביל בעלי ‡מנה"‬ ‫)˙עני˙ ח ‡(‬ ‫ל˜ר‡˙ ז' במרח˘ון ‪ -‬יום ˘‡ל˙ ה‚˘מים ב‡ר‪ı‬‬ ‫י˘ר‡ל‪ ,‬הבה נחז˜ עˆמנו בעניי˙ ‡מן ˘הי‡ ˘ור˘‬ ‫ה‡מונה‪ ,‬ובזכו˙ בו„‡י נזכה לר‡ו˙ בה˙‚˘מו˙‬ ‫ברכ˙ 'ו˙ן טל ומטר לברכה על פני ה‡„מה'‪.‬‬ ‫וכבר רמזו בעלי ר˘ומו˙ מל˘ון הכ˙וב )„ברים ח ז(‪" :‬כי‬ ‫ה' ‡לו˜יך מבי‡ך ‡ל ‡ר‪ ı‬טובה ‡ר‪ ı‬נחלי מים"‪:‬‬ ‫"‡ר‪ ı‬נחלי מים" ‪ -‬ר‡˘י ˙יבו˙ ‡מן‪ ,‬כי בזכו˙ עניי˙‬ ‫‡מן וה˙חז˜ו˙ ב‡מונה מ˙ברכ˙ ה‡ר‪ ı‬ב‚˘מים‪.‬‬ ‫‪ shay‬עיצובים‬ ‫מאותה שעה החל היצר הרע להסית את אותו‬ ‫תלמיד חכם ללא הרף‪ ,‬עד שהצליח לגרום לו פעם‬ ‫אחת לשכוח לברך ברכת המזון אחר אכילתו‪ .‬לאחר‬ ‫מכן הצליח להסיתו לעבור עוד עבירה גדולה מזו‪,‬‬ ‫ומכאן הלך וירד מדחי אל דחי‪ ,‬עבר עבירה‬ ‫אחר עבירה עד שנכשל בעריות רח"ל‬ ‫ולבסוף המיר דתו‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫במלאות ימיו ושנותיו עמד האיש לפני בית דין של‬ ‫מעלה‪ ,‬שם דנוהו על כל עוונותיו ולבסוף גזרו עליו‬ ‫לרדת שוב לעולם ולהתגלגל בתוך צפרדע שתשב‬ ‫כל ימיה במים‪ .‬דין זה היה מדה כנגד מדה‪ ,‬כי חטאו‬ ‫הראשון היה כשלא ברך על המים‪ .‬אכן לכל נשמה‬ ‫ישנו תיקון‪ ,‬ואף לו אמרו‪ ,‬כי כאשר יגיע יהודי למעיין‬ ‫בו תשכון הצפרדע וישתה‬ ‫ממימיו אחר שיברך 'שהכל'‬ ‫בכוונה עצומה‪ ,‬אזי תזכה‬ ‫בס"ד‬ ‫נשמתו לתיקון‪.‬‬ ‫לשכוח מלברך אף על פעם אחת של שתיית מים‪,‬‬ ‫משום שכתוצאה מהתרשלות אחת נפגמת נפש‬ ‫האדם‪ ,‬ומתוך כך במהרה יכול הוא להתדרדר חלילה‬ ‫עד שאול תחתית‪.‬‬ ‫יהודי יקר! כשאﬨה מברך ברכות השחﬧ דאג שמישהו יענה ﬡמן אחר ברכותיך‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ' זצ"ל‪ :‬כאשר שורים דינים על איש מישראל‪,‬‬ ‫עצתו היא שיברך 'שהכל' ובכך יומתקו מעליו הדינים )'ימי זכרון' י"ג שבט(‪.‬‬ ‫ומסופר על הרה"ק רבי אברהם דב מאבריטש זצ"ל כי בשנת תקצ"ח‪ ,‬בעת 'מרד‬ ‫הדרוזים'‪ ,‬התנפלה על ביתו כנופיית פורעים ולקחה אותו בשבי במטרה להורגו‪.‬‬ ‫שני תלמידיו החליטו ללכת אחריו כדי לנסות להצילו‪ ,‬והנה הם מבחינים כיצד‬ ‫הרוצחים מצמידים את חרבם לצווארו של הרבי ומאיימים להרגו נפש אם לא‬ ‫ייתן להם סכום כסף עצום שכמובן לא היה בידו‪.‬‬ ‫רבי אברהם דב נותר שלו ורגוע וביקש משוביו שיואילו להגיש לו מעט מים‬ ‫לשתייה‪ .‬כאשר הוגשו אליו המים‪ ,‬ברך עליהם בקול רם ובכוונה 'שהכל נהיה‬ ‫בדברו'‪ ,‬תוך שהוא מוסיף בשם רבו הבעל שם טוב כי ברכה זו היא סגולה להצלה‬ ‫בשעת סכנה‪.‬‬ ‫באותו רגע התרחש הנס‪ .‬ערבי נכבד‪ ,‬בלתי מוכר‪ ,‬חלף על פניהם‪ ,‬וכאשר הבחין‬ ‫בנעשה התריס לעומת הפורעים‪" :‬וכי ביהודי קדוש זה תעזו לגעת לרעה? הלא‬ ‫תדעו כי מרה תהיה אחריתכם! בשמעם זאת נפל עליהם פחד גדול ומיד נסו‬ ‫על נפשם תוך שהם משלחים את הרבי לביתו לשלום )ירחון 'בית‬ ‫יעקב' גליון ‪.(68‬‬