ופרדוקסים " דמי כמחצה על מחצה כל קבוע מרובא פריש ו ;quot&כל דפריש על סוג

‫בס"ד‬
‫הערות על סוגיית "כל דפריש מרובא פריש וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי" ופרדוקסים‬
‫בתורה ובמדע‬
‫ד"ר יוסף פרץ ויהודה אריה‪-‬חי פרץ‬
‫תכן עניינים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫הקדמה עם הערות על סוגיית "כל דפריש וכל קבוע" ועל הפרדוקס שם‪.‬‬
‫הפרדוקס של מונטי הול‪.‬‬
‫הפרדוקס של רבי יוחנן בן ארזה ורבי יוסי בן נהוראי‪.‬‬
‫פתרון של פרדוקסים בכלים של תיאוריית הקוונטים‪.‬‬
‫פתרון הפרדוקס של "כל דפריש וכל קבוע"‪.‬‬
‫‪.4.1‬‬
‫פתרון הפרדוקס של מונטי הול‪.‬‬
‫‪.4.2‬‬
‫סיכום ומסקנות‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‪.‬‬
‫‪ .1‬הקדמה‬
‫מטרת המאמר היא לעורר את האהבה עד שתחפץ (שיר השירים‪ ,‬פרק ב' פסוק ז') לתלמודנו הבבלי‪ ,‬לתלמודנו‬
‫הירושלמי ולתורתנו הקדושה בכלל‪ ,‬שהיא איילת אהבים ויעלת חן‪ .‬בנוסף לכך מטרתנו היא להראות איך העיסוק‬
‫בתיאוריות מדעיות ובתורה הולכים ומחדדים זה את זה כשני תלמידי חכמים המנעימים זה לזה בהלכה‪ ,‬כנאה‬
‫וכיאה לתלמידי חכמים של ארץ ישראל (מסכת סנהדרין‪ ,‬דף כד' עמ' א')‪ .‬מאמר זה בא גם לתת נקודת מבט‬
‫אחרת ואולי משלימה לזו המוצגת במאמר של הרב אייל אלפייה מישיבת עתניאל תובב"א (ראה [‪.)]4‬‬
‫ברצוננו להעיר תחילה שהגמרא מלאה בפרדוקסים (פתורים אך לא מוכרעים – נכון להיום) המכונים בלשון‬
‫הגמרא‪" :‬תיקו" (‪ 302‬הופעות בתלמוד הבבלי ואף לא פעם אחת בתלמוד הירושלמי)‪ .‬הגמרא מלאה גם‬
‫בפרדוקסים פתורים ודוגמאות לכך נראה בהמשך‪.‬‬
‫פרדוקס הוא מצב עניינים המוביל לתוצאות לוגיות מפתיעות‪ ,‬מנוגדות להגיון או אפילו סותרות את ההיגיון‬
‫(הרגיל)‪ ,‬כאשר כל תוצאה מתקבלת משיקולים לוגיים נכונים המיוסדים על הנחות (או אמונות) שונות‪ .‬לעתים‬
‫קרובות מקור ההנחות הינו עלום ותקפותן אינה מבוררת כל צורכה (וכמו שאמר איינשטיין‪" :‬ההיגיון שלך הוא סך‬
‫כל האמונות הטפלות שניטעו בך מילדותך"‪ .‬ראה [‪ ,)]2‬ולכן פתרון פרדוקסים נעשה בדרך כלל ע"י בירור של מקור‬
‫ההנחות (או האמונות) המובילות לכל תוצאה‪ ,‬ושל רמת ברירותן‪ .‬יש לציין שלא כל הפרדוקסים במדע פתורים (על‬
‫כל פנים על פי הבנתנו את המציאות‪ ,‬את הלוגיקה ואת הקשר ביניהן – נכון להיום)‪ .‬פרדוקס ייחשב פתור אם‬
‫ההנחות המובילות לכל מסקנה והקשר בינן לבין המסקנה – חדים וברורים‪ ,‬גם אם אין לנו הכרעה לגבי‬
‫השאלה אילו מההנחות קיימות באמת במציאות (ראה [‪.)]7[,]6‬‬
‫הפרדוקס של "כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי" הוא כדלקמן‪:‬‬
‫תשע חנויות מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף (ראה מסכתות‪ :‬פסחים דף ט' עמ' ב'‪ ,‬חולין דף צה' עמ' א'‪,‬‬
‫יבמות דף קיט' עמ' א'‪ ,‬כתובות דף טו' עמ' א'‪ ,‬בכורות דף יט' עמ' ב'‪ ,‬נידה דף יח' עמ' א')‪ .‬אם נמצא בשוק בשר‪,‬‬
‫הבשר כשר לאכילה שכן כל הפורש ‪ -‬מהרוב הוא פורש ("כל דפריש‪ ,‬מרובא פריש")‪ ,‬ומאחר ובמקום זה הרוב‬
‫כשר (רוב הבשר מגיע מהחנויות ורוב החנויות כשרות– אם כי בד"כ לא צריך שני רובים פרט למעלה שעשו בייחוס‬
‫כוהנים – ראה בבא בתרא דף כד' עמוד א')‪ ,‬הרי שהבשר כשר (שכן "אחרי רבים להטות")‪ .‬אך‪ ,‬אם ידוע שהבשר‬
‫נקנה או הגיע מאחת מהחנויות (כגון‪ :‬שהבשר נמצא בשקית וואקום שאין עליה סימן נוסף המשייך אותה לאיזו‬
‫חנות אך יש עליה סימן שייכות לבעלים וידוע שבכל החנויות הנ"ל עוטפים את הבשר בשקיות וואקום – לענ"ד‬
‫המחבר ד"ר יוסף פרץ וראה הערה לקמן)‪ ,‬אזי הבשר טרף משום שכל "קבוע כמחצה על מחצה דמי"‪ .‬לכן‪ ,‬הבשר‬
‫ספק כשר ‪ -‬ספק טרף‪ ,‬ואשר על כן‪ ,‬מדיני ספיקות הבשר טרף (שכן‪" ,‬ספיקא דאורייתא לחומרה")‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הערה‪ :‬עפ"י רבי זירא (שהלכה כמותו וראה כתובות דף טו' עמוד א' ובבא בתרא דף כד' עמוד א') אפילו אם‬
‫דלתות העיר נעולות – הולכים אחר הרוב ואמרתו באה להוציא את הצורך בשני רובים – פרט לייחוסי כהונה שם‬
‫עשו מעלה מיוחדת כנ"ל‪ .‬לכאורה כאשר דלתות העיר נעולות "מוכח" שהבשר הגיע מהחנויות– אלא שזו רק ראייה‬
‫נסיבתית‪ .‬אכן‪ ,‬ניתן לומר שמדובר שם בבשר שלא מוכח שהוא יצא מה‪"-‬קבוע"‪ .‬אך בבשר שנמצא בשקית וואקום‬
‫– מוכח שהוא יצא מה‪"-‬קבוע" ולכן מספק הוא טרף‪.‬‬
‫מצד דיני התורה‪ ,‬אין כאן פרדוקס‪ ,‬שכן הבשר נידון באופן מסוים אם ידוע שהוא הגיע מאחת החנויות‪ ,‬ונידון באופן‬
‫שונה אם לא ידוע מקור הבשר ("בשר שנתעלם מן העין")‪ .‬השאלה היא‪ :‬איך המידע שהתווסף משנה את דין‬
‫הבשר מן הקצה אל הקצה שהרי בכל מקרה יש רק שתי אפשרויות‪ :‬הבשר הינו מלכתחילה או כשר או טרף!?‬
‫הפרדוקס מתעורר כאשר אנו מנסים להבין בדרך לוגית את תהליך ההכרעה וכיצד הוא משפיע על המציאות‪.‬‬
‫נעיר שכמאמינים בני מאמינים‪ ,‬אנו מאמינים שההלכה קובעת את המציאות (לא רק ע"י השפעות‬
‫קוגניטיביות‪ ,‬חברתיות וכד'‪ ,‬אלא שהיא משנה את המציאות הממשית למפרע ‪ -‬במקרים מסוימים‪ .‬בהמשך נבסס‬
‫אפשרות זאת בדרך מדעית – ככל שתיאוריית הקוונטים עקבית‪ ,‬שלמה ורלוונטית גם למקרו ולא רק למיקרו)‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אם הבשר נידון ככשר או אז הוא באמת כשר‪ ,‬ואם הבשר נידון כטרף או אז הוא באמת טרף‪ .‬כמו כן עד‬
‫לרגע ההכרעה הבשר יכול להיות כשר או טרף‪ ,‬ברם ברגע ההכרעה עצמו – הבשר הופך להיות באמת כשר או‬
‫באמת טרף ‪ -‬על פי מה שהוכרע‪ .‬הפרדוקס הוא‪ :‬כיצד ייתכן שמעשה עתידי (ההכרעה לגבי הבשר הנידון)‬
‫ישנה משהו בעבר (שהרי הבשר היה מלכתחילה או כשר או טרף)!?‬
‫נעיר גם שפרדוקסים דומים קיימים במתמטיקה‪ ,‬בלוגיקה‪ ,‬בתיאוריית המשחקים ובפיסיקה המודרנית (בפרט‪,‬‬
‫בתיאוריית הקוונטים – ראה [‪ .)]1[,]2‬בהמשך נדון בפרדוקסים כאלה ובניסיונות לפותרם‪.‬‬
‫להלכה‪ ,‬נצטט את הפסיקה של ר' יוסף קארו בשולחן ערוך יורה דעה סימן ס"ג ‪ -‬הלכות בשר שנתעלם מן העין‪:‬‬
‫א‪ .‬בשר הנמצא מושלך בשוק‪ ,‬הלך אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש‪ .‬אם היו רוב המוכרים עובדי כוכבים‬
‫אסור ואם היו רוב המוכרים ישראל מותר‪ .‬וכן בשר הנמצא ביד עובד כוכבים ולא נודע ממי לקח אם היו‬
‫מוכרי הבשר ישראל מותר – זהו דין תורה‪ .‬וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד עובד‬
‫כוכבים אע"פ שכל המוכרים וכל השוחטים ישראל ולא עוד אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין‬
‫אסור אלא אם כן היה לו בו סימן או שהיה לו בו טביעות עין והוא מכירו שהוא זה או שהיה צרור וחתום‪.‬‬
‫ב‪ .‬תלה כלי מלא חתיכות בשר ונשבר הכלי ונפלו ממנו החתיכות לארץ ואין לו בהם לא סימן ולא טביעות עין‬
‫הרי זה אס ור שיש לומר אותו בשר שהיה בכלי גררתו חיה או שרץ וזה בשר אחר הוא‪ .‬ואם תלאו במסמר‬
‫וכיוצא בו שאי אפשר לשרץ ליטול ולהניח מותר‪ .‬ויש מתירין בשר שנתעלם מן העין אם מצאו במקום‬
‫שהניחו‪.‬‬
‫ר' יוסף קארו מצטט כמעט מלה במלה את הפסק של הרמב"ם ביד החזקה‪ ,‬ספר קדושה‪ ,‬הלכות מאכלות‬
‫אסורות פרק ח' הלכות י"א‪-‬י"ג‪:‬‬
‫יא‪ .‬עשר חנויות תשע מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת נבלות ולקח בשר מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן‬
‫לקח הרי זה אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ .‬אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב‪:‬‬
‫דכל דפריש‪ ,‬מרובא פריש‪ .‬אם היו רוב המוכרים עכו"ם אסור ואם היו רוב המוכרים ישראל מותר‪.‬‬
‫יב‪ .‬וכן בשר הנמצא ביד עכו"ם ואינו ידוע ממי לקח אם היו מוכרי הבשר ישראל מותר‪ .‬זה הוא דין תורה‪ .‬וכבר‬
‫אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד עכו"ם אע"פ שכל השוחטין וכל המוכרין ישראל‪ .‬ולא עוד‬
‫אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין אסור אלא אם כן היה לו בו סימן או שהיה לו בו טביעת‬
‫עין והוא מכירו ודאי שהוא זה או שהיה צרור וחתום‪.‬‬
‫יג‪ .‬תלה כלי מלא חתיכות בשר ונשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ ובא ומצא חתיכות ואין לו בהן סימן ולא‬
‫טביעת עין הרי זה אסור שיש לומר אותו בשר שהיה בכלי גררתו חיה או שרץ וזה בשר אחר הוא‪.‬‬
‫נעיר שהדיון שלנו כאן ולהלן הוא מצד דין תורה ולא מצד ההלכה למעשה‪ .‬אך‪ ,‬הציטוט הנ"ל הובא כדי לבסס את‬
‫טענתנו שהמקרה של "תשע חנויות וכו' בנמצא הלך אחר הרוב" הוא משום בשר שנתעלם מן העין וכך גם הגמרא‬
‫מדגישה שם שמדובר בבשר שנמצא בשוק (ללא בעלים)‪ ,‬לעומת "כל קבוע" ‪ -‬שם מדובר שהבשר שייך לבעלים‬
‫‪2‬‬
‫מסוים שגם יודע לומר שהוא נכנס לאחת החנויות או שהבשר נקנה באחת החנויות‪ ,‬ויש עליו איזה סימן שהוא אכן‬
‫נקנה באחת החנויות (ולכן יש לו בעלים – גם אם אנו לא יודעים מיהו הבעלים‪ .‬ראה להלן על "שניים אוחזין")‪.‬‬
‫לחידוד הדין לגבי הבשר כנ"ל נעיר כי בכל מקרה מדובר בדין "רוב" כאשר חישוב הרוב נעשה מתמטית (ראה‬
‫[‪ .)] 5‬לפיכך‪ ,‬אם מדובר בחתיכת דג שנמצאה באופן שלא ניתן לזהות בה סנפיר וקשקשת ‪ -‬כמובן שהדין זהה‬
‫בנתונים הנ"ל‪ .‬אך הוספת נתון חדש עשויה לשנות שוב את הדין מן הקצה אל הקצה‪ .‬למשל‪ ,‬אם נניח שרוב הדגים‬
‫שבחוף הקרוב כשרים (ראה מסכת ע"ז‪ ,‬דף לט' עמוד א') או אז‪ ,‬כאשר חתיכת הדג נמצאה בשוק (גם אם היו שם‬
‫רק שתי חנויות‪ :‬אחת של דגים טהורים ואחת של דגים טמאים) – הדג נידון כדג טהור‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם ידוע‬
‫שהדג הגיע מאחת החנויות (כגון שכל החנויות עוטפות את הדגים בשקיות וואקום וכנ"ל) – אזי הספק שקול (גם‬
‫אם תשע חנויות מוכרות דגים טהורים וחנות אחת מוכרת דגים טמאים) ואשר על כן‪ ,‬הדג נידון כטמא ע"פ הכלל‬
‫"ספיקא דאורייתא לחומרא"‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אם נחזור למקרה הבשר ונניח כעת שמישהו קנה את הבשר אלא שהוא אינו זוכר מאיזו חנות הוא קנה את‬
‫הבשר‪ ,‬ויתר על כן‪ ,‬הוא נכנס באותו יום לשתיים מהחנויות הנ"ל אך לא זוכר לאילו מן החנויות נכנס ‪ -‬כעת יחדל‬
‫‪1‬‬
‫‪9‬‬
‫שהבשר כשר והסתברות של‬
‫הספק להיות שקול‪ :‬למעשה‪ ,‬יש הסתברות של‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫שהבשר טרף ולכן הבשר‬
‫נידון כבשר כשר!‬
‫החישוב כדלקמן‪:‬‬
‫יש הסתברות של‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫‪98‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪   2  8‬‬
‫‪10  10  9 10‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫שהקונה נכנס לשתי חנויות כשרות ואז הבשר בוודאות כשר‪ ,‬ולעומת זאת יש הסתברות של‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪1  9  2‬‬
‫‪10  10  9 10‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫שהקונה נכנס לשתי חנויות שהאחת מהן לא כשרה‪ ,‬עם הסתברות של‬
‫‪2‬‬
‫שהוא קנה את הבשר בחנות זו או‬
‫בחנות זו‪ .‬לפיכך‪ ,‬ההסתברות הכוללת לכך שהבשר כשר היא‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪2 1 9‬‬
‫‪1   ‬‬
‫‪10‬‬
‫‪10 2 10‬‬
‫וההסתברות לכך שהבשר טרף היא‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪2 1 1‬‬
‫‪0  ‬‬
‫‪10 2 10‬‬
‫‪. 10‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬אי אפשר שלא לראות את הדמיון לפרדוקס של מונטי הול‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .2‬הפרדוקס של מוטי הול‬
‫מונטי הול מנחה תכנית נושאת פרסים בטלוויזיה האמריקנית‪ .‬המתחרים עוברים שלבים ומי שמגיע לשלב הגמר‬
‫נדרש לבחור את הפרס שלו בתהליך הבא‪ :‬יש ‪ 3‬דלתות סגורות כאשר מאחורי שתיים מהדלתות יש עז ומאחורי‬
‫דלת אחת יש מכונית‪ .‬המתחרה נדרש קודם להצביע על דלת אחת ולא לפתוח אותה‪ .‬לאחר מכן המנחה שכנראה‬
‫יודע מה עומד מאחורי כל דלת‪ ,‬פותח דלת אחרת שמאחוריה עומדת עז‪ .‬בשלב הבא המתחרה נדרש או להתעקש‬
‫על הבחירה הראשונה שלו או לשנות את הבחירה הראשונה שלו ולפתוח את הדלת השנייה שנותרה סגורה עד‬
‫כה‪ .‬המנחה טוען שלמרות שהוא תמיד פותח דלת שמאחוריה עומדת עז‪ ,‬בכך הוא עוזר למתחרה בהגדלת סיכוייו‬
‫להרוויח את המכונית (אך‪ ,‬הוא לא מגלה באיזה אופן)‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫המתמטיקה אומרת שבהתעקשות על הבחירה הראשונה שלו יש למתחרה סיכוי של‬
‫‪3‬‬
‫לזכות במכונית‪ .‬לעומת‬
‫זאת אם הוא משנה את הבחירה הראשונית שלו ופותח דווקא את הדלת השנייה שהוא לא הצביע עליה ושנותרה‬
‫‪2‬‬
‫סגורה עד כה‪ ,‬או אז יהיה סיכויו לזכות במכונית‬
‫‪3‬‬
‫‪.‬‬
‫הפרדוקס‪ :‬איך ייתכן ששינוי הבחירה הראשונית מגדיל את הסיכויים להרוויח את המכונית‪ ,‬אם מלכתחילה‬
‫המתחרה יכול היה באותה מידה לבחור בדלת הנכונה‪ ,‬בבחירה הראשונית שלו!? איך ייתכן שהבחירה שלו כעת‬
‫(בין שתי הדלתות הנותרות) משנה את המציאות שנקבעה כבר קודם (שהרי תכולת החדרים שמאחורי הדלתות‬
‫‪1‬‬
‫לא השתנתה)!? מצד שני‪ ,‬איך ייתכן שבהתעקשות על הבחירה הראשונית‪ ,‬הסיכוי לזכות במכונית נותר‬
‫‪3‬‬
‫!? הרי‬
‫דלת אחת נפתחה ואנו יודעים כעת שמאחוריה אין מכונית!? לכן‪ ,‬מבין שתי הדלתות הנותרות‪ :‬באחת יש מכונית‬
‫ובאחת יש עז‪ .‬לכן‪ ,‬ללא קשר אם מתעקשים או לא מתעקשים על הבחירה הראשונית‪ ,‬אמור להיות כעת סיכוי של‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫שמאחורי כל דלת שנפתח תהיה מכונית‪ .‬כלומר‪ ,‬איך ייתכן שעצם ההצבעה על דלת כלשהי מבלי לפתוח אותה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫(הסיכוי האמור אינטואיטיבית) ל‪-‬‬
‫גורמת שההתעקשות על פתיחת דלת זו תפחית את הסיכוי מ‪-‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫(הסיכוי‬
‫המוכח מתמטית)!? ניסוי זה ניתן להיעשות והוא גם נעשה ע"י הרצת תכנית מחשב מספר רב של פעמים‬
‫שהראתה בדיוק את התופעה הנ"ל‪.‬‬
‫הסבר מתמטי‪:‬‬
‫מקרה א'‪:‬‬
‫נניח שהמתחרה הצביע על דלת מספר ‪ 1‬ונניח שהמנחה מבצע בחירה אקראית כאשר יש לו מספר אפשרויות‬
‫לדלתות שמאחוריהן עומדת עז‪ .‬נניח שתכולת התאים נקבעת מראש ולא משתנה במהלך המשחק‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬אם המכונית אכן מאחורי דלת מספר ‪ 1‬והמנחה פתח במקרה את דלת מספר ‪ 2‬אז התעקשות על דלת‬
‫מספר ‪ 1‬תוביל לזכייה לעומת פתיחת דלת מספר ‪ 3‬שתוביל להפסד‪.‬‬
‫אם המכונית מאחורי דלת מספר ‪ 2‬אז‪ ,‬המנחה יפתח את דלת מספר ‪ 3‬שמאחוריה עז‪ .‬כעת‪ ,‬דווקא התעקשות על‬
‫פתיחת דלת מספר ‪ 1‬תוביל להפסד לעומת פתיחת דלת מספר ‪ 2‬שתוביל לזכייה‪.‬‬
‫אם המכונית מאחורי דלת מספר ‪ 3‬אז‪ ,‬המנחה יפתח את דלת מספר ‪ 2‬שמאחוריה עז‪ .‬לפיכך‪ ,‬התעקשות על דלת‬
‫מספר ‪ 1‬תוביל להפסד ופתיחת דלת ‪ 3‬תוביל לזכייה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬יש מקרה אחד מתוך ‪ 3‬שבו ההתעקשות מובילה לזכייה ושני מקרים בהם פתיחת הדלת שלא נבחרה מקודם‬
‫תוביל לזכייה‪ .‬לפיכך‪ ,‬ההסתברות לזכייה כאשר מתעקשים על הדלת שנבחרה קודם היא‬
‫‪2‬‬
‫הראשונית מוביל לזכייה בהסתברות של‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫ושינוי הבחירה‬
‫‪.‬‬
‫טבלאות להסבר‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫(כאשר המתחרה מצביע על דלת תא ‪ 1‬ומשנה את הבחירה ההתחלתית)‪:‬‬
‫תכולת תא ‪ 1‬תכולת תא ‪ 2‬תכולת תא ‪ 3‬המנחה פותח דלת המתחרה פותח דלת התוצאה‬
‫הפסד‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫רווח‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫רווח‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫לפיכך‪ ,‬המתחרה מרוויח ב‪ 2-‬מתוך ‪ 3‬אפשרויות עם הסתברות‬
‫‪3‬‬
‫‪.‬‬
‫(כאשר המתחרה מצביע על דלת תא ‪ 1‬ולא משנה את הבחירה ההתחלתית)‪:‬‬
‫תכולת תא ‪ 1‬תכולת תא ‪ 2‬תכולת תא ‪ 3‬המנחה פותח דלת המתחרה פותח דלת‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪1‬‬
‫לפיכך‪ ,‬המתחרה מרוויח רק ב‪ 1-‬מתוך ‪ 3‬האפשרויות עם הסתברות‬
‫‪3‬‬
‫התוצאה‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫הפסד‬
‫‪.‬‬
‫נשים לב שאם כלל השחקנים פועלים באופן אקראי עם הסתברות זהה להתעקשות על הבחירה הראשונית או‬
‫‪1 1 1 2 3 1‬‬
‫לשינוי הבחירה הראשונית‪ ,‬הרי שההסתברות הכללית לרווח (או להפסד) היא‪:‬‬
‫‪    ‬‬
‫‪2 3 2 3 6 2‬‬
‫‪.‬‬
‫מקרה ב'‪:‬‬
‫כעת נניח שלאחר הצבעת המתחרה על דלת ולאחר שהמנחה פותח דלת שמאחוריה עז‪ ,‬מישהו מאחורי הקלעים‬
‫מטיל מטבע מאוזנת ועל פי ההטלה הוא מחליף או לא מחליף את תכולת התאים הנותרים שדלתותיהם לא נפתחו‬
‫‪3 1‬‬
‫עדיין‪ .‬כעת‪ ,‬יש הסתברות של ‪‬‬
‫‪6 2‬‬
‫לזכייה במכונית בין אם המתחרה משנה את הבחירה הראשונית שלו או‬
‫לא‪.‬‬
‫טבלאות להסבר‪:‬‬
‫(כאשר המתחרה מצביע על דלת תא ‪ 1‬ומשנה את הבחירה ההתחלתית)‪:‬‬
‫תכולה‬
‫מקורית‬
‫של תא ‪1‬‬
‫תכולה‬
‫מקורית‬
‫של תא ‪2‬‬
‫תכולה‬
‫מקורית‬
‫של תא ‪3‬‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫תכולת תא תכולת תא תכולת תא המנחה‬
‫לאחר פותח‬
‫לאחר ‪3‬‬
‫לאחר ‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫דלת‬
‫הטלת‬
‫הטלת‬
‫הטלת‬
‫המטבע‬
‫המטבע‬
‫המטבע‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫המתחרה‬
‫פותח דלת‬
‫התוצאה‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫‪1‬‬
‫כלומר‪ ,‬המתחרה מרוויח ב‪ 3-‬מתוך ‪ 6‬האפשרויות כאשר הוא משנה את הבחירה הראשונית שלו ובהסתברות‬
‫‪2‬‬
‫(כאשר המתחרה מצביע על דלת תא ‪ 1‬ולא משנה את הבחירה ההתחלתית)‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫‪.‬‬
‫תכולה‬
‫מקורית‬
‫של תא ‪1‬‬
‫תכולה‬
‫מקורית‬
‫של תא ‪2‬‬
‫תכולה‬
‫מקורית‬
‫של תא ‪3‬‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫תכולת תא תכולת תא תכולת תא המנחה‬
‫לאחר פותח‬
‫לאחר ‪3‬‬
‫לאחר ‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫דלת‬
‫הטלת‬
‫הטלת‬
‫הטלת‬
‫המטבע‬
‫המטבע‬
‫המטבע‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫המתחרה‬
‫פותח דלת‬
‫התוצאה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫‪1‬‬
‫כלומר‪ ,‬המתחרה מרוויח כאשר הוא מתעקש על הבחירה הראשונית ב‪ 3-‬מתוך ‪ 6‬האפשרויות ובהסתברות‬
‫‪2‬‬
‫‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אם כלל השחקנים פועלים באופן אקראי עם הסתברות זהה להישאר עם הבחירה הראשונית או לשנות‬
‫‪6 1‬‬
‫אותה אז‪ ,‬יש הסתברות ‪‬‬
‫‪12 2‬‬
‫לרווח או להפסד‪.‬‬
‫נשים לב שהמתמטיקה (או הלוגיקה) רק מוכיחה את הצדדים הנ"ל ומתרצת את המסקנה הנכונה שמאחורי כל‬
‫הנחה (או אמונה)‪ ,‬אך היא איננה מסבירה כיצד או מדוע עצם ההצבעה על דלת מבלי לפתוח אותה יכולה לשנות‬
‫משהו (במקרה א')‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מאחר והאינטואיציה הראשונית אמרה שגם בהנחות של מקרה א' יש הסתברות של‬
‫‪2‬‬
‫לרווח או להפסד‪,‬‬
‫האינטואיציה איכשהו מניחה שמאחורי הקלעים הדברים יכולים להשתנות כל עוד הדלתות לא נפתחו‪ .‬האם זה‬
‫אומר שהאינטואיציה הראשונית שלנו מתנהלת עפ"י תיאוריית הקוונטים? ‪ -‬נראה בהמשך‪.‬‬
‫מקרה ג'‪:‬‬
‫נניח כעת שהמנחה לא יודע מה נמצא מאחורי כל דלת ונניח שהוא פותח אחת משלוש הדלתות באופן אקראי אלא‬
‫שאם מאחורי הדלת שהוא פתח יש מכונית אז המתחרה מפסיד‪.‬‬
‫טבלאות להסבר‪:‬‬
‫(המתחרה הצביע על דלת ‪ 1‬ושינה את בחירתו)‪:‬‬
‫תכולת תא ‪ 1‬תכולת תא ‪ 2‬תכולת תא ‪ 3‬הדלת שפתח המנחה הדלת שפתח המתחרה התוצאה‬
‫הפסד‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫הפסד‬
‫‪--‬‬‫‪2‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫רווח‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫הפסד‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫רווח‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫הפסד‬
‫‪--‬‬‫‪3‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪1‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש ‪ 2‬אפשרויות מתוך ‪ 6‬למתחרה להרוויח אם הוא משנה את בחירתו וההסתברות היא לכן‬
‫‪3‬‬
‫‪.‬‬
‫(המתחרה הצביע על דלת ‪ 1‬ולא שינה את בחירתו)‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫תכולת תא ‪ 1‬תכולת תא ‪ 2‬תכולת תא ‪ 3‬הדלת שפתח המנחה הדלת שפתח המתחרה התוצאה‬
‫רווח‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫הפסד‬
‫‪--‬‬‫‪2‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫הפסד‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫רווח‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫הפסד‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫הפסד‬
‫‪--‬‬‫‪3‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪1‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש ‪ 2‬אפשרויות מתוך ‪ 6‬למתחרה להרוויח אם הוא לא משנה את בחירתו וההסתברות היא לכן‬
‫‪3‬‬
‫‪.‬‬
‫סה"כ ההסתברות להרוויח במשחק‪ ,‬אם כלל המתחרים פועלים באופן אקראי‪ ,‬עם הסתברות זהה להתעקש על‬
‫‪6 3‬‬
‫‪4 2‬‬
‫הבחירה הראשונית או להחליף את הבחירה הראשונית‪:‬‬
‫וסה"כ ההסתברות להפסיד ‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪10 5‬‬
‫‪10 5‬‬
‫(עלינו‬
‫לשים לב ששני המקרים בהם אין למתחרה הזדמנות לפתוח דלת‪ ,‬זהים בשתי הטבלאות הנ"ל ולכן יש ‪10‬‬
‫אפשרויות בסך הכול ולא ‪.)12‬‬
‫נשים לב להבדלים בהסתברויות (במקרים א' ו‪-‬ג') בין התנהגות הפרט להתנהגות הכלל!‬
‫נעבור לפרדוקס פתיר המופיע בתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫‪ .3‬הפרדוקס של רבי יוחנן בן ארזה ורבי יוסי בן נהוראי‬
‫פרדוקס זה מופיע במסכת עבודה‪-‬זרה דף נח' עמודים א'‪-‬ב'‪ .‬מדובר במקרה של יין של ישראל שנגע בו עובד‬
‫עבודה זרה (ואפילו במקרה שלא נגע בו אלא רק מזג אותו)‪ .‬יין כזה אסור בשתייה ובהנאה משום שאנו חוששים‬
‫שהוא ניסך אותו לעבודה זרה‪ .‬היין אסור לא רק בשתייה אלא גם בהנאה כלומר אסור ליהנות ממנו בכל אופן‬
‫שהוא; אסור למכור אותו לגוי או לזבל בו את האדמה או להשקות אותו לבהמות וכד'‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬שיכר (בירה או‬
‫משקה חריף אחר שאיננו יין) שעובד עבודה זרה נגע בו (וכל שכן אם רק מזג אותו) מותר אפילו בשתייה‪ .‬על בסיס‬
‫הקדמה זו נציג את הפרדוקס (בתרגום חפשי)‪:‬‬
‫רבי יוחנן בן ארזה ורבי יוסי בן נהוראי ישבו לילה אחד במסיבת חתונה ושתו יין מכד שהיה מונח על שולחנם‪ .‬כיוון‬
‫שהיה ליבם טוב ביין עד כדי כך שכבר לא יכלו למזוג לעצמם‪ ,‬הם ביקשו ממלצר שעבר שם באקראי‪ ,‬שימזוג להם‪.‬‬
‫לאחר שהמלצר מזג להם (ונעלם לתמיד)‪ ,‬התברר שהמלצר היה עובד עבודה זרה‪ .‬מאחר והמסיבה הייתה בלילה‬
‫והתאורה שם הייתה לאור נרות‪ ,‬המלצר כנראה לא יכול היה לראות איזה משקה היה מונח בכד שלפניהם‪ .‬כמו כן‬
‫מאחר והייתה שם תערובת ריחות נפלאים של פרחים ומאכלים‪ ,‬המלצר כנראה גם לא יכול היה להריח את תכולת‬
‫הכד (מה גם שאין זה מכובד להריח את הכד בפני הרבנים הנכבדים)‪.‬‬
‫אחד אסר את היין אפילו בהנאה ואחד התיר את היין אפילו לשתייה (לא התברר מי הוא האוסר ומי הוא המתיר)‪.‬‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ :‬מי שאסר ‪ -‬נכון עשה ומי שהתיר ‪ -‬נכון עשה!‬
‫הרי לנו פרדוקס! איך ייתכן ששניהם נכון עשו!? הרי או שהיין אסור או שהוא מותר ולא ייתכן שיהיה גם אסור וגם‬
‫מותר! מה אם כן הפתרון לפרדוקס!?‬
‫בהמשך הגמרא‪ ,‬רבי יהושע בן לוי פותר את הפרדוקס (אך הוא אינו מכריע בשאלה זו להלכה)‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫מי שאסר ‪ -‬נכון עשה שכן אמר‪' :‬בוודאי אמר המלצר לעצמו‪ :‬הייתכן ששני רבנים מכובדים במסיבת חתונה ישתו‬
‫בירה!? הם בוודאי שותים יין והם לא יודעים שאני עכו"ם ולכן‪ ,‬אנסך את היין לע"ז' – לפיכך היין אסור‪.‬‬
‫מי שהתיר ‪ -‬נכון עשה שכן אמר‪' :‬בוודאי אמר המלצר לעצמו‪ :‬הייתכן ששני רבנים מכובדים היודעים שאני עכו"ם‬
‫יבקשו ממני למזוג להם יין!? אלא הם בוודאי שותים בירה‪ .‬לכן אענה לבקשתם ללא שאלה ואמזוג להם את‬
‫הבירה' – לכן המלצר לא ניסך את היין ולפיכך היין מותר‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫כלומר‪ ,‬מי שאסר הניח שהמלצר ידע שהם שותים יין וגם שהם לא יודעים שהוא עכו"ם‪ .‬פירוש הדבר הוא‪ ,‬שמי‬
‫שאסר הניח שהמלצר ידע את מה שהם יודעים‪ ,‬כולל את העובדה שהם לא יודעים שהוא גוי ולכן גם לא ייתפס על‬
‫מעשיו‪ .‬לכן יש להניח שהוא ניסך את היין לע"ז‪ .‬כלומר‪ ,‬מי שאסר אמר‪' :‬נפסוק לפי מה שהמלצר יכול היה לדעת‬
‫באופן אובייקטיבי ("תא שמע")'‪.‬‬
‫מי שהתיר‪ ,‬הניח שהמלצר חשב שהם שותים בירה‪ ,‬שכן מניין לו לדעת מה היה מונח בכד בלילה ובתנאים הנ"ל‪,‬‬
‫והרי הוא עבר שם באקראי ולא היה ליד שולחנם קודם לכן‪ ,‬ועוד שחשב שהם יודעים שהוא עכו"ם‪ .‬הרי מניין לו‬
‫לחשוב אחרת!? היות והוא יודע בינו לבין עצמו שהוא גוי ולכן סביר להניח שהם ידעו עליו את מה שהוא יודע על‬
‫עצמו! כלומר‪ ,‬מי שהתיר אמר‪ :‬המלצר חשב שהם יודעים את מה שהוא יודע ולכן נפסוק לפי מה שהמלצר יכול‬
‫היה לדעת באופן סובייקטיבי – "תא חזי")‪.‬‬
‫מחלוקת זו קשורה למחלוקת מדעית כללית‪ :‬האם הידע שלנו אובייקטיבי או סובייקטיבי? כלומר‪ ,‬האם הידע שלנו‬
‫על העולם משקף את העולם עצמו‪ ,‬או שהוא משקף אך ורק את האופן שבו אנו תופשים את העולם‪.‬‬
‫כמו כן זה קשור גם לשאלה הבאה‪ :‬אם אכן הידע שלנו הוא ידע על העולם הממשי‪ ,‬האם ייתכן ידע אפריורי על‬
‫העולם (ידע מלכתחילה‪ :‬ידע הנקנה מתוך שיקולים לוגיים‪-‬מתמטיים טהורים‪ ,‬לפני כל התנסות בלתי‪-‬אמצעית‬
‫בעולם – "מבשרי אחזה אלוה" – "תא שמע")‪ ,‬או שכל הידע האמתי על העולם בנוי רק על ניסוי וטעייה (ידע‬
‫בדיעבד‪ :‬שיקולים לוגיים‪-‬מתמטיים יכולים להוביל רק למודל אידיאליסטי מקורב למה שמתרחש בעולם‪ ,‬ואין דרך‬
‫לקנות מידע אמתי על העולם אלא בהתנסות ישירה – "תא חזי")?‬
‫שאלה נוספת הנגזרת מכך היא‪ :‬האם מתמטיקה‪-‬לוגיקה היא גילוי או המצאה? כלומר‪ ,‬האם עובדות מתמטיות‪-‬‬
‫לוגיות משקפות את המציאות‪ ,‬את חוקי הטבע ואת האופן שבו הקב"ה ברא את העולם (שכן‪ ,‬למשל‪ ,‬משוואות‬
‫התנועה של ניוטון חוזות תנועה של כוכבים‪ ,‬תנועה של מטוסים וכד' בדיוק רב)‪ ,‬או שהן עובדות המספרות על אופן‬
‫החשיבה האנושית‪ ,‬על האופן שבו אנו מנסים להסביר לעצמנו או לספר לעצמנו‪ ,‬בכלים שלנו ובשפה שלנו‪ ,‬את‬
‫החוקיות של התנהגות העולם והולכים ומתקרבים לאמת שלעולם לא נדע ("ותחסרהו מעט מאלוהים")?‬
‫‪ .4‬פתרון של פרדוקסים בכלים של תיאוריית הקוונטים‬
‫תיאוריית הקוונטים מוצלחת מאוד מבחינת יכולת החיזוי שלה לגבי תוצאות ניסויים ועד כה לא נמצא שום ניסוי‬
‫הפורך אותה‪ .‬מצד שני‪ ,‬מתיאוריה זו מתקבלות מסקנות פלאיות‪ ,‬כגון‪ :‬ניתן להשפיע באמצעות מדידה על מקומות‬
‫מרוחקים בו‪-‬זמנית וניתן להשפיע באמצעות מדידה על העבר (ראה [‪ .)]2‬איינשטיין היה מגדולי מפתחי תיאוריה‬
‫זו‪ ,‬ועל כך הוא גם קיבל פרס נובל‪ ,‬אך בד בבד היה גם מגדולי מתנגדיה (ראה [‪ – )]3‬משום שהתיאוריה פרכה‬
‫כמעט כל מושג של מדע‪ .‬דוגמאות לפירכאות של מושגים מדעיים על‪-‬ידי תורת הקוואנטים אנו מוצאים במקרים‬
‫הבאים‪ :‬א‪ .‬חוקיות וסיבתיות מוחלפות על‪-‬ידי אקראיות מובנית ואי‪-‬סיבתיות (ועל כך הוא אמר‪" :‬אני לא מאמין‬
‫שאלוהים משחק בקובייה")‪ .‬ב‪ .‬השפעה ממרחק ובו‪-‬זמנית‪ .‬ג‪ .‬השפעה על העבר‪ ,‬ועוד‪...‬‬
‫התיאוריה אומרת שלכל עצם יש שני סוגי קיום (המתקיימים בו זמנית ומקיימים ביניהם "דו‪-‬שיח" מתמיד)‪:‬‬
‫קיום בכוח (בפוטנציה) וקיום בפועל (בממשות‪-‬בעולם)‪ .‬מעין קיום בעולם הבא וקיום בעולם הזה‪ ,‬או נשמה וגוף‪ ,‬או‬
‫גל וחלקיק‪.‬‬
‫הקיום בכוח הוא קיום מופשט‪ ,‬היולי המכיל את כל האפשרויות של העצם להתקיים בפועל בכל המצבים‬
‫האפשריים והקונפיגורציות האפשריות של העצם‪ ,‬עם כל תכונותיו האפשריות‪ ,‬בכל רגע אפשרי מראשית ועד‬
‫אחרית (בתיאורית הקוונטים קיום כזה מתואר ע"י פונקציה שנקראת פונקצית הגל של העצם)‪ .‬קיום זה הוא קיום‬
‫בעולם החוקים‪ .‬עולם החוקים הוא עולם נצחי‪ ,‬ללא מקום וללא זמן‪ ,‬ויחד עם זאת מכיל את כל המידע על כל מה‬
‫שיכול להתרחש בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬
‫הקיום בפועל הוא קיום בעולם‪ ,‬בזמן מסוים במקום מסוים‪ ,‬בקונפיגורציה מסוימת‪ ,‬עם תכונות מסוימות (הניתנות‬
‫עקרונית למדידה עד לדרגת דיוק מסוימת) ‪ -‬כך בכל רגע ורגע‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬תיאוריית הקוונטים אומרת שלא ייתכן קיום בפועל ללא ביצוע של תהליך 'פלאי' הנקרא תהליך מדידה‬
‫(תהליך צפייה‪-‬הסתכלות‪ ,‬תהליך מסוימות‪ ,‬תהליך התממשות‪ ,‬תהליך בחירה)‪ .‬בתהליך זה‪ ,‬פונקצית הגל מאולצת‬
‫לוותר על כל האפשרויות (גם אם באופן הדרגתי) פרט לאפשרות אחת מסוימת (בכל רגע ורגע)‪ .‬לא ברור מי‬
‫‪8‬‬
‫מבצע את תהליך הצפייה הזה‪ ,‬כיצד הוא מתבצע‪ ,‬וכיצד הוא גורם לפונקצית הגל לקרוס בכל רגע למצב אחד‬
‫ויחיד‪ .‬בעיה זו נקראת בעיית המדידה של ת יאוריית הקוונטים (סוד הצמצום בקבלה?)‪ .‬תהליך המדידה מחייב סוג‬
‫או רמה של דעת אך לא ברור איזה סוג ואיזו רמה‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬חוקי הטבע הנצחיים (החוקים השולטים ומבקרים את התהליכים בעולם ואת הקשר בין מצב העולם‬
‫ברגע אחד למצב העולם ברגע הבא) לא יכולים להיות קיימים בעולם הזה שכן הם אינם תופשים שום מקום ושום‬
‫זמן‪ ,‬ויחד עם זאת הם חייבים להתקיים בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬היה העולם חוזר לתוהו ובוהו ונעלם‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬אילו שלטו חוקי הטבע בעולם בכל רגע ורגע‪ ,‬בהיותם מבטאים מערכת דטרמיניסטית‪ ,‬היו מבטלים‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬כל אפשרות של בחי רה ושינוי רצוני ואמתי בעולם‪ ,‬אך אנו מאמינים שיש לנו בחירה ורצון חופשיים שכן‬
‫כאשר אני רוצה להרים את ידי הימנית אני עושה זאת‪.‬‬
‫איך אם כן מתיישב הפרדוקס הזה (הקשור ישירות לבעיית הידיעה והבחירה)? – על כך נדון במקום אחר‪.‬‬
‫דוגמא לעצם בו מתגלים בבירור שני סוגי הקיום הנ"ל הוא האור‪ :‬מצד אחד‪ ,‬האור הוא גל שכן הוא יכול לעקוף‬
‫פינות ולולא היה גל‪ ,‬אור השמש לא היה מאיר את חדרי כאשר החלון לא היה מופנה בדיוק כלפי השמש‪ .‬אילו‬
‫האור היה מורכב מחלקיקים‪ ,‬כל חלקיק שנורה נע בקו ישר ולכן האור לא היה מתפשט לצדדים‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬האור הוא חלקיק‪ ,‬שכן אם לוקחים שבשבת העשויה מנייר כסף כך שצדה האחד של כל אחת מן‬
‫הכנפיים צבוע שחור‪ ,‬קושרים את השבשבת לחוט ומציבים אותה בתוך פעמון זכוכית מרוקן מאוויר (כדי למנוע את‬
‫החיכוך עם האוויר)‪ .‬במקרה זה‪ ,‬השבשבת תתחיל להסתובב כתוצאה מחלקיקי האור המכים על הצד הכסוף של‬
‫הכנפיים‪ .‬חלקיקי האור המכים את הצד המושחר נבלעים בכנפיים ומעלים את הטמפרטורה שלהם (התנע שלהם‬
‫נבלע בגוף הכנפיים והופך לחום)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬חלקיקי האור הפוגעים בצד הכסוף‪ ,‬מוחזרים עם שינוי כוון ולא‬
‫נבלעים‪ .‬הפחת בתנע כתוצאה משינוי הכוון של חלקיקי האור הפוגעים בצד הכסוף‪ ,‬מתבטא בתוספת התנע‬
‫לשבשבת‪ .‬שינוי התנע של האור מתבטא בכך שהאור הפוגע נוטה מעט לאדום לאחר הפגיעה (שהרי מהירות‬
‫האור קבועה ולכן הפחת בתנע לא יכול להתבטא בפחת במהירות אלא בהגדלת אורך הגל)‪ .‬אילו האור היה גל‪,‬‬
‫היה הוא חולף על פני הכנפיים והשבשבת לא הייתה מסתובבת כלל‪ .‬משל למה הדבר דומה? לשבשבת שנוכל‬
‫לסובב ע"י נשיפה אך לא ע"י קול צעקה‪.‬‬
‫יש כאן פרדוקס‪ :‬האם האור הוא גל או חלקיק!?‬
‫תיאוריית הקוונטים אומרת שהאור הוא גם גל וגם חלקיק‪ .‬הוא מתגלה יותר כגל כאשר מבצעים עליו ניסוי מסוים‬
‫והוא מתבטא יותר כחלקיק כאשר מבצעים עליו ניסוי אחר‪ .‬כל ניסוי הוא סוג של תהליך מדידה‪ ,‬מסוימות‪ ,‬בחירה‬
‫או מימוש‪ .‬האור כביכול מתנהג באותו אופן שבו "מחליטים" או "קובעים" לראות אותו ("בדרך שבה אדם רוצה‬
‫לילך‪ ,‬בה מוליכים אותו")‪.‬‬
‫זה מעלה שאלה כללית‪ :‬האם עצם שהוא "גם זה וגם זה" אולי הוא עצם שהוא "לא זה ולא זה"? ‪ -‬שאלה זו תידון‬
‫במקום אחר‪.‬‬
‫‪ .4.1‬פתרון הפרדוקס של "כל דפריש וכל קבוע"‬
‫הפתרון או הפירוש של תיאוריית הקוונטים לגבי הפרדוקס של "כל דפריש וכל קבוע" הוא כדלקמן‪:‬‬
‫הבשר שנמצא בשוק ואשר מעמדו ההלכתי מוטל בספק (כשר או לא) הוא במצב היולי שאומר שהבשר יכול היה‬
‫לבוא מכל אחת מהחנויות (או מכל מקום אחר‪ ,‬כהגדרת בשר שנתעלם מן העין)‪ .‬מאחר ולא ידוע שהוא הגיע‬
‫מאחת החנויות‪ ,‬הדיינים יכולים לאלץ אותו להגיע מאחת החנויות למפרע (בדיעבד)‪ .‬ההכרעה בדין (מצד "כל‬
‫דפריש‪ ,‬מרובא פריש") גורמת לבשר כעת "לצאת" בדיעבד מחנות כשרה ולהפוך לבשר כשר‪ .‬ההכרעה בדין כעת‬
‫היא שלב המדידה‪-‬המסוימות של הבשר והפיכתו לבשר ממשי‪ .‬ההכרעה בדין גורמת לבשר להתממש בעולם‬
‫כבשר כשר‪ .‬אך‪ ,‬זה ניתן להיעשות רק עפ"י הוראת התורה ("אחרי רבים להטות") – ולכן התורה צריכה הייתה‬
‫ללמד ולחדש דין זה‪ .‬אחרת‪ ,‬כל מקרה של ספק היה נידון כספק שקול ויותר מזה‪ ,‬לולא החידוש של התורה‬
‫ההיגיון הסביר שלנו לא היה מרשה לנו לומר שניתן בכלל לשנות מציאות למפרע‪ .‬נשים לב שהבשר איננו כלל‬
‫בשר לפני ההכרעה בדין אלא הוא עצם או חומר שיכול להתממש כבשר כשר או כבשר טרף‪ .‬במקרה זה הספק‬
‫הוא ספק במציאות ויותר מזה הבשר איננו בשר כל עוד לא התממש במציאות כבשר‪ .‬כלומר‪ ,‬אם נשאל לפני‬
‫‪9‬‬
‫ההכרעה‪ :‬האם הבשר כשר? התשובה היא לא! ואם נשאל האם הבשר טרף? התשובה היא לא‪ .‬הבשר איננו כלל‬
‫בשר לפני ההכרעה ולכן אין שום מקום לשאלה האם הבשר כשר או טרף – לפני ההכרעה‪ .‬זהו ספק מסוג "לא זה‬
‫ולא זה" (וכמו שאמרו בני ישראל על המן (שמות‪ ,‬פרק טז' פסוק טו') ‪" :‬כי לא ידעו מה הוא" ולכן גם יכלו לטעום בו‬
‫כל טעם שרצו לטעום)‪.‬‬
‫אפשר גם לפרש מצב זה באופן פחות קיצוני ולומר שבמקרה זה "ניתן לתלות" ("תלינן") שהבשר הגיע מחנות‬
‫כשרה ולכן הוא כשר‪ .‬אך זה לא פותר את הבעיה של מתי אומרים "תלינן" ומתי לא‪ ,‬ואיך הבשר משתנה בכך‬
‫למפרע‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר ידוע שהבשר נקנה מאחת החנויות‪ ,‬הרי שהבשר כבר עבר תהליך מדידה ע"י הקונה או מי‬
‫שהוציא אותו מהחנות והוא בשר ממשי (ולא חומר היולי שיכול להתממש כבשר)‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש רק שתי אפשרויות‬
‫(שתי האפשרויו ת ממשיות)‪ :‬או שהבשר כשר או שהוא טרף‪ ,‬ודינא דאורייתא לחומרה‪ ,‬ולכן הבשר נידון כבשר‬
‫טרף‪ .‬במלים אחרות‪ :‬הספק איננו עוד ספק במציאות (האם החומר שנמצא הוא בשר) אלא ספק בידיעה שלנו‬
‫(האם הבשר שנמצא‪ ,‬כשר או טרף)‪ .‬זהו ספק מסוג "גם זה וגם זה" (הוא גם בשר וגם כשר או שהוא גם בשר וגם‬
‫טרף)‪.‬‬
‫רואים מכאן ראייה לכך שיש מצבים בהם ההלכה קובעת את המציאות למפרע‪ ,‬וזה נובע מהפירוש של תיאוריית‬
‫הקוונטים – שהיא תיאוריה מדעית לכל דבר‪.‬‬
‫מקרה דומה מובא בשולחן ערוך‪ ,‬הלכות תערובות‪ ,‬סימן קט'‪ :‬דין יבש ביבש שנתערב‪ ,‬הלכה א'‪:‬‬
‫חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות מין במינה יבש ביבש חד בתרי בטיל ומותר לאכלן אדם אחד‬
‫כל אחת בפני עצמה אבל לא יאכל שלשתם יחד ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד אפילו זה אחר זה‪.‬‬
‫ובביאור הגר"א שם‪...":‬והרא"ש פליג על כל זה ומתיר אף לאכלן בבת אחת וכתב דהאיסור נהפך להיתר ולא‬
‫משום ספיקא‪ ,‬דגזירת הכתוב היא‪ :‬אחרי רבים להטות‪"...‬‬
‫ביחס לשיטת רבי זירא ההבדל בין שני המקרים‪ :‬הבשר נמצא בשקית וואקום או לא ‪ -‬מוסבר היטב בכך שגם אם‬
‫דלתות העיר נעולות – לאחר שהבשר חזר למצב ההיולי‪ ,‬לא נעשתה שום פעולת מדידה‪ .‬לעומת זאת לגבי בשר‬
‫שנמצא בשקית וואקום – פעולת המדידה נעשתה‪ .‬מצד שני‪ ,‬אם אין על שקית הוואקום שום סימן המשייך אותה‬
‫לבעליה‪ ,‬שוב חוזר הבשר למצב ההיולי‪ .‬שאלה דומה שלא הוכרעה קיימת גם בתיאוריית הקוונטים‪ :‬מתי בדיוק‬
‫מתרחשת פעולת המדידה? האם דווקא כאשר המידע הגיע למבצע הניסוי (לעיניו‪ ,‬למוחו או לדעתו‪/‬הכרתו – גם‬
‫זה לא ברור) או אפילו כאשר מכשירי המדידה רשמו את התוצאות ‪ -‬למרות שמבצע הניסוי לא קרא עדיין את‬
‫התוצאות? ומה אם רשם התוצאות הוא חברו הנאמן ושליחו של מבצע הניסוי? – לא ברור בתיאוריית הקוונטים‬
‫האם במקרים אלה התבצעה כבר המדידה‪.‬‬
‫ניתן אולי להסביר כך גם דינים הקשורים לאבדות ומציאות‪ :‬ספינה בלב ים ושני אנשים בחוף – כל אחד טוען‬
‫שהספינה שייכת לו‪ .‬הדין הוא‪" :‬כל דאלים גבר" (כלומר‪ ,‬כל הקודם להחזיק בה זוכה בה)‪ .‬לעומת זאת‪" :‬שניים‬
‫אוחזין בטלית ‪ -‬זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי" הדין הוא‪" :‬יחלוקו"‪ .‬נשאלת השאלה (או הפרדוקס) ממה‬
‫נובע ההבדל בדינים!?‬
‫התשובה של תיאורית הקוונטים‪ :‬הספינה בלב ים איננה ספינה אלא חפץ שיכול להתממש כספינה‪ .‬כל אחד‬
‫משני האנשים שעל החוף (ואולי גם אנשים אחרים שאין להם זיקה לחפץ הזה?) שיבצע ראשון קניין בספינה‬
‫(תהליך מדידה)‪ ,‬יהפוך את החפץ לספינה בפוע ל בבעלותו‪ .‬הספק כאן הוא מסוג "לא זה ולא זה" (לא זה ולא זה‬
‫מוחזק בספינה)‪ .‬הספק הוא ספק במציאות‪.‬‬
‫לעומת זאת במקרה של "שניים אוחזין" תהליך המדידה (הקניין) כבר נעשה‪ .‬הספק הוא מסוג "גם זה וגם זה" (גם‬
‫זה וגם זה מוחזק כמי שקנה את הטלית)‪ .‬כלומר‪ ,‬הספק הוא ספק בידיעה שלנו מי קנה בפועל את הטלית ולא‬
‫ספק במציאות‪.‬‬
‫ניתן להסביר כך את המימרא של חז"ל (תענית‪ ,‬דף ח' עמוד א')‪ :‬ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר‬
‫הסמוי מן העין שנאמר‪" :‬יצו ה' אתך את הברכה באסמיך"‪ .‬תנא דבי ר' ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין‬
‫העין שולטת בו שנאמר‪" :‬יצו ה' אתך את הברכה באסמיך"‪ .‬תנו רבנן הנכנס למוד את גורנו אומר‪" :‬יהי רצון‬
‫‪10‬‬
‫מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו"‪ .‬התחיל למוד אומר‪" :‬ברוך השולח ברכה בכרי הזה"‪ .‬מדד ואחר‬
‫כך בירך הרי זו תפילת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא‬
‫בדבר הסמוי מן העין‪.‬‬
‫איזה סוג של דעת או רמה של דעת יכולים לגרום למדידה ולמימוש? ניתן אולי להסיק ממסכת טהרות‪ ,‬פרק ג'‬
‫משנה ו'‪:‬‬
‫חרש שוטה וקטן שנמצאו במבוי שיש בו טומאה – הרי אלו בחזקת טהרה‪ .‬וכל הפיקח – בחזקת טומאה‪ .‬וכל שאין‬
‫בו דעת להישאל – ספקו טהור‪( .‬על זה אולי נאמר בקהלת (פרק ב' פסוק יח')‪" :‬יוסיף דעת יוסיף מכאוב")‪.‬‬
‫לכאורה הדין צריך היה להיות הפוך! את הפיקח הרי ניתן לשאול האם הוא הלך או לא הלך במקום הטומאה ועפ"י‬
‫תשובתו ניתן לקבוע אם הוא טמא או טהור ואילו חרש שוטה וקטן ‪ -‬לא ניתן לשאול‪ ,‬ולכן לכאורה הדין צריך היה‬
‫להיות שהם טמאים מספק (שהרי מדובר במבוי וזו רשות היחיד וספק טומאה ברשות היחיד – טמא!)‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫נשים לב שלא נאמר ששואלים את הפיקח בפועל אלא מי שיש בו דעת להישאל – הרי הוא בחזקת טומאה‪ .‬אכן‪,‬‬
‫מסבירים המפרשים (רבנו עובדיה מברטנורא וקהתי) שמדובר בפיקח שיש לו ספק האם הוא הלך או לא הלך דרך‬
‫המבוי‪ .‬אך לא ברור מדוע דווקא מי שיש בו דעת להישאל הספק אצלו מוכרע לחומרא ומי שאין בו דעת להישאל‬
‫הספק אצלו מוכרע לקולא‪.‬‬
‫בגמרא (סוטה‪ ,‬דף כח' עמ' א') יש למדים זאת מהפסוקים‪( :‬ויקרא‪ ,‬פרק ז' פסוק יט') "והבשר אשר יגע בכל טמא‬
‫לא יאכל" ומשמע‪ :‬אשר יגע וודאי טמא – לא ייאכל‪ ,‬אבל אם נגע ספק טמא ספק טהור – ייאכל‪ .‬ואילו בסוף אותו‬
‫פסוק נאמר‪" :‬והבשר כל טהור יאכל בשר" ומשמע‪ :‬וודאי טהור הוא שיאכל אבל ספק טמא ספק טהור – לא יאכל‪,‬‬
‫הא כיצד? כאן שיש בו דעת להישאל כאן שאין בו דעת להישאל ("והבשר אשר יגע" – דבר שאין בו דעת להישאל‬
‫אם נגע אם לא נגע‪ ,‬לפיכך ספיקו טהור ואילו "כל טהור יאכל בשר" מדובר באדם שיש בו דעת להישאל אם נטמא‬
‫אם לא נטמא‪ ,‬לפיכך ספקו טמא)‪.‬עדיין לא ברור מה גורם להבדל‪.‬‬
‫ניתן להסביר זאת בכך שמי שאין בו דעת להישאל (כגון‪ :‬חרש‪ ,‬שוטה וקטן)‪ ,‬אין לו אפשרות לבצע "מדידה" ולממש‬
‫שום חפץ (והוא גם לא יכול להיות בעלים של שום חפץ) ולכן כל הקיים – קיים אצלו בגדר היולי ולכן לא ממומש‬
‫במציאות וממילא לא יכול לטמא אותו (אלא אם כן לעינינו הוא גרר עצם טמא והיגיע בו דבר טהור או שלעינינו הוא‬
‫נטמא ואז הוא נידון כטמא ואולי רק לטמא אחרים?)‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬יש לדון‪ :‬מבוי שיש בו טומאה ושוטה ופיקח שנמצאים לידו כאשר לפיקח ספק האם הם עברו או לא עברו‬
‫דרך המבוי‪ ,‬האם מתוך שהפיקח בחזקת טומאה (שהרי אצלו החומר הגורם לטומאה ממשי ולא היולי‪ ,‬ולכן‬
‫מטמא)‪ ,‬גם השוטה בחזקת טומאה? או שמא השוטה בחזקת טהרה בכל מקרה מאחר ואין בו דעת להישאל‬
‫(למרות שמישהו אחר יכול להישאל עליו)? – "תיקו" והרי לנו פרדוקס חדש במלוא הדרו‪.‬‬
‫‪ .4.2‬פתרון הפרדוקס של מונטי הול‬
‫הפירוש של תיאוריית הקוונטים לפרדוקס של מונטי הול הוא כדלקמן‪:‬‬
‫המכונית ושתי העיזים שמאחורי הדלתות הן במצב היולי כלומר‪ :‬יש שני חפצים שיכולים להתממש כעיזים ויש חפץ‬
‫אחד שיכול להתממש כמכונית‪.‬‬
‫נניח שתהליך המדידה הוא או פתיחת דלת וחשיפת תכולת התא או אפילו הצבעה על דלת כך שמשהו מאחורי‬
‫הדלת התממש אלא שאצלנו יש ספק מה התממש (ספק בידיעתנו)‪ .‬נניח עוד שחפצים שיכולים להתממש ועדיין‬
‫לא התממשו‪ ,‬יכולים להחליף את מקומותיהם באופן אקראי‪ .‬זה לא סותר את מה שהמנחה "יודע" מראש שכן‬
‫לאחר סגירת הדלתות החפצים חוזרים למצב היולי ומה שמתממש בפועל‪ ,‬גורם לשינוי למפרע גם בידיעה של‬
‫המנחה (או של כל מי שידע מזה)‪ ,‬כך שמה שמתממש בפועל נמצא "מתאים" למה שהמנחה "ידע" קודם‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫כאשר המתחרה מצביע על דלת מספר ‪ ,1‬מתממש שם איזה חפץ שלא יכול יותר לחזור למצב היולי (הואיל‬
‫והוגדרה התייחסות למציאות מסוימת‪ ,‬גם אם איננו יודעים עדיין מה היא)‪ .‬המנחה אז פותח דלת שמאחוריה עז –‬
‫נניח דלת מספר ‪ .2‬לפיכך‪ ,‬החפץ השלישי מתממש ממילא בתא השלישי‪.‬‬
‫אפשר גם לומר שמי שמצפה לראות עז מאחורי הדלת – אכן רואה עז מאחורי הדלת לאחר פתיחתה‪ .‬לכן המנחה‬
‫שמצפה לראות עז מאחורי הדלת שהוא עומד לפתוח – אכן רואה עז מאחורי הדלת‪ .‬כמו כן לגבי המתחרה יש‬
‫לומר שמה שהוא מצפה שיתממש מאחורי הדלת עליה הוא מצביע – הוא אשר מתממש שם‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫טבלאות להסבר‪:‬‬
‫(המתחרה מצביע על דלת תא ‪ 1‬ולא משנה את הבחירה ההתחלתית)‪:‬‬
‫תכולה‬
‫אפשרית‬
‫של תא ‪1‬‬
‫תכולה‬
‫אפשרית‬
‫של תא ‪2‬‬
‫תכולה‬
‫אפשרית‬
‫של תא ‪3‬‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫תכולת תא תכולת תא‬
‫לאחר ‪ 2‬לאחר‬
‫‪1‬‬
‫פתיחת‬
‫ההצבעה‬
‫איזו דלת‬
‫ע"י‬
‫ע"י המנחה‬
‫המתחרה‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫תכולת תא המנחה‬
‫‪ 3‬לאחר פותח‬
‫דלת‬
‫פתיחת‬
‫איזו דלת‬
‫ע"י המנחה‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫המתחרה‬
‫פותח דלת‬
‫התוצאה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫כלומר‪ ,‬המתחרה מרוויח ב‪ 3-‬מתוך ‪ 6‬האפשרויות כאשר הוא מתעקש על הבחירה הראשונית שלו‪.‬‬
‫(המתחרה מצביע על דלת תא ‪ 1‬ומשנה את הבחירה ההתחלתית)‪:‬‬
‫תכולה‬
‫אפשרית‬
‫של תא ‪1‬‬
‫תכולה‬
‫אפשרית‬
‫של תא ‪2‬‬
‫תכולה‬
‫אפשרית‬
‫של תא ‪3‬‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫מכונית‬
‫תכולת תא תכולת תא תכולת תא המנחה‬
‫לאחר ‪ 2‬לאחר ‪ 3‬לאחר פותח‬
‫‪1‬‬
‫דלת‬
‫פתיחת‬
‫פתיחת‬
‫ההצבעה‬
‫הדלת ע"י הדלת ע"י‬
‫ע"י‬
‫המנחה‬
‫המנחה‬
‫המתחרה‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪3‬‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫‪2‬‬
‫מכונית‬
‫עז‬
‫עז‬
‫‪2‬‬
‫עז‬
‫עז‬
‫מכונית‬
‫המתחרה‬
‫פותח דלת‬
‫התוצאה‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫רווח‬
‫הפסד‬
‫כלומר‪ ,‬המתחרה מרוויח ב‪ 3-‬מתוך ‪ 6‬האפשרויות כאשר הוא משנה את הבחירה הראשונית שלו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫קיבלנו הסתברות של‬
‫‪2‬‬
‫לרווח או להפסד – עפ"י הפירוש של תיאוריית הקוונטים‪.‬‬
‫נשים לב לכך שהסתברות זו מתאימה לתוצאות של מקרה א'‪ ,‬אך כאשר מדובר בהסתברות של איזה מתחרה‬
‫יזכה מתוך כלל המתחרים ‪ ,‬כאשר ההנחה היא שכלל המתחרים נוטים או להתעקש על הבחירה הראשונית או‬
‫להחליף דלת – בהסתברות זהה‪ .‬כלומר‪ ,‬ביחס לתוצאות של מקרה א'‪ ,‬תיאוריית הקוונטים חוזה נכון את‬
‫ההסתברות כאשר מדובר בכלל המתחרים אך לא כאשר מדובר במתחרה יחיד‪.‬‬
‫כמו כן התוצאה הנ"ל מתאימה בדיוק לתוצאות של מקרה ב' דלעיל – אלא ששם הנחנו (הנחה פיקטיבית) שמישהו‬
‫מאחורי הקלעים משנה את תכולת שני התאים הנותרים ע"י הטלת מטבע ואילו כאן אין אף אחד מאחורי הקלעים‬
‫שמטיל מטבע ומבצע החלפות והדבר נעשה מאליו במציאות הקוונטית‪.‬‬
‫כמו כן נשים לב לכך שמה שהתממש ממילא ברגע שהמנחה פתח את הדלת נעשה בו‪-‬זמנית (באפס זמן‪ ,‬ולכן‬
‫למעלה ממהירות האור) ובהשפעה ממרחק (המנחה פתח דלת אחת ונקבעה מציאות מאחורי דלת אחרת)‪ ,‬בעוד‬
‫שאילו היה מישהו מאחורי הקלעים שהיה מטיל מטבע ומבצע החלפות – וודאי שהדבר היה לוקח זמן מסוים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .5‬סיכום ומסקנות‬
‫ההסבר לפרדוקסים שראינו עפ"י תיאוריית הקוונטים הוא אפוא זה‪ :‬ישנה דואליות של קיום אשר בה עצמים‬
‫קיימים כעצמים היוליים מחד‪ ,‬וקיימים כעצמים ממשיים מאידך‪ .‬תהליך המדידה הוא ההופך חפצים היוליים‬
‫לחפצים ממשיים‪ .‬במסגרת מערכת דואלית זו ישנו גם תהליך מנוגד של הפיכת עצמים ממשיים להיוליים ע"י‬
‫העלמתם מן העין או הפקרת הבעלות עליהם‪ .‬מעניין יהיה לראות אם ניתן לפתור ואולי אף להכריע מצבי "תיקו"‬
‫בגמרא על‪-‬ידי יישום תמונת המציאות של תיאוריית הקוונטים‪.‬‬
‫כמו כן מהפרדוקס של מונטי הול למדנו שאם יש ספק בידיעתנו (אך לא במציאות)‪ ,‬תהליך המדידה איננו הפיך‬
‫(שכן עצם ההצבעה על תא מספר ‪ 1‬מימשה שם משהו‪ ,‬הגם שלא ידוע למתחרה מה התממש שם)‪ .‬מפרדוקס זה‬
‫למדנו שהמימוש יכול להיות מימוש במציאות גם אם אנו לא יודעים מהו המימוש‪ ,‬כלומר‪ ,‬ספק בידיעתנו‪ .‬לכן‪,‬‬
‫האמרה של איינשטיין בהתקפתו על תיאוריית הקוונטים‪" :‬אני לא מאמין שהירח מפסיק להתקיים כשאני מפנה לו‬
‫את הגב" – איננה מדויקת בהקשר של תיאוריית הקוונטים! שכן יש שני סוגי קיום‪ :‬או שהירח קיים כירח היולי‬
‫כשאתה מפנה לו את הגב (שהרי‪ ,‬אם אתה הוא זה שהופך את הירח לממשי כשאתה מביט עליו‪ ,‬אתה הוא זה‬
‫שהופך אותו להיולי כשאתה מפנה לו את גבך)‪ ,‬או שהירח קיים במציאות כשאתה מפנה לו את גבך (ומישהו אחר‬
‫נותן לו קיום וממשות בהביטו עליו‪ .‬אזי נשאלת השאלה‪ :‬מי מביט על הירח כשכולם ישנים?) אך‪ ,‬לך יש ספק אם‬
‫הירח קיים או לא‪.‬‬
‫להלן אפשרויות שעלו לעיל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫תיאוריית הקוונטים חוזה נכון את ההסתברות כאשר מדובר בכלל המתחרים‪ ,‬אך לא כאשר מדובר‬
‫במתחרה יחיד (בהתייחס לתוצאות מקרה א' בפרדוקס של מונטי הול)‪.‬‬
‫תהליך המדידה הפיך כאשר חפצים נעלמים מן העין (מתוך היסח הדעת שלנו)‪.‬‬
‫‪‬‬
‫תהליך המדידה איננו הפיך כאשר הספק הוא בידיעתנו אך לא במציאות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ישנה אפשרות של מימוש (הדרגתי) ע"י הצבעה על דלת מבלי לפתוח אותה‪ .‬זהו מימוש במציאות גם אם‬
‫לא בידיעתנו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אפשרויות אלה אינן ידועות עד כה בתיאוריית הקוונטים (עפ"י הידוע לנו) ויהיה מעניין להגדיר ניסויים שיאששו‬
‫אותן‪.‬‬
‫נשים לב לכך שתעלומות תיאוריית הקוונטים עדיין לא נפתרו (וגם בתיאוריה זו ישנם פרדוקסים‪ .‬למשל‪ :‬פרדוקס‬
‫האור ‪ -‬גל או חלקיק‪ .‬פרדוקס שני הסדקים‪ ,‬או החתול של שרדינגר ובעיית המדידה‪ .‬פרדוקס התנע והמיקום‪.‬‬
‫פרדוקס קיטוב האור ופרדוקס הספין של האלקטרון‪ .‬ראה [‪ .)]2‬פירוש הדבר הוא כי רק ביצענו רדוקציה למונחים‬
‫או לשפה של תיאוריה זו‪ ,‬בכל הפרדוקסים שאותם רצינו לפתור‪ .‬ברם‪ ,‬למרות זאת‪ ,‬התיאוריה מסבירה היטב את‬
‫ההבדלים בין ההסתברויות במצבים שונים‪ ,‬ואת האפשרות שעצם ההצבעה על דלת אפילו מבלי לפתוח אותה‬
‫(מקרה א' בפרדוקס של מונטי הול) יכולה לשנות מציאות‪ ,‬כשם שניתן לשנות מימוש של חפצים למפרע – לאחר‬
‫שחזרו להיות היוליים ‪ -‬ע"י העלמתם מן העין‪ .‬התיאוריה מסבירה היטב את מקרה ב' בפרדוקס של מונטי הול‪,‬‬
‫מבלי להניח שיש מישהו בפועל מאחורי הקלעים שמטיל מטבע ומבצע החלפות‪.‬‬
‫אנו מסיקים ממאמר זה שהעיסוק בפרדוקסים יכול לתרום הן לתורה והן למדע וכי העיסוק בשניהם עשוי להפרות‬
‫זה את זה (ולכן אין לאנשי המדע או לת"ח לפחד מלעסוק בפרדוקסים) וכמו שמובא בשמו של הגאון ר' אליהו‬
‫מווילנא (ראה ערך "הגאון מווילנא" בוויקיפדיה) בהקדמה לספר "אוקלידוס" (בתרגום לעברית שנעשה על ידי ר'‬
‫ברוך בן יעקב שיק משקלוב‪ ,‬האג תק"ם ‪ 1870 -‬וצוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן")‪" :‬והנה בהיותי‬
‫בק"ק ווילנא המעטירה אצל הרב המאור הגאון הגדול מ"ו מאור עיני הגולה החסיד המפורסם כמוה"ר אליהו נר"ו‬
‫בחודש טבת תקל"ח שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החוכמות לעומת זה יחסר לו‬
‫מאה ידות בחכמת התורה כי התורה והחכמה נצמדים יחד ואמר משל לאדם הנעצר יתבלבל שכלו עד כל אוכל‬
‫יתעב‪ .‬ועיין ספר חובות הלבבות שער חשבון הנפש דף צ"ג והמשכיל יבין‪ .‬וצווה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו‬
‫הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל‪ .‬ותוסר גאון עוזם וגאות‬
‫‪13‬‬
‫עריצים המון עמים ולשון לאומים אשר כשאון מים רבים ישאון לעומתינו איפה חכמתכם ונמצא שם שמים מתחלל"‬
‫(ראה ספר "אוקלידוס" באתר ‪.)www.hebrewbooks.org‬‬
‫‪ .6‬ביבליוגרפיה‬
‫[‪ ]1‬פרדוקסים‪ ,‬ענת בילצקי‪ ,‬משרד הביטחון – ההוצאה לאור‪ ,‬ספריית אוניברסיטה משודרת‪ ,‬גלי צה"ל‪.1996 ,‬‬
‫[‪ ]2‬פיסיקת הקוונטים‪ ,‬יששכר אונא‪ ,‬משרד הביטחון – ההוצאה לאור‪ ,‬ספריית אוניברסיטה משודרת‪ ,‬גלי צה"ל‪,‬‬
‫‪.1993‬‬
‫[‪ ]3‬אלברט איינשטיין אחדות וריבוי‪ ,‬יוסף אגסי‪ ,‬משרד הביטחון – ההוצאה לאור‪ ,‬ספריית אוניברסיטה משודרת‪,‬‬
‫גלי צה"ל‪.1994 ,‬‬
‫[‪ ]4‬קבוע ופריש – כיצד מעצב מבנה ההכרה את ההלכה‪ ,‬הרב אייל אלפייה‪ ,‬אתר ישיבת עתניאל‪.2014 ,‬‬
‫[‪ ]5‬ההליכה אחר הרוב במחלוקת – כלל הסתברותי?‪ ,‬יצחק שילת‪ ,‬ספר הגיון‪ :‬מחקרים בדרכי חשיבה של חז"ל‪,‬‬
‫עורכים‪ :‬משה קופל ופרופ' עלי מרצבך‪ ,‬פרויקט משותף של אוניברסיטת בר‪-‬אילן וישיבה יוניברסיטי‪ ,‬דפוס מכון‬
‫צמ"ת – צוותי מדע ותורה‪.1995 ,‬‬
‫[‪ ]6‬אלו ואלו דברי אלוהים חיים‪ ,‬אבי שגיא‪ ,‬ספר הגיון‪ :‬מחקרים בדרכי חשיבה של חז"ל‪ ,‬עורכים‪ :‬משה קופל‬
‫ופרופ' עלי מרצבך‪ ,‬פרויקט משותף של אוניברסיטת בר‪-‬אילן וישיבה יוניברסיטי‪ ,‬דפוס מכון צמ"ת – צוותי מדע‬
‫ותורה‪.1995 ,‬‬
‫[‪ ]8‬אלו אלו‪ ,‬גדעון ארליך‪ ,‬ספר הגיון‪ :‬מחקרים בדרכי חשיבה של חז"ל‪ ,‬עורכים‪ :‬משה קופל ופרופ' עלי מרצבך‪,‬‬
‫פרויקט משותף של אוניברסיטת בר‪-‬אילן וישיבה יוניברסיטי‪ ,‬דפוס מכון צמ"ת – צוותי מדע ותורה‪.1995 ,‬‬
‫‪14‬‬