הועתק והוכנס לאינטרנט
הועתק והוכנס לאינטרנט
י הקדמה
•J!,
~f-?i\.
»V־*"V
יוגה כן לאדוני אבי יואר לעלה ונכיר בה״הר כריך
*"*־'
" י *
אליויםנינונ״עראיתיאמעגי עח׳חיומי ההולכים
^•׳ -
,
iwvS
^
t
^ךע
כ
f
בתידתהיתאמי צב׳ה בני עליה והנם מ!ענ1יס
נמלטים מפח י!קשי'נוגשים אצים דכר יום כיויוו
כתעצומ! ורומו נלכדה רגלם קר צלם והלם מעליהם
* • *^•^Vי • ^
*
וידגכי כאהל׳הס כמשא תשוא וחדחיס ד חים א ת -
הגורות1א1ריקחתלאםרכעפר׳ס1דס להעמידם
על חלם יכלם כבגד יכל! •כלו כאפס תקיה תאיההיא לעיניס:
ראיתי
א ת פצ ישראל נפיצים ולחוצים כארבע פניתככל כ מת שונית שהס כינים תניס
מם נפ־זםיכשהכחקירהודרישהלמצאדבריחפן ככיאירהפר׳ הכתכייכדעת
וכהשכצלסקצהמסיליתוהתרתהפפקממגלהעמיקותמניחשךולא מצאו כאן
ע ד קצפ בחפושס והיכראשס וימצאו וער שס וער שס ככל האתית והמיפתיפ!טהר
•דיס ׳!סיף אומן כח:חן לשנים וכעשן לעיניס:
אמ כעני• ורוכ
ראיתי
•יאסינ׳ כטרס יכאו ימי הרעה רועהתר1עעה ארן והשעה יעיעה ורחיקה ו ח ק ה
מכל טיכ ושלמות צלם דמ ת תכנית כצ כשר נקשר געכיתית אהבה וחבה כל ע ח ת
שבא כן ילך דל והלך כטרפ אםככ למעצכילנשוא נס כטדתחמדיהדת רגיל מרבבה
ב&מיוה"גילית כביאור חמש מ ג ל ת מ ג י ת ה ת ר ׳ תירה כוהמאירתעיניס
ראית•
:
ונתין אל לבי אף רוח׳ כקרכ׳ כאשר היית• כימי חר?׳ פ׳ ולכי שיים לתור
כחכמתעצמתשלקה המלך עיה לכוא ער הליס כשחי המגלתתהלות ישראל אשר
אחר אשר השלמתי כיאור השלשה
אזן ח ק י ותיק; כצפיר נ ד ד חן קן וכילד ייסכ
הנשארות 1כי קצרו מצעי ומהלכי ככל הק דית קלית!תמירות!הצרית צ ר ח ת
באמתחיתעתת׳ וחלתי ןאייא מגשתאליהם לק צר דעתי יתשכ כאיתןההתרשלות
רא ת׳
קהת׳!עטי אשי אתי גם היא נאנחה ׳תשב בפתח עיניס •־
אחי•
רואי כ י ט ב כעיני פני אלדיס וארס מגי גבורה! מארס בין דם לדם במלחמתה של
תירה הקט ן יהיה לאלף חיילים לגבר משכר הריס גבנונים כ ח כ איניס ועצמה
י ע ב ד עצי מה ואווצה מפיגה נא ואס מעטמוער אפייכמליא נימא כעי ׳תעצומות
תעל<מ!תחכמה ׳חיצכב׳ לעד לאור נאור הח״ס הנצחיים שבעתים פאיר החמה
לפני אל נ!רא ואיום
לכ״קאבו
ואכיאהיוסיוסראשןלחדםחשןשנתישךנאמצליחדרכי
׳צאתיקצתמהפלאילהכנסלפניסלפנ׳ להשלים כיאיר השתי מגלת
ראיתי
וןאצהעל בצאשרה׳הלפנימתקהאדוטוכלעיניס:
לקחתימוסר
juהמצו קראת׳ עורה מצר ה'ריעי לא אחסר מעשית פר• מעשה ידי בעזרת צ ר י
י
נ(קראסס ביאורי
ידי משה < '£באדי אתנשא כנושאי יד׳ אל דביר קדש
ןקדשיהסוהצההסבמפפראצבעותהידוידיגטפומרואהליתחסדיהיאוכיר בם
ז/הלית גחלותפשט׳ הכתיבים הנאהכיס והנעימים כעיני פני השלמייכואי על
הריכ כבולים שת• •רות בבלי :לתשיותבנוילתלפיויכלכ כל חכם לב טהור עיניס
ראית׳
קזתךכחהמוקשכלזוכקשהי׳מנאחןושכלטוכבמהםהואטוכ שהכל
א
כ
1
1
יבספ!הו
,
* י ד»־ק1צ!היכהפיהו' כל סתיס לא עממיה! בא לטיזר לחלד יאת הקץ יהייעין
n t t e v i
י יוכל שאת! ע ד בלי ל י והיינן בעחידח־ב צערו להבין א <rילפעד! כע-דיכ-פיף
י חיצכ להכית אש דת תיירת ציון העיק לפק־ח עירם
*P
?יי
הציבאתכיכא
פ נ ת י ק ר ת ה ק י י ת ׳ ואת שבעה עינ 'ס ל ו ל י ת כ י י ר ל י ת
ז
האית להכין ולה,רית דרכה שי ת ר ה ברה מאירת עיני פני משכת מבינת
המח שב!ת!השבחת הזחת כאיל ׳קליתכא־ר כקד קרתשמש בקי לא עביתכהיר
היא כשחקיםלהקיפפיכתצלקתהאמתהניפלתכאילהניבלתלהציבמיכ מכלי*
והי1למא!רו'כרקיעשמיהמחשביתלהפירערלתלכבית!להשיכלכ אבית על בדם
כניס!נאמנים ולכ כניס על אכ!תהנחמדיס יהי! לאחדים להעיר או* כל•• דים יאם
ידי בעיה
בכדים ויחפרו כל ט כ טיכה לכל לנח ת :ה־רך לעי ך שלחן במדבר
משכיל על דכלימצא חןושכלטיכ כעיני כני מצה•! :ארס על • אמרתי הנה
כ
־ כאת׳ לפני כל ׳!דעי חחלתהלתככיאול שתי מגלית הנו על א יפ:׳! ל כ ר ל כ ר יהיה
לחכור שלם ככל החמש מגליתכאשר היה תמיד נגד עיני יכני כיד א לה׳ ה;• כהעלי ואעכור כבור ״דילכאר ראשונה הכוונה הנכינה לשלמה היעה כשני הכפרים *
כורעת
היקויסהאלהלצמדאדםדעת
ואת ככל ?יק ם מ;קטר מ נש
לה לתירה!לתעדה כ׳ כל עקד יקר י ד ׳» ד מש!שנז השפ נפשכ׳ כחיים לנצח״ם
ויושר האושר האניפי האחרון היא הטיפ העליון כהר ציץ לא ימיט לעלם ילא •עלם
שהוא מן המחו״כ לכל כעל ד ת ויותר לרואי השמש א;ל שפעת יפעת ת ל ת
התמימה כרה פחמה לחפש על כל צ י ד ׳ התפלית האחרון הוה לחשוך נפגם ל־נ׳
שחתפחדופחתמשלחתמלאפירעיסוחחעועיס
על
בןכחמלתההלת
היעליצו כצעריצו וכוקננו לנחתמ הדרך דרכה של תירהמאירת עיני כני חשכתמ
נת;אתחחו על המלך שלחה אדוננ! עה אשר כ! און חקר ותקן שלפה ככרים
יקרים מאיריס כספירים להחייתנו כהי!ס הזה כאת נת עתיתנו
בביאור תכלית מאו״נ!:
-והגח
ח י ק יפיעממ
רול נחלק! בסדר חכיש! בבקשת התכלית
האחרון כסדר שלשה ספריו אשר חכר ס מהס אמרו ששיר השיריס פמכ תחלה
ר' »מ,-ן*,מ ,ואחרי! כ פ ר משלי ואחריו ספר קהלת ואמר! כמדרש!חייתי לה רייינת; מדרך א ר ן
שיי סשיריס כשאדם נער אומר דברי ומר הגדיל א!מר דברי משלים הזקין א:מר דברי הבלים
» vקהלס עיכ וחלילה להאמין עלרייונתןשעלה על לכו לב טהור ששלמה היעה נהג מנהג
נעחתפלימיואופייצאמפיחכמת! נס כי הוקי; דכרי הכלים חלילה !מה נס
אך
בהיות כל דכריו כרוח הקדש:
םונתרייונתןהיאכיהשכלהנאצלחא^
׳תיבל ימי היותחחוכל עם החמר אף כעת עיינו בדברים האליה״ם״ייפשט-א
נא!י
לשון מחומר ״חס אותם אליי כ ט ב ע כפי המזג! התכונה וכמו פר-־־ו וה ה ר י ב ע ?i
י<6ני.ג'לנע
בפכשתהאוינזוולוככללמותילךעלנשמתהארס שהיא אמצעית בין הגבהים
י*''"
לשפלים והיא תדמה הכל על יצירתי היכלה)כ!'וכ1זנתו מכוארת״פרצה כאומת
שהנשמה תרמה ההל על צירתהיפלה שהוא החומר אשר היא נישא והיכל השכל
והנשמה־
י•
לעל
רעתרי׳ונתן נ ד ר ך וה נ ת ב תחלה שלמה' פעה ג פ ר &י»*
•
.
־ י•
-.
,-״,״
txrm
י
*
״־..-
§
ג
הקדמה
לש• ר ־ :כי מיז; כחרמי ; 16ע ר ו ת שלוא !מןתגכירת לדם והשמחה לרתיחיע
ליה חיחשכל הרחשים אשר ל י ל חיקר כלס כלשון ןייר ישיר חסכים לפי חזנו
!־ופינתוהוא טכע ההיכל שהואהחומר כאמור
ואהר
שהגריל עכר! שאר
לליח ת כקש ליחש הדברים אל טבע החמר כפי התחלפה מוגי !תכונתו יה!א
להעמיק ׳!תר בלשן מצד עחכ השתרהעסשארהלחית להכין חשל ימליצה
מענהלשוןצתיעלכןהיה מדבר כדרך חשל ומליצה שנאמיוירנר שלשת אלפים
משל
ואויר
שהוקין וגברה למרה השחורה בחימר והתחילה הדאגה
יהעצכין כפי מוג יתכונתהשתרייס התחיל לההכ׳לההצלח!ת הומנית ולהעמיק
בדרושים האלה״ס מופשטים מכל חמריותיגשמות כפי טבעמוג תמרו אשר ככר
נכנע מאליו אל השכל ועל pההכיל כפירוש ו ב פ ש ט ת כל הדכריס שראוי
לההביל!הוא המב!יןל1כתחלתתהלתהספר בהודעת כמנת! כאוחיהכל הכלים
•אמר קהלת הכל הכלים הכל לבל כי אחר ההשקפה הצרופה בבחינה נאמנה
כאמת ובאמונה •רישההכילכפיריש כל הרבריישהם הבלים כאמת מצד עצמם
למען דעתכי הכל הכל לבד ׳ראיהייתישלאעיקר יקר העמדה יעל ק ס ת ס וחתם
ר כ ר בסין הסכיהנויבאומיסין דכר הכל נשמעאתהאלרים ירא ואת מציתיי שמור
'וכויכמ׳ שנבאר כמקומו כפירוש הפסיקים בסייר אשר כזה נתבארה על נכו; הכנת
כינת רכ״ונת; כסדר הפפריס הללו וכמו שיתבאר עיד באר היטב כפס ק אל
תאמר מה היה שהימים הראשיניס היו טובים מאלה וםיבמקימו כסיר עיין עליו
אך
אמנם רכים חילקיס עלהסרר לוה!אומרים שהפר קהלת כתכ תחלה
ואחר כך ככרמשליואחחןאחרוןחביכעלייספרשירהםיריס וה1א ד ע ת ח ב ח ׳
האמתיכן נאמר כפייבמדרש הנעלם והוא גם כן ר ע ת ר כ ׳ אלעזר כן עזריה
נ מ ד ד ' כ ת י ש נבארה! עוד בעזרת האל
ואדר
ההשקפה הצריפה
בבחינה :אלינה יראה באמת ליות הדעת ל ו ל הוא היתר נס; ו ר פ נ ר א היכרה כ•
יקשה כאחתלדעתרכי יונת; t f׳ fחוקה אין תירוץ להכילא י מ ק כ ס ד ר חכם
בחכמתי העמקה כמי שלמה המלך עציו השלים שיכ!א בחקירת! מןהמא!חר אל
הק ־ :א ש ר לא כ י ת ה ל ו ק י י ה ד ר ש ומבקש התכלית האחרון כלם נקיצ! באו
חההתחלות אל התכלית הנכסף וחהקידם אל המתאחר כפפר׳ החכמים
לקדמונים •מה גס כספרים הנאמרים באמת כרוח הקדש:
אכיר
על כן
לסדר לישריכשר בעיני פני כלחכסלכליא שכפר קהלתכתכ תחלה אשר הוא
הדרך הנכין בדרך חפיש ׳חקירה יהיא דחיית ל כ נ ר י ת ל1רית1לדעי'לנפסרות
קחלל ואחר כך יביא! אל הודעת השרשים האחתייס!התכלית החכיין להשגתו
כי ל נ ל אף החכמים אשר לא מכני ישראל ל מ ל הלכו בדרך לזה כאשר החל ראש
לפליסיפי ככפר לשמע לרחיתהסכחתהזרותכעניןבנין ההתחלות בלימת כמן
טהרתבת׳ כוה הביאיישס כהעתקת׳ לשמע האריך ופירושי עליי גס כ ־ פ ר לחדות
נ נ נ ד י ת מדובר ב! הלא כ ל דברו כמו שכתנתי כאריכל כתחלתתהלת כפר פ״ני
הישה ׳עשוכפןלשתולהחלךהגהלוהקדושהיהלדחת ולבטל כספר קהלת בל
הסברות
הקדמה
?::בלית שהיה אפשללטעית ב ה ס ה ש נ ; האנש׳ מצד ה־ד־:־ ־.׳ י!!
״
ו מ ה ג ה ה ש ב ל א ש ר ל א ז ד ק על׳ 1מ׳ טהרת תילת הדמימה ילא נת״לא
v
j-v
כריסי מהס • !גמד א!מד כסיף ההכר אחד דחיית ה ד ע ת ה :ג ה ־ ת יה ־ ע ת
0 3ל פ ב י ל ׳ ע ת ה א מ ת ל ד י ר 1ד:ר אמינתעתטיו:ס;»«עתש יראת ההיח ח ציש
קיף דכרהכל נשחעאתהמלדיס ירא וכוי והוא הודעת ה ד ע ת הנני;
•יי• ל נ י
*
נ
i s
ה'׳;׳
כהשגתהתנליתהנכסף מסכ׳ס כגדרו לדעתהחנמיכהיך״י כיס משר כל בהד
" ׳ * התכליותיהיו כעבדו!אליייכוונו שהוא התכליתהעליון על כלש שהכל ׳כסכה!
ווה! הנלצהכאומ' כ׳ זה כל הארס ובו'ירי כ׳ סחר כל הב •כ ת התבל• תנא תככי*
תש קח וכופף כל אלס בנקשתס יללישתס א ן יה התכלית!הטי ב העל•ן יכס ן
א!תי כל האדסוכויירמ! עול שהוא האחלין אל ההשגה י ק יהיה נככף חחל אשר
נשמע הכל כמו שנאליך ש ד ע ל ו ה כמקימו ככיעתא לשמיא:
יארד
אשל
יוכר ככר קהלתאשדכו כטל הסכיותהזרית כלס ו כ י ר ר ה נ ׳ ו כ ל י ת ן ה כ ש ל ת
כהודעתהתכליתאשר ראוי סישתקקו אליו!היא יראת היהתחיל כסכר השני
והיא ס פ י מפלי בהנחת הכלה עצמה כתתלת אמריו יפתח -כלי! כא מלו ילאת
היואש׳ת ל ע ת וכויוהארין ככל הקער כפרטי היראה להתנכר וביאי כ ש י ט ת
ככל הכפל המליתהנככיותאשי יעשה א!תס הארס וחיכהש הח״ס הננח״ש
!פתס וחתס דכר כס ף הספר להודית !להכין סכל המדית הטוכית!הדיכיס
הנאוחיס»הנכ!חיס להשגתהאושר כלס נקכצ! כא! מפלל היראה ה פ ן בה ד :גא
בה_!מ ינה לא תזוז והיא א1מ'שקר הסן והבל היועי אשה יראת ההיא תתהלל אס
^-
לזד
והכל • '
־׳
שירמוז אל האשה השלמה אשר עקר שלמותה היא כמדות זכמעשיס ובכן כל
שלמיתה יהיה נכלל בהיותה אשה יראת ה' ואס שירמוז אל החומר המכינה כשש
אשהכדעתקצתמהמפישיסוה!אדעתהרמבס ויל כמו שכתב כשכרו ה נ נ כ ד
חלק גיהוק חיכין כך וכין ב ן השמיענו המלך הקדיש שכל ת ק ן התמר צה׳יפיר אל
האושר והקשר נפל פרטי מעשי! כלול נ י ר א ת ס ' :
ואדי
אשר כיאר כאד היטב
מעלתהכנההנכונההואתוהיסיד מיסד נירא היכיאר הספר השלישי הזה התנלי'
האחרון והעל״; על היראה שנמשך ממנה והיא האהבה אבר היא באמת תכלית
האושר הא00׳ לאיר כאור הח״מ כנצח׳ ס :
מהבאר
והבחורה בארי־ישכ
כאומר! !עתהישואצ מה ה' אלדיך ש אל מעמך כ׳ ל 0ליראה את ה אלד׳ן ללכת
ככל דרכי! ולאהבה איתי ולעבד אתהיאלדין ו ס ה ר ׳ שסדרה התיויהאלדית הפדל
חנכזן להשגת האושר כמי שסדרו המלך המאישרככ׳ הדרך האחרון הזה ב׳
הקדימה היראה אל האהבה וביארה שבאהבה תפלסמלאכתהעב.דה לשמיש
ביפניהסמדרגיתלסילפ השלמות האחו׳; פ ה י א ה ד נ ק ת ב ״ ת !האהבה היא
המדרגה העליינה!האחרונה אצל ההשגה הנכללתככפר ה!ה קכר שידהש-דיס
•כירת׳ בהררי קדש פלמית האהבה אלי! ית'אשד על בן נתעלה הכפר הוה על
כל פאר כ פ ו ׳ הקדש יכל שנן עלכל&איי־כבריס אשר חבל המלך הקד ש עה•
להיות נושאו האהבה שהיא התבליתהאחרו; !העלי!} על כל פ ה ש ג ת :
י
'לד־וי־ג•
הקימה
< ה2לגת
ד
שלמותו)יוממות! נאמר כמדרש אמר רבי עקיבא מיום שברא הקדיש מיוס 6ני£
כ ח ן הוא את עולמו לא היהי!ס דאי כיוס שנתן ב! שיר השי <
ר
ס
j
>1D
^
D
jהבה איג
3
השיר׳ש קדש ושיר השירים קדש קדשיס ואמר י נ י א ל ע ו ר כןעוריה משל ל מ ל ך " ־ ' ' , , . " :
1
שנת; ביר של חטין לעבדו להוליכה לנחתס ואמר לוהסרהח '|
,כ
י""
1 ,
טוס!"־) '
,
קי לתועשה ל! גלכקא ממכה שכל הכתכיס קדש קדשים ועיכ והנה א ״ ת כ ל
הדכרים הנאמרים כמאמר ה!ה צדק! יחדו כ כ׳ הסדר האחרון אשר כתכנ!
וגש
י
כירכיסכירשוכחתיתתהמאמריםה^וםנאמרכהסשכלהשיריסאוכל
הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים כאופנים שונים להתיר קישית המקשים
הלא יתכן שיהיה שיר השירים קדש קדשים והשירות כתורה כשירת הים ושירת
האוינו!דומיהם כמדרגה תחתונה ממנו הנה לדעתי לא תתח״כ כו כפי דרכנו
קישיאכללפמושנבארורא׳תימהשכתכהר״חעול
כפיחשו אל הזאתפכוונת
<זז"ל כאומרם שכל השירים קדש ושיר השירים קדם קדשים היא על שירי שלמי;
ד!קא שנאמר עליו ויהי שירו חמשהואלףוכ!' והוא כאלו אמר שכל שירי שלמה עי'היימלגול
קדש ושירהשיריס קדש קדשים וכויוהכיא! לוה פירוש הפסיק שפירש !3ש ,
היותר משוכח מכל השירים אשר חכר שלמה:
והגה
ר
עג עסוק
לביוושהמ?וו(הלצ!ו ' י י ?!׳ריש
אןאיננ!מסכים כאמתלכו!נת ר״ול כי כמה שאמר רכ׳ עקיכא שמיים ש י ר א
הקדוש כ ח ן היא אתהעולס לא היה יום כדאי כיוס שנתן כ! שיר השירים לישראל
וכוינראה פפיון להפליג שלמות הספר הוה על כל ספרי הקדש אפר ה׳וכמניאות
יוי!ס שכראהשייאתעולמואשרכונכללגס יוםמת;תדתנווהרנר •רוע כ• כפ•
מעלתגחלתהדכרשנתןכויהיה מעלת היום ואם היתה מעלת תהלת שיחת
התירה גדולה ממעלתשיר השירים היה היום שב! נתנו שיחתהתרה ׳!תר כדאי
וייתר מעולה באיית כי הומן ה!א מספר התנועה שיה ככל ע ת ולא יתעלה חלק
אחר י ק כפ• הנכעלית בו כאמיר •
יזויית
וה הנה כשתאמיגורה קתחיין
ב ה א הידיעההיאבלליתכאויתולאפרטיתועל כןבאומיסתסשכלהשיריס קדש
כ הא הידיעה כלל כל השירים הנמצא׳ס במציאות ולא •כריס חהשכי'ה:א ככה ק
לעשתכיר!שי!הכמאמראחרשנספרוש!ככסק אינמ מוכרח כ׳ כ נ ר יסכל
כייאחריותר נכוןכא״ת:
והנה
אמת אפשר לפיכמאמייגס כפסייפייאקל «'׳(חי ',53
יותר קרוב אל הפשט אשר נ! יומר הככק הנו!היא כי לה׳ותהספר הוה ככר
השירים כילל כל השירות אשר נאמרו ב ת ר ה ויספר׳ הנביאים נמו שיתכאי״
כביאור הכתיבים כ׳ הנה שירתהיסרמווהכי'ו!מ'לשיסת׳ כ ר כ ב פרעה וכוי!כל
,
י!ה שקרה להם במדבר המן והבאר וכוי נרמו הכל כאמרו מ׳ ואת ע ל ה מן
המדבר וכן שאר השירות כמי שיתבאר כביאור הכתובים איש על דגלי על כן אמר
דכי עקיבא שלא היה יום כדמי כיום שנת; בי שיר השירים לישראל יעי היא סלל
כלהשיריס ואחר שכל שיר יכירהכלאחד לבר! ה!א קדם יתחייב מעצמי ששיר
הסיריםלהיות! מאפי .לכלהשיריסיבילל אותם ׳היהקדש הקרשים הנכללים מ
!היה כינת אומרם ׳.שיי השירים קדש קדשים כאלו אמרו שהוא קדש כולל ב! כל
שיי ?!.׳־׳»
.־
הקדמה
הקדשייומסניס לוה גביש הכפיק שכ״נתשי״ה ה ע ץ בא -׳ •:ר השיו-ם כייי^-ל
פיה ה כ פ י ה א שיר ב ליל בל השירים ה :־ ׳ : • -י ח ״ ת כ ת י ה י כ :כ * מ ם כ * ״ '
ואמי שתכי! שלייה ווא אשי לשלייה י
א־ ב•
1
ו:־׳י.:־:ז ל ״ .׳ : : :״
ר עקיבא כמה שאמר שלא היה י1ס כדאי כ״ש שנת; בו שיר השירים כ• לא •י/כן
ציחשיוס שנתןכואפיפתכלהשיריתהקדישתיהיה״יתרכדא״״עלה ״ה• •:ם
אשר נתנו בהם השיר1תהקד!ש!תוהטה!ר<תשנאמרומפי הגבירה •
' י י ' " וסח
5
יי"
י
'
גםבהי!תשבא עיר םש כמדרש חיל שיר ה ש י י י ה : -כח שבשיויס
,המעילה שבשירים המשילסל שבשירים כי שנראה כאמת שכח! ל ב כ י "יעלת •ה
0 1
השירמצדעצמ!מי!חדעלכלשארהשיר׳'כי,לאייצדבלצת •
אכ׳ר
ישלנ!לימרבאמת!כתמיפכ<להי:תנישאהפכרהזההאהבהאשי
על בן
היא ה־כל׳
האחרוןוהטייהעלייןאשרכהיושגהדבקייעמו י מ ע ל כי אמרו שהא המשבח
שככל ה ש ריילינ־ הנישא אשר כ! היה הדכיר כל! !היא החשכה שהיא המשכר״•/
אגל האושר מכל הדברים הקרמים המביאים חלין כ׳ כבי מעלי/הדבר הנכלל
כפיר תהיה מעלי/השיר ואמרו שהוא המגילה כפי כ ד ר הלמ ד כמי שה כ י :׳כבי
מ ר ד ההשגה להייתהאהכההיא המושגת כאחרונה !היא המדרגה העליונה .
כסלם השגתהשלמותעל כן אמרו שהוא המעילה שבשירים׳
ואבדן
שהוא
הייפילפלשבכלפ יען האהבה אלי! *מהוא דכר הכרחי אל האישר חשי לא יושג
בלתהובה ׳סכיקלהשגתוילאתקבלתככתוי־גרעתלשל־׳ייהתכליתהעל׳;היה
יוקתפק בעצמו ועל כן אמרו שהיא ה ״ כ להל שבשירים אשר בשלשה ח כ ־ הגלו
ננצל גדר •שלמימ האהבה והגגכ העלי!; והאחרון אשר בו הדבקית כמדובר •
ודל כן
גור א».ל ר'עקיבא שלא היה ׳׳פ כדאי מייפ שברא הכה את העינפ
:
J
•
!rr
מצד
גיפ אי כאמ.ר שהיא תכלית כל התכליותהייכיא תוהמ״שיריתאלהשלמ תל״~.״ j
ועל כ; היא כאמת קדש חדשים כערך אל כל שאר השירים המכפרים שחר
התכליותהשלמתהייכיא ת י ל התבליתהוה האחרון והעליון עלכלס כאמיר
אך
אמנם כרי לעמוד על נכין הכנתבינתריאלעור כן עור־ה ראוי ל ד י ך ק
ליא׳תלמה שינה מלשין ייעקיכא כ׳ריעקיבא א מ י שכלהשירייקדש:ריאלעזד כ ן
עזריה אמר שכל הכת בי'קדש ושיר השיריייךש קישייסיסאין להאמין שכא
השינוי הזב על צד הקרי וההודמן חלילה ונראה ל׳ כזה כפי כ ד ר הדרוש אשר
ביארנו שרי עקיבא רצה לשבח השפר הזה דרך כלל מכל שאר הכפרים המשכרים
הדברים המביאים 6ל התכלית האחרון כייושכיארנ! ועל כ; למה שלט ראה
שיישא הספי הוה ה א האהבה!היא התכל׳תהאחחן!היותר עליון על כן גור
ח יי ש:ל הכפרים ׳השירים וילת זה המדריכים כלש אל השלמיתהנה הנם כ י א ר
וצי,ר!סשיר הכנ<ת!ת:ל״תקדחיתאלהתב-יתהוה האחרון והעליון על כלש יעל
בן היה זה המעילה שנבלם שהיא קדש קיש• יעל ק היה הייס אשר בו נתן ויה שיי
־ ה שירים המ גולה שב כל ה׳מיסאשר בהםנתנ• שארהשיריש!הכפרים כלס •י
c
רבי אלעזר
הקדמה
ק עזריה ו ג ה להיחינ ע י ד מחיה
ה
אענה לשין על ראשין.'tK
ראשי; לבארבפרט ת סדר למיד השלשה סכריס הללו אשר חכר שלחה החלך
גגה למה שלכוראה שכהפ נכלל כל האושר והתכלית האחרון והמכיא אליו כחן
שהוכחנו וכיאר שסדרם כפי הסדר הנפק אשר ביארנו בשראוי לנטל קידם
הסברזתהוריתוהדעות הנפסדות ולנדר האוכל מתיך הפסילחואחר כך ל 0א
אל המכלית האמח• זהאחרון כמדונר ועל פן אח' שה<א משל למלך פ נ ק לעכדו
נ י ר שלחטיןואמרלוהכרההיכין כי המלך הוא משל למלך מלכי המלכים הלה
6נתן צםצמיעכדוריח נכין לכורהאוכלוהיא הגליסקא היפיכיה שהיא האהכה
אליו יתימתוך הכסילת והשרת הסכין שהויככט ל הרעיתהנפסרות מזיוהזנאת
הפילתהיא היראה אשר הוציא אותה כסיף כספר קהלת ותחלת תהלת ספר
משלי!עשיית הגליפקא היא האהכההכתינהכפכרהוה כ פ ו פירהשידייאשר
על כן היוכלהכתיכיפ אשי כתנםלמה המלךעה הרח הקיש נש:׳ הסכרים
הקודמים! Iהסכר הוה קדש יעי הס מביאים אל התכליתהעליון ה!ה כי ה ס י ת
ונטיל הדעית הנפסדיתהיא הסדתהסינין שהוא צירך להיצאתהסולת והוצאת
הסילתשהוא היראה היא המניאה למציאת הגליכקא אך שיר השירים שהוא
התכלית עצמ! ה!א משל אל הגלוסקא עצמה ועל כן היא קדש קדשים!כייולא בא
ר כ י א ל ע ד כ; עזריה לחלק על ר' עקיכא רק לפרש!לפרט הדכר יותר כפרטיית
כשלשה הפפריס היקרים אשר חבר שלמה המלך עה כ׳ אחר אשר ראה את ר'
עקיבא שהפליג לסכר כשבח הספר הזה האחרון דרך כללות רצה הוא לבאר
כינתהמלך אדיננ כסדר שלשה ספריו כפרטייכאמוד :
יאמנס ההתחלפית
אשר מצאני ראינו כקריאתשמו ככפרים האלה כ׳ בקהלת אמר דברי קהלתכן
דוד מלך כירושלס וכמשל׳ אמר משלי שלמה כןדודמנךישר! 1וכספר הזה אמר
)שלמה לכד בלתי וכירת סס אכין ולאשם המקים הנהפפ׳ הסדר הנפין אשר
והוא
כיארנושהיתהכיכינתותתכארסכתההתחלפותהנו':
כילהיית
שבספר קהלת דוחה יסיתר ומבטל ימהכילהדכויס הנפסדים וכלים מאליהן
מ ד ע י ת הנפסחתוהסבחת הזיות כחקייות יקרות והין למאורות ברקיע שמי
יחשביתה״ע״נ־ם המצו״ניס כחכמה רמה ונעלמה מעיני פני ההמון על כן
גצה שמי בו כשם קהלת מלך כירושלס לרמי! 0היהדכ1רום מיוחד לחכמים
»1דע׳ דעת!מכינ< מ ד ע אשר היו כירושלס דאוירא דארעא מחכים להכין טעמי
כ ט ל הככרות הבטל!תכרמ!»ה כמו שכא כספו ההוא ואפשר שדמו אל הנסיון
והקבלה מפי רכיילכטל כל הסכרויהוחתועל כן אמרשהס דכרי קהלת נקהלים
מחכמים רכים שעמחעלנכוןהאמתואמרכןדודלרמוזאל הקבלה האמתית
מדוד אכין:
אכנס
כפר משל״ען כללנו הדעות הא״תיותוהאמונות
הנכוניתלהישרתהתכליתהאחרוןככילתנקיה כדרך משל מסכי' מכל צדכד•
0יביגו אות! הכל כ׳ המשל הוא ת ס כ ת ב ׳ א ר למי שלא יבין ה ד נ ר מ צ ד עצמו על
כ
א
»
*
כןכגה
הרךבה
pמ ל שח! כמס שלמה ב; דוד חלך׳שראל J״ r1ש־־ביל• ע ם : • • : f r oי ׳ -
,
המכס •היה א! הכל יטה אזנו ליי־כדמ יחשל׳!• ש ״ ; מכה !--< ^- .׳
; rסבל
יהיה או נ ע י ר הפכי' !שלח ידו !לקח גהמען המיס״ הישר ואכל!ח׳ •' :•i־ ג ת
סהלחנת׳אניהביאזלעלוהכפרשהוחשיכה שלכפד משלי בספר » • י י ש ז
מאתו עשירי סימן לה על כ; לכל־ל אתבלס •מד המר מלך ישראל:
אבי.י£
בהכרהזהאשר לבל בו ברברים האלר״ם-שהש כ ה ; •:של עילם
ל ב י י ׳ ל ה י כל,
ככיאורהתבליתהאחדון-והעל״ןימהיתהאהבהאליייתיהא
ישכל׳מ׳שג»פאתהעייןיההתב!דדיתבנה אתילעימ׳ בש־י• בלכר י :ו* -ו
אשר לשלמה לרמוז שבל עקר יקר דבירו!עסק! היא עם עצת! כדרךההת־ ־ מ '
ל
ועי!ןשכלילבדמתב|דד!חע״ןבדבק• החלה׳ ה־׳תח״ב-האהבה ב• ־־.־־
איככה תלייה ב ד ב ר כמו שאר הדברים הקילמיסבשני הספרים הנזכרים י-ק
היא כלכ ועל כן לא ישתתף כה רק האהוב והאוהב ושי ש•; :-להבנתה במדרנ
השלמה כמ!ה! כמדרגת החכמה יהשלמית הכםמיעטים מ ״ נ ילמ !כי •עכ• *
קל כן אמר שהיא מייחד לשלמה כאמיר
:
ל־׳רעיד
<א«ר
טעם אחר דרך בלל ת בהתחלכת אשר בא כשלשה ה ב - :ם האל ש:ח
הוכיר כסכר האחרון רק שמו לכד משכים אל הבינה הנבנה אשד כתב^
בסחרס;היא כ׳ להיות בל הקידם אל התכליתוהי-א הנאמר כ ס ״ קהלתיככד
חשל׳ ס כ ר הרבדים י׳ביאיש אלהתכליתיה א ה ד ר ן מל השלת ת לח השל־ ת
עצמזהנהכלזמןשלאכלפםשלמהה־ילךעליזהשל־םשליל ־ ׳ ה ־ ־ ־ ׳ ; כסכר
שיר השירים הנה ככל מה שהיה מדכר ומתכד כה ראת ה ד ר ן ה-;-ש איל
התכליתלאהיה מכרסםכהם לשלם תכלית השלי•׳ ת כת! ש נ ־ ״ כ :אחר
םנלהחכמתוכהודעתהתכליתהעליון והיה צריךלכניתענמזכשםאכיוכדז־ך
הכלת׳ מכורסמים מצד עצמם כשיהיה אביהם מ פ ל ס ־ א ש ד יכש עצמם » d
אכיהס או בשם מקימס א! שדרתם יעל נד א יד כשניה :ב ן ד ד י ל ן כ׳״ ר כ בלוי
אועלעספל׳לכ׳־פסמציא׳ת•
אך
אחד כך כשחבר כ ב ד ש*רהש-די€
שכבלהגיעייכאעלקזהשלמתוהלכקתהאלה׳בכרה־ה
ל פ ר כ ס בל כך
ע ד שלא היה צריך להוכיר רק שמו לכד כ׳ בשמי לכד היה מפייסם לכל יעל כן
אמרש׳רהשיריסאשרלשלמהלשלמיתהמלאכהעדוכהככל ושמדה להשגת
התכליתהעליוןכאמוריכיהנתבארה כ נ ת שלמה המלך עה כשלשה כפיר!
נילווי דיוש ספריו והסדר החכיו; אצלו כהם פמדוכר
ניד־׳«
!c.c.v
היתהאהכההתכ׳ית
האחרון אצל השלמיתהאמש׳ שהוא למעלה •ימעלת ה ע י ן וההכרה היא
•;תכלית •/ס מכולסס זנילע ל׳ילע• לעתוייביני מ ל ע כ׳ מצד ה ה ״ ה תחש-
ק!א ה א ? " ומללגתהאהכהתהיהבכ׳ מללגתההבלה בכל ל ב ר נאהב
5
*'
t
״' ''
-1
אשל ע ! 4
" " י י היתה האהבה תכלית ההכרה מ ע י ו ן ! ה י ד י ע ה בדבלים הא'לייס
1
ה
א
ד ;
.ן
4ימ
& ה א י 7על מ י ז י /חהיא׳ <ל מ ה ת י מ מ ר נזכ׳' ס ש מ p״ p.ד ע < ה ר מ ' 8
כ
הקדננר!
ח
וה!א באלו אמר 3׳פא! שהיי׳ס הפכמואהמלינושתייפפיד׳ית להראית צירי/
הפניס כס כייי סהס הפ:יס כחיץ היייכטיס צהס ק צכ הארס היא ייראה
צי•׳ תנהשלי׳ תהאלםיגנ־ו׳כ• כפי שלמיתהלכ כפיגילית ק יהיה פלמית
הארס פי אס ישמח בפעיליתיהיו הפעילית שצמיתיאם צא יעשה איחס כפייתה
ונטיב לבנאינפ פיגיליתשלמותיכזה׳תיקלמהאמרכןלכהאדס לארס וצא
אחל כן צכ הארס לצב ?ארס כי צא רצה לעש ת דמיו; צלככית מדמיין הפכים
לפנים כפי הנראה לפיס ריהישא רק צרמו! םהלכ הוא כמו מראה צשצמותהארס
עצמיכפעילות׳) השצמיתא :כצי/׳ סלמומוהואיקדיק ימן :והנח אמו/
לעולם נתקשה אצלי לכל הפירושים שפירשו המפרש׳' כ״אף הדמיון הכאהכמלמ
כמיס שהיה ואוי שתכא סמיכה למלחפניס והילל פפניס לכנים במים כן צכ
האדם לאדם אחר פהדמיין ה א מהפנים הנראים כמיס אל הפנים אשר מחין
על פני המים ואין שם כאףהרחיוןבחים עצמן א־גיר עצ ק לככ׳ ׳חשוה
כדי לישב על נכי; שהדמיון הוא כעצמו' החיםווה יתבאר כידיעת מהותם כפי
גדרם שהיא נדר היהירותהפשוטייאשרלא יתחלקו לחלקים מתחלפ־ הציחתאו
סיתחלקילחלקיסכלתימתחלפיהצוריתשהכלאתריוהכיהתיסיכ; פל ׳פיר
כשטכלחלק ממנו ידמה לח לק האחר מה שאין כן כמורכב כ׳ חלק האדם
חינ :ארס כ׳ חלק אייהיה ראש וחלק אחר עין וכן בל אבר הוא רבד כלתי דומה
לאחר אך כל חלק מהמים הוא מיס צחראה עיניס'וכןעצמ!תהחלק האיהיא
עיתיתהיו לק האחר שלא יתחלפי כאיכיתס וגדרם חישכ באברים וכן כחורככיס
באשר יתפרדו חלקיהם אשל מהם הורכבו• ובנן עשה שלמה שתי
דסיונתאצל האהבה אל המיס האיהוא כ׳ יש מהאנשים שמראים אהבה וה לוה
לפנייונקרבם ישימו חרבם ולא ׳אהכווה ל!ה מלב ונפש ועל החלק הוהיאמישלמיז
כ׳ כמו שהמים דומה כל חלק מהס למראה עיניס אל
שהם ממש כמו המים
התלקהאתרכלתי התחלכית כלל כ; הס הפנים לפנים מה שמראים לפניס
האנשים!ה לוה שהם שייס פ׳ כמו שנראה!ה לפניס כן האחר מדאה האהבה
לפנים י״וא כמיס הפנים לפנים יריכמו המיס שכל חלקיהם דומים וה לוה למראית
העיןואיןהגחלכיתכיניהסכללפןהסהפניסלפניס והרמייןהשניה!א לפי
הפנימיות כ׳ כמו שהמיס פל חלקיהם פפ׳ צידתם העצמיתהס שיים כן פנימיית
לב האדם הוא שיה לאדם האחר חבירו ווה כן לב האדם לאדם ׳ויוכן הוא גכ לפ
האלם לארס כיי׳ שהם המיס שחלקיהס שויס חכיתוחחון והוא דקייק יכין
וישר אן> שתחסל א! ת הו״או מגולת כ; צכ וסי כ׳ כן מצאניה חסלה כהלכה
יוקימותויורה כל והעל מעלתתהלת האהבה שהיא שוה כשני סאוהכיס ולא
תפ •:ל הי״ף יהה כיבה בש ש צד כמ שפט הא מת שהם מתהפכי 6כמשא שאס
אי; שש דבקו'בין האיהכיסוה לוה אין שם אהבה כנויואעש'ליישב ביאן! הדמיון צייי נפפ!ן
נכס ק כעי הפשעההשינ! כלת׳ הקדמה כלל עם מה שאמר! הקדמונים " ־
שהלנמ<1
"י*
:הקדמה
גהלנביתכמריאותויאמר שימושהמיסהסכייו יראה •'׳••-שת לדי !•:נל5
הכייס לכניס כן לב האיס הוא כמו המיס עניים ללאית ב! לב הכיר! כחל אייר
שהוא במו״ראה לב קבייו כמו המיס שאנולוא׳פבהס הפנים הי־:מ•; נג־ס
והיא מתיישב על נ .ן ונתבאר מוה הייתהלכקית נמסך מאהבה <כ!:
אשר על כ; היה הבכר הקדוש ה!ה גדיל מכל סבר׳ הקרש לה״תרשא ׳־•*:
ומתנו כאהבה אלי! ׳תאשר היא התבליתהאתרי; לכל התכל״ת כי כל תכלית
טיבומיישילאלהטיבבמה שהוא טיב הא תחתיו)״נעז אליו וה־יהכה היא
התכלית האחרון לכל התכליויוהפשלית הטיב׳ רם ע׳ גי! אם מעשי ת יה ־׳
החי•;בסכר הוה והושמה ראשונה כסדר הכתכ׳ לה׳ מה ק — .ב־;,ה
ולודס שנתחילכיאוריראו׳ להידיעמה כיבהייתהככדהמש כחהז? דשא;
המכבה כדרך משצמחשוק וחשיקה מצאו י׳קיס מכרש• הפפדהיה ל ••ד לביים
מתחלפים כענין החפוק והחשיקה מ׳ הס כי מהם אמין שה א כנפתישיחל עם
השם יי/והוא דעתרכותימ ודעת המתרגם והוא הדעת היותר נכין אצל׳ כ ז
וקצתם אחי! םהחשוקה היא התירה והחשק הוא הלמד בה ומהם אמימ
שהח<שקהואהשפלהפיעלוהחש:קהה!אהנפשה»שכלתולדעת׳ עם היית
דרך המתרגם היא יוחל נכין הנה אפשר שית״שכ! כל הפסיקים כדו ך שני והיא
ביומו החמי והשכל כ׳ החמר הוא בייללגתנקכה ותשוקה והשכל היא החישק
להכניעתחתיואת החומריעןבהתאחדיתוהצמדסיחדיתמלא כיתהי! י כ נ
המלבל^כלו אורה וכזה אתחילהכיאיר ניכד
אבד שירהשיריאשרלשלמהילרמת^כזדיסזדהדווםאשריתאמתלעילכ׳
'שיי
השירים להיותהאהכה היא התפלית האחרון לכל התכליזת וכל שאר התכל• ת הם
תחתיו ומביאותאליועלכן בנה שמו שיר השירים להיית •ודבר באהבה שהיא
כאל! אמישהיאשיר נאמיעלהתכלייהקדושהעליזן על בל השילייהקדזש׳ישהם
כצו• אל שאר התכליותהטזכותכאמור אשר על כ; היה א!חח שיר הש׳ריס
החכמה העמיקה אשר גלה
ולהיות
כאומרו קדש קדשים כמדוכר
כספר הזה כדברים האלדי׳' לא הוזקק להזכיר רק שמו לכד! להורות שפרסים
ג!דל החכמהאשר באה בפפרהזה •ספיקלפרכםמהזתמחבר! ןמניאית!
בלתי שיצטרך להוכירשסאכי1אוססהמק!ס אשר הוא מולך בו כמ 1שעשה
כשאר הספרים במו שבתבנ! לעיל זזילת וה אפשר כי לה״ת שכשני הספרים
הק1דמים בראשון מהם שהוא ספר קהלת יאה רובו כחכמת הטבע בחן
שיתבאר עוד ככיאורנו כס״ד וכספר השני שהיא ספר משלי רובו כחכמה
המדינית כמו שתגלה יתראה כקצתפרשיותמממ אשר ביארתי מהם ככפר
תפלה למשה ליהש כספר כ •:משה הנה לה״ת שגש •:יי כני מיני החכמות
הנחית מונחת
הללו צל׳ך לקבלה מהקודמים אליו בחב־׳ ה לדעת קצת
חהקלמוניס נתכאלו במקיס אחל וולה החכמה ההיא על קאמלשהיה מ ד ד
1
פקכצ
שיר השיחם
ט
^ י ן ב ל » 8ההצתות האמתיות בלי טעית כלל ולא היה צריך א ל אחות הקשח
p tאמר כמשלי שהיה מלן ישואל שקבל משלומי ישראל אמנם ככסי האתרין
היה אשר כל! היא אלהיותהנהלה״תכל נושאי שאר החכמות וההקדמזת
וההנחות כלס מתכארות כחכמה האלהית והנחותיה והקרמותיה מכואחמ
בעצמן!כלהחכחותיקכלומהאלהיתוה״א לא תקבל דבר משוס חכי<ה אחרת
&אי; למעלה ממני כמו שנתבאר כל יה באלהיותואצי הארכתי הכיאויכו בתחלת
כ ר נ י לסביההגיוניוייכתתלתחלקהאלהיותלאבוחמדאשר קרא־וישסביאורי
נהס מגשדלע1עלכןלאהיציןהמלןהגדולוהקדושהיהלהוכיררקשחו.לכד)
בקב האחרון הוה אשר ה!א בלו כאלהיותכי אינו צרין כו אל הקבלה כאמור ווהז
אשר הוכיר
ואחר
אומר! אשר לשלחה שהכל שלו ולא קבל חאחר בו
שס הסכר המורה עלמציאות! ומהות! כשהוא שיר השירים כמו שביארנו!הזכיר
שסמחכרוהתחילכביאירח1קיהדר!שהמב!קש!הניכי>אצלו כיענין כני; קצין
האהבה כאומיישקני מנשקית היהו וכויוכנסתישראלהיא המדברת נגד השית יעייקני
םנעיקווז
ומכ״נת אליויתיאמריה לדעתרוכהמכרשים והוא הדעת הנכון וכעס
לנכחופעס בלש!; נסחר ב׳ כן ראי לדבר לפניו יען הא יתנחצא עמנו ונסתר
מעינינו וכלעצמות! האלהיתנרחק מנשמוינמצא בכיו כנודע מידיעתמה!ת!איננו
מנבל כמקום ואס כאנ! ליישב הפסיק כלתי דוחק וה אפשר שמדברת כנסת כי' נ
ישריבפסויהראשין הוה עם שיעה הנויואוחריל! מי יתןוישקני השי׳ מנשיקייכיהו יען
אני רואי כ׳ טובי' דודיך מיין מצר הרוח הקדש שהשפיע כן כיפ חדי! ׳תינשיקיתיו
ואפשר שהחושק והדור הוא השכל האנושי והחשיקה היא החימר אשר תכינה
כשסנקבה להיותה מושפעתמהשכל כ׳ כל מה שיצדק כשיתעס כנסת׳שריצידק
בדרן משל והשאלה כשכל האנושי עם החומר במעט ההשקפה בבחינה נאמנה
כאמת יש לראות
וחגה
»מו שביאת! כראשית אחרינו ופתח דברינו
למה אמימנשיקו' פיהו הילל ישקני בפיהו לכל הפירויכ׳ הנשיקה היא כפה החשק
האיהב אלהאהובוחהרצה כאוחימנשיקיתכיהו שנראה שלא היה רוצה בנשיקה
מחש הה אל פה אלא נשיקת משיקה ,:ואפסי ליישב אות׳ כפנים שונים פי'ג
אס שנחמישמסתישריהיתימדכרת כנגד השית שיחוור נביאיה שהיו מדבריי עם
השם יתיכהאלפה כמו שהי' כומן חריעה כ׳ הנכיא אשר היה מתדכק עם הסבה
הראש צ' דבוק עצמות׳ וחקכל השפעתו'שהייחשפיע השית האמתיויהאלהיויהיה
נאמר באמתשהש׳ היה נושק אית! ולהיות שאין כל אדם ויכה למדרגת הנכואיז
שציין להכנה שיהיה חכם גביי 1עשיי ושאי תנאים וזולת ההכנה צריו שיצטרף
לוה רצין השי וכמו שכתב הרמכס!ל בספרו הנכבד על כן לא שאלה האומה
ד י ן כללותשיוסכלסלשינשקלהסמחשהש? בפיהו רק שיחויר הנביאים שהוא
יתיינשק להם ואחכ הנביא ינשק לאומה מהנשיקותשנשק לן ה!א ית' ווא ישקני
יינשיקיתהיהו ׳רימ״תן וישקני השי ואן שלא יהיה כפיו רק שישקני ותהיה
נשיקה
י 3
ג א
מ
ד
כ
י
ת
שיר השירים
נשנןהעליד׳אמצע<כאמ5ע»*נשייןתפיהזש0ק לאחרים יזם r : r״ * t r r
ינשקו ל׳ יען טוניס הם דידיךית'והס הנניא-ס ל־״פ־גיס האמת״ כייפכקלי•־*
' להמא׳לה<וחלמ״ןמכלעינג:ש~חה :וא-עירשכייהכנסחישיאללדי־.־-ל
מעלתתהלתתרהשבעלפהוהפהישיקיתשנשקכדם דש• ל-דעד י ד י סיני
שהס תירה שבעל הה שמכר ל׳ כהאל פה!ה!א כאל• אמר ל .•-:•••-••.־ ־ -ם
הנפיקיתשלביהושכשק ה!א למרעה וביאר הטעם בא־ירו ביט ביס ד-״ך ״•ץ
.והוא מכבים למה שדרשו רולככשיקעצמוכאימיערביס עלי לבר׳ דיל־־ V
,ן;
ד < מייצהשליללהיכויוהנכוןיאצלישחלהכליחופיחשםוהייציקישימהבמ־כפלא
אמיישקני בפיהו לק מצשיקיתפיהו פי לפיפילושסלא שאלה שישק להם כפיהן
לולי'
רק שישק להם מהנשיקותשנשק הוא למרעה 1נוה •הה הלש;מליקלקהיטב•
וא£יסר כיפלש יה הפסיק מק׳ שר עם הכפק הביהנמפך •שניה :ב י לה ־ ת
•,,
על מעלתתהלתהדכקותהנמשך מהאהבה ופצה החבור כלו כשם פיל י ק
הלכליס שראוי שיובלו תמיר ולא ישכח! יאמר) אתם כשיר כדי שיהיה ריכל
תמיד ובהיות הדברים הבאים בפפל הוה כלם דברים אלדייס על כן הכרם
בשם שיל שהשיל נשאל כוכלוןולאעידאלאשלחוקוכלוםתמיללא ישכח עשה
שיללבלהשיליס והוא םילכולללכל החלקים השיריים כי השיל ה•:עפה מקכין
כלהשיריסיהיהיזתרנזכרלהיותוכוללהכלוהכלליס הס הנוכרים תמיד יותר
מהכרטייס כמלעולהייתוה השיל כולל כרמו פל הזמנים אשר היה להם לישראלי
דבקו' ואהבה עם השם •ת' על כ; אחר םוה הפצר היא שיר כילל פל השירים אשל
נרמזכהסהדכקותכזיתיכ׳ הנה דכקיתס בו •ת'בהי1תס במצרים וכיגיאתש
נרמובא1מרולסיפתיכרככיפרעהוכו'1בלמהשהשיגיכל ימי היותם כמדבל
במתןתולהוכמןוכו' נלמו הכל כאומרו מי ואתעילה מן המרבד ודרשו רול כל
עלויה מןהמדכרוכויזביתראשק וביתשני נרי!( כאימיקידתכתינ׳ אח״ס וםיחמן
הגל!חגסה!אצרמובאומחשחורה אצי ונאוה ומייחד עם" ומן נאילתנו יפדיין
נפשנוהצרמו כאומרו משכני אחריך נדוצה וכייעל כ; אמר ששם הכפר נקרא שיל
השירים שהוא!ברוןפלןמניהדכקותפאמור ואמר שהוא לאיש שלספחכמה
ועלי יציאת הדבק ת
עדשעלפןנקישלמהשהואשסמורהעלהשלימית
כייתאמרישקנימנשיקיתפיהוותהיההנשיקהפה אלבה כמו שפירש רש•!ל
iii,-., 3־ מי ׳תןויפקנ׳ המלך שלמהמנשיק׳יתהיהוכמומאולפי שיש מק מ ת שנישען
if״ ; ^ • ע ג היד והכתף אך אני מתאוה ומשתוקקת שיהיה ניהג עמי כמלהג הראשי!;
פיה! כמוכחתןאלבלהפהאצפהע״כלוהואכאמתאצליקשה ההכנה איך שלל
לי׳ש׳ 6לפי דעתוולשלא תהיההנשיקהעצהכת^כמסשאמרמנשקתפיה!יכו' שאש
היה אומר הכתיב ישקני כפי היה שולל שלא תהיה על מקע אחר :ואפשר ל»:ר
״יוי״״ז
'!' I'Pשהבליח אותי חנל שלא אמל ישק לי לקישקניכמ! שפי' הלאכעזל כי כל נשיקה
שאינה פה אל הה באה עם לימד כ » ו׳שין יעקב לרחל גשה נא שקד ל׳ יפי ילכים
'°
־ י
ע י נ
ס
ני
ס
[
IB
ה ע ת ! כ
8
כפ-
שיר השירים
»
לרת!ו
עבהכיאיתםהנשיקתאעסמילותעלהלכקיתועלכןאמרה •שוןנ׳
בתליה הנשיקה בפיו כי כןמשמעותמלתישקניסתסכיאסתהיה כמקיס אחר
מגופו לא יקרא ישקני סתס לק ישק קני אז ירי א! רגלי ופויא! ישק ל׳ עס לייחד
ואפשר םהיכיחאית רש׳!לממלתנשיקיתבלשין לכיס שהיה
כאמול•
מספיק שיאמר <ש<ן 0בפיהו או ישקני מנשיקת פיהו אן כאומלז מנשיק ת כלשון
יביס הפריח הוא ול שתהיהנשיקת! שתי נשיקית יחד 1וה לא יתכן רק כאשר
תהיה הנשיקה פה אל פה פ׳ פל פה נושק נשיקה אחת)יתארו שתיהנשיקיתאל
כה הניםק הראשן <ע; היאסבתםתיהןועל כןקראןפתיהןנשיקתפיהוואסלא
היתה נשיקהבפהרקנמקסאחרמהגיף אין פס רק נשיקה אתת כ׳ אין לשק
נשיקה צ!דק רק כשפתיס יבפהיאס הרכוי ננשיקזתרצה שישק לו פעמים ר ב *
לומר עיר שהכריח אות! רש׳ ול מגורתנשקיתפיהו שהוא פאצו
וא5ינ1ר
אחימהנשיקיתהמורגלותאצלו מאישה׳! פה אל,פה והוא מה שכיון רש׳ יל
כאומרוכמןמאווכוישהכינהלזזלשכינתהכתכ כאומרו יונשיקותפיהז שהיא
גורהמיותרתלגמר׳ היא כאלזאמר פתה״נההנשיקיתהמורנלותאצלזפמאו
שהי :כה אל פה ואין שיהיה הנה לפיירש׳ ולוהר״אכע״זל היתה הנשיקה הואת
כ ? אל פה שהיא תאר אל הדבקות השלם כאמור ולרוחק היחס אשר כיצ׳הם כ׳
גכהו שמיס מאק על כן הוכיר הדכר כלשון נסתר כאומרו ׳םקני וכוי • ןכיאר
הטעם למהיהיתהמשתיקקתכל כן אל הדכקית כ! ׳תיוהןא טעס נכון ומופת
יא׳ה למה שראתשהאוהכיסאתהם׳ והס דודי! ולכקיםבו הס יועינגייומשמחיס
•ככלל הס טיכ׳ס ומשמחים יותר מה״! המשמח אלדיס ואנשיס ויא כי נ!1כיס
דודין מיין רילאהוכין הס טובים מהיין והכוונה שהם נווכים לשמח האנשים יותר
»ה״ן והוא דמיוןלשמחהשמשחח׳ס לאחרים כ׳ לא יאחר טוב זה מוה רק על
למיון מה שיה כיניהסומוה •ודעהפלגתהשמתה!התענוגאשר להם אחר שהם
משמחי'למלכליסעמהס ׳ותל מהיין כאמול כיש הלבקיס כן אשר תנשק אתם
פה אל פה שהיא המדרגה האחרינה מהלכקית המושג כעיון וההשגה כדברים
החלה״פ כ׳ כפי מדרגת ההשגה וההכרה תהיה מדרגת האהכה והתיגטג פיון
םביאלנוילהיותוהתושנאנלה לכלה בו לנכחלהולותשאיננו דכרכלת׳ מושג
כמזהלאשוןששאלחהלכקותממשעמוהמתיאלכנשיקיתוהואלמו נכלא והוא
הנרנה ללול היעה כא!מ אסכלה אלחק היאמל אלי כני אתה כוייריכ׳ להיות אשפר
סהרבקויבי ׳תינמשןמאהכיכמיוהאהכימההכריבלכרייהאלה״יעל כ; אחיפכאש' י"[ י
אשכל אתחקהיוהרכריס האלה״ס חקותיו וה!א רמ! לשלמות העיין ושלמות
הידיעה כ׳ לא יוכל לספר חקיו ׳תירק המכין אייתם על נכון הנה או באשל אני
שלסכעיו;וכידיעהאחראל׳הש•שאנידכקעמוכדכקתהכן עס האכ ואמר
אלי א! בנ׳ אתה ואנ׳ היום יללתין כלומר שבהיות׳ משיג שלמות העיון הוא כאל!
יולדתי או ורציליחישבבל מדרגה תעיין והשגישנתחדש כ! תתחדש כו תלדיחדשד
והוא
j
ג
ג 3
שיד השירים
יהואכאל! אמי כשאשכי אל חקהיאו אייר א!׳ כד ייילל •י:׳ ה• ל • נ ״ * .
לרמיואלהדבקת־מושך מהידיעה וה־ת־ :ת ״ י י ג ל -לי r:יי״ה :ד ־ r
קדיוהוא עדיוה שביארתי כפס ק תדיע :שיחה״:שבעש־י־ו׳ r rכ י ד יכי'
:־ ל
:־:ילל
*•' ג ככפר תפלה לי״וה :כ;.ל-יא״ר ל• •::י ר•־.;.־ •
הא!ליי'בכת!כלמה שאפשר שישיגלשכל לח :שיחינ־נכנס יי כ• כגדר התחלה
ובי־ו שנתילואבעעלאדוןהנכיאיישאמי׳תה החילות יפי יל בעפר של:ד ל ת
ה׳אי; חקי '01אמרח כפ יי; לח כמיס אתל לתלי־ יבעל כ; נראבאליתשאי
א::רשידבקהש:לעמ״ת״<ה גסלניאכמדרגתדכקיתלכןעם לאכ יחמי
ר ד המלך ע־ שהדבק תה א במדרגת החב אל הבן יען לשש •תיליא לקירא
אתנו בניס בלי ספק אך צח נדע הטעסכוהרקש׳דעדשבחחלת׳ על יני היא
ייתיבקעממוהיאסק או הגילה שאי; טעס לה כלל»? 15אפכיה חל וןק הי
יייאשפר אל תק ל' שלוא דבר בלתי שעש כלל!החק אשר אספי ל א שחמד אלי
ב:י אתל אני הייס ילדתיך שהיא הדבקת כ! יתישהא דבר שלא יכילם לשכל
כהיות! הוא יתיככתיהדכדייבכת כאמור <ה;אדק!-קנביך!על פ; מכפה )גס
כלתה נפש פנסת ישיאל אליו כאויישקני מנשיקית פיה! כאתר וכדי ליישב
הפס׳יפפ׳ הב ucלתר ן קישיתהיות! מדכינפתר!אח פך לנפת!נס לתדץ:פל לש ן
י ' י הנשיקה איפשרשכנסתישימתחלתוא! לפני!יתכהיתה בגלותה כפרש• {ל מ<
ית;וישקני שלמההמיכפשויהקייסימשיקית פיהו שנשקת אזה יתכהי! כחת
קדשךשלשבעת בו כ׳ ט!כים לס דודיך!אהוביך פמול! ומענגים וחשמחיש יותר
ואפשר לומר ע ד שרצתללהראית
<5־! מהיין כנוי־ והוא היותר נכי; כפי הפשט
תשיקתה ליריעת מהות ית'!הדכק!תכע5מ ת שהוא כלתי מושג בעלי"!:א ישקני
מנשיקיתפיהו ממש ואמרה שיותר חפצה היא להיותמשתיקקתלוה הדכר אעפ
שיהיה בלתי מושג לעולם רק שתהיה כוונתה!תש קתה תמיד אל האהבה •שהיא
הנקראתדודיסיותר מיינה של תירה המושג אצלה וכמאמר החשקים שירצו
לשים ח שקש כמקים גבוה אעפישלא ישיגוהו לע לס מלחש ק דבר כת ת וישיג ה!
מיד !אסיהיהמאמרהחומרעלהשכליאמר שהתמר משתקק להדכק כשכל
לריח
ואברה
יען ראה דודיו שהם הכתת סהסשוכיס ומענגים יותר מהיין:
שפטך
3
עור כנפתישר אלהש׳ לריח שמניך טובים פויוהנה כפם ק הוה רצה להורות על
מעלתתהלת תורת!׳תיוהחכמותאשר נתבארו כה עלכלשארהחכמיתהמזשגית
י מפאתהשנל כלתי הקבלה האמתיתשכאה בתורתנו הקדושייתאר בל החכמת
כשש שמן יען מעלמהחכמה היא העולה על כל המעל!תהשכלי!ת!המחממת
״,.־ ».-,כמו השמן הע!צה על כל המשיןיס וכנה התורה האלהיתכשמו ׳תיעל דרך שארו!
צ p ,כל התרה כלה שמותיו של הבל וכוונת הפסק הוא לכאר ללכיש אשר כין
v pחכמת התירה לשאר הסכמות המושגית מפאת השכל אף שכלם מתאימת
נל<!
של קק״ניז ומושפעוימאת! ׳ת׳נילשכל לאנושי לא ישיג שים מושכל רק מצ־ חל שפעל כ!
נ
l T
m
הנג׳
שיר השיריש
יא
לשי שלוא השפל היו •.ל לרעתי כ&כל האנושי זככל לגירות לייללית וגמ!
פליחנת• הכיאיר על וה לספר פגי יי W1 r tלריחיסמנין טיפיםיכיילענין הריח
לבדהנל שמנין ולס שארהחכמיתשהם גשלםיקיא׳ •שמנין י ק ל; מושפעית
ממן כאמור טיכיםהס לעני! הריח בלכר ולא לע*תעקד מעצמיתש רק לעמיד
בלש על אמתתהבנתקנת דברים הכלת• ממאדים באר ה״שכ כתירל איינם
חכייתתיתן פהיא היין שיין •ק היא כלה שמיתיך באייויהנהליא ימי ׳עצמית
קשמןעצמווהחכמיהייצאתייחנההוא משל כאשר ׳,רק ־יכל׳ אל כלי חא שמן
תירק שמןירישהתירהוהסכמי היוצאתיומנה הס ״[ל אל עצמית לשמן עצמו
בי־׳; היותכ׳ הריח החוק ׳היא כשמריקים איתי ולא כאל! אמר אכל שמן שהיא
יתיר תן הנה היא כמי השמן עצמ! והחכמיהסישגת יומנה היא משל יומן שתירק
*וישב בשאר החכמות שאין צוין ל׳־עת עק־ם ושרשם רק הריח ה״צא מלם
להכנת כ!ינת מאמר• ויל ־>שפיק אמנם התיל ראוי שתקעל שרשיה יעל חה
&דנ ה הטבעי מכ• הגביי'!ה א שינה:ג; למה ששאלה שישק א-תה הימנשיקית
»9י •1.יאמר ־ שעל ק אהבו לי'•תבל לני־צאיס כלם ו י ן אימות העולם •ען
היבריסהאלה״ם הס המענגיס הנפש יפלס משתיקקיסאל הדבקת והאהבה
שיפורש עיד בטינה שנית ע!־
וא^£־ר
לומייאעליםןי&מיתאהכיןוכי':
ל־יריתעל ״עלתתרתניהקדושה כשייכצלי כה בל החכי״ת ואס דכי חלקיק
וכל החלק הדק ׳האמת׳ שבהם כלם נקבנ׳ בא! כתורתנו הקדישה !׳יחי מהמה
רבויפ אלה״ס אי׳ת״ס אשר לא נמצאו כשם אחתמהן ו״יא צריח שמנין טיכיס
ם״יןתרק שמך יריעה ההנחה ה קדמת ש^לתשיונ ן הוא כנוי אל שאר החכמות
ומלת שמך כנייי אל תיית! •תיאמר שליית שאוהחכמיתיהיא החלק הדקשכהס
כמו שהדיח הוא החלק היותי יק ואוייי׳ אשי כמרחכנדע הנה לאותו הרית
ת י ק ש־יך שהיא תייתך והיא כאלי אמר שנשאר תירק יתיב! תירתנ! הקדושה על
נכון •ריחו בה ריח כל שאר השמנים שהם שאר הסכמית יאחר שעל כן כל האומות
אהביםהתיההאלהיתינלם מורים באמתתה י ק ראו כה היותה כיללת כל
החנמיתיהדבר ס האלהייס א שר אין נח כשכל האנש׳ להשיגם ועל כ; כלס
ואפי״ר שירצה עוד ע,׳ ו
מידיפ בתירתנ! הקד! שה יו״א על כן עלמית אהבוך ־•
לכ״ן כשבח תרחנ! הקדישה והוא כי כלחכחה ייהחכמותהחציניותלא יצאי מהן
ריחוק כאשר •תעיככהס דבר מתירתנ! הקדושה שהוא השמן הטיכ פיירית
ריח חוק עד שכחלק קט ממני שיערכו עם שאר החכמות שהם נמשלו לשאר
השמנים הבלתי מריחים׳ריחי כלס גם הס ר»חחוק מצד ערוכ החלק הקטון
ההיא מהשמן הטיב וויא לריח שמנין סוכיס וכי לשימצא ריח לשיינין טוכיס שלם
שארהחימות»נהלא<מנאכוהריחההיארקיאשרת!רקכ :שמן שמן שהיא
תירתך !!*א שיקתרק שייך והוא כאצן אמר לאותיהריח הנמצא כשמניך הנה
תירקב! שיק שמך כיי שיצא ממנו אות! הריח ותהיז גזרת ש»ן תירק!ft
(
יומרנית
,
שיד השירימ
*ומולסתכאלואמיתייקשיקשייךעלכןכלהעלי״מ חהכיך לשל*־ rr־
" י 1א3סר לומר עיר בבי ררך הייתמס שריח שמניוהפ ה־זיתמ יהמיפ־דם
אשר עשה לעיני פנ• כל העסיס !אתר שמהם •צא שין! •מבבל העינס כשמן
שתירק שאז ריחי 0דן> למרחיק יעל כן כל האוח מאהבי לי ימי י נ ד נפ!י*ת»!
יה!א כאלו אמר לסבת ריח שמניך משד הריחו האימ׳תהיה y cוה־א הכס
הטוב •!צא פשמן שתוק על פן שאר הא״״תשהס העל״ מכפי רש• להבין • c
לפרש בפי הפשט ליישב כל הדוחקים ה1א פיית הסמן
זהגמן
*׳'י
אשרלשסימעדטבשםיישמ; ט כ יכ יה ח
הואכמ• אל השסהטוכ
השסה״צאככלהעולסלשסיתבימצד פעלתי! הצכרומבכל ׳*קש ככל ! ׳ ;
ובכל הדכריפ!השמן הוא כנו׳ אל ההע ל ת אשר יהס ינח הה; ב כ ה:־ישל
לריח כאמור כ׳ מי שיהתכל בדברים הטבעיים ובמיאיס אן .כנברא ה• תר קנון
•שי״צא נעילם ירחה כ! נפלאות הכם ׳תני היי .ש !הכרעיש יכל בדיה קטנו!
יוהס ימצא בהם הכח החושך והייחזיין י המעכל יהד חה יהמ ליד ברימה כ• בכל
דבר יתפרסמו פלאי כעילית׳! •תישלא יכילם השכלוסהם.יצא לו שם משש; 4י5:
יאמר שלר׳ח בשליחיו״תיוהוא השםכ• הריח היא כיושללשש והפעילית נמשלים
. .לשמן כאמ:ו אשר יוהש יצא הריח כמו שיצא מהשיק וכמ 1שנפרש ע ־ במקלע
בספר קהלת כפסוק טוב שם משמן ט:כ בסיעתא דשמיא איננו כשאר השמית
היוצא• מפעילות כני אדם לפי שהשם הצשיוע למרתק מכל נמצא •היה השם
לנד! נשמעלמוח ק לשמעאון אך הפעיליתלא יראי רק נמקים שפעל איתס שם
אותי הנמצא שיצא צ! השם ההוא אמנם השס הייצאלשס •תהנה נפל מק ם שיצא
השם הנמשל לריח השמן שפ ימצא! כעיליתיו •תיהצמשל׳ לשח; עצמו כמדיכר על
כ; אחי שריח שמנין והוא הש 0היוצא כעולם מצל פעולותיו יתאים כריח שאר
השמ!ת אשר לכצ הנמצאים יען שמו •תיםיצא לו ככל מק ם הואנמשל ל ש מ ן מ 1י ש
כאשר תרק שהיא עם ריח חוק;!ה! אומר! שמן תיוק שמך יראים שש כלתי
י נ ק עם הפעילה כיי! שהוא כשאר הנמצאים!:לתך רק שם עם הפעילה עמ! כ»
כדל ייק כ שינז ש-׳ך שב פעל תיךנראיב ככל דכר על כ; בל הא:מ'1אהכיך כ•
יא! בעיניהם •חד עש שחעשמן כל פעילותנכלאותיךבכלהנמצא׳יוהואסת״שי
על נכון מכל צד ומסכים לפירוש המפרשים שיאחר הפסיק על ה שבהט כ כשי־•;
הדרךהשנישהתמרמרבראלהשכציאמר שלריח שמני
וכפי
י הטוכ׳
השכל והם המושכלותאשר יריחו צמרח:ק הנה שיין תייק שמ; כלומר 0מ ! !ה
נשמי אשי תורק שיש נו טעם!ייח כ׳ נשתיק ימצא נו הייח כחיזק כנויואמל
מישרני
עיר כנסת
אכירה
שעל כי העלי׳ תיהם הכת תד:פש־>תאזכי־ •בי
אחריך
יחיד על
ישראל כנגד השם •תימשכנ* אחריך נרוצה וכוי ואחר משכני כלשון
כללות האמהשנקראתכלשיןיחיד על'שס כללותה כאימ כ• עם קדוש אתיז
להיוכויוהוא כאלו המדנר כל הפנסיה כאחל שכשימשיך לריכלללכלם יחד שדש
ד
3
1
עיד השיחם
*
יב
נכללים נ!:ס אחי הנה כל הפרטים •רוצי אחריוועלכןאחרמש־מ כלשין יחי*7
!אחריך נחצה כלש!ן רכים פ׳ השאלה מהשפע מאת! יתיהיא על הפללןין
והפעולה היא ככרטיייאשריפעצויאתו 1חה שאחר הכיאני החלך חדרי! כדי
להנצל מדוחק הימר מתחלף אעם עתידמשכני1כ'1פעס'עכרהכיאני!כיייאמר
שככר היא חצוחדתבוהלקבל שפעשכערצןשיכני הנה כמ 1שהיה השם
יתיכימןשהיוישראצדכקיש ני כשנתן להם את התירה !ככמה !מניס אחריגז
אשר על כ; אינה צריפה עתה 1ק התחלה מה פי כמה'שיתרצה!יתפייס השם
ית בכללית הא!מה כצ הפינו״ס יחצו אחיי! !הלא המס!; כאומרו אחייך נרוצד
!אוצןיו הכיאנ׳ המלך חדדי! חצה לימי צכריהכיאני המלך והוא מלך מלכי
המלכיםחדריככיתהראש ן •השני והיית• דכקעמי)על כן נגילה ינשמחיעתה
נךכביתהאחרין־יעןמכיררידיךהראשיניםחי׳ןינהיה נעתקים ממדינה אל
מדרגה ייתר עליונה ווה! איחרו מישליס אהניך כלימר כדרך ישר אהכיך
ממדרגה אצ מדרגה כי בראשונה הביאני המל חדריו ולא היינו דכקיס ין ממשי
אךעתהכוחן גאי׳לתמ האחרונה שאנו מקיים אחריך ממש נריצהיה:א רק־י־ן
ואוןיםר שאומרואתריןנר!צהה)אעלפלהא;ח1תשישתתהו עי־יה ,־ ,
מון:
שהואימשיךאל״אתשארהאומותרק שימשוך אותה
!לאשאלהממנוית'
וויהיישכיתה יר!צ• יחד היא !הס שמיד שירגיש :האומות שמשכה א:תה הישי
•שתתפי כלס עמה ויללו ויחצו נס הנזיווהו אומימשכנ• אחריך נרוצה אצ׳ והס
וכפל העניןכלשין עכר כמקיס עתיל״פחשפש כהרבה מקימות לרמ!ז על היות
הרברהעתיד ודאי כאלו כנר עבר שלא יפיל כ! הספק!!ה אומרו הכיאנ׳ המלך
תדרי! צגילהונשחחה כך נונירהדודיך חיי; יכוייריכש׳כיא אותי לנד׳ אל חדריו
שק יהיה כלי ספק כאלו ככר עכר ואהיה דכקה עמו ׳תיהנה או נגילה ונשמחה
אני והסכךונינירימשס והלאה דודיך מיק!נורה ג!רה אמיתית כאומרו מישרים
אהבין׳רהא הנים אותך כחישוי!׳ושי אהכיך כלי פפק שהיא האהבה היא!יה
נכון אצלי פפיהפשש מסכיםלדוושנו »׳j
והיותר
לידים ילבקש תמיד:
לכצהפיחשיישחדכרכפסיקאיפעס נכתר
כרי ליישב ההתחלפית|(דחק
פעם לנכח הוא שהאומההישראימדכרת עם השס ׳תיואומרתלי משפני מ; הגלות
הוהוכחעע התעירחתאחריך צריצה כלש אס אנשי עמך ואס שאר האומותעמנו'
כאמור ואמרה ע ד אליויתשככר הביאה המלךשלמההנ״לכחכמת׳ חדריו אשר
אצר כרוח הקד להישירה אלהשלימות והתכלית העליון וככן ימעיש התעירחת
אמצי יתייגילו)ישמח! ס וזהו אומרו הביאני המלך חדריו והוא שלמה המלך ע״ה
«עלכ;נגילה׳נשמחה עתה כך והיא המדרגה האחידה שהיא הדבקת כי
יתיינוכירהרידיומ״ן שהם אהוביך הראשונים סאהכיך מישרים כאמת וישר
והיא כאלו אמר דודיך והס אהוביך אשר מישרים אזכ!ך ל 1יגבר נוכיריאותם מיין
עס שיהיה הלשין מסדסקצתוהואחתישכ פלו כפיהפשש על נם; • וכפי הדרך י פי״י.
־
s
ה»ני
שיר השיחם
!לשני א»ו הגוף עס כל כחית׳! התאוני והזעה ל׳והכח הי־רגיפ בל! יזם־ידי*,ל?•
השיל אליך כלומר חשוך הח:מר ככלל! !כמעט ההמשכה אחריך ני 1ה כצ
הכחיתהגשחיותואמר שכאשר יכיאההמצן שהיא השכל חררי? והיא כשיגיעו
ל»דרגתהדכק:תע»! אז לא יתעצב! בפעולת השלי״ת אדיבה ׳גילי יש״י*
ויזכיר :דודיו מיין יעןהאהכה הואתהיא כיושר כ• לכך ניצר האדיכד׳ ••שיין!
ל הבח:יתהגשמיותאלהשכל ויאהבו /*6י יזהו א!*ח מישריסאהכ ך יפי
אשר דברהדבר׳ה כנהתישראלאליו ׳תלבקשאהכחזדביה i i
עזהורוז ואחר
אויית מכחיש׳ התרה שהם הנקראיתבניתירושלפ ב׳ ישראל לבדם יקיא!
^
כני ׳וושלכ יען הס כמדרגתהכנ׳יהירשיסהנחלה והיישוב בה יאמ»תה|:הס
במדרגתהבניתהנקב1תשאי;ליןסחלק!נחלה עם הבנים בירושה וא״רה אליהן
שעם הייתה שחורה בגלויהצרותמצדהצרוחיבאמתחויעתהמבעתה הנה היא•
נאוה כגלותעצמו ובכל צרותיה בו בהייתהגליתההיא בצרותהמימכברתעיןיזא
שתר אני ונאוה כנת׳רושלס !אמרה שהיא נחשלת כשתרולאהצ׳ קדר שהם
שתר׳ימכחין מכני הגשמים כמו שברש׳ זצ !במה שהיא נא!ה היא ני»לת
ליריעוישצמהשהם נא׳ימאד והוא כאלו אמשחוריאנ׳ כאהל׳ קדר שהשמחה*
»וכחקצכדוה,אמשצאצהעדר הטיבית החציני!'<נא1ה כיריעות שלמה שהם
נאים בעצמותם ׳פנימיותם כן אני נאוה במעשי וכנפש׳ וצורת׳ העצמית וכההיק
איי ה:משך אחר 1ה שהוא מקישר עם וה ביארה הטעם אצ השחרית כאמאל
תייאונ׳ תדאגי שאני שחרחור' והנה הטעם שנתנה אל השחחתהיא להיות שאומת הג ל
מפאתהמערכה שחייבה אותם הס סבבו זה כמה שנםתעכד! וכויכת! שיאמר
#אגי
וקראצא:מ:ת הניל כני אמי ב״עקב לכדו ה!א ורע יצחק שנא כי ביצחק יקיא
צךורע)כו'!דרשור1לולאכליצחקוכ!'אשרעלכ;עשוצאיקרא כן יצחק חלילה
רק בי .רכק' ועצ כן קיא צכנ׳ הא!מו'הצ"ל)כ< כני אח׳ ״א tתראי *:שאני שחרחרת
יויאלתלעימל׳עלשחיותי כי הנה וה כא לי מפאת המעיכה ויואשפופתני
השמש ב׳ להיות השמש הנובב הי!תר גדול םככצ םככ׳ השמים וכפיליהם
והיותרפועלכעילשהשפלכגדעעלכןתכונהכלהמען^ה אל השמש כמנהג
כהרכה דכריס ׳פירש איך חייבוה המערכה כא,מרו כני אמ׳ נחר! כי!גומר
ירצה שמצד המעיבה שהיתה נגדי נמשך שבני אד!ס שהיו כני אמי נחח כי
ר״צ נלחמו עלי כמ! שפ׳רש הרייאכע ול בחרון אף ושמוני צוערה אתהכרמ׳ שלהם
והיו הדתית הנמיניות בדיניהם שכהיית׳ כי-לותנארצס היו מכריחים אי׳ת׳
לשמור אותס!כרמי של׳ והיא התירה האלהיתהמיוחדתלי לא נטרתי ועל ק אני
שחורימכחרן שאס הייתי שימרת תירתי ולא היה לי מעיק הייתי נא:ה »כ׳ת
ומחק)אחר אשר גמרידכורינגד האימו שכה לדבר עם השי לדעת דרכי השצמו'
הגידה ל ,וואהגידה ל׳ שאהכה נפש׳ איכה תרעה איכה תרכק כצהרייראתה האל
שאהבה שהוא הנאהב אצל נכש׳ שהיא דבקה בך הגידה ל׳ איכה תרעה את ישראל
ואיבה
כ
א
י
ג
י
8
י
ה
©יד זזשיריס
it
^׳נה תוכיץ איתמ בצהרים שהיאהנמשל ל!י»ן ?נליתממא » 5זחןילצהר•*
אל הצאן שהיא הומןהי!תרקשהלהסכח!ס היום זהכוניגי להיוישקשה לישראל
נימן לגלית לקייס למצגות אשי כלס יה< 1דבקים 13׳תיעל pםאליז»אי8
׳תיאיכה אפשרשתיעה אותם כהיותסמלותהמר והקשה כי היעיל וההנהגה
תליה ״תיחהתבמנהיני3מ»הגיס1על pתמה לחיזק היחס והדבקות אשי
ביגיהם נזמן הגלית אין אפשי שתהיה שם יעיה ולמגה׳
»v־ כמי/מיה 0למה *היה כעטיה»נל עדר״ חניריךיי' איךולייה
מסיח
אליה »תעינתע 0שאו האוי»'8מ שהם עדייחכירין כהנהגה שהם מנהיגים
אנתס כיין שאתה מנהיג אותש >ה 0סככ» השמים •נס׳ליהם למנהיגיה לשאי
האוי״תהציל הקראיס אלהי העמיס!הס המגה׳צייאותסאס כעצם וואשינה!א©
גשנלתיהמשן לדעתקצתונייצא! האימייהנל אצלס במדרגת העדריסילמונהניס
0החע־ם הנו1התרעוס!ת»הא»1ההישראלית הוא למה תהיה גס היא ספלת
תיזת ה»גיכה כשארהאוטותהיזומגית מה 0ושילטת המערכה כלס מהו
<מםין כא«רז פלמהאהיה כעומיה וט יריביך ולמה אהיה גס אני מעורכת אצל
״ערכית השמים ובה׳ליהס
ערר• יו5יר»ך0הס שאר האומות סהס
ודגה י ף . ' -״
כנזמ/ליהמלתעלכמאצלעדזהנהעוסדעלהיארוכו^רביםככה
גשי ה&יבלה אמר• נ0ח»'!וייז לה שכל׳זה קרה לה למה שלא הכירה את עצמה
»הילחש מה עי» יתיכ• אם היתה הכרת זה היתל משגת באמת אין היא
•תימנהיגומרעהאיתסאןוגוחן לגלותועלכןאחרלה השי אס לא תדע• לך
היפה בנשים צאי לך בעקב• הצאן •ואס לא תדעי לך »פאת עצמן מזיךן־ה
ערה!הוא כאליאיע• אס לא תרעי לך הדבר מצד עצמך בייזיף־תך נאי לך
•תלכ• בפסיעות נזה לבז אביתיך הואשונעופהיו צאן מרעית׳ אשר בעקבי
כסיעיתיהם היו דניךס נ• 61פ אמתלב• כעקביה ובריס הלינותם תדעי כא«ת
9לא ר• שלא תליה כעטיה ומתערבת עס&אר האומיהנל שלם עדרי יזסכגים
!באמור אלא שאת תרעי אתגדיותי" יכל בנין למודי ה' על ייםכמת הסכניש
עצמם שהם הרוע•' אתהא!מו'הנל1ה!א ! bאמישבאשרתצאיותלכי בעקבי הצאן
שלב פסיעות אב1תיןהקד!שי'שהיונקראייצאן כתם ׳ pהס היוצאנ• צאן»!רע»י9
הנה בוה לבד תרעיאתגדייתיך ובניך •כלם על כל כוכבי השמים וכפיליהם
סהס הרועים &ל האומות הנל כאמור ובן לא •משיל! והוא רקדוקאמתיונבזן
שיפירשוהחמשהפסיקיםלצלומקישריסיחרמסכימיס אל פי נ'נטי
*א8םר
הניוצה היכ •ה גכיא ר אפן דבק ת לנכש עם הסבה הואסנה יתייאיפן פשק• r.-o
האהבל אפי »»נה ימשך הדבק •ת העצמי גיייעיכמ! שהוחכתי.הביאי ר עליז
כספר פני»6ה כמאמר החיולטיבציאור העוו האלה• המשתתן> עסהתשיקה
האנושית בהשגת היבקית הצזיציא שנא כמאמר השלישי •מלספר הנזיכיאור
רקב ככ׳אור »»ר*ייצמעליי/אשא עיני אלהלריס זכי' אשר מ התבאר שא*
להשיג
י ז•
ר b
א
י
יי־
ןשיר ׳השיחם
•להשיג הדבק•? /בלמי העירהאלה׳ המושכע' -Vיזדכק ב! כמחלת ?י•* ע*י
פארול בא לטהי ״ש״עין אומישהמנה שבהתחלה כבוא•;! א־יף שנא לטהי
והוא התעייותהרציןוהחפ־ן לבד מזה הזס מושפע מלמעלה שליס״ע׳; א־ת!
מלמעלה לטיב הכנתו ־׳ ובבן .משה כניה האימה הנכחרת ותאיר לן
•תיחשבנ׳ אחריך נחצה ירצה בעורוכהמשכהסהשתלישכנ• אליך אחריך נריציז
מיד במרוצה גדולה לגודל התשיקה שאין צר׳ילנ! רק עיר מה כהתחלה והיא ע !
£8ינכו ס' דדן שאמר הנביא השיבני האליך.זנשיבה ירצה השיבנו כהתחלה כהמשכה ייעזר
חהומידנמבהאנחכומעצמנוומוה׳סשךשתחדשימינוכקדשוק אחרה בנפת
*לין
ישראל פה כמה שתתחיל למשיך אותנו מיד מ־וצה בלפ יתד וזא אחריך נדנה
ואפשר ; שיצתהלרמחלויתישעפהמתשכלתפעהשהיאהכרחית
וכי:
עי' נינת <צאלצ1ניתהנההיאנעשיתבכבר1תכיעלכןתקנולזלכברכהלכ5ה לומר חק
ןומןנתןבהסשלא׳שנואתתפקידיששיס ושמתילעשיתרנין יךנס להגיד שעש
יזצמע
שהשמים בתניעתיהס הס מופרחיימפאתכןראש ששב חק יומן כה; וגור עליהם
שלא •שמאת תפקידם עם כלוה הס ששים ושמתים לעש:ת מה שגור עליה*
קונהס שהוא לצונו׳תיאף שאין שמחה כדכר ההכרח•׳ < -p!hשטרשת• כפסיק
תיבלנה כשמחותיגיל וכויועצ כן אמרה שצא יהיה כן בתנועתה ואתאדדכה יה׳ה•
להפך כי מיד שהוא ית'ימשיך אותס ירוצו כצס בשמחה וכטוב לבכ ולא בכבדות
כ• המרוצה שהיא תנועה קלה היא ימרה על רצין שלם הפך התנעה הכבדה
והנמשל כוה הוא כ׳ מצד דנקית שבצה עש הסבה הראשינה מידה השפל
והמשכיל והמושכל הכל דבר אחד הנה כ!ה השכל תתעלה יימשך ע~ .כל
הכח!ת הנפשיותהגשמיותכלס יחד זזא איזריךנחצה •ר משיך אייל שהייעצמות׳
< צורת׳ שתהיילה דבקויעחך ןכוה נרוצה כלש יחד ללכתאחריך עד והלפת בדר סיג
וזאאחדיךמ־וצה :וניארה עידשבלהקישיהזא בהתחלה לכד עד שישתעבד
החוחראלהצורהזהשכלאךכאשריושר המעיק והמטריד והיא אחר התחלת
ורשגתהשלחיתאוגס הכתות הגשמיות לא ד׳ שלא יטריח ע ד אלא שישישנ
וישמחו בו יתייוא הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך ירי מיד כשיזכי-אכי המלך•
נגיצה ונשמחה אני 1׳ erכך.
מלכו של שלס חדריו שהוא בנוי אל השלמת
!כדכקותך ולזכירה דודיך סיקוכויווה כי קודם השגת השלמות אינם C O S P P
כדיד׳ו ׳תיען אילם ׳ולעיס ואינם מכילים ומשיגי ס מדלגת האהבה אך אחכ
־ .יזסלמות׳1כיחד1דמו ויתענג! !3יותר ממה ם׳תעגנו כיין ויכירו ויר»גו כי X i o
י:
וכצלקאהכוןוהזא כאליאמל כשנוביל אני והס דודיך יותר מתענוגי היק אן
?סרו הס שבמישור אהבוך מה שלא היו מכירים קידש כ׳ קידם לק הנפש ל ב ל ;
*יפאתהשכל הימה מכלתאהבת! אך לא הימה ,יכילה להשיג התכלית המבין
לה להיות הכחותהגשממי/מטרידים ואתל שהשיגו גס הס והכירו האמת או $ i
יאואהכויזויתכיושרווהןאןחתמישרישאהכוךהפ^/אלקלוקצגוף
יננן י
־:־•
<:״
י
*
.׳•• }
:
דשירהשיחס
»ד
ז>»רלכצגןי7יג!י6לצש*רל6וייוממ*לפמפשליאפתירהי<5דטר^ו
ונגן
ולחומר המעיק!המטריד אותהמהשיגהשלמ!ת&ה1א מסך י»כד>ל !מחיצה
*חלה להשנת המושפלות אך היא נאוה ״פאתהשכל אשר ׳שטל הדברים
האלד״ •0זאכיר שנמשלה כוה לאהל• קרי ולידיעות שלמה ט כהיות לה
•:שגלהמושפעמאת! יתברך כאמצעיתהתרההיא טריעית שלמהויוצדתלק
זזחוחר 1הכח!ת הגשמיות היא כאהל׳ קדר צמילעיל ווא שחורה אלי ונאוה בנית
•׳רושלס וכויזביארההעצין באוחדו כאהני קדר טריעוישלחה שהם שני משלים
!לשני חלקי הרכבתה ומציאותה והס החוחר!הצירה כאמוד
ע<ד העני; נכס!ק הנחשן כאוחח אל תראו!׳ שאני שחרחורת
זנ׳ארה
:וכול״וצהצאתראוואלתביטולנכשישהיאשחריזורתכיהנה על ידי שויכת
;השמש והוא כמי kהמאולעותהייינייתהמפליס תחתהשחש קלה לי כל המקלה
ואמר שהסבה לכל המאוועת האלה היא
הזה!!הו אויששזבתנ׳ השמש
•להיות שהכמות הגשמיות שהם כלי החומר המכונה כשס אמו כ׳ השכל הוא
•האב והחומר היא האס פ׳ העפר והארץ היתה אס בלחי ועל כן כל הכחיא
»נשמי!תיכונוככרי האס הס הדהינינ׳ לבנת אל רהבים ושטי נוב וכרמי של׳
?,שהוא השצ׳מותהאחתי לא נטרתי על pמצאוני הדעיתהאלה ו?א כני אחי נחרו
;כי שמוני נ!טרה את הכרמים ברמי שלי לא נטרתי :זאהר• שאמרה כל זה
אל שאר האומיתכאמור שבה עוד אליו יתיושאלה ממנו ׳!דיע לה אופן ההשגה
זוהו אומר! הגידה לי שאהבה נפשי •ריהגילה ל׳ אתה האל יתימה שאהבה נפש*
ואיכה
3ל1חרהנידה לי מהית האהבה שאהבה נפשי שאעמוד על אמתתה
/
1
/
י
ע
כ
*ערס כמו שהצהר׳' הס עת צער לצאן כחןשכתכנ!!tfpמלותתלעהותלכיץ היא
זין•! הנקבה הנסתרת הנויכנורת שאהבה נפשי וכוי!הוא כאלו שאלה י!אי0
•ייןייגיל לה מה שאהכה נפשה פלוימהו' האהבה והיא איכה תרעה הנפש היויאת
כח<תיה ואיכה תרכיז אתהחוחרלהכנע אל השכל ומה שאמרה שלמה אהיה
כעיטיה על עדרי חבריך רוצה לומר למהאהיה חעירכת עס הכחות הגשמייין
טהס עדריחנר׳ןיעןהסנכנעיסתחתהמערכהוכיככיהשמיסט לא תשלוט
הזזערפה על הנפש והצורה העצמית רק על החומר והדכריס הנמשכים איין
כנודע ועל כן הס עדרי כוכבי הסמים וכסיליהם פאמוד וצורת האדם היא
המדברת אליו ית' • והשיב לה השם ית כדרך וה אס לא תדעי לך היכה כנשים
זכוייליאס אינך יןכלתאתעצחך שהיא נפשך עד שתשאל איכה תרעה הנכש
ואיכה תדבק את החומר הגשמיות אשר כוה נלאה שאייך י1רעת את עצמך ווהו
אומרו אס לא תדע׳ לך כלומל אס לא תרעי את עצמך ואופן הנהגת נפשך את
ניפך בהיותך את היפה שבנשים שהוא כנו׳ אל נללייהמישפעיס כנשים שכיסת
ישראל יןיא היפהשבכלןצאי לך בעקב׳ הצאן יר'תתנהנעצ*ך על פ׳ פקיע!/
1 4
1
י־׳
*
>
;
י־ י•
.הצאן שקר»ין ויע׳אתגדיוח׳ןוהסיהכיזיתיהגשעיות ד נ י ע ל » מ ז » r r
שלש אמתהעולם של* ייעיס ל׳שיסלס תראי יק תעשי!!א על השכלת היד.ני6
אפגש כבי
״ !,עלפי מדתסמצ־ההתלתבאלמרז־גתשלעיתש ייד׳עתס
"^־הדיך השג׳ אשר ביארנו שהחשוקה היא החומד אשד *כינה בנקבה כליי * -י
;החימר אל הש^ל שהיא םס<יה כ*שר תשל גת״סךאסר הכת לתא כי הכעה5י
1אחל המוחשיתיה׳א נאיה באשד תפנעאל השכל להשכיל ללטי'!לא תחסן *מר
,הפומשוי&א שמילה אני ינאיה »!תיר׳שלס הכחית הפנימיות הנפשיות יאשר
שכאשל תטה אל המיחשותהיא כאהל׳ קלי וכאשר תטה לצד השפל או היא
טעםלשחחתהכאומ אל תדאיגי שאגי
rural
•כיליעותשלמה:
שסלתל'1אמרושה1א מצד התענונייהגשסייב אשר כע לב השפל ייכאתלמעגנה
ובייחוד ממגל תבואות שמש !זאששוכתניהשחשואמרעודכמ א * ולס הב*
הכעסניוהתאונישהסגניהכחהמרגישאשוהואאסהי^סר הש הרהיב*
ג!מ1נינוטלהאתהכלמ׳סהסצינייס!הס מגי תעגיגי כשר!התענוג הסיגחד^
שהיא לעוול אל השפל כ׳ לכן ני צרתי לא נטלתי וכנה התעניג כשס כלס יען יצא
ממנו היין אשל הוא נמשל ככל מקיס וכ״סוד כמפוהזה אל התענ־נ כאמ פי
יבנאל י0ד הפסד»את
הביאנ׳אלכיתהיין!ם'
טוכ׳סדודיןמ״ן
השכלהגידהל׳שאהכהנפשיזכויי׳ריהג׳דהליאחה השבלמלשראל שתאלכ
גפש׳ וענמיתי ואיוה דרןישכוןאודומנה לא אוע!ילדיעבי איכה תרעה־ את* •
»א»כה תלכי ן כצהרים שהוא האור הנחל והיד׳ היא תיו לנכס שאק רא!י שאלי?
>עיס׳ה ומעירכתעלעדיי החיסיס םהס׳חב׳ייך בהשגת הצור!ת שהיא הלשגיז
>h
הראשונה מהגיהשגית כאשר מ א ד עיר מהו אומר! שלמה אהיה כעטיה
עלריחבילך הלליכנ׳ באמתך ילמדני!לא אטה אחריהם ידשיכ לה השכל א6
לאתדעילןאתהחומר היותר שלם שככל החמל׳ם כנודע!מ! אלחדי היפה
גנשיינאי לןבעקביהצאן!• wהכתית הנפשיות שהם צאן השכל ״הפינה באלן
אחל לא ת2ן כעקכי״התיש»0לק בעקבי הצאן סתס נמס צאני נאןמלעזתיאכי
אני לועה אותם ימפ^ט מהס הציח מהחסי׳יזרע׳ את מ־ימ/יעל ישבלת
י קחעיישהס המרמה והמחשבשהס חעי החושים ותל׳הדכקיתןלמעלה י«הש <זא
על משכנימ הרועים כ׳ מה שהיא למעלה מלס היא הסכל כמדע !שם t i n
,
נ< ד'ני •,סתהיהכלמגמתכטהחומרבהמעתכיחת׳ואלהשכלכסרע׳
!הנח א״ת לבאר ההשייך© הללי על»©ן !ביחוד 3״ xמל h xכלש >srrr
פסק.
כהלל לדכי פעס נסתר!העם לנכס אפשל שנאמל שדכמשקיסהלל! דדך יפי
יבשל בעעיפנ׳ אלדיס ואדם ייתיי׳שסעל מין במעלת תהלת מלתם הקד׳שיז
ובייחוד הדברים הפנ׳ס״ישבאיגלד׳רן פאי זלט<זי0סריליךמי»ןערביי£p
דברי רידיס יותר סיינה של יערה והסהדבייסהנאמרייעלפה שמם כתרי תדס
שכמת ישראל מרכיחמסהתירההנרמותלע׳ל כמלת המך ממ
ו0ג2י
^אח מ
*9דה*9חס
to
0א»רסשאומר!שמןתוקשמךה!אעלהתייה « י •h * » 6 6הקחפ בחן.
9ו)6אימדתלתיריכדרך משל מפניס» .כל גר אל,אוק שהשגה כאחתימסשבגי
אחריך נדוצהוסיכלו' משכגי אליןלעפיק נ ן ני מיד גריץא^כל כיזיתילהשעך:
וזאאסריןנרוצה ואגרה סאחמ השגתה!הואכשהכיאנ׳ המלך מלכו ש3
עילסחדדיו!הוא הדכיךתהמישגכויתיבאמצשתןהנהאו נג׳להונשמחהבךכ*
גשיג מעלתך כשצמות!אתר שביאר דרך כלליתשיוחתהמשיג איתה ביאר כיחיי-׳.
התעמגהמ״שג כזריעת ע״דות!היא תירה שנעל פה.החסידה אל ! i n nהם י
המכמיס זל!השלמיס היודע־ס הידית התירה ווהו-אימר! מבירה מדין ידין.
Vערביס עלימ דברי דודיך המפרש׳יסדוידךשהסנחד׳ך יאהוביך באחתנתעע •
כהס׳ותרמיינהשלתירהענמהיעןהרוי׳סהמיאהכוךמישריםכד^ מישד 1
&השינ)אמתתה!ריתיךועלכןסכיראת.0י]יזו מהיין עצמי הנמשל לעגמתך•
וזזתורח תשיכ אמריה ותאמר לה לאימה הישראל׳תעחורה אני ונאוה בנית
ירי0לסקראיזבנ;תידושל0אתכתההמ[1מעדתחמדעי.שראל שלא ידע! נלא
•כימעימייתה כי לא רכים •חבש! שתשש כחס בהשגה בנקרה ועל כן קראם
מות&!ואמר.ליןס 0ה׳ 6שחירה לימיו על חלק שטחיותה כפי מה שהיא ׳
״זממתלקצגרפכדישנ׳כללהכיןאותהעלדיןשאדזל שנתנה אש שחייה יגל ״תירה גת 0
01אש לבנהשפניסימההיאכאשלמהיעןכלה שמותי! של הבה ושטקיותה i tפייירס
כפי מה שהיא אגלט *נשמת היא אם&חויהולרמווילכיהחלקייהשיאמיההתייה i p*11ג ו '
שהיא פחויה על החלק החנינישה1א כאש שתויה יאחר שהיא נא!ה על החלק
ואברח . .שבשני חלקיה אלה היא כאהלי קיר
הפנימי שהיא אשלננה:
ןכיריעותשלחהפ! החלק השטח״ הנמשל לאש פח!ו< 5הוא כאהלי קדר ועל
החלק הפנימ״אחר שהיא כיריעיתשלסהעל הדרך סכיארני שאהלי קדר הס׳
שיתחימננוק •׳ריעיישלמ' ©יוגלו ילבסייעל דרך חלוק כיהנו'קייהמכתיריכיארתל
בפיתלמאסיניחלקביפהייהלא כה דברי כאש נאס היוכויוככטישיה נץ כלעוכוינ
וr!Kרא xכיאויהתיוהסציאגוחהיתביחלקיה כנו״נתניטעס נטןלכחרוייהיילמכ
בהירות' ׳!היריתהכשמשהמבההאתהע־ניס עד שאין יבילתבשיס אדסכה״יע
בשר!דם להשיגה ולהביט בה|כהי׳תה ריחנית כי* שהיתה אצלי ית' אמיןיאס לא
היה מגשיס xpthנאש שחירה לא היי יכיליס להשיגה »א אל תראוני שאני
©חי גוירת!ביארה המעש המיבאז^וששוהתי׳השסש יהיאפאל! אמר ששזפתו*
הבהיריתהגמל אשר כיגפמש יר*צא סהכהיריתהחסנה בשס שתש היא היה
הבתשחחתי&היברח השי להגשימני!להלבישני כתלביש שמדות כדי שישיגו
ואופרח בני אמי נחרו בי יכוירנה לרמוז על
איתי ועל ב! אני שחרסית:
בני ארס&הס כשר ודפ שהם דומים לחלק גשמי!תה והס במדרגת כני הא0
והמלאכים הרומים לחלק הריחני שכה הס כחדדגתבני האב ועל כן אמר לרמו
על בני אדם המיוכביימחחו בני אמי נחו! כי כלומר כעש! ׳.חרה אפם בי wojM
מטרי*
!cr
שידי .1שיריט
יעדהי1תלכדיזי0יזזר׳סשאד האומותליה!כרמישלי*5אכיסהילכאתל־מ
בזה ל מ י כ» כ ל ה * » מ כ י י מ ״ מ מ מ ־ ^ י !
זרזגתח
ישרילאנטרתי:
להצחה מונחת אמתת תורתנו והס שומרים איתסכחלקיסהנלקח״סממנהאשר
n iאותם כדתיהס ונמצא שהס שומרים א:תה יוחד פמה ששומרים *!תההא»»1
ימ־אל׳תאשדה יא האומה המיוחדתלה המכינה ככרס היצכא תעל ק אהיה
כמסרעמתמהאומה הנבחר תהמיוחדתלה שבד ארס כלס שהם הנקראים כג»
אמה כיויכענןו כה ושמוה ס נורה אתהנרמיהוריס והס שארהאימוימ״הוכרמה
שלהוהיאביתישראלהמיוחדתלהלאנטרה ־יאהר־ אשד ממר דבורה נגד
האומ! וסתמה ׳חתמה דבר בהתרעמה על האומה הנבחדתהשיבה פנשת ישראל
גס שיא אמריה נגד תרתנו הקרושה הנויוכה תאמר הגידה ל׳ שאהבה נפשי
איכה תרעה איכה תרביץ כנהריס וכויידיהגידה לי תירת׳ המיוחדת ל• יסאהכו«
נפשי איכה תרעה ואיבה תרבק כחלק הרוחני והפנימי שכך פה!א דימה לצהרים
לרוב בהירותו חה׳רוח! כהו שהוא השמש כצהרים שאו האוד מתר יזק •והיד
ובהירהוא בשחקים־ .וניאדח עוד ששאלהעלהחלק פכנימי מ־וייני
י ק כחלקהחצזנ׳ ישתתפו בו שאר הדתית משאר האומות בשתן׳ הפז״אזשלמ׳ד
ל ־ ־ .-אהיה כעיישיה על עדרי חביריך יירלמה אהיה מתערבת ומשתתפת על » r r
תביר׳ך שהם שאר האומן'הנילאשר ה 0עדרי שאר הדתוישהם חבידיןכ&מין הפש
י
'י • - -והםיחייס הס עדריהם שהם מונהגים וחודדכיס על פי דתתיהם * י ־
הת!יהאלהא!חההצכחיתשהיאהיכהכנשיסשאס אינה יודעת
והשינה
מעצמה סידותהתודה תצא לה בעקבי הצאן י״לכפשישת הקדמונים שהם עקב*
הצאן כמה שבתש כס!ד!תהתורה!סתריה כללותיה ופרטיה ותרעה אתנניה על
יושבמתהיועיס המנהיגים אתהעם ומישיי׳סאותםכסידותהאמתיות זה׳ א,
הקבלה האמתיתמפ• סיכייגז ולא מפי הכייס וזא אס לא תדע• לן היפה בנשים
צאי לן בעקבי הצאן ורעי אתגדי1תין ופוי׳ייאס לא תדע• לן מעצמן צא• לן
בעקב׳ הצאן דיל כמה שנתב! הקדמונים ורע• את גדיותין על משכנת החפי5
אשר קדמון:
רכהדמיתיןדעית׳אראלעזרלבתמלטסםנשכ׳/ה׳האכ׳העימד
פרשה ב נ5דריש
לפדותה!היתה מרמותלשבאיס ואומרת להם לכס אנ׳ ושלכם אנ׳ואחר׳כפאם
הולכתאמר לה אביה מה אתהכורה שאין כי כח לפדותן דומי pכשעה שהי!
^ * " ^ ישראלחוניסעלהיסו׳רדפ1מצריסאחדיה'!ישיגו אותסחיניס על הים והין
ו ,ישראל רומזים למנר״ס מפחדם ואומרים להם אנו שלכם!לכם אסואחר׳כם א ע
* , ,לכיס אמר להס הכה מה אתש שבור׳ס שאין נ׳ פח לפדי תפס דוחו דמי ת• ף
הגה הכנת כמנת דיזל
שתקתיך ההד הילחם לכס ואתם תחרישו; עכ:
לססת׳ «ובוארתב״ש!בהכתוכהוהוהואחספ׳ס לפרש׳ ול שתא כאל! א מ ר צקב׳ציהיסיס
הרכה כשאספת׳ מחמת׳ לצאת לקראתן ברכבי פרעה להושיען הנה אן־
שתקתין
* •י• •י'
p } i
מ
: 6ש נ
כ
ס
ש י ך
זן
s « w n
• *תקת׳ן ייחל פל״תא1מי'ווומזמ ללסחיוכ פחדן ותהיהלפיזה חלת לגיס?׳
•כיןניצת סיסים ימן למחנה שכינה והיא כאלי אמי »'»ן היית קוסמי שהוא
,מחנה שכינה עפיככיפיעהאו פ מק מ׳ ן וכוי ,אך ליעמיעס מאמי יזלזל
,יוכן הפקק כפשטו נאיפן אחי ויתכאי נארהיטנ אחי שנעמוד עלא״תמ
היכנתכיונת ולכמדרפ הנזישנראה כאמת פיצו כינייס הנוי הנאמייפ כאמת•,לימון כה• 0ימי ממה ^ ^ ^ ! ^ l ^ ^ t oכ׳ הנה לפי המינןלפיסריהטא
קשטחייתהדכריתתח״כקוש<א ח!י{ה אצלי והיא כ׳ הנה מה שהניא לריללכרם
כלזההיאלמה פמצא<כת!כגת!רהמסכיס לוה נומןנאתננ׳ ישראלממצייס•?'ילחש לכס ואתם תחרישי; שהוא קשה ה״שוכ יען גויממחייש!; אינה הפכ״ת
.ולא מתייזסיעס גורתהי׳לחילכס וכוי וזה הכייח לפייכה מלמימיתיך שהו מלשן
שתיקה!הוא כמו שתקתיךוכויואכ הוא אין זווג עילהיפה ולארא׳ וה כיאי,זהכי
ישם נאמר שאחר שילחם אי לפחות כשידו הוא ׳תינלחס להם יהיו הס שיתקיס ולא
.ק רם הקלחמה ונמשל הזה שהניאו פה י!ל וגס כנמשל אמר שהשתיקה היתל
:קודי שהתחיל כמלחמה מיי כשס׳! יומויפ למצריים שק אחר! כשעה שה? ישרו!
.יו ניס ומימיו ׳שראלרומויםינוידחיתיך שמקמיך ומיואש היה כתיכ כידילאתס
!יןחרישקןהיילחס לכס ל׳לאפשר לומר שהסמפכימיסמכל צי אך כמה שקרס
»גיא!תלמצחמל אל השתיקה ניאה כאמתשלמלחחל ל מל קיימת א! לפחית
* ivfe׳ס כדק אחי וקשה אין אמין כמדרש הנו ההל־ הי •לחס לכס ואמש
אחי ההשקפה
אמנם
•תתר״שין כליית דלאיא׳ ול כיא׳ וה פ״אמוי
הצחפלככחינל נאמנה תגלה יתךאל כוונת רול כמייש למי מסכמת מפל צר
לפסיק הילחם לכס ואמס תחיישין וכוי ו1ה כ׳ כליית ושיאל חיניס על היס קייפ
7וא המצריים על׳הס למה שלא היו עדיין חוקיס כאמונתסהאמתיתיען נמעיט
כחצר״ס וילמדו ממעשיהם היעייולאהיהכחכשנלס להשכיל האמ1נ<'האממיות
.עדשיאואתכלהאותיתוהמופמיסאחישהטכיע השי את המצריים כיאחר
.אשר ראו הטכיעהצאמי עליהם וייא ״שיאלאתמציים מת על שכת הים וידא
ישראל את היד הגד1לה אשר ע»ה היכמצריס וכויואו נאמר שהאמינו נהיונמשה
ענדו שנאמי אחי כלוה יאמינו נ»'וכמשה עכרו :ועל פ׳ הדכריסהאלק
:הנאחריסכאמת׳תנאר הנל נ א י היטכ תה כ׳ כשיא! ׳שיאל אתמני׳יחדהים
&חי יהס מחילשת אמינתם כאמ1י היו חושכיס שלכליד יכולת ה'להעניש את
המצריים היה להם כח לרדוף אחריהם!כאמונה הנפסדת 0א ת היו מפחדים
חלש ינלייתס הם צכסדיכ ••נד הפסד אח!צתס כיו חתיפיןכחו שלמעלה שלא,
יזיוראוייפ שיצילם השי *כדי לתקן זה השתיקיהש׳ נלשגיזת׳ לנפלאימאמוניתיה'
לנפסדית נמה פנתןללם מקים שינ׳רו וידע! הפסד מחשנתם הרעה כדי שייתר.׳
?פחד ״לנס ויזכרו כל האותיתוהמופתיס אשר עשה נקרנ מצרים וישונו אל \
*נעצא שהוא .׳תהשתיקש ראשונה קילס המלתעה כר׳ שיוט ל&ילסס הפ* לה» י
;
״
״ מ ׳ ' ׳ ״י׳
<»1ר השיר*ש
י *< 6 #כ א במדרשו€ן בכסק!אמס תחרינזי• רמז mה pסייזל ד׳ Jך ^ f l
&לתחיל«זש! במלחמה הס •די! ב תקים חעצמם ט ממיז פ״תיקם השי קי־־ם
למלחמהצמםך שהס אתק! מעצמס מכל מחשבתם הרעה כשעת המלחמה י!א!
•זצרצה נאוחייאמש תחרישין שהיא בשעת למלחמה עצמה סהש ליו פיתק׳ם
מעצמם ט לא אמרה״יצחס לכס ויחמש אתכס שאז ליה היתר למל פנאייד
במדרש אך כא!חדו תחרישי! פליא לשתיקל ששתק! מעצמם א י 0ה־ תר המדרש
אדרבה מ מ ל שהשתיקס השיתחלה קידם המלחמה צמשפל שתיקתם כשעת
'$׳{יום לנס ^תלחחימאילילן ועלכן אמר 1להד הייצחש לכס וכייכצומר ממל שלשתיקם תחלה
צמשך שלס שתק! מאיליהן בשעת למלחמה וזה! שכתב" ואתס תחר• שין והיא
דקדיק נכין יפידים נאה ומתקבל בכס־ק !ט הותר ?הפק שלדגיש לרייאכ־ג יל
היא •ל
ודנמ
צשון5ו?/נע'בוכפירו'הת!רהחלואתסתחריפקלפךוי!עיןוכ)'
»פ»ק ינ״ל הרגיש שגורת ואתם תחר׳םקאינה מתיחכת עם גורת הילחם לכם יסייאילם
דברים הככ״סולא מתוחהיס א! מצטרכים למלחמה ילפתיקל ולילל היילחם
לכס!אתם תנוח! א! אתם תשס בטח וכויאו שיאמר היידכד בעדכם ואתם
תחרישי ,אךהשתקלע&לחלח»לא׳נל מתיחהתבלליתוןק ש־א ואתלר״יכ*
באלוודטמלתמתרישיןהיאלפךו׳ועקיזליאכאליאמר ט לאיית שישראל היו
י!5עיןס כאוחלמעלהויועקיכנ״שראלונויאיר שאחד ש־לחפ השי בעיר f>'j
*זעקו עוד ויחרישקוסיילנה לכימהשפירשירכותינ! כיודירש המיתקס הכל ט
׳להיות שהשי השתייך קי6המלחמהשהיו מרביים עם ליצר״! :היו י.י—0
'ללס וא!מריס ללס נכס אצווכו״אמר ללס לשי פאת^ ש׳לאש השי ? צ ל הס
׳׳חרישוןמאיתן לדברים סליו מדנר׳ס קידם למל שיראי אתייבילתלש׳ ה כ בת ט
9ליה הבה לשישתין מאליהן ט מה שהיו מדכייס יןידסלכןעדפל׳צל־)• לש׳
ללשתיקן כאחויליל מדוב פחדם!לפהד אמינתסיביצילתלש* והיא קל וביארו
ע!דבמדרשהצוישקרה להם כלזה הפחד״צד ההרגל שלורגלו כיןלמצי»6
>יצמדואתמעשילסואמומתיל'לרעיתשצר!בלהרגצלי]קשיההכרה מלם יעל
כן אמרו שהיא משללכתמלכיסש:שכית!כו'וצא המשיל! א־ת! לכן זכר לנשכה
כיןלא<מ!תלל'<תלכת קלה צהתכעלמרדם הסכאיםוצצחוליממעשיאםועל p
המשילם לבתלמתפעלתיותימללרנל עם השכא׳סיעדםשיכחתאביה **יולדתה
וכאשר שכחה כל כח וגדולת אביל חשצל שאין כח באביה לכריתה!על p
אחרה לשכאיס לכסאנישלכסאנ׳ וכזי והנה כמשל לנוילקיימל ג)ית לכם אני
לגזיתשלכם אני לכןהצחשל יען גזרת לכס אני רל הנני נצגעת לכס במדרגת
פפימ־שהיא נמכימלכסוגזיתשלכסאני י״ללנציכאחדמכסעדמי^שלצואת
4
מלך ישראל כויזלליותשכמשללבתלנשכיאלנללעביותליל קיםבזמן על כ!
הקדימו לגזרת שלכם אנ*ג!רתלכס אני ככת לנשביתשאומלת ק ייצר להיג•
}!?!רגללעתלכ ער שנעשתה כאתר מלס «ש־ןי לגזרית,הא»ה ציירה" ימזר#
בג 5א
שיר הסירים
רגיוליא אימח ליי׳ הולכת אחריכם וכו'כל!מר כאשי תלכו אלן כאחד מכס eft
ככת אם כשפחה וכוי :ואפיו ייזל שכן היה לנמשל כישיאל כ• רד© מצרים
אחריהסויא<א!תםחייסעל הים אן אמר! שישראל לפכת ההרנל אשר הדגל!
כיניהס וילמדו ממעשיהם ומה גס כהיות שהיה עחהס ערכ רכ וגס כני ישראל היו
י״עטיס מהם שלא נילרו כמצרים על כן הקדיחו לומר שלכס אנו והיא כאלו אמרו
להס הננו עפ אחד ושלכם אנו שאיןהכרש כינינו ועם כל ול מודים אנחנו לכם
שאתם אדוניס עלינו!לכס אנו נכנעים ועל כןאחרו ראשונה שלכם אנו ואסר ק
אמרי לכם אכ! !כויומשתי המחת חייכו גם הס הגורה השלישיתכאחרס!הנה אנ!
ואפר .שכאשר ראה השם יתיכוחןלכותוכליותרוע
הולכים אחריכם!כיי•
מחשבתם !תלשתאחינתס כיכלתויתיוכפח השגחתו והשפעת עליהם וכקרכ
לכס השתיקס מיד קידם שילחם להס מדכירס אשר הי! חדכרים לשנאיס
וחמחשכתס והפסד אמינתס אשר ׳פול בהם לשתיקל יען גס המחשכל תקרא
עיר שחה
וביארו
דבור על דדן ודכרתי אני כלכי וכייואמרת׳ כלכי וכוי •
םהשתיקס השם יתיקודס המלחמה גרם שהם היו שותק׳'מאליהם אחר שלתחיל
עייניננ
הוא ׳תיכמלחמל כאמור הא כהר הילחם לכס כוי־ ואפשר למר עש
פירוש אחר כפסיק מכוון עם כינת רול כמדרש לנוי והוא כי כה״תש ישראל ־" ^•'
שיתקייממחשכתס הרעה!האמונית הנפסדות שהיו להם קודם כחמוינגיצא שהיא
גס היא היתהעיורתכמלחמ'ומשתתפתכיש1עה שבהיותם שלמיס הי! מוסיפין
כח למעלהכדעתרולוהוא מה שאמר הכתב לסיסת׳ כרכב׳ פרעה דמיתין
רעיתי ירצה כשיצאתי כמחנה פיסת׳ שהוא כנו׳ למחנה שכינה כאמור להלחם
כפרעההנהאודמיתיןוהמשלתין למשיתפת ל׳ ולרעיתי במלחמה שאת היית
עיורת ל׳ כי מלתרעיתי הוא כמו אחים ורעים!שיתפיס כרכר מה ועל פן אחר לה
השם ׳תיהחאר הוה נכחד מכל תאר אחר להיות! רומו על היותה עוורתכנסת
ישראל בשלמותם ובישועה עצמה כנזכר• והכינה כפסק היא לומר שלהיות
שכנסת ישראל היתה מתרעמת ומתליננתמהגלות המר!הנמהר כמה שאמרה
פלחה אהיה כעטיה עלעדריחכיריןכמו שפירשנוהווהשסיתיהשיכלה א» לא
תדעי לך ליפל כנשים צאי לן כעקכי לצאן כויכלומר דעי וראי ללנלגל לקדומל
והיא הנהגתהאםת כאמור • אמר ללעתללשםיתישתוכירזתתן אל לכה
שבהיותה ח!!רת כתשוכה א 1לא די שהיו חזשנחיס מחנו ׳תיאצא שמדמה וממשיל
אותם כאלו הס שותפים כישועת עצמם ווהואומידמיתיךרעית׳ ר״ל מש!תפתעמי
כזמן ששבתכתש!כה כאופן שהעין הוא הגורס הגל!ת!לא דכר אחר ז
זאנ!ר להעיר השם •תישאובומןסיסתיכרככ׳פרעה 1הואומן המלחמה עם
כיעל וחילו להשקיעס כיס הגה או היו ישראל עסקים כתירה כמו שדרשו רול שם
וכפי המדרש שוכרנו הנה כמה שהיו שותקים מהאמונזיהצפסדותוהדכור הכלת•
נאיתהנה כ1ההיונעתקיס מיד כהכרח אל ההתבודדות הראוי !הנא!ת כתרה
והדבור כה כשני חלין׳ התירה שבכתכ ותירה שנעל פה על דרך מה שפירשתי
כמומור
5 1
ה א
1ה
,
ע י ר העייףימ
4tt
0oslbwtttrהאישאשילאהלוז'כיאםבתיה'חכציו*בגכיתכ!ה
ייאמי ביחלק ואש!; יו* א!מי< כה נ6יי לחיין בשת• יד י ת ילז:יר־ -בלש; זכי
קרא החרות י/יריכ יע; היתה המיה אז כה־ בלח• יייג-:תעדי; כ־ן :שהיא
עתהמיגשמתפתשש כחה כנקבה ולהיותםהדכיי כת דה היא בתניעת הלחיים
א־יוצאוילסי׳ךוכוייהאכאלי אמרה כשהיתהסיסת• ברכבי היעה ׳טיהנה אז
נא!! לחייך כשתי התיחתכמ יאמרה ציארךבסחייש על התכלה שהיו אן ישראל
מתפלליסכשירהוכדורהובנגיןנאהבמו שדדש! ר!ל כפסיק ק־מ! שרים אחר
לינניס סישישראל התחיל! לומר שידה1להי<תהנג<;עקי!כגרין !היאתפעתהציאר
ואינממגש כתנועת הלחיים רק בתנועתהציאר על ק אמד גיארן בחרזיםיה׳ם
חלביים הנאמו׳ס בחרו! כבי דרך המצננים :והיתח תשיכתכנפת ישראל
.
נעשה ל ך מפסק תירי והכ נעשה לך וכויעי הנך יפה רעייתי וכינתה לימד כ׳ ע ד תשיב
לעהיקכתרה כחאזכתחלהכיתר שאת כשישיכ השם ית' להתחבר עמה כימי
צאתה מארן מצרים והוא אמיתיי והב נעשה לך זב! ייאצחנ• נשיב לשמור לעשת
אתכלדכר׳ תריעו שהיא נחלקת לשני תריס כאמיר שהיא תרה שככתכ ית יה
שבעל פה ואמרה שתהיה עלייה של תירה בעלי׳ הזהב!׳היה כה כחדרנת הכפ־>
פ׳ לא ׳גיעהע״ן המושג בת רה מצד ש:ל בני ארס!אש רבהיאלמדרנת התיה
עצמה שהיא ארוכה מאין חדה ורחבה מנ״ס אך תהיה מדרגת הע״; אצלו
כמדרגתהנקידותמכסן>הנעשיתעלה!הבשהיאמשלמ;כיכמכלצד אל הע״;
על התירה ווה! אומרו תירי זהב נעשה לך והוא כאל! סחר שישמרו התירה בשני
חלקיה ויהיו עיסקיס בה עד שיהיה עסקםוע״נםכה כמינקדיתהככןיעל תלי
והביאה ראיה לדבריה בנפת ישראל
הזהכהנעשיסכמלאכתהאמ;:
המכרתממהשקרהלהכשניהומניסגסיחדיהיא בזח; הייתה דבקה עם הכם
יתוכזמןהיותהשסיתינרחק ממנהזוהכ׳ כ ע ד שהיה השם יי/נרחק ממנה לא
היהכהאפילו ריח וכל ש !:טעם וזה ה!כיח כפכק ער שהמלך כייככ! אן
כשהיה השש יי/מתחבר אליה היה לה ריח יטגש לשבח ועשתה פיי למעלה יזה
הוכיחה כשני פסיקים הנמשכים ציויהמיי דדי ל׳ זכי'אשכיל הכפר ליל׳ ל<
יהגה על הזמן הראשן יהיא כה״ת'כמצרים!לא היה מתקדכ השש
וכ< ־•
•תילילחסלהסולהישיעש שאמר עד שהמלך כמסיכז כ!'רצה בזה שנעיד שהיה
המלך מלס של עילס כמשכן הגבה למעלה נרחק מהאימה הישייוכלתי נלחם להם
להצילם מיד אכזרים לא יחמול :נרד׳ עוברית שהיה לו ריח טוב מאד ובהיוהז
השפ יתינרחק ממנה עוכ ריחו המיוחד ל! ע ד ולא נתן שיחין ים'!הוא כאל :אשרה
שבעוד שהיה השי נרחק ממנה!עומד גמ סיב! למעלה משביעכעילפ העליון נודה
עזכ ריס ה לגמרי עד שלא היה כה אפילו ריח מה• וביארה מהשקרהלה
הטור כזמןהשנ-ההפכי׳ לזה זהוא כשיהיה השם ׳תידבק כה !לן כין שדיה שאז היה
כצרור המור שהוא מריסריחטוכמאדווהואומיצויר המוי ר!ד׳ ל׳ כי; שדי ילין
יליהשס ׳תישהוא לולי הוא צלול המור ל׳ כשב } שדי ילין או שיאחר שהשם ׳־.שה f
ת ו ר
־
ז
ר
ו
ה
נ
ד
,
סמ;נז
יח
שיר השירים
•מסנה בשם צרור המור לטיב ריחיוכשהוא חד• •Sודבק עיי• )א!הכ אותי או
ה! א נמצא עמיד עמי ו!ה! אי ח'בין שדי ילין ויהיה ריחו והוא המושג אצל•
נ!כע1לזתיונ<דןכדרן המור כאשר •חממו איתובחיןש היה נ!דף •ותו׳
ואחר שכיאוטכהייחכומןהדנקת כיארה ט כ הטעס והכר• הנמשך מוה
ווה! אומי אשכול הכיכר חדי צ׳ כפרחי עין גדי ירוה חדי אשר וכרתי הצה כהיותו אשכול
לן כין שדי היה גס כן לי כאשכול הכיכר הנטוע ככרמי עין גדי שכל אשכולות׳! הבוגר
עוש׳יביחתארכעה או חמשה פעמיס כשנה כמו שבא כהגדה לרול והא כאצן
אמר וה חד׳ הנ״ל ה!א ל׳ כמדרגת אשכול הסכר הנטועיהמצוחח כפרחי עין גדי
אשר פריו ׳תןכעת! כיתר שאתעלכלהפיחת והנטעיס :וא2טר שיפירשי ' ,נ ־ ני'
ששה פ ; קיפ הללו נא.פ; שני משכיס אל הסנה עצמה אשר ביארנו יהיא כ• אחר פ!8לי ׳5 0נ'ל
פנתר עי! ה כנפתישראל על הגלוי כשהיא מעורכת כין האומוימה באומרו שלמה
אהיה כעט ה על עדריחביריךאמרלה השסית'שה;א מדמה איתה כיןהאומית
יזה כמו הסיסיא כין רכבי פרעה שנאיכי וכל רככ מצריס וכויםלא היו כמוה! צחכ
ולחוק וכל הכיסיס ומה גס כהייחסרכב׳ פרעה המלך שהיי חפינקים היו כלס
מבקשים לעלותעלהסס״א פן האומות מהחצים לכ!א על האומה הישראלית
גתהיה תחתיהם כמי הסיסיא תחת הכיס ייא לפיסתי כרככ׳ פרעה דחיתיך
רעייתי ותהיה לפי וה יוד של לסיסתי ניספת כמו שפירש הרא״כע יל שהיא המו
מלאת׳ משפט שהי1רניהכתיהיא כאלו אמר לכנסת ישראל המשלתיך ודמ־תיך
דעיתי לסיפיא אחת כין רכב• פרע־ שחצי' לבוא עליה כן כל האותוי״ה רוצוילבא
לה השי שלא תצטער מהגליתהיה כמה
ואחר
עליך לשעה דך תחתיהם•
מרוצים האומיתמה לרחן> אחריה !לשעכדה תחתיהם כ׳ הרדיפה הואת
שרודפים אחריה ומשתעבדת להם כגלית הנהיהנאהלהתארלכפרעונותיה
על דרך שאייל גלית מבכרת עין וזהי איינאיו לחייך כתריס צוארך בחחויס ג!!' ח5:ית
יוינא ו לחיין כתריס שהסכמי אל הגליתיהשעכזר סה!א כ מתנ רסן על לח״ עין ימי
הפישיא החכרת והחי ייס הס גיכ כדי! תקשירייםישימו כצואר הסיסיא כמו שפ•
הרא״כעזל שהויכצו משללשעכודישישיושעכדין אותישארהאוחויהנ״לכח׳ החככ
על הסיסיא שמשתעבדת ונכנעת לי לכל אשר •חפי•) יטנה על ידי המתג והרסן
ואתם הקשיריפ כציארה ולחייה פנויואמי לה עידהשי שעי השעבוד והגלית יצא
לה לעתיד לבא שבחקים המתג והרס; שהם תירי וחחוי הסיסיא של צחושת וכוול
•עשהלההשסיתית׳י׳והכעסנקייית הככן> כי תחת הנחשת יביא והב היא
ובית יינו יכל פמליא של מעלה יבא! לעזי ולהועיל ותחת הכיול יהיה כסףויהכ
פהס המתכיתהיותי מעילים שבכל המתכית״א תיייוהכ נעשה לן עס נקיות
הכ:ין.ירכשכי סבלני תן בגלות אני וכ׳תדינינעשהלן עדי והב לעתי לביא
עס נין חתהכסן של חירית!מניחה ושובה!נחתיוהיא תשיכ אמריה יתאמר לו
•ת' שחה שנתרעחיעל הגלית במה שאמרה שלמה אהיה כעטיה כויהוא לחה י
0ל ב ה ראה שכשר שהיה השי בתיבה!כקרבה ובכית מקדשה שהיה מסיבו או
נ
ה
כ
1
5
הה
^ץ• השיריש
היה גרדה מתן ריח! ריח טזכ כריח לכנ׳ן!יא עד שהמלך ב־־כיב׳ נרדילתן ריסי
»ר'בשר שהיה המצן חצן מצפי הסלכיייתיכמסיב! וככיתמקדש r » t w :שנינ־פ
ע-ד שאז לקצה
כונרד׳נתןר׳חוהמיוחדלו שהיא ריח טיב!חזק־ ואברר•
שני חלקי השצמזתכתכלימהחווק!הס ע!יכתהרע!בחירתהטי :ילה״ תשעש״ת
הטיב הוא כהתעוררותוקיס עשה ופועל חמי אשר׳תארתמיד כחמימית הדבק
בתניעה כי כצ תנועה מצידה חים מידע כחכמת הטבעעצ כן בנה הה ־.ע י י ת
אצהטוכ והפועל החצ!ניהצ חים המ1רוה!אהנקר'מ!כק כערכי שהיי חש כטבע
כחזשביארזהו הטכע״יזרצתה עיר כה״שיצו עשיית הט!כ אליו צרחה אצהריח
הטוב הנמשך ממנו שהוא נחשל אל הפס הטוב הנמשך מהפעילייער טיב CC
משמןכויזצהיותשהשס הטוב צא יצא מהעדר פעילת הרע כ׳ יהעדר לא יצא
מציאיתעלכןהמשילהעשייתהטובאלהמורמצד הי:ת! רומז אל הפשלה עצמה
בחמימיח! ואל השסהטוכ היוצא והנמשך מהכעילה כריח! והוא משל מפכים מכל
צד ויזא צרור המור דודי ל׳ כין שדי ילין ׳ריהנה אז בהיות המלך כמכיכ׳ יכית
מקדשו כנויה׳ה צרור המור דוד׳ צי ולן כין שדי אשר שם יי/חמס ׳!תר והוא המשל
ותאר הפעילותהטוכותשהיית׳ מתחממתכהס והיה ריחם נדן׳ כריח המ:ר אשר
מטבעו הוא שכל עיר שיתחמם ׳!תר יהיה ריח׳ מרן> ׳׳תר כמשל הכעולותהטיכ־ת
כ׳ כל עוד שיתחוק האדם כתנועת! כהש שיוליד חים ׳!תר יהיה טכעז ושמו ׳!צא
ועל הדולק השני והוא הרחקת
בעוצם •ותר והוא משצמפכיימכצ צד כאמד
הרע שהוא כשב ואל תעשה 1ה!א נעשה כהעדר התמעה !כקייריתאמד אשכול
הכופר ד!די ל׳ ככרח׳ עין נדי פ׳ הכיפר היא הקאנפלה שהיא קרה מאד
בטכעהכנידע!היא כאל! אמרה כי כדי להתרחק מהרע היתה מקררת עצמה
עד שאשכול הספר שה!א הדבר היותו קד שבצחחייהיה דודה לה והוא הכיכר
הצומח ונטיעכעין גדי שה!א מק!מו המיוחד ויהיה הפפיקמפלש שה!א כאל! אמר
אשכול הכיכר הצומח ככרמ׳ עין גדי הוא דדי לי ופיייהמש׳לה לאשכ ל הכפר!לא
לכייפרעצמ!לרמוז עידשמצדהקרירותכשכואל תעשה עשתל פי׳ כמ! שאשבל
הכפר עושה פדי כמקים הנויכקר׳רות! והוא גס כ; משל מש •:ם מכל צד ונאית
י.׳ י איזו יגל ואכנס כפי הדרן השנ״תישכו הכתובים הנזישאחיהש כל אל החימר שדמה
״ י י-:ליקי' איתה לפיסיא כרכב׳ פרעה שמבקשים לכא עליה רכבי כרעה כ; כל כה ת
הנשיויותרוציתלכא אל החומר להטית׳ אל החוחפיתואמר עוד אלהתמר שנאה
גנזי
ל! ההכנעה וההשתעכחת כרי שיכנעאצהשכצ וזא נאי! לחיין כתייים צ ארך
ואבר לה
כחריזיס והס הבלים שמםעכדיס כהם ההיסיס כמו פפירשנ!:
ע ד שבשכר ההשתעכחתוההכנעה של החומר אל הצירה יתעלה מאד עד שכל
הכלים שהיו לו כמדרגתהנחושתבהשתעבדסאצהכחיתהגשחייתיה•] של והכ
בהשתעכדהאלהשכלוזאתרי והכנעשהלןעס נקיחת הככף כמ! שפיושש
בדרן האחרון שהיא מהכיס מכל צד אל הדרן הוה שהיא החמר אל השכל
ותאמר לו שכעוד שהיה השכל שה1א המלך במניבו משכיל כדכרים האלה״ש
שהיא
־ •
ימ
שיר השירים
שהיא המדרגה המייחדתלו הנקראת מסיבו הנה אז היה החימר נכנע א ליו יהיה
נרד! ניתן ריחו שיהיה מריח כריח חזק כפ גילית השלמות זזא עד שהמלך כמקיכו
נ ר ד ׳ נת; ריח רמ :ע ד שהיה פ על הפ ג ל ת הנו כית שה :כ ק ש עשה כחמיחות
המור כמי שפירשנו!עלהרחקתהרעשהואכשכ 'אל תעשה יהוא מצד קרירות
אשר אשכיל הכופר ד ד י ל׳ ככרמ׳ עין גדי וסיכמו שפירשנ!הי:
הגך
»פה רעיתי וכזיהנך יפה זכו'
שמעהש'׳ ניעה אמריה והיותה פ ר ? צ ה ג י
כאיסר
י״כנתמצדעצמהאלהטיבכמהשהוא טיבלעשותרצי;אביה שבשמים אמר לד ,ח נ ך י פ ת
השי על תשוכתה על פ׳ שני הדרכים הראש! .
נ
ס
ה מ
י
? נ
ך
י
ע
?
ן ע
, ,
ת
ה נ
.
,
כ
רי:יתי
ז
עיניך ׳וניייריהנךיפהמצד עצמךוצורתךונפשך שהיא חציכה ייתחתכהא הכביד
אך אמנס עיניך יונים ומטעים מגזרת לא תינו איש את אחיו וסיפי הס המטעים
לאדם כח!שא1ל לבא ועינא תר׳ סרסורי דעכירה וכייוהוא האלו אמר הנה מצד
עצמך ומצר נפשן וצדתךהעצמיתהנה את יפה מאד אך את ה א הגורמת הרע
לעצמך כרועכחירתך כ׳ עיניך ׳וניס ומטעים איתן והוא כני• אל המוחשוישנ טה
הארס כהס למראה עיניו והוא חשל נאות׳
שיאמר הנך יפה נשאת כיינינפפוק
ויאפשר
קניל •
רעיתיוה1אבזמןשאתעיכק'נתירהוכמצ:תכיאזתקרא רעיתי יתיכמ! שייאמן
ואיור שאו עיניה כעיני יונים עד שארזל על היונה שאחר שמכיר בן דגה לא יז< •ויה י<6
תוחוג לאחר והוא משל אל הדכקיתכ! ׳תאו יהיה עיניך ׳!ניס משל על נביאיה א ,נ « :י י ,נן
י
חכמיה ושופטיהפנתשבטיהשהסעיניהעדהואחרשהסכלסכ״ניסדכקיס כן
יי'
ג ד
•תתמיד כשהאומה ככללה היא רבקה oית'!ה!א כשתקרא רעיתי ׳תיוהוא כזמן
שישראל עישיס רצונו של מק ס•
יהיג״נה
היא א ח ,אל 1 <!,!,א
י
ה
י ז ר ה
}\ ,
ע
ה נ ך יפת
<״דרסהנן׳פהדריאן>נעיםאן>ערש !:רעננה וכיייריהנה גש אתה השי עס
י
ו
י
היותך הטוב המוחלט מסתפק בעצמך היך יפה בהיותך דור׳ שאני מפרסמת
אלהותך בעילם יתאר אתי כיופי מצר כיהייאלהית! ונפלא תיו שהס ׳:פי ה!ר
•הדר לי ית יה א כאלו אמר בהיותך דוד׳ דבק עמי הנך כוה יפה שייפיך מתראה
ומתפיפס בעלם כי היופי הוא כערך אל הרואים יאמר אן! נעים לרמי! אל נ:עס
פעילותיו פ׳ היופי הנאמר כארס ה1א על הגיון הטיב צח ואריס והנעימות נאמר
יגל הממי הטיב יהתכ נה יהת־< נה הנעימה ולהיות שיש כאדם מי שיהיה יפה ,
מראה ולא יהיה יפה תאר וימצא יפה תאר ולא יהיה יפה מראה על כ; אמר כשי
סהואיפהאףנעיסכפעןליתיוונכלאיתיו ככל חלקי הי!פי והנוי:
וא״י,-.
ע ד א ף ע ר ש נ ! רעננה לרמי! אל ט:כ מנכה ימושבה הנמשך לה מצד
דבק תה עיי! ית והוא כאלו דברה כנסת ישראל ואמרה שייישכי מה״תך דודי
ודבק עי״ שר דבריס הא לך יתיוהוא שיתפרסם אלהיתךו״פ״ךוהאחר לני שיהיה
ערשניוהוא אית;מישבנו רעננה תמיד תפרח כשושנה וייא אף עישנו רעננה
וסיןאמרהעיל שמלבד היזתערשנז רעננה שהוא מידה על הייהי והנוי הנה קירית
קורות
נתיני יהי! חזקים כאררס ירהישנ! ס" יהס עצי הכית תקרותיה עמודיה והוא לשין
בתינו
רול על דרך שאשר! רהיטי כיתז של ארס הס מעירים כו וכוי והכל משל מאת
ארדפ
האומה
שיר השירים
הצפתית פיצתה »J־ nnשכהיותהשס יתידכק •גמה ז״שגיח כה לאיחכי
כל כה שיהיה עישה רעננתושכתה!קימתה על נכי! נ• תה חיקה כיה• ייצק י
ואחר ששפרה הט!כ ה״גיעלה »ס!שכה הטיב !מינאה ומיבאה כ פ י ה השיק י ש י
*יל,
דזבצ
ה
'׳־
! r
י ר י
!
יהיה לה חצר עצמה כהיותהדכקה עמו יתו״זא סכי חכצלת השיק שיש לה י־ח
ט;בי.צימתתמעצמה!איןצהמעיק;*חיזיב; אני ש שנתהע־־קיפ שהיא בי־ק פ
&אין׳דכלאדסש!לטתכ! כשאני דבקה כך והפפיק הוה י נ ק עם הקדחיש
שהוא כאל! אמי םבאשי יהיה השש •תדבק עס האימה הישיחלית!•וצחיש ק
הגלותאזיהיו קויותכתיה איויש ויהיטיה ביישיס!היא כתבצלת השי!; !שישנת
העמקים כ׳ כהיותה מישגחתמאת יתיכצאתה מהגלית׳הי! לה כל הטיכ־ת הנוי•
זא£ישר
שיהיו השני כפיקיס מקישייס גס יחד!הוא כאל! א מ י שכזמן שהיה
כית ראשון!שני חזקים וק״מיס שאו היו קירותשנ׳ כתינ! ר א ש ן ושני חזקי'בארזים
ויהיטנ! ככיזשים הנה אז הייתי כחבצלת השיון!שישנת העמקים שחייה מכל
'' .
9
ה'
3
פגערע•׳
וזזכזנ
לה השי שאן כפייתה כגל ת כי; התניית י ה שהם
? ^ ™ ® lכחוחיסיןיציסוכיקיניסהנה »<א לא תשתנה מהיות כששנ וריחה כ ד ן ו ע ד
החיתי1
המשילה לשושנה בהייתה צימחתבין
בגלותה שסאןמותהנ״לעצמןשהס בתחים ׳שמרוה!אליה לא יגיע! !לא ישלח! בה
אחרים יד כשיס צד ויא כשושנה כין החתים כןרעית׳ בין ה כ ר ת כלומר כשהיא
רעייתי ודנקה נ ׳ א ן שתהיה נגלות כין הכמת שהם האומיתמבחיש׳ התרה כ־ו
שביארנו על כסיק שתרה אני ונאוה כניתירושלס וגייהנה היא כשישנה נ י ן הח חי'
כחפוח שלא יויק!ה שתהיה נשמיתמהס מצד היותהש' רכק כה • ועס זח
י"""**
השיבה גס
היא ואמרה ל! כתפ ח כעצי היער כן דוד׳ כיןהנטס כוי והיא כי כאשר ראתה
היותה מניצחת מטענות השי הודתה ל! ית כמש לה ש א ן נהייתה נגלית כין
האומויהנ״ל אכשר שתהיה נשמרת ״כל מק ההייתה דכקה כ! ׳תוהו'תל!׳ נרצ נה
אם מעיפק כתרה ונמצית ושנחהאית! ית' ואמרה שהיא כתפיח כעצי היעד!כוי
ירי שהוא ׳ת' דוחה אל התפיח שהוא הבר׳ הי!ת' חש׳ כשהוא האתרוג לדעת
הממרגסוכימש וזל על הפתק הזה מ ־ תפיח זה כריו קידש לעלי! כוי
סוה איצ!
׳» צ!דק רק כאתרוג שהוא דר משנה לשנה ינמצא שכעת צמיחת עליו כאכיכקדס
להס הפי׳ מהשנה הקימתוא׳נ! מת חש כלל עם עצי היער שהם אילני כדק
זאינסעושיס פ י ׳ כלל וכן הש' כלתי מתיחפ כלל אפ׳יעס המלאכים העליונ׳'שהם
;
נקראים כניס כאומרו כרן יחד כבכי בקר ויריע׳ בל בני אל׳יפ וכי ״א פן דיד׳ בין
הכניס שאין ביניהם הדמימ!כ"ש הגלגלים !שאר הנמצאים השפלים חלילה כמן
שאמר הנכ׳אואלמ׳ מדמיוני ואשיה יאמר ק י ש :
ואשיר,
שעפ כל ר י ק
היחס אשר בינותינו מצדו ומצדנו ע; 1רצה למע; צדקי שנתענג כצלו 1ה!א נצל
התרה שהיא עןח״שלמחזיקיס בה !סיוכאכילת פריו וזא בצל! חמדתי וישבת־
והוא החלק בע׳וניופייומתק לחיכיוהוא החיק המעשי:
ואפשר
שאמר
כצלו חמדת׳ וישבתי הוא רמ! עלההשגה שהשיג! ישראל כסיני אשר עליה n r . b
*
ה׳.ם
כ
שיר דשיריש
הייכ הוה ראיכ׳ ־ ״ ד נ ו איידיכ אתהאדס יחי וגויכ׳ התאוו !השתיקקו אל ההשגה
ההיא!השיגוה וככן היה הכר׳ אשריצאלהס משם מת ק לחכם ועצי! אחר כצל!
לןמדח׳ וישרת׳ וכרי! מתיק לחכי וכוי:
!אברח
ע ד שאחר ההשגה ההיא
אשר השיגה כהר סיני הביאה השי' אל בית היין והוא בית ״נה פל תירל »!צ
הכיאניאצביתה״ןיריאחרללשגלשהשגתי בהר סיני וראיתי מראית אלדיס
הביאני
אל בית
היין
נתיליאתהתירהשהיאביתה״ןואומיודגלועליאהבהו״לשדגל השי עליה ה!א
דגצאהכהאךדגליעלהאומותמיההיאדגל יראה שירא! מלבני! ווא ודגל! עלי
אהבהוגויוהיאמשלאלהמלךה׳וצא למלחמה שככלמחנה! ככיכמעלה דגלים
כביכתיתהחינ׳םבוומתיחס כל דגל עם הכת החינה פס והכתהיותרקרוכ אליו
ה!א הדגל היותר נרצה אצלו והיותר מיוחד אליו 1ק אמר שהשי נישא דגל על
האומה הנבחר' והדגל עצמ! הוא מהות ומציאת האהבה עצמה שהיא התכלית
האחר!; המקווה אשר האימה הנבחרת השיגו את! באמצעית התירה ולא שם
אימה אחרת וליא הדכיןית כי.׳ת כ׳ הא!מ!ת מיה להיות שאינם!׳כיס להשגת
מדרגתהא־בה לא יוכ! לעילם אל הרכקית הנמשך ממנה כנידעואס היו ׳שואל
חוקים כאהבה כראוי היו דכקיס כ! ד ב ק ת עצמי אך להיותס ת ל ס בה כחן
שנאינהפר הוה כשם האומה הנבחר' כ׳ ת ל ת אהבה אני במו שנפרשה! כמק מן
שהוא העדר השלמותבאהכה אליו ׳תלהוררו אל הדבקיתועל pאמרה שבשנת;
להאתהתייהשהיתהק״״תבאהכהעליד׳ םלמית ההשגה שהשיגה שס והוא
כשהביא אל ביתה״; כמו שפירשניהו הנה אן היה דגלו ׳תיהלרשס כעצורה עליה
לאהבה עצמה בלתי ח:לשה כה ו ק כ ק ק קייס ׳חוק יזה אומי ורגלו על׳ אהבה:
אברת
עיר המכיניכאשיפתרפחנ׳ בתפוחים צרתו על ומן גלותה באינה
ספכונ•
סלימה באהבה כראוי והיא חולה כה על הדרך שוכרנ! שאינה קיימת כל ועל ק באעיעזות
היא צריכה שיפייכיהכאשישית בלשי; וכיס שהם ו מ ן לשני חלקי התרה והס
תירה שבכתב יתירה שבעל פה ואמו רפדונינתפחיסלרמוועצ סירות התירה
וכאלו א ח י ל שמילת סמיכתה בסטחיותהת רה כשני חלקיה כנו צריך שיחויקייה
עיר כסיחתיה ׳סתריה וההגדות ופירישיה שהס במדרגת ל י כ ח י כ שריחם נ!דן>
"כרית התפיחיסווארפדוניכתפחייוכיארההטעס אשר זכרנו למה היא צריכה •
לכל וה ׳היא להיותהחולתאהבהשכרה ממנה בריאותהאהכל !םלמיתיל
0ישתדצלהח!ירהוואכ׳ח!לתאהכהאנ׳כו'
יאייברה
ו צ
ייו
פמאלותחתלראש׳
כוי ו״צ שיהיה הסמיכית הנוי ככחוק שתגיע למדרגה טיבה מהשלמות על ידי
הסמיכית והחוקים נתירה כשני חלקיה ובהירותה ׳בתריה כיו! פוכרנו ע ד
סהרכריס אשר •תיארו ו׳כ!נ! נ צ ר שמאלו ׳תישהיא שמאלה של ת ר ה שהוא
העישר והכבוד וכללית הט!נית החצינ״ת על דרך איחיהשמאלה עישר וכבוד
כ!'יהיו תחת ראשה כלומר שיה׳! כלס נכנעים אל השכל שה!א הראש אל כל אשר
יחפ ץ השכל הישר ׳טס)ישתמש מהם כעברי! משרתיו עיש׳ רצינו וימיני יחישהוא
ימינה של תורה והוא כני,׳ אל השצמותהאמתייאשר יכונה כ צ י ר ן ׳חי' כאומיאורך
עזמאלל
ת
ךר!
לראשי
,
שיר השירים
י»יס בימינה כיברבר הזה יאריך ׳מיס עי .האדמה שהיא התיל ש^מכה
וביבי הול תאויכ! ׳מיס כוילנל ימיני וה שהיא ימינה של מ י י ל תחבקנה לכל
צדייה והוא ימו לשלמיתהכתייה ככל קלריה !הריתיה באמי יאכשי כתא
כאל! אמרה שכאשלתגיע למדרגתהשלחיתבשיפמכיהכאשיש-תשה-שני חלקי
התילהוירפדיהבתפיחיסכהיותהחילתהשלמותהנהכוה תחזיר לה הכייאית
אשרכרממנליתגיעלמדרגלששמאלהשהם לטיניילחציניי-ת יככ־ע! חל לשכל
וימינה שהיא השלחית האחרון המכינה כשם ארך ימיס תחבקנה כביכ מכל
אשרחל־ל
ואדר
השבעתי צדדיהחניקיחכיר שלם!תשתלםכ׳ תכליתהשלמית:
אתכם כני אוהכיהרעיהומיודעיה ׳כמסה כ ״ מ של ידיה ׳הידמה כלליתיה יכ־ט־ל
יען היא חילתהאהכה בהיותה כגליתיגלתה דעתה שכל ישעה וכל תכנה היא
להגיעלחדרנתהשלמותעד שיצדק כה כשמאל! •היה תתתלראשהנכנעתחתיה
וימיני תחבקני מכל צד כאמור אמריש״עתה!סעכשו היא משבעת לכל הא-מיימ?
שנקיאוכנותייישלסכמושביאינובמהשקדסיהשכועה הוא אם ישנו !•חליפ!
האהבה אשר תשיג עס הש» כעד שתחבן האהבה עצמה להיות קיימת על
לדרישכיירש׳ זל שה!א כאל! אמרה כל ע ד שהאהבה תהיה תקיעה ללכה כ׳ מלת
עד היא כמו שפירשנו כמלת עד שהמלך במהבי כיישהוא באימי כעד שהמלך
במהבו שהוא כאלו אמיכל ומן שהמלך כמהכו כויוזא השכעתי אתכם כנית
יר!שלס והוא באילו פירשה כפירוש ואחיה שמעתה ומעפש! כשתגיע למדרגת
השלמיתהאחווןוהוא הדכקיתכו ׳תיהנמשךמצר האהכהכמ! שנתבאר במק־ שז
יועתיהשבעתיאתכיאתס האומויהנלהמנורידויאתי״השיגא:ת! אס תעירו ואס
תעירר! אתהאהביעד שתחפץיראםתשנ! ואס תחליפ! כפרש׳ מדרג אהבתי אשר
השינשאדגל! עלי בה כשנתןליאתתלת כמו שכיארנ! ככהיק ודגלו עלי אהבל
'01ואומי! נצכאיתאו כאילתהשדה הנכו ןה!א כפרש׳ זל שאמרה לה; לאימית
הדרך השני
מהשיה ! הכקי ומאכל כצכאיסואיליסאס׳עש!וה!כו' :יכ£י
׳תיבכו נס הכשיקייהלל! בנקל כשי מה שכיישנ! כהמשך הפפיקיס הקודמים יוה
כי אחי שיאה השכל אמיי נועם החומי אשי ימנה כשם נקבה כנזיאמי לה הנן
׳פהיעית׳ מיויצה שהחומי הוא טוכויפה אס לא יהיה נמשך אחי המוחשית
שהי׳הואנגדהשכלואם זכהלהמשךאחיהשכלשיהיהלולעזי הנה היא יפה
תואר עיר משייל זכה עזר לא וכה כנגדו מישהוא צודק גס על ז;<ג לחומי עם
הצורה ואמר לה שעיניה הס היונים לי על דרך ליבא 1עינא תר׳ היפור׳ דעכירם
כוישכהייתהנמשכתאחימראלעינילולםרמולמוחשיתכול נכבדת׳!הש׳כל
החומל יאמל לו הנך יפה לויי אף נעים ׳ייהנך יכה כשאתה לוד׳ כ׳ כלת׳ חנית׳
לא תיבל להשתלם כנילעשאס יהיה החומל כנגל! לא יצלח יזא א ן עישנו לעננה
מיכשנשתחן יחד ונתאחד!נתחבל כאחחתאל השגת השלמות אז תהיה עישנו
וחבו לנו לעננה ויהיו תלות נתיני אלויס ולהיטי! נלושיפ כלומישאו בהתאחדית-מ
יחל נהיה כלנו ק״מיס נשלמות ואמר החוחי שא! היא כמ 1חבצלתהשלן!שישנת
,
העמקים
כא
שיר השירים
יע-יףם שריחהתלילמדף בהםותעזוראלשלמזתהשכל •ואו השיבלה השכל
זאמר לה שאמת שהיא כפ1שנל אך אינל כש1שנתלעמקים רק כשיםנל כין החוח•'
כןהיאכיןהכמתשהםהחושיסהגשסייסשלםהל״יקיסלהכקוצים סביב• ואו
לשיבה ג 0ה׳ א ואמרה לו שהוא כתפוח כעצי ליער ׳רציכיחס התפוח שהוא הפרי
היותימשוכחכערךאלעציהיערשאינסשםיספייןתכללקדודהוהיא השכל
ביןלכחותלככשיות שלם גנים ־כערך אל החושיסיהחצונ״ס ואמישלוא בערך
הכסית מפשייתכתפיח י ק אץ עזפל פר? לצורהמופשט מהחומר רק הוא לכח
זזא־נתבית בעצי כיער כן דודי-כק לבנים 1אחר שמל! של השכל חמר וישב
לשענרנומ;לפנתהשלמת:פרי השכל ליל מתיק לחכה ולוא הדבק:ת ע0
הת!שכל כי זה פרי השכל מידע יאמר עיר לחומר שאו הכיאל השכל עד מדרגת
לתע :גהרה:׳ שנס הא הרגיש בילית לליכינה כביתה״; כמו שביארנו שהיין
משל אל התענוג הח!שגבמזשכל!תואחרםדגלו של השכל היה על ׳החומר שלוא -
עייר ל! כאהבת! איתי שליו לאחדים כשני אוהכיס יעל כן היל דגלו אהבה ו'0ועל
ק אמר לכח המרגיש שלוא כללזתהחימר.למכונה באשיםית־ 1הס~ הצדית
למוש«תלשרתאללשכלכלסיכרוגיכתכ!ח לזהסלפעוליתלנ1יכותינתן לעע'
כשהיא ״ שת קקת לכל •ל כדי ל שרת נשכיל שהיא חולתאלכיס כנוויא פייביני
באשישותרפדוני כ י פ חיכ כ!'!אי.יד עה־ התמד ששמאלו של השכל והוא כהיזת1
נמשך אחר הדסי!; תהיל תחתי־אשה שיפתבךילחימר כפעילית לדמיין כמדע
אך ימינו שהוא כסי אל ומן היותי י!פשינוהציר'1לדמיוני!תסהסומר להכניעה חבל
צדשלאתטרידאיתימשים צד <זא וימים תחכקנןועשוללשסעלאלכל הכתית
הגשמיותכנוישכנל־תתס־כשםבנויידזשלם ולס לחיסיס כאמור אס יעירו ואס
יעירו את לאהבה עם השכל ערםתחפן האהבימפצמהילפתשרר אל לרכקית
,עם השכל כ׳ א! היא עתדודים להשגתהשלמזתלאתרון״א השבעתי אתכם זי•
אשר ביארה כנפתישראל כל מה שקרה לה מסן שליתה כהיות בית פרע־ת ד
אחר
ראשי; ושני בקיומם שהיתה כחבצלת השרון 1שישנתהיגסקיס!ככלל כומןדכקית׳
בס הש 0יתישהיתה בשיבה ונחת כלשקט!בשלוה ובן מה ש קרה לה כליותה כג3ן
ןלצחתהצרוריתעל שכמה כל עמה נאנסים כשישנהיכק הח!חיס קוצים וכרקינים ־•־
י••־" י
מחק עתה לבאר מל שיקרה לה בזיו; גאולתנו בשב ה' סיכת צח; לעש! נקמה
בכלהא!ח!תמהככללי!אקילדדילנל!לכאיד'קודס שיכא לערי ליגאל אותי קיל דירי
א < ׳ הנה זה
![מעק^למרחיקקילמכשרחכשרואיחרשהיאכאאאקלחדיהנ?
כשישמעק-ל דור׳ הנהמה שאומרהקילהנוהוא הנהוהכאעושה משפטים ככל
האימות ה" .ל לתכונתבשםכריסיויכעזת שישראל לס הנחשלים לארזהמישור״א
0רלנ על ההרים מקפןעלהגבעיתיי׳כהיזתוכאלהוש׳עאתישיאליכעיקיצים
מ; הכרס נעשיתי נקמה קידם כאימית הנלאשי היא נ ו י ! בא מ'מרצי 1מקפץ
שה!אמכתתי׳ותס וחכניעס תחתיו כמ! המדלג והמקפץ על דבר ׳וביארה איך יי' י י ' " ' .
מיתה השגחת! יתיכה כהיותעימתיה מבדילים !מפרישים כינה לבי; קינה עייר " . :־ ; ' ,
-
! ? כ
י א
ז
6
שאמר
ר
שיר השירים
פאתו־ הנביא ככותכעק ל ן מ ע ש י תכלה כייפי מ ו ז נהפך פ ש ח י ־ י י א י ב » ; t » t
כזיואמיהשעםהיותכזתלסבדילב׳נהזכיןאלהיה עב"! יהיה ה 50מכניס כה
באמצעות השמיס יכשיליהס !כאמצעגתפילכה ויבתת לאומית הנ״ל יידלנ י י ק ק
עליהיכא »:ר!הוא מה שביארה כאומד! ר מ מ n nלנכי מ! לע פ י המילים י ר ו ה
לולי המדלג על ה הריס !מקפץ על הגבעות שהס כנוי לאומית הכל כס הנה ה־מ
דובה
אק
דורי
לומהבקפיצת!ידלוגילצביפהיאקללדלג א! לע־פרהא־ליכלקפזיכ׳הרה
לצבי
השגתתויתילהצילהמיד א!יכיה כגלות זלהביא ע ל י ז גמילת עוצס !אמדה שעש
שהיאיתיעומד אתר כתלנו:שעזמתימ מבד׳לייכיליס יכימ ה נ ז ע פ ו משגיח יק
החלונותשהסארוביתהשסיסמנין מן החרכים והב הכיכב־כ שכהה מיפרעמ־ם
)מבניעאותס כדי שיהיה מקיש לישדאללש-כ אליו ׳תיירחמפ*
נ
ע
ך
ה
ואב
ו ד 1
וננז
כ פ ר ־ שאחר אשר השגיח השי העימד אתר בתלפ בעינ ת ל ש• tביטנו
ו כ י נ ו » pמבדיל והכנ׳עאתכל האומות הניל ש מ ד ל ג ! מ ק ק עליהס כצבי ח?
י
כעיפר הא׳ליס אוהתחיצ ואסר לככשתישראל שתקים ותשיב אליו )ירחמם שתהיה
ההתעירמתחהסכיכהתי*ררותחההואית׳גאל"!!0אענז
ד ו ד י :א מ צ י קלס
ל ן לעיתי יפתי!לכי ל ן יליקית׳ ל ן מ ת ש ר ד י ל ש ! כ בתש בה ואי תהיה רעיתי יפתי
ולפי חהנלותהמלוהנסהללהנאתן!לטובתן!!א ולפי לן כמו לך לך במו ש י ר ש
לול שש להנאתן ולטי כתן!סייהפונה שהשי מגלה.אונה שבמעט ה ת ע ל ד ת
שתקים מיל תצא מן הגלותימכין האומותהנל שהכה הפכיעם!השפילם באמצעו'
השמים!פסיליהספאס!לבא1פ;שתלןמתכםלהנאתהולטובתה
כי הנה
הסת
ונשרה
כאמיל:
הש׳עגלכיהנהכבלעבלותשכלזחןהגלותוהצלותוהלעיתהנמשלת
לשת! ולגשש כ׳ מיד שתתעורר היא אל הטוב הנה כזה עבר הפת! !הנש;השלג
י
שהם כלס משלמסביסמנל צד אל הרעת!הנר!ת!החטאים והעושת שהא ומן
שימנעו הצסמיס מעשית כרי!כל עלה נבל וומ; האביב הוא נמשל אל העדר ה ר ע
ותחתהטוכ אשר אחריו יבואהקיץאשרכל האילמת ע פ י ם פ י ה ת ק אחר ומן
הגכותיכואזחןהאביכשהנצניס נ ר א י ן כ א ק ו ה ס א ת י ת ה ט ב ;טוב ההכנה כ ׳
אחל שיעדל הלעמן הלכ תציץ ותצמח הטוכ 1א"חכ יעשה פרי למעלה:
הנעצים
נ
א
ר
ועל בן
אחר ששפר העללהלעוהגלותהמש׳להאמצעי כי;הגליתוהגאולה,מל
האכיכ שבאהא;ת!המ!התלתקיתהפר׳י!א הנצנים צרא! כ א ר ן שהם הפרחים
ו
אשר הס אותעלהפר׳ המתיק פ ה ס מ ש ל א ל הטונות העתידות כזמן הגאלה
והנשים והנפלאיתשיעשה הש* עממ כימי צאתנו מארן סצייס ירא !:נכלאות ועל
כן אמר שמכאן והלאה ככר הגיע זמן שראוי לזמר ולפאר !לשכח לשי!!א עת
הומילהניע וקי ל התיל 1הזא קיל הש!פל אשל יתקע כיוס ההוא וישסע כארצש
והיא האל ן המיוחלתלכו נחלת צב׳! 61יקול הת!ל נשסעכאלצמ או יהיה משל אל
ן
ה
'
ן
ן
פ
ז
ג
א
נ
נ
ט
י
ה
ה
ף
האביב שנשמעקולהתירהמבשל על הקק והאול הבהיל כחוזק השמש שחפ
צדקהומרפא מיוזמןעשי׳תהפיחת כאמור:
והדתיקה
ממדרגה אל
י מדרגה שאחר שספר לה העדר ה ר ע ׳התחלת תקית השיב כהסשילה הט,כ
שירד.שיריס
ככ
י י ץ י ל אל האכיכ שהנצניס נראו כארץ כויאחיפככד הניעה למדרגה שהתאנה
פכנפת׳שואלנמשלת כה כ» 1שרושו ול על פכיק נוצר תאנה יאכל גויה כי הנה
ככו חנטה פניה מן הגפנים שגסקנמשלו ישו! 1לנק כמו שפירש הד״אכעזל כמו
פכתיכ כענכייכמדכר מצאתי ישראל כויהנה הס יתנו ריח טופ ויש להם הכנה
«!כהמאדלשיכבתשיכהשלמה!אחרשכ!!נתך שלמה ורצייה קומי לך מעצמך
פאינך צוין עור מחק שככר אתיעיתי יפתי ולכי לן מעצמך ווא קמי לך רעיתי
יפי^1לכינך !הוא דקחקנכקכיכשאמר להראשונהקימי לך כויהיתה ההתחלה
ייצר ההתע רחת לנד ועתה היא הק״והאחרהקניןהטוככטזכ ההכנה ושלמו'
הכינה והגה כפ הדרן השני אמר החומר על השכל אסרשהרניש כעצמו <!<נ'נכל
0נ הכנתי כ׳ הנה נמעט התעוררותה הנויהנה יה כא חדה שהוא השכל ן!א ק!ל »ג»ק<'־»נו'
דה־י הנה 1ה נא ׳ונהיות׳ אני מתעוררתלס״עלשנל עד שאקרא איית! דוד׳ הנה
כהתעירריתיוההואנא צהתחהראל׳ והוא מדלג על ההרים ומקק על הנכעית
פהס הכחויהנפש ו שהם הר׳ס גכנוניסוגנעיתיעןמושנס נסיח אשר על הראש
ואחר עוד החימר שדוחה דודה שהוא השכל הנו'לנכי או לעיפר האילים כמחצתו
להשגת השלמיתכמה שמפתתהפחיתהנפשי'1לשכרמתלעות?צוחתהדמיוניות
ואסר שזה השכל הוא עומד אחר פותל התמר שהפחות הנפשי!ת הם הכותל
המפסיקכיןהשכלוהכחתהגשמיותיהחישיסהחצינ״סואמרשהשכל משגיח מן
החליניתיהחרכים שהס הפחית הנפשיות הנוי כי נאמצעיתס משגיח כפל החומר
ומתאחרם :י ואמר עדהחוחרשענההשכלואמר לולחומר שכנה אותו
נשס רעית שתקוסיתלןלה נאהלן השלחותשהואלהנאתה ולטוכתה של החומר
הנווואולפ׳לךפלילאתטה אלהמוחשיישהיאהכםדךרקאלהשלמוילשרת לשכל
כי והו המהלך אסר הזא להנאתן ו!א ילכי לן ע״ד שדרזל כלן לך כוילהנאתך
ולטיכתךכוייאמ להעיד השכל אל החמר שהקת! עכר!הנשס חנף הלך לו והוא
כני׳ אל הננויהאחר הדכי ים הגשמיים והחוחשית יכאלו אחר 1שכבר כא אל
•ודרגת ההכנה הנכונה ולא עיר אלא שנראו פרחי התחלת השלמות זזא הנצניס
נראו כארן יריםככר וראי כ»!מר עצמו מצד ההכנעה הראויה לי ועל כןאמישנראו
בארן כ׳ הארץ כמי אל החמר!אמר שהגיע עת הזמיר וקול התיר מכשר ואומר
פכא זמן השלמית והיו לאחדים הסימר והשכל ו!א עת הזמיר הגיע זקיל התיר
נשמע בארצנו ואמר עוד שהגיעה בכד למדרגה שהתאנה אשר נמשלה ! Iהשלמות
ינדנוצר תאנה יאכל פריה כוי חנטה פגיה והוא כ״חודחשל לפיחת המעשים
הטובים והוא רמו לשצמותהשכלהמעשיועל שלמות השכל העייני אמר והגפנים
פמדר יתנו ריס ועלכן גור אומר השכל לקיים מיו שככר אחר ראשינה אל החומר
ישר כנה א ו ו ן כסס רעיה קומי לך רעיתי •כתי!לכי לך להנאתך ולטוכתך כהסגת
השלמות כאסור והוא מתיישב על נכין :הנח כפי הדרך הראשין אתר אשי פרשית ה
ראתה השגחתו הנפלאה שהגיע כנפתישדאללמדרגת שלמות ההכנה על נכין
קרא לה שתוציא אל הכיעל מהשיש כה כפח והפנה סא י1נתי נחג!׳ הסלע כפתר
המדרגה
6 1
ו נ
:שיד השירים
ה־״־ינה דל היושבת בחגו׳ הסלע'קימת כהבנתה פחדרנתהכ׳על יהשל״ית
ההחלטי היא נפתר כה ואיני-חסר מינה יקכיסימהראיניסיתי בכ-עלייא
הראיני את »ר6יך.וקיאס מראות שתיס'לרתיז בכל שנ• ח •ק• השליו! יה :שלחית
השכל העיוני והמעשי ואייר לה שתתפלל אליי ית'שהוא •ת ניתאיה בתכלת! •יא
השמיעיני אתקילך ונתן העבה לשאלתי •תיעל שתיהן כאומרו כ׳ ק:לך עיכ •ר כאני
״תאזי לתפלתן וקולן שהיא עיצה ל׳ ,ומראך נאוה כשניחלקי שלמ־־תך כא״ר
והפזנה :פנכת
ואסהסככחכילפבתהצמתלאינאגאלהפיעל־פאמד
ישיאל לשי׳ ואמרה לו שאין בה כחלש!ב:בהחלט בעעליעןישלה מע״יךם מתיז
אס היתה היא קיימת בשלמותה שיה׳ההשלמותקנין שלם יקים בנפשהלא היה
׳כולתבהסלהטרידה!למונעה מההשגה אמנם כהי<ת שעד״; אינה ק״ממבק.ק
אחזו לנו השצמותהקלהשכפכותתשפיק למונעה ילהישרידה מהשגת ש למותה ״א אחיילש
,שועלים שיעלים שועלים קטניסמתכליסברמיסוכוייהשיעל׳סאבשר שהם כשי אלאי״ת
מה ואפשר שהס הרשעים שכישראל עצמם והס פריצי הדור המונע!'דרכי המשיכה
והס מחבלים אתהכדסכרס ה'צבאות ביתישראלוזא מתבלים כרמים ינתנטעם
להתפעל׳תה יהוא להיות׳שיי 1חלושייכשלמימכאמוי!יא וכרמנו סמדר יד להיות
כרמנו ׳הם בללותפנפת׳שראל עדי; פמדר כענבים ם3אגתכש!!כלצדכם1רמ>ה
כוה שאס היו קיימים כשלמית לא היה <כילת כאלה השועלים להכסיל־ה לשסע
אותה ילא שד אלא שהם שועלים קטנים שבקל היה אפשר לרמותם ואמר שהיו
קישניס לרמוז שהעדר קנ׳ן השלמות הוא הגורס ולא חקק המעיק כאמור והוא
ואמרת עיד שאן* על פי שיש לה מעיקים ומטרידים מהשגת
ךןךי לי דקרוקנםן:
ואני לן השלמות כאמור עבי טובהפנתהושלמימרצינהוכזנמה לא יזה ממקימה כ׳ ככחד
אוכחהעתהלהשמיקקלהשגמהשלמזמוזאדודי ל׳ ואציל! כלומר ככל זאת לא
פשקההאהכה כינינ! !כין קיננ! כי הוא ימידוד׳ ל׳ ומייפרתאותי להוציא הכחניז'
אל הכ׳על השלס כנויואני לי הרמנה א!תי.בש!שני השלמיתלטיכ כ־ינמ• כמה שאני
העיה,פנ*ה האומה
וכבן
משמ!קקמלהשגמהשלמ1מכל מה שאפשר•
עד
עייפיח הנכחרמימאמר ל! ׳תשער שיסירו המעיקים האלו 1יכ!א הייפ אשר א״פ ק יש
היום 1היא יזם גאילתני זנה! צללי הגלית הנמשל לחשןויא עד שיפיחה׳יס זנש! הצללים
וכויכ׳נ׳ וכיס ס!כ דמהלך דוד׳ לצכ׳ א! לעיפרהאיל׳ המדלגים עלההר׳יוסקפצים
על הגבעות להכניע את האומות הנ״לשהס המכתדיס אותנו!המחלקים א תש
שאין אנחנו מסבימ׳ס לדעת אחת לעכיד אמהיכ׳ ככבמס נפל ההפרש בידנו
וצמצאו כנו שועלים מחכל׳' כרמים כאמור ועל ק אמר על היי כתר שקרא לאותת
, ,-,׳ הנ״להר׳ כתר שהם המפחדים אלוהנו משאר איש׳ העס: :יא£־שד שיפ*י»
לכ
,ז:5־ ארכעה ככיקים הללו על התירה שהיא המדכרתעםמסתישראל וקראה
ישראל יונת׳ לרמוולסגילת היינה שאמרו עליה שלא תוחזנרק לק דגה וכן היא
התירה עםכנפת׳שראלשהיא כת ווגה המיוחדת לה ואמרה התירה למפת <שר1
יונת׳ בחגו׳ הסלע עד שפירשוהו ל!ל כמדרש ׳למדמ יונת׳ כתגוי הסלע אלו׳שראג
שחגג׳ן
־ י
פ
>חו
1p 0W
ד
|BP
שיר השירים
כג
8ח-גגין לפני הקדש בדך הוא שנקיסלעי שצאמר סלעי!מצודתיזכייולכי זה תהיה
המירה נמשלת לוכר כ׳ כמו שהוכר הוא הפועל והמשפיע כנקבה כן התיההיא
הל•:כעת והמ!דעת האמתיית האלהיות וכנפת ישראל נמשלה לנקבה שהיא
המקבלת שפע שבערצו; מהמורה שהיא המשלמת א!תה בנלו׳ סתריה ואמתתמידותיה והידעתהדרוש׳' הנדרש׳' כה והמישניס על ידה כתכלית השלמו' ואמרה
המירה שכנסתיפריהיא כסתר המדרגה לדמו! שאינה יפלה להראותיופי מעשיה
!עיינה לתוקף הגלות ועל כן אומרת לה התרה שעמה שכבר השיגה ההכנה
הנכונה והשי עיור לה ראוי שתראה את מראיה כמעשים נ:1כיס וכמצוות ו וא הראני
אתמראיך!כן אמר! כמדרש הנויהראיני אתמראיך מעשים טיכיס השמיעני את
קילךכתירה ובמציות כ!'והכוונה היא על הקייל המיוחד והמחודש לה כתורה
!במציתנ• על כ; קראה קולך כל!מר מה שאתמכינה וחע״נתכתירה וכמצ!ת!הס
סתרי התירה!סתרי המצית שהייא כל! חלק העיין כי עיון המצותה!אמפאתהשכל
ובאומרה הראיני אתמראיך כללה כל המעשים צ!1כיס החצינ״ס והמצות שהם
ו נ ג ס ת י ישראל בשומעה את דברי
קני; כנפש כאמור והוא דקדוק נכון •
התירה שא!מרתלה שתשלם כמעשה ובעיון צפ!כ הכנתה וכיונתה השלמה בהסרת
המעיק הנרמז למעלה בא!מ'פי הנה הפת! עכר כויהנצניס נראו כארז כוי התא נה
חנטה פגיה כויב!ה נתחזקה ואמרה לכחיתיה או לאישי הא1מה החטאים אשר
קראם ם!עצים מתכלים אתהכרס ואמרה להם שיבוא! עתה ויאחזו להזתהיה לפי
זה מלתאחז! צווי כמו שפירש! רוכ המפרשים וואאחוו לנו שועלים ש!עליס קטנים
כוייריאחר שהרגישה כה ט!כ ההכנה ראתה כעין שכלה שלא יוכל! לה עתה
המעיקים!המטרידים מחק שהם הנקראים ס!עליס מחכליס את הכרס והוא כרם
השלמ!ת!אמ'ש5אמצדחוקםהיה!הכיהסהיוקטנים וחל!שיס רק מצד חלשת
ההכנהועלכןכאשרהרגיסהטוכהכנתהאמרה שעתה יבוא! המעיקים ויאחוו
כה כ• ידעם שאי; כח כהס לעמוד נגרה ויברח! מבניה כאשר יברח! כל השקצים
והשרציס הארסיים מהגק והכרס כזמן היותה סמדר כי מצד 10ב הריח המכושס
ההוא יברחו כל הבעל׳ חיים הארסיויכמו שכתכו הטבעיים ויאמתה! החוש וכק
אמרה בואו נא אלי אתם השועלים שמצד עצמכם אתש חל!שיס מאד שאתם שועלים
קטנים ולא היה כחכם רק מצד ח1לשת הבנתנו אך עמה כרמניסמדר םהגכניס
פ״דרנתניריח והוארמולטוכ ההכנה כ׳ עתה תכרחו כלכס לט1כ ריח המבושם
בהבנתי יה!א משל נאות כאמת מסכים מכל צד שמורה על חוזק ההכנה אל
הדכקיתוהיא מה שכיארה עיר כא!חרה ד!ד• ל׳ ואני ל! הריעה כשושנים ירצה אני
לחד• שהיא השי׳ שאני שלסעחו ומבקש אהבתי!הוא גם כ;לט!כהכנתי היא רוצה
להשפיעכישפעםבערציןוהיימלאחריס יכפרה שדוד! וה שהוא השי הוא רועה
איחה כשישנים <ה!א המקים המבושם מריח השושנים שהוא פנו׳ ודייו אל ט:ב
ההכנה באח!ר וכמו שהריח הט!כה!א המירה על ט!כ עצם הדבר המורח כן טיכ
ההבנה הוא ריח שלמיתהפעילותהשלמות־וכל״שיכרחוהב״ח הארסיים חהר׳יו
הטוב
שיר השירים
<9יכ המבוסס ק ינרח ליצר הרע וכל הכתתהגשמיית שהם ארסי׳ה כעדן אל
•צמות הנפש!הס <נרחו נצ ירא! וכל ׳מצאו ביק ם שיש שס הכנה ענה שאין ללס
אמר*
קנוא שס פנודעוצפצוצ אצ פצ חלקי המשצ אמרה הרועה נש שדש הא
•רועהאיתהבשישניפנמק ס שצאימצאו מעיקים ומינעיפהשגתpmhvממנה
<י אחל שהקדימה שהיא דנקה צלולה והוא גס ק דבק נה הנה פשאמרה הודע
מסתמא חיוד אצ לנקותה עח׳ ׳תיוכאצו אמרה הרועה כלכקיתהמ':
לאתה!הלגישה כעצמה ק׳! 0שליית ?הכנה אלדה לחדה»תכר'
זנאשר
עלו׳ דפ סעד שיתעצל השלמות כל על ויא עד שיפית הי כ ם
השצמות כפועל היא המפונה כשס ׳!ס ויופיו פני מיני הכבל ת שהיה לד ע י עתה
והס הקניט וההעדר• בהחלט!!61נסו הצללים מי כ למה לן לולי צצכ׳ א׳ לעכל
האילים ׳ריאתה לילי תהיה נעול׳ לוה נשתסוככ ככיכ ככיב אלי ׳תלמה צצכי או
צעופד האילים שהם מדלגים ומקפצים על הרי כתר לסככ ילכתת את המצעים
בהחלט שצא יהיהצהשתקימלוצא ׳שוכואצי ע ד שתכתר א!תס יתפרידס ממני
בהחלט כיעסשכעתאינסנגשיםאליהנהעדשיצאהשצמותכפיעלאנכי יראה
3ן ישונו אל׳ ויהיה להם פח צגדיעלנןכעיד שאני כ6:ט שני מיני הסכלות למי
יועצי ועל שיבוא כ׳ השלמות כפ!על קופ אתה יתכר המעיקים אשר הם עדיין
סביבות׳ ונתתאיתם כצכ׳ או פעיפי האילים על הי• כתר שהוא לס! אל הכלילה
.מהס והוא נמשן אל המשל מהכיסמכל ציונאות:
פפס!ק דוד׳ ל׳ ואני צי יחד עם פסיק עד סיפח ה״ס כויהס י ב ו ז
זא£םר
תורהשאימיצכצשצסמעדתישראצפ׳ אחר שראתהסיכהכנת כלכנפת׳שראל
^צצדנרהציח׳ד׳שהשצמ׳ישההכ׳צארכיסיחכמ! ואמרה אל העיפק בתיה
שהיאלורת! והיא דולה ואמרישהוא רועה כשישנים והוא העיפק התירה שנמשלה
צש<שנל כמו שאמלל התולה צעיצאנ׳חנצלתהשלון שישנת העמקים ויאדול׳ לז
ואניצו׳ליאמלההתוללעלהשצסהעיכקכהלוליליכצומלכמהשעיפק פי ה:הן
»;א דוד׳ וכן אני אוהבת א<ת< ע ד שאלול שהתלמיד חכס אין צרין שמירה שתלי!
משמלת! ועצ כן אמלה שהאיש השלש היועהבש!שניס והס כנ״ לתיה שבכתב
ועלב! א מלת לתילל הנזיאל
ותלהשכעלפהכנויהנההואלול׳ואנ׳לו:
הלול השלס הצוישעל שיפיח היום והוא על ׳!ס המיתה פלא יאמן כעצמו ויעסיגן
תמיד כתלה ״א על שיפיח ה׳וס פ׳ פל ומןח״ העהו צמשלו ל׳!ס אחד כאימיל• C
לוה מצין לעשות וללש! לול היום לעשותם ומחל צקכל שכלם!אמל שכל •מ׳ חי*
<ס< ויעסוק כתלה כצכ׳ ועיפל האיל׳ישיהיה וליו!מהיל כה על הל• נתל כלימיעל
למולככלמתפללוה׳אפלילתהנפש מהנין הלמיו כמלת כתל שהוילשן כלילה
כמו שכתנ הלאכע והלצון מ שכל ימי ח״ האלס לנפש וכי' על ללך מל שכיל־מ
קצתבפשיק״יס המותמיוס הוצלו שלילשהמותתתח׳צ באלס מיום הוצלו ש»תככל
פי' ג' ננצ < ו ס ! פ פ י ה ל ל ן ה ש נ י ה מ ש י ן ה ש כ צ ל מ ל ו א ל ה ח י מ ל נ ל א 1ת ! •ש כ הכנת אשד כנל
<׳סדןי 0אות! כשפרעיתוויונת! תמת! ואמר לו יונתי נחג׳׳ הסלע נסתר הו׳דר;־•• :
v
ק
־ ״י
שלתמי
כד
שיר השירים
»!לח!»רה!א עימד בחגו׳ הסלע שהוא הפח המרגיש דרך כלל שהוא כאבן <סלע
כאומרו והשירית׳ הי/לב האב; מכשר כסוכייואחר שהנח המרגיש הוא נמשך •J6
המוחשות והוא נסתר במדרגתו הרא!יה ל! כ׳ לא מצר רק לשמש אל השכל
)מדרגת יאתהראויה לוכטכע ייתחלת היצירה היא נסתרת יען חצד החושי*
החצנ״שהוא מטה אל המוחשות וכאשר יטו ההושיס המי אל השכל או תגלה
ותראה מדרגתה יעל pאמר לה השכל שאחר שהח!שיס נכנעים אליה מעתה יש
לה כת להראיתאתמראיה כשתע1יראל םלמותהחעשיס הטוכייוישחיעאתקולה
כעורה נשאל שלמות העיין כ׳ לכך נוצר החמר לעוור אל השכל אס וכה כמו
שזכרנו שמה שנאת אעשה לו עור כצגח הוא על זווג החמר!הצורה כאמור וביאר
הטעם כאומרו כי קולן ערב ירכי המיוחד לך מתחלת היצירה הוא ערכ שהוא
לעזור אלשלמיתהעיי; וכן מראן המיוחד לן כמעשים נאוה כי לעשות המעשים
השיכים נוצרתילא לנטיתאלהדכריס הגשמיים וכאשר שחעהחומר גורת השכל
נתחיק מאד ואמר שמעתה לא תירא עור מהשיעליס הקטנים שהיו אוחויס אותה
•הס התשים ואמר כנגדכ אפו! לנו שועלים שועלים קטנים וכוישהפ המחבלים את
הכרס שהוא החומר ה שלם העושה בירות ומלת אחו! לנו היא צ!!׳ כנויואמר שעתה
לא תירא מהם יען כרמה ככר הגיעה למדרגת סמדר שהוא התחלתהפר׳ השלם
שהסהענבי״ולאתפסרעודולאתטה אחר המוחשותו״זא וכרמנו סמדר ועל p
אמרה שמעתה כבר נתחברה עם השכל אחר שהגיע ל מדרגת תחלת השלמות
מנה היא דור לה והיא לו בהיותו וועהכשיפניכ שלם המ!פכל<ת כאמור ועל כן
שב להזהירו שעד שיפיח יום השלמות ונס! צללי הסכלות וכס ההעדר׳!הקנינ׳
ישתדל ככל עי! לסובב כמו צכ׳ ועיפר האילים על החישים החצינ׳יס להכניעם
תמיד יע; הס המפרידים כין החימר והשכל !!אהוב דמה לן דזדילצכ׳ או לעופר
האילים על הרי כתר וקרא החושים הגשמיים הלי כתר להיותם מפרידים האחדו'
כפי הדרן הראשון כ ר ע ה ר
הנה
כין החומר והנורה כאמור ולוא דקדוק נכון•
כחשרראתל כנסת ישראל אהבתדודה אליה והרגישה טוב הכנתה אחר אשר
התפללה ללידה ׳תיושיסיר המעיקים והמטרידים איתה מלשיג התכלית הנכסף
אנלה אשל הוא הדבקיתהשלש נתעוררה לבקש השלמות והתכליתהאחרו; הנול
מוא ההתבוללות להשגת הלכקז'כאמיל ויזא על משכבי בלילות כקשת׳ את
םככבי׳
שאהבה נפשי םולעיזיל על נכיןהבנתכינתהבהזקיס הלל! ^•.ךצנאך
החרבתי בייקימ• בכפ -יגדל עי! ה-יא ביא ר׳ על פינת הפלוסופיילאכוחמל אלגול
!היא מה שביארתי נחלקהאלהייתכאיפןהשו-תהשכלהגרותהעצמיותוהסללנ'
באמצעות החושים כשהדבר החימר׳ מושגראשוציאצלהחיש ואחיכן יקגלהרמ׳1ן
הני־־יתלי׳-חשייכלי־נעיתהכח המשזתף כמות שהם כאשר השיגם החום ע«
החומל ומרחקי! ועיסה הרבבות דמיוניות מהחוחשויוהםכלחקכלמהדמיויומפשימי
הצורותחהחוחיוהוא יי:וניל בצירות הכיללותלבד נפרדות מ»ח!מר והח!חש ער
»יש׳כ השכל ולמשכיל:המושכל לכר אחר בהרחקת המוחשות כאמ!ר והפשטת
נ
ז
?
הגורות
ש
מ
ר
שיר השירים־
ק מ י מ מ י מ ו מ ר י ס והנהקראהכחיתהח־מרייתיהגשמי .ת כ ל ם לילות •היא באל!
אמרישבהיותהבעה* 1הנמשלללילהוהיתהמערכיו עם ה פ ח ת הגשמיימ 0ה 6
כלם ל׳לותיעי אינם נבאר׳תלעולס הבא עפהנכשהנה א ז כקשה את באהבה
נפשה יה א הדבק ת ה נ ה ״ מהאהבה אלי ית'יא על ־ישכב• כל• ל ת בקשתי א ת
שאהכה נפש׳ ׳ריבקשת׳ דרך הפגת השלמזת שהוא הדבר אפר אהבה נפשי
כפכעה!אמרה שכקשה!לא מצאה שהיוהכחית הנשמיית מעיקים:
ואכרה
.
שכאשר הרגישה שהיתה צריבה לעזר להשנת הפלמית א ! ל ה כ י ת
אקיכה
הטרדתהח!מרשה!א מכךמבדיל ומחיצה גדולה קחה יסבבה ככל כסיתהת ייר
נא
שהיא נמשל לעירקטנהויןא אקימה נא ואסובבה בעיר בשיקיייכרחיביייבקשה א ת
ו א ס י נ נ י • שאהבה נפשה ולא מצאה !זא בקשתי! ולא מצאתיו»ר'0לא ״נאה ככלי ה כ מ ת
הגשמייתואם רב! חלקיק דרך!א פן להשגת השלמות:
ואביה׳
שנהייתה
? ! ' " ^ ״ יזבקשתתחלתתהלתדרך ההשגה ככל כחית הגיף שהוא המתאר כשם עיר
^"'"
u
1
באמ!ר מצאוה השיייריכ לעיר והס ההחישיס שה; הנקיאים שומרי החימר
והמק״מ׳יאית! אשר על ידיהם יתקיים יהתכק ה ג ף ככל הצריך לו מ"א מצא.י»5
השומרייהכובבייבעיר כ׳ הם הנךככיפ על כל המימי ט הנה חוש המשוש יתפשט
ככל הגיף ינן שארהחישייעל הראש שהם הדאימיהשמע והריח ׳הטעם ייאמר?
שכאשר מצאוה השומרייההס והשתמש'נמ!חכזתשחלה אכרא! הם א ת שאהנה
נפשה בלויאפ ידעי!הכימאיוה ד ר ך ישם; איר להשגת הדבר הנאהכ והנכסןי
אנלהשהואהשלמויהאחר!;והדבקתכנויוזא את כאהבה נפשי ראיתם ולה׳וין
שכל מה שיתערב השכל עס התשים והחזחשותכן יהיה ׳לתר נ ט ו ד מהשגת
השלמות על כןאמרה שכמעט שעברה!נפת־המהם מצא את שאהבה נפשה 1זא
,
ע
כ
*
'ב
י
;
במעט שעברת• ירי כמעט שעברת• מכעילת התשיכ ינפרדת• מהכ ע ד שי צאתי
ט
י
'
י
את שאהבה נבשיבהכשטתהצירזתמהחזמר באמצעותהכח ת ה נ פ פ י ו ת כ א מ ר
שהואהדכר הנאהב ואמיאחזתיו ולא ארכנז ירילא הנחתי כח
הדמ״; ואחז־׳1
בחזק עד שהכאת׳! אל השכל העי!ני והמעשי וו״א ע ד שהבאתיו אל בית איו*
שהוא רמואלהשכל המעשי כמשמל כ׳ סס לכינה מקרא פהת־ינהיא כ מ ד ר ג ת
האס אל הכן ואל ח ר ר הורתי רמו אל השכל העיוני הנאצל־מאת! ׳ ת י ס ־ ח ד ר
י
העלי!; וו״א ואל חדר הורתי כוייכאשר ראתה בעק שכלה פהסישייהיו מטרידים
אתכס
להתחתהיותהידשבתשיהיו כעורה ושהדרך להשגת הפלמית תלוי בהרחקה
4׳<
וההפרדה מהס השכיעה אתכל הכחית החומריות אשד בכללם החישיס החצ נ״ם
שהם מכיי׳ס כלם
בכמת ירושלם כנוי ו כחית השכל יקראו בנים
שהם
הפעלייבחומר וכאשר יהי; הכחות הגשמ׳זתיבנעיתאל השכל כראי׳ יקרא; כנוי?
ייושלס לי• ז אל שלמותם וטיבהכנתס!על כ; אמרה כנסתיש להס שלא יעיין:לא
י ע י ד ו הס אתהאהבה שהיא ההשגה השכל׳תעד שתחכץ האהבה להשתמש מ~€
כי א!יהיו ל! לעור ולהועיל והוא חשל נאיתמככיימכל צד אל א פי ההשגה!!'א אשי
תעירו ואס תעוררו את האהביעד שתחבן ׳רישאס אתס תעירו ומעוררו א :ת ?
;.:.יי'
בהייתה
כה
שיר השירים
נהימה מתבודדת כלשנת לשלמו לא ו י שלא תליולל לעזר אלא שתלי! פננדל
אמנם כאשר תחבין היא להשתמש נהם י להביא המ־חשימ אל הריזיון ומםש יקה
לשכל ה צ ח הכולל!'ויהשיטס מלחחר לפרטי לנל 16תהיהלה לעיי •לה •נ לכי
i nלנרחזמלסזל עלהחומ המכונה בנקביבעדך!׳חם הצ!רה שהיא השכל כאימת
אעשה לו עזר מ ג י ! וכל ע! י לא זנה כנצח כ׳ בה״מ כ'למל ת לאלה ניאית י :ל!כה •*i-
,
כיתהתכעצי׳ן שאם הנקבה היא לעור א י ן תהיה כנגדו!אם היא כנגה אינה ע ו ר ' א
1
יכלnr.:
ל! גהס מלית היתרות ו! לו! על כן אמחשזה לא יתכן אלא כזחניימתחלפייובנישא ס
מתחלכ־ישאם יכה השכל םה!א המכינה בשם הזכר אל לשלמית יהיה החי!ר לי
לעיר ולהועיל להביא הצדית המוחש תאל הדחיק כאמור ואס לא זנה למדרגת
השלמיתיהיה הידור היא למעיק והמטריד!מניד אל השכל ומונע אות! מהשגת
השלמית כ א ת ר והנה צריך על כל כנים לישב הפסיק כפשט׳ וילת דרשת ריזל
שהדרשה מדרש ואין מקיא ׳יצא מידי כש ט׳ על כן לבכי יחש כ כ׳ יייש היש• אעשה r u nל! עיר
ל! עזר כנגדו כפי הכןידא״ר׳ כאדם ואשת ממש שרצה השי'שתהיה האשה נגד
האיש כ־ברייא שר יטה האיש בהם מהדרך הישר שאם יהיה יחידי כש יפיל ייהדרך
לישר ואין שני להקימו יהיה מע :1לא יו כל למק; על כ; עשה השי אתהאשהוא־ור
שלא ט כהיימהאר לכד! ללכיכדר'הח״יהנצח״ישצחאחר עיוו להקימו כשיפיל
שיהיה נגדו לעור ולהיע•'להחזירו אל הדרך הישר ייזאאעשה לו עזר כנגדו עז־ ואי
האחדשיפליאיןשנ׳ להקימ! !כאל! אמר אעשה ל! אחר שיהיה נגח להקימ!
שיהיה הנגדיותלעור!להיעיללי ילא פשיפעלהטיכ כ׳ או היא תעזור ל! בלי ספק
בלמי נגדי! ולכי זה ייה שאול זכה עזר לא זכה כנגדו אפשר שפירש! בדבריהילכוינ'
ג פ פ ק שנשמע מהפייהנזישכאםד יוכה האדם והוא בשיפעל הסיב תהיה היא"עור
לזסמס״עעתו לפעיל הטובבילתי נגדייתכלל וכשלא ובה!היא כאשר יטה מדרך
לשבלאזמהיההיא כנגדו לעזרולהועיל ל! כאמוריהואכאמתדקדקנכין!כיונה
מ נה כדכרי חיל יכל זה יצדק גס כחזמר והצ רה!נתכארה בו הניינה בכתבים
האלה כייחבר •י ואפשר שבפס ק• יהללו ככרה כנסת ׳שרידרכי חשיבתה עד עי״ניניכיוק
שדכקה כשי ואמרה מה שקרה לה כה״תה בגליות הנחשלות ללילית אי בנה
החטאיס!הפשעיםאלהליליתיע; הס העדרהשלמ:מעד שפירשתי בכהייכ׳ יידע
הידרך צדיק׳ייען הס מציאימיעל פן תפיל כהס ידיעה אך דרך רשעייאין לה מניס;'
לה• מה העד! גמור ולא מפול יריעה כהעדר וז״א ודרך רשעים מאבד ובבן איורה
פה שנהייתה עם ההעדויישהס חטאתיה כקשהלחז ר כתשובה בהייתה ש ככת
עס חטאתה ופשעיה והיתהכטבלת!שרן כירה ועל כן לא מצא בזה הדרך את
שאהבה נפשה וו״א בקשתי! ולא מצאתי! ירינה״תישיככתעסהלילזתיההעדרים
כקשת׳ השלמית!התשוכה אליו יתברך שאהבה נפשיולא מצימי״הפרה רכא&ר
רמתה שלא 11הדרך לשיכ אל הרק חחר שתפשיט ה י ג ד י הציאיס ייעליה ומיחפ
תשיב אל היוירחמהעדרחצ׳ הוכו כ '1ואמרשחוכקשללהסיומעליה חטאתיה
יפשפשה כמעשיה ואמרה שחורה על לעיניתוהפשעיס שעשתה בפרהסיא !כגלוי
י א
1
7
ונתחרטל
הגיל
שיר השירים
ונתחרטה ״ ה ס וחשבה ש ו ד ׳העיק ליו לסיב בתשובה שלמה f i tתשםה יי־ ש י י CJ
ה ע י נ י ת ש ב פ ת י י ק א ל ה ע י נ י ת ש ב ג ל ! ׳ ח ח א י ן י « ז נ א ו א ס כ ב ה מ י י ב ש ין־ ס י ג ל ׳
ו כ פ י ה ש כ א ש י ס ב כ ה ע ל ב ל ה ג ל י ׳ ב ק ש ה ב ה ס ה ת ש ־ ב ה יצא י ג א ה א ת ש א ה ב ה
נ פ ש ה שה!א ה ש ל מ י ת ו י א א ב ק ש ה א ת ש א ה ב ה נ פ ש י כ ק ש ת י י ולא מ צ א ת י ! יכו'
שכמשוואתהשכל
ן:־.מיר׳
זהאינניפהלהחובהייתהמשתקקת&ל ידיעת
דרבי
ה ת ש כ ה מ צ א ! ה ה ג ד ו ל י ס ! ה ח כ מ י ם ו ה ם ש י י ר י ה ע י י ישאלה מ ה ס •!,־״עה
ייב׳
החכמים
ה ח ש ו ב ה ווה! א ן מ י ו
מצאוני
השמרים
הכוכבים
ב ע י י !הס
ת מ י ש י ר ׳ י ו ה מ ד ר י נ י ס א ת ה ע ם ושומר• א ! ת ם ש ל א י ח ט א ו ! א מ ר ה ש ש ח ל ה ״ ה פ א ת
אהכה נפש׳ ראיתם־
יכ2יר.
פ ה פ ה ד ר י כ ה אל ה ד ד ך ה י פ י י ב ש י בעיני
.נ י אלדיס וארס ע ד ש כ מ ע ט שעברה מהש א ח ר שהישייוה אל הטיב מצאה מ י ד
א ת שאהבה נ פ ש ה וחזרה א ל י ו כ ת ש ב ה שלימה ע ד ש ה ג י ע ה ל מ ד ו ג ת ה ד ב י ן ת ע מ ו
י ת ז ז ה ו אוחי כ מ ע ט ש ע ב ר ת י מ ה ס ע ד ש מ צ א ת א ת ש א ה כ ה נ פ ש י ! ח מ ר ה ש א ז
מיד
כ ש ה ג י ע ה ל מ ד ר ג ' ה ת ש ! כ ה ה ש ל י מ ה ו נ ד ב ק ה כ ! ׳ ת א ח ז ב! כ ח ו ז ק י ה :א ר מ ! לקי• ש
הקנ׳ןבנפש!והוא1מ'אחזתייולא
והעיוני כ מ ו ש כ ת ב נ ו
א ר פ נ ו ע ד פ ה ב א ת י ו י פ י יה!א מ ל ה ש כ ל ה מ ע ש י
השבעתיאחכסבנת׳רושלס ה ח שהשביעה
ואמרת
א ת כ ל כחיתיה כמו שביארנו שקראס בניתירושלס ואמנס מ ה שהשכיעס ב צ ב א ת
16
ב א י ל ו ת ה ש י ה א פ ש ד ש ת ה י ה ה ש ב ו ע ה בשמים ו ב א י ן כ י צ ב א י ת ימש ל צ ב א ו ת
ה ש מ י ם ז א ׳ ל ו ת ה ש ד ה ה ו א החיזק א ש י כ ש ד ה והיא הקיים כ כ ל ל ו ת ה א ר ק ז ה פ כ י ע ה
ה י א שלא ישנאו א ת ה א ה כ ה ! ל א
ימנעה מהשכל כעיד שתחבן האהכה :היית
נ מ צ א ת ב ה וזהו א ו מ ו ! א ס ת ע י י ן מ ל ש י ן ש נ א ה ו כ מ ו י ׳ ה ׳ ע ר ן י פ ח ו ח ל מ א ל ש נ א ך
ופשויה
ע'נ'נ'5ה' )
נ
ל ע י ן ו ת ע ד ו ! היא ריבו׳ ה ש נ א ה ו ז א א ס ת ע י ר ת א ס ת ע י ר ח א ת ה א ה ב ?
ע ד ש ת ח פ ן ! נ ו ר ת ע ד ש ת ח פ ן ה ו א כמו ב ע ו ד ש ת ח פ ן כ מ ן ש פ י ו ש ושי׳ י ל י
הדרןהשניהנהכאשרראההח!מראהכתהשכל
עמו
ל ה ש ג ת השלימזת נ ת ע ר ר גס הוא ל ה ד כ ק
שלימותה
משנכ׳
וכ£׳
אליו יה״תו ד ו ר ש ה ת ח כ ר י ת !
אליו בהיותה
מרגשת העדר
כ נ ט י ת ה א ל ה מ ! ח ש י ת ש ה ם כ מ ד ר ג ת הלילות ו ה ח ש ך וזה! א מ ר ו ע צ
ב ל ׳ ל ת כ ק ש ת י א ת ש א ה ב ה נ פ ש ״ ר י א מ י ה ח ו מ ר שבהיות• ע ל מ ש כ ב ו ב ש ו כ ה
ונחתכנטות!
נפש׳והוא
א ח ר ה מ ו ח ש ו ת א ש ר כשסליל!ת׳כונה נתעוררתי לבקש א ת ש א ה ב ה
ד כ ק י ת י ע ס ה ש כ ל כ א מ ו ר וכהיו'תשוקת׳ ו א ת בלתי ה ה ת ח ל ו ת ה ד א ף ו ת
ו ה ה כ צ ע ה ה צ ר י כ ה ל ה ש ג ת ה ד כ ק י ת ע מ ו ע ל כ ן בקשתי! ולא מצאתיו ו א מ ר ש ב א ש ר
ה ר ג י ש ה שלא ה י ה א פ ש ר ל ה ד כ ק ע ם ה ש כ ל ר ק ע ל י ד ׳ אמצעיים ק מ ה
ה א ׳ צ ע ״ ס ווה! אימד! א ק ז מ ה צא ו א ס ו ב ב ה כ ע י ר והיא ה ח ו מ ר כ פ ל ל ו
לבקש
כשקים
וכרחיבותוהס כ ל ה א כ ר י ס והכח!תהטבעי!תולא מצא בהם ד ר ן ל ב א א ל ד כ ק י ת ה
עםהשכלוזהואומיבקשתיוגספשולא
מצאתי!:
ואמר
שבהיותה
מבקשת
ה ח ו מ ר כ פ ל חלקיו מצאוה הה'ח!שיםשהסש!מר׳ס ה ע י ד כנוי ווה! א ו מ ר ו מצאיני
הש!מריס שהם הסובבים כ ע י ר ו א מ ר ששאלה מ ה ם א ס ר א ו ה ם א ת ה ש כ ל א ו א ש
י ר ע ! ה ד ר ן א ל ה ד נ ק י ת ע מ ו ב!'ו!ה! א מ י א ת ש א ה כ ה נ פ ש י י א י ת ס :
משי
כו
שיר השירים
שנמעט שעבר ונתרחק מהחישיסמיד מצאה את שאהבה צכשה eii
מט־
כמעט שענית• מהס עד שמצאתי אתשאהבה נבשיאחזתיו ולא ארפמ יו הוניםה
בעצמהשכהמוחקה מהמזחשותאשו הס מכאת החישיס כמכר מיד מצאה את
מאהבהנכש :ונדנקה נ! דכוק חזק !!א אחותי! 1לא ארכמ עד שהכיאה אל
ראתה
ועץ
התחלתה ויזא עד שהבאתיו אל כית אמי ואל חדי היית• סי:
מהתעוררות הנח תהגפיייזתוהחישיסהחציניי'ה!א מויק ומעיק להשגת השלמות
אשר על כןבעיביהוהתרחקה מהס מצאהאתשאהכיגכשה על ב ; השביע את כל
הכת תהנשח״כ אשר ככללפ החישיס סיתיארו נלכ ככמת׳חפלס לט!כ מזנחומר
הארס ככללו על כל שאר חמר• פארהיכח נמו שזכרמ שלא יעיר! הס ולא •עירר!
»>ת האהבה כיבהתעוווותיוזק!•וטור השכל רק שיתעורר השכל י!עצמ!נהרר,ק'
המיחשיתי!ה אומיהשכעת׳ אתכס כנזתירזשלס אפ תעירי ואכ תעירו! אתהאהכה
ילאתהאהבה השלמה שהיא ההתחכוותעס השכל על שתלפץהאהכהמעצייה
דנה לפי
להתהזקבהתאחליתהשכלעמיכנ'1ו!הוא,מלועדםי,הפן יפי'
^ ^פר״יוז ?
,יצ
דרכנו היאשקשאמרנ! שהאומה הנכחרתהשיגה ההכנה
מפשיטה את הבגד ס הצ איס מחע המעשיס מעליה ונטתה אל החישכלות
וברחהמלמוחשותהנההשית כרא!ת טוב הכנתה אשר מצד ההכנה הטוכה
כהעדר השלמית בפעל עלתה כמעט למדרגת השלמותאמרעליהמיואתעולה מי ו א ת
עולח .
מ ; המדבר ׳וימי היא!את העילה ממדבר שמם וחרכ כלתי פעולותשלמות כפזעל
1ק מצד ט!כ ההכנה לכד שבהי1תה משיללתמהפעילותעלתה במעלה גדולה כואת
וריחה נודף לט!כ הכנתה ירעם שאין כה הפעילות השלמ!ת שעדיין לא יצא! אל
הפעל החצ!נ• הנה ריח הפעלות השליית נידף זיא כתחרות עשן עילית ממנו
מעלה מעלה מכל אופני מים בשמיפ ריחניים ת א מקטרת מר ולבונה מכל אכקת
יוכל דייל מכלהאבקיס מהכשמ פ שמיכריס הרזכליס הנה מכל אופני מיני הכשמים
פהספנ״אל הפעיליתהטכיתאםפעילת השכל המעשי ואס העיוני ייח כלס
נודף שעולה העש; למעלה יאם כתמיותעשן הקט ית המכושס הא ייק טית מי
ולבינהכוישהוא רמז אל התירה 1המצ1תייכל אכקתרינל שהוא רייז לסתרי ת רה
שאמר שהיא עילה מן המדני כיינינביה•!'
ואפיםר
יידרסיסוהגחתרוליסיחתיהס:
לחה ששייה עצמה כמדבר על דרן סדרש :ר"!ל וממדבר מתנה וממתנה נחליאל
וכו'1כאל! אמר שהתחילה לעלוימצד ששמה עצמה כמדבר והוא רמו יכנו׳ להכנעת
י
החימר וחולשת הכחית הגשמיות כנודע ויעל עשנה למעלה ראש כי!שר כמו
הת-רית ו!א כתמחת עש; !ריחה כעשן הנוימק טרת מר ולכונה מכל אבקת רוכל
פ׳ דרךר״ול שדרש! כמדרש רכה כפרשתואלהשמית על זה הפסק שכל
ועל
עלייה היה מן המדבר מן ח; המדבר ענצ׳ ככודמן המדבר מלכיתמ;ה״דכר
וכי' יכן בל אופנ• מיג• שלמות פמס שס רול שהשיג! ישראל מן המלכד כאשר
הלחנת׳ הניח ל כמללש הנו כתחלת פלשה כא אל פרעה לספל תלת מיפה
אפשל שאחר פהפהש׳אומיבעדכנכתישראלאחרשנאת ממצרים ועלתה ק
היילכו
7
ו ב
;
ה ג כ
1
נ
ה 0נ ת
י 0 :
מ 1
שיר השירים
המדבראחרקנלתהתירתח׳זאת המולה היא למעלה r l n 3כ י ־ ״ ת י י ה י י ד ־ י
א ש ר pקבלה התירהיאמר שהיאעילהלמעלה ראש כתמרית עש; י י טלת י־־ד
C
»'גנב*ה '<:ולבי:ה כמי שפירשנוה! • דיך לכל הדרבים הגת-ייכ בהמת ר־־ ׳ גי־שב ע ל : :ק
,
אומר; כתי׳רות עשי ,שהיהייככיק שיאמר מ ׳ ! r rעילה מ; ה־ידני ייק־ישית ד י
ולמנה א :הי/ההכ נהעל טיבההכניוריח ש ליי׳ ":ה מ ;ל-״ • : : •:״ ־ י ^ ו ; :כ;
•ראה שהגירה המפלתהיא לרמוז לדבר טיב בענק ק :׳ ; שלמ־מה אס כ ב י ד ר ך ר זל
שהוא מדבר על זמן יציאתה ממצרים ומאש אל המדבר 1י :על טיב הננתש
בהפשטת המיחשית והכנעת ה ת מ ר כמדכר שמס כמו כביארנ־מיא ג ׳ ב־י
םהעשןובכרט העש; העולה ביישר שהוא האיד הדק אחר התכת העציכישר־פתש
בהחלט כיבתחלתשריסתהעציסלא יעלה העש; כיושר כ־לירית כי כל הבית
ימלא עש; כהתחלת שריהתהעצ׳יאן העש; אשר aכאחרי הש־כה אחד שריפת
כלהעניס !ה״ לאש שורף אז יעלה העם; הדקויקיא או העש; העולה תמדתעש;
להייתשהוא עילה ביושר ועל כן לרמת אל התכתהתומר בהחלט יה כשםתהמירש•'
לטיב ההכנה שהיה להם אם מנד היס די; שסבלו כמצרים כעי דרך רזל ־.מם ר:.ד
השתדלותה כהכנעתהחחר כעי דרכמ אמר שהיתה עילה למעלה כת״ייות ע ק
להיות החומר נתך בהחלט ׳עלטוכריחה אלהפעןלויהשלמיתאמ שהיאמק ט ־ ת
^ל .״'.
2
מר ולבינה מכל אבקתרוכל כאמור והו א מתיישב על נכי;־
וכ־רי״!י,בר
עד
^-״ -,.,1!.הנה מטת׳ שלשלמה השדבר׳ כנסת ישר שאומרת שמשת־ של.:מה ש־יא ב;:י
י
י ל׳רושלם אשר בה בנה שלמד היעה האפר׳!; שלוא כיתהל־קדש :אמר שייטת ו ה א
האר לירישלס ששם עלז שבסיס שבט״ה ששיכ יביא גכיריינזכ כלה יונה!-,׳ ישרי
כייס
והסביבלע־ו! וואששיסגבוריפסכיבלה מג־ידי ישראלויי־ד שכלש הי! אחיזי
אהוד
חרכ מ!:יורי מלתחתה של תירה והיו עיכק־ם גידיה הדיר מפחד הגליות לבל
אזדיין
אשר ביאר ענין
הרב
ע־£יהלו
ישובו חלילה מל הגליות שעברו !?א מכחד בל ליתכלזייר ייכחד המקדיש מפד
יקי! בגל״תשהיו בקיאים כהש שבבלי איתש!מ; רב
יאיר
על״תסאלירושלסועומדסשםעש ששיסרכוא מ;ב!די ישריל שהיו כלש שלמים
אחר מת; תורה והי! גבורים:לוחמים תמיד במלחמתה של תירה אמישאתד טיב
ההבנה כככיסתןכ׳רזשלס שה א רמו לשלמות בפיעל אייר כבשה שלמה הב ת
המקדש שהוא הנקיאכר״ן וזא אפריוןעשה לז המלך שלמה !ליא הבית הראש;
VYCT
מעני הלב;::והוארמ1לח:זקהבית־
זהמיםיך
המשל לי זק :יקר תפארת
׳זשהכסף הבית כ א:מ עמיד׳! עשה כשף רפידת׳ והב ירצה העמידים כדי שיהיו ה״ץם ל־״אד
עשהאיתם של כסף צריף שהא מתכת קשה מאד ו ח ו ק מכל המתכית ורפידת:
והיא השטת ׳;מיצעעלהיגמודיס עשה והכטה:ר ומרכבו והיא המסתיר הקיחת
מבפי.׳ כי!! שפייהר״אכעזל עשה ארגמן שהוא דבר יקר מאד !תיביות הכנין היה
רצוף אהבה אס שיהיה מלשין רצפת בהט ושש בלומר שבפנים היה רצוף כהצעת
אהבהמנל בניתירושלש שהיו איהבית אות׳ א! יהיה מלשין שריכה כמ! וכידן רצפה
!הכוונה שהיה תכו בהתלהבות אהבה מכל כני-תיחשלס שמהאהכה מידן היין
! י
מתלהב
שיר השירים
*!תללבתיכישלכיתלייק־ש
ולהפליג
כן
בשכח :של למלך שלמה אשר בנה
צאנח
אח ה י י ת ה י פ ר ׳ ׳ ! אשר כ כ ד השר היה תכויציני אהבה מבנ!'יחשל
1
ו
ז
י ׳
ה נ נ ת ש ד ם ב נ י ת צ״ןגכצאצה ו י י נ ה ? מ ג ן שגמה כמענה שהשיג ככני! הבית
וראנה
בנות
.
ס
ג ע ט י ת תבאיתיויומ-תיובכנין ה:ו •שעטרה לו אמו והיא הכינה עד שאווג כ׳ אס
לבינה תי־יח וכויואמישכ־נת! :שכלו עטרה לו העטרה הוא! /כבנין הכית כ׳
בתבונת• הגדולה כעל ועשה כל!את כיוס מתנת! והיא ׳ 01התקשרות שכלו עם
<ז!מר! לעביר אתה שהוא ההתהכר!ת!החתין המ״תי ויוא כי!ס חתינת׳ והוא היה
גאמתייס שמחתלכו מכל השמחות ששמח כל ימיו•
זא£ער
שאז־־ויהנל
חטת< שלשלמה ה!א רמו לבית ראש![ שבנה שלחה היעה ולהיות שלא עמד קייס
וגחרכקיאו מטת׳ שהיא היה כמו המטה שמורירייאיתה!אינה קיימת בי-יק ס מחד
כן הכ־תהואשין לא היה קייס מצי הא״ביס שהחריב! אית! 11ש הנה מטת!
׳שלפלמהששיסגכיי׳סכביבלהיריהביתהראשיןשבנה
שלמה המחריבים איתה
שהי! כביב לה היו ששים יבוא גבוריס שהיו יותר גכוריס ויותרחוקיס מגב י ׳ ישראל
ו״מששים גביייססיביבלה מגבורי ׳שרחל י ל שה׳ י גב ריס י ת ר מגייר׳ ׳שיחל
!מהידמשממלממגכיר׳ מסהיתוו;
יאמר׳
שהגי-יריסמגניר״שואל אשר
וכר שהי; שס היו כלס חמי!• חרב מלימד׳ מלחייה איש חרבי על ׳יי©:׳שח ההיכנע'
» ל המ.׳כ ש־,א מכינה כשם לילה כ• המנ צהנה היא ל! לילה כמי שהיא א ר י ם
לי׳ננין!ייכחד שלא יהיו ממניז׳ס היה חיש חיכי על יר !:ובכל וחת נצחו איתס
זחנבין
חנל׳ שמניגמ׳תוי חרב הש חתייס מהחדב!לח י.ח.חזים איתי כ׳ כ; היה
ל! לומר כלס איחוי ת י כ רק מלת כלש שכ אל גביי׳ ׳שרחל שהי! כלס אחיויס מ ח י כ
<(<יכיה 0ש-זיויומי גכיייסמהם כמושוניני:כיול׳ ח מ י שהי׳ א־וייש מחדכ של
יס״נהליית
לייו־י !-אלי איור ש:ל גבירי
ישרחל^מ ד״ליק מ ״ הי יי בלס ח׳ • ב י י ת ־ ;
י י ' ! די מל ו י ד א:יר על כ!
חל •ידי מיח י ש ״ ־ ׳ .יוי־יח
קי׳ ״ת־ גביר cיה־ לי־ אש יל ידי י י חיו
י־ ו .י !י דת א ש חיי !:על ירכי
פ נ ה ל ג ד י י ״ ז י ! ! .ה• ח י נ ק :ל ו י } :ל & וניןלן יי!.ר כלש הס חח זי ח י כ של
מליודייייי׳ ו ו יכל א rי ישח־ב׳ עליו י וכחד ה יי ־-jולא ישיב! בגלות !עם
כ ל ו ל היי חנ נ־זיס מ ג :ר׳ חו־וות דיייצש מיה שדיו ״ותר גכיריס מהם כמדיבר:
ואחר אשרקש־ענין ׳:.:׳; הביתהראשיןחשר כנהשלייהיילךעה ככר בנין הכית
היייזד!; ח שר יכנה »t׳׳ rצדקי׳ לדעתח! צ שיה׳ גדול הכימ האחרון מ;הרחש1ן!הו'
יה״דק ׳ 0וי^־ז לע׳'^ ״ח,ז ״ יןליו ייבי״ןי •־׳ ! . 1 ,ה כל יה שליוה המלך
1
ע י ; ברית ד ק ־ ש עי י־ ,,כ ת ב ״ ה שעתידלהייתי״צשין עי־-ר להייייתעל איימתי שהיא
כחליכביינעשה י!
כ י ין עשה ל הי׳יךגולמה׳קראלייך משיחנו מלך שציוה
ל ר י ז ו ח ל ם ' ! י ו ודייו י
י ! 0שת ־1־ עשיית׳ אל השי שלח היילך שהשלים שצז
כי»פדיפיר!לולי-.׳ ».עגיקרתכארתהכנ׳ן אמר שיהיה כנו׳ כל! מעצי הלכמן
בבל מק ס שנכנס ס הו •;ניס י ו ! יושייון עשה ל! המלך שלמה מעני הלבנון! :לרמי!
אלתווקהבניןיק־ימואמרשגמידיןעשה
ב ס ן חוק וק״סלעד ורעידת! מלמעילל
מ׳צע
.
כ
.
'
"י
שירהעידיש׳
מצעזהכימרכבוארג״׳! שהיאלמטה »הקיר1תאשר על׳הסרכיייד י ה י * ^ י ך #
בומ; הוה ט״אבן נלשוייםמעאל כררך ארמי:׳ המלכים כי״ שכתב הריבע"יל <חי-ר
• שתים היה רציף אהבה מכל סביביתהעילסשהם ה ר ת •רושלם שבהתלהכית אש
אהבה יביא׳ כלס כמאמר הצביא יבא! ורננו כמריס צ״; •:הר• צל ׳ .כ ה כ כ•
מורה •שרחל יקבצנ! בתיך ירושלפ״א תיס רציף אהבה מברי• /ר ש • : :
ועל
הימן ההיא בהגלותנגלתמלך משיחני שיהיה כייסחתיניז! וי•- -שמחת
לב! קרא לכל כמת ציין שהסקהלותתהלית׳שראלככלמקיס פהס והס בנית ציץ
כ׳ מניו; תצא תירה ואמר להן שיצאו מהנל!ע ויבא! ויראו כמלך השלש י ל ד
משיח:י כעטרה שעטרה צו אמ! על הדרך שביארנו שהיא כני׳ אל הבינה גאריל
ויא נאנה וראנה בנות ציון כמלך שלמה בעטרה שעטרה צ! אח! שהיא הבינה ייבאת
?.יל השכל שעליו נאמר הנה ישכיל ע כ ד ״ ר י ב ונשא יכו':
ואכנס
על כ• דרכ>:
יפרש• ששה כס קים הצצ! על עני; בנין קנין השלמית ניכש הכלם ומכביק מי זאת •
עילה מ; המדבר עד פ י ן פסיק צאנה וראנה בנית ציו; יכייהם בלב דברי השי יזה נ•
יאשינה כפי השי טוב הכנתם אל השלמות כמתמיה על טיב ההכנה יכש־אל מיי
היא האומה הנכחרתאשר הגיעה למדרגתהכלגתההכנה כואתיאמיכי כל איש
ם ל 0מהאומה הנוכיאשר כשם שלמה יכ!נה הנה מ ט ת והכנת! הי! שביש גבירים כי
המטה הוא רמו להכנה והמושכ הנאות צשיככ עציה שהוא השכל ואמר כהה כנה
ההיאומישכהשלס בטוכהכנת! הנה הששים משכתית אי שלטי הצברי מגבירי
ישראל שהם התנאיכ והאמיואיפ המובאים כהם אשר להפליג עצ מכפרם הזכירם
בניככר ששים או ששים רנוא והם גביר׳ ישראצ ואמר שאצה הגכוריפ אם המסכת!'
ואפ התנאים והאמוראים!הנויבהס אחהיס מחרכ העיכקיס בהם סהם מצ־יידי
מלחמתה של תירה כלומר הם אח וים מחרב של מלומד׳ מלחמה שלא יניח :א תם
רק הס אסיים בהם !הם העיכקיס תדיר כגמרא ואמר שכל איש מהמלימ-ז
מלחמתה של ת רה כנויהיה חרכו על ירכו!הוא חרב פיפיות בידכ וב ־ כי־ ס צלח c
מלחמתה של תורה מפחד הגל״תפןיגרוס החטא הגליית ״א מכחד בלילית
ואטד
:
ע ו י ש מ ח י י ג ת טוכ ההכנה הזאת כמדרגה העל״נה הנזיעלתה ע י ר
צמדרגתשצמות קיים ונצחי לער עד שעשה לו כל שלם מהאומה הישראלית הניב'
המכינה כשש המלך שצמה כנויאפריון לעצמו ועל כן אמר א ב נ י ; ע ש ה צי שאס צא
היהרמואלשלמיתהצפש הדבק כשלם ה׳הלולומראפריןעשה המלך בצמה אף
מלת צו מורה עלשהאפריוןהיה לעצמו והוא אכדיוןהשצמיתאשרנמשך ועשה כל
שלסצעצמואחרההכנההשצמההנו־וצרמיועל חוק! וקי מ! אמר שעשא! מעצ•
לכנו; לימון עצקיופוחיוקקניןהשצחיתכנפם:
ואהר
אשר כיאר י ר ך
בלליתמדרגתהשליייתאשר השיג כצ שלש מ מ פ ת ישראל אחר השנת מ ד ר ג ת
הה כנה הנכונה כאמור כיאר ברט׳ כני; קצין השלמותכ:פש ואמר שיפיד!ת1עמ.די
הבנין כלו היה הכיפף והתאוה והתשוקה אצ השלמותכ׳!ה הוא גאי׳ת ישיר מיסד
לק׳סבניןהשלמי׳תוהחב׳א אליו!!א עמודי! עשה כ כ ף לרמוז שעמד׳ וההכנין
היה
»יהמב<כף!תש!קה:
שיר השירים
ואחר
כח
היכידיתיהע״ידיצהללוהיהמ 5עוהכ ט ה ר
יה!ח ה ע• ין פי/ירי׳!?חצית הנח ירי' יייהב וייפו ו כ הא יפידת׳ והב ואייר שמרככי
היה ארגיין והיא הגיון הנאתלמואהע־נ׳סלרמ<ו על השפ הטיפ שיצא לו כשלש
יאחר שתינ<ת!ה»ה יותרויותרמייה שהיה נראה יוכח•) םכתיכיתי היה שריף
אהבה ומתלהב בה וביאר שהאהכהאשרהית :מי/להבתכתיכייתהשלס הנייה׳א
האהכה של כמת •וישלש שהוא כמי על היראיס אתה'!של!מי ישר 1:כמו שפ• ירש יוזל
1אחר
אשוהשליסכוססהמלךהשלסמאןמלכיוננןשהיוכתןבצ• ישריאמר
שיצאו כנית ציין והס השלמים ה״צו״ניס כהלכה עריכה ככל ושמיוה להשגת
התכליתהאחרוןינבסףשיצאווירא:ב!ה השלפ כעטיהשעטרהלי כינתי שהיא
אמי כמי שכתבנו שאול כ• אס לבינה תקרא כוו!אנאינה,וראנה כסת צי!ן כמלך
שלמה ולא אמר צאנה וראנה כעטרה שעטרה לו אחו למלך שלמה כוי לרמוו
סהעטרה שאסרשיצאוליא!תהיא רבקה בי שהואהשלחיתהדכק כשלס ועל כן
אחר שיצאו לרא!תבעצמ!ת!ווא כמלך שלמה כלומיראו ב! עצמות! !שלמות! וביאר
כהואכעטרתתפארתהשלמיתשעטרה ל! אמו כייס השיג! א!ת! שהיא ׳!סחתינתו
ויום שחחתלכויכיא! השיג העטרה על׳ ראשו כשהגיעאל הו ג העליון!ה א חב!ר
ןהשתתפיתהנפש עס ה נ ף שיהיה החומר משרתאל השכל כנ ד ע מ ד ר כ ׳ השלמות
וכיום כ!א השלם למדרגת השגתהשלמיתבהכנעתהח מר אל השכל א! ה!א ״ס
!!!3ג!התתיןוי<סשמתת הלכ כאמתווא כעטרה שעטרה ל! אמו כייס חתינתו
יכ״ס שמחת לכו :ואפשר סירנה לומר שיום חתינת! והודווגו עם החומר ועם כל
הכח!תהנפשיותוהטכעיותשכלסישרתיאלהשכלאשרכותלויה סי-יחתהלכ כ»
ילתיה לא ישמח לב לעילם ויהי! ל! לנמר להשגת השלמות ואת עצמה היא העטרה
0עטרהל1אחוווהוהמכויןכאומ'שעטרהלואמו ביום יותינתי כאל! אמר שביים
מתנתי עטרה ל! שהעטרה היא יום חתינתי יייס שמחת לכו וכה עטרה לו אמו
!בינתי שאי; לך עטרה גד!לה מואתיהוא ד ק ד ק נכ!ן • וכפי הדרך השני ׳ת״שכ! ל כ׳ידינע'
נ
הששה פסיקים הללי על נבין שהשכל כראות! תש קת החומר כמו פוכר נו שהיה
משתיקקלהרנק עכהשכלולעוורלהשגתהתכלית האחרון אמר עלי! מ׳ ואת
ע לה מ; ה -ד נ ר יר ממדבר שחס פחו סה!א החומר עפר •נש ועלתה אל מדרגת
ה ה כ נ ה א ש י י כ י ה נ פ ס ק ס הקוימיסוהיא כתחיית עשן כעמודישר עולה מעלה
מעלה !י»ח לה מטוב ההכנה מבושמת מתשיקתה אלהשלמותויא מ ק י ט י ת מ ר
ולבינה מכל אכקתי!כלמכצ מיני בשמים פי!וכי היונל כי כ; החומי המכונה
בשס נקבה כאשי תכצעאל הסכל להשגת ה&למיתתכין עצמה לשית אל הסכל
ככל א!פני סיני המוםכליתכלאכייה תיי-לנה כשמחת!גיל לעכ!ית השכל!להיות
הח!סרככלכחיתיויחדבמדרגתמטהוהכנהאלהשכצ א מ י שמטת! של השכל
השלם אשרעלכןנקראשלחהלשלימית!שהוא החומר ששים גכוריס סכיכלה
!הוא כמי אל הדברים הגשמיים אשר צרבוייסהוכירםכי׳סכר ששים שהוא מ כ פ ר
מורגל כין הלחודייסכדרן חלוק כמו שיחלק! המעלה לשביס דקים והרק צששיוז
שניים
שירהעיריש־
• O'iB.יזשנ׳לל שלישייםואניהארכתי כשכר בית אלהיב יבסבר שיכר יזש״יפ
הטעה למה בחרולתיפנ־ס בחליק במספר הזל מילתי!חיזור א תי בקיצר <ל״א
לכייתי מתחלק לחלקיס רכים פלמים»!תר »כצ מספר וילת• י כ ק אי״־ה כה כשיש
גבירים על היבריס להייתס הס הפיעליס כהרכבה יאמר מגכיר• ישרתל ייל כ»
לה״תשהא;מההישראליתהיאמלמהמצי:תי;תרמאימה אחרית ולמגית ה :ע ד
ט ב ע ה ת ו מ ר כ ג ר ע ע ל בן יתגבר! האכריס והכת׳ ת הגשמית ׳:־ר כנגד ה י * ; :
ל־ס בעש״תהייצ״תיעל כן הכח תשל האיש הישראלי הס ייתר גב!די־ מנחית
אישי שחו הא.מי'י׳ה יען הם ליחמיס תמיד עם השכל ייתר בעשייתל־יציית כ:׳!על
כי אייר שכיס הס אחיזי חרב מלימד׳ מלחמה ואיש חרבי על ירם יעי הם מכתרים
ב ז ׳״.כבליל ת הש המוחשית כנזברייא מפחד כלילית ׳א־ירשל־ילרהשלםהדפ
שהיא השכל כאמיר הנה עפה צ! אכי״ן והכנה טיבה כחימיויא ד כ י ׳ ; עשה ל1
החצןש1מל:א:ורש:התחצהעשלהאפייוןמעצ• הצב; :שלאלי! כל כך חזקים
כהתחילתהכנעתלחומד אל השכל 611מעצי הלמן וחמר שאחר כ ן העלה ה
V
ממדינה ח Iמדרגה ס י » מ אחר פ ן עמיד* המעמידים אית! מכסף שהיא מ ד ר נ ל
חיויתייתרעל״נהממדרגתעצ׳ הלכנין ואחר כך עשה רפידת׳ ו ־ ב ומחי כך
מרגי!.ידגמן עד שנעשיקייןייפאת ההרגל ׳*יא ת כ י ר :ן> .־׳דבה ?צד ל :־! ת
,
כלב שהס כנ<תיהש5סוומ»כ0ת ׳יישלם יפי'! :אחר משר ביאר שלמית ה ת מ ר
והכנעתיאצהשכצלהיות לו לעזר ולהועיל להשביל להטיב אמר התייר אל כל
בתת״ הנקראים בנית ציו; וכניתירושלס שיצאו כלש יראו כמעלת נ מ ל ת המלן
פצמהשהיאהפכלהשלם כאמיר בעטרה שעטרה ל! אמו אש שתהיה אמ.י ה ת מ ר
אשר עליו תתל הצירה!היא במדרגתהאפ לכן שיקדם ל! כקדימת לח מר לצירה
ואס שקרא איי :של השכל לבינה על ד י ן שאמרו ול בי אש לבינה תקיא יפי'שהכינה
היא עטרה לו לשכל ואמר שהיה זה ביום חתינתי שהיא החבור לזה מהתמר עמו
פי־פית ח אחר
ד
׳ ר י
נ
י״"
3
,
שהיא כא״ת״ס שמחת לכו ו״וא כייסחתינת! !כייס שמחת לכי כאמ ר•
אשר ראתה החכמיהאלהיתיופ׳ ההכנה הנםנה בכנשת ישראל להשגת
" השצמיתהאחרקאמרלה הנך יפה רעיתי הנך יכה עיניך מנים •ריכשא׳תיפ״
ושלמה הנה א! א ת רעיתי כ כ יכול שתשתתף• עמי נקיים העילםשהעילם ע מ ד
ומתקיים על התירה ועל העבודה יכ•:על כן אמר הנן יכה רעיתי ו ל א מפידש
כאל! אמר הנן רעיתי כפאתיפהיכח! כן כשאתיפה עיניך והם מנה גיךהסייינים
שתהיה להסהי-ילת היונה כמ! שאמרו רול כמדרש חוית מה היונה הזאת משעל
ש מ נ י ת א מ ק ו י ג ה שוב אינה ממירה איתה כאחריכחו ש!;רצ! לעיל כך מנהיגך
שהם עיני העדה המשגיחים כה כמוהע׳נים כ׳ הראי-תכנ!! תמיד אל ההשנחל
הנה כשאתיפה ילין מנהיגין דבקים כ׳ כיונה ייא הנך יפה עיניך יונים וסיואמר
שלעיניסלנוכוהסעיניהעדהומנהיגיההםמנפניס לצמתה כמ! פפישי Ifכ׳
מלתמבערי"למכפי.יסוכ<ינתהמשלה!אכ׳כמושהעינ׳כ כפא נינרא׳היא מצד
צמת השער המסתיר אותם ש־ש מבפנים לצמתהשער הנק ק ו ע ג ל כן המנהיגים
לש
כט
שיר השירים
הם מבפ:יס1מניכים ומסיתר׳ם כשאין ה ת ר ואוי לכךוהוא כאל! אייר בפאת
•כפ הנה ע־נין שדיו מכוסים מכער לצמתך •1ד1וג! כך ויהיו כייניס כשיודוונ! כנו'
ו ש ע י ן שהכ ההמון המכס ס אתהעיניייהייפלמיסגסהס שיכשיטו כלחחריית
שבהה !יהי! קוחיס מן המוחשויוזא שערן כ ע ד ו העוים שנלשי מהר גלעד כ• מלת
גלשו היא חלשין קרחה כמו שפרש׳ 1ל»ה!א משל לקרחת!הכשטת החומר כמכר
ואפשר שיאמר הנן •פדרעיתי הנך יפה פשעיניןיהס מנהיגין הסיוניכייכעד
לצמתך יריכשעיניך!הסמנהיגיך שהס כיונים המוחוגיס ואינס מחיר־ס אהכת כי״ננ־יז!:
כת וזנה כאחרת לעילם כאמודיהנה כאשר יהי! עיניך המיפהס יונים כנו משגיחים
מכפניפ!לא מ כ ת ן מרחיק רקמשגיחיס מכפניפ כתיךההחון הנחשל לסערייא
מכעדלצמאךכנ!'הנהא1השעד°יהיה שלם ח ן פשהם נדחקים מהס •ע״ידיס
מכח זיו! כלהשעחתיהסההמון יהיו נפסדים כי יגכר כהס החמר ויא עיניך
יונים מכער לצמתך או הנך יפה רעית׳ ואו שערך כעדר השים שגלש! מהר גלעד
פ׳פשטו כלהת:מרי!תסכהס!יגיח! המוסשותוידנקי במוםכליתכאמור •
ואהר
ששכחהשיאתהמנהיניסאתהעסהנקראיפעינ׳.העדה שכח א ת • עיניך
כעדר
ה ש כ ט י פ שכה היושבים על ה ת ן שהם יתאר! ויכונו כשם סינעיעןמיותכ׳ם את
הדי; כמוסהשיניסמחתכיסאתהמווןוזא שיניך כעדרהקצובתירישיהיומונח)•׳' ה ק צ י נ ו ת
כמו שהם עדרהקצבו' והס העדרהצמהריס כקצכה)מנין כיד התעה לחשיכיתס
והיא כזמן שעיציפמ; הרחצה שנרחציתמכל סיג וחלאה אשר יתערב נחמרס ויהיו
לכניתומזהיתתוזא כעדר הקצ!כ!תשעלו»; הרחצה ועל הסכמתם •והציידס יחד
פלא יכיל מחלוקת כין הד״ניס והשיפטיס אמר שכלם מתאימות לדמן על
התאחרותם כמו התאומים חה!א1מ'שכלס מתאימית,כוילהיית שבכד יקרה
בהרכה מקימ!ת שלפעמים •קכ׳מו הדיינים לחולשת הסגת קצתם שיור! לגדולים
מכהס לחסרונם על כן אמר שלאה׳ההדכר pכ׳ כלס מתאיחותוהכנעת קצתם
לקצתם לא היתה רק מצד עמה ולא לקצור ההשגה כ׳ הנה שכולה !בלתי עישה
פרי עיונו איי בהם אך מסכימים כלס לדעת אחד לעומק השגתם כ׳ כלס ישיג!
האחת כעומק עיונם ועל ק אמר שכלם מתאימות ישכילה אין כהס שאין אחד
מהם שלא יעשה פרי עיונו ואינו מסכים כלתי עיון עמ!ק שהיה נראה ככל עני;
3מל!ת פינותילפ׳ דרכנו!ה יכא כדקדוק נכון :ואפשר שמלת סניך תהיה כנוי כיינבכיהנ!
(eמנהיגי העירועיסקייכצרכי צכ!ר שהם כמי השיניס המכינים המו!; שיהיה נאות
אלהאסטימכא כי כן העסקים כצרכ׳ צכורהפ מכ׳ניידותקניס ענינ׳ העיר לטוב
אנשי העיר יישוכהואמר שהם כ ע ד ר הקצובות להיותם מבחר הצאן שיש להם
קצבה לחשיבותם ונחשלים לעדר הנויכשעיל׳ס חן הרחצה שהם שלמים ומלוכניס
מכל חט א ׳ ; Tעל דרך אס יהי! חטאיכם כשניס כשלג •לכיני והס צרחציס מכל
החטאים ע״ד רחצו הוכו וכ'1ו!א שעלו מן הרחצה ואייישבלס מתאימית שיהיו
י׳סכימיס כלס לדעת אחר לט!כ ההנהגה כאלו מלת תאומות והיו לאחדים
מסכימיםכלסלעשותרציןאכ׳נושבשמים ולהישיראתהעס לעבודתו •תיושבילה
ח
א
ו
א
אין
•
שיר השירים
ב
ח
ה
י
ע
אי|.כהס אין אחרמהס בלתי עושה ס ו ׳ בטוב הנהגתה כאמיר •
ט
'
ג
י
ו א ר ד אשי
שכחה מנהיגיה ושופטיה אייר שעש הישות השלמים כיוצא שבל כנסת ׳שדיצ
היא ישרה מאד כמעשה כדבור ובמחשבה ועל שלמות ה ד ב י י אייר כ ח ט השני
שכתית׳ך יריששפתימיךהסישחמבחשהשנייהיאחטלס־קיא המציינת החלק
שראוי לדחותולחתיןוהחלק הישר שראי׳ שישאר כ»ו םעישים הנגדי! :לה• ת
שהמישיייש!המנהיגיס אשר זכר דח :הבלתי יישר והשאירו ׳-הס ל״שר המ כחד
הראן׳ על כן אמר שכל העס מסכיכ כטוכ ההנהגה המי נשאר! שכ־ תיהפ כת ט
השני הנשאר לנגר בלוח שחיתך כיושר.היא משל מהכיס מכל צד !חמר ש־׳זה
גמשך שמדכר! והיא דב!רו לה״םיר גם היא לאחדם יהיה י א ה ׳בכלל כל ההדק
יהי! מלאים מצות כימ!ןי1אפפלחהימק רקתך עיר שירש! ־רול אפיל! ריקנים
שכך מלאים מצית כרמין והיא שלמות המעשה 1אמר מבעד לצימךלדמוו על פנמי
המחשבה שתוכם!פנימי.תס רצוף אהבה אף על־פי שלא •ראה ב; סכחיץ יא
מבעד לצמתך ייימבפני לשערך ׳שהם ההמון שהם ללקנ• הנוכרי' הנה ל מ נ ש
פי״נ״נע״קנזיופנימיימס ׳ליו מלאים מצית כימ!ן באחיי ואפשי ם״אמי על י י ך שכ דש דשי
!הוא י י ך בול ששפתתיךהכ נאותימדביויאמתבהנטיות; כמו שעש! המרגלים
ליחכהוונה שאמי! לה אתתקתחיטהשטוכ!וה1א כאלו אמר השי םשכתיידה
שלכנקתישראלאינסמדבחיכזבייןאסתיהנו
יוה ש י ב ח החיגליס בחט .השני כנו ־
תמיד כמ; שלבר! אמת י י ך י !
ולהיות
שכל המרביים אמת א י נ ן
*פולין ליפותהלכ!ל כמו שייפו אית! ל!כלי מ כ אמל שדבייה נאוה בפיית שאמת
•הגהחכההנהמלכלהנא!ה»מי!פהכנסיתעלדכל אמת יעניה נלין•
ישכח
עניתניתל כאומלובפלחהלמיןדקתך מבעד לצמתך יל'כלח הרמין הוא ג ב ה
הפנ׳יאשל בו ילאה הענ׳תניתוהכישנ1ת1אמל שהוא כפלח הלמין והיא משל אל
הימ!ן מצד אדמימית! שהם אדומים לדוב הענוהנאיה כייזשלם כדמו; או שייז׳ו
מלאים שלמיתהפניס שהם הדריי'על כל ה ג ף !ת! כ! ופנ׳מימ! מלא כימין
tm
מ ב ע ד לצמתך כמ! גובה הפנים הנסתי מבפנים לצמתך כי כללית ה י מ י ן ובל
הח!שיסהחצ1נייסוהפנ׳ח״ס הס מלאים שלמית כאמיר!היא משלנאימ להסכמת
כמגדל
1
ו
הח!מרוהח!שיס להשגת השלמיתהאחחן:
ושיחה
כחיזק יקייס שלח מה
דיי׳
כגלימשאעפ׳ שבל האומוממיה מצל׳םימצעד׳ס לה לנה 0א קיימת באמונתה
ר
ושל׳מותהווא פמגדלדודציארך׳ריישלך פחותחק לסכול עיל לגלית יהצחיעל
א
ר
צואר יגיע! !היא חוק לסבול כמגדלדוד שהוא כ::׳ כחיזק לתלפיותואומי אלף החנן
תלוי עליו ריל שממיר אלף אנסי מגן ומלחמה מלים עליו לעשותדע!סםפר האלף
הוא'לרמה עלרכוי לגמדים לשליטים על ישראל כל׳!תס בגלית שלס כלם מצייש
לישרמל תלוי על צוארה תמיד ווא אלף המגן תלוי עליי כל שלט׳ הגבירים כ׳ קלת
עליו שב אל הצואר הסובל כגלית כנוישכל השולטים על הצבורים כלס נקכצ! כ16
יצזני © ד י ך לה לצערה זה׳א סובלת ל כ ל :
ואמר
שקרה לל כל וה להיות ששני T o
מקדשיה שהיו כשני שלים נ ׳ כמו שמהשדיס ׳צא החלב שלוא הממן לת :ק ת ק
'
י
נובת׳
שיר השירים
ימת׳ בית קדשני ותפארתנו היתה ייצאת ההשפעה ומזין הנכפית לכל העילס
י
להכניסם ב״כורתבריתהשגתהשלמותיאמר שנחרבו שניהם חאתנו כסנ• עיכרי'
פהס רצים יבורחיס והיו כתאח׳ צכיה שכאשר ׳תחכח שניהם כהייתס תא<ח׳ס
וש״ס כפרקס •החוקי יותר בבריחה והחריצהועל כן היישיל שתיבת׳ קדשנו
וחסארתנו שנחרב׳ לתאחי צביה שרצו כצבאים בהיותם חעיס כשישנים וברח! כ׳ינ כע'»;ל
וחלפי למי :ואפפור ששני הכס קייהללו נס •חד כאי לרמי! שלמייםהיה האדיה
הישראלית בת ר' וההג׳ה כה שהיא כגרון אשר ה א נכלל נצואר סשס הגרזן יחםס
ייצא הדכיר יההגיה כתירה זכדרוש׳' האלה״ס יאחר שציארה כהגיה כתרה היא
בקיים וחיזק םהיתה התרהקנין קייס כנפשה כמגדל דור כנו׳ לתלפיות ואמר
שאלף המגן תלוי על הצוארהנוייהיא רמו לרכזי החכחו'והדרושים הנלזיס כנרונה
והיומית אל בל שלטי הגכירי'1הס הרחשים האחת״יםהס גכ1ריס אשר לא •נצחו
אתם כלהק ש״תיהספקיתשכעולפכיא') כאמת חזקה כארץ ו!א אלף המגן
ואחי • אשר ככר שלמות הגית הגרי; אשי
תלוי עלי! כל שלט• הגבירים •־
בצואי כמי אמי שהשייס אשר מהם יונקים שונים הגחן והצואר הנויהיינקיס מהם
והס תירה שככתכ יתירה שכעל פה פיו! ספייהריאכעזל ששני שריך הוא כמי אל
שני חלקי התיה המי שהם כשני עיפייס תאמי צכיה שתרה שככתכ ותירה שכעל
פה הם מחוכחס זה עם זה ומקור זסחצכ אילהפ אשי מחנו חוצכו יהס קלי המח f
לדק אל השכל אשר היא מקים חעינתס וחחים ווא י שני שייך פשני עפיים תאמי
צביהיבמאמר שהם ההעיס כשיסיים כי ריח התירה כשני חלקיה ה!א השלחזת
היוצא מהעסק 3ס יריח להם כלכמן והוא משל מסכים מכל צד לשני חלקי התירה
׳
להשגתהשלמיתהאחריןכנו' ואפי לההש?שעד םיכוא יום גאילתנו ינפו צללי י
הגלויהנמשללצללים ולילה וייא ער שיכ ח היום ר״לכהיותךנגלותהוהעדשיתחרקז ?•ץ 0
י
דתכפח העינות כיגל!מ מכפרתעזן כמו שאחל הנה עד שיבוא ויפיח אור י!ם
גאילתם יפיעה ונהז צללי הגליתילך השי אל הר החור ואל גכעתהלכונה והוא רמו
אל השפעתי!השגחתי על.השמים שכאחצעותס ישגיח בישראל וישדר המערכה'
לטיכתסעדיוס הישיעהסאזיהמככ שלמים שיהיו הס כמעלה נחלה עד שלא׳
יםצ!ט המעיכה בהם כלל!הס יהיו למעלה חהמעיכה דבקים בו •תיועל כן איידי
סעדשימאהומןהוהילךליהש׳אלהרהמור !אל נבעת הצכ!נה והס כנו• אל
השחיפ לחשיביתס במו המיר!הלבינה !!א אלך ל׳ אל הר המיר ואצ גכעתהצבונה
דא2שר :פ!ההפסיקא!מרתאיתוכנהתישראל שכאשדראחהעצמה ייןגי'נ'נע'?נ'1
נגליתיהרגישהכיהשער׳ןלאנתמרקיעינית׳ה כי צא מצאה צבאה לא נרצה
עינ? אמרה שעד שיפיח ה׳וםיהואאור •וס השלמות והדנקית כ! ׳תיונפ! צל»1׳
המעיקים והמטרידים תלך לה אל הר התור והוא כמי אל העסק כדברים
המדעיים האלד״ס המתארים כמור שהוא המיסק אשר כתכו קדמונים שהוא
משמח ומחויקאתהצביהמוח כ»! שהוא העיון האמתי,כדכריס המשמחים שהם סנוצמ המוו
פקדי הימשחת׳ לב וזא אלך ל׳ אל הר המיר ועל חלק המצותהסתקמתאתהגוח
והחומר
*
ח כ
;. ..
י
ע
1
שיר.ד.ש»ד»ש
*•*'»5:ת ו ל ת מ ר להשגתלשלמ:ת י י ז ד ע ס השתל א מ ר ואל ג ב ע ת 53ב «-כ• ה ג כ ־ מ
סצ^־-ז
מםגיליתיההמייחדית היא שתיבש כלהלחית<ל« כי ע ז ״ ת ל י נ י י ת ה־לז״ כל
המחשבית הרעו וליצר הרעייה״ז השכלזך •נק־מחלייתהציז ״הנכר• הלככיד•
אתלגיף!ליארמ1אללכסדוהרחקתהכע׳ליתלרעיתמהאיריס
הגשמי׳כ וייא
ימלגכעתהצכונל ההצהשישרנתל כנכתישואללהשל־ם שלי יהל כרמ־י ע ד
סיפתה׳יסשליאכחצואמרעדסחרחלשתש ויבא אור השכל האמת• ל נ ־ ג ל
לייכינכ! צלל׳ הככלית ההעדר•)לקטני!ה!א משל מעכיס מכל מ־
כייר 'יפה י ט * ם ר
רי< ת׳
יאתהחכמתייתזריזיתהאלהשלמיתאמרלהפתדעכאייתשכאשר׳
תהיה כלה •כה ככלחלק הבשלמיתהת-ר ישל״ ת הצירה !לא יהיל מיש ב ל
כלל צא ב ת מ ר ! ל א כצידה אי תש נ ל ש ל מ ! ת ל א ת ר ק ! ל י א ל ד כ ק ת יקרא איתה
להרבק כה הא כלן יכל רעייתי ומיס אין כ ן את• מלבנין תביא• כי יד כשתהיה־
»י'/נכה":צ כלן יכה רעייתי ימישאיןכךאיאתימצכקתביאי ית־כק נ• כיי •יאכשר שירמ־ז
בכס ק היה הראשק לדכרטוכ והיא למעלת תהלת כלל!ת ש!־•• תהאדם ככל
חלקיו מלכד שלחית כל חלקכככי עצמ! כ• שלמ<ת הכל כאשר יתאחר! החלקים
וליי לאחדים כשלמיתיתיהף בהם טיביותניסף עלטיכיותכלהחלקיש כעצי עצתי
א ף אס אי; ככלל אלא מל שבכרטיס כלס לבא לרמי מיל כתחלת הבריאה שעל
בל מה שברא הכה בעולמו כסדר ימי כריאתס כתב )ירא-אלים כי ט! כ 61תכ־
<יי 6אלהיס כסבור כללותם אחר וירא אלים את בל אשר עשל ןלצל טיב מאד לימי• על
•יזבל א&י שנתיסףטוכי!תחאד״כסלשיקכציכללחלקי'ו:עשוכלש?כלליתעצמ!ל1א טיב
י"
״ ז ^ גדוצ מכצ לטיכותולוא דרוש אחת• יצכק וככ; אמד כה כי מלכד ל ג ו מ ת הכרעתי
ז
" ^ י אשר סכר כימיה ככצ חצקיה ואבריה כמיהנהבהייתן כלן ככללית י כ ל והיא
מ
נ ״ נ
הסכמתכלהאכריםלהשגתהשצחותאוצאיהיהעודמישבך א ן אשיקבצי כל
חלקיהשלחותוהיו לאחדים ע ד שכל חלק כפצי עצמי יהיה שלם עדי; אכשד׳
שימצא! מוס כ ן כשלא יסכימו כל לחלקים אלמןודה אחת כאשד יקדה בה• •־.ס
לאחדים א ן כשיהיו לאחדים ויהיו כל לחלקים כל אישלש א! אין כך ימס בלל והוא
דקדוק נכין כאמיר:
5
י
י ן כ ס ,
*
ת י נ
י ואסנם
כ כ -ל ד ר ן השני אבשר ש ־ישבי כל
' ' ,הסבעלפסוקיסלללוכשלשכל אומר אל ה ת מ ר הצן י כ ל רעיתי •ר ל:ך יכה
"' י-
ה
בשאתרעית׳ והיינו לאחדים צהשגילשלמותווא הנ־ יכה רעית•!אמר שאף מצד
ע צ מ ה ה נ ה ל י א ׳ כ ל א ן ע י נ י ה י ה ס ל כ ח ל ת א ו נ ׳ ו ל כ ע כ נ ״ ש ל ס י ע י נ י כ מ החימר
לס יונים אשר יונו אתלחוחר 1יט! אותו אל למ!מש־ת וייאהצך י ע ל עיניך יגיש
• ר י ל ג ן ׳ כ ל נ ס מ צ ד ע נ מ ן ז ו ל ת ״ פ י ל ל ת ח כ ח ת ע ם לשכצ־אך עיניך ׳!ניס והם
הכתות הגשמיות הנו'!ה!א מל שכיאר ע!ד נאוחימכעד לצמתן שערך כ ט ־ ד
הע1׳םיר'חככצי'צצאתהשער!'הנהשערה והוא רמו אצ ההרכבה הימ ד ״ ת הנל
היסוחתמצדעציקהסכעדרהע!יסשנלש!מןהגצעד שמחקים ט ה ר הם והם
י
לישידותלעשוטיס ווא מכעד לצמתן שערן כ ע ד ר העזיס שגלשו הויועל הכיד,ת
?נכשיותאמר שהם שיניה יען הס המכינים המו!ן ליוצא מןהחימרנכע לית כדו
לא
שיד השירים
פיהנההגמלממנוזוא &׳נ׳ן כ ע ד ר הקצובות שעלו»ן הרחצה שהס מ צ י עצי״תס
לבניםירח• :•:ט ד י י י :א ש ל א י ט :פ :חיתש הכח ה ת א :י ! ה כ ע ס נ י ה!:חך הס
מצד עצמן כלס מתאימות ושלסיתועיש סכיחתהציחתהימיוניותלהאכיל השכל
י א •ש :לה חיןבהס־
:וספר
ע!ר שכח החומר מצד האכדיס הפרט״ב כלס
וה1א אומר! כחוט השם שפתותיך!הוא הלכוד החציל׳ שהוא יסר כח ט הפיקרא
כסו שפירש •:והוא כשפתי :יעזת!הפנימי םה!א מ ד נ ר ך היא נאוה על דכר אל!ת
ועני :ה ציק !ז א ו מ י כ י ך נאוה זשארהאכייס אשי ליכיייפ א מ י שהם כפלח הרמי;
והם מכפניסלצמתיהנההס מ ת פ י י ס זה ב!ה להטות חל כל אשי ״שיי איתש
הםכלהישיהא כפלח הימוןרקתן שהם האכריסהרקנייסצרעצמןזהפ מק בצים
כימין לעש ת י צ ן השכל ל-לי השני עינים שהם השני כחיתהגשמיותהנזהס יונים
וחאנים א׳תם להסותאל המוחשותזצרססלפנלנותכתמיכמשייהיה נכנע חל
השכל כהיותכנניה כמה מננייס מצדהשג׳ כ ח ת הנשמ״ס כנזיוגס כנטיית
החיש־סהחצינ״כ אחריהםמ־ירשציארהלסביל ה!א כמגדל ד ! י כמי לתלפיות
שלא יוזזו א1ת! ממקומו כשהזא חורגל להסות׳ אחר השכל בהרגל הה!.לתהשלמות
ומהגסככיותאלףהמגזןתלויעלמכלשלטי הגיורים שהס ההחשיס חצינ״ם
ואמלאלןיהמגןצהכליגעלהמנגריסהעומדיסעליחינולשטנו•
ו א ב ר השכל
<£ל הכת המרמהיהחחשכ״ שדם הסכ׳ציס הצוחת אל השכל!היא יפשיט הניחת
מהחסרים שהם כשני עפריס תאסי,צביה והס רועים כשישנים הס הצירות
הדמייניותה-וכחיתלהם מהחיש־ש וחהסיצאסויןהשכלכחמלפ׳ פחו שהמ!1ן
,לתמק יוצא סהשדיס כן מחן השכל בזמן התחלת שלמות! יצא מהכח המדמה
הססשכ״ כאמורוזא סם סדיךהס כפני ע פ ר י תאמי צכיה כ׳ המדמהיהחחשבי
תאומים מכינים .הנורות לקכל מהם השכל כנידע ועל כן אמר שהם רועים
כשישנים; ־ :ואש*
השכל אל הסוחר םעדשיתק״סהשלמזתכסומר ונס! צללי
הכחיתהגשמיו'׳לךלואלהרהמ1ריאלגבעתהלבונהםהסהשתיכח'1ה.נפשיות
.
שהם המדסה והמחשבי כל!'אש;בלמלאכתי1השכלתינע!דםישתלםהסימר וזיא
״•
אלןליאלהרהתיר!אלגכעתהלכינהיאפשלשרמ!אלשלמ:תשניחלק<
השכל
הע״נ׳ שנמשל לסור כסו שזכרמ לעיל ואל המעשי הנמשל לגבעת הלבינה וכאשר
השלים שכח החימר מצד עגמ 1אסלה שכלך יפה רעיתי!מיס אי; כך כלומר מצד
עצמך •1אכשר ש׳ אסר הנך יפה פשאתרעיתיוצ ט האל ה פעילות השלמות מפאת
,,
•"־• י יי״ הסכל הישר ואו מיס אין כ ן • b
אחיל׳וטי^מיזחכחההאלהיתמשגחתיהנפלאהאמפלתקן׳תשיקתיחשקת
פיעית מ
כנסתישראללהשנתהשלמותכשלמיתחבריה כלס כ־וחקתוהפשטתההעדרו'
והפעלויהיעותאמרלהשמעתהראויםתדכק כנסתישראל כו ׳תבאמתובתמים
ו״וא חתי ״צננו; כלה פלןמר עתה שבחת למדינת הכלה להדבק עם כעלה
יחשייקהעתהראווםתלזאיזתדניךאל׳וואאתימלננקתביאי!הוא
כאלו א ח י
מ ת ג י ע לסדרגדשתהיה סת׳ מלכד; כמדרגת כלה אז אתי מלבנון תכוא׳ וכולי
ולבנון
א
ףן
מי־בנון
כלה
שיר השירים
לכנו r!6 ,כנו׳ 36לש'מיתפה!א הנמשל ללבק׳היא כאלנאחר מצבר :־ .ל ־ .״ '
,
,
ושליצתהרעתנ!איאת•!תדבק כ<כי ב ה ע ד ה ר ע ׳תהיה הישיכ בייבס
כ׳
ככוה נ!כל ז ? קם; !אמי שאתי שתכשיטםנ׳מינ׳ לסכל ת י צ ל לעיי; •הפיג ל ת
ה י ע ת א צ ל המעשה אז תשיג מיד ההשגה השלמלייצד ל א -נ ת •־! תשרי
מראש אמנה כלומר תשיג!תראי הראיה השכלית כדריפים ? י ״ 5• .יהשגת
יאייתיותמראש אמנה דל מתחלת האמוניתאמר תאמי; כהכ מחת ל ר ח י ל י נ ד
האמינה לא ימנעיה ממן הגצ׳גתכ׳ לנה תשורי א!תל !תבישי כה מראש שניר
וחומו; שהס מעונותאריותיהרו׳ נשרים א ר כ ׳ ן נצניתס בנליותיהיא כאלו א מ ד
השוו׳ מראש אמנה אף כהיותן כגלית מראש שניר!חרמי! &ה 5מע-נ ת אריזת
והררי נמרים משס תשוו• מראש האחו0ת!תשיני האמתיית כי צא ימנעיןא־יכץ•
כגצותמהשגתסוזאמחעינ׳תארתימהדריבויפלוא פ׳ימראששניר!חרסי; כ מ מ ד
» י נ נ < מ ו ' ואכשר שמיתצכנ!ן הוא כמ׳צכית המקדם שהיהמצניןעיניתיה;שלישראלואמר
השי כ׳ כאשר היה ביתהמקדש ק״סהנה כנכת׳כראלהיתה דכקה עמו כלח
הכלה!?א את׳ מלכסן כצה ר'למצד היותן או כצבםןזלוא כיתלסקדש היית אתי
)דבקה כ׳ וכן כשנחרב כיתהמקדש 1באה חלצבסן כ׳ הכיא ה מהנכס; מורה על
החרב; שנעתק' כנסת •שראל ממנו וגורשו מעל אדמתם ואמר שגם כשבאה
מצבנז; אתי ה׳תה דבקה עמו על ד ד ן ע * ז אנכי כצדה ס שאף שכל! בבינליעמלם
כמו םאיוצ וזא אתי מלבנון תבוא׳ כ׳ לא אמר אל• מלבנין תכ:א׳ ר ק את• להמתין
עלהלנקית צרמיזכיאף ב ז ק הגלות כשיצדק כ ? שבאה סצכנון גם אד היתל
דבקה את! ית'!אמר שגס או תכיט ותראה נפלאית תמים רעית מכל מק-מזק
גלותה!הס מראש אמנה זשניר !חרמון!ממעושיאריז' !הדרי נמר׳'שהם כלם הרים
גבנונים שי1ר!עלהגל״'.והצרותשעכרועליהס ־.גם שסידויתיתנחםזהיוזתאיימיאת
אלדיס •!א תשר׳ מראש אמנה מראש שניר וחרמון <כ'1כי בל ההרים ההם הגבהי'
לבבחי׳
מוויסעלהצריתוהגלמת שעברו אחר שגורשו מהסתכח בנחלת הי•!בכד ע ד
כלה
מעינין כאחד ענק מצ!אר!נין וכו והנה מלת לככתיני לדעת ה״פדשיס רוצה
אהות׳
ד ד ה שהוא השי שלמותה בעיון!מעשה באוחילככתיניאחיתי כלה לככתיני נאחד
ל!מר חשכת את לב׳ אלין ונשארתי בלתי לב כמו שפירש דשי יל א ן כעיני נראל
שנת׳כף ל כ ע ל ל ט י ת כראותו שלמיתה פ׳כה׳ותלכ! י ת י ע פ נ נ פ ת י ש ר א ל מ נ ד
אהכת אבותיהם נתיסףעידלכ אחר נ מ ד ר ג ה ה א ה כ ה מצד עצמם והיא מנד
שלמותם וזהו הנרצה לבכתינ׳ כצומרהיכפתצכעצצכ׳ ונעשה לבכי כ כ ל ! ב י א ר
במהנתיסףהצכוהוא כאחד מעינין ול!אר»!צחצקא'מחציךהשכלאס לעיון!
ואס המעש׳ כ׳ השכל יתחלק לשנ׳ עיניס והוא כאצן אמד שאכ-לו כע׳ןאחד לכד
ן ״
.
c...,
היה מספיק להוסיף לו לב שכן כשני עיניס פהס שלמות השכל כשני חלקים!על
החעסיס החצונ״ס התלויים נחומר אמר נ א ח ד ענק מציאריניך כ׳ המעשים
החצונ״ס הם כמו תכש׳ט׳ן בצ!אר שהתורה והמצימנמשצ! להב עא < ב־ לי• ת מן
הן לראשן וענקים לגרגרות׳ן וכויוהטנה באומרו כאחד.מלס ה׳א
yisTJ
בשלמותה
לב
שיר השירים
נשלמותה שאפינו כאחד יידם לכד כל שכן כשניהם כאמור• ואפשד ס
ימ1ה
י״פינ'נכה.-ו
צ י י ו ש י ק י ה ע י ן כאיסיכאחרמעינ׳' יהיה ד!קא כאחר מהם והוא שמצד האהכה
יושר היא תלויה כשכלהמעשיאשדהיאכרצין כי השכל העיוני הנה משאו ומ1בט1
ה,מהאמ מ ש ק י !ה• !:משפל כ! ה ה ר נ ; ונהיית האהכה מפאתהיצין תהיה
כהכרח ייפאת השכל המעשי ועל ק אמר השי לכנסת ישראל שמצד האהכה
•שהיא נאחל מעיני כני השכלכי השכל ׳תיאר כשם עין וכהתחלק׳ לשניחלקיס
והסהעיונייהמעשי הנה כדה האיפן יתחלק לשני עיניס ולימין אל צד השכל
אשי ממנו נמשכה האהבה אלי! יתברך שהוא התכלית האחרון א מ י כאחד
מעיניך יה!א חלק השכל המעשי !ככן תהיה ג ו י ת באחד מעיניך על החלק
המעש• אשל ממג! גמםכה האהכה כמי אשי עליה אמי לה השי׳ לבבתיני
א ת ת י כלה כ׳ על חלק העיוני הנה הוא התאחלית השכל והמשכיל והמישכל
כנולע ועכיא כאחד :מעיניך מי
ועל המעשים החצ נ״ס אמי שבחלק
המובחימהסאהכאיתה כ׳ המעשים החציניים יתחלק! לשני חלקים כנילעהחלק
הס'הם המעשים הקייסים אל הקניגיאשרמהס יתהוו הקניניס !אינם שלמים
בהחלש והחלק השני .הס המעשים אשי אחי הקמניס הקיימים כנפש שיצאו
הפעיליתפלסותיהסס,ק המעשה השלש הנמשך חהקניןבנפש יעל החלק הוה
אמר השי כ א ח ר ענק מ נ א י ו נ י ך כ י ע צ שנימיני וחלקי המעשים הנו ח מ י
ב כ פ ר משלי וענקים לגרגרותיך שהם שני מיני ענקיפ!תכשיטי; אשרהחעשה בשני
חלקי! כמי יהיה נמשל להם כמן שהארכתי כפירישהכהיק כמקומו יעל ק אמר
כה כאחד ענק מצ!אר!מך!כיי יהוא חלק המעשים השלחים אשר אחר הקנין שהם
נמשכים לפאתהשכל הישר כקנין קייס כנפש ה פ ע ל כאמיר•• יא£יסר שהעיניס ניינינעיי!;!'
הם כנוי אל התירה יען היא כשמ חלקיה תירה שבכתב יתירה שבעל פה הס עיני t
לראות בכל החכמיתואס רבי חלקיהם וככל האמינית האמתיות שהיא כרה
מאירתעינ־ס ואמר השי שכנקתישראל היפיפה כ! לככאחרמעיניה לכד והוא
למ! לחלק התירה שבעל פה אשר בה סידיתהתירה יסתריה והעוסק כה ה!א מצר
אהנת״תתהשייועלכןאחרנוההחלקלבכתיניואתנרכקתכיעד
שאת אתית׳ כלה כמי החת; יגס הכלה שהם כאחים!לא יתפרד! •
שיצדק כך
ואתנם אומרו
כאח' ענקמציאחניךרצה על החלק מהחצייתהצעישית יוצר אהבתי ׳תכלבדיהם
ה־־ נ ת ה ש־יע״ת שאק ב ה :י1עס כפי ה : tל האנישי:אי; אנחנו עישים א!תס רק
מפי• שצ!ה אתם השי׳ כיה החלק תגלה האהבה אלי׳ יתיומוה הצד הוא ית' אוהב
אתהא!מה הנבחרת ונתיספה האהבה בה!!א כאחד ענק ממארוניך כ׳ הענקים
פניהם הס פנו׳ אל המצ״ת כס! שפירשנו ולה״תס נחלקת כשני ח!ק'דקים והם
השייעייתישאר המציית שיש צהסטעסוהס הכרחייתלקיוסהקכק המדיני אשר
יג:1ר עליהם השכל הי׳ניש• על ק אמר כי חצד זה החלק השחעיי אשר הוא
ה נ י ח ה ע ! עיצס האהבה בוה החלקלבכתיני כוי כ׳ מלת לככתי'
ואסר עי!׳ כ י ר ך החפרש׳ש י
'
מה יפו
וניאד עיר הלכו כפש!ק הנחשן וראוי להוייע
ךןיףץ-
,
מ י ש
!"
ע
כויז
נ
מ
שיר השירים
בזה י י מ ל מ ד ד י ך היא משימפמאל אהבימכ-ז! " א ־ ׳ א מ ד ד׳ לך!I ' T r b !ft
כ•׳ .מ ה ד ד ן • ! ד ד ה י נ ד כושי :נ׳ •ה:ה לכי ־־ •::וה תהיה ה״נה הדרוש׳?:
מלשןאהכימיא־ירשהאהבמשהיאא ה נ מ א מ ה ש י ח ש ר ע ל כ ן ע ש ה מ מ ה r : -
שאינה ״ ד ע ת ט י ג :בהם שא•; בינתה בהם רק לל״מ• שציית יי*־/׳ •מ הנה
מהבימה ה ל ה ׳ :׳ מ ת ־ ב ע . :׳ :1א ־יליכ:־<דיךכיכלישמילה:־ ה כ י ; ל יי:
ח־שא׳ שלבי הלךאתייה כ -י ך למפרשי :רפי מאד כעיני' •ת אלכימיה לזנה
שה• :יפת מ החיק ה .י י ז :כ :ק ה ־ דם ביו מ כ ־ ־ ז ־ ענק ייצ מ־ ד ך כ׳ ל־ ר;
־סליק״׳:׳ה התת ל ב כ כ י י ה ז ל י ׳ ה י כ ד י ד י ן א ח מ• כלה על החלק שק ד :יהא
הלק ת רה שיעל פה שעליי אמר כאחד מעיניך אמר מה cכ׳ ד ד י ך מ״; ירנ
חביביך שה :המגלים סיד!מהמדהיהימריההם״ימרסיבימהיק עצפ! שנמשלה
המיר שבכתב בו!לןאיגידשיורזלערכי־עלידבר׳ דירים יומי י״יגל של ימירה
!אימ'1ריק ש־יניך׳ מכיל בשמים הוא על כיד!מ ל מ ד ה שריחם ג דן! בריח שחן
ם פ ר :־ ז ן ׳ ! ה ב ׳ כפיה־1־.על:ה לש-ק לר׳חני יתמיד לריח כ! ימים רבים נא
יפידמייני׳ומ-מבכלדנרמכושםור׳חדלהיימו עב י״מ־בק שישמר הריח כ•
ת־וידולא יתפרד י ו ל ם א י ן ק בשאר כשמי'! על כן נמשל' פידומ למידה לשמנים
ריחניים ע ד שא יד 1למעלה שמ; מירק שמך לכויואמר שאק צריךלןמר לשמן עצמו
cri
שמיתיושלהקבהאלאאפ׳הרסושלםשהואריחהפח;לזאיותרטיב מרית
ש ז י כל הבשמים סנמציאימ 1יא יריח שמריך מכל כשמים !סיזבה׳גת פשנ»
השש קיכ האלה מ ד ב ר י :כעצי*' המירה והמציית כחלקים היותר דקי :מהם כמו
שביאר!•:הס תירה שבעל כה!הידומיהוכ; המציתהשמעיית אשר בהם תתרבה
האהבה א שר כשתי אלה ׳ ש; הדכקית עמ• 1מ על pאמר כשמי אלה מלתאחיתי•
לרייוזשמכאתהחלקיפהאלה היאאח!מל!ית'ודכקל בי תמיד:
י יאהעיר
שתהיו שתי מליתדדיך בלס על לאלב!תירצה ל1מד־ שאלכזילל אליו
יתהפשלמ!תשישכה:הי:פי יהפ״ישבהן הטיב כמה שהיא שיב ועל היופי ולני»
א־!ר,מה יפי דודיך אחותי כלה יעל הטוב כמה שה!א טוב אמר מה טיכזדודיך מיין
ירי כ׳ כיין מלכדהתעניגשמתענג האדם כשתיית! יש ב י ט י ם י ת ר כ שלוא סוע׳צ
לכמה דכריס כמו שכתבו לרופאים נהטכע״ס רובתועלתי! שדכו ועל כן המשיל
טיביות האהכה אל היין כי מלבד היותי מענג !משמח כמו שהוא כ א ה כ ן
כתערגיפ הנההוא טוב מאד ומועיל באופן שנמצאו בו לטיב והמועיל ו ל ע ר ב
ובטוב כלל גס המ!עיל וכייפי רמז אלהערכ שרצה לרמוז היות השלשה א ב נ י מיני
האהטתהנמצאייבאהכתהאליו •תיזאמר לכל!ל פל איפנ• מיני שלמיתה סריח
שמפה והוא השם הטוב היוצא ממנה שמורה עלעצמיתהשלמותכמ; שהריח מירל
על עצמותהדכד המריח ע ד שפירשתי כפסיק ט״כ פס משמן ט!נ וכויונרחיכ עול
הביאור כ! נפ״דהנה ריח שמניה!פעילותיה היא יותר טיכ מעצמיתכל הבשמים
עצמם וחין צל בריח הבשמים פ׳ זה השיטארק רצה להפליג שלחימה עד שריח
שמניה והיא השם הטובהיוצא מעצחותשלמיתה היא •זרע• ט כ וקייס מיכל איפני
־ ,י
מיני
שיר השירים
•זיני הבשמים עצמשוליאדקדיקנכין
לג
יאשר ב׳6ו שלמותה התרה
ואחר
נ
יני׳ציתאשר כשתיהןהונירה גשש אתיתלרמוז על ר כ י ן מ ה עיוו יתיכשתי אלט
-.י
;
העפנח
כמו שוכרנו שכחם כדבורה כמם םהיתה משלמת ומיישרת למחרים ומלחרל
תירהומציתלכלת׳שלמיםכיגד1להמעשהייתרמ;הע<שד!על כחלק ל ו ל אמר
?שי גפתתטופנה שפתיתין כלדועל כן לא ד׳ ביר ד פ ד כשש אחיתיען לא כא כ ד
להזכירעצחות שלמותה כמו שהיה כקידמיס!אמישכהיזתה מישרתאתהעם היתד
אוחריהאייתיית והדרושים יסמר׳ ה ת ר ה משרכים כמשלים !,דברים אחרים
מעורכי־ בהם כדי לשכך אתלאיז; שיבינו ההמון יהיו דבריה א!נ־ישליא! לציפת
שהוא דבש מעירבעם הדונגפגודע הא ניפת תטיכנלישפתיתיך כלה יריכשאת
דורשתימדברתבדבריתורה מ; השפה ולחי[ כדי שיכינו השומעים הנה מפת
תטיכניז שפתיתיך מן השכה אך תחתלשינך עימד דבש וחלב נחייס מכל ד!ננ שלא
׳תעדכבהםפסילתכללחאדבש יחלכתחתלשנךנקיים מכל עיהכ ולא אמר
כלשינךפהיהומןלדכוראךאמרתחתלשונךעידיכתידנלתחתלשיני כי מ ר ת
תתתלשמהוארמואלהדכור הכניח׳ כשכל שאינו יוצא החוצה יהדיח היוצא
מהם מחק המכונה נשלמותיךהיא כריח לכנו; !ז א וריח שליי׳יתיך כריח לבמ;
כלימר פאי; השומעים משיגים עצמית הדבריישהש מסת לשדך רק ריחם נידף
מהין שתקח אינם שמן מנהו המישג לה; וה־כיידרגתשלמיתיךשהש מתק לגיף
יאות! לריח שמריחים מעצמיתהדבריסשהש תחתלשונךהיא כריח לכמן שמריח
למרתק מעצי הכשמים לנטיעיס כי ־ ואפשר שמדת נופת תט:כנל שפתותיך ל י א
גירה כוללת המשל עם היחשליחד ונזר'דבש!חלכתח ל:ז ך ,א
ה
ו;
ו ן נ מ ש
י
כ
יי
ר נ 1מ
ב׳ נ גע ?:וי
לבדו יוה כי הניכתהיא הדבש עש הדונג יתד יכן הוא המשל עם ה;משל שהוא
כ ת ר ה ועל כן א-יר שכל מה שתאמר אימרת אות׳ כמשל וחידה ונמצא שמל
שיידבית ה א נ י פ ז ה א ניפת תטיפנה,שפתיתיך כילה כיי ותחת איתי הלישל הוא
הדבש והתידהאמת׳ הנכלל כמשל כמו שבמפתימצא תחתיו יכת־־והדבש !זא
רבש וחלב תחת לשונך ׳ריתתת איתי הדביר שאת מ ר ב י ת בלש כך הנה תחזי!
היא הימשל שהיא דבש וחלב!כל זל הוא לוראתשל״ית עצמו' הנפש ׳נתירה במל
שמשלמת ומשפעת לאחרים כמו שביארנו )על שלמות הח־ית שלש במדרגת
המלבוש ס כמי שהמשיל! א ת׳ להם כל הקדמינים אחר וריח שלחתיך כריח לבג ••
(
וא£יג-ר
שרג׳ועל שצמ1תה בג דברים אשר בלס תלוי השלחית מ ם
ה
כ
י
,
י כייגנ•׳'־'!:
יהליחשבהיהלועשהועלהדמר אמר נופת תטופנהשפתתיךכלהיעל המחשבה
ושלחית השכל חמר דבש ׳חלב תחת ל־שיכך כי הלשין שליח לשכל יכאל! אייר
שתחת הלשין והוא כמי ורמו חל השולח את ללשו; שלואלשכל יש כי דבש !חלב
0הואר\זתיקיח.כח!הדבש!מ;!1הנפשכמ!החלכ שהוא למה; הראשי; המשובח
יילהכיו!על המעשה חמר וריח שלמותיך שהיא כנוי אל המעשים הט וכייכרית
לכמןיכ!'•׳
ו»5נש
כפיהררךהשנ׳ נמשל לחל שפירשנו למעלה בפסיקים יייאיי בכל
הק ר !-ס ידור לשלל אל החימר אחר שככר
u
א
ט
י
ב
1
מ
9
צ
ד
<irii
D
£ ,הנ־וק׳ ?'.ל
להתחבר
D
שיר השירים
להתחבר עמז ע י שיהיהע* כמדרגתהבלה שסבא יתתתכר עסו בפיעל ייצי
לבצימתי וזא את׳ מלבנין כלה איל מלכסן תביא׳ כצימ שתבא ג ? היא ע־» לתכלית
השגמהשל•׳ מ יזה :הנרמז כמלת מנימי 1ביאר לה מאתה צד מיכל ג :היא
להתענג כשלמומהאחרין <ה:א מצד המקפחת הח שים עם ה כ ת מ ה נ :מ ״ ת
הפעפניוהמאיגיימעינימאריימהםהכח תהגשמיותיכ;קיא :נמרים ככל ענ־1
להזיות שהם חזקים לגטיתאלהמזחשזמ ונס הס יטו אל השלמיתוראש אמנה הם
התשייהחצונ״ם שיאמין בהם הגיף שאים מאמין י ק כמה שמרגיש בחל שיי
החצינייס ייאש שניי וחרמון קיא חל ה י ח ש ב ״ והמיסה י ק משני חלקים א ל ד
יושג השלמות כ׳ מהחיש״יבל׳ הציריתחל המימהוהמחשכ׳ פאמיי!מהם יפשיט
השכל הצורוימהחומר »א תשירי מראש אמנה שהם החישיס כ א מ ו י מ י א ש ש ד ד
וחרמון שהם המדמיוהמחשבממעימתאריותוחהררי נסיים שהם הכחיתהגפמיו'
העומרים כחיוק להתקימס נגר השכל ולנטיתאלהמחשית וכאשר •כנע החימר
גס הס יהיו לעזר ולהועיל אל השכל ואמו השכל אל החימר שהוא היה׳ף לי לב
חדש כהתחכרה אליו והיותה אחימוזכלת! וזא לככתינ׳ א ת ת ׳ כלה ואמר ע ר
םהיסיף לה לב כאחד מעיניה והוא הכח התאונ׳ שנכנע אליו כ׳ ככר קרא הכה:
הגשמ׳ותעינ׳ה כאויעיניך יונים ובמעל כחהכעשנ׳ אמר כאחד ענק מצואריניך
שהזא הסבלמתכ׳ הסבלמתהוא הכנע'הכעס כנזדעסא באחד ענק מציאריניך
ב׳ הסבלנית ׳כינה כצ1אר שהוא ס!כל המשא <וא באחד ענק מצאחנ ך שוד כלו
אחר הכנעתם!השתיגכדס אל השפל כאמיר וספר עוד השכל אל ה ת מ ר איך
באהכמסיהמחכרותסיחד םהס דודיו ימצא בהם היופי והיא הערב והמועיל
ששתיהס יוכללו כשפ יופי והס שני מיני האהכו' ועליהם אמר מה יכי דודיך אחית׳
כלה כלומיכפאתאחותי כלה הנה בזה ימצא אהבת המועיל והערכ שהם היופי
ויואמהיפי חדיךאחיתיכלה •ועל אהבת הטוככמה שהואטיב שהיא המכלית
הנכסף אמימהטובו ח ד י ך חיק ועל השס הטיכ משמן טיב היוצא מהם כשיתחברו
יחד להשגתהשלמותאמרוריחשחמךמכל כשמים כ! שהיא השם הטיב הנמשל
לשמן ט!כ כמי •ואמר לה שד השכל כי כאשר הגיעה למדרגמ כלה מחינרמ עם
השכל הנה או היא שלמה כרכור ובמחשבה וכמעשה כמושביארניס בכייהאהרון
שהוא משכים גפ פפי הדרך השני הוה!:אפשר פרמו כשפמים על החי שים
החצינ״סשהשפמ׳סהס מודיעים הרגשתם ולהיות שהחישים מקבלים המחש
כמ!משהיא חמר׳ אמר שהוא כחדרגתהניפמ שהיא •ערתהדכש סמעירכים כ?
הרכש והדונגויזא נופת תטופנה שפתותיך פצה י״לכשאמכמדרגתכלהמחוכרת
עמדי ואמנם תחת לשונך שהוא השכל הוא הדכש היוצא מהד נג שהיא משל
הפשטתהצייה מהחומר ואסר שהוא חלב שהוא כאלו אמר םכערך ה פ נ מ ת
הצירה הוא כדכשזכערךעצמזתוהוא כחלב שהוא מזי; טיכ שמון כו השכל 1אמר
שהכעילזמהחציניותהס כריח לבנין סיוהוא סשכיםסכצ צד לעודד החימר להשגת
גן נ ע ו ל המושכלות:
ואחי
אשר ספרהש׳ כפי הדרן• הראשי! שלמותכנסת ישראל
בפרט.ת
לד
שיר השירים
נכיטיתככל חלקיה אמר דרך פלל שהיא מלאה שלחיות כמו הנ! מלא פיחת
ופירי פיחתאך מצד גלותה אינה יסלה להראות שלמיתה!להראות הפשלות
הפלמ!ת מצד המעיקים בגלתהמר והנמהר!על pאחר שהיא כגן שלס אך ה!א
יעיל שאינו חפ רסס ואינם יסלים אחרים ליהניתמחנו וכן היא גל נעיל!הוא נהר
•יצא כמו שפייהמפרשיס כח! גלותעל׳ות!גלית תחתיות'0ומע״ןמכעוה!א סתם
וחחיסשאינ! ״צא החוצה והגןהנעילהוארמווכצויאלהמצותוהפעילותהשלמות
והמעשים הטובים שהס נחשלים לפ׳רות האילן אשר פריו יתן כעת! והגל והמעיין
הס משל אל התירה והעיק אשר נמשלה למיס כמו שדרש! רול על פסיק הוי כל
ו א 2ש ר ששני החלקים הס רח! לשני חלקי התירה כי כי'ג'נ'5מוי
גמא לכו למיס!כוי:
הגן הוא רמו לאכילה של תירה והוא החלק החיגשס ממנה או התרה סככתכ
םהיאדכרמיגכלעס שדכו פיחתיה והגל והמעיין הם רמי לסתרי התירה או
תירה שבעלפה שהיא אחכהמארןחדה ואיןקן להם שיתפשט׳ לכפת ועל כן
נמשל! למרמים ולמעיין אך הס כלס פתימיס!חתמים אליהם לא יגיע! כגלות
הוהעדיכוא משיח צדקם ומלאה האדן דעה אתה'! :אפשר שמלתגלתהיה כמו פי''4נפ'»5ו'
גל עיני:הפיסה שהא ציוי אל הגליייהוא שאייר השי׳ לכנסת ישראל שהיא גןנעיל
וסתים כלתי מציאה ח:מתה!פעילותי'הת צה שהיא שלמה כעצמה עישה פירוון
ופירי פיחתכמוהנ; מלאה אילניתשיניתיאיתר לה שתגלה יתפרפשהדכר םה!א
נעיליכןשתגלהאתהמע״ןשדיאסתיסייאגלנעילמע״ןסתיסר״לגלהנא הנעול
והפניריכןהמעיין שהוא חתיס ע״ד יפ צ! מעיניתיך חיצה וכייולכל הפירושי'להי!ת
הפסייהוה תאר לשלמיתה כעצמה כתרה !כמצות קיאה נס פה אתתי להיות
ז א 2ר לה עיד שאי; צריך ׳עכוזיך
טלחייעצמהסכתהדכקייכמו שפירשגי כק דמיי
לימרכומ; שתגלה תרתניופעיליתיה שיה׳! הגן!המעיין מגילה ורעק ש־וא ן>ןן פ י י ס
,,ן' .ן ר״ניםגאילתניאלא אפ לו כומ;הגל!תהוה שהיא נמשל צאק ,
שלוא מקיס יבש הנה היא פידס דמונים שהיא פרי משוכח מאד כפית! !פריו
כנידעויא שלחיך פרדס רמי :ס ׳ריאק שממה ויבשה מ מ ן הגלות הנה היא עישה
כרי מש נח מ א ד כמי הרמונ ם ולהיית שאיןלפיריתהלל! ריח!:כ שש כשארפיחת
ניד
אמר עס פרי ייגדיסככריס עם' נרדים ינרד !כרכים וכוי שהם פלס איפני מיני
נש־וייחריחיס ריח ט:ב ״א נרד!כרסם קנה!קלח!; עם כצ עצי לבינה מור)אהלות :וכרכיס
ואמר שיש כה חכמים וידועים המשלימים את העם להישירס וצהדריכס אצ מעי; גנים
ה שליית י הנה כלליתהעס הס הנחשלים אל הג; ככללי עם כל האילנית הנט ! באר מים
כ• עיש• פיחת והחכמים והיודעים אשר כהםהס נמשלים אל המעיין ואלהכאר
והנה החרשים כרכים!המישירים את העס כפרסים הס הנמשליס אל המעיין
אשר יפיצו מימיו חצה •נהנים ממני פל הכאיס לשתיתכלת׳ טרח)יגיעה!החכמי'
המעמיקים לדעת סתרי התירה ללמד המשילם לבאר חים עחייןה שאינם סישגים
המיס ההם בלתי»גיעה!עמל יצריך להכנית כמו הדלי!החבל להעליתהמים מן
לבנ; שה!א מק!ש חבישס מאד לדמו! על סירות התורה להשיןת אתההמק כלו
ובאר
י י
״ u ---כ
ב
3TL
כ י ז י
< 3מ
ח
ע
ת
ע י ר זדט״ריש
» £ 3ר מיס חי •כ ו0ז*׳סי>5-כיי; שהוא יוין־ש דבי שב ־ ' ^ י ל י ? י' --־ ״ T T״ .־ ״ V
להשקת את ה״די״ם ומכינים ביידימ המילהויייז;•שצ נד.
־״;־;״;.:־:
והזה כיידרש לכה המשיל׳ כיל חיפני מיני בגיייס י ; י על גג־ נ• •;-תציו:.י ־•ו
לפניםואלייזבימהעיגכללמוזשוכימאב-מסמפייעמם צ־ק־-ל ע י ־ ־ ־ לי־־עס
ז ר ע 0א ח ל י > ; -י י ף ג ש :א ת י א ו ן חו׳כיהסכייוהיא
?
ן
ד
ד י י _ כיי:־ב ה נ פ ••• ־».::
. . . .אך אנחנו ניישיךהכ-ייך״כלפ •!;:הנתינים •הלרשז מירש י :ד ה ה :ך •דייני
; 2
יבאיחי״ן
כ מ כ י ן כפ 'הפסיקים כמה ששכח השי' לכללי־ כנסמישיאל ״ ע ״ י גי :היא
,
זתשיכאמריה ליחיד׳ האימה ככל ליק פ שהם ׳ מ ע ר י ! אלהשל״ .לקרב.:אילי!.:
ו!א ע ר י צפין ומאי תימן יוהיא ״אחד נלפת ישראל לבני גל תיז י׳נפ ן מ ־ ״ י ן
׳מעוררו !׳בואי!׳מקבצו חל גמלת!!:ניסר איבן הניאה ׳:ההמקיי-מיול גא ליען
סהוא כשיניח גנה ו׳ול! כשמי! והואשיקרא :וייעסק נ מ ר ה כ ׳ כזה ׳־.ל׳ כשלי׳ הגן
עס המעיק •הכאר משרכמיכיכנז ה!ח כני׳ לימיה וללוציימכא־• ר•׳ tה כ•־!• גני
יולי,ב שמיו ואמרה כ׳ נזה יבוא השי שהו'דידה לגנו כ׳ כאשר יתעסק כימייוידיו
שלמייבה אז גנה של כיי' ׳ה׳יגנ של הבה ו ע י אמיש :א ש׳»לו כששי! שיניהע•! ,יה עשק
נ ת ר ה מן הכח אל הפיעלאז יבואד!ד׳.לגנ» שיקרא גני ,כאמירוייהגז מ כ י ׳ בשמיו
שהשגמהאמתיות ממירמ! ימי הוא ע ר י כשמי! באמת!ככ יכילה א נהנה מהס
כשישכייליהאממ״-מששבהשכל והמשכיליהמישכלאשד יזא יניא ד ד׳ : J״ י א ; ל
עייני נעיס '!:כ י י מגדי! ־
ועיר .
i hכימה שנא עיי׳ נפ ן הוא עלו׳*; נא לימני כשיביאו
הגליית שהם בצפ׳; אפשר שיאמר עירי צפן על מלחלות ג נ ומגינשהס בניכן
ו » מ ע י ר ר ו א 1ב ז מ ן ג א :ל מ נ ו מצפי! ויכל! בדרוס ששס יבואו ויפיח גנו שהיא הבית
המקדשויול!בשמיו ואו ׳חוירשבינת! השי בציון!!א יבוא דוד׳ לגני י»אכלכי»
מגדיו ככניןבימקדשמימכארמנ׳ שישפיעהשכעמיב! ויהי! ישר -בקיש בי
זאפער
שילמו! כפי הפשט לדרוש יקר ה ע י ן והוא כי כדי להוציא הפיג לית
השלתוממןהפחאלספועל יש צ י ל ך ג ר ז ל י ז ט -מהיי׳ניימיב״ח ד
העישראשרבו יתקיימו המציותוכמו ש י ד ו ל איזו היא י נ ־ ח ־ ׳ ׳ ר ־ בלכיש בה
עייייזי-יושך חכרו; כיה• !כלו! שפירשתי אני בפפיקיורח בחשן אוי״׳שריש כי ט ב א׳ שחיק
איל צישי־ם ומלוה כוייליאעפש׳ולח בחשן והעדר הפעילימהחציניימא י הקויניש הפיניש
מנממיס !השלמיש לישריס כלבימס ואפשר שיהיה האיש השלס תני; ולחש •צדיק !אלי שלא
תשיג •ר! לעשיתפשלותהצדקה והרחמניתוהחצינה לאחרים בפ עלחצינ׳י״היה
נעדרמפעילימהחציניימשעב!יקיא הנון 1רח!סוצדיק הנה ׳יתר יש כ ל א ד ה א
כאשר תשיג ידו ויובל להיותח נ; ,מל ה נ פ עלוו א ט ב ח ש ח ; :דליה כ!' שיהיה
מסכים מה שבנפש עס מה שחק לנפשווא יבלבל דברי! במשפט •אייר שיש בי ז
שמי סיבית נמשכימיוהפעל׳תהחצינ״ת הא הוא שיהיה קייס הקני; ״ה אימין
כ ׳ לעולס לא ׳מוט והכי שיצא וכר! ככל העולש עי' ה פ ע ל י מ כימי:כי-לית>,ד^ו
הכחימ ״א לוכד עולם יהיה צדיק!כוי והוא פי'נכי; כאשר הארכתי כמקל!! ״ -
רמז פה החכם נפסיק הוה כ ׳ להי!מהעישר מכינה נ צ פ ן והחכמה ב ד ו ס עד
שאלול
שיר השירים
לה
&אר'!ל הליצה להעשיר ׳:פין הריצה להחכים יורים ככתכאורךימ׳ס בימינה
בשמאלה עשר ובבודא-׳ר שיתעידר הצפין בעישר נהתעירחתמה להיות כ»
אימוהואהעקיאךעל החבמהשהוא העקר אחר ובואי תימן ם כשמי אלה יצא
הפלמ תבפ־ עלשלפויפ חינה!׳ולו בשמיו הא הפיחי גני ׳ולו כשחין ואמר כיכוה
כשי צ rהשלמות נ כ• על שלה או יבא דודה לגנה ויאכל בוי מגדיו באמיר:
ששמעהשיהמעיררומהאלהשלמ!תוהדמןיתכויתמכשרלההש באת
אדר
ןמן גתלמה ו!א ב״תי לעי אחותי כלה ׳!הנה כאומרו באמי לגני ולא אמר כאמ׳ א~
לגגך כקו שתמוה היא הפיחי גני וכוי הוא לרמוו שראה שלמותה בפיעל והשגתה
מיותהת־יה׳שחן״ז עד שיאי׳ שיקרא גנ! ימ ועל כן אמר באמי לגני ועל כ;
קראה אתתי גס כה צרל׳ י חל גלחיתה !דבק מה עיוו ימימצד היותה משגמ
האממ׳!תהאלהי!מאשר נהם תושג הרנקיתשהוא השלמות האחרון עד שיתאחד
השכל עם המושכל והיו אחד :ואמר לה שנהנה ישיב ריחה מאכילת רכשה
ומיינה שהם הדגרים המשלימיםהסעדה כ׳ בלוקס המאכל והמשתה רא1י
שהנכנס בו •ריח ריח ג!•? ומבושם כרי שיערב עלי! ״השיי״כל וישתה יעל כן אמר
השם ׳מירך שנהנה מט גידמת שהיא העסק בת די/׳ ׳מבוך ואשנה יטיב ריח
שלמותה mבאמי לגני חתמי כלה אר׳מיייוריעסבישיו״הואר״ו לכידימהתירה
יסמריה יכנה הכל אליו שלח אלירארימ׳ מורן עס בשייך לרין 1שתריח שהרגיש
כה היה באלו הוא דבר אלה׳!מושכל כפיעל והוא רמו לסויומ המירה שהס כמו
הריח אשר הא בעצל! ת הדבר הליבישס כ׳ הריח הוא מהחלק הי:מר דק שכדבר
המריח והמב!שס ועל החלק הנגלה מהמרה אמר אכלתי יער׳ עש רכש׳ שהמרה
גמשלהלדבש שנאמר הנחמדים מוהב וייפו רב והתיקיס מדבש ונפ/ציפיס וכולי
ולהיותה מוגשמת באש שתרה כמי שאויול אחר שאכל הדבש בהיות! עס הדונג
כלומר כמי שהיא יויגשלימ•׳ ועל התירה ש נעל פה והה ההגדות!יידרש׳ רול אייר
פתיתי ׳•ג• עסיולבי שהיא המירה שבעל פת שהיא ערוב המדרש על המרה כיון
החלב עס היין כ׳ היין הוא נישא המירה והחלב הס התדרפיס והפירישישעליה כ׳
כשלשה חלקים אלה תתחלק התרהאס תירה שנעל פה והוא הגמרא וההגדית
ומפרשי המיהוהמדרש והחלקהגיהיאהסיריתיהתר׳ תירה שכלה פלי מיי של
הכה!החלק הוה שה!א הואש!ן שהוכיי המלך השלם בפסויהוה אשר עלי! אמר
אריתי מירי עס בשיי׳ כיו! שפירשנו אין ראו לפרסי!) !להרבותב! מחר רק לרגעים
ועתים ניגתההתכידדותהגדול!אחר שימיולא בריס! של אדס ממפרשי המרה
והיודח ,״-עלא תי! כן יטעה נס דית חלילה שהיא סכנה עצ״יה ועל כן
א ־ ש ל !.מיהי׳ו יההחשיאכלוו׳שתיבאכילהושתיהשלתירהכלמהשיוכלו
.״ ל ,״ ש ש יויךכחלקהראשוןלאדנריע; אין ראוי שיאכל! מממל
וי״<,רק ! יני י" ת־׳ כחיי ר וי! א אכלו רעים שתי ושכר! ׳ריבריח אשר וכרתי
רקח! תהי מיעימעטמצ^רועלכןלאהוהירסעליוכילא יושג כרכו׳ כמ! שאר
החל!׳ *לבתרשבכתב&מאכלויע׳סכלויהגבולהקצוכועלהתירהשכעלפה
אחר
ז
1
שיר השירים
אמר שיהיה לרוכ שראוי להרכויכעפק תירה םכעל פל כמדרש• י>ל !הלנד־ת
ומפרשי לתורה יותר הרכה מכתירישככתכ כאס״עכיח נשתיל שהיא בבי אל
תורה שבעל פל כמ 1שביארנו שי שתי צרוב עד שישבר! »<א שת! ושכח ד-דיייקיא:
יעים על האכילה שליא תרל שבכתב כ׳ מצד התרה שנתןלכנפתישראל קיאל
רעיתי־ אך האהבה בדי שתקרא אה!כהה!א מצד תירה שנעל פה שלפ ערכיש
עליויתיכמושאריזצעל לשק כי טובים דודיך כויערביס עלי דברי דודים ייתר
מיינה של תירה ועצ כן אמישת! ושכרו דודים שקראם דדים עצ ריב!׳ העסק בתיל
וננצאת• י מאמריקרהערךצרזצעל
ייוצנ־ושי? שבעל פה כאמורוהוא דקדוק נכון׳
• ק ו מ ו ' נקיי הכפ קיס הללו שנקראת כהס כופת ישראל כלה ובא במק מית שינ ת בחלין׳
י»יאצ ני•' גרסאותולגרפא לנסנל אצל׳ היא הנרכסת בילקיש כמדרש ישעיה פימן תק•!;צ
כעשרה מק!מות נקראו ׳שראצ פצל שש עצ •דישצמל שנאמר אתי מצבק כלל
צככתינ׳ אתת׳ פלה מה יפו דודיך אתתי פלה נפת תטיפנה פפתיילך כלה ־;.
נעילאחיתי כצהכאתילגניאתותיפצהוניעציד״םעיהכו׳ואיעציד׳ ירמיה !פילי
וכנגדן צבש לכל עשרה צכושין!כוי עד א!מח אמרה כנכת ישראל לפני הכל
רבש״עמכצלבושיםשצכשתאיןצךנאה כוה שנאמרוהלדיר בלכיש׳עכל• ולנה
אני הארכתי ככיאירוכפפכנ׳ משה מאמר תשיעי פ׳מן יד והיכחת׳ בהעשרה
מקימותשנקראוישראצכצה יכן העשרה צכ!שיסשצבשהבה כנגדן היא רמ! אל
דכקיתהלוומההישראליתלמעלה מהעשרה הנמצאים העליינים שהם השכלים
הנכדלייוהס נפשית לגצגציס לדעת קצת שחשב! ל״ת לגלגלים עשרה כיו
שהארכתי על וה בכפר עיין הכככיס אשר קראת* א!תי שער השמים וכנגד העשר
כפירות שמנו המקיכליס כאשר בא ככפר יצירה שהם עשר ולאטיעשר!לא א כ י
וצרעתבטצמ״ס שהם תשעה גלגלים יהיה העשירי רמז לעלם המלאכים !רמי
ככלפכ!קמהפסיקיכשהזכיר הש׳אתישראלכשסכלהעל השפע אשר ישפיע
לשייכה כנגד שפעאית׳ הגלגל או השכל הנבדלא! אתה ההפ־יה כאמיר !הנה
לא אאריך פה ככיאיר המאמר כצו רק כביאור הששה כפ קיס הצל׳ שבאי במדרש
שהזכירם השי' כשם פלה מפכים אל הדרך ההיא שהם ששה פסיקים כמ! שנא!
כמדרש והס כנגד השפעהנשפעמע!לס המלאכים ילס השכצייהנברל־םיימ־גלגצ
והגה הלבוש הראשן ה!א של ה ד!לדד
לחי ושלשה גלגציישגת׳ צדק ומאדי'
לבשת והוא כנגד השבלים הצבדליס שיתארו בשם ההיד כמה שישפיע! ויניע!
הגלגלים כנודעובשס הדר על השכלתם שיש בילו כ! יתברך <הס דכקיש כי תמיד
והנה הא!מה הישראליתישיגומדרגהו! מהדבק ת אן׳ על פ׳ שלא ישיג׳ אתל
מצד ההשכלה מ!פשטתמדמיון כמוהמלאכישהנה יש גיהמצ־האייינייהא־ית•!'
באמזנתהתורההאלדיתאשרעלכןמכלהאימיתיא וכילמעלתלדכקתב״ת
,דקהאומללנכחרתשזכזכתירלוהאמונההאמתייאשרכה ואשיצאננה עליהם
לשש׳ אור התירה לא הגיע! אל המדרגה העליונה מהדכקייכשיס צד ו-א הנר-ז כפ :ק
" ' °הראשנןשלונירשצמלפל את האומה הנבחרת כשם כלה שתרה עלהדנק״ת
כ,־;ר
י י
ז
8
6
;
נ
ס
שיר השירים
לו
כנזכר יעלק אמד אתימלמין כצ? אתי מצכנקתכיאי תשירי מראשאחנה ירי
הדיה דכקד אתי ככלה !אתי תניאי כאהכתך איתי מצד האמינה יייא תשירי
מראש אמנה ואף שתהיה בגלותלהיותךמכטת מראש שניר מזריק וחמעימת
אריית!הררינמריפהרי שהזרה כפסיק הראשין היית מעלתה כמעלת גדילת
השכלייהנבדליס כמדרגת הדבקת שהיא התכלית האיזרין וה!א הה!ד יהדר
באמיר •י יהנה הלכיש השני היה שצ נאות כשבא ליפרעמאנש׳ ד!ד המכיל שנאמר
ה סלך גאית לכש יזה פי הגצגל הי!מי נקרא גאית פמוםפייהמפרשי' כפסיק זמרי
היביגאותעשהסודעתזאתככל הארןשה!א כאל! אמןמר! ה כ י עשה גלנל
עיכיתשהיא הייתר נמה!גאה מפלס 1ה!אמפ־רפ 0כתניעת! ככל הארץ מצד מה
םמניעהשמפ יכל שארהכככיימסזרס למערכ ככל ׳!ם תמיד ואמר כעל המאמר
פלכשאיתוכשכאליפתנמדור המכוללסה שהיה העונש כולל פל איכנ׳ מיני
עינשיס צהי1תע:ניתיהס מרוכיס ועצ כן נפרע מהס ככח הגלגל ה1ה הכילל לכל
ואגד סשצמותזה הגלגל
הגלגליסוהואפשוטומניעאיתסכלםבכ״ד ששת
וכלליתיהשפעת׳ היספעמאת! ׳תיעל הא!מהי הנבחרת באופן יתר שלם יה!א
הרמ!! כפסיק צבכתינ׳ נאסר סעינץ• ׳ריהלך לכי אליך כחי שפירש! המפרשים
0ה!א רמו אצכצצותההשהעה מאתי יתיעל הא!מה הנכחרתואמר שזה נמשך
חצר השכלתה שה!א אחד מעיניה שה!א החלק העיוני מהשכצ ירמו כ1ה על
פשיטות האומה היםראלייינללתה מצר השכל הישר כמו הגלנל היומי החלק
והפשיט אשר על כ; •ושפע כו שפעת יפעת השגחת! ׳תיהפשיטה ככללית
הלבוש הגיאשר צבש השי היה לבוש של ע! והוא פגנד הגלגל השמיני
והנח
אשרבעיויכחיהגדוצמוליךומכיא כל המקהככביס הקיימים אשר רבו מספיר
כי אין מספר וכא!מ'ככוככי השסיס צרוב והכיא ראיה מפסיק צכש היעז התאזר
וה!א לרמוז הגלגל השמיני אשר ב! אוור המולת כלס אשר התאזר נו ׳תיואמרו
שלבש איתי השי' כשנת; תירה לישראל לרמוז שכמו שהגלגל החייתל! בו כל משכטי
הרכריס המתחדשים כעילס השפל כפי התחכרתהכככ׳' הנמכיס כמזליתאשר
בהס כיכב׳ הצומח בהם!השיקע ונקידת התהופ ושאר המכטיס כ! יתחייבו
הדברים למטה ודחו השי שבשנת! להם את התרה נת; להם משפטים ישרים
וטובים א אשר ישפטו על הארס מה שראוי שיעשה להשינ השלחותאשר כיישפטי'
כתיייס ׳בטלי פל המשפטים המתחייבים לו מהשמים כעתלידת! כ׳ אף שישפיט
הצומח שלי יש א י המבטים בעת לידת! שיהיה שיפך דסיס הנה משפט התירה
שג!ורת עציו שלא ירצח ׳כפיק לבטל המשפט השמימי׳ כ׳ המשפט השמימי׳ אינו
מכריח יכן המ!גיהחטנה רקמכיניס!מנניעיסאךלא מחייכים ומשפטי התרה
הס ייח״ביס על האדם לעשות מה שחמור והיא יק!ס לשלם אף שיהיה נגד
המערכה:וכנגד 1ה אמר פה שצמה המלך ע״ה מה יב! דודיך אחותי כלה מה
aכו דודיך מיין יהסהמשפטיס והדינים שנתבאר כגמרא שהם דברי דודים יותר
חיינה סלתירהכמ! שדרש! מלכי החכמים ידעו משפטי השעית והומניספפ׳
הוא!׳
:,שיר.הסירים
היאייזכפיחימרהעצ׳יוחכירהפעלתכמ כי
':י•-ת •״־.ד— —i'.?'X
הנכבים כ נ י :י ה נ ה הלביש הד׳ שלבש הקבה היה כצ ״צג יהא כשב־ צ י פ י !
מלילכיתננציהואהיה כנגד גלגל סבתי שהיא מחייב עיי-מ מ יכל ״חנית יפים
לחרדה ועל ק צכש השי לכיש של שלג צד״ י שיגכ ה״תששב־.׳ לכיש• כה ד יגל
הדכריסהשחיריס הס תחתי! כמי שהאריך ה ר י ב ע "זל על זה כ כ ב ד י ־ r :
חנייה הנה השי צבשהככו שהיא צכ; שגה כשה א מחייב ע
ד י ל ־ נמבלית
ג! כ ילישוב העולם כי אי־ירע ״ ר ד מלמעלה •כנגד זה נ א הככ ק הד כה כ ־ ־י נ פ
תט!פנהשצתיתיךכלה לרמוז שכנפתישראלאינבתח זההכככה״שכ ע ל ־ ע r
ל.עילסהשכלכאמורב<בתפלת;<שדדהשיהמערכהבא:מהן עם כלביא יקיש
ינייכמי שפירשתי ב כ פ ר ת י ר ת מ ש ה י ע ל ק חמר כה נ פ ת ״.יש כנ שכת־.׳ך כ כ•
ירישליצדהיערניתאשדכשפתיהאיייה הישראלית כשהיא דבקה כו ׳תככליה
זהליתיקית שהיא יזתר מתיק מדבש יחצנחשר היא תחת לשינה פתפלי־יה יכפר
ח סאתיההנותנייכח למערכה לפעיל עציה ואם׳היוכשניפ כשצג ׳לביני <© • :
ה לני ש הה'שלבש השי היה צב!ש שצ נקמה שצכש א תיכשכח ל י פ ר ע ח מ ל ד ת ״ ד י
שלא ייצבש כגדי נקש יכו' והיא נגד גלגל צדק אשר היא משכי־ :כעלם צדק
זמשפט ומישרים כל מעגל טוב והוא כי כמדי מצד הצדק הנמוד רצה להנק :מהם
צמה שהיו קמים עלהא:מההישר'ננלי גדקיכצימשכשזלרמוואלחעלתהמשפ־ש
והצדק אשד באימה הישיאליתכיתר שיותעל כלמה שיםפטהי הכככ המי׳מר
עליהם ג! נעיל אתת׳ כלה גצ נעיצמע•; חתם שה א ג; נ ע ל כד ל ד ש;בדיה שמי;
ב׳ פרצה ו יל כלוי שהיא הדבר הנשפט בצדק יהןא מעי; נ נ ע כ ד ש ׳ ־ ־ י :ם כבי
העת יהומ; ובכי חימר העני; יה!א חתם כצתינכר; כני'
הידצביששצקנאהיהואצבשאיתיגככפבאליפרעממצכנת
־ ז ז י כ מ .חששי
מדי כי ק נ י ת ה '
צבא־תעשה זאת צהנקם מאויביהם שצ ישראל וצתכרעטה; בא - :־ •: .י•
מאדים שהיא שיכך דמים ׳כנגדו אמר כאת׳ לגני מחית׳ כלה לירי־• י*־*• עש
כשחי למה שהקנאיה־א דבר בלתי פיעל ח ציני שא־דרק התלהנת׳ הפעל ת c r
כלילפיעגחציני -מן שהוא עניןהריחשאינזמניאיתעצמיתיועצ ק אמד ארית׳
מודיעם בשמי יבי •
יי•£
שראה שלמה העה ש!:ככ השמש פהיאמורהעל
הממשלה והלילכיתזכככ ע ה שמירה על האהב וככב שמורה על החכמה ׳ ק
הצבנה שהיא הכוכב שצ ישראל שהיא עשרת תפארת צעמי־ף כפ; !הם כלם
בישראל םהמלכיתיהאהכה והחכמה כלשהכדכריש נל.צאים כישראל כעצם
וראשינה בזמן גאילתנ! !הישועה ובוש; שהם דבקים ב׳ ׳תיעל כ; לא הזכיר י ק
הששה אשר הוכרנ! ולא הוכיר הדי הנשארים והוכיחם ישעיה וירמיה עה כ ״ !
.םכתבני פס כיפפר כלי משה בביאור ׳ ת ר ד ב ר ׳ כמאמר הנו ביאיר רחב
*׳י
'
נ
״ ' ואמגס
בפי ה ד י ן השני יתבאר׳ ג ג הששה פ פ קיפ הצל• ״י כ ד י כ ע ל א ד נ ׳
• Pפ! שהשכל האנושי קראאתהחמרגן נע ל יד 'שה א מעצת׳ ״ ז ק לעש ת פיר ת
1,01 1
כמוהגןאןהואנשליסתסימצד הנחותהגשמ ויהייש׳'מ׳תי1ה־*חשתו fנם
י׳נייייש
א
שיר השירים
י״ניחיס א<מ 1להוציא הירותיו החוצהלעליתאלהשכל ואמר שהוא גל נעיל וייעין
חמם שאין השכל נהנה ממנו להכת הכח התאוני והכעכני המעיקים כאייזר
וזא גל כיעיל מעין חמס והגל הוא נהר כמו שפי'רש׳ זל שה<א כמו מעין כוי ואיור
»גי־ אל החמר שמפי' כ!מן שאיני משחש אלהשכל הנה כהיומי גלמי ניסה אל
החיתשיתכפ׳ הכח!מהגשמיוין והוא כהייתחרכ משמי הקציומ ה;א מצד עצח!
י;!ב;אל השלמימ הא שלחין שהוא ארן יכשה כמו כית השלח׳; כפרש׳ יל הנה
היא כררשימ ניס שהיא כרי משיכח יר שכן היא החימר מצד עצמי כשצא יעירר!הו
הכחמהגשחיית״אעס כל פרי מגדיש ופיישפיחחיי הםמכושלויס שיוצא מהם
ויין 11נ ייאעסכר׳ מגדים ככרים עכ נרדים ורציה לכרס הכירומהמבישייים
כאומינרדוכרכים קנה.׳קיחין עד עס כל ראשיכשלייסוכוילרמיו שהיוצא מפעילות
התייו ה!א נמשל לריח כי כ; השכל אינו נהנה מגשמומ יחמריומהדכריס רק
״הצירות אשרכהש שמפשיט אימש מהחומר והיו הצורית מיפשטימ מהתמרים
כליו הריח המכושס מיפשט מהנישא אשר כי כאמויועל ק אמר שהוא פרדס רמוני'
כערך אל וכוי הגרעינין אשר כרמון אך כערך אל הנמשך מהם והוא הריח הנה
היא כמו פרי מגדים כפרים עס נרדים ונרד וכרסם יקנה •יק::׳!; וסי עם כל ראשי
הבשמים שריחס נודף ואמר שנתך הפרדק הנוימהחומר יש נ! מעייל גנים שלןז
החושים החצינ״ס ובאר חיסח״ס שהם הכתמהנפשיומ שהס ניוליס מ; לבנון
ולי ש ם שימההשבלומפשיטהצירומננודעוואמע״ןגניס באר מיםח״ס ונהלים
יו; לבנין!כוכי ״קיר כלס הוא הנפש המשכלת שהיא מייקיס טהור 1לנן י ואיור
עיר השכל אל התמר שימעורראל השלמימ כהצטרפימכל אבריי הגשת״ם
שימצאו יחד המעניניס הגשמיים כפ• השכל הישר להעמיד הח1מר יקרא החלק
הגשמיצכוןעדנש־יאלה עשר יכמדשהשדכריס מהאח החימר הא עירי צפין •
ועלחלקהשלמומ הרוחני איור וכואי מימן עד א,רך ׳מיס כיחינה שהוא השלמות
האחרון והיא כאלו רצה להודיע אל החומר כי בררן השגת השלמות •ייצא שם
הערכ:ת והטיב במה שהיא טיב ועל כ; אמר לחימר הפיחי גני שהוא החימר בגללו
במו שאמר שלחין פרדס ׳כויויול; בשמיו שהוא הריח היוצא מהחומר כיי׳ שוכרמ
!'!א <!ל! בשמיו וכבן גורתיבא דדי לגמ היא תשובת החימר שאמר אל השכל בוא
יבא ׳לגני אחר שאמר לה כל מה שקרס יוא יבוא דירי לגנ! ויאכל כרי מגדי! י ובכן
השב השכלואמר אל הח מר באמי לגני אחית׳ כלה ירי כמה שאבוא לגני הנה
כוה ככר נמחכרמי עיין כהיומן אחימ׳ כלה והשגמ׳ כל חלקי השלמימ עמך
ןבעיימך!אמר שכהיומ התייר נכנע אליו השג השכל הנוכ'כל ג'חלקי השל זית
יהקד ס המכלית והיאידיעת התרי המירה המכינה כריח הייב!שש ועליו אמר
אריתי מירי עם בשמי ועל שטחיות התורה שבכתב אייר אכלתי יערי עש דכשי
!על מרה שבעל כה אמר שמימ״יניעס חלבי יככןאייראל כל כחימהתיורשתו
ושכר! דודים שאחר שיירגלו לשמש לשכל יתענג! בליה שירצחוא אכלו רעיס שתו
הנד ,כפי הדרן הראשי! כל הפרשה הואת היא ספיר פ נ ס מ ״ .
ושכרווכו:
3ר
י א
»
I J
ישראל
שיר השירים
״שראלממהשקרהלהכדיןהיימה כי-לימיג־׳•־ ,י.א'י:.׳ ?•:•:ד ־ :־ ״ ־ _• •
ו א נ ד ח • 0ה י ל 1ה י ^ ה י :י ז ••׳־ !:;.״ ל • . ' :׳ י .י ־ ^ : .
אנ״עיגה׳מ׳
! * • • ; T
ולבי ער השניה•:•:י שיוטבע־ להפמקק חלהשלי• rתת— ה ״ ת׳־.־; ד-ט-־׳«}
השבי אייר שהיה ערומשת־יןין להשגת השלמי יבד״תד כיידרגה j - nח י י :
ק ,י ,-.אישי' קרא 6מה יהיה דיכק בפמתה ש •ז :ב ה.׳ יש כה " ץ צ
דידיד פקיאמרה שאמ לה הדר ה:׳ שהית השי פתח• צ׳ דה rי ׳כי־.׳ •י:־ -.כצ
המתרים הלצו אשד כנה אימה כשה הלי !אמי •שהיה ער כתמר יוה כי צמה
שראמדהשגחמיהנפלאד שהיה לבהעייהיא הצירה המשכלמ כאמיר על ק
ליש כ ה״תהשכליבכלל הצידה המש:לתיתשיקתה אלהשלמימ א־יד לה השי
שמפתח ל! ייענש השכע ה•:כע מאמ״מ כדי ש ממעי ר ר הנכש אל הכעלמ
השלמימ המביא מ אל הדנקיימ!לימי! לחרכע קב מ הנייד המשכלת תדר
הארבעה שייימהלצ׳ כ׳ על הפכה החימר׳משהיא אנל הנייה המשכלמכתחלמ
ענינה כמדרגמהחומר והנישא אצהשצמ־ימהאחח; הוא השכל ה:ת:ל מ־ימ״ת*
במחלמ היצירה שהיא כמדרגמ החימר קראה אתימיכ׳ כהיימהניינלמי-זאמו
ית ומעצמות! היא כמדרגמאחימ שהיא חלק מעצת!ת! ׳מיכאחיש יצרתי! חל
הצורה שהיא שצמומה כמעל שהיא כמדרגת צירה עצ מציאימה הראשי; אמר
רע־מ• כי אחר םתשכיצ כאצד״מ ותהיה השכל והמשכיל!המשכל דבר אחד
ומשתתפי' כמו שנמבאר מדכקימוהשממפימהשכצ!המשכיצ והמושכצ יכתן
שביארו הרחיבם יל כשפרי הנכבד כר סב הנה היא רעיימ׳ ימי ודכקיש וה כזה
והיולאתדיסכמו שנתבארשש־ ועלהפיבההפיעלת אמר יונת׳ שהיא כ־יי רי:
שפיעלהחמןעצ הכלהוהוא פז!וגהיוניס שאחרשחזדוזגיספעםאחתש•כ אינם
נפרדים כמו שארוצ ועל ק צימח אל הפכה הזאמאמר יונתי כאמור :ועל הכבד
התכליתיתוהוא השלמיתהאחיון אמי תמתי שה:א שם מזדה על השלמיתהשלם•
שאמי הש' שיאשי נמלא טל הוא עדשפייש הייאבעזל שהיא משל על
יבה
ימעיתישראל שעלו אליו ית !קווצימיו ישישי ציצה כלומר שהי! דמעימ מיימת
כירפיהיסהוא מדגים רכיבים ואמר שהיו הדמעימ הרכימעלהי-למש;:••:
ללילה ולהיות שהטל!המפר הס על הראש!כפרט על השערות על כן אמר דדך
משל שעלמה דמעתכנשתישר !:מהגל!'עד שראש::ה היה ע לה על ראש! ימיij:
ואחר כך נמרכה !היו כרכ׳פיס וכל וה היה כלילה שהואכנייוריתאל הגלות
יאנ־גיי שמלתראש׳ שאמר השי הוא נאמד על כנשתישראלשהיו
פפיכייתי כאמור:
ראש לכל האימימוקראס ראשי לא שהיו ראש! ממש רק שהי! ראש והיו שלי מהוא
את
כ מ ת י היה אוהב איתי מכל הא!מ!מיהיא כאלו אח' היד ראש של כל האייית שלי שהי!
חיוחדיסצ׳ ואמר שככר נמלאו טל דדמעית !קיצית׳! שהם קהלית יעקב שהיי
קהליתיו מייתרות אליו ית' נמלאו גס הס מרפי ש׳ ה גלות ועל כן בא הוא ית' צעורד
אתלכה לשוב אליו ית :וביאר שלמההעה תשיבת הצורה העצמית והיא הנפש
המשכלתכאקור אשר אחר עליה שהיא במדרגת לב ער ומש מקק אל השלמות
ואמר
&
ד
:ה
;
לח
שיר־השירים
ואייר סכל היתל תשובתה אליו ית' פשטתי את כ־:ת׳ איככל אלכשנה וכוי
ירשבהיוישהשז אמר לה שמפתח לו כמל שמפעל הבעלות החצינימ השלמות
למביאימאלהשלמומהאחרון אשר מצטרך לעש״מן אל הכחומהגשחיומוהיא
ככר שכפ ונפרדה מהפ על כן אמרה כשטמי אמפמנמ׳ ירי אכ׳ פכר פשטת־ את
במנמהכחומהגשחיומ וככלל החלק החומרי מעליואיככה אלכשנהעתה נד•
לפע!צהפע:ל1תהחצוניות1קרחצת׳אתרגצ<מהס איככה אחוד ומטופש כ•
בהתערב םנימ אל החומר נרדמו הוא אלי! יצטרך להתקשר השכל עס הדמיון
והפחות הנפשיות!אייזךהכחיתהנוייתקשר! עם המשים החומריים מלמעלה
למטה כנידע שנל זה יתואר כערך אל השכל הנקי כאשר יתערב עם הצירומ
לדמיזנייתכשכ טרף באמת זעלכןאמיאיככהאטנכס :ואברה עוד הצירה ךןךי
החשכלתהנ!' שדודה שהיא השי׳ שלח עליה ייסיייןכדי להכניע לחומר שיהיה '׳צלח ידו
נכנעאליה עד שלא מירא ולא מחמנהלכשיהחיחר כדי לפעול הפעילומהחציני׳ת
כאמ!ר ותהיה יילתידו כנוי אל היכ׳ירי' עד הנה יד ה' הויה יכו' !הוא כאל! אמרה
טכאשר הרגיש דודה היותה ׳ראהלשיכ להתעדכשנית עס החדיר אחר אשד
נפרדהמממ ככל לאותת והמיכתיסהנה שלח ידו ביקורי; דודה שהא השי• מן
התיר שהם השמיכ ושמי השמים כי על ידיהם ימן הוא ׳מייסידין למי שירצה
לט כת; והס כמדרגמהחור והנקב כערך אלהעילס התחתי; אשר כמכס יכן פי'
הרא'בעד1דישלחידןמ;החיר מחלוןהרקיעוכויואמרהשמיד ששלחיד! !מכתו
מעיה שלפ כנוי אל החומר המו עליז ׳מלשמור לעפות ככל היוצא מפי! ׳?א ומעי
המועל׳! שהם גפ נתעירר! להיות לע!ר!להזעיללהםגתהשלי1-יתוהדכקותכי ימי
יוכרו וישיבו אל היווה! המכיין ממיתם שה!א משל ותאר אל העדר שלמותם
יהמשיקה אליולהנא׳תסולטי-תס :ואדר אשי מפיה כל השפע הנשבע אליה ק״חי
אני
מאמי ימי אס כהמעירריתהצירה!השכל ואס כהכנעמהחוי-יר אמרה שהיא גש
היא הטתה אזנה אלי! ית לשמיר לעשות ככל •ייצא י פ י •ת'לשים &אלת• תהילים ליגתייח
כרי לשוב אליו ׳תיעד תיכה לצאת מהגלותהחר 1ה1א אומי קיימי אני לפתיח לדדי
ירי שהמחילה להרגיל אתהחיירכיוצימכיוהפחיחמ פתח אל לדנקימ עמיית
יאמר שקייימה לפתיח הפתח אל הדבקית עמי ית' היא עש״תהמצוותיעליהן אייר
ידי נטפי מירואצכעימימר ע!בר שלם הפעיליתהשלמו' הניגש! כידיס ׳האצכעימ
לאשר ריחס ריח טיב פחו שפירשם כג!רמ!ריחשלמימיך!כ!'1אמרשכליההיל
על כפית המנעול קידם פתיחת הפתח וקרס השגמהדנקימ עמ; ימי ב׳ לאליל
רק הכנה אל הדבקת ואחר שעשתה ההבנה הנכונה בעשיית המצות בחישכה פתרתי
שכבר הגיעה בזה אל מדרגת שלאית הפנעת!החימר עד שראייה כיהלהדכק אני׳דדודי
עמו ימו!צאתמהגליתישהשיי'׳לחו'מלחמתה להכניעאתאזיכיה והס מיה תחתיה
בלם פתחה בוה לדודה כדי שיכנס!ידכק עמה כי אחרהדכקימאין דכר עימד
להיותשבכלזאתעויןלא הגיעה אל
אך
בפניה ייא פתחתי אני לדודי
למדרגה הראויהלהשגתהדכקיתהנהדודהחמקעבר כ׳ עדיין הייתה צריכה
י
כ
»
10
J (5
שיד השירים
מ
*!ההרגל כפעילו' עד •שמי :השכליעג pאיירה זד דית״ץ עיר כ -־ ~ ? S : r :
ונסתרמחדש י י :׳ כמושפרש• ifעדח״ ק• יריביך יט' ־•־׳־ : . :י ־•עציה-:ה
שראה שעריי; }א הימה ראויה 16ה־בקימעד םית-רק ע :מ ה כיה יי; •בגל r
ועל כ; אמרה שדידה חמק עבד י ׳אבי־־ : : .״ :ד :״ ; : :״ ־ :ה v : . :
ה״סיריןהנזעיד ידהר עתיפיכויובכלזאת בקשי־ השי .חייצ־ו ־־ז:השי יצ־ה
כדברו בקשתיהו ולא מצאתיה! קראתיו נח ע־ •:.ב; יי שכקשה מ מ׳ ״ .בכינ • v
וקראו בתפליתיה ולח נמצא אצלה והבינה שלא השיגה ככלזמתהדכק תהליק״ה
. .י אצלה באומר ־• ואברה שאחר שדודה חמק עבר ורחק ממנה מנחש משיב נבשההשזוצרים נשארה בגליתכמושהיתה מתחלה ימצאיה צר!תרב<ת!רעתעלידי ה שיזרים
הסבבים בעיר והשומרים אימה בגלותה הס נכי נ ד ננר וחייל ת״! לרעת רש׳ זל
ואמנסאומרו הביצי פצעצי הוא עלמה שמצייס לישראל ואומר נשאו אתרלידי
מעצי שזמרי החומותהוא על צבא השמיס כנו' יקראס שימרי החימימ שהיו אלד׳
העת׳'!מכחיש׳ התיר יאשר נקראו חימןיומגי להגי; כהס על ׳שרע יש מרי הס״סימ
הס צבא השמ׳יעד גבוה מעל גבוה שומר וכזיוהיו שרי האומויהנג הב מילויזככביס
ומלת רדיד׳ הוא מצשי; ייהודה עיר רד עס אל והוא מלש׳; יכולת!שלטפת !היא
כאל! אמר שהבכביסוהמזלזתנשאואתיבלתה מעליה בהמליכס עליה את מה
שהרגישה בהעדר שלמ־תה כמדרגה
יאהר
השוב״ת׳ המצרים לה בבל עת
אתכש האחרונה כראוי אמרה אל המלאכים !כצ צבא השמים שהם הנקראים בגת
ירושלס שעומדיםבירושלס של מעצה והס משפיעים נייחד שפע שבע רצן
כירושלס של מטה שאס ימצאו הס את דודה וידבקו בו מצד השכלתם יגיד! לו
שהיא תלתאהבת! כלוח' שמצר אהבתי היא שובלי/על הגל תא! ש תימרת שעם
כל הצרות הצר!רות באמתחות עתה היא א:הבמאי<,־ע:צא מש:ת אהבתי ימי!:׳א
וא£עי,י שמאויר
אכ מייצא! אמדוד׳ מה מגיד! צו םחולתאהבה אני וכוי י
שיגידו ל! ׳משהכירה בעצמה שאינה שלמה בשצמיתה שהיא ח למאהבה כלומר
שאינה בריאה ושלימה באהבמ! ׳משאם הימה שלמיה כאהבתי •דעה כא״מ
םהיתה נגאלת!דבקה עת אן להיותה חילה ובלתי שלמה נאהב״ על ב; כיין
עליהצרותהגל תוואמה תגידו ל! שתלת אהבה אני <כ!'על הדרך שפ-רשניה!
כפי הדרן השני אפשר לפרש כל הכש קי ס
״זי נ'י.לי :':.-'.לעיל:הוא דקדק נכי; י ואבגם
הלצוכאוכ; שני כעניןקנקהשלחותכשיהיהדודה הנויפה כנ י אל השכל <הלכ
כמי אל בלל!מהכח!תהטבעיות והנפשיות בלס כ׳ מק׳יס הלב!אמר התמר
בכלל :המכונהוהמתיאר כפס אשהמתפעלתומקבלתהשפע מהשכל כמי ,שזכר ש
שהימה היא ישנה ובלתי מתנועעת כלל אל הפעילימולבה והיא » <,אל כללית
פח מיה היה ער!ק ל דודה שהוא השכל היה דופק ואומר לה פמח׳ ל׳ כלומר
םתמעורראילהפעילימהטוכימלהשגמהשלחומהאחרקוקראהשכל אל כלל:ת
הח:חר אחותי על דדן שפירשמי במזתר הנה מה טיב ומה נעים שכת אחים גש
יחדשהסהחותר והצירה !כ! פירשו הרכה מהמכל שייםבהתחכר הצרה עש
1ו נ
הח:מר
שיר הע»רים
לט
p j i׳ ! Wכהצמןיי! ,ך לפעול הפעיליתהפצמותמכאתהשכלילי! רעים ושמפים
בפעילות כי כאשר יפעל הח;ייו הפעילו!/הרעיתנגד השכל איש לדרכו פמ ואינם
רעיס א! כדי; עשיית הפעיל ת ה« מת הנה הם רעים!ש!תפים כהס הא רעיתי
ילדי !! אל השפע השפע מהשכל על התייר פדי לפעיל הפעולית הישיכית שהם
יופאת השכל כאמיר אמר יונתי לרמ! 1אל הי! ג השלם פיייג היינה שהיא
יישתיקקתאל בןזיגס1לא ׳כרד ממנו כמו שכיאר1הו י״ול • ולרמוז אל פלמ!ת
הפעיליתהנפעלות מהגיף כהפכמתהשכל אמר תמתי כי .כאשר יפעל החימר
בםעלההעולותהשלמייתהנההיאתמה תמימה והוא שלמות החימר ותכליתו
ביצירת! !.אמר השכל אל החימר אסר שתאר איתי כתארים הנוכרים המורים כלס
על אהכתואחיתהחומר והצירה והצמדס יחד שתפתח לה פתח להשגת השלמות
m׳ c׳ iהתמר המתאר והמכינה
ו לא תתרשל ותתעצל בהשגתם יפעילתם:
כשם נקבה פ״ אין צ״רא ולפחד עיר שמא יחוור לקלקל! םככר הוא נתאחד עם
השכל!פשט את!יה״ת! אשר הטי לבה נחש הוא יצר היע״א פשטת׳ את כתנת׳
איככהאצבשנה והוא כאילו אמר אלהשכלאיך תחשרני ותחשוב שאשיב ללכיש
כתנת׳ כתנת היצהר וההרהיריסהרעים חלילה עד שתצטרך לדפ ק דכיקה אחר
דפיקה על הדלת ורחצתי את רגלי ״הפעילות הרעות!איך תתש!כ שאטנכס
חלילה ווא רחצתי את רגלי א׳ככה אטנפם
ואמר שכאשר שסעדודה והוא השכל תשוקת? אלהפעול!תהט1כ!ת עדשהיתה
מתרעמת למה חשדה השכל לכלת׳ היותה קיימת כשלמות לפעל הפעילות
הטי בית רצה השכל לנסיתהאס כדבריה כן הוא כפיעל ואס היא נאמנת בכריתה
ק״״תכמאיירה 1שלח יד! מן הס ר והוא מן הצר כל! שרצה לנכתאתהסמר כצד
מהלראות אסה!אקייסכשלמות!וההכמתי עס השכל!כאשר שלח ידו מן הסיר
וצדקט; לשעילפעןלהמהראה שמעיה יה א כני אל החוייר העכור והכחית
הגשמיות הס הי! החנגדיס אל השכל ולא רצה לשמוע אליו אדרבה המו המיה
גרילה על מה שהיה מברית איתס לפעילהפעיליתהשלמיתווהו הייכו״( באויימ
שעכיקייהלפתיס לדורה ובטיב כינתה ומחשבתה
ואנייה
ומעי המועל•!:
למה שנפשט? מהמנההרעהוהפעיליתהרעיתכמ! שאמרה פשטת• את כתנת׳
לויככה אלכשנה כ! רחצת׳ אתרגל׳ כ!'על כן לטיב כיונתה!מחשבתה נטפ! ירי?
ןאנכעיתיה יוד שהיא ריח טיב שהואריו! אל הכוונה השלמה לפעיל הפעילות
וואיידי נטפי מר ואצכיגית׳ מר עובר שלא היה כריח שהוא עקר דבק כ! רק ריח
מה עיבר שהיאומואלהכיינה כלתי החפ; לפעיל הפעילות בפיעל ועל כן אמר
שכל וההיהעצ כפיתהמנעול בזיותפתחהכעולותקוגרת ומסוגרת כוי:
שבאשר נא? לפתיח צרורה לתתלשכלמהצכ־םכיןהכחותהגשמיות
ו*ביוז
עפ הייתם הימים עציו הנה היא חמק עבר וצא רצה צהתגצותולהתראותצהפ אחר
שראה איתכ הומים ובלתי חפציכ לפעיל הפעיליתהשלחיתויא כתחת׳ אני לדוד!
ירוד׳ ח־!ק עבר)אחרה שנפש ה והוא ריוו אצ הכוונה הנכונה .שיצאה לקראתי
לפתות
ת
,
שיר השיקס״
לפתיח 5ו 1ב ק ס א ! ת ! ל א מצאו לבלתי ה׳ותהכחת'הגשיי״ת פ-״ת כי־״י W
נפשי יצאה כדכר! ית הנה ! TOOמחשבתי המכינה בשם נכש• •צי ?.כא!»ין
לקראת! כשימעהדכדיוכשא־ר כתת׳ לי אחיתי רעית• כיי ״ ן לויע הכחית
קגש־-״תכאמויכקשת׳הי.לאמצאתיה! •קראתיוכהיית׳נרחקחח •:יצא ענני:
יאמיר .םכהי תה מבקשתאתרורה מצאיה ש מרי העיר יהס החישיהחיישד
החמנ״ס !הש הנקראיש שייוריפ כתס יען הס הש • י ״ :הח״׳י כל•• שי-ירי
המגדלים והפנימייה אשר עמה־ הס שיירי החי״יתאהר תכליתה !חכצם
ותשקתכההשתמשיתיההפנהאל הציחת הםכליית כאייצעית הכח הישיתן*
והרמ״ןיעל החושיםהחצינ״ס הנקראים שימר׳ העיר כלה שהיא כלליתהאכיים
והכח׳תהנשמותאמימצא ניהש מייכהכיככיפ כעיר הכיני כנעני ועלשימי•
החומיתשהס החישים הכנ׳מ״ב והכחיתהנכש־ות שהם כאמת פימר׳ התליית
המגיניתלשיילאת הצירה בכלל אמי נשא! את י י י ד ׳ מעלי שי»י< התמת
סהקייו אתעד׳ החומי ויכולתי ע י ויה יה עיי י י עס אל כיי! שפ־רשני ׳'א נשא!
את י י ׳ י י מעלי שוייר׳ החייית והוא שהכניע׳ התייר !רפיי! את ממשלתו
כאשינתעיויוהחפיםהיצינ״פיהכדמ״ס !כל
ייכילתי מעליו :יאמרה
הפחית הנכשיית להכניע את החמי כיי שיגבר השכל להשי-ת המישכלת
השבעתי יתבכ בניתירשלכ ק ר א אל כל הפחית הלבש־יתבנת יי!שלס להייתס
כמדרגת המתפעלים ומישכעיכ מהשכל כנקכה ילהייתס עיייות י ל הפלמית
אמר שה :כניתיר!שלס!אלורלהס שאסימצא! את דודה יהיא השכל ה״שפ׳ע
כהפ •:ידי ל• שהיא נאמת הולתאהכה כלומר שהיאאיהכתהשל־יויו-יש־• .ך־ת
יללי! ׳!'.אהשבעת׳ אתכם כניתיוושלכאפ תייצא׳ אתדוד׳ מה תגיד! ל׳ שח לת
אהבה א:׳ כלומר שאני חיבקתואוהכתכאיהכיפ החיקיפ שנפלים כחיל׳ החשק
מייכ חייקלחשקיאהכהאל הנאהכקאנכי חילתהאהכהעד שאשיג הדכקית
כמושהידליסמהאהכה אין החולי רק מהעדר השגת הנאהכ והדבקיתעמו
וכאשר ישיג להרנק כנאהכ י כר החיל׳ כן אנכי עפ דוד• שח לתאהבתי איני עד
אשיגהדי־קיתהשלסעמווהאמשלמפכיםמכלצלי• י יאמגמ לכלהפ־ריש׳'
ראוי ל׳ שיכמלותמה תגידו שהילל כאמת אם תייצא! לדודי הגידי ל! שחלת
אהכה אני כי מלת מה צייש זיא שאלה ולא •צדק בהגדה !בבקשה ועיר שהילל
סחילתאהכת!אניאחרששכלאהכתהדוד הניישאס יאמרו לדוד שהיא חלת
אהבת! יחשוב שהיא חילת אהבה שאיהכת לאחר אך רצתה לרמי! שחיל׳ אהבתה
אינני חול׳ האהבה המקריתרק האהבה העצמית אשר היא אצל הידיות ולא
אצל המקרים והוא כאל! אמרה אל הכח־תהנפש״ח אי אל הנמצאייהעל״נ׳ש
כפ׳יהמכרשיס שאס ימצאו לדודה לא •גיד! לה איוה! חליה ש-יא מ רה על
הפרסיים הנאמרים כשאלת איוהו שהיא פלויופלוישהס כלע״ל ־ צד הח מ י
והמקרים המושגי אליו רק יגידו מההוא שהנאיורים בחשיבת מהי הכ י כיל לים
והצירותהעצח׳ותייוא אס תמצאו לדודי מה תגידו ל! יריאס תשיג! כהשכלתסה׳
נדברים
שיר השירים
מ
•ניכוי'הא$הייס שהואהדכקיתעמייתיאו השכל מגידו לו המהיא ׳:מן הטעם
*ל!הוהושחילמאהבה־א*5צצ<מ*שח<לתהאהכה הידועה שהיא אצל השי שנקראת
1
אהבה 'במס!היא אצל המה!מ אשר על כן להיות! פלמי ח!שג לא ׳אסר אהכה
כמם והיא אהכה כוללמלח׳ שהוא כל ולא לפרטי ועל כן נמנה טעם לחוליה שהוא
חילי המה!מלהי!מה ח!למאהכה סמס בלמי מושג האהוב והוא חילי השגמ הכל
כמה שהוא כל וכן יצדק גכאסיהיה דודה השכל והצ!רה העצמית פהיא כיללת
כמדעכיאיןפיטיומכצייומהעצמיומ כנידע והס המושכלות והמהיות כאמיר
1ה!א דקדוק נכון:
אחר
אשר השלימה רכורה כפי שני הפירושים הנרשמים
לעיל אמרה שהשימעיס דבריה שאלו לה מה ד ו ד ן מדוד סיאם שיהיו המלאכים פ ר כ י ת יא
אוצכאהשמים כמו שפירש! קצמ המכרשיס א! סמהיה השאלה מהאומיממה
משמעי גסיהס דבריה בכל איוה אופן שיהיה יש להקשית כפסיק דמה נכש־ אס
היו יודעים מי היא ה ד ו ד א ־ מהשאלומהיתי ואם לא ידעיה! למה אמר מה דודיך
יזל!-י)לאאסרמיה!א דודך היפה כנשים אם רצי לידע'מיי היא כפי הנראה !עיד
שאין דרך ליםאל על המהות רק אתו ידיעת המציא!ת!עיד יש לראימהכפל למה
חור ואמר מה ד ו ד ן מדידשככה השבעתנו כויהיה ד׳ שיאליימה ד ו ד ן מדוד היפה
בנשי' שככה השבעתנו ועיר שהילל סהשכעתנו על כבה כ׳ בא!יי'שככה השבעתנו
חידה על ניסח השכועיולא על מציאותה־)אל הקושיא הראשינה אפשר לילוד
שהשואלים הי!יודעיןחיה!אדודהאן לא היו <!דעיםמה!ת!ועל כן היי שואלים
יומנה מהותו:
ואפשר והיא היזיע־נכוןאצליסעסשלא היו יודעים מי ה1אוה
רודההנהראש1נהשאל! ממנה ד ד ן כללםמצאו כאהבתה ע כ ד י ד ה יה דכריס
הפכיים מימר הרודים!האוהכייועל־כן שאלו מ ל ו ה ! ע ל מה וה נשתנה דודה וה
מכל ח ד ואחכ ישתדלו לרעתימ׳ הוא כי ראשונה יש לשאול־ על הכלל ואחפ על
הפרט והנה ראשונה המה דא! כן מיוהי כאהכמה״ואתהפן כל הנשיס שהם
אה!בו'מהא!הכ והאוהביאו ה ח ד שהויהחבקש את אהיכתי ואין אה!כמ! מבקשת
איתי ומה גס בהיות האהובה יפה מאד ש » f״ שיקרה לפעמיישהאהוכה מבקשת
אמהאוהכאיתההנה והיקרה כשלא תהיההיא כ כ י פ ה א ן בהיותההיא יפה
הא<הבאימהירחףאחויהויכקשאיתהועל כןתמה! ואמרו מה נשתנה ד ו ד ן ו ה
»כל ריד כהייתןאתה׳יתר •פה שבנשים או שאתת יתרת ימפירכלית ליפה בבל
הנסים !?א מה ר ו ד ן מ ח ד היפה כנשים והיא תחיה על שהיא מבקשת אות!
ועל מציא '1השבועה שהיא המשכעתלומר pעל איהכה ולא היא עליה ועל אומרה
שהיא החילה מהאהבה ולא הוא עד שאמרה כ׳ חולת אהבה אני שהיה לה לימר"
כדרך שאר הנשיס שאף כשיר ני לגלימאהכמ; לאיהביה; יאמר! שהן ממי צית בהם
ולאשהןחילימעל אד:מה יהיה לה לוחר שחולה אהבמי היא ועל כן אני מבקש
א ת להיציא ממסגר נפש! אך שיאמר שהיא תחלמאהכמ! אי; ראוי שמאמר אימי
יהיא נ י ו ד ר א י ׳ שיאמר אות האוהכ ילא היא יעל כל הדברים היושיניסהאלה
0יאן כה ה כ ן כל הנשים האהובות שאל! לה מי .ר ו ד ן מ ח ד ירימה נשתנה 1ה ח ר ך
מכל
ב
ה
ך ן ך ך
'..ך,
ך
שיר השירים
מכלחדשאתהמפר&מיהאהביילאהיאיאתהס לה ״האהבה!'א ה א ׳הת־״הה
השלי/היא על אופן ומסח השכיעהבייה שאיירה ״ל תגידי ל> ילאאמיהתגיי1
לי שחולחאהכה אני כוי יעיד לחה לא איירה שחילתאהבת׳ י ר יק י ־•יה ח ל ת
אהבה שנראה שהיא אהכה התש כלח׳ הכרח הדיר הפרשי!היקשה •כעדה• :לפי
שהאהכה תתחייכ מההכרה כשרע חהח' !היש מסכי הייד ת לסיסיש׳ יכ־ע
שהרחכתי הדכור כדרוש הזה ככיאיר׳ שס אשר קראתי! כ־כד כני ״שה !!ח מה
יידן מדוד שככה השכעתנ! והיא תמיהה אחיתי׳נד י ח י יעל ;:חיי יעל ־.־•דת
יוה דודן מדיד וםיהראשנה לומר שניתמה ד!דן כלומר מה משינה ד .דן יה מש־וי
החדים שהאהבה תתואר להב ככנ!׳ חליהס ימת ככה השבעת !:ינמ השבעתם
ננסח שבזעת שאי האהובות שמבאייתפיע׳ הדברים שיאמין לחהיכיה; ולמי
היא אהבתן שניאה כן דבי מתמיה מאי ׳היא שאתא הבת !א־נך ״,דעת למי
אתאוהבתיקשאתחילתאהבה סתם!כיללת •יכן סד שאת א!חית מד תגידי ,לו
שיאמרו לו המהות ואינן מבארת כרפי הינדים שיגידו לו ועל כן אמי שככה
השבעתנו ולא אחי שעל ככה השבעתנו והוא דקדוק אחת׳ אכין :ינאת תשבת
כנשית ישרי להשיב עלמה ששאל! לה מה דו-ן מחד היפה בנשים כ! חדי צס
ואריס כ!'!הנה לפי הדרן הראשין אשר פירשנו שד:דה הדפק היה השי:ר שלמד
שתמה! עליה שיפרש להם מהותחדה כדי שיכיר! וידעי אין יתקשיהיה :נלד
!נעלם שכאהכתד א!ת! נראה שהוא ניכר אצלה שאי; האהבה רק א י י ההכ־ד
נ ג ד ע כ׳ מהכרת הדבר הצאהב תחשך האהבה• ומצד היותה ״סתרתא .ת׳ שלא
אמרה שחילת אהבת! אני ככצו׳ אליו צראה שהיה כלתי מ!שנ אצלה עלה כ ת
להשיב לכל הדברים ההפכיים הנראים באהבתי לדודה שה!א השי באה לבאר
קצת מעניניו!תיאר׳! ית דרך כלל באופן השתלשליתהנמצאיס והנהגתי יתעי׳הס
וראשונה דרך כלל אמרה שדודה והוא האל ית' ה!א מפ רפש ־ והוא נעלם כאמת
שהוא ניר ומפי רסס ׳נגלה מצד פעילותיו והיא נעלם מצד מהותו שדא כלת• מ שב
לקיצרהשגתהניוצאיס כלס!אף העליונים משרתי! שואלים איה מקים כבדו ועל
הבחיניהואתשה! נעלם מצד עצמ! ומדות! אדי דודי צח ר ג לכן!ספיר״ כמו פכי'
רם׳ ifעד צח! מחלב ופו' וכמו שהלב; מכור הראית!בלתי מישג אל המבוע בו,
לפטריות! !חולשתהחוש מלהשיג! כן השי׳ היא כלתי מ שנ מצד עצמו כאמור ועל
היות! מושג מצד פעולותיו והשתלשלותנמצאיואלף אלכי;ישמש:ניה ודבזא רכבן.
כוי אחישהואארוס!ה1א גווןאמצע׳ כי;הלב; !השחיר שהיא מיש; אל ח!ש הראית
באופן נאה שאין צצ!צית הראית מכ ורית כמו שהיא כלב; ׳אינם מקבצית כמן
שהוא בשחריתיק מתיחשיתעס החובש כשהוא איוש יעל כן אמיםמצד כעילות•!
והנמצאים המשתלשלים ממנו ׳תישהס לחלפים ולרבכ!תה!א אדיפ 1ה!א מכירסם
לבל •יוד הנ־ כיי! הדגל אשר יראוה! הכל לה״ת! גכוה ונגלה לכל הה לטס
למלחמה וביאר שפרסומו הוא מצד הרבבה של הנמצאים המשתלשלים ממני ׳תכי
611דגול מרכבה והוא משלהרגלאשר כמחנה רנכית אנשייוהיא סשל מפכים
פא
שיר השירים
פרצה לרמוז על שתי מדזתיויתישלפעסיס יתנהג VJי " ' "
ואפשר
מכלצד:
מרתרחמיש לאוהביי ולשומרי מנותיו ואו ה1א נראה ונגלה להם כחדתרחחיס שלי
ועציו אח'שה1א צת שמ1רה על מדת רחמיישלו ועל גלויו כסו שהוא הציק כאמור
יפעסהוא מתנהג כמדתהריןומשלס לשונאיו ע ל פניו ווהו הנומי כמצת אריס
0מ!רה חמימותותחן אף ולהיות שפאשר יתנהג במרת הדין אינו נמשך הרע
מאתי ׳תירק בהסתרת פניו על ידי צבא השמי'!כסיליהס ורככית םככיס !מוצת
על כ; אמר שה1א אד!ס עצ ידי רככותכוכביס 1מולות!'יאדג!ל מרכבה יכו'
ICENIשיצדק כל וה נ״כ כפי הדרך הכישפיישדודה הוא השכל והצורה העצמי' פו/ינעיסנו'
כ׳ השכל נס הוא נראה ונסתר לפעמים מהכתותהגשמיותוהחישיסהחצינ״ס כ׳
בפעילתהסצעיותהשלמת הנה ה1א נראה ומשכים 1סתאסד עם הדמיון ופועל
גאמצעתהכסתהגשמיתכלס אך כפעיל!תהרעיתה1א נכתר ונפרד מהדמיון
ועל כן קרא! צח על ומן ההעלם שהיא כלת• מערכ עסהכחית רק עומר כעצמו
כמו הציב; שאינ! מעירכ עם ש!ס גיון רק פש׳ ט כעצמו ואד!ס על ומן הראות! כי או
כיעל כאמצעית כל האברים הגסמ״ס שהם רככה ורמי רב לאי; מהפר כי כל
חלקקט; מהגיף משתתף בהס ויזא ואריס דגול מרככיפ׳ לפל הפייגורת דגול
י!רככהדכקצמלתאד!ס!צאצחלתצחכ׳ חלת צח מיסכת ודבקה למלת ד1די
שהיא תארו מצד עצמו!אדים ודגול מרככיהוא מצד פעילותיו ועצ פן פפ׳ דרכנו
ואתכשקיראאתהשכלכתהוא פאפריהיה נפרד מהגוף וכלת׳ משתתף עמו
ויקרא אדום כאשר יפעל הפעיליתכשתיף האברים הנשמ״ס אשר על כן או הוא
שהם תארייהשכל המעשי לבדו כפועלו המצותפיילינניהנו'
דגול מרכבה כנוי :יא£כזר
בלס ועל חציתלא תעשה שהם העדר הרע שהואהחלקהקידס כטכע עד שיהיה
השכל כלוח ״ליטש ולכי נקי סכל סיג !חלאת הפעילית הרעת אמר שהוא צח
יצרמו! אצייציתעשהשהס נפעלותכחמימתוקסעשהאחרשהואאחסאשרהוא
צוין אשר •צי״ן על הלבן והוא דג!צ מרככת המצוות והמרות הטוכות!המוסרים
כלסשיוסתעכיס מהמנ!:תאשר רכו כמו רכו• והכצ מתישכ על נכין כמעט
אשרכיארהדרךכללעניןחרההתס׳להלכאר ראשו
ההשקכההצריפה• ואחר
האומה הישראלית כפי הדרך הראשון אופן השתלשלות כל הנמצאים מהעלה כתם פ ו
הראשינהוהתחיל מההתחלה ההיא הבכה הראשונה אשר ממני ישתלשלו כל
הנמצאים למיניהם לאין תכלייוזא ראש! פתס פו המשיל הסכה והעלה הראשונה
מציאותי ואלה ת! לראש להייתהואשהוא היותר נכוה מכל הנוף ואח'םהנ 6של
כתם פו להי!ת הוהכ הדבר היותר קייס ועימר ויותר יקר ואחישהנמצאיס הצחשכ׳'
יומני הם כמו השער הנמשך מהראש וזא קיוציתיו תלתלייואחישהס תלתלים לדיכוי
הנמצאים הנמשכים מהעצה הראשונה צא׳ן סיף ואמר ענין טוב מאד והוא כי עס
הי!תס כלס נמשכים ומשתלשלים מסבה נקיה וצחה ככתם פו הנה כערכו ׳תיהס
גלס שח י ת כעירב לרוחק היחס אשר כיניהס אף מהשכלים העליונים והס
העצוציס הראשונים כל שכן שאר הנמצאים 11א שסודות כשרב • .
,
יא
א
1
״
ואפטר
שיר השירימ
ששלמה ?יא ?מלבר בשבח השם •תכין •קיא לכשתישראל
Tcfi.viWw'jV
לאש! ש! ?שש •מבלך שהיה למש האומימינקיאמ ללש
סלי שהיהמ״סדתלויתיןאראש׳ במש כי •ל ש?•??״מיק־ חשבחצ ׳•ת״כלם
;יגל האומ!'מהאמ'ק!יציתייתלמלי פהש לגל •שר במדרג השער יזנלהרחש כ• כ״!
שהשער ?׳ח ל••;•; •?שמאל?ראש כ; ?א ״ ••דל• :-לש־״רמ ?א ־ :ד ״ .׳
פסררגתהקליפה חצל מ י • השמור נמכייעלקא-יר שהמימיתמ־ההס שמרימ
כעירב בעין מל השומה הנכחית שהיא ו:ה וכרה ככמש הו כממיר ורמז עיד
שהאומה הנבחרת היא אחמ כמו הרחש ישאר הממית הב רכים ממד במו
השערימואין ריכויים מיכיף עליהס שלמות כי ככל ואמהפ שח־המ כערב
,
עי'!'.נע ה נ ו י כאמ!ר• ועל כ׳ הדרן השני שכתבנו הייתדודה הוא השכל האניש׳ יצדק על נכין
פראשווהיאהשכצ הנאצל ה ח כמס כ! יק״צימיו והס שאר הבח מ כשבעיית
והחישישהחצינ״סהנההסרכים כמו שער הראש הנמשימלנ! שראש אחד לה ס
והיא הצירה העצמי' ואמר שכצ המשמצשציכ צמעה מהשכצהנאנצ מאמיימהס
עיניו שחירות כעורב בצו'• ואחר אשרהשציס לבאר בלליתהשמלשלימהנמצאיש
כיונים על כלס מהככה והעצה הואשינה נעמק צכאר א פ; השגחמ׳ ׳מכרן ככצ הנמצאים
המשתלשלים מאתי ית' שהס נכללים כשלשה עילמית כנלע אשל התכלית כלו
בהשגחת! ׳מהוא להשגיח ולהופיע בעולם השכל וכ״חיל כאומה הנבחרת ישפע
שבערציןומלאוזא עיניו כיונים על אפיקי סיס יי עיני השגחתו יתהנה הם ב״חיד
עצהשצמיס שהס חצאי מיס שהיא התירה ש:משצה צמים!אמי שעיני כני השגחתו
עציהם הש כעיני היינה שצ -מאנה!סנה בקניהס כן עיני השגחת! ציפית כבמי
כנסיומוככמימדרשימאשרםסהשלמיםעיהקיס כמ!רהוהםמ:צאי מיסכאמר
ומחצימהעיניסהנ! בחלב פשה; צופית לברר •ללק הדברים כלס ויישכימ עיני
ע י י ג י נ ע ׳ ,״ ,׳ השגחת! ׳תיעל מלאתהעולס שהם מש!נ1סמככל הארץ כמו שפירש•!ל ואפשר
שיתיישב גס הוא על פ׳ הדרן השני על השכל הנאצל מאת! ית'באלם אשר הא
כטכעהמקיס אשר ממנ! חוצב ממחמ כפא ככ!ד 1ימי!אמיעיניו כי׳יניכ על אפיקי
מיס והם מי התרה כאמצעימהכחימהנפשיימ וככלל עי הדמיקהיקבלהצדית
ה» חשות והחובטים ע׳ הכח המשותף כנ!יע!השגחתהשכלהישר וכל מעיינו
להוציא השלמימחןהכח אל הפועל ווה! הנרצה כאומ'על אפיקי מיס!אמי שעיני!
יוחציתכחלכללכןהדכריס ולהוציא באמצעות הדמיון המושכל האמתי מפשט
מתמיוהס הציות הכוללות המושמת אצלהשבלי1שכ!ת עיני! הנויעלמלאמ כל
הנחות פלס אופן שלם וישי לא כתת ולא •תי כאכן טיבה משבצת על מלאת
בלהכחית כלסכאיפ; שלס וישי לא פחית ולאימיכאכןט כהסשיבצתעצנ־ק
נא!פן שאיני •וצאיהחיצה פחימהיאו׳ ולא •ומי יק פפ׳ הציין שזה הנוי! בגזית
כערוגות עלמלאתכאמ!ר• אחר אשדהשל׳ס עני; השגחת״ת ד י ן כילל!השפעת!
הנפלאה נפי הדון הראשי; נעמק לנאראומה כפרטיתככל השלשה עילמ ת
והם עולם המלאכים ושלם הגלגלים ועילם הפפל ועל עולם המלאכים והשכלים
הנבדלים
י
יי י
•כ
שיר השירים
הנבדלים אמי לחייו"כעדוגת הכישס ירי השכל העלול ממני •ת' שהוא כמדרגה
1
עליונה מכל השכלים הנבדלים למה שה!א נאצל!מושפע מההכה הראשונה והוא
נמשל ללחיים הפמוכיס אל הראש הנה הוא כערונמהבושם ירי כמו הכישש הי!צא
מהדבר המבושם אשר הוא נסיע בארן קמ וך לשרש! כמו כן הס השכלי אשר הס
במדרגה הראשונה שהס עלולים מאתו ׳תיוהס עלה לכל מה שלמטה ממני ואפשר
שקרא לשכל העל!ל מהפכה הראש!נה לחייו יען הלחיים הס כלי הדכור השכל•
שהוא המפיצה כשם לח״! להי!ת צאצלומישפעכעצס!ראשונימאח! ׳חיואמרשהוא
כעהגתהבישסוהוא מקם מייחד כגן אשר כ! מוועהדכר המבוסס אשר ריחו
,נודף מרח־ק והיא כמין לעקרו ושרש! כמושהוא הסכל הנבדל הראשי; כאמור
גאמ' שהוא כמ! מגדלו' מרקחי' לרמוו לחחקהםכלתו 1רכ1י השפע כמגדל מלא
חרקחתמניש' ועל שאר השכלים הנכדליס אשר למסה מהעלול הראשון שהפ נס
.הם מכונס כשס דבור שכלי אמר שפתיתיו שושנים!פוייען השפתיס הס דבר •ותר
דחיקמהלח״סלעניןהדכידהנמשללהשכלה כאמור ועל כ; אמר ששפתיתי! הס
ש שנים שהם נ טפיתמד ע ב ר ואינם כמדרגתערוגת הכישס הדכק כשורש! רק
כת! השושנה כאשר נעקרה משרשה שאינה דבקה עם מקורה כן שאר השכלים
העלולים סהעליל שקראם שבתית׳! ית' יען נס הס שכל כפ על הנרמ! כרכור
השכלי אשר כשפת־ם שאינן דבקים כעלה הראשונה יעל כן קראם שישנים שהם
עימדות בעצמן וידיח׳ גס הס שריחם נודף כמו המור אך אינם סמוכים לעיקרס
!שירשם ועל ק אמר שהס נ סכי מד עיבר כלתי ק״סוססיך לשרש! כמו השכל העלול
הראשי; כאמור ונמשל המושכל אלהכוםסעל דרךשארולכחדרש כל דביר ודבור
ו־ירבי־ז
שהיה י!צא מפי הכה נתמלא כל העילס כלי כשמים וכוי י
השפעתו ית' עלעילס סגלגלים אמר ידי! גלילי והכ וכוי וקרא לגלגלים יד<ן
על ידיי ג ל ל י
י
ע
ן
מספר הגלגלים הס עשרה כפי הדעתהאסת׳ כמו שה!כחתי כספר ע״; הככביס
אשר קראתיו שער השמיים שהגלגל הראשי; המניע כל הגלגלים הוא עשירי ולמטה
ממג! הגלגל המתיםכ שהיא התשיעי!על כן קראם לכל הגלנליסכשס ידיי להיותם
עשרה כמניןאצכעית שתי הידיס ואמר ידיו גלילי והב על דרך שאמר דודהעיה
ומעשה ידיך שמיס!כוי אמר שהס גלילי!הב שהוא כמו גלגלי והב כמי שפירש
הראבע יל להיותם טהיר׳יכוהכ וכאומרו יכעצס השמים לטהר ולרמוו אל הגלגל
השמיני אשר כ! המין הכככיס הקיימים והוא ממולא מהם אשר מהם יושפע
העילסהשפל אחרממ!לאיס כתרשיש כלומרשהגלגלהשמיניכל חלקיוממולאיס
מכיככיס כאבני תרשיש משובניתכ! א! אמר ממולאייבתרשיש לרמת כמלתתרשיש
על היבמילית שרוצה לומר תיישש יעי המילית ששה מהם הס צפינ״פ וששה
דרומיים ועל כן הס תר׳ שש שהם יכ ועל שאר הכככיס הקיימים אשי הם כלס בין
עגילתהמזליתסשנ׳ צדדיה ככל הגלגל החישהש מעיו של עגולתהתרשיש הנ!'הס
בלס כעשתש; לדמו! על אירס ווהיריתס כעשתהשןיהוא כלי עשוי משן הפיל שה!א
לבן כמי שפי' ה י א כ ע ! צ ואמר שהיא מעילפת ספירים לימיו לספיריות הגרמים
י . .״
יא
כ
»
1
י
השמימיים:
זהב
שידהשידיש
מייקר •יזיי״זימייה sי ולרמוזעלהפפעיל!הפגיותהנכלדל בע״יר י ז :כ £ 3י ! י 5ד 7י
־~
הסכההיא
:וי ה י ל ש נ ת ״ •־.״של כ?.נין .י ד ם ל is־ ב ג ל ; 1־ .׳הכבה
'הרחשינה ־(׳,ו שש ק״ שהם כ < :יי צ ה ע לס השכל
״ c.-תש :קניי• ר~ת
ג
אל התייר יישר כו הששקנ׳ תיכחיתי׳השלשהמנחקיכ שיש שת־ :קד• לוגכיגית
•העמק •שתי:ק דיתינביליתהא י ן ישתםאחלות ליגביליתהרילב שתם ששה
כ י נ ן ׳ייצא כ :ל ג ; :נ ע ל ש ל :ה לירדק ש במדע ייח שקי! ע -ד ׳ ש פ י נ ו כצל-יל
שיקייםלהכה כ!יא עצת! הנה הש כ מ ד י נ ת ע מ ד ׳ שש קנייתכסמר ואל! ששלה
העמידים שהם גשמים כעצי שלשה יירחק-ס הס מייכריסעצ י ד נ י פי יהס החרכע
ע ו ל ו ת שהם קיימים לעילם ששי מהם יתהוו הנשמים השפלים ייליהס ישוב! יהם
עומרים קיימים כעצמם כק •ם הזהב הניף הנק פ!!הסאדצ׳ הינילוימכל השפלים
זהכרציס כזה מהגשמים השמימיים שהם גזשת־ייש׳ שאינם מירככים מ י ס ד ת
ואין כהם איכיותכלל ואינם קצים ולא כבדים שהס מקר• הגשם המי ר ב ב מהיפלית
ואחל שהשלים ציור השלשה עיצמיתעלהלרן שכתבם אח שמראה! כלבניךר"
מפרסים מציאותו שה!א מלאהו!ליח עצמות! מצל פעיליתיי!הנמצאים הנבלאיש
כלס הנכללים כשלשה עלמות הוא כלכלן שמראהי של לבני; מפירכס היפי והפי
וריחצ! יריח מרח!ק אשרעצכן היה למשל כאומ ידיח צ! כצכ:׳־; לכי' !לדמיו חל
נצחיות! בבתבצת׳ שני׳ כלל אח'נחיר כארויפ ירי שצאיצו״ר! כ! העצת!הירידה
רק כשני העמידה שהוא עומר כמצב אחר קייס וחיק לעילם כייז שה1א ה נ י מ י
שהוא כשני העתילהכאשריהיהחזקכאלויס יהיאחפלנאותכרקדונכין:
עי'נ׳נינ'ה& וא£ישר
צפרשגסהשלשהפהזקיסהצצ1על השכל האנושי הצאנל מאת! י ת
כפי הללן השני פפי פעיליתיווזה יתכאלנביא1לשני חלקים פ ל ס אשר השכל
בבצל! יתחלק בהם !הספפ׳ העיון וכפי המעשה שהסשנ׳ חלקי השכל ככלל!
כנילע פ׳ פפ• מה סישכיצ נלנליס הנוצצים וכציחת העצמיות יקיא שיני יפפ׳
מה שישכיצכהישרתהפעוצ!'הגו!כ<תמסילל:תכפיהשכצהישל •קיאשכלסעשי
)לדמו! אל החצק העיוני אמר שצח״! שהוא רמז צלכ1רהש;ציהעינ׳ הס כעד ג'
הכושם שהעיון הה!א הוא נשאל יעימל עם השכל תמיר שנעשההשכל יהמשפיל
והמושבל דבר א' והוא דומה גוה לערוגתהביש' עומל סס ל נ ק עכ כלש! ו ק ל!סה
למגדלת מרקמים שכל מה שישכיל מהמושכצות המיפשטית מגשמייתיכעילות
חציניותהיא כמ!מגרל מלא מרקחיס שכל המ!שכלותש׳שינ השכל מלא מהס!על
בן המשילו בעיינו למגדל!ת מרקחיס שהם ם.מ משליס הראשין בא׳פ; ההשכלה
שהוא כערוגת הכושס והשני אחר תשלם ההשכלה שנשמר המושכל בשכל ע צ מ
כמו המרקחת כמגדלים ועל החלק המעש• אמי שפתותיו שושני' נ־י-יפתמור b
ירי שפתיתיו שהוא השכל המעשי שהשפתיס מורויגסהם על הדביר והשכלי אך
לא השכלי בהחלט העיוני כמי הלחיים שרומויס אל ההשכלה העיונית כלסלט ר ק
כמו להשכלה בפעילות ועל כן אחר שהם נ ו ט פ ת טיפין טיפין תל עיבר!בלתי
נשאל
שיר השירים
מג
נשאר כשכל אף םתשאר האהבה לילי! •ת' הנמשל מהפעולות שהן הכנה אל
ה ד ב ק ת פנירעועל כ;איורששפתיתיי !היאהש־ל אצל הדור הפעלות השלמ!ת
» ט כ ת מד י ,נ ר היא לק-ק אמתי ו::יןי
ואחר אשר ביאר מציאות השכל
החמש• השלם כשלי !•pipלומרבהקמצע״ס אשר כהם •תאתר השכל עם
המושכל שהוא התכלית האחרון אצלהשכל יקרא׳ ירי1יעי הס האמצעיים להוציא
נ ח ר ת ׳ אל הפעל הגייור כמו שהיחס הכ אמצעיים אשר על ידיהם יעשה האדם
פעולית•! כ׳ כ; כח הזוכר!כחהשימרהסיד׳ השכל לשמור הצ1רית החוכאתלו
באמצעיתם 1אמר שהכ גלילי זה כ לרמוז לקיומם כי הכח השומרוה״כר הס קיימי'
כמה שישמר! 1יזכח הדברים לעולם ווא ידיי גלילי והב ואמר שהם ממולאים
כתרשיש שהיא רמו אל שאר הפח׳'הנפשיות שהסהמחשכוהמתשכ״ שהם כמו
אכנייטיכוימשיבצוככח השןמיוהווכרשכלמה שיחשוב האדם יהיה מש!בץ ככת
השומר והזיכרכאמור!'!אממילאיס כתרשיש!הוא משל לאב; התישיש ״שבת על
מלאתטבעתוהכ משובץ כ!עלמלאת!חמרשמעי]זתיכי!ת!היאכח הדמיון שה!א
מקבל הצירות המיחשיתוסרכיכ אחת כאחת אשר ממנו יקח השכל הצירות
הכ׳ללתהעצי״תבהפשיט! אתם מהתמר כמו שהם בהיותם כדמיון כאשר
קבלם סהחיש׳ החצינייש כאמצעיתהכח המשיח;׳ כנידעיעל ק לרמז אל הדמיון
אשר מסט •צא הכל ויבא אל השכל איור מעיו עשת שן מעולפת כפירים שכל
ק צ י ר ת כפ• מה שקיכל!מהחישיסהןכו!ה!א כמ< כלי של ש; מקבל כל הצרות
הדמיוניות שה; כספירים שאיןלהס מציאות בפועל כמ! שהן מרכבותאצל הדמיון
כמ 1שהוא הדבר ה פ פ י ו ״ שאין ל! גוון מ:שג אצל החוש! !א מעילפת הפירים:
ואחר
אשר ביאר ה כ ח ת הנפשיות שהכ ידיו!מעיו כאמור ביאר החמשה
חושים החצינ״ס והם הראוי והשמעיהריח והטעם והמשוש יחד עפ הנח המשיתף
לכלס שהם ששה כלם יחד והם יהודית כנין ההשכלה בשכל האדם המורכס
מחימר וצרה ויזאשיקיי עמודי שש ׳ריש קיו של השכל!הוא החלק היותר רח ק
מממשהיא נמשל אל הראשוהסכמדרנת עמיד׳ הבניןנמשל! לעמיד׳ שש לרמן
החמש חושים הנוי!הנח המשתף שה!א גכ י ה ד הכנין כמו הס שהם מיהודים על
א •rה׳!הס ה׳׳ינ יהתכינה שהם אדנ פו •זהב טה ד ; rד יצרם הטבע נחכיית
בורא! לכסת עליהם כני; ההשגה כי באמצעיתם יושגו הצירית העצמיות שהם
מושכלתהשכלכנידעיעלכאמרשאלה!הס פח ת הנפש כלס הס מיוסדות על
אדני פו 1הםהמוג!התכ:נההנכינה כמדובר ואחר שכלה לבאר הכל חזר ואמר
שמראה! של השכל והיא החלק המושג יהמפ רסס סמנו היא כלבנון יפה א ן מנים
וריח ל! כלבנון ככל ח לקי! העיוני והמעש• ״א מראהו כלכנין ואמר שה!א כח:ר
באחים לרמי! שאיננו נפל תחת הומן י ואיננ! נפסד כמו הח!מר אף שהוא חקושר
? ו י ע ן אינו הקשר עריכ רק הקשר מציאת שהנפש והשכל ע!מדיס כעצמם
ונשארויכעצחםכנדע מידיעת מצ׳אתהנפש ומהותה וייא בחיר כאחים לדמי!
מחיותו נהשאר! ק״פ ונצחי לער וה!א וסו נכלא • ולבל הפירושים בא ל ו מ ו ו א ל
שלמות
שיר השירים
שלמיתדודל ואס ׳ ל י ל לש• כפי ל ד ר ך הראש;רצתה לה -ע ביה גל ־•:
שהתעטג הנפלא ל א תליי ברכקיתעמ! ית' פ ל א לטיב ללח!טי ב־יל של־א טיב
שהכל יכפפיהו אשר כו ימצאו כל ה שלשה תפני מיני אהבייכאשד חלקם הפלישין
כפפדהמרותואנחנ׳ הרחבנו הביאור בלש כמאמר החי!הטי בשפר כ:י משל
הנה כלס ימצאו באזפ; היותר שלכ שאפשר ט יתיב׳ הנה הטיב במל שלח נדב אץ
צריך להישיר! כי הוא הטוב העליין אשר לא •ס כר ולא ־:-כר שאי; הפה יכילה
לדבראחתחניאלןאלכ־אלפ־שלאין תכלית יעל ה ת ע נ ג ! ה ע ר כ י ת ה:מצאת
כדבק׳ת• אמר חכ! ממתקים והוא תעניגהשכל כהשנ׳לו בדבריס האלהיים ועל
המיעיל אמר וכל! מחמדיפ שהחמרה היא אצל הממי; כנידעיאחד שבכרה כנסת
ישראל שכולה! איתנה! ביה כתכליתהשלמית האחרון אמדה שכל ליה פ כ כ ר ל
הנה הוא על דודה אשר להייתכ! כל התיאריס הנאמרים באמתהפליגה על בקשי
אהבת ויא זה דודי ווה רעי כניתירושליירילמה שאמרתם לי מה דודך מלמד ל נ ל
׳׳׳־.׳־;אריס המכריס תכירו שראוי לעשות עשר ידית ייתר ממה שעשיתי לבקש
חיתיזלהדבקעחן כאמור־ וכפי הדרך השני שהם תארים נאמרים על השכל
האניש־ אפשרשאומר!חכ 1ממתקייהואעלהתתלתהשלמותשהיאהלישלאל החיך
שהוא רמו לדכור כעידו מדכר להשיג השלמות!היא הדרך המביא אליו אא חכי•
ממתקים וכוי!רמואלשלמ!תשני חלקיו הע״ני!המעשי אחר שלמיתס כמלת כצו
כליל׳דבאשר יהיה במדרגה שיהיו כל חלקי! שלמים עד שיצדק כי שם כל! לדיין
שני חלקיו או הוא סחמרישווא וכצוייססליס• ואחר שהשליש תיאריו אמר שזהו
דידה!והו רעה המשתתפתעמהבהשגת השלמות כי עם שה א העקר כשלמות
ג י :״ ; י ־ .י ״ ; ? :י : :א• ייפשר שישיגדכר בלתי עזר הכחיתהנכשי תיהמ השית׳
א :ה ה י ך כיו! שזכרנו!!א זה דוד׳ ווה רע• בניתירושלם!כוי
דולר
ואמר
עדבפיה־רך
הראש!; שאחר שראו א!מ!ת הנ״לא! שאר הנמצאים העליונים כפי מה שפירשו
הליכרשיס מה שהרחיבה לשי; כנהתישראל בתארי דודה שהוא השי׳ עדשפייליה
דבריה כאי• ר לה :זה ד י ר י וזה רעי בניתיר!שלס יכייהשיב• לה אנה הלך דודך
היפה כנשי כ •ר אנה הלך ד ד ך כה״ תך אתהיכהכנשיס •היה ר א י שלא יתרחק•
דודך מלין!אנה הלך לו זנפרד ממך כהחלט ואס תאמרשלא הלך לגמרי רק שכנה
כעתאלאיוה צדומיד ישיב!שאתמכקשתא:תישיחרר להדבק עמך אמר׳ לנו
אנהפנהונכקשנועמךוזאאנה פנה דודך ונכקשנז עמך ולפי וה תהיה גזרתי
!נכקשנז עמך דבקה עס נזרתאנה כנה דודך ולא עס הראשונה פ׳ הראשונה היא
גזרה כפני עצמה כח!שבש א! בהניחם שהלך לז לגמרי וכפ; אי; מקים לבקש א:ת1
ע ד אם הלך ל! אך אס פנה אל צר לישוב א! תצדק הכק שה אלי! כאמיר:
»י'נ'ג» ה ׳ ואוושר
נו
לומר עדל״שכהכפלהוה עלאופ; אחר מהכיס למהשכתכמשמשת
׳שריתארהאתהשישהוא נגלהומושג לכל מצד פעילותיו והיא נשתר וכלת׳ מושג
מצר מהות! כמו שהאריכה בתארים כפשיקיס הק דמים אשר על ק פתחה פ י ל
כאוחישה׳ה צח)אר!ש על ההעלם ועל הגלוי כמו שכתכנ! על כן על פ׳ •הגשותיה(
שיר השירים
מד
אלהאמחל? אנה הלך!אנה פנה כ׳ על היות!מושגסצדפע1ל!ת•! אמת לה אנה
הי!ךבי ההליבה מצדק עלהדנד המושג!על הצד והבחינה השניישאיננומושג
א ש י על כן לא •צדק oשהלך אייר אנה פנה כי י ן הרבי הבלחי סישגיאסישהיא
פ נה אל צד מה כמ! שיאמר נשבליס שאעפיי שאינכ ב י ק 0אנ! א1מריפ שהפ כצד
המעלה ועל דדך זה אנו אזמריס בשי' הבהשמיס יוכדך כחכ״צא בזה שאנו
מיחד־פ שמויתכצי מעלה לומיו להשפעת! בעלי!ניס ״זא אנה כנה דידךונכקשנז
עמך שנשתדל נס אנחנו להיכקעמ! כאמור!:כפי הדרךהכ״פדודה הוא השכל כיינינכהנו'
הא:יש״אמ'אנה הלך דודך עלהשכל א! על הנפש המשכלת קריהיפה כנשיאת
החמרהאנישישהואהסמר היותי טיכויותרקרוב אל ההשואה ויותר נא ת חל
הפעילותהשלמיתמכלחמר שאי המדככיס השפליס כנויע מחכמת הטבע
ולה׳ ת שמשכנו של השכל סה!א דודה כאמור הוא כ י ת ד במוח כמו שכתב!
הטכעייס עס פה<א נמצא!מלא אתכל הגון על כן אמכ אנה כנה דודך על הדרך
פכתכצ! שתצדק הפנה השכליתואומ ונכקשנו עמך י ר כ י כל הכח!ת הטבעיות
והנפשי!תאמר!אלהחומראואל הכח המרגיש שיהי!ע!!ריס לכקבתהשלימות:
והשיבה מ פ ת ישראל כפי הדרך הראשק לשאר הנמצאים א! לשאר האומית דודי י ר ך
ואמרה להס שדודה והוא השי נדבק כעליונים והס השכלים הנבדלים אשר כנה
לגני
אותם למעלה בעדוגת הבושם יען הס העלולים הראשונים ייהעלה !הכבה
? י י ש נ ה •ת ולהיותם הס היותר קרובים אל הפכה הא ודבקים בשרשם כמו
הבושם אשר בערוגה הנטיעיס בה הדברים המבושמים על כ! כנה איתםבעחגת
הכ!שס!אמרה שהשי ירד למי והיא העלם נכלל! עליונים ותחתנים שהכל נקרא׳ י
גנו יע; הוא כראם!נטעם כבעל הגן!שביתר ירדלעריגתהכושס שהם השבלים
היותר עליונים מכל שאר המדרגית !אמר שמשם הוא רועה ככל הגנים וליקט
השושנים מכל הנמצאים אשר תחתיהם ועל כ; אמר שירד שס כשכליהעליוניס
כדילרעותמשםכנניסולצקינו שושנים ורמזה עיד באימרו ירד לערוגת הכישס
ש א ן כהשגיח׳ כשכלים העלייניכ והס העלולים הראשיניפ הנה הוא ירידה כערכ!
•ת״אלאשבחמלתיווחמיועלכלמעש•!משגיח כהס ומשפיע שכע שבע רצי;.־
ואשרה
עידכנסתישראצ שבהי!ת! •תיתשגיח כעולחו על ירי השכלים הנכרליס א נ י י ר י ר י
באמ!ר!הי!ת!משס מלקט מעוצמ! הששניס והס המשכלות ה־יישגיתאצל הנמצא׳
ורודי
מפשר׳ ההשגה!ההשכלה הנה מיה הצד תדבק היא כ! ׳תייוא אני לדודי ודודי לו
הייעהי[.ישלי;שדס ככ״ורייוחלה־ישבלתהי־ויי־״תהנהמיההצדאשיה אני׳
לדידי!דודי צ׳ כ״תאחדהשכצ והמשכיל!המושכל והי׳ לאחדים מק שרים וה
בזה!מתדבקיס כנ!דע!היא ד ק ד ק נבין י
ומוי
הדרך השני יאמר החומר פיינינפגגל
פדידה!היא השכל ירד צערוגתהכושס והס הכסות הנפ שייתשהס הדבקית עם
השכצ ב׳השכצישפיט עצ הדמיי; ויפשיט הצירות הדמ״ניות סהתמריות ואמר
שעליי* הימי!; והמדמה והכת הזוכר והשומר וכל הכחית הנפשיות היא רועה
מ נ י השליסית ולקט השיפניס !הם הסושנל׳ת האמתיות והנירית הכיללות
הנבילות
שירה־שיריש
מבדל!תאשר על כ; מצרין כהסהלקיסה םדיא ההפשטדמהצירה די״זילי־ז״תא
ללקונו שושנים שעל!־׳היות! רועה השכל בגנים •הד הבח ת הנפש״ת בעיית
הכחיתהטבע״תהיא מלקט המושכליתהאמת״ת שדם באמת הש שנים שחתם
נודף והוא דבר שכלי ורוחני מופשט מהח!מרי!ת :ואמר החיחר שמזה הצלי ׳תחכי
עם הצורה והשכל מצד היות• רועה כשושנים!בהשגתהמישבלית מהציר!* היי!שג!ת
אצל הדמיון שהיא משיג א חם מהחושים החציציים כנ דע וזא ח ד י לי ואני לו
הרועה בש!ש:יס ירי תדבק הצורה כגין> והגיף בצירה והי! לאחדים כאשר י ר ע ד
השכל כהםגתהשלמ!תבידיעתהת1שבלותהאחתי!תכאמירכ׳ אזיכנע החי»ר
אל השכל ויהיה לו מקים להשיג השלמות אך כאשר לא ׳היד ריעד בשישנים
כ א ש ד הנה הם נפרדים איש מעל אחי! !איש לדרפו כמ מדרך הםבליזאאני
לדודי וחדי ל׳ הרועה כששנים •ר כשהשכל שהוא דודי הנזכר חעה כששנים
הנה א! אני לו והוא ל׳ והיינו לאחדים נצמדים להשגת השל— תעל נכין •
פר ;ית יב הגה
;
כפ׳הדרךהיאשיןאמיהש׳לכנהתישראלאחר שיאי/השגחתי הנפלאה
* ב ה כ נ ת ה !תשוקתה לכקשתהשלמ!ת!הדכקזתעמו יתישהיא יכה כתרצה והיא
יפה א ת העיר היפה והכנירה הנו'בדברי אחאב והנה ראוי לדתעירד כ י ד שד־-יפי היא
רעיתי
מ־רהעלשלמותהדכר כעצמו ככל התנאיסהצריכיס על צדהייתרטיב ־!הנויהיא
כתיצח
הניאה לעיניס ואמי שהיא יפה כעצמה ושלמותה כתרצה שהיא שלמה כחזזק
ובבל הרבדים הצריפים לעיר כצורה• והיא נאיה פיחשלפ פ׳ עם שחרצה היא יכה
הנה הנו׳ הניא לעי; כצ צא נמצא כה כנוי ׳חשצס ועל ק אמר שבי פ• בעצמת
הדבר הוא כמו תרצה וכנוי היא כיחשלס ובהיותה איומה שתטיל חימה על כל
רואיה כמ; איים ונירא כמו שפירש הריאבעזל הנה כזה היא כנדגליתיהש מחנות
י י ' מ ' 5ז :ו ' נעלזתדגליס במו שפירש הראיכע•
זא8ער
שלא המשילה רק לתרצה לכד
יעי תרצה היתה שלמה ככל הדברים ועל pהמשילה לה ומה שאמר נאוה כיח שלם
א׳נס תארים לה יק הם תאר׳ תרצה המי וכאצי אמר יכה את כתרצה שהיא נא .ה
כירושלס והיא איומה וחזקה כעיירות הנדגלתשיש להם מגדלים הרבה עד שעל
כן יהיו צו דגלים הרכה כיעל המגדלים ישימו הדגלים!הוא פאלי אמר יפה א ת
5י7נע־»ן' רעייתי כעיר תרצה שהיא נאוה כירושלס ואיומה כנדגלות־ זא3הר
שרמז על
שצחותה וט<כ הנהגתה כחלשה אופני חיני הנהגית ולרמוז להנהגת הכית אמר
׳כהאתרעית׳ כתרצה כ׳ הרעיה רמז צאשה שהיא עקר הכית כנודע ולרמזו
להנהגת המדינה אייי נאה כירי׳ שלש שהיא אס המדינית ולרמי! להנהגתעצמד
אמיאיוחהכנדגצוישהיא כעצמה איומה וחוקה בשלמותה כגדגלותכאמור •
נ
.־.י -י ,׳ וא£ינ!ר
נ
ז:
שרצה לכלול כתאריה אלה כל חצק השצמיית והס המעשה והעיק וט כ
ההכניועצ המעשהאמר יפה אתרעית׳ כתרצה עצ דרך שפירש! קצתמהמפרשים
מצשוןרנוןוהואכאל! אחר יפה אתרעיתה כמתרצת וכן ע׳רשיה! לול ב מ ד ר ש ם
המעשה הוא מפאת הרצון שהוא כפי השכצ המעשי כנודע ועל נוזב ההכנה אל
?עיין הנמשך משלמותהמעשד אחי נאה כיחשלפ שהיא באקלים הרכ׳ע׳ ה י ק ו
הי׳תר
מת
שיר השירים
ה*זי׳ %ממתג וקרוב אל השווי מכל מקומו' היישוב כיון שכתבו הקימיניפ וכאשר
האוכת׳אנ׳הטעס לוה להפר ביתאלהיייס והוא ביאורי על סכר הכדור ועל כן
לויי•! לכי כ למ ג ׳ההכנה א-׳ר לאה כירישלס ועל התכלית האחחן הנמשך מכל
והאחר אי!מה כנדגלוישהוא רמז לשכלים הנבדלים שירדו דגיליש כמו שפירש
הוייע •-:ונפי
הדרןהשנ׳ אמר השכל האנושי אל החמר המנונה ממיר כפס ע י נ י נ כ י י י ו
נקנה להיות! מושפעמהגירה שהיא יכה בחרצהל»ה שראתה ט ב הכנת החומר
כ מ שכתבנו ה א ומ 1להי:ת הח!מר חיק להסכים עם הצורה להשנת השלמות
ועל טוב הכנת! אמר שהיא נאוה כירושלס והוא משל נכלא מסכים מכל צד כי
כמן שחוג יקים •רושלס הוא הייתרקרוכ אל השווי הנחית אל היישוב כן מוג
חומר האדם קר!ב אל ההשואה פפ׳ האוון הנאות אל הפעולות השלמית
יותר מכל שאר חומרי המ!רככי'כלםוזא נאוה כירושלס ועל טיב הפעולות המשונן'
אשר •כעל! כללהכחו'הנפשי!תיהטבעי!תוהכח המרגיש ככלל! אמר שהיא איומה
כנדגל ת שהם דגלי החומה כהיהחיש•' החצונ״' והפנימיים והוא משל מסכים מכל
צדונאת־
הסנ׳
עיניךמכבד־י סיסס הרהיכובי זכויהבה כפי הדרך הר^ י1
ש
אומר השי לכנסת ישראל שעיני פני העדה שהם החכמים שכהס המעיינים
ההבי
. .-,ן-
נ
כנגדי
לרכריס האלד״ם ומשתילים לבקשהשלמית האחרון שהם עיניה כ5מח אחר
פ נ ל ישעם!כל חכצס להשגת האמתיותאמל להם שיפכא׳תס מנגח שלא יהדקו
נ ע ׳ נכ בו נ ׳ בוה הס נגד הסינה ונגח ית'!ה א כאל! אמר לכנסת ישראל שתעשה
כא׳פ; שעיניה והס המעיינים ישיר ויהככ איתס מלכת נגד כינת״ •ת' סן יהרסו
לעלות•:ישירו אל האמתיות-זא הפכי עיניך מנגר׳ ואחר שהס הרהיכוהו ר״לשהם
היי כ כ ת התח!ק! ית' כאנורי:ת שנהג באומה הנבחרת כ׳ כמע״ניס הטעים
באמיניתהאייתייתחרהאפ! ויוא שהסהרהיכינ׳ כ ל מ ר ה ס חוקני כהרחקת׳
חמך עד שעל כןאתנגלותכהכתריפניועל כן השתדלו להשיכ איתה מעמוד מנגר
האמת שהוא מנגדי ו״שירו אלי באמונות האמתיות :ו א ר ר
פביאר לה איך
הגחלים שנה שהס עינ ה ה ג ק נ ת הגלית נאשר יחטאו ביאר ששאר העם כלם
נכיניס אי; כהס נפתל ועקש והתחיל מהקטנים והנעלים שהס כשער לקטנכ ורנ!״'
ודקתסבמ! שפי'הריע יאמר שערך כעדר הערס שגלש! מ; הגלעד שהם נקיים
מכל שן ואשמה ורשע:
ועל
המגה׳גיסבעסםהס.החותביכ ההפרשים שג<ן
אדס לתניח לקייס הקנ!^ המדיני ובכללם הדייניפ הגמשליס כלס לשיני'שח
המאכל ומכינים אתו שיהיה נאותלהתעכל ולשב חלק הנו ן אמר פע•
? ס ש
מ נ < ש
} ,
י
ס
&י;נהס נפתל ועקשייוא שיניך כעדר הרחל׳ שעלו מ; הרחצה שלפ נק״ינמחשכת'
השלמה שכלם שלחים ותמימים אין ביניהם לא שנאה!לא קנאה ולא תחרית ו!א
ששלם מתתיי״ת ושכילה אין בהם:
ועל י
שאד ההמון שהס המונהגים מהם
שאינם נכנסים בשים כת מהכתיתהנו' אמר כפלח הרמון רקתך ע ר שדרשו א!ת<
לולריפ ל! וקייס שבן מלאים מצוותכרמון בו והוא כאל! אייר ש כ ל כ :
ת
ת
? נ נ ה
,׳
הס שלחים גחלים ׳קטניה ׳ולתהגדוליס!המעיינים נ ד נ ו י ס האלפיים שהס עיצ•
•כ
א
1
11
העדה
ישזילך
כעדר
הרחלים
י
כפלח
הרגיון
ר׳־!״'•!"
שיר השירים
הי1דל נ א « י שהם הבתעכוכ הגלות שלשי מדיןיק עמלם כח ט ל סערה •ע? fc
ה1היי עליהם שמסכ א מ ס י׳לכת נגדי ית" !״שירי אל לטיב במה כל״* טיב ;»
׳תיק y.
כיל
s
הגיף והחומר שעיניה אשר כלס כלל כל ללי" חיישיס !יפי לעיניה לד• ־־ :.הם
ה ת ש הייתי־ דק ׳היותר רוחני כנודעיהיא עקר יקר כבי השלי׳':יהעדרו עד אימים
!ל לבא ועינא תר• שרסיר׳ דעבירל והעיניס הס כי״ כתח הכית אשר כלם תל״
ל כ ל ואמר השכל אל החומר שמסב עיניה מראית דע שה; ־־':־.־•; ביד ״ל לשכל
)נייניגיסאימומלשנתלשלמיתוזא הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיכיני עד שכ• דשי
זלמלשוןוולבס-עמל!אין כמלוא באל!אחישהסהניחו אימי לעשימהבלתי ראי
כ׳ כ ו ה נ פ ס י השכל כלכמ אחיי מראה עיני כני החומר:
ואמר
כ׳ מזה בא
לו כל הרע כ׳ הנה שערה והס כני׳ אל המימיימ אשר נ ג ף שהם מצד הכי מ
הטכעיימא׳נסמעככיס כלל להשגמהשלמימשהס ע• שים פעילמסיאינס מנגדים
להשגתהשכל וזא שערך כעדר העזיס שגלש! מן הגלעד שאין כהס המנגדזמכלל
<1ל
כללומהאבריסהתמר״ס שהם מכינים לקי ס ה ע מ ד מ ה ג ף וחיקיאמר
שיניך כעדר הרחלים כנה כל האברים אל השיניס יען הסינים הס המכינים מיק
לכלס ואמישהס מצד עצחש הס כעדר הרחלים שעלו מ; הרחצה פאיןכלם המנגל!
כללוםכילהאיןכהסכ׳כלסעיזריסאלהשלמימאםלאיכמחו העיניסכמח אל
;
המגנה שאו כלם׳מענגזכוואיןהרענחשךרקמהעיניס אשר על ק אמר השיב*
עיניך מנגדיכוי:
ועל
המשיסהכנימ״ס ׳הכחימהנכשיימהמדמהוהדמ״ן
והמחשב כוי אחר פפלח הדמו; ר ק מ ן וכנה אומס כשש רקד ש ל א גיבה הכדם
הצהיבומכרמון כ׳הבחימהנפש״מהס ׳!פי האדם יהש המשמשים אמהשבל
מייחוד המדמה והמחשבי והפח השוחר והווכריהכחהמשימף ואחי שהם מכער
לצחמ׳ פל!מר מלפנים מהקישורים כמו שפירשרשיוול מבעד לנחמך מבפנים
לק שיריך וכויוהוא רמו נפלא לחושים לפנימיים!לסכחימהנכש כאמור ולדמי! על
שלמומס אמר כפלח הרמון לרמוו שכח! שהרמין מלא כל! מהפרי הטב וליפה ק
הכחומהנפשייממלאיס מכפניס כרמק מכל הצורות המובלימ אליה; מדחי שים
השח
.
טלכוך,
ח
1
ת
ה
,
א
,ן!-!'.
יהכשיך
החצונ״ס עיי״הכחהמשומףכנודע•
כפ׳ הדרי הראש״; שכח כנסת
ישריעלכלהאומותמהבאומ'הואיתיששיס המהמלכומישחיניפפלגשיסכ!' !היא
דרך המתרגם שקרא המלכית לששים מלכי יון ושבעים פלגשיס למלכי ישמעאל
והאומות מכחיש׳ התורה איןמספר ודאועלמ!תאין משפר • ואבר שאתתהיא
האומה הנכחרמנבדלממבלס ל י ע ל ק ק ר א ד אח מלרמוז שאי; ד!מד להבי לא
מחשב כמספר שאר האחדים כ׳ כילם נכנסים נ־יסכר !!לתה כי היא ל ב ד ל
מיוחדת אין עריך אליה!!א אחתהיא יונתי תחת׳ שהיא גזרה כפני עצמה שעל
כ ן ל א א ח ד א ח ת ה י א י ו נ ת י ת מ ת י ל א מ ל ש ל י א ג ו ד ל כ פ נ י ע צ ח ל ש כ נ ש ת ׳שריש
לה גדר האחת!היא האומה הנבחרת הנמשלת ליונה לדבק מ ל עם השי' כמן
היונה עסק » wכמו שאלול.
י«כר
. . . . . . .
שהיא שלחה וייאממת׳וא מ א ח ת
היא
מו
ש י ר השיחם
היא לאמה לרמוז שעפהיותשיעיןכועםונולחיחר תאומים והיו שניהם ראשי
שתי האוחתאמר שהאומה הננחרת הנמשכת חיעקנ אחת היא לאמה שעם
היית שילדה רכקה תאומים •עקב ל נ ח היה עקר התילדה ולא תשתתן׳ האומה
הננחרתהנמשנת מממ עס עם אח הנמשך מעשו הא אחתהיא לאמה ר כ ק ז יען
היאהיתהכרהליולרתה כ• עם שנולדו שת• האומות •חדמצד מקירס והס יעקב
ועש! הנה עש! כמולדת! •צא כל! כאדרתשער לרמ!1על עכיריזתו ויעקב יצא חלק
לרמ!! על בהירותו ושלמותו ועל כן האומה הנמשכת מחנו היא כרה ליולדתה
!ככןאעכ׳ שנולדו שניהם יחד אחד לכדו היה לאמה!*יא אחת היא לאמה ברה
היא ליולדתה כ׳ גורת ברה היא ציולדתה היא הבדלה מאומת עשו •
יאכר
שרא1הכלהא,מ!תמה!הםהבנ!תוהודושהיא המאושרת מכלן ו!א
יא;הכנית!הספללתהא1מיתמה ויאשרוהמלכיתוכלגשיששהס כ״חוד א!מת
ואפשר
»יןיישמע« כגוי ויהללוה יוא מלסתוכלגשיסויהללוה;
שרצה הבה ,־ 0,- ,-י
ע
נ
ע
להלל הא!מה הנבחרת מצד שלמות התירה אשר שם משה עה לפניהם שהיא
המשלחתאיתם מזמן קטנתסעדמפיעילל׳ם ויונקים יסדת עיי בחנם עד זקנה
ושיבה פצ!מ!ש״1קיני;חפמהנתיכפת בלס ודעתם מתישבתעליהס כמו שאזיל •
והתחיל
גפלוה קרהצהםמנרהתרהאשרבצבסוכקרכס•
ואמרייז
שיקרה כבני ארס גס בני איש אשר לא מכנ״שר המה 1ה1א שששיס שנה בכל י ׳ ־ ן
הוא הומן היותר נא!תאל החכמה והדעתוהתכינה כ׳ כישישיס חכמה ויא ששים
המה מלכות •וישער דין הששים -שנה הס שמת מלכת!משש והלאה י!רריס
בחדוגתהפלגשיסשפל ותן םחזקינין דעתם מטרפת כפי הטבע שהפחית כלס
ובחושיכ נחלשים •אינם ׳כיליס להשיג כאשר כתחלה
ויוא
ישמוניס פילגשים י ו נ ה
כאשר יגיע׳ למסכר שמינים שנה הנד הס כמדרגת הלגשיסחמ; העל״ ד והם
הילחת!הנער!ת1לבחרות עד שישתלח!אשר הסימיהשלחיתאין משפ־ מ ג ב ל
•בלס כ׳ ׳ א ח ר ו מ א י מ ז ש י ג יעןלס צריכים אל לנשיו; כדי ללשיג ל א מ י ד ת ויושגו
ביגיעה ו ב ה ובהמשך 1מ;רכ יע; לא נגד עציהם איר התרה כרה מאירת עיניה
וייאועצמיתאין ייספר
אסנס
האומה הנכחרתאשר תירת• כלבם את ת לןא
לעילם מומן הילדות עדזקנלישיכל אי; שניי כ ל כלל סכל ומן שמזקינין חכמה
נתספתכהס כאמיר!"יא אחתהיא •ינת• תמתי ׳ריכנסתישראל שהיא יונתי תייתי
אחתהיא לעילם בלתי שמי מהשמיים הנויפיהנה אחתהיאלאמהומקירה לעילם
י ק נרה היא מיד כשנילדה כ׳ מיד שיתחיל הילד לקריתבתירה ישיג האמת״ת
אשרצאישיגוהו ה ח מ ת ייד כדק ר ב ווא כרה היא ליולרתה ע ד שראו שאר
הכניתוהא!מו'ו׳אשרוה מצד התרההמלכיתיפלנשייהנויויהלליה כנו ׳היא אמתי
וכפין
וכפי
הדרך לשנ״ת״שביגכלשנ׳ פסיק סהללולפיהדרןהנןילעילפייגינכילנל
שיתהלל לשכל כשבח לחומר בחצכ אשר היה בעת מוכן להכנע אליו כ כ צ א ש ר
יחפ![ יטנו כי •עשה כבחירתורצינו מל שיעשל כל חומר יושאר החומרים בהמשך
הרין כי כפי ט ב ע האדם המורכב ייה1מר וצורה שישליך .השכל!הציר? כהש
ינ
כ
גי
»
כשיגיעו
שיר הש״רלש
כפיי״ •:ל s-tr ; -שנה והי! התמרים א! י -י :ת • • ' :ז ז :כ ד ג ת ^ ' ה ! : :
שהא החיך•••:::ע :ל•:•:- . . . . . , . . . . . ;•:!•:ך פלג;•;; ,-
r
_ 1״_,-
r
בהם כח לעש תחיל לב! ר אל ה ש ב :ל :״ ׳ ־ .־ ב י י ש :ל rה ׳•׳ :שהת-־י״הה׳
כמדרגת עלמות שהימ מדרגה לי•:י־ •!הכלי.׳•ם חי; ל :ב י ל ד ; כ• ירד׳ כל־י-ם
כתחמשדניפירזילף•
ואמר
השכלעלחומחהנא׳ ת כס ב ההכנה •הנכינה כ מ ד י י ר כ״נתי וה״א
החומר המחיבר עמ! אשר כנה מותז בה־ נקבה כ א י ו ר היא אחתתמ-מה ושלי-יה
שבטוב הכנתה עשתה מה שיעשו שהר הח מריס בזמן המ !*מר שהיא החת
מיוחדת לאמה יהיא הכינה ע ד שארז ל אס לבינה תקרא וכי יהא ברה ליילדתה
!מקידה מהתחלתה קידם שתכנס כימיפ אשר לטוב בחירתה!רצינה הידיד תבנע
אל הצירה כאמור ועל כן גור השכל שראוה כ ל ה כ ת תהנשמ״ת שהם ה ק ר א י ת
בנותסתם!יאשרוה לטיב הכנתה!הכנעתה אל השכל !ה״לכית יכלגשיס שהם
הפחות המשרתים אל השכל כלם ראי כללות הח מר יטיב הבנת• ייהליצוה־
נ י -י י י הנח
1
מ ׳ זאיז
כפי הדרך הראש!; אמר השי על כנסת• שראל בתחלת תהלת דבק תה
עמויתשאוהתחילהלהאידכאורכקרורחשמשוזאמי ואתהנשקכהכמי .שתר
הנעיק8י׳ יריכתתלתינשקפ מעט השקכה כמי שחר שעדיין איני איר גד!ל רק מתחיל להאיר
אך הילך ואור כאור מגה עד נכז; היום ומשם עלתה למדרגה ״תר על״נה
שהיתה ׳:תר מאירה מאיר השחרובאה למדרגת איר הלבנה שהיא מאירה ׳:תר
מוח; השחר הא יפה כלבנה ומשס עלתה למדרגה•! תר עליונה!היא הייתה ברה
כחמה ויזא כרה כחמה ומשם הגיעה אל התכלית האתרי; כמדרגת השכלים
הנבדלים שהס הנדגליס כמו שפירשו המפרשים!כמו שארי! :מיכאל!דגלי גבריאל
אל גנון ודגלו סיווא איומה מרגלות
אצת
והיתה
תשיכתכנסתישיאלאליזית״אל ג:ת
אג!ו ירדתי לראית כאכי הנחל ׳רישתחלתתהלתשלחיתה היא להיותה י ר י ת אל
גנתא־.׳!יה!אריח ל״סירי;שסבלהבגלי־ שה א ננת א ג ו כי כמו שהאגוז איש
נותן כרי! אלא עיי מכ!ת!חכט!תכמ! שדרש! רול על הכס ק עצמי ק היא ירדה אל
הגןהמישהוא ג; הייסור׳; אשר ב! יפרח! ש:׳ מיני השלחייתוהס שלחית העיק
וישלמיתהחעשה כ׳ כהכצעהחומריצק צק השכל!היה א־ למעלה ולדמיו אל שני
אופני מינ• השלסיותהנויאמר הפרחה הגפן שהוא רמו לעיין ע ד שדרש! רז״לכי
טובים דודיך מיין י!תר מיינה של ת ר ה וכ! והקדיש העיק להי! שאי; בור ירא חטא
וראוי שיקדם עיון מה אל המעשה !אה כ ׳׳!שלם העיון בתכלית השלמות אחר
המעשה שהיא חשל אל היין!על הן לא אמר לשתות״; ר ק לראית הפרחה ה נ ק
שהיא הרח הגפ; אשר ממנ! יצא היין והיא פנוי ורמו אל התחלת הע״; הראוי
שיקדם אלהמעשה כאמיר ועלישלמזתהחעשה אמר הנצו הרמיניסכיהרמון היא
לא ידעתי רמו א'המצות והוא ע ד שאמרו ריול מלאים מצית כרמי( -ואמרה שכאשר לא
נ3שזי
השיגה הידיעה השלמה שמה אותה נפשה תחת כ פ ת רגל׳ עמי נדיכ שהש
הא1מו'הנ'ל והוי ע ד שפיירש׳ ויל!!'לנפשי שמתני לה׳ותחרכטתלהיכיב עלי נדיבות
פאר
ם!
ישיר השיחם
שאד לעמים ע^־והיא כאלו אחיכאשר לא ידעתי מה שדיה ראוי לדעת ולהשיג
*ידחנסיישלמיתהשכל או שמתני מ ש ׳ מרככיתלנדיבת שאר העמיס כנייחתת
הייתם הס ללירכה כ׳ כמי שנתיב כתרה אשרין ישראלמ׳ כמין וטיוס״מליאתה
עלכ״ית־ייי ת ד ד ן י כ י ' :
יאגעס
כסי ה ד ר ן הכיאמרהשכל האניש׳ על עיינינעיה! :
-
התייר המכינה כשש נקבה כ כ ת ב לעילכהייתו מכפר כשכחו מ׳ ואתהנשקפה
כמ! שחר ׳רפשלי׳יתהחמר היא כמו השחר הנמש -אחר החושן כן הטוכ
הנמשך מהחימרבהכנשאל השכל היא כסו השחר העילה אחר החשן הנדמה
אל ההעדר והרע* ועל ט:כ הכנתי אמר יפה בלבנה שהלבנה היא יפה לט כ
הכנתה לקבל איר השמש מ י ד ע ואל שלמותה בפיעל אסר כרה כחמה שתהיה
לעורולהיעיצ לשלמותהשכל להשגתהס״ת״תיא״רשהיאאיומהכנדגליהלרייו!
להמון בחית הגיף והחושים החצונייסיהפנימ׳ שהם דגלים רבים ולרמה לתווק
לגל הכחית בלס אמר איומה מרגלות פי:
ווזיתח .תשובת התמר שירדה
אל גנתאנ!!והם ה״סליןכסו סיכמו שבהם נפנעהחסרכנ!דעואמרה שירדה
לראיתבפו׳ הנחל פמו שכייהראכע עד עילנו כאבו ירש-רדה לראות הכלי
היוצא חהכנ גתה אל השכל לראותהפייחההגפ; והיא העיק הנצו הרמיניס והוא
ללון למעשה כיי! שוכונו:
׳ואגרה שלא הרגישה ונפשה שמה אותה יורכבית
אלהש בל הפיעל כעילם השפל אשר כנה איתן בעמי נדיב שה א מייחד להשפיע
שהוא הפיעל בכל
עצהשבל האנושי!צהישייאת החומר להכנע אל השבל
למורכבייהשכליייכיחיד כאד עד שיתאתדהשכל האניש׳ עמו וישכיל1הוא השכל
הפועל ישיב השכל האנ :שי מרכבות לשכל הכיעל שירכב עליו וישפיעכז שפע שבע
רצי;שופנ׳כנה!ואלא׳לעתי נכה׳ שמתני ירלא הרגשתי כי בהכנעת החומר
והעדרהרגשת״סשןשלסותהשבלועלכןאסרלא ׳לעתי והוא כאלו אמל לא
הרגשתי ונפשי שמתני מרכב״תעמ׳ נדיכ שהוא השכל הפועל המכינה בפס עמי
נר׳כ׳ען כל עיי־ •י :״םכ• כפי צירתס שהוא כילל ודפיס כצ נ!חת הנמצאים
השפלים לדעגחליהאחמניס!אפשר שלהיות ני ר ח נדיכה להשפיע לכל עם
ישראלב״חולאשלבאמצעי'הת!להלבקיסב!ס׳ל על פ; כנה אית! כסס עמי
נדיכ לעס כני ישראל כאמור י
ואסר
השי כפי ה ד ר ן הראשון לכנסת
^'
ישראלאשר קראה שולמית אתר שראתה השגחתי ׳תישהניעה למדרגת ההכנה
הנכונהצהשגתהשצחיתהאחרוןאשרכוההיתהשלליהוראויה להקרא שולמית
שתשיב אליו והוא השצמיתהאחרק פה!א ה ד ב ק ת
a
•ת
1ה
!א ^ ^
,
ס
'
י כ י
י : :י
־
^ ^ השודטי
אלי והדכקי עמי אתהשילמית שהגעת כ נ ר למדרגת השלמות בט!ב תשוקתך•
ואמנסבכפלבמלתשובירמולשלמיתהדכקיתשהיאלבלתיכעלתכליתכיאחר י
שת!•ביתני ע למדרגה אחתעיר תצטרך לשוב עור !תשיג עיר מדרגה אחרת
יוהדגקית כ• המישג ממנו היא מדרגה אתר מדרגה ע ד אין תכלית בערך אל
המושג ׳(א ש:בי כויואמישכמו כן תהיה מדרגת ההשגחה מאלו יתיכה כפי מדרגת
השגת לבקתה עלו! ׳תכנ!דע שחלוגת ההשגחה הפרעית בשלם היא כפי
מלתת
:
ש י ר השירים
מירגתדבקית! עם הפכההראשונישוה ניישךמזה כידינ •יא tכ׳ 7 1׳ יניד?
ב ן •יישוב׳ מ י י נ ה אחר מדינה !נחזה בך רילנשנייו כך כ׳ הראיה היא כס• דמיך
על ההשגחה כאומיעינ׳ המשוטט ת כ ! !אמי נחזה בצש!; יביש ע ד נעשה חיש
ב!'שמשתףעמ!הש׳'פמליאשצמעלהנהשגתהלהיריתשגיהא~צע״פהעל•:׳c
׳פגיחבה׳
וא2גס
אוסרו מה תחזי כשלי״תט לא •כילת׳ להל•״ כפי
המפרשים בלם שהילל •נחזה כ ן כמחולח המחנים זגזימ מה י.י״ ב :ל־״ ת
ייייתרתלג־ירייססהיא נזרה אלהחאיס זולת המדברים היגל זה תחזי כ:ל•׳• ת
אן אומימהתחווהיאשאלהואין תתקשר עם הנמשךבח י״ב־יח לתהי־חנים־
אך צפי דרכנ! תתישכ עצ נכין כי צחה שראתה חכמתו ׳משהגיעה כנהת׳פראל
לסדרגתשלס1תהדבקזתעדשהיתה השגחת! הנפלאה ד נ ק ה כ פ מ ז י ת ב ה הנה
שכה כלה חלקהמהותאשר הוא מפאתהצירה והשכל!נעתקה מחלק איוה! אשר
ה!א מפאת החומר המפריד הביטי מ1ולת! וזא מה תחזו בשולמית י ר א ת י
שהגיעה למדרגה ואת מהדבקית והשלמות הנה מעתה בל מה שתראו יתחי׳ בה
יהיהמה!ת!ילתהמציא!ת״ג; היא כמחילתהמחניסוהש מחנה שכינה שהגיעה
למדרגתמחולתהנמצאיס העליונים שהם שצמים בצרתם!מהיתס ע ד שהם בלם
מה!תשכלי!*!א כמחילתהמתניס ירתחו! י׳היתכה כס! מחילת המחנים שה!א
רמו למלאכים!באומיויאייר יעקב כאשד ראס מחנה•:היכ זה ויקרא שם המקיש
הה!א מחנים שכל! חהיתשלס ׳הוא רמ 1אל הגירה זזלתהחימד נהי״עיוז יי אהד
שקראה השי שתשיב אלי!כפ׳ הדרךהראשק אמר לה שיפי הליפיתיה
ופעמיה בנעל •ס כלומר כדכריפ הטבעיים!נבלל הדכריפ הנגלים •המישנ-ס אל
3
..^-ך
'השכל האנוש׳ בכי הטבע הנמשל• אל הנעלים אשר על כ• הריס הזה נאמר
לסיעה כאשד נעתק מהדברים המושגים בכי ט ב ע השכל האניש׳ אל הדברים
העליונים הנביא״ס של נעלין מעל רגליך!על התיק הזה אמר לה לכנסת ישי((
סיפ׳ הליכותיה כנעלייההס והס הדכריס המושגים בהתחלה כפי ט ב ע השגת
השכל כלתי השפע האלה׳ הנשפעעציו י ועל החלק הנעלם הכלת• ימשג כ ט ב ע
השכל רק בעור אלה׳ וכשפעתיפעתאידבהיר אמר חמוק׳ ירכיך כמ; חלאיס
מעשה ידי אומן והס סתרי התרה המושגים צשלס אחרהעכק המופלג כתרה עש
העורהאלהיועצ כן קראם מעשה ידי אומןשאיןהאדםסשיגאיתיסצדעצמ! רק
אס קבלה מרבו האומן ובקי בהם ועל היותם נסתרים כנה אמש בתת ק׳ ה׳רכיס
שהם נסתרים;מפיסים כמו שפירשו המפרשים ועל היותם מקיכליס אמר שהם
מעשה יד• אמן!הוא רמו נפלא לכתר׳ התירה!הקבלה האמתיתבסידויהאצה״ם
,,׳,׳״ •,,,-וכפי ה ד ר ן השני אמר השכל על החומר אחר שראה אותי מיכן להכנע אלי! כפ׳
הראו׳ שתשיכאציו וישיג זיראה שלמותי על נכון כלומר שיתפרסם שלמות ז! א
שובי שוכיהשולמיתשוכישוכ׳ זנחוה כך כלומר שיתפרסם שלמותך ואיימה תחוו
בםוגייתכמחזלתהמחנים וכוילפי דרך המפרשים היא כאל! אמר מה םתחוו
גשולסיתהוא שהיא כמסולתהמסניס והוא מלשין תיףומח!} כמו שפיהייאנע
שיר השירים
מח
? 5וה!מש5נא!'ומסנ<׳מכלצדכעניןהכנעתהח!מ'אלהצירהכיכהתחלתהכנע!'
נכנעאלהשכלהויהכך טבע! יעפ
פ! מתעצב מצר?•'wwתיצ טיבטבעי!*mw>Is
יתעצב בהתחלה אןאחיההרגל והקניןאו ישמח מאד כפעילייהטיכ!'ואו ׳תפרסי
שלמות! ווה! ייהשימזבה בא -דו מה ר.ח;• בפלמית כמחילת המחנים •ר מט
מתחוואחרההרגלבשלמית היא השיחה והתעניג כמח!לת המחניס שהיא
שמתה נחלה פמו שפירש! המפרשים
ואחר
אשר נ ד ו שלמותה על נ 0ן
» 5ר ל ה מה ׳פי פעמיך כנעליס!והכיהנעצה!אפנ1יאל הח!מר כסשר פירשו
למפרשים כפסיק פל נעלףכ!'ופלכןאמרלההשכל ני יש פעמי החומר א ף
בדכרים המוחש׳יוככח המרגיש המכונה בנעלים ויא מה יפ! פעמיך ביעלים ב ת
נדיב
שהחמרה!אכתנד<כממקבתכ!רהיה<חאשרמהםה1רכב בעור השכל
הפעל א שר הוא כנדיב הנותן הצוחתלכל ואין כו כליית להרכיב החומרים
הראויים אלהצוחתהנאותיתלהפ ואמר שיפ! הליכותיה אף כדכרים הטכע״ס
!החימר׳יס כאכילה ושתיה והשינה!!!לתם אחר שהחומר פיעל איחס להעמדת
הגיף ולקיוסהנפש כ! להשגת השלמות• ועל הכתתהנפשייתשהכ פנימיים אמר
חמוקי יייכיך כמו חלאים מעשי •די אומן שהוא השי שפעל!עשה הכח המדמה
והמחשכ והדמיון והכח הווכר וידשימר יזיליתס שהם פנימיים אשרכהס ת י י ג
החכמה אצל השכל ויזאחמיקי יריכיך כמו חלאיס מעשה ידי אומן כנו והוא משל.״
מסכים מבל צד ינאיתכאמוי:
ואומרו
שדרן אגןהנןהר וכי הנה כפי ה ד י ן ~,
היאשיןמשכחהשילכנפתישיאלככלאפנ׳מיניהשלמיית אשינהיהיישילה
כלס לאברי האשה ועל שלחתהצרק!המשפט אשד היה בכנהדד׳ גאולה אמר
שדרן או ;.הסהר פמו שדרש! אתו רול בשה א בנוי נפלא שניישלו אל העביר
כ׳ כמו שהתינוק איני חיאלא מפאת טכ!ח כ ן ישראל אינסיכיליס לעשית דבר
רק מפאתההנהדרין שלהם ולהיות שהיו כחצי גורן עגילה המשילם לאגן הסהר
שהיא ע ג ל ת הירח כי מהם תצא תירה יפה כלבנה ומה שאמר אל •חסר המזג
כפידרךריילהוא שהם ממוצים אתההלכה!אמרו ע ד שם במדרש ר״א אל יחסר
המוגאליחסר מוינה דעליוא כמדא הידוע׳ לא אחסר ועל דרך הפשע יאמר שעם
שדמה אית לאגן הסהר הנה אעפ שהירח ת י ס ר עגילה אי; הד»״; לה רק כהיימ'
במלואה כאשר לא יחסר המוגחכל עמלתה!אפשרשגורת אל יחסר המוג שב אל
הסנהדרין והוא כאלו אמר שאעפ שהמשיל איתס ל׳יח הנה לא יקיה להס כמן
שיקרה לוח בחכיינ שה ל:ת ייי ״וחבית אירה אך ה זיייגיית ה־ •לדרי; לא יחסי
לעולם•׳
ואומרו
מ ו נ ן ערמת חטים היא משל אל הת!וה ואל המצות שהוא
עקרהשלחותכמו שהכט; עקר הארס אשר כוהלכוהקרבוהגרעיס !אמר שהוא
כמ! ערייתחטיס שהם עקר יקר המזין כהיא אכילה של תירה ואמר שסיגה רוצה
לומר גדרה כמו שפירש רש׳'ול היא כשושנים שהואגרר נכין יען השישנה היא
בין החוחים ותהיה הערמה כאשר תהיה גדורה כשושנים נשמי ת אין ׳!צא ואין
63אליה חצר פחותי' !הקיצים אשר עמיד ועוד שיהיה ריחה נודף חרח<ק קודם
•ג׳ע!
שיר השירים
׳גיעואליהחויח השישניס אשר בגדרה י א מ ר והוא משל נאיתאל הפלמית מצד
המידה והייצימשהספנ׳ ייאיריתברקיע שמי השלס להאיר יגל הגיףיהנכש יין־ •
ז נ ג * £ד ־ ך ועל
כ
~~
נ<
פני חלק׳ המירה אחר שני שדיך כשני ע כריס •ר שני יזלק׳ המירה יהם
מ ר ה שככמב ומרה שכעל פה שהס ני׳של׳כ לשד׳ס אשר י מ ס מצא ה?ח;ממחלת
ה שילח :פחו החלב למינק על דרך מפי עילליס !׳ינק פ •כז־מעיו •כ הנה הס
כשני עיפריכ מאמי גביה והוא משלי׳פכיס חכל צד׳עןשנ׳ חלקי המירה מקיר
אחד להם כמי השני מאומיס היוצאים מבט; אחד ג ב ת אחי /לרמיושאינס שני
ע׳ נ נ ע הנוי יוי.קיפנפידיסוהמוהרקמח!כריכזהעסזהןמ צא אחד להם
ואי־יי
שימן
כשני השדים לשני חלקי השכל והם העיוני והמעש׳ אשר מהם כאחמימשך החזק
והשילמומ לארם ככל חלקיו!מקור אחד ללס שהשכל האניש׳ ׳מחלק לשניהם
בהיותי אחד בלמי נכרד לחלקי'כי אינ 0נחלק רק כשם על שם כע״לימיו הנפרד!'
יהיכדלומ ו! mכנודעיעל בן אמד סהס כפני עברים מאיי* צב׳ה •כי' והיא גס ק
עואדך
משל מפכים מכל צדונאימ* זאהר
אשרפפרפצמומהבמרהוכחצימשכחה
כמגדל
כמדומהחשיב׳מ!לרמ!:אלככלנימהאשרהאעקדיקרכלהיד!תי.טיכ!תכמ<
יי־יז
פנמכאר כמאמר הדימפפר המדימ וכאשר הארכת׳ אני שס בכפר פני משה
אמר ציארך כמגדלהשןוכנה הכבלצומאל הציאר אשר היא האבר הנ שא המשא
כ״חיד ושאומרו על ציארנ׳ נרדפנו יגענו וכי• כמו שכ׳ לעיל ואייר שכבלנ׳מה היא
חיק סייגי} השן והיא ש; הפיל והוא המגדל שעשה שלמה משיני הפיל ב ד ע ת
הממיגם כשלמה מלכאדעכד מגדלאדש; דכיליכחהיא יישל י ל החיק ב־כלנו'
ויולהעמהכושהוארמואלהליכןאשרבשןהפילשמורהשאי; הסכל-ימ ככיכל
על בדחי שידאג בו רקככלנימברציןטוב אשר!ה מ!וה הלב; פ ש ט שאין כ! גיון
האר מחשבה פיסלמח! כ נה חיצינימרק סבלנית כש ט אשר נעשה קני; חוק
וקיס בנפש על pאמר ציארך כמגדל השן לדמו! אל הכינה היו י ואחר •שמלבד
טיבהחדומהח״חדומשבהאשראמרעליהס ציארךפחגדלהשן׳ע; הם ה ע ק י
הנהוילמוה עיני העדה שהם המגהיגיס אימה אחר שהפ כ ר כ מ מ ׳ ס ש׳ דם
משקיבאמבלבניהכנסיהואסרב! ומדריכים א מ ; אל טיכ המדימהנכבדית
ןאומ עיניך כרכימכחשכו; על שער כ מ רכיייריעיניך שהס כני העדה כאמיר הם
כרכימואש הס מייחדים שכהס בחשבי; מיעט הנה הש עימריס על שער ב מ ד ב ם
להנהיג א מ הרבים ג ט ב המיית!להיות שככל המעלית המד תיית יב״חיד
בסבלטמוהענוהגאיה כירושלס שהיא יסוד כל המדימאשר בהמצאה ימצא! שאר
המרומכמו שבא עלי! הראיה כ ב פ ר המד!מ צריך שלא ימצא בי ה שעפ כ• כהי׳צא
הבעס יתקלקל הסכלנימכהחלטווה הנרצה לרול נאימיבא לבלל כעס כא לכלל
טעיחעל pשיח השי' אמהאוחההנכחרמכשלחממצא כה האףוהכעס אדרבה
ההפך והוא השמחה!טיב לבכאשר יכנה כריח ט כ המשמח אלדיס ואנש־כ!:א
אפך כמגדל הלכנו; צופה פ:׳ דמשק ׳ריאפך וכעכך הנה הוא כמגדל הלכיין
שניפה פני ימשק שכל הע׳מד שס מתענג מהריח הט:כ הכא משפ מדמשק!אמר
במדרש
0ט
שיר השירים
נמדרשכמנדלהלכמןדביסמעוןבןיוחאיאומרםבלהלבבזתשמחותכוםנאמר
•פה נין,מש!ש בל האקיבויובמקיס המצא הכעס לא תמצא השמחה ולרמוו חל
העדר הכעס כמי אמר שהוא כמגדל הלכנו; צופה פצי דמשק שהוא רמו אל
השמחה שהיא הפך הכעש!העדרו)כמגדל רמו אל שלא ״תפעל בנקל כמנהג
הכועס רקיהיה קייס כשלמות כמגדל הלנמן •י ואיפשר שהיה הרמז שמצד הכעס
והדאגה ב״סירין נתלבש עינותיה על ד י ן ככל עצכ יהיה מ!ח 1ועל כ; אמר
שאבה!כעסה שסכל ב״סירין:,מכיניפ כשם כעס כמו שדרש׳ רול על ככיק טיב
כעס משחק !כ!'הנה היא כמגיל הלבנין שהיסייין ההס עשו א ת ה קיימת
בשלמותה!נתלבט עונותיה והוא משל למגדל הלבנון ח!ק ולכן וכן דיש! כ מ ד י ש
נ י ־ ׳ ־ ל הלבנון ריטכיומ׳ אחר שמלבין עיניתיהס של ישראל כשלג שנאמד אס יהיו
יוטאיכס כשנים כשלג ילבינו וכוי:ואחר אשר שבחה אתה כטוב מדיתיה
והמנה־גי'אתהשכחהשלסי'המי!תרי0שכהשהסהחכחי'1השלחיס הדבקים כו
׳תישהס ואשיהעדהוהוא על ד ד ן שדרש :כו כמדרש אל אחר הקדוש כריך ה!א
לישראל ראשך עלין כבוחל הראשים שכבס חביכין עלי כאליהו שעלה להר
הכרמל וכייואחרו!דלתראשך כארגמן ירמו! לדבר טוכ מאד!הוא שכאשר יתחבר
העניתיהדליתבחכחיס השלי׳יסוהמתכידדיפ ודבקים בייתי או יתיכף שלמות
רכעלשלמית;שלאיהי!נטרדיס כלל כענינ׳ החמר וירחק! מהם כהחלט ויהיה
בל התבידרתס בשי בלתי מעיק כלל!"!א וילת ראשך כארגמן •ר'עניותוילות
הראשים הנוכרים הוא כארגמן שהוא גיון ממיצע ושלם כראוי ומשמח 1אמר
ו
שהשכל היא אסיר בוהטיס מצד ההתמדדותאשר כאלה השלמים כ» השכל באדי
בכל חלקיו!בתות׳! הוא במדרגת המלך אצלהעס״א מלך אסיר כרהטיס שהם
התלתלים אשר כראש כמו שפרם׳ *יל•'
שדחו עיד שהמלך והוא
ואפשר
השכלנקשיבעב ת ת אהבתהרהיטה והמרוצה כפרם׳ יל והיא המרוצה אשר
לח ״ר כ פ ע ו ל ת ה נ א ת ת כ מ ד ת ו כ מ צ י ת שהם בלסהכנה נכ!נה לפעילתהשכל
כנידע ומוה הצד נקשר השכל שהוא המלך עס החומר !ה!א משל נאתומסכיס
מכל צר ורמו נפלא להתאחדות הצירה והחמר !!א מלך אסיר ברהטים '©'ואחד מ ה יפית
אשר השליס לתאר טיב מדתכנסתישריכטיכ ההנהגה מעיני העדה!ההתמדדי' ו פ ה געשי
אשר כראשי העם כמדובר אח'כ• מצדפל ה פ ו ט ״ פ האלה הנה היא יכה bף
כוחן שתתענג כתענוג• התמר שלא יחטא כהס אדרכה ׳תעיגו כל האברים
ו ה ב ח ת ה ח י ו ר י ת כפעולת השלמיתוזא מה יפית ומה נעמת אהכה כתעניגיס
ירימה יפיתבפעיליתהשכל המעש• סהי!פ״צרק בפעילות התציניות ומה נעמת
גפעילית השכל העיוני שב! יפיל הנעימות שאינו נראה לחוש החציני רק מושג אל
הש ;ל!אמישבלס יפיס ונעימים עס שני מיני המעניג יחד והיא תעניג החומר אחר
אשר יתאחר עב השכל כפעילות השלמות!תענג השכל כמושכל׳! !על כ; אמר
אהבה בתעציניס בלשין רביס לרמיו לשני מיני התענוגים הנוי כ׳ כלם ימצאו כשלם
•ןוד באמיר והוא דקדוק איתי ישלס ״הכיס אל.הכוינה י ואצר .הקיסתה6!.ת
י ג א
1
!3
אשר
שיר השירים
אשרזנר והיאהקימה האחרינה מפסיק ציארך כיגללהשןכי י ה מ ך ; הא
יז
?.'.־.ל! תאר השלמת עצמו ומשה ואילך היא תאר השל״ים יעל כ! לא יייי כ־ :.ה ־׳־.־־
למתהלתמרוכו יקאמרשואתקוממהשלכנכתישרהנ׳ ר-תהלת״דע-צר״ן
כתמר ׳כרח שה!א קימת שיעיל השגת השלמית וא ואת ק ״תךדמתהלת״ר לך
הקידס והוא מש קילס לכן שצי שריך כשג׳ עכר׳ שש״ •:א ת• למשל תרה שככתכ
ותלה שכעל כה ואל העיז; והמעשה שהס כלס תאמי השלמית הנה ש:׳ ס—ה
אלה לומיסלאשכציתהתמל שהסייסיהתמל והדל! ישל תי וייא •ש־־יך לאשכל ת
<ל'ק<מתך ואת ממשל ציאלךשהמשלת׳ א!ת! למגלל השן לימה כליה השיעיר
קימה לתמל שיפלח ועשה כלי למעלה אך עקל יקל השלמת אשל »מנ 1יצא
הפרי השלם שהס שני חלקי התולה הלמ;וי'כשני שליך הנה הס נמשלו !נדמו
לאשכלתהתמל אשר מהס יצא הפרי החשב!'יא ישליך לאשכל ת ולאכאלאייר
ושדיך צלמו לאשכלות כ׳ מלתדמתה מושכת עצמה ואחרתעמה כאל! אמר ואת
אמיתי קמתך למתה לתמלושליך נלמו לאשכילו' י ואמל עיר השי לכנסת ישר אמרתי
אעלה אעלה כתמל ׳לימצל םלמ!תך כקימתך שדמתה לתמר אמלת׳ אעלה להשגיח כך
כ׳ הוא ׳תימתעלה ומתקלסכטיכתןשלישליועצכןכנההשגחתיתיכעליה!אמר
שיהיו שליה והוא העי!; כשני חלקי התילה כמ! שכתכנו יהיו כאשכלית הגפ; יען
התלה נמשלה ל״; יליח אפה יה!א למו אל המעשה יהיה ליח! סלף כליח
התפיחיס וה!א ע״לשללשו לו״צכפסיק פתכיח כעצי היעל כוי מה תפח וה פריו
והכר כ״! קילס לעליו אף ישראל הקלימו נעשה צנשמע פי' • והנה פאשל שמעה כנסת
•שראצכצמהשאמללההשיתומהשתאלאיתהכתאליהשלמיתהשיכה אייריה
ותאמלצו וחכך כ״; הג!1כ ידילך צלול׳ לחיפליסיריותכך שהיא התילה אשר
׳צאתה מפיו ׳תיהיא כיין הטיל כ׳ התילהנמשצה ציין כאומרס זיל על פסיק כי
טוכיס דודיך מ״! יותר מיינה של תלה וכייואמר שהתירה אשר נמשלה ציין הטיפ
הוא הוצך לדודה שהוא השי ושכה אליו כמושכליתהאמתיית אשר ישכיל השלס
כה והיא הוצכתאצ׳! כדרך ישר וצא כדרפ׳ החקירה שיכ צ כהס הטעית!איננה
דרך ישרה רק כדרך התרה !יא הוצך צרורי צמישריס • ויש צה עוד כניצה נפלאה
שהיא תעורר שפתי ישנים שכהשפעת התרה יתע!רר! השפתיס להגית כה:
ואפשר שהוא עד שארוצשכצ שאומרים לכל הצפה מפיו ששתיתי! דוככית כקבר
והיא פג!צה מיוחדתכדכר׳ התרה וצא כשיס חכמה אחרתא! חקרה שכציתיכל
הפסיק בשכח התרה כהמשילהאיתה אל היין הטיכוכיארה שגילתה״; ומהם
׳תכאחכגוציתהתילההנמשציס לסגולותיו ותהיה גורתפלהפסיק כאומיהילך
לדודיצמישריסדוככ שכת״שניס הכל תארי היין הטוכוסגיליתיו המיוחדותוהוא
כאל! אחיוחכך שהוא כני׳ לתורה האלהיתהיא כיין הט;כ שיש ל! ליין הנויכ סגילה
שהוא הולך כיושר אל הח!ח אשר שס חושכ דוד׳ כיחיד וזא הולך לדדי צמיפריש
והוא שכ אל היין כוי וישלועודפגילהאחרתשדוככ כצומר שמעורר אל הדכור
שפתי הישנים שאינם חתעימיש מעצמם ללכר ווש דוככששת׳ יפנים!מעצמו
ז א
מ-
כ
ת
צ
ר
ר ,ט ו כ
ויחשך
נ
שיר השירים
נ 1מ ע ש ק הס כגילתהתרה שעילה והולכתלמעלה יחד עם השכל כאשי ישכיל
האמידות ממנהוישוכ השכל!המשכיל!המושבל א במרע יהוא מתי שב על נכין
ואשרה
כחתימתשתימתמהתה!מדרגתה אצל השי שהיא חלק אלוה ממעל א נ י ל ד ו ד י
ע ד כ׳ חלק היעמ! הא אני לדורי שה1א הכל ואני החלק והיה ו איי םישתיקק החלק
ל :־ -לה־כק עה הכל יעני נחשל! יתירה ד ו על עין• וצא; מרעיתו הנה תשיקתו
ועלי
•תעלינו שהוא תשתיקק שנשתלם כאוב; שמכל להדכק כי ווה חמפרשס משה
םאמר!איסשה!אחעירראתנ! לשיכ אליי םיטיויה על תשיקת עלינו ויא אני
לדורי ועלי תש קתו על דרך םארייל אי! תשיקת הכה אלא לישראל שנא/עלי
ר.שקתי
והנה
ככ׳ הדרך השני אכשר שיתיישב! י כשיקיש הללו כשהשכל 5י'נ'נ'5מ'ל
ה!א המשבח את הגיף ככל חלק׳! אשר יצרם ״צו הכל דוגייתכל הנמצאים אשר
כעילס לרמוושהואדחיוןוהיושל העולם הגדיל כל! אשר על כן נקרא האדם עילם
קט; !אם יחטא החימר הנה ה!א מעשיר הכל כ׳ ה!א מיכן כטבעי לה״שיר אל
השלימיתאם לא,יתק1קל וישמעאל השכלהישר ככל דברויעצת! הטי כה•!התחיל
לשבח הח!מר ככל פרטיו מתחלה יעד סיף !התאיל מלמטה למעלה כיפ• כל
הגיף!כלהאברייושהס דינמיכל הנמצאייכאמור יהתתיל מהרגל•'עד שיגר הראש
ואמי מה •פ! כ ע י ד ן בנעלים כתנדיכ ׳ריאתכתנד׳כ שאת החומר אשרתכוצה
בנקבה כ ע ד ן אל השכל שאתכת השכל ה פ ע ל כמו שביארנ! שהיא הנדיב ועל
נד׳כויהעילש השכל יקים אם שיהיה השי הפיעל א 1שכל נכדל כמו שחשב!
האחרונים!רמובהליכיתהרגלים כנעליס אל התמר ההיולאני םהוישבתהחימר
באמת!המעמיד המ!רכב כמציאת חצינ׳!בחמוקי ירכיה רמו אל היסידוית אשר
יורכב מהם המרככאחר ההיולי אשר אין ל! צירה בפיעל כלל כניידע מייהיתו
וכמו שהירכיס הם יסיר הגיף כ! היסידתהסאשו עליו יעמוד המירכבכמציאו'
קייס!א ירשהיסייתהס כמיחלאיסמעש״ד׳ אומן לדמיו אל כדיריתס שהם
כלס כדוריים א! כהמשל כדור כמו שדיכחנ! בשפ• ביית אלים יעל כן אמישה שהם
עג!ליס!כד!ר״'כמ!חמוק״רןואי!'שהם כ־י! חלאיייריכמו חיל׳ כתם ואנוישהם
מעשי ידי אומן לרמוושהשיבראאתס בתתלתהיצירהכמישצייחפירש כמעשה
כראשיתאך המירכבים מהיהידותיתה!! !•פשר! כנח הש:ל הפיעל כאחויועל כן
אמר על הישירות שהס מעשה ירי א.מ; כמכר ועלה ע ד למעלה לשבח הטכיר
והבט; שהם למעלה מהירכיס !אמר על הטבור שה!א רמואל המ!ג הנמשן
מה׳הידתאשריתה<המהסהמ!ג!הואמ!גהארס הייתי שלש שככל מוג׳ שאר
הבעל׳ ח״ס שהיי המוגהייתר נאות לפעיל כ! הפעןל!תהש!מ!תכנידע ו י א ש י י ן
אנ;הההי •רימיגך אשי ה!א דינתתטביין אשר ממני נוי; העיכר במעי אייו ובו
תליי חיית! כמו שאר״ול במדרש ב; היש ד ת הנמוגים כעידס עימייס במיגם
והתה בריתם הס קייס יהעמדת וחיות ה ג ף !אמר שה א כמו אג; הסהר שהש
בטבעם עמל״ס יכחיייס כלס כח! שנתבאר כתחלת ספר הכדור יאנ׳ הרחבתי
׳הביאור כ! כשכר כיתאלריס וגס לרמת שהירח היא ה פ ע ל ת כיס רותובהרכבת'
י
יג
כ
2
JJ
״תר
שיר השירים
'יותר משאר הכיככיפ להיותו היותר קרוב אלים סכל ל ם כ כ י ס כרדנג יאמישעז
זהלאיחשיהייוגה־׳תהיה •יהתסבי ־! ;.ד • ; — :ת ר ׳'מ ״ל •תלי ל•׳• :״•גל
התכונה האמשית הנמשבתסהמוג ה נ ח ת הנז חסר בטנך ערמת חטים:ד משל
מפכיסמיכלנדיעןהמוגתתכינההש כמעט דבר חח יה״ ג כלי ל ב ־ כנה כ־״
שהטבור ה א כליל בבטן!להיתהתכנההית הנראית לס ש ״ה שת; כ ן ה ״ י ג
פה!אאיפיתמתחדשמהפעל!תאיכיתהככ״כ;ל׳נא
כ י נ ד ת י כ ׳ כמ! שגירש
החכםאיכועליןיכנהכהתחלתהקת ;!:שלו כרכיתה יגל כ; דמה המיג לשכיר
שאינ!נראה והיא שק!י 1נכניש ׳הכיש; היא הניאה לתש !הנושר כל-ל כ ד ב י כמו
שהמוג כלולכתכונה!המשילה ליגרמת חטים שה ס היי ; ייהתב י* ת הי תר נ־ ת
1
,
אל המו!; להיות נ!!; כ! האדס מכל שאר מיני ה ת ג א ו ת !אמר שהתכינל הנה
הוגה וגדרה היא בש־שניםילם כנו׳ אלהח שים החמנ״כ יהכ:ימ״כ דרך כלל ככל
הכחתהטכעית
אשר שבח השכל מת החימר כתחרו!?יציאתו
ואהר
ומהת׳ כאמור ובא עד תסגת! כחלקים אשר ב! דוגמתהע לס השכל שכח ע ד
פרטי אכר׳ו למעלה מכטנ! שהש דוגמתהעל״נים ואמר שני שדיך כשני עכריס ירי
שהשדים שמהם ׳!נא מ!!ןלכל הגוף היונק בתתלתענ׳ניהסד/גתא לשני עשרים
תאמיצכיהיהם דוגמת השני המאורות הגדולים אשד מהם תצא תירה !קיים
והעמדה לכל הנמצאים וכ״ש החכם האדם ׳!לידה! האדם !השמש והם ישני
הכיככ׳ הפעלים בעולם השפל ״תר מכלהנמצאים העליונים אשד כעילש הגלגל׳'
ואמר שהם תאמי צביהכ׳ את והלעימת והעשה האלדיס ׳האחד מאיר לאתר
כמו שני עיפריס תאמי צביה!מה גס כמהלכם!התחברותם וככל דרכי הליכתם י
ועל כל כללות הגלגלים זולתהכיבכיסהתקיעייכהס אמי ציאיך כמגדל הש; •זה
כ׳ הציאר הוא ד!גמת הגלגלים להיתס אמצעיים כי; העליונים אשי נמשל! לראש
וכין התתתיניס שנמשל! לאברים התחתני'כמו הצואר שהוא אמצעי בי; האברים
התחתיניס ובין הראש ואמר שהוא ש; הפיל כאמור שהיא לב; ובהיר כ ת מ ר
הגלגלים י
ויצל
הסין הבכביס כלס אמר עיניך ברבתכחשב״• ,רישהככב׳'
ואש רב! לרוב הנה כיף ס ף יש להםספכר שאינם כלתי כעלי תכליתי^,־ הס כמן
כרכותמיס רכים לדברים!הס כמו העיניס שמאירים לעולם!מביטים לכל השכלי'
כי״ העי נ י ; ׳!ת עיניך ברכיתבח שבי; ירי עיניך שהם דוגמת הסין הכבכיס אשר
כגלגל השמיני הס כמוכורתסיסלרכו״סאך הסבחשב׳; שאינם בכתכי לבלם
כשס יקיא אך הס רכים בהפלגה ועל ק אמר שהם על שע״ בת רבים לרמ!ו
לרכוייסולפרסוסס שהםגגליסלכלהעולם
,
ועל
חגירת המולת שהיא
כוללת לכל המקומות ככד!רהארן כפי מה שחלקו הגלגל ל׳כ חלקים כל כמ!ת
מול אחד שהם שלשים מעלות מהחגידה וכפי וה נחלק כל הכדור ליפ ח לקים כפי
היכמ!לת!עלכ;המש<להחג!רלכלללואתלאפל
שליא יופי הכניס ובאמצע
הפנים כמו שההגירה היא כאמצעהגלגל השמיני!׳!פי כל הגלגל!!א אפך כמגדל
הלבנון צופה ?נ׳ דמשק כי כמו שהמגדל ההוא הוא גטה מכל המקימות להם
.
.׳
וניקל
שיר השירים
נא
•ציפה־ ומביט המביט מפס כני דמשק כן הלוף היא כגיכה הפכים׳ כאמור יכן
החגיריהנייצופהכלהכדוריעןהיא מקפח על פל הצלגל השמיני על פני פלי
כאמצעית! כנ ד ע עד שנכלל תחתי! כל כדיר האר ן ככל מקים ממני פכיכ והרחע
כיישגורת עיניך בו• :ת כחשבין על פ ע ו כתרכיס ה!א כנו׳ אל השנים עשד מזלות
ואוחיבחשבזןעלשעובתוביכרלשהסבחשבין בנ״שראל שהם על שער בת
לבים כא!ח'יצב גבילית עמים למשפר כני ׳שואל מאני שמעתי ולא אכין איך
•:־ין ע ל ; ע י כתיבים על עם כני ישראל ואיך שיהיה הנה ה!א משכים לפי
כ!נתינ! שה:א נאמר על המון הכככיס אשר כגלגל השמיני כאמיר • ואני שמעתי
אומעידכשט הלצ״ נ פ ס ק הוה כאשר הייתי כימי חרפי י פ י החכש השלם
כמהר •הודה נתןייל והוא שרצה שלמה היעה לשבח יופי הצ!ארוהעינים והאף של
ח ; ק ת ׳ ח י ר ש :ארההיא לנןיבהיריחייץ כייג־לה;; זה!א שן הפיל כאמור.־
ואמלשעיניה כל0תוה!א מלשין ברכה ולהיות כאויזל שאין הכרכה שירה לא
בלכיהמנוי!צא בלבל המלול אלא כלכל שנתעלם מן העין אמישעיניה היו
מכורסתאפייכלנל המנוי וזא עיניך כלכית כחשבון שהוא החצין יכן בלבר
החחד י!א על שער שהוא המדידה!השיעור וכ; הדבר המפיושס פלא נתעלס מן
העי; ו'1א בתרביס והיא לקר ק נכין ואןמ אפך כמגדל הלבבי; רמו כפי זה לדבר
נח ת בכי הטבע!ה א כימי שיהיה אפ! נמיךיהיה לו ריח הפה בפי הטכע״ען
הליחה והרוח היוצאים מהאף ׳!רתע׳ וישוכו לצאתמצד הפה ייה יחייב ריח הפה
על כ; שבחה כשאפה גמה כמגדל הלכנין וביה •היה ריחה מדף כריח לבנון צופה
כני דמשק כא ח'ריח ל׳ כלכנין יכו':יעל הגלגל הטיהמחישב שהוא למעלה ראש
על כל הגלגלים אחישהואריגייתהראש באדסו״וא לאשך עליך ככרמל יריראפן
הוא ד!גחתהגלגל התשיעי המכונה כשם כומל יען היא ואש כל ההרים הגבוהים
כמי שכיירשי יל וכ; הגלגל התשיעי הוא ואש כל הגלגלים ומניע את כלס ולדוגמת
הגלגל העשירי שהיא גלגל השכל לדעת קצתאמר פה!א כמו דלת ראשה שהם
קליע!' שעייה ה י נ ק תכיאשה כמ! שהגלגל העשיי׳ י נ ק עם כלליתהראש שהם
כללית הגלגלים ואחי שהיאכאוגמן להיותי גוון אמצע• הנא!ת להיות חובט החוש
ווא ודלת ראשך כארגמן!:אייר שהמלך יהיא הסבה הראשינה הוא א ש י ! ק ש ו י
כב י0ל ברהטים האלה שנחשלו כל הנמצאים אשר תחת! לשקתיתהמיס הנובע׳'
ההסבה הראשונה םהואמקיר הכל יממנו ישתלשלו ויושפע! כל הנייצאיס כלס
!1א מלן אסיר ברהטים וטי:
ואחר
אשר כלה השבל לבאר שכח כל
אכרי הגיף ישהסדיגמתכלהנמצאייאשר בעילם הגדול א ש י על כן נקרא הארס
ככלל!תאכריועילסקט;יע;ה!א דוגחתהעולם ה ג ד ל ככל חלק•! כאמור וממנו
׳ניטהחע״;!המתבודד!ישער השתלשל!ת כל הנייצאים מהסבה היאשינהער
למטה לארן א! מלמטה למעלה כמו שביארנו אשר הוא המכק אצל׳ כאחת
באומרוומבשר•אח!האל!ה וכוישמכשרו וחומר! יכיט יראה אופ; ההשתלשלות פי' ומנשי•
* ,.חוה »צ!»
הנחצאיס על יגיע נהס אל ׳ליעתהקבה הראשונה שהוא האלוהית'•
אחר
שיר השירים
אגד
א ח ו כל זה!ג!ר א!מר ע ) •יפי ונעימות הא ל ד ד אלי! ׳תי׳הדבק״ת o
נהנטרכתהתענוני' פמו שביאונ! מה יפית יחד נעמתאדכהבתעניגייילא אמימ?
<פ תאדובה א;אה;1תי א1חשיקת׳כתע:וגיס ו י ן אמר על פ ל ל י ת ד א ד נ ד
״ם
שהיא אהבתהט בכמה שה ח ט כ כ ח ־ י ״ ת ת : :ג• ה r :פי כאשר •תאחדז
פח תהחי״ר עם כחית הנפש והיו לאחדיש להשגת הפלמית ימצא פס ה• נ י
נתמרנהנעימיתכנפשיחד יזאמהיפיתיחה נעמת אהכה בתעניגים !כי'יה!א
דקדוק נכין כאמ ר • אחר אשר כצההשכצ צנאר שכח כל חגרי החימר כ־מ
םוכרמ חמי שקימתה ואת שצ התמר דמתה לתמר שמאחר לעשת פריו למעלה
וכפרח גד!צ צריך שיקה האדם לפרי! !היא הנרצה כ א ת צדיק כתמר ׳ כ י ח פי
הצדיקים צעת זקנתם א! יפריח! ויעש׳ פרי לתעלה כ׳ א! יהיה החימר נכנע אל
השכצוצאיה׳ה מעיקצהשגתהשצמותכןאמיהשכצאצ החימרשקש השגת
,
הכר׳ כאגריפהאלה נק!מהגיף כצו דחתה לתמי אך השדים לה׳ת שאינם
ייהק יוה כ׳ הס ׳תריס יוצאים מיי שר הקיחההחיצה על ק היכירם צ כ ־ ; ! ל ת
הקימה ואמר דמיון מושל לאשכולות התמר ולא ל0ן> התיור כינויו התמרכקימ^
׳דומה לק מתה ושדיה שהם י1צא:ת חהקימה ואינם נכנסים כגדר הקימה כאמיר
קסדומיסלאשניליתהתמרשיוצאיימעןהתמר אך אינס נקראים קימת התמר
עצמי׳!!לתהדמ״ הוד רצה ל מ ר שעקר השלמיתהיא החכמה הנמשכת מההכנה
הנכינהאשד נמצא כתמר זהשדייהם שדים לחכמה כמו שדרש! דייל עצ פ ס ק
דדיה ירון כבל עזיכייועל ק אמר ושדיך שהם זולת הקימה כאמ!'ה; כאשםלזת
הניתנות הפרי מכל גיי> התמר כן הפרי הנמשך מהתמר כדכנעי אל השכל היא
'יקר הכל • !אחד אשר השליס שלמיתהתמרמצד נוכהבנתו צה׳ תצעיר ולהועיל
להשגתהשלמיתאמי שדשנלגמרלעלות כתמר ויוא אמרתי אעלה כתמר ע ד
אשיג הכי׳ הצן כראש האילן ויוא אחזה כסנשיני! !אמר שיהיו שדי ה ת מ ר
כאשכלתהנפ !הס רמו!תירה שנמשלה ל״ןוהוא שישתלם השכלבה!"יא ויהי! נא
שדיר כאשנלו הגפ; !השדר׳ החכמה והתירה כמו ש! כינ! !על המעשים היש כיש
אייייייח אפך כתפיחיס כמו שביארנוהו כמה שקרס כ׳ כל זה ימשך מדתאסדית
ה ת מ ר ע ; הצירה מוניבמיסלדעתאחת להשגת השלמת כמדובר ואתר אשד
כ כ ר ישיקתי לעל׳ת לק מה היאת אשר תאר כה את החמר !להשת־יש כ ד
ולהתענג בפריה א מיתכך כיין הט!כ!כוי והפכהאשר לא דכר כו כאשר דבר
בקומתה יהניחו לכשף הוא מפני שאין ראוי לצופי עם שאר האברים וכיאר השעי
לוה והיא להיותננדל א י ר וה מפל שאר האברים כ׳ בל שאר האברים הס נש-״ש
וציין שיתבטלו ויכנעואצהשבצ להתבטל כדי שיעלה השכל מעלה מעלה אמנם
החיך הוא כצי הדכוד השכלי והא שציח השכצ אשר אין ראוי לשתפ! כשאר
החברי;הח ׳ ׳ ר ״ ; 'א ח ; ך כיין הטוב בל:׳ר ש ל ד ב ר השכלי היוצא מחכך
רנה היא כיין הטיב שנמשל לתירה כמו שזכרצו •אל הדברים האלה״; השכליים
פשליילמעלה ומתקשר׳ עם השכלהפ על שהו דודו של השכל האנושי!עעצ כ״כו
היא
שיר השירים
נכ
?:א נדנק״זא ?ולן ל ד ד י למישריס שאינו כשלמיתשאר האכרייישאיצם מתדביף׳
עמהס כיושר עס השכלהפיעלרקכשנייתכשכיאל תעשה כי בויז שמתכטלים
•יהרגשס יתחזק השכל אך חכך והוא הדבור השכלי 1ה!א כנו׳ אל המושכל ה1לך
לדודי והוא הפכה הראשינה אי השכל הפ על למישריס והוא מעורר הדכור
כשהיא ישן יתר על מה שהוא ומחיק איתי •יא ד בכ שכת׳ •שניב ועקר יקר הכינה
גוה שכהשגתהשתלשלותהנמצאיס והקשרס וה בוה ע ד הפכה הראשינה כוה
Hגל
•תקשיויתאחרהשכלעס המושכליתכאמ!רוה1אהנרצהלריולביידרשכאומיאר
? •יד!
•שחעאל כל היודע שיעידו של יוצר ניאשיתמונטח ל! שהוא כן העה ואני ועקיבא
ערכיס כ ד ב ר :והנה הראבעול הביא המאמר הוה נ כ ס ר יהיר מירא ומהרס שיזיין
בומאטייאנ! כפירושו להספד הנויהאריך ככיאור המאמר הוה שהוא מ כ ! ל
שי
׳!גרונו
ה
ככיאור שיעיד קומה א ן לכי דרכיי הוא מיושכ על נכין כ׳ המכוון כשיעידו של
׳וצרכראשיתאימשיעור כמית חלילה רק השתלשלות הנמצאות כלס מהסבה
הראשונה וישיא לדעתי השיעור קימה המיכדכרי חכמים וחידותס ועל כן אמר
שמי שיוכה לידיעת השתלשלות הנמצאים על נכין נדבק כסכה הראשונה
וכהשבלתיואתמוכסחלושהואבןהעהולהיותשהואועקיבאחכירו ידעי והכינו
משכיל! ההשתלשלו הזה וראו העילס הרוחני בחייהם והשיגו התכלית האחרון
בורדעי שה!א התכלית אשר כי יתדכק השכל עם המושכל על כן אמרו שהם
ערכיםכרכר :ואחר אשד השליס לכאר רושם השגת התכליתהאחי!; &ה!א
הדכקיתאמיהשכל אנילד!די ועלי תשוקתו שהיא המשת!קקלהדכק לר!ד!שהוא
השי והוא השכל הפועל כאמור ואמנס אומיועל׳ תשוקת! עס שכפי פירוש
סמפישיסייל שדודו משתיקק אליו הנה יקשה להס מלת עלי שהילל 'אני תשיק תו
א ן באוחיעלי תש-יקתו אפשר שתהיה הבונה שעלי סיטלתהתשוקה אליי ׳תיקרא
התש קה הראויה אלי! מאתהשכל האניש׳ תשיקת! כלוישהיא מיוחד לו ית'
ואש
יהיה הפסיק הוה האחרון מאמר החומר שהשיכ על כל מה שאמר לו
השכל והוא טפל אלי! וזא אני לדודי ׳ריאינ׳ לעצמי רק לדודי כעבד לו וכל תשייךע
וחשק! להרבקבש• לשוב תחת כפא כבודו אשר משס חיצכ הנה הוא מטל עלי
וכי העי; מהעדר השגתושאיצ׳ משמש ל! כראוי ווא ועלי תשוקת ירי עלי מוטלת
יושיקתזוחשק! לש!כלהדבק אל המתים שמחנו חוצב שהיא הדבקייכ! ׳תעל׳ היא*
ואפשר שהסנה במאסיהחחר שהוא צעכר ל! ׳תשוקתי של השבל איננה רק למעלה
ממנו להי־נקעס המושכל!וא!עלי תשוקת! ר״ל למעלה מחני ולא אלי היא תשיקתו
שהו״משתיקק תמיר להדכק כשפל הפועל כ! כאת!'
הגה כפי ה ד ר ן הואשין פ ר ע י ת מ ו
אמרה כנסת ישראל להבה שיצא השדה והוא משל לאומות מכחיש׳ התורה שהם
כמדרגת שדהנערןישראלשהס בבית עמו ׳תיעל דרןשנאיכעשו ויהי עשו איש
«ודע ציד איש שדה ועל כן ״חד השי בית המקדש לישישהם מיוחדים לו ואינם כמ!
ה§זמיתהנל אשר •תיארו כסס שדה וכן אומינלינה כנפיים על ד ר ן שפיירש׳ ןל
p mמ ל ש ן בפיר? וכופרים והוא כאלו אשר כאו&ראן בני עשו שהשפעת להם
גככר׳פ
7
ו
כ ה ך ן
Ki'J
ך,
:־ ז
שיר השירים
<צוי:ל׳'בןוהכ>נ'לכנשתישלככל!ה שישגיח היא •תבםיבתיישכחיאשייצדעניי?
כערך האימית ? נ ל ?כיכרים כו יתבלן אשר על כי לא •:לשיב ע ל י ז לצובה
for
ולהזציאיחהגלי המריהנמהר אשר היא ״שביב! ואחי ׳שאס שיכינו׳ יילאז בא
שכס בוכרים כד א ג ר ה עידשמשייביא לרא':כאימ? הנבחרת שנקראיכרסייעד
נ ' » ב י ב ד ,כ׳ כ ר ? צבאו כיי/ישר כייוזשנשכימ? לכרמים כיי:
לכרטש
_׳
ואברה
סששיראיגסדלג!
שלמי באומה הגבחרמ מגל המדרגה הראשונה מהיותר שלמים א מ ר נ י א ? אם
כ י ח ? הגב; כ׳ הגפ; רמו לחכמים שמלם תנא ת ר ? שנמשל? ליי; כ א מ י ת ר
מ״נ?של ת ר ? ס ועל שאר יחידי שגיל? שאינם חכמים שלחים א ן אינם עמי א ד ן
שהם יודעי דעתימשכילים כתירה אמר פתק ה ס סדר ש?ש במדרגת ? כ י ; ד ש לא
נתבשלו עד״; ולא הגיעי למדרגת ענבים
יעל כתההמ ;:שאי; כהכ תרה אתי
הנצו הרמיניס יה; הרקניס שבישר' שהם מלאים מציית כדתי; כס! שדרש׳ ייזל •ע}
פסיק כפלח הרמון ר ק ת ן כויייא הנצו הרס ניס •
ואשר
ש שם תת :מ ש ת
ישרחלבכללה את דודיהלויתישיתקכניכל עמה שיהין שלשה הכתתהני יתל
נחצאיש כ״קוס אחד 1ה!א בארן הנבחרת שיביאם הפי חלבית קדשי הנה שש
ה ד ו ד א י ם תגלה כנשתישואלםלמיתה ודכקיתהעמ״תיו״יא שם אתןאתדוד<לן!:לרמ־ז
נהגו ריח אל שלחית עמה אחרה שהדודאיסשהס מין צמחי' כדמיתכנ׳ ארס קנונים !היא
משללעילל׳ ישראל !התיניקיתנתמ ריח התירה שהיא הבל פיהם של תיניקת
ב ת רה עד מפי עילל׳ס ויונקים •כדת עזו יוא הדודאים נתצי ריח ביי ולרמ ילנללית
המציתאמר ועל כתתמ כל מגדים שהמצית הס פתח להשגת השליית האחרון
ואמר שיש בהם •כצ מנדים שבל ההמון מלאים מצייתייא יעל פתחינ! כל מגרים כד
»הס חדשים שחורו כתשיכישצמהזמהס שצא הרי מעילם מעשיית המציית שהם
ישנס וקדמזנים כמצ!!ת וזא חדשים נם ישנים ואומ ד!רי צפנתי לן אפשר שהוא
מקישר למעלה שבל השלמיתהנייבכל חלקי עמה כלס צפני ב לי ׳תוצעכידת! יאם
שתהיה גורה כפני עצמה ויאמר שדודה היה צפיןאצלה נמצפינ• לבבה נ ג ל ו /ע ם
שלא היתה יכילה לפיססאהבתה אליוית וזא ד ד י צפנתי ל ן ׳ריאתה דודי ד ע
גינינכ? •:לן שצפנת׳ לך כקרב לכי תחיד:
יא£שר
פרמו באימי ועל פתחינ׳ כל
מ ג ד י ; שיהיה כל; •יק שר צ ״צ כעני; ה ת ר ה והחכחה שככל יזם וייס וככל ד ר
ודור מחדשים חרושים גדולים כחכמה וכמצפינ׳ התירה צמה שחיפיפיסעצמה
שאחר! הקדמונים!הקד»:ניס היו פח! פתח צהס שפתחי צהש הצמיד •מוסיפים
אחייכ עליהם י״יא יעל פתחימ כצ מגדים •רני ס ן על פתחיני שפתח• צפ הקדמיים
היכפנו עיר כצ מגדים כאופן שנחצחז יחד חדשיכ גס יפנים !כלפ צפינים צך
0׳
יחי ך להדנק כ ן כאמור והיא דקדוק נכון:
80ר! ל '
אהר
שכפרה שלמיתה בפרט*
מעשיה ככל ח לקי עחה אחרה כנש/ישראל שעם כל ע ב הכנתה נדחק דודה י <
מחנה תחת היותי קירא אותה אח מ• רעיתי ©ואמרה שחי ית; !היה היא יתיכאיז
לה וחצה וחפץ כדבק תה כמן שהיא הכנה כדכקית! ועל כ׳ לא אמרה מ• •תעי
אחות לן יען רצת? להוליעשלא חסר הדכקיתוצא צעדו מצרה רק מצד! •תיועל
P
שיר השירים
י
ע
לן שאיה חי יתיך כאח 5׳ !להיית שהיתה פיהכת דכקית! עמה שיהיה עיוה
כמדרגת האח הדבק כאמיתי אמר שלא
היה ריצה שיהיה במדרגת אח
גדיל!מה גס אחר ה״מ! נשי׳ אשה ו א ן כהיימי בחיר אימ מצי׳ אצל אחוימו
יושב עמו כ׳ כאבר •גדל יצא לחיץ י ד ג ר וידבק ככחיריסאתריסיגל כ; איירה
בה־מה חפצה שיהיה ד ד ה עמה כמדרגמ האח עס האחימאך לא כאח גדול רק
קיש ן " :ק שדי אמה שהוא משל אל היומי נמצא ודכק עמה ממיר וו א מ׳ יתנך כאח
ל• יינק שדי איי׳:וא יי ו ה שבמעט השפע שהיה משפיעהיא ׳מעליה והיומ׳ ממרנה
בדנקימהואהכמההנה היא הימה מנשק אימוומבקשמאהבמי ולא כמ! שאמרה
במתלה ישקני רק היא הימימ־קיא מ בכרהסיא בהדגישה שהוחמר צה בזה י ע כ
א-ר שמיד כמה שימרציהוא ׳תלהיויכאח לה א ן שימצאהו בשיק משק ל! ולא ינוה
לו כזייןמוה כמי שימשך כויו; לאשה הנושקת לחשוקה כשהוא אינו ממרצה לה רק
י ת ד שהיא ממינה להואוהכ אימה מאד כל ייה שמעשה היא לבקשאהבמו לא
•בוי־ ליל!יא אמצאך בתק אשקן גסלא יכיזו לי כוי והניישלבאיחאמצאך כ ת ן
חשק־ ר״נשאן .שאיינאן־ כלמידכקב׳ וחוץ ממנ׳ שנסתלקה שכינתך מיוני הנה
א:׳ אבקש אהבתך ידבק תך עמי זכי ולא יכין׳ לי האומית אדרכה ישכחוני כלס
להיימימבקשמהשלחימוהדכקימע־יך כאמיר:
ואברח
ע ד שים או חם
היה ממרצה היא יתחליה כמקיס שאמרה כהמחלה משכני אחריך נריצה הימה
אי״למעמהאנהגךאכ-אךאלכיתאח׳ •יישאני ה״מ׳ המנהיג אימןוה־־כיאך
א«
ה ג
ך
אביאך
אלכד!
אל בימאמ׳ זה!א כנייאלבימ המקדש במו שפי'רש׳ יל ושם מלמדני מ י מ ך ויה
היהליעטרמתפתרמשאניאנהגך ואביאך שמה אחר שהיה מכלית׳ בזה כדי
שתלמדני חקיךיייתד שתלמדני אשקך מיין הרקת שהיא ״נה של תירה והיא רמו
לעיין השלש שהשי ש תה מייני וממענג במרה וביינימ שעושים ישראל ועל העיון
אמר אשקך ״׳׳; הי קח ועל עיין היינות אייר מעסיס ימיני ולא אמר מאכילך
מרתוני כ׳ זה היה נשמע על המעשה החציני וזה לא יתכןלהשקית! אלי! •תייען
התענג אשר יתענג השי במעשים הטיניס היא על הרציןהט ככהכיעל האהבה
א!ייית׳ש:משבת»ה 0שהם נמשלים לעסיס הנמשך מהרי״ניש והואיישל נ א ת
ומסכים מכל צד:
ועל
שני חלק־ השלמימ האלה איירה שייתלו
ר מ מ ראשי וימיני מחבקני כי על ה־יעהיס הטיכיס אתר שמאל! מחמ ראשי
עד א ר ך ׳״•פ בימינה שהוא הע״ןכשמאלה עישר יכביד שהס המעשים הטובים
ממצית שחכם הס על ידי המתין ולהיות העיין המכינה כשש ימיני יתברך ׳!מר
נחשב אייר כו שיחכקהי ח :ק יחכיר עצמית׳ אך על שייחלו ׳מכרך היה
מיופיק שיהיה מחמ לראשה ״א שמאל! מאת ראשי וימיני מחבקני יכו' •
ואחד שכנה בשמאלי ימי הדברים הגשמיים שהס לשמאלו כאומרו בשמאלה עושר
)כביד!הדברים הריחניים יהשכל״ס בימינו עראירךימייכיחינ' כוי אייר שהדבר׳'
הגשמיים יהי! נכנעים ממיל מחמ ראשה!יא שמאלו מחמ לראשי לך ימינו ית'
םהוא כנ<׳ אל השלמו' הנפש״ תחבקני ויפי בבני שיהיו הדברים השכליים דבקים
יד
א
1
f-1
כ׳
ציכאייו
הה־ז
יאייצ'
שיר השירים
נ ׳ חבל צד ו וא דמיני מחבקז• ׳כייייכב־ל כ׳ בל •ב־; ליכל הבצל יי :.־ ־ ל ! ד י ל f
ךי״יכליןי עתו •מי אך לא חכר י ק ו צ צייתי כמו שימיה נ י ׳ ליי! מי י י .״ כ י ח ל< גי׳שר
ביאינ׳ ואיירה לכללשימעיסיק לל שלאיעיירו ייתיי־־ה בל-פעלה י ד ב ר ל
אתבס
אלה שבבר השביעם כתתלתדנריל כ:׳,׳ שנתי כראש הספ־ ליי -צל כ ש -־ י ל
השבעת׳את:ס בכיתירושלס אם תעירי ילש תעירר! ־׳מה־הב עד ש ת ת ב ז י ע י ל
אמרה כ׳ כבר השביעא מס וחתר שלשכיען י ל יעיר! ומל ׳עידרו י י מ ה י ה כ ל
עדשמחשןשאק הבל לוה שאם היש בח־ילמ׳ עציהייצה צעשימזהלנל כבר
גלתה רנייה !חכצה בשבועתה םלשביען לכל יעיר! ו י ע ר ח הלכתי ימ ע ד
שתתכן האהבה מעצמה להתעורר ווה! א:מ מה מ ע ר! !מה תעירו ו יגירתהכמיכ
כך היא כאל! אמר בבר השבעמ׳ אמכם כנימירישלם השביעה הנו למעלה ׳בכן
מ ל מעיר! !מל מעירר! א מ האהכה עד שתחלץ מעצמה כ׳ אתר שבכר ידעתם
שאי; רצוני ככך אכ מל מעירו אמש!מל מע דר! א מיבול ימ״ שכ לשיני׳ שראשי:
אמר אס מיציר׳ ואס תעירי 1יכה אמרה מה תעירו ומה תעירי! וכוי!לא מ ב א ר
לשעם כ׳ למעלל לשביע; כבעל על ו ל י כ ל ל!כירל לשכ ע ל שכבר השכיעם על
וה ושאין צ י ו ן לעורי האהבה ע י שמחפץ כאמור!היא דקדוק נ כ ; !ב! ממירן
ק!ש״תהמכישיס שהקש! צמה הםכיע; כעמים כ׳ א ח י שהשביע; יאש נה ל ב נ ת
ייושלס לא היה צ י י ן לחוירלהשביען שנית כ׳ כפי מה שכיישנ׳ לא השביען שנית
י ק אמרה שמני השבועה היאשינ' יביס! ייא! שאי; צ י ן ע י ל ע י י אמהאהבה
»׳' נ נעיס־ז ,עד שמחפץהיא מעצמה כאמור:
והנח כבי ה ד ר ן השני ׳מיישב! הכבקים
האל גס הס על נכין כשהחומר מתאוהלהדבק עם השכל והיו לאחדים להשגת
השצמותהאחרין וראשימאמריו יכמח דכר׳! מדכר לח מ ר ע כ ה ל כ ל ! א מר לו
6חיס לכה דודי נצא השדה!כ! נשכימה צכומיס!הוא עצ ד ו ן שאמרו ריל שאיירה כ:ש'
ייצ
להקנה ישואצצהקדושבויןה!אונ1צ!שצעיצס אלמדיננ׳ כיושבי כוכים שיש ב י כ גיל
י " *
< ד
' '
נ נ
6
ל ועריותלכה דוד׳ נצא השדה וסיוהנההכרן הוא רמזיכנו׳ אל המענגים הגשמיי'
' ' אשר ימצאו כיושכיכיכייועלקבהיותיצין החומר לש כלהבנעאצהשכצוצניח
כ
ממענוג׳ כשר אמר צנא השרה נצ׳נה ככפרים כ׳ שם יכנעהח מר׳אצ השכל
בכייחומהתעניגישאשיכפיפיסשלא׳!פצהחמילפיישמהס
יאמר
ב ע ד ! שס:
שמשס •עצו צחייגה אחיתי!מי עציונה כאשי ׳כיח! מהמעי גיס ויצאו
השיה והיא שמשם ׳שפ׳מו לכימיס אשי הס כנ״אל השצמית פ׳ ע צ ק :משל!
ישראל לכרסכא!מרוכרסה צכא!תביתישראצ!אמרש ראו פס הפרחה הצק
והואחשצצאומשאמוהתמראצ לצירל ולשכל שכאשר יבייש׳ירא! כל כ ח ת
הגין> שהשכצ משמדצ צהשמצש כמושבצימ כמקרא כמשנה ובגמרא א! ימי הח מר
א מ ד ד י ו לו להיות לעור ילהיעיל להשגת השצמ!תהאחר!ן ועל המקרא אמר
הפרחה הגפן יעל המשנה אמר פמח הסמדר שהיא מדרגה אחרמ שי׳שם יבאו
אל הגמרא אחר המקרא ועל הגמרא אמר הנציהרמיניס שהגמרא הוא דימה
לרמונים בפסקי לללכ!תאשר ו ב ו כמו ו ב ו ואחו ששש יתן ל ת מ ר את ד ד י ו אל
השכל
^
נד
שיר השירים
לשנל״ע־ ד!)5השגתהמ!שכל!תעצצכוןער<צאהכר< שלם י׳כל הגי אשר וכר
ב׳ כלכ וכרס כהייתכ כפרח והסמדר והקולא וכרהכר• לדמיו שאחר התחלת
הכיח מכאת השכל •ערר החומר !׳כצע להשגת התכלית האחר!ן כאמור •
שמה שאמר החומר צצאהשרהצציצהככפריםצשכימהצכרחיס וסלי
1א;-כיר
ה:א כלו משל שיהיה החומרמעירלעורלעש״תהפריכפעיצות השלמית ולומוו
טיחיתפ-ניליתהשכל המעשי אשר יבינה כמכילה אחר נגאהשדה צזרועתניאות
ליועשייהשלמיסיאמר נלינה ככפרים לרמ!ו על ההתמדה כמעשים שהכיאהאל
העיר!היציאה אלהשדהיהיה הפכק גדול א ן כשילינו כ כ כ י י ס כ מ י ן אל השדה
ירמה אל ההתמדה נוריעהלעשית פרי תכואות 1לרמ!!אל שלמ!ת כעןלויהשכל
העי! •:המכוניכגק שמשם תצא ״נה של ת ר ה אח' נשכימה לכרמים
צראה הפרחה הגפןפתח הכחדרהצצוהרמוניפ רמו לשלשהא!פגי
ואיברי
מיני ההשגית מהדכד המושג והתפכל אשר כאדם כ מ ד ע והנה על ההשגה
הראשינה שהיא כחושים החצ!צ״סאמרנראההפרחההגפ;!עלכ! תלה הראיה
כ ע י ; !ראשינה כה!:לרמוז ההשגה השנית ׳הס ה נ ר ו ת הדמיוניות אחר העלם
ה מ ב ט אמר פתח הסמדר פ׳ אחד אפיסת הפרח והעלח! יפתח הסמדר
קהצ׳ריתהדמי/ציית״שג! אחר המיחשותוכמ :שהסחדר יצא מהפרח פן הנ ר!ת
הדמיוני ת יתהו! !׳!חקי כדמיון מפאת החישיס כמדע:
;
יעל ההשגה השלישית
יהיאהפשפתהצירותמהחתריס <הםהמושכל!אמ'הנצוהרמ!נים שגל הח!שכלו'
יזתקנציה 1בא ס אלהשכל וישיבו השכליהמשכיצ!המושכל אחד מחוברים יחד
כח!:ר נרעינ• הרמון שכס דבקים והכזהויקראו כלס •חד רמין אחד ועליה'אמר
הנצ! הרח ניס יאמר התייר רול השכל כ׳ כאפר •תחילו כל ההשגייהאלה להמצא
נ ע ג ל יין ׳עייר גבה׳' !:השלחויהשלס נהם »א שסאת :אתל!די לן כ• החימר הוא
וארד
המכין לכל ההשיותהאלה על נכין:
אשר גלה החומר אל השכל
ד ד ן כלליתטיכהכנת״תשיקת! להתאחד עמו כאמור אחרששנ׳ חלקי ההשגה
אשר הס כנמצא׳ כפי ח״ירשהוידבר מיוחד אלי! הנה הנס כפעל בי א ן ההשגה
השליש ת שהיא השגת הצדית העצמיות מיפשט ת ייתמר הנה היא תליה כ!
כנידע!א ן ח'ק לחומי|כה!על ההשגה הראשונה שהיא השגיהתשייאחיהדודאי'
יתניריח ׳היא רמו לתש הי״ שיש אשרה א היותר מוגשם ׳.ישתלם כדודאייכפי מה
שנתכוהסכע״ס שיועילו אל ההריון 1על ההשגה השנייאמר ועל פתחנו פצ מגד•'
!קרא ׳ 1הרמי׳;יאל המחשכ•פתחים •עיהםפתח אלהמישכליתשהשבל׳פשינ!
מהצירית הדמיוניות הצרות מהתמרים כמדע!ני׳צא שהצרה הדמיונית היא
כתת אל ההשכלה !אמנסלא קרא ההשגה הראש נה מהחישיס פתח יען הס
יפירסחיס להיות שלא ישיגו המעט רק כהי!תינמצא שס בפ על בלתי נעלס!על
כן לאיכינהכשס פתח רקבשסרחכה שלעיר כאשי כיארת׳ כספר פני משה
אמנם הדמ׳ק ׳שיג הצורית הרמי ני!ת כ ע ד המינס שם!גס אחר העלמו ואין חק י
הצירה עס החומר נמגא כדמיקרק אחר םנתחק׳ כחיםיס כמדע ועל ק היה
,
,
יד
ב
2
14
הדמיון
שיר הש*ר*ש
,.t
הרס״; פתח סחר ש־!»!ין ב! ?;ירית הימי•:״־; ! י ; ; ת י ^ ״ ; . ! : :
ה כתת שהיא הדס״; ימצא! כל ה צ ל ת ה ז ־ ״ י ״ מ א י ו י ז י ; :ג • :שנים י
והיא סש! נפלא עי .הצ ר ת ה ד ס ״ נ ׳ ת •חסי ששי ה־ צב r :כ־׳-׳ ; ה :ר ־
,
הרח׳ נ״תכד׳ שיכשיטס השני מהחימר וישיכ! מישכל ת
,
א־וד ע ; ה :נ ל
והסשכילוזא לוד׳ צפנתי ל ן כל מר צפנת• הצדיתהאלהכד׳ שיה•! !,־ וישבו
וייג״ז
צעצסותם ש־הי! אחל עיין!ה! א רמ!:פלא משכים מכל <ד:
א!
תש קתהח!סרלהשגתהש .מתהאחרי;!היאהההנה הד5יש׳תאשו!כר:״*שי
1
היא הפשטתהצידותמהח י־רישעדשישיכהשכליה״ישביצ ד״ שכל •׳ח־ שמשי־
»שכ׳להשכצב5יעלאמרהח!מרבכלל<עסכלבחת• ס ״ ת נ ן כ י ח ל י י כ יה:ה
כנה החוסר ההיוצאנ׳ בשש אס! ש! החוסר ב׳ ״שש צ לדוק־סשךיי׳־״ תל הצח'
הדמ״ניתשהסשד<אמ!יעןמקרכמהחיסרההי:למניכי כאשר יצייר הדס-יי
האישי'יציירם ע 0החוסר כנידעומהסיינקהשבצכשיכש ש ה :י ת י־הי־ ׳־ר ת
בהחלט !׳ש!כ! ס!שכל!ת ועל כן אסר החוסר ככללי חל השנצס׳ ית:ך כ־ח צ׳
והיינו לאחליםלהשגתהשצמתכרעיםואחים כמו שפירש !:בהקדמת! כבילור
מוסורהנהמהטיבוסה נעיסשבתאחייגס יחד!כ!"יאיר ׳!נקש־׳
על הנ דית
הלמיוציותכסושוכלנושיהיהיונקמשסומפשיטהצלתייהס־ר
תסר הד ״ ר
כי כאשר ימצא אתהפכצ ב ה י ת ה ח ס ד הנ! נעדלי׳הס רו :־ תו י־בק ב!
בא־וצע!'הצלת הדמיוניותאשרילבק השכל בה; נהכשיטיה :־ ת כס י ר יא
אסצאךבחק אשקךוסיכ׳ כאשל <סנא התמר אתהשבצ בהיות התמר חיץ
מכעיצתיהסירגשתכס!ח שתי 10ישק את השכל כפ ב לחי ע ! הדסי; כ׳ ילקהו!
וימצא! ש ; החימר והשכל בהפשטת הצירותייהח סרכצ רייתהדמ•! •:ת ־ cנא
יביוילתתר כשלא ישתמש בי׳ חש ת ש ז ס ח ־ פ ה לניכייישהח:־ בת ש המשיש
שהוא חופה לנוירצהבזהעלבלהפעיליתהס סש תבאשי ת :ל י ־ ; .ל .צ ־ ׳ ;
I.
כן אסר שאו לא ׳ביו :ל! לתייר כאשר ׳שמשאלה; כל ויעיר להבנת הי״ שכ• ת
כנו•
וניאר
עיר הס מר א פן התאחדות ע ; ה שכל כ; י כ י ת פ ח c :
החצינ״םשהסאצצ המיחשיתבאומיאנהגך אביאך אל כיתתסיתללידני יד רחל
שאשקן׳אהיה נרכק עמך באמצע תהדמיון הנה כדבק ת׳ זנות ע ד ן אנהגך
שתשגיח גש במוחשית שיישיר! נ ג ד ן ו״ואאכיאךאל כיתת!• שהת שי; כ ל :עש
םארהכחתהס נקראים כ י ת ה ח מ ר אשר ״שיראית; השכצ צה״־ ;,נכנגיש
כלס !מישיייפ אלהשל״יתווא תלמדני •
ואבל
שיגיע החוסר כיה
למדרגה כלכךשלמה עד שהוא ישקה אחכאלהשכלמשקההשצחית!עלהחלק
העיוני אמר אשקך מיין הרקח כ׳ העיק נמשל אל היין כמו שאלורנ! כפירישנז T 1
פעמיי לבית ועפ שאיננו מי!חדהפיעל ה!ה אל החימר הנה הוא מכי• א ציו כמן
המשקה לח בילו משקה טוכ שהוא כסוסשסש להשקת׳ ועל כן אסל אשקן מיין
הרקח ולא אמל מיין לקחי להיות שאינו עצמתי בו והוא כמשקה! !משמש אל
השנל
נה
שירהינזיריש
השבי לבד!על השליו!' המעשי אייר מעסיס י מ ו ג ״ ח ד אותי אליו יען ה!א הפועל
ר׳ ת בעצם יאשינה ושלמיתינשארבשכל ונעשה ק:ין כ! כנודע יעכאמרשהוא
ינוקה! ג נ י י -ש י ; הוייונ׳ישי״ייישלחלהפעילת עידשארזלעלפסכפלחהרמין
רקתך כ! אפי' רק:׳ שכך מלאיי י׳צייכריו! ן!איי מעשי רמוני בככ! לעצמו להיייע
,
זי•,חד לו כאמרשהואהסיעלהחציצי!הקני; אשר בשכל המעשי בנהאיתובשם
עשישהדמין שד! החלק הדק!העצמויהיוצת ממנו!נשאר בשכל והוייוסל ״שכייייכל
צד וגאו!(ה0נהמ׳:ילי״ו *1תשיק'הח!ח'כהשג'שניחלקישלמו' השכלשהכ כשני
ידיזמרועיתי!שמאלוימין כ׳ השכל העיוני היא מפיג' בימיני למעלת׳!המעשי לש׳־!1ו
ואחר התמר שבמה שאחר מנ!1כ הכנתי והכנעתו אל השכל יהיה שלם בשני
יזלק*!כ<שי:יאל! יהיה תמיר תחתלראשייהסהפעילותשיעשה התמר בפעל ועל
החלק העיוני אמר שיחבקדומחץ שאינו מעצחית כאמיר יו א וימינו תחבק:׳ וכי'.
והשליש החותר מאמרו לעירר כל כתתי! כהשביעו איתס שיתעוררו להשנת
השלמות על נב!;!הוא אומרו השבעתי אתככ כניתירושלפ קרא הכחיתהטי-עיות
והנפשיות כלש כניתירושלפ כ׳ התמר ככללו נקרא ׳רישלס להיות העיר היותר
ממוזגת כאיכיות ״שאר החרצית כמו שה!א ת מ ר הארס אגל
שאר ח מ ר ׳
המורכבים השפליכ כמ! שוכרמ פעחיס רבית ואיור לבל הכחית הטנעיית
ה נ פ שיות שיעיר! ויעדר! האהבה השלמה אל השלחית עד שכהרגל הכעילית
תתכן הא ז ב ־ להחערר !!א מה תעירו ומה תעירר! יריהשכעת׳ אתכס מה
שתעיין ותעירי אתהאהבה יהיה עד שתניע האהכ עצחה למדרגת שתתכן
ל .י ! נ ח ת מ י ד ב :ס להשגת השלחיתיה א דקדוק נכין ז
ז־נח
כפ־ ה ד ר ן הואשק אחר השי' על כ מ ת י ש י ח ל מ• ואתעילה ק החרכיעל פרכיוז יו
ה ד ר ן שפירש:׳ לעיל כפי דרך רול שכל עלויה בל בנשתישדחלהיתהמן המדבר
בחת; ת ר ה ידביק שכינה •אחר חי וחי/האומה שנתעלתה ועוד עילה היא תא!
זע־ עתה מג־ המדבר ש:־," -לתה!-ש חיתי 1 .י :תשש היא והיא מתרפקת
ד׳תתנית ׳גלד רה כי!! ש כ ר ״ ,ש ׳ ! ל ש י ש ; לשי יזכיר!ה א נא לי א יר י־תתבר'
1מחדבקתעלר!רהיח מרלהע־ד השי תחת התכת עיררתיך כ; והנה המפיח
היא בנ״ להר פיני י פ י רש׳!להדיה אז כי־׳; יימן ת ר ה כמו התכח שהיה בי
טעם!ריח ולה״תשיזרול שא! נפה ה!א ׳תעליהס ההר כגיגית ואמלהס איש
יוק׳:ל! את התירה ״יטב וחס לח כיש תהא קבלתבה הנה כזה היה מעייל חיתם
השיחלהשלמתשיכירווידעישבלשליי״/״שעסהיח
מפאהתיר'!אס אי; כהס
תירההריהסנשאריסחומרייסיליז תשתלם גרתם כיו :שפירשתי על המאחר
הנו בספר מ י מ ש ה פיחשצכיןיהושמה שתייר פה תחת התה ח עוררתיך ירצה
כששמתי עלין חתההר שנקי תפוח כגיגיתהנה בהיותן תחתההר או עיררתיך׳
התעיררות נכי; חלהשגתהשלמית!שחה חכלתן אמך שהיא החומר אשר ממנו
יויצבתכייןאחרתילךואס לאו שיש תהא קמרתכ שהוא רמז אל החיייר ש נ פ ד
»1ליל'שיש1כ העפר אל הארן כשהיה בלתי שלחות כלל ו! א שח? חבלתך אתך
שה!א
מ׳ זאת
ע ל ה ס!
"שיי השירים
0ה!אהעכרוי!אס!שי;חבל״וצדהסש־ הרג־שה אייך י נ י ת ן הבלי :צייים
כ!ה שהם אישי האימה הנבחרת אש לא יקבל! א ת התרה וזא שיה חבלה
יולרתך!נפל הענק צר מיז שבהעדר קבלת התרה הי! שני מיצי ציריה !חבלים
לח מר אחד מצד הכשר! ואחד מצד הבשר צרתי שאי! ק שלאיש כלתי שלל־ת
התיייהייהייייזליול באימ אדם אמס ימס קר!״ ירש יאי; א מ! מכחיש׳ המרה
זאכי
להעייהשיתכיאחישקבלההתיהמעתהיכיל
#יביי
קר״יסאדכיכ!'׳
'׳ ל ר
והנה הככל הול יי<! על שלחימהע״ן ועל שלחית המעשה כי כאשר •הי־ האדם
כ ר ו ה ס לשיכ אות׳ •תיכחיתס על לכו שיהיה שס ע־׳ה השית כקרב לכה!כחית :על זר״ש
ל
ב
שלהכשצ• חלקיהשלמיתהנזהאלהיו עמ :כ ש!מ תעי!נ! המבינה כלכ יזא ש ימני
כחתםעצ לכך ועלשלמיתהמעשה הנההאצה״עמוג״כככל א ש י הא ע ש ה
ר א בתתה על יי עך •ריב-עש• יל יך •ייעיךשה :ע שיס המעשה שימני כהש י .כ
כחית; קייס עלי! !אמדעלוריעךולאעלירועיתיך לרמי' שהזרוע הימני לבי׳ ה א
י:יי! :נה כמעשה הטיכ!השי׳אל׳ היא המכינה במעשה הרע י י מ י א דשליתנא
ועלכןאמרכחיתס על ורועךלדמיועל הצד הימני שהיאימו אל המעשה הטי .כ
כנו־
ורבו
לעני; נעלה מאד כשלמיתהלכשיהשאריתה מצד שלמית העיק
וגס חצר&למיתהמעשה והיא מעאת האהבה היתאיה כנסש מצד המעשים
והרצו; השלפ והיא שלמיית השכל המעשי כ׳ האהכההיאקנ׳; ב נ פ ש א ש ר כ ה
מתדבק הנפש בסבה הראש נה !היא התכלייהאחרין כס! שהרחבת• על וה
הדרוש העמק הביא ר ב כ פ י כני משה מאמר ע ש י ר י ! ג ; ככפר רעלה למש־
וכהכר הנהגת הח״ס כשחהבהה א התכליתהאחרי;המתחי־3תחחרההכרה
והעייןהשלם <כן אחי הי׳עשה הט כ ועל שלחית העיק ששב המשכיל!המישכל
הכל ד נ י מחד נחשד ישכיל! ככבה הראש ניאחר שימני כתתם על לכך לה״ת
שככל הפעילות המלאבית׳ית לא תמצא י׳לאכה שי-צא כה הפעל והפעיל?
והפעיל שיהיו שלשתס אתד רק כפעילת החתימה כ• ככל מלאפ? לא ידבק
הפיג׳ ל כפו;ל רק צ׳ ר ה פ ע ל ׳!חקק בפעל לא צירתהפיעל עצמו אמנם כחתימה
הנה כאשר ׳חתי' הארס דת עלהשעיה עכחיתפ של ברול א! כלאחד מ ת נ ת או
חיייר שיהיה הנה צירייח משה א השטח האחרון אשר כרושם החיית׳!עמק
נשעיהונמצא שטח הח מס !שטח השעיה שהוא הנחמם הפ אחד ושב! כשטח
השע ההח ת' ׳החמייפעלתהחמימהשלשתם שטח אייהם אפמו הש״ל והמשכיל
והמישכללייעמיקייבוהיטביעל כ! יאמ]שלי׳יד העה שימני כח תם לרש סהדבקו'
ילהיר׳ע! בדרך משל כ פ ע צ מ ל א כ ת ״ ת הנראית לחש שהיא כ ע ל מ היימימ?
עאמןיועל כן אמר השי' שישימי איון! כלכ!היא השכל כת! הח מס שיחתמו כ! בשכל
ויש!ב השכל והמשכיייהחושכל שהוא החימרבר אח' !השי שהיא ה פ ע ל בשכל וה
•שפיעכוהוא כמו החימ'וישימ!הח משהוא נמשל לשי כשכל כמ! הח מס ג נח מם
שיה׳! אחד תא שימני כחיתס ירשים א ת׳ על לבך כת! הח מס כנח ztוכוי• ועל
שלחותהשכלגם הוא בפעיל! אחר בממס על ודועך ששיא שלסויהשנל המעש•
,
:
אשר
נו
שיר השירים
אסר מהם תמשך האהבה • ולמאן ד 5ל י ק מיניה אמר כי עול כ״ת אהבה ירצה
האהבה הנמשכת חול היא ע1ל יקשה !יהי• ת ההיא קשה מהכל כך האהבה
לעילה היא לייעלה מהכל שיא ייצא ד ב ר כעילה שיבהיר א תה והיא נשאית
ק״מתלעילס ־ יעל העיק שהיא החכמה ע י קנאת כ ביים מרבה יזכייה אייר
קבה כשאול קנאה שהוא קשה יותר מהכל!היא נשאית ק י י י ת כאמיר •
ואחר
פ ר ב פ ה הס רשפי אש חיקה מאד כמ! שכרם׳ ול שחלת שלהבתיה הוא אש חזקה
נ י י ד ועל כ; אמי רשפיה רשפ• אש שלהבת יה ר״ל כגחלי האש של האהבה עם
לשיייהכ נחלי אש חזקה מ י ד ואס מלת שלבית יה הס שתי מ ל ת ותהיה כחן
כהררי יל!כיירחרשהיא שלהבתשצ הקיבה הנקרא יה כ׳ כיה ה ציר עילמיס
וה!א רמז אל היית הרהבה חלהית ועל כן לא תכשר כעלם אשר על כן אמר
פחים יביס לא •יכל׳ לכבותה ונהיית לא •שטפיהוה•א משל לתוק קייס האהבה
כשי איור שתשתלם הנפש בהשהיא נםאיתבאהבה ההיא ובה תדבק עמי יתב'
כאח י ! י א חיכ יביס לא יובלי לכביתאתהאהכה ונהריתלא ׳שטפיה ועל כן אם
ית־ היש אתכל הין בית• כאהבה כלומד להפשיר אותה או להמיר א!תה בפרש׳
כ י י ב י י ל י י ע ן ח ח ש ת פ ש ד ב ש ס איכן בעילם אחר שמתאחו ת מתקשרת ןבנפשו
ו־אפ־םר
פ י ה י ה ת מ א ס י ת ו א י ש א ת כ ל ה ו ן ב י ת י כאהבה כאל! אחי שאם
יו נ; איש לקנתאיתה בכל הין בייתי בוו יכי :1לי יאחר שהוא י ד ע שא'א לקניתה
?נפש י ק
עצידיהעי;הםלסוהחעשיסהט!כיסשאסית;איש את בל הין ביתו
להשיגה בח ינון .ל! יעי חינה מ!שגתיק בקצין השלי כנפש כעיין וכמעשה כאמיר
וזיז אשית; א׳ ש את כל הי; ביתי באהבה כיו ׳ביו! לו שבל תכלית וכל דבר יישג
באליצגימתיחסחל התכלית ואל הדכר ההוא מ י ד ע ואין ההין מתייחם עם
ל י ה ב ה י .ל כ; יכין! לו וכי' •י
יא£־םר
לפרש הפס קיס הלל! כפי י ר ן כי'נ'נע'לנ5
הי׳פישיבפפירשי כלסשגירתתחתהחפחעיייתין הס דברי המתרפקת על
יי דה ׳כפי ה ד ר ן הו אש״ ,נאחר שהשי ח מ י על מ ס ת ישראל ח׳ יאת עילה חן
המדבר רל מ׳ וחת היא להי־יל העילה על מדרגת המדבר שכלי והוא מלשון
רביד כמי!חדכרן נא ה ׳היא כ׳ הארס סתם הוא כעל ח׳ מדבר שכלי שצירתו
נזנליתעל כל שחר הבעל׳ ח״ס יהאיחה הישראליתיש לה מדרגה אחרת למעיה
»<נל האדם המדבר שהתירה מעלה איתס חריגה אחרת עליונה ממדרגת כל
6דסשכל<!זאמי יאתעילה מן החדיר ר יל עילה ממדרגת הבעל ח׳ המדבר
והיח מתיפקת ומתחברת על דידה •תייאומרתלי •ת'תחת התפיח עיררתין ירצה
יוחת הגלגלים הדימיס בכללותם לתפוח כדורי׳ עירותין חשש מהעלם השפל
להרבק ע מ ן יאומ ששמה חבלחן א מ ן מלת שמה שכה אל התפיח יהיא כאלו
אייר שנילד ייתפיסס מציא תי יתבעילס השכל מ צ י תניעת הגלגלים על י י ן
שפירש! המפרשים כמאחוויילמרגלית ט יהה׳תה תלויהנציארי של אביהם
וכשמת תלאה כגלגל חמה!כויויא שחה חבלתן אמן י י א מ ן שהוא גלגל חמה
! י י ל י ת ן שעוני א ט ב ע ן בעולם הגלגלים הדוקה לתפוח חבלה • ו ל ד מ ן :
ואמרח
שיר השירים
•*אסיה
ע י י כנסמ׳ סרח ל ל׳ ׳תישי״ •:כת מ :על לכך כה ת :יגל יי״:ך ירעם
היומי תחתהתפיח כ עילם השפ ל מת מעיל־ הגלגלים יזנה חתר שש ־כ עיירתיך
לה־כק כ• בתכלת׳ ׳תייתך נ כ׳ •; -־דך :ג •:־ •.ה:ה ״•ה
י :־ י י • :־:,־.־»
בחתם על לבך שאהיה דכק ע מ ן כל כ ך כ ח י מ כ ע כ ה נ ח מ ס ״ ־ ׳ ״ י ה
•: : iם
אתה לחותם ע ל ! ח ש כ י י ליכ ר ח מס לכו כעי; ; : . :ה ־ :׳ :ל• :י י • יה ־ ב י
פעיםים סייו; בזחעא! כיד כ־• לזכיי ה ר כ י שי צ־ם לי כר!.־! כת ת :על •־ .־ :
וא־ייה ששאלה כלוה ׳עןעזהכחי׳מהאהכהתל־יימ קשה כשתיל ק ד ז ת ה פ :ת
העלם העל•!; הדבקים כ! יתתתיד ועל כן יגתה גש היא להד-ת לעל• :ש
!להדבקת׳ ׳מו״זאקשה כשחילק:א ה רשפיה הם ר שפי אש חיק חא־ על כ; דגי
ממא!ה אל האהבה העוה הזיימיאמשיתלממחך שיח;׳ כחי תם יפי :
יאמרו־,
שחים רכים צא יובל! לבב ת חת היוהכה והקנאה ה :׳ ! מ ל י ת לא
ישניפיהואפשר שהיא עד שפירש! רייל שחים רכים י מ ר ת הם חיה שלח ״כל!
לכביתאהכתהשיככחהשהואטיככשישרחליגישיש רצינו •של מקש !חבק*:ם
צהדכקכ״תייוהיהחכ!!; ג כ כאימחםיתןחיש את כל ה ן פית׳ לקלקל החהבה
ביו •כיו! לי כאיש; שלא בחוקה״בילתוכ •לא ב-יי! י רב י י פ נ ו לקיק-האהבה:
א מ י ת יינו יכ'£
קיגשה
והאחר השי עם כיתד״ !.עד נעשה חדש כ ת ח ת צנ! ק-שנה •י כ:.־ל,
׳שיהיאאתיתינ׳ צחה שחשכצתבמעס התירה שבח! כה התחי־״ת שעל דרך !ה
קראה הוא תיאח תי רעיתי ואייר שהיא ק־שנה מכל האיחית כת ח נת ח ר ב כ ם
ייכל העחיס כ! ואחר ושלים אי; לה הוא דחו לדרי המבינה א׳ לשני חלק• הש;חית
בפיעל הע״ניוהחעש׳ שתואמו׳; ׳שלמות האדם ח; לתירה שבכתב ! מ ר ה שבעל
פהשבלאלה ימואר!כשדיסאשרמהםיצאהחזי;למנוקיתיימימצ!יכה־ יעל כן
תחר ששדים אי; לה שלא נמצא ככנשת •ישראל השלחימ בפיעל כדי ש תהיה דתייה
להדבק כעליונים כמו ששאלה היא שימני כחימם !כחמה נעשה לחח מנ! כ׳ ם
שידובר!׳!שכל בה!נשגיח כה להעלימה מעלה מעילה כהיימ שאי; לה ההתחלית
המכיאית אל החריגה שידובר כה שהם השדים הצי':
^!L^f
י יי־
ואותר
שאחרי כ ד ת
מהלעשיתביוס שידובר כה אחרי שואת יעשו לה שאש היא חמה כצידה נגד
החוחשיתולא יצאה מהדת הנה על גו־כ הכנתה זאמ 1הזכ!ך השלם הזה נכנה
עליה ישיימ כפף!מעלה למעלה ראש אך אש דלמהיא שכמתה כמת אלהמ חשו*
יהיוורגשימ עביה חק הפרה ברית נס אצתני נציל עליה לית א ח צהכרר כ׳ניצ!
י ה ו ב ה !כינה!נכגירהדלמ אחריה:
ו
ע
' י '
והיא
פש מעהאמדכר׳ דולה !בימ לי1:
משיב אחריה!מאמר לי אני ח מה בצרה כלומר ששמרה כל המציין ולא נגעה
בדבר איסיי אפיל! כמלוא ניחא!לא ע ד אלא שחה שאחר! ששדים אקלה אי;
צריך ל!חר שיש לה שדים וייו!ן דכילא בה אלא ששדיה שלחית!חיק מ כחגדלית
בקיוס התירה והחציתחא!שדי כחגדליתיהש דלתי הע•׳; והמעשה כאמור!אחרה
אז כשאמרה וה הימה בעיני! ׳מיכחיצ 1
fש ל י ם ב״ ,העלי;׳:׳'!המת ז ניס עד שארזל
כל העוסק ביערה לשמה משים שלים ביי החליא של מעלה ובין פמליא שליישה
וכוי
גייר השירים
יח גה
זב!'׳*א א! הייתי כעיני! כמוצאת שלים:
נ?
כפי הדרך השני א כ ש ר נ י י נ י נ כ ״ ז
שיתיישב! כל הששה כ כ קיש הללו שהשכל הוא המדבר על הח1מר אשי אלי! כי!
קרא החומר כמה שאמר מ״תנך כאח לי ׳ונין שיי אמי יכו' אנהגן אכיאך יכיל*
שמאל! מסח יאשי וכי' כמוי,שכיאיני0יועל פ ׳ ה י ר ך ההיא השיכ השכל וכה
אמר על ה ח מ ר אפר כנה אות! תמיד כשם נקכה ואמר מ׳ ואעעולה מן המדכר
ירימ׳ היא ואתהעילה כמעלה גיולה ה1את שנכנעת אלי ו ח ת ח נ י ת ע ס י ו ד ה
כהיותחק!רה והתח לתה מק ס ח י כ ! מ ד כ י שמס!יא מ׳ ואת עילה ק ה ח י כ י כי
החמרמצדעצמוהואשחםוחרככחומרכריהיאמתרפקתומתחכרת על דודה
ואימר לההשכל כי הנה או כשעמדו ישראל תחתההר שכפיעליהס הכה אתההר
ה ־ י־הלתכ rכמו שדרשירייל כמדרש הנה אי היה השכל מ ע ד ר את החימר
שיהיהנכנעאליוכ׳ בזה יקבלו אתהתורהסא תחת התכיח עיררתיך !איור ל!
עידהשכל ששס נ ל ד הח!חר שאס לא היה מסכים או מצד התעיררותהשכל
לקכלאתהתירההנהלאהיהלןמציאותקייסכמושאמרהםיואס לא! שש תהא
קבייתכם יפי יעל כי אמר השכל אל ה ת מ ר ששמה סבלה אות! אמו כי על ידי
ה ת ר ה היא כאל! נ לדה א! •
ושאל
ממנה השכל שימני כחותם מיוהוא ע ד
מעזי; תת׳ ס שהחתימה נאמר כהשאלה על הדבר שלא יצא החוצה !לא יתפשט
ועל ק אמר השכל אל החומר שישים אות! כחיתס על לכ! כשלא יתפשט לכ1
לח ש ב ״ ס ש:׳ת ר ע ת ולא •צא החיצה חמה שיסדר עליו השכל וכן המעשים
הנעשים בורוע שישים כהס חותם השכל שלא יתפשט! לכל אשר •חפין הכח
קמתעירר והכח המרגיש רק כעצת השכל 11ש שסני כחוחם ע ל ל נ ן כ ח ו ת פ ע ל
וריעך יבויואמישכיה נשיג השלמויתהאחרון!תתה!ה האהכיאל השיתשהוא התכל•'
האחרקויאכי עוד כמותאהכיקשה כשאול קנאה מהשלמיישמשיגיס התכלית
האחרון ודבקים בסבה הראשונה ורשפיה הס רשפי אש חזק שלהכתיה וחי'רכים
והס הבחותהגשמיותלאיוכלולככותאתהאהכה באשר תתעצם כנפש !נהרות
התא ותלא ישטפוה ואס יתן איש כל ה ן כית׳ להסירה ולהפסידה אחר שתתהוה
כיו •כוו! לו כחוא מיס רבים לא יוכל! לכמת את האהכה הידוע כה״א היריעה •
שהיא אהבת הטיב במה שהוא טיב אליו •תיונהוות לא •שטפיה . 'o
ואדור
םאלהשכלחא׳תהחמר שיכנעאליו ברצי) וכפועל שלם אמר השכל אל
הכחיתהנפשי!'שיש לכלליתס אחיתקטנה והיא החימר וקראה אחויעי שביאות•
גחומוו הנה ״ה ט בימה נעיס שכת אחים על חבור החריר והצורה • ואמר השכל
שאין לחוסר שרים להניקסהסאתהשכל להעיר להשגתהשלס!'כראוי והוא כאלו
אמר שאינה נכנעת להטת אל הס!שכל!ת ובכן מה נעשה לאחיתנ! ואת והוא
התומר ככלל! כיוס שידובר כה!הוא ׳וסחתונתהעסהשכל שיצטרך להכנע אלי!
נהייתי עיכק כעיון ובהשגתהשלמותהאחיו; ו!א סה נעשה לאחיתנ! ביוס שידובר
בה יר בי כ שידובר הדכורהשכלי שהיא הדביר סתמי נ א מ ת ו״וא כייס שירוכר
ג ? כלומר כיוס ההשנלה-בהשתתף השכל כהיועלחההסכסתהשכלעס הנחית
ט!
א
1
!5
הנפשיות
ש י ר השירי £
הנפשיותשאס תהיה תיקה בשמירה מהתא •תיהנטיד אל ה״יחשייע׳־:ה::ל
פיעל כשלת! כתמה נשגבה־ הכה א! :בכה עליהטייתכפןיצ-על־ה י ׳־* תה
,,
ועליה יבנה השכל כנינו וישיג ה־יישכלית פרא״ !!א אש ח ״ה היא נבנה על־ה
*
ט י ר ת כ כ ף י א ן א ס היא דלת פ ת ח ה יול התת! ת !נ תה מל ה״ יושת צ י י ן
להבדיל ממנה בהחלט ייא אפ דלת היא נ צ ר עליה ליח א ר ז :יהשיכ החימר
וא ־׳י אני ח!מה ׳רישהיא חיקה מאד נשמירתהטיב!כהרה־ןה ״ ה ־ .ית כנ! ׳'א
4
אני ח יה ואמר שלא די שיש לה שדיס להעיי מהפ להשגת השל־־ ת אלא ששדיה
הכ כייגללית חיק ת להע־ר מהסיאיזר שאז היה התומר כעיני השכל כמיצאת
שילום שהיא שלפ החומר עס הצירה •!זח אז הייתי כעידו כמונאתשליס:
פיצית
יז הגד,
כפי ה ד ר ן הראשון אמרה כנהתישרחל שהיה ל! להכה שהשלום שלו
ב י ס היה כ י ־ והיא אמרה אית! על עצמה שהיא הכרם שלי בא מ'כ׳ כרפ ה'צבאית כית
'*׳ יי
0
ישראל וזא כרס היהלשלמה ככעלהמו;שהיא האומה הנבחרתבי; מה׳"א בכעל
המין ׳הלק שכינת! ודבקות! ממנה והניח א תה בגלית ביןהאימיתווא כתן א ת
הכיסלניטייס!הס שאלהאומית שהם ש!מרי'את ישראל כגליתס ל ' כל :בכל
כה כאומיו׳אכצואת׳שיאלכפלכהיזא אישיכיא כפיי! אלף כפף יי'איש איש
כרםיפילי מא!מיתהעילס יביא בפרי! של הכרס הנזיאלף בכיי ב ד ר ן הפלגה־
'
3
נ
י
ואבר"
עיל פ׳ פרמי שלי לכנ״ליכלמ׳המיוחלתל׳ שהיא התרה הנה היא לפני!תארה
התירה כתאר הכרם ע ד שדרשו ליל ככ• טיטס דודיך מיין יותר מיינה צל תירה
כ ׳ ״נה של תירה היא הדיבןמהתירייהתירה עצ־יה היא הגכ; י ־ 1כרמי שלי לפני
;
ואמישהאלף שהיו נהנים ממנה הנוטרים יהיה לו ית שהשלים של! ו ה א התיעלת
הנמשן מהתלה להלכק בז ׳תיועל ילה וזא האלף לן שלמה להדכק כ ן יהתימש
י מהאלף שהס מאתים יהי! לכושרי אתפריו של הכרס שהוא למיג״נ׳ש כה שהעיק
5משלל»ן שהוא פר• הכרס כאמ!ר ויהיה ח מש השכר למע״יניפ בה על דרך חיים
היא למחזיקים כה!כמ! שכרש׳!ל שהם תשלומים לתלמיד• חכמי'כמי ,שנא ליושבי'
לפני הייהיה סחרה!אתמה וכזי והזכיר החומש לתת כ ד י ן הנה״; יק ההקדש
היושבת משלם קרן!חומש!וא ומאתים לנוטרים את פריו
ח^ף^
!היתד,
תשבתהשילכנש"
ישרהיושכתכגניס חכר׳סמקשיכיםלקוצן כ״ריאתכנשת־שר ה• שית בגנים
בגלות חוץ מביתן נאוה קדשמפיורתכין העמים הנה השכלים הנבדלים ישלש
חבירןבהשכלה!בדבקיתעמ׳הם מקשיבים צפני א ת ק צ ן ינהניסמיינה עצבן
כרחדודי השמיעיניאותווהגביהיעורק׳לןכתפלתןובעכיןבתורת׳־•
והיתה תש כתה
ו ד מ ה ל ך אליו ברח דודי ודחה ל ן לנכי א! לעופר האילים עצ הרי בשמים כליי שלא ישפיע
השפעת! בה בהיותה חיצה לאלץ כין האומותלק כש׳כלח ויכא לשש׳ כביד בהר
הקלש כילושליס הדיס שכיב לה והם הרי בשמיישמליחיס מליח התילה !השפנה
שהשפיע שם שפע שכעלצון ומלא בלכתה' ונא על הלי כשמיסוהוא מקיס בית
•י ג נ* f;sקדשני יתכארתח תבנה יתיכיק במהרה כימיל:
נגנים
הוא נאמ'כיחי,דעל העסקים נתירה
וא£ישר
ובחכמה
שא מ' ה״שבת
והגנישהש גנות יפריש׳
קחנמ
נח
שיר השיריבז
וזאכמיואמר שכאשר יהיוחבריס מקשיב׳' כהלבהובאכמה שכס מלמדים לאתרי'
א! השמיעיני את קולו כהלכה ערוכה ככל ושמורה למרה ולמשרה על דרך שאר
יל שאין לו להגה בעולמו אלא ארכעאמותשלהלכהבלכדוכויו״וא המשכת כמים
הס גני המכמ' כשחכו׳ימקשיב׳יהתוריוהחכיוילאחרייא! השמיעני לקולך ואפשר
שתהיה מלת לקולך דבקה עם מלתמקשיכיס והוא כאלו אמריכשחכריס מקשיב׳'
לקילךשהיא הקל המיוחד לך הקיל קול יעקב קול החכמה והדעת או השמיעיני
אחה פ מ הק ל הנוי
והשכר!
כנהתישר'ברח דורי ודמה לןלצכי או ל ש פ ר
האילים כוי ויובן ע פ חה שכתב הדמע יל שהצב׳ ו ש פ ר האילים הנויכה הוא המין
ייהננ׳ אשר סיפר עליו שיצא ממנו המור הנקרא מיכק כהרים מיוחדייםמתחכר•
כ< וכחכך ההיא יצא מהם המור ומריח מרחיק ריח טוב וחיק ותהיה לפי
וה גורת על הרי בשמים דבקה עכ גורתלצכיאולעיכר האילים והיא כאל! אתר
ודמה לך לצבי א! לעיכר האילים כשהם מתחבב•'על הרי כשמים כן רמה לך
דודי כהסםיצאהשכעתךוריחןהטוב בירושלס עיר קדם אשר הריס כ כ י פ ל ה
1משםתגיעלנ!הנאהמויחהשפעהנשפעםסממךכשתת1יר
שכיצמך לציין הר
קדשך כמו שנהנים ההולכים כהרים ההם אשר השאירו שס המיר הצבאים או
העיפריס כמי 1ה!א משל מכביש מכל נ ־ •נא מ להכנת השלמוממצד השפעת!
המי:מדמלו׳מ'כתקיסהקד!שהנ׳5שה!אסיועועורגחל
והגה
אל ההצלחה
כ מ
' י
פפ׳ הדרך השי׳ אמר הכחהמרייה כעל עצמו כרס היה לשלחה ככעל
המין ׳ריכרפ היה לשכל האנושי השלם והכרם הוא הכח המדמה או הדמיון שמהם
א כ ל השכל הפרי והס הצר!מהדחי!ני!מ ועל כן היה הדמיון כרם השכל כמו
שהחושים החומריים וככלל הח!מרה!א כרס הדמיון ואחר שכרם השכל שהוא
ה ד י • ; היא ככעל המין שהוא החומר מירכה מהמון האברים כלס חצונייס!מימיו'
ונתן הכרסלניטריס והס הכח התאינ׳!הכעסני אשריכללס כלס הכח המרגיש
ואחר שאיש מהם יביא כפרי! מהכרס שהוא החומר עם כלהאכריס כלס א ל ן
כפיי!היה המשכר הוה לכל הפירושייבררך הפלגה לוחישהיו נהנים הכח המאינ•
והכעסני מהתייר כהמשכה אחר הדמיון ככל איימנפשס והכינה כ• כהיויהדמיון
נ ש כ אל הגה מהלל! הכעסני והמאינ• כת! שהוא כשאר הבעל׳ חיים •כיאו אלן*
ככן׳ כל!מרלכלאשר<חפצויטואתהחןמר!מלת נתן את הכרס הוא כאל! אמר
ע ו כ א ת ה כ ר ס ע ד ולא נתן ס׳חין!כוי ואפשר שחלת כסי! ה!א מלשין ביסףשיטו
א׳תולכל אשריכהפי כ י כ א ש ר ע ו כ אימי אל ה כ מ ת הנוי יעשו יוה שירצו ככל
איתנפשס
זנאישר
שב הדמיון להתאחד עם השכל ונפרדמהכח הכעסני
והתאונ• אמר כרתי של• לפני ר״ל כרמי שלי שהוא החימר עם כללות החישיס
החציניי הגשמיים הס לפני כ׳ מהם ישתמש הרמי!; כמושהשכלישמחש מהדמ״ן
כנורעוזאכרמישלילפניוהנטמנכיס שהאלןשהיו לפחית הגש־וייממהחומר
פיה•! כלס לשכל להשתמש השכל מכל חלקי ה ת מ ר ייתנו חלק חה אל החומר כי
6׳ סיכשר להתקיים בלתי הפעולותהחומריותכצד »ה!על כן אמר שיהיה הח!מ&
)11
נ
*.
15
לנוטרים
'!MV'9;F
שיר היטיריש
למטו״םאת פריושלסהכחותהנ׳'•
ריייההשכלי-״בלל־תהז-י
יכאעיי־
והרימון׳חד להתאחדעםהשכל ממרחצ נצלית הסייככ כלי שה׳ח החימר עם
הלחי•; •ע :כל שאלהכח ת היושבת כנ:ים ח:ליה ״ק•:כי :לק לך•רילתהת ־׳ר
ה־ישנתבמישלעשתכליל-עלההנה •׳ •:ש -י r - r - iז • י :״ ה כ ח ה - : .ת
,
שהסחכלישכהשגת האחתיית שהם מקשיכיכ לק ך כ־• לה:נע אלי-זהי חח'
1
חבליםמקשיבים לקילךואתהשמיעיני גם ל״נתחחד כלנ׳יח־ להשגת השל־״ת
האחרון חהו אומי השמיעיני והשיכהחוליי ככלל! שיבלח היא מהחימר וידמה
לצבי או לעופר האילים במרוצת• •ילך לו על הי• כשמים שהש הנחית לנפשיימ
אשר מהם יוציא הוא הצירוח העצמיותמ פשטית מהח!מר!יא ברח דד• יד" ברח
מהחומר שאין ל ך ע כ ק נוודייה כמריצ־ך לנביאי ל ע ב ר האילים ?:א ודמה
לך לצבי א! לשכל האילים ואמו ש ה נ י ח ה תהיה על הריבשמיכ לשר מהם
יצא ריח השלמת שהם הלמיק !הכח הויכו !השיי׳ר וחמיהס אשל ׳כשיש
השכל מהם הצומת הכיללית והעצמ״ת וישב השכל!המשביל :המושכל לכר
אחל בעצח! שהוא התכלית האחרין אשל לנכש יהשכל האניש׳ יעל כ; :ת ם
וחתם המלך שלמה עליו השלים ככל! וה הנכבד בתכל ת האחלק שהוא
היה ה מ ק ! אצלו מתחלת! יעלם פ! אשל ב! תםגהאהבה אליו ׳תיוהלכק ת כ»
וה כל האדם ובוה השלמנו מה שראינ׳ לכרש במגלה הזאתכיר
אלר׳נוהטיכילעלינו:
WW0עשה מינניל?וישמין* ני *שיונימ למשלים ה י י כ ת עיייש v t
הנננל הוה ליום השי׳ נ־:
נ.יני1vp:t׳z׳ fz:ני-יז ג־ f
*»OTEמפן5
הסנהיי'
׳ניגגנו להשלים ש * י » » ג ל י ג י נ א ו ע ל ק י * « צ ^ 0
!
•לי(
I3J
פירוש ממל*ת רות
_Jין׳ U
_.
12״
י'-־*־׳
י•
*•
י
י*
..
"••!v
v׳ 1׳1׳— ^//׳׳»%
,
*^י•
איפצי מיני הרפתקי רעדו עלי וצרות
י/ד\£
^ f i
יכויסבוניגספבנוניהקיפניפתנלי
\\ '.י •
^
של עבנא• ומצאתי קצתמהבנאי מכל
־׳"' '
אשרהיהלפנ׳נחחלתתהלתה על
־׳י
t
s
v
כ נ ״ ע ל פיעל ידי פה בעי קטן במחי! שאליניק׳ ואחר אשר השלמתי פה פ ריש
מגילתחכתר אשי התחלתי א<ת< זה ׳מישרחית׳ להשליש גש פיריש מגילה זאת
יהיו לאחי־ייכיד עש העור האלה׳ להאיר אל עבו פני <יע .לור ׳גינ הלח ה :פשרו
אין <״יתי ולח אי כל להביא המאמרים הנאחויש באמת בה מ נ י ר ייסחר הקצק!־
והחשוד האפשר• לעמיד על נכין הננ ז טינת פ;:ט• הכתבייעדאביאאל ייקדש׳
מדרשי רול תול כטל חיירתם אבינה לאחרימכ וככ־א• אל מק ס
י :י ז כ
ז י*שיכה
»די עליה אבוא כחדויה בחנר תיה וכטירתיה ׳יישרה כל כדיליהכהד אחרו
כמדרש חחשייג׳ל ת י ב ה חויתאיש מהיר כמלאכת!הייחנינאבןריפאשראה j .
אנשי עילי מעליו עילתושלמייליר שלס אתר כלס מעליי עילית ושלמים ואני איני,•,׳״
כר ׳& 1דקם
י
,
.
,
מעלה ד כ י מה עשה יצא לחיברה שנ עיר!מגא שס מכן אחת סתתה וכתתיז »:שי עירו
1
ו ״ י ק ; •אייר הרי על• לעל תה לירישלס כקש לש :ר ביעלים !כוי ע ר ח ו י ת א י ש «£לי'עול1ין
ייהיי במלאכת לפני מלביסיתיצכאנתקראמלכיםאלאמלאכיסעכ״ל
ק1־ם
שאנאלביאיהחיישהוהי״ש;כ׳הכתבים ראוילחקיר לחה וה הסכימו
לצמוד ׳לקייא כבל חי השביעית מגלתרית כ׳ מה שייטת יש ל י ג ל ת י י ת ע ס החג
הנחחלברמה שביאר! כזה הייפ־שים אימי אני כי להייתשלקבלתהתירה צריך
שיכנע החומר אל השכל כמו שהארכתי בוה כביאור החגלה שקדחה כ כ ד י
?מגלית י » פ י ייפלה לחשה ובהתחלת ספר פרקי משה אשר על כן כמעמר
הנבחר כעת קבלת התירה ראתה הח :ח ה האלהיתשיהיו ישראל משתדלים ל ס ג ן
עצחסכבל איפצימיני היגנייחהתא״ת הגשמייתעד יהיה החימר !כל הנחית
הג שחיית נכנעית<«מעו'חל השכלוכא מ' 'ול כך היא דרכה של תירה פ ת כמלת
תאכל ומיס בח שירה תשתה וכיישהס כלם דברים מכניעים החומר לשיהיה נשמע
אל השכל לקבל בדגי •כ השלל •ב והילה״ס על כן להי.תפכמגלה הואת
א ש י ח נ י ה שמיאל הנביא עהבראיתא כבבא בתרא שמואל הרואה כתכ ספרו
נספר ר ו ת י פ פ י ש־כטיס וכ•' תתפרסם בה מעלות תהלית תעלות ה״סייין אשר
הס ת ח פ ו ת צח לח׳ הנפש לטהרה מכל ק׳ג וחלקת כחיתיתהחסרונית על כן
הסכיתי
הקרמה לרות
השכימו כקוייותלכימיילרוא׳יהאלה!מ;מת;ת יתד׳׳אמנם ל־ ת ל••;•*:שבין
השגתהשצמוימצל הכנעתהחומ'אלהצולימלבל ה׳ויול ס 0א ד כעצמויאנ׳ הארכת•
כו שס כשפי חפלה 5משל באחכה הו מכיאר כדברי לנכיא ישעיה כעצמו כאימון
* י ן '9נ ׳ א ד ן היפי אנפת בי וביאר הטעאלההוז־איעלהאףהנזבאומיישוכאכן ת « » * י
*נכח
נ ׳ שהרצו; בו שלאי! כעצמו ינחש לארס למקבל לאן! ולמדין מנד ה ט פ הנמשך
**קוני ק י י מ נ ו ולוא מל שאייל לוד ל ע ל נפקי ברפ; יאנף ותאכלו ד ר ן כי ׳ביגר כמעט
אפואשליכלח׳ש׳ כוירישהיל מזהיר! להפגתהשלמית שעשקי ייתחכרזוימדכקו
כ כ ר והוא הטוהר זהשלחויונתן השבה 15״ והיא ק י א :ן הש כהחלט ר ? ק יאלף
ז
כ״שליןשיהיל כהש כ ט ל תירה כאשר ׳!רה עלי! מלת יאנף ש ל א האף אתר
אשר יתחזק מאד כ׳ א ו אינם ״ש די; שלאהבה כשיכער כמעט אפ! ל ג פהחהן
א ף יהיה כמעט עד שלא יהיה כהס כטיל ת ר ה רק הס ״שירי; שלאהבה הנה אז
הס אושר לתש׳ כ! כ׳ לס לתכליתלשגתלט־ב וזא אשרי כל חישי כי והנה יתבאר
הדרוש הוה כצו כמגלה הואתוקידם שאבוא לבאר הכתיבים אבאר למדרש אשר
התחלתי כו שהוא מסביס מכל צד אל הדרוש הזה להודיע זלל ד ע כ מ ל מעלית
p n t o f
נמשב־יתמהכנעתהחזמיוהוריוותשלא להניח לי כתא בשים צ ד להשתרר
על השכל חלילה ושראוי כוריזלתולתעוררות לעמויתמיד נגדו אשל בהכנעתו
ת ל י בל מאי,״ נפשנו ואי; להאמין סהדבריס נפהגק כפי הנש״יעמשטחי ת
קצ.«-ןכמאמר לוה כי רכז כמו רבו הקישיותאש הדבר בפש טי אחת היא ל״יל
זה ועלמה זה רצה רכיהנינא להעלות אכן לירישלם בליית שככר ליה הכית
ב מ י ! ל א ל י ל צירןכיוושלס לבנין ועיד שנית למה וה נ• • •ן כ״עשל נס ; ל.א
4
צורך כי אי; ראוי שנאמין שנעשים הנסים רק לציידן גדיל כמ! שהשריש :ל ־ ב
הגדולהרמבסזלבהרבהמקומיתמסכרוהנככדוכייקמ!'רכיסמאני תיו ו ע ל
פאכ נמצאו אצל! חמשה סלעים ככ׳ הנשמעצמה לא היה ל קא בהם פתי ת ל י ש
א! שני בני יינה!למהוה היה מצט־גר שלא היה מעלה ד כ ר ובחר לתעיית אכן
א ח ת י ועיר "•ל והשאמר! צ! ובלבד שתא; י ד ן יאנכעך ע־י 5כ
4
ם היה
נותן ירו הנה בכלל יד! היה אצבע! !מה היה צרין להת :ת ש ת; גם אצבע• וכלי
אשרעלכןיואהשרצ; רו״ללרמוו לררוש אאר וילת הנשמע משטחיות הדברים
הנאמרים באמת!הנה הכוונה אצל׳ כ׳ להיית ריחנינא כן דיסא שלם בתכלית
השלמות כהרגל הפעילות החצ<ני!ת p o mוהשלמות עד פהיל כיעל איתש
י
]
!
תמיד כמו הפעילותהטכעיותהנה הוא ראה כניעירו שלא היו במדרגת שלמתן
טהיומעליס נדלים וצרמתאלהשנל שהוא ה מ כ נ ל כפס ׳יושלם כי כ»ו •פירושלש
מושפעכ׳חוד מלש׳ כיתר םאתומממ יושפע! שאל למק מייכ; לשכל היא למושפע
מאתו יתיולא המשפיע לכל שאר הפחות והנדרים!נלכות ק ל ק י כ ת ל כ ח י ת
הגשמיויאל צד המעלל כחי שהוא רמו כקרבנו'ולוא לא היל מעלל ד ב ר י ק לק
כלכחותיו נכנשתאלהשכל תמיד מאליהן כטכע יוצר ההרגל »א !אני איני
יועלה לכר ולהיותו י׳הופק אס היה השכר נתן כעביר הפעילויהשלמית והעבות
מצד עצמן או מצר הוריויתיהשמתז בכינה נהם כמו ש;:רצ ,כמצייר התנא הוי
הקדמה לחח
ס
זד־ ו כמציה קלה כבחמורה סישאין א ת ? יודע ייתן שכרן סיכמו שביארתי) ביא!ר
ר ח ב בסכר כדק׳ משה על כן השתדל גס הואלהזדרו כפעולת ולכוין אליהם
בשמחה וצא כמו שהיה פועל א!תס כישכעכדכר הנפעל מאליו ויצא למרנרה של
עיר והוא הגיף המכינה כשס עיר והוא עיר קטנה שיש כ! דינמת העיר בכל
הצח ת והאבריס!הצב באמצע כמישצ עיר כמ! שנבאר נפש! עיר קטנה ואנשים
בה י• עט בסד ׳הכינה צהס 1ל שיה השלש •נא בהתב!דד!ח!אצ כלציח האברים
הגשמיים!הכת־ית כלס אשר מאד איתם כשס מדברה של עיר שהיו כצס כ מ ד כ ר
ממס להיותם נכנעים מאליהם א ל הש כל!נעשה להם כטבע במדובר ואמר שראה
שס אכן אחת!היא כני׳ אל היצהר ע ד והסירותי את לכ האכן כ!' ואמר שהאבן
ההיא שהיא כניי אל היצר ה ר ע כאמור היתה כלתי מתנ״געת כלל כירכת׳
המרכרהשסס ההוא!היא משל אל היצר ה ר ע שמצד ההרגל צא היה מתעורר
כלל אל הכת התאוני והכעשני וא! להיות! מ ס פ ק אס יש צ רך לוריייתוההתעוררו'
בשמחה כפעילות להתק -ס נגד התמר כאמיר אחר שכתתה 1מ ר ק ה וסתתה
כ צ ״ ר ש ה ש ת ד צ צ ע ! ר ר א ת הרנין החומרי והכחיתהנוכרי שיתקיים כנגדם
לכתתס!למרקם!צהסיר מחנו המותרות בדי להעלות! גקי מכל סיג!חלאה אל
השכצ עד ישוב גס הוא רוחני כשמחה וכטוב לככ להיות גס הוא ל ע 1ר ולהועיל
להשגתהתבליתהעליו; ואמר שלהשלים הכ!נהה!את מדמנ! לו חמשה כני א ד ם
והס החמשה ח!שיס חצינ״ם והס חוש הראית והשמע!הריח והטעם ׳החשיש
שלהיותם גשמיים כנה א!מס כשם בני אדם ושאל מהם אם רוצים להעלת הינד
הרעוככצצ הכת המרגיש הכילל כל חלק׳ החומיאל צר השכל םיעליה! הס כ י
באמצעית החשים אשר מהס ׳רכיכ הדמיון המוחשות ויקח השכצ הצורות
הכוללת חסם ח פשט תחהחומר ישתלם השכצבמ!שכציו!ישיג האחמית כנודע
ולה״תשכ— שישתדל!האושיסלהעל תהכחיתהגשחיותאלהשכל להכנע אליו
צריך שימצא! וישתתפ! עתהס החמשה כחי הנפשית!הס הכח המחשב והחחשכיי
והרמי!;׳המדמה 1הכחהמש1תף!כןהתמשהמעליתשכליתשהס השכל!הדעת
והחכמהיהתי״ינה יהמלאנה אשר מנה אותם הפ'וסין> כמאמר השש׳ מספר
החדות ,יתנחם הארכנו פס הביאור בספר פני חשה שצוין ש מצא! כשלמות עם
כ ל א ח ר יזהחחשהחישיסחיחשיהש ובכל פיט• פעלתם על כן שאל! תחשים
קלעיםצרח !:שיצטרך לכל א ח י מהחיים? ח!שיכ חצינ״ס שלחות הה ב ח ת
נפשיות יחד עם הה מ ע ל ת שכל״תשהם עשרה יחמש? פעמים עשרה הס חייש•'
מ 0החתשיס סלעים ששאל! ההיחישיס כאמור לרמ! 1שכדי שיהיו הכחית
הגשמיות נ כ נ ע ת * ל השכל!עילתא־ליו כמדרגה אחרונה ע ד שיהיו הס לעור
,
ולהועיל צריך שימנא! ע־יהס הה״מעלית שכלית כשלמות וההיכחת נפשיית
בתכלית שלחתםכ׳וה לא יתכן רק באחר מהנביאים הייזבידדיי׳״ית־טל כל
כח עה שכנ-ף •;סו שכתב הרחבס 1צ במרעה על כן אסר שבק ש לימן שכרם ולא
נסצא בידו שלא נמצא! כידו באותה ה ס ר ו ג ? מהשלמת הה מ ע ל ת השכליות
מהי
הקדמה ל ח ת "
ןלליכחזת נ פ ש י ת כמדרגתלתכליתלאתרק מהלכי ההיא נעלב; לניתיל! הה*
מיפים והצם להס להיתשלא היה כהס כח ללעלתהחמר ולכח המתיש בכלל!
אלהשכלהמכונ'ביל!שלסכאח!ל!אחלשתכף ומילשלציחילילחישיסלחצינים
»יד נזדמניציחמשהמצאכיייהס הכחותהנפשיותואמישהס כדמות בני אדם יען
הס כח בגיף כנידע ויצל צימ!ו כאימי! לניחיל! יהצכ! צלם מ י ד !מ* צ! הכה
וכוישסבתהזדמנת המלאכים ל נ ו י י ל ם ל כ ח ת ל נ פ ש י ת ל ו א מצד שהלכו להם
לחושים החצינייס שהם היו המטרידים ומונעים ההשצה !על כ; אמר שתכף
כהסרתכעילתהחישיסהחצונייסצוודממ הפנימיים אשי לא היה מיצא א ת ם
מקדם יאמר ששאלו ה כ ח ת ה נ פ ש י ת הנזיהחמשה סלעים והם החמשה מעציין
םצליתהנזיאשר כהם ישתלם השכל כל! כשני חלקיו כ׳ השלשה מ ע ל ת !הס
השבלוהלעתוהתכמה הם סעלותהחלקהע״נ׳ והתבונה והמלאכה הס מעלית
השכל המעש״ כמ; שנתבאר שם כמאמר הששי מסכל המל!ת כאר היטביעל p
אמרו תן צט חמשה סלעים והם החמשה מעלית אשד כצתס א׳ איפשר ־.תשיג
השלמותשישתתפו ע מ 0בכל אשר נצטרך להם כפי מה שנמצאים אצלך ועם זה
אנ! מעלים א ת ך את אכצצ והוא הכח המרגיש דרך כצל הכולל כל הנחית
הגשמתאלהשכצהמכונה כמשירופלסכאמיר צהכנעאליו!שאצו ע ד ממנו
שני דבריס אחרים האיהוא שכל אשרתמנא ידו לעש ת כ כ ת יעשה כעזר
הפעילתהחצוניותהנעשתכידיסוזא ובלבד שתת; י ד ן כויוהכיפתהיהכינתייכל
מגמת פצי! להיישיר אל התכלית האחר!; והעליון ו1הו הרמת כמלת א צ נ ע ן
שהאצבע מייה עצ התכלית המנוון והאתאשר ״שיר! נגדו על ק אייר! לי ובלבד
שתת; •דך ואצבעך עמנמככ; אמרו שמיד שנתן ידו ואצבעו ונתכיון לה״שיר אל
לתכלתנמצאומידעימדי'בייושלסירישנמנאו כלהכחיתהגשת• תב.׳בהכינה
והוייותנכנעיתאל השכלידבקיסעמואשרמוהנמשך הדבקותלאלדי •אחר
ש:ש כקש ללס ליתן שכרם לא מנאס ורמזו כול שכמה שנטרד ונמנעמהה מכירות
והכינה ההיא בהישרת התכלית כמה שעיין בנתינת השפר»א1פן ל ל נ ח מ פ ם
מהמגלתלש כליות נטרד כזה מפעיצתהמעצת עצמן ולאמצדהכחתהנכשיות
כמעט שעבר ייה :כאמור ואחרו שבהיימו כיחשלס עס כל כתמי! הגשמית
הגבה למעלה כהיומ! ממכודדומעיין בדכריסהנוינכנס ע ל כ מ ד ר ג ה ע ׳ ; צחצ.,א
.אופןהשממשתהה'מעלת!השתתפ!מס אל הפחות ה נ פ ש י ת ! י א נכנס ללשכת
הגז׳תושאל בשבילם ואמרו לו מעאיהשכל הישר שאותם שהעלזאכנו נראה שהיו
מלאכים והס הפחות הנפשיז'כאח!ר ועל ק לא מצאם מנד שהפסיק הכי,נה
ו ל ל ת ב ד ר ו ת כמעט רגעווא אמר!ל! דומה שחלאכיהשרתהעלואבנן ליהשלס
ואמרו שקראו עלי! על כל חלקי לדרוש והחקירל שהפסוק שאחר שלמה חזיתאיש
.מהיר כמצאכתו!כוי נאחר עצריחנינא כן דוסא שעס היות! מורגל אל הפעולות
השלמות ע ד שנעשו בו טבעכנויהשתדל להמציא פזייזיתו( הפעלהוההתיןממו'
גגרהכקותהגשמיותבשלמותהסנהוהוצון בשמחה ובטיכלככ אשר הוא עקר
•קר
סא
דודו
ק י ה ש ל ח ת כ פ ע י ל ת ה א ה ב ה כמו שהוכחנו אשר מיונה ימשך הדכקית שהיא
תי־-לי־גהא ש י ה א :שי!מהחגלה הואתתגלה ותראה תפארת התעלו הגד1ל!ח
שהגיע! לסליחלך והצדקת נעמי לשלמית נפשם חצי היסיי׳ן ונזה נבוא לביאור
הכתובים:ראשינה יש ליאותככפלסלתויה׳ שני פעמים שהיה מספיק ש י א
מ ר
פרעת
)יה רעב ב א י [ כימי שפ ט הש בטיס !כוי אם לא היתה כ נ ת ה כ ת ב ו ק ל!חר ויהי
כ פ ר הרעב שהיה כזמן היו אמנם הטינה כפסיק הוא להודיע שלסבת היות זמן
א
נים׳
שפיט
שפיש לשופטים על כ; היה רעב בארץ יהנהוהיכירשככ יפנים שינס אס שרג!! C L S c n
שלה״ ת ה ש פ ט י כ י ב י ם ע ל פ ; י ע כ כא לעילם פי המשפט והציק י ח י שיהיה
• ס י י ד על פ׳ ש!פט א ח י כי כהיות אחרית כי! השיפטיס ומה גס כהיות ש!פט
אחד לבדו שיהיה שפט בצדק יהיו המשפטים צודקים ולא יפיל הפיש במדינות
כ* כל ההפישיסיתה״ י נ י ח ! rדעית לש פטיש וה נתבאר כמקומו בראיות
בד1ר תיה,אמהשרצההכתכפהשלהיותימן שפיט השופטים שהי! רבים ולא
!
היל להס סופם אחד חליי יביס! על כן היה רעכ כארץ לרוע הסדר !ההנהגה א!
פי' שני
יאמר משבים ל-ייל שארול אוי ל ד ר ש ש פש׳ את שיפט״לס!טיפי ל נ ל לס מכאריס
<ז!י לד!י
הכת כ פאתיכימי שפס השפטים לוח שהפחיתיס היי שיפטיס את ליייציס » .f,ששפ»
0
כראייי בליית לדיינים ט!כיס עס שאפשי לוחי כפי הפשט של י!^
ה
ה
&
,
ה
ט
י
ש
בלתי המניס עד שהיה צריך לפפ!ט אותם על כן ל י ל רעכ ב א ר ן יראיי לראות
מאי; הכריח׳ רזלםנזרתשפיט השופטים תיכן עלשהפחיתיסשפטואת הגדולים
למל לא יהיה מוכנה שהשופטים ליו כלתי רא!״סערשהיה ראוי לשפוט א!תם
ונראה כאחת שהכריח׳ זה ללייתדכר פ ש ט אצל רול ול1א האמת כ׳ לראויים
להקיא שיפטיסהתםהס השיפטים היותר רא!״ס לחשפט שימצאו בכל דור ודור
5כטיפ כצדק ׳במשפטפ• על כ! יקיא! שיפטיססמסוחל גס בלייתם pר א י ם
כהיאהידיעהשלא יצרק!ה רק על השיפטיג המפרסמים לשפוט כצדק אשר על
ק אחר שקיא השופטים הניזפטיס מאתיים השיכטיססתס הנה הס שפטים
כצדק אניתח״בשהשופטיםאיתסיהיו פחותים שאס יהיו השיפטיס לשופטים
גדולים מהם הנה היותר גדילים הס אשר היה ראוי לקרא איתס םיפטיס סתם ואיך
אכ יאמר על הפתיתים מהם השיפטיס סתם יכיהא הידיעה אלא !דאי מאתר
שה :פ ט י כ ס ז ס הסיה״תרגדילים שאפשר אפ השפטים אותם יהיו הפחותים
נהכיחאשילאיציקבהסשסשיפטייסתםפנוייקשיוציסלשפיט
לפי שעה את
הםיפטיס הראויים ׳איך שיהיה אחי הכתיב שביגטי רוע ל ל נ ל ג ל ו ל ע ד י ס י ר
ההח!ן אשר שתי בגחלים והשיפטייבצדק פילס אשר לא כ ד ת היה ר ע כ ב א ר ך
עדשעלקאנשיהארץלפרטיסאישכללישרכעיניויעשל
כ׳ לא הי 1גשחעים•
למנהיגי לתרץ ישי שטיה כהיות ההמונים שופטי'אות'וספר שנמשך מול שהלן איש
ב י ט ׳ עשיר גחל למר חיצילארץ ייצא מארץ ישראל לרוע ההנהגה שאס היו
חינהגיסכרא״לאהייהעשיריינבדליימתיןהענוייכזמן הרעב ולוא אחרי וילךאיש
י נ י ת ל ח ס •ה דיונ ר ל שאיש פרטי עם ביתו הלך לרוע ההנהגיהכיללת כאמור כ׳
יו
א
1
16
אש
ph
L6PI־׳?0
חת
אשלאהיתלזאתכזזצתהפשיקלילרא•׳
r f tדל• ר ע ב
•ילך אליי׳לן
מביתלחשיהודה צגיר בשרהמ!אכה!אי:עמיאשתיוכ*:י״יללי; יכל׳ ן ילא ליה
צריךאל האריכי' ילככל ל י ל ללא כ ל כ ׳ :ל כי־׳•־ : .ר -זלרעההנהגלבשה־־יש
הכרע• עם בייל היו יוצאים ייהעיר לריע ההנהגה הכ לל־ כא*׳ אתכ כי־׳ר ״ י
היא הכרע׳ אמנס אכ היה איחר כלי בחרא ״־ו~.ח ל י ל נ י ־ ד שליל בכיר יציאת
האי ש הרמי! שקרה מקרה שיצא משם ולא ל י ת ל הוראה כלל לשיצח לריעההנהגל
! ; • ״ ״ .״ ס ט״! שהיא עמה כאמיר 1אמר שיצא לגור בשלה מואב ט י :׳ ה נ ה נמצא! הנ־ ת
אליבלן
במציאיתהאיש אלימלך אש היה ארס טוב או אלפ ר ע ! כ י אשתייבניו ואפשר
לישב לפסוקים כשת׳ השכלות
גפיחלילפילעתינ-שך החליק הזה לרול יען
יסתפק! אש ג!רת!ילך איש תהיה רבקה לגזרת ויהי כימי שפ ש השיכטיס ולכי
וה תהיה הליכת! !יציאת! משפ לחב ט י ט שראה שהיה הליל ברק כייתר ויצא
משס עליפוטכתשיכהזאש גזלת וילך איש לכקה לגולת יהי ר ע ב כ א ק שאש
כן הוא ילאה היותי כלתי שלש כ׳ כמה שלאה שכא הלעכ יצא משש כלי שלא
•צטלן לתתפלנשה לעצ״ש ולפי זה הללך האחלון׳אמל שיצא מכית לחש יהירה
שחטא כיציאת! כמל שממנו וחטאגיכ כמל שאלי! שיצא לגול כשלה מיאכ כק
האומותשלא לעשיתטובהלענ״ס כמו שכיאר! י ו ל שכונתו ליתל שלא יבוא! עניי'
כפתח! טיישפר לכת!כ שכל כני כית! ליו כחולו שכלס הלט מ א ת המחשבה והיא
אומלו לואואשתזושנ׳ כנמס'כילליותשתחלתלשטר לא ל י ל לתכלית כ! רק
לכאללועההנהגהולאהמאןלעמצלעצמןלקמצל ככת׳ ע ! כ; בכל שכל בני
לביתהסכימו כמחשבת! זאת!על כן לקו כלס :וכיאל עיל הכתוב שהתחזק׳ כיש
כמחשבתסהלעה על שנתרחק! מן הקצה אל הקצה מטכעס כ* תחת ה״ ת :
ת!שכי ארן ישראל אפרתיימטתלחס •הודה וסלל׳ישס נהפכו מן הקצה אל הקצה
עד שכבואס לשדה חואפ נתחדשה להס הזיה אחריחלשה פפ׳ המקוש הה!א אשר
הואחזצהלארץווא ו׳כ!א)שדהמ!אכ!׳היישסיר'כא!שדה מואב ׳תתחדש להש
י'
א
א
שסל!ילאחרתפפילמק!סללואכאומ'זלכל ישראל כח!צה לארץ דומל כ י ד
= ת
׳' ,ד
ם
'
ט
J
שאין ל! אליה כויזזאויהיו שס פוי וכפר הכתיב פי להיות אלימלך תחלת למחשבה
הנפסדתהנוימתבחטא! וה!'א!מ'וימת אלימלך אישנעמי ועל פן אמר איש נעמי
׳ " להולוישלא מתאלא לאשתו שאס היה מתפשס ט!כ והיה שלס היה מת לדורו ואפש'
שרצה לרמז! שלא היה ל! שס על כצי חק לק מצל היותי איש נעמי כוי ושפל הכתיב
שעסשרא!האשהוילליהשמתכחטא!לאשמו לכשאל ואת אלא שנשאל! עדין
במחשבתס הלעה להשתקעכחוצה לאלן!לא שמו לכס לשוב בתשובה!הוא א'»:
ותשאר היא זשני כניה כ׳ לא היה צילך כזכילתהשאלזתס כי מהעלל שפיל
)״״
מיתתם ידענו השארתם אמנם הכוונה היא להוליע שנשאלו עדיין טיח שבתש
א ו
שמיתת אלימלך לא עשתה כהס לושס :והלאיה שנשאלו במחשבתם היא
להםצשיס שהיסיפ׳ לחטוא כמה שנשא! להסנשיסח!אכי!תכהי<תשעליי;לא •לעו הקבלה
םזאנ׳ות
מעמוניולאעמיניתכתושארולועכזלקחואתסעם המתם חושכיס שהיו עישיש
בזה
סנ
דזת
נ ז ה נ ג ד מ ה שצימל המירה לא י נ א עי•׳:׳ ד״אכ׳ כוי ומה םהיפיף הכת כ י־לת
להששהיהדישיאמד יישאו נשיס לרמוז עלשלמימ נעמי שלא כעצמה עש! 1ה י ק
הס מעצמם כעצמם הנבעריעש! וה ו וא וישאו להם נשיס מואכיויורמיהכסקאיך
הימה כיינמש להשמקיגולא לציר שם כ׳ הנה ישבו סס כעשר שנים והיו ׳ושבים עיר
אס לא היה הש? משלחם כיד כשעם כ׳ ממו גס הס כע!נס והוא אוחיוימומ׳
נ ס
טניהס מחלין וכליון ירי כי גס הס ממי כמיממאכיהיווה רצה כמלמ גס שגס הם
רכותו גם
עגיהס
יזמיבחטאההמנכי!מ!הבפייהכהשגחמ1ימ'הנפלאהוביאי ה כ מ כ שהאשה
יהניילא שמה לכה נס לוא' ילאהמכעלה מכל והילא עלמה על לכה כי מהיהימה
זאממצד חנ1אס ועינם ׳'!א ׳משאר האשה משני ילדיה ומאישה והנה וה! ע ד
שפירשתי כפסייהצדיק אבל ואין איש שםעללבכויכמה םנידע שהחסידים והס סנדק א נ י
אנשי חסד המיכפסויהס כמדרגה יותר גדולה מהצדיקים ואייר כ׳ ראשונה לקח
הש הצדיק*סא!ל״רגיש!אבדתסויחור1כתשיכה וכשרואה השי'שאין איש שם
ז
על לב כ׳ מכני רעת הדור נאסף הצדיק ליקח את האנש׳ חסד והוא מיש הכתוכ
ואנשי חסד נאספים כאין מכין כוי ׳ריהחסידיםנאספסאחר א כ ד מ הצדיק יען
לאהבינוכשנאסףהצדיקשהיהמפצי הרעה שאם הי 1מרגישים וההין שביס
כמם׳ כה ולא היה ליקח האנש׳ חסד!כזה יומר הספק הנראה לעין כל כפסויהנו'
וה!אכיאיךנכנסבאנשיחסדנאספיסויצאבאסיפמהצריק
הילל ואנשי חסד
נאספייכאין מכין שמפני הרעה נאספים אז שיאמיכאין מכי; כ׳ ייפנ׳ הרעה
נאבד הצדיק אך כמה שביארנו יימר הספק מעקר! ועל הכינה הואת אמר פי
לחה שלאהרגיש<הכניסשאביהם ממבע!; יציאמו מן האדן הנכחרמ שאס היו
חרנישיס היו חייריס כמשיכה על כן באה להם גש כן המימה הנוכרמ
וכיארהכמ!'שאחרהחאירעהרעהשקחההיא*!כלומיה
ותשכ משדה מ;אכ כיי ׳וימקם היא
!הכינה כפי הדרך היה לימד פ׳ בהיימה היא נשארמ עדין כמחשנמה הרעה וכלותיה
ולא שכה כמשיבה רצמה לשב לארץ ישראל והעיד הכמ!כ שלא הימה
תשובתה לאדן ישי׳מצד היותה עימדמ כ א ק ישרילקדושיהאק רק למה ששמעה
כהייתהכשדהמואבכיפקד היאמעח! למתלהס צססויתמושניהיעכ!התחיל!
שני השבע על כ; באה שאס עדיין היה הרעב שס לא הימה כאה!היא אומיומשב
יישרה ת א ב כ׳ שמעה בשדה מואכ כי כקד ה' א ת עמו לממלהס לחם ירי שכה
יישדימואב ויצאה משס לא מצד שבחוה לצאממשס מנד רועהמקיס ההוא רק
למה ששמעה כהי!מהשסשככרפקדה'אמעמ!עלכןוצמהלש!כ אל בימה ואל
נחלמה מחמ גפנה!מחמ מאנמה ואפשר שיהיה הכל צררש לשבח האיש אלימלך פי'נ'נכ'';5ל
ואשתי ובניו ממחלה ועד כיף והוא הדרך הנכוןאצל׳!הבונה כמחלממהלמהענין
היא בי האיש אלימלך בהיותו שלם עד שעל כן י ת א ר כשם איש כתם כדרך
השלמים כחשה האיש וכוילחה שראה הדור פרין שהיו שופטים א מ ש כטיהס כנו'
'ושהרעב היה כארץ כהשגאמ! ימי לרוע מעלליהם בקש גס היא להבדל מ מ ך
העדה הרעה ההיא pיספה בעינם !!אויה׳ רעב בארץ יעלכן יצא איש אחר
p
כ
ג
1 6
מיוחד
חת
יוייחדחהשלחיס מביתלחס • ה י ה ו ל א היתה בינתי חלילה להשתקע jMfJt
הישכ כשדהמואכילעקיי דירת• מהארץ הק״שה י ק שנעתק ישש צפ שעה
,
לניי כשיה כ ג י כאין׳כאירח נשה ללי; H iנ י < כהדה »וחכ יח־ירשהיא •חש־ןן
!שניכניוהלכ׳במחשבה ואתצנייתלפישעהיגד׳ישיביזדיןלןיה י ׳ ע נ ע ״ ־*
ישיב!העפבחשבהלפני!ית'־ ו ; כ י הכתיב ששס החיש יוציחצך כלוייר שהיה
כידע בשעריTOOיכן ש־ אשת! היה נע!-׳ שגס היא היתה י כ יכ־ית י :ד ע ת
כש־׳ה לכד לטיב מפעלה ושלחיתה ׳בן שכ שני כניו יכ• !א־׳ר שה״ יפי״ידש
!ת׳ שכיס בארץ הנבחרת!כשבא׳ שדהמיאבלא !50אתטעי׳שולא aאחרי יולד•
נכרארץי׳ואכרקהיה להס הויה שצחהישסכ׳ ההויה תלקח על ק יסהשל־־ T
ויא!יבא! שלה ת א ב ויהי! שס ע צ ד ר ן ו ״ פ ף היה כ־יצריס כיי׳ שדרש׳ דיל יפיס״
זל שסי!ככר הכתשעסשמתאציחצן נשארה היא ישני בניה בשלי־ ת :היה־־כ״;
כאוותשאהיא ושני כניה שהיה להכ הייה ש ״ א ר ו בשלחיתס כל׳ 1שהי! ק ד ש
יויתתהכעל ולא שניאתטעחכ חלילה וחש הכתיישנשאן להכ נשיש מ אביולכשל
שנשאו אותס לכי שהגיעה להס הקבלה אשל נאח לישה בכיני עחינ׳ ולא עמונית
יואב׳ ולא מואביתויוה גס בהיות כינתס להשל׳ אתכנ׳ המק! הה! בדרך השלמיס
להשל׳ילוילתס!על ואת הכינהצתרצ! ׳׳אייתי להתחבר עחהס כדי להשליס איתש
ובהייתםנתס שלחה ׳צאתה לעעל בשלמותחתה נדקתואמר שעסהייתשעחד'
הפואכי£
סס כין האריומ״ס וחן ר ב והיא עשר שניס היו י שביש בשיבה !נחתולא לסד1
ידחעשיהס !!א וישכ! שס כעשר שניס ואחר שאן׳ נחיתת כניה גס היא נשאר?
כשלחותה כ׳ החקריס הויונ״ס לא שנו את טע״ה ולא עש! נ ה לשכ ׳'!א!׳מיתי גס
שניהיתחלוןוכליקועס כלוה הצד־קהעליה אתהדיןינשארה בשלמותה כנתחלה
״•,
׳ נ ע
י ו
ג
חאותשארהאשהמשנ׳ ילדיהןמאישהיכויובתבהראבעולותשאר ה־שהלב־ה
, ,״ ^ ^ ,ל עכל והנה ה!אול הרגיש שלא ׳תכן ל!חר !תשארהאשהחשני ילדיה כ! כ׳ לא
ל
ג ל 5
נשארה מהס כהיות שלא נוכרה עמהש שאס היה אומר סהאשה !חשל• ׳לליה
ומאישה נשארה האשה היה צודק אך משני ילדיה וחאישהשהס כלכ !׳לתה לא
נשארהמהסכי היא מיןנכניעצמה ותרץהר״אכעבל זה באייר! לכדה שה׳א
כאלו אמ'!תשארהאשהלכדהמחכרת שני כניה ומאישה כ* מלת לכדה תח״כ
העדר החברהוהוא כאלו אמר !תשארהאשה לבדה מחברת שני ילדיה!מאישה
והוא ד ק ד ק אמת׳ ׳נכין כאשר הרחבתי הביאיר כ! כפירושי על לסינית הו״&כע
ול קשי ההכנה בכל הכד!שכר הכת!כ שכאשר הרגישה שכבר שבו עמה כמשיבה
מידקחהמשדהמואבלשיכ אל עמה!אל ארצה החרושה יו א ותקפה אוכל ת ה
יתשבמשדהמואכוהוכירמקיס מה שמחני ,שבה צרמו שראתה עתה שנפקח!
עיניה לראוי רוע המקוש ההו'!ביאר ה ט ; ס ש ! :ו נ ו למה שבה עתה ולא קייס לכן
והוא צמה ששמעה בהיותה שש שדה מואכ שככר השגיח השי נעמי מצד עמו
למה ששב! כצםכתשוכיווה שהשי משגיח כאימה הישראלית אס מצדי •ת שה א
לנחשל
ומשגיחנהסנלרךחפדחנסי,אסנצדקמצדצדק!תופלמ<ת עמו יגלה
ה כ ת ב שעל עתה לחה ש׳לעה שהשי היה כיקר א ת ׳שליעלצלהחשל הי״מ״ר
סב
הת
ל א שבה אבל ע ת ה פפ״־צה שפקד היאת ׳שיימצדהייתס עמ 1עלב! שבה ווא כ׳
פיחעה כשדי מ א ב פ׳ פ ק ־ ה א ת עמו לתת להם מצד עצמם לחש הא להס ר״ל מצד
עצמם שוו היא בורחה ג ח ל ת שחור! כתשובה כ נ ו ' :ולפי וה א פ ש י שיובן פק!ק
וישמעיתרו כהן מרין © ׳יישיג תשר שמע שעשה השי' אלים למשה יילשעשה למשה
<> s1)tייור!
אלה־סשנאיראהנתתיךאליס ל פ ר ע ה ולישראל עשה שיהיה עמו מיוחד לו כ י ת ר
0א ת ! י ת ר ע ו ה ה ש נ ח ' ע ד שהוציאם מעכדותלחירות והראיה על ו ה ה י א שהוציא
א ע ע מ ! ממצרים כי כיה ה!רהמעלתמשה וישראל שיצא! על ידו של משה »א כ׳
הוציאה'אתישרממצרים!עדשוהי!רהעל
אהבתם והיותם מיוחדים ל ו ל ע ש ע ל
כ; נ א היא להתגייר •י!ספי ה כ ת ב לפי דרכצ! וה שהיא י צ א ־ מן ה מ ק ם & י ו ת צ א
ש
היתה ש־יהילמריו״ילמיה שיציאת הצדיק מן המקיש עיםה רושם יכיייכפ׳הגיאיז
נון
דכלוש
למרי יה שלאביה צריך הכת• ל!מ' ר ק תלכנה כ ד ר ך לשוכאל א ו ן יהודה כ׳ א ח ר
ש נ ו פ י ה ההעתקה עיש מה שאליו ההליכה אין צריך לה!ביר היציאה חייה שתייני
כ מ ! שפרש׳ יל כ פ ר ש ת 1יצא יעקב וכי !אפשר שהיכיח• א!ת! לחה שלא אמי ה כ ת ב
יתצאנה היא!כלותיה י ק הוביר יציאתה לכדה ו א ח כ ן ה י כ י ר שבלתיה היו ע מ ה
גונרישלא כ א הכת׳ להוכיר יציאת גיפס אחישיצא! אתרי עמה ר ק ו ; ר יציאת ההוד
ו ה ה ד ר סייגם וה אפש לפרש בלשי; רשיי״ילמסכייעפ לשין נ ר כ ש ' ו י צ א ׳עקיב! כמי
שהארכתי ה כ י א ! ר נ פ י ר ש י ע ל רש׳ !ל שם ליישבו מהכיס ע פ לשי; בר ובין כ ן
יכין כ ך ה ו ר ו ע ל א ח ת ת פירושי יה האחרק כ ה פ ל ג ת שלמיתה !ש צאתה בכ״גה
ןאחנס שתיכליתיהלאיצא! בכ״נהההיא כ׳ ה; לא היה כתכלית; ר ק ללכת ע מ ה
ב כ ל מק ס אשר תדרוך כ ף רגלה!!א ושת׳ כליתיה עייה דייל שהיא היתה מיוחדת
כיציאה מהמקום ההיא לתבליתההרחקה וההעתקה מחם ואמנם שתי כליתיה
לא היהתבליתןרק להיות עמה נ כ ל ייק!ם שיהיה שמה רוחה ללכת ועל כ; לא
א מ ר ותצא! שלשתן מן המקים כוי ואמישעס היית שלא הסכימה ד ע ת ; !מחשנתן
עס מחשבת נעמי בהעתק ת מחה שממני הנה בהליכת; חל מה שאלי! הי! מ כ י ו ר ת
שלשת; ״ א ותל בנה בדרך לשיכ אל א ר ן יהודה ירי נ י שלשת; הלנו נ י א ' המחשבה
ה מ י ה ׳ הן בטל! ד ע ת ן ייפנ׳ דעתתמות; ע ר כצדק כבלס שהיו שכויאל א ר ן יהודה
א ף שלא היו שס מתתלה לח ה שעשו עקר מנעמי שהיא השבה כמו שביאר הר״אכע
יל בפסיק י ק אתכנ• לא תשב שמה א מ י ב ע ב ו ר אברהם שה!א ה ע ק ר ב י הוא!ל ה ו צ ב * ?ל
הרגיש שלא תפיל מלת תשב כיצחק שלא ע מ ר שסבלל אמנם שלה״ת שכערך
n.'oirp
על ק
נ
אי
׳ ו ?
ב
,
צ ח
ק
1כ
ן
,
-
,-א
ה ע נ
,ן
כ
שרצהרהכתיילרי׳ון שהלכו כ ל ן ל ש י כ א ל א ר ן י ה ״ ר ה ע ס היות ש ה ת ש ,
ני-ניי
,א נ ר ה ס
כ ה
^
ת
5
ך
ק שהי5ה1־י
רק בנעמי לבדה כאחור הנה נעתי למה ש מ ת ה ל ד ע ת כיונתן אס היתהההליבה
ע מ ה לתבגית טיב לחשיתתחת כ נ פ י השכינה או מצד א ה כ ת ה ע י כ או היי עילא!
ה ת ע מ ג הגשמי א ש י כ ח כ י ת ה ל נ י א מ ר להן כ• עש היית שהן לע< י ע ק ש
כ
פרטת ב
מ
ג 0א ן אל א ר ן יהודה למה שהי׳ ע ש י ת ממנה ע ק ר הנה אי! רצינה כ כ ך כ י לעי
ל ש מ ת לא תש ל התשוביבהןאלא ביוה שישוע! לארצי!• < ; , Iי ,
נ
לת
כ
כ
מ
? ש
, !,
כ
ע
ת
ותאמר
ג׳גם׳
?
לשתי
דות
לצל לןהילטמילא שטיבי היא לכדיהיא השפל ולא הי ולוא אימי! !תאמר מ *
לשמי כליתיה לכנל ש!בנ' אשה צכ׳ת אחל!טיוללואוילל; שלא ד י ר י ! ל צל; מנד
איכ!נעה עמלן אשר על כ; ל י ל אפשר של; ממיצי בלליכיק ע מ ל א ף שלא ל י ל
כדעמיאחרל ללי• ,עשה לעמכם חפר כאשר עשית־ עם לממיס !עמדי ירצה
שוצמהלה!דיעלה;שכרימ האהבל ) ל א מ ל קייס כ י י ה ן ליאימ אש כדעמ;
!חפצם להמגייר כלכ שלםיא •••עשה היעמכיחשד אכש' שרמזה מה שרמזה רחב
:? < nנ-׳ הזינה אל האצשים המרגלים א מ האדן כא יי עמה השכע׳ צא לי כה ט ע שי מ•
יי ל' י -עסכסחשדועשיתםגפאתסעםכיתאכיחשדונתת ליאיתאסתיכתייכתשיבתם
ז
ויאמר! לההאנשיפ נפשנו תחתכם לסיתאס לא תגידי את דברנו זה וליה כממ ה*
'״״ ו
1
לניאמהאק!עשי !:עמך ס פ ד ואממ עכ !נראה לכאורה פהם לא השיב! ולא
הס:ימ!למל ששאלה היא כ׳ היא שאלה שיעשו עס בית אביה חשל• ועמה אמת
והם השיט ש״עש! החסד והאמת עסה כנראה שלא לשכימו לעשות עם בימ
אביה דבר וקשה באמת שאיש מליין•הסיסי להשיב ק למי שעשתה עמלם כל
כך טיב והצילה אמנפשם ומה גש כלייתם עדי; ע־יל שדיה להם ל ה ־ ת לה י;•
שלא הי; ייצים ב כ ך :אמנס הס!נה תתבאר במה שידוע ט המתתיל כ ר כ ר טיב
לעשותעכ תכירו ע׳ שה עמוחשדגמיד למה שאינו ח ״ כ ל! מאימה והוא עושה
טיבה עמי ועל כ; בשם ס פ ד מסלט יקרא 1כצ מה שיעשה אסכ המקביהחפיהה א
לחבירוהנה הוא פירעחוכולעילפ כי המתחיל לא יושג ולא יאמר שעשה ע״)
חשד מאחר שהוא קבל תחלה החשד :אמנם לפעמים אפשר שמקבל התפד
יעשה כיכ טובה למי שעשה לו החשד ע ר שישלים גמול החשד שקבל ויצדק עליז
שיעשה עסו חשד מחדש ואף שחכיר! היה המתחיל הנה גס היא יאמר שעי של
חשד מאחר שבבר פ ר ע כל החשד שקבל והנה עם זה יתבארו הפשקיס הנוי כי
הצה רחב אמר שמאחר שהיא התחילה לעשות להם טיבה ה נ ה א א להס לעשיית
עמה חפדרקאיימשלואמגחולחשדלאשרעל כן ליתלשיאלתמהסש׳עש• גש
הסעס כימאכיה חכר כמו שהיא עשמהעמהסכ׳ כערך א ט ה ככר היה אפשר
שיעשו הםחשדלמהשיהיוהםהמתחילים אמנם עמה ימנו להא!מ אממ כלומר
שתהיה האממאשר •עש! עמה א מצשיעש• עס בית א ט ה חשל סי והס השיט
שהסיעשוצהטוכ עד שיצדק בהם שיעשו עמה ממש חשד ואממ שיהיה כ ד ׳
לפרועחשדה שלוא האמתשיעש! עמה ולחדש עוד לעשותיעמה עד שיגיע גש
מה שיעשו עמה לסררגתחשדוחהריקראוזאועשינועמןחשד ואמת והיא מ ל
שהפליגה נעמי פה שהשי יעשה עמה; חשד שהיא לא היה אפשר שמעשה עמלן
עסהן חשד מאחר ש ק התחיל! כעשיית הט!כ ו!א יעשה היעמכם חפר כאשר
יחן ה ל נ ס עשיתם אתם חשד עם הסתים ועמדי יכו ואומי! ימן היצכם שנראה כלתי גורה
י
נ
'
מ :ג א
:
״
ד
!
כצל אפשר שיאחר שהסתניתשינתנו לה; צא יגיע! צ ק מצד כפר ודס י ק מצד
ח
השי׳ שהיא המתנה הנטנה!יאיתן היצכס כינוה תמצא! ממחה וכוי כ׳ המקבל
מיד נשר ודם צעוצם יתעצב אצ לכו שהקכצה סהאתר הוא ש פ י ת ת ושמי שנתן לו
הוא
סד
רות
ה!א גד!לסח:ןאך הקבלה מהשי היא כממחהבלתי עצכון כלל ועל pאחי •תן
הלכי ומצאנה ממחה ׳וימידשתקכלותחצא! סניחה מה שאין כ! כשיקבל! חבשי
ודם שלא ימצא! מניחה עד שיפרע! מה שקבלו על י ר ך שפירשתי נכשיק אלהיס אלייסייוס
תתמיד י ק כל
•סננוויכרכנ!יארפני!אזניסלהירלהי:תשברכתבשרורסלא
עיר שיתמיד נמקבל הס; אשר בעכ!רוית; ל! הטוב ההיא ו נ ס ר החן • ! פ י טיב!
אחוס השי הוא כעצמו ניתן החןוהנרכיעיליו אשר ע',כןנהברחיתמידט כו ולא
יהיה כו חסרו; כשיסצדוואיאר כניו אתנ! סלה כ!'!אפשר שאותיית; הילכס ה!א *׳'נינגיסנו*
ייקישר עם הפשוק הקייס!שיהיו שתי כרםתהאייעשה היעחכס חסד והביכאשד
עשיתם עם החתים!עמדי •תןלכסירייכחו שאמס עשיתם עס המתים !עחד׳ כן
•תןללכשותמצאומניחלאשל כיתאישה:ואפשר שהסנה כוה כ׳ הליכתם ג י ג נ כ י ס נ ו '
עמהאלארןאחרתהיאתניעההחלטיתכלת׳מניחה כ׳ אין ה מ ג מ ה ע ד ישובו
אלארצן!ארןמ!לדת;!שעלכן
׳!תרטיכהוא פיש!כועתה וימצא! מיד המניח?
אשה כ׳מ אישה ועל כן אמר להן!מצאן משחה ולא אמיוממצא! מנוסה לעתיד
לה!ר!מלהן כ׳ המנוחה המושנמלהןצומן ארון אס ׳לסאמה ימצא! א!מה ע מ ל
כחורמןייהיו לפי וה ציגוחמ ככיהכסיקים הא היא יעשה היעמכס חסד!כויהכ'
היאכאשרעשימסעסהממיס!עמדי ׳מןהלכס וכוי הגיהיא ומצאן מניחה !היא
ל!דעהעלהדרךשפירשנו!ספרהכמוכשעליריהכרפימהאלה ועל ידי הנשוק
כפרידה נמעירר הבכי וה1א אומרו ומשק להן ומשאנה קילן!מככנה יכפר ע ר
הכתיכ שעל ידי ההתעוררות כככ׳ נתחוק׳ ע!ד כהלינתן עמה וה א אומר!
ותאמרנה לה כ׳ אתר נש!כ לעמן והכינה שתשובת; היא לתכליתהי!ת;אתה!ות ! י ! ^ ,
אב
כ ׳ א ת ן נשוכ וכייןמלת כ׳ שנראה מיותר' תתישכ כוה שהיאינתינתטעפ לשתקרא
י
י
א
י1
'יי"
תשובה ההליכה עמה כנוי על י י ן שפייהראבע דק את בני לא תשכ וכויוהוא כאלו
כ י ע ד י ; לא
אמיושכה׳ומןאמהיניקכהןשהןציכשכימלעמהונעמ׳ניאותה
גלו סנמן אס הימה להמג״ר לשם שחים הפציר ע ד עחהן נ ח י י מ ן לגל מ ע ד
יגכלימסנמ; כנ!'!:על pאחר ותאמר נעמי ש!כנה רנ!מ• לחה מ ל מ ה עמ<
ו
ת
א
״
ר
ל ע י ר ל ׳ כניס וס״שיכנה ננית׳ לכן כי!קנת׳ וסיהלהן תשכרנה !כוי!הנה ישני/ים ע-ינצ'
לראות בפסיקים הלל!כמהםנמעיררעלי<הוח'כע!ל כ׳ מאחר שלפי ד ע ת וול
ע־וננה
האח שלא כא לעילם!כן האח שאינו אח מן ה א נ אינו יא!• ל״כייאס כן איך אחרה ב גותי לכן
נעמי העויל׳ נניס נמעי והיו לכס לאנשים והלל} ת ש ג ר ל ל p , f , J , , ,
נ ה
נ
ת
ה
ת
ו ע ל ישרש׳!ל ב י י ש י ״ א ח י שלא ה י ו ל ה ם ק ז ת ^ ^ ^ ל ן ך ק ל ק ן ש ^ - , ; , , , , ; ,
י 0
׳
ה < )
עמהמימוימלאחיהחמהנההיא יל אחד והעל צרהיוחק ואמנם אס אפשר
ל״שנ אומי ״ כ נ י ס אל שיש הרי; הנוייהיה יות' ט.כ ועל פן נדחק הראינעיול לומר
שהוא בדרך תכוה!שהוא באל! אתר אף שהיה מיתוהלהן תשכונה נוי
וראוי
להשתדל כלסהשאפישימ״שכ! הפסייעס שרשהדי'כיא׳ןלחש!כ שבכמביהקדש
יבתכ דבר כנגד האתת לחמב בעלמא ויש להתעורר עוד בלשון ה כ ת כ שהילל
לרעתי הלה! תעגנה בלתי איש מאי לבלתי היות לאיש שנראה בפי טבע הלשון
שהעגון
הלה!
תענרגו״ו
י" ־ " '
,,
1
,
רות׳•
שהעגיןאינ״יק מבלתי היותלאיש ל כ י בלמי השקכיז אחרת פי לכיז״ז l l h
בלתי היות לאיש ימה צידך ללמד במלת לבלתי ש :י א ? שהיא מ י ה על ? ב ב ז
ולא על עצ 0ה י כ י ועל כן א!מי שהגיונה ב ו ? כי יאשינה אמר להן נעמי
שיבנה בניתי למהתלכנה עמי ייישהן אמי! ביאתך נשיכ לעמך א מ י ? ה־א כי
לא תצדקהתשיכהכהיותן לכיתעסהרקבחויתןאלאיצןכ• בזה ק שבית כ׳
במה גה ,הילכת עמה ה; הולכיתולא שבית הא שיכנה כנ ת• למה תלכנה עמי
וימו־ ע י י להן שרצתה לדעתכונתן כהליכה זאת אס היא ללכת עמה לכד או
להתגייר ואס היא להתגייר מיישב אבל אס היא ללכת עיוה להיית בחברתה לכד
זה לא יאית"!א למה תלכנה עמי ואמרה שאן* שיה׳! לה כגיס עתה במעיה ה י ת ק
פיהיילהן לאנשים וזאהעידליכניסכמעיוהיו לכס לאנשים כאלו אמר האס היז
ל׳ בנים במעי היתכן שיהיו לכס לאנשיםמאחר שאינם כעלם כנויוהוא תמיהא
מכאתהדיןועלקאמרה מלתיהיו שאס אינה תמיהה ה לה ל!מר שיהיו לכם
וכויאו להיות לכס ״כויואמרה עלין שני להם!ה!א א!מ'ש!כנה בניתי לכנה כיקנת•
מהיות לאיש כ׳ אמיתיישליתקוה נ• הייתי הלילה לאיש וכייר שיבנה בכת׳
מהצועסהנזיושובנהמטעס שני!היא שאפשר שתאמר! ל׳ שתיצ׳ להמתין שלא
תנשא! לחיש עד אשר אשיב לי-יות לאיש ויהי! לי ברם אחריס )יגדל! כ׳ ב ו ?
אתנחסמבניכאשריהיוליבניסאחרים כמיתם וא! לא אדאג בנש1איכ; כ׳ כל
אשה תדאג!תתעצב כשתנשא כלתה אתרי מותכנה כל ומן שלא היה לה כן אחר
ז
אך אחר ש ת ל י י כ ן א ח י ו י ג ד ל ע י ש י ה י ה כ י א ש ק א ! לא תדאג כשתנשא כלתה
<הואא!מרוכיאמרת״שליתק!ה!כ!'וגסילדת< בנים הלה! תשברנה עד אשר
•גדלוהלהןתעגנה לכלת׳ה׳ותלאישיריאףאש אמרת״ש ל׳ תקה לילד והייתי
הלילה לאיש וגס ילדתי כניס הלכנים ההם תמתינו עד אשר יגדל! לנחמני מעצבי
ושתהיה ההמתנה לשלא תהי! לאיש עד יגדלו הס ולא ל׳נשא להם מאחר שאי
אפשר פ פ ׳ ה ת ר ה וכאלו אמרה כ׳ אס היתה ההמתנה להייתלהם לנשים שייבמו
ניחא אמנם שימתינו ויתעגס כל כך ויהייתכליתן לבלתי הי!ת לאיש לכד מפני
עצבונהוהלאיאיתמאתישעצכונהאיננהמצדכניהשחתאלא
מצדחטאתי?
מלבדאביתהבניסכיבאכדתבניה ככרהיתה משתתפת היא ע מ ק שגס הן
אבדו בעליהן אמנם עצכוצצוסף על עצבנית; נמה שנגעה בהידהשיה׳? כל ו ?
י
כהשגחה אלהיתמצד חטאתיהומוהלא התנחם בשתלד ע ד בניס אחרים והיא
אומיאל במתי כ׳ מר ל׳ מאד מכם כ׳ יצאה כ׳ יד ה' יד אל כנית׳ אל תמתינו לכל
והכי אס ה!א לכלת׳ העציכנ׳ ע ד ממיתת כני הנה יש ל׳ עצכין אחר מצד אחר
ג ג
,1
יי(ש
w
״
p
ומריחתיותרמכס כשיצאה כ׳ ׳רהיוכזיוהוא על דרך צפלה ע ט י ת ראש !:א״ נא
לנוכ׳ חטאנו ׳דיאין אנחנו מרגישים נפילתהעטרה רק פכי נפילתה שהיאהחטא
כ)
׳ א ! יאמר אל בניתי ב׳ מר לי מאד מ :ס -ריאל תעש! זה כ׳ מר לי מאד מצד
עצמי כמה שיצאה כ ״ ד ה' אמנם המרייותהואנמאדמאד מצדכם •ה א א מרו
מאד סכסיריצעשה המרירותמאר מסכתכס ולא אתן לבדכן היית; פ-תה-״־ירו
בלו
פה
חת:
־בל! י ק הבתמאדיזתו כמיני מלכד מה שסככתן אתןהנה יצאה נ י י׳$ד אאר י ד
הייה Pאיי'כי יצאה כ״דלוהיאטעסלשאיןכלהמר׳רוינחשךמהןרקמאדייתי
כנויאשרעלכןאיןוא)• םתעגנה כמא! יאמר שהמרירות שלה אי;:ו שזה
jb
המריריתשלהן להיותשהמרירות שלההוא מצד מה שנגע לעצמה וכשרה שמי!
כניה ש ב י כגיכהזכשרהאמנס לכלותיה לא היו רק ודי'כין כיף כ׳ נשמתהכעל
הכלת• קייכ צאשה היא תנשא לאחר יתשכת כעלה הראשן איינם האס לא
•תשנה pכגנה והוא אומרו כ׳ מר לי מאד מכס כ״צאה כ׳ יד ה יר המיידית שגי
- 1ל מ א ד י שלכם להיות שכ׳בעצמ״נאה ידהיכחה שיצאה ככני שהשכר׳ כעני
י
& מנס לכס לא היו עצם וכשר רק ודיש והוא א:מח כי יצאה נ ׳ יד הוכ! ו ויכשר
סיאמיאלכניחיכימרלימאדמכשיריאלתתעגנו כ׳ מד ל• מאד ממריחתכס
<'ל מר לי מחד מצותכס כ׳ אני מצטערת נ צ ע ר ק כי עס היות שיצאה נ ׳ יד ה'
ע ל ז אני מרגשת״תר מרירות מצערכס ממה שאני מרגשת ממרירות׳ מצד עצמי
!׳היהאימיכ• יצאה כ׳ כמו אס יצאה נ ׳ י ד ה י כ ל ו מ ר א ן א ס יצאה נ ׳ מצד עצמי
מהרע המגיע לי יד היהנה מר צ׳ מאד מכס וכוייכיןכך וני; כך ״תשב! הכת כיס
מסכיכ לשרש הדיןכ״שיכ נכלא נעיניאחשיכ לא קדמני אדס נ ו :והיאיל ואתא
ליקאכארפהלשיןהראיכעיזל נגויתלנלתיהייתלאיש אשד הוא נ א מ ת קשה
ההכנה ולא שמעתי הו עד היוס ד נ ר ״תישכ על נכון הל לכלת׳ היות לאיש היות לשון הייזינע
כל אחת מה; לאיש כמו ויתלו שניהם על יק עכל וכאשר הייתי נימי חרפי שמעתי היויז נלאימ
א י מ י ׳ :שהיגישהראכעול שכפי הניאה מהכתיכ משמע שגוית לנלתי היות " י ן
לתיש י נה לומר פתיה; לאיש אחד יזה לא יתכ; שתאמך 1ק
ג
ע
ת
,ק ,ק ,1-,,,
לאיש
נמו וכן.
שניה :על עץ נראה ששניהם נ תלי על עץ אחד וזה לא יתכן שהרי כל איש נתלה על
עץ את -עיכיאנ׳ שמעתי ולא א!_ין איך משמעמן ה כ ת ב ששתיהן יהי! לאיש אחד
,
סאה היה כתיכ לבלתי היית לאיש אחד ניחא אך יילתלאיש היא על שש המין ועור
פאגהיתה ואת כינת הראכעולה׳צל בפירוש לכלת• היות כל אחת לאיש אחד
כ• כאומרו כל אחת לא תקן הקישיא כי עדי; אפשר לומר שתהיה כל אחת לאיש
ויהיה איש אח־לשתיהן וכן קשה כנזרתייתל! שניהס על עץ שאיני יי• כר ח שתהיה
הבנת הכתיב שניהם על עץ חחד רק ה!א כיחש התליה דרך כלל שתהיה על עץ
ועיר קשה ש א ן אס יהיה פ ששניהם נתלו על עץ אחד מאי איכפת לן להכנת
הכתיב ומאין •דעהראיבעיול שלא היה הדבר כן יאפשר שמלתעץ רוצה לומר אילן
כמיוהשעניתחתהעץ שי0ליסלתל<תבו כמה גוכיסיחד אשר על כןהייתי נכין
אצצי הוא שהרגיש הראיכעיזל ליה ה׳כיר הכתיב היית שתה; יחד בהייה אחת
בהי!תי כהכרח שתי היייתכי שתי נש׳ס אף שתהיינה לאיש אחד ובזמן אחד הן
שתיה״יתותרץהראבע ש־ילתהייתשנה לכל אחתמהן ובכן הרי הזא באלו
הזכיר שתיהזיות :וכן כגזרת ייתלו שניהם הרגיש שנראה מהכתב שהזכיר תליה
איבשניה יזה לא יצדק בשיצד כ׳ אחישהיו כיגפיינפודייוה מזה הרי הס כהכרח ' 3
עליות אף שהיו שניהם נתלים כאחד ככת אחת ובמקים אחד .בזמן אחר יתרן
יי
א
1
!7
שהיא
י
דוח
זוליא כאל! אמר)ימלל כלאחד משנ׳לש שלש שתי תליות י!ל הטייפ בלכדו
•כונתהואבעזל הוא אצלי היותר נםן שאפשר לביש ט ל(־; להק שיידמה פמצאנז
פעילה אחתברכיס כמו!׳אבלו וישמו כ• ז :ימצא במעלים שי!טר בעליל יניס
כפעילה אאשר בהזכיר יכו׳ הפעלים גמשנת יכו׳ הפעיל! יאם היה ממכה
יתלו א!מם על ען לא היה קיש׳ כלל אך לא ימצא כן כממפעליס שתכיר כעל?
אביכים המתפעלים ויה מבואי והצל כשיא! כלימיה אהכמה עמה; כ־כי׳ל
ימי:;.-:ד ,חלה תליה;יימ:א:ה ק לןיתבכנה עיי י ל פ־-־ל':מיכן׳ הבכי צ כן .על מה שהיו
טטתמהפיידהותשק עיכהצחמיתל יע; לא ליל כדעתה להתגייר יק מצד
קולן
ותבכינה חכרת? כמדובר ועל כ; כשטענה נעמי הטענית הנזילתשיבתל אל עמה ואל
חלדיהישלא להדבק עמה נשקה אימה !שכה אל עמה אמנם ו!ת לה״מ כדעת?
להתגייר ברצי; של ס דבקה בה ולא עזבה !לא הט? אזנה לה !ה א אימי! ורות
דבקה בה!לא אמר דבקה עמה להוחתעל הדבקותהשלס להיות במיה כאהבה
ואתה!דמיי; !השיאה עד שתהיינה פנפשאחתכשניגיפים כמשפט א ל ט הטיב
במה שהוא ט!כ כמו שנמכאר כמאמר החימשפר המדיתוהנה להיות טנמ נעת•
הגה שנח לדעמטנמרומעל נכי;לראומאס הליכמה עמה הימה כעבור חברמה!שהדכקו'
ינכמך נהה׳המצד אהבת ערכות חכרמה רצמה עיד צגלית טנמה !הפצירה עיד
בתשובתה והוא אומיותאמיהנה פנה •ב׳מתן I:עמה !; Isדיה פיביאחרי יבמתך
יריהנה שכה •בימתן ומצד הייתה ׳טמתך ראוי שתתמיר כחברתה כיו! שעמדתן
בתכרה עד עכשו!עוד ששבה אל עמה כי כל אשל מתענגתלהיותכתיךעמה כח1
בתיך עמי אנכי י!שכת!כו'!עוד שהיא שכה אל אלדיה אמרה וה לרא! אם הימה
בכונתה לעזוכ אלדיה על כ; החליטה על כל הטעמתהאלה שתשוב אתר יכימתה
והאמיתי והוא אומר! שנית שובי אחרי ׳כימתך :והשיבה חתכניעס אמריה לאמר אל
אל ת2גי<׳ תפגעי כ׳ לעוכך לשוכ מאחריך סי הנה היא השיכה אל כל טעניתיה למה שאמר
ראשזנהשכהיכימתךלרמוזלהעלטוכחכיתהתשיכאמריה כ׳ ט:כ לה חכרת
חמזתלזקשלללפרידתיעזכלאותל מחכרת ׳כימתה והוא אוחיאל תפגעי ב׳
לעזבך לש!במאחי׳ךי"לצע!!כחביתך בי• לבקש חכרה אחרת כ׳ אל אשר תלכי
אלךי״ל לננימשמקקתלחביתךוללתחבד עמךעדשכאשיתלכי אלך ובאשר
תליני אליןוטיואל הטענה הבישאמיאל עמה השיבל ליא עמך עמי 1אל לשלישית
»י'נ'נ'5הנ'צ שאמרל ואל אלליללשיכלואלליך אללי סי ואפשר שתרמוזאלדכיאחייתיצ!
כוכ'ק!שי!תא'מצדהלשוןואימצדלעניןלאיסאוחילעתכךלשב מאחריךיראה
לשין כטל שהיה משפיק שתאמר אלתפגעיכיצעזכךולכיפיראל באחתםתטאיז
חטא המושר כמה שהיתהרזצה ללכת אתה על כרחהואיג! מדרך המושר שירצה
אחד לצכמכחכרמח כרו עצ כרחו שצא כרצומ!מאחר שאמרה נעמ• שנים שלשש
פעמים שתשוב אצ עחלצראלשלאליתלחפצל בחכרתל ואינו מדרך למזכר
שתרצלרותכחכרתעצ כרחל אמנם ליאלשיכל כעצם היןש׳א הזאת לשפת
ובתשובתה ואת השיבה ג 0אל הראש1נה כפי הלשין ולוא כ׳ השנה ככתוב ליא
כאלו ־
ו
ת
א
ט
ר
חת
סו
כ א ל ! א מ ר ה א ל ת פ ג ע י כ ׳ ל ע ו כ ן כ ד י ל ש ו ב מ א ח ר י ך מ ה ו כ<
באומרה לה ם:ני
•בימתן ©יאפשר םהיתה אומרת וה א ס מצד שלא
היתה חפצה היא
אחרי
כ ח ב ר ת ה ! ה י מ ה ר ו צ ה ש ת ע ז ו ב א<תה ו א ס מ צ ר ש ה י ת ה ר ו צ ה ש ת ש ו ב א ל ע מ ה ו ע ל
כן א מ ר ה ה י א ש א ס ה ה פ צ ר ה ו א ל ע ז ב ה ל כ ד ש ת ע ז ו ב א ת ה ה צ ה נ ז ה ת ע ש ה
י ו א ח ר ה ש א י נ ו מ ד ר ך ה מ ז כ ר ש ת ס ר ב כ ז ה א ח צ ס ל ע ז ו ב א ו ת ה ולשוב ל א ח ו ר ע ל כ ל
כ :כ וה לא י ע ש ה א ת ! ווא ל ע ו כ ך לשופ מ א ח ר י ך פלומיאס ת פ צ ע ׳ ל ע ו כ ך ל כ ר
נ י ח א א נ כ י א ע ש ה כ ד כ ר ך א ח נ ס ל ע ב ך לשוב מ א ח ר י ך ב ו ה א ל ת פ ג ע י ב ׳ ל פ י
שכיונתי ה י א ל ל כ ת א ל ה מ ק י ס א ש ר אתה<לכת!וה אומיכ* א ל א ש ר ת ל כ י א ל ך כוי
משל למה ה ד ב ר ד מ ה א ס • ל מ ש נ י אנשיש א ל מקים י ד ו ע ביניהם ב ח ב ר ה ו א מ ר
א ח ד ל ח כ י ר ו שאינו ר ו צ ה ש י ל ך כ ח ב ר ת ו ה נ ה כ ו ה ר א ו ׳ ש ח ב ר ו י ע ש ה כרצינז ש ל א
• ת ח ב ר עמו ע ל ב ר ח ו א מ נ ם א ס • א ח ר ל ו ח כ ר ו ש ל א י ל ך כ ד ר ך ה ה ו א ושישוב למקים
פ י צ א מ ש ס ה נ ה בזה אינו מ ח ז ״ כ ח כ י ר ו מ ד ר ך ה מ ו כ ר ל ע ש י ת ר צ ו נ ו כ ו ה מ א ח ר ש ג ס
עצמה
ה ו א הילך א ל המקיס א ש ר הוא הולך והוא מ ש ל צ ד ק כ ז ה מ כ ל צ ד והיא
ת ש י כ ת ר ת כ מ ה ש א מ ר ה כ ׳ א ל א ש ר ת ל כ י א ל ך כוי ו א מ ר ה ל ה ע ו ד כ א ש ר ת מ ת י
א מ ! ת ! ש ס א ק ב ר סיירי מ ס ב י ם ל מ ה שכיארו ר ו ל ש כ א ש ר ר א ת ה נ ע ת י נוזכ רצינה
כאכזר
ת מ ת י
ל ח ס י ת ת ח ת כנפי השכינה התחילה לאמר ל ה קלות וחמורות פמשפנו ה כ א י ת
להתגיירוהיאקבלהכלהמציתואמישכזהוסהויותרמאלההחומרתיעשה
השיאפתמיתכגיתה
לה
ותהיה נ פ ר ד ת כ מ י ת ת ה מ מ נ ה כ ש ה י א ת מ י ת גויה והיא
י ה ו ד י ת ת א כ ה י ע ש ה היל׳ ו כ ה ׳ ! ס י ן ב ׳ ה מ י ת י פ ר י ד כ י נ י ו ב י נ ך ר״ל כ ז ה ו כ ו ה
ש א מ ר ת י ע ש ה היל• ו כ ה י ו ס י ף ל ע ש י ת ל ׳ א פ ה מ ת י כ ר י ד ס י א ו ת ה י ה מ ל ת כ ה
לשין ש נ ע ה כ פ י ר ע ת ק צ ת מ ה מ פ ר ש י ם ש נ ש כ ע ה פ ע כ פ ת ע ש ה כ א ו פ ן ש י צ ד ק
ש ה מ ו ת ה י א ש ת פ ר י ד כ י נ ה ל ב י נ ה ר״ל ש ת ה י ה ד כ ר ת ס מ ת מ י ד כ כ ע ד ש ה מ י ת ה י א
א ש ר ת פ ר י ד בינה לבינהאשר בעודן כחיים חייתם לא י ת פ ר ד ו או •אתר שהיא
משת־ל
פנל
Ww'1'5
ב כ ב ה ש ג ת ה ש ל י י ת ע ד שיצדק כיניהן מ ה שיצדק כשלמים !כצדיקים
צ ד י ק ! צ ד י ק י ש ל! מ ח ר ב פ נ י ע צ ת ! ו ו א ש ה מ ו ת י פ ר י ד נ י נ י ! ב י נ ך ר״ל ש צ ה י ה
כ ל א ח ר מ מ נ ו מ ח ר כ פ נ י •עצמו ע ד ש י צ ד ק כ נ ו ש א נ ח נ ! נ פ ר ד ו ת כ מ י ת ה מ צ ר
מ ד ר ג ת ש ל מ ת נ ! :א ו י א מ ר ש מ צ ד ש ל מ ת ן כ ח ״ ה ן ! כ מ ו ת ן ל א ת ת פ ר ד ! וכמו ש נ א מ י עיילינת׳מו'
3ר ! ר ו י ה ו נ ת ן ה נ א ה ב י ם ו ה צ ע י מ י ס מ צ ד שלמותם כ ח י י ה ' ו כ מ ת ס ל א ג פ ר ד ו ס י ו ה ו א
כאלו אמיכ׳ נ ק י י ת המיתה ל כ ד ה י א א ש ר ת פ ר י ד סה!א ה ע ת ה א ש ר ה י א ה ע כ ר ה
מהח״סאלהחיייסהנצח״ם
ו!א כ ה י ע ש ה ה י ל י ז כ ה ' ׳ ס י ף פ•
ה מ ! ת י פ ר י ד כיני
ו כ י נ ך דיל כ ׳ נ ק י ר ת ה מ ת ל כ ד ש ה י א ה נ ק י ח י ת ס ת ס ה י א ל כ ד ה א ש ר ת פ ר י ד
וכינך<כ!'!לאק!דסולאאחראזיאחרכןלהיותשהשלמיס
כ י נ י » ׳ W M V
הנה כמותם יתפרדו
ה ג י ף והנפש ב פ ר ו ר החלטי בלתי ה ס ת כ כ ! ת ! ה כ ! ה כ ל ל כ ׳ ה ר ו ח ת ש ו כ kה ^ ה י ס
א ש ר נ ת נ ה וישוב ה ע פ ר א ל ה א ר ץ כ ש ה י ה מ ה ש א י ן
מפרדתביןהחומרוהצורהבהחצט
מ צ ד ת ש ק ת אליו א ש ר
ע ל כ;
כ י •ש ל נ פ ש
כן ב ר ש ע י ם כ ׳ א י ן ה ח ז ת
ה ס ת ב כ ו ת מ ה ואחיזה כ ח ו מ ר
נשחה ע ו ל ה ו י ו ר ד ת אמנם כשלמים
י!
כ
ג
ל ה י ו ת תשיקת6
!7
אל
חת
Jftהשלמיתישישז כי ימצא .קלל ותפרד הלירה מהגיץ הפלדה החלטית כיוייהיא
»ה שאמרה דותכה יעשה ה ל׳ וכה •יהין• כי המית׳פדיד כיני ובעין •לפלחי!
יפריד ביני לכי; עצי!׳ כלו־ול כי; ניבי!כקנשיומ• יכן בינך ל ל •פ; נ פך 1בי; נשיי מי
כאיק שנשתל־ כחברתהשגמהשלמותעד שיצדק בני ההבילה כשעמ ה־י־מה
והו׳א נ׳ כאתר!הוא דקדוק נפי; :׳פכי הבת בכ׳ כאשי לאתה נ־גיי״שיב כינתה הכינה,
סתאס־גת יגסחקיהשחלכו־׳נפשממאחנמהיאללכמא־היאז חדלה יידכר אליה •ליו
כוה לשבל מה שהפצירה עד הנה בחירתה לא היה רק ח; השפה )לחן דבר
כעלמאכדילגלימכינמה!ל!הא;יר!מתדל לדכר אליה כלומר שתדלה לדבר
אליה מה שהיתה מדברתעדעתהיעלכן לא חמר יתחיל מהפניר א׳ מהכגיע
*'' ' » »»' )כוי)אפשר שא;מרו כ׳ מתאמצתהיא שכ לנעמי עצמה !כאל! אמרה שבאשירת־ה
נעמי בעצמה שהיא ממח!קמברצי; יש!כ וחיק ללכמעס רומאן חדלה מדכי קלייה-
כיטפטהבוהשמאחרשלבהאומרלהשטינצלבתאתהבל׳ ככק שאי; זה רק
מצד הפכממהלבבומכיהלככזמפמראומ!כאשר יראה האדם שלבי ממת ק
בלבד מה •שפ יש בנדק שהיא ליל ישיב ב׳ בלבללעלמיפ; ; ל• הלב ב־חלנו
*תלכנה אולפחותאףאם׳סכיסכולא׳תחוקכהסכמח! כנו'!:א! כאשר ראיה ־..״•
שמיחס עד מדרגשלמימה בהחלש פפל הכתיישאו צדק בשתיהן שהלב! יחד שמיה; ב׳ עד
עתה פכר הכתיב שנעמי הימה ההולכתלבדהורייתטפל? לה כ׳ לא יד פ נ י :נמה.
י
1
#
3
3
אסהימהללכתגסהיאאלהמקיםאשר היתה הולכת נעמי א! היה מכלימה
ללכת עמה לכד ועמה שנמגלה התמה ה!לכמגש היא אל המק׳' אשר היא ה :לכת
על כן צדק עליה; כשיו׳ שהי! הילכימשמיה; בשיי! Hותלכנה שתיהש עד ב א;ה
כיתלחסרלעדהמקיםעצמוהלכ! במחשבה אחת שלחה בשיו׳ כשמיה; !׳!מר
ומהיסכלהעיר על שמיהןועלנעח׳ בפרש מחה! על שנ •יה בי!פ ה א צ ר ׳.יה
עליה שחהואמרו הוא /נעמי שהם שת• תמיהייתחא יתה ש בל העיר על״־; ,־•א
יי
יתי\.ט־ התיו׳הא האחתותאמרנההואת נעמי והיא המחיהא הששתכס׳ וה.ל נעתי
אליהן אל השיבה על התחיהא אשר תמה! עליה כפרש והיא איחרו !־אחר חל תן אל,
תקראנהל• נעמי וכויולהיות שמצינווראינו כפשיישיתלהבידבריש בשש הנזייהאאל
מקראנילי נעמי קראנה 3׳ מרא כ׳ המר שדי יכויהכיאנ׳ מלאה הלפת׳!כ!'ל־ה
״ :י
תקראנה לי נעמי וכו ונראה כאמת כ׳ שם נעמי היה נקרא עליה להיימה נאה
כגופה ונאה כמעשי? שהם שני אפי.׳ מיצי היופי והנוי הלאייס להחצא באשה
השלמה והנה כל יוא*• :תמהו על הערר שתיק!תאמרנה הואתנעמי והנה היא
השיכה שאין ראי'לקיוא אימה נעח׳ אס מצד הגיף כ׳ המר שד׳ לה מאד!האש?
כרי שתשאיביופיההגופני צריך שתהיה מע׳דצתבשמחה ובשיכ לככ חרוכ כל
אמנם כאשרמהיה כמרירומועצכ!; גדול ממגניה מאד ופניה לא יהי! לה ע ד תא
אל מקראנה ל׳ נעמי קראנה לי מרא כ׳ יצדק השס ׳ ?!:כ׳ ׳!תר מהא למה שהחל
אגיטלאח שדי ל׳ מארוכנגד יופי המעשים אמרה שגס ו? נעדר ממנה כ׳ כהיות? מלאי?
י ' יימהט!ב)תהגשמ׳!תאשלה׳ה&!ספק כילהלעשיתש;כה עשעב״ כצי עמ? או
ה
נ
ת
הלכה
_
—
סן
! 3כ ה ל י hh %אני מלאה הלכתי דיל כהיות• מלאה שהיהראו• להימצכ׳פה א»
מלכתי א; שמלת מלאה תירה על הייתה או מלאה מןהמציויוכק כ ף ב י ן כך אמיה
פ:ש עתה בהייתה ויקה בי; י ; י טיביתבין מן המציתלא היתה תשיכתה כרצינה
ומצר עצמה י ק מצי השי שלרוב צרותיה שהביא עליה השי כמי? ישרי; עיכ שכה
וי׳ י •י • י ה ה.״ בני ה י נ •־ ;.ריק.׳ עתה הנה השיבני היבהכרח שלא כרציצ' שלא
סבתי אני מעצמי !אפ למה וה תקראו איתי נעמי מאתי שלא נשאי כי אח־ מהכ
bפ:׳ מיני הייכ׳ ויוא למה תקראנה ל׳ נעמי ונתןטעס לני כיחר כאומרו והיענה כי
,כנגרה״פ׳ ה ח י ו י י ח ש י ׳פילכוהענויושייהרעליפנגר החח:׳ אשר יפיל כו
הרעיאחנםאחוכראשין אל תקראנה לי נעמי נציי׳ וכשיאמר נלשין שאלהאו
החיהא לזה תקראנה לי מילהיותשבשלילתהדבר הראש!; עדיין נשאר הבימשי
׳כעבור! אפ שר ש׳ צד ק עדיין השם אמנס אחר שלילת הברברים תפיל התחיהא
בקריא השם תאחישאין שים דבר אשר בעבור! ומצדו׳צדק השם הנויכשוס צד והוא
דקדוק נכ!ן אחנ"ישלרא!'במלתמרא שנכת' עב יי לף )לא מצאנו כמוהומלשין מרו'
אשר על כן איתר אני שאש שר שהמלה הנזיתהיה בלשין ארמית כמישמצאגי
ה
י
כ
ה
ע-יב 'נכיהי ז
מהם במקי־א כאות' כי •ראהכיאולתיד כוישיילתאולתהיהלשוןארמיוימויגר
שהדיתא כויירביסכתוהוורמויכוהלדבי גדולהתיעלתמארוהוא רמו אלהיש!ב
הגדיל!הנורא הניוזךייכאתה״סירין לצדיקים ולשלמים כמו שיקרה ממש אנל
כאבותכאשר ״ כ י ו י י ׳ כ א י -ו י כ ׳ א ת א ש ר י א ה ב ה י ״ כ י ח ו כ א כ א ת נ ן י ר צ ה כ ׳ ,
כ
פירשיאצליכיכמישהאכבהיותןמ״סראתננןאינורזצה כ׳ישרין ה ה ם
ב ע צ ש
&
; .ו״,
•זינזי״ניס
י ק כמקרה כ׳ אינו רוצה בהם רק את בנו ולאה״פיריןיוה! וכחכאת כן •רצה
כימצרהטוכהנמשךמהמיםרריצהבמישיולאסצי המיהי עצמו כיאינורוצה
במישר מצד עצתו רק הבן ולא המוסר ועל כ; לא אח יכאב את כנ! ירצה לימיו על
'הפייהנילשהואכאלואמישתוכתתהםיהיאכתיכחתהאב שחצה כחיבחת׳ככן
ולא בתיכחה מצד עצחה!ה!א דקרו'נכין כן ה'אלפינו יייסרי; לטיכ לני וכמו
שיקרה ברופא היד כאשר •חתיך כשר המ׳ירפא עם היותו מכאיב לתילה הנה
.הכליתזהוא הכייאיתוכסושהארכתיהביאיר כדרים הוה נ ס פ ר תפלה למשה
וכשכר פני משה והוא ביאיר׳ לספר המרות כמק!מ!תפ:נ-תיגש בכרשת !יהי מקן
»ב!ק ש שם!הנ? נעמי למה שראתה שעלתה מצד הייסורין למדרגה ׳!תר עליונה
חמה שהיתה ק דם רצתה כשנוי שחה ואמר ש לא יקרא! אימה נעי׳׳ שיורה על ״פי
,מהמהמעלוייק שיקיא!איתימיא ושיהגרולהשרתי במעלו' כשלחן'!יא קי־אנה
'לימיא!נתניה טעם לםסהוהיהוא לר!בט!בתהכי»ה שתמר םדיבכלהצרויהנו
•ה:ל היה להנאתה ולטובתה ו!א כי ה מ ר ש ד י ל י מ א ד ירי כ׳ המר שדי להנאתי
ולט!בתי מאד פי מלתל׳אי לך יורה וה כמו שדרש! רול נלך לך להנאתךולטיכחך
וכיייכ! תירה גיצמלת ל׳ ולהיותהטיכיית מאד עלכן ראוי שתקרא! איתי שרתי
כמעלות ושיוו שהארכתי בהקדמתי למגלה זאת :והנה נתנה טעם נכין וראיה
עצןח? לגודל הטיב הנמשך לה חהייסיין אשר נא! עליה והיא ראיה חוש״יאתת׳'מאד
1
רות
מ ^ ו ד מ י א כ י ב ה י י ת ה מלאה מ ה ט י ב י מ ה ח צ ׳ :״ ה ל כ ה -י " " ־
־ 1
r
»
pלדיו
בחוצה לאוזן אשי כל ישראל בחיצה לאדן דומה כמי באי; לו אלוה כ ד ע ת י ז ל
ונהייתה ריק בלתיהטיביתההס מצדה״שירי; שכה אל ה א י [ : :״ ' ־ : • :לה
א! ה-צ״ר לה טיבנדול מיה אש כ; למה יקרא! לה השה הדאשין נהייתה ע ל ה
למדרגה כל כך עצ״צה וה!א א מרו אצ׳ מלאה הלכתי וריקש הש׳במ ה ד ל נהיית*
;
מלאה שאו הייתי נקיאתנעמי הלכתי מפה שהיה י ע ל י מאדועתה כהי:ת׳ ריקש
השיהנ׳ היומהאנ׳ רוצה •ותו :0כ מ ה שהיא הג!1כ ה א « « האחיין יאס pל פ ה
תקרא! איתי עתה צעמי נהיית מדרגת• עתה כל כך שלמה עד שאצ< סנקשת
השלחויהפן ״ה שהייתי קייס לכן כורחיממרי כנויווא צמה תקראנה לי צעח• ואומי
והיענה נ ׳ ייל שהעס• כא ל׳ *יפאתשס הישהוא מדת יחמ׳ס ע ו שפירשתי כפסיק
ס
מ
ו"7-
ז
הינתןיה' לקחיהישסהימבויךפכשס שנת; נ מ י ת ר ח ס ׳ י כ ן ל ק ח נמד׳רחמ׳'
מאחר שהוא לתכלית טיב כמיזא והיענה ב׳ וכס׳ כ; שדי ש ד י המעיכה להרע
ל׳ להיוילטוכתי כ׳ אין ה&< משדד המערכירק לטיב מוחלט להטיב צטיכ׳יזלישריס
כלביתכ והמטייעקלקלתס יסתיר כ:׳! מהס!יניח איתילמקדייהנמשכיימהחערכה
אש לט ב אס למיטב על ק אמרה ושר׳ הרעל׳ ר״ל שהשד׳ שדד המערכה להרע
לטוכתיהומוכמלתליכנויי ווה כ׳ אי; מדרכי השי לעשת ועריחצי לאדשח״ו
רק ט ב ואש ימשך לארס הט!ב האמת׳ כאמצעויהוע הגשמי או׳תןלו ר ע גשמי
לטיב ל! להשצ'הטיב האמת׳ כ׳ או יאמר כאמתשע־שה ל! טיב כמה שהרעל! במי
**ייאיז #fיה!א הצרמו לייל בככא כתרא ביהחוכר א ת הספינה ! ו ל א ד לוי בוא וראה שלא
* * י מ ׳ י ז כ י ז כמדת הקניה מ ר ת כ״ו הבה כ י ר ן א ת ישראלבככ איתית וקלל כחיבוב; ככ2
מאס בחיזית׳ ע ד מיממיותיקלל; כחימואם כחיקית׳ תמאסי עד געלהנפשש ואלו
י"*'י
a
1
./י
י י
י
נ י י ו א י ז י!:
מרעה ברב; בח מיהיה אס שמ!ע עד צעיכדס!כי יקלל; כעשריס;שתיס מ!היה אש
9
1
לא תשסעעד 1אי; קינה עיכ והוא סכואר הכ!נה שרבי לוי בא לבאר לס מדתהש׳
עס כריית׳! שכשסכרן אתהאדש מ כ ר ן אית ככל אופני סיני ט ביתםכעלס כל
מה שהפה יכולה לדבר ככב אתיות כ< כיב איתי ת פ ל ל תכל דכ ר שאפשר שאק
הפה •כילה לדבר רק ב ב ב י תי־תהנייהכינהפהש׳' ס ב ר ן א ת ם כשהס ט ביש
כביכיתהגשחיו'והרוחניותאמנס כשהם רעיס!סטאיס אימ סקללאיתס כקללה
רוחניתרק גשמיתשסציח איתס אל המערכה והוא הנרמז בחי א!תי!תמ:א'ו ועד
מיס שהוא רמו אל הע!לס האמצעי אשר ממנ! ׳!שפעו הטיבות והרשת הגשמיוין
ןמקר׳ העילי כ׳ פן הד'א;תי!ת מויעדטישהס ייויחיטיוהדישאחיהטישהס י״פלימיהש
האמצעי1תמ!ר!תעל העילס האמצעי!הנדמים השמימייםכ׳ כל המשכרים הס ט'
לפי האמיכמו שנתבאר במקימ! כספרי ההנדסה והמשכר ובכן הד ק דש התשעה
ודי אחרי! הס האמצעיים כנו' ואמר שכשבירן השי את ישראל כירן איתס ככל
הטוביתהנמשכותמכל הגיעיצמת כל מה שהכה יכולה לדבר ככב אותיות אסר
כצדכור שכעילם בכלל בהם וכן תמצא כ כ ר כ ת כפרשת אש כחקית׳ ב ר ש ת
גשחיותונתת׳ גשסינס יכויונתת׳ שצ!ם!כ! וכרסתרוחניותהנכללות בפסיק!נתתי
משכני
חת
סח
• ש כ נ י כ ת כ כ ש כמו שדרשו דיל אט״ל ע מ ל כגן עדן כיייכן אויורו !לא תגעל מ ש י
אתכם אכשר שלמו לדרוש ט!כ מאד 1ה!א כי ישיגו ישראל השלמותהרוחנ׳ כעירם
כחומר כ מ ף ע פ ש כאליהו!הרומיסל! ולהיות שהנפש תדכק בצרה הנבדלת
כמלאך או כצ שכ; כשי עילוי ר ב הנה היא תצעל נ ג י ף כי לא ירצה לשיכ אליו עור
ר ק תרצה כדבק!תעסה6שלהנבדלכמ! שביארתי בפסיק!עתה למה נמות כי
תאפלנ! האש הגד!לה הואתכפפר תרתמשה במק!מו!הוא מה שאמר פה כי עם
שאת;משכני בתיככס ואהיה דבק בכס עסכלוה נבשכסשהיא שלי לא תגעל
אתכס ר״ל לא תגעל הנפש אתכס רק תכחד בכס יען תשיג בהיותה נג!ף השגה
וקראה נפשי יען היא חצוכה מתחא כפא ככוח שהיא כמדרגת שכל נכרל ירמו
כקריאה ז! גס כן אל דכקויזה עמ! ע ד שתתאחד עמ! ותקרא נפש שצו דכקה כו
יתיעכילאתגעלאתכייוהבאמת תכליתכלהכרכות הרוחניות!האושר הנפשיי
פה!א הדבקיתכאמור אמנס כשקללן צא קצצן רק כרעיתהגשמיותולא תמצא ככל
הקלליתהנו כפרשהלישר שקצצ השי כרכר רוחני כלל רק כדברים הגשמיים א ף
אני אעשה ואת לפס והפקדתי עליכם פהלה אתהשחפתפויוהלכתי עמכם בחח'
קרי כויוהוא הנרמז כחי אותיות כנזיאשר התכלית כל! להטיב להם לשיכנע צככס
הערל כנויוכאומיא! או יכנע ל כ ל הערל ואו •רצי אתעינם וזכרתי אתכרית׳ יעקב
כ!'שתבליתהעינשמאת<׳ת'ה!א לעזכסאלהקר׳ וההזדמן כדי שיכואו עליהם
המאורעות הרשתמפאתהמערכה והס יוכרו וישובו אל ה' אמנם ל ו הוא ה ב ן
מאתו יתיב׳פשברךמשהאתישראצבהרשיכ׳ תבאהתחיל מהו״א! ע ד מיס!היה
אסשמועתשמעכקילה'1:ריךיס״סללכתאחר<»1די'אחר<'לעזבד'1הוארמ 1לשכל
הכרכית ההס הס גשמיותהניכליס תחת המקרה כאומיכריך אתה כעיר!כו'כר!ך
כריכטנךוכויברוךטנאךוםייתןהיאתאויביך וכויווהשאין כח ככשר ודס לתת
הכרמתהרויוניותשאימיכוללצ״רסכהיות׳ מעורב כחומר ועל כןאין כת כלתי
לה צבר! אשר צא יציייר בעצמותו אלהיתגשמיתחלילה אמנם בקללתשמקללב״ו
הנה אפשר ל! לקלל ככלןכין בנשמיויבין כרוחניות יע; הוא העדר הטוב וההעדר
שיה ככלן ומי לא ירעב• הכלתי שלס:הכלתי שומעצק להיאלדיו הוא נאכר מן
ה ע ל ב הזה:״;העלם הכאוב; היה העניןכקי-לזתאשרקלל מריעה כביב אייתיית
כצ מה שהפה יכולה צרבר שהתחיל בו״א; !פייס ב ל א שבזה כלל כל הכיכ איתיית
שהם כמו עג!צהכ< מכל אי וה מק!ס שיתחילו מהס היא ההתחלה ותמצא כקללית
שקלל מרעה קלליתגשמייתרוכס והרוחניות כאומרו והיה כאשר שש ה עליכם
להטיכאתכס שהואהדכקיתהנויככרפותהשי׳יעתה יהיה להפך שכןישיש ה'
עליכםלהאכירופוישהויאבדןהנפש בא־יתוכ; א1ס'ונתןה'לך לב רגו וכליי; עינ ם
ידאבי; נפש רמו לחהיחןהתעניג הנפש״ כנויוכל והיורה על מעלת תהלת השי
6ל א ימשך מחנו יתרק ט!כ ילא רעכםיס צד וכאומ״ול אין ר ע יורד מלמעלה יעל
pאחרה נעמי השלמה כי כל הרעיתאשר נמשכו לה היו רעית גשמיות לחה
»נמםכו מאתו יתיולא שכשר ודם והואאומיהיעמ כ׳ ושדי ה ר ע ל ׳ כלומר הנה
הושת
• רות
ה ^ צ מ ש ה ג ׳ ע ^ היו יעיתגשמיית יחל שלא משכי *•כאת ב ס י י־ש י י ן ״ r f
יו/יאשר זל ״רה שא• ;:ר ע ת בלחצס רק למכלימל־שיב ?ח—.־ ב־יל :ה ־ 1ע ב
ועל כ! גורל שכלס בא! לל מפאממדמרחחיש בכל• ל ג ־ ־ ל :ד " .י׳כצ ד:־־•ר
שבל״ימכנתהשלסלשמייבלת• שיגיש!שש פצמגחמפנייאליו׳מגת ׳חכי כל ט
מבלהםיכיתלגשמיזתוהיוחניותאשר ע ל ק ל ס ־ ב ט נ מ ל ג ב ר ת ע ט ר ת מ ש א י /
נש־ס רוח ל ס י א ט ל !משיכתה כאיפ; שלם וכינה שלחל ובתה ל״ל שי:־.ל
צמדרגה עליונה עד מאד ע י יצא סמ:ח מאיר עיני ב :כל ׳ ש י י נ — ה־*-־ ע ל
,
הנה המחיל הנכיא!אמר וחשכ נעמי!ריח המואביה למל ש^־* גי* גלה ־מנח •־ן
י,.,-־ .
! ־ . : » ,־סי התק כ ט'!שמי כלימייעמל עס שככר החליש? ללציכל לשמיה! כש!י כ־י ־•ד!
!תלכנה שמילס בנייר נה ה ב מ י לבאר םויק נ כ בחזרה כה י :גי בכנה י ־ מ
י־ומ
צעכדומהשיייה אא מרוימשכנעמי ורומהמ!אביה כלמה עמה כ בל שהיי ש מ
במשינמןזאמכנזיאחנס אימיהשבה משדה מואכ נראה הימי מ י מד כ׳ ייתר
שככר אתר ׳משכנעת׳ ור!מ כימה צריך לחזור ולומר השבה כ ״ ע ד כי ד י ר
ש :כ ל ל מ ה ל א א מ ה ש ב ! מ מ ש ד ה ח א כ כ מ ! שנכנש בשמ־הס אמנש זה י * כ ; י
ש י מ ק ב נ י כ נ י ש אס שנאמר שמלתהשבהיהיהפיימשכה מקמימיאש שכתייר
שהיא מטבה במעשים כמ! הבעל׳ תשובה אמנם כבי ההייהראשק יאתר שהמ
עש היוממק ש מילדמה כשדה מ ! א כ ולא כארץ ׳שריהנה צה׳ומ ט נמה ממתלמ
יציאתה משדה מ א ב לכא לארץ ׳שרילק־ושמ הארץ ולחשיממתמכנט ל ש ט נ ה
יצדק עליה שהיא שיה בערך אלשלמימהארץהנבחימששבה יוצהמכליתאכי
בעבורו נביאתכ• כצ הנביאים נ כ ד א ! צ ע ב ו ד מ ״ מ כ א :מ כ ל ה :ק ב :מ י ! ל כ ב ד י
טייעל כ; גש עיבד טיס כש־ימג״י׳אתר ט ששב במשיבה כבח נה אין צייה ששב
חלהמבלימהראשין בבריאתו והפר הכתיב שרימ כבואה אל לארץ לנבחרת
שבה משדיה מיאכוזא השבה משדה מואב רילהשכה מצד צאתה משדה מ:מכ
כ'!:כ׳ לא רצתה לעיוור בק הג״ם ובבחינת צאתה משדה מואב צחשמ מחת
כנפי השכינה יאתר שליא שכל ואש צפיילכייאמר ששכל כמש כ'מאן נחמה
משדה יוואב!יא השבה משדה חיאכר״להשכה כמשיבה מאן נאמה משדה מואב
כנויוהתה שמיהם כש!!׳ בא :כימלחש במחלמ קציר שעירים פי' :ישבר ה כ ת ב
ולגעט׳
גרי׳ג לאישי שהיה לנעמי קלובאילאישה איש ג ט ד חיל!היא טלל כל המעלית השלמות פ׳
האיש ח׳ל כולל כל המעלימהחדומ״מכמ! שנתבאר כמאמי ? ל מ ש פ י המרות
וכל ז? שיכר צהצעה צמה שיבא משכיר האיש ט ע ! ומעלות׳! וצדקימ׳! אשר ע ש ה ;
ואתר אשר ספר הכת׳'ההצעה הנוימשלמיתטע! אמי כ׳ תכף בטאה אל העיר
עשתהמעשל חסכים לפי שלחימה שלא להסריח עיד לחמיתל בשבקש? מקים
ן
ת
א
מ
-
ו
ן
ת
מזימתה לבלתי היותלמשא ככד ׳!מר ״הראוי על חמימה!ה א א מ ׳מאיר ר ת
הםיאניה המואביה אל נעמי אלכה צא השדה ׳רידכרה אל נעמי כדברים האלה להגיד לה
כ׳ איצה רוצה להתעכב כעיר פ; מהיה צל למשא כ׳ מיד הימה ל צ י ללבמ כ ש ר ?
!!הוצא כלוחיעתה ואתר שמנליתל כצאמה אצ השדה אינני להפיל ממנה חציל?
צ׳
1:0
רות
' נ ׳ קש* כעיניה ל פ ר י ד ל רק ללקט כשדל לכקש ט ו פ ל מ ע ת אפל oואתנם אומי
אמר אשר אמצא ח; כעיני! ו מ ו ל בזה צ ד נ ו ט:כ!ה!א כ׳ לא •א<ת לנערה נחירל
כמיל י כ ל כלבנה צלכתבחברתהענ״ס המלקטים בשדתאתר׳ לק צרים שאץ
י א ״ שתעמוד במק״ס שאנשים מחכוימצי״ס שש !על pאתרישהיא לא ל י ת ל
יוצל ללכתאחי• הק ציים אשר כלהי!צל ל טילאפשרלו ליטל רק כ ש י ל שלא
•כנה crרקהמ צ א ת כעיני כעל ל ש ד ל כמ! של1א כמי שהפקיר שיל! ואח כך
פלך וקני אתי של א כט ר ח ,הפאה שנם ל פ א ל ל׳א של! ואינ! מניח ללקט הכאה
ר ק למי שהיא ריצה חאאתראשרא:!:אח;בעיניו!הכינה כ• פס לא יהי! העניים
מנייק ללקט הכאה שאינה של ל ע נ ״ פ ר ק של! !כמציאת ח; אלקטה ג־ אני!או
אמרהלהנעת• לב• נתיכייזחישליא ע ״ נ ה י ט כ ב ד ב ר ומצא הדרךהנא!אי; ראי׳ יתלךי
ותלי
לי! נעה נלציפתיכנויוה!א.־י'תאח לה לכי כתי :ואמיהכתיכשהלכהמהכת!תכא
השדה תלקטלהממתשלש• רצי; ׳ריאתיעשל!תחשנה ט בה מצרפה למעשי ומצאי
•;תר מתל שחשבה בהודמ; טיב כמי שיקרה לשלמים:היא אימיויקימקי־ה חלקת
. .
השדה לכיעז!כ!' ואפשר שיאתר כדרך הלצ״ םאוחיותלך יתבא תלקט שניחיס
י כ ר י ס כפיל־פ שהיה מכפ ק שיאי! !תלך ת ק ט כי מה היה צריך להוכיימל
1
שתמניומהשאליוואחרכך מיה שקיה אחר הגעתה אלייקס מה שאלי! היל
הדרך שבי! כיבהידעתאחד חביהגכוליס עם מה שעשה שש היל מכפיק אמנם
רמו הפסו'ט.ב שכלה!זריזותה שכשהיתהנכנשתכםדה היתל הולכתראשינהאל
קצה השדה יאחר כך כבואה ר״ל בתורתה היתל מלקטת כדי להקל ט ר ח המשא
כ׳ אכ היתל מלקטת בלכתה תרבה עליה המשא שתלך עד קצה השריה עם משא
השבילים תשוב עם המשא עצמה אחנס בהתחילה מקצה השדה בחזרתה תקל
המשא וכוי :ואתר הכתיב שיניע! בא מ כ ת לחש !יהי כראיית׳ ל נ ע ר ל הצתעיז וה:ה
נ
ההיא כמו שארז! שרתה צ :ע ת :במה שהיתל שחה עצ־ול ללקט ילא ל י ת ל
מיקטתמעימדמצדצניעיתל שא! למי הנערה הזאת אתר שהקדים להם שלים •
!הנה איית י ק ! ל מאד ספיר נתינתהשלוילק׳צרים בי מלעניןספיינתינתהשל־ס
ל כ פ ר המעשה המי!מ• לא ידע שהבא מח ן לתי״ אנשים שאיתר להם ה'עמכם
והס משיבים ל! של ס!מה ט1-ס לכפיר כלוה פ ? אמנם אפשר שבאומרו ה'עתפס
ליאה דעה שהיריע להם שהשי היה עתהס ששכינה שרויה עמהס כמה שראה
בצניעת הנערה הנוי ׳!א ה עייכס ריל ריאה אני שהש פינה עמכס ממה שאני רואה
בתעש• הנערההנוייהפ ברפ! א!תונמה שלרגיש כל כטוכטעמליאפשר שהשיב!
ל! שלש? יברכהו כה ושתהיה הברכה ההיא לו נשיקת אתה לו לאשה ועל כן כ א ל
&אלתי למי הנערה הואיולא שאל מהותה וענינה למה שכנר הרגיש וראה חשיביתל
מצר עצמהכאמ!ראלאששאללחיהיאר'למנדמשפחתלוהמשתתפים עמל כי
מצד עצמה אין להשיב באתי!הוא אומד ויאמר כיע! לנערו הנצב על הקצר׳' לחי
הנגיההואתואפ שר שספי הכתיב שלא שאל אל לקוצרים למל שראה שהם היו
י ז כ נ פ שיקח א ת ה צא שה כמה שהשיב! ל! ׳ ב ר כ ן ה בנויוהיו נגעים כדבר!אפשר
,׳
יי
•ח
א
1
'18
שידברו
c
י
' '
3
s 3
רות
ש י ו כ ר ו ט י ב ע צ י ל ׳ :מ ר מ מ ל שליא יעי p-כ ל י ל :־ ? .ש ״ א ״ י ־ :׳ * :ל ל א
,
מהקיצריס אשר עציהם:אמר היעמכסובמעל כ כ־ ציי- .־" ל ״ י ז ל " ־ ל . -ז
ח ל ה :ע ר ה :נ :ע ל הקיצרים כאצ! ר״! שיל ל ד נ י ׳—•ר ״ג ר צ' ל ל יה י ח י ר :
ייע! ה י ׳ י 1לשיכ לנערלשאלמ׳ על נכו; ול א אמר!!״ •:ל . :י ה ־ : . : :ה " :י ם •־ ־־
נערהמיאניהה א •רענלצתה ששאצואמר צ! ע ־ ־ ; : -
י כ ,נ ש ל • ־.ל ל
ט נש כפל מלמויעי ויאמר וכוייהנה הענייה שענה הייז שהיא נערה מ־חכילשילו
יחשל !עלחשיכמימר עלמה שראל ה א אמר שואמליח לאשל ששבה כהשבה
שלמלמא! צאמלמשדהתאכיואהשבהעס נצ״י־יש־ה״ ־!ב-י • ! :י :־ :י ל
ומאגי"
אה קטר׳
כ ״ ק י ה על צר הדחק דק מחלממחשבמל כצאמל משדל מ אב לימה ללחני• ר
!לשב כמשיכה כמו של!נחנ! למעלהיככר לו נ כ ודי! ״ה במלחכה!שלא רצמל
להטריח לחמי מה להיימעמה בבימכ׳!ה שבמה הביתמעט כ׳ מאו ה י ק ד יעד
מאמי מ ש עמה לקטה וכזי! יא ומאמר אלקטה נא ואככמ׳ בעמדי'כ! יבכר הכמיב שחדי לל
כעז כשימעו דברי הנער הלא שמעמ כמי אל מלכי ללק ט כשדה איור וגם לא
מעבורי מזה!כה מדבק•; וכזי הנה יראה ככל בככ ק כ׳ אחר שאמר שלא מלך
ללקט כשדה אחר מה היה צריך לומר שלא מעביר מזה שאם לא מלך למקם חתר
איך מעכיר משם וכמו כ; על כרחה מדבק שם עם נעחמיה מאחר שאינה יוצאת
משם להמדכק כנעחמאחרומאמנס הכונה לרעמי םראשנה אמ פינ סלל ואחר
כך מי[ מחמי! יומר כרט׳ וזה כ׳ ראשונה אמר לה שלא מלך כשדה אתר ר צ כשדה
של איש אחר וזהו כשדה אחר כאלו אמיכשדה של אחר רק כשרומי! !להי! ששד! מין
ליו רכים יחד ל! ע!ד השדה ההוא ולא אחר ווא וגס לא מ ע ב ד י מוה ר ללא מעכיר
מזה השדה המייחד ללכת לשדה אחר משד!מי כנו'ואחר כך יחד צ! ע ד מקם
מיוחד בשדה עצמו עסצעחמיוווא וכה מדבק׳; עש צערומ״ר'ובהיומך כה כ!ל
השדה מדכק עם נערומי ולא במק!ס אחר מהשדה המי אשר כל זה מ!רה על
אהכמ! אותה מאל אשר ת ר ה על אהכמהט כ כמה שהוא טוב אמני מצד הת!עיל
עיגין נשרי אמרלהעיציךכשדהאשריקציר!ןוהלכתאחריהןיכ!'כלוחרש;למה שיצטרך לל
ישלח ידה!׳קת מכל הנמצא שם והנה היא תמהה מאד על דכריו שראמה בדבריו
ס פ ת שינות כ׳ מצד מה שאמי לה ראשונה אלמלכ׳ ללקט!כוי היא מ רה על אהכיל
עצומה!קורכה ימירה ומצד המיעלמ שרצה לה1עילה לנכרימנחשכה כעיניה במל
שאמר לה שמלך אחרי הקצרים בשאר הענ״ש הנכרים ושתשתה מימיהם ולא
אתרצה שמאכל עמהס ועל הדכר האחרון שנחשכה לנכדיה נפלה על כניל
!-,פול על כמתמהמהתמשלמוימ»א ותפיל על כניה ומהדכר הראש•; שעשה עמה ח פ ד
;9יה
כמה שהורה ע!צס אהכמו אימה השמחימה ארצה ו? א ׳משמחו ארצה וכאשר עשס
מעשלומנ!עימשינ!מי!ר! עצ שנת לכונימגלמל אימס כדכריה ואל הראשין אמר
מדועמצאמ׳ ח; כעיניך צלכירצ׳ רצמל צומר מדועמצאמ׳ חן!חסד בעיניך בציריז
לראשיצל שאמרתל׳ אל מלכי צצק ט וכויצלכירצי כקרוכל צך וחדועאנכ• נ כ ר י ?
בפיגולתךלשניתשאמרתעיצין כשלל אשל ׳קצילון וכוימא ואנכי נכריה כ»
•
;
»לת
ע
חת
»ו!תמדועמושןעצמ< ואחר עמו!כאלו אמר מדוע אנכי נ נ ח ל בעיניך סלם
דכריס הפכיים שמצד אמצאתי חן בעיניך להכירני!מצד אחר לנכייל נחשבתי
בעיניך כנו והיא השיכ לה כ• האמתנכריה היא כעיני! כ׳ אין לה ק רכה עצמית ויען ביעז
עמואמנכמהשמצאהחן כעיני! הוא ששמע את כל היש בה אשר עשתיז ייי -ייאבד לה
יןסיתה אחרי מית אישה!כויוהוא אומרו ויען כע! ויאמר לה הגד ה:גד לי בל אשר
עשית את חמ!תךוכ!'ישלס ה כעלך וכוי ואמנם לכל הכיר!שיס מלת להכירני לא 3׳3
Sif'33
יבלת׳ להולמה כ׳ ההכרה איננה דבר מלאכות״!לא דבר שתכיל כרצון כ• ליס
לאדם ראה לאחד א! שמע עלי! ביס׳ מעשיו הנה כדאית! אותי אכשר שיכיר
א!ת!כיה!א וה ואפשר שלא יכירנו ואין יה תל!י ברצין רק כמציאית ההכרה
היותה אפשריתכאמ:רואס כן איפהאיך אמרה ר!ת מדוע מצאתי ח; בעיניך
להכירני פ׳ לא תכול ולא תצדק מציאתחן כהכרה כלל אשר על כן הפירוש הצפן
אצל״תכאר כהתרככקיכיל כדכר׳ כעו כמה שאמר לה עיניך כשדה אשר
׳קציר!; והלכת אחריהן יכויכי איך שלס כיה כהיות! יודע את כל הטוכ אשר
הפליגה לעשיית ר!ת השלמה עכ כל בית אלימלך קרובו איך לא אמר לה מיד מ ל
שאחר לה אחר כך לעת האוכל גיש׳ הלם כייב• אין ראוי להאמין באיש כיה
שיהיה כפו׳ טיבה אמנש יראה כהתרהכפק הוה כ׳ כל יה עשה כעו בערמה
כתכונה וכדעת כרי להכיר סבלנותה!טיב מדתיה ליאות אס תכבול הרעכ
ושתסתפקבשתיה!הנה היא בטיב שכלה ותכינתה ראתה כעין שכלה כ׳ אין
מדרך האיש השלם ההוא להתנהג עמהכאוק האכזריות והכיליויההוא אס לא
שהיה תכליתי כזה להכירה כשלמות!על כןהגידהלוחידמדועמצאהח; בעיני!
כשירצה להכירה על נכי; רלהכרתמדותיה כי והו מציאת ח; כלי פכק שיריאיש
0ה!א נכרי לה להכיר טיב יידיתיה עד תכלית; !זא מדוע מצאתי ח; בעיניך
להכירני •רישנפלה על פניה !תשתח! ארצה להכנע לו על ט!כ שלמות! ושאלה
מאת! מדיעמצאל ח; בעי:״ להכירה על ידי המעשים הנוי ביה הודיעה טוב שכלל
כמה שהכייה כינת! !שלא עלתה נתח הכתה כ׳ מצד כליות עשה מל שעשל בי
מא1ת! הצד לא היה בזה מציאתה; אמנם מצד תכליתי כ!ה היהחציא' חן בהייתה
היא נכריה והוא אוייחמותע מצאתי חן יכויואצכ׳ נכריה !הויהשייכ׳ עם היזתה
נכריה הנה הוא רצה •לנס תה כזה למה ששמע מט כ שלמותה כמה שעבר מ ל
שהפליגהלעשיתעסחמיתה אחרי מ!ת אישה כי מה שעשתה בחי׳ בעלה אין
להחזיק לה טוכה כי כן משפט הנשים שיתנו יקר לבעליהן אמנס היות! אחרי מות
אישה הנה זה נחשב לה למעלה וכבוד כמבואר אצלי כפסיק גמלתהו טיכ ולא ר ע ניזלתה! ט!ג
כל ימי חייה שהיה ראוי לומיכל ימי ח״! מאחר שהתגמול ה!א לו אמנם הכוונה ולא י * כל
היא שאן! אחרי מותכעלה יגמול לו הט:כ ולא הרע כאשר הארכתי הביאור כזה
בביאיר׳ כל הפרשה ההיא בספר המדותמאמר טיסיייגיוזא הגד היגד ל׳ אתאשר
עשיתאתחמותךאחרימותאישךיתעוכי אפיך ואייך וארק מולדתך יריעה היית
מטבע העלם ובפרט כנשים קשה להפרידם מארן מ!לדתם ומחברת אביהן ואמן
יח
כ
2
18
להיית
׳רות
5היות שאינן מירגלוילצאתלחיצה פי כל ככידל ב ת י י נ ך פ נ -ל י ל נ ל י י ת ל ל :׳ ( :
יתנחמו כצאתס מחקים מולדתם כשילכ! אל מק ס י י נ ו י י ע י ו י ט ו י י ־ • :ל
הה!א אמנם כשיהיו תלת׳ לליעיתא שיצא
״••.י
י•:־7
־ ! •צד
י
כי
—r.ע
cr
דלל
זאת רעה חילה היא וזא יתלכיאלעכאשי-לח •־עת כ ל ־ ל מ ; ב ה •נ ל י : :־ ׳
יע״יש ח־ כיד שיסאדפ לפלס שפר כעילתך כיריבה היא כלתי לה לכדל י ־ •שנש ה כענף
1
זדהימשכירתןשליהמעםהחלה׳׳שליוכיחדהם״סלי׳ליבח לל השכר י״־1
פיצלך
ית'!ה!א להיות כינתה ככל כרש׳ מעשיה דלה צכח לחה ת ל ה ־ כנכי כ .ל א
ן
א
ב
ת
ע
א
א
י
"
גס היא תשיב אמריה!תלמד לו אמצא חל בעיניך חדיני כ׳ • ר י ק שר;כ• דרכנז
ר
ח
אמרה שבלי הפק ת־׳צא ח; כעיני! וזח אנכי לל י׳ל־ל כ י ת ת שפחתך דיל ידעת•
!
כאמתםאמצח; בעיניך ׳שאנכי לא אליה כאחת שכחתך י ק פ י ח ת קי־יביתיך
והיא פיינבין ל ובאשר דאה האיש השלם כ ע י ט כ שפצה!הבנתה כ ט י פ •קימ לליל
י ־ .י " היא ענתה יבטרס ידבר היא תשמעיתבין ביונת׳ א! לא היצרך אנ ה:ס•!; רק תמ
א
נ
י
י
'
לה מיד לעתהאיכל גשי הל!ס כ! הא!•אתר ל־ כעז לעתהתיפל גש• הליש כ׳ זחכנין
ז
/׳;!*}•.,^,הלחם ס י ; :אפשר שאימיישלס ה בעלך !תלי מ ש :רתך של־יל י־ גס ה י .ה י
נ
.
t r ; c
,
״ i J
׳שרלליוכןעס מה שביארתי אניבפסיק כ׳ שמש ומגןהחלהיס פ־ שכינת ד ל
<איה»6חן היעה כזהיא כיחש המגן אל נציצ׳ השמש ק •חס מלת יחחיס עס קרת לדין כ•
מדתרחחיהיאכחונצוציהשחשכיבכלהאק׳צאקכ
בלתי ה .ק ,ל י ל מקים
ז י ל ת מ ק ! פ א מ נ 0מה הוא כל<! הי ג; בה א י בך י בלינ בי; י פ י ש י .ז :ר י ; י ! • :
יתפשט׳צציציו ומני;לכלת׳ יעברו כציצ׳ השמש כ; מדתהדיי ,מגינה ו ״ י נ ע ת א ת
יולתיחסיס שליו תתכשמלכצ א ן אמנם כשח; יככיד י ת; ה שהות מלת רחמים לא
זמנעהטוכ ההיא האלהיסהנז להולכים כתמים לק לכלת׳ שלמים ועל ל ר ן זה
אמר לל בועז כ׳ הישהוא מדתרחמים ׳שלפ כעלה כ׳ כ; דרך הל־דה היא־ לשלם
לאיש בכעל! יהיה י ״ שיהיה כלתי השקפה אל משא אלינס אמר לה שיהיה
מש בילתה ש למה מעם שניהם יחל והוא ה מלה׳ ישראל שהיא מדת רחמיפ כצריף
מלתהליןשצא ימנע ה ט ב ממנה •נתןהסבה לזה כא:מ אשל כאת לישות כלומר
מאחר שבאת לחשיתתחתכנפ׳ השכנה תשתתף כזה מ ד ת הלין לתת לך שכר
פעולתן כ׳ לא ׳מנעטכלהולכיה כתמים כו זהנה היא להפלגת של־ייתה תפוגת!
וכלכתוזאתהיה לה למשיב נפש ׳תאמל לי׳ אמצא ח; בעיניך א ־ נ׳ כי נחמתנ׳ וכי
דכלתעללכשפחתך כליחרשאמרת אלי לכריס משיכי( י׳יז הלב והיא נ ח ד ל
עצימה לשלמותלנפשכנחאמנס איחיואנפ׳ לא אהיה כאחת פכחיתיך כוי רמז
לדרוש יקר העלן והוא כיהשכתתהס עיבריתמיכרחית והאוכל הנתן להפ ה£<:
כ ע ר פעילתס כלתי השקפה מצר שלס-תס רק לקיימם כדי פלעילש כהס יעכלדו
אלונסהאישתישיאלי העובד א ת השי הנה היא עובר מאהכה ככן א ת האפ
שאביו ישלם לו מצד שלחית! שלא היה חייב ל ע ב ד ! כתורת חיוב רק מצר אלכה
לא כעבד אתאדוניו על כן אמרה ל! !אנכי לא אהיה כאחד פבחיתיך ׳רילא אהיה
בעכולת׳אלהשיכאחתשפחןתיךבעבולתסכעי ב ל כ ת ן אשר בדכתנ׳ שיהיה
«
׳משכלת׳
עא
׳רות
»ש!:רי9שליו<ז מפס היאלד״שראל וכויוהוא דקדוק נםן ואפשר שאוחיואנכ• לא•
אהיה כאישפחי-יך ר ל עס היית• שפחתך באמתפאנ׳ מתנדבת כרצינ• להיות
שכתתן הנה •רעתי מצי שלמותן כ׳ לא אהיה אנלן כיתר שכתותיךאחישהראית
לדעתשלל׳ומיבאל לתש׳ התיז כנכי השכינה אנכי נחשכת בעיניך מאד ווא
ות:כי לא אהיה ביאת ת ב כ ת ת ו כיו־נל ב1עו נראית• טיב שכלה ושלמיתיהישיכ
לה עלפ־תשוכתה<אמ'שלעתהא1כל היאתגשלאכילילא תמתין שיקרא!? כל!מ'
כ״יככט הפפחומשאינס באיתלאסלאם לא יקראו ו ו א לעת לאוכל גיש׳ מעצמך
הליסיטינליתאממענייךפתך כחומזיכפרהכתבשאמרלהמעט ועשה ל ר ב ל
כי!שפנ 1לשלמ׳סוי < ׳תשב מצר הק צריס ויצכטלה קל״ריעפ שלא אמר לה ר ק
שכמה אשר יהיה ליה מטביל כתימן הנה היא ישבה מצר הקיצריס ויצבט לה ק*:
ע ד ש ש ב ע ל י ה מ י ! ל א ! 1בלבד עשה אלא שכשהיא ק־יה ללקט ציה כיעז חל
•הנער־סשתלקטגסבין העימריס ולא יכלימו? ו ו א ומקש ללקט ויצ :כועואת
נעריו לאתר גס כין העיחריס מל קט ילא מכלימה וגס של מש לו לה כוי שככל ולי
הירהנדיבימ ומעלית ושלמ1מי־ הנה כפר הכמיכ שלקטה ער הערכ כל אשר־ רתי
יבלהלצק ט ע י שעלה חה שלקט? פאיפמ שערים כ! כי כלוה היפר להוריע
,
נג
ולהביעאיך המנהג עת ת כחימשלחומוולאביכייס בלבי כמשפט הנבלים רק
שעשה ב מ ק שיהיה בן בפיעל ובן היה והידיעהכמיב טיב שכלה כ׳ לא נמנה ייתעיו.
לח מימה אמ אשר היה אפשר שהיא מעצמל מראה אימיוהוא אמאשד לקטה י ק
נמנה לה אמאשיהימייימחה שנמן לה כעו קלי לאכ!לוה:מ' להודיע להנדיכומו
ו!א !משא !מבא י י ומשא אמ אשי לקטה ואת אשי הימינה משבעה ואמר
פת •״מהרתמה מעצמה אתאשרלקט? שהיתל מביאה משאה על שפמה אחנס
ל!מה ציאה!נימנה לה א מ א ש י ל מ י ל משבעה !יא !תצא ותת! לה אמ אשר
המירה משבעה ו כ ו ל יהיה בלהכי'!/מיושכ היטב!כפיהנמייששאלה נעמי שת
,
ות
א
פ^לימלרומלייהשידגלולכירללפלגמשלמימלשבכל ייקיס אשר מ י ך כף ל ח ח
י ר
רגלה וילתמה ש ־־׳פעל בגיפ? הנה ע• ד תעשה מעש? בכל י ג ע מ צ ד שכלה והוא
פ ע ל ת השפל התעש׳ כ׳ כן יקרה מתידאנל התפחה המדינית כנויו״וא ומאחר ל ?
קי״מה איכה לקטמ התש ואנה עש־מ •ריאמרה לה וה להיותה היא מיוחדת
בשלייימהועלקה הין* הנביא מלמלה לרמ!ו תהיה הדבור ה ?1והשאלה ? ו א ת
מייחד וראי' ללילאל״למה והס כישאלימאיכה לקטתהייס!היא מלאכה ניפנית
ואנה עשי כי נ כ י הנראה עתה לריב!׳ מה שהכיאה שטותה מאד כגי-פה וכשכל?
כי בריבוי מ ? שלקטה רעה ט רחללבקר טרפה בועת אפה וברב!׳ מאכלה ע ד י
שהימירה ככ משבעה ידעה ב׳ לתה שראו כה יתר שאת מפעליה מפאת שכלל
על כן נמנו להככ משבעה מהמאכל אשר לאכמנהגולהייתםוהלא ׳מכן רק
פ-היהאישייכייא תה כשלמות אמרה יהי מ כ י י ן ב י י ן ו א ו היא הפיה לתמותה
אמאשר עשתה עתה כ׳ בוה תשיב לשתי שאלותיה כ׳ באומ' עם אשי עשתה כ ו ?
תדעוא־פללקטלששהכלאתרווא ותגר לחסותאתאשרעשתה עמוכלויהגידה•
את
רות
״
אתעצמ!ת האיש אשר עשתה עמ! כי כהידיעה עצמ!'האישהשיבה על הכל
t
!
ותאמר שס האיש אשר עש—,״גת הייס כעזירימצדשמו שי״רה על עצמית׳ תדע
האיש אשר עשיתי עמו הישיכ והיש' כה׳ השכל הי׳עשי כי׳ייכיודימ ת ־ ע שבשרי תי
לקשת׳ כמי׳ והנה כששמעה צעמ׳ כס האיש התחילה בברכה אליוית כ• ראתה
זתאיך
שלא היה אפשישיודיקרק ייכאת השגחתי הנפלאה בה״ת האיש ההיא קריכ לה
עפ»
ת :ף ומיד הכינה וגפ חקרה כ׳ מאתהיהיתה ואת כדי שתנשאלהעל קאמישלא
לכלחך!
עזכחכדו השיאתהמתיסואתהח״סכיכשתנשא ליהיאחסדשל אמת לבכיר
ג
המתיס והח״סוזא ותאמר נעמי לכלתה כריך היא לה״אשרלא עזכ חסדו א ז
הח״יואתהיותישיריהש׳ הנוילא עוב ח כ י ! אתהמתים יאת החיים יהיתה כיניע
בוה אלהנשיאין עס שלא גלתה זה לה כפירוש רק אמרה דברים שהיו להם שתי
הכניתשהיה אפשר שישיב לנען אשר לא עזב חסדי אתהח״ס יאת המתים כמה
שאח' לה כ׳ למה ששמעאתאשר עשתה עס ח -תה י ת ר י• ת אישה כי* עשה כן
כוי ואן שישיכ אליו ית'אפשר שתיכן שלא עוכ חסדו את החיים ואת המתים כ<
חצר וכיתהייתיס עשתה עמה חסד שהזמין לה האיש ההיא ל עשי ת רצינה ואחר
שאמרה דכריס אלה התחילה הדכירמחדש עס רות כמה שהידיע לה שהיה
קרובו כ׳ כמעט הית' רוצה לגלותאת כוונתה כנשואי; כמו שנתגלה ממה שאמרה
אחכך וזא ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגיאלני היא והנה נס דבריה אלה היו
להן שתי הכנות שהיה אפשר שפינתה כזה שלהיות קחכ להן היה שלם ועיסה
1ת
ה
^ז^{
־'
ז א
עחה ח י ״ שהיה מיוחס ממשפחתם וטבע המקיר ימצא במהשחיצב ממנו ז והנה
לרעתי יותעשתה עצמה כאלו לא הכינה הכונה הראשי ':רק האחרונה הזאת
־ ' י לכד כ׳ כן ראוי לנשים הצסעותשכעכק׳ גישיאיןלא יהי! תיבעיתככה ולאיכימ
כרמיויתרק אחר שיפרש׳ להן הדבר כפירוש!על כ; אמרה יתאמר רותהמואכיה
גס כ׳ אחר אלי וכוי כ׳ מלת גס קשתה״שוכ כמקים הוה כז לתזה אך היא כאלו
אחרה אחת דברת שהוא קחכ לכס במעשיו הטיביס כ! כ; נראה באחת כחה
שעשתה עמי חסד גדול כאמו'גס יש היכחהאחרתשכדבריך כן היא כ׳ אחר
אלי עס הניגרים אשר לי תדבק׳; וכ״תהיה מלתכ׳ נתינתטעש אל שלחות 1חלת
גס תהפתראיה על שלמותי זייתראיתעל שלמות״ קחכ להש כנוייהוא דקדוקי
נכו; אמנם כתה ששינתה כמה שאחר לה כ׳ הוא אחר לה זכה תדכקין עם נערותי
ופויוהיא ספרה לחמותה שאחר לה עם הנערים שלי תדכק׳; יכייעס שהיה אפשר
ששינתה מפני השלים להפליג על ספור שלמותה ושכח; כ׳.לאמי; כה עד שאמר־
לה עם הנערים שלי תדנקי; כ ״ ד ע ש ה י א לא תסכים כשום צד שיגע! כה אפיל!
כאצכעקטנה :הנה לדעתי לא שינתה דכר ממה שאחר לה כעז ווה כ׳ כמיד
שאחר לה בועז זכה תדכקיןר״ל עס הנערים כ׳ מלת כה הוא במקיש שהנערים'
עומדים שש והוסיף עוד למר שתדבק שם עם הנערי'ושוה יהיה כחכרתנעחתיו
והיא כשספרה לחמותה אמרה לו שאמר לה עם הנערים שלי תדכק׳ן לשמירה
מעליא מהנכרים ועובר* דרכים כ׳ כן אחר לה נ כ ח בא1מרו וכה תדכקין לא
הגיד
רות
עב
הגיד לה שאמר שזה יהיה כ ח ב י ת נערותיו יען !הידועהוא ט היא לא תעמוד
י ק ב ח ב י ת נשיסלצציעתהאןלהיזתשינתה להפר שבח האישנמה שהשגיח
לתיעלתה לא ככי דק מה ש אמר לה וכה תדבק׳! שטנת! בזה שתדבק עס הנערי'
לשו״יה יק המויקין כ ר י כ י ם כאמיר ע ר אש כל! את כל הקציר וכי'והשיבה לל
נעתי כי עש היית טיב ינעיס שתדבק עס נעריו הנה מה טיב מאד ש:שתצא
ותאשר
^ נעבייירות
כחברת נערותי! כדישלא יפגע! כה יחידה כשדה אחר וזא יתאחר נעתי ריל ר!ת
י
נ
ר ; ד
'
כלתה טוב כתי כ׳ תצא׳ עה נערית׳! !פויכלומרטיככחו שאמי לן שתצאי עס
נערותיו וכוי כ׳ איננז תינתה כיו• שנראה מפשט ה כ ת ט ס והעיר הכתיב
ן י
שכן עשתה כאשר צתה עליה חמותה ווא!תדבק כנערות כעוללקט עד כ ל ת
ו
ר
ו
י קציר השעיריס ׳רישהרכקיתכנערותיו היה כלקיטה לכר אכל ה ד ב ק ת כנעריש נ ג ע ת
היה כמק cההיא להיותה נשייר' חעוכרידרכיס כחדוכר וכאשר ראתה חייתה
שעשתה ככל אשר ציתה עליה 16התחילה לגלותלה דעתה ט נ ק בנין עדי עד
כנשיאיה עמו!ה!א אומר! !תאמר לה נעמי חמיתה כתי הלא אבקש לך מנוח ר ,שר
'יטכלךיר'כינתהכיהל!מרכיהנהכלהנש־סכאשריקת!
לה:בעליה; מיצאית זיתי• ס יידו
1
ג ! מניחה כי אין מניחיהאשה אלא כבעלה כמז שפירש הריאכעזלככ ר ש הביתי :ג,־ 0ר ב ו '
הזה א ן כל מנחה תהיה להטיב לה פי לפעמים ואת מניחתסתהיה לרע לה;
ואחרית; עדי אובד א ן כאשר •היהה!יויג לשם שמיש לעטרת! ׳תיהנה זיז היא
לטוב לה לעצמה!לנפשה פ׳ לפעמים יהיה למניחת הגיף אך לא למניחתהנפש
על כן אחר םוה יהיה לה מצוח אשר ״ ט כ לה כלומר לעצמ תה ולנפשה וזא הלא
אבקש לך מנ!ח אשר ״טכ לךוכאשר הקדימה לה זה דרך כללות התחילה לגלות
לה הענק כפרטית נאוחיועתה הלא כעויר' ע ד עתה דכרת׳ ל ן ד ר ן כללית י י !
עתה כ׳ מלת עתה מ ר ה על הומן הה!ה המגביל פרטיות הפעילה הה!1ה יוא
ועתה הלא כעו חידעתנ! אשר ה״תאת נעמת״ הנה הוא זורה את גורן השעורים
ו ט י ט גלתה לה היית! קרוב להן!אחר מודעת! !:לא אחד מודעת׳ לרמי! לה םהיתה
הקירבה מצד כניה כי ייוה הצד היה קרוב ג ם ל י ת מ צ ד כעלה המתוא1מרו אשר
היית את נעד!תי! הנה ב!ה רמ1ה שלחות! !צדקת! כי עב היית! עשיר שיש ל! כמה
גערות!!א אשר היית את נעייתי! וכמזשאר״ול שהיה גדול ה ח ד עם כלוה הוא
כעצמו ולא על ידי משרתי! וורה א ת גיר; השעורים כלילה שאי; ד ר ן הגדולים
לצאת מטתם לילה !עש כל וה היא יוצא לוחת את הגירן להיות! צדיק גמור
והצדיקים חשים על ממונם שהם רחוקיסיח; הגול כ׳ ככל וה רמו לה שלמית! והיות!
צדיק גמור שנטיעתיו יהי! כמוהו וכאל! רמוה לה שזה היה נ א ת להקים ו ר ע
לבעלה הייתיעל כן ראוי שתכין עצמה כדי שיתרצה אליה ויודווג לה כדי להקים
יורע על שם המתיואויחצתיהכתישמת שחלתיןעלין וירדת המין!כויאס שיהיה
הרמז על ההטהרת מ ה מ ר ת כמו שדרשוהו ר?ל ואס שיהיה פפשטו הסנה
בפסיק שהזהירה על טיכ ההכנה כדי שתכשר כעיני כעו וציה עליה פלא תידע
&לי! ע ד כלות לאכול לשתית נרי שתיעב לבו ובעונ לכו יתרצה)יתפייס להתחכו•
אליה
,
י
,
' * ' .
P
נ י
י
'
ז
רות
ודחצייס-יליליהפמאס כלתי השקפה ו כ ד ! Hאלתמ־עילאיש -י דלית• לאכיל ! i״ t r r
3
וירי
דרכי ההכנה הראייה להכיא העני; לידי גמר כא rר י א :י " ליז -־ ש:־(שי יהי
•'־־-י
בשי יכו שיהיה מיישכ ויהיה לו עלמטת׳ הייה ש למה נ tב ינחת •! K׳ה׳ נש ככן
י
י
' י ''"' ׳כיייהיא אחר שייטב ציו מהאכילה א! רא י שמ־עייק פ ש נ י ב ע בפ־ט ־ ; ל מ י
י<
ג •דעייקיסהנחמ ראש! ומקיש רגליו כדי שלא יביא ח.׳! דרך ראשי אשד נח ע ד ת
המיכר וכראוי!!א וידעת א ת המקיש אשר ישככ שכ כ׳ לא אייר וידעת •י קיה
שכיבת! לרחיזשמדעכרטיימהחקיסזילמידיעממציא תחק :שכיבת ־נ! יככן
יהיה לן ייקיס לביא לגלית מקיש מרגלית׳! כהייתך בקיאה בנ־די ה ־ י ק י !'׳א
וכאמ!גליממרגלומי!!שבבמ!אמרשבעש מהבל זההיח ׳גידלה ח /א £י תעשי
:
ותיאטר
להביא עיי; הוויג ליד׳ גמר כי ככר ידעה נעמי שלא יתרצה עד יגיד ליש ב שהי׳א
א ל י ה ״ נ ל גיאלקרוי כחישעשהועלכןאחרהיהואיגידלןאתאשר תעשי! יכי ׳הצד ד ת
והגטישן הריבה בל אשר תאחרי אל• ח יעשה ונ!'!קשה כאחת שהיה לה ליחרכלאשי א י י ת
אל׳ אעשה למה אמרה תאמרי כעתיד ו ע ד איך אמיומרד הג י ן יתעש ככל אשד
ציתה וכי הילל ככל אשר אמרה א! יאמר לעיל כל אשד תצי׳ אלי א ע פ ה י ק ש ה ע ד
שנעמי אחר לה!ה!א יגיד לך את אשר תעשקיהיא לא ק עשתה י ק אמרה ל! מיד
רשש־ול לה ח׳ חתיכי אנכי ר מחחמך ו פ י ש ת פ נ פ י ן זכייאחנס הנפ; אגלי כי
געח׳ אחר לה שתעשה כל מה שצותה עליה!היא הש יכה שבל אשר תאחר לה ע ד
לעשימכפרטימוילתמהשצ תה לה דרךכללהכלתיגהה!יא כל אשר תאחד׳ מלי
אעשה כלומר כלאשרתאחיאליעיד כ כ י ט י העני; א ש ר צ י ת א ג ש ה !לא ספר
הכתיב מה שאחרהלהעידכ׳ משתמא כל אשר דכרה עשתה וילת מה שנתה לו
הכלאחרהלהכ׳ לאעשתהמעצחהדכר!עלמהשציתה עליה דרך כללית אמי
הבתיביתודהגיק יתעש ככל אשו ציתה חמתה ׳וימה שציתה שתחתי; יגד
שתאכליתדעהמקישותבא אלי! !תגל מרגלית׳! כלוה עשתה ! כ כ ד ה כ ת ב שב;
נעשה כל העני; כפ עלווה א מרו ייאכלכע! ׳־שמי״טבלבוויב״אלשפכ כקנה
הערמה יחיא בלט וביימה שאמרה לי יכרשתכנפיך יכיל׳ היא מה שאמרה לה ע ד
ד חחיתה שתאחר וילת חהשציתה עליה כנזכר!ביה ׳תישב הכל על נכי; י
3רטת
להיות
חצי הלילה היאהוח; ה מ ק אל ההתכידד!ת היה מנהג השלח ס להתבודד
י
כאותה שגה כמ:שנאמיכדדהמלךעה חציתלילהאק cלהידיתלך!כי ואמישה;א
ה
n
L,,s
n
הרגישהיות אדסנכרישיכבמרגל!תיו!על ק חרד אמכלהחרדה וילפתהנקיא
איישפירניואר בלע! וכאשר השתבל היטב י א ה !הכיר שהיתה אשה הש ככת
מרגלותיו וי א!הנה אשה שוכב' מרגלותיו ריל הארס אשר על״ ,חרד ו׳לפתהיתה
אשה והיא כאשר הכיר שהיתיאשה אש ש!וששה או שחג קילה והכיר היית! ק ל
ז
,״
א
ד
ם
,אשהא! שראה שערותיה שהיה לא ר הלכנה א! כחמה לוה מיד שאל לה מי
את1תאט' אתוהיאהשיכהתשבהנצחמלמזפהיהרא!׳ לספק בביאתה פחה חה כי לא
יא!תלאשה שהיא תבא מאליה אל האיש אשר לא תקיא יכל שפ; פאי; רא,י ש־!.פא
בלילה להתחבר עמו כמישת! שנראה כוונה כשעלתה ואת1הש שתי 0ר ע ת אחת
היא
_
ענ
חת
היאלאשדואחמלאיש שיאמרו שהיא אשה וינה!יאמרו נם כן שהיא א י ס רשע
הריאיס אתהאשד הבאה אליו בלילה לשככאצלוכמנהנ ליינאפיש והיא תקנה
כתשיכתה כל והאס צל הגנאי הייגיעלו מצדה אתר אנכי רותאחתןכלומ א׳ נכי
אשל נכריה עד שיחשכין לזכאי או לאיש ר ע י׳יגלליס כ׳ אנכי א־יתך ! מ ז ר ן
האמיתלכאככלשעה אל כעליה; יאס חצר מ א י המגיע לה אמרה ופרשת כנכ־ן*
על אחתך כ׳ גיאל אמה כלומיאינני גנאי שתפרוש כנפיך על אמאן־ ילא אתחשב
כוינה כהמחכריעחך להיומךג!אלקחכ ולך נאה לגאול!כזה מקנה הגנאי אשר
ייצר ל פ ע ל הזל היה מגיעלה והגנאי אשר מצדה היה מגיע נס לו אצא שהרחש׳;
היא מגיע צ! כעצס ׳לשני ללולשיכ כעז ויאחר כרוכל אתלהיכתיהטבת
ח ס ד ך ״
האחרי;וכויר'הנלכליפפק ׳רעמי שאתברובה ומבירכתלהימצד פ ע לית ן כלס
אתרה"
יאחרלהשטיבייתזההפיגל והתפר האחרון גדצ מאד חצדהחשרהראש!; כשלא
הלך אחרי ח!ת אישה אחרי הבחורים כי כמה שהנהיגה עצמה אחר׳ ״!מ אישה
בצניעימגדולעלכןלא ׳יזשניה לזונה ויאמינו כל העילס כי כל מה שעישה עתה
היא לשס שמיס!לא לשס זנימ כי אס הימה ויינה לא היה כא אל היקייס בהיימ לה
ייקיס ללכת אחר• הבחירים אס ד ל ! א ס עשיר ככל אימ נפשה וייפיל! הכי לא
הלכה זהיזרהודא׳ עלטזככיונתהלשס שחים והיא אייו היטבת חסדך האחי׳;
מן הראשי; יראם ל א היה קידפ החסד הראשי; לבלתי לבמ אתרי הבחירים לא
היה החסד הזה האחחן טיב בהחלט כ׳ היה מקים לדין שלשם זנימעישה שריצה
אפה כקכוטפליתיט' טיכלחיתבטןדוכ! אחנס מצד חסדך הראשי־ היטהמזה
האחר!; ואי; חיש יין הראשי; מיס הימרון רק 1 bאייר חצר חסדך הי אש!; היטבת
האחריןכנויזכזל ית״שכ הכסיעל כפין שלא יחסר כל כו כי לה׳ דעמהמפרשיינפל
מחליקמ בחהימ החפר הראשי; ילדעמ כלס א! ר!בס חפר מהכתיב הספד
הראש;!גם לר'!ל מציני כמדרש חתל׳ קת איזהו החפר הראשי; והאחרקוא ן אנו
צריכים לפי הפשט דבר כי הפל מבואר ככמ׳כ לפי דרננ׳ ז ל ! א ח ' לה כ׳ מזה לצד רצתה נ מ ׳
יה!א מצר הגנאי המניעלו בעצם ירא שונה כל אשי תאחר היא •עשה
״ ד 1
א אי״׳ אל תראי
ועמהכמיאלתיאיכלאפרתאחריאעשהלךיריאכיתצד׳ כל אשרימאחרי אלי
אעשה!נת;הטעס ל ח ה לא יגיעלימזהגנאי והוא להיימ י ד ע י י פ ר ב ס א ל כל
ה ע י ! ייקנה׳ הייתה היא אשתחיל לייה שלא הלכה אתרי הבח!ריס כנו ילה־ית וה
ייפירסס ויחעצכצ הייתן אשתחיל לא ׳חשדני ריאל איתן כאל אלי!מזל הגיע
ל ה גס כ־ שבחה שיודעים כל העילס שהיא אשמחיל ושכיונמל לשמים בלמי סיגים
ו ע צ כ ן א מ ר כ ״ ו ד ע כ ל ש ע ר ע מ ו כוישהיא טעסיאל ע ש ת מאחרה לשלא יהיה
נחשד כה כנויאמנס אחר לה כ• אל הדבר השניאשר אמרה להרחיק הגנאי שלה ועמה כ
אבם
שצא תחשב ציינה בטאה אליו ׳עןהואגואלקחכהשיכ שביה לא מק:ה דבר כ׳
א ס ל א ה י ה גיאל אחר יותר קרוב ממנ! הנה כדבריה כ; ה!א אחנם מאחר שיש
גיאלאחרקייבממנו שהיא ט!בשה ה אחי! של אליחלן כ׳ אלימלך !טיב !שלמון
הי! אחים צרעת רייצ!ט כ היה רוח שצ מחלון בעצה של רימונחצא שהיה יומר
יט
א
1
19
קרוב
רות
ק ו ו נ צמח לי;מכוש שהיה כ; ד!ד! כנ!'!ה!אאו״יעתה כ׳ ״ ״ :ס כ׳ י י ; נ i fאנשי
וגש •שטאלקו!בממג• ׳ר!עמהאלהטענלהשנימשח־ירתב• ג חל״נ• עש ל* r
כיהאליתשאנ׳ גיאלעניי עד•״ ,צא מקנתדכר כ• גש ישי .ח צ -י ׳ * ק י נ ״ " :־ כיי
ועל כןאליר בשני כשיקיש האצהחלתעמללהייתם מש כה לש־• ה ט ע י ת יישר
אמרה היאכנויואחרמשר א מ י צה איךנמק; ה ד כ ר ה ד ח ־ !;מ ה! •:מזיר צל
ליגיהלילה הדרוהנשןגתשליסתק-ן כל דבר!היא אומלינ׳ הלילה יהיה כבקר אש •גילך
טיב ׳גאל כיייויליניחמלעצחך הלילה בלמי המחיר! י יגיהיה ככק־ י ש •גמצן
טוב שהיא נואלקחכ מ ח נ ״ ג א ל ל א כילי נחה ׳׳מריהיחייחלח מךגמ למ ע לש
יאחנש אש לא יחש ץ לגחלך אי יהיה ל• נאימ לנח לןיגחלמ-ך מנכי ח• ה שככ׳ ע ד
ה נ ק י כ׳ כוהימק.הכלכאמ:ריהנהח:י״היאחמדרש ככה-קהיה ר— לגא למ
ישי כשיש לגאימלנ׳ שני קניש חסמה׳א הקן אשי ׳השק ה צגחלנ ,חשד צא יעכיר
בשסצדחהנכולההיח !ה א הנקרא נ ק י לא עלית כביחמ משיחנו !היה ח ד
ה לכנה כאי ר לח מל כי והי א כעמימחשאשי אחר! : hצא וכי כעמהיהגכיצהשנ*
ה:ח בהיות כל •שריונאים כי או יהיה נגאל ק דש לגייצ לאחד!; מצד ט שימש
וה,א איולונו אחישנהוכו!היא י ש כ ל כרומו לה ויק הגל!' •הגאלה ואחר כמדבר
לאיחה הישראלית לינ׳ הלילה שליא!-ק הגלימיליה ככקי שהיא ילק הגמלה אש
׳גאלן טוכיומן קודש לכ; יגאל ואכ צא יחבק לגאלן לא יעבור הזמןהאחר!; •בעמל
הנוברמיגאילמיך אנכי שבבי עדהבקר!כ!'א־ינש לשי דרכנ! אבשר שהשיב צל
תשובה נבונה כעי מל שלב•; מטיב כינמלול א כ׳ לנה ה א הבי; כה שהימה
י יניד למהי ק ן הגאלה צהקיס צה שס כישר׳• ע ד שעצ כ; מהרה צבא אלי! מאגיה
1
ושאלה ממנו!כרשת כנכיך כייוהוא השיב לה שתמתן ותלין הלילה לבה כ• בבקר
מ י י •היה ו ל ה ע נ י ן אי הגאולה ופיישתהכנפיסשאמיתעצ כל הניס ולא יענוד
מוהמחר והוא אומר! ציני הציצה והיה בבקר וסיירילינ׳ הציצה צבר !היה גמר
העני; כלובכקרב1ההאיפ;כיאסיגאלךטיבהג־אלהצו'יגאצכבקר עלכצ כניס
ויואאסיגאלךטביגאציריאסירצהטיכציגאלךיהיהוהככקרעלכל
כניס ולא
•עבור ואס לא יחכ ןלגאלךאושימןדחיהלכלמ׳ גאלן ככקר או יגאלתיך אנכי
ח•הבאוש; שאין ההלימנהרק עד הבקר כין כך ובי; כך ויא שכבי ע ד הבקר
כל,מר אין לך להמתין רק עד הבקר כ׳ כבקי יגחר כצ העניןעצ כצ כניס בניי בול
ממי שב מלי והיה שהילל לינ׳ הלילהוכבקר אס ׳גאלך ט כ יגאל י ק ימו לה שבכקר
יהיה גמד העני! עכפ ויש לדקדק ע! ד בככיק למה אמר בחלקת ק <ס לגאולה
אש •גאלן• ובהעדר הגאולה א מ ואס לא יחבק צגאלך היל} כשניהס אס ׳גאלן
א! כ שניהם כצשין ח פ ן אש יחפוץ צגאלך יגאל ואש צא יחבק!גאלתיך אנש׳ כי'אך
דמי לה בו ז שהוא יעשה כ א פ ; שימשך הדבר כאיפןשצאיתכיץ לגאלהואס)לא!
יגאלנהוה יהיה נחקרה ר ח ק נלת׳ חפץ נלל יען ה א •גיציח רנדים רכים נ ד י
ותיםכי
שהוא לא •חפיץ לגאלה ואו ׳גאלנה הוא כצדק והוא דקד!ק נכי! וכפר הנתיב
טרגלהדו שהיא עשתה כדבריו ותשכב מרגלותיו עד הכקרכאשר גוו נ ע ו ומקש היא בישיש
יכיר
עד
רות
י נ י ד איש את י ע ל י טיואמיכועו לצעדיו שלא ׳!דעכשיס צד הכאה האם? מעצמה
אל המר; ייוא ייאמר אל יידע בי באל לאשל הגיר; ירי לא י ד ע שבאה ייעציול רק
שהיכוחהלנאלא•!! סכה כ ן •דע! שבאלהודווג לו םליא גנאי לה מאחר שיש
ניאל קרוכ יומר כמדובר ולא נאמר בניעו ויקס ויאמר רק!יאחר צרמ:ו שכל הלילה
לא כמן שינה לעיניי לחשיכ מחשטמ שלא יגיע לה גנאי נשים צר יעל כן אמר
ויאחר אל יודע כוי וכדי להבטיחה על טיב כיינתי אחר לה שמיציא המטכחמאשר
עליה יממן כידו והיא מאח! מצד האחר שיורה זה דכקוו;
החטכחמ1אחוינהואחר
שעשתלהיא כמ! םאמיצל,f,
נ
מ
,
ך
מ
ד
ל .
נ
ש
ש
נ ?
!ןא
״,
&
n
1 ,אפר הנ*
ה כ
, ,
n
o
ד.כט2הר,
כחטכחמ שלא חשיכ ריקם אל חמימה ומיד כאשר חדד לל השעירים לא היימין
היא ללכת עמה רק הקדים הוא לביא אל העיר למהר לעשות אשר נדר לה !!א
ויבא לעיר ולוא שב לבועז שקדםלבוא אל העיר כפי מה שכמכ המתרגש ואינו
כמי!תבוא ואחר שאחר איך בא הוא לעיר ספר אין גם היא באה אל חייתה וזא והבא אל
ומבא אל חמיתל ושאמר לה חמותה ח• את כת• כלומר מ• א ת א ם א ת כ ע ל ת ב ע ל
ככראיכנו׳לעדזיןכמושכאבמדרשושאללכלשיןנקיהואזהיא
רבות ה
לשיבל על בל
ל ע מ ן אשר עברה עמו מעני; המטפחת א שר אחזה כינו לבינה יוא !מגד לה את
כל אשר עשה לה האיש כ׳ לא מצאנ! שעשה לה דבר אחר רק זה כ• אין ל!חר שמל
שאמרה אמ כל אשר עשה לה היא מדידת השש שעורים שהרימה כפר אחיכך
כאומ״ומאחר שש השעירים האלה נתן ל׳ רק הוא כאשר ניארני כ׳ הגידה מ ל
שעשה לה מייעשה אחיזת המטפחת כינו לבינה שזה •!רה על ט!כ !0נמ! כויונה
ואת כך אמר שגס ה!סין> עיד נדיבות על טוב״תי כשנתן?ה שש 0ע י ר «
עשה רק כדי שלא מבא ריקש אל חמימה והוא אוחיכ׳ אחד אלי "f,
ת כ
ס
,
m
,א,
?
י 1
לא ו מ א פ עיש
ק
ס
השעורים
אל חמותך וכיייבכלל הפיר מל שעשל לל כ כ ר לה גיכ כלי ככק מה שידר לה
להשלים הענק ביום ההוא ושלא יעבור כנו'ועל כ; השיבל נעח׳ ואחרל לבלתל ותאם'׳-׳ני
שביכתיעדאשרתדעיןאיךיפילדכריריםביהיוס עד שתדעי איך •כיל הדבר
נהי
מענין כעז עם טיב כ• •דעת• את האיש'אתשיחושלאיעכירהייס כחי שנדר לך
והיא באלי אחרה שת!כללשבתבחקיסאחדעדאשר יכול מ; השמים כ ד ת חה
ל גש ת כ• הו״; יהיה כ י חעט עד שתיבל לשכתאתה עד יגחר!היא איחיע ד כי
לא ישקיט האיש כ׳ אם כלי; הדבר הי!ס •ריששפטה כן מחה שהגירה לה ר!ת שנדר
לה לגח!ר כל ד נ ר כייס ההוא ועל כן גורה שיקיים דבר! הטוכ אשר דבר כלי ספק
למה שהכירה כו משלמות׳ שהיה כי מדת הצדיקים כמו שדרש! כמדרש כ״קיס
הוה ייזל ותאמר שכ׳ כתי ר ת נ א כשיר שמואל כר רייצחק הצדיקיס הן שלהי הן!לא!
שלהן לא! שנאמיכ• צא ישקיט האיש כ׳ אס כלה הדבר ה׳ <ס עכ !היא ״סכים אל
הסונה הנכינה אשר וכרש הנה ספר הכתוב ש ק עשה ככל ד ב י !
»
מ
ב
א
ש
ד
כ
י
פרהיתו
ותכף עלה השערה אל הזקנים צעמ!ר כדין עס ט!כ אשר היה הנ!אל הקר1ב ממני ונעז עיר,
צדעמאס י ש א ת :פ t׳ צגח ל כחי פ:דר לר ת •';א:טע! עלה ה שער וישכ שם ירי
שלא עשה כמנהג האנשים ה כ למי שלחיס שאין כינמכ לעשימ בשלמ!' מה ש :דרים
•ט
ב
ג
1 9
בהשתדלות
הטיגר
חת
בהשמדיתשלפ כבי הראוי להשלים העני; י ק
f t
; *ידיי; להם יע:׳ ל ד כ י י י ן
היה וההשלכ נואמהתדרגה היה עילה השערה י כ ל ת היה י״ נ־׳ יי יש כה היה
מיוי אל בימי •היה 6י ד ש כ ב י יצא <דיחינמ!כי<ה כעלה 5־ הל י ק ב ה ע ד
אשי כל האנשים ממקבציס כס <לא יצאי י ן ה ת להכלגמ כל״ מ• ׳משקה!
להשליכ ליה שנדי עלה השעי יישב שכ ע י •בי( שס התיש הג י׳ל על ק י—י יישב
שש יחמי שישב כל כך שסעד שעבד הגמל ודבר בא!:׳• :מיז ה ד ב י י כ א ש י 6־יד
ו? א ׳הנה ה נ א ל ע ב י י ם י י ב ר בעז •ככר כלא דבר ל! ביקרי• בעלמא כלי•
שריצהלעשיתיועשה ועל ק א מ ר ל ו כירה שכה כה כדי סיעשו ה ד ב ר ב״שיב
ויאייר סירה שכה הה הלוני חצמ!ני ויכרוישכ יכייילאנמקריהדעמי גס בזה י ק
י'ת '
ח
J
X
־
ש
שהשתדל לייהדעשרהזקניס מזקני העיר שימיחדו וישבי בייש כ ובשיבה ינחתעל
זה כ י י שיגמי הענק ולא ידחה אימ! הגואל בדכריס מייפלייס לאיד ל! ש־אסיף
הזקניס ויעמדו לכניהס כ׳ כזה לא היה •בל הוא לק״כ י ה שנדר לה ליד הלילה
יכייעל ק לקח ראש נה העשרה זקניכ ואחר כך דכי לי כדי שלא ייצא עיר דחיה
בללוזאויקחעשיהזקציסמזקניהעיייאמר00כה 1ם 0ואחר אשרלקח ל ת
י א כי
העשרה וקניס כנזידבי לג,אל תא ויאמר לגיאל יולקתהשדהאשי לאחים לאלימלך
לגיאל
והנה להבנת כינמ הכמוביס על נבין דאי׳ להתעייי על קצת ככקמכהס• פ כ כ ק
ת
האהיא כמלמ תלקמשהוא כאממקשמה״שיכ שהיללהשדהאשר לאתי! !:נוי
י
'י?
ייאיחלקמ השדה :
ואם אממ הדבר כמז שאמי הראיבע שהיה חלק השדה
לאלימלך ולא כל השדה אשר כמיזה צמה שנתקשה אצל! מלמחלקמ הנה עכ שזה
קשה להאמין נהיימ אלי%לך מגדולי העיר ולא היה ראוי שיהיה ל! כשדה אח חלק
עסאחד כהיימ ספק כידו לקחמ כצ השדה עס בצ זה צא יצא כזה מד• ק שיא
לעולפ שהילל באמי החלק אשר בשדה לאלימלך כ׳ ה״א היייעה היה יא׳׳׳ שתהייז
כחלק וצא כשדי אס צא היה צו צאל׳מלן ו ק חלק ממצו ועוד שמצאנ׳ ראינ׳ שאמר
בועז ביוכ קנימך השדה מיד נעמי וכויוהילצכיוס קניחךחלקתהשדה!כוי אס לא
היה לה רק חלק השרי כמו שהי' הראיכעזצ הספק הכיצמה אמר מכרה נעמי כלש;
ע ב י ו ע ד שלא ונרה במכירה אמ ח ת ואחי כ ן כעת המעשה וכר אמ שמיהם
ואמי בייכ קנ חך השיה מ י י נעמי ומאמ יותהמואכיה וכוי הככק הגי •ש ליא ת
״ה הימה כונמטוכ שראשונה אמי אנכי אגאל ואחי כך אמי לא איבצ לגאול ואין
צא!מי שיאמר כ׳ ראשונה חשכ שצא היה ש!אצ כעז לגאל רק השדה ועל כן היה
מסבים לגאולואחי שהגיר לו שגס אתרותהיה צריך לקנ ת א ! צא נמיצה כ• הנה
היה צו צידעמתחלה שסנתגאילתהשדה היה כד• להקים פס המת על נחלת! !על
שדהו ועל כן יש לרא׳תמעקרא מאי סבר ולכסף מאי סכר והצכין אצצ׳ יזה היא
שהשדה כל! היה לאלימצך בצי סכק!לא היה לו לאחר חלק כו!היה שדה גחל ידוע
צכל היותי• שצווהיה נקרא עצ שמ! אשר על כן מכר בהא הידיעה כאומרו השדה
אשר צאצימצן יכויובהתמהפדהגדוצ נחלק חלק מממליותמצד כתיכתה וחלק
לצעח׳ חצר ירושה שיו ש מכגיה כ׳ היא היתה יורשת ויותהיתה ג נ ה במיבמה
נ»ו
חת
עה
רמי שפירש הראכע עצמו'!' נ פ ש ק כי!פ קביתך הסרה יויד נ ע ת י ! ״ א ת ח ת
החואכיהוחייהניכעזלכוראהא״רעא! שמע שנעמי השכיייהלמכ!ר חלק השדה
הנזיהניגעלהמצדיחשה כ׳ לא היתה ריצה שיהיה לה חלק ונחלה נשרה הנזכר
זמכתמא הכרייה א ת׳ נש ק למי שהיה רצה לקניתאית! ומה יצדק שהיא ככר
מכרה מצד עצמה לכל מ׳ שירצה לקניתועל כן אמיבעז לג מל הקרוב שיצר היית!
»*תר קריכ שהיה אח׳ אלימלך ממש והיה דודו של כע! כמו שאול וכפרש׳ זלל ,מפכנ1
דגאילה מחלק השרה שמכרה נעמי כלי׳ר פההכימה לייכיר ומצדה כ כ ר מ כ ו ה
למי שירצה לקנ ת ו!א ויאחר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה
געמ• וכוייר כאלו אמר השדה אשר לאלימלך הנה חלק ממנו מכרה נעמי והוי החלי
הנינעאליהמצד ירושה ׳ ת ר ע ל כ ת י כ ת ח ת שתגבה ממנו והנה כעו לא גלה אל
הגיאל דק על מכירתחלק השדה אשר מכרהככר נעמי ויל אשר הפכימה למכיר
והיא מכירה גמורה מצד המוכר ועליה אחר חלקתהשדה כגזיאך על החלק האחר
אשר היה לחתכה מצד כתיכתה לא וכר לו יען היא לא השכימה לחכור ו ק למי
שישאנ שית; איתי ככתיכתה להקיס שס החת כ׳ ואחר שיכניס רגיאל לקנית חלק
נעמי אז יגלה אונו עלרצקרותכחלק האחר ועל כן חמלו תחלה על חלק נעח׳
לבדהחלקתהש^הונוימנרה נעמיונויולא הזניר א ת ח ת י ע ן ל א ד נ ר ה ע ל חלק
י!תכמ'ואחרלגיאלואניאחותיאגלהא!נך לאחר קנה נגד היושב׳' !נגד ׳קני
וגמ״ר אחר שהיא מצד עצמה ככר מכרה לכל ח׳ שיקנה יהיה ח׳ שיהיה ק:ה
אתה כלומר לא נשאר המקחמליגמר רק מצדך שתקנה כ׳ היא ככר מכרה !!א
ואני
; :׳יהי ז
אגלח
ונגד וקני עמי!אמר לו אם תגאל גאל ואש לא יגאל כלומר אס לא יגאל הגואל
הקרוב בחשפט שהיא הקידס בקנייה הגידה ל׳ ואדעה כ׳ אין וילתך לגאול!אנכי
אחריך יר כשלא תר צ'לגאול אדעה כאחת כי אי; ו לתך קרוכ לגאול ואנכי אחריך
וכקאנפיאגאצ עלהדיןועלהאחתיהשיבהגואל שהיא היה רצה לגאול חלק
השדההנז' אשר לנעמי כנו' ובאשר ההנישהגיאללקנותחלקהשדה הנויאו גלה ןיאייךך״ן
ל! על הח'ק הנשאר אשר הוא לרימ!צריך לקנות חיונה!כאל! אחר ל! כ; על י!נת ניויקגותך
כך• כיתוע־ייההלקהייג״ג לה כ ר י שיקנה הקינה אות! החלק ה •י •:.ע לחת
ויקנה אתה עמו כי זה תלוי כזה כי כל ישעם וכל חפן היא להקיס פס החת על
השדההנופרשהיאנחלתיכיכשיקהואתחיולאשהיהיאתכואותצא אל השדה
המפר יקי<א על ש ש ה י ת שיאמרו 11אשת מחלון!!ה! שדהו כמו שפרש׳ 61*1ויאחר
נ ע ו ביים קויתךאתהשדהמידנעח׳ ומאתריתהתאניה אשתהמתיריתרע לך
כ׳ כי!ס ק!:תן מיד נעמי גס מאת ר ת קנית החלק הייגיע לה כי על מנת כך
מ כ ר ת נעח׳ חלקה ועל נ ; אמר ומאתרתהמואכיה קנית והיא כאל! אייר ככו!,
אחתקניתמשתיהןנלהשדהשאיןחלקמהשדהנמנרכלתיהחלקהאחר
ותדע
םנלנ!נת;נחבירההנו'היאלהקיסשפהחתעל נחלת! ובנן אתה י• פרח אש
תרצה לקניתלקחתאתה לאשה עם השדה ויא להקיפ שס החתעל נחלת! ואפשר
שגזרתהכתוכ הוא כאלו אחר כי1סק-־תך השדה מ י י נעמי ו מ א ת ר ת המואנייז
מדע
י
חת
תלעלןכיכקניהזוקניתאשתהי׳תלהק־ס ש-י-יי;
ע
ז
־ r
; • ff,
r
..i
* א פ י ו ע א ן י קכיתלהקיס שש החת מ ' והנה כאשר שמע הגיאל שליל צ י י ן לקניית כל השדה
חלקצעמי!חלקחתועמזאתחתעצחהעסחלקהשדהשלה או למר שצח ה־ה
"לא
»םל לגאול אתכלהשדה!שאל! אמיכימש ראשונהאנכי אגתצהיהכתי שנו שלא
היה צריך לגאי,צ רק חלק השדה אשר לנעמי אך עתה שהיה צר ,־ לגא־ל יכל השדה
,
וגשאתחתעצחהעמיוה לא ׳!כל לעשת׳ כ׳ לא היה חצה להשחית את נחלי*
שהיה חצה שתקיא על שם פכי! !'!א!יאמר הגיאל לא איכל לגאיל ל׳ כ; אשחיתאת
גחלת״ריאף אס היית* יןנ' כל השדה לא הייתי ניאלל׳ אתייתאשל ה א נאילה
לעצמי יען בוה א •:משחית את גחלתי ועל כן אמר לא אוכל לגאיל ל׳ יד אף אס
הייתי גיאל השדה איני יכול לגאול ל׳ כלימר לגא ל א ת׳ כדי שתגיע הנא לה
לעצמיכקחת׳ אתחתצאשהכןאשחיתאתנחלתייעל כ; גאל אתה לך לעצמך
אתגאןלתיוזאגאללך א ת ? גאולת• כיהיסיףמלתלךלרמי! שהיא יגאצ הגאלה
כא!ק שתתאר לעצמו כמה שיקנה אשתהמתיחד עם השדה פי היא לא יוכל
צגאוצכשוסצדכיוןשגא!לתהשלהתלויכגאילתהווה א מ ר ו כי לא איכל לגאיל
כאחיראחר שאיני •כוללגאוללעצמי כן אשחית את נחלתי עצ כ; א;! מחציג!
כהחצם שאיני יכול לגאזל כלל ועל כן גאל אתה כתנאי שיהיה לן כ י ע ל כן איני
ג!אצ אניא!ת!וכ!הית״שכוכצ הכתיניס על נכין!הותוו ה נ כ ק י ת א ש ר ושרנו
וזאת לשי׳ י והפר הכת!כ ש!אתהיה חק לפני' כישראל על כל גא!צה שהיתה נעש׳תוהיא מקח
או עלכלאיוו תמורהוה!אחליפין היה צגמר העצין כקצין נעל שהיה'נותן אחד
כישראל
לחכירו כמו שאנו עישיס הי!סכקנין השודד אשר מוה למרצו איתי!זה אמר! !ואץ
צפנים כישואצ עצ הגאולה ועל התמורה שלף איש נעצו ונתן צרעה! ירצה ואת
היתה לפנים כישראצ על פל גאולה ותמורה והוא ששצף איש נעצו ינת; צרעה! !כוה
היה נגמר המקח א! החליפין לק״ס כל דכר הנקנה וזאת כלומר זאת הפעלה
משליפתהנעל ונתינת! לרעה! היה עדות גמורה כפצ •שראצ לקי!ס הדבר שלא
׳וכצשיסאחד מהסלח״רכוויאיואתהתעידה פישראל פצומר שהפעיל? היאת
משליפת הנעל ונתינת! לרעהו היה הכת קיום הדכר והוא היא לעדות ככל
ישראצ שכנר צתק״ס הדבר ההוא ולא היה צריך עדותאחר רק שיעיד! איך ראו
דאמיהגאל פעילהואתזככןאמרהגזאללכעזכפניפל הזקנים היושכיס שס !צפני כצ העם
ל נ ע ז קנה קנה לןושלףנעלולקי׳סהדכרווא ויאמר הגיאללסעזקנהלןו׳שליף נעצו ירצה
פספל הכתיכ שואתהיה לפנים לק״ס כל לכל ולעלות כחלה עצ כן כאשר השכים
^
י
_
' ^
ז
מ
י ^
' 1
נ
ם
הגואצכדכרוצאנשארהפרשכיניהסצק״יהדברושצףנעצוכפניכצהעסאמלצו
ז
קנה!ם' ישפרהכת!כ שא! אמר כעז אל הזקנים והעם העומדים ש־ שיהיו כלם
עדים איך קנה אתהשדה ואת כל אשר לאלימלך וכניו מחלון 1כלי!ן מיד נ ע מ ״ ר צ ?
מצלהכח שהיה לנעמי מצל כח ילושה הכל קנה ו ז א ויאמר כעז לזקנים!כל העש
עלים אתם היזם כי קניתי אתכצ אשל צאצימצ זאתכצ אשל צכצי!ן ומחליימיל נעמי
•ר אחר אל הזקציס ואל העם עדים אתם היום על החלק האחיוהוא חלק היחש?
שיכר־
חת
עו
&;כרני טהיהמגיעמכח ירושה לנעמי ועליו אמר ט קניתיאמ כל אשר לאלימלך
ואח כ ל אשר למחלק!כליי; חיד נעמי וחור ולקח ע ד י 0שנימעלהחלק כהגיעלרות
מ צ ר כתבתה כ ׳ בקני תו א תה לאשהקנה כלהחלקהייגיעלה יינבסיהכ •ואיגס
וגם את
א ת ר י ת ה מ אביה אשת מחלק קניתי ל׳ לאשה להקים סס המת על נחלת! עדיס
רות
א ת כ ה״םירומהיוגס כן עדיבה״ס איך קניתי אתיות המואביה אשתמחלן לי
המאניה
לאשה בלימר כי כיה קניתי בל אשר לה מהם וכל וה עשיתי להקים שס המת על
נחלתי שלאיכיתםםהמתמעם אחיו •להיותשניהחלקים נכרדיס וה מוה חלק
הייגיעייהנככיכ ״ צ י י י שה צנני״ ביי׳ שיבינו !חלק המגיע צרות על כ; חלקן
לשנים!לקחעדיס בכל חלק מהם לבדו ובוה יתיישב הכפל מלקיחת העייס שני
כעמים שנו אה ל ל א צ ר ן י ח ד שפתח עיים אתפ ה״כ כ׳ קניתי וכ! אך ככל פסיק
מהשני כ ה קיס היא קנין חתר ׳לקת עדים עלי :והס שני קניניס ושת׳ עדויות כנוכי
זב ה •ת ישב הכלכלת׳ י!תק בלל הנה ה פ י ה כ ת ב שכל העס אשרכשער והיק :ם
פרשת ו
יוכל
והערים אשרנחצת! ש ס ורמי שנגמר הו״ג ההוא כרכי אותם ואמי! לכעזית; החח ו א-
האשה ה ב א ־ אל,ביתן כ י חל וכלאה משר בני םתיהס אתבית ישיאל
י כ
,
ו
ה
נ
ה
העם אייסר
אייתגורתבלהעכחשר נשער!?וקנים עדים היאקשהה״שיכ דאין שיין עד!ת
בנתינת נ ר ב ה והילל!•אמר! נלהעסאשר כשער 1היק:יס יתן ה אתהאשה הנאה
א ל נ י ת ך כיחל!כלאה ולמה הפסיק במלתעדיכ שנרא ללא צירן ו ע ד רלא שיין
הכא ע י ! ת כ ל ל ! א ס הכינה היתה צ!מר שהעםהי! אומרים הנרנה!הוקניס אשר
בשערה׳ ,עדים חיך הי! העס מכרכים הנה וה צא יתכן שאדרבה הברכה היה
רא!י שיברכוא!תההוקניס וצאהמוןהעסוההמין יהיו עדים ו ע ר ש א ס כ! ה!א
היצל!וקנים שומעים כ׳ עדית אינו נידק י ק על פעל או על ר כ ! י שהוא תנאי כין
טניס א ך כענין כרכה מה שייך עדומועיד למה לא יהיו כלס חד מכרכים הזקנים
והעפ!אני כאשר ה״מ׳ בימי חרפי שמעתי אימריפ שהעם היו המברכין והיו
אומרים לכעו שמתקיים בל כך ־״.רה ברבתם ,עד פיה׳! הוקניס עדים כקיום
ה ב ר כ ה ש כ ״ י י ה ס תחוייה עיניהפ שימןהיאמ האשה ההייכיחל!כלאה שיראו
ק ר ס שיחות! כניס רביב ממנה• הנה וה נבין!היא הלציי אלא שהיה ראוי שתהיה
גזרתיהוקניס עריפ אחר תשלים הברכה כלה ושיאמר ויאמרו כל העס אשר
כשער •תן היאתהאשה הבאה אל ביתן וכייעדמן הורע אשר יתןהילךמןהמגרה
הואת ואחר • pאמר והוקנ ס עדיה שאין לומישהוא מסורס למטה כל כ ן והנני! עי'ג'נ»'»נ5
אצליהואשמלתעדיסםנאלהוקניס •העם יחד והוא כ• בע! לקח עשרה !קנים
יחזקני העם שהיי הוקניכ ר ב י ו למהעשרה הנייוהושיבס כס כמו שנזילעיל וצמצאו
ס ס ב ש ע ר ו כ י ס מ ע ס הארץ כ• לא היה כצ עס הארץ 0ס ואל הזקנים והעם
הנתצאיס אחר להם עדים אתם כאויר! ויאחר כעז לזיךס וכל העם עדים אמס
היום ׳ ט י כ י י ! שביארנוה! לעיל ועמה אחר! שהזקנים ובעם אשר היו עדים כלם
כעני! הקצין הנוי לעיל אמין ל! ימן האמהאשה הנאה חל נ י ת ן כרחל וכלאה וכוי
וכשצ! א י י ר העס אשי בישעי מוקנים שהי! עייס נ ד ב ו קוווג הנוי אמרו ל! ימן ה'
את
רות
א ת ה א ש ? הבאה א 3נ י ת ך כ י י ז ! ונלאה !כו'!אמנס ב כ ו כ ה ל ז ^ ת ! י ע י ל ו~»
לעני; טיב!נאיתיהוא פנראהלכא רהשז־־גכזה א•» !::ין הש־״כ נ ׳
;
•
f X T t o
הז״גי׳ן הש־׳יש היא שהאיש בייקיפ אתר מ א ש ? כחקיפ אחר א• שיה״ פניהם
3ייקיסא!א<;ש״כיתביניהםהשיחחבראתס:מזיגז״נפאך
כשהז״ג ייתת״נ
י פיוז זה שהאש? באה מעגמה להקי :שש ה ־ ת מכה• שקיה ייקרה שתת ב״נלה
הנה זה נראה שנתחייב מצד ייקרה ?•-זית? ובכן ידאה שאין התליית הייגא־/
יוהןמב״ניתמ;השמיש על כ; אמרז הזקניס !העם הנזיפיח־ האשה ע :היית
שהיא באה מעצמה אל ביתך ילא היה הז יג הזה כשאר ?זילניייהי רצי; שהשי •תן
אית? באלי ? frיתיו״ג אימה !"נא יתן ה א ת האש? הבא? אל ניתך יד'שעפ
ה י ת ? ב א ? א ל ב י ת ך ה ז א י ת י ת ; א י ת ? ל ך כ ר ח ל ! ב ל א ה אשד עש היית שגס הש
*ראה שנידויג׳ ליעקב כמקרה כ׳ ה!א הלך אל צב; כורח מעש! אחי! והיה עיבד
לצכ! :איור כך ת ל ן עבודתי נתניצו שתי ב ר ת ״ ! ע פ כל זה כהשנחתהנכלאה נש
שתיהסאתכיתישראלכיוהלאיתפןשהיהעלצד הקרי!ההידחן כ; ית; היאת
האש? הזאתעס הייתה כאה מעצת? כמו שנת; את רחל!.את לא? כ׳ עכ שנראה
שהי! ?זייני :ההם על צד הקרי וההזדק מצאני רא׳נ! שבני שתיהס אתכיתישראל
כן •צאחהאשההזאתזרעשיפצהכיתישדאצויזא כרחליכלאהאפר במ שתיהם
חתכיתישראצ!סיומה שאמר! צו יעשה חיל כאכימה וקרא שם כבית לחפ הנ?
לדעתי אפרת? הואשם מקיס מייחד שהיו דייששש כ׳ על כ; נקרא׳ אפרתיש
וביתלח :היה ש? :מחיו כל! כילל א ת א פ ר ת ? ומקומית אתרים יעל ק אמצו
שיעשה חיל כמקים דירת־ שהוא אפרת? שה:א שם פילל לכל המעלית בנ!דע כי
האיש חיל היא המוכתר בכתר כל המעליתכלס כת :שנתבאר בכי י ש פ ר המרות
ולהיות שהמעלמיהקניניש ייתהייס מהרגל הפעילית אמר שיעשה החיל כמקיס
יוזשב! בהרגל הפעיליתויקרא צו שס ככצ בית לחש כיהשפ יוצא עד למרתק אתר
ה!ייתהק:יניס!החעל!תוזאיקיאשס בביתצחס!אחר שברכו צ! כשיעשה ל! יד
ושפוהוא התיל שיעשה באכרתה והשס שיקנם צ! בכית לחש כרכי אית! ייצר
ויה׳ ניתך תילדיתיו ונטיע ת״ שיה׳! כמ!ה! !יא ויהי ביתך פנית פרץ אשר ילדה תמר ליה ד ?
שנית פ ר ץ מן הורעאשרית; הילך לז; הנערה הזאת וסיכירצ! לרמת ל! שהורע אשר יהיה לו
תמנה יהיה מצד השגחתי ׳תיהנפלאה עס היית פכאה כמקרה אליו כ׳ היא ׳תכי
י ,
׳תןאותיכמהשכרכואותיוזאאשריתןהילךמןהנערההזסתיריעסהיותהנער?
הואתכאה א! ביתך כמקרה מלינה ממש ית; הילך זרעכהשגחת! כמי שעש?
ר ק ח נ ע ז לרחלוללאה מויימש יתישכ הכל על יכין וכפר הנתיב שצקת כעי את רות יתה׳
רות
1 S 1
לאשה ביא אליה ואחר שהשי נתן לה הריין ט צא בא לה ההר״; כטבע רק
כ ? ש ג ת ? אלהיתש? שיינתן א ד שנתקיימה ברכת הוקניפ!העס ועל ק אמר ייתן
הילה הריון ותלד כ; ולא אמר !תהו !תלד כן לדמוי שנתק״יה הברכה בשהשי
נתן לה ההריון פהשגתת׳ הנפלאה אשר על כן יצא הפרי והיא הילד שלם כתכלית
השלמיתומהכיס אל הכוונע הואתרמו ה כ ת ב הנמשך שהיה ע ב י ת הילד הניצד
כיב
חת
עז
כי :מכזומם עד שכל הנשים המפיחתכטוכ לכנת לילד מעתמוללת! היל מכרס' ותאמרנה'
אתלש׳ עלי! למל שהכירו וידעו כ׳ מאת היהיה ולא ע״צ הקרי וההודמן כי ראו ט ר-נ-״נ
,
יתר שאתמללפנה על כל שאר לילדים לנולדים כעילס ווה אומיותאמרנה לנשים
אל נעמי כריך היאשרלא לשכיתלך מאל ליום ר״לראו׳ לכרך את לשי כי כודאי
הוא אשר נת! אתלילד ל ו ל שלא רצל ללשכית לך גואל ומוה שפטו כצדק כ׳ יהיה
הילד ההואמפי רשם כישראל אחד מיוחד אשר ׳היל צוכר שמו ככל ישראל ויא
לקרא שמו כישראל ואחר שלוריעו לה מה שהכירו ממעלת הילד ושיהיה שלחות׳ ודיה
לך
פלל לכל האומה הישראלית הגידו לל הטיפ למגיע לל כפיטותלגפש !לנ!ף ועל לפעי׳ נ פ ט
טיכייתהנפשאמח והיהלךלמשיכנפשרילפילואישיכנפשל אל המקיש אשר
ממנוח צכה ושנה אל כיתאכיה כ׳ וכיתהכן ההוא שיהיה עיכד את השי הוא
תעמיד לל להשליש נכשל ועל הטיפ הגיפ״ אמר ולכלכל את שיכתך כ• היא יכלכל
אתשיכתנזמןלשיכיככלו לכח כיל!א יכיא צל מויןלכלכללוכיארמלכומנפש
כמו שגלתל ול ככל פרטי מעשיל ל נ ל אמר ת״שרלו תנחהי תדריכלו כדרכי
י1שר שלוא יכלכל את שיכתך וטיושיעטר א ת ל ש ׳ כ׳ ול יהיל לך למשיכ נכש כחי
ו י א ט כלתך אשר אהכתך ילדתיירימצד שלמות הנפש שיגיע לך מממ היא מצד
הייתה כלתך ועל כל השתרליתך שהשתדלת :להקים שש על נחלת המת זכיתו
תעמיד לך להשיכ נפשך ומצד אשר אהבתך יכלכל הילד הול אתשיכתך כ׳ אהכ'
אמי איתן תכריתהי לוה כצו/הוא טעס טלל ומספיק לשניהם ועל כן נזרו אומר
םהיאטיבהלהמשבעלבניסמצדהטיטתאשרימשכילהממנל
ויא אשר היא
טינה לך משבעה כניס כי משכר השבעה היא מהפר גאמר ככל מקם על הרבו׳
כאימרובררך אחד יצא! אליך!כשבעה דרכים יניס! !טיוכאומיעל אב; אחת
שבעה עיניס!אומרו שבע יפיל צדיק יקס וכ!' וכאלה רבית ונלקח המספר למשל
יען הוא משפר שלם כיי! שפי׳הראכע!ל כפרשת בלק על פסיק כנה צ• כול שבעה
מובח״/וסיבאומ הל!כתת שלס לשלס אז תתחדש הח כינה והמשפיל יבין !אני צ!:ן קי"א«
הארכתי הביאור עצ לשיני וה כביאירי עלי! כ׳ כהיות מספר לויחספר שלס כמדע ונמח שלם
שיש ל׳ הגילה נפלאה שאינה נמצאת בשים מהפר אתר ו ל א כי כמו שהראש;
מהנפרדיפ שטאגיולשני מלויגית שדיאדיעילה ויפןלראשין מלו גית של.א
לניס א!
?p
pi :11
s
י״ינימי
והשני מהנפרריס שהיא היעילה!'שמורה על שלמוי& מצל צדדיו על כ; אתיבלעס
לדעתהראבעשיכנה וימובחית שלוא משפר שלם כ׳ כתת המכפר השלם לשלם
שהוא ל ס ב ל לראשינל ׳תישמ! או תתחדש טח כינל במתסדד ועל כן נלקח
המשפר הוה לשלמית למשל על הרבו׳ כנוי׳ הפר ה כ ת ב שכאשר שמעל נעמי כל
הטיטת ההן אשר אתרו לה הנשים שהיו נחשכ״ז ^ " ^ י
ה ה ,
^
כ
'"
מ
כ
ר
ן ת
מ
יויריצקתה הילד ותשיתה! בחיקה לרמי! על השלמיתהנפשי׳ אשר יגיע לה ממנו
ותהילוצאמנתעלהשלמיתהגיפייאשריחשךלהחלף הטיב שעתיד צעש!ת צה
לכלכל אתשיבתהויאיתקח נעמי את הילד!תשיתהו בחיקה!תהי ל! לאומנת וטי
ושפר ע!ר הכתיב שכאשר ראי השכניתהקרוכיתאליה כל אשר אמרו כל הנשים
ב א
1
10
ואשר
-
ר ץ י
-,
לור״־ביו־
רות
־<6שרעשמהה׳אלקרבאתה׳לדאליהאואמר!כלןפעתהיצדקששלילד
הנלד
שיקדיבןנעמי אחר w o oהמיוחל ל! יגיעאליהבכל חלקי השלמיתחא ־תקרא?:
לו השכנות סס לאמו ׳!צל כן לנעמי •רישיאמר צ! כ י ל ך שלח 5ב ל ר ן כלל ל ,כן
נעמי יזה! הי׳טין כמלתלאמר כלומר שישייר! איתי לרך כללית! לתהשש המחתד
לו אך השס המייחל שקרא! ל! היא עיכל &א !תקראנה פיזנ ע כל יעל כ כשש
הראשון צא אמר!תקלאנישמ! לק תקראנה שש יע; א• •:שמי .ה -ח־!למסה לליל
ותקלאנה שמו שהיא שמ! המייחל כמ'!אמל שהא חכי •שי אכ• ל!ל צלמי! ש״מנו
יצא אללכלהע!לס!שנתקיימה כו כלכת ה •קלס ׳העם שאמר) ית; ה א ת האשה
הכאה אל כ י ת ן כרחל!כלאה יכייוכנצל מה סאמלי צי ייהי ב י ת ן פכיתכלן לקיים
מה שנאמל פ פ ר ה נ ת ב ה י ח ס מפרין עד ליד שהיא פצ פריהמאירע כל! להצעת
ואלה
הולרופרץ
התכליתהמא שרמתילדת ד!ד המלן עליו השליס •והי אומר! אלה תולדות כיך
כר[ה!צידאתחצפ<;!כ!'יחצרו;הוצידאתעמינדכ!עמ׳מ־כאתנחשין!נחשק את
שלמון!שלמון היה אח• אצימלןכח! שדרש! דיל שט כ!שלמק ואלימלן היו אחיש
ונועו היהכןשלמק!ממנו •צאעכלועוכלהילידאתיש׳ וישי א ת לוד להורות כ׳
בהיותהתכלית
הנכסף כלאו׳ לעכילת
השי׳ חפן ה' כילם <נלח!לא
ימים מעש!ת פ ל י ! ב ! ה נשלם מה
סלאימלכאלכמגלההואתל״שוההנתיליס
כלת׳אר׳כיתככיאירמאמרירכיתנ׳!.רפ לכלכהפ<
א׳ןכינתצו הנהרקכ׳א!רהכת!כיס לבלתסוצשלםכעורתהאל
מ ד ה ה י נ כ ל ל כ ב א ש ר ו פ מ ו ע ד ה ל ש הכיאנו להשלים הדכפיז פירוש יצ׳יתולן
,ביים החמישי ח׳ לכנס שנתב׳ ל ח ה'
נכנה
ב! לכק כן היאלהיס
יוכנו צהל כ י ס כ ל ו ה ל ג ל ת כ נ א מ ל ק י א ת נ אביר
© Copyright 2024