‫קולט סיראט‬ ‫מראות אלהים לחנוך בן שלמה אל־קונסטגטיני‬ ‫מבוא‬ ‫״מראות אלהים״ ‪ 1‬הוא פירוש פילוסופי־ אלגורי על מע׳עה מרכבה‪ .‬רבים היו‬ ‫הפירושים מעין זה במאה הי״ד בפרובאנס ובספרד (אך רובם ככולם לא זכו‬ ‫להידפס)‪ ,‬שכן המחלוקת על לימוד הפילוסופיה‪ ,‬שנסתיימה בשנת ‪ ,1303‬לא‬ ‫הפסיקה את הפעילות הפילוסופית‪.‬‬ ‫על המחבר‪ ,‬חנוך בן שלמד‪ .‬אל־קונסטנטיני‪ ,‬ידוע רק כי היד‪ .‬רופא (בכמה‬ ‫כתבי יד הוא נקרא ״הרופא״) וחי בסוף המאה הי״ד בקירוב‪ .‬באותו זמן תי‬ ‫שמואל סרסה‪ ,‬שבאחד מחיבוריו‪ ,‬אשר כתב בשנת ‪ , 1369‬ציטט את אבי וזבוד‪,‬‬ ‫שלמה אל־קונסטנטיני‪ ,‬בעל החיבור האלגורי ״מגלד‪ .‬עמוקות״‪ ,‬שכתיבתו הס ‬ ‫תיימה בבורגוס בשנת ‪.1352‬‬ ‫ברשימת הספרים (כ״י פריז‪h . 893 ,‬־‪b .n .‬־‪ p .‬דף ‪ )127‬שרשם בן אחיו‬ ‫של דוד מאסטילה בשנת ‪ 1370‬בקירוב‪ ,‬נזכר פירוש למורה נבוכים מאת ר׳‬ ‫חנוך‪ .‬ככל הנראה יש לזהות חיבור זה עם מ ר א ו ת א ל ד י ם ‪ .‬זיהוי זד‪ .‬מאשר‬ ‫את זמן חיבורו שהציע שטיינשניידר בערך שבאנציקלופדיה יודאיקה הגרמנית‪.‬‬ ‫אל־קונסטנטיני נזכר בספרי מחברים שונים עד סוף המאה הי״ח‪ ,‬אך חוקרי‬ ‫תולדות המחשבה היהודית לא הירבו לעסוק בו‪ .‬נוסף על הערתו של שטיינשניידר‬ ‫הוקדש לו גם מאמר של לזר גרינהוט בספר היובל להרכבי (פטרבורג ‪, 1908‬‬ ‫ע׳ ‪ .)430—403‬מאמר זה מורכב בעיקר מכמה קטעים מתוך מ ר א ו ת א ל ה י ם‬ ‫ומסיכום קצר של תפיסת הנביא אצל אל־קונסטנטיני‪.‬‬ ‫מספר כתבי היד של מראות אלהים הוא רב‪ :‬נשמרו לפחות עשרים ושישה‬ ‫העתקים שלמים‪ .‬עובדה זו מוכיחה על הערך הרב שיחסו לספר בימי הביניים‪.‬‬ ‫המשיכו להעתיק את החיבור עד המאה השבע עשרה‪ ,‬אך רוב ההעתקים הם‬ ‫‪1‬‬ ‫הטכסט המופיע כאן לראשונה בדפוס תורגם על־ ידי לצופתיח‪ .‬הוא פורסם בלוויית‬ ‫הערות לפני שנים אחדות‪ .‬ההערות שבכאן עודכנו ושונו במקרים פסויימים‪.‬‬ ‫אני מודד‪ .‬לגב‪ ,‬רות טוויג‪ ,‬שתירגמה את המבוא וההערות ועזרה לי להשלימן‪.‬‬ ‫]‪[120‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ 2] ‫] מ ר א ו ת א ל ה י ס לח ג ו ד א ל ־ ק ו נ ס ט ג ט י ג י‬ 1383/ 5143‫ שנכתב ב־‬,221 ‫ ההעתק הראשון הוא כ״י ותיקן‬.‫מן המאה הט״ו‬ ‫ בהוצאת הטכסט השתמשתי בשלושת כתבי היד שנמצאים בספריה‬.‫בעיר רודוס‬ .2 ‫הלאומית בפריז‬ Paris, Bibl. nat. heb. 185,85-63 ‫)מסוף המאה הט״ו) דף‬ Paris, Bibl. nat. heb. 852, 30-1 ‫ ) דף‬1448 ‫)תאריך‬ Paris, Bibl. nat. heb. 853, 21-1 (‫) דף‬1445‫כתוב ב־‬ ‫גם עיינתי בכמה מכ״י הנמצאים בספריה בודליאנה‬: Oxford, Bodleian Library, Ms. Opp. 585 (Neubauer 1649) ‫כתוב ב־‬ 1485 Oxford, Bodleian Library, Opp. 219 (Neubauer 227) Oxford, Bodleian Library, Mich. 507 (Neubauer 2284) : ‫הנה רשימת הכ״י הנוספים‬ Oxford, Bodleian Library, Mich. 548 (Neubauer 2284) Cambridge, Library of the University, Ms. Heb. Add. 670,1 Cambridge, Trinity College 38/1 London, British Museum, Gaster 792,2 (Or. 10.705 /2) London, Jews5College, Montefiore 324/2 Berlin, Staatbibliothek Or. Oct. 539 (Cat. 205,1) Munchen, Staatbibliothek 201,5 Munchen, Staatbibliothek 239,3 (‫)דף אחד בלבד‬ Leyden, Staatbibliothek, Warn. 56/2 (Cod. or. 4794) Parma, Biblioteca Palatina ebr. 1418/2 (1501‫) נכתב באיטליה ב־‬ Parma, Biblioteca Palatina ebr. 2374 Firenze, Biblioteca Laurenciana, Gaddi 155/2 (1482 ‫)תאריך‬ Biblioteca Vaticaiia ebr. 171/30 (1493 ‫)תאריך‬ Biblioteca Vaticana ebr. 217 Biblioteca Vaticana ebr. 230. Biblioteca Vaticana ebr. 246 New York, Jewish Theological Seminary, Adler 2708 ‫ לפי שטיינ־‬.‫וגם שני העתקים אתרים שלא היה להם מספר כשראיתי אותם‬ .Firkowitch no. 505 :‫שניידר (קטלוג כ״י מינכן) יש עוד העתק בלנינגרד‬ ‫ אני מודה לספריה הלאומית בפריז על עזרתה וכן לספריה הבודליאנה באוקספור‬2 .‫ולמכוז לתצלומי כתבי־יד בספריה הלאומית בירושלים‬ [121] The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought ‫קו ל ט ס י ר א ט‬ ‫נ‪]3‬‬ ‫החיבור בנוי מהקדמה קצרה ושלושה פרקים המבארים אה חזיונות ישעיהו‪,‬‬ ‫יחזקאל וזכריה‪ ,‬כלומר מעשה המרכבה‪ .‬זיהוי מעשה בראשית עם חכמת הטבע‪,‬‬ ‫ומעשה מרכבה עם מה שמעל לטבע שכיח מאז הרמב״ם (ר׳ מ ור ה נ ב ו כ י ם‬ ‫ח״א‪ ,‬מבוא)‪ .‬זיהוי זה המחזק במאות הי״ג והי״ד בהשפעת אבן רו־שד‪ ,‬שכחב‬ ‫בספר ״הבדל הנאמד במה שבין התורה והחכמה״ ‪ :‬״הנה אנו קהל הישמעאלים‬ ‫נדע באמת שלא יגיע העיון המופתי אל חילוף מה שהביאוהו התורות כי האמת‬ ‫לא תהי הפד האמת אבל תסכים עמה ויעיד לה״ ע׳ [‪ .)107 ]17‬מרבית הפילוסופים‬ ‫היהודיים הסכימו כי בהתאמה הזאת שבין הפילוסופיה והדת‪ ,‬ההשגה השכלית‬ ‫היא הקובעת‪ .‬ואכן מתאר שם טוב בן פלקירא ב״ ספר המעלות׳׳ את יחסם‪:‬‬ ‫״כונתם לקחת הדרך הישר בעיונו בתורת ובחכמה‪ ,‬אשר הם שת י אחיות אצל כל‬ ‫חכם אמיתי על הסדר הנכון‪ ,‬והשתדל להיות שלם במעלות השכליות‪ ,‬אמור‬ ‫כלליהם נזכרים בתורתינו הקדושה ופרטיהם מבוארים בספרי החכמות המחוברים‬ ‫על דרך המופת‪ .‬ולהיות שלם במעלות היציריות אשר כלליהם ופרטיהם מבוארים‬ ‫בתורתינו‪ .‬ולא כאשר יחשבו חסרי לב כי הפילוסופיה שהיא החכמה המופתית‬ ‫סותרת תורתיבו‪ .‬כי תורתינו חלילה שתהיה סותרת האמת‪ ,‬אבל המודיעה אותת‬ ‫והמזהירה עליה והנותנת סדר שלם לבני אדם כדי להשיגה״ (ע׳ ‪ .) 48‬הת ו וה‬ ‫מזרה את הדרך לפילוסופיה‪ ,‬שהיא ״סודות החורת״‪ ,‬אשר עליהם אומר אל־‬ ‫קונסטנטיני ‪ :‬״סודות עמוקות בחכמת האלהוח דשיגו אותם גדולי הנביאים‪ .‬יש‬ ‫מהם מקובלות איש מפי איש מאדון הנביאים‪ . . .‬ומהם שהעי גום במראת הנבואה‬ ‫כל אחד כפי השגתו וכל אלו הדעות המקובלות והמושגות להם במראת הנבואה‬ ‫הם כלם רמוזים בתורה ברמזים נפלאים״‪ .‬פירוש הדבר ן הידיעות המיטאפיסיות‬ ‫בלבוש אליגורי הגיעו אלינו בשתי דרכים‪:‬‬ ‫(א) המסורת מפה לפה ממשה רבינו‪ ,‬היינו בתלמוד‪.‬ובעיקר באגדות‬ ‫(ב) מראות הנבואה‪.‬‬ ‫הרמב׳׳ם‪ ,‬ואחריו כל הפילוסופים היהודים‪ ,‬קבעו כי חכמי התלמוד הכירו‬ ‫וידעו את הפילוסופיה‪ ,‬ושיקעו חלק מידיעותיהם באגדות‪ .‬ברם‪ ,‬מה שהרמב״ם‬ ‫נמנע מלעשות‪ ,‬עשו ההולכים בעקבותיו במאות הי״ג והי״ד ‪ :‬דם פירשו את‬ ‫אגדות התלמוד‪ ,‬ובמיוחד את האגדות המוזרות‪ .‬וכך מוצאים אנו בלוית חן ‪:‬‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬מעשה מרכבה‪ ,‬ושער האגדות‪ .‬וכן כתב ידעית הפניני ״באורים‬ ‫על מאמרי זזז״ל״‪ .‬וזהו גם נושא ספרו של אבי חנוך אל־קונסטנטיבי ״מגלה‬ ‫עמוקות׳‪ /‬גם פירושים אלה נשענו על ההנחה המקובלת כי מקרות של הפילוסו ‬ ‫פיה הוא יהודי‪ ,‬וכי מן היהודים היא עברה אל היוונים‪ .‬״זה שקנינו מן ד‪■,‬עירן‬ ‫מספרי האלהות מאריסטו וחבריו שגנבו מרז״ל״‪ ,‬כותב יוסף אבן כספי במקומות‬ ‫רבים בסיומם של פירושים אלגוריים(למשל מנורת כסף‪ ,‬ע׳ ‪.) 113‬‬ ‫ן ‪] 122‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[4‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה י ם לח נ ו ך אל ־ ק ו נ ‪ 0‬ט נ ט י נ י‬ ‫■ ״הד ו ד השנייה שמציעה הדת להגיע לאמיתות המיטאפיסיות היא ההתגלות‬ ‫הנבואית‪ .‬כל חיבורו של אל־קונסטנטיני מוקדש לדרך זו‪ .‬בסיס כל הפירושים‪,‬‬ ‫הן של האגדות והן של התורה‪ ,‬הוא הפירוש האלגורי‪ .‬האלגוריה תפסה מקום‬ ‫גדל והולד מאז נתחבר ספר מורת הנבוכים‪ ,‬שדרך פירוש זו באה בו בהרחבה‪.‬‬ ‫אלא שבזמנו של הרמב״ם היתה התאמת‪ :‬הפילוסופיה והדת מעוררת בעיות‬ ‫פסיכולוגיות אצל החכם היהודי‪ ,‬הנבוך בין הדת והחכמה הפילוסופית‪ .‬במבוא‬ ‫למורה נבוכים אנו מוצאים‪ :‬״ענין המאמר הזה כלו וכל מה שהוא ממנו הוא‬ ‫חכמת התורה על האמת‪ .‬אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת‪ ,‬שהורגלה‬ ‫בנפשו ועלתה בהאמנתו אמתת תורתנו‪ ,‬והוא שלם בדתו ובמדותיו ועיין בחכמת‬ ‫הפילוסופים וידע עניניהם‪ ,‬ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו‪ ,‬והציקוהו‬ ‫פשטי התורה ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או תבינהו זולתו מעניני השמות‬ ‫•ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים; ונשאר במבוכה ובהלה‪ :‬אם‬ ‫שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם‪ ,‬ויחשוב שהוא השליך‬ ‫פינות התורה; או שישאר עם מה שהבינו מהם‪ ,‬ולא ימשך אחר שכלו‪ ,‬אך‬ ‫ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו‪ ,‬ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק‬ ‫בתורתו‪ ,‬וישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות‪ ,‬והוא מפניהם בפחד וכובד ולא‬ ‫יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה״ (הקדמה למורה נבוכים דף ד א—ב)‪.‬‬ ‫הרמב״ם דאג אמנם להטיל סייגים לגבי גילוי האמיתות ‪ :‬אין לגלות את האמת‬ ‫לאלה שאינם ראויים לכך‪ .‬אך אם נשווה את גישתו לזו של אבךרושד‪ ,‬נראה‬ ‫הבדל יסודי‪ :‬אבן רושד עמד על הצורך להשאיר את המאמינים הפשוטים‬ ‫בבורותם‪ ,‬ואילו הרמב״ם סבר כי גם המאמין הפשוט חייב להודות במינימום‬ ‫מסויש‪ ,‬כלומר באי גשמיותו המוחלטת של האל‪ ,‬כדי שיתקיים בו ״כל ישראל‬ ‫יש להם חלק לעולם הבא"‪ .‬ישראל הוא רק מי שמאמין שאלהים אינו גוף ולא‬ ‫כוח בגוף‪ ,‬ואפילו אם אינו מבין אמת זו‪ ,‬שהרי רק הפילוסופים והנביאים‪ ,‬העולים‬ ‫על הפילוסופים‪ ,‬עשויים להבין זאת‪ .‬ומכאן ספר המדע והרמזים הרבים השקופים‬ ‫כל כך‪ ,‬הנמצאים בכל החיבורים המיועדים להמון העם‪.‬‬ ‫עם זאת‪,‬׳ המסורת האיזוטרית של הפילוסופיה מושרשת הן במסורת מיהודית‬ ‫והן בפילוסופיה היוונית (הערה ‪ 1‬במבוא)‪ .‬לא מפני שהאמת הפילוסופית נוגדת‬ ‫לדת‪ ,‬אלא מפני שלא הכל יכולים לשאת את חדירת האמת‪ .‬אל־קונסטנטיני‬ ‫מגדיר את אלה שאליהם מופנים דבריו ‪ :‬״השרידים מלאכי אלהים בשבע מעלות‬ ‫הסולם יורדים ו ע ול ים ‪ . . .‬״ ‪ .‬בהמשך מגדיר אל־קונסטנטיני את התנאים שחייב‬ ‫לקיים זה שמגלים לו את הסודות‪ :‬בשניים ובמעלה‪ ,‬באמונה ובחכמה ובשכל;‬ ‫הבה נזכור את התנאים והקשיים שמונה הרמב״ם‪ ,‬במורה הנבוכים ח״א פרק לד‪:‬‬ ‫(‪ )1‬קושי העניין בעצמו‪ ,‬ודקותו ועמקו‪.‬‬ ‫]‪[123‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ולט ס ירא ט‬ ‫]‪[5‬‬ ‫המכשולים הרבים‪ ,‬המונעים את האדם מלהוציא את שכלל מן הכה אל‬ ‫(‪)2‬‬ ‫הפועל‪ ,‬גורמים לכד כי רק מעטים מצליחים‪.‬‬ ‫י (‪ )3‬אורך הלימודים המכינים‪ ,‬שאין לוותר עליהם‪.‬‬ ‫(‪ )4‬התנאים הטבעיים‪ ,‬שביניהם מונה דרמב״ם את הזקנה‪ ,‬בקשרו את‬ ‫‪:‬הגיל הצעיר עם קלות הדעת והמזג הסוער‪.‬‬ ‫(‪ )5‬צורכי הגוף מונעים לעיתים את האדם מלפנות לעיון הרותני‪.‬‬ ‫‪. :‬התנאי הראשון שמונה אל־קונסטנטיני הוא הגיל ; ואין תימת בכך‪ ,‬לאזזר‬ ‫שבמשך‪ .‬כל המאה הי״ג סערו הרוחות במריבות אשר גרמו להטלת חרם ■על‬ ‫הוראת הפילוסופיה מתחת לגיל עשרים וחמש‪ .‬לוי בן אברהט‪ ,‬אשר עורר את‬ ‫זעמם של מתנגדי הפילוסופיה‪ ,‬מרבה לכתוב על סכנות לימוד הפילוסופיה גם‬ ‫לנערים וגם להמון העם (ר׳ למשל לווית חן‪ ,‬מבוא לשער ההגדה‪ ,‬דף ‪.)?3.111‬‬ ‫אד בתוכניח הלימודים‪ .‬שהכין יוסף כספי לבנו קבע כי יש להחחיל בלימוד‬ ‫מאתמאטיקה בגיל שחים עשרה והמיטא פיסיקה בגיל עשרים (ספר המוסר גב)‪.‬‬ ‫‪ w .‬התנאי השני נכלל אצל הרמב׳י׳ם בתנאי הרביעי‪ :‬המדובר הוא בשלימות‬ ‫המידות ‪ :‬ענווה‪ ,‬הכנעה‪ ,‬הסידות וחכמה‪.‬‬ ‫— התנאי השלישי משקף את הלו־ווחן ומצבן דחברתי של קהילות היהודים‬ ‫בספרד; התנאי של גילוי הסודות ליהודים בלבד‪ ,‬מוכי ה על המתיחות ששררה‬ ‫בספרד במחצית השנייה של המאה הי״ד‪ .‬אם נשווה את משמעות ה״אמונה״ לפי‬ ‫אל־קונסטנטיני לזו של כספי בפרובאנס‪ ,‬במחצית הראשונה של אותה מאה‪,‬‬ ‫נמצא כי לדעת הראשון אמונה פירוזה '׳הוצאה הלא־ יהודים מגילוי הסודוח״‬ ‫ואילו כפפי מגדיר (ספר המוסר נא) ‪ :‬״האמונה אינה עניין הנאמר בפה אבל‬ ‫עניין המצוייר ב נ פ ש ‪ " . . .‬דהיינו תפיסת אמיתית ומופהיח של תארי האל‪.‬‬ ‫לגבי הרמב״ם ה״אמונה״ היא האמונה בדת היהודית‪ .‬היוצאת הלא־יהודים אינה‬ ‫השובה לעניין זה‪.‬‬ ‫הכמת ושכל‪ ,‬התנאי הקלאסי הרביעי מקבל לתנאי השלישי של תומב״ם;‬ ‫ידיעת פל המדעים‪ :‬לוגיקה‪ ,‬מאתימאטיקה‪ ,‬מדעי הפיסיקה‪ ,‬ואחר כך המיטא־‬ ‫פיסיקה‪.‬‬ ‫הפילוסוף המושלם‪ ,‬אשר לו מגלה אל־קונסטנטיבי את סודות מעשה המרכבה‪,‬‬ ‫מתואו במילים‪ :‬״בי יודעים אלו העמוקות איך והבה הם נומזווז הם למעלת‬ ‫ממדרגונ בני אדם וראוי שיקראו אותם מלאכים ולא אנשים״‪ .‬וכאן •מייחס אל־‬ ‫קובסטנטיני לפילוסופים בכלל את מה שאבן רושד ייחם לאריסטו (ר׳‬ ‫‪h » 84‬־‪ b .n .‬־‪ p .‬דף ‪3‬א)‪ .‬כאמזר‪ ,‬מאז הרמב״ם נוצרת מעיז ״וולגאויזאצית״ של‬ ‫הפילרסוסיד״ הדביקות עם השכל הפועל‪ ,‬אער הרמב״ם רק רומז עליה לגבי‬ ‫משה ובינו‪ ,‬מייחסים מפרשיו‪ ,‬בהשפעת אבן רושד‪ ,‬לכלל הפילוסופים‪ .‬האמיתיים‪.‬‬ ‫] ‪[ 124‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[6‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה י ם ל ח נ ו ך א ל־ קרב סט נ ט י ני‬ ‫כיצד יש להבין בתנאים אלה את האיסור לגלות את הסודות‪ ,‬שנמצא אצל כל‬ ‫הפילוסופים היהודים במאות הי״ג—י״ד ? בד בבד עם האיסור הנדון שהזכרנו‪,‬‬ ‫כותבים פילוסופים אחדים במפורש כי איסור זה שוב איבו חל‪ .‬כך למשל אומר‬ ‫כספי ‪ :‬״אמנם הגדתי היום לפני ה׳ אלוהים‪ ,‬כי אין בי עון על זה וזה מכמה‬ ‫פנים‪ .‬האחד‪ ,‬כי אין אני מגלה דבר מזה רק למי שיגיע אל הפרק שאמר ז״ל‪,‬‬ ‫והפנים השניים‪ ,‬כי אולי אין אני מגלה דבר ממה שהוא על אמיתו‪ ,‬כי יודע‬ ‫אלוהים‪ ,‬כי מעולם‪ ,‬בענין זה‪ ,‬או בשום סוד מסודות התורה לא באה לי קבלה‬ ‫כלל לא מפי סופרים ולא מפי ספרים‪ ,‬גם חי ה׳ אין אני זוכר כי מעולם שאלתי‬ ‫לאיש על זה‪ .‬והפנים השלישיים‪ ,‬כי מה שהתיר הנמרה לבאר מעט מאלה הסודות‪,‬‬ ‫כמו שהתנצל בפתיחת ספרו ובהקדמת ח״ג‪ .‬הוא התיר לבו לבאר מעט‪ ,‬אחר‬ ‫הי אין למעט שיעור מוגבל‪ .‬והפנים הרביעיים‪ ,‬כי אין אבי רק מעתיק דברי‬ ‫הפילוסופים כאריסטו ורעיו‪ ,‬שחברו אלו הענינים בספריהם‪ ,‬רצוני‪ ,‬באור שלושת‬ ‫העולמות המכונה בנו מעשה מרכבה‪ ,‬וספריהם מפורסמים לכל‪ ,‬ואם על דרך‬ ‫האמת הם מעמנו נעלמים ב עונו תינו ״( מנו ר ת כ ס ף ‪ ,‬ע׳ ‪.)77‬‬ ‫הצדקה אחרת כבר הצדיק שמואל אבן תבון בתחילת התקופה הפילוסופית‬ ‫הפרובנצאלית‪ :‬״ועת לעשות לה׳ — כי ראיתי שהאמיתות שהסתירום מאז‬ ‫נביאינו וחכמי תורתנו הם מפורסמים היום כולם ־ לאומות העולם‪ ,‬ומפרשים‬ ‫כפי‪:‬האמיתות ההם הסתרים אשר בתורה ובדברי נביאים והמדברים ברוח הקודש‬ ‫ברוב המקומות‪ ,‬ואומתנו סכלה מהם סכלות גמורה עד ששבנו מצד‪ .‬הסכלות‬ ‫ההוא לקלסר‪ .‬בפיהם‪ ,‬והגיעו מחרפים אותנו שאומרים עלינו שאין בידינו מדברי‬ ‫הנביאים רק הקליפות ודי בזה גידופים וחרפות״ ( מ א מ ר י ק ו ו ה מ י ם‪,‬‬ ‫ע׳ ‪ .) 126‬אצל אל־קונסטנטיני כבר הפך העניין לשיגרתי‪ .‬כמו רוב הפילוסופים‬ ‫הוא מדגיש את הסכנה שבגילוי הסודות לאיש הפשוט‪ .‬הסיבה העיקרית היא‪,‬‬ ‫שהאיש הפשוט רגיל מילדותו לייחס לעולם מיבנה מסוים‪ ,‬והפילוסופים הורסים‬ ‫אותו מבלי שיהיה לאל ידם להקים לו במקומו מיבנה מדעי‪ ,‬שכן האיש לא‬ ‫הוכשר לכך על ידי לימודים מכינים (ר׳ מ ו ר ה נ ב ו כ י ם ח״א לא)‪ .‬שם טוב‬ ‫בן פלקירא מעיר ב מ ו ר ה ה מ ו ר ה כי טענה זו חלה גם בכיוון ההפוך‪ ,‬ואין‬ ‫הפילוסוף מתאים להבין את דרך חשיבותם של חכמי התלמוד‪ .‬הוא מצטט את‬ ‫אריסטו ומוסיף‪ :‬״ואני אומר‪ ,‬כי כמו שיתעוור האדם מהשגת האמתית‪ ,‬מפני‬ ‫דברים בטלים שהורגל בהם בנערותו‪ ,‬כמו כן מי שלא הורגל בדברים התוריים‪,‬‬ ‫והורגל בדברי חכמה‪ ,‬יתעוור מהשגת דברים רבים אמתיים שנזכרו בתורה‬ ‫וידחיק ‪.‬אותה‪ ,‬ויטה להאמין מה שהורגל בו מדברי החכמה כמו שיקרה לרבים‬ ‫מבני האדם״ (ע׳ ‪.) 16‬‬ ‫]‪[125‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו לט סי ו א ט‬ ‫‪[71‬‬ ‫ה פ י ר ו ש ה א ל גו ר י‬ ‫כאשר מפרש אל־קונסטנטיני את המקרא פירוש פילוסופי‪ ,‬הוא אינו מסתפק‬ ‫בפירוש אחד‪ ,‬אלא מביא פירושים אחדים ; בכך הוא הולך בעקבות פילוסופים‬ ‫רבים‪ ,‬ביניהם לוי בן אברהם‪ ,‬הנותנים טעמים פילוסופיים ובים לפסוק אזזד‪,‬‬ ‫אד הרמב״ם הקדימם (ראה מ ו ר ה נ ב ו כ י ם ת״ג ז‪ ,‬ו מ א מ ר ת ח י י ת‬ ‫ה מ ת י ם ‪ ,‬פיסקה לג ע׳ כג)‪ .‬וכך לא ייחס אל־קונסטנטיני לכתובים משמעות‬ ‫של אמת פילוסופית אחת‪ ,‬שאפשר לפרש על פיה משלים שונים‪ ,‬שכן אין אמת‬ ‫כזו‪ .‬ישנן רק בעיות פילוסופיות שונות‪ ,‬שניתנות ללימוד מצודים שונים‪ .‬בעיות‬ ‫ושיטות אלה‪ ,‬שהן לעיתים מנוגדות‪ ,‬מתאמתת להסביר אותם פסוקים כל אחת‬ ‫לפי הנחותיה המוקדמות‪ ,‬ולדעת חנוך הן נמצאות כולן בתורה ובכתובים‪ .‬אין‬ ‫בתנ״ך קריטריון שיעזור לבחור בין ההנזזות הפילוסופיות השונות‪ .‬בנושא כה‬ ‫חשוב כזיהוי האל על המניע הראשון‪ ,‬כותב אל־קונסמנטיני‪ :‬״דע כי יש מחלוקת‬ ‫בין החכמים בעלי המחקר‪ :‬יש מהם אומרים כי המניע הראשון הוא עלול מן‬ ‫הסיבה הראשונה‪...‬״ ( מ א מ ו א ע [‪ .)]26—25‬שתי התנות דן של אבן‬ ‫סינא ואנן רושד‪ ,‬ואין דנוך מכויע ביניהן‪ .‬פיסקת אופיינית אחות עוסקת נזיהרי‬ ‫החיות שראה יחזקאל והשרפים של ישעיהו ‪ :‬לראשונים שש כנפיים ולאזזרונים‬ ‫ארבע‪ ,‬אר לפי התלמוד מדובר באותם יצורים‪ ,‬וההבדל במספר הכנפיים תלוי‬ ‫ברגע ההיסטורי השונה‪ .‬בדין מעיר אל־קונסטנטיגי כי פירושו של הרמב״ם ״ד‪,‬פך‬ ‫כוונת התלמוד״‪ ,‬שכן ראה בחיות את הגלגלים ובשרפים את השכלים הנבדלים‪.‬‬ ‫הפתרון שהוא בעצמו מציע‪ ,‬מכבד לדעתו את המאמר התלמודי‪ .‬ואמנם‪,‬‬ ‫מסמלים אצלו הן החיות והן השופים יצורים בעלי עליונות גדולה‪ :‬השכלים‬ ‫הנבדלים‪ ,‬נשמות הגלגלים אך גם הגלגלים; וכך מפרש אל־קונססנטיני את‬ ‫החיות והשרפים נשלושח המישורים השונים‪ ,‬בעברו מאהד לשבי לפי צרכי‬ ‫הנושא‪ ,‬ומכניס בכך לתלמוד ריבוי דעות סותרות‪ ,‬אך מוצא לכל דעת אסמכתא‬ ‫מן הכתובים‪ .‬פירושו האלגורי נע איפוא בשלושה מישורים‪ ,‬שלפעמים משמשים‬ ‫בעירבוביה‪ ,‬שמואל אבן תיבון כבר כתב‪ :‬״ואף על פי שאנו מוציאים לשון‬ ‫מאימתי נבראו המלאכים מפשוטו לפי המפוופם ממנו להמון‪ ,‬טוב לדחוק הלשון‬ ‫מלדחוק המציאות״ ( מ א מ ר י ק ו ו ה מ ים ‪ ,‬ע׳ ‪ .)17‬המחבר‪ ,‬המרבה להש‬ ‫תמש במקומות אחרים בפירושו של אבן תיבון‪ ,‬אינו דוחק לא את תכתוב ולא‬ ‫את המציאות‪ :‬הכתוב מבטא מציאויות רבוח ומשקף את האמימות הפילוסופיות‬ ‫השונות‪ ,‬שהן הן המציאות‪ .‬בהעשירו את הטכסט במשמעויות איזוטויות חסוות‬ ‫התאמה ביניהן‪ ,‬מערער אל־קונסטנמיבי את עצם הטכסט הנבואי אשר למ־עשה‬ ‫אינו אלא כיסוי למאמרים הפילוסופיים בשימושם של יודעי סוד‪ .‬מאה עזנים‬ ‫]‪[126‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪18‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה ים ל ח נ ו ך ־אל־ ק ו נס ט נט י נ י‬ ‫לפניו כבר סיכם אלבלג את כל המסקנות של אותה גישה ‪ :‬״ואין הפרסום ההמוני‬ ‫כדאי לסמוך עליו בידיעת האמת‪ ,‬רק יש ללמוד האמת מן המופת ולעיין אחר כן‬ ‫בתורה‪ ,‬ואם נמצאו דבריה מתיישבים על הדעת המופתי נאמיז הדעת ההוא‬ ‫מצד ‪.‬העיון ומצד האמונה‪ ,‬ואם לא נמצא לדעת ההוא כתוב סובל אותו נאמין‬ ‫אותו מצד העיון בלבד ואם נמצא לדעת ההוא כתוב סותר אותו‪ ,‬נאמין‬ ‫גם כן פשט הכתוב על דרך נס‪ ,‬ונדע שאין הדעת ההיא התורנית זרד‪ .‬אצל דעתנו‬ ‫אלא להיותה מן הדעות הא להיות המיוחדות בהשגת הנביאים ובפעול ת היכולת‬ ‫אשר למעלה מן הטבע‪ .‬ועל הדרך הזה תמצא דעתי בדברים רבים הפך אמונתי‬ ‫כי■ אני יודע מצד המופת כי זה אמת על דרך טבע ואני מאמין מדברי הנביאים‬ ‫כי הפכו אמת על דרך נס״ (ע׳ ‪ .)43‬על יסוד זה בנוי אמנם הספר‪ ,‬אך אל־‬ ‫קונסטנטיני אינו‪ :‬מסכים לדיכוטומיה כה חריפד‪ .‬בין האמונה לשכל‪ ,‬והוא מבקש‬ ‫להוכיח דווקא את ההתאמה שביניהם‪.‬‬ ‫יכולים אנו לתאר לעצמנו את המטרה שלשמה נכתב הספר ואח הקהל שאליו‬ ‫הופנה‪ .‬אל־קונסטנטיני דזיבר את ״מראות אלהים״ לקהל •המלומד של המאה‬ ‫הי״ד‪ ,‬קהל שהיה מסוגל לזהות על פי רמזים פילוסופיים את הדוקטרינה הפי‬ ‫לוסופית כולה‪ ,‬על הטיעונים שלא הוזכרו‪ .‬היה זד‪ .‬קהל נרחב מקרב הקהילה‬ ‫היהודית הדתית‪ ,‬אשר לא העזה לסכן את דתיותה והתירה לגלות את הפילוסופיה‬ ‫ברמזים בלבד‪ .‬אך למרות זד‪ .‬מבקר אברבנאל את חנוך אל־קונסטנטיני ומונה‬ ‫אותו בתוך קבוצת פילוסופים יהודים שאינם מאמינים בניסים‪ :‬״ר׳ אבנר‪ ,‬ר׳‬ ‫יהושע הנרבוני‪ ,‬אבן כספי‪ ,‬ר׳ יצחק אלבלג‪ ,‬ר׳ חנוך‪ ,‬סרסה ורבים אחרים״‬ ‫( פ י ר ו ש ע ל י ה ו ש ע א יב)‪ .‬דבר זה לא מנע את הפצתו של החיבור‬ ‫״מראות אלהים״‪ .‬כמו שאמרנו לעיל‪ ,‬כתבי היד המועתקים הם מסוף המאה‬ ‫הט״ו ומן המאה הט״ז‪ .‬החיבור זכה להצלחה רבה‪ ,‬כנראה גם בגלל סגנונו הקצר‬ ‫והאלגנטי בעיקר בהשוואה לחיבורים אחרים‪ ,‬כגון ל ו ו י ת ח ן ‪ ,‬או ל מ א מ ר‬ ‫י ק ו ו ה מ י ם ‪ .‬בספר קצר כלל אל־קונסטנטיני את כל הרעיונות הנפוצים‬ ‫ש״ראוי״ היה לדעתם‪ ,‬ומאידך גיסא לא נקט עמדה לגבי כל בעיה פילוסופית‬ ‫עקרונית‪ .‬זוהי השכלה ספקנית נעימה‪ ,‬שהתאימה לרוח התקופה‪ ,‬לקט למדני‬ ‫שנמצאות בו השפעות של כל הפילוסופיות הערביות והיהודיות כמעט‪ .‬ספר‬ ‫״ מ ר א ו ת א ל ה י ס ״ מציע תמונת עולם לא־מקורית‪ ,‬שהיא אופיינית להגות‬ ‫היהודית במאה הי״ד‪.‬‬ ‫נביא ופילוסוף‬ ‫בימי הביניים הסכימו הכל כי הנביאים הלבישו את האמיתות הפילוסופיות‬ ‫הגדולות באלגוריות‪ .‬כיצד השיגו הנביאים דרגה נעלה זו ומהי הנבואה ? ברוח‬ ‫]‪[ 127‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט סי ד אט‬ ‫‪[9J‬‬ ‫דברי הרכב׳׳ם מגדיר אל־קובסטנטיגי את הנביא במלים הבאות‪" :‬אין הפלג ח‬ ‫מעלת הנביא על כל שאר המין בהיותו מגיד הדברים העתידים להיות‪ ,‬או בעשווגו‬ ‫האותות והמופתים היוצאים מהמנהג הטבעי‪ .‬אבל מעלות הנביא •על כל שא ו‬ ‫אישי המין ועל שאר הנביאים בפרט‪ ,‬בהיותו משיג הדעות האלהמת על שלמות‪,‬‬ ‫וזה כי הדעות הא להיות אשר השיגו אותם חכמי המחקר מיום שנברא העולם‬ ‫ועד היום השיג אותם קטן שבנביאים בעתה מן הזמן‪ ,‬ובדרך יותר קיים מתדרך‬ ‫הנקרא אצל חכמי המחקר מופת״ (מראות אלהים‪ ,‬התחלת מאמר ג ע׳ [‪.)]72‬‬ ‫ההירארכיה של צורות הידיעה שמה את הידיעה הנבואית בראש סולם‪ ,‬אשר‬ ‫בתחתיתו עומדת הידיעה העממית‪ ,‬ושלביו הם הדיסציפלינות המדעיות; אפילו‬ ‫פילוסוף כמו אלבלג מקבל דעה זו ומתאר אותה במלים הבאות‪" :‬דרך הנבואה‬ ‫להשיג העלול באמצעות העילה ודרך ההיקש להשיג העילה באמצעות העלול‪,‬‬ ‫לפי שהיא ההשגה הנאלצת מההשגה האלוהית והקרובה ממנה‪ ,‬ודרך ההיקש‬ ‫להשיג העילה באמצעות העלול ולעלות ממה שלמטה למד שלמעלה על סדר‬ ‫מדרגה 'אחר מדרגה״ (ע׳ ‪ .)82‬רעיון זה שייך מבחינת־מד לזרם ניאופלטוגי‪,‬‬ ‫ואשר‪.‬נמנים עליו גם יצחק ישראלי‪ ,‬דמש בן חמים וכן פלקירא‪ ,‬ובהקשר קרוב‬ ‫גם אל־קונסטנטיני‪ .‬אך כמו אצל פילוסופים יהודיים אחרים מאותזז תקופד‪,‬‬ ‫נמצאו לעיתים אצל המחבר פרטים ממשנת אבן רושד‪ ,‬שלא התאימו היטב‬ ‫לתוך מסגרת זו‪ .‬היה מרתק ניכר בין הכוונות המוצהרות לבין ההגיון שבשיטה‪.‬‬ ‫כשאל־קונסטנטיני מגדיר את הנבואה‪ ,‬הוא מגדיר בעצם פעילות שכלית פילו‬ ‫סופית‪ ,‬והורס אפילו את המחיצות הדקות שקבע הרמב״ם בין משת ושאר‬ ‫הנביאים‪ .‬לפי הרמב׳׳ם‪ ,‬זכה משה לשמוע את האל מדבר אליו ישירות בדקת‬ ‫ולא בחלום‪ ,‬ללא קושי ובכל עת‪ .‬ארבעת התכונוח האופייניות לנבואת משה‬ ‫מייחס אל־קונסטנטיני לנביא בכלל‪ .‬לדבריו לא זו בלבד ש״דשלידו והשולח‬ ‫שניהם במדריגה אחת בעת השליחות הנבואית'׳ (סוף מאמר ב) אלא הנבואה‬ ‫היא דביקות בשכל הפועל‪ ,‬התחברות‪ ,‬ובמקום אחר התייחדות‪ ,‬לשכל הפועל‪,‬‬ ‫אין עוד שכל פועל ומקבל אלא שכל אחד ויחיד‪ ,‬היינו הידיעד הישירה‪ ,‬שדיתה‬ ‫שמורה עד אז למשה בלבד אופיינית לכל הנביאים‪ .‬נביא הנביאים קיבל את‬ ‫השפע האלוהי בהיותו ער‪ ,‬ולגבי יחזקאל אומר חנוך‪ :‬״אין ספק אצל המשכלים‬ ‫(שנבואתו) היה במראה הנבואה ובהקיץ׳‪ /‬משת נשאר שלו בעת הידידה‬ ‫הנבואית‪ ,‬כי הכוח המדמה לא התערב ביחסיו עם האל‪ .‬הוא הבין גם בפילוסופים‪,‬‬ ‫שאינם משתמשים בכוח המדמה‪ .‬אמנם הסיבה לכך היא מיעוט השפע האלוהי‬ ‫שביכולתם לקבל‪ ,‬אך מכל מקום לא בא במחשבתם כל ציור או משל‪ .‬כתוצאה‬ ‫מכך‪ ,‬פעילותם השכלית שקטה ושליווה‪.‬‬ ‫‪ :‬לאחר שתיאר את נבואת ישעיהו‪ ,‬יחזקאל וזכריה בתכונוח האופייניות לנבואת‬ ‫]‪[128‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[10‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ד אל ־ קו נ סט נ ט י ני‬ ‫משה‪ ,‬מייחם אל־קונסטנפיני אותן תכונות גם להשגה השכלית בכלל‪ .‬גם בכך‬ ‫אין אל־קונסטנטיני מחדש‪ .‬בפירושו לשיר השירים פיתח משה אבן תיבון את‬ ‫נושא ת״נשיקת״‪ ,‬רוצה לומר ההתאחדות עם השכל‪ .‬כבר עשה זאת לפניו יוסף‬ ‫אבן עקנין ואחריו מוצאים אנו לא פעם יאת הנושא‪ .‬לא ‪ .‬במקרה כתב אלי‬ ‫קונסטנטיכי לגבי עצמר‪" :‬אל גינת אגוז ירדתי‪ ...‬נפתחו השמים ואראה מראות‬ ‫אלוהים״ וכך נתן לחיבורו את הכותרת ״מראות אלוהים״‪ ,‬כשהוא נותן לביטוי‬ ‫משמעות חדשה‪ ,‬בהקשר של התאחדות שכלית‪ ,‬החופפת לדעתו את הנבואה‪.‬‬ ‫לא כל הפיל וס ופים הסכימו ל חפיפות זו של נבואה ופיל וסופיה‪ ,‬וביניהם היו‬ ‫שחשבו כי תפקידו של הנביא‪ .‬הוא לא להיות פילוסוף‪ ,‬אך להכיר את העתידות‬ ‫(ר׳ למשל ניסים ממרסיי)‪ .‬אך אל־קונסטנטיני עומד באופן עקרוני על כך‬ ‫שהנביאים השיגו ידיעות מיטאפיסיות וקוסמולוגיות‪ ,‬ועל ידי כך מתעוררות‬ ‫במקרים מסויימים בעיות קשות‪ ,‬שכן לא תמיד תאם מיבנה העולם‪ ,‬כדרך שהוא‬ ‫מופיע אצל הנביאים‪ ,‬את המדע האריסטוטלי‪ .‬לא תמיד הצליח אל־קונסטנטיני‬ ‫להשלים ביניהם‪ ,‬והדבר‪.‬בולט במיוחד בעניין מוסיקת הגלגלים‪ .‬הוא כותב‪:‬‬ ‫״יש מחכמי המחקר מסכימים כן ר״ל שיש לגלגלים קולות נוראות ‪ . ..‬ואחרוני‬ ‫הפילוסופים הביאו ראיות חזקות לבטל זה הדעת‪ ,‬יש לנו להאמין דברי תורה‬ ‫השלמת״‪ .‬אל־קונסטנטיני לא היה היחיד שהגן על המוסיקה השמימית‪ ,‬אך‬ ‫קודמיו עשו זאת בהקשר אחר ‪ :‬מדובר היה בהוכחה כי הגלגלים הם חיים ובעלי‬ ‫יכולת דיבור‪ .‬יהודה בן נסים‪ ,‬בן זמנו‪ ,‬משבץ את ההארמוניה השמימית בתוך‬ ‫שיטה ניאופלטונית‪ .‬אל־קונסטנטיני כנגד זה‪ ,‬ואחריו אפודי‪ ,‬מציגים את הבעיה‬ ‫במסגרת הפיסיקה האריסטוטלית ובאופן חד ‪ :‬הדת מלמדת כי הגלגלים מפיקים‬ ‫צלילים‪ ,‬המדע שולל זאת‪ .‬יש לבחור ביניהם‪ .‬אפודי מתחמק מן השאלה ומוצא‬ ‫פשרה עם הפיסיקה‪ .‬אל־קונסטנטיני בוחר בדת ודבק באמונה‪ ,‬כי בחירת האל‬ ‫טרנטיבה השנייה היתה מביאה את אל־קונסטנטיני לשלילת עליונותו של הנביא‬ ‫על המדען‪ .‬וכבר ראינו כי אל־קונסטנטיני מתנגד במפורש להסקת הצעד הנוסף‬ ‫בדעותיו‪ .‬האימפליקציות של בחירת האלטרנטיבה השניה‪ ,‬ממנה נמנע אל־‬ ‫קונסטנטיני פיתחו כספי ומשה נרבוני‪ .3‬עלי להעיר‪ ,‬כי הכרעה לזכות הדת‬ ‫שהכריע אל־קונסטנטיני לא נראית לי כמס־שפתיים בלבד‪ .‬סימנים רבים מדי‬ ‫מוכיחים על כוונתו להציל את הדת מפני חדירת התיאוריות הפלוסופיות‪ ,‬אך‬ ‫הוא עצמו מבלי שירצה להודות בכך‪ ,‬עירער את יסודות כתבי הקודש‪ .‬אולי‬ ‫הונחה מן השאיפה לקוסמולוגיה המתאימה לתמונת עולם דתית‪ ,‬כאשר בחר ■לו‬ ‫כמה תפיסות משל אבן סינא ואבן גבירול‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫על בעיה זו ראה ‪Ch. Touati: Le probleme de l’inerrance prophetique dans‬‬ ‫‪pp ,68. 169-187‬׳‪.la th^ologie juive du Moyen-Age. R.I.R, 174, 19‬‬ ‫] ‪[ 129‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט סי ר א ט‬ ‫]‪[11‬‬ ‫הה שפעה הני או פ ל טוני ת‬ ‫בין הדעות הפילוסופיות שהציג אל־קונסטנטיני בפירושו‪ ,‬ישנן אחדות הרחוקודו‬ ‫הרבה מדעותיהם של הרמב״ם ואבן רושד‪ .‬דרך משל‪ ,‬בפירוש לזכריה י‪ ,‬ד ‪:‬‬ ‫״ידעת אתה המעיין‪ ,‬שיש לשכל האנושי שבי מבטים‪ ,‬המבט האחד להדבק‬ ‫במושכלות והמבט השני להנהיג הגוף יכחותיו‪ .‬צריך מזתדע גט כן כי בעח‬ ‫התבודדות הנביא בדברים הנעלמים האלהיים ימשכו כהות הנפש אליו ויהיד‪,‬‬ ‫הגוף באותו זמן כאילו הוא בלא נפש‪ ,‬והנפע כאילו היא בלא גוף ואחרי השיגו‬ ‫במושכלות וישוב במבט השגי להנהיג הגוף״ (ען [‪ .)]74‬פיסקה זו מגלה לבו‬ ‫מהי הדרך שהובילה את אל־קונסטנטיני לזהות אח בבואתו •של משה עם ההארה‬ ‫הרוחנית הפתוחה לכל חכם ; דרך זו היא דרכו של אבן סינא‪ ,‬שבו נח׳שבת העלייה‬ ‫הפילוסופית כתורת סוד‪ .*3‬במקרים אחדים את הרעיונות הביאופלטוניים אצל‬ ‫אל־קונסטנטיני מפותחים באורח עקיב‪ ,‬ואיבם נקשרים לשיטתו‪ .‬אלו זזן הערוח‬ ‫קצרות בלבד‪ ,‬שהוצמדו בקשר רופף לטכסט התנכ״י‪ .‬יש רק יוצא מן הכלל אהד ‪:‬‬ ‫בדרכים שונות חוזר אל־קונסטנטיני על רעיון‪ ,‬שסביבו הוא מרכז את מרנית‬ ‫הרעיונות הלא־אריסטוטליים‪ ,‬״החומר הרוחני מקיף את ההומו הגופבי״‪ .‬יצתק‬ ‫ישראלי ויוסף בן צדיק כבר השתמשו בנושא זה‪ ,‬אך הטכסט שאל־קונסטגטיבי‬ ‫העתיק מלה במלה הוא מתוך ליקוטי מקור חיים שעשה אבן פלקירא‪ .‬ומקרה‬ ‫זה אינו יחיד‪ .‬במקרה אחר (ע׳ [‪ )]29‬מייחס אל־קובסטנטיני את חלוקת השכלים‬ ‫הנבדלים לשניים‪ :‬לאל־פאראבי‪ ,‬בעוד אוצר המילים הוא משל אבן גביוול‪,‬‬ ‫ולפחות שני קטעים בליקוטי פלקירא מביעים אותו רעיון‪ .‬אל־קובסטנטיני מצטט‬ ‫את אל־פאראבי‪ ,‬ולא את אבן גבירול‪ ,‬ופרט לרמב״ם זהו הפילוסוף היחיד שהוא‬ ‫מזכיר בשם‪.‬‬ ‫הה שפעה ה ס כו ל א ס טי ת‬ ‫ההשפעה הסכולאסטית מתגלה בראשיתו •׳של המאמר לגבי פרט קטן ‪ :‬בשיר‬ ‫המבוא כותב אל־קונסטנטיני על סולם יעקב ׳׳משבע מעלות החכמה״‪ .‬מדובר‬ ‫כמובן בשבעת ״האומנויות״ ‪viu!n et quadrivium‬־‪.tri 4‬‬ ‫כבר במאה ה־ט׳ הציע אלכוין (‪ )AJcuin‬אלגוריה זו‪ ,‬והיא דיתה שכיחה‬ ‫בשעה שנכתב חיבורנו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לפי מיטב ידיעתי אל־קונסטנטיני הוא‬ ‫הפילוסוף היהודי היחיד המייחס שבע מעלות לסולם יעקב (‪.)8‬‬ ‫‪ *3‬ר׳ הערות בתרגום■ הצרפתי‪.‬‬ ‫‪M. Th. d’Alverny: La Sagesse et ses sept filles, Melanges Felix Grat, 4‬‬ ‫‪.1946 pp. 245-278‬‬ ‫] ‪J 130‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫מר או ת‬ ‫[‪] 12‬‬ ‫א ל ה י ם ל ח נ ו ד ■אל־ ק ו נ ס ט נ טי נ י‬ ‫‪.‬עוד נקודה אחרת‪ ,‬תשובה יותר‪ .‬לגבי הפסוק ביחזקאל א כו הוא אומר‪:‬‬ ‫״ ׳וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא׳ ‪ :‬דע אתד‪ .‬המעיין‬ ‫כי יש בין החכמים אומריס שיש גלגל עשירי בלתי מתנועע ואין בה כוכביס והוא‬ ‫ספירי״‪ .‬מדובר ‪ ,empyreuirra‬הרקיע העשירי הבלתי נע‪ ,‬בו נמצאות נשמות‬ ‫הצדיקים כמתואר למשל בקומדיה האלוהית של דאנטה (גן עדן‪ ,‬שיר ‪,)33—30‬‬ ‫כמו שמבואר אצל דוהם ‪: 5‬‬ ‫לגבי הגופים המרכיבים את העולם‪ ,‬קובע אריסטו שתי הנחות מנוגדות‪:‬‬ ‫מקום זזגוף מקיף אותו ; מקום הגוף הוא בלתי נע‪ .‬מכאן נובע שצריך להיות‬ ‫מקום בלתי נע ‪ 0‬ביב העולם כולו‪ ,‬שהוא מקומו של העולם‪ .‬לפי התיאולוגיה‬ ‫הסכולאסטית אפשר להסיק מן הכתובים מציאות גלגל כזה‪ ,‬שהוא השמים‬ ‫המבדילים בין המים העליונים והמים התחתונים‪ .‬בין האסטרונומים היו כאלה‬ ‫שחשבו כי גלגל כזד‪ .‬מסייע לפתור כמה בעיות אסטרונומיות‪ .‬דעה כזו כבר‬ ‫נמצאת אצל פרוקלוס‪ ,‬והיא נפוצה לא רק אצל הקדמונים אלא גם אצל הסכו־‬ ‫לאסטיקאים מן המאות הי״ב והי״ג כגון מיכאל סקוט‪ ,‬אלברטוס‪ ,‬בונאונטורה‬ ‫ואחרים‪ .‬תומם מאקווינאס מזכיר את הגלגל הזה עשרות פעמים ‪ .6‬פילוסופים‬ ‫נוצרים אחרים מזכירים את הנחת קיומו‪ ,‬כשלעיתים הם מקבלים אותו ולעיתים‬ ‫הם דוחים אותו ‪.7‬‬ ‫יש להעיר כי הרקיע ‪ empyreum‬איננו גלגל השכל אשר הוזכר אצל אבן גבירול‬ ‫אבן עזרא ואבן כספי ‪ ,8‬באשר גלגל השכל אינו גוף‪ .‬רד״ ק מתאר אותו כדלהלן‪:‬‬ ‫״ודמות על ראשי החיה רקיע כאילו אמר ודמות רקיע על ראש החיה והחיה‬ ‫דרד כלל במקום החיות כמו רוח החיה באופנים וזה הרקיע איננו גוף אבל‬ ‫הנביא ראז״ו מותש כדי שיבין ממנו חוש כולם ואין בכל אשר הוראה דבר גופני‬ ‫אלא האופנים‪ ,‬לפיכך לא אמר בהם דמות אלא והנה אופן וזה הרקיע אור השכל‬ ‫הבהיר החופף על הכל ששמו כשם רבו הנטוי על ראשי החיות והוא שכתוב בו‬ ‫שנקרא ביום שני יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים בין צורה‬ ‫שיש לה דיבוק עם הגוף ובין צורה שאין לה דיבוק עם הגוף ואפשר שעמו‬ ‫‪5‬‬ ‫;‪Duhem: Le Syst&ne du Monde, VII, pp. 197-198; 268-295; 297-302‬‬ ‫‪.341-342‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪Th. L itt: Les corps celestes dans l’univers de St. Thomas d’Aquin, 1963,‬‬ ‫‪.pp. 255-261‬‬ ‫‪H. Hugonnard-Roche: L’oeuvre astronomique de Thtaon Juif, Maitre 7‬‬ ‫‪.parisien du XIVe si&cle, 1973, pp. 99-103‬‬ ‫על כל הבעיה ראה ‪A. Altmann: The Ladder of Ascension, Studies in Mysti- 8‬‬ ‫‪cism and Religion presented to Gershom G. Scholem, 1967, pp. 1-32‬‬ ‫במיוחד עכל' ‪.25‬‬ ‫] ‪[ 131‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ם סיו א ט‬ ‫]‪[13‬‬ ‫פמליא כאלף אלפין ורבוא רבוון הבורא פי׳ נורא בלכתו ונזהרו ובפרקי רבי‬ ‫אליעזר אומר איזהו רקיע שנברא ביום שבי רבי אליעזר אומר הרקיע שעל‬ ‫ראשי החיות שנאמר ודמות ראשי החיות רקיע כעין הקרח דנוו א‪ .‬מהו כעין‬ ‫הקרח הנורא כאבנים טובות ומרגליות והוא מאיר לכל השמים כאור שדוא‬ ‫מאיר בתוך הבית וכשמש הזה הוא מאיר בצהרים בגבורתו שנאמר ונהירא‬ ‫עמיה שריה וכמוהו הצדיקים עתידין להאיר לעחיד לבוא שנאמר והמשכילין‬ ‫יזהירו כזוהר הרקיע ועוד אמר ברוך כבוד ה׳ ממקומו במקומו לא נאמר אלא‬ ‫ממקומו‪ ,‬שאפילו החיות שנושאות את הכסא אינן רואות אותו ■׳עונחן הב״ה‬ ‫בינו לבין הרקיע שנאמר ודמות על ראשי החיות רקיע״ (פירוש מעמד‪ .‬המרכבה‬ ‫על דרך הנסתר)‪.‬‬ ‫בפיסקד‪ .‬זאת קווים משותפים הן לגלגל השכל והן ל־ ‪ ; em pyre urn‬הזוהד‬ ‫העצום‪ ,‬שהוא מקום הצדיקים ושהוא השמים המבדיל בין מים למים‪ .‬אך על‬ ‫גלגל השכל לא היה אל־קונסטנטיני כותב ‪ :‬״בלרי מתנועע״‪ .‬גם נרבוני‪ ,‬כמדומני‪,‬‬ ‫חשב על ^■ ‪ empyreum‬כשהוא כותב ‪ :‬״וכן אמר במראה אבן הפיר דמות כסא‬ ‫נראה עליהם והוא הגלגל אשר יניחוהו רבים על גלגל עובות יקראוהו ׳שמי‬ ‫ההצלחה ולפי שהוא כדמות מהשבה לא ידיעת אמ׳ בו דמות" (פירוש למוד״ב‪,‬‬ ‫דף מח‪ ,‬א—ב)‪ .‬נראה כי הביטוי ״שמי הצלחה״ הוא התרגום של ‪caelum‬‬ ‫‪ ,beatitudinis‬וכן קוראים ’אבחנו אצל אלברטוס‪Caelum empyreum est :‬‬ ‫‪,locus communis omnium beatorum ... (De resurrectione, Cf. T. Litt‬‬ ‫(‪ .p . 256‬ואצל תומס אקוומאס‪rfihilominus tamen locus corporeus, :‬‬ ‫‪,scilicet caelum empyrexun aderit b eatis... (Summa theologiae‬‬ ‫(‪cf. Litt, p .. 259‬‬ ‫כבד הוכח לעיל כי אל־קונסטנטיני קרא את נרבובי‪ ,‬אבל בעניין זה היד לפניו‬ ‫מקור מדויק יותר ואולי נוצרי‪ ,‬כי לא מצאתי עד עתה פילוסופים יד״ודיים אחרים‬ ‫שהזכירו את הרקיע העליון‪ ,‬אפילו בין הפילוסופים האיטלקיים‪ ,‬אשר השפעת‬ ‫הפילוסופיה הנוצרית עליהם כה ניכרת בשאלות אחרות‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬אל־קונסטנטיני לא כתב דבר שלא קרא במקום אחר‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא‬ ‫איננו הולך בכל בדרכי הרמב״ם ‪ :‬הפילוסופים שהשפיעו עלץ הם רבים‪ ,‬ניניהם‬ ‫נוצרים‪ ,‬והוא אהד המחברים הבודדים במאה הי״ד שהכיר וציטט את אבן‬ ‫גבירול‪.‬‬ ‫] ‪[132‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫[‪] 14‬‬ ‫מ ד א ות א ל ד‪ ,‬ים לח נ וך א ל ־ק ו גסט נט יג י‬ ‫הרי הטקסט של מראות אלהים ‪:‬‬ ‫ספר מראות אלהים‬ ‫ל ה׳ ר׳ ח נ ו ך א ל ק ו ס ט נ ט י נ י ז צ ״ ל‬ ‫מבקשים מעלות חזיון נבואות‬ ‫ואיך שומרים גבוהים על גבוהים ‪1‬‬ ‫קחו ספר ראו את אור דבריו‬ ‫באורו תחזו מראות אלהים ‪2‬‬ ‫׳ אמר חנוך בר שלמה הקוסטנטיני ז״ל ‪:‬‬ ‫לא אליכם כל עוברי דרך ‪ 3‬כי אם לשרידים מלאכי אלהים בשבע מעלות‬ ‫הסולם עולים ויורדים *‪ ,‬שמעו אלי רודפי צדק מבקשי יי ‪ 5‬שמ ע ו דבר יי החרידים‬ ‫אל דברו»‪ .‬אליכם אישים אקרא ‪ 7‬אריות שבחבורה‪ ,‬מתנה טובה יש בבתי גנזי‬ ‫ערוכה בכל ושמורה* ליושבים לפני יי יהיה שחרה ‪ .9‬ראו נא כי אורו עיני‪10‬‬ ‫כי טעמתי מעט דבש בגויות אריות ‪ 11‬חכמי המחקר מצאתי ועמהם לפרדס‬ ‫רמוני » התעלומות ואל גנת אגוז ירדתי ‪3‬ג ‪ ,‬תוכם אכלתי קלפתם זרקתי ‪; !4‬‬ ‫ובהיות רעיוני בעמקי דבריהם תוהים ובוהים נפתחו השמים ואראה מראות‬ ‫אלהים‪ .15‬במופלא ממני‪ ,‬במעשה מרכבה חקרתי חקירות‪ ,‬במה שהורשתי‬ ‫התבננתי ויש לי עסק בנסתרות‪ ,‬אמרות יי אמרות טהורות ‪. 18‬‬ ‫ואם יאמר אומר‪ :‬לבן של ראשונים כפתחו של אולם‪ 17‬הסתירו דברים שהם‬ ‫כבשונו של עולם‪ ,‬ואתה יודע ידיעה ברורה כי דרכי הדברים האלהיים ארוכים‬ ‫ודעתך קצרה‪ ,‬וכל משכיל בהיביטו בעומק הנוראות כעטלף בהביטו נכח השמש‬ ‫תכהינה עיניו מראות‪ 18‬ו א ד תגלה דברים שכסן עתיק יומיא וקרו לד דין‬ ‫גלי רזיא‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪ 2‬יחזקאל א א‪.‬‬ ‫קהלת ה ז‪.‬‬ ‫‪ 5‬ישעיה נא א‪.‬‬ ‫גראשית כח יב‪.‬‬ ‫‪ 8‬שמואל־ב כג ה‪.‬‬ ‫מ ש לי ח ד‪.‬‬ ‫‪ 11‬ראה שופטים‬ ‫שמואל־א יד כט‪.‬‬ ‫‪ 14‬רמז לחגיגה יד ב‬ ‫שה״ש ו יא‪.‬‬ ‫תהילים יב ז‪ .‬ראה ירושלמי סוטה כב א‪.‬‬ ‫ראה בראשית מ א ובראשית רבה מט‬ ‫הנבוכיט ח״ג‪ ,‬הקדמה דף א א‪.‬‬ ‫‪ 3‬איכה א יב‪.‬‬ ‫‪ 6‬ישעיה סו ה‪.‬‬ ‫‪ 9‬ישעיה כג יח‪.‬‬ ‫‪ 12‬שה׳׳ש ד יג‪.‬‬ ‫יד ה‪.‬‬ ‫‪ 15‬יחזקאל א א‪.‬‬ ‫ו־טו ב‪.‬‬ ‫‪ 17‬רמז לעירו בין נד א וחגיגה יג א‪.‬‬ ‫א ע׳ ‪ 1200‬וגם סנהדרין לא א; ובמורה‬ ‫]‪[ 133‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[15‬‬ ‫ק ו ל ט &י ר א ט‬ ‫אשיב ואומר‪ :‬כדעתכם ידעתי גם אני‪ 19‬קוצר השגתי אתי תלין משוגתי‪20‬‬ ‫ולגי ורעיוני כחגבים בעיני‪ 21‬וכל בית ישראל כלם צדיקים‪ 22‬עם גדול ורב‬ ‫ורם כענקים‪ 23‬ולא בהיותי חכם בעיני‪ 24‬לדבר באלה הנפלאות השיאני לב בי‬ ‫ולא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבי והספר הזד‪ .‬לא חובר לא לזרות ולא‬ ‫להבר ולא לפזר‪ 25‬דברי התעלומות לזרים כי אם להרצות אמרים ליושבים‬ ‫בגנים חברים יודעי דעת מקשיבים לקולי‪ .26‬ועתה מלכים ‪ 21‬הקשיבו ורוזנים‬ ‫האזינו לי קחו עמכם דברים‪ 28‬סדרתי וערכתי לכו לחמו בלח מי ושתו בייץ‬ ‫מסכתי ‪ 29‬אכלו רעים שתו ושכרו ‪ 30‬נ ב ו נ י כי זה השולחן אשר לפני יי‬ ‫! ‪.8‬‬ ‫אמר המחבר רצוני למסור לחכם ומבין מדעתו ראשי פרקים ויהיו לו מפתזזות‬ ‫לפתוח בהם גן נעול ומעין חתום‪ .,‬שער סגור אשר לא יפתח כי אם לשרידים‬ ‫הוא הגן הנקרא אצל חכמי תורתנו פרדס ונקרא עוד אצלם מעשת מרכבה‪ .‬ואלד‪.‬‬ ‫השמות הם משל לדעות האמתיות וסודות עמוקות ב חכ מ ת ה אל הו ת ד שיגו או ת ם‬ ‫גדולי הנביאים‪ .‬יש מהם מקובלות איש מפי איש מאדון הנביאים משה ו׳ע׳ד‪., ,‬‬ ‫ומהם שהשיגום במראה הנבואה כל אחד כפי השגתו‪ .‬וכל אלו ד‪,‬דעות חמקובלור!‬ ‫והמושגות להם במראה הנבואה הם כולם רמוזים בתורה ברמזים נפלאים‪ .‬ולעומק‬ ‫אלו הרמזים ולקושי השגתם אמ׳ הכתו׳ והחכמה מאין תמצא ‪ 32‬כי יודעים אלו‬ ‫העמוקות ואיד ואנה הם נרמזות ד‪.‬ם למעלה ממדרגת בני אדם וראוי שיקראו‬ ‫אותם מלאכים ולא אנשים‪.‬‬ ‫וגדולי הנביאים מסרום לאנשי כנסת הגדולה והזהירו בני הנביאים הט‬ ‫החכמים המקובלים מהם שלא לדרוש באלה העמוקוח כי אם ביחידים‪ ,‬אמרו‬ ‫ולא במרכבה ביחיד‪ .‬ופרשו בגמ׳ ולא במרכבת ביחיד ‪ :‬וזה היחיד שהרשוח‬ ‫נתונה לו ליכנס לזה המהנה הקדוש האלהי הנקרא פרדס ולאכול מפריו ולשבוע‬ ‫מטובו ולא כאשר יזדמן אבל בתנאים ידועים תלויס בשנים ובמעלה ובאמונה‬ ‫ובחכמה ובשכל‪.‬‬ ‫—‬ ‫אמנם התנאי התלוי בשנים כבר נרמז במם׳ חגיגה (יג‪ ,‬א)‪ :‬אם׳ ליד‪ .‬ר׳‬ ‫יוחנן לר׳ אלעזר תא אגמרך מעשה מרכבה אמ׳ ליד‪ .‬אי זכאה מר׳ יוחנן ובן‬ ‫הוה גמירנא ליה‪ .‬וזכרו עוד העונש הגדול המגיע למתבונן בדם קודם זמנו‪,‬‬ ‫אמרו ‪ :‬ומי דרשינן בחשמל והא ההוא ינוקא דהרה דריש בח שמל נפק בורא‬ ‫‪19‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪ 21‬ראו‪ .‬במדבר יג לג‪.‬‬ ‫‪ 20‬איוב יט ד‪.‬‬ ‫איוב יג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ 24‬משלי ג ז‪.‬‬ ‫‪ 23‬דברים ב נא‪.‬‬ ‫ישעיה ס כא‪.‬‬ ‫‪ 27‬תד‪.‬ילי ‪ 0‬נ י‪.‬‬ ‫‪ 26‬תגה שד‪,‬״ש ח יג‪.‬‬ ‫ירמיה ד יא; ג יג‪.‬‬ ‫‪ 30‬שזז״עז ד‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪ 29‬משלי ט ה‪.‬‬ ‫הושע יד ג‪.‬‬ ‫‪ 32‬איוב כח יב‪ .‬באשר לפיסקאות אלו ראה המבוא‪.‬‬ ‫יחזקאל מא כב‪.‬‬ ‫]‪[134‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[16‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה ים לח נ י ך א ל ־ק וג סט ג ט יג י‬ ‫מחשמל ואכלתיה‪ .‬ותירצו שאני ינוקא דלא מטא זמניה‪ .‬הנה התבאר כי מפני‬ ‫שהיה הסר ממנו תנאי השנים הגיעי הנזק הגדול שאין למעלה ממנו‪.‬‬ ‫— אמנם התנאי התלוי במעלה‪ ,‬זכרוהו ג״כ אמרו‪ :‬תאני ר׳ חייא אין מוסרין‬ ‫ראשי פרקים אלא לאב ב״ד ומי שלבו דואג בקרבו‪ ,‬איכא דאמרי ומי שלבו‬ ‫דואג בקרבו מה שרמז הרב המורה שאין מוסרין הענינים האלוהיים אלא למי‬ ‫שהוא נבון והציקוהו פשטי התורה ולא סר עם זה להיות בכאב לב ‪. 33‬‬ ‫— ולרמוז אל התנאי התלוי באמונה אמרו ג״כ ‪ :‬א״ר יוסי אין מוסרין דברי‬ ‫תורה לגוי ׳שב׳ מגיד דבריו ליעקב‪ .‬ודברי תורה כוללת סתרי תורה ג״כ‪ ,‬ומלשון‬ ‫אין מוסרין נראה כי דברי תורה הם סתרי תורה‪.‬‬ ‫— ואמנם התנאי התלוי בשכל ובחכמה כבר נרמז ג״כ בחגיגה ‪ :‬א׳ר׳ יוסי‬ ‫אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכט חרשים ונבון לחש‪ .‬ודרשז‪ :‬יועץ שידע‬ ‫לעבר שנים ולקבוע חדשים‪ .‬חכם זה תלמיד המחכים את רבותיו‪ .‬חרשים שבשעה‬ ‫שפותח פיו נעשה הכל כחרשים‪ .‬נבון זה שמבין דבר בתוך דבר‪ .‬לחש זה שראוי‬ ‫למסור לו דברי תורה שנתנו בלחש‪ .‬ומה מאד נפלאו דבריהם למי שיבינם!‬ ‫שזה היחיד המיוהד באלו התארים הנקרא יועץ והוא היודע לעבר שנים ולקבוע‬ ‫תדשים על השלמות יתחייב בהכרח שיהיה הכם בחכמת המספר וחכמת השעור‬ ‫הקודמות בלמוד לחכמת התכונה ‪ •34‬ומחכמת התכונה יודע מהלך השמש וחשבון‬ ‫מהלך הירח לעבר שנים ולקבוע חדשים‪ .‬ורצו באמרם חכם המחכים את רבותיו‬ ‫כי זה היחיד לא יהיה מוכן להכנס אל המחנה הקדוש הנקרא פרדס בהיותו‬ ‫חכם בחכמות הלמודיות לבד אבל צריך כמו כן להיות חכם בדרכי ההקש ולרמוז‬ ‫אל ההקש אשר על דרך ההטעאה אמרו זה תלמיד המחכים את רבותיו כאשר‬ ‫רמזו בהרבד‪ .‬מקומות בתלמוד ורבא לחדודי לאביי הוא דבעה‪.‬‬ ‫ולרמוז על ההקשים אשר על דרך הנצוח אמרו חרשים‪ ,‬שבשעה שפותח פיו‬ ‫נעשו הכל כחרשים‪ .‬ולרמוז על ד‪,‬הקש האמיתי הנקרא מופת אמרו נבון‪ ,‬זה‬ ‫שמבין דבר בתוך דבר כי הדבר המובן בתוך דבר הוא התולדה המובנת מן‬ ‫ההקדמות האמיתיות‪ .35‬ורצו באמרם לחש‪ ,‬זה שראוי למסור לו דברי תודה‬ ‫שנתנו בלחש כי זה היחיד החכם בחכמות הלמודיות ובדרכי ההקש הוא הראוי‬ ‫המוכן למסור לו סודות הטבע וסודות האלהיות הם הם מעשה בראשית ומעשה‬ ‫ר׳ מורה הנבוכים‪ ,‬הקדמה לח״א וגם ח״א לד ‪.33‬‬ ‫כאן מתאר המחבר את חכמת הלימודים‪ ,‬ר׳ ‪H. A. Wolfson: The Classification 34‬‬ ‫‪.of Sciences in Mediaeval philosophy, HUCA, 1925, pp. 263-315‬‬ ‫‪ 35‬אל קופטנטיני השתמש במילות ההגיון של הרמב״ם אך הוא אינו מצטט את חלקי‬ ‫ההגית לפי סדרן‪.‬‬ ‫]‪[135‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט סי ו א ט‬ ‫]‪[17‬‬ ‫מרכבה‪ ,‬הם הם דברי תורה שנחנו בלחש‪ .‬ועל זד‪ .‬היחיד המתואר באלו המעלות‬ ‫הזהיר ׳שלמה ע״ה ואט׳ שמור רגלך כאשר תלד אל בית האלהיש‪ 88‬כי בי ת‬ ‫האלהים הנה רמז אל חכמת האלהות‪ .‬ואמ׳ דבש מצאת אכול דייך פן תשב׳ענו‬ ‫והקאתו ‪ : 37‬דבש הוא רמז לחכמה ולסודות הא להיות וכן דרשז רז״ל במם׳‬ ‫חגיגה‪ :‬רב יוסף הוה גמיר מעשה מרכבה סבי דפומפדיתא הוו גפירי כ ע ד ה‬ ‫בראשית אמרו ליה ליגמראן מר מעשה מרכבה וליגמרך מזנשה בראשית‪ ,‬אמי׳‬ ‫להו ליגמרן לי אתבן מעשה בראשית ברישא בהר דאגמרוה אט׳ להו תנינה‬ ‫דבש וחלב תחח ל שמד‪.‬‬ ‫וסבת כל אלו האזהרות מפני כי ההתחלה בזאת תחכמד‪ .‬ר'׳ל בחכמת האלהות‬ ‫מזקת מאד ובפרט למתחילים בעיון אשר לא עיינו כי אם בתכמת התורה ר״ל‬ ‫תלמודה כי לפי שטבע האדם לאהוב מה שהורגל ולשנוא זולתו ירחיקו ‪:‬תמ‪ 1‬ן‬ ‫העם הרבה מהדברים האמתיים מפני שהורגלו בפשטי הפסוקים המורים על‬ ‫גשמות ועל התפעלות‪ .‬המשל בזה שאם יאמר אחד מן החכמים לאתד מהמון‬ ‫התלמידים אשר לא ראו אור התעלומות כי הבורא ית׳ אינו תוך העולם ולא‬ ‫חוצה לו יהיו אלו הדברים האמתיים אצל זה השומע כאלו שמע שהשם־ נעדר‬ ‫ובלתי נמצא כלל ויחשוב זה השומע מפני קוצר הבנחו זה העני ן האמתי לכפירה‬ ‫גמורה ויזיק אל החכם האומר תחת רצון החכם להועילו‪ .‬וכאשר ישמע אהד‬ ‫מן החכמים אשר כבר הורגלו בחכמות הלמודיות העיוניות ואם הרגל מיעט זה‬ ‫הענין האמיתי‪ ,‬מאשר הוא יודע שהדבר שאינו גשם אין לו צד מוגבל יתבאד‬ ‫לו בעיון הקל כי השם מאשר אינו גשם ולא כה בגשם אינו תוך העולם ולא‬ ‫חוצה לו‪ .38‬ודמיון לזה ■נרמזו ח ״ ל במסכ׳ הגיגה‪ :‬ברם‪ :‬זכור אותו האיש‬ ‫לטוב חזקיה בן גרון שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שדבריו סותרין דברי‬ ‫תורה‪ ,‬מת עשה? ועלו לו ׳שלש מאות גרבי ׳שמן ועלה לעליו‪ ,‬ודרשו‪ .39‬ואם‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫קהלת ד יז‪.‬‬ ‫מעולי כה טז‪ ,‬ראד‪ ,‬מוות הנבוכים ח״א ה‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫מקור דוגמה זו הוא הפלת ההפלה של אבן רשד ובתרגום העבר נ״י פאריס‪ ,‬ספויד‬ ‫הלאומית ‪ heb . 956‬דף ‪ ,211‬ב‪.‬‬ ‫׳®בת יג‪ ,‬ע״ב‪ .‬ר׳ לוי גן אבוד‪ a,‬בלוית חן‪ :‬״למה בקשו לגנוז ©פר יחזקאל אמ׳‬ ‫להם ר׳ יהושע אם זד‪ ,‬חכם כלם חכמים‪ .‬ואט׳ ו׳ אל ישאל אדם מה למגלה ומה ל מנזה‬ ‫פה לפנים ומה לאחור ר׳׳ל שלא יסמוך על עיונו וחקירתו ו ק על מה שביאורו‬ ‫בראיות ברורות ובדברים אמיתיים החכמים האמיתיים ואחר הצעות תצר ינוח‬ ‫להציע כי מעטים הם מי שידעו לשקול המאמרים ולבחון אמיתות הדברים ולמצוא‬ ‫הדרך הישר והאמיתי שאינו אלא אחד מביז הדברים המעוותים דרבים כמעט‬ ‫‪ v m‬לתם קץ״‪( .‬כה״י‪.‬הנ״ל דף ‪ 111‬ב‪).‬‬ ‫]‪[ 136‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫מ ר א ו ת אל הים ■ ל חנון אל־ ק ו נ סט נ ט י נ י‬ ‫]‪[18‬‬ ‫בדברי הנביאים יחשבו המון המעיינים שהם סותרים דברי תורה אף שוכני‬ ‫בתי חומר אנחנו כוז המעיינים!‬ ‫ועל זה זחלתי ואירא מחוות דעי ‪ 40‬באלו העמוקות‪ .‬מצורף לזה היותי יודע‬ ‫ערד עצמי כי ב־ער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי ‪ .41‬ואשר הביאני לצאת חוץ‬ ‫ממחיצתי ולכתוב בספר דברים המסורים ללב בראותי כי אלו הדעות האלהיות‬ ‫אשר היו מקדם מושגות לעמנו על כל שאר אישי המין אבדו בארך הגלות‬ ‫ועל כן יה? הדברים האלה בלבי כאש בוערת נילאתי כלכל ולא אוכל ‪ 42‬אחוז‬ ‫היא; על כן אמרתי עת לעשות ליי‪ 43‬ומקום הניחו לי אבותי להתגדר בו וכשם‬ ‫שקבלו הראשונים שכר על הפרישה כן אקבל שכר על דרישה ‪.44‬‬ ‫והלקוני הספר הזה לג׳ מאמרים ‪:‬‬ ‫המאמר הראשון במרכבה הראשונה והיא השגת ישעיהו‬ ‫המאמר השבי במרכבת המשנה והיא השגת יחזקאל‬ ‫המאמר השלישי במנורת זכריה‪.‬‬ ‫וקראתי שמו מ ר א ו ת א ל הי ט ־ מפני שהם השגות בחכמת האלהות השיגום‬ ‫הנביאים במראת הנבואה לא על דרך החקירה‪ .‬יהי רצון מלפני אלהי השמים‬ ‫שאכנס בשלום ואצא בשלום ולא אכשל בדבר חכמה ולא יכשלו בי חברי‪.‬‬ ‫המאמר‬ ‫ה ר א שון‬ ‫ב מ ר כ ב ה ה ר א שונ ה‬ ‫י ש ע י ה ע ״ ה‪.‬‬ ‫ו הי א‬ ‫ה שג ת‬ ‫בשנת מות המלך עזיהו ואראה את יי יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים‬ ‫את ההיכל(ישעיה ו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כבר ידעת מת שהעיר ונו ח ד ל‪ :‬יחזקאל אשר הוא כבן כפר שראה את המלך ‪1‬‬ ‫בהצטרף קוצר השגתו במדריגה ההיא אל מדרגת ישעיה‪ ,‬ועל כן קשר המרכבה‪2‬‬ ‫‪ 42‬ירמיה כ ט‪.‬‬ ‫‪ 41‬משלי ל ב‪.‬‬ ‫‪ to‬איוב לב ו‪.‬‬ ‫‪ 44‬ר׳ למשל פסחים כב‪ ,‬ע״ב‪.‬‬ ‫‪ 43‬תהילים קיט קכו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מס׳ דוגיגד‪ .‬דף יג ע״ב‪.‬‬ ‫״יחזקאל קשר את המרכבה״‪ .‬וראה מה שכתב ש׳ מונק בתרגומו הצרפתי מורד‪.‬‬ ‫הנבוכים לרמב״ם ח״ג ז הערה ‪ 4‬ע׳ ‪ .35‬מז האמור שם משתמע‪ ,‬כי מקורו של‬ ‫משפט זה בתרגום מוטעה של שמואל אבן תיבון מן הערבית‪ .‬הפיסקא שלפנינו‪,‬‬ ‫וכן פיסקא נוספת בפרק ב העוסקת ביחזקאל א ז‪ ,‬נותנות מקום להניח כי אל־‬ ‫קרסטנטיני השתמש נאותו תרגום עברי‪.‬‬ ‫] ‪1 137‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ‪ 0‬פי ר אט‬ ‫‪[191‬‬ ‫ביום ובחדש ובשנה ובמקום ובמקרה‪ 3‬להעיר לכל חכם לב שאם יש ספק במה‬ ‫שהשיג מן הענינים האלהיים הנקראים אצל החכמים מעשה מרכבה‪ ,‬במראה‬ ‫ההיא המקום !והזמן גרמו לו* ועל כן לא הגיע אל ההשגה הנפלאה אשר השיג‬ ‫ישעיה וכבר רמזו חז״ל זה בפרק מי שהפך אח זיתיו ‪ : 5‬אם׳ כי נח נפשיה דר־ב‬ ‫הונא פתח עליה ר׳ אבא ראוי היה רבי שתשרה עליו שכיבה אלא שבבל גרמה‬ ‫לו‪ .‬מיתיב רב נחמן בר רב חסדא היה היה דבר יי אל יחזקאל בן גוזי הכהן‬ ‫בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד יי‪ .‬טפח ליה בסנדליה‪ ,‬אמ׳ ליה‬ ‫לא אמינא לך לא תעדור על מה מאי היה שכבר היה‪ .‬ודי בזה המענה למשכיל‪.‬‬ ‫ואם יאמר אומר כי השגת ישעיהו והשגת יחזקאל היוגה אתת בעצמה ואין‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הרמב״ם הציע לאותו פסוק שני פירושים (מוה״נ ד׳׳ג ו)‪ :‬״ואמרו וההשגה אשד‬ ‫השיגה יחזקאל היא ההשגה בעצמה אשר השיגד‪ .‬ישעיה‪ ,‬והמשילו בזה משל נעמי‬ ‫אנשים שראו את המלד בעת רכבו‪ ,‬האחד מהם מבני כרו‪ ,‬והשגי מבבי כפר‪. . . ,‬‬ ‫ישעיה דומה לגן כרו שראה את המלך יחזקאל■ לבן כפו מראה אה המלך‪ ,‬ועלו‬ ‫הדברים אפשר שיפורש בתם מה שזכרתי החלד‪ ,.‬והוא שישעיה לא היו אנ׳שי‬ ‫דורו צריכים לבאר להם הפרט ההוא‪ ,‬אבל הספיק לתם אמה ואוראד‪ .‬את ה׳ וגו‪,‬‬ ‫ובני הגולה היו צריכים לפרט הזה‪ ,‬ואולי שהאומר הזה חשב שישעיהו יותר שלם‬ ‫מיחזקאל‪ ,‬ושההשגה שנבהל עליה יחזקאל והיתד‪ .‬נוראת בעיניו היתד‪ .‬ידיעה‬ ‫לישעיה שלא היה צויד לספרד‪ .‬על דרך דדוש‪ ,‬להיות ענין ידרע אצל השלמים״‬ ‫(דף ז‪ ,‬ב—ח‪ ,‬א)‪ .‬ההסגר הראשון מבוסם על ההבדל שבין העם בישראל לבין‬ ‫העם בגלות‪ .‬בקשר לכד‪ ,‬רואים הרבנים את עחת הסיבות לכו שפסקה הבבואה‬ ‫מישראל בחטאי ישראל ובאובדן זכויותיהם‪ .‬פירוש זה מתאים לנאמר בתוהפחא‬ ‫סוטה דף יב‪ 3 ,‬ו־‪ .4‬ראה גם סוטה דף מח ע״ב וסנהדרין דף יא ע״א‪ .‬יהודה ד‪,‬לוי‬ ‫כתב על ר׳ נתז רב במצרים‪ ,‬שאילולי דודו‪ ,‬זכאי היה להיות נביא‪( ,‬דיואז יהודה‬ ‫הלוי‪ ,‬א ע׳ ‪.) 192,113‬‬ ‫רעיון זה מצוי בכל משד ההיסטוריה היהודית‪ .‬וראה מאמרו של «׳ א׳ אורבך‪ ,‬מהי‬ ‫פסקה הנבואה? (תרביץ‪ ,‬יז‪ 1946 ,‬עמ׳ ‪ .)15—1‬וגם בספרו חז״ל‪ ,‬פרקי אמונות ודע ות‬ ‫במיוחד ע׳ ‪ .517—514‬הפירוש השני מבוסס על ההבדלים באישיותם ׳של ישעיהו‬ ‫ויחזקאל וביסודו מונח הרעיון של המשכיות השפע האלוהי ד‪,‬שופע על ישראל‪ .‬רעיון‬ ‫זה כבר נמצא בתלמוד (ר׳ ערובין דף נד ע׳׳ב) ובימי הביניים גרסו פרשנים ופילוסו‬ ‫פים רבים כי השכינה מתגלה לאדם המושלם‪ ,‬אם לא במראה הנבואי כי אז לפחות‬ ‫בהארה פנימית‪ .‬ראה מבואו של ר׳ מרגלמת‪ ,‬בספור של יעקב ממוריש‪ :‬שאלות‬ ‫ותשובות מן השמים‪ ,‬ע׳ ‪. 35—27‬‬ ‫זה אינו בפרק ב של מסכת מועד קטן אלא בפרק ג‪ ,‬דף כה •ע״א‪ .‬לפי מובאה זו‪,‬‬ ‫התרחקה השכינה מישראל בעת החורבן‪( ,‬ראה גם יומא דף ט ע׳׳ב—י ע״א)‬ ‫אך לא ברור אם מדובר בבית ראשון או בבית שני‪ .‬רש׳׳י מסביר דברי הגמרא‬ ‫האלה בשתי דרכים‪ ,‬״שהיד‪ .‬כבר‪ :‬כלומד ההיא שעת« הוד‪ .‬ולא יותר; ויעז ז‪3‬ומרים‬ ‫שהיה כבר בארץ ישראל ששותה עליו רוח הקודש״‪ .‬חגה גם פירוש וש״י‬ ‫ליחזקאל א ג‪ .‬המפרשים המאוחוים יותר קשרו הסברים זגלה לפסיקת הבבואה‬ ‫מישראל ונתנו לכך סיבות אסטרולוגיות‪ ,‬ראה להלן תחילה פרק ב‪.‬‬ ‫]‪[138‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[20‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה ים לח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫הבדל בין שתי ההשגות כי אם בהרחבת הביאור כי יחזקאל האריך כבן כפר‬ ‫וישעיה קצר כבן כרך שהרי אוז״ל כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה‪ ,‬יש‬ ‫להשיב על האומר ולומר ‪ :‬שזאת הגזרה לא תתהפך כלל כי אם השיג ישעיה כל‬ ‫מה שהשיג יחזקאל לא יתחייב שהשיג יחזקאל כל מה שהשיג ישעיה‪ .‬והראיה‬ ‫האמתית על זה התחלפות איכות השגתם שהרי י שעיה השיג העלה תחלה ואח״כ‬ ‫השיג העלול כאשר אמר‪ 6‬ואראה את יי ואח״כ השיג הכסא אשר הוא העלול‪.‬‬ ‫ויחזקאל השיג העלול אשר הוא הכסא תחלה כאשר אמר נפתחו השמים ואח״כ‬ ‫השיג מראות אלהים שהוא העלה‪ .‬ויש בין שתי אלו ההשגות אצל החכמים‬ ‫הבדל גדול ר׳׳ל בין המתחיל מהדברים הידועים בעצמם ובין המתחיל בין‬ ‫הדברים הידועים אצליבו‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫״‬ ‫יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬שגי הבדלים בתפיסותיהם של ישעיה ויחזקאל‪( :‬א) את היצורים‬ ‫העליונים לא ראה יחזקאל בשלימותם; כלומר‪ ,‬הוא ראה מראה מרוחק בלבד‬ ‫השתקפות של אמיתות אלוהיות‪( .‬ב) גישתו של יחזקאל לאלוהות היתה שונה‪,‬‬ ‫בכך שהלך בדרך של אנליזה ולא של סינתיזה כדרך שהלך ישעיהו‪.‬‬ ‫את שגי הרעיונות פיתח שמואל אבו תיבוז במאמר יקוו המים‪ :‬״ואם כו אמרם‬ ‫כל מה שראה יחזקאל ראד‪ .‬ישעיהו לא יתהפך עד שיצדק כל מה שיאה ישעיהו‬ ‫ראה יחזקאל׳׳ (ע׳ ‪" .)50‬ישעיה ע״ה התחיל בתכלית המושגים אשר בהשגתם‬ ‫ישלם האדם כלומר התחיל מן ההשגה השלימה בשלימותה ואח״כ ביאר דזלקיה‬ ‫כמו שאמרנו ויחזקאל ע׳׳ה התחיל בסבת שלימות ההשגה ולפי הדרך שלקח לא‬ ‫נתכוון לו ללכת בספורו כסדר לא ממטה למעלה כיעקב ולא מלמעלה למטה‬ ‫כישעיה״ (ע׳ ‪ .)56‬״זה הנביא התחיל בספור מתכלית ראייתו ר״ל אחר שעלה‬ ‫בהשגתו מביתו עד שראה היושב על כסא רם ונשא ‪ . . .‬ועל כן התחיל מלמעלה‬ ‫וזה הדרך אשר לקחה הנביא בלימודו היא כעין דרך הלימוד שקוראים חכמי‬ ‫המחקר דרך ההתכה וההתקה בלומר שילקה הדבר מתכלית שלמותו ואחר כן‬ ‫יתיקו אותו ויפרקו אתו לחלקיו אשר תרכב ממנו חלק אחר חלק וחלקים אחר‬ ‫חלקים עד החלק הראשון רעל זה הדרך מודיע איך השלמה מציאות הדבר ההוא‬ ‫כמו שקוראים דרך הלימוד האחר דרך ההרכבה והוא שמתחילים מן החלק הראשון‬ ‫אשר בדבר ומחברים אליו השני והשלישי עד שיגיע לשלמותו ופעמים לוקחים‬ ‫החכמים הדרך האחת ופעמים האחרת כפי מה שיאות להם לענין שירצו ללמדו‬ ‫או כפי מה שיטב להם״ (ע׳ ‪ .)39‬עם זאת‪ ,‬לדעת שמואל אבן תימן מתחיל הנביא‬ ‫בכל מקרה מן העולם הזה‪ ,‬וההבדל הוא רק בצורת ההצגה‪ ,‬ולא בתהליך שכלי‬ ‫שונה‪ .‬ואילו אלבלג מניח את שתי הדרכים הנפרדות‪ ,‬שאחת היא של הפילוסוף‬ ‫והאחרת של הנביא‪ .‬ואולי זכר חנוך דווקא את דבריו הבאים של אלבלג‪ :‬״וכבר‬ ‫זכרתי בפתמזת הספר כי כוונת התורה אי אפשר לנו להשיגה מסברתנו השגה‬ ‫בלתי מסופקת כי כשם שכונת הפילוסוף לא ישיגה כי אם פילוסוף כך כונת‬ ‫הנביא לא ישיגה כי אם נביא‪ .‬והטעם כי דרכי השגותם משונות זו כמו ולא עוד‬ ‫אלא הפכים לפי שזה משיג המושכל במורגש וזה משיג המורגש במושכל‪ ,‬ואין‬ ‫ספק כי כרחוק דרכי השגותם כן רחקו ההשגות עד שיתכן לזה להשיג מצד מטה‬ ‫הפך מה שישיג זה מצד מעלה״‪( .‬תיקון הדעות‪ ,‬ל‪ ,‬ע׳‪.)44‬‬ ‫]‪[139‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק דל ט ס יד א ט‬ ‫‪[211‬‬ ‫ואתה־ המעיין פקח עיניך וראה י‪ ,‬כי יש הפרש גדול בין אמרו מראות אלהים‬ ‫ובין אמרו ואראה את יי כי מראות אלהים אינם אלהים; וכמו כן יש הגדל‬ ‫בין אמרו ועל הרקיע דמות כסא ובין אמרו יושב •על כסא כי הדבר דדומה לדבר‬ ‫אינו הדבר בעצמו אשר הוא דמה לו‪ .‬ואף אם יזזיו שניהם אחד בעצם כראובן‬ ‫ושמעון באנושות‪ ,‬יגדלו שניהם בקצת מקרים וכש״כ אם יהיו דומים זד‪ .‬לזד‬ ‫במקרים ומתחלפים בעצם‪ .8‬ואני אומ׳ כי השרפים העומדים ממעל לכסא אשר‬ ‫השיג י שעיה הוא האדם החלוק אשר השיג יחזקאל והוא הנקרא אצל החכמים‬ ‫ז״ל חשמל וכל ז ה רמזו רז״ל באמרם מאי חשמל חיות אש ממללות‪ .‬ואין הבדל‬ ‫בין חיות אש‪ .‬ובין שרפים אצל המשכיל כאשר אין זזבז־ל בין האומר כמראה‬ ‫אדם עליו מלמעלה ובין שרפים עומדים ממעל‪ ,‬כי השרפים חיות אש ממללוח‬ ‫וחי מדבר הוא אדם‪ ,‬והאדם אשר השיג אותו יחזקאל ראד‪ ,‬כמראה האש אמ׳‬ ‫וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש‪ .‬ואלו השרפים הם השכלים הנבדלים‬ ‫מחומר המניעים הגלגלים‪ ,‬ובפסוק שרפים עומדים אבאר הסגה אשר בעבורה‬ ‫נקראים המלאכים שרפים‪.‬‬ ‫אמנם השם הנכבד היושב על הכסא אשר השיג אותו ישעיה בלחי מניע כלל‬ ‫ועל כן קראו יושב לא השיג ממנו יחזקאל מה שהשיג ישעיה וזה כי ישעיהו‬ ‫ראה כאלו השם מדבר עמו כאשר אמר‪ :‬ואראד‪ .‬ואשמע את קול יי אומר; ואמ׳‬ ‫ג״כ ‪ :‬כי את המלך יי צבאות ראו עיני אבל יחזקאל לא ראה את השם מדבר‬ ‫עמו ולא שמע השם אומר כי אם קול מדבר כאשר אמ׳ ואראה ואפול על פבי‬ ‫ואשמע קול מדבר‪ .‬ואל ישיאך אומרו הוא מראה דמות כבוד יי כי דמות הכבוד‬ ‫אינו הכבוד וכבוד יי אינו יי‪ .9‬הבד‪ ,‬הורתיך בדרך זו תלך ‪ 10‬לדבי! ההבדל‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫השוות‪ :‬ישעיהו לז יז! מלכיפ־ב יט טז‪.‬‬ ‫פורה נבוכים ה״א א‪ :‬״אמנט דמות הוא שם מן דמה והוא גם נן דמיון בעניך‬ ‫(דף יג א)‪ .‬אג־בנאל (כאן) מדגיש היטב למה מתנוון הרמב״ם‪ :‬״הנד‪ .‬הרב עשה‬ ‫בענין הדמות שגי מובנים‪ ,‬א׳ מהם הוא על התאר המקוי המושג לחושים‪ ,‬ותב׳‬ ‫?ל עניו הדברים ועצמותיהם״‪.‬‬ ‫אומר ומב״ם‪( :‬מוה״נ דז״ג ז) ״וכן אמו הנביא הוא מראת דמות כבוד ד״ ‪ ,,‬ונ כוו ה‪,‬‬ ‫אינו ה׳ כמו שנ אונו פעמים רבות‪ ,‬וכל מה שהמשיל גאלו הודשגות נלם ד‪.‬ם נבח‬ ‫ה׳‪ ,‬רצוני לומר‪ :‬המוכבד‪ .‬לא הרוכב‪ ,‬כי לא ינמדלוהו ית׳ ‪ ,‬והבו זד‪.‬״ (דף י‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כל זד‪ .‬מתייחס לפירוש לשמוח לג ט ו‪ :‬האדם יכול להביו או‪ 1‬האלוהיס דרך‬ ‫פעולותיו‪ ,‬מאחור‪ ,‬אך לא נדרך שהוא עצמו רואד; את עצמו‪ ,‬מלפנים (וראה מות״נ‬ ‫ה״א נד)‪ .‬המחבר חוזר לעניין זה בהמשך‪ :‬ואד‪ .‬ישעיהו את האל‪ ‘,‬מאתרו‪ ,‬ויחזקאל‬ ‫לא ראה אלא את דמוח המראה מאחור‪ ,‬וראד‪ .‬מות״נ ח״א הד‪ :‬״כבוד ו‪,‬׳‪?2 ,‬מים‬ ‫רוצים בו האור הנברא אשר ישנינהר השם במקום להגדלה על דרך המופת‪,‬‬ ‫דשנן כבוד ה׳ על הר סיני ויב‪8‬ת‪:‬ו‪ ,‬וכבוד ה׳ מלא זנח המשכן‪ ,‬ופעמים רוצים בו‬ ‫עצמו יתעלה ואמתתו‪ ,‬נמו שאמר הראני נא את נבודד‪ ,‬ובא המענה כי לא יואני‬ ‫]‪[140‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[22‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה י ם ■ל זז נ ו ך א ל־ ק רב ס ט נ ט י נ י‬ ‫הגדול שיש בין השגת ישעיה ובין השגת יחזקאל בראיות ברורות שאין להם‬ ‫ספק ולך בת אם חרצת‪.‬‬ ‫ועתה אודיעך הסבה אשר בעבורה תלה ישעיה השגת נבואתו במיתה המלך‬ ‫עוזיהו והוא כפי הפשט תליה זרה כי לא מצאנו חשבון למיתת המלכים ולפי‬ ‫מה שבראה בביאור מן הכתובים לא היה החשבון למיתתו כי אם לשבה אשר‬ ‫פרחה הצרעת במצחו‪ .‬וכן תרגם המתרגם ‪ :‬בשתא דיצטרע ‪ 11‬ובפי׳ אמרו אין‬ ‫הנגעים באין אלא על לשון הרע! רבי שמעון בן אלעזר אומ׳ אף על גסות‬ ‫רות שכן מצינו בעוזיהיו שנ ׳ ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל מעל ביי‬ ‫אלד״יו ויבא אל היכל יי להקטיר על מזבת הקטורת ויבא אחריו עזריהו הכהן‬ ‫ועמו כהנים ליי שמונים בני חיל ויעמדו על עוזידו המלך ויאמרו לו לא לך‬ ‫עוזיהו להקטיר קטורת ליי כי אם לכהנים בני אהרון המקודשים‪ ,‬צא מן המקדש‬ ‫•כי מעלת ולא לד הכבוד מיי אלהים‪ .‬ויזעף עוזיהו ובידו הקטורת להקטיר ובזעפו‬ ‫האדם וחי‪ ,‬מורה כי הכבוד הנאמר הנה עצמו״ (דף צו‪ ,‬א)‪ .‬לעניין כבוד הנברא‬ ‫יש להוסיף על הערתו של מונק בתרגומו הצרפתי למורת הנבוכים‪ ,‬ח״א ע׳ ‪286‬‬ ‫את ב ‪ ,‬מ׳ לוין אוצר ■הגאונים■ ת״א ע׳ ‪ .16—15‬ק׳ סיראט ‪Les Theories des visions‬‬ ‫‪ surnatureiies. p . 22‬הערה ‪ .2‬עם זאת יתכן כי הרחבת הדיבור דווקא על תיאור‬ ‫דמות ש־ל דמות האל כדרך שחזה הנביא‪ ,‬נובעת מתוך מחאה נגד פירושים קבליים‪.‬‬ ‫משה גרבוני יצא במפורש נגד פירושים אלה‪ :‬״וראה איך בארו לנו שזה דמות‬ ‫אדם שעל הכסא החלוק אינו משל עליו ית׳ מכל הרכבה ורבוי עד שיחלק אבל‬ ‫משל על דבר נברא אשר הוא דמות האדם הבורא כי דמו צווה ליוצרת וכן אט׳‬ ‫הנביא הוא מראה דמות כבוד ה׳ וכבוד ה׳ אינו ה׳ הפך המקובלים התורנים עד‬ ‫שאמרו שהשכינה אינה דבר חוץ מאמתת הבורא" (פירוש למוה״ג‪ ,‬דף ‪ ,49‬א)‪.‬‬ ‫ההבדל בין יחזקאל שראה רק מראה דמות לבין ישעיה שראה את ה׳ שסביר‬ ‫שמואל אבן חיבון במונחים הבאים‪ :‬״ולפי זה הדעת אין זכר במראה הזאת לראות‬ ‫השם יושב על כסא רם ונשא שראה ישעיה ע״ת אם כן מה שאמרו רז״ל ביחזקאל‬ ‫שדמהו כבן כפר שראה את המלך לא אמרו להמשיל מלך מלכי המלכים הקב״ה‬ ‫למלך בשר ת ם על שירצו מ ה שיחזקאל בספרו לראותו השם הנכבד דמה לבן‬ ‫כפר שראה מלך בשר ודם ויספר עליו שהרי יחזקאל לא אמר שראה הקב״ה‬ ‫ולא ספר עליו לפירוש תרב״‪( .‬מאמר יקוו המים ע׳ ‪.) 50‬‬ ‫‪ 10‬תהילים לב ח‪.‬‬ ‫‪ 11‬המפרשים חלוקים בדעותיהם לגבי ״מות המלך עזיהו״ בישעיהו ו א; (א) מות‬ ‫המלך פירושו מותו ממש‪ .‬הרד״ק מסיק מכך כי פרק ו אינו מציין את תחילת‬ ‫הדיר הנבואית שיל ישעיה‪ ,‬ואילו אברהם ן׳ עזרא מסיק מכך את ההיפך — כי‬ ‫נבואה זו היא זמנם נבואתו הראשונה וכל הנבואות שזמנן ימי עוזיהו — נאמדו‬ ‫נאותה שנה‪ .‬אותו פירוש נמצא גם אצל יעקב בן ראובן‪ ,‬מפרש קראי אשר חי לפי‬ ‫המשוער במאה הי״ג‪ .‬ראה ספר העושר‪ ,‬דף ‪26‬א‪( .‬ב) שנת מות המלך עוזיהו היא‬ ‫השגה בה נצטרע (ר׳ נדרים סד ע״ב)‪ .‬כך עולה מן התרגום שמזכיר אל קוסטנטיני‬ ‫וכן גם רש״י ומפרשים אחרים‪ ,‬ביניהם שמואל אבן תיבון‪ .‬הוא מקדיש לבעיה זו‬ ‫את פרק ז במאמר יקוו המים ומוכיח את אבן עזרא על רצונו לסתור את הקדמונים‪.‬‬ ‫] ‪[141‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו לט ס י ואט‬ ‫]‪[23‬‬ ‫עם הנהני ם והצרעת פרחה במצחו לפני הכתבים בבית יי מעל מז מז הקטורת ‪•1s‬‬ ‫והמשל הנגלה מאלו הפסוקים אמת גמור אין ספק בו לפי הפשט תלת י שעיהו‬ ‫נבואחו במות עוזיהו כי בהיות עוזיהו בתקפו ובגבורתו לא היה ישעיהו מוכן‬ ‫להשיג המראה הנפלאה הזאת כי במשול רשע יאנת עם‪ 13‬ואין הנבואה שווה‬ ‫מתוך עצבות ‪ 14‬וכאשר במשול רשע יאנה עם כך בבפול הרשע ישמזז עם והשמחה‬ ‫השכלית מההכנות הגדולות המכינות את המוכן להגיע אל מדרגת הנבואה‪18‬‬ ‫ואב תוכל להבין מה שאט׳ רז״ל באמרם לא הכל‪.‬לטובה ולא הכל לשמחה אלא‬ ‫צדיקים לטובה וישרים לשמחה שב׳ אור זרוע לצדיק ולי שרי לב שמחה‪ 16‬תבין‬ ‫כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחד‪.‬‬ ‫והנמשל הגנוז בקשרו השגת המרכבה למיתת המלד עוזיהו ואם אין מקרא‬ ‫יוצא מ ז י פשוטו כאשר בארנו הוא כי המלך עוזיהו הוא יצר לב האדם אשר‬ ‫הוא רע מנעוריו‪ ; 17‬ושלמה ע״ה קראו מלך זקן וכסיל‪ 18‬ובהיותו בחזקתו גבה‬ ‫לבו עד להשתית וימעל באלהיו ויבנה היכלוח במזבח הפנימי כי יתחלפו לו‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫אבות דרבי נתן‪ ,‬פרק ט‪ ,‬המצטט את דברי דימיס־ב מ‪ ,‬טז‪ -‬כ‪.‬‬ ‫משלי‪ ,‬כט ב‪.‬‬ ‫מזגמר חז״ל זה (שבת ל זנ״ב) פוסבר באותה רוח‪ ,‬אט בי נקשר אתר בומב״ם‪,‬‬ ‫(מוה״ג ח״ב לו)‪ :‬״וזה הכת המדמה כח גופני בלא ספק‪ ,‬ולזה תמצא הנביאים‬ ‫התבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם״ (דף ז!וז‪ ,‬ב) אל־קוסטנטיני‬ ‫מנית כי גשמיותו של הבת המדמה‪( ,‬היצר הרע‪ ,‬דחומר) הוא המכשול העיקרי‬ ‫המונע את הנביא להשיג השראה הנבואית‪.‬‬ ‫ואד‪ ,‬ברכות י ע׳׳א‪.‬‬ ‫תענית דף טו ע״א; במהדורה הרגילה נמצא הנוסח‪ :‬״לא הכל לאורה ‪ . . .‬״‬ ‫‪ 17‬בראש־ית ח נא‪.‬‬ ‫‪ 18‬קהלת ד יג‪ .‬וראה מות״נ זז״ג כב‪ :‬״וכבר ידעת פרסום זה הדעת בתורתנו ר״ל יצר‬ ‫טוב ויצר רע‪ ,‬ואומרם בשני יצריך וגבר אמרו שיצר הרע יתחדש בבן אדם בעת‬ ‫לייתר‪ ,‬לפתח חטאת רובץ‪ ,‬וכמו שאמרה התורה מנעוריו ושיצר טוב אמנס ימצא‬ ‫לו אחר שלמוח שכלו‪ ,‬ולזה אמרו נקרא יצר רע מלך גדול‪ ,‬ונקרא ע ר טוב ילד‬ ‫מסכן וחכם במשל הנשוא לגוף בן או ם והתחלף כתותיו‪ ,‬נאמרו עיר קטנה‬ ‫ואנשים בה מעט וגו׳ כל אלו הדברים נמצאים כתובים להט ז״ל מפור‪0‬מים״‪.‬‬ ‫(דף לג‪ ,‬ב)‪ .‬שמואל אבן תיבוז מפתח באריכות משל זה בפירושו לקהלת‪ .‬בדרך‬ ‫דומה נותב אלבלג‪ :‬״ואין ספל! כי שניהם [היצרים] ממונים על הנהגח בל אדם‬ ‫מהנהגת האחד מעכבת הנהגת השני ודרו הנדגתם את האדם הוא כי הכה הטביעי‬ ‫נותן שלמותו הראשון והוא החיות אשר בר קיוע גופו‪ ,‬והנח השכלי נוהן שלמורו‬ ‫האחרון והוא הדעת אשר בו קיום נפשו‪ .‬ולפי שזזש־למות האזזרון הזה נכבד מן הראשון‬ ‫והראשון מעכב אותו ומונע את האדם מהגיע לתכליתו קראו לחלק הטבעי אשר‬ ‫באדם יצר רע ולפועלו שהוא הטבע מלאך רע ושטן ומשטין ו מי ק ומהנל וכיוצא‬ ‫בז זז מן השמות המורים על הרע‪ .‬וקראו לתלק השכלי יצר טוב ולפועלו מלאך טוב‬ ‫עד שזזשבו השומעים שיש שם מלאך טוב ומלאך רע בהזזלט״‪( .‬ע׳ ‪.) 58‬‬ ‫]‪[142‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[24‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה י ם ל ח נ ו ך אל •ק ו נסט נט י נ י‬ ‫המושכלות במדומות ויקרב בקטורת אש ההויה הנצחית אשר הוא אור זרוע‬ ‫לצדיק‪ 19‬אש הכליון אשר שם הרשעים ירקב״‪ .2‬וכאשר באו אחריו עזריהו‬ ‫והנהנים אשר אתו הם הכהנים הנגשים אל יי ‪ 21‬כאשר רמז שלמה זה הנמשל‬ ‫בעצמו במשל הנשוא בגוף האדם בפסוק עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא עליה‬ ‫מלך גדול והוא גדול בשנים ולא במעלה וסבב אותה ובנה עליה מצורים‬ ‫גדולים‪ 22‬כעוזיהו אשר רצה להקטיר על מזבח הקטרת והמזבח היא העיר‬ ‫הקטנה‪ ,‬וכאשר מצא בה איש מסכן וחכם כעזריהו ומלט הוא את העיר בחכמתו‬ ‫אז יסיר המסד המבדיל בינו ובין אלהיו וידבק במושכלות דבוק נפלא ויהיה‬ ‫בונה עיר בעיר אלהינו הר קדשו‪ 23‬ויראה את השם וידבר עמו כמו שראה‬ ‫ישעיהו‪.‬‬ ‫‪ 19‬תהילים צז יא וראה אלבלג‪ :‬״אוזר כן הודיע בי מאלו ההתחלות כלן יהיה המציאות‬ ‫בעולם השפל‪ ,‬הוא שאמר תכף לזכרונם ויאמר אלוהים יהי אוד‪ .‬קרא למציאות‬ ‫המוחלט אור לפי שהוא לש כמו האור וכנה היש באור כמו שכנה הפכו והוא‬ ‫ההעדר בחשך‪ .‬וכן קראו ז״ל לשלמות האנושי המצוי בפועל אור‪ .‬הוא שאמרו‬ ‫אור שברא הקב״ה יום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו וכיון‬ ‫שנסתכל בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו לצדיקים‬ ‫שנא׳ וימנע מרשעים אודם״‪( .‬תקוז הדעות ע׳ ‪.)40‬‬ ‫‪ 20‬משלי י ז‪.‬‬ ‫‪ 21‬שמות יט כב‪.‬‬ ‫‪ 22‬קהלת ט יד‪ .‬לעניין זה כותב שמואל אבן תיבון במאמר יקוו המים‪ :‬״וכל רמז‬ ‫טומאה שנמצאה בכתוב בענין הזה ר״ל בנביאים רוצה בה זה העגין ונלמוד סתום‬ ‫ממפורש וכן הוא יושב בתוך עם טמא שפתים קודם שישלם והם השליטים אשד‬ ‫עמו בעיר והאנשים המעט אשר בעיר הקטנה אשר בה הילד המסכן ההכם כאשר‬ ‫רמזנו אליו בפי׳ קהלת בפסוק עיר קטנה ואליהם רמז דוד ע״ה במזמורים רבים‬ ‫ועליהם אמר על פי הילד המסכן חרב פתחו רשעים ויד רשעים אל תנידני והם‬ ‫האויבים והשונאים והקמים הכלבים והזאבים וכיוצא בהם מן השמות הראוים להם‬ ‫ופעמים האחד מולך על הרשעים ההם ועליו אמר אל תתחר במצליח דרכו זומם‬ ‫רשע לצדיק נאם פשע לרשע והוא הכלב והוא האריה והוא האויב והוא השונא‬ ‫וכיוצא בו מן השמות הראוים להם והשכל האנושי הנקרא יצר טוב הוא העני‬ ‫והיחיד וההלך והיתום והתם והצדיק והנקי וכיוצא בהם״ (ע׳ ‪.)41‬‬ ‫‪ 23‬תהילים מח ב‪ .‬על רעיון ביטול החומר בפילוסופיה היהודית ומקורותיו בפילוסופיה‬ ‫הערבית ראה‪ g . Vajda: la Th6010gie ascetique :‬ע׳ ‪ 120‬ובהערה‪ .‬וכן מאמרו‬ ‫‪ Juda b. Nissim‬עמ׳ ‪ . 136-129‬משה אבן תיבון כותב בפירושו לשיר השירים‪:‬‬ ‫״ירושלים של מעלה היא תכלית הכוונה וירושלים של מטה דרך ומדרגה אליה‬ ‫ובית שער כאמרו איו זה כי בית אלהים וזה שער השמים כי בהדבק האדם תחלה‬ ‫עם השם בבית ד׳ הנעשה לשמו בארץ לירא ממנו ולעשות בו מצוותיו המישרים‬ ‫דרך אליו אחר כן לבנות לו בית בשמים המכוונת באמרו ראיתי בני עליה והם‬ ‫מועטים ולעשות לו מהלכים שם וידבק עם השכל הנפרד ותשאר נפשו קיימת לעד‬ ‫נהנת מזיו השכינה (עמ׳ ‪.) 13‬‬ ‫]‪[143‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט מי ר אט‬ ‫]‪[25‬‬ ‫ואחרי הודיעי אותך את כל זאת‪ 24‬אל תבהל ברוחך‪ 25‬ולבך אל ימהר להוציא‬ ‫דבר ולומר אחרי אשר ראה ישעיה את השם מדבר עמו ומשה ראך‪ ,‬את השם‬ ‫מדבר עמו זה וזה שויו בנבואה חלילה לך מלחשוב דבר בפסד כזה! וכבר רמזו‬ ‫רז״ל בטול זה הדעת המדומה בספרי ‪ : 26‬אמרו האזינו השמיט לפי ׳שהיה‪ .‬קרוב‬ ‫לשמים ותשמע הארץ לפי שהיד‪ .‬רחוק מן הארץ‪ .‬בא ישעיהו ואמר שמעו שמים‬ ‫לפי שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ לפי שהיה קרוב לארץ‪ .‬הנה כבר‬ ‫התבאר כי‪ .‬מדרגת מרע״ה בנבואה גדולה ממדרגת י שעיה כגבוה שמים על‬ ‫הארץ ז‪.2‬‬ ‫יושב על כסא רם ונשא‪ .‬דע כי יש מחלוקת בין החכמים‪ 28‬בעלי המחקר‪:‬‬ ‫יש מהם אומרים כי המניע הראשון הוא עלול מז הסבה הראשונה ואפש׳ שירמוז‬ ‫■באמרו יושב על כסא כי השם ית׳ אינו המביע הראשון אבל השכל הנבדל המביע‬ ‫הוא‪ :‬עלול מ מנו; ועל כן קראו יושב לשלול ממבו דהנעה לא לחייבו הישיבד‪.‬‬ ‫כי שניהם נמנעים בהקו או אפשר כי המניע הראשון הוא הש״י וכדי להרחיק‬ ‫ממנו הגשמות ו שאינו גוף ולא כה בגוף קראו יושב‪ .‬וזה כי כל גשם שיביע‬ ‫‪ 24‬בראשית מא לט‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪2s‬‬ ‫‪. :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‬‫י‪.‬‬ ‫קהלת ז ט‪.‬‬ ‫ספרי‪ ,‬האזינו‪ ,‬פרק לב א‪.‬‬ ‫תהילים קג יא‪ .‬ראה מוה״ג ת״ב‪ ,‬לה‪ ,‬והערה של מונק בתרגומו הצרפתי ע׳ ‪, 277‬‬ ‫שמקורו הלכות יסודי התורה (פרק ז ו)‪ :‬״ומה הפר׳® יעו בין נבואת נדמוה לשאר‬ ‫כל הנביאים ‪. . .‬‬ ‫ר׳ ‪ Juda b. Nissim‬ע׳ ‪ 77‬הערת ‪ , 3‬שם נמצאה גם ביבליוגראפיה יםודית לנושא‬ ‫זה‪ .‬נוסיף עליה את אלבלג ש־בפרק הראשון של תקון דעות (ע׳ ‪ )33-25‬דן‬ ‫בשאלה זו לעומקה‪ .‬ג ‪ 0‬לוי בן אברהם מקדיש כמה מלים לעניין האל כמניע‬ ‫ראשון בפירושו לפסוקים הראשונים של ישעיה; ״שרפים שהם עומדים ממעל לו‬ ‫שב אל הכסא וכן יראה מלשוז ילמדנו פר׳ ויקהל‪ :‬הארון בנגד ־הכסא עשה למעלה‬ ‫ממנו כפרת כמו השרפים שהם עומדים ממעל לו‪ .‬קרא השכליים הנפרדים עומדים‬ ‫אצל האל כמו שיקרא האל ביחס אליהם יושב הכרובים ׳שעניינו הקיים על המלאכים‬ ‫ואט׳ שהשרפים יש להם עליונות מציאות אצל הכסא וקודמים לו עליונות מעלה‬ ‫וסבה כי השכל הראשון יביע הכדור בהקנותו אליו כה בלי בעל תכלית ‪.‬התמה‬ ‫כי ד‪.‬אומ׳ שהוא ית׳ המניע הראשון ישתוו עליו דתוארים שיעוחוו זולתו ודןא‬ ‫ית׳ מיוחד ונפלא מכלם כי הוא ית׳ העצם האמיתי אשר הוא‪ .‬החתלת כל עצם ולא‬ ‫תשיגהו אחד מתשעת סוגי המקרים גם אין בו שום ובוי ואיו לו זולתו עצמו‬ ‫נמצא שאין אחד אמיתי זולתו‪ .‬ודנה מאת האחד לא יסודר רק פעל !גחד ולא יתכן‬ ‫להכניס התחלות אחרות בינו ובין המניע דראשון כי שקר הוא להמצא התחלה‬ ‫בפועל ההוא בטלה כי זה הוא מה‪ .‬שיסתור עצמו‪ .‬אלא עזאין לנו חוהך מופת על‬ ‫מספרם ‪ :‬כי אפשר להיות מספרם רב נעלם מאתנו כטעם‪ :‬״!לגדודיו »ין ‪:‬מספר‪,‬״‬ ‫(כה״י הנ״ל דף ‪ 85‬א)‪ .‬המשפט האחרון רומז למרה״ב ת״ב ד‪.‬‬ ‫]‪[ 144‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫[ ‪]26‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ד‪ .‬י ם ל ח נו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ע י ג י‬ ‫גשם יחנועע כשיניע וכן כל כח שהוא בגוף יתנועע כ שיניע או בעצם או במקרה‬ ‫וכאלו אמר כי השם יושב ובלתי מתנועע בהביעו לא בעצם ולא במקרה‪ 28‬וכדי‬ ‫לשלול ממנו הישיבה ג״כ אמ׳ כי היושב הזה רם ונשא מהמושב אשר הוא הכסא‬ ‫ומי שהוא רם ונשא מהמושב אינו יושב בו‪ .‬ויהיה א״ כ רם ובשא חוור אל הש״י‬ ‫אשר הוא רם במעלה ונעלה מהכסא‪ .‬ועל זה הענין בעצמו רמזו ר ד׳ ל בפסוק‬ ‫סולו לרוכב בערבות ‪ 30‬מה הסוס טפלה לרוכב ויש אומ׳ ‪ 31‬כי רם ונ׳שא חוזר‬ ‫אל הכסא כי הכסא בהצטרף אל עולם היסודות הנקרא בית כאשר נבאר בפסוק‬ ‫והבית ימלא עשן רם במעלה ונשא במקום‪.‬‬ ‫ושוליו מלאים את ההיכל‪ .‬יונת׳ תרגם ותחתיתיה‪ ,‬ולפי זה הביאור יהיה ושוליו‬ ‫חוזר אל הכסא‪ .‬ומה נפלא זה הבאור למי שיבינהו! ו אני מרחיב לך הביאור ‪:‬‬ ‫׳ דע כי גדר המקום הוא השטח המקיף בגשם ‪ 32‬ויהיה א״כ מקום ההיכל שולי‬ ‫הכסא כי השטח הפנימי אשר לו הוא המקיף את ההיכל והוא מקומו‪ ,‬וההיכל‬ ‫הוא אשר שולי הכסא מלאים ממנו הוא עולם ההויה וההפסד‪ .‬והעד הנאמן כי‬ ‫שולי הכסא הם מקום ההיכל ואין ההיכל מקומם הוא אמרו‪ :‬מלאים את ההיכל‪.‬‬ ‫ואם היה היכל מקום לשולי הכסא היה אומר ‪ :‬ממלאים ‪ 33‬ועל זה הענין רמז‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫אל קוסטנטיני מסכם בכמה שורות את ההוכחות שמביא ד״רמב״ם במור׳׳ה זז״ב א‪.‬‬ ‫ההוכחה על ידי התנועה לקוחה מאריסטו‪ .‬בפירושו לחלק זה של מוה״ב‪( ,‬ע׳ ‪).77‬‬ ‫מעיר בדין שם טוב ן׳ פלקירא כי הוכחה זו מבוססת על הנחות יסוד‪ ,‬שמאמין‬ ‫בחידוש העולם שאי אפשר לקבלן‪ :‬״והנראה לי לפי קוצר דעתי כי הדרך הלקוחה‬ ‫מהנמצאים הוא יותר נכונה מפני שלא נצטרך בה לנצחות התנועה ולומר שהעולם‬ ‫נצחי‪ ,‬כי זה הדרך כנגד האמונה ואם נמצא דרך אחר אמיתי שלא יסתור האמונה‬ ‫מהראוי שנבחר בו‪ ,‬כ״ש אם הוא יותר אמתי בדברי מקצת מגחלי הפלסופים‪,‬‬ ‫שאמרו שלא יישר בעיניהם הדרך הלקוח מהתנועה והלנו דרך אחר״‪.‬‬ ‫ואד‪ .‬מוה״נ ח״א ע‪ ,‬וכן לוית חן ההולך בעקבותיו(כה׳׳י הנ״ל‪ ,‬דף ‪ 85‬א)‪.‬‬ ‫בעיקר אבן עזרא‪ ,‬בפירושו לישעיה ו א‪ .‬אל קוסטנטיני מסביר על ידי שני פירושים‬ ‫אלה ל״רם ונשא״ את מוה״נ ח״א כ‪ ,‬שבו טוען הרמב״ם כי שגי תארים אלד‪ .‬ניחן‬ ‫להסביר בשני משמעים ״רם הוא שם משתתף לענק רוממות המקום‪ ,‬וענין רוממות‬ ‫המעלה״‪ .‬אומר‪ ,‬איפוא‪ ,‬אל קוסטנטיני‪ :‬אם נייחס את התארים לאל‪ ,‬יהיה המשמע‬ ‫השני תקיף; ואילו אם זה הגלגל העליון — אזי חלים שגי המשמעים כאחד‪ .‬וראה‬ ‫גם‪ :‬לוית חן‪ :‬״רם ונשא קרא הכגוד העליון שהוא רם ונשא על כל הגופים‬ ‫ודוחה את כלם והוא מתדמה החלקים ותנועתו אחת פשוטת והוא הנקרא ערבות‬ ‫כסא להיותן מורה על גדולת ממציאו״ (כה׳׳י הנ״ל‪ ,‬דף ‪85‬א)‪.‬‬ ‫לעניין הגדרה אריסטוטילית זו ראה‪ Le Syst&nedu Monde :‬חלק ‪ 1‬פרק ‪ 4‬ע׳‬ ‫‪ ,205—197‬ולהלן הערה ‪.36‬‬ ‫פיסקא מקבילה בס׳ לווית חן מבטאת‪ ,‬רעית זד‪ .‬ביתר בהירות‪ :‬״ושוליו מלאים‬ ‫את ההיכל ושולי הכסא ר״ל שטחו הפנימי מגיע עד העולם השפל ונקרא היכל‬ ‫]‪[ 145‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט סי ו א ט‬ ‫]‪[27‬‬ ‫הכתוב באמרו מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם ‪ ; 34‬כאלו אומי ■שאלוי‪.‬‬ ‫ית׳ הוא מעון העולם התחתון‪.‬‬ ‫ויהיה מעונה הנה •שם כלל יאמר על שני המקומות ‪:‬‬ ‫— על האלוה ית׳ בעצם‬ ‫— ועל תחת הזרועות במקרה ‪.35‬‬ ‫ותחת הזרועות הם שולי הכסא‪ ,‬ועולם הוא דהיכל ודי בזה המענה למשכיל‪.‬‬ ‫ובית מדינה כי בל העולם כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו ואין ריקות גיז הגדורימ‬ ‫כי הבל מלא‪ .‬או נפרש ושולי הכסא ממלאין את העולם השפל בהשמיעו בו‬ ‫ממה שהן בין הכדורים כי הכל מלא(?) או טעם מלאים מעל ימין בענין שאמר אבן‬ ‫עזרא ב״פ ויהיו חיי שרד‪ .‬ככסף מלא הפך תסר כלוט׳ שאיך מלא זה ה‪9‬ך ריק‬ ‫אבל ענינו כסף טוב ושלם שהוא הפך חסו נאט׳ עובד לסוחר‪ .‬והנכון שולי הגסא‬ ‫הוא שטח הפנימי מן הרקיע התשיעי וההיכל והיכל ה׳ והיכל קדמו הוא הגלגלים‬ ‫אשר מתהת הכסא״ (כה״י הנ״ל דף ‪ 85‬א)‪ .‬המקור לשני המחברים הוא מאמר יקוו‬ ‫המים של שמואל אבן תיבון‪ :‬״הכסא בבר נודע מהותו ממאמר המדבר ברד‪.‬״ק ד‬ ‫בשמים הכין כסאו ומאמר זד‪ .‬הנביא השמים כפאי ונודע מדברי ידזזקאל ע׳׳ה ׳שעליונו‬ ‫של כסא הוא עליונו של רקיע שעל ראשי החיות כמו שאנר עהידיז לבאר ושזליו‬ ‫ר״ל שולי הכסא מגיעים עד שפל הגלגלים והוא אמרו ושוליו מלאים את הזזיבל כי‬ ‫מלת היכל שם לכל העולם העליון‪ .‬ר״ל החיות והרקיע אשר על ראשיהם והוא‬ ‫אמרו ישמע מהיכלו קולי וחבריו עד שהכסא הוא מצד ראשו רעל יונו כאלו תאמר‬ ‫גגו בתכלית העליונות במקום ואין מקום עליון ממנו ונדשוליו מגיע עד הגוף‬ ‫התחתון מן הגופים הנכבדים המקיפים הוא גלגל ד‪,‬ירח״(ע׳ ‪.) 28‬‬ ‫‪ 34‬דברים לג כז‪.‬‬ ‫‪ 35‬מאז ימי תתלמוד מתייחס לעיתים השם ״המקום״ לאל‪ .‬ראה ‪a . Marmorstein, The‬‬ ‫‪Old Rabbinic Doctrine of God, I. Names and Attributes of God, Oxford,‬‬ ‫‪ . 1927‬ע׳ ‪ 92‬והערה ‪ ;42‬שם נמצא מחקר היסטורי קצר על השימוש ״מקום״ נשם‬ ‫אלוהי והמקורות לכך (ע׳ ‪ .) 153—148 ,147—129‬כמו כן ראה בראשית רבה כח יא‬ ‫(ע׳ ‪ 777‬והערה ‪ ,)46‬פירוש רש״י לש־מות לג ‪ 21‬ובחז׳׳ל‪ ,‬פרקי אמונות ודעות‪ ,‬ע׳‬ ‫‪ . 68—53‬בפירושו מתרחק אל קוסטנטיני מן הרמב״ם (ד׳ מ‪:‬וה׳׳נ זז״א ח) ומושפע‬ ‫ממקור החיים של אבן גבירול או שמא מן הליקוטים של מקדו דיים שעשה אבן‬ ‫פלקירא‪ .‬ר׳ מאמר ה‪ ,‬פיסק א כא‪ :‬״ואמנם היה נמנע קבה הצוורת הרבות המחולפות‬ ‫בנושא אחד כשיטרידו מקום אבל כשלא יטרידו מקום אינו במגע קבוצם בנושא‬ ‫אחד ומאהר שהיו הצורות דמתקבצות בצורה [השכל] אינן מפורקוח אבל דן‬ ‫מתאחדות בעצמו והיה עצם השכל עצם (פשוט) יתבאר נזה ני אלו מנודות לא‬ ‫יטרידו מקום אלא הן והמקום שד‪,‬ן בו כלומר מפני שעצם השכל עצם פשוט‬ ‫ושהצורות הנשואות בו אינן מפורקות אלא הן מתאחדות בעצמו היה עצם דעובל‬ ‫יכול כל דבר וישא כל דבר ולא יצר מדבר מפני שישא כל דבר באחדותו שהיא‬ ‫עצמו נשיאה אחדותית עצמית״ (דף נז‪ ,‬א)‪ .‬ואד‪ .‬גם הערתו של מונק בתרגרמו‬ ‫הצרפתי של מוה״נ‪ ,‬ח״א ס‪ ,‬ע׳ ‪ .3‬באוחם ליקוטים של מקור החיים (מאכלו ה‪,‬‬ ‫קטע ‪ )42‬נמצא גם‪ :‬״ויאמר שהיסוד מקום לצורה כלומר שהוא נושא אותה ושהיא‬ ‫נשואה בו וכן יאמר עוד שהרצון מקום להם יחדו והענין המושנל מזה הוא‬ ‫צורד כל אחד מהם אל הרצון במציאות וההשרארות אבל המקום האמיתי הוא‬ ‫]‪[146‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[28‬‬ ‫מ ר או ת‪ .‬א ל הי ט ל חנו ך א ל ־ קו נ ס ט נ טי ני‬ ‫ועל דרך תאמת ו שוליו חוזר אל היושב והם המלאכים הנקראים כרובים‬ ‫המתוארים בלבוש ולהם רמז דוד ע״ה באמרו‪ :‬יי מלך גאות לבש‪ 38‬וכו׳ ועליזה‬ ‫הלבוש רמזו רז״ל באמרו ויאמר אלהים יהי אור‪ ,‬מלמד שנתעטף הב״ת בטלית‬ ‫לבנה והבהיק בד‪ .‬מסוף העולם ן עד סופן ז‪, 3‬‬ ‫שרפים עומדים‪ .‬רצוני להעיר אותך דרך החכמה בקריאת המלאכים שרפים‪.‬‬ ‫דע כי כל הדברים השפלים המשולחים מהדברים העליונים הם מורכבים בערך‬ ‫אל מה שלמעלה מהם והעליונים פשוטים בערך אל מה שלמטה מהם ‪ . 3s‬ומאשר‬ ‫השכל הנבדל פשוט בערך אל השכל הפרטי אשר בנו קראו שרף לדמיון נפלא‬ ‫כי כאשר כל הנוגע באש אי אפשר שלא יכוה וזה בסבת פשיטותו בערד אל‬ ‫מקרי מתחדש בקצה התחתון מהצורה״ (דף ל‪ ,‬ב)‪ .‬רעיונות אלה מתייחסים לזרם‬ ‫אפלטוני פעיל במחשבה היהודית‪ ,‬אשר בין היתר ייצגו אותו שבתאי דונולו‬ ‫‪ ,Juda ben Nissim‬ע׳ ‪ 126-125‬המגרות‪ ..‬וראה‬ ‫ויהודה בין גיסים‪ .‬וראה‬ ‫‪ Isaac Israeli DJ‬ע׳ ‪ 50‬וע׳ ‪ 126‬הערה ‪ ,1‬וכ| ‪ Joseph, ibn Caddiq‬ע׳ ‪. 124—123‬‬ ‫גניסוח מתון יותר נמצאים שני פירושים אלה גם בלוית חן‪( ,‬כת׳׳י אוקספורד‪,519 ,‬‬ ‫דף ‪13‬ב—‪ .)14‬ואם כי אוצר המילים הוא פחות או יותר נאו־אפלאטוני‪ ,‬המחשבה‬ ‫היא אריסטוטלית וקרובה לרעיונותיו של אלבלג (ע׳ ‪ ,) 103‬יש לזכור כי בעיית‬ ‫המקום והחלל שהתעוררה על ידי ההגדרה האריסטוטלית של המקום היא אתד‬ ‫מן הנושאים של המקום של מאמר יקוו המים ראה‪ Recherches :‬ע‪. 14—13 ,‬‬ ‫‪ 36‬תהילים צג א‪.‬‬ ‫‪ 37‬ראה מו״נ ח״ב כר‪ ,‬המצטט את פרקי רבי אליעזר‪ ,‬ומאמר יקוו המים פרק כ‬ ‫(על תהילים קד‪ ,‬א)‪ :‬״ושני המינין האלו הנרמז עליהם במלת הוד והדר הם‬ ‫השרפים העומדים על הכסא והכסא כולו ר״ל עליונו ושוליו ויהיה ההוד רמז‬ ‫לשרפים וההדר רמז לכסא‪ .‬וידוע שמין המלאכים שופע מהשם שפיעה ראשונית‬ ‫להיותם שכל נפרד גם הם ומפני זה כללם הנביא ע״ה עם המשפיע אותם ית׳‬ ‫בשם אדם לפי פיחשנו ‪ p i‬השמים עליונים שהם כסא הכבוד בלא ספק שופע‬ ‫מאת השם יתברך באמצעות השרפים כמו שידוע לחכמים וכז דרך כל לובש שני‬ ‫לבושים שהאחד מהם הוא יותר קרוב אל עצם לובשם מן האחר ועל כן המשיל‬ ‫הנה הענין השופע אשר כיח אליו כלבישה כמו שאין ספק לאיש תבונה ומי‬ ‫שחננו השם מעט שכל שאמרו הוד והדר לבשת נאמר דרך משל״ (ע׳ ‪.) 125—124‬‬ ‫ראה ‪ Recherches^ 11‬והעדה ‪ .43‬נדמה שתפקיד מהכמה הקדומה הוא אפיזודי‬ ‫במשליו של אבן תיבון‪ .‬על כל פנים אין אל קוסטנטיני מזכיר זאת כלל‪ ,‬ובכך‬ ‫הוא הולך בעקבות הרמב״ם‪.‬‬ ‫‪ 38‬נראה כי לכד התכוון הרמב״ם בדברו ״צורת האדם לחלוק״ (מוה״נ ח״ג‪ ,‬ה ו־ז‪).‬‬ ‫אד בטכסט שלפנינו נשמע צליל נוסף‪ .‬ואמנם בליקוטים של מקור החיים (מאמר‬ ‫ד פיסקא ה)‪ .‬״ואם אינו נמנע שיהיה המורכב פשוט לא יהיה נמנע שיהיה הפשוט‬ ‫(מורכב) מאחר שהמורכב יהיה פשוט למה שהוא שפל ממנו והפשוט אפשר שיהיה‬ ‫מורכב למה שהוא למעלה ממנו‪:‬״ (דף מ‪ ,‬א— ב)‪.‬‬ ‫]‪[147‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ולט ם ירא ט‬ ‫[ ‪]29‬‬ ‫הדבר הנמה ממנו כן לא נוכל לצייר מהוה השכל הנבדל לפשיטותו בערך אל‬ ‫השכל הפרטי אשר בנו ‪ . 89‬שלא יעלם ממנו השגתו !‬ ‫ואם יאמר אומר ‪ :‬הרי השכל הנבדל פשיטוחיו מוחלט אין הרכבה בו כלל‬ ‫ואתה שמת אותו פשוט בד‪,‬קש לדבר אחר לא בעצמו‪ ,‬אז נשיב אומד ובאמו‬ ‫כי באמת כן הוא כי השכל הנבדל אינו פשוט פשיטות מודזלפ אבל הוא מורכב‬ ‫הרכבה שכלית כאשר נעריכהו אל הרצון הקדום השופע מעצם הש״י אשר מאורו‬ ‫מתעצם השכל והיה מה שהוא ‪ 40‬וההרכבה השכלית אשר לשכל הנבדל תיא‬ ‫אשר בארה החכם אבוגצר בספרו הנקרא ״התחלות הנמצאות״ והבינהו משם‪.‬‬ ‫‪ 39‬רמז למוה״ב‪ ,‬פתיחה (דף ‪ 50‬ב)‪.‬‬ ‫‪ 40‬הפיסקא מזכירה את אבן גבירול ד‪,‬ן באוצר המילים והן ברעיון‪ .‬אנו קרואיט ׳!מעל‬ ‫בליקוטים של מקור חיים (מאמו ב פיסקא כו) ״ומאחר שהיתה האהדות הראשונה‬ ‫אחדות לעצמה היונה פועלת לאחדות היא למטה ממנה ומאתר שוד תת זו האחדות‬ ‫מחודשת לאחדות הראשונה האמיתית והיתד‪ .‬אותה האחדות איז התתלה לה ולא‬ ‫תכלה ולא שנוי בה ולא הלוף התחייב שתהיה האחדות המתרש־מת לד כלרמר‬ ‫המחודשת בעלת התחלה ותכלה והתחייב שישיגה השבר והחלוף ת ל כן אינה דרמה‬ ‫לאחדות השלמה על האמתה וקרה לה הובוי והחלוף והשינוי והתחייב שתהיה‬ ‫נחלקת בעלת מדרגות מזזולפות‪ ,‬וכל מד שתהיה האחדות קרובד אל האחדות‬ ‫הראשונה על האמתה יהיה היסוד המצויר בה חזק התאחדות ויותו פשיטות‪,‬‬ ‫ובהפך כל מה שתהיה רחוקה מהאחדות הראשונה תהיה חזקת הו בר יורנר הו כנ ה‬ ‫ועל כן היתה האחדות המקיימת ליסוד השכל אחת ופשוטה זולתי מתהלקח ולא‬ ‫מתרבה ואע״פ שהיא מתהלקת במקרה והיתד‪ .‬זו האהדוה יותר פשיטות והתאחדות‬ ‫משאר האוזדיות המקיימות לשאר העצמים מפני היותד‪ ,‬בפאת עליונות האחדות‬ ‫הראשונה פועלת אותה״‪( .‬דף ח‪ ,‬א— ב) וכן ש ‪ ,0‬פיסקא כ‪ :‬״ואי אפשר שתעמוד‬ ‫על סוד הרצון אלא אחד שתדע כללות היסוד והצורה כי הוצת הוא הפועל ליסוד‬ ‫והצורה והמגיע אותם ומעלת המאמר בוצון מהמזומר ביסוד והצוות מעלה המאמר‬ ‫בשכל מהמאמר בנפש ומעלת המאמר בשכל מהמאמר בנפש מעלו! המאמר ביהוד‬ ‫והצורה מהמאמר בשכל‪:‬״ (דף ז‪ ,‬א)‪ .‬הפיסקאות שציטטנו מוכיחות כי אל קוסטנ־‬ ‫טיני שאב את דבויו מאבן גביוול‪ .‬עם זאת הוא מצטט דווקא את אל־פרבי‪.‬‬ ‫ונכון הוא גם שבהתחלות הנמצאים נמצא רעיון דומה של החלוקה השכלית של‬ ‫השכלים‪ :‬חלוקה לשנים‪( ,‬ע׳ ‪ ) 9—8‬כשם שגורס אבן גביוול‪ ,‬ואילו אבזסמא והרמב״ם‬ ‫מבחינים במחשבה שלושה דברים המתווים את עצם השכלים‪ :‬שכל משכיל מ שכל‬ ‫(ראה מות״ג ח״א סח)‪ .‬ברור שהחלוקה לשניים‪ ,‬המקובלת על אבו גניוו ל ואל־‬ ‫פרבי‪ ,‬יש לה משמעות פילוסופית שונה אצל שני הפילוסופים‪ ,‬אך אין לשכוח ני‬ ‫פיסקא זאת היא למעשה מבוא לפירוש האלגורי ׳שלי ״חשמל"‪ .‬פיסקא זו שיל אל‪-‬‬ ‫פרבי ציטט כס‪-‬פי במשכיות כסף (ע׳ ‪ .) 91‬גם כאן כדי להוכיח את הזזלרקד‪,‬‬ ‫השכלית של המלאכים‪ .‬גם משה נרבוני משתמש בועיוז דומה בפרשו את המשפט‬ ‫של הרמב״ם (מוה״נ ה״ג ז)‪ :‬״וממה שצריך שתתעורר עליו חלקו דמות אדם שעל‬ ‫הכסא ׳והעליון שבו כעין חשמל והתחתון כמראה אעז‪ ,‬ח»ת מלח חשמל בארו‬ ‫שהיא מורכבת משני ענינים הש מל פלרמר המתירות המורה עליו ח״ש וחהפסק‬ ‫]‪[ 148‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[30‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ד‪ .‬ים ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫עומדים ממעל לו‪ .‬חוזר אל הכסא‪ .‬ואפשר שחוזר אל היושב‪ .‬ויהיה עומדים‬ ‫ממעל לו כמי ועליו מטה מנשה‪ .41‬או אפשר שרצה באמרו שרפים רמז אל‬ ‫המלאכים אשר הם החת הכסא; והם הרוחות והצורות הנשואות בחום הגלגלים‬ ‫המורה עליו מ״ל‪ ,‬הבונה התחבר שני עניגים חלוקים בבחינת שני צדדים עליון‬ ‫ותחתון ע״ד הדמוי״‪ .‬על כד אומו גרבוני‪:‬‬ ‫״אמרו המתחכמים בזד■ הספר שרצה בעליון ותחתון הנה עלה ועלול ואני אומר כי‬ ‫הוא כבר באר זה בשאמר שהעליון שבו כעין חשמל והתחתון כמראה אש אחר כן‬ ‫באר שהחשמל מצד הוראתו המיוחדת ר״ל אף מצד שמורה על העליון ביחוד הוא‬ ‫מלה מורכבת תורה על התחברות שני ענינים בבחינת שני צדדין עליון ותחתון‬ ‫הנה אחר שיחד מלת חשמל על העליון ואם הוא נאמר על כל דמות האדם‬ ‫בכללו אמר שהחשמל בעצמה יורה על היות בו בעצמה עליון ותחתון והוא אחד‬ ‫בנושא שנים בבחינה ובמאמר מהו עליון ובבחינה מה הוא תחתון ר״ל החשמל‬ ‫בעצמו והרצון בו בי העליון שבדמות אדם עליון וזה בבחינה שהוא עלה למה‬ ‫שלמטה ממנו ותחתון בבחינה שהוא נברא עלול מן העלה הראשונה שהוא רוכב‬ ‫לו מן המרכבה ואי אפשר לי מבלתי שאגלה אליך סודו ואומר כי כל אחד מן‬ ‫הנבדלים בו הרבבה מה והעליון שבהם ימצאו בו שני ענינים בבחינת הצד האחד‬ ‫יאמר חש ובבחינת הצד האחר יאמר עליו בכלל עליון ותחתון עד שימצאו בו שני‬ ‫ענינים חלוקים וזה כי תשכל הראשון אשר הוא כבוד מלכותו ישכיל עצמו ומצד‬ ‫צרופו אל העלה הראשונה ישכיל עלתו ואיך שיהיה הצרוף נכנם בו ולכן לא‬ ‫יהיה בו השכל והמשכיל והמושכל אחד בשווי עם העלה הראשונה והשכלת הצורה‬ ‫הראשונה במדרגת הצורה והשכלת עצמה במדרגת ההיולי כי לא ימצא עצמו‬ ‫מחויב אלא מצד זולתו הנה בו בעצמו שני ענינים חלוקים ר״ל בחשמל עצמו‬ ‫עליון ותחתון■ על צד הדמוי״‪( .‬דף מה‪ ,‬ב— מט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫‪ 41‬במשפט קצר זה רמז אל קוסטנטיני לפירוש שמבקר בחריפות שמואל אבן תיבון‬ ‫במאמר יקוו המים אף שהוא יודע כי לא רק ן׳ עזרא אלא גם התרגום ־מפרש כך‪,‬‬ ‫וכי גם הרד״ק ורש״י הלכו בדרך זאת‪ .‬״והדבר השני שרציתי לדבר בו הוא מה‬ ‫שפירשתיו באמרו שרפים עומדים ממעל לו ממעל לכסא וזה הפי׳ לא הייתי בעיני‬ ‫כמחדשו אע״פ שאיני זוכר ממי קבלתיו ולא אם קבלתיו מאדם אך היותי הושב‬ ‫שכל יודע פירוש כן יבונהו ושכן למדני בו מורי וכן הבינותי בו כל זמן שעברתי‬ ‫עליו או זכרתיו עד ששמתי לב אל השיר שעשה ר׳ יהודה הלוי לקדושת יוצר‬ ‫התחיל בו‪ :‬יה בפי קדושים קדוש יאמר לו ובפי שרפים עומדים ממעל לו וראיתי‬ ‫שהבין כינוי לו שב אל השי׳׳ת ואז בקשתי בו דברי המפרשים ומצאתי שהחכם ר׳‬ ‫משה בן גקטילא ז״ל בפי׳ שיש לו בלשון ערבי לספר ישעיהו שפירש בו ממעל‬ ‫לו לכסא ואמר אתר בז ואפשר שהוא כעגין וכל צבא השמים עומדים עליו עד‬ ‫שיהיה כנוי לו שב אל השם ית׳ והחכם ר׳ אברהם בז עזרא ז״ל נמשך אחר זה‬ ‫הפי׳ השני בפירושו לספר ההוא ושם כנוי לו שב אל השם ית׳ ובאמת יש לתמוה‬ ‫עליו איך נפל בזה ואשר הביאו אליו היה מעוט השגתו בסודות דברי נביאים‬ ‫והמדברים ברוח הקודש ובכוונתם ובמשליהם ובחידותם או רוב טרדותיו לא מעוט‬ ‫חכמתו כ מו‪ ...‬״ (ע׳ ‪ .)44‬אבן תיבון מסביר באריכות את רעיונותיו בעניין זה‬ ‫בשתי פיסקאות נוספות‪ ,‬ר׳ מאמר יקוו המים ע׳ ‪ 57—56‬וע׳ ‪.29‬‬ ‫]‪[ 149‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט סי ר א ט‬ ‫]‪[31‬‬ ‫אשר הם שרפים באמת ‪ 42‬ועליו אמר הכתו׳ עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש‬ ‫לוהט‪ .43‬רמז באמת רוחות אל נפשות הגלגלים הנקראים מלאכים רוחניים‪.‬‬ ‫ובאמרו משרתיו אש לוהט רמז אל הרוחות הנשואות בחום הגלגל הנקר׳ נהר‬ ‫דינור הנמשך מהכסא אל עולם היסודות ; ואלו הם המלאכים אשר אין תכלית‬ ‫למספרם ועליהם נאמ׳ אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קודמניה יקומון‪.44‬‬ ‫אבל השכלים הנבדלים מחומר והם חשוקי נפשות הגלגלים הנק׳ אצל החכמים‬ ‫כרובים מספרם כמספר הגלגלים ועליהם רמז דוד בפסוק ברכו יי מלאכיו ‪.>5‬‬ ‫הנה כבר נתבאר לך כי שם שרפים שם כולל נאמר»‪.4‬‬ ‫— על השכלים הנבדלים מחומר על דרך ההשאלה ואלו הם הנקראים מלאכים‬ ‫בעצם ונק׳ שרפים על דרך ההשאלה והדמיון כאשר אמרנו‪.‬‬ ‫— ויאמר על נפשות הגלגלים בהיותן כה לגשם מאיד וקל בתנועתו כאש‬ ‫‪ 42‬הסגר זה הוא מלאכותי ואל קוסטנטיני הגיאו כאן רק כדי לפתח עד סוף את בל‬ ‫האפשרויות של פירוש המלה ״שרף״‪ .‬הוא אף אנוס לשנות את המשמעות של‬ ‫תאור המקום ״ממעל לו״‪ ,‬שבן ה״רוהות והצורות״ נמצאים מתחת לו‪.‬‬ ‫‪ 43‬תהילים קד ד‪.‬‬ ‫‪ 44‬את ביתת המלאכים הנידונה תיאר הרמב״ם נמוה״נ ח״ג ז‪ .‬וראה גם אלבלג ע׳ ‪47‬‬ ‫ו־‪ . 50‬יש לזכור בי לדעת שמואל אבן תיבון המלאכים שבתהילים שהם רוחות‬ ‫ואש (תהילים ק ד) הינם תופעות מטאורולוגיות‪ :‬״ולדברי דוד העבים והרוח‬ ‫ומלאכי הרוחות ומשרתי האש הלוהט שהנראה לי שכוונתו במלאכיו ווהות היתה‬ ‫אל הרעם שידוע ממנו שהוא קול אד עשני נאצר בבטן העב אחרי שובו רוח‬ ‫מצטער בו ובוקעו לצאת ממנו קול תסעד ההיא והבקע ההיא הוא קול הרעם‬ ‫ובמשרתי האש הלוהט אל הברק שידוע ממנו ג״ב שהוא האד ההיא העשני‬ ‫בהתלהבו בצאתו מן הבקע הצר ההיא שנעשה בעב ושיוצא ממנו לכה התנועה‬ ‫החזקה שמתנועע בעת היציאה במו שהתבאר בס׳ אותות השמים ובפירושיו״‬ ‫(ע׳ ‪ )16—15‬והשווה תרגומו של שמואל אבן תיבון לאותו ספר ״אותות השמים״‬ ‫של ארי‪0‬טו (‪.)Paris, Bibl. nat. heb 930‬‬ ‫‪ 45‬תהילים קג ב! ר׳ מוה״נ ח״ב ד רה‪ .‬לגבי ארבעה הפסוקים האחרונים של תהילים‬ ‫קג כותב שמואל אבן תיבון‪ :‬״כי לא שם דוד ע״ה הד׳ פסוקים הנזכרים בסוף‬ ‫מזמור ק״ג רק לרמוז בהם שהם הדיעות הנפרדות הם שקראם ישעיה ע״ה שרפים״‬ ‫(ע׳ ‪ .) 10‬ועל כך השווה גם ‪ Recherches‬ע׳ ‪ 20—18‬וההערות‪.‬‬ ‫‪ 46‬כאן מרחיב אל קוסטנטיני את השם ״שרפים״ לכל שלוש כיתות המלאכים‪ ,‬והופכו‬ ‫למלה נרדפת ל״מלאך״‪ .‬אלבלג מבחין אותן הבחנות בשינוי קל באוצר המילים‪:‬‬ ‫ויש לתורה דעת שלישי משותף לשתי הדעות והוא כי המלאכים שלש כתות‪:‬‬ ‫הראשונה צורות נבדלות הקרואות אצל בעלי הנסתר מים עליונים וקראם דוד‬ ‫המים אשר מעל השמים‪ ,‬והשנית נפשות הגלגלים כדעת אבוחמד‪ ,‬והכת הזאת‬ ‫קרואה אצלם רוח להיות הרוח שם נרדף לנפש כאמרו והרוח תשוב אל האלוקים‬ ‫אשר נתנה‪ ,‬והשלישית הכוחות הנשואות בחום הגלגלי כדעת הקדמונים‪ ,‬והכת‬ ‫הזאת קרואה אצלם אש על שם הנושא‪ .‬ועל שתי האחרונות האלו אמר דוד עושה‬ ‫מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט״(ע׳ ‪.)81‬‬ ‫]‪[150‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫[‪]32‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל הי ט ל ח נ ו ך א ל־ ק ו ג ס ט נ ט י ג י‬ ‫ולזה הדמיון ג״כ להיותם מאירים אמ׳ דניאל כורסייה שביבין דינור וגלגלוהי‬ ‫נור דליק ‪ . 47‬באמרו שביבין דינור רמז לקלות תנועתם ולהיותם מאירים וגלגלוהי‬ ‫נור דליק‪.‬‬ ‫— ונאט ‪ ,‬ג״כ על הצורות והרוחות הנשואות בחום הגלגל הנקר׳ נהר דינור‬ ‫הנמשך מהכסא‪ .‬על אלו המלאכים רמזו רז״ל בחגיגה וזה לשונם אפן׳ ■ליה‬ ‫שמואל לחייא בר רב בר אורין תא אימא לד מילתא מעליתא דהוה אמ׳ אבוד‬ ‫כל יומא ויומא מיברו מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה שנ׳ חדשים‬ ‫לבקרים ‪8‬״‪.‬‬ ‫ממעל לו‪ .‬אפשר שחוזר אל הכסא וירמוז בו מלאכים הרוחניים כמו שביארתי‬ ‫ואמ׳ ממעל לו ולא אמר עומדים עליו לדמיון נפלא ואני ארחיב לר המשכיות ‪:‬‬ ‫דע כי קימת העצם הגשמי בעצם הרוחני כקימת הגוף בנפש כי כאשר הנפש‬ ‫מקום רוחני לגוף דבקה בו ומקפת אותו מכל צדדיו מבלתי שימששהו והיא‬ ‫נבדלת בעצמה‪ ,‬כן העצם ה ת חני והוא הנבדל מקום לעצם הגשמי מקיף בו מכל‬ ‫צדדיו ונבדל ממנו ‪ 49‬ויהיה א״כ שרפים עומדים ממעל לו ביאור לשוליו מלאים‬ ‫את ההיכל כאלו אמ׳ כי שולי היושב אשר הוא מקום רוחני להיכל והם מלאים‬ ‫ממנו הם השרפים העומדים ממעל'לכסא מקיפים בו ונבדלים ממנו‪.‬‬ ‫שש כנפים‪ .‬שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים‬ ‫יעופף‪ .‬כאשר הכנפים הם סבת העופפות‪ ,‬פעם יתקרב בהן העוף ופעם יתרחק כן‬ ‫השכל הנבדל בעצמו‪ ,‬פעם יציץ עלינו אורו ופעם יעלם ממנו משתי סבות ‪: 50‬‬ ‫— האחת מעלת השכל בעצמו‬ ‫— והשנית מעוט ערכנו בהצטרף אליו‪.‬‬ ‫ובשתי אלו הסבות יעלם ממנו ‪.51‬‬ ‫‪ 48‬חגיגה דף יד ע״א‪ ,‬שם מובא איכה ג‪ ,‬בג‪.‬‬ ‫‪ 47‬דניאל ז ט‪.‬‬ ‫‪ 49‬כאן אפשר להכיר מובאה משל אבן גבירול‪ .‬הטכסטים כד‪ .‬קרובים‪ ,‬הן במבנה‬ ‫והן באוצר המילים‪ ,‬שלא יתכן כי המדובר בדמיון מקרי; אל קוסטנטיני העתיק‬ ‫בקפדנות את הפיסהא מן הליקוטים למקור חיים שעשר‪ .‬פלקירא‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬פיסקא‬ ‫כט‪ :‬״וצריך שתקיש קימת העצם הגשמי הכללי בעצם הרוחני כללי כקימת הגוף‬ ‫בנפש וכמו שהנפש מקפת בגוף ונושאה אותו כמו כן עצם הרוחני (הכללי)‬ ‫מקיף בגוף העולם הכללי ונושא אותו וכמו שהנפש מפורקת בעצמה מהגוף‬ ‫והיא דבקה בו מבלתי שתמשש אותו במו כן העצם הרוחני מפורק נעצמו מגוף‬ ‫העולם והוא מדובק בו מבלתי שימשש אותו‪:‬״(דף ט ב)‪.‬‬ ‫‪ 51‬השווה מוה״ג ח״א מג‪.‬‬ ‫‪ 50‬השווה מוה״ג ח״א מט‪.‬‬ ‫] ‪[151‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט פי ר א ט‬ ‫]‪[33‬‬ ‫ופניו‪ .‬הנה כמו עצמו ודומה לו בלשון המקרא אם לא על פניד ר״ל בעצמך‬ ‫ובמציאותך‪.52‬‬ ‫ורגליו‪ .‬הם נפשות הגלגלים העלולות מהשכל הנבדל ואלו הנפשות הם נעלמות‬ ‫ממנו משתי סבות אשר זכרנו וכבר ביאר הכתר מעוט ערכנו בערך אל המלאכים‬ ‫כאשר אמ ׳ הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי חומר אשר‬ ‫בעפר יסודם‪ .‬כי עבדיו אינם ממין האדם כלל שהרי אט׳ כן אף שוכני בתי חומר‪,‬‬ ‫אבל ירמוז בעבדיו אל השכלים הנבדלים וירמוז במלאכיו אל נפשות הגלגלים«»‪.‬‬ ‫ורמז באמת ובשתים יעופף כי משתי הסבות האלה לא תחשוב שיעלם ממנו‬ ‫העלם גמור כי פעם יברק לנו הברק עד אשר נחשבהו מם בסבת השכל הפרטי‬ ‫הדבק בנו ופעם יעלם ממנו מפני היות בעפר יסודנו והבן זה*■‪.5‬‬ ‫זאת היא כונת הרב המורה בענין הכנפים ואין זד‪ .‬כונתו בכנפים אשר השיג‬ ‫יחזקאל‪ .‬ואני אמ׳ כי כאשר יש הבדל גדול בין השגת ישעיה ובין השגת יחזקאל‬ ‫כאשר זכרתי כן יש הבדל גדול ביניהם בהשגת הכנפים ויש לרז״ל בזה רמז‬ ‫נפלא במסכ׳ חגיגה אמ ׳ ‪:‬‬ ‫כתו׳ אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד וכתר אחר הוא אומ ׳ וארבע‬ ‫כנפים לאחת להן‪ .‬לא קשיא‪ :‬כאן בזמן שבית המקדש קים‪ ,‬כאן בזמן שאין‬ ‫בית קים‪ .‬כביכול נתמעטו כנפי החיות הי מיניהו אימעוט א׳ר׳ חננאל אותן‬ ‫שאומרות שירה כתי׳ הכא בשתים יעופף וכתי׳ הכא וקרא זה אל זה ואמר וכתי׳‬ ‫התם התעיף עיניד בו‪ .‬ורבנן אמרו אותן שמכסות רגליהן שנ׳ ורגליהן רגל‬ ‫ישרה ‪ .56‬הנה נתבאר לאשר נתן לו האלהים עינים לראות כי השגת ישעיה בכנפים‬ ‫יותר שלמה והסבה בזאת היות בית המקדש קיים והשגת יחזקאל בלתי‬ ‫שלימה בסבת היותו בתוך הגולה בזמן שאין בית המקדש קים‪ .‬ומאשר‬ ‫הקשה התלמוד מהתחלפות המנץ אשר בין שתי ההשגות כי ישעיה השיג שש‬ ‫כנפים ויחזקאל השיג ארבעה נראה כי הנושא שתי אלו ההשגות אחד בעצמו‬ ‫שאם היו שתי ההשגות בשתי נושאים לא היה מקשה מהתחלפות המנץ כי‬ ‫אין סתירה בהתחלפות המנץ כשהוא בשתי נושאים‪ .‬ומאשר השיב התלמוד‬ ‫להתיר הקושיא בהתחלפות הזמנים באמרו כן בזמן שבית המקדש קים כן‬ ‫‪ 52‬מור‪,‬״נ ח״א לז ו־מג‪.‬‬ ‫‪ 53‬איוב ד יח—יט; השווה מוה״נ ה״ג יג‪ .‬אל קוסטנטיני משנה מעט את פירושו של‬ ‫הרמב״ם‪ :‬ה״מלאבים״ שבאיוב אינם הגלגלים אלא נפשות הגלגלים‪ ,‬ו״המשדתים״‬ ‫מציינים סוג אחר של נמצאים‪ :‬שכלים הנבדלים‪ .‬גם לדעת אבן עזרא בפירושו‬ ‫לפסוק זה המלאכים והמשרתים הינם יצורים נבדלים מן החומר‪.‬‬ ‫‪ 55‬חגיגה דף יג ע״ב‪.‬‬ ‫‪ 54‬השווה מוה״נ הקדמה לח״א‪.‬‬ ‫]‪[152‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[34‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה י ם ל חנון ־ א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫בזמן שלא בית המקדש קיפ ולא השיב בהתחלפות הנושאים נראה כי הנושא‬ ‫לשתי אלו ההשגות אחד וזה מבואר‪.‬‬ ‫ואם תבין דעת הרמב״ם ז״ל תדע כי לפי דעתו שם הנושאים מתחלפים וזה‬ ‫הפך כונת התלמוד‪.56‬‬ ‫אמנם שאלת הי מיניהו אימעוט היא חקירה לידע הנושא המונח לשתי אלו‬ ‫ההשגות וא״א מבלתי שאקדים לך הקדמה תהיה כנר דלוק להאיר מחשכי המשל‬ ‫למצוא מרגלית הנמשל תטמון בזה המאמר הנפלא ‪:‬‬ ‫דע כי החיות שם כולל ותם השכלים הנפרדים מחומר‬ ‫ויאמר על נפשות הגלגלים‬ ‫ועל הגלגלים‪.57‬‬ ‫‪ 56‬כך הבינו המפרשים את דברי הרמב״ם‪ .‬למשל במאמר יקוו המיט‪ :‬״ואע״פ שהנביא‬ ‫האחר במראתו אשר ראה בענין הזה ר״ל יחזקאל ע״ד‪ .‬זכר לחיות אשר ראה והם‬ ‫גופות בלא הפק ארבע כנפים לא זכר בהם עופפות אך זכר המצאם להם מפני‬ ‫שהכנפים הם כלי תנועה ממהרת לאשר נמצאו לו מבעלי חיים לרמוז בזה שיש‬ ‫לחיות ר״ל לגופות אשר המשילם לחיות תנועה ממהרת; ואמר החכם האמתי כי זכר‬ ‫להם מן הכלים ההם ר״ל מד הכנפים כמספר סבות התנועה אשד השיגה לחיות‬ ‫כאשר תמצאהו בפ׳ מ׳׳ט מן החלק הראשון״‪( .‬ע׳ ‪)30‬‬ ‫לוי בן אברהם מפרש פירוש ארוך את אותן הפיסקאוח של הרמב״ם‪' .‬׳׳וכתב הרם‬ ‫בפר׳ מג׳ מן הראשון במלת כנף וכל כנף שבא במלאכים עניינו הסתר וזכר‬ ‫בסוף פר׳ מ״ט אחר שזכר החיות ודע עוד כי הכנפים הם סבות תהתעופפות ולא‬ ‫יהיו הכנפים אשר יראו על מספד תנועות המתנועע ואין זה כונת הפרק ע״כ לשונו‪.‬‬ ‫אט׳ ודע עוד לפי שרצה לדבר בענין אחר וכן אמ׳ ואין זה כונת הפרק לפי שהחל‬ ‫במלאכים ודבר בם וחתם דבריו בחיות ויראה לו משמושי לשון כנף ומאפני‬ ‫התלוקה כי כנף יאמר על קצות הדבר כנפי בגדיהם מכנף הארץ ויאמר על הקפת‬ ‫הדבר וממשלתו ופרשת כנפיך דומה לאט׳ כנפים סוככים בכנפיהם ומזד‪ .‬יאמר‬ ‫בשם על צד ההצטרפות לחסות תחת כנפיו כי הוא ית׳ מקיף ומחופץ ומושל‬ ‫בכל ומשגיח ומגין על אוהביו הוא שאמר באברתו יסר לך ותחת כנפיו תחסה‬ ‫אחסה תחת כנפיך סלה ולפי שהוא מוווייב ולתכלית הכח הוא מתמיד בכל מקום‬ ‫והוא המצוה הראשון והמצוה הבל לא נזכר בו עופפות כלל ובשרפים נזכר בגפים‬ ‫להסתר ועופפות להיות שלוחי השם גבורי כח עושי דברו ובחיות לא נזכר עופפות‬ ‫כי הם מקיפים בגופים השפלים ומתנועעים בסבוב מבלי שיצאו ממקומם אך‬ ‫נזכר בהם ארבע כנפים לרמוז על ד׳ סבות תנועתם ולפי זה רמז הנה בכנפים‬ ‫על הסבות לבד ואין בכנפי החיות רמז להסתר כלל״(כה״י הנ״ל‪ ,‬דף ‪97‬א)‪.‬‬ ‫‪ 57‬הודות להבחנה הגיונית זו ימנה אל קוסטנטיני את כל הפירושים השונים שאפשר‬ ‫לפרש את ״החיות״ בהנחה ש״החיות״ של ישעיהו לא תמיד זהות לאלה של‬ ‫יחזקאל‪ .‬האלגוריות השונות חופפות ונכונות במידה שווה‪:‬‬ ‫— החיות הן השכלים הנבדלים‪ ,‬דעה המיוחסת לרבנו חננאל‪.‬‬ ‫— החיות הן נפשות הגלגלים לדעת מרבית הרבנים‪.‬‬ ‫— החיות הן הגלגלים לדעת הרמב״ם‪.‬‬ ‫]‪[153‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ול ט סי ר אט‬ ‫]‪[35‬‬ ‫והכנפים על התנועה הכדורי ח כא׳ער הכנפים ‪ 0‬ב ת העופפות ומאשר יש לזאת‬ ‫התנועה הנכבדת ר"ל תנועח הגלגלים ארבע סבות כאשר הוא מבואר לבעלי‬ ‫העיון השכלי ‪:‬‬ ‫הסבה החומרית כדורתו‬ ‫והצורית נפשו‬ ‫והפועלת ציורו‬ ‫והתכליתית מושכלו והוא השכל הנבדל מחומר וכל אחד מאלו ארבע סבות‬ ‫נקראו כנפים ‪ 38‬שואל התלמוד אי זו מאלו הבנפים היתה השגת שני אלו הנביאים‬ ‫כי ישעיה השיג בזמן שבית המקדש קיים השגה שלמד‪ .‬ויחזקאל השיג השגה‬ ‫בלתי שלמה‪.‬‬ ‫ובתשובת שאלת הי מיניהו אימעוט היו חולקים רב חננאל משמיה ד רג‬ ‫ורבנן כי לדעת רב המקום המונח לשחי אלו דהמגות היו השרפים והם החיות‬ ‫האומרות שירה‪ .‬ולזה הביא ראיה מלשון יעופף ומלשון התעיף עיניך בו‪ 59‬כי‬ ‫כאשר כל מעופף פעם יתקרב ופעס ירחיק כן ערך ה שגת הנביאים אל המכלים‬ ‫הנבדלים מחומר כי פעם יברק להם הברק ויצץ עליתם אור השכל הנבדל עד‬ ‫אשר יחשיבוהו יום ופעם יתרחק ויעלם להם דה׳שגה‪ .80‬ועל ערך זאת ההשגה‬ ‫הנפלא ר״ל השגת הנביאים לשכל הנבדל רמז יחזקאל באמרו והחיות רצוא‬ ‫ושוב כמראה הבזק‪ .‬כי בזק הוא ברק וכ׳ תי׳ כמראה הבזק כחזו ברקא‪ .®1‬ואין‬ ‫‪58‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫השווה מוה״נ ח״א סט‪ ,‬וח״ב י‪ :‬״רנן אפשר שיתיה הסדור ׳שיהיו הכדורים ארבע‪,‬‬ ‫והיסודות המתנועעוח מאתם ארבע‪ ,‬והכזזוח הבאים תהלד מאחם במציאות בגלל‬ ‫ארבע נחות‪ ,‬במו שבארנו (פרק ע״ב מחלק א) ובן סבות נל תנועה גלגלית ארבע‬ ‫סבות‪ ,‬והם צורות הגלגל‪ ,‬ר״ל נדוריותו ונפשו‪ ,‬ומבלי אשר בו יצייר כמו‬ ‫שבארנו (פרק ד׳ מזד‪ ,‬החלק) והשכל הנבדל‪ ,‬אשר הוא תשרקו‪ ,‬והבן זה מאד״‬ ‫(דף כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫לוי בן אברהם (כה״י הנ״ל דף ‪ ) 9&-95‬דן בבעיה זו ו מכיר ‪ m‬ההבדלים בין‬ ‫אבן סינא ואבן רושד‪.‬‬ ‫משלי כג‪,‬ה כנזכר בחגיגה דף יג ע׳׳ב‪.‬‬ ‫השזור‪ .‬מור‪,‬״נ ח״ב ית‪ ,‬והמשפט שכנר הזכרנו בדו״א מ״ג‪■ :‬״וכן כל כנו ■שבא‬ ‫במלאכים ענינו הסחר‪,‬״ (דף סב‪ ,‬ב)‪ .‬כך גם לגבי שש הכבפים ׳של הכרובים‪:‬‬ ‫בשתיים יכסה פניו — הייבו את סיבת קיומו בשתיים ינפה רגליו — היצוריט אעזר‬ ‫המלאך עצמו הוא סיבתם! ובשתיים יעופף‪ .‬כל דברי חנוך לגבי ‪ .‬תכנפים של‬ ‫השכלים הנבדלים מתייחסים לכנפיים האחלונים‪ ,‬בדירת האזזריט מוסברים מכבר‪.‬‬ ‫השווה העיד ‪ 51‬והמבוא‪.‬‬ ‫השווה מוה״נ זז״ג ב‪ ,‬״ובזק שם הברק״ (דף ג‪ ,‬ב)• אך הומנ׳׳ם דיבר על שיוויון‬ ‫המובנים בקשר לתנועה החיות‪ .‬השווה פרק ב הערה ‪ ,50‬שגם בד‪ .‬משתמש אל‬ ‫קוסטנטיני בדברים אלה של הרמב״ם‪ .‬יש לזכור ני לפי אריסטו הברק והרעם ה‪0‬‬ ‫]‪[154‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫[‪]36‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל הי ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫הפו ש בין רצוא ושוב ובין יעופף ובין וארא כעין חשמל‪ .‬ואם תבין נ מ ל ת חשמל‬ ‫פעמים חשות ופעמים ממללות תדע כי כל אלו המשלים נאמרו על במשל אחד‬ ‫בעצמו והוא ערך השגת הנביאים אל השכל הנבדל‪.‬‬ ‫ולדעת ו בנן הענין המונח לשתי אלו ההשגות המתואר בכנפים הם נפ שות‬ ‫הגלגלים כי ו ג לי החיות בזה המשל הנשוא בזה המאמר הם הגלגלים והכנפים‬ ‫המכסות אותם הם נפ שות הגלגלים כי הדברים הרוחניים מקיפים ב דבוי ם הגש ‬ ‫מיים כאשר המקום מקיף בבעל המקום והצורה היא מקום לחמר ואין החמר‬ ‫מקום הצורה‪ .»2‬ודי בזה הערה למשכיל‪.‬‬ ‫וקרא זה אל זה ואמר ק׳ק׳ק׳ יי צבאות מלא כל הארץ כבודו‪ .‬אשכילך ואורך‬ ‫בדרך זו תלד ‪ 63‬ב ענין זאת הקריאה מה היא‪ ,‬ואקדים לך הקדמה ‪.»4‬‬ ‫אותה תופעה (הברק קודם לרעם) הנוצרת על ידי התהרצות אדים יבשים דרך‬ ‫האדים הלחים שבענגים‪.‬‬ ‫‪ 62‬הסבר זה‪ ,‬אשר לפיו החיות הן נפשות הגלגלים‪ ,‬מתאים במיוחד לרעיונותיו של‬ ‫‪ 63‬תהילים לב ח‪.‬‬ ‫אל־קוסטאגטיני‪ ,‬ואולי הוא מקורי‪.‬‬ ‫‪ 64‬ראה ‪ Juda b. Nissim‬ע׳ ‪ . 101—86‬פירושו של אל־קוסטנטיני הינו הצומת של שני‬ ‫זומים‪ :‬הראשון מחלק את היקום לשלושה עולמות הירארביים‪ .‬השני מראה את‬ ‫תשוקתם של העולמות הנמוכים לאל המושלם‪ .‬המקור הניאואפלטוני‪ ,‬שממנו‬ ‫שאב אל קוסטנטיני הינו מקור חייט‪ ,‬דדך ליקוטי אבן פלקירא‪( :‬מ׳׳ה‪ ,‬קטע ‪)47‬‬ ‫״והראיה כי תנועת כל מתנועע היא לאחד וכעבור האחד כי כל מתנועע אמנם‬ ‫יתנועע לקבול הצורה ואין הצורה זולתי רשום האחד והאחד הוא הטוב ואם כן‬ ‫תנועת כל דבר אמנם הוא בעבור הטוב שהוא האחד״ (דף לא‪ ,‬א)‪ .‬פיסקא זאת‬ ‫מצטט אבן פלקירא במורד‪ .‬המורה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרעיונות שמפתח כאן אל קוסטנטיני‪,‬‬ ‫ואשר מן הצליל שלהם ניכר כי נלקחו מאבן גבירול‪ ,‬כבר נמצאו בפירושים‬ ‫המסורתיים של הקדושה‪ .‬ודבר זה מסביר את ההארמוניה שבפיסקא שלפנינו‬ ‫המהווה יחידה בניגוד למיבנים מלאכותיים אחרים‪ .‬לוי בן אברהם מסכם שלושה‬ ‫פירושים נבדלים בלוית חן‪:‬‬ ‫״וקרא זה אל זה ואמר העולה מן ״השרפים ישכיל לעלוליו כמה שמקבל משפעו‬ ‫קדושת האל ואט׳ הקדוש תאחד שהוא העלה אל הקדוש המסובב מאתו שהצור‬ ‫ברוד הוא מקודש ונבדל מכל חלקי המציאות מכל אחד לפי מעלתו ואעפ׳ בן‬ ‫‪ .‬מלא כל הארץ כבודו שלא ימנע גודל מעלתו ורוממותו שלא ישגיח ב א ת והארץ‬ ‫תעיר על שלימותו גם אם שפע העליונים וכחם יראה באמצע שהוא המרכז ומשם‬ ‫יפרד לכל סביביו כי הגה בארץ יתהוו כל ההויות לא שיהא בשם גוף ממלא‬ ‫מקום‪ .‬בי כבודו יאמר על דבר רוחני כמו שכינתו ואורו ושפעו וגדלו אבל אט׳‬ ‫את השמים ואת הארץ אני מלא כי הוא ימלא הארץ מברואיו ואין רקות בעולם‪.‬‬ ‫ופי׳ א״ע בפסוק אט יתן לי בלק מלא ביתו שענינו ביתו מלא וכן טעם מלא כל‬ ‫הארץ כבודו והארץ עם מה שעליה כטעם לה׳ הארץ ומלואה כי המלוי אינו רק‬ ‫היחס שבין המקום והגוף הממלאו והוא מקרי‪ .‬ויש שפירש שהמלאך האחד יקרא‬ ‫אל המלאך הגבוה מנעו או אל השפל ממנו קדוש קדוש דרך חיבה כמו אברהם‬ ‫]‪[155‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ול ט ‪ 0‬י ר א ט‬ ‫]‪[37‬‬ ‫דע כי תנועת כל המתנועע היא אל האחד והאחד הוא הטוב הגמור; המשל‬ ‫נזה כי תנועת כל בעל חומר אמנם היא בגלל הצורה והצורה היא רשם האחד‪.‬‬ ‫ומאשר התנועה הסבובית אין הפר לד והיא מ״וחדת בגשם החמישי והוא מתנועע‬ ‫בזאת התנועה ממנו ואליו לא לבקש הנאות ולא לברוח מך ההפך ימ׳שך אס כן‬ ‫אל הציור אשר תקדם לזאת התנועה הנכבדת ר״ל הסבובית חשק נפלא להדמות‬ ‫אל האחד והאחד הוא השכל הנבדל והשכל הנבדל ואם אין לו תנועה כי אין‬ ‫לו גשם ולא כה בגשם חשקו להדמות אל האחד הגמור והוא השם ית׳‪ .‬וכאשר‬ ‫העולם האמצעי יכסף ויחשק חשק נפלא להדבק בעולם העליון — הוא עולם‬ ‫השכלים הנקרא כרובים — כן עולם השכל כפי מדרגתו על עולם האמצעי יהיה‬ ‫חשקו יותר חזק להדבק באחד הגמור והאחד האמתי הוא הש״י‪ ,‬ועולם היסודות‬ ‫ואם אין לו נפש ולא ציור התחלת תנועתו להדבק בעולם הגלגלים א״כ חשק‬ ‫אלד‪ .‬העולמות שלשתן להדבק באחד הגמור‪.‬‬ ‫ועל כן זכר שלשה קדושות כנגד ג׳ עולמות‪ :‬אמר יי לרמוז על עולם השכל‬ ‫ואט׳ צבאות לרמוז על עולם הגלגלים ועל זה רמז דוד ע״ה נאמרו וצבא השמים‬ ‫לד משתחוים‪ 65‬ואמ׳ מלא כל הארץ כבודו לרמוז על עולם היסודות ועל בן‬ ‫אמר מלא כל הארץ ולא אמ׳ מלא הארץ‪.66‬‬ ‫וינועו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן‪ .‬מאשר ראיתיו חכם‬ ‫ומבין מדעתך אמסר לד ראשי פרקים בהבנת האמות והספים והקול והבית‬ ‫והעשן ואקדים לך הקדמה‪.‬‬ ‫דע כי כל מניע טבעי אין לו הכרה כלל לא במתנועע ולא בתנועה וכל מניע‬ ‫שכלי יקדם לאוהד״ התנועה חשק‪ ,‬ויקדם אל החשק ציור וימשוך אל הציור‬ ‫החשק ואל החשק התנועה ‪ .»7‬ויהיה פי׳ הפסוק כי מקול הקורא — והוא החשק‬ ‫אברהם וישיג מאתו כי אע׳׳פ שקדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו‪ .‬כי המלאך‬ ‫יקרא קדוש כמו שקדם באמ׳ וכל קדושים עמך הן בקדושיו לא יאמין‪ .‬ואמ׳‬ ‫במימר קדישין שאילתא ואט׳ דין רוח אלהיז קדישיז דך והשפעתו היא אמירתו‪.‬‬ ‫יכו ‪ ,m‬דוד רומה על השמיט שהית על הארץ כל נבודד כלו«׳ שתרום על‬ ‫השמים אט׳ השמים הגה העזגחחיך־ וכבווך בארץ‪ .‬ויונחן בן עוזיאל הבין זה‬ ‫להיות שמו מהולל ומפואר בכל אחו משלשת עולמות אשר יקדיעוהו ויעריצוהו‬ ‫נל אחד כפי השגתו כי השמים חיים משנילים וזה וצו גא&רם בנל יום שלשה‬ ‫כתות אומרות שירה אחת אומרת קדוש ואחת אומות קדוש קדוש רמז לשני‬ ‫עולמות העליונים ואחת אומות קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו רמז לחכמי‬ ‫בני אדם המבינים שהשם משגיח בארץ״ (כה״י הנ״ל דף ‪ 86‬ב—‪87‬א)‪ .‬הדעת האחרונה‬ ‫היא דעתו של הוד״ק‪ .‬באשו לפירוש הראשון שמצטט לוי‪ ,‬השווה יוסף טוב עלם‪.‬‬ ‫צפנת פענח‪ ,‬ע׳ ‪ 54‬ושם הערה ‪ ,6‬בה מצוטטים אבן מוטוט ושמואל סרסה‪.‬‬ ‫‪ 65‬נחמיה ט ו‪.‬‬ ‫‪ &6‬השווה מוה׳׳נ ד״ב ל‪.‬‬ ‫‪ 67‬השווה מוה״נ ח׳׳נ ד‪.‬‬ ‫]‪[ 156‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫[‪]38‬‬ ‫מ ר או ת א ל הי ם ל חנו ך א ל ־ קו נ ס ט נ ט י ני‬ ‫הנמשך אל הציור — יתנועעו האמות — והם ■מגלגלים —ומתנועת האמות‬ ‫ימלא הבית עשן — והבית הוא עולם היסודות והעשן הוא מאד אשר ממנו‬ ‫יתהוו המורכבות למיניהם‪.»8‬‬ ‫הנה כבר התבאר לך כי ישעיה השיג בזאת המראה הנפלא ג׳ השגות חלוקות‬ ‫זו למעלה מזו וד‪.‬מ השרפים והכסא וההיכל‪ .‬ואלה ההשגות בעצמן השיג יחזקאל‬ ‫אבל השגה בלתי שלמה כאשר בארנו‪ .‬כי כלל החיות אשר ראה יחזקאל והרקיע‬ ‫אשר עליהן ומה שהשיג על הרקיע והוא דמות כסא‪ ,‬כלו כלל ישעיה באמרו‬ ‫על כסא רם ונשא ‪ .69‬ויהיה לפי זה גם הבאור הנפלא‪ ,‬ושוליו מלאים את‬ ‫ההיכל הם הארבע חיות והרקיע אשר עליהן‪ ,‬אשר היו כמראה אבן ספיר כי מקוער‬ ‫גלגל העליון יקרא לפי זה הפירוש היכל ; והאופנים אשר השיג יחזקאל הוא‬ ‫הבית כביאור אל הבית אשר ראה ישעיהו והוא רמז אל עולם היסודות כאשר‬ ‫' בארנו‪.‬‬ ‫‪ 68‬מוה״ג ח״ב ל‪ .‬ככל הנראה הושפע אל קוסטנטיני מפירושו המעמיק של שמואל‬ ‫אבן תימן מאמר יקוו המים‪ :‬״ואפרו שט וימצא הבית את הענן הוא אמרו הנה‬ ‫והבית ימלא עשן‪ .‬אמנם הנראה בזת הוא שזה הנביא ע״ה לקצור דבריו ממך אל‬ ‫החכמים שיבינו מזכרו העשן מציאות האש שאין עשן בלא אש כלומר שיבינו מאמרו‬ ‫וינועו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן כי בתנועת אמות הספים‬ ‫נזרק האש אל הבית שהוא העיר כאמרו שם וזרוק על העיר ומן האש שנכנס‬ ‫לבית הוא שעלה העשן עד שנמלא ממנו כי הבית והעיר הם שמות לדבר אחד‬ ‫באים זה אחר זה כמו שאמרנו שהיא המר כל מה שבבית שהית בה זה הנביא‬ ‫ובזולתו מן המשיגים מבני אדם — ואולם איני מרחיק שיהיה תכונה בתם ר״ל בעשן‬ ‫ובענן בדברי שתי המראות האלה ר״ל מראות ישעיה ומראות יחזקאל ע״ה מציאות‬ ‫שני האדים ר״ל היבש והלח אשר שם היבש מיוחד בשם קיטור הוא העשן כמו‬ ‫שנודע מתרגום אונקלוס ושם הלח מיוחד בשם אד הוא הענן כמו שנודע מתרגום‬ ‫גם כן ושני האדים האלה ידוע שסבת מציאותם היא האש הנמצא בבית מתנועת‬ ‫הספים״ (ע׳ ‪ .)34‬נזכיר גם את דברי לוי בן אברהם על אותו פסוק‪ :‬״וינועו אמות‬ ‫הספים מקול הקורא רצה בזה הגלגלים אשר הם עמודי העולם השפל אשר הבית‬ ‫נכון עליהם והם זרועות עולם ונראה ששולי הכסא ואמות הספים ומפתן הבית‬ ‫וקיר שראה יחזקאל הם שמות נרדפים לשטח גלגל הירח הפנימי שהוא תחתית‬ ‫כלל הגלגלים כי הכל כאיש אחד מתנועע תנועה אחת יומית‪ .‬מקול הקורא אמ׳‬ ‫שהגלגלים השופעים מן השרפים יתנועעו תמיד ממה שיגיעם מהתחלתם ומחשקם‬ ‫להדמות לעלתם בתנועות הפשוטה כמו שנבאר במראות יחזקאל כי הרצח קול אם‬ ‫שמוע תשמעו בקולי וכן מה שמעיר ומניע החושק אליו יקרא קול קול דודי‬ ‫דופק והמחשבה והגעה מדבר אל דבר יקרא קריאה תהום אל תהום קורא‪ .‬והבית‬ ‫ימלא עשן לפי הנבואה רמז על הרע והחרבן שהגיע לישראל בכח הכוכבים ולפי‬ ‫החכמה רמז לצורות ההווים הנפסדים או נרמז על התהוות האידים כי מתנועת הגלגלים‬ ‫בעולם ובפרט מתנועת השמש יעלו אידים וקיטורים מן הארץ שהם ראשית‬ ‫המזגות ההויות והתחלתם״(כה״י הנ״ל דף ‪90‬א)‪.‬‬ ‫‪ 69‬כאן חוזר אל קוסטנטיני לפירושו הראשון לישעיה ו א‪.‬‬ ‫]‪[157‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט ‪ 0‬י ד א ט‬ ‫]‪[39‬‬ ‫ומאשר הוראתיך ההבדל הגדול שיש בין השגת ישעיה להשגת יחזקאל ואם‬ ‫שתי ההשגות היו בנושא אחד תדע ותשכיל ההבדל שיש בין השגת שני אלו‬ ‫הנביאים ובין השגת יעקב בחלום והשגת שני אלו הנביאים במראה‪ .‬כי יששיה‬ ‫אמר וארא את יי ויחזקאל אמר ואראה מראות אלהים ויעקב אמר ויחלום‪ .‬וישעיה‬ ‫התחיל מעולם הרוחני והוא השגת השם ומלאכיו והם השרפים העומדים על‬ ‫הכסא‪ ,‬ואח״כ השיג הכסא והוא עולם הגלגלים ויחזקאל התחיל מעולם הגלגלים‬ ‫והם החיות והרקיע אשר עליהם ואח״כ דבר בעולם השפל והוא אופן אחד בארץ‬ ‫ואח״ב בעולם השכלים הנבדלים והם חיות אש ממללות והוא אמרו וארא כעין‬ ‫חשמל ‪ .7°‬ויעקב מעולם השפל ‪ 71‬כאשר אמר והנה סולם מוצב ארצה‪ ,‬ואין‬ ‫הבדל אצל המשכיל בין והנה סולם מוצב ארצה ובין והנה אופן אחד בארץ‬ ‫ובין וראשו מגיע השמימה ובין אצל החיות כי החיות הם השמים על דרך האמת‪.‬‬ ‫אמנם מלאכי אלהים העולים והיורדים הם ידי אדם אשר מתחת כנפי החיות‬ ‫ועל זה רמזו רז״ל באמרם ‪ :‬שנים עולים ושנים יורדים ודי בזה הערה למבין‪.‬‬ ‫ואמר אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים‬ ‫אנכי יושב כי את המלך יי צבאות ראו עיני‪ .‬אחרי אשר תשיג בזאת המראה‬ ‫הנפלא ג׳ השגות חלוקות כאשר בארנו שב אליו הברק הנבואי והשיג השגה‬ ‫רביעית בענין הדבוק עמוקה מאד ר״ל דבקות השכל ההמרי בשכל הפועל והוא‬ ‫הנקרא בלשון רז״ל נשיקה‪ .‬על זה הדבוק רמז שלמה ע״ה באמרו ישקני מנשיקות‬ ‫פיהו‪ 72‬ועל זאת המדרגה הנפלא רמזו רז״ל ג״כ באמרם עולמך תלאה בחייך‪.73‬‬ ‫‪ 70‬אל קוסטנטיני מתנגד כאן בגלוי לרמב׳׳ם‪ ,‬אשר לדעתו היו רק למשה התגלויות‬ ‫במצב ערות‪ ,‬ואילו יתר הנביאים‪ ,‬ובינהם ישעיה‪ ,‬לא ראו אלא בחלום‪ .‬השווה‬ ‫מוה״ג ח״ב מד ו־מא‪.‬‬ ‫‪ 71‬מאמר יקוו המים‪" :‬וזאת היא הראייה המכונה בראיית אחור שהיא אפשרות לאדם‬ ‫לא נמנעת כלומר אפשר הוא לאדם החכם שישיג השם בהשגה אשר בארוה ממה‬ ‫שאחריו ושלמטה ממנו וזה המיו מן המופת יקרא מופת הראיה וזהו שראה יעקב‬ ‫אבינו ע״ה מלאכי ד׳ עולים ויורדים בו העלייה תחלה ואזז״ב הירידה כפו שאמד‬ ‫הרב מורה צדק בפרק טו מן החלק הראשון" (ע׳ ‪ .) 38‬קטע מדברי הרמב״ס‬ ‫מבהיר הן את שמואל אבן תיבוז והן את אל־קוסטנטיני ר׳ מוה׳׳נ ח״א לד‪ .‬רעיונות‬ ‫דומים קוראים אנחנו אצל אלבלג‪ :‬״דרך הנבואה להשיג העלול באמצאות העלה‬ ‫ודרך ההקש להשיג העלה באמצעות העלול לפי שהיא ההשגה הנאצלת מההשגה‬ ‫האלהית והקרובה ממנה‪ ,‬ודרך ההקש להשיג העלה באמצעות העלול ולעלות ממה‬ ‫שלמטה למה שלמעלה על סדר מדרגה אחר מדרגה‪ .‬ואין ספק כי זאת היתה‬ ‫השגת יעקב בראותו את ה׳ ניצב על הסולם המוצב ארצה שהוא המרכז וראשו‬ ‫מגיע השמימה שהוא הגלגל כי בידוע שהסולם הזה הם ארבעה היסודות ולפיכך‬ ‫אמרו שהיו בו ארבע מעלות״(ע׳ ‪ .) 82‬על סולם העלייה ראה במבוא‪.‬‬ ‫‪ 72‬שיר השירים א ב‪.‬‬ ‫‪ 73‬ברכות דף יז ע״א‪.‬‬ ‫] ‪[1 5 8‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[40‬‬ ‫מ ר א ו ת אלד‪,‬י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫ואתה המעיץ הכן רעיתיך ולטוש מחשבותיך כי לא יתבארו אלה העמוקות‬ ‫כי אם לברי לבב הכי השכל אשר טהרו עצמם מטומאת התאוות הגשמיות וזכו‬ ‫שכלם בידיעת הדעות האמתיות‪ .‬ואני אקדים לך הקדמה‪.‬‬ ‫דע כי גדולי חכמי המחקר כשלו בזאת השאלה כשלון גמור אין תקומה להם‬ ‫ממנו‪ ,‬אמרו ‪ :‬השכל החמרי הוא דבר מד‪ ,‬שאין טבעו טבע ההעדר א״כ הוא מחודש‬ ‫בהכרח ואם היד‪ ,‬אפשר שיקבל השכל הנבדל ויתיחד בו עד שיהיה הוא הוא‬ ‫ישוב המחודש נצחי וזד‪ ,‬שקר כי כל מחודש הוד‪ ,‬וכל הוד‪ .‬נפסד ועל כן גזרו‬ ‫גזרה מוחלטת שאין דבוק כלל ושמו הפך זה הדעת מהבלי הזקנות *‪ .7‬זה דרכם‬ ‫כסל למו‪ 5‬ז‪ .‬ומאשר הכריח ההכרח האלהי והרצון הקדום להשפיע על עמו‬ ‫מהאור הגנוז ויאמר אלהים יהי אור הוא האור הנבואי אשר לחוזק הראותו‬ ‫נלאו עיני שכלי בעלי המחקר להבינו ועליהם נאמר וימנע מרשעים אורם‪.78‬‬ ‫האיר עינינו בתשובת זאת השאלה על ידי ישעיהו‪ .‬ועתה שמע כונת הנביא‬ ‫בזאת השאלה ותשובתה‪ ,‬ואומר ‪:‬‬ ‫אוי לי כי נדמתי‪ .‬אמ׳ אין דבוק כלל באחד מאישי המין בפעל כי איש טמא‬ ‫שפתים אנכי ולא במין בכח ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב‪ .‬ואם זה הדבוק‬ ‫היה אפשר במין האנושי לא הייתי איש טמא שפתים כי האפשר במין אי אפשר‬ ‫שלא יהיה באחד מאישי המין בפעל‪ .‬והמופת שאין דבקות לשכל האנושי בשכל‬ ‫הנבדל כלל כי את המלך צבאות ראו עיני ומאשר נסתלקה ממני זאת ההשגה‬ ‫היה הדבקות אצלי חדוש וכל מחודש הוד‪ .‬כל הוד‪ .‬נפסד ואין ספק אצל המשכיל‬ ‫‪ 74‬כל סוף הפרק נלקח מתוך שניים מן המאמרים הקטנים של אבן רושד על אפשרות‬ ‫הדבקות עם תשכל הפועל‪ :‬שלשה מאמרים לאבן רשד נעתקו ערבי עברי מאת‬ ‫החכם ר׳ שמואל אבן תיבון ד‪.‬וצ׳ יצחק הערץ‪ .‬ברלין תרכ״ט‪ .‬לביבליוגראפיד‪ .‬שם‬ ‫יש להוסיף‪O. Hamelin, la thfeorie de l’lntellect d'aprfe Aristote et ses :‬‬ ‫‪ .commentateurs. Paris 1953‬וגם ‪J. Jolivet: l’lntellect selon Kindi,‬‬ ‫‪ .Leiden 1971‬הפיסקא שלפנינו מקבילה לפיסקא הבאה‪ :‬״ואם יאמר אומר זד‪,‬‬ ‫כלו יש לספק עליו הספק אשר אמרו אבונצר בספר ניקומביא והוא ספר המדות‬ ‫והוא שהשכל אשר בכח הוא דבר אחד שלא נוכל שנאמר בו שטבעו הוא טבע‬ ‫ההעדר כלומר שהוא העדר וזה הטבע הוא מחודש בהכרח ואלו היה מקבל צורת‬ ‫השכל הנפרד היה מתאחד עמו וישוב הוא הוא ואלו היד‪ ,‬זה אפשד היה שב ההוד‪,‬‬ ‫נצחי ולהיות זה דבר פשוט אמר אבונצר שמאמר האומר שאנחנו כשנתעצם נתדבק‬ ‫בשכל הנפרד הוא תבלי הזקנות״ (ע׳ יג)‪.‬‬ ‫ברור שהקטע של אל קוסטנטיני מקביל לחלוטין לע׳ יג‪ .‬על עדותו של הערץ‬ ‫לטכסט זה (תרגום ע׳ ‪ 29—27‬הערה ‪ )41‬יש להוסיף עדות נוספת‪ :‬שמואל אבן‬ ‫תיבון בפירושו לקהלת (‪ British Museum Or. 1023‬דף ‪24‬א)‪ .‬נציץ גם שנוסח‬ ‫דבריו של אבן רשד בציטטות של אל קוסטנטיני היא נוסח ‪ B‬אצל הערץ‪.‬‬ ‫‪ 76‬איוב לח א‪ ,‬ר׳ הערה ‪.19‬‬ ‫‪ 75‬תהילים מט יד‪.‬‬ ‫]‪[159‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט סי ר אט‬ ‫]‪[41‬‬ ‫כי לא היד‪ .‬מצטער הנביא על מה שהשיג והגיע אליו מהשכל הנבואי כי אם •על‬ ‫העלות אור הברק מעליו‪ .‬ועל כן אמר ראו עיני ולא אמ׳ רואים עיני‪ .‬ודי בזד‪.‬‬ ‫הערה למשכיל‪.‬‬ ‫‪ :‬ויעף אלי אחד מן השרפים ו ב דו רצפה במלקתים לקח מעל המזבזז‪ .‬זע• אתה‬ ‫המעיין במאמרי כי הבנת טבע זה השכל החמרי הוא ענין קשה לציירו עמוק‬ ‫עמוק מי ימצאנו‪ 77‬ומי שאינו יודע טבעו ואמתהו‪ ,‬אם הוא דבר מד‪ ,‬נמצא בכח‪,‬‬ ‫ערכו אל הצורות החמריות ערך ההיולי אל הצורה‪ ,‬או אם הוא הכנה לבד והמקום‬ ‫המונה לזאת ההכנה הוא עצם הנפש ואיד יקבל המושכלות והם צורות הדברים‬ ‫החמריים בהיותם בכח המדמה ‪:‬אשר הם קודם שישיגם ה^ופל ויפשיט אותם‬ ‫מן החמרים על יד אמצעי הוא שכל בפעל תמיד ועל כך הוא נבדל מן החמר‬ ‫בהכרח‪ ,‬ואם זה המניע לזה השכל החמרי הוא מניע על דרו שהוא פועל לבד‬ ‫כדרך שאר הפועלים הטבעים או על דרך שהוא פועל ותכליח כדרך השכלים‬ ‫הנבדלים מחמר המניעים הגלגלים‪ ,‬ואם יש בטבע זד‪ .‬השכל החמרי לקבל צורת‬ ‫השכל הנבדל מצד שיש בו דבר שהוא בפעל או אם זה נמנע בתקו מצד שהוא‬ ‫חמרי כמו שהוא נמנע לעטלף להשיג אור השמש‪ 78‬ומי שלא ידע טבעו במצולות‬ ‫אלו העמוקות לא יוכל להבין כונת ‪.‬הנביא בתשובת זאת השאלה על השלמות‬ ‫ולא יבין הדבוק הנקרא אצל החכמים נשיקה‪.‬‬ ‫ואני אמסור לך ראשי פרקים‪ ,‬אם אתה הכם ומבין מדעתך יהיו לד הצעות‬ ‫המדרגות לעלות עם בני העליה ואם הם מעטים להבין צורת הדבוק אם ודזכה‬ ‫אליו‪ .‬דע כי מן הדברים המבוארים והידועים בעצמם כי יתס המושכלות אל זה‬ ‫השכל החמרי המשיג אותם יחס המורגשות &ל המרגיש‪ .‬דנה בתבאר מזה כי זה‬ ‫השכל החמרי המקבל צורות המושכלות כח מקבל וליאכח פועל כאשר כה המקבל‬ ‫צורת המורגשות כח מקבל לא כה פועל‪ .‬א״כ יחתייב מזה אחד משני דברים ‪:‬‬ ‫— אם שיקבל שכל החמריצווות המושכלות ויתפעל כאשר יוזפעל מהמורגשוח‬ ‫אשר בפעל התומר גשם‪,‬‬ ‫‪ 77‬קהלת ז כד‪.‬‬ ‫‪ 78‬השווה הערץ‪ ,‬ע׳ א‪ :‬״וידעת השאלה הזאת נבנת על שני שרעים האחד מתם ידיעת‬ ‫טבע השכל החמרי והוא היסוד לזאת השאלה ולא נחלקו בו הזזכמים רק מפני‬ ‫החלקים בטבע זה השכל‪ .‬והשרש השני הוא ידיעת הצד א׳שר בעבורו הוא השכל‬ ‫הנפרד לשכל הת&רי עלת וסיבה׳להיותו שבל בפועל ר״ל עם הוא סבה לו על צד‬ ‫הפועל והמניע לבד כדרך המניעים הטבעיים כמו אוד השמש שהוא סבה לכח‬ ‫הראות שהוא בכח ומציאו לפועל וכמו שתנועת הגלגל והנמשך ‪pits‬־)״‪.‬‬ ‫‪ 79‬הערץ‪ ,‬ע׳ ד‪ :‬״ואומר שהחכם תחלת מה שפתח בל דבריו הערצה לעיין בטבע‬ ‫]‪[160‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫] ‪[4 2‬‬ ‫מ ר א ו ת אל הי ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫— ואם שיקבל אותם בלתי שיתפעל מהם ‪.79‬‬ ‫וכאשר נעיין בטבע זה השכל החמרי יתחייב שיהיה נבדל בטבעו מהכח‬ ‫המרגיש יהיה א״כ ההתפעלות והקבול יאמר על הכח המרגיש ועל השכל החמרי‬ ‫בשתוף לא בהסכמה כי השכל החמרי ישכיל ‪-‬כל הצורות ויתחייב מזה שלא‬ ‫יהיה הכח כח בגשם שאם היה כח בגשם כמו הכח המרגיש לא היה מקבל כל‬ ‫הצורות כמו הכח הרואה במשל שהוא אחד מן הכוחות המרגישות לא יקבל כי‬ ‫אם צורת הגוונים לא צורת הריח והטעם והמשוש‪ .‬והכח השכלי מקבל כל‬ ‫הצורות ומפשיט אותם מן החמר ‪ 80‬א״כ טבע זה השכל החמרי אינו כח בגוף‬ ‫כאשר הכחות המרגישות‪.‬‬ ‫ומאשר זה השכל קודם שישכיל אינו דבר מן הנמצאות בפעל יתחייב שיהיה ‪:‬‬ ‫— אם עצם בכח ערכו אל המושכלות ערך היולי אל הצורה‬ ‫— ואם שיהיה הכנה לבד לא עצם בכח ויהיה מונח זאת ההכנה עצם הנפש‬ ‫ויהיה ערך זאת ההכנה אשר בעצם הנפש אצל הצורות ערך הלוח אל הכתיבה ‪.81‬‬ ‫זה השכל אשר יקראוהו החמרי הוא שהניח והציע מן הדברים הידועים בעצמם‬ ‫שערך המושכלות אל השבל המשיג המורגשות אל ההרגש והתאמת לו מזה כי‬ ‫השכל המשיג המושכלות הוא כת מקבל לא כח פועל ענין ההרגש שהוא כח מקבל‬ ‫למורגש ־־־ וכשהתאמת לו זה שהוא מן הכחות המקבלות ר״ל אשר בכת לא מן‬ ‫הכחות הפועלות התחייב מזה בהכרח אחר משני דברים אם שיהיה קבול השכל‬ ‫אשר הוא בכח למושכלות אשר בפועל והתפעלו מהם בקבול ההרגש למורגשים‬ ‫והתפעלו מהם או שיהיה התפעלות השכל וקבולו מן אחר״‪.‬‬ ‫‪ 80‬הערץ ע׳ ד‪ ,‬בנוסח כ״י ‪ :B‬״ראו שטבעו יהיה בזה הענין חלוק מטבע ההרגש‬ ‫ושיהיה ‪.‬שם ההתפעלות והקבול נאמרים עליהם בשתוף לבד וזה כי בעבור שהוא‬ ‫מן הידוע כעצמו ג״כ מענין השכל שהוא משכיל לכל הצורות יתחייב שלא יהיה‬ ‫הכח ההוא ככח הגוף מתפשט בו ומתחלק בהתחלקו כדרך כחות החושים שהם‬ ‫מתפשטות בגופות ונחלקו מצד אחד בהחלקם שאלו היה כח המשיג בגוף כדרך‬ ‫החושים לא היה משיג רק אחת מן הצורות כי הנושאים המיוחדים לא יקבלו רק‬ ‫צורות מיוחדות ועוד שאלו היה זה כח בגוף לא היה משיג צורת הגוף המיוחדת‬ ‫שהרי כח הראות שהוא בח מיוחד לעין אינו משיג רק צורות המראים לא צורות‬ ‫הריח והטעם והמשוש וכן הענין בכחות האחרות החושית והשכל מקבל כל‬ ‫־ הצורות החמריות ומפשיטן מחמריהם שזהו פעולתן״‪.‬‬ ‫‪ 81‬הערץ ע׳ הי־‪-‬ו‪ :‬״ואמנם אלכסנדר מאחרוני המשאים הוא רוצה שטבע זה החלק‬ ‫מן הנפש אינו דבר רק ההכנה הנמצאת בנפש ואומר זה מפגי שדמהו אריסטו‬ ‫בהכנה הנמצאת בלוח המקבל לכתיבה וזה שהוא חושב שהנושא לזאת ההכנה‬ ‫אינו דבר רק הנפש והוא גוזר מזה שזאת ההכנה מתחדש בהתחדש הנפש בדרך‬ ‫שאר ההכנות— והאמת שהנראה משרשי אריסטו הוא ההכנה לבד׳ וזה שאלו‬ ‫היה עצם מקבל צורות הנמצאות היו המושכלות כאחת הנמצאות העומדות בעצמם‬ ‫ואלו היו כאחת הנמצאות העומדות בעצמם היו מהצורות המוחשים ולא היו אז‬ ‫מודיעים מהותם— סוף דבר זה המאמר דומה במאמר הצורות כי אלו המושכלות‬ ‫]‪[ 161‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קול ט ס יר א ה‬ ‫]‪[43‬‬ ‫ואם היא עצם בכח ערכה אל המושכלות ערך ההיולי אל הצורד א״כ איגד‬ ‫הוה ולא נפסדת‪ .‬ויתחייב שתהיה נצחית ולא מחודשת כאשר אמרו תועי רוח‪.‬‬ ‫א״כ כאשר תצא מן הכח אל הפועל ותדבק בשכל הנבדל לא ישוב מחודש‬ ‫נצחי אבל ישוב הדבר אשר היה נצחי בכח נצחי בפעל והדבר אשר הוא שכל '‬ ‫בכח שכל בפעל ‪8 .82‬‬ ‫ואם כהכנה לבד אין בכאן שום נמצא מחודש שיהיה מן השקר שיישוב נצחי‬ ‫כי עצם השכל אינו כי אם הצורה המושכלת בפעל ‪ .8s‬אי״כ ענין הדבוק הנקרא‬ ‫אצל החכמים נשיקה אינו מן הנמנע‪ .‬ומה שאינו נמנע הוא מוווייב‪ ,‬או אפשר ;‬ ‫ואם הוא אפשר‪ ,‬האפשרי במין אי אפשר שלא יצא לפעל שא״כ לא היה אפשר‬ ‫אבל‪.‬היה נמנע וזה מבואר אצל המשכיל‪.‬‬ ‫ומאשר בארגו כי ע ר ך השכל החמרי אצל המושכלוח כערך הכח המרגיש‬ ‫אל המורגשות‪ ,‬יש בכאן ג׳ דברים ‪:‬‬ ‫— שכל בכח דמה אל דכה המרגיש‪,‬‬ ‫— ושכל נקנה דמה אל רשם ההרגש‪,‬‬ ‫— ושכל בפועל מניע‪,84‬‬ ‫נראה מעניינם שאין בהם רק מהות דבר המושכל״‪ .‬זהר הפתרון שבחר הומנ״פ‪.‬‬ ‫השווה מוה״נ ח״א סח‪ ,‬וההערה של פונק‪ ,‬שם ע׳ ‪.308—304‬‬ ‫‪ . 82‬העץ‪ ,‬ע׳ ה‪ :‬״וקדומי המפרשים תאופרסטים וזולתו הבינו מזה שאינו דבי פן‬ ‫הנמצאות בפעל ושהוא עצם בנח המקבל לצורות תזומריות ו״ל שהאפשרות בו‬ ‫הוא בעצם שהוא בכח מיוחם אל המין אשר יקבל יהיה א׳׳ג לפי דעו* אלו אמנט‬ ‫יוכן טבעו מערך אשד יובן בו טבע החומר הראשון ר״ל שיאמר שזה השכל הוא‬ ‫אשר יחסו אל מה שישכילהו יחס חומר הצורה הנרמזת אליה אל הצורה ראזנ״פ‬ ‫שמציאות החמר הוא בנח‪ .‬וכאשר הציעו שזד‪ ,‬ד‪,‬עצם מציאותו בנח לבד לא יובל‬ ‫לומר שהוא הוה נפסד כי אשר בכה לא יתהוזז ולא יפסד כ«ו שהתבאר מעניו‬ ‫החמר הראשון״‪: . .‬‬ ‫‪ 83‬הערץ‪ ,‬ע׳ ו‪ :‬״ואומר שאין באחת משני הדעות האלה אשר לאנשים האלה ר״ל‬ ‫לפילוסופים הידועים במשאים אשד הם סיעת ארסטו ב׳שכל החמרי־ נדה שמחתייב‬ ‫למנוע בשכלו מלהשכיל הנפרד הנמצא בעצמו וזה שזה השכל הדמרי אם הוא‬ ‫עצם נצחי כאשר יאמרו‪ .‬כל המפרשים אין נמנע לו מלהשכיל תנצחי ואם הוא‬ ‫הכנה לבד כמו שיאמר אלכסנדר את הנה נמצא מחודש שיהיו‪ .‬מן השקר שימצא‬ ‫נצחי כמו שאמר אבונצר״‪.‬‬ ‫‪ 84‬הערץ‪ ,‬ע׳ ז‪ :‬״וידיעתו אצלי הוא זה שהוא ‪.‬אומר שהקש השכל לפי זעת אוסטו‬ ‫הוא הקש החוש בעצמו וכאלו הוא דבר פשוט מענק החוש שיש נו שלשה דבריט‪.‬‬ ‫מקבל‪ ,‬הוא המרגיש‪ ,‬ומקובל‪ ,‬והוא ההרגש‪ ,‬ומניע‪ ,‬והוא המורגש בפעל דזוץ‬ ‫לנפש יתחייב שימצאו בשכל אלו שלשה‪ :‬שכל מקבל‪ ,‬הוא דרמה לכח המרגיש‬ ‫בחוש והוא החמוי‪ ,‬ומושכל והוא העיוני‪ ,‬ופועל והוא השכל הנפרד‪ ,‬ונשהתבאדת‬ ‫זאת ההקדמה ויחובר אליה מה שמתחייב ממנה והוא שאם‪ .‬המרגיש ידכל לקבל‬ ‫המורגש אשר בפעל ראוי שיהיה תשכל אשר בנח יכול לקבל השכל אשר נפעל‬ ‫]‪[162‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫[‪]44‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה ים ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫ומאשר המושכלות שהם צורות הדברים החמריים מושכלות בפעל ומשים ג״כ‬ ‫השכל החמרי אשר קודם שיפשיט אלו הצורות מן החמריים שכל בפעל דומה אל‬ ‫המורגש אשר בפעל המשים הכח המרגיש אשר היה מרגיש בכח מרגיש בפעל‪,‬‬ ‫משל השכל החמרי הכה הרואה‪ ,‬ומשל המושכלות אשר בכח הגוונים והמראים‬ ‫אצל הראות ומשל השכל הפעל האור אשר באמצעותו ישיג הכח הרואה הגוונים‪.‬‬ ‫יתחייב לפי זה המשל הנמרץ שאם ישיג הכח הרואה הגוונים באמצעות האור‬ ‫שיהיה האור אל הכה הרואה יותר מושג מהגוונים וכמו כן אם ישיג החמרי‬ ‫ויפשיט הצורות החומריות וישכילם באמצעות השכל הפועל יתחייב בהכרח‬ ‫שיהיה השכל הפועל יותר מושכל אל השכל החמרי מהצורות החמריות ‪.85‬‬ ‫ועם כל זה צריך שתדע כי לא ישיג השכל החמרי אל השכל הפועל כאשר‬ ‫יזדמן כי אם באמצעות הצורות אחרי שיפשיט אותם מן החמרים ושב בהם השכל‬ ‫החמרי שכל נקנה‪ ,‬אז יהיה מוכן לקנות שלמותו האחרון והוא השגת הנבדל‬ ‫עד אשר ישוב זד‪ .‬הקנוי והשכל הנבדל דבר אחד בפעל‪ .‬זו היא צורת הדבוק‬ ‫ומהותו‪.‬‬ ‫ועתה שמע פירוש הפסוק על זה הדרך העמוק והנפלא‪ .‬ויעף אלי וגו׳ רצה‬ ‫באמרו ויעף כי השפע הנבואי שב אליו במהרה‪ .‬ורצה באמרו אחד מן השרפים‬ ‫ר״ל המיוחד שבהם להשפיע מאורו על הנביאים ואחז״ל שזה מיכאל כתי׳ הכא‬ ‫אחד מן השרפים וכתי׳ התם והנה מיכאל אחד מן השרים בא לעזרני‪ 86‬ובידו‬ ‫ר״ל הנפרד אשר מדרגתו מדרגת המורגש כי הערך בזד‪ .‬אחד‪ ,‬וכשיחובר ג״כ אל‬ ‫זאת ההקדמה שהכל מודים באמתתה והוא שכל מה שהוא בכה ויכול על דבר הוא‬ ‫בלא ספק יוצא אל הפועל וישוב הדבר בפועל שהוא בעל כח עליו עת מן העתים‬ ‫בהכרח‪ ,‬ר״ל הדבר אשר הוא בפעל בסוג ההוא יתילד מזה בהכרח שהשכל החמרי‬ ‫ישוב השכל אשר בפעל בעת מהעתים׳׳‪.‬‬ ‫‪ 85‬הערץ‪ ,‬׳ע׳ יב‪ :‬״וראוי שיהיה להם פועל יוציאם מז הכח אל הפועל כענין כל מה‬ ‫שהוא בכח וכאשר המושג בראות אמנם יראה מפני הנראה אשר הוא סבתו ר״ל‬ ‫האור יהיה יחם זה השכל הנפרד מן השכל החמרי יחם הנראה הראשון אשר הוא‬ ‫האור אל חוש הראות וכשתבין זה כבר הבינות מה שאמר אותו ארסטו שראוי עוד‬ ‫שיהיה הנה שכל ישכיל כל‪.‬דבר שכל ישים כל דבר מושכל בדמות האור שהוא אשר‬ ‫ישים לכל הנראים נראים בפועל ואחרי שיחם זה השכל הנפרד אל השכל החמרי‬ ‫יחם האור אל הראות א״כ הוא ראוי יותר להיות מושכל לשכל החמרי ממה שהוא‬ ‫' מושכל אליו בעבורו כמו שהאש יותר ראויה לחמם מאשר ישוב מחמם בעבורה‬ ‫והדבר אשר בטבעו שיקבל אש פרטי וטבעו בהכרח לקבל האש הגמורה אם לא‬ ‫יתחדש לה ענין מונע במקרה״‪ .‬שמואל אבן תיבון ציטט קטע זה בפירושו לשיר‬ ‫השירים (ע׳ ‪.)9‬‬ ‫‪ 86‬ברכות ד םע״ב‪ .‬ר׳ מרגליות מלאכי עליון ירושלים תשכ׳׳ד‪ ,‬ע׳ קיב‪ .‬וגם מאמר‬ ‫יקוו המים‪ :‬״ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה וגו׳ ואמר ויגע על פי וגו׳‬ ‫קבצתי שני הפסוקים האלה להיותם ענין אחד והוא הודעת •הנביא על פיהם שיש‬ ‫]‪[163‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט סי ר א ט‬ ‫]‪[4=5‬‬ ‫רצפה‪ ,‬רמז אל השכל החמרי‪ ,‬במלקחים לקח רמז אל צורוח 'דד בר ים אשר בהם‬ ‫ישוב השכל החמרי שכל בקנה ואז יקבל הכבה להשכיל השכל הנבדל להדבק‬ ‫בו דבוק נפלא ז‪.8‬‬ ‫ואתה המעיין עמ‪ 1‬והתבונן נפלאות זה המשל הנמרץ כי לא תיה התלקחות‬ ‫בתחלה לשרף ברצפה כי אם באמצעות המלקחים‪ .‬והמלקהים ?יקהו הרצפה‬ ‫באמצעות יד השרף המניע המלקחים‪ ,‬ואחר שלקח השרף הרצפה במלקחים‬ ‫היתה בידו כאשר אמר ובידו רצפה ; כזה הענין בעצמו יקרה ילשכל ההמרי‬ ‫עם השכל הפועל כי מאשר יניע השכל דפ ועל צורות הדברים התמרים ‪ .‬והס‬ ‫הדברים המושכלים בכת וישוב בהם השכל דתמרי שכל קנוי ושכל עיוני ■אז‬ ‫ישוב זה השכל העיוני להשכיל השרף ולהדבק בו‪ ,‬ואז יהיה ביזו ו״ל ביד השרף‪.‬‬ ‫ורצה באמרו מעל המזבח להורות כי היא בלוגי נפסדת כי לא אמ׳ במלקתים‬ ‫לקח מן המזבח אבל מעל המזבח והמזבח הוא מקום הזביחה וזי בזד הערה‪.‬‬ ‫ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וזזטאתך תכופר‪ .‬צריו‬ ‫שתדע אתה המעיין כי זאת הנגיעה אם היא כפי המשל נגיעה גשמית והיא‬ ‫נגיעת הרצפה בפי הנביא ואם היא כפי המשל הגנוז נגיעה רוחנית והיא נגיעת‬ ‫מדע וקריבת השגה‪ .‬ורצה באמרו הנה נגע זה על שפתיך תשובה נצחח על‬ ‫אמרו כי איש טמא שפתים אנכי כי לא הבין הנביא צורת הדבוק כלל עד אשר‬ ‫הורה אותו המלאך במשל הנשוא במלקחים וברצפת כאשר בארחי לאשר נגע‬ ‫עליהם בלבם ‪ 88‬להבין אלו התעלומות‪ .‬וכאשר הביז צורת הדבוק אז נחדבק‬ ‫‪:‬במלאך דבוק אין ראוי לקרוא אוהו דבוק כי אם אחדות וסר ממנו עון אמרו‬ ‫כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב‪ .‬ודי בזה הערה‪.‬‬ ‫ואשמע את קול יי אומר את מי אשלח ומי ילך לניו ואומר הנני שלחני‪.‬‬ ‫כאשר הגיע הנביא אל זאת המדרגה וההצלדת הנפלאה‪ ,‬שמע את קול יי אומר‬ ‫נשרפים שרף מוכן לעוף אל האדם להסיר עונו ולכפר דוטאתו והשרף הדיא‬ ‫ידוע לחכמים והיא המלאך הנקרא אושיט והוא את רון במעלות החנות הנפרדות‬ ‫ומלת הרצפה נ״ל שהיא על דרך מלת חובלים בהפוך האוחיוח «ק‪.‬ופ צרפה‬ ‫והכוונה מצרף הדעות ומזקקם כי המלאך ההוא משלים שכל זזאזם ומוציאו גו‬ ‫הכח אל הפועל וזהו צר ופו ואחר שלקה לשח רצפה במשלו הוצרך לקחת מלק דים‬ ‫ומזבח המשך אדר המשל״‪( .‬ע׳ ‪ .) 40‬אל קוסטנטיני מייחס בפיסקא הבאה לטכסט‬ ‫הנבואי את הועיוו של שמואל אבו תיבון בצורה מילולית‪ ,‬ועל ידי כך הוא מוצא‬ ‫בבל אחד מן המונחים מרכיב חיתי בתיאור השכלים‪ .‬נ ואד פי אפליקציה זו תינה‬ ‫משל מחברנו‪ ,‬אך הוא פסח על החלק השני על דברי אב! תיבון‪ :‬לפירושו המוצלח‬ ‫של רצפה שרפת(השווה ‪ ,Recherches‬ע׳ ‪ 23‬והערה)‪.‬‬ ‫‪ 88‬שמואל‪-‬א ב כו‪.‬‬ ‫‪ 87‬השווה מוה״נ ח״א יח‪.‬‬ ‫]‪[ 164‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[46‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה ים ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י ג י‬ ‫תמיד את מי אשלח ומי ילך לנו והוא השפע האלהי השופע תמיד מבלי שום‬ ‫הפסק ואם אינו פועל תמיד הוא במקרה ר״ל חסרון המקבל לא מצד המשפיע‪.89‬‬ ‫ועתה המעיין עמד והתבונן נפלאות זה המשל כי לא אמר את מי אשלח ומי‬ ‫ילך לי וכבר רמז שלמה ע״ה זה הרמז הנפלא בעצמו בפסוק משכני אחריך‬ ‫נרוצה להורות כי השליח והשולח שניהם במדרגה אחת בעת השליחות הנבואי ‪.9°‬‬ ‫והמשכיל יבין‪.‬‬ ‫ואומר הנני שלחני ראה עצמו ראוי להשפיע לזולתו כאחד מהשכלים המשפיעים‬ ‫לזולתם‪.‬‬ ‫ה מ א מ ר ה ש ני ב מ ר כ ב ת ה מ שנ ה ו הי א ה ש ג ת י ח ז ק א ל‬ ‫ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על גהר כבר‬ ‫נפתחו השמים ואראה מראות אלהים‪ .‬דע אתה המעיין במאמרי זה כי יש סבה‬ ‫נעלמת בעבורה תלה יחזקאל השגת נבואתו בזמן ובמקום ובמקרה‪ .‬ר״ל בזמן ‪:‬‬ ‫ביום ובחדש ובשנה‪ .‬ור״ל במקרה ‪ :‬היותו בתוך הגולה‪.‬‬ ‫ואני ארחיב‪.‬לך הביאור ואקדים לך הקדמה‪.‬‬ ‫דע כי כאשר היה נבדל הנביא משאר אנשי המין במעלת החכמה ובמעלת‬ ‫המדות ובעשיית האותות הנפלאים והנסים הנוראים עד אשר אין אחד מאישי המין‬ ‫שיעשה כמעשיו וכגבורותיו‪ 1‬כן היה נבדל במזגו‪ ,‬בזמן היצירה ר״ל במזג‬ ‫אבריו ושעורם והנחתם ובפרט המוח אשר הוא משכן לכחות הנפשיות‪ .‬ואל זה‬ ‫‪ 89‬מוה״ג ח״ב יב‪.‬‬ ‫‪ 90‬שיר השירים א ד‪ .‬ראה פירושו של נרגוני על הי יקטן (‪Pans Bibi. nat. heb. 913‬‬ ‫דף ‪40‬ב וכן ‪ ,916‬דף ‪25‬ב בשוליים)‪.‬‬ ‫‪ 1‬ראה דברים ג כד‪ ,.‬אל־קוסטנטיני מגדיר את ההבדלים בין הנביא לשאר האדם‪:‬‬ ‫חכמתו‪ ,‬כלומר ידיעותיו השכליות; טוהר נפשו; הנסים שהוא עושה‪ .‬שני ההבדלים‬ ‫‪ .‬הראשונים הם הנושא של תחילת פרק א‪ .‬ההבדל השלישי רק מוזכר‪ .‬הרמב״ם‬ ‫אינו מייחם לנימים חשיבות גדולה ביותר‪ .‬הם אופיינים לקבוצה השלישית של‬ ‫הנביאים‪ ,‬אשר אצלם השפע האלהי שופע על כח הדימוי (ראה מוה״נ ח״ב לז)‪.‬‬ ‫מאידך גיסא הוא עומד באריכות על ההבדל בין הניסים שעשה משה לבין אותם‬ ‫שעשו נביאים אחרים (שם‪ ,‬לה)‪ ,‬לפי שהנם מתוכנן הריהו אפשרי רק אם העולם‬ ‫מחודש (מוה״ג ח״ב‪ ,‬כה)‪ .‬יתכן כי הקשר שיצר הרמב״ם בין חידוש העולם‬ ‫למופתים הוא שגרם למיעוט העניין שגילו תלמידיו בניסים‪ .‬הפילוסופים מן‬ ‫המאות הי״ג והי״ד כמו משה גרבוני‪ ,‬לוי בן אברהם‪ ,‬יוסף אבן כספי ואחרים‬ ‫מצאו הסבר אחר לניסים‪ ,‬שעליו רומז אל־קוסטנטיני ואשר שם טוב אבן שפרוט‬ ‫‪ :‬מתאר באריכות‪ .‬ר׳ ק׳ סיראט פרקי משה למשה נרבוני‪ ,‬ע׳ ‪ 293‬וכו׳‪.‬‬ ‫]‪[ 165‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קולט ס י ר א ט‬ ‫]‪[47‬‬ ‫רמז הנביא באמרו בטרם אצטרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך‬ ‫ובו׳ ‪.-‬‬ ‫ומאשר מציגו שאחר יצירת הולד ישתנה מזגו מדברים הרבה בשנים ר״ל‬ ‫זמני שנות האדם ופרקי ‪,‬השנה וטבע ‪,‬הארצות וטבע האויר המקיף ודברים‬ ‫אחרים כמו הכעס והרצון והעצלות והעצבות ויש דברים נעלמים מאלו ישתנה‬ ‫המזג בעבורם והם הסבות הגלגליות‪ .3‬וכל אלו הדברים כשהם יוצאים מן השוד‬ ‫לבעל המזג הישר הם סבות מונעות אותו להשיג שלמותו האחרון על השלמות‬ ‫ובפרט אל כת הנביאים שצריך שיגיע להם מהשפע האלהי להשלים עצמם ולהשפיע‬ ‫לזולתם ולזה ישתנו מדרגות הנביאים מצד המשפיע לפי דעת מחכמי הורתנו‪.‬‬ ‫ואיך שיהיה אם יהיו אלו הענינים שוים יהיו סבות עוזרוח להשיג הנביא הדברים‬ ‫האלהיים על השלמות‪ .‬ואם יהיו בלתי שוים יהיו מונעים ומטרידים אותומהשיג‬ ‫הדברים הנבואיים‪.4‬‬ ‫על כן תלה יחזקאל נבואת המרכבה בזמן ובמקום‪ ,‬א מ ת ויהי בשלשים שבה‬ ‫רמז אל ימי הבחרות‪ ,‬ברביעי רמז אל תחלת הקיץ בחמשה לחדש רמז אל מהלך‬ ‫הלבנה‪ ,‬ואני בתוך הגולה רמז אל העצלות והעצבות‪ ,‬על נהר כבר רמז אל‬ ‫המקום‪ .‬וזכר אלו הדברים כמתנצל שאם יש שום ספק במה שהגיע לו מהשפע‬ ‫הנבואי אלו הדברים גרמו‪ .‬ודי בזה הערה ‪.5‬‬ ‫‪ 2‬ירמיהו א ה‪ .‬השווה מוה״ב ח״ב לו‪.‬‬ ‫‪ 3‬השווה מוה״ב ח׳׳ב לו‪ .‬עם זאת‪ ,‬מוסיף אל־קוג&טגטיני על הסיבות המוסריות‬ ‫שמונה הרמב״ם את השפעת המזלות‪ ,‬בהט תלויים חלוקת תשנה‪ ,‬טבע הארץ‪,‬‬ ‫והאקלימים הישובים‪ .‬כל מפרשי מות״נ הסכימו ני להשפעת המזלות חשיבות רבה‬ ‫להשגת הנבואה‪ .‬על תולדות האמונה האסטרולוגית אצל היהודים בימי הביניים ר‬ ‫‪ Juda b. Nissan‬ע׳ ‪ 121—110‬וגם פרקי מעה למשה גרבוני‪.‬‬ ‫‪ 4‬ראה אפודי על מוה״נ ח״ג ז‪( ,‬מצוטט ע״י שם טוב בן שם טוג)‪ :‬״וזה ירמוז לשני‬ ‫ענינים‪ ,‬האחד הוא להורות כי זאת ההשגה היתד‪ .‬השגת עצמו לא השיגו! זולתו‬ ‫כלומר שלא גנבה מזולתו אבל הגיע לו בעוצם הנבואה ההיא באמיתות והשני ■ני‬ ‫הגורמים השמימיים היו עוזרים לו בזאת ההשגה הננבזת כי ההשגה בזמן ההוא‬ ‫היתה הכנה להגעת הנבואה״ (דף ח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫‪ 5‬קרשקש‪ ,‬פירוש למוה״ב ח״ג ז‪ :‬״קשרו השגת הפרכבה בחדש ובש׳נה וביום‬ ‫וקשרה במקום‪ ,‬הרצון בזה מה שאמו בחדש רומז ‪8‬ל גלגל דירה שמשלים סבובו‬ ‫בכל חדש‪ ,‬ואמר בשנה שהוא רומז אל השמש שמשלים סבובו בשנה אשר הם‬ ‫שס׳׳ה יום‪ ,‬ואמר ביום שהוא רומז אל הגלגל היומי המקיף בבל ומניעם ממזרת‬ ‫‪ .‬למערב בכ״ד שעות‪ ,‬ואמר במקום כי מאחר שיש כאן זמן ותנועה יש ‪ .‬בכאן‬ ‫מתנועע והמתנמנע צריך למקום אשו עליו תנועה״ (דף‪.‬ח‪ ,‬א)‪ .‬מקורו של טכסט‬ ‫זה הינו אולי לוי בן אברהם‪ :‬״הזכיר יום והדש ושנת לזערווג שדעתו לדבר‬ ‫בגשמים שהזמנים באים מתנועתם היום יחדשהו הגלגל תיומי התשיעי והשנה‬ ‫תדדשה השמש והחדש הלבנה וכפל בתמשד לחדש לד)יוה דירה הקרוב לנו‪ .‬גם‬ ‫רמז שהם סבה'למה שיתחדש בעולם ונראה לי ראיה שאל זה ניון בזבירח אלה‬ ‫]‪[ 166‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[48‬‬ ‫מ ר א ו ת אל הי ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט ג ט י נ י‬ ‫נפתחו השמים ואראה מראות אלהים‪ .‬אין ספק אצל המשכילים כי אמרו‬ ‫נפתחו השמים היה במראה הנבואה ובהקיץ כאשר אמר ואראה מראות אלהים‪.‬‬ ‫הזמנים כי לא זכר ב‪,‬אמ׳ ויהי בשלשים שנה לאי זה דבר נמנה זה המספר כמו‬ ‫שנזכר במקומות אחרים ורמז במספר השלשים להיקף שבתאי שבו שלימות הקפתו‬ ‫בקירוב כאמ׳ יש מזל שהוא גומר הלוכו בשלשים גם בכל שלשים שנה יתחבר‬ ‫במאדים במזל העולם שהוא סרטן וידוע כי מחברת שבתי סבה לרוב מה שיתחדש‬ ‫בעולם ולפי שנעלם זה מר׳ דוד קמחי הוצרך לפרש בשלשים שנה ליובל שהיה‬ ‫חמישית לגלות שהרי בשנת כ״ה ליובל שהרי בשנת חמשה ועשרים לגלות יהויכין‬ ‫שהיה יובל ראה בנין העיר והבית העתידים נמצא גלות יהויכין היו בכ״ה‬ ‫ליובל ונמצא שרמז הגה על ארבע החיות מלבד היומי האחר השמש והוא יתחדש‬ ‫השגה בהשלימו מהלכו הרי שנים‪ .‬השלישי הירח הרביעי וה׳ חמשת כוכבים‬ ‫הנבוכים וזכר העליון מהם שהוא שבתי באמ׳ בשלשים שנה והוא הדין לשאר‪.‬‬ ‫וגם הזכיר בה מקום להורות שהם גופים בעלי מקום ואין להם שנוי אלא בו‬ ‫והוא סבת המקום לכל גוף ותכלית כל מקום״ (כה״י הנ״ל דף ‪93‬א—ב)‪ .‬שני‬ ‫הפירושים שהבאנו מבוססים על אסטרונומיה‪ ,‬ומייחסים ליחזקאל ידיעות מדעיות‬ ‫טהורות‪ .‬אצל מפרשים אחרים השפעתם המופלאת של הכוכבים קשורה לאמונה‬ ‫בבחירת עם ישראל‪ ,‬שנבחר על ידי האל להשכין שכינתו בתוכם (ראה פרק א‪,‬‬ ‫הערה ‪ .)4‬למעשה‪ ,‬אנוסים היו כל המחברים‪ ,‬שרעיון זה היה'קרוב ללבם‪ ,‬להכניס‬ ‫לשיטתם גם את האסטרולוגיה‪ .‬לוחם נמרץ למען האסטרולוגיה הוא נסים ממרסי‪,‬‬ ‫הכותב‪ :‬״ופירוש הח׳ א״ע מאמרו בכל מקום לפי שהמקום גורם לקבל השפע‬ ‫הנבואי כי יש מקום יש לו סגולה נפלאה לזה ולזה אחר אזכיר כי השם שוכן‬ ‫שם תמיד והוא בית אל וירושלם שנקרא גיא חזיון ועל זה המקום אמד הנביא‬ ‫ושם ידבר עמנו ויהיה כונת הפסוק בכל מקום שאני שוכן בו ר״ל שמוכן לקבל את‬ ‫השפע שם אם תכין גם אתה עצמם לנבואה אז אבא אליך וברכתיך״‪( .‬מעשה גיסים‪,‬‬ ‫דף ‪36‬ד)‪ .‬הרעיון נמצא לא רק אצל אברהם ך עזרא אד גם אצל יהודה הלוי‪.‬‬ ‫נזכיר כי אצל הפילוסופים הערבים ויהודים אפשרות הדבקות עם השכל הפועל‬ ‫תלויה בסביבה החברתית‪ .‬ר׳ למשל גרשון בן שלמה‪ :‬״וראוי לדעת סבת המחלוקת‬ ‫אשר נחלקו בה החכמים בהשראות הנפש ואחר נבאר ראיותיהם‪ .‬דע כי אלכסנדר‬ ‫הפרדוסי ותמסטיוס החכמים הגדולים יאמרו כי השכל האנושי יש בטבעו להשיג‬ ‫השכל הפועל ולהדבק בו א״כ השראת הנפש אפשרות לאדם להדבק בהשכל ההוא‬ ‫כי אחר שנדבק בו ישובו שניהם יחד נצחיים כי ידוע שהשכל והמשכיל והמושכל‬ ‫אחד‪ .‬ואלו ב׳ החכמים היו מפרשים ספרי ארסטו ואמרו מכח דברי ארסטו יוציא‬ ‫זה והיא הייתה דעתו ולא נשמע חולק עליהם בזה כי כל הפילוסופים הסכימו בזה‬ ‫לבד אבונצר לבדו ואמר שדבר הדבקות עם השכל הפועל נפש האדם הם דברי‬ ‫הבל כי השכל מן האדם הוא מחודש ומן השקר שהמחודש יהפוך וידבק בנצחי‪.‬‬ ‫ואבן רשד אמר אין גוף הענין הביא אבונצר לזה אך מפני שידע חכמתו ומצא‬ ‫עצמו שלא הגיע אל זאת המעלה גזר שאין אדם יכול להגיע אליה‪ .‬ולא עלה על‬ ‫לב זה האיש אלא שבזמן הזה לא ישיג זה לב האדם מפני רוב הפועלים המונעים‬ ‫בזמנים האלה ובאומות האלו להגיע אל המעלה הזאת שלא די שלא ימצאו‬ ‫הרוצה לעסוק בחכמה עוזרים אותו אליה אבל ישנאוהו וימאסוהו בעבורה ויאמרו‬ ‫שהוא כופר וכיוצא באלו הדברים המונעים רבים‪ ,‬ואמר הרבה אם היה אדם מגיע‬ ‫לזו המעלה באומות צריך שיהיו עוזרים זה את זה אל החכמה וגם לא היו מונעים‬ ‫אחרים ימנעוהו משלמותו״ (הרץ ע׳ כד)‪.‬‬ ‫]‪[167‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט סי ו אט‬ ‫] ‪[49‬‬ ‫ולא היה בחלום ר״ל חלום נבואיי‪ 8‬ואני אבאר לד מהות ד‪,‬מראה מה היא‬ ‫ואקדים לך הקדמה ‪:‬‬ ‫דע שהשפע •האלהי כאשר יבא אל הכח הדברי ויהיה הכח הדבוי חזק והכת‬ ‫המדמה גם בן שלא יטרידוהו המורגשות ואף אם יטרידוהו יהיה כל כך חזק‬ ‫שיוכל לקבל שניהם ר״ל השפע הנאצל אליו מהכח הדברי והמודגשות איעזר‬ ‫מחוץ יתרשמו בזה הכה המדמה הסודות האלהיות והדברים העתידים להיות‬ ‫הנשפעים מהשכל הפועל אל הכח הדברי תחלה במשלים וצורות משהנות ויתרשמו‬ ‫אלו הצורות והמשלים בכח המדמה מאשר הוא כח בגשם ואח״ב יקבל אלד‪.‬‬ ‫המשלים והצורות החוש המשותף מהכח המדמה כפי כח מה ׳שתם מבחוץ ועל‬ ‫כן יגיד בהקיץ העתידות הנעלמות‪ .‬ואלו הצורות‪ ,‬והמשלים ואם איו להם מציאות‬ ‫מבחוץ יש להם מציאות יותר נכבד ויותר קיים הוא מציאותם בכח הדברי תחלה‬ ‫‪ 6‬ראה מוה״ג ח״ג ז‪ .‬לוי בן אברהם‪ ,‬ובעקבותיו קרשקש‪ ,‬מפרשים את הפסוק בדור‬ ‫שונה‪ :‬״נתחדשה לו ידיעה בתבונת השמים והתבונן במשפטם והוראתם ואט׳‬ ‫מראות לרמוז על השגות חלוקות כמו שאמי׳ שלשה פעמים וארא ואכן׳ אלהיט כי‬ ‫דבר בדברים עיונים ובעניינים אלהיים‪...‬״ (כה״י הנ״ל‪ ,‬דף ‪93‬ב)‪ .‬מעזה גרבוני‬ ‫‪ .‬מביא את ההסברים האסטרולוגיים שציטטנו בהערה הקודמת‪ ,‬אד לדעתו מביע‬ ‫‪ .‬הפסוק הראשון את הרעיון כי כל התופעות הנבואיות מינן בעצם פנימיות‪ :‬״מה‬ ‫שצריך לידע קשירת השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום ובקשרה במקום אמרו כי‬ ‫רצה בזה כי כלל בו רוב המציאות כי השנה והחדש ירמוז על השמש והדה‬ ‫והיום על הגלגל המקיף והמקום על העולם השפל וזה מה שאין עניו בו ראשונה‬ ‫כי לא יכלול העליון ולא כל האמצעי והשני כי הוא תואר הנה משיגי המשיג לא‬ ‫משפטי המושג כמו שנראה באמה קשר הנה השגת המרכבה בשנה ובחדש‬ ‫וביום וקשרה במקום והחכם אשד עמדתי לפניו בעת התדלת הלמוד ר׳ משה‬ ‫קשאלה ע״ה אמר כי רצה בזה כי הזמן והעת והמקום סבת ההשגה ואיכותה‬ ‫וכפי מולדו ומפרשים המרכבה זולתו הלכו בזה הדרך או קרוב אליו כי פרק מ נ ה‬ ‫יפרק האדם ומקומו ועמידתו אם בשמחה אם במקבילה יעזרו או ינגדו אל השל מוח‬ ‫גם מעמד הירח ושאר הכחות הגלגליות וכאלו ספר המקרים המגגדים גלות וארץ‬ ‫טמאה על צד ההתרשלות אם יעורב בו קצור ההשגה כמו עוספר העוזרים בבחיוח‬ ‫וחום העת כי החום מיוחד לחכמה וצריד להתבובז עם זה אמרו קשרו ומזגה‬ ‫המרכבה כי נראה שהשגת המרכבה ביהוד מביז שאו ההשגות תצטרך אל זה‬ ‫הקשר והנראה אלי שרצה בזה גם כן כי למה שהיתר‪ .‬השגת המרכבה השגה‬ ‫שנבהל אליה יחזקאל כמו שאמ׳ והיתה נוראה בעיניו והיה מבני דגפר שראה אה‬ ‫המלד ומספר לבני הכפר חשש כי אולי יחשוב אדם שהיה ענין שאירע חוץ לנפש‬ ‫ושבראו החיות והאופנים על הדמיון הדמיוני לעין ולשמור מ‪,‬זה הדמיון באר‬ ‫וקשר השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקשרה במקום שזה מה מוצריך לבקש‬ ‫לו ענין ולא‪ .‬יחשוב שהוא דבר אין עניו בו והמין המכוון בו לבאר כל אלו‬ ‫האישים כדי שיובן הענין ההוא כולו הוא במראה הנבואה לא תשגה מוחשת פי‬ ‫לו היה זה לא ימנע שלא יושג לרבים זולתו ר״ל אם נקרעו השמים ונראה‬ ‫הבריאות המביהלוה ההם״(פירוש על מוה״נ ח״ג‪ ,‬ז‪ ,‬דף ‪48‬א)‪.‬‬ ‫אל־קוסטנטיני השתמש בפירוש זה לגבי הפסוק ״נפתחו השמים"‪.‬‬ ‫] ‪[ 168‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[ 50‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה ים ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י ג י‬ ‫מופשטים מהצורה והמשל כאלו הם עצמים פשוטים ומקבלת הצורות והמשלים‬ ‫בכח המדמה הוא במקרה ר״ל מצד הכח המקבל א״כ הם דברים אמיתיים ואם‬ ‫אין להם מציאות חוץ לשכל בשעת הנבואה ז‪.‬‬ ‫הנה נתבאר כי המראה ההיא שפע אלהי יבא אל הכח הדברי אשר בנביא‬ ‫מופשט מהמשל והצורה ואח״כ יתגשם בכח המדמה מצד מה שהוא כה גשמי‬ ‫ומקבל המשל והצורה; ואח״כ יקבל אותם המשלים והצורות החוש המשותף‬ ‫קבלה מוגשמת מהכח המדמה כאלו קבלם מהמורגשות אשר מחוץ ובהיות‬ ‫הכח המדמה והמשותף חזקים בלתי מתפעלים מהדברים אשר מחוץ אבל אפשר‬ ‫להם לקבל שני הדברים כאחד ר״ל שפע השכל מבפנים ורשומי המורגשות‬ ‫מחוץ כאדם דרך משל כותב (‪ 1‬ד ב ר ויעשה דברים אחרים מתחלפים כאחד אז‬ ‫תהיה זאת ההשגה בהקיץ ‪.8‬‬ ‫בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות יויכין חזר וכפל הענין הנאמר‬ ‫בפסוק הראשון והוסיף לגלות המלך יהויכין להודיע כי אלו הדברים היו סבות‬ ‫חזקות מונעות אותו מהשיג אלו הדברים האלהיים על השלמות‪.‬‬ ‫היה היה דבר יי אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי‬ ‫עליו שם יד יי דע אתה המעיין במאמרי זה כי יקרה במראה הנבואה מה שיקרה‬ ‫בחלום ר״ל שאדם העומד בירושלים דרך משל יראה בחלומו שהוא עומד בבבל‬ ‫כזה הדבר בעצמו יקרה במראה הנבואה ומזה הרבה ‪ :‬היתד‪ .‬עלי יד יי ויביאני‬ ‫ברוח יי אל הבקעה‪ ,‬ומאשר אמ׳ ואני בתוך הגולה אולי יחשוב חושב שראה‬ ‫במראה הנבואה שהוא בתוך הגולה על נהר כבר אבל לא היה עומד כי אם‬ ‫בארץ ישראל על כן אמר ותהי עלי שם יד יי להודיע כי בארץ כשדים על נהר‬ ‫כבר היה עומד ושם באה אליו זאת הנבואה ‪.9‬‬ ‫ורמז באמרו היה היה ותהי אל שלש השגות שהשיג כאשר רמז באמרו ואראה‬ ‫ואראה ואראה ‪.*°‬‬ ‫ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו‬ ‫סביב ומתוכה כעין החשמל‪,‬מתוך האש‪ .‬מאשר ידעת אתה המעיין מהות הנבואה‬ ‫מה היא ר״ל השפע הנבואי האלהי השופע מהש׳ י׳ על הנביאים כפי מדרגותם‬ ‫‪ 7‬ראה מוה״ג ח״ב לו‪.‬‬ ‫‪ 8‬פיסקא זו מנוגדת לרעיון שפיתח אל־קוסטנטיני באריכות בהקדמה‪ .‬הנתון הגופני‬ ‫הוא חיוני להשגה הנבואית; אל־קוסטנטיגי מוסיף כאז לתאור הנביא אחת מתכונותיו‬ ‫‪ 9‬מוה״ב ח״ב מו; ח״ב מא‪.‬‬ ‫הנבואיות של משה‪ ,‬ר׳ מוה״נ ח״ג ‪.0‬‬ ‫‪ 10‬מוה״נ ח״ב ה‪ ,‬והטכסט של לוי בן אברהם לעיל בהערה ‪.6‬‬ ‫]‪[ 169‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט סי ר א ט‬ ‫]‪[51‬‬ ‫באמצעות השכל הפועל בנו והמוציא שכלנו מן הכח אל הפעל אודיעך סבת‬ ‫ראות הנביאים בעת שרות הנבואה בהם דברים נוראים מפחידים כרוח ורעש ‪12‬‬ ‫ותנור עשן ולפיד אש‪ 13‬וענן וערפל‪ .14‬ולפעמים יהיו נבהלים ויהיה להם‬ ‫פחד ורעדה ורתת וסמור‪ 15‬ולפעמים היו נופלים מרוב הבהלה‪ .‬באליהו נאט׳‬ ‫והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים‪ 12‬ואט׳ ואחר הרוח רעש‪.‬‬ ‫ובאברהם גאמ׳ והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ‪ .16‬ובאיוב נאמ ׳ ורוח על‬ ‫פני יחלוף תסמר שערת בשרי ‪ 17‬ו כז ה בדברי הנביאים דרבה‪.‬‬ ‫דע כי זה הכח הדברי אשר בנו הוא כאויב משחית ומכלה לרוב הצורות אשר‬ ‫בכח המדמה כאשר ידמה דברים נמנעים‪ .‬ואף אם ידמה דברים אמתיים יפשיט‬ ‫אותם הכח הדברי !ממקרי הגשמות אשר בהם וזה מבואר למי שיודע טבע‬ ‫הנפש וכחותיה ולכן יקרה לכח המדמה חולשה גדולה מזה הצד ומצד אחר ג״כ‬ ‫וזה כי כאשר יבא השפע האלהי אל הכח הדברי מופשט מהמשל והצורה וישפיע‬ ‫ממנו אל הכח המדמה פתאום ילאה הכח המדמה מנשוא כלכל לא יוכל שאין‬ ‫בטבעו להשיג דברים מופשטים מד‪,‬חמר והצורה מצד היותו כח בגשם ועל כן‬ ‫יקרה לו פחד ורתת ויתדמה לו דמיונות נוראות מפחידים כאלו היה רואה אותם‬ ‫בפניו ויקרה בסבת זה לכחות הנפש חולשה ובפרט אל הכח המרגיש והמניע‬ ‫ויתבלבלו הליחות והאברים ויפולו לארץ וכל זה יקרה לאלו הכחות מצד היותם‬ ‫בחמר‪.18‬‬ ‫ויהיה א"כ סבת ראות יחזקאל רוח סערה וענן גדול בסבת הליחות הקרות‬ ‫אשר בו ר״ל מרה שחורה ולבנה וראה האש בסבת הליחות החמות‪ ,‬הדם והמרה‬ ‫הירוקה‪ .‬ואי אפשר מבלתי שאכתוב לך הביאור‪.‬‬ ‫דע כי מי שיגבר במזגו המרה השחורה יראה דברים מפחידים כרוח וענן‬ ‫ורעש וחושך‪ .‬ומאשר החלום אחד מששים בנבואה‪ 19‬יקרה לפעמים לכח המדמה‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫אל־קוסטנטיני צירף שתי הגדרות‪ :‬זו הנבואה‪ ,‬אשר לקח מתוך מוה״ג‪ .‬זז״ב‪ .,‬לו‬ ‫״אמתת הנבואה ומהותה הוא שפע שופע מאת השם באמצעות השכל הפועל על‬ ‫הבח הדברי ‪ . . .‬״ וזו של המינאניזם ההופך את השכל ההיולי באדם לשכל נקנה‪,‬‬ ‫ואשר סיבתו גם הוא השכל הפועל‪ .‬בקשרו את שני התפקידים השונים של השכל‬ ‫הפועל מאחד המחבר את הפעילות השכלית עם החזון הנבואי(ראה מבוא)‪.‬‬ ‫‪ 14‬דברים ד יא‪.‬‬ ‫‪ 13‬בראשית טו יז‪.‬‬ ‫מלכיפ־א יט יא‪.‬‬ ‫רמז לאיוב ד טו ור׳ פירוש רש׳׳י דרמב׳ץ על אותה מלה‪.‬‬ ‫‪ 17‬איוב ד טו‪.‬‬ ‫בראשית טו יב‪.‬‬ ‫ר׳ מוה״נ ח״ג ט‪ .‬לא מצאתי אצל הפרשנים האחרים תיאור כה דראמאטי של החזיון‬ ‫הנבואי‪.‬‬ ‫ברכות גז ע״ב‪ ,‬המצוטט במוה״ג ח״ב לו‪ .‬השווה כוונות הפילוסופים ספר ב‪ ,‬פרק‬ ‫ה‪ ,‬פיסקא ו‪ ,‬והרעיון נמצא גם במאמרים של אבן רושד‪ .‬על החלומות לאריסטו‬ ‫ובפירוש של קצור החוש והמוחש‪.‬‬ ‫]‪[170‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[52‬‬ ‫מ ר או ת א ל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ קונ ס טנ טיני‬ ‫בנבואה מה שיקרה לו בחלום כי טבע זה הכח וחקו להחליף ולהעתיק הדברים‬ ‫אל דברים אחרים שיש ביניהם יחס מה כחום הירוקה לאש וקור הלבנה למים ‪20‬‬ ‫ומפני היות זה החמר העכור וליחותיו ואבריו כמחיצות מבדילות בינינו ובין‬ ‫השפע האלהי המקיף בנו זכר ענן גדול ואש מתלקחת באה מן הצפון‪ .‬וצפון‬ ‫הוא רומז אל‪-‬החמר כאשר אמ׳ ואת הצפוני ארחיק מעליכם‪ .21‬ואחר שזכר‬ ‫הדמיונות החמריים זכר שראה נוגה לו סביב רמז אל הכח הדברי ומה מאד יערב‬ ‫אמרו סביב למי שיבינהו כי הדברים האלהיים מקיפים על הדברים החמריים‪.22‬‬ ‫ומתוכה כעין החשמל מתוך האש‪ .‬זכר כי באמצעות הנגה והוא השכל הדברי‬ ‫השיג האש ובאמצעות האש השיג החשמל שהם חיות אש ממללות והם השכלים‬ ‫הנבדלים מחמר‪ .‬והאש הנה אינו האש היסודי אבל הם הגשמים הנוראים האלהיים‬ ‫המתוארים באש כאשר אמר אח״כ ודמות החיות מראיהן כגחלי אש מפני שהם‬ ‫מאירים וקלים בתנועתם כאשר דמות ד׳ החיות ‪ .23‬ומתוכה חוזר אל הנגה ואמר‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ר׳ מוה״ג ח״ב מג‪ .‬משה נרבוני כותב בסוף פירושו לפרק מד‪ :‬״ואמ׳ ארסטו בספר‬ ‫החוש והמוחש ואולם היו קצתם יותר אמתיים חלומותם למקום מעלותיו מ ה‬ ‫הכח המדמה ואלו הם בעלי המזג השחורי הקרים והיבשים בי הקור יתויב איחור‬ ‫התנועה לבלתי יעתיק מדמיון אל דמיון וישלם חקויו והיובש יחיב קיום‬ ‫הצורה ולכן ימצא ממשלת הבח הזה בבעלי השחורה עד יגידו ביקיצה מה שישיגוהו‬ ‫בשינה׳‪( ,‬דף מה‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כך מפרש לוי בן אברהם חלק זה של הפסוק‪ :‬״והנכון כי רמז בסערה ורעש על‬ ‫הרעות והמלחמות המתגלגלות לבא בעולם וחורבן ישראל וגלותם מכח תנועת‬ ‫הכוכבים והוראתם והם לעונתהם באו תחת המזל ומלת קול יבא על הגעת הכח‬ ‫והפעולה המבוארת ורוב הכוכבים הם בצפון והם שהוציאו הארץ מכדוריתה וגלותה‬ ‫לצד צפון כי שם יאות הישוב לא אצל דרום לרוב החום המצוי שם תמיד על כן‬ ‫נתן גבה הרום בצפון ואל זה כונו באמרם ורוח צפונית מסובבת כהלכתה‪ .‬ר״ל‬ ‫אבל קצתה מסובבת בים ואמרו ולא גמרו וכל מי שיעשה אלוה יבא ויגמרנו כלוט׳‬ ‫יבא ויגמור לכסותו במים כפי הראוי מטבע היסודות‪ .‬ואולי רמז באמ׳ באה מן‬ ‫הצפון כי התנועה בצפון לשני פנים האחד להיות הישוב בצפון ועוד כי יבא‬ ‫להם מן השכלים הנפרדים שעניינם צפון ונסתר״(כה׳׳י הנ״ל דף ‪93‬ב—‪94‬א) ‪.‬‬ ‫כד מפרש לוי בן אברהם‪ :‬״כאשר יחדש מזג נאות יקבל צורה שהיא ש־לימות‬ ‫ונגה להויה׳׳(כה״י הנ״ל דף ‪94‬א)‪.‬‬ ‫ההסכמה האונתולוגית היא פשוטה‪ :‬השגת הגלגלים‪ ,‬שמסמלת האש מאפשרת את‬ ‫השגת השכלים הנבדלים‪ ,‬החשמל‪ .‬פירוש זה מתאים לפירושו של הרמב״ם‪ ,‬ועמו‬ ‫מסכימים גם כל מפרשיו‪ ,‬פרט ללוי בז אברהם‪ ,‬הגורם כי הכוונה היא לאש‬ ‫היסודי‪ :‬״כעין החשמל מתוך האש ומתוך ההויה אשר תשלם מתוך האש ר״ל‬ ‫בעבור חום יסודי יתילד בו מזג נאות להויה יושג הנפרד נותן הצורה אשר זיו‬ ‫כבודו כעין החשמל או נאמ׳ שלא זכר כי אם מציאות האד הלח והוא שקרא ענן‬ ‫ואט׳ ואש מתלקחת ר״ל שהשיג מציאות‪:‬האש ואמ׳ ונגה לו סביב כי האש היסודי‬ ‫ספירי ואינו בעל מראה ומתוך זה השיב מהו שהוא כעין חשמל כי הכיר שהאש‬ ‫]‪[171‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט ‪.‬סייר א ט‬ ‫]‪[53‬‬ ‫כי מתוך הנגה ראה ד׳ חיות רצה נזה ד׳ מיני גשמים קרא אותן חיות מפני‬ ‫שהן חיים בעלי נפש וא״א בלתי שארחיב לך הביאור‪.‬‬ ‫‪:‬דע כי כל מתנועע תנועה רצונית הוא בעל נפש בהכרח ומאשר תנועת‬ ‫הגשמים האלהיים רצונית הוא תנועת בעלי נפש וכל בעל נפש הוא חי וכל‬ ‫חי בעל נפש‪ .‬ועל כן אלו הגשמים בעלי נפש‪ .‬והראיה כי תנועת הגלגלים‬ ‫רצונית לא טבעית היא מבוארת לבעלי העיון‪ ,‬וזה כי כל תנועה טבעית היא אם‬ ‫לבקש הנאות או לברוח מן ההפך וזאת התנועה הכדורית אשר לגשמים האלהיים‬ ‫אינה לבקשת הנאות שאם היתד‪ .‬לבקש המקום הנאות כאשר תגיע אליו לא היד‪.‬‬ ‫מתנועע ממנו ואם היתד‪ ,‬לברוח מן ההפך לא היתד‪ ,‬חוזרת אל המקום אשר‬ ‫ברחה ממנו ומפני שתנועת אלו הגשמים חוזרת חלילה ברצוא ושוב‪ ,‬נתבאר‬ ‫כי תנועתם רצונית ‪.24‬‬ ‫וזה מראיתן דמות אדם להגה‪ .‬זכר הסבה התכליתית אשר לתנועתם הרצונית‬ ‫והיא שהם רוצים להדמות לדבר יותר נכבד ויותר קיים מהם והוא השכל הנבדל‬ ‫מחומר והוא נקרא אדם וחשמל כאלו אמר אין תכלית תנועת אלו הגשמים‬ ‫האלהיים לדבר מהגשמים הד‪,‬וים הנפסדים כי אם להדמות לדבר שכלי בלתי‬ ‫משתנה כלל וזה מבואר אל המשכילים ר״ל היות התכלית יותר נכבד מהדבר‬ ‫אשר הוא לו תכלית‪ .‬והמשל בזה שאם היתד‪ ,‬בריאת השמש והירח והמזלות‬ ‫מתהוה מתנועת הגלגל ומזיען של חיות אשר סבת תנועתם הוא הכבוד השופע‬ ‫מן השרף וכוסף החיה להשיגו״ (כד‪,‬״י הנ״ל דף ‪94‬א)‪ .‬אלבלג מפרש גם הוא את‬ ‫הפסוק במשמע של האש היסודי; הוא כותב על שלושת קבוצות המלאכים‪ :‬״וזו‬ ‫היתד‪ .‬האש הזרה אשר מתו בה בני אהרון בהקריבם אש זרד‪ .‬לפני ה׳ ואשר שרפה‬ ‫התינוק בחקרו בחשמל אשר הוא רמז לצורת האש היוצאת מתוך הרוח הגלגלי‪,‬‬ ‫הוא שאמר יחזקאל ומתוכה ר״ל מתוך הרוה הנזכרת‪ ,‬כעין החשמל מתוך האש‬ ‫ר״ל מתוד החום הגלגלי״ (תקון הדעות ע׳ ‪ .)81‬וכן ב״מאמר יקוו המים״‪ :‬״ונוגה‬ ‫לו סביב הוא החלק התחתון מז האדם שעתיד לזכור שראה ממעל לכסא והוא מה‬ ‫שממתניו ולמטה ואחר כן אמר שראה מתוכה ר״ל מתוך רוח הסערה כעין חשמל‬ ‫והוא מה שממתני האדם ולמעלה ואחר כן אמר מתוך האש להודיע שהחשמל‬ ‫הנראה אליו מתוך רוח הסערה שקודם זכרד‪ ,‬נראה אליו באמצעות האש כענין ומתוך‬ ‫האש או כאילו המיר מלת מתוכה שאמרה על הרוח במלות מתוך האש או אפשד‬ ‫שאמרו מתוך האש היא פי׳ מתוכה הנאמר כי כבר הקדים רוח הסערה והענן‬ ‫‪ .‬סוף דבר גלה שלא ראה החשמל רק באמצעות האש אשר ראה תחלה שאין ספק‬ ‫שלא יראה בן אדם החשמל אלא אחר ראותו האש אשר לה נגה סביב״ (ע׳ ‪.)46‬‬ ‫לדעת שמול אבן תימן‪ ,‬המובאת גם בפירושו לישעיהו ו ו‪ ,‬האש היא השכל‬ ‫הנבדל האחרון השכל הפועל‪ ,‬המפעיל את השכל האנושי‪.‬‬ ‫‪ 24‬מוה״נ ח״ב ד ו־ח״ג ב‪ .‬והשווה ג‪ 0‬אלבלג ע׳ ‪ ;88—84‬אף שברור בי הטכסט‬ ‫שלפנינו מבוסס על הרמב״ם דווקא‪.‬‬ ‫]‪[172‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[54‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י ג י‬ ‫‪:‬להאיר על הארץ ולא לתכלית אחר יותר נכבד היתד‪ .‬הארץ יותר נכבדת מהשמים‪.‬‬ ‫ודי בזה הערה‪.25‬‬ ‫וארבעה פנים לאחד וארבעה כנפים לאחד להם‪ .‬דע אתה המעיין כי כל גשם‬ ‫מצד שהוא גשם יש לו ארבע עצמים והם ‪ :‬החמר והצורה והגשם המורכב מה'ם‬ ‫והשכל המיחד אותם‪ .‬ומפני היות הגשמים הנראים אלהיים גשמיים אמר בי‬ ‫לכל חיה מצד שהיא גשם יש לה ארבעה פנים ופנים הנה כמו עצמים מלשון‬ ‫אם לא על פניך יברכך ר״ל בעצמך ובמציאותך כמו פי׳ הרב המורה במלת‬ ‫פנים ‪,26‬‬ ‫וארבעה כנפים לאחד מהם‪ .‬דע אתה המעין כי לזאת התנועה הרצונית אשר‬ ‫לאלו הגשמים הנראים האלהיים הנקראים הנה חיות יש להן ד׳ סבות ‪:‬‬ ‫— אחת נפשם אשר בה הם מתנועעים‬ ‫; — והשנית ציורם והכרתם אל הדבר הנכבד מהם אשר בעבורה הם מתנועעים‬ ‫כי לכל תנועה רצונית יקדם לה ציור‪.‬‬ ‫— והשלישית הרצון להדמות אל הדבר המצויר שאם לא התחבר הרצון‬ ‫אל הציור לא ישתלם התנועה מהנפש‪.‬‬ ‫— והרביעית החשוק ר״ל הדבר אשר בעבורו הם מתנועעים והוא השכל הנקרא‬ ‫אדם וחשמל‪.‬‬ ‫ומאשר הכנפים סבת כל עוף מתנועע זכר ד׳ סבות אשר לזאת התנועה‬ ‫הרצונית בלשון כנפים ל‪.2‬‬ ‫ורגליהן רגל ישרה וכף רגליהן ככף רגל עגל ונוצצים כעין נחושת קלל‪.‬‬ ‫זכר התנועות הסבוביות אשר לחיות בלשון רגלים מפני היות הרגלים כלי‬ ‫ההליכה ואט׳ רגל ישרה להורות כי התנועה המיוחדת לכל אחד מן החיות אינה‬ ‫מחוברת מתנועות שיש ביניהם מנוחות כאשר אמרו התועים כי התנועה מחוברת‬ ‫מתנועה והזמן מחובר מעתות אבל היא תנועה אחת מדובקת‪ .‬ואל זה רמזו ז״ל‬ ‫מלמד שאין ישיבה למעלה כאלו אמר הרגלים אשר לחיות רגל אחד ישר הוא‬ ‫‪ 25‬מוה״נ ח״ב יא‪ ,‬וראה גם אלבלג ע׳ ‪ .85—84‬שט‪ .‬חלק ב פרק ג‪.‬‬ ‫‪ 26‬משל ארבעת הפנים אינו נמצא כולו ברמב״ם‪ .‬גם החלוקה לארבעת העצמים‬ ‫אינה נמצאת שם‪ ,‬אך ניתן להבינה בין השיטין בקטע העוסק בחומר של הגלגלים‪.‬‬ ‫הפתרון של אל־קוסטנטיני משכנע למדי‪ ,‬בהגיונה הפנימי של שיטתו‪ .‬ואומנם‪,‬‬ ‫אם מייחסים (ר׳ מוה״נ ה״ג א) אותו מובן אלגורי לכנפיים ולפנים‪ ,‬הרי הזכרת‬ ‫אחד מהם היא מיותרת‪ .‬עוד נשוב לכך כשנדבר בפסוק ב‪.‬‬ ‫‪ 27‬ראה פרק א הערה ‪.57‬‬ ‫]‪[173‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט סיר א ט‬ ‫]‪[55‬‬ ‫שאין בו פרקים‪ .28‬והוסיף לבאר ולחזק דבריו שאין לאלו התנועות מנוחה‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫ואמ׳ וכף רגליהן ככף רגל עגל כאלו אמ׳ הראיה שכל תנועה מאלו התנועות‬ ‫היא תנועה אחת ואינה מחוברת מתנועות הרבה שהיא סבובית ועגל הוא מלשון‬ ‫עגולה ‪ .29‬וכזה במשלי הנביאים רבים ‪ :‬מקל שקד כי שוקד אני ‪.3°‬‬ ‫ואפשר שרומז וכף רגליהם ככף רגל עגל אל שתי התנועות אשר לכל אחד‬ ‫מן החיות ‪:‬‬ ‫— אחד מן המערב אל המזרח‪.‬‬ ‫— ואחד מן המזרח אל המערב‪ ,‬ויהיה על דרך ההשאלה והדמיון אשר כף רגל‬ ‫העגל שסועה ונחלקת לשנים י‪.3‬‬ ‫ונוצצים כעין נחושת קלל‪ .‬דע אתה המעין כי גדר הכוכב ומהותו אור מתעבה‬ ‫בעצם הגלגלים ר״ל בהתקבצות ניצוץ האור אל מקום מיוחד כאשר יקרה בחרב‬ ‫המלוטשת והוא הלהב‪ .32‬וכן יקרה בשאר המתכות המלוטשות ומפני שתנועת‬ ‫אלו הגשמים היא מורגשת עלינו בסבת האור המתנוצץ והוא הכוכב אט׳ שהרגלים‬ ‫נוצצים כנחושת המלוטש‪ .‬ומה שרמז הרב המורה במלת נחושת ובטלת קלל‬ ‫אין דבריו נכוחים בעיני ‪.33‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫בראשית רבה‪ ,‬ע׳ ‪ ,378‬המובא במוה״ג ח״ג ב‪ .‬לגבי עגולת הגוף השמימי ראה‬ ‫מוה״ג ח״ב ב‪ .‬יש לציין כי אל־קוסטנטיני מצטט את בראשית רבה לפי הרמב״ם‪,‬‬ ‫שכן בבראשית רבה המצוי בידינו הנוסח הוא ״קפיצים״ בעוד הרמב״ם גורס‬ ‫״פרקים״‪.‬‬ ‫ראה מוה״ג ח״ג ב‪.‬‬ ‫מוה״ג ה״ב כט‪ ,‬והערה ‪ 4‬בתרגומו הצרפתי של מונק‪.‬‬ ‫פירוש אלגורי זה נראה לי פירוש מקורי של אל־קוסטנטיגי‪ ,‬ומכל מקוט לא‬ ‫מצאתיו אצל מפרש אחר‪ .‬אך יתכן שהושפע מדבריו של שמואל אבן תיבון‪:‬‬ ‫״הכל תלוי בשתי התנועות ר״ל כל ענייני העולם השפל שאחת עושה היום‬ ‫והלילה כלומר האור והחשך והאחת עושה התקופות הארבעה ובכלל חלוף הזמנים‬ ‫ועליהם רמז הכתוב באמת עוד כל ימי הארץ וגו׳ זכר חלוף הזמנים התלוי‬ ‫התנועה האחרת המיוחדת והיום והלילה בתנועה הכוללת וענין בדירות החיות‬ ‫רמז עליו במלת בכף רגל עגל״ (מאמר יקוו המים ע׳ ‪.)47—46‬‬ ‫תהילים ז יב‪ .‬אל־קוסטנטיני ידון עוד פעם בבעית זהות החומרים של הגלגל‬ ‫והכוכב בפירושו לפסוק יג‪ .‬ראה מוה״ג ח״ב כט ו־מג עם פירושיהם של אפודי‬ ‫וקרשקש‪ .‬לפי אבן עזרא נחשת הוא מאדים‪ .‬וראה עליו צפנת פענח ע׳ ‪.276—275‬‬ ‫פירושו של לוי בן אברהם קרוב לזה של אל־קוסטגטיני‪ :‬״והודיע שהכוכבים חלקים‬ ‫מקשיים מלוטשים ומזהירים כאמ׳ ונוצצים כעין נחשת קלל ויונתן תרגם בעין‬ ‫נחש מצלהב וכן תרגם שער צהוב מצלהב‪ .‬וכבו אמ׳ חכמים כי כוכבי‪ :‬שבת‬ ‫נוצצת לרוב מרחקם ואפשר שהוא לחוזק כחם והשלכת ניצוצם בתמידות ושפע‬ ‫זהרם ונגהם גם רמז על קלותם ומהירותם במלת קלל״ (כה״י הנ״ל דף ‪94‬ב—‪95‬א)‪.‬‬ ‫]‪[174‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[56‬‬ ‫מ ר או ת אל הי ט ל חנו ך א ל ־ קו ג ס טנ טיני‬ ‫וידי אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם‪ .‬דע אתה המעין כי מהשכל‬ ‫הנבדל הנקרא אדם או חשמל שפעות כחות אלהיות נרשמות בחיות ראשונה‬ ‫ומפלשות מכל רבעיהן וממעל ומתחת וזה מה שנרמז הנה מתחת כנפיהם על‬ ‫ארבעת רבעיהן‪ .‬ואלו הכחות הם אשר קראם הנה ידי אדם דרך משל‪ .‬ורצה‬ ‫באמרו ופניהם וכנפיהם לארבעתם כי אלו הידים בהצטרף אל המשפיע והוא‬ ‫השכל הנפרד הם ידי אדם ובהצטרף אל המקבל הם פנים וכנפים וזה מבואר‬ ‫חוברות אשה אל אחותה כנפיהם לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו‪ .‬מאשר‬ ‫הכנפים הם סבות זאת התנועה התמידית אמר כי נפש החיות וציורם וחשקם‬ ‫הם חוברות אחת אל אחת התלכדות רוחני ולא יתפרדו ‪ .35‬וכן תרג׳ יונתן בן‬ ‫עוזיאל ע״ה לא יסבו בלכתן לא מתחזרן במיזליהון‪ ,‬והסבה אשר בעבורה לא‬ ‫יסבו בלכתן מפני שחשקן להדמות בפעל אל דבר קיים והוא האדם אשר על‬ ‫ראשי החיות ופניו הנה מלשון פנה ורצה באמרו אל עבר פניו שהם פונים אליו‬ ‫והוא החשוק‪.36‬‬ ‫‪ 34‬השווה מוה״נ׳ הפיסקא המצוטטת בפרק א הערה ‪ .87‬אכן פלקירא מצטט בפירושו‬ ‫פיסקא משל אבן גיברול‪ :‬״ודמיון בריאת הבורא י״ת וי״ת לדברים וארצה לומר‬ ‫יציאת הצורה מהמקור הראשון והוא הרצה והשפעתה על היסוד יציאת המים‬ ‫הנובעים ממקורם והשפעתם על מה שאצלם דבר אחר דבר אלא שהוא בלא‬ ‫הפסק ובלא עמידה ובזולתי תנועה״‪( .‬ליקוטי מקור חיים‪ ,‬מאמר ה‪ /‬פיסקא ‪,64‬‬ ‫דף לד ו־ב)‪ .‬אל־קוסטנטיני בא להסביר באלגוריה זו כי הגלגלים הם תוצאת‬ ‫הכוונה השניה של השבלים‪ ,‬אשר מאצילים על הגלגלים ־רק חלק קטן מן השפע‬ ‫האלוהי‪ ,‬אך חלק קטן זה עדיין הוא שופע ביחס לגלגלים הנמוכים יותר‪ .‬השכלים‬ ‫הנבדלים נותנים לגלגלים עצם וסיבה מכוונה שנייה‪ .‬כדי להבין את האליגוריה‬ ‫בן יש לתת למלה ״חיות״ קודם מובן של‪,‬״שכל״ ולאחר מכן מובן של ״גלגל״;‬ ‫ידי האדם הם ידי החיות— שכלים‪ ,‬הפנים והכנפיים של החיות— גלגלים‪.‬‬ ‫‪ 35‬ר׳ מוה״נ ח״ג ב‪ :‬״ואחר כך זכר שאלו הארבע חיות אין ביניהם הפרש ולא‬ ‫מקום פנוי אלא כל אחת מחוברת בחברתה״ (דף ג א)‪ .‬הוא הדין גם במוה״ג ח״א‪,‬‬ ‫עב‪ :‬״והם כדורים רבים אחד תוך שני‪ ,‬אין פנוי בינהם ולא ריקות כלל‪ ,‬אלא‬ ‫הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד״ (דף קי‪ ,‬ב)‪ .‬אומנם‪ ,‬הפסוק כתוב ״חוברות‬ ‫אשה אל אחותה כנפיהם״ ולא ״גופם״‪ .‬זוהי אולי הסיבה שאל־קוסטנטיני בחר‬ ‫בהסבר שונה מן הרמב״ם‪.‬‬ ‫‪ 36‬מוה׳׳ג ה״א‪ ,‬ב‪ :‬״אמרו על אדם משנה פניו ותשלחהו‪ ,‬פירושו וביאורו כאשר שנה‬ ‫מגמת שולח‪ ,‬כי פנים שם נגזר מן פנה״ (דף יז‪ ,‬א)‪ .‬ושם ח״ג ב‪ :‬״ואח״ב זכר‬ ‫שכל היה מהם תלד לנוכח פניה והוא אמרו איש אל עבר פניו ילכו‪ ,‬הנה באד‬ ‫שכל חיה תלך אל עבר פניה‪ ,‬ואני תמיה לאי זה פנים והיא בעלת פנים רבים״‬ ‫(דף ג‪ ,‬ב)‪ .‬וראה גם פירושו של שם טוב על דבריו אלה של הרמב״ם‪ .‬לוי בן‬ ‫אברהם מסביר את הפסוק בדרכים שונות‪ :‬״ומה שזמן׳ איש אל עבר פניו ילכו‬ ‫ר״ל לצד שמיחדם ומחייבם ציור־ מגשם כאמרו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת‬ ‫]‪[175‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט סי ר א ט‬ ‫]‪[57‬‬ ‫ודמות פניהם פני אדם ופני‪ .‬אריה אל הימין לארבעתם ופני נשר לארבעתם‪.‬‬ ‫זכר כי השיג לכל חיה מהם ד׳ צורות והם פני אדם לרמוז על דרך משל אל הכד!‬ ‫השכלי ופני אריה לרמוז היותם גבורים כארי בתנועתם התמידית ועל זה רמז‬ ‫דוד ע״ה באמרו גבורי כח עושה דבחו‪ .37‬וזכר פני שור להיותם משועבדים‬ ‫לאדניהם‪ .‬הכר פני נשר להיותם קלים‪ .38‬ואם יאמר אומר אלה בפסוק וארבעה‬ ‫פגים פרשת אלו הפנים בפנים אחרים אשיב ואומר‪ :‬אין שערי הביאור נעולים‬ ‫לפני לומר כי פני אדם רמז אל השפע השכלי המיחד הצורה בחמר ופני אריה‬ ‫רמז אל מעלת הצורה על החמר כמעלת האריה על שאר החיות‪ ,‬ופני שור רמז‬ ‫ילכו‪ .‬אז אמור שכל אחד יתנועע אל צד תנועתו המיוחדת כי מאשר הוא חיי יש‬ ‫לו פגים ואחור‪ .‬אך מה שכפל קודם זה איש אל עבר פניו ילכו ר״ל שלא ימצאו‬ ‫מונע והפך אך אל הצד שהם פונים ומגמתם לליך אליו ילכו לא יעבטון אורחותם״‬ ‫(כה״י הנ״ל ‪96‬ב)‪.‬‬ ‫‪ 37‬תהלים קג כ‪ .‬שמואל אבן תיבון מייחם פסוק זה לשכלים הנבדלים (מאמר יקוו‬ ‫המיס‪ ,‬פרק ה‪ ,‬ע׳ ‪.)29‬‬ ‫‪ 38‬כדי להבין קטע זה‪ ,‬כדאי לסקור את בעיית הפנים‪ :‬במוה״ג ח״א כתב הרמב״ם‬ ‫על יחזקאל א ה‪ ,‬י; י יד מספר שורות סתומות‪ ,‬שמפרשיו ניסו להסביר בדרכים‬ ‫שונות‪ .‬אפשר לחלקם לחמש קבוצות‪:‬‬ ‫(א) הפנים‪ ,‬וכן הכנפיים‪ ,‬הם ארבעת הסיבות למעוף החיות‪ .‬בעמדו על בך כי‬ ‫פגי הגלגלים השונים זה מזה‪ ,‬דומים כולם לפגי האדם‪ ,‬מצביע הרמב׳׳ם על כך‬ ‫כי הגלגלים הם יצורים חיים‪ ,‬אשר‪ ,‬בדומה לאדם‪ ,‬ניחנו בנשמה‪ ,‬והם מונעים‬ ‫בציור וברצון של השכל הנבדל‪ .‬פירוש זה של שמוזיל אבו תיבון מביאים האפודי‪,‬‬ ‫וכן לוי בן אברהם‪ ,‬בלוית חן (דף ‪ ,)97—95‬נראה כי אל־קוסטנטיני ראה לפניו‬ ‫דעה זו‪ ,‬בכתבו את הקטע שלפנינו‪ ,‬אף פי אוצר המילים איננו מובהק‪ .‬ביסודו‬ ‫של פירוש זה יש חוסר הגיון מסוים‪ :‬אברבגאל מעיר בדין‪ ,‬כי כל חיה הולכת‬ ‫לעבר פניה‪ ,‬נושא אהבתה מיוצג על ידי פני האדם‪ ,‬ופנים אלו הם השכל הנבדל‪,‬‬ ‫מכאן שהחיות אינן הגלגלים אלא הכרובים‪ .‬אל־קוסטנטיני אינו מתעלם מביקורת‬ ‫י ■‬ ‫י‬ ‫זו‪ .‬וראה לעיל‪.‬‬ ‫(ב) אל־קוסטגטיני מפרש את ארבעת הפנים‪ ,‬כדרך שעשה בפסוק ו‪ ,‬על ידי‬ ‫הסבר שטחי למדי‪ ,‬ואשר נועד רק להסביר את החזרה של ארבעת הפנים במרכבה‬ ‫‪ .‬השנייה‪ .‬דומה שההסבר הוא מקורי של אל־קוסטנטיגי‪.‬‬ ‫(ג) החיות עשויות צורות חסרות חומר‪ ,‬לפי אל־קוסטנטיני‪ ,‬זוהי דעתם של חכמי‬ ‫התלמוד‪ .‬ראה גם דבריו בפסוק יא‪.‬‬ ‫(ד) כל חיה מייצגת גלגל; נכון יותר‪ ,‬הגלגלים מחולקים לארבע קבוצות (מוה״נ‬ ‫ה״ב י)‪ ,‬כל קבוצה ממונה על אחד מן היסודות‪ .‬פירוש זה‪ ,‬שאותו עיבד משה‬ ‫גרבוני‪ ,‬מביא גם אפודי וכן זכה לפיתוח אצל לוי בז אברהם (כה״י הג״ל דף‬ ‫‪95‬ב—‪(95‬ב)א‪98 ,‬א—ב)‪ .‬אל־קוסטנטיני מייחס רעיון זה לאופנים‪ ,‬פסוק יט—כא‪.‬‬ ‫(ד‪ ).‬ארבע צורות נולדות מארבעת הגלגלים‪: :‬ארבע הצורות קודמות לכל הקיים על‬ ‫האדמה‪ .‬גרבוני ושם־טוב מוצאים רמז לכך בתיאור פני החיות ביחזקאל‪ .‬לוי בן‬ ‫אברהם‪ ,‬ובעקבותיו אל־קוסטגטיני‪ ,‬סוברים כי ארבע הצורות‪ ,‬המסודרות שתיים‬ ‫א שתיים‪ ,‬נוצרות על ידי הידיים‪ ,‬היוצאות מתחת לכגפי החמת (ראה פסוק ‪ ,8‬בהמשך)‪.‬‬ ‫]‪[176‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[53‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ סט נ ט י נ י‬ ‫אל החמר ויהיה פני שור על צד הגזרה כמו מקל שקד להודיע שיש מקום‬ ‫עיון אם אלו החיות הם בעלי חומר אם לא‪.39‬‬ ‫ועל זה רמזו בחגיגה כתו׳ אחד אומר ודמות פניהם פני אדם וכת׳ אחר אומר‬ ‫וארבעה פנים לאחת פני אחת פני כרוב ופני שור לא קא חשיב‪ .‬א״ר שמעון‬ ‫בן לקיש יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב‪ .‬הנה נתבאר אשר היה לו‬ ‫בזה מקצת עיון נתבאר לו אחר כן האמת‪ .‬והוא שפני שור פני הכרוב והכרוב‬ ‫והוא מלאך והוא צורה בלי חמר וזה מבואר למביןי>‪.4‬‬ ‫ואמ׳ ופני נשר אל כלל המרכבה להיות אלו החיות קלות בתנועתם כנשר‬ ‫ויהיה אם כן ביאור ודמות פניהם פני׳ אדם כאשר ביארתי בפסוק וארבעה פנים‬ ‫לאחת‪.‬‬ ‫ואשר הביאני להבדיל בביאור אלו הפנים הבדלה עצמית הוא אמרו במרכבה‬ ‫השנית וארבעה ארבעה פנים וארבעה כנפים כי כפל ארבעה במלת פנים ‪:‬ולא‬ ‫כפל ארבעה בכנפים ואם לא היו בחיה כי אם ארבעה פנים לבד כאשר אין לה‬ ‫כי אם ארבעה כנפים לבד למה כפל בפנים ארבעה ארבעה ? ואין להשיב ולומר‬ ‫כי אמרו ארבעה ארבעה פנים כי לכל חיה מהם ד׳ פנים שאם היה כן היה לו‬ ‫לכפול ארבעה ארבעה כנפים‪ .‬וזה שהביאני לבאר שיש לכל חיה שמונה פנים‬ ‫וארבעה כנפים‬ ‫ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש שתים חברות איש ושתים מכסות את‬ ‫גויותיהנה‪ .‬מפני שזכר כי יש לחיות פנים נוטות אל הימין ופנים נוטות אל‬ ‫השמאל ואולי יחשוב חושב מאשר יחד להם צד מוגבל שהיו אלו הפנים והכנפים‬ ‫גשמים אמ׳ פני החיות וכנפיהם הם נפרדות ונבדלות זה מזה במעלה לא במקום‬ ‫מצד הימין והשמאל הנאמר הנה שהוא על דרך ההשאלה ר״ל צד מעלה ומדרגה‬ ‫לא צד מקום ואל זה רמז ריש לקיש במ‪ 0‬כ׳ חגיגה‪ :‬א״ר שמעון בן לקיש מאי‬ ‫דכתי׳ שירו ליי כי גאה גאה שירו למי שמתגאה על גאים מלך שבחיות ארי מלך‬ ‫שבבהמות שור מלך שבעופות נשר ואדם על כולם והקב״ה מתגאה על כולם‪.*2‬‬ ‫ודי בזה הערה‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫פירוש שני לפני החיות‪ .‬אל־קוסטנטיני לא מצא פירוש לפני הנשר כי קשה לתאם‬ ‫להם את העצם הרביעי‪ ,‬בפסוק ו‪ ,‬שהוא הרכב של חומר וצורה‪.‬‬ ‫חגיגה יג ע״ב‪ .‬בפרק א נוכחנו כי אל־קוסטנטיני כבר קבע בבירור‪ ,‬בי בתלמוד‬ ‫החיות בעלות הכנפיים הן השכלים הנבדלים‪.‬‬ ‫ראה יחזקאל י יד‪ ,‬כא‪ .‬הצהרה זו אופיינית להגותו של אל־קוסטנטיני‪ .‬יש להסביר‬ ‫הכתוב על כל־ פרטיו ולתת לו משמעות פילוסופית אפילו היא מלאכותית לחלוטין‪.‬‬ ‫חגיגה יג ע׳׳ב‪ .‬ר׳ מוה״נ ח״א‪ ,‬כ אשר השפיע כנראה על אל־קוסטנטיני; וראה‬ ‫הערה ‪ 33‬בפרק א‪.‬‬ ‫]‪[177‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קול ט ס י ר א ט‬ ‫] ‪[59‬‬ ‫לאיש שתים חוברות איש ושתים מכסות את גויותיהנה‪ .‬זכר שיש מעלה‬ ‫גדולה ומדרגה לסבות זאת התנועה הכללית על הסבות החלקיות ואני ארחיב‬ ‫לד הביאור‪:‬‬ ‫דע כי לזאת התנועה התמידית יש לה סבות חלקיות וסבות כלליות‪ .‬הסבות‬ ‫החלקיות הם הציור והרצון החלקיים והסבות הכלליות הציור והרצון הכלליים‪.‬‬ ‫וימשך אל הציור והרצון החלקיים התנועות החלקיות ועל הציור והרצון הכללים‬ ‫התנועות הכלליות‪ .‬והמשל בזה כי כל מתנועע ברצון אל מקום מוגבל כמו‬ ‫פרסא או ב׳ פרסאות דרך משל יקרה לו בהכרח ציור ורצון חלקיים אל כל‬ ‫פסיע ופסיע וציור ורצון כלליים אל המקום המוגבל והוא לסוף הב׳ פרסאות‪.‬‬ ‫ומאשר אלו הגשמים האלהיים והם החיות המתנועעות תנועות סבוביות על‬ ‫דרך הציור והרצון הכללי אין תכלית למספרם והם תמיד בפועל במין ותנועות‬ ‫חלקיות על דרך הציור והרצון החלקיות‪ ,‬החלקים אינם בפועל תמיד והם תנועות‬ ‫אישיות לא מיניות‪ .‬והתנועות הכלליות להדמות אל דבר נצחי אינו גוף ולא‬ ‫כח בגוף והחלקיות מצד שהם בעלי חומר‪ ,‬אמר בי לכל חיה שתים חוברות איש‬ ‫והם הציור והרצון החלקיים ושתים מכסות את גויותיהנה הם הציור והרצון‬ ‫הכלליים אשר בזה הציור והרצון מתנועעים תמיד בפועל דומות אל השכלים‬ ‫הנבדלים מחמר‪ .‬ורצה מכסות את גויותיהנה כי מצד אלו התנועות הכלליות‬ ‫דומות צורות בלי חמר וזה מבואר אל המשכיל ‪.43‬‬ ‫ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן‪.‬‬ ‫מאשר זכר שהחיות המתנועעות תנועות כלליות ותנועות פרטיות בסבות הציור‬ ‫והרצון החלקיות אמ׳ שאין כונתם בפרטיות מצד שהם פרטיות אבל המגה‬ ‫בפרטיות להגיע אל הכלליות אשר אין תכלית להם בעתיד וזה רצה באמ׳ אל‬ ‫אשר יהיה שמה הרוח ללכת והרוח הנה הוא הרצון הכללי וזה מבואר למבין‪.44‬‬ ‫ודמות החיות מראיתן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין‬ ‫החיות ונגה לאש ומן האש יוצא ברק‪ .‬דע אתה המעין כי בידיעת עצם הככב‬ ‫ומהותו נפל מבוכה גדולה בין החכמים המעיינים‪ .‬יש מהם אומרים כי חמר‬ ‫‪ 43‬ר׳ אל־גזאלי‪ ,‬כוונות הפילוסופים המטפיזיקה‪ ,‬מאמר ד‪ P.-B.N.-H 956( ,‬דף ‪173‬‬ ‫ואילד)‪ ,‬ור׳ גם מוה״נ ח׳׳ב‪ ,‬ד‪ ,‬דף יה ב— יט א‪ .‬אבן פלקירא מביא בפירושו ציטטה‬ ‫ארוכה מתוך אבן סינא‪ ,‬העוסקת באותו רעיון‪ ,‬ואומר ״וזו הדעת קרובה אל‬ ‫האמונה וכן התבאר במקצת הפסוקים‪...‬׳׳ (ע׳ ‪ .)82‬ואילו גרבוני וגם שם טוב‬ ‫(בפירושו על אותו פרק במוה״ג) דוחים בפירוש את הרעיון‪.‬‬ ‫‪ 44‬ראה מוה״ג מ״ג ב‪.‬‬ ‫] ‪[ 178‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[60‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫הככבים מתחלף לחמר הגלגלים כי עצם הככבים מאירים והגלגלים אינם‬ ‫מאירים‪ .45‬ויש אומ‪ ,‬חמר אחד להם ‪ 46‬וי ש אומ׳ כי יש לככבים גוונים מתחלפים‪,‬‬ ‫מהם דומות לאש בוערות ומהם דומים לגחלים ומהם נוטות אל הלובן ומהם‬ ‫חשוכות המראה‪ 47‬ועל כן זכר כי ראה דמות החיות דומות כגחלי אש ומהם‬ ‫בוערות כמראה הלפידים‪ .‬וזכר עוד כי זה המראה הדמה לגחלים והבוער כמראה‬ ‫הלפידים אינו מתפשט בכל החיות אבל בחלקים מהם וזה רצה באמרו היא‬ ‫מתהלכת בין החיות ומלת היא חוזרת אל האש‪.‬‬ ‫ורצה באמרו ונגה לאש ומן האש יוצא ברק להודיענו מהות הככב מה הוא‬ ‫ושהוא אור מתעבה בחלקים ידועים מהגשם הספירי או הזך המלוטש כאשר‬ ‫יקרה בחרב המתהפכת והוא הלהט אצל המשכיל‪ .48‬ויהיה א״כ חמר הגלגל‬ ‫והככב אחד בעצמו ואין הבדל אצל המשכיל בין נגה לאש מן האש יוצא ברק‬ ‫ובין ונוצצים כעין נחשת קלל‪ ,‬כי הברק הוא נוצצות הנחשת המלוטש‪.‬‬ ‫והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק‪ .‬כבר ידעת אתה המעיין המחלוקת שנפל‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪48‬‬ ‫ראה מוה״נ ח״ב יט‪.‬‬ ‫אבן פלקירא מעיר בפירושו למוה״נ ח״ב יט (מורה המורה ע׳ ‪—102‬׳‪ )104‬בי‬ ‫הרמב״ם סותר את עצמו‪ .‬שכן בחלק ב כו הוא כתב‪ :‬״והתבונן איך באר לך זה‬ ‫החכם כי חמר כל מה שבארץ חמר אחד משותף‪ ,‬ר״ל כל מה שתחת גלגל הירח‪,‬‬ ‫וחמר כל השמים ומה שבהם חמר אחד אינו זה‪ .‬ובאר בפרקיו זה החדוש המוסיף‪,‬‬ ‫ר״ל מעלת החמר ההוא וקרבתו לו‪ ,‬וחסרון זה וגבול מקומו גם בן‪ ,‬ודע זה״‬ ‫(דף נב‪ ,‬ב)‪ .‬גם אבן סינא סבור בי החומר החמישי הוא אהד ואחיד‪ :‬״והנראה‬ ‫מדברי אבונצר שאין הבדל ביניהם [הגלגלים והכוכבים] אלא בזכות בלבד והוא‬ ‫מועט‪ .‬ועוד בתב החכם הנזכר [אריסטו] כי הככבים נבדלים משאר חלקי הגלגל‬ ‫שהם מאירים‪ ,‬והם הלק הנכבד משאר חלקי הגלגל״(מורה המורה ע׳ ‪.)102‬‬ ‫ראה אבן פלקירא‪ :‬״ואם הדבר כמו שכתב החכם ר׳ אברהם אבן העזרא ז״ל‪.‬‬ ‫כי יש מהככבים לבנים ומהם אדומים בגלגל אחד‪ ,‬יהיה סיוע גדול לדעת מורינו‬ ‫דל״ (מורה המורה‪ ,‬שם)‪.‬‬ ‫ראה תהילים קד ד‪ :‬משרתיו אש לוהט‪ .‬פתרונו של אל־קוסטנטיני הוא זה של‬ ‫אבן סינא‪ ,‬אל־גזאלי ואבן רושד‪ .‬אותו פרוש מביא גם לוי בן אברהם‪ :‬״ואמר‬ ‫שהכוכבים מאירים בעלי ניצח והם מבעירים האויר אשר תחתם ומלהיבים אותו‬ ‫לפעמים כי השמים ספירים‪ .‬וניצוצי הכובב יעברו מתוכם ומתהלבים בין החיות‪.‬‬ ‫וגם מתנועת השמים המבעיר מה שתחתיו יתהוה יסוד האש הנתון בקרוב גלגל‬ ‫הירח״ (כה״י הנ״ל דף ‪ 99‬א)‪ .‬את הפסוק מתהילים‪ ,‬שצוטט לעיל‪ ,‬מפרש הרמב״ם‬ ‫בדרך שונה‪ :‬״המלאכים גם כן אינם בעלי גשמים‪ ,‬אבל הם שכלים נבדלים‬ ‫מהחומר‪ ,‬אמנם הם עשויים והשם בראם‪ .‬כמו שיתבאר‪ .‬ובבראשית רבה אמרו‪,‬‬ ‫להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט‪ ,‬המתהפכת שהם מתהפכים‬ ‫פעמים אנשים פעמים נשים‪ ,‬פעמים רוחות‪ ,‬פעמים מלאכים‪ .‬הנה כבר באדו‬ ‫גזה המאמר שהם אינם בעלי חומר ואין להם תכונה קיימת גשמית‪ ,‬חח לשכל‪,‬‬ ‫אבל הכל במראה נבואה‪ ,‬ולפי פעל הכח המדמה כמו שמכר בענין אמתת הנבואה״‬ ‫(מוה״נ ח״א‪ ,‬מט‪ ,‬דף סז‪ ,‬ב—סח א)‪.‬‬ ‫]‪[179‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט סיר א ט‬ ‫]‪[61‬‬ ‫בין חכמי ישראל ובין חכמי אומות העולם אם מזלות קבועים וגלגל חוזר או אם‬ ‫מזלות חוזרים וגלגל קבוע‪ .‬וידעת שנצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל‬ ‫ושהאמת שמזלות קבועים וגלגלים חוזרים ‪ .49‬ומפני שאמ׳ שהככב המתואר‬ ‫באש מתהלכת בין החיות ואולי יחשוב חושב שהמזל חוזר והגלגל קבוע אמ׳‬ ‫שהחיות שהם הגלגלים הם החוזרים והשבים אשר הכוכב שהוא מתואר באש‬ ‫הוא בהט כמראה הבזק ובזק כמו ברק והוא הלהט כמו שבארנו ‪,5°‬‬ ‫וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו‪ .‬דע אתה המעין‬ ‫במאמרי זה כי ידיעת החמר הראשון מופשט מהצורה והמקרה הוא ענין עמוק‬ ‫וקשה לציירו מפני שאין לו מציאות חוץ לשכל מופשט מהצורה והמקרה‪ .‬ומאשר‬ ‫מציאותו בשכל כאשר הדברים הרוחניים‪ ,‬הוא עצם רוחני בכח ואיני דבר‬ ‫‪ 49‬ראה מוה״ג ח״ב ח‪ :‬״ולא תרתיק היות דעת אריסטו חולק על דעת החכמים מה‪,‬‬ ‫כי זה הדעת ר״ל היות להם קולות אמנם הוא נמשך אחר האמנת גלגל קבוע‬ ‫ומזלות החרים‪ ,‬וכבר ידעת הכרעתם דעת אומות העולם על דעתם בעניני התכונה‬ ‫האלו‪ ,‬והוא אמרם בפירוש ונצחו חכמי אומות העולם חכמי ישראל‪ ,‬וזד‪ .‬אמת‬ ‫כי הענינים העיוניים אמנם דיבר בהם כל מי שדיבר כפי שהביא אליו העיון‬ ‫ולזה יאמן מד‪ .‬שהתאמת מופתו״ (דף כד‪ ,‬ב— כה‪ ,‬א)‪ .‬שמואל אבן תיבון מזכיר‬ ‫פעמיים בעיה זו‪ :‬ב״מאמר יקוו המים״ פרק י‪ ,‬ע׳ ‪ 52‬שם הוא מסתפק בהבאת דבריו‬ ‫הנ״ל של הרמב״ם בהעירו כי לא מצא את הפסוק שציטט הרמב״ם מן התלמוד‪.‬‬ ‫וכן בע׳ ‪ :33‬״ונאמר כי הקריאה ואמירה אשר זכר הוא רמז למה שיראה ויודע‬ ‫י מצד פעולות השרפים ומעשיהם ע״כ זכר הפעולה אשר ממגה יראד‪ .‬ויודע שמלא‬ ‫כל הארץ הוא כמד השם והוא תנועת אמות הספים הבית וידוע לחכמים ‪,‬שאמות‬ ‫ספי הבית לא יתנועעו רק בהתנועע קיר הבית הוא קיר ההיכל שהספים ואמותם‬ ‫קבועים בו ונשענים עליו וקיר ההיכל הוא הגוף המקיף בארץ והיא קיר להיכל‬ ‫ולבית כמו שאמרנו וכאמרו אין זה כי אם בית אלדים וזה שער השמים קרא‬ ‫הארץ שהסולם נצב בה בית אלדים והמקום שראש הסולם מגיע אליו ונכנס‬ ‫ממנו שער השמים וקיר אחד משתף לשניהם ומבדיל ביניהם והיה הרמז בתנועת‬ ‫אמות הספים אל תנועת הגוף הזעא ר״ל אל קיר ההוא שהתבאר שתנועת כל‬ ‫הגופות התם הסנובית התמידית היא בסבת תשוקתם אל הדעות הנפרדות כל‬ ‫כדור מהם משתוקק לשכל נפרד מיוחד בו הוא הנקרא שרף ואמריו שתנועת‬ ‫אמות הספים אל תנועת שם אותה מקום תנועת הקיר שאמות הספים קבועים‬ ‫בו מפני שהתבאר שהקיר הוא מתנועע בעצם וכל חלק שבו מתנועע במקרה״‪.‬‬ ‫‪ pit® 50‬זה הסביר משה נרבוני במובן ההפוך‪ .‬הוא כותב‪ :‬״מה שכתב הרב ז״ל‬ ‫בפרקים ההם אמנם הכונה מ לבאר מעשה מרכבה ורמז הרב מה כי חכמי‬ ‫ישראל וראשוניהם היו מאמינים זד‪ .‬הדעת באמרו וקול כנפי הכרובים נשמע‬ ‫עד חצר החיצונה כקול אל שדי בדברו״ (פירוש על מוה״נ ח״ג‪ ,‬ז׳ דף מט)‪.‬‬ ‫ופירוש זה מתאים לרמב״ם‪ :‬״והוא אמרו והחיות רצוא ושוב‪ ,‬כי רצוא מקור מן‬ ‫ריצה ושוב מקור מן שב‪ ,‬לא אמר הלוך ובא‪ ,‬אבל א«ר שתנועתם היא מרוצה‬ ‫< וחוזרת חלילה‪ ,‬ובאר זה במשל ואמר כמראה הבזק‪ ,‬ובזק שם הברק״ (מוה״ג‬ ‫ח״ג‪ ,‬ב‪ ,‬דף ג‪,‬ב)‪ .‬יש כאן איפוא שכלול של אל־קוסטנטיני‪.‬‬ ‫]‪[180‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫[‪]62‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה ים ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫מהנמצאות בפעל ולדקותו ורוחניותו קראו ר׳ אליעזר מלאך‪ ,‬אמ׳ מלאך אחד‬ ‫יש עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות‪ .‬וכדי לבאר יותר אמרו במתניתא‬ ‫תנא סנדלפון שמו גבוה מחבריו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחרי המרכבה‬ ‫וקושר כתרים לקונו‪.51‬‬ ‫ומה מאד רחוקה כונת זאת ההגדה מהמון הרבנים המבינים אותה כפי פשוטה !‬ ‫וזה כי אין הבדל אצל המשכיל והמבין בגזרת זה השם בין סנדלפון ובין שולל‬ ‫מהצורה והחמר הראשון זה שמו באמת ‪ .32‬אמנם אמרו שהוא גבוה ‪.‬מחבריו‬ ‫אינו גבהות מקום שאין לו ארך ולא רהב ולא עמק‪ .‬ולא גבהות מעלה כי הצורה‬ ‫גבוה ממנו במעלה אבל גבהות השגה כי החמר הראשון מושג אצל השכל‬ ‫באמצעות ד׳ צורותיו והם חבריו שהוא מתחבר עמהם ויוצא עמהם מן הכח אל‬ ‫הפעל‪ .‬ואפשר שירמוז שהוא גבוה ממנו גבהות מקום אחר שלבש הצורה והמקרה‬ ‫ושב בהם ד׳ גופים‪ .‬וכבר ידעת המאמר המפורסם לרז״ל כי מן הארץ עד לרקיע‬ ‫מהלך ת״ק שנה ואין הבדל אצל המשכיל בין אמרו ועומד אחרי המרכבה ובין‬ ‫אמרו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכן תרגם אונקלוס ותחות כורסי‬ ‫יקריה‪ .53‬והנה יצאתי מכונת זה המאמר ואם יאריך השם ימי דעתי לבאר זאת‬ ‫ההגדה בבאור עם שאר הגדות התלמוד אשר פשטן רחוק מאד מכונת אמרם‪.54‬‬ ‫ודי בזה הערה‪.‬‬ ‫ואשוב לבאר כונת הפסוק זכר כי מהאופן אשר בארץ ראה את החיות כי‬ ‫מהתנועה הישרה אשר לאופנים יודע הסבובים אשר לחיות והאופן השיג אותו‬ ‫באמצעות ארבע פניו וארבע פניו הם ך׳ צורות‪.55‬‬ ‫י מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהן ומעשיה*‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬ ‫חגיגה יג‪ ,‬ע״ב‪.‬‬ ‫בשם ׳‪7‬חומר ראשון״ מתאר אל־קוסטנטיני מה שאבן גבירול קרא ״חומר כללי״‪.‬‬ ‫החומר הוא אחד‪ ,‬מושכל‪ ,‬בכח‪ ,‬אין לו אורך‪ ,‬רוחב וגובה‪ ,‬ומקומו מעל לצורה‪.‬‬ ‫וראה ליקוטי מקור חיים‪ :‬״והגדרת היסוד הכללי והצורה הכללית אינה ממה‬ ‫שאפשר מפני שאין למעלה [מהם] גנם (‪ )genus‬ויונח לגדרם שרש אבל לרשם‬ ‫אותם אפשר מצד סגולותיהם המתחייבות להם ורשם היסוד הכללי הלקוח מסגולותיו‬ ‫הוא‪.‬שהוא עצם קם בעצמו הנושא לחלוף והוא אחד במספר ויורשם עוד שהוא עצם‬ ‫מקבל לכל הצורות״ (מאמר ה פיסקא כט‪ ,‬דף כח‪ ,‬א וראה גם פיסקא ‪ ,38‬דף כט‪,‬‬ ‫ב ופיסקא ‪ ,18‬דף יט‪ ,‬ב ובמאמר א פיסקאות ‪ ,8—6‬דפים ב‪ ,‬ב—ג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ראה מוה״נ ח״ב כו‪.‬‬ ‫כפי הנראה לא נשמרה היצירה‪ ,‬אם אכן נכתבה אי פעם‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,.,‬אנו‪.‬תופסים את התנועה המעגלית של הגלגלים על ידי התנועה הישרה‬ ‫של ארבעת היסודות‪ ,‬כלומר‪ :‬באמצעות ארבעת צורות הראשונות המושפעות על‬ ‫ידי הגלגלים‪ ,‬יכולים אנו לדמות לנו את החומר הדאשון‪ ,‬אשד אינו קיים ללא‬ ‫איחוד עם הצורה‪.‬‬ ‫]‪[181‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קול ט סי ר א ט‬ ‫]‪[63‬‬ ‫כאשר יהיה האופן בתוך האופן‪ .‬מאשר ידעת אתה המעין אמתת החמר הראשון‬ ‫מה הוא וידעת מה שרמז הרב המורה בותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ומה‬ ‫שתרגם אנקלוס ותחות כורסי יקריה כעובד אבן טבא‪ ,‬ואתה חכם להבין מדעתד‬ ‫שאין הבדל בין מעשה לבנת הספיר ובין מראה האופנים ומעשיהן כעין תרשיש‬ ‫כי תרשיש אבן טבא היא‪ .‬וזד‪ .‬דמיון נפלא להבין אמתת החמר הראשון»‪ .5‬ורצה‬ ‫באמרו ודמות אהת לארבעתן כי חמר אחד להם ולא נאמר כן בחיות‪ .‬הנה נתבאר‬ ‫שהאופנים חמר אחד להם והם נבדלים זו מזו בצורה‪ .‬והחיות הן נבדלות זו‬ ‫מזו בין בחמר ובין בצורה‪ .‬ורצה באמרו ומראיהם ומעשיהם אשר יהיה האופן‬ ‫בתוך האופן‪ ,‬היא ראיה חזקה שחמר אחד להם כי בהשתנות האפנים זה אל זה‬ ‫וכל אחד מהם מקבל צורת חברו נראה כי כל א׳ מהאופנים הוא חברו בכת״>‪.‬‬ ‫וזה מבואר‪.‬‬ ‫על ארבעת רבעיהם בלכתן ילכו לא יסבו בלכתן‪ .‬זה רמז אל התנועה ההכרחית‬ ‫אשר לאפנים בסבת תנועת החיות ויהיה בלכתן הראשון חוזר אל החיות וילכו‬ ‫אל האופנים ‪.58‬‬ ‫וגביהן וגובה להן ויראה להם וגבותם מלאת עינים סביב לארבעתן‪ .‬דע אתה‬ ‫המעין כי אלו הגשמים המתים הנקראים אופנים ואם הם קטנים מאד בשעורם‬ ‫בערך אל מה שלמעלה מהם והם הגשמים האלהיים החיים אשר הם חיות‬ ‫הקדש אשר להפלגת גודל שעורן ארז״ל מן הארץ ועד לרקיע חמש מאות שנה‪,‬‬ ‫למעלה מהן חיות הקדש‪ ,‬ואין זאת ההפלגה הנפלאה אשר לחיות דעת רז״ל לבד‬ ‫כי גם חכמי המחקר אמ׳ כי היסודות הארבעה אין להם שעור מורגש כשיערכם‬ ‫אל הגשמים העליונים והם קטנים בשיעורם מכל גלגל מגלגלי ההקפה ואינו‬ ‫רחוק שיהיה בככבים הקיימים מה שהוא גדול מהם‪ .‬וההקש מחייב שיהיה כל‬ ‫זה אצל גלגל שבתאי כנקודה בתוך העגולה וכ״ש בהקש אל מה שלמעלה‬ ‫מגלגל שבתאי‪ .‬ואל מיעוט השיעור אשר לאלו האפנים רמז הכתו׳ ואמ׳ וכל‬ ‫דיירי ארעא כלה חשיבין‪ ,59‬ר״ל בהצטרף אל מה שלמעלה מהם‪ .‬ואלו הגשמים‬ ‫המתים הנקראים אופנים ואם הם כאלו אינם בערך אל העליונים הם גדולים‬ ‫מאד בערך אל המורכבים מהם ועל זה אמ׳ שיש להם גובה גדול ואמ׳ ויראה‬ ‫להם כמו ההרים והגבעות יהללו את שם יי ‪ 60‬שהוא בערד אל המתבונן בהם!»‪.‬‬ ‫‪ 58‬מוה״נ ח״ג המשך ב‪.‬‬ ‫‪ 57‬מוה״ג ח״ג ב‪.‬‬ ‫‪ 56‬מוה״נ ח׳׳ג ד‪.‬‬ ‫‪ 60‬ישעיה ד‪ .‬יב‪ ,‬תהלים קמת יג‪.‬‬ ‫‪ 59‬דניאל ד לב‪.‬‬ ‫‪ 61‬מוה״ג ח״ג‪ ,‬יד‪ .‬פלקירא מצטט בפירושו את אבן גבירול‪ :‬״וכתב החכם ר׳ שלמד‪.‬‬ ‫ז״ל בן גבירול ‪ . . .‬ואמר בספרו מקור חיים‪ ,‬ויח‪ 0‬העצם הגופני אל הרוחני כיחס‬ ‫]‪[182‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[64‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה ים ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫ואמרו וגבותם מלאות עינים סביב לארבעתם אפשר שחוזר אל החיות שהם על‬ ‫גבי האופנים והעינים הם הכוכבים‪ .‬ואם חוזר אל האפנים והוא דעת הרב המורה‬ ‫יהיה עיגים ענינים והם ההרכבות אן עיב ים ממש ‪.62‬‬ ‫ואולי כי גביהם וגובה להם ויראה להם חוזר אל החיות שהם למעלה מהאופנים‬ ‫ויהיה ויראה להם ממש וזה מבואר למבין‪.‬‬ ‫ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים‪.‬‬ ‫דע אתה המעין במאמרי זה כי מתנועת החיות הד׳ יתנועעו האופנים ומתנועת‬ ‫האופנים יקרה להם ההרכבה והמזגות ומהם יתחדש בהם הכנה לקבל ארבעה‬ ‫כוחות עליונות יתחדשו מהם בזה העולם השפל ד׳ מיני הויות והם הדומם והצומח‬ ‫והחי והמדבר וכל חיה מאלו הד׳ ואם תניע לכל האופנים בכלל תניע בפרט‬ ‫ליסוד הארץ ; וכן ככבי המבוכה לאויר וכדור השמש לאש וכדור הירח למים‪.‬‬ ‫וזה רצה באמ׳ ילכו האפנים אצלם רצה לאמ׳ כי כל אפן ילך אצל החיה המיוחדת‬ ‫להניע אותה וזה מבואר במרכבה השנית אמ‪ ,‬וארא והנה ארבעה אופנים אצל‬ ‫הכרובים אופן אחד אצל הכרוב האחד ואופן אחד אצל הכרוב האחד‪ ,68‬ורצה‬ ‫באמרו ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים כי מאשר אין מרכז אלו‬ ‫הככבים מרכז הארץ שהם יתקרבו ממנה פעם ופעם יתרחקו ‪.64‬‬ ‫הגוף אל האויר‪ ,‬וכשיפשיט האדם שכלו מתעצם הגופני וישוטט למעלה בעצם‬ ‫הרוחני‪ ,‬ושים ההקש ע״ז השמים והארץ‪ ,‬כי כשתראה נפשך שאתה עומד בגובה‬ ‫השמים העליונים‪ ,‬ואתה מביט אל הארץ תראה אותה באמצע השמים כמו נקודה‬ ‫שאין לה שיעור אצל השמים‪ ,‬ואע׳׳פ שהיא גדולה״ (מורה המורד‪ ,.‬ע׳ ‪= 123—122‬‬ ‫ליקוטי מקור חיים‪ ,‬מאמר ה‪ ,‬פיסקאות ‪ ,40 39‬דף כט‪ ,‬ב—ל‪,‬א)‪ .‬אל־קונסטנטיני‬ ‫מנסה לקרב את שתי הדעות‪ ,‬הבאות אצל פלקירא זו בצד זו‪ .‬לוי בן אברהם‬ ‫מפרש את הפסוק בדרך אחרת‪ :‬״וגבה להם כלומר שהם בעלי תכלית ויש להם‬ ‫גבול וקצה‪ .‬או ר״ל שהם כמו חומר לבד והם גופים מתים כטעם לגבי חומר‬ ‫גביכם״(כה״י הנ״ל‪ ,‬דף ‪ 100‬ב)‪.‬‬ ‫‪ 62‬מוה״נ ח״ג ב‪ :‬״אבל כל גוף האופנים אשר זכר שהוא מלא עינים אפשר שרצה‬ ‫בו מלא עינים ממש; ואפשר שיהיה בעל מראים רבים‪ ,‬ועינו כעין הבדולח‪ ,‬ואפשר‬ ‫שיהיה דמיונות‪ ,‬כמו שנמצא קדמונינו אומרים כעין שגנב כעין שגזל‪ ,‬רוצים בו‬ ‫כדמות מה שגנב כדמות מה שגזל‪ ,‬או יהיה ענינים ותארים שונים‪ ,‬מאמרו אולי‬ ‫ידאה ה׳ בעיני‪ ,‬ר״ל עניני״ (דף ד‪ ,‬ב)‪ .‬ראה הערתו של מונק בעניין זה‪ .‬כמו‬ ‫שהוא מציין‪ ,‬הסכימו כל מפרשי המורד‪ .‬לקבל את המשמעות הראשונה שהציע‬ ‫הרמב׳׳ם ולהניח כי הכתוב רומז להרבה יצורים חיים נבראים המורכבים מן היסודות‬ ‫וכולם בעלי עיניים‪ .‬הפירוש השני של אל־קונסטנטיני‪ ,‬כי העיניים הם של הגלגלים‪,‬‬ ‫נמצא אצל אברבנאל‪ ,‬באלגוריה שונה במעט‪ :‬לדעתו העיניים הן הכוכבים‪ ,‬אך ד‪,‬מ‬ ‫קבועים בגלגלים המסומלים על ידי האופנים‪.‬‬ ‫‪ 63‬יחזקאל י ט; ור׳ מוה״נ ח״ב י‪ ,‬וח״ג ג‪.‬‬ ‫‪ 64‬לוי בן אברהם כותב‪ :‬״ומה שאמ׳ על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה‬ ‫]‪[183‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו‪-‬ל ט ס י ר א ט‬ ‫]‪[65‬‬ ‫על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הדוח ללכת והאפבים ינשאו לעומתם‬ ‫כי רוח החיה באופנים‪ .‬דע אתה המעין כי לאלו הגשמים האלהיים הנקר׳ חיות‬ ‫הקדש יש להם בזאת התנועה הסבובית שתי כוונות ‪:‬‬ ‫— האחד והיא הגדולה להדמות לבראם להיות תמיד בפעל כאשר בארתי‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫— והשנית להשפיע מהטובות הנשפעות להם מהש׳ י׳ באמצעות השכלים‬ ‫הנבדלים מחמר על זה העולם השפל ואלו הטובות הנשפעות מאלו הגשמים‬ ‫האלהיים הם צורות גרועות בהצטרף אל הצורות המשולחות מהגשמים האלהיים‬ ‫על הגשמים המורכבים מהאופנים‪ .‬מאשר צורות אלו‪ ,‬הגשמים המתים‪ ,‬והם‬ ‫האופנים הם זו מזו בתכלית ההפך ר״ל החמימות והקרירות והלחות והיובש‬ ‫והקלות והכבדות והקושי והרכות אין באלו הגשמים הנקר׳ אופנים הכנה לקבל‬ ‫ד׳ צורות עליונות עד אשר יתערבו ויתמזגו אלו ההפכים זד‪ .‬בזה לשבור כל‬ ‫אחד מהם כח חברו וישובו הנמזגים מהם כאלו הם דברים פשוטים אין הפך‬ ‫להם ואז היו מוכנים לקבל הד׳ צורות והם הדומם והצמח וההי והמדבר עם‬ ‫שאר הסגולות אשר להם וזד‪ .‬יהיה כפי המזגות בכמות ובאיכות וקבלת הדברים‬ ‫המורכבים אלו הכחות יתחלף בפחות ויותר ר״ל כי היותר קרובים אל המזג‬ ‫והמזג השוה יקבל החיות והדבר‪ ,‬הרחוקים מהם כח הצמח והרחוקים היותר‬ ‫מהם הדומם ויהיה א״כ המזג השוה מוכן לקבל צורה הקרובה להדמות אל‬ ‫הצורה הגלגלית והוא הכח הדברי ‪ 65‬ומפני היות המזג השוה רחוק מן ההפכים‬ ‫וקרוב להיות דומה אל הגשמים האלהיים אשר אין הפו להם על כן אמר על אשר‬ ‫‪:‬יהיה שמה הרוח ללכת רצה בזה כי על הכונה האלהית אשר לאלו הגשמים‬ ‫האלהיים בזאת התנועה הסבובית והוא להדמות אל הצורה הנבדלת מחמר‬ ‫כאשר אמר איש אל עבר פניו ילכו יש להם עוד בזאת התנועה כונה אחרת‬ ‫והיא שינשאו האפנים לעומתם נשיאות מדרגה ואני ארחיב לד הביאור‪.‬‬ ‫דע כי יציאת האפנים ממקומם הטבעי לסבת התנועה הגלגלי היא מפני הערוב‬ ‫הרוח ללכת ר״ל כי החיות ילכו אל הצד אשר יחדם מניעם ושם הרוח‪ .‬ללכת‬ ‫האופנים‪ ,‬וביאר במראת השנית כי המקום אשר יראה הראש אחריו ילכו ו״ל‬ ‫‪ .‬שימשגו בזה אחר החיה המיוחדת לה המניעתו המושלת עליו‪ .‬וכאשר יעלו החיות‬ ‫אצל המרחק הרתוק ויתנשאו בגהוחם יקבלו כחות העליונים מצד הכנת המקבל‬ ‫אע״פ שאין המניע במקום וברדתם יפיקו מזגורם ומהם בשפלים וישפיעו עליהס‬ ‫מהטובות שחננום והעניקום העליונים וישביעום מטובם״ (כה״י הנ״ל דף ‪ 101‬א)‪.‬‬ ‫‪ 65‬מוה״נ ה״ב יט ושם ח׳׳ג ג‪ :‬״ואחר כן באר ענין שלישי באופנים‪ ,‬אמר בהם כי‬ ‫המקום אשר יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתן‪ ,‬הנד‪ .‬באו שתנועת האופנים‬ ‫ההכרחית אמנם היא נמשכת אל המקום אשר יפנה הראש שבאר‪ :‬שהוא נמשך אל‬ ‫אשר יהיה שמד‪ .‬הרוח ללכת״ (דף ה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫]‪[ 184‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[66‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט ג ט י נ י‬ ‫וההרכבה והערוב מפני המזגות וההמזגות להתרחק מן ההפכים ולהתדמות‬ ‫אל הגשם הגלגלי להיות מוכנים לקבל צורת הדבר וזאת היא הסבה התכליתית‬ ‫לזאת התנועה הטבעית אשר לאופנים ר״ל שיבשאו בזאת ההרכבה וההמזגות‬ ‫וידמו אל הגשמים האלהיים‪ .‬ולעומתם הנה כמו ואלכה לנגדך ‪ 66‬ורמז באמרו‬ ‫רוח החיה באופנים אל ההשגחה אשר לחיות להשפיע הטובות על זה העולם‬ ‫השפל‪,‬‬ ‫בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאד האופנים לעמתם כי רוח‬ ‫החיה באפנים‪ .‬כל זה ירמוז שאין לאפנים תנועה לצאת ממקומם הטבעי כי אם‬ ‫בסבת תנועת החיות ורמז באמרו בעמדם יעמודו להעיר כי יש גלגלים מאוחרים‬ ‫בתנועתם וזה האיחור הוא עמידה בהצטרף אל הגלגלים שהם מהירים בתנועתם‪.»7‬‬ ‫ורצה באמרו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם נשיאות הכרח‬ ‫שיש להם תחלה טבעית כשיצאו ממקומם בהכרח ב‪0‬ור המכריח ישובו אל‬ ‫מקומם הטבעי‪ .‬ורצה באמת כי רוח החיה באופנים רמז לזאת ההתחלה הטבעית‬ ‫‪ 66‬בראשית לג‪ ,‬יב‪ ,‬מוה״ג ח״ג ב‪ .‬אל־קונסטנטיני השתמש בפירושו של הרמב״ם‬ ‫והוסיף עליו את רעיון האהבה השמימית השופעת על כל הדבקים באל‪ ,‬כל אחד‬ ‫לפי יכולתו‪ .‬רעיון זה כבר הזכיר לגבי הקדושה‪ .‬אולי נזכר בליקוטי מקור חיים‪:‬‬ ‫״והבקשה לפועל הראשון י״ת וההליכה אצלו מתפשטת בכל אלא שהיא מתחלפת‬ ‫בהתחלף הקרוב והרחוק ודמיון זה בי החמר הפרטי ישתוקק אל הצורה הפרטית‬ ‫כחמר הצמח ובעלי חיים המתנועעים בהויה לקבל צורת הצמח ובעלי חיים והם‬ ‫נפעלים לצורה הפרטית פועלת בהם וכן הנפש החיונית תשתוקק אל הצורה‬ ‫הנאותה לה כלומר המוחשת ובן המדברת תשתוקק אל הצורות המושכלות״ (מאמר‬ ‫ה‪ ,‬פיסקא ‪ ,52‬דף לב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫‪ 67‬ר׳ מאמר יקוו המים‪ :‬״ואולם בעמידת החיות ורפוי כנפיהם לא הרגשתי שרמז בה‬ ‫הרב ז״ל דבר בהם על כן ראיתי לכתוב בו מה שנראה לי והוא אע״פ שכל‬ ‫החכמים המאמתים הסכימו שתנועת הגלגלים היא סבובית מדבקת אין בה מנוחת‬ ‫והפסק וכבר התבאר בהקדמה יג מן החלק השני שבה שיובן זה שאפי׳ בשובה‬ ‫בדרך אחת פעמים לא תתמצע ביניהם מנוחה כלל ותפסק מה שאי אפשר בתנועה‬ ‫הישרה כי לא יוכל המתנועע להתנועע ממטה למעלה ולשוב מלמעלה למטה רק‬ ‫במצוע מנוחה ביניהם קטנה או גדולה אך בסבובית אין מנוחה ואין עמידה כלל‬ ‫ואפי׳ כהרף עין ועם היות זה אמת אין ספק בו מצאו חכמי העיון לכוכבי לכת‬ ‫שלשה עניינים שונים בתנועתם לפי ראות העיז נקראו העניז האחד הליכה לפנים‬ ‫והוא כשיראו הולכים ממערב למזרח בתנועה המיוחדת בהם לפי שתי הדעות הנזכרות‬ ‫בתנועתם והענין השני נקראו שובה לאחור והוא ענין נמצא בהם יראו עמו‬ ‫הכוכבים מתנועעים ממזרח למערב הפך הנראה מתנועתם הטבעית ברוב והענין‬ ‫השלישי בין שני העניינים הנזכרים יראו עמו הכוכבים כאילו הם עומדים לא‬ ‫יתנועעו לא לצד מזרח ולא לצד מערב וזה הענין הנמצא בהם לפי ראות העין‬ ‫לא לפי האמת קראוהו עמידה והוא מפורסם בדבריהם ובספריהם״(ע׳ ‪.)53—52‬‬ ‫]‪[185‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט סי ר אט‬ ‫]‪[67‬‬ ‫אשר לאופנים הנשפעות להם מהחיות‪ .‬ואל יקשה בעיניך אתה מעין היותי מפרש‬ ‫והאופנים ינשאו לעומתם נשיאות מדרגה ובכאן פירשתי ובהנשאם מעל הארץ‬ ‫נשיאות הכרח וכן כי רוח החיה באפנים‪ .‬הראשון ההשגחה אשד לחיות להשפיע‬ ‫מטובות בזד‪ ,‬העולם השפל ואם היתד‪ .‬הכונה והפירוש בשני אלו הפסוקים אחד‬ ‫היה האחר מותר אין צורך אליו וזה מגונה ר״ל לכפול הדברים מבלתי צורך‬ ‫אצל אחד מהמעיינים אף כי בדברים הנבואיים שצריך לדקדק העיון במלות‬ ‫ובאותיות ואף בקצות האותיות כאשר אמר קוצותיו על קוץ ו ק ח תילי תילים‬ ‫של הלכות‪.68‬‬ ‫ודמות על ראשי החיות רקיע בעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה‪.‬‬ ‫דע אתה המעין כי הרקיע התשיעי מאשר אין בו ככבים הוא מקום שצריך עיון‬ ‫במציאותו ועל כן אמ׳ ודמות והקרח הנורא הוא העצם הזך הספירי‪.69‬‬ ‫ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשד‪ .‬על אחותה לאיש שתים מכסות להנה‬ ‫ולאיש שתים מכסות להנה את גויותיהנה‪ .‬זכר כי הרקיע‪ ,‬השמים ומה שלמטה‬ ‫ממנו מפני שיש בהם ככבים תנועותיהם מבוארות או אפשר שירצה באמרו‬ ‫‪ 68‬ערובין כא ע״ב‪.‬‬ ‫‪ 69‬מוה״נ ח״ג ב‪ :‬״התחיל בהשגה שלישית שהשיג אוחד‪ ,‬ושב לספור אחר■ והוא מה‬ ‫שעל החיות ואמר שעל הארבע חיות רקיע ועל הרקיע דמות כסא ועל הכסא‬ ‫דמות כמראה אדם‪ ,‬זד‪ ,‬כלל'אשר ספרו בהשגה אשר השיג אותה תחלה בנהר‬ ‫כבר״ (דף ה‪ ,‬א)‪ .‬מילם אלה הן סתומות כמעט כמו הפסוק עצמו‪ .‬שמואל אבו תיבון‬ ‫מנסה להבהירן‪ :‬״היד‪ ,‬לרב לבאר העניו שהמשילו במראה אבן ספיר דמות כסא‬ ‫שאמר עליו שהוא ממעל לרקיע אם הוא גוף אחר חוץ לרקיע אשר על ראשי‬ ‫החיות למעלה ממגו או מקרה ברקיע או תאר או הוא חלק מן הרקיע כאילו תאמר‬ ‫עליונו וגבנינותו ויהיה אמרו וממעל לרקיע ועליונו של רקיע שאם רצה בו‬ ‫גוף חוץ לרקיע היו נמצאים לפי דברי הנביא שגי גופים למעלה מן החיות כלומר‬ ‫לנמלה מן גלגל השמיני שבו הכוכבים הקיימים ויהיה כדעת האומרים מחכמי‬ ‫התכונה שהגלגל הנקרא גלגל המזלות הוא גלגל בפני עצמו למעלה מן הגלגל‬ ‫השמיני ותנועתו ממערב למזרח על קטבים זולת קטבי הרקיע העליון המתנועע‬ ‫התנועה המזרחית היומית והוא ר׳׳ל גלגל המזלות מניע בתנועתו הגלגלים השמונה‬ ‫אשר תחתיו התנועה ההיא המערבית ועל קטביו והרב כבר רחק זאת הדעת בי‬ ‫הוא גלה מדעתו שהגלגלים תשעה לבד ושאין למעלה מן השמיני רק הרקיע אשר‬ ‫על ראשי החיות ואחר שכן דעתו היה לו לרמוז באבן הספיר מה הוא או יקראה מין‬ ‫ואנחנו נאמד בה מד‪ .‬שנראה לנו עם היות דעתינו בגלגלים שהם ט׳ כדעת האומרים‬ ‫כי גלגל המזלות הוא גלגל בפני עצמו בין השמיני והרקיע העליון נדחה לחולשתו‬ ‫ופחיתותו הנה לא נשאר באבן הספיר רק היותה משל לתואר המקרה לרקיע או‬ ‫לחלק ממנו ורחוק בעני שיתאר מקרה או תאר באבן ספיר ודי שיתארהו בדמות‬ ‫כסא לבד לכן להיותה משל חלק מן הרקיע כלומר העליון שבו שמקיף שאר‬ ‫חלקיו הוא יותר נאות ואע״פ שאמר עליו בהשגה הראשונה וממעל לרקיע ואפשר‬ ‫]‪[186‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[68‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ‪ .‬ל ח נ ו ך א ל ־ ק ונ סט נ טי ני‬ ‫ישרות כמו שרמזו ז״ל בפסוק ורגליהם רגל ישרה ‪ .7°‬ואשה אל אחותה כל‬ ‫תנועה לחברתה‪ .‬וכבר פירשתי למעלה בפסוק שתים חוברות בונת הנביא באמרו‬ ‫ושתים מכסות‪.71‬‬ ‫ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתם קול המולה כקול‬ ‫מחנה בעמדם תרפינה כנפיהם‪ .‬כבר ידעת המעיין הדעת המפורסם לרז״ל במ‪ 0‬כ׳‬ ‫יומא שיש לגלגלים מפני מהירות תנועתם קולות גדולות וזה לשונם ‪ :‬אנ‪ 7‬לוי‬ ‫שאמרו בהשגה השנית ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר‬ ‫בהעתקו ממלת ממעל לרקיע למלת אל הרקיע שהוא כאילו אמר והגה לרקיע‬ ‫כאבן ספיר שהקרוב והנאות למשמעותו היותו חלק ממנו שעשה כן להורות שעל‬ ‫החלק העליון ממנו אמר שהוא כאבן ספיר ויהיה עניז אמרו בהשגה הראשונה‬ ‫וממעל לרקיע כאילו אמר לרקיע אשר על ראשם ממעל כלומר בעליונו כמראה אבן‬ ‫ספיר דמות כסא ויהיה ממעל מוכרת במו שפי׳ יונתן בן עזיאל ע״ה במלת ממעל‬ ‫כי כן כבר התבאר בחכמה הטבעיות כי יש לכלל הגלגלים תכלית כמו בכמותם‬ ‫והיה מספרם מה שיהיה להיותם בגוף אחד מתנועע בעל תכלית ואין ספק שכל‬ ‫הגוף ההוא וקצתו העליון בכלל הוא למטה במדרגה מן האדם שהוא שכל נפרד‬ ‫אם כן גם החלק העליון שבגוף הוא הוא אמר שהוא בדמות כסא לאדם ואע״פ‬ ‫שהחלק ההוא מן הגוף ההוא יותר נכבד משאר חלקיו להיותו מקיף וכולל שאר‬ ‫חלקיו ולהיות תנועתו יותר ממהרת משאר חלקיו כי כל גוף מתנועע בסבוב תנועת‬ ‫החלק הראשון המקיף ממנו הוא יותר ממהרת מתנועעת החלק המוקף הפנימי כי‬ ‫ישלים החיצון המקיף הדרך הגדולה בזמן שיקיף המוקף הקטנה וזה מה שאין‬ ‫ספק בו ובא הנביא להודיע שאף הגוף הנכבד מכל הגופות והוא הרקיע שעל‬ ‫ראשי החיות ואפי׳ החלק העליון הוא כדמות כסא לאדם הנזכר ר״ל למה שהמשילו‬ ‫באדם״ (מאמר יקוו המים‪ ,‬ע׳ ‪ .)48-47‬אפודי ושם טוב מסתפקים בהזכרת פתרונו‬ ‫של אבן תיבון‪ .‬לוי בן אברהם‪ ,‬לעומתם‪ ,‬מבקר‪ :‬״ודמות על ראשי החיה רקיע‬ ‫כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה יאמר שהוא למעלה מגבנינות‬ ‫העליונה שבחיות רקיע אחר שכלו ספיריי כעין הקרח הנורא שכנזכרו אצל החיות‬ ‫אמ׳ בו ודמות לחיות זה דמוי וראה אמ׳ החיה ולא החיות אך כשזכרו אצל שם‬ ‫כרובים אמ׳ בביאור ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרובים וממעל‬ ‫לרקיע אשד על ראשם כמראה אבן ספיד דמות כסא ועל דמות הכסא דמות‬ ‫כמראה אדם עליו מלמעלה פי׳ החכם ר׳ שמואל וממעל לרקיע גבנינות ואינו‬ ‫נכון והחכם בנו ר׳ משה פי׳ וממעל לחיות יש אל הרקיע אשד על ראשם שהוא‬ ‫כמראה אבן ספיר דמות כסא לא שיהיה כסא ממש כי אין הבורא גוף שיתואר‬ ‫במקום אבל הוא מקומו של עולם כי הוא כולל ומקיף הכל ונמצא בכל והוא‬ ‫שלימות ותכלית וערב לכל נמצא״ (כה״י הנ״ל‪ ,‬דף ‪ 101‬ב ‪102-‬א)‪ .‬ובכן שמואל‬ ‫אבן תיבון ראה בגלגל הכוכבים הקבועים שני חלקים‪ ,‬חלק העליון אשר כולו‬ ‫גביש‪ ,‬מראהו כאבן ספיר‪ ,‬כדמות הכיסא‪ .‬משה אבן תיבון ובעקבותיו לוי בן‬ ‫אברהם מסכימים כי הגלגל השמיני מוקף שני גלגלים התשיעי הוא גלגל המזלות‬ ‫והעשירי הוא דמות הכיסא‪.‬‬ ‫‪ 70‬ראה הערה ‪ 28‬בפרק זה‪.‬‬ ‫‪ 71‬ראה הערה ‪ 43‬בפרק זה‪ .‬״כל אשה אל אחותה״ מדובר בשרשרת הסיבות לתנועה‪,‬‬ ‫כדרך שתוארה לגבי פסוק יא‪.‬‬ ‫] ‪[ 187‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קול ט פי ר א ט‬ ‫]‪[69‬‬ ‫מפגי מ ה' אין נשמע קול ביום כדרך שנשמע בליל ? מפני גלגל חמד‪ .‬שמנסר‬ ‫ברקיע כחרש המנסר בארזים‪ .‬ועוד אמ׳ ‪ :‬ת״ר ג׳ נשמע קולן מסוף העולם ועד‬ ‫סופו ואלו הן גלגל חמה וקול המוני של רומה וקול נשמה בשעה שיוצא מן‬ ‫הגוף‪ .72‬ונתנו סבה אשר בעבורה לא נשמע אלו הקולות‪ : 78‬כי חרי קלי לא‬ ‫משתמעי וז״ל ת״ר אלמלא קול גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי ואלמלא‬ ‫קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה‪.‬‬ ‫ויש מחכמי המחקר מסכימיט כן ר״ל שיש לגלגלים קולות נוראות ומביאים‬ ‫ראיה לדבריהם כי אנו רואים כי הגופות אשר הם קטנים מאד בערך אל השמש‬ ‫והירח אין להם הפלגת המהירות התנועה כאשר לאלו הגשמים האלהיים יקרה‬ ‫‪.‬להם בתנועתם קול הברה א״א בהכרח שלא ישמע לגשמים האלהיים קול הברה‪.‬‬ ‫ואומרים כי הסבה אשר בעבורה לא נשמע אלו הקולות מפני כי הולד בעת‬ ‫הולדו יתמלאו אזניו מאלו הקולות ועל כן לא יתבאר לנו הקול מהפכו אשר‬ ‫הוא הדממה ואם זאת הראיה חלושה מאד‪ ,‬ואחרוני הפילוסופים הביאו ראיות‬ ‫חזקות לבטל זה הדעת יש לנו להאמין דברי תורה שלמה שלנו והוא הדעת‬ ‫המפורסם לרז״ל בזה כאשר ביארנו משיחה בטלה שלהם‪ .74‬ויהיה פירוש הפסוק‬ ‫לפי זה הדעת המקובל כי כאשר ישמע ממרוצת המים קול חזק וזה רצה באמרו‬ ‫כקול שדי כן ישמע קול לאלו הגשמים האלהיים בסבת תנועתם ורצה באמרו‬ ‫בעמדם תרפינה כנפיהם ‪ :‬המהירות הוא סבה עצמית לאלו הקולות שאלו היו‬ ‫הגשמים האלהיים מאוהרי התנועה לא היה נשמע להם קול המולה כקול מחנה‬ ‫אבל תרפנה כנפיהם וזה מבואר‪.‬‬ ‫ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהם‪ .‬מאשר הגלגל‬ ‫התשיעי אין בו ככבים והתנועה אינה נודעת אצלינו כי אם מפני הככבים בא‬ ‫"להודיענו שהראיה שהוא מתנועע שראה שיש לו קול שאלו לא היה מתנועע לא‬ ‫‪ 73‬ר׳ למשל רד‪,‬״ש כז ע״א‪.‬‬ ‫‪ 72‬יומא כ ע״ב‪.‬‬ ‫‪ 74‬מוה״ג ח״ב ח ב ‪ Juda b. Nissim‬ע׳ ‪ 101‬הערה ‪ 2‬ו־‪ 3‬יש דיון לעניין מנגינת‬ ‫הגלגלים‪ .‬נראה בי אל־קונסטנטיני מסכים עם אפודי‪ :‬הכותב‪ :‬״ויש לי עיון בזה‬ ‫בי אפי׳ שגודה שגלגל חוזר ומזלות קבועיו כמו שהוא האמת עדייו אפשר לומר‬ ‫כי מצד פגישת גלגל אחד בגלגל אחר יתחדש מהם קולות עצומים כדעת יחזקאל‬ ‫ונראה בי לפי הגחת גלגל קבוע ומזלות חוזרי! מתחייב יותר שיהיו להם קולות‬ ‫מצד הקשת הכוכב בגלגל אבל כשנניח שהגלגל חוזר אינם מקישים זה לזה אלא‬ ‫מחופים ומצד החפיפה לא יתחדשו קולות עצומים עם שאפשר לבעל דין לחקוק״‬ ‫(פירושו על מוה״ג הנ״ל דף כה‪ ,‬א)‪ .‬ר׳ גם הערתו של ג׳ ויידא על בעיה זו‪.‬‬ ‫את דעתו של יוסף כספי ראה במבוא‪ .‬משה נרבוני הולד בדרכו של הרמב״ם‪.‬‬ ‫לוי בן אברהם אף הוא דוחה את המתיקה של הגלגלים(ראה במבוא)‪.‬‬ ‫] ‪[ 188‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[70‬‬ ‫מ ר א ו ת אל הי ם ל ח נ ו ד א ל ־ ק ו נ ס ט ג ט י נ י‬ ‫שמע לו קול מעל לרקיע ויהיה בעמדם תרפינה כנפיהם הנה חוזר אל הקולות‬ ‫כאלו אמר מאשר שמע באותה המראה קול מעל לרקיע אשר על ראשם ידע‬ ‫ידיעה מבוארת שהוא מתנועע שאלו היו עומדות הקולות אשר לרקיע תרפינה‬ ‫כנפיהם‪ .‬ואל יקשה בעיניך אמרו בעמדם לשון רבים והקול אחד כי הקול הוא‬ ‫שם המין הכולל קולות רבים וכנפיהם חוזר אל התנועות ומאשר אמר כנפיהם‬ ‫ולא אמר כנפיו נראה שהנושא לאלו התנועות יותר מאחד ועל זה רמזו רז׳׳ל‬ ‫באמרם ב׳ רקיעים הם ‪.75‬‬ ‫וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא‬ ‫דמות כמראה אדם עליו מלמעלה‪ .‬דע אתה המעיין כי יש בין החכמים אומרים‬ ‫שיש גלגל עשירי בלתי מתנועע ואין בו ככבים והוא ספירי וזה רצה באמרו‬ ‫במראה אבן ספיר דמות כסא כי הכסא בלתי מתנועע‪ .‬ומאשר לא נתבאר לו‬ ‫בזאת המראה אם הוא מתנועע אם לא אמר ועל דמות הכסא ולא אמר על הכסא‬ ‫והאדם שראה למעלה הוא השכל הנבדל ‪.76‬‬ ‫וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה‬ ‫מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב‪ .‬וכל זה ביאור אל האדם שראה‬ ‫כי אדם ושרף וחשמל ענין אחד הוא‪ .‬ואמרו כמראה אש בית לה סביב כי השכל‬ ‫הנבדל והוא החשמל הוא כדמות בית סביב ומקיף לאש סביב והאש הנה הם‬ ‫הגשמים האלהיים המתוארים באש כאשר בארנו למעלה‪ .77‬ולא נוכל לפרש‬ ‫שהאש הוא כדמות ומקיף לחשמל מפני שהדברים הרוחניים הם המקיפים‬ ‫בדברים הגשמיים הקפה רוחנית‪ .78‬ואמר ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו‬ ‫‪75‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪78‬‬ ‫חגיגה יב ע״ב‪ .‬על בעיה זו ראה במבוא‪.‬‬ ‫לוי בן אברהם כותב על פסוק זה‪ :‬״הראיה שהכסא הוא הרקיע אשר על ראש‬ ‫החיות א‪:‬מ׳ בזה ראש ולא ראשי להורות שהרקיע נטוי על ראש החיה העליונה‬ ‫הוא כדור כוכבי שבת‪ .‬ונראה לי לפרש כי אמרו ממעל לרקיע עטוף על אמרו‬ ‫דמות כמראה אדם עליו מלמעלה כי זה האדם הנמשל הוא באמת ממעל לרקיע כי‬ ‫הוא נראה בהמשל יושב על הכסא כאלו אט׳ וממעל לרקיע אשר על ראשם‬ ‫שהוא כמראה אבן ספיר והוא דמות כסא הנה על אותו כסא ראה דמות כמראה‬ ‫אדם עליו מלמעלה אמ׳ בכל זה דמות לא שיהיה דבר נמצא כן וכפל ממעל‬ ‫ועליו מלמעלה להיות לו עליונות מעלה ועליונות סבה והנכון שאמ׳ דמות כמראה‬ ‫אדם עליו מלמעלה כטעם שרפים עומדים ממעל לו ‪ . . .‬״ (כה״י הנ״ל‪ ,‬דף ‪ ,102‬א)‪.‬‬ ‫ראה הערה ‪ 28‬בפרק זה‪.‬‬ ‫הפסוק אינו מתיישב כהוגן‪ ,‬אף שההסבר הוא ברוחו של אל־קונסטנטיני‪ .‬בניגוד‬ ‫למפרשים אחרים‪ ,‬לא האריך כאן אל־קונסטנטיני‪.‬‬ ‫נ ‪] 189‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קול ט פי ר א ט‬ ‫‪[71 J‬‬ ‫ולמטה הוא בערך אל המעיין במהות החשמל והמתבנן בו שלא נוכל לציירו‬ ‫מופשט מהחמר כאשר הוא נבדל בעצמו מצד המתינו בחומר‪.‬‬ ‫כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה‬ ‫דמות כבוד יי וארא ואפול על פני ואשמע קול מדבר‪.‬‬ ‫כל זה לרמוז איך יתרשמו הדברים האלהיים הפשוטים בכה המדמה במשלים‬ ‫מתחלפים בעת שרות הנבואה על הנביאים‪ .‬ואמר ממשל ‪ :‬כאשר יתרשמו בענן‬ ‫הדק ביום הגשם גוונים מתחלפים בסבת הראות אור השמש הפשוט בענן הדק‬ ‫המורכב כן כאשר יבוא השפע האלהי הפשוט אל הכח הדברי וישפע מהכח הדברי‬ ‫אל המדמה הנמשל הנה בענן יתרשמו בכח המדמה אלו הענינים הפשוטים‬ ‫במשלים מתחלפים ‪ .79‬ומראה הנוגה סביב ודמות כבוד יי הנה הוא השפע האלהי‬ ‫השופע על הנביאים‪ .‬ודי בזה הערה‪ .‬עד כאן הגיע מה שרציתי לבאר בזה‬ ‫המאמר והש״י יראנו נפלאות מתורתו‪ .‬אמן‪ ,‬כן יהי רצון‪.‬‬ ‫ה מ א מ ר ה ש לי שי ב מ נ ו ר ת ז כ ר י ה‪.‬‬ ‫דע אתה המעיין במאמרי זה שאין הפלגת מעלה הנביא על כל שאר המין‬ ‫בהיותו מגיד הדברים העתידים להיות או בעשותו האותות והמופתים היוצאים‬ ‫‪ 79‬המקור לפירוש זה הוא משה נרבוני‪ .‬מבלי לפגוע בזכרו של סלומון מונק‪ ,‬אתיר‬ ‫לעצמי לומר כי הפתרון האלגורי שהציע לדברים אינו גראה לי טוב מזה של‬ ‫גרבוני (ראה התרגום הצרפתי של מוה״ג ח״ג ז‪ ,‬ע׳ ‪ 40‬תערה ‪ .)4‬הרמב״ם כותב‪:‬‬ ‫״אמר גם כן כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן ה‪1‬גה סביב הוא מראה‬ ‫דמות כבוד ה׳ וגר‪ ,‬חומר הקשת המתואר ואמתתו ידוע וזד‪ .‬נפלא בדמיון ובהמשלד‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬והוא בלא ספק בכה נבואה״ (דף ט‪ ,‬ב—י‪ ,‬א)‪ .‬וכך פירש משד‪ .‬נרבוני‪:‬‬ ‫״אמר גם כן כמראה הקשת אשר יהיה בעגן והוא המקבל ר״ל כמו שיתרשמו‬ ‫המראים המתחלפים כענן המוכן ביום להראות ניצוץ השמש כי השמש הוא הפועל‬ ‫ההכאה כי הלחות נותן ההכאה בענן לקבל הרושם ההוא כי יתהפך מעין אל‬ ‫עין נכהי ובו יראת הקשת בעל דרכים כן מראה הנוגה סביב וכר שהוא השפע‬ ‫האלוקי החל על הנביא הנוצץ מן השכל הפועל אשו הוא במדרגת השמש על נפש‬ ‫הנביא מתהפך מעין אל עין על השכל תחילד‪ ,‬אחר כן על הכח המדמה בדרכים‬ ‫ובמשלים מתחלפים מוחשים ההוא אמרו חמר הקשת המתואר ידוע באמרו‬ ‫בענן ביום הגשם ואמתתו וזד‪ ,‬נפלא בדמוי ובהמשלה מאד כי ענינו הוא בלי‬ ‫ספק בכת נבואה שהוא כבוד ה׳ והבינהו ומיוחד נפש הנביא בזד‪ ,‬מבין שאר‬ ‫השכלים כמו שיוחד הענן ההוא ויוכן מצד הלחות והוא הגשם כן תחול הנבואה על‬ ‫נפש הנביא למה שהיא מוכנת אל השלמות ההוא בתחלת היצירה ויעמוד לפני‬ ‫ה׳ בכחו בלמוד וביציאה מן הכת אל הפועל ולא יראת זולת האל ומלאכיו״ (דף‬ ‫מזז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫]‪[190‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪[721‬‬ ‫מ ר א ו ת א ל ה ים ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫מהמנהג הטבעי אבל מעלות הנביא על כל שאר אישי המין ועל שאר הנביאים‬ ‫בפרט בהיותו משיג הדעות האלהיות על השלמות וזה כי הדעות האלהיות‬ ‫אשר השיגו אותם חכמי המחקר מיום שנברא העולם ועד היום השיג אותם קטן‬ ‫שבנביאים בעתה מן הזמן ובדרך יותר קיים מהדרך הנקרא אצל חכמי המחקר‬ ‫מופת‪ .‬והדרכים אשר בהם יתבארו ההשגות האמתיות אצל הנביאים הם כלם‬ ‫נעלמים ובלתי מושגים לבעלי העיון כאשר דרכי ההקש ומופת הם נעלמים‬ ‫ולא נודעים להמון הפתיים ועל זה הכת ר״ל כת המעיינים ועל דרך החקירה‬ ‫למעוט ערכם וקוצר השגתם בענינים האלהיים בהצטרף אל ההשגות הנבואיות‬ ‫רמז דוד ע״ה באמרו בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו !‪ .‬וכאשר יתבודדו‬ ‫‪1‬‬ ‫המקור לפירוש זה הוא מוה״נ ח״ב לז‪ .‬משה נרבוני בפירושו למוה״ג (ח״ב פרק‬ ‫לו) מעיר כי הרמב״ם קרוב מאד בעמדתו לפילוסופים הערביים‪ :‬״ודע כי מין‬ ‫ההשגות האלו היות מה שאינם מיוחסות אל קנין האדם ולא אל בקשתו ומטבע‬ ‫זה הסוג מד‪ .‬שיקרא חלום וממנו נבואה ודחות מציאותם הוא דחות המוזזשים‪ .‬ואמר‬ ‫אבן רשד וההשגה הנבואיית ואם לא ראינו אותה היא מפורסמת מאד’והמפורסם‬ ‫אצל הכל נמנה עם המחויב בכל או בחלק והמאמר בהם מסוג אחד כי יתחלפו‬ ‫בפחות ויתר והנה רבינו משה הולך על זה האופן ושתף הדמיון בנביאים בולם‬ ‫כדעת אבונצר ואבובכר בן אלציג שאין השכלה לנבדל עד שיתאחד עמו בלי‬ ‫כח גשמי ולכן גדר הנבואה״ (דף מג׳ א)‪ .‬אל־קונסטנטיני מבטא זאת בדרך‬ ‫שונה‪ :‬הנביא הוא מעל לפילוסוף‪ ,‬לא רק בשלימות הכח הדמיוני‪ ,‬האופיינית גם‬ ‫למנחשים ולמכשפות‪ ,‬והיא הקבוצה השלישית שמתאר הרמב״ם‪ ,‬אלא גם בשלימות‬ ‫הכח השכלי‪ .‬אל־קונסטנטיני מצטרף לזרם רעיוני נפח בפילוסופיה היהודית‪:‬‬ ‫המקור הראשון‪ ,‬הבלתי ישיר‪ ,‬הוא ככל הנראה פילון (ר׳ ה׳ א׳ וולפסון‬ ‫‪ ,Philo‬ע׳ ‪ .)43—36‬יצחק ישראלי‪ ,‬ואחר כך דונש בן תמים‪ ,‬חושבים גם הם כי‬ ‫הידיעה הנבואית הזהה לידיעה הפילוסופית‪ ,‬נרכשת בדרך האינטואיציה‪ .‬ר׳‬ ‫‪ ,Isaac Israeli‬ע׳ ‪ ,217—209‬שבו נמצאים גם המקורות הערביים‪ ,‬וכן ר׳ א׳ וידה‪:‬‬ ‫‪Le Commentaire Kairouanais sur le Livre de la Cr6ation, REJ CVII,‬‬ ‫‪ .p. 55-58 ct cxin, p. 37-61‬קרוב יותר לאל־קונסטנטיני הוא אבן סינא וב״עגו־‬ ‫לות הרעיוניות״ של אל־בטליוזי (ע׳ ‪ )17—15‬נמצא תיאור הנפש הנבואית שקרובה‬ ‫לעמדתו של אל־קונסטנטיני‪ .‬גם דעת אלבלג היא כזאת‪ ,‬ההבדל הוא כי אלבלג‬ ‫מוכיח במקום אחר שאין אפשרות להעביר את הידיעה הנבואית‪ ,‬ובכך נשללת‬ ‫האפשרות המעשית של צורת הידיעה האפשרית להלכה‪ .‬אצל פלקירא מוצאים‬ ‫הכרעות קרובות מאוד לרוחו של אל־קונסטנטיני; ראה מבוא למורה המורה (ע׳‬ ‫‪ .)4—3‬גם כספי‪ ,‬בפירושו על המרכבה ״מנורת כסף״ שואל מהו היחס בין‬ ‫התגלות הדברים העתידים לבין הידיעות המטפזיות‪ ,‬באשר שניהם נחלת הנביאים‬ ‫(ע׳ ‪ :)93‬״והנה בזה שתי הסיבות‪ ,‬הא׳‪ ,‬כי הנה התבאר בספר החוש והמוחש‬ ‫שגנב אריסטו ממנו‪ ,‬כי אין עקר שלימות הנביא לדעת העתידות מפגעי הזמן‪,‬‬ ‫כי זה הוא המופלג להמון‪ ,‬אבל העיקר מצדו הוא השגת באמת הדעות האמיתיות‬ ‫בענין המציאות מבלי מחשבה ועיון וקבוץ הקשים מחוברים מהקדמות ותולדות‪,‬‬ ‫כמו שהיא מלומדת אצל חכמי העיון וגם יוסיף ויעדיף עלהם שידע ענינים לא‬ ‫יוכלו לדעת‪ ,‬עד שיאמר אבן רשד‪ :‬כי אלו האנשים בשתוף השם‪ ,‬והם שיקראו‬ ‫]‪[191‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קול ט ס ירא ט‬ ‫]‪[73‬‬ ‫הנביאים ומשליכים מעליהם הכזזות החמריות המטרידות זה השכל מהשגת‬ ‫שלמותו‪ :‬האחרון וידבקו בעצמים הרוחניים דבקות רוחנית והוא הדבקות הנקרא‬ ‫אחדות אז יתעצם השכל ויתחזק אורו ויתרשמו בו השכליות כאשר יתרשמו‬ ‫במראה הזך הבהיר הצורות החמריות‪.2‬‬ ‫ומאשר יש לשכל האנושי שני מבטים האחד אל העצמים הרוחניים והוא‬ ‫הנקרא שכל עיוני והמבט השני בהנהגת הגוף והוא השכל המעשי‪ ,‬כאשר יתחזק‬ ‫השכל בהביטו אל מה שלמעלה ממנו יתחזק כמו כן המבט השני וישתלח ממנו‬ ‫אור הזק אל הכח המדמה ואז יגידו הדברים העתידים להתחדש בעולם השפל‪.‬‬ ‫ואם יהיה זה הכח המשתלח מהשכל אל הכח המדמה יותר חזק יעבור זה הכח‬ ‫האלהי לעולם היסודו* ויפעל בו פעולות נפלאות יוצאות מהמנהג הטגעי‪.‬‬ ‫ויתחדשו האותות והמופתים‪.‬‬ ‫הנה התבאר כי השגת הנביאים הדבריט האלהיים על השלמות הוא ההבדל‬ ‫העצמיי אשר בין הנביאים ובין שאר אנשי המין ועשיית האותות והגדת העתידות‬ ‫כאלו הם סגולות נמשכות להשגות האמתיות‪ .‬רלזה תמצא ישעיה ויחזקאל‬ ‫התחילו בהשגות האמתיות ואחר כן בהגדת העתידות ולא יתהפך הענין ר״ל‬ ‫שיתחיל לשום נביא בהגדת העתידות ואחר כן ידבר בהשגות האמתיות*‪ .‬וראיתי‬ ‫; מלאכים יותר קרובים ממה שיקראו אנשים ‪ . . .‬והסבה השני!‪ /‬כי הנביא בהשיגו‬ ‫עגין השכלים והגלגלים פרט ופרט ידיעת מופלגות יבין הסבות הקרובות והרחוקות‬ ‫ויעלה להשיג בכלל ובפרט עניו כוחות השכליים תנין הוראות הגלגלים בזמן‬ ‫‪ .‬ההוא לפי מבטם וחלופם‪ ,‬וכאלה רבות׳‪ .‬עד שמתוך כך הוא מכיר ורואה בעצמות‬ ‫עגינים עתידים מטובות או רעות ‪ . , .‬וכן זכריה בנין בית שגי‪ ,‬וזה בעצמות מן‬ ‫ההשגה השכלית׳׳‪ .‬יש לציין בי פילוהופים אחרים לא ייחסו למחשבה הנבואית‬ ‫ערך בה רב‪ :‬דרך משל‪ ,‬יהודה בן גיסים (ויידה‪ Judab. Nissim ,‬ע׳ ‪56—52‬‬ ‫ו־‪ ,150—148‬שם הטכסטים של הרמב״ם והרלב״ג על בעיית היחסים בין הפילוסוף‪,‬‬ ‫הנביא והמנחש)‪ ,‬וכן ניסים ממרסי‪ :‬״הנה לפי דעת הרב אין הנבואה לבד תכליתה‬ ‫להשלים שמירת הגוף ר״ל לשמרו מן הפגיעה כי אף להשלים החלק העיוני בדיעות‬ ‫שאין לאדם דרך לקחת‪,‬הקדמות לחייב אמתתן כאלו הנבואה שלמות לגוף לנפש‪.‬‬ ‫אמנם לפי דעתי הדיעות וההשגות שבכה האדם להשיגן בעיון ובסברה אין דרך‬ ‫שיגיעו לאדם במוזזה או בחלום הנבואה כי אלו היה ח־ד לז!ה היה העיון‬ ‫ההקשי וידיעתו מותר כי מה שנוכל בלי עמל וזזקירה ובלי אמצעיים יהיו‬ ‫‪.‬האמצעיים והחקירה לזה בחנם והיה הדרך האחרונה לבטלה אחר שיש דרך‬ ‫אחרת טובה וקצרה ממנה‪ ,‬רק צריך לנביא שהוא נביא באמת שיקדם אליו ר״ל‬ ‫לנבואתו רוב ההשגות העיוניות אשר בכה השכל האנושי להשיגן והנבואה היא‬ ‫השלמות האחרון לנפש והשלמות העיוני הקדמה ומדרגה והוא סלם החכמה‬ ‫להגיע לנבואה האמתית שתכליתה כאשר אמרנו להקדים הידיעה לבני דורו‬ ‫מהרעות העתידות״ (כה״י ד״נ״ל‪ ,‬דף ‪35‬ב—‪36‬א)‪.‬‬ ‫‪ 2.‬ר׳‪,‬מראה הקשת שבחזון יחזקאל‪ ,‬בסוף פרק ב‪: .‬‬ ‫‪ 3 .‬דעתו של אל־קונסטנטיני דומה ‪.‬או של משה נרנוגי‪ ,‬ר׳ פרקי משה לפשה גרבוני‪,‬‬ ‫ע׳ ‪.295—290‬‬ ‫]‪[192‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫] ‪[74‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫בנבואת זכריה דבר נפלא מאד והוא שבאותו המשל בעצמו שהשיג בו הדברים‬ ‫האמתיים בו בעצמו ספר שהשיג הדברים העתידים להתחדש‪ ,‬כי ענין המנורה‬ ‫ושבעה נרותיה והגולה וצנתרות הזהב והזיתים כלם הם רומזים להשגות האמתיות‬ ‫אלהיות והם בעצמם משל לבנין הבית הם הם המרכבה הראשונה אשר השיג‬ ‫ישעיה ומרכבת המשנה אשר השיג יחזקאל והסולם אשר ראה יעקב ; והמונד!‬ ‫באלו המשלים ואם הם נבדלים במין ואף בסוג הוא אחד בעצמו‪ .‬ויתחלפו גם‬ ‫כן אלו הנביאים בהשגת זה המונח בפחות ויותר כי ישעיה השיג אלו הענינים‬ ‫על השלמות ויעקב ויחזקאל וזכריה השיגו אותם אבל השגה בלתי שלמה‬ ‫בהצטרף אל השגת ישעיה‪ .‬ולרמוז אל זה הענין המופלא ארז״ל במסכת סנהדרין ‪:‬‬ ‫סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד‪ .‬הבה‬ ‫בארו לאשר נתן לו השם עינים לראות אלו העמוקות כי הרבה נביאים ישיגו‬ ‫ענין אחד בעצמו אבל לא יאמרו שני נביאים זה הענין המושג בתאר אחד אבל‬ ‫במשלים מתחלפים‪.4‬‬ ‫ועתה שמע כונת זכריה בענין המנורה והגלה וצנתרות הזהב והזיתים ואיך‬ ‫כלל במשל אחד בעצמו החכמה האלהית ונבואת העתידות‪.‬‬ ‫וישב המלך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו‪ .‬מאשר ידעת אתה‬ ‫המעיין שיש לשכל האנושי שני מבטים המבט האחד להדבק במושכלות והמבט‬ ‫השני להנהיג הגוף וכחותיו צריך שתדע גם כן כי בעת התבודדות הנביא‬ ‫בדברים הנעלמים האלהיים ימשכו כחות הנפש אליו ויהיה הגוף באותו זמן‬ ‫כאלו הוא בלא נפש והנפש כאלו היא בלא גוף ואחרי השיגו במושכלות וישוב‬ ‫במבט השני להנהיג הגוף אז ישובו כחות הנפש אל מקומם ויראה לו כאלו‬ ‫הוא נעור משנתו ויזכור הענינים אשר כבר נתרשמו בכח המדמה במשלים‬ ‫מתחלפים ואחר כן יתבודד במושכלות שנית להשיג ענין אותם המשלים וישאל‬ ‫למלאך הדובר בו באור אותם המשלים המורים על השגות האמיתיות או על‬ ‫נבואות העתידות‪.‬‬ ‫ואפשר שרצה באמרו וישב כי ענין הנבואה היתה אליו ברצוא ושוב ומאשר‬ ‫‪4‬‬ ‫נסים ממרסי מדגיש יותר מאשר אל־קונסטנטיני‪ :‬״אמנם איכות הנבואה והענין‬ ‫הנמשך אליה והמקרים המשיגים ישתנו כפי דמיון הנביא ורעיוניו ומעשיו ומנהגיו‬ ‫ומנהג ארצו ובני דורו והאנשים אשר ינבא אליהם ולזה ימשך שישתנה מחזה‬ ‫הנבואי ומשליו מזולתו כפי השתנות דברים אלו‪ .‬ואתה רואה באברהם שהיה‬ ‫מתנהג תמיד במדת הנדיבות נדיב לבביתו פתוח לרוחב לכל עוברי דרך מכניס‬ ‫תמיד אורחים ומאכילם נדמה לו בנבואתו כדמות אורחים הולכי דרך׳ (כה״י‬ ‫הנ״ל‪ ,‬דף ‪36‬ב—‪37‬א)‪.‬‬ ‫] ‪[ 193‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫ק ו ל ט ס י ר א‪ .‬ע‬ ‫]‪[75‬‬ ‫אמר המלאך הדובר בי ולא אמר המלאך' הדובר לי תבין אם יש בלבבך תבונה‬ ‫בי בעת שרות הנבואה על הנביא יהיה הנביא והמלאך דבר אחד‪ .5‬ודי בזה‬ ‫הערה‪.‬‬ ‫ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה‬ ‫ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה‪ .‬בונת נבואת‬ ‫זכריה מ ה המשל הנמרץ להעיר כי הש״י מעיין בעולם השכלים הנבדלים‬ ‫וישפיע עליהם אור נעלם ומהאור ההוא ישפיע באמצעות השכלים הנבדלים‬ ‫על הגשמים האלהיים אור נגלה ומהגשמים האלהיים ישפיע כהות ואורות על‬ ‫זה העולם השפל ולזה הענין האמתי בעצמו היתה כמת נבואת שאר הנביאים‬ ‫אשר זכרנו למעלה ועל כן זכר שראה מנורת זהב לרמוז כי המר הגלגלים‬ ‫נכבד שבתמרים כאשר הזהב הוא נכבד שבמתכות והיותר רחוק מן ההפסד‪.‬‬ ‫ואמר כלה לרמת שחמר הגלגל והככב אתד הוא‪ ,‬וזכר שראה גולת על‬ ‫ראשה לרמוז אל גלגל המזלות ולשון גולה מלשון גלגל‪ .6‬ושבעה נרותיה עליה‬ ‫הם ז׳ ככבי לכת כי הקנה האמצעי אשר במנורה הלא רמז אל השמש ושלשה‬ ‫קני מנורה מצדה האהד הם שלשה ככבי המבוכה אשר הם למעלה מהשמש וג׳‬ ‫קני מנורה מצדה השנית הם ג׳ ככבים אשר למטה מהשמש‪ .7‬ורצה באמרו‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ר׳ י' א' וידה ‪Juda b. Nissim, p. 140 n. 1 et les Notes d’Avicenne sur la‬‬ ‫‪ .Theologie d’Aristote, Revue thomisle 1951, no. 2, p. 404‬אצל אבן גבירול‬ ‫נמצאים רעיונות דומים‪ .‬ר׳ לקוטי מקור חיים‪ ,‬דז״ג‪ ,‬קטע ‪ ,26‬דף יג ב—יד א‪.‬‬ ‫הקטע של אל־קונסטגטיני יכול להתפרש לפי איבן סינא‪ ,‬אבן גביוול או אבן רושד‪,‬‬ ‫אשר דגל ברעיון השכל הפועל המשותף לכל בני האדם‪.‬‬ ‫לוי בן אברהם כותב על פסוק זה‪ :‬״אמר ראיתי והגה מגורת זהב כלה וגלד‪.‬‬ ‫על ראשה ושבעה נרותיה עליה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה יקרא נל‬ ‫כוכבי לכת מנורה וקרא מנורת זהב להיות הקיים והנכבד שבמתכות וגם בי הזהב‬ ‫מיוחס לשמש וקרא העגלה הנוטה אמור בכל אחד המתחלק הכדור לחצאים גלה‬ ‫כי הכוכב יסוב בזאת העגלה ואותו האיזור הגדול שהוא רב התנועה קרא ראש‬ ‫הכדור גם דעת חכמי ישראל שגלגל קבוע והכוכב חוזר ומתגלגל ולכן אט׳ עליה‪.‬‬ ‫או נפרש וגלה על רימזה כענין שאט׳ יתזקאל ודמות על ראשי החיה רקיע שהוא‬ ‫הגלגל היומי המקיף בכל והמגלגל הכל על קטביו עגולים נבוהיים וקרא שבעה‬ ‫הכוכבים שבעה נרות ואט׳ שבעה ושבעה כי שבעת הגלגלים נמזאיט לשבעת‬ ‫הכוכבים בעגין זה דרשו בפסיקתא שבעה ושבעה מוצקות לנרות יש לכל אחד‬ ‫מוצק ומרכז מיוחד׳(כה״י הנ״ל‪ ,‬דף ‪105‬א—ג)‪.‬‬ ‫ר׳ מוה״ג ה״ב ט‪ .‬בפרק שלאחריו מציין ועמב״ם מדוע‪ ,‬לדעתו‪ ,‬חייב מספר גלגלים‬ ‫להיות ארבע‪ .‬שכן חם מקבילים לארבע החיות‪ ,‬השולטות בארבעת היסודות ובו׳‪.‬‬ ‫כספי בפירושו למנורת זבריה נזהר מלשים את השמש במרכז ששת כוכבי הלכת‪.‬‬ ‫ואילו אל־קונסטנטיני אומר בפירוש כי המבורה מסמלת שלושה כוכבים מעל‬ ‫]‪[ 194‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪[76J‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫שבעה ושבעה מוצקות‪ :‬השבעה הראשון רמז אל השכלים הנבדלים אשר לכל‬ ‫אחד מהנרות והשבעה מוצקות הם שבעה גלגלים שהם מוצקות לנרות כי השפע‬ ‫האלהי השופע מהשכלים הנבדלים על הגשמים האלהיים נשפע בגלגל תחלה‬ ‫ואחר כן בכוכב וזה הפך דעת קצת חכמי המחקר ‪ 8‬כי החלק הנכבד שבחלק‬ ‫הגלגל הוא הככב והשפע האלהי השופע מהשכלים הנבדלים על הגשמים‬ ‫האלהיים שופע על הככב תחלה ומשם יתפשט אל הגלגל‪.‬‬ ‫ושנים זיתים עליה אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה‪ .‬דע אתה המעיין‬ ‫במאמרי זה כי אפני התנועות אשר לגשמים האלהיים הם דרך כלל שתים ‪:‬‬ ‫האחת תנועת הגלגל המקיף המניע לשאר הגלגלים התנועה היומית מן המזרח‬ ‫למערב‪ ,‬והשנית התנועה המיוחדת לכל אחד מן הגלגלים מן המערב אל המזרח‬ ‫והיו השכלים כמספר הגלגלים וכמספר התנועות והתנועה נמשכת אל הציור‬ ‫והציור אל המצוייר והוא השכל הנבדל ויהיה כפי זה הענין הנפלא שנים זיתים‬ ‫שני שכלים נבדלים מחמר ‪:‬‬ ‫־־־ האחד אשר הוא מימין הגולה הוא שכל הגלגל התשיעי המניע שאר‬ ‫הגלגלים מן המזרח למערב‪.‬‬ ‫— והשני אשר משמאל הגולה הוא שכל הגלגלים המניע אותם תנועתם‬ ‫המיוחדת לכל אחד מהם מן המערב אל המזרח‪.‬‬ ‫וימין ושמאל הנה כמו פני אריה אל הימין‪ 9‬אשר הוא ימין מעלה ומדרגה‪.‬‬ ‫ואל תתמה אתה המעיין היות הנביא ממשל העצמים הרוחניים באילני הזיתים‬ ‫מאשר תמצא לרז״ל משל יותר נפלא מזה אמרו לולב זה הקב״ה שנ׳ צדיק‬ ‫כתמר יפרח‪ ,‬אתרוג זה הב״ה שנאמר והוא יושב בין ההדסים‪ ,‬ערבי נחל זה‬ ‫הב״ה שנ׳ סולו לרוכב בערבות‪ .10‬וזה מבואר למבין‪.‬‬ ‫לשמש ושלושה כוכבים מתחתיה‪ .‬דבר זה סותר לחלוטין את הפרק השני‪ ,‬בו מספר‬ ‫הגלגלים הוא ארבע‪ ,‬בהתאם לדברי הרמב״ם בג״ל‪ .‬לגבי מקומם של נוגה ומאדים‬ ‫ביחס לשמש‪ ,‬ראה הערת מונק למוה״ג ח״ב‪ ,‬ט; ‪rLe Syst&me du Monde‬׳ ‪—406‬‬ ‫‪ ,410‬וכן ‪ La Doctrine astrologique de Juda b. Nissim‬ע׳ ‪ 486—485‬הערה ‪.5‬‬ ‫‪ 8‬מנחם קרא מעיר לגבי דעה זו‪ ,‬שיש נגדה טענות פילוסופיות חזקות‪.‬‬ ‫‪ 9‬ראה פרק ב‪ ,‬הרמז לפירוש הראשון של אל־קונסטנטיגי פגים = עצמים‪ .‬פגי האריה‪,‬‬ ‫מימין‪ ,‬מסמלים את השכל המאחד את העצמים האחרים כלומר השכל הנבדל‪.‬‬ ‫‪ 10‬ויקרא רבה‪ ,‬פ״ל‪ ,‬שני הזיתים מוסברים בדרך שוגה אצל המפרשים השונים‪ :‬לוי‬ ‫בן אברהם כותב‪ :‬״ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה הם‬ ‫שני מיני התנועה אשר להם האחת המזרחית והוא שאט׳ עליה מימין הגלה כי‬ ‫המזרח נקרא ימין הגלגל והשנית תנועתו המיוחדת מן המערב אל המזרח ולפי‬ ‫‪.‬שקריאתנו צד המזרח ימין והמערב שמאל הוא ביחס אל הגלגל היומי אמ׳ מימת‬ ‫]‪[195‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קו ל ט ס י ד א ט‬ ‫]‪[77‬‬ ‫ואען ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר מה אלה אדני ויען המלאך הדובר‬ ‫ני ויאמר אלי הלא ידעת מה המה אלה ז ואמר לא אדני ויען ויאמר אלי לאמר‬ ‫זד» דבר יי אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכה כי אם ברוחי אמר יי צבאות‪,‬‬ ‫מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את האבן הראשה תשואות חן‬ ‫חן לה‪.‬‬ ‫כל זה משל לבנין הבית על ידי זרובבל ואבן הראשה הוא אבן מאסו הבונים‬ ‫הוא אבן שתיד‪ 11.‬שממנה הושתת העולם‪ ,12‬היא ארץ הצבי‪ 13‬ואפשר שירמוז‬ ‫בזאת האבן לחכמה האלהית גם כן והוא שרמז אנקלוס כמעשה לבנת הספיר‬ ‫כעובד אבן טבא ‪ .14‬וכבד אמר למעלה על אבן אחת שבעה עינים ‪ 15‬כי השפע‬ ‫האלהי ישפע תחלה על העינים ומן העינים על האבן ולזה רמז אמרו ז׳ אלה‬ ‫עיני יי המה משוטטות בכל הארץ‪ 16‬וכל הארץ הנה כמו את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫ויהי דבר יי אלי לאמור ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת‬ ‫כי יי צבאות שלחני אליכם כי מי בז ליום קטנות ישמחו וראו אח האבן הבדיל‬ ‫ביד זרבבל שבעה אלה עיני יי משוטטות בכל הארץ‪ .‬ואען ואמר אליו מה שני‬ ‫הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאולהל הנה נתבאר בזאת השאלה כי‬ ‫שני הזיתים אינם מכלל המנורה כי הם נבדלים ממנה בעצם אבל הגלד‪ .‬היא‬ ‫מעצם המנורה‪ .‬והראיה האמיתית כי הגלה מכלל המנורה כי במנורה הראשונה‬ ‫הגלה ולא אמ׳ מימין המנורה״ (כה״י הנ״ל‪ ,‬דף ‪105‬ב>‪ .‬בפירושו של מנחם קרא‬ ‫על אל־קונסטנטיני הוא חוזר בקירוב על פירושו של לוי בן אברהם‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫תהלים קיח כא‪.‬‬ ‫יומא נד ע״ב‪.‬‬ ‫דניאל יא‪ ,‬טז; וגם יח כ‪ .‬ירמיהו ג יט‪.‬‬ ‫תרגום אונקלוס לשמות כד י‪ .‬בנושא זה ראה מוה״נ ח״ג ז‪ ,‬המזהה את האופנים‬ ‫עם מעשה לבנת הספיר‪ .‬בפרק ב הסבים אל־קונסטננזיני עם מוה״נ (ר׳ הערה ‪.)57‬‬ ‫זכריה ג ט‪.‬‬ ‫דברי הימיפ־ב טז ט או זכריה ד י‪ .‬דאה הערתו של מונק (מוה״נ ה״א «ד‪ ,‬ע׳‬ ‫‪ 154‬הערה ‪ .)4‬שבע העיניים המם איפוא השכלים הנבדלים של שבעת מכבי לכת‬ ‫שכלים אלה מנהלים את הרקיעים‪ ,‬ובתיווכם העולם הזה‪ .‬ר׳ מוה״ג ח״א מד‪.‬‬ ‫מנחם קרא כותב על דברים אלה‪ :‬״כל הארץ הנה כמו את השמים ואת הארץ ולי‬ ‫המעתיק נראה שאין הבדל אצל המשכיל בין אמח ומעל לרקיע אשד על ראשם‬ ‫כמראה אבן ספיר ובין הוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה‪ .‬ר״ל יוצא‬ ‫מה שבכח האבן לפועל עד שתהיה ממנו מתנועעים תנועות שואות ההומות בקול‬ ‫המולה‪ .‬חן חן להידוע ממה שאלו ומלות אמנם נופלות על השכל נא׳ ותנותי את‬ ‫אשר אחון וכמו אתה חונן לאדם דעת כמו שסדרו אנשי כ״ה ז״ל בתפילה‪ .‬אמנם‬ ‫אמר למעלה אל אבן אחת שבעה עניים רומז שיש לכל ז׳ כוכבי לכת ג״כ שיתוף‬ ‫מיוחד מצד חמרם והראיה על זה השיתוף בתנועתם וכהנהגחם לעולם השפל״‬ ‫]‪[ 196‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫]‪[78‬‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ך א ל ־ ק ו נ ס ט נ ט י נ י‬ ‫אחת מימין הגלה ואחת משמאלה‪ ,‬ובזאת השאלה אמ׳ על ימין המנורה ועל‬ ‫שמאלה‪ .‬ומה נכבד המפיק אשר בה״א ״וגלה״ המורה על זה הענין האמיתי ‪.17‬‬ ‫ואען שנית ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב‬ ‫המריקים מעליהם הזהב‪ .‬מאשר ידעת אתה המעיין הספק הגדול שנסתפק יחזקאל‬ ‫בענין שני הרקיעים אשר למעלה מגלגל המזלות ועל כן אמר בשניהם ודמות‪,18‬‬ ‫לא יקשה עליך למה לא זכר זכריה במראה הראשונה שני צנתרות הזהב כי‬ ‫מפני ששני הרקיעים אשר הוציאם הוא בלשון צנתח־ת אין תנועתם מבוארת‬ ‫מפני שאין בהם ככבים ולא נתבאר לו מציאותם במראה הראשונה ואחר שראה‬ ‫במראה הזאת מציאותם מבוארת שאל למלאך מה הם‪.‬‬ ‫אמנם שתי שבלי הזיתים הם שתי מיני כחות השופעות משני הזיתים אל‬ ‫הצנתרות ומן הצנתרות אל עולם היסודות באמצעות השכל הפועל הם הם ידי‬ ‫אדם שראה יחזקאל‪ 19‬והם הכחות המהוות המינים והשומרות האישים ואמר‬ ‫אשר ביד שני צנתרות הזהב הוא רמז למה שרמזו רז״ל במסכת חגיגה ‪ :‬ערבות‬ ‫שבו גנזי חיים ‪ 20‬הם הכחות המהוות והרחים הטוחנות מן לצדיקים הם הכחות‬ ‫השומרים האישים והמפרנסים אותם כל זמן עמידתם‪.‬‬ ‫ורצה באמרו המריקים מעליהם הזהב הוא השפע האלהי היוצא מהזיתים אל‬ ‫הצנתרות ומהצנתרות אל הגלה ומהגלה אל המוצקות אל הנרות ומהנרות אל‬ ‫האבן הראשה‪.‬‬ ‫ויאמר אלי אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ‪ .‬דע אתה המעיין‬ ‫פי זאת התשובה כללת להתיר ג׳ שאלות אשר שאל למלאך כי שני הצנתרות‬ ‫הם השמים שמי השמים וכל צבאם‪ .‬ושתי שבלי הזיתים הם שני הכחות האלהיות‬ ‫אשר זכרנו ושתי הזיתים העמדים על אדון כל הארץ הם השרפים העמדים‬ ‫ממעל לכסא אשר ראה ישעיהו והוא החשמל אשר ראה יחזקאל כי חשמל הוא‬ ‫שם כולל על רבים מתחלפים בספר כאשר אמרו בחגיגה מאי חשמל חיות‬ ‫ממללות‪.‬‬ ‫ואתה המעיין עמוד והתבונן נפלאות המשלים הנאמרים על נמשל אחד בעצמו‬ ‫כי כלל המנורה והגלה והצנתרות הם החיה אשר ראה יחזקאל תחת אלהי ישראל‬ ‫וכאשר השיג יחזקאל ד׳ חיות תחלה כן השיג זכריה שבעה נרות והגלה הם הם‬ ‫ד חיות אם אתה מן המבינים‪ .‬וכאשר השיג יחזקאל למעלה מהחיות רקיע‬ ‫והכסא כן השיג זכריה שני צנתרות הזהב למעלה מהגלה וכאשר השיג יחזקאל‬ ‫(כה״י הנ״ל דף ‪ 17‬ב)‪ .‬לענין עליונות הכוכבים על הגלגלים ר׳ ‪juda b. Nissim‬‬ ‫‪ 19‬חגיגה יב ע״ב‪.‬‬ ‫‪ 18‬השווה פרק ב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.100‬‬ ‫]‪[197‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫קול ט סי ר א ט‬ ‫]‪[79‬‬ ‫למעלה רקיע והשיג ידי אדם מתחת כנפי החיות כן השיג זכריה שתי שבלי‬ ‫הזיתים ביד שני צנתתת הזהב‪.‬‬ ‫עד כאן הגיע מה שרציתי לבאר בזה המאמר‪ .‬תהלה לאל‪.‬‬ ‫חנוך בעלות לרום שחק ואביון‬ ‫ושכן משכנות גבהי גבהים‬ ‫הביאהו אדון הכל חדריו‬ ‫להראותו כבוד מעלות גבוהים‬ ‫ולקחת מתנות חכמה וירד‬ ‫בספר זה שמו מראות אלהים‬ ‫נשלם שבח לאל עולם‪.‬‬ ‫ר שי מ ת‬ ‫ס פ רי ם‬ ‫ה ב אי ם‬ ‫ב ה ע רו ת‬ ‫אבן רשד‪ :‬קצור ספר תחוש והמוחש‪ ,‬קמברידג׳ ‪1954‬‬ ‫— ההבדל הנאמר במת שבין התורה והחכמה‬ ‫‪D. Kaufmann, Die Spurea ai-BatiajQsis...‬‬ ‫אל־בטליוסי‪ :‬העגולות הרעיוניות‪:‬‬ ‫‪Leipzig 1880‬‬ ‫יוסף ‪ . . .‬שם טוב הספרדי‪ :‬צפנת פענח‪ ,‬קראקא תרע״ב‬ ‫יצחק אלבלג‪ :‬ספר תיקון הדעות‪ ,‬ירושלים תשל״ג‬ ‫לוי בן אברהם‪ :‬לדת חן (מעשה בראשית‪ ,‬מעשה מרכבה ושער ההגדות) כתב יד‬ ‫וטיקן ‪192‬‬ ‫משה בן מימון‪ :‬מורה הנבוכים בהעתקת שמואל אבן תיבון עם פירושי אפודי‪ ,‬שס טוב‪,‬‬ ‫ן׳ קרשקש ויצחק אברבנאל‪ ,‬ווילנא ‪1909‬‬ ‫משה נרבוני‪ :‬באור לספר מורה הנבוכים‪ ,‬וינה ‪1852‬‬ ‫ פרקי מעה‪ ,‬תרביץ‪ ,‬תש״ל‪ ,‬ע׳ ‪.306—287‬‬‫ניסים ממרסיל‪ :‬ספר הניסיס‪ ,‬כתב־יד פאריס ספריה הלאומית ‪720‬‬ ‫שלמת בן גבירול‪ :‬ליקוטים מן הספר מקור חיים ‪s. Munk: Melanges de Philosophie‬‬ ‫‪juive et arabe‬‬ ‫שמואל אבן תיבון‪ :‬מאמר יקדו המים‪ ,‬פרעסבורג ‪ ,1837‬וגם ‪G. Vajda Recherches sur‬‬ ‫‪ la Philosophie et la Kabbale‬ע«' ‪31—11‬‬ ‫שם טוב פלקיירא ספר מורה המורה פרעסבורג ‪1837‬‬ ‫‪A. Altmann and S. M. Stern. Isaac Israeli, Oxford, 1958.‬‬ ‫]‪[198‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אל־ קונ ס טנ טיני‬ ‫מ ר א ו ת אל ה י ם ל ח נ ו ך‬ [80 ] M. Duhem, Le Systeme du Monde, Paris, reed. 1959 J. Hercz, Drei Abhandlungen liber die Conjunction des separaten Intellects von Averroes, Berlin, 1869 S. Munk, Mai'monide, le Guide des Egares, traduction fran9aise avec notes, reed. Paris, 1960 — Melanges de Philosophic juive et arabe, reed. Paris, 1955 (Melanges) C. Sirat, Mar’ot Elohim (Les Visions divines) de Hanokh ben Salomon Al-Qostantini, REJ, tome I (CXXI), 1962, pp. 247-354 — Les Theories des visions! surnaturelles dans la Pensee juive du MoyenAge, Leyde, 1969 G. Vajda, La Doctrine astrologique de Juda ben Nissim ibn Malka, dans Homenaje a Millas Vallicrosa, Barcelone, 1956, tome II, pp. 481-500 (La Doctrine astrologique de Juda b. Nissim) — Isaac Albalag. Averroiste juif, traducteur et annotateur d’Al-Ghazali, Paris, 1960. (Albalag) — Juda ben Nissim ibn Malka, philosophe juif marocain. coll. Hesperis, n° XV, 1954. (Juda ben Nissim) — Les Notes d’Avicenne sur la Thdologie d’Aristote, Revue thomiste, 1951, n° 2, pp. 346-406. (Les Notes d’Avicenne) — La Philosophic et la Theologie de Joseph ibn Caddiq, AHDLMA, 1949, pp. 93-181. (Joseph ibn £addiq) — Reeherches sur la Philosophic et la Kabbale dans la dans la Pensee juive du Moyen-Age, Paris, 1962. (Recherches) [ 199 ] The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought