‫מסכת‬
‫"בני ישראל" מהודו‬
‫ה"בני ישראל" מהודו‬
‫מותרים לבוא בקהל ללא גיור כלל‬
‫תוכן הענינים‬
‫תמונת השער‪:‬‬
‫הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל מסדר קידושין‬
‫ליהודי אחד מזרע ה"בני ישראל"‬
‫© כל הזכויות שמורות‬
‫לרב משה בנימין‬
‫אסור להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאכסן במאגר מידע‪ ,‬לסדר או לקלוט‬
‫בכל דרך וכל אמצעי אלקטרוני או אחר כל חלק שהוא מתוכן חוברת זו‪.‬‬
‫וכבר כתבו והורו גדולי הדורות שהעובר על אזהרה זו עובר על איסור גזל‬
‫"ושארית ישראל לא יעשו עוולה"‪.‬‬
‫תרומות תתקבלנה בברכה למען קידום תודעת המסורת היהודית העתיקה‬
‫והמקורית של ה"בני ישראל" מהודו ולצורך ריכוז המידע הרב ושימורו‪.‬‬
‫הקדמה‪5..............................................................................‬‬
‫הרב יעקב ספיר זצ"ל‪9.........................................................‬‬
‫מכתב מאת הרבנים האשכנזים בצפת בשנת תר"ל ‪12 .........‬‬
‫הרב שמואל העליר זצ"ל ‪13 .................................................‬‬
‫הרב בנימין רבינוביץ‪-‬תאומים זצ"ל ‪14 .................................‬‬
‫הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל ‪16 .............................................‬‬
‫הרב עובדיה יוסף שליט"א ‪33 ..............................................‬‬
‫הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א‪35 ..................................‬‬
‫הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ‪37 .........................................‬‬
‫הרב ישראל יעקב פישר שליט"א‪39 .....................................‬‬
‫מאמר מדעי מהעיתון טיימז של הודו‪40 ..............................‬‬
‫תמונות עתיקות של הבני ישראל מהודו ‪41 .........................‬‬
‫תמונות של בתי כנסיות עתיקים בהודו ‪51 ...........................‬‬
‫תמונות של בתי קברות עתיקים ‪59 ......................................‬‬
‫‪3‬‬
‫י"ח אדר ראשון תשס"ג‬
‫הקדמה‬
‫על עדת בני ישראל מהודו נכתבו הרבה דברים‪ ,‬הן מצד המחקר‬
‫והן מצד ההלכה‪.‬‬
‫בספר הקטן הזה הנקרא בשם "מסכת בני ישראל" אנו מציגים‬
‫בפני הקוראים את תמצית ההלכה היהודית התורנית הצרופה‬
‫ללא פוליטיקה ולשון הרע וכל מיני הוצאת שם רע‪ ,‬אלא את‬
‫האמת הפשוטה והתמימה איך שה"בני ישראל" מהודו שמרו‬
‫על עצמם ולא התערבבו בין הגויים ולא התחתנו עמהם חלילה‪.‬‬
‫ואיך שלא קיבלו גרים כלל וכלל במשך כל הדורות מאז הגיעו‬
‫לאדמת הודו‪ ,‬ואיך שהיה מנהגם שאשה נשאת פעם אחת בחייה‬
‫ולא יותר‪ ,‬חק ולא יעבור‪.‬‬
‫כידוע שכשהגיעו יהודים בדורות האחרונים לאזור של ה"בני‬
‫ישראל" היו מחלוקות ומריבות וכו'‪ ,‬כך שהרבה דברים שליליים‬
‫ובלבולי שכל נכתבו רק כדי להוסיף שמן למדורה ואין המקום‬
‫כאן להאריך בזה ואין זה מטרת הספר‪.‬‬
‫החוקרים אומרים שמכיוון שהראשונים שהגיעו להודו היו כהנים‬
‫על כן גזרו על צאצאיהם לא לקבל גרים שהרי כהן אסור בגיורת‪,‬‬
‫וכן שאשה גרושה לא תנשא שנית כי כהן אסור בגרושה‪ .‬כך‬
‫שבדרך פלא העדה כולה נשארה קדושה וטהורה גם אחרי מאות‬
‫שנות גלות‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫)כשאנחנו אומרים "בני ישראל" כוונתנו למקוריים שחיו בהודו‬
‫מאות שנים‪ ,‬ולא לכל מיני אנשים שבאו בשנים האחרונות מהודו‬
‫וטוענים שהם מה"בני ישראל"‪(.‬‬
‫ספר זה אינו ספר הלכה אלא סיפור עובדות הקיימות זמן‬
‫רב‪ ,‬שכבר התירו הרבנים את ה"בני ישראל"‪ .‬גדולי הפוסקים‬
‫שבדורות הקודמים כגון רבני צפת וטבריה האשכנזים והספרדים‬
‫בשנת תר"ל‪ :‬הרב שמואל עבו‪ ,‬הרב יעקב סקלי‪ ,‬הרב משה כהן‪,‬‬
‫הרב מרדכי משה‪ ,‬הרב יוסף הלוי‪ ,‬הרב שמואל העליר‪ ,‬הרב‬
‫מרדכי דומ"ץ‪ ,‬הרב משה במוהר"ש מרודניק‪ ,‬הרב חיים שמואל‬
‫הכהן‪ ,‬הרב עזרא גבאי‪ ,‬הרב משה הלל‪ ,‬הרב יעקב אבולעפיא‪,‬‬
‫הרב אברהם דוד‪ ,‬חמשה עשר רבנים מפורסמים קדושי עליון‪,‬‬
‫פסקו שה"בני ישראל" הם יהודים‪.‬‬
‫לאחר מכן בשנת תש"ד התירו הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל והרב‬
‫בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל ליחידים מה"בני ישראל" שעלו‬
‫לארץ ישראל לבוא בקהל‪.‬‬
‫ולאחר מכן כשהיתה עלייה גדולה של ה"בני ישראל" מהודו‬
‫לארץ ישראל בשנת תשכ"ב שוב התכנסו עשרה רבנים בבית‬
‫הראשון לציון‪ ,‬הרב יצחק ניסים זצ"ל‪ .‬והם הרבנים הגאונים‪:‬‬
‫הרב עובדיה הדאיה‪ ,‬הרב יעקב עדס‪ ,‬הרב שאול ישראלי‪ ,‬הרב‬
‫שלום יצחק הלוי‪ ,‬הרב יוסף שלום אלישיב‪ ,‬הרב בצלאל זולטי‪,‬‬
‫הרב יהושע מנחם אהרנברג‪ ,‬הרב אליעזר גולדשמידט‪ ,‬הרב‬
‫שלמה קרליץ‪ ,‬הרב שלמה טנא‪ ,‬והכריעו שה"בני ישראל" מהודו‬
‫יהודים כשרים‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ואף על פי כן מאז ועד היום שוב ושוב אנשים שואלים רבנים‬
‫מהי ההלכה‪ ,‬ועל כן ראינו צורך להראות ולפרסם שאכן נתקבלה‬
‫ההלכה הן ברבנות והן בבד"ץ העדה החרדית‪ ,‬לקבל את ה"בני‬
‫ישראל" בפנים מאירות‪ ,‬ולהתחתן עמהם ללא גיור כלל וכלל‬
‫כפסקם של הגאונים האדירים הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל‪ ,‬הרב‬
‫שלמה זלמן אוירבך זצ"ל וייבדל לחיים טובים הרב ישראל יעקב‬
‫פישר שליט"א ועוד‪.‬‬
‫ונראה שעיקר סיבת ההיתר שלהם הוא שבאמת לא היו פסולי‬
‫חיתון חלילה בקרב העדה הזאת‪ ,‬ובאמת הם שמרו על עצמם‬
‫במשך מאות שנים בארץ רחוקה מאד לא להתערב בגויים‬
‫חלילה‪.‬‬
‫ויש להוסיף שכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל נתן הוראה לקבל‬
‫את ה"בני ישראל" למוסדות התורה והחינוך ושלח אליהם שליחים‪,‬‬
‫וכותב עליהם באחת האגרות‪" :‬אחינו בני ישראל בגלות הודו"‪,‬‬
‫משמע יהודים בלי ספק‪.‬‬
‫כמו כן כ"ק אדמו"ר מאמשינוב שליט"א אמר‪" :‬לא שמעתי‬
‫להצריך את הבני ישראל גיור"‪ ,‬כלומר‪ :‬אין דבר כזה‪ .‬ומי יעיז‬
‫פניו לחלוק על האריה החי‪.‬‬
‫ולהעיר שהרב טלקר שליט"א שאל את הרב חיים קנייבסקי‬
‫שליט"א אודות ה"בני ישראל" מהודו ואמר לו בזה הלשון‪" :‬חמי‬
‫מתיר"‪ .‬דהיינו‪ ,‬חמיו הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א‪ ,‬מתיר‪.‬‬
‫ופשוטו כמשמעו‪ ,‬שמתיר באופן מוחלט‪ ,‬ללא גיור‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫)וכמובן שהיתר זה הוא לכלל ה"בני ישראל"‪ ,‬אבל אם מישהו‬
‫מספר עלילה פרטית על אדם פרטי‪ ,‬כמובן שיש לשאול רב מהו‬
‫הדין כמבואר בשולחן ערוך‪(.‬‬
‫ויהי רצון שנעשה רצון בוראנו בשמחה ובטוב לבב באמת ובתמים‬
‫מתוך אהבת ישראל ואהבת התורה‪.‬‬
‫המוציא לאור‬
‫רבי יעקב ספיר זצ"ל‬
‫מחוג הפרושים תלמידי הגר"א‬
‫שהתיישבו בירושלים‪.‬‬
‫נשלח בשליחות הפרושים בשנת תרי"ח‪ ,‬והעלה בספר "אבן ספיר"‬
‫רשמי מסעותיו‪ .‬דבריו על בני ישראל נדפסו בחלק ב'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫"ראשית בואם )של ה"בני ישראל"( מארץ נגב ‪ -‬ערב‪ ,‬זה‬
‫באלף וששה מאות שנה‪ .‬אומרים שאבותיהם הראשונים‬
‫יצאו ממדינת ערב מפני הגירוש וגזירות שמד ובאו בספינות‬
‫לארץ הזאת עד העיר נוגאם בחוף הים הקרובה לפה באמביי‬
‫כעשרים מילים‪ ,‬ושם נשברו האניות והרבה מהם מתו ונקברו‬
‫שם בשתי בורות‪ ,‬ועדיין קיימות ונודעות להם שם עד היום‪,‬‬
‫ואשר ניצולו לחיים התיישבו שמה‪ ,‬ומשם התפזרו בהערים‬
‫סביב אשר במזרח הודו וביחוד בעיר סוראת על חוף הים‬
‫שהיתה מעולם עיר נמל היותר גדולה‪.‬‬
‫‪ ...‬מכל דבריהם ועניינהם מנהגיהם ואמונתם‪ ,‬נראה ברור‬
‫בעליל שהם מזרע בית ישראל יוצאי ירך יעקב אבינו‪ ,‬ככל‬
‫היהודים הנפוצים בגולה ולא התערבו עם כל אומה ולשון‪ ,‬כי‬
‫אינם מתחתנים עם העמים אשר סביבותיהם‪ ,‬ואינם אוכלים‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫ושותים עמהם‪ ,‬ולא יתערבו עם הגויים כלל‪...‬‬
‫שמרו את יחוסיהם לכל קדשי בני ישראל ולא נתערב זרע‬
‫הקודש בעמי הארצות והיו תמיד לעם ולשבט לבדם‪ ,‬לא‬
‫התחתנו בגויי הארץ ולא אכלו ושתו עמהם‪ ,‬וגם נזהרו‬
‫ממאכליהם ומשקיהם‪ ,‬ותמיד שמרו את המצוות אשר‬
‫החזיקו בידם ונשאר להם חוק זיכרון למורשה בלב ונפש‪.‬‬
‫ואלה המצוות והמנהגים אשר שמרו מכל משמר והיו להם‬
‫קודש‪ :‬שמרו את השבת‪ ...‬יום כיפורים היה להם קודש לה'‪...‬‬
‫כן ידעו מחג הפסח אשר בשבעת הימים אסור בחמץ‪ ...‬גם‬
‫בתשעה באב ובצום גדליה ידעו להתענות לזכר חורבן בית‬
‫המקדש‪.‬‬
‫‪...‬מצות מילה שמרו כראוי למול לשמונה ובשמחה רבה‬
‫עשאוהו כחוק ישראל‪.‬‬
‫בהתגלחם את ראשם‪ ,‬יניחו פאתי הצדעים ארוכות לא יניפו‬
‫עליהם ברזל‪ .‬ובסימן הראשי הזה המה נכרים מיד לכל רואה‬
‫אותם‪.‬‬
‫אמונתם חזקה אז ועוד היום בביאת המשיח‪ ,‬כאמונת כל‬
‫ישראל‪ .‬וידעו שיש עוד יהודים וארץ ישראל וירושלים וחורבן‬
‫בית המקדש‪ ,‬ובביאת המשיח יהיו נגאלים ויאספו כולם‬
‫לירושלים‪...‬‬
‫לא שינו את שמותם‪ ,‬ואשר יקראו בהם‪ ,‬הם שמות האבות‬
‫ובני ישראל שבטי ישורון ועל פי הרוב גם בשם יחזקאל‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ ...‬בעניני נדה היו מחזיקים שבעה ימים בפרישות‪...‬‬
‫בהיותי פה השלימו בנין בית הכנסת‪ ,‬נאה ומהודרת לתפארת‬
‫והוציאו עליה סך רב‪ ,‬והיא בנויה לתלפיות ככל משפטי‬
‫בתי כנסיות של היהודים‪ ,‬עם עזרת נשים לבד‪ ,‬ובית ספר‬
‫לילדים‪ ,‬וסמוך לה גם מקוה טהרה לטבילה לנשים עשויה‬
‫כדת תורתינו הקדושה‪ .‬ועשו חנוכת הבית והכניסו בה ספרי‬
‫תורה ברוב שמחה להודות והלל ובכלי שיר ברוב כבוד ויקר‬
‫ונדבות רבות כמנהג ישראל‪.‬‬
‫מנהג קדום אחוז בידיהם‪ :‬לא יגלחו שער ראש בניהם עד יהיו‬
‫לבני ארבעה וחמשה שנים‪ ,‬ויגדלו פרא שער ראשם וביום‬
‫הגלחם לראשונה יעשו יום משתה ושמחה‪ ,‬כמו ביום הכנסם‬
‫לברית קודש‪ .‬את הנער המתגלח ילבשו בגדי כבוד ותכשיטים‪,‬‬
‫ובלהקת מטיבי נגן תוף וכינור וחליל ירכיבוהו על סוס מקושט‬
‫ואחריו עוד נערים בסוסים ומרכבות ויוליכוהו ברחובות העיר‬
‫עד בית הכנסת‪ ,‬ושמה יגלחו את ראשו במספרים וכל אחד‬
‫מהמיועדים זוכה במצוה לגזוז מעט מהשער וישקלו את כל‬
‫שערו בכסף או בזהב איש לפי ערכו ויתנו את הכסף מחירו‬
‫להקדש בית הכנסת או יחלקום לעניים‪ .‬ומני אז והלאה יניחו‬
‫לו פאות הצדעים לבלתי יגלחום בהגלחו את ראשו‪...‬‬
‫כפי אשר הגידו לי ימצאון מבני ישראל אלה בבמביי ובפונא‬
‫ובהערים סביב כחמישה עשר אלף‪".‬‬
‫‪11‬‬
‫מכתב מאת הרבנים האשכנזים בצפת‬
‫בשנת תר"ל אודות ה"בני ישראל" מהודו‪:‬‬
‫"‪...‬ויהיו דברינו אלה אליכם אישים קודש קדשים‪ .‬קומו‬
‫השרים לעזרת ה' בגיבורים‪ ,‬איש את רעהו יעזורו ולאחיו‬
‫יאמר חזק‪ .‬חזקו ואמצו לבבכם‪ ...‬כל האנשים ונשים גדולים‬
‫וקטנים אשר יקבלו עליהם כדת משה וישראל‪ ,‬מצוה עליכם‬
‫לצרפם לעשרה ולקרותם לספר תורה‪ ,‬אין נגרע דבר מישראל‬
‫הכשרים‪ ,‬ואדרבה צריך להראות להם פנים צהובות וחיבה‬
‫יתירה ככתוב בספר התורה‪ .‬בטחנו שתקבלו דברינו מאהבה‪,‬‬
‫ובדבר הזה תאריכו ימים ושנות חיים בעושר וכבוד‪ .‬ומצוה‬
‫כזאת מקרבת את הגאולה לשם ולתפארת ולתהילה‪ .‬הוא‬
‫כה דברי רבני וחכמי ודייני קהילא קדישא האשכנזים ה'‬
‫ישמרם ויחייהם‪ .‬החונים פה עיר הקודש צפת תבנה ותכונן‬
‫בחודש תשרי שנת וצדק משמים נשקף לפרט קטן )תר"ל(‬
‫ברוב עוז ושלום‪.‬‬
‫רבי שמואל העליר זצ"ל‬
‫כיהן כרבה של צפת במשך‬
‫ששים שנה משנת תקפ"ד עד‬
‫שנת תרמ"ד‪ .‬דמותו האגדית‬
‫הותירה את רישומה לדורו‬
‫ולדורות הבאים שהפליגו‬
‫בזכרונות אודותיו‪ .‬צפת עיר‬
‫המקובלים המפורסמת היתה‬
‫לרבי שמואל מקום לגילויים‬
‫מופלאים‪ ,‬אם בשאלות חלום‬
‫ששאל וענו לו מן השמים‪ ,‬ואם‬
‫בגילוי אליהו והאר"י ז"ל פנים‬
‫בפנים‪.‬‬
‫ציונו הקדוש של הרב הגאון‬
‫מורנו הרב רבי שמואל העליר זצ"ל‬
‫בעיה"ק צפת‬
‫הקטן שמואל העליר‬
‫הקטן מרדכי דיין ומורה צדק‬
‫הקטן משה בן מוהר"ש מרודניק‬
‫חלק מספרי מורנו הרב שמואל העליר זצ"ל‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫מכתב מאת הרב הגאון האדיר‬
‫רבי בנימין רבינוביץ‪-‬תאומים זצ"ל‬
‫ראש ומנהל בית המדרש למשפט התורה‪:‬‬
‫"בדבר שבט נדחי ישראל אשר בהודו הנקראים בני‬
‫ישראל‪ ...‬בזמן האחרון יצאו עוררים שהם אינם כלל מזרע‬
‫ישראל‪ ,‬ואלה העוררים יודע ומכיר אני אותם שמלבד גדלם‬
‫בתורה הם טהורי לב וישרי דרך וכל כוונתם אינה אלא לשם‬
‫שמים‪ ,‬אבל הם הוטעו כנראה על ידי אלה שאין כוונתם כל כך‬
‫לשם שמים והידיעות שהביאו הן מקוטעות וגם כוזבות‪ .‬ואחר‬
‫בדיקה נכונה יבין כל הוגה ישר שאין שום חשש שהם אינם‬
‫מזרע ישראל ואין שם כל ריעותא בחזקתם חזקת כשרות‬
‫עד כדי כך שהם באמת כשרים לעדות‪ ...‬כל חזותם מעידה‬
‫עליהם שהם קרובים לאנשי תימן‪ ,‬ואפילו מניחים פאותיהם‬
‫מסולסלות כמותם‪ ,‬ויש להם גם המנהג של חלקה הנהוג גם‬
‫בירושלים עיר הקודש‪ ,‬וזה נהוג אצלם מקדמת דנא‪ ...‬כמו‬
‫שהעיד הרב יעקב ספיר בספרו‪ .‬והם שומרים על יחוסם ואינם‬
‫מתחתנים עם עמי הארץ‪ ...‬והנשים הלא טובלות לנדתן‪ ...‬על‬
‫כל פנים ברור שאלה בני ישראל שעמדו בגבורה כל השנים‬
‫‪14‬‬
‫שנות גלות אפילו בין עובדי האלילים ונזהרו ולא נטמעו‬
‫בהם הלא כחם גדול היה גם מכחנו שהקדוש ברוך הוא עשה‬
‫עמנו חסד והגלנו לבין אומות שהאמינו בה' לפחות ולא היו‬
‫שטופים בעבודה זרה כאומות ההן‪ ...‬ובוודאי יש לנו לתת‬
‫אמון בהם בבני ישראל נדחים אלה‪ ,‬שחזקה היתה אמונתם‪,‬‬
‫ואף בראשיתם לא נטמעו חס ושלום בין הגויים‪ .‬אם השורש‬
‫היה כל כך חזק שהשרישו בבניהם לבל יטמעו בגויים‪ ,‬וחלילה‬
‫למי מאתנו לבא ולהוציא דיבה עליהם ולרחקם כיום הזה‬
‫מהסתפח בנחלת ה' ולבא בקהלו‪ ...‬אין לנו לגזור גזירות‬
‫מעצמנו במקום שמן הדין מותר! וביחוד שזה על שבט נדחי‬
‫ישראל‪ ...‬שהם מתנהגים כדין תורה בכל הדברים‪ ...‬וידעו נא‬
‫כל אלה הקופצים להורות כי בדיני נפשות הם דנים כאן‪ ,‬ואל‬
‫ימהרו בהחלטות איסור ברבים‪ ,‬כי מעיקר הדין אין לחוש אחר‬
‫שבאו לכאן‪ ...‬יודע אני וגם ידידים רבים הזהירו אותי‪ ,‬כי בעלי‬
‫מריבה יתנפלו עלי ובעפרם יעפרוני‪ ,‬ובכל זאת כרעות נפשי‬
‫אני הולך לקראת כל אלה‪ ...‬והשם יתברך יעזרנו לכוין אל‬
‫האמת ואל הנכון על דבר כבוד שמו וישראל חבל נחלתו‪...‬‬
‫‪15‬‬
‫הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל‬
‫ראש ישיבת פוניבז'‬
‫קהל מישראל שהיה שקוע בבערות ולא ידעו בתורת‬
‫קידושין וגירושין ‪ -‬מהו דינו לענין יוחסין?‬
‫איתא בקידושין דף ע"ו‪ ,‬דפסלונהו חכמים לכותים לפי‬
‫שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין‪ ,‬והרי הם ספק ממזרים‪.‬‬
‫והנה הרמ"א באבן העזר סימן ד' פסק שהקראים אסור‬
‫להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים‪ ,‬וכמו שהביא הבית‬
‫יוסף מתשובת רבינו שמשון‪ .‬וכתוב בביאור הגר"א דהמקור‬
‫לזה הוא מגמרא דקידושין‪ ,‬דשוינהו חכמים לכותים כספק‬
‫ממזרים‪ ,‬משום שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין‪ ,‬והוא‬
‫הדין לצדוקים‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ם בהלכות עבדים פרק ו'‪,‬‬
‫וביורה דעה סימן רס"ז סעיף מ"ז שהצדוקים בזמן הזה כמו‬
‫הכותי באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כגויים לכל‬
‫דבריהם‪.‬‬
‫והנה יש לחקור בהא דכותים יש לכולם דין ספק ממזרים‪,‬‬
‫אם הוא מעיקר הדין‪ ,‬דכיון דעל כל אחד יש להסתפק שמא‬
‫‪16‬‬
‫נשא אחד מאבותיו אשת איש‪ ,‬ממילא כל אחד בספק ממזר‬
‫קאי‪ .‬או דנימא דבאמת אין כאן איסור ספק ממזר מעיקר‬
‫הדין‪ ,‬וכאשר יבואר לקמן‪ ,‬ורק דגזרו חכמים לפסול את‬
‫הכותים משום האי חששא דספק ממזר‪ ,‬ושוינהו חכמים‬
‫כספק ממזרים לכל דיניהם‪ .‬ונפקא מינה בקהל ישראלים‬
‫גמורים שהיו שקועים זמן רב בבערות ולא ידעו בתורת‬
‫קידושין וגירושין‪ ,‬ויש עליהם אותו החשש כמו בכותים‪,‬‬
‫דאם בכותים מעיקר הדין יש עליהם דין ספק ממזרים‪ ,‬הוא‬
‫הדין נמי בכהאי גוונא בקהל ישראלים גמורים יש עליהם‬
‫דין ספק ממזרים ואסורים בקהל‪ .‬אולם אם בכותים הוא‬
‫מגזירה מיוחדת שגזרו חכמים בכותים‪ ,‬יש לומר דאין לנו‬
‫אלא מה שגזרו חכמים‪ ,‬וגזירתם לא היתה אלא על הכותים‪,‬‬
‫אבל בקהל ישראל גמור‪ ,‬אף שיש בהם החשש כמו בכותים‪,‬‬
‫מכל מקום אינם בכלל גזירת חכמים ואינם אסורים מלבוא‬
‫בקהל‪ .‬והא דכתב הגר"א בטעמא דאיסור הקראים דהוא‬
‫משום שאינם בקיאים בקידושין וגירושין וכמו כותים‪ ,‬התם‬
‫היינו טעמא משום דהצדוקים בזמן הזה הם כמו הכותים‬
‫ממש‪ .‬וכמו שכתב הרמב"ם והשולחן ערוך יורה דעה סימן‬
‫רס"ז‪ .‬ומשום דגדר כותים הוא‪ ,‬קהל אנשים שאינם מודים‬
‫בתורה שבעל פה ואינם שומעים בקול חכמים‪ ,‬ומהאי טעמא‬
‫הצדוקים והקראים הם ממש בכלל כותים‪ ,‬וגזרת חכמים חלה‬
‫גם עליהם‪ .‬אבל קהל ישראל שרק מתוך בערות אינם יודעים‬
‫‪17‬‬
‫בתורת קידושין וגירושין אבל שומעים בקול חכמים כל מה‬
‫שיורו להם‪ ,‬יש לומר דאינם בכלל גזירה זו‪.‬‬
‫ולכאורה מדאמר רבי אלעזר שם בקידושין דכותי לא‬
‫ישא כותית‪ ,‬משמע דמעיקר הדין הם ספק ממזרים‪ ,‬דאי‬
‫נימא דהיא גזירה מיוחדת שגזרו חכמים בכותים‪ ,‬מה להם‬
‫לחכמים לגזור על הכותים עצמם שיהו אסורין בחיתון בינם‬
‫לבין עצמם והא כולהו כהדדי נינהו‪ ,‬וכל כהאי גוונא היה די‬
‫בגזירתם להבדילם מקהל ישראל ושיהו אסורין לבוא בקהל‬
‫ישראל‪ .‬וכיון דאמר רבי אלעזר דגם כותי לא ישא כותית‪,‬‬
‫לכאורה מוכח מזה דיש עליהם דין ספק ממזרים מעיקר הדין‪.‬‬
‫ולפי זה במקרה שגם בקהל מישראל יש אותו החשש כמו‬
‫בכותים‪ ,‬גם הם אסורים לבוא בקהל‪ .‬ולא עוד אלא שגם הם‪,‬‬
‫בינם לבין עצמם אסורים בחיתון וכמו בכותים‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫המבי"ט בתשובה לענין הקראים‪ .‬ועיין בטור סימן ד' שפסק‬
‫להלכה דכל הספיקות כגון שתוקי ואסופי וכותי אסורין זה‬
‫בזה‪ .‬ואף הרמב"ם שהשמיט כותי בין הספיקות כבר כתב‬
‫הבית יוסף דטעמו משום דכבר גזרו חכמים לשוינהו כגויים‬
‫גמורים‪ ,‬והטור סבר דהיינו רק לחומרא ולא לקולא‪ .‬ומכל‬
‫מקום אין ראיה זו מוכרחת‪ ,‬דיש לומר דכיון דהגזירה היתה‬
‫לשוינהו כספק ממזרים‪ ,‬תו ממילא אסורים בחיתון גם בינם‬
‫לבין עצמם כדין ספק ממזרים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫והנה באוצר הפוסקים אבן העזר סימן ד' הובאה תשובת‬
‫הרדב"ז‪ ,‬בענין ה"חבשים"‪ ,‬דיש לחוש לענין יוחסין‪ ,‬דשמא‬
‫קידושיהן קידושין וגיטן אינו גט‪ ,‬כיון שאינם יודעים כלל בטיב‬
‫גיטין וקידושין‪ ,‬ומשוי להו שם לענין יוחסין כקראים‪ .‬אלא‬
‫שדעת הרדב"ז דגם קראים היה מתירן אילו היו מסכימים‬
‫כולם לשוב לקבל עליהם קבלת רבותינו‪ .‬ומכל מקום משמע‬
‫מינה‪ ,‬דגם קהל ישראל ששקע בבערות ולא ידע בטיב‬
‫קידושין וגיטין‪ ,‬לענין יוחסין דינם כקראים‪ .‬ונמצא דלפי‬
‫שיטת הפוסקים דהקראים דינם כספק ממזרים ואסורים‬
‫בקהל‪ ,‬הוא הדין נמי קהל ישראל שמתוך בערות לא ידעו‬
‫בטיב קידושין וגיטין גם כן אסורים בקהל )ואפי' באופן שלא‬
‫היה שכיח בהם כלל גירושין ונישואין אחר גירושין‪ ,‬וכגון קהל‬
‫"בני ישראל" בהודו שכפי הנמסר לא נהג אצלם בכלל גירושין‪,‬‬
‫ואשה שבעלה מצא בה ערות דבר היתה שבה לבית אביה‬
‫ויושבת גלמודה עד מותה‪ ,‬מכל מקום יש בהם החשש שמא‬
‫נתקדשה באופן המועיל על פי דין תורה ואצלם לא נחשב‬
‫לקידושין ונשאת לאחר‪ ,‬וכמו שכתב רש"י לגבי כותים(‪.‬‬
‫ובקידושין דף ע"ו עמוד א' איתא‪ :‬אמר רב נחמן אמר רבה‬
‫בר אבוה ממזר מאחותו וממזר מאשת אח נתערבו בהן וכו'‪,‬‬
‫ורבא אמר עבד ושפחה נתערבו בהן‪ .‬ולכאורה‪ ,‬למה לא דנו‬
‫בהם דין משפחה שנטמעה נטמעה‪ ,‬והרי גם כותים קפדי על‬
‫‪19‬‬
‫איסור ממזרות‪ ,‬אלא שנטמעו בהם שלא מדעת‪ .‬ולמה לא‬
‫דנו בהם דין משפחה שנטמעה‪ .‬ובפשטות היה צריך למר‬
‫דכל דינא דמשפחה שנטמעה‪ ,‬הוא דוקא בשאין הטמיעה‬
‫ידועה לרבים‪ ,‬וכהאי גוונא מי שיודע אינו רשאי לגלותם‪,‬‬
‫אבל כל שידוע לרבים שהיה בקהל זה עירוב ממזרות‪ ,‬כל‬
‫הקהל כולו שהוא בכלל הספק חוששים להם בספק ממזרים‪,‬‬
‫דמה לי אם נתערב ממזר במשפחה אחת‪ ,‬שהדין הוא דצריך‬
‫בדיקה‪ ,‬או שנתערב בין הרבה משפחות‪ .‬ואפילו בתוך קהל‬
‫רב‪ ,‬דכל כהאי גוונא שכולם בכלל הספק‪ ,‬כולם צריכים בדיקה‪.‬‬
‫אולם בשלטי הגבורים פרק עשרה יוחסין הביא בשם הריא"ז‪,‬‬
‫והובאו מקצת דבריו בדרכי משה סימן ב' סעיף ב'‪ ,‬דאפי' אם‬
‫ידוע לנו בודאי שבזמן מן הזמנים היתה בקהל ישראל מסויים‬
‫טמיעת ממזרים‪ ,‬הוי בכלל דין משפחה שנטמעה נטמעה‪ .‬עיין‬
‫שם שכתב שבזמן הזה לאורך הימים נתערבו הפסולין עם‬
‫הכשרים ברוב המקומות שאף במקומות המיוחסים שבבבל‬
‫היו שם פסולין ידועין בימי חכמי התלמוד והיו נזהרין מהן‬
‫ולאורך הימים נתערבו ואמרו חכמים כל משפחה שנטמעה‬
‫נטמעה והרי היא בחזקת כשרה הואיל ולא נתערבו בפסולין‬
‫מדעת ואין מגלין משפחות המטומעות וכו' עד כאן‪.‬‬
‫ואכתי קשה למה לא דנו בכותים דין משפחה שנטמעה‬
‫וכו'‪ .‬ויש לומר דבכותים לא רצו חכמים לדון דין משפחה‬
‫‪20‬‬
‫שנטמעה והיתה גזירה מיוחדת לאוסרם משום ספק ממזרים‬
‫ולא לדון בהם דין משפחה שנטמעה‪ .‬וכן מצאתי שכתב‬
‫בתשובת "בשמים ראש" סימן ר"ך ב"כסא דהרסנא" שם‪,‬‬
‫דהא דחשו חכמים גבי כותים משום ספק ממזר או עבד‪,‬‬
‫התם חכמים גזרו עליהם ועשו תקנה להבדיל הספחת הזה‪.‬‬
‫עיין שם‪.‬‬
‫עוד הוי קשיא לי‪ ,‬דהנה הרמב"ם פרק י"ט מהלכות איסורי‬
‫ביאה הלכה י"ח‪ :‬משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו‬
‫שנים שנתערב בהן ממזר או חלל או שיש בהן עבדות‪ ,‬הרי‬
‫זו ספק וכו' לא ישא ממנה אשה עד שיבדוק עליה ארבע‬
‫אמהות שהן שמונה וכו'‪ .‬ובהלכה כ"א כתב‪ :‬ולמה יבדוק האיש‬
‫כשירצה לישא ממשפחה זו שהורעה חזקתה ולא תבדוק אשה‬
‫שתנשא להן‪ ,‬מפני שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין‪ ,‬עד‬
‫כאן‪ .‬ולפי זה קשה למאן דאמר דפסלינהו לכותים משום עירוב‬
‫ממזר או שפחה‪ ,‬למה לא תהני בהו בדיקת ד' אמהות‪ .‬והא גם‬
‫כותים קפדי אממזרות‪ - ,‬ושייכת בהם בדיקה‪ .‬וכן קשה למה‬
‫גם אשה מישראל אסורה להנשא לכותים‪ .‬ומזה ראיה גדולה‬
‫למה שכתב ב"כסא דהרסנא" דהתם גם כותים עשו חכמים‬
‫תקנה להבדילם וגזרו עליהם משום ספק ממזרים‪.‬‬
‫אולם כל זה למאן דאמר דאסרינהו משום עירוב ממזר‬
‫‪21‬‬
‫או שפחה‪ ,‬אבל למאן דאמר דאסרינהו משום דאינם בקיאים‬
‫בגיטין וקידושין‪ ,‬אין להקשות מדין משפחה שנטמעה‪ ,‬דאף‬
‫דהממזרים מיעוט נינהו‪ ,‬מכל מקום הא כל אחד בספק קאי‬
‫מצד עצמו ולא משום עירוב ממזרים‪ ,‬דכל אחד מצד עצמו‬
‫בספק ממזר קאי‪ ,‬שמא נשא אחד מאבותיו אשת איש גרושה‬
‫שלא כדין תורה או אשה שבטלו קידושיה שלא כדין וכמו‬
‫שפירש רש"י‪ .‬וכל כהאי גוונא דכל אחד בספק ממזר קאי מצד‬
‫עצמו‪ ,‬לא שייך לדון בזה דין משפחה שנטמעה‪ ,‬שלא נאמר‬
‫דין זה אלא היכא דספק הוא משום שנתערב בהם ממזר‪.‬‬
‫והנה אי נימא בטעמא דמשפחה שנטמעה שהוא משום‬
‫ביטול ברוב‪ ,‬וכמו שכתב ב"המקנה" דגם באדם יש דין ביטול‬
‫ברוב‪ ,‬הנה כהאי גוונא לא שייך לדון דין ביטול ברוב‪ ,‬דנראה‬
‫דכל דהספק הוא על כל אחד מצד עצמו ולא מצד התערובת‪,‬‬
‫אף דאנו יודעים דיש כאן רק מיעוט ממזרים ורוב כשרים‪ ,‬מכל‬
‫מקום לא שייך בו דין ביטול ברוב‪ .‬ועיין באחיעזר חלק ג' דף‬
‫ס"ד‪ ,‬ובשערי יושר שער ג'‪ ,‬ואפילו לפי מה שנקטו האחרונים‬
‫בהחליף י' טלאים כנגד ט' טלאים וכלב‪ ,‬דמדאורייתא בטל‬
‫המחיר כלב ברוב ורק מדרבנן אינו בטל משום דבעלי חיים‬
‫אינם בטלים מדרבנן‪ ,‬והתם הא גם כן הספק הוא על כל אחד‬
‫ואחד מצד עצמו‪ ,‬ולא מצד התערובת‪ ,‬ואפילו הכי סבירא‬
‫ליה דשייך שם דין ביטול ברוב‪ ,‬מכל מקום נראה דבעניננו‬
‫‪22‬‬
‫גם הם יודו דלא שייך ביטול ברוב‪ ,‬וקל להבין‪ .‬וגם לפי מה‬
‫שכתבנו דבאדם לא שייך דין ביטול ברוב וכמו שכתב הכרתי‬
‫ופליטי יורה דעה סימן ק"י‪ ,‬ודין משפחה שנטמעה היא הלכה‬
‫מיוחדת בפסולי קהל וחללות דכל שנטמעה בטל איסורם‪,‬‬
‫מכל מקום נראה דלא נאמר דין זה אלא בדין תערובת‪ ,‬אבל‬
‫כל היכא דכל אחד בספק קאי מצד עצמו לא נאמר בזה דין‬
‫משפחה שנטמעה‪ .‬ולפי זה למאן דאמר דאסרינהו לכותים‬
‫משום שאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין‪ ,‬הוא משום עיקר‬
‫דינא‪ ,‬ולא משום גזירה מיוחדת בכותים לשוינהו לכותים‬
‫כספק ממזרים‪.‬‬
‫אולם ראיתי בתשובת "בשמים ראש" סי' ר"ך בשם רבנו‬
‫ברוך‪ ,‬שדן שם להתיר הקראים‪ ,‬ובין יתר דבריו כתב וזה‬
‫לשונו‪ :‬ולא עוד דקיימא לן כרבי יוחנן פרק עשרה יוחסין‪,‬‬
‫שמשפחה שנטמעה בתוכנו‪ ,‬עד שאין כאן משפחה ידועה‬
‫של ממזרים או ספיקות כי אם אחרי הבדיקה והחפוש‪ ,‬אין‬
‫אנו צריכין לבדקן‪ ,‬וסתמא קאמר אם נטמעו‪ ,‬ומה לי אם‬
‫נטמעו בתוכנו או בין הצדוקים‪ ,‬הרי ישראל הן‪ ,‬ואפי' אם‬
‫נידון כולם כרשעים גמורים וכו' מכל מקום ישראל הם‪ ,‬ולא‬
‫נאמר משפחה שנטמעה בין צדוקים דוקא‪ ,‬וכו' עד כאן‪.‬‬
‫והרי להדיא דגם כהאי גוונא וכמו בנידון דידן אתי עלה מדין‬
‫משפחה שנטמעה‪ .‬ועיין שם בכסא דהרסנא‪ ,‬שכתב דהא‬
‫‪23‬‬
‫דחשו חכמים גבי כותים משום ספק ממזר או עבד‪ ,‬התם‬
‫חכמים גזרו עליהם ועשו תקנה להבדיל הספחת הזאת‪,‬‬
‫עיין שם‪ .‬ולפי דעתי צריך לומר דגם למאן דאמר דאסרינהו‬
‫לכותים משום דאין בקיאין בתורת קידושין וגיטין‪ ,‬הוא גם‬
‫כן מהאי טעמא שעשו תקנה להבדילם וכו'‪.‬‬
‫ולפי זה יש לומר דאפילו לשיטת הפוסקים האוסרים‬
‫הקראים וכמו שפסק הרמ"א‪ ,‬התם היינו טעמא כמו שכתבתי‬
‫לעיל‪ ,‬דהצדוקים הרי הם ככותים וכמו שכתב הרמב"ם‬
‫והשולחן ערוך‪ ,‬וממילא דהוו בכלל גזירת חכמים אכותים‪,‬‬
‫דמה לי כותים או צדוקים וקראים‪ ,‬דזהו גדר כותים‪ ,‬שאינם‬
‫מודים בקבלת חכמינו זכרונם לברכה‪ ,‬ומתבדלים מישראל‬
‫הכשרים‪ ,‬ובזה הוא דפליגי )ארבנו ברוך( אבל בנידון דידן שרק‬
‫מחמת בערות נהגו כמו שנהגו‪ ,‬וכשהגיעו אליהם חכמים קבלו‬
‫כל מה שהורום‪ ,‬כל כהאי גוונא אינם בכלל הגזירה‪ ,‬וממילא‬
‫דיש לדון בהם לכולי עלמא דין משפחה שנטמעה נטמעה‪.‬‬
‫עוד יש לומר דכותים וצדוקים וקראים‪ ,‬כיון דבמזיד אינם‬
‫נשמעים לתורת חכמינו זכרונם לברכה ונושאים הגרושות‬
‫שנתגרשו שלא כדין תורה‪ ,‬ומתערבים בממזרים הנולדים‬
‫מאלה‪ ,‬לא דנו בהם חכמינו זכרונם לברכה דין משפחה‬
‫שנטמעה‪ ,‬דכולם הוו כמין אחד בפני עצמו‪ ,‬וכמו שראיתי‬
‫באוצר הפוסקים שהביאו כן בשם ספר "מפי אהרן"‪ .‬אבל‬
‫‪24‬‬
‫בנידון דידן שרק מחמת אי ידיעה נהגו כן‪ ,‬יש לומר דאין‬
‫להגדירם כמין בפני עצמם וכל אחד מהם נידון כיחיד‪ ,‬ושייך‬
‫בהם דין משפחה שנטמעה‪.‬‬
‫אמנם יש לחלוק ולומר‪ ,‬דעד כאן לא קאמרינן דין משפחה‬
‫שנטמעה‪ ,‬אלא כשנתערבו שלא מדעת בתוך קהל מישראל‬
‫שמוחזק אצלנו בחזקת כשרות‪ ,‬דאף דעכשיו ברור לנו‬
‫שבזמן מן הזמנים היתה בהם טמיעת ממזרים‪ ,‬מניחים אותם‬
‫בחזקת כשרותם שלא פסקה מעולם‪ ,‬אבל בצדוקים וקראים‬
‫שנושאים מדעת גרושותיהם שלא נתגרשו כדין תורה‪,‬‬
‫ומתערבים בבניהם‪ ,‬הא מעולם לא הוחזקו אצלנו בחזקת‬
‫כשרות‪ ,‬ולא שייך בזה דין משפחה שנטמעה‪ ,‬שלא נאמר אלא‬
‫שמניחים אותם בחזקת כשרותם‪ .‬ולפי סברא זו‪ ,‬הוא הדין נמי‬
‫בנידון דידן‪ ,‬נהי דנהגו כן בשוגג‪ ,‬אבל מכל מקום לא הוחזקו‬
‫אצלנו בחזקת כשרות‪ ,‬שהרי אנו יודעים שהם מתערבים‬
‫בממזרים‪ .‬וזהו שכתב הריא"ז דוקא כשנתערבו שלא מדעת‪,‬‬
‫אבל כשנתערבו מדעת הא פסקה חזקת כשרותם ולא שייך‬
‫לומר דנניחם בחזקת כשרותם‪ .‬אולם מכיון )שרבנו ברוך(‬
‫שבתשובת "בשמים ראש" דן בזה דין משפחה שנטמעה‪,‬‬
‫והפוסקים החולקים עליו הא יש לומר כמו שכתבתי‪ ,‬דהוא‬
‫משום דצדוקים וקראים בכלל גזירת כותים נינהו‪ ,‬ממילא‬
‫אפושי פלוגתא לא מפשינן‪ ,‬ושפיר יש לומר כמו שכתבתי‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫דבנידון דידן‪ ,‬דרק מחמת בערות נהגו כן‪ ,‬אינם בכלל הגזירה‬
‫ובזה יודו לדברי רבנו ברוך‪ ,‬וכמו שהובאו דבריו בתשובת‬
‫"בשמים ראש"‪.‬‬
‫אולם דברי תשובת "בשמים ראש" צריכים עיון‪ ,‬וכמו‬
‫שהערנו לעיל‪ ,‬דהא בקראים הספק הוא על כל אחד בפני‬
‫עצמו שמא נשא אחד מאבותיו גרושה או אשה שבטלו‬
‫קידושיה שלא כדין תורה‪ ,‬ואם כן כולהו בספק ממזרות קיימי‬
‫מצד עצמם ולא משום תערובת‪ ,‬ומאי שייך בזה דין משפחה‬
‫שנטמעה‪.‬‬
‫ובתשובת נודע ביהודא אבן העזר סימן ז'‪ ,‬דן שם לענין‬
‫פנויה שילדה ולא נבדקה ממי נתעברה ואחר כך מתה האם‪,‬‬
‫ודן שם דכהאי גוונא שאין האם בפנינו אזלינן בתר הרוב‪.‬‬
‫משום דהולד חשוב לעולם כפריש‪ ,‬כמו תינוק הנמצא בעיר‬
‫שרובה כשרים‪ ,‬והא דאמרינן בגמרא דיש לחוש שמא אזלא‬
‫איהי לגבייהו והוי קבוע הוא רק כשהאם לפנינו ועלינו לדון גם‬
‫על האם ולגבי דין כשרות דידה כשאזלה היא לגבייהו ודאי‬
‫הוי ספק של קבוע‪ ,‬וממילא אז גם על הולד כמו כן הוי דין‬
‫קבוע‪ .‬אבל כשאין האם לפנינו‪ ,‬לענין הולד אין חילוק בין אזלא‬
‫היא לגביה או לא‪ .‬ולענין יוחסין דישראל מסיק שם דסגי בחד‬
‫רובא בצירוף חזקה דבודקת ומזנה‪ .‬ובספר "בית מאיר" אבן‬
‫‪26‬‬
‫העזר סימן ד' הרבה להשיג שם על דברי הנודע ביהודא‪ .‬ועיין‬
‫בספר שב שמעתתא‪ ,‬שמעתתא ה' שהעלה כפסק הנודע‬
‫ביהודא אבל לא מטעמיה‪ ,‬והוא דכל היכא דהאם לפנינו גם‬
‫ספק הולד נידון כקבוע ומשום דהוי כלקחה העובר ממקום‬
‫הקביעות‪ ,‬ודינה כדין לוקח דכל היכא דהלוקח הוא בפנינו‬
‫אסור‪ ,‬אבל כשאינה לפנינו‪ ,‬הוי ליה כנפל מן הלוקח דהוי‬
‫פירש‪ .‬וכל דפריש מרובא פריש‪ ,‬עיין שם בארוכה‪ .‬ולענין הא‬
‫דבעינן תרי רובי‪ ,‬העלה שם בשב שמעתתא דבשעת הדחק‬
‫יש לסמוך על שיטת רש"י ובעל המאור‪ ,‬כתובות ט"ו‪ ,‬דסבירא‬
‫ליה דסגי בחד רוב ואפילו בלי ברי דהאם‪.‬‬
‫ומעתה בנידון דידן יש לומר דגם אם מסתבר דכל היכא‬
‫דהספק הוא על כל אחד מצד עצמו לא שייך בזה הדין‬
‫דמשפחה שנטמעה‪ ,‬וכמו שכתבתי לעיל‪ .‬אבל בנידון דידן‬
‫שהספק הוא שמא אחד מאבותיו נשא אשה שהיא אשת‬
‫איש לפי דין תורה‪ ,‬הא ודאי דהגרושות הוא רק מיעוט‪ ,‬ונהי‬
‫דאין לדון ולומר זיל בתר רובא ופנויה או אלמנה נשא‪ ,‬משום‬
‫דמיעוט גרושות הוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי‪ ,‬ואף‬
‫דדרך אשה נשואה לעזוב בית אביה ולעבור לבית בעלה‪ ,‬ויש‬
‫לומר כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬מכל מקום הא אשה הדרא‬
‫לניחותא וכדאיתמר בנזיר דף י"ב‪ .‬וכיון שקובעת דירתה בבית‬
‫בעלה הא שוב הוי ליה קבוע‪ ,‬וכמו שכתב להדיא בתשובת‬
‫‪27‬‬
‫מהרי"ט אבן העזר סימן י"ח ‪ -‬אבל בנידוננו דהספק הוא על‬
‫צאצאיהם‪ ,‬והאבות והאמהות שעליהן הספק אינם לפנינו‪ ,‬כל‬
‫כהאי גוונא יש לדון על הולד כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬וכמו‬
‫שהעלה בספר שב שמעתתא הנזכר לעיל‪ ,‬דבשעת הדחק‬
‫יש לסמוך על שיטת רש"י ובעל המאור דסגי בחד רובא‪ .‬ואף‬
‫דבתשובת מהרי"ט הנזכר לעיל כתב שגם הולד נידון כספק‪,‬‬
‫הא כבר העלה בשב שמעתתא בענין להקל‪.‬‬
‫אלא דאכתי‪ ,‬כיון שלא ידעו בתורת קידושין וגיטין‪ ,‬בודאי‬
‫היה בהם במשך הדורות עירוב ממזרים שנולדו מנישואי‬
‫נשים שהן על פי דין תורה אשת איש‪ - ,‬אבל בזה דינם כדין‬
‫עירוב ממזרים שדנים בזה דין משפחה שנטמעה‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫)רבנו ברוך( בתשובת "בשמים ראש" הנזכר לעיל‪ .‬ואף דרוב‬
‫הפוסקים אוסרים הקראים‪ ,‬כבר כתבנו דבנדון דידן יש לומר‬
‫דמודו דיש לדון בהם דין משפחה שנטמעה‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫למעלה דהקראים והצדוקים הם בכלל גזירת חכמים בכותים‪,‬‬
‫וכמו שכתב הר"ם דהצדוקים דינם ככותים‪.‬‬
‫אולם אכתי יש לדון בזה‪ ,‬דנראה בהא דהעלה השב‬
‫שמעתתא דהולד הנזכר לעיל כפריש בזמן שאין האם‬
‫לפנינו‪ ,‬זה אינו אלא בדלא ידעינן מאיזה אב נולד‪ ,‬מכשר או‬
‫מפסול ואין אנו יודעים את אביו כלל‪ ,‬אבל אם יודעים שנולד‬
‫‪28‬‬
‫מראובן אלא דהספק הוא ראובן אם הוא מרוב הכשרים‬
‫או ממיעוט הפסולים‪ ,‬בכהאי גוונא נראה דאם זה באופן‬
‫שהספק על אביו הוא ספק בקבוע‪ ,‬אז אין דנים על הולד דין‬
‫פריש כיון שאין הספק על הולד‪ ,‬וכל הספק על הולד נובע‬
‫מהספק על אביו‪ .‬וכן ראיתי בכעין זה למורי ורבי הגר"ש‬
‫זצ"ל שערי יושר שער ד' בנידון דברי הרמ"א ביורה דעה‬
‫סימן ק"י סעיף ו'‪ .‬עיין שם בארוכה‪ .‬ועל פי זה בעניננו דאין‬
‫הספק אם נולד מרחל או מלאה‪ ,‬אלא הספק אם לאה היתה‬
‫אשת איש או לא‪ ,‬ועליה הספק הוא בקבוע‪ ,‬ממילא דלא‬
‫שייך לדון על הולד דין פריש‪ ,‬דהא אין על הולד ספק מצד‬
‫עצמו‪ .‬אבל יש לחלק‪ ,‬דהתם הוא בענין שהספק נוגע גם‬
‫להמוליד והמוליד נאסר מספק‪ ,‬תו גם הנולד נגרר אחריו‪,‬‬
‫אבל בעניננו‪ ,‬אין אנו דנים על האם‪ ,‬כי אם על הולד‪ .‬וצריך‬
‫עיון בזה‪ .‬וגם בעיקר היסוד דהולד חשיב כפריש‪ ,‬יש לדון‬
‫בזה הרבה‪ .‬דזהו אם גדר פריש וקבוע הוא באם הנידון הוא‬
‫פריש או קבוע‪ ,‬אבל באמת נראה‪ ,‬דהעיקר תלוי באם הספק‬
‫הוא על מעשה הפרישות או לא‪ ,‬וכאן עיקר הספק הוא לא‬
‫על מקרה הפרישות‪ ,‬כי אם מיהו האב‪ ,‬ודו"ק‪ .‬אולם על כל‬
‫פנים הרי לפנינו דעת רבנו ברוך‪ ,‬וכבר כתבנו דבנידון דידן‬
‫אפושי פלוגתא לא מפשינן‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫בזה הוראנו לדעת דיש יסוד להתיר את "בני ישראל" מהודו‬
‫ולקבלם בקהל‪ ,‬ובפרט שכפי שכתוב בספרי התיירים והוא‬
‫בספר "אבן ספיר" לא היה נהוג בהם נישואין אחר גירושין ולא‬
‫נהג בהם גירושין כלל‪ .‬ואין החשש אלא לפי מה שכתב רש"י‬
‫גבי כותים שמא אירעו אופני קידושין‪ ,‬שאצלם שלא ידעו‬
‫בטיב קידושין‪ ,‬לא היה נחשב לקידושין‪ ,‬ונישאו לאחרים‪.‬‬
‫ובענין הקראים‪ ,‬דן המבי"ט בתשובה לאסרם גם מחמת חשש‬
‫זה‪ ,‬אבל רוב הפוסקים דנו מטעם חשש הגרושות שגיטם‬
‫אינו גט‪.‬‬
‫עוד יש לדון שמא היו ביניהם בזמן מן הזמנים‪ - ,‬כשהיו‬
‫שקועים בבערות גמורה ונהגו כמנהגי הגויים ‪ -‬נישואי עריות‬
‫של קרובות‪ ,‬וכמו שכתב רש"י ביבמות דף י"ז בהא דאיתמר‬
‫שם‪ :‬וכולן לפסול וכו' וכתב רש"י משום דלא נזהרו בעריות‬
‫ונשאו קרובות‪ ,‬עיין שם‪ .‬והנה איתמר שם בדף ט"ז‪ :‬רבי‬
‫יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו אין מקבלין גרים מן התרמודים‬
‫וכו' מתרמוד מאי טעמא לא וכו' קסבר גוי ועבד הבא על‬
‫בת ישראל הולד ממזר‪ ,‬עד כאן‪ .‬הרי דלמאן דאמר הולד‬
‫כשר מקבלים מהם ואין חוששים שמא ממזרים הם מנישואי‬
‫קרובות‪ .‬והטעם שדבר זה היה בסתמא בלתי שכיח כלל‬
‫אפילו גבי גויים‪ ,‬ואין חוששים משום זה לפסלם‪ .‬וכבר הובאה‬
‫ראיה זאת בדרכי משה‪ ,‬בטור אבן העזר סימן ד' עיין שם מה‬
‫‪30‬‬
‫שדן בענין האנוסים‪ .‬ופשיטא דלא הוו גריעי "בני ישראל"‬
‫בהודו אפי' בזמן קדום שנהגו בהרבה ממנהגי הגויים‪ ,‬מגויים‬
‫דתרמוד )אבל דבר זה צריך חקירה‪ ,‬איך הי' מנהג הגויים‬
‫בסביבתם בזמנים הקדומים(‪.‬‬
‫המורם מכל האמור‪ ,‬אפילו אם יש בנידון דידן חשש‬
‫עריות‪ ,‬אין לפוסלם שאינם בכלל גזירת חכמים בכותים‪,‬‬
‫צדוקים וקראים‪ .‬אולם כבר הובאה לעיל תשובת הרדב"ז‬
‫שמדמה ה"חבשים" שהם כעין נידון דידן‪ ,‬לדין הקראים‪.‬‬
‫והדבר תלוי בשיקול דעתם של גדולי הדור‪.‬‬
‫בני ברק‪ ,‬כסלו תשי"ז‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל )כ"ב בטבת ה'תרע"ג‪ ,‬גרודנא‬
‫ כ"ז תמוז‪ ,‬ה'תשל"ט‪ ,‬בני ברק( היה תלמיד חכם ליטאי נודע‪,‬‬‫וראש ישיבת פוניבז'‪ .‬שיעוריו של הרב רוזובסקי בישיבה‬
‫משכו תלמידים רבים‪ ,‬השפעתו הלמדנית הייתה רבה‪ ,‬ומשנתו‬
‫נפוצה ברחבי עולם הישיבות‪ .‬נחשב לתלמיד מובהק של רבי‬
‫שמעון שקופ‪.‬‬
‫הרב שמואל רוזובסקי נולד בעיר גרודנא שבליטא לרב‬
‫מיכל דוד רוזובסקי‪ ,‬אחר ממורי ההוראה בעיר‪ .‬הוא למד‬
‫בישיבת שער התורה אצל הרב שמעון שקופ ‪ -‬ממנו הושפעה‬
‫רבות שיטת לימודו‪ .‬בשנת ה'תרצ"ו עלה ארצה יחד עם ידידו‬
‫רבי זלמן רוטברג )ראש ישיבת בית מאיר(‪ ,‬ולמדו בישיבת‬
‫לומז'ה בפתח תקוה‪ .‬הוא נשא את אסתר בתו של הרב צבי‬
‫פסח פרנק‪ ,‬רבה הראשי האשכנזי של ירושלים‪.‬‬
‫עם הקמתה של ישיבת פוניבז' על ידי הרב יוסף שלמה‬
‫כהנמן בשנת ה'תש"ד‪ ,‬נקרא הרב רוזובסקי על ידו לעמוד‬
‫בראשות הישיבה‪ ,‬ובמשרה זו כיהן עד פטירתו‪ .‬נפטר בעיר‬
‫בני ברק בשנת ה'תשל"ט‪.‬‬
‫***‬
‫‪32‬‬
‫מכתב מאת הגאון‬
‫הרב עובדיה יוסף שליט"א‬
‫הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה‬
‫ירושלים‪ ,‬י' שבט תשנ"ח‬
‫לכבוד הרב‪...‬‬
‫ורבני עדת בני ישראל יוצאי הודו‬
‫וכבוד יקירי ומכובדי העדה‬
‫ה' עליהם יחיו‬
‫לפנייתכם הריני להבהיר בזה דעת תורה‪ ,‬כי עדת בני ישראל‬
‫יוצאי הודו‪ ,‬הינם יהודים כשרים לכל דבר‪ ,‬ומותרים לבוא בקהל‬
‫ולינשא עם כל ישראל כדת משה וישראל‪ ,‬ללא כל פקפוק‬
‫וללא כל צורך בבדיקות ובירורים‪.‬‬
‫ומצוה רבה לידבק בהם ולקרבם בעבותות אהבה לשמירת‬
‫התורה והמצוות‪ ,‬ולקבלם למוסדות החינוך התורניים‪,‬‬
‫‪33‬‬
‫תלמודי התורה והישיבות‪ ,‬שכולם ניחונו במדות טובות ולב‬
‫טוב‪ ,‬ואוהבים להתקרב לתורה ומטים אוזן קשבת לקול חכמי‬
‫התורה‪ ,‬ונושאי דגלה‪.‬‬
‫וה' יהיה עזרם ומגינם ויצליחו בכל מעשי ידיהם‪ ,‬לאורך ימים‬
‫ושנות חיים בטוב ובנעימים אמן‪.‬‬
‫עובדיה יוסף‬
‫מכתב מאת הגאון‬
‫דיין ומורה צדק‬
‫מורנו ורבנו הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א‬
‫ראש כולל "דעת משה" סדיגורא‬
‫ב"ה‬
‫קראתי את פסקו של הגאון מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א ואני‬
‫רק מוסיף שגם דעת מורי ורבי הגאון רבי שמואל רוזובסקי‬
‫כך היה דעתו‪.‬‬
‫זלמן נחמיה גולדברג‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א )נולד בשנת ה'תרצ"ב‬
‫‪ (2391‬היה חבר בית הדין הרבני הגדול‪ ,‬עורכה הראשי של‬
‫האנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ראש בית המדרש במכון לב וראש‬
‫כולל "דעת משה" של חסידות סדיגורא‪.‬‬
‫הרב גולדברג הוא נצר למשפחה של רבנים בליטא‪,‬‬
‫ומצד אביו למשפחת חסידי חב"ד מהעיר לאפיץ‪ .‬הוא נולד‬
‫ברוסיה ובגיל צעיר עלה לישראל עם משפחתו והיא התיישבה‬
‫בירושלים‪ .‬בצעירותו שאל אביו את רבי יוסף יצחק שניאורסון‬
‫מליובאוויטש היכן בנו ילמד והרבי ענה לו לעשות כעצת החזון‬
‫איש‪ ,‬ובעקבות זו הלך ללמוד בישיבת חברון‪ .‬הוא נישא לבתו‬
‫של הרב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך‪.‬‬
‫הרב גולדברג מפורסם כפוסק וכמוסר שיעורים לתלמידי‬
‫חכמים ברחבי ישראל‪ ,‬בין היתר בישיבת כרם ביבנה ובכולל‬
‫הרי פישל ‪ -‬מכון אריאל‪ .‬ציבור השומעים העיקרי שלו הם‬
‫אברכים לומדי רבנות ודיינות‪ .‬הרב גולדברג ידוע בשיעוריו‬
‫המורכבים ובשכלו החריף‪ ,‬דבר המצריך את ציבור השומעים‬
‫להיות בקיאים היטב בנושא השיעור‪ .‬לרב גולדברג ידע מקיף‬
‫בתחום הטכנולוגי‪ ,‬הרפואי והמשפטי‪ .‬הוא ידוע בכינויו‬
‫"הגרז"ן" )במשמעות כפולה‪ ,‬ראשי תיבות של הגאון רבי זלמן‬
‫נחמיה‪ ,‬וכביטוי לתלמיד חכם גדול וחריף בלימוד(‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫מכתב מאת הפוסק הגדול המפורסם‬
‫הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל‬
‫בענין עדת "בני ישראל" מהודו‪:‬‬
‫"‪...‬היה קצת ערעור שנתערבו בהם נכרים‪ ,‬אך כמדומה‬
‫לי שנתברר שלא היה לערעור זה יסוד‪ .‬אף ראיתי לרב גדול‬
‫אחד שכתב שהמערערים הוטעו על ידי אנשים שלא נתכוונו‬
‫כל כך לשם שמים‪ ,‬ונכון הדבר! שאלמלי היה הערעור הזה‬
‫מבוסס לא היה רצוי לקבל אותם לכתחילה כמו שכתב כבוד‬
‫תורתו כמבואר בגמרא ושולחן ערוך"‪.‬‬
‫בשנת תשמ"ט הרב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל‬
‫סידר קידושין לאברך רבי משה טלקר אשר אביו נולד בהודו‬
‫לעדת ה"בני ישראל"‪ ,‬עם אשה מהעדה החלבית‪ ,‬למזל טוב‪.‬‬
‫הרי לנו "מעשה רב" שהפוסק הגדול הרב הגאון ר' שלמה‬
‫‪37‬‬
‫זלמן אוירבך זצ"ל מתיר באופן מוחלט )על כל פנים לאלו‬
‫שנולדו בארץ ישראל(‪ .‬וברור שלפי הרב אוירבך זצ"ל ה"בני‬
‫ישראל" אינם צריכים גיור כלל לא מספק ולא לחומרא‪ ,‬שהרי‬
‫כותב בפירוש שכל האומר שהתערבו ביניהם גויים אינו אלא‬
‫טועה‪ .‬ומאחר שהרב אוירבך זצ"ל סידר קידושין לאחד‬
‫מה"בני ישראל" עם אשה מעדה אחרת )לקראת סוף ימיו‬
‫לעת זקנתו(‪ ,‬ובפרט שהתעקש מאד להיות מסדר הקידושין‬
‫)כפי ששמעתי מנכדו( מובן שנקט כך הלכה למעשה לכלל‬
‫ה"בני ישראל"‪ .‬כך נראה בעיני פשוט‪.‬‬
‫הרב הגאון המפורסם‬
‫הרב ישראל יעקב פישר שליט"א‬
‫ראש אב בית דין של העדה החרדית בירושלים‬
‫הרב הגאון המפורסם הרב ישראל יעקב פישר שליט"א‬
‫התיר לאשה מסויימת שהיתה מזרע בני ישראל מצד האמא‬
‫שלה‪ ,‬להתחתן בשמחה ובטוב לבב בלי גיור כלל‪.‬‬
‫וכידוע מאת אדמו"רי דורנו שפסקו של כבוד הגאון הרב‬
‫פישר שליט"א‪ ,‬הוא הפסק שנפסק בשמים‪.‬‬
‫כמו כן הבד"ץ של העדה החרדית סידרו נישואין ליהודי‬
‫מה"בני ישראל" מצד האמא ומצד האבא‪ ,‬בסימן טוב ובמזל‬
‫טוב עם אשה מעדה אחרת‪ ,‬ללא גיור כלל‪ ,‬כנראה על סמך‬
‫פסקו של גאון הגאונים‪ ,‬הרב ישראל יעקב פישר שליט"א‪.‬‬
‫הרב שלמה זלמן אוירבך מסדר קידושין לאחד מה"בני ישראל"‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫מאמר מדעי מהעיתון טיימז של הודו‬
‫מאת‪ :‬רשמי אחמד‬
‫)נדפס בעשרים ליולי אלפיים ושתיים למניינם‬
‫והנה לפניכם תקציר המאמר‪(.‬‬
‫‪ ...‬לבני ישראל של הודו יש מסורת שהם כבר אלפיים‬
‫שנה יושבים על אדמת הודו‪ .‬בני ישראל אלו מדברים שפת‬
‫המהרטי‪ .‬הגנים שלהם נבדקו ונמצא שיש להם גן החוזר‬
‫לימות משה‪ .‬משך ארבעה שנים נבדק ה‪ DNA-‬של הארבעת‬
‫אלפים מהבני ישראל הגרים כעת בעיקר בבומבי ובפונא‬
‫בטנא ובאחמדבט‪.‬‬
‫הבדיקה הזאת העלתה שכנראה הם צאצאי הכהנים‪.‬‬
‫טודור פרפיט הוא זה שניהל את הבדיקה והוא אמר שעכשיו‬
‫יש לנו הוכחה קונקרטית שגולים מארץ ישראל גלו להודו‬
‫והצליחו לקיים יהדותם בתוך ים של הינדואיזם ואיסלם‪.‬‬
‫סימנים מסויימים על הגנים של הבני ישראל שנמצאים‬
‫רק בצאצאים הזכרים של אהרן אח משה‪ ,‬נמצאו אצל הבני‬
‫ישראל‪...‬‬
‫)תרגום המאמר נכתב על ידי‬
‫הרב פרופסור ישראל שניידר מירושלים(‬
‫‪40‬‬
‫תמונות עתיקות‬
‫של הבני ישראל מהודו‬
‫יוסף שלמה ג'ירטקר‬
‫‪42‬‬
‫יוסף יחזקאל רג'פורקר‬
‫‪43‬‬
‫חיים שמואל קהימקר‬
‫ראובן שמואל קהימקר‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
47
46
49
48
‫תמונות של בתי כנסיות עתיקים‬
‫של הבני ישראל בהודו‬
‫בית כנסת "מגן חסידים" בבומביי‬
‫פנים בית כנסת "מגן חסידים" בבומביי‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫בית הכנסת "שער הרחמים" שהוקם עי שמואל דיוייקר‬
‫בחודש מאי ‪ ,1796‬בית הכנסת נמצא בבומביי ברחוב‬
‫שמואל ‪254‬‬
‫בית הכנסת "מגן אבות" באליבג‬
‫בית כנסת "סוכת שלמה" בפונא‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫בית הכנסת "שער השמים" בטהאנה‬
‫‪ ...‬אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים‬
‫בית אל‬
‫בית התפלה הזה שבעיר‬
‫ריוודנדא נבנה פעם א'‬
‫על ידי נדבות הקהל הקדוש‬
‫הי"ו בשנת התר"ב ובעבור‬
‫שהיה קטן ק"ק חנ"ז בנו אותו‬
‫והרחיבו מקומו ממעות בית‬
‫הכנסת ומנדבות לבם‬
‫והקדישו אותו ביום מתן‬
‫תורה‬
‫התרל"ז ליצירה‬
‫מקוה טהרה של בית הכנסת "שער השמים"‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫תמונות של בתי קברות עתיקים‬
‫של הבני ישראל בהודו‬
‫"הציון הלז של מרת מלכה אשת דניאל‪"...‬‬
‫‪60‬‬
‫ניתן לראות את הכיתוב העברי שעל המצבה‬
‫‪61‬‬
‫"פ"נ אליהו אברהם ‪ ...‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪ .‬שנת ‪"...‬‬
‫רב המצבות העתיקות נהרסו בשטפונות‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬