‫עלון שבועי מבית "בני אמונים"‬ ‫בראשית‬ ‫בנﬨיבות אמוניﬦ‬ ‫אמן ותפילה בפרשה‬ ‫בקול רם אברך שם יי תמיד‬ ‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪gmail.com .‬כ@‪ | 9139191‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬ ‫וכאשﬧ תקום מן ﬣספר תחפש באשר ﬥמדת אם יש בו דבר שתוﬤל לקיימו‬ ‫מלבד שלושת התפילות אשר נקבעו לנו דרך קבע‪ ,‬נאמרות על ידינו מדי יום‬ ‫ברכות רבות ומגוונות כהודאה להשי"ת על רוב רחמיו וחסדיו עמנו‪ ,‬חלקן נתקנו‬ ‫כחובה וחלקן בתורת רשות‪ .‬כמעט על כל פרט ופרט ממנו אנו נהנים בעולמנו‬ ‫תיקנו לנו חז"ל ברכה בפני עצמה‪ ,‬ולא בכדי‪ ,‬אלא משום שהברכה הינה מעין‬ ‫תשלום על ההנאה שנהנינו מחסדי הבורא יתברך‪ ,‬כפי שדרשו חז"ל )ברכות לה א(‬ ‫מסתירת הפסוקים "לה' הארץ ומלואה" )תהילים כד א( ו"הארץ נתן לבני אדם")שם‬ ‫קטו טז( ‪" -‬כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה"‪ ,‬והיינו שקודם הברכה "לה' הארץ‬ ‫ומלואה" ורק אחריה נתנה לבני אדם‪.‬‬ ‫כיון שכך‪ ,‬בודאי ראויה היא הברכה שתיאמר באופן הטוב ביותר‪ .‬ואכן‪ ,‬כמה‬ ‫אל תמנע טוב מבעליו‬ ‫וכמה סימנים בשולחן ערוך הוקדשו להלכות ברכות על פרטיהן ודקדוקיהן‪ .‬אף‬ ‫ב'ספר חסידים' )רנד( מביא על כך את לשון הכתוב )משלי ג כו(‪" :‬אל תמנע טוב‬ ‫ספרים רבים שחוברו במהלך הדורות הוקדשו אך ורק לנושא זה‪.‬‬ ‫מבעליו בהיות לאל ידך לעשות"‪ .‬וכותב‪" :‬מה מאד צריך ליזהר לומר הברכות‬ ‫בין ההלכות שנאמרו בעניין זה נאמרה ההלכה שיש לומר את הברכה בקול בקול רם‪ ,‬אם יש אנשים שיודע בהם שחפצים לענות אל ימנע טוב מהם‪ ,‬ולו‬ ‫ׂה את חבירו לדבר מצוה‬ ‫המ ֲע ֶש‬ ‫רם ונעים‪ .‬הלכה חשובה זו נרמזת במילה הפותחת את פרשתנו ובעצם את כל תהיה צדקה יותר ממנה‪ ,‬כי גדול המזכה‪ ...‬וכל ְ‬ ‫התורה כולה "בראשית"‪ ,‬כפי שכותב החיד"א )'נחל קדומים' פר' בראשית( בשם גורי מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בעצמו"‪.‬‬ ‫האר"י‪ ,‬שהמילה "בראשית" היא ראשי התיבות 'בקול רם אברך שם יי תמיד'‪.‬‬ ‫בעניין זה ראוי שנזכור שעל ידי שהברכה נענית באמן נשלמת גם חובת המברך‪,‬‬ ‫וכבר דרשו דורשי רשומות כי לא לחינם רמזה זאת התורה דווקא בתחילת כמבואר ב'רמ"א' )או"ח קסז ב( שהעונה אמן יענה בקול רם כדי שישמע המברך‪,‬‬ ‫פרשת בריאת העולם‪ ,‬אלא כרמז לדברי חז"ל אשר הבאנו בפתח מאמרנו‪ ,‬והמברך יכוין להיות שומע את האמן כעונה‪ ,‬וביאר ב'משנה ברורה' שם )ס"ק‬ ‫שאף שהקב"ה ברא את העולם ‪" -‬לה' הארץ ומלואה"‪,‬‬ ‫יח( שזהו משום שעל ידי עניית אמן נעשית הברכה‬ ‫למרות זאת‪ ,‬לאחר שנברך כראוי אזי "והארץ נתן לבני‬ ‫מושלמת‪.‬‬ ‫בראשית ברא‬ ‫אדם" ‪ -‬ניתנת לנו הרשות להשתמש בבריאה )'ישמח‬ ‫יהודה' פר' בראשית(‪.‬‬ ‫מועיל לזיכרון‬ ‫"בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫מלבד זאת‪ ,‬ישנו עניין מיוחד בכך שהתורה רמזה את ואת הארץ" )בראשית א א(‪".‬בראשית"‬ ‫תועלת נוספת שיש באמירת הברכה בקול כותב בעל‬ ‫עניין הברכות דווקא במילה 'בראשית'‪ ,‬ללמדנו עד‬ ‫'פלא יועץ' בספרו 'דמשק אליעזר' )ערך 'אמן'( שעל‬ ‫כהלכתן ראשי תיבות 'בקול רם אברך שם‬ ‫כמה חשוב שנחנך את בנינו לאמירת‬ ‫ידי שמברך בקול יזכור האדם אם ברך או לאו‪ ,‬ואם‬ ‫הברכות בכך עד יי תמיד'‪ .‬מכאן רמז לחובת האדם‬ ‫שיתרגלו‬ ‫כבר בראשית דרכם בעולם‪ ,‬כדי‬ ‫לא יזכור ‪ -‬יזכירוהו בני ביתו ואותם ששמעו ממנו‬ ‫כדי‬ ‫הברכות‬ ‫את‬ ‫רם‬ ‫בקול‬ ‫לברך‬ ‫בה‬ ‫הראשונה‬ ‫במילה‬ ‫אחרית ימיהם‪ ,‬לכן נרמז הדבר‬ ‫את הברכה‪.‬‬ ‫שיענו אמן אחר ברכותיו‪.‬‬ ‫פותחים ילדינו בלימוד התורה ‪ -‬בראשית‪.‬‬ ‫בתוספת נופך כותב גם ה'ראשית חכמה' )שער הקדושה‬ ‫וכבר רגיל היה האדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' ויש להוסיף עוד כי המילה הבאה‪:‬‬ ‫סוף פט"ו( בעניין ברכת המזון‪..." :‬אמירת הברכות בקול‬ ‫להורות למחנכים‪ ,‬שהדבר הראשון שיש לדרוש "ברא" היא ראשי התיבות בקול רם‬ ‫מביאה זכירה; אם בראש חודש ‪ -‬יזכור 'יעלה ויבוא'‪,‬‬ ‫מהתלמידים הרכים‬ ‫או בשבת ‪' -‬רצה' ויוצא בזה‪ ,‬והאומר בלחש שוכח‬ ‫בראשית חינוכם הוא לברך בקול אמן‪.‬‬ ‫)יגדיל תורה פרשת בראשית(‪.‬‬ ‫הכל‪ .‬וכפי שאמרו חכמינו בעניין לימוד התורה שצריך‬ ‫מעניין לעניין באותו עניין‪ ,‬שח הגאון רבי יעקב וייל ראה 'נחל קדומים' לחיד"א פרשת בראשית‬ ‫להוציא הדברים בפה‪ ,‬שנאמר )משלי ד כב(‪" :‬כי חיים‬ ‫שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת 'שערי תורה'‪ :‬ה'עלייה לתורה'‬ ‫הם למוצאיהם"‪ ,‬וכן נאמר )שמואל ב כג ה(‪" :‬ערוכה בכל‬ ‫בשבת שלפני חתונתי נערכה בבית מדרשו של ה'בית‬ ‫ושמורה"‪ ,‬ודרשו חכמים )עירובין נד א( "אם ערוכה ברמ"ח‬ ‫ישראל' מגור זצ"ל‪ .‬בערב שבת שלח ה'בית ישראל' שליח מיוחד לזרזני שבעלותי איברים שלך משתמרת‪ ,‬ואם לאו אינה משתמרת"‪.‬‬ ‫לתורה אברך את הברכות בקול רם בכדי שבאי בית המדרש יענו אמן‪ ,‬ואף הוסיף‬ ‫הקול מעורר הכוונה‬ ‫שראה לזרזני בכך לפי שזכר שבעלותי לתורה בעת הגיעי למצוות ברכתי את‬ ‫ברכות התורה בשקט‪ .‬עד כדי כך היו הדברים חשובים בעיניו‪ ,‬שגם כעבור מספר ב'ספר חסידים' )תתס( כתב בפירוש לשון הכתוב )תהלים קג א( "ברכי נפשי את ה'‬ ‫שנים זכר זאת‪.‬‬ ‫וכל קרבי את שם קדשו"‪" :‬כשיברך להקב"ה צריך לברכו בקול רם‪ ,‬כי בקול רם‬ ‫כל הקרביים מתנועעים ונמשכים אחרי הקול"‪.‬‬ ‫הברכה נענית באמן‬ ‫וה'של"ה' הקדוש כתב )מס' סוכה נר מצוה אות ו(‪" :‬בכל הברכות ירגיל אדם עצמו‬ ‫מעלות רבות לה לברכה הנאמרת בקול‪ ,‬בראש ובראשונה גדולה מעלתה בכך לומר אותם בקול רם‪ ,‬כי הקול מעורר הכוונה"‪ .‬ועוד כתב )מס' תמיד נר מצוה עט(‪:‬‬ ‫שהיא נענית באמן על ידי השומעים‪ ,‬כפי שכותב החיד"א עצמו בספרו‪ ,‬אחר "ילמד אדם את בני ביתו שיאמרו כל הברכות בכל היום בקול רם‪ ,‬הן ברכות‬ ‫שהביא את הרמז האמור מהמילה 'בראשית'‪ ,‬שעל ידי שהברכה נאמרת בקול‪ ,‬המצוות והן ברכות הנהנין ‪...‬שהקול מביא לידי כוונה"‪.‬‬ ‫זוכים הציבור לענות אמן אחריה‪ ,‬וכך הופכת הברכה להיות מושלמת‪ .‬על דבריו‬ ‫נוכל להוסיף בדרך רמז‪ ,‬כי המילה הבאה אחר 'בראשית' ‪' -‬ברא'‪ ,‬הינה‬ ‫עבד אברהם אנכי‬ ‫ראשי תיבות של 'בקול רם אמן'‪.‬‬ ‫אף בעת שהוגש האוכל לאליעזר עבד אברהם בבית בתואל אבי‬ ‫הפסוק‬ ‫לשון‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫א(‬ ‫קס‬ ‫דף‬ ‫)ויצא‬ ‫הקדוש‬ ‫בעניין זה נאמר ב'זוהר'‬ ‫רבקה‪ ,‬אמר )בראשית כד לג‪-‬לד(‪" :‬לא אכל עד אם דברתי דברי"‪,‬‬ ‫)אגרת הרמב"ן(‬ ‫ﬥא המדרש עיקﬧ אלא ﬣמעשה‬ ‫)אבות א יז(‬ ‫נאה ﬢורש ונאﬣ מקייﬦ‬ ‫)חגיגה יד ב(‬ ‫ברכה בקול רם‬ ‫)דברים לב ג( "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו"‪..." :‬אבל סוד הדבר הוא‪ ,‬שבכל‬ ‫ברכה צריך שיהיה אחד מברך ושניים שיענו אמן אחריו‪ ,‬כדי שיעלה שבחו של‬ ‫ה' בסוד שלושה‪ ,‬שהאחד מברך ושניים עונים אמן‪ ,‬וכך היא קיום הברכה בסוד‬ ‫העליון כראוי‪ ,‬ובסוד שלושה כמו שאמרנו"‪.‬‬ ‫וכך כתב בעל 'ספר חסידים' )תכח(‪ :‬האומר בלחש ברכת התורה וברכות גוזל את‬ ‫המצוות‪ ...‬לכך יאמרו הקהל את הברכות בקול רם‪ ,‬כדכתיב )דברים כ"ז י"ד( וענו‬ ‫הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם‪ .‬עוד כתב שם )תכט(‪ :‬כשקורין בתורה‪,‬‬ ‫אותו המברך על התורה נקרא חוטא אם מברך בלחש‪ ,‬שמחמת כן לא יענו אחריו‬ ‫הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואמן‪.‬‬ ‫וכאשר אמרו לו‪]" :‬ויאמר[ ַד ֵּבר!"‪ ,‬פתח ואמר "עבד אברהם‬ ‫אנכי"‪ .‬ובביאור הדברים כתב בעל הטורים‪ :‬שכוונת אליעזר‬ ‫בדבריו "לא אוכל עד אם דברתי דברי"‪ ,‬הייתה לומר שאין הוא יכול‬ ‫לאכול בטרם יברך ברכת 'על נטילת ידים' ו'המוציא'‪.‬‬ ‫על פי הדברים היה מוסיף ה'אמרי אמת' לפרש את המשך הפסוק כך‪:‬‬ ‫"ויאמר דבר" ‪ -‬אמר לבן לאליעזר‪ :‬רצונך לברך‪ ,‬ברך‪ ,‬אך עשה זאת מהר – ַד ֵּבר!‬ ‫על כך השיב לו אליעזר‪" :‬עבד אברהם אנכי" – אינני חוטף ברכה במהירות‪ ,‬אלא‬ ‫כראוי לעבדו של אברהם שהוא זה שלימד את העולם לברך על המאכל‪ ,‬מברך‬ ‫אני בקול ובכוונה )'יגדיל תורה' פרשת חיי שרה(‪.‬‬ ‫כתר של עשבים‬ ‫מעשה אמוניﬦ‬ ‫כעבד לפני מלך‬ ‫גם בעל 'אור זרוע' )ח"ב הל' שבת סי' מב( מביא את המעשים דלעיל ומסיים‪:‬‬ ‫"ותסמרנה שערות ראשנו בהעלות על לבבנו עד היכן מגיע גודל החשיבות‬ ‫של אמירת הברכות בכוונה ובנעימות‪ .‬שאדם המברך או המתפלל ומוציא את‬ ‫הדברים בפיו בנעימות‪ ,‬הרי הוא מראה בזה שהוא כעבד לפני מלך‪ ,‬ואם בזכותו‬ ‫ענו אחרים אמן על ברכתו‪ ,‬הרי זה מגדל ומקדש את שמו יתברך"‪.‬‬ ‫בהמשך דבריו מביא ה'אור זרוע' את לשון ה'רמב"ן')שמות יג טז(‪" :‬ואין א‪-‬ל עליון‬ ‫חפץ בתחתונים‪ ,‬מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו‪ ,‬וכוונת רוממות‬ ‫הקול בתפילות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפילת הרבים ‪...‬וזו כוונתם במה‬ ‫שאמרו חכמים )ירושלמי תענית ב א(‪" :‬ויקראו אל אלוקים בחזקה" )יונה ג ח( ‪ -‬מכאן‬ ‫אתה למד שתפילה צריכה קול‪"...‬‬ ‫סיפור שבועי על אמן ותפילה‬ ‫אורה של ברכה‬ ‫הייתה כשל תלמיד חכם מובהק‪ .‬עצמתי עין אחת‪,‬‬ ‫כאשר השנייה הייתה מסונוורת מכל הטוב שהושפע‬ ‫עלינו‪ .‬אט אט החל ביתינו לפשוט את צורתו‪ ,‬וככל‬ ‫שהוטב המצב הגשמי‪ ,‬כן התדרדר המצב הרוחני‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬כאמור בחרתי לעצום את עיניי‪ ,‬אך אשתי‬ ‫התעשתה ראשונה‪ .‬היא חשה כיצד הילדים מאבדים‬ ‫את החשק שהיה להם עד כה לברך ולהתפלל‪,‬‬ ‫ובמקומם החלה להשתלט עליהם קרירות ואדישות‪,‬‬ ‫עד כדי קלות ראש‪.‬‬ ‫היה לה ברור מי אחראי‬ ‫למצב‪ .‬בלשון נחרצת שאינה‬ ‫משתמעת לשני פנים היא‬ ‫פנתה אלי ובקשה ממני שלא‬ ‫אאפשר עוד לזקן לדרוך על‬ ‫מפתן דלתנו‪.‬‬ ‫שמו‬ ‫ברגע הראשון הוכיתי‬ ‫)מתוך תפילת 'אדון עולם'(‬ ‫בהלם‪ .‬לא הייתי מסוגל‬ ‫אף לחשוב לגרש כך את‬ ‫מיטיבי‪ .‬אלא שזוגתי דחקה‬ ‫בי ועודדתני לעשות זאת‪.‬‬ ‫היא החלה להסביר לי‬ ‫בדברים המתיישבים על‬ ‫בראשיתה של התורה‪,‬‬ ‫הלב כיצד הגיעה למסקנה‬ ‫בעת שאנו קוראים על בריאת העולם‬ ‫כי כל מטרתו של זקן זה‬ ‫הוא להעבירנו על דתנו‪ ,‬וכי‬ ‫נזכור ונשיב אל ליבנו כי בכל יום בידינו‬ ‫בחר להסיתנו בנושא אמירת‬ ‫לקבל את מלכותו יתברך‬ ‫הברכות בקול משום שהבין‬ ‫על ידי עניית אמן כהלכה כדברי חז"ל‪:‬‬ ‫שכל עוד נמשיך בהנהגה זו‬ ‫לא יהיה לו היכולת להשפיע‬ ‫'מאי אמן‪- :‬ל לך אמן'‬ ‫עלינו‪ ,‬מחמת יראת השמים‬ ‫השורה עלינו ועל צאצאינו‪.‬‬ ‫השתכנעתי‪ .‬ביום שלמחרת‪,‬‬ ‫עת הופיע הזקן בפתחנו‬ ‫כמנהגו מדי יום‪ ,‬הודעתי‬ ‫לו בלשון שאינה משתמעת‬ ‫לשני פנים שיותר אין לו מה‬ ‫לדרוך בביתינו‪.‬‬ ‫בתחילה הוא ניסה להסביר‪,‬‬ ‫אחר כך לאיים‪ ,‬אך אני‬ ‫התעקשתי‪ .‬לבסוף הוא נטל‬ ‫מאיתנו את כל שהשקיע בנו‪,‬‬ ‫וברח לנפשו בטריקת דלת‪.‬‬ ‫נותרנו עניים בגשם‪ ,‬אך‬ ‫עשירים ברוח‪.‬‬ ‫לעת נעשה בחפצו כל‬ ‫אזי מלך‬ ‫נקרא‬ ‫יהודי יקר!‬ ‫א מ נ‬ ‫גם אני מקפיד לפתוח את היום‬ ‫באמירת ברכות השחר בחברותא‪.‬‬ ‫‪ shay‬עיצובים‬ ‫את הסיפור דלהלן רגיל היה לספר המשפיע הבלתי‬ ‫נשכח‪ ,‬הרה"ח רבי אלי' ראטה זצ"ל משמו של רבנו‬ ‫חיים בן עטר זיע"א ‪ -‬האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫פעם אחת הזדמן האור החיים בליל הסדר לביתם‬ ‫של זוג זקנים‪ ,‬אנשים פשוטים ותמימים‪.‬‬ ‫במשך הזמן שהסב לצידם הבחין האור החיים שפניו‬ ‫של הזקן יוקדות באור מופלא‪ ,‬שהיה נראה עמום‬ ‫לעומת האור שזרח מפניה של נוות ביתו‪ .‬הדבר‬ ‫הפליא אותו עד מאוד‪ ,‬שכן מחזה זה אינו רגיל בדרך‬ ‫כלל להיראות בקרב אנשים פשוטים‪.‬‬ ‫ביקש האור החיים מבעל הבית שיסביר לו על מה‬ ‫ולמה זכה בכך‪ ,‬ומדוע נודף ריח קדושה כה חזק מן‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫בעל הבית לא ידע להסביר את הדברים‪ ,‬אך האור‬ ‫החיים דחק בו שיתאר באזניו את סדר יומו‪ ,‬וכך‬ ‫סיפר בעל הבית‪:‬‬ ‫מאז ומקדם‪ ,‬הקדים בעל הבית‪ ,‬נהגנו בביתנו לומר‬ ‫את כל הברכות והתפילות בקול רם‪ ,‬מלא חיות‬ ‫ונעימות‪ .‬בסייעתא דשמיא ביתנו התנהל תמיד‬ ‫על מי מנוחות‪ ,‬המצב הכלכלי הקשה לא השפיע‬ ‫על חינוך הילדים‪ ,‬מהם זכינו לרוות נחת ולראותם‬ ‫גדלים על אדני התורה והיראה כשאיפתנו‪.‬‬ ‫אלא שכפי הנראה‪ ,‬השטן לא שבע נחת מן המחזה‬ ‫הנפלא הלזה‪ ,‬והוא גמר אומר להחשיך לנו את‬ ‫המאורות‪ .‬ביום מן הימים התדפק על דלתנו יהודי‬ ‫בעל חזות אמידה‪ ,‬זקן לבן ארוך מעטר את פניו‬ ‫הנאות‪ ,‬כל כולו מפיק טוב לב‪.‬‬ ‫כמלאך מושיע היה הוא לנו‪ ,‬בלי שהצלחנו להבין‬ ‫מדוע‪ ,‬הוא הרעיף עלינו משפע טובו וחסדו‪.‬‬ ‫בחודש הראשון דאג להחליף לנו את הריהוט הדל‬ ‫והמתפרק‪ ,‬בריהוט חדש ואיכותי‪ .‬בחודש השני‬ ‫המיר את הבגדים הדלים שלבשו ילדינו בחדשים‪.‬‬ ‫ובד בבד דאג למלאות את כל חסרוננו החומרי ביד‬ ‫רחבה‪ .‬כך‪ ,‬בזמן קצר הוא קנה את ליבנו ורכש את‬ ‫אימוננו המלא‪.‬‬ ‫לזמן קצר חשנו כאילו זכינו להארה שמימית‬ ‫מיוחדת‪ ,‬אלא שאז החל האיש להטיף לנו את משנתו‬ ‫הרוחנית‪ ,‬בראש ובראשונה בנושא הברכות‪ :‬אין זה‬ ‫מנהג נימוסין ודרך ארץ להתפלל ולברך בקול‪,‬‬ ‫אמר לנו האיש‪ ,‬הקב"ה שומע גם בקול נמוך‪...‬‬ ‫כך מדי יום ביומו החל פיו לנטוף ארס של‬ ‫קרירות לכל דבר שבקדושה‪.‬‬ ‫לתומי סמכתי על חזותו שנראית‬ ‫מאז קיבלנו על עצמנו להתחזק ביתר שאת במנהגנו‬ ‫הטוב להקפיד לומר את הברכות והתפילות בקול‬ ‫רם ובכוונה‪ .‬כיום‪ ,‬שנים רבות לאחר אותו מקרה‪,‬‬ ‫זוכים אנו לרוות נחת מצאצאנו ההולכים כולם בדרך‬ ‫התורה המסורה‪.‬‬ ‫או אז הבין האור החיים הקדוש מדוע זורח מביתם‬ ‫אור כה נפלא‪.‬‬ ‫)'נוטרי ברכה' עמ' רסט(‬ ‫יהודי יקר! כשאﬨה מברך ברכות השחﬧ דאג שמישהו יענה ﬡמן אחר ברכותיך‪.‬‬ ‫מעשה נורא הובא ב'מטה משה' )סי' מו( בשם בעל ה'אור זרוע' וזה לשונו‪" :‬אני‬ ‫הכרתי יהודי אחד מוורמיז"א‪ ,‬והיו קורין אותו ר' בונים‪ ,‬והיה זקן וקובר מתים‪.‬‬ ‫ושמעתי על האמת‪ ,‬שפעם אחת השכים השמש לבית הכנסת וראה אדם יושב‬ ‫לפני בית הכנסת‪ ,‬ובראשו כתר של עשבים‪ ,‬ונתפחד השמש ממנו וסבור שהוא‬ ‫שד‪ .‬אמר לו וכי אינך פלוני שמת אתמול? אמר לו הן‪ .‬ושקברתיך אתמול? אמר‬ ‫לו הן‪.‬‬ ‫אמר לו היאך אתה באותו עולם? אמר לו בטוב‪ .‬אמר לו מה זכות היה לך‪ ,‬והלא‬ ‫אתה אדם ַקל? אמר לו‪ :‬רק בזכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬בזכות זה הביאוני לגן עדן ומכבדים אותי‪ .‬וזה לך הסימן שאני הוא‬ ‫שקברת אותי‪ ,‬כי תראה בית חלוקי קרועה‪ ,‬לפי שקרעת לי אותה כשהלבשתני‬ ‫תכריכים‪ .‬ושאל לו מה זה שבראשך? וענה ואמר לו הן עשבים שבגן עדן ששמתי‬ ‫בראשי כדי לבטל ריח רע שבעולם הזה‪."...‬‬ ‫ובספר הקדמון 'ספר הגן' )ליום שני( מביא בשם רבי יהודה‬ ‫החסיד מעשה ברב אחד שהיה גדול ומפורסם לרבים כתלמיד‬ ‫חכם מובהק‪ ,‬ומחמת שהיה ממהר לחזור לתלמודו‪ ,‬היה גוער כל יום‬ ‫באותם אנשים שהיו מאריכים בתפילה ובברכות‪ .‬סופו של אותו רב היה‬ ‫שהוא נענש בעולם הבא באופן חמור רח"ל‪ ,‬על שמנע מאנשים לומר הברכות‬ ‫במתינות ובקול נעים‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬כותב בעל ספר הגן‪ ,‬צריך כל אדם לקחת אל לבו ולומר את הברכות‬ ‫בקול רם ונעים‪ ,‬ובשכר זאת יזכה לגן עדן‪ .‬ועוד הביא שם בשם קדמונים‪ ,‬שכל‬ ‫המגביה קולו ואומר את הברכות בקול רם‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את‬ ‫כל הקרבנות הכתובים בפרשת ויקרא‪ .‬ורמז לכך מהעובדה שבפרשת ויקרא‬ ‫ישנם קי"א פסוקים‪ ,‬כמניין מאה הברכות אותן חובה לברך בכל יום‪ ,‬בתוספת‬ ‫י"א 'ברוך' שיש בברכת 'ברוך שאמר'‪.‬‬