בקול רם אברך שם יי תמיד

‫עלון שבועי מבית "בני אמונים"‬
‫בראשית‬
‫בנﬨיבות אמוניﬦ‬
‫אמן ותפילה בפרשה‬
‫בקול רם אברך שם יי תמיד‬
‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪gmail.com .‬כ@‪ | 9139191‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬
‫וכאשﬧ תקום מן ﬣספר תחפש באשר ﬥמדת אם יש בו דבר שתוﬤל לקיימו‬
‫מלבד שלושת התפילות אשר נקבעו לנו דרך קבע‪ ,‬נאמרות על ידינו מדי יום‬
‫ברכות רבות ומגוונות כהודאה להשי"ת על רוב רחמיו וחסדיו עמנו‪ ,‬חלקן נתקנו‬
‫כחובה וחלקן בתורת רשות‪ .‬כמעט על כל פרט ופרט ממנו אנו נהנים בעולמנו‬
‫תיקנו לנו חז"ל ברכה בפני עצמה‪ ,‬ולא בכדי‪ ,‬אלא משום שהברכה הינה מעין‬
‫תשלום על ההנאה שנהנינו מחסדי הבורא יתברך‪ ,‬כפי שדרשו חז"ל )ברכות לה א(‬
‫מסתירת הפסוקים "לה' הארץ ומלואה" )תהילים כד א( ו"הארץ נתן לבני אדם")שם‬
‫קטו טז( ‪" -‬כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה"‪ ,‬והיינו שקודם הברכה "לה' הארץ‬
‫ומלואה" ורק אחריה נתנה לבני אדם‪.‬‬
‫כיון שכך‪ ,‬בודאי ראויה היא הברכה שתיאמר באופן הטוב ביותר‪ .‬ואכן‪ ,‬כמה‬
‫אל תמנע טוב מבעליו‬
‫וכמה סימנים בשולחן ערוך הוקדשו להלכות ברכות על פרטיהן ודקדוקיהן‪ .‬אף‬
‫ב'ספר חסידים' )רנד( מביא על כך את לשון הכתוב )משלי ג כו(‪" :‬אל תמנע טוב‬
‫ספרים רבים שחוברו במהלך הדורות הוקדשו אך ורק לנושא זה‪.‬‬
‫מבעליו בהיות לאל ידך לעשות"‪ .‬וכותב‪" :‬מה מאד צריך ליזהר לומר הברכות‬
‫בין ההלכות שנאמרו בעניין זה נאמרה ההלכה שיש לומר את הברכה בקול בקול רם‪ ,‬אם יש אנשים שיודע בהם שחפצים לענות אל ימנע טוב מהם‪ ,‬ולו‬
‫ׂה את חבירו לדבר מצוה‬
‫המ ֲע ֶש‬
‫רם ונעים‪ .‬הלכה חשובה זו נרמזת במילה הפותחת את פרשתנו ובעצם את כל תהיה צדקה יותר ממנה‪ ,‬כי גדול המזכה‪ ...‬וכל ְ‬
‫התורה כולה "בראשית"‪ ,‬כפי שכותב החיד"א )'נחל קדומים' פר' בראשית( בשם גורי מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בעצמו"‪.‬‬
‫האר"י‪ ,‬שהמילה "בראשית" היא ראשי התיבות 'בקול רם אברך שם יי תמיד'‪.‬‬
‫בעניין זה ראוי שנזכור שעל ידי שהברכה נענית באמן נשלמת גם חובת המברך‪,‬‬
‫וכבר דרשו דורשי רשומות כי לא לחינם רמזה זאת התורה דווקא בתחילת כמבואר ב'רמ"א' )או"ח קסז ב( שהעונה אמן יענה בקול רם כדי שישמע המברך‪,‬‬
‫פרשת בריאת העולם‪ ,‬אלא כרמז לדברי חז"ל אשר הבאנו בפתח מאמרנו‪ ,‬והמברך יכוין להיות שומע את האמן כעונה‪ ,‬וביאר ב'משנה ברורה' שם )ס"ק‬
‫שאף שהקב"ה ברא את העולם ‪" -‬לה' הארץ ומלואה"‪,‬‬
‫יח( שזהו משום שעל ידי עניית אמן נעשית הברכה‬
‫למרות זאת‪ ,‬לאחר שנברך כראוי אזי "והארץ נתן לבני‬
‫מושלמת‪.‬‬
‫בראשית ברא‬
‫אדם" ‪ -‬ניתנת לנו הרשות להשתמש בבריאה )'ישמח‬
‫יהודה' פר' בראשית(‪.‬‬
‫מועיל לזיכרון‬
‫"בראשית ברא אלקים את השמים‬
‫מלבד זאת‪ ,‬ישנו עניין מיוחד בכך שהתורה רמזה את ואת הארץ" )בראשית א א(‪".‬בראשית"‬
‫תועלת נוספת שיש באמירת הברכה בקול כותב בעל‬
‫עניין הברכות דווקא במילה 'בראשית'‪ ,‬ללמדנו עד‬
‫'פלא יועץ' בספרו 'דמשק אליעזר' )ערך 'אמן'( שעל‬
‫כהלכתן ראשי תיבות 'בקול רם אברך שם‬
‫כמה חשוב שנחנך את בנינו לאמירת‬
‫ידי שמברך בקול יזכור האדם אם ברך או לאו‪ ,‬ואם‬
‫הברכות בכך עד יי תמיד'‪ .‬מכאן רמז לחובת האדם‬
‫שיתרגלו‬
‫כבר בראשית דרכם בעולם‪ ,‬כדי‬
‫לא יזכור ‪ -‬יזכירוהו בני ביתו ואותם ששמעו ממנו‬
‫כדי‬
‫הברכות‬
‫את‬
‫רם‬
‫בקול‬
‫לברך‬
‫בה‬
‫הראשונה‬
‫במילה‬
‫אחרית ימיהם‪ ,‬לכן נרמז הדבר‬
‫את הברכה‪.‬‬
‫שיענו אמן אחר ברכותיו‪.‬‬
‫פותחים ילדינו בלימוד התורה ‪ -‬בראשית‪.‬‬
‫בתוספת נופך כותב גם ה'ראשית חכמה' )שער הקדושה‬
‫וכבר רגיל היה האדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' ויש להוסיף עוד כי המילה הבאה‪:‬‬
‫סוף פט"ו( בעניין ברכת המזון‪..." :‬אמירת הברכות בקול‬
‫להורות למחנכים‪ ,‬שהדבר הראשון שיש לדרוש "ברא" היא ראשי התיבות בקול רם‬
‫מביאה זכירה; אם בראש חודש ‪ -‬יזכור 'יעלה ויבוא'‪,‬‬
‫מהתלמידים הרכים‬
‫או בשבת ‪' -‬רצה' ויוצא בזה‪ ,‬והאומר בלחש שוכח‬
‫בראשית חינוכם הוא לברך בקול אמן‪.‬‬
‫)יגדיל תורה פרשת בראשית(‪.‬‬
‫הכל‪ .‬וכפי שאמרו חכמינו בעניין לימוד התורה שצריך‬
‫מעניין לעניין באותו עניין‪ ,‬שח הגאון רבי יעקב וייל ראה 'נחל קדומים' לחיד"א פרשת בראשית‬
‫להוציא הדברים בפה‪ ,‬שנאמר )משלי ד כב(‪" :‬כי חיים‬
‫שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת 'שערי תורה'‪ :‬ה'עלייה לתורה'‬
‫הם למוצאיהם"‪ ,‬וכן נאמר )שמואל ב כג ה(‪" :‬ערוכה בכל‬
‫בשבת שלפני חתונתי נערכה בבית מדרשו של ה'בית‬
‫ושמורה"‪ ,‬ודרשו חכמים )עירובין נד א( "אם ערוכה ברמ"ח‬
‫ישראל' מגור זצ"ל‪ .‬בערב שבת שלח ה'בית ישראל' שליח מיוחד לזרזני שבעלותי איברים שלך משתמרת‪ ,‬ואם לאו אינה משתמרת"‪.‬‬
‫לתורה אברך את הברכות בקול רם בכדי שבאי בית המדרש יענו אמן‪ ,‬ואף הוסיף‬
‫הקול מעורר הכוונה‬
‫שראה לזרזני בכך לפי שזכר שבעלותי לתורה בעת הגיעי למצוות ברכתי את‬
‫ברכות התורה בשקט‪ .‬עד כדי כך היו הדברים חשובים בעיניו‪ ,‬שגם כעבור מספר ב'ספר חסידים' )תתס( כתב בפירוש לשון הכתוב )תהלים קג א( "ברכי נפשי את ה'‬
‫שנים זכר זאת‪.‬‬
‫וכל קרבי את שם קדשו"‪" :‬כשיברך להקב"ה צריך לברכו בקול רם‪ ,‬כי בקול רם‬
‫כל הקרביים מתנועעים ונמשכים אחרי הקול"‪.‬‬
‫הברכה נענית באמן‬
‫וה'של"ה' הקדוש כתב )מס' סוכה נר מצוה אות ו(‪" :‬בכל הברכות ירגיל אדם עצמו‬
‫מעלות רבות לה לברכה הנאמרת בקול‪ ,‬בראש ובראשונה גדולה מעלתה בכך לומר אותם בקול רם‪ ,‬כי הקול מעורר הכוונה"‪ .‬ועוד כתב )מס' תמיד נר מצוה עט(‪:‬‬
‫שהיא נענית באמן על ידי השומעים‪ ,‬כפי שכותב החיד"א עצמו בספרו‪ ,‬אחר "ילמד אדם את בני ביתו שיאמרו כל הברכות בכל היום בקול רם‪ ,‬הן ברכות‬
‫שהביא את הרמז האמור מהמילה 'בראשית'‪ ,‬שעל ידי שהברכה נאמרת בקול‪ ,‬המצוות והן ברכות הנהנין ‪...‬שהקול מביא לידי כוונה"‪.‬‬
‫זוכים הציבור לענות אמן אחריה‪ ,‬וכך הופכת הברכה להיות מושלמת‪ .‬על דבריו‬
‫נוכל להוסיף בדרך רמז‪ ,‬כי המילה הבאה אחר 'בראשית' ‪' -‬ברא'‪ ,‬הינה‬
‫עבד אברהם אנכי‬
‫ראשי תיבות של 'בקול רם אמן'‪.‬‬
‫אף בעת שהוגש האוכל לאליעזר עבד אברהם בבית בתואל אבי‬
‫הפסוק‬
‫לשון‬
‫פי‬
‫על‬
‫א(‬
‫קס‬
‫דף‬
‫)ויצא‬
‫הקדוש‬
‫בעניין זה נאמר ב'זוהר'‬
‫רבקה‪ ,‬אמר )בראשית כד לג‪-‬לד(‪" :‬לא אכל עד אם דברתי דברי"‪,‬‬
‫)אגרת הרמב"ן(‬
‫ﬥא המדרש עיקﬧ אלא ﬣמעשה‬
‫)אבות א יז(‬
‫נאה ﬢורש ונאﬣ מקייﬦ‬
‫)חגיגה יד ב(‬
‫ברכה בקול רם‬
‫)דברים לב ג( "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו"‪..." :‬אבל סוד הדבר הוא‪ ,‬שבכל‬
‫ברכה צריך שיהיה אחד מברך ושניים שיענו אמן אחריו‪ ,‬כדי שיעלה שבחו של‬
‫ה' בסוד שלושה‪ ,‬שהאחד מברך ושניים עונים אמן‪ ,‬וכך היא קיום הברכה בסוד‬
‫העליון כראוי‪ ,‬ובסוד שלושה כמו שאמרנו"‪.‬‬
‫וכך כתב בעל 'ספר חסידים' )תכח(‪ :‬האומר בלחש ברכת התורה וברכות גוזל את‬
‫המצוות‪ ...‬לכך יאמרו הקהל את הברכות בקול רם‪ ,‬כדכתיב )דברים כ"ז י"ד( וענו‬
‫הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם‪ .‬עוד כתב שם )תכט(‪ :‬כשקורין בתורה‪,‬‬
‫אותו המברך על התורה נקרא חוטא אם מברך בלחש‪ ,‬שמחמת כן לא יענו אחריו‬
‫הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואמן‪.‬‬
‫וכאשר אמרו לו‪]" :‬ויאמר[ ַד ֵּבר!"‪ ,‬פתח ואמר "עבד אברהם‬
‫אנכי"‪ .‬ובביאור הדברים כתב בעל הטורים‪ :‬שכוונת אליעזר‬
‫בדבריו "לא אוכל עד אם דברתי דברי"‪ ,‬הייתה לומר שאין הוא יכול‬
‫לאכול בטרם יברך ברכת 'על נטילת ידים' ו'המוציא'‪.‬‬
‫על פי הדברים היה מוסיף ה'אמרי אמת' לפרש את המשך הפסוק כך‪:‬‬
‫"ויאמר דבר" ‪ -‬אמר לבן לאליעזר‪ :‬רצונך לברך‪ ,‬ברך‪ ,‬אך עשה זאת מהר – ַד ֵּבר!‬
‫על כך השיב לו אליעזר‪" :‬עבד אברהם אנכי" – אינני חוטף ברכה במהירות‪ ,‬אלא‬
‫כראוי לעבדו של אברהם שהוא זה שלימד את העולם לברך על המאכל‪ ,‬מברך‬
‫אני בקול ובכוונה )'יגדיל תורה' פרשת חיי שרה(‪.‬‬
‫כתר של עשבים‬
‫מעשה אמוניﬦ‬
‫כעבד לפני מלך‬
‫גם בעל 'אור זרוע' )ח"ב הל' שבת סי' מב( מביא את המעשים דלעיל ומסיים‪:‬‬
‫"ותסמרנה שערות ראשנו בהעלות על לבבנו עד היכן מגיע גודל החשיבות‬
‫של אמירת הברכות בכוונה ובנעימות‪ .‬שאדם המברך או המתפלל ומוציא את‬
‫הדברים בפיו בנעימות‪ ,‬הרי הוא מראה בזה שהוא כעבד לפני מלך‪ ,‬ואם בזכותו‬
‫ענו אחרים אמן על ברכתו‪ ,‬הרי זה מגדל ומקדש את שמו יתברך"‪.‬‬
‫בהמשך דבריו מביא ה'אור זרוע' את לשון ה'רמב"ן')שמות יג טז(‪" :‬ואין א‪-‬ל עליון‬
‫חפץ בתחתונים‪ ,‬מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו‪ ,‬וכוונת רוממות‬
‫הקול בתפילות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפילת הרבים ‪...‬וזו כוונתם במה‬
‫שאמרו חכמים )ירושלמי תענית ב א(‪" :‬ויקראו אל אלוקים בחזקה" )יונה ג ח( ‪ -‬מכאן‬
‫אתה למד שתפילה צריכה קול‪"...‬‬
‫סיפור שבועי על אמן ותפילה‬
‫אורה של ברכה‬
‫הייתה כשל תלמיד חכם מובהק‪ .‬עצמתי עין אחת‪,‬‬
‫כאשר השנייה הייתה מסונוורת מכל הטוב שהושפע‬
‫עלינו‪ .‬אט אט החל ביתינו לפשוט את צורתו‪ ,‬וככל‬
‫שהוטב המצב הגשמי‪ ,‬כן התדרדר המצב הרוחני‪.‬‬
‫אני‪ ,‬כאמור בחרתי לעצום את עיניי‪ ,‬אך אשתי‬
‫התעשתה ראשונה‪ .‬היא חשה כיצד הילדים מאבדים‬
‫את החשק שהיה להם עד כה לברך ולהתפלל‪,‬‬
‫ובמקומם החלה להשתלט עליהם קרירות ואדישות‪,‬‬
‫עד כדי קלות ראש‪.‬‬
‫היה לה ברור מי אחראי‬
‫למצב‪ .‬בלשון נחרצת שאינה‬
‫משתמעת לשני פנים היא‬
‫פנתה אלי ובקשה ממני שלא‬
‫אאפשר עוד לזקן לדרוך על‬
‫מפתן דלתנו‪.‬‬
‫שמו‬
‫ברגע הראשון הוכיתי‬
‫)מתוך תפילת 'אדון עולם'(‬
‫בהלם‪ .‬לא הייתי מסוגל‬
‫אף לחשוב לגרש כך את‬
‫מיטיבי‪ .‬אלא שזוגתי דחקה‬
‫בי ועודדתני לעשות זאת‪.‬‬
‫היא החלה להסביר לי‬
‫בדברים המתיישבים על‬
‫בראשיתה של התורה‪,‬‬
‫הלב כיצד הגיעה למסקנה‬
‫בעת שאנו קוראים על בריאת העולם‬
‫כי כל מטרתו של זקן זה‬
‫הוא להעבירנו על דתנו‪ ,‬וכי‬
‫נזכור ונשיב אל ליבנו כי בכל יום בידינו‬
‫בחר להסיתנו בנושא אמירת‬
‫לקבל את מלכותו יתברך‬
‫הברכות בקול משום שהבין‬
‫על ידי עניית אמן כהלכה כדברי חז"ל‪:‬‬
‫שכל עוד נמשיך בהנהגה זו‬
‫לא יהיה לו היכולת להשפיע‬
‫'מאי אמן‪- :‬ל לך אמן'‬
‫עלינו‪ ,‬מחמת יראת השמים‬
‫השורה עלינו ועל צאצאינו‪.‬‬
‫השתכנעתי‪ .‬ביום שלמחרת‪,‬‬
‫עת הופיע הזקן בפתחנו‬
‫כמנהגו מדי יום‪ ,‬הודעתי‬
‫לו בלשון שאינה משתמעת‬
‫לשני פנים שיותר אין לו מה‬
‫לדרוך בביתינו‪.‬‬
‫בתחילה הוא ניסה להסביר‪,‬‬
‫אחר כך לאיים‪ ,‬אך אני‬
‫התעקשתי‪ .‬לבסוף הוא נטל‬
‫מאיתנו את כל שהשקיע בנו‪,‬‬
‫וברח לנפשו בטריקת דלת‪.‬‬
‫נותרנו עניים בגשם‪ ,‬אך‬
‫עשירים ברוח‪.‬‬
‫לעת נעשה בחפצו כל‬
‫אזי מלך‬
‫נקרא‬
‫יהודי יקר!‬
‫א מ נ‬
‫גם אני מקפיד לפתוח את היום‬
‫באמירת ברכות השחר בחברותא‪.‬‬
‫‪ shay‬עיצובים‬
‫את הסיפור דלהלן רגיל היה לספר המשפיע הבלתי‬
‫נשכח‪ ,‬הרה"ח רבי אלי' ראטה זצ"ל משמו של רבנו‬
‫חיים בן עטר זיע"א ‪ -‬האור החיים הקדוש‪:‬‬
‫פעם אחת הזדמן האור החיים בליל הסדר לביתם‬
‫של זוג זקנים‪ ,‬אנשים פשוטים ותמימים‪.‬‬
‫במשך הזמן שהסב לצידם הבחין האור החיים שפניו‬
‫של הזקן יוקדות באור מופלא‪ ,‬שהיה נראה עמום‬
‫לעומת האור שזרח מפניה של נוות ביתו‪ .‬הדבר‬
‫הפליא אותו עד מאוד‪ ,‬שכן מחזה זה אינו רגיל בדרך‬
‫כלל להיראות בקרב אנשים פשוטים‪.‬‬
‫ביקש האור החיים מבעל הבית שיסביר לו על מה‬
‫ולמה זכה בכך‪ ,‬ומדוע נודף ריח קדושה כה חזק מן‬
‫הבית‪.‬‬
‫בעל הבית לא ידע להסביר את הדברים‪ ,‬אך האור‬
‫החיים דחק בו שיתאר באזניו את סדר יומו‪ ,‬וכך‬
‫סיפר בעל הבית‪:‬‬
‫מאז ומקדם‪ ,‬הקדים בעל הבית‪ ,‬נהגנו בביתנו לומר‬
‫את כל הברכות והתפילות בקול רם‪ ,‬מלא חיות‬
‫ונעימות‪ .‬בסייעתא דשמיא ביתנו התנהל תמיד‬
‫על מי מנוחות‪ ,‬המצב הכלכלי הקשה לא השפיע‬
‫על חינוך הילדים‪ ,‬מהם זכינו לרוות נחת ולראותם‬
‫גדלים על אדני התורה והיראה כשאיפתנו‪.‬‬
‫אלא שכפי הנראה‪ ,‬השטן לא שבע נחת מן המחזה‬
‫הנפלא הלזה‪ ,‬והוא גמר אומר להחשיך לנו את‬
‫המאורות‪ .‬ביום מן הימים התדפק על דלתנו יהודי‬
‫בעל חזות אמידה‪ ,‬זקן לבן ארוך מעטר את פניו‬
‫הנאות‪ ,‬כל כולו מפיק טוב לב‪.‬‬
‫כמלאך מושיע היה הוא לנו‪ ,‬בלי שהצלחנו להבין‬
‫מדוע‪ ,‬הוא הרעיף עלינו משפע טובו וחסדו‪.‬‬
‫בחודש הראשון דאג להחליף לנו את הריהוט הדל‬
‫והמתפרק‪ ,‬בריהוט חדש ואיכותי‪ .‬בחודש השני‬
‫המיר את הבגדים הדלים שלבשו ילדינו בחדשים‪.‬‬
‫ובד בבד דאג למלאות את כל חסרוננו החומרי ביד‬
‫רחבה‪ .‬כך‪ ,‬בזמן קצר הוא קנה את ליבנו ורכש את‬
‫אימוננו המלא‪.‬‬
‫לזמן קצר חשנו כאילו זכינו להארה שמימית‬
‫מיוחדת‪ ,‬אלא שאז החל האיש להטיף לנו את משנתו‬
‫הרוחנית‪ ,‬בראש ובראשונה בנושא הברכות‪ :‬אין זה‬
‫מנהג נימוסין ודרך ארץ להתפלל ולברך בקול‪,‬‬
‫אמר לנו האיש‪ ,‬הקב"ה שומע גם בקול נמוך‪...‬‬
‫כך מדי יום ביומו החל פיו לנטוף ארס של‬
‫קרירות לכל דבר שבקדושה‪.‬‬
‫לתומי סמכתי על חזותו שנראית‬
‫מאז קיבלנו על עצמנו להתחזק ביתר שאת במנהגנו‬
‫הטוב להקפיד לומר את הברכות והתפילות בקול‬
‫רם ובכוונה‪ .‬כיום‪ ,‬שנים רבות לאחר אותו מקרה‪,‬‬
‫זוכים אנו לרוות נחת מצאצאנו ההולכים כולם בדרך‬
‫התורה המסורה‪.‬‬
‫או אז הבין האור החיים הקדוש מדוע זורח מביתם‬
‫אור כה נפלא‪.‬‬
‫)'נוטרי ברכה' עמ' רסט(‬
‫יהודי יקר! כשאﬨה מברך ברכות השחﬧ דאג שמישהו יענה ﬡמן אחר ברכותיך‪.‬‬
‫מעשה נורא הובא ב'מטה משה' )סי' מו( בשם בעל ה'אור זרוע' וזה לשונו‪" :‬אני‬
‫הכרתי יהודי אחד מוורמיז"א‪ ,‬והיו קורין אותו ר' בונים‪ ,‬והיה זקן וקובר מתים‪.‬‬
‫ושמעתי על האמת‪ ,‬שפעם אחת השכים השמש לבית הכנסת וראה אדם יושב‬
‫לפני בית הכנסת‪ ,‬ובראשו כתר של עשבים‪ ,‬ונתפחד השמש ממנו וסבור שהוא‬
‫שד‪ .‬אמר לו וכי אינך פלוני שמת אתמול? אמר לו הן‪ .‬ושקברתיך אתמול? אמר‬
‫לו הן‪.‬‬
‫אמר לו היאך אתה באותו עולם? אמר לו בטוב‪ .‬אמר לו מה זכות היה לך‪ ,‬והלא‬
‫אתה אדם ַקל? אמר לו‪ :‬רק בזכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬בזכות זה הביאוני לגן עדן ומכבדים אותי‪ .‬וזה לך הסימן שאני הוא‬
‫שקברת אותי‪ ,‬כי תראה בית חלוקי קרועה‪ ,‬לפי שקרעת לי אותה כשהלבשתני‬
‫תכריכים‪ .‬ושאל לו מה זה שבראשך? וענה ואמר לו הן עשבים שבגן עדן ששמתי‬
‫בראשי כדי לבטל ריח רע שבעולם הזה‪."...‬‬
‫ובספר הקדמון 'ספר הגן' )ליום שני( מביא בשם רבי יהודה‬
‫החסיד מעשה ברב אחד שהיה גדול ומפורסם לרבים כתלמיד‬
‫חכם מובהק‪ ,‬ומחמת שהיה ממהר לחזור לתלמודו‪ ,‬היה גוער כל יום‬
‫באותם אנשים שהיו מאריכים בתפילה ובברכות‪ .‬סופו של אותו רב היה‬
‫שהוא נענש בעולם הבא באופן חמור רח"ל‪ ,‬על שמנע מאנשים לומר הברכות‬
‫במתינות ובקול נעים‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬כותב בעל ספר הגן‪ ,‬צריך כל אדם לקחת אל לבו ולומר את הברכות‬
‫בקול רם ונעים‪ ,‬ובשכר זאת יזכה לגן עדן‪ .‬ועוד הביא שם בשם קדמונים‪ ,‬שכל‬
‫המגביה קולו ואומר את הברכות בקול רם‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את‬
‫כל הקרבנות הכתובים בפרשת ויקרא‪ .‬ורמז לכך מהעובדה שבפרשת ויקרא‬
‫ישנם קי"א פסוקים‪ ,‬כמניין מאה הברכות אותן חובה לברך בכל יום‪ ,‬בתוספת‬
‫י"א 'ברוך' שיש בברכת 'ברוך שאמר'‪.‬‬