‫אירועי חג החנוכה‬ ‫מעמד הדלקת נר ראשון‬ ‫ע“י מו“ר רה“י שליט“א היה‬ ‫מלא הוד והדר כבכל שנה‪,‬‬ ‫לאחר מכן רקדנו לצלילי‬ ‫מנגני הישיבה‪.‬‬ ‫מאוחר יותר התכנסנו‪,‬‬ ‫כל בית הישיבה‪ ,‬למסיבת חנוכה‪.‬‬ ‫להודות ולהלל !‬ ‫גם השנה בחורי הישיבה‬ ‫יצאו לקדש שם שמים‬ ‫בהדלקת נרות החנוכה בבתים‬ ‫ובהסבר מהות ימים אלו‪.‬‬ ‫חדש בישיבה!‬ ‫ועדים לליבון נקודות חשובות‬ ‫ועיקריות בספר ’חובת הלבבות‘‬ ‫הנלמד בסדר אמונה‬ ‫שיעור א‪-‬ב יחד עם הרב‬ ‫מיכאל שליט“א יצאו‬ ‫לחצי יום טיול ליער צרעה‬ ‫לשחרר קצת את הגוף‬ ‫לקראת המשך זמן חורף‬ ‫החנוכיה המפוארת של חכמי חלם‬ ‫איכר אחד נהג את עגלתו דרך העיר חלם‪,‬‬ ‫כאשר מבלי משים התגלגל הקלשון מעל‬ ‫ערימת החציר שהייתה בה ונפל לרחוב‪.‬‬ ‫שניים מחכמי חלם מצאו א ת ה קלשון‬ ‫והבינו מיד שמדובר בחנוכייה – שמונה‬ ‫חודים באותו גובה והחוד התשיעי בולט‬ ‫עבור השמש‪" .‬נו כמובן!" אמר אחד מהם‪,‬‬ ‫"אלוקים שלח לנו חנוכייה מן השמיים!"‬ ‫מי הר ו ל ק ח ת א ת הח נו כי ה ה מ יו חד ת‬ ‫והביאוה לבית הכנסת הגדול של חלם‪.‬‬ ‫באו תו ערב חגגו החל מאים עם מנור ת‬ ‫הקלשון שנקבעה בחלון בית הכנסת ברוב‬ ‫פאר והדר‪ ,‬הרי לא בכל יום זוכים הם‬ ‫בחנוכייה מן השמים‪.‬‬ ‫למחר ת נזד מן לשם ה איכר וזיהה א ת‬ ‫קלשונו שבחלון‪" .‬הקלשון שלי!" הזדעק‪.‬‬ ‫"לא! זוהי חנוכייה שנפלה לנו מן השמיים!"‬ ‫התחילו החלמאים לריב עם האיכר ובסופו‬ ‫של דבר החליטו שרק החוזה מלובלין‪ ,‬רבי‬ ‫יצחק יעקב‪ ,‬יוכל לפתור את הבעיה‪.‬‬ ‫החוזה התבונן בקלשון‪-‬חנוכייה‪ ,‬מולל בזקנו‬ ‫ולבסוף פסק‪" :‬אין ספק שבעבר עשוי היה‬ ‫כלי זה לשמש כקלשון‪ ,‬אבל עכשיו שעשו בו‬ ‫שימוש למטרות קודש‪ ,‬הרי שיש בו‬ ‫"נ י צו צ ו ת ש ל ק ד ו שה " ו ש ו ב ל א נ י ת ן‬ ‫להחזירו לשימושו היומיומי כקלשון‪ .‬זה‬ ‫יהיה בבחינת חטא‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬גם האיכר‬ ‫צודק ועל כן על אנשי חלם לפצות אותו‬ ‫ולתת בידיו ח"י זלוטי‪".‬‬ ‫"שמונה עשר זלוטי!" הזדעקו החלמאים‪,‬‬ ‫"וכל זה בשביל קלשון פשוט?"‬ ‫"רגע‪ ,‬רגע‪ ",‬אמר האיכר‪ ” .‬מה עניין קלשון‬ ‫לכאן? וכי אינכם יכולים לזהות חנוכייה‬ ‫כשאתם רואים אותה‪ ,‬ועוד חנוכייה כה‬ ‫מפוארת!"‬ ‫"אכן‪ ",‬הסכים הרב‪" ,‬שוטה עשוי לחשוב‬ ‫שמדובר בסתם קלשון‪ ,‬אבל‪ ,‬אתם שהנכם‬ ‫חכמים גדולים‪ ,‬יכולים לראות בעליל שיש‬ ‫לו נשמה של מנורה‪"...‬‬ ‫ארוממך ‪ -‬כי דליתני‬ ‫מו“ר רה“י הרב דוד חי הכהן שליט“א‬ ‫שלושת סעודות שבת)‪ ,‬ולעומתה אין בחנוכה שום‬ ‫"מזמור שיר חנוכת הבית" הנהוג באמירה בימי‬ ‫איסור מלאכה‪ ,‬כל עניינו של החג הוא בנרות בלבד‪.‬‬ ‫החנוכה‪ ,‬פותח בדברי דוד "ארוממך ד' כי דליתני"‪ .‬יש‬ ‫לעיין בפירוש המילה 'דליתני' על פי זה להבין את‬ ‫מכאן הפלא הגדול על כך שבדברי חז"ל בגמרא כללו‬ ‫הפתיחה "ארוממך ד'" הנאמרת בשתי אותיות מ'ם‪,‬‬ ‫את כל הלכות חנוכה (בדיני הנרות ובתקנת ההודאה‬ ‫לכאורה 'דליתני' לשון עליה‪ ,‬כמו דליות הגפן‪ -‬ענפי‬ ‫בתפילה ובברכת המזון) דווקא במסכת שבת‪ .‬העיר על‬ ‫הגפן הנתמכים על גבי קנים‪ .‬אולם יש לומר בדרך‬ ‫כך מורנו הרצי"ה זצ"ל כי אין זה מקרה גרידא‪,‬‬ ‫דרוש‪ ,‬הנסמך על הקשר למילה דלי שעניינו להוריד‬ ‫אדרבה‪ ,‬כוונה מכוונת יש בדבר‪ ,‬ללמד שאחרית‬ ‫אל הבאר ריקן ולהעלותו מלא במים‪ ,‬לפי זה יתפרש‬ ‫הקדושה ככל שתהיה נמוכה היא נמשכת מראשית‬ ‫הפסוק בדרך הבאה‪ -‬ישנם צרות הבאות לייסר ולזכך‬ ‫הקודש ואדרבה היא משלימה את הקודש הגבוה‬ ‫את האדם‪ ,‬בשעה שנחלצים מהם יש להודות לד' על‬ ‫המסתעף משמי שמיים עד לתחתיות ארץ‪.‬‬ ‫הרווח וההצלה‪ .‬אולם ישנן ירידות שכל עניינן להעלות‬ ‫ויש לדמות חיבור זה עם מעלת הקדיש הגבוהה כל כך‪,‬‬ ‫ולרומם את האדם לגבהים ולמעלות שלא היו ניתנות‬ ‫למה שנאמר כי כל העונה אמן יהא שמה רבא בכל‬ ‫להשגה לולא הירידה‪ .‬על כך יש להודות בכפל‪ ,‬הן על‬ ‫כוחו קורעין לו גזר דין של ע' שנה ומהפכין לו את הכל‬ ‫הירידה שהיא צורך עליה והן על העליה ורוממותה‪.‬‬ ‫לטובה‪ .‬בטעם הדבר יש לומר על פי הנאמר בדברי‬ ‫על זאת הודה דוד בשבחו לה'‪,‬‬ ‫השבח של הקדיש "יש"ר מברך לעלם‬ ‫כאשר זכה לראות כי מכל צרותיו‬ ‫זוהי היתה גם מעלת‬ ‫ולעלמי עלמיא" שפירושם מקביל‬ ‫הגיעו אורים גדולים שרוממהו‬ ‫לאמירת הקדושה הנאמרת על ידי‬ ‫החשמונאים שלא‬ ‫למעלה ממדרגתו הקודמת‪ ,‬לכן‬ ‫שרפי ה קודש ה או מ רים בש מים‬ ‫פתח את השבח במילה ארוממך הסתפקו בטיהור המקדש‬ ‫"קדוש‪ ,‬קדוש‪ ,‬קדוש" ובתרגום יונתן‬ ‫שיש בה הכפלת ההרמה‪ ,‬הן‬ ‫ובהעלאת הנרות‪,‬‬ ‫על אתר פרש את ה"קדוש" הראשון‬ ‫בהצלה מן הסכנה והן ברוממות אלא חתרו לשחרור הארץ שהוא קדושת ה' בשמים‪ ,‬השני על‬ ‫שבאה בעקבותיה‪ ,‬זוהי משמעות‬ ‫הארץ והשלישי כולל את כל העולמות‬ ‫כולה עד ליסוד‬ ‫המילה 'ארוממך'‪.‬‬ ‫יחד כחטיבה אחת‪ ,‬שמים ו ארץ‬ ‫ממלכת כהנים‬ ‫דוגמא להרמה זו‪ ,‬הכפולה בערכה‪,‬‬ ‫באחדות אחת‪ .‬זהו השבח הגדול מכל‬ ‫זכינו לראות אצל יוסף שנמכר לעבד וירד ירידה אחר‬ ‫השבחים שאיננו מותיר פינה שלא מתקדש בה שם‬ ‫ירידה עד שהגיע לבור בית האסורים‪ ,‬אך דווקא שם‬ ‫שמים‪ ,‬על כן הוא הופך את הרע לטוב‪.‬‬ ‫פגש את שרי פרעה‪ ,‬פתר את חלומם‪ .‬בזאת זכה לנס‬ ‫זאת היתה מעלתו המיוחדת של יוסף הצדיק בשני‬ ‫כפול‪ ,‬לא רק שיצא מן הבור‪ ,‬מעבדות לחירות‪ ,‬אלא‬ ‫חלומותיו‪ .‬באחד ראה את העבודה בשדה‪ ,‬בעולמנו‬ ‫זכות סבלו וצניעותו הקדושה הביאה אותו למלוך על‬ ‫הארצי ואילו בשני ראה את המאורות בשמים‪,‬‬ ‫כל מצריים‪ .‬כדברי חז"ל כי הפה שלא נשק לאשת‬ ‫הזורחים ממרחק ומאירים את המרחב כולו‪ .‬על כן‬ ‫אדוניו זכה ש"על פיך ישק כל עמי" והעיניים שלא‬ ‫זכה בברכתו על ידי יעקב "ברכות שמים מעל וברכות‬ ‫נהנו מן העברה זכו לברכת "בן פורת יוסף בן פורת עלי‬ ‫תהום רובצת תחת" ובברכת משה רבנו "ממגד שמים‬ ‫עין" שאין עין רעה שולטת בו ובזרעו עד עולם‪.‬‬ ‫מטל ומתהום רובצת תחת"‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫‬‫שבת‬ ‫השבוע אנו זוכים לפגישת שני זמני קודש‪,‬‬ ‫זוהי היתה גם מעלת החשמונאים שלא הסתפקו‬ ‫הקודשים‪ ,‬תחילה למקראי קודש‪ ,‬היום אשר נתקדש‬ ‫בטיהור המקדש ובהעלאת הנרות‪ ,‬אלא חתרו לשחרור‬ ‫עוד בטרם באו ישראל לעולם‪ .‬חנוכה‪ -‬אחרון הניסים‬ ‫הארץ כולה עד ליסוד ממלכת כהנים‪ ,‬שבתחילה היתה‬ ‫שתיקנו לו חז"ל מועד‪ ,‬בהדלקת הנרות‪.‬‬ ‫מותרת‪ .‬אמנם אחרי יסוד הממלכה שהיתה לברכה‬ ‫כתב הרש"ל (מובא במשנ"ב סי תרעו ס"ק א) כי יש‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬שבתקופתם חזרה הארץ כולה לישראל‬ ‫לברך על נר חנוכה "להדליק נר שלחנוכה" (במילה‬ ‫ע"פ שמירת תורה ומצוות‪ ,‬אז היה מקום להושיב‬ ‫אחת) ובטעם דברי החולקים הסוברים לברך רק 'נר‬ ‫מחדש איש על מחנהו ואיש על דגלו‪ ,‬כהנים לעבודתם‬ ‫חנוכה' כתב בשערי תשובה‪' :‬כי בשבת הנר הוא רק‬ ‫במקדש וישראל למעמדם להקמת ולביסוס מלכותם‪,‬‬ ‫ענף אחד מענפי הקדושה של השבת ובחנוכה אין‬ ‫בזאת היה חסרון כלשהוא שנגלה מאוחר יותר‪.‬‬ ‫מצות המעשה רק בנר בלבד'‪ .‬אם כן השבת כולה‬ ‫אשרינו שדרכנו דרך החשמונאים הנמשכת מיוסף‬ ‫קודש ואסורה בט"ל מלאכות‪ ,‬תולדותיהן ואיסורי‬ ‫הצדיק לעסוק בתורה וב קי דוש שם שמים עם‬ ‫שבות רבים‪ ,‬הנפתחת בהדלקת נרות‪ ,‬וממשיכה את‬ ‫השמירה והאחזות של כל כלל ישראל‪ ,‬קרובים‬ ‫עליותיה מרגע לרגע‪ ,‬מקבלת שבת לליל שבת ‪ -‬סעודת‬ ‫ורחוקים‪ ,‬בארצו אדמת הקודש‪ ,‬ארץ חמדה‪ ,‬טובה‬ ‫חקל תפוחין קדישין‪ ,‬ומשם ליום השבת קידושא רבא‬ ‫ורחבה‪ ,‬שבאזכרתה בברכת המזון אנו מוסיפים שבח‬ ‫ סהדא עתיקא קדישא‪ ,‬ומשם למנחה שהיא שעת‬‫והודאה על הניסים שנפלאות שעשית לאבותינו בימי‬ ‫רעווא דרעווין (ע"פ נוסחאות אתקינו סעודתא של‬ ‫מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו‪.‬‬ ‫חג אורים‬ ‫שמח לכל‬ ‫בית ישראל!‬ ‫מה הקשר‬ ‫בין צפיה‬ ‫בשיעורי וידאו‬ ‫להסתכלות על‬ ‫נרות החנוכה?‬ ‫התשובה‬ ‫בשו“ת עם‬ ‫מו“ר רה“י‬ ‫שליט“א‬ ‫בעמוד פנימי‬ ‫מקץ ‪ -‬חנוכה‬ ‫כ“ז כסלו תשע“ה‬ ‫גליון ‪9‬‬ ‫‪61:61‬‬ ‫‪61:61‬‬ ‫‪61:61‬‬ ‫‪61:61‬‬ ‫‪61:61‬‬ ‫‪61:61‬‬ ‫מאיר ציצוביץ‪,‬‬ ‫נתנאל מאירוב‬ ‫משו“ת בארץ‬ ‫שו“ת עם מו“ר רה“י שליט“א‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש עניין להסתכל על הנרות?‬ ‫תשובה‪ :‬מצוות חנוכה נתייחדה במה שלא מצינו במצוות‬ ‫אחרות כפי שנראה בגמרא במסכת שבת‪ ,‬כי הרואה את‬ ‫נרות החנוכה עליו לברך "שעשה ניסים לאבותינו"‪ ,‬לא‬ ‫מצאנו קביעת ברכה למתבונן על מזוזה או תפילין ושאר‬ ‫מצוות‪.‬‬ ‫בטעם הדבר כתבו התוספות במסכת סוכה (דף מו ע"א)‬ ‫שני טעמים ואלו דבריהם‪:‬‬ ‫א‪' .‬בשאר מצוות כגון לולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה‪...‬‬ ‫אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס'‬ ‫ב‪ .‬משום שיש בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים‬ ‫המצווה‪.‬‬ ‫אמנם להלכה נקבע כי מי שמדליק או שמדליקים עליו אינו‬ ‫חייב בברכת הרואה‪ ,‬בכל זאת מצאנו באחד הגאונים‬ ‫המפורסם בספרו שאילתות דרב אחאי‪ ,‬שכתב בדרשה‬ ‫לפרשת וישלח כי הרואה מקום שנעשו ניסים לאבותינו‬ ‫עליו לברך "ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה" כמו‬ ‫מעברות הירדן‪ ,‬מקום קריעת ים סוף‪ ,‬אבן שישב עליה‬ ‫משה רבנו ועוד‪ ,‬ובהמשך כתב‪ -‬כי הרואה את נרות חנוכה‬ ‫עליו לברך "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן‬ ‫הזה"‪ .‬משמע מדבריו כי ברכה זו‪ ,‬של "על הניסים"‪ ,‬היא‬ ‫ברכת הראיה של הנס‪ ,‬מכאן שיש בנרותינו שלנו בחינת‬ ‫אור הנס הראשון כמו בחינת ראיית נס קריעת ים סוף‪,‬‬ ‫הנראהבמעברות הים וכן בשאר מקומות הניסים‪ .‬אם כן‬ ‫ההתבוננות עצמה יש בה עניין מיוחד המוסיף קדושה‬ ‫לנפש הרואה‪.‬‬ ‫וכן מובא בשם האר"י הקדוש כי ההתבוננות בנרות‬ ‫החנוכה מקדשת מאד הן את עיני האדם והן את אישיותו‪.‬‬ ‫ובזאת מובן מדוע אין להדליק נרות חנוכה במקום "דלא‬ ‫שלטא ביה עינא"‪ ,‬כי זהו עניין הנרות – שיראו וישפיעו‪.‬‬ ‫ומכאן מקור ההלכה כי לכתחילה יש להדליק פחות מ‪-‬י'‬ ‫טפחים כדי שנוכל לדעת שהנרות לא נמצאים בגובה כדי‬ ‫להאיר את בתינו אלא כדי שאנו נתבונן עליהם‪.‬‬ ‫בזאת יש למצוא טעם בדברי חז"ל שהדריכו להתבונן בפני‬ ‫הרב בשעה שהוא מלמד‪ ,‬כי בשעה שהתורה יוצאת מפיהו‬ ‫אנו מתחברים אל הקדושה הנגלת במראהו‪ .‬כן מצינו‬ ‫בירושלמי שלא רצו לקבל תורה מאחד האמוראים שציטט‬ ‫בשם רבו כיוון שאותו אמורא היה 'סגי נהור' ועל כן לא‬ ‫ראה את רבו בזמן ששמע את דבריו‪ .‬מכאן שגודל קדושת‬ ‫התלמיד חכם איננה מצטמצמת בתוכן דבריו‪ ,‬אלא‬ ‫בהתחברות לאישיותו‪ .‬כמה חשובה ידיעה זו לדורנו‪ ,‬הדור‬ ‫של הקלטות והשיעורים המוקלטים הבאים כאילו להחליף‬ ‫את החיבור האישי עם מעלת הרב‪ ,‬המקדשת את האדם‬ ‫למעלה מהדברים הנלמדים מתוכן דבריו‪ .‬בזאת יש טעם‬ ‫לשבח ב אותם השיעורים המוקלטים שהם חזויי ם‬ ‫ונשמעים גם יחד‪ .‬אף על פי כן התר זה הוא לשעת הדחק‬ ‫ולא לכתחילה וכדברי רבי "האי דמחדדנא מחבראי‬ ‫דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה‬ ‫מחדדנא טפי" (עירובין י"ג)‪.‬‬ ‫יתן ה' ונזכה לראות את הנרות‪ ,‬נרות החנוכה ואת רבותינו‬ ‫המאירים לנו פנים בפנים‪ .‬ויתקיים בנו הזהיר בנרות זוכה‬ ‫לאור תורה המתקיים בו ובבני ביתו‪.‬‬ ‫מדיני נרות החנוכה‬ ‫אריאל פילוסוף‬ ‫שיעור ז‘‬ ‫הגמרא במסכת שבת (פרק ב)‪ ,‬דנה בהבדלים שבין נר שבת‬ ‫לנר חנוכה‪" :‬אמר ר' זירא אמר רב‪ :‬פתילות ושמנים‬ ‫שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן‬ ‫בחנוכה בין בחול בין בשבת" מסבירה הגמרא‪" :‬מאי‬ ‫טעמא? כבתה אין זקוק לה‪ ,‬ואסור להשתמש לאורה"‪.‬‬ ‫(רש"י‪( :‬אין)"זקוק לה" ‪ -‬לתקנה) הגמרא מונה שתי סיבות‬ ‫מדוע לגבי הדלקת נרות חנוכה אין הקפדה בטיב השמנים‬ ‫והפתילות‪ ,‬לעומת נר שבת בו יש הקפדה על טיב השמנים‬ ‫והפתילות‪ :‬א‪ .‬מפני שבנר חנוכה אם כבתה אין זקוק לה‪ .‬ב‪.‬‬ ‫משום שאסור להשתמש לאורה (לכן אין חשש שמא הנר לא‬ ‫ידלוק יפה ויבוא האדם להשתמש בו)‪.‬‬ ‫יוצא אם כן שמאחר והנרות הללו קודש הם‪' ,‬ואין לנו רשות‬ ‫להשתמש בהם' ‪ -‬מותר להדליק נר חנוכה אף בשמנים לא‬ ‫טובים שאסור להדליק בהם בשבת‪ ,‬מפני שבנרות חנוכה‬ ‫אין חשש שאם הנר לא ידלק יפה יבוא להטותו ‪ -‬מאחר‬ ‫שהשימוש בהם אסור‪.‬‬ ‫כל זה לגבי תשמיש של חול אך לגבי תשמיש של מצווה‬ ‫נחלקו הראשונים‪:‬‬ ‫דעת הר"נ והרא"ש‪ :‬אין לה שתמ ש בנרות אלו של חנוכה‬ ‫לצורך מצווה אחרת משום שיש בזה 'ביזוי מצווה' (אמנם‬ ‫גם לשיטתו מותר יהיה להשתמש בהם לצורך אותה‬ ‫המצווה ורק מצווה אחרת יהיה אסור)‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬דעת בעל העיטור והרז"ה‪ :‬מותר לע שות כל‬ ‫תשמיש של קדושה לאור נר חנוכה ולכן מותר ללמוד לאורה‬ ‫או לעשות כל צורך מצווה אחר‪.‬‬ ‫השו"ע הביא בתחילה את דעת הר "נ‪ ,‬שאסור לה שתמ ש‬ ‫לאורה של החנוכייה ואפילו הוא צורך מצווה‪ ,‬אמנם אח"כ‬ ‫הביא 'ויש מתירים' אף לצורך מצווה כדעת בעל העיטור‪.‬‬ ‫ע"פ כללי הפסיקה סתם וי"א – הלכה כסתם משמע‬ ‫שהשו"ע פסק כדעה ראשונה ולחומרא‪.‬‬ ‫אמנם גם הבנה זו בשו"ע אינה מוסכמת מפני שהט "ז‬ ‫הסביר את דעת בעל העיטור אחרת לגמרי ומסיק שגם‬ ‫לדעתו אין היתר להשתמש לאורה בדרך קבע‪ ,‬אפילו לצורך‬ ‫מצווה‪ .‬כלומר‪ ,‬גם בעל העיטור שהתיר לצורך מצווה התיר‬ ‫רק שימוש עראי (כגון קריאה עראית לאורה) ולא בדרך‬ ‫קבע‪ .‬לדעתו צריך להוסיף בעיטור את המילים 'בדרך עראי'‬ ‫אע"פ שלא כתבם מפורש‪ .‬אמנם שאר האחרונים הבינו את‬ ‫דברי העיטור כפשוטו שמתכוון להתיר כל תשמיש של‬ ‫מצווה לאור נרות חנוכה אף בדרך קבע‪( .‬א"ר‪ ,‬חמד משה‬ ‫ועוד)‪.‬‬ ‫הביאור הלכה כותב ע "פ ההבנה הזו שיתכן וגם לדעה‬ ‫הראשונה בשו"ע‪ ,‬דעת הר"נ‪ ,‬יהיה מותר השימוש בנרות‬ ‫לצורך מצווה אם עושים זאת באופן עראי‪ .‬אמנם למעשה‬ ‫נשאר בצ"ע ומציע שיותר טוב שיכבה את הנרות וידליקם‬ ‫מחדש ואז יוכל להשתמש לאורם לצורך מצווה‪.‬‬ ‫כל הדיון הנ"ל הוא בתוך החצי שעה הראשונה שהנרות‬ ‫דולקים שהרי השו"ע (סימן תרע"ב סעיף ב) פסק שאם עבר‬ ‫שיעור זמן ההדלקה שצריך יכול אח"כ להשתמש לאורה או‬ ‫לכבותה‪ ,‬וז"ל השו"ע‪..." :‬צריך ליתן בה שמן כזה השיעור‬ ‫(חצי שעה)‪ .‬ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה‬ ‫הזמן‪ ,‬וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הדליקה בפני הרוח‪:‬‬ ‫דברי הגמרא 'כבתה אין זקוק לה'‪ -‬נאמר דווקא בהדלקה‬ ‫במקום שרגילים להדליק בו‪ ,‬וכתב השלטי גיבורים בשם‬ ‫ריא"ז אם הדליק את החנוכיה במקום הרוח‪ ,‬דומה הדבר‬ ‫כמי שלא נתן מספיק שמן בנר‪ ,‬שודאי לא יצא יד"ח‪ .‬לגבי‬ ‫הברכה נחלקו האחרונים‪:‬‬ ‫דעת הט"ז שאין לברך על הדלקה זו מפני שאולי יש‬ ‫לדמותה למי שהדליק נרות בשיעור המספיק אך הדליקו‬ ‫בשמנים שאינם טובים‪ .‬לפיכך‪ ,‬מספק לא יברך על הדלקה‬ ‫זו‪ .‬מאידך‪ ,‬הבאר היטב הביא בשם גן המלך שצריך להדליק‬ ‫בברכה כפי ההסבר של ריא"ז‪ :‬שהדלקתו כלל לא נחשבת‬ ‫להדלקה מפני שהוא כמי שלא נתן שמן כשיעור‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מה הדין כשכיבה בשוגג?‬ ‫כיבה את הנר בשוגג‪ ,‬כגון שניסה 'לתקן' את הנר וכיבהו‪:‬‬ ‫דעת הרשב"א שאינו חייב לחזור ולהדליק‪ ,‬דעת מהרש"ל‬ ‫שאם כיבה בשוגג‪ -‬חוזר ומדליק בברכה‪ .‬הסביר ה אבני נזר‬ ‫את מחלוקתם‪ :‬לדעת הרשב"א 'אין מעשה סותר מעשה'‪,‬‬ ‫דהיינו ‪ -‬לא יכול להיות שהמעשה שלו יבוא ויבטל את‬ ‫מעשה ההדלקה שעשה‪ ,‬ממילא כבר קיים את המצווה‪.‬‬ ‫ולדעת המהרש"ל 'מעשה סותר מעשה' ויכול הוא לבטל את‬ ‫המעשה שלו עצמו אם יכבה את הנר‪ .‬והוסיף לבאר‬ ‫שהרשב"א יודה למהרש"ל אם אדם יכבה במזיד את‬ ‫ההדלקה שחוזר ומדליק בברכה‪ .‬אמנם האשל אברהם כתב‬ ‫שיחזור וידליק בלא ברכה‪ .‬למעשה מי שכיבה במזיד לא‬ ‫יברך משום 'ספק ברכות להקל'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הדליק בערב שבת וכבה קודם כניסת השבת‪:‬‬ ‫כל מה שדנו בו עד כה‪ ,‬מדובר על אדם שהדליק בזמן‬ ‫ההדלקה (שקיעה‪/‬צאה"כ)‪ .‬אמנם כאשר הדליק בערב שבת‪-‬‬ ‫הרי שהדליק לפני זמנה ולכאורה כלל לא קיים את המצווה‬ ‫עד שתגיע שקיעת החמה‪ .‬ואכן כך כתב הט"ז למעשה‪,‬‬ ‫שחייב לחזור ולהדליק‪ ,‬אך לא יברך על הדלקה זו‪ .‬אמנם‬ ‫ב'תרומת הדשן' נשאל שאלה זו וכתב שההדלקה בע"ש‬ ‫קודם כניסת השבת היא האפשרות היחידה שלנו לקיים את‬ ‫המצווה (שאסור להדליק אחר כניסת השבת) ולכן היא‬ ‫נחשבת כהכשר מצווה לכך שהנר ידלק בזמן ההדלקה‪,‬‬ ‫ולפיכך אם כבתה קודם כניסת השבת‪-‬אין זקוק לה ואינו‬ ‫מחוייב להדליקה‪ .‬וכן פסק השו"ע‪ .‬מוסיף המשנ"ב בטעם‬ ‫הדבר‪ :‬שמאחר שהדלקה זו הייתה אפשרותו היחידה‬ ‫לקיום המצווה וברך עליה 'להדליק נר חנוכה' ‪ -‬כבר‬ ‫הותחלה המצווה בהכשר‪.‬‬ ‫בין ’אורים‘ לפורים‬ ‫תמיר כהן‬ ‫שיעור ד‘‬ ‫כתב מרן בשו"ע [סימן תרע סע' ב]‪" :‬ריבוי הסעודות‬ ‫(בחנוכה) שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום‬ ‫למשתה ושמחה"‪ .‬ידוע החילוק בין נס חנוכה לנס פורים כפי‬ ‫שמבאר שם במשנ"ב [סק"י] דבפורים היתה גזרה על הגוף‬ ‫היהודי ולכן מרבים במשתה ושמחה הקשורים לעינוג הגוף‪,‬‬ ‫מה שאין כן בחנוכה דהגזירה היתה על מצוות הדת וע"כ‬ ‫שייך בו רק הלל והודאה הקשורים לחיי הרוח‪.‬‬ ‫על דרך הדרוש יש להוסיף‪ ,‬דהגמ' בע"ז [ג ע"א] מתארת‬ ‫כיצד אומות העולם ישאלו לעתיד לבוא את הקב"ה‪:‬‬ ‫'ישראל שקיבלו את התורה היכן קיימוה?' כלומר‪ ,‬מי יכול‬ ‫להעיד על כך? יענה להם הקב"ה שהשמים והארץ יעידו‪,‬‬ ‫ישיבו לו שהשמים והארץ נוגעין בעדותן שנאמ' 'אם לא‬ ‫בריתי יומם ולילה וכו''‪ .‬מקשה התוס' [ד"ה נוגעין] שעצם‬ ‫קיומם של השמים והארץ מעיד על קיום התורה גם מבלי‬ ‫שיעידו? ומתרץ התוס' (בתירוץ השני) שהפס' מלמד‬ ‫שהשמים והארץ קיימים על עצם קבלת התורה ולא על‬ ‫קיומה‪ .‬אך קשה עדיין על תירוץ זה‪ ,‬דממשמעות הפס' אם‬ ‫לא בריתי יומם ולילה וכו' משמע שנוגעין בעדותן על קיום‬ ‫התורה ולא על קבלתה? ויש לתרץ שוודאי הכוונה שאינם‬ ‫יכולים להעיד על הקיום‪ ,‬משום שעל קבלת התורה אין צורך‬ ‫להעיד שהרי נעשתה בכפייה ["כפה עליהם הר כגיגית"‪ .‬שבת‬ ‫פח ע"א] לכן אוה"ע דרשו הוכחה דווקא על קיומה‪ ,‬ומכיוון‬ ‫שכבר נהנו השמיים והארץ מקבלת התורה שוב נוגעים‬ ‫בעדותן לגבי הקיום‪.‬‬ ‫לפי זה נסביר את החילוק בין חנוכה לפורים‪ ,‬בכל נס‬ ‫שנעשה לעמ"י עד ימי אחשוורוש‪ ,‬כולל נס פורים‪ ,‬הבינו‬ ‫עמ"י שלא מחמת קבלת התורה נעשה להם הנס אלא בגלל‬ ‫קיומה שהרי קבלתה נעשתה בכפייה‪ .‬אולם לאחר שקבלוה‬ ‫ברצון בימי אחשוורוש ["הדור קבלוה בימי אחשוורוש"‪,‬‬ ‫שם]‪ ,‬אין עשיית הנס מורה על קיום המצוות דאפשר‬ ‫שבזכות הקבלה המחודשת נעשה לנו‪ ,‬וכדאית זכות זו‬ ‫לעשות ניסים לנו ולבנינו עד סוף כל הדורות‪ .‬על כן‪ ,‬בחנוכה‬ ‫שזהו נס הנעשה אחר קבלת התורה ברצון בימי אחשוורוש‪,‬‬ ‫אין אנו שמחים כ"כ ורק מודים ומהללים לו דעל כל פנים‬ ‫התגדל והתפרסם שמו על ידינו‪.‬‬ ‫מתוך כך מבוארים דברי הגמ' ביומא [כט ע"א] "א''ר אסי‬ ‫למה נמשלה אסתר לשחר‪ ...‬מה שחר סוף כל הלילה אף‬ ‫אסתר סוף כל הנסים‪ "...‬ומקשה הגמ' "והאיכא חנוכה?"‬ ‫ומתרצת "ניתנה לכתוב קאמרינן" דהיינו‪ ,‬עניין הכתיבה‬ ‫מורה על זכאותנו בנס זה‪ ,‬כפי שנזכר במדרש תהילים [קב‪,‬‬ ‫יט]‪"' :‬תכתב זאת לדור אחרון" אמר ר' יהודה בר סימון זה‬ ‫דורו של מרדכי שנבראו כבריה חדשה'‪ .‬בנס חנוכה אין‬ ‫הוכחה שמעשינו גרמו לנס ולכן לא ניתנה לכתוב ושמחה‬ ‫ומשתה שעושים בו הם רשות‪ ,‬מכל מקום מדליקים נרות‬ ‫לפרסם שמו‪ ,‬יכירו וידעו כל יושבי תבל‪.‬‬