‫פרשת וישב‬ ‫עלון שבת לכלל ישראל‬ ‫מערכת העלון מאחלת לקהל קוראיה‬ ‫פינת ההלכה‬ ‫חג חנוכה שמח‬ ‫הדלקת שמש בימינו‬ ‫הרב עידו פכטר‬ ‫בזמננו‪ ,‬כשאין משתמשים עוד בנרות לצורך תאורה‪ ,‬נראה שאין צורך להדליק‬ ‫את השמש‪ .‬מן המקורות עולה שאפילו עדיף להימנע מכך‬ ‫אם נשאל אדם מהשורה כמה נרות מדליקים‬ ‫בחנוכה‪ ,‬תשובתו ודאי תהא – ‪ .44‬הרי כך‬ ‫רשום על חבילות הנרות או כוסיות השמן‬ ‫שמוכרים בנקודות המכירה השונות‪ .‬ואכן‪ ,‬כך‬ ‫עולה מחישוב קל של מספר הנרות – אם ביום‬ ‫הראשון מדליקים נר אחד ועוד שמש וכל יום‬ ‫מוסיפים נר אחד‪ ,‬נמצא שבמהלך שמונת ימי‬ ‫החנוכה מדליקים ‪ 44‬נרות‪.‬‬ ‫אך האם אכן המצווה היא להדליק ‪ 44‬נרות? התשובה‬ ‫היא שודאי שלא‪ .‬על פי דין התלמוד‪ ,‬מנהג המהדרין מן‬ ‫המהדרין הוא להדליק נרות כמספר הימים היוצאים – ביום‬ ‫הראשון נר אחד ומכאן ואילך מוסיף והולך עד שמדליק‬ ‫שמונה נרות; סך הכל ‪ 36‬נרות‪ .‬שמונה נרות נוספים נוהגים‬ ‫להדליק כשמש‪ ,‬אך נר זה איננו מנרות המצווה של חנוכה‪.‬‬ ‫זהו עניין פשוט‪ ,‬אך רבים שוכחים אותו‪ ,‬הן בגלל הערכות‬ ‫המוכנות המגישות אותו יחד עם נרות החנוכה‪ ,‬והן בגלל‬ ‫המקום הקבוע ששמור לו בחנוכיות המודרניות‪.‬‬ ‫השאלה היא מהו המקור להדלקת נר נוסף בחנוכה‪ .‬כאמור‪,‬‬ ‫בסוגיית התלמוד הדנה במספר הנרות שיש להדליק‪ ,‬לא‬ ‫מוזכר אותו "נר תשיעי"‪ .‬מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬מקורו? לאחר בירור‬ ‫העניין הזה יש לשאול את השאלה החמורה מכך – האם יש‬ ‫צורך או ראוי להדליק את השמש בימינו?‬ ‫צורך של היכר‬ ‫ובכן‪ ,‬סוגיית מקורו של השמש קשורה לכאורה לשאלה‬ ‫היכן מדליקים את נרות החנוכה‪ .‬ממקורות המשנה‬ ‫והתלמוד עולה בבירור כי את נר החנוכה היו מדליקים‬ ‫בתחילה מחוץ לבתים‪ ,‬ברשות הרבים‪ .‬משום כך‪ ,‬נקבע‬ ‫זמנו של נר חנוכה על פי זמן שהייתם של העוברים ושבים‬ ‫ברחובות העיר (קרי‪ ,‬חצי שעה לאחר השקיעה)‪ .‬את‬ ‫הנרות היו מדליקים על ידי קיסם עץ‪ ,‬שהיה נזרק בתום‬ ‫השימוש בו‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬עם שינויי הזמנים הונהג להדליק את נרות החנוכה‬ ‫בתוך הבית‪ .‬הברייתא (שבת כא‪ ,‬ב) מייחסת מנהג זה‬ ‫גליון מס' ‪163‬‬ ‫כא' כסלו התשע”ה‬ ‫‪1‬‬ ‫לשעת הסכנה‪ ,‬אז היה חשש מגויים שיפגעו ביהודים‬ ‫בעקבות הדלקת הנרות‪ ,‬אולם מתקופת הגאונים ואילך‬ ‫הוא נהפך נפוץ בכל קהילות ישראל‪ ,‬גם באלו שלא סבלו‬ ‫מהצקות של גויים‪ .‬הטעמים שהצדיקו את שימורו היו חשש‬ ‫מרוחות שיכבו את הנרות או מפני גנבים שיקחו אותם‪.‬‬ ‫בין כה ובין כה‪ ,‬הברייתא המתייחסת לשעת הסכנה‪ ,‬אז‬ ‫מדליק את הנרות "על שולחנו ודיו"‪ ,‬מביאה את דברי רבא‬ ‫המצריך להדליק נר נוסף‪:‬‬ ‫אמר רבא‪ :‬צריך נר אחרת להשתמש לאורה‪ .‬ואי איכא‬ ‫מדורה ‪ -‬לא צריך‪ ,‬ואי אדם חשוב הוא‪ ,‬אף על גב דאיכא‬ ‫מדורה ‪ -‬צריך נר אחרת‪.‬‬ ‫מפני מה יש צורך בנר נוסף? רש"י מפרש‪" :‬לעשות היכר‬ ‫לדבר"‪ .‬כלומר‪ ,‬היות שמעשים בכל יום שאדם מדליק נרות‬ ‫על שולחנו‪ ,‬יש לעשות היכר מיוחד לנרות שהדליק לשם‬ ‫חנוכה‪ .‬לכן יש להדליק נר מיוחד שלאורו ישתמש ושיוכיח‬ ‫כי שאר הנרות הם נרות מצווה‪ .‬לפירוש זה המשך הגמרא‬ ‫ברור‪ :‬אם יש מדורה בבית שמשתמשים לאורה‪ ,‬אין עוד‬ ‫צורך בהיכר‪ ,‬שכן מוכח מאיליו שהנרות הודלקו לשם‬ ‫מצווה‪ ,‬אלא אם כן מדובר באדם חשוב שאיננו משתמש‬ ‫במדורה‪ ,‬שאז צריך לעשות שוב היכר‪.‬‬ ‫הנה לפנינו עדות ראשונה להדלקת נר נוסף על נרות‬ ‫החנוכה‪ .‬אך האם זהו השמש של ימינו? לא בדיוק‪.‬‬ ‫מהגמרא עולה שהנר הזה איננו חלק מנרות החנוכה אלא‬ ‫נפרד ומונח במקום אחר (שהרי השימוש היה צריך להיות‬ ‫לאורו; וראה רמב"ם חנוכה ד‪ ,‬ח‪" :‬צריך להיות בתוך הבית‬ ‫נר אחר")‪ .‬לא זו אף זו‪ ,‬רבא לא חייב להדליק את הנר‬ ‫הנוסף אלא ציין שצריך שיהיה קיים; משמע‪ ,‬שאם הוא היה‬ ‫דלוק משכבר‪ ,‬אין כל צורך להדליק נר נוסף‪.‬‬ ‫שימוש בדיעבד‬ ‫במקורות מאוחרים יותר אנו למדים על קיומו של נר נוסף‪.‬‬ ‫כך פוסק הטור (או"ח סימן תרעג)‪:‬‬ ‫ומפני שאסור להשתמש לאורה מוסיפין נר אחד שאם‬ ‫ישתמש לאורה שיהא השימוש לאור אותו הנר‪.‬‬ ‫זמני כניסת השבת‬ ‫כניסת שבת‬ ‫צאת השבת‬ ‫ת”א‬ ‫‪16:15‬‬ ‫‪17:17‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪16:01‬‬ ‫‪17:16‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪16:04‬‬ ‫‪17:15‬‬ ‫ב”ש‬ ‫‪16:17‬‬ ‫‪17:17‬‬ ‫הטור כותב את הדברים הללו במנותק מאותו נר שהוזכר‬ ‫לעיל בשעת הסכנה‪ .‬ואכן‪ ,‬מדובר כאן בנר אחר‪ .‬נר זה‬ ‫נועד להתמודד עם מקרים בו האדם כבר השתמש בנרות‬ ‫חנוכה‪ ,‬ואנו מבקשים לקבוע שהשימוש היה לאורו של נר‬ ‫חולין זה ולא לאורם של נרות המצווה‪ .‬מן ההקשר ברור‬ ‫שנר זה הונח בסמוך לנרות החנוכה ולא במקום אחר‪,‬‬ ‫כדלעיל‪ .‬ואכן כך עולה מהמשך דברי הטור‪:‬‬ ‫שאלו לאחי ה"ר יחיאל‪ :‬נרות חנוכה שמדליקין אחד יותר‬ ‫בסתם לשמש‪ ,‬ולא פירש איזה מהם‪ ,‬יכול אחר כך לברור‬ ‫איזה שירצה להיות שמש‪ ,‬אפילו הראשון או האמצעיות‪,‬‬ ‫או דווקא האחרון והכי מסתברא? תשובה‪ :‬נרות חנוכה‬ ‫אין להפסיק בהן‪ ,‬הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה‪,‬‬ ‫שאם ישתמש לאורן ישתמש לאור אותו הנר ואין שם‬ ‫שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות‪.‬‬ ‫השאלה מתייחסת לאדם שהדליק נרות חנוכה ועוד שמש‪,‬‬ ‫אך לא סימן אותו‪ .‬כבר בנוסח השאלה ניכר כי הנר הנוסף‬ ‫הועמד בשורה אחת ובסמיכות לשאר הנרות ולא היה‬ ‫מובדל מהם‪ .‬עניין חשוב נוסף אנו למדים מן התשובה‬ ‫שניתנה‪ .‬אותו נר נוסף איננו מכונה כלל שמש – השמש‬ ‫הוא הנר המשמש להדלקת הנרות ואילו הנר הנוסף הוא‬ ‫נר החולין שנועד למנוע שימוש בנרות החנוכה‪ .‬נמצא‪,‬‬ ‫שאם חפשנו מקור לשמש הרי שכעת מצאנו שישנם בכלל‬ ‫שני "שמשים" – הנר שמדליקים בו את נרות החנוכה ועוד‬ ‫נר נוסף שנועד למנוע שימוש בנרות החנוכה (כאן ייתכן‬ ‫שנמצא המקור למנהג פרס להדליק שלושה נרות בלילה‬ ‫הראשון‪ ,‬וכן המקור לחנוכיות בעלות שני שמשים; ראה‬ ‫‪2‬‬ ‫על כך בספר מנהגי ישראל כרך א‪ ,‬עמ' קסז‪-‬קסח‪ ,‬וכן כרך‬ ‫ה‪ ,‬עמ' קנב)‪.‬‬ ‫מניעת בלבול‬ ‫השולחן ערוך פוסק את דברי הטור להלכה‪ ,‬אך מוסיף‬ ‫הסתייגות קלה (או"ח תרעג‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫ונוהגים להדליק נר נוסף‪ ,‬כדי שאם ישתמש לאורה יהיה‬ ‫לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון‪ ,‬ויניחנו מרחוק‬ ‫קצת משאר נרות מצוה‪.‬‬ ‫ר' יוסף קארו דורש שהנר הנוסף יעמוד במרחק מה משאר‬ ‫הנרות‪ .‬הסיבה לכך כפולה‪ :‬שיהיה הבדל בין הנר שמותר‬ ‫להשתמש לאורו ובין הנרות שאסור להשתמש לאורן (על‬ ‫פי הבית יוסף)‪ ,‬וכן כדי שיהיה ניכר כמה נרות הודלקו לפי‬ ‫חשבון הימים היוצאים (אחרונים)‪ .‬חשוב לציין שלדברי‬ ‫הטור אין צורך בהפרדה זו שכן לשיטתו נר זה נועד רק‬ ‫למקרה בו האדם טעה והשתמש בנרות‪ ,‬וכן אין כל חשש‬ ‫לבלבול במניין הימים לפי שכולם רגילים בכך ויודעים‬ ‫שתמיד מדליקים נר נוסף (ערוך השולחן)‪.‬‬ ‫הרמ"א חולק על פסק השו"ע‪:‬‬ ‫ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף‪ ,‬רק מניח אצלן השמש‬ ‫שבהן מדליק הנרות‪ ,‬והוא עדיף טפי‪ ,‬ויש לעשותו יותר‬ ‫ארוך משאר נרות‪ ,‬שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר‪.‬‬ ‫לדברי הרמ"א אין מנהג האשכנזים להדליק נר נוסף‬ ‫מיוחד כדי למנוע שימוש בנרות‪ ,‬אלא השמש שאיתו‬ ‫מדליקים את הנרות‪ ,‬הוא זה שמוצב לאחר מכן כאותו‬ ‫נר נוסף‪ .‬לדבריו‪ ,‬דרך זו עדיפה‪ ,‬ומסבירים האחרונים‬ ‫המשך בעמ' ‪3‬‬ ‫עולמה של אגדה‬ ‫מדרשי אגדה לפרשת וישב‬ ‫ד”ר ניצה דורי‬ ‫"יוסף בן שבע עשרה שנה‪...‬והוא נער"‬ ‫אלא שהיה עושה מעשה נערות ממשמש בעיניו‪ ,‬מתלה‬ ‫בעקיבו‪ ,‬מתקן בשערו‪" .‬ויבא יוסף את דבתם רעה" מה‬ ‫אמר? ר' מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ר' מאיר אומרים‪:‬‬ ‫חשודים הן בניך על אבר מן החי ר' שמעון אומר תולין‬ ‫הן עיניהן בבנות הארץ רבי יהודה אומר מזלזלין בבני‬ ‫השפחות וקורין להם עבדים ר' יהודה בר סימון אמר על‬ ‫תלתיהון לקה (משלי יז) פלס ומאזני משפט לה' אמר‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודים בניך על אבר‬ ‫מן החי‪ ,‬חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים‬ ‫ואוכלים וישחטו שעיר עזים‪ ,‬אתה אמרת מזלזלים הם‬ ‫בבני השפחות וקורין עבדים‪ ,‬לעבד נמכר יוסף‪ .‬אתה‬ ‫אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ‪ ,‬חייך שאני מגרה בך את הדוב‬ ‫(בראשית לט) ותשא אשת אדוניו וגו'‪:‬‬ ‫וישראל אהב את יוסף‬ ‫רבי יהודה ורבי נחמיה ר' יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו‪.‬‬ ‫ר' נחמיה אמר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו ועשה‬ ‫לו כתונת פסים ר"ל בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר‪ :‬צריך אדם שלא‬ ‫לשנות בן מבניו שעל ידי כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף‬ ‫וישנאו אותו‪.‬‬ ‫וישמע ראובן ויצילהו‬ ‫וישם שק במתניו‬ ‫אמר ר' איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז לא ממנו‬ ‫ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואינו נוהג אלא מבני בניו‬ ‫גדולים דוד שנאמר (ד"ה א כא) ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים‬ ‫אחאב (מלכים א כב) וישם שק על בשרו יורם (שם ב ו) וירא העם‬ ‫והנה השק על בשרו מרדכי (אסתר ד) וילבש שק ואפר ויתאבל על‬ ‫בנו ימים רבים אלו כ"ב שנה‪:‬‬ ‫ויקומו כל בניו וכל בנותיו‬ ‫כמה בנות היו לו? אלא אין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו‬ ‫בתו‪.‬‬ ‫ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף‬ ‫שתים הם שנתכסו בצעיף תמר ורבקה ושתיהם ילדו תאומים רבקה‬ ‫ותקח הצעיף ותתכס תמר ותכס בצעיף ותתעלף‪.‬‬ ‫והיכן היה? ר' יוסי ור' נחמיה ורבנן ר' יוסי אמר כל אחד ואחד מהם‬ ‫היה משמש את אביו יומו ואותו היום של ראובן‪.‬‬ ‫(מדרש רבה)‬ ‫שהסיבה היא שככה ניכר יותר טוב שאין אותו נר הוא‬ ‫חלק מנרות המצווה (שהרי בנרות המצווה אסור להדליק‬ ‫את שאר הנרות)‪ .‬עם זאת‪ ,‬מוסיף הרמ"א שיש לעשות את‬ ‫אותו שמש ארוך יותר משאר הנרות כדי שאם ישתמש‬ ‫לאור הנרות‪ ,‬עיקר השימוש יהיה ממנו‪.‬‬ ‫(לכאורה נוצר כאן פרדוקס – השמש‪ ,‬שהוא נר חולין‪,‬‬ ‫מאיר יותר מנרות המצווה)‪.‬‬ ‫השאלה היא האם שייך להדליק "שמשים" אלה בימינו‪,‬‬ ‫כאשר אין משתמשים כלל בנרות לצורך תאורה (מלבד‬ ‫הפסקות חשמל‪ ,‬אולם זה דבר רחוק שאין לחשוש לו)‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬הנר הראשון נראה מיותר‪ .‬אור החשמל הוא בדיוק‬ ‫כמו המדורה המוזכרת בתלמוד אשר מוכיחה כי הנרות‬ ‫שהודלקו הם נרות מצווה‪ .‬גם הנר השני נראה מיותר‪ ,‬שהרי‬ ‫בימינו אין שום חשש שמאן דהו יבא להשתמש (אפילו‬ ‫בטעות) בנרות החנוכה‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬אלא שאי הדלקתו‬ ‫תחסוך מאתנו בלבול לגבי מספר הנרות ה"אמיתי" וציון‬ ‫נכון של ימי החנוכה‪ ,‬וכן תמנע פרדוקסים כדוגמת זה‬ ‫שציינו במנהג האשכנזים (ראה על כך שו"ת מהרש"ל פה)‪.‬‬ ‫נשארנו אפוא עם הנר השלישי‪ ,‬השמש המקורי‪ ,‬כשלגביו‬ ‫לא מצאנו מניעה לכבותו לאחר ההדלקה‪.‬‬ ‫אז האם רצוי להדליק שמש בימינו? המסקנה העולה‬ ‫מדברינו שמומלץ כיום להימנע מכך‪ .‬הדבר ימנע בלבול‬ ‫בין נרות המצווה ונר החולין ויבטא יותר טוב את הנס‬ ‫(כך נהג למעשה הגרי"ד סולובייצ'יק וכן הורה בזמננו‬ ‫הרב רצון ערוסי יבל"א)‪ .‬די להשאיר את התאורה בבית‬ ‫דולקת‪ ,‬ולחזור למספר הנרות הנדרש להלכה – ‪ 36‬בלבד‪.‬‬ ‫עדיף לוותר‬ ‫למדנו אם כן על שלושה נרות נוספים שהיו מדליקים‬ ‫בחנוכה‪ :‬האחד‪ ,‬נר נוסף שהיו מדליקים על השולחן כדי‬ ‫להשתמש לאורו ובכך לבטא את היות נרות החנוכה נרות‬ ‫מצווה‪ .‬השני‪ ,‬נר נוסף שהצמידו לנרות החנוכה כדי שאם‬ ‫יבא להשתמש‪ ,‬ישתמש לאורו ולא לאורם‪ .‬והשלישי‪,‬‬ ‫השמש‪ ,‬הוא הנר שעמו היו מדליקים את הנרות‪.‬‬ ‫לגבי הנר השני‪ ,‬ראינו שהיה קיים חשש שמא הוא ייחשב‬ ‫מסך הנרות ולכן נעשו פעולות כדי להפריד אותו‪ .‬לשיטת‬ ‫המחבר יש להניחו מעט בריחוק‪ ,‬ולשיטת האשכנזים יש‬ ‫לעשותו מהנר השלישי‪ ,‬השמש‪ ,‬וכן לעשותו גדול יותר‪.‬‬ ‫לדבר כמובן השלכה על אופן ההדלקה‪ .‬מכאן נראה‬ ‫שלספרדים יש להציב את השמש בחנוכייה ולהדליק‬ ‫את כל הנרות באמצעות נר אחר‪ ,‬ואילו לאשכנזים צריך‬ ‫להדליק את החנוכייה באמצעות השמש שנעשה מנר גדול‬ ‫ומאסיבי יותר‪ ,‬ואותו יש להציב לאחר מכן בריחוק מקום‬ ‫‪3‬‬ ‫ויקרע יעקב שמלותיו‬ ‫ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר‪ :‬שבטים גרמו לאביהם לקרוע והיכן‬ ‫נפרע להם? במצרים‪ .‬שנאמר (בראשית מד) ויקרעו שמלותם וגו'‪.‬‬ ‫יוסף גרם לשבטים לקרוע עמד בן בנו ונפרע לו שנאמר (יהושע ז)‬ ‫ויקרע יהושע שמלותיו‪ .‬בנימין גרם לשבטים לקרוע והיכן נפרע לו?‬ ‫בשושן הבירה שנאמר (אסתר ד) ויקרע מרדכי את בגדיו‪ .‬מנשה גרם‬ ‫לשבטים לקרוע לפיכך נתקרעה נחלתו חציה בארץ הירדן וחציה‬ ‫בארץ כנען‪.‬‬ ‫הכותבת היא ראש החוג לגיל הרך‪,‬‬ ‫המכללה האקדמית הדתית לחינוך “שאנן”‪ ,‬חיפה‬ ‫רוצה לקבל את העלון במייל לפני כולם? הרשם באתרנו‬ ‫הכותב הינו רב קהילת ‘ישראל הצעיר’ רמת פולג‪ ,‬נתניה‬ ‫– ‪www.alonshabbat.com‬‬ ‫נגיעה בפרשה‬ ‫בלי אלימות‬ ‫הרב ד”ר רונן לוביץ‬ ‫מסופר על יהודי פשוט ותמים שבכל שנה כשהגיעו‬ ‫בקריאת התורה לסיפור מכירתו של יוסף‪ ,‬היה‬ ‫פורץ בבכי קורע לב‪ .‬שאלו אותו‪" :‬מדוע אתה‬ ‫בוכה? הרי אתה מכיר כבר את הסיפור הזה משנים‬ ‫עברו?!" ענה אותו אדם‪" :‬אמנם כן‪ ,‬אבל כל שנה‬ ‫אני מחכה שיוסף יזהר‪ ,‬והוא שוב פעם נופל הישר‬ ‫לתוך המלכודת שהאחים טמנו לו‪."...‬‬ ‫אכן פרשת 'וישב' פותחת בבקשת יעקב "לישב‬ ‫בשלווה"‪ ,‬כדברי רש"י‪ ,‬אך הוא לא זכה לכך‪ ,‬וגם‬ ‫אנו מתקשים לשבת בשלווה בעת קריאתה‪ .‬זאת‬ ‫לא רק בגלל מכירת יוסף‪ ,‬כי‬ ‫אם גם משום שהפרשה כולה‬ ‫רווייה באלימות‪ .‬מקובל כיום‬ ‫לדבר על חמישה סוגים של אלימות‪:‬‬ ‫פיזית‪ ,‬מילולית‪ ,‬נפשית‪ ,‬כלכלית ומינית‪,‬‬ ‫וכנגד חמישה סוגים אלה של אלימות‬ ‫דיברה הפרשה והפטרתה‪.‬‬ ‫חמישה סוגים‬ ‫מגמת עליה‬ ‫פרשת 'וישב' מציגה אפוא את כלל סוגי האלימות‪ ,‬והיא‬ ‫ממחישה באופן ברור עד כמה כל סוג של אלימות מסב‬ ‫נזקים בסדר גדול עצום‪ ,‬וזאת אף מבלי‬ ‫שהתורה מתייחסת אל הסבל הנפשי‬ ‫החמור שנגרם לכל מי שנפגע מאותה‬ ‫אלימות‪ .‬עבודת הפרך בגלות מצרים‬ ‫החלה מהאלימות שמתוארת בפרשה‪,‬‬ ‫ולפי המדרש אף הריגת עשרת הרוגי‬ ‫המלכות נבעה מחטאם של עשרת אחי‬ ‫יוסף‪.‬‬ ‫הפרשה לצערנו אקטואלית ביותר‬ ‫בזמננו‪ ,‬באשר כל סוגי האלימות הללו‬ ‫קיימים בחברה שלנו בגדול‪ ,‬ובהיקף‬ ‫הולך וגדל‪ .‬לפני זמן קצר צוין בעולם‬ ‫יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים שנקבע ל‪25-‬‬ ‫לנובמבר כל שנה‪ .‬על אף המודעות הציבורית הגוברת לנושא‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬המציאות מוכיחה שמקרי אלימות נגד‬ ‫נשים אינם מתמעטים‪ .‬התופעה מצויה בקרב כל המגזרים‬ ‫והעדות‪ ,‬בכל מעמד סוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬בכל גיל ובכל רמת‬ ‫השכלה‪ .‬מדי שנה מוגשות כ‪ 20-‬אלף תלונות בגין אלימות‬ ‫במשפחה ‪ 75 -‬אחוז מהן של נשים נגד בני‪-‬זוגן‪ ,‬ובלי ספק‬ ‫מספר המקרים שאינם מדווחים גדול ביותר‪ .‬מחקרים מראים‬ ‫שאחת מכל ‪ 10‬נשים בישראל (‪ )10%‬סובלות מאלימות‬ ‫במשפחה‪.‬‬ ‫אולם לא רק אלימות נגד נשים הפכה לרעה חולה שפשתה‬ ‫בחברה שלנו‪ .‬רמת האלימות בקרב בני נוער נמצאת אף היא‬ ‫במגמת עלייה‪ .‬מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי‬ ‫‪ 80%‬מתלמידי בתי הספר נחשפו באופן אישי לאלימות‬ ‫מילולית על בסיס חודשי‪ ,‬כ‪ 65%-‬מהתלמידים דיווחו‬ ‫כי היו קורבנות לאלימות חברתית עקיפה‪ ,‬ואילו ‪19.4%‬‬ ‫מהתלמידים דיווחו שהיו קורבנות לאלימות פיסית קשה‪ .‬גם‬ ‫בהגיעם לביתם הילדים אינם בהכרח מוגנים‪ .‬מחקר רחב‪-‬‬ ‫היקף של חוקרים מאוניברסיטת חיפה שפורסם בסוף שנת‬ ‫‪ 1994‬גילה כי כמעט מחצית מהילדים (‪ )48.5%‬דיווחו שחוו‬ ‫סוג מסוים של אלימות ופגיעה במסגרת המשפחה‪.‬‬ ‫הקו השוזר את‬ ‫הפרשה וההפטרה‬ ‫היא האלימות לסוגיה‬ ‫ותוצאותיה‪.‬‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬גם‬ ‫הציבור הדתי לא חסין‬ ‫מכך בימינו‬ ‫האלימות הפיזית מבוצעת בפרשתנו בידי‬ ‫האחים שתופסים את יוסף‪ ,‬מפשיטים‬ ‫מעליו את כותנתו‪ ,‬ומורידים אותו לבור‪.‬‬ ‫גם אם לא היו בבור נחשים ועקרבים כפי‬ ‫שהסבירו חז"ל‪ ,‬ברור הוא שמדובר בכליאה שבאופן טבעי‬ ‫מובילה למוות‪.‬‬ ‫האלימות המילולית מופיעה כבר בראשיתה של הפרשה‬ ‫כשיוסף מלשין על אחיו‪ ,‬ומביא את דיבתם הרעה אל אביהם‪.‬‬ ‫יוסף ממשיך באלימות המילולית שלו בכך שהוא מספר‬ ‫לאחיו על חלומותיו‪ ,‬לפיהם הם עתידים לבוא ולהשתחוות‬ ‫לו‪ .‬בסיפור דברים זה יש איומים מפורשים על קורותיהם‬ ‫העתידיים של האחים‪ ,‬וההתעקשות של יוסף לספר עליהם‬ ‫היא אלימות מילולית של ממש‪.‬‬ ‫האלימות הנפשית מצויה בהתנהגות האחים שמתאחדים‬ ‫בשנאה כלפי יוסף‪" ,‬ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית לז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫הם לא דיברו אותו כלל מטוב ועד רע‪ ,‬אפילו אמירת 'שלום'‬ ‫סתמית לא נזרקה מפיהם לעברו (ראו אבן עזרא)‪ .‬התעלמות‬ ‫אחי יוסף מקיומו‪ ,‬חוסר הרגישות כלפיו‪ ,‬וההימנעות מלדבר‬ ‫איתו אפילו שיחה עניינית על מרעה הצאן וחלוקת העבודה‪,‬‬ ‫כל אלה הם בלי ספק בגדר התעללות נפשית‪.‬‬ ‫האלימות הכלכלית מצויה במכירת יוסף כאשר האחים‬ ‫הופכים אותו לסחורה שעבורה הם מרוויחים כסף‪.‬‬ ‫יהודה מכריז‪" :‬מה בצע כי נהרוג את אחינו‪ ...‬לכו ונמכרנו‬ ‫לישמעאלים"‪ ,‬ואז נרוויח בצע של כסף עובר לסוחר (לז‪ ,‬כו‪-‬‬ ‫כז)‪ .‬בהפטרה שנבחרה לפרשתנו מדובר "על מכרם בכסף‬ ‫צדיק‪ ,‬ואביון בעבור נעלים" (עמוס ב‪ ,‬ז)‪ ,‬לפי חז"ל הכוונה‬ ‫למכירת יוסף בסחר חליפין‪ .‬על פי פשט המקרא הוכיח הנביא‬ ‫עמוס את עם ישראל על לקיחה ונתינה של שוחד‪ ,‬וכנראה גם‬ ‫יצא חוצץ נגד אנשי העשירונים העליונים שפגעו בחלשים‬ ‫בחברה על מנת להפיק רווחים מזעריים ומפוקפקים‪.‬‬ ‫האלימות המינית בפרשתנו מגיעה דווקא מצידה של אישה‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הלא היא אשת פוטיפר שהטרידה מינית את יוסף בדברה‬ ‫אליו יום יום "לשכב אצלה להיות עימה" (לט‪ ,‬י)‪ ,‬ולאחר‬ ‫שעמד בסירובו‪ ,‬עברה לניסיון לכפות עליו יחסי מין תוך ניצול‬ ‫יחסי מרות‪" ,‬ותתפשהו בבגדו לאמר‪ :‬שכבה עימי" (שם‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫גם בהפטרה אנו מוצאים סוג של אלימות מינית בדברי עמוס‬ ‫המתאר‪" :‬וְ ִאיׁש וְ ָא ִביו יֵ ְלכּו ֶאל ַהּנַ ֲע ָרה ְל ַמ ַען ַח ֵּלל ֶאת ֵׁשם‬ ‫ָק ְד ִׁשי" (ב‪,‬ז)‪ ,‬וגם פרשיית יהודה ותמר נושקת לנושא זה‪.‬‬ ‫ריסון יצרים‬ ‫תורת ישראל אמורה להרחיק מעלינו את כל סוגי האלימות‬ ‫הללו‪ .‬התורה תובעת הרחקה יתרה מכל אחד מהם‪ ,‬ומציבה‬ ‫רף מחמיר ביותר של התייחסות לכל סוג‪ .‬באשר לאלימות‬ ‫הפיזית קובעת ההלכה שלא רק פגיעה של אדם בחברו‬ ‫אסורה‪ ,‬אלא אף התכוונות לפגיעה‪" :‬המרים יד על חברו‬ ‫גילוי עצמי‬ ‫הרב יוסף בן‪-‬בסן‬ ‫על הפרשה‬ ‫לא חוק ולא הלכה מצילים את יוסף מנפילה מוסרית קשה‪ ,‬אלא דמות דיוקנו של‬ ‫אביו‪ .‬משם מכיר יוסף את דיוקנו העצמי‬ ‫"ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו‬ ‫ואין איש מאנשי הבית שם בבית" (לט ‪,‬יא)‪ .‬רש"י‬ ‫במקור מביא את מחלוקת רב ושמואל‪..." :‬חד‬ ‫אמר מלאכתו ממש ‪,‬וחד אמר לעשות צרכיו‬ ‫עמה‪ ,‬אלא שנראית דמות דיוקנו של אביו"‪.‬‬ ‫ופירשו התוס' בשם ר"מ הדרשן‪" :‬מדכתיב ואין‬ ‫איש מאנשי הבית שם בבית משמע איש אחר‬ ‫היה‪ ,‬ומהו? יעקב"‪.‬‬ ‫יוסף עבר אפוא תהליך שבמהלכו קולו של‬ ‫האחר‪ ,‬קול חיצוני‪ ,‬קולו של אבא‪ ,‬הופך להיות‬ ‫קולו שלו‪ .‬קול מקורי פנימי עמוק‪ .‬קלסתר פני‬ ‫אביו אינו ניבט בו אלא ניבט מתוכו‪ ,‬וראיית‬ ‫המציאות דרך עיניי האב‪/‬עיניו שלו מונעת ואינה מאפשרת‬ ‫ליוסף "לעשות צרכיו עמה"‪.‬‬ ‫תקינות פוליטית‪.‬‬ ‫"בעולמינו‪ ,‬מי שחפץ לשאת חן בעיני הבריות ואף ניחן‬ ‫לרוע מזלו‪ ,‬ביכולת לעשות כן‪ ,‬איננו ולא כלום ואין לו דבר‬ ‫משלו שיבדילנו מן הזולת‪ ,‬אשר יפעים את אלה וילאה את‬ ‫האחרים‪( "...‬דני דידרו‪ ,‬פרדוקס השחקן)‪ .‬המעמד החיצוני‪,‬‬ ‫התפקיד הרם‪ ,‬המושל ושולט באחרים‪ ,‬השכיח והחניק את‬ ‫'קולו של אבא'‪ .‬קול אימננטי‪ ,‬קולו של המצפון‪ .‬דיוקנאות‬ ‫חיצוניים הסתירו דיוקן פנימי‪ ,‬ואז בא הניסיון שתפקידו‬ ‫לגלות ולחשוף אמת פנימית‪ ,‬להביא לידי מודעות את‬ ‫ה'אני האמיתי'‪.‬‬ ‫דווקא הבדידות הקשה‪ ,‬הריחוק הכפוי מהסביבה‬ ‫הטבעית‪ ,‬מבית אבא‪ ,‬סוללים את הדרך לאותו גילוי‪.‬‬ ‫דווקא הריחוק וחוסר הנוכחות הממשית מאפשרת‬ ‫קליטה‪ ,‬הפנמה והטמעה של צורה וקול‪ .‬האב אינו נוכח‬ ‫לידו אלא בתוכו‪.‬‬ ‫זהו רגע נשגב‪ ,‬פלאי‪ ,‬רגע של חסד‪ ,‬הבא לאחר ירידה‬ ‫לשפל רוחני‪ ,‬הרמוז בתורה ומתואר בבירור בדברי חז"ל‪:‬‬ ‫"ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" (לט‪ ,‬ו)‪" .‬כיוון שראה‬ ‫עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר‬ ‫הקב"ה‪" :‬אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה‬ ‫בך את הדב‪ ,‬מיד‪ :‬ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף"‬ ‫(רש"י)‪.‬‬ ‫האם כאן המקום לתאר את יופיו של יוסף? דרכה של‬ ‫התורה לתאר אדם (אם בכלל) עם הופעתו הראשונה‪.‬‬ ‫אלא מגלים לנו חז"ל שכאן התורה מבליטה את סיבת‬ ‫היופי "ויהי איש מצליח‪ ...‬וכל אשר הוא עושה ה' מצליח‬ ‫בידו‪ .‬וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו‪( "...‬לט‪ ,‬ב‪-‬ה)‪.‬‬ ‫יוסף מסתנוור מההצלחה ומתרגל לחיים טובים‪ .‬קסם לו‬ ‫אותו "חן" אשר נשא הוא בעיני אדוניו‪ ,‬אותו "חסד" אשר‬ ‫נטו הם אליו‪ .‬מתחילה התאהבות בתרבות המצרית‪ .‬אותו‬ ‫יוסף שהכרנו כאדם שאינו חושש להרגיז את אחיו‪ ,‬לעורר‬ ‫תרעומת‪ ,‬להיות נאמן לאמת פנימית‪ ,‬לומד להיות איש של‬ ‫רבדים פנימיים‬ ‫אע"פ שלא הכהו נקרא רשע"‪ .‬באשר לאלימות הנפשית‬ ‫ההלכה מחמירה באיסור הונאת דברים‪ ,‬וכל פעולה הגורמת‬ ‫צער לאחר היא בכלל עבירה מדאורייתא של הונאת דברים‪.‬‬ ‫בנוגע לאלימות מילולית יש בתורה ובהלכה כללים ופרטים‬ ‫מדוקדקים ביותר האוסרים על לשון הרע‪ ,‬על הוצאת שם‬ ‫רע ואף על רכילות בעלמא‪ .‬לגבי אלימות כלכלית ההלכה‬ ‫דורשת התחשבות רבה בעניים‪ ,‬וקובעת שורה של דינים‬ ‫שנועדו למנוע את הפגיעה בהם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬חז"ל קבעו שראוי‬ ‫לאדם להיזהר שלא יזיק לרכושו של חברו‪ ,‬יותר מאשר שלא‬ ‫יוזק‪ .‬בעניין האלימות המינית ההלכה מחמירה ומציבה סייגים‬ ‫רבים שנועדו להרחיק את האדם מן העברה‪ ,‬וכך אסרה‬ ‫לדוגמה אף מבט בעל אופי מיני‪ ,‬מגע פיזי או התייחדות‪ ,‬על‬ ‫מנת למנוע כל אפשרות של פעולות פוגעניות‪.‬‬ ‫עם זאת בתוך עמנו אנחנו יושבים‪ ,‬ואנו ערים לכך שגם ציבור‬ ‫הסופג את ערכי התורה ומשתדל להטמיע את הדרכותיה‬ ‫וליישם את הלכותיה‪ ,‬איננו חסין מפני בעיית האלימות‬ ‫לסוגיה‪ .‬אין אנו משוחררים מחדירה של דפוסי התנהגות‬ ‫אלימים שרווחים ברחובותינו‪ ,‬מההשפעה המחלחלת של‬ ‫התרבות המתירנית והנהנתנית‪ ,‬ומהכשלים הטבעיים של‬ ‫האדם באשר הוא אדם בריסון יצריו‪.‬‬ ‫פרשת 'וישב' יושבת טוב על הראש כדי להתריע מסכנותיה‬ ‫של האלימות‪ ,‬להצביע להיכן היא עלולה להוביל‪ ,‬ולחזק‬ ‫אותנו להיאבק בה ולעקור אותה מן השורש‪.‬‬ ‫התמכרות לשלטון‬ ‫ר' מרדכי יוסף מאיז'ביץ דורש על הפסוק‪" :‬ויהי זקן‬ ‫יצחק ותכהין עינו מראות" (בראשית כז‪ ,‬א)‪":‬עניין יצחק‬ ‫אבינו היה ההפך ממשה רבנו ע"ה‪ .‬כי יצחק לא הורשה‬ ‫לצאת מהארץ אך כח הראות ניטל ממנו‪ .‬ומשה רבנו לא‬ ‫הורשה להיות בארץ ישראל אבל נאמר לו 'וראה בעיניך'"‬ ‫(מי שילוח פרשת תולדות)‪ .‬דרשה זו ממחישה עד כמה‬ ‫הראיה הגשמית והחומרית מסמאת את עינינו מראות‪,‬‬ ‫להפנים ולהכיל את עומק המשמעות הרוחנית של ההוויה‪.‬‬ ‫האדם הראשון נברא לתוך מציאות שהקב"ה הוא בבחינת‬ ‫נוכח‪ ,‬אולם נוכחות זו אינה הופכת לחלק ממהותו‪ ,‬דבר‬ ‫המאפשר את החטא‪ .‬האדם מגורש מגן עדן ועתה מוטלת‬ ‫עליו המשימה לגלות את הא‪-‬לוהים שבקרבו פנימה‪.‬‬ ‫אפשר לומר שספר בראשית מלמדנו את תפקידו‬ ‫של הניסיון כבא לחשוף רבדים פנימיים בנפש האדם‬ ‫שם משכנה של האמונה הטהורה‪ .‬לא חוק ולא הלכה‬ ‫פורמאלית מצילים את יוסף הצדיק מנפילה מוסרית‬ ‫המשך בעמ' ‪7‬‬ ‫המשך נגיעה בפרשה‬ ‫‪5‬‬ ‫הרב דר’ רונן לוביץ‪ ,‬רב היישוב ניר עציון ומרבני צהר ובית הלל‪.‬‬ ‫מלמד במכללה האקדמית הדתית שאנן בחיפה ובאוניברסיטת חיפה‬ ‫בין הדוב והדיבה‬ ‫האם יש קשר בין הדיבה שהוציא יוסף על אחיו ובין המעשה עם אשת פוטיפר?‬ ‫יהם" (לז‪ ,‬ב)‬ ‫ל‪-‬א ִב ֶ‬ ‫ת‪ּ-‬ד ָּב ָתם ָר ָעה ֶא ֲ‬ ‫יֹוסף ֶא ִ‬ ‫"וַ ּיָ ֵבא ֵ‬ ‫ת‪ּ-‬ד ָּב ָתם ָר ָעה" ‪ -‬כל רעה‬ ‫"א ִ‬ ‫רש"י עפ"י המדרש כותב‪ֶ :‬‬ ‫באחיו בני לאה היה מגיד לאביו‪ ,‬שהיו אוכלין‬ ‫שהיה רואה ֶ‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים‪,‬‬ ‫וחשודים על העריות‪ ,‬ובשלושתן לקה‪ :‬על אבר מן החי‬ ‫וישחטו שעיר עזים במכירתו‪ ,‬ולא אכלוהו חי כדי שילקה‬ ‫בשחיטה‪ ,‬ועל דבה שסיפר עליהם שקורין לאחיהם עבדים‬ ‫"לעבד נמכר יוסף" (תה' ק"ה י"ז)‪ ,‬ועל העריות שסיפר‬ ‫עליהם "וַ ִּת ָּש ׂא ֵא ֶשׁת ֲאדֹנָ יו" וגו'‪ .‬מה אמר? נותנים עיניהם‬ ‫בבנות הארץ‪ ,‬הא דובא מתגרי לך "וַ ִּת ָּש ׂא ֵא ֶשׁת ֲאדֹנָ יו ֶאת‬ ‫יֹוסף"‪.‬‬ ‫יה ֶאל ֵ‬ ‫ֵעינֶ ָ‬ ‫המדרש (יר' פאה א‪ ,‬ב) מעצים את ה"מידה כנגד מידה"‪,‬‬ ‫כשהוא מכנה את אשת פוטיפר "דוּבה"‪ ,‬כעונש על שחטא‬ ‫ב"דיבה"‪ .‬דובה ודיבה מאותו שורש‪ ,‬דב"ב ‪ -‬העונש הוא‬ ‫במעין החטא‪ ,‬בדיבור ‪ -‬הוא העליל עליהם דברים‪ ,‬ועונשו‬ ‫ֵ‬ ‫שהיא מעלילה עליו‪.‬‬ ‫קול המיה‬ ‫מהו הקשר הלשוני בין הדוב לבין הדיבה? הפועל 'לדובב'‬ ‫מופיע רק פעם אחת במקרא‪ ,‬בשיר השירים (ז‪ ,‬י)‪" :‬וְ ִח ֵּכְך‬ ‫ּדֹובב ִש ְׂפ ֵתי יְ ֵשׁנִ ים" ‪-‬‬ ‫יש ִׁרים ֵ‬ ‫דֹודי ְל ֵמ ָ‬ ‫הֹולְך ְל ִ‬ ‫ְּכיֵ ין ַהּטֹוב ֵ‬ ‫לשנה‪ ,‬אבל היין‬ ‫ופירוש הפסוק‪ :‬דרכו של היין לגרום ֵ‬ ‫השנה וגורם לשפתי‬ ‫שבחיכה של הרעיה מרחיק את ֵ‬ ‫הישנים להתנועע‪ ,‬למלמל ולהוציא קול המיה‪ .‬ומכאן‬ ‫הקשר לדוב (וברבים ּ ֻד ִּבים משרש דב"ב‪ ,‬וכן 'דּבה')‪,‬‬ ‫שכאשר הוא כועס או רוטן הוא מוציא קולות המיה של‬ ‫מלמול וָ ַר ַחש‪ ,‬וכך גם דברי הדיבה והרכילות הנאמרים‬ ‫בד"כ במלמול ולחש‪.‬‬ ‫מעניין לציין שבארמית המילה 'דבבא' הקרובה ל'דיבה'‬ ‫ּבאּבה'‬ ‫ה'ד ַ‬ ‫משמעה איבה‪ .‬בערבית ַ'ד ַּב'=הלך לאט‪ ,‬וממנו ַ‬ ‫=הטנק הזוחל אט‪ ,‬וה'דֻ ּב' המתהלך לאיטו‪ .‬ואולי זוהי‬ ‫הדיבה‪ ,‬המתהלכת בין אנשים כמו סחורת הרוכל‪ ,‬והופכת‬ ‫לרכילות; ובעברית החדשה יצרנו את ה‪-‬דיּבוב – הקניית‬ ‫דיבור לסרט בלשון שונה מהלשון המקורית‪ .‬אם כן עפ"י‬ ‫ניתוח זה‪ :‬הדיבה ‪ -‬דברי הגנאי הלעז שהוציא יוסף כנגד‬ ‫אחיו חזרו אל יוסף כבומרנג בצורת ה'דוּבה'‪ ,‬אשת פוטיפר‬ ‫שיצאה 'לטרוף' אותו‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬יש דברים מעולם‪:‬‬ ‫''יש דיבה ‪ -‬יש דוּבה"‪ .‬מעניין לציין ש'בעל הטורים' מצא‬ ‫"דבתם"=מות‪ ,‬מלמד שלשון הרע הורג שלושה‪.‬‬ ‫אחרי ‪ 22‬שנה של צער וסבל לשני הצדדים השלימו ביניהם‬ ‫האחים‪ ,‬ולא פלא הוא שהתיקון בא דווקא בפועל 'לדבר'‪:‬‬ ‫"וְ ַא ֲח ֵרי ֵכן ִּד ְּברּו ֶא ָחיו ִאּתֹו" (מה‪ ,‬טו) – שהרי בדיבה ובאי‪-‬‬ ‫דיבור לקו‪ ,‬ובדיבור מחודש תיקנו ושיפרו את יחסיהם‪.‬‬ ‫מלך החיות‬ ‫בס"ד‬ ‫‪Herman‬‬ ‫קנווסים‬ ‫מוצרי קד”ם‬ ‫חיתוך אותיות בויניל‬ ‫מתנות מודפסות‬ ‫ספורט ‪ -‬הדפסת מתנות וחולצות‬ ‫הדפסה על ביגודהרמן‬ ‫לקבוצות ומועדונים‬ ‫חולצות חתונה ואירועים‬ ‫מבצע גדול‬ ‫לעסקים קטנים‬ ‫חולצות לוגו צבעוני ‪25-‬‬ ‫*ללא גלופות ‪,‬ללא הגבלת צבעים‬ ‫לק‬ ‫ש”ח*‬ ‫‬ ‫ראת ה‬ ‫‪6‬‬ ‫עיצוב לוגו‬ ‫‪+‬‬ ‫‪ 500‬כרטיסי ביקור ‪ 10,‬פנקסי קבלות ‪A5‬‬ ‫‪ 1000‬מעטפות לוגו ‪ 1000 ,‬ניירות לוגו‬ ‫‪+‬‬ ‫‪ 2‬מדבקות לוגו לרכב‬ ‫‪+‬‬ ‫שימשונית )שילוט חוץ( ‪ /‬רול אפ‬ ‫חורף‪:‬‬ ‫קפו‬ ‫צ'ונים‬ ‫ודגמ” פליזים‬ ‫חים‬ ‫*** חדש ***‬ ‫שלטי הקדשה לבתי כנסת‬ ‫שילוט פנים למשרדים‬ ‫*הדפסה על אלומינים מוזהב‪/‬מוכסף‬ ‫הרמן‪-‬הדפסת מתנות וחולצות רחוב‘ הרצל ‪ , 5‬בית שמש‬ ‫משרד ‪ 02-6503355‬נייד ‪050-4787628‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫*מינימום ‪, 20‬לוגו קדמי‬ ‫*המחיר לא כולל עיצוב ‪,‬לא כולל מע”מ‬ ‫ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬ ‫במיוחד לעסקים חדשים‪:‬‬ ‫ואסיים בסיפור פיקנטי‪ :‬הנשיא האמריקאי תיאודור‬ ‫למסעות ציד‪ ,‬אך‬ ‫ְ‬ ‫רוזוולט‪ ,‬שכינויו היה טדי‪ ,‬אהב לצאת‬ ‫הוא סרב לירות בדוב‪ ,‬וכאות הוקרה יצרו לכבודו את‬ ‫הצעצוע 'דוּבי' שנקרא על שמו ֶ'טדי ֵּביר'‪ .‬באירופה נחשב‬ ‫הדוב למלך החיות‪ ,‬ולכן עיירות רבות נקראו ‪ – bear‬דב‪,‬‬ ‫והמפורסמת – העיר ברן שבשווייץ; ושם זה חדר אל‬ ‫האידיש בשמות‪ :‬ברן‪ֶּ ,‬ב ְרל או ֶּב ָר ֶל'ה ‪ -‬כינויים לילדים‬ ‫ששמם דב‪.‬‬ ‫(מוקדש לזכרו של ידיד ורע סא"ל דב ברי הררי הי"ד‪,‬‬ ‫שנהרג ע"י בן עוולה לבנוני‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה)‬ ‫חנוּכיף‬ ‫מה הקשר בין סופגניה לספונג'ה?‬ ‫ומה ההבדל בין פח לפך?‬ ‫מסיבת חנוכה חוויתית‬ ‫המתאימה לילדים‪ ,‬מבוגרים ונוער‬ ‫המפגש יכלול שיחה בנושא‪:‬‬ ‫חנוכה לאורך הדורות ‪ -‬חג החינוך וההתחדשות‬ ‫סיפורי פולקלור ושירה‪,‬‬ ‫מאכלים‪ ,‬משחקים וחידון נושא פרסים‪.‬‬ ‫חדש!!! סיור בירושלים‪ -‬אורות וחנוכיות‬ ‫משה אוסי‪ ,‬נתניה‪[email protected] 09-8335016 ,‬‬ ‫ושוב על התבגרות‪...‬‬ ‫לימור שמש תירוש‬ ‫אז כן‪ ...‬המבט הזה בעיניים כשאתה מסתכל עלי‪ .‬זה קורע‬ ‫אותי‪ .‬ואני לא מפסיקה לירוק מילים קשות‪ .‬ואתה רק מביט‬ ‫בי ללא הבעה‪ ,‬מסתכל ללא תגובה‪ ,‬כאילו ואומר אני כבר‬ ‫מכיר אותך‪ ,‬אשתוק וזה תיכף יעבור‪ .‬וזה חוזר על עצמו‬ ‫כי אתה ילד מתבגר‪ ,‬ואני לא יודעת באמת איפה נמתח‬ ‫הקו המטושטש הזה בין הגבול שעלי להציב לבין השחרור‬ ‫שעלי לשחרר‪ .‬ואני יודעת שאני צריכה לשחרר אבל גם‬ ‫להגדיר גבולות‪ .‬ואולי הקושי הוא בלהגדיר את הגבולות‬ ‫הללו מחדש כי עד עכשיו הם היו ברורים‪ .‬עד הרגע הזה‬ ‫שפתאום‪ ,‬בשניה‪ ,‬מילד מתוק שמגיע לי עד הכתף‪ ,‬הפכת‬ ‫לגבר עם קול עבה והבעה שאני לא תמיד מצליחה להבין‪,‬‬ ‫ושאני צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי לנשק‬ ‫(הזדמנות לומר תודה שאתה עדין נותן לי לנשק)‪.‬‬ ‫והשקט המסתורי הזה שלך שטומן סודות שאני לא ממש‬ ‫יודעת מה הם‪ .‬רוצה לדעת אבל יודעת שזה לא תמיד‬ ‫ממש ענייני‪ .‬ואתה אומר שעוד דקה תלך לישון וכשאתה‬ ‫אומר את זה אתה אפילו לא מרים את הראש מהמסך ואני‬ ‫שותקת כי אני עייפה ונותנת לך עוד דקה למרות שלכל‬ ‫הדעות כבר מאוחר ואתה בכל זאת ילד ובכל זאת צריך‬ ‫כמה שעות שינה‪ .‬ואז אני חוזרת אחרי רבע שעה ואתה‬ ‫עדין בשלך ובלי שום הכנה מוקדמת אני מרימה את קולי‬ ‫וממש כועסת ומיד כועסת על עצמי שאני כועסת‪ ,‬כי הרי‬ ‫זה כבר קרה וקרה שוב ואני עוד לא למדתי שלא זו הדרך‪.‬‬ ‫ואני גם יודעת שכל כך הרבה דברים עוברים עליך עכשיו‪,‬‬ ‫חלקם אני יודעת‪ ,‬חלקם אני מנחשת‪ ,‬חלקם אין לי מושג‬ ‫אבל יודעת שקיימים‪ .‬ואתה סוגר את המסך ומביט בי‬ ‫ואני ממשיכה לשטוף אותך בהרבה מילים עקרות‪ .‬ורוצה‬ ‫לחבק אותך כמו שעשיתי בכל הפעמים הללו כשהיית קטן‬ ‫והיית מתמסר לחיבוקיי וזה היה עוטף את שנינו ברוגע‬ ‫שכזה‪ .‬ואתה ממשיך להביט בי בעיניים האלה שלך‪ ,‬קצת‬ ‫מסכן‪ ,‬קצת ננזף קצת עם מבט שאומר "זה תיכף יעבור‬ ‫לך אמא!" ואני לא יודעת מה נכון ומה לא‪ ,‬והיכן להתעכב‬ ‫והיכן להרפות‪ ,‬והיכן להתקרב והיכן לשמור מרחק‪ .‬ויודעת‬ ‫שאתה בני בכורי המתבגר וזה מחייב אותי בעצמי להתבגר‪.‬‬ ‫ורוצה להאמין שהכי טוב שאני יודעת לעשות‪ ,‬הוא לפחות‬ ‫קצת טוב‪ .‬ומתנחמת בזה שמחר זה שוב יום חדש‪ ,‬יום‬ ‫שיביא איתו הזדמנויות חדשות לניסוי ותהייה ושוב בערב‬ ‫יהיה זמן לחשבון הנפש והנחמה ששוב יהיה יום חדש‬ ‫ועוד הזדמנויות לנסות‪ ,‬לתקן‪ ,‬לטעות‪ ,‬להתחרט ולהתנסות‬ ‫ולהתבלבל ולצמוח וליבול ושוב לצמוח‪ ,‬ובעיקר לעשות‬ ‫את הדברים אחרת ‪ -‬אולי טוב יותר‪.‬‬ ‫אז אני חוזרת לתפילה שלי האישית הקטנה לאלוהיי‪,‬‬ ‫שיסייע בידי לדעת מתי להיות קשוחה ומתי לנהוג ברכות‪.‬‬ ‫וכשאני קשוחה שיעזור לי לעשות זאת ברכות ובדרך‬ ‫ראויה ומכבדת מבלי להתבלבל ולבלבל‪ ,‬וכשאני רכה‬ ‫שאצליח לעשות זאת בדרך הנכונה‪ .‬ושאצליח להבחין מתי‬ ‫לנהוג כך ומתי כך‪ .‬ולמצוא את הרגעים הקטנים שלנו‬ ‫שיהיו נעימים לך ולי שיעטפו את כל התקופה הזו של‬ ‫ה"התבגרות" הלא מובנת הזו שלך ושלי שמסבכת אותך‬ ‫ואותי בכל מיני אי הבנות וחוסר סבלנות‪ .‬אני כאן תמיד‬ ‫בשבילך‪ ,‬אוהבת כמו תמיד ולתמיד‪ ,‬וזה כל מה שחשוב‬ ‫שתזכור בתוך כל הסבך הזה‪.‬‬ ‫דווקא הריחוק וחוסר הנוכחות הממשית מאפשרת‬ ‫קליטה‪ ,‬הפנמה והטמעה של צורה וקול‪ .‬האב אינו נוכח‬ ‫לידו אלא בתוכו‪.‬‬ ‫עליו המשימה לגלות את הא‪-‬לוהים שבקרבו פנימה‪.‬‬ ‫אפשר לומר שספר בראשית מלמדנו את תפקידו‬ ‫של הניסיון כבא לחשוף רבדים פנימיים בנפש האדם‬ ‫שם משכנה של האמונה הטהורה‪ .‬לא חוק ולא הלכה‬ ‫פורמאלית מצילים את יוסף הצדיק מנפילה מוסרית‬ ‫קשה‪ .‬באותו רגע קריטי לא באה לעזרתו ההבנה השכלית‬ ‫והידיעה על מותר ואסור אלא אותה תחושה סובייקטיבית‬ ‫(שמקורה באווירה של בית אבא) של נאות וראוי לעומת‬ ‫המגונה והמאוס‪.‬‬ ‫דיוקנו של אבא מחולל את השינוי ומביאו לידי הכרה‬ ‫בדיוקנו שלו; כמו שמביא רש"י בתחילת הפרשה; "‪...‬‬ ‫שהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו" (רש"י לז‪ ,‬א)‪ .‬יוסף‬ ‫דומה ליעקב וכשראה "דמות דיוקנו של אביו" לא ראה‬ ‫אלא את עצמו וניצל מאותה עבירה‪.‬‬ ‫המשך מעמ' ‪5‬‬ ‫רבדים פנימיים‬ ‫ר' מרדכי יוסף מאיז'ביץ דורש על הפסוק‪" :‬ויהי זקן‬ ‫יצחק ותכהין עינו מראות" (בראשית כז‪ ,‬א)‪":‬עניין יצחק‬ ‫אבינו היה ההפך ממשה רבנו ע"ה‪ .‬כי יצחק לא הורשה‬ ‫לצאת מהארץ אך כח הראות ניטל ממנו‪ .‬ומשה רבנו לא‬ ‫הורשה להיות בארץ ישראל אבל נאמר לו 'וראה בעיניך'"‬ ‫(מי שילוח פרשת תולדות)‪ .‬דרשה זו ממחישה עד כמה‬ ‫הראיה הגשמית והחומרית מסמאת את עינינו מראות‪,‬‬ ‫להפנים ולהכיל את עומק המשמעות הרוחנית של ההוויה‪.‬‬ ‫האדם הראשון נברא לתוך מציאות שהקב"ה הוא בבחינת‬ ‫נוכח‪ ,‬אולם נוכחות זו אינה הופכת לחלק ממהותו‪ ,‬דבר‬ ‫המאפשר את החטא‪ .‬האדם מגורש מגן עדן ועתה מוטלת‬ ‫‪7‬‬ ‫הרב יוסף בן בסן מנכ"ל תיכון 'ריגלר'‬ ‫שבתרבות חוזרת לנתניה‬ ‫בוקר של ראיונות ואקטואליה‬ ‫בהנחיית איש התקשורת אבי בטלהיים‬ ‫שבת‪ ,‬כ"א כסלו תשע"ה ‪13.12.14‬‬ ‫בשעה ‪ 11:00‬בהיכל התרבות העירוני‬ ‫מה בתוכנית ?‬ ‫ח"כ דני דנון בנושא‪" :‬על מה ולמה בעצם הולכים לבחירות מוקדמות?"‬ ‫פרופ' רפי קרסו בנושא‪" :‬כיצד נשמור על בריאותנו וכמה זה יעלה לנו?"‬ ‫יו"ר אומ"ץ אריה אבנרי על "מימדי השחיתות הציבורית והדרכים להילחם בה"‬ ‫הזמרת רונית אופיר על ספר הדיסק החדש שלה "בת קול"‬ ‫מוקד עירוני ‪106‬‬ ‫‪netanya.muni.il‬‬ ‫הכניסה‬ ‫חופשית‬ ‫הציבור מוזמן!‬ ‫עיריית נתניה‬ ‫הבהרה‪ :‬מבירור עם עיריית נתניה נמסר כי האירוע אינו כרוך בחילול שבת (המערכת)‬ ‫עורך‪ :‬עידו פכטר | עורכת משנה‪ :‬ניצה דורי | הפקה‪ :‬צביקה קורצווייל | עיצוב גרפי‪ :‬חוי אייל ‪052-4519769‬‬ ‫עורך אינטרנט‪ :‬אסף קורצווייל | מנהל פרסום‪ :‬משה ‪ | 054-3983398‬הפרסומות באחריותו הבלעדית של העסק המפרסם‪ ,‬המערכת אינה אחראית לתוכנן‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫לע”נ אברהם חיים בן משה אפריים קורצווייל ‪ .‬לע”נ נח בן יהודה מרמלשטיין ‪ .‬לע”נ יצחק בן הרצליה חקאק ‪ .‬לע”נ אברהם בן רוזה‬