1. No category

‫פרק שמיני‬
‫בעקבות הרמב״ם‬
‫תלמידי הרמב״םבמזרח‬
‫הרמב״ם מח ב שנ ת ‪ 204‬ו‪ .‬בל ה פילו סו פי ם הי הודי ם ש ב או א חריו‪ ,‬חוץ מ א חדי ם שנז כ רו‬
‫בפרקים הקוד מים‪ ,‬ה ס ח מ בו ע ליו והביעו דיעה בעד או נגד ר עיונו תיו או פירו שיו‪.‬‬
‫הו א הי ה בודד ב הגו תו ואף בנו יחידו — כפי שנ ר א ה ל הלן — ל א היה פילוסוף‪ ,‬אם‬
‫בי הי טי ב ל ה כי ר א ת ה פילו סו פי ה והגן על אביו מפני מ תנגדיו‪ .‬נ ר א ה‪ ,‬ש הי ה לו ת ל מי ד‬
‫א חד בלבד‪ ,‬יוסף‪ ,‬של מענו כ ת ב א ת מור ה נבוכים‪.‬‬
‫אנו מכירים שני פילוסופי ם ב או ת ה ת קו פ ה ש ש מם יוסף‪ :‬יוסף בן י הודה אבן עקנין‬
‫ויוסף בן י הוד ה מסב ט ח‪ .‬בגלל הדמיון ב ש מו תי ה ם היו ל ע תי ם טועים ו מ חליפים או ת ם‬
‫זה בזה‪ .‬מ שערים כי יוסף בן י הוד ה בן שמעון הוא ש הי ה תל מידו המובהק של הר מב״ם‪,‬‬
‫וב שבילו נכת ב מור ה נבוכים‪.‬‬
‫יוסף בן יהודה בן ש מעון מסבטח (‪ ,-Ceuta‬מרוקו) מת ב שנת ‪ 1226‬בקירוב‪ .‬הו א ה ש אי ר‬
‫א ח ריו רק שלו שה מ חקרים קטנים‪ :‬במחויב ה מ צי או ת‪ ,‬אי כו ת סי דור ה ד ב רי ם ממנו‬
‫וחידוש העולם‪ .‬ה ם תורג מו ל אנג לי ת והוצאו ל או ר ע ל־י די י״ל מגנם (ברלין ‪ ,) 1904‬א ן‬
‫יו חסו ב טעות ל א בן עקנין‪ .‬כפי הנ ר א ה נכ ת בו ל פני שיוס ף בן י הודה נפג ש ע ם הר מב״ם‪.‬‬
‫בחיבורים האל ה מצויים ני מוקים‪ ,‬ש מקור ם באבן סינ א וקרובים לר מב״ם‪ ,‬וגם נימוקי‬
‫ה בל א ם‪ ,‬וני פר ת בהם ה ע ד פ ה ב רו ר ה של נימוקים ארי ס טו טליי ם‪ .‬ה ח שי בו ת שנו ד ע ת‬
‫ל חיבורי ם היא הי ס טורי ת יו ת ר מפילוסופית‪*.‬‬
‫יוסף בן י הוד ה אבן עקנין היה בן־ז מנו של הר מב״ם‪ .‬הוא נולד ב בר צלונ ה ב שנ ת ‪ 150‬ו‬
‫בקירוב‪ ,‬א ח ר־ ב ך י שב ב ‪ 9‬א ס‪ ,‬שם העלים‪ ,‬כנ ר א ה‪ ,‬א ת יהדותו‪ :‬הוא מת ב שנ ת ‪ 220‬ו‬
‫בקירוב‪ .‬עם הר מ ב״ ם נפג ש ב ע ת ש הל ה ש ה ה ב צ פון־ א פרי ק ה‪ .‬חי בוריו ר בי ם ל מדי‬
‫ועוסקי □ ב עי קר ב מ שנ ה ובתלמוד‪.‬‬
‫אבן עקנין ה ש אי ר א חריו שלו ש ה חי בורי ם פילוסופיי ם‪:‬‬
‫* אצל גוטמן ני תן ניתוח רעיונותיהם העיקריים‪.‬‬
‫‪265‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪266‬‬
‫בעקבות הרמב״ם‬
‫(ו) ספר המוסר(מ הדור ת ז׳ בכר‪ 0 ,‬ו‪ 9‬ו)‪ ,‬שהוא פירו ש לפרקי אבות‪ ,‬כתוב עבריח וקרוב‬
‫לזה של הרמב׳׳ם‪.‬‬
‫(‪ )2‬פירו ש ל שיר השירים (התגלות הסודות להופעת המאורות‪ ,‬ירושלים ‪ .)1964‬א״ס‬
‫הלק ין הוציא ל אור את המקור הערבי וצירף לו את תרגו מו שלו לעברית‪.‬‬
‫הפירוש לפי תורת־הסור בנוי על משל לנפש השואפת אל השיבל הפועל‪ ,‬ו של השיכל‬
‫הפועל האוהב את הנפש התבונית עד לדביקות‪ ,‬ב שדלו אותה להשיג את התבוניי‬
‫ולפנות עורף לכל הקשור בחומר‪.‬‬
‫אצל הרמב״ם מצוי הסבר אלגורי־פילו סופי לכמה פסוקים‪ .‬אך אבן עקנין מתיימר‬
‫להיות הרא שון שנתן ל שיר השירים בולו פירו ש פילוסופי‪ .‬אין הוא האחרון שעשה‬
‫זאת‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ .‬אך בניגוד למשה אבן תיבון‪ ,‬אבן כספי‪ ,‬הרלב״ג ואחרים‪ ,‬אין‬
‫פירו שו של אבן עקנין מושפע כלל מן הרמב״ם‪ .‬ואין תימה‪ ,‬ש הרי — אם נקבל את‬
‫הנחתו של הלקין — חובר הספר בשנת ‪ 1185‬בקירוב‪ ,‬בלומר לפני מורד נבובים‪ .‬פירו ש‬
‫זה איננו מהווה משנה פילוסופי ת סדורה‪ ,‬אלא הקזחשה אלגורי ת של הכתוב‪ ,‬בעזרת‬
‫מושגים פילוסופיי ם שנשאבו בעיקר מאל פרבי ומאבן סינא‪ ,‬וכן בעזרת מובאות‬
‫פיוטיו ת רבות ממחברים יהודים וערבים‪ .‬הנה לדוגמא פירו שו ל שיר השירים ב‪:‬‬
‫;גנה דודי ואמר לי קומי לך רע טזי יפתי ולכי לך פירו ש;גנ ה דודי פתח בדברים כמה‬
‫שבתוב כשהתחיל איוב לדבר ולען איוב ויאמר אשר פירו שו ולפתח כיון שלא הקדימו‬
‫אחר ו אין דובר אליו דבר‪ .‬הגידה בי אהובה שש בה ורוצה לקחתה לו לבדו‬
‫ולהתבודד עמה‪ ,‬וזה פירו ש ולבי לך‪ ,‬בלומר בואי עמי בבל אשר אלך‪ .‬אוח הוא שהוא‬
‫מלא אהבה אליה ושהיא רבת חן ויו פי בעיניו‪ ,‬באמרו לעעני;פ תי‪.‬‬
‫ולפי שיטת רבו תינו ז״ל הרי כנסת ישראל משתבחת שהקב״ה הודיע לה את ביאת‬
‫הקץ בגאולת מצרים על ידי משה רבינו ע״ה פקד פקדתי אתכם ואו מר אעלה אתכם‬
‫מעני מצרים‪ ,‬ובן בשאר הגאולות כאשר הבטיח בנחמות על י די הנביאים ע״ה‪ .‬אמרו‬
‫ז״ל ענה דו די ואמר לי היא עניה היא אמירה ענני בים ואמר לי בסיני קומי לך ל ארץ‬
‫ישראל ולבי לך לבית המקדש‪.‬‬
‫ולפי שטתי אני והוא פרו ש הסוד‪ ,‬היא מגידה שהשכל הפועל מושך אותה ומודיע לה‬
‫שכדאי לה ש תפרד מבליה ותסור מהם‪ ,‬ז‪.‬א‪ .‬שתידחף לשמוע בקולו ותדחה את‬
‫פיתוייהם כדי שיצאו מושכלותיה אל הפועל נקיים מן החומר ולשלם יקרה‪ .‬שהרי יש‬
‫לה שלימות ממ‪7‬גל לשלימותה‪ ,‬והיא להפרד מן הכלים‪ .‬ו הודיע לה שיש לאל ידה‬
‫להגיע ‪$‬ל השלימות הזאת ואמר ;פתי‪ ,‬קראה יפה משום שבכוחה להגיע אל‬
‫השלימות‪ ,‬ו הודיע לה שהוא משגיח עליה עד שיביאה לידי בך ואמר רעי תי; והגיד‬
‫לה שבכוחה להגיע ?*ל המדרגה הזאת ועליה ל שקוד על כך‪ ,‬וגם עליו להשגיח עליה‪.‬‬
‫(‪ )3‬טב אלנפוס (רפואת הנפשות)‪ ,‬לא נדפס אלא בחלקו‪ .‬חיבור זה עוסק יותר במוסר‬
‫מאשר בפילוסופיה ובולטת בו דעתו של אבן עקנין‪ ,‬כי יש לדחות את לי מוד המדעים‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫תלמידי הדמב״ם בפרובנס ‪267‬‬
‫— לוגיקח‪ ,‬מ ו ס ק ה‪ ,‬מ ת מ טי ק ה‪ ,‬וכו׳ — ע ד לגיל שלו שים‪ ,‬כ א שר ה חינוך ה תו רני כבר‬
‫ע מוק ו מו שר ש דיו‪ ,‬ש ה ס פ קו ת ה פילוסופיי ם ל א י ע ר ע רו הו ו ער כ ה של ה ד ת ל א יוטל‬
‫עוד בספק‪ .‬טענות מעין אלו מפי פילוסוף נ ש מ עו א ח רי־ כן‪ ,‬כנ א מר ל הלן‪ ,‬מפי‬
‫מ תנגדי ה רמב׳׳ם במאה הי״ג‪.‬‬
‫נז ביר עזמו ע ל פילוסוף מזר חי נוסף ‪ :‬ס ע ד בן מנ צור אבן ב מונה‪ ,‬שחי ב בגד אד ב שנים‬
‫‪ 1258—1212‬בקירוב‪ .‬רוב חי ב ד דיונ מ צ אי ם עדיין בבתבי־יד‪ ,-‬אולם‪ ,‬שניי ם מהם הודפסו‪:‬‬
‫מ א מ ר על ה ה בדלי ם בין ה ר בניי ם ו ה קר אי ם ו מ א מר על מ חקר שלו ש ה ד תו ת‪.‬‬
‫חי בו ריו עזופביב אור על פ תי חו ת ה שקפותיו‪ .‬ה ס ב רו על הנ בו א ה לקוח מן הר מב״ם‪.‬‬
‫דו מה עזאחריאבך ב מונ ה לא היו עו ד פילוסופים יהודים במזרח‪.‬‬
‫מה איר ע ב אר צו ת־ ה מז ד ח ? היו ש ם ק הי לו ת י הודיו ת גדולו ת‪ .‬מבחינה חו מ רי ת היו‬
‫חיי הן בטוחים ל מ די‪ ,‬או ל פ חו ת מ עור ערי ם פ חות מחיי ה ק הי לו ת ב אירו פ ה ‪ .‬א ף־ ע ל־ פי־‬
‫כן ק שה למצוא‪ .‬ב א ר צו ת־ ה מז ר ח פילוסופי ם א ח רי הר מב״ם; ל מ רו ת ש הזר מי ם‬
‫ה פילו סו פיי ם ש ט פו א ת א ר צו ת ה אי סל ם ובר א ש ו בר א שונ ה א ת פר ס‪ ,‬וניכר בהן‬
‫רי שו מ ם‪ :‬וויכוחי ה ד ת ו ה פי לו סו פי ה נפוצי ם היו‪ .‬יתכן בי ה ה ש פ ל ה שב מצ ב הי הודי ם‬
‫ב ת חו מי ה אי סל ם היא עזמנעה מהם ל ק ח ת חלק ר ב יו תר ב חיי הרוח•‪ ,‬כן י תכן כי שם‬
‫נ א ל צו הי הו די ם ל ה ק די ש את כל מר צ ם ויכול ת ם ל צו ר כי מ חייתם‪ ,‬ו את מעט הזמן הפנוי‬
‫ה ק די שו ללי מודי‪-‬קוד ש במובן המקובל‪ ,‬כ לו מר ל תו ר ה ש בכ ת ב ו ב ע ל־ פ ה‪ .‬ה רי‬
‫הפיל‪ 1‬סופיה הי א מעין ידבר ש ב מו תרו ת׳‪ .‬אין היא רוו חת בציבור א ל א כ ש ה אד ם‬
‫מ שו חרר בנליד ח־ מה מל ח ץ צר ביו ה חו מריים‪.‬‬
‫תלמידיו ה א מי תיי ם ש ל הר מ ב״ ם היו ב אירו פ ה‪ :‬ת חיל ה ב פרו בנ ס ו ב ס פרד‪ ,‬ובעבור‬
‫זמן ק צ ר גם באי טליה‪.‬‬
‫תלמידי דורמב״ם בפרובנס‬
‫מור ה נבוכים ה ש פי ע על י ה דו ת פרו בנ ס ה שפ עה ר ב ה ועמוקה‪ .‬הוא היה ‪ 5‬ת ח ל ת קו פ ה‬
‫חד שה‪ ,‬שאין דו מ ה ל ה בכל י מי־ ה ביניי ם‪ :‬ת קו פ ה‪ ,‬שבה ה פילו סו פי ה‪ ,‬בגלגול עממי‪,‬‬
‫נ היי ת ה חלק מ ת ר בו תן הכללי ת של שכ בו ת נר ח בו ת בעם‪ .‬תו פ ע ה דומה ידעה‬
‫הפילוסופי ה רק זמן ק צ ר ( ב מ או ת ה א׳‪ -‬ה ב׳) בימי שג שוגה של י הדו ת א ל כ סנ ד רי ה‪ .‬מה‬
‫הי ת ה ה סי ב ה ו מדו ע איר ע הד בר בעיקר בפרובנס? לעיל חזרנו והדג שנו בי ה פילו סו פי ה‬
‫ה הפ ש ט ה רק בקרב בני ה מ ע מ ד ה א מיד ובין תו שבי ה ערי ם; אול ם ב עי קר בק הילו ת‪,‬‬
‫שבהן הק שר ל ס בי בה ס פ רו תי ת ו מדעית ל א־י הו די ת אילץ א ת הי הודי ם ׳לה ת מודד׳‪,‬‬
‫כלו מר להוכי ח בי מבחינה ש בלי ת אין הי ה דו ת נו פ ל ת מ ש אר ה ד תו ת ואולי אף עול ה‬
‫עליהן‪ .‬ב ספרד‪ ,‬שמק רבה באו רוב הפילוסופים ב מאו ת הי״ א‪ -‬הי׳׳ ב‪ ,‬קיי ם היה מ ע מד־‬
‫אצולה יהודי עד לגירו ש ב שנ ת ‪ . 1492‬מע מד זה טיפח א ת ה פילו סו פי ה‪ .‬אפילו ל א‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪268‬‬
‫בעקבות הרמב׳׳ם‬
‫נאמץ במלואה את גירסתו של י׳ בער* כי המקובלים‪ ,‬שתקפו את הפילוסופיה ואת‬
‫הפילוסופים־האריסטוקרטים‪ ,‬היו למעשה מגעיהם של פשוטי־העם מפני העשירים‪,‬‬
‫חייבים אנו ל הודות‪ ,‬בי רוב הפילוסופים בספרד היו י הודי־חצר‪ ,‬רופאים‪ ,‬אסטרולוגים‬
‫— אנשים שהיה להם פנאי לל מוד את המדעים ודי בסף להעניק לבניהם חינוך ממושך‬
‫ויקר‪ .‬בפרובנס‪ ,‬ובמידת־מה גם באיטליה‪ ,‬קיימת היתה מסוף המאה הי״ב ואילך‬
‫בורגנו ת יהודית אמידה ומשגשגת‪ ,‬ומעמדה המשפטי לא נבדל בהרבה ממעמד‬
‫הנוצרים‪ .‬בורגנו ת זו עמדה בדו־שיח עם הסביבה הנוצרית ו היתד תאבת מדע‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1200‬כבר היה משקל רב לסביבה האוניברסיטאית הנוצרי ת‪ :‬מונ?ל״ ה‪ ,‬נרבונה נמנו‬
‫עם הערים האוניברסיטאיות הגדולות במאה הי״ג‪ .‬במאה זו דולה במערב תקופת‬
‫הפריחה של האריסטוטליות‪ :‬והכנסיה‪ ,‬שקודם־לבן נלחמה בתורתו‪ ,‬אימצה אותה‬
‫בדוקטרינה רשמית‪ ,‬וזאת בעקבות תומאס מאקווינס‪ ,‬ששאב את השראתו לא רק מאבן‬
‫סינא אלא גם מן הרמב״ם‪.‬‬
‫בשנת ‪ 96‬ו‪ ,1‬באשר המורה נבוכים תורגם לעברית‪ ,‬גילו י הודי פרובנס‪ ,‬שחיו בסביבה‬
‫נוצרי ת‪ ,‬את המדע‪ .‬להבדיל מיהודי ספרד‪ ,‬שהיטיבו לקרוא ולכתוב ערבית‪ ,‬לא ידעו‬
‫י הודי פרובנס ל שון זו‪ .‬ובאמור‪ ,‬אצל הרמב״ם אין במעט שום מובאות מחיבורים‬
‫פילוסופיי ם עבריים‪ .‬הוא היה יליד אנךלוסיה ; בה גדל ונתחנך‪ ,‬ותרבותו היתה ערבית‪.‬‬
‫רק בעזרת מתרגמים ממוצא ספרדי‪ ,‬ובתוכם משפחת בני תיבון‪ ,‬נחיתה העברית לשפת‬
‫המדע של היהודים שחיו בסביבה הנוצרית‪ .‬אמרנו לעיל‪ ,‬כי המדע היווני עבר אל‬
‫הערבים בעזרת מתרגמים נוצרים גדולים במאה הט׳ (במיוחד ח ונין בן איסחאק)‪.‬‬
‫במאות הט׳‪-‬הי״ב נהנה המדע מתרומתם של חכמים ופילוסופי ם ערביים‪ ,‬ומכלול מרעי‬
‫זה התפשט על־פני העולם הנוצרי בפרום המאה הי״ג באמצעות ספרד ודרום־איטליה‪.‬‬
‫החיבורים תורג מו ללטינית‪ ,‬לעתים בעזרת יהודים‪ ,‬אשר תירגמו אותם מערבית‬
‫לשפת־הדיבור העממית‪ ,‬בעוד שחכם נוצרי היה חוזר ומתרגם אותם מן השפה‬
‫המדוברת ללטינית‪ ,‬דוגמת אבנךאוט (ראה עמי ‪ .)185‬אולם היו חיבורי ם שתורגמו‬
‫לעברית‪ ,‬ובמה טכסטים שרדו בעברית בלבד‪ ,‬בעוד שהמקור הערבי אבד‪ .‬התרגומים‬
‫העבריים שימ שו גם הם מקור לתרגומים לטיניים; אך דבר זה אירע מאוחר יו תר‪,‬‬
‫במיוחד במאה הט״ז‪ .‬היהודים היו מתרגמים בעיקר מן הטכסט הערבי‪ ,‬אך לעתים גם מך‬
‫התרגומים הלטיניים של חיבורים ערביים‪.‬‬
‫עם הופעת מודה נבוכים נהיו לפתע בל הכתובים שבמקרא‪ ,‬שלכאורה נגדו את‬
‫השבל‪ ,‬ברורי ם ותואמים את השכל‪ .‬כאמור‪ ,‬תורגם מורה נבובים ללטינית זמן קצר‬
‫לאחר שתורגם לעברית‪ .‬אין זה איפוא מקרה‪ ,‬כי כה רבה היתד‪ ,‬השפעת הרמב״ם על‬
‫תומאס מאקווינס; שכן האריסטוטליקן הנוצרי נפתל בבעיות דומות מאוד לאלו ע ל‬
‫היהודי‪ .‬אך י תרון נוסף נבע לי הודים ממורה נבוכים‪ :‬אפילו אגדו ת התלמוד‪ ,‬שערבים‬
‫* תולדו ת הי הודיט בספרד הנוצרי ת‪.1955 ,‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫תלמידי הדמב״ם בפרובנס ‪269‬‬
‫ונו צרי ם העלו כנגדן קו שיו ת מביכות‪ ,‬נע שו מובנות‪ .‬הי ת ה זו מעין ה תג לו ת‪ .‬הר מב״ם‬
‫נשיא א ת כ ת ר חו ר ת י שר א ל ב מלוא ז הרה והיה ה מנהיג ה רו חני ה מו כר של הי הדו ת‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ב מודה נבובים‪ ,‬נ תגל ה גם כפילוסוף מו שלם‪ ,‬כאי ש ה מ ד ע ה א מי תי‪ ,‬ה ארי ס טו טלי;‬
‫והוא הוכיח‪ ,‬בי הי ה דו ת ה א מי תי ת הי א ה ר ת ה מ א ש ש ת מדע זה‪ ,‬ורק הפילוסופי ם‬
‫ע תידים להגיע אל ה עו ל ס־ ה ב א‪ .‬א פי לו י הוד ה הכ הן‪ ,‬ש אינו מקבל א ת תו ר ת הר מב״ם‬
‫על ה אלו הו ת‪ ,‬א מר ‪ :‬׳ אני מוד ה כי ה מור ה ל צ ד ק ה שם בלבי א ש בו ער ת לעיין ב ס פרי‬
‫הפילוסופים ע ד ש הי ה ב; דיז ה ה מ ע ט‪..‬‬
‫היהודים שו חרי המדע ר או בר מב״ם מעין גואל ומושיע‪ :‬הרי הוא ה אי ש ש הוכי ח כי‬
‫הדת היהודית והמדע מהווים ש ל מו ת אחת! כי יבול אדם ל היו ת י הודי ועם ז א ת לל מוד‬
‫א ת ה מדעי ם ; י ת ר ה מזו — רק מי שלו מד א ת ה מדעים הו א־ הו א יהודי א מי תי‪ .‬הד ברי ם‬
‫שכ תב ש מואל אבן תיבון א ל הר מב״ם לא היו ד ברי חנו פ ה; אצל מ חברים ר בי ם במאה‬
‫הי״ג נוצויים רברי־עובח ממין זה‪:‬‬
‫שלום א דוננו וג אוננו ושלום תו ר תו ה ת מי מ ה ו שלום ח כ מ תו ה שלי מ ה‪ ,‬לשגא כרצון‬
‫הצעיר בעבדיו‪ ,‬הנכ ס ף ל ה ת ח ב ר ל א חד מתל מידיו‪ ,‬הכו ת ב ל הודי ע לכבודו‪ ,‬כי הגיע‬
‫ליד עבדו כתבו הי ק ר ‪ 7‬גלי מכל יקר הכ תו ב בחצי היון‪ ,‬וכמעט יצאה נ פ שי ב שורו תיו‬
‫הר א שונו ת‪ ,‬ר פ דוני שורו תיו ה א חרונו ת‪ .‬ב מוצאי בפיהם ר פו א ת אדוננו מחוליו‬
‫ה ארו ך א ש ר נשיא בעון כלנו‪ ,‬ה רי אנו ב פ ר תו ו כ פ ר ת חליו‪ .‬ומאז נ ש א תי עיני מצפה‬
‫אל כתב מב שר כי על ת ה א רו כ ה ו מרפא‪ ,‬ו אני ס פ ל תי ת מיד אל א לי ל ה סלי ץ‬
‫עצמותיו‪ ,‬ו ל ה א רי ך ב שלוה ימותיו! ( אגרו ת ו ת שו בו ת ל הנ ש ר הג דו ל‪ ,...‬עט׳ בט)‪.‬‬
‫קרנו של הרמב״ם ע ל ת ה בחוגים אלה במידה ש ק ש ה ל ת א ר ה‪ .‬שירי ם ל ל א־ ס פו ר נכ ת בו‬
‫לכבודו‪ .‬ו ח מ ש־ מ או ת שנ ה א חריו לא היה כמעט פילוסוף י הודי של א הבי א מד ברי‬
‫הרמב״ם כל שונם‪ .‬ושמו נודע ל ת הי ל ה גם ב קר ב ה פילו סו פי ם הל טיניים‪ ,‬ולפעמים גם‬
‫הערביי ם‪.‬‬
‫מח שבת היהודים פנ ת ה אי פו א אל שני כיוונים ‪:‬‬
‫( ‪ ) 1‬לי מו ד ה מדעים ;‬
‫( ‪ )2‬פירו ש א לגו רי ש ל ה מ קר א ושל אגדות ה תל מוד‪.‬‬
‫כדוג מא מובהקת נקדיש א ת ה פר ק הזה ל מ ש פ ח ת ה תיכוני ם‪ ,‬ה מ פור ס מי ם ו ה פוריי ם‬
‫ביו תר מקרב ה מ תרג מי ם ב פרו בנ ס ב מאה הי׳׳ג‪.‬‬
‫י הוד ה בן ש או ל אבן תיבון‪ ,‬כ מוהו ברמב״ם‪ ,‬גור ש מ ס פרד ע ל־י די ה אל מו הדי ם‪ .‬הוא‬
‫ה ש תק ע בלונל ב שנ ת ‪ 150‬ו בקירוב‪ .‬ת חיל ה תי רג ם א ת חובות הל ב בו ת של בחיי אבן‬
‫פקודה‪ ,‬א ח ר־ כ ך א ת הכוזרי ליה ודה הלוי‪ ,‬א ת א מונו ת ודעות ל ס עדי ה‪ ,‬שני ס פ רי דקדוק‬
‫ותקון מדות הנ פ ש לאבן ג בירול — הכול חי בורי יהודים שנ ב ת בו ב ער בי ת‪.‬‬
‫בנו ונכדו ה ר הי בו את תחומי ה ת עניינו ת ם גם ל מ ח ברי ם ער ביי ם ויווניים‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪270‬‬
‫בעקבות הרמב״ם‬
‫שמואל אבן תיבון‬
‫בנו‪ ,‬שמואל אבן תיבון‪ ,‬ישב בלונל ו אולי גם נולד שם‪ .‬אולם הוא ישב גם בארל‪ ,‬במרסי‪,‬‬
‫בטולדו‪ ,‬בברצלונה ובפי הנראה גם לאלכסנדריה‪ .‬שנת ליד תו אינה ידועה‪ .‬הוא מת‬
‫בשנת ‪ 232‬ו בקירוב‪ .‬בנעוריו לא מילא את התקוות שתלה בו אביו‪ .‬אביו סבור היה‪ ,‬בי‬
‫שמואל לא שקע בר אוי בלי מודי תורה ומדע‪ .‬אף־על־פי־בן נתפרסם לבסוף יו תר מאביו‪,‬‬
‫אולם רק לאחר שאביו מת‪.‬‬
‫כל אשר תירגם תירגם מערבית ‪:‬‬
‫(ו) תרגומו הרא שון היה בנראה החיבור הרפואי מלאכה קטנה מאת גלינוס‪ ,‬בלוויי ת‬
‫פירו ש בערבית‪ .‬הוא סיים את המלאכה בשנת ד׳ תתקנ״ט(‪ 99‬וו)‪.‬‬
‫(‪ )2‬אותות השמים או אותות העליונים‪ ,‬היינו המטאורולוגיה של אריסטו‪ ,‬בצירוף‬
‫הערות שונו ת(ב תוכן הערותיו של אלכסנדר מאפרודיסיאס)‪*.‬‬
‫מחיבורי הרמב״ם הוא תירגם ‪:‬‬
‫(ו) מורה נבוכים‪ .‬הוא צירף לו ביאור מלות הזרות אשר סיים באניה‪ ,‬בדרכו חזרה‬
‫מאלכסנדריה‪ ,‬בקרבת קרת־חדשת(קרתגו)‪ ,‬כלומר מהלך יום וחצי־יום מתוניס‪.‬‬
‫(‪ )2‬מתוך פירו ש המשניות הוא תירגם את שמונה פרקים ואת ההקדמה לפרק חלק‪,‬‬
‫היינו הקטעים הפילוסופיים‪**.‬‬
‫מלבד יצירו ת הרמב׳׳ם‪ ,‬תירגם שמואל אבן תיבון‪ ,‬כאמור‪ ,‬חיבורים ברפואה‪,‬‬
‫במטאורולוגי ה ועוד‪ .‬אך השבלתו הפילוסופית לא נתמצתה בכך‪ ,‬כפי שידוע לנו‬
‫מחליפת המכתבים בינו לבין הרמב״ם‪ .‬הוא קרא את כתבי אל־פרבי‪ ,‬אבן סינא ואבן‬
‫רו שד‪ ,‬וחיבוריהם תורגמו לעברית על־ידי בנו משה‪ .‬רישומם של פילוסופים ערביים‬
‫אלה ניכר ביצירו תיו של שמואל אבן תיבון‪ ,‬שבן מלבד היותו מתרגם היה גם מחבר‪.‬‬
‫מסתבר שהיתה לו גם השכלה נוצרי ת‪ ,‬שבן‪ ,‬כפי שהעיר פרופ׳ סרמוניטה‪ ,‬ערוך תרגום‬
‫המבוא למורה נבוכים לפי הדגם הךטורי שנהוג היה אצל הנוצרים; ופרופ׳ ש׳ פינס‬
‫הפנה את תשומת־הלב לד בריו של שמואל אבן תיבון בסוף מאמר י קוו המים‪:‬‬
‫וראי תי החכמות האמתיות שנתפרסמו מאיד באומות אשר אני תחת ממשלתם‬
‫ובארצותם יו תר ויו תר מהתפרסמם בארצות ישמעאל‪.‬‬
‫הוא כתב‪ :‬מאמר י קוו המיס *** ופירו ש לספר קהלת‪.‬‬
‫* ספר אלכסנדר מו קדון‪ .‬זה טכסט ספרותי — אגדת חייו של אלכסנדר הגדול‪ ,‬מבוססת על הכסטים‬
‫יווניי ם — שנפוץ בימי־הביניים בכל השפות‪ .‬כיום ידועים ארבעה תרגומים עבריים של החיבור‪ ,‬שונים זה‬
‫מזה‪ .‬התרגום מערבית מיוחס לפעמים לשמואל אבן תיבון‪.‬‬
‫** יש מייחסים לשמואל אבן תיבון תרגומים נוספים של הרמב׳׳ם‪ ,‬אך החוקרים אינם תמימי־דעים בעניין זה‪.‬‬
‫*** מהדורת מ׳׳ל ביסליכיס‪ ,‬פרעסבורג ‪ : 1837‬במידת האפשר השתמשתי בטכסט הנמצא אצל וידה (ראה‬
‫ביבליוגרפי ה)‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
27 ‫שמואל אבן תיבון ו‬
‫בריאת‬
‫המאה‬
The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought
‫‪272‬‬
‫בעקבות דזרמב״ם‬
‫במאמר י קוו המים מדובר‪ ,‬כמסתבר משמו‪ ,‬בבעיה של פיסיקה‪ .‬על־פי חוקי המדע‬
‫האריסטוטלי‪ ,‬צריכים ארבעת היסודות להימצא במצבם הטבעי‪ .‬אבל בספר בראשית‬
‫נאמר ׳י קוו המים‪ /‬ובכך מופרע הסדר הטבעי של היסודות‪ ,‬שכן המים‪ ,‬כשהם‬
‫מתחלקים ונקווים‪ ,‬מתערבים ביסוד האויר‪ ,‬ובמקומות רבים נמצאת האדמה נוגעת‬
‫באויר‪ .‬איזה הוא הכוח שהפך את הסדר הטבעי כך‪ ,‬שהאדם יובל לחיות בו‪ ,‬וכיצד‬
‫נעשה הדבר? זהו‪ ,‬כמובן‪ ,‬מעשה אלוהים‪ .‬בימי־הביניים כל ךוסבר מקורו באל‪ .‬אך‬
‫שמואל אבן תיבון לא די לו ב׳וי א ‪$‬ר ‪#‬להים׳; כי האל כפי שפילוסוף אמיתי —‬
‫כשמואל אבן תיבון — תופסו‪ ,‬אינו ׳אומר׳ אמירה כפשוטה‪ .‬ומדוע יהפוך אלוהים סדר‬
‫טבעי‪ ,‬שהוא עצמו בראו קודבדלבן? למעשה‪ ,‬התשובה שבפי הפילוסופים‪ ,‬או לפחות‬
‫אצל קצתם‪ ,‬היא — שזאת בעיה מדומה‪ :‬היסודות נמצאו תמיד באותו מצב הידוע לנו‬
‫כיום‪ .‬האדמה היתה מאז ומעולם במגע עם האויר‪ ,‬והמים היו קיימים תמיד בצור ת‬
‫עננים; כי זהו מצבם של ארבעת היסודות‪ ,‬והמעבר או השינויים מיסוד אחד למשנהו‬
‫הם־הם המקור לחיי הצמחים‪ ,‬החיות ובני־האדם‪ .‬או‪ ,‬בדברי שמואל אבן תיבון בעקבות‬
‫הפילוסופים‪ :‬אין טעם להעלות את השאלה; בי אין היא אלא פרי הדמיון שלנו‪ ,‬ד מיון‬
‫המאמין כי כל דבר צריך שתהיה לו תחילה‪ .‬שמואל אבן תיכון מקרב את תפיסת‬
‫הפילוסופים אל תפיסת חכמי ישראל‪ ,‬האוסרים לשאול שאלות על ראשית העולם או‬
‫על קי צו‪:‬‬
‫ומהיום עשירים שנה אני חותר במצולת זאת החקירה לצאת ממנה ^ל יבשת הביאור‪.‬‬
‫ואשר נגלה לי בה אחרי חפשי כל ספרי חכמת הטבע הנמצאים אתי הוא שדעת‬
‫[כלו מר‪ :‬שכונת] רוב הפילוסופים בזאת השאלה היא הרחקתם לה ו שאין ל שאול‬
‫אותה כלל כהרחקת החכמים ז״ל [במשיב דברים נכוחים מוסיף‪ :‬בעלי החדוש]‬
‫לשאלת מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור וכמוהו אצלם רוצה לומר אצל‬
‫הפילוסופים שאלות רבות מזה המין אין לשאול אותם לפי דעתם בי כולם המה‬
‫ספקות מדמיון תחלה וראש לעולם או זמן סמוך לתחלה‪ .‬ובל זה אצלם מפעולות‬
‫המדמה לא פועל השיכל‪ ...‬ומזה המין אצלם הוא ענין תחלה וראש למציאות העולם‬
‫ש הדמיון יבקש לכל דבר ראש ותחלהיהמשך אחר המורגש‪ ,‬ובעלי הקדמות חושבים‬
‫שהשכל אמת המנע היות תחלה וראש לבלל המציאות עם מחשבתם זאת אין ל שאול‬
‫איך נגלה קצת כדור הארץ אחר שהיה מכוסה שהם יא מרו לך שמעולם לא היה זמן‬
‫שלא היה קצת הארץ מגולה ושלא היה ;גליה אלו הנמצאות‪( ...‬י קוו המים‪ ,‬עמ׳ ‪; 5‬‬
‫וידה‪ ,‬עמ׳ ‪.)16-15‬‬
‫אך כיצד יוכל י הודי מאמין להסכים לתפיסת קיום העולם בדבר נצחי? הבעיה שבה‬
‫נפתח הספר מוליכה את שמואל אבן תיבון להצגת רעיונו תיו בדבר —‬
‫(‪ ) 1‬השבלים הנבדלים ותורת המלאכים ;‬
‫(‪ )2‬חזיונו ת הנביאים‪:‬‬
‫(‪ )3‬ההשגחה ;‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל » ‪ p‬תיכון ‪273‬‬
‫( ‪ )4‬ו ל ב סו ף הוא חוזר א ל מעשיה ב ר א שי ת ומגיע ל מ ס קנ ה ש אינ ה פ שו טה ואף אינ ה‬
‫מ שכנעת‪.‬‬
‫ב אן לא נדון בנועזאים א ל ה לפי ס דר ם ב מ א מר יקוו ה מים‪ ,‬א ל א נד ח ה א ת בעיית‬
‫ה ה שג ח ה לסוף‪ ,‬שכך אל נו ש א זה חזר ש מו אל אבן תיבון פעמים ר בו ת ואף בנו מ שה‬
‫עס ק בו‪.‬‬
‫בכ ל ה סוגיו ת הללו נוק ט ש מו אל אבן תיבון א ת ב תובי ה מ ק ר א כנ קו ד ת־ מו צ א‪ .‬אך‬
‫איזה הו א ה פי רו ש ל כ תו בי ם ש ב עז ר תו אפ שר לה שיג א ת הנו ש אי ם ה מ ט פיסיי ם הללו?‬
‫ש מו אל אבן תיבוך שולל את פירו ש הרמב״ם ל שלו ש ת ה פסוקי ם הר א שוני ם של ס פ ר‬
‫ב ר א שי ת‪ .‬הו א או מר ‪:‬‬
‫ובבר הו ד ע תי ריב הדחק שנר ח ק הר ב ז״ל בפירו ש ש ל ש ת ה פסוקי ם ה ר א שוני ם מן‬
‫ה תו ר ה ואיני רו א ה פירו שו בלל בהם כמו ש איני רו א ה במה שנ ר א ה מ ד ע תו שבל‬
‫ה תו ר ה או א מור עי ק ר הכוונ ה בה היה ל תו בו תי ה ול סודו תי ה לר מוז אל ה חכ מים‬
‫ב א מי תו ת ה מ צי או ת וזה היה הסבה הגדולה במה ש פי ר ש ב פסוקי ם ה ה ם ובזולתם‬
‫מפסוקי ה תו ר ה‪.‬‬
‫ו אני או מר בה? ך ש ל א נ תכוון ב תור ה רק ל הועיל אל ההמון אך בל א ספק היה במה‬
‫ש הו צ ר ך ל ה צי עו ל ה מון מ ה שבפ שוטו מה שיר חי קו הו ה חב מים יודעי ה א מ תו ת על בן‬
‫הו צ ר ך משה ע״ה לבתוב הך ברי ם הה ם ךבורי ם על שני או פני ם בלו מר שי הי ה האופן‬
‫ה א ח ד מכקה את חבירו ו שיהיה העליון ל צור ך ההמון ו הפני מי ל חכ מי ם וכבר רמז‬
‫ש ל מ ה ע״ה על אי זו ת כונ ה צ רי ך שיהיו שני ה או פני ם חיצון ופנימי במו ש א מר הר ב‬
‫(יקווד!נזים ׳ ע מ׳ ‪ 32‬ו)‪.‬‬
‫מ ס ת בר ש ש מואל אבן תיבון‪ ,‬ה מערי ץ א ת הר מב״ם ו מבנהו ׳ מור ה צד ק׳ ו מביא מדבריו‬
‫בכל פי ס ק ה ובבל ע מוד — באן הוא מר חיק ל כ ת ממנו ב מ ס קנ תו ה פילו סו פי ת‪ .‬ני ב ר ת‬
‫באן ה ש פ ע תו ה מ כר ע ת של אבן רו שד‪ ,‬או תו פילוסוף ע ר בי גדול‪ ,‬שג ר ס בי חוק‬
‫ה ה תג לו ת הו א חו ק מ דיני בלבד‪ ,‬שנו עד ל ה טיל מ ש טר ומ שפט על ההמון‪ ,‬אך אין לו עם‬
‫ה מדע ול א־בלו ם‪.‬‬
‫בעח הפול מוס סביב הר מ ב״ ם טענו מתנגדי ה פילו סו פי ה בי אין הם נל ח מי ם ברמב״ם‬
‫עצ מו אלא ב מפר שיו; ואכן‪ ,‬ב פי שר אינו‪ ,‬נהג הר מב״ם ז הירו ת ולא גיל ה א ת ה סודו ת‪,‬‬
‫אל א אם כן פנה אל אל ה שידעו ל מצוא א ת ה׳ מפת ח׳‪ .‬ואם‪ ,‬בפרק הקודם‪ ,‬׳פיענ חנו׳ א ת‬
‫המודזז נבוכיב וגילינו א ת די עו ת הר מ ב״ ם לל א מעטה‪ ,‬הי ת ה בבך ע בי ר ה על אז הרו תיו‬
‫ה מ פור שו ת ש ל ה הוג ה הגדול‪ .‬אך כד בר הזה בבר עשיה ש מו אל אבן תיבון‪ .‬וא חת‬
‫ה סיבו ת‪ ,‬ואולי הסיבה ה עי ק רי ת‪ ,‬ל ה ח ל ט תו של ש מו אל אבן תיבון ל הגי ש א ת ה פירו ש‬
‫ה פילו סו פי ל מ ק ר א בצור ה ע מ מי ת ולחשוף א ת ה סו דו ת ה פילוסופיי ם ל עיני בול‪ ,‬הי ת ה‬
‫— לחץ הסביבה ה חי צוני ת‪ .‬בא מור‪ ,‬היו י הודי פרו בנ ס מקיימים ק שרי ם רו חניי ם ע ם חוג‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪274‬‬
‫בעקבות הרמב״ם‬
‫החכמים הנוצרים‪ ,‬והדים לבך מצויים במאמר יקוו המים במובאה שקצתה הבאנו לעיל‬
‫(עט׳ ‪: )270‬‬
‫ואני הצעיר הבא אחריו ראיתי גם בן שמעטו מביני ר מיזו תיו מאד ובל שבן מביני‬
‫רמיזו ת הכתוב‪ ,‬וראי תי החכמות האמתיות שנתפרסמו מאוד באומות אשר אני תחת‬
‫ממשלתם ובארצותם יו תר ויו תר מהתפרסם בארצות ישמעאל‪ ,‬וראי תי הצורך הגדול‬
‫להעיר עיני המשכילים במה שהנני השם יתעלה לדעת ולהבין בד בריו‪( ...‬י קוו המים‪,‬‬
‫עט׳ ‪ ; 175‬וידה‪ ,‬עט׳ ‪.)31‬‬
‫וכמה עמודים קודם־לכן מביע שמואל אבן תיבון את הדבר במלים מפורשות וברורו ת‪:‬‬
‫ועת לעשות לה׳ — בי ראיתי שהאמתות שהסתירום מאז נביאינו וחבמי תורתנו הם‬
‫מפורסמים היום בולם לאומות העולם‪ ,‬ומפרשים בפי האמתות ההם הסתריק אשר‬
‫בתורה ובדברי נביאים והמדברים ברוח הקודש ברוב המקומות‪ ,‬ואומתנו סבלה מהם‬
‫סבלות גמורה עד ש שבנו מצד הסבלות ההוא לקלסה בפיהם‪ ,‬והגיעו מחרפים אותנו‬
‫שאומרים עלינו שאין בידינו מדברי הנביאים רק הקליפות ודי בזה גידופי ם וחרפות‬
‫(י קוו המיס‪ ,‬עט׳ ‪ ; 173‬וידה עמ׳ ‪.)31‬‬
‫האמיתות נתגלו בהדרגה‪ ,‬ומשום כך סבור שמואל אבן תיבון בי את מעשיה הבריאה‬
‫הורו דוד ושלמה ביתר בירור ממשה‪ .‬אבן‪ ,‬משה ידע אותו לא פחות מהם; אך העם‬
‫שקיבל ממנו את התורה לא מסוגל היה לתפוס אל בלתי־גשמי‪ ,‬ומשה לא יכול היה‬
‫להביא לפניו את מושג היצורים הרוחניים העליונים שבשמיים ובכוכבים ‪:‬‬
‫ונאמר שלא היו בזמנים ההם אומרים במציאות אלוה אחר זול ת קצת הבובבים גם‬
‫בימי משה ע״ה היו כן‪ .‬הנה אמר פרעה מי ה׳‪ ,‬לא ידע תי את ה׳‪ ,‬על בן הוצרך ע״ה‬
‫להסתיר אמונות רבות ולהראות בהם זול ת מה שהם עד שיקל עם הסתרתם ועם‬
‫הראות בהם זול ת מה שהם במציאותם להביא המון בני אדם לאמונת מציאות האל‬
‫לא הסתירם לדבר אחד‪ ,‬ועם הסתירו אותם מן ההמון וחראותו בהם זול ת מה שהם‬
‫אין ספק שמסרם דרך קבלה לי הו שוע ולשבעים זקנים עם שאר התורה שבעל פה וגם‬
‫רמז ברבים מקם להעיר החכמים במקומם דרך סתר עד שבאו דוד ושלמה ע״ה‬
‫ו הוסיפו רמזים בסתרים ההם בראותם שמעט צורך ההסתר בהם והתפשט אמונת‬
‫מציאות ה אל(י קוו המים‪ ,‬עט׳ ‪.)174‬‬
‫הבה נ שוב עתה אל הסוגיות של מאמר י קוו המים‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל אבן תיבון ‪275‬‬
‫השכלים הנבדלים ותורת המלאכים‬
‫ב ס פר בד א שי ת אין ה שכלים הנבדלי ם נזכרי ם‪ .‬אך אל ה קיי מים ב הכר ח כ מ תוו כי ם בין‬
‫האל לבין הגלגלים‪ ,‬והללו הם כ בר גשמיים‪ *.‬שבן ה אל הו א ב ל תי־ג ש מי ל חלו טין‪ ,‬וממנו‬
‫לא יוכל לנבוע ב מי שרין א ל א יצור‪ ,‬שאף הוא בל תי־ג ש מי‪ .‬מושיג־מה מעולם ה שכלים‬
‫ו ה מל אכי ם ני תן ב א ר ב ע ת ה פסוקי ם ה א חרוני ם של ת הלי ם קג ו אר ב ע ת ה ר א שוני ם של‬
‫ת הלי ם קד‪ .‬לכאן מצורף קטע מ ב ר א שי ת ר ב א( א‪ ,‬ג) וקטע מפרקי דר׳ א לי עזר ( פר ק ד)‪.‬‬
‫בעזר ה שלו שת סוגי הכ תובים הללו‪ ,‬ש ד רג ת קדו ש ת ם שונ ה — תו ר ה‪ ,‬ה הלי ם ואגדה —‬
‫מס ביר ש מואל אבן תיבון א ת של בי ה סולם של ה מל אכי ם‪ .‬ל הלן נ ר א ה בי ב פירו שו זה‬
‫מרבה ש מואל אבן תיבון ל ה ס ת מ ך על מור ה נבוכים‪:‬‬
‫ד׳ בעזמלם הכין בקאו בךבו ד׳ מלאביו בךבו ד׳ כל זןבאיו בךבו ד׳ כל מע שיו שאינם‬
‫מענין המזמור ש ה ם בסופו כלל ולא מעין ח תי מ ה לו ואולם עניני ם ב ל א ספק בעין‬
‫פ תי ח ה ל מז מור ה ב א א חרי ה במו שי ת ב א ר מפירו שנו ל ה ם כי בלבי ל פ ר ש ם ב מא מר‬
‫הזה ע ם ח׳ פ סו קי ם או יו תר מר א ש ה מז מור ק׳׳ד כדי שי ת ב א ר לך מסם ש אי ל ת ך‬
‫ב הגלו ת ה ארץ כי ל א שים דוד ע״ה הד׳ פסוקי ם הנז ברי ם בסוף מזמור ק״ג רק לר מוז‬
‫בהם [במה ש ש ת ק ממנו אדון הנבי אים משה ע׳׳ה והוא זכרו בהם ה מל אכי ם] שהם‬
‫הךי עו ת הנ פ ר דו ת ה ם ש ק ר א ם י שעיה ע׳׳ה ^זירפים וה שמים ה עליוני ם ו צ ב או ת ם הם‬
‫שנ ק ר או כ ס א ה כ בו ד ו ת א ר שני ה מינים בעו שים ה א חד עו ש ה ד בר ה שם ו ה שני עו שה‬
‫ר צונו ו ה קדי מ ם שני ה ם ב ס דר לכל מע שה ה שם והוא א מרו א חר בך בךבו ד׳ כל‬
‫מעשיו ב קד מו ת שני ה ם ר״ל ה מל אכי ם וה שמים ה עליוני ם וצב אותם ל מ ע ש ה ב ר א שי ת‬
‫הנר מזי ם ב מ ל ת בל מע שיו כמו ש אנו ע תי דין ל פ ר ש(י קוו המים‪ ,‬עט׳ ס ו ‪ -‬ו ו )‪.‬‬
‫במלים ׳עו שי ד ברו׳ מגדיר דוד‪ ,‬מ חבר מזמורי ת הלי ם‪ ,‬שני סוגי מלאכים פעילים‪ ,‬בעוד‬
‫ש ש אר היצורי ם ק רו אי ם בפיו ׳מע שי ה״‪ ,‬היינו יצורי ם סבילים‪:‬‬
‫בפר ש ה ר א שונ ה מ ב ר א שי ת ר ב ה‪ ...‬שם א מרו‪ :‬אי מ תי נ ב ר או ה מל אכי ם רבי יוחנן‬
‫א מר ‪ :‬ב שני נ ב ר או והביא ס מך ל ד בריו מ מ א מר דוד ע״ה במזמור ק״ד הנז כ ר ש א מר‬
‫בכלל מה שזכר מן הנ ב ר או ת ביום שני‪ :‬עיעזיה מלאכיו רו חו ת קזשךתיו א ש ל ה ט ורבי‬
‫חנינ א א מר בחמי שי נ בר או דכ תי ב בנ בר אי ם ביום ח מי שי מלת יעופף ב א מרו ועוף‬
‫יעופף על ה א ר ץ(י קוו ה מים‪ ,‬עט׳ ‪.) 14-12‬‬
‫* נזכור נא‪ ,‬כי אצל הרמב״ם האל מאציל את השכל הראשון‪ ,‬הלה מאציל את השני וכר‪ ,‬עד לעשירי‪.‬‬
‫השכלים מאצילים את נפ שות הגלגלים ואת גוף עשירת הגלגלים; ותנועת הגלגלים מחוללת את הרכבי‬
‫ארבע ת היסודות‪ ,‬שמהם עשויים כל היצורים שמתחת לירח‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪276‬‬
‫בעקבות הרמב׳׳ם‬
‫שמואל איבן תיכון טוען כי ר׳ חנינא ור׳ יוחנן‪ ,‬שניהם לא התכוונו‪ ,‬בדברם על‬
‫׳הבריאה‪ /‬למלאכים עצכ^ם‪ ,‬לשכלים הנבדלים‪ ,‬שכן אלה קיימים היו לפני העולם‪ ,‬כי‬
‫בתיווכם ברא אלוהים את העולם‪ .‬נושא הויכוח בין שני החכמים היה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬אחר‪:‬‬
‫אלו הם הברואים ש הצריכו את תיווך השכלים הנבדלים ביום השני והחמישי לבריאת‬
‫העולם?‬
‫ונ שוב ^ל מקומינו ונאמר‪ :‬שמחלוקת ר׳ יו חנן ור׳ חנינא לא היתה בזמן מציאת‬
‫המלאכים שהם הדיעות הנפרדות אך באיזה מין מן הנמצאות הנעשות בששת ימי‬
‫בראשית הוצרך לאמצעיות מלאך כלומר שכל נפרד עד שיודע ממציאת המין ההוא‬
‫מציאת המלאכים אחד שאי אפשר מציאותו בלתי אמצעותם בי האמצעי היא סבה‬
‫לא שר א חריו ומציאת המסובב ראיה על מציאות הסבה כאשר התבאר במק ומותם‬
‫עד שיהיה אמרם אימתי נבראו המלאכים כאלו א מרו‪ :‬אימתי הוצרך אל אמצעיות‬
‫המלאכים בבריאת השפלים אשר יודע מציאותם מצד פעולתם כאשר זכר תי למעלה‬
‫אין השם עושה דבר רק על ידי אמצעיים והאמצעיים רבים שונים זה מזה כאשר‬
‫הדברים הנעשים רבים קצתם נעשים על ידי דבר אחד ממיני האמצעיים וקצתם על‬
‫ידי מין א חר(י קוו המים‪ ,‬עט׳ ‪.)13‬‬
‫פירו ש זה אינו עולה כלל בקנה אחד עם הכתוב בבראשית רבא‪ ,‬המובא על־ידי שמואל‬
‫אבן תיבון; כי לפי הכתוב מוכיח הויכוח בין שני החכמים כי האל עצמו ברא את‬
‫העולם‪ ,‬ללא תיווכו של מלאך‪ .‬אך דבר זה אינו מדריך את מנוחתו של שמואל אבן‬
‫תיבון‪ ,‬והוא מרחיב את הדיבור בעניין זה‪ .‬דוד‪ ,‬מחבר מז מורי תהלים‪ ,‬מדבר על‬
‫השכלים הנבדלים סמוך לכסא — ׳בשמים הכין בקאו‪ ...‬מלאכיו גברי כח ע שי ךברו׳ —‬
‫ל א מור‪ :‬לפני היום הרא שון לבריאה‪ .‬ובעניין זה הכול תמימי־דעים — נביאים‪ ,‬חז׳׳ל‬
‫ופילוסופים‪ .‬מי שנאחז בפסוק זה כדי להוכיח דבר העומד בסתירה לכוונתו של דוד‪,‬‬
‫מוכיח רק דבר אחד‪ :‬כי דעתו אינה מוסמכת ואינה אמיתית‪ .‬בי לאמיתו־ של־דבר יש‬
‫בתלמוד ובמדרשים דיעות הסותרות את המציאות‪ ,‬ור אוי לומר זאת בפה מלא‪ ,‬כפי‬
‫שאמר הרמב״ם בבעיה אסטרונומית מסויימת‪ *.‬אך במקרה זה‪ ,‬דעתם של חז״ל אינה‬
‫סותרת את דעת דוד‪ ,‬ורק מי שמפרש את המלים כפשוטן‪ ,‬בדרך ההמון‪ ,‬מסוגל לומר‬
‫כדבר הזה ‪:‬‬
‫סוף דבר אחד מהם לא עלה בדעתו שלא היה מציאות לשבליים הנפרדים עד יום שני‬
‫או עד יום חמישי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בי שניהם ידעו שמציאותם לא‬
‫* הביאו כל אחד משניהם דבר בהם כפי מה שהגיע אליו עיונו או כפי שלמד מחכמי דורו כמו עז^מר הרב‬
‫מורה צדק בפרק ח מן החלק השני על דבריהם גלגל קבוע ומזלות חוזרי ם(י קוו המים‪ ,‬עבר ‪.)16‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל אבן תיבון ‪277‬‬
‫ה ת א ח ר בזמן ל מ צי א ת כ ס א הכ בוד ש ה ת ב א ר ב מקו מות רבים בפסוק ש הו א ה שמים‬
‫העליונים ואף על פי ש אנו מוצי אי ם ל שון מאי מתי נ בר או ה מל אכי ם מפ שו טו לפי‬
‫ה מ פור ס ם מנדנו להמון טוב לד חוק הל שון מלד חוק ה מ צי או ת כי בבר ה סבי מו חז״ל‬
‫והוא ה מו ס כ ם עליו מ חכמי העיון שכ ס א הכבוד נ בר א קוד□ שנברא! הנ מ צ או ת‬
‫ה שפלות הנזכרו ת ברי א ת ם ב ש שת ימי ב ר א שי ת ש ה ם נ קר אי ם עול ם ס ת ם ועולם שפל‬
‫(יקוו תמים‪ ,‬עבר ‪.)17‬‬
‫ש מואל אבן תיבון חוזר ו מדגי ש א ת ה עי קרון ה מ צוי לכל או ר כ ה של ה פר שנו ת‬
‫ה אלגורי ת של ה פילו סו פי ם‪ :‬׳טוב לד חוק הל שון מלדחוק ה מ צי או ת׳‪ .‬אכן‪ ,‬יש מקום‬
‫ל שני מיני ה ס ב ר ל ק ט ע זה מ בר א שי ת דבא‪ .‬האחד‪ ,‬כ א מור לעיל‪ ,‬נעוץ ב ש אל ה‪ ,‬אם‬
‫ברואי היום ה שני ו ה ח מי שי ל ברי א ה נבר או ב תיווך ה ש כ לי ם הנ בדלי ם או מלאכים‬
‫א חרים; או ש מדובר ב׳ברי א ה׳ גו פ ה‪ ,‬אך הכוונה ל ב רי א ת מלאכים ש אינ ם שכלים אלא‬
‫■מלאכים׳ במשמע א חר לג מרי‪ :‬׳ ה א ש הלו ה ט ו ה רו חו ת‪ /‬כ לו מ ר תו פ עו ת מ ט אורולוגיו ת‬
‫הפועלות על ה עול ם ב א מ צ עו ת תנו ע ת הגלגלים ו מקיי מות בכך א ת רצון האל‪.‬‬
‫מהו אי פו א ה ה בדל בין ד ע ת הפילוסופי ם לד ע ת חז״ל? הכול ת מי מי־ ד עי ם כי ה שבלי ם‬
‫הנבדלים קור מים ל עול ם ב תו ר ת סיבות‪ :‬׳[מציאות ה עול ם ה שפל] אי א פ ש ר בל תי‬
‫אמצעות [ה שכל הנ פרד] בי ה א מ צ עי הו א סבה ל א שר א חריו ו מציאות ה מסובב ר אי ה‬
‫על מ צי או ת הסבה׳‪.‬‬
‫הפילוסופים מיי חסים ל שכלי ם הנבדלים קיום נ צ חי ב ד־ ב בד עם ה אל; הם גורסי ם כי‬
‫היקום‪ ,‬הנוב ע מן ה שכלים‪ ,‬אף הוא נצחי‪ .‬ל ד ע ת חז׳׳ל‪ ,‬ש ה ם נו ש אי ה מ סו ר ת הד תי ת‪,‬‬
‫ברי א ת ה עולם ש מ ת ח ת־ לי ד ח ה תר ח ש ה בזמן‪ .‬א ך א ש ר ל׳ ב רי א ת׳ ה שכלים הנברלים‪,‬‬
‫ר אוי לבדוק א ת הד ברי ם בקפידה‪:‬‬
‫ה הפר ש בניהם ר״ל בין חכ מי י שר א ל ז״ל ובין חכ מי ה או מו ת הו א בענין ה ק די מ ה כפי‬
‫ההפר ש א שר ביניהם ב א מונ ת ה קד מו ת ובאמונת ה חידו ש ו א מרי בל שון נ ב ר או‬
‫ובלשון ברי א ה ש אני מוצי א או ת ה מפ שו טה ל פי ה מ פור ס ם ממנו בי על ד ר ך ה א מ ת‬
‫היא מלה מ שו ת פ ת ל עניני ם רבי ם כ מו שז כרנו בחלק הר א שון מ ס פר הנ ר החופ ש‬
‫בפרק ברא‪ .‬וכ בר זכר זה ה ח כ ם ר בי א בר ה ם בן עזר א ז״ל ב פירו ש ה תו ר ה ובל שכן‬
‫בלשון חכמי מ שנה ש הו סי פו בל א ספק ל ש ת פ ה בענין מוסף על מה שנ ש ת ת פ ה להם‬
‫ב כ תו ב(י קוו ה מי ם‪ ,‬ע מ׳ ד‪.) 1‬‬
‫צר מאוד כי ה ס פ ר הנ ר ה חו פ ש לא שרד‪ ,‬ו ע ל־ כן ל א נוכל ל ע מו ד על דע ת ש מו אל אבן‬
‫תיכון בדבר ברי א ת ה עול ם א ל א על ס מך ה שורו ת ה מע טו ת הנ״ל‪ .‬מכל מקום‪ ,‬יוצא‬
‫מדבריו בי א ת ה מ ל ה ׳ ב רי א ה׳ אין להבין במובן הע ממי כ ברי א ת י ש־ מ אין‪ .‬ה ס ת מ כו ת זו‬
‫על א בר ה ם אבן עזר א מעידה‪ ,‬דומני‪ ,‬כי ל ד ע ת ש מו אל איבן תיבון נ ב ר א העולם‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪278‬‬
‫בעקבות הרמב״ס‬
‫שמתחת־לירח בריאה בזמן‪ ,‬אולם מחומר נצחי ב תיווך עולם השכלים‪ ,‬והוא עולם נצחי‬
‫שקיומו נובע מן האל‪ ,‬וממנו נובע הכול‪ ,‬והוא הסיבה האמיתית לעולם שבשמים‬
‫ולעולם שמתחת־לירח‪ ,‬׳לעושה נפלאות גדולו ת לבדו׳‪.‬‬
‫החזיונות הנבואיים‬
‫מפרק ו׳ ואילך עוסק שמואל אבן תיבון בחזיונות הנבואיים‪ ,‬ובראשם ישעיה פרק ו‬
‫( א ‪-‬ד)‪ :‬׳ואראה את אדני ישב על כסא רם ןנשיא ו שוליו ?ללאים את ההיכל׳ וגו׳‪ .‬לדעת‬
‫שמואל איבן תיבון מתוארת בפסוקים אלה הבריאה האלוהית כולה‪ .‬כל מלה מיצגת‬
‫אחת הישויות של עולם השמים והארץ‪ ,‬ואת השפעת־הגומלין ביניהן‪ .‬ראשית כול‪,‬‬
‫׳אדני ישב על כסא׳ — כאן מתואר קיום אלוהים כיציב ובטוח לחלוטין‪ ,‬בלתי תלוי בכל‬
‫דבר אחר‪ .‬ה׳כסא׳‪ ,‬הוא עולם הגלגלים‪ ,‬מגלה את קיום האל וגדול תו‪:‬‬
‫ובבר הודיעך הרב מורה צדק כי בכל מקום שיחס ישיבה אל השם הוא להודיע קימת‬
‫מציאותו וחזקתה להיות הישיבה לאדם החזק והטוב שבעניני עמידתו ומצביו‪ .‬ובזה‬
‫‪.‬‬
‫הפסוק זכר בו ערך השם אל הכסא לבד שהוא יו שב עליו ואולם בכסא לא זבר בו ענין‬
‫פעולה מפעולו תיו רק היותו כסא לשם לבד לא פעולתו בזו ל תו(י קוו המים‪ ,‬עם׳ ‪.)29‬‬
‫אחר־כך מתאר הנביא את הקשר בין השרפים‪ ,‬הם השכלים הנבדלים‪ ,‬לבין הבסא —‬
‫עולם הגלגלים ‪:‬‬
‫ואחר ש הודיעך ערך השם אל הכסא המתואר בא ו הודיע ערך השרפים אליו ר״ל אל‬
‫הכסא ואמר שרפים עומדים ממעל לו וגו מר שרפים נראה לפי מקומו שהיה שם‬
‫מפורסם באומה למלאכים שהם לדעות הנפרדו ת(י קוו המים‪ ,‬עט׳ ‪.)29‬‬
‫האל והשכלים הנבדלים הם מעל לכסא; וממקום העולם הגשמי‪ ,‬היינו הכסא‪ ,‬נדמה‬
‫שאין הבדל בין השכלים ובין האל‪ ,‬כי כמוהו‪ ,‬ה׳ישב על כסא‪ /‬גם השכלים הם מעל‬
‫לכסא (׳שרפים עימדים ממעל לו׳‪ ,‬לאמור ממעל לכסא)‪ .‬אך לאמיתו של דבר‪ ,‬יש‬
‫ביניהם הבדל מהותי‪ :‬אלוהים הוא הסיבה והשכלים הם המסובב‪:‬‬
‫ואמר שראה השרפים ממעל על הכסא לא זכר בין השם ובין השרפים הפרש בארך‬
‫אל הכסא רק היות השם יו שב עליו והשרפים עומדים עליו ל הורו ת בזה שמציאות‬
‫השם להיותו עלה ולא עלול יו תר נכבד ויו תר שלם ויו תר חזק ויו תר קיים ממציאות‬
‫השרפים העלולים לו כאשר מצב הישיבה יותר חזק ויותר־ קיים ממצב העמידה‬
‫כאשר זכרנו לא שלש לו ישיבה ולשרפים עמידה על דבר האמת ונגלה ממנו גם כן‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל *בן תיבון ‪279‬‬
‫שהעז□ ארון ו מצות על ה ג ר פי ם ל היו ת ם עו מדי ם ו הוא יושב בי כן ד ר ך העבדי ם‬
‫לע מל ד ל‪ 3‬ני אדיונ יה ם נש ם) ‪.‬‬
‫הכ ס א‪ ,‬עולם הגלגלי ם‪ ,‬בא לגלו ח א ת קיו ם ה שכלי ם הנ בדלי ם‪ ,‬ואלו מוכיחים א ת קיו מו‬
‫של אל יחיד‪ .‬ש בן הגלגלים‪ ,‬המוגבלים בשל ג ש מיותם‪ ,‬אין בכו ח ם ל ה מ צ א מ אלי ה ם‬
‫ב תנו עת נצ חי ת‪ ,‬א ל א־ א כ ד בן הי א ב אה להם מיצורים א חרי ם א ש ר אינ ם ג ש מיי ם ומשום‬
‫כך הם נצדויים; ויצורי ם בל תי־ג ש מיי ם ונצחיים אלה הם ה מוכי חים א ת קיו ם ה אל‪ .‬באן‬
‫לפנינו‪ ,‬בגלגול א חד‪ ,‬הה וכהה ה ארי ס טו ט לי ת לק יום ה א ל ע ל־י די ה מני ע ה ר א שון‪:‬‬
‫במו ש ה כ ס א מורה שהובן ליועזב עליו ו ל ר אוי ל ש ב ת ע ליו ור״ל גדול ונכבד כן יורו‬
‫ה שמים על זול ח ם הנרציאם וינועו אותם ה תנו ע ה ה הי א הךזמדייה והוא ג דו ל ה וכבוד‬
‫לו כי הדבר ידוע לחכמים שאיבה א פ שרו ת להם מעצ מם מ א שר הם גוף בעל תכלי ת‬
‫ותנועת ה ש מים הךגנלדייה הור ה אותם על מ צי או ת ה שכלי ם הנ פ ר די ם ש ה ם הוא‬
‫ש א פ ש ר ש ת צ א מ א ח ם ומצד זאת ה תנו ע ה ה ת מי די ת ו ה ת ב אר ל ה ם בנ פר די ם מ צי אות‬
‫ה ת כ לי ת ב לו מ ר אם שיהיה הנ פ ר ד א חד והוא ד א לו ה(י קוו המים‪ ,‬עט׳ ‪.) 22‬‬
‫ץ ?ן ך אן ד ‪ $‬ל ןה וא מר ‪ 7‬ןדושלןדוש קדוש ה׳ ץבאות ?ללא כל ה * ך ץ ?בודו‪ *.‬בוונ ת י שעיה‬
‫היא ל ה ס בי ר כי צד מ ת פ ש ט ת פעולת האל על ה א ר ץ ב תיווך ה ש כ לי ם ה פו עלי ם ה מניעי ם‬
‫את הגלגלי ם‪ .‬אכן‪ ,‬א לו הי ם ר ם וני שא; הו א בה נעלה מעל ל ברי א תו‪ ,‬עד שי ש ל ת הו ת‬
‫ול שאול כי צד י כו ל ה ת פ א ר תו ל ה ש פיל ו לר ד ת אל עול מנו הבזוי והג ש מי‪:‬‬
‫ואחרי שי ש ב זה ב הודי עו שג ם ה ד ע ו ת הנ פ ר דו ת ב לו מר ה ש ר פי ם יודעי ם ו מכירי ם זה‬
‫ומשבח ים ה ש ם בז ה וזה הוא ש בנ ה ב א מור ה ש ר פי ם ק צ ת ם ל ק צ ת ם ה ענין הזה הנ מ צ א‬
‫בשם ר״ל היו ת כל מה ש ב אר ץ כבודו כלו מר מ שפעו ו שפע שפעו בלי ה פסק בא‬
‫ל הודיע על איזה דרך הוא מלא כל ה א ר ץ כבוד העזם ועל איזה דר ך ה ג ר פ י ם מודיעים‬
‫זה ומה הוא ענין ה קרי א ה ו ה א מיר ה כי ידוע שאין השירפים גו פו ת ואין ל ה ם בלי דבור‬
‫ואין או מר ואין ד ברי ם וזהו ש א מר ׳ו ע עו א מות ה ספים מקול ה קוך א והבלת י מלא‬
‫^ שן׳(י קוו ה מי פ‪ ,‬ע מ׳ ‪.)32‬‬
‫ההאצלה ה א לו הי ת מני ע ה ב א מ צ עו ת ה שכלי ם הנ ב ד לי ם א ת הגלגלי ם‪ ,‬ולהם הכוונ ה‬
‫במלים 'אמות ה ‪ 0‬פים׳‪ .‬א מות ה סי פי ם הם של ה׳בית׳‪ ,‬והבית הו א הגבול ה א חרון של‬
‫העולם‪ ,‬הג בול ה חיצון ש ל א ח רון הגלגלים‪ ,‬הוא ה מ פ רי ד בין ה עול ם הג ש מי ו ה ש מי מי‬
‫•לדעת שמואל אכן תיבון מציינים פסוקים אלה קודט־בול כי ההשגחה האלוהית אינה מסתיי מת בגלגל‬
‫הירח‪ ,‬כפי שגרסו כמה פילוסופים‪ ,‬ועוד נ שוב לעניין זה להלן‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪280‬‬
‫בעקבות הו־מב״ם‬
‫לבין עולם השכלים‪ .‬לביסוס פירו שו זה מביא שמואל אבן תיבון את הפסוק מבראשית‬
‫כח יז‪ ,‬בעת חלום יעקב‪ :‬׳ אין זה כי אם בית אלהים תה שער השמלם׳‪ .‬סולם יעקב‪ ,‬כפי‬
‫שנראה להלן‪ ,‬הוא המדע‪ ,‬ובעזר תו אפשר להגיע לגבול העליון של עולם הגלגלים‪ ,‬הוא‬
‫׳קיר של בית׳ ושער השמים‪ ,‬כי כסא ושמים הם עולם השכלים ‪:‬‬
‫ונאמר בי הקריאה ואמירה אשר זכר הוא ו־מז למה שיראה ויודע מצד פעולות‬
‫השרפים ומעשיהם על בן זכר הפעולה אשר ממנה יראה ויוד ע שמלא‪-‬בל הארץ הוא‬
‫כבוד השם והוא תנועת אמות הספים הבית וידוע לחכמים שאמות ספי הבית לא‬
‫יתנועעו רק בהתנועע קיר הבית הוא קיר ההיכל שהספים ואמותם קבועים בו‬
‫ונשענים עליו וקיר ההיכל הוא הגוף המקיף בארץ והיא קיר להיכל ולבית כמו‬
‫שאמרנו וכאמרו אין! ה כי אם בית ‪£‬להים תה שער השמלם קרא הארץ שהסולם נצב‬
‫בה בית אלהים והמקום שראש הסולם מגיע אליו ונכנס ממנו שער השמים וקיר אחד‬
‫משתף לשניהם ומבדיל ביניהם והיה הרמז בתנועת אמות הספים ?*ל תנועת הגוף‬
‫ההוא ר״ל אל קיר ההוא שהתבאר שתנועת בל הגופות ההם הסבובית התמידית היא‬
‫בסבת תשוקתם ‪$‬גל הדעות הנפרדות כל כדור מהם משתוקק לשכל נפרד מיוחד בו‬
‫הוא הנקרא שרף(י קוו המים‪ ,‬עט׳ ‪.)33‬‬
‫ולבסוף הקטע ׳והבית ימלא‪7‬גשך‪ .‬כאן הפירו ש קשה ל מדי ‪:‬‬
‫ואולם ענין העשן באמרו והבית ימלא עשן הוא עמוק מאוד בענין בי מה ענין עשן‬
‫אצל תנועת אמות הספים וקול הקורא ולא קדם לו ז כרון א ש( ש ם)‪.‬‬
‫שמואל אבן תיבון מציע שני הסברים ‪:‬‬
‫(א) ישעיה דיבר על העשן‪ ,‬כי ידע שאנשי המדע ילמדו ממנו על קיום האש ;‬
‫(ב) יש להשלים את חזון ישעיה בחזון יחזקאל‪ .‬ישעיה רו מז לאדים היבשים‪ ,‬ויחזקאל‬
‫לאדים הלחים‪ .‬שניהם עולים מן הארץ בשל תנועת הגלגלים‪ ,‬על מנת שתערובת‬
‫היסודות תהווה את י צורי הארץ‪.‬‬
‫בעקבות המסורת מראה שמואל אבן תיבון כי חזון ישעיה ו חזון יחזקאל א הם חזון אחד‪,‬‬
‫ובשניהם נראים בצורה שונה אותם היצורים השמימיים והארציים ‪:‬‬
‫כי ראה השם יו שב בכסא והשרפים עומדים ממעל לו רצה לו מר על הכסא מקום‬
‫האדם החלוק שראה יחזקאל על הרקיע אשר על רא שי החיות דמות כסא רצה לומר‬
‫עליו מלמעלה וראה שולי הכסא שמלאים ההיכל במקום ארבעת החיות וראה עשן‬
‫שנמצא ממנו הבית בתנועת אמות הספים מקום האופנים הנמשכים אחר לכת החיות‬
‫והנשיאם ועמדם לקח שני האדים העולים מן האופנים במקומם כי הם המורכבים‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל אבל תיבון‬
‫‪281‬‬
‫הו־ א שונים ש בנ מ צ או ת עז מלאה ה ארץ מהם ש מלוא ה הוא כבוד ה ש ם(י קוו ה מי ם‪ ,‬עם׳‬
‫‪.) 55‬‬
‫ו א ף־ ע ל־ פי־ בן‪ ,‬דוזיובותיהם של ישעיה ויחזקאל שונים זה מזה‪ ,-‬שכן י שעי ה פות ח א ת‬
‫חזונו מלמעלה‪ ,‬מן הג בול העליון של השלמדת ה אנו שי ת; ואילו י חזקאל וי עק ב פ ת חו‬
‫מלמטה‪ ,‬מעולמנו שלנו‪ ,‬כדי ל ת א ר א ת עליי ת ם צ ע ד״ צ ע ד ה ש מי מ ה‪:‬‬
‫ה ת חי ל מלמעלה וזה הדר ך א ש ר ל ק ח ה הנביא בל מודו הי א כעין ד ר ך הלי מוד‬
‫ש קור אי □ ח כ מי ה מ ח קר דר ך ה ה ת כ ה ו ה ה ת ק ה ב לו מר שילק ח ה ד ב ר ב ת כ לי ת‬
‫של מו תו וא חר כן יתיקו או הו וי פר קו או תו ל חל קיו א ש ר ת ר כ ב ממנו חל ק א חר חלק‬
‫וחלקים א חר חל קי ם עד החלק הר א שון ועל זה ה ד ר ך מודיע איך ה של מ ה מ צי או ת‬
‫ה ר ב ר ההוא כמו ש קור אי ם ד ר ך הלי מו ד ה א חד ד ר ך ה ה ר כ ב ה והוא ש מ ת חי לי ם מן‬
‫ה חלק הר א שון א ש ר בדבר ו מחברים אליו ה שני ו ה שלי שי עד שיגי ע ל של מו תו‬
‫ופעמים לו ק חי ם ה ח כ מי ם ה ד ר ך ה א ח ת ופעמים ה א ח ר ת ב פי מה שי או ת ל ה ם לענין‬
‫שי ר צו ל ל מ דו או כפי מה שי טב ל ה ם גם יש שם דר בי ם א חרי ם ש מל מדי ם גם בהם‬
‫והנה יעקב ע״ה לקח בלמודו אי ך יגיע ה א ד ם ל ש ל מו תו ש הי א השיגתו ה ש ם כ פי יכלתו‬
‫הלי מוד הדומה ל ד ר ך ה ה ר כ ב ה וי שעיה ע״ה לקח ה ד ר ך הדו מ ה ל ה ת כ ה כ מו ש א מרנו‬
‫(יקוו ה מי ם‪ ,‬ע ט׳ ‪.)39‬‬
‫אכן‪ ,‬גם ישעיה וגם י חזקאל ויעקב רצו ל ה ר או ת‪ ,‬ל א מי תו ש ל דבר‪ ,‬כי צד ה אד ם ה שקוע‬
‫ב עול ם־ הז ה יכול ברו ח ו ל ע לו ת ע ד לאל‪ .‬ל א משום שכל האנ שים‪ ,‬ואף הנ בי אי ם בכללם‪,‬‬
‫הם בעלי או ת ה ר מ ה‪ .‬אם ר א ה י שעי ה כל מה ש ר א ה יחזקאל‪ ,‬אין פירו ש הד בר בי‬
‫יחזקאל ראה כל מה ש ר א ה י שעיה‪ .‬ואגב‪ ,‬בקטע ש ה ב אנו ל עיל ובקטע שנ בי א להלן‪,‬‬
‫ה מר א ה הסינ תי טי‪ ,‬זה של י שעיה‪ ,‬אינו א ל א ד ר ך של הצגת הדברי ם‪ .‬ה ת ה לי ך ה שכלי‪,‬‬
‫המוביל א ת ה א ד ם ‪ #‬ל ה אל‪ ,‬פ ותח ת מי ד מלמטה‪ ,‬מן ה עול ם ה א ר צי‪:‬‬
‫י שעיה ע״ה ה ת חי ל ב ת כ לי ת ה מו שגים א שר ב ה שג תם י שלם ה א ד ם ב לו מר ה ת חיל מן‬
‫ה ה שג ה ה שלי מה ב שלי מו ת ה ו א חר כך בי אר חלקי ה כמו ש א מרנו וי חזקאל ע״ה‬
‫ה ת חי ל ב ס ב ת שלי מו ת ההשיגה ולפי ה ד ר ך שלק ח ליא נתכוון לו לל ב ת ב ס פו רו כ ס דר‬
‫ל א ממטה ל מ ע ל ה כיעקב ולא מלמעלה למטה בי ש עי ה(י קוו ה מי ם‪ ,‬עט׳ ‪.)56‬‬
‫ת ה לי ך ה ה כ ר ה‪ ,‬ה מוביל אל האל‪ ,‬הוא ת ה ליך אחד‪ ,‬לנביא כמו ל פילו סו ף; שניהם‬
‫יודעים א ת האל לפי יציר תו‪ .‬סול ם יעקב הו א סול ם המדע‪ ,‬עץ ה חיים ‪:‬‬
‫הנ ה ה מ ב אר ש ה ש כ ל ה אנו שי כלו מר שיכלו בפועל ומושיבלו ש ה ם ד בר א חד הנה הוא‬
‫ה סו ל ם ו א מר ש הו א מוצב א ר צ ה בלו מר רגלי ה סול ם הם ב אר ץ בלו מר שירש עץ חיים‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪282‬‬
‫בעקבות הרמב׳׳ם‬
‫בארץ הכוונה שתחלת ההשגה בדרבי השם הם בארץ ומן הארץ שהם תחלת‬
‫המושגים לאדם והם האופנים והמתהןה מהם ובהם ועמהם מפני שהם עמו בביתו‬
‫והוא מה שקוראים החכמים הכמת הטבע ורבו תינו מעשיה בראשית והוסיף ואמר‬
‫שרא שו מגיע השמימה כלומר ראשי נופי העץ החיים מגיעים עד הרקיע אשר על‬
‫רא שי החיות ועד דמות הכסא אשר בו וזה המין הוא מה ש קוראין חכמי המחקר‬
‫חכמת התכונה והוא חלק מן החכמות שקוראין ך‪ 1‬רגליו ת או למח־יות(שם‪ ,‬עט׳ ‪.)*54‬‬
‫ההבדל בין הנביא לפילו סוף אינו נובע מהבדלי התפיסה השכלית אלא מהבדלי‬
‫תפקיד‪ :‬הנביאים הם בעלי תפקיד מדיני‪ ,‬ותפקיד זה אינו מוטל על הפילוסוף‪ .‬באן‬
‫ניכרת שוב השפעתם של אבן רו שד ושל הרמב״ם‪.‬‬
‫מעשיה בראשית‬
‫הפרקים י״ב‪-‬י״ט (עט׳ ‪ ) 122-57‬דנים בהשגחה‪ ,‬ומפרק כ׳ ועד סוף החיבור (עט׳‬
‫‪ )175-122‬מנסה שמואל אבן תיבון להשיב על השאלה שהוצגה בתחילה‪ :‬מתי‪ ,‬כיצד‬
‫ומדוע נקוו המים כדי לפנות מקום ליבשה? לפנינו באן דיון ארוף ומיגע על הפירוש‬
‫לשלושת הפסוקים הראשונים של ספר בראשית‪ ,‬שקשה להעלותם בקנה אחד עם‬
‫עולמו הפילוסופי של שמואל אבן תיבון‪ .‬לפי שני פירו שי ם דקדוקיים אפשר לטעון כי‬
‫הפסוק השלישי ץה י אור׳ קודם בסדר הבריאה ל שני הפסוקים הראשונים על בריאת‬
‫השמים ו ה ארץ; כל מכלול היקום שמתחת־לירח היה תוהו ובוהו‪ ,‬כלומר ארבעת‬
‫היסודות נמצאו זה בתור זה‪ ,‬במעגלים קונצנטריים‪ ,‬בהתאם לטבעם‪ .‬השמים הנזכרים‬
‫לפסוק הרא שון הם הגלגלים‪ ,‬ובהם הכוכבים; אשר ל ארץ‪ ,‬הפירו ש הוא כלהלן‪:‬‬
‫המים הנזכרים בוא״ו הידיעה ולא קדם זכרם ולא !כר בריאתם ולא זכרם בלשון‬
‫עשייה ובריאה הם המים המובנים במלת תהום הקודם ז כרו שהתהום היה עזם ידיעה‬
‫בל שון למים גוברי ם על פני הארץ או לארץ שעליה מים רבים עמוקים וכבר אמר‬
‫שהארץ היתה לפני הבריאה הנזכרת לה בששת ימי בראשית תהום שהוא באילו‬
‫אמר והארץ היתה מכוסת מים עמוקים‪ .‬הנה הגיע ענין הפסוק של והארץ הלתה וגו׳‬
‫כלומר והארץ היתה לפני הבריאה הנזכרת לה בששת ימי בראשית מכוסה במים‬
‫גוברי ם עליה והיה חישר על פניהם והיה רוח אלהים ‪3‬לרךו ‪9‬ת על פניהם כלומר פני‬
‫המים ו אילו אמר הכתוב ורוח אלהים מרחפת על פניו כלומר על פני התהום היה‬
‫נמצא בו הענין ההוא ב עצ מו(י קוו המים‪ ,‬עט׳ ‪.)130‬‬
‫* ר א ה ‪1967, pp. :‬‬
‫‪in Mysticism and Religion Presented to G. Scholem,‬‬
‫‪A. Altmann, ‘The Ladder o f Ascension’, Studies‬‬
‫‪1-32‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל אבן תיבון ‪283‬‬
‫ל פני ה ב רי א ה‪ ,‬ל פני ש א מ ר אלו הי ם ׳יהי אור׳‪ ,‬היו ה ש מים כפי ש ה ם היום‪ ,‬בי ל א חל ב ה ם‬
‫בל שינוי בעת ה ב רי א ה‪ .‬ה אר ץ‪ ,‬ל עו מ ת זאת‪ ,‬היינו א ר ב ע ת הי סודו ת‪ ,‬נ מצאו ב ס דר‬
‫קונ^נ טרי‪ ,‬עד א ש ר אלו הי ם ׳הפכם׳ וקבע או ת ם ל פי ה ס ד ר הקיי ם ביום‪ ,‬ובך יברא׳‬
‫אותם‪ .‬מבל מקום‪ ,‬ה או ר‪ ,‬הו א עול ם ה שבלים‪ ,‬קיים היה מאז ומעולם‪ .‬מה הי ת ה אי פו א‬
‫הברי א ה? מה ק ר ה ב א שר א מ ר אלו הי ם ׳יהי א ו ר׳י‬
‫‪ ...‬בהיות ה או ר בד בר ה ש ם או א מור ב ה ת חז קו עד שנ מ צ א במקום ה ח ש ך בלו מר על‬
‫פני תהום ה ת חילו ה ה רי ם ל הול ד במקום מ ברור ה ע פר ול הע שו ת ב ק עו ת בלו מר‬
‫ח פירו ת במקום זול תו ונ מלאו ה ח פי רו ת ה ה ם מן המים ונ ת מ ע ט עבים מעל המתללד‬
‫מן ה הרי ם וכל א ש ר נ ת מע ט עבי ה מים מכל ה הרי ם ה ת חיל הר קי ע ל ה ת חז ק ל ה ע שו ת‬
‫עלי ה ם ובל א ש ר לתוסף עלי ה ם ב הרי ם י תוס ף ב ח פי רו ת ויתוסף בר קי ע וכ שי של ם‬
‫ה א ח ד י שלמו בו ל ם(י קוו ה מי ם‪ ,‬עמ׳ ‪ 33‬ו ; וידה‪ ,‬עמ׳ ‪.) 30‬‬
‫ה ס בר פיזי זה של פ עול ת הכוכבי ם על הי סודו ת‪ ,‬פעולה ה מ ר כז ת א ת ה מי ם בלמים‪,‬‬
‫מני ח ה ליב ש ה ל ה ת ג לו ת ונו תנ ת חיים לכל ב ע לי־ ה חיי ם — הוא ה ה ס ב ר של אבן סינ א‪,‬‬
‫בפי ש חוזר ומדגיש ש מו אל אבן תיבון עצמו‪ .‬אין כאן שו ם פ ת רון ל בעי ה ע צ מ ה אל א רק‬
‫לא חד מגווניה‪ .‬ל א מי תו של דבר‪ ,‬ל א הי ת ה ב רי א ת־ ה עו ל ם מע שה שנ ת ר ח ש בזמן‪ .‬עול ם‬
‫ה שבלים‪ ,‬הגלגלים ו אר ב ע ת הי סו דו ת קיימים היו מאז ומעולם‪ .‬ה ב רי א ה אין פירו ש ה‬
‫אל א של פי ח כ מ ת ה אל נת חזק ה או ר‪ ,‬כלו מר עול ם ה שכלי ם‪ ,‬או ה ה א צ ל ה ה א לו הי ת‬
‫ש הו ע ברה ב א מ צ עו ת ה שבלים‪ ,‬וזאת ע ל־ מנ ת שי ש תנו הי חסי ם בין הי סו דו ת ו ה חיי ם‬
‫יופיעו ע ל־ פני ה א ר ץ‪ .‬מכל מקום‪ ,‬׳ ד בר־ מ ה׳ ה ש תנ ה‪ :‬א פי לו ל א חל שום שינוי ב אל‬
‫עצמו‪ ,‬אולם הבול בא מן ה אל‪ ,‬ולפי ר צונו באה ה ת חז קו ת ה אור‪ .‬ב רו ר כי ה פ תרון‬
‫ה מסובך של ש מואל אבן תיבון ל א יכול להניח א ת דעת הפילו סו פי ם‪ ,‬שבן לפיו חל‬
‫שינוי באל‪ ,‬או ב חכ מתו‪ ,‬או בר צונו או ב ה אצל תו‪ .‬ועוד פ חות מבך ע שוי ה פירו ש להני ח‬
‫את רעתם של ה מ א מיני ם ב ברי א ה י ש־ מאין‪ .‬אך אין אנו בטוחים‪ ,‬בי אף ש מו אל אבן‬
‫תיבון עצמו ב א על סי פו קו ה מל א ב פ תרונו זה‪ .‬אך מי ה אי ש שי מ צ א פ תרון ל ש א לו ת‬
‫שאין להן פ תרון ?‬
‫ההשגחה האלוהית‬
‫ה ה שג חה ה א לו הי ת הי א בעיה שנדונ ה ע ל־י די ש מו אל אבן תיבון מ שעה ש תי רג ם א ת‬
‫החלק ה שלי שי של מור ה נבובים‪ .‬בפרקי ם י״ז‪-‬י״ ח של חלק זה מצויה הגדר ה של‬
‫הה שג חה‪ ,‬ו ש מואל אבן תיבון תו מך בה בלב שלם‪ .‬אולם פרק נ״א סו ת ר א ת שני‬
‫הפרקי ם הנ״ל‪ .‬א פ ש ר לו מר בי ל א הבעיה עצ מ ה ה דרי כ ה א ת מנו חת ש מו אל אבן תיבון‬
‫אל א ה ס תי ר ה בדבריו של מור הו הנ ער ץ‪ ,‬הר מב״ם‪ .‬ש מו אל אבן תיבון ב ת ב איגר ת‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪284‬‬
‫בעקבות הרמב׳׳ם‬
‫לרמב״ם על נושא זה‪ ,‬אולי בשנת ‪ 199‬ו (התאריך איננו ודאי)‪ .‬מכל מקום נראה כי‬
‫המכתב הגיע אל תעודתו רק לאחר מות הרמב״ם‪ ,‬כי התשובה עליו אינה ידועה ; וברור‬
‫ששמואל אבן תיבון לא קיבל כל תשובה‪ ,‬בפי שמתברר על־פי מאמר י קוו המים‪.‬‬
‫באיגרת המצורפת לבקשת ההסברים כותב שמואל ‪:‬‬
‫רק שאלה אחת היא בלבי כאש בוערת עצורה בעצמותי עורר ה לי פרק אחד מן‬
‫הפרקים האחרונים מן החלק השלישי הבאים באחרונה אוסיף ל שאול מכבוד אדוננו‬
‫גם בה מבוכתי הגדולה עם יתר השאלות ה קוד מו ת(דיזנדרו ק‪ ,‬עמ׳ ‪.)352‬‬
‫ובמאמר יקוו המים (עט׳ ‪ )87‬הוא משתמש באותו מטבע־לשון ‪ :‬׳כאש בוערת בלבי׳‪.‬‬
‫ובגוף האיגרת הוא כותב ‪:‬‬
‫ואני נשבע בחסד אשר ל אדוני על עבדו כי זה הענין הנפלא הוסיף לי מבוכה גדולה‬
‫ולא הותר לי בו שום ספק אבל העיר ^לי ספקות‪ .‬וזה כי אני הייתי אצל עצמי כאלו‬
‫עמדתי על בונת אדוננו ועל רמיז תו בשמירה* מן הפרקים הקודמים ועכ שיו יראה לי‬
‫כי זה הדבר הנזכר סותר לכל היוצא מכח דבריו באותם הפרקים (דיזנדרו ק‪ ,‬עט׳‬
‫‪.)354‬‬
‫נ שוב נא אל דברי הרמב״ם על ההשגחה ‪:‬‬
‫הוא חושב שההשגחה היא כפי טבע המציאות‪ ,‬אם כן אלו הגלגלים ומה שבהם אשר‬
‫אישיהם מתמידים‪ ,‬ענין ההשגחה בהם הוא התמדתם על ענין שלא ישתנה‪ ,‬וכמו‬
‫שהתחייב ממציאותם מציאות ךברים אחרים אין אישיהם מתמידי המציאות אבל‬
‫מיניהם‪ ,‬שפע גם כן מן ההשגחה ההיא מה שחייב השאר המינים והתמדתם‪ ...‬אמנם‬
‫שאר התנועות הנופלות באי שי המין הם נופלו ת במקרה‪ ,‬ו אין זה אצל אריסט״ו‬
‫בהנהגת מנהיג ולא בסדור מסדר‪ ,‬והמשל בו‪ ,‬אם נשבה רוח סוער או בלתי סוער‪ ,‬אין‬
‫ספק שיפיל קצת עלי זה האילן‪ ,‬ולשבר סעיפים מאילן אחר‪ ,‬וי שליך אבן מתל של‬
‫אבנים‪ ,‬ויעלה עפר על עשבים ויפסידם‪ ,‬ויסעד הים ותטבע הספינה שהיתה שם‪,‬‬
‫ויטבעו בל מי שבה או קצתם‪ ,‬ו אין הפרש אצלו בין נפילת ה^לה ההוא‪ ,‬ונפילת האבן‪,‬‬
‫או טביעת החסידים החשובים ההם אשר היו בספינה (מורה נבוכים‪ ,‬חלק ג‪ ,‬פרק יז‪,‬‬
‫דף ‪.)24-23‬‬
‫לדעת שמואל אבן תיבון‪ ,‬ההולך בעקבות הרמב״ם לפי הפרקים הראשונים של‬
‫החלק השלישי של מודה נבוכים‪ ,‬יוצאת ההשגחה האלוהית לפועל בדרכים שונו ת‪:‬‬
‫* אוצר־המונחים של שמואל אבן תיבון לא נקבע עדיין סופית‪ ,‬ו׳שמירה׳ פירושה ׳השגחה׳‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל אבן רנ״יגיז ‪285‬‬
‫(א) ה ה שג ח ה כ ל לי ח ל כ ל הי צו רי ם החיים‪ ,‬ה שג ח ה ש ח ל ה על המין ולא על ה פ ר ט הי א‬
‫ו ה ה א צל ה ה אלו הי ת‪ ,‬הנו תנ ת א ת הקיום‪ ,‬א ח ת הן‪ .‬כך בותב ש מואל אבן תיכון ב פירו שו‬
‫ל ס פר ק הל ת‪ .‬ה שג ח ה זו מכונ ה א צל ש מו אל אבן תיכון ׳ ה שג חה בר א שי תי‪ .‬אל ה חו קי‬
‫הטבע הנובעים ב ה כר ח מ תנו עו ת הגלגלים‪ ,‬והם שולטים בד ברים ה טבעיים‪ ,‬בגופים‪.‬‬
‫האדם הוא ח ל קו גוף וחלקו נפ ש‪ .‬בל עוד נפ שו איננ ה מ טו הרת מכל חלקיק של חו מר‪,‬‬
‫אין הי א יכולה ליטול חלק בה שג ח ה ה א מי תי ת‪.‬‬
‫(ב) ה שגחה שבאה מן השיכל הי א ה א מי תי ת‪ ,‬מ שום היו ח ה נצחית׳‪ ,‬בעוד ש ה׳ ה שג ח ה‬
‫ברא שי ת׳‪ ,‬ש ח ל ה על ׳ההווה ונפ סד׳ — הי א ה שג חה מדו מה‪ ,‬ה ק שו ר ה ב׳ ה עדר׳‪.‬‬
‫גם הנ פ ש ה אנו שי ת ק ש ורה ב׳העדר׳‪ ,‬כל עוד הכוח ה ש כ לי קיים בכוח ולא בפועל‪ .‬יש‬
‫איפוא גבול ב רו ר בין ה׳ ה שג חה ב ר א שי ת׳ לבין ה׳ה שג ח ה ב א חרי ת׳‪ .‬ש תי הן נ חוצו ת‪ ,‬אך‬
‫ה שנייה יו תר מן ה ר א שונ ה‪ ,‬כי היא חלה על ע צ ם מ הו ת הנפ ש ‪:‬‬
‫הטובה הגדולה ה א מ תי ת ש א פ שר ל אד ם לה שיג אלי ה ו היא טובה ש ל א י מנע‬
‫מצי אותה עליונו ת מ צי אות ה שם מפני ש הי א נ מ ש כ ת א ח ר ס ב ת ה ר״ל ש לי מו ת הנפ ש‬
‫ודבקה לה ב ה בר ח ש לי מו ת עצ מי כי ה ש ל מ ת ה הי א ס ב ת ה ש א ר ה ב ע צ ם ר״ ל ס ב ה‬
‫עצ מית ל ה ש א ר ה ל א פ ר טי ת מ ק רי ת מו פ תי ת עד שישיג ה ש ם שנוי מ צד ה כ ה ע ל חו ת‬
‫הר א שי ת אך הי א ה כ ר חי ת לכל מי ש ת ש ל ם נפ שו ותבדל מן ה חו מר לג מ רי ותדבק‬
‫בשיבל הפועל ה מ שלי מה הוא ה אל הי ם הנ ק ר א אי שי ם ו הוא ה שרף העף ‪ #‬ל האד ם‬
‫המגיע ‪#‬ל פיו ר צ פ ה מ סיר בה עונו ומכפר ח ט א תו [‪ ]...‬ואז ב הדב ק ה ב שכל ה הו א‬
‫ת שוב היא והוא דבר א חד כי אז ת שוב א ל הי ת ע ליוני ת נ ש א ר ת ב ה ש א ר ה שכל ה הו א‬
‫א שר ה ת א ח ד ה ע מו א שר הוא ב מציאותו נבדל מן ה חו מ ר(י קוו המים‪ ; 91 ,‬וידה‪.) 26 ,‬‬
‫(ג) ד ברי ם אל ה מרו חקים רי חו ק ני כ ר מן ה ת פי ס ה ה ד תי ת של ה ה שג ח ה‪ ,‬ש הי א סוג‬
‫שלישי של ה שג ח ה‪ .‬אך דומה כי בקטע א ח ר מ ת קר ב הוא אל ה ר עיונו ת ה מ קו בלי ם ‪:‬‬
‫ה תכלי ת ה מכוונ ת מהם ב ב חינ ת ם ו ח קיר ת ם א ח ת הי ת ה כי בולם נ ע ת קו מן ה ה שג ח ה‬
‫בר א שי ת אל ה ה שג ח ה ב א חרי ה ובארו ש הו א עי קר ה ה שג חה עם היות שם ה שג חות‬
‫א ח רו ת ק צ ת ם טבעיות נ מ שכו ת א ח ר מין ממיני ה מל אכי ם שי צו ה ה ש ם על האד ם‬
‫ל ש מרו‪ ,‬וקצת ם בחיו־יות ר צוניו ת נ מ שכו ת א חר ש מי ר ת מ ל אך א חד ממין א חד מן‬
‫ה מל אכי ם א ש ר צוו ל ש מ רו גם כן‪ .‬וזה המין הו א ה ר אוי ליי חדו ב שם ה שג ח ה ר״ל‬
‫ה ב חירי ת‪ .‬וי ש ה שג ח ה ש לי שי ת מו פ תי ת כנ ר א ה מפ שטי שיר של פגעים וחביריו‪.‬‬
‫וראוי ל ה א מין בזה המין מן ה ה שג ח ה ש אינ ה רק ל א חדי ם כיוצא במי ש ת א רו הר ב ז״ל‬
‫בפרק נ ״ א מ ח ל ק ה ש לי שי(י קוו ה מי ם‪ ,‬עט׳ ‪ ; 117‬וי ד ה‪ ,‬ע ט׳ ‪.)25‬‬
‫ל פנינו איפוא שלו ש ה סוגי ה שג ח ה ‪:‬‬
‫(‪ ) 1‬ה שג חה הנ ק ר א ת ׳ה שג חה בר א שי ת׳‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪286‬‬
‫בעקבות הרמב׳׳ם‬
‫(‪ )2‬השגחה קצת טבעית‪ ,‬בחירית או רצונית‪ ,‬׳נמשך אחרי מל אך‪ .‬אך מלאכים אלה‪,‬‬
‫הממונים על ההשגחה‪ ,‬אינם אלא כוחות הנפש שבעזרתם יבולים הצדיקים לשלול‬
‫את האמונות המוטעות ולהגיע אל ההכרה השכלית‪:‬‬
‫וענין זאת האחיזה ביד הימין וזה הגמול מהשם גם כן הוא ענין נמשך אחר בחירת‬
‫הצדיק הטובה ואחר התמידו להיות עם השם עד שהתחזק שיכלו והוא שלא הרס‬
‫מהר להכחיש באמונה טובה מקובלת בידו בשביל ספק שיכנס לו בה ואם חזק ממנו‬
‫עד שהחמיץ לבו וגרם לו ל שנן כליו תיו בי אין בו יצר רע ולא רוח רעה שיהיו ?זלפים‬
‫בעינו הכחשת האמונה ההוא הטובה עד שימהר להכחשה אך שיבלו הטוב ויצרו‬
‫הטוב להמתין ולהשתדל לברר הספק ההוא לראו ת אם ימצאו לו מדלוה ואם ימצאו‬
‫לו פתח לקיים אמונתו הטובה והמטיבה לעולם אשר כל רצונה לקיימה ולאמתה‬
‫והוא ענין אמרו ואני תמיד עמך וגו׳ כלומר ואני מפני שהייתי תמיד עמך חזקת שכלי‬
‫לעמוד בנגד הספקות הגדולות ההם וזה גמול מאת ד׳ לצדיק ב חייו‪ ...‬קרא בח‬
‫השכלי והכח המדמה מלאכים כי ברוב ומלאך אחד הוא בזה הענין שאם המדמה‬
‫יקרא מלאך כש״ב השכלי וענין יקראני ואענהו וגו׳ ביאור לפסוק הראשון כלומר‬
‫כשהיו באים עליו צרת הספקות והפקפוקים הגדולים בענין הידיעה וההשגחה לא‬
‫היה הורס לצאת מאמונתינו בגלל הספקות ההם החזקים אך היה קורא אלי [נ״א אני]‬
‫ל הצילו מהם רו מז להשתדלותו בחקירה ובעיון להתירם ולהשיג אמיתתם והייתי‬
‫עונה אותו בהשייגו מה שבקש ומחליץ אותו מן הצרות ההם על ידי המלאכים אשר‬
‫צוי תיו לו ל ש מרו ומכבד אותו כי אז שב נכבד בהשייגו האמת וסוד כל ספק מלפניו‬
‫שהספקות הם טומאת השכל ו בזיונו וכבודו בסודם ואחר שהגיע אל המדרגה הזאת‬
‫ישבע אורך ימים לעולם שכולו ארוך רו מז אל ההשארות לנפש המשכלת כלומר‬
‫לכח השכלי מכיחות נפש האד ם(יקוו הבזים‪ ,‬עט׳ ‪.)98,97 ,95‬‬
‫(‪ )3‬ההשגחה הנסית‪ ,‬שנדונה אצל הרמב״ם בפרק נא‪ ,‬חלק ג במורה נבוכים ‪:‬‬
‫והנה זה הוא אשר נתלשב אצלי ובדעתי מענין השמירה מפרקיה ומשאר הפרקים‬
‫הקודמים אשר יאות לחברם אליהם עד שעמדתי באחרונה על דבר זה העיון הנפלא‬
‫אשר בפרק נא מזה החלק הג׳‪ .‬ואמנם נבובו תי בו מבוכה גדולה לפי שנסתפקתי‬
‫בבונת אדוננו האם רצה לו מר במאמר ההוא כי השם יציל על דרך הנס והאות את‬
‫החכם ההוא המברר מחשבתו המשיג לאל ית׳ הנקשר והנדבק במה שהשיג במו‬
‫שהוא נראה מנפש הדבר ופ שטו בלי ספק‪ ,‬ר׳׳ל שיציל הו מכל מיני הרעות שהיו‬
‫סבותם ענינים טבעיים או בחיריים או מקריים על דרך זול תי טבעי הענינים‪ .‬ויכריח‬
‫בבחירות ויחליפם וימנע גם כן המקריות אשר רבן משותפות בין הטבע ובין הבחירה‬
‫ו הרצון כמו ש הודיענו בפרק המ״ח מהחלק הב׳; עד שעצל משטיפת הנהרות ומפח‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫שמואל אבן תיבון ‪287‬‬
‫‪p‬‬
‫‪n‬‬
‫ממלכת‬
‫בולגרים‬
‫‪sy‬‬
‫>‪/‬‬
‫‪3‬ומדבת*דמ‪^ 3‬‬
‫‪0‬י‬
‫'‬
‫ממלכת הונגריה‬
‫יכו ה ש ח ו ר‬
‫ה‬
‫\‬
‫^ילכידז‬
‫בולגריה‬
‫׳‬
‫ארמניה‬
‫רום‬
‫ממלבית‬
‫׳ל‬
‫‪s$‬‬
‫‪/I‬‬
‫‪llEii|Ptii§.‬‬
‫‪ O‬ד מש ^‪i l i WMiSm‬‬
‫קפריסיך‬
‫•‬
‫י‬
‫ע כו •‬
‫■‬
‫'^‪■ 1^0‬‬
‫♦ ‪V‬‬
‫ב ר צ לונ ה‬
‫קורדו ב ה {‪I:‬‬
‫פלרמו‬
‫‪^fes‬‬
‫מלטה‬
‫‪1‬‬
‫‪->>.‬‬
‫י‬‫^ ‪>*,» v‬׳׳‪<,‬׳<‬
‫תוני ס •‬
‫הנז מלכי' י׳‬
‫קיריאן‬
‫הממלכה‬
‫•‬
‫גי ברל טר‬
‫סבתא• •טנג׳י־‬
‫הקיסרות הרומית הקדושה‬
‫ירו עזלים • |‬
‫א ל כ סנ ד רי ה‬
‫>ביייי‬
‫ס »י ה‬
‫הם*‪* ,‬י׳‬
‫כרתים‬
‫טיי־ז‬
‫^‬
‫קומזיקה‬
‫>‪£‬‬
‫♦‬
‫^ ‪mm‬‬
‫‪£‬מלבי*‬
‫‪' o‬‬
‫‪......... ....‬‬
‫טרי פולי‬
‫הממלכה הביזנטית‬
‫הפאטימית‬
‫אירופה בעזלהי המאה הי״ב‬
‫יקוש ומדבר הוו ת ומקטב י שוד צ הרי ם ומך‪/‬גה ומנגע ומפתן וכפיר ותנין‪ .‬הנ ה על זה‬
‫ה ד ר ך יהיו ה תנ אי ם מבלי ת כ לי ת‪ :‬שכמו ש ה תנ ה עם הים שי ק ר ע ל בני י שר א ל ה תנ ה‬
‫עם כל הנ ה רו ת ש ל א י ש טפו כל משיג שלם בעת צר פו ו בר רו מ ח שכ תו‪ :‬ובמו שצוה‬
‫ה א ריו ת ש ל א יזיקו ל דני א ל צו ה ה ש חלי ם ו ה פ תני ם ו הכ פירי ם ש ל א יזיקו ל כ ל משיג‬
‫שלם; או יהיה סו ת ר לאין כל חד ש ת ח ת ה שמ ש ולעולם ב מנהגו נוהג‪ .‬אם כן ל א‬
‫י ש אר לעול ם מנהג ו סו תר לר ב מה שנ א מר בענין איוב‪ .‬אם כן היה לנו לו מ ר על זה‬
‫ה ד ר ך באיוב כי הוא אילו הי ה חבם ל א חל עליו ד בר ממה ש חל וזה במו ש א מ רנו מה‬
‫של א נ א מר עליו‪ .‬ובדרך כלל כי ה ד ב ר הזה אם נ א מ ר על זה ה ד ר ך ר צוני לו מ ר ענין‬
‫ה פ ל א ו הנ ס הו א ד בר תו ריי ל א פילו סו פי ו איך יו תר בו ספ ק ה פילו סו פי ם אם איר ע‬
‫ל ה ם ספק בזה‪ .‬ו ה עניני ם ה א ל ה נ‪:‬לם נ מנעים א צל ה פילו סו פי ם ר״ל ה ש תנו ת טבע‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪288‬‬
‫בעקבות הרמב״מ‬
‫הענינים והבחירות והמקרים‪ .‬אין די בזה הדבר אצל הפילוסופים ול א יתישב עוד בו‬
‫תרוץ ביניהם ובין הד ת(דיזנדרו ק‪ ,‬עם׳ ‪.)358-357‬‬
‫ואבן‪ ,‬אם אלוהים משנה את חוקי הטבע למען החכם שהגיע אל דרגת השיבל הפועל‪,‬‬
‫על־מנת להציל מבליון את גו פו או את נבסיו‪ ,‬בליון שחל עליהם בשל היותם גשמיים —‬
‫בי אז חוקי הטבע אינם קיימים עוד‪ .‬וםוף־םוף‪ ,‬מהו הגוף ומה הם הנכסים‪ ,‬כדי‬
‫שההשגחה הנסית של האל תרד אליהם להצילם? זאת תפיסה דתית ולא פילוסופית‪.‬‬
‫אך אולי — ממשיך שמואל אבן תיבון באיגר תו — בא פרק נא‪ ,‬שבמורה נבובים‪ ,‬מידי‬
‫הרמב״ם על מנת להניח את דעתו של ההמון‪ ,‬בדי שלא יטיל ספק באמיתותה של‬
‫ההשגחה‪ .‬אבל הצורך להסתיר את האמת הפילוסופיה בדבר ההשגחה אינו נראה‬
‫ל שמואל אבן תיבון ‪:‬‬
‫ואמרי בו בי הוא אינו ר אוי להסתר ולהעלם לפי שהוא כמו שאמרתי לא יאו תו בו‬
‫בעלי הדת שבדורנו זה•‪ ,‬אבל לסבלם באמתות כלם יאמינו יו תר מזאת השמירה‬
‫ובזול ת האיש המסופר כמו שאמרתי למעלה‪ .‬וזה לפי עזהם מאמינים המציאות כלה‬
‫בגלל גוף האדם הנבזה רמה ותולעה והשמירה כלה עליו‪ .‬ואם אני בוש על החדשים‬
‫הם יגלגלו עלי את הישנים‪ ,‬זה עם היות ענין השמירה משלים חיק שני הענינים ר״ל מן‬
‫ההערות והמתרים‪ .‬ואמנם זאת התוספת החדשה אי אפשר מבלי תועלת חדשה!‬
‫ולפתיות רעיוני במו שאמרתי לא הגיעה לי ממנה תועלת אבל עורר ה עלי אלה‬
‫ה ספ קו ת(דיזנדרו ק‪,‬ע מ׳ ‪.)362‬‬
‫גם לאחר־מכן‪ ,‬במאמר י קוו המים‪ ,‬עוד מוסיף שמואל אבן תיבון להחזיק בדיעה‪ ,‬כי פרק‬
‫זה של הרמב״ם נכתב בשביל ההמון‪ :‬אלא־אברבן מדובר בפרק נא באנשים מועטים‬
‫העומדים הרחק מעל לבל שאר בני־האדם‪ .‬אפילו לאחר שנים רבו ת לא יצא שמואל‬
‫אבן תיבון ממבוכתו באשר לכוונ ת הרמב״ם‪:‬‬
‫ו אין דעתנו עתה לבאר בל המזמור ההוא אך הפסוקים לבד שבסופו שרצונו לבאר‬
‫בהם ר״ל בתובם ענין גמול הצדיקים בחייהם הכרחיים לא במופתים כאשר יצטרך‬
‫ל הבין בהם אם ללקחו כפשוטיהם וזה אפשר עם היות ההשגחה ההיא המופתית‬
‫לי חידים ויצטרך לתנאים אשר התנה בהם הרב מורה צדק ז״ל בפרק נ״א מן החלק‬
‫ה שלי שי ואף על פי שלא הגעתי לכוונ תו בפירו ש ההוא‪ ,‬האלהים! אם לא אמרו‬
‫לתוספות הסתר ולצורך המוניני קוו המים‪ ,‬עט׳ ‪.)98‬‬
‫בטרם נדון בגי שתו של משח בן שמואל אגן תיבון אל הבעיה‪ ,‬נביע השערה בדבר‬
‫הסתירה בין הגדרו תיו השונות של הרמב״ם להשגחה‪ .‬נראה כי לדעת הרמב״ם רק‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫משה ‪ p‬שמואל * ‪289 paw p‬‬
‫אדם אחד‪ ,‬בעודנו נתון בגוף‪ ,‬זבה ל ה ת א ח ד ע ם ה שכ ל הפועל‪ ,‬ו הוא — מ שה רבנו‪ .‬רק‬
‫הוא נמצא ר אוי ל אי חוד ע ל־ אנו שי זה; ומ שום בך עו מ ד ת ה תו ר ה ש הו א נ תן לנו מעל‬
‫לכל חוקי האדם‪ .‬מאידך גי ס א כבר ה עיר פל קיר ה‪ ,‬כי ש מו אל אבן תיבון‪ ,‬ב תרגו מו‪,‬‬
‫מתעלם מן העובדה‪ ,‬כי אצל הר מ ב״ ם הפסוק על ה ה שג חה מנוסה כ מ שפ ט מו תנ ה‪ :‬אילו‬
‫הית ה ה שג חה א לו הי ת‪ ,‬יכולה הי ת ה ל חול רק על פר ט ב מו מ שה‪ ,‬ורק ב שעה ש הו א‬
‫מאוחד עם השבל הפועל‪ .‬ה שג ח ה זו הי ת ה נ מנית עם סוג הנ סי ם; ו הרי ידוע לנו‪ ,‬מה‬
‫א מר הר מב״ם על הנ סי ם‪.‬‬
‫האי חוד עם ה ש כ ל הפועל‪ ,‬שנ ר א ה לר מ ב״ ם יו צ א־דו פן ע ד־ ב די־ כ ך ש הי ה נ ח ל תו של‬
‫משה בלבד‪ ,‬ה פ ך מימי ש מו אל אבן תיבון‪ ,‬ב ה ש פ ע ת אבן רו שד‪ ,‬ל מ צ ב ש א ליו מגיע בל‬
‫פילוסוף‪ .‬מ ס ת בר כי אי חוד זה עם ה שבל הפועל — והר מב״ם ה צ ט ער ש הו א אינו ר אוי‬
‫לו — נ ח ש ב א צל הפילוסופי ם ב פרו בנ ס בד בר שהו שג ע ל־י די ה ם‪ ,‬ל פ חו ת שעה‬
‫ש ה תפל ספו‪.‬‬
‫ה מ סקנו ת ה פילו סו פיו ת של ה׳ד בקו ת׳ הזא ת ת ה א נוד ע ת ל הן א ח ר־ כ ך ח שי בו ת רבה‬
‫ביותר•‪ ,‬ועלינו לציין כי ת פי ס ה זו מ צ א ה א חיזה בבר א צל ר א שוני תו מכיו של הרמב״ם‪.‬‬
‫משה בן שמואל אבן תיבון‬
‫משה בן ש מואל אבן תיבון‪ ,‬ש תירג ם‪ ,‬כ א מור‪ ,‬א ת רוב פי רו שי אבן רו ש ד ע ל ארי ס טו‪ ,‬ל א‬
‫אימץ לעצ מו א ת ת פי ס ת אביו על ה ה שג חה‪ .‬וזאת‪ ,‬ל א רק מ שום ש ב דור ה שני ל א ח ר‬
‫הרמב״ם חל שינוי בר עיונו ת הפילוסופיי ם‪ ,‬אל א גם בגלל ה ת פי ס ה‪ ,‬ש א פ ש ר אולי‬
‫ל הגדיר ה ב׳עמ מית׳ יותר‪ ,‬של ה׳ד ב קו ת‪ . ,‬ב פירו שו של מ שה אבן תיבון ל שי ר ה שי די ס‬
‫נ א מר‪*:‬‬
‫י שקני בא ל ר מוז ‪ $‬ל כי ד ב קו ת נפ ש ה אד ם עם ה שכ ל הנ פ ר ד הו א א פ ש רי בי ל א י תאוה‬
‫אדם ול א י ת א ר ד בר נ מנע ולקח ל שון נ שיקה בעבור כי הנ שי ק ה החזק שבבל דבוקי‬
‫ה או הבי ם והטוב ו הי א דמיון ת‪:‬אותו וחשקו ל ה בני ס אהובו בלבו וקרבו ובדבוק‬
‫שיפתים ל א בנ שי בה וב חי תוך ו ב ‪ #‬ב ר גם טבע הכוסף ל א סו ף ולקבע ש פ תיו ולמ שוך‬
‫נ שי מתו כאי ש שואף בפיו רוח או מים מ תוך בלי ול היו ת ה פ ה והל שון ס עי פי הלב‬
‫וכלים ל ד בר א ש ר בו נבדל ה אד ם מ ש אר בעלי חיים כ א שר ישק אי ש אל ר ע הו הוא‬
‫באלו דבקו לב ב ם גם בדבקות נ שי מ תם בבמו ד ב קו ת נ ש מ ת ם ורו חם ו ה מ שך לבבם‬
‫* מהדורת ליק‪ <1874 ,‬שהשוויתי ל כ ת ב־ היד של ספרי ת בודליאנה ‪ ,)Cat. Neubauer 1 2 7 8 ) Poc. 296‬דף ‪ 162‬של‬
‫בתב־היד‪ ,‬עבר ‪ 4‬ו של המהדורה‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪290‬‬
‫בעקבות הרמב׳׳ם‬
‫אחר רוחם והכניסו איש באחיו‪ ,‬ודבקות האדם עם השכל הנפרד והוא בשכל לבד כי‬
‫כאשר י שכילהו ידבק בו בי מציאות העורות הוא בשכל לבד כי אינם חומר שידבקו‬
‫זה אל זה גוף אל גוף‪ .‬וכן הנביא קרא עצמו טמא עזפתים במקום טמא הלב והדעת וכן‬
‫אמר לו השם נגע !ה על‪$7‬זפ‪$‬יף וחטאתך תכפר במקום הגיע ההשגה הזאת אל ל בן‬
‫ו שבלך שיצאת מן הכח אל הפועל‪.‬‬
‫מה מתרחש‪ ,‬לדעת משה בן שמואל‪ ,‬כאשר השכל האנושי מתאחד עם השכל הפועלי‬
‫קודם כול‪ ,‬סבור משה אבן תיבון‪ ,‬כי הרמב״ם לא כתב פרקים הסותרים זה את זה‪:‬‬
‫ההשגחה היא פונקציה של פעולת האיחוד של השכל האנושי עם השכל הפועל ‪:‬‬
‫אלה דברי הר׳ משה בן ה״ר שמואל בן תבון על אגרת אביו‪ .‬ראיתי השאלה הזאת‬
‫והתבוננתי בה ואשמע א׳ קדוש מדבר כי זה הענין הנפלא הוסיף לי מבוכה גדולה‬
‫ולא הותר לי שום ספק אבל העיר עלי ספקות‪ :‬וזה כי אני הייתי אצל עצמי באלו‬
‫עמדתי על בונת אדוננו ועל רמיז תו בשמירה מן הפרקים הקדומים ועכ שיו יראה לי‬
‫כי זה הדבר הנזכר סותר לכל היוצא מבח ד בריו באותם הפרקי ם(דיזנדרוק‪ ,‬עמ׳ ‪.)363‬‬
‫אך בהסתמכו על דברי אברהם אבן עזרא — ׳כשידע החלק את הכל ידבק בבל׳ —‬
‫מגדיר משה אבן תיבון את הנס הגדרה שונה לג מרי מזו של הרמב״ם‪ .‬לדעת הרמב״ם‪,‬‬
‫הנס הוא התרחשות צפויה למן הבריאה‪ ,‬ובמידה מסויימת היא כלולה בחוקי הטבע‪.‬‬
‫הנביא אינו יכול לעשות נסים‪ .‬לדעת משה אבן תיבון‪ ,‬בדעת נרבוני בפרקי משה‪ *,‬יודע‬
‫הנביא או הפילוסוף המזדהה עם השכל הפועל את חוקי הטבע מלמעלה ולבן גם את‬
‫אשר יארע‪ .‬ידיעה זו מקנה לו את היכולת לפעול בתוך ההתרחשויות עלי אדמות‪ .‬זוהי‬
‫תפיסתו של אבן סינא‪ .‬היא מסייעת לשכלתנות הפילוסופית‪ ,‬כי היא מחזירה לנביא‬
‫קצת מיכולתו לפעול את פעולתו על גבי העולם‪ ,‬ומחזירה ל׳על־טבעי׳ את התפקיד‬
‫שהרמב״ם ושמואל אבן תיבון שוללים ממנו‪ .‬עם זאת אין היא מחזירה את ההשגחה‬
‫אלא לפילוסופי ם ולנביאים בלבד‪.‬‬
‫יתכן שתפיסות פילו סופיו ת אלה לא היו מעוררות הדים בציבור היהודי‪ ,‬אילו שמרו‬
‫אותן בעלי התפיסות בסוד‪ ,‬בלבם פנימה‪ .‬אך בלהט ׳גי לוי האמת׳ לא נתנו דעתם על‬
‫כך‪ .‬העדות המפתיעה ביו תר למצב זה היא הצהרתו של יעקב אנטולי‪ ,‬חתנו ותלמידו‬
‫של שמואל אבן תיבון‪ ,‬במבואו למלמד התלמידים‪**:‬‬
‫אני התאמצתי עם טרדת עסקי בעולם ללמוד לפני החכם הנזכר לרגעים רחוקים עד‬
‫שפקח מעט עיני לראות ולהביט ספר הרב רבנו ר׳ משה בר׳ מימון זצ״ל הוא ספר‬
‫* ראה קי סיראט‪■ ,‬פרקי משה למשה נרבוני‪ /‬תרביץ‪ ,‬לט(ת ש׳׳ל)‪ ,‬עט׳ ‪.304-303,292-291‬‬
‫** מהדורת ליק‪ ,1866 ,‬סוף המבוא‪ .‬ביעקב אנטולי עצמו נדון בפרק על הפילוסופים היהודים באיטליה‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫משה בן שמואל אבן תיבון‬
‫‪291‬‬
‫מור ה הנבוכים אבל הוא פוקח עו רי ם ל חזות בנועם י״י ול ב קר ב היכלו ב ד ר ך הדרי ש ה‬
‫הר אוי ה ובזזסיר ה ס פ ר ה הו א ק צ ת ה סנורי ם מעיני נ ת תי א ת ל בי ל ד רו ש ול חקור ק צ ת‬
‫כ תבי ה חור ת ו ש אר בהבי ה קד ש כ ש היי תי עו בר ע לי ה ם ופעמים היי תי דור ש או ת ם‬
‫ב חופות אבל מר ב ט ר ד תי ב ה בלי העולם א ש ר קני תי לי ל א היי תי כו ת ב א פ לו שטה‬
‫א ח ת מבל ה מ ת ח ד ש א צ לי ב דרי ש ת ה פסוקי ם ה ה ם ו ב תרגילי בענין ה הו א ה ס כ מ תי‬
‫ל ד רו ש מעט ברבים בכל ש ב ת ו ש ב ת עו ד מעט ו שב תי מן ה דר ך ה הי א כי ל א י שר ה‬
‫בעיני קצת ח ברי ו א ם הי ת ה כונ תי ו אל הי ם יודע כי ע שי תי זה ל הו עי ל ל ע צ מי ול א חרי ם‬
‫עמי‪.‬‬
‫גם דוד קמחי‪ ,‬בהקד מה לנ בו או ת י שעי ה ש ב פרו ש על ה תו ר ה‪ ,‬מס ביר א ת מעשה‬
‫ה מר ב ב ד‪ .‬ל פי מור ד נבוכים‪.‬‬
‫כא מור‪ ,‬הי ת ה בעיי ת ת חיי ת ה מ תי ם א חד הנו שאים ל פול מו ס נגד מ שנ ה תור ה‬
‫במזרח‪ .‬גם ב אירו פ ה‪ ,‬עו ד בחיי הרמב׳׳ם‪ ,‬ק ם חכם צ עיר בשם מ אי ר בן טדרוס‬
‫א כו ל ע פי ה‪ ,‬ש פ ת ח בוויכוח פומבי ע ל נו שא זה‪ .‬אך על מכתביו* לר מב״ ם ו ל׳ ח כ מי לונ ל ‪/‬‬
‫וכן לר בני צ ר פ ח ה צ פוני ת‪ ,‬הוא קיבל ת שו בו ת חרי פו ת שפגעו בבבודו כ צ עיר עז־ פני ם‪.‬‬
‫מסתבר שהפגיעו ת ה א לו היו ש מורו ת בלבו׳‪ ,‬כי‪ ,‬שלו שי ם שנה ל א ח ר־ מ כן‪ ,‬כ א שר שמו‬
‫כ ת ל מיד חכ ם נוד ע ברבים‪ ,‬פנ ה א ליו ר בי מ שה בן נ ח מן( הר מ ב׳ ץ)‪ ,‬ואז סי ר ב ר׳ משה‬
‫(הרמ״ה) ל ה כנ ס ל פול מו ס נגד הר מב״ם‪ .‬ל א מור‪ ,‬גם ב מער ב נ ש מ עו ד ברי בי קור ת נגד‬
‫הר מב״ם ב שני ם ‪ ,1232-1200‬ל פני ש פר ץ הפול מוס הגדול‪ ,‬א ך א ל ה היו ד ברי בי קור ת‬
‫שכל תניי ם‪ ,‬ב מי שור של ת פי סו ת ורעיונות ולא ב מי שור ה ח בר תי‪ .‬ה בי קו ר ת ה ת קי פ ה‬
‫והנבונה ביותר נ ש מ ע ה מפי תר מב״ן שכ ת ב בפירו ש על ה תו ר ה( ל ב ר א שי ת יח ‪: o‬‬
‫ו ב ס פר מורה הנבוכים נ א מ ר כי ה פ ר ש ה כלל ופרט‪ ,‬א מר הכ תו ב ת חל ה כי נ ר א ה אליו‬
‫ה שם ב מר או ת הנבואה‪ ,‬ואיך תי ת ה ה מ ר א ה הזאת‪ ,‬בי נ ש א עיניו ב מ ר א ה והנה ג־‬
‫אנעזים בצבים ענליו וי א מר אם נא מ צ א תי דון בעיניך זה סי פו ר מה ש א מ ר ב מ ר א ה‬
‫הנבואה לא חד מהם הגדול שבהם‪ .‬ואם ב מר א ה ל א נ ר או אליו רק אנ שי ם אוכלי ם‬
‫בשיר‪ ,‬איך א מ ר ו?ךא אליו ה׳ כי הנה ל א נר א ה לו ה׳ ל א ב מר א ה ולא במ ח שבה‪ ,‬וככה‬
‫לא נ מצ א ב כ ל הנ בו או ת והנה ל ד ב ריו ל א ל ש ה שירה עוגות ולא עשיה א ב ר ה ם בן בקר‬
‫וגם לא צ ח ק ה שירה‪ ,‬רק הכ ל מ ר א ה ואם כן בא ה חלום הזה ברוב ענין כ חלו מות‬
‫ה ש ק ר כי מה תו ע ל ת ל ה ר או ת לו כל זה? וכן א מר בעמין ויאבק אי ש עמו ש הכל‬
‫מ ר א ה הנ בו א ה‪ .‬ו ל א י ד ע תי ל מ ה היה צולע על י ר כו בהקיץ ולמה א מר כי ר אי תי‬
‫אלוהי ם פנים אל פנים ו תנצל נ? שי כי הנביאים ל א פ חדו שי מו תו מפני מ ר או ת‬
‫הנבו אה וכ בר ר א ה מ ר א ה ג דו ל ה ונכ בד ת מזאת‪ ,‬כי גם א ת ה שם הנ כ ב ד ר א ה פעמים‬
‫* בחאב *ל־רסאיל‪ ,‬מהדור ת יחיאל ברייל‪ ,‬פריס ‪. 1871‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪292‬‬
‫בעקבות הרמב״ם‬
‫רבות במראה הנבואה‪ .‬והנה לפי דעתו זאת יצטרך לו מר כן בענין לוט‪ ,‬כי לא בא‪1‬‬
‫המלאכים אל ביתו ולא אפה להם מצות ויאכלו אבל הבל היה מראה‪ .‬ואם יעלה לוט‬
‫למעלת מראה הנבואה איך י היו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים כי מי הגיד להם‬
‫שבאו אנשים אל ביתו ואם הכל מראות נבואתו של לוט יהיה האיצו המלאכים וגו׳‬
‫קום קח את אעזתך‪ ,‬ויאמר המלט על נ? ‪#‬ןז‪ ,‬והנה נשאתי פ‪3‬יך‪ ,‬וכל הפרשה כולה‬
‫מראה‪ ,‬וי שאר לוט בסדום‪ ,‬אבל יחשוב שהיו המעשיים נעשים מאליהם והמאמרים‬
‫בכל דבר ודבר מראה‪ ,‬ואלה דברים סותרים הכתוב אסור לשומעם אף' בי להאמין‬
‫ב ה ם(פירו שי התורה לדבינו משה בן נחמן‪ ,‬א‪ ,‬תשב״ב‪ ,‬עמ׳ קג‪-‬קד)‪.‬‬
‫הרמב״ן התקומם נגד הפירו ש הפילוסופי לחזיונות‪ ,‬משום שפירו ש זה מתייחס אל‬
‫חזון הנבואה כאל פרי־ד מיונו של הנביא‪ .‬עוקצו של הפולמוס לא נבע מן העובדה שאת‬
‫דברי המקרא ניתן לפר ש במובנים שוני ם; כי מובנים שונים אלה אינם שוללים ומבטלים‬
‫זה את זה‪ .‬גם הפרשנות הנוצרית מצאה במקרא ארבעה מובנים שווי־משקל‪ *:‬המובן‬
‫ההיסטורי; המובן ה אלגורי; המובן המוסרי; והמובן האנאגוגי‪ ,‬היינו המובן הסימבולי‬
‫העמוק יו תר‪ ,‬ובו רמז לעולם האלוהי‪ .‬גם ביהדות היו המקובלים נאחזים תדיר בפירוש‬
‫המקרא במובן האנאגוגי; ו אילו המובן ההיסטורי והמוסרי של פירו ש דברי המקרא‬
‫מצוי למכביר במדרשים‪ ,‬שבהם חבויים גם המובן האלגורי והאנאגוגי‪ .‬מעולם לא‬
‫התיימרו הפילוסופים היהודים לטעון‪ ,‬כי רק המובן האלגורי הוא האמיתי‪ .‬אדרבא‪ ,‬הם‬
‫הוסיפו עליו לעתים מובן חמישי — את המובן האסטרולוגי‪ .‬הפולמוס נגד הפילוסופים‬
‫אינו נעוץ איפוא בע‪-‬צם שיטת הפירוש‪ .‬יתרה מזו‪ :‬התפיסה‪ ,‬שהתורה היא תורת־אמת‪,‬‬
‫אך שבעים פנים לתורה — מקובלת היתה על כל היהודים בולם‪ .‬הדבר שזיעזע את‬
‫השמרנים משלומי אמוני י שראל הוא‪ ,‬בי בשעת ברירה בין הכתוב כפשוטו ובין מובנו‬
‫הפילוסופי הוכרעה הכף בזכות המובן הפילוסופי‪ ,‬תוך צימצום משמעותם של‬
‫הכתובים במקרים מסויימים‪ ,‬כמו לגבי חזיונות הנביאים‪ ,‬עד כדי הפיכתם לפרי־ד מיון‬
‫של בני־אדם‪ .‬טענה שיבלית זו נוסף עליה גם נימוק מעשיי יו תר‪ :‬הפילוסוף ע שוי להקל‬
‫בשמירת המצוות‪ .‬שום ראיה של ממש לא הובאה לכך‪ ,‬אך זאת טענה נוחה בויבוח‪,‬‬
‫והיא חוזר ת ונשנית לעתים כה קרובות‪ ,‬שבעל־כורחנו אנו מהרהרים אחריה‪.‬‬
‫הפולמוס נגד המדע האריסטוטלישל הרמב״ם ומפרשיו‬
‫ההתקפה על הרמב״ם יצאה ממונפללה‪ ,‬ותפקיד פעיל מילא כאן אדם בשם שלמה בן‬
‫אברהם‪ .‬יונה בן אברהם גירונדי שוגר אל צרפת הצפונית‪ ,‬על מנת שקהילות תסמוכנה‬
‫* ‪1959‬‬
‫‪meditvale, les quatre sens de I’Ecriture,‬‬
‫‪H . de Lubac, Exegese‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫הפולמוט נגד המדע האדיסטובזלי ‪293‬‬
‫ידן ע ל הטלת דורם על מור ה נבוכים ועל ס פר המדע‪ .‬הוא ה שיג א ת מבוקשו‪ ,‬אך תו מכי‬
‫הרמב״ם הטילו ח ר ם נגדי ו שיגרו את ר׳ דו ד ק מ חי ל א רגון ול ק ס טילי ה לשם גיוס‬
‫ת מיכתן ש ל ה ק הי לו ח ה ס פ ר דיו ת‪ ,‬ואילו מתנגדי הרמב״ם פנו אל הרמב״ן‪ .‬ה פול מוס‬
‫שכך ב מי ד ת־ מ ה ב ע ק בו ת מ ע שה חמור‪ ,‬ש תו צ או תיו היו ח מורו ת עד מאוד‪ :‬מורה‬
‫נבובים הו על ה בא ש ב פ ר ה סי ה ע ל־י די הנזירים ה פ רנ צי ס קניי ם‪ .‬דוד קמ חי‪ ,‬שנ מ צ א או ת ה‬
‫שעה ב עיר אויל ה‪ ,‬כ ש הו א ח ולה ו מ מור מר‪ ,‬הטיח בפני של מ ה בן א ב ר ה ם א ת ה ה א ש מ ה‪,‬‬
‫בי הו א הי ה ה מל שין‪ .‬אך ל ה א ש מ ה זו ל א היה יסוד של ממש‪ .‬ל מ ע ש ה‪ ,‬ל א ידוע אלא‬
‫זאת — שי הודי ם הו צי או א ת דיבת ה ס פ ר ר ע ה ו א מ רו ש הו א מביל ד ב רי־ ב פי ר ה‪ ,‬ו בי הו א‬
‫הועלה באש‪ .‬כך נ פ ת ח פ ר ק ש חו ר ב תו ל דו ת י שר אל‪ :‬האי?קויץיציה ו ה ע ל א ת ס פרים‬
‫יהודיים על ה מוקד‪ .‬ב פרי ס הרברז ב שנת ‪ 240‬ו ה תל מוד כולו כ ד ב רי־ ב פי ר ה‪ .‬ה ס פ רי ם‬
‫הו טענו על עגלות ר בו ח והועלו על המוקר‪ ,‬וזאת‪ ,‬ל א חר ויבוח פו מבי ש בו ה ש ת ת ף‬
‫יחיאל מפריס‪ .‬אמנם שבי ה ד ב רי ם לא היו ק שורי ם זה בזה במי שרין‪ ,‬אך ר א שי ה ק הילו ת‬
‫הבינו היטב בי ה מ ח לו ק ת ה ר חי ק ה ל כ ת וכי הגי ע ה ה ש ע ה ל חדו ל ממנה‪ .‬גם תו מכי‬
‫שלמה בן א בר ה ם נ ק ף לבם‪ ,‬והיו ש חזרו בהם מ ה א ש מו תי ה ם‪ .‬ה ס בנ ה שבעצ ם ה ת ער בו ת‬
‫הבנסיה בענייניהם ה פני מיי ם של הי הודי ם ה יתה בר ורה לכול‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬הניגו ד העמוק בין פילוסופים ל אנ טי־ פי לו סו פי ם נ מ שך ב מרו צ ת בל‬
‫המאה הי״ג‪ ,‬אול ם ב מי שו ר ה ס פ רו תי‪ .‬ברא ש ו בר א שונ ה יצא בנו של הרמב״ם‪ ,‬ר׳‬
‫אברהם‪ ,‬להגן ע ל אביו‪ ,‬בעי קר ב ס פר מל ח מו ת ה׳‪ .‬ר׳ א ב ר ה ם הגן על אביו עוד קוד ם־לכן‬
‫מפני תוק פיו במזרח‪ .‬א ך העובדה ה מ עניינ ת ביו תר היא — ש הו א ע צ מו ל א אי מץ לעצ מו‬
‫אח מ שנת אביו‪ .‬ב ס פרו ה ע ר בי כי פ אי א ת א ל־ ע א בי רין ( ה ד ר ך ל של מו ת) הוא דוגל‬
‫בפרי שו ת בנוסח ה ק רו ב מ אוד ל בחיי אבן פקודה ולצופים ה מו סל מי ם‪ .‬הו א הגן אי פו א‬
‫על אביו לא מ תו ך א מונ ה בדיעו תיו אלא מ תוך כיבוד אב‪ ,-‬ואילו ב מה א מונו ת־י סו ד‬
‫מ שו ת פו ת ל שני ה ם‪ ,‬בגון י חוד ה׳‪ .‬ועל נו שא זה במיו חד הו א מ ש תי ת ב פ ר טו ת את דברי‬
‫ה סניגורי ה על הר מב״ם‪ :‬מ תנגדי הרמב״ם הם ה אנ טרו פו מור פי ס טי ם‪ ,‬ה׳מאני שים׳‪,‬‬
‫ה תו פ סי ם את האל כ מי שי ש לו ד מות־הגוף! א שר ל פילו סו פי ה‪ ,‬ה רי הי א נזכר ת אצלו‬
‫רק פעם אחת‪ ,‬וזאת בבואו להכ חי ש שהר מב׳׳ם הלך בכול בעקבות הפילו סו פי ם‪,‬‬
‫ובעיקר בדי להכ חי ש שהוא הא מין בנצ חיו ת העולם‪ ,‬כלו מר ש ב פ ר ב מע שה הברי א ה‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬בנו י חידו של הרמב׳׳ם היה מיסטיקן ול א פילוסוף‪ .‬ו ל א חר ה ע ל א ת מורה‬
‫נבובים על ה מו קד היו ה ה ת ק פו ת על הפילוסופי ה פונו ת נגד מ תרג מיו ו מפר שיו‪ .‬יעקב‬
‫בן ש?זת‪ ,‬מ מקובלי גרונ ה‪ ,‬ל מ של‪ ,‬תוקף ב ס פ רו מ שיב ד ברי ם נכו חים‪ ,‬א ת מ א מ ר יקוו‬
‫המים ש ל ש מו אל אבן תיבון‪ .‬וכ א שר נ תלק ח ה שוב ה מ חלו ק ת ב שני ם ‪ , 1306-1303‬היו‬
‫מ תנגדי ה פילו סו פי ה חוזרים ו מצהירים‪ ,‬כי הם מעריצי ם א ת הר מב״ם‪ ,‬א ל א ש תל מידיו‬
‫הבורים ו ה ב ל תי־ מו ס ריי ם בגדו בו‪ .‬על אירו עי ה שנים ה אל ה וסי בו תי ה ם נ כ ת בו ד ב רי־‬
‫מחקר רבים‪ .‬מה היו ט ענו תי ה ם של מ תנגדי הפילו סו פי ה‪ ,‬בפי ש מו סר או תן א ב א מ(א)רי‬
‫בן משה יוסף הי ר חי( דון א ס ט רו ק מ לונ ל) ל ש ל מ ה בן א ד ר ת מ בר צלונ ה ?‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪294‬‬
‫בעקבות הרמב׳׳ם‬
‫(‪ ) 1‬ראשית‪ ,‬כי האנשים שבמקרא הפכו למשל בלבד‪ :‬אברהם ושירה הם החומר‬
‫והצורה‪ ,‬לוט — השכל‪ ,‬ארבעת המלכים שנלחמו עם חמשת המלכים(ברא שית יד א)‬
‫— את ארבעת היסודות הנלחמים עם חמשת החושים‪ ,‬שנים־עשיר בני יעקב — שנים־‬
‫עשיר גלגלי המזלות‪ ,‬ובו׳‪.‬‬
‫(‪ )2‬אפלטון ואריסטו הם אמת־המידה לאמת ; ו מי ש אינו יודע פילוסופיה יווני ת משול‬
‫לאדם שלא ראה אור‪ .‬הטענה נכונה‪ ,‬כי כבר במודה נבוכים (חלק ג‪ ,‬נא) נאמר‪,‬‬
‫שהסובבים סביב הארמון‪ ,‬כלומר בעלי האמונה המסורתית‪ ,‬לא יו כלו להגיע להבנה‬
‫האמיתית של האל‪.‬‬
‫(‪ )3‬הפילוסופים אינם מאמינים בנסים‪ .‬אמנם לא כל הנסים הם בלתי־אפשריים‪ ,‬אלא‬
‫נסים מסויימים הם בלתי־אפשריים‪ ,‬שבן ה׳בלחי־אפשרי הוא בעל טבע קבוע׳‪ .‬לוי בן‬
‫אברהם‪ ,‬למשל‪ ,‬סבור כי השמש לא עמדה דום‪ ,‬והוא מסתמך על אברהם אבן עזרא‬
‫והרמב״ם‪.‬‬
‫(‪ )4‬הפילוסופים שוללים את המקור האלוהי של התורה‪ .‬אין היא אלא חוק (נומום)‬
‫שנקבע על־ידי משה! והקול שנשמע על הר סיני לא היה קול של ממש‪ .‬ואכן‪ ,‬היה כאן‬
‫מקום לספק‪ .‬הרי הרמב״ם עצמו אומר‪ ,‬כי הדבר שנשמע על הר־סיני היה קול סתמי‪,‬‬
‫ללא מלים ברורו ת‪ .‬אשר לטענה‪ ,‬בי לתורה מקור אנו שי‪ ,‬איני זוכר ת בי מצאתי דיעה‬
‫כזאת בספרי הפילוסופיה היהודית של ימי־הביניים‪ .‬אך אפשר בי נמצא פילוסוף‪,‬‬
‫שהביע אי־פעם ר עיון זה‪ ,‬שכן הוא מצוי בצורה מפורשת פחות או יו תר בספר הבדל‬
‫הנאמר במה שבין התורה והחכמה של אבן רו שד‪.‬‬
‫(‪ )5‬הפילוסופיה אשמה באי־שמירת המעוות‪ .‬אך מנחם המאירי וידעי ה ה ‪ 3‬ךך שי‬
‫מתקוממים נגד האשמה בזו‪ .‬לדבריהם נמצאים בכל הקהילות במה אנשים‪ ,‬שנאשמו‬
‫באי־שמירת המצוות‪ ,‬דבר שבבר התריעו עליו רבנו תם ובבור שור‪ ,‬ומהן קהילות שלא‬
‫ידעו מאומה על הפילוסופיה‪*.‬‬
‫אבן‪ ,‬ארבע הטענות הראשונות היו פחות או יו תר מבוססות‪ .‬מתנגדי הפילוסופיה‬
‫הציעו —‬
‫(ו) לאסור על לי מוד מדעי הטבע והפילוסופיה עד גיל ‪.25‬‬
‫(‪ )2‬ל שרוף את בל ספרי הפילוסופיה‪ ,‬באשר יש בהם דברי־כפיר ה‪.‬‬
‫(‪ )3‬להוקיע את בל מחברי הספרים הפילוסופיים וכל המחזיקים בהם‪.‬‬
‫המטרה העיקרית להתקפות היה לוי בן אברהם‪ .‬הוא נולד‪ ,‬לד בריו‪Villefranche de^ ,‬‬
‫‪ .Conflent en Roussillon‬דומה שאביו‪ ,‬אברהם בן חיים‪ ,‬היה רב ידוע‪ ,‬ודודו‪ ,‬ר אובן בן‬
‫חיים‪ ,‬שעל ד בריו מרבה לוי בן אברהם להסתמך‪ ,‬חיבר כנראה פירו ש פילו סופי להגדות‬
‫התלמוד והיה מורו של המאירי‪ .‬מסתבר שמשפחת לוי בן אברהם מוצאה מנרבונח‪.‬‬
‫הוא עצמו נמצא בשנת ‪ 1276‬במונ‪5‬ליה‪ ,‬ובשנת ‪ 1295‬בארל‪ .‬בשנת ‪ 1303‬ישב בנרבונה‬
‫* א׳ אור בן‪ ,‬בעלי התוספות‪ ,1955 ,‬עבר ‪.116,72‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫הפולמוס נגד המדע האריסטוטלי ‪295‬‬
‫אצל דניאל סול מי‪ .‬דניאל סול מי זה היה לד ע ת הבול אי ש י שר ו מר בה במע שיי־צדקה‪,‬‬
‫ו עווני הי חי ד היה — ש ב בי תו י שב לוי בן א בר ה ם‪ .‬אגב‪ ,‬א ד ר ת מודה בי לוי בן א ב ר ה ם‬
‫שו מ ר מצוות‪ ,‬א ל א שכ ת ביו מדיחים מ ד ר ך־ הי ש ר‪ .‬מ תנגדי ה פילו סו פי ה ת ב עו ב מפגיע‬
‫מדניאל סולמי שיג ר ש את לוי בן א ב ר ה ם מביתו‪ .‬ואכן‪ ,‬א חרי מות בתו הו צי א דני א ל א ת‬
‫לוי מביתו‪ ,‬בי ב מו ת בתו ר א ה מעין עונ ש משמים‪ .‬לוי נמל ט אל בי ת דודו ראובן•‪ ,‬ומאז‬
‫ל א נודע עוד ד בר על מ קו ס־ מגו ריו ע ל־ פי הקובץ מנ ח ת קנ או ת( בו מלוק טים ה מכ ת בי ם‬
‫מ ת קו פ ת ה מ חלוק ת)‪ ,‬ואין אנו יודעים מה עלה בגורלו‪.‬‬
‫אלו הם כתביו של לוי בן א בר ה ם ‪:‬‬
‫(‪ )1‬חיבור ב חרוזי ם ב שם ב תי הנ פ ש והלחשים•‪,‬‬
‫(‪ )2‬לדירב חץ‪.‬‬
‫ס פר א חרון זה‪ ,‬ש עו ר ר ויכוחים ו ד ב רי־ פו ל מו ס רבים‪ ,‬מעולם ל א יצא ל אור; חו קרי‬
‫תו ל דו ת ה פילו סו פי ה מביאים ל ע תי ם קרו בו ת מדבריו‪ ,‬א ף־ ע ל־ פי של א ק ר או הו‪ .‬ה חי בור‬
‫הו א מעין אנ צי קלו פדי ה — או צר של מכלול הידע האנו שי‪ .‬לוי בן א ב ר ה ם חי בר נוסח‬
‫ר א שון של ה חיבור והוא ק צ ר; ק טעים ממנו מצויים בבמה ב ת בי־י ד‪ ,‬א ח ר־ כ ך חי ב ר נוס ח‬
‫ה ר ב ה יו ת ר א רו ך‪ ,‬א ת כ תי ב תו ש ל זה הו א סיים ב שנ ת ‪ . 1295‬הוא ע צ מו ה עדי ף נוס ח זה‬
‫ע ל־ פני ה ש אר וביקש את ה קור אי ם לעיין רק בו‪ ,‬כי הוא נר ח ב ו מפור ט יו ת ר ומבטא‬
‫בוודאי גם שלב מ או חר יו ת ר של הגו תו‪.‬‬
‫ה חי בור מתחלק ל שני ׳עמודים׳‪ :‬מעמוד א‪ ,‬ה מת חל ק ל ח מי ש ה ׳ מ א מרי ם׳‪ ,‬נו ת רו רק‬
‫ק טעי ם מן ה פ ר קי ם ה דני ם ב אס טרונו מי ה‪ ,‬ב א ס טרולוגי ה וב מ טפיסיקה‪ .‬ל עו מ ת זאת‪,‬‬
‫שר ד מא מר ו׳ ב של מו תו בנוסח ה ארו ך‪ ,‬הו א ׳ ה ע מוד ה שני ה מכונ ה בועז‪ /‬ו או תו מא מר‬
‫שירד כמעט ב של מו תו גם כנוס ח ה קצר‪ .‬לי ת ר פ ש טות נ א מר‪ ,‬בי הוא דן ב סו דו ת ה תו ר ה‪:‬‬
‫במעשיה בר א שי ת‪ ,‬ב מצוו ת‪ ,‬במעשיה מרכבה‪ ,‬ו בפירו ש ה אגדו ת‪.‬‬
‫ו הרי דוגמא ל פ ר שנו תו של לוי בן א בר ה ם על מעשיה מרכ ב ה ל פי הנוס ח ה ארו ך‪:‬‬
‫׳ישב על כ ס א ר ם ונ שי א׳(י שעי ה ו א) ק ר א ה כ דו ר העליון ש הו א ר ם ונ שא על כל‬
‫הגופים וכוסה א ת כולם והוא מ תד מ ה ה א ל הי ם ו תנו ע תו א ח ת פ שו טה ו הוא הנ ק ר א‬
‫ער בו ת‪ ,‬כסא ל היו תו מור ה על גדולות ממציאו הו ר א ה ע צו מ ה בדרך ש מור ה הכ ס א‬
‫על מעלת היו שב עליו ו הו א י תנוע ע ממנו ואליו‪ ,‬ובו ל ה ד מו ת ל בו ר או ש ה ת א ח דו בו‬
‫ה ש כ ל ו ה מ שכיל וה מו שכל ועל זה א מר ׳השמלם בקזאי׳‪.‬‬
‫וכבר נ א מר בי שעי ה על אליקי ם בן חל קי הו ב היו תו מ עיר על מ על ת א בו תיו ויחסו‬
‫והיה ל כ ס א כבוד ל בי ת אביו ואם ק ר או כ ס א ה ש ם בעבור כח ה ‪ #‬ל והיה מ חובר ע מם‬
‫א מנ ם ה אל מניע הכל ובביחו נו ש א ה חיו ת והכסא‪ .‬ונ א מר ׳כי יד על כס ;ה׳‪ .‬ב ח סרון‬
‫ל הו רו ת ש ל א ייו חס א ל ה ש ם כ ס א רק על צד הגדול ה אצל ההמון ובא בס מיכו ת‬
‫ל הו רו ת ש הר צון בזה ע צ מו ית׳ כי הוא כ ס א ל ע צ מו כמו ש קד ם‪ .‬ו ל הו רו ת ש אינו כס א‬
‫ממש א מ ר ה׳ בשמלם הכין כקיאו‪ ,‬ש אינו רק ד מו ת כס א גם ר מז ל מ ה שעל הבס א‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪296‬‬
‫בעקבות הדמב״ם‬
‫בעניין שאמר יחזקאל ‪ :‬׳וממעל לר־קי?ג אעזר על ראעזם כמראה א‪3‬ן ספיר דמות כסא׳‬
‫בדרך שיבא הביאור בזה‪ .‬או נאמר כי רמז באמרו בשמים באחר מן השמים הכין‬
‫להיות בסאו והוא הבדור העליון ונכון הוא ואמר במדרש חזית י שוב על כסא כסא‬
‫שהוא מפריש בן מיתה לחיים‪ .‬ר״ל ששטחו הפנימי יפרי ש בין הדברים השכלים ובין‬
‫המצואים העליונים שהם נצחיים וכל שכן השכלים שהם בפעל גמור‪ .‬ולהיות‬
‫הישיבה החזק שבמיני המצב יחס אל הבורא הישיבה לחוזק קיומו ו היותו מחוייב‬
‫המציאה בבחינת עצמו ונאמר בו ישיבה ביחס אל כל אחד משלשה עול מו ת‪ :‬אמר‬
‫׳יו שב כרובי ם׳‪.‬‬
‫ואמר ׳הישבי בשמים‪ ,‬יו שב בשמים׳ ונאמר ׳הישב על חוג הארץ׳ ונאמר ׳ואתה‬
‫קדוש יו שב תהלות י שראל׳‪ .‬ואפ שר שקרא המלאכים תהילות י שראל‪ .‬לטעם מגבורי‬
‫ישראל והעד כי סמכו ר״ל בסדר קדושה ׳!קרא ןה אל! ה ואמר קדו ש׳‪ .‬אבל חשיבון‬
‫יאמר בעב ין השארת האור והכבוד והראות הכח וההדר וההוד ויקח אל המלאכים‬
‫העמידה להיותם אפ שרי המציאות בבחינת עצמם גם יקראו עומדים לקייומם כאמר‬
‫׳בין העימדים האלה׳ אבל לאדם ל שפלו תו ו שנוייו יחם הליכה ׳ונתתי לף מךזלכים׳‬
‫ודעת ארסטו שהגוף העליון היומי הוא גלגל המזלות וכן נראה מדעת רבו תיו שאמר‬
‫שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד וכן דר שו בתנחומא פרשת במדבר סיני ׳מאשר‬
‫יקרת בעיני נכבדת אמר לו הק״ב״ה ליעקב קבעתי איקונין שלך בכסא כבודי׳ ר״ל‬
‫לפי שהעמיד י״ב שבטים בנגד שנים עשר מזלות על בן כללם קיים ועומד דכתיב ‪1‬צב‬
‫גבל ת עמים למקזפר ‪3‬ני יעזיראל או דברו ז״ל לפי איזור המזלות המצוייר בתשיעי‪.‬‬
‫דברים אלה מוכיחים‪ ,‬כי אכן היה י סוד לטענות נגד לוי‪ .‬ו הרי כמה דוגמאות נוספות מן‬
‫הגירסה הקערה של ל‪1‬ית הן ‪:‬‬
‫מלחמות המלכים הנזכרת בפרשת לך לך הוא משל על כחות האדם‪ :‬הארבעה‬
‫מלבים הם ארבע ליחות וכן נקראו בספר התמורות המיוחס לר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא‬
‫והנכון בי הם ארבעה כחות בשמיים המולידים בגוף והם הזן ו החיוני והמרגיש‬
‫הפרטי ר״ל החושים והחוש הבלולי ר״ל החוש המשותף (בתב־יד מינכן ‪ ,58‬דף ‪ 59‬א)‪.‬‬
‫ולכהן מד;ן שבע בנו ת‪ :‬יקרא בחן נלזץן הנפש הזנה והמשגחת על כל דברי האדם‬
‫ושבע בנות הם שבעה כיתותיה‪ ...‬ואפשר לפרש כהן נזדין והוא רעואל הוא השכל‬
‫הפועל בי רעואל מורבב בשני מלות רעות אל ומענין מדי; קרו רעיך ושבע בנות הן‬
‫שבעה חכמות‪ ...‬ויתן לחלקו עפורה ביתו היא החבמה האלהית שהיא מבחר‬
‫החכמות ונלקחה ל שני מדריגוח זו למעלה זו ובבר ר מזנו בגרשם ואליעזר שהם בנגר‬
‫המעשה ו העיוני( ש ם‪ ,‬דף ‪ 62‬ב)‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫הפולמוס נגד המדע האדיסטוטלי ‪297‬‬
‫א מ רו ש צו ר ת יעקב ח קו ק ה ת ח ת כ ס א הכבוד וענין זה מ פור ש ב מכיל ת א וזה הו א‬
‫ל שונו‪ ...‬י״ב שבטי□ ע ל שם י״ב מזלות לגיונו ת ל ש מ ש וליר ח כך ה שב טים שכן יוסף‬
‫אמר הבה השמעז ו היר ח ו א חד ע שר כוכבים מה אל טרוגלין מביטים במזלות כך היו‬
‫מס תכלי ם ב ש ב טי ם ת ק רין ד ברי ה א מ ת‪ ...‬ואפוד היה בענין ק דרון ש הו א רבוע‬
‫ה א צ טרוגל ב ומנין א פו ד במנין ת קו פ ה א ח ת ונ ר א ה שגם מר פי ם כלי מכלי‬
‫האצ טגניני ם שם יגלו ה ע תי די ם‪( ...‬שם‪ ,‬דף ‪ 56‬ב)‪.‬‬
‫אין ב אן ד בר של א נ א מר קודבדלבן‪ .‬ואמנם‪ ,‬לוי בן א ב ר ה ם איננו הוגה מקורי‪ .‬הוא‬
‫היטיב ל ד ע ת א ת ה פי לו סו פי ה‪ ,‬והוא מביא מד ברי פילוסופי ם ע ר בי ם ויהודים‪ .‬בו ח־‬
‫דמיונו עמד לו ל מ צו א ב מ קר א ובאגדה תי מוכין רבים ל פילו סו פי ה‪ .‬הו א מר בה ל ה ס ת מ ך‬
‫על ד ברי א ב ר ה ם אבן עזר א ו אי תנ ה א מונ תו ב א ס טרולוגי ה‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬כי כל ה מ סו פר‬
‫ב מ קר א מש מש לו נו ש א ל ה ס ב ר פילוסופי‪ ,‬ואין להבין א ת ד ברי ה מ ק ר א כפ שו טם‪ .‬כל‬
‫דבר על־ טבעי מצומצם ע ד מיני מום‪ ,‬והנסים ני תני ם ל ה ס ב ר ש כ ל תני‪ .‬א ת נוסח ה תו ר ה‬
‫שניתן ב ה תגלו ת הוא קו ר א בעיניו של פילוסוף ו מ סבירו ה ס ב ר פילוסופי‪ .‬אכן‪ ,‬ה מ חנ ה‬
‫ה אנ טי־ פי לו סו פי ה ת קו מ ם נגד כל ה׳מדע׳ כולו‪ .‬ל א רק נגד ה פירו ש ה פילו סו פי ל תו ר ה‬
‫התק וממו ה ש מ רני ם א ל א נג ד הפילוסופי ה כולה‪.‬‬
‫אישר ללי מו ד המדע‪ ,‬והגיל שבו ר צוי ל ה ת חיל בו‪ ,‬ר אוי ל ע מוד על ת בני ת הלי מודים‬
‫שהציע יוסף אבן כ ספי ל בנו של מ ה ‪:‬‬
‫בני ש מו ר א מרי‪ ,‬הנך היום בן ש תי ם עשירה שנה‪ ,‬לכן ש קוד ב תור ה ב מ קר א ובג מר א‬
‫עוד ש תי שבים אדור זה‪ ,‬ואתה בן י ״ ד שנ ה ת קבע ע תי ם לכל מה ש קד ם ותן חלק גדול‬
‫ל חכ מ ת תל מודיו ת וזה ת ח ל ה ס פ ר ה מ ס פר מאבן עזר א ו א חריו ס פ ר ה א ק לי ד ס ו א חריו‬
‫ספר א ל פרג אני וח שבון ה מ הלבו ת‪ ,‬וגם קבע ע תי ם ב ס פ רי ם ה מו סרי ם ה מי שרי ם‬
‫אור חו תי ך בכל ה מדו ת‪ ,‬והם ס פ ר מ שלי ו ק הל ת ו מ סכ ת א בו ת עם פרו ש ה מור ה‬
‫והקד מתו‪ ,‬ובן הלכו ת דעות מ ס פר ה מד ע ובן ס פ ר ה מ רו ת ל א רי ס טו א ש ר ע שי תי ממנו‬
‫קיצור ובן ס פר א ח ר נ מצ א א צלינו המקבץ מו סרי ה פלו ס פי ם ( ה מ תורג ם מר״י‬
‫אלחריזי) בל זה תבין בב׳ שני ם ו א ת ה בן י״ו שנ ה ת ק ב ע ע תי ם ל תו ר ה ו ל מ קר א ול ס פרי‬
‫הרב אל פ א סי ו ס פר ר׳ מ שה מקוצי ו ס פר מ שנה תו ר ה מן הר ב ה שלם‪ ,‬ותן חלק גדול‬
‫ל מלאבת ההגיון‪ ,‬ובע״ה אע שה לך ק צור מזאת ה מ ל א כ ה יספוק לך כמו ש ע שי תי‬
‫קיצור מ ס פר ה מרו ת‪ ,‬ובזה ת ת מי ד ש תי שנים א חרי ם‪ ,‬ו א ת ה בן ש מנ ה עשירה שנ ה‬
‫תקבע ע תי ם לכל מה ש קד ם ו שקוד ב חכ מת הטבע ובזה ת ת מי ד ש תי שני ם א חר ובנית‬
‫ביתך ו א ת ה בן עשירים שנ ה‪ :‬אל תר ף ידך מן העיון ב ס פרי ם ו ת ת חיל ב אל היו ת‪ ,‬הם‬
‫ס פר מה ש ל א ח ר הטבע ל א רי ס טו ותל מידיו ו ס פר ה מו ר ה( ס פ ר ה מו ס ר‪.)52-51 ,‬‬
‫ת פ קידו ש ל ה חינוך בעיצוב ה אי שיו ת נודע לו מ שקל ר ב א צל ה פילו סו פי ם כמו אצל‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫‪298‬‬
‫בעקבות הדמב׳׳ם‬
‫מתנגדיהם‪ .‬פלקירה‪ ,‬שהיה אמנם פילוסוף‪ ,‬אך גם קרוב מאוד לתפיסת התורה‬
‫בפשוטה‪ ,‬אומר במודה המורה ‪:‬‬
‫ואני אומר בי במו שלתעוור האדם מהשגת האמתית‪ ,‬מפני ךבריבו ‪3‬טלים שהורגל‬
‫בהם בנעורו תו‪ ,‬כמו בן עד שלא הורגל בדברים התוריים‪ ,‬ו הורגל ברברי חכמה‪,‬‬
‫י תעוור מהשגת דברים רבים אמתיים שנזכרו בתורה וירחיק אותה‪ ,‬ויטה להאמין מה‬
‫ש הורגל בו מדברי החכמה במו שיקרה לרבים מבני אדם(עמי ‪.)16‬‬
‫ברור‪ ,‬כי לפנינו שתי תפיסות־חיים שונות‪ ,‬שתיהן דתיות‪ ,‬שתיהן י הודיו ת; אך כל אחת‬
‫מהן מבטלת את רעותה‪.‬‬
‫במהלך המחלוקת בין הפילוסופים למתנגדיהם פרצו מריבות סוערות רבות‪ ,‬ויתכן‬
‫שהיה בהן לעתים לא רק י סוד ע קרוני אלא גם יסוד אי שי‪ .‬התיכונים‪ ,‬שהיו עשירים‬
‫ורבי־השפעה‪ ,‬לא הותקפו בלל; ו אילו לוי בן אברהם‪ ,‬שעני היה והתפרנס מהוראה‪,‬‬
‫שימש שיעיר לעזאזל‪ ,‬על מנת שאחרים יר או וייר או‪ .‬מכל מקום‪ ,‬שתי העמדות ברורו ת‪:‬‬
‫(א) העמדה המסורתית‪ ,‬השוללת את המדע‪ ,‬לפחות לגבי אותם האנשים העלולים‬
‫להסיק ממנו מסקנות הסותרות אמונה שלמה ותמימה (ואף סייג זה לא בא אלא‬
‫כווי תור לרוח־הזמן)‪.‬‬
‫(ב) העמדה הפילוסופית‪ ,‬המאמינה כי השיבל לא בא אלא לחזק את האמונה‪ ,‬והאמונה‬
‫אינה אמיתית אלא כאשר היא תואמת את השיבל‪.‬‬
‫בחליפת המכתבים בין שני המחנות היריבים לא נזכר בלל החשש‪ ,‬שהפילוסופיה‬
‫עלולה להדיח את היהודים שי מירו דתם בנצרות‪ ,‬לפחות לא הפילוסופיה היהודית‪.‬‬
‫והנחתו של י׳ בער בעניין זה ( תולדו ת היהודים בספרד הנוצרית‪ , 1955 ,‬עט׳ ‪)127— 73‬‬
‫אינה חלה על י הודי פרובנס של אותה תקופה‪ .‬ו אילו דברי השליט ממונןללה‪ ,‬הרמז‬
‫היחיד בכל קובץ מנחת קנאות להמרת הדת‪ ,‬מובאים דווקא מפי מתנגדי הרמב״ם ‪:‬‬
‫אחר כן יצא קול בעיר‪ ,‬כי הרב י״ן עם הק״ק אשר בברצלו״נה החרימו ונדו כדי‬
‫לעשיות קזלג לתורה‪ ,‬ולא ידע מה‪ ,‬ובהגיע השמועה באזני המתנגדים‪ ,‬התקינו עצמם‬
‫לפי הנשמע אלינו לג׳ דברים‪ ,‬וד ברו עם האדון בלט‪ ,‬והשתדלו עמו להחרים בל איש‬
‫אשר יטיל את בנו ללמוד חבמת הטבע והאלהות‪ ,‬אפילו הוא פחות מבן ב״ה שנה‪,‬‬
‫בשביל שום חרם הנעשה באיזה מקום‪ ,‬ו האדון ברוב י שרו לא הרשה אותם כי אם מן‬
‫החרם השלישי‪ ,‬יען כי אמר אלינו‪ ,‬כי לעולם לא יהיה נסכם לקבוע זמן שלא‬
‫להתעסק אדם כי אם בחכמה שאתם קורץ אותה גמליאל [הרפואה*]‪ ,‬מפני שזה יהיה‬
‫* ע ל כ ך ש׳ג מ לי א ל׳ כ אן פי רו שו גלימ־ם ר א ה‪1955, pp. :‬‬
‫‪Melanges Isidore Levy,‬‬
‫’‪G. Vajda, ‘Galien-Gamaliel,‬‬
‫‪641-652‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬
‫הפולמוס נגד המדע האריסעוטלי ‪299‬‬
‫ס ב ה ונעילת דל ת שליא יעזוב ל ד ח הנוצרים שרם יהודי‪ ,‬סוף ד בר נ ת ק ב צו להטיל‬
‫ה חר ם ההוא בחזקה (מנחת קנ או ת‪ ,‬ע ט׳ ‪.) 142‬‬
‫לא ה מר ח הד ת הי ת ה אי פו א ב או ת ם הימים מה ש קב ע ב תו ד ע ת הי הו די ם א ת הי חס‬
‫ל ס תיר ה בין העזיבל ל בין ה ר ת ש ב ה תגלו ת‪ .‬אם כי אין לו מר שלפילוסופי ה ל א נו ד ע ה בל‬
‫ה שפעה על גור ל היהודים (ועוד נדון בדבר להלך)‪ ,‬הרי‪ ,‬ל א מי תו של דבר‪ ,‬מב חינה‬
‫ח בר תי ת ל א נ רג עו הרו חו ת — וגם אז ל א ל חלו טין — עד א ש ר פי לי פ הי פ ה גיר ש א ת כל‬
‫היהודים ט מ מ ל ב ת צ ר פ ת (ב שנת ‪ 306‬ו)‪ .‬מנושלים מבל רבו שם‪ ,‬בר חו הי הודי ם ל רו סי ליון‬
‫ולפרובנס‪ ,‬של א נבללו אז ב מ מ ל כ ת צרפתי‪ ,‬ו ה ת ל או ת עצ מן הן ש ש מו קץ ל מרי בו ת‪ .‬אך‬
‫ה מ חלו ק ת נ מ ש ב ה‪ ,‬ש כן הזר מי ם הגדולים של ה הגו ת הי הו די ת הו סי פו ל ה ת קיי ם‪ .‬נ א מני‬
‫ה מ סור ת לא יכלו ל ע מוד ב פני <גצמתה של ה תנו ע ה ש הבי א ה אל הי הו די ם את המדע‬
‫ואת הפילוסופיה‪ .‬ב מאות הי״ג‪ ,‬הי״ד‪ ,‬ה ט״ו היו איפוא ב ס פרד ובפרובנס‪:‬‬
‫(ו) פילוסופים׳‪,‬‬
‫( ‪ )2‬מ קו ב לי ם( תנו׳ג ת ם‪ ,‬ש ב ת חי ל ת ה מ א ה הי״ג ל א נ פו צ ה עדיין ברבים א ל א ש מר ה על‬
‫סו דיו ת תו ר ת ה‪ ,‬הלב ה א ה ר־ ב ך וגברה וקנתה נפ שות בבל ח צי־ ה אי ה איכרי);‬
‫( ‪ )3‬׳ רו ד פי ש לו ם׳‪ ,‬ש ש א פו ל פ שר בין הפילוסופי ה לקבלה ;‬
‫( ‪ )4‬אנ שי הלכה‪ ,‬ש שללו גם א ת הפילוסופי ה וגם את הקבלה‪.‬‬
‫להלן נדון בפילוסופי ם בל בד וניווכח ל ד ע ת ש היו ביניה ם הבדלים ני כ רי ם ו הגו תם‬
‫נ ת ע שר ה מן ה פי לו סו פיו ת של סביבתם‪ ,‬מ ש א ר זר מי ה הגו ת הי הודי ת ובן מן‬
‫ה ה ש ת ל ש לו ת ה הי ס טו רי ת‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren Internatinal Center for Jewish Thought‬‬