‫פרק שישי‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫אברהם אבן דאוד‬ ‫עם אברהם אבן דאוד נכנסים אנו לתקופה האריסטוטלית של הפילוסופיה היהודית‬ ‫בימי־הביניים‪ .‬תקופה זו שונה מקודמותיה‪ ,‬בי הפילוסופיה האריסטוטלית נושאת‬ ‫בחובה את המאבק עם הדת‪ ,‬אותו מאבק שהביא בסוף ימי־הביניים את הפרדת המדע‬ ‫מן הדת‪ .‬אך תחילה נשאלת השאלה מדוע פילוסופיה זו היא ׳אריסטוטלית׳‪ .‬כאמור‬ ‫לעיל‪ ,‬הביאה תנועת התרגומים הגדולה את עיקר כתבי אריסטו אל העולם המוסלמי‪,‬‬ ‫היהודי והנוצרי‪ ,‬אלא שהפילוסופים היהודים והערבים קיבלו אותם בלוויית עיבוד‬ ‫ניאו־אפלטוני‪ .‬כך מופיע‪ ,‬למשל‪ ,‬בתורת אבן עזרא רעיון ארבעת היסודות החומריים;‬ ‫אך בד בבד עמם מופיעה הסכימה של האצלת היצורים העליונים‪ ,‬וכן הגדרת הנפש‬ ‫ומקום־לידתה — ורעיונות אלה אינם אריסטוטליים‪ .‬אנו מכנים איפוא בשם פילוסופיה‬ ‫אריסטוטלית דרך מחשבה‪ ,‬שלא זו בלבד שמושגים אריסטוטליים רבים יותר מצויים‬ ‫בה‪ ,‬ואף מובנם מדויק יותר‪ ,‬אלא שניכרת בה גם הנטייה להצמד לטכסטים המקוריים‬ ‫של אריסטו‪ ,‬לעתים בתוספת מושגים הנחשבים ניאו־אפלטוניים‪ .‬האריסטוטליות של‬ ‫ימי־הביניים היא רחוקה למדי מאריסטו המקורי; שכן אריסטו הגיע אל ימי־הביניים‬ ‫כשהוא מלוגה בדברי מפרשיו הקדמונים‪ ,‬כגון תמיסטוס או אלכסנדר מאפרודיסיאס‪.‬‬ ‫נאמנותם של הפילוסופים היהודים לאריסטו נמדדת בעצם על־פי יחסם אל אל־‬ ‫פרבי‪ ,‬אבן סינא או אבן רושיד‪ ,‬שנחשב נאמן ביותר לאריסטו‪ .‬שכן הפילוסופים היהודים‬ ‫עצמם לא הירבו לכתוב חיבורים מקוריים מבחינה פילוסופית‪ .‬מקוריותם נמדדת‬ ‫בהצלחתם לסגל את ההגות הפילוסופית של זמנם (אבן סינא‪ ,‬אבן רושד) למחשבה‬ ‫היהודית המסורתית‪ .‬מובן‪ ,‬כי קביעה זו היא פשטנית במקצת‪ ,‬והיא משתנית אצל בל‬ ‫אחד מן הפילוסופים שנדון בהם•‪ ,‬שהרי איש מהם לא הסתפק בהעתקת אחת המשניות‬ ‫הפילוסופיות‪ .‬הם עצמם היו הוגים‪ ,‬ולעתים אימצו לעצמם גם דיעות לא־אריסטוטליות‬ ‫מתוך הספרות הפילוסופית של זמנם‪ ,‬כגון מן הכלאם ומן ההגות הניאו־אפלטונית‪ .‬למן‬ ‫תקופת הרמב״ם ואילך הושפעו הפילוסופים הלא־יהודיים גם על־ידי הוגים יהודים‪ .‬אך‬ ‫לפני המאה הי״ב היתה תופעה מעין זו יוצאת־דופן; שכן היהודים שאבו את תורותיהם‬ ‫במישרין מן ההגות הערבית‪ .‬אך על מיפנה זה נעמוד להלן‪.‬‬ ‫מה הם עיקריה של הפילוסופיה האריסטוטלית בימי־הביניים? — נבדוק זאת‬ ‫באמצעות תורתו של אבן דאוד‪.‬‬ ‫‪ 84‬ו‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם » ‪ p‬ד אוד ‪185‬‬ ‫באמרנו‪ ,‬כי אבן ךאוד היה הפילוסוף האריסטוטלי היהודי הראשון‪ ,‬כוונתנו היא‪,‬‬ ‫שהיה הראשון אשר חיבר ספר המסגל את הפילוסופיה האריסטוטלית לבתבי־הקודש‪.‬‬ ‫לאמיתו של דבר קדמו לו פילוסופים יהודים אריסטוטליים‪ ,‬ואף ידועים לנו שמותיהם‬ ‫של שניים מהם‪ :‬בישר בן שמעאן בן עירם בן עותנלאן‪ ,‬ואבן אבי־סעיד אבן עותמאן אבן‬ ‫סעיד אל‪-‬מוצילי‪ .‬שני אלה עמדו במאה העשירית בקשרי מכתבים פילוסופיים עם‬ ‫ההוגה יחיא בן עדי הנרצרי‪*.‬‬ ‫אבן דאור חי בספרד בין השנים ‪ 80-1110‬וו בקירוב‪ .‬הוא היה בן למשפחה משכילה‬ ‫בשם אלבליה וקיבל חינוך בדומה לילדי האצילים‪ ,‬ובכללו לימודי־קודש ולי מודי חול‪,‬‬ ‫כלומר שירה וספרות ופילוסופיה ערבית‪ .‬מבחינה זו היה הוא‪ ,‬כיהודה הלוי ומשה אבן‬ ‫עזרא‪ ,‬בן לחברה המעודנת‪ ,‬העשירה והלמדנית מ׳תור הזהב׳ בספרד‪.‬‬ ‫אבן לאוד נולד בקורדובה ונמלט ממנה בעת כיבוש האלמוהדים אל טולידו‬ ‫הנוצרית‪ .‬אפשר שבאותן השנים‪ 80-1160 ,‬וו‪ ,‬היה לו חלק בתרגום יצירות מערבית‬ ‫ללטינית‪ .‬התרגומים נעשו לעתים באמצעות השפה המדוברת‪ ,‬כלומר בעבודה‬ ‫משותפת של שני אנשים‪ .‬המומחה לערבית‪ ,‬לעתים יהודי או נוצרי שחי בסביבה‬ ‫ערבית‪ ,‬תירגם את הטכסט לספרדית מדוברת‪ ,‬ולידו עזר בומר מערבי שתירגם את‬ ‫הדברים מן הספרדית ללטינית‪ .‬במה תרגומים נעשו בעזרת אדם בשם ׳אבנדאוט׳‪,‬‬ ‫כלומר אבן דאוד‪ ,‬שנקרא אולי גם בשם ׳יוהנס מספרד׳‪ .‬אפשר שאותו אבן דאוד הוא־‬ ‫הוא אברהם אבן ךאוד‪ .‬בין הטכסטים שתורגמו בעזרת ׳אבנדאוט׳ נמצא גם מקור חיים‬ ‫לאבן גבירול‪ ,‬שעליו הביע אברהם אבן ךאוד דיעה שלילית‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫יש ספק אם ׳אבנו־אוט׳‪ ,‬הוא אברהם אבן לאוד; שבן הלה גם תירגם בעצמו במישרין‬ ‫מערבית ללטינית‪ ,‬ואין עדות לבך שאברהם אבן ד־אוד ידע לטינית‪ .‬בדומה לרוב‬ ‫הפילוסופים היה אברהם אבן ז־אוד רופא ואסטרונום וגם היסטוריון‪ .‬הוא אף כתב ספר‬ ‫היסטורי גדול־ממדים‪ ,‬שחלקו הראשון נתפרסם במיוחד‪ :‬ספר הקבלה‪ .‬ספר זה‪ ,‬וכן‬ ‫ספרו הפילוסופי אמונה רמה נכתבו בשנים ‪ 160‬ו ‪ 161-‬ו‪ .‬הספר אמונה דמה נכתב‬ ‫ערבית‪ ,‬אך מקורו נעלם‪ .‬שמו‪ ,‬אמונה רמה‪ ,‬ניתן לו באחד מתרגומיו העבריים‪ ,‬ואילו‬ ‫בתרגום עברי אחר נקרא הספר אמונה נישאה‪ .‬שני התרגומים נעשו בסוף המאה הי׳׳ד‪.‬‬ ‫אמונה נישאה‪ ,‬שנעשה בידי שמואל אבן מוטוט בשנת ‪ ,1391‬על־פי הצעת יצחק אבן‬ ‫‪##‬ת‪ ,‬לא נדפס עד היום‪.‬״ אמונה דמה‪ ,‬שתורגם בידי שלמה בן לביא‪ ,‬נדפס ב־‪,1852‬‬ ‫בלוויית תרגום גרמני‪ ,‬והטבסט העברי הוצא שוב ב־‪ ,1967‬הוא שישמש כאן להבאת‬ ‫המובאות‪ ,‬כי הוא נראה בעינינו נהיר יותר‪ .‬כיוון שהתרגומים העבריים נעשו‬ ‫במאוחר‪ ,‬לא נודעה לספר השפעה ניכרת על הפילוסופיה היהודית בימי־הביניים‪.‬‬ ‫* ‪S. Pines, A Tenth Century Philosophical Correspondance,’ Proceedings of the American Academy o f Jewish Research,‬‬ ‫‪X X IV (1955), pp. 103-136‬‬ ‫** אני מודה לד״ר א׳ אלון שמסר לי את תצלום כתב־היד ואת עבודתו שלו על אמונה נישאה‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪186‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫וסיבה נוספת נכבדה היא העובדה‪ ,‬שמורה הנבוכים של הרמב׳׳ם נעשה מדריך‬ ‫לפילוסופיה האריסטוטלית שנים מספר לאחר בתיבת אמונה רמה‪.‬‬ ‫בהקדמתו לספר מודיע אברהם אבן דאוד‪ ,‬כי כתבו בדי להשיב על שאלות בדבר‬ ‫הדטרמיניזם וחופש הרצון‪ .‬אך לאמיתו של דבר נדונה שאלה זו רק בסוף הספר‪ ,‬ואף‬ ‫שם בקצרה‪ .‬אולם‪ ,‬אבן דאוד מדגיש במקום אחר‪ ,‬כי בעיה זו לא תמצא את פתרונה‬ ‫אלא במסגרת של הסבר כוללני של העולם‪.‬‬ ‫הספר מחולק לשני חלקים‪ :‬הראשון עוסק בפיסיקה‪ ,‬בלומר בפילוסופיה‪ ,‬וכולל את‬ ‫ההוכחות לקיום האל‪ .‬החלק השני עוסק בדת‪.‬‬ ‫אך בעצם‪ ,‬אומר המחבר‪ ,‬מדובר בשניהם באותו דבר‪ ,‬כי ‪:‬‬ ‫וכל מה שנביא במאמר הראשון גם בשני לא יגרע ממנו עדות מן הבתוב‪ ,‬עד שיתבאר‬ ‫שאמתיות החכמה הם נכללות בספרי הקדש(אמונה רמה‪ ,‬עמ׳ ‪.)4-3‬‬ ‫דרך ההגות נועדה איפוא להוביח בי בדברי המקרא כלולה האמת הפילוסופית‪ .‬ואם‬ ‫יש סתירה בין פסוק יהמק רא —‬ ‫והודעתיך שהפסוק הצריך באור‪ ,‬הוא אותו שלעיר השכל על סתרו‪ ,‬וכי הרבה‬ ‫פסוקים הונחו כפי מה שראוי להמון‪ ,‬לא כפי מה שהענין באמתתו‪ ,‬ויאמר בו ךברה‬ ‫תורה כלשון בני אדם(עט׳ ‪ 2‬ו ו)‪.‬‬ ‫אבן ז־אוד מתעורר לכתוב את הספר משום שהאמין בי הפילוסופיה והדת עולות בקנה‬ ‫אחד‪ ,‬אלא שהבריות אינם יודעים תמיד כיצד לגלות את האמת הזאת ‪:‬‬ ‫והנה הניע האל ית׳ ממני דבר שהיה שוקט בי ולהועיל עם רב מנבראיו‪ ,‬כפי דעתי‪,‬‬ ‫וזה‪ ,‬בי ראיתי שהבלבול והעזבוש בזאת השאלה ובדומות לה אמנם לקרה לבעלי‬ ‫העיון ממנו בזמן הזה‪ ,‬מפני עזבם העיון בעיקרי אמונתם הישראלית‪ ,‬ובקשת האותות‬ ‫וההסמה [צ״ל היאות וההסכמה] אשר בינה ובין הפלוספיא האמיתית‪ ,‬אשר עליה‬ ‫סומכים הפילוסיפים עצמם‪ ,‬והסכמתם‪ ,‬במה שהם מסכימים‪ ,‬ובמה שחולקים‪ .‬וזה‬ ‫לעזבם העיון בחכמות‪ ,‬ולא היה כן מנהג חבמי אומתנו בזמנים העוברים‪ .‬אך נמצא‬ ‫להם בעיון בזה דעות נכבדות ותכונות נכונות‪ ,‬כמו מה שנזכר על ר׳ יוחנן בן זכאי‬ ‫ע״ה‪ ,‬ועל שמואל‪ ,‬ועל כל הסנהדרין בבל דור ודור‪ .‬אמנם בזמנינו זה לפעמים לקרה‬ ‫מי שיעיין בחכמות מעט‪ ,‬ואין בו בח שיאחז בשתי ידיו שתי נרות‪ ,‬בימינו נר דתו‬ ‫ובשמאלו נר חכמתו‪ .‬אך כאשר ידלק נר החכמה יכבה נר הדת(עמ׳ ‪.)2‬‬ ‫יוצא מדבריו אלה כי הבריות אינם רואים את התיאום היסודי בין הדת לפילוסופיה‪,‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם ‪ p K‬ד אוד ‪187‬‬ ‫משום שהם אינם יודעים את הפילוסופיה האמיתית‪ ,‬והיא — לדעת אברהם אבן ואוד‬ ‫— הפילוסופיה האריסטוטלית‪ .‬בסוף ההקדמה הוא מצייר אדם שדבש לו במה מושגים‬ ‫מדעיים‪ ,‬אך לא העמיק את ידיעותיו‪ ,‬והריהו מציג שאלות על הדת‪:‬‬ ‫ואולם המתחיל בעיון‪ ,‬והוא נבוך על מה שמעד הקבלה לבד הגיעהו ולא הגיעה‬ ‫מעלחו ‪1$‬ל שיתאמת לו מה שנשתבש בו‪ ,‬הנה זה הספר מועיל לו מאוד‪ ,‬כי בבר‬ ‫הקרבנו לו הרבה מאופני החכמה‪ ,‬ובנינו על יסודותיה הדת‪.‬‬ ‫התיבה ׳נבוך׳ מזכירה‪ ,‬במובן‪ ,‬את המבוא למורה הנבוכים‪ .‬כמו הרמב״ם בן גם אבן‬ ‫ךאוד חיבר את ספרו למען האנשים שהחלו להדור לנבבי הפילוסופיה ולא הבינו כי‬ ‫הפילוסופיה תואמת את הדת! לפיכך סבורים היו כי עליהם לבחור בין זו לזו‪ .‬יתכן‬ ‫שהרמב״ם הכיר את ספרו של אברהם אבן דאוד‪ .‬מכל מקום ברור‪ ,‬כי שאלת הדת‬ ‫והפילוסופיה היתה באותה תקופה בעיה חמורה בספרד‪ .‬השאלות‪ ,‬שעליהן בא אבן‬ ‫ךאוד לענות‪ ,‬לא היו שאלות עיוניות בלבדי‪ ,‬שכן הבריות התלבטו באמת ובתמים‬ ‫בברירה בין שמירת הדת לבין המדע‪ .‬ניתן להבין‪ ,‬בי מציאת פשרה בין הדת למדע‬ ‫נודעה לה למשכילי התקופה חשיבות עצומה‪ .‬תשובת אברהם אבן דאוד לא היתה‬ ‫תשובה מוחלטת לבני תקופתו‪ .‬תפקיר זה נפל בחלקו של הרמב״ם‪ .‬אך הוא הציג אותן‬ ‫שאלות והתווה דרבים לפתרונן‪.‬‬ ‫נעקוב־נא אחר דרבו ההגותית של אבן דאוד‪ ,‬אך לא ניצמד לנוסח המילולי‪ ,‬שהוא‬ ‫לעתים קשה להבנה בלא עזרת המקור של אבן סינא ובלי פסוקי המקרא שעליהם הוא‬ ‫מסתמך‪.‬‬ ‫המאמר הראשון עוסק בפילוסופיה‪ ,‬ובו ‪ 8‬פרקים‪ :‬הפרק הראשון דן בעצם‪ ,‬במקרה‬ ‫ובסוגים שונים של המקרה ‪:‬‬ ‫בזכר העצם והמקרה ורושם כל אחד מהם וזכר סוגי המקרה‪ .‬הנמצאים נחלקים‬ ‫חלוקה ראשונה אל עצם ומקרה‪ ,‬והעצם הוא הנמצא הבלתי צריך לנושא‪ ,‬נרשום‬ ‫אותו תחלה בן עד שנוסיף ביאור‪ .‬והמקרה הוא הנמצא בדבר והוא בו לא כחלק ממנו‬ ‫ואין לו העמדה בלעדיו‪ ,‬כמו לובן הבגד הלבן‪ ,‬שהוא בו לא בחלק ממנו(עמ׳ ‪.)4‬‬ ‫אבן‪ ,‬הבה נתבונן בעולם‪ ,‬כפי שהוא מצטייר לנו בראשית דרך החשיבה‪ .‬הנני יושבת‬ ‫ליד מכתבתי; לפני מחברת; בידי עט‪ :‬מולי ספרים; לרגלי — בלב‪ .‬מהו המשותף בין‬ ‫דברים אלה — נייר‪ ,‬עפרון‪ ,‬ספר‪ ,‬שולחן — ובין הדברים החיים‪ :‬הכלב‪ ,‬הזבוב‪ ,‬ואני‬ ‫עצמי? ומהו ההבדל ביניהם? על שאלות אלו משיב אבן דאוד בחלוקת כל הנמצא‬ ‫בעולם לשניים ‪ :‬עצם ומקרה‪.‬‬ ‫העצם הוא מה שאינו נזקק למצע‪ ,‬ואילו המקרה טמון בחומר‪ .‬הבה נקה דוגמה‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪188‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫פשוטה‪ ,‬את דוגמת הכלב (שאינה מופיעה אמנם אצל אבן דאוד)‪ :‬העצם הוא החומר‬ ‫והצורה‪ ,‬וביתר דיוק הצורה‪ ,‬שלפיהם מוגדר יצור חי זה הקרוי ׳בלב‪ /‬מעבר לבל‬ ‫התכונות המיוחדות של כלב מסויים זה‪ ,‬שהוא פרט‪ ,‬כלומר התכונות של הכלב היושב‬ ‫לרגלי‪.‬‬ ‫לאמיתו של דבר אפשר להציג תשע שאלות‪ ,‬כדי לקבוע את המקרים הנצמדים‬ ‫לעצם‪.‬‬ ‫(‪ )1‬העצם עצמו הוא הקטגוריה האריסטוטלית הראשונה (בסך־הבול יש איפוא עשר‬ ‫קטגוריות)‪.‬‬ ‫(‪ )2‬השאלה ׳כמה — גודל וקטנות ‪ :‬הכלב הוא גדול ולא קטן‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבן דא‪ 1‬ד ‪189‬‬ ‫(‪)3‬ה׳איבות׳ — המגדירה את אופיו של הכלב‪ :‬הכלב הזה הוא חבם‪ ,‬חביב ולא פרוע‪.‬‬ ‫(‪ )4‬ה׳מצב׳ — הבלב הזה יושב‪ ,‬אך הוא יבול גם לרבוץ או לעמוד‪.‬‬ ‫(‪ )5‬ה׳הצטרפות׳ — היחס בין הכלב לאביו ולאמו‪ ,‬למשל‪ ,‬ולבעליו‪.‬‬ ‫(‪ )6‬השאלה ׳מתי׳ — מהו היחס בין הבלב לזמן? מאיזה רגע בלב זה הוא יצור חי? באן‬ ‫תשובתנו היא שהבלב הוא בן שנתיים‪.‬‬ ‫(ד) השאלה ׳אנה׳ — השאלה ׳היבן׳ דנה ביחס בין היצור או החפץ לבין המקום ‪ :‬בלב זה‬ ‫נמצא בבית ולא בגינה‪.‬‬ ‫(‪ )8‬השאלה ׳לו׳ — השייכות היא היחס בין אותו גוף הקרוי בלב וגוף אחר הנמצא תמיד‬ ‫עמו‪ .‬למשל‪ ,‬פרוות הבלב שייכת לו; היא עוטפת אותו כולו‪ .‬שערו שחור בכתמים‬ ‫חומים מעל לעיניים ועוד מקומות‪ ,‬מבריק ודק במשי‪ .‬אין הכלב יבול להשתחרר‬ ‫משערו‪ ,‬הוא מלווה אותו תמיד‪ .‬אף־על־פי־בן‪ ,‬השיער הזה הוא מקרה‪ ,‬שהרי אפשר‬ ‫לדמות גם בלב שאין לו שער‪.‬‬ ‫(‪ 0-9‬ו) ׳שיפעל׳ ו׳שיתפעל׳ — שני מקרים הקשורים זה בזה‪ :‬הנדהם השינויים החלים‬ ‫בדבר‪ ,‬בגון בלב גדל לאחר שהיה קטן‪ ,‬או חולה לאחר שהיה בריא‪ .‬כאשר חל שינוי‬ ‫במצב‪ ,‬יש בו גם פעילות וגם סבילות‪ ,‬פעיל ופעול; ואלו הן שתי הקטגוריות‬ ‫האחרונות של המקרה‬ ‫תיארנו את בלבנו בעזרת תשע שאלות בדבר המקרים המתלווים לעצם הבלב שלנו‪.‬‬ ‫עתה אנו יודעים‪ ,‬כי הבלב גדול; נוח לבריות; יו שב‪ :‬שייך לי; בן שנתיים•‪ ,‬נמצא בתוך‬ ‫הבית•‪ ,‬בעל שיער שחור ותום; ובריא‪ .‬בעזרת השאלות והתשובות האלו הבדלנו אותו‬ ‫מכל בלב אחר — אפילו בן אותו גזע‪ ,‬בן אותו גיל‪ ,‬אפילו משאר הצאצאים של אותם‬ ‫ההורים ; הגדרנו אותו כפרט מיוחד‪.‬‬ ‫בעזרת תשע הקטגוריות יבולנו להקיף את בל הדברים שיש בהם כדי לתאר כלב‬ ‫מסויים‪ ,‬אך לא הגדרנו עדיין מה זה ׳בלב׳‪ .‬לשם כך עלינו להגיע אל הראשונה מעשיר‬ ‫הקטגוריות האריסטוטליות — אל העצם‪.‬‬ ‫זהו נושא הפרק השני בספר‪ .‬בל אשר נמצא בעולם הזה עשוי חומר וצורה‪ .‬הצורה‬ ‫משתנה‪ ,‬אם היא טבעית או מלאכותית ‪:‬‬ ‫אנחנו נמצא שרביט הזהב על דרך משל‪ ,‬נפשוט ממנו צורת השרביט‪ ,‬אם נרצה‪,‬‬ ‫ונעשה ממנו דינר ונקנה לזהב צורה שנית‪ ,‬ואם נרצה נפשוט צורת הדינר תעשיה‬ ‫טבעת‪ ,‬ונקנה לזהב צורה שלישית‪ ,‬ואם נרצה נעשה מן הטבעת נזם‪ ,‬ונקנה לזהב‬ ‫צורה רביעית‪ ,‬ובן אם נרצה להמיר הצורה אלף פעמים‪ ,‬הנה זה אפשר לנו‪ ,‬ונקרא‬ ‫עצמות הזהב חומר‪ .‬ונקרא בל אחת מצורות השרביט ודינר והטבעת והנזם‪ ,‬צורות‬ ‫מתחדשות חוזרות חלילה על החומר‪ ,‬תסתלק אחת ותחול אחרת‪ .‬אמנם אלה‬ ‫הצורות הם צורות מלאכיות‪ ,‬רצוני מלאכת האדם‪ ,‬ואינם מן הצורות האלהיות‬ ‫הנאצלות מאת ה׳ ית׳ וית׳ על דבר(עט׳ ‪.)9‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪190‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫הזהב עצמו הוא מתכת; והמתבת עשויה תערובת מארבעת היסודות — אש‪ ,‬אויר‪,‬‬ ‫מים ואדמה‪ .‬יסוד מארבעת יסודות אלה יכול להפוך ליסוד אחר‪ ,‬כפי שניווכח לדעת‬ ‫כאשר נרתיח מים‪ .‬ברתיחה הם מאבדים את הצורה ׳מים׳ ונעשים ׳אויר׳‪ .‬אם האויר‬ ‫יכול להיות לאש והמים לאויר‪ ,‬יוצא מכאן‪ ,‬שיש להם חומר משותף‪ ,‬והוא המצע‬ ‫לארבעת היסודות‪ .‬מצע זה הוא החומר הראשון‪ ,‬אשר אלוהים בראו ראשון‪ :‬מצע‬ ‫ויסוד לבל העולם הנברא‪ .‬הוא אפשרות טהורה‪ ,‬שאינה יכולה להתקיים אלא בצורת‬ ‫גופניות‪ ,‬הנותנת להיולי את ממדי האורך‪ ,‬הרוחב והעומק‪ ,‬כלומר ממדי המרחב‪.‬‬ ‫החומר הראשון‪ ,‬שקיבל את שלושת הממדים‪ ,‬מוכן עתה לקבל את צורת היסודות‪:‬‬ ‫אש‪ ,‬אויר‪ ,‬מים ואדמה‪ .‬ומעירבוב ארבעת היסודות נולדת תערובת‪ ,‬שתהא עשויה‬ ‫לקבל צורה מפותחת יו תר‪ :‬זו של המתכות; ואם התערובת דקה ומאוזנת יותר — זו‬ ‫של הצומח ; ואם היא עדינה ומאוזנת עוד יותר — זו של בעלי־החיים‪ ,-‬ולבסוף — זו של‬ ‫האדם‪ .‬מה שמגדיר את המהות (או העצם) ׳כלב׳ הוא הצורה הצמודה לתערובת‬ ‫מסויימת של ארבעת היסודות; נכון יותר‪ ,‬הצורה שכבר טבועה בחומר‪ ,‬שהרי החומר‬ ‫איננו יבול להיות חסר צורה ‪:‬‬ ‫הנה כבר ביארנו על מה נאמר החומר הראשון‪ ,‬וגם כן הגעת הצורה הךאשונה בו‬ ‫והיא צורת גשם משולח‪ ,‬וגם כן הגעת צורת היסודות‪ ,‬וגם כן הגעת צורות המורכבים‬ ‫מהיסודות‪ .‬וכל מה שזכרנוהו מזה הסדור אין רצוננו בו שהאל ית׳ ברא החומר‬ ‫ונשאר רק מצורה‪ ,‬ואחר כן השפיע עליו צורת גשם‪ ,‬ושצורת גשם נשארה משולחת‪,‬‬ ‫ואחר השפיע עליו צורו ת היסודות‪ ,‬בי אין במעשה האל ית׳ וית׳ קיום לדבר מן‬ ‫הדברים בלתי מעויין ורמוז אליו‪ ,‬עד שנאמר שהוא ית׳ ברא דבר שיהיה בלתי נודע‬ ‫המהות‪ ,‬והדברים אמנם הם מה שהם בצורתיהם המיוחדות האישיות‪ .‬ולא עוד אלא‬ ‫שגם כן מעויינם ורמוז אליהם במקריהם הנמשכים מן השעורים‪ ,‬והאיכיות וזולת זה‪.‬‬ ‫ולזה לא יהיה רק החומר לעולם מהצורה‪ ,‬ואין לסוג מציאות ולא למין בי אם לאישים‬ ‫(עמ׳ ‪0‬ו)‪.‬‬ ‫לבעיית קיום הצורות יש שני פתרונות‪ .‬נקח‪ ,‬למשל‪ ,‬את הצורות ׳כלב׳ או ׳סוס׳‪ .‬יש‬ ‫אומרים‪ ,‬בעקבות אפלטון‪ ,‬כי הצורות קיימות בעצמן‪ ,‬כשהן מנותקות מן החומר‪.‬‬ ‫הצורות הן טהורות והן ׳קיימות׳‪ .‬אפילו אילולא היה קיים בעולם לא כלב ולא סוס‪ ,‬היו‬ ‫הצורות קיימות‪.‬‬ ‫ואילו לדעת אבן ךאוד‪ ,‬ההולך בעקבות אריסטו‪ ,‬ברור הדבר‪ ,‬כי הצורות קיימות רק‬ ‫בחומר‪ ,‬ואין להן קיום בנפרד ממנו‪ .‬אך יש צורות ויש צורו ת ‪:‬‬ ‫אם בן הצירה עצם‪ .‬רק שאין כל העצמים הבעלי צורה הם הנשארים תמיד‪ ,‬אך מהם‬ ‫נפסדים‪ ,‬והם צורות הצמחים‪ ,‬והחי בלתי ?לדבר‪ .‬ומהם בלתי נפסדים והם כל צורה‬ ‫משכלת‪ ,‬ועוד יתבאר זה במקומו‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבץ ד אוד ‪91‬ד‬ ‫יש גם עצמים שונים‪ .‬כי בפרק זה נדונו רק עצמים גופניים‪ ,‬אך קיימים גם עצמים לא־‬ ‫גופניים‪ .‬הפרק השלישי מחאו־ את הסוגים השונים של תנועה‪ .‬יש ארבעה סוגים כאלה ‪:‬‬ ‫תנועה ברצון והיא בלתי משתנה‪ ,‬וךזיא תנועת השמים‪ .‬ותנועה בבלתי רצון ואיננו‬ ‫משתנה‪ ,‬והיא תנועת היסודות‪ .‬ותנועה ואין עמה רצון והיא משתנה‪ ,‬והיא תנועת‬ ‫הצמחים‪ .‬ותנועה ברצון והיא עם זה משתנה‪ ,‬והיא תנועת הבעלי חיים(עט׳ ‪.)15-14‬‬ ‫(‪ )1‬הראשונה — תנועה ברצון בלתי משתנה‪ .‬אבן ךאוד מסביר להלן‪ ,‬בי לדעתו‬ ‫הרקיעים הם ישים חיים‪ ,‬בעלי שכל‪.‬‬ ‫(‪ )2‬השנייה היא התנועה הטבעית‪ ,‬תנועת היסודות‪ .‬כי לכל יסוד יש תנועה הטבעית לו‪,‬‬ ‫המניעה אותו לחזור למקומו הטבעי‪ .‬למשל‪ ,‬המים שהופכים עננים ומתרוממים‬ ‫באויר אינם עושים זאת בכוח תנועתם הטבעית אלא בשל חום השמש או פעולת‬ ‫האדם‪ ,‬המאלצים אותם להתרומם‪ .‬כאשר מניחים להם‪ ,‬יורדים המים לאדמה ונחים‬ ‫עליה‪ ,‬וזאת תנועתם הטבעית‪.‬‬ ‫היסודות מסודרים בצורת מעגלות ‪:‬‬ ‫לגוף המורכב מביא כל יסוד את התכונות הטבעיות שלו‪:‬‬ ‫האדמה — את היובש ואת הקור‪.‬‬ ‫המים — את הלחות והקור‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪ 92‬ו‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫האויר — את הלחות ואת החום‪.‬‬ ‫האש — את היובש ואת החום‪.‬‬ ‫אך בל יסוד המצוי בגוף המורכב נוטה למצוא את מקומו הטבעי‪ .‬משום בך הולך‬ ‫ונהרס כל גוף מורכב‪ ,‬ובמוקדם או במאוחר הוא מתפרק לארבעת יסודותיו‪.‬‬ ‫העברת התבונות המקריות‪ ,‬שיסוד אחד מעביר למשנהו באשר הוא מתחבר אתו‪,‬‬ ‫בגון האש המעבירה חום‪ ,‬קרויה תנועה‪ ,‬בדומה ל שינוי מקום‪ ,‬היינו להעברת גוף‬ ‫ממקום למקום‪ .‬לאמיתו של דבר קרוי בשם תנועה בל מה שמתרחש בחלל; כלומר‪ ,‬לא‬ ‫רק תנועות גופים בחלל‪ ,‬אלא גם בל מה שנמצא בכוח ויוצא בהדרגה את הפועל‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬גוף שחור ההופך ללבן נהיה תחילה אפור כהה‪ ,‬אחר־כך אפור בהיר‪ ,‬ולבסוף‬ ‫לבן‪.‬‬ ‫(‪ )3‬התנועה השלישית היא תנועת הצמחים המשתנים‪ ,‬והיא אינה תוצאה של רצון‪.‬‬ ‫(‪ )4‬התנועה הרביעית‪ ,‬רצונית ומשתנה‪ ,‬היא תנועת היצורים החיים — חיות ובני־אדם‪.‬‬ ‫אפשר לחלק את התנועה גם לשלושה סוגים ‪:‬‬ ‫(ו) התנועה בקו ישר‪ ,‬שהיא מקרית או הכרחית‪ ,‬כגון תנועת האבן הנזרקת ביד‪ :‬או‬ ‫טבעית‪ ,‬כגון תנועת היסודות החוזרים למקומם‪.‬‬ ‫(‪ )2‬התנועה המעגלית והמושלמת‪ ,‬שהיא ׳טבעית׳‪ ,‬בגון תנועת היסודות במקומם‪.‬‬ ‫(‪ )3‬התנועה הרצונית‪ ,‬העשויה להיות ישרה או סיבובית‪.‬‬ ‫הניגוד לכל תנועה היא המנוחה‪ .‬כלומר‪ ,‬כל דבר המסוגל להיות בתנועה יובל זמן־‬ ‫מה גם לא להיות בתנועה‪ .‬המונח ׳רצון׳ בפי אבן דאוד אין פירו שו רצון חופשי‪ .‬החיה‬ ‫הרואה את מזונה ומתקרבת אליו מתנועעת מרצונה‪ ,‬כלומר כתוצאה מפעולת הנפש‪:‬‬ ‫אך אין היא חופשית בתנועה זו‪ ,‬בי יצר־הקיום מניע אותה‪ .‬להלן נעמוד על תפיסת אבן‬ ‫ךאוד בעניין הרצון החופשי וניווכח לדעת‪ ,‬בי אף אצל בני־אדם תפקידו מצומצם למדי‪.‬‬ ‫הפרק הרביעי נועד להוכיח כי אי־אפשר שאורך או שטח יהיה אינסופי‪ .‬אחד‬ ‫המושיבלות הראשונות של הפילוסופיה האריסטוטלית הוא — שהעולם הוא סופי‪,‬‬ ‫ושום גוף לא יובל להיות אינסופי‪ .‬אמנם ראינו לעיל‪ ,‬שאבו־אל־יברכאת קם נגד הנחת־‬ ‫יסוד זו‪ ,-‬אך בדרך בלל היא היתה אקסיומה מקובלת‪ .‬היא התבססה על אי־האפשרות‬ ‫לחסר אורך אינסופי מאורך אינסופי אחר ‪:‬‬ ‫אם אפשר שיהיה קו בלתי בעל תכלית‪ ,‬ויהיו ק וי א ‪ ------‬ב בלתי בעלי תכלית‬ ‫משני צדדי ב׳ ד‪ /‬ונגרע מקו ג״ד ג —~ — ד חתיבה היא ג״ה‪ ,‬והיא בעלית תכלית‬ ‫ידועת השיעור‪ ,‬ונמשיך קו ה״ד עד שתהית נקודת ה׳ באשר היתה נקודת ג׳‪ ,‬ונעיין‬ ‫אם נשאר קו ה״ד שלה לקו א״ב‪ ,‬או אם הוא יותר קצר ממנו‪ .‬ואם היה שוה לו‪ ,‬וכבר‬ ‫היה קו ג״ד שלה לו אם בן קו ג״ד עזלה לו‪ ,‬וקו ה״ד שלה לו‪ ,‬ובאשר היו שני דברים‬ ‫שלים לדבר אחד הנה הם שלים‪ ,‬וקו ג״ד שלה לקו ה׳׳ד‪ ,‬היותר קטין כמו היותר גדול‪,‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבן ד אוד ‪193‬‬ ‫זה הלוף לא יתכן‪ .‬הנה אם בן לא לשאר לן ו ה״ד עזןה לקו א״ב‪ ,‬אבל הוא יותר קצר‬ ‫ממנו‪ .‬ואם היה עם זה בלתי בעל תכלית הנה בלתי בעל תבלית יותר קטן מקו א״ב‬ ‫הבלתי בעל תבלית‪ ,‬ומה שאין תבלית לו‪ ,‬לא יהיה יותר קטן ממה שאין תבלית לו‪,‬‬ ‫הנה אם בן קו ה״ר בעל תבלית‪ .‬ונוסיף עליו התיבת ג״ה הבעלית תכלית‪ ,‬ויהיה‬ ‫המקובץ ה״ד ג״ד בעל תכלית‪ ,‬בי לא לתקבץ מבעל התבלית בלתי בעל תבלית‪ ,‬אמנם‬ ‫קו ג״ד שוה לקו א״ב‪ ,‬והנה א״כ שני קוי א״ב ג״ד בעלי תבלית ידועי השיעור ור״ל‬ ‫אפשר לדעת שיעורם‪ .‬הנה אם כן איאפשרשלמצאקו בלתי בעל תכלית‪ .‬ואחר שלא‬ ‫ימצא קו בלתי בעל תבלית‪,‬לא למצא‪#‬טח בלתי בעל תכלית(עט׳ ‪.)16-15‬‬ ‫משלילת אפשרות זו נובעת שלילת האפשרות של חלל ריק‪ .‬וגם זה מושכל ראשון‬ ‫בפילוסופיה האריסטוטלית‪.‬‬ ‫הפרק החמישי בא להוכיח בי התנועה אינה יבולה ליצור את עצמה‪ .‬היא זקוקה‬ ‫למניע‪ :‬והמניע עצמו מן ההכרח שיהיה בלתי־מונע לחלוטין‪ .‬זאת ההוכחה הידועה‬ ‫לקיום האל באמצעות המושג ׳מניע ראשון׳‪ ,‬הוכחה שעליה עוד נרחיב את הדיבור‬ ‫להלן‪ .‬אבן דאוד מזכיר תחילה‪ ,‬בי הפילוסופים מכנים בשם תנועה לא רק שינוי מקום‬ ‫בחלל אלא גם שינויים במצב‪ .‬מכאן שהתנועה יבולה להתקיים בארבע מתוך עשר‬ ‫הקטגוריות‪ :‬׳אנה׳‪ ,‬׳המצב׳‪ ,‬׳במה׳‪ ,‬ה׳איבות׳‪ .‬ניקח לדוגמה את האבן שזורקת היד‪.‬‬ ‫המניע מבריח את האבן להתרומם‪ ,‬והאבן מוכרחה להתרומם‪ .‬אילו היו המניע והמונע‬ ‫דבר אחד‪ ,‬כי אז היו באותו זמן ובאותו מקום פועלים שגי כוחות מנוגדים‪ ,‬ודבר זה איננו‬ ‫אפשרי‪ .‬והנה דוגמה מן התנועה האיכותית‪ :‬האש המעבירה את חומה למים‪ .‬האש‬ ‫חמה בפועל‪ ,‬ואילו המים חמים בכוח‪ .‬לא יתכן שהמים יהיו חמים בבוח ובפועל בעת‬ ‫ובעונה אחת‪ .‬יש איפוא צורך כדבר שמחוץ למים אשר יעביר להם את חומו; זאת‬ ‫האש‪ .‬במקרה של היד המשליכה את האבן‪ ,‬המניע נראה בבירור‪ :‬אך גם באשר חיה‬ ‫משנה את מקומה קיים מניע‪ ,‬אפילו אין אנו רואים אותו; והוא — נפש החיה‪ .‬היד‬ ‫המשליכה אבן היא דוגמה לגוף המניע גוף אחר‪ .‬הנפש המניעה את הגוף היא דוגמה‬ ‫לעצם לא־גופני המניע עצם גופני‪.‬‬ ‫ביוון שבל הדברים מונעים על־ירי מגיע‪ ,‬המונע גם הוא על־ידי מניע נוסף‪ ,‬הרי‬ ‫לפנינו סידרה‪ ,‬שבה בל אשר גבוה יותר בשלבי הסולם מניע את מה שמתחתיו‪ .‬וביוון‬ ‫שלא תיתכן שורה אינסופית של מניעים‪ ,‬מן ההכרח שיהיה מניע ראשון‪ .‬אילו היה‬ ‫המניע הראשון נע גם הוא‪ ,‬צריך היה להיות מעליו מניע אחר‪ .‬אך אמרנו כי הוא‬ ‫הראשון‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬שעליו להיות לא רק בלתי־מונע אלא גם מחוץ לקטגוריה‬ ‫תנועה — מנוחה‪ ,‬בדברי אבן ד אוד‪ :‬׳הנה המניע הךאשון לא יתנועע מצד מהצדדים׳‪.‬‬ ‫הפרק השישי דן בנפש‪ .‬ואכן‪ ,‬תורת הנפשות בהובחה לקיום האל מהווה במסורת‬ ‫האריסטוטלית חלק מן הפיסיקה‪ .‬לדעת אבן ךאוד‪ ,‬קיום הנפשות אינו מוטל בספק‪:‬‬ ‫וראיה לבך — בשאנו משוים אבן לאדם‪ .‬הגדרתו היא ׳שלמות לגשם טבעי כליי׳‪ .‬ואנו‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪194‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫שואלים את עצמנו‪ ,‬אם הנפש היא עצם או מקרה‪ .‬יתכן‪ ,‬שהנפש היא האיזון של כל‬ ‫הלחויות שבגוף או מעין הצליל ההרמוני הנולד מתנועת האצבעות על מיתרי הנבל‪.‬‬ ‫האיזון חדל מלהתקיים באשר חלקי הגוף מתפרדים‪ .‬אברהם אבן ד־אוד מביא שני‬ ‫נימוקים כראיה שהנפש היא עצם ולא מקרה הנובע מאיחוד חלקי־הגוף לפי סדר‬ ‫מסויים‪:‬‬ ‫(‪ )1‬הזרע האנושי המייצר את העובר אינו אלא טיפה שמקורה בחום הגוף‪ .‬בדוחק רב‬ ‫אפשר אולי להניח‪ ,‬כי אחדים מחלקיו מתקשרים ונעשים עצמות‪ ,‬ואחרים מוסיפים‬ ‫להיות נוזלים‪ ,‬כגון הדם‪ .‬אך אי־אפשר להבין שטיפה זו יוצרת איברים חלולים כגון לב‪,‬‬ ‫עצבים וכלי־דם במספר מדויק וקבוע‪ .‬כך שיוצא ממנה גוף אדם על כל חלקיו‬ ‫המושלמים למיניהם‪ .‬צריכה איפוא להיות נפש‪ ,‬שאינה באה מן הזרע‪ ,‬אלא ממקור‬ ‫נעלה‪ ,‬והיא המעניקה לעובר את הצורה האנושית‪.‬‬ ‫(‪ )2‬איזון הלחויות הוא בלתי־יציב מאוד‪ ,‬כפי שאנו רואים בשעת ניסיון לשמור את‬ ‫המים בטמפרטורה מסויימת קבועה‪ .‬והנה‪ ,‬היצורים החיים מתקיימים עשירות שנים‪,‬‬ ‫ויש חיות הקיימות אף מאות שנים‪ .‬מכאן‪ ,‬שהנפש היא עצם ולא מקרה לגבי הגוף‪.‬‬ ‫יש שלושה סוגי נפשות ‪ :‬הנפש הצמחית‪ ,‬הנפש החיונית‪ ,‬הנפש האנושית ‪:‬‬ ‫בוחות הנפש נחלקהו בחלוקה ראשונה לשלשה סוגים‪ ,‬והם סוג הכחות הצמחיות‪,‬‬ ‫וסוג הכחות החיוניות‪ ,‬וסוג הכחות האנושיות‪ .‬והצמחיות הם אשר בהם יהיה הזנה‪,‬‬ ‫והגדול‪ ,‬והולדת הדומה‪ .‬והנפשיות או החיוניות או איך תרצה שלקראהו‪ ,‬הם אשר‬ ‫בהם תהיינה ההשגות הנגלות‪ ,‬והפנימיות‪ ,‬והתנועות‪ ,‬והאנושיות הם‪ ,‬אשר בהם‬ ‫יובדל מין האדם בכחות עיוניות ומעשיות תייחדוהו‪.‬‬ ‫ככל שנתרומם בסולם הנפשות‪ ,‬כך נמצא כי תערובת החומרים מאוזנת ועדינה יו תר‪:‬‬ ‫אך הנפש הנמוכה קיימת אף היא‪ .‬ובך אנו מוצאים —‬ ‫בצמחים — את הנפש הצמחית‬ ‫בחיות — את הנפש הצמחית ‪ +‬הנפש החיונית‬ ‫באדם — את הנפש הצמחית‪ ,‬את הנפש החיונית ואת הנפש האנושית‪.‬‬ ‫לנפש הצמחית שלוש פעילויות‪:‬‬ ‫(‪ )1‬הזנה — על־ידי הכוח המזין ;‬ ‫(‪ )2‬גידול — על־ידי כוח הצמיחה ;‬ ‫(‪ )3‬התרבות‪ ,‬כלומר יצירת זרע דומה ; זאת הפעולה שממנה באה הלידה‪ ,‬על־ידי הכוח‬ ‫המוליד‪.‬‬ ‫התזונה דומה בבוח לגוף שאותו היא באה להזין‪ ,‬אך אינה דומה לו בפועל‪ .‬כאשר‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבן ד אוד ‪195‬‬ ‫היא חודרת לגוף ומבצעת את פעולותיו‪ ,‬היא נטמעת בקרבו‪ ,‬מתפזרת בה מתאחדת‬ ‫אתו וממלאת את תפקידיו בכול‪.‬‬ ‫הגידול הוא צמיחת הגוף בעזרת ההזנה‪• ,‬צמיחה לרוחב‪ ,‬לאורך ולעומק‪ ,‬על־פי סדר‬ ‫בריאת הגוף ולפי הממדים הדרושים לו‪.‬‬ ‫ההולדה היא כאשר מגוף מסויים (באמצעות התזונה ודרך איברי הפריון‪ ,‬או מה‬ ‫שממלא את מקומם) נוצר גוף אחר‪ ,‬דומה לו‪.‬‬ ‫לנפש הח יונית שני תפקידים ‪:‬‬ ‫(ו) כוח הפעולה‪ ,‬שבזכותו הנפש מניעה את הגוף‪.‬‬ ‫(‪ )2‬כוח התחושה‪ ,‬שבעזרתו הנפש חשה‪.‬‬ ‫שני כוחות אלה שייכים לאותה נפש‪ .‬כיוון שהם נובעים מעיקרון אחד‪ ,‬קשורות‬ ‫פעולותיהם זו בזו‪ .‬ועל כן‪ ,‬כשיש תחושה של משהו‪ ,‬בא החשק לדבר‪ ,‬ואחריו באה‬ ‫התנועה‪ ,‬כדי לחפש'את הדבר או לדחותו‪.‬‬ ‫כוח הפעולה זקוק איפוא לרצון‪ .‬הרצון נובע מן הצורך‪ .‬הצורך פירו שו להשיג דבר‬ ‫או להשתחרר ממנו‪ ,‬כלומר סיבה לרצון להשיג משהו שרצוי לחיה (או‪ :‬יצר התאווה)‬ ‫או סיבה לדחיית דבר שאינו רצוי לבעל־החיים (או‪ :‬יצר החימה)‪ .‬הפחד מחליש את‬ ‫יצר החימה‪ ,‬והשנאה מחלישה את יצר התאווה‪ .‬שני יצרים אלה מצווים לכוח הפעולה‪,‬‬ ‫והוא הפועל בגוף הח יות באמצעות השרירים‪.‬‬ ‫בוח התחושה מתבטא בשני אופנים‪ :‬תחושה חיצונית ותחושה פנימית‪ .‬אין צורך‬ ‫להגדיר את התחושה החיצונית(ראייה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬ריח‪ ,‬טעם ומישוש)‪ ,‬אך יש להגדיר את‬ ‫התחושה הפנימית‪ .‬אלמלא היתה לחיה תחושה פנימית‪ ,‬לא היתה חוששת מדבר‬ ‫שהיא סובלת ממנו‪ ,‬גם אם בעבר כבר התנסתה בטיבו המזיק‪ .‬ולהיפך‪ :‬היא לא היתה‬ ‫רוצה בדבר המועיל לה אפילו הפיקה ממנו בעבר תועלת‪.‬‬ ‫חמשת החושים החיצוניים תלויים בעיקרון אחד‪ ,‬החוש המשותף‪ ,‬שהוא פנימי‪ .‬שאם‬ ‫לא בן‪ ,‬כשהחיה רואה נוזל לבן‪ ,‬לא היתה יודעת שזה חלב‪ .‬ואילו היו לחיה אך ורק‬ ‫החושים החיצוניים והניסיון של אותם החושים‪ ,‬כי אז כבשי שרואה זאב‪ ,‬לא יכיר בו את‬ ‫אויבו‪ ,‬שכן האיבה קיימת בכוח המדמה‪ ,‬והחושים אינם מרגישים בה‪.‬‬ ‫הנפש החיתית‪ ,‬יש לה איפוא‪ ,‬נוסף לחמשת החושים החיצוניים‪ ,‬גם חמישה חושים‬ ‫פנימיים‪:‬‬ ‫(‪ )1‬החוש המשותף והוא נמצא לבעלי חיים הבלתי מדבר כל שבן למדבר‪ .‬בו ישפוט‬ ‫האדם שזאת העוגה הנראית הירוקה מחוץ‪ ,‬הלבנה בפנים‪ ,‬היא לחם‪ ,‬והוא היותר‬ ‫נאות שבמזונות לו‪...‬‬ ‫(‪ )2‬המצייר‪ ,‬בו נשיג צורת מי שנסתר מעינינו‪ .‬ונמצא כמוהו לבעל חיים הבלתי‬ ‫?לדבר‪ ,‬ושהיונה השבה תשמור צורת קינה ותעוף אליו במהירות באשר תובל‪...‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪196‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האדיסטוטלית היהודית‬ ‫(‪ )3‬מדמה ומחשב‪ ,‬כי הוא בבעל חיים מדמה ובאדם מחשב‪ .‬כי מדרכו שירכיב ויתיך‬ ‫מצורות מוחשות צורה בלתי מוחשת‪ ,‬במו שלפעמים נדמה חצי אדם מורכב עם‬ ‫חצי סוס‪ ,‬ונדמה גרגיר שומעזומין בשיעור אבטיח‪ ,‬ראינו גרגיר השימשומין‬ ‫והאבטיח ועזמנו גודל זה לזה ‪. . .‬‬ ‫ודע שזה הכח אשר נקראהו מדמה מבין שאר בחות הנפש יפעל פעולותיו בשינה‪,‬‬ ‫ויפעל על הצורות הנפקדות בביח אשר נקראהו מצייר‪ ,‬והוא שומר הצורות‬ ‫הנעלמות ואוצר החושים‪ ,‬וירביב קצתם אל קצת‪ ,‬ויפריד קצתם מקצתם‪ ,‬וישלחם‬ ‫אל החוש המשותף‪ ,‬ויהיה כאלו כבר ראה אותם הדברים‪...‬‬ ‫(‪ )4‬הבח הרעיוני במה שישפוט על דברים מוחשים במשפטים חלקיים בלתי מוחשים‪,‬‬ ‫כמו משפט השה‪ ,‬בשזה הזאב אויב ראוי לברוח ממנו‪ ,‬ושזה הרועה אהוב ראוי‬ ‫לסור אליו‪...‬‬ ‫(‪ )5‬הזובר ישמור לו הענינים אשר כבר נפסקה הבנתו אליהם‪ ,‬ואין זה הבח מן הבח‬ ‫המצייר בשום דבר‪ .‬כי אותו הכח ישמור הצורה הנעלמת מן חוש‪ ,‬וזה ישמור‬ ‫הענינים שאינו משיב לב עליהם(עט׳ ‪.)30-28‬‬ ‫על הנפש השכלית‪ ,‬הנפש האנושית‪ ,‬אין אבן ךאוד מרחיב את הדיבור‪ .‬הוא אומר‬ ‫בפשטות‪,‬‬ ‫(ו) כי הגבול העליון של הנפש החיונית קרוב לנפש האנושית‪ :‬הקוף דומה מאוד לאדם‪.‬‬ ‫(‪ )2‬הנפש האנושית קיימת תחילה בכוח ואחר־כך היא יוצאת אל הפועל‪ ,‬להבדיל מן‬ ‫הנפש הצמחית והחיונית‪.‬‬ ‫הפרק השביעי מוקדש לנפש האנושית‪ .‬המחבר מוכיח כי —‬ ‫(ו) הכוח המדבר אינו גשם ולא כוח מכוחות הגשם‪,‬‬ ‫(‪ )2‬הנפש תלוייה בגוף‪,‬‬ ‫(‪ )3‬הגוף הכרחי למציאותה ולשלמותה‪,‬‬ ‫(‪ )4‬הגשם איננו הכרחי כדי שהנפש תשאר‪,‬‬ ‫(‪ )5‬הנפש אחרי הפרדה מן הגוף לא תפסד לא תעתק לגוף אחר‪.‬‬ ‫מהו בוח שבלי זה הגלום ב׳כח המדבר׳? קודם־בל הוא מקנה את היכולת להכיר‬ ‫בפרטים השונים את המשותף לכולם‪ ,‬כלומר את הצורה‪ ,‬כשם שצורת אנוש משותפת‬ ‫לראובן ולשמעון‪ .‬ובן‪ ,‬בעזרתו‪ ,‬האדם —‬ ‫ישכיל מושכלות אחרות כוללות מופשטות מחמךם‪ ,‬כמו מה שישכיל שכל שני‬ ‫דברים שוים לדבר אחד שהם שוים‪ ,‬וכל שני קוים ניצבים על קו‪ ,‬ויעשו הזויות‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבן ד אוד ‪197‬‬ ‫הפנימיות פחות משתי נצבות שהם יפגשו‪ ,‬ורבים מן הדומים לאלה העניינים (עט׳‬ ‫‪.)34‬‬ ‫בשניים אלה הכוונה למושגים סינתטיים־מאהידים‪ ,‬שאחדותם אינה ניתנת לפיצול‪.‬‬ ‫אילו היה יסורו של הבוח השיבלי בחומר‪ ,‬היה מתחלק עם ההתחלקות הגופנית‪ ,‬בי בל‬ ‫גוף מתפרק ליסודותיו‪.‬‬ ‫עם זאת קשוד הבוח השיבלי לחומר על־פי דרבו‪ :‬הוא משתמש בחומר‪ ,‬בדי להבין‬ ‫את העולם•‪ ,‬אך את העולם החיצוני בלבד — בי שום דבר אינו חוצץ בין הנפש לבין‬ ‫עצמה(על תורה זו של אבן סינא הרחבנו את הדיבור בפרק על אבו־אל־ברכאת)‪ .‬הכוח‬ ‫השכלי אינו נמצא בחומר ואיננו כוח גופני‪ .‬מהו איפוא? מה מקור קיומו של כוח שבלי‬ ‫זה‪ ,‬נפש אנושית־מיוחדת זו‪ ,‬שהיא נקודת־השייא של השלמות בעולם הזה? כיצד היא‬ ‫מתאחדת עם גוף כבד ובלתי־מושלם? ואיך אפשר לנפש להיות ׳שלמות לגשם טבעי‬ ‫כוליי׳'? או במילים אחרות‪ :‬צורת הגוף‪ .‬בעיה זו העסיקה את הפילוסופים למן תחילת‬ ‫תולדות ההגות‪ ,‬וכאמור‪ ,‬היא מוסיפה להעסיקם‪ ,‬שכן התקדמנו מעט מאוד בהבהרת‬ ‫שאלה יסודית זו‪ .‬אנו נזכרים באן בדברי הניאו־אפלטונים ‪ :‬הנפש האנושית‪ ,‬ניצוץ מן‬ ‫העולם הטהור והנעלה‪ ,‬גלתה אל העולם הגס והגופני; ורק בעזרת ההבמה יכולה היא‬ ‫לשוב אל מקורה‪ ,‬אל טהרתה ושלמותה הקודמת‪ .‬כנגד תפיסה זו העמיד אבן לאוד את‬ ‫הנימוק הבא‪ :‬אילו היתה הנפש ניצוץ מן העולם העליון‪ ,‬וקיומה קודם לקיום הגוף‪ ,‬היה‬ ‫סך כל הנפשות צריך להיות או אחד או רבים‪:‬‬ ‫ואם היתה אחת‪ ,‬הנה הנפש החבמה אשר לראובן היא הנפש הקבלה אשר לשמעון‪,‬‬ ‫והנפש הצלקת אשר באחד מהם היא הנפש הרשעה אשר באחר‪ ,‬עד שתהיה הנפש‬ ‫חכמה‪ ,‬קבלה‪ ,‬צדקת‪ ,‬רשעה יחד‪ ,‬וזה שקר‪ .‬ואם היו הנפש רבות הנה ההפלש שבין‬ ‫האחת מהן לאחרת יהיה אם בדבר מקרי‪ ,‬ואם בדבר עצמותי(עט׳ ‪.)36‬‬ ‫ועוד‪ :‬עצם פשוט ובלתי־חומרי אינו יכול להיות כלי־קיבול של מקרים‪ .‬שהרי ראינו כי‬ ‫רק על העצמים הגופניים חלים המקרים‪ .‬ואילו היו הנפשות האנושיות שונות מבחינת‬ ‫העצם‪ ,‬כי אז לא היו נפשות אנושיות אלא אוסף של נפשות שהן שונות לפי מהותן‪.‬‬ ‫אשר למקור הנפש האנושית‪ ,‬יש שלוש הנחות‪ ,‬ושלוש בלבד ‪:‬‬ ‫(ו) הנפש האנושית קיומה הכרחי‪ ,‬בלומר נצחי‪ ,‬ללא תחילה (זהו הפתרון הניאו־‬ ‫אפלטוני ; והוא‪ ,‬בפי שראינו‪ ,‬הופרך על־ידי אבן לאוד)‪.‬‬ ‫(‪ )2‬קיום הנפש בלתי־אפשרי ; וברור מיניה וביה‪ ,‬שדבר זה איננו נכון‪.‬‬ ‫(‪ )3‬קיום הנפש אפשרי‪ ,‬אך לא הכרחי‪ .‬ואכן‪ ,‬זהו הפתרון שעליו מצביע אבן לאוד‪,‬‬ ‫בעקבות אבן סינא‪:‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪198‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫ונשאר שיהיה מציאותו אפשרי‪ ,‬ומציאותו בבה‪ ,‬וכל יציאה מן הכח אל הפועל יהיה‬ ‫בתנועה‪ ,‬ותנועה לא תהיה אלא ממניע‪ ,‬זה המניע הוא המשפיע הצורות על החמרים‪,‬‬ ‫והנפשות על הגשמים‪.‬‬ ‫כאן בולטת חשיבותו של העיקרון שבל דבר נע (ותנועה‪ ,‬כזכור‪ ,‬היא גם שינוי) מונע‬ ‫על־ידי מניע‪ .‬אבן דאוד מוכיח‪ ,‬כי הנפש האנושית‪ ,‬דהיינו השכלית‪ ,‬המצויה בכל אחד‬ ‫מאתנו בכוח‪ ,‬מסוגלת לצאת את הפועל‪ ,‬כלומר להגיע אל שלמות הוויתה•‪ ,‬ובעזרת‬ ‫הוכחה זו הוא מביא ראיה גם לקיום מהויות עליונות‪ ,‬מושלמות תמיר ובפועל תמיד‪ ,‬כי‬ ‫רק ישות שבפועל מסוגלת להוציא דבר מן הכוח אל הפועל‪ .‬אותו שכל עצמו‪ ,‬המהות‬ ‫שהיא כולה שכלית‪ ,‬הוא הנותן את הצורה לכל היצורים החיים‪ ,‬למן השפל ביותר ועד‬ ‫לרם ביותר ובבל צורה משתקפת תערובת היסודות‪ ,‬לפי היותה גסה או עדינה ‪:‬‬ ‫כי קצת הקלזגים יהיה בהם מהרוע והמרחק מהשווי בענין לא יהיה אפשר שיקבל‬ ‫אלא צורת המחצבים לבד‪ ,‬וקצתם שהוא יותר קרוב ויהיה אפשר שיקבל נפש‬ ‫הצמחים‪ ,‬יהיה גם כן אל השווי יותר קרוב‪ ,‬ואפשר שיקבל נפש הבעלי חיים‪ .‬וקצתם‬ ‫והוא היותר קרוב מן המזגים אל השווי‪ ,‬ויותר רחוק מפשיטות האיכיות הנמצאות‬ ‫' ביסודות‪ ,‬אפשר שיקבל נפש האדם‪ .‬והיא הנפש אשר אם נשלמה והצליחה יהיה‬ ‫שתשיביל המושיכלות הכוללות‪ ,‬ושתבדיל בין המגונה והנאה במעשים‪ ,‬ושתוציא‬ ‫המלאכות‪ .‬ואלה השלמויות הם בילד מיד שיולד בכח‪ ,‬ואחר כן יגיעו לו בהערה‬ ‫אלהית הידיעות הראשונות אשר אין מחלוקת בם‪ ,‬כמו שכל שני דברים שלים לדבר‬ ‫אחד שהם שוים‪ ,‬וכמו המנע התקבצות המקבילות בנושא אחד‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬ובזמן‬ ‫אחד‪ ,‬וכאלה רבות‪ .‬וקצתם‪ ,‬יושמו שירשים מונחים‪ ,‬כחכמת התשבורת‪ ,‬וקצת‬ ‫בחכמות אחרות‪ .‬אחר כן האדם יעלה מן המדרגה הזאת אל הקדים הקדמות ועשיית‬ ‫הלזקשים‪ ,‬והתלמדות המושיבלות מצד הדברים הידועים והיא מדרגה שלישית‪ .‬וכבר‬ ‫הסכימו העם לקרא שיכל האדם קודם הגיעו הראשונות אליו‪ :‬שכל בכה‪ ,‬ולקראת‬ ‫אותו אחר הגיע לו הראשונות‪ :‬שיכל בפועל‪ ,‬ולקריאת אותו אחר הגיע לו החכמות‪:‬‬ ‫שיכל נקנה(עמ׳ ‪.)37-36‬‬ ‫גם אצל הרמב״ם נמצא שלושה מושגים אלה ‪ :‬שיכל בכוח‪ ,‬שיכל בפועל‪ ,‬שיכל נקנה‪.‬‬ ‫עוד נותר לו לאבן ךאוד להוכיח‪ ,‬כי אותו שיכל בפועל מוסיף להתקיים אחרי מות‬ ‫הגוף‪ .‬הוא מגדיר את הנפש‪ :‬׳שלמות לגשם טבעי כליי׳ — הגדרה קרובה לזו של‬ ‫אריסטו‪ ,‬אשר לדעתו הנפש‪ ,‬שהיא צורת הגוף‪ ,‬קשורה לגוף‪ .‬אולם נוסף על בך מוכיח‬ ‫אבן דאוד בניגוד לאריסטו‪ ,‬כי הנפש נותרת אחרי הגוף‪ ,‬וזאת בעזרת שני נימוקים ‪:‬‬ ‫(‪ )1‬הנפש והגוף קשורים יחד‪ ,‬כשם שאב ובן קשורים זה לזה‪ .‬מות האחד אינו גורר את‬ ‫מותו של האחר‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבן דאוד ‪199‬‬ ‫(‪ )2‬כנגד זה אפשר לטעון בי עדיין לא קבע איש בדרך עובדתית שהנפש מ‪1‬סיפה לחיות‬ ‫אחרי הגוף‪ .‬אך דבר זה אינו מוכיח מאומה•‪ ,‬שכן גם לא הוכח כי היא איננה מוסיפה‬ ‫לחיות אחרי הגוף‪ ,‬כי לשם הוכחה כזאת נחוצה ראיה מכל יצור שחי בעבר‪ ,‬בהווה או‬ ‫בעתיד‪ .‬שלילת השארות־הנפש היא לפיכך סברה גרידא‪ .‬אבן דאוד‪ ,‬בעקבות אבן סינא‪,‬‬ ‫טוען‪ ,‬כי כל נפש אנושית פרטית היא בת אלמוות‪ .‬הדבר נובע עוד ביתר בירור‬ ‫מהפרכת רעיון הגילגול‪ :‬׳לכל איש יש הנפש הראוי למזגו המחודשת עם חדוש מזגו׳‪.‬‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬שאם הנפש‪ ,‬שהיתה מתאימה לגוף פלוני‪ ,‬התגלגלה לגוף אלמוני; ולגוף‬ ‫אלמוני היחה נפש משלו‪ ,‬זו שנולדה עם תערובת־חיסודות הפרטית שלו‪ ,‬הרי יחד עם‬ ‫הנפש שבאה מגופו של פלוני יהיו לו מעתה שתי נפשות — ודבר זה מופרך מעיקרו‪.‬‬ ‫ההנחה‪ ,‬שנפש של גוף פלוני תוכל לבוא לגוף אלמוני‪ ,‬ואילו גופו של אלמוני נולד ללא‬ ‫נפש‪ ,‬גם היא אינה מתקבלת על הדעת‪ .‬אבן ךאוד מסתמך כאן על מספר רב של ראיות‬ ‫מן הכתובים לביסוס האלמוות של הנפש‪ .‬אנו לא נתעכב עליהן ונעבור לפרק האחרון‬ ‫של החלק הפילוסופי‪ ,‬שדן בנפשות הגלגלים‪.‬‬ ‫בפרק השמיני מראה אבן דאוד כי תנועת הגלגלים היא תנועה רצונית‪ ,‬כלומר‬ ‫מקורה בנפש‪ .‬הבה ניזכר בסכימה הקוסמולוגית‪ ,‬שעליה מתבססת האסטרונומיה של‬ ‫ימי־הביניים ‪:‬‬ ‫הגלגלים הם מעגלים קונצנטריים‪ ,‬כלומר בעלי מרכז משותף‪ ,‬עשויים חומר הדומה‬ ‫לגביש‪ .‬היו שאמרו כי הכוכבים‪ ,‬בדומה ליהלומים‪ ,‬משובצים בחומר השקוף של הגלגל‪,‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪200‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האדיסטוטלית היהודית‬ ‫וכי כל גלגל נושא בתנועתו את הבובבים שבו‪ .‬ואילו לפי דעת אחרים‪ ,‬ועמהם נמנה גם‬ ‫אבן דאוד‪ ,‬רק הגלגל שלפני האחרון‪ ,‬זה של כובבי־השבת‪ ,‬הוא הנושא בקרבו בוכבים‬ ‫קבועים ללא תנועה; מעל לו נמצא הגלגל האחרון שאין בו כוכבים כלל‪ .‬גלגל זה‬ ‫מסתובב בתנועה יומית‪ .‬פירו ש הדבר‪ ,‬שבל יום הוא עושה סיבוב שלם שמרכזו מרכז‬ ‫הארץ; ואילו כוכבי־הלכת נעים בתוך גלגליהם סביב גלגל־הקפה‪ .‬אבל ביוון שבל‬ ‫הגלגלים נעים בתנועת הגלגל היומית‪ ,‬תנועות הכוכבים‪ ,‬אם בי הן סיבוביות אינן‬ ‫נראות בך‪.‬‬ ‫האם התנועות הסיבוביות‪ ,‬הן תנועות ׳טבעיות׳‪ ,‬כפי שיש טוענים? אבן ךאוד קובע‬ ‫כי אין הדבר בן‪ .‬האבן הנופלת ארצה מגיעה אל מקומה בתנועה ישרה‪ ,‬ואין היא יודעת‬ ‫על בך‪ .‬אך בהגיעה אל מקומה הטבעי‪ ,‬אין היא זזה עוד‪ ,-‬היא הגיעה אל המנוחה‪.‬‬ ‫היפוכו של דבר בכוכבים‪ .‬הם ממשיכים במרוצתם ללא הפסק וללא מנוחה‪ :‬עוברים‬ ‫במקום שכבר היו בו ואינם נחים לעולם‪ .‬אין להם מקום טבעי משלהם בדומה ליסודות‪.‬‬ ‫לפיכך תנועותיהם של הגלגלים הן רצוניות‪.‬‬ ‫נימוק נוסף נאחז במדרגה הנעלה של היצורים התופסים את מקומם בעולם מיד‬ ‫אחרי השכלים הנבדלים‪ .‬בין היצורים שמתחת לירח‪ ,‬רק היסודות הם חסרי נפשות;‬ ‫ואילו הצמחים‪ ,‬החיות‪ ,‬האנשים הם בעלי נפש‪ .‬כיצד יתכן שהכוכבים‪ ,‬שעליונותם‬ ‫גדולה לאין־ערוך‪ ,‬יהיו חסרי נפש? עם זאת‪ ,‬נפשותיהם שונות מאוד מאלו שאנו רגילים‬ ‫לראותן•‪ ,‬שכן אין להן כוח התזונה‪ ,‬ההתרבות‪ ,‬התחושה ‪:‬‬ ‫ונאמר עתה‪ ,‬שדעת הפילוסוף האמתי שהגשמים השמימיים גשמים חיים‪ ,‬לא החיות‬ ‫אשר בו ההזנה‪ ,‬והגידול‪ ,‬והולדת הדומה‪ ,‬ולא אשר בו החוש‪ ,‬אלא חיות בו יתנועעו‬ ‫ברצון תנועות מצב מזעתק‪ .‬אכן זה הדעת בשלשמעו אותה האנשים הסבלים‬ ‫ירחיקוהו ולברחו ממנו‪ .‬בי הם חשבו‪ ,‬שכל חי על כל פנים יתנועעו ועל כל פנים יהיה‬ ‫בתנועתו התחלפות‪ ,‬במהירות ואיחור‪ ,‬ולבת הלום‪ ,‬ושוב לאחור‪ ,‬והמשך לתנועה‬ ‫מנוחה‪ .‬לא ישגיחו‪ ,‬שלצמחים נפש‪ ,‬והם לא יתנועעו‪ .‬ושהתחלת המציאות בלו ית׳‬ ‫וית׳‪ ,‬ואיננו גשם ולא במקלם בל שבן שיעתק ממקלם אל מקלם‪ ,‬כל שכן שיתנועעו‬ ‫תנועות שיש בהם חלוף‪ ,‬בי כל זה נמנע עליו ית׳‪ .‬ואמרם שכל חי על כל פנים יתנועע‬ ‫ממקום למקום ועל בל פנים יהיה בתנועתו התחלפות הוא מאמר בטל‪ .‬ואמנם יקרה‬ ‫להם זה‪ ,‬מצד סכלותם בתנאי הקדמות המופת(עמ׳ ‪.)42‬‬ ‫ברור איפוא‪ ,‬ממשיך אצן דאוד‪ ,‬כי הגלגלים הם בעלי נפשות ונידונו בשכל‪ ,‬ושבל זה אף‬ ‫נעלה מאוד על שלנו‪:‬‬ ‫הענין כמו שאמרו קצת חכמיהם‪ ,‬שמן הראוי‪ ,‬שיהיה ערך שכלנו אל שכלי הכוכבים‪,‬‬ ‫ערך גודל גשמנו‪ ,‬אל גודל גשמיהם‪ ,‬וזבות עצמינו אל זכות עצמיהם(עט׳ ‪.)43‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבן דאוד‬ ‫‪201‬‬ ‫באן מסתיים החלק הראשון של אמונה רמה‪ ,‬המבוסם‪ ,‬באמור‪ ,‬על הפילוסופיה של אבן‬ ‫סינא‪.‬‬ ‫תחילת המאמר השני של הספר דנה בתיאולוגיה‪ ,‬ואף היא מבוססת במידה רבה על‬ ‫אבן סינא‪.‬‬ ‫המאמר השני מתחלק לשישה ׳עיקרים׳‪ ,‬להבדיל מן החלק הראשון המחולק‬ ‫לפרקים‪ .‬שבן באן לא מדובר עוד במדע‪ ,‬במו הפיסיקה‪ ,‬אלא באמונה‪ .‬מה היא האמונה‬ ‫שנדונה כאן? מתחילת העיקר הראשון ניווכח לדעת בי המדובר לא באמונה עממית‪,‬‬ ‫שאינה שואלת שאלות ומתקבלת מכוח המסורת‪ .‬בי המון העם קשה לו לתפוס את‬ ‫מציאות האל‪ ,‬שכן בעיניו מה שאין בו חומר איננו בנמצא‪:‬‬ ‫אמונת ההמון היא‪ ,‬שלוקחים הידיעה באל ית׳ מקונלת‪ ,‬בי הם יחשבו שמה שאין לו‬ ‫גשם אין לו מציאות(עט׳ ‪.)47‬‬ ‫כאשר ההמון התקדם בהברת האל‪ ,‬באשר ׳עוררוהו׳‪ ,‬הריהו מאמין במסורת דברי‬ ‫חז״ל‪ .‬אך גדולה הסבנה שלא ידע לעמוד בפני הספקות והקושיות ‪:‬‬ ‫אמנם כאשר העירום‪ ,‬האמינו בקבלת האבות והמלמדים‪ .‬ואם לא ייו שרו יתגלגלו‬ ‫בלבותם ספקות ושבושים ועליהם אמר הכתוב‪ :‬מגן כי נגש ה^ם ה!ה כפיו ובשפתיו‬ ‫בכדיני ולבו רחק מ‪3‬זני [ישעיה בט יג](עט׳ ‪.)47‬‬ ‫ואילו אמונת החכמים מבוססת על פעולת האל‪ ,‬והתורה שואפת להוליך את ההמון‬ ‫לצורה זו של אמונה‪ .‬האמונה הזאת אמנם מבוססת על פעולת האל‪ ,‬אך היא אינה‬ ‫מוכיחה בי הוא איננו חומר — גלגל או כוכב‪:‬‬ ‫ואמנם אמונת היחידים סגולות‪ ,‬היא הידיעה באל ית׳ מצד פעולותיו‪ .‬וספרי התורה‬ ‫יכוונו להדריך ההמון אל מדרגת היחידים‪ ,‬באמרו מי מדד בעז^לו מים(ישעיה מ יב)‪.‬‬ ‫מי שת בטחות חכמה(איוב לח לו)‪ ,‬מי פלג לשקף תענלה(איוב לח בה)‪ ,‬והדומים לזה‪.‬‬ ‫אמנם זאת האמונה לא לתבאר בה שהוא איננו גשם‪ ,‬רצוני גלגל‪ ,‬או בובב‪ ,‬או מה‬ ‫שדומה לזה(עט׳ ‪.)47‬‬ ‫החכמים האמיתיים‪ ,‬הפילוסופים‪ ,‬מבססים את אמונתם על ההוכחה בי אלוהים הוא‬ ‫המניע הראשון‪ ,‬יחיד ובלתי־חומרי‪:‬‬ ‫ואמנם אמונת המיוחדים שביחידים סגולות‪ ,‬להם דרך אחר‪ ,‬וזה‪ ,‬בבר התבאר במה‬ ‫שקדם‪ ,‬שכל התנועות תכלינה כל מניעה ראשון לא יתנועע‪ ,‬אך לא התבאר שם‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪202‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫בביאור‪ ,‬אם אפשר שיהיה המניע הו־אשון יותר מאחד‪ ,‬או בלתי אפשר‪ ,‬ולא התבאר‬ ‫גם בן אם אפשר שיהיה גשם או לא‪ .‬ונאמר עתה‪ ,‬בי בבר התבאר שבל גשם בעל‬ ‫תבלית‪ ,‬ושאי אפשר שיהיה בבעל תבלית בח בלתי בעל תבלית‪ ,‬בבר התבאר בל זה‬ ‫במופת‪ .‬עוד‪ ,‬אחר שהמניע הראשון לא יתנועע‪ ,‬הנה לא ישנו הזמנים יבלתו‪ ,‬ולא‬ ‫סבוב הימים בחו‪ ,‬אבל היא בלתי בעל תכלית‪ ,‬ולפי שאי אפשר שיהיה בגשם בח‬ ‫בלתי בעל תכלית‪ ,‬הנה המניע הראשון איננו גשם‪.‬‬ ‫ההוכחה האחרת מתבססת על הסיבה והמסובב‪ :‬בל נברא מציאותו אפשרית בלבד‪,‬‬ ‫ואילו מציאות האל הכרחית ‪:‬‬ ‫הנמצאות מתחלקות אל עלה ועלול‪ .‬וזה מבואר מאד‪ ,‬בי אנחנו נמצא האדם עלתו‬ ‫אביו‪ ,‬רצונו עילתו הקרובה וכבר מצאנו נמצאים אפשריים‪ ,‬רצוני נמצאים מציאותם‬ ‫תלוי בזולתם‪ ,‬ההעדר קדום למציאותם‪ .‬והסכימו הפילוסופים לקרא בל מה‬ ‫שמציאותו תלוי במציאות זול תו‪ :‬אפשר המציאות‪ ,‬בי הוא אפשר שלמצא ושלא‬ ‫ימצא‪ .‬והמציאות הכללי מתמיד‪ .‬אמנם אשר בו יתלה מצאות כל הךברים‪ ,‬ואשר לא‬ ‫‪.‬יקנה המציאות מזולתו — אם היה דבר בזה — יקראוהו‪ :‬מחוייב המציאות‪ .‬ומבואר‬ ‫כי רבים מן הנמצאים יהיו נמצאים בבח‪ ,‬ובלתי נמצאים בפועל‪ ,‬בצמחים בזרע‪,‬‬ ‫והעופות בבצים‪ .‬וזה יותר אמתי בשם האפשר מכל דבר זולתו‪ .‬כי רושם האפשר‬ ‫הוא‪ ,‬שהוא הדבר הבלתי נמצא עתה‪ ,‬ואם הונח אחר נמצא‪ ,‬או בלתי נמצא‪ ,‬לא‬ ‫יתחייב מזה ביטול‪ .‬ומן האפשר המציאות שני מינים אחרים‪ ,‬אחד מהם הדבר הנמצא‬ ‫עתה‪ ,‬וכבר היה זמן מה שלא היה נמצא‪ ,‬ועוד יהיה זמן שיהיה בלתי נמצא‪ :‬בראובן‪,‬‬ ‫וזה הסוס‪ ,‬וזה האילן‪ .‬והמין השני מה שלא קדם ך!עדר‪ ,‬ולא ישיג מציאותו סעדר‪,‬‬‫אלא שזה איננו מעצמותו אלא מזולתו‪ ,‬כמו שיתבאר אחר זה מענין העצמים אשר‬ ‫נקראם מלאכים(עמ׳ ‪.)47‬‬ ‫פיסקה זו מדברי אברהם אבן ךאוד דיה כשלעצמה‪ .‬שתי ההוכחות לקיום האל הובאו‬ ‫בבירור‪.‬‬ ‫העיקר השני הוא יחוד האל‪ .‬העיקר השלישי דן בתארי אלוהים‪ .‬ובך נאמר‬ ‫בראשיתו‪:‬‬ ‫דע שהמאמרים או התארים היותר אמתיים על האל ית׳ וית׳ אמנם הם השלילות‪.‬‬ ‫כאמרך איננו גשם‪ ,‬ולא נתלה מציאותו במציאות דבר אחר‪ ,‬ואין כמוהו דבר‪ ,‬ומה‬ ‫שדומה לזה‪ .‬רק שהשלילות‪ ,‬ואם הם מסלקות ספיקות רבות‪ ,‬אינם מודיעות דבר‪,‬‬ ‫ונאמר גם כן שהדבור להמון הביא לזכור תארים לבורא ית׳ וית׳ שהם על צד‬ ‫העברה‪ ,‬ור אוי שיאמן‪ ,‬שאף על פי שנאמר‪ ,‬כן‪ ,‬אינם על דרך האמת כן‪ .‬והמשל בזה‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהס ‪ p K‬ז־אוד ‪203‬‬ ‫ףעןץ ב;שן ה׳ וכו׳(תהלים עח סה)‪ ,‬עורה למה תישן ה׳ הקיצה (שם‪ ,‬מד כח‪ ,‬למה‬ ‫תהלה כאיש נלהם (ירמיה יד ט)‪ ,‬למה תלויה כגר בארץ (שם‪ ,‬יד ה)‪ ,‬וכן כל מה‬ ‫שיתואר בו ית׳ ממציאות איברים לו‪ ,‬הוא על צד העברה‪ ,‬וממה שנאמר עליו לברה‬ ‫תורה בלשון בני אדם(עט׳ ‪.)51‬‬ ‫העיקר הרביעי עניינו — המלאכים‪ .‬הראיה לקיומם מתבססת קודם־כול על נפש‬ ‫האדם‪ .‬כיוון שהנפש האנושית קיימת תחילה בכוח ואחר־כך בפועל‪ ,‬חייב להיות שיכל‬ ‫בפועל‪ ,‬שהוא המקור לתנועה זו‪ .‬לאחר מכן נסב הדיון על תנועת הכוכבים‪ ,‬שאפשר‬ ‫להסבירה רק על־ידי פעולתן של נפשות שכליות המניעות אותם‪ .‬לבסוף מתאר אבן‬ ‫דאוד כיער אלוהים‪ ,‬הבלתי־גופני והיחיד הוא סיבת עולם החומר‪ ,‬על הריבוי‬ ‫והסתירות שבו‪ .‬אבן לאוד עומד על מלוא חומרת הבעיה‪ ,‬כשאר הפילוסופים בימי־‬ ‫הביניים‪ .‬הפתרון‪ ,‬שמקורו באבן סינא‪ ,‬נתקבל על דעתם של פילוסופים רבים‪ ,‬בתוכם‬ ‫הרמב״ם‪ .‬הריבוי אינו בא במישרין מאלוהים‪ ,‬אלא מן הנברא הראשון‪ .‬לאחר שלילת‬ ‫פתרונות שונים‪ ,‬אומר אבן לאוד‪:‬‬ ‫והאופן הרביעי מן האופנים אשר בהם אפשר שיצא מן האחד רבוי‪ ,‬הם האמצעיים‪,‬‬ ‫ועל אופן נזברהו עתה‪ :‬וזה‪ ,‬שהם אמרו‪ ,‬שהראשון ית׳ וית׳ יצא ממנו יציאה‬ ‫ראשונה‪ ,‬בלי אמצעי‪ ,‬דבר אחד‪ ,‬נקרא בהסכמתם שיכל‪ ,‬ובלשון התורה מלאך‪ .‬וקרוב‬ ‫שזה היוצא אחד‪ .‬אכן אין אחדותו באחדות הראשון ית׳ וית׳‪ ,‬כי הראשון כמו‬ ‫שהתבאר‪ ,‬הוא מחוייב המציאות בעצמותו‪ ,‬והוא אחד מכל צד‪ ,‬אמנם האחד היוצא‬ ‫איננו כמוהו‪ ,‬אחר שאין כמוהו דבר‪ ,‬אבל התלות מציאותו בזולתו יולה‪ ,‬על שלא‬ ‫יהיה לו בעצמותו חיוב המציאות‪ ,‬אבל אפשרות המציאות‪ .‬הנה בעצמותו הרכבה‬ ‫אצל השכל(עט׳ ‪.)64-63‬‬ ‫שיכל ראשון זה‪ ,‬שיצא במישרין מן האל‪ ,‬הוא בלתי־מושלם לעומת האל עצמו‪ ,‬בי קיומו‬ ‫בא לו מזולתו ולא מעצמו‪ .‬מן השיבל הראשון יצא שיכל שני‪ ,‬והוא מושלם עוד פחות‪,‬‬ ‫שכן הוא אינו יוצא במישרין מן האל אלא מדבר שמחוץ לאל; ומן השכל הראשון גם‬ ‫נולדה נפש הגלגל היומי והחומר של גלגל זה‪ ,‬מן השכל השני נובע השכל השלישי‪,‬‬ ‫נפש גלגל כוכבי השבת וחח ומר של גלגל כוכבי השבת‪.‬‬ ‫כך אנו מגיעים אל השכל האחרון‪ ,‬העומד בראש העולם הזה‪ ,‬נותן צורה לכל‬ ‫היצורים שמתחת לירח‪ ,‬ומוציא את השכל שלנו מן הכוח אל הפועל‪.‬‬ ‫העיקר החמישי נודעת לו חשיבות רבה‪ ,‬בי הוא המגשר בין האל‪ ,‬שהוא המניע‬ ‫הראשון‪ ,‬לבין אלוהים המדבר במקרא בלשון בני־אדם‪ .‬לדעת אבן לאוד‪ ,‬הנבואה‬ ‫מורכבת משניסוגים‪:‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪204‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האדיסטוטלית היהודית‬ ‫אלוהים‬ ‫השכל הנבדל הראשון‬ ‫‪I‬‬ ‫נפש הגלגל הראשון‬ ‫גוף הגלגל הראשון‬ ‫השכל הנבדל השני‬ ‫;‪ft‬‬ ‫* נפש גלגל כובבי־השבת‬ ‫גוף גלגל כובבי־השבת‬ ‫השכל הנבדל השלישי‬ ‫השכל הנבדל העשירי‬ ‫הנותן את הצורה לדברים שמתחת לירח‬ ‫(ו) הנבואה בחלום‪ .‬סוג־נבואה זה הוא תוצאת פעילותו של הכוח‪ ,‬׳מדמה ומחשב׳‪.‬‬ ‫החלום האמיתי הוא הדרגה הנמוכה ביותר של הנבואה ‪:‬‬ ‫תהלת מדרגת הנבואה‪ ,‬החלומות הצודקים‪ .‬ומבואר שהם נמצאים לאנשים רבים‪.‬‬ ‫וסבתם‪ ,‬שהיקיצה היא ענין לגשם‪ ,‬תהיה הנפש בה משתמשת בחושים הנראים‬ ‫ובכחות הפנימיות יחד‪ .‬והשינה ענין מה לגשם תהיה הנפש בו מבטלת לחושים‬ ‫הנראים‪ ,‬על דרך ההרדמה להם‪ ,‬משתדלת על התעסקות בחותיה הטבעיות לבד‬ ‫התעסקות רב‪ .‬ואחד הכחות הנפשיות הוא בח‪ ,‬קראנוה לף במאמר הראשון מזה‬ ‫הספר‪ ,‬מצייר‪ .‬והוא אשר יביט אל המעטת החושים‪ ,‬ויתעסק במה שיש שם ממזג‪,‬‬ ‫ומרכיב ומבדיל הרכבות והבדלים כוזבים או צודקים‪ ,‬ויביאם אל החוש המשותף‪ ,‬וזה‬ ‫הוא החלום‪ .‬ואמרנו לף שזה הכח מכחות הנפש לבד יעשה מעשיו בשינה‪ ,‬אבל‬ ‫באולי שתהיה השינה עוזרת לו‪ .‬כי מדרך הנפש כאשר תתעסק במשפט בח מה‪,‬‬ ‫שך‪ 1‬תדשל ממשפט כח אחר‪ ,‬או בלא ספק׳תחלש בו‪ .‬וכאשר ישבתו החושים‪ ,‬היה זה‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם א ק דאוד ‪205‬‬ ‫הפח מתבודד להבליו ושקריו‪ ,‬כל עוד שלא יגער בו גערת השיבל ויפתה אותו‪ .‬לכן‬ ‫תמצאנה מתגבר בחולים‪ ,‬ויתוסף בהם עד שיראו צורות כוזבות‪ ,‬וישמעו דבור כוזב‬ ‫לחולשת נפשותיהם הנמשכת לחולשת גשמיהם‪ .‬עוד בלי ספק אצל האל ית׳‬ ‫והמלאכים והשכל הפועל אשר נקראהו רוח הקדש ידיעת מה שהיה‪ ,‬ומה שהוא‬ ‫עתה‪ ,‬ומה שהוא עתיד להיות‪ .‬ואין ספק שהנפש האנושית‪ ,‬ורצוני הבח הדברי אשר‬ ‫הוא יתרון באדם בפרט‪ ,‬לו המשיכה מברכות השכל הפועל‪ ,‬כבר עמד על זה המופת‬ ‫האמתי‪ ,‬והוא ידריגנו מן הסכלות אל הידיעה וזה תנועה‪ ,‬ותנועה לא תהיה אלא‬ ‫ממניע‪ .‬וכמו שיש לו ממנו מפתחות החכמות‪ ,‬כן יש לו ממנו מפתחות הךברים‬ ‫הנעלמים אם תתחזק יותר‪ ,‬והובן יו תר(עט׳ ‪.)71-70‬‬ ‫הדרגה הראשונה של הנבואה‪ ,‬נבואה בחלום‪ ,‬היא תופעה פסיכולוגית בלבד‪ ,‬שכן‬ ‫קשורה היא לכוח הדמיון‪ .‬הדרגה השנייה היא מצב מיוחד של הנפש כולה‪ .‬הדרגה‬ ‫השלישית קש ורה לכוח השכלי‪:‬‬ ‫וזה כי הסוגים הגדולים לזה הענין הנכבד הם שלשה ‪ :‬אחד מהם החלום הצודק‪,‬‬ ‫והשני‪ ,‬שיקרה לו בו דבר כמו תרדמה‪ ,‬או כפייה‪ ,‬ויראה המראות הגדולות ואחר‬ ‫יסתלק זה ממנו‪ ,‬ויספר מה שראה‪ .‬במו‪ ,‬וישלח תבנית יד ניקדוני בציצת ראשי‪ ,‬ותשיא‬ ‫אתי רוח ובו׳ (יחזקאל ח ג)‪ ,‬עד אמר ורוח {שיאתני ותבאני כשלימה אל הגולה‬ ‫במלאה ברוח אלהים‪ ,‬בעל מ;גלי המלאה אעזד ראיתי(שם‪ ,‬יא כד)‪ ,‬ואמר‪? :‬מלאות‬ ‫אלהים הביאני אל ^לץ ל^זיראל (שם‪ ,‬מ ב)‪ .‬ואשר במו סוג שלישי הוא אשר יראה‬ ‫ומדרגות הנפש בזה מתחלפות מאד‪ ,‬וכבר ביארנו אפשרות זה‪ .‬וכבר התבארה‬ ‫השגחת הבורא ית׳ וית׳ בנבראים לבל בעל התבוננות‪ .‬אכן למה שהיו בעלי‬ ‫ההתבוננות מעטים‪ ,‬היה משלמות חסדו ית׳ עליהם‪ ,‬שינחם על המנהגים הנאים‬ ‫והמדות החמודות על יד זה אשר הוא אמצעי בינו ובין ברואיו‪ .‬וכבר יגדיל האל ית׳‪,‬‬ ‫יכלת זה האמצעי בינו ובין ברואיו‪ ,‬וינשיא מעלתו עד שיהיה לו מן הכיח כדמות מה‬ ‫שיש לעצמים הנכבדים הנשפעים עליו בנבואה‪ ,‬ויהיה אליו יכולת לשנות הנמצאות‬ ‫מךןויתם‪ ,‬ודרכי נזבעיהם הנהוגים להם‪ ,‬ושיצליח עם אחר ויהפך אחרים‪ ,‬ושימית‬ ‫המכזבים‪ ,‬ויחיה המתים מן המאמינים במו שנמצא זה בקבלותינו — ואין בשכל מה‬ ‫שיבזיבהו או יערער בזה‪ .‬אבל מה שיאמתהו ויצדיקהו(עט׳ ‪.)73‬‬ ‫(‪ )2‬בדרגה הגבוהה יותר‪ ,‬בנבואה שבאה בהקיץ‪ ,‬מסוגל הנביא לעשיות נסים‪ ,‬ועל־בן‬ ‫הוא נמצא ברמת המלאכים‪ ,‬אך אל דרגה זו מגיעים רק אנשים מושלמים‪:‬‬ ‫ונאמר בזה שלא תצלח בל נפש לכמו זה הדבר הגדול אלא הנפשות החשובות‬ ‫הזכות‪ ,‬והחשובות‪ .‬והזבות לפעמים יהיה נמצא באדם מתחלת בריאתו ומעלת‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪206‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫המדות במו בן‪ .‬ובבר יועיל בו הלימוד‪ ,‬וחברת אנשים חשובים תועלת גדולה מאיד‪,‬‬ ‫לזה תמצא להקת הנביאים לפני שמואל ע״ה‪ ,‬ובני הנביאים לפני אליהו ואלישע‪.‬‬ ‫ואמנם השתדלותם וחריצותם ללמוד מנהגם החשוב‪ .‬והתחנך במדותיהם הרצויות‬ ‫וההמשך להם לא יהיה בטבע אך עם זה הוא גדול התועלת כל שכן כשתהיה הנפש‬ ‫חזקת ההבנה בזה‪ ,‬כמו מה שהיה אלישע ע״ה‪ ,‬שהוא היה טרוד בעניני העולם במו‬ ‫שבא בכתוב עליו‪ :‬שנים ‪57‬ש'ר צמדים לפניו להוא ב^זנים העשיר‪ ,‬וברמז מעט נמשך‬ ‫אחר אליהו ע״ה‪ ,‬במו שבא בכתוב‪ :‬ולעבר אליהו אליו ולעזלך אדרתו אליו עד אמרו‬ ‫ויאמר לו לך שוב כי ‪3‬לה‪/‬געזייתי לך‪ ,‬ולקח את ^‪3‬לד הבקר‪ ,‬עד אמרו ולקם יללך אסרי‬ ‫אללהו ולשךתהו(מלבים א׳ יט יט—בא)‪ .‬ואלה הכתות אשר היו יוצאות בעקבי הנביאים‬ ‫הגדולים אמנם היו נמשכים להם ללמוד מנהגם ולקנות חשיבותם‪ ,‬וכאשר הוכנה‬ ‫הנפש הושפעה הנבואה‪ ,‬כי אין שם כילות‪ .‬ובבמו זה מצאנו ר׳ פנחס בן יאיר אומר‪:‬‬ ‫טהרה מביאה לידי נקיות‪ ,‬נקיות מביאה לידי זריזו ת‪ ,‬זריזו ת מביאה לידי פרישות‪,‬‬ ‫פרישות מביאה לידי רוח הקדש‪ .‬וכאשר ילמוד המתלמד חמדות החשובות‪ ,‬הושפע‬ ‫עליו הרוחניות‪ ,‬אכן בתנאי זמן מיוחד‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ע״ה‪ :‬פעם אחת היו‬ ‫חכמים יושבים‪ ,‬ויצאתה בת קול ואמרה‪ :‬יש ביניכם אדם שהוא ראוי שתשרה עליו‬ ‫‪ .‬שכינה כמשה רבינו‪ ,‬אלא שאין דורו ראוי לכך‪ ,‬ונתנו חכמים עיניהם בהלל הזקן‪.‬‬ ‫ושוב פעם אחת היו חכמים יושבים ויצאתה בת קול ואמרה‪ :‬יש ביניכם אדם שהוא‬ ‫ראוי שתעמוד לו חמה ולבנה כיהושע בן נון‪ ,‬אלא שאין דורו ראוי לכך‪ ,‬ונתנו חכמים‬ ‫עיניהם בשמואל הקטן‪ .‬הנה כבר נראה זה מדבריהם‪ ,‬שיש לזה זמן מיוחד‪ ,‬ובמו שבא‬ ‫בכתוב‪ :‬וךבר ה׳ הלה לקר בימים ההם אין חזון נ‪ 9‬רץ (שמואל א׳ ג א)‪ .‬וגם כן מקום‬ ‫מיוחד על הרוב‪ ,‬והוא ארץ ישראל(עט׳ ‪.)74-73‬‬ ‫כאן ניכרת בבירור השפעתו של יהודה הלוי‪ .‬לדעת אבן ךאוד‪ ,‬הנבואה היא למעלה מן‬ ‫הטבע‪ ,‬משום שמלבד סנאים מסויימים‪ ,‬בגון הזמן והמקום‪ ,‬צריך להתוסף בה גם הרצון‬ ‫האלוהי‪.‬‬ ‫אולם הד של קטעים‪ ,‬שדוגמתם כבר קראנו — בספר תודות הנפש‪ ,‬למשל — יש בו‬ ‫כדי לגוון גישה שיבלית־טהורה זו ‪:‬‬ ‫הנפשות המדברות השלמות המעלה מאד מבני אדם הם מלאבים‪ ,‬אין הפרש ביניהם‬ ‫ובין המלאכים אלא בשני דברים‪ ,‬אחד מהם‪ ,‬שהם עתה נפשות לבעל גשם והמלאכים‬ ‫אינם כן‪ .‬והשני‪ ,‬ההפרש שבין מקנה שלמות וקונה השלמות‪ .‬כי אלה העצמים‬ ‫הנכבדים המלאכים אוהבים הנפשות האנושיות השלמות‪ ,‬כמו שיאהב אחד ממנו‬ ‫תלמידו המשכיל אשר יקבל ממנו החכמות והמעלות‪ .‬וכבר ילמד אל רבים ממבקשי‬ ‫החכמה‪ ,‬וקצתם יקבלו ממנו תועלת מעט‪ ,‬וקצתם יקבלו תועלת מרובה‪ ,‬והנה בהם מי‬ ‫שלא יחסר לו מכל מה שללמדהו כלל‪ ,‬אבל הגיע לתכלית השלמות‪ ,‬והנה המלמד‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫אברהם אבץ דא‪ 1‬ד ‪207‬‬ ‫יאהבהו ויכבדהו‪ .‬ומאשר יכבדו אלה העצמים הנכבדים לאלה הנפשות האנושיות‬ ‫המקבלות השלמות מהם‪ ,‬יסודרו בהלוכם‪ ,‬ויתראו אליהם בצורות גשמיות‪ ,‬במו‬ ‫שאותם הנפשות האנושיות הם לבעלי גשמים‪ ,‬ויתראו להם בגשמים‪ ,‬באלו הם‬ ‫עייפים‪ ,‬עד יאמר האדם‪ :‬יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם‪ ,‬ובגשמים באלו הם‬ ‫רעבים‪ ,‬יאמר ‪ :‬ואקחה פת לחם וסעדו לבכם‪ .‬וזה‪ ,‬במו שהאיש ממנו בשיש לו מעלות‬ ‫מחכמות וכה גשם ומעלות אחרות‪ ,‬ויש לו משרת עושה מלאכתו שאין לו זה‬ ‫השלמות‪ ,‬מן המוסר היותר נאה לו הוא‪ ,‬שלא לתראה עליו ביתרון שלמותו‪ ,‬או‬ ‫ביתרון כחו‪ ,‬אבל יראה שהוא מנוצח לו ולואה במוהו‪ ,‬בן אלה העצמים הנכבדים‪,‬‬ ‫כשישגיחו בדבר מאלה הנפשות האנושיות‪ ,‬יצאו בעקבותיהם‪ ,‬ולפעמים מהיותר‬ ‫חלושים במדרגה כמי שלראה לבן אדם ההדבקות וההתנצחות(עט׳ ‪.)85-84‬‬ ‫אכן‪ ,‬מלאכים אלה הפונים אל האדם הם נפשות שכליות‪ ,‬נפשות הגלגלים‪ ,‬נפשות‬ ‫בעלות כוח‪ ,‬טהורות ומושלמות‪ .‬ואבן דאוד מדגיש‪ ,‬בי הנבואה אינה באה במישרין‬ ‫מאלוהים אלא ממלאכיו‪ :‬שהרי רצון אלוהים נצחי הוא ואינו יבול להתחדש בזמן‪.‬‬ ‫ובכל זאת מייחס המקרא לאלוהים התגלויות רבות! הבנת הכתוב המקראי כפשוטו‬ ‫בעיני אבן דאוד היא ממש ככפירה‪ .‬את גישתם של יהודים מסויימים המייחסים לאל‬ ‫דמות־הגוף הוא מז־מה לאמונתם של גויים‪ .‬הוא אף משבח את הנוצרים המפרשים‬ ‫פירוש אלגורי את בל הביטויים של הגשמת האל שבכתבי־הקודש ‪:‬‬ ‫אכן דע שהוא לא יראה לעין אלא המלאך או המלאבים הנקראים אחורים‪ ,‬לא‬ ‫הממונה באומה‪ ,‬ולא אשר תחתיו מאותם הנקראים פנים‪ .‬אמנם הראשון ית׳ וית‪/‬‬ ‫הנה אין דבור בו בכל אלה השינויים‪ ,‬ולזה אמר לו ‪ :‬וקסרתי את בפי וראית את אחרי‬ ‫ופני לא לראו‪ .‬ולפי שהנקרא אחורים יקרא גם כן ה׳‪ ,‬אפשר שיאמר‪ :‬ותמנת ה׳ לביט‬ ‫(במדבר יב ח)‪ .‬ומפני שהממונה באומה‪ ,‬והנקרא פנים‪ ,‬אי אפשר שיגלו בחומר גשמי‪,‬‬ ‫יאמר‪ :‬בי לא לךאני האדם וחי‪ ,‬ואין שני המאמרים סותרים זה את זה‪ .‬ומי שחשב‬ ‫שבל ה׳ בלשון העברי ירצה בו האל ית׳‪ ,‬יהיה אצלו הכתובים סותרים זה את זה‪,‬‬ ‫ויגשש כעורים קיר‪ ,‬וישיא משאות שוא‪ ,‬ויטיח ךברים ושבושים עצומים נגד הראשון‬ ‫ית׳ וית‪ /‬ולא ילך בדרך מדרכי הפרישות‪ .‬הנה האל ית׳ צוה ?*ל המלאך הממונה‬ ‫באומה‪ ,‬והמלאך הממונה באומה דבר עמו‪ ,‬ואותו שתחתיו ממי שיקרא אחורים‬ ‫נראה אליו‪ .‬וזה כלו בלתי חולק ‪:‬אל הכתובים‪ ,‬ואיננו זר בפילוסופיא‪ ,‬אבל אפשר או‬ ‫מחוייבבה‪ .‬ולפי שחזר להתחנן באמרו‪ :‬ללך נא ה׳ בקךבנו‪ ,‬נענה באמרו‪ :‬גגד בל עמף‬ ‫^עשה נ?לאת‪ ,‬כמו ששאל‪ :‬לבסלינו אני ןעמף‪ .‬ומי שירצה להכחיש בל מה‬ ‫שאמרנוהו‪ ,‬ויטעון‪ ,‬כי האל ידבר אל הנביאים בלי אמצעי‪ ,‬ושכל ה׳ הנאמר בכתובים‬ ‫הוא האל ית‪ /‬יעיין ונחלה בהסכמת אלה הפסוקים‪ ,‬ואיך לא לתכן זה על הצד הנכבד‪,‬‬ ‫ויתרחק מן הבנזולים בבלל‪ ,‬ואנחנו נודה לדבריו‪ ,‬אם יובל לעשיות בן‪ .‬ואף האומות‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪208‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית‬ ‫אשר לא מבני ישראל המה‪ ,‬לא ירצו להמיר השם באלה הפרטים הפחותים‬ ‫והגרועים‪ .‬אמנם הנוצרים יעתיקו בל‪ :‬ויאמר ה׳‪ ,‬וירד ה׳‪ :‬אמר האדון‪ ,‬ונגלה האדון‪.‬‬ ‫אמנם הישמעלים לא אמרו לעולם שהאל ית׳ ידבר עם הנביאים‪ ,‬או נראה לו‪ ,‬אלא‬ ‫נמצא יקראוהו‪ :‬גבריאל והרוח הנאמן‪ ,‬ובמו אלה השמות‪ .‬אמנם מי שבחינתו מעוטה‬ ‫מאנשי אמונתינו‪ ,‬לא די להם שיחסו אליו ית׳ שנוי ותנועה‪ ,‬אלא ששמוהו יותר בעל‬ ‫שינוי מכל שאר הנמצאות‪ .‬בי א'יש איש מעבדיו ישתנה מחסידות על רשע‪ ,‬ומרשע‬ ‫אל חסידות‪ ,‬והוא ית׳ וית׳ ישתנה כמספר רשעיותיהם וצדקותיהם‪ ,‬אשר כמעט שהם‬ ‫בלתי בעלות תכלית(עט׳ ‪- 90‬ו‪.)9‬‬ ‫סוף הפרק מוקדש למוסר ולמצוות הדת; אך לפני בן דן אבן דאוד בבעיה‪ ,‬שהוגדרה‬ ‫במבוא כעילה לכתיבת הספר ‪ :‬הוא מכנה פרק זה ‪:‬‬ ‫[הפרק השני] במקורי הטובות והרעות‪ .‬וסדור הסבות ומנות אותם‪ ,‬וביאור ההשגחה‪,‬‬ ‫וסוד היבלת‪ .‬והוא הפרק אשר בגללו וסבתו הצענו זה הספר‪ ,‬והוא היה תחלת‬ ‫המחשבה וסוף המעשה(עט׳ ‪.)93‬‬ ‫מדובר במעין סיכום של הספר כולו ובן במושגים שונים של ׳אפשרי׳ ו׳הברחי׳‪ .‬הוא‬ ‫מגיע אל הסיבות למיניהן הפועלות בעולמנו ‪:‬‬ ‫הנה כבר היו הסבות בבחינה מה מיניהם ד׳‪ ,‬או הם מין אחד בבחינה מה‪ ,‬וזה‪ ,‬כי מהם‬ ‫אלהיות‪ ,‬רצוני בכונה ראשונה מהאל ית׳‪ ,‬ומהם טבעיות‪ ,‬ומהם מקריות‪ ,‬ומהם‬ ‫בחיריות‪ .‬ובבר מנה דוד ע״ה השלשה באמרו‪ :‬ויא‪5‬לר דוד חי ה׳ בי אם ה׳ לג‪9‬נו‬ ‫(שמואל א׳ כו י)‪ :‬וזהו המין האלהי אשר יהיה בהפליג העבד במרי‪ ,‬ויפגענו גזרת‬ ‫האל‪ ,‬ויגזר הטבע זה או לא יגזרהו — או יומו יבוא ומת‪ :‬וזה המין הטבעי‪ ,‬אשר אין‬ ‫כ'ח לעבד להשמר ממנו ‪ :‬או במלחמה ירד ונקפה — וזה המין הכלקרי אשר יש כח אל‬ ‫העבד להשמר ממנו‪ ,‬ובידו גם כן למסור עצמו לזה ‪ :‬ויפול‪ .‬ועל הדומה לו אמר ‪ :‬צנים‬ ‫פחים ‪ 3‬ךךך עקש‪ ,‬ופה גם בן בחיריים בבא דוד קעילה וצאתו ממנה‪ ,‬ורבים כמו אלה‪.‬‬ ‫וגם כן עוד בעשיית המצוה ובעבירה הבחירה‪ ,‬ולולא זה‪ ,‬לא באו הנביאים‪ ,‬ולא ייעדו‬ ‫שכר ולא עונש‪ ,‬והתורה צותה דרכי הטובות והברכות(עט׳ ‪.)97‬‬ ‫חופש הרצון ניתן לאדם לשם בחירת הטוב ודחיית הרע‪ .‬אבן דאוד אף מביא אחר־‬ ‫כך את המאמר‪ :‬׳הביל בידי שמים חוץ מיראת שמים׳‪ .‬אך בחירת הטוב איננה בשמירת‬ ‫המצוות בלבד‪ .‬מדובר‪ ,‬במובן‪ ,‬בקיום דברי התורה‪ .‬אך האמונה חייבת להיות צרופה‪,‬‬ ‫והאדם הדתי הוא הפילוסוף המתקרב אל היצורים הטהורים‪ ,‬אל השבלים‪ .‬עליו‪ ,‬ורק‬ ‫עליו‪ ,‬שוכנת ההשגחה האלוהית ‪:‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫יהודה בן שלמה הכהן ‪209‬‬ ‫וכבר הודענרף כי המפקיד רוחו ביד האל מושגח‪ ,‬אחר שהשתדל לכנוס במחיצת‬ ‫העצמים הנכבדים‪ ,‬ולעצמים הנכבדים השגחה בנמצאות זה העולם בכלל‪ ,‬ובמין‬ ‫האנושי בפרט‪ ,‬הנה על כל פנים ייוחד ההשגחה בשיעור רב אחר זריזו תו להפקיד‬ ‫רוחו אליו‪ ,‬כמו שאמרנו בא לטהר מסייעין אותו(עט׳ ‪.)98-97‬‬ ‫כאן אנו רואים כיצד מתעוררת הבעיה שנהיתה אחר־כך שאלה בוערת אצל מפרשי‬ ‫הרמב״ם‪ .‬האם אלוהים קרוב רק לפילוסוף? והמאמין הפשוט המקיים את בל המצוות‬ ‫אך איננו בעל הכרה פילוסופית של האל‪ ,‬האמנם הוא נעזבעל־ידי ההשגחה?‬ ‫משה בן יוסף הלוי‬ ‫כדאי להזכיר באן את שמו של פילוסוף אריסטוטלי נוסף‪ ,‬שישב בספרד בראשית‬ ‫המאה הי״ג‪ .‬הפילוסופיה שלו התפתחה גם היא באווירה המוסלמית‪ ,‬אך כנראה לא‬ ‫הושפעה מן הרמב״ם‪ .‬נודע רק אחד מחיבוריו‪ :‬מאמר האלהי‪ .‬המקור הערבי אבד אך‬ ‫נשתמרו ממנו מובאות אצל יוסף בן אברהם אבן וקאר‪ .‬התרגום העברי נעשה בידי‬ ‫אלמוני ולא ראה־אור בדפוס‪ .‬נמצאים בו קטעים ממאמרו של אבן רו שד על המניע‬ ‫הראשון וגם הפרכת דעתו על־ידי המחבר‪.‬‬ ‫יהודה בן שלמה הכהן‬ ‫נדון בקצרה בפילוסוף‪ ,‬שחי גם הוא זמן קצר אחרי הרמב״ם ולא הושפע ממנו‪.‬‬ ‫יהודה בן שלמה הכהן הצטיין בהגותו העצמאית‪ ,‬הבלתי־תלויה‪ ,‬בדומה לאבו־אל־‬ ‫ברבאת; ור אוי הוא שנקדיש לו מקום בספר זה‪ ,‬אף־על־פי שהשפעתו על התנועות‬ ‫הפילוסופיות היהודיות היתה מצומצמת למדי‪ .‬אך מכל מקום היא ניכרת בפילוסופיה‬ ‫היהודית באיטליה‪ ,‬שכן עמנואל הרומי מרבה להביא מדבריו‪.‬‬ ‫על גלגולי חייו של פילוסוף‪ ,‬מקובל ואסטרולוג זה‪ ,‬שחי באמצע המאה הי״ג‪ ,‬אין אנו‬ ‫יודעים הרבה‪ .‬הוא נולד בטוליטולה ונסע לטוסקנה‪ ,‬לאחר שחיבר את ספרו מדרש‬ ‫החכמה‪:‬‬ ‫ובתחלה חברתי זה הספר בלשון ערבי ובשנתגלגל הדבר וירדתי לטוסקנא פיסו ממנו‬ ‫חברי להעתיקו בלשון הקודש ועשייתי כפי היכולת ויתבדף באליהי אמן(ישעיה סה‬ ‫טז) כל איש אשר ידבנו לבו לעיין בו לדוננו לכף זכות ואל יאשימנו על השגיאות בין‬ ‫בענין בין במילות ולפי קוצר לשוננו עתה נדחקתי בהעתקת השמות ואמרתי מה‬ ‫שק רב להבין כפי הענין‪( ...‬אובספורד‪ ,‬בודליאנה כתב־יד ‪ , Mich. 414‬דף ‪ 123‬א)‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪210‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האריסטוטלית‬ ‫עקירתו לאיטליה היתה‪ ,‬כנראה‪ ,‬כרובה במקצועו‪ .‬הוא היה מגיד משפטי הכוכבים‪,‬‬ ‫כלומר אסטרולוג; ובתוקף מקצועו זה נבנם בנראה לחצר המלך פרידריך השני שהיתה‬ ‫אז בלומברדיה(בשנת ‪ 245‬ו)‪:‬‬ ‫וחוטם הפיל יקרב המאכל והמשתה עד פיו ויכרוך אותו על האילן ויתלשנו בו‬ ‫וברייתן נכונה לזה הפועל לפי שיש לו בח גדול וחזק‪ ,‬ובבר ראיתיו בלומברדיאה‬ ‫בחצר המלך שנת חמש [כלומר‪ ,‬ה׳ אלפים וחמש] וחוטמו רך כעצב ובזה אפשר לו‬ ‫לתפוס בו הדברים והוא לו כיד‪( ...‬שם‪ ,‬דף ‪ 69‬ב)‪.‬‬ ‫ממשפט קצר נמצאנו למדים שהיה בן למשפחה מפורסמת‪ ,‬בעלת מסורת אסטרולוגית‪,‬‬ ‫וכן שהיה בבד־לשון‪:‬‬ ‫ואם שבתאי וכוכב עם השמש בצומח או בשביעי והיה כוכב מערביי והביטו שניהם‬ ‫לירח יהיה כבד לשון‪ .‬אמר המחבר כי זה נתקיים בי וביום שנולדתי דן עלי כן זקני‬ ‫אבי מורי רב זירא בן שושן(משפטי הכוכבים‪ ,‬עט׳ ‪6‬ו)‪.‬‬ ‫הוא המחבר היהודי הראשון‪ ,‬שכתב חיבור בצורת אנציקלופדיה פילוסופית‪ ,‬והיחיד‬ ‫שכתב אותה ערבית‪ .‬אבל‪ ,‬הנוסח הערבי לא הגיע לידינו‪ .‬אולם אין תימה‪ ,‬שמקורותיו‬ ‫היו ערביים‪ :‬אבן רו שד ואבן סינא וגם ספרי אריסטו בתרגום לעברית‪ ,‬תאודסיום‬ ‫וכדומה(תרגומיו ממקורות אלה שונים מתרגומיהם של התיכונים; הם עדיין לא נבדקו‬ ‫בראוי‪ ,‬ויתכן שנגלה בהם דברים חשובים בתחום הפילוסופיה הערבית)‪ .‬הספר מדרש‬ ‫החכמה‪ ,‬לא זכה להדפם‪ ,‬חוץ מקטע אסטרולוגי אחד‪ .‬מן החיבור כולו שירדו רק שני‬ ‫בתבי־יד שלמים‪ ,‬אך מצויים גם במה קטעים בכתבי־יד‪.‬‬ ‫יהודה בן שלמה מחלק את העולם לשלושה שטחים ‪:‬‬ ‫(‪ )1‬העולם התחתון‪ ,‬הוא עולם ארבעת היסודות של הפיסיקה האריסטוטלית‪ .‬זה נושא‬ ‫החלק הראשון של מדרש החכמה‪ ,‬ובו סיכום הפירושים של הפילוסופים הערביים‬ ‫לפיסיקה של אריסטו בתרגומו העברי של המחבר‪.‬‬ ‫(‪ )2‬העולם האמצעי‪ ,‬הוא עולם הכוכבים‪ .‬ברם‪ ,‬אין ידיעת תנועות הכוכבים בלא ידיעת‬ ‫אריתמטיקה וגיאומטריה‪ .‬לפיכך מסכם כאן יהודה בן שלמה את ספרי אוקלידס‬ ‫ותלמי‪.‬‬ ‫(‪ )3‬העולם העליון‪ ,‬הוא עולם האלוהים והמלאכים‪ ,‬עולם השיבל‪ .‬על עולם רוחני זה‬ ‫נובל ללמוד רק מן התורה ומן הקבלה‪ .‬יהודה בן שלמה מרחיב את הדיבור על מדע‬ ‫אזוקרי המלמדנו מה הוא אותו עולם רוחני‪ ,‬מלא־אור‪ .‬אך כשמגיעים בספרו אל‬ ‫דברים אלה ביתר דיוק‪ ,‬מתברר כי לפנינו מושגים פילוסופיים ניאו־אפלטוניים‬ ‫הקרובים למושגים של אבן עזרא‪ .‬יהודה בן שלמה שמע‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬על הקבלה‪,‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫יהודה בן שלמה הכהן‬ ‫‪211‬‬ ‫בעודה באיבה בחוג גרונה ; אך אין להניח‪ ,‬בי היה בעצמו מקובל‪ .‬בשלב ההוא של‬ ‫תנועת המקובלים למדו קבלה רק יהידי־סגולה‪ ,‬ולא לכול ניתן לגשת אליה‪ .‬אך‬ ‫רבים נמשכו אליה ; ויהודה בן שלמה היה תלמידו של ר׳ מאיר בן לוי אבולעפיה‬ ‫ונמנה כנראה עמהם‪.‬‬ ‫בדבריו על העולם העליון הוא מפרש כמה פסוקים מספר בראשית‪ ,‬מתהלים ממשלי‬ ‫וכן גם אותיות ואגדות‪ .‬הוא מתקומם בתקיפות נגד יומרת הפילוסופים המקבלים את‬ ‫הראיות של אריסטו לגבי ׳המדע האלוהי׳‪ .‬לאמיתו של דבר מבוסס המדע של אריסטו‬ ‫על התחושות החומריות‪ ,‬והוא מדע אנושי‪ .‬ואילו אלוהים והשכלים‪ ,‬הרוחניים‬ ‫לחלוטין‪ ,‬אי־אפשר להגיע אליהם באמצעים גסים אלה ‪:‬‬ ‫וראיתי לזכור בכאן ספיקות על מקצת ראיותיו‪ :‬כי גוף השמים אינו ה'ןה ונפסד‪ ,‬אף‬ ‫ל‪’ 3‬‬ ‫על פי שאני אומר‪ ,‬אפילו יהיו מופתיו אמתיים אין לנו לסמוך עליהם‬ ‫שעקרם הוא ההרגש ואין לנו מכח ההרגש לידע דרבי דבר שאינו מורגש בלל‪ ,‬לא‬ ‫כדרכינו דרכיו ולא כמחשבותינו מחשבותיו ועל אותו העולם הרוחאני נאמר עין לא‬ ‫ראתה אלהים זולתן‪( :‬ישעיה סד ג) ואין להאריך יותר(בתב־היד הנ״ל‪ ,‬דף ‪ 137‬א)‪.‬‬ ‫יתר על בן‪ ,‬יהודה בן שלמה מטיל ספק ביסודה של הפיסיקה האריסטוטלית‪ :‬קיום‬ ‫התנועה‪ ,‬הטבע וכד — מונחים ומושגים‪ ,‬שנחשבו באותם הימים כדברים מוכחים שאין‬ ‫בהם ספק ‪:‬‬ ‫פרק וראיתי לזכור בכאן ההקדמות והיסודות של אך‪0‬ט‪ 1‬שבנה עליהם מופתיו‬ ‫וראיותיו ואלו ההקדמות לא הזכירם על זה הסדר שהזרכנום בכאן אך הן מפוזרות‬ ‫בספריו ולקטתים אחת אחת‪ ,‬ואתה תראה באלו ההקדמות שלו כי יש מהן מעט שהן‬ ‫ידועות מפני השכל והן הנקראות מושבלות ראשונות ויש אחדות שתמצא בספריו‬ ‫דברים יותר קלים על השיבל מהן שנצטרך להביא עליהם ראיה ומופת‪ ,‬ועל בן אני‬ ‫תמה על זה האיש המחפש על אמיתות הדברים היאך יביא ראיה ואות ומופת על‬ ‫הקל שבקלים שהוא כמעט מושכל ראשון ולא די לו אמונת האדם בו מפני השיבל‪.‬‬ ‫ותמצא ברוב הקדמותיו אלו דברים יותר חמורים שאין השכל מרגיש בהן מיד ועשיה‬ ‫אותו יסוד ובנה עליו דבריו בלי שיהא מושכל ראשון ולא מבואר בחכמה אחרת במו‬ ‫שתראה‪ .‬ואלו הן‪ :‬א‪ .‬מציאות התנועה‪ .‬ב‪ .‬מציאות הטבע‪ .‬ג‪ .‬הטבע ראש לתנועה‬ ‫ולשיבון(שם‪ ,‬דף ‪ 138‬א)‪.‬‬ ‫מספד המושגים‪ ,‬שבהם הוא מטיל ספק‪ ,‬מגיע לארבעיברושמונה‪ ,‬והם מקיפים את כל‬ ‫הפיסיקה האריסטוטלית‪ .‬אין כאן שלילה‪ ,‬אלא הטלת״ספק שיטתית‪.‬‬ ‫יהודה בן שלמה אינו מזלזל בערך המדע‪ .‬הוא מעריכו בערכו הראוי לו‪ .‬בקטע הבא‬ ‫הוא מבטא את הערצתו לאריסטו וכן את דעתו על הרמב״ם‪:‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪ 2‬ו‪2‬‬ ‫ראשית הפילוסופיה האדיסטוטלית היהודית‬ ‫אמר המחבר כבר כתבנו כמאמר א מחכמה האלהית מה שאמר אריסטו וכמו שנודה‬ ‫למי שהועילנו העצות עצמן כך היה ראוי שנודה למי שהועיל ואפילו הקדמה קטנה‬ ‫תהא לנו מעיד לעזור כלשהו שאילולי המוקדם לא נמצא המאוחר‪ .‬ואם בזה צוה הוא‬ ‫כמה וכמה יש לנו לעשות אנו בעלי הדת הקדושה להודות למי שהועילנו‪ .‬לפיכך אני‬ ‫מודה כי המורה לצדקה שם בלבי אש בוערת לעיין בספרי הפילוסופים עד שעלה‬ ‫בידי זה המעט וידעתי באמת כי לא היתה כוונת המורה אלא להשיב ולהחזיר מי‬ ‫ששגג בדברי אריסטו להחזיק בתורתנו שלא לחשוד נר גולה אריאל במה שחשדוהו‬ ‫מקצת אנשי‪.‬הדור ודומה השוגג בספרו לעיני העטלף בשיעיין אל השמש (שם‪ ,‬דף‬ ‫‪ 145‬א)‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬זה היה תפקידו של הרמב״ם‪ .‬׳הוא שים בלב היהודים אש בוערת לעיין בספרי‬ ‫הפילוסופים׳ — ולו אנו חייבים להביר טובה על התפתחותה המופלאה של‬ ‫הפילוסופיה אצל היהודים‪ .‬אך מי הוא הרמב׳׳ם‪ ,‬זה הנודע שבפילוסופים היהודים‪,‬‬ ‫שהיה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬שנוי במחלוקת יותר מכל פילוסוף יהודי אחר?‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬