‫‪71‬‬ ‫‪ .4‬האלפבית העברי‪ ,‬כמעט לאורך כל תולדותיו‪ ,‬היה בשימוש אצל היהודים בסביבות שבהן‬ ‫היו בשימוש אלפביתים אחרים‪ .‬בימי־הביניים באירופה הנוצרית אמנם רוב היהודים‬ ‫השתמשו רק באלפבית העברי‪ ,‬אבל המלומדים‪ ,‬או חלקם‪ ,‬קראו וכתבו גם באלפביתים‬ ‫אחרים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬היהודים שלא קראו ולא כתבו באלפביתים אחרים מלבד העברי היו בכל‬ ‫זאת תחת ההשפעה האסתטית של הספרים ושל הכתובות שחוברו באלפביתים שהיו נהוגים‬ ‫בארץ מושבם‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין תקופה שבה ניתן לחקור את האלפבית העברי מבלי להתחשב‬ ‫בפליאוגרפיות האחרות של אותה תקופה‪.‬‬ ‫הפליאוגרפיה העברית אינה יכולה להגביל את עצמה לשפה העברית בלבד; האלפבית‬ ‫העברי‪ ,‬כידוע‪ ,‬מתעתק לרוב את השפה העברית‪ ,‬אבל גם את הארמית ואת הערבית‪ ,‬ולעתים‬ ‫קרובות פחות את הפרסית‪ ,‬היוונית‪ ,‬הלטינית‪ ,‬הצרפתית של ימי־הביניים‪ ,‬הגרמנית‪,‬‬ ‫הספרדית וכו'‪.‬‬ ‫מגוון כתבי־היד העבריים הוא גדול מאוד והכותבים היו בדרגות מיומנות שונות‬ ‫במלאכת הכתיבה – החל בחתימה של עד הרושם בקושי את שמו וכלה בסופר המסוגל‬ ‫לכתוב בסגנונות אחדים‪ ,‬על פי בקשת הלקוח‪ .‬יש לזכור כי תחום הפליאוגרפיה העברית‬ ‫כולל כל מה שנכתב אי פעם באותיות עבריות על אבן או על פפירוס‪ ,‬על קלף או על נייר;‬ ‫מגילה או קודקס‪ ,‬רשימה‪ ,‬תעודה או כתובת‪.‬‬ ‫לפליאוגרפיה העברית איפיונים יחודיים כמובן‪ ,‬אך אין להתעלם מהדמיון הבסיסי הקיים‬ ‫בינה לבין הפליאוגרפיות האחרות‪ :‬כתבי־היד העבריים הושפעו על ידי הסביבה‬ ‫החברתית־כלכלית והתרבותית בה נוצרו ; ניתן לזהות עקבות השפעה זו גם בהיבט האסתטי‬ ‫וגם בהיבטים המעשיים הכרוכים בהכנת כתבי־היד‪.‬‬ ‫הפליאוגרפיה העברית‬ ‫הפליאוגרפיה העברית התחילה עם חיבורו של מ‪ .‬שטיינשניידר )‪Steinschneider‬‬ ‫]‪ ([99‬שפורסם ב‪ .1897 -‬ב‪ 1902-‬פרסם ל‪ .‬בלאו ) ‪ ([61] ,Blau‬את עבודת המחקר שלו‬ ‫על כתבי־יד תנ"כיים‪ .‬עד היום נודעת לשני ספרים אלה חשיבות רבה‪ .‬ראויות לציון גם‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪72‬‬ ‫עבודותיו של ג‪ .‬ר‪ .‬דרייבר ]‪ [68 ,67 ,66 ,Driver‬ואלה של ד‪ .‬דירינגר ]‪,63 ,Diringer‬‬ ‫‪ ,[65 ,64‬שהן עבודות מקיפות יותר שגם תורמות לחקר האלפבית העברי‪ .‬עבודתו של ס‪ .‬א‪.‬‬ ‫בירנבאום ]‪ [60 ,Birnbaum‬מדגימה את רוב סוגי הכתיבות בתולדות האלפביתים‬ ‫העבריים‪ .‬גילוי מגילות ים המלח ב‪ 1948-‬הביא בעקבותיו פרסום של מספר עבודות מחקר‬ ‫וביניהן עבודותיהם של נ‪ .‬אביגד ]‪ , [53 ,Avigad‬ע‪ .‬ירדני ]‪ ,[21‬י‪ .‬נווה ]‪.[22, 23,24‬‬ ‫בשנת ‪ 1965‬נוסד מפעל הפליאוגרפיה העברית‪ ,‬בחסות האקדמיה הלאומית הישראלית‬ ‫למדעים בירושלים והמכון לחקר הטקסטים ותולדותיהם של המרכז הלאומי למחקר מדעי‬ ‫בפריז ) ‪Institut de Recherche et d'Histoire des Textes, Centre National de la‬‬ ‫]‪ .(Recherche Scientifique [CNRS‬היה מן ההכרח להתחיל את בניית מדע‬ ‫הפליאוגרפיה העברית בתחום הקודיקולוגיה‪ ,‬שהינו מבוסס על ממצאים כמותיים‪ .‬פרויקט‬ ‫זה‪ ,‬אשר העסיק אותי שנים רבות‪ ,‬קרם עור וגידים בזכות שיתוף הפעולה ביני לבין מלאכי‬ ‫בית־אריה‪ ,‬כיום פרופסור מלאכי בית־אריה *‪.‬‬ ‫עבודות המחקר של מפעל הפליאוגרפיה העברית שייכות לזרם הרעיונות והמחקרים‬ ‫אשר רואה בכתבים אובייקט היסטורי שמחקרו כמחקר אובייקט ארכיאולוגי‪ .‬מטעם זה‬ ‫ניתנת חשיבות מרובה לתאריך הספר ולמקום העתקתו‪ :‬התאריך והמקום הם הנתונים אשר‬ ‫משבצים את הספר במסגרת ההיסטורית‪.‬‬ ‫מכאן ברורה חשיבותם של כתבי־היד בציון תאריך ומקום‪ ,‬שהרי הם מהווים את‬ ‫הבסיס העובדתי שעליו ניתן לבנות את המסגרת בה ימצאו את מקומם כתבי־היד שאין בהם‬ ‫ציון תאריך ומקום‪ .‬השלב הראשון של העבודה הינו עריכת רשימה של כתבי־היד בציון‬ ‫תאריך ותיאור מפורט של נתוניהם ההיסטוריים והגיאוגרפיים‪ .‬שלב זה הסתיים‪ ,‬והקורא‬ ‫ימצא בביבליוגרפיה בסוף חיבור זה את רוב פרסומי המפעל‪.‬‬ ‫* בהזדמנות זו ברצוני להודות למספר חוקרים‪ ,‬חלקם ישראלים וחלקם צרפתים‪ ,‬אשר השתתפו במשך‬ ‫השנים בעבודת המחקר של הפליאוגרפיה עברית ואשר תרומתם הייתה חשובה מאוד‪ .‬רשימת שמותיהם‬ ‫ערוכה לפי סדר האלפבית של שם משפחתם‪ :‬ארלט )ליפשיץ( אטלי‪ ,‬עדנה אנגל‪ ,‬פיליפ בובישון‪ ,‬אלכסנדר‬ ‫גורדין‪ ,‬מרדכי גלצר‪ ,‬מישל דוקן‪ ,‬דניס ז'יד‪ ,‬אני ז'נבואה‪ ,‬מוניק זרדון )דה פז‪ ,‬בת־יהודה(‪ ,‬יהונתן יואל‪ ,‬עדה‬ ‫ירדני‪ ,‬שמעון יקירסון‪ ,‬תמר לייטר‪ ,‬נורית פסטרנק‪ ,‬קתרין קיוונקו‪ ,‬לאה שלם‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪73‬‬ ‫לאחרונה פירסם מלאכי בית‪-‬אריה‪ ,‬עמיתי וחברי‪ ,‬ספר בגרסת אינטרנט‪ ,‬קודיקולוגיה עברית‬ ‫– טיפולוגיה של מלאכת הספר העברי ועיצובו בימי־הביניים בהיבט היסטורי והשוואתי מתוך‬ ‫גישה כמותית המיוסדת על תיעוד כתבי־יד בציוני תאריך‪ ,‬בו הוא מציג באופן מקיף ומעמיק‬ ‫את תוצאות עבודה זו )ראה בכתובת אינטרנט הבאה‪:‬‬ ‫‪http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/manuscripts/‬‬ ‫‪.( hebrew_codicology/Documents/hebrew_cogicology.pdf‬‬ ‫כך הוא כותב במבוא לספר‪:‬‬ ‫הקודיקולוגיה העברית וספר זה מתבססים על תיעוד התכונות הנראות לעין‪ ,‬שרובן ְמדידות‬ ‫ואפשר לתרגמן לרישום כמותי‪ ,‬שנעשה במפעל הפלאוגרפיה העברית הנזכר לעיל ברוב רובם של‬ ‫כתבי־היד בציוני תאריך מפורשים אשר אותרו בצורה מבוקרת בספריות ובאוספים פרטיים בעולם‬ ‫הן על סמך קטלוגים ורשימות שפורסמו‪ ,‬הן על סמך ספרות המחקר‪ ,‬הן על סמך הקִטלוּג שנערך‬ ‫במכון לתצלומי כתבי־היד העבריים שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים‪ .‬במפעל זה‬ ‫נחקרו ותועדו כמעט כל כתבי־היד בציוני תאריך בספריות אנגליה‪ ,‬איטליה‪ ,‬רוסיה‪ ,‬צרפת‪ ,‬ארצות־‬ ‫הברית‪ ,‬ישראל‪ ,‬גרמניה‪ ,‬הולנד‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬הונגריה‪ ,‬שווייץ‪ ,‬דנמרק‪ ,‬ספרד‪ ,‬אירלנד‪ ,‬מצרים ובלגיה‪.‬‬ ‫כמו כן אותרו רוב כתבי־היד בציוני מעתיקים‪ :‬כמעט שלושה רבעים מהם תועדו במלואם‬ ‫בספריותיהם‪ ,‬והיתר תועדו באופן חלקי על־פי מיקרופילמים‪ .‬סך כל היחידות הקודיקולוגיות־‬ ‫פלאוגרפיות הכלולות בכתבי־יד אלו אשר תועדו במלואן בספריותיהן או באופן חלקי על־פי‬ ‫מיקרופילמים הוא כ‪ ,4320-‬כשלושת אלפים מאה וחמישים מהן–יחידות מתוארכות שתועדו ונחקרו‬ ‫במלואן‪ ,‬כאלף ושש מאות – יחידות בלתי־מתוארכות בעלות קולופונים בלא ציון תאריך או ברמיזת‬ ‫שם המעתיק‪ ,‬שרבות מהן אפשר לתארך‪ ,‬וכאלף מאה ושמונים מהן תועדו באופן ממצה‪.‬‬ ‫כל הנתונים הקודיקולוגיים‪ ,‬הפלאוגרפיים‪ ,‬הביבליוגרפיים והטקסטואליים שתועדו או אותרו‪,‬‬ ‫ובכללם גם הטקסטים של כל הקולופונים‪ ,‬הוסבו באמצעות קידוד למאגר נתונים ממוחשב‪ .‬מסד‬ ‫נתונים אלקטרוני זה מאפשר שילוב של רכיבים קודיקולוגיים‪ ,‬ספרתיים‪ ,‬טקסטואליים ותמונתיים‪,‬‬ ‫והוא כולל גם את מבחר התצלומים המשובחים שהוכנו מכל כתב־יד ושולבו במאגר על־ידי סריקה‬ ‫דיגיטלית‪ .‬למאגר קודיקולוגי זה מערכת עדכון ודלייה מורכבת ביותר שפותחה במיוחד לפי צורכי‬ ‫המחקר הקודיקולוגי‪ .‬מסד הנתונים האלקטרוני הזה‪ ,‬הידוע בכינויו ספר־דתא )‪ ,(SfarData‬על‬ ‫אפשרויות החיפוש המתוחכמות שבו הוא לפי שעה יחיד במינו בעולם‪ ,‬ויש בו משום פריצת דרך‬ ‫מתודולוגית בפלאוגרפיה ובקודיקולוגיה של הקודקס בכל הכתבים‪] .‬בית־אריה‪ ,13 ,‬ע' ‪.[45-46‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪74‬‬ ‫התעודות הראשונות המתוארכות של הגניזה והקודקסים הראשונים שהם בעלי קולופון‬ ‫הינם פחות או יותר בני אותו הזמן – ‪ :895‬עותק מספר נביאים שנכתב בטבריה על ידי‬ ‫משה בן־אשר ב‪) 894/895-‬כתב־יד זה נשמר בבית הכנסת הקראי בקהיר( וקודקס אחר‬ ‫של התנ"ך )נביאים אחרונים( שהועתק בקהיר ב‪) 916-‬לנינגרד‪ ,‬ספרית סלטיקוב‪-‬שכדרין‪,‬‬ ‫אוסף פירקוביץ‪ .(B.3 ,II ,‬עד לשנת ‪ 1200‬הקודקסים המתוארכים הם לרוב ספרי תנ"ך‪.‬‬ ‫מספרם הוא רק ‪ ,101‬חלק מהם אינם שלמים והם קטעים שנמצאו בגניזה ומוצאם בארצות‬ ‫המזרח‪.‬‬ ‫לגבי ארצות הנצרות‪ :‬מביזנטיון ואירופה הגיעו לידינו ספרים ותעודות מעטים מאוד‪ .‬שיוך‬ ‫תעודה או ספר לתקופה זו הוא בעצם רק בגדר השערה‪ :‬הוא מתבסס על שיטת הניפוי‬ ‫)כאשר כתב־יד אינו מתאים לתקופה קדומה או מאוחרת יותר( והשוואה קודיקולוגית עם‬ ‫כתבי־יד באלפביתים אחרים‪ .‬אכן‪ ,‬כתבי־יד מתוארכים הם נדירים‪ :‬שני כתבי־יד שיתכן והם‬ ‫מלפני שנת ‪ ,1100‬חמישה או שישה מ‪ 1100-‬עד ‪ 1200‬ועוד שניים או שלושה שנכתבו‬ ‫כפי הנראה בספרד )לא ברור אם המדובר בספרד המוסלמית או בספרד הנוצרית(‪ .‬יש‬ ‫צמיחה במספר כתבי־היד שנכתבו בארצות נוצריות משנת ‪ 1200‬ועד לסוף ימי־הביניים‪,‬‬ ‫כלומר עד לשנת ‪ ,1540‬שנה אשר נקבעה על־ידינו כשנת סיום של תקופת ימי־הביניים‪.‬‬ ‫מאמצע המאה השלוש־עשרה‪ ,‬קריטריונים קודיקולוגיים מאפשרים לנו לייחס את‬ ‫כתבי־היד המתוארכים לאזורי תרבות רחבים אבל מוגדרים למדי‪ :‬אזור אשכנז כולל את‬ ‫גרמניה‪ ,‬צפון צרפת‪ ,‬אנגליה והארצות הסלביות‪ ,‬בעוד שאזור ספרד כולל את חצי האי‬ ‫האיברי‪ ,‬האיים האיבריים‪ ,‬צפון אפריקה ודרום צרפת; אזור פרובנס כולל לא רק את‬ ‫הפרובנס אלא גם חלק מלנגדוק; בביזנטיון כלולים אזורי האימפריה הביזנטית‪ ,‬דהיינו‬ ‫מערב תורכיה‪ ,‬יוון‪ ,‬ארצות הבלקן‪ ,‬רודוס וכרתים‪ .‬המזרח כולל את ארצות המזרח התיכון‪,‬‬ ‫מצרים‪ ,‬א"י‪ ,‬סוריה ובבל; תימן כולל גם את דרום ערב )ראה איור מספר ‪.(37‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪ .37‬מפת החלוקה הגאו־תרבותית של הטיפוסים העיקריים של כתבי־היד העבריים‪.‬‬ ‫)על־פי מלאכי בית־אריה‪ ,13] ,‬ע' ‪([64‬‬ ‫בעבודת הפליאוגרפיה‪ ,‬יחידת המניה אינה הכרך וגם לא החיבור המועתק‪ ,‬אלא‬ ‫"היחידה הפליאוגרפית" – כלומר ההעתק של חיבור אחד או מספר חיבורים שנעשה‬ ‫בתאריך מסוים על ידי סופר אחד או על ידי סופרים אחדים )ראה איור מספר ‪.(38‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪ .38‬טבלה מסכמת של כתבי־היד המתוארכים עד שנת ‪.1540‬‬ ‫תקופה‬ ‫ספרד אשכנז איטליה ביזנטיון מזרח‬ ‫תימן מסופק‬ ‫סך הכול‬ ‫בקורפוס‬ ‫‪(?) 894/5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪901-1000‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1001-1100‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪1101-1200‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪1201-1300‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪85‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪286‬‬ ‫‪1301-1400‬‬ ‫‪160‬‬ ‫‪155‬‬ ‫‪152‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪98‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪681‬‬ ‫‪1401-1500‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪145‬‬ ‫‪676‬‬ ‫‪183‬‬ ‫‪109‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪1593‬‬ ‫‪1501-1540‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪201‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪448‬‬ ‫סך הכל‬ ‫‪695‬‬ ‫‪422‬‬ ‫‪1096‬‬ ‫‪329‬‬ ‫‪434‬‬ ‫‪133‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪3142‬‬ ‫)על־פי מלאכי בית־אריה‪ ,13] ,‬ע' ‪([69‬‬ ‫ההנחה הינה כי כתבי־היד בציון תאריך מהווים מסגרת התיחסות שבעזרתה ניתן יהיה‬ ‫לקבוע תאריכם ומקום כתיבתם של כתבי־היד ללא ציון תאריך ומקום‪ .‬כל זאת בתנאי שניתן‬ ‫יהיה להתיחס אל כתבי־היד בציון תאריך כאל מדגם מייצג ואמין של כתבי־היד האחרים‪.‬‬ ‫אמינות המדגם תלויה כמובן במספר כתבי־היד‪.‬‬ ‫למדנו רבות מכתבי־היד המתוארכים ומעבודות המחקר אשר הוקדשו לנושא זה‪,‬‬ ‫ואולם המידע המצוי בידינו אודות כתבי־יד אלה עדיין חלקי‪ .‬חסרים פרטים חשובים‪ .‬כך‬ ‫למשל‪ ,‬ברישומים שלנו לגבי הטקסטים המתוארכים לא מופיעים כותרי הטקסטים ושמות‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬ ‫‪77‬‬ ‫המחברים‪ ,‬מילות הפתיחה והסיום של הטקסטים והברכות המלוות את הטקסטים‪ ,‬בתחילתם‬ ‫ובסיומם‪.‬‬ ‫לגבי הטקסטים שאינם מתוארכים‪ ,‬אך מצויים בתוך כרכים אשר בהם טקסטים אחרים שהם‬ ‫כן מתוארכים‪ ,‬לא צייננו אפילו את גבולות הטקסט כלומר באיזה דף הם מתחילים‬ ‫ומסתיימים‪.‬‬ ‫נוסף על כך‪ ,‬יש לזכור כי כתבי־היד המתוארכים אינם מהווים מדגם מייצג מבחינה‬ ‫סטטיסטית‪ ,‬וזאת משום שיד המקרה ונסיבות היסטוריות אחראיות לכך שהם נשתמרו במשך‬ ‫הדורות עד שהגיעו לידינו‪ .‬ואף־על־פי כן‪ ,‬מחקרים אלה חשפו בפנינו לראשונה את‬ ‫כתבי־היד העבריים‪ ,‬כתבי־היד עצמם – האוביקטים‪ ,‬ואת תוכנם – הטקסטים‪ ,‬ואם ננקוט‬ ‫משנה זהירות נוכל להחיל את אשר למדנו על כתבי־היד ללא ציון זמן‪ .‬בזכות המחקרים‬ ‫הפליאוגרפיים אנו מסוגלים לקבוע מהם מסגרת הזמן והאזור הגיאו־תרבותי של רוב‬ ‫כתבי־היד מימי־הביניים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הקודיקולוגיה‬ ‫כתב־יד הוא מעשה ידי אדם ולא תהליך מכני‪ .‬בכתיבת הסופרים והמעתיקים האופי‬ ‫האינדיווידואלי של הכתיבה אינו בולט לעין כמו בכתיבתו של אדם מודרני‪ .‬הסופרים כתבו‬ ‫כדי שיקראו את החיבורים‪ .‬הם התאמצו כדי שכתיבתם תהיה מסודרת וסטריאוטיפית‪ ,‬כדי‬ ‫שתהיה יפה לפי הקריטריונים של זמנם ומקומם‪ ,‬ובדרך כלל הצליחו‪ .‬בכתיבתם ניכרים‬ ‫התרבות של זמנם ומקומם‪ ,‬דרך עשיית הספר וסגנון הכתיבה‪ .‬משום כך ניתן להבחין במספר‬ ‫רב של טיפוסים של כתבי־יד‪ :‬קיים הבדל בולט בין ספר שנכתב בצרפת במאה‬ ‫השלוש־עשרה ובין ספר שנכתב בספרד במאה הארבע־עשרה‪.‬‬ ‫הקודיקולוגיה‪ ,‬חקר הקודקס‪ ,‬מתמקדת בטכניקות של עשיית הספר ובסגנון האסתטי‬ ‫שלו‪ .‬בפרק זה אנו רוצים לעורר את דמיון הקורא‪ ,‬להושיבו ליד סופר של ימי־הביניים‪,‬‬ ‫להראות לו כיצד המעתיק מכין את הקונטרסים‪ ,‬לוקח בידו את קולמוסו ומתחיל לכתוב‪.‬‬ ‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬