‫(לארז)‬
‫צחוק מצחיק‬
‫ּתִינֹוק צֹוחֵק ּפִיצִיָקטֹו‪.‬‬
‫ׁשן‬
‫ׂשף ֵ‬
‫חֹו ֵ‬
‫יֹותֵר אֵין‬
‫צְחֹוקֹו ִמ ְתּגַל ְּג ֵל ְּכחִּׁשּוק‬
‫הֹוָריו חֹוׂשְ פִים‬
‫ַמחְֹרז ֶת ְּפנ ִינ ִים‬
‫ׂשִ ְפתֵי ַה ָּסבִים נ ִ ְסּדָקֹות‬
‫ׁשן‬
‫חֹוׂשְ פִים ֵ‬
‫יֹותֵר אֵין‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫חמסין‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫ַח ְמסִין ָהל ַם ִמ ְת ַעּצֵם – ַמ ְצמִיא‬
‫ֵאל ָה ִצּי ְָרה ֲא ַבּטִי ַח אְַרּג ְ ָמנ ִי‬
‫ַקר ַּכּקֶַרח‪ ,‬מִּדֹונ ַג מָתֹוק‬
‫ּכְֵרסֹו מִׁשְ ַּת ֶּפכ ֶת ל ְׁשּול ֵי ַהּבְלֹוק‪.‬‬
‫ׁשַ עֲרּוִרּי ָה מְַרעִידָה אֶת אַּמֹות ַה ִּסּפִין‬
‫אֶֶרז ַה ָּקטָן ַּבּצָד ִה ְמּתִין‪,‬‬
‫עִם ִמ ְסּפַָרי ִם חֶֶרׁש ִה ְתּגַּנ ֵב‬
‫ׁשּלָׁשִ ים ׁשְ חִֹרים ּגָז ַר וְנ ִּקֵב‪.‬‬
‫ְמ ֻ‬
‫‪2‬‬
‫‪5‬‬
‫ִאּמָא ׁשָ ל ְחָה ַמּבָט נ ִל ְהָב‬
‫הֹוצִיאָה ֵמאָרֹון טַס ֻמז ְהָב‬
‫ָאמְָרה‪ ,‬ל ִּבִי סָמּוְך ּובָטּו ַח‬
‫י ִ ְהי ֶה ל ָנּו ַא ְחל ָה ִקּנּוחַ‪.‬‬
‫ֵאל ָה ָּבכ ְתָה‪ַ ,‬אּבָא נ ָהַם‪,‬‬
‫ִאּמָא ִח ְּלצָה אֹותֹו ִמּיָדָם‬
‫ל ָּמָה ּומַּדּו ַע ִקל ְַקל ְ ְָתּ ִקּנּוחִים?‬
‫ ַא ְּת ָאמְַר ְּת אָסּור ּג ְַרעִינ ִים!‬
‫‪3‬‬
‫ַאּבָא הְִרּכִיב מִׁשְ ְקפֵי ְקִריאָה‬
‫ּׁשב‪ׁ ,‬שָ ַקל ָמנ ָה‪ָ -‬מנ ָה‪.‬‬
‫ִח ֵ‬
‫ֶה ֱעבִיר אֶת ָה ֲא ַבּטִי ַח ל ַּמְָקֵרר‪:‬‬
‫ַס ְבל ָנּות‪ָ ,‬צהֳַרי ִם ֹקֶדם‪ִ ,‬מ ְצ ַטעֵר‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫(לנועה)‬
‫(ל ְנועה ולאלה)‬
‫יום הולדת‬
‫חידה‬
‫ׁשּלָנּו ּבַת ּבְכֹוָרה‪,‬‬
‫ֹנעָה ֶ‬
‫יֹום ֻהּלֶֶדת אְַרּבַע ל ַ ְּק ַטּנ ָה‪.‬‬
‫ׁשל ְחָן ִמּכָל טּוב‬
‫עַָרכ ְנּו ֻ‬
‫ַּכּיָאֶה ל ְחַג ּבִּכּוִרים חָׁשּוב‪.‬‬
‫ַא ֲהבָה ָעל ֶי ָה מְַרעִיפִים‬
‫ּבְׁשִ יר‪ְּ ,‬ב ַמּתָנֹות ּו ְבחִּבּוִקים‪.‬‬
‫ַמּז ָל טֹוב‪ּ ,‬בָנֹות!‬
‫ִּבמְקֹום ל ְהִָרים ּכֹוסֹות‬
‫אָחּוד ל ָכ ֵן חִידָה‪.‬‬
‫ל ַּפֹותֶֶרת נ ְכֹונ ָה‪,‬‬
‫ּפְָרס‪ַ ,‬ה ְפ ָּתעָה!‬
‫ּׁשְך‬
‫ּבִׁשְ בִיל ִי ַא ְּת חַג ִמ ְת ַמ ֵ‬
‫ׁשְך‪.‬‬
‫ּכִי ַא ְּת ַה ֶה ְמ ֵ‬
‫ז ֶהּו‪ֹ ...‬לא אַׁשְ ּבִית ׂשִ ְמחָה‬
‫ֶה ְסּבֵר י ָבֹוא ֶּבעָׂשֹור ַהּבָא‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ל ְמִי קֹולֹות ַק ְס ַטנ ְי ֵטֹות?‬
‫ל ְמִי ּג ַּבֹות ְּכנ ָ ַפי ִם ּפְרּוׂשֹות?‬
‫ּול ְמִי עֵינ ַי ִם ׁשְ ֵקִדּיֹות‪,‬‬
‫ּפִּיֹות ּד ֻ ְב ְּד ָבנ ִים‪,‬‬
‫ַר ֲענ ַּנ ִים ְּכ ָאבִיב?‬
‫מִי ִמּכֶן י ְכֹול ָה ל ְהָׁשִ יב?‬
‫ָאּנ ָא‪ֹ ,‬לא ְּבבַת ַאחַת‪,‬‬
‫אז ֶן יָמִין ּוׂשְ מֹאל‪ ,‬ל ְאַט‪.‬‬
‫לְ ֹ‬
‫‪9‬‬
‫הרצים למרחקים ארוכים‬
‫ַמסְלּול ִמ ְסּפָר ַאחַת‬
‫ְּבמְִקצֶה ַהּמְֻקּדָמֹות‬
‫ִמ ְתחִָרים ׁשְ לֹוׁשָ ה ָא ָצנ ִים‪.‬‬
‫ּכָל ַהּכְַרטִיסִים נ ִ ְמּכְרּו‬
‫ִא ְצטְַדיֹון ֲענ ָק‬
‫ְּכאֶֹרְך ּכַּדּור ָהאֶָרץ‪.‬‬
‫ִמתְַקּיֶמֶת ִריצַת מָָרתֹון‬
‫ו ְֹלא ‪ִ 42‬קילֹו ֶמטֶר‪,‬‬
‫ו ְ ַהּזַאֲטּוט צֹובֵר ּכֹחֹות‪,‬‬
‫ְמ ַאּי ֵם ל ַָקחַת הֹו ָבל ָה‪.‬‬
‫ְּבהִׁשְ ּתָאּות ָה ִא ְצטְַדיֹון מְעֹוֵדד‪,‬‬
‫רֹועֵׁש‪ּ-‬גֹועֵׁש‪.‬‬
‫ְּבעֵינ ֵי הַּצֹופִים‬
‫ַה ַּתחֲרּות הִיא הַּתֹו ָצאָה‪.‬‬
‫ׁשל ִריצָה!‬
‫ֹיפִי ֶ‬
‫ָקטָן ֲעל ֵיהֶם‪.‬‬
‫הֵם ַמּקִיפִים אֶת ַהּכַּדּור‬
‫ב‪ 365-‬יָמִים‬
‫ׁשׁש ׁשָ עֹות‪.‬‬
‫ו ְעֹוד ֵ‬
‫ׁשּלָנּו‬
‫ָה ָא ָצנ ִית ַה ְּבכ ִיָרה ֶ‬
‫ַקּלַת ַרגְל ַי ִם‬
‫מֹובִיל ָה ּבְׁשָ לֹוׁש ַהּקָפֹות‪.‬‬
‫ָה ָעפְָרה‪ַ ,‬אּיֶל ֶת חֵן‬
‫ּדֹול ֶֶקת ַאחֲֶריהָ‪.‬‬
‫מְַקּדִימָה ּגּור‪-‬אְַרי ֵה‬
‫ְּבאְַרּבַע ַהּקָפֹות‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫משמרת לילה‬
‫ׁש ַאּתֶם מִׁשְ ּתֹול ְל ִים ֶּב ָחצֵר‬
‫ְּכ ֶ‬
‫עֵֶדר ּפִיל ִים ּדֹוהֵר‪.‬‬
‫ל ְ ַאחַר ַא ְמּבָט ו ְ ִתסְרֹוקֹות‬
‫ְּפנ ֵי ַמל ְ ָאכ ִים עַל ּכִָרּיֹות‪.‬‬
‫אָז ׁשָ לֹוׁש צִּפֹוִרים‬
‫ְמז ַּנ ְקֹות ִמּקֵן הַּׁשַ ְרוּול ִים‪.‬‬
‫ִמ ְסּדָר עַל ֲעצִיץ ּפֹוֵר ַח‬
‫ַה ָּצבַת ַה ֹּכ ַח ִּבנ ְֻקּדֹות ַמ ְפ ֵּתחַ‪.‬‬
‫הַחּומָה עַל ַמחְזֹור ְּת ִפּלָה‬
‫ָה ֲאפָֹרה עַל מַׁשְ קֹוף ַהּמְזּוז ָה‬
‫ַה ְּכ ֻחּלָה עַל ֶקֶרן ל ְ ָבנ ָה‬
‫ְּכז ִָקיף עַל ִמגְּדַל ׁשְ מִיָרה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫הֵן ְמ ַסּי ְרֹות הָלֹוְך ו ְׁשּוב‬
‫ׁשֹּלא י ִ ְפּג ַע ָּבכ ֶם ז ְבּוב‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ּבִׂשְ פַת ַהּמַּקֹור‪,‬‬
‫ְּבצִּיּוץ צִּפֹור‬
‫מְַדּו ְחֹות ִמּדֵי ׁשָ עָה‪:‬‬
‫“ ַהּנ ְׁשִ ימָה ַּתּקִינ ָה!“‬
‫ׁש ְּבבֶֹקר ָּכתֹם צֹונ ְחִים ַע ְפ ַע ַּפי ִם‬
‫ְּכ ֶ‬
‫אֹוסְפֹות צִּיּוד ַאחַת‪ׁ-‬שְ ַּתי ִם‪.‬‬
‫חִיׁש‪ַ -‬מהֵר ִמ ְתּכְַרּבְלֹות‬
‫ּבְִק ְפל ֵי ַהּפִיגָ'מֹות‪.‬‬
‫ׁשת ל ַחּומָה‪:‬‬
‫ַה ְּכ ֻחּלָה לֹו ֶח ֶ‬
‫“ ַאחֲֵרינּו ּבַּתֹור‬
‫הּוא י ִׁשְ מֹר‪“.‬‬
‫‪13‬‬
‫דמי חנוכה‬
‫התלבטתי מה לקנות לכם לחנוכה‪ ,‬ילדים יפים‪ .‬כמעט קניתי‬
‫ספר‪ ,‬אבל הכוננית בחדר מלאה וממולאה‪.‬‬
‫בגד? לצערי איני מבין גדול בהלבשה‪.‬‬
‫הסתבכתי‪.‬‬
‫כמוצא אחרון נסעתי לתל אביב‪ ,‬העיר שבה ניתן לקנות‬
‫מקוקייה לצמות ועד חללית לארז הקטן‪.‬‬
‫הרעיון להשיג בשבילכם עולם טוב יותר מאשר ההוא‪ ,‬שאני‬
‫חייתי בו‪ ,‬מעסיק אותי מאז שנולדתם‪ .‬חבל שלא התאמצנו‬
‫מספיק קודם‪ .‬לא נבכה עכשיו על החלב האדום שנשפך‪.‬‬
‫נכנסתי למשביר‪ .‬בחור חביב‪-‬אדיב התפנה אליי‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫“מצטער אדוני‪ “,‬ענה בשמץ של חיוך‪“ ,‬המלאי אזל‪“.‬‬
‫בחנות מפוארת שבצפון העיר‪ ,‬גברת בחצאית מיני‪ ,‬עונדת‬
‫עגיל דמוי בייגלה‪ ,‬שוחחה בסלולרי‪.‬‬
‫המוכר הקשיב באוזניות למוסיקה‪ ,‬מתנועע כמו לולב‪.‬‬
‫הצצתי במדפים ויצאתי בידיים ריקות‪ .‬התיישבתי על ספסל‪,‬‬
‫לנוח‪ .‬הייתי הרוג‪ .‬הכיכר שוממת‪.‬‬
‫המכוניות נוסעות סחור‪-‬סחור‪...‬‬
‫אי לכך חשבתי לתת לכם דמי חנוכה משעממים‪ ,‬כ ְבשנים‬
‫עברו‪ .‬אני מבטיחכם‪ ,‬שמלאי האהבה שלי לעולם לא יאזל‪.‬‬
‫וכל זאת למה? כי אתם התגשמות כל חלומותיי‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫נסיכה‬
‫קֹוְראִים ל ִי ֵהל ֵן‪.‬‬
‫ֵהל ֵן‪ֵ ,‬הל ֵן ַהּנְעִימָה‬
‫‘ּתְמֹול ָהי ִיתִי ּפְעּוטָה‪,‬‬
‫מֹוצֵץ‪ּ ,‬תִינֶֹקת ַּבעֲִריסָה‪.‬‬
‫ַה ֲחסִידָה ֵהבִיאָה ל ִי‬
‫הֹוִרים ל ְ ַטּפֵל ּבִי‪.‬‬
‫ַמּפָל ׂשְ עָָרּה ָרצִיתִי‪,‬‬
‫ְּכחֹל עֵינ ָיו ָרצִיתִי‪.‬‬
‫ִהתְּבֹונ ַנ ְּתִי ַּבּמְַראָה‬
‫ו ְָראִיתִי נ ְסִיכ ָה‪.‬‬
‫מֵאֹותֹו יֹום ו ְ ָהל ְאָה‬
‫‘בָל ל ִ ְפ ָעמִים‬
‫‘נ ִי ּפְַקק ֲע ַצּבִים‬
‫ְּבז ֶה הֶָרגַע זּוזּו!‬
‫ֹלא ל ְ ִהתְָקֵרב ו ְֹלא ל ָגַעַת‬
‫ׁשם ז ַל ְעָפֹות ַּב ַּמּבָט‪.‬‬
‫ּג ֶ ֶ‬
‫‘נ ִי ְמ ֻסּכֶנ ֶת‪‘ ,‬נ ִי ַאּלִימָה‬
‫ׁשּי ַָד ְעּתִי מַה ‘נ ִי רֹוצָה‪.‬‬
‫ַהל ְו ַאי ֶ‬
‫‘נ ִי ֲהכ ִי אֲהּובָה‪.‬‬
‫ׁשּבָא ל ִי‪,‬‬
‫ּכָל ֶ‬
‫ּׁשק ל ִי‬
‫ׁש ִּמ ְת ַח ֵ‬
‫ּכָל ֶ‬
‫י ֵׁש‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫(לארז)‬
‫דו‪-‬סטרי‬
‫ביקור בוקר‬
‫ַאּתָה ִמ ְת ַהּו ֶה‪ֲ ,‬אנ ִי ִמ ְת ַּכּלֶה‪.‬‬
‫ַאּתָה ִמ ְת ַחּדֵׁש‪ֲ ,‬אנ ִי ִמ ְת ַּבּלֶה‪.‬‬
‫ַאּתָה ּג ֵָדל‪ֲ ,‬אנ ִי ּפֹוחֵת‪.‬‬
‫ַאּתָה ַממְִריא‪ֲ ,‬אנ ִי נֹוחֵת‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ַאּתָה זֹוכ ֵר‪ ,‬ז ִכ ְרֹונ ִי ּבֹוגֵד‪.‬‬
‫ַאּתָה צָלּול‪ֹ ,‬ראׁשִ י ָחל ֵד‪.‬‬
‫ַאּתָה ַמ ֲעבִיר ַהּזְמַן ּבְׂשַ חַק‬
‫ַהּזְמַן עֹובֵר ָעל ַי ְּב ַמחַק‪.‬‬
‫עַל ַהּבֶֹקר‬
‫צִּפֹור נֹוֶדֶדת‪,‬‬
‫ֹראׁשָ ּה ּגֻּלָה‪,‬‬
‫עֵינ ָּה אֲפּונ ָה‬
‫ַרגְל ֵי ָּבל ִֶרינ ָה‪.‬‬
‫נ ִּתּור‪ּ ,‬פִירּואֶט‪,‬‬
‫נֹו ֶחתֶת‪ִ ,‬מ ְת ַּכנ ֶפֶת‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ּכֻּלָּה נֹוצֹות ו ְחּוטִים‪,‬‬
‫לֹו ֶעסֶת ּג ְַרּג ִיר‬
‫ְּבפֶה סָגּור‪.‬‬
‫רֹואִים ַהחִּנּוְך ִמ ַּבי ִת‪.‬‬
‫ּת ַח ּבְׂשִ יחָה‪,‬‬
‫מֵת ל ִ ְפ ֹ‬
‫ְמ ַהּסֵס‪.‬‬
‫וְאִם ּתָעּוף?‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫ּבְִדידּותִי ּגֹובֶֶרת עַל ַּבי ְׁשָ נּותִי‪,‬‬
‫ּׁשׁש‪:‬‬
‫ְמגַ ֵ‬
‫“ ֵמ ַאי ִן ּול ְאָן‪ֶ ,‬אפְרֹוחִי?“‬
‫ַמ ְצּבִיעָה צָפֹונ ָה‪.‬‬
‫הָא‪ ,‬נ ֶ ֱהדָר‪,‬‬
‫ְמגִיבָה‪,‬‬
‫סִּכּוי ל ְאֵָר ַח נ ֶפֶׁש ַחּי ָה!‬
‫הִיא מֹוחֵאת ְּכנ ָ ַפי ִם‪,‬‬
‫מְַדּלֶגֶת ֵמעַל ַאנ ְ ֶטנ ָה ל ְמְַרז ֵב‪,‬‬
‫ִמּמְַרז ֵב ל ַ ֲעצִיץ‪,‬‬
‫ֶמטֶר וְנ ִכ ְנ ֶסֶת‬
‫ל ַּמְִר ֶּפסֶת‪.‬‬
‫נ ַ ְחז ִיק ז ֶה ל ַז ֶה ֶחבְָרה‬
‫עַד ּתְזּוז ַת ַה ַּלהֲָקה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪6‬‬
‫ל ְׁשֹונ ִי ַמפְׁשִ יָרה‪:‬‬
‫“ַקר ל ְָך‪ ,‬י ִ ְפ ָעתִי?‬
‫ִה ָּכנ ְסִי‪ִ ,‬ה ָּכנ ְסִי‬
‫ֲאאְַרּג ֵן ַקעֲִרית ְּדגָנ ִים‪,‬‬
‫ׁשל ְחָן זּוגִי‪,‬‬
‫ַא ֲעמִיד ֻ‬
‫אְַדִריְך סִּיּור ִחּנ ָם‬
‫ִּבמְעֹון ָאדָם‪“.‬‬
‫ִאל ְ ָמל ֵא ִאּמָּה‪ ,‬צִּפֹוָרה ְּב ָאפֹר‪.‬‬
‫אֵיזֹו מְהּומָה!‬
‫ִמ ְתּפַָרעַת‪,‬‬
‫ַקּפּוׁשֹון סֹומֵר‪:‬‬
‫“אֵיפֹה ַאּתְ?“ צֹווַחַת‪,‬‬
‫אפֶק‪.‬‬
‫אפֶק ל ְ ֹ‬
‫“ ִחּפַׂשְ ּתִי ֵמ ֹ‬
‫ֶאל ֶף ְּפ ָעמִים ָאמְַרּתִי‬
‫ֹלא ל ְַדּבֵר עִם ז ִָרים‪.‬‬
‫ׁשּבַּטֹוְרפִים!“‬
‫ַהּלָלּו ַהּג ְרּועִים ֶ‬
‫אֹוי ל ְאֹותָּה ּבּוׁשָ ה!‬
‫מַה הֵן חֹוׁשְ בֹות ָעל ֵינּו!‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫מעין וירוס‬
‫תמורות עתים‬
‫ַה ַּקי ִץ ל ַחֶֹרף ִחּכִיתִי‬
‫ְּכנ ֶצַח‪ ,‬חְָדׁשַ י ִם‪.‬‬
‫אִינ ְ ְּדי ָאנ ִי אֲֹדם‪-‬עֹור ָהי ִיתִי‬
‫ֶא ְצל ֵנּו ְּבגִ ְב ָע ַתי ִם‪.‬‬
‫ִּבהְיֹותִי ַּתל ְמִיד‬
‫ִה ְט ַּב ְעּתִי עֵט נֹו ֵב ַע‬
‫ּבְֶקסֶת ׁשְ חָֹרה ִמּזֶפֶת‪.‬‬
‫מָתּוחַ‪ ,‬י ָד רֹועֶֶדת‪,‬‬
‫מְׁשַ ְרּבֵב ְקצֵה ַהּלָׁשֹון‬
‫ִקׁשְ ַקׁשְ ּתִי עַל ּדַף‬
‫ּכֹואֵבבב!‬
‫הָאֹותִּיֹות ִה ְת ַעּקְמּו‪,‬‬
‫ַה ִּצּפֶֹרן ִהּז ִיל ָה ִּד ְמעָה‪,‬‬
‫ַה ִּד ְמעָה הִׁשְ חִיָרה‪.‬‬
‫ֶה ְחל ִיָקה ְּבמְִדרֹון ַהּלֶחִי‬
‫ֲחדָׁשֹות ל ִבְָקִרים מְׁשֹוטֵט ַּבּג ַן‬
‫מְיֻּבָׁש וְל ֵאֶה‪,‬‬
‫ְּכחֹם הַּיֹום ַּתחַת אִיל ָן‬
‫ָמצָאתִי ַמ ֲחסֶה‪.‬‬
‫עֹונ ַת ַהחֶֹרף ֶה ֶחיְתָה‬
‫צְרֹור ֲעצָמֹות‪.‬‬
‫ו ְ ִהּנ ֵה ָענ ְׁשִ י! ַהּמִׁשְ ָקעִים ַּב ֲעל ִּי ָה‪,‬‬
‫ַה ֶּט ְמּפֶָרטּורֹות נ ְז ִילֹות‪.‬‬
‫ָאל ְֶרּג ִי ל ְ ֶצמֶר‪ִ ,‬מ ְתּג ֵָרד‪ ,‬מְַקּלֵל‪.‬‬
‫ּגַּבִי ׂשָ רּוט‪.‬‬
‫נֹואָׁש חֹופֵר ְּב ִצּפְָרנ ַי‪ ,‬סֹול ֵל‬
‫ְּכבִיׁש מִּלּוט‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ַחּמָה‪.‬‬
‫הֹו ַס ְפּתִי ׁשָ נ ִים‪.‬‬
‫ִה ְמצִיאּו עֵט ּכַּדּוִרי‪,‬‬
‫מְַקׁשְ ֵקׁש “ּכֹואֵב“‬
‫ִּכל ְ ַאחַר י ָד‪.‬‬
‫ַהּדַף ֹלא ִמתְַרּג ֵׁש‬
‫נ ִָקי ִמּכֶתֶם‪ָ ,‬חל ָק‪,‬‬
‫ִמ ְמ ָחטָה סְחּוטָה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫למה חורף‬
‫נוף עירוני‬
‫ּכִי ַּבחֶֹרף ִּכּפַת הַּׁשָ ַמי ִם‬
‫יֹוצֵאת ַּבּבֶֹקר ּבְׂשִ ְמל ָה ַצעֲָקנ ִית‬
‫ּכְמֹו זֹונ ָה הַחֹוז ֶֶרת ֵמעֲבֹודָה‬
‫ׁשת ֶּבגֶד ּכֵהֶה‬
‫ּו ַב ָּצהֳַרי ִם לֹו ֶב ֶ‬
‫ּכְמֹו ּבַחּוָרה ָּד ִתּי ָה ִּבבְתּול ֶיהָ‪...‬‬
‫הּוא ְּב ִמּדָה ַרּבָה ֲאנ ַחְנּו‬
‫נ ְתּונ ִים ל ְ ַמ ְּצבֵי רּו ַח מִׁשְ ַּתּנ ִים‪.‬‬
‫אֵיָקל ִיּפְטּוסִים עֲקּוִרים ְּבנ ֵי עֲקּוִרים‬
‫ְמז ַּמְִרים ְּב ָאז ְנ ֵי ְּבנ ֵי ּדֹור ֲחמִיׁשִ י‪,‬‬
‫ז ֶמֶר ּגַעְּגּועִים ל ְמֹול ֶֶדת ְרחֹוָקה‪,‬‬
‫ׂשה קֹולֹות ּבְפּוִרים‪.‬‬
‫ׁשם עֹו ֶ‬
‫ו ְ ַהּג ֶ ֶ‬
‫ּג ִ ְמל ַאי מַׁשְ ּכִים קּום‪,‬‬
‫ל ְ ַהּג ִיׁש אֲרּוחָה ל ִ ְבנ ֵי טִּפּוחָיו‪.‬‬
‫חֲבּוַרת ְּכל ָבִים סֹועֶֶדת ָקבּועַ‪.‬‬
‫ּתְֵריסָר חֲתּול ִים‪ ,‬עֹוֵרב מָצּוי‪.‬‬
‫מַׁשְ אִיִרים ִק ְמעָה ל ְבְַרו ָז צֹול ֵעַ‪.‬‬
‫נֹוָרא ְמ ַא ְתּג ֵר‪.‬‬
‫ׁשֹוטֶה ָהעִיר ַה ְּמאֻּׁשָ ר ָּב ָאדָם‬
‫חֹוצֶה ַמ ֲעבָר ֲח ִצּי ָה ל ְ ָצ ֳהל ַת יְל ִָדים‬
‫הַּכֹובַע ּדֹול ֵף‪ּ ,‬פִיו ּפָעּור ַמ ְעל ָה‪,‬‬
‫ִמ ְת ַחּפֵׂש הַּׁשָ נ ָה ל ַ ֲא ָדמָה ְצ ֵמאָה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫י ָׁשִ יׁש ּכָחּוׁש ּו ַמּקֵל‬
‫ּׁשמֶׁש‪.‬‬
‫נֹופְׁשִ ים עַל ַס ְפסָל ַּב ֶ‬
‫הִיא ְמ ַפּנ ֶֶקת ּגַל ְמּוד ִּבל ְטִיפֹות‬
‫ׁשּי ָד אֱנֹוׁש ֹלא ּתִׁשְ ו ֶה ל ָהֶן‪.‬‬
‫ֶ‬
‫צֹובְטֹות‪-‬מְַדגְּדְגֹות ְּבאַף ו ְ ָאז ְנ ַי ִם‬
‫נֹוָרא ְמ ַעּנ ֵג‪.‬‬
‫אִּׁשָ ה י ְ ֵחפָה ִמ ְת ַהּלֶכ ֶת‪.‬‬
‫ׁשבֶל ַהּי ָם‪.‬‬
‫טֹו ֶבל ֶת ַרגְל ֶי ָה ְּב ֹ‬
‫ּג ַל ְמצִיפָּה ְּב ֹגבַּה ַקְר ֻס ַּלי ִם‪.‬‬
‫ְּכל ֵדָה הִיא ְּבעֵינ ֵי ַה ִּמתְּבֹונ ֵן‪.‬‬
‫נֹוָרא מְַרּג ֵׁש‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫התבצרות‬
‫ֶעל ֶם חֲמּודֹות עַל מְִדָרכ ָה‪.‬‬
‫ׂשָ רּו ַע עַל ְסחָבֹות ְּכמֵת‪.‬‬
‫עֹובְִרים ו ְׁשָ בִים זֹוְרִקים ַמ ְטּבְעֹות‬
‫ׁש ָהי ָה ּבֹו צֵ'לֹו‪.‬‬
‫ל ְנ ְַרּתִיק ֶ‬
‫נֹוָרא ְמיָאֵׁש‪.‬‬
‫ֹלא עֹוד ֶהפְֵקר ּבֵיתִי!‬
‫ַהּנַּו ָד ֵאל ִּי ָהּו ַהּנָבִיא‬
‫י ְ ֻסּלַק מִחּוץ ל ַּתְחּום‪.‬‬
‫ֲחסַל ַקנ ְַקן הָרּום‪.‬‬
‫ָח ַס ְמּתִי ׁשְ בִיל ַהּג ִיׁשָ ה‬
‫ִהתְַקנ ְּתִי ַּתמְרּור "אֵין ְּכנ ִיסָה‪".‬‬
‫אֵי אָז הְִקסִימּו סּוסָיו מְֶר ַּכבְּתֹו‪...‬‬
‫אְַר ָּבעַת חְַדֵרי ל ִּבִי ֶה ֱעמְַדּתִי ל ְִרׁשּותֹו‪.‬‬
‫הַּׁשִ ּכֹור חֲסּוְך מְַרּפֵא ָמעַל ְּבאֵמּונ ִי‪,‬‬
‫ּבְדֹומֶה ל ְעְַרּפָד ׁשָ תָה אֶת ָּדמִי‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫נימוסים והליכות‬
‫משפט שלמה‬
‫ְּב ָצהֳַרי ִם ֵקי ִצּי ִים ִטּיַל ְּתִי ּבַּׁשְ כּונ ָה‪,‬‬
‫ּכֶל ֶב ּו ְב ָעל ָיו אָצּו ל ְִקָראתִי‪.‬‬
‫ַחּי ַת ּפֶֶרא! ּפְַרצּוף ּג ְַרּדֹום! ז ֵעַת ּפְַרו ָה!‬
‫ׁשפֶת!‬
‫ׁשמֶת ו ְנֹו ֶ‬
‫ֶהּתֵז ִריר! נֹו ֶ‬
‫נ ִ ְב ַהל ְּתִי‪.‬‬
‫ֶה ָחכ ָם ַּב ְּמל ָכ ִים‬
‫ּתִיק ִאּמָהּות ׁשָ נּוי ְּב ַמחֲֹלֶקת‬
‫ִהּדִיר ׁשְ נ ָתֹו ט' י ְֵרחִים‪.‬‬
‫ֶה ְחל ִיט ּו ָפסַק‪:‬‬
‫“י ֻ ְחז ַר ּבַּׂשַ ר ל ִבְׂשָ רֹו!“‬
‫ִצּו ָה וְנ ַעֲׂשָ ה‪.‬‬
‫ְמ ֻאחָר ל ַ ְחמֹק‪ּ ,‬דְָרכ ֵינּו ִה ְצ ַטּלְבּו‪,‬‬
‫ַרּכּות מֶׁשִ י‪ִ ,‬רפְרּוף ּבִּכָה‪,‬‬
‫ׁשי ז ָנ ָב ִה ְתנ ַּצְלּות אֹותְתּו‬
‫ּכִׁשְ ּכּו ֵ‬
‫ּג ִּדּוף ג'ֹוָרה‪ְּ ,‬ב ָעל ָיו – נ ְׁשִ יכ ָה‪.‬‬
‫ְּביָמֵינּו אָנּו‬
‫ּתִיק ִאּמָהּות נ ִּדֹון ּבִירּוׁשָ ל ַי ִם‪.‬‬
‫ָּבנ ֶי ָה מֹוְרטִים ּבִׁשְ עֶָריהָ‪,‬‬
‫ּגֹוְרִרים ּבְחּוצֹותֶיהָ‪,‬‬
‫ּגֹוז ְִרים ל ְִר ָבעִים‪,‬‬
‫ְמ ַח ְּלל ִים אֶת ׁשְ מָּה הַּטֹוב‪,‬‬
‫ׁשי ׁשְ לֹומֵנּו‪.‬‬
‫ְמנ ָכ ְסִים אֵיבֶָרי ָה ל ְ ַאנ ְ ֵ‬
‫ׁשל ֶט‪:‬‬
‫ִּבמְבֹוא ַההֵיכ ָל ּתָלּו ֶ‬
‫“מֹו ֶעצֶת ַה ֲחכ ָמִים י ָ ְצאָה ל ְ ַפגְָרה‪.‬‬
‫עַל מֹועֵד ַה ְּפסִיָקה‬
‫ִּת ְתּפְַרסֵם הֹו ָדעָה‪“.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫הזמנתי השכמה‬
‫‪30‬‬
‫הְֶרּג ֵל ְמגֻּנ ֶה‪.‬‬
‫ֻמ ְבטָל ִמ ַּמעַׂש‬
‫ּו ַמז ְמִין הַׁשְ ָּכמָה‪.‬‬
‫ׁשַ חַר עֹופֶֶרת‬
‫ְמכ ֻּו ָן ֵאל ַי‪.‬‬
‫ְּבכ ָ ֵאּלֶה ו ְדֹומֵיהֶם‬
‫מֹוצִיאִים ל ַהֹוֵרג‪.‬‬
‫ּׁש ְּכבָר‪,‬‬
‫י ְִדיִדי ִמ ֶ‬
‫עֹוֵרב צָרּוד‪,‬‬
‫“ְקַרע‪ְ ,‬קַרע!“‬
‫ַאּתָה חַי?‬
‫ִמ ְתל ַּבֵׁש ְּב ִחּפָזֹון‬
‫ל ְ ַה ְסּפִיק ֹלא‬
‫ל ְִראֹות אִיׁש‪.‬‬
‫ּבִׁשְ בִיל ֵי ַהּג ַן‬
‫חָתּול ְמפֻּטָם‬
‫עָסּוק ְּבטִּפּול קֹו ְס ֶמטִי‪.‬‬
‫ּכֶל ֶב גִ'ינ ְגִ'י‬
‫מְַרחְֵר ַח ַמל ְּבּוׁשִ ים‪,‬‬
‫ְּבאֵין ִמ ְמ ָצאִים ַמחְׁשִ יִדים‪,‬‬
‫ּכְמֹו ַטעַם ו ְֵריחַ‪,‬‬
‫ָרחַק ִמ ֶּמּנ ִי‪.‬‬
‫ֲח ָבטָה ַּב ֶּדל ֶת‪,‬‬
‫עִּתֹון הַּיֹום‪.‬‬
‫י ְִראַת אֱֹלהִים!‬
‫מֹוְדעֹות ָה ֵאבֶל‪,‬‬
‫ַהּנ ְִר ָצחִים‪ָ ,‬האֲנּוסֹות‪,‬‬
‫ַהּנ ִׁשְ ּדִָדים‪ַ ,‬הּנ ְִדָרסִים‪.‬‬
‫אֵין ָמו ֶת ִט ְבעִי‬
‫ָּבאֶָרץ ַהּזֹאת‪.‬‬
‫ְמ ַמהֵר ַה ַּביְתָה‪,‬‬
‫יֹום מְיֻּתָר ל ְ ָפנ ַי‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫דיוקן של בורג‬
‫חשיפת טפח‬
‫ִּתכ ְנּון ׁשָ גּוי‬
‫ְּפגָם ְּבפַס ַהּי ִּצּור‬
‫נ ֵפֶל ּג ָמּור‪.‬‬
‫ּפֶֶרץ ִהתְַרּג ְׁשּות‬
‫ל ַחֲלּופִין ֵקהּות‪.‬‬
‫ִמז ְמֹור הֹו ָדי ָה‬
‫ל ַחֲלּופִין י ְ ָבבָה‪.‬‬
‫ְרטִינֹות‪ִ ,‬צפְצּופִים‪,‬‬
‫ִּד ְממַת ַמ ֲע ַמּקִים‪.‬‬
‫ׁש ָּכזֹאת ִמ ְפל ֶצֶת‬
‫ֶ‬
‫ּבְתֹוכ ִי ׁשֹוֶרצֶת‪,‬‬
‫ִמ ְתנ ַ ֶּפל ֶת‪ׁ ,‬שֹו ַסעַת‪.‬‬
‫ִמ ְתל ַּקֶֶקת ו ְרֹוגַעַת‪.‬‬
‫הֲפּוגָה מְֻדּמָה‬
‫חֹוֵרׁש ְמז ִּמֹות‬
‫ִמ ְתנ ַּכֵל ו ְנֹוֵקם‬
‫ׁשם‪.‬‬
‫ְמ ַפ ֵּק ַח אֵיכּות ָא ֵ‬
‫נ ְִדחָק ל ְ ַמ ְחל ֶֶקת אֲִריז ָה‬
‫ּבֶֹרג ּדָפּוק‬
‫מִי י ְִקנ ֶה ּבַּׁשּוק?‬
‫ֶהתְֵקף ִּב ְטעִינ ָה‪.‬‬
‫ּפְסּול ּתֶֶקן‬
‫ל ְהַׁשְ ל ִיְך ל ְ ִמגְָרׁש ּג ְרּוטָאֹות‬
‫מְסֹובָב ּפָחֹות‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫מהגר‬
‫אל תשאל‬
‫נ ָטַׁש מֹול ֶֶדת‪ ,‬י ְֻרּקָה אְַרצֹו‪,‬‬
‫ּתְמּוַרת ֶחבֶל אֶֶרץ ָצחִי ַח ּבְֻרּבֹו‬
‫אְָרחֹות ׁשְ ָבטִים ָקׁשִ ים ִמּנְׂשֹא‪.‬‬
‫ָקטְעּו מְעֹופֹו‪ ,‬ל ִגְל ְגּו ל ְאֵידֹו‪,‬‬
‫הֹוׁשִ יבּוהּו ּבְֶקֶרב ְּבנ ֵי מִינֹו‬
‫ׁשּכְמֹותֹו‪.‬‬
‫ְמצָֹרע‪ְ ,‬מנ ֻּדִים ֶ‬
‫ָהאִּׁשָ ה ּתֹועָה ִּבמְבֹוְך ׁשֹונּותֹו‪.‬‬
‫יְל ָדָיו ּבֹוׁשּו ּבֹו‪.‬‬
‫ּגֹוָרל ַאכ ְז ָר ִמּכֹל‪ְּ ,‬בכ ָל ּכ ֻּלֹו‬
‫ְקבָרּוהּו ְּבאְַדמַת ׁשִ בְרֹו‪.‬‬
‫הְִרִקיב ְצל ָבֹו‪.‬‬
‫אַל ּתִׁשְ אַל מַה ָאמְַרּתִי ֶאתְמֹול‬
‫הְִרהּוֵרי ֶאמֶׁש מֹוץ ּבָרּוחַ‪.‬‬
‫אַל ּתִׁשְ אַל ל ָּמָה ל ִיל ְָך‬
‫ַמ ֲעל ֶה ּגִבְעֹול ַמחְׂשֹוף ל ִנ ְחִיַרי‪.‬‬
‫ל ָּמָה ל ָ ַע ְסּתִי ּפְרּוסַת ל ֶחֶם ֹעבֶׁש‬
‫ׁשל ֶג‬
‫ְרחּוצָה ְּבמֵי ֶ‬
‫מְלּוחָה ְּבנ ֶגֶר ז ֵ ָעתִי‪.‬‬
‫מַה אֶׁשְ ּתֹק ָמחָר‬
‫ּכֵן ֲאפֵָרט‪ּ ,‬בַר ַס ְמכ ָא אָנֹוכ ִי‪.‬‬
‫ָהי ִיתִי עֵד ל ִׁשְ תִיקֹות רֹועֲמֹות‪,‬‬
‫ּכְנּועֹות‪ ,‬ל ְבָנֹות ְּכגֶבֶס‪,‬‬
‫ְמ ֻעּו ָתֹות‪ ,‬מְהּולֹות ְּבדָם ָסמִיְך‪.‬‬
‫ׁשן‪,‬‬
‫ְממִיסֹות ל ֵב ְּכתִינֹוק י ָ ֵ‬
‫שְ ‪-‬שְ ‪ׁ-‬שְ ‪ֹ !...‬לא ל ְ ַהפְִריעַ‪...‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫שכר שירותים שונים‬
‫ִאּמִי הְִרּתִיחָה ָחל ָב‬
‫ְקרּומִי‬
‫ּדֻבְׁשָ נ ִי‬
‫ּבִׁשְ בִיל ִי‪.‬‬
‫י ְ ָחסֵינּו ׁשְ מְַרטַף‬
‫ּׁשל ֶת‬
‫ְמ ַב ֶ‬
‫ּכֹו ֶבסֶת‬
‫ּבִׁשְ בִיל ִי‪.‬‬
‫ִאּמִי ָרְקחָה ְרפּואֹות‬
‫מְָרִקים‬
‫ׁש ָּמנ ִּי ִים‬
‫ֻ‬
‫ּבִׁשְ בִיל ִי‪.‬‬
‫ֹלא חִּבּוִקי‪-‬נ ִּׁשּוִקי‬
‫ׂשְ כ ַר טְִר ָחתָּה‪,‬‬
‫ּפְִרי ֲע ָמל ָּה‪,‬‬
‫צֹו ֵמ ַח ַּב ֲח ָממָה‪.‬‬
‫ִאּמִי ִּת ְּקנ ָה ִמכ ְנ ָ ַסי ִם‬
‫יְחִיִדים‬
‫ִמתְַקּצְִרים‬
‫ּבִׁשְ בִיל ִי‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫מאזן‬
‫ׁשּלִי אְַרּבַע ּפִּנֹות‪,‬‬
‫ל ַחֶֶדר ֶ‬
‫ֶאל ֶף ְספִָרים‪ָ ,‬חמֵׁש יַּבָׁשֹות‪.‬‬
‫ִמ ְבחָר עָׁשִ יר לֹוֶקה ְּב ֶחסֶר‪,‬‬
‫ׁשּלא ֲא ַחּבֵר‪.‬‬
‫ׁשּלִי ֶ‬
‫יְצִיָרתִי ֶ‬
‫הַׁשְ ּכֵם ו ְ ַהעֲֵרב נ ִכ ְנ ָס ל ְמָדֹור‬
‫ׁשֹו ֵט ַח ְטעָנֹות‪ִ ,‬מ ְת ַחּנ ֵן ל ְמָזֹור‬
‫ל ְׁשֹונ ִי ִעּלֶגֶת‪ַ ,‬עכ ְּבָר ִאּלֵם‪,‬‬
‫ׁשם‪.‬‬
‫ׁשם ו ְרֹו ֵ‬
‫ַה ַּל ְבל ָר ל ַּפְרֹוטֹוקֹול רֹו ֵ‬
‫ׁשָ לֹוׁש ּתְמּונֹות נ ִׁשְ ָקפֹות ֵאל ַי‬
‫ׁשת ָּבנ ַי‪,‬‬
‫מְׁשֹוׁש ַחּי ִים‪ׁ ,‬שְ ֹל ֶ‬
‫ִמ ִּצּדָם ֹלא אְֶדֹרׁש מְאּומָה‬
‫ַא ֲהבָה ֹלא נ ִ ֶּתנ ֶת ִּבכ ְ ִפּי ָה‪.‬‬
‫ׁשֶקט ַּכּבִיר‬
‫ׁשּלִי מְֹרהָט ְּב ֶ‬
‫ַהחֶֶדר ֶ‬
‫ּבִידּוד ִמּקִיר ל ְִקיר‪.‬‬
‫ְּב ִפּנ ָה ֲא ֵפל ָה רֹובֵץ נ ָחָׁש עָרּום‪,‬‬
‫ַמ ֲעמִיד ְּפנ ֵי ָרדּום‪.‬‬
‫ׁשּלִי לּו ַח ׁשָ נ ָה‬
‫ַּבחֶֶדר ֶ‬
‫ּבְֹלא ַּתאֲִריכ ִים‪ּ ,‬בְֹלא ְספִיָרה‪.‬‬
‫ׁשּלִי‪,‬‬
‫ִעּמָם ‪ִּ -‬בל ְעֲֵדיהֶם‪ַ ,‬אגֶ‘נ ְדָה ֶ‬
‫מחִי‪.‬‬
‫חֲקּוָקה ָעמֹק ְּב ֵסתֶר ֹ‬
‫י ְצּו ַע עִּנּוי ִים ְמ ַטל ְטֵל ִּבתְהֹומֹות‪,‬‬
‫ׁשְ ָאגָה ז ְנּותִית סִיֶרנֹות מַׁשְ מִיעֹות‪,‬‬
‫ְמ ֻסּמָר ל ְִקָרׁשִ ים‪ּ ,‬כָבּול ִּבכ ְ ָבל ִים‬
‫אֹוֵרב ל ְמָאֹור ִמ ַּבעַד ל ִתְִריסִים‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫משאלה‬
‫רמות האבל‬
‫ל ִ ְסּפֹר ֵמאָה‬
‫מְׁשַ ּנ ֶה מַה?‬
‫ׁשנ ָה‪.‬‬
‫ָה ִעּקָר ֵ‬
‫מֹות ַהּמְׁשֹוֵרר ַמּכֶה ּגַּלִים‪.‬‬
‫ֻאּמָה ׁשְ רּוי ָה ְּב ֵאבֶל‪,‬‬
‫ׁשִ יָריו אֲבּוקֹות‬
‫ְּבמֵרֹוץ הַּדֹורֹות‪.‬‬
‫ִאּמָא אֲהּובָה‬
‫ּתְַדּבִיק נ ְׁשִ יָקה‬
‫ְּב ַעי ִן סּומָא‬
‫ו ִּדּוא מִיתָה‪.‬‬
‫אֵת ֲחפִיָרה‬
‫ְּכי ַד עֲִדינ ָה‬
‫ְרגָבִים יִז ְֶרה‬
‫ּבְֵרי ַח ּפְִריחָה‪.‬‬
‫ּפֹו ֶעל ֶת ְּבסְַרּבָל‪ ,‬נ ְ ָמל ָה‬
‫ּדֹובֶֶרת י ִיִדיׁש ְרהּוטָה‪,‬‬
‫ַּתעֲֹרְך ַק ָּבל ָה ְקצָָרה‪:‬‬
‫“הֵָרגְעִי‪ ,‬נ ְׁשָ מָה ֲעיֵפָה‬
‫ַא ְּת אֹוַרחַת ְרצּוי ָה‪“.‬‬
‫‪40‬‬
‫ְּפטִיַרת ַהּנַּג ָר‬
‫ֲא ֵבדָה ל ַ ְּכפָר‬
‫ִּכּסְאֹות אַּלֹון‬
‫יֻּצְגּו ְּבגָאֹון‬
‫ּג ַל‪-‬עֵד ל ִבְרּוְך ַהּכִּׁשָ רֹון‪.‬‬
‫ִה ְס ַּתּלְקּות ַה ַּסּפִָרית ו ִיו ִיאָן‬
‫אֶת ׁשַ ל ְו ַת נ ְׁשֹות ָהעִיר ְמעְַרעֶֶרת‬
‫ִקינֹות נ ְכ ָאִים‪ֶ ,‬טל ֶפֹונ ִים ּבְהּול ִים‪.‬‬
‫אֶת סֹוד י ָ ְפי ָן הֹוִרידָה ל ַ ֶּקבֶר‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫תהום הנשייה‬
‫ג ַאָוותִי‬
‫ׁשּי ָמּות‪,‬‬
‫ׁשר ְּכ ֶ‬
‫ֲאנ ִי ַמּכִיר אִיׁש ֲא ֶ‬
‫עֵינ ֵי אִׁשְ ּתֹו ֹלא יַּז ִילּו ִּד ְמעָה‪,‬‬
‫ל ֵב ַהּבֵן ֹלא י ִ ָּצבֵט‪,‬‬
‫ַמחְׁשְ בֹות ָחבֵר ֹלא יִתְַקּדְרּו‪.‬‬
‫ׁשּי ָמּות‪,‬‬
‫ׁשר ְּכ ֶ‬
‫ֲאנ ִי ַמּכִיר אִיׁש ֲא ֶ‬
‫ּכֹה ְמ ַעּטִים יְל ַּוּוהּו אֶל ּפִי הַּבֹור‪.‬‬
‫ְּבל ֵית ּבְֵרָרה י ִׁשְ ּתַהּו ל ְַרגְל ֵי ּג ִ ְבעָה‬
‫יִנ ְׁשְ מּו ל ְִרוָחָה ַּב ֲעז ִיבָה‪.‬‬
‫ׁשָ בּו ַע יַז ְּכִירּו אֶת ׁשְ מֹו‬
‫מְי ֻ ָּדעִים י ְ ַמל ְמְלּו מִׁשְ ּפַט נ ִחּומִים‪,‬‬
‫ְּבתֹם הַּׁשִ ְבעָה ַה ֶּמל ְ ָּתחָה ל ִ ְצדָָקה‪.‬‬
‫ִעּתִים י ְׁשַ ר ּדֶֶרְך‬
‫ִעּתִים נ ָבַל ְרָקק‬
‫ׁשֶקר ֹלא ְמ ֻחּי ָב‪.‬‬
‫ׁשִ ּקְַרּתִי ֶ‬
‫ִה ְת ַחּנ ַ ְפּתִי ל ַ ְּמ ֻמּנ ִים‬
‫ֶה ֱענ ַׁשְ ּתִי ַחּלָׁשִ ים‬
‫ִקּנ ֵאתִי ְּב ַמ ְצל ִי ָחנ ִים‪.‬‬
‫ַּכ ֲעבֹר ׁשָ נ ִים אּול ַי י ִ ָּתכ ֵן‬
‫ְּב ֶה ְבז ֵק ִּפתְאֹום ֵּתחֵָקר ַעל ְמָה‪:‬‬
‫“ֹלא ָהי ָה?“‬
‫“ ָהי ָה‪ “,‬יְאַּׁשְ רּו ְּבנ ִי ַע ֹראׁש‪,‬‬
‫ּכְמֹו נ ְז ִיפָה‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫ׁשּכָל ז ָכ ָר ַחּי ָל‬
‫י ְסֹוד ּג ַ ֲאוָתִי ְּב ֶחבְָרה‪ֶ ,‬‬
‫ׁשנ ִי ָחל ָל‪,‬‬
‫וְכ ָל מֵת ֵ‬
‫מֵעֹול ָם ֹלא י ִָריתִי‪.‬‬
‫אֵינ ִי ַמ ְבּדִיל ּבֵין ַקת ל ְָקנ ֶה‪.‬‬
‫ֶצבַע ּכ ֻ ְמּתָה ּכְמֹו ֶּדגֶם ּתֹותָח‬
‫הְֶדּפֵס ַה ְּדגָל ִים‪ּ ,‬כְמֹו ּדְַרגֹות ַה ַחּיָל ִים‪,‬‬
‫ֹלא מְַדּבְִרים ֵאל ַי‪.‬‬
‫ׁשהַּׁשְ כ ֵנ ִים מֹוצִיאִים ַאּפָם הַחּוצָה‬
‫ְּכ ֶ‬
‫ל ְז ִמְזּום ַפנ ְטֹום חֹול ֵף‪,‬‬
‫ֲהתֵֵרד ִמל ְ ָחמָה הַּיֹום?‬
‫ֶּדגֶל ל ָבָן ְּבחַּלֹון ּבֵיתִי‪.‬‬
‫לֹוגֵם ּתֵה ְצ ָמחִים ל ַאֲִריכּות יָמִים‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪ .29‬אילו ואילו‬
‫ׁשחּוג ַמּכַָרי ַמ ְפל ִיג ְּבתֵאּוִרים‬
‫ְּכ ֶ‬
‫עַל ּכֹוס ּבִיָרה ו ְ ַצ ַּלחַת חֲמּוצִים‬
‫ַמאֲָרבִים‪ ,‬אִּגּופִים‪ ,‬חִּפּוי ִים‬
‫ׁשר‪,‬‬
‫ׂשעָר נֹו ֵ‬
‫ּבֵינ ִי ל ְבֵינ ִי ִמ ְתּגָאֶה ְּב ֵ‬
‫ׁשן ִמ ְתנ ְַדנ ֶֶדת‪,‬‬
‫ְּב ֵ‬
‫ְּבכ ָל הַּׁשַ ּלֶכ ֶת ָה ִאּטִית‬
‫ֵמ ַענ ְפֵי חְָרּפִי‪.‬‬
‫ׁשְ טּות ל ְ ֵההֵָרג ְּבגִיל עֶׂשְ ִרים‬
‫ׂשיבָה‪.‬‬
‫ַהּג ְבּוָרה – ל ְ ַה ְעּפִיל ל ִגְמָר ֵ‬
‫‪44‬‬
‫ׁשּיֹוֵד ַע‬
‫אִּלּו י ַָד ְעּתִי אֶת ֶ‬
‫ָהי ִיתִי מֹובִיל אֹותְָך ל ַ ֻחּפָה‪.‬‬
‫אִּלּו ׁשִ ְחז ְַרנּו ַקו ַה ַה ְת ָחל ָה‬
‫ו ְׁשּוב ְּבי ִָדי ַמ ֲחצִית ַה ַהכ ְָרעָה‬
‫ָהי ִיתִי מֹובִיל אֹותְָך ל ַ ֻחּפָה‪.‬‬
‫אִּלּו ָחז ִיתִי ֲעל ִּי ַת ִמ ְפל ַס‬
‫הַּמּועָָקה ל ְ ִפ ְסּג ַת אֲסֹונֹו‪,‬‬
‫ָהי ִיתִי מֹובִיל אֹותְָך ל ַ ֻחּפָה‪.‬‬
‫ׁשּיֹוַדעַת‪,‬‬
‫אִּלּו י ַָד ְע ְּת מַה ֶ‬
‫ָהי ִית מֹובִיל ָה אֹותִי ל ַ ֻחּפָה?‬
‫‪45‬‬
‫הודאה‬
‫שרירות הלב‬
‫ִק ְמטֵי ָּפנ ַי ְִך‪ּ ,‬פִׁשְ עֵי ַחּי ַי‪.‬‬
‫אֹול ִָרי ּגִּלֵף ַצּלָקֹות ׁשְ תִי וָעֵֶרב‪.‬‬
‫ֹלא י ַּתּוׁש ָמצַץ ַצּו ָאֵרְך מֹותִיר ֲעטִיפָתֹו‪.‬‬
‫ַמל ְּתְעֹות ּפִי רֹוְקנּו ָּתכ ְנֹו‪.‬‬
‫צּוף ׂשִ פְתֹו ַתי ְִך ֲאנ ִי יָנ ְַקּתִי‪,‬‬
‫ׁשְ חֹר ׂשְ עֵָרְך ֲאנ ִי ִהל ְ ַּבנ ְּתִי‪,‬‬
‫ְּבעֵינ ַי ְִך ז ַָרְקּתִי חֹול‪.‬‬
‫ָאבִינּו ַה ֶּטבַע חַף ִמּפֶׁשַ ע‪,‬‬
‫ׂשה ַה ַח ָּבל ָה אֵין לֹו ֵחל ֶק‪,‬‬
‫ְּב ַמ ֲע ֶ‬
‫ּו ְבו ִּדּוי אֵין ַּכּפָָרה‪.‬‬
‫ְּבז ָדֹון נ ִ ַּפ ְצּתִי ֶּפסֶל‪.‬‬
‫ֹלא ׁשֹול ְטִים ּבְִר גָׁשֹות‬
‫ַהּלֵב ַמכ ְּתִיב אֶת ַה ֶּקצֶב‬
‫אֶת ַה ְּס ֹבל ֶת וְאֶת ָה ֶעצֶב‬
‫ׁשִ עּור ָע ְצמַת ַה ְּפעִימֹות‪.‬‬
‫ּבְִריאָה עֲלּובָה נ ְטּול ַת עֵֶרְך‬
‫ָעל ַי ל ִכ ְֹר ַע ּבֶֶרְך ל ְ ָפנ ַי ְִך‬
‫ַּכ ֲעבְַרי ָן מּועָד ל ְ ִה ְת ַּפּלֵל ל ַ ֲחנ ִינ ָה‬
‫ׁשּלְֵרצִיִדיבִיסְט אֵין ְמחִיל ָה‪.‬‬
‫ּבְיֹוְדעֵי ֶ‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫עידן עידנים‬
‫ְּב ִעּדָן ָהאֵׁש ָא ַה ְבּתִי אֹותְָך‬
‫ּכְָרעֵב ֵרי ַח ַהּלֶחֶם‪,‬‬
‫ּכְגֹול ֶה ז ֵכ ֶר מֹול ֶֶדת‪,‬‬
‫ְּכ ַמ ֲאמִין ְּדבַר אֱֹלהִים‪.‬‬
‫נ ִ ַהל ְנּו ׂשִ יחֹות ְּבאְַרּבַע י ַָדי ִם‬
‫ְּבעִיָרה ִה ְתל ַ ְּקחָה‬
‫ִמּנ ִיצֹוץ ַמ ָּבטְֵך‬
‫עַל ּגּופִי ַה ָּדל ִיק‪.‬‬
‫ְּב ִעּדָן י ִּׁשּוב ַה ַּדעַת‬
‫עֲַדי ִן ָא ַה ְבּתִי אֹותְָך‪.‬‬
‫הֵַקמְנּו הֵיכ ָל ְּבגֶֹדל קֹונ ְכ ִּי ָה‬
‫ׁשפַע מָקֹום ל ִׁשְ נ ֵינּו‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ָט ֶּפטִים אֲֻדּמִים‪,‬‬
‫צִּיּוֵרי רּוּבִין ְּב ִמ ְבצָע‪.‬‬
‫ָּתפְַר ְּת ׂשִ ְמל ָה ִמ ֶּקצֶף ַהּגַּלִים‪,‬‬
‫צַָר ְפּתִי ּכֶתֶר ִמּכְִרּי ַת ּכֹוכ ָבִים‪.‬‬
‫ׁשף הַּׁשָ נ ָה‬
‫ּכְַרטִיס ַה ְּכנ ִיסָה ל ְנ ֶ ֶ‬
‫הֹו ַקי ִץ ַמ ְטעֶה!‬
‫סֹופֹו ְקמִיל ָה‪.‬‬
‫ּגֹונ ֵי חֲלּודָה‪.‬‬
‫ּפְׁשִ יטַת ֶרגֶׁש‪.‬‬
‫ִעּדַן ַהּקֶַרח מֹוטֵט אְַרמֹונֹות‬
‫ׁשל ֶג‪.‬‬
‫ִּב ְמחִי ְּפתִיתֵי ֶ‬
‫ׁשָ ַמי ִם ָקְרסּו ּכְַקל ְַקר ִק ְמחִי‪.‬‬
‫ׁשְ פּופִים ְּב ַמחְׁשַ ּכִים‬
‫ְמ ַבּכִים ַה ְחמָצֹות‪.‬‬
‫נ ִּגּו ַח ַקְרחֹון ּבְַקְרחֹון‬
‫ו ְׁשִ ְבעָה חֳָרפִים נ ֵעֹוִרים ַּבאֲֻרּבֹות‪.‬‬
‫ִמּמַה ַהחֲׁשָ ׁש ָּכעֵת‪ַ ,‬ר ְעיָתִי?‬
‫ֵמ ַהחֶֹרף הַּסֹותֵם נ ְתִיבֵי ֲה ָבנ ָה‪,‬‬
‫ֵמעָׁש ַהּלֵיל ַה ְּמכ ְַרסֵם הֲִריסֹות‪.‬‬
‫ִמּנַחְׁשֹול ָה ָאבִיב ַה ֵּמצִיף ְּתעָלֹות‪,‬‬
‫י ִׁשְ טֹף ְּפגִָרים ְּב ַמי ִם עֲכּוִרים‪.‬‬
‫ּכְמֹו ֻמּנ ָח ְּבכ ִיסִים‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫תעלומה‬
‫אבן ריחיים‬
‫הִיא אֹו ֶהבֶת אֹותִי?‬
‫ֹלא? ּכֵן?‬
‫ָמתַי?‬
‫ל ִ ְפנ ֵי יֹובֵל?‬
‫ִח ְּבבָה? ִּכ ְּבדָה?‬
‫ִּת ֲעבָה? ָמ ֲאסָה?‬
‫ָּתל ַׁשְ ּתִי ּכֹותָרֹות‪,‬‬
‫הִׁשְ ַחּתִי ּגַּנ ִים‪.‬‬
‫ל ִּבִי ּכַר ּדְקּור קֹוצִים‪.‬‬
‫אּול ַי ָאנ ִי ַח ַּבעֲֹרב יָמַי?‬
‫לּו ָהי ָה ז ֶה ּתָלּוי ּבִי‪.‬‬
‫ּבְֵראׁשִ יתֵנּו ָעמְַדנּו ּבְׁשּוָרה‬
‫ָּכתֵף אֶל ָּכתֵף‪.‬‬
‫ׁשכ ָה‬
‫הֲֹלא ְּב ַמ ֲעבֶה ַה ֲח ֵ‬
‫הַּׂשְ ָממִית ֲע ַטּלֵף‪.‬‬
‫ְּב ַאחֲִריתֵנּו נ ֶ ֱעז ְַרּתִי ְּבי ַָדי ְִך‪,‬‬
‫ּכַּפֹו ַתי ְִך מְׁשֹוטִים‪,‬‬
‫הֲֹלא ְּבעֵין ַה ְּסעָָרה‬
‫ֳע ָדפִים ׁשֹוְקעִים‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫את‬
‫הכנות‬
‫ל ְפִי סֵֶדר ַה ְּדבִָרים‬
‫ָהאֵרּועִים ּפְׁשּוטִים‪.‬‬
‫ֲא ַה ְבּתִיְך ְּבל ִי ל ְהְַרּפֹות‬
‫ַא ְּת נ ַ ֲענ ֵית ל ְ ַה ְפצָרֹות‪.‬‬
‫תאַר ּכַּמּות ַהּסִּדּוִרים‬
‫ֹלא ְּת ֹ‬
‫ְּבטֶֶרם ּפְֵרדָה‪.‬‬
‫ִהתְרֹו ְצצֻּיֹות ּבֵין מִׂשְ ָרִדים‪,‬‬
‫ֲאטִימּות ַהּפְִקיִדים‪.‬‬
‫עֹוֵרְך ַצּוָאָה‪,‬‬
‫סֹוגֵר חֶׁשְ ּבֹון ַּבנ ְק‪,‬‬
‫מַׁשְ ו ֶה ְמחִיִרים‬
‫ּבֵין ֶקבֶר ַּב ֲעמִידָה‬
‫ׁשּבִׁשְ כ ִיבָה‪.‬‬
‫ל ְז ֶה ֶ‬
‫ְמנ ַּצֵל ִה ָּמצְאּותִי ַּבּמָקֹום‬
‫ל ְ ַהּג ִיד ל ְ ִהתְָראֹות ל ְ ַמּצֵבֹות‬
‫ַאחַר ִמּכֶן‪ׁ ...‬שְ נ ִּי ָה‪ָ ...‬עבְַדנּו‬
‫עֲׂשָ בִים ָקצְַרנּו‪,‬‬
‫ו ְעֹוד ִהתְַרחֲׁשּות צְפּוי ָה‪.‬‬
‫ֲהתְַרשִ י ל ִהְיֹות ל ִי ַאל ְ ָמנ ָה?‬
‫ּכָל עֹוד ֲאנ ִי ל ְ ַמ ְעל ָה‪.‬‬
‫ּגָז ַל ְּתִי עֶֶרב ּפָנּוי‬
‫ל ֶאֱֹרז ֲח ָפצִים חִּיּונ ִּי ִים‬
‫ל ְ ַמּסָע אַל ֲחזֹר‪.‬‬
‫ְּב ַת ְחּתִית ַהּתִיק‬
‫ַה ַּפעַר ּבֵין הָָרצּוי ל ַּמָצּוי‬
‫ׁשּג ַָדל ו ְ ָתפַח ל ִ ְמ ַמּדִים ִמ ְפל ַ ְצ ִּתּי ִים‪.‬‬
‫ֶ‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫הָֹרבֶד ֵמ ָעל ָיו ֵמכ ִיל ִּתסְּכּול ִים‪.‬‬
‫ּכְמֹו ַמבְִרי ַח מְִקצֹועִי‬
‫תּיָגִים‬
‫ָּד ַח ְסּתִי ְּבנ ַי ְלֹונ ִים ְמ ֻ‬
‫ִּדגְמֵי ָאבָק‪.‬‬
‫אֵּלּו ֻה ְסּתְרּו ּבְִדפָנֹות ּכְפּולֹות‪,‬‬
‫ִצבְאֹות הַּׁשָ ַמי ִם עֵָרנ ִּי ִים‬
‫ְּב ַמ ֲעבַר ַהּג ְבּולֹות‪.‬‬
‫ׁש ַאּג ִי ַע ּבְׁשָ עָה טֹובָה‬
‫ּוכ ְ ֶ‬
‫ׁשל ַמ ְעל ָה‪,‬‬
‫ל ִיׁשִ יבָה ֶ‬
‫ָאטִיל ו ַ ֲאנ ַּפֵץ‬
‫ׂשה ֲעו ָלֹות ָּבאֶָרץ‪.‬‬
‫ִּב ְפנ ֵי עֹו ֶ‬
‫ַקח ַהּכֹל ַּב ֲחז ָָרה‪,‬‬
‫ּבֶן זֹונ ָה!‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫יציאת מצרים‬
‫המטוס המריא סמוך לחצות‪ .‬קברניט נסתר לעין הציג את עצמו‬
‫ואיחל לנוסעיו טיסה נעימה‪ ,‬בתרגום ליידיש ולצרפתית‪.‬‬
‫“שעה וחמישים דקות עד לתל‪-‬אביב‪ “,‬מסר הודעה שבשגרה‪ .‬התוויתי‬
‫את רוח דבריו בניסוח מתמטי על גבי החלון הסגלגל‪ :‬עשרים ושבע‬
‫שנות חיי פלוס שעה וחמישים דקות‪...‬‬
‫מעולם לא טסתי‪ .‬בילדותי נראו בעיניי האווירונים כמו דרקונים‬
‫מקיאים אש‪ .‬זיהיתי אותם לפי טרטור המנוע‪ .‬המפציצים התנהלו‬
‫בכבדות והשמיעו ריטון מאיים‪ .‬בו במקום טמנתי את פרצופי בשלג‪,‬‬
‫בגלילי הבהמות‪ ,‬עצמתי עיניים‪ ,‬הפסקתי לנשום‪.‬‬
‫וראו‪ ,‬הלא יאמן! הלילה הזה‪ ,‬כנגד כל התחזיות‪ ,‬אני שוכן בטבורו‬
‫לבטח‪ ,‬ראשי בעננים‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ .‬גוש לבן‪-‬כסוף מתערבל‬
‫תחתיי‪ .‬אלוהים בוחש במצקת את העתיד‪ ,‬האסיר הנמלט‪ .‬יש לקוות‬
‫שמתמצא באופן ההכנה‪.‬‬
‫בינתיים עתידי מעניין כקליפת השום‪ .‬חשוב לאין ערוך להתענג‬
‫מהצלחתי ‘להתפלח‘ אל החופש‪ .‬עזבתי באישון לילה‪ .‬מזוודה‬
‫מרופטת קלה כריקה‪ ,‬חפיסת סיגריות‪ ,‬ספר לדפדף‪ .‬סוודר ישן‪ ,‬עד‬
‫לפני שבוע נשאתי משאות לעייפה‪ ,‬גבי התפרק‪ ,‬הייתי פצע מהלך‪,‬‬
‫בפנים כבחוץ‪ .‬או‪-‬טו‪-‬טו ייגמרו הנעורים‪ ,‬אמרתי אחוז בהלה‪ ,‬והם‪,‬‬
‫סוהריי‪ ,‬מומחים בלהזקין אדם בטרם עת‪.‬‬
‫“תצא מפה כאשר יצמחו לך שערות בכפות ידייך‪ “,‬הוסיפו להתגרות‬
‫עובדיי האלילים‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬על אפם וחמתם‪...‬‬
‫מושבי רך ונוח‪ ,‬ממשש לחצנים‪ ,‬מדליק נורה ומכבה‪ .‬בדי עמל‬
‫שחררתי לוח מחובר אל המשענת הקדמית‪ .‬מימיני נוסעים שרועים‬
‫במעין שכיבת ערסל‪ .‬גם אני רוצה‪ ,‬אך למיומנות מתוחכמת כל כך‬
‫‪56‬‬
‫איני בנוי‪ ,‬ולשאול מתבייש‪ .‬ילד בן עשרים ושבע קיבל מתנה משחק‬
‫פזל‪ ,‬בלי הוראות הרכבה‪.‬‬
‫מילא‪ ,‬צרות של מאושרים‪ ,‬העיקר שאני חוצה ים במעוף הציפור!‬
‫החושים מחודדים‪ ,‬כפי שלא היו‪ ,‬לא זוכר ממתי‪ ,‬נוצר את החוויה‪,‬‬
‫מהדק פרט לפרט‪ ,‬כדי לספר לצאצאיי בבוא העת‪.‬‬
‫אמי יושבת לצד המעבר‪ ,‬בוכה כהרגלה‪ .‬היא מחטטת בתיק היד שלה‪,‬‬
‫חיקוי זמש מרובה כיסים‪ ,‬ארשת פניה דאוגה‪ ,‬כאילו אבד לה מפתח‬
‫הבית שעזבנו‪ .‬האבדה נמצאה בין דפי הדרכון‪ ,‬הכרוך בגומי לאורכו‬
‫ולרוחבו‪ .‬מושיטה לי אוסף תצלומים בתפזורת‪.‬‬
‫“הם לא אתנו‪ “,‬היא מתייפחת‪.‬‬
‫אין לי צורך לעיין בתמונות; אבא ז“ל שמציג לראווה מגן דוד זעיר‪,‬‬
‫שילם ביוקר על יוהרה‪.‬‬
‫סבא לייזר חובש כיפה‪ ,‬זקן לחיים אפור מעטר פניי יהודי קשוחים‪,‬‬
‫שחומים כקדרה מפויחת‪ .‬זה אותו זקן‪ ,‬אשר ערל גזר בשעת רתחה‪,‬‬
‫לעיני בניו ולעיני נכדיו‪ .‬אני נמנה עמם‪ .‬חבורת כפריים התקבצה בפתח‬
‫החנות לרוות קצת נחת‪ .‬בחורף התהלך סבא חבוש‪ ,‬בערב פסח נכנס‬
‫אצלנו נחום‪ ,‬הספר‪ ,‬להקים את הזקן המחולל מהריסותיו‪.‬‬
‫וסבתא שורה עטופה כתמיד ברדיד שחור‪ ,‬פרנזים בשוליים‪ .‬התייחסנו‬
‫אליה כמו לסמכות עליונה‪“ .‬סבתא לא מרשה‪“ “,‬סבתא תכעס‪“ “,‬אל‬
‫תעיז להמרות את פיה!“‬
‫עוד מימי ילדותי לא הצטיינתי בעודף שכל‪ .‬סעודת שבת‪ ,‬סביב‬
‫השולחן‪ ,‬הצטופפות מלחיצה‪ :‬ילדוד‘ס על ברכיי הוריהם‪ ,‬רעש‪,‬‬
‫קולות לגימה מהמרק אטריות שנספג כשמן בעצמותינו‪ ,‬קרקוש‬
‫צלחות‪ ,‬ובעיצומה של החגיגה השדון הקטן מכשיל אותי בלשוני‪.‬‬
‫ביקשתי לדעת אם מסתתרת בשביס ראשה תספורת בנים‪ .‬לו‬
‫יכולנו לבטל את המשפט סר הטעם! השתררה דממה המבשרת צרות‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫כשהתעשתו מההלם‪ ,‬קרעו אותי לגזרים‪“ .‬חוצפן! פסקוניאק! לא‬
‫שמעת על האיסור ‘אל תלבין פניי זקן?‘“ בוש ונכלם הסתגרתי בחדרי‬
‫לבכות‪ .‬למחרת המשכתי מאיפה שהפסקתי‪ .‬מוחלת על כבודה‪ ,‬סבתא‬
‫שורה עשתה את הצעד הראשון להשכין שלום בית‪.‬‬
‫מישהו זקוק לתמונה כדי להיזכר בדוד מוישה‪ ,‬הגבר המשופם‪,‬‬
‫שרירים כאבנים חורצים בזרועו המתוחה‪ .‬אנחנו‪ ,‬הפישרים הקטנים‪,‬‬
‫חלמנו להידמות לו‪ ,‬כשנגדל‪ .‬ומה עוללו לו! חנקו אותו בקרון בהמות‬
‫אטום‪ .‬חפרו בור‪ ,‬כיסו בעפר‪ ,‬ישרו במעדר‪ ,‬שתלו דשא‪ ,‬ואנחנו‬
‫חיכינו לשובו במשך שנים‪.‬‬
‫בבית‪ ,‬ביחידות‪ ,‬כעסתי שהיא מנערת את עפר המתים בשמחות‪ ,‬לא‬
‫די בימים המוקדשים לזכרם? הלילה הזה מפגין אני רוחב לב‪“ :‬הם‬
‫כן ישנם‪ ,‬נוכחותם מורגשת בכל רגע‪ .‬אני מתפלא עליך‪ .‬לידיעתך‪,‬‬
‫הם מרוצים מאוד‪ .‬בזכותם הגענו‪ ,‬זה לא חידוש‪ ,‬ריבון עולם מקשיב‬
‫למתים יותר מאשר לחוטאים כמונו‪“...‬‬
‫שתי יפהפיות עוצרות בקצה השורה‪ ,‬מציעות לנו כריך ביצה או כריך‬
‫נקניק‪ ,‬כריך ריבה או כריך ממרח שוקולד‪ ,‬קפה בחלב‪ ,‬תה‪ ,‬מיץ תפוז‪...‬‬
‫הבנות‪ ,‬שנראות כמו מהז‘ורנלים‪ ,‬מחזירות לי את האופוריה‪ .‬ביידיש‬
‫עילגת ובצחוק מתנצל על בורותן‪ ,‬ממליצות לנו שפע של מעדנים‪.‬‬
‫הבלונדית מתקנת את חברתה בשבע שגיאות ואני‪ ,‬כאביר אירופי‪ ,‬שש‬
‫לתקן את שתיהן‪ .‬כמו כן נוטל זוג כוסות משקה וזוג תיבות פלסטיק‬
‫לחלץ אותן מהמבוכה‪ .‬אימא מתכוננת לנדנד בנושא הכשרות‪ ,‬אני‬
‫קוטע אותה במשיכת שרוול‪.‬‬
‫ׂשבֵעַ‪ ,‬מניח ראשי על‬
‫הקפה פושר‪ ,‬הכריך יבשושי‪ .‬אני לועס כמוכה רעב‪ָ .‬‬
‫כרית המושב‪ ,‬שוקע בתחזיות לגבי היעד שאמור להיות ארצי ושמחצית‬
‫השעה מפרידה בינינו‪ .‬אספתי מידע על אודותיו במשך כל השנים‪ .‬פעם‪,‬‬
‫בט“ו בשבט‪ ,‬נפל בידי אוצר ‪ -‬תפוז‪ .‬בירכתי “מוציא פרי‪ “,‬חילקתי‬
‫‪58‬‬
‫לשמונה פלחים‪ .‬נשבעתי לשמור מחציתם לארבעה הימים הבאים‪ .‬כוח‬
‫הרצון התפוגג כנוצה ברוח‪ .‬את הקליפות מצצתי‪.‬‬
‫פעם גילה לנו גרשון‪ ,‬המלמד‪ ,‬שהארץ שלנו ממוקמת במזרח‪ .‬שורש‬
‫המילה הנו “זרח“‪ .‬זאת אומרת פרחים ופירות גדלים בכל העונות‪.‬‬
‫באקלים המתוק הזה תושביה הם בעליי אופי מתון ונינוח‪.‬‬
‫דודתי השלימה אינפורמציה יקרה מפז‪ .‬במכתב אחרון‪ ,‬כתשובה‬
‫לשאלותיי הרבות‪ ,‬תיארה תופעות כיד דמיונה הפורה‪ .‬אצלנו‪ ,‬כתבה‪,‬‬
‫אנשים פונים איש לרעהו בלשון “אתה“ ויהיה המכובד אשר יהיה‪.‬‬
‫הילדים מלמדים את הוריהם אל“ף‪-‬בי“ת‪ .‬שים לב‪ ,‬הבנות במגוון‬
‫יופיין כמו יצאו מבין דפי התנ“ך‪ ,‬ואינן מעלות סומק למראה בחור‪.‬‬
‫הן הן הלובשות מכנסיים‪ ,‬והמבין יבין‪ ...‬ביישובים כפריים הכסף‬
‫נטול ערך‪ ,‬השר שוטף כלים‪ ,‬המשורר הוא רפתן‪...‬‬
‫חיכוך הגלגלים בקרקע מקפיץ את מאות הנוסעים‪“ .‬בוקר טוב‪“,‬‬
‫מאחל הקברניט הסמוי מעין‪ ,‬בתרגום ליידיש ולצרפתית‪“ .‬ברוכים‬
‫הבאים לתל‪-‬אביב‪ “...‬הודעה שבשגרה‪.‬‬
‫הרמקול מתנתק‪ .‬תכונה והתרגשות מקצה המטוס לקצהו‪ .‬תיקים‪,‬‬
‫ארגזים‪ ,‬הרבה חבילות בנייר אריזה‪ ,‬רכוש חייהם נעול במנעולים‪.‬‬
‫אימהות קוראות את שמות ילדיהם הצועדים לידן‪.‬‬
‫אמי לוחשת‪“ :‬לא להתרחק‪ ,‬תיצמד אליי‪ “.‬המקל איננו יציב בגלל‬
‫ההתרגשות‪ .‬ברדתה אני תומך בה בחוזקה‪ .‬אין ספור מדרגות‪ .‬חושך‬
‫שורר במרחב שומם‪ .‬האם אנחנו מהגרים בלתי חוקיים? האם‬
‫זהו החושך בטרם הארה? האם זאת תחנת ביניים? ואיפה הדודה‬
‫שהבטיחה לקבל את פנינו? ראש התור נע קדימה‪ ,‬אנחנו משתרכים‬
‫אחריו‪ .‬מרחוק נראים פנסי האוטובוסים‪ ,‬עיני זרחן עוינים להם כשל‬
‫חתולי פרא‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫גנבי ילדים‬
‫‪1‬‬
‫‪60‬‬
‫כילד הייתי ׁשֵד אכול יצרים‪ .‬בני גילי‪ ,‬מחזור מלחמת הפקר‪ ,‬התאפיינו‬
‫בהתנהגות פרועה‪ .‬כל הנופל בהישג יד‪ ,‬ניזוק‪ .‬קורבנות מזדמנים‬
‫אשר טעמו מנחת זרועי‪ ,‬ניתקו מגע‪ .‬אמי‪ ,‬מעשיי ניתכו עליה כדבר‬
‫שאין לו סוף‪ .‬למען האמת‪ ,‬כמה פליקים בטוסיק הגיעו לי‪ ,‬בצדק‪.‬‬
‫אלא מה היא? יהודייה כשרה‪ ,‬נאנחת או נושכת שפתיים‪ .‬וכך הגיבה‪.‬‬
‫כשכלו כל הקיצין פתחה סידור לטקס עצה עם ריבון עולם בנושא‬
‫תיקון מידות‪ ,‬ובו כתוב במפורש‪“ :‬אל תכה יתום!“‬
‫עם זאת נהגה אמי להרביץ בי דרך ארץ‪ ,‬כמקובל לומר‪ :‬אם אטחן‬
‫הרבה ואוציא קמצוץ‪ ,‬הרווחתי‪ .‬בעקיצה מעודנת התכבדתי על‬
‫הפרת משמעת‪“ :‬הילד הזה מניח את הדעת‪ ,‬כשהוא ישן‪ “.‬ביידיש זה‬
‫נשמע טוב יותר‪ .‬לא נעלבתי‪ .‬זה נאמר בצחוק‪.‬‬
‫כחומרת העבירה כך דירוג העונש‪ .‬בגד קרוע‪ ,‬ניפוץ חלון‪ ,‬היעדרות‬
‫מתפילת מעריב בבית הכנסת‪ ,‬כל אלה גרמו להחרפת הטון עד כדי‬
‫איחולים נשגבים מבינתי‪“ :‬יהי רצון‪ ,‬תתחתן ויהיה לך ילד!“ היא‬
‫רותחת מכעס‪ ,‬ואני חונק צחוק‪ ,‬הגואה בי בסדרת כחכוחים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬הבנות מגעילות‪ .‬שנית‪ ,‬תולי חברי לעולמי עד‪ .‬רק לפני‬
‫שבוע כרתנו ברית אחים לפני ארון הקודש‪ ,‬אז לאיחוליה אין שום‬
‫תוקף‪ .‬אבל היו מצבים שבהם נתקע הגיחוך בגרון‪ ,‬כמו עצם‪ .‬זה לא‬
‫הוגן‪ ,‬היא השתמשה בפרגול צורב‪“ :‬חבל‪ ,‬ילדי היקר‪ ,‬אתה מפסיד‬
‫את מקומך בגן העדן‪ “.‬משפט כה קשה נזרק לחלל‪ ,‬בגלל שהתגנבתי‬
‫לחדר הסבים ולקחתי בסתר מנת לחם שעורה‪ ,‬שחילקו בתלושי‬
‫המזון במחיר מפולפל‪ .‬לעסתי את המעדן בשני ביסים‪.‬‬
‫במה אשמתי אם המלחמה נמשכת ונמשכת‪ ,‬והבטן חושבת על אוכל‬
‫בקומי ובשנתי? קודם נעלם החלב‪ ,‬אחר כך ‪ -‬הדג לשבת‪ ,‬אחרון‬
‫חביב‪ ,‬התירס‪ .‬אפילו את צבעו שכחתי‪ .‬ודווקא עכשיו היא מנחיתה‬
‫קללה כזאת עליי‪ ,‬ילד בן שמונה שומר מצוות! קל לדמיין סוג החלום‬
‫שפקד אותי בלילה‪ .‬צמתי להיטהר מהחטא הנבזה‪.‬‬
‫עימות קולני פרץ בינינו בצהרי יום שישי‪ .‬אימא התעקשה לנקות‬
‫אותי מהטינופת השבועית לכבוד שבת הממשמשת ובאה‪ .‬פעמיה‬
‫נשמעים ממש קרוב‪ .‬השעה דוחקת‪ ,‬ואנחנו מתמקחים כמו בשוק‪.‬‬
‫הובטח לי פרס‪ ,‬פרוסת חלה תוצרת בית מרוחה בריבת שזיפים‪.‬‬
‫פיתוי אדיר‪ ,‬מושך לב וקרביים‪.‬‬
‫רציתי להתפשר‪ ,‬אולי היום נסתפק רק בפנים‪ ,‬ביד וברגל‪ ,‬בקערה‬
‫בלבד? יש להבין את העמדה שלי‪ .‬להידחס לגיגית רותחין‪ ,‬עירום‬
‫ועריה‪ ,‬כשהיא מקרצפת את העור בסבון‪ ,‬משקולת שני קילו‪ ,‬לקבל על‬
‫הראש קילוח נפט נגד כינים‪ ,‬להסתרק במסרק‪-‬מגרפה‪-‬חמש שינים‪,‬‬
‫עינוי תופת! זה לא פשוט‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬לצאת מהגיגית עוף מכובס‪,‬‬
‫אדום כסלק‪ .‬התנגדותי העיקשת הובילה למבוי סתום‪ .‬תשושה היא‬
‫שיחקה אותה מוותרת‪“ :‬בסדר‪ ,‬לא צריך‪ .‬צבור שכבות זוהמה‪ ,‬ריח‬
‫ביבים ידיף ממך‪ ,‬תתכסה בסמרטוטים כמו ילד צועני‪ .‬יבוא צועני‬
‫ויבחין בך‪ .‬יחכך ידיים בהנאה‪ ,‬מה מחפש ילד שלנו בשכונת היהודים?‬
‫המ‪ ...‬מה זה משנה? יש לו עיניים ממזריות‪ ,‬הוא יביא לנו תועלת‪,‬‬
‫יזחל תחת גדר ויטפס על אדן החלון בקלי קלות‪ ,‬ירים ארנק ויברח‬
‫כארנב‪ .‬יאללה‪ ,‬אין משגיח בסביבה! הצועני ינעץ בך ציפורניים‪ ,‬כאילו‬
‫היית חתול רחוב ויתחב אותך בשק מסריח‪ .‬שלום אימא‪ ,‬שלום תולי‪,‬‬
‫הבכי לא ירכך את הגנב‪ ,‬אתה לכוד‪ ,‬חטוף‪“...‬‬
‫‪2‬‬
‫בכתוביות של סרט רב תהפוכות מסתיים הסיפור בנוסח‪“ :‬חלפו‬
‫שבעים שנה“ ובדומה לו גם אני עברתי גלגולים; החלפתי ארץ ושפה‪,‬‬
‫אימצתי הרגל להתרחץ בימי חול כבשבת‪ .‬התחתנתי‪ ,‬גידלתי ילדים‪.‬‬
‫אילו פגשתי ברחוב את חברי דאז‪ ,‬לא הייתי מזהה אותו‪.‬‬
‫את המטריד‪ ,‬המציק‪ ,‬אני כן פוגש במקומות בלתי צפויים‪ ,‬על פי רוב‬
‫‪61‬‬
‫כשאין משגיח בסביבה‪ .‬עשיתי לי מנהג‪ ,‬על מנת לשמר את כושרי‬
‫הדל אני צועד קילומטרים אחדים‪ .‬צינת הבוקר משיבה את נפשי‪.‬‬
‫ערפילים שטים מולי‪ ,‬מבעד בוקע היצור מעורר הפלצות‪ .‬אני מאט‬
‫פסיעותיי על סף בלימה‪ .‬אולם מסקרנות מניע את גופי‪ ,‬להתחקות‬
‫על קנקנו‪ .‬והוא לא מתמהמה‪ .‬מגיע‪ ,‬לוטש בי מבט חודר‪ ,‬אינו פוצה‬
‫פה‪ ,‬ממשיך בדרכו‪ ,‬בלי להסב ראש‪ .‬אני בוהה אחריו משותק מפחד‪,‬‬
‫קנה רצוץ‪ .‬אני רוצה הביתה‪ .‬בגלל הלחץ בחזה מתקשה לזוז‪.‬‬
‫ניצלתי צהריים נאים לקפוץ לאחד הקניונים‪ .‬המלתחה לחורף‬
‫סובלת ממחסור תמידי‪ .‬מדובר בגרביים ובגטקעס פלאנל‪ ,‬כמו כן‬
‫המעיל הישן‪ ,‬כבר אי אפשר לכפתר‪ ,‬ואני הרי האדם היחיד במדינה‬
‫הזאת שהקור מקפיא אותו כבר באוקטובר‪ .‬עליתי במדרגות הנעות‬
‫לקומת ההלבשה ומי יורד בד בבד במסלול המקביל? והוא מתמקד‬
‫בי‪ ,‬אף שביחד אתי נוהרים ילדים‪ ,‬זוגות‪ ,‬קבוצת חיילים‪ ,‬איזה‬
‫פעלולן! כעבור דקות נושף בעורפי‪ .‬אלמלא המעקה הייתי מתגלגל‬
‫למטה‪ .‬ניגשתי לדוכן משקאות לשתות מים‪ ,‬נוכחותו מורגשת כאילו‬
‫מציץ מעבר לכתף‪ .‬שיעול עז‪ ,‬בשל בליעה בהולה‪ ,‬סתם את דרכי‬
‫נשימתי‪ .‬קהל המבקרים השתתק‪ ,‬לכסן מבטים‪ ,‬מי בסלידה גלויה‬
‫ומי ברחמנות משפילה‪.‬‬
‫כאשר הבחנתי בו ביום שישי מתהלך ברחוב מגוריי‪ ,‬יכולתי לקבוע‬
‫בוודאות שהמטריד למד את מסלולי‪ ,‬שהמפגשים אינם מקריים‪.‬‬
‫אני מסומן‪ .‬ידיי מלאות מצרכים‪ ,‬תמרון התחמקות לא בא בחשבון‪.‬‬
‫ספרתי את המטרים שנותרו עד לחצר ביתי‪ .‬כמו להרגיז חנה טנדר‬
‫באמצע הכביש‪ .‬הנהג מנהל שיחה בטלה עם מכר‪ .‬לך תריב איתו‪.‬‬
‫הנחתי את השקיות‪ .‬אצבעות ידיי הלבינו‪ ,‬הרכב חוסם‪“ ,‬הצל“ עומד‬
‫בשער‪ ,‬לחצות כעת את הרחוב‪ ,‬זה לא מעשי‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אין רע בלי‬
‫טוב‪ .‬מדדתי אותו בדקדקנות‪ ,‬הפעם אני אותו‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬הפלא‬
‫‪62‬‬
‫ופלא‪ ,‬הוא לא מפחיד! יתרה מכך‪ ,‬תפסתי את עצמי בודק בציציותיו‬
‫בפוזה מתנשאת‪.‬‬
‫ברנש נמוך בגובה כתפיי‪ ,‬זיפי זקן מאפירים מסתירים את גילו‪ ,‬חובש‬
‫כובע מצחייה מהוה‪ ,‬לובש וסט חום “מקושט“ בגבעוליי דשא‪ ,‬בכתמי‬
‫בוץ ובפתיתיי נייר עיתון‪ ,‬נושא שק על גבו‪ ,‬השק תפוח בתחתית‪.‬‬
‫אני משער שטמון בו אלטע זאכן‪ ,‬שעקרות בית נפטרו מהם למען‬
‫נצרכים כמוהו‪ .‬עיניו מתרוצצות בארובותיהן כעיני צרצר‪ .‬אף כי‬
‫המכונית הסתלקה‪ ,‬הוא לא מש ממקומו‪.‬‬
‫ממקום הימצאו הוא שואל‪ ,‬ללא גינונים‪“,‬מה השעה?“ בתור איש‬
‫מנומס אני מנסה לדייק בתשובה‪.‬‬
‫“הזמן רץ‪ ,‬חבוב‪ .‬לא רחוק הלילה‪ “,‬ממהר לעדכני‪.‬‬
‫תזכורת? אזהרה? חריצת דין? בכל אופן הוא מילא את תפקידו‬
‫ומתרחק לעסקיו‪ ,‬שרק אלוהים יודע מה טיבם‪ ,‬והשק שעל גבו‬
‫מתנועע הנה והנה בקצב הליכתו‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫צום‬
‫‪1‬‬
‫מהיכן בא הרבי לעירנו‪ ,‬לא אדע‪ ,‬וכבר כבש את כולנו‪ ,‬אפילו אותנו‪,‬‬
‫שכפות רגלנו דרכו על מפתן בית הכנסת פעמיים בשנה‪ .‬הרבי לא‬
‫בחר בבית הכנסת הגדול והמהודר‪ ,‬אשר בין באיו היו סוחרים‬
‫וסופריי משרדים למיניהם‪ .‬אל שכונתנו בא‪ ,‬ודי היה לחטוף מבט‬
‫באבותינו כדי ללמוד כי קולם קצר מהבקיע את שבעת הרקיעים‪.‬‬
‫יהודים פשוטים‪ ,‬סבלים‪ .‬שק בן מאה קילו קל להם מספר תפילה‪.‬‬
‫סנדלרים המאומנים בהדבקת טלאי על טלאי ובמילה “נסים“ שקעו‬
‫כשקועים בבוץ‪ .‬בניו של ר' הרשל‪ ,‬החייט‪ ,‬לא ידעו מתי חל ראש‬
‫חודש ופוקדים את בית הכנסת‪ ,‬שחרית ומעריב‪ ,‬עם משא דלותם‬
‫ושבים לביתם‪ ,‬עומסים אותו כקודם‪.‬‬
‫משונה‪ ,‬הרבי בחר דווקא בנו‪ .‬האם צדיק היה או רואה ללב? הוא‬
‫העדיף לדרוש בפרשת השיגרון של מוישה‪ ,‬הפחח הזקן‪ ,‬מאשר להלך‬
‫כלוליין על חבל בפרשנות “קֹורח“ ותוספות‪.‬‬
‫‬‫בשל מנהג תמוה נמשכה סקרנותי אליו‪ .‬שנה שנה‪ ,‬ביום הכיפורים‪,‬‬
‫לאחר שהציבור אמר “יזכור“ היה הרבי חוזר על התפילה‪ ,‬מבלי‬
‫שיעלה לבמה‪ ,‬לזכרו של יוסף ביטר‪.‬‬
‫מיהו אותו יוסף ביטר‪ ,‬ביקשתי לשמוע מפי שכניי לספסל‪ ,‬אך המאזינים‬
‫מהסים אותי באצבע זקורה‪ .‬שתקתי‪ ,‬בודק את פניהם של המכונסים‬
‫וחש שקולו נוטע בלבם‪ ,‬כל פעם מחדש‪ ,‬זיכרון מכאיב‪ .‬הם עקבו אחר‬
‫מילות “יזכור“ כשצווארם מתוח וידיהם מתחפרות במסעדיי המושבים‪.‬‬
‫סופו של דבר העזתי‪ .‬באחת השנים שעברו‪ ,‬לאחר יום ארוך‪ ,‬ציפיתי‬
‫לו‪ ,‬לרב‪ ,‬בפתח ביתו‪“ :‬מיהו יוסף ביטר?“‬
‫הרב בחן אותי בשבע עיניים כרוצה להשתכנע כי אכן ראוי אני‬
‫לשמוע את סיפורו‪ .‬אחר כך אמר‪“ :‬היכנס לשבור את הצום‪“.‬‬
‫כל מאתים הגברים שנאספו בכיכר הקטנה חשדו בו‪ ,‬אך מראהו‬
‫בלבל את אחרון המפקפקים‪ .‬במשקפיו הדקים שעל אפו החד הוא‬
‫‪64‬‬
‫‪2‬‬
‫דמה למשורר מהאופנה הישנה‪ .‬על אכזריות המלחמה דיבר‪“ :‬שונא‬
‫את השנאה! חונכתי במשפחה נאורה‪ .‬מרבית חבריי היו יהודים‪.‬‬
‫טעם החמין משתמר עד היום בלשוני‪“.‬‬
‫"אם הוא מפליג בשבחנו‪ ,‬אין לחשוש כנראה‪ ",‬סיכמו‪ .‬רק אחר כך‬
‫שינה נימה והחל להאשים את “הבולשביקים“ שמואל פרל ואהרון‬
‫פולק‪ .‬הללו לא הסתפקו בניתוק קו טלפון‪ ,‬גם זיהמו את צינורות‬
‫המים במקלחות החיילים‪ .‬חמוּר‪ ,‬חמר מאוד‪ .‬לפי תקנון מצב חירום‪,‬‬
‫בעת מלחמה מוציאים עיירה שלמה להורג‪ .‬הממונים פסקו‪ ,‬הפעם‬
‫עונש נקודתי‪ ,‬לפנים משורת הדין‪ ,‬סובלני‪ ,‬לא?‬
‫מובן שלא נעים להרחיק את הגברים לזמן קצוב‪ .‬הוא‪ ,‬באופן אישי‪,‬‬
‫כבר חצי שנה רחוק מהוריו ומהארוסה‪ .‬הגעגועים אליהם מלחכים‬
‫את נפשו בלשונות אש‪ .‬הצד החיובי הוא שבעיירה מנשבות רוחות‬
‫זעם‪ ,‬והגויים מחוממים‪ .‬כך שהצבא לוקח אותם תחת חסותו‪“ :‬כמה‬
‫עצות כדי להקל עליכם במקצת בתלאות המסע‪ .‬תשכרו כמה עגלות‬
‫מהכפריים‪ .‬לא לסחוב מים‪ .‬המטען האישי לא יעלה על חמישה‬
‫קילו‪ ,‬מזון בשימורים‪ ,‬לבנים להחלפה‪ .‬בבסיס הקבע אנו נדאג לכל‬
‫מחסורכם‪ .‬מילת קצין וורמאכט!“ משקפיו העלו אדים‪ .‬הוא ניגב‬
‫בממחטת תחרה מקופלת‪ ,‬מגוהצת‪ .‬משום מה קוצר הראייה הוסיף‬
‫לו אמינות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫כבר ביום הראשון למסע גילו‪ :‬הגרמני רימה‪ .‬שיירת העגלות‪ ,‬ובראשה‬
‫המכונית הכחולה והקומנדקר גדוש בחיילים ובציודם‪ ,‬מסובבים‬
‫במעגל‪ ,‬במרחק של קילומטרים מעיירתם‪ ,‬כמשרטטים בחוגה‪ .‬בניי‬
‫המקום היו‪ .‬בעיניים עצומות יגידו לך לאן מובילים השבילים‪ ,‬מה‬
‫מסתתר מאחוריי הגבעה כוונות זדון לו‪ ,‬אז למה מסובב אותנו כמו‬
‫תרנגולי כפרות? הצעירים התלחשו להתייעצות‪ .‬האם כדאי להסתכן‪,‬‬
‫כשהגרמנים מקיפים את השיירה? ומה יהיה גורל הוריהם לאחר‬
‫‪65‬‬
‫ההימלטות? אלה סומרו לתחתית העגלות‪ ,‬חיוורים כבובות שעווה‪,‬‬
‫למעט העגלונים אשר פרשו לחורשות‪ .‬הם וסוסיהם השמיעו צחוקים‬
‫עבים‪ ,‬בלכתם ובשובם‪ .‬השכנים הטובים שלנו מזה דורות!‬
‫איציקל'ה‪ ,‬בן דבורה האלמנה‪ ,‬התחנן בצהריים למים‪ .‬הרבי‪ ,‬נדמה היה‪,‬‬
‫הבין את מזימת הקצין‪ .‬הוא הצטרף לנער‪ ,‬נשכב לידו‪“ :‬את העננה‬
‫כמו אגם כהה‪ ,‬אתה רואה? היא תתפשט בקרוב‪ ,‬ואולי הלילה אלוהי‬
‫ישראל יחולל לנו נס‪ .‬הרינו עומדים בערב יום כיפור‪ ,‬בחור‪“.‬‬
‫“אתה חושב רבי?“‬
‫“הוא חושב עלינו‪“.‬‬
‫הגשם לא ירד בלילה ולא למחרת‪ .‬בוקר יום הכיפורים התלהט‬
‫מתחילתו‪ .‬עלוות העצים עמדו ללא ניע‪ .‬כנחש ארוך ומתפתל זחלה‬
‫השיירה בדרך זרועת מהמורות‪ .‬הסוסים קרטעו‪ .‬ניצוצות מתכתיים‬
‫ריצדו לנגד עיניי המובלים במסע‪ ,‬שתכליתו מי ישער‪ .‬מה שכן‬
‫הרגישו‪ ,‬מעל בשרם השרוף‪ ,‬מלאך המוות מרחף‪ .‬את תפילות החג‬
‫ערך הרב בלבו‪ .‬איציקל'ה קיטר‪ ,‬אחדים הזדהו עם המסכן‪ ,‬אחרים‬
‫ניסו להשתיקו בגערה גסה‪.‬‬
‫בשתיים עשרה בצהרים‪ ,‬בדיוק נמרץ‪ ,‬בלמה בחריקת בלמים‬
‫המכונית הכחולה‪ ,‬אחריה עצר הקומנדקר‪ ,‬וחייליי הוורמאכט קפצו‪,‬‬
‫כיתרו את “האויבים“‪ ,‬נשקם דרוך‪ .‬על מנת להעצים את האפקט‪,‬‬
‫הוא עצמו התאחר מעט‪ .‬לבסוף צעדה מולנו אותה הגברת‪ ,‬בשינוי‬
‫אדרת‪ :‬הקצין הגרמני במדי מסדר‪ ,‬מסורק ומגולח‪ ,‬טיפס על תל‬
‫אבנים כדי להגביה את קומתו‪ .‬עוזרו הגיש לו רמקול‪.‬‬
‫הוא סימן לאחד מפיקודיו‪ ,‬שייגץ שרירי‪ ,‬ובריצה קלה הביא הלה‬
‫זוג כדי מים‪ ,‬כעשרה ליטרים כל אחד‪ .‬במחווה של קסם שוחררו‬
‫המכסים‪ ,‬זה אחר זה‪ .‬מאתיים יהודים‪ ,‬מיובשים מצמא‪ ,‬השפילו‬
‫מבט אל הנוזל המעלה אדים‪ .‬נפלה דממת יום הדין‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫“ראשית אני חייב לכם התנצלות‪ “,‬צרח ברמקול כדי להישמע על‬
‫ידי אחרון הזקנים‪“ .‬היה שיבוש באספקה‪ ,‬אבל הטעות תבוא מיד‬
‫על תיקונה‪ .‬הדיבורים מיותרים‪ ,‬אנא להתכבד! בקשה אליכם‪ ,‬לא‬
‫להידחף‪ .‬אנחנו מצוידים בכמות מספקת לכולכם‪ .‬התאזרו בסבלנות‪,‬‬
‫תסתדרו בתור‪ ,‬שניים‪-‬שניים‪“.‬‬
‫איש לא זע ולא נע‪ ,‬ולא גרע עין מהכדים המונחים לרגליהם‪ .‬הגרמני‬
‫הסמיק‪ ,‬הוא לא רגיל לסירוב פקודות‪.‬‬
‫“שתו‪ ,‬אמרתי‪ ,‬לפחות המילה הזאת מובנת לכם‪ ,‬קנאים! שתו‪ ,‬הא‪,‬‬
‫איך שכחתי? יום כיפור היום‪ .‬הא‪ ,‬מילא‪ ,‬אני אהיה הגוי של כיפור‪.‬‬
‫העבירה עליי‪ ,‬מובן?“‬
‫האי נוחות הפכה לאיבוד עשתונות‪ .‬התרגיל שהוא קבע את כלליו‬
‫לא התפתח כרצונו‪ ,‬עליו להיות תקיף‪ ,‬להוכיח ליהודים הארורים‬
‫מי פה בעל הבית‪“ :‬אוי‪ ,‬תפסתי‪ Meine liebe herren ,‬האומה‬
‫הגרמנית אינה פנטית כמוכם‪ ,‬להרעיל מים וללוש דם תינוקות‬
‫בבצק מצות‪“.‬‬
‫מהתל‪ ,‬בלע בלגימות קולניות ספל מים‪ ,‬פתח החולצה נרטב‪ ,‬שפך‬
‫שאריות ארצה‪ .‬הוא הביט כה וכה‪ ,‬ניער את מדיו בגב ידו‪ .‬באקדח‬
‫שלוף פסע אל אחד הנשענים על יצול העגלה‪.‬‬
‫“אתה‪ ,‬מה שמך?“‬
‫“אני? יוסף ביטר‪“.‬‬
‫“יוסף‪ ,‬תיגש לשם ושתה כאוות נפשך‪“.‬‬
‫בעיירה הדביקו לו את הכינוי “דר פרמדר‪ “.‬יוסף בלט בגובהו וגבו הרחב‬
‫נראה כמו קיר‪ .‬בקיצור‪ ,‬גוש בשר מוצק‪ .‬בשבילו הכיל המילון היהודי‬
‫כמאה מילים‪ ,‬מהן שמונים קללות‪ .‬הוא עצמו עגלון היה וכשרגז‪ ,‬סרו‬
‫עמיתיו מדרכו‪ .‬בבית הכנסת חדל לבקר‪ .‬המקום זכור לו כחמים ונעים‬
‫מילדותו‪ ,‬ואילו היום‪ ,‬מה יבקש שם? כאשר המתפללים פונים אל רחמי‬
‫‪67‬‬
‫שמות‬
‫שמיים‪ ,‬מה הוא יעשה? ושמא יירדם‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬והילדים יציקו לו?‬
‫לא! מוטב לשבת בעגלתו‪ ,‬להריח טבק‪ ,‬לשמח עיניו בשוק הצבעוני‪,‬‬
‫להתחמד לשקצות המתוקות כמו הענבים שמציעות למכירה‪.‬‬
‫גם אישה איחר יוסף לקחת‪ .‬נערות יהודיות לא ששו לקשור חייהן‬
‫בחייו‪ .‬וגויה ‪ -‬דחה הוא בשאט נפש אחרי ליל הוללות‪.‬‬
‫עם התקרב הקצין‪ ,‬כפות ידיו של יוסף ביטר שקעו במעמקיי כיסיו‪.‬‬
‫בעמידתו האיתנה הסתכל ישר בפדחת הבוהקת‪ ,‬המסריחה מאי‪-‬אלו‬
‫זליגות בושם‪ .‬ביד אחת היה מסוגל להרים את הננס ולהדוף אותו‬
‫מעליו כזרד‪ ,‬אבל הוא סתם חיכה בסבלנות‪ ,‬לשמוע לאן הלקוח חפץ‬
‫לנסוע‪ ,‬והוא לא חיכה זמן רב‪.‬‬
‫“לך ושתה‪ ,‬אל תפחד‪ ,‬אלוהים לא כאן‪“.‬‬
‫“לא צמא‪ “,‬באה התשובה בקול צרוד מעישון ומיין‪.‬‬
‫הסירוב חדר לארבעה מאות זוגות אוזניים‪ .‬מעולם‪ ,‬במגרש השומם‬
‫הזה ללא רמז של קדושה‪ ,‬מעולם לא נאמרה תפילה כה נוגעת ללב‬
‫מ“הלא צמא“ של יוסף ביטר‪.‬‬
‫זה תקע אקדח לגופו‪ ,‬וזה מחזיר לו ב“לא צמא“ ביידיש צחה‪.‬‬
‫הדו קרב הבלתי מתפשר הסתיים בדקה‪ ,‬הכדור פילח את חזהו‪ .‬יוסף‬
‫ביטר התיישב על הארץ‪ ,‬בועט בכדים ומפילם‪ .‬מים רבים נשפכו עד‬
‫שהאדימו‪ .‬והוא הניח את ראשו הממלמל “לא צמא‪ “,‬כמי שמדבר‬
‫מתוך שינה‪...‬‬
‫כעת אולי תענה לי אתה‪ ,‬בחור‪ ,‬מי היה יוסף ביטר?‬
‫‪68‬‬
‫בילדותי קראה לי אימא “איצל'ה“ ותמיד בקולי קולות בגלל הפרעות‬
‫הקשב‪“ .‬איצל'ה‪ ,‬תלבש את הצעיף ואת הכפפות‪ ,‬יורד שלג בחוץ‪.‬‬
‫אתה תתקרר‪“ ,‬זול מיר זיין פאר דיר‪“.‬‬
‫“איצל'ה‪ ,‬אני אכין לך בראלע ממולא גבינת צאן על גחלים לארוחת‬
‫ערב‪ .‬גם ירמה את הרעב‪ ,‬גם יחמם אותך וגם תישן כמו דב‪“.‬‬
‫“איצל‪ ,‬ילד יהודי‪ ,‬לא מאבד כובע‪ .‬הכובע דבוק לראשו כמו הכינים‬
‫לשיער‪“ .‬בוא נחשוב איפה התרוצצת היום? שיחקת תופסת בשדה? אל‬
‫תענה‪ ,‬באחד הימים יסית הגוי את הכלבים עליכם‪ ,‬זול מיר זיין פאר‬
‫דיר‪ .‬האם קפצתם חמור משולש בחצר החדר? גוטניו‪ ,‬אתה תשבור יד‬
‫או רגל‪ ,‬על כל שונאינו‪ .‬האם שיחקתם חמישה אגוזים במגרש היריד?‬
‫הכיסים קרועים כדלי נקוב‪ .‬אוי לא‪ ,‬נסה להיזכר‪ ,‬האם ראה אותך מישהו‬
‫בדרך? מה יגיד אבא שלך כשיספרו לו על בנו יחידו‪ ,‬המתרוצץ גלוי ראש‬
‫בחוצות העיירה‪ .‬אנא כוס מים‪ “...‬מתעלפת‪.‬‬
‫“איציק‪ ,‬אבא שלך מת‪ .‬לא‪ ,‬לא כאילו‪ .‬אתה צעיר כדי להבין‪ .‬נשמתו‬
‫בגן עדן‪ ,‬בקרב צדיקים כמוהו‪ .‬ריבון עולם דרש ממנו להקדים בשל‬
‫מחסור במלמדי עברית לילדי מלאכי השרת‪ .‬הוא משתדל למעננו‪.‬‬
‫טיפש‪ .‬אבא יודע מהם הצרכים שלנו‪ .‬סוליות הנעלים בשבילך‪ ,‬תיקון‬
‫הגג‪ ,‬כי נמאס להניח את הקערות כנגד הדליפה‪ .‬אל תדאג‪ ,‬בברכת‬
‫הנרות אני מעבירה לו את רשימת השבוע‪ .‬העיקר‪ ,‬איציק‪ ,‬מהיום‬
‫והלאה‪ ,‬אתה האחראי בבית‪ ,‬מחויב בעול מצוות‪ ,‬תנהג בהתאם‪“.‬‬
‫“איציק‪ ,‬גש לרחמיאל להביא קילו קמח‪ ,‬ארבע ביצים וקופסת אבקת‬
‫סוכר‪ .‬דודה לורה מבקרת אצלנו בשבת ואל תציק לה בבקשות‪ .‬היא‬
‫בעצמה תיתן לך חפיסת חלווה‪ .‬לאן אתה רץ‪ ,‬בן כספית? את השטר‬
‫נחביא בכיס עם הרוכסן‪ .‬לך בדרך הקצרה‪ .‬את הקמח תריח‪ ,‬שלא‬
‫יהיה מעופש‪ .‬את הביצים תנער על יד האוזן‪ ,‬שלא יהיו סרוחות‪.‬‬
‫ספור את העודף פעמיים‪ .‬אתה עוד פה?‬
‫‪69‬‬
‫איציק‪ ,‬כבר הזהרתי אותך‪ ,‬כשמופעלת האזעקה‪ ,‬אתה אתי כאן‬
‫בתוך החפירות‪ .‬הפצצות הורגות‪ .‬זול מיר זיין פאר דיר‪ .‬אכבול אותך‬
‫לקורה‪ ,‬פרא אדם‪ .‬מי יש לנו בעולם מלבדנו‪ .‬אלמנה ויתום‪ .‬נו‪ ,‬שב‬
‫לאכול‪ .‬רגע‪ ,‬ואת הידיים רחצת? הסלט חצילים יחכה‪“.‬‬
‫"יצחק בן שמעון‪ ,‬אדון גרשון‪ ,‬הגבאי‪ ,‬מסר לי‪ ,‬כוס מים בבקשה‪,‬‬
‫שבתפילת שמונה עשרה רק הוריד את מבטו ממך‪ ,‬וכבר נעלמת לו‪,‬‬
‫שתבלע אותי האדמה לקבור את הבושה‪ .‬מה אתה שותק‪ ,‬שייגץ? אני‬
‫מקווה כי צום יום חמישי יכפר במקצת‪“...‬‬
‫איצל'ה‪ ,‬איצל‪ ,‬איציק‪ ,‬יצחק בן שמעון‪ ,‬דיירים רבים התחלפו במבנה‬
‫הזה שבצומת‪ ,‬פלא שעדיין עומד על תילו‪.‬‬
‫יצחק רוימישר‬
‫גבעתיים‪ ,‬קיץ ‪2010‬‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬