צחוק מצחיק ּתִינֹוק צֹוחֵק ּפִיצִיָקטֹו. חֹוׂשֵף ׁשֵן יֹותֵר אֵין צְח
(לארז) צחוק מצחיק ּתִינֹוק צֹוחֵק ּפִיצִיָקטֹו. ׁשן ׂשף ֵ חֹו ֵ יֹותֵר אֵין צְחֹוקֹו ִמ ְתּגַל ְּג ֵל ְּכחִּׁשּוק הֹוָריו חֹוׂשְ פִים ַמחְֹרז ֶת ְּפנ ִינ ִים ׂשִ ְפתֵי ַה ָּסבִים נ ִ ְסּדָקֹות ׁשן חֹוׂשְ פִים ֵ יֹותֵר אֵין. 4 5 חמסין 1 4 ַח ְמסִין ָהל ַם ִמ ְת ַעּצֵם – ַמ ְצמִיא ֵאל ָה ִצּי ְָרה ֲא ַבּטִי ַח אְַרּג ְ ָמנ ִי ַקר ַּכּקֶַרח ,מִּדֹונ ַג מָתֹוק ּכְֵרסֹו מִׁשְ ַּת ֶּפכ ֶת ל ְׁשּול ֵי ַהּבְלֹוק. ׁשַ עֲרּוִרּי ָה מְַרעִידָה אֶת אַּמֹות ַה ִּסּפִין אֶֶרז ַה ָּקטָן ַּבּצָד ִה ְמּתִין, עִם ִמ ְסּפַָרי ִם חֶֶרׁש ִה ְתּגַּנ ֵב ׁשּלָׁשִ ים ׁשְ חִֹרים ּגָז ַר וְנ ִּקֵב. ְמ ֻ 2 5 ִאּמָא ׁשָ ל ְחָה ַמּבָט נ ִל ְהָב הֹוצִיאָה ֵמאָרֹון טַס ֻמז ְהָב ָאמְָרה ,ל ִּבִי סָמּוְך ּובָטּו ַח י ִ ְהי ֶה ל ָנּו ַא ְחל ָה ִקּנּוחַ. ֵאל ָה ָּבכ ְתָהַ ,אּבָא נ ָהַם, ִאּמָא ִח ְּלצָה אֹותֹו ִמּיָדָם ל ָּמָה ּומַּדּו ַע ִקל ְַקל ְ ְָתּ ִקּנּוחִים? ַא ְּת ָאמְַר ְּת אָסּור ּג ְַרעִינ ִים! 3 ַאּבָא הְִרּכִיב מִׁשְ ְקפֵי ְקִריאָה ּׁשבׁ ,שָ ַקל ָמנ ָהָ -מנ ָה. ִח ֵ ֶה ֱעבִיר אֶת ָה ֲא ַבּטִי ַח ל ַּמְָקֵרר: ַס ְבל ָנּותָ ,צהֳַרי ִם ֹקֶדםִ ,מ ְצ ַטעֵר. 6 7 (לנועה) (ל ְנועה ולאלה) יום הולדת חידה ׁשּלָנּו ּבַת ּבְכֹוָרה, ֹנעָה ֶ יֹום ֻהּלֶֶדת אְַרּבַע ל ַ ְּק ַטּנ ָה. ׁשל ְחָן ִמּכָל טּוב עַָרכ ְנּו ֻ ַּכּיָאֶה ל ְחַג ּבִּכּוִרים חָׁשּוב. ַא ֲהבָה ָעל ֶי ָה מְַרעִיפִים ּבְׁשִ ירְּ ,ב ַמּתָנֹות ּו ְבחִּבּוִקים. ַמּז ָל טֹובּ ,בָנֹות! ִּבמְקֹום ל ְהִָרים ּכֹוסֹות אָחּוד ל ָכ ֵן חִידָה. ל ַּפֹותֶֶרת נ ְכֹונ ָה, ּפְָרסַ ,ה ְפ ָּתעָה! ּׁשְך ּבִׁשְ בִיל ִי ַא ְּת חַג ִמ ְת ַמ ֵ ׁשְך. ּכִי ַא ְּת ַה ֶה ְמ ֵ ז ֶהּוֹ ...לא אַׁשְ ּבִית ׂשִ ְמחָה ֶה ְסּבֵר י ָבֹוא ֶּבעָׂשֹור ַהּבָא. 8 ל ְמִי קֹולֹות ַק ְס ַטנ ְי ֵטֹות? ל ְמִי ּג ַּבֹות ְּכנ ָ ַפי ִם ּפְרּוׂשֹות? ּול ְמִי עֵינ ַי ִם ׁשְ ֵקִדּיֹות, ּפִּיֹות ּד ֻ ְב ְּד ָבנ ִים, ַר ֲענ ַּנ ִים ְּכ ָאבִיב? מִי ִמּכֶן י ְכֹול ָה ל ְהָׁשִ יב? ָאּנ ָאֹ ,לא ְּבבַת ַאחַת, אז ֶן יָמִין ּוׂשְ מֹאל ,ל ְאַט. לְ ֹ 9 הרצים למרחקים ארוכים ַמסְלּול ִמ ְסּפָר ַאחַת ְּבמְִקצֶה ַהּמְֻקּדָמֹות ִמ ְתחִָרים ׁשְ לֹוׁשָ ה ָא ָצנ ִים. ּכָל ַהּכְַרטִיסִים נ ִ ְמּכְרּו ִא ְצטְַדיֹון ֲענ ָק ְּכאֶֹרְך ּכַּדּור ָהאֶָרץ. ִמתְַקּיֶמֶת ִריצַת מָָרתֹון ו ְֹלא ִ 42קילֹו ֶמטֶר, ו ְ ַהּזַאֲטּוט צֹובֵר ּכֹחֹות, ְמ ַאּי ֵם ל ַָקחַת הֹו ָבל ָה. ְּבהִׁשְ ּתָאּות ָה ִא ְצטְַדיֹון מְעֹוֵדד, רֹועֵׁשּ-גֹועֵׁש. ְּבעֵינ ֵי הַּצֹופִים ַה ַּתחֲרּות הִיא הַּתֹו ָצאָה. ׁשל ִריצָה! ֹיפִי ֶ ָקטָן ֲעל ֵיהֶם. הֵם ַמּקִיפִים אֶת ַהּכַּדּור ב 365-יָמִים ׁשׁש ׁשָ עֹות. ו ְעֹוד ֵ ׁשּלָנּו ָה ָא ָצנ ִית ַה ְּבכ ִיָרה ֶ ַקּלַת ַרגְל ַי ִם מֹובִיל ָה ּבְׁשָ לֹוׁש ַהּקָפֹות. ָה ָעפְָרהַ ,אּיֶל ֶת חֵן ּדֹול ֶֶקת ַאחֲֶריהָ. מְַקּדִימָה ּגּור-אְַרי ֵה ְּבאְַרּבַע ַהּקָפֹות. 10 11 משמרת לילה ׁש ַאּתֶם מִׁשְ ּתֹול ְל ִים ֶּב ָחצֵר ְּכ ֶ עֵֶדר ּפִיל ִים ּדֹוהֵר. ל ְ ַאחַר ַא ְמּבָט ו ְ ִתסְרֹוקֹות ְּפנ ֵי ַמל ְ ָאכ ִים עַל ּכִָרּיֹות. אָז ׁשָ לֹוׁש צִּפֹוִרים ְמז ַּנ ְקֹות ִמּקֵן הַּׁשַ ְרוּול ִים. ִמ ְסּדָר עַל ֲעצִיץ ּפֹוֵר ַח ַה ָּצבַת ַה ֹּכ ַח ִּבנ ְֻקּדֹות ַמ ְפ ֵּתחַ. הַחּומָה עַל ַמחְזֹור ְּת ִפּלָה ָה ֲאפָֹרה עַל מַׁשְ קֹוף ַהּמְזּוז ָה ַה ְּכ ֻחּלָה עַל ֶקֶרן ל ְ ָבנ ָה ְּכז ִָקיף עַל ִמגְּדַל ׁשְ מִיָרה. 12 הֵן ְמ ַסּי ְרֹות הָלֹוְך ו ְׁשּוב ׁשֹּלא י ִ ְפּג ַע ָּבכ ֶם ז ְבּוב. ֶ ּבִׂשְ פַת ַהּמַּקֹור, ְּבצִּיּוץ צִּפֹור מְַדּו ְחֹות ִמּדֵי ׁשָ עָה: “ ַהּנ ְׁשִ ימָה ַּתּקִינ ָה!“ ׁש ְּבבֶֹקר ָּכתֹם צֹונ ְחִים ַע ְפ ַע ַּפי ִם ְּכ ֶ אֹוסְפֹות צִּיּוד ַאחַתׁ-שְ ַּתי ִם. חִיׁשַ -מהֵר ִמ ְתּכְַרּבְלֹות ּבְִק ְפל ֵי ַהּפִיגָ'מֹות. ׁשת ל ַחּומָה: ַה ְּכ ֻחּלָה לֹו ֶח ֶ “ ַאחֲֵרינּו ּבַּתֹור הּוא י ִׁשְ מֹר“. 13 דמי חנוכה התלבטתי מה לקנות לכם לחנוכה ,ילדים יפים .כמעט קניתי ספר ,אבל הכוננית בחדר מלאה וממולאה. בגד? לצערי איני מבין גדול בהלבשה. הסתבכתי. כמוצא אחרון נסעתי לתל אביב ,העיר שבה ניתן לקנות מקוקייה לצמות ועד חללית לארז הקטן. הרעיון להשיג בשבילכם עולם טוב יותר מאשר ההוא ,שאני חייתי בו ,מעסיק אותי מאז שנולדתם .חבל שלא התאמצנו מספיק קודם .לא נבכה עכשיו על החלב האדום שנשפך. נכנסתי למשביר .בחור חביב-אדיב התפנה אליי: 14 “מצטער אדוני “,ענה בשמץ של חיוך“ ,המלאי אזל“. בחנות מפוארת שבצפון העיר ,גברת בחצאית מיני ,עונדת עגיל דמוי בייגלה ,שוחחה בסלולרי. המוכר הקשיב באוזניות למוסיקה ,מתנועע כמו לולב. הצצתי במדפים ויצאתי בידיים ריקות .התיישבתי על ספסל, לנוח .הייתי הרוג .הכיכר שוממת. המכוניות נוסעות סחור-סחור... אי לכך חשבתי לתת לכם דמי חנוכה משעממים ,כ ְבשנים עברו .אני מבטיחכם ,שמלאי האהבה שלי לעולם לא יאזל. וכל זאת למה? כי אתם התגשמות כל חלומותיי. 15 נסיכה קֹוְראִים ל ִי ֵהל ֵן. ֵהל ֵןֵ ,הל ֵן ַהּנְעִימָה ‘ּתְמֹול ָהי ִיתִי ּפְעּוטָה, מֹוצֵץּ ,תִינֶֹקת ַּבעֲִריסָה. ַה ֲחסִידָה ֵהבִיאָה ל ִי הֹוִרים ל ְ ַטּפֵל ּבִי. ַמּפָל ׂשְ עָָרּה ָרצִיתִי, ְּכחֹל עֵינ ָיו ָרצִיתִי. ִהתְּבֹונ ַנ ְּתִי ַּבּמְַראָה ו ְָראִיתִי נ ְסִיכ ָה. מֵאֹותֹו יֹום ו ְ ָהל ְאָה ‘בָל ל ִ ְפ ָעמִים ‘נ ִי ּפְַקק ֲע ַצּבִים ְּבז ֶה הֶָרגַע זּוזּו! ֹלא ל ְ ִהתְָקֵרב ו ְֹלא ל ָגַעַת ׁשם ז ַל ְעָפֹות ַּב ַּמּבָט. ּג ֶ ֶ ‘נ ִי ְמ ֻסּכֶנ ֶת‘ ,נ ִי ַאּלִימָה ׁשּי ַָד ְעּתִי מַה ‘נ ִי רֹוצָה. ַהל ְו ַאי ֶ ‘נ ִי ֲהכ ִי אֲהּובָה. ׁשּבָא ל ִי, ּכָל ֶ ּׁשק ל ִי ׁש ִּמ ְת ַח ֵ ּכָל ֶ י ֵׁש. 16 17 (לארז) דו-סטרי ביקור בוקר ַאּתָה ִמ ְת ַהּו ֶהֲ ,אנ ִי ִמ ְת ַּכּלֶה. ַאּתָה ִמ ְת ַחּדֵׁשֲ ,אנ ִי ִמ ְת ַּבּלֶה. ַאּתָה ּג ֵָדלֲ ,אנ ִי ּפֹוחֵת. ַאּתָה ַממְִריאֲ ,אנ ִי נֹוחֵת. 1 ַאּתָה זֹוכ ֵר ,ז ִכ ְרֹונ ִי ּבֹוגֵד. ַאּתָה צָלּולֹ ,ראׁשִ י ָחל ֵד. ַאּתָה ַמ ֲעבִיר ַהּזְמַן ּבְׂשַ חַק ַהּזְמַן עֹובֵר ָעל ַי ְּב ַמחַק. עַל ַהּבֶֹקר צִּפֹור נֹוֶדֶדת, ֹראׁשָ ּה ּגֻּלָה, עֵינ ָּה אֲפּונ ָה ַרגְל ֵי ָּבל ִֶרינ ָה. נ ִּתּורּ ,פִירּואֶט, נֹו ֶחתֶתִ ,מ ְת ַּכנ ֶפֶת. 2 ּכֻּלָּה נֹוצֹות ו ְחּוטִים, לֹו ֶעסֶת ּג ְַרּג ִיר ְּבפֶה סָגּור. רֹואִים ַהחִּנּוְך ִמ ַּבי ִת. ּת ַח ּבְׂשִ יחָה, מֵת ל ִ ְפ ֹ ְמ ַהּסֵס. וְאִם ּתָעּוף? 18 19 3 5 ּבְִדידּותִי ּגֹובֶֶרת עַל ַּבי ְׁשָ נּותִי, ּׁשׁש: ְמגַ ֵ “ ֵמ ַאי ִן ּול ְאָןֶ ,אפְרֹוחִי?“ ַמ ְצּבִיעָה צָפֹונ ָה. הָא ,נ ֶ ֱהדָר, ְמגִיבָה, סִּכּוי ל ְאֵָר ַח נ ֶפֶׁש ַחּי ָה! הִיא מֹוחֵאת ְּכנ ָ ַפי ִם, מְַדּלֶגֶת ֵמעַל ַאנ ְ ֶטנ ָה ל ְמְַרז ֵב, ִמּמְַרז ֵב ל ַ ֲעצִיץ, ֶמטֶר וְנ ִכ ְנ ֶסֶת ל ַּמְִר ֶּפסֶת. נ ַ ְחז ִיק ז ֶה ל ַז ֶה ֶחבְָרה עַד ּתְזּוז ַת ַה ַּלהֲָקה. 4 6 ל ְׁשֹונ ִי ַמפְׁשִ יָרה: “ַקר ל ְָך ,י ִ ְפ ָעתִי? ִה ָּכנ ְסִיִ ,ה ָּכנ ְסִי ֲאאְַרּג ֵן ַקעֲִרית ְּדגָנ ִים, ׁשל ְחָן זּוגִי, ַא ֲעמִיד ֻ אְַדִריְך סִּיּור ִחּנ ָם ִּבמְעֹון ָאדָם“. ִאל ְ ָמל ֵא ִאּמָּה ,צִּפֹוָרה ְּב ָאפֹר. אֵיזֹו מְהּומָה! ִמ ְתּפַָרעַת, ַקּפּוׁשֹון סֹומֵר: “אֵיפֹה ַאּתְ?“ צֹווַחַת, אפֶק. אפֶק ל ְ ֹ “ ִחּפַׂשְ ּתִי ֵמ ֹ ֶאל ֶף ְּפ ָעמִים ָאמְַרּתִי ֹלא ל ְַדּבֵר עִם ז ִָרים. ׁשּבַּטֹוְרפִים!“ ַהּלָלּו ַהּג ְרּועִים ֶ אֹוי ל ְאֹותָּה ּבּוׁשָ ה! מַה הֵן חֹוׁשְ בֹות ָעל ֵינּו! 20 21 מעין וירוס תמורות עתים ַה ַּקי ִץ ל ַחֶֹרף ִחּכִיתִי ְּכנ ֶצַח ,חְָדׁשַ י ִם. אִינ ְ ְּדי ָאנ ִי אֲֹדם-עֹור ָהי ִיתִי ֶא ְצל ֵנּו ְּבגִ ְב ָע ַתי ִם. ִּבהְיֹותִי ַּתל ְמִיד ִה ְט ַּב ְעּתִי עֵט נֹו ֵב ַע ּבְֶקסֶת ׁשְ חָֹרה ִמּזֶפֶת. מָתּוחַ ,י ָד רֹועֶֶדת, מְׁשַ ְרּבֵב ְקצֵה ַהּלָׁשֹון ִקׁשְ ַקׁשְ ּתִי עַל ּדַף ּכֹואֵבבב! הָאֹותִּיֹות ִה ְת ַעּקְמּו, ַה ִּצּפֶֹרן ִהּז ִיל ָה ִּד ְמעָה, ַה ִּד ְמעָה הִׁשְ חִיָרה. ֶה ְחל ִיָקה ְּבמְִדרֹון ַהּלֶחִי ֲחדָׁשֹות ל ִבְָקִרים מְׁשֹוטֵט ַּבּג ַן מְיֻּבָׁש וְל ֵאֶה, ְּכחֹם הַּיֹום ַּתחַת אִיל ָן ָמצָאתִי ַמ ֲחסֶה. עֹונ ַת ַהחֶֹרף ֶה ֶחיְתָה צְרֹור ֲעצָמֹות. ו ְ ִהּנ ֵה ָענ ְׁשִ י! ַהּמִׁשְ ָקעִים ַּב ֲעל ִּי ָה, ַה ֶּט ְמּפֶָרטּורֹות נ ְז ִילֹות. ָאל ְֶרּג ִי ל ְ ֶצמֶרִ ,מ ְתּג ֵָרד ,מְַקּלֵל. ּגַּבִי ׂשָ רּוט. נֹואָׁש חֹופֵר ְּב ִצּפְָרנ ַי ,סֹול ֵל ְּכבִיׁש מִּלּוט. 22 ַחּמָה. הֹו ַס ְפּתִי ׁשָ נ ִים. ִה ְמצִיאּו עֵט ּכַּדּוִרי, מְַקׁשְ ֵקׁש “ּכֹואֵב“ ִּכל ְ ַאחַר י ָד. ַהּדַף ֹלא ִמתְַרּג ֵׁש נ ִָקי ִמּכֶתֶםָ ,חל ָק, ִמ ְמ ָחטָה סְחּוטָה. 23 למה חורף נוף עירוני ּכִי ַּבחֶֹרף ִּכּפַת הַּׁשָ ַמי ִם יֹוצֵאת ַּבּבֶֹקר ּבְׂשִ ְמל ָה ַצעֲָקנ ִית ּכְמֹו זֹונ ָה הַחֹוז ֶֶרת ֵמעֲבֹודָה ׁשת ֶּבגֶד ּכֵהֶה ּו ַב ָּצהֳַרי ִם לֹו ֶב ֶ ּכְמֹו ּבַחּוָרה ָּד ִתּי ָה ִּבבְתּול ֶיהָ... הּוא ְּב ִמּדָה ַרּבָה ֲאנ ַחְנּו נ ְתּונ ִים ל ְ ַמ ְּצבֵי רּו ַח מִׁשְ ַּתּנ ִים. אֵיָקל ִיּפְטּוסִים עֲקּוִרים ְּבנ ֵי עֲקּוִרים ְמז ַּמְִרים ְּב ָאז ְנ ֵי ְּבנ ֵי ּדֹור ֲחמִיׁשִ י, ז ֶמֶר ּגַעְּגּועִים ל ְמֹול ֶֶדת ְרחֹוָקה, ׂשה קֹולֹות ּבְפּוִרים. ׁשם עֹו ֶ ו ְ ַהּג ֶ ֶ ּג ִ ְמל ַאי מַׁשְ ּכִים קּום, ל ְ ַהּג ִיׁש אֲרּוחָה ל ִ ְבנ ֵי טִּפּוחָיו. חֲבּוַרת ְּכל ָבִים סֹועֶֶדת ָקבּועַ. ּתְֵריסָר חֲתּול ִים ,עֹוֵרב מָצּוי. מַׁשְ אִיִרים ִק ְמעָה ל ְבְַרו ָז צֹול ֵעַ. נֹוָרא ְמ ַא ְתּג ֵר. ׁשֹוטֶה ָהעִיר ַה ְּמאֻּׁשָ ר ָּב ָאדָם חֹוצֶה ַמ ֲעבָר ֲח ִצּי ָה ל ְ ָצ ֳהל ַת יְל ִָדים הַּכֹובַע ּדֹול ֵףּ ,פִיו ּפָעּור ַמ ְעל ָה, ִמ ְת ַחּפֵׂש הַּׁשָ נ ָה ל ַ ֲא ָדמָה ְצ ֵמאָה. 24 י ָׁשִ יׁש ּכָחּוׁש ּו ַמּקֵל ּׁשמֶׁש. נֹופְׁשִ ים עַל ַס ְפסָל ַּב ֶ הִיא ְמ ַפּנ ֶֶקת ּגַל ְמּוד ִּבל ְטִיפֹות ׁשּי ָד אֱנֹוׁש ֹלא ּתִׁשְ ו ֶה ל ָהֶן. ֶ צֹובְטֹות-מְַדגְּדְגֹות ְּבאַף ו ְ ָאז ְנ ַי ִם נֹוָרא ְמ ַעּנ ֵג. אִּׁשָ ה י ְ ֵחפָה ִמ ְת ַהּלֶכ ֶת. ׁשבֶל ַהּי ָם. טֹו ֶבל ֶת ַרגְל ֶי ָה ְּב ֹ ּג ַל ְמצִיפָּה ְּב ֹגבַּה ַקְר ֻס ַּלי ִם. ְּכל ֵדָה הִיא ְּבעֵינ ֵי ַה ִּמתְּבֹונ ֵן. נֹוָרא מְַרּג ֵׁש. 25 התבצרות ֶעל ֶם חֲמּודֹות עַל מְִדָרכ ָה. ׂשָ רּו ַע עַל ְסחָבֹות ְּכמֵת. עֹובְִרים ו ְׁשָ בִים זֹוְרִקים ַמ ְטּבְעֹות ׁש ָהי ָה ּבֹו צֵ'לֹו. ל ְנ ְַרּתִיק ֶ נֹוָרא ְמיָאֵׁש. ֹלא עֹוד ֶהפְֵקר ּבֵיתִי! ַהּנַּו ָד ֵאל ִּי ָהּו ַהּנָבִיא י ְ ֻסּלַק מִחּוץ ל ַּתְחּום. ֲחסַל ַקנ ְַקן הָרּום. ָח ַס ְמּתִי ׁשְ בִיל ַהּג ִיׁשָ ה ִהתְַקנ ְּתִי ַּתמְרּור "אֵין ְּכנ ִיסָה". אֵי אָז הְִקסִימּו סּוסָיו מְֶר ַּכבְּתֹו... אְַר ָּבעַת חְַדֵרי ל ִּבִי ֶה ֱעמְַדּתִי ל ְִרׁשּותֹו. הַּׁשִ ּכֹור חֲסּוְך מְַרּפֵא ָמעַל ְּבאֵמּונ ִי, ּבְדֹומֶה ל ְעְַרּפָד ׁשָ תָה אֶת ָּדמִי. 26 27 נימוסים והליכות משפט שלמה ְּב ָצהֳַרי ִם ֵקי ִצּי ִים ִטּיַל ְּתִי ּבַּׁשְ כּונ ָה, ּכֶל ֶב ּו ְב ָעל ָיו אָצּו ל ְִקָראתִי. ַחּי ַת ּפֶֶרא! ּפְַרצּוף ּג ְַרּדֹום! ז ֵעַת ּפְַרו ָה! ׁשפֶת! ׁשמֶת ו ְנֹו ֶ ֶהּתֵז ִריר! נֹו ֶ נ ִ ְב ַהל ְּתִי. ֶה ָחכ ָם ַּב ְּמל ָכ ִים ּתִיק ִאּמָהּות ׁשָ נּוי ְּב ַמחֲֹלֶקת ִהּדִיר ׁשְ נ ָתֹו ט' י ְֵרחִים. ֶה ְחל ִיט ּו ָפסַק: “י ֻ ְחז ַר ּבַּׂשַ ר ל ִבְׂשָ רֹו!“ ִצּו ָה וְנ ַעֲׂשָ ה. ְמ ֻאחָר ל ַ ְחמֹקּ ,דְָרכ ֵינּו ִה ְצ ַטּלְבּו, ַרּכּות מֶׁשִ יִ ,רפְרּוף ּבִּכָה, ׁשי ז ָנ ָב ִה ְתנ ַּצְלּות אֹותְתּו ּכִׁשְ ּכּו ֵ ּג ִּדּוף ג'ֹוָרהְּ ,ב ָעל ָיו – נ ְׁשִ יכ ָה. ְּביָמֵינּו אָנּו ּתִיק ִאּמָהּות נ ִּדֹון ּבִירּוׁשָ ל ַי ִם. ָּבנ ֶי ָה מֹוְרטִים ּבִׁשְ עֶָריהָ, ּגֹוְרִרים ּבְחּוצֹותֶיהָ, ּגֹוז ְִרים ל ְִר ָבעִים, ְמ ַח ְּלל ִים אֶת ׁשְ מָּה הַּטֹוב, ׁשי ׁשְ לֹומֵנּו. ְמנ ָכ ְסִים אֵיבֶָרי ָה ל ְ ַאנ ְ ֵ ׁשל ֶט: ִּבמְבֹוא ַההֵיכ ָל ּתָלּו ֶ “מֹו ֶעצֶת ַה ֲחכ ָמִים י ָ ְצאָה ל ְ ַפגְָרה. עַל מֹועֵד ַה ְּפסִיָקה ִּת ְתּפְַרסֵם הֹו ָדעָה“. 28 29 הזמנתי השכמה 30 הְֶרּג ֵל ְמגֻּנ ֶה. ֻמ ְבטָל ִמ ַּמעַׂש ּו ַמז ְמִין הַׁשְ ָּכמָה. ׁשַ חַר עֹופֶֶרת ְמכ ֻּו ָן ֵאל ַי. ְּבכ ָ ֵאּלֶה ו ְדֹומֵיהֶם מֹוצִיאִים ל ַהֹוֵרג. ּׁש ְּכבָר, י ְִדיִדי ִמ ֶ עֹוֵרב צָרּוד, “ְקַרעְ ,קַרע!“ ַאּתָה חַי? ִמ ְתל ַּבֵׁש ְּב ִחּפָזֹון ל ְ ַה ְסּפִיק ֹלא ל ְִראֹות אִיׁש. ּבִׁשְ בִיל ֵי ַהּג ַן חָתּול ְמפֻּטָם עָסּוק ְּבטִּפּול קֹו ְס ֶמטִי. ּכֶל ֶב גִ'ינ ְגִ'י מְַרחְֵר ַח ַמל ְּבּוׁשִ ים, ְּבאֵין ִמ ְמ ָצאִים ַמחְׁשִ יִדים, ּכְמֹו ַטעַם ו ְֵריחַ, ָרחַק ִמ ֶּמּנ ִי. ֲח ָבטָה ַּב ֶּדל ֶת, עִּתֹון הַּיֹום. י ְִראַת אֱֹלהִים! מֹוְדעֹות ָה ֵאבֶל, ַהּנ ְִר ָצחִיםָ ,האֲנּוסֹות, ַהּנ ִׁשְ ּדִָדיםַ ,הּנ ְִדָרסִים. אֵין ָמו ֶת ִט ְבעִי ָּבאֶָרץ ַהּזֹאת. ְמ ַמהֵר ַה ַּביְתָה, יֹום מְיֻּתָר ל ְ ָפנ ַי. 31 דיוקן של בורג חשיפת טפח ִּתכ ְנּון ׁשָ גּוי ְּפגָם ְּבפַס ַהּי ִּצּור נ ֵפֶל ּג ָמּור. ּפֶֶרץ ִהתְַרּג ְׁשּות ל ַחֲלּופִין ֵקהּות. ִמז ְמֹור הֹו ָדי ָה ל ַחֲלּופִין י ְ ָבבָה. ְרטִינֹותִ ,צפְצּופִים, ִּד ְממַת ַמ ֲע ַמּקִים. ׁש ָּכזֹאת ִמ ְפל ֶצֶת ֶ ּבְתֹוכ ִי ׁשֹוֶרצֶת, ִמ ְתנ ַ ֶּפל ֶתׁ ,שֹו ַסעַת. ִמ ְתל ַּקֶֶקת ו ְרֹוגַעַת. הֲפּוגָה מְֻדּמָה חֹוֵרׁש ְמז ִּמֹות ִמ ְתנ ַּכֵל ו ְנֹוֵקם ׁשם. ְמ ַפ ֵּק ַח אֵיכּות ָא ֵ נ ְִדחָק ל ְ ַמ ְחל ֶֶקת אֲִריז ָה ּבֶֹרג ּדָפּוק מִי י ְִקנ ֶה ּבַּׁשּוק? ֶהתְֵקף ִּב ְטעִינ ָה. ּפְסּול ּתֶֶקן ל ְהַׁשְ ל ִיְך ל ְ ִמגְָרׁש ּג ְרּוטָאֹות מְסֹובָב ּפָחֹות. 32 33 מהגר אל תשאל נ ָטַׁש מֹול ֶֶדת ,י ְֻרּקָה אְַרצֹו, ּתְמּוַרת ֶחבֶל אֶֶרץ ָצחִי ַח ּבְֻרּבֹו אְָרחֹות ׁשְ ָבטִים ָקׁשִ ים ִמּנְׂשֹא. ָקטְעּו מְעֹופֹו ,ל ִגְל ְגּו ל ְאֵידֹו, הֹוׁשִ יבּוהּו ּבְֶקֶרב ְּבנ ֵי מִינֹו ׁשּכְמֹותֹו. ְמצָֹרעְ ,מנ ֻּדִים ֶ ָהאִּׁשָ ה ּתֹועָה ִּבמְבֹוְך ׁשֹונּותֹו. יְל ָדָיו ּבֹוׁשּו ּבֹו. ּגֹוָרל ַאכ ְז ָר ִמּכֹלְּ ,בכ ָל ּכ ֻּלֹו ְקבָרּוהּו ְּבאְַדמַת ׁשִ בְרֹו. הְִרִקיב ְצל ָבֹו. אַל ּתִׁשְ אַל מַה ָאמְַרּתִי ֶאתְמֹול הְִרהּוֵרי ֶאמֶׁש מֹוץ ּבָרּוחַ. אַל ּתִׁשְ אַל ל ָּמָה ל ִיל ְָך ַמ ֲעל ֶה ּגִבְעֹול ַמחְׂשֹוף ל ִנ ְחִיַרי. ל ָּמָה ל ָ ַע ְסּתִי ּפְרּוסַת ל ֶחֶם ֹעבֶׁש ׁשל ֶג ְרחּוצָה ְּבמֵי ֶ מְלּוחָה ְּבנ ֶגֶר ז ֵ ָעתִי. מַה אֶׁשְ ּתֹק ָמחָר ּכֵן ֲאפֵָרטּ ,בַר ַס ְמכ ָא אָנֹוכ ִי. ָהי ִיתִי עֵד ל ִׁשְ תִיקֹות רֹועֲמֹות, ּכְנּועֹות ,ל ְבָנֹות ְּכגֶבֶס, ְמ ֻעּו ָתֹות ,מְהּולֹות ְּבדָם ָסמִיְך. ׁשן, ְממִיסֹות ל ֵב ְּכתִינֹוק י ָ ֵ שְ -שְ ׁ-שְ ֹ !...לא ל ְ ַהפְִריעַ... 34 35 שכר שירותים שונים ִאּמִי הְִרּתִיחָה ָחל ָב ְקרּומִי ּדֻבְׁשָ נ ִי ּבִׁשְ בִיל ִי. י ְ ָחסֵינּו ׁשְ מְַרטַף ּׁשל ֶת ְמ ַב ֶ ּכֹו ֶבסֶת ּבִׁשְ בִיל ִי. ִאּמִי ָרְקחָה ְרפּואֹות מְָרִקים ׁש ָּמנ ִּי ִים ֻ ּבִׁשְ בִיל ִי. ֹלא חִּבּוִקי-נ ִּׁשּוִקי ׂשְ כ ַר טְִר ָחתָּה, ּפְִרי ֲע ָמל ָּה, צֹו ֵמ ַח ַּב ֲח ָממָה. ִאּמִי ִּת ְּקנ ָה ִמכ ְנ ָ ַסי ִם יְחִיִדים ִמתְַקּצְִרים ּבִׁשְ בִיל ִי. 36 37 מאזן ׁשּלִי אְַרּבַע ּפִּנֹות, ל ַחֶֶדר ֶ ֶאל ֶף ְספִָריםָ ,חמֵׁש יַּבָׁשֹות. ִמ ְבחָר עָׁשִ יר לֹוֶקה ְּב ֶחסֶר, ׁשּלא ֲא ַחּבֵר. ׁשּלִי ֶ יְצִיָרתִי ֶ הַׁשְ ּכֵם ו ְ ַהעֲֵרב נ ִכ ְנ ָס ל ְמָדֹור ׁשֹו ֵט ַח ְטעָנֹותִ ,מ ְת ַחּנ ֵן ל ְמָזֹור ל ְׁשֹונ ִי ִעּלֶגֶתַ ,עכ ְּבָר ִאּלֵם, ׁשם. ׁשם ו ְרֹו ֵ ַה ַּל ְבל ָר ל ַּפְרֹוטֹוקֹול רֹו ֵ ׁשָ לֹוׁש ּתְמּונֹות נ ִׁשְ ָקפֹות ֵאל ַי ׁשת ָּבנ ַי, מְׁשֹוׁש ַחּי ִיםׁ ,שְ ֹל ֶ ִמ ִּצּדָם ֹלא אְֶדֹרׁש מְאּומָה ַא ֲהבָה ֹלא נ ִ ֶּתנ ֶת ִּבכ ְ ִפּי ָה. ׁשֶקט ַּכּבִיר ׁשּלִי מְֹרהָט ְּב ֶ ַהחֶֶדר ֶ ּבִידּוד ִמּקִיר ל ְִקיר. ְּב ִפּנ ָה ֲא ֵפל ָה רֹובֵץ נ ָחָׁש עָרּום, ַמ ֲעמִיד ְּפנ ֵי ָרדּום. ׁשּלִי לּו ַח ׁשָ נ ָה ַּבחֶֶדר ֶ ּבְֹלא ַּתאֲִריכ ִיםּ ,בְֹלא ְספִיָרה. ׁשּלִי, ִעּמָם ִּ -בל ְעֲֵדיהֶםַ ,אגֶ‘נ ְדָה ֶ מחִי. חֲקּוָקה ָעמֹק ְּב ֵסתֶר ֹ י ְצּו ַע עִּנּוי ִים ְמ ַטל ְטֵל ִּבתְהֹומֹות, ׁשְ ָאגָה ז ְנּותִית סִיֶרנֹות מַׁשְ מִיעֹות, ְמ ֻסּמָר ל ְִקָרׁשִ יםּ ,כָבּול ִּבכ ְ ָבל ִים אֹוֵרב ל ְמָאֹור ִמ ַּבעַד ל ִתְִריסִים. 38 39 משאלה רמות האבל ל ִ ְסּפֹר ֵמאָה מְׁשַ ּנ ֶה מַה? ׁשנ ָה. ָה ִעּקָר ֵ מֹות ַהּמְׁשֹוֵרר ַמּכֶה ּגַּלִים. ֻאּמָה ׁשְ רּוי ָה ְּב ֵאבֶל, ׁשִ יָריו אֲבּוקֹות ְּבמֵרֹוץ הַּדֹורֹות. ִאּמָא אֲהּובָה ּתְַדּבִיק נ ְׁשִ יָקה ְּב ַעי ִן סּומָא ו ִּדּוא מִיתָה. אֵת ֲחפִיָרה ְּכי ַד עֲִדינ ָה ְרגָבִים יִז ְֶרה ּבְֵרי ַח ּפְִריחָה. ּפֹו ֶעל ֶת ְּבסְַרּבָל ,נ ְ ָמל ָה ּדֹובֶֶרת י ִיִדיׁש ְרהּוטָה, ַּתעֲֹרְך ַק ָּבל ָה ְקצָָרה: “הֵָרגְעִי ,נ ְׁשָ מָה ֲעיֵפָה ַא ְּת אֹוַרחַת ְרצּוי ָה“. 40 ְּפטִיַרת ַהּנַּג ָר ֲא ֵבדָה ל ַ ְּכפָר ִּכּסְאֹות אַּלֹון יֻּצְגּו ְּבגָאֹון ּג ַל-עֵד ל ִבְרּוְך ַהּכִּׁשָ רֹון. ִה ְס ַּתּלְקּות ַה ַּסּפִָרית ו ִיו ִיאָן אֶת ׁשַ ל ְו ַת נ ְׁשֹות ָהעִיר ְמעְַרעֶֶרת ִקינֹות נ ְכ ָאִיםֶ ,טל ֶפֹונ ִים ּבְהּול ִים. אֶת סֹוד י ָ ְפי ָן הֹוִרידָה ל ַ ֶּקבֶר. 41 תהום הנשייה ג ַאָוותִי ׁשּי ָמּות, ׁשר ְּכ ֶ ֲאנ ִי ַמּכִיר אִיׁש ֲא ֶ עֵינ ֵי אִׁשְ ּתֹו ֹלא יַּז ִילּו ִּד ְמעָה, ל ֵב ַהּבֵן ֹלא י ִ ָּצבֵט, ַמחְׁשְ בֹות ָחבֵר ֹלא יִתְַקּדְרּו. ׁשּי ָמּות, ׁשר ְּכ ֶ ֲאנ ִי ַמּכִיר אִיׁש ֲא ֶ ּכֹה ְמ ַעּטִים יְל ַּוּוהּו אֶל ּפִי הַּבֹור. ְּבל ֵית ּבְֵרָרה י ִׁשְ ּתַהּו ל ְַרגְל ֵי ּג ִ ְבעָה יִנ ְׁשְ מּו ל ְִרוָחָה ַּב ֲעז ִיבָה. ׁשָ בּו ַע יַז ְּכִירּו אֶת ׁשְ מֹו מְי ֻ ָּדעִים י ְ ַמל ְמְלּו מִׁשְ ּפַט נ ִחּומִים, ְּבתֹם הַּׁשִ ְבעָה ַה ֶּמל ְ ָּתחָה ל ִ ְצדָָקה. ִעּתִים י ְׁשַ ר ּדֶֶרְך ִעּתִים נ ָבַל ְרָקק ׁשֶקר ֹלא ְמ ֻחּי ָב. ׁשִ ּקְַרּתִי ֶ ִה ְת ַחּנ ַ ְפּתִי ל ַ ְּמ ֻמּנ ִים ֶה ֱענ ַׁשְ ּתִי ַחּלָׁשִ ים ִקּנ ֵאתִי ְּב ַמ ְצל ִי ָחנ ִים. ַּכ ֲעבֹר ׁשָ נ ִים אּול ַי י ִ ָּתכ ֵן ְּב ֶה ְבז ֵק ִּפתְאֹום ֵּתחֵָקר ַעל ְמָה: “ֹלא ָהי ָה?“ “ ָהי ָה “,יְאַּׁשְ רּו ְּבנ ִי ַע ֹראׁש, ּכְמֹו נ ְז ִיפָה. 42 ׁשּכָל ז ָכ ָר ַחּי ָל י ְסֹוד ּג ַ ֲאוָתִי ְּב ֶחבְָרהֶ , ׁשנ ִי ָחל ָל, וְכ ָל מֵת ֵ מֵעֹול ָם ֹלא י ִָריתִי. אֵינ ִי ַמ ְבּדִיל ּבֵין ַקת ל ְָקנ ֶה. ֶצבַע ּכ ֻ ְמּתָה ּכְמֹו ֶּדגֶם ּתֹותָח הְֶדּפֵס ַה ְּדגָל ִיםּ ,כְמֹו ּדְַרגֹות ַה ַחּיָל ִים, ֹלא מְַדּבְִרים ֵאל ַי. ׁשהַּׁשְ כ ֵנ ִים מֹוצִיאִים ַאּפָם הַחּוצָה ְּכ ֶ ל ְז ִמְזּום ַפנ ְטֹום חֹול ֵף, ֲהתֵֵרד ִמל ְ ָחמָה הַּיֹום? ֶּדגֶל ל ָבָן ְּבחַּלֹון ּבֵיתִי. לֹוגֵם ּתֵה ְצ ָמחִים ל ַאֲִריכּות יָמִים. 43 .29אילו ואילו ׁשחּוג ַמּכַָרי ַמ ְפל ִיג ְּבתֵאּוִרים ְּכ ֶ עַל ּכֹוס ּבִיָרה ו ְ ַצ ַּלחַת חֲמּוצִים ַמאֲָרבִים ,אִּגּופִים ,חִּפּוי ִים ׁשר, ׂשעָר נֹו ֵ ּבֵינ ִי ל ְבֵינ ִי ִמ ְתּגָאֶה ְּב ֵ ׁשן ִמ ְתנ ְַדנ ֶֶדת, ְּב ֵ ְּבכ ָל הַּׁשַ ּלֶכ ֶת ָה ִאּטִית ֵמ ַענ ְפֵי חְָרּפִי. ׁשְ טּות ל ְ ֵההֵָרג ְּבגִיל עֶׂשְ ִרים ׂשיבָה. ַהּג ְבּוָרה – ל ְ ַה ְעּפִיל ל ִגְמָר ֵ 44 ׁשּיֹוֵד ַע אִּלּו י ַָד ְעּתִי אֶת ֶ ָהי ִיתִי מֹובִיל אֹותְָך ל ַ ֻחּפָה. אִּלּו ׁשִ ְחז ְַרנּו ַקו ַה ַה ְת ָחל ָה ו ְׁשּוב ְּבי ִָדי ַמ ֲחצִית ַה ַהכ ְָרעָה ָהי ִיתִי מֹובִיל אֹותְָך ל ַ ֻחּפָה. אִּלּו ָחז ִיתִי ֲעל ִּי ַת ִמ ְפל ַס הַּמּועָָקה ל ְ ִפ ְסּג ַת אֲסֹונֹו, ָהי ִיתִי מֹובִיל אֹותְָך ל ַ ֻחּפָה. ׁשּיֹוַדעַת, אִּלּו י ַָד ְע ְּת מַה ֶ ָהי ִית מֹובִיל ָה אֹותִי ל ַ ֻחּפָה? 45 הודאה שרירות הלב ִק ְמטֵי ָּפנ ַי ְִךּ ,פִׁשְ עֵי ַחּי ַי. אֹול ִָרי ּגִּלֵף ַצּלָקֹות ׁשְ תִי וָעֵֶרב. ֹלא י ַּתּוׁש ָמצַץ ַצּו ָאֵרְך מֹותִיר ֲעטִיפָתֹו. ַמל ְּתְעֹות ּפִי רֹוְקנּו ָּתכ ְנֹו. צּוף ׂשִ פְתֹו ַתי ְִך ֲאנ ִי יָנ ְַקּתִי, ׁשְ חֹר ׂשְ עֵָרְך ֲאנ ִי ִהל ְ ַּבנ ְּתִי, ְּבעֵינ ַי ְִך ז ַָרְקּתִי חֹול. ָאבִינּו ַה ֶּטבַע חַף ִמּפֶׁשַ ע, ׂשה ַה ַח ָּבל ָה אֵין לֹו ֵחל ֶק, ְּב ַמ ֲע ֶ ּו ְבו ִּדּוי אֵין ַּכּפָָרה. ְּבז ָדֹון נ ִ ַּפ ְצּתִי ֶּפסֶל. ֹלא ׁשֹול ְטִים ּבְִר גָׁשֹות ַהּלֵב ַמכ ְּתִיב אֶת ַה ֶּקצֶב אֶת ַה ְּס ֹבל ֶת וְאֶת ָה ֶעצֶב ׁשִ עּור ָע ְצמַת ַה ְּפעִימֹות. ּבְִריאָה עֲלּובָה נ ְטּול ַת עֵֶרְך ָעל ַי ל ִכ ְֹר ַע ּבֶֶרְך ל ְ ָפנ ַי ְִך ַּכ ֲעבְַרי ָן מּועָד ל ְ ִה ְת ַּפּלֵל ל ַ ֲחנ ִינ ָה ׁשּלְֵרצִיִדיבִיסְט אֵין ְמחִיל ָה. ּבְיֹוְדעֵי ֶ 46 47 עידן עידנים ְּב ִעּדָן ָהאֵׁש ָא ַה ְבּתִי אֹותְָך ּכְָרעֵב ֵרי ַח ַהּלֶחֶם, ּכְגֹול ֶה ז ֵכ ֶר מֹול ֶֶדת, ְּכ ַמ ֲאמִין ְּדבַר אֱֹלהִים. נ ִ ַהל ְנּו ׂשִ יחֹות ְּבאְַרּבַע י ַָדי ִם ְּבעִיָרה ִה ְתל ַ ְּקחָה ִמּנ ִיצֹוץ ַמ ָּבטְֵך עַל ּגּופִי ַה ָּדל ִיק. ְּב ִעּדָן י ִּׁשּוב ַה ַּדעַת עֲַדי ִן ָא ַה ְבּתִי אֹותְָך. הֵַקמְנּו הֵיכ ָל ְּבגֶֹדל קֹונ ְכ ִּי ָה ׁשפַע מָקֹום ל ִׁשְ נ ֵינּו. ֶ ָט ֶּפטִים אֲֻדּמִים, צִּיּוֵרי רּוּבִין ְּב ִמ ְבצָע. ָּתפְַר ְּת ׂשִ ְמל ָה ִמ ֶּקצֶף ַהּגַּלִים, צַָר ְפּתִי ּכֶתֶר ִמּכְִרּי ַת ּכֹוכ ָבִים. ׁשף הַּׁשָ נ ָה ּכְַרטִיס ַה ְּכנ ִיסָה ל ְנ ֶ ֶ הֹו ַקי ִץ ַמ ְטעֶה! סֹופֹו ְקמִיל ָה. ּגֹונ ֵי חֲלּודָה. ּפְׁשִ יטַת ֶרגֶׁש. ִעּדַן ַהּקֶַרח מֹוטֵט אְַרמֹונֹות ׁשל ֶג. ִּב ְמחִי ְּפתִיתֵי ֶ ׁשָ ַמי ִם ָקְרסּו ּכְַקל ְַקר ִק ְמחִי. ׁשְ פּופִים ְּב ַמחְׁשַ ּכִים ְמ ַבּכִים ַה ְחמָצֹות. נ ִּגּו ַח ַקְרחֹון ּבְַקְרחֹון ו ְׁשִ ְבעָה חֳָרפִים נ ֵעֹוִרים ַּבאֲֻרּבֹות. ִמּמַה ַהחֲׁשָ ׁש ָּכעֵתַ ,ר ְעיָתִי? ֵמ ַהחֶֹרף הַּסֹותֵם נ ְתִיבֵי ֲה ָבנ ָה, ֵמעָׁש ַהּלֵיל ַה ְּמכ ְַרסֵם הֲִריסֹות. ִמּנַחְׁשֹול ָה ָאבִיב ַה ֵּמצִיף ְּתעָלֹות, י ִׁשְ טֹף ְּפגִָרים ְּב ַמי ִם עֲכּוִרים. ּכְמֹו ֻמּנ ָח ְּבכ ִיסִים. 48 49 50 תעלומה אבן ריחיים הִיא אֹו ֶהבֶת אֹותִי? ֹלא? ּכֵן? ָמתַי? ל ִ ְפנ ֵי יֹובֵל? ִח ְּבבָה? ִּכ ְּבדָה? ִּת ֲעבָה? ָמ ֲאסָה? ָּתל ַׁשְ ּתִי ּכֹותָרֹות, הִׁשְ ַחּתִי ּגַּנ ִים. ל ִּבִי ּכַר ּדְקּור קֹוצִים. אּול ַי ָאנ ִי ַח ַּבעֲֹרב יָמַי? לּו ָהי ָה ז ֶה ּתָלּוי ּבִי. ּבְֵראׁשִ יתֵנּו ָעמְַדנּו ּבְׁשּוָרה ָּכתֵף אֶל ָּכתֵף. ׁשכ ָה הֲֹלא ְּב ַמ ֲעבֶה ַה ֲח ֵ הַּׂשְ ָממִית ֲע ַטּלֵף. ְּב ַאחֲִריתֵנּו נ ֶ ֱעז ְַרּתִי ְּבי ַָדי ְִך, ּכַּפֹו ַתי ְִך מְׁשֹוטִים, הֲֹלא ְּבעֵין ַה ְּסעָָרה ֳע ָדפִים ׁשֹוְקעִים. 51 את הכנות ל ְפִי סֵֶדר ַה ְּדבִָרים ָהאֵרּועִים ּפְׁשּוטִים. ֲא ַה ְבּתִיְך ְּבל ִי ל ְהְַרּפֹות ַא ְּת נ ַ ֲענ ֵית ל ְ ַה ְפצָרֹות. תאַר ּכַּמּות ַהּסִּדּוִרים ֹלא ְּת ֹ ְּבטֶֶרם ּפְֵרדָה. ִהתְרֹו ְצצֻּיֹות ּבֵין מִׂשְ ָרִדים, ֲאטִימּות ַהּפְִקיִדים. עֹוֵרְך ַצּוָאָה, סֹוגֵר חֶׁשְ ּבֹון ַּבנ ְק, מַׁשְ ו ֶה ְמחִיִרים ּבֵין ֶקבֶר ַּב ֲעמִידָה ׁשּבִׁשְ כ ִיבָה. ל ְז ֶה ֶ ְמנ ַּצֵל ִה ָּמצְאּותִי ַּבּמָקֹום ל ְ ַהּג ִיד ל ְ ִהתְָראֹות ל ְ ַמּצֵבֹות ַאחַר ִמּכֶןׁ ...שְ נ ִּי ָהָ ...עבְַדנּו עֲׂשָ בִים ָקצְַרנּו, ו ְעֹוד ִהתְַרחֲׁשּות צְפּוי ָה. ֲהתְַרשִ י ל ִהְיֹות ל ִי ַאל ְ ָמנ ָה? ּכָל עֹוד ֲאנ ִי ל ְ ַמ ְעל ָה. ּגָז ַל ְּתִי עֶֶרב ּפָנּוי ל ֶאֱֹרז ֲח ָפצִים חִּיּונ ִּי ִים ל ְ ַמּסָע אַל ֲחזֹר. ְּב ַת ְחּתִית ַהּתִיק ַה ַּפעַר ּבֵין הָָרצּוי ל ַּמָצּוי ׁשּג ַָדל ו ְ ָתפַח ל ִ ְמ ַמּדִים ִמ ְפל ַ ְצ ִּתּי ִים. ֶ 52 53 הָֹרבֶד ֵמ ָעל ָיו ֵמכ ִיל ִּתסְּכּול ִים. ּכְמֹו ַמבְִרי ַח מְִקצֹועִי תּיָגִים ָּד ַח ְסּתִי ְּבנ ַי ְלֹונ ִים ְמ ֻ ִּדגְמֵי ָאבָק. אֵּלּו ֻה ְסּתְרּו ּבְִדפָנֹות ּכְפּולֹות, ִצבְאֹות הַּׁשָ ַמי ִם עֵָרנ ִּי ִים ְּב ַמ ֲעבַר ַהּג ְבּולֹות. ׁש ַאּג ִי ַע ּבְׁשָ עָה טֹובָה ּוכ ְ ֶ ׁשל ַמ ְעל ָה, ל ִיׁשִ יבָה ֶ ָאטִיל ו ַ ֲאנ ַּפֵץ ׂשה ֲעו ָלֹות ָּבאֶָרץ. ִּב ְפנ ֵי עֹו ֶ ַקח ַהּכֹל ַּב ֲחז ָָרה, ּבֶן זֹונ ָה! 54 55 יציאת מצרים המטוס המריא סמוך לחצות .קברניט נסתר לעין הציג את עצמו ואיחל לנוסעיו טיסה נעימה ,בתרגום ליידיש ולצרפתית. “שעה וחמישים דקות עד לתל-אביב “,מסר הודעה שבשגרה .התוויתי את רוח דבריו בניסוח מתמטי על גבי החלון הסגלגל :עשרים ושבע שנות חיי פלוס שעה וחמישים דקות... מעולם לא טסתי .בילדותי נראו בעיניי האווירונים כמו דרקונים מקיאים אש .זיהיתי אותם לפי טרטור המנוע .המפציצים התנהלו בכבדות והשמיעו ריטון מאיים .בו במקום טמנתי את פרצופי בשלג, בגלילי הבהמות ,עצמתי עיניים ,הפסקתי לנשום. וראו ,הלא יאמן! הלילה הזה ,כנגד כל התחזיות ,אני שוכן בטבורו לבטח ,ראשי בעננים ,פשוטו כמשמעו .גוש לבן-כסוף מתערבל תחתיי .אלוהים בוחש במצקת את העתיד ,האסיר הנמלט .יש לקוות שמתמצא באופן ההכנה. בינתיים עתידי מעניין כקליפת השום .חשוב לאין ערוך להתענג מהצלחתי ‘להתפלח‘ אל החופש .עזבתי באישון לילה .מזוודה מרופטת קלה כריקה ,חפיסת סיגריות ,ספר לדפדף .סוודר ישן ,עד לפני שבוע נשאתי משאות לעייפה ,גבי התפרק ,הייתי פצע מהלך, בפנים כבחוץ .או-טו-טו ייגמרו הנעורים ,אמרתי אחוז בהלה ,והם, סוהריי ,מומחים בלהזקין אדם בטרם עת. “תצא מפה כאשר יצמחו לך שערות בכפות ידייך “,הוסיפו להתגרות עובדיי האלילים. והנה ,על אפם וחמתם... מושבי רך ונוח ,ממשש לחצנים ,מדליק נורה ומכבה .בדי עמל שחררתי לוח מחובר אל המשענת הקדמית .מימיני נוסעים שרועים במעין שכיבת ערסל .גם אני רוצה ,אך למיומנות מתוחכמת כל כך 56 איני בנוי ,ולשאול מתבייש .ילד בן עשרים ושבע קיבל מתנה משחק פזל ,בלי הוראות הרכבה. מילא ,צרות של מאושרים ,העיקר שאני חוצה ים במעוף הציפור! החושים מחודדים ,כפי שלא היו ,לא זוכר ממתי ,נוצר את החוויה, מהדק פרט לפרט ,כדי לספר לצאצאיי בבוא העת. אמי יושבת לצד המעבר ,בוכה כהרגלה .היא מחטטת בתיק היד שלה, חיקוי זמש מרובה כיסים ,ארשת פניה דאוגה ,כאילו אבד לה מפתח הבית שעזבנו .האבדה נמצאה בין דפי הדרכון ,הכרוך בגומי לאורכו ולרוחבו .מושיטה לי אוסף תצלומים בתפזורת. “הם לא אתנו “,היא מתייפחת. אין לי צורך לעיין בתמונות; אבא ז“ל שמציג לראווה מגן דוד זעיר, שילם ביוקר על יוהרה. סבא לייזר חובש כיפה ,זקן לחיים אפור מעטר פניי יהודי קשוחים, שחומים כקדרה מפויחת .זה אותו זקן ,אשר ערל גזר בשעת רתחה, לעיני בניו ולעיני נכדיו .אני נמנה עמם .חבורת כפריים התקבצה בפתח החנות לרוות קצת נחת .בחורף התהלך סבא חבוש ,בערב פסח נכנס אצלנו נחום ,הספר ,להקים את הזקן המחולל מהריסותיו. וסבתא שורה עטופה כתמיד ברדיד שחור ,פרנזים בשוליים .התייחסנו אליה כמו לסמכות עליונה“ .סבתא לא מרשה“ “,סבתא תכעס“ “,אל תעיז להמרות את פיה!“ עוד מימי ילדותי לא הצטיינתי בעודף שכל .סעודת שבת ,סביב השולחן ,הצטופפות מלחיצה :ילדוד‘ס על ברכיי הוריהם ,רעש, קולות לגימה מהמרק אטריות שנספג כשמן בעצמותינו ,קרקוש צלחות ,ובעיצומה של החגיגה השדון הקטן מכשיל אותי בלשוני. ביקשתי לדעת אם מסתתרת בשביס ראשה תספורת בנים .לו יכולנו לבטל את המשפט סר הטעם! השתררה דממה המבשרת צרות. 57 כשהתעשתו מההלם ,קרעו אותי לגזרים“ .חוצפן! פסקוניאק! לא שמעת על האיסור ‘אל תלבין פניי זקן?‘“ בוש ונכלם הסתגרתי בחדרי לבכות .למחרת המשכתי מאיפה שהפסקתי .מוחלת על כבודה ,סבתא שורה עשתה את הצעד הראשון להשכין שלום בית. מישהו זקוק לתמונה כדי להיזכר בדוד מוישה ,הגבר המשופם, שרירים כאבנים חורצים בזרועו המתוחה .אנחנו ,הפישרים הקטנים, חלמנו להידמות לו ,כשנגדל .ומה עוללו לו! חנקו אותו בקרון בהמות אטום .חפרו בור ,כיסו בעפר ,ישרו במעדר ,שתלו דשא ,ואנחנו חיכינו לשובו במשך שנים. בבית ,ביחידות ,כעסתי שהיא מנערת את עפר המתים בשמחות ,לא די בימים המוקדשים לזכרם? הלילה הזה מפגין אני רוחב לב“ :הם כן ישנם ,נוכחותם מורגשת בכל רגע .אני מתפלא עליך .לידיעתך, הם מרוצים מאוד .בזכותם הגענו ,זה לא חידוש ,ריבון עולם מקשיב למתים יותר מאשר לחוטאים כמונו“... שתי יפהפיות עוצרות בקצה השורה ,מציעות לנו כריך ביצה או כריך נקניק ,כריך ריבה או כריך ממרח שוקולד ,קפה בחלב ,תה ,מיץ תפוז... הבנות ,שנראות כמו מהז‘ורנלים ,מחזירות לי את האופוריה .ביידיש עילגת ובצחוק מתנצל על בורותן ,ממליצות לנו שפע של מעדנים. הבלונדית מתקנת את חברתה בשבע שגיאות ואני ,כאביר אירופי ,שש לתקן את שתיהן .כמו כן נוטל זוג כוסות משקה וזוג תיבות פלסטיק לחלץ אותן מהמבוכה .אימא מתכוננת לנדנד בנושא הכשרות ,אני קוטע אותה במשיכת שרוול. ׂשבֵעַ ,מניח ראשי על הקפה פושר ,הכריך יבשושי .אני לועס כמוכה רעבָ . כרית המושב ,שוקע בתחזיות לגבי היעד שאמור להיות ארצי ושמחצית השעה מפרידה בינינו .אספתי מידע על אודותיו במשך כל השנים .פעם, בט“ו בשבט ,נפל בידי אוצר -תפוז .בירכתי “מוציא פרי “,חילקתי 58 לשמונה פלחים .נשבעתי לשמור מחציתם לארבעה הימים הבאים .כוח הרצון התפוגג כנוצה ברוח .את הקליפות מצצתי. פעם גילה לנו גרשון ,המלמד ,שהארץ שלנו ממוקמת במזרח .שורש המילה הנו “זרח“ .זאת אומרת פרחים ופירות גדלים בכל העונות. באקלים המתוק הזה תושביה הם בעליי אופי מתון ונינוח. דודתי השלימה אינפורמציה יקרה מפז .במכתב אחרון ,כתשובה לשאלותיי הרבות ,תיארה תופעות כיד דמיונה הפורה .אצלנו ,כתבה, אנשים פונים איש לרעהו בלשון “אתה“ ויהיה המכובד אשר יהיה. הילדים מלמדים את הוריהם אל“ף-בי“ת .שים לב ,הבנות במגוון יופיין כמו יצאו מבין דפי התנ“ך ,ואינן מעלות סומק למראה בחור. הן הן הלובשות מכנסיים ,והמבין יבין ...ביישובים כפריים הכסף נטול ערך ,השר שוטף כלים ,המשורר הוא רפתן... חיכוך הגלגלים בקרקע מקפיץ את מאות הנוסעים“ .בוקר טוב“, מאחל הקברניט הסמוי מעין ,בתרגום ליידיש ולצרפתית“ .ברוכים הבאים לתל-אביב “...הודעה שבשגרה. הרמקול מתנתק .תכונה והתרגשות מקצה המטוס לקצהו .תיקים, ארגזים ,הרבה חבילות בנייר אריזה ,רכוש חייהם נעול במנעולים. אימהות קוראות את שמות ילדיהם הצועדים לידן. אמי לוחשת“ :לא להתרחק ,תיצמד אליי “.המקל איננו יציב בגלל ההתרגשות .ברדתה אני תומך בה בחוזקה .אין ספור מדרגות .חושך שורר במרחב שומם .האם אנחנו מהגרים בלתי חוקיים? האם זהו החושך בטרם הארה? האם זאת תחנת ביניים? ואיפה הדודה שהבטיחה לקבל את פנינו? ראש התור נע קדימה ,אנחנו משתרכים אחריו .מרחוק נראים פנסי האוטובוסים ,עיני זרחן עוינים להם כשל חתולי פרא. 59 גנבי ילדים 1 60 כילד הייתי ׁשֵד אכול יצרים .בני גילי ,מחזור מלחמת הפקר ,התאפיינו בהתנהגות פרועה .כל הנופל בהישג יד ,ניזוק .קורבנות מזדמנים אשר טעמו מנחת זרועי ,ניתקו מגע .אמי ,מעשיי ניתכו עליה כדבר שאין לו סוף .למען האמת ,כמה פליקים בטוסיק הגיעו לי ,בצדק. אלא מה היא? יהודייה כשרה ,נאנחת או נושכת שפתיים .וכך הגיבה. כשכלו כל הקיצין פתחה סידור לטקס עצה עם ריבון עולם בנושא תיקון מידות ,ובו כתוב במפורש“ :אל תכה יתום!“ עם זאת נהגה אמי להרביץ בי דרך ארץ ,כמקובל לומר :אם אטחן הרבה ואוציא קמצוץ ,הרווחתי .בעקיצה מעודנת התכבדתי על הפרת משמעת“ :הילד הזה מניח את הדעת ,כשהוא ישן “.ביידיש זה נשמע טוב יותר .לא נעלבתי .זה נאמר בצחוק. כחומרת העבירה כך דירוג העונש .בגד קרוע ,ניפוץ חלון ,היעדרות מתפילת מעריב בבית הכנסת ,כל אלה גרמו להחרפת הטון עד כדי איחולים נשגבים מבינתי“ :יהי רצון ,תתחתן ויהיה לך ילד!“ היא רותחת מכעס ,ואני חונק צחוק ,הגואה בי בסדרת כחכוחים. ראשית ,הבנות מגעילות .שנית ,תולי חברי לעולמי עד .רק לפני שבוע כרתנו ברית אחים לפני ארון הקודש ,אז לאיחוליה אין שום תוקף .אבל היו מצבים שבהם נתקע הגיחוך בגרון ,כמו עצם .זה לא הוגן ,היא השתמשה בפרגול צורב“ :חבל ,ילדי היקר ,אתה מפסיד את מקומך בגן העדן “.משפט כה קשה נזרק לחלל ,בגלל שהתגנבתי לחדר הסבים ולקחתי בסתר מנת לחם שעורה ,שחילקו בתלושי המזון במחיר מפולפל .לעסתי את המעדן בשני ביסים. במה אשמתי אם המלחמה נמשכת ונמשכת ,והבטן חושבת על אוכל בקומי ובשנתי? קודם נעלם החלב ,אחר כך -הדג לשבת ,אחרון חביב ,התירס .אפילו את צבעו שכחתי .ודווקא עכשיו היא מנחיתה קללה כזאת עליי ,ילד בן שמונה שומר מצוות! קל לדמיין סוג החלום שפקד אותי בלילה .צמתי להיטהר מהחטא הנבזה. עימות קולני פרץ בינינו בצהרי יום שישי .אימא התעקשה לנקות אותי מהטינופת השבועית לכבוד שבת הממשמשת ובאה .פעמיה נשמעים ממש קרוב .השעה דוחקת ,ואנחנו מתמקחים כמו בשוק. הובטח לי פרס ,פרוסת חלה תוצרת בית מרוחה בריבת שזיפים. פיתוי אדיר ,מושך לב וקרביים. רציתי להתפשר ,אולי היום נסתפק רק בפנים ,ביד וברגל ,בקערה בלבד? יש להבין את העמדה שלי .להידחס לגיגית רותחין ,עירום ועריה ,כשהיא מקרצפת את העור בסבון ,משקולת שני קילו ,לקבל על הראש קילוח נפט נגד כינים ,להסתרק במסרק-מגרפה-חמש שינים, עינוי תופת! זה לא פשוט ,בלשון המעטה ,לצאת מהגיגית עוף מכובס, אדום כסלק .התנגדותי העיקשת הובילה למבוי סתום .תשושה היא שיחקה אותה מוותרת“ :בסדר ,לא צריך .צבור שכבות זוהמה ,ריח ביבים ידיף ממך ,תתכסה בסמרטוטים כמו ילד צועני .יבוא צועני ויבחין בך .יחכך ידיים בהנאה ,מה מחפש ילד שלנו בשכונת היהודים? המ ...מה זה משנה? יש לו עיניים ממזריות ,הוא יביא לנו תועלת, יזחל תחת גדר ויטפס על אדן החלון בקלי קלות ,ירים ארנק ויברח כארנב .יאללה ,אין משגיח בסביבה! הצועני ינעץ בך ציפורניים ,כאילו היית חתול רחוב ויתחב אותך בשק מסריח .שלום אימא ,שלום תולי, הבכי לא ירכך את הגנב ,אתה לכוד ,חטוף“... 2 בכתוביות של סרט רב תהפוכות מסתיים הסיפור בנוסח“ :חלפו שבעים שנה“ ובדומה לו גם אני עברתי גלגולים; החלפתי ארץ ושפה, אימצתי הרגל להתרחץ בימי חול כבשבת .התחתנתי ,גידלתי ילדים. אילו פגשתי ברחוב את חברי דאז ,לא הייתי מזהה אותו. את המטריד ,המציק ,אני כן פוגש במקומות בלתי צפויים ,על פי רוב 61 כשאין משגיח בסביבה .עשיתי לי מנהג ,על מנת לשמר את כושרי הדל אני צועד קילומטרים אחדים .צינת הבוקר משיבה את נפשי. ערפילים שטים מולי ,מבעד בוקע היצור מעורר הפלצות .אני מאט פסיעותיי על סף בלימה .אולם מסקרנות מניע את גופי ,להתחקות על קנקנו .והוא לא מתמהמה .מגיע ,לוטש בי מבט חודר ,אינו פוצה פה ,ממשיך בדרכו ,בלי להסב ראש .אני בוהה אחריו משותק מפחד, קנה רצוץ .אני רוצה הביתה .בגלל הלחץ בחזה מתקשה לזוז. ניצלתי צהריים נאים לקפוץ לאחד הקניונים .המלתחה לחורף סובלת ממחסור תמידי .מדובר בגרביים ובגטקעס פלאנל ,כמו כן המעיל הישן ,כבר אי אפשר לכפתר ,ואני הרי האדם היחיד במדינה הזאת שהקור מקפיא אותו כבר באוקטובר .עליתי במדרגות הנעות לקומת ההלבשה ומי יורד בד בבד במסלול המקביל? והוא מתמקד בי ,אף שביחד אתי נוהרים ילדים ,זוגות ,קבוצת חיילים ,איזה פעלולן! כעבור דקות נושף בעורפי .אלמלא המעקה הייתי מתגלגל למטה .ניגשתי לדוכן משקאות לשתות מים ,נוכחותו מורגשת כאילו מציץ מעבר לכתף .שיעול עז ,בשל בליעה בהולה ,סתם את דרכי נשימתי .קהל המבקרים השתתק ,לכסן מבטים ,מי בסלידה גלויה ומי ברחמנות משפילה. כאשר הבחנתי בו ביום שישי מתהלך ברחוב מגוריי ,יכולתי לקבוע בוודאות שהמטריד למד את מסלולי ,שהמפגשים אינם מקריים. אני מסומן .ידיי מלאות מצרכים ,תמרון התחמקות לא בא בחשבון. ספרתי את המטרים שנותרו עד לחצר ביתי .כמו להרגיז חנה טנדר באמצע הכביש .הנהג מנהל שיחה בטלה עם מכר .לך תריב איתו. הנחתי את השקיות .אצבעות ידיי הלבינו ,הרכב חוסם“ ,הצל“ עומד בשער ,לחצות כעת את הרחוב ,זה לא מעשי .בכל זאת ,אין רע בלי טוב .מדדתי אותו בדקדקנות ,הפעם אני אותו ,ולא להיפך .הפלא 62 ופלא ,הוא לא מפחיד! יתרה מכך ,תפסתי את עצמי בודק בציציותיו בפוזה מתנשאת. ברנש נמוך בגובה כתפיי ,זיפי זקן מאפירים מסתירים את גילו ,חובש כובע מצחייה מהוה ,לובש וסט חום “מקושט“ בגבעוליי דשא ,בכתמי בוץ ובפתיתיי נייר עיתון ,נושא שק על גבו ,השק תפוח בתחתית. אני משער שטמון בו אלטע זאכן ,שעקרות בית נפטרו מהם למען נצרכים כמוהו .עיניו מתרוצצות בארובותיהן כעיני צרצר .אף כי המכונית הסתלקה ,הוא לא מש ממקומו. ממקום הימצאו הוא שואל ,ללא גינונים“,מה השעה?“ בתור איש מנומס אני מנסה לדייק בתשובה. “הזמן רץ ,חבוב .לא רחוק הלילה “,ממהר לעדכני. תזכורת? אזהרה? חריצת דין? בכל אופן הוא מילא את תפקידו ומתרחק לעסקיו ,שרק אלוהים יודע מה טיבם ,והשק שעל גבו מתנועע הנה והנה בקצב הליכתו. 63 צום 1 מהיכן בא הרבי לעירנו ,לא אדע ,וכבר כבש את כולנו ,אפילו אותנו, שכפות רגלנו דרכו על מפתן בית הכנסת פעמיים בשנה .הרבי לא בחר בבית הכנסת הגדול והמהודר ,אשר בין באיו היו סוחרים וסופריי משרדים למיניהם .אל שכונתנו בא ,ודי היה לחטוף מבט באבותינו כדי ללמוד כי קולם קצר מהבקיע את שבעת הרקיעים. יהודים פשוטים ,סבלים .שק בן מאה קילו קל להם מספר תפילה. סנדלרים המאומנים בהדבקת טלאי על טלאי ובמילה “נסים“ שקעו כשקועים בבוץ .בניו של ר' הרשל ,החייט ,לא ידעו מתי חל ראש חודש ופוקדים את בית הכנסת ,שחרית ומעריב ,עם משא דלותם ושבים לביתם ,עומסים אותו כקודם. משונה ,הרבי בחר דווקא בנו .האם צדיק היה או רואה ללב? הוא העדיף לדרוש בפרשת השיגרון של מוישה ,הפחח הזקן ,מאשר להלך כלוליין על חבל בפרשנות “קֹורח“ ותוספות. בשל מנהג תמוה נמשכה סקרנותי אליו .שנה שנה ,ביום הכיפורים, לאחר שהציבור אמר “יזכור“ היה הרבי חוזר על התפילה ,מבלי שיעלה לבמה ,לזכרו של יוסף ביטר. מיהו אותו יוסף ביטר ,ביקשתי לשמוע מפי שכניי לספסל ,אך המאזינים מהסים אותי באצבע זקורה .שתקתי ,בודק את פניהם של המכונסים וחש שקולו נוטע בלבם ,כל פעם מחדש ,זיכרון מכאיב .הם עקבו אחר מילות “יזכור“ כשצווארם מתוח וידיהם מתחפרות במסעדיי המושבים. סופו של דבר העזתי .באחת השנים שעברו ,לאחר יום ארוך ,ציפיתי לו ,לרב ,בפתח ביתו“ :מיהו יוסף ביטר?“ הרב בחן אותי בשבע עיניים כרוצה להשתכנע כי אכן ראוי אני לשמוע את סיפורו .אחר כך אמר“ :היכנס לשבור את הצום“. כל מאתים הגברים שנאספו בכיכר הקטנה חשדו בו ,אך מראהו בלבל את אחרון המפקפקים .במשקפיו הדקים שעל אפו החד הוא 64 2 דמה למשורר מהאופנה הישנה .על אכזריות המלחמה דיבר“ :שונא את השנאה! חונכתי במשפחה נאורה .מרבית חבריי היו יהודים. טעם החמין משתמר עד היום בלשוני“. "אם הוא מפליג בשבחנו ,אין לחשוש כנראה ",סיכמו .רק אחר כך שינה נימה והחל להאשים את “הבולשביקים“ שמואל פרל ואהרון פולק .הללו לא הסתפקו בניתוק קו טלפון ,גם זיהמו את צינורות המים במקלחות החיילים .חמוּר ,חמר מאוד .לפי תקנון מצב חירום, בעת מלחמה מוציאים עיירה שלמה להורג .הממונים פסקו ,הפעם עונש נקודתי ,לפנים משורת הדין ,סובלני ,לא? מובן שלא נעים להרחיק את הגברים לזמן קצוב .הוא ,באופן אישי, כבר חצי שנה רחוק מהוריו ומהארוסה .הגעגועים אליהם מלחכים את נפשו בלשונות אש .הצד החיובי הוא שבעיירה מנשבות רוחות זעם ,והגויים מחוממים .כך שהצבא לוקח אותם תחת חסותו“ :כמה עצות כדי להקל עליכם במקצת בתלאות המסע .תשכרו כמה עגלות מהכפריים .לא לסחוב מים .המטען האישי לא יעלה על חמישה קילו ,מזון בשימורים ,לבנים להחלפה .בבסיס הקבע אנו נדאג לכל מחסורכם .מילת קצין וורמאכט!“ משקפיו העלו אדים .הוא ניגב בממחטת תחרה מקופלת ,מגוהצת .משום מה קוצר הראייה הוסיף לו אמינות. 3 כבר ביום הראשון למסע גילו :הגרמני רימה .שיירת העגלות ,ובראשה המכונית הכחולה והקומנדקר גדוש בחיילים ובציודם ,מסובבים במעגל ,במרחק של קילומטרים מעיירתם ,כמשרטטים בחוגה .בניי המקום היו .בעיניים עצומות יגידו לך לאן מובילים השבילים ,מה מסתתר מאחוריי הגבעה כוונות זדון לו ,אז למה מסובב אותנו כמו תרנגולי כפרות? הצעירים התלחשו להתייעצות .האם כדאי להסתכן, כשהגרמנים מקיפים את השיירה? ומה יהיה גורל הוריהם לאחר 65 ההימלטות? אלה סומרו לתחתית העגלות ,חיוורים כבובות שעווה, למעט העגלונים אשר פרשו לחורשות .הם וסוסיהם השמיעו צחוקים עבים ,בלכתם ובשובם .השכנים הטובים שלנו מזה דורות! איציקל'ה ,בן דבורה האלמנה ,התחנן בצהריים למים .הרבי ,נדמה היה, הבין את מזימת הקצין .הוא הצטרף לנער ,נשכב לידו“ :את העננה כמו אגם כהה ,אתה רואה? היא תתפשט בקרוב ,ואולי הלילה אלוהי ישראל יחולל לנו נס .הרינו עומדים בערב יום כיפור ,בחור“. “אתה חושב רבי?“ “הוא חושב עלינו“. הגשם לא ירד בלילה ולא למחרת .בוקר יום הכיפורים התלהט מתחילתו .עלוות העצים עמדו ללא ניע .כנחש ארוך ומתפתל זחלה השיירה בדרך זרועת מהמורות .הסוסים קרטעו .ניצוצות מתכתיים ריצדו לנגד עיניי המובלים במסע ,שתכליתו מי ישער .מה שכן הרגישו ,מעל בשרם השרוף ,מלאך המוות מרחף .את תפילות החג ערך הרב בלבו .איציקל'ה קיטר ,אחדים הזדהו עם המסכן ,אחרים ניסו להשתיקו בגערה גסה. בשתיים עשרה בצהרים ,בדיוק נמרץ ,בלמה בחריקת בלמים המכונית הכחולה ,אחריה עצר הקומנדקר ,וחייליי הוורמאכט קפצו, כיתרו את “האויבים“ ,נשקם דרוך .על מנת להעצים את האפקט, הוא עצמו התאחר מעט .לבסוף צעדה מולנו אותה הגברת ,בשינוי אדרת :הקצין הגרמני במדי מסדר ,מסורק ומגולח ,טיפס על תל אבנים כדי להגביה את קומתו .עוזרו הגיש לו רמקול. הוא סימן לאחד מפיקודיו ,שייגץ שרירי ,ובריצה קלה הביא הלה זוג כדי מים ,כעשרה ליטרים כל אחד .במחווה של קסם שוחררו המכסים ,זה אחר זה .מאתיים יהודים ,מיובשים מצמא ,השפילו מבט אל הנוזל המעלה אדים .נפלה דממת יום הדין. 66 “ראשית אני חייב לכם התנצלות “,צרח ברמקול כדי להישמע על ידי אחרון הזקנים“ .היה שיבוש באספקה ,אבל הטעות תבוא מיד על תיקונה .הדיבורים מיותרים ,אנא להתכבד! בקשה אליכם ,לא להידחף .אנחנו מצוידים בכמות מספקת לכולכם .התאזרו בסבלנות, תסתדרו בתור ,שניים-שניים“. איש לא זע ולא נע ,ולא גרע עין מהכדים המונחים לרגליהם .הגרמני הסמיק ,הוא לא רגיל לסירוב פקודות. “שתו ,אמרתי ,לפחות המילה הזאת מובנת לכם ,קנאים! שתו ,הא, איך שכחתי? יום כיפור היום .הא ,מילא ,אני אהיה הגוי של כיפור. העבירה עליי ,מובן?“ האי נוחות הפכה לאיבוד עשתונות .התרגיל שהוא קבע את כלליו לא התפתח כרצונו ,עליו להיות תקיף ,להוכיח ליהודים הארורים מי פה בעל הבית“ :אוי ,תפסתי Meine liebe herren ,האומה הגרמנית אינה פנטית כמוכם ,להרעיל מים וללוש דם תינוקות בבצק מצות“. מהתל ,בלע בלגימות קולניות ספל מים ,פתח החולצה נרטב ,שפך שאריות ארצה .הוא הביט כה וכה ,ניער את מדיו בגב ידו .באקדח שלוף פסע אל אחד הנשענים על יצול העגלה. “אתה ,מה שמך?“ “אני? יוסף ביטר“. “יוסף ,תיגש לשם ושתה כאוות נפשך“. בעיירה הדביקו לו את הכינוי “דר פרמדר “.יוסף בלט בגובהו וגבו הרחב נראה כמו קיר .בקיצור ,גוש בשר מוצק .בשבילו הכיל המילון היהודי כמאה מילים ,מהן שמונים קללות .הוא עצמו עגלון היה וכשרגז ,סרו עמיתיו מדרכו .בבית הכנסת חדל לבקר .המקום זכור לו כחמים ונעים מילדותו ,ואילו היום ,מה יבקש שם? כאשר המתפללים פונים אל רחמי 67 שמות שמיים ,מה הוא יעשה? ושמא יירדם ,חס וחלילה ,והילדים יציקו לו? לא! מוטב לשבת בעגלתו ,להריח טבק ,לשמח עיניו בשוק הצבעוני, להתחמד לשקצות המתוקות כמו הענבים שמציעות למכירה. גם אישה איחר יוסף לקחת .נערות יהודיות לא ששו לקשור חייהן בחייו .וגויה -דחה הוא בשאט נפש אחרי ליל הוללות. עם התקרב הקצין ,כפות ידיו של יוסף ביטר שקעו במעמקיי כיסיו. בעמידתו האיתנה הסתכל ישר בפדחת הבוהקת ,המסריחה מאי-אלו זליגות בושם .ביד אחת היה מסוגל להרים את הננס ולהדוף אותו מעליו כזרד ,אבל הוא סתם חיכה בסבלנות ,לשמוע לאן הלקוח חפץ לנסוע ,והוא לא חיכה זמן רב. “לך ושתה ,אל תפחד ,אלוהים לא כאן“. “לא צמא “,באה התשובה בקול צרוד מעישון ומיין. הסירוב חדר לארבעה מאות זוגות אוזניים .מעולם ,במגרש השומם הזה ללא רמז של קדושה ,מעולם לא נאמרה תפילה כה נוגעת ללב מ“הלא צמא“ של יוסף ביטר. זה תקע אקדח לגופו ,וזה מחזיר לו ב“לא צמא“ ביידיש צחה. הדו קרב הבלתי מתפשר הסתיים בדקה ,הכדור פילח את חזהו .יוסף ביטר התיישב על הארץ ,בועט בכדים ומפילם .מים רבים נשפכו עד שהאדימו .והוא הניח את ראשו הממלמל “לא צמא “,כמי שמדבר מתוך שינה... כעת אולי תענה לי אתה ,בחור ,מי היה יוסף ביטר? 68 בילדותי קראה לי אימא “איצל'ה“ ותמיד בקולי קולות בגלל הפרעות הקשב“ .איצל'ה ,תלבש את הצעיף ואת הכפפות ,יורד שלג בחוץ. אתה תתקרר“ ,זול מיר זיין פאר דיר“. “איצל'ה ,אני אכין לך בראלע ממולא גבינת צאן על גחלים לארוחת ערב .גם ירמה את הרעב ,גם יחמם אותך וגם תישן כמו דב“. “איצל ,ילד יהודי ,לא מאבד כובע .הכובע דבוק לראשו כמו הכינים לשיער“ .בוא נחשוב איפה התרוצצת היום? שיחקת תופסת בשדה? אל תענה ,באחד הימים יסית הגוי את הכלבים עליכם ,זול מיר זיין פאר דיר .האם קפצתם חמור משולש בחצר החדר? גוטניו ,אתה תשבור יד או רגל ,על כל שונאינו .האם שיחקתם חמישה אגוזים במגרש היריד? הכיסים קרועים כדלי נקוב .אוי לא ,נסה להיזכר ,האם ראה אותך מישהו בדרך? מה יגיד אבא שלך כשיספרו לו על בנו יחידו ,המתרוצץ גלוי ראש בחוצות העיירה .אנא כוס מים “...מתעלפת. “איציק ,אבא שלך מת .לא ,לא כאילו .אתה צעיר כדי להבין .נשמתו בגן עדן ,בקרב צדיקים כמוהו .ריבון עולם דרש ממנו להקדים בשל מחסור במלמדי עברית לילדי מלאכי השרת .הוא משתדל למעננו. טיפש .אבא יודע מהם הצרכים שלנו .סוליות הנעלים בשבילך ,תיקון הגג ,כי נמאס להניח את הקערות כנגד הדליפה .אל תדאג ,בברכת הנרות אני מעבירה לו את רשימת השבוע .העיקר ,איציק ,מהיום והלאה ,אתה האחראי בבית ,מחויב בעול מצוות ,תנהג בהתאם“. “איציק ,גש לרחמיאל להביא קילו קמח ,ארבע ביצים וקופסת אבקת סוכר .דודה לורה מבקרת אצלנו בשבת ואל תציק לה בבקשות .היא בעצמה תיתן לך חפיסת חלווה .לאן אתה רץ ,בן כספית? את השטר נחביא בכיס עם הרוכסן .לך בדרך הקצרה .את הקמח תריח ,שלא יהיה מעופש .את הביצים תנער על יד האוזן ,שלא יהיו סרוחות. ספור את העודף פעמיים .אתה עוד פה? 69 איציק ,כבר הזהרתי אותך ,כשמופעלת האזעקה ,אתה אתי כאן בתוך החפירות .הפצצות הורגות .זול מיר זיין פאר דיר .אכבול אותך לקורה ,פרא אדם .מי יש לנו בעולם מלבדנו .אלמנה ויתום .נו ,שב לאכול .רגע ,ואת הידיים רחצת? הסלט חצילים יחכה“. "יצחק בן שמעון ,אדון גרשון ,הגבאי ,מסר לי ,כוס מים בבקשה, שבתפילת שמונה עשרה רק הוריד את מבטו ממך ,וכבר נעלמת לו, שתבלע אותי האדמה לקבור את הבושה .מה אתה שותק ,שייגץ? אני מקווה כי צום יום חמישי יכפר במקצת“... איצל'ה ,איצל ,איציק ,יצחק בן שמעון ,דיירים רבים התחלפו במבנה הזה שבצומת ,פלא שעדיין עומד על תילו. יצחק רוימישר גבעתיים ,קיץ 2010 70 71
© Copyright 2024