מה אפשר להגיד לך – מכתב פתוח לחברות של
חשבתי שלעולם לא
אתאהב ,אבל זה קרה
והתחתנתי ,נולדו לי שני
ילדים ,התגרשתי ואני
מאמינה ששוב אתאהב.
ערן הפך לחלק ממני גם
בלי שאחשוב עליו ,כמו
שאהובך יהפוך להיות
הכל באהבה עד שהחזיר לי בלילה חשוך אחד
־בז 20בפברואר 1992ועשה לי את המוות בח�ז
רה .הפעם על אמת.
בטח דמיינת איך תגיבי אם
יודיעו שהחבר שלך נהרג .שתינו
"גאיה ,לא מאמין ,איפה את? אני
מה זה מתגעגע אלייך ,אני אוהב
אותך ,יש פה כל מיני קטיושות
שנופלות ...יכול להיות שמחר אני
אגיע או שלא אגיע ,אני לא יודע ,אם תשמעי
משהו בחדשות זה אני ,תהיי גאה בזה! זהו,
אני מאוד־מאוד אוהב אותך ,ממש אוהב
אותך ,באמת .ביי ,יפה שלי ,להתראות .אני
אתקשר אבל עוד הפעם ,אולי את ישנה ולא
רצית לענות לי .ביי ,נשמה שלי ,ביי".
ערן לא התקשר עוד הפעם .ההודעה שהשאיר
לי במזכירה האלקטרונית הייתה הפעם האחרו־
נה ששמעתי את קולו .מאז ,אני לא הולכת
להלוויות .גם לא באה לנחם בשבעה .אני אף
פעם לא יודעת מה להגיד ,לא מוצאת את המי־
לים ,הן עומדות לי בגרון ויש להן טעם של חצץ.
"משמיים תנוחמי" ו"שלא תדעי עוד צער" זכו־
רים לי כמשפטים שבתקופה השברירית ההיא
עשו לי עוד יותר רע .איזה צער עוד ייתכן? האם
יש דבר יותר נורא מלאבד את האדם הכי קרוב
לך בעולם ,זה שחלקת איתו את סודותייך ,יצו־
עך ומאווייך הכמוסים? מה אפשר להגיד לבחו־
רה שאיבדה את אהבת חייה וכל מה שהיא רוצה
עכשיו זה למות?
10
׀ ז מ נ י ם מ ו ד ר נ י י ם ׀ 17.9. 2 014
ובכן ,שהחיים נמשכים.
אני יודעת שאת לא חושבת שזה אפשרי
כרגע .אני לא מצפה שתביני .גם זה מסוג המש־
פטים שלא הייתי מסוגלת לשמוע.
לפני 22שנה ,שנדמות כמו נצח וכאילו
זה היה אתמול ,חזרתי מהאוניברסיטה .זה היה
יום חמישי וערן היה אמור לצאת לחמשוש ולנ־
סוע איתי לסופשבוע .בדרך לדירה ששכרנו יחד
חודשים ספורים קודם לכן עצרתי בחנות צילום,
ושמעתי דיווח ברדיו על היתקלות כוח צה"ל
בחיזבאללה בגבול לבנון" .נורא" ,הניד המוכר
בראשו" .נורא ואיום" ,אמרתי.
בטח דמיינת איך תגיבי
אם יודיעו שהחבר שלך
נהרג .שתינו יודעות
שבמציאות זה נראה
אחרת .אני דמיינתי
שאגיב באיפוק ,אבל
פרצתי בבכי היסטרי
דקה אחרי שנכנסתי הביתה צילצל האינ־
טרקום .התפלאתי שערן חזר כל כך מוקדם,
במיוחד לאחר ההודעה שהשאיר לי בלילה,
ויצאתי בשמחה לחדר המדרגות ,אבל במקום
ערן ראיתי את אבא שלי מטפס בכבדות" .יש
לי בשורה עצובה" ,אמר לי אבא" .ערן נפצע".
שתקתי" .נפצע קשה" ,הוסיף" .כמה קשה?"
הקשיתי" .ערן נהרג" ,אמר אבא.
ערן אלכאווי היה החבר שלי מגיל 16
במשך שבע שנים ,עד שנפל .הוא היה מהת־
למידים שההפסקות יותר קרצו להם ,שנכש־
לו בהיסטוריה ,אבל ישב להקריא לי שני
כרכים לפני הבגרות כדי שאצליח .כשאמרו
מעל הקבר שלו שהיה תלמיד למופת ,אני
והמשפחה שלו החנקנו צחוק כבוש .הוא היה
מוכשר ונפלא ובצבא זיהו את הפוטנציאל
ובוגי יעלון ,שהיה מח"ט הצנחנים ,הפציר בו
לחתום קבע.
מחייל מורעל הפך למ"פ מצטיין בגדוד
202בצנחנים וחייליו ומפקדיו העריצו אותו
עד כדי כך שהם ממשיכים להגיע לאזכרות
ולימי זיכרון גם היום .עבורי הוא לא היה מ"פ
קשוח ,אלא בן זוג רגיש ,אוהב ,מצחיק בטירוף,
שלפעמים עשיתי לו את המוות והוא קיבל
גאיה
וערן ז"ל,
תמונות
מחיי
אהבה
שזה לא נורא אם קיבלת בסמינריון 60ולא 90
כמו שאת רגילה ,תגלי שאת בזה לאנשים קטנוז
ניים ,תגלי שלא באמת אכפת לך אם מכסה
האסלה מורם ,תגלי שאנשים מתעסקים
בשטויות כי הם לא חוו מה שאת חווית.
לחברים שלך יהיה קשה להיות איתך .הטוז
בים באמת יישארו ,יתמכו ,ילוו אותך שנים
קדימה .החלשים ינשרו על ההתחלה.
בשלושים למותו של ערן עשיתי לזכרו סרט
ביוזמת חברים שלו ,ששמעו שאני לומדת קולז
נוע וטלוויזיה ,והחליטו שסמסטר אחד מכשיר
אותי ליצירת סרט דוקומנטרי לערוץ .2זה היה
בימים שהערוץ היה ניסיוני והרייטינג של הסרט
"רציתי להגיד לך" נסק לגבהים מטורפים .כל
זה כמובן לא עניין אותי ,אלא שאז שמעתי
ציל
וםock :
כתבת "ידיעות אחרונות" גאיה קורן ,שהחבר שלה,
סרן ערן אלכאווי ,נהרג לפני 22שנה ,כותבת מכתב גלוי לב
לחברות של חללי "צוק איתן" על מה שעוד מצפה להן
שנתיים לאחר מותו של
ערן יצאתי עם מישהו.
כשהתנשקנו ,בדירה
שלי ,התמונה של ערן
ניתקה מהמסמר בקיר
ונפלה בחבטה
את תגלי שכל מה שהיה לך
חשוב כבר לא כזה חשוב .תגלי
שאחת החברות הקרובות שלי ,שניתקה קשר,
ריכלה שמאז שעשיתי את הסרט תפסתי תחת.
זה היה חודשיים אחרי שערן נהרג ,ועד היום
אני לא תופסת איך בן אדם שפוי מסוגל להוציא
כזה משפט מהפה .גם חברים אחרים ,במיוחד
מהצד של ערן ,התפוגגו .במשך שנים כעסתי
עליהם ,בכיתי בגללם ,לא הבנתי איך החברים
הכי טובים שלנו לא שומרים על קשר .עם אחד
מהם השלמתי רק לאחרונה ,כשעלה לראשונה
לקבר" .לא יכולתי לראות אותך ,לא התמודדתי",
נשרו הדמעות מעיניו .אני לא יכולה להגיד
שסלחתי בלב שלם ,אבל אני איכשהו מבינה.
אל תיפגעי מאף אחד ,כי את לא יודעת מה
קורה איתם ואולי לעולם לא תהיי מסוגלת
לדעת .תתמקדי בחברים שהפתיעו לטובה,
באנשים שהרעיפו אהבה מבלי שציפית מהם.
רובם ייעלמו עם הזמן ,אבל מי שיישאר לצידך
ut t e r st
/Shא.ס.
א.
פ
ק
ריאייטיב
בעוד שנה ,אולי ,תצליחי להעביר יום בלי לחשוב עליו כל הזמן.
תביני שלא אכפת לך מדברים שהיו חשובים קודם.
תגלי שהבכי מופיע דווקא כשלא מצפים לו ,למשל כששוטפים כלים.
תראי שחלק מהחברים הטובים שלך נעלמים.
אבל כמה שזה נראה מופרך ,ובטח מעצבן לשמוע ,את תתאהבי מחדש.
יודעות שבמציאות זה אחרת .אני דמיינתי
שאגיב באיפוק ואגלה בגרות ,אבל פרצתי בבכי
היסטרי ובלתי נשלט ואני חושבת שגם אבא
שלי בכה ,אבל אני לא זוכרת .הרבה דברים אני
לא זוכרת .כמו חור שחור שבלע אותי ואת כל
היקום והשאיר רק שובל של כאב עצום.
אני זוכרת את ענת אחותו מתקשרת ,מגששת
בזהירות מה אני יודעת ,דקות ספורות לאחר
שאבא שלי בישר לי .אני זוכרת את עליזה וששי,
החברים הטובים ,שהתקשרו בעליצות ואמרו
שהערב הולכים לסרט ואני אמרתי שאי־אפשר.
"מה אי־אפשר" ,רטנה עליזה" ,ערן חוזר היום
ויוצאים" .אי־אפשר ,עניתי לה ,ערן מת" .שוב
את עם השטויות שלך?" כעסה עליי .לא ,עניתי,
הוא מת .ערן נהרג.
באחד הימים הגיעה לשבעה בחורה שלא
הכרתי אבל חשה רצון להזדהות .שנה וחצי לפני
כן החבר שלה נהרג במהלך טיול והיא סיפרה
לי מה הולך לעבור עליי עוד שבוע ,עוד חודש,
עוד שנה .זה היה כאילו מגדת עתידות יושבת
מולי וחוזה איך אלה שחשבתי שהם חברים
קרובים ייעלמו ואלה שלא ספרתי יעמדו לציז
די ,היא דיברה איתי על הקשר עם המשפחה,
על החלומות בלילה ,על הגעגוע .ברוב הדברים
היא דייקה ,כי ככה זה ,עולם כמנהגו נוהג.
לאבד בן זוג זה לאבד חלק מהגוף ,זה כאב
פיזי ממשי ,בכל נשימה את שואפת ונושפת את
שמו .מתי נשמתי פעמיים רצוף בלי לחשוב
עליו? מתי עבר יום שלם שרק בסופו נזכרתי
בו? לא יודעת במדויק ,אבל תעבור שנה עד
שזה יקרה ,ועוד שנה עד שיחלוף שבוע שבו
הוא רק יהדהד בך ולא ימלא את כל ישותך.
החברים שלו יעלו זיכרונות ,המשפחה תביא
לך פריטים שלו למזכרת ואת תיתני גם משלך
– כמה לא רציתי למסור לידי נעמי ועובדיה,
הוריו האצילים של ערן ,את מעילו הצבאי .לקח
לי המון זמן עד שהסכמתי להיפרד מהחפצים
שלו ,מתוך הבנה שעבורם זה מה שנשאר .מאז
אני לא שומרת ולא אוגרת .אין לי ציורים של
הילדים מימי הגן (כן ,התחתנתי ,חכי ,גם לזה
נגיע) ,אין מזכרות .גם ככה יש ארגזים מלאים
במתנות ,מכתבי אהבה ,פתקים שניחוח האבק
שמכסה אותם עולה כעת באפי .הארגזים האלה
שוכנים מאז יום מותו במחסן בבית הוריי ואני
לא נוגעת בהם .לא הסכמתי שיעברו אליי ("אין
מקום") ולא קראתי בהם .לא מסוגלת .לא רוצה
לפתוח גלדים שהצטלקו ,מפחדת שהחומה
הגבוהה שבניתי תתרסק.
אחרי שערן נהרג מצאתי את עצמי יושבת
בבית ,גם כשכבר עברתי לדירה שלא הכיר,
מסתכלת לכיוון הדלת ושואלת את עצמי :ואם
הוא פתאום יופיע? אולי יתברר שהייתה טעות
בזיהוי והוא יגיד" :אבל אני חי!" פעם נהגתי
ויכולתי להישבע שהוא במכונית לפניי.
אנשים שואלים אותי" ,מה היה קורה אם
הייתם מתחתנים?" אני לא אוהבת את השאלה
הזו" .מה היה קורה" לא בלקסיקון שלי ,אין עתיד
משותף ,העבר מת ויש רק הווה .אולי היו לנו
ילדים חצי אשכנזים־חצי תימנים והיינו גרים
בראשון־לציון ,אני הייתי משמינה מג'חנונים
בשבת וצועקת עליו שיפסיק לאכול מהסירים
(שאמא שלו בישלה ,ברור) .ואולי היינו עוברים
לתל־אביב ועושים ילד ומתגרשים? מה זה
משנה ,הוא מת.
יש בחורים שהקשר
שלך עם המשפחה
שלו גדול עליהם.
אל תצאי עם כאלה.
כשעברתי לגור עם
החבר התקשרתי להוריו
של ערן .כולנו השתנקנו,
והם איחלו לי בהצלחה
חשבתי שלעולם לא
אתאהב ,אבל זה קרה
והתחתנתי ,נולדו לי שני
ילדים ,התגרשתי ואני
מאמינה ששוב אתאהב.
ערן הפך לחלק ממני גם
בלי שאחשוב עליו ,כמו
שאהובך יהפוך להיות
הכל באהבה עד שהחזיר לי בלילה חשוך אחד
־בז 20בפברואר 1992ועשה לי את המוות בח�ז
רה .הפעם על אמת.
בטח דמיינת איך תגיבי אם
יודיעו שהחבר שלך נהרג .שתינו
"גאיה ,לא מאמין ,איפה את? אני
מה זה מתגעגע אלייך ,אני אוהב
אותך ,יש פה כל מיני קטיושות
שנופלות ...יכול להיות שמחר אני
אגיע או שלא אגיע ,אני לא יודע ,אם תשמעי
משהו בחדשות זה אני ,תהיי גאה בזה! זהו,
אני מאוד־מאוד אוהב אותך ,ממש אוהב
אותך ,באמת .ביי ,יפה שלי ,להתראות .אני
אתקשר אבל עוד הפעם ,אולי את ישנה ולא
רצית לענות לי .ביי ,נשמה שלי ,ביי".
ערן לא התקשר עוד הפעם .ההודעה שהשאיר
לי במזכירה האלקטרונית הייתה הפעם האחרו־
נה ששמעתי את קולו .מאז ,אני לא הולכת
להלוויות .גם לא באה לנחם בשבעה .אני אף
פעם לא יודעת מה להגיד ,לא מוצאת את המי־
לים ,הן עומדות לי בגרון ויש להן טעם של חצץ.
"משמיים תנוחמי" ו"שלא תדעי עוד צער" זכו־
רים לי כמשפטים שבתקופה השברירית ההיא
עשו לי עוד יותר רע .איזה צער עוד ייתכן? האם
יש דבר יותר נורא מלאבד את האדם הכי קרוב
לך בעולם ,זה שחלקת איתו את סודותייך ,יצו־
עך ומאווייך הכמוסים? מה אפשר להגיד לבחו־
רה שאיבדה את אהבת חייה וכל מה שהיא רוצה
עכשיו זה למות?
10
׀ ז מ נ י ם מ ו ד ר נ י י ם ׀ 17.9. 2 014
ובכן ,שהחיים נמשכים.
אני יודעת שאת לא חושבת שזה אפשרי
כרגע .אני לא מצפה שתביני .גם זה מסוג המש־
פטים שלא הייתי מסוגלת לשמוע.
לפני 22שנה ,שנדמות כמו נצח וכאילו
זה היה אתמול ,חזרתי מהאוניברסיטה .זה היה
יום חמישי וערן היה אמור לצאת לחמשוש ולנ־
סוע איתי לסופשבוע .בדרך לדירה ששכרנו יחד
חודשים ספורים קודם לכן עצרתי בחנות צילום,
ושמעתי דיווח ברדיו על היתקלות כוח צה"ל
בחיזבאללה בגבול לבנון" .נורא" ,הניד המוכר
בראשו" .נורא ואיום" ,אמרתי.
בטח דמיינת איך תגיבי
אם יודיעו שהחבר שלך
נהרג .שתינו יודעות
שבמציאות זה נראה
אחרת .אני דמיינתי
שאגיב באיפוק ,אבל
פרצתי בבכי היסטרי
דקה אחרי שנכנסתי הביתה צילצל האינ־
טרקום .התפלאתי שערן חזר כל כך מוקדם,
במיוחד לאחר ההודעה שהשאיר לי בלילה,
ויצאתי בשמחה לחדר המדרגות ,אבל במקום
ערן ראיתי את אבא שלי מטפס בכבדות" .יש
לי בשורה עצובה" ,אמר לי אבא" .ערן נפצע".
שתקתי" .נפצע קשה" ,הוסיף" .כמה קשה?"
הקשיתי" .ערן נהרג" ,אמר אבא.
ערן אלכאווי היה החבר שלי מגיל 16
במשך שבע שנים ,עד שנפל .הוא היה מהת־
למידים שההפסקות יותר קרצו להם ,שנכש־
לו בהיסטוריה ,אבל ישב להקריא לי שני
כרכים לפני הבגרות כדי שאצליח .כשאמרו
מעל הקבר שלו שהיה תלמיד למופת ,אני
והמשפחה שלו החנקנו צחוק כבוש .הוא היה
מוכשר ונפלא ובצבא זיהו את הפוטנציאל
ובוגי יעלון ,שהיה מח"ט הצנחנים ,הפציר בו
לחתום קבע.
מחייל מורעל הפך למ"פ מצטיין בגדוד
202בצנחנים וחייליו ומפקדיו העריצו אותו
עד כדי כך שהם ממשיכים להגיע לאזכרות
ולימי זיכרון גם היום .עבורי הוא לא היה מ"פ
קשוח ,אלא בן זוג רגיש ,אוהב ,מצחיק בטירוף,
שלפעמים עשיתי לו את המוות והוא קיבל
גאיה
וערן ז"ל,
תמונות
מחיי
אהבה
שזה לא נורא אם קיבלת בסמינריון 60ולא 90
כמו שאת רגילה ,תגלי שאת בזה לאנשים קטנוז
ניים ,תגלי שלא באמת אכפת לך אם מכסה
האסלה מורם ,תגלי שאנשים מתעסקים
בשטויות כי הם לא חוו מה שאת חווית.
לחברים שלך יהיה קשה להיות איתך .הטוז
בים באמת יישארו ,יתמכו ,ילוו אותך שנים
קדימה .החלשים ינשרו על ההתחלה.
בשלושים למותו של ערן עשיתי לזכרו סרט
ביוזמת חברים שלו ,ששמעו שאני לומדת קולז
נוע וטלוויזיה ,והחליטו שסמסטר אחד מכשיר
אותי ליצירת סרט דוקומנטרי לערוץ .2זה היה
בימים שהערוץ היה ניסיוני והרייטינג של הסרט
"רציתי להגיד לך" נסק לגבהים מטורפים .כל
זה כמובן לא עניין אותי ,אלא שאז שמעתי
ציל
וםock :
כתבת "ידיעות אחרונות" גאיה קורן ,שהחבר שלה,
סרן ערן אלכאווי ,נהרג לפני 22שנה ,כותבת מכתב גלוי לב
לחברות של חללי "צוק איתן" על מה שעוד מצפה להן
שנתיים לאחר מותו של
ערן יצאתי עם מישהו.
כשהתנשקנו ,בדירה
שלי ,התמונה של ערן
ניתקה מהמסמר בקיר
ונפלה בחבטה
את תגלי שכל מה שהיה לך
חשוב כבר לא כזה חשוב .תגלי
שאחת החברות הקרובות שלי ,שניתקה קשר,
ריכלה שמאז שעשיתי את הסרט תפסתי תחת.
זה היה חודשיים אחרי שערן נהרג ,ועד היום
אני לא תופסת איך בן אדם שפוי מסוגל להוציא
כזה משפט מהפה .גם חברים אחרים ,במיוחד
מהצד של ערן ,התפוגגו .במשך שנים כעסתי
עליהם ,בכיתי בגללם ,לא הבנתי איך החברים
הכי טובים שלנו לא שומרים על קשר .עם אחד
מהם השלמתי רק לאחרונה ,כשעלה לראשונה
לקבר" .לא יכולתי לראות אותך ,לא התמודדתי",
נשרו הדמעות מעיניו .אני לא יכולה להגיד
שסלחתי בלב שלם ,אבל אני איכשהו מבינה.
אל תיפגעי מאף אחד ,כי את לא יודעת מה
קורה איתם ואולי לעולם לא תהיי מסוגלת
לדעת .תתמקדי בחברים שהפתיעו לטובה,
באנשים שהרעיפו אהבה מבלי שציפית מהם.
רובם ייעלמו עם הזמן ,אבל מי שיישאר לצידך
ut t e r st
/Shא.ס.
א.
פ
ק
ריאייטיב
בעוד שנה ,אולי ,תצליחי להעביר יום בלי לחשוב עליו כל הזמן.
תביני שלא אכפת לך מדברים שהיו חשובים קודם.
תגלי שהבכי מופיע דווקא כשלא מצפים לו ,למשל כששוטפים כלים.
תראי שחלק מהחברים הטובים שלך נעלמים.
אבל כמה שזה נראה מופרך ,ובטח מעצבן לשמוע ,את תתאהבי מחדש.
יודעות שבמציאות זה אחרת .אני דמיינתי
שאגיב באיפוק ואגלה בגרות ,אבל פרצתי בבכי
היסטרי ובלתי נשלט ואני חושבת שגם אבא
שלי בכה ,אבל אני לא זוכרת .הרבה דברים אני
לא זוכרת .כמו חור שחור שבלע אותי ואת כל
היקום והשאיר רק שובל של כאב עצום.
אני זוכרת את ענת אחותו מתקשרת ,מגששת
בזהירות מה אני יודעת ,דקות ספורות לאחר
שאבא שלי בישר לי .אני זוכרת את עליזה וששי,
החברים הטובים ,שהתקשרו בעליצות ואמרו
שהערב הולכים לסרט ואני אמרתי שאי־אפשר.
"מה אי־אפשר" ,רטנה עליזה" ,ערן חוזר היום
ויוצאים" .אי־אפשר ,עניתי לה ,ערן מת" .שוב
את עם השטויות שלך?" כעסה עליי .לא ,עניתי,
הוא מת .ערן נהרג.
באחד הימים הגיעה לשבעה בחורה שלא
הכרתי אבל חשה רצון להזדהות .שנה וחצי לפני
כן החבר שלה נהרג במהלך טיול והיא סיפרה
לי מה הולך לעבור עליי עוד שבוע ,עוד חודש,
עוד שנה .זה היה כאילו מגדת עתידות יושבת
מולי וחוזה איך אלה שחשבתי שהם חברים
קרובים ייעלמו ואלה שלא ספרתי יעמדו לציז
די ,היא דיברה איתי על הקשר עם המשפחה,
על החלומות בלילה ,על הגעגוע .ברוב הדברים
היא דייקה ,כי ככה זה ,עולם כמנהגו נוהג.
לאבד בן זוג זה לאבד חלק מהגוף ,זה כאב
פיזי ממשי ,בכל נשימה את שואפת ונושפת את
שמו .מתי נשמתי פעמיים רצוף בלי לחשוב
עליו? מתי עבר יום שלם שרק בסופו נזכרתי
בו? לא יודעת במדויק ,אבל תעבור שנה עד
שזה יקרה ,ועוד שנה עד שיחלוף שבוע שבו
הוא רק יהדהד בך ולא ימלא את כל ישותך.
החברים שלו יעלו זיכרונות ,המשפחה תביא
לך פריטים שלו למזכרת ואת תיתני גם משלך
– כמה לא רציתי למסור לידי נעמי ועובדיה,
הוריו האצילים של ערן ,את מעילו הצבאי .לקח
לי המון זמן עד שהסכמתי להיפרד מהחפצים
שלו ,מתוך הבנה שעבורם זה מה שנשאר .מאז
אני לא שומרת ולא אוגרת .אין לי ציורים של
הילדים מימי הגן (כן ,התחתנתי ,חכי ,גם לזה
נגיע) ,אין מזכרות .גם ככה יש ארגזים מלאים
במתנות ,מכתבי אהבה ,פתקים שניחוח האבק
שמכסה אותם עולה כעת באפי .הארגזים האלה
שוכנים מאז יום מותו במחסן בבית הוריי ואני
לא נוגעת בהם .לא הסכמתי שיעברו אליי ("אין
מקום") ולא קראתי בהם .לא מסוגלת .לא רוצה
לפתוח גלדים שהצטלקו ,מפחדת שהחומה
הגבוהה שבניתי תתרסק.
אחרי שערן נהרג מצאתי את עצמי יושבת
בבית ,גם כשכבר עברתי לדירה שלא הכיר,
מסתכלת לכיוון הדלת ושואלת את עצמי :ואם
הוא פתאום יופיע? אולי יתברר שהייתה טעות
בזיהוי והוא יגיד" :אבל אני חי!" פעם נהגתי
ויכולתי להישבע שהוא במכונית לפניי.
אנשים שואלים אותי" ,מה היה קורה אם
הייתם מתחתנים?" אני לא אוהבת את השאלה
הזו" .מה היה קורה" לא בלקסיקון שלי ,אין עתיד
משותף ,העבר מת ויש רק הווה .אולי היו לנו
ילדים חצי אשכנזים־חצי תימנים והיינו גרים
בראשון־לציון ,אני הייתי משמינה מג'חנונים
בשבת וצועקת עליו שיפסיק לאכול מהסירים
(שאמא שלו בישלה ,ברור) .ואולי היינו עוברים
לתל־אביב ועושים ילד ומתגרשים? מה זה
משנה ,הוא מת.
יש בחורים שהקשר
שלך עם המשפחה
שלו גדול עליהם.
אל תצאי עם כאלה.
כשעברתי לגור עם
החבר התקשרתי להוריו
של ערן .כולנו השתנקנו,
והם איחלו לי בהצלחה
מהתקופה הזו יהיה חרות אצלך בלב לנצח.
אני זוכרת שהחברים המדהימים שלנו ניסו
לעשות לי טוב והכריחו אותי לצאת .הם לקחו
אותי לבר שאהבנו לשבת בו והסיטואציה הייתה
כל כך מטלטלת ,שמהרגע שיצאנו מהאוטו
התחלתי לדמוע ללא שליטה .המסכנים רצו
לקבור את עצמם .אני גם זוכרת איך חודש אחרי
שנהרג היה לי יום הולדת והם עשו לי מסיבת
הפתעה בדירה שלנו .כל מה שרציתי היה שהם
יקומו וילכו כבר .בדיעבד ,הם עשו את המעשה
הנכון ,לא נתנו לי ליפול ,משכו אותי אצבע
אחרי אצבע ,שלא אשקע בדיכאון.
אני הולכת לכתוב לך משהו
שיעצבן אותך ,אבל בואי נסכם שאת
גוזרת ושומרת :את תתאהבי .ותתחתני .ואולי
תתגרשי .ויהיו לך ילדים .בבקשה אל תלכי ,כי
כמה מופרך שזה נשמע לך ,עכשיו ככה זה נכון.
אהבה כמו שהייתה לערן ולי היא אהבה
נדירה ,מהאגדות ,הוא היה האביר על הסוס ואני
הייתי הנסיכה המפונקת שהוא צריך להציל.
חשבתי שאחריו לא יהיה כלום ,לא רציתי אף
אחד ,וגם כשהתחלתי לצאת לדייטים אחרי שנה
וחצי – לא היה להם סיכוי .אני אפילו לא זוכרת
מי הם היו (מתנצלת) ,איפה ישבנו ,מה עשינו.
הפעם הראשונה שגבר התחיל איתי אחרי
שערן נהרג הייתה בשבעה שלו .הוא השאיר
הודעות ,בא לבקר ,ליטף את שיערי .כשחל־
פה בי התחושה שהוא מתחיל איתי נפנפתי
אותה ,כי מי מתחיל עם בחורה שמתאבלת
על מות בעלה לעתיד? כשכבר סיפרתי למי־
שהו שאני חושדת ,הוא הסתכל עליי כאילו
נטרפה עליי דעתי ,שגם ככה לא הייתה מי
יודע מה מאוזנת.
שנתיים לאחר מותו של ערן יצאתי עם
מישהו שהכיר אותו מהצבא .הרגשתי מאוד
לא נוח ,אבל הוא כל הזמן אמר שערן היה
נותן את ברכתו .כשהתנשקנו ,בדירה החדשה
שלי בתל־אביב ,התמונה של ערן ניתקה מהמ־
סמר בקיר ונפלה בחבטה .זו הייתה הפעם
היחידה שהרגשתי שערן נמצא שם ,וכנראה
לא ממש מבסוט.
בחלומותיי ניסיתי לקרוא לו ,אבל הוא
סירב להראות לי את פניו או לתת לי את ידו.
מישהו אמר לי שזה טוב ,שזה סימן שהוא לא
רוצה שאצעד איתו בעולם המתים ,אבל אחרי
כל חלום כזה התעוררתי נעלבת ובוכה .היום
אני חולמת על ערן לעיתים רחוקות והוא
תמיד מתחמק ממני .כשנהרג ישבתי בסלון
וביקשתי סימן כלשהו שהוא בחיים .הסתכ־
לתי על העיתונים שנערמו על השולחן ובי־
קשתי בלב שיתעופפו מעצמם .כלום לא קרה.
גם היום ,לעיתים נדירות ,אני משתעשעת
במחשבה שהוא ידפוק בדלת ,אבל מיד נוזפת
בעצמי שלא כדאי .בכל זאת ,אני בת 45והוא
רק ,24שלא יתחרט שחזר.
שלוש שנים אחרי מותו הכרתי בחור ,עבר־
נו לגור יחד והתחתנו .כעבור זמן סיפר שלא
הכיר את הסיפור שלי ,ולו היה יודע מראש לא
היה מכניס ראש בריא למיטה חולה .הוא אמר
את זה בצורה יותר עדינה ,אבל הבנתי אותו.
הייתה בינינו אהבה גדולה ,אבל הצל של ערן
הכביד עליו ,גם אם לא אמר לי מילה.
לבן הזוג הבא שלך יהיה קשה להתמודד עם
אהבה שנגדעה באמצע ,גם אם תאהבי אותו
מאוד (ואת תאהבי אותו ,כי הלב הוא שריר
לא רציתי למסור להוריו
האצילים של ערן את
מעילו הצבאי .לקח לי
המון זמן עד שהסכמתי
להיפרד מהחפצים שלו,
מתוך הבנה שעבורם זה
מה שנשאר .מאז אני לא
שומרת ולא אוגרת
שאול
צילום:
גולןגולן
שאול
צילום:
אהבות שנגדעו במבצע "צוק איתן"
מופלא שמתרחב בחזרה) .אני מעולם לא עשי־
תי השוואות ביניהם והוא מעולם לא אסר עליי
להיות בקשר עם משפחתו של ערן .כן ,יש כאלה
שהקשר עם המשפחה גדול עליהם והם לא
מוכנים אליו .אל תצאי עם כאלה ,הקשר עם
המשפחה שלו זה המעט שנשאר לך ממנו .כשע־
ברתי לגור עם החבר התקשרתי להוריו של ערן,
היה לי חשוב שיידעו .זו הייתה שיחה קשה,
כולנו השתנקנו והם איחלו לי בהצלחה .לחתו־
נה לא באו אבל התקשרו לברך.
בהתחלה הייתי מדברת איתם כל יום ,אחר
כך מבקרת אותם בשבתות ,מביאה את הילדים,
בהדרגה זה הצטמצם לימי זיכרון ואזכרות .כל
שנה ,מ־ ,1992אני עולה לקבר ואחר כך נפגשת
בבית משפחת אלכאווי עם החברים והמורים
והחיילים ,מתעדכנת מי הפך לרופא חשוב ומי
מתאושש מהלם קרב בעקבות המוות של ערן,
מי ירד מהארץ וחזר ,מי התגרש ,מי התגרש
בשנית .ותמיד צוחקים.
הבכי יגיע כשלא תחכי ל.ו .כש�ת
שמעי את השיר שלכם ברדיו ,כשתראי זוג
מאוהב מתנשק ,כשתשטפי כלים וצונאמי של
זיכרון ישטוף אותך במפתיע.
במהלך השנים ,כמו ב"צוק איתן" ,התבק־
שתי לראיין לעיתון חברות־של .אולי אפילו
היית אחת מהן .תמיד סירבתי .אני זוכרת את
העיתונאים שהסתובבו אצלי בבית ,משמיעים
לעצמם את ההקלטה שערן השאיר לי שוב ושוב.
אני זוכרת את עצמי רצה למזווה הקטן והחשוך,
מתפללת שערן יופיע ויגיד :גאינקה שלי ,עבד־
תי עלייך.
איבדתי את אהבת נעוריי ,חשבתי שלעו־
לם לא אתאהב ,אבל זה קרה והתחתנתי,
נולדו לי שני ילדים ,התגרשתי ואני מאמי־
אנשים שואלים" :מה
היה קורה אם הייתם
מתחתנים?" אני לא
אוהבת את השאלה
הזו .אולי היינו עושים
ילד ומתגרשים? מה זה
משנה ,הוא מת
נועם בר וסמ"ר טל יפרח ז"ל
יוליה סוקולוב ורס"ל עדי בריגה ז"ל
צילום :רן מלמד
12
׀ ז מ נ י ם מ ו ד ר נ י י ם ׀ 17.9. 2 014
צילום :רן מלמד
ליאת צימרמן וסרן עמרי טל ז"ל
גלי ניר ורב סרן בניה שראל ז"ל
נה ששוב אתאהב .ערן הפך להיות חלק ממני
גם בלי שאחשוב עליו ,כמו שאהובך יהפוך
להיות.
בשנים הראשונות לאחר שנהרג יכולתי
להרוג אנשים שאמרו לי" ,אין כמו כאב של
אמא ,את עוד תכירי מישהו ותתגברי ,הילד
שלה לא יחזור" .כבחורה צעירה אז וכאמא היום,
אני חושבת שזה אחד המשפטים האומללים
והמיותרים שאפשר להגיד לחברה .גם כשת־
כירי מישהו (את לעולם לא תתגברי ,זה פשוט
יהפוך למשהו אחר) תהיי חלק ממשפחת השכול
ואף אחד לא יוכל להחליף את אהובך שנהרג.
תני לזמן לעשות שלו .תבכי ,אל תדפקי
חשבון ,שבי ותבהי בתקרה אם בא לך ,אבל אל
תיכנעי לצער .תחזרי ללימודים ,לעבודה ,למפ־
גשים עם חברים ,העיקר שלא תשבי בבית
ותרחמי על עצמך .אם יש משהו שהוא היה רוצה
זה לראות אותך מחייכת וצוחקת וחיה את החיים
שהוא לעולם לא יחווה .הוא לא היה רוצה
לראות אותך מתה מבפנים .את חייבת לו לפחות
את זה.
שלך,
גאיה קורן
© Copyright 2024