‫שבת שלום‬
‫גיליון ‪ 768‬בס"ד פ' נצבים תשע"ב‪ ,‬ראש השנה תשע"ג‬
‫יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה‪" .‬טובה" יכול להיות גם על‬
‫דבר רע ח"ו‪ ,‬דכשם שמברכין על הטוב מברכים על הרע (ברכות מ"ח ע"ב)‪ ,‬וכל‬
‫מה דעביד רחמנא לטב עביד (שם ס ע"ב)‪ ,‬לכן מתפללים 'ומתוקה'‪.‬‬
‫(ספר פרדס יוסף על ויקרא כג‪ ,‬כד)‬
‫איור‪ :‬הרי לנגבהיים‬
‫"ּת ִמיד ֵעינֵי‬
‫טֹובה‪ִּ ,‬ד ְכ ִתיב‪( ,‬דברים יא) ָ‬
‫ּומ ֶלְך טֹוב‪ָׁ ...‬שנָה ָ‬
‫טֹובה‪ֶ ,‬‬
‫ְׁשנָה ָ‬
‫יכין ַר ֲח ִמים‪ ,‬ו ְֵאּלּו ֵהן‪ֲ ,‬חלֹום טֹוב‪ ,‬ו ָ‬
‫ֹלׁשה ְצ ִר ִ‬
‫ְׁש ָ‬
‫ַאח ִרית ָׁשנָה"‪.‬‬
‫ֹלהיָך ָּבּה‪ֵ ,‬מ ֵר ִׁשית ַה ָּׁשנָה ו ְַעד ֲ‬
‫ה' ֱא ֶ‬
‫‬
‫(ברכות נה‪ ,‬ע"א)‬
‫שלשה צריכים רחמים וכו'‪ .‬הא ודאי שכל דבר צריך רחמים‪ ,‬ואמנם הכוונה באלו השלשה דברים שצריכים‬
‫תמיד רחמים‪ ,‬אף שכבר זכינו להשיגם אכתי (מכל מקום) תמיד צריכים רחמים‪ .‬וחשיב מלך טוב‪ ,‬אף שכבר‬
‫הוקם למלך איש טוב וחסד‪ ,‬מ"מ צריך רחמים כיון ש'פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו'‪ ,‬וא"כ‬
‫תמיד צריך רחמים שהקב"ה יטה לבבו לטוב (ויאריך שנותיו וברכת מלכותו)‪ .‬וכן שנה טובה‪ ,‬אף שנכתבו‬
‫בראש השנה לטובה‪ ,‬צריך רחמים כל השנה שתשאר הטובה בשלימות‪ ,‬ועל דרך שאמרו בראש השנה דף י"ז‬
‫ע"ב "עתים ‪ ...‬בזמנן"‪ ,‬ויליף לה מהך קרא דמייתי כאן 'תמיד עיני וגו''‪ .‬וכן חלום טוב‪ ,‬אף שכבר חלם חלום‬
‫טוב צריך רחמים שיתקיים ולא תהא בדיחותיה מפכחא ליה כדלקמן‪ ,‬וכן שימהר השם לקיימו‪ ,‬כי לפעמים יש‬
‫תוחלת ממושכה כ"ב שנים‪ ,‬כדמסיק לקמן (ע"ב) שיצפה עד כ"ב שנים‪.‬‬
‫(רבי יחזקאל לנדא ‪" -‬הנודע ביהודה"‪ ,‬ציון לנפש חיה ברכות נה‪ ,‬ע"א)‬
‫שנה טובה לכל קוראינו לכל בית ישראל ולכל באי עולם‬
‫שנת שלום ושלוה‬
‫תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה‬
‫וכתבנו בספר החיים‪ ,‬למענך אלוקים חיים‬
‫" ל כ ל‬
‫א‬
‫ז מ ן‬
‫ו ע ת‬
‫אריאל פיקאר‬
‫רבעה ראשי שנים הם‪( "...‬משנה ראש‬
‫השנה א‪,‬א)‪ .‬המסורת היהודית‪ ,‬כמו גם‬
‫תרבויות אחרות‪ ,‬מגדירה נקודות ציון‬
‫בזמן‪ .‬על אף שיום רודף יום ועונה‬
‫מתחלפת בעונה‪ ,‬אנו לא חיים את חיינו ברצף‬
‫מתמשך אלא עוצרים בתחנות הזמן‪ :‬בשבת‬
‫ובחודש‪ ,‬בראשית השנה‪ ,‬בחגים וימי זכרון‪.‬‬
‫לציון נקודות הזמן השונות על פני השנה יש‬
‫צורך ממשי‪ .‬תחנות הזמן מאפשרות לנו ניהול‬
‫תקין של מערכות כלכליות וחברתיות‪ .‬כך‬
‫למשל קובעת המשנה את ראש השנה לענינים‬
‫ההלכתיים השונים‪ :‬מעשר בהמה‪ ,‬נטיעות‪,‬‬
‫שמיטה ומנין שנות המלכים‪.‬‬
‫אך מעבר לכך‪ ,‬יש צורך אנושי‪ ,‬רגשי‪,‬‬
‫בקביעת גבולות הזמן וחלקיו‪ ,‬תחנות הזמן‬
‫מעניקות משמעות לחיים שלנו‪ .‬אנו זקוקים‬
‫לאפשרות למקד רגשות מסוימים בזמנים‬
‫מוגדרים לבל יציפו אותנו בכל עת‪ .‬אם היינו‬
‫חיים בכל שנה בתחושה של מתיחות מפני‬
‫אימת הדין כבימים נוראים‪ ,‬אך גם בתחושה‬
‫של רגיעה‪ ,‬שלוה ושמחה כמו בחג הסוכות‪ ,‬אם‬
‫היינו חשים בכל יום את צער החורבן כבתשעה‬
‫באב‪ ,‬אך גם את שמחת הנס והטבע כבפסח‬
‫ופורים ‪ -‬היינו חווים בלבול ופיזור נפש ורגש‪.‬‬
‫התחנות בזמן היהודי מחייבות אותנו לעצירה‬
‫ולמיקוד רגשי‪" .‬בארבעה פרקים העולם נידון‪...‬‬
‫בראש השנה ‪ -‬כל באי עולם עוברין לפניו כבני‬
‫מרון" (משנה ראש השנה א‪ ,‬ב)‪ .‬הקביעה של המשנה‬
‫כי ראש השנה הוא היום בו באי עולם נידונין‬
‫נועד למקד ולהגביל את החוויה המרוממת אך‬
‫הקשה של חשבון הנפש המלווה את הימים‬
‫הללו‪ .‬בתלמוד מופיעות גם דעות אחרות‪:‬‬
‫"רבי יוסי אומר‪ :‬אדם נידון בכל יום‪ ,‬רבי נתן‬
‫אומר‪ :‬אדם נידון בכל שעה" (בבלי ראש השנה טז‬
‫ע"א)‪ .‬חסד עשתה עמנו המשנה שהגבילה את‬
‫הדין ואת האימה המלווה אליו לראש השנה‬
‫ויום הכיפורים בלבד ובכך אפשרה לנו לחוות‬
‫את חווית הדין אך גם להשתחרר ממנה ולעבור‬
‫לחוויות אחרות שמזמנים לנו ימים וחגים‬
‫אחרים בשנה‪.‬‬
‫הזמן מופקד בידנו‪ ,‬עלינו לתת לו משמעות‬
‫ולא רק לאפשר לו לזרום‪ ,‬עלינו לעצור ולציין את‬
‫חילופי השנה והעונות‪ ,‬את החודשים והשבתות‬
‫ואת ימי הזכרון ההיסטוריים והלאומיים‪.‬‬
‫אחד הביטויים להיותו של הזמן מופקד בידיו‬
‫של האדם הוא ההלכה בדבר קביעת המועדים‪.‬‬
‫פרשת נצבים‬
‫ל כ ל‬
‫ח פ ץ "‬
‫קידוש החודש על פי הראיה וקביעת בית הדין‬
‫מאפשר טווח של יומיים לקביעת ראש החודש‬
‫שהרי חודשה של הלבנה הוא כעשרים ותשעה‬
‫ימים וחצי ואי אפשר לציין ראש חודש במחצית‬
‫היום לפיכך יצוין ראש חודש פעמים ביום‬
‫השלושים ופעמים למחרתו‪ .‬לכך חשיבות רבה‬
‫בעיקר בחודש תשרי‪ .‬כך למשל קובע התלמוד‬
‫כי יש לעשות מאמץ שיום הכיפורים לא יחול‬
‫ביום שישי או ביום ראשון "משום מתיא"‬
‫ומפרש רש"י‪" :‬להפריד שבת ויום הכפורים זה‬
‫מזה‪ ,‬שלא יסריח מת שימות באחד מהן שיהא‬
‫ראשון‪ ,‬ולא יקבר לא היום ולא למחר" (בבלי‬
‫ראש השנה כ ע"א)‪ .‬הדרך לעשות זאת היא מפתיעה‬
‫למדי‪ .‬התלמוד מספר על תמרון עדות החודש‬
‫כך שתתאים לצרכים האנושיים ‪" -‬שלח ליה‬
‫רבי יהודה נשיאה לרבי אמי‪ :‬הוו יודעין שכל‬
‫ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו‪ :‬מאיימין על‬
‫העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו‪ ,‬אף‬
‫על פי שלא ראוהו ‪ -‬יאמרו ראינו! (שם)‪ .‬המסר‬
‫של הלכה זו הוא שהזמן נתון לשליטתנו‪ ,‬אנו‬
‫קובעים אותו ומענקים לו משמעות‪.‬‬
‫יתכן וזהו פשרו של האירוע הדרמטי‬
‫שהתרחש בבית דינו של רבן גמליאל כאשר הוא‬
‫קיבל את העדים אף שנדמו בעיני החכמים כעדי‬
‫שקר ואף חייב את ר' יהושע לקבל את הכרעתו‪:‬‬
‫"שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי‬
‫במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות‬
‫בחשבונך" (משנה ראש השנה ב‪ ,‬ט)‪ .‬הכרעתו של‬
‫רבן גמליאל נבעה כנראה מצורך אנושי או‬
‫חברתי אף שנגדה את 'האמת' האסטרונומית‪.‬‬
‫(רמז לכך יש בראשית הסוגיה בתלמוד הבבלי‬
‫(כה ע"א וברש"י שם) "שקל קלא פתק ביה‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫לאורתא בעינן לקדושי בך‪ ,‬ואת קיימת הכא?‬
‫זיל איכסי!") ר' עקיבא מאשר את סמכותו של‬
‫רבן גמליאל בהזכירו לר' יהושע את הדרשה על‬
‫המילה 'אתם' המופיעה שלוש פעמים בפסוקי‬
‫ֲדי ה' ִמ ְק ָר ֵאי‬
‫"א ֶּלה מֹוע ֵ‬
‫המועדים שבספר ויקרא ֵ‬
‫ֲדם" (ויקרא כג‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫ק ֶֹדׁש ֲא ֶׁשר ִּת ְק ְראּו א ָֹתם ְּבמֹוע ָ‬
‫'ַאּתם' ולא‬
‫ללא ניקוד יש לקרא את המילה ֶ‬
‫'אותם'‪ ,‬המוקד אינו המועדים אלא האדם‬
‫המקדש אותם‪" :‬אמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬תרשיני לומר‬
‫לפניך דבר אחד שלמדתני‪ - .‬אמר לו‪ :‬אמור‪- .‬‬
‫אמר לו‪ :‬הרי הוא אומר ' אתם'‪' ,‬אתם'‪' ,‬אתם'‪,‬‬
‫שלש פעמים‪ ,‬אתם ‪ -‬אפילו שוגגין‪ ,‬אתם ‪ -‬אפילו‬
‫מזידין‪ ,‬אתם ‪ -‬אפילו מוטעין‪ .‬בלשון הזה אמר‬
‫לו‪ :‬עקיבא‪ ,‬נחמתני‪ ,‬נחמתני" (בבלי שם)‪.‬‬
‫קביעת העתים והזמנים היא מעשה אנושי‬
‫והיא מענה לצורך אנושי‪ .‬אנו עוצרים את שעון‬
‫המתקתק ומעניקים משמעות לחיינו על‬
‫ֵ‬
‫הזמן‬
‫פני האדמה‪.‬‬
‫מעבר לים היא'‪ :‬לא במהלכים למעבר לים‪ .‬ולפיכך‬
‫אמרו חכמים‪ :‬ולא כל המרבה בסחורה מחכים‬
‫וצוו ואמרו 'הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה'‪ .‬דברי‬
‫תורה נמשלו למים‪ ,‬שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים'‬
‫לומר לך מה מים אין מתכנסים במקום מדרון אלא‬
‫זוחלין מאיליהם והן מתקבצין אל מקום אשבורן‪,‬‬
‫כך דברי תורה אין נמצאין בגסי הרוח ולא בלב כל‬
‫גבה לב אלא בדכא ושפל רוח שמתאבק בעפר רגלי‬
‫החכמים ומסיר התאוה מתענוגי הזמן מלבו ועושה‬
‫מלאכה בכל יום כדי חייו‪ ,‬אם לא היה לו מה יאכל‬
‫ושאר יומו ולילו עוסק בתורה‪.‬‬
‫וכל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה‬
‫מלאכה ויתפרנס מהצדקה הרי זה חילל את השם‬
‫וביזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה‬
‫לעצמו ונוטל חייו מן העולם‪ ,‬לפי שאסור ליהנות‬
‫מדברי תורה בעולם הזה‪ .‬אמרו חכמים 'כל הנהנה‬
‫מדברי תורה נוטל חייו מן העולם' ועוד צוו ואמרו‬
‫'לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לאכול‬
‫מהם' ועוד צוו ואמרו 'אהוב את המלאכה ושנא את‬
‫הרבנות' וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה‬
‫וגוררת עון וסוף אדם זה מלסטם את הבריות‪.‬‬
‫(ילקוט שמעוני תהילים רמז תתעד)‬
‫"אשר ירשו אבתיך וירשתה"‪ :‬לפי הפשט‪ ,‬משום‬
‫שנשתנה חלוקת הארץ בימי חזרה שלישית לא‬
‫כחלוקת יהושע‪ ,‬משום כך הרי זה ירושה אחרת‪.‬‬
‫ד"ר אריאל פיקאר הוא מנהל חינוכי של תכנית בארי מכון הרטמן‬
‫יכם‬
‫ַאח ֵר ֶ‬
‫ֲׁשר יָקּומּו ֵמ ֲ‬
‫ֵיכם א ֶ‬
‫ַאחרֹון ְּבנ ֶ‬
‫ְָאמר ַהּדֹור ָה ֲ‬
‫ו ַ‬
‫ָארץ‬
‫חֹוקה ו ְָראּו ֶאת ַמּכֹות ָה ֶ‬
‫ֲׁשר ָיבֹא ֵמ ֶא ֶרץ ְר ָ‬
‫ו ְַהּנ ְָכ ִרי א ֶ‬
‫ָמ ַלח‬
‫ֲׁשר ִח ָּלה ה' ָּבּה‪ּ .‬ג ְָפ ִרית ו ֶ‬
‫יה א ֶ‬
‫ֻא ָ‬
‫ַה ִהוא ו ְֶאת ַּת ֲחל ֶ‬
‫ֲלה ָבּה ָּכל‬
‫ָרע וְֹלא ַת ְצ ִמ ַח וְֹלא ַיע ֶ‬
‫ַאר ָצּה ֹלא ִתּז ַ‬
‫ְׂש ֵר ָפה ָכל ְ‬
‫ֲׁשר ָה ַפְך‬
‫ַאד ָמה ְּוצבֹויִ ם א ֶ‬
‫ֵע ֶׂשב ְּכ ַמ ְה ֵּפ ַכת ְסדֹם ַו ֲעמ ָֹרה ְ‬
‫ְָאמרּו ָּכל ַהּגֹויִ ם‪ַ :‬על ֶמה ָע ָׂשה ה'‬
‫ּוב ֲח ָמתֹו‪ .‬ו ְ‬
‫ה' ְּבַאּפֹו ַ‬
‫ָארץ ַהּזֹאת‪ֶ ,‬מה ֳח ִרי ָהַאף ַהּגָדֹול ַהּזֶה‪.‬‬
‫ָּכ ָכה ָל ֶ‬
‫(דברים כט‪ ,‬כא‪-‬כג)‬
‫א"ר יהודה בר' אלעאי‪ :‬שבע שנים היתה ארץ‬
‫ישראל בוערת בגפרית ואש‪ ,‬שנאמר גפרית ומלח‬
‫שרפה כל ארצה‪ ,‬ומה שהיה לאלהים ליפרע מירבעם‬
‫וחבריו כבר פרע מהן באותן שבע שנים‪ ,‬הוי אפילו‬
‫ירבעם בן נבט וחבריו חיים לימות המשיח‪ ,‬ומי גרם‬
‫להם להינצל מדינה של גיהנם? קבורת ארץ ישראל‪,‬‬
‫שנאמר 'וכפר אדמתו עמו'‪.‬‬
‫‪...‬העיקר כפירוש הרשב"א‪ ,‬שאם נתן ה' יתברך‬
‫הארץ על מנת שישמרו בריתו‪ ,‬אם כן‪ ,‬כשיעברו‪,‬‬
‫בטלה המתנה‪ ,‬שכיוון שבטל הברית‪ ,‬תו הדרא‬
‫(בטלה) המתנה של הארץ‪ .‬וזה שאמרו‪ ,‬שבעת‬
‫הוציאו אותם ממצרים‪ ,‬כרת עמהם ברית ויכלו‬
‫לטעון טענת אונס (כפה עליהם הר כגיגיגת)‪ ,‬לכן‬
‫בטלה המתנה‪ .‬לכן שפך אפו וחמתו על הארץ לבד‪,‬‬
‫לא כסדום שאבדו עם הארץ‪ ,‬וישליכם אל ארץ‬
‫אחרת‪ ,‬שיהיו מתנודדים וגרים בארץ לא להם כיום‬
‫הזה‪ ,‬שהוציאם ממצרים ואותם לא השמיד‪ .‬לכן‪,‬‬
‫כשישובו ככל הגוים‪..‬כמו שקיבלוה בימי אחשורוש‪,‬‬
‫אז ישוב ויקבץ אותם מכל העמים כי יהיו 'בכל‬
‫לבבך' בלא שום אונס‪.‬‬
‫(ר' מאיר שמחה מדווינסק‪ :‬משך חכמה כט‪ ,‬כד‪-‬כה)‬
‫(טור יורה דעה סימן רמו)‬
‫(העמק דבר לנצי"ב מוולוז'ין על דברים ל‪ ,‬ה)‬
‫"ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך‪ ,‬ושב‬
‫וקבצך מכל העמים"‬
‫‪...‬או יאמר כי ישראל אשר המה בשבי שמשתוקקים‬
‫אל ארץ ישראל ורוצים לברוח מחוצה לארץ כמבור‬
‫השבי המה ישיב מקודם‪" .‬ורחמך ושב וקבצך מכל‬
‫העמים‪ "...‬המה הישראלים אשר מצאו קורת רוח‬
‫בארץ נכריה ובטל מהם התשוקה לארץ הצבי גם‬
‫הם יקבצם השם וישיבם אחרי זה‪.‬‬
‫("משך חכמה" לרב מאיר שמחה מדוינסק דברים ל‪ ,‬ג)‬
‫אדם יסודו מעפר‬
‫"לא בשמים היא"‬
‫'לא בשמים היא ולא מעבר לים היא' ‪ -‬לא בשמים‬
‫היא‪ :‬שאם בשמים היא‪ ,‬אתה צריך לעלות אחריה‬
‫ואם מעבר לים היא‪ ,‬אתה צריך לעבור אחריה‪.‬‬
‫(בבלי עירובין נה‪ ,‬ע"א)‬
‫שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה‪.‬‬
‫אמרו לו ליהושע‪ :‬שאל‪ .‬אמר להם‪' :‬לא בשמים‬
‫היא'‪ .‬אמרו לו לשמואל‪ :‬שאל‪ .‬אמר להם‪' :‬אלה‬
‫המצות' ‪ -‬שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה‪.‬‬
‫(בבלי תמורה טז‪ ,‬ע"א)‬
‫כתיב בתורה 'לא בשמים היא לא מעבר לים היא'‬
‫‪' -‬לא בשמים היא'‪ :‬לא בגסי רוח היא מצויה 'ולא‬
‫לכאורה יש כאן השפלת האדם שיסודו מעפר‬
‫וסופו לעפר‪ ,‬אבל באמת בשבחים של אדם הדברים‬
‫אמורים‪ ,‬שנחצב ממקור קדוש‪ ,‬מאברהם אבינו עליו‬
‫השלום‪ ,‬שאמר (בראשית יח)‪" :‬ואנכי עפר ואפר"‪,‬‬
‫וסופו לעפר‪ -‬אלו ימות המשיח שעליהם אמר דוד‬
‫(תהלים מד) 'כי שחה לעפר נפשנו'‪.‬‬
‫(ספר תולדות אדם ל רבי יהושע מאוסטראווע‪ ,‬מובא‬
‫בש‪.‬י‪ .‬עגנון "ימים נוראים‪ ,‬עמ' קלד)‬
‫אימתי דינו של אדם?‬
‫בארבעה פרקים העולם נידון‪... :‬בראש השנה כל‬
‫באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬שנאמר 'היוצר‬
‫פרשת נצבים‬
‫יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'‪.‬‬
‫(משנה ראש השנה א‪ ,‬ב)‬
‫תניא‪ :‬הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם‬
‫נחתם ביום הכפורים‪ ,‬דברי רבי מאיר‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪ :‬הכל נידונין בראש השנה וגזר‬
‫דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על‬
‫התבואה‪ ,‬בעצרת על פירות האילן‪ ,‬בחג נידונין על‬
‫המים‪ ,‬ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם‬
‫ביום הכפורים‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬אדם נידון בכל יום‪,‬‬
‫שנאמר (איוב ז) 'ותפקדנו לבקרים'‪.‬‬
‫רבי נתן אומר‪ :‬אדם נידון בכל שעה‪ ,‬שנאמר (איוב ז)‬
‫'לרגעים תבחננו'‪.‬‬
‫(בבלי ראש השנה טז‪ ,‬ע"א)‬
‫אין ספק שדעתו של רבי נתן היא ההכרה הדתית‬
‫העמוקה ביותר‪ ,‬הוי אומר‪ ,‬בכל שעה ושעה ובכל‬
‫רגע ורגע בחיי האדם‪ ,‬הריהו עומד לדין‪ ,‬ולמעשה ‪-‬‬
‫האדם על‪-‬ידי מעשיו‪ ,‬מחדליו‪ ,‬הכרעותיו והחלטותיו‬
‫שבכל רגע ורגע‪ ,‬יוצר לעצמו את הדין בו הוא‬
‫מועמד‪ ,‬והם הדנים אותו לאלתר‪.‬כאן עלינו להבין‬
‫משמעות דברים אלה‪ ,‬שהרי אם האדם נידון בכל‬
‫יום‪ ,‬במה אם כן נבדל ראש השנה מכל יום אחר?‬
‫ואם אדם נידון בכל שעה‪ ,‬מהו בכלל כל הרעיון הזה‬
‫של תאריך וזמן מסוימים שנקבעו כיום דין?‬
‫‪...‬האדם עומד לפני ה' תמיד‪ ,‬וכל נקיפת אצבע שלו‬
‫משמעה ‪ -‬העמדת האדם את עצמו לדין‪ ,‬ומכאן‬
‫שאם האדם מודע למעמדו התמידי לפני האלהים‪,‬‬
‫הרי אין רגע בחייו בו אין הוא עומד לדין‪ ,‬ולכן מה‬
‫עניין ראש השנה כאן?‬
‫על רקע דברים אלה נוכל לומר כי ראש השנה איננו‬
‫יום הדין‪ ,‬אולם הוא "יום תרועה" ו"זכרון תרועה"‬
‫שנועד להזכיר לאדם את עובדת היותו מועמד לדין‬
‫באופן מתמיד‪.‬‬
‫בזה לא נאמר שיש כאן חריצת גורלו‪ ,‬אלא זהו אותו‬
‫דין על פיו נעשה האדם צדיק או רשע‪.‬‬
‫(י‪ .‬ליבוביץ‪ :‬שיחות על חגי ישראל ומועדיו‪ ,‬עמ' ‪)165‬‬
‫תפילת היחיד לעומת תפילת ההמון‪ .‬כוונות‬
‫שונות בתפילת האדם‬
‫מֹועד‪...‬‬
‫ַאּתה ָתקּום ְּת ַר ֵחם ִצּיֹון ִּכי ֵעת ְל ֶחנְ נָּה ִּכי ָבא ֵ‬
‫ָ‬
‫בֹודָך‪...‬‬
‫ָארץ ֶאת ְּכ ֶ‬
‫יראּו גֹויִ ם ֶאת ֵׁשם ה' וְ ָכל ַמ ְל ֵכי ָה ֶ‬
‫וְ יִ ְ‬
‫ָּפנָה ֶאל ְּת ִפ ַּלת ָה ַע ְר ָער וְ ֹלא ָבזָה ֶאת ְּת ִפ ָּל ָתם‪ִּ .‬ת ָּכ ֶתב‬
‫ַאחרֹון וְ ַעם נִ ְב ָרא יְ ַה ֶּלל יָּה‪ִּ .‬כי ִה ְׁש ִקיף‬
‫זֹאת ְלדֹור ֲ‬
‫ִמ ְּמרֹום ָק ְדׁשֹו ה' ִמ ָּׁש ַמיִ ם ֶאל ֶא ֶרץ ִה ִּביט‪ִ .‬ל ְׁשמ ַֹע‬
‫מּותה‪ְ .‬ל ַס ֵּפר ְּב ִצּיֹון ֵׁשם יְ דֹוָד‬
‫ָאסיר ְל ַפ ֵּת ַח ְּבנֵי ְת ָ‬
‫ֶאנְ ַקת ִ‬
‫ּומ ְמ ָלכֹות‬
‫ַח ָּדו ַ‬
‫ירּוׁש ִָלם‪ְּ .‬ב ִה ָּק ֵבץ ַע ִּמים י ְ‬
‫ּות ִה ָּלתֹו ִּב ָ‬
‫ְ‬
‫ַל ֲעבֹד ֶאת ה'‪( .‬תהלים קב‪ ,‬יד‪-‬כג)‬
‫הדקדוק מבואר‪ ,‬שהחל בלשון יחיד 'תפילת הערער'‬
‫וסיפיה דקרא בלשון רבים 'ולא בזה את תפלתם'‪,‬‬
‫וכן 'לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה' וכבר‬
‫נדרש בויקרא רבה (אמור לג)‪ ,‬גם כפל הלשון 'כי‬
‫השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט'‪...‬‬
‫והעניין דראה המשורר ברוח הקודש דבדור אחרון‬
‫פרשת נצבים‬
‫יתפללו כל ישראל בראש השנה על מלכות שמים‬
‫שישוב לירושלים וימלוך על כל העולם כולו‪ ,‬אמנם‬
‫כוונת תפילה זו איננה שווה לכל אדם‪ ,‬יש אוהב‬
‫ה' בכל לבו ומתפלל על כבודו יתברך שיתגדל‪,‬‬
‫ויש מתפללים על זה כדיש שבזה ישוב ישראל על‬
‫אדמתו‪ ,‬והבטחת ה' לאברהם אבינו בשעת מצוות‬
‫מילה‪ ...‬ויש שאין לו הרגש בצרת הגלות להליכות‬
‫עולמו בהצלחה‪ ,‬ואם כן תפילתו זו בלי לב הוא‬
‫לגמרי‪ ,‬רק מצוות אנשים מלומדה‪ .‬ואמר ברוח‬
‫הקודש 'פנה אל תפלת הערער'‪ ,‬אותו יחיד שבכל‬
‫ההמון המעורר רחמי שמים מעומק הלב על כבוד‬
‫שמים‪ ,‬מכל מקום ולא בזה את תפילתם של כל‬
‫ההמון‪ ,‬אף על גב שתפילתם היא רק בשביל טובת‬
‫עצמם‪ ,‬או מן השפה ולחוץ‪ ,‬מכל מקום 'אל כביר לא‬
‫ימאס' תפילת הציבור הבאה יחד עם הערער‪.‬‬
‫(הנצי"ב מוולוז'ין‪ :‬הרחב דבר דברים כו‪ ,‬טו‪ ,‬הערה א)‬
‫לכל קוראינו ואוהדינו‬
‫כדי שקולה של הציונות הדתית‬
‫המחויבת לשלום ולצדק‬
‫ימשיך להישמע‬
‫כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות‬
‫בתי כנסת בארץ‪ ,‬באינטרנט ודוא"ל‪ ,‬ללא‬
‫הפסקה‪ ,‬בעברית ובאנגלית‪ ,‬אנא‪ ,‬שילחו את‬
‫המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"‬
‫לעוז ושלום‪-‬נתיבות שלום ת‪.‬ד ‪4433‬‬
‫ירושלים ‪91043‬‬
‫ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"‬
‫לפרטים נוספים (הקדשת גיליון‪ ,‬פטור ממס וכו')‪ ,‬נא‬
‫לפנות למרים פיין‪052-3920206 :‬‬
‫דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫תודה‬
‫"עוז ושלום‪-‬נתיבות שלום"‬
‫מערכת "שבת שלום"‬
‫"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"‬
‫עוז ושלום‬
‫החוג הרעיוני לציונות דתית (ע"ר)‬
‫שבת שלום‬
‫עורך אחראי‪ :‬פנחס לייזר‬
‫נתיבות שלום ‪ -‬עוז ושלום‬
‫ת‪.‬ד‪ 4433 .‬ירושלים ‪91043‬‬
‫נייד‪)052( 3920206 :‬‬
‫‪http://www.netivot-shalom.org.il‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫להפצת הגיליונות בבית הכנסת‪ ,‬לקבלת המהדורה‬
‫האלקטרונית (בעברית או באנגלית)‪ ,‬להקדשת גיליון‪,‬‬
‫לבירור אפשרות של תרומות פטורות ממס‪,‬‬
‫נא לפנות ל‪ :‬נייד ‪)052( 3920206‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫לתגובות ולתיאום דברי תורה‪ :‬דוא"ל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יוצא לאור בסיוע אוהדים רבים‬