‫ברלין ‪ – 2015‬עדנה ודן פיינרו‬
‫לא רוצים את הלילה – ‪Nobody Wants the Night‬‬
‫במאית‪ :‬איזבל קואי שט – ‪Isabel Coixet‬‬
‫בתום הקר נת הסרט הזה‪ ,‬שפתח את פסטיבל הסרטים בברלין ‪ ,2015‬התבו נ נו כמה מפיצים גרמנים‬
‫זה בזה ב מ שיכת כתפיים של תימהון מהול בייאוש‪ .‬לכולם היה ברור שאת ז ה הם לא יציגו בגרמ ניה‪.‬‬
‫מה ה ניע בכל זאת את הפסטיבל לפתוח בו את אחד מאירועי הקול נוע המובילים בעולם? הת שובות‬
‫אי נן חסרות‪ ,‬החל מן הרמה הרכילותית הפ שוטה המדברת על הידידות שקושרת את הבמאית‬
‫הספרדית לבין מ נהל הפסטיבל‪ ,‬דיטר קוסליק‪ ,‬ועל ה נאמנות שיש לו לחברים‪ ,‬גם אם זה פוגע‬
‫באי נטרס המיקצועי שלו‪ .‬הסבר סביר יותר הוא ה שיקול הפוליטי שמתלווה להצגה כזאת‪ .‬זכויות‬
‫האי שה המקופחות בעולם הקול נוע הן נושא שאינו יורד מסדר היום )ראו הערתה של פטרישיה ארקט‬
‫שבועיים לאחר מכן‪ ,‬כא שר התלו ננה בטקס האוסקר על שכר ה נשים במקצוע שלה(‪ ,‬קוסליק בחר‬
‫לפתוח בסרט של במאית‪ ,‬העוסק ב נשים מתחילתו ועד סופו ומעמי ד אותן במבח נים שהיו מיועדים‬
‫פעם לגברים בלבד – לפחות בקול נוע‪ .‬אז אם הביקורת אי נה שבעת רצון‪ ,‬והענף אי נו משתולל‬
‫מ שמחה‪ ,‬זאת בעיה שלהם‪ .‬הוא נקט ביוזמה המתק נת ואי ש אי נו יכול לבוא אליו בטע נות‪.‬‬
‫הצרה היא‪ ,‬שגם א ם פוליטית אפ שר להסביר את ההחלטה‪ ,‬ק שה יותר ל שבת באולם הקול נוע ולבלוע‬
‫אותה כמות שהיא‪ .‬אחרי כמעט שעתיים שבהם מסתבר שוב כי איזבל קואי שט אי נה נמנית על‬
‫הבמאים הגדולים ביותר בעולם‪ ,‬ואחרי שמסתבר כי בת נאים מסוימים הגברת בי נוש יכולה לזייף בלי‬
‫שום קו שי‪ ,‬מתחזקת והולכת התחו שה שפסטיבל ברלין‪ ,‬עם כל ההתפעלות מן הארגון המופתי שלו‬
‫ו מאמצעי ההפקה העילאיים שהוא מגייס‪ ,‬עם העובדה שהוא כולל כבר למעלה מ ‪ 400-‬סרטים‬
‫בתכ נית שלו וטוען שהוא מוכר במהלך ‪ 11‬ימי הפסטיבל לא פחות מ ‪ 400,000-‬כרטיסים‪ ,‬כ נראה יותר‬
‫מכל פסטיבל אחר בעולם‪ ,‬הוא בכל זאת יריד יותר מא שר פסטיבל‪ .‬יריד מוצלח‪ ,‬לכל הדעות‪ ,‬יריד‬
‫שמ שיג את כל המטרות שהוא מציב לעצמו‪ ,‬אבל לאו דווקא פסטיבל שמתיימר להניף בכל מחיר את‬
‫דגל הקול נוע האיכותי‪ ,‬שבימים אלה אי נו מתנשא גבוה כל כך‪ .‬אבל על כך אפ שר יהיה עוד להרחיב‬
‫את ה דיבור בסרטים הבאים‪.‬‬
‫אם ל שוב לסרט הפתיחה‪ ,‬סיפור רעייתו של חוקר הקוטב הצפוני‪ ,‬רוברט פירי‪ ,‬שיצא בתחילת המאה‬
‫שעברה לגרינלנד כדי להגיע משם לקוטב עצמו‪ .‬ג'וזפין פירי‪ ,‬א שת חברה ניו יורקית מפונקת שרגילה‬
‫לקבל מיד כל מה שהיא מבק שת‪ ,‬קצה בהמת נה הארוכה ל שוב בעלה ממסעות המחקר שלו והיא‬
‫יוצאת בעקבותיו‪ ,‬כא שר הכוו נה המקורית היא להמתין בחוף מבטחים גרינלנדי‪ ,‬לשובו של הגיבור‪.‬‬
‫אולם כ שמסתבר לה כי הבעל אי נו עומד להגיע בכל רגע‪ ,‬היא דור שת שיארגנו לה מ שלחת שתצא‬
‫קדימה ‪ ,‬בעקבותיו‪ ,‬כדי שייפגשו בדרך‪ .‬כל הסכ נות והמהמורות שעומדות בפ ני משלחת שכזאת‪,‬‬
‫המפורטים בפ ניה‪ ,‬אינם מעניינים אותה כלל‪ ,‬היא רגילה לה שיג את מבוק שה ו"לא" אי נה מילה‬
‫מקובלת עליה‪ .‬חלק מן המלווים נוטשים אותה‪ ,‬חלק אחר נאלץ ל נטוש ואפילו מ שלם בחיים‪ ,‬אבל היא‬
‫אי נה נרתעת וממ שיכה הלאה עד שהיא מגיעה לבקתה מבודדת ו רעועה‪ ,‬בלב ה שממה הלבנה‪ ,‬עם‬
‫הלילה הארקטי שעו מ ד לרדת‪ ,‬שם צריכה הייתה למצוא את מבוק שה אלא שכל מה ש היא מוצאת‬
‫במקום זאת אי נואיטית צעירה שאינה דוברת מילה אחת בא נגלית‪ ,‬ובחברתה היא תצטרך לבלות את‬
‫החוד שים הארוכים של הלילה העומד לרדת עליהן‪ ,‬כלומר את כל החלק ה ש ני של הסרט‪ .‬ורק אתה‪,‬‬
‫כי כל אלה שעדיין נותרו לצידה‪ ,‬ממהרים בדרכם חזרה למקום מבטחים‪ .‬ואם לא די במה שמכין להן‬
‫הטבע‪ ,‬מערכת היחסים בין ה שתיים האלה הולכת להיות הרבה יותר מורכבת מכפי שאפ שר היה‬
‫לצפות‪.‬‬
‫לזכותם של הגברת קואי שט ושל התסריטאי שלה‪ ,‬מיגואל בארוס‪ ,‬צריך לומר שהם אי נם אוהבים‬
‫לומר חצאי דברים ואי נם חוששים לחזור על עצמם מדי פעם בפעם‪ ,‬כדי להבטיח שהצופה אכן יבין מה‬
‫מדברים אליו‪ .‬העובדה שב שום מקום לא מציינים כי מדובר בפרשה אמתית )אם כי הדמויות הן‬
‫בהחלט מן החיים(‪ ,‬מ שחררת את העו שים במלאכה מכל התחייבות שעשויה הייתה להיות להם‬
‫לריאליזם וכל ח ש ש שעשוי היה להתעורר מפ ני תביעה משפטית של מי מן הצאצאים הנפגעים‪ .‬לכן‬
‫הם התירו לעצמם לרוץ קדימה לגבול הקריקטורה והתוצאה בהחלט מצדיקה את המאמצים שלהם‪.‬‬
‫זה מגוחך במלוא מובן המילה – א שת החברה שתוך כדי אהבתה הגדולה הופכת לסמל של מסירות‬
‫עק ש נית למטרה שאינה נראית לעין )הבעל ה נכסף אי נו זוכה להראות פ ניו על הבד(‪ ,‬מ שמע לא האי ש‬
‫אלא הרעיון האבסטרקטי מפעיל את הג נדרנית הפתיה לתוך מבצע חסר שחר וחסר טעם מלכתחילה‪.‬‬
‫לצידה מספק הסרט סוג שונה של אהבת נצח שסופה אינו יכול להיות אלא קטל ני‪ ,‬אף שגם במקרה‬
‫הזה‪ ,‬אי נו מ שכנע יותר‪ ,‬כי גם מי שאי נו דובר א נגלית אבל מתמצא בת נאי האקלים ה נתו נים בקוטב‬
‫הצפו ני‪ ,‬היה מוצא דרך הגיונית יותר להגשים את המבוק ש‪ .‬למען האמת‪ ,‬את הסרט הזה אפ שר היה‬
‫לפטור בכמה מלים בלבד‪ :‬ארוך מדי‪ ,‬מוחצן מדי‪ ,‬מ שחק מוגזם ובימוי מסורבל‪ .‬כ נראה שהצילומים‬
‫בקור שמעלות רבות מתחת לאפס היו באמת מבצע יוצא דופן ומסובך במיוחד‪ ,‬אבל מה שרואים על‬
‫הבד אי נו חורג ב שום פ נים מסרטי המסע של נשיונל ג'יואגרפיק‪ .‬אבל סרט הפתיחה ראוי ליותר מזה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫מונית – ‪Taxi‬‬
‫במאי‪ :‬ג'אפר פנאהי – ‪Jafar Panahi‬‬
‫זה היה הסרט הרא שון שהוצג בתחרות ובסופו של דבר גם הסר ט שזכה ל"דוב הזהב"‪ ,‬וכ נראה‬
‫בצדק‪ .‬לא שתעלומת הקריירה של הבמאי האירא ני ג'אפר פ נאהי )בתמונה למעלה‪ ,‬מגלם את‬
‫התפקיד הרא שי בסרטו( התבהרה לפתע פתאום‪ .‬כידוע לכולם הוא נ שפט באיראן על חריגה מכל‬
‫חוקי הצ נזורה וצווי האיסלאם ו נגזר עליו שלא ייע שה עוד ס רטים בעשרים השנים הבאות‪ .‬מה עוד‬
‫נגזר עליו‪ ,‬על כך י ש לא מעט וויכוחים אבל מכל המחאות שאירגן המערב‪ ,‬צוין שהוא ממתין‪ ,‬במעצר‬
‫בית ממו שך מאד לדיון בערעור על פסק דין שצריך היה ל שלוח אותו לכלא‪ .‬בי נתיים‪ ,‬כך הוסבר‪ ,‬הוא‬
‫אי נו אמור לצאת מדירתו‪ .‬זה סרטו ה שלישי מאז המ שפט המפורסם‪ ,‬ובכל פעם נ דמה שהוא נוטל‬
‫לעצמו חירות נוספת‪ ,‬שולח את העותק בסודי סו דות למערב ו שם הוא מוצג מיד בפסטיבל בי נלאומי‪,‬‬
‫בהצלחה מובטחת מרא ש‪ .‬הסברים של ממש לתופעה המוזרה הזאת לא נ מ צאו עדיין‪ ,‬אבל עם‬
‫עובדה אחת אי ‪-‬אפ שר להתווכח‪ .‬פ נאהי‪ ,‬המטיל בכל סרט מגבלה פיזית חד שה על עצמו‪ ,‬אותה הוא‬
‫מפר בכוו נה ב שוט האחרון‪ ,‬מצליח לחדד את החו שים הקול נועיים שלו ולתמצת את המצב הפוליטי‬
‫וה נפ שי הנתון במולדתו בלי שום היסוסים ובאמצעים מצומצמים עד כדי מי נימליזם מכסימלי‪ .‬איך הוא‬
‫עו שה זאת‪ ,‬הלכה למע שה‪ ,‬וודאי עוד י סופר בעתיד‪ ,‬בי נתיים אפ שר ליהנות מן התוצאות‪.‬‬
‫כל הסרט החד ש מתרחש במו נית שירות ה נוסעת ב ר חובות טהרן‪ .‬פ נאהי ע צמו יושב ליד ההגה‪ ,‬שואל‬
‫את ה נוסעים לאן פ ניהם מועדות ומסיע אותם בלי לגבות ת שלום‪ .‬בדרך הוא אוסף גם מכרים ופוג ש‬
‫חברים‪ ,‬אבל אי נו נוטש את ההגה עד הרגע האחרון‪ ,‬כא שר הוא יוצא להחזיר ל נוסעת את הטלפון‬
‫ה נייד ששכחה ברכבו‪ .‬גם אם נדמה שהוא נטל לעצמו את התפקיד הרא שי‪ ,‬במהלך הסרט התפקיד‬
‫שלו הוא בעיקר להאזין‪ ,‬הדמות הפסיבית שמולה נחשפת תמונה א נושית שמאחורי החזות האירו נית ‪-‬‬
‫הומוריסטית שבה היא מוגשת‪ ,‬מסתתרים ע ננים קודרים ומאיימים שאין מהם מ נוס‪ .‬למונית של‬
‫פ נאהי עולים בזה אחר זה‪ ,‬ותוך כדי שיחות חולין בין ה נוסעים‪ ,‬עולים לדיון נושאים קלים וכבדים‬
‫כאחד‪ ,‬מן הקלות שבה מוציאים להורג באיראן ועד ל שוק המשגשג של קלטות וידיאו אסורות‪,‬‬
‫מהק ניית תרבות הקול נוע האסלאמי בבתי הספר ועד לגורלה של פרקליטה שרישיונה נפסל מ שום‬
‫שיצאה להגנת חפים מפ שע אבל היא ממ שיכה לבקר את לקוחותיה מדי יום ולחלק להם פרחים‪ ,‬כי‬
‫אין לה נחמה אחרת להציע להם‪ ,‬ממידת חסד שנמצאת במקומות המפתיעים ביותר ועד לרדיפת בצע‬
‫המסתתרת מאחורי יללות הייאו ש של אי שה שבעלה נפגע בתאונת דרכים‪ .‬הביצוע חייב הרבה למורו‬
‫ורבו של פ נאהי‪ ,‬עבאס קיארוסטמי‪ .‬כמו ב"ע שר" של קיארוסטמי‪ ,‬הסרט מצולם כולו ב שתי מצלמות‬
‫וידיאו הקבועות על ד ש החלון הקדמי של המונית‪ ,‬אבל שלא כמו אצל קיארוסטמי‪ ,‬פ נאהי מפ נה אותם‬
‫החוצה בהפג נתיות לא רק כדי להזכיר לצופה שמדובר בסרט עלילתי מסוים ולא בתעודה‪ ,‬אלא כדי‬
‫להכ ניס גם את מראה הרחוב לתוך התמו נה‪ .‬והתוצאה אכן מרתקת‪.‬‬
‫הב שורה לפי יהודה – ‪Story of Judas‬‬
‫במאי‪ :‬רבח אמר ‪-‬זאימ ש – ‪Rabah Ameur-Zaimeche‬‬
‫אחת הפר ש נויות הנפוצות בדת ה נוצרית‪ ,‬לאו דווקא מן האהודות על הגרסאות הר שמיות‪ ,‬טוענת‬
‫שיהודה איש קריות היה בעצם הקדוש שבין שליחיו של י שו הנוצרי‪ .‬מעל ומעב ר לכל מה שהקריבו‬
‫האחרים‪ ,‬הוא נעת ר לעטות על עצמו ל נצח את אדרת הבוגד האולטימטיבי ולהטיל על עצמו קלון‪ ,‬כדי‬
‫למסור את מורו ורבו לידי הרומאים‪ .‬שהרי אילולא ע שה זאת‪ ,‬לא היה י שו נופל לידי הרומאים‪,‬‬
‫ואילולא נפל לידיהם הוא לא היה נצלב ואילולא נצלב לא יכול היה מותו להביא י שועה לכל מאמי ניו ואז‬
‫מה היה קורה לכל ה נצרות כולה? זאת התיאוריה שלא נכללה כמובן בתוך הברית החד שה ומאמיניה‬
‫נח שבים עד היום לכופרים‪ .‬לכאורה‪ ,‬אפ שר היה להאמין שזה מה שמשך את ת שומת לבו של הבמאי‬
‫יליד אלג'יר רבח אמר ‪-‬זאימ ש‪ ,‬שחוזר לספר את סיפור הב שורה של הנצרות‪ ,‬מנקודת המבט של‬
‫יהודה‪ ,‬אותו הוא מגלם בעצמו‪ .‬יהודה‪ ,‬המסור בלב ו נפ ש לישו הנוצרי‪ ,‬מציל את חייו בסצ נה הראשונה‬
‫של הסרט ומלווה אותו לכל אורכו‪ ,‬ה נאמן‪ ,‬ולמען האמת‪ ,‬היחיד מבין כל ה שליחים שאפשר לזהות‬
‫בבירור ולהדביק לו דמות מוגדרת‪ ,‬דמות שהיא כמובן חיובית עד כדי כך‪ ,‬שהסרט אי נו מזכיר אפילו‬
‫את ע ניין הבגידה או ה שוחד שהם חלק בלתי נפרד מן האגדה הק שורה לאי ש‪ ,‬ועל כן גם אי נו רואה‬
‫מקום או צורך להסביר אותה‪.‬‬
‫רוחו של פייר פאולו פאזולי ני ו של "הב שורה לפי מתי" שורה על הסרט מתחילתו ועד סופו‪ .‬ה ניסיון‬
‫להחיות את התקופה‪ ,‬את ה נוף שבה מתרחשת העלילה‪ ,‬את הדתות ה שונות והכוחות הפועלים בתך‬
‫הדתות האלה‪ ,‬האי נטרסים שמניעים את היהודים מצד אחד‪ ,‬את הסוחרים מצד שני‪ ,‬ואת הרומאים‬
‫מצדם‪ ,‬לבלום את האידיאליזם הטהור של י שו ותגובת האנשים הפ שוטים לתופעה שהייתה ני ש גבת‬
‫מבי נתם‪ .‬מובן שלכל זה צריכה להיות ה שלכה למה שקורה היום בעולם‪ ,‬החל מן ה שחיתות השלטת‬
‫הן בעולם החילו ני והן בדתי‪ ,‬דרך הפיכת הדת לקרדום כדי לחפור בו והקלות שבה אפ שר להפוך‬
‫מאבק על צדק להתפרצויות של אלימות מופרכת‪ .‬כמה מן האספקטים שמעלה הסרט מוכרים מכדי‬
‫לדון בהן ש נית‪ :‬הרבנים שמעדיפים לסלק את התחרות הלא רצויה על ה נהגת קהילתם אבל אי נם‬
‫רוצים ללכלך את ידיהם ומעדיפים לה שאיר את המלאכה לכוב ש הרומאי שהוא שנוא ממילא‪ ,‬פו נטיוס‬
‫פילאטוס‪ ,‬המו של מטעם הקיסרות‪ ,‬שאינו אוהב את סממ ני המרי האזרחי שק נאות דתית אמתית‬
‫ע שויה לגרור בעקבותיה‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬קלגסי הדת שמבקשים להכתיב את דרי שותיהם בכח הזרוע‬
‫והאגרוף ומעקמים את האף כא שר נאמר להם כי רק מי שלא חטא מעולם ר שאי לה שליך אבן‬
‫בחוטאים אחרים‪ .‬האמת היא שכל זה נאמר כבר פעמים רבות‪ ,‬הסרט אי נו מחדש הרבה‪ ,‬הוא נראה‬
‫כתרגיל ססגו ני ובעצם מה שראוי בו ל שבח היא העובדה שבמאי מוסלמי הוא זה שמ שבח את הצדק‬
‫ה נוצרי‪.‬‬
‫עד נ שימתה האחרונה – ‪Until I lose my breath‬‬
‫במאית‪ :‬אמינה אמל באלג'י – ‪Emine Emel Balci‬‬
‫עם כל הכבוד וההערכה למאמץ העצום שמשקיעים הפסטיבלים כדי למצוא כי שרונות חדשים מכל‬
‫קצוות העולם‪ ,‬נדמה לפעמים שהם באמת מ גזימים‪ .‬אמת‪ ,‬כא שר כל פסטיבל צריך להציג ‪ 200‬סרטים‬
‫או יותר כדי שייראה מכובד בעיני עצמו ובעיני התעשייה‪ ,‬קצת ק שה להיות בררן מדי‪ ,‬ובכל זאת נדמה‬
‫כי י ש מקרים בהם ח שיפה מוקדמת מדי של במאי מתחיל בפ ני קהל בי נלאומי רחב ע שויה להזיק יותר‬
‫מא שר להועיל לו‪ .‬אם כי וודאי יהיו כאלה שיטענו ההיפך – כל זמן שכותבים את ה שם נכון‪ ,‬איכות‬
‫הסרט אי נה מ שנה כהוא זה‪ ,‬היוצר כבר מפורסם ובכל מעמד עולמי ומיד ייכ נס לרשימת אלה‬
‫שממתי נים בכיליון עיניים לסרטם הבא‪" .‬עד נשימתה האחרונה" עשוי להיות מבחן מע ניין ל שתי‬
‫התיאוריות המ נוגדות הללו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אין ספק שעבודת הביכורים של במאית תורכית צעירה‬
‫ואלמו נית‪ ,‬נ שען על כוו נות טובות באמת‪ ,‬דרמה אי נטימית‪ ,‬קט נה‪ ,‬דוחפת את הדמויות לגבול‬
‫האובססיה תוך כדי הצגת מציאות יום ק שה של מעמד נמוך של א נשים ק שי יום‪ .‬מצד שני‪ ,‬לא פחות‬
‫נכון שהסרט חסר חוט שדרה של תסריט שיחזיק את כולו יח ד‪ ,‬הוא נדבק וחוזר שוב ו שוב על אותן‬
‫מ ניירות שגם הן הושאלו מסרטים קודמים )בעיקר מ"רוזטה" של האחים דארדן‪ ,‬אבל לא רק( וגיבוריו‬
‫הם סקיצות לאבי טיפוס יותר מא שר דמויות בזכות עצמן‪.‬‬
‫סראפ )אסמה מאדרה( היא נערה מתבגרת‪ ,‬יתומה מאמה‪ ,‬עובדת בפרך במפעל טקסטיל‪ ,‬מתגוררת‬
‫אצל אחותה ה נ שואה וחייבת למסור לידי גיסה מדי שבוע כל אגורה שהיא משתכרת‪ .‬ואוי לה אם לא‬
‫תע שה זאת‪ .‬חלומה האחד והגדול בחיים הוא ל שכ נע את אביה‪ ,‬נהג מ שאית למרחקים ארוכים‪,‬‬
‫שימצא עבודה בעיר‪ ,‬י שכור לעצמו דירה והיא תעבור לגור אתו‪ .‬ל שם כך היא תע שה כל מה שהיא‬
‫יכולה להרוויח קצת יותר‪ ,‬מסתירה את ה שכר הזעום שלה‪ ,‬מוסרת לו את הכסף שחסכה כדי לסייע‬
‫ב שכר הדירה‪ .‬אלא שהאב‪ ,‬שתקן ומכו נס בעצמו‪ ,‬אי נו שש כל כך לרעיון והוא מעדיף להי שאר ליד‬
‫ההגה רחוק מן הבת האומללה שלו‪ .‬סראפ נעולה כל כך על החלום שהיא מת נתקת מכל ק שר א נו שי‬
‫אחר ומוכ נה להקריב הכול למען חלום שלא יתג שם‪ .‬הבסיס העלילתי בהחלט ראוי אלא שמן הרגע‬
‫שהתוכן גלוי‪ ,‬אין לסרט הרבה מה להוסיף עליו‪ .‬והמ שחק‪ ,‬חמור סבר וחד גוני‪ ,‬אי נו עוזר‪ .‬חסר חמלה‬
‫וכבול באבי טיפוס פ שט ניים‪ ,‬הסרט קופץ ממעמד דרמטי צפוי אחד ל שני עם פסקי זמן ארוכים שבהם‬
‫סראפ דוהרת ב ר חובות איסט נבול ע ם המצלמה מאחורי גבה‪ ,‬מזדרזת בעקבותיה‪ ,‬ב שוטים שהם‬
‫כמעט זהים ל שוט הפתיחה‪ .‬כתרגיל מבטיח של בוגר בית ספר לקול נוע‪ ,‬זה בהחלט ראוי ל שבח‪.‬‬
‫להצגה בפסטיבל‪ ,‬זה מוקדם מדי‪.‬‬
‫בתולה ב שבועה – ‪Sworn Virgin‬‬
‫במאית‪ :‬לאורה ביספורי – ‪Laura Bispuri‬‬
‫איך אפ שר לעמוד בפיתוי של הפקה איטלקית ‪-‬אלב נית‪ ,‬ועוד סרט ארוך ראשון של במאית‪ ,‬כלומר‬
‫ת שובה מגדרית אידיאלית לכל מי שע שוי לבוא בטע נות על הכללתו במסגרת התחרות הברלינאית‪.‬‬
‫אם תוסיפו על כך את העובדה שמדובר בזהות מי נית‪ ,‬במ נהגים פולקלוריסטיים עתיקים וב שחקנית‬
‫האופ נתית ביותר ב של הקול נוע האיטלקי בימים אלה‪ ,‬אלבה רוהרוואכר‪ ,‬זה כמעט הימור על בטוח‪.‬‬
‫כמעט מפתיע שלכל החגיגה הזאת לא התלווה גם פרס כל שהו‪ .‬אבל הפעם‪ ,‬ה שופטים בכל זאת‬
‫התאפקו ובצדק‪ .‬נקודת המוצא של הסרט הוא מ נהג אלב ני עתיק שמאפשר לאישה לוותר על נ שיותה‪,‬‬
‫להי שבע שתישא ר רווקה בתולה כל חיי ה‪ ,‬ובתמורה אי נה חייבת עוד להסתפק במעמד של אישה‬
‫בתוך החברה המוסלמית שבה היא חיה‪ ,‬מפקידים בידיה נשק‪ ,‬משנים את שמה ל שם גברי ובכך היא‬
‫פוסקת להיות בת המין החל ש‪ .‬זה אמ נם מ נהג מקובל רק במקומות נידחים‪ ,‬אי ‪-‬שם בהרים‬
‫המרוחקים מ ריכוזי אוכלוסייה‪ ,‬אבל מסתבר שהוא עדייו קיים‪ .‬גיבורת הסרט‪ ,‬חנה )רוהרוואכר(‪,‬‬
‫ש נולדה בכפר הררי שבו נדמה כי ה שלג אינו פוסק לרדת בכל חוד שי השנה‪ ,‬ק שורה מאד לאחות ה‪,‬‬
‫לילה‪ ,‬וקרובה מאד לאביה אבל ככל שהיא מתבגרת‪ ,‬היא נראית פחות מצודדת מן האחות והיא‬
‫מתחילה להבין שהעתיד אי נו מבטיח לה שום דבר קוסם יותר מתפקי ד של א שת אי ש נכנעת או‬
‫עוזרת בית אצל אחרים‪ ,‬נוטלת על עצמה את שבועת הבתולין ו שמה מ שתנה למארק‪.‬‬
‫מובן שתהליך ההתבגרות מלווה במשברים רבים‪ ,‬כי הבתולות ב שבועה הן חריגים בתוך החברה‬
‫הכפרית הזאת‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬לילה ני שאת ו נוסעת עם בעלה למיל נו‪ ,‬אביה הולך לעולמו‪ ,‬ובסופו של דבר‬
‫גם ח נה‪/‬מארק שאין לה עוד מה לחפ ש בכפר‪ ,‬שמה פ ניה לאיטליה‪ ,‬כדי למצוא את האחות שאי נה‬
‫ממתי נה לה כלל‪ .‬המפג ש המחודש מלווה כמובן במשברים רבים‪ ,‬כי לילה ומ שפחתה )יש לה בי נתיים‬
‫ילדים( שייכים למעמד הפועלים ה נמוך‪ ,‬חנה‪/‬מארק חייבת למצוא פר נסה אבל אי נו דוברת את ה שפה‬
‫והזהות המי נית שלה מסבכת את הע ניינים בתוך חברה שאינה תופסת בדיוק את הדקויות של המצב‪.‬‬
‫עלילת הס רט מתחילה באיז שהו מקום באמצע – ברגע שח נה‪/‬מארק עוזבת את הכפר בדרך לאיטליה‬
‫ומכאן הולך הסיפור ומתפצל בין ההווה מלא המהמורות שמצפה לה שם‪ ,‬לבין פל שבקים אל העבר‬
‫שבו נחשפת בהדרגה הפיכתה של נערה מתבגרת מאישה לגבר‪ ,‬בתוקף מוסכמה חברתית שאין לה‬
‫שום בסיס הורמונלי או ביולוגי בכלל‪ .‬ביספורי אי נה מ שתלטת כל כך על המב נה הדרמטי הזה שמאלץ‬
‫אותה לדלג קדימה ואחורה בזמן‪ ,‬י ש לה נטייה בולטת למלודרמה שמקבלת משנה תוקף בעזרת‬
‫הופעתה של רוהרוואכר‪ ,‬שנראית כל הזמן במ שבר קיומי חמור‪ ,‬הבעת פ נים דיכאונית ותחושה )צריך‬
‫לומר מוצדקת( שהיא אי נה רצויה כל כך במקום שבו היא נמצאת ולא ת שתחרר מן המועקה עד שלא‬
‫תפסיק לכפות את נוכחותה על אחרים‪ .‬אין ספק שהסרט הזה מציע הרבה נקודות פסיכולוגיות‬
‫וחברתיות מרתקות‪ ,‬אבל העטיפה הפולקלוריסטית העבה‪ ,‬האווירה הקודרת והמש חק החד ‪-‬גוני של‬
‫רוב המ שתתפים‪ ,‬אי נם מעוררים תיאבון גדול לצפות בו‪.‬‬
‫אפרים – ‪Aferim‬‬
‫במאי‪ :‬ראדו ז'ודה – ‪Radu Jude‬‬
‫בריאיון שהע ניק הבמאי הרומני ראדו ז'ודה לעיתו נות בארצו‪ ,‬לפ ני יציאת הסרט לאור‪ ,‬הוא הסביר‬
‫שכוו נתו הייתה להוכיח שהבעיות של מולדתו לא התחילו תחת המ שטר הקומוניסטי‪ ,‬כפי שרבים‬
‫סוברים היום‪ ,‬אלא עוד הרבה זמן לפ ני כן‪ .‬עלילת הסרט מתרח שת במחצית הראשונה של המאה ה ‪-‬‬
‫‪ ,19‬ב חבל הארץ וואלאכיה‪ ,‬מי שעתידה הייתה‪ ,‬ב ‪ ,1859-‬אחרי שהתאחדה עם מולדביה הצפונית‬
‫יותר‪ ,‬להפוך לרומ ניה המודרנית‪ .‬שתי הממלכות הקטנות האלה שבין תקופת עצמאות קצרה אחת‬
‫ל ש נייה עברו טלטלות תחת כיבו ש רוסי מן המזרח ותורכי מן הדרום‪ ,‬שכל אחד מהם הותיר אחריו‬
‫מ שהו מן ה שפה‪ ,‬הרוח ו המנהגים שלהם‪ .‬הסרט הוא מעין מערבון מזרחי‪ ,‬סרט מסעות שבמרכזו‬
‫שוטר כפרי שיוצא רכוב על סוסו‪ ,‬יחד עם ב נו‪ ,‬להחזיר הביתה עבד צוע ני שנמלט אחרי שגנב ממנו‬
‫רכו ש – או כפי שמתברר מאוחר יותר‪ ,‬נהנה מחסדי אשת אדו ניו‪ ,‬שבעלה לא סיפק אותה‪ .‬סוג של‬
‫רומן פיקרסקי המציג את ה נוף הרומני מלפני כמאתיים שנה‪ ,‬לא רק כמראה מקום אלא גם בכל מה‬
‫שק שור ל הלכי הרוח של התקופה‪ .‬ה הומור בו הולך ומ שחיר ככל ש הסיפור מתקדם לקראת סוף‬
‫מחריד ובלתי צפוי‪ ,‬כ ש הסרט מתרכז ביחס הבוטה לצוע נים‪ ,‬שהבוז וה שנאה המופנית כלפיהם אז‬
‫אי נה שו נה בהרבה מן היחס שבו הם זוכים היום‪ .‬אבל מעבר לכך‪ ,‬י ש מ שהו עמוק ומטריד בגזע נות‬
‫ה שורשית הפושטת בנוף הפסטורלי ובפיאודליזם הק שה שמתקבל על ידי הכול במידה מפתיעה של‬
‫ה שלמה‪ .‬למרבה הפלא‪ ,‬כל זה מוצג בחיבה לכל ה נפ שות הפועלות‪ ,‬אפילו ה נבזיות ביותר‪.‬‬
‫מה שחסר אולי לתסריט של ז'ודה הוא מב נה הדוק יותר‪ ,‬שיותיר פחות מרחב בין אפיזודה אחת‬
‫ל ש נייה בסרט‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬העבודה עם ה שחק נים היא מ שכנעת ומדויקת ויש לפחות סצנה אחת בו‬
‫שוודאי תצוטט עוד הרבה‪ .‬השוטר ובנו נפגשים בדרך עם נזיר שתוי למחצה‪ ,‬שגלגלי העגלה שלו‬
‫התפרקו באמצע שביל עפר‪ .‬תוך כדי שהם מגישים לו עזרה‪ ,‬מתפתחת בי ניהם שיחה שהופכת מהר‬
‫מאד למו נולוג של ה נזיר בעגה עממית עסיסית‪ ,‬הפגנה בוטה של גזע נות‪ ,‬חוסר סובלנות ושנאת זרים‪.‬‬
‫זה מצחיק‪ ,‬סרקסטי ומפחיד בעת ובעו נה אחת‪ .‬המציאות דאז מתכתבת כל הזמן עם זאת של היום‪,‬‬
‫ודוברי רומ נית יבחינו בלי קו שי בעירוב של שפות כמו תורכית ורוסית לתוך העגה הכפרית הרומנית‪.‬‬
‫שם הסרט עצמו‪" ,‬אפרים"‪ ,‬זו מילה תורכית שפירו שה‪ ,‬בערך‪ ,‬הוא "מלאכה טובה" או ב שפת רחוב‪:‬‬
‫"בראבו"‪.‬‬
‫המועדון – ‪The Club‬‬
‫במאי‪ :‬פבלו לאריין – ‪Pablo Larrain‬‬
‫בית מבודד בעיירת חוף רחוקה על חוף האוקיא נוס ה שקט מ שמש אכסניה לכמרים קתוליים שסרחו‪.‬‬
‫הצ'יליא ני פבלו לאריין שמתמחה בהצגת ראווה של כל תחלואי החברה הצ'יליא נית‪ ,‬בא שר היא‪ ,‬הגיע‬
‫לבסיס המוסרי שמנחה אותה‪ ,‬הכ נסייה הקדושה‪ .‬אחרי שהקדיש שני סרטי ם )"טוני מא נרו"‪" ,‬פוס ט‬
‫מורטם"( לבורגנות החולנית של מולדתו‪ ,‬א שר שיתפה פעולה‪ ,‬בלי לה ניד עפעף‪ ,‬ברצח איי נדה וחיסול‬
‫הדמוקרטיה מתוך אי נטרסים אישיים בלבד‪ ,‬ואחר כך הביא סטירה נ שכנית ומבריקה בשם "לא" ובה‬
‫הוכחה חותכת שלא האידיאולוגיה היא זו שמביסה יריבים במאבק על לב העם‪ ,‬אלא יחצ" נים מיומנים‬
‫שיודעים איך למכור את הסחורה שלהם‪ .‬עכ שיו‪ ,‬הגיע תורה של הכ נסייה הקתולית ולמען האמת‪,‬‬
‫נדמה שבמקרה הזה אין צורך להתאמץ יותר מדי כדי לה שמיץ או לח שוף סאוב שהוא בקו שי נסתר‪.‬‬
‫כל ה שערוריות שליוו את המוסדות השונים של הכנסייה הקדושה בשנים האח רונות‪ ,‬בין אם מדובר‬
‫בק נו ניות להשתלטות על העולם או בהטרדת קטי נים ויחסי מין אסורים‪ ,‬הפך מטבע עובר לסוחר ואין‬
‫כל צורך להתאמץ כדי ל שכ נע מישהו באמיתות העובדות‪ .‬הן ידועות לכל‪ .‬לכן‪ ,‬הה נחה שחבורת‬
‫כמרים ו נזירים שכולם נתפסו בקלקלתם‪ ,‬מוסתרת במקום שכוח אל כדי למ נוע התפרצות סקנדל‬
‫נוסף‪ ,‬נראית סבירה בהחלט‪ .‬העובדה שנזירה בדימוס‪ ,‬שגם היא אי נה טלית שכולה תכלת‪ ,‬היא אם‬
‫הבית שמ שגיחה עליהם‪ ,‬גם זאת ה נחה סבירה ב נסיבות הקיימות‪.‬‬
‫אחרי פתיחה שבה הוא אי נו מותיר שום ספק לגבי דיירי הבית‪ ,‬ודרך אגב‪ ,‬הצילום הכהה ומעורפל‬
‫מ שהו מצליח לטשטש את תווי הפ נים שלהם עד כדי קו שי לזהות אותם‪ ,‬לאריין מוסיף דייר נוסף‬
‫שמגיע עם מ שא כבד של ייסורי מצפון‪ ,‬וזה כמובן מטריד את ה נוכחים שכבר למדו כבר איכ שהו לחיות‬
‫עם חטאי העבר‪ .‬המצב חמור עוד יותר כא שר מיד בעקבות הדייר החדש ומצפונו החורה‪ ,‬מגיע‬
‫לעיירה גם הקרבן שבו התעלל‪ ,‬הומלס סהרורי שנדמה כאילו אי נו מדבר לע ניין אבל הוא ניצב מחוץ‬
‫לבית הכמרים ומטיח בקולי קולות הא שמות‪ ,‬מפריע למ נוחת ה שכנים ודוחק את אי ש הדת המתייסר‬
‫למע שה שלא ייע שה‪ :‬הוא יוצא החוצה‪ ,‬שולף אקדח בכוו נה להפחיד את המטרידן הסדרתי‪ ,‬אבל‬
‫במקום לירות באווירה‪ ,‬הוא יורה בעצמו ומתאבד‪ .‬כאן מתחילות הצרות‪ .‬הכ נסייה חייבת ל שלוח‬
‫מפקח מטעמה לחקור איך הגיע אקדח למקום‪ ,‬מי נתן את ה נ שק למתאבד‪ ,‬איך מת נהל המוסד כולו‪,‬‬
‫ו הוא מוכן אפילו לפרק את העסק כי הקרבן מבחוץ ממ שיך להטריד עכ שיו‪ ,‬שנדמה לו כי הוא אכן נגע‬
‫ב נקודה רגישה‪ .‬אבל כ מו בכל מהלך פוליטי‪ ,‬י ש בעד וי ש נגד ובסוף הרי שום דבר אי נו מ שתנה כי כל‬
‫מוסד ראוי ל שמו יודע עד כמה מסוכן לטלטל את הסירה באמצע הים הסוער‪ .‬האמת‪ ,‬כל מה שלאריין‬
‫אומר מוכר וידוע‪ ,‬ה שימוש המוגזם שלו בדיאלוגים ארוכים אי נו עוזר למי שאי נו דובר ספרדית‪ ,‬סגנון‬
‫הצילום הכהה מק שה להתקש ר לדמויות עצמן‪ ,‬מה עוד שעיקר העניין‪ ,‬במקרה הזה‪ ,‬הוא הסוגיה‬
‫עצמה ולא הדמויות‪ .‬במאמר עמדה שמתפרסם בעיתון‪ ,‬זה יכול לעבוד‪ .‬בסרט קול נוע‪ ,‬זה ק שה יותר‪.‬‬
‫יומנה של חדרנית – ‪Journal d'une femme de chambre‬‬
‫במאי‪ :‬בנואה ז'אקו – ‪Benoit Jacquot‬‬
‫ק שה להאמין שמישהו המתין בכיליון עיניים לעיבוד נוסף‪ ,‬שלישי במספר‪ ,‬של הרומן שכתב אוקטב‬
‫מי רבו בתחילת המאה ה ‪ .20-‬ז'אן ר נואר‪ ,‬בסוף הגלות ההוליוודית שלו‪ ,‬הי ה אחראי לעיבוד הראשון‪,‬‬
‫עם פולט גו דאר בתפקיד הרא שי‪ .‬לואיס בו ניואל שיתף פעולה לרא שונה עם מי שעתיד היה להיות‬
‫התסריטאי שלו בכל ש נות חייו האחרונות‪ ,‬ז'אן ‪-‬קלוד קא רייר‪ ,‬לעיבוד נוסף באמצע שנות הששים‪.‬‬
‫הפעם עם ז'אן מורו בתפקיד הרא שי‪ .‬כל אחד מ ש ני הסרטים האלה נחשב‪ ,‬ובצדק‪ ,‬לפ נינה קולנועית‪,‬‬
‫הרא שון‪ ,‬שהיה בעיקר עיבוד למחזה ש נכתב ע"פ הרומן המקורי וטרח ל שמור אמונים במידה מוגזמת‬
‫למירבו‪ ,‬צייר תמו נה מדויקת‪ ,‬עוקצנית ומפוקחת ביותר של החברה הצרפתית בסוף המאה ה ‪,19-‬‬
‫נח שב לאחד הסרטים הטובים ביותר שהופקו ב שפה הא נגלית ב שנת ‪ ,1946‬והציג גלריה מבריקה של‬
‫שחק ני אופי מהוליווד כמו בורג'ס מרדית‪ ,‬ג'ודית א נדרסון ורג'ינלד אוון‪ .‬השני‪ ,‬שיצא לאור ‪ 18‬ש נה‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬נו שא את כל סימ ני ההיכר של בוניואל‪ ,‬סרקסטי‪ ,‬פרוע‪ ,‬ציני‪ ,‬מבריק‪ ,‬א נטי דתי וא נטי‬
‫בורג ני‪ ,‬עם ז'אן מורו מ שתע שעת מול הסטיות השונות והמשונות של הא נשים המהוגנים לכאורה‬
‫שסובבים אותה‪ .‬גם הפעם היה הרומן של מירבו בעיקר בסיס שממנו הפליג הסרט ל מטרות משלו‪,‬‬
‫אבל איזו הפלגה‪...‬‬
‫ב נואה ז'אקו מציע עיבוד מהימן ביותר לרומן‪ .‬כוו נה ראויה בהחלט‪ ,‬אלא שהגישה אופיי נית למה‬
‫שמקובל כעיבוד טלוויזיו ני של ספרים מן המדף‪ ,‬תוך כדי התעלמות מן העובדה ש נרטיב קולנועי אי נו‬
‫הולך לפי חוקי הספרות ותמו נה נכונה יכולה לומר כל כך הרבה יותר ממילה בודדת‪ .‬במרכז הסרט‪,‬‬
‫אחת הכוכבות הצעירות המובילות היום את הקול נוע הצרפתי‪ ,‬לאה סיידו‪ ,‬שנראה כאילו מאד לא נוח‬
‫לה בתפקיד חדר נית לבו שה מחלצות‪ ,‬שיודעת‪ ,‬אבל לא תמיד‪ ,‬להתחבב על הלקוחות‪ ,‬מעסיקיה‪,‬‬
‫ומערכת היחסים שלה בכמה מן הבתים בהם היא מ שרתת‪ .‬העלילה מתרכזת בבית כפרי אחד שבו‬
‫בעל הבית החרמן מ נסה לפתות אותה בסג נון שלומיאלי ואילו רעייתו החמוצה מתעללת בה בכוו נה‬
‫תחילה‪ ,‬כי נוכחות אי שה צעירה והרבה יותר נאה ממנה‪ ,‬אי נה לרוחה‪ .‬יש בבית גם ג נן‪ ,‬מן הטיפוס‬
‫הגברי‪ ,‬ה שקט‪ ,‬המופנם‪ ,‬כזה שכל ה נ שים נופלות אוטומטית לזרועותיו‪ ,‬אם י ש להן ברירה‪ .‬י ש גם‬
‫שכן‪ ,‬קצין בדימוס‪ ,‬שאכן נשא לאישה אחת מן העם‪ .‬במהלך הסרט‪ ,‬מ שלב ז'אקו פל שבקס הסוקרים‬
‫את מה שעבר על החדר נית בעבר‪ .‬בסוף היא נכ נעת לת שוקה העזה ומצטרפת לג נן‪ ,‬שמסתבר גם‬
‫כבריון שו נא יהודים וזרים‪ ,‬ניצן מוקדם לגזע נות הצרפתית באיבה‪ .‬בכל הסיפור י ש כמובן הרבה חומר‬
‫גלם לסטירה חברתית נושכת‪ ,‬אלא שללא דמות אחת מ שכ נעת ועם נטייה כללית להגזמה באפיון של‬
‫כל אחת מהן‪ ,‬אין הרבה סיכוי ל שכ נע או אפילו לע ניין‪.‬‬
‫מדוע אני? – ?‪Why me‬‬
‫במאי‪ :‬טודור ג'ורג'יו – ‪Tudor Giurgiu‬‬
‫העלילה מבוססת על פר שה אמתית שהסעירה את רומ ניה לפ ני כתריסר שנים‪ .‬פרקליט מדינה צעיר‬
‫ומבטיח התאבד‪ ,‬לכאורה ללא שום סיבה נראית לעין‪ .‬החקירה שנפתחה סביב הפרשה לא ה ניב ה‬
‫הסבר ו התסריט הוא גר סה פיקטיבית‪ ,‬כ נראה קרובה מאד לאמת‪ ,‬ומתאר מציאות קפקאית של סיאוב‬
‫שלטו ני שבה‪ ,‬מאחורי חזות של חוק וסדר‪ ,‬חו גגת ה שחיתות‪ .‬קריסטיאו פא נדורו )אמיליאן אופריאה(‬
‫בו גר צעיר ומבטיח של הפקולטה למשפטים‪ ,‬עוד לא ה שלים את הדוקטורט אבל הוא כבר מועסק‬
‫בפרקליטות המדי נה‪ ,‬מנהל תיק נגד חבר פרלמנט שנתפס בקלקלתו‪ .‬ערב ה ניצחון הגדול‪ ,‬נשלף מן‬
‫הפר שה ע"י הממונים עליו‪ ,‬ו נשלח לטפל ב מ שימה המוצגת בפ ניו כאתגר הרבה יותר ק שה‪ ,‬לכידת‬
‫עבריין צווארון לבן שמחבל בהכ נסות המדינה‪ .‬אלא שהקידום לכאורה הופך למלכודת‪ ,‬מ שום‬
‫שפא נדורו אמור להפליל את ה נא שם שלא לפי אלא למרות צווי החוק‪ ,‬ומ שהוא נרתע מלעשות זאת‪,‬‬
‫הוא נח שב לכישלון ואכזבה בעי ני הממסד שממהר להזיז אותו הצידה‪ ,‬כי א נ שים עם מצפון אי נם‬
‫לרוחם‪ .‬האי ש נתקף – ואפ שר להבין זאת – בפרא נויה דוהרת‪ ,‬הוא חו שד בכ שרים ולא כ שרים כאחד‪,‬‬
‫כולל הא נ שים הקרובים אליו ביותר ובדידותו הולכת ומחמירה‪ .‬סצנת המפתח בסרט‪ ,‬בה מסביר לו‬
‫הפרקליט הרא שי‪ ,‬במפגש אי שי וידידותי כביכול‪ ,‬את הצרכים של ה מערכת ואת החובה של כל מי‬
‫שרוצה להתקדם בחיים להתפשר לפי צווים מלמעלה‪ ,‬הולך קריסטיאן הביתה וכמה ימים לאחר מכן‬
‫קופץ מן המרפסת שעל גג הבית‪ .‬הסצ נה צולמה‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬במרפסת שבה זה קרה באמת‪.‬‬
‫ג'ורג'יו‪ ,‬מפיק‪ ,‬במאי ומ נהל פסטיבל קלוז' המצליח‪ ,‬עבר בעצמו טראומה דומה כא ש ר מונה‪ ,‬למשך‬
‫כ ש נה וחצי‪ ,‬למנהל הטלוויזיה הרומנית ומצא את עצמו תחת מכב ש לחצים מכל הכיוו נים‪ ,‬שלא ציפה‬
‫להם‪ .‬סרטו הוא במידה רבה‪ ,‬כ נראה‪ ,‬גם גירו ש שדים פרטיים‪ ,‬והאמת היא‪ ,‬שאם י ש בסרט בעיה‪,‬‬
‫היא נעוצה בריבוי הפרטים הקטנים ביותר‪ ,‬שמהם מורכבת הפרשה‪ ,‬פרטים שמחוסר זמן )למרות‬
‫שאורכו של הסרט ‪ 130‬דקות(‪ ,‬אין זמן להסביר עד הסוף‪ .‬גם העובדה שהגיבור האמתי של הסיפור‬
‫לא היה בדיוק דמות כריזמטית‪ ,‬עוברת לסרט ויוצרת חיץ מסוים בי נו לבין הצופה‪ .‬עם זאת‪ ,‬זה מסוג‬
‫המקרים שלמרבה הצער מוכרים בכל רחבי העולם )ראה פר שת ניסמן בארגנטינה( ומכאן שוודאי‬
‫יהדהד בעולם‪.‬‬
‫מר הולמס – ‪Mr. Holmes‬‬
‫במאי‪ :‬ביל קונדון – ‪Bill Condon‬‬
‫פרפרזה על אחד ה נושאים החביבים ביותר של הספרות הבריטית‪ ,‬הלא הוא שרלוק הולמס‪ .‬כאן‪,‬‬
‫בגילומו של יאן מקלן ) שמחזיק את כל הסרט על כתפיו( הוא מתחיל את דרכו כ שהוא כבר בן ‪,93‬‬
‫הגוף וגם ה נפ ש מראים סימנים של עייפות החומר אבל הוא עדיין מקווה למצוא איז שהו צמח אקזוטי‬
‫שי שיב לו את זיכרו נות העבר שהולכים ו נמוגים‪ .‬הוא חי בבית כפר שכל אחד היה מייחל לעצמו‪ ,‬מגדל‬
‫שם דבורים‪ ,‬כ שהוא מטופל בידי סוכנת בית מסורה )לורה לי ני( ובנה הקטן )מילו פרקר(‪ ,‬הק שור‬
‫לי שי ש בידידות אמיצה‪ .‬מבוסס על ספר ב שם "תעלול קטן של המחשבה" מאת מיץ' קאלין‪ ,‬החלק‬
‫הרא שון של הסרט עסוק בהפרחת כל מיני מ נטרות מקובלות סביב הולמס‪ ,‬בין אם מדובר בכתובתו‬
‫הלו נדונית‪ ,‬במצנפת שחבש או ה מקטרת המפורסמת שממנו לא נפרד‪ ,‬כל זה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬המצאותיו של‬
‫ד"ר ואטסון היקר‪ ,‬שיצא כבר לפ ני הרבה שנים מן התמו נה‪.‬‬
‫הסרט נע על פ ני כמה מסלולים מקבילים‪ ,‬החל מן ה שגרה של אי ש מבוגר ה נלחם בכל מאדו ל שמור‬
‫על שפיותו שהייתה פעם סימן ההיכר שלו‪ ,‬דרך מסעות אל העבר כדי ל שחזר לפחות שתיים מן‬
‫החקירות הפחות שגרתיות שלו ) שלא נלקחו מקונן דואיל אלא מן הספר של קאלין( ותעלומה אחת‬
‫עכ שווית הק שורה לטיפול בדבורים ובאלרגיות קטלניות‪ .‬העלילה מתחילה מיד לאחר מלחמת העולם‬
‫ה ש נייה‪ ,‬כא שר הולמס שב מביקור ביפן‪ ,‬שם קיווה למצוא את צמח הפלא שיעזור לזיכרון הכו של‪.‬‬
‫הרהורי עבר עולים עם דמותו של היפ ני‪ ,‬אבי המ שפחה שזה עתה ארחה אותו‪ ,‬ופגי שה בי ניהם‬
‫ב ש נים שבין שתי מלחמות העולם‪ .‬ועוד שביב זיכרון‪ ,‬פר שת מעקב אחרי א שת אי ש שאולי בגדה‬
‫בבעלה ואולי התכוו נה לרצוח אותו‪ .‬ובמקביל גם היחסים שלו עם סוכ נת הבית וב נה והרבה הערות‬
‫חביבות ובלתי מחייבות על הפער שבין הולמס למיתוס שנרקם סביבו‪ .‬כך למ של‪ ,‬הוא מבקר בקול נוע‬
‫כדי לראות את אחת הגרסאות הרבות להרפתקאות של עצמו‪ ,‬וצופה על הבד ב שחקן ב שם ניקולס‬
‫ראו שאכן גילם פעם את שרלוק הולמס בסרט בשם "הולמס הצעיר" של בארי לווי נסון‪ .‬מקלן נהנה‬
‫כ נראה מאד מן התפקיד הזה‪ ,‬אולי מצא נקודות מ שותפות רבות עם הדמות שהוא מגלם‪ ,‬וגם מי‬
‫שטוען כי זה בסך הכול סרט מן הסוג שנועד להצגה בטלוויזיה‪ ,‬לא יוכל להתכח ש לו‪ .‬חוץ מז ה שהיום‬
‫מציגים את הכול בטלוויזיה ולא רק שם‪ .‬דרך אגב‪ ,‬מקלן ו הבמאי ביל קו נדון שיתפו פעולה ב"אלים‬
‫ומפלצות"‪ ,‬על חייו של במאי הקול נוע ג'יימס וייל‪ ,‬שהעלה את פר נקנשטיין לבד הקול נוע‪.‬‬
‫אביר הגביע – ‪Knight of Cups‬‬
‫במאי‪ :‬טרנס מאליק – ‪Terrence Malick‬‬
‫עם כל הכבוד וההערכה שצריך לרכוש לבמאי כמו טר נס מאליק‪ ,‬שהישגי העבר שלו אי נם מוטלים‬
‫בספק‪ ,‬נדמה שהוא הולך ומת נתק בהדרגה אבל בהתמדה מן הקהל שהעריץ אותו כל כך‪ .‬סרטיו‬
‫הופכים להיות בכל פעם אבסטרקטיים יותר‪ ,‬מעוצבים ומדהימים באסתטיקה אבל סתומים ובלתי‬
‫ברורים לחלוטין בכוו נתם ואין פלא שהצופים המומים‪ ,‬אי נם מבי נים בדיוק מה הוא רוצה מהם ובסופו‬
‫של דבר מתחילים לפהק בעייפות ורבים מהם פ שוט פור שים הרבה לפ ני הסוף‪ .‬זה כבר קרה ב"אל‬
‫הפלא" וזה וודאי יקרה בסרט החד ש‪ ,‬שממשיך ואפילו מקצין את הגי שה‪ ,‬באותו הכיוון‪ .‬הביקורת‪,‬‬
‫ש נעזרה הפעם יותר מן הרגיל בחומרי הפרסום שחולקו לה‪ ,‬הבי נה שמדובר כ נראה בתסריטאי‬
‫הוליוודי מצליח )קריסטיאן בייל( שמחפש את עצמו נוא שות ולא ברור כלל אם הוא מוצא מ שהו‪.‬‬
‫במהלך הסרט אפ שר למצוא עקבות של אגדת הבן האובד ו של פר גי נט )המוסיקה של גריג חוזרת‬
‫שוב ו שוב ברקע‪ ,‬לצד רפרטאור קלאסי ע שיר(‪ ,‬מתוך דברים שנאמרים בסרט – מעטים בדיאלוגים‬
‫ורוב ם בוויס ‪-‬אובר – מדובר גם באגדה על בן מלך ש נשלח ע"י אביו למצוא פ נינה נדירה אבל שוכח‬
‫את המ שימה באיז שהו שלב ונשאר לתור בתוך סדום ועמורה המודרניים‪ ,‬בוהה סביבו אבל בוחר‬
‫להתחבר רק עם נערות זוהר לבו שות כמה שאפ שר פחות‪ ,‬להסתובב עם סלבריטאי ם בכל שעות היום‬
‫והלילה‪ ,‬לבקר בכול האתרים האופ נתיים של הוליווד )וגם סביבה‪ ,‬עד לאס וגאס(‪ ,‬כ שהוא נפגש מדי‬
‫פעם עם אביו )ברייאן דה ני הוותיק(‪ ,‬אחיו האחד שהוא עדיין בחיים וזכר אח אחר שהלך לעולמו‪ .‬מדי‬
‫פעם הוא מתחבר לבת זוג‪ ,‬ואז הק שר נפרם‪ .‬וכמובן אסור לשכוח את "אביר הגביע"‪ ,‬זה ש נתן את‬
‫שמו לסרט‪ ,‬קלף טארוט שמסמל את האביר הצעיר שיוצא לחפש רומנטיקה והרפתקאות‪ ,‬רכוב על‬
‫סוס לבן‪ .‬עיקר הטקסט מועבר ע"י הקול שברקע )הקריין הוא בן קי נגסלי( והכל ארוז בצילומים‬
‫מדהימים באיכותם )הצלם הוא עמ נואל לובצקי(‪ ,‬הן במבנה והן בת נועה שלהם‪ ,‬בהם העולם כולו‬
‫מתחבר לתפאורה מופלאה אחת‪ ,‬גי שה שמאפיינת של מאליק כבר מאז "עץ החיים"‪.‬‬
‫איך כל זה מתחבר יחד ומדוע צריך צופה ל שבת שעתיים תמימות ולעקוב אחרי ההצגה הזאת‪ ,‬לא‬
‫ברור כל כך‪ .‬הדים מסרטיו הקודמים של מאליק מפוזרים לאורך הדר ך‪ ,‬אם זה היחסים בין אב לב ניו‬
‫או תמו נות ילדות מ"עץ החיים"‪ ,‬או נופים פראיים של היקום במלואו‪ ,‬אולי רמז למה שצריך להיות‬
‫סרטו הבא‪" ,‬מסע בזמן"‪ .‬אם מאליק מ נסה להצביע על הריק נות של התעשייה שבתוכה הוא פועל‪,‬‬
‫וי ש בהחלט סימנים לכך‪ ,‬הוא אי נו מגלה שום דבר חדש‪ ,‬אלא חוזר על תמו נת ההבל ההוליוודי‬
‫שאפ שר למצוא קצת יותר מדי‪ ,‬בכל ערוצי הטלוויזיה המתמחים ב נושא‪ .‬אם זאת צריכה להיות מסה‬
‫פילוסופית על מהות החיים המודר ניים‪ ,‬היא וודאי מעורפלת מכדי להבין למה התכוון המ שורר‪.‬‬
‫‪ 600‬מייל – ‪600 Miles‬‬
‫במאי‪ :‬גבריאל ריפ שטיין – ‪Gabriel Ripstein‬‬
‫גבריאל ריפ שטיין הוא ב נו של אחד הבמאים המקסיקניים מוכרים ביותר‪ ,‬ארתורו ריפ שטיין‪ ,‬ו נכדו של‬
‫אח ד ה מפיקים שע שו היסטוריה בקול נוע של המדינה‪ .‬זה סרטו העצמאי הראשון אחרי קריירה‬
‫מצליחה בעיקר בתפקידי ניהול של חברות סרטים אמריקאיות בשכנה הדרומית‪ ,‬כולל הפקת למעלה‬
‫מ ‪ 20-‬סרטים שחברת סוני הפיקה במולדתו‪ .‬מכאן‪ .‬ההכרות הקרובה שלו עם סרטי הז'א נר‬
‫האמריקאיים‪ ,‬מצד אחד ועם תחו שת המקום והזמן המקסיקנים מצד שני‪ 600" .‬מייל" הוא במהותו‬
‫סרט מסעות מ שולב בסרט פשע‪ ,‬שבמרכזו מערכת היחסים בין שתי דמויות מרכזיות‪ .‬האחת – נער‬
‫מקסיק ני שטרם מלאו לו ‪ ,20‬גאה מאד על שקרובי מ שפחה מפקידים בידיו רכב שטח גדול ו נוצץ‪,‬‬
‫באמצעותו הוא אמור להעביר סמים מן העיירה שבה הוא מתגורר אל מעבר לגבול הצפו ני‪ ,‬כא שר‬
‫ברור ש שוטרי הגבול קיבלו שוחד בעוד מועד כדי שלא לעצור אותו אם הוא זוכר לומר להם את‬
‫הסיסמא‪ .‬הדמות ה שנייה‪ ,‬איש ר שות הסמים האמריקאית‪ ,‬עליו מוטלת המ שימה להפיל לאו דווקא‬
‫את ה נער‪ ,‬אלא בעיקר את מעסיקיו בפח‪.‬‬
‫העלילה כולה מתרח שת תוך כדי ה נסיעות צפונה ודרומה לגבול ו היא מת נהלת כולה על א ש קט נה‬
‫מ שום שאף אחת מ שתי הדמויות אי נה יותר מבורג במערכת שמפעילה אותו‪ .‬אבל תוך כדי המפג ש‬
‫בי ניהם‪ ,‬תחילה כא שר המתבגר מאמין שהוא לכד את הסוכן ומתכוון להביא אותו‪ ,‬כבן ערובה‪,‬‬
‫במת נה לאחד הדודים הרבים שלו ואחר כך כא שר הוא הופך להיות שבוי בידי הסוכן המנוסה יותר‪,‬‬
‫שמסייע לו להיחלץ מן ה נקמה המשפחתית‪ ,‬מתפתחת מערכת יחסים מרתקת‪ ,‬בעיקר בזכות‬
‫ההופעה הבוטחת והמ דויקת של טים רות בתפקיד הסוכן ושל שחקן צעיר ב שם קריסטיאן פרר שעובר‬
‫מן הארוג נטיות השחצנית של מתבגר שמאמין שליד הגה של מכונית רבת עוצמה ועם אקדח בכיס אין‬
‫אי ש שיכול לומר לו מה לע שות ומן הסתם אין מי שיודע טוב ממ נו מה צריך לע שות‪ .‬אבל הביטחון‬
‫העצמי שלו הולך ואוזל ככל שהעלילה מתקדמת‪ ,‬הוא מאבד את הע שתו נות אבל מ נסה להעמיד פ נים‬
‫שהוא עדיין שולט במצב‪ ,‬כא שר ברור לכל‪ ,‬גם לו‪ ,‬שאין זה המקרה‪ .‬ה נופים הצחיחים שליד הגבול‬
‫המקסיק ני ‪ -‬האמריקאי ואווירת הדמדומים שמלווה חלק גדול מן הסיפור המתרחש ב שעות הערב או‬
‫הלילה‪ ,‬בהחלט מ שכ נעים‪ ,‬ו גם אם לקראת הסוף‪ ,‬נאלץ ריפ שטיין להשתמש בכמה מפגני אלימות‬
‫בוטים יותר‪ ,‬לפ ני שהוא מ שלים את הסיפור‪ ,‬זה וודאי לא יפריע לרבים‪.‬‬
‫‪ 45‬יום – ‪45 Days‬‬
‫במאי‪ :‬אנדריו הייג – ‪Andrew Haigh‬‬
‫דוגמא לסרט ברי טי ע שוי למהדרין‪ ,‬לפי מיטב המסורת‪ ,‬בדיוק כפי ש נהגו פעם לחשוב בא נגליה‬
‫שצריכים להיות‪ .‬הבסיס‪ ,‬סיפור ראוי בהחלט ב שם "בארץ אחרת" של דייויד קונסטנטיין‪ ,‬הבמאי הייג‬
‫עצמו כתב את התסריט ואת הדיאלוגים ב שקדנות מיומנת ושני שחקנים בריטים השייכים לתור הזהב‬
‫של ש נות הששים‪ ,‬טום קורטני ושרלוט רמפלינג‪ ,‬מופיעים בתפקיד הראשיים‪ .‬אילו הופק לפ ני ‪50‬‬
‫ש נה‪ ,‬אין ספק שזה היה נח שב היום לקלסיקה‪ .‬היום‪ ,‬הליכה לפי הספר היא אופ נתית פחות‪ ,‬צריך‬
‫מ שהו קצת יותר פרוע ומקורי‪ ,‬אבל גם כך‪ ,‬הוא זיכה את ש ני הכוכבים שלו בפרסי המשחק של ברלין‬
‫וכל מי ש נשאל שם מה היה הסרט המוצלח ביותר בפסטיבל‪ ,‬הצביע מיד על הסרט הזה‪ .‬מה אפ שר‬
‫לבק ש יותר?‬
‫העלילה מת נהלת על פ ני שבוע אחד בלבד‪ .‬זוג בגמלאות‪ ,‬קייט )רמפלי נג( וג'ף )קורטניי(‪ ,‬עומד לחגוג‬
‫‪ 45‬ש נות נישואין שהתנהלו בסך הכול באו שר ועושר‪ .‬השנים במצב טוב‪ ,‬בריאותית ונפשית‪ ,‬הם‬
‫אוהבים זה את זה ונה נים אחד בחברת ה שני‪ ,‬אין ע נן שיעיב על המציאות שבתוכה הם החיים עד‬
‫שלפתע‪ ,‬תוך כדי ההכ נות לקראת מסיבת יום החתו נה‪ ,‬כ שהם עסוקים בבחירת מה יע שו ומה יאכלו‬
‫ואת מי יזמי נו‪ ,‬מגיע לפתע שדר מן העבר‪ .‬בקרחון שברי האלפים‪ ,‬שבשוויצריה‪ ,‬נמצאה גופתה של‬
‫אי שה ש נספתה שם לפ ני חמישים שנה ויותר‪ .‬האישה‪ ,‬קטיה‪ ,‬הייתה חברתו של ג'ף‪ ,‬הם יצאו יחד‬
‫לטיול בהרים ו שם היא קפחה חייה‪ .‬לולא זה קרה‪ ,‬קרוב לוודאי שהיה נושא אותה לאי שה בהמשך‪.‬‬
‫את קייט פג שה ג'ף רק כמה ש נים לאחר מכן‪ ,‬והיא מעולם לא הייתה מודעת לרומן המוקדם הזה של‬
‫בעלה עד א שר התקבלה בביתם ההודעה הר שמית על מציאת הגופה‪ .‬תחילה‪ ,‬היא מוכ נה לקבל את‬
‫הסיפור כחלק בלתי נפרד מן החיים‪ ,‬אחד מאותם הדברים שקרו לפ ני שהשניים הכירו ואין סיבה‬
‫שתהיה מוטרדת מן הע ניין‪ .‬אבל היא אי נה יכול ה שלא להבחין כי בעלה מגיב אחרת‪ ,‬העבר חוזר ואינו‬
‫נותן לו מ נוחה‪ ,‬ההרהורים על מה שהיה ומה שיכול היה להיות לולא התאו נה מסיחים את דעתו‪ ,‬הוא‬
‫אי נו עוד כתמול של שום‪ ,‬ותוך כדי המ שך ההכנות לחגיגות ‪ 45‬ש נות נישואין‪ ,‬נתקע בין ה שניים תריס‬
‫שאי ‪-‬אפ שר להתעלם ממנו‪ ,‬נולדת איזו קי נאה בלתי אפ שרית לאי שה בלתי קיימת מן העבר הרחוק‪,‬‬
‫וה נה ק שר שנד מ ה כאילו אין חזק ואמיץ ממ נו עומד במבחן של עבר שלכאורה אי נו עוד רלוונטי‪.‬‬
‫הודות לבימוי מאופק ומאורגן ומ שחק מופתי של השנים‪ ,‬מה שעשוי היה להפוך בידיים אחרות‬
‫למלודרמה רגשנית ועצבנית‪ ,‬מתקבל כסרט נבון ומפוקח שמתייחס בכבוד רב לא רק לדמויות שלו‬
‫אלא גם לקהל הצופים‪.‬‬
‫אייזנ שטיין בגואנחטו – ‪Eisenstein in Guanajato‬‬
‫במאי‪ :‬פיטר גרינאווי – ‪Peter Greenaway‬‬
‫אילולא היה הבמאי הבריטי המהולל פיטר גרי נאווי‪ ,‬המתגורר כיום בהולנד‪ ,‬חתום על הסרט הזה‪,‬‬
‫סביר היה לה ניח שהיו מתייחסים אליו כאל סרט פור נו הומוסקסואלי מפואר‪ .‬אבל מאחר שגרינאווי לא‬
‫רק חתום עליו‪ ,‬אלא מוכן להסביר בפרטי פרטים מה זה בדיוק צריך להיות‪ ,‬התקבל הסרט בכבוד‬
‫מלכים בתחרות של הפסטיבל וגם אם אי ש לא ח שב ש מדובר באמת ב שחזור אות נטי לפרק בחייו של‬
‫במאי הקול נוע הרוסי הגדול‪ ,‬סרגיי אייז נשטיין‪ ,‬או בח שיפה מהפכ ני ת של התרבות המקסיק נית‪,‬‬
‫הסכימו הכול שגרינאווי ניחן בדמיון פרוע ופורה‪ ,‬שההזיות האי נטלקטואליות שלו הן תמיד משעשעות‬
‫גם אם לא תמיד לע ניין‪ ,‬וגם אם אין הרבה מן המ שותף בין סרגיי אייז נשטיין ומה שהוא רצה לעשות‬
‫בקול נוע לבין מה שי ש לגרינאווי לספר כאן‪ ,‬אפ שר בהחלט ליה נות מן הסרט בת נאי שהרגישות ליחסי‬
‫מין‪ ,‬מרהיבים ככל שיהיו‪ ,‬בין ש ני גברים‪ ,‬לא יפגעו בחו ש האסתטי של הצופה הפוטנציאלי‪.‬‬
‫צריך לומר שאייז נשטיין‪ ,‬שנחשב אחרי "ספינת הקרב פוטיומקין" לאחד היוצרים המקוריים ביותר של‬
‫הראי נוע )הוא נמנה באותם ימים על המת נגדים להוספת הקול לתמו נה(‪ ,‬הוזמן לארצות הברית ע"י‬
‫כמה אי נטלקטואלים מן ה שמאל שם‪ ,‬וברא שם הסופר אפטון סינקלר‪ ,‬ואחת התכ ניות שבהם‬
‫ה שתע שע הייתה לביים גרסת קול נוע ל"טרגדיה האמריקאית" של תיאודור דרייזר‪ .‬הסרט הופק רק‬
‫לאחר כע שרים שנה‪ ,‬הבמאי היה ויליאם ויילר והגרסה הקולנועית ידועה ב שם "מקום תחת ה שמש"‪.‬‬
‫מהוליווד ירד אייז נ שטיין למקסיקו‪ ,‬מוקסם מן השילוב שבין הקתוליות הספרדית ותרבות המאיה‪.‬‬
‫החומ ר הרב שצילם שם אבל לא זכה אף פעם לערוך‪ ,‬מוכר היום תחת ה שם "‪,"Que Viva Mexico‬‬
‫כמה וכמה א נ שים ניסו לערוך אותו ולתת לו צורה אבל ספק אם אייז נ שטיין היה חותם על מי מן‬
‫הגרסאות האלה‪ .‬גרי נאווי קיבץ יחד כמה מן ה נתונים הידועים סביב ה נסיעה הזאת‪ ,‬החל מן ה נ טיות‬
‫המי ניות שמייחסים לאייז נ שטיין‪ ,‬כולל יחסיו עם המזמי נים האמריקאים ועם ה שלטון הסובייטי בבית‪,‬‬
‫והתוצאה היא מע שה בבמאי סובייטי מתוחכם אי נטלקטואלית אבל תי נוק בע נייני מין‪ ,‬שמגיע למקסיקו‬
‫סיטי‪ ,‬נכ נס לרומן סוער וצבעוני מאד עם גבר נשוי שצריך היה להיות המארח שלו‪ ,‬מבלה כמעט את‬
‫כל הזמן בחדר המיטות או סביבו בת נוחות סקסיות שונות כ שהוא מחייך מאוזן לאוזן‪ .‬הוא שולח את‬
‫הצלם שלו‪ ,‬אדוארד טיסה‪ ,‬ואת התסריטאי‪ ,‬גריגורי אלכס נדרוב‪ ,‬לצלם ככל העולה על רוחם‪ ,‬שעה‬
‫שהוא מתמסר כולו לתע נוגות עולם המין שזה עתה גילה‪ .‬מי שירצה ללמוד מ שהו על אייז נ שטיין‪ ,‬על‬
‫הקול נוע שעשה או על ביקורו במקסיקו‪ ,‬יקבל כאן בקו שי מתאבן‪ ,‬מ שעשע אבל לא בדיוק מזין‪ .‬כל זה‪,‬‬
‫למרות שהמסך הוא כרגיל אצל גרי נאווי‪ ,‬מתפצל שוב ושוב לחלקים רבים שבהם‪ ,‬במקביל לתע נוגות‬
‫הב שר‪ ,‬מ שולב הרבה מן החומר שנותר מן התקופה הקצרה שבה שהה איז נ שטיין במקום‪ .‬אבל‬
‫לאי נפורמציה ממשית‪ ,‬מוטב לפ נות למקורות אקדמיים יותר‪ .‬דרך אגב‪ ,‬כדי להבהיר את הגי שה‬
‫ל נו שא‪ .‬סרטו המפורסם של אייז נשטיין‪" ,‬אוקטובר"‪ ,‬נקרא בא נגלית "עשרת הימים שזעזעו את‬
‫העולם"‪ .‬גרי נאווי מצהיר שוב ושוב במהלך הסרט‪ ,‬כי הפעם מדובר ב"ע שרת הימים שזעזעו את‬
‫אייז נ שטיין"‪ .‬הבנתם?‬
‫חלף עם הכדורים – ‪Gone with the Bullets‬‬
‫במאי‪ :‬ז'יאנג וון – ‪Jiang Wen‬‬
‫למרות שמדובר באחת ההפקות היקרות ביותר של ה שנים האחרונות בסין‪ ,‬קשה לה ניח שהסרט‬
‫יזכה לצאת מחוץ למתחם האסיאתי‪ .‬מי שאי נו מתמצא במה שקרה שם בתקופה שבה בא הקץ‬
‫ל שו שלת קי נג המלכותית‪ ,‬וה משטר הפך רפובליקני‪ ,‬לא יצליח לעקוב אחרי מה שמתרחש על הבד‪.‬‬
‫אם לא די בכך‪ ,‬דוברי סי נית טוע נים שהדיאלוגים עסיסיים ומתוחכמים‪ ,‬אבל לא כן הכותרות של‬
‫הסרט בפסטיבל ברלין‪ ,‬שסיפקו בקו שי רב את האי נפורמציה ה נדרשת מהם‪ .‬הסיפור האמתי מותה‬
‫המסתורי של יצא נית צמרת ולכידת האחראי לכך עמד במרכז הסרט העלילתי הרא שון באורך מלא‬
‫שהופק בסין מ שנת ‪ .1921‬ז'יא נג וון‪ ,‬אחד הכוכבים הגדולים של הקול נוע באסיה‪ .‬משתמש בו כדי‬
‫לטוות מסביבו פרק נוסף המוקד ש להתדרדרות המוסרית ורדיפת הבצע שהשתלטו סין אחרי מלחמת‬
‫העולם הרא שו נה‪ .‬הוא עומד להקדיש לכך טרילוגיה‪ ,‬הפרק הראשון היה סרט הרפתקאות שובר‬
‫קופות ב שם "מעוף הכדורים"‪ ,‬מערבון מזרחי מטורף לחלוטין שעלילתו בצפון סין‪ ,‬בסרט הזה נוסף‬
‫ה נדבך של הדרום‪.‬‬
‫מא זורי )ז'יא נג וון( הרפתקן מן הצפון‪ ,‬יורד דרומה לעיר שנחאי העליזה וה שמחה לחפ ש רווחים‬
‫קלים‪ ,‬יחד עם ידידו שיא נג פייטאן )קומיקאי סיני מצליח בשם גה יו(‪ .‬ב נו של גנרל כל יכול שוכר את‬
‫שירותיהם כדי להשיב את שמו הטוב‪ ,‬הם מארגנים באמצעות כספו תחרות בי נלאומית לבחירת‬
‫הפילג ש המושלמת‪ ,‬אותה מעבירים בשידור חי לכל קצות תבל‪ .‬הזדמ נות למופע מוסיקלי ע נק מלא‬
‫ציטוטים א נאכרוניסטיים )בסבי ברקלי‪ ,‬גרשווין ועו ד(‪ .‬הזוכה היא פילג ש מהוללת אבל קצת מ שומשת‬
‫ב שם וא ניאן אי נג שמאוהבת ב מא זורי‪ .‬אחרי יממת בילוים מטורפת כולל סמים ואלכוהול‪ ,‬הם יוצאים‬
‫לדהירה מחוץ לעיר‪ ,‬המכו נית יורדת מן הכבי ש וכאשר הוא מתעורר‪ ,‬היא שוכבת ללא רוח חיים‪ ,‬לצדו‪.‬‬
‫הוא נמלט מן המקום‪ ,‬המ שטרה רודפת אחריו‪ ,‬הידיד שאתו ירד מן הצפון והיה בינתיים למפקח‬
‫המ שטרה איכשהו מסייע לו ובמ שך שנתיים הוא מסתתר‪ ,‬עד שבתו של אותו ג נרל רב נכסים ועוצמה‪,‬‬
‫שרוצה להיות במאית קול נוע‪ ,‬מחליטה לע שות סרט על כל הפר שה ומציעה לזורי את התפקיד‬
‫הרא שי‪ ,‬עם הבטחה שבסצנת הסיום‪ ,‬בה צריך להוציא אותו להורג‪ ,‬הוא יוחלף ע"י כפיל אלמו ני‪ .‬כל‬
‫זה מוליד רדיפות אמתיות ורדיפות של סרט בתוך סרט‪ ,‬בלגן אדיר שאינו תמיד מסודר וסוף שאינו‬
‫יכול להחליט מה הוא רוצה לומר‪ .‬סך הכול‪ ,‬מתי ש יותר מא שר מבדר‪.‬‬
‫ההר הבתול – ‪Virgin Mountain‬‬
‫במאי‪ :‬דגור קארי – ‪Dagur Kari‬‬
‫ההר הבתול הוא פוסי )גו נאר יו נסון(‪ ,‬אי ש גדול מאד‪ ,‬כבד מאד‪ ,‬מגו שם מאד‪ ,‬בתול מאד‪ ,‬אי ‪ -‬שם‬
‫ב ש נות ה ‪ 40-‬לחייו‪ .‬הוא חי עדיין עם אמו‪ ,‬טוען ופורק מטוסים ב שדה התעופה של רייקיאוויק‪,‬‬
‫ה שע שוע העיקרי בחייו הוא ל שחזר קרבות היסטוריים מפורסמים בסלון‪ ,‬עם חיילי עופרת‪ ,‬בחברת‬
‫אחד ה שכ נים‪ .‬תחביבו השני הוא לצאת בלילות‪ ,‬ל שבת ליד הגה הט נדר רב העוצמה שלו‪ ,‬ל שלוח‬
‫בק שות ל מוסיקת רוק כבד אל תכ נית "כבק שתך" לילית ברדיו להאזין בסיפוק ל שיר כא שר הוא‬
‫מ שודר‪ .‬לבו ש תמיד ברישול‪ ,‬ביי שן‪ ,‬נחבא אל הכלים‪ ,‬מטרה לבדיחות של חבריו לעבודה אותן הוא‬
‫למד לבלוע בלי להגיב‪ ,‬י ש לו ידי זהב והוא מסוגל לתקן הכול‪ ,‬הוא "הילד הקטן" של אימא‪ ,‬אבל אפילו‬
‫לטעמה‪ ,‬הוא צמוד קצת יותר מדי לבית שהרי גם היא רוצה קצת חיים פר טיים משלה‪ .‬ואכן‪ ,‬יום אחד‬
‫כ שהוא שב מן העבודה קצת לפ ני הזמן‪ ,‬הוא פותח בטעות את דלת המטבח ומגלה שאמו רוכ נת על‬
‫ה שי ש ומקבלת שירות נאמן ו נמרץ מן החבר התורן שלה‪ .‬כדי שלא ימשיך להפריע‪ ,‬חוזר בן זוגה של‬
‫האם ה שובבה למחרת ומביא לפוסי במת נה מי נוי לקורס של ריקודי קא נטרי‪ ,‬לא בדיוק תפור על האי ש‬
‫הגדול אבל אופציה כדי להוציא אותו מן הדירה המ שפחתית‪ .‬פוסי לא רוצה אבל אימא לוחצת והוא‬
‫הולך‪ ,‬כמעט פור ש עוד לפ ני שהוא מתחיל אבל זוכה להכיר בהזדמ נות זאת אי שה צעירה‪ ,‬סיופן‬
‫)אילמור קרי סטיא נסדוטיר( והיא מגלה בו ע ניין‪.‬‬
‫מכאן והלאה אפ שר כמעט לח שוד שזה הולך להיות הסיפור הקלאסי על התבגרות מאוחרת ואי שה‬
‫מ שוחררת‪ ,‬סיפור אהבה של אמצע החיים‪ ,‬בו הכול כתוב וידוע מרא ש ואין הרבה מה לחד ש בו‪ .‬אבל‬
‫דאגור קארי‪ ,‬אחד הבמאים היותר מקוריים של איסלנד‪ ,‬מסרב בעק שנות ללכת בדרכים סלולות‬
‫מרא ש‪ ,‬הוא דואג שלסיופן יהיו בעיות לא מבוטלות מ שלה ל מרות המראה החברמני שהיא מציגה ו‬
‫ב שלב מסוים אותו הר אדם שהוא חסר י שע ביחסיו על שאר ב ני האדם‪ ,‬מגלה רגישות ותבו נה‬
‫מופלגים ועצם העובדה שהעלילה נמנעת מן הפתרונות ההוליוודיים החבוטים כדי לבחור אלטרנטיבות‬
‫אחרות‪ ,‬ראויה לכל שבח‪ .‬אין ספק שהסרט כולו לא יכול היה להתקיים ללא גו נאר יו נסון בתפקיד‬
‫הרא שי‪ ,‬דווקא מ שום שעיקר תרומתו היא ב נוכחות קול נועית אליה נוסף איפוק מי נימליסטי שמעניק‬
‫לדמות שלו לא רק אות נטיות אלא גם עומק שק שה לח שוד בו במבט רא שון‪ .‬מה הפלא שדאגור קארי‪,‬‬
‫שהכיר את יו נסון‪ ,‬שאינו בדיוק שחקן מקצועי‪ ,‬לפ ני ‪ 20‬שנה ויותר ומאז לא עבד אתו‪ ,‬מכריז שמהיום‬
‫והלאה י שתדל ל שלב אותו בכל סרטיו הבאים‪.‬‬
‫מקהלה – ‪Chorus‬‬
‫במאי‪ :‬פרנסואה דליל – ‪Francois Delisle‬‬
‫סרט קודר על נו שא קודר עוד יותר‪ ,‬שירגש וודאי רבים ובאותה המידה‪ ,‬יבריח רבים אחרים‪ ,‬בעיקר‬
‫אלה שמעדיפים ללכת לקול נוע כדי לה שתעשע ולא כדי להרהר בצדדים העגומים ביותר של החיים‪.‬‬
‫מצולם ב שוחר ‪-‬לבן‪ ,‬הסרט פותח בווידוי של גבר שמודה‪ ,‬אחרי ע שר שנים בכלא‪ ,‬שחטף ורצח ילד בן‬
‫‪ ,8‬קלוז ‪-‬אפ ארוך ומזעזע של אדם ה נרדף אחרי שדים שאינו יכול ל שלוט בהם גם שהוא מודע לזוועות‬
‫שהוא חו שף אחרי שתיקה ארוכה כל כך‪ .‬המ שטרה מודיעה ל הורים שסוף כל סוף י ש הוכחה חותכת‬
‫למה שקרה‪ ,‬נמצא המקום שבו נקברה גווייתו של הילד והם מתבק שים לבוא כדי לזהות אותה‪ .‬מכאן‬
‫והלאה‪ ,‬הסרט עובר אל ההורים‪ ,‬שני ב ני אדם שבורים‪ ,‬כל אחד בדרכו שלו‪ ,‬ש נפרדו זמן קצר אחרי‬
‫שקרתה הטרגדיה‪ ,‬האם )פא ני מלט( מסתגרת בתוך בדידות של דירה חסרת אופי וחן‪ ,‬יוצאת מן‬
‫הבית רק כדי לה שתתף בחזרות ובהופעות של שמיניית זמרים המתמחה במוסיקה פרה ‪-‬קלאסית‪,‬‬
‫ומתעמתת עם אמה )ג' נבייב בוז'ולד הוותיקה(‪ ,‬ש נאלצת להסתייע כספית מדי פעם בפעם בבתה‪.‬‬
‫האב נט ש את מו נטריאול‪ ,‬נחת באחד החופים של מקסיקו‪ ,‬שם הוא הוא מתקיים מעבודות דחק‬
‫שמגיעות אליו מדי פעם‪ ,‬מתמכר לרומנים קצרים ומתמסר ליגון שבא לידי ביטוי בכל הת נהגותו‪.‬‬
‫זימון המ שטרה מאלץ את הזוג להיפג ש שוב‪ ,‬הוא שב למונטריאול ומתאכסן בדירת אביו‪ ,‬ו ה מפגשים‬
‫בי ניהם הופכים להיות למעין תרפיה כואבת ה נמשכת על פ ני כמה ימים‪ ,‬אותם הימים הדרושים‬
‫להליכים המ שפטיים המתחייבים‪ .‬ההאז נה לווידוי הפדופיל‪ ,‬שמהווה מעין שיא בתהליך הזה‪ ,‬מלאה‬
‫וגדו שה בפרטים מחרידים ומסמרי שיער‪ ,‬מובילה את ה שניים אל אפ שרות שעם הסרת כל ספק לגבי‬
‫גורלו של ה נער‪ ,‬יהיו אולי מסוגלים להרים את העי ניים לק ראת עתיד אפ שרי כל שהו‪ ,‬ממנו שניהם‬
‫התעלמו‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬עד לאותו הרגע‪ .‬אי ‪-‬אפ שר לבוא בטע נות לפר נסואה דליל‪ ,‬שכתב את‬
‫התסריט‪ ,‬הפיק וביים את הסרט‪ ,‬צילם אותו וגם ערך אותו‪ ,‬כל עוד מ שלימים עם בחירת ה נושא שלו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬התוצאה מתקבלת בסופו של דבר כתרגיל אי נטלקטואלי שבו אדם מבחוץ נכנס לתוך אחת‬
‫הטרגדיות האי נטימיות ביותר שניתן לחוות והוא מעצב אותה לפי כל העקרו נות והתקדימים הצפויים‪.‬‬
‫מה שחסר כאן‪ ,‬זה אותו מרכיב בלתי ‪-‬צפוי שהחיים מכ ניסים לכל אירוע‪ ,‬אותו מומ נט שמעניק לתזה‬
‫אקדמית מעוצבת להפליא את רוח החיים שלה‪ .‬אפ שר להתפעל מן הצילום ומן המשחק‪ ,‬מן התבו נה‬
‫שבה הסרט נמנע מלהמציא פתרונות קלים או פ שוטים‪ ,‬אבל בסופו של דבר הצופה נשאר בחוץ‪ ,‬כמי‬
‫שקורא כתבה מפורטת ומזעזעת בעיתון ועובר אחר כך למדור הכלכלי כדי לבדוק את מצב המ ניות‬
‫שלו‪.‬‬
‫ה שדות י שובו לפרוח – ‪Greenery will bloom again‬‬
‫במאי‪ :‬ארמנו אולמי – ‪Ermanno Olmi‬‬
‫תוספת מאוחרת לסדרת הסרטים שהופקו במהלך השנה שעברה לציון ‪ 100‬ש נים מאז פרוץ מלחמת‬
‫העולם הרא שו נה‪ .‬הבמאי‪ ,‬ארמ נו אולמי‪ ,‬כיום כבר בן ‪ ,84‬היה ו נ שאר אחד היוצרים יוצאי הדופן‬
‫בקול נוע האיטלקי‪ ,‬א חד שלכאורה קרוב לזרם ה ניאו ‪-‬ראליסטי אבל מתעק ש שאינו שייך אליו‪ ,‬עו שה‬
‫כמעט את כל הסרטים שלו )מלבד יוצאי דופן מעטים כמו "ה שתיין הקדוש"( עם שחקנים לא‬
‫מקצועיים‪ ,‬במ שך תקופה ארוכה מאד הוא לא רק כתב וביים אותם אלא גם צילם אותם‪ .‬ב ש נים‬
‫האחרו נות‪ ,‬ב נו פאביו הוא שהחליף אותו מאחורי המצלמה‪ ,‬אבל שום דבר מן הה שראה והפיוט של‬
‫הבמאי הוותיק לא נפגעה ב של כך‪ ,‬אם כבר‪ ,‬מותר לומר שסרטיו עוד הרוויחו חזותית מן התמורה‪.‬‬
‫הה שראה לסרט באה מסיפור קצר בשם "הפחד" שנכתב ב ‪ 1921-‬ע"י סופר ב שם פדריקו דה רוברטו‬
‫שה שתתף בקרבות נגד הצבא האוסטרי בהרי הדולומיטים והעלה בכתב חלק מן הזיכרו נות שלו‪.‬‬
‫אולמי‪ ,‬שכל חייו ע שה סרטים פ שוטים על א נ שים פ שוטים‪ ,‬אולי אי נו מספר גדול אבל רק מעטים‬
‫מסוגלים להתחרות אתו ביצירת אווירה קולנועית‪ ,‬כ שהוא נעזר ב נוף‪ ,‬טבע וא נו שי כאחד‪ ,‬כדי לה שיג‬
‫את מבוק שו‪ .‬הסרט מצולם ברובו בלילה‪ ,‬חלק נכב ד ממ נו בתוך חפירה בהר‪ .‬ה נוף מסביב מרהיב‪,‬‬
‫עוצר נ שימה ומאיים עד מוות גם יחד‪ .‬את האויב אין רואים אף פעם אבל ברור שהוא אורב אי ‪ -‬שם‪,‬‬
‫מאחורי גבעה או בתוך היער‪ .‬צלף מחסל כל מי שמ נסה לצאת מן החפירות‪ ,‬הפצצות רצופות יותר‬
‫ומתקרבות יותר בכל פעם לפתח החפירה‪ ,‬הקלאוסטרופוביה‪ ,‬זיכרו נות מן הבית‪ ,‬ייאוש וחרדה‪ ,‬הכול‬
‫בלח ש‪ ,‬כ שקולות ה נפץ האדירים מכסים על הכול וה שקט שבין הפצצה אחת ל שנייה מפחיד עוד יותר‪.‬‬
‫סרט א נטי ‪-‬מלחמתי מעורר כבוד‪ ,‬רב עוצמה ופיוטי גם יחד‪ ,‬גם שבמונחים של היום‪ ,‬מול הקטל‬
‫הברברי וה שרירותי שמתנהל בעולם‪ ,‬נדמה כי מדובר במל חמת אבירים עתיקת יומין כמעט מ נותקת‬
‫מן המציאות של היום‪ .‬האמרה העממית הישנה )"המלחמה היא חיה מכוערת שנעה ו נדה ללא הפסק‬
‫בכל רחבי העולם"( שבה מ שתמש אולמי רומזת שכמעט אין מה לע שות‪ ,‬זאת קללה מ שמיים‪ ,‬ו שם‬
‫הסרט רומז שכא שר ידמו התותחים‪ ,‬אולי לא יהיו עוד ב ני אדם אבל הטבע י שוב לפרוח‪.‬‬
‫המסע של צ'אסוקה – ‪Chasuke's Journey‬‬
‫במאי‪ :‬סאבו – ‪Sabu‬‬
‫הקו נספט בהחלט מעניין‪ .‬אי ‪ -‬שם ב שמיים‪ ,‬צבא עצום של תסריטאים יושב יומם ולילה וכותב‪ ,‬כל אחד‬
‫ב נפרד‪ ,‬את תסריט חייו של אחד מב ני הא נוש על פ ני כדור הארץ‪ .‬בכל תסריט י ש גיבור אחד אבל‬
‫הרבה מאד דמויות מ ש נה שהוא פוגש במהלך חייו ומכאן שהתסריטים האלה מצטלבים זה בזה‪,‬‬
‫מ שפיעים אחד על ה ש ני והתסריטאים לא פעם מתעמתים זה עם זה‪ ,‬על גורלה של דמות כזאת או‬
‫אחרת‪ .‬על מ נת שהתסריטאים יוכלו לעבוד ללא הפרעה‪ ,‬י ש להם מגי שי תה ומזון שמספקים להם את‬
‫צרכיהם מסביב ל שעון וצ'אסוקה‪ ,‬גיבור הסרט הזה הוא אחד מהם‪ ,‬עובר מן האחד ל ש ני עם כוס תה‬
‫ותוך כדי כך גם מציץ בתסריטים תוך כדי כתיבתם‪ .‬הוא מחבב במיוחד נערה אחת‪ ,‬ב שם יורי‪,‬‬
‫שמופקדת בידי תסריטאי אחד ו נזעק בתרעומת כא שר תסריטאי אחר‪ ,‬שאצלו יורי אי נה אלא דמות‬
‫מ ש נה‪ ,‬נדרסת למוות בתאו נה טיפשית‪ .‬מאחר שזה כבר נכתב ועתידה הקרוב של יורי נגזר‪ ,‬הדרך‬
‫היחידה להציל את ה נערה היא ל שלוח את צ'אסוקה מן ה שמיים לארץ כדי שימנע ממנה להגיע למקום‬
‫האסון‪ .‬יתרו נו של צ'אסוקה הוא עצם העובדה שאינו בן א נו ש‪ ,‬לכן גורלו אי נו תלוי בתסריטאים והוא‬
‫יכול ל נוע בחופ שיות‪.‬‬
‫לכאור ה‪ ,‬כמעט רעיון פילוסופי – התקוממות האדם נגד הגורל שמוכתב לו מרא ש ע"י כוחות שאי נם‬
‫ב שליטתו‪ .‬בפועל‪ ,‬סטירה חברתית שבה סאבו נסחף בזרם הבדיחות והמפגנים המטורפים ולא תמיד‬
‫טורח להסביר את הבסיס‪ ,‬שהוא למע שה מורכב מאד‪ ,‬למ נגנון העלילתי שהוא ב נה‪ .‬צ'אסוקה נוחת‬
‫באוקי נאווה‪ ,‬מקום מגוריו של סאבו עצמו מזה כמה ש נים טובות‪ ,‬ובדרכו למטרה‪ ,‬הלא היא יורי‬
‫שצריכה לסטות מן הדרך שנכתבה לה‪ ,‬הוא נקלע שם למרדפים מרתוניים בתוך השווקים המקומיים‪,‬‬
‫לתוך תהלוכות מסורתיות וקר נבלים למי ניהם ובאיז שהו מקום נדמה שלא רק ההיגיון הפנימי של‬
‫הסיפור‪ ,‬אלא ג ם עצם המטרה שלשמה הוא ירד ארצה‪ ,‬נשכחת לחלוטין‪ .‬תופעות על טבעיות‬
‫מתע רבות בכל פעם שאין מוצא אחר מן הפלו נטרים שבהם הוא מסתבך‪ ,‬ובסופו של דבר הכול ניראה‬
‫כמו חגיגה פולקלוריסטית רבת צבעים‪ ,‬בלתי מרוסנת ודי מעייפת למי שבאמת מצפה לפיתוח של‬
‫אותו רעיון מבטיח שבו מתחיל ה כל המע שייה‪.‬‬
‫שחפים – ‪Gulls‬‬
‫במאית‪ :‬אלה מז'אבה – ‪Ella Manzheeva‬‬
‫מבקרי קול נוע אוהבים מאד מי נימליזם מן הסוג הזה‪ .‬סרט שעלילתו מתרחשת במקום שלא שמעו‬
‫עליו קודם לכן‪ ,‬לפחות אל בקול נוע‪ ,‬דמויות אקזוטיות ומסתוריות שאינן מת נהגות לפי ה נורמות‬
‫המקובלות‪ ,‬הסיפור מועבר ברמיזות ומסתתר מאחורי פ נים חתומות והבעות שצריך כל הזמן לפע נח‬
‫את מ שמעותן‪ ,‬כי הדיאלוג מסרב לפרט אותן‪ .‬העיקר הוא האווירה‪ ,‬צבע ה שמיים‪ ,‬מראה הבתים‪,‬‬
‫בחוץ ובפ נים‪ ,‬המקום ויושביו‪ ,‬העיצוב של כל פריים ופריים והדגשת כל הפרטים בתוכו‪ ,‬בקיצור‪ ,‬מה‬
‫ש נהוג לכ נות טהרת הקולנוע המתבטא בתמונות ולא בפטפוטים‪ .‬הצופה מבקר בעולם שונה מכל מה‬
‫שהכיר קודם לכן‪ .‬במקרה הזה‪ ,‬קאלמיקיה‪ ,‬אזור ברוסיה ש נמצא על שפת הים הקספי‪ ,‬עדיין בתוך‬
‫תחומי אירופה אבל המקום היחיד ביב שת שבו הדת השלטת היא הבודהיזם‪ .‬לתו שבים מראה‬
‫שמזכיר את ב ני מו נגוליה‪ ,‬עיניים מלוכסנות‪ ,‬וזה נכון במיוחד אצל גיבורת הסרט‪ ,‬אבג ניה מ נדז'אבה‪,‬‬
‫דוגמ נית בעלת מעמד בי נלואמי מכובד ו משום כך ה נכס המסחרי המוביל של הסרט כולו‪ .‬אמ נם‬
‫ה שימוש שנעשה בה הוא יותר כב חפץ יקר ערך‪ ,‬ש נוכחותו משמעותית יותר מן הכי שורים הדרמטיים‬
‫שלה‪ ,‬מצל מים אותה מכל הזוויות‪ ,‬מאירים אותה באמ נות‪ ,‬היא המוקד בכל תמו נה ו שתיקותיה‬
‫הארוכות רק עוזרות לה להר שים עוד יותר‪ .‬הבעתה המל נכולית מתחברת עם אפרוריות ה שמיים‬
‫ב סוף הסתיו ותחילת החורף ו ההק שרים שיוצרת העריכה מסבירים את סערות ה נפש – וי ש לה כאלה‬
‫– ש היא מסרבת לח שוף‪.‬‬
‫אלזה )מ נדז'אבה( היא א שתו של דייג שיו צא לים‪ ,‬למרות האזהרות של סערה מ מ שמשת ובאה ואי נו‬
‫חוזר‪ .‬עוד לפ ני שיצא‪ ,‬אלזה‪ ,‬ש נחנקה ב נישואין שהתקשתה ל שאת‪ ,‬במקום קודר ומדכא הן במראה‬
‫והן בא נ שים‪ ,‬התכוונה לעזוב הכל ולברוח מ שם‪ .‬המסורת‪ ,‬האמונות הטפלות‪ ,‬כל ה שתיקות הרועמות‬
‫סביבה‪ ,‬מדרב נות אותה‪ ,‬הפחד והחרדה מפני הבלתי ידוע‪ ,‬מונעים ממנה לע שות זאת‪ .‬כ שהבעל לא‬
‫שב‪ ,‬מופ נים אליה מבטים מא שימים‪ ,‬האמו נה אומרת ש דייגים חוזרים הביתה רק אם אי שה אוהבת‬
‫ממתי נה להם‪ .‬וכא שר מופיעים שחפים‪ ,‬ברור לכל ש הבעל לא י שוב כי שחפים אי נם אלא נ שמות של‬
‫דייגים שהלכו לעולמם‪ .‬אלזה‪ ,‬עכ שיו אלמ נה ועוד יותר בודדה משהייתה קודם‪ ,‬חייבת להחליט מה‬
‫תע שה עם עצמה מכאן והלאה‪ .‬כל זה מועבר בחסכ נות ובקפד נות אסתטית למופת‪ ,‬עד כדי כך‬
‫שלעתים נדמה כי הצורה מרשימה יותר מן התוכן‪.‬‬
‫הקולנוע‪,.‬נו שא לדיון ציבורי – ‪Cinema, A Public Affair‬‬
‫במאית‪ :‬טטיאנה ברנדרופ – ‪Tatiana Brandrup‬‬
‫במרכז ה סיפור של הסרט התיעודי הזה עומד אחד הא נ שים המסורים ביותר לקול נוע שיש היום‬
‫בעולם‪ .‬שמו נאום קליי נמן )כנראה שזה בכל זאת נחום‪ ,‬אבל הוא מתעק ש לכתוב את שמו דווקא ללא‬
‫האות הגרו נית(‪ .‬עוד מן הימים החשוכים של המשטר הסובייטי‪ ,‬הוא עומד ברא ש ארכיון אייז נ שטיין‪,‬‬
‫טורח ואוסף כל פיסת מידע וכל אי נפורמציה אפ שרית וריכז את הכל בדירתו של מי שהיה אחד מגדולי‬
‫המעצבים של האמ נות ה שביעית )גם אם לא זה הרו ש ם שהתקבל מן הסרט של פיטר גרינאווי‪ ,‬ה‪.‬מ‪.(.‬‬
‫ב ש נת ‪ 1989‬הוא התמ נה למ נהל הסינמטק במוסקבה והשקיע שם לא פחות מאמצים כדי להביא כל‬
‫פיסת צלולואיד מן ההיסטוריה הע שירה של הקול נוע הרוסי לאוסף שלו‪ ,‬אבל לא רק סרטים אלא גם‬
‫חפצים‪ ,‬תלבו שות‪ ,‬תסריטים גמורים וטיוטות עבודה‪ ,‬בקיצור כל מה שיש לו ק שר כל שהו לקול נוע‪.‬‬
‫האוסף האדיר הזה‪ ,‬רוכז כולו בקומות העליו נות של ב ניין י שן ומרופט למדי במרכז מוסקבה‪ ,‬הכ ניסה‬
‫אליו הייתה דרך כ ניסה אחורית ובלתי מרשימה‪ ,‬אבל הכל נ שכח ברגע שנכנסו למקדש שלו‪.‬‬
‫המקום ניתן לקליי נמן ע"י איגוד הקולנוענים הרוסי‪ ,‬בזמ נו אחד האיגודים המקצועיים העשירים ביותר‬
‫במדי נה‪ .‬עם ה שינויים במשטר ובשוק הקולנוע‪ ,‬הת נאים הכלכליים השתנו גם הם‪ ,‬וכא שר יזמים‬
‫פרטיים פ נו לאיגוד והציעו להם לק נות את הב ניין הי שן הזה כדי להרוס אותו ולב נות במקומו בית‬
‫דירות יוקרתי )ה שיטה מוכרת לא רק ברוסיה(‪ ,‬הם מצאו אוזן ק שבת אצל מי שהיה יו"ר האיגוד‪,‬‬
‫הבמאי ניקיטה מיחאלקוב‪ .‬ב שנת ‪ 2005‬התב שר קליימן שעו מדים לסגור את הסינמטק שלו אבל שלא‬
‫ידאג‪ ,‬הוא יקבל מקום אחר‪ ,‬אולי פחות מרכזי אבל הרבה יותר מפואר וגדול‪ ,‬כדי להתמקם בו‪ .‬מאז‬
‫מ נ שלים את הסינמטק בהדרגה מכל מה שהיה לו‪ ,‬הב ניין בו שכן אכן נהרס ושני בתי דירות שערכם‬
‫נעמד במילו ני דולרים הוקמו במקומו‪ ,‬מיחאלקוב ממשיך ל טעון שהוא נאבק כל הזמן והובטח לו‬
‫שהסינמטק יעבור לבית חד ש משלו‪ ,‬ע נייני הכספים הק שורים למכירה של הבניין הישן והמגרש שהוא‬
‫עמד עליו מעוררים תמיהה ו שאלות שאיש אינו מוכן לה שיב עליהם )למשל‪ ,‬איך נמכר רק ב ‪ 6-‬מיליון‬
‫דולר כ ש שוויו כ ‪ 70‬מליון ‪ ,‬ומה בדיוק נע שה בכסף(‪ .‬בי נתיים‪ ,‬ארזו חלק גדול מן האוצרות של‬
‫הסי נמטק בתוך ארגזים שהופקדו במחסנים‪ ,‬קליינמן וצוותו מצאו עצמם בביתן נידח של אולפ ני‬
‫"מוספילם"‪ ,‬הודות לטוב ליבו של מ נהל האולפ נים‪ ,‬קארןו שחנזארוב )אורח תדיר בפסטיבל ירושלים(‪.‬‬
‫הר שויות מינו מ נהל חדש והעבירו את קליי נמן ל ה נהלה הציבורית‪ ,‬עד שהוא וכל צוותו הגישו את‬
‫התפטרותם לפ ני שנה במחאה‪ .‬סרטה של בר נדרופ מגולל את המע שייה כולה‪ ,‬היא מ שתדלת להיות‬
‫אובייקטיבית ככל האפ שר‪ ,‬אבל בסופו של דבר‪ ,‬אין מ נוס מן המסקנה שקבלנים והמזומנים שלהם‬
‫מ שכ נעים יותר מכל שיקול תרבותי‪.‬‬
‫כא שר חלמנו – ‪As we were dreaming‬‬
‫במאי‪ :‬אנדריאס דרזן – ‪Andreas Dresen‬‬
‫במקור‪ ,‬זה רב מכר של סופר ב שם קלמנס מאייר על ההלם וההתפרקות חברתית שליוותה את איחוד‬
‫ש ני חלקיה של גר מניה ב ‪ .1989-‬העלילה מלווה חבורת נערים שבתחילת הסרט בשנות העשרה‬
‫המוקדמות שלהם‪ ,‬חיים בעיר לייפציג‪ ,‬אז מזרח גרמ ניה‪ ,‬ו חשים שכל המחסומים שניצבו בפניהם‬
‫נעלמו במחי יד‪ ,‬שהכל אפ שרי ואין דבר שלא יוכלו לה שיג‪ ,‬הם מנסים את כל הסמים שנופלים לידיהם‬
‫ברחוב‪ ,‬גו נבים פה ו שם מכונית ל שם שעשוע‪ ,‬רצים ממאורת לילה אחת ל ש נייה‪ ,‬מ נסים לפתוח‪,‬‬
‫בחורבה י ש נה‪ ,‬דיסקוטק מ שלהם שמתחסל אחרי ביקור של ניאו ‪-‬נאצים גלוחי ראש‪ .‬אבל מה שהם‬
‫עו שים‪ ,‬יותר מכל דבר אחר הוא להפליג בחלומות‪ ,‬אחד מהם כבר מכין עצמו לקריירה של מתאגרף‪,‬‬
‫אחר מ שוכ נע שיצליח לכבו ש את ליבה של ה נערה היפה ביותר בעיר‪ .‬אין ספק‪ ,‬רגע מכו נן בתולדות‬
‫גרמ ניה המודרנית‪ ,‬שמכיל בתוכו לא מעט מן הבעיות שעדיין ניצבים בפניהם עד עצם היום הזה‪ .‬דרזן‬
‫הוא לכאורה האי ש האידיאלי לביים סרט כזה‪ ,‬הוא נולד לא רחוק מלייפציג‪ ,‬הוא כמעט בן גילם של‬
‫גיבורי סרטו )הוא נולד ב ‪,( 1963-‬והוא נעזר בתסריטאי וותיק עמו עבד בחלק גדול מסרטיו‪ ,‬וולפגאנג‬
‫קולהאסה‪.‬‬
‫אלא שאי ‪-‬שם‪ ,‬בדרך מן הרומן המצליח לבין הסרט‪ ,‬אותה תחו שה של שבירת מוסכמות‪ ,‬פריצת‬
‫מחיצות‪ ,‬סחרור מול מה שנראה לכאורה כחופש ללא מצרים שבו מותר לעשות הכל או כמעט הכל‪,‬‬
‫והרצון להת נסות בכל דבר אפ שרי‪ ,‬כל זה נפרט פה לסדרה של עלילות ואפיזודות שבסופו של דבר‪,‬‬
‫במבט של היום‪ ,‬ניראות אי ‪ -‬שם בין צפוי לחסר ייחוד‪ .‬יכול מאד להיות שעבור קהל גרמני‪ ,‬הצגת‬
‫אספקט מסוים של פרק היסטורי הזכור עדיין לכולם יהיה בעל מ שמעות הרבה יותר גדולה מאשר‬
‫לצופים במקומות אחרים בעולם‪ ,‬שיראו כאן עוד סיפור על בעיות של נוע ר מתבגר ומתפרע‪ ,‬מן הסוג‬
‫שראו כבר פעמים רבות בעבר ולא כל כך שו נה או מע ניין יותר מן האחרים‪ .‬מה שיכול היה להיות‬
‫מע ניין יותר‪ ,‬סיפורה של חברה גרמנית נוקשה ל החריד‪ ,‬טוטליטרית באופייה‪ ,‬המתמוטטת ברקע‪,‬‬
‫נ שאר בסופו של דבר רק כרקע )כך למ של‪ ,‬המ נהל הסמכותי ומטיל האימה של תחילת הסרט‪ ,‬גומר‬
‫כצבע אחרי פ שיטת הרגל של המ שטר הקומוניסטי(‪ .‬דרזן‪ ,‬שכאמור מכיר היטב את המקום ואת‬
‫הרקע‪ ,‬ה שיג מן הצלם שלו‪ ,‬מיכאל האמון‪ ,‬מראה המ שחזר בקפד נות את דיוקן העיר באותה‬
‫התקופה‪ ,‬והתוצאה היא תמו נה של מקום שאיש לא היה שמח לבקר בו היום‪.‬‬
‫סינדרלה – ‪Cinderella‬‬
‫במאי‪ :‬קנת בראנה – ‪Kenneth Branagh‬‬
‫אין כמו אולפ ני דיס ני במיקסום הרכוש שלהם‪" .‬סינדרלה" הוא כמובן אחד הסרטים המצוירים‬
‫המצליחים ביותר שלהם ומאז ‪ ,1950‬כא שר יצא לאור‪ ,‬בו הוסיפו וק שטו את האגדה של שארל פרו‬
‫בהמו ני יצורים חמודים נוספים שמתגייסים לעזרתה של לכלוכית המסכ נה‪ ,‬הם לא מפסיקים לחלוב‬
‫את ספקית החלב ה נדיבה הזאת‪ .‬הפעם‪ ,‬הם הפקידו אותה בידיו של במאי בריטי יוקרתי‪ ,‬ק נת‬
‫ברא נה‪ ,‬שעוסק בדרך כלל באגדות שקספיריות יותר‪ ,‬במקום גרסה מצוירת נוספת )מה החכמה‪ ,‬היום‬
‫כולם מציירים( הם חזרו ל שחק נים ולדמויות חיות‪ ,‬גייסו תפאורן גאון‪ ,‬ד נטה פרטי‪ ,‬ומלבישה מזהירה‬
‫לא פחות‪ ,‬ס נדי פאואל‪ ,‬ב חרו בפי נצטה אם חורגת עסיסית מעוטרת בפרסים‪ ,‬קייט בל נשט‪ ,‬הניחו‬
‫מולה כוכבת צעירה ורע ננה‪ ,‬לילי ג'יימס‪ ,‬שמופיעה בסדרת טלוויזיה שוברת שיאים‪" ,‬דאו נטאון אבי"‪,‬‬
‫לתפקיד המלך שלפו מתוך צמרת התיאטרון הבריטי את דרק ג'קובי‪ ,‬שהיה פעם המדריך הרוחני של‬
‫הבמאי ברא נה כ שלא היה עדיין במאי‪ ,‬וכדי שאי ש לא יבוא בטע נות על סילוף מקורות מקוד שים‪ ,‬הם‬
‫ציי נו שהתסריט נכתב בהשראת עיבודים קודמים של אולפ ני דיסני והאגדה של שארל פרו‪ ,‬כך אפ שר‬
‫היה לחזור ול שלב שוב את הציפורים הכחולות ואת העכברים החביבים‪ .‬הכל בעזרת קסמי תע שיית‬
‫האפקטים המיוחדים‪ .‬אפ שר גם להוסיף שיש גם לטאות שהופכות ל שרתים ואווז ש נוהג את הכרכרה‪.‬‬
‫הכל תפור למהדרין והתוצאה אי נה יכולה להעיז שלא להיות להיט מן הרגע הרא שון‪ .‬יותר או פחות‬
‫גדול מן הגרסאות האחרות‪ ,‬זה כמובן תלוי בהרבה דברים )למ של‪ ,‬אלו סרטים נוספים ייצאו ל שוק‬
‫באותו ה שבוע(‪ .‬אבל הצלח ה וודאי שתהיה‪ .‬הצילום אינו פחות ממופלא‪ ,‬ה שחקנים מוכרים את‬
‫הסחורה שלהם בדיוק במידת ההגזמה ההולמת לאגדות ילדים מן הסוג הזה‪ ,‬הזוהר נ שפך כמים‪,‬‬
‫ומע ניין‪ ,‬כל זה מצולם על פילם‪ ,‬בעד שות סינמסקופ מן הדור הקודם‪ ,‬כאילו מסע אחור נית בתוך הזמן‪,‬‬
‫לא רק בסיפור אלא גם בע שייה עצמה‪ .‬עד גבול מסוים‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא צריך לדאוג‪ ,‬הדלעת הופכת‬
‫לכרכרה בעזרת כל ה שכלולים האחרונים של התע שייה‪ .‬מה שיאמרו המבקרים‪ ,‬במקרה הזה‪ ,‬הוא‬
‫חסר ח שיבות‪ ,‬כי תערובת מ שוכללת כזאת של מתיקות )ג'יימס( וטאבסקו )בלנשט(‪ ,‬עם כל הגי נוני ם‬
‫שיקסימו את הילדים מבלי להרגיז את ההורים‪ ,‬זה הרכב מ נצח‪.‬‬