‫פרשת שמיני (פסח) תשע"ב‬ ‫מאמר השבוע‪ ,‬כהמשך למאמרים הקודמים‪ ,‬עוסק בהלכות בדיקת חמץ‪ .‬המאמר דן בזמן‬ ‫הבדיקה‪ ,‬ובמלאכות המותרות והאסורות קודם ביצוע הבדיקה‪ .‬כך‪ ,‬נעסוק באיזה מקומות‬ ‫חייבים בבדיקה‪ ,‬במי רשאי לבדוק (האם אפשר לבדוק על‪-‬ידי שליח‪ ,‬ומי ראוי לכך?)‪,‬‬ ‫ובאופן הבדיקה (האם אפשר להשתמש בפנס חשמלי?)‪.‬בכך נבוא בס"ד לליל בדיקת חמץ‬ ‫מוכנים למשימה שלפנינו‪.‬‬ ‫דיני בדיקת חמץ‬ ‫בשני המאמרים הקודמים פתחנו החלנו לעסוק בדיני בדיקת חמץ‪ .‬בראשון שבהם‪ ,‬דנו בהלכת‬ ‫בדיקת חמץ עבור מי שיוצא מביתו תוך שלושים יום קודם הפסח‪ ,‬ואילו במאמר הקודם ביארנו‬ ‫את יסודותיה של מצוות בדיקת חמץ‪ ,‬והארכנו בפרט בעניין חובת חיפוש אחר פירורים (קטנים)‪,‬‬ ‫ובדיני ברכת המצווה‪.‬‬ ‫כעת נמשיך את הקו הלאה‪ ,‬ונבאר את שאר הלכות בדיקת חמץ‪ .‬עלינו לדון בזמן הבדיקה‪,‬‬ ‫ובמלאכות המותרות והאסורות קודם ביצוע הבדיקה‪ .‬כך‪ ,‬יש לדון במקומות החייבים בבדיקה‪,‬‬ ‫במי רשאי לבדוק (האם אפשר לבדוק על‪-‬ידי שליח‪ ,‬ומי ראוי לכך?)‪ ,‬ובאופן הבדיקה (האם‬ ‫אפשר להשתמש בפנס חשמלי?)‪.‬‬ ‫בכך נבוא בס"ד לליל בדיקת חמץ מוכנים למשימה שלפנינו‪.‬‬ ‫מקומות החייבים בבדיקה‬ ‫החיוב העקרוני של "בדיקת חמץ" נאמר על כל מקום שמכניסים בו חמץ במשך השנה‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬מקומות שאין מכניסים בו חמץ‪ ,‬ולכן אין בהם חשש של הימצאות חמץ‪ ,‬אינם חייבים‬ ‫בבדיקה‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬כמובן שיש חובת בדיקה במטבח ובחדר האוכל‪ ,‬שם אוכלים את סעודות החמץ במשך‬ ‫השנה‪ .‬כך‪ ,‬חלה חובת בדיקה על כל שאר חדרי הבית שלפעמים מכניסים לתוכם חמץ (כגון חדרי‬ ‫שינה)‪ ,‬וכמו כן חובה לבדוק מחסנים‪ ,‬כיון שנכנסים לתוכם לפעמים במשך הסעודה‪ ,‬ומכניסים‬ ‫לתוכם חמץ‪.‬‬ ‫בעיקרון חובה לבדוק גם ארונות מטבח‪ ,‬כיון שהם מקומות שמכניסים לתוכם חמץ‪ .‬אולם‪ ,‬הרב‬ ‫שלומו קלוגר (הובאו דבריו באוצר ההלכות‪ ,‬ח"א‪ ,‬תלג‪ ,‬הערה קסג) כותב שאם נבדקו הארונות‬ ‫היטב קודם הפסח‪ ,‬אין חובה לבדקם שוב בשעת הבדיקה‪ .‬הוראה זו תחול כמובן על ארונות‬ ‫מטבח שכבר משמשות ב"ארונות פסח"‪ ,‬ומלאים במצרכים לחג‪.‬‬ ‫אין חובה עקרונית לבדוק ארונות בגדים לחמץ‪ ,‬כיון שאינם באים לידי שימוש במשך הסעודות‪,‬‬ ‫ואין מכניסים לתוכם חמץ‪ .‬אולם‪ ,‬בבית שיש בו ילדים קטנים‪ ,‬חובה לבדוק ארונות ומגירות‪,‬‬ ‫מחשש שילדים פתחום כשחמץ בידיהם‪ ,‬או שהחביאו בתוכם חמץ‪ .‬ארונות גבוהות‪ ,‬שאין ידי‬ ‫הילדים מגיעים אליהם‪ ,‬אינם חייבים בבדיקה‪ .‬יש ליישם את אותם עקרונות בנוגע למדפי‬ ‫קוראים יקרים!‬ ‫במאמר השבוע אנו ממשיכים לעסוק‬ ‫בהיבטים ה"טכניים" של חג הפסח‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬הצדדים הטכניים של החג‬ ‫אינם מעטים‪ .‬מניקיון מפריך (והלכתי‬ ‫לחצאין) אנו עוברים לבדיקת חמץ‬ ‫ולביעורו‪ .‬משם להכנות אחרונות לליל‬ ‫הסדר‪ ,‬ומשם למפגשים המשפחתיים‬ ‫הבלתי‪-‬פוסקים של ימי החג‪.‬‬ ‫בתוך הפן הטכני של ימות הפסח‪ ,‬אל‬ ‫לנו לאבד את הפן המהותי‪.‬‬ ‫"עבדים היינו לפרעה במצרים"‪.‬‬ ‫כל התוכן של חיינו כיהודים גלום‬ ‫במשפט קצר זה‪ ,‬ובהמשכו‪" :‬ויוצאנו‬ ‫ה' אלוקינו משם"‪.‬‬ ‫עבדים היינו לפרעה‪ .‬עבדים היינו‬ ‫למערכת טבעית‪-‬ארצית שאינה‬ ‫מאפשרת את גילויו של בורא העולם‪.‬‬ ‫עבדים היינו למי שהכריז בפה מלא‪:‬‬ ‫"לא ידעתי את ה'"‪.‬‬ ‫ואילו לא היה מוציאנו הקב"ה משם‬ ‫– שם היינו נשארים‪ .‬ייתכן שלא‬ ‫היינו נשארים תחת אותה "מצרים‬ ‫העתיקה"; את זה אין לנו לדעת‪ .‬אבל‬ ‫היינו נשארים עבדים למצרים‪ ,‬תחת‬ ‫אותו שלטון של טבע העולם‪ .‬אלמלא‬ ‫גילוי אלוקי‪ ,‬לא הייתה שום אפשרות‬ ‫לצאת מזה‪.‬‬ ‫"ויוצאנו ה' אלוקינו משם‪ ,‬ביד‬ ‫‪105‬‬ ‫‪ØØ‬‬ ‫חז"ל קובעים שהגאולה הראשונה‬ ‫לא הייתה יכולה לבוא אלמלא קיום‬ ‫המצוות – על כן ניתן לישראל "דם‬ ‫פסח" ו"דם מילה"‪ ,‬כדי שייגאלו‬ ‫בזכותם‪.‬‬ ‫כך לאורך הדרך‪ ,‬עד לגילוי האחרון‬ ‫והגאולה האחרונה‪ ,‬אין הדבר תלוי‬ ‫אלא בנו‪ :‬בקיום מצוות התורה‪ ,‬בהן‬ ‫אנו נעשים לשותפים ב"עסקו" של‬ ‫הקב"ה בעולמו‪.‬‬ ‫אלו עיקרי האמונה‪ ,‬אותם עלינו‬ ‫להחדיר לילדינו ב"חג החירות"‪.‬‬ ‫האמונה בהשגחת הבורא ית'‪ ,‬כפי‬ ‫שהתגלתה ביציאת מצרים‪ ,‬ואת‬ ‫תפקידנו להמשיך את אותו גילוי‬ ‫במעשה ידינו‪.‬‬ ‫ויה"ר שנזכה בקרוב לאותו גילוי‬ ‫המיוחל‪" ,‬כימי צאתכם מארץ מצרים‬ ‫אראנו נפלאות"‪.‬‬ ‫זמן הבדיקה‬ ‫הזמן האחרון לביעור חמץ מרשות האדם הוא חצות היום ביום י"ד בניסן‪ .‬לפי זה‪ ,‬הזמן המתאים‬ ‫ביותר לעריכת "בדיקת חמץ" הוא לכאורה בבוקר של י"ד בניסן‪ ,‬סמוך לזמן הביעור‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬חז"ל חששו שכיון שבשעות היום אנשים עסוקים בעסקיהם‪ ,‬והבדיקה עלולה להישכח‬ ‫מלבם‪ ,‬ולכן תיקנו את זמן בדיקת חמץ לליל י"ד בניסן‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אור הנר נחוץ לצורך עריכת‬ ‫הבדיקה בחורים ובסדרים‪ ,‬והחיפוש לאור הנר אינו אפקטיבי אלא על רקע של חושך הלילה (ראה‬ ‫שולחן ערוך הרב תלא‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫כיון שהמצווה של תפילת ערבית הינה מצווה יומית‪ ,‬יש לקיימה קודם לבדיקת חמץ‪ ,‬ומיד לאחר‬ ‫התפילה לבדוק את החמץ (משנה ברורה תלא‪ ,‬ח)‪ .‬מי שרגיל להתפלל מאוחר יותר (ולא עם צאת‬ ‫הכוכבים) יבדוק את חמצו מיד עם צאת הכוכבים‪ ,‬ויתפלל מאוחר יותר‪ ,‬בשעת קביעותו‪.‬‬ ‫מלאכות קודם הבדיקה‬ ‫אסרו חכמים להתחיל מלאכה או סעודה חצי שעה קודם זמן בדיקת חמץ‪ ,‬מחשש שאדם ייגרר‬ ‫אחר סעודתו או מלאכתו‪ ,‬ויבוא לשכוח את הבדיקה‪ .‬אולם‪ ,‬מותר לאכול פירות וירקות‪ ,‬או‬ ‫לעשות מלאכה קלה שניתן לגומרה מהר‪.‬‬ ‫כיון שהגיע זמן בדיקת החמץ‪ ,‬אינו ראוי להתחיל שום מלאכה‪ ,‬או לאכול אפילו פירות‪ ,‬כיון‬ ‫שהעיסוק באכילה או במלאכה עשוי להפריע לקיום המצווה בזמנה הנכון (ביאור הלכה תלא)‪.‬‬ ‫אין אפילו להתחיל בלימוד תורה לאחר שהגיע זמן בדיקת חמץ‪ .‬יש אומרים שאם התחיל את‬ ‫לימודו קודם זמן הבדיקה‪ ,‬רשאי להמשיך בלימודו – אבל פוסקים רבים הורו שיש לפסוק‬ ‫מלימודו עם הגעת זמן הבדיקה‪ ,‬ולקיים את מצוות בדיקת חמץ בזמנה (משנה ברורה תלא‪ ,‬יא;‬ ‫כף החיים כג)‪.‬‬ ‫שלוחי מצווה‬ ‫עיקר מצוות בדיקת חמץ נופלת על ראש המשפחה‪ .‬עם זאת‪ ,‬כתב הרא"ש (פסחים א‪ ,‬י; כלל יד)‬ ‫שבמקום שראש המשפחה אינו יכול לבדוק את כל המקומות שבבית‪ ,‬רשאי בעל הבית להסתייע‬ ‫בשאר בני הבית‪ .‬כך נפסק בשולחן ערוך (תלב‪ ,‬ב)‪ .‬יש למסייעים בבדיקת החמץ לשמוע את‬ ‫ברכת בעל הבית‪ ,‬ולכוון לצאת ידי חובת הברכה עם ברכתו‪.‬‬ ‫מדברי הגמרא (פסחים ד‪ ,‬ב) עולה שאף נשים וקטנים כשרים לבדיקת חמץ‪ ,‬וכך נפסק ברמב"ם‬ ‫(חמץ ומצה ב‪ ,‬יז)‪ .‬למרות שבירושלמי מבואר שאין לנשים לבדוק את החמץ‪ ,‬התוספות (פסחים‬ ‫‪ØØ‬‬ ‫חזקה‪ ,‬ובזרוע נטויה"‪ .‬גילוי חדירת‬ ‫הקב"ה לתוך העולם החלה בתהליך‬ ‫היציאה ממצרים‪ .‬באותו גילוי נסיי‬ ‫יצאנו; באותו גילוי נסיי נהיינו לעם;‬ ‫ובאותו גילוי נסיי קיבלנו את תפקידנו‬ ‫הלאומי‪ :‬להמשיך את אותו גילוי‬ ‫אלוקי‪ ,‬את אותה חדירה של השגחת‬ ‫הא‪-‬ל‪ ,‬לתוך ההיסטוריה כולה‪.‬‬ ‫ספרים‪ ,‬צעצועים‪ ,‬וכך הלאה‪ :‬מקומות שיש בהם חשש של חמץ חייבים בבדיקה‪ ,‬ואילו מקומות‬ ‫שאין בהם חשש חמץ אינם חייבים בבדיקה‪.‬‬ ‫מכונית הינה מקום שמכניסים בו חמץ‪ ,‬וחייבת בבדיקה‪ ,‬וכך כיסי בגדים שלא התכבסו קודם‬ ‫החג חייבים בבדיקה‪ .‬אולם‪ ,‬מי שאין לו בית (שיצא מביתו קודם י"ד בניסן) אינו מברך על בדיקת‬ ‫מכונית או כיסים בלבד‪ ,‬כיון שהברכה נתקנה דווקא על בדיקת בתים (כף החיים תלג‪ ,‬צא)‪ .‬מי‬ ‫ששוהה בבית מלון בליל י"ד בניסן חייב לבדוק את חדר המלון שם שוהה‪.‬‬ ‫החובה לבדוק חדר מדרגות של בניין מגורים וכדו' מוטלת על כל דיירי הבניין‪ .‬כדי שלא לבוא לידי‬ ‫בדיקות מיותרות‪ ,‬כדאי למנות אחד מבית הדיירים כאחראי על בדיקת חדר המדרגות‪ .‬ככלל‪,‬‬ ‫חצרות פתוחות אינן חייבות בבדיקה‪ ,‬מפני שיש להניח שהחמץ שבהם נאכל על‪-‬ידי חיות‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫במקום שיש מקום להסתפק בכך‪ ,‬כגון כשיש חורים וסדקים שאין החיות מגיעות אליהם‪ ,‬או‬ ‫כשידוע שיש חמץ בחצר בליל י"ד בניסן‪ ,‬חובה לבדקה (משנה ברורה תלג‪ ,‬כז‪ ,‬בשם מקור חיים)‪.‬‬ ‫מקום הפקר‪ ,‬שאין לו בעלים כלל‪ ,‬פטור מן הבדיקה (שולחן ערוך תמה‪ ,‬ג; משנה ברורה יח)‪.‬‬ ‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ד‪ ,‬ב) ורוב הראשונים הסכימו שאפשר לבדוק על‪-‬ידי נשים‪.‬‬ ‫לאור הדעה המחמירה בכך (כלבו עד)‪ ,‬יש פוסקים שקבעו שעדיף‬ ‫שנשים לא יערכו את הבדיקה (מגן אברהם‪ ,‬סוף תלז; משנה ברורה יח)‪,‬‬ ‫אך בדיקתן מועילה בדיעבד‪.‬‬ ‫בניגוד לכך‪ ,‬לדעת הגר"א מווילנה (תלו‪ ,‬ב) וה"פרי חדש" (תלז) מותר‬ ‫לנשים לבדוק גם לכתחילה‪ ,‬וכתב ב"ערוך השולחן" (תלז‪ ,‬ז) שכיום‬ ‫נשים מדקדקות בבדיקה יותר מאנשים‪ ,‬ובוודאי ניתן למנותן לשלוחים‬ ‫לבדוק את החמץ‪.‬‬ ‫בדיקה לאור הנר‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬תיקנו חכמים לבדוק בליל י"ד כדי שיוכל לבדוק בדרך‬ ‫הטובה ביותר לאור הנר‪ .‬אין לבדוק לאור "אבוקה" – נר בעל שתי‬ ‫פתילות או יותר – כיון שהשלהבת הגדולה תגרום לבודק לחשוש‬ ‫מדליקה‪ ,‬ולא יוכל להתרכז על בדיקת החמץ‪ .‬כך אין לבדוק לאור מנורת‬ ‫פרפין‪ ,‬כי דאגתו שמא ישפוך את הפרפין תסית את דעתו מן הבדיקה‪,‬‬ ‫ולא תאפשר לו להאיר היטב את החורים והסדקים‪.‬‬ ‫כיון שיסוד הבדיקה לאור הנר נלמד על‪-‬ידי חז"ל (פסחים ז‪ ,‬ב) בדרך‬ ‫דרשה מהמילה "נר"‪ ,‬יש שמעדיפים לבדוק לאור נר ממש – נר שעווה‬ ‫עם פתילה‪ .‬אולם‪ ,‬גם פנס חשמלי יכול להיחשב למעין "נר" (שכן גוף‬ ‫התאורה הוא כשלהבת‪ ,‬והבטרייה נחשבת לשמן; שערים מצויים‬ ‫בהלכה קיא‪ ,‬ד)‪ ,‬ופוקסים רבים הכשירו את הבדיקה לאור פנס‪.‬‬ ‫מנהג נפוץ הוא להתחיל את החיפוש לאור נר (שעווה)‪ ,‬אבל לעבור לפנס‬ ‫חשמלי לצורך בדיקה בחורים וסדקים (או מתחת למיטות‪ ,‬וכדו')‪ ,‬שם‬ ‫פנס חשמלי מאיר יותר טוב‪.‬‬ ‫"הבודק צריך שיבטל"‬ ‫כפי שלמדנו במאמר הקודם‪ ,‬תיקנו חז"ל ש"הבודק צריך שיבטל"‪ .‬לאחר‬ ‫הבדיקה שבליל י"ד‪ ,‬חובה לבטל את כל החמץ שלא נמצא בבדיקה‪.‬‬ ‫לכתחילה‪ ,‬יש לומר את נוסח הביטול בארמית המקורית‪ ,‬אבל מי שאינו‬ ‫מבין ארמית יכול לומר את הנוסח בכל לשון שהוא מבין (מגן אברהם;‬ ‫באר היטב ה)‪ .‬הנוסח האמור צריך להיות מובן למבטל‪.‬‬ ‫חוזרים ומבטלים את החמץ ביום י"ד בניסן (לאחר ביעור החמץ)‪,‬‬ ‫וכוללים בו גם את החמץ הידוע‪ .‬הביטול העיקרי הוא בלילה‪ ,‬אבל חוזרים‬ ‫עליו ביום מפני שממשיכים לאכול חמץ בינתיים‪ ,‬ורק בעת ביעור החמץ‬ ‫בפועל ניתן לבטל את החמץ הידוע לנו (טור‪ ,‬בשם הרא"ש)‪.‬‬ ‫אין לבטל את החמץ ביום עד שיבער את החמץ‪ ,‬כדי שהחמץ ששורף‬ ‫יהיה שלו‪ ,‬ויקיים בו את מצוות שריפת חמץ (על‪-‬פי השיטה שחובה‬ ‫לשרוף את החמץ‪ ,‬כמבואר בפסחים יב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫נסיים בברכת החג לכל קורא‪ ,‬ובתפילה שנזכה לאכול מן הזבחים ומן‬ ‫הפסחים‪ ,‬במהרה בימינו‪.‬‬ ‫‪ d‬שו"ת הלכתי ‪c‬‬ ‫מתוך השאלות שנשאלו באתר האינטרנט ‪ din.org.il‬בשבוע האחרון‬ ‫חמץ של משכיר ברשות שוכר‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫שכרתי מאדם דירה לפסח‪ ,‬והוא השאיר לי בה בקבוק ויסקי מלא וביקשני למוכרו לגוי יחד עם שאר המקומות שאמכור בביתו‪ ,‬שאלתי היא אם אני‬ ‫שמקפיד לא למכור חמץ בעין יש לי דרך להשאיר בקבוק זה בלא לשופכו‪ ,‬האם אני יעבור על בקבוק זה בבל יראה אם המכירה לא חלה‪ ,‬או שמא‬ ‫השוכר מכיון שלא השכיר לי את זה ולא היתה כוונתי לזכות בו‪.‬‬ ‫אשמח על תשובה מהירה כיצד עלי לנהוג בזה‪.‬‬ ‫תודה רבה‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מעיקר הדין המכירה חלה‪ ,‬בפרט במכירות של הדורות האחרונים‪ ,‬אולם אף מי שמקפיד שלא למכור חמץ בעין‪ ,‬הרי שהנך רק שליח של המשכיר‬ ‫למכור את החמץ‪ ,‬ואינך עובר בבל יראה חס ושלום‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫עי' סי' תמ ס"ד שנחלקו הראשונים והאחרונים מי עובר בחמץ של ישראל שמופקד בבית חבירו ולא קיבל עליו אחריות‪ ,‬ויתכן שבנידון דידן נחשב‬ ‫כקיבל עליו אחריות ובמקרה זה גם המפקיד עובר עליו בב"י כיון שהחמץ שלו‪ ,‬וגם הנפקד כיון שזה ברשותו וקיבל עליו אחריות‪ ,‬ולמעשה כתבו‬ ‫‪3‬‬ ‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬ ‫הפוסקים שצריך למכור את זה לנכרי‪ ,‬וכמבואר בסי' תמג‪ ,‬ועל כן צריך להכליל את זה במכירת החמץ‪ ,‬ואינו יכול לזורקו לאשפה כיון שזה אינו שלו‪,‬‬ ‫אלא אם כן יקבל על עצמו לשלם בעבור הויסקי שישפוך וגם זה מעיקר הדין אין לעשות כן‪ ,‬כיון שאסור לשומר להפסיד את חפץ בעה"ב ע"מ לשלם‬ ‫בעבורו‪.‬‬ ‫שלום עליכם ואשת חיל בליל הסדר שחל בשבת‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫ערב פסח זה חל ביום שישי האם לפני הקידוש שרים שלום עלכם וגם אשת חיל?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫יש נוהגים לומר‪ ,‬ויש נוהגים שלא לומר [וכן דעת בעל הבן איש חי שלא לומר בליל הסדר]‪ ,‬ויש שנהגו לומר פזמון אשת חיל בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫בן איש חי (בראשית שנה ב אות לא) וכ"כ בספרו שו"ת רב פעלים (חלק א ‪ -‬סוד ישרים סי' יג) שמנהג בית אבותיו הוא שלא אומרים שלום עליכם‬ ‫ואשת חיל ופזמון אזמר בשבחין [ואומרים רק "אתקינו סעודתא"] וכתב שכנראה הטעם משום שמצוה למהר לקדש מיד ולערוך את הסדר‪ ,‬אולם‬ ‫כבר הביא שם שדעת רבי אליהו מני זצ"ל שאפשר לומר פזמונים אלו [ותשובתו להבן איש חי נדפסה בספרו ברכת אליהו בסוף הספר דף קמא‪,].‬‬ ‫ובספר דרכי חיים ושלום (מנהגי בעל המנחת אלעזר‪ ,‬מנהגי ליל פסח‪ ,‬סי' תרו) כתב שהמנחת אלעזר אמר אשת חיל בשעת הסעודה‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫מבשרת ציון (ח"א סי' לג) הביא שאביו מהר"ס מוצפי היה נוהג לומר אם לא במקרה שחשש שהילדים ירדמו‪ ,‬וביאר כיון שהאריז"ל לא אמר שלא‬ ‫לומר‪ ,‬ובלוח ארץ ישראל כתב שנהגו לומר‪ ,‬וכן הוא בסידור הגאונים והמקובלים (לרמ"י ווינשטוק‪ ,‬ח"י סי' יח אות ט)‪ ,‬סידור בית אהרן מנהגי קרלין‪,‬‬ ‫ובספר המנהגים (חב"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,)28‬וראה עוד בספר הנפלא על סדר ליל הסדר "ויגד משה"‪( ,‬סי' יב אות ב) מנהגי הקהילות השונות בזה‪.‬‬ ‫אמירת ההגדה שלא ליד שולחן האכילה‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫האם מותר להתחיל את הסדר עד סוף מגיד כשאנו ישובים על ספות‪ ,‬ושולחן בפינה אחת של החדר‪ ,‬ולהמשיך אח"כ מרחצה סביב שולחן גדול‬ ‫הנמצא בפינה האחרת בחדר (רואים את השולחן גם מהשלחן השני שעל יד הספות)‪.‬‬ ‫כמובן נשארים סביב השולחן הגדול מרחצה עד סוף הסדר‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫חלק מעריכת הסדר ואמירת ההגדה‪ ,‬צריכה להיות ליד המקום שאוכלים בו‪ ,‬ומשום כך "מגלים את המצות" ו"מכסים את המצות" בכל מקום כפי‬ ‫שמצויין בהגדה‪ ,‬והטעם בזה הוא כדי לעורר את התינוקות לשאול על השינוי מדוע לא אוכלים‪ ,‬יתירה מכך חובת אמירת ההגדה היא כאשר "מצה‬ ‫ומרור מונחים לפניך" והיינו שאמירת ההגדה חייבת להיות דווקא ליד המצות ועל כן נקראת המצה "לחם עוני" "שעונים עליו דברים הרבה"‪ ,‬וממילא‬ ‫אם אומרים את ההגדה כשישובים על גבי הספה‪ ,‬הרי שאין קשר בין אמירת ההגדה לבין המצה והמרור‪ ,‬ויתכן מאד שלא יוצאים ידי חובת אמירת‬ ‫ההגדה‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫עי' טור (סי' תעג) שכתב שמחזירים לפניו את הקערה בזמן מה נשתנה כדי לומר על הקערה את ההגדה‪ ,‬ומשמע שהוא חיוב‪ ,‬ואמנם בפוסקים דנו‬ ‫אם מי שאין לו מצה אם חייב לומר את ההגדה ראה ארוכה בדיעות הפוסקים בזה בהל' חג בחג (פסח פ"כ הערה ‪ ,)15‬ולכן וודאי שיש להחמיר ולומר‬ ‫את ההגדה גם מי שנמצא בבית חולים או בית האסורים ואין לו מצה ויין‪ ,‬אך ראה שם שדבר זה תלוי במחלוקת הראשונים אם חיוב ההגדה הוא‬ ‫דווקא כשיש לפניו את המצות או הוא חיוב בפנ"ע וכל טעם נטילת הקערה והחזרתה הוא רק כדי לעורר את התינוקות‪ ,‬ומכל מקום מדברי כולם‬ ‫נשמע שחייבים לומר את ההגדה דווקא ליד הקערה או מעיקר דין תורה או משום תקנת חכמים‪ ,‬ולכן אין לומר את ההגדה שלא בהתייחסות לשולחן‬ ‫שאוכלים עליו‪ ,‬שכן הוא עיקר תקנת אמירת ההגדה‪.‬‬ ‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אכילת מצה בתערובת פירות מרוסקים‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫סבא שלי אדם מבוגר‪ ,‬וקשה לו לאכול מצה‪ .‬הוא מבקש לדעת אם אפשר לפורר את המצה ולאכול אותה ביחד עם משהו אחר‪ ,‬כגון תפוח מרוסק‪.‬‬ ‫האם זה בסדר?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫אין לערב כל אוכל מכל סוג שהוא יחד עם המצה של אכילת מצה בכזית הראשון של ליל פסח‪ ,‬אולם אם אי אפשר לאכול את המצה כשהיא מרוסקת‪,‬‬ ‫רשאי לפורר את המצה ולהרטיב במים בלבד‪[ ,‬גם למי שנוהג שלא לאכול שרויה]‪ ,‬ויש להקפיד שהמים לא ילבינו מחמת המצה‪ ,‬אלא רק מעט מים‬ ‫שהמצה תהיה רכה‪.‬‬ ‫במקרה ואי אפשר לאכול בצורה כזו‪ ,‬יש לאכול מצות רכות‪ ,‬שנהגו בהם התימנים‪.‬‬ ‫בשעת הדחק גדול‪ ,‬יש להקל על ידי שרית המצה ביין או שאר משקין‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫שו"ע סי' תסא ס"ד‪ ,‬ושם מבואר בפוסקים שרק במים אפשר להשרות משום שעל ידי זה לא מתבטל טעם המצה‪ ,‬ויש מהפוסקים שהקילו ביין‬ ‫קר כיון שגם בזה נשאר עדיין טעם מצה‪ ,‬וכתב המשנ"ב (ס"ק יח) שמותר לזקן וחולה שאינו יכול לאכול את המצה כשהיא שרויה במים להשרותה‬ ‫ביין או במשקין אחרים ולסמוך על הפוסקים המקילים בזה‪ ,‬אולם כשמערבים את זה בפירות מרוסקים‪ ,‬מתבטל טעם המצה ואין יוצאים בזה ידי‬ ‫חובת מצה‪ ,‬מלבד זאת‪ ,‬כאשר מערבים בזה פירות הרי שאין בזה כזית כדי אכילת פרס בפרט באכילת זקן וגם מטעם זה אין יוצאים ידי חובה במצה‬ ‫מעורבת בפירות מרוסקים‪.‬‬ ‫זמן ברית מילה בחול המועד‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫מתי עורכים ברית מילה בבית הכנסת בתפילת שחרית של חול המועד‪ .‬האם בסוף התפילה? או לפני קריאת התורה‪ /‬מוסף?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫לאחר תפילת מוסף‪ ,‬ומנהג בני אשכנז (יוצאי גרמניה)‪ ,‬לעשות זאת דווקא קודם אמירת עלינו לשבח שבסיום תפילת מוסף‪ ,‬אולם לכל המנהגים אין‬ ‫עורכים את הברית מילה באמצע התפילה‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫באמצע התפילה אין עורכים את ברית המילה‪ ,‬רק ביום ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬כמו שכתב השו"ע (או"ח תקפד ס"ד‪ ,‬וסי' תרכא ס"ב)‪ ,‬אך בשאר‬ ‫ימות השנה וכן בשבת וימים טובים וחול המועד המנהג שעורכים את ברית המילה לאחר התפילה‪ ,‬ואמנם נראה לכא' שהדבר תלוי במחל' הפוסקים‪,‬‬ ‫שבטעם הדבר שבר"ה מלים קודם תקיעת שופר‪ ,‬מבואר בב"י סי' תקפד שהוא משום שני טעמים או משום שקודם זכור ברית אברהם [‪-‬ברית‬ ‫מילה]‪ ,‬ואח"כ ועקידת יצחק [‪-‬תקיעת שופר]‪ ,‬והרוקח כתב הטעם משום ש"שכינה במקום תורה" והיינו שברית מילה שהיא השראת השכינה על‬ ‫התינוק צריך להיות מיד אחר קריאת התורה‪ ,‬ולכא' לטעם ראשון אין זה רק בראש השנה‪ ,‬ואילו לטעם שני הוא בכל יום שאומרים בו קריאת התורה‪,‬‬ ‫וטעם שלישי כתב הגר"א (סי' תרכא ס"ב) שהרי ברית מילה תדיר יותר מתפילת מוסף ולכן יש להקדימה‪ ,‬ולטעם זה גם בכל מקום שיש תפילת מוסף‬ ‫יש להקדים לה את ברית המילה‪ ,‬וטעם זה הביא המשנ"ב (גם בסי' תקפד וגם בסי' תרכא)‪ ,‬ולטעם זה צ"ע שאם כן יש להקדים את ברית המילה‬ ‫קודם קריאת התורה‪ ,‬וצ"ל שסובר הגר"א שדין קריאת התורה הוא חלק מתפילת שחרית (ושו"ר שכבר קדם בהערה זו בספר רץ כצבי [לר"צ רייזמן‬ ‫ח"א מועדים סי' לה] שכתב להוכיח מזה שקריאת התורה היא חלק מתפילת שחרית מדברי הגר"א הנ"ל)‪ ,‬אך נראה שמנהג העולם שלא עושים כן‬ ‫הוא א' מחמת דברי תרומת הדשן שהביא הב"י שכתב טעם מיוחד לראש השנה‪ ,‬ואם יש בזה משום תדיר ושאינו תדיר מה הוצרך לטעם זה‪ ,‬ונראה‬ ‫שאין בזה כלל מגדרי תדיר‪ ,‬שהרי מצות ברית מילה אינה מצוה על הציבור אלא מצוה פרטית לאבי הבן‪ ,‬והציבור רק משתתף בשמחתו‪ ,‬ואילו תפילת‬ ‫מוסף היא מצוה שמוטלת על הציבור‪ ,‬ואיך מצוה פרטית של אדם תדחה מצוה של ציבור‪ ,‬והרי כלפיהם אין כלל דין להקדים את הברית‪ ,‬ואדרבא‬ ‫‪5‬‬ ‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬ ‫עליהם חלה חובת תפילת מוסף קודם לחובת השתתפות בברית מילה‪ ,‬ודברי הגר"א צ"ע‪ ,‬אמנם לטעם שכתב הרוקח ששכינה אצל תורה וזה כבר‬ ‫מעלה של ציבור לכא' יש לעשות כן בכל התפילות שיש בהם קריאת התורה‪ ,‬ואולם מזה שהשמיטו דין זה הפוסקים וכתבוהו רק בראש השנה ויום‬ ‫הכיפורים ולא כתב השו"ע דין זה כבר בהלכות שני וחמישי שהרי תדיר הוא ברית מילה בימי שני וחמישי מימי ר"ה ויוה"כ מוכח שאין זה רק בימים‬ ‫אלו‪ ,‬והטעם נראה משום שיש בזה משום טירחא דציבורא‪ ,‬שיש אנשים שצריכים לצאת למלאכתם‪ ,‬והלא משום כך לא התירו להוסיף על הקרואים‬ ‫בימי ב' וה' וחוה"מ ואף בחוה"מ אף שיש בו תפילת מוסף לא קבעו בו יותר מד' קרואים וכמבואר בגמ' סוף מסכת מגילה ונפסק בשו"ע‪ ,‬וא"כ גם‬ ‫ברית מילה לא קבעוהו בימים אלו רק לאחר התפילה‪.‬‬ ‫מתנה לחתונה מכספי מעשר‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫האם נתינת כסף לחתונה של חבר נחשב לכספי מעשר?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫אם החתן הוא אדם נצרך‪ ,‬רשאי לתת לו מתנה מכספי מעשר‪ ,‬ובלבד שלא נותן לו כן כדי שיתן לו חבירו בחזרה בזמן חתונתו שלו עצמו מתנה גדולה‬ ‫כזו‪ ,‬ואם הוא כבר התחתן וחבירו נתן לו ביום חתונתו מתנה נאה‪ ,‬אי אפשר לתת מכספי מעשר את המתנה שנותן לו בחזרה‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫כאשר החתן הוא נזקק הרי זה "הכנסת כלה" ויש בזה משום מצות צדקה‪ ,‬אולם אם סיבת נתינת המתנה היא מחמת שנתן לו החתן מתנה או כדי‬ ‫שיתן לומתנה נקרא בלשון "שושבינות" וזה נחשב לחוב ולא לנתינת צדקה עי' שו"ע אהע"ז סי' ס ס"א‪ ,‬וחו"מ סי' רפו ס"ה‪ ,‬וכן מפורש בטור (יו"ד סי'‬ ‫שלא) לגבי מעשר עני‪ ,‬והובא שם בט"ז (ס"ק לב) ודימה דין מעשר כספים לדין זה של מעשר עני וכתב שהוא אותו הדין‪ ,‬וכן הוא בש"ך (ס"ק קסו)‪.‬‬ ‫נאמנות מוכר על בהמה שאיננה מבכירה‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫רכשתי לפני חצי שנה בערך ‪ 30‬כבשים מעוברות מיהודי מסורתי שציין שכולם אין מבכירות ומדובר בלידה שניה‪ ,‬לאחר כמה חודשים הם המליטו‬ ‫ושאלתי אותו שוב לגבי האם הם הוא בטוח שהם כולם אינם מבכירות ואז הוא אמר שאין לי מה לדאוג והוא כל שנה מוכר אוזן קנה וושט לנוכרי‪.‬‬ ‫השאלה היא האם אני יכול לסמוך? כבר היתה לידה כאמור!‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫יש לנהוג עם הכבשים [הזכרים בלבד] שנולדו‪ ,‬כדיני בכור מחמת הספק‪.‬‬ ‫אין צורך להביא את הכבשים לכהן‪ ,‬אך יש לנהוג בהם דיני קדושה‪ ,‬דהיינו אין לגזוז את צמרם‪ ,‬ואין להשתמש בהם לעבודה‪ ,‬ולכן יש להפרידם משאר‬ ‫הכבשים שבדיר‪.‬‬ ‫יש להמתין עם הכבשים עד שיהיה בהם מום קבוע [ואסור להטיל בהם מום בידיים‪ ,‬וכן אסור לומר לגוי להטיל בהם מום]‪ ,‬ואזי הכבש יבדק על ידי‬ ‫תלמיד חכם ומורה הוראה‪ ,‬שאכן יש בו מום‪ ,‬יפקע מהם קדושת הבכורה‪ ,‬ויהיו מותרים באכילה ולגוז צמרם‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫עי' שו"ע יו"ד סי' קיט וסי' קכז ס"א בדיני נאמנות במי שאינו שומר תורה ומצוות‪ ,‬ע"ש בש"ך‪ ,‬ואם כי נראה שהמוכר הינו בקיא בעניני הבכור‪ ,‬אולם‬ ‫כיון שהוא חשוד בכמה דברים דהיינו שאינו שומר מצוות כפי שצריך הרי אין לו נאמנות‪ ,‬ובפרט שנראה שסותר קצת את דבריו שאינן מבכירות‬ ‫ושמכר חלק מהם לגוי‪ ,‬ודינו בפשטות כעם הארץ שאינו נאמן על מקח שמוכר וכמבואר ברמב"ם ובראב"ד שהם מקור דברי השו"ע שם [ועי' מהרי"ט‬ ‫אלגזי (בכורות פ"ד אות לב) שנראה מדבריו שנחלקו הראשונים אם דווקא הוחזק שאינו נאמן או אף כשלא הוחזק אינו נאמן]אך כיון שאין זה וודאי‪,‬‬ ‫הרי יש לזה דין של ספק בכור שאין חייבים ליתן לכהן וכמבואר כ"ז בשו"ע יו"ד סי' שו ס"ד‪,‬ה‪.‬‬ ‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬ ‫‪6‬‬