‫חידושי תורה @‬
‫‪NDS‬‬
‫מורכבות ופשטות בעבודת ה'‬
‫בנימין דה לה פואנטה‬
‫הקדמה‬
‫מה רואים בתמונה הבאה?‬
‫כל מי שקרא את 'הנסיך הקטן' של אנטואן דה סנט–אכזופרי אמור לדעת שעל השאלה הזו עונים‬
‫ילדים בשונה ממבוגרים‪ .‬המבוגרים בוודאי יאמרו כי זו תמונה של כובע‪ ,‬ואילו הילדים אמורים‬
‫לדעת כי זו לאמיתו של דבר תמונה של נחש שבלע פיל‪ .‬עמדתו הברורה של מחבר הספר היא‬
‫שדווקא הילדים הם המבינים נכונה את הציור‪ ,‬ואילו המבוגרים יצליחו להבינו רק אם נפשט אותו‬
‫יותר ונראה להם תמונת חתך‪ ,‬כך‪:‬‬
‫‪192‬‬
‫אילו סיכמנו במשפט אחד את השאלה שאליה יתייחס מאמר זה‪ ,‬היינו מנסחים זאת כך‪ :‬האם‬
‫היהדות ותורת ישראל משיבים על השאלה איזו הסתכלות היא הנכונה יותר ‪ -‬זו של המבוגרים או‬
‫‪1‬‬
‫של הילדים?‬
‫באופן מעט יותר מפורש הייתי שואל‪ :‬איזו דרך מעדיפה התורה בעבודת ה' — האם את הדרך‬
‫המתאפיינת בפשטות ובתמימות או את הדרך המאופיינת במורכבות? ‪0‬איננו מחפשים תשובה‬
‫מוחלטת‪ ,‬שחור או לבן‪ ,‬אלא נטייה — לאן התורה נוטה יותר‪ ,‬לכיוונה של עבודת ה' הפשוטה או‬
‫למגמה של עבודת ה' המורכבת?‬
‫קודם שנציג את עבודת ה' הפשוטה מול זו המורכבת נקדים ונציין שקשה‪ ,‬ואולי בלתי אפשרי‪ ,‬להגדיר‬
‫מהי פשטות ומורכבות‪ .‬לאורך המאמר אשתמש במושגים אלו לפי הנראה לי‪ .‬אשתדל שהדוגמאות‬
‫תהיינה מובהקות דיין‪ ,‬כך שהקורא יסכים כי הדוגמאות לפשטות‪ ,‬אכן מגלמות קוטב זה‪ ,‬ואילו‬
‫הדוגמאות למורכבות הולמות את הקוטב המנוגד‪ .‬כמובן אלו הן הנחותיי‪ ,‬והקורא מוזמן להתחבט‬
‫בשאלה אם אכן הדוגמה הולמת את הפונקציה שאותה באה להדגים‪ ,‬ולהכריע כאוות נפשו‪.‬‬
‫עבודת ה' הפשוטה‬
‫נפתח בהצגת דרך הפשטות‪ .‬זרמים רבים בתנועת החסידות דגלו בעבודת ה' הפשוטה והתמימה‪.‬‬
‫נראה זאת בסיפורים הבאים על אודות רבי ישראל בעל שם טוב‪ ,‬מייסד תנועת החסידות‪:‬‬
‫כפרי אחד‪ ,‬שהיה מתפלל תמיד ימים נוראים בבית מדרשו של הבעל שם טוב‪ ,‬היה לו ילד‬
‫מטומטם שלא היה יכול לתפוס אפילו צורת האותיות‪ ,‬ובפרט לומר דבר של קדושה‪ ,‬ולא היה‬
‫אביו לוקחו לימים נוראים אל העיר‪ ,‬מחמת שלא ידע כלום‪ .‬כשנעשה בר מצווה לקחו עמו‬
‫ליום הכיפורים‪ ,‬כדי שיהיה אתו לשמרו שלא יאכל ביום הכיפורים לחסרון ידיעתו והבנתו‪.‬‬
‫והילד היה לו חליל שהיה מחלל בו תמיד בשעת יושבו בשדה לרעות הצאן והעגלים‪ .‬לקח‬
‫אתו בכיס בגדו את החליל‪ ,‬ואביו לא ידע מזה‪ .‬כל המעת לעת [=היממה] היה יושב הנער‬
‫בבית המדרש ולא יכול לומר כלום‪.‬‬
‫בשעת תפילת מוסף אמר לאביו‪" :‬אבא יש אתי החליל שלי‪ ,‬ואני רוצה מאד ליתן קול בחליל"‪.‬‬
‫נתבהל אביו מאד וגער בו ואמר לו‪" :‬השמר לך לבל תעשה חס ושלום את הדבר הזה!"‬
‫הנער היה מוכרח להתאפק‪.‬‬
‫בשעת תפילת מנחה אמר לו עוד הפעם‪" :‬אבא‪ ,‬הרשני לחלל בחלילי"‪.‬‬
‫קללהו האב קללה נמרצת והזהיר בו באזהרה רבה לבל ינסה חלילה לעשות כזאת‪ .‬ולא היה‬
‫יכול ליטול החליל מיד הנער‪ ,‬מפני שהוא מוקצה‪.‬‬
‫אחר תפילת מנחה בקש עוד הפעם מאביו להרשותו לחלל איזה קול‪ .‬כשראה אביו תשוקתו‬
‫הגדולה לחלל‪ ,‬שאל את הנער‪" :‬באיזה מקום אתה מחזיק את החליל?" הראה לו‪ .‬נטל אביו‬
‫את הכיס והחזיק בידו הכיס עם החליל‪ ,‬כדי לשמרו שלא יחלל בו‪ .‬וכך התפלל תפילת נעילה‬
‫וידו מחזקת את כיס הבגד של הנער עם החליל‪.‬‬
‫‪1‬בעניין זה כדאי לקרוא את דבריו של הרב שלמה אבינר "הנסיך הקטן כספר מוסר"‪:‬‬
‫‪http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=10847‬‬
‫‬
‫‪193‬‬
‫מורכבות ופשטות בעבודת ה'‬
‫פשטות ומורכבות‬
‫באמצע התפילה לא יכול הנער להתאפק והשמיט בחוזק רב את החליל מתוך הכיס ומיד‬
‫אביו ונתן קול גדול בחליל‪ .‬תמהו כל השומעים‪.‬‬
‫והבעל שם טוב קיצר אחר הקול הזה את תפילתו מהרגלו ואמר‪" :‬הנער הזה העלה בקול‬
‫‪2‬‬
‫חלילתו את כל התפילות והקל מעלי"‪.‬‬
‫סיפור חסידי אחר מספר על אודות יהודי פשוט שלא ידע להתפלל‪ ,‬וביום הכיפורים עמד ואמר לפני‬
‫בוראו את הדברים הבאים‪:‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫"איני יודע להתפלל‪ .‬אין לי מחזור תפילות‪ .‬קבל־נא ממני את התפילה היחידה שאוכל לתת‬
‫לך עכשיו‪ .‬גם אני רוצה לשפוך את נפשי לפניך ולבקש ממך שנה טובה ומתוקה"‪.‬‬
‫הדבר היחיד שידע היהודי בעל־פה היו‪ ...‬אותיות האלף־בית‪ .‬החל אפוא לקרוא את האותיות‬
‫בזו אחר זו‪ ,‬כשבעיניו זולגות נהרי דמעות‪ .‬זו היתה התפילה היחידה שהיתה שגורה על־פיו‪.‬‬
‫"קבל ממני את האותיות הללו‪ ,‬ריבונו־של־עולם"‪ ,‬קרא בנהמת־לבו‪" ,‬ואתה צרף מהן מלים‬
‫וכוונות‪ ,‬והענק לי שנה טובה"‪.‬‬
‫כשהבעל שם טוב שמע מהיהודי את אשר עשה‪ ,‬עיניו של הבעל שם טוב קרנו באור מיוחד‪,‬‬
‫וחיוך של קורת־רוח נח על שפתיו הקדושות‪.‬‬
‫"תנוח דעתך"‪ ,‬אמר ליהודי בחמימות‪" ,‬זה שנים רבות שלא עלתה למרומים תפלה כה‬
‫‪3‬‬
‫תמימה וזכה כתפלתך ביום־כיפורים זה"‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫בשני הסיפורים הללו באה לביטוי התייחסותו החיובית של הבעל שם טוב כלפי מאמציו של היהודי‬
‫הפשוט בעבודת ה'‪ ,‬מתוכם נקבל מושג כללי לגבי מהותה של עבודת ה' הפשוטה‪.‬‬
‫בשני הסיפורים הבאים עבודת ה' הפשוטה אינה נתפסת רק כערך אהוד‪ ,‬אלא כעבודה המועדפת‬
‫על פני עבודת ה' המורכבת‪.‬‬
‫הבעל שם טוב ציוה פעם לתלמידו ר' זאב קיציס שילמוד הכוונות של סידור התקיעות‪ ,‬כי‬
‫הוא יהיה מסדר התקיעות אצלו בראש השנה‪ .‬למד ר' זאב את הכוונות וכתב אותן על גליון‬
‫מיוחד ושמו בכיס בגדו‪ ,‬כדי שיוכל להסתכל בו בשעת סידור התקיעות‪ .‬לא נראה הדבר‬
‫בעיני הבעל שם טוב‪ ,‬והגליון נשמט ונאבד‪ .‬בבוא ר' זאב לסדר התקיעות‪ ,‬התחיל לחפש את‬
‫הנייר עם הכוונות‪ ,‬וכשלא מצאן לא ידע מה לכוון‪ .‬היצר הדבר מאד לר' זאב והתמרמר בלבו‪,‬‬
‫ובכה בכי תמרורים בלב נשבר ונדכה‪ ,‬והוכרח לסדר התקיעות בלי שום כוונות‪.‬‬
‫אחר התפלה אמר לו הבעש"ט‪:‬‬
‫בהיכל המלך נמצאים הרבה חדרים והיכלות‪ ,‬ומפתחות שונים ומיוחדים לכל דלת‪ ,‬אך‬
‫יש כלי אחד שעל ידו אפשר לפתוח כל המנעולים כולם‪ ,‬והוא הגרזן‪ .‬הכוונות הן מפתחות‬
‫לשערים שלמעלה‪ ,‬ולכל שער כוונה אחרת‪ ,‬אבל לב נשבר יכול לפתוח כל השערים‬
‫‪4‬‬
‫וההיכלות כולם‪.‬‬
‫‪2‬מתוך אברהם כהנא‪ ,‬ספר החסידות‪ ,‬ורשה תרפ"ב‪.http://www.daat.co.il/daat/history/hasidut/kahana4b–2.htm :‬‬
‫‪3‬הסיפור המלא‪.http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=485&CategoryID=326 :‬‬
‫‪4‬הרב שמואל יוסף זוין‪ ,‬סיפורי חסידים‪ ,‬מועדים‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬תקיעות‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫משני הסיפורים הללו רואים בבירור שהצדיק מעדיף את הכוונות הפשוטות והתמימות‪ ,‬את הבכיות‬
‫ואת התפילה לנישואי הבנות‪ ,‬על פני הכוונות המורכבות‪ .‬הסיפורים אף מרחיקים לכת ‪ -‬הצדיק‬
‫המתואר בהם פועל על מנת להרחיק מעליו את המורכבות כדי לדבוק בפשטות‪ .‬יש להדגיש שאין‬
‫בסיפורים הללו הנמקה כלשהי להעדפת עבודת ה' הפשוטה‪ ,‬ונדמה שלא בכדי‪ .‬הרי בנימוק כזה יש‬
‫כדי להפקיע את העניין מפשטותו לעבר המורכבות‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬האם נוכל לקבל מסקנה זו? האם עלינו להניח את סידור התפילה בצד‪ ,‬ולהגות את‬
‫אותיות האלפבית בלבד? לשם מה קיימות בכלל כוונות התקיעות‪ ,‬אם רצוי שלא לעשות בהן כל‬
‫שימוש?‬
‫עבודת ה' המורכבת‬
‫כמעט כל מכשיר שאנו רוכשים מגיע בצירוף ספרון בן עשרות עמודים השוטח בפני‬
‫המשתמש את כל הפונקציות שהמכשיר יכול למלא‪ ,‬המתאר אילו צעדים מומלץ לנקוט‬
‫במקרה שהמכשיר מפסיק לתפקד‪ ,‬וכיצד מומלץ לשמור עליו כדי להאריך את חייו‪ .‬חלק גדול‬
‫מהאוכלוסיה משקיע שנים רבות בלימודים על–תיכוניים ללמידת מקצוע‪ ,‬דבר שלא היה עולה‬
‫על הדעת לפני דור או שניים‪.‬‬
‫כמעט כל תחום מתחומי חיינו מורכב הרבה יותר ממה שהיה בדורות הקודמים‪ .‬לא יהיה אפוא‬
‫סביר להשאיר את האדם בתמימותו רק בתחום אחד מתחומי חייו ‪ -‬התחום של עבודת ה'‪.‬‬
‫וכך כותב רבי אליהו בן–אמוזג‪ 6‬שלא ניתן לרדת לעומק התורה מבלי להשכיל גם בחכמות העולם‪.‬‬
‫הוא מדגיש כי הדבר חשוב במיוחד בעולם המודרני‪ ,‬שבו נפגש כל אדם עם תרבויות שונות‪ .‬לאור‬
‫‪5‬שם‪ ,‬תקיעות ו‪.‬‬
‫‪6‬הרב אליהו בן אמוזג נולד במוגדור‪ ,‬מרוקו בשנת ‪ .1823‬כאשר היה בן שלוש‪ ,‬ברחה משפחתו לליוורנו שבאיטליה‪ .‬הוא הוסמך לרבנות‪ ‬בגיל‬
‫‪ ,18‬ושימש כרב העיר ליוורנו‪ ‬במשך כחמישים שנה‪ .‬בן אמוזג הקים בעיר‪ ‬בית דפוס‪ ‬שבו הדפיס ספרי קודש שונים‪ ,‬ובהם ספרים של חכמי‬
‫מרוקו‪ ,‬היה לו ידע נרחב מאוד בכתבי הקודש ובמדעים כלליים‪ ,‬כגון פילוסופיה‪ ,‬אנתרופולוגיה‪ ,‬ארכיאולוגיה‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬בלשנות וביקורת‬
‫המקרא‪ .‬בכתיבתו ניכרת התמודדות עם רעיונותיהם של קאנט‪ ,‬הגל‪ ,‬פיכטה ופילוסופים אחרים‪ .‬הוא דגל בהשגת אחדות המין האנושי על‬
‫סמך היסודות האוניברסלסיטיים ביהדות‪ .‬חלק מחיבוריו נערכו ויצאו לאור על ידי הרב ד"ר אליהו רחמים זיני‪ .‬מתוך ויקיפדיה‪:‬‬
‫‪ /http://he.wikipedia.org/wiki‬אליהו_בן–אמוזג‬
‫‬
‫‪195‬‬
‫מורכבות ופשטות בעבודת ה'‬
‫לפני ראש השנה חיזר פעם הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשב אחר בעל תוקע הגון וראוי‪,‬‬
‫שיתקע בבית מדרשו‪ .‬נכנסו אליו הרבה בעלי תקיעה ורצו לזכות בזכייה זו‪ .‬כל אחד מהם‬
‫הראה כחו בידיעת כוונות וסודות התקיעה לפי הקבלה‪ ,‬ואף אחד מהם לא מצא חן בעיני‬
‫הצדיק‪.‬‬
‫יום אחד בא בעל תוקע לפניו‪ ,‬והצדיק שאלו מה הוא מכוין בשעת התקיעות‪ .‬נענה האיש‬
‫ואמר‪:‬‬
‫רבינו! יהודי פשוט אני ואין לי עסק בנסתרות‪ .‬ארבע בנות יש לי שהגיעו לפרקן‪ ,‬ואני מתכוין‬
‫בתקיעות‪ :‬רבונו של עולם! הריני עושה רצונך‪ ,‬מקיים מצותך ותוקע בשופר‪ ,‬אף אתה עשה‬
‫רצוני ותעזור לי להשיא את בנותי‪.‬‬
‫עמד ר' לוי יצחק ואמר‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫אתה תתקע בבית מדרשי‪.‬‬
‫הנסיבות ההיסטוריות אין להסתפק בלימוד תורה פשוט‪ ,‬ויש לצרף ללימוד התורה גם ידיעות‬
‫נרחבות בחכמות העולם‪:‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫לדעתי לא יוכל איש לירד לעומק כוונת התורה‪ ,‬בכל פנות חלקיה‪ ,‬כפתוריה ופרחיה‪ ,‬עד‬
‫שידע אם מעט ואם הרבה מכל החכמות‪ ,‬וזה גדולתה ושבחה ותפארתה‪ ,‬כי היא למעלה‬
‫למעלה מכל ידיעה והשגה‪,‬‬
‫עד שלא יוכל לעשות ברום חביונה כי אם האיש אשר עלה במעלות כלם בסתר המדרגה‪.‬‬
‫ואם באתי לברר ולחוור הדבר לפניכם כשמלה‪ ,‬לא יספיקו ספרים ומגלה‪...‬‬
‫כי כדברי הגמרא עתידה מלכות אדום לפשוט על כל העולם כלו כמה חדשים‪,‬‬
‫טרם יגלו שבעה חרשים‪,‬‬
‫וכדברי הנביא (עובדיה א‪ ,‬כא)‪" :‬ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"‪,‬‬
‫טרם על הררי ציון הברכה יצו‪,‬‬
‫טכסיסיה ומנהגיה‪,‬‬
‫‬
‫ותגור גם במזרח מלכות אדום וחכמותיה‪,‬‬
‫ופתאום יבא אל היכלכם האדון אשר אין אתם מבקשים‪,‬‬
‫וחרשי משחית אשר אין אתם חפצים‪,‬‬
‫ורבים יכשלו וכרעו ונפלו‪,‬‬
‫‬
‫והיתה עת צרה לאמונתנו וחכמתנו‪,‬‬
‫והחכמים חרוד יחרדו‪,‬‬
‫‬
‫ונוקשו ונלכדו‪,‬‬
‫על אלה אני בוכיה‪.‬‬
‫‬
‫כמקרה אשר קרה לאלגזאייר ואלכסנדריאה‪,‬‬
‫כי גם באלגזייר היו יושבים בטח ודבר אין להם עם החכמות‪,‬הוזים שוכבים עלי משכב‬
‫בתנומות‪,‬‬
‫עד היום אשר הוציא עליהם הקדוש ברוך הוא השמש בצהרים‪,‬‬
‫ותחת שיאיר להם ומתוק האור לעינים‪,‬‬
‫ובשחת האפיקורסות‬
‫שלח אש בעצמותם וירדם‪,‬‬
‫הורידם‪,‬‬
‫אשר לא נמנו בקלקלה‪,‬‬
‫‬
‫זולתי יחידי סגולה‪,‬‬
‫וכל ישר העוה‪,‬‬
‫‬
‫עד אשר לא נותרו ברבים מהם לא תורה ולא מצוה‪,‬‬
‫וחזרו הארצות ההן רעות וחטאות מארצות איאורופא‪ ,‬כי כן יאמר משל הקדמוני‪" :‬אין רע‬
‫מהעבד אשר פתע פתאום יצא לחרות"‪,‬‬
‫וכן האור יעוור למי שלא ראה מאורות מימיו אם לא ירגילוהו בו מעט מעט‪,‬‬
‫על אשר לא למדוה‬
‫כן החכמה חלפה חק אצלם ותורות עברה‪,‬‬
‫בטהרה‪.‬‬
‫בארחות שבילה‪,‬‬
‫‬
‫ואלו נתחנכו מקודם ותחלה‬
‫לא שמעו אל קוסמים ואל‬
‫מפי ספרים וסופרים נאמנים‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫מעוננים‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫מן הצד השני‪ ,‬הבה נבחן מספר דוגמאות נוספות‪ :‬לפני מספר חדשים התפרסמה באינטרנט מחברת‬
‫של דיין בני–ברקי מכובד‪ ,‬שבה כתב הדיין הערות לעצמו‪ .‬ביניהן מצאתי את ה'פנינים' הבאות‪:‬‬
‫‪7‬הרב אליהו בן אמוזג‪ ,‬צרי גלעד‪.‬‬
‫‪196‬‬
‫הרהרתי בברכת הנותן לשכוי וכו'‪ ,‬שלא שייכא [=שייך‪ ,‬רגיל] כלל כשנמצאים במטוס‬
‫שיהיה שם תרנגול וכו'‪ ,‬מ"מ [=מכל מקום] לא פקפקו בזה אם לאומרו במטוס‪ ,‬אפשר‬
‫משום דשייכא להביא תרנגול לשם‪.‬‬
‫הסבר‪ :‬במסגרת ברכות השחר מברכים על התחדשות הטבע מדי בוקר הבאה לידי ביטוי בקריאת‬
‫התרנגול‪ ,‬המכונה שכוי ‪" -‬ברוך אתה‪ ...‬הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"‪ .‬הרב מתייחס‬
‫לשאלה אם יש לומר ברכה זו אף במטוס‪ ,‬שהרי אין בו תרנגולים! הוא משיב ואומר שהואיל ואין‬
‫מניעה להעלות תרנגול על המטוס‪ ,‬אין סיבה להימנע מברכה גם במטוס‪.‬‬
‫הסבר‪ :‬מסופר כאן ברב גדול שכאשר עזב את הרבנות‪ ,‬בירך ברכת 'ברוך שפטרני'‪ .‬הספק העולה‬
‫כאן הוא אם יש לברך ברכה זו גם במקרה שפיטרו אותו‪ ,‬ותשובתו לשאלה זו חיובית‪.‬‬
‫בעיני‪ ,‬שתי ההערות הללו‪ ,‬בין אם הן נכתבו לפרסום לרבים ובין אם נכתבו לתיעוד עצמי‪ ,‬מדגימות‬
‫היטב מה עלול להיכנס לגדר עבודת ה' המורכבת‪ .‬בשתי הדוגמאות הללו‪ ,‬הרב מתייחס לנושאים‬
‫הנחשבים לפשוטים מאוד ומסבך אותם ללא שום צורך הנראה לעין‪ .‬אנשים רבים מברכים בכל יום‬
‫'הנותן לשכוי בינה'‪ ,‬אף על פי שלא יוכלו להיזכר מתי בפעם האחרונה ראו או שמעו תרנגול קורא‪.‬‬
‫ברכת 'ברוך שפטרני' מברכים בדרך כלל כשהבן נעשה בר–מצווה‪ .‬את הברכה מברכים ללא שם‬
‫ומלכות‪ ,‬ולכן מבחינה הלכתית אין היא מוגדרת כלל כברכה‪ .‬נראה שאותו רב אלמוני הרגיש צורך‬
‫פנימי לברך ברכה זו גם בהקשר חדש‪ .‬לדעתי‪ ,‬הדבר היחיד שניתן ללמוד מסיפור זה הוא שברכה‬
‫זו נאמרת על פי התחושה של מי שנתון במצב מסוים‪ .‬כל התלבטות אם רב שפיטרו אותו יצטרך‬
‫לברך אותה ברכה‪ ,‬או שהוא פטור ממנה‪ ,‬נראית שלא במקומה‪.‬‬
‫בשתי הדוגמאות ממחברתו של הדיין הבני–ברקי‪ ,‬יש כדי להצביע על הבעייתיות שבדרך המורכבת‪.‬‬
‫ההתבוננות בהן כשלעצמן מעוררת את הרצון להתרחק מהמורכבות‪ ,‬כדי שלא להגיע לקיצוניות‬
‫כזו שלעתים היא נראית כפלפול סרק ולעתים היא נתפסת כנלעגת‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬אין הדבר כן‪.‬‬
‫יש שההליכה בדרך המורכבת חשובה ונצרכת‪.‬‬
‫בספרות השו"ת אנו מוצאים לרוב את ההליכה בדרך המורכבת‪ .‬נביא כאן דוגמא אחת‪ .‬הרב יחזקאל‬
‫לנדאו בעל שו"ת 'נודע ביהודה' נשאל על אודות המקרה הבא‪:‬‬
‫אחד מת בערב פסח אחר חצות היום ולא מכר חמצו קודם מותו וגם לא ביטל‪ ,‬ונשאר‬
‫בעזבונו חמץ בסך רב‪ .‬ושאל השואל מה דינו של חמץ זה הן בתוך הפסח‪ ,‬אם מוטל חיוב‬
‫על היורשים לבער החמץ מן העולם קודם הלילה כדי שלא יעברו על 'בל יראה'‪ ,‬אחר שמת‬
‫מורישם‪ ,‬והמה יורשים החמץ הזה‪ ,‬או לא‪ .‬וגם שאל השואל אם לא בערוהו היורשים ונשאר‬
‫חמץ זה כמות שהוא עד אחר הפסח‪ ,‬מה דינו אחר הפסח‪ ,‬אם הוא מותר או אסור כדין חמץ‬
‫שעבר עליו הפסח‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫מורכבות ופשטות בעבודת ה'‬
‫כידוע על אחד מהגדולים כשעזב את הרבנות בירך ברכת 'ברוך שפטרני'‪ ,‬כיון שעי"ז‬
‫[=שעל–ידי זה] נפטר מחובות שהיה צריך לתקן ולהועיל בעיר‪ ,‬או שהיה צריך להוכיח ולא‬
‫הוכיח‪ ,‬יל"ע [=יש לעיין] האם גם בפיטרו אותו צריך לומר ברכה זו‪ ,‬ומסתבר שגם בכה"ג‬
‫[=בכהאי גוונא‪ ,‬במצב כזה]‪.‬‬
‫היה אפשר לענות על השאלה הזו בפשטות ולומר שכיוון שהנפטר מת לאחר תחילת זמן איסור‬
‫החמץ‪ ,‬הרי שחמץ זה היה בבעלות יהודי בזמן האיסור‪ ,‬ועל כן חייבים לבערו‪ ,‬ככל חמץ אחר‪ ,‬ואם‬
‫לא ביערוהו‪ ,‬הרי שהוא אסור גם לאחר הפסח‪ ,‬כדין חמץ שעבר עליו הפסח‪ .‬חשוב להדגיש שיש‬
‫הבדל בין איסורי החמץ השונים‪ .‬חמץ בערב פסח אסור מן התורה‪ ,‬ואילו חמץ שעבר עליו הפסח‬
‫אסור מדרבנן‪ ,‬שקנסו את מי שעבר והשהה חמץ ברשותו בפסח‪.‬‬
‫אולם ה'נודע ביהודה' השיב אחרת‪ .‬הוא דן בתשובתו בשלושה נושאים‪:‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫האם הנפטר עצמו עבר על איסור? התשובה לשאלה זו תלויה במחלוקת אם האיסור "בל יֵָראה ובל‬
‫יִּמָצא" חל מערב פסח או רק מתחילת החג‪ .‬לפחות על פי חלק מהדעות‪ ,‬הנפטר עצמו‪ ,‬שמת לפני‬
‫כניסת החג‪ ,‬לא עבר על האיסור‪.‬‬
‫האם היורשים היו חייבים לבער את החמץ בימות הפסח? ה'נודע ביהודה' מכריע שהם לא יירשו‬
‫את החמץ עד למוצאי פסח‪ ,‬מכיוון שמזמן תחילת חלותו של האיסור‪ ,‬בערב הפסח‪ ,‬מופקע החמץ‬
‫מבעלותם‪ ,‬כיוון שהוא אסור‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫האם החמץ אסור בהנאה לאחר הפסח? מכיוון שאיסור ההנאה מחמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא‬
‫קנס שקנסו חכמים‪ ,‬הקנס אמור להיות מוטל רק על מי שעבר את האיסור‪ ,‬ולא על יורשי החמץ‪.‬‬
‫דוגמה זו מראה כי הדרך המורכבת הכוללת הבאת מרכיבים נוספים בחשבון‪ ,‬מעבר למרכיבים‬
‫‪8‬‬
‫הנראים במבט הראשון והפשוט‪ ,‬מביאה לתוצאות שונות לחלוטין‪.‬‬
‫סינתזה — מורכבות כדי לחזור לפשטות‬
‫עד כה הצבענו על שתי דרכים בעבודת ה' ‪ -‬הפשטות והמורכבות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬השתדלנו לבטא את‬
‫נטיית לבנו לכיוון הפשטות ואת רצוננו להתרחק מהסתבכות יתרה‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬התייחסנו לציפייתנו‬
‫מן האדם המורכב בן זמננו שיפנה דווקא לכיוון המורכבות גם בעבודת ה'‪ .‬הראינו גם כי האדם‬
‫המורכב עשוי להסתכל על היחס הפשטני לעבודת ה' מעט בבוז‪.‬‬
‫מכאן ננסה למצוא את שביל הזהב שיכיל הן את המורכבות והן את הפשטות‪ .‬ישנן כמובן אפשרויות‬
‫שונות להבחנה בין המקרים‪ .‬כך אפשר לומר שהנוטים אחרי תנועת החסידות יעדיפו את הפשטות‪,‬‬
‫לעומת הנוטים אחר בית מדרשו של הגאון מוילנא‪ ,‬הרואים במורכבות את הדרך הנכונה‪ .‬לחילופין‬
‫אפשר להבחין בין מצוות שונות‪ :‬מצוות הקשורות לעולם התפילה יקוימו מתוך עמדה של פשטות‪.‬‬
‫במקומו של עבד העומד ומבקש את צרכיו מלפני המלך‪ ,‬אין מקום להתפלפלות מיותרת‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬בשעת לימוד התורה עומד האדם כשופט או כדיין‪ ,‬והוא מפלפל ודן בכוונת המחוקק‪.‬‬
‫בדברים הבאים איננו מבקשים לסתור גישות אלו‪ ,‬אלא להציע נקודת הסתכלות מעט שונה‪.‬‬
‫‪8‬לקטגוריה זו אפשר לצרף תשובות רבות שניתנו על ידי חכמי ישראל במהלך הדורות‪ .‬נפנה כאן לדוגמא נוספת‪ :‬רבה של ירושלים‪ ,‬הרב שלום‬
‫משאש‪ ,‬היה ידוע כמי שידו רב לו בהתרת ממזרים‪ ,‬גם במקרים שעל פי הכללים היבשים היה ברור שמדובר בממזר‪ .‬ראו למשל את פסק‬
‫הדין שבפסקי דין ‪ -‬ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ה‪ ,‬עמ' קפז‪ ,‬שבו מדובר על אדם שנשלח על ידי בית הדין לבדיקת רקמות שהראתה‬
‫שאביו הביולוגי אינו הגבר הנשוי לאמו‪.‬‬
‫‪198‬‬
‫נחזור לסיפור הבעל שם טוב ובעל התוקע שהבאנו ונשאל‪ :‬אם הבעל שם טוב רצה שבסופו של‬
‫דבר יתקע בעל התוקע מתוך כוונה פשוטה‪ ,‬מדוע שלח אותו ללמוד את הכוונות לתקיעות? האם‬
‫בעל התוקע לא הבין דבר מה?‬
‫אני מבקש להציע שהבעל שם טוב ציווה על תלמידו‪ ,‬ר' זאב קיציס‪ ,‬ללמוד את כוונות התקיעות‬
‫המורכבות‪ ,‬כפי שראוי לאדם במדרגתו של ר' זאב‪ .‬ר' זאב עשה זאת‪ ,‬אך הבעל שם טוב לימד אותו‬
‫תוך כדי מעשה לקח חשוב‪ :‬כל לימוד הכוונות המורכבות לא נועד אלא כדי להחזיר את ר' זאב‬
‫לדרגתו של מי שמסוגל לכוון כוונה פשוטה‪ .‬ללא הלימוד המקדים‪ ,‬ללא המורכבות‪ ,‬לא היה יכול‬
‫אדם מורכב כר' זאב להגיע לדרגה הפשוטה‪.‬‬
‫עיקרון זה ניתן לראות גם בשאר הסיפורים החסידיים שהבאנו‪ .‬המתפלל באמצעות קריאתן של‬
‫אותיות האלפבית‪ ,‬תפילתו רצויה ומקובלת‪ .‬אך ברור שתפילה זו טובה רק ביחס לאדם הפשוט‬
‫והמוגבל‪ ,‬שאינו יודע לקרוא ולהתפלל בדרך המקובלת‪ ,‬ואילו האדם המורכב‪ ,‬היודע להתפלל‪,‬‬
‫יצטרך לעבוד קשה בתפילה בדרך המקובלת והמורכבת‪ ,‬כדי שיגיע לאותו מקום שבו נמצא כבר‬
‫האדם הפשוט המתפלל בקריאת האותיות‪ .‬גם את סיפורו של הילד המחלל בחליל‪ ,‬ניתן להסביר‬
‫באותה דרך‪ :‬רק זו הדרך הפתוחה בפניו כדי להתחבר לעולם התפילה המורכב שמסביבו‪.‬‬
‫הסיפורים הרבים הנזכרים בספרות השו"ת‪ ,‬שבהם נדרש הפוסק למצוא את הדרך המורכבת להתיר‬
‫דברים הנראים בראייה פשוטה כאסורים‪ ,‬כדוגמת תשובתו של ה'נודע–ביהודה' שהבאנו לעיל‪,‬‬
‫מתייחסים למקרים שנקודת המוצא שלהם היא של הסתבכות יתרה‪ ,‬הדורשת גם פתרון מורכב‬
‫הרבה יותר מאשר פשטות ההלכה‪.‬‬
‫דברינו יובהרו גם באמצעות מושג ההערמה ההלכתית‪ 9.‬נדגים זאת באמצעות מכירת החמץ‪ :‬האדם‬
‫הפשוט מבין שמשמעות איסורה של התורה על החזקת חמץ ברשות האדם מישראל במהלך חג‬
‫הפסח ועל השבתת כל החמץ שברשותו‪ ,‬היא שלא יהיה לו חמץ כלל‪ .‬האדם הפשוט מקיים ציווי‬
‫זה על ידי ביעור כל החמץ שברשותו‪ .‬האדם המורכב‪ ,‬שיש ברשותו כמות גדולה של חמץ שאין‬
‫באפשרותו הכלכלית לבער‪ ,‬נצרך לפתרון מורכב‪ ,‬מכירת החמץ לגוי למהלך ימי החג‪ ,‬כדי להגיע‬
‫לאותו מקום בדיוק ‪ -‬קיום מצוות "בל יֵָראה ובל יִּמָצא"‪ .‬אם האדם המורכב יבחר ללכת בדרך‬
‫הפשוטה ולגרום לעצמו הפסד כלכלי עצום כדי לקיים את מצוות התורה כדרכו של האדם הפשוט‪,‬‬
‫הוא ייחשב כשוטה‪ ,‬כאותו אדם היודע לקרוא ובכל זאת בוחר להתפלל על ידי קריאתן של אותיות‬
‫האלפבית‪.‬‬
‫‪9‬עיין מאמרו של הרב ישראל רוזן בעניין הערמות הלכתיות שהתפרסם בחידושי תורה@‪7 :NDS‬‬
‫‪http://www.nds.com/z/chidusheitorah/pdf/2006/hebrew/4.pdf‬‬
‫‬
‫‪199‬‬
‫מורכבות ופשטות בעבודת ה'‬
‫המסר שאנו מסיקים מסיפור זה הוא שהמורכבות נצרכת עבור האדם המורכב כדי לחזור אל‬
‫העמדה הפשוטה‪ .‬העמדה הפשוטה היא הרצויה‪ ,‬אך אדם מורכב אינו מסוגל להזדהות איתה‪ ,‬ולכן‬
‫הוא זקוק לדרך המורכבת כדי להגיע אל היעד הפשוט‪.‬‬
‫דוגמאות נוספות לעקרון הסינתזה‬
‫את העיקרון שדרך המורכבות נועדה להשיב את האדם המורכב אל נקודת הפשטות‪ ,‬אדגים‬
‫באמצעות הדוגמאות הבאות‪:‬‬
‫חטא המרגלים ועונשו‬
‫לאחר ששנים עשר המרגלים ששלח משה רבינו לארץ‪ ,‬חזרו ודיווחו על מה שראו‪ ,‬התפתח וויכוח‬
‫"‪...‬כי ַעז ָה ָעם‬
‫בין עשרת המרגלים‪ ,‬לבין כלב בן יפונה‪ ,‬שייצג את שבט יהודה‪ .‬רוב המרגלים טענו‪ִּ :‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫ַהיּ ׁ ֵשב ָּב ָארֶ ץ וְ ֶה ָערִ ים ְּבצֻ רוֹת ְּג ֹדלֹת ְמאֹד וְ גַ ם יְ לִ ֵדי ָה ֲענָ ק רָ ִאינוּ ׁ ָשם‪ֲ .‬ע ָמלֵ ק יו ׁ ֵֹשב ְּב ֶארֶ ץ ַה ֶּנגֶ ב וְ ַה ִח ִּתי וְ ַהיְ בוּ ִסי‬
‫וְ ָה ֱאמֹרִ י יו ׁ ֵֹשב ָּב ָהר וְ ַה ְּכנַ ֲענִ י יו ׁ ֵֹשב ַעל ַה ָּים וְ ַעל יַ ד ַה ַּירְ ֵּדן" (במדבר יג‪ ,‬כח–כט)‪ .‬ולכן הגיעו למסקנה כי‪" :‬לֹא‬
‫נוּ כַ ל לַ ֲעלוֹת ֶאל ָה ָעם ִּכי ָחזָ ק הוּ א ִמ ֶּמנּ וּ " (שם‪ ,‬שם לא)‪ .‬לעומתם טען כלב‪ָ " :‬עלֹה נַ ֲעלֶ ה וְ יָ רַ ׁ ְשנוּ א ָֹת ּה ִּכי יָ כוֹל‬
‫נוּ כַ ל לָ ּה" (שם‪ ,‬שם ל)‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬בני ישראל נטו אחרי דברי רוב המרגלים‪ ,‬ועל כך נענשו בעיכובם במדבר עוד ארבעים שנה‪,‬‬
‫ובכך שרק צאצאיהם זכו להיכנס לארץ‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫ניתן לראות בוויכוח זה מחלוקת בדבר טיבה של הדרך לעבוד את ה'‪ .‬המרגלים ערכו מחקר‪ ,‬ראו‬
‫תוצאות והסיקו מסקנות מן התוצאות שעמדו לנגד עיניהם‪ .‬לעומתם‪ ,‬כלב לא הסתמך על נתונים‬
‫כלל אלא על אמונתו הפשוטה‪ ,‬שה' יעמוד לעזרת ישראל‪ .‬המרגלים דחו את אמונתו הפשוטה של‬
‫כלב והציגו את השקפת עולמם המורכבת‪ ,‬שעל פיה "חזק הוא ממנו"‪.‬‬
‫בני ישראל נענשו בנדודים במדבר במשך ארבעים שנה שבסופם הגיעו ל‪ ...‬אותו מקום בדיוק! אלא‬
‫שבמקום ללכת בדרך הפשוטה‪ ,‬שבה רצה הקדוש ברוך הוא להובילם לארץ כנען מראש "אחד עשר‬
‫יום מחורב"‪ ,‬הם בחרו דווקא בדרך המורכבת‪ .‬על כן נאלצו לצעוד דווקא בדרך הקשה והמורכבת‬
‫במשך ארבעים שנה עד אשר הגיעו לארצם‪.‬‬
‫לוחות ראשונים ולוחות שניים‬
‫שני חגים מציינים‪ ,‬על פי המסורת‪ ,‬את קבלת התורה‪ .‬בחג השבועות‪ ,‬יום מתן תורה‪ ,‬אנו מזכירים‬
‫את המעמד שבו נאמרו עשרת הדיברות ואת עלייתו של משה לקבל את הלוחות הראשונים‪ .‬כידוע‪,‬‬
‫לוחות אלו נשברו בידי משה כעבור ארבעים יום‪ ,‬כאשר ירד מההר וראה את בני ישראל רוקדים‬
‫סביב עגל הזהב‪ .‬את הלוחות השניים קיבל משה במהלך ארבעים הימים שבין ראש חדש אלול ליום‬
‫הכיפורים‪ ,‬והוריד אותם לישראל ביום הכיפורים‪ .‬למעשה ביום הכיפורים אנו מציינים את קבלתם‬
‫של הלוחות השניים‪.‬‬
‫קיים אפוא קשר הדוק בין יום הכיפורים לבין חג השבועות‪ ,‬ואולם האופן שבו נחגגים שני החגים‬
‫הללו שונה בתכלית‪ :‬יום הכיפורים מאופיין כיום של טהרה‪ ,‬סליחה וכפרה‪ ,‬כיום של עינוי הנפש‪:‬‬
‫שוֹר לַ ח ֶֹד ׁש ְּת ַענּ וּ ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹתיכֶ ם וְ כָ ל ְמלָ אכָ ה לֹא‬
‫וְ ָהיְ ָתה לָ כֶ ם לְ חֻ ַּקת עוֹלָ ם ַּבח ֶֹד ׁש ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ֶּב ָע ׂ‬
‫ֹאתיכֶ ם לִ ְפנֵ י‬
‫ַת ֲעשׂוּ ָה ֶאזְ רָ ח וְ ַה ֵּגר ַה ָּגר ְּבתוֹכֲ כֶ ם‪ִּ .‬כי ַביּ וֹם ַה ֶּזה יְ כַ ֵּפר ֲעלֵ יכֶ ם לְ ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם ִמכּ ֹל ַח ּט ֵ‬
‫ה' ִּת ְט ָהרוּ ‪ַ ׁ .‬ש ַּבת ׁ ַש ָּבתוֹן ִהיא לָ כֶ ם וְ ִע ִּנ ֶיתם ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹתיכֶ ם חֻ ַּקת עוֹלָ ם‪.‬‬
‫(ויקרא טז‪ ,‬כט–לא)‬
‫‪200‬‬
‫לעומת זאת על חג השבועות‪ ,‬הנקרא בפי חז"ל עצרת‪ ,‬אומר ר' אלעזר‪" :‬הכל מודים בעצרת דבעינן‬
‫נמי [=שצריכים גם] 'לכם'‪ .‬מ"ט [=מאי טעמא‪ ,‬מה הטעם]? — יום שניתנה בו תורה הוא" (בבלי‪ ,‬פסחים‬
‫סח ע"ב)‪ .‬רש"י מסביר את דברי הגמרא‪" :‬דבעינן נמי 'לכם'‪ — ‬שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח‬
‫ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו"‪.‬‬
‫שני מועדים אלו‪ ,‬הקשורים בקשר הדוק למתן תורה‪ ,‬נחגגים בדרכים מנוגדות‪ :‬האחד בפרישה‬
‫מהנאות העולם הזה והשני בשמחה‪ ,‬במאכל ובמשתה‪ .‬איך ניתן להסביר שוני זה?‬
‫למידת ילד ולמידת זקן‬
‫באותה דרך אפשר ללמוד גם את דבריו של אלישע בן אבויה‪ ,‬שכונה 'אחֵר'‪ ,‬לאחר שפרש מדרכה‬
‫של תורה‪" :‬אלישע בן אבויה אומר‪ :‬הלמד תורה ילד — לְ מה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש‪ ,‬והלמד‬
‫זקן — לְ מה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק" (משנה‪ ,‬אבות ד‪ ,‬כה)‪ .‬הילד‪ ,‬כעובד ה' התמים‪ ,‬הוא‬
‫כנייר חדש‪ ,‬שכל רושם דיו נשאר חקוק בו‪ .‬הזקן‪ ,‬שמן הסתם כבר נעשה מורכב יותר‪ ,‬דומה לנייר‬
‫מחוק‪ ,‬שיש לעמול קשה כדי שהדיו ישאיר עליו רישומו‪.‬‬
‫רבים מן הפרשנים שפירשו משנה זו‪ ,‬כתבו שהזקן לא יוכל ללמוד ולקלוט את הדברים‪ ,‬גם אם ירצה‬
‫בכך מאוד‪ .‬פרשנים אלו ציטטו מאמר המובא ב'ספר הפנינים'‪ ,‬שער החכמה‪" :‬הלומד תורה ילד למה‬
‫הוא דומה — כפיתוח על האבן‪ ,‬והלומד תורה זקן למה הוא דומה — ככותב על החול" (מובא ברבינו יונה‪,‬‬
‫רבינו בחיי‪ ,‬רשב"ץ ועוד)‪.‬‬
‫מעניין שרבי חיים מוולוז'ין פירש דברים אלו באופן שונה‪ .‬לדעתו לא נכון הוא שהזקן לא יוכל‬
‫ללמוד ולקלוט כלל‪ ,‬אלא שעליו להשקיע עמל רב יותר‪ ,‬כדי שהדברים יישארו במוחו‪" :‬אבל מכל‬
‫מקום מועיל‪ ,‬שאם ירצה לתקן יכתוב בדיו יותר טוב ויותר יהיה ניכר הכתב שעליו‪ .‬ורוצה לומר שידקדק יותר‬
‫בלימודו עתה" (פירוש רוח חיים לאבות ד‪ ,‬כה)‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הזקן שכבר איננו תמים ופשוט‪ ,‬צריך להשקיע מאמץ רב יותר‪ ,‬כדי שהדברים שקולט הילד‬
‫התמים בקלות‪ ,‬ייקלטו בתודעתו‪.‬‬
‫לימוד תורה לנשים — דעת הראי"ה קוק‬
‫הדוגמא האחרונה ואולי החזקה ביותר שנביא לדברינו לקוחה מדברים שכתב הרב אברהם יצחק‬
‫הכהן קוק‪ ,‬רבה הראשי של ארץ ישראל בתקופת טרום המדינה‪ ,‬לבנו ולבתו על לימוד תורה לנשים‪.‬‬
‫הרב קוק מפתח תיאוריה האומרת שהגבר מחויב ללמוד תורה רק מכיוון שהוא מורכב ומסובך‪.‬‬
‫לימוד התורה שלו הוא שעתיד להביאו לאותה בינה יתרה הקיימת מראש באשה הפשוטה‪ .‬על כן‬
‫פטורה האישה מהחובה ללמוד התורה‪:‬‬
‫ההבדל [‪ ]...‬העיקרי שבין הנפשות של האישה והאיש‪ ,‬הוא רק ביחש אל צורך הלימודים‪.‬‬
‫הספרים אינם מצד עצמם מזון טבעי לרוח האדם‪ .‬הנם‪ ,‬הטובים שבהם סמי מרפא לאדם‬
‫‪201‬‬
‫מורכבות ופשטות בעבודת ה'‬
‫על פי דברינו ניתן לענות גם על שאלה זו‪ :‬חג השבועות מסמל את דרך הפשטות‪ .‬כך הדברים היו‬
‫אמורים להיות‪ ,‬לולי הסתבכו בני ישראל‪ ,‬ולולי היו צריכים לקבל את התורה בדרך מורכבת ומפותלת‬
‫לאחר שנכשלו בחטא‪ .‬הדרך המורכבת קשה בהרבה והיא דורשת מן האדם עינויים גופניים‪.‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫שכבר נחלה [=נהיה חולה] משנות קדם‪" ,‬כי אני ה' רופאך"‪ .‬הרגש הפנימי הבריא‪ ,‬היוצא‬
‫בטבעו הטהור על ידי חינוך בלתי נשחת‪ ,‬צריך הוא ללמד את האדם מה שיש בו די‪ .‬הלב‬
‫והמוח אינם מפסיקים את עבודתם אפילו רגע אחד בחיים‪ ,‬וכשהם ישרים‪ ,‬כל עבודתם‬
‫הטבעית והתמידית היא לימוד ותורה [‪]...‬‬
‫צדקה עשה הקב"ה עם עולמו‪ ,‬שחנן את האישה בינה יתירה מן האיש על ידי מה שחושה‬
‫הביתי הוא יותר עמוק‪ ,‬אף על פי שמצד זה דווקא אינו כל כך מתרחב כלפי חוץ [‪ ]...‬אם היו‬
‫החיים בריאים ושלמים‪ ,‬לא היה צורך אל השלמת התכונה הביתית היפה והענוגה‪ ,‬לשום‬
‫לימוד כלל‪...‬‬
‫החוג הרחב של החברה האנושית‪ ,‬שהאיש קרוא לפי תכונתו [‪ ]...‬לעבודתו‪ ,‬הוא כבר כל‬
‫כך חשוך עד שמבלעדי מאורות מופעים מן העליון‪ ,‬ובכלל מן חוץ להחיים‪ ,‬לא יוכל לחדור‬
‫לתוכו גם קו אור אחד‪ .‬הוא כל כך חולה‪ ,‬עד שמזונו הוא סממניו‪ ,‬ולבושו חבישת שבר‬
‫עצמותיו‪ ,‬הוא חייב ללמד‪ ,‬וצריך ללמוד‪ .‬וכל מה שישקוד יותר על רפואתו‪ ,‬כה ילך ויתקדם‬
‫עד שברבות הימים ישוב לאיתנו וחי חיי עדן כפי התכונה השלמה והקדומה‪ ,‬עולם שכולו‬
‫‪10‬‬
‫שבת ומנוחה לחיי העולמים‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫סיכום‬
‫במאמר זה ביקשנו להתבונן בדרך עבודת ה' התמימה ובדרך המורכבת‪ .‬יותר משרצינו לשכנע את‬
‫הקורא בפתרון שהעלינו‪ ,‬ניסינו להעלות קווים ולעורר נקודות למחשבה בלב הקורא‪.‬‬
‫בפתח המאמר‪ ,‬כאשר הוצג ציורו של אנטואן דה סנט–אכזופרי מתוך 'הנסיך הקטן'‪ ,‬שאלנו אם‬
‫עדיף מבטם של הילדים על פני מבטם של המבוגרים‪ .‬התשובה שביקשנו להתוות במהלך המאמר‪,‬‬
‫דומה להצהרתו של מחבר הספר‪ :‬נראה לנו כי הסתכלותם של הילדים על פשטותה ותמימותה‪,‬‬
‫אמיתית יותר‪ .‬אך אל למבוגרים להתייאש‪ ,‬שכן על ידי הכלים שקנינו ושנקנה במהלך חיינו‪,‬‬
‫ובאמצעות העמל שנשקיע‪ ,‬נוכל לשוב ולהגיע להישגיהם של הילדים‪.‬‬
‫ואם כלל לא הבנתם על מה מדובר במאמר הזה‪ ,‬ומה חשיבות יש בדיון על תמימות ומורכבות ‪-‬‬
‫לכם אקדיש את דבריו של הנסיך הקטן בסוף הספר‪" :‬ואילו המבוגרים‪ ,‬לא‪ ,‬הם לא יבינו מה חשיבות‬
‫יש בכך"‪.‬‬
‫בנימין דה לה פואנטה הצטרף ל–‪ NDS‬בקיץ ‪ ,2005‬לאחר שסיים את לימודיו לתואר‬
‫בהנדסת חשמל ולרבנות באוניברסיטת בר–אילן‪ .‬נשוי לשושנה ואב לאברהם‬
‫מרדכי‪ ,‬חגי יאיר‪ ,‬יוסף שלום ונתן אריאל‪ .‬הוא בעל הבלוג "רב צעיר"‬
‫(‪ ,)http://ravtzair.blogspot.com‬ושואף להגשים חיים של שילוב תורה ומדע‪.‬‬
‫‪10‬האיגרת מתאריך ב' בשבט תרס"ז פורסמה על ידי הרב ארי יצחק שבט במאמרו "נפש האישה וחינוכה בדורנו (עיון במשנת הראי"ה על פי‬
‫מקורות חדשים בכתביו)" בכתב העת צהר יח (תשס"ד)‪ ,‬עמ' ‪ .128–119‬עיין שם לדיון והרחבה על הנאמר באיגרת זו‪ .‬ניתן למצוא את המאמר‬
‫ברשת בכתובת‪http://www.kipa.co.il/upload/users_files/1057.PDF :‬‬
‫‪202‬‬