מבוא הספר - פירוש אליהו

‫‪ .26‬פירוש אליהו לאותיות מיוחדות במקרא‬
‫מטרת העבודה הזאת היא להראות שהאותיות הגדולות‪ ,‬האותיות הקטנות‪ ,‬האותיות התלויות‪ ,‬האותיות‬
‫ההפוכות‪ ,‬הניקוד על האותיות‪ ,‬ותיקוני סופרים שמוזכרים במסורה של המקרא‪ ,‬באים כדי להוסיף להבנת‬
‫הטקסט התנ"כי לפי הפשט‪ .‬גישה זאת היא מקורית‪ ,‬כי ברוב המקרים של אותיות מיוחדות המפרשים‬
‫מתעלמים מן הנתונים האלו או מבארים אותם לפי גימטריות או דרש‪.‬‬
‫במשך שנים רבות של מחקר ומאמץ הוצאתי לאור ‪ 20‬כרכים שבהם פירשתי לפי הפשט את כל ספרי‬
‫התנ"ך‪ .‬בנוסף הוצאתי לאור עוד חמישה ספרים על נושאים הקשורים לתנ"ך‪ ,‬והם‪ (1 :‬אמיתות‬
‫כרונולוגיית התנ"ך; ‪ (2‬ספרי המקרא מחבריהם וארגונם; ‪ (3‬נבואות הגאולה במקרא; ‪ (4‬טעמי המצוות‬
‫מבחינה מדעית; ‪ (5‬מצוות התורה הדורשות פרשנות מעודכנת‪ .‬אבל בכל השנים שהתאמצתי בפירוש התנ"ך‬
‫לא שמתי לב לאותיות המיוחדות במקרא‪ ,‬ולנקודות המיוחדות ולתיקוני הסופרים המוזכרים במסורה‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬יום אחד הזדמן לידיי ספר על האותיות הגדולות והקטנות שבמקרא‪ ,‬והתעוררתי לעובדה‬
‫שבמקרים רבים האותיות המיוחדות והנקודות המיוחדות שופכות אור על הפשט של המקרא‪ .‬ראיתי‬
‫שברוב המקרים המפרשים אינם נותנים פירוש הגיוני להופעות המיוחדות האלו‪ ,‬ואם הם אכן לוקחים את‬
‫האותיות המיוחדות בחשבון‪ ,‬הם נותנים פירושים על סמך גימטריות‪ ,‬דרש ופלפולים‪ ,‬ואינם חושבים‬
‫שצריכים לנסות להבין לפי הפשט את המשמעות של האותיות המיוחדות‪.‬‬
‫הדרך שבה נקטתי לקבל הסבר הגיוני לאותיות המיוחדות היתה לבאר לפי הפשט את הפסוק שבו‬
‫מופיעה האות המיוחדת ואז למצוא את הבעיה בטקסט שהאות המיוחדת באה לפתור‪ .‬ככה עשיתי ברוב‬
‫מוחלט של המקרים המיוחדים‪ ,‬וכך הצלחתי לתת הסבר הגיוני לכמעט כל האותיות המיוחדות‪ .‬במקרים‬
‫אחדים ההסברים שנתתי התאימו לאלה שניתנו על ידי מפרשים שונים‪ .‬אבל באופן כללי ההסברים‬
‫שהצעתי שונים מאוד מאלה שניתנו על ידי המפרשים השונים‪ .‬יש מקרים אחדים שלא יכולתי למצוא את‬
‫הסיבה האמיתית לאות המיוחדת‪ ,‬ונתתי הסבר דחוק‪ ,‬אבל מקרים אלו הם היוצאים מן הכלל‪.‬‬
‫הבנת המסורה לגבי אותיות ונקודות מיוחדות ותיקוני סופרים‬
‫המסורה היא מערכת ההוראות והכללים לשמירה על צורת כתיבתו ועל נוסחו של התנ"ך‪ .‬הוראות אלו‬
‫נוגעות לתופעות חריגות בטקסט‪ ,‬כגון קרי‪-‬כתיב‪ ,‬תנועות‪ ,‬טעמים‪ ,‬ניקוד‪ ,‬אותיות מיוחדות‪ ,‬נקודות‬
‫מיוחדות‪ ,‬תיקוני סופרים‪ ,‬ועוד‪ .‬בעבודה זאת נתייחס במיוחד להבנה לפי הפשט של אותיות גדולות‬
‫וקטנות‪ ,‬אותיות תלויות‪ ,‬אותיות הפוכות‪ ,‬נקודות מיוחדות על האותיות‪ ,‬ותיקוני סופרים‪.‬‬
‫אותיות גדולות וקטנות במקרא‬
‫ישנן חמש שאלות בסיסיות לגבי האותיות הגדולות והקטנות שחשוב לתת הסבר עבורן‪ (1 .‬מתי הוכנסו‬
‫האותיות המיוחדות לטקסט? ‪ (2‬מה הקשר בין הרמז של האות לבין נושא הפסוק? ‪ (3‬למה נבחרה האות‬
‫המסוימת של המילה? ‪ (4‬מה החשיבות של אות גדולה ואות קטנה? ‪ (5‬מדוע אין יותר אותיות מיוחדות‬
‫בתנ"ך? הפתרונות לשאלות הללו ניתנים בקטעים הבאים‪.‬‬
‫בספר זה נידונות שבעים ותשע אותיות שבעבורן קיימת מסורה שהן נכתבות בצורה גדולה יותר משאר‬
‫האותיות במקרא‪ ,‬ושבעים ושתיים אותיות שבעבורן קיימת מסורה שהן נכתבות בצורה קטנה יותר משאר‬
‫האותיות במקרא‪ .‬הסברים רבים ניתנו עבור תופעות אלו‪ ,‬אבל ההסבר הפשוט הוא שאותיות גדולות באות‬
‫להדגיש ולהבליט רעיון מיוחד או לסמן מצב משמח‪ ,‬ואותיות קטנות באות להמעיט ולתת הדגשה‬
‫מד ֵכּא‪ .‬במאמר הזה אעבור על כל האותיות הגדולות והקטנות‬
‫מינימאלית לרעיון מיוחד‪ ,‬או לסמן מצב ַ‬
‫שיכולתי למצוא המוזכרות על פי דעות שונות‪ ,‬ואבאר את הסיבה שהאות מופיעה בצורה גדולה או קטנה‪.‬‬
‫ראיתי את הספר של הרב ד"ר צבי רון‪" ,‬ספר קטן וגדול"‪ ,2006 ,‬שמביא פירושים ממקורות שונים עבור‬
‫האותיות הקטנות והגדולות בתנ"ך‪ .‬התרשמתי מאוד מן הספר‪ ,‬אבל הרגשתי שברוב המקרים ניתנים‬
‫פירושים המבוססים על דרש ולא על פשט‪ .‬הסברים רבים ניתנים על סמך גימטריות‪ ,‬משמעות האותיות‬
‫באלף‪-‬בית‪ ,‬רמזים‪ ,‬ופירושים שונים ומשונים‪ .‬הרושם הכללי שקיבלתי מן הספר היה שאין סיבות הגיוניות‬
‫לרוב האותיות הגדולות והקטנות במקרא‪ .‬אבל אמרתי לעצמי שאוכל לבאר את האותיות המיוחדות על‬
‫דרך הפשט‪ ,‬ואז אקבל הסברים הגיוניים‪.‬‬
‫מוצגים להלן הסברים עבור האותיות הגדולות ועבור האותיות הקטנות המקובלות לפי הדעות השונות‪.‬‬
‫נתתי פירוש לפי הפשט גם לאותיות המקובלות יותר וגם לאותיות שמופיעות רק לפי דעה אחת או שתיים‪.‬‬
‫הגישה שלי היא לבאר את הופעת האותיות המיוחדות על פי התיאור בתנ"ך והפשט של הפסוק‪ ,‬ולא לפי‬
‫מיני רמזים‪ ,‬גימטריות ודרשות‪ .‬בוודאי לא פתרתי את כל הבעיות באותיות המיוחדות‪ ,‬אבל אני מקווה‬
‫שהצעתי רעיונות טובים המבארים את הסיבות לכמעט כל האותיות המיוחדות‪ .‬כמעט בכל מקרה של אות‬
‫גדולה או קטנה הבאתי את כל הפסוק שבו מופיעה האות‪ ,‬וביארתי את הפסוק לפי הפירוש שחיברתי על כל‬
‫התנ"ך‪ .‬הבנת הפסוק עוזרת הרבה במציאת הסבר הגיוני לפי הפשט להופעת האות המיוחדת‪.‬‬
‫נוכל למצוא את כל אותיות האלפבית בתוך הרשימה של האותיות הגדולות וגם ברשימה של האותיות‬
‫הקטנות‪ .‬באנציקלופדיה התלמודית‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬תחת הנושא 'אותיות'‪ ,‬מובאות רשימות של כל האותיות‬
‫הגדולות )שהיו ידועות למחבר( על פי האלפבית עבור‪ (1 :‬כל התנ"ך; ‪ (2‬התורה בלבד; ‪ (3‬רק בנביאים‬
‫וכתובים‪ .‬ישנה גם רשימה של כל האותיות הקטנות של האלפבית עבור כל התנ"ך‪ .‬חשוב לציין שאין‬
‫משמעות מיוחדת לרשימות האותיות לפי האלפבית‪ ,‬וסידור כזה הוא מלאכותי‪ .‬לכן סידרנו את האותיות‬
‫הגדולות והאותיות הקטנות בשתי רשימות לפי סדר הופעתן בתנ"ך‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם האותיות הגדולות והקטנות הוכנסו לטקסט על ידי מחברי ספרי התנ"ך‪ ,‬או הן‬
‫הוֹספה מאוחרת? האם האותיות המיוחדות נכתבו בטקסט של הספרים לפני החלפת הכתב לכתב אשורי‬
‫ָ‬
‫)הכתב המרובע(? האם המסורה לגבי אותיות גדולות וקטנות נובעת מהספרים המקוריים‪ ,‬ואם כן מדוע יש‬
‫הבדלים באותיות בין הרשימות השונות? קיבלתי מענה לשאלות האלו כאשר הסתכלתי על האותיות‬
‫הגדולות בתחילת ספרים אחדים של התנ"ך‪ .‬אות גדולה בתחילת ספר מן התנ"ך מופיעה רק בתחילת‬
‫הספרים בראשית‪ ,‬משלי‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬קהלת‪ ,‬ודברי הימים‪ .‬הנתונים מראים שהאות הגדולה באה לרמוז‬
‫שספרים אלו שייכים לכתבי הקודש למרות שהיו ספקות אם ספרים אלו נחשבים כקדושים וראויים‬
‫להיכלל בתוך התנ"ך‪ .‬כתוב באבות דרבי נתן‪ ,‬פרק א‪" ,‬בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת‬
‫משׁלות ואינן מן הכתובים‪ ,‬ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה‬
‫גנוזים היו‪ ,‬שהם היו אומרים ָ‬
‫ופירשו אותם"‪ .‬כמו כן‪ ,‬לגבי ספר בראשית יש דעה שאין צורך בספר זה בתנ"ך כי אין בו חוקים ומשפטים‬
‫כמו שאר ספרי התורה‪ .‬היו ספקות גם לגבי ספר דברי הימים כי נמצאות בתוכו סתירות ברורות לכתוב‬
‫בספר שמואל ובספר מלכים‪ .‬על פי הנתונים האלו‪ ,‬האות הגדולה בתחילת חמשת הספרים בראשית‪ ,‬משלי‪,‬‬
‫שיר השירים‪ ,‬קהלת‪ ,‬ודברי הימים‪ ,‬באה להדגיש שספרים אלו באמת שייכים לכתבי הקודש למרות‬
‫הספקות‪ .‬מכאן אנו למדים שהאותיות הגדולות הוכנסו בטקסט בזמן של אנשי כנסת הגדולה‪ .‬לפי הניתוח‬
‫שלי על הכרונולוגיה‪ ,‬אנשי כנסת הגדולה היו האנשים שהתאספו בימי עזרא ונחמיה בשנת ‪ 383‬לפנה"ס‬
‫)נחמיה ח ‪-1‬יא ‪ (2‬וכרתו ֲא ָמנָה ללכת בתורת האלוהים ולשמור ולעשות את כל מצוות ה' ומשפטיו וחוקיו‪.‬‬
‫בתקופה הזאת עברו בני ישראל מן הכתב העברי הקדום לכתב המרובע‪ .‬כתוב )סנהדרין כא עמוד ב(‬
‫"בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש )הכתב הקדום(‪ָ ,‬חזרה וניתנה להם בימי עזרא‬
‫בכתב אשורית ולשון ארמי )הכתב המרובע שאנו משתמשים בו היום("‪ .‬הגיוני לומר שהאותיות המיוחדות‬
‫הוכנסו לטקסט המקראי לאחר שעברו לכתב המרובע כי אותיות מיוחדות רבות אינן מתאימות לכתיבה‬
‫בכתב הקדום‪ .‬בנוסף‪ ,‬במקרים רבים נוכל לבאר את משמעות האותיות הגדולות לפי צורתן בכתב המרובע‬
‫או על פי המובן של שמות האותיות‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן לומר שהאותיות המיוחדות לא ניתנו בזמן כתיבת ספרי‬
‫התנ"ך‪ ,‬אלא הוכנסו לאחר מכן בערך בזמנו של עזרא ונחמיה‪ ,‬בזמן של אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬דהיינו לאחר‬
‫‪ 383‬לפנה"ס‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬האות שנבחרה במילה מסוימת היא לרֹב האות הראשונה של המילה או של שורש המילה‪ ,‬או‬
‫האות האחרונה של המילה‪ .‬אבל לפעמים מודגשת אות באמצע בשל הצליל הדומינאנטי שלה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫במקרים רבים האות הגדולה נבחרה בשל צורתה או בשל מובן השם של האות המודגשת‪ .‬דוגמאות רבות‬
‫למיקומן השונה של האותיות המיוחדות בתוך המילה ניתנות בהסברים על האותיות הגדולות והקטנות‪.‬‬
‫בנוסף לאנציקלופדיה התלמודית‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬ולספר של צבי רון‪" ,‬ספר קטן וגדול"‪ ,‬השתמשתי בספר‬
‫"אוצר ישראל"‪ ,‬בעריכת יהודה אייזענשטיין‪ ,‬כרך א‪ ,‬תחת הנושא אותיות רבתי וזעירא; וגם השתמשתי‬
‫ברשימה "אותיות גדולות ואותיות קטנות" של אראל סגל‪ .‬מקורות אלו הביאו את הנתונים מרשימות של‬
‫המסורה המופיעות במקורות כמו‪ (1 :‬מחזור ויטרי; ‪ (2‬מסורה גדולה בתחילת ויקרא; ‪ (3‬מדרש אותיות; ‪(4‬‬
‫מדרש אותיות קטנות; ‪ (5‬מסורה גדולה בתחילת דברי הימים; ‪ (6‬מסורה גדולה בתחילת בראשית; ‪ (7‬כתבי‬
‫יד עתיקים; ‪ (8‬מעשה רוקח על הרמב"ם; ‪ (9‬מסכת סופרים פרק ט; ‪ (10‬מערכת המסורה שבסוף התנ"ך‪.‬‬
‫לאחר מכן קיבלתי את הספר של עזרא טוקצי'נסקי‪" ,‬כתרי אותיות"‪ ,‬תשס"ט‪ ,‬שבו הוא מביא את רשימת‬
‫האותיות המיוחדות שהוא ליקט ממאות ספרים‪ ,‬גמרות ומדרשים‪ .‬בספרו הוא מביא מספר אותיות נוספות‬
‫מיוחדות שלא נזכרו במקורות האחרים‪.‬‬
‫הואיל וכל מחבר מביא לא רק את האותיות המקובלות ביותר‪ ,‬אלא גם אותיות נוספות שאינן נזכרות‬
‫על ידי מחברים אחרים‪ ,‬ניתן לומר שהרבה אותיות מיוחדות שנכנסו לתנ"ך בימי אנשי כנסת הגדולה אבדו‬
‫לנו‪ .‬לפי ההלכה‪ ,‬ספר תורה שהסופר כתב בו את האותיות הגדולות ואת האותיות הקטנות כאותיות‬
‫רגילות איננו פסול‪ .‬לכן‪ ,‬במשך הדורות‪ ,‬אבדו מקרים רבים של אותיות מיוחדות‪ ,‬גם מן התורה וגם משאר‬
‫ספרי התנ"ך‪ .‬בכך‪ ,‬נוכל לבאר מדוע האותיות המיוחדות מוגבלות למקרים אחדים‪ ,‬ואין אנו מוציאים‬
‫הרבה מקרים נוספים בספרי התנ"ך‪ .‬היו מקרים רבים שהסופרים לא הבינו את מטרת האות המיוחדת‪,‬‬
‫ולכן כתבו את האות כרגיל‪ ,‬ובדרך זו נעלמו לנו מקרים רבים של אותיות מיוחדות‪.‬‬