עלון מאי 2015 - אייר תשע``ה
גליון מס' ,27מאי / 2015אייר תשע"ה http://www.degania-b.org.il שיר אביב מילים :לאה גולדברג /לחן :רבקה גוילי העולם מבריק ,חדש, שמש צהובה כדבש, האוויר מלא ניחוח ושמח האפרוח: העולם לבש זיו אביב חדש! עץ הדר יפרח פרוח, תכלת ,חום וזיו, מביצה יצא אפרוח וקרא :אביב! מה בעלון? משולחנו של יו"ר ועד ההנהלה – אגודה קהילתית1 ............. עושים תרבות1 ................................................................ נוסטלגיה7 ..................................................................... מעט לעת -חברים כותבים9 .............................................. אצלנו בדגניה ב'15 ............................................................ 17 נעים להכיר................................................................. הכה את המומחה18 ........................................................... לזכרם19 ......................................................................... יומן נעורים20 .................................................................. אוכל22 ........................................................................... ספורט23 ........................................................................... נקודה של השקפה26 ......................................................... חינוך28 ........................................................................... 0 חודש טוב, סיימנו חודש גדוש באירועים תרבותיים ,חודש של עצב ושמחה ,חודש של גיבוש קהילתי בו לקח חלק רוב רובו של הישוב ברמות עשייה שונות .עצם העשייה המשותפת היא העיקר ,הרבה מעבר לתוצאה הסופית .בדרכה של עשייה זו אנו לומדים להכיר את אלו המתגוררים איתנו תחת אותו גג קיבוצי ,את אלו שאנו מדי פעם פוגשים בחטף על המדרכות ,ואת אלו שכלל לא ראינו ואין אנו יודעים את שמם .זוהי הדרך לחבר אנשים לקהילה ולצקת את תחושת השייכות למקום בו אנו חיים .אז בסיומו של כל חג עלינו להודות קודם כל לעצמנו ,אחר כך לאלו שדרך קבע מובילים, יוזמים ופועלים ,ולקוות שמעגל העושים במלאכה ילך ויתרחב באירועי התרבות הבאים. החודש סיים שמואל פיטרס 8שנות עבודה בנוי .עד להשלמת כביש המערכת החדש לפני מספר חודשים יכולנו כולנו לשמוע את שמואל מוקדם בבוקר גורר את מכולות הגזם של הישוב .בגיל נושק לגבורות ,מלא רצון וכח ,נודה כולנו לשמואל ונאחל לו שנות דיג רבות עמוסות פעילות ועשייה .תודה. לפנינו מספר פרויקטים להשקעה עבור הקהילה .ועדת התכנון היישובית החדשה תעבוד על תכנונם בחודשים הקרובים והם יוצגו בפני הציבור .בראש סדר העדיפויות שלנו עומדים כרגע שלושה פרויקטים :התקנת מאווררים בבית אלישבע ,הקמת חדר ספורט קהילתי בקומה השנייה של המתפרה ,והקמה מחדש של מועדון לחבר במתחם בית הכנסת /מועדון לחבר. שיהיה לכולנו חג שבועות ,חג קציר ,חג ביכורים וחג מתן תורה שמח, ניר אלפרט, יו"ר ועד ההנהלה ,אגודה קהילתית חודש טוב. השנה החגים הוקדמו והצטופפו בחודש אחד -אפריל. אז מה היה לנו? ליל הסדר היה שמח ,מהנה ומכובד .בהחלט ניתן היה להרגיש את אווירת החג המיוחדת והייחודית של ליל סדר קיבוצי. זאת ההזדמנות להגיד תודה לכל האנשים שתרמו מזמנם וממרצם להפקת ליל הסדר. 1 לא הספקנו לנוח מאותו ליל וכבר למחרת ,בעת שקיעה, כל הקיבוץ התייצב בשדה "יורם" לטקס קציר העומר. הטקס ,ששנה שעברה ,איך לומר ,היה "במנוחה" ,חזר - ובגדול! הטקס היה סמלי ,קולע ,מהנה ובעיקר נתן הרגשה של קיבוץ .תודה לצוות שלא ויתר והפיק את טקס העומר. שבוע לאחר מכן ,בהמשך לשנה שעברה ,חגגנו את המימונה ,רק הפעם בדרך קצת אחרת .מה שלא כל כך הצליח עם עניין התלבושת המסורתית ,המוסיקה המרוקאית והמופלטות ,הצליח הפעם בעזרת ההופעה האיכותית "שירים באשדודית" .מופע מוסיקאלי-תיאטרלי משיריו של המשורר המרוקני סמי שלום שטרית .המופע היה לכל הדעות מוצלח מאוד -מרגש ,מעורר מחשבה ,ופשוט מעורר השראה ורצון עז לשתף אחרים .מי שלא הגיע הפסיד בגדול! 12.4.15 רק שירים באשדודית -או שבעצם צביטה טובה ללב? בערב מימונה ,גשום ,קר ולא אופייני מאוד לעונה ,התכנסנו -לא רבים מדי ,בחדר האוכל בדגניה ב' (כמאה איש) בציפייה למה? אוריה גלעדי רכז התרבות שלנו ,שוב שיחק אותה והביא לנו משהו אחר וייחודי ולטעמי גם מאוד איכותי. אז את שמעון מימרן כבר הכרנו ואף פרגנו לו בערב מצוין של קטעי חנוך לוין ,שנתן לנו כאן לפני חצי שנה ,אבל את שני החברים שהביא אתו ,טרם זכינו ,והיה תענוג גדול להכירם. הראשון הוא אדם מדר -וירטואוז מוזיקלי שמנגן על כל כלי שרק נמצא בשטח ,מחליל ילדים צנוע דרך חצוצרה וכינור וגיטרה והרמוניקה ובכלל – כישרון עצום בבחור שמח ואנרגטי( .גם בנו אוריה ,בן ה - 15-מצטרף בתיפוף בקטעים מסוימים ותורם לאווירה המשפחתית)... השני הוא יונתן כנען שמסתבר שהוא האחראי ללחנים של כל השירים והוא גם נגן הקלידים במופע .נעצור לרגע כדי לספר שאת כל השירים כתב המשורר הגולה סמי שלום שטרית שהוא בן העיר אשדוד וכיום כנראה מתגורר בניו יורק. אבל בואו נחזור ליונתן הצעיר ,שלחניו הם הדבר היפה ביותר ששמעתי כאן לאחרונה .שילוב מרגש של שאנסונים צרפתים עם מוזיקה קלאסית ועם משהו נעים להכאיב שאין לי מושג כיצד להגדירו .כדי להיות הוגנים נאמר שיונתן הוא אשכנזי מוחלט אבל הוא יוצר חיבור נפלא בין לחניו המיוחדים לבין המילים של שטרית וגם כבונוס שר עם שמעון ,ולשניהם אגב -קולות מאוד נעימים. השלושה מגישים ערב מעורר מחשבה ,שמלווה בסיפורים פשוטים/עצובים על העיר אשדוד, שקלטה את העלייה המרוקאית (מרוקנית?) בשנות החמישים ואת ההוויה שהביאה עמה – שעליה כבר שמענו לא מעט. 2 אין התייפייפות בקטעי הקישור המצוינים של שמעון – כן ,היתה בכיינות מרוקאית שמוכרת לכולנו אבל גם היה די .די .טי והיה שינוי של השמות היפים שאתם הם עלו ארצה ,והיו קשיי שפה ,והיו מעברות ואחר כך שכונות מכוערות של עמידר ולא היה להם קל בכלל .אבל היה גם חום וצבע ושפה מסורסת וילדות שהצטיירה כמאוד יפה וישראלית -והיתה הרבה אהבה באוויר. יש רגעים בתוכנית של שלושת המוכשרים האלו שהעין לא נשארת יבשה -למשל כששמעון מדבר על אביו ואמו ושולח לאבא ,באוויר ,נשיקה לגן עדן בכל הופעה – זכר לנשיקה אחת שלא נושקה בעבר. או כשהם שרים על יומהולדת לסבתא אסתר בחצי אנגלית חצי מרוקאית ועברית .השיר ילד של העולם שהוא מרגש ונותן קונטרה נפלאה ולא דביקה למוקי – ובכלל ,הופעה שפתאום מציגה את העדה "הבעייתית" מכולן באור חם וחכם ומוציאה ממנה את הרעש ,הקולניות והאגרסיות שבדרך כלל מחוברות אליה בעבותות סטריאוטיפיות כאן בישראל ומשאירה לה את הגעגוע, ההומור והחום האנושי שקיים בה – משהו עם עצב ושמחה ,שפה עשירה ,ועומקים שסוף סוף אנו זוכים לגלות ודווקא בערב המימונה שכולו בדרך כלל רעש ,פוליטיקה דביקה ,צלצולי חנפנות מיותרים ואוכל שמנוני מדי לטעמי. שאפו גדול -רוצו לראות. כתב :עידן בן שלום. לאחר מכן ציינו את יום השואה בטקס מכובד וענייני בחדר האוכל. תודה רבה לשיכונאים החביבים ,לישי המדריך ולאפרת רכזת החינוך על הטקס. טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה .צילום :עידן בן שלום 3 אירועי חג העצמאות: דברים שנכתבו בבלוג של אודי אור באינטרנט: שלשום ,בטקס יום העצמאות שבקיבוץ ,ביצעתי על במת הטקס ,ביחד עם סקסופוניסט צעיר ומוכשר ,את השיר "יוצא לאור" של אהוד בנאי .לחזרות לקראת האירוע ,התלווה אליי דני ,בני הצעיר ,הוא בן חמש וחצי ועוד קצת .כך יצא ,שדני שמע בשבועות האחרונים את השיר "יוצא לאור" לא מעט פעמים ,לרוב כשהוא יושב ומאזין ,בעוד אני שר אותו .לכן זה לא מפתיע שהוא גם שר לעצמו או מזמזם מידי פעם ,את המשפטים "השביל הזה מתחיל כאן "...ו" -לך עליו ,עלה עליו עכשיו...". באחד מערבי השבוע ,תוך שהוא מזמר לעצמו את מילות השיר בדרכו החוצה מהמקלחת ,דני הסביר לי כך" :כמו ש'השיר הזה' כתוב 'כחול על הדף הלבן' ,כלומר כתבו אותו בעט בצבע כחול על דף לבן והוא 'לא גמור ,לא תמיד מכוון' ,כלומר עוד לא גמרו לכתוב אותו ,ככה גם ה'הזה' ,הוא 'לא סלול, לא תמיד מסומן' ,כלומר לא גמרו לסלול ולהכין אותו!" .אני מצידי אישרתי בגאווה את הקשר שגילה הילד בין שני חלקי השיר האהוב .השיחה המשיכה תוך כדי ההתארגנות השגרתית שלאחר מקלחת הערב ,ואז הסב דני את תשומת ליבי לדבר מה ,שהוא אולי פעוט ,אבל כפי הנראה ,בעל משמעות .הוא שאל אותי מה זאת אומרת" ,שביל סלול" ,האם הכוונה לכביש? ואני השבתי שלדעתי הכוונה היא גם לדרכים סלולות שאינן כבישים ,כמו למשל שהן סלולות וברורות ,למרות שלא נסללו באספלט שחור ,כמו כביש" .נכון" דני השיב" ,כמו בשיר 'דרך הכורכר'!" .את השיר "דרך הכורכר" דני מכיר היטב מאותה הסיבה ,כשבועיים לפני כן השתתפתי בביצועו באירוע אחר ודני נכח באחת החזרות" .כנראה שיש משהו עם דרכים ,אם הן מופיעות כל כך הרבה בשירים שאני בוחר בזמן האחרון "...חשבתי בקול רם .דני חייך בגאווה על הגילוי. וזה נכון .השירים היפים האלה שנכנסו לרגע בצורה די אינטנסיבית לבית שלנו ,כנראה לא נבחרו במקרה .יש משהו בלהסב את תשומת הלב לדרך .כי הרי על פי רוב" ,הדרך" היא בסך הכל האמצעי להגיע למקום מסוים ,יעד כלשהו ,והוא זה שנמצא במרכז תשומת הלב .אבל האמת היא ,שהדרך כשלעצמה ,ראויה למקום אמיתי של כבוד... לפני זמן רב מאוד ,נכחתי בהרצאה של פרופסור בריטי זקן ומוערך מאוד שסיפר במשך שעה וחצי על פועלו ועל הישגיו באקדמיה .היום כבר אינני זוכר כלום מהדברים ששמעתי בהרצאה ,אף לא פרט אחד מכל הסיפורים שסיפר. אבל אני זוכר היטב ,את המשפט שבו סיים את ההרצאה ,שבה סיפר בעצם על היעדים והגילויים, שלהם הקדיש את כל חייו המקצועיים "The journey is the reward" :המסע הוא הגמול. כל יעד ,כל הישג ,כל ניצחון ,יוכלו להתממש רק אם נקפיד ,נתמיד ,נשקיע לאורך הדרך שמובילה אליהם .אנחנו יודעים זאת היטב ולכן גם צוברים הישגים וניצחונות לאורך חיינו .אבל עד כמה אנחנו מודעים ומוקירים את הדרך עצמה אל היעד? עד כמה אנחנו מקפידים שתהיה נכונה? שתהיה נקיה? שתהיה מהנה? למשל ,מאוד הקפדתי שהחזרות למופע יום העצמאות יהיו פוריות ומועילות .אבל האם ידעתי במהלכן לשים לב ,בזמן אמת ,שהמפגשים האלה ,עם מוזיקאים מוכשרים ומלאי השראה ,שמנגנים ביחד את אותה המנגינה שוב ושוב כדי ללמוד ולהשתפר ,הם בעצם העשייה והחוויה המוזיקלית ,לא פחות מהמופע עצמו ,ואולי אפילו ללא קשר אליו? (אגב ,התשובה היא :כן). השאלה הזאת נכונה לגבי כל משימה ,קטנה או גדולה ,שאנחנו מקבלים או נוטלים ,בכל תחום בחיינו .את מסקנתו של הפרופסור הזקן ,אותה הסיק בשלהי חייו ,ראוי שאלמד בעצמי וראוי שאלמדה את ילדיי .רוב חיינו אנחנו נמצאים דווקא בדרך אל המטרות שלנו ,אל העתיד שלנו ,אל 4 הגשמת החלומות שלנו .לכן מוטב שנשכיל להכיר בה ולהוקיר אותה ,בעודנו צועדים בה ,במקום להיזכר בה בנוסטלגיה רק לאחר שנגיע (או שלא נגיע) ליעדנו ופתאום נבין עד כמה הזמן עבר מהר ושאפילו לא שמנו לב... אז בואו נשים לב .נשים לב לפיתולים ,לעליות ,למורדות ,למהמורות ,לנוף ,לסכנות ולאנשים הטובים שבאמצע הדרך .כמו שאנחנו יודעים היטב לשאול את עצמנו לאן אנחנו רוצים להגיע (לענות על השאלה הזאת זה כבר סיפור אחר ,אבל על כך בפעם אחרת ,)...בואו נביט על המקום שבו אנחנו מתחילים לצעוד ,נקפיד לבחור במסלול הנכון לנו ביותר ,נשים לב לפרטים שעל פניהם אנחנו חולפים, נכיר (באמת) את אלה שלצידנו .כי הדרך ,לכל "מקום" ,לכל "שם" ,לכל "מטרה" ,היא בעצם המציאות של חיינו ,היא היומיום ,היא אינספור צמתים שאנחנו עוברים במסע החיים הזה. אודי מצליח לתמצת את הרעיון שלשמו התכנסנו :עשיית תרבות בתוך קהילה ,בתוך קיבוץ. הדברים המקרבים ,הדברים החשובים והמרגשים ביותר נמצאים בדרך אל המטרה. כאשר צוות שלם נמצא ברחבה שליד חדר האוכל ובתוכו לקישוט עד השעות הקטנות של הלילה במטרה לשמח ולרגש אנשים בתפאורה יפה ויצירתית. כאשר כל יום במשך שבוע מתכנסים המוני ילדים בבית אלישבע החם והחף מאקוסטיקה ,וכאשר הוא תפוס עוברים החוצה לשמש היוקדת ,והכל למען ריקוד המפות. כאשר המוני אנשים באים בערבים לחזרות ,גם כשלא נוח ,כשצריך להיות בריקוד אחד ומיד לחזור ולהחליף את בן הזוג כדי שירקוד גם הוא בריקוד אחר. כאשר מגיע ילד עם דגל בידו כמה ימים אחרי הטקס ושואל" :יש היום חזרה? " . כל אלו דוגמאות מתוך הרבה אחרות אשר מוכיחות כי התרבות נמצאת ומתרחשת כל הזמן. ה"חולים" של ד"ר גספר בריקוד של מרגלית מצעד - +80גאווה לדגניה ב'! תודה רבה לכל צוותי הטקסים: טקס יום הזיכרון המכובד והעצמתי. טקס הזיכרון בבית הקברות. טקס ערב יום העצמאות המרגש. תודה רבה לכל מי ששם ידו ,עזר ותרם להצלחת אירועי התרבות בדגניה ב'. 5 קולות הצהלה נדמו... הרחבה שקטה ונרגעה.... וזה הזמן לומר תודה להמוני אנשים אשר לקחו חלק בערב יום העצמאות החגיגי והמרגש..... · ליוצרי ומפיקי הריקודים ,לרוקדים ,למקריאים ,לשרים ולמנגנים. · לכל אלה שתרמו את חלקם בקישוט המרהיב והיצירתי של הרחבה ושל חדר האוכל עד השעות הקטנות של הלילה . · לצוות התאורה שעשה עבודה נפלאה . · לצוות קישוט דגניה ב' בדגלים שהכניס אותנו לאווירת החג . · לצוות בית הקפה על סיום נעים בפה לאחר הטקס. · לגליתא על הפרלינים המתוקים. · לצוות חדר האוכל שנענה בחיוב לכל בקשה. · ולאלו שבלעדיהם פשוט אי אפשר...גבי שכטר ואיתן אולשר . תודה גדולה על הפקה מפוארת ! ! ! בלי ההיענות האדירה של עשרות משתתפים זה לא היה קורה ! ! ! בואו נמשיך במסורת זו. צוות החג. אוריה ,פועה וסיגל. בתחילת החודש התכנסנו באורווה לל"ג בעומר. תודה לשיכונאים על התרומה והרמת האירוע. תודה לראובן ציון ששיתף פעולה ופתח בפנינו את שערי האורווה .היה כיף גדול . ילדי דגניה ב' משתעשעים בשטחי האורווה בל"ג בעומר אז מה יהיה לנו : אם חשבתם שאפריל יעבור ואיתו יחלפו גם אירועי התרבות למיניהם ,אז יש לכם טעות. צוות שבועות כבר רוקח את החג. בערב החג ,מוצ"ש ,ה' בסיוון ,23.5.15 ,מיד לאחר ארוחת הערב החל מהשעה 20:00ייפתחו שערי גן הבום ובשעה 21:00תחל ההופעה "הביתה" של אסף ענברי ואריאל הורביץ. למחרת ,ביום א' ,ו' בסיוון 24.5.15 ,יתקיימו אירועי שבועות ,הפנינג שבועות בבוקר ובערב – טקס הבאת הביכורים בשדה. אז חודש נעים ותרבותי ,בואו בהמוניכם. אוריה גלעדי ,תרבות. 6 לפני 60שנה – אייר-מאי תשט"ו – – 1955 כדי לאפשר בניית בריכת-שחייה אצלנו הציע חברנו הלל ג( .גלעדי) למסור את כספי הפיצויים שקיבל מהסוכנות על הפסקת עבודתו שם. האסיפה דנה על ריהוט חדר-האוכל החדש. חברים פנו למוסדות המתאימים ,עם הסיכויים שהופיעו להעלאת קרובים מרוסיה וארצות הגוש המזרחי. ביום מלאת שבע שנים לעצמאותנו העלינו את זכר בנינו וחברינו וחרדנו לבאות. לפני 50שנה – אייר-מאי תשכ"ה – – 1965 ברכת הקבוצה לחברנו צבי לוז להופעת ספרו "מקום שהנחלים הולכים" .הספר הוגש כשי לחברים ביום-העצמאות. רכשנו עשרה כרטיסי חבר של החברה להגנת הטבע ,המקנה הנחות בטיולי החברה. הכרטיסים הם אישיים ועל המעוניינים להרשם במזכירות. לפני 40שנה – אייר-מאי תשל"ה– – 1975 גיוס להורדת עלים בבננות – יש הכרח לסיים ניקוי 250ד' מעלים ,אחרת נאלץ לשכור קבלן המעסיק פועלים ערביים .הוחלט על גיוס בשתי השבתות הקרובות וגיוס חלקי בכל ימות השבוע .התוצאה :בגיוסי השבת השתתפו 64ח"ח; בגיוסים בבוקר השתתפו 44חברות .כן השתתפו ילדים ונוער .המתגייסים ניקו 180ד' .שלל המרפאה 5חתכים .דגניה ב' ואפיקים הם שני הקיבוצים בעמק שלא מסרו העבודה לקבלנים. המועצה המקומית 'קריית מוצקין' קבעה רחוב ראשי ע"ש קדיש לוז ז"ל. לפני 30שנה – אייר-מאי תשמ"ה – – 1985 באחד במאי היה גיוס להורדת העלים בבננות. עובדי הבננות במסיבה ליקירי העובדים הוותיקים של הענף 7 נסיעות לחו"ל – הוחלט מכסה מוקטנת 4 :חברים בעונה זו .העלות – 13,000דולר. גיוס בני השיכון להורדת עלים בבננות – בני השיכון סיימו הורדת עלים בשטח של 80ד' ,ע"י שישה גיוסים ויום עבודה מרוכז. שי הקבוצה לידידנו פרופ' פדה ,לרגל קבלתו פרס ישראל – ניתן לו שעון מתוצרת מוצרי נוי. לילות שבת – לציון יום ירושלים הוצג המחזה "קשר אייר" בביצוע חברי החוג לדרמה מדגניה ב' ,אלומות וכנרת. לפני 20שנה – אייר-מאי תשנ"ה – – 1995 הגיע הקיץ!!! 'שישי-קפה' מופעל כל ערב שבת ברחבת חדר-האוכל. מ סיבת החברים המסורתית נערכה בליל שבת כ"ו באייר ,מלווה בגבינות מעשה בית ויין, שירים ,ריקודים והרבה שמחה .אדלה ניר הפליאה לשתף את החברים בשירים ובריקודים והשרתה מצב רוח מרומם. לפני 10שנים – אייר-מאי תשס"ה – – 2005 נסלל כביש ראשי בתוך הקבוצה – בין הבתים ובתי הילדים (מהכל-בו עד כביש המערכת) ,גם פסֵ י האטה הושמו בו לביטחון כולם. לאחר שנסלל בה כביש ,מתחדשת "שדרת הנשיאים" בעצֵ י תמר צעירים שניטעו בה ,ובכך תחזור השדרה למראה האהוב עלינו ולאחד הסמלים שלנו. בשכונת הוותיקים נמתחה מדרכה חדשה ,להקלת התנועה של רוכבי האופניים ,נהגי הקלנועיות והולכי הרגל. נערך מפגש של 'חוג ידידי דגניה ב"' ובו – טיול/סיור ב"משעולי דגניה ב'" .למלה ממאה משתתפים סיירו במקומות ובאתרים היסטוריים בליווי סיפורי מקום והדרכה .הנאת כולם היתה רבה .מכתבי התודה והשבחים מדגישים את הארגון והביצוע ,ובנוסף – הפיכת הזכרונות הפרטיים למשותפים לרבים. ליקטה מ"ספר הקהל" – רינה זהרוני 8 5.5.15 "גופרו" כושר והיי דפינישין גלאט. עלילות אלפרט -המשך: צהריים .אלפרט על הקו .כן אלפרט – שדר. "איזה יום נפלא .כל יום שבו אני רב עם מישהו זהו יום נהדר בשבילי"... עם מי רבת היום דוקטור? "שמע סיפור .זוכר שסיפרתי לך שאני מפתח מיזם שקשור לסיפור הקודם שלי ,על הפרה מרפת מיצר?" אני :זוכר .ברור זוכר .זה המיזם שאתה מצלם עם הגופרו תוך כדי ניתוח ואיזה רבי נודניק יושב בצד השני של הרשת וצופה בך און ליין נובר בקרביים של פרה כזאת או אחרת ומאשר לך שהניתוח הוא גלאט כושר – אני צודק? (הערת תזכורת לצופים :כל ניתוח שנכנסים בו לבטן הפרה – מחויב באישור משגיח .ניר רצה למזג טכנולוגיה מתקדמת לטובת שירותי הדת ולצלם את הניתוחים .בכך היה חוסך הוצאות נסיעה של המשגיחים שיכולים לצפות בניתוחים דרך המחשב ולפסוק את פסיקתם). ניר :אתה לא רק צודק אלא גם יש לך זיכרון מצוין וזאת מעבר להיותך גבר נמוך אך נאה. אז ? – אני שואל מוחמא ומופתע... ניר :כרגע בדיוק אני בדרך חזרה מפגישה בגלילות על הנושא ...פשוט הזיה .שומע? ...מתחיל שם דיון ואז קם איזה רב נודניק בשם שילון ומתחיל ככה :תשמע ...וזה לא מדויק ...ואם משהו מסתיר ...ואם העדשה לא על צמצם ...2.8ואם הרזולוציה נמוכה... ניר ממשיך :אני בלי להתבלבל חותך אותו בעצבים מושתקים .תגיד :ראית את החומרים? הוא מגמגם. תגיד :נכנסת לקישור ששלחתי לכם מבעוד מועד וראית על מה מדובר בכלל? הוא מגמגם טורבו. תגיד :אתה בכלל יודע איך להיכנס לקישור ששלחתי לך? הוא כבר מתחיל להאדים ולהשתנק. תגיד :אתה חושב שבאתי עד לכאן ועשיתי את כל הפרוייקט הזה כדי שאתה תגיד לי ש "מה יקרה אם איזה עלה יסתיר את העדשה בזמן הניתוח?" אתה רציני? אתה יודע שאבא שלי כבר 40שנה נחשב לאחד מגדולי הצלמים בארץ ומשהו מזה גם נפל עליי ...אז נכון שאני לא צלם של הנישונאל ג'אוגרפיק אבל אני מבין דבר או שניים באופטיקה! 9 אתה חושב שבניתוח שטח שבו אתה עומד מרחק של חמישה מטר מהווטרינר ,עם עדשות של בקבוקי קולה במשקפיים שלך ,אתה באמת רואה יותר טוב מהגופרו שנמצא 15סנטים מהאיזמל שלי??? ניר נושם וממשיך :כאן עצרתי את השטף לפני שאגלוש בטעות לחבטות רזות ועצבניות ואמרתי לרבי שניהל את הישיבה :רבי ,אני מבקש רשות להפעיל את המחשב שלך כדי להראות לך את מה שהייתם אמורים לראות מזמן אבל תודות לרב שילון היקר פספסתם... הרבי לשמחתי ,משתף פעולה .אני נכנס למחשב שלו .תמונת שומר המסך שלו היא של ברונטית שזופה עם חוטיני דק ואדום בחוף קופוקבאנה"... די עם השטויות אלפרט -אני מתרה בו. "צודק צודק ...הוא מתנצל .סתם חנוכיית יודאיקה מהמאה ה 17-שנמצאה בחורבות בית הכנסת של ז'לכוב... ז'לכוב אני מזדעק? זאת עיירת הולדתי... סתם סתם אני יודע ...רק חמדתי לצון עמך. (פלצן האפיקופניק שלנו – איזה מילים שהוא משתמש הדוקטור דוליטל הזה)... "בקיצור" הוא ממשיך "אני נכנס מהמחשב של הרבי החביב לאתר שלי ב"וימו" (אתר דומה ליוטיוב) ומתחיל להראות את הסרטים מהניתוחים שנמצאים בו .סרט ראשון הוא ניתוח קיצור קיבה לפרה 332מרפת בכפר חורשף. הרבי וכל החבורה יושבים פעורי פה .החדות של הגו פרו 4שלי היא מרטיטה .אתה יכול ממש לגעת בנימים שמופיעים על המסך .התמונה חדה וברורה עד כאב ואנחה נפלטת מפי היושבים בחדר כשאני מצדד את הסכין ימינה ועוקף את התריסריון. הרבי מביט שמאלה (לב רך יש לו לרבי הזה וקשה לו לראות את 332דואבת) ומפליט לשכנו: תשמע זאת אה מאמש חדות של היי דייפיינישיין .זה פשוט לא נורמאלי. הסרטון הבא הוא קשירת חצוצרות ל 447-מרפת מושב לופתים שבשרון .מסתבר שמדובר בפרה שובבה ביותר שבעליה כבר מותש מכניסה לא רצויה שלה להריון כל שני וחמישי ולכן החליט לנקוט עמדה קושרת/לופתת. 10 גם כאן ההתפעלות לא יודעת שובע מה גם שהגדלתי בדאבל קליק למסך מלא בטלוויזיה לד "42 שתלויה מאחורי הרבי. ואז ...אני עוצר את קריאות ההתפעלות באבחת עכבר .כן שילון – מה יש לך לומר כעת? אני מפליט בארס. מישהו עדיין חושב שלא רואים טוב? שלא שומעים טוב? שלא מריחים טוב??? כולם מורידים את ראשיהם במבוכה – כנראה שהשייגץ מהקיבוץ הוכיח שוב את כשרונו. ואז אני שואל אותם :מי הפוסק האחרון בעניין? צחוק עובר בחדר .מה ז'תומרת מי הפוסק האחרון – אותם שבעת המזוקנים מבני ברק שפגשת לפני 11שנים בסיפור על 445מרפת מיצר... אני המום לרגע אבל מתעשת" :והם כולם עדיין בקו הבריאות?" (הרי כבר אז הם נראו לי זקנים טיכו). בקו הבריאות? הם מגחכים ,ברור שהם בקו הבריאות – יוסל'ה הקטן שבחבורה רק חגג יומהולדת 87לפני יומיים אבל הם כולם על הכיפאק ולמנחם מנדל הוילנאי בן ה , 96-נולד ילד לפני חודש...כן ירבו !!! (אמן ואמן ממלמלים כולם). אם כך ,אני מבקש ממך לארגן פגישה חוזרת איתם ,אני אומר לרבי .שילון מביט בי בזעם רליגיוזי כבוש תוך שהוא ממולל את הציציות שלו בעצבנות כמו עומד לתולשן מהטלית קטן שלו ,אבל לא מוציא מילה מהפה. אני עוזב את הישיבה בידיעה שסיפורינו זה לא בא אל קיצו והטרילוגיה תושלם רק לאחר פגישת המחזור בבני ברק – לכזשאת תקבע .אני רק מקווה שזה לא ייפול על החתונה של חיימק'ה שטרודל ,שנזכר להתחתן לנו פתאום בגיל .89 המשך יבוא... עידן בן שלום. 11 אדם לאדם שווה אדם ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ,בבית הקברות שלנו בדגניה ב' ,פגשתי ידידים רבים שבאו ,כמידי שנה, לכבד את זכרם. בין הבאים היתה חדוה הרכבי ,בת דגניה ב' ,משוררת וציירת (בשנת 2014יצא לאור ספר השירה ראנא - שזכה בפרס ביאליק לספרות יפה). לבקשתה שלחתי אליה את העלון האחרון .תשובתה הפעימה וריגשה אותי .והרי היא מובאת לעלון שלנו: 23באפריל 2015 רינה , המון תודות .מהלב. עוד לא קראתי אבל בשמחה ובסקרנות בהמשך השבת ,אקרא ואראה. דגניה ב' – חרף כל השינויים שקרו ,שקורים ,שיִ קרו לה ,בה ,איתה – לי ,בשבילי ,היא -דגניה ב' – תמיד תישאר ה דגניה ב' שלנו – כפי שאנחנו חיִ ינו אותה – דגניה ב' שקמה ונוסדה ונהייתה בכוחם ולפי רוחם של אותם אנשים חדורי חזון ,אדירי התלהבות – אותם אנשי מופת -מהפכנים אמיתיים – אדירי חזון – שעל ברכיהם זכינו לצמוח ולגדול – ֵ אותם ענקים לאורם של ערכים שאין כמותם – ערכים שאין להם שיעור – כשהנאצל והמופלא מכולם הינו :אדם לאדם שווה אדם. ככה חונכנו .ככה ידעתנו תמיד .ככה אדע תמיד. תודה ,רינה ,ותתמידי .תמיד. יש בי סקרנות מתמדת מה הקורות של החיים שמתרחשים בדגניה ב'. תמיד. להתראות, חדוה בשולי הדברים: נשמח לקבל תגובות של קוראי העלון -ב'דגניה – מקרוב ומרחוק. בשם צוות העלון, רינה זהרוני 12 על המפגש לכבוד הספר "על שפת יום כנרת" – לכבודם של המורים והמחנכים שושנה ועמינדב ישראלי ז"ל מאות אנשים הגיעו להוקיר את זכרם של שושנה ועמינדב והמורשת שנטעו בהם כילדים. חדר-האוכל היה מואר באור של עיניים בורקות משמחת פגישות של הבאים .המקום היה מוצף בחום של התרגשות ואהבה שזרמו בין ידיים וזרועות מחבקות. היה מפגש מיוחד לרגל הוצאת הספר המיוחד על מחנכים ומורים למופת – שושנה ועמינדב ישראלי. זאבה זבידוב ,בת דגניה ב' ותלמידתם של השניים ,אספה ,מיינה וערכה ספר עשיר ומלא זכרונות ומחשבות ,מכתבים שלהם ומכתבים אליהם. על כריכת הספר כתבה זאבה: מתת אהבה ותודה למורינו שושנה ועמינדב ישראלי מילדי הקוצים והתכלת בעמק הירדן. בהמשך ,בכריכה הפנימית ,ממשיכה זאבה להסביר – "על שפת ים-כנרת "הוא ספר אנתולוגי ובו -שירה ,זכרונות ותיעוד. השירה -משיריהם של משוררי הארץ והעולם שהיו אהובים על מורינו ,נלמדו בכיתותיהם ומבטאים את עולמם ואישיותם. הזכרונות -של בני עמק הירדן ,זכרונותיהם של אוהביהם ,חבריהם ומוקירי אישיותם ופועלם החינוכי של שושנה ועמינדב. התיעוד -של המפעל החינוכי של המורים העבריים במאה ועשרים :המורים שלימדו בבתי הספר "תרבות" במזרח-אירופה בין שתי מלחמות העולם ,בבתי ספר בארץ ישראל המנדטורית ובמדינת ישראל בעשורים הראשונים לעצמאותה. צוות המורים בשנות השישים ,ביניהם שושנה ועמינדב ישראלי חצר בית החינוך בטכס ביום הראשון ללימודים כתבה :רינה זהרוני 13 המורים בהא הידיעה בדגניה ב' התכנסו תלמידיהם של זוג המורים שושנה ועמינדב ישראלי ,שלימדו בבית החינוך המשותף ,עם הוצאת ספר לזכרם כמעט לכל אחד זכור מימי בית הספר "מורה לחיים" ,כזה שהשאיר רושם עז וידע להנחיל ערכים. לתלמידי בית החינוך המשותף בדגניה א' החל מאמצע שנות ה 30-של המאה שעברה היו אלה – לצד לא מעט מורים דגולים אחרים -שושנה ועמינדב ישראלי .עשרות בוגרי ובוגרות המחזורים הראשונים התכנסו בחדר האוכל של דגניה ב' בשבת 2.5לכבוד השקת הספר "על שפת ים כנרת", בעריכת זאבה זבידוב ,המוקדש למנהל ולמורה המיתולוגיים ,במלאת 80שנה לעלייתם לארץ. סיפורם של בני הזוג ישראלי (במקור יוסלביץ) הוא מיוחד :הם היו בוגרי הסמינר למורים המפורסם "תרבות" בוילנה .בעמק היו חסרים באותה תקופה מורים ,וחברי דגניה ב' – שם היתה אחותו של לעמינדב חמדה ,מן המייסדים – פנו ל"חלונות הגבוהים" על מנת לסדר להם סרטיפקטים .כך הם הגיעו בסוף שנת 1934לדגניה ב' ,הפכו מיד למורים בולטים בצוות של בית החינוך המשותף ,ועמינדב אף כיהן כמנהל במשך שנים רבות ,ובמידה רבה עיצב את דמותו של בית הספר .הם לא נבהלו מ"ילדי הקוצים" של העמק ,והשליטו משמעת בדרכי נועם .שניהם זכורים עד היום למאות תלמידיהם מקיבוצי העמק כאנשי מופת. וכך כתב עליהם בספר צבי לוז ,בן דגניה ב' ולימים בעצמו מורה אהוב לספרות בבית ירח ופרופסור באוניברסיטת בר אילן" :בשנות ה 30-החלוציות והקשוחות הופיעו בעמק הירדן הלוהט זוג מורים צעירים ,יפים ומעודנים ,נושאי בשורות חינוכיות ממיטב ערכי היהדות והתרבות האוניברסלית .מיד עם בואם יצאו יחדיו בתנופת-התלהבות למסע חינוכי בלתי נלאה ,והחדירו מושגים ברוכים ומאלפים למערכת ההוראה בבית החינוך...הם פתחו בפני תלמידיהם אופקים היסטוריים והעניקו להם בשיעוריהם חוויות רגשיות ואינטלקטואליות ,העשירו את עולמם הרוחני והגבירו את שאיפותיהם ללמוד ולדעת עוד ועוד". זאבה זבידוב ,עורכת הספר ,היא ביתו הבכורה של אב"א אחימאיר ואחותם של יעקב ויוסי אחימאיר .היא גדלה בדגניה ב' אצל דודתה בלומה ורדימון כבת משק לכל דבר ,ולמדה בכיתה בבית החינוך יחד עם נעמי שמר .דרך סיפורה של משפחת ישראלי היא פורסת בספר שערכה יריעה רחבה ומרתקת של החיים בגולה לפני מלחמת העולם השנייה ,ושל החינוך בקיבוצים באותן שנים ,עם שפע מכתבים ,מסמכים וזכרונות אישיים. הדוברים והמשתתפים באירוע היו כולם מתלמידיהם של שושנה ועמינדב בתקופות שונות .אסף אגין ,בן דגניה ב' ,ציין שמסמינר "תרבות" הם הביאו איתם שילוב של לימודים עיוניים עם עמלנות ועבודה" .הם היו יוצאי דופן – מהיום הראשון לא התהדרו בבגדי עבודה כחולים אלא הקדישו את עצמם רק לחינוך" .חיים ביטנר ,מנחה האירוע – גם הוא בן דגניה ב' – אמר" :היתה לנו ילדות ענייה במשאבים חומריים אך עשירה ברוח .שושנה ועמינדב עיצבו לנו דרך והקנו לנו ערכים .הספר שכתבה זאבה הוא – במילותיה של נעמי שמר -סיפורה של ארץ ישראל הישנה והנשכחת ,אשר הושיטה את ידה כדי לתת ולא כדי לקחת" .ללי ,ביתה של נעמי שמר ,סיפרה שאימה נהגה תמיד להזכיר ,ברשימת האנשים שהשפיעו על דרכה ,מיד אחרי ההורים – את שושנה ועמינדב. מקומה של שירה בציבור של שירי התקופה לא נעדר כמובן ,עם ליווי של נגנים על טהרת בוגרי בית החינוך :טוביה נאור ,מראשוני בני מסדה (כיום חבר יטבתה) ,אשר גלעד-שמטרלינג בן דגניה א ,שאולי ארקינד מכנרת ,עמנואל עמיבר מדגניה ב' ועלי קדם ממעגן .בסיום האירוע הודה נחשון 14 ישראלי – הבן – למשתתפים ולתורמים .בדברי הסיכום שלה נזכרה זאבה זבידוב כי אחרי יום לימודים קשה וארוך ,ילדי דגניה ב' עוד נהגו להתארח בערבים בביתם של שושנה ועמינדב" .זכינו לחיות לאורם ,ולי היתה הזכות להיות לפה לכל מוקיריהם ואוהביהם". עלי קדם (חבר קיבוץ מעגן ותלמיד בבית החינוך בימים בהם לימדו בו שושנה ועמינדב). לחברי דגניה ב' – קולאז' של תודות ! בשבת האחרונה ,ב ,2.5.2015 -זכינו להיות עם עוד עשרות בוגרי בית החינוך המשותף בעמק הירדן ,אורחים שלכם. אירוע השקת הספר "על שפת ים כנרת" (בעריכת זאבה) קיבץ רבים מבוגרי בית החינוך שנהנו להיזכר ולספר על המורים שכל-כך אהבו ,על שושנה ועמינדב ישראלי (ההורים שלנו). עם הכניסה לחדר-האוכל היתה הרגשה של משפחה אחת גדולה ונרגשת. קבלת הפנים היתה נעימה ביותר. תודה לכם ,חברי דגניה ב' ,על החום ורוחב הלב שאיפשרו לפירצי הנוסטלגיה לחמם את לבבות כולנו. תודה על האירוח המחבק שזכינו לו ,כשהכל במאור פנים ובלב טוב ,כדרכה של דגניה ב'. זכינו בחוויה מיוחדת במינה. בהערכה רבה יעל ונחשון ישראלי ובני הדודים שהיו ונהנו להדר יפה שלנו בשעה טובה ,ברכות וחיבוקים לרגל סיום קורס-מודיעין אוויר בהצטיינות. גאים בך ומחזקים אותך . משפחתך וועדת דור צעיר ובית דגניה ב' 15 לרבקה וגונן קליין ולתמר קליין, שפע ברכות מזל טוב לנישואי הבת/הנכדה, טל ,עם בח"ל אלי. שירבו השמחות במשפחה, בית דגניה ב' לחברי הקהילה בדגניה ב' שלום רב, נושא הצמיחה הדמוגרפית והקליטה בדגניה ב' הנה סוגיה בה עוסק הקבוץ מיום הקמתו. כיום ,אנו עוסקים במגוון דרכים להגדיל את מספר התושבים בדגניה ב' בכלל וכן במתן דגש על הגדלת מספר חברי הקבוץ (האגודה החקלאית) מתוך אמונה כי יש להרחיב את השורות ולשמר את דגניה ב' כקבוץ וכיישוב להרבה שנים קדימה. בעשור האחרון עסקנו בקידום השכונה הקהילתית אשר כל בר דעת יעיד כי במהלך זה חיזקנו את דגניה ב' כיישוב ,צרפנו מגוון שלם ומעניין של חברי אגודה וילדים אשר ביחד עם חברי הקבוץ הקיים וביחד עם תושבי הקבוץ (שמרביתם הנם בנינו) ,המשכנו וקידמנו את חיזוקה של דגניה ב'. לפני מספר שנים קבלה האגודה החקלאית בדגניה ב' החלטה גם לחזק את מרכיב חברי הקבוץ ביישוב תוך מתן דגש על קליטת בני הקבוץ בדגניה ב'. לשם כך הקים הקבוץ צוות המכונה צוות 'צמ"ד' אשר מתפקידו לקדם את הקליטה בדגניה ב'. החלטת האסיפה משנת 2012הייתה לקדם את הקליטה באמצעות שני מסלולים: א .קליטה לקבוץ השיתופי (חברות מלאה לכל דבר ועניין). ב .קליטה לעצמאות כלכלית המורכב משני מסלולים :מסלול המאפשר רכישת זכות ביחידת דיור בדגניה ב' וכן מסלול הכולל הקמה של שכונה של 30בתים .גם מסגרת זו הנה מסגרת של חברות מלאה בקבוץ אך במספר נושאים לא יהיה החבר החדש במסלול זה שותף מלא באגודה החקלאית. חשוב להדגש מספר דברים הקשורים לסוגיית הקליטה: .1כלל הנקלטים חייבים לגור בדגניה ב' לפחות שנה אחת בטרם יובאו להצבעה באסיפה. .2כל הנקלטים מחויבים להתקבל באסיפה ברוב הנדרש. .3כלל הנקלטים מחויבים בתשלום (זה או אחר) בהיכנסם למסגרת הקיבוצית. .4שכונת הבנים – מיועדת בראש ובראשונה לקליטת בנים אך הנה פתוחה גם לתושבי הקבוץ ונקלטים נוספים המעוניינים להצטרף לקבוץ. תמונת מצב עכשווית: עד כה רשומים במסלולים השונים למעלה מארבעים משפחות יחידים .כלל הנרשמים שילמו דמי רצינות וכעשרים וחמש משפחות החלו הליך של אבחון כלכלי. בחודשים הקרובים נתחיל להביא את המשפחות להצבעות בקלפי. נאחל לדגניה ב' הצלחה בהליך הקליטה. בברכה, אבי אייזנברג צמ"ד [email protected] 16 משפחת לונדנר /מייקלס ההורים :שרון ואסף .שרון גננת בגן טיפולי בקצרין ואסף מדריך טיולים ורכז הדרכה בחצר כנרת. דור ההמשך :ירדן המתוק כמעט בן שנתיים חיות המחמד שלנו :דושה המתוקה בכלבות וסטיבי החתול האגדי. גרים בדגניה ב' מאז2008 : קצת עלינו :אוהבים טיולים וטבע ,חברים ,ארוחות טובות בתוצרת עצמית וחברית ובעיקר את השילוב של כל אלה יחד. משפחת צ'רבו ההורים :שירן -מורה לחינוך מיוחד ,בחופשת לידה ,יאיר -חקלאי במושבת כנרת. הילדים :מעיין בן ,4אלונה בת 4חודשים. גרים בדגניה ב' מאז :סוף .2008 קצת עלינו :שירן אוהבת לסרוג ולטפל בילדים -לא באותו הזמן ,יאיר אוהב סוסים ואופנועים ,מעיין אוהב טרקטורים ואלונה אוהבת לאכול את שירן. 17 מדור חדש נולד! במדור יתנו מומחי דגניה ב' במגוון תחומים עצות חשובות ,ויענו על שאלות. שאלות ניתן לשלוח בצורה גלויה או אנונימית דרך האתר ,לכתובת הדוא"ל ל המערכת: , [email protected]או בכתב לתיבת הדוא"ל של רוני שפר .חברי קהילה המעוניינים לתרום מידיעותיהם ולהצטרף לצוות המומחים שלנו -נשמח לקבל את עזרתכם! תודה לעו"ד מקס חסין שהרים את הכפפה ובהצלחה לכולנו. שאלה :לאחרונה חליתי ואני מתקשה לבצע את העבודה אותה ביצעתי באחד הענפים בקיבוץ שלי .הבעיה היא שלמרות שהרופא אומר לי שאני צריך לעבוד חצי יום לא נעים לי ממה שיגידו אבל אני מסיים יום עבודה על ארבע! יש לך עצה בשבילי? מקס חסין משיב: למצבך מתאים חוד נכות כללית בביטוח לאומי. החוק קובע שני מבחנים ע״מ שתשולם עבורך לידי הקיבוץ ,קיצבת נכות אשר הינה מחליפת שכר. המבחן הראשון הוא מבחן סף הנכות הרפואית אשר רק מי שעובר אותו תיבדק לגביו התשובה לשאלה השנייה .נדרשת נכות רפואית משוקללת( שהינה שיטת חישוב לא אריתמטית) בשיעור של 40%אם אחת הנכויות הרפואיות הינה 25%ומעלה אחרת נדרשת נכות רפואית בשיעור של .60% המבחן השני הוא האם עקב נכות רפואית זו שנקבעה בוועדות הרפואיות איבדת את כושרך לעבוד ולהשתכר בשיעור של 50%ומעלה. אם תעבור את 2המבחנים הללו ישלם הביטוח הלאומי קיצבת נכות. מאחר ובקיבוץ בלתי מופרט אין תשלום שכר עבודה הרי שאם תעבוד 4שעות ביום בשבוע עבודה בן 6ימים ,עקב מצבך הרפואי ייחשב הדבר בעיני הביטוח הלאומי כאובדן מלא של כושרך להשתכר ותשולם קיצבת נכות אם תעבור גם את המבחן הראשון. המדובר בסוגיות רפואיות ומשפטיות לא פשוטות וע״כ רצוי שתקבל ייעוץ וייצוג ממי שמומחה ומנוסה בתחום זה. מועדים לשמחה מקס חסין 18 הנפטרים בדגניה ב' בחודש מאי פסח מימון אלישבע האס מרים זיו מרים רפפורט עזריה אברמוביץ' קלרה שי שיינה קלימן אברהם בן-חנוך אשר פרנק בנימין סלע יהודה וייס מרדכי כצנלסון צבי קוטנר יונה וולף רפאל בן-עמי תמר אייזנברג חגי עמיאל זלדה נוסבאום טוביה בונדי פרץ האס כ"ו בניסן תש"ג כ"ט בניסן תשמ"ה י"ג באייר תשע"ב כ"ח בניסן תשס"ה י"ד באייר תשס"ט ד' באייר תשל"ח כ"ט באייר תשכ"א ט' באייר תש"ח ט' באייר תש"ח ט' באייר תש"ח ט' באייר תש"ח ט' באיר תש"ח ט' באייר תש"ח י"א באייר תש"ח י"א באייר תש"ח ח' בסיון תשמ"ג י"ז באייר תשע"א י"ב בסיון תש"מ ו' בסיון תשע"ב ו' בסיון תשכ"ג 1.5.1943 2.5.1985 5.5.2012 7.5.2005 7.5.2009 12.5.1978 15.5.1961 18.5.1948 18.5.1948 18.5.1948 18.5.1948 18.5.1948 18.5.1948 20.5.1948 20.5.1948 20.5.1983 21.5.2010 27.5.1980 27.5.2012 29.5.1969 יהי זכרם ברוך. 19 סרטי בוגרים המחזור הראשון של מגמת תקשורת וחברה בנתיב הטכנולוגי בבית ירח סיים השנה את לימודיו. בין הבוגרים ישנם ארבעה (!) מדגניה ב' ,יצאנו לשמוע מהם קצת על סרטיהם ומה הצידה לדרך שלקחו מתהליך היצירה המפרך אך המתגמל: זוהר ליבר ,עורך בסרט "נושמת ירוק" ,על תלמידה מהקהילה האקולוגית בחוקוק: התפקיד שלי בסרט היה להיות עורך .זה תפקיד שדורש שעות על המחשב בחדרי העריכה .אני מאוד אוהב לערוך ,זה בעצם כמו לקחת כמה סרטונים ולחבר אותם ולחתוך ולהוסיף מוסיקה ועוד .זה נותן לך את ההרגשה שאתה יוצר את הסרט ואתה עושה את העבודה הגדולה ויוצר את המוצר הסופי .אני התחלתי לעבוד על הסרט שלי רק חודש לפני הבגרות משום שהצוות הקודם שהייתי בו התפרק .גם הקבוצה שהצטרפתי אליה היתה על סף התפרקות ,ואז החליטו לצרף אותי אליהם בשביל "להציל את המצב" ולעזור להם לסיים את הסרט .היה צורך באירגון מחדש של החומרים ובצילומים נוספים וכל זה כאמור חודש לפני הגשת הסרט! אני חושב שמה שלקחתי זה שצריך להכיר את האנשים שאתה עובד איתם ,וגם במגבלות של זמן צריך לקחת נשימה ולהירגע ,והכל יהיה בסדר (קיבלתי ציון )!90 אליה לויטן ,מפיקה בסרט "ניצחתי" ,על נערה מכנרת שהחלימה ממחלת הלוקמיה: בסרט שלי הייתי בעיקרון המפיקה ,אבל בעצם יצא בסוף שעשיתי המון מהבימוי וגם קצת מהעריכה .מה שהיה הכי קשה בתהליך זה העבודה בצוות .בשנה שעברה היה לי אחלה צוות והיה כייף וזורם לעבוד איתם ,אך השנה נתקלנו בלא מעט קשיים .למרות הכל הצלחנו לסיים את הסרט והמשפחה המצולמת בו מאוד אהבה את התוצר הסופי .מה שלקחתי איתי מהתהליך זה הקשר שיצרתי עם משפחת גדעוני .בגלל הזמן שנדרש לתחקיר ,לצילומים נוצר בינינו קשר ישיר וחיבור ואני שמחה שיצא לי להכיר אותם. אליה וקרן גדעוני בעת צילומי "ניצחתי" בבי"ח רמב"ם בחיפה 20 מטר טרומן :צלם בסרט "הצברים" ,על שלושה בני גרעין "צבר" משער הגולן: תפקידי בסרט היה לצלם .במהלך הסרט נהניתי ולא נהניתי לסרוגין ,אבל באופן כללי נהניתי לצלם .הקושי העיקרי שהתמודדתי איתו היה לעמוד בלוח הזמנים של המצולמים וחברי הצוות שאיתם עבדתי על הסרט .הדבר שלקחתי מהתהליך הוא העבודה בצוות ועמידה בלוח זמנים. יוני קוצר ,עורך בסרט "הצברים": הייתי העורך בסרט ומאוד נהניתי מהתפקיד .אפשר לומר שהתמכרתי לעריכה .היה לי קושי – או אתגר – לשלב בין שלושה סיפורים שונים של שלוש דמויות שונות בסרט .זה לא פשוט לבנות את זה ולעקוב אחרי כל דמות בתסריט דוקומנטרי .לקחתי איתי ניסיון בעכירה וגם היכרות עם אנשים נהדרים הן מהצוות שעשה איתי את הפרוייקט והן הדמויות מהסרט עצמו. יוני ומטר עם לוטם קייזר (עין גב) בפרוייקט "צברים". בקרוב נערוך הקרנה חגיגית ב"בום" של סרטי הבוגרים ,ונשמע אותם מספרים על יצירתם. אתם מוזמנים לבוא ,להתרשם ולפרגן להם .אל תחמיצו! רשמה :אפרת לויטן 21 תרד וגבינה -שילוב מנצח! לא יודעת מה קורה איתי,אבל בזמן האחרון יש לי צורך עז לתרד בכל צורתו. מאודה ,מטוגן ,במאפה ,על פיצה ,בפסטה -הקיצר געגועים עזים לפופאי... אז הנה מגיח לו חג השבועות היפה והמלטף ועימו שלל גבינות ומאפים. האינטרנט מוצף במתכונים מהממים לחג,בכל צורה,מרקם וצבע. החלטתי לא להתחכם הפעם וללכת על מאפה קלאסי ,נקי בלי יותר מידי מקום לטעויות .אבל טעים ,טעים ,טעים... אז אם בא לכם להתפנק או לפנק הנה לכם המתכון ,ושיהיה לכולנו חג שבועות שמח ,חג מתן שמחה ואהבה ,נתינה וסבלנות. חג מלא באור ,הארות ואוכל משובח! שלכם, שירה קורנפיין כיסוני בצק ממולאים בתרד וגבינות המרכיבים (ל 25-יחידות): למלית: 200גרם גבינת ריקוטה 5% 400גרם גבינת פטה 500גרם עלי תרד טריים קורט מלח קורט פלפל שחור גרוס קורט אגוז מוסקט 1/2כפית שום כתוש 50גרם צנוברים לבצק: 6כוסות ( 800גרם) קמח חיטה 150גרם חמאה חתוכה לקוביות 2ביצים 1כוס מים 100גרם שמנת חמוצה/יוגורט 1/3כוס סוכר 40גרם שמרים טריים 1כף מלח אופן ההכנה: ѽהבצק :יוצקים את המים לקערת הלישה ומפוררים לתוכם את השמרים. ѽמוסיפים לקערה לפי הסדר :קמח ,ביצים ,סוכר ,מלח ,שמנת חמוצה ו 50-גרם חמאה. ѽבעזרת וו הלישה לשים במהירות נמוכה כ 4-דקות ,לאיחוד החומרים. 22 ѽ ѽ ѽ ѽ ѽ ѽמגבירים את פעולת הלישה למהירות בינונית ,ולשים עוד 4דקות ,עד לקבלת בצק גמיש ומעט קשה. ѽמנמיכים את המהירות ומוסיפים בהדרגה את קוביות החמאה הנותרות ,עד שהן נבלעות בבצק .ממשיכים בלישה עוד שתי דקות (רצוי שיישארו גושים קטנים של חמאה). ѽמוציאים את הבצק ומניחים על שולחן עבודה מקומח קלות ,משטחים אותו ויוצרים ממנו פיתה. ѽעוטפים את הבצק בניילון נצמד ,ומקררים לפחות כשעה. המלית :קוצצים את עלי התרד גס. ѽמערבבים גבינת ריקוטה ,עלי תרד קצוצים, מלח ,פלפל שחור ,אגוז מוסקט ,שום כתוש, ביצה ,קמח ,וצנוברים. ѽמפוררים חתיכות גסות של פטה לתוך התערובת (לא למעוך). ѽמוציאים את הבצק מהמקרר ומרדדים לעלה בעובי 3.5מ"מ .מחלקים לקוביות 8*8ס"מ. שמים מלית במרכז כל ריבוע וסוגרים קצה מול קצה במהודק. מניחים בצד להתפחה כ 30-דקות. מורחים כל מאפה בביצה טרופה ומפזרים מעט מלח גס. אופים בתנור שחומם מראש ל 175-מעלות כ 15-דקות ,עד לקבלת גוון זהוב. מי ביקש ספורט ולא קיבל באחת מהכתבות הקודמות כתבתי שדגניה ב' היא מעצמת ספורט .מילים אלה לא נכתבו סתם, וחודש אפריל הוא עדות חייה לכך. החל מקבוצת הכדורשת המהוללת שלנו ,דרך נציגינו בקבוצת הרוגבי הצפונית ששמו של מאור רוטמן לא הוזכר ,ממשיך בקבוצת הרצים שייצגה אותנו במרוץ העצמאות ועד נבחרת הרצים של מרוץ הר לעמק. וזאת בלי להזכיר את על העוסקים בפעילות הספורטיבית העממית בתוך ומסביב לדגניה ב'. 23 קבוצת הכדורשת שלנו ממשיכה להוביל את הליגה האזורית וזאת למרות שנחלה הפסד ראשון העונה לאלופה משנה שעברה עין גב .המשחק היה מותח ומרגש שבסופו הפסדנו בהפרש של נקודה. מצורפת פה קריאתה הנרגשת של אנבל ,בתקווה שיבואו מעודדים רבים לעודד ולדחוף את הקבוצה קדימה .אין ספק שקבוצת הכדורשת ,דגניה ב' netבמיטבה העונה ,ומקנה לנו מידי שבוע דרמה ספורטיבית מרגשת ואף מפעימה. צוות נשים זה ,שהוזכר קלות בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ,הן לא רק מקצועיות וספורטיביות -הן נחושות ואמביציוזיות .הן לא רק אימהות ונשים עובדות ,הן חברות ,צוות ובדרך כלל מנצח. אמש בדרמה קורעת לב ועל קוצו של יוד נחלה הפסד ראשון בליגה העונה .המשחק היה מותח מקצועי ,מהיר ומקפיץ .גם שהפסידו את המשחק ,ירדו מהמגרש עם חיוך ונשבעו בליבן לקחת את האליפות. אבל זה כולם יודעים ודאי לא מהיום ,אז למה טרחתי לשים עט לדף ולחלוק עמכם את הגיגיי אלו. אמש ישבתי "על הספסל" בבית בנדל והבנתי שאולי הפסדנו מערכה על המגרש אבל ביציע באמת "קרעו" אותנו.למרות שהגיעו המעודדות והמעודדים האדוקים מדגניה ב' ,ישבנו קהל דל יחסית לעומת ים האוהדים הנלהבים (והרועשים) מעין גב .אם פקפקתי בכוחו ובתפקידו של קהל בית אוהד באירועי ספורט, אז אחרי אמש נותרתי ללא ספק. לכן ,ברוח האופטימיות ובהתלהבות ,אני קוראת לכל בית דגניה ב' לבוא בהמוניכם ולתת גב ויד לצוות המנצח הזה שמייצג את הקהילה המעודדות המסורות סיגל ,נוק'ה ויעל כל כך בכבוד .בשבועות הקרובים יחולו המשחקים האחרונים הקריטיים לעונה, עונה בה דגניה ב' נחושה ושואפת "לקחת" את הליגה. בעזרתכם ובעידודכם תיקח גם תיקח. אני מצטרף לדבריה של אנבל בואו לעודד ולדחוף ,מגיע להן העזרה שלנו. על מרוץ העצמאות כבר נכתב רבות ,אך מעל במה זאת אני רוצה להודות לכל הרצים והרצות שלנו ,על רוח ההתנדבות והרצון לייצג אותנו ,ועל שבאו לאימונים והשקיעו מזמנם החופשי. לאחר הסקת מסקנות ,הוחלט להתחיל את האימונים לקראת המרוץ של שנה הבאה ממש לאחר הקיץ. כמובן תודה לבארי בן יהודה שעושה ימים כלילות להביא את הנבחרת לרמה הגבוהה ביותר שניתן שנה אחר שנה. 24 בתאריך 1.05.15יצאה נבחרת הדרגון בצוות מצומצם אך איכותי לתחרות הדרקון בירקון. תחרות זאת מתקיימת בסירות של 10חותרים ולא כמו הסירות בכנרת שהן של 20חותרים. חזרנו כואבים ,מאוכזבים ועם הרבה מחשבות .הגענו בשעת בוקר מוקדמת למרכז דניאל לחתירה ,מצב רוח סה"כ מרומם עם המוטיבציה העיקרית שבשנתיים האחרונות ניצחנו את התחרות ,אולי זה היה לרעתנו .אחרי שני מקצים צמודים ביותר וניתן להגיד גם שיפוט לא ממש הוגן ,סיימנו את השתתפותנו בתחרות בלי לעלות לגמר המיוחל. בנימה אישית אני יכול להגיד שלא היה קל להתמודד עם ההפסד ,הנסיעה הביתה היתה לא פשוטה ( למרות שהתפנקנו בארוחה סינית קלה) ,ומה שחשוב לזכור שהירידה היא לצורך עלייה. מירוץ הר לעמק – איזה גיבורים! ב 30-לאפריל ,החל משעות הלילה ,הוזנקו מאות קבוצות מהאריה השואג בתל חי לריצת הר ועמק .הקבוצות מחולקות לקטגוריות שונות לפי מין ,גיל, ומספר רצים. אותנו ייצגו קבוצת רצים אימתנית :גיל חיטין ,יונתן בן ענת ,יוחאי רמון ( מנכ"ל הקבוצה והיזם), יניר לוי ,ניר אלפרט ( איך לא ,אם משהו רץ למה לא הוא) והרכש פלג נייגו. בממוצע כל אחד מהם רץ 40ק"מ בקטעים שונים .הריצה התקיימה מסביב לשעות ונמשכה כ20- שעות ,את הליווי הם עשו בעצמם כולל האוכל הלינה והפינוי. בסביבות השעה שבע בבוקר הגיעו לקו הסיום ליד טמרת כשהם מלאי אדרנלין ,עייפים ורעבים, אך מוכנים כבר לריצה של שנה הבאה. ברכות לרצים על המאמץ והיכולת. אני מזמין את כל מי שבראשו רעיון לאירוע ספורטיבי בדגניה ב' ,לפנות אלי על מנת שנוכל לקדם את הרעיון ולהפיקו. בברכת הספורט התחרותי והעממי, דוד אייזנברג. 25 מעגלים: אחרי אירועי החגים האחרונים הצטרפו לי כמה תובנות מעניינות שאולי ראויות בשיתוף. הראשונה שעליה רציתי להתעכב היא תובנת ה"אבן שנזרקה למים" .כוונתי היא לאדוות שיצר הסרט שעשיתי על דודי חנן ז"ל .כשניגשתי לנושא לפני יותר מארבע שנים והתחלתי לצלם את החומרים לסרט לא תיארתי לעצמי איזה אפקט פרפר אני הולך לייצר .ישבה בי ההכרה שאני חייב לעשות את הסרט הזה בשביל המשפחה ובעיקר עבור אבא ודודה ריקי .מעבר לכך ובמישור הטכני זה היה מאתגר לנסות ולעשות סרט ,כמו שהגדולים עושים ,סרט שיהיה ראוי גם לטלוויזיה. הסרט יצא ומאז לא פוסק זרם התגובות להגיע אלינו מכל הכיוונים .תגובות שלא ציפיתי לשמוע מאנשים ,שבעיקרן מאוד מחזקות .אבל התגובות המיוחדות יותר הן דווקא של אלו שהסתבר שהכירו את חנן ואת הסיפור שלו בגוף ראשון .חבר אחד לקרב סיפר שראה במו עיניו איך חנן מפונה בסחיבת פצוע על ידי חבר לוחם שהולך ובוכה כל הדרך עד נקודת האיסוף ובסופו של סיפור טראגי הוא נופל מאוחר יותר במלחמת ששת הימים. לוחם אחר מספר שהלווה לחנן חצי לירה כדי שיוכל לצאת הביתה ערב הקרב וכשהתכנסו הכוחות לפני היציאה ניגש אליו חנן והחזיר לו את הכסף ואמר לו :אני מחזיר לך את הכסף כדי שלא אהיה חייב כי אולי לא אחזור מהקרב... כל הסיפורים האלו מעידים על משהו שלא צפינו מראש – מסתבר שקיימים עוד אנשים שזוכרים את חנן (ושלא ידענו עליהם) על אף מרחק השנים הרב ,ושחשוב להם לזכור כי אולי הזיכרון של חנן ז"ל הוא חלק מהאפשרות להמשיך באופן נורמלי את החיים אחרי שמאבדים אדם קרוב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהודות לכל אלו שבאו להגיד מילה טובה ,לשתף ,לדבר ולספר .זה ממש לא מובן מאליו עבורנו המשפחה. תודה רבה לכם. מעגל נוסף: בשבת האחרונה נכחתי באירוע שנערך בצהרים בחדר האוכל שלנו .האירוע היה השקתו של ספר שנקרא :על שפת ים כנרת .את הספר ערכה והפיקה זאבה זבידוב. הספר מוקדש לזוג מורים מיתולוגיים שהם עמינדב ושושנה ישראלי שבטח עדיין זכורים לחלקנו (מה לעשות שאני נאלץ לכתוב זאת אבל השנים נוקפות ואין עוצר .)...אני זכיתי להיות רק שנה אחת כתלמיד כיתה א' תחת שרביטו של עמינדב ,וזכור לי שהיה נוסע כל בוקר לבית הספר ברכב 26 הפג'ו 305שלו אבל היה ממתין לנו ליד ההסעה כדי לראות שאנו עולים למשאית הלבנה שהסיעה לבית החינוך ,הרבה לפני בואם של האוטובוסים הצהובים של המועצה. דמותו התמירה והסמכותית קצת הרתיעה אותי כתלמיד כיתה א' ואני מניח שלא בצדק .את עמינדב החליף אבא בניהול בית החינוך ואני עד היום מניח שזה היה "סידור מיוחד" עבורי כי קשה לי להאמין שהייתי צולח את התקופה הזאת אם ההנהלה של המוסד המכובד הזה לא היתה מהמפלגה שלי... אני לא מתעכב על האירוע שהיה מפגש יפה של המון "תלמידים ותלמידות" של בית החינוך ,שאגב עד היום מבחינתי הוא אחד המקומות הכי נוסטלגיים בעולם וכל ביקור בו מעלה בי דמעות ,אלא אני רוצה לומר משהו על הספר של זאבה. זה לא ממש ספר .זאת בעצם אנציקלופדיה מדהימה .זאבה כבר הוכיחה לנו בספרה הקודם "אנשי התלם הארוך" איזו עורכת מוכשרת היא (ומי שלא קרא את אנשי התלם הארוך שירוץ לקרוא כי זהו ספר חובה!) .זאבה אוספת בפינצטה פרטים ,מסמכים ,תמונות והבהרות ומוציאה תחת ידה מסמך מרתק מלא בתוכן ,שאי אפשר להפסיק לקרוא אותו (אגב זה ספר כבד במשקלו ,שלא קל לקרוא אותו במיטה ובייחוד שגם קשה להתנתק ממנו ולהניחו הצידה ,אז שווה להתחזק לפני שמתחילים). תובנות ראשונות מהקריאה בספר: התחלתי לקרוא ישר באותו הלילה ומצאתי את השעון מטפס לכיוון השעה .02:00הכרחתי את עצמי להפסיק אבל לא לפני שסיימתי את שעבר על המשפחות של שושנה ועמינדב בתקופת השואה .אחרי שהנחתי אותו ,הרהרתי ,שיש משהו מאוד לא טוב ותקין בכל מארג חייו של העם היהודי – ממש כמו בסרט מתח מפחיד רק שלהבדיל מסרט – פה הספויילר הוא קבוע. תמיד אנחנו מכוילים לצערנו ל -לפני ואחרי ,ותוך כדי -של השואה .אתה מוצא את עצמך ערני מאוד לתאריכים ואתה חש את שעון הזמן והדופק עולה תוך כדי התקדמות בקריאה ,ככל שמתקרבים לשנת 1939הארורה .זה כאילו אתה רוצה לצעוק לתוך הספר :ת-ב-ר-ח-ו כבר -פור גוד סייק .ואז זה ממשיך להתקדם וכל שנה נהיית גרועה מקודמתה ואתה יודע ממה שלמדת והפנמת את השתלשלות האירועים הזוועתיים ואין דרך לעצור זאת .ורק לקראת 1944או 1945 אתה מתחיל לשמוע את פעמי הצבא האדום או הצבא הבריטי או האמריקאי שבאים לשים -סוף סוף -קץ לזוועה ,עד כמה שניתן... מה עוד אפשר להגיד ומה עוד אפשר לכתוב אחרי שקוראים על המשפחות שנמחו מעל האדמה ואיך בעצם המשיכו לחיות כאן עם הידיעה? אין לי תשובה על כך ואין לי כל כוונה לנסות ולהבין את אבותינו מעבר לכך שאני מנגב את העיניים וליבי איתם עד כמה שניתן. זאבה היא לא נערה צעירה ובכל זאת הספר הזה שהפיקה ,כמו זה הקודם שהזכרתי ,אלו מפעלי חיים אדירים .זאת היסטוריה במיטבה שמבארת ומסבירה ויורדת לפרטים ומוסיפה אף הרבה מעבר כדי להעשיר את ידיעותינו ,את הבנתנו לחיים של אחרים שלא הכרנו. 27 זאבה ,אני אומר לך בקידה עמוקה שספרייך ראויים להיות בכל פנתיאון היסטורי – פשוט מלאכ ת מחשבת למופת .יישר כוחך ותודה גדולה .אני מניח ומקווה שאת כבר עובדת על הפרוייקט הבא. לסיכום: משהו קצת אחר – ערב יום העצמאות היה מצוין לטעמי .אווירה קלה ומשוחררת .הופעות המוניות וכייפיות .שירים וריקודים בלי פומפוזיות ובלי מתח מיותר .למדנו איך לחגוג בסטייל שלנו הרגוע והשמח .בכלל ,עושה רושם שדגניה ב' מייצרת קו ייחודי של תרבות וזאת גאווה גדולה לכולנו. קיץ רגוע חברים. עידן בן שלום. DEGANIA B סיקור עיתונאי -טורניר ליגת האלופות מרחב דגניה ב' בבוקר הטורניר השחקנים הפגינו דריכות גבוהה עם הרבה מוטיבציה, ובשילוב מזג אוויר אידאלי לכדורגל הטורניר ענה על הציפיות בגדול!! למשחק הגיע קהל רב של כל הקבוצות בהנהגת בנות א'-ג' שנתנו אווירה חמה וביתית לשחקנים. שלב הבתים השדים האדומים ,הפייבוריטים בטורניר, סיימו את השלב המוקדם עם 3ניצחונות חלקים .בלט במיוחד יניב נווה הצעיר שהפתיע את היריבות עם שליטה מצוינת בכדור מול שחקנים גדולים בהרבה .סקאוטים של מנצ'סטר יונייטד וברצלונה שנכחו בטורניר מסרו שהם שוקלים להחתים את יניב על חוזה אולטראס דגניה נותנים אווירה ביתית לשחקנים ארוך טווח תמורת קרטיב וטילון לשבוע אורי פראג אמנם הבקיע בצרורות ,אך גם זכה לכרטיס אדום מהשופט הקשוח לאחר שאמר מילים מיותרות לחבריו לקבוצה .אורי! כל הכבוד על הגולים אבל לא פחות חשוב לשמור על רוח ספורטיבית!!! במשחק ההגנה בלטו מיקאיה ודותן בהופעה אגרסיבית וחסרת פשרות .רועי ניצח על המקהלה מהשער .מה עם שחר? אליו נגיע בהמשך.. 28 הפנתרים הכחולים שהיו ללא ספק האנדרדוג בטורניר סיפקו הופעה מרשימה בשלב הבתים כשסיימו עם שני ניצחונות והפסד .חשוב לציין שהפנתרים היו הקבוצה היחידה עם שחקן אחד בלבד משכבת ד'-ו' .מעל כולם בלט גיא חיון עם בעיטה עוצמתית ושליטה בכדור. מה שלא פחות חשוב הוא היכולת של גיא לדחוף ולעזור לחבריו הצעירים בקבוצה. ואיזה צעירים ...עד לרגעים אלו ממש הקהל עדיין לא נרגע מההופעה מעוררת הכבוד של יעל ויפתח שלא הפסיקו לרוץ לשנייה אחת ונלחמו כמו אריות על כל כדור!! כל הכבוד!! כמובן שלא נשכח גם את הקטנים יותר ,איתן ואורי שעזרו לקבוצה לסיים במקום השני בשלב הבתים. העטלפים השחורים בהובלת רותם ביטון עם שליטה מדהימה בכדור (מסי הישראלי) סבלו מהרבה חוסר מזל בשלב הבתים כשנחלו שני הפסדים ברציפות .במשחק השלישי הצליחו להתאושש עם ניצחון מסחרר 4:1על הסוסים הלבנים. בן כהרגלו נתן מספר הצלות מופלאות בשער רוח לחימה ומשחק קבוצתי למופת! כל הכבוד!! הסוסים הלבנים היו ללא ספק בשר התותחים של השלב המוקדם עם שלושה הפסדים מ 3-משחקים. הסוסים ,בהובלת דניאל ותום ,אמנם נלחמו אך נשברו פעם אחר פעם מול היריבות הקשוחות .הסוסים כמעט והרימו ידיים כבר בשלב המוקדם אך תוצאת חצי הגמר מלמדת שאף פעם אסור להתייאש וצריך לשמור על רוח הצלה גדולה של בן גומן באחד על אחד מול אורי פראג ספורטיבית גם כשמפסידים!! ראויים לציון במיוחד אילון וזיו על הופעה מכובדת מול הגדולים! וכמובן שלא נשכח את מורן שנכנס לטורניר ברגע האחרון והראה לכולם איך נלחמים ,שומרים על רוח ספורטיבית ו ...פשוט נהנים .כל הכבוד מורן!! שלב חצי הגמר משחק חצי הגמר הראשון הפגיש בין השדים האדומים לעטלפים השחורים .העטלפים ניסו לעצור בכל כוחם את השדים אך נכנעו 4:0ללהקה האדומה עם חגיגת שערים של אורי פ. משחק חצי הגמר השני שהסתיים בניצחון 1:0של הסוסים הלבנים ייזכר לשנים רבות בעיקר בגלל שערוריית השיפוט של השופט השנוי במחלוקת .גורמים יודעי דבר טוענים שהשופט החלש הימר בווינר על תוצאת המשחק. תגובת השופט" :לא היה ולא נברא"" .זוהי עלילת דם". במהלך המשחק נפסלו 2גולים של הפנתרים שיכלו להובילם לגמר .ראויים לציון שחקני הפנתרים שאמנם בכו מאכזבה אך קיבלו את ההפסד בכבוד ושמרו על רוח ספורטיבית .בסופו של יום ,הסוסים הלבנים עלו אורי פראג ורותם ביטון בקרב ראש בראש לגמר לאחר שהפסידו בכל משחקי שלב הבתים! על כדור אבוד 29 הגמר הגדול הגמר שהפגיש בין הפייבוריטית בטורניר ,השדים האדומים ,לבין הסוסים הלבנים הסתיים בניצחון השדים .2:0 למרות מלחמה מצד הלבנים ,השדים הפעילו לחץ בלתי פוסק על שערם של הלבנים ולאחר בישול של אורי פ .היה זה שחר ליבר שהבקיע בבעיטת יעף 1:0לאדומים .איזה גול גדול של שחר!! בהמשך אורי פ .הבקיע את השני לטובת האדומים שסגר את הסיפור. האדומים הניפו בצדק את הגביע הנכסף וזכו בטורניר הראשון של דגניה ב'. כולם זכו לקרטיבים צוננים מלבד השופט שנעלם לתוך חדרי ההלבשה אחרי תצוגת השיפוט השערורייתית. כמובן שלא נשכח לציין לטובה גם את מעיין אלקבץ עוזרו הנאמן של השופט לאורך כל המשחק. כל הכבוד מעיין!! לאור הצלחת הטורניר מנהלת הליגה שוקלת לקיים טורניר נוסף לכיתות ד'-ח .פרטים בהמשך... טקס הענקת המדליות והנפת הגביע של השדים האדומים התכנסות בסיום הטורניר, כל הכבוד לכל המשתתפים! סוף דבר הפתעת הטורניר – מורן חיטין ,מלבד הכושר הגופני הבלתי נגמר ,מורן עם הופעה מסחררת נתן דוגמא לכולם איך לשמור על ספורטיביות ,רצון לנצח והתנהגות למופת כל הכבוד מורן!! מלך השערים -אורי פראג עם 8כיבושים .הנהלת הליגה בטוחה שבטורניר הבא אורי ייתן דוגמא לצעירים כיצד מתמודדים גם עם הפסד. צל"ש - 1לגיא חיון שהצליח ללכד סביבו חבורה של צעירים ,ונתן דוגמא אישית ,מילה טובה והרבה ביטחון לחבר'ה של א'-ג' .גם לאחר חצי הגמר המאכזב גיא ושאר חברי הקבוצה שלא הסתירו את אכזבתם מהשופט החלש התנהגו למופת ובבגרות. צל"ש – 2כל השחקנים מכיתות א'-ג' שהתמודדו בגבורה מול האריות של ה'-ו' .כל הכבוד! אדוני השופט – נשלח אותו לרענון קורס שופטים מתחילים בוינגייט.... כל הכבוד לכולם ולהתראות בטורניר הבא! כתב :אלון חי 30
© Copyright 2024