החיים בברית המועצות, תהליך
סוגיות מסיפור חייהן של עולות מחבר
המדינות:
החיים בברית המועצות ,תהליך
השתלבותן בחברה הישראלית וחווית
הגיור -סקר נרטיבי
חיבור לשם קבלת "דוקטור לפילוסופיה"
מאת :ורד מור
ביה"ס לחינוך
הוגש לסנט של בר אילן
רמת גן
ניסן תשס"ו
תודה מקרב לב:
תודה לפרופ' אריה כהן על הנחייתו שפתחה בפני שערים ,כיוונה בחוכמה
וברגישות והנעימה עלי את העבודה.
תודה לנשים הנפלאות שהסכימו לפתוח בפני את סגור ליבן ולחלוק עמי
את סיפורי חייהן המרתקים.
תודה לבני משפחתי היקרים והאהובים ,על השעות הרבות שנגזלו מהם
והוקדשו לעבודה זו :לבעלי -אבי ולילדי :אפרת ,רננה ,נתנאל ושירה.
תודה להורי האהובים ,יונה וטוביה מילנר" ,ששלי -שלכם הוא".
תוכן הענינים
תקציר
מבוא
1
פרק א' :רקע תיאורטי
4
.1גורמי העלייה מחבר
המדינות
4
.2תהליך ההגירה
7
.3ההסתגלות לחברה הישראלית
10
.4מאפייני החברה הקולטת
12
.5המפגש בין החברה הרוסית לישראלית
12
.6תהליך ה"תירבות" ) ( Acculturation
14
.7עולים לא יהודים :נתונים ,מגמות והתפתחות
16
.8המרת דת
16
.9הגיור מבחינה הלכתית
26
.10התבוללות ישראלית
32
.11הגיור כפתרון למעבר הבין תרבותי
33
.12מאפיינים אישיים של מתגיירים בישראל
35
.13הגיור במדינת ישראל הלכה למעשה
35
פרק ב' :שיטת המחקר
37
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.10
.11
הגישה המחקרית המוצעת
מתודולוגיה -הנרטיב בסיפורי חיים
כלי המחקר -ראיון עומק חצי מובנה
מידגם
איתור המרואיינות
אתיקת איסוף הנתונים
ניתוח הנתונים
תקיפות ומהימנות
מגבלות המחקר
חשיבות המחקר
היסטורית החיים של המרואיינות
37
38
42
44
45
45
46
49
52
54
55
פרק ג' :מימצאים
.1המשפחה
67
67
דמות האם והקשר עמה
67
דמות האב והקשר עמו
75
קשר עם אחים ואחיות
80
הסבתא והקשר עמה
82
היחס למשפחתה
85
טראומות ובעיות במשפחה
89
.2הזהות היהודית
94
בעלות זהות יהודית
94
בעלות "זהות יהודית מעומעמת"
102
ללא תחושת זהות יהודית
105
.3החיים בבריה"מ
108
החברה הרוסית וערכיה
108
תיאור חייהן האישיים
110
אנטישמיות
115
מפגש עם גורם יהודי
119
.4הסיבות לעלייה לארץ
123
סיבות כלכליות
123
סיבות פוליטיות
128
סיבות אישיות
130
המידע על ישראל
133
הציפיות מהארץ
134
.5העלייה לארץ
136
המפגש עם הארץ
136
ההסתגלות לארץ
142
דפוסי ההשתלבות
151
דפוס ההיטמעות
160
קשיים ותחושות משבר בישראל
163
היכרות עם בן זוג בישראל
175
.6החיים בישראל
177
יחסן לתרבות ולמנטליות בישראל
177
הנוסטלגיה לבריה"מ
189
ישראל" -הבית"
191
.7הגיור
193
מניעי ההחלטה להתגייר
193
"להיות מאה אחוז -כמו כולם"
193
עבור בן הזוג ומשפחתו
196
למען הילדים
200
בשל היחס לגויים
200
"להוכיח לעצמי ולאחרים"
203
רצון להכיר את המסורת
203
משיכה למיסטיקה ולרוחניות
204
מפגש עם אדם דתי/משפחה דתית
206
.8הקורס לגיור
208
החוויות החיוביות:
208
מעשיר בידע
208
מודעות גבוהה
210
חשוב
205
הנאה וחוויה
206
החוויות השליליות:
207
"משחקים ומשקרים"
207
לימודים קשים
217
מסרים מעוררי התנגדות
219
"למה להיות קדושה מחילוניים?"
222
תחושות כעס
224
תחושת השפלה
225
פחדים ו"פארנויה מהכניסה לחייהן"
226
המורה בקורס הגיור:
228
חוויות חיוביות
228
חוויות שליליות
229
המלצות לשיפור הקורס
230
המשפחה המלווה /השמועות על הגיור
232
.9בית הדין לגיור
236
חוויות חיוביות
236
חוויות שליליות
236
.10לאחר הגיור
241
השפעת הגיור על הזהות היהודית
241
השפעת הגיור על שמירת ערכי היהדות
247
השפעת הגיור על ההשתייכות לארץ
250
הגדרה עצמית
253
היחס לדתיים וליהדות
255
תגובת המשפחה והסביבה לגיור
258
המסר לחברות
261
תחושותיהן לאחר הגיור:
262
שמחה
262
שלמות
263
הקלה
263
גאווה וניצחון
264
"יודעת יותר מאחרים"
264
"תיקון"
266
ביטחון עצמי
267
אשמה וחטא
269
סיפורי חזרה בתשובה
270
פרק ד' :דיון
278
ביבליוגרפיה
322
נספחים
337
תקציר אנגלית
תוכן עניינים אנגלית
ב"ה
מבוא
ייעודה של מדינת ישראל הינו לשמש בית לאומי לעם היהודי ולפיכך העלייה היתה תמיד נשמת אפה
של הציונות ועמדה בראש סדר העדיפויות של המדינה )נאור .(1991 ,גם בתקופות של מצוקה כלכלית
וביטחונית קשה ,שאפה המדינה לקלוט כל יהודי המגיע לארץ.
עוד טרם הקמת המדינה נעשו מאמצים אדירים להעלות את שארית הפליטה מארצות אירופה,ומאז
קום מדינת ישראל הגיעו אליה יותר מליוני מהגרים ופליטים מכל רחבי העולם.
עם הקמת מדינת ישראל נקבעה קליטת העלייה כאחד מיעדיה המרכזיים של המדינה .על מנת לממש
יעד חשוב זה התקבל בכנסת בשנות החמישים חוק השבות ,הקובע כי זכותו של כל יהודי לעלות לארץ
ולקבל בה מעמד של אזרח ישראלי.
היישוב היהודי ראה בעלייה של יהודים לארץ מטרה נעלה וחשובה ,שיש לפעול להגשמתה ללא דיחוי.
כך אנו מוצאים ,מאז הקמת המדינה ,מאמץ עקבי של מדינת ישראל לממש את חזון העם היהודי
השב לארצו,למרות קשיים במישור החברתי ,התרבותי והכלכלי ,המכבידים על קליטתם של העולים
)גולדברגר.(1994,
קליטת העלייה ממשיכה עד היום להיות אתגר מרכזי לחברה בישראל .העלייה הגדולה מברית
המועצות לשעבר וההאצה בעלייה מאתיופיה מציבות את סוגיית הקליטה של קבוצות אלה בחברה
הישראלית על סדר היום הציבורי.
עולי חבר המדינות שהגיעו לארץ בגל העלייה של שנות התשעים הינם קבוצה ייחודית בגלי העלייה
לישראל .גל עלייה זה העלה על סדר היום הציבורי בישראל שאלות מהותיות :החל משאלות על
צביונה של מדינת ישראל וכלה באופן שבו נקלטים העולים.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שעד שלהי שנות התשעים היו רוב העולים יהודים,
ולעומת זאת משנת 1999גובר מספרם של הלא יהודים בקרב העולים ,עד להפיכתם לרוב מבין
העולים של סוף שנות התשעים .לראשונה בתולדות העליות לישראל הפכו הלא יהודים לקבוצת הרוב
בקרב כל העולים.
גולדברגר ) (1994מציין שקיים הבדל משמעותי בין העליות של שנות התשעים לעליות הקודמות בכך
שעולי שנות התשעים לא הגיעו לארץ מתוך מניעים אידיאולוגיים ,ורובם המכריע מגדיר עצמו
כמנותק מכל ריטואל יהודי ו/או דתי .לעובדה זו השפעה רבה גם על תהליך קליטת העלייה .ניכר
שהעולים נאלצים להתמודד עם משבר קליטה מורכב ביותר ,המתבטא ביחס האמביוולנטי שהחברה
הישראלית משדרת כלפיהם וביחס האמביוולנטי שהם משדרים כלפי החברה.
ניתן לומר,לפיכך ,שלעליות שנות התשעים ,בניגוד לעליות הקודמות ,מאפיינים של תרבות הגירה.
הספרות המקצועית מגדירה הגירה כתהליך של מפגש בין פרט לבין תרבות.במצב זה נוצרים
קונפליקטים ,דיסונס ודיסאוריינטציה ) ,(1998 ,Haweley & Rotterמאחר שקבוצת המהגרים
מתנסה בהכרח בתהליך של חיברות מחדש .תהליך זה דורש הערכה מחדש של ערכים ,אמונות,
נורמות ומודלים שונים של התנהגות .על המהגרים להתמודד לא רק עם בעיות של הישרדות
והסתגלות מעשית ,אלא גם עם שאלת ההתייחסות לתרבות שאינה ידועה להם ,תוך השוואה לתרבות
שהם עצמם מייצגים .לפיכך ,עשויות קבוצות מהגרים לגבש גישות שונות בנוגע להסתגלותן למערכת
החברתית )בן רפאל.(1996 ,
תהליך זה נקרא תירבות ) .(Acculturationתהליך
התירבות נבדק ברחבי העולם על אוכלוסיות
מהגרים שונות תוך התייחסות לשני מישורים של שינוי :שינוי במישור ההתנהגותי ושינוי במישור
הפסיכולוגי ,בהיבט של תחושת השתייכות ,דהיינו תחושת זהות בין הפרט והחברה החדשה או
הישנה.
בשונה משאר מדינות העולם ,ישראל הוקמה כמדינה ייחודית עבור העם היהודי .אשר על כן ,בצד
המאפיינים הקבועים של תהליכי תירבות באוכלוסיות מהגרים שונות ברחבי העולם ,הרי שבמציאות
הישראלית ובתרבות הישראלית ,נוספת גם התייחסות ללאום ולדת של העולים .מי שאיננו יהודי על
פי ההלכה ,יתקשה יותר להרגיש חלק מהקולקטיב היהודי .עובדה זו מקשה לעתים קרובות על
התערותו וקליטתו של המהגר בחברה הישראלית ,כאשר הוא נתקל בבעיות כגון :נישואין ,קבורה
וכד' .וכך בשלוש נקודות קריטיות בחיי הפרט :לידה ,נישואין ומוות ,שונה מצבו של המהגר משאר
אזרחי המדינה.
מנקודת מבט הלכתית,ותהיה זו הגישה המקילה והפתוחה ביותר ,מי שאינו יהודי על פי ההלכה ,לא
יוכל להיחשב ליהודי ,ולפיכך ,היטמעותו או השתלבותו של המהגר בחברה היהודית בישראל אינו
מושלם .שליטה ושימוש בשפה העברית ,ציון חגים מסורתיים ,תחושת השתייכות למדינה ושירות
בצה"ל הם חסרי משמעות הלכתית בכל הנוגע להשתייכות לקולקטיב היהודי .העובדה שממדים אלו
מהווים מרכיבים חשובים בזהות הקולקטיבית של החברה הישראלית אינה מעלה ואינה מורידה
מבחינה הלכתית לעצם קביעת השתייכותו של הפרט ,שאינו יהודי ,לקולקטיב היהודי )כהן.(2001 ,
עובדה זו מקשה על העולים להרגיש חלק מהקולקטיב היהודי ולהיטמע באופן מלא .לפיכך ,הדרך
היחידה והבלעדית להצטרפותם באופן רשמי לקולקטיב היהודי הינה באמצעות הגיור.
הגיעו הדברים לידי כך שחלק מעולי חבר המדינות תופס את הגיור כמרכיב הכרחי בתהליך
השתלבותו וטמיעתו בחברה הישראלית .יוצא מכך שהפתרון הייחודי לתהליך ההשתלבות בחברה
הישראלית מבחינה הלכתית וחברתית הינו הגיור.
ניכר שמתרחשת כאן תופעה ייחודית של "זירוז" תהליך התירבות באמצעות גיור המאפשר לעולים
להיטמע באופן לגיטימי ולהרגיש חלק מהתרבות המקומית.
במקורות ההלכתיים ניתן למצוא שלוש גישות עיקריות לגיור )אצל זוהר ושגיא :(1993,גישה
המדגישה שרק נוכרי הבא להתגייר ממניעים דתיים -גיורו תקף ,גישה הטוענת שלמניעי המתגייר אין
השלכה על תקפות הגיור אלא על החלטת בית הדין אם לפתוח בהליכי גיור עבורו ,וגישה שלישית
הטוענת שמניעי המתגייר אינם רלוונטים בתהליך הגיור כל זמן שתהליך הגיור עצמו התנהל על פי
ההלכה.
במאתיים השנים האחרונות ,בעקבות ריבוי נישואי התערובת בעולם היהודי ,הועלו בספרות
ההלכתית שיקולי מדיניות נוספים ,כגון :הצלת בן הזוג היהודי הנשוי ללא יהודי/ה ,הצלת הילדים
שייוולדו לזוג ושכבר נולדו ,למען טובת כלל ישראל ולשם שמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל.
כאמור ,אנו עדים בשנים האחרונות לשינוי של ממש בהרכב החברתי של העולים .נוצר מצב חדש שבו
חיים בישראל מאות אלפי עולים אשר אינם יהודים על פי ההלכה .מצב זה מסמן התחלה של
התבוללות ישראלית ודורש התייחסות מתוך ראייה כוללת בתחום הממלכתי ובתחום ההלכתי רבני
כאחד .לראשונה מאז הקמתה של המדינה הופכת ההתבוללות במדינת ישראל בדרך של נישואי
תערובת או חיים משותפים ללא נישואין לשאינם יהודים לאפשרות ממשית בקנה מידה רחב.
2
לפיכך ,טוען כהן ),(2001יש לעודד את תהליך הגיור ולהפוך אותו לאפשרות רחבת היקף ובכך להפוך
נישואי תערובת קיימים או פוטנציאליים לנישואין בין שני יהודים .כמו כן טוען
כהן ) ,(2001שלפי היקף הנתונים המצטברים ולפי התחזית העתידית עולה כי אם לא יגויירו העולים,
רובצת לפתחה של החברה הישראלית בעיה חברתית ,דתית ופוליטית רחבת היקף ובעלת השלכות
משמעותיות על סוגיית הזהות הקיבוצית הישראלית בכלל והזהות היהודית בפרט.
לנוכח מציאות זו מתחוללות תמורות בבתי הדין לגיור ,המביעים נכונות לפתוח בהליכי גיור עבור כל
העולים החפצים בגיור ,בהיקף נרחב ,תוך נקיטת גישה הלכתית מקילה יותר בתחום הגיור .במילים
אחרות ,במקום שבתי הדין יתייחסו לגיור כמעבר של יחיד מנוכריות ליהדות ,נתפס הגיור בהקשר של
המשפחה כולה ,עם ישראל כולו ושל האלטרנטיבות אליהם יפנו המבקשים להתגייר אם לא יגויירו
)אביאור.(1998 ,
עם זאת ,מפרסומי מינהל הגיור ) (2003עולה שלמרות מספרם הרב של העולים שאינם יהודים מחבר
המדינות )כ 300,000-לערך( ,רק חלקם פונים לגיור )ומתוכם ,הרוב המכריע הינן נשים וזאת כדי
להביא לידי כך שלאחר הגיור ילדיהן יהיו יהודים(.
מטרת המחקר הנוכחי הינה לתאר ולשפוך אור על סוגיות מסיפור חייהן של עשרים ושלוש עולות
מחבר המדינות :חייהן בבריה"מ ,תהליך השתלבותן בחברה הישראלית וחווית הגיור עבורן.
המחקר יתבסס על עקרונות המחקר האיכותני בגישה הנרטיבית ,המאפשרת לנו להתוודע אל "עולמן
הפנימי" של המתגיירות ולתאר את מציאות חייהן כפי שהן רואות אותה.
ממצאי המחקר עשויים לשפוך אור על מניעיהן של עולות מחבר המדינות להתגייר ועל תהליכי
הסתגלותן החברתית והתרבותית לחברה הישראלית.
3
פרק א -רקע תיאורטי
במחקר הנוכחי אנו מבקשים לתאר סוגיות מסיפור חייהן של עשרים ושלוש עולות מחבר המדינות:
חייהן בבריה"מ ,תהליך השתלבותן בחברה הישראלית וחווית הגיור עבורן .לפיכך ,הסוגיות
התיאורטיות שיועלו ,יש בהן כדי לספק רקע משלים למטרת המחקר וחשיבותו.
להלן יתוארו :גורמי העלייה מחבר המדינות ומאפייניה ,תהליך ההגירה וההסתגלות לחברה
הישראלית ,מאפייני החברה הקולטת ,המפגש שבין החברה הרוסית לישראלית ,תהליך התירבות,
העולים הלא יהודים בישראל ,תהליך המרת דת )גישות מדעי החברה וגישות תיאולוגיות( ,הגיור
מבחינה הלכתית ,התבוללות ישראלית ,גיור כפתרון למעבר הבין תרבותי ,מאפיינים אישיים של
מתגיירים בישראל והגיור בישראל הלכה למעשה.
.1גורמי העלייה מחבר המדינות
עולי חבר המדינות שהגיעו לארץ בגל העלייה האחרון הינם קבוצה ייחודית בסיפור העלייה לישראל.
התפרקותה של בריה"מ והתמורות הפנימיות שבאו בעקבותיה בסוף שנות השמונים הביאו לגל עלייה
בהיקף שלא נודע כמותו בדור האחרון .בפרק זמן קצר יחסית ,קלטה ישראל למעלה ממיליון עולים,
רובם המכריע מחבר המדינות )כהן .(2001להיקפו של גל העלייה האחרון ארבעה גורמים עיקריים
)אלטשולר ,.1989 ,יבין ולוי ,.1990 ,נאור ,.1991 ,תבורי :(,.1990,.1991,התפרקותה של בריה"מ,
התפרקות המוסדות החברתיים והכללים בבריה"מ ,העלייה ברמת האנטישמיות ושינוי במדיניות
ההגירה בבריה"מ ובארה"ב.
התפרקותה של בריה"מ:
עד לסוף שנות השמונים ,נשענה בריה"מ על אידיאולוגיה שלטונית טוטליטרית שנגעה בכל תחומי
חייו של הפרט .השלטון הסובייטי ביקש לשלוט בכל תחומי חייו של האדם הסובייטי )בחינוך ,במבנה
המשפחה ,בעוצמה הצבאית(,תוך שימוש בסיסמאות אידיאלוגיות מוצקות מתוך רצון לעצב את דרכי
חשיבתו וערכיו לטובת המשטר )מירסקי.(1995 ,
1989היתה אחת השנים הגורליות במאה שחלפה .התמוטטות המשטר הסובייטי פתחה עידן חדש
בתולדות בריה"מ -עידן ה"גלסנוסט" ) המציין את תום הטוטליטריות המהלכת אימים על תושביה
ותחילת עידן של פתיחות גלויה( .האדם הסובייטי נותר אבוד בתוך תהליכי מהפך חדים ודינמיים
)מירסקי ,.1994 ,מירסקי ופרוור ,.1992,בן רפאל ,אולשטיין וגייסט (1996,שהשפיעו קשות על בטחונו
ועתידו של הפרט בבריה"מ.
בשנת 1991החליטו הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות להקים את חבר המדינות העצמאיות
ולפרק את כל מוסדותיה וסמכויותיה של בריה"מ .מבריה"מ לשעבר קמו חמש עשרה מדינות נפרדות
המתמודדות עם קשיים בעיצוב וייצוב מערכת פוליטית יעילה ,קשיים שמקורם בחוסר מסורת
שלטונית דמוקרטית ובחוסר תנאים בסיסיים לקיומו של משטר תקין ,כגון :מפלגות ,חוקה ,חקיקה
ומינהל ממלכתי .העדר קיומם של תנאים אלה בחבר המדינות ,יצר מצע נוח להתפתחותה של אנרכיה
) סלע ופרידגוט.(1995 ,
התפרקות המוסדות החברתיים והכלכליים בבריה"מ:
המעבר ממשק ריכוזי אחד לחמישה עשר משקים עצמאיים גרם לקשיים כלכליים ניכרים .הכלכלה
הידרדרה ,האבטלה גאתה והאינפלציה דהרה .כל מה שהיה ודאי ומובן מאליו בעשרות השנים
4
האחרונות ,איבד תוך פרק זמן קצר את כוחו ויציבותו .הצורך להיאבק על מוצרי הקיום הבסיסיים,
שבעבר היו מסובסדים ומובטחים לכל נפש ,על הפנסיות הממשלתיות שהפכו לחסרות ערך ועם הפשע
המאורגן יצר מצב של חוסר יציבות כלכלית שהשפיע על כל תחומי החיים .במציאות שכזו התערער
הביטחון האישי וגברחוסר הוודאות בנוגע לאפשרויות הקיום והחינוך עבור בני הדור הצעיר והחשש
לגבי העתיד )סלע ופרידגוט ,.1995 ,קטיבה ונגר.(1994 ,
עלייה ברמת האנשטישמיות:
האנטישמיות בחבר המדינות הפכה לגלויה וחריפה יותר משהיתה אי פעם בארבעים השנים
האחרונות ) .(Gitelman, 1991במקביל להתפרקות בריה"מ חלה התעוררות של תנועות לאומיות
שונות,שהובילה לסכסוכי דמים בין העמים השונים שהרכיבו בעבר את בריה"מ והיו במשך שבעים
שנות השלטון הסובייטי תחת כיבוש שמנע כל ביטוי לאומי .הלאומיות המתחדשת לוותה לעתים
קרובות באנטישמיות הגורמת לפחד והגבירה את תחושת חוסר הביטחון ואת אי הוודאות באשר
לבאות )יבין ולוי .(1990,לאנטישמיות שני מקורות )אלטשולר :(1989,אנטישמיות עממית היונקת
מההיסטוריה הרוסית ,רווית הפרעות והפוגרומים ,כשהיהודים מוצגים כשליטים מוסווים של חיי
הכלכלה הבוגדים באינטרסים של רוסיה ועושקים אותה )אלטשולר.(1989,
המקור השני הוא אנשטישמיות ממוסדת ,שלטונית ,שהיתה קיימת בכל תקופת השלטון
הקומוניסטי ,למרות שתמיד הוכחשה לחלוטין .יהודים לא התקבלו למוסדות לימוד יוקרתיים או
למקומות עבודה
מסוימים וסבלו מאנטישמיות סבילה אך קבועה )אלטשולרGitelman ,.1989 ,
.(1991
שינוי במדיניות ההגירה בבריה"מ ובארה"ב:
בעבר הלא רחוק ,בקשת אישור יציאה מבריה"מ הובילה באופן מיידי לסנקציות שונות כמו פיטורים
ממקום העבודה וכו' .משנת 1989חל שינוי במדיניות ההגירה והותרה יציאה למערב כמעט ללא
הגבלה .במקביל חל שינוי במדיניות ההגירה בארה"ב שהגבילה מתן אשרות כניסה ליוצאים
מבריה"מ .כך נחסמה למעשה אפשרות הנשירה ההמונית לארה"ב ,יעד מועדף מבחינתם של רבים
מהיוצאים מחבר המדינות .לעומת ארה"ב ,מדינת ישראל עודדה את העלייה לארץ ופתחה את
שעריה לעולים והיא אף הפעילה טיסות ישירות מבריה"מ לתל אביב ללא צורך בקיומן של תחנות
מעבר באירופה )תבורי .(1991 ,1990 ,משמעות הדברים היא ,שמי שהרגיש ש"האדמה רועדת תחת
רגליו" ויכול היה לצאת משם ,עשה זאת.
מדינת ישראל הושפעה ישירות מסיום העידן הסובייטי ותחילתו של העידן החדש ,הן בשל היקף
העלייה והן בשל העובדה שהעולים מבריה"מ לשעבר הגיעו לישראל ממעצמה שקרסה )פרס(1992,
מחברה שעברה תהליכי התפוררות ושינוי )לשם.(1993 ,
למעלה ממליון עולים עלו לארץ והותירו מאחוריהם מדינה במשבר ,המתפוררת מבחינה פוליטית,
כלכלית ,ערכית ותרבותית.
5
מאפייני העלייה :
גל עליות שנות התשעים נבע בעיקרו מבריחה של העולים ממצב חברתי ,פוליטי וכלכלי מעורער
ומתנאי קיום קשים בארץ מוצאם .לשם וליסק ) (2001מציינים מספר מאפיינים לעליות שנות
התשעים בשונה מעליות שנות השבעים מבריה"מ:
.1אוכלוסיית "מהגרים" -בניגוד לגל העלייה הראשון מרוסיה ,גל העלייה השני הינו
יותר בגדר של הגירה ולא של עלייה .זיקתם של העולים לציונות מועטה ומשיכתה
לישראל נבעה מעידודם של בני משפחה החיים בישראל וכן מתנאי הקליטה הנוחים
להם הם זכאים במדינת ישראל .המהגרים שהגיעו לישראל לא חדלו מלראות עצמם
כרוסים ,תרבותם הרוסית נשמרת ודימוים העצמי נשאר כפי שהיה ברוסיה ,למרות
שנאלצו להגר לישראל.
.2מוצאם של העולים -יהדות הפריפריה שהגיעה לישראל בשנות השבעים היתה
מחוברת לשורשים היהודים .ברפובליקות המערביות שצורפו לברית המועצות בשנת
1939נשתמרה מסורת של פעילות ציונית .לעומתם ,העולים בגל העלייה השני היו
בעיקר יהודים פורמליים ,לצורך רישום במסמכים ,זאת בשל דיכוי גילויים של
יהדות וציונות במשך כשלושה דורות .מרביתם של יהודים אלו לא זכו לחינוך יהודי
והם היו חלק אינטגרלי מהמעמד הבינוני בברית המועצות.
.3שימוש מצומצם בשפה העברית -כמחצית מהעולים הבוגרים שהגיעו לישראל
מראשית שנות התשעים ועד לשנת 1996כמעט שאינם מדברים עברית או שהם
מסוגלים לדבר עברית רק ברמה נמוכה מאוד .היות והאוכלוסייה הדוברת רוסית
מהווה חלק נכבד מכלל היהודים בישראל ,הרי שעובדה זו משמרת את התרבות
הרוסית לא רק ברמת המשפחה כי אם גם ברמת הקהילה .התופעה מוצאת ביטוי
בעיתונות הרוסית ובעוצמתה האיכותית והכמותית של העלייה הרוסית.
.4הפלורליזם והרב תרבותיות בחברה הישראלית – הדרישות בתחום החברתי
והתרבותי שהופנו כלפי העלייה הרוסית ,היו שונות מהדרישות שהופנו כלפי יתר
העליות שהגיעו לישראל מאז קום המדינה .בניגוד לכור ההיתוך שהונהג מימי
ראשיתה של המדינה ,העלייה הרוסית אינה מתערה בקרב האוכלוסייה הישראלית
אלא שומרת על מאפייניה התרבותיים .תופעה זו התאפשרה עקב הפלורליזם הקיים
במדינת ישראל .ביטוי לכך ניתן לראות בדבריו של יולי אדלשטין ,בהיותו שר
הקליטה" :מדיניות המשרד חייבת להיות כזאת הפועלת לשילובם המלא של העולים
בד בד עם שימור זהותם" .הפלורליזם התרבותי מצד אחד וההתגדרות הרב
תרבותית מצד שני יצרו מודל של חברה השומרת על זהותה התרבותית הייחודית
בתוך מסגרתה של מדינת ישראל.
נוסנקו ) (2002טוענת שפוטנציאל ההגירה של צאצאי הנישואין המעורבים הוא קטן למדי ופעילותם
בתחום זה נמוכה .כלומר ,רק מעטים "יושבים על המזוודות" בציפייה לטוס לתל אביב או ניו יורק.
במקרים שבהם אנשים אכן שוקלים להגר ,הם פועלים בדרך כלל מתוך מניעים מעשיים גרידא :
תקוות לשכר גבוה יותר ,יציבות פוליטית רבה יותר ,מימוש הפוטנציאל האישי.
6
.2תהליך ההגירה
הגירה הינה מעבר פיזי של פרט או קבוצה מחברה אחת לאחרת .במעבר זה מעורבת הינתקות של
האדם מהמערך החברתי שלו וכניסה למערך חדש ושונה .כוונת העזיבה היא לזמן ממושך ,אם לא
לצמיתות .במקום המגורים החדש ,האדם נתון בתהליך של הסתגלות מחדש ).(Shuval, 1993
במקביל להינתקות ההדרגתית ממולדתו ,עובר המהגר תהליך של צמיחה לקראת הבנה וקבלה של
החברה החדשה ותחושת ההשתייכות לארץ הקולטת והתערותו בחברה מושגות במשך הזמן .לאחר
המעבר המהגר בא במגע עם הסביבה החדשה ,תוך שהוא נאלץ לעבור שינויים בתחומים שונים:
עמדות ,דפוסי התנהגות ,ערכים ,תחושת השתייכות קבוצתית ,ידע ,שפה ,תפקידים חברתיים,
כישורים תרבותיים ,אמונות ,נורמות ,זהות עצמית ועוד.(Shuval, 1993) .
אייזנשטדט ) (1954/1996מגדיר מניעי הגירה במונחים של "דחיפה ומשיכה":
מניעי דחיפה -כאשר המניעים לעזוב את ארץ המוצא הם קשיים כלכליים ,חוסר יציבות פוליטית,
בעיות חברתיות ואחרות.
מניעי משיכה להגר לארץ החדשה -כאשר גורמי ההגירה כוללים אמונה בעתיד טוב יותר,
באפשרויות כלכליות חברתיות ואחרות ובפוטנציאל התקדמות רב יותר.
מניעי הדחיפה והמשיכה יכולים לבוא לידי ביטוי הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט.
ברמת הכלל -ההחלטה להגר קשורה בנורמות החברתיות של קבוצת ההתייחסות
) .(Shuval,1993כאשר קבוצות תופסות את ההגירה כרצויה ואף נורמטיבית ,מופעל לחץ על בודדים
בתוכן לעזוב ,ובמצב זה ההגירה עשויה להפוך לנורמה בנסיבות מסוימות )אילוז.(1997 ,
ברמת הפרט -תהליך ההגירה נדון במונחים של שינוי .המהגר עובר מסביבה שהוא רגיל אליהלסביבה
חדשה ,השונה במידה זו או אחרת מסביבתו הקודמת .ההחלטה להגר כרוכה במאבק פנימי .מחד
גיסא ,יש רצון לשנות את תנאי החיים מתוך תקווה לעתיד טוב יותר ,לשיפור המצב הנוכחי ,להתפתח
ולהתקדם .מאידך גיסא ,ישנם חששות כבדים מפני הלא מוכר ויש צורך לשמור על הקיים ולהיצמד
לבטוח ולמוכר ).(Shuval, 1993
קיימת הנחה כי ככל שאדם מעוניין יותר בהגירה ) מתוך מניעי משיכה( ,כך תקל עליו ההסתגלות
לתנאים החדשים .בעת שאדם בוחר להגר מתוך רצון לשפר את מצבו הכלכלי ,המשפחתי או
המקצועי ,הוא מוכן יותר להתמודד עם קשיים בפניהם הוא ניצב ולקבל את הפגיעה הזמנית הכרוכה
בהגירה .הנחה זו מקבלת משנה תוקף כשההגירה נובעת ממניעים אידאולוגיים .חוויית הניתוק מארץ
המוצא ותחושת האובדן מתעמעמות נוכח ההכרה בחשיבות ההגירה והרצון להתערות בחברה
החדשה ולהפוך לחלק ממנה ) .(Lerner,Mirsky and Barasch,1994לעומת זאת,פליטים הנאלצים
לנתק עצמם ממולדתם ,בשל אסונות טבע ,מלחמה ,רדיפה פוליטית או מסיבות אחרות פגיעים במידה
רבה יותר להשלכותיו של השינוי הקיצוני בתנאי חייהם .לפיכך ,תקופת ההסתגלות לארץ החדשה
עלולה להיות ממושכת וקשה יותר ).( Brody, 1994
למרות ההבחנה החשובה בין היות האדם מהגר מרצונו לבין היותו מהגר מאונס או פליט הבורח
ממצב מצוקה חריף כלשהו ,כל מהגר נאלץ לנתק קשרים בינאישיים ,סוציואקונומיים ,תרבותיים ואף
גיאוגרפיים .הניתוק גורם לתחושת אובדן חריפה גם במקרים של הגירה מרצון ,ועל אחת כמה וכמה
בהגירה שהינה למעשה בריחה עקב תנאי קיום בלתי אפשריים.
7
חוויית ההגירה הינה ייחודית בעוצמתה .תחושת העקירה מארץ המוצא והזרות בארץ הקולטת מלוות
את האדם במשך כל שנות חייו ,גם כאשר הוא נתפס בעיני הסביבה כמי שנקלט באופן מושלם
)הראבן ,.1992 ,לב.(1989 ,
להלן יוצגו גישות שונות להבנת תהליך ההגירה:
.1הגישות הפסיכולוגיות – בוחנות את חוויית ההגירה במונחים של תיאוריות אישיות
)אינטראפסיכיות( שונות (1994) Brody .טוען שמניעי הגירה מרצון נובעים לעתים מניסיון להימלט
מבעיות אמוציונליות ,מקשרים בינאישיים בעייתיים או ממצוקות יומיומיות אחרות .אולם ,בעיות
שליוו את האדם בארץ הולדתו עוברות עמו ואף עלולות להתעצם בארץ החדשה .לפיכך ,הניסיון
לבריחה מעין זו מועד לכישלון .האשליה המלווה מהגרים רבים כי יוכלו "לפתוח דף חדש" ,סופה
להתנפץ מול תנאי הקיום הקשים ,העלולים לגבור בעקבות בעיות לא פתורות מהעבר .ההגירה
נתפסת על פי רוב כתהליך התפתחותי בו מתרחש מעבר בין שלבים שונים ,בדומה לשלבי התפתחותו
של תינוק :מעבר ממצב של תלות מוחלטת בהורים בארץ המוצא ,למצב של עצמאות תוך רכישת
כישורים ומיומנויות חדשים בארץ היעד .מרבית התיאורים האינטראפסיכייםׂ רואים את תהליך
ההגירה כעקומה דמוית ,Uשבה מובחנים שלושה שלבים עיקריים ),Mirsky & Kaushinskay
:(1989
א .התרוממות רוח ראשונית -מתייחסת לתחושת השחרור והחופש הקיימת בימים
ובשבועות הראשונים .מהגרים מתארים את חוויותיהם כדומות לחלום או להרגשה
של תייר בחופשה .המציאות החדשה מציפה את המהגר בשפע גירויים בלתי מוכרים,
החל בנופים ,באנשים ובשפה וכלה בריחות ובצבעים .תפיסת המציאות המעורפלת
המשתקפת בדברי העולים מוצפת בגירויים בכל הרמות – החושית ,הקוגניטיבית
והרגשית .במשך הזמן פוחתת עוצמת הרגשות והעולה פנוי להכרת חיי היומיום
במציאות לא מוכרת ).(Mirsky& Kaushinsky,1989
ב .הידרדרות למצב של מצוקה ,דיכאון וחוסר שביעות רצון ,תוך למידת הכללים
המקובלים בארץ החדשה ורכישת מילים ראשונות בשפה .בשלב זה מתחילה לחלחל
תחושת האובדן על מה שהיה .תחושה זו מלווה בעצב ודכדוך ועשויה אף להגיע למצב
של דיכאון .בשלב זה הגעגועים גוברים והעולים משקיעים מאמץ בחידוש הקשר עם
עברם -מהתעניינות מרובה בכל הנעשה בארץ המוצא ועד חזרה לביקור שם .העולים
חווים ייאוש קיצוני וחוסר הביטחון שלהם גובר .הרגשת הזרות מחריפה ,הצורך
לפעול במערכת כללים חברתיים שאינה מוכרת ,לצד התגברות תחושת אי הוודאות
בנוגע לעתידם ,גורמים לכך שהעולים יחושו כמי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם
)קטיבה ,ונגר .(1994 ,בשלב הזה מתעוררים רגשות כעס ואשמה כלפי מי שנתפסים
כגורמים למצב הקשה בו נמצא הפרט .כעס כלפי ארץ המוצא שדחפה אותו לעזיבה
מפני שלא אפשרה לו קיום נאות ,אך בעיקר כלפי הארץ הקולטת שמעמידה אותו
במצב קשה כל כך ומחייבת אותו להתחיל את חייו מראשיתם ,כל זאת בלי
להתייחס למעמד ,להשכלה ולידע שצבר במשך שנות עמל רבות במולדתו .הארץ
החדשה גורמת לפגיעה בערך העצמי שלו ולתחושת חוסר אונים קשה .הפחד מאובדן
המעמד החברתי -מקצועי והניתוק מתרבות המוצא המוכרת ,לצד הצורך להכיר
8
חוקים חדשים ושפה זרה גורמים לפרט לחוש עצב ומבוכה .הקשיים האובייקטיביים
של התחלה חדשה בדיור ,בתעסוקה ובכל תחומי החיים רק מגבירים רגשות קשים
אלה )לרר ,.1993 ,מירסקי ופראוור.(1992 ,
ג.
התאוששות איטית -במשך הזמן חלה יציאה הדרגתית מתחושת הדיכאון והאובדן.
מתרחש תהליך של צמיחה לקראת הבנה וקבלה של החברה החדשה עד להזדהות
איתה ולהתפתחות תחושה של השתייכות )מירסקי ופראוור .(1992 ,שלב זה אינו
תחום בזמן ,הוא עשוי להימשך שנים ארוכות ולעתים אינו מסתיים לעולם ) Shuval,
.(1993
מרכיבים אישיותיים פסיכולוגיים מסייעים או מפריעים למהגר להתמודד עם קשיים ואתגרים שמציב
מצב חדש ,ובכלל זה מצב של שינוי סביבה קיצוני כמו הגירה ) .(Scott & Scott, 1989בעיות רבות
נגרמות עקב ציפיות לא מציאותיות :חוסר יכולת להתמודד עם מציאות קונקרטית תוך התנפצות
העתיד האידיאלי שנצפה בארץ היעד והסתגרות בעבר האידיאלי שהיה בארץ המקור ) לוינסון ויעקב
,.1993,אגמון .(1990 ,לפי הגישה האינטראפסיכית ,השינויים שהאדם עובר בתהליך ההגירה הינם
בעיקר בתחום הרגשי.
.2הגישות הסוציולוגיות מתייחסות לתהליך ההגירה כאל תהליך של סוציאליזציה לחברה החדשה
המתמקדת בעיקר בשינויים באספקטים הפסיכו-חברתיים :עמדות ,נורמות ,ערכים ,תפקידים
חברתיים וזהות חברתית .לאחר ההחלטה להגר ,שמקורה בחוסר שביעות רצון או בתחושת חוסר
יכולת להישאר בסביבה המקורית ,מתחילים להתפתח אצל המהגר תהליכים של דה-סוציאליזציה
ורה-סוציאליזציה :תהליכי דה סוציאליזציה מתבטאים בצמצום הפעילות החברתית של המהגר,
המתנתק בהדרגה מתפקידים חברתיים .מערכת הערכים שלו ודימויו העצמי מתערערים .היעדרם של
ערכים חדשים במקומם של ערכים ישנים שאיבדו מחשיבותם ,גורם למהגר לחיות בתוך עולם מעורפל
ורעוע והוא חש חוסר ביטחון וחרדה .המהגר נמצא במערכת חדשה שכללי המשחק בה אינם נהירים
לו ,הוא אינו יודע למה עליו לצפות מהסביבה ולמה הסביבה מצפה ממנו )איילוז .(1997 ,תהליכי רה
תחומים
סוציאליזציה משמעותם סוציאליזציה מחודשת לחברה הקולטת בשלושה
)אייזנשטדט :( Bar Yosef,1981 ,.1954,רכישת כישורים שונים כמו שפה ,למידת התפקידים
החברתיים בחברה החדשה ועיצוב מחדש של הידע שיש למהגר על עצמו ושל מערכת הערכים שלו.
רמת השתייכותו של המהגר לחברה הקולטת תיקבע בהתאם ליכולתו להפחית תהליכי דה-
סוציאליזציה ולהגביר כנגדם תהליכי רה -סוציאליזציה .
גישת המגע הבין תרבותי ) (The Cross Cultural Psychologyמתארת את תהליך ההגירה
במונחים של מעבר חד מתרבות לתרבות (1960) Oberg .היה ככל הנראה הראשון שהתייחס לתהליך
ההגירה כמצב משברי שהשינויים המפתיעים והמלחיצים שעובר המהגר עלולים להשפיע ולעורר בו
הלם תרבותי בתקופת המעבר לארץ החדשה .אותו הלם תרבותי ) (Culture Shockמתעורר ככל
שהשוני בין תרבות מוצאו לתרבות אליה הגיע רב .במצב זה נוצרים קונפליקטים ,דיסונאנס
ודיסאוריינטציה ,מאחר שקבוצת המהגרים מתנסה בהכרח בתהליך של חיברות מחדש .תהליך זה
9
דורש הערכה מחדש של ערכים ,אמונות ,נורמות ומודלים של התנהגות ) ,( Gitelman,1982ועל
המהגרים להתמודד לא רק עם בעיות של הישרדות והסתגלות מעשית אלא גם עם שאלת ההתייחסות
לתרבות שאינה מוכרת להם ולהשוותה לתרבות שהם בעצמם מייצגים .קבוצות מהגרים עשויות
לגבש גישות שונות בנוגע להסתגלותן למערכת החברתית )בן רפאל ,אולשטיין וגייסט ,.1994 ,בן רפאל,
אולשטיין וגייסט.(1996 ,
התוצר הסופי הרצוי של תהליך ההגירה הינו ההסתגלות לארץ היעד ,הכוללת הבנה מלאה של
החברה החדשה ויכולת לתפקד ביעילות בחברת המוצא ובחברה הקולטת גם יחד.
.3ההסתגלות לחברה הישראלית
ההסתגלות נחשבת לתוצר של הגירה ומוגדרת כתהליך שינוי אותו עובר האדם בתגובה לתנאים בהם
הוא נתון ).(Taft,1986
(1997) Berryהגדיר הסתגלות כשינוי עמדות והזדהות ,רכישת כישורים
חדשים ונורמות התנהגות ,תוך השתלבות אמוציונלית בסביבה החדשה.
(1991) Berry & Zhengמציינים כי הסתגלות מושגת כאשר הפרט חש רווחה נפשית ופיזית והוא
שבע רצון מחייו (.הסתגלות אובייקטיבית מוגדרת עפ"י ,(1981) Bar Yosefכמידת ההתאמה של
היחיד לדרישות המערכת החברתית והתרבותית החדשה ,הנמדדת עפ"י רמת התפקוד בתחומים
השונים :תעסוקה ,כלכלה ,משפחה ,יצירת קשרים חברתיים עם בני קבוצת הרוב ,רכישת השפה
והתרבות החדשה ואופן בילוי שעות הפנאי )כהן.(1995 ,
רכישת השפה נחשבת למדד מרכזי להסתגלותו של הפרט ,כיוון שהיא משקפת ביטוי לרצון להתערות
בארץ החדשה ומבטאת מוכנות נפשית להיקלט בה .לימוד שפה חדשה ,מעבר לתועלת
האינסטרומנטלית הטמונה בו בכך שהוא מקל את התקשורת ,הוא מזרז התקדמות בעבודה ,תורם
לקליטה החברתית ומעיד על יחס חיובי לשפה ולתרבות הקולטת )הראבן.(1992 ,
(2002) Remennickמדגיש שרכישת השפה החדשה משמעותית ביותר בתהליך ההסתגלות ועם רת
מהגרים רוסים ברחבי העולם נוטים לשמור על שפת המוצא שלהם .כמו כן הוא מדגיש שצעירים
רוסים בישראל נמצאים בתהליך של רכישת השפה ,אמנם מרחיבים בהדרגה את הרשתות החברתיות
שלהם ,הכוללות גם ישראלים לא רוסים ,אך עדיין רוב הקשרים הבינאישיים שלהם מתרחשים בתוך
החברה הרוסית.
הסתגלות סובייקטיבית מוגדרת כמידת שביעות רצונו של המהגר מהחיים החדשים ,הכוללת את
עמדותיו ורגשותיו לגבי המצב החברתי החדש ,תחושותיו כלפי התחומים השונים בחייו ומידת
ההשתייכות אל החברה הקולטת וההזדהות עמה ) .( Katz & Antonovsky,1979
משאבים אישיותיים הינם כלים המסייעים לעולה להתמודד עם הצורך להסתגל לסביבה חדשה.
נמצא שאינטליגנציה כללית והשכלה גבוהה מנבאות את יכולתו של המהגר לרכוש מיומנויות וידע
שיעזרו לו להסתגל לארץ היעד ) .( Scott & Scott 1989,.Berry, 1997
(1997) Berryמצא שמניעי ההגירה הינם בעלי השפעה רבה על תהליך ההסתגלות לארץ חדשה.
מהגרים מתוך רצון )מניעי משיכה( ,בניגוד למהגרים מתוך הכרח )מניעי דחיפה( ,נוטים להסתגל טוב
יותר משום שעמדותיהם כלפי שינוי המשתלב עם הסביבה החדשה ,מראש חיוביות יותר .עם זאת
10
טוען (1978) Kimשגם מניעי משיכה חזקים מדי יכולים ליצור ציפיות לא ריאליסטיות היוצרות
בעיות הסתגלות.
(2005) Dimitrovבדקה את הסתגלותם התרבותית של מהגרים רוסים בארה"ב בשלושה תחומים
עיקריים :קשרים חברתיים ,עבודה ותקשורת בין זוגית .הממצאים הראו שקשיי ההסתגלות
העיקריים היו ביצירת קשרים חברתיים ,לאחר מכן הסתגלות למקום העבודה ובמידה פחותה יותר
בתקשורת הבין זוגית .המשתתפים במחקר ביטאו תחושות קשות של לחץ ,תסכול ואכזבה בתהליך
ההסתגלות שלהם ,בעיקר בהקשרים חברתיים .גם במחקרן של )(Lashenykh Mumbauer ,2005
שנערך על מהגרות רוסיות בארה"ב ,נמצא שהקשיים העיקריים בתהליך ההסתגלות היו רכישת
השפה והעדר שביעות רצון חברתית .מציאות זו יצרה אצלן העדפה "לשקוע בעולמן הרוסי" במסגרת
משפחתן וחבריהן הרוסיים.
) (Jones & Trickett, 2005מציינים שלילדים ולמתבגרים יש תפקיד של מתווכי תרבות במשפחות
המהגרים מאחר שככל שגיל המהגרים גבוה יותר ,הקושי להשתלב בחברה החדשה גדול יותר .רון
) (2001מצאה שקשישים יוצאי חבר המדינות שעלו לישראל גילו תחושות בדידות ובעיות רגשיות של
הסתגלות ורצון לחזור למולדתם.
שינוי הזהות כמדד להסתגלות
השינוי בסביבתו הגיאוגרפית ,ובמידה רבה גם החברתית של המהגר בא לידי ביטוי בשינוי שחל
בזהותו .זהותו של המהגר צריכה לכלול מעתה גם התייחסות לאופן השתייכותו לחברה החדשה בארץ
שאליה היגר ,שכן חיים בהרמוניה עם הסביבה ,מחייבים התאמה בין מרכיבי הסביבה בה אדם חי
למרכיבי הזהות האישית של האדם ),.Ericson,1968בנדס -יעקב ופרידמן,.1996 ,גבע ,.1995 ,ווזנר,
,.1992לוינסון ורוזמן ,.1993 ,מירסקי,.1991 ,מירסקי ופראוור ,.1992 ,נפתלי.(1992 ,
שינויים בזהותו של המהגר מתחילים עוד בארץ המוצא ,כשהוא מנסה לחזק את המרכיבים אשר
יקלו את התאמתו לארץ החדשה ) .(Berry ,1992השינויים בזהות מושפעים מאוד משלבי תהליך
הקליטה בארץ היעד .עם הגעתו לארץ היעד עובר המהגר פעמים רבות הלם תרבותי ,הנובע מחוסר
אוריינטציה בחברה החדשה ,ומצב זה מוביל לעתים קרובות למשבר זהות .מכיוון שלמהגר קל יותר
להאשים את הסביבה באי התאמה מאשר את עצמו ,מוביל המשבר לדחייה זמנית של מרכיבי
התרבות הקולטת ומרכיבי ההשתייכות לארץ היעד בזהות המהגר ,עד שבשלב הסופי מושגת
ההסתגלות שגורמת להתאמה בזהות ).(Mirsky&Kaushinsky,1989
(2000) Eisikovitsבדקה את ההסתגלות החברתית בקרב מתבגרים יוצאי חבר המדינות בישראל
ומצאה שהמשתתפים ראו את בית הספר יותר כמקום אינסטרומנטלי ,פחות חברתי וגם הבנים וגם
הבנות הרגישו נוח יותר בחברת רוסים מאשר עם ישראלים .במחקרה נמצא שהבנים נטו יותר לשמור
על הזהות הרוסית שלהם לעומת הבנות שחשו "קרועות" בין נאמנות לזהות הרוסית ומשיכה לחברה
הישראלית.
11
.4מאפייני החברה הקולטת
המבנה החברתי של החברה הקולטת והערכים המכוננים את יחס החברה הקולטת כלפי המהגר או
כלפי השונה בתרבות הם בעלי השפעה רבה מאוד על תהליך הסתגלותו של המהגר .אפיוני החברה
הקולטת משפיעים במיוחד על עיצוב עמדתו התרבותית והחברתית של המהגר כלפי החברה הקולטת
ותרבותה ועל מידת רצונו לאמץ את ערכיה ותכניה התרבותיים ) .(Berry, 1997
ביסוד המושג קליטה תרבותית ,ששלט בכיפה התיאורטית עד שנות השבעים ,עמדה ההנחה שיש
חברה קולטת ואליה מגיעה קבוצת מהגרים הרוצה לקבל על עצמה חלק מהערכים והנורמות של
החברה המארחת .בשנות השבעים והשמונים החל המושג "קליטה תרבותית" להתכרסם ובמקומו
הופיעו מושגים כגון" :שזירה תרבותית"" ,מגע תרבותי" ו"דיאלוג" ,שמשמעו :החברה המארחת
נבחנת ביכולתה לערוך דיאלוג עם המהגרים ולא בהכרח להטמיע אותם )הורוביץ ולשם.(2000 ,
הדיאלוג בין שתי הקבוצות תלוי במספר גורמים :ברקע הכלכלי חברתי של הקבוצה החדשה,
בעוצמתה החברתית והתרבותית ,במידת המרחק בין תרבותה לתרבות הקולטת ,בביטחונה בנכסי
תרבותה וברצון לשתף את החברה החדשה ברכיבים שונים בתרבותה .לעומת זאת ,הגורמים
החשובים בחברה הקולטת הם מידת פתיחותה לאמץ נורמות וערכים חדשים ,מידת ביטחונה
במערכת התרבותית והחברתית שלה .כמו כן תלוי הדיאלוג בשאלות הבאות :האם יש הבדל בין
תפיסות הממסד לתפיסות האזרחים ,האם יש לחברה עצמה מדיניות תרבותית מוצהרת ,והיכן הן
נקודות המפגש בין שתי התפיסות ובין שתי הקבוצות )הורוביץ ולשם.(2000 ,
.5המפגש בין החברה הרוסית לישראלית
ניתוח המפגש בין שתי הקבוצות – הקבוצה המהגרת והקבוצה המקבלת בישראל הוא ניתוח של שתי
קבוצות המצויות בתהליכי שינוי :החברה הרוסית והחברה הישראלית .מדיניות המערכת הקולטת
ואקלים הקליטה בשילוב עם המטען התרבותי שהביאו העולים יצרו מפגש בין שתי מערכות
חברתיות :האחת היא המדינה הקולטת ,שקליטת העלייה נמניית עם מטרות העל שלה ,כי היא
משקיעה משאבים ניכרים כדי לקלוט את העולים .המערכת האחרת היא קבוצת העולים בעלי
המוטיבציה לחיות בישראל 95% .מהעולים מבריה"מ בשנים 1990-1995בגיל 20ומעלה ציינו כי
ימשיכו לחיות בישראל ,וככל שעולה הוותק כך עולה אחוז הבטוחים בכך )צמח ולשם.(1993 ,
ממצאים אלה נתמכו במחקר נוסף שנערך בקרב העולים בתום חמש שנים לשהותם בארץ
) רוזנבאום ,תמרי ודמיאן .(1996 ,מוטיבציה ומחויבות אלה הן בחלקן אידיאולוגיות אך בעיקרן הן
תכליתיות ואינסטרומנטליות .קבוצה זו ניחנה במשאב השכלתי עשיר ובכושר הסתגלות לחברה
תעשייתית מודרנית והיא מקיפה מעל עשרה אחוזים מאוכלוסיית ישראל .כלומר ,בפעם הראשונה
בתולדות המדינה עמדה קבוצת עולים רבת ממדים ועתירת הון אנושי מול החברה הישראלית ,תוך
החלטה להשתקע בארץ ולהפוך לחלק מהחברה הישראלית.
ניתן לזהות לפחות שלושה שלבים במגע החברתי והתרבותי בין העולים לחברה הישראלית )לשם
וליסק :(2001 ,השלב הראשון היה קצר יחסית והסתיים בשנת .1992העולים היו עדיין שרויים בהלם
הקליטה ומערכת הקליטה הרעיפה עליהם שירותי תרבות וחברה מתוך תפיסה אסימילטיבית ברורה.
העולים המשיכו את חייהם החברתיים במסגרת הרשתות החברתיות המצומצות אשר שימשו אותם
כמערכות תמיכה בארץ המוצא .הם בנו רשתות חברתיות ספורדיות ,חלקן על בסיס קירבה משפחתית
וחלקן על בסיס המוצא בחו"ל או סביב איזור מגורים בארץ .החיים החברתיים של העולים בשלב זה
12
לא היו פעילים במיוחד ,ומשנוצרו קשרים חברתיים ,הם היו בין העולים לבין עצמם )רוזנבאום ,תמרי
ודמיאן.(1996 ,
בשלב השני התרחשה התגבשות חברתית ארגונית :הקשרים החברתיים הפכו לאינטנסיביים יותר,
עלה מספר המתחברים עם קבוצת המוצא ,והרשתות החברתיות הבלתי פורמליות של העולים כללו
בנוסף לקרובים וידידים מהעבר אף שכנים וידידים חדשים יוצאי בריה"מ אשר הגיעו בעיקר בשנות
התשעים )פיין .(1992 ,סקרים שעקבו אחר יחס החברה הישראלית לעולים ,הראו שבראשית גל
העלייה ,היחס לעולים היה אוהד מאוד ,מאחר שהם הגיעו לאחר תקופה של שפל ממושך בעלייה .ככל
שעבר הזמן והחיכוך של העולים עם החברה הישראלית הפך לשיגרה ,שהיתה מעצם טבעה לא פשוטה
ומלאת קשיים ,כך הצטננה ההתלהבות .עיקר היחס השלילי מגיע מתוך אוכלוסיות שתפסו עצמן
כנעות כלפי מעלה בסולם הסטטוס הכלכלי ועל כן ראו עצמן כמאוימות על ידי העולים שנתפסו
כמתחרים על משרות ועל תקציבי רווחה .לשם ) (1993טוען שקיים פער גדול בין התמיכה בעלייה כפי
שהיא משתקפת במישור ההצהרתי לבין תמיכה נמוכה יותר במישור ההתנהגותי המעשי )תמרי,דמיאן
ורוזנבאום.(1996 ,
בשלב זה החלה לעלות על סדר היום שאלת זהותם התרבותית של העולים ,והמסר הרווח בתקשורת
הרוסית בישראל כלל תביעה לשמר את התרבות הרוסית לצד הזהות הלאומית היהודית .החברה
הישראלית עמדה מופתעת מול רצונה של קבוצת עולים לשמור על זהותה וייחודה התרבותי ,שהרי
בשנות השבעים לא העלו העולים מבריה"מ את שאלת זהותם התרבותית מעבר לזהות הישראלית
והיהודית.
צמח ולשם ) (1993מצביעים על כך שרצון העולים להרגיש חלק מהחברה הישראלית הלך וירד עם
עליית הוותק בארץ .כמו כן הם מציינים שהעולים מבריה"מ אמנם קשרו את חייהם ואת קיומם
במדינת ישראל ,אולם הקשר התבסס על המכנה המשותף היהודי ,תוך הדגשת המאפיין הרוסי )יוצאי
חבר המדינות( המייחד אותם .הזהות הישראלית ,הכרוכה בוויתור על מאפייני תרבות המוצא,
מקובלת רק על חלק מהעולים .שלב זה התאפיין בדיונים בדילמות תרבותיות ובשאלת הזהות
שלהם.
השלב השלישי במגע הבין תרבותי הוא שלב ההתעצמות הפוליטית של העלייה הרוסית ,שאינה
נטמעת ומאבדת את זהותה האתנית ,אלא מתאימה עצמה לחברה הישראלית הורוביץ ןלשם )(2000
מסבירים כי מושג מרכזי במפגש בין שתי קבוצות הוא הגבולות .הגבולות בין קבוצות אתניות הם
נזילים .השינוי בגבולות תלוי במספר גורמים :עד כמה שיוכית היא הקבוצה האתנית ,מה מידת
האקלטורציה של הקבוצה לקבוצות אחרות ,מה מידת הלכידות של הקבוצה ומה מידת
האתנוצנטריות והאיבה לקבוצות אחרות .בחברה הרוסית אין אובדן זהות ,אך ככל הנראה יש
תהליך בנייה של קהילה חדשה בחברה הישראלית המשתנה ,המחזקת את תהליכי הפלורליזציה
שהחלו עוד בשנות השבעים :הפסיפס החברתי נעשה מורכב יותר ,איכות היחסים בין הקבוצות
משתנה ולמעשה נוצרת חברה ישראלית אחרת ושונה מזו שהיתה כאן לפני העלייה )הורוביץ ולשם
.(2000,
13
.6תהליך ה"תירבות" )(Acculturation
תהליך ה"תירבות" הינו מושג הלקוח מתיאוריית המעבר הבין תרבותי ) The Cross Cultural
(Psychologyשכאמור ,בודקת את הסתגלות הפרט לתרבות החדשה.
(1987) Berry&Kimמציינים שניתן למדוד את הצלחת ההסתגלות באמצעות איתור סימפטומים של
מועקה נפשית המופיעים בעקבות ההגירה ומעידים על לחץ כתוצאה משינוי תרבותי ) Acculturation
.(Stress
על פי שפט ) ,(1995מידת הלחץ שחווה המהגר מושפעת ומווסתת על ידי אופי החברה
הקולטת ,אופי הקבוצה העוברת שינוי ,סגנון התירבות ומאפיינים דמוגרפיים ,חברתיים
ופסיכולוגיים.
הפסיכולוגיה של המעבר הבין התרבותי ניסתה לבחון את ההיבטים והתחומים השונים הקשורים
בתהליך התירבות באמצעות כלים איכותניים וכמותיים שונים (1987) Berry & Kim .הציגו מדדים
המאפשרים בחינה של תהליך התירבות על ידי משתנים ספציפים כגון :קשר אישי ,מדדי התחברות,
גישת הפרט בתוך תהליך התירבות תוך התייחסות לשינויים רבים בחיי המהגר:
שינויים פזיולוגיים ,ביולוגיים ,פוליטיים ,כלכליים ,תרבותיים וחברתיים ),(1990 ,Searl & Ward
והמדד להסתגלות המהגר היא היכולת להתמודד עם שינויים אלה בחיי היומיום.
על סמך מחקרים שונים שהשתמשו במדדים אלה הציג (1992) Berryמודל שבחן את מידת התירבות
של הפרט כמצב המושפע משני גורמים :חשיבותה של תרבות המוצא ויחסו אליה והרצון לשמר
מורשת זו .הגורם השני מושפע מהמוכנות להיפגש ואף להיות מושפע ממנה.
המודל מציג ארבעה טיפוסים /קטגוריות של התמודדות ויחס לשתי התרבויות )תרבות המוצא
והתרבות החדשה( ,היוצרים טיפולוגיה של ארבעה מצבי זהות של מהגרים:
.1שוליות ) - (Marginalizationמצב בו המהגר אינו מעוניין לשמור על תרבותו אך גם
אינו מעוניין במגע עם החברה החדשה .זהו מצב בו המהגר מנוכר הן לחברה הקולטת
והן לקבוצת המהגרים .זהותו תלושה .במצב זה מתפרק מבנה הזהות הישנה עקב
ההגירה ,ללא יכולת לעצב זהות חיובית חדשה.
.2היפרדות ) -(Seperationכאשר המהגר אינו שואף לבוא במגע עם קבוצת הרוב ומצד
שני הוא שואף לשמור על זהותו ותרבותו הישנה .במצב זה יתבדל המהגר בתוך בני
קבוצת המקור שלו ולא יעבור כל שינוי תרבותי .כך יוצר המהגר זהות מסתגרת
סגרגטיבית.
.3היטמעות ) -(Assimilationכאשר המהגר אינו חש כי יש חשיבות לשמור על תרבות
המקור שלו ולעומת זאת הוא מעוניין לעבור ולהיות חבר בקבוצת הרוב .באופציה זו
יש רצון לניתוק מקבוצת המקור ושינוי תרבותי הכולל אימוץ מאפייני הרוב.
בקטגוריה זו יוצר המהגר זהות מתבוללת בעלת קשר חזק לזהות הארץ הקולטת.
.4השתלבות ) -(Integrationכאשר המהגר שואף לקחת חלק בקבוצת הרוב ולהרגיש
שייך אליה ,אך במקביל לשמור על זהותו ותרבותו הקודמת .במצב כזה נשמרים
המאפיינים התרבותיים העיקריים של קבוצת המקור תוך כדי השתתפות בחברה
רחבה .בזהות זו נוצרים מתחים בין דרישות וציפיות שונות משני חלקי הזהות ,אך
14
מצד שני האדם נותר שלם יותר עם עברו ועולמו התרבותי תוך יכולת לקיים קשר
משמעותי עם סביבתו בהווה.
סגנונות התירבות על פי (1992)Berry
קטגוריה
יחס לתרבות החדשה
שמירה על ערכי תרבות המוצא
שוליות )(Marginalization
שלילי/נמוך
שלילי/נמוך
היפרדות )(Seperation
שלילי/נמוך
חיובי/גבוה
היטמעות)(Assimilation
חיובי/גבוה
שלילי/נמוך
השתלבות )(Integration
חיובי/גבוה
חיובי/גבוה
ניתן לחלק לשתי קבוצות את הגורמים המשפיעים על היווצרות כל אחת מצורות הזהות הנ"ל בקרב
מהגרים:
.1יחסה של החברה הקולטת למהגרים :רמת פתיחותה להשתלבות המהגרים בתוכה ,יכולתה
"לשדר" תחושת השתייכות ורמת סובלנותה לביטויי זהותו המקורית של המהגר וערכיו .כל אלה
משפיעים על רמת הסתגלותו של המהגר ).(Horenczyk,1994
.2קיום פוטנציאל בזהות המהגר אשר יכול לגשר בינו לבין החברה הקולטת ותרבותה .יש קשר
בין מצבי הזהות השונים של המהגר )על פי הטיפולוגיה של (Berry,1992לבין רמת ההסתגלות
במישורי החיים שונים .לדוגמא ,מהגרים אשר עיצבו זהות של שוליות חווים דחק רב יותר לעומת
מהגרים שבוחרים באסטרטגיה של השתלבות או היטמעות ,החווים דחק מועט יותר ) Berry
.(1992
ממצאיהם של (1990) Searl &Wardמרמזים על כך שאסטרטגיית ההיטמעות אמנם נראית כיעילה
להסתגלות לחברה ולתרבות החדשה ,אך במחיר של ויתורים על חלקים מהתרבות המקורית.
באסטרטגיית ההשתלבות ,לעומת זאת ,נראה שאכן נשמר איזון יחסי בין התרבות המקורית
והתרבות החדשה ומכאן יעילותה של אסטרטגיה זו להסתגלות במרבית התחומים.
לרר ) (1993מצא שסטודנטים עולים העדיפו בעיקר את אסטרטגיית ההשתלבות והם גילו רצון
לפעילות אקטיבית וחברתית שמטרתה להתערות בחברה הישראלית.
סוקולוב ) (1997בדקה את אסטרטגיית התירבות של תלמידי נעל"ה ומצאה ש"אסטרטגיית
ההשתלבות" אכן קשורה לעלייה בהסתגלותם של הנערים במרבית התחומים.
במציאות הישראלית ,לצד תהליך התירבות האופייני לכל תרבות הגירה ,נוספת ההתייחסות ללאום
ולדת של העולים .מי שאיננו יהודי על פי דתו ולאומיותו ,כפי שאלו מוגדרים מנקודת מבט הלכתית,
יתקשה יותר להרגיש חלק מהקולקטיב היהודי.
15
.7עולים לא יהודיים :נתונים ,מגמות והתפתחויות
בין השנים 1990-2003עלו לישראל מעל למליון עולים ממדינות בריה"מ לשעבר .מיעוט גדול מתוכם
אינם יהודים אשר עלו לארץ מתוקף חוק השבות .עיקרה של העלייה היהודית מתרכזת בשנים
הראשונות לגל העלייה .בין השנים 1990-1996עלו לישראל קרוב ל 613-אלף עולים ,מרביתם יהודים.
בין השנים 1997-2001עלו לישראל קרוב ל 259-אלף עולים וקרוב לחמישים אחוז מהם אינם יהודים
)ליסק ולשם. (1998 ,
עובדות אלה יצרו מציאות שאם עד לסוף שנות התשעים עדיין היו רוב העולים יהודים )מנתוני הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה( הרי שמשנת 1999החלו להופיע יותר ויותר הערכות שמספרם של העולים
הלא יהודים עולה על מספרם של העולים היהודים .ניכר היה שככל שחולפות השנים גובר מספרם
של הלא יהודים בקרב העולים עד להפיכתם לרוב מבין העולים של סוף שנות התשעים )כהן.(2001 ,
בשנת 2000הפכו הערכות אלו לעובדה רשמית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מבחינת היקף הנתונים המצטברים העתידיים עולה ,שלפתחה של החברה הישראלית רובצת בעיה
חברתית ,דתית ופוליטית רחבת היקף ובעלת השלכות משמעותיות על סוגיית הזהות הקיבוצית
הישראלית בכלל והזהות היהודית בפרט ,אם לא יגויירו העולים )כהן.(2001 ,
.8המרת דת
המרת דת הינה תהליך שבו האדם ממיר את הישות הקודמת והמיושנת שלו )ה"אני" או הדת( בצורה
חדשה או לתוך צורה חדשה .ההמרה היא מעבר ממצב של העדר אמונה למערכת התחייבות אמונית
או מעבר ממערכת אמונה אחת לשניה ,מאורינטציה אחת לשניה.
משמעותה של ההמרה היא שינוי בהשקפת עולמו של האדם ,מעבר מהישענות על שגרה לאמונה
מעמיקה יותר ,חיפוש הסיפוק האישי ומציאתו במשמעות ומעורבות דתית .כלומר ,זהו שינוי רדיקלי
ב"מערכת ההילוכים" של האדם שתוצאתו -טרנספורמציה רוחנית של החיים ,ראיית הדברים
כביטוי ויצירה אלוקית.
המשמעות המרכזית של ההמרה היא השינוי .חוקרים רבים ניסו להגדיר את המושג המרה .כל
תיאוריה וכל דיסיפלינה )פסיכולוגית ,סוציולוגית ,אנתרופולגית ,תיאולוגית( מנסה בדרכה להסביר
מושג זה.
בכתבי הקודש היהודיים והיונים התייחסו להמרה במילים לפנות ,לחזור) .פנייה או פניה מחדש(.
החוקרים השונים יוצאים מנקודת הנחה שקיים רעב קיומי אצל כל אדם למציאת משמעות בחייו,
להתחדשות ,לאהבה ,להתחלות חדשות ,כשההמרה הדתית מציעה את התקווה הזו ומספקת מציאות
זו לאנשים רבים .לדעתם ,קווי הגבול המדויקים של ההמרה יהיו שונים מאדם לאדם ,מקבוצה
לקבוצה ,אך הצרכים הפנימיים לשינוי ,להתחלה החדשה הם אוניברסלים.
16
ניתן לזהות בקרב חוקרי ההמרה שתי גישות עיקריות המסבירות את סוגיית ההמרה:
גישות מדעי החברה
א .הגישות הפסיכולוגיות
ב .הגישות הסוציולוגיות -הוליסטיות
הגישות תיאולוגיות
א .הגישה הנוצרית
ב .הגישה היהודית
גישות מדעי החברה
א .הגישות הפסיכולוגיות
גישות אלה מדגישות את התהליך ועל מצבו הפסיכולוגי של האדם לפני ההמרה .הן רואות את
ההמרה כתהליך דינמי של שינוי .אצל חלק מהאנשים השינוי הוא רדיקלי ופתאומי לעומת אחרים
שאצלם התהליך הוא עדין יותר והדרגתי.
אופי ההמרה יכול להיות פתאומי או הדרגתי ,טוטלי או חלקי ,אקטיבי או פסיבי ,פנימי או חיצוני.
כלומר ,ההמרה יכולה להתרחש בכל שלב בין קטבים אלה .הפסיכולוגים מדגישים כי ההמרה הינה
תהליך ,לא מאורע ספציפי .אולי המילה
מאשר CONVERSIONהמבטא תופעה סטטית.
הגישות הפסיכולוגיות בשונה מהגישה התיאולוגית טוענות שההמרה הינה תהליך דינמי של שינוי
ולא מאורע חד פעמי ולכן הבחירה במילה תהליך לעומת אירוע באה להדגיש שההמרה הינה לעתים
רחוקות תופעת "בן לילה" ,אינסטנט ,טרנספורמציה מיידית) .אין זה אומר שתופעות אלה אינן
קיימות ,אך הן אינן מתקבלות באהדה ע"י הפסיכולוגים(.
גישות אלה מניחות שמצבו הפסיכולוגי של האדם :פחדים ,חרדות ,מתח ,יאוש ,אשמה ,מצד אחד ,או
תקוות ,וחלומות מצד שני הוא הגורם המניע אותו לקראת שינוי ולכן ההמרה היא אחת מהדרכים
האנושיות לפתרון או פתרון מחודש למצוקותיו.
תהליך ההמרה הוא תוצר של אינטראקציות בין משאלותיו של הממיר ,צרכיו הנפשיים,
האוריינטציות שלו ואופי הקבוצה אליה הוא רוצה להשתייך .הפסיכולוגים נוטים להתמקד באישיותו
של הפרט הממיר דתו ,בשינויים החלים במחשבותיו ,רגשותיו ופעולותיו ,מתמקדים בשינוי ה"אני",
תוך שימת דגש על רמת המודעות ועל תהליכי ההתנסות שהוא עובר.
הגישות הפסיכולוגיות מתרגמות את החויות המדווחות על ידי הממירים במונחים של פתרון בעיות
אישיות .יש הטוענים שזוהי סוג של הפרעה נפשית )הפסיכואנליטיקאים( לעומת אחרים שיראו בה
תהליך טבעי של צמיחה )ההומניסטים(.
ניתן לזהות שלוש גישות פסיכולוגיות עיקריות ביחס להמרת הדת:
הגישה הפסיכואנליטית ,הגישה ההומניסטית והגישה החברתית קוגניטיבית.
הגישה הפסיכואנליטית מתמקדת בדינמיקה הפנימית רגשית אצל הממיר ,על רקע יחסי הורה -ילד.
CONVERTING
מתאימה יותר כדי להמחיש את התופעה
).(1969) Alison ,(1982) Ulman ,(1969) James
הגישה ההומניסטית
מדגישה את העובדה שההמרה מאפשרת לאדם הבנה אישית מעמיקה
ומצמיחה כשזהו צורך אנושי טבעי ו"בריא" )(1991 Aagard
17
הגישה קוגניטיבית בודקת את ההשפעות האינטלקטואליות והבין אישיות על פרטים וקבוצות.
גישה זו טוענת שלמרות שההמרה היא תהליך אישי ופנימי ,לסביבה החברתית ,לקונטקסט הספציפי
)של הממיר הפוטנציאלי( יש השפעה ניכרת ובעלת חשיבות על אופי ההמרה ועיצובה.
.(1975) Scobie ,(1991) Liu,(1985) Gertrell & Shanon,(1946) Heider ,(1991) Pitt
ניתן לומר כי רוב הספרות הפסיכולוגית שחוקרת את המוטיבציה להמרה הינה פסיכואנליטית
בגישתה ומדגישה שהצורך להמיר נובע מנקודת מוצא של משבר ,תחושות של חולשה נפשית
והתמוטטות המתבטאות בפחד ,בדידות ,דיפרסיה ,כשההמרה עצמה נראיית כמכניזם היכול לפתור
קונפליקטים פסיכולוגיים.
לעומתם ,הפסיכולוגים ההומניסטים והאקזיסטנציאלים ידגישו את העובדה שהאדם ביסודו הוא
רוחני בעל רצון לצמוח ,ללמוד ,להתפתח ולהבשיל .פסיכולוגים אלה אינם רואים את הממירים
כקורבנות פסיביים אלא שמים דגש על העובדה שאנשים אלה מאופיינים בחיפוש אקטיבי אחר
אופציות חדשות ,דעות חדשות ,ורצון להגיע לעומקים חדשים של מעורבות רגשית.
ניתן לומר שההבדל בין הפסיכואנליטיקאים לבין ההומניסטים בא לידי ביטוי בנקודות המוצא
שלהם .בעוד שנקודת המוצא של הפסיכואנליטים היא שהאנשים הם קודם כל "חולים באופן
אמוציונלי” ולכן הם מסבירים את המוטיבציה הראשונית של ההמרה כפתרון אמוציונלי ,הרי
שההומניסטים מניחים שהאנשים הינם "בריאים ביסודם" ,ולכן רואים את ההמרה כחקירה
אינטלקטואלית ,רוחנית ,בעלת טרנספורמציה רגשית במטרה לצמוח.
הגישה הפסיכואנליטית
(1969) Jamesהמתאר את תהליך ההמרה בגישתו התיאולוגית ,מסביר גם את הפן הפסיכולוגי של
ההמרה .הוא מגדיר אותה כהיסט של מרכזי המרץ בקרב האדם והופעתן של נקודות הכרעה רגשיות
חדשות בקרבו .ג'יימס טוען שלכל אדם ישנם שדות תודעה הקשורים זה לזה .חלק מהשדות רחבים-
בעלי מודעות וחלקם צרים ומעומעמים .למרות שלשדות המעומעמים ממעטים לשים לב ,הם קובעים
את התנהגותנו והלך מחשבתנו גם אם איננו מודעים לכך.
שדות אלה נמצאים מסביב לנו ,כמין "שדה מגנטי" שבתוכו מסתובב כמחוג מצפן -מרכז המרץ שלנו,
המשנה את מצבו כל פעם שחל שינוי בתודעתנו .די בראיה חדשה אחת ,בזעזוע פתע שברגש או
במאורע משמעותי אחד כדי שיתחולל השינוי -שכל מערכת האידיאות תתמוטט ותקרוס תחתיו ,ואז
ישקע מרכז הכובד אל עמדה קבועה יותר .כלומר ,האידיאות החדשות יגיעו עם הסידור החדש אל
מרכז הכובד ,אל המקום המרכזי בתודעתו של האדם ואז האדם זוכה ליציבות.
מציאות של זכרונות ,מחשבות ורגשות מפותחים מחוץ להיקף התודעה של האדם יכולה לפרוץ מפעם
לפעם לתוך שדות התודעה הרגילים שלו ,מבלי שיוכל לשער את מקורם והם נראים לו כדחפים
נעלמים ,המניעים אותו לפעולות ,או כמעכבים ,המונעים אותו מפעולות .ולכן ,כשהוא בוחן את
ההמרה על פי הפסיכולוגיה הוא טוען שיש "לחפש" את המניעים אך ורק בחלק הבלתי מודע.
(1982) Ulmanחקרה את תרומתם של גורמים קוגניטיביים ואמוציונליים בתהליכי המרה דתית.
מחקר זה השווה גורמים כמו כמות הטראומה או הקונפליקט במשפחות בחיי הממירים בזמן הילדות
וההתבגרות ,רמת הענין הדתי ,וכן נבחנו גורמים אמוציונליים ביחסי הורים ילדים ,לחץ מתקופת
18
הילדות וטראומות מגיל ההתבגרות.המחקר נעשה על 10מתגיירים ליהדות 10 ,ממירים לכנסיה
הקתולית 10 ,להרי קרישנא 10 ,לבהאים ,וקבוצה של 30אנשים ששרתו כקבוצת ביקורת.
למרות שאולמן ציינה שהמוטיבציה העקרית של ההמרה היתה הצורך למשמעות קוגניטיבית היא
מצאה ,שהנושאים העקריים שהמריצו את 40הממירים בהשוואה לקבוצת הביקורת היו
אמוציונלים ,בעיות פרובלמטיות ביחסיהם עם אביהם ,ילדות לא מאושרת ,עבר הסטורי של יחסים
אישיים מעוותים ומשובשים.
נראה שתפיסות הממירים את הוריהם היתה שלילית יותר והיה אחוז גבוה יותר של חסרון אב .הם
דיווחו על אירועים טראומטיים יותר בזמן הילדות ותיארו את הילדות והבגרות כמאוד לא
מאושרים .כמו כן
דווח על לחץ אישי בשנתיים הקודמות להמרה .התיאוריה הפסיכואנליטית מדגישה את המבוכה
הרגשית הקיימת אצל האדם ומתארת את תהליך ההמרה כתגובה הגנתית לפרץ הרגשי של השנאה
האדיפלית ,בה תגובות נגד האב האמיתי עוברות למצב של כניעה נגד דמות אב בצורת אלוהים.
בהמשך לפורמולה זאת ,ההמרה הדתית מתוארת כנסיון לשלוט על אימפולסים אגרסיביים או
מיניים.
(1966) Alisonערך מחקר משווה של ממירים .הוא בחר 20סטודנטים בסמינר פרוטסטנטי .בקבוצה
הזו הוא השווה בין 7סטודנטים שעשו המרה דתית אינטנסיבית עם 7שעשו המרה הדרגתית ועדינה
ו 6 -שלא עשו המרה בכלל .במחקרו גילה שהממירים ,ללא יוצא מהכלל ,סבלו מהעדר אב או מאב
שהיה חולה או אלכוהוליסט ,לעומת הלא ממירים שבאו ממשפחות שלמות .הוא טען שתהליך
ההמרה אצל צעירים אלו היה הסתגלותית והתוצאה היתה שהם יכלו לעבור ממצב של תלות באם
למצב של קשר והזדהות עם דמות אב חזק -אלוקים.
המחקר של אליסון הוא אחד ממעט המחקרים הפסיכואנליטים שרואה את האלמנט האדפטיבי של
ההמרה כחיובי.
מהאמור לעיל ,ניתן להבחין במחלוקת שבין הפסיכולוגים )בעיקר הפסיכואנליטים( הקובעים כי
המרה נובעת מקשרים בין אישיים ותוך אישיים לבין תפיסה תיאולוגית המדגישה אינדיבידואליות
רוחנית דתית .אין אפשרות לעשות סינתזה בין שתי תפיסות אלה .לתיאולוגים יש דיעה ברורה
שלממירים יש אמונה מוחלטת באל לעומת הסוציולוגים והפסיכולוגים שאינם מקבלים תפיסה זו.
הגישה ההומניסטית
( 1991) Aagardטוען שהמרה במשמעותה הדתית כרוכה בשינוי אמונה ויחסיו האישיים של האדם
עם אלוהים .זוהי חויה אישית פרסונלית כאשר הדת היא האורינטציה ,הביטוי החיצוני לתהליך
הפנימי שעובר האדם .לא המסר הדתי הוא הנושא המרכזי בשינוי הדתי אלא הצורך המוכר לקוד
חדש.
המרה דתית לדעת אגרד ,כרוכה בשינוי גישתו ויחסו האישי של האדם לאלוהים ,לאו דווקא במובן
הדתי אלא כתהליך של פענוח האקסיסטנציה ,הקוסמולוגיה.
19
לפיכך ,המרה יכולה להתרחש כאשר האדם נמצא בקונפליקט בין שתי אידיאולוגיות האמורות לפענח
עבורו את האקזיסטנציה .כאשר אידיאולוגיה אחת משמעותית יותר עבורו מבחינת השקפת עולם ,
הוא ישאף להמיר את דתו ,כשתוצאת ההמרה תהיה שינוי בהשקפתו הדתית של האדם.
אגרד טוען שהרבה דתות הינן משעממות ,לא אטרקטיביות ואינן "מדברות" אל האמת הפנימית של
האדם .אחת מהסיבות לכשלונן הוא חוסר הדאגה והמודעות לצורך של האדם במשמעות בחייו.
לדעתו,השינוי הדתי בשנות ה 2000שם דגש לא על התוכן של הדתות אלא על הצורך המוכר לקוד
חדש .הממירים אינם רואים זאת כשאלה של אמונה אלא כשאלה של השקפת עולם חדשה ולכן אין
לכך משמעות מבחינה דתית.
לדוגמא ,נוצרים שהמירו לבודהיזם .הם אינם שואפים להיות בודהיסטים ,הם אפילו שואפים
להישאר נוצרים ולהיקרא בשמם הנוצרי ולדעתם אף יהיו נוצרים טובים יותר כשהם יקבלו את
השקפת העולם החדשה .כלומר ,התוכן של השינוי הדתי הוא במונחים של השקפת עולם חדשה.
הדתות האורינטליות נראות כמיישמות זאת בשל נקודת המבט הקוסמולוגית שלהן על העולם.
הקוסמולוגיה הינה מערכת מקיפה של סימבולים שנותנת מסגרת ומשמעות לקיום לאו דוקא באופן
דתי.
אגרד מדגיש שאנשים מחפשים בשינוי הדת את הקוד החדש להבין את עצמם ואת העולם .למרות
שלעיתים הקודים יכולים להיות מעוותים ,הם עדיין טובים יותר מאשר הדיסאורינטציה והמבוכה
במצב של חוסר כוון ומשמעות.
הגישה הקוגניטיבית
,(1991) Pittמציג את תיאורית האיזון הפסיכולוגי כתהליך שנעשה באמצעות מצבים קוגניטיבים של
היחיד .תיאוריה זו מניחה שאנשים שואפים לקראת עקביות ואיזון ולכן תפיסות קוגניטיביות לא
עקביות מובילות למצבים פסיכולוגים בעיתיים .זהו תהליך טבעי של האדם (1946)Heider .מסביר
שכשהאיזון הקוגניטיבי מופר ,האדם באופן טבעי שואף לאזנו.
(1985) Gertrell & Shanonמתארים את ההמרה כבחירה רציונלית להחלץ ממצב לא נוח של חוסר
איזון קוגניטיבי ורואים בהמרה שיטה שאנשים משתמשים בה כפתרון לבעיותיהם ,כשהקונפליקטים
מתגברים או כשהם נמצאים בדילמות.
(1991) Pittטוען שכשאמונותיו הפרטיות של האדם מזדהות עם אמונותיו הדתיות או החברתיות -
הוא במצב של איזון ולכן אינו מועמד להמרה) .אנשים ללא גישה דתית ברורה או ללא קשרים
חברתייים מבוססים הינם ממירים טובים בפוטנציה(.
לדעתו ,כדי להגיע לאיזון ,היחיד מחפש אחרי שיטה המתאימה לאידיאולוגיה שלו .כשהוא נפגש עם
דת חדשה ,הוא חוקר אותה ואם לא נוצרים קשרים חיוביים בין חברי הקבוצה לא תהיה המרה.
כלומר,פיט מדגיש מספר גורמים כדי שתתפתח המרה:דרגת המתח שהאדם נמצא לפני ההמרה ,אי-
ההסכמה לאידיאולוגיה הקודמת שלו ,ויצירת קשרים חברתיים חיוביים בקהילה החדשה.
(1991) Liuמתאר מחקר שנעשה על 107ממירים צעירים על מנת לבדוק את מידת דבקותם באמונה.
ממחקר זה התגלה ,שהממירים שעשו החלטה הכרתית )פתאומית או הדרגתית( הפכו לנוצרים
מאמינים יותר מאלה שלא עשו החלטה הכרתית .כלומר ,תהליכים פסיכולוגיים שבאו בעקבות
החלטות הביאו להתחייבויות דתיות.
20
(1973) Scobieבהסתמכו על קריסטין לו סובר שיש שלושה סוגי המרה :המרה תת הכרתית ,המרה
הדרגתית והמרה פתאומית.
המרה תת הכרתית -כאשר אנשים נולדים לאורינטציה דתית מסוימת )במחקר זה כנוצרים( ואינם
זוכרים משהו אחר.
שתי ההמרות האחרות ההדרגתית והפתאומית לדעתו ,הינן משמעותיות יותר מהבלתי הכרתית,
כשההמרה ההדרגתית היא האמיתית מכולן כי היא יציבה יותר.
(1973)Scobieטוען שתהליך ההמרה הינו החלק החשוב ולאו דוקא נקודת המפנה ,המעבר לדת.
לעומתו טוען (1991) LiuIשנקודת ההחלטה היא הנקודה החשובה המשמעותית בתהליך זה .עצם
הבחירה ההכרתית לקבל את האמונה היא הדבר החשוב ולא התהליך ומשך הזמן.
ישנו קשר בין הבחירה ההכרתית לעמידה בהתחייבויות .לכן ,פרטים שעשו בחירה דתית כזאת יהיו
דבקים יותר בדרכם למלא את היעד שלקחו על עצמם.
במחקר זה רמת הדבקות של המשתתפים נקבעה על פי מידת הזדהותם עם הדת החדשה) .הנצרות(.
כמו כן ,נבדקו המוטיבציה לדתיות ,המשאבים הפנימיים שלהם לעומת אלה שלא עשו החלטה .נבדקו
מספר נושאים :הסיבות שגורמות לאנשים להציג את עצמם כנוצרים ,הקשר בין הגיל בזמן ההחלטה
ומצב הדתיות .ממחקר זה נמצא ,שהחלטות המרה קורות לרוב בגיל ההתבגרות המאוחרת והן
עמוקות יותר מההחלטות שנעשות בגיל צעיר יותר.
כל התיאוריות המצוינות לעיל מדגישות את העובדה שדרך ההמרה ,הפרט יכול להשיג תחושות
חיוביות .הקשר לקהילה מחבר אותו לעבר עמוק ועשיר עם מבט אופטימי לעתיד .החיבור לקבוצה
ולהתחייבות הפילוסופית טומן בחובו אמון ,הדרכה ,נאמנות ומסגרת פעולה .המעורבות במערכות
של מיתוסים ,מערכות מנהגים ,מספקים לחיים סדר ומשמעות.
ב.הגישות הסוציולוגיות –הוליסטיות
הגישות הסוציולוגיות הינן במהותן גישות הוליסטיות משום שהן בוחנות את תהליך ההמרה
באופן נרחב על רקע תרבותי ,חברתי ,אישי ,מערכתי ,דתי .גישות אלה מדגישות שההמרה היא
תופעה שחייבת להחקר על כל עושרה ומורכבותה ,בדיסיפלינות של אנתרופולוגיה ,סוציולוגיה,
פסיכולוגיה ולימודי דת ,וצריכה להתחשב במצבים פוליטים ,כלכליים וביולוגיים .כדי להבין את
תהליך ההמרה יש לבדוק את המרכיבים השונים שלה ,כשבכל המרה מינונם ומשקלם שונה.
המרכיבים המכריעים להבנת תהליך ההמרה הם :המרכיב התרבותי ,החברתי ,האישי ,הדתי כשהם
בעלי משקל שונה בכל המרה בפני עצמה.
הסוציולוגים הנוטים לראות את ההמרה כתוצאה של כוחות המעוצבים ע"י תהליכים חברתיים ,הם
הפחות מוגבלים בראייתם הצרה.
הם מתמקדים בשני אספקטים עיקריים:
א.תרבותי -התרבות בונה את האטמוספרה האינטלקטואלית ,המורלית והרוחנית של האדם.
הטקסים הדתיים ,המיתוסים והסמלים יוצרים מסגרת לחיים )לא תמיד באופן מודע( .התרבות
לדעת הסוציולוגים מעצבת ומחדשת את הפרט ,הקבוצה והחברה.
21
הם לומדים מערכות התנהגות כמו טקסים ,מנהגים ,מיתוסים וסמלים בתרבויות השונות ובודקים
את השפעתן על ההמרה ,הדרך שבה התרבות מעכבת או מקילה על שינויים דתיים ופיתוח
אורינטציות דתיות חדשות.
הסוציולוגים בוחנים את את האספקטים החברתיים שבהם מתרחשת ההמרה .הם
ב.חברתי-
לוקחים בחשבון תנאים חברתיים הקיימים בזמן ההמרה :יחסים משמעותיים של ממירים
פוטנציאלים בינם לבין עצמם ומאפייני האינטראקציות בין הממירים לבין הקבוצה שאליה הם רוצים
להשתייך .הסוציולוגים מתמקדים הן באינטראקציה שבין הפרטים ובין מטריצת סביבתם והן
ביחסים שבין הפרטים לבין ציפיות הקבוצה החדשה.
כאמור ,הגישה הסוציולוגית בשל נטיתה ההוליסטית בוחנת את תופעת ההמרה בפרספקטיבה
רחבה יותר ,ורואה את ההמרה כתהליך של שינוי דתי המתרחש בשדה כוחות דינמי של :אנשים,
מאורעות ,אידיאולוגיות ,מנהגים ,מוסדות ,צפיות ואורינטציות ,ובכך כוללת גם את הגישות
הפסיכולוגיות ,ההסטוריות והתיאולוגיות גם יחד ,מתוך הנחה שגם כשהתהליך הוא אישי ובעל
משמעות פסיכולוגית יש לראותו בהקשר הכללי ובמכלול.
גישה זו מדגישה מספר מאפיינים:
.1ההמרה היא קונטקסטואלית ולכן משפיעה ומושפעת ע"י מטריצה של יחסים ,ציפיות
וסיטואציות.
.2ההמרה היא תהליך המתרחש לאורך זמן
.3הגורמים בתהליך ההמרה מוכפלים ,אינטראקטיבים ,ומצטברים.
אין סיבה אחת להמרה ,התהליך אינו אחיד ותוצאות ההמרה גם הן מגוונות.
(1990) Bainbridgeבתארו את הסוציולוגיה של ההמרה מציין שתי תיאוריות :תאורית המתח
ותיאורית ההשפעה החברתית.
תאורית המתח (1990) Bainbridge -מציין שאנשים מצטרפים לדת מסוימת על מנת לספק צרכים
קונבנציונלים-בסיסיים וההנחה היא שעצם הפניה לדת מקורה במחסור .המחסור יכול להיות
אוביקטיבי ,סוביקטיבי ,רגשי או חומרי ,אך מה שיקבע את "עוצמתו" היא הרגשתו האישית של כל
אדם לגבי מחסורו.
התגובה הטבעית למחסור היא נסיון להשיג ולמלא אותו בדרכים שונות .כשהאדם חש שהוא אינו
יכול למלא את מחסורו ,הוא יכול לפנות לדת או אל העל טבעי .דרך הדת הוא מאמץ אידיאולוגיה
שונה על החיים והופך את מחסורו ליתרון על טבעי ,בבחינת" ,בשמיים כולם שווים" .כלומר ,לדעתו
לתחושת מחסור יחסי -סוביקטיבי יש קשר להתקרבות לדת.
תיאוריה זו מדגישה את העובדה שנקודת המוצא של האדם היא תיסכול ולכן הוא צועד לקראת
אמונה חדשה ,צורת חשיבה חדשה כדי להרגיש טוב .תיאוריה זו מתארת יותר מה אנשים מנסים
לעשות ולא מה הם מצליחים .מטרתם של האנשים הממירים לדת חדשה היא שחייהם ישתנו.
22
במקרים רבים המרה דתית היא פשוט שינוי תפיסה אידיאולוגית בלי כל התחייבות לשינוי ברגש או
בהתנהגות .הממיר מתחיל בקבלת חברות ,מפנים מנהגים חדשים ,ואורח חיים שונה תקופה ארוכה
ורק אח"כ מרגיש בשינוי הפנימי שחל בו.
תיאורית ההשפעה החברתית טוענת שאינדיבידואלים יתנהגו בדרך קונבנציונלית כל זמן שהם חשים
שייכות וקשר חזק לסדר החברתי .קשר זה בא לידי ביטוי בקשרים עם אנשים אחרים ,קריירה,
פעילויות חברתיות ועוד.פרטים שחסרים קשרים אלה יהיו חופשיים לעשות נסיונות חדשים .לפיכך,
הממירים הפוטנציאלים הם בעלי קשרים רופפים עם עברם,מסיבות
שונות ) גרושין ,נישואים חדשים או שעברו משבר בחייהם(.לדעתו ,כדי שתתקיים המרה ,צריכים
להתקיים שני התנאים הבאים:
.1חסך בקשרים חברתיים עם תרבות ה"אם " שלו .הוא יצטרף לקבוצה דתית חדשה רק אם אין לו
קשרים הדוקים עם הקבוצה הקודמת שלו.
.2הממיר לדת החדשה צריך לפתח קשרים חזקים ובעלי משמעות עם אנשים בקהילה החדשה.
הסוציולוגים מדגישים את חשיבותם של היחסים החברתיים בתהליך ההמרה .אנשים בודדים
נמשכים לקהילה על מנת למצוא חברים .הרבה עוברים המרה על מנת להינשא לבן זוג החבר
בקהילה.
לדעתם ,אתיאיסטים יהיו בעלי ניידות גדולה יותר מאנשים הקשורים לדתם .אנשים ניידים מאבדים
את הקשרים הסוציאלים שלם בקלות ולכן הם גם בעלי סיכוי גדול יותר להמרה.
(1981) Lofland&Skonovdמחזקים תיאוריות אלה וטוענים שכדי שתתבצע המרה ,האדם צריך
לעבור תסכולים חזקים וקשים .לדעתם ,הפרט מנסה לפתור את תסכוליו על ידי הדת.
במשך השנים קמו מתנגדים לתיאוריות הנ"ל והוכח שלא לכל הממירים היו בעיות או תסכולים.
רבים עברו את התהליך באופן חלק ללא משברים.
הגישות התיאולוגיות
החוקרים השונים הבוחנים את תהליך ההמרה מבחינה תיאולוגית טוענים שהמרה אמיתית מנוסחת
עפ"י הכרה דתית מסוימת ומדגישים את הקשר שבין האל לאדם כגורם דומיננטי תוך צמצום
השפעתם של גורמים אחרים.
(1933) Nockטוען שעפ"י הדוקטרינות הדתיות )הנצרות ,היהדות ,האיסלאם( ההמרה צריכה להיות
מושלמת ,מוחלטת רדיקלית ,לעומת כתות אחרות בהן ההמרה הינה רק "תוספת" לחייו של האדם
ולכן אינה מושלמת.
עפ"י הנצרות ,נקודת המוצא להמרה צריכה להיות מחיקה טוטלית של העבר ,מתוך הנחה שעברו של
הממיר אינו רצוי בפני אלוהים .רק לאחר מכן הוא יכול להיכנע לרצונו של האל ולקבל עליו את
הנצרות .בגיור היהודי המתגייר חייב לקבל עליו את חוקי היהדות בכל שטחי החיים ולציית להם.
תהליכים אלו מדגישים את השינויים המשמעותיים העוברים על האדם מבחינה דתית.
המפגש עם הקדושה ,לפיכך ,מהווה גם את המקור וגם את המטרה של ההמרה .אנשי הדת טוענים
שסיבת ההמרה היא חיפוש משמעות ומטרה ,ורק הדת יכולה לספק את המענה לכך.
23
לדעת התיאולוגים ,חיפוש המשמעות והצורך במפגש עם הקדושה הינם מרכיבים הכרחיים לכל
תהליך השינוי האנושי .גורמים אחרים ,לדעתם ,הינם בעלי חשיבות משנית.
התיאולוגים השונים מודעים לכך שכוחות רבים פועלים בתהליך זה ,אך המשמעות ,החשיבות
והמטרה הסופית היא מציאת האמת הרוחנית ,כלומר ,דת המנוסחת עפ"י הכרה תיאולוגית מסוימת.
מתוך הגישות התיאולוגיות להמרה מתוארות להלן גישת הנצרות וגישת היהדות.
המרת דת עפ"י התיאולוגיה הנוצרית
(1969)Jamesמגדיר את חווית ההמרה )הקונברסיה( כ"היפוך לב האדם ,היוולדות מחדש ,זכייה
לחסד מעל" .הנצרות מדגישה שתי נקודות מוצא עיקריות להמרה ):(James,1969
.1בריחה מן החטא )כשהאדם חש שהוא חי בחטא ושואף להיחלץ ממנו(.
.2הארה רוחנית )האידיאל הרוחני שאליו הוא שואף להגיע(.
הנצרות מדגישה את הפתאומיות שבתהליך ההמרה הנובעת מתוך התרגשות אמוציונלית או
מתוך בלבול חושים ,כשבמהלכה נוצרת הפרדה גמורה בין החיים הקודמים ובין החיים
החדשים.התיאולוגיה הנוצרית מייחסת זאת לרוח אלוהים הנחה על האדם ברגע דרמטי כזה .אז,
ניתנים בו כוחות חדשים ובזה הוא זוכה לחלק מהאלוקות.
חווית ההמרה על פי הנצרות מאופיינת בכך שתחילתה הינה צורך מוחלט בעוזר עליון וסופה
הרגשה כי העוזר אכן נמצא.
המרת הדת עפ"י היהדות -גיור
עפ"י ההלכה ,נוכרי יכול להיעשות יהודי באמצעות תהליך מורכב המכונה גיור .אדם שעבר תהליך זה
מוכר על ידי ההלכה כיהודי ולכך יש כמובן השלכות מעשיות ,שבכללן חלים עליו מכלול החובות
החלות על יהודי והוא רשאי לבוא בקשרי נישואין עם בת ישראל.
הגיור הוא תהליך חד-כווני ,כלומר :גם אם ייטוש המתגייר את יהדותו ,ההלכה תמשיך לראותו
כיהודי ותתייחס אליו כמו אל כל יהודי אחר שהמיר את דתו .יתרה מזאת :גיורת שילדה אחר גיורה,
מורישה לילדיה זהות יהודית שאינה מותנית בהכרעה רצונית שלה או שלהם :הם יהודים מתוקף
מוצאם היהודי.
ההבדלים בין היהדות לבין הנצרות בגישתן להמרה
היהדות טוענת שהאדם ככל שיהיה חוטא יכול תמיד להתחרט ,לכפר ולשוב אל יהדותו המקורית על
ידי תיקון העבר השלילי ,לעומת הנצרות הטוענת כי עבר שלילי הינו בעיקרו של דבר חלק אינטגרלי
מסבלו של האדם בעולם ,סבל שאין לשנותו משום שהוא מושרש “בחטא הקדמון” ,כך שאם ירצה
האדם להשתנות ,עליו “להמיר” את דתו המקורית בדת אחרת.
בשעה שהממיר לנצרות עשוי לומר “העבר שלי מת עכשיו” או “נולדתי מחדש” ,יאמר אולי החוזר
בתשובה או הממיר ליהדות “ עכשיו אני מבין את משמעות העבר שלי ““ ,חזרתי הביתה” .לפיכך
אפשר להבין את ההמרה כתהליך של קדמה ליניארית ,כי שלילת העבר מוליכה להחלפתה על ידי דת
חדשה ,לעומת זאת את החזרה בתשובה או את ההמרה ליהדות -הגיור ,אפשר להבין במונחים של
מעגליים ,לפיהם חוזר האדם אל עברו על דרך התהליך הדיאלוגי של פרשנות חוזרת של עבר זה.
24
למעשה ,ההבדלים בין תרבויות ליניאריות ומעגליות מהווים לעתים קרובות את עצם המבנה של כל
מערכת היחסים בחברה מסוימת.
(1969) Jamesכפי שהוזכר לעיל ,מתאר את תהליך ההמרה )באורינטציה הדתית-נוצרית( כתהליך
של “מות-לידה מחדש” .לדעתו על האדם להיפרד מן החיים הלא אמיתיים על ידי מוות לפני שיזכה
להיוולד מחדש לתוך החיים האמיתיים .כלומר ,המרה אפשרית אך ורק באמצעות מחיקה גמורה
של העבר האישי .כלומר ,מדובר בתהליך שבו זונח האדם או ממיר את היישות הקודמת והמיושנת
)האני או הדת( בצורה חדשה או לתוך צורה חדשה.
בניסוח זה ,העבר הוא גורם -מוביל להווה בתהליך דטרמיניסטי-טלאולוגי)תכליתי( של הכרח
היסטורי וכך יש להמיר את המציאות השרשית שבעבר בהווה חדש ,אולם אסור לפרש מחדש את
העבר.
כללו של דבר ,מכיון שהגישה הנוצרית המושרשת ברעיון “ החטא הקדמון” אינה מאפשרת לשוב
ולתקן את העבר האישי על ידי מתן פירוש מחדש לביוגרפיה הכושלת ,יש לחזור ולחדד את ההבדל בין
תהליך ההמרה והחזרה בתשובה היהודי.
הדרך היחידה הפתוחה בפני אדם שהתחנך בסביבה נוצרית והשולל את עברו הכושל היא רק המרה ,
החלפה ומעבר לקבוצה ,כת או דת אחרת .לעומת זאת לאדם שהפנים בחינוכו את צופן התשובה יכול
להביא בחשבון שיקום ביוגרפי.
לפיכך ,קיים הבדל יסודי בין המרה ליניארית בנוסח המערבי ותשובה מחזורית בנוסח היהודי.
הנצרות המדברת על החטא הקדמון מעבירה מסר שחטא קדמון הוא פגם תורשתי שאין אפשרות
להיפטר ממנו .משמעותו של סמל זה הוא שאנשים שספגו סמלים מסוג זה עלולים שלא להאמין
ביכולת האדם להשתנות ובאפשרות של תיקון העבר האישי.
במובן
לפיכך ,הדרך היחידה למחוק את כשלונות עברם היא רק על ידי המרה לדת אחרת
הדיאלקטי של “מות ולידה” חדשה.
(1983 ) Aviadמדגישה שהתחושה של השיבה הביתה למקורות ,היא אולי המרכיב היהודי ביותר של
תהליך התשובה והוא מייחד אותה מתופעות אחרות של המרה.
כאמור ,תהליך ההמרה הינו ליניארי ,דיאלקטי ואילו תהליך התשובה הינו מעגלי -דיאלוגי ,ולכן
היכולת לקיים דיאלוג של שיבה הביתה עם העבר )החוטא( ,הוא דיאלוג של פירוש מחדש.
בשעה שתהליך הגיור מן העולם הגויי ליהדות מהווה ביסודו המרה דיאלקטית ,יש דיעות בתלמוד
הכוללות בדיעבד את הגרים בין אלה שהיטהרו במעמד הר סיני .כלומר ההיטהרות הר-ביוגרפית
כללה בדיעבד את הגרים שמזלם או גורלם נכח כבר באתר החוויה הזו “ .מזלייהו של גרים הוה
בסיני” )שבת ,קמ”ו ,א(.בספרי קבלה מודגש רבות כי נשמות הגורים השתתפו במתן תורה לישראל,
)אולי ניתן לראות בתהליך הגיור את סגירת המעגל(.
25
.9הגיור מבחינה הלכתית
הזרם האורתודוקסי מציע מגוון דיעות בנוגע לגיור כיום במדינת ישראל והמשותף ביניהם הוא
הצורך לגייר בהתאם להלכה היהודית הדורשת שלושה מרכיבים בהליך הגיור :טבילה ,מילה
)לגברים( וקבלת עול מצוות .הדעות בקרב חכמי ההלכה חלוקות בנוגע לסעיף שמירת המצוות הנדרש
מצדו של המתגייר .המחלוקות בקרב חכמי ההלכה נסובות סביב השאלה :מה מאפשר
לנוכרי,שמוצאו אינו מאם יהודייה ,להצטרף לקולקטיב היהודי? האם הוא מצטרף בראש ובראשונה
לדת ישראל ולתורתו וכתוצאה מכך לעם היהודי? או שמא מצטרף המתגייר בראש ובראשונה לעם
היהודי וכתוצאה מכך מחוייב הוא בתורה ובמצוות ככל יהודי אחר?
שתי גישות להצטרפות לקולקטיב היהודי על פי ההלכה:
א .גישה המדגישה כי קדימות ההצטרפות לתורה קודמת להצטרפות לעם היהודי .כלומר ,היא
מדגישה את המרכזיות של התורה בכינון הזהות של הקולקטיב היהודי .לפיכך ,רק
משהצטרף אדם לתורה באמצעות קבלת עול תורה ומצוות,יכול הוא ,כתוצאה מכך להשתייך
לאתנוס .ביטוי ממצה לגישה זו מצוי בקביעה "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" .כלומר,
על פי גישה זו-זה עיקר מהותו של הגיור .הגיור הוא בראש ובראשונה הצטרפות לדת ישראל
כשהמתגייר מקבל על עצמו לנהל אורח חיים הלכתי שלם.
" אם מגייר עצמו ואין מקבל עליו שמירת שבת ומצוות כדת -לא הוי גר" )שו"ת בית יצחק(.
" אף אם נאמין לה שכוונתה אמת להיות יהודיה ,לכל היותר כוונתה להיות לאומית בלי שבת נדה
ושאר מצוות ...וגירות זו אף בדיעבד לא מהני ..אף אם כוונתם אמת ,לא מהני הגירות אף בדיעבד"
)הרב ברייש :שו"ת חלקת יעקב חלק א' סימן יג אות א'(.
לפי שיטה זו אין כלל חשיבות הלכתית לרצונו של אדם להשתייך לעם היהודי ,אם אין בצד רצון זה
התחייבות אישית לקיום אורח חיים הלכתי.
ב .גישה המניחה שבתהליך הגיור מצטרף הנוכרי בראש ובראשונה אל האתנוס .גישה זו מדגישה את
מרכזיות האתנוס כבסיס ראשוני והכרחי לקיומו של חיוב בתורה ובמצוות .דהיינו :התורה הוענקה
לקולקטיב קיים ועומד -הוא עם ישראל ,שאלמלא נתקיים לא היה בנמצא מושא לתורה ולחיוב
כלפיה .הקולקטיב היהודי הוא "ישות קמאית" טבעית שקיומה כקולקטיב אינו מתמצה בתורה
ובמצוות .גם אם הקולקטיב על מכלול חבריו מחוייב בתורה ובמצוות מכוח הברית שכרת עם אלוהיו,
ברית זו אינה מתנה את עצם הווייתו.
רק בעקבות הצטרפותו של המתגייר לקולקטיב האתני -ביולוגי ,וכתוצאה מהצטרפות זאת ,מחויב
הוא בהשלכות של ברית סיני -היא הברית הבסיסית המחייבת את כל מי שנימנה עם חברי
הקולקטיב.
הקביעה לגבי מעמדו של הגר לאחר טקס הגיור מצויה בתלמוד יבמות מז עב ":טבל ועלה – הרי הוא
כישראל לכל דבר" .כלומר ,מרגע שהוא עולה מטבילה לצורך הגיור ,הרי הוא ישראל גמור באופן
מוחלט ובלתי מותנה .כל מה שיעשה מכאן ואילך יעשה כישראל ,וגם אם יחזור לאורח חיים מלא של
עובד עבודה זרה ולא יקיים שום מצווה ייחשב כיהודי עבריין ולא כנוכרי.
לפי שיטה זו ,גיור משמעו התנתקות מקולקטיב זר והצטרפות לקולקטיב היהודי .התוצאה של
הצטרפות זו היא שכיהודי ,חייב הגר במצוות ככל יהודי אחר.
26
פוסקים אלו מדגישים שהגיור אינו מותנה כלל בהתחייבות אישית של המתגייר לשמור מצוות או
להכיר בתוקף חוקי התורה לגביו .הגיור הפך את הנוכרי לישראל .תוצאה של היותו ישראל היא
שחלים עליו כל החוקים והמצוות כעל כל יהודי אחר .גר הוא אדם המבקש להצטרף לקהל ישראל.
כתוצאה מהחלטה זו חלה עליו החובה לציית לחוקי התורה .חובה זו חלה עליו אף בעל כורחו בלי כל
קשר לרצונו האישי .לפיכך ,גם אם יתכוון הנוכרי בעת גיורו שלא לשמור מצוות ,תחול עליו חובה זו
אף בניגוד לרצונו.
מסקנת הדברים היא ש"רק הצטרפות לעם הנבחר מביאה לידי החיוב במצוות ולא להיפך" )הרב
עוזיאל ,אצל זוהר ושגיא.(1993 ,
ההדגשה הזו שעיקר הגרות היא הכניסה לכלל ישראל ורק אחריה קבלת המצוות ,מודגשת במגילת
רות" :עמך עמי ואלוהיך אלוהי" .הרצון להשתייך לעם קדם לקבלת המצוות.
כלומר ,עפ"י האפשרות הראשונה ,השינוי בסטטוס של המתגייר,מנוכרי ליהודי נובע מהתחייבותו
לשמירת מצוות .המתגייר מצטרף לדת ישראל ורק כתוצאה מכך הוא נחשב כבן לאתנוס היהודי.
לעומת זאת ,על פי הגישה השנייה ,הגיור הוא תהליך שבאמצעותו מצטרף הנוכרי לאתנוס היהודי.
כתוצאה מכך חלות עליו כל החובות החלות על כל יהודי ,ובכללן החובה לקיים את המצוות.
כיום מקובל על כל חכמי ההלכה ,שטקס הגיור מתמקד בשלושה יסודות :מילה ,טבילה וקבלת
מצוות .באשר לשני הטקסים הראשונים ,שוררת הסכמה בין חכמי ההלכה .הצד השווה בשני טקסים
אלה שהם נעשים בגופו של המתגייר והם אירועים חד פעמיים.
באשר למשמעות הדרישה לקבלת מצוות ,קיימים חילוקי דיעות ניכרים בקרב חכמי ההלכה ,כי דבר
זה מציין את הצד התודעתי שבגיור.
הגישה הראשונה מפרשת את הדרישה לקבלת מצוות בעת הגיור כדרישה שהגר יתחייב בכנות לקיים
את כל המצוות ורואה בהתחייבות זאת את עיקר מהותו של הגיור .לפי עמדה זו ,הגיור הוא בראש
ובראשונה הצטרפות לדת ישראל .קבלת המצוות מסמלת את עיקר משמעותו של הגיור ,ולפיכך ברור
שבלעדיה אין למילה ולטבילה משמעות כלשהי.
הגישה השנייה טוענת שתקפותו של הגיור מותנית במילה ובטבילה ,אך לא בקבלת מצוות .גם אם לא
התקיים יסוד זה ,הגיור תקף .גישה זו רואה את טקס הגיור כמבטא התרחשות המתחוללת בגופו של
המתגייר .כלומר ,המתגייר מצטרף בראש ובראשונה לאתנוס היהודי .גישה זו רואה בגיור תהליך של
לידה מחודשת ,המילה היא הינתקות מהאתנוס הנוכרי והטבילה היא היוולדות לתוך האתנוס
היהודי.
על רקע זה ברור מדוע אין קבלת מצוות דרושה בטקס הגיור עצמו ,שכן משהצטרף המתגייר לאתנוס
היהודי חלים עליו ממילא מכלול החיובים החלים על כל חבר אחר באתנוס זה.
שתי עמדות אלה מציבות בצורה בהירה את שתי האפשרויות הבסיסיות להבנת משמעות הגיור ואת
המחלוקות שנוצרות סביב שאלה זו.
מלבד שלושת היסודות -השניים המבטאים את המימד הגופני :מילה וטבילה,והיסוד ה-תודעתי
קבלת מצוות שבתהליך ,ייקבע תוקף הגיור גם על ידי מימד נוסף :המניע של המתגייר.
הגישה הראשונה טוענת שרק אדם שהחלטתו להתגייר נובעת ממניע טהור ,המכונה בספרות "לשם
שמים" -יוכל להצטרף לקולקטיב.
הגישה השנייה טוענת שלמניע אין השפעה כלשהי על תוקף הגיור ,הנקבע באופן בלעדי על ידי שלושת
היסודות המוזכרים לעיל.
27
במאתיים השנים האחרונות התחוללו תמורות אשר הציבו אתגרים בפני חכמי ההלכה שעסקו בנושא
הגיור .ראשית ,מגזרים נרחבים בחברה היהודית חדלו לראות בהלכה נורמה מחייבת .שנית,
התפתחויות שונות בחברה ובמשפט הכללי איפשרו לזוגות מעורבים לחיות יחד באין מפריע .מכלול
התפתחויות אלה הוביל לריבוי משמעותי של נוכרים המבקשים להתגייר ,וחלק ניכר מתוך הפונים
כבר חי עם בן זוג יהודי.
לפי המסורת ההלכתית שרווחה בעקבות פסיקת השולחן ערוך ,צריכים היו חכמי ההלכה להימנע
מלגייר נוכרים כאלה ,שהרי בית הדין מחויב לבדוק את מניעי המתגייר ולהימנע מלגייר מי שבא
"לשם איש" או "לשם אישה" .בדורות הראשונים יכלו חכמי ההלכה להשתמש במושגים אלו בלי
שנזקקו להעניק להם משמעות חדה ומדויקת .עתה ,עם השינויים שחלו במבנה החברה הכללית
והיהודית ומורכבות היחסים שבין המבקשים להתגייר לבין היהודים והיהדות ,הפכה שאלת
המשמעות המדויקת של מושגים אלו לעניין מכריע.
גיור "לשם שמים" -הלכה למעשה
גישה ראשונה :במסכת גרים מוצאים עמדה שלפיה תוקף הגיור מותנה בכך שרצונו של הנוכרי
להתגייר מונע על ידי כוונה לשם שמים -רצון טהור להתקרב לאלוהי ישראל.
"כל המתגייר משום אישה ,משום אהבה ,משום יראה -אין זה גר .וכן היו רבי נחמיה ורבי יהודה
אומרים :כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים ,שנאמר" :ורבים מעמי הארץ מתיהדים
כי נפל פחד היהודים עליהם" .וכל מי שאינו מתגייר לשם שמים אינו גר" )מסכת גרים(.
כלומר ,כוונה לשם שמיים היא תנאי הכרחי לגיור .כל מי שאינו מתגייר לשם שמים אינו גר.
גם רבנים בימינו ממשיכים גישה זו .הרב במברגר ) ,1808אצל זוהר ושגיא (1993,טוען שעל בית הדין
להיות בטוח בביטחון גמור שהנוכרי מבקש להתגייר מתוך מניעים דתיים .כלומר ,למניע הדתי יש
מעמד מכריע לא רק באשר לנכונותו של בית הדין לגיור ,אלא לגבי עצם התוקף של הגיור .הרב
במברגר מדגיש את הגישה הראשונה שלפיה תוקף הגיור מותנה בכך שרצונו של הנוכרי להתגייר
מונע על ידי כוונה "לשם שמים" .כותב הרב שפירא),1939אצל זוהר ושגיא" :(1993,תמהני עליהם ,כי
באמת איך שייך לומר שהגירות יהיה בתמימות באלו נישואי התערובת ,הכופרים באלוקי ישראל
ובתורת משה .והנוכרית הבאה עמו מחמת אהבתם הטמאה אשר ביניהם .וגם אם יאמרו שכוונתם
עתה להתגייר ,הלא מובן שהוא מחמת חפצם לדור יחד מעתה באין מפריע ומרגיז מצד אבותיהם
היהודים של אחד מהם. ".
לדעת הרב שפירא לא זו בלבד שבית הדין חייב להימנע מקבלת מועמדים כאלה ,אלא שעליו לדחותם
בריש גלי ולהנהיג את המאבק בנישואי תערובת.
הרב פרנק ) ,1940אצל זוהר ושגיא (1993 ,טוען שאם בית הדין בטוח שהמתגייר ישמור תורה ומצוות
בעתיד ,רשאי הוא לראות את הנוכרי כמממש את התנאי של "סופו לשם שמים" .חידושה של גישה זו
הוא בכך שהיא מסתפקת בהערכת בית הדין לגבי המצב העתידי.
ב .הפרשנות המרחיבה
אחד מחכמי ההלכה הראשונים בעת החדשה שהתייחס לבקשה של בת זוג נוכריה להתגייר ,היה הרב
קלוגר )בסוף המאה התשע עשרה ,אצל זוהר ושגיא .(1993,המקרה שהופנה אליו היה של יהודי אשר
שירת בצבא של מדינה מערב אירופית ובעת שירותו נקשר בקשרי אהבה עם נוכריה .בתום שירותו
חזר עם זוגתו לבית הוריו ,והיא ביקשה להתגייר .ברור היה לכל המעורבים בפרשה שהיא נקשרה לא
28
לדת היהודית אלא לבן זוגה היהודי .יתר על כן :הוא עצמו היה מחויב אליה יותר מאשר לדתו ,וכלשון
הרב קלוגר" :דדעתו קלה ודעתו דאם לא נתיר לו יחזור עמה לדתה וקרוב שישתמד".
הרב קלוגר פסק שניתן לקבלה ,כיוון שיש לראותה כמתגיירת "לשם שמיים" .גישתו ההלכתית של
הרב קלוגר היא חדשנית משתי בחינות :ראשית ,שיפוט לגבי המניע של הנוכרייה אינו מבוסס על
הערכה ישירה של שיקוליה ,אלא על ניתוח החלטותיו של בן זוגה היהודי :היינו ,מכיוון שלפניו ניצבה
האפשרות של השתמדות והוא דחה אותה ,הרי שבחירתה של האישה ביהדות היא "לשם שמים".
הרב קלוגר התבסס על ההנחה שאילו לבת הזוג הנוכריה היתה מחויבות עמוקה לדתה ,היה בכוחה
לגרום לכך שבן זוגה היהודי ישתמד .מכך שהוא נשאר ביהדותו ניתן ללמוד ,שאף היא אינה מחויבת
לדת הנוצרית .הרב קלוגר הסביר את המושג "לשם שמיים" כהעדפת ההשתייכות לקולקטיב היהודי
על פני השתייכות לקולקטיב אחר ,שכן אם בית הדין יסרב לגייר את הנוכריה ,יעדיפו בני הזוג
להינשא בלא שהנוכריה תתגייר ,ואם היא בכל זאת בוחרת להתגייר ,הרי שהמניע שלה אינו "לשום
איש" ,אלא "לשם שמיים" וראוי לבית הדין לגיירה.
עמדה דומה נוקט הרב מטאלון )בסלוניקי ,במאה התשע עשרה,אצל זוהר ושגיא (1993 ,באשר לאישה
המבקשת להתגייר לאחר שכבר חייתה עם בן הזוג היהודי" :אין כאן חשש לומר דגיורה הוא משום
תועלת וסיבה כדי שתינשא לו ,מאחר שכבר היא בביתו ונוהג עמה כדרך אישות דעלמא ,ואינה חסרה
כלום ,ומה תועלת חדש אית לה בשתתגייר ,אם לא שכוונתה לשמים ,להיכנס תחת כנפי השכינה".
הרב טבק כותב ב) 1908-אצל זוהר ושגיא" : (1993 ,כשדר עימה בגויותה ,ואין מוחה בידו ,ודאי לשם
שמיים נתגיירה" ו" כיון דהנשים הנוכריות ,בהינשאן לבחיריהן היהודים על ידי נישואין ...הגיעו כבר
אל מטרתן בשלמות ,ממילא הן מסולקות מעתה לגמרי משאיפת הגיור מצד הפניה דלשם אישות".
הצד המשותף לפוסקים אלו הוא שהמושג "לשם שמים" הוא מושג משלים למושג "לשם איש".
"לשם שמים" פירושו כי הנכרי אינו רואה בהתגיירותו אמצעי להשגת מטרה חומרית ,אלא ערך
העומד בזכות עצמו .לדעתם ,אין זה מחובתו של בית הדין לברר כיצד מבין הנוכרי את הערך העצמי
שבהתגיירות ,כל עוד ברור שאין לו מניע תועלתי.
כלומר ,גם אם יצהיר הנוכרי מפורשות שהוא מבקש להתגייר מתוך מניע זר ,רשאי בית הדין לייחס
לו ,נוסף על מניע זה ,גם מניע דתי וכך לאפשר קבלתו לגיור.
ג .גישה שלישית "לשם שמים" -הצטרפות לקולקטיב היהודי
הגישה השלישית מפרשת את המושג "לשם שמים" בדרך שונה מהגישות הקודמות .מהות הכוונה
הנדרשת אינה קשורה בהכרח באמונה ובאורח החיים ההלכתי ,אלא בכוונה להצטרף בלב שלם
לקולקטיב היהודי .הרב הרצוג )אצל זוהר ושגיא (1993 ,כתב לגבי בני זוג מעורב המבקשים לגייר את
בן הזוג הנוכרי בחו"ל ולעלות יחדיו לישראל " :אם אפשר להם להישאר במדינה )בחו"ל( ,אלא שהם
חפצים בארץ ישראל ,הרי זו לכאורה כוונה לשם שמים .שהם עוקרים דירתם ועוזבים פרנסתם לנוע
לארץ אחרת ,ודווקא לארץ ישראל .הרי ניכר שכוונתם להאחז בעם ישראל ובארצו ...ואז הרי זוהי
כוונה טובה ואין צריך למנוע קבלתם") עמ' - 54שו"ת ,היכל יצחק ,אבן העזר ,חלק א' ,סימן כא(.
כלומר ,הכוונה להצטרף לעם ישראל בארצו מממשת את הדרישה לקיום הכוונה "לשם שמים" .הרב
שיק ) בסוף המאה התשע עשרה,אצל זוהר ושגיא (1993 ,טוען שהדרישה ההלכתית לוודא קיום כוונה
"לשם שמים" אצל המתגייר לא שימשה מעולם חלק מהותי בהליך הגיור ,אלא דרישה זו הותקנה כדי
לוודא כי נוכרי המבקש להתגייר מתכוון באמת ובתמים להצטרף לקולקטיב היהודי .בימי חכמי
29
המשנה גזרו שהמתגייר שלא לשם יהדות ,אין מקבלים אותו ,כשהאומות היו דבוקות בעבודת
אלילים ,ואם יתבטל הטעם שהביא אותו להתגייר ,בטל דבר ,בטלה האהבה לישראל .כלומר,
בנסיבות ההיסטוריות של ימי התנאים ,מי שנתגייר מסיבות חיצוניות היה קיים חשש רציני שייתן
דעתו לשוב לעבודה זרה ,אם יתבטל הטעם שהניעו להתגייר .הגנה מהימשכות חזרה לחברה אלילית
יכלה להימצא רק אם היתה אצל הנוכרי נטייה חזקה יותר לדת ישראל .הדרישה שבית הדין יוודא
קיום כוונה "לשם שמים" אצל המתגייר היתה פונקציונלית גרידא :רק כך היה ניתן לוודא דבקות
בלתי מותנית בקולקטיב היהודי -שלדעת הרב שיק היא המשמעות המהותית של גיור .הרב שיק:
"בזמננו ,שאין דבוקים )הנוכרים( בעבודת אלילים ,והיא יושבת בבית ישראל כמה שנים ומרוצה לגייר
הבנים ...בוודאי אין לחוש שתשוב לעבודת אלילים ולאמונתה שנולדה בה ,כי נפשה דבוקה בבעלה
ובבנים שהיו ישראלים" ) עמ' -56תשובות רשב"ן ,חלק אבן העזר ,לז'( .על פי הרב שיק ,הגיור לא היה
מעולם מעשה אשר דרש כוונה דתית ,אלא טרנספורמציה של השתייכות לקולקטיב :הנוכרי עזב את
הקולקטיב שבו נולד ובחר להשתייך לקולקטיב היהודי .בימי קדם ,טען הרב שיק ,הזיקה החברתית
נשענה על דבקות דתית ,ולכן ניתן היה להבטיח הזדהות עם קולקטיב כלשהו רק על ידי כריכתה
בדבקות דתית .זהו הרקע לחובה שהוטלה על בית הדין להתנות קבלת נוכרי לקולקטיב היהודי
בהימצאות כוונה דתית -דבקות בדת ישראל .אולם בהווה הוחלש ביותר הקשר בין ההשתייכות
לקולקטיב לבין הדבקות הדתית ולפיכך אפשר להבטיח הימצאות כוונה להזדהות עם הקולקטיב
היהודי גם בלי זיקה לדת ישראל .הרב שיק מוסיף ואומרף שגר המביע נכונות ללמוד אודות היהדות
"סופו שיבוא לידי שמיים" .מצב עתידי זה אינו תנאי לגיור של הנוכרי בהווה אלא הבעת תקווה
שמימושן של שתי הדרישות יוליך לתוצאה זאת ":מי שחי בקרב הקולקטיב היהודי סופו להיות חלק
אינטגרלי ממנו".
הרב אונטרמן ) ,1960אצל זוהר ושגיא (1993 ,מצדד בעמדה ,שלפיה עיקר הדבר שיש לוודאו הוא
התנתקות הנוכרי מהעולם הדתי-רוחני שאליו השתייך בעבר .אם קיימת התנתקות כזאת ,שוב אין
חשש שהנוכרי יחזור לסורו אחרי הגיור ,וניתן לגיירו גם אם המניע שהביאו להתגייר הוא "לשם
אישות"" .אלו שהגיעו לארץ ישראל ונתרחקו מכל סביבתם הקודמת ומתפרסמים כיהודים בכל
התעודות שלהם ,הרי ברור שאין דעתם כלל להישאר דבוקים באמונה זרה".
הצד השווה בין כל המצדדים בגישה השלישית הוא ,שאם הגר מתכוון להצטרף לקולקטיב היהודי,
שוב אין צורך לוודא שהוא מתגייר מתוך מניע דתי.
גיור ללא מניע דתי
בעת החדשה רבים המקרים שבהם פונה נוכרי להתגייר בלא מניע דתי .דבר זה בולט במיוחד בקרב
זוגות מעורבים שנישאו בנישואין אזרחיים או שחיים יחדיו בלא נישואין כלל.
העיון בספרות ההלכה מלמד שישנן שתי מגמות בקרב הפוסקים בסוגיא זאת :מגמה אחת גורסת
ששיקולי מדיניות מחייבים את בית הדין להימנע מלגייר נוכרים כאלה ,בעוד שלפי המגמה האחרת,
שיקולי מדיניות מחייבים דווקא את קבלתם.
באשר למקרים של זוגות מעורבים שברור לבית הדין שאי אפשר להפרישם ,הצביעו פוסקים רבים על
שתי תוצאות אפשריות שהן שליליות ביותר :האחת ,הצד היהודי ידבק בבן הזוג או בבת הזוג
הנוכרים עד כדי עזיבת קהל ישראל .השנייה ,הצד היהודי לא ימיר את דתו ,אך ימשיך
לחיות עם הנוכרי או הנוכרית ובכך יעבור על איסור חמור .לפי פוסקים רבים ,כל אחת מאפשרויות
אלה היא כה חמורה מבחינה הלכתית ,שעדיף לבית הדין לגייר את הצד הנוכרי .כלומר ,הפוסק חייב
30
לראות את עצמו אחראי לא רק למצב של "לכתחילה" אלא אף למצב של "בדיעבד" .הרב שיק מעלה
שיקול נוסף המחייב קבלה לגיור של אישה נוכריה החיה עם יהודי ,וכן את בניהם המשותפים .הוא
כותב" :ומעתה ,לפי זה ,באיש ישראל שבא ומודה שחטא ,שנתן מזרעו לעכו"ם ,ורוצה לשוב ולהביא
זרעו בבריתו של אברהם אבינו ,האיך נסגיר לפניו שערי תשובה ,שפתח לו הרוצה בתשובה?"
לכאורה ,אם כל רצונו של אדם זה להימנע ממתן זרעו לעכו"ם ,יכול הוא לחזור בתשובה על ידי כך
שיגרש את אשתו הנוכריה ובניה ואין סיבה לגיירם .אך לדעתו ,תשובה מעבירה שתוצאותיה -חיוב
האדם לנתק את קשריו המשפחתיים אינה רצויה מבחינה מוסרית .הרב שיק קובע שתשובתו של אדם
הנשוי לנוכרית תהיה שלמה דווקא אם היא תתקבל לגיור יחד עם בניהם המשותפים ולא אם יגרשנה.
עד כאן דנו בשיקול המתיר לגייר את הצד הנוכרי בנישואי תערובת ואף רואה בכך מצווה ,כאשר יש
חשש שהצד היהודי יצא לתרבות רעה או ימשיך לחיות עם הצד הנוכרי באיסור תמידי .שיקול נוסף
הוא שיקול הצלת הילדים שיוולדו לזוג ושכבר נולדו .ילדים אלה בוודאי לא חטאו ,ואם לא יותר
לקבל לגיור את ההורה הנוכרי ,הרי דוחים את הילדים האלה מחוץ לכלל ישראל .כלומר ,על פי גישה
זו ,ראוי לגייר את הצד הנוכרי בנישואין מעורבים ,גם אם לא יחיו חיי תורה ומצוות ,למען הסיכוי
שכך נציל את ילדיהם.
גיור לשם הצלת זרע ישראל מטמיעה -אם בית הדין לא יגייר נוכרי זה ,הוא עלול להתגייר במסגרת
שאינה תקפה על פי ההלכה .בעקבות זאת הוא רואה את עצמו כיהודי ,מרגיל את בניו להחשיב עצמם
יהודים ומשתלב בחברה יהודית .כאשר בניו גדלים הם מאמינים שהם יהודים ,הגם שמצד הדין הם
נשארים בגויותם .מתוך דאגה לעתיד הקהילה ,קבעו כמה פוסקים כי במקרים שבהם קיים חשש כי
מועמדים שבית דין כשר לא יקבלם ילכו ו"יתגיירו" באופן שאינו תקף מבחינה הלכתית ,ולפיכך על
בית הדין לגיירם ,למרות מניעיהם הזרים.
לדעת הרב עוזיאל ) ,1940אצל זוהר ושגיא ,(1993,נישואי תערובת הם תופעה רחבה ,המאיימת על
עתיד העם היהודי ,שכן נישואין אלה יגרמו לניתוק הולך וגובר של בני העם היהודי וצאצאיהם מן
ההשתייכות הקולקטיבית .דווקא מתוך דאגה לקיומו העתידי של העם ,חובת בית הדין לגייר את בן
הזוג הנוכרי.
לגישה זו מתנגדים רבים .ביסוד המחלוקת עומדת שאלת המאפיינים הבסיסיים של הקולקטיב
היהודי עצמו .הגישה המתנגדת לגיור הצד הנוכרי סבורה ,שזהות הקולקטיב מכוננת על ידי תורה
ומצוות .לפיכך ,במקום שהמוטיבציה של המתגייר אינה דתית ,צירופו לקהל ישראל מערער את זהות
הקולקטיב ועל כן ההלכה מחייבת לדחותו.
לעומת זאת ,המצדדים בגיורו של הצד הנוכרי מניחים ,שזהותו של הקולקטיב נקבעת בראשו
בראשונה על ידי קשרי השארות .על כן ,במקום שיש קשרי שארות החורגים מגבולות הקולקטיב ,על
ידי נישואי תערובת ,על ההלכה לתקן מצב זה .כיוון שאת בן הזוג היהודי לא ניתן להוציא
מהקולקטיב ,הרי שטובת הקולקטיב היהודי מחייבת את קליטת הנוכרי באמצעות גיור.
31
.10התבוללות ישראלית
ההתבוללות ,שנחשבת לאחת התופעות החשובות ביותר בסוגיה המורכבת של הקיום היהודי בעידן
המודרני ,זוהתה מאז ומתמיד כתהליך חד כיווני של טמיעת יהודים ,המהווים מיעוט בקרב חברת
הרוב הלא יהודי הדומיננטי ,ונישואי תערובת ,שנתפסים כשיאה של ההתבוללות ,זוהו מאז ומתמיד
עם יהדות העולם שמחוץ למדינת ישראל.
התבוללות הפוכה של מיעוטים לא יהודים שנטמעים בקרב רוב יהודי לא התפתחה כאפשרות
מעשית .בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים ,עקב התפרקותה של ברית המועצות,
ההתבוללות שינתה כוון .מאות אלפי לא יהודים נטמעים בקרב הרוב היהודי.
בהקשר זה יש להבחין בין התבוללות הלכתית פורמלית ובין התבוללות תרבותית מהותית.
התבוללות הלכתית תוגדר ככזו שתוצאותיה הן ילדים שאינם יהודים על פי ההלכה .התבוללות
הלכתית היא חד משמעית וברורה כיוון שהיא מבוססת על כללים ברורים וידועים.
התבוללות תרבותית קשה הרבה יותר להגדרה .ניתן להגדירה כשילוב של נטישת ערכים ודפוסי
התנהגות מוכרים ואימוץ ערכים ודרכי התנהגות חדשים ומשמעותה הינה טמיעה של הלא יהודים
בחברה היהודית ,היינו היעלמותם של לא יהודים כפרטים וכקבוצה בתוך הסביבה היהודית )כהן ,
.(2001
התפרקות בריה"מ והקמת חבר המדינות בשילוב עם חוק השבות ,הנדיב במיוחד ביחסו ללא יהודים,
הביאו לידי עלייה המונית שבתוכה מאות אלפי לא יהודים.
במדינת ישראל ,תחת חסותו של חוק השבות ,מקבלים בני משפחתו הלא יהודים של היהודי באופן
מיידי סטטוס של עולה )כהן .(2001 ,חוק השבות המקורי שנחקק בשנת 1950קבע כי "כל יהודי זכאי
לעלות ארצה" ,אבל נמנע מלהגדיר מיהו יהודי ומהם המדדים הקובעים השתייכות לקולקטיב .החוק
גם לא התייחס לזכויותיהם של קרובי משפחה של יהודים שהם עצמם לא יהודים .בשנת 1970תוקן
החוק ,והוספו לו שני מרכיבים חדשים שלא היו קיימים בחוק השבות המקורי .מרכיבים אלה הם
התשתית החוקית להתפתחות תופעת הלא יהודים בקרב העולים :מחד גיסא נקבע כי יהודי הוא מי
שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת .מאידך גיסא נקבע כי "זכויות העליה"
וקבלת האזרחות מוקנות גם לילד וגם לנכד של יהודי ,לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של
יהודי" .החוק גם קובע שאין נפקא מינא אם יהודי שמכוחו נתבעה זכות עודו בחיים אם לאו ואם עלה
ארצה או לא.
דווקא ההגדרה המצמצמת של יהודי בהתאם לערכים הדתיים האורתודוקסים חייבה התייחסות
מפורשת לבני המשפחה הלא יהודים הזכאים לחוק השבות בגלל קרבתם המשפחתית ליהודי.
הדתיים ראו בתיקון זה פתרון לבעיה סבוכה ,היות והגדרת יהודי לפי מוצאה של האם תואם את
ההלכה היהודית .אולם בצד התיקון הורחבו זכויותיו של היהודי גם על בני זוגם של יהודים ,על ילדים
של יהודים ועל נכדים של יהודים וכן על בני זוגם .הרעיון שעמד מאחורי תוספת זו היה שנישואי
תערובת לא היו נפוצים באותם הימים ולרוב מי שנישא בנישואי תערובת לא עלה לארץ ,אולם היו
מקרים של יהודים שעלו לישראל והיו נשואים ללא יהודים .הרצון היה לסייע בידיהם של אנשים אלו
מתוך תקווה שבן הזוג הלא יהודי יצטרף לבסוף ליהדות.
הכללתם של בני משפחה של יהודים נועדה במקורה למנוע את פירוקן של משפחות מעורבות שבהן יש
יהודי המעוניין לעלות לארץ ,מתוך מטרה לעודד את העלייה לארץ .ואכן ,בשעת התיקון לחוק השבות
לא העריך אף אחד מהמחוקקים שיבוא יום ומספר העולים הלא יהודים יעלה על מספרם של
העולים היהודים .היה ברור אז שלב ליבו של החוק הוא הסעיף הראשון הקובע כי "כל יהודי זכאי
32
לעלות ארצה" ,בעוד שסעיף המשפחה הוא משני ונועד לפתור את הבעיות המתעוררות כתוצאה
מנישואי תערובת בגולה.
נראה כי אף לא אחד מהמחוקקים יכול היה לדעת שהעתיד יביא עמו מציאות מדהימה שבה הסעיף
הראשי המקורי שהתמקד ביהודים יהפוך למשני .היוצא מהכלל הפך לכלל והחריג הפך לנורמה .מצב
שבו לא יהודים מזייפים תעודות רשמיות כדי להוכיח קשר משפחתי שיאפשר להם ליהנות מחוק
השבות לא עלה כלל על הדעת בשנת 1970ואפשרות כזאת היתה נחשבת דמיונית .אבל הפנטזיה
הפכה למציאות עובדתית בעשור האחרון )כהן.(2001 ,
דווקא צמצום ההגדרה של המושג יהודי בחוק השבות פתח את הפתח להתייחסות גורפת לבני
משפחה לא יהודים שיהיו זכאים לעלות על פי חוק השבות על בסיס קרבתם המשפחתית ליהודי.
המצב החדש היה בבחינת מטען צד רב עוצמה שהונח והמתין להפעלה .התמוטטות ברית המועצות
ופתיחת שערי העלייה מחבר המדינות הביאו להפעלת המתג.
לראשונה בתולדות העליות לישראל הפכו הלא יהודים לקבוצת הרוב בקרב כלל העולים.
חוק השבות היהודי ,הציוני והאידיאולוגי במהותו ,הפך בפועל לחוק הגירה )כהן.(2001 ,
במדינת ישראל משקפת השאלה "מיהו יהודי" את העימות הפנימי סביב הגדרת גבולות הקולקטיב,
המהווה מדד לקביעה מי משתייך לקולקטיב היהודי ומי אינו שייך לקולקטיב זה .עיקר הבעיה
מתייחסת לאותם לא יהודים שהגיעו לארץ ורואים את עצמם כחלק אינטגרלי מהקולקטיב במדינת
ישראל בעוד שההלכה לא מכירה ביהדותם.
מנקודת מבט הלכתית ,ותהיה זו הגישה המקילה והפתוחה ביותר ,כגון הגישה הרפורמית ,מי שאינו
יהודי על פי ההלכה לא יוכל להיחשב ליהודי גם אם התערותו התרבותית בחברה היהודית היא
מושלמת .שליטה ושימוש בשפה העברית ,ציון חגים מסורתיים ,תחושת השתייכות לקולקטיב
היהודי ,שירות בצה"ל הם חסרי משמעות הלכתית בכל הנוגע להשתייכות לקולקטיב היהודי .העובדה
שממדים אלו מהווים מרכיבים חשובים בזהות הקולקטיבית של החברה הישראלית בישראל אינה
מעלה ואינה מורידה מבחינה הלכתית לעצם קביעת השתייכותו של הפרט לקולקטיב היהודי )כהן
.(2001
.11הגיור כפתרון למעבר הבין תרבותי
מן הנאמר לעיל נובע כי הגיור הוא הדרך היחידה והבלעדית להצטרפות של לא יהודי לקולקטיב
היהודי .כלומר ,רק באמצעות הגיור יכולים העולים הלא יהודים לשנות את הסטטוס שלהם
ולהיחשב כיהודים .אך היות והגיור מצריך לימוד ממושך והזדהות פעילה עם מסגרות הדת היהודית,
רובם אינם מעוניינים לעבור את התהליך .היחס לדת של עולי שנות התשעים תואם את העמדות
שהיו מקובלות במשטר הסובייטי .משטר זה ניסה לשלול את מרכיב הדת מחיי האזרחים.
ההשתייכות לדת אינה הליך התופס תאוצה בקרב אוכלוסיית העולים .מבחינתם משמעות היהדות
אינה אלא "לאום" .היהדות מסמלת את ההבחנה בינה לבין לאומים אחרים אך אינה נתפסת
כהשתייכות דתית .עיקר המתח בקרב העולים הלא יהודים נובע מכך שהיהדות נחשבת למכשול
העיקרי שלהם המונע מהם להיחשב כחלק מהקולקטיב היהודי במדינת ישראל )לפידס .(2003,נודלמן
) (1997מציין שהמאפיין עולים משנות התשעים הוא שאין הם מוותרים על זהותם העצמית ואין
33
ברצונם להפוך לחלק מזהותה של המדינה היהודית .פשיטת הרגל של מדיניות כור ההיתוך שהיתה
נהוגה במדינת ישראל מעודדת את שמירת זהותם הישנה של אותם עולים .מטרתם להשתייך
לקולקטיב במדינה ולא לדת היהודית .רובם היו מוכנים לעבור תהליך גיור אם היה מדובר בהליך
פורמלי בלבד )פולונסקי.(1995 ,
סוגיית ההצטרפות לקולקטיב היהודי נמצאת במשבר עמוק .אם בעבר היה מקובל כמעט על רוב
האוכלוסייה שכניסה לקולקטיב ראוי שתיעשה על ידי סממנים דתיים ,קרי גיור לאורה של ההלכה,
הרי שבימינו ,לאור העלייה ההמונית של לא יהודים מרוסיה ,נוצר שינוי דמוגרפי בולט בהיקפה של
האוכלוסייה ובהרכבה .רובם של העולים היהודים והלא יהודים אינם עולים לארץ מטעמי דת אלא
מתוך רצון לחיות כשאר תושביה החילוניים של מדינת ישראל .היות והדת היהודית אינה מיסיונרית,
יוצאים האורתודוקסים כנגד תופעה זו של הצטרפותם של אלפי לא יהודים לקולקטיב היהודי .אלו
אנשים שאינם יהודים שהגיעו לארץ מכוחו של חוק השבות ,הם אינם יכולים להשתייך לקולקטיב
היהודי ללא שינוי כל שהוא בגופם וברוחם .סוגיית ההצטרפות לקולקטיב היהודי מעוררת סכסוך
עמוק ובלתי מתפשר .מצד אחד גם המתונים שבקרב האורתודוכסים אינם רואים אפשרות של
הצטרפות לקולקטיב ללא גיור הלכתי .רק הליך גיור הנעוץ בהלכה היהודית יכול להביא לצירופם של
לא יהודים לקולקטיב היהודי במדינת ישראל.
לפיכך ,טוען כהן ) (1991יש לעודד את הליך הגיור ולהפוך אותו לאפשרות רחבת היקף ובכך להפוך את
נישואי התערובת הקיימים או הפוטנציאליים לנישואים בין שני יהודים .כאמור ,טוען כהן )(2001
שמבחינת היקף הנתונים המצטברים ולפי התחזית העתידית עולה כי אם לא יגוירו העולים ,רובצת
לפתחה של החברה הישראלית בעיה חברתית ,דתית ופוליטית רחבת היקף ובעלת השלכות
משמעותיות על סוגיית הזהות הקיבוצית הישראלית בכלל והזהות היהודית בפרט )כהן.(2001 ,
הגיור יכול לשמש "גשר" למעבר הבין תרבותי של העולים שאינם יהודים במדינת ישראל .יוצא אם
כן ,שמצד המהגרים ,העולים מחבר המדינות ,הגיור יכול להיות תהליך המסייע בקליטתם התרבותית
והחברתית בחברה היהודית במדינת ישראל .מצד החברה הישראלית ,הגיור במציאות הנוכחית עשוי
לסייע לצמצם את היקף תופעת נישואי התערובת במדינת ישראל.
במסורת הדתית,הגיור מהווה את הדרך הבלעדית להצטרפותם של לא יהודים לקולקטיב היהודי.
יתר על כן ,גם לאחר התפתחותה של החילוניות בעולם היהודי ,לא התגבשה בקרבה גישה חלופית
בתחום המוגדר של דרך ההצטרפות לקולקטיב היהודי.
המצב הקיים בישראל מתיר את הצטרפותם של לא יהודים לקולקטיב היהודי על ידי גיור .למרות
שחוק השבות אינו מגדיר בפירוש באיזה גיור מדובר ,הרי שישנה עדיפות לגיור האורתודוכסי על פני
שאר הגיורים.
34
.12מאפיינים אישיים של מתגיירים
יערי ) (1999זיהתה במחקרה על מתגיירות בישראל קונפליקטים בקרב מתגיירות סביב נושאי שייכות,
קבלת סמכות ואמת מול שקר בחייהן שהובילו לחיפוש אחר משמעות .אירועים ראשונים שתוארו
כקשורים לחיפוש זה היו בגיל ההתבגרות .חלק מסיפורי ההמרה התרחשו בהדרגה וחלק פתאום,
ותקופת הגיור תוארה על ידי המתגיירות כקשה .לאחר הגיור כמעט כל המתגיירות חשו פחות קיטוב
סביב הקונפליקטים ,במיוחד בתחום השייכות .במחקר נרטיבי על מתגיירות מארצות המערב
)מור (2001,נמצאו מספר קטגוריות משותפות :ילדות קשה ,צורך להתנתק מהעבר ,טראומות ודחיות
חוזרות ונשנות בחייהן ,מרדנות ,עצמאות ,רצון "לפתוח דף חדש" בחייהן ומשיכה לארץ ישראל
ולמנטליות הישראלית .כמו כן ניתן היה לראות כי חוויית הגיור כללה שני מרכיבים משמעותיים
עבורן :אפשרות להשתחרר מעבר מעיק תוך מציאת מקלט חדש ואפשרות להכרה עצמית מחודשת.
עברן של המתגיירות הוצג על ידן כקשה ,בעייתי ולכן נעדר משמעות בניגוד לחייהן לאחר הגיור.
הסיפורים העמידו במרכזם "לידה " מחודשת במובן של הגשמה עצמית .כמו כן ,תהליך הגיור איפשר
להן לבטא את הצורך להתנתק מעברן במטרה לשכוח ולברוח מחד גיסא תוך פתיחת דף חדש לחייהן
מאידך גיסא.
ראוי לציין שלא נערכו עד לכתיבת מחקר זה מחקרים העוסקים בגיורם של עולי חבר המדינות.
.13הגיור במדינת ישראל הלכה למעשה
מסלול הגיור במדינת ישראל מנוהל על ידי שלושה גורמים ממלכתיים :משרד הדתות ,הסוכנות
היהודית ומשרד החינוך .מסגרת ממלכתית זאת החלה להתגבש לאחר מלחמת ששת הימים ,עת
הגיע לארץ גל עלייה חדש .התנועה הקיבוצית פנתה לרבנות הראשית לישראל וביקשה שמערכת הגיור
הממלכתית תתמודד עם כל המתנדבים בקיבוצים המבקשים להתגייר.
בשנת 1973הקים הרב גורן את מערכת בתי הדין המיוחדים לגיור .הצורך בהקמתה התחזק ,מאחר
שבתי הדין הרגילים של הרבנות הראשית לישראל )שעד לאותה תקופה לא הוצרכו להתמודד עם
תופעה של מתגיירים בהיקף רחב( ,התקשו להתייחס לגל המתגיירים בגישה מקרבת.
מסלול הגיור מתחיל בראיון הקבלה שעובר המועמד לגיור על ידי שליח בית הדין ,באולפן הקרוב
ככל האפשר למקום מגוריו של המועמד לגיור .שליח בית הדין עומד באופן ראשוני על כוונת המתגייר
ומסביר לו את תהליך הגיור .הלימודים באולפן מתנהלים בעברית ,אך כאשר יש הכרח ,המתגיירים
מופנים לכיתות בהן הלימודים מתנהלים בשפות נוספות ,כגון רוסית או אנגלית.
כאמור ,מסלול הלימודים נמשך בין עשרה חודשים לשנה ומסתיים בבית הדין בו מתקבלת החלטה
לגבי צירופו של המתגייר לעם ישראל או דחייתו.
הרציונל של מסלול הגיור מושתת על ההכרה שיש לחשוף בפני המתגייר את עולמה של היהדות במימד
המחשבתי ,ההלכתי והמעשי מתוך מגמה להביא את המתגייר להפנמה אינטגרטיבית של כל
המימדים המעצבים את זהותו ועולמו המעשי והרוחני של יהודי.
לאור רציונל זה נקבעו עקרונות בסיסיים בהם המתגיירים נדרשים לעמוד:
א.מתגייר/ת אשר לו/ה בן/בת זוג יהודי/ת ,בני הזוג היהודים חייבים ליטול חלק במסלול הלימודים.
החלטה זו התקבלה עם השנים על ידי העוסקים בגיור בשל המציאות המורכבת שבה במקרים רבים
35
בני הזוג היהודים אינם מחוברים לחלוטין ליהדות .לפיכך ,על מנת ליצור איזון בין בני הזוג ,גם על
בן הזוג היהודי להשתתף בשיעורים.
ב .התלמידים מופנים למשפחות דתיות "מאמצות" ,המקיימות איתם קשר רציף ומארחות אותם
בשבתות ובחגים .המשפחה ה"מאמצת" חונכת למעשה את בני הזוג ומשלימה במובן מעשי את
הלימוד התיאורטי בכיתה.
ג .זוג עם ילדים נדרש לשלוח את ילדיו ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי ,וזאת על מנת שהמשפחה
כולה תהיה מגובשת סביב תהליך הגיור ותוצאותיו.
במהלך הלימודים לגיור תוהה המורה על קנקנם של המתגיירים ובני זוגם ומגבש את דעתו על
כוונותיהם,שאיפותיהם,כנותם ורצינותם .הערכת המורה בנוגע לכל תלמיד ,המושתתת על היכרות
מצטברת ,משמשת בבית הדין נדבך חשוב בהחלטתם אם לקבל או לדחות את המתגייר.
בסיומו של האולפן ,התלמידים נדרשים לעמוד במבחן בקיאות על החומר הנלמד בקורס .במבחן זה
הנערך בעל פה על ידי גורם חיצוני לאולפן הם נשאלים שאלות ידע במטרה לעמוד על רמת
ידיעותיהם .רק אם עברו המתגיירים את מבחן הבקיאות הם ניגשים לבית הדין.
המפגש עם המתגיירים בבית הדין שונה ממבחן הבקיאות .מטרת חברי בית הדין לעמוד על טיבו,
כוונותיו וכנותו של המתגייר .לפיכך אופי השאלות שונה .הרבנים בבית הדין שואלים שאלות אישיות
יותר ,המבקשות לבדוק את עולמו של המתגייר ,כוונותיו ,מניעיו ,רצונו להתמיד ואת מידת
"התלהבותו" להשתייך לעם היהודי.
לסיכום ניתן לומר ,שגל עלייה זה העלה על סדר היום הציבורי בישראל שאלות מהותיות :החל
משאלות על צביונה של מדינת ישראל וכלה באופן שבו נקלטים העולים .לגבי צביונה של מדינת
ישראל ,מנקודת מבט אורתודוקסית ,ותהיה זו הגישה המקילה והפתוחה ביותר ,מי שאינו יהודי לפי
ההלכה לא יוכל להיחשב ליהודי גם אם התערותו התרבותית בחברה היהודית היא מושלמת .לגבי
תהליך קליטת העלייה ניכר שהעולים נאלצים להתמודד עם משבר קליטה מורכב ביותר )בשל מניעי
ההגירה שאינם אידיאולוגיים והרוב הלא יהודי( .משבר זה מתבטא ביחס האמביוולנטי הדו -כיווני
בין החברה הישראלית לבין העולים ובין העולים לחברה הישראלית .מדובר בעלייה שבה שני מוקדי
הקושי המרכזיים הם האובדן של העולם התרבותי -חברתי המוכר והפגיעה בזהות העצמית )בנדס-
יעקב ופרידמן ,.1996גבע.(1995 ,
תופעת ההתבוללות התרבותית של מאות אלפי לא יהודים נמצאת בעיצומה :דור שלם של צעירים
)יוצאי חבר המדינות( שגדל בארץ ,מעורה בה ,משתלב בתרבותה ,בשפה ,במנהגים ,הולך לצבא ,ובכל
זאת אינו יכול להינשא ו/או להיקבר באופן חוקי ורשמי .למציאות זו יש השלכות מרחיקות לכת על
דמותה של החברה בישראל ועל החוסן הלאומי שלנו כמדינה ,ולכן רק גיור ממלכתי בהיקף נרחב
יוכל לפתור את הבעיה.
גל העלייה המסיבי מחבר המדינות ,חשף אותנו ,בני החברה הקולטת ,למגע יומיומי עם עולים,
המחייב אותנו להכיר ,ולנסות להבין את תהליכי ההשתלבות שלהם בחברה הישראלית כמו גם את
חוויית הגיור עבורם ,תוך שמיעת "קולם הפנימי" והקשבה לתחושותיהם בתהליך זה.
מאחר והורב המכריע של הפונים לגיור מקרב עולי חבר המדינות הינן נשים ,עוסק מחקר זה בגיור של
נשים.
36
פרק ב :שיטת המחקר
.1הגישה המחקרית המוצעת :מחקר איכותני
מחקר זה נועד לבדוק סוגיות מסיפור חייהן של עשרים ושלוש עולות מחבר המדינות :חייהן
בבריה"מ ,תהליך השתלבותן בחברה הישראלית וחווית הגיור עבורן .לשם כך נבחרה גישת מחקר
איכותנית כפרדיגמה תיאורטית .גישה זו מתאימה למחקר המבקש להבין תפיסות עולם של אנשים
והיא מאפשרת איתור תהליכים לאורך זמן וגילוי פנימי ,שאינו מתאפשר בשאלונים ,ראיונות מובנים
וכלים כמותניים )שקדי.(2003 ,
שיטת המחקר האיכותנית הפנומנולוגית מדגישה את הסובייקט,רגישה לממד הקיומי וההתנסותי של
האדם ,מבטאת את אנושיותו הרב גונית ,עוזרת בהבנת המציאות ומוסיפה בכך להבנת תהליכי שינוי
חברתיים ,ערכיים ותרבותיים )יוסיפון .(1996 ,גישה זו גורסת כי הבסיס להבנת עולמו של הפרט הוא
הבנת המשמעות שהפרט מייחס לפעולותיו ולפעילויותיהם של אחרים עמם הוא נמצא בקשרי גומלין.
חוקרים איכותניים מעוניינים להבין מה חושבים האנשים בנושאים עליהם נסב המחקר :במה הם
מאמינים? מה הם מעדיפים? אילו הנחות יש להם לגבי חייהם ומה נראה להם מובן מאיליו? חוקרים
איכותניים מייחסים חשיבות רבה להבנת התופעה על ידי חשיפת מחשבות ,עמדות ותפיסות .כך ניתן
לתאר במפורט ובאופן הוליסטי "עושר" הטמון בתופעות ,בתהליכים פנימיים ובפרשנויות
סובייקטיביות שאינם ניתנים לצפייה ישירה מבחוץ )צבר -בן יהושע .(1990,
נושא המחקר האיכותני מאפשר שימוש במתודה המעדיפה אנשים ככלי מחקר .המתודה מאפשרת
להניח הנחות ולשנותן תוך כדי חקירה ,לפרש את הממצאים מתוך ביאור המשמעויות
הסובייקטיביות שמייחסים להם הנחקרים ולא על ידי קטגוריות קונצפטואליות שהוגדרו מראש
).(Guba & Lincoln,1982
הגישה האיכותנית חותרת לחשיפת התופעה והפעולה היומיומית ) (Common Senseולמשמעות
שהפרטים מעניקים לתהליכים אלה ,תוך הדגשת מקומו של הפרט בעיצוב ובשינוי המציאות
) .(Blumer, 1976גישת החוקר האיכותני היא אינדוקטיבית .הוא מתייחס לזירה הנחקרת מתוך
התנסותו האינטלקטואלית והישירה בשדה המחקר ולא בדרך דדוקטיבית .החוקר איננו מתכוון
לאשש או להפריך השערות שנקבעו מראש ,אלא מגבש את ההנחות התיאורטיות ואת שאלות המחקר
במהלך המחקר ,באמצעותו וכתוצאה ממנו .נקודת המוצא היא מציאות שאינה ניתנת לפירוק
מרכיבים .לכן ,החוקר אינו מתחיל את מחקרו במודלים ,השערות או הנחות אלא באינטראקציות
הנבחנות בזיקה לדפוס כללי ) .(Padgett,1998,.Morse,1994 ,.Patton,1990מציאות או התנהגויות
חברתיות מנותחות לאחר הצגת שאלות מחקר תחיליות הנובעות מהסתכלויות ראשוניות ,זמניות
וכלליות .השערה שתביא לניסוח שאלת המחקר תתפתח רק במהלך המחקר )צבר -בן יהושע.(1990 ,
החוקר האיכותני איננו מסתפק בגילוי המשמעות שהנבחרים מעניקים לעולמם ,אלא הוא מוסיף עליה
את המשמעויות שהוא עצמו מייחס לדברים ).(Hammersley, 1983
פרדיגמות חדשות במדעי החברה מגלות רגישות רבה לסוגיות חברתיות ופוליטיות ובעקבותיהן
הולכת ומתקבלת הגישה המצביעה על אחריות מוסרית הטבועה בתפקידו של החוקר .מושא החקירה,
37
האדם הנחקר ,נתפס כשותף בתהליך המחקר .לערכיהם של החוקר והנחקר כאחד חלק חשוב בהסבר
התופעות .המחקר עצמו נתפס כתהליך חברתי שנועד בסופו של דבר להעצים ולשחרר את היחיד
והקבוצה ולשפר את המציאות החברתית )צבר -בן יהושע .(1998 ,החוקר עצמו הינו כלי מחקר
מרכזי ,סובייקטיבי ומעניק משמעות ,ולכן תיאור משמעות התופעה בעיניו הוא חלק מהשיטה
המחקרית ).(Punch ,1994
על פי , (1979) Gross &Herriotשיטה זו מתאימה לבדיקת תהליכי שינוי מהסיבות הבאות:
א .היא מספקת סוגי ידע מגוונים לגבי תהליכים שעוברים הנחקרים.
ב.
היא מאפשרת הבנת התופעות ממקור ראשון.
ג .היא מאפשרת הגדרות של תנאים ספציפיים שיש להם השפעה על הדינמיקה של
כוחות השינוי.
ד .האינפורמציה הנאספת יכולה להיות יעילה בהסבירה את ביצועי המשתתפים
בתהליך השינוי וכיצד הביצוע ופעולות האחרים שזורים זה בזה.
ה .השיטה מדגישה את הקשרים בין הפועלים בראייה כוללת.
.2מתודולוגיה -הנרטיב בסיפורי חיים
המחקר האיכותני בכלל והמחקר הנרטיבי בפרט מבקשים לרדת לעומקו של עולם נחקריהם ולחשוף
את המשמעות שמאחורי המילים והסיפורים שלהם .מילים הן יותר מאשר אמצעי תקשורת ,מילים
הן כלי להבניית המציאות .צירופן יחד של מילים לסיפור לא רק מבטא מציאות אלא גם יוצר אותה.
היכולת לצרף מילים לסיפורים מוכרת כמאפיין משמעותי של החוקר האיכותני מתוך הנחה כי כל
מילה כפי שהיא נאמרת וצרופה למילים אחרות משקפים את הדעות ,ההשקפות וההרגשות של
הנחקרים .החוקרים האיכותניים מבקשים באמצעות חשיפת המילים והצגתן המהימנה לדעת את
סיפורם של הנחקרים ואת המשמעות שהם נותנים למילותיהם ,לסיפוריהם ולחוויות הגלומות בהם
)שקדי.(2003 ,
הדרך הנרטיבית מבוססת על ההנחה שהתופעות המורכבות והעשירות של הניסיון ושל החיים
מיוצגות טוב יותר בסיפורים ובנרטיבים .האופן הפוזיטיביסטי נראה מתאים יותר לצורך להתייחס
לדברים פיזיים ,בעוד שהדרך הנרטיבית מתאימה יותר להבנת עולמם של אנשים ולקליטת חוויותיהם
)ליבליך,זילבר ותובל משיח (1998) Lieblich & Tuval Mashih .(1994 ,טבעו את המושג "המהפכה
הנרטיבית" בהדגישן שבניגוד לדרך הפוזיטיביסטית המרוכזת סביב השאלה הצרה :כיצד לדעת את
האמת? הדרך הנרטיבית מרוכזת "סביב השאלה הרחבה והכוללנית יותר של משמעות
החוויה")"(Bruner, 1987סיפור הוא צורת ידיעה שתופסת בדרך ייחודית את העושר ואת הדקויות
של משמעות היחסים האנושים" ) .(Carter, 1993ההנחה היא כי עושר האירועים ,הידיעות והחשיבה
האנושית אינו יכול לבוא לידי ביטוי בטענות ,בהצהרות ,בעובדות או בהצעות מופשטות ואפשר
להעלותם בצורה מהימנה רק באמצעות סיפור ).(Carter, 1993
אנשים מטבעם הם מספרי סיפורים .אנשים מספרים על חייהם ,אודות עברם ,אודות ההווה ואודות
העתיד הפרוש לפניהם .חיי בני האדם מאורגנים בסיפורים ויכולים להיות מובנים בצורה טובה
באמצעות סיפורים ) .( 1998,Lieblich & Tuval Mashihהמפגשים של בני האדם עם העולם הסובב
38
אותם ועם בני אדם אחרים כרוכים בתהליך של הבניית סיפורים אישיים וחברתיים .הסיפור הוא
הנוף שבתוכו בני האדם מתפקדים ומוצאים משמעות לתפקודם )שקדי.(2003,
סיפור סיפורים אודות חוויות מהעבר הוא פעולה אונשית אוניברסלית,אחת מצורות השיח הראשונות
שאנו לומדים כילדים ) .( Riessman ,1993אנשים חולמים בלילה באמצעות נרטיבים ,חולמים בהקיץ
בנרטיבים ,זוכרים ,מצפים ,מקווים ,נואשים ,מאמינים ,מטילים ספק ,מתכננים ,בונים ,לומדים,
שונאים ואוהבים באמצעות נרטיבים ) .(Widdershoven, 1993
בחיינו המסופרים אנו חושבים ,תופסים ,מדמיינים ומקבלים החלטות מוסריות בנוגע למבנים
נרטיביים מאחר שהחיים האנושיים,החיים החברתיים וכל האינטראקציות האנושיות כוללים תהליך
של הבניה והבניה מחדש של סיפורים אישיים וחברתיים ).(1992 ,Grimmet & mackinnon
סיפור סיפורים הוא בבסיסו תהליך של מתן משמעות ,וכדי למסור את הפרטים על חוויותיהם אנשים
חייבים לשקף לעצמם את החוויה .תהליך זה של בחירת פרטים יסודיים של החוויה ,רפלקציה אודות
החוויה וארגונה המכוון ,הוא ההופך את הסיפור לתהליך של מתן משמעות )ליבליך.(1998 ,
סיפור החיים ) ( Life Storyבוחן את משמעותן של החוויות מנקודת המבט בהווה ,כיצד האדם תופס
את חייו כיום .כשהמספר מבנה את הסטורית חייו ,הוא מקשר בין פעולות ,חוויות ואירועים ומייחס
אותם אלה לאלה באופן שאינו תואם בהכרח את הסדר הכרונולוגי של התרחשותם .נקודת המבט
בהווה היא הקובעת את מה שהמספר חושב שהוא רלוונטי .בניתוח סיפור החיים ,ההנחה היא
שתהליך ההבניה של הסיפור אינו שרירותי אלא הוא מעיד על עולם המשמעות של המספר ועל האופן
שהוא תופס את היחסים בינו ובין העולם )ברזילאי.(2004 ,
לפיכך ,הסיפור אינו אוסף של עובדות ניטרליות .באמצעותו מתגלה נקודת המבט האישית של
המספר ,אם באופן מובלע ואם באופן מוצהר .בחירתו של המספר לספר סיפור על חוויה או על אירוע
מסוים מלמדת שהאירוע משמעותי מאוד בשבילו ושהוא גורם מרכזי בעיצוב זהותו .לכן ,הסיפור
מסייע לחוקר לזהות את הרושם שהמספר רוצה לעורר )ברזילאי.(2004 ,
ה"אמת" של הסיפורים שלנו אינה האמת ההיסטורית או המדעית אלא משהו שאפשר לקרוא לו
"אמת נרטיבית" ) .( Bruner,1990חוויות החיים כשלעצמן אינן קיימות באופן עצמאי ללא תלות
בתכנים או בהקשרים .אנשים חווים אותן כחלק ממכלול המובחן בזמן והן מקבלות את משמעותן
מתוך השלמות של המכלול שאליו הן שייכות ) .(Lieblich & Josselson,1997
במהלך החיים היום יומיים אנשים מפרשים את העולם שסביבם .הם מעניקים לו משמעות ומקימים
אינטראקציות על סמך המשמעויות האלה .אנו מגיבים אליהן באופן קוגניטיבי אך גם באופן רגשי
ואסתטי .בדרך כלל אנשים מבטאים את חוויותיהם בצורה נרטיבית ומשתמשים בסיפורים כדי
להסביר ולהצדיק את מחשבותיהם ואת מעשיהם .הנרטיב מעניק איכות מבנית לחוויה ) Clandinin
.(& Connelly,2000
ניתן לומר שהנרטיב השלם )סיפור החיים( הינו ייצוג של האופן בו אנשים תופסים את חוויית החיים
ומהלך החיים שלהם ,ובכלל זה את הידע ,האמונות ואף את עקרונות הפעולה והשיפוט שלהם.
לפיכך ,ישנו רק אדם אחד היכול לספר את סיפור חייו והוא האדם עצמו ,מאחר שהוא יכול לספר את
סיפור חייו על כל אוצרותיו ,שגגותיו ,פגמיו ,דמעותיו וחיוכיו .בסיפור החיים ,העניין הוא לא באמת
שבעובדות ,בדיוק שבפרטים ,בתיעוד הארכיאולוגי שלהם ,אלא בדרך בה הוא מגלה את העצמי
האמיתי שלו ,שהוא נבדל ושונה מהתפקידים החברתיים שהוא משחק בהם ומן המסיכות שהוא
39
לובש ,כדי להשאיר רושם כזה או אחר .עניינו של הסיפור הוא בפתיחות למה שהאדם מרגיש ,למה
שהוא באמת רוצה ,מאמין ומחליט )כהן.(1995 ,
הסיפורים שלנו הם הרבה יותר מסתם סיכומים מצטברים על חיינו ,הם למעשה אמצעי שבאמצעותו
אנו מפרשים את חוויותינו .אנו מספרים על עצמנו סיפורים שהם היסטוריים אך במובן מסוים מגלים
משהו על העתיד .ה"אמת" של הסיפורים שלנו אינה האמת ההסטורית או המדעית אלא משהו
שאפשר לקרא לו "אמת נרטיבית" ) . (Bruner ,1990
על פי צבר,בן יהושע ) (1990קיימות מספר הנחות העומדות ביסוד המחקרים הנוקטים גישה נרטיבית
ביוגרפית:
.1הנרטיב הינו צורה בסיסית של חיפוש אחר משמעות -המושג נרטיב זכה להתייחסות רבה אצל
פסיכולוגים ) (Bruner ,1986,. Polkinghorne, 1991המזכירים לנו כי סיפור סיפורים הוא פעילות
אנושית הקיימת בכל התרבויות וכי יש מידה רבה של דמיון בין המבנים הסיפוריים הקיימים
בתרבויות שונות.הסיפור הוא אחת מצורות היסוד העומדות לשירות המין האנושי במשימתו
המרכזית – יצירת משמעות .הסיפור יוצר משמעות על ידי איגוד מעשים ומאורעות לאפיזודה
המובילה לתוצאה .כלומר ,זוהי מסגרת הכוללת את האירועים השונים שהם חלקי הסיפור ומארגנת
אותם לפי סדר משמעותי.
.2הצורך בסיפור להסבר פעולותיהם של בני האדם -הפנייה לנרטיב ולסיפור נשענת על בירור
פילוסופי של הניסיונות השונים להסביר את העשייה האנושית .הכלי היחיד שבאמצעותו בני אדם
נותנים הסבר לפועלם הוא הנרטיב ,הסיפור (1981) MacIntyre .מסביר שכל פעולה אנושית מקבלת
את מלוא משמעותה רק באמצעות נרטיב הממקם את הפעולה ברצף סיפור חייה של האישיות
הפועלת ובהקשר של החברה והמסורת שבהן מתקיימת האישיות המספרת את הסיפור.
(1991) Polkinghorneמצטט את דבריו של הפילוסוף הצרפתי מרלו פונטי" :אחד הדברים שהשפה
עושה הוא ארגון הנתונים אל תוך צורה נרטיבית שבה הרצונות והשאיפות משמשים להפיכת מהלך
החיים להרפתקה בעלת חשיבות ודרמה".
.3המסגרת הסיפורית -למרות השונות באופיים של הסיפורים ,החוקרים השונים מסכימים כי
הדרך שבה האדם מספר על חייו מהותית לעצם ההוויה שלו ,ועל כן סיפור הסיפור הוא התהליך
שהחוקר מתמקד בו.
.4שימוש בכלים מתחומים רבים -ההגדרה של נרטיב שואבת מתפיסות כלליות בפילוסופיה
ובספרות .לפיכך מובן שהגישה הנרטיבית הינה גישה אקלקטית שעושה שימוש בכלים מתחומים
שונים .קריאת טקסטים וניתוח בכלים ספרותיים ,ניתוח סוציולוגי ואתנוגרפי ,התייחסות היסטורית,
ניתוח פנומנולוגי ואידיאולוגי ביקורתי – לכולם יש מקום בגישה הנרטיבית.
.5קשר דיאלקטי בין תיאוריה למעשה -הידע הנרטיבי ביוגרפי אינו מאפשר ניבוי ההתנהגות של בני
אדם בשדה החינוכי ושליטה עליו .הוא מספק ידע שיחידים וקבוצות יכולים להיעזר בו כדי להגביר
את שליטתם על פעולותיהם.
.6ראיית העשיה החינוכית מבפנים -הגישה הנרטיבית מתעניינת בידע ,בעמדות ובאמונות של בני
אדם הבאים לכלל ביטוי בשיח שלהם ) .(1981 ,Elbazהחוקרים בגישה נרטיבית מתעניינים בנקודת
מבטם של הנחקרים עצמם .הנרטיב הוא הצורה המתאימה ביותר למתן ביטוי מבפנים לידע של
אנשים על עצמם.
40
במחקר הנרטיבי מתבקשת התייחסות מיוחדת לנחקרים עצמם ,שכן יש עניין מרכזי בשמיעת קולם
ובהבנת נקודת ראותם לגבי הסטואציה הנחקרת .הידע המופק עשוי להיות אמין ואותנטי יותר כאשר
קולם של המשתתפים נשמע ,וזו המטרה המרכזית בחקר הנרטיבי )צבר ,בן יהושע.(1990 ,
המחקרים הנרטיבים מספקים תובנה מפורטת ,מעמיקה ועשירה של אנשים ,תהליכים ,מאורעות
ותפיסות בשדה החינוכי .המחקר הנרטיבי שואף לתרום לשבירת המחיצות בין חוקר ונחקר ולהשמעת
הקולות של הנחקרים.
בספרות האקדמית לא ניתן למצא הגדרה מוסכמת למונח "סיפור" ,והוא הוגדר בדרכים שונות על
ידי חוקרים מתחומים שונים .למשל ,ליבליך וחוברותיה ) (1998מגדירות סיפור כ"שיח השואף להציג
רצף של אירועים קשורים".
רוב ההגדרות לסיפור מדגישות כי סיפור מכיל אירועים שהתרחשו ברצף זמן מסוים .חוקרים שחקרו
סיפורים בתרבויות לא מערביות מצאו כי הסיפורים אינם מאורגנים בהכרח לפי ציר זמן .סיפורים
אחדים מאורגנים לפי מקומות ההתרחשות של אירועי הסיפור ומסופרים בהתאם לזמן התרחשותם
במציאות .למשל ,המספר מתאר ראשית את העבר הרחוק ורק אחר כך את העבר הקרוב .לעומתו
חוקרים אחרים טענו כי סיפור לא מתאר בהכרח אירועים בהתאם לרצף זמן התרחשותם במציאות )
.( Nespor,1987
(1996) Ochs & Cappsסבורות כי סיפורים יכולים לספר לא רק על אירועים ממשיים אלא גם על
אירועים היפותטיים .כמו כן אירועים ממשיים לא מוגדרים תמיד לפי סדר זמן התרחשותם
במציאות .במהלך גיבוש חלקי הסיפור השונים מספרים יכולים לנוע אחורה וקדימה בזמן .סיפורים
אישיים מתמקדים לרוב בזמן עבר .עם זאת ,הם מקשרים בין העבר לבין ההווה והעתיד וכדבריהן" :
סיפורים אישיים יוצאים דרך קבע מנקודת זמן בעבר ונכנסים אל העתיד על מנת לנבא את העתיד על
סמך העבר .אחד המאפיינים של כל סיפור הוא היותו בעל טעם או מסר מסוים .במקרים רבים הטעם
לסיפור הוא הרלוונטיות של אירועי העבר לעתיד" .
לדעת החוקרים הנרטיביים ,עצם הסיפור מאפשר לאדם לחדור את נפשו ,להתוודע אל עולמו הפנימי
ואל הכוחות הפועלים בו ,להעלות אותם באמצעות המילים אל המודעות וכך להתמודד איתם .זהו
תרגום מילולי של חוויה פנימית ,בלתי מוגדרת ולעתים אף בלתי ברורה למילים ולמשפטים מוגדרים
ומאורגנים .זהו תהליך שבו שפה פרטית ואינטימית הופכת לשפה מילולית שהיא נחלת הרבים )כהן,
.(1990
סיפור אינו רק רישום של אירועים חיצוניים שאותם כל כתיבה היסטורית תיטיב להעלות ולברר,
לתעד ולתקף אלא ניסיון לגלות את טביעת אצבעותיו של האדם בזמן ובמאורעות .סיפור חוויית
רוחו ,גילוי נפשו והתמודדויותיו הרוחניות בתוך ההתרחשויות והאירועים שאינם רק סוחפים אותו
אלא הוא חי אותם באינטנסיביות ,נושא את מכאוביהם ושמחותיהם ,מגיב עליהם ,יוצר אותם ונוצר
על ידיהם )אוכמני.(1976 ,
כשהאדם הופך את חוויותיו האינטימיות לסיפורים ,הוא משוחח קודם כל עם עצמו ,האדם חופשי
לדבר אל האני ,לעקוב אחרי תנועות נפשו ולהבהיר את האמת שלו .הוא משוחרר מן הצורך לבחור
מילים מובנות ומן הצורך להתאים את דבריו לציפיות הסביבה .הוא משוחרר מן הצורך להיות מובן
או הגיוני .הוא מכוון את המילים שלו אל עצמו בלבד ומביע את מה שקולו הפנימי מכתיב לו.
41
ניתן לומר שההנחה היסודית עליה מושתתת התביעה לשימוש בנרטיב במחקרי סווציולוגיה
ופסיכולוגיה היא תפיסת העצמי האנושי כמספר סיפורים וכמבנה נרטיבים אודות עצמו ואודות
החיים החברתיים ).(Bruner ,1990
הסיפור הופך את האדם למחבר את סיפור חייו ,למעניק ממדי עומק ומשמעות לקיומו .דווקא משום
כך ,הביטוי הממשי של סיפורו של האדם חייב להיות שלו ,כפי שמיטיב לתאר זאת כהן ):(2005
" הסיפור הינו למעשה מסעו של המספר העובר דרך המהמורות שבנתיב חייו ,הניצב על סף התוהו
ובוהו הבראשיתי של הנפש והמעז לומר "יהי אור" ומביא אור של פורקן ,של הכרה ,של סדר ,של
תובנה בתוך הגוסס והגועש ,המתחבט והמזדעזע ,הכואב והמתייסר ,השוחק והחולם בתהום הפעורה
בין השיטין של הנפש .המילה מחוללת קיום ובוראת משמעות ,היא הכוח הבורא בידיו של האדם ,היא
מעניקה לו את היכולת לספר את חייו וליצור את עולמו".
.3כלי המחקר -ראיון עומק חצי מובנה
מטרת המחקר הנוכחי הינה לתאר סוגיות מסיפור חייהן של עשרים ושלוש עולות מחבר המדינות:
חייהן בבריה"מ ,תהליך השתלבותן בחברה הישראלית וחווית הגיור עבורן .להבין את חווית הגיור של
עולות מחבר המדינות מנקודת מבטן באמצעות סיפור חייהן האישי .סיפורי החיים מאפשרים לנו
לשמוע את קולן הפנימי של המתגיירות ולתאר את מציאות חייהן כפי שהן רואות אותה ולחשוף את
התיאוריה הגלויה או הסמויה של המספרות בנוגע לשאלה מי הן וכיצד הפכו להיות מי שהן כיום.
לפיכך ,נעשה שימוש בראיון עומק חצי מובנה ) .( In depth semi structured interviewראיון העומק
החצי מובנה נבחר כראיון המועדף משום שיש בו כדי לשקף את ניסיונם של האנשים ואת המשמעות
שהם מייחסים לניסיון זה בשפתם מתוך תפיסת עולמם .בראיון מסוג זה ישנה אווירה של שיתוף
פעולה ואמון בין החוקרים לבין הנחקרים ,הנוטלים חלק פעיל במחקר בהשמעת קולם וסיפור
סיפורם ) .(Clandinin & Connelly,2000ראיון מסוג זה מאופיין בהאזנה פעילה ובהקשבה בתשומת
לב רבה מצד המראיין המשדר יחס של כבוד,עניין ,אמון ,הבנה ונימוס.
(1991,1998) Seidman, (1979) Spardleyמציינים שראיון מסוג זה ,הנערך כשיחה ידידותית
באווירה נינוחה ולא מאיימת ,מאפשר למראיין לשאול שאלות עומק ולנבדק לבטא תחושות ורגשות.
מטרת ראיון העומק אינה לקבל תשובות לשאלות או לבחון השערות .בשורשו של ראיון העומק עומד
הרצון להבין את החוויה של אנשים אחרים ואת המשמעות שהם מייחסים לחוויה זאת תוך שהוא
מספק נגישות להקשרים תרבותיים של התנהגותם ).(Seidman, 1991
"האדם ככלי מחקר" הוא ביטוי שהוטבע על ידי
(1985) Lincoln & Gubaעל מנת להמחיש את
תפקידם המיוחד של החוקרים האיכותניים בתהליך איסוף הנתונים" .אדם ככלי" הוא הכלי היחיד
והגמיש דיו לקלוט את המורכבות ,העדינות וההשתנות המתמדת המאפיינות את החוויה האנושית.
לטענתם יש מספר מאפיינים המבחינים בין החוקרים האנושיים לכלי איסוף נתונים אחרים:
החוקרים מגיבים להקשר ,הם יכולים לשנות את שיטותיהם בהתאם לנסיבות ,ההקשר הכולל יכול
להיות מובא בחשבון ,הידע על המצב יכול להתרחב בשל רגישותם להיבטים שאינם מילוליים".
(1985)Lincoln & Gubaטוענים ש"הכלי האנושי" הוא בעל יכולת תגובה ומאופיין ברגישות
וביכולת להתייחס לכל הרמזים הסביבתיים והאישיים שעולים" .הכלי האנושי" הוא בעל יכולת
42
סיגול והוא מסוגל לאסוף בו זמנית מידע המתקשר לגורמים מרובים .הכלי האנושי מסוגל להבין
רעיונות ומושגים רב תחומיים ויכול לחבר את החלקים לכדי תופעה הוליסטית אחת.
בני אדם ומערכות פעולה של בני אדם הינם מורכבים מכדי להיות מובנים במלואם על ידי מכשיר
סטטי וחד ממדי .לכן ,חוקר איכותני קונסטרוקטיביסטי המשמש "כלי מחקר" לומד על ההיבטים
המשמעותיים של המציאות מתוך מעורבותו במציאות הנחקרת.
(1985) Eisnerמציין שהעין
האנושית הינה בעלת כישורי הבחנה היכולים ללקט מידע רב מתופעות ולהבין רמזים אשר לא ייתפסו
באמצעות טכניקות מדידה סטנדרטיות .לפיכך ,החוקר האיכותני/קונסטרוקטיביסטי מהווה חלק
בלתי נפרד מהחקירה והוא מעורב כצופה משתתף ,כמראיין עומק אך בה בעת הוא גם מפריד את
עצמו מהסיטואציה הנחקרת כדי לחשוב מחדש על המשמעויות שבהתנסויות" :אם ברצוננו להבין את
החיים החברתיים ,מה מניע אנשים ,מה האינטרסים שלהם ,מה מחבר ומה מבדיל אותם מאנשים
אחרים ,מהם הערכים והאמונות החשובים להם ,מדוע הם פועלים באופן שהם פועלים ואיך הם
תופסים את עצמם ואת אחרים ,אנו צריכים לשים את עצמנו במצבם ולהסתכל על העולם יחד איתם"
).(Woods ,1996
מבחינה מתודולוגית פירוש הדבר שהחוקר צריך ללמוד את שפת המשתתפים על כל הדקויות ואוצר
המילים הייחודי שלה ,כמו גם אמצעים אחרים של תקשורת :מחוות ,הבעות פנים ,פעולות ,שפת
הגוף ותקשורת בלתי מילולית .החוקרים צריכים להרגיש חלק מהתרבות שאליה משתייכים
הנחקרים ולפרש את המילים והמחוות כפי שמקובל על ידי השותפים לתרבות הנחקרת & Lincoln
) .( Guba,1985
הראיון החצי מובנה מאופיין במבנה גמיש ודינמי ,המאפשר חופש דיאלוג רב יותר מאשר ראיון
מובנה ,ומשאיר מקום לשאלות החוקר לגבי נושאים שלא מוצו בסיפוריו של המרואיין .כך יכול
החוקר ליצור מארג של עמדות סובייקטיביות מתוך התכנים העולים בשיחה ) .(Denzin,1989הראיון
אינו מנתק את השיחה של היחיד ואת תשובותיו מההקשר התרבותי -חברתי הרחב .במובן זה
התשובה של המרואיין או הדיווח שלו מחוברים וקשורים לנסיבות חייו ולסוג ההקשר החברתי
והתרבותי שאליו הוא שייך .בראיון יש חשיבות רבה לשיתוף המרואיין במטרת המחקר ובהצגה
ברורה של תחום המחקר .בתחילת הראיון יוסבר למרואיין מהו הנושא הנחקר ,צורת הראיון ודרך
שימור החומר המופק והשימוש בו .הסברים אלה עשויים ליצור מצבים פחות אמורפיים ומובנים יותר
למרואיין .ההסבר עשוי לעודד את המרואיין להתבטא בשפה הקשורה בתרבותו ובחוויותיו
היומיומיות ) .( Spradeley,1979
בראיון חצי מובנה יש שיח בין מרואיין למראיין .השימוש במונח "שיח" מניח התייחסות לדיבור כאל
פעולה ולא כהתנהגות סתמית .פירושו של דבר שהדיבור כמו כל פעולה חברתית מונחה על ידי כללים
וגלומים בו כללים .לדעת , (1979) Spradeleyהראיון כשיח פועל בשתי צורות:
.1הוא לא מנתק את השיחה של היחיד ואת תשובותיו מההקשר התרבותי -חברתי
הרחב .במובן זה,התשובה של המרואיין או הדיווח של המרואיין מחוברים וקשורים
לנסיבות חייו ולסוג ההקשר החברתי והתרבותי שאליו הוא שייך.
.2ההתייחסות לראיון כשיח מניחה גם שנוסף על ההקשר החברתי -תרבותי אשר הופך
למפורש ולחלק מהראיון ,מה שנאמר בראיון עצמו מהווה בעצמו הקשר .הראיון על
43
שאלותיו ותשובותיו ,המתפתחות על בסיס ההבנות המשותפות אשר הולכות ונוצרות
במהלך הראיון כסוג של אינטראקציה בין מראיין למרואיין ,מהווים בעצמם הקשר.
.4מידגם
קביעת גודל ואופי המדגם במחקר איכותני היא סוגיה מורכבת ,ובניגוד למחקר כמותני הם נקבעים
לא על פי עקרונות סטטיסטיים אלא קונספטואליים .בספרות מובהר שאין כללים מראש
על מספר מרואיינים שיש לכלול כדי להבין תופעה נחקרת ) .( Morse,1994; Patton,1990הכלל
המרכזי המוצע בספרות המחקר האיכותי הוא כלל הרוויה ) ,(Saturationשבו נדרש החוקר להמשיך
באיסוף חומר על תופעה ,עד שמתגלה חזרה בתכנים כך שניתן לסווג את המידע החדש בקטגוריות
והמשגות שכבר התעצבו .לאחר שנותח מקרה אחד ,מנתח החוקר מקרים דומים עד אשר לא
מתקבלת אינפורמציה חדשה .בהמשך נאספים מקרים השונים מן הסוג הראשון עד שמתגבש סוג
נוסף וכך הלאה ,עד שחומר הנתונים ממוצה ) .(Cresswell,1998
בפועל ,קשה להגיע לרוויה תיאורטית אבסולוטית .הממצאים של המחקר בגישה זו פתוחים לאפשרות
כי המקרה הבא שינותח ישפוך אור חדש על המושגים והדפוסים שנתגלו .למרות זאת ,יכולים חוקרים
להגיע לנקודה שבה יש להם יסוד סביר להניח שממצאיהם לא יתערערו ,אף אם יתגלה סוג נוסף של
מקרים (1998) Cresswellו (1989) Mores-מציינים שרוויה במחקר איכותי עלולה להתגלות כמיתוס
מאחר שבקבוצה אחרת של מרואיינים במחקר יכול להתגלות ידע חדש .העמדה במחקר זה היא הכרה
בחשיבות הרוויה כמרכיב הכרחי בהחלטה על המדגם ,ובמקביל הכרה שלכל קבוצה יש מהות וגשטלט
שונים .החוקר מחויב להציג תחילה את הנושאים המהווים את המכנים המשותפים ,ועם זאת להיות
ער לייחודיותם של המרואיינים.
כשם שאין מתודות מוחלטות בחקר אנשים ,כך אין מתודות מוחלטות בקביעת המדגם .הבחירה
הבסיסית היא בין גודל ועומק .עם זאת השתרשו בסוגי המחקר האיכותני גדלים למדגמים על פי
התיאוריות המנחות (1985) Lincoln & Guba .טוענים שבמחקר איכותני ניתן להשיג רוויה בין שנים
עשר לעשרים משתתפים.
לאור האמור לגבי קביעת גודל המדגם החלטתי לראיין 23מרואיינות ,יוצאות חבר המדינות ,שעברו
תהליך גיור ,מכיתות שונות ברחבי הארץ ,הנמצאות בארץ לפחות שנה ומדברות עברית.
מאחר והרוב המכריע של הפונים לגיור מקרב עולי חבר המדינות הינן נשים )עפ"י נתוני מינהל
הגיור ,(2003,עוסק מחקר זה בגיור של נשים.
הראיונות עמן ארכו בין 90דקות לשלוש שעות.
44
.5איתור המרואיינות
אני מלמדת באולפן גיור כשבע עשרה שנים ובתקופה שערכתי את ראיונות המחקר שימשתי לפרק
זמן מסוים גם כמנהלת באולפני הגיור ,במשרד החינוך .מאחר שהעדפתי לראיין מתגיירות ממגוון
כיתות ברחבי הארץ ,פניתי למורים באולפני הגיור ,וביקשתי לאפשר לי לפנות לתלמידותיהן
להתראיין אצלי .ראוי לציין ,שלמעט מורה אחד שניאות לבקשתי והפנה אותי לאחת מתלמידותיו,
שאר המורים לא שיתפו פעולה .לפיכך נאלצתי לבקש מתלמידותי ,שיפנו אותי לחברותיהן שהתגיירו.
מתוך 26מתגיירות שפניתי אליהן 23 ,הסכימו להתראיין והביעו את שמחתן לנושא המחקר המתעניין
בסיפור חייהן ושיתפו פעולה באווירה פתוחה וידידותית לאורך כל הראיון .וכך הגעתי דרך
המתגיירות עצמן למרואיינות נוספות ,איתן נפגשתי ,במקומות שונים .כאמור ,שלוש מהמתגיירות
שאליהן פניתי סירבו להתראיין :האחת ציינה ש"אין לה סיפור חיים מעניין" ,השניה ציינה "שמאחר
שאף אחד לא יודע שהתגיירה ,היא לא מעוניינת לחשוף את עצמה ,למרות סודיות המחקר" ,ועם
השלישית קבעתי מקום מפגש )אליו נסעתי כשעה ( ,אך היא לא הגיעה ,ולא הודיעה על איחור או
ביטול .ניסיתי להשיגה אך ללא הועיל .לאחר מספר שבועות הצלחתי להשיגה ואז הסבירה שהתחרטה
ולא יכלה להודיע לי.
במחקר זה ,שתיים מהמרואיינות הינן תלמידותי ,והשאר הן תלמידות ממקומות אחרים ברחבי
הארץ.
.6אתיקת איסוף הנתונים
אתיקת איסוף הנתונים מקיפה את כל שלבי המחקר ,החל משלב איתור המרואיינות בו הוסברה להן
מטרת המחקר והסודיות לגבי זהותן .עמדה זו ננקטה לצורך כיבוד המרואיינות והסרת ספקות
שעלולות לפגוע במהלך הראיון בפתיחות המרואיינות .תחומי האתיקה הובהרו באופן ענייני עמוק ,על
מנת להסיר כל חשש לפגיעה בהן או בבני משפחתן על רקע המידע הנחשף .ההבהרה כי הראיונות
נערכים לצורך מחקר אקדמי היתה מועילה והתברר שהמחקר האדמי נתפס בעיניהן כתחום מקובל,
ראוי ויוצר אמון .העמדה האתית הרצויה היא תפיסת המחקר לא רק כמחקר על המשתתפים ,אלא
גם כמיועד עבורם ) .(Johnstone, 2000תחום הפרטיות והסודיות הובהר באופן מקיף .כלי הראיון,
מכשיר ההקלטה ,הוצג ככלי לצורך הקשבה מרבית )להסיר חשש ,שהרי מכשיר ההקלטה עלול לעורר
חששות או חשדנות(.
מתברר שלמרות שהייתי חלק ממערכת הגיור,המרואיינות חשו בנוח להתראיין .האווירה בראיונות
היתה פתוחה ,לבבית וידידותית ,והיה רצון לשוחח על הנושא.
לדעת ,(1956) Benney & Hughesקיום מוצלח של ראיון טמון בהיווצרות שוויוניות .פער איננו
מאפשר קיום אינטראקציה ואף לא את האפשרות להבין (1980 ) Patton .מציין שלמשתתפים
במחקר יש שאלות לגבי המחקר ,כגון :מה ישאלו אותם בראיון? למי המידע יועבר? איך יטפלו
במידע? מה יעשה עם פרטים אישיים? מה מטרת איסוף המידע? החוקר רואה חובה לעצמו להעלות
את כל הנושאים האלה קודם לקבלת הסכמה להשתתפות במחקר .שמירת הסודיות הוצגה כערך
עליון .כל שמות המרואיינות בדויים.
הראיונות המוקלטים פוענחו ותומללו .התמלול היה מלא ללא השמטה של קטע או חלק מדברי
המרואיינות .לאחר תהליך התמלול ,נקראו הראיונות מספר פעמים .בתום קריאה וראיית קווים או
45
נושאים שחוזרים ,נקבעו קטגוריות רחבות והן הובילו לקטגוריות ממוקדות אשר באמצעותן ניתן היה
לאתר נושאים משותפים.
.7ניתוח הנתונים
תהליך ניתוח הנתונים במחקר איכותני קונסטרוקטיביסטי הוא שיטתי ומכוון בכל מרכיביו ויש לו
מבנה קבוע של שלבים .מתודת הניתוח מבוססת על "שקיפות" של תהליך הניתוח על כל שלביו
) .(Huberman & Miles,1994ניתוח נתונים הוא תהליך של סידור והבניית המידע שנאסף לצורך
פרשנותו והבנת המשמעויות שלו .הניתוח כרוך בחלוקת המידע לחלקים ובארגונם מחדש בסדר
אנליטי .
אפשר להבחין בשתי מסורות ניתוח של מחקר איכותני :הניתוח המבני )(Structuralist Analysis
והניתוח הנושאי ) .(Thematic Analysisהניתוח המבני עוסק בטקסט עצמו כאובייקט לניתוח וכולל
שיטות של ניתוח המבנה הנרטיבי וניתוח לשוני .הניתוח הנושאי מתייחס למילים ולתיאורים של
המרואיינים כמשקפים את רגשותיהם ,מחשבותיהם ,אמונותיהם וידיעותיהם .הניתוח הנושאי
מתמקד בעיקרו במה שהנחקרים אומרים ומשתמש בטכניקה הממוקדת בניתוח קטעי טקסט )שקדי,
.(1993שיטת ניתוח הנתונים במחקר זה הינה ניתוח נושאי.
תהליך הניתוח מחולק לארבעה שלבים :שלב ראשוני ,שלב המיפוי ,השלב הממוקד והשלב
התיאורטי.
הניתוח הראשוני :השלב הראשוני בו החוקר קורא את כל הנתונים .בקריאה פרשנית זו משקיע
) (Immersionהחוקר את עצמו על ידי קריאה חוזרת עד שהוא חש שנוצרת הכרה קוגניטיבית
ומעורבות רגשית ובין סובייקטיבית עם הטקסטים ) .(Creswell,1998; Mouskatas,1994עם זאת,
החוקר שם את הנחותיו "בסוגריים" ) (In brakedלגבי "אמיתיות" המציאות של המרואיינים,
בהשוואה להנחותיו הוא .הניתוח הראשוני הוא השלב הראשון בתהליך הפורמלי של ניתוח נתונים
המאופיין בקטגוריזציה של תופעות ובמתן שמות לקטגוריות באמצעות בדיקה קפדנית של הנתונים.
כל קטגוריה מייצגת נושא והחוקר מחפש את מרב הנושאים המצוים בחומר) Strauss& corbin .
(1990מתארים את השלב הראשוני כתחילת עבודה עם פזל .בשלב זה החוקרים בודקים את הנתונים
בדקדקנות ,מילה במילה ,שורה אחר שורה ומשפט אחר משפט בלי לאבד את התמונה השלמה של כל
המידע ,תוך נתינת שמות זמניים לקטגוריות )שקדי.(2003 ,
שלב המיפוי :בשלב השני של הניתוח ,שלב המיפוי ,החוקרים יפתחו מערכת חדשה של קטגוריות
המבוססת על השלב הראשוני .בעוד שבניתוח הראשוני כל אחד מהמקרים הנחקרים ממוין
לקטגוריות בנפרד ,בניתוח הממפה כל המקרים הנחקרים ממוינים לקטגוריות בהתאמה זה לזה.
בשלב זה החוקר מזהה ומבודד את החלקים המתאימים למטרות המחקר ,המהווים את "יחידות
המשמעות" בכל ראיון בנפרד ובכלל הראיונות .יחידות המשמעות הם משפט או מספר משפטים
היכולים לעמוד בנפרד ועם זאת להיות מובנים ומשמעותיים ) .(Tesch,1990לפני שיוכל החוקר
לקבוע באופן ברור איך המחקר או חלק ממנו פועלים ,עליו לדעת אילו "יחידות" מרכיבות אותו.
החוקר מתייחס לכל אחת מיחידות המשמעות כשוות ערך ופועל לפיתוח רשימה של אמירות או
יחידות משמעות שאינן חוזרות על עצמן ואינן
חופפות ) .(Creswell, 1998בשלב הדגירה
) (Incubationהחוקר נותן חופש ומרחב לאינטואיציה ולדמיון שלו ).(Mouskatas,1994
46
החוקר מנסה להבין את יחסי הגומלין בין יחידות המשמעות הבסיסיות על ידי בחינת האפשרויות
הפוטנציאליות בקונקרטי ,בקטעי ראיונות ,בשימוש ב"וריאציית דמיון חופשי" ) Free imaginative
.(Streubert & Carpenter, 1999) (variationהחוקר ער למשמעויות הרחבות ,לאופני ההופעה של
התופעה ולמרכיבים נוספים של החוויה ,היוצרים פרמטרים תמציתיים שלה ומובילים להיווצרות
הקבצות של מסגרות לחוויות התופעה הנחקרת ).(Creswell,1998; Mouskatas,1994
לשלב זה שתי מטרות עיקריות :האחת ,לפשט ,למקד ולהפחית את עומס המידע הגלום בראיונות
) .(data reductionהשנייה ,מתוך המכנה המשותף נפתחת האפשרות לפתח את החומר ) data
,(coplicationעל ידי פיתוח של יחידות המשמעות בראיונות ,להמשגות ולקטגוריותׂ אנליטיות חדשות
) .(Coffey & Atkinson,1996בפיתוח המשגות אלו ,החוקר לא רק נותן שם למצבים אלה .הוא
מצביע על הבחנות וקשרים נוספים שבין התופעות הקשורות .בתהליך זה מבצע החוקר בחירות מתוך
סלקטיביות מודעת .החוקר פועל כדי לשלב את מרב הקולות והפרספקטיבות ,נותן תשומת לב מרבית
לדרך הייצוג ולמסגור כל "יחידת משמעות" ולקשר בין "יחידות המשמעות" ולפרספקטיבות וקולות
עדיפים .החוקר חייב להיות ממוקד בקוהרנטיות שבהצגת ממצאיו וכן להיות מודע עד כמה בחירותיו
ב"יחידות משמעות" מסוימות עלולות לעוות את כוונת המרואיינים.
בשלב זה מנסים לשלב בין הקטגוריות הנוצרות על ידי יצירת קישורים ביניהם אפשר שבמרוצת
תהליך זה החוקרים יקבעו מערכת חדשה של קטגוריות השונה לחלוטין או בחלקה מרשימת
הקטגוריות הראשוניות :מערכת המשקפת התייחסויות חדשות לנתונים ,התייחסויות הנובעות
מקריאה נוספת וממציאת משמעויות נוספות או אחרות בנתונים .על ידי הצגת הקשרים בין
הקטגוריות בדרכים שמסבירות את הסוגיות והאירועים הנלמדים ,הניתוח הממפה מספק את הבסיס
להצגת התיאורים וההסברים המשמעותיים לתופעה הנחקרת .בשלב הניתוח הממפה החוקרים
מקבצים פיסות נתונים נפרדות העוסקות באותו נושא לתוך קטגוריה מאוחדת אחת או לתוך משפחה
של קטגוריות .מתחיל כאן תהליך של המשגה ,שבו החוקרים יוצרים מונחים רחבים לקבוצות של
קטגוריות )שקדי .(1993,
יצירת עץ הקטגוריות :כמות החומר שהחוקרים נתבעים לעסוק בה בכל פרויקט מחקרי היא בדרך
כלל גדולה מכדי שיהיה אפשר להשתלט עליה בקלות .לכן אנו משתמשים בתיאורים גרפיים כדי
לבטא את היחסים ואת ההיררכיות בין הקטגוריות .היחסים האלה יכולים להיות מיוצגים על ידי
תרשים דמוי עצים בשל הסתעפות חד כיוונית שלהם .המטרה של רישום העץ היא לאפשר לנו לראות
את התמונה השלמה של מפת הניתוח ובאופן כזה לשלוט בתהליך הניתוח .העץ הוא למעשה עיצוב
גרפי של תהליך הניתוח הממפה .האופן שבו החוקרים מנהלים את תהליך הניתוח משתקף בעיצוב
העצים שלהם .כפי שצוין ,הקטגוריה הבודדה בראש ההירככיה נקראת השורש והשם שלה מגדיר את
מהות העץ או את הנושא המיוצג בעץ .כל קטגוריה בעץ מציינת לא רק את המאפיינים שלה ,אלא גם
את יחסיה עם הקטגוריות המצויות מצדדיה ,מעליה ומתחתיה )שקדי.(1993 ,
השלב הממקד :הניתוח הממקד הוא התהליך הבא בעקבות הניתוח הממפה ומבוסס עליו .זהו
התהליך שבאמצעותו החוקרים מסדרים את הקטגוריות לקו סיפורי על ידי התמקדות בקטגוריה
מרכזית ובקטגוריות הנלוות אליה .בתהליך הבניית קטגוריות מרכזיות החוקרים משתמשים
בקטגוריות שנוצרו בניתוח הממפה ומחפשים אחר הנושא ,העניין או הבעיה המרכזית בתופעה
הנחקרת לצורך בחירת הקטגוריה המרכזית .לקטגוריה המרכזית יש תת קטגוריות ,שהן למעשה
התכונות של הקטגוריה המרכזית .חלק מהקטגוריות הממפות הופכות לדומיננטיות יותר בשלב
47
הממוקד ,אחרות לדומיננטיות פחות ואחרות עלולות אף לא להופיע כלל בסדר הקטגוריות הממוקד.
יש אפשרות לסדר את הקטגוריות בקבוצות על פי דפוסים בעלי משמעות .כל דפוס הוא קבוצת
מקרים המשקפת תכונות מסוימות המשותפות לכמה מקרים ומבחינה בינם למקרים אחרים )שקדי ,
.(1993
בשלב זה כל יחידות המשמעות הדומות מבחינת התוכן ,הנושא או הרעיון מקובצות יחד .יחידות
משמעות אלו מנוסחות מחדש על ידי העלאתן לרמה מופשטת ,ומתומצתת יותר(Denzin,1989),
וארגונם לתימות כנושאים בעלי גרעין משותף.
(1985) Lincoln &Gubaמציינים שעל החוקר לזהות תבניות של חזרות שניתן לסווגן לתימות
ולהעריכן לפי שני קריטריונים :הומוגניות פנימית והטרוגניות חיצונית .הראשון עוסק במידה שבה
החומר מתגבש לקטגוריה מסוימת והשני נוגע להבדלים מובחנים בין הקטגוריות.
בשלב זה מחליט החוקר על הציטוטים אשר ייצגו את מהות התימות שהוא ניתח .במחקר פרשני
תיאור טקסטורת ) (texturesהחוויה כולל ציטוטים ) (1980) Patton .(Creswell,1998מציין שעומק
ופירוט ניתן להשיג רק על ידי ציטוט ישיר ותיאור מהימן וזהיר שהם "לב" המתודה האיכותנית.
לבחירה והכללת ציטוטים בטקסט הסופי יש מטרות שונות :לעתים הם מתארים תבנית חוזרת,
לעתים אופיים דרמטי ,הם בעלי כושר שכנוע ,לעתים נדירות ,בהופעתם ובעוצמתם .יש גם ציטוטים
שמטרתם לשקף קולות מנוגדים הן אצל משתתף יחיד במחקר והן אצל מספר משתתפים .המטרה
בבחירת הציטטות היא לשקף בעיקר וריאציות ) כולל ניגודים( בתוך תימה או תבנית שמשתקפת
בציטוטים שונים המייצגים זוויות שונות .בנוסף ,בחירת הציטוטים צריכה לשקף גם שיקולים
טכניים :אורך ,רלוונטיות ,יכולת קריאה ,שלמות הניתנת להבנה מול טקסט הכולל כיוונים שונים
ותימות שונות ושיקולים אתיים ,כמו שמירה על אנונימיות המשתתפים ) &Emerso,Fretz
.(Shaw,1995
הניתוח התיאורטי הוא תהליך פרשנות שמחובר ישירות לקטעי הסיפורים של המרואיינים .החוקרים
בודקים את הקטגוריות המרכזיות ,את התיאוריות הנפרדות ואת תת הקטגוריות שלהן בניסיון
להבין את התמונה המלאה של התופעה הנחקרת .החוקרים מבנים את הדפוסים התאורטיים מתוך
צירופים של ממדי הקטגוריות .כיוון החקירה של מחקר זה במהלך כל שלבי הניתוח הוא בעיקר
אינדוקטיבי ,מהנתונים לקטגוריזציה נושאית ומהם להסבר תיאורי מושגי )שקדי.(1993 ,
בשלב זה בודק החוקר את התימות ויוצר ביניהן קשרים ,על ידי מיקוד ,השוואה ,עימות ורפלקציה
בין התימות השונות .כך נוצרות משמעויות משותפות בין סובייקטיביות המאפיינות את מדגם
המשתתפים במחקר .המשגות אלו בונות את היפותזת העבודה ,הן מסבירות מדוע אנשים פועלים
באופן שהם פועלים ,או למה דברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים).(Le Compte & Preissle,1994
בשלב זה מסתיים הניתוח הנרטיבי ברמה גבוהה יותר של קונספטואליזציה ,כמו מציאת תמצית
מאחדת,איתור נושאים המאוחדים למבנה בסיסי ,טיפולוגיות או תיאוריה ).(Tesch,1990
במחקר איכותני מגוון התוצרים כמו תיאור ,הסבר ,הערכה או תיאוריה הם בעלי איכות שווה וכולם
נכללים בחתירה להגיע לרמת המשגה מופשטת יותר.
(1995) Emerson, Fretz & Shawטוענים שיש עיוות בדיבור על "גילוי תיאוריה" .מסר נפוץ ומטעה
בספרות הוא שתיאוריה מזנקת מהנתונים ו"מכה" בפניו של החוקר .למעשה תיאוריה היא יצירה
שבה מתרחש מפגש בין המציאות שחווה החוקר ,לבין מבנים אנליטיים ותיאורטיים של החוקר.
48
ניתוח הנתונים האיכותני מגיע לסיומו כאשר הקטגוריות מוגדרות ,היחסים ביניהן מתבססים על
נתונים משמעותיים והן משולבות לתוך תיאור סיפור או תיאוריה מבוססת ובעלת משמעות
)שקדי.(1993,
שלב רביעי זה בא לידי ביטוי במחקר הנוכחי ,בחלק הדיון שבו יש ניסיון להשיג הסבר קוהרנטי יותר
וברמת הכללה והפשטה גבוהות יותר של התימות שנותחו בראיונות.
תוכנת ניתוח הנתונים
המחשב הינו כלי בעל עוצמה העשוי לסייע בניתוח הנתונים וישנן תוכנות מיוחדות לניתוח נתונים
איכותני .תוכנות אלו מאפשרות לחוקרים לחלק את הנתונים לקטגוריות,לציין קשרים בין הנתונים
בתהליך הניתוח ולקשר אותם לטקסט ולקטגוריות.
במחקר זה נעזרתי בתוכנת ניתוח הנתונים "נרלייזר" שפיתח ד"ר שקדי ) (2003ואף השתתפתי בסדנה
שהועברה על ידו .תוכנה זו איננה מיועדת להחליף את החוקר אלא לסייע בידו לארגן את הנתונים
הרבים ,ואת המידע ליחידות בעלות משמעות ,למיין את המידע ולארגנו בסדר חדש ומשמעותי.
התוכנה מאפשרת לנתח מספר רב של מקרים במקביל ובה בעת לשמור על הייחוד של כל אחד מהם.
כמו כן ניתן באמצעות תוכנה זו להתמקד במכלול הנתונים או בחלקים מהם ,לאחד מסמכי ניתוח או
לבחור קטעי מידע ספציפיים ולפצל אותם מהמכלול .החוקרים יכולים להשתמש בתוכנה זו כדי
ליצור תיאור נרטיבי ו/או ליצור תיאוריה המעוגנת בנתונים.
.8תקפות ומהימנות
תקפות במחקר איכותני מתמודדת עם משוואת היסוד של המחקר הכמותני שתקפות שווה "אמת"
) .(Angen, 2000המטרה במחקר איכותני הינה להשיג אמינות בלי לטעון שהושגה אמת מוחלטת.
החוקר פועל להוכיח שהוא הצליח בהליכי המחקר להרחיב ולהעמיק בתובנה ובהבנת התופעה ,תוך
יצירת תמונה קוהרנטית המשתמשת
במושגים בחסכנות ) Lieblich,Tuval-Mashiach
).(&Zilber,1998
(1985) Lincoln & Gubaבנסיונם ליצור שפה חדשה לתקפות ,טוענים שניתן להעריך מחקר איכותי
לפי יכולת האמון ) (Trustworthinessהמורכב מארבעה מושגים:
.1המושג אמינות ) (Credibilityמחליף את התוקף הפנימי .המטרה לשכנע שהנושא
תואר בדייקנות בהתייחס למגוון מציאויות ולדרכי החקירה .החוקר מוכיח אמינות
על ידי כך שהיה מעורב והשקיע את עצמו אישית בשמיעה ,בצפייה ובחוויה של נושא
המחקר ) .(Leininger,1994מחקרי מבוסס על כשישים שעות של ראיונות ולמעלה
ממאה שעות תמלול הראיונות תוך רישום הערות ותובנות ראשוניות בולטות
ולמעלה מאלף שעות ניתוח .לפיכך ,אני טוענת שיש למחקר אמינות מוצקה.
.2יכולת העברה ) (transferabilityמחליפה את התוקף החיצוני .הכוונה ליכולת העברה
של הממצאים מסט אחד של הקשר למשנהו ,למצבי חיים או הקשרים אחרים תוך
שמירת המשמעויות ,הפרשנויות וההשלכות מהמחקר הכולל.
49
.3תלות ) (dependabilityבמקום מהימנות .מושג המתאר את ההקשר ונסיבות המחקר
לרבות אלו שהשתנו .מטרתו של מחקר זה אינה להגיע ליכולת שחזור במחקרים
נוספים אלא להוות שלב בהתמקדות בייחודיות של מתגיירות.
.4המושג התאמה ) (confirmabilityמחליף את מושג האובייקטיביות .הכוונה לכך
שיש לשאול האם ממצאי המחקר יכולים לקבל אישוש נוסף על ידי מחקר אחר.
המוקד אינו על אובייקטיביות החוקר אלא על החומר -האם הוא מאשש את
הממצאים הכלליים ומוביל להשלכות? בחנתי לעומק את התוצרים הפרשניים שלי
לגבי כל ראיון בפני עצמו והראיונות ככלל ,במיוחד את מידת הקוהרנטיות הפנימית
שהפרשנויות וההבנות יצרו .בחינת התוצרים הפרשניים נעשתה גם על ידי מנחה
התזה.
אמינות ניתן לחזק באמצעות התבססות ) (groundingעל נתונים מדויקים ועל "חומר עשיר"
) .(rich dataהחוקר מספק דוגמאות מחומר הגלם לתימות ולקטגוריות ומאפשר בכך לקורא
להעריך את ממצאיו.מחקרי מציג את חומרי הגלם לתימות ולקטגוריות כך שהקורא יכול
להעריך את הממצאים וההקשרים לקטגוריות .במחקר הנוכחי הראיונות הוקלטו ,הציטטות
מדויקות,והחוקר נצמד אליהן ,כל ספקולציה שמעבר לחומר תצוין ככזו.
) .(Maxwell,1996 ,.Henwood&Pidgeon 1996בהצמדת הציטוטים וניתוח המשמעויות ניתן
לעקוב אחר הבניית החוקר :האם הם עונים על עקרונות לוגיים? האם הפרשנויות הן חלק מעולם
המשמעויות שניתן לגלות?
(1970) Shutzרואה את החוקר הפרשני כמבצע מעבר מהתוכן למבנים )קטגוריות ופרשנויות(.
המחקר הפרשני טוען שאנשים יוצרים משמעויות למצבי החיים בהקשר בו הם נתונים .לפיכך,
הדרישה היא לתוקף מבנה ) .(Phillipson,1972מתודת תקיפות ואימות )(veritification method
נוספת שהיא תוצאה של עבודת ההנחיה ,היא טריאנגולציה של צופה ).(observer triangulation
מנחה המחקר הוא קורא מיומן ומנתח אינדוקטיבי נוסף ,שתיקף את תוצאות המחקר ופירש את
התופעה במלאות רבה יותר ) .(Sowden & Keeves,1990במחקר זה המנחה בדק אם אכן בוצע
הניתוח כראוי ואם נקבעו קטגוריות ניתוח ההולמות לנתונים.
במחקר איכותני קונסטרוקטיביסטי החוקר חייב לשמור על שרשרת עדויות לכל צעד הנעשה
במחקר .כלומר ,החוקרים חייבים לשמור את כל התמלולים של הראיונות ,של התצפיות ושל כל
מידע רלבנטי אחר ) .(Huberman &Miles,1994כמו כן ,עליו לשמור על כל המסמכים,
התזכירים" ,עצי הניתוח" והתרשימים שנעשו אגב תהליך הניתוח .שרשרת העדויות מורכבת
מקטעי נתונים בגלגוליהם השונים ,מהשלב הגולמי של איסוף המידע לשלבי הניתוח השונים ועד
לממצאים הסופיים והמסקנות ) .(Yin,1981השימוש בתהליך ניתוח הנתונים בכמה שלבים
מסייע לחוקרים להגן על עצמם בפני קולות מטעים ומאפשר להם לבחון עד כמה הם היו נאמנים
לנתונים שהתקבלו מהמרואיינים ולאתר בקלות רבה יותר את המקורות לטעויות שלהם
).(Strauss& Corbin,1990דרך נוספת לבדיקת התוקף בשלב הסיום של המחקר היא כתיבת
הדו"ח הסופי כתיאור ממוקד ועשיר ,הצריך לכלול מידע אודות ההקשר ,ציטוטים מתאימים של
מרואיינים ודיון מושגי גלוי .זה מאפשר לבחון עד כמה הטיעון או המסקנות של המחקר משכנעים
והאם יש קשר הגיוני בין המרכיבים השונים )שקדי.(1993 ,
50
אופיו הפרשני של המחקר האיכותני מחייב הכרה שהתוצר מבחינת התקפות אינו מבטיח ודאות
) (certaintyאלא ביטחון ) (Hammersley ,1995) (confidenceאו סבירות )( likelihood
) .(Polkinghorne, 1991מגבלות השגת הוודאות נובעות משימוש בהגיון ואינטואיציה בבחירת
מתודת המחקר ,באופני ניתוח ובחירה בין פרשנויות רבות) .( Mouskatas,1994באופן זה עובר
הדגש מתקפות ) (Validityלתיקוף ) ,(Validationכלומר ,מעבר מתוצר מוגמר לתהליך של
חיפוש ,לאישוש והסכמה בין סובייקטיבית של חוקרים ) .( Angen ,2000הניתוח הפרשני
מאפשר עומק בפרשנויות למציאות ,הוא לא מנסה לארגן דגימה סטטיסטית אקראית ודוחה את
ההכללה ) .(Denzin, 1989
(1988) Wolcottמביא את דברי מרגרט מיד שהמחקר האיכותניי אינו שואל "האם מקרה זה
מייצג?" אלא " מה מקרה זה מייצג?"
(1995) Alasuutariטוען שייתכן שהכללה היא מילה לא מתאימה למה שהחוקר האיכותני מנסה
להשיג .מה שניתן לנתח הוא כיצד החוקר קושר בין החומר שלפניו לבין דברים שמעבר לכך.
מהימנות פירושה אפשרות לחזור על פעולות המחקר ולהגיע לאותן תוצאות .התנאי למהימנות
במחקר איכותני קונסטורקטיביסטי הוא שעל החוקר להראות לחוקרים אחרים כיצד המחקר
נערך וכיצד ההחלטות התקבלו כדי שניתן יהיה לבחון את ההגיון ואת הסבירות של המחשבות
והפעולות של החוקר .דבר זה מתבצע על בסיס שלושת התנאים האלה )שקדי:(1993,
.1יצירת מאגר נתונים :שאפשר להציגו בכל עת כדי החוקרים ועמיתיהם יוכלו לחזור
ולבדוק את מקורות המידע שעליהם מתבסס המחקר .מאגר נתונים זה צריך לעמוד
לרשות חוקרים אחרים באופן המאפשר להם לבחון ישירות את מקורות המידע ולא
להסתפק בקריאת הדו"ח המסכם.
.2שימור מסמכי הניתוח :תהליך ניתוח הנתונים כולל ארבעה שלבים וכל שלב מלווה
בפרוטוקולים ורישומים המיוחדים לו .זה מאפשר לחוקרים לחשוף את תהליך
הניתוח שלהם לבחינה שלעמיתהם ולקבל משוב על מהימנות המחקר.
.3הצגת שרשרת עדויות בדו"ח הסופי :הדו"ח צריך להכיל מידה מספקת של ציטוטים
הנוגעים לסוגיות הרלוונטיות .הדו"ח צריך גם לציין את הנסיבות שבהן העדויות
נאספו ולהראות שאיסוף הנתונים אמנם קשור באופן הגיוני לשאלות המחקר.
המטרה היא לאפשר לקורא לעקוב אחר תהליך הסקת המסקנות לאורך כל שלבי
המחקר.
כך ניתנת לקהל הקוראים הזדמנות לבחון בקפידה את התהליכים שעברנו ולהחליט אם
התוצאות עשויות להיות מהימנות ).(Peshkin, 2000
(1994) Heineman Pieperמציינת שמשמעותי להעריך אמינות של מחקר יותר ממהימנות ,מכיוון
שאין מתודולוגיה עליונה שהיא מטבעה על אחרות והידע תמיד חלקי ,לא מושלם ותלוי במתודה ,כך
שהמהימנות אינה בהכרח אמינה.
51
.9מגבלות המחקר
פרדיגמה איכותנית לבדיקת ה"אמת" שונה מזו הכמותית כיוון שהאובייקטיביות של המציאות
נתפסת בה כבלתי רלוונטית )איכילוב .(1976 ,לפיכך רווח הטיעון שהמטרה במחקרים הנעשים בגישה
איכותנית איננה תיקוף ההשערות הנגזרות מתיאוריה כללית ,אלא הקניית משמעות לטקסט
באמצעות מערכת הסברים בעלת עקביות פנימית .לטענתן של ליבליך ,זילבר ותובל משיח ),(1995
מהימנות ותקפות אינן רלוונטיות במחקר נרטיבי ,ולכן יש להחליף את החיפוש אחר האמת בחיפוש
אחר מידע שימושי ומאוזן ,להחליף את החיפוש אחר האובייקטיביות בחיפוש אחר אמיתות ולהמיר
את מנדט האובייקטיביות במנדט ההגינות ,תוך כדי התייחסות לריבוי פרספקטיבות ,ריבוי
אינטרסים ואפשרויות ) .(Patton,1990יחד עם זאת ,יש לקחת בחשבון כי במסגרת המחקר האיכותני
קיימות מספר מגבלות מתוקף היותו מחקר המסתמך על הגישה הפרשנית .בעייתו המתודולוגית של
החוקר הנוקט גישה פרשנית היא להראות כיצד נבנות הפרשנויות וכיצד הן מתייחסות לפעולות
בעלות משמעות שאותן הוא חוקר ומנסה להבין .יתר על כן ,החוקרים במחקר איכותני עומדים על כך
שרמת הניתוח הנרטיבי איננה חשיפת האמת היחידה בנושא .תהיות וחילוקי דעות עשויים לעלות בכל
השלבים של הניתוח ,ובשלב פירוש הדברים עולה רמת המורכבות ,כיוון שתמיד יש אפשרויות שונות
לפרשנות ) .(Guba & Lincoln,1994היתרון המרכזי בשיטה זו הוא האפשרות לשמוע באופן
הקוהרנטי ביותר את קולן של הדוברות ולהתנסות עמן בחוויות שעברו .חסרונה של השיטה הוא בכך
שהיא מעלה על פני השטח מגוון רב ממדים של ממצאים הנוגעים לחייהן ,ותחושתי היתה כי הם
מאפשרים רק הצצה ,מין "ביקור של אורח לרגע" אל תוך מציאות עמוקה ומורכבת ,באשר כל סיפור
בפני עצמו הינו עולם ומלואו ,וקשה להקיף לעומק את שלל הפרטים.
במחקר זה עלו מספר סוגיות מתודולוגיות הנובעות ממגבלות המחקר:
א .שדה המחקר /הנחקרים
הרוב המכריע של הפונים לגיור מקרב עולי חבר המדינות הינן נשים )על פי נתוני מינהל הגיור,(2003,
וזאת כדי שלאחר הגיור ילדיהן יהיו יהודים .לפיכך ,בחרתי לעסוק במחקר זה בגיור של נשים .זאת
ועוד ,הספרות הפסיכולוגית בימינו גורסת כי האישה היא זו שלוקחת אחריות על יחסי האנוש ועל
האינטימיות ,והיא מצטיינת ברגישויות המאפשרות לה לתאר את חוויותיה ורגשותיה ולשתף בהם
אחרים ,ולכן הנחתי כי נשים תרצנה ותוכלנה לספר על חייהן יותר מאשר גברים במצב דומה .נוסף על
כך ,בהיותי אישה הרגשתי נוח יותר לשוחח עם נשים על סיפור חייהן והייתי מעוניינת להביא את
קולותיהן של הנשים לחזית השיח הציבורי והאקדמי .לפיכך ,יש למחקר זה מגבלות של היקף ,בכך
שלא נבחנה בו אוכלוסיית הגברים מחבר המדינות שעברו תהליך גיור )וכאמור ,הם מהווים מיעוט(.
כמו כן התייחסתי במחקר זה לכל העולות מחבר המדינות כיחידה אחת ,למרות שהן מגיעות ממדינות
שונות בתוך חבר המדינות .בנוסף ,אין באפשרות חיבור זה לאפיין עולים מחבר המדינות שלא
התגיירו.
ראוי לציין שההתייחסות לנשים המשתתפות במחקר היא כאל דמויות מורכבות ,ולא שטוחות
המיוצגות באמצעות ייצוג פשוט וחד משמעי ,ולכן הן מביעות רגשות ותחושות ,שלעתים נראים על
פני השטח כסותרים ,כגון :מרואיינות שתיארו בכעס את הליך הגיור ,אך הביעו רגשות של שמחה
לאחריו.
52
ב.המקום שלי כחוקרת
מחקר איכותני שואב את נתוניו מהמערך הטבעי ,והחוקר הוא המכשיר העיקרי .במחקר זה השתלב
תפקידי כחוקרת עם פעילותי המקצועית .זה כשבע עשרה שנים אני מלמדת באולפן הגיור .בעשור
האחרון ,בשל ריבוי הפונות מאוכלוסיית חבר המדינות להתגייר ,נפתחו כיתות רבות לגיור ברוסית
ברחבי הארץ .בכיתות בהן אני מלמדת הלימודים מתנהלים בעברית .הקורס נמשך כתשעה חודשים
ובמהלכו הן לומדות עמי את החומר הנדרש למבחן ,הנערך בסיום הקורס בבית הדין לגיור .הקשר עם
תלמידותי מאוד אישי וחברי ,והן משתפות אותי בחוויותיהן ומתייעצות לגבי חייהן גם מעבר לשעות
הלימודים .תחושתי היא שיותר משהן עוברות תהליך של למידה הן עוברות תהליך חווייתי נפשי רגשי,
שעליו הן רוצות לספר ואותו הן רוצות לחלוק עם מישהו .ייתכן שהנגיעה שלי למחקר מקורה
בסיפור חיי שלי.
גדלתי במשפחה חילונית ולמדתי במסגרות לימוד חילוניות .לאחר סיום לימודי לתואר הראשון
התחלתי להתעניין ביהדות ,שהיתה עבורי תחום שלא הכרתי לחלוטין .בתחילת דרכי השתתפתי
בשיעורים במסגרות של "חוזרים בתשובה" .התכנים שנלמדו היו מרתקים עבורי ,אך המסרים
הסמויים שנאמרו "בין השורות" הקשו עלי מאוד בתהליך התקרבותי ליהדות.
מבחינה אישית התעוררה בי ריאקציה גבוהה להצגת הדברים בצורה זו ,שכן העולם החילוני שינקתי
ממנו ושעליו גדלתי הינו בעל סולם ערכים גבוה מאוד .לימים נישאתי לבחור דתי והתחלתי לאמץ
אורח חיים דתי לאומי .בבקרים עבדתי כיועצת חינוכית ובערבים התחלתי ללמד יהדות באולפן הגיור.
הרגשתי קרבה גדולה לתלמידותי ,מאחר שבדרכן אל היהדות הן עוברות חוויות אישיות המזכירות
חוויות של חוזרים בתשובה ,הנחשפים לראשונה לעולמה של היהדות .על רקע "החוויות" האישיות
שעברתי בדרכי ליהדות ,אני מייחסת חשיבות רבה מאוד למרכיב החוויה הרגשית שהן עוברות,
וליכולת שלי להבין ולקבל אותן כפי שהן .חשוב לי ש"כניסתן" ליהדות לא תלווה בזלזול בעולמן
הערכי הנוכחי )כפי שאני חשתי( ,ושהחשיפה לעולם התוכן היהודי תיעשה בלי למקם אותן על
"הסקלה היהודית".
כאמור ,התלמידות חשות צורך לספר ולשתף בנושאים הקשורים לחייהן האישיים ,ולספר גם על
התקופה "שלפני הגיור" ,וכדבריו של פרנקל )" : (1985נוכחתי לדעת כי להקשבה יש תוצאות .אם אני
באמת מקשיב לדבריו של אדם ולמשמעויות החשובות לו באותו רגע ,כשאני שומע לא את דבריו סתם
כי אם אותו ...קורים דברים רבים .קודם כל אני זוכה למבט של תודה .הוא מרגיש משוחרר .הוא
רוצה לספר לי יותר על עולמו .דבר אחד הקורה לדעתי כמעט בכל מקרה ומקרה הוא שכאשר מתברר
לאדם ששמעו אותו בעמקות ,עיניו מתלחלחות .סבורני שבמובן מסוים הוא בוכה משמחה .הוא כאילו
אומר :ברוך ה' ,שמע אותי מישהו".
צבר -בן יהושע ) (1997מציינת שהשגת שיתוף פעולה עם הנחקרים מתבססת על כך שהחוקר יהיה
חלק מהשדה ,ואם החוקר מצליח לעורר אמון ,הוא הופך לאיש סודם של הנחקרים וקולט מידע,
שאפילו אנשים בתוך המערכת עצמה אינם מודעים לו.
מתוך היכרותי עם התלמידות ,אני חשה שסיפוריהן נוגעים בסיפורי .הבחירה בסיפורי החיים ככלי
מחקרי מבטאת את הכמיהה שבי לשמוע אותן ביתר עמקות ,מאחר שרק הן יכולות לספר את סיפור
חייהן ולתאר את חווית הגיור עבורן .כאמור ,זכיתי לשיתוף פעולה מלא מצד המרואיינות ,אך יחד עם
זאת יש להבין את מגבלות היותי חלק מהמערכת .ייתכן שחלק מהמרואיינות שזיהו אותי עם
המערכת ,נזהרו יותר בלשונן במהלך הראיון .מצד שני ,הידיעה שאני חלק מהמערכת איפשרה להם
לבטא מחשבות ,בקשות ורצונות מתוך הנחה שדבריהן יכולים להשפיע על המערכת והן אף ביטאו
53
את ציפיותיהן אלו .כפי שטוענת צבר -בן יהושע ) ,(2001במחקר איכותני הראיונות והתצפיות
נערכים בדרך כלל על ידי החוקר עצמו ,ולכן הוא מטפח יחסים קרובים עם המרואיינים ,ויחסים אלו
משפיעים על הממצאים.
.10חשיבות המחקר
נושא הגיור עומד זה שנים על סדר היום הלאומי במדינת ישראל .בשנים האחרונות ,לנוכח ריבוי אוכלוסיית
הלא יהודים במדינה וריבוי נישואי התערובת ,הנושא צובר חשיבות יתרה.
בנוסף ,חלק לא מבוטל
מאוכלוסיית הלא יהודים ,כאלה שנולדו לאב יהודי ,רואים עצמם יהודים מתוקף חוק השבות ,במיוחד
לאור העובדה שבארצות מוצאם )כגון חבר העמים( הרישום הינו על פי האב .זאת למרות שמבחינה
הלכתית אין הדבר כך .בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי של ממש בהרכב החברתי של העולים.
מפרסומי מינהל הגיור ) (2001עולה שחיים בארץ כ 300,000 -אלף עולים מחבר המדינות שאינם
יהודים ,ורק חלקם פונה לגיור .חשוב לציין ,שהרוב המכריע של הפונים לגיור ) על פי נתוני מינהל
הגיור ודייני בתי הדין לגיור( הינן נשים .מבחינת היקף הנתונים המצטברים עולה שאם לא יגוירו
העולים ,רובצת לפתחה של החברה הישראלית בעיה חברתית ,דתית ופוליטית רחבת היקף ,בעלת
השלכות משמעותיות על סוגיית הזהות הקיבוצית הישראלית .מספרם הרב של העולים הלא יהודים
מחבר המדינות מציב את הרבנות הראשית ואת בתי הדין לגיור בפני בעיה הלכתית רחבת היקף
שדורות לא נדרשו לה .מצב זה דורש התייחסות מתוך ראייה כוללת הן במישור ההלכתי רבני והן
במישור החברתי .כלומר ,אף שיסודו של הגיור הינו בהררי קודש בעולם ההלכה והמחשבה היהודית,
הרי שכיום ,במדינת ישראל ,יש לנושא זה גם ממד חברתי ,חינוכי ,פסיכולוגי בעל רגישות רבה.
הממסד הרבני ,מטבע הדברים ,מתייחס להליך הגיור מתוך השקפת עולם הלכתית המדגישה את
ציפיות הממסד מהמתגייר .השקפה זו נשארת ברמה חיצונית ל"אמת הנרטיבית" של הבאים
להתגייר ,רגשותיהם וחוויותיהם האישיות ,והקול האישי הפנימי שלהם נמצא במקרים רבים במרחק
מה מהקול ההלכתי ,החברתי .מחקר זה מבקש להבין סוגיות מסיפור חייהן של עשרים ושלוש
עולות מחבר המדינות :חייהן בבריה"מ ,תהליך השתלבותן בחברה הישראלית וחווית הגיור עבורן.
סיפורי חייהן מאפשרים לנו לשמוע את קולן הפנימי של המתגיירות ולתאר את מציאות חייהן כפי
שהן רואות אותה ולחשוף את התיאוריה הגלויה או הסמויה של המספרות בנוגע לשאלה מי הן וכיצד
כתיבת סיפורי החיים של המתגיירות מחבר המדינות היא אמצעי
הפכו להיות מי שהן כיום.
המאפשר לחברה הישראלית להכיר ולהבין את חוויית הגיור עבורן .הבנה מעמיקה של התופעה יכולה
להיות במקום שבו הלב ייפתח וייווצר הרצון להיכנס אל "עולמן" של הרוצות להצטרף לעמנו .סיפורי
החיים שלהן יכולים להאיר לנו את הדרך אל עצמנו ולעורר אותנו משינה .כדברי רבי נחמן
מברסלב":בעולם אומרים שסיפורי מעשיות יפים לשינה ואני אומר שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים
בני אדם משנתם".
הבנת עולמן הפנימי של מתגיירות מחבר המדינות תוכל לסייע בעתיד גם לשיפורו ולטיובו של
מסלול ההכנה לגיור ,בשיפור שיטות הלימוד וההוראה באולפני הגיור ,אם יש צורך .הבנת התהליכים
האישיים והנפשיים של המתגיירים יש בה גם כדי לסייע בעתיד בגיבוש תוכנית לימודים יעילה יותר
באולפנים לגיור ,העונה לצורכיהם הרגשיים ,הנפשיים והקוגניטיביים של המתגיירים ,מתוך מטרה
להגביר את רמת המוטיבציה של העולים להשתלב בחברה הישראלית היהודית על ידי גיור.
54
.11הסטוריית החיים של המרואיינות
להלך תיאור קצר ותמציתי של 23המרואיינות אשר השתתפו במחקר זה:
מרואיינת מס' :1דיאנה בחורה בת ,29חיונית ונמרצת ,בעלת שיער חום קצוץ ,אירחה אותי בדירתה
הקטנה בתל אביב .הגישה קפה ,הדליקה סיגריה והחלה לספר את סיפור חייה ,בדיבור נמרץ ומאורגן
היטב וכל נוכחותה מביעה עוצמה .בחורה דעתנית מאוד ואינטליגנטית.
נולדה בקזחסטן ,בת יחידה להוריה .אביה יהודי ממשפחה של ניצולי שואה מפולין שהגיעו לבריה"מ.
אמה חלתה בסרטן ונפטרה כשהיתה בת .13אביה נישא בשנית לאישה יהודייה .מתארת את ילדותה
כתקופה קשה ביותר ,כשהיא מוצפת בזיכרונות כואבים מאמה הגוססת ,ואביה שאינו פנוי אליה.
מתארת את חייה כהתמודדות מתמשכת עם תקופת ילדותה ,כשהיא מיטלטלת בין רגשות שונים:
רחמים עצמיים ,רחמים על אמה וכעס עז על אביה.
למדה תואר ראשון בקזחסטן ,ותכננה להגר לארה"ב .מאחר שלא הצליחה להשיג ויזה לארה"ב,
עלתה עם אביה ואשתו לישראל .בארץ המשיכה לתואר שני במינהל עסקים והחלה לעבוד בחברת
הייטק ,ב"תפקיד מעניין" ,כדבריה .לאחר שנתיים הבינה שבארץ כדאי להתגייר "כדי לא להיות
שונה ,היתה לי פשוט הרגשה שאני לא מספיק טובה" .הבנה זו עוררה אצלה כעס על הממסד הדתי
שבגללו נאלצה להתגייר .לאורך הראיון ציינה מספר פעמים":ההלכה פשוט דפקה אותנו" ,שהרי
בבריה"מ כבת לאב יהודי ,היא נחשבה ליהודייה ואילו כאן היא "רוסיה".לקורס הגיור הגיעה עם
הרבה התנגדויות" ,הייתי מאוד אנטי" ,ועם פחדים "שייכנסו לי לחיים" ,אך נרגעה כשראתה שלא כך
הם פני הדברים .נהנתה מאוד מהלימודים אך לא הרגישה שהיא "מתחברת" ,ולא יכולה "פתאום
להתחיל להאמין ולקבל דברים שאני לא מבינה" .מתארת את תהליך הגיור כבעייתי במובן זה
ש"כולם משחקים" ,והאינטרס של התלמידים הינו לקבל תעודה בלבד .מדגישה שהגיור היה עבורה
קורס ככל הקורסים ,השפיע עליה ולא יצר אצלה שום שינוי מבחינה אישית .סיימה את הראיון
בעובדה שהיא מאוד רוצה להכיר בן זוג ולהקים משפחה.
מרואיינת מס' :2קמילה אישה עדינה ונמוכה ,בת ,45מדברת בשקט ולבושה בפשטות בסגנון דתי:
חצאית ארוכה וחולצה עם שרוולים ארוכים .נפגשתי עמה בביתי .קמילה נולדה בעיירה במזרח
רוסיה ,בת יחידה להוריה .אביה מהנדס ואמה עקרת בית .אביה יהודי ,והיא נושאת שם משפחה
יהודי מובהק .בהיותה בת שבע התגרשו הוריה .קמילה נשארה עם אמה ברוסיה ואביה עלה לישראל.
בגיל תשע נישאה אמה בשנית והן עברו לגור עם אביה החורג ובתו.
החיים במשפחתם החדשה היו רווי מתח ,ואת אביה החורג היא מתארת כ"בלתי נסבל" .כשניסתה
להתקבל לאוניברסיטה הבינה שעליה להמיר את שם משפחתה היהודי לשם משפחתו של אביה
החורג ,עובדה שיצרה אצלה דילמה קשה" :זה הפריע לי נורא כי לא אהבתי את האבא הזה ועכשיו
אני צריכה ללכת עם השם שלו!?"
בגיל 28נישאה לבחור רוסי ,חיו יחד חמש שנים והתגרשו .קמילה עלתה לישראל עם בנה בן השנה
וחצי ,כי הרגישה ש"אין מה לחפש שם" .החליטה להתגייר בשל "דברים מאוד פרקטיים :בשביל הבן
שלי ובשביל להיקבר בבית קברות כמו כולם".
55
במקביל ללימודיה בקורס לגיור החלה ללמוד קבלה ,שנתנה לה את החיבור "לעומק של היהדות",
כדבריה .כשנה לאחר הגיור חזרה בתשובה ובסוף הראיון סיפרה שהיא עומדת להינשא לבחור חוזר
בתשובה שגם הוא לומד קבלה.
מרואיינת מס' :3טטיאנה אישה גבוהת קומה ,בת ,50בעלת שיער חום ועיניים בורקות .נפגשנו
במשרדי .טטיאנה נולדה בסיביר .אמה אוקראינית ואביה רוסי ,משפחתה בעלת תודעה נוצרית דתית.
יש לה אחות ואח .בילדותה חיה משפחתה ב"קומונלקה")קומונה( שבה חיו חיי קהילה משותפים.
בקהילה זו ,האנשים הינם פשוטים ובלתי משכילים ,לדבריה.
מתארת את עצמה בילדותה כבודדה ו"ככבשה שחורה" בביתה ,ומגיל 13היא היתה מנותקת נפשית
ורגשית ממשפחתה .זוכרת את עצמה כמי שתמיד חיפשה "רוחניות" ו"תשובות לחיים" .בגיל 17עברה
ללמוד רחוק מהבית ,במוסקבה ,לימודי הנדסה" ,כי זה מה שהיה מקובל שם" .באוניברסיטה הכירה
את בעלה לעתיד ,יהודי ממוסקבה .הוריה לא התנגדו לקשר ,אך סבתה התנגדה לקשר עם יהודי.
היא מצידה הרגישה "יותר יהודייה ממנו" ,מאחר שהתעניינה ביהדות יותר ממנו .הם נישאו ,ונולדו
להם שתי בנות .מצבם הכלכלי היה טוב .כשרצתה להמשיך לתואר נוסף באוניברסיטה נאמר לה שעם
שם משפחה כזה ) יהודי( ,לא תוכל להמשיך וללמוד.
טטיאנה החליטה שעליהם לעלות לארץ ,למרות שבעלה התנגד .ההסגלות לארץ היתה מהירה ,ואחד
הביטויים לכך היה ההצטרפות לקורסים בקבלה שבהם "מצאה את האמת" ואת התשובות
לשאלותיה .בעלה שהתנגד בתחילה ללימודיה החל להצטרף להרצאות ,ובשלב מסוים הבינו שהם
"צריכים לקשור את הרוחניות עם הגשמיות" .בשלב זה החליטו לחזור בתשובה.
טטיאנה מתארת באריכות את הקשיים שעברו בזוגיות שלהם דווקא לאחר שהתקרבו ליהדות,
"כשהוא הבין פתאום שלא היה צריך להתחתן עם גויה" ,תוך שהוא מתחיל לחזור בתשובה בקצב
מהיר יותר ממנה .בתקופה זו היא נרשמת לקורס הגיור ,והיא מתארת תקופה זו כ"חווייתית
ומרפאת..כי היא הורידה ממני את כל הלחץ שהיה עלי" .הלימודים בקורס אפשרו לה "לעשות סדר
בתהליך החזרה בתשובה".
מבחינתה ,הגיור היווה את האמצעי לחזור בתשובה ולכן תהליך זה היה מאוד משמעותי ופנימי
עבורה.
מרואיינת מס' :4תמרה בחורה נאה מאוד ומרשימה ,בת ,24בעלת שיער בלונדיני חלק ועיניים
תכולות .נפגשנו בביתי בשעות הבוקר .סיפורה ניתן כמונולג מרתק ומושלם וקלח כמעט ללא
התערבותי במשך כארבע שעות רצופות .תמרה נולדה בצפון רוסיה ,בעיירה המרוחקת 500ק"מ
מהקוטב הצפוני ,למשפחה בת שלוש נפשות :הוריה ואח גדול ממנה בשנה .בהיותה בת שלוש התגרשו
הוריה .אביה נישא לאישה אחרת ואמה שלא יכלה להתמודד עם שני ילדיה ,עברה לגור עם אחיה,
ואת תמרה העבירה לסבתה.
תמרה גדלה אצל סבתה והתייחסה אליה כאל אמא .סבתא פינקה אותה מאוד ודאגה לה ,בניגוד
לאמה שהיא " אישה קרה ועסוקה רק בעצמה" .תמרה מתארת את עצמה כילדה מדוכאת ושואלת
שאלות על משמעות החיים" :אמרתי לסבתא שאני לא רוצה לחיות ואמרתי לה – אם הייתי מתה
עכשיו ,אף אחד לא היה שם לב ,אפילו אמא שלי! ..בשביל מה הכל?".
כילדה תמיד חלמה על משפחה חמה ואוהבת .אביה הקים משפחה משלו והיה עסוק בעיניניו ורק
לעתים רחוקות נזכר בה .מספרת שמגיל 17היה לה חלום לעזוב את רוסיה ולהגיע לארה"ב.
56
בגיל 18הכירה את רני ,בחור ישראלי בן 24שהגיע לרוסיה לשנה" ,לעשות כסף" ,ולאחר תקופת
היכרות קצרה עברו לגור ביחד .תמרה התלהבה מאוד מרני בשל אופיו הפתוח והחם ומשום שעזר לה
לצאת מכל הדיכאונות.
רני לא רצה להישאר ברוסיה וביקש שתבוא איתו לארץ ,ומרגע ההחלטה לעלות לארץ החלו להתעורר
בעיות על רקע העובדה שהיא לא יהודייה .תמרה עלתה לארץ מתוך מטרה להתחתן ולהקים משפחה.
רני לא הסכים לכך עד שתתגייר .תמרה מתארת באריכות את הקשיים שעברה בקורס לגיור ,את
התלבטויותיה לפני הקורס ,במהלכו ואחריו ואת ציפיותיה ממערכת הגיור ,אך מציינת שהיא שמחה
וגאה מאוד בכך שהתגיירה.
מרואיינת מס' :5אלכסנדרה נפגשתי עם אלכסנדרה בקפיטריה באוניברסיטה )לאחר ניסיונות
נואשים למצוא זמן ומקום( .למקום המפגש הגיעה בחורה חייכנית ונמרצת ,פניה מלאים הבעה
ושערה אסוף ל"קוקו" גבוה .אלכסנדרה היא דוקטורנטית לביולוגיה באוניברסיטה העברית .בת
,31נולדה באוזבקיסטן .בת יחידה להוריה .אביה מהנדס ,אמה כלכלנית .סבא שלה היה יהודי.
גדלה במשפחה קומוניסטית והיתה מאוד פעילה ב"קומסומול" -תנועת הנוער הקומוניסטית.
האמינה מאוד באידיאלים הקומוניסטיים ועד היום היא חושבת שזהו רעיון מאוד אצילי
ואלטרואיסטי .לאחר נפילת הקומוניזם ,נאלצה יחד עם משפחתה לעשות הערכה מחודשת לגבי
האידיאלים עליהם גדלו .הרצון "לתפוס איזו נישה" כדי לא למות מרעב ולא להישאר בתחתית
החברה עמד לנגד עיניהם .בגיל 21החליטה שהיא ומשפחתה חייבים לעזוב את אוזבקיסטן .מאחר
ושערי ארה"ב היו סגורים ,הם הגיעו לישראל.
כשהגיעו לישראל הציבה לעצמה מטרה להשתלב במהירות האפשרית בחברה הישראלית ,וכך היה.
היא החלה ללמוד באוניברסיטה לתואר שני ,ובזמן הראיון כבר עמדה לסיים את הדוקטורט במדעי
החיים .במקביל היא עובדת במכון למחקר רפואי ומצליחה מאוד.
בארץ התחתנה עם בחור רוסי ,יהודי ,נולד להם בן ובמהלך חמש השנים האחרונות הם חיים
כפרודים.
החלטתה להתגייר נבעה מרצונה להשתלב טוב יותר בחברה הישראלית וכדי "למנוע בעיות" בעתיד
לבנה .את הקורס לגיור היא מתארת כ"חוויה אינטלקטואלית" וכ"מעשיר" ,אך מביעה את העדר
ההדדיות בתהליך הלימוד מאחר שהמגיירים אינם מכירים את עולמם התרבותי של הרוסים.
מסיימת את הראיון בהמלצות לשיפור תהליך הגיור.
מרואיינת מס' : 6ג'נט אישה עדינה מאוד ,בעלת שיער צהבהב מתולתל ועיניים כחולות .לבושה בטוב
טעם .הציעה שניפגש בבית קפה ,בהרצליה ,עיר מגוריה .בת ,37גרושה עם שתי בנות .נולדה בלבוב
,עיר ליד אוקראינה .גדלה עם סבתה עד גיל שש ,מאחר שאביה היה איש צבא והוריה גרו בבסיס
צבאי .מדי פעם באו לבקר אותה .אחיה הקטן ממנה בארבע שנים גדל עם ההורים.
מתארת באריכות את החיים בכפר אצל הסבתא הטובה והחמה ואת העובדה שהיתה קשורה לסבתה
מאוד בניגוד לקשר עם אמה .כשנאלצה לחזור לגור עם הוריה עברה משבר אותו היא זוכרת עד היום.
הקשר עם הוריה היה מרוחק ,ועד היום היא מנותקת רגשית מאמה.
במהלך לימודיה באוניברסיטה ,בהיותה בת 19נהרג אביה בתאונת מטוס .דבר שהיה טראומטי
עבורה .בתקופה זו הכירה את בן זוגה ,יהודי ממוסקבה שלמד איתה באוניברסיטה .כשהחליטו
להתחתן אמה התנגדה לנישואין מאחר והוא יהודי.
57
בתם הבכורה נולדה בבריה"מ והם החליטו לעלות לארץ כי "היו כל מיני דיבורים שהולך להיות
שינויים לא טובים לכיוון היהודים .היתה אווירה קשה ,ובעלי יהודי ...והילדה שלי יהודיה...לא ידענו
כלום על ישראל רק שצריך לעזוב את רוסיה".
הגיעו לארץ לפני מלחמת המפרץ ולמרות הקשיים לא חשבו לחזור לשם .לאחר תהליך השתלבות לא
קל בארץ ,והתקדמות מבחינה כלכלית ,החליטו להתגרש.
מתארת עד כמה היתה בטוחה שאם היא נישאת ליהודי ,היא יהודייה ואת ההלם שקיבלה אחרי
שברחה מבריה"מ למען בנותיה "היהודיות" ואילו כאן הן לא יהודיות .עובדה זו יצרה אצלה
התנגדות לתהליך הגיור ותחושת עלבון .לאחר גירושיה ,כשבנותיה נשארו איתה ,החליטה להתגייר.
"כשנשארתי בלי בעל יהודי -החלטתי להתגייר" .את הקורס לגיור היא מתארת כחוויה לימודית
מעניינת שנתנה לה ביטחון עצמי והרבה ידע ובאמצעותו התחברה לחברה הישראלית.
מרואיינת מס' :7אנג'לה אישה קטנת מידות ,נראית עניינית מאוד ומאופקת ,מדברת בקול מונטוני
למדי ובביישנות מסוימת .נפגשנו במשרדי .בת ,30נולדה בבילורוסיה ,למשפחה בת 3נפשות :הורים,
היא ואח קטן ממנה .סבא שלה היה יהודי .מצבם הכלכלי היה קשה .אמה עבדה כספרית ואביה
במפעל ,והם גרו בדירה קטנה יחד עם הסבתא והסבא .גדלה עם סבתא מאחר ש"ההורים תמיד עבדו
וגם היו להם הרבה חברים והם יצאו לבלות הרבה" .במהלך לימודיה במכללת ערב החלה להשתתף
בפעילות שארגנה הסוכנות היהודית ,והיא מספרת בהתלהבות על תקופה זו "כמשהו מרענן וחדש",
למרות שלא הגיעה מסיבות אידיאולוגיות אלא מתוך צורך למפגש חברתי מעניין.
החלטתה לעלות לארץ היתה " כי אין לי מה לחפש שם יותר" .הגיעה לקיבוץ בדרום הארץ ,שם הכירה
את מרק מתנדב מגרמניה ,והחליטו להתחתן בקפריסין .מרק לא רצה להישאר בארץ ,אך היא היתה
איתנה בדעתה "שלא לזוז מפה" .הם עברו לאיזור המרכז והחליטו לעשות את הגיור ביחד .הקורס
לגיור היה מעניין עבורם ,אך היא מתלוננת על אופן הצגת הדברים .לאחר הגיור היא מציינת שהם
מאוד מאושרים שעשו את הדבר הנכון.
מרואיינת מס' : 8לובה בחורה צנומה ,מדברת לאט ובהיסוס .מבטה עצוב ,רגשותיה היו גלויים
מאוד בשיחה והתבטאו הן בטון הדברים והן במראה פניה .בת ,35גרושה .נולדה בחצי האי קרים
ובמשפחתה היו 4נפשות :הורים ,היא ואח קטן ממנה " .סבתא רבה" שלה יהודייה .מתארת את
ילדותה בעיר שעל שפת הים ,שמש ו"אנשים אמיתיים" .בגיל שמונה עברה משפחתה לאוקראינה
מטעמים כלכליים ,דבר שגרם לה למשבר חברתי " :עברתי ממקום נקי למקום גרוע".
מתארת את היחסים בין ההורים כבעייתיים ואת קשריה עמם כרופפים ,עד "שבאיזשהו שלב רציתי
לברוח מהבית ,רציתי יחסים יותר חמים" .התחתנה בגיל 20עם בחור המבוגר ממנה בעשר שנים.
נולדה להם בת .היא עבדה קשה מאוד לפרנסת המשפחה .בעלה לא עבד ,עובדה שמאוד הפריעה לה
והחליטה להתגרש.
לאחר הגירושין החליטה לעלות לארץ כי "היה לנו הזכות לעלות מתוך חוק השבות בגלל הסבתא.
מתארת את הרצון העז שלה להסתגל לארץ ,לרכוש את השפה ולעבוד קשה כדי להצליח .החלטתה
להתגייר היתה למען בתה ,שכיום היא בת ,12ורצונה להקים משפחה.
מרואיינת מס' :9ניקול בחורה שחרחורת ,בעלת שיער ארוך ומתולתל ,נמוכה ודינמית ,צוחקת ובוכה
בקלות .בת .26נפגשתי איתה בביתה ,בדירת קרקע בראשון לציון .דירה קטנטנה אך מסודרת
58
להפליא .גדלה בעיירה קטנה ליד אוקראינה ובהיותה בת שבע עברו לאוזבקיסטן .סבא שלה יהודי.
הוריה אנשים קשי יום שעבדו קשה מאוד לפרנסתם ,והיא מתארת את עצמה בילדותה כבודדה:
"הייתי המון לבד" וכי "לימדו אותי שאני לא אהיה תלויה עליהם" .אחיה הגדול ממנה בשמונה שנים
גדל אצל הסבתא באוקראינה .לא היה לה כל קשר איתו.
עקב המצב הכלכלי הקשה החליטה משפחתה לעלות לישראל ,וההסתגלות לארץ היתה קשה מאוד
עבורה .מצבה הכלכלי הלך והחמיר וחוסר היכולת להתמודד עם הבעיה הובילו אותה לניסיון
התאבדות" .הייתי בדכאון עד כדי כך שרציתי למות" .לאחר כשנה חזרה לאוזבקיסטן מתוך מטרה
לחיות שם תקופה לבדה ,ללא משפחתה .שם החליטה "סופית" שהיא רוצה לגור בישראל ,והחליטה
לחזור לארץ.
כשחזרה ,הכירה את ירון ,ישראלי בן ,24בחור תומך שעזר לה וליווה אותה "עם כל מצבי הרוח שלי"
והם עברו לגור יחד .שניהם החליטו שתתגייר בלי שמשפחתו תדע ,כדי שתוכל להתחתן "כמו
שצריך" למרות כל הקשיים שבדרך .ירון השתתף עמה בקורס לגיור ומאוד תמך בה .לאחר הגיור
שמחה מאוד שהתגיירה למרות שהלימודים היו מאוד קשים עבורה.
מרואיינת מס' :10רגינה בת 33ממוסקבה ,אישה שברירית ,בעלת עור לבן,שיער שחור ועיני שקד
שחורות ,מדברת בשקט ,כמעט בלחש .נפגשתי עמה בשעות הבוקר בדירתה בשכונת מגורים יוקרתית
במרכז הארץ .קיבלה את פני בחצאית מיני קצרצרה וגופייה הדוקה .ביקשה את רשותי לעשן והיא
אכן עישנה לכל אורך הראיון .רגינה היא בת יחידה להוריה .אביה יהודי .עד גיל שש גדלה אצל סבתה
כשהוריה עברו לצפון רוסיה בשל עבודת אביה כמהנדס חשמל.
מגדירה עצמה כ"שלושת רבעי יהודייה" כי אביה "יהודי יהודי" )משני הצדדים( ואמה יהודייה מצד
אביה .החיים במוסקבה היו "טובים מאוד" והחלטת הוריה לעלות לארץ עוררה בה התנגדות רבה.
ניסיונותיו של אביה להסביר לה עד כמה זו הזדמנות לעזוב את רוסיה ,ריככו במידת מה את עמדתה
ובגיל 21עלתה לארץ עם משפחתה .בהגיעם לארץ עברו "שוק תרבותי" ,כשהציפייה ל"גן עדן"
הוחלפה באכזבה .עם השנים הסתגלה למנטליות הישראלית והיום אפילו אינה מתגעגעת לבריה"מ.
אביה ,לא הצליח להשתלב בארץ וניסה את מזלו בעסקים באירופה ,שם נהרג בתאונה ,וכך נשארה
רגינה עם אמה לבדן בארץ ,ובמקום ללמוד באוניברסיטה כפי שתכננה ,החלה לעבוד לפרנסתן.
בתקופה זו הכירה את בן זוגה ,מיקי ,בחור ישראלי )שהתנגד שתעבור גיור ,אך היא היתה נחושה
להתגייר למען ילדיה בעתיד( .לאחר שסיימה את הגיור נישאו .מספרת שנהנתה מאוד מהקורס לגיור
ולולא התנגדות בעלה היתה ממשיכה ללמוד יהדות.
מתארת בדמעות שהעובדה שאינה שומרת על אורח חיים דתי גורמת לה תחושות קשות של רגשי
אשמה "כלפי אלוהים ואדם"" :אני מרגישה שאני לא בסדר ומאמינה שאקבל מה שמגיע לי".
בתקופה האחרונה חלתה בשיתוק ומאמינה שזהו הענש שקיבלה על כך שרימתה בתהליך הגיור.
מרואיינת מס' :11מריה קיבלה אותי בביתה המטופח בו היא גרה עם בן זוגה ברמת השרון .בחורה
חייכנית ונמרצת ,בעלת שיער קופצני ,לבושה טרנינג ביתי ,ישבה בישיבה מזרחית על הספה ,בעודי
יושבת על הכורסה מולה .דיבורה קולח ומהיר ביותר .סיפורה ניתן בשפה גבוהה ובשטף .ילידת
קזחסטן ,גרושה בת ,37בת לאב יהודי .שני הוריה מהנדסים ,רופאה במקצועה .יש לה אחות גדולה
ממנה.
מתארת את עצמה כמנהיגה ופעילה מאוד עוד מגיל צעיר ,ב"קומסומול" בכל תקופת בגרותה.
59
לא גדלה כיהודייה בקזחסטן ,אך מתארת סובלנות ליהודים יותר מבכל מקום אחר .למדה רפואה
ושם הכירה את בעלה )וגרושה( לעתיד ,שגם הוא בן לאב יהודי .לאחר נישואיהם החליטה משפחתו
לעלות לארץ" ,כי היה בלתי נסבל לחיות במדינה הזאת ,מדינה רקובה שאם יש הזדמנות צריך
להחליף" .עלתה לארץ לקראת סוף ההריון וכאן ילדה את בתה .ההסתגלות לארץ היתה קשה עבורה
ועבור בעלה ומשפחתו ,דבר שהוביל אותה למשבר אישי ובסופו של דבר גם לגירושין .בעלה ירד
מהארץ לארה"ב ,והיא נשארה עם בתה ועם משפחת הוריו .לאחר משבר של חצי שנה החליטה לגשת
לבחינות הרישיון לרפואה ואחרי שעברה אותו בהצלחה ,החלה לעבוד כרופאה בבית חולים .במסגרת
עבודתה הכירה את אורי ,מתנדב בבית חולים ,בחור ישראלי ,צעיר ממנה,ולמרות אהבתם הגדולה,
הזוגיות ביניהם ידעה עליות ומורדות ,על רקע העובדה ש"אני גם רוסיה ,גם לא יהודיה וגם עם ילדה".
החלטתה להתגייר שימחה מאוד את אורי ,שהגיע איתה ללימודי הגיור וליווה אותה לכל אורך תהליך
הגיור .מציינת שהם נהנו מאוד מהלימודים ,שהעשירו אותם וגרמו לה להרגיש שייכת לארץ.
בעת הראיון ,שנערך כשלוש שנים לאחר שסיימה את הקורס לגיור ,הודיעה לי בשמחה שבקרוב הם
מתחתנים.
מרואיינת מס' :12אוקסנה בחורה בת 25בעלת שיער חום ועיניים כחולות ,מדברת בשלווה
ובנינוחות .נולדה באסטוניה במשפחתה ארבע נפשות :הורים ,היא ואח קטן ממנה .אביה ימאי ואמה
מורה .לאוקסנה יש שם משפחה יהודי מובהק .סבא מצד אביה היה יהודי.
עד גיל 16לא ידעה שיש לה קשר ליהדות ,עד שסבתה סיפרה לה שבעלה היה יהודי .עקב כך החליטה
להשתתף בפעילות של הסוכנות היהודית ומאוד נהנתה מהמפגשים .מצבם הכלכלי היה "בסדר" ,אך
היא רצתה לנסות חיים עצמאיים בארץ זרה .מהרגע הראשון "התאהבה בארץ :בנוף ,בשמש ובים".
למרות הקושי להתמודד עם המנטליות הישראלית ידעה ש "לחזור לרוסיה זה רק מקרה חירום".
שנה לאחר עלייתה לארץ ,הגיעו גם הוריה וסבתה והיא מדגישה שזה רק בזכותה.
כשהחליטה להתגייר ,אמה תמכה בה אך אביה התנגד .אוקסנה מסבירה" :אולי זו תגובת נגד שרצה
תמיד להסתיר את הקשר שלו ליהדות".
לאחר תקופת הסתגלות בקיבוץ ,החלה ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה ,ובמהלך תקופה זו גם
למדה לגיור .את הקורס לגיור היא מתארת כחוויה חיובית ומדגישה שנהנתה מאוד מהלימודים ,אך
היה חסר לה "קצת עומק" בלימודים .החלטתה להתגייר נבעה מהרצון להיות כמו כולם" ,לקבל את
התרבות ,להבין אותה ולהיכנס בתוכה וכדי להיות חלק ממנה אתה צריך לתת משהו וללמוד".
מאוד מרוצה שעברה גיור ,מרגישה יותר שייכת לארץ ושלמה עם עצמה ,אך לא יכולה לומר
שהשתנתה בעקבות הגיור.
מרואיינת מס' :13הלנה אישה יפה ,גבוהה ומטופחת ,בעלת גזרה נאה ,מדברת בישירות וברצינות.
נפגשנו במשרדי .בת ,33נולדה באוקראינה ,נמצאת בארץ כארבע שנים .את סיפור חייה היא מתחילה
בטרגדיה האישית שפקדה אותה כשהוריה נהרגו בתאונת דרכים בהיותה בת .16היא נותרה עם אחיה
הקטן ממנה בחמש שנים .סבתה גידלה אותם בתנאים קשים ומאוד מינימליים .לאחר חמש שנים גם
הסבתא נפטרה והיא ואחיה נותרו בודדים לחלוטין .משפחתם המורחבת התנכרה להם ולא התעניינה
בנעשה איתם ,ובבכי קורע לב היא מספרת" :זה היה קשה נורא נורא ,אני לא יכולה לזכור את זה וגם
לא רוצה לזכור את זה וזה היה קשה" .היא מספרת שמגיל 16התרגלה לעשות הכל לבד ,לדאוג
לאחיה ולפרנס אותו ,וכל עול הפרנסה היה מוטל עליה בלבד.
60
כשעבדה בקפיטריה באוניברסיטה הכירה את אלכסיי ,בחור יהודי והם נישאו.לאחר שלוש שנים
החליטו לעלות לארץ ,בעקבות המלצות של חברים ,שכבר עלו.
הלנה מספרת על השתלבותה המהירה בעבודה בעוד בעלה לא הצליח להתמודד עם קשיי הקליטה.
הם התגרשו והוא חזר לבריה"מ .לאחר תקופה הוא חזר שוב לארץ והתחתן עם "אישה פשוטה"
כדבריה .הלנה נשארה לבדה בארץ והחלה לעבוד במסעדה כשרה ובה הכירה אנשים דתיים שקיבלו
אותה בחמימות ועזרו לה בתהליך הקליטה .היא מדגישה לאורך הראיון שלא חשבה מעולם לחזור
לבריה"מ" ,כי אין שם עתיד בכלל" וכי "אישה בת 33זה כבר אישה מבוגרת שם ,ואי אפשר לה
למצוא חתן כבר".
למרות הקשיים היא מרוצה שיש לה עבודה יציבה ואף דואגת לשלוח כסף לאחיה ולמשפחתו.
החליטה להתגייר כדי להכיר בן זוג ולהקים משפחה ואומרת שאת תהליך הגיור לקחה בקלות
והצליחה ליהנות ממנו.
מדברת באריכות על "המשפחה המאמצת" שליוותה אותה באהבה ובחמימות לכל אורך תהליך הגיור
ושמבחינתה זוהי המשפחה היחידה שיש לה.
אחרי הגיור היא מרגישה נוח יותר "כי מקבלים אותי יותר".
מרואיינת מס' :14קתרינה אישה נאה מאוד ,לבושה בטוב טעם ,חיתוך דיבורה חד מהיר וחזק.
שיחתנו התקיימה בביתי .בת ,27נולדה בנובוסיבירסק ,סיביר .משפחתה מונה כארבע נפשות :הורים,
היא ואח הגדול ממנה .הסב יהודי .מספרת שרק כשעזבה את נובוסיבירסק הרגישה עד כמה היא
קשורה לשם .במקביל ללימודיה באוניברסיטה ,בנובוסיבירסק ,שאותם תיארה כ"משעממים",
הרגישה שהיא צריכה שינוי בחיים וזו הסיבה שהשתתפה בפעילות בסוכנות היהודית.
לאחר תקופה בה שימשה כמדריכה ורכזת בבריה"מ ,עלתה בגיל 19לארץ .לדבריה ,הסיבה לעלייתה
היתה" :רציתי עצמאות כי גרתי עם ההורים ולא ציפה לי בעתיד הקרוב דירה משלי ,כי זה עלה שם
הרבה כסף" .בארץ החלה ללמוד באוניברסיטה .כפעילה ורכזת בסוכנות היהודית ,היה לה קשה
לקבל את העובדה שהיתה צריכה להתגייר ,ומספרת על התרמית שנעשית " :שם )בבריה"מ( עושים
פרופגנדה שנגיע לכאן וכאן אומרים שאנחנו לא יהודים" .החלטתה להתגייר בסופו של דבר נבעה
מהצורך "להיות שייכת בצורה מלאה וגם שהילדים שלי ירגישו שהם חלק מכאן בצורה מלאה".
מהלימודים בקורס לגיור נהנתה ,אך היא מדגישה שהיו מסרים שעוררו אצלה התנגדות ויצרו תחושה
של כפייה שמאוד הכבידה עליה .בסיום הראיון אף נתנה המלצות שלדעתה יכולות לשפר את הקורס.
סיימה את הראיון בכך שאמרה שזה מאוד "מרגיע" שהיא יכולה לדבר על מה שעברה עם מישהי
מתוך המערכת.
מרואיינת מס' :15לדה בחורה אנרגטית מאוד ,רזה וקצוצת שיער ,עיניה הכחולות נוצצות בעת
דיבורה .אסרטיבית ביותר ,לעתים תוקפנית .בת ,31נולדה בריגה לאב יהודי ,עורך עתון ,אמה מנהלת
חשבונות ,אחותה קטנה ממנה בשנתיים .בעלת שם משפחה יהודי מובהק .נפגשנו בביתה ברחובות.
היא מתארת באריכות את העובדה שאביה יהודי ,אך לא היה לו כל קשר עם היהדות ,ואת העובדה
שהקשר שלה עם אביה הוא מינימלי "כי הוא אדם קשה ואף אחד לא מסתדר איתו".
הוריה התגרשו כשהיתה בסוף התיכון .אחותה עלתה לארץ במסגרת תוכנית נעל"ה ואמה עלתה
בעקבות אחותה .לדה למדה באוניברסיטה ונאלצה לגור עם אביה .בצר לה ,החליטה לעלות לארץ כדי
להיות עם אמה ואחותה .אביה לא רצה לעלות .בארץ השתלבה במהירות בחברה הישראלית ,אך היא
61
מציינת באופן חד משמעי שעל הערכים הרוסיים היא לא תוותר וכי התרבות הישראלית היא מאוד
נמוכה .הסיבה שהחליטה להתגייר היתה "כי מסובך פה להיות לא יהודי" ,למרות שהגיור לא היה
חשוב לבן הזוג שלה .מטרתה היתה לקבל תעודת יהדות .קובלת רבות על הממסד הדתי ועל הקורס
לגיור שהיה קשה ושנאלצה להעמיד פנים ו"לשחק את הדתייה" .מתארת את תחושת ה"פרנויה"
שחשה במהלך לימודיה לגיור .במהלך הקורס ציינה שאין לה חבר ,למרות שהיא ובן זוגה היו חברים
כבר כמה שנים ובסיומו של הקורס נישאו .מציינת בנחרצות שהיא "לא שומרת כלום " אחרי הגיור,
וגם לא מאמינה בכל מה שלמדה" :הכל המצאות של בני אדם".
מרואיינת מס' :16אירנה בת ,25נשואה עם שני ילדים ,בן בן שנתיים ובת בת חצי שנה .הגעתי לביתה
בשכונה חרדית במרכז הארץ .בית פשוט ותמונות של רבנים מקשטות את קירות הבית .אין טלוויזיה
בבית .קיבלה אותי בחמימות ,כשמטפחת מכסה את כל שערות ראשה ,שרוולים ארוכים וגרביים.
בית חרדי לכל דבר .הגישה מיני מאפה והדגישה שהם בהכשר הבד"צ .נולדה בקירגיסטן ,ומשפחתה
מונה חמש נפשות .יש לה עוד שני אחים .אביה יהודי ,אך לא היה לה שום קשר ליהדות" .רק לקראת
הסוף ,כשרצינו לברוח משם ,התחלנו לחשוב על זה שאנחנו יהודים".
היא מתארת חיי משפחה קשים ,אמה עסוקה רק בעצמה ואביה לא נמצא כמעט בבית .אווירה של
אלימות פיזית ומילולית קשה ויחסים קשים בין ההורים.
זוכרת את ילדותה כטראומטית .מגיל חמש היתה אחראית על אחיה הקטנים לבד בבית .מצב
משפחתי זה המשיך גם כשעלו לארץ ,ובשלב מסוים עזבה את הבית .את בן זוגה לעתיד הכירה
כשסיימה משמרת בעבודה והחליטה לחכות על הספסל עד הבוקר כדי לא לחזור הביתה .הוא הציע
לה לבוא אליו ,ומאז נשארו ביחד .החלטתה להתגייר היתה בעקבות תגובתו הנדהמת של אבי ,בן זוגה
,כשסיפרה לו שהיא לא יהודייה.
כשנרשמה לקורס לגיור ,הזהיר אותה אבי "שלא תיסחף" ו"שלא תחזור בתשובה" .במהלך הקורס
נהנתה מאוד" ,אך לא רצתה להיכנס לזה" .לאחר שעברה את המבחן בבית הדין לגיור ,התחתנה
והחליטה לקחת על עצמה לשמור כמה מצוות .אבי בשלב זה התחיל לגלות התעניינות ביהדות ,תוך
שהוא חוזר בתשובה לתוך העולם החרדי.
לאחר החתונה הם "התחזקו" מאוד וחזרו בתשובה בתמיכה ובליווי של רב חרדי מבני ברק שעזר
להם בתהליך .הרב המליץ להם לעבור שוב מבחן בבית הדין לגיור של העדה החרדית ,כי הגיור של
"הכיפות הסרוגות" אינו מספיק רציני .היא מתארת איך קיבלה "נשמה חדשה" לאחר הגיור השני
שנעשה עם "כל הלב" .מדגישה שכך היא מרגישה שלמה יותר .היא מסיימת את הראיון " :אני
יודעת שאבי לא היה חוזר בתשובה אם לא הייתי אני מתגיירת ,את קולטת איזה מדהים זה?"
מרואיינת מס' :17נדיה אישה עדינה ,מדברת בשקט ובקול צרוד ,נראית צעירה מכפי גילה ,נעימת
שיחה .נפגשתי איתה בדירתה השכורה בגבעתיים .בת ,29נולדה בדרום מזרח רוסיה,במשפחתה 4
נפשות :הורים ,היא ואחיה הקטן ממנה .מתארת את משפחתה "כמוזרה ,כל אחד עסוק בענינים
שלו" .אביה מנהל בית ספר ואמה מרצה באוניברסיטה .נדיה נהגה "לטייל" עם אמה ברחבי העולם,
לצורך עבודתה במשך כמה שנים ,ואחיה הקטן נשאר בביתם עם אביה והסבתא.
מתארת את עצמה כמאוד פרפקציוניסטית ו"לחוצה" להצליח בכל דבר .את ילדותה היא מתארת
כצורך בלתי נלאה לרצות את משפחתה שדרשה ממנה להצליח ,ועלייתה ארצה היתה הפעם הראשונה
ש "לא עשיתי מה שהם רוצים".
62
בגיל 18החלה ללמוד באוניברסיטה בקייב ,שם הכירה בחור ממשפחה יהודית שהחליט לעלות לארץ.
הם נישאו בנישואין אזרחיים בבריה"מ .משפחתה לא "התלהבה" שהיא מתחתנת עם יהודי.
בארץ עבדה מאוד קשה לפרנסתם ,כשבעלה למד באוניברסיטה ,ולאחר חצי שנה של קשיי הסתגלות
ומשבר בזוגיות הוא עזב לגרמניה והם התגרשו .כשנשארה לבדה בארץ ,היתה בדכאון במשך מספר
חודשים ונזקקה לטיפול .לאחר כמה חודשים "החליטה לקחת את עצמה בידיים" מתוך רצון להראות
לכולם שהיא מצליחה ,ולכן לא היתה מוכנה לעזוב את הארץ .החלטתה להתגייר נבעה מהצורך
"להראות לכולם שאני אצליח" ,ולהראות לבעלה שנטש אותה ש"היא מסתדרת טוב בלעדיו".
נדיה אומרת לכל אורך הראיון שהישראלים הם אנשים חמים מאוד והיא אסירת תודה לכל אלה
שעזרו לה בקליטה והיא גאה מאוד להיות יהודייה ושייכת לעם הזה .מתהליך הגיור היא נהנתה מאוד
ולאחר הגיור היא חשה ביטחון עצמי שנותן לה הרבה כוח.
מרואיינת מס' : 18לונה בחורה יפה ,גבוהה מאוד ואתלטית ,דיבורה רך ,נעים ומלא חיים .בת ,28
נולדה בסן פטרסבורג ,למשפחה של ספורטאים .אביה יהודי ,מאמן ספורט ידוע בבריה"מ ,ואמה
מורה לספורט .בת יחידה להוריה ,קשורה מאוד לאמה .מספרת באריכות ובגאווה על ההיסטוריה
היהודית של משפחתה מצד אביה ומצד אמה ועל תחושת הזהות היהודית שליוותה אותה ,למרות
שלא ידעה דבר על יהדות .מספרת שתמיד הרגישה "לא במקום" בבריה"מ וחלמה לעזוב למקום
אחר .החליטה לעלות דרך הסוכנות היהודית ,בה היתה פעילה מאוד .שהגיעה לארץ הרגישה ש"זה
המקום שלי...ממש גן עדן" .הגיעה לקיבוץ בצפון ולמדה במכללה לחינוך גופני ,תוך שהיא משתלבת
במהירות בחברה הישראלית .החלטתה להתגייר לא היתה קלה ,דווקא בשל העובדה שתמיד חשה
כיהודייה )למרות שלא ידעה יהדות( ,כפי שהיא אומרת":למה אני צריכה להוכיח שאני לא גמל?".
ההחלטה להתגייר קרמה עור וגידים לאחר שבן זוגה הסביר לה כי לא יוכל להתחתן איתה כי היא
לא יהודייה .הם נפרדו ,אך היא החליטה להתגייר .את הקורס לגיור היא מתארת כחוויה בה למדה
הרבה דברים חדשים ,דבר שיצר אצלה חיבור למקום וחיזק את תחושת ההשתייכות שלה לארץ.
הגיור היה עבורה הוכחה לעצמה ולסביבתה שהיהדות שלה עכשיו היא "בזכות ולא בחסד" .היא
מתארת בהתרגשות רבה את המבחן בבית הדין ,אותו עברה בקלות .היא שמחה מאוד שעברה את
תהליך הגיור ,אך מציינת שלא עברה שינוי אישי בעקבותיו.
מרואיינת מס' :19נטליה בחורה מאוד מרשימה ,בעלת שיער בלונדיני חלק וארוך ,לבושה בחליפה
מחויטת .אסרטיבית מאוד ולעתים תוקפנית ,מדברת באופן מזלזל ,חד משמעי וקולח .זהו הראיון
היחיד שבו נאבקתי קשה בעצמי שלא להגיב על דברים קשים שאמרה על החברה הישראלית ,על
הארץ ועל דתיים .נפגשתי עמה במשרדי .בת ,29נולדה בטשקנט ,אוזבקיסטן ,למשפחה בת 3
נפשות:הורים,היא ואח הגדול ממנה בעשר שנים .הוריה מורים .סבא שלה יהודי .בעלת שם משפחה
יהודי מובהק ,והיא מספרת שסבלה לעתים קרובות מאנטישמיות בגללו .מדגישה מספר פעמים
לאורך הראיון" :פה אנחנו רוסים ,שם היינו ג'ודה" .אביה עלה לארץ כעשר שנים לפניה "כדי
לעשות כסף ,כי המצב הכלכלי שם היה קשה" .היא מתארת את אכזבתה הרבה מהארץ ,מדברת
בזלזול ובהתנשאות רבה על הישראלים .את החברה הישראלית היא מכנה "מסה אפורה" ,חברה
חסרת ערכים ,חומרית ולא אינטליגנטית .לעומת זאת היא מתארת בגאווה רבה את הרוסים ואת
התרבות הרוסית ומדגישה שהיא מצטערת שהגיעה לכאן .מציינת בנחרצות שהיא לא מעוניינת
63
להשתלב בחברה הישראלית ואת ילדיה היא תגדל כבעלי ערכים רוסיים .למרות זאת ,החבר שלה
הוא ישראלי מסורתי וזו הסיבה שהחליטה להתגייר .היא כועסת על המימסד הדתי ומסבירה
שהחליטה להתגייר מתוך כעס שהיא צריכה להוכיח משהו למישהו .בקורס לגיור ניסתה "לחפש" את
המורים ולשאול אותם שאלות קשות ,על מנת לקבל תשובות מעמיקות .למרות זאת נהנתה
מהלימודים כי רכשה הרבה ידע והיא מאוד מעריכה ידע .אחרי הגיור היא התקרבה מאוד לספרי
הקודש ,אך לא עברה שום טרנספורמציה .קוראת יותר ולומדת יותר ומקיימת חלק מהמצוות.
למרות הכל מקפידה להגדיר עצמה כ"יהודייה שגרה בארץ ישראל אבל לא ישראלית בשום אופן".
מרואיינת מס' : 20ויקי נולדה באוזבקיסטן ,בפרגנה .במשפחתה שש נפשות :הורים וארבעה ילדים,
היא הקטנה .אביה יהודי .מתארת באריכות מצב כלכלי קשה וחיים בצל פחד מהמוסלמים
"הברברים" ,כדבריה .בשל המצב הכלכלי והפוליטי שהלך והחמיר ,הם החליטו לעלות לארץ ,בהיותה
בת .18היו להם חלומות להסתדר מבחינה כלכלית ,אך ההסתגלות לארץ היתה קשה מנשוא,
והוריה הגיעו עד מצב של פת לחם ,והיא נאלצה לפרנס אותם ,בניגוד לאחיה האחרים שהתנערו
מהאחריות להורים ודאגו רק לעצמם .לאחר שנה בארץ התגייסה לצבא ושם עברה משבר קשה
ובעקבותיו ניסתה להתאבד ,ואושפזה לתקופה ארוכה .בבית חולים הכירה מתנדב דתי שליווה אותה
ועזר לה בשעותיה הקשות תוך שהם מנהלים שיחות פילוסופיות על החיים .אבל למרות שהרגישה
שהדברים האלה "מדברים" אליה ,היא לא היתה יכולה לחזור בתשובה רק בגלל אינטרס להבריא.
כשיצאה מבית חולים לא הצליחה לחזור לעצמה ,ניסתה סמים ,חיה חיים לסביים עם בחורה במשך
כמה שנים ולא האמינה יותר ביכולתה ליצור קשר עם גברים .כשהיתה בהשפעת הסם חוותה חוויות
מאוד רוחניות ,ואז גילתה את האלוהות והחלה להאמין .לאחר שהרגישה שהיא מידרדרת יותר
ויותר באורח חייה ,החליטה להיפרד מבת זוגה ולהיפגש עם גברים .לאחר שנפגשה עם בחור לא
יהודי,הבינה שהיא רוצה להכיר רק בחורים יהודיים.
במסגרת משיכתה למיסטיקה השתתפה בקורס רפואה על פי ההקבלה והרגישה שהיא גונבת מידע
שלא שייך לה ,כי היא לא יהודייה .היא הרגישה שהיא רוצה להתחבר ליהדות ,ולכן עליה להתגייר.
הגיור היה מבחינתה האמצעי לחזרה בתשובה.
את הקורס לגיור היא מתארת כחוויה פנימית שגרמה לה להבין מה היה חסר לה כל חייה .כל חייה
עסקה בחיפוש עצמי ועכשיו קיבלה את התשובה .נהנתה מאוד מהלימודים ,וכיום היא מקיימת אורח
חיים דתי ושומרת מצוות.
מרואיינת מס' :21יילנה בחורה שחורת שיער ועינייה כחולות ,גבוהה ומטופחת ,הקרינה חום
וחביבות .בת ,31נולדה במוסקבה .במשפחתה 5נפשות :הוריה ,היא ושני אחים .סבא שלה יהודי.
מצבם הכלכלי היה קשה .היו לה שני אחים שנהרגו ,אחד בצבא והשני בתאונת דרכים .מתארת קשר
משפחתי בעייתי עם הוריה ועם אחיה ואת חוסר אהבתה למוסקבה .עלתה לארץ כי לא אהבה את
מוסקבה ורצתה לברוח משם" ,גילתה" שבארץ נותנים כסף כדי להסתדר והחליטה לעלות .את
הרוסים היא מגדירה כחוצפנים ולא נחמדים וגם בארץ היא נמנעת מקשר עמם .התאהבה בארץ
ממבט ראשון" :אהבתי את הכל :מזג אוויר ,אנשים ,פירות ,שירים" ,למרות המנטליות השונה.
מתארת קשיי הסתגלות בהתחלה אך מיד הבינה שהיא רוצה לחיות רק פה .החלטתה להתגייר נבעה
מהרצון שלה "להיות כמו כולם" .את הקורס לגיור היא מתארת כקשה מאוד עבורה ,החומר הלימודי
היה קשה ,לא היתה לה עזרה ומשפחתה המאמצת היתה בעייתית .את המבחן בבית הדין לגיור היא
64
מתארת כסיוט מתמשך בו נאלצה להגיע ארבע פעמים לבית הדין .מבקרת מאוד את הרבנים בבית
הדין ואת התייחסותם אליה .מתארת באריכות את העימות שהיה לה עמם .לאחר הגיור הרגישה
הקלה גדולה על כך ש"עשתה את זה" ומתייחסת לזה כאל "תיקון" למשפחה שלה .לא עברה שום
שינוי עצמי.
מרואיינת מס' : 22אנדריאה בחורה שקטה עדינה מאוד ומופנמת ,בעלת שיער זהוב מתולתל ועיניים
חומות .מדברת בשקט ובעצבות .נולדה בעיר טולה ,במשפחתה 5נפשות :הורים ,היא ושתי אחיות.
אביה יהודי קומוניסט חבר המפלגה הקומוניסטית שלא היה לו קשר מעולם עם היהדות .בגיל 12
גילתה שאביה יהודי .מתארת חיי משפחה קשים ואבא קר ,קשוח ומתעלל ,שהרס לה את החיים.
בוגד באמה ומתנכר לבנותיו ואמה לא היתה פנויה אליה .גדלה כרוסייה והרגישה רוסייה .מאוד
בודדה .החליטה לעלות לארץ לאחר שאביה עזב את הבית והמשפחה נקלעה למצב כלכלי קשה .אביה
היה רק כרטיס הכניסה שלה לישראל .הגיע איתם ואז חזר לבריה"מ להיות עם אישה אחרת.
ההסתגלות לארץ לא היתה קלה והיא עברה משבר בחצי השנה הראשונה .למרות זאת לא התחרטה
על זה שעלתה לארץ ,כי פה יש יותר חופש ואפשרויות .החליטה להתגייר כדי להכיר בן זוג ישראלי
ולא רוסי .לישראלים יש ערכים של משפחה ,יש יחס אחר ליהודים מאשר לרוסים וחשוב לא לסגור
שום אפשרות גם לילדיה בעתיד .נהנתה מאוד מהקורס לגיור וחושבת שכל עולה חדש ,בין אם הוא
יהודי או לא ,צריך לעשות אותו .אחרי הגיור מרגישה שהיא מעורבת יותר בארץ ,אך לא חל אצלה
שינוי אישי.
מרואיינת מס' :23אלינה בחורה בעלת שיער זהוב ,עיניים שחורות ,נמוכת קומה .מדברת במהירות.
נולדה בקייב .במשפחתה 4נפשות :הורים ,היא ואח גדול ממנה .סבא שלה יהודי .קיבלה חינוך
מוזיקלי .מתארת איך לפני הפרסטרוייקה היו להם חיים טובים יותר מבחינה כלכלית .בגיל 18הבינה
שהיא חייבת לדאוג לעצמה ,כי שם אין עתיד .מדגישה שהסיבות לעלייתה היו כלכליות בלבד .בגיל 21
עלתה לארץ .לא לפני שהחליפה את שם משפחתה לשם משפחתו של הסבא ,שהינו שם משפחה יהודי
מובהק .לא גדלה כיהודייה .טרם עלייתה הצטרפה למסגרת של סטודנטים יהודים לקיבוץ .את תהליך
ההסתגלות היא מתארת כשוק תרבותי בהתחלה ,אך השתלבות מהירה בהמשך .באוניברסיטה
המשיכה ללמוד מוזיקה .הסתגלה לארץ במהירות ולמדה באוניברסיטה .הציפיות העיקריות שלה
מהארץ הן להתקדם מבחינה כלכלית .מעולם לא חשבה לחזור לבריה"מ .בארץ יש חופש בחירה גדול
ואפשרויות שאין שם.
בארץ הכירה בן זוג ישראלי שלא הסכים להינשא לה אם לא תתגייר .הרגישה מושפלת ולא הבינה מה
לא בסדר איתה .החליטה ללמוד לגיור אך השאירה את ההחלטה להתגייר לסוף הקורס .לקורס
הגיעה מלאת פחדים .הלימודים לא היו קשים ונהנתה מהם .אחרי הגיור היא מרגישה יותר שייכת,
שהישראלים מעריכים אותה יותר .יש דברים ביהדות שהיא מקבלת ויש שלא .מתארת איך בקורס
אנשים "משחקים דתיים" ואת הצביעות .היא מציינת שהיא לא כזו.
65
התפלגות המרואיינות על פי מצבן המשפחתי והקשר שלהן ליהדות
שם
אבא
יהודי
דיאנה
+
קמילה
+
אלכסנדרה
סבא/סבתא
יהודים
רווקה
בן זוג נשואה לבן נשואה
זוג
שאינו זוג יהודי לבן
יהודי )מבריה"מ( ישראלי
+
+
+
ג'נט
אנג'לה
+
לובה
+
ניקול
+
+
+
+
+
רגינה
+
+
מריה
+
+
+
הלנה
קתרינה
+
+
לדה
+
+
אירנה
+
+
נדיה
לונה
) +לשעבר(
+
נטליה
ויקי
אנדריאה
אלינה
+
+
+
+
+
+
+
+
+
תמרה
טטיאנה
+
+
+
יילנה
+
+
)+לשעבר(
+
(+
+
)+לשעבר(
אוקסנה
גרושה
+
+
66
פרק ג' :ממצאים
התימות המרכזיות שעלו בניתוח פרקי החיים של המרואיינות היו :המשפחה ,החיים בבריה"מ,
הסיבות לעלייה לארץ ,העלייה לארץ ,המפגש עם ישראל ,מניעי החלטתן להתגייר ,הקורס לגיור,
ולאחר הגיור .זוהי חלוקה מרכזית ,מהותית על פי ציר כרונולוגי המארגן את העלילה שלסיפור חייהן.
.1המשפחה
שאלת הפתיחה בראיון" :ספרי לי על משפחתך" הובילה לתיאורים עשירים ומגוונים של
המרואיינות על דמויות הוריהן ,הסבתא ,האחים והקשרים שלהן עמם.
הדומיננטיות של המשפחה בחייהן משתקפת היטב בסיפוריהן .ההורים מוצגים כמאוד משמעותיים
ובעלי השפעה על אישיותן ועל עיצוב עולמן הערכי.
דמות האם והקשר עמה
שש עשרה מרואיינות סיפרו על אמהותיהן .בתיאוריהן ,ניתן לזהות דפוסים שונים של דמות האם:
"האם הדומיננטית המחנכת"" ,האם האגואיסטית"" ,האם הפשוטה ו/או החלשה"" ,האם הטובה
והרכה" ו"העדר האם בחייהן".
בהמשך ,מתארות המרואיינות את הקשר שלהן עם אמהותיהן .ניתן למצא שני דפוסים עיקריים:
קשר חיובי עם האם או קשר שלילי עמה.
א .האם הדומיננטית והמחנכת
שלוש מרואיינות תיארו את אמהותיהן כסמכותיות ,לעתים שתלטניות ,שמטרתן לפתח אצל בנותיהן
ערכי "משמעת" ו"התנהגות נאותה" .כמו כן הדגישו שהאם ייחסה חשיבות רבה להישגיהן
האינטלקטואליים והתרבותיים .
האם מתוארת על ידן כ"טוטלית" ,בעלת "אופי חזק" ,עובדה שבנערותן יצרה אצלן התנגדות
ולעתים התמרדות כלפיה .לעומת זאת ,כיום ,הן מודעות לכך שערכים אלה הם שעיצבו את אופיין
ואת עולמן הערכי.
" אמא שלי עם אופי חזק ,בן אדם שאי אפשר להתווכח איתה ,שאנחנו לא יכולות להתחבר הרבה.
לא עובר יום שאנחנו לא רבות ...אבל זה לא אומר שהקשר הפנימי מתרחק או נהיה יותר חלש,..
במיוחד עכשיו ,כשאני גודלת ,קשה לנו לחיות ביחד ,כל אחת עם אופי חזק...אבל ,כל מה שהשגתי
זה היה בזכותה .גם סיימתי ריקודים ,גם אני מנגנת בכלים מוסיקלים ,עשר שנים למדתי רק כי היא
הכריחה אותי .בית הספר סיימתי בהצטיינות רק בגלל אמא ,בגלל שהיא עמדה לי על הראש ואני
הייתי לומדת) "..נטליה(
מריה ,קמילה ואנג'לה מתארות כי החינוך לערכים שקיבלו מאמהותיהן יצר אצלן התנגדות
בצעירותן ,אך כיום הן מודעות לכך שערכים אלה הם שעיצבו את אופיין:
"..אמא היתה המחנכת..תמיד היא חינכה אותנו ,למשל ,להגיד את האמת ,לא לשקר ,זה באמת
67
ככה ,ואחר כך במשך החיים שלי ,יצא באמת ככה שאם הייתי משקרת ,תמיד היו תופסים אותי...
אז הבנתי שאסור לי לשקר ,ובאמת לא שיקרתי ...אי אפשר להגיד אף פעם ,אבל בגדול לא היה משהו
כזה...אמא גם לימדה אותי תמיד לתת צ'אנס לבן אדם ,אפילו אם הוא עושה טעות ,תמיד לחשוב מה
גרם לו שהוא עשה את זה ואולי באמת יש סיבות שיכולות להצדיק את ההתנהגות שלו .זה הרגיז
אותי אז ,אבל היום אני רואה כמה זה נכון) " ..מריה(.
קמילה מתארת את אמה כמחנכת אותה לצניעות )תכונה מאוד מוערכת בעיניה כיום כחוזרת
בתשובה(" :תראי ,אמא שלי היתה בחורה צנועה כשהיא היתה בחורה ,כאילו ככה חינכו אותה
לצניעות ,אפילו שלא היתה יהודייה ,היא היתה צנועה .וככה היא רצתה שאני לא אלבש ג'ינסים
ושאני לא אבליט כל מיני חלקים ,ולא קנו לי .תמיד הייתי לבושה פשוט כזה ..זה עצבן אותי...היה
לי כעס על אמא ומצד שני היה בזה משהו ,כי אמא אמרה לא כדאי לך כי את צריכה ללמוד ,כי
הבנות שמתלבשות ככה הם כבר יוצאות עם בחורים,....את מבינה.היום זה נראה לי שהכל מהשמיים.
אם הייתי הולכת ככה ומטפחת את עצמי אולי הייתי נשארת שם".
"במשפחה שלי האמא היא דומיננטית .אמא גם היתה המחנכת בבית מבחינה של להחליט מה
לעשות ,מה עושים ,איך עושים ,היו חוקים ברורים,מתי עושים ,ותמיד לימדה אותי שצריך להתחשב
באחרים ,זה מאוד חשוב)"...אנג'לה(.
ב .האם העסוקה בעצמה
חמש מרואיינות תיארו את אמהותהן כאגואיסטיות ועסוקות רק בעצמן .אמהות שלא ידעו להעניק
אהבה ולא היו פנויות אליהן רגשית .לעתים מתמקדות הבנות באחת מתכונותיה השליליות של האם
)"אגואיסטית"",שקרנית"" ,קרה"" ,מאיימת"" ,לא ישרה"" ,לא אוהבת"( וכך מגדירות אותה.
המרואיינות מתארות תחושות של פחד מפני האם ,כעס ולעתים סלידה עמוקה כלפיה .חסך בקשר
עם האם בולט אצל כולן .מספר מרואיינות מציינות שעוד בצעירותן הבינו שהן תהיינה אמהות
שונות לחלוטין .
"אמא טיפוס מאוד איגואיסטי ,היא חושבת בעיקר על עצמה ,רק על עצמה .נגיד לא אהבתי את
השקר המלוקק שלה ,כמו שני אנשים בתוך בן אדם ,אמרתי לה' :את תאומים' ,למשל ,יושבים בבית
ובאה מישהי ואז היא אומרת :הוי ,איך אני שמחה שבאת! וכל הכבוד שבאת ,ואחרי שהיא סוגרת
את הדלת היא אומרת ,הוי מי צריך אותה בכלל ,ממש שני אנשים ביחד .מצד אחד מאוד שמחה
לראות את האדם ומצד שני מאחורי הגב מדברת עליו....היא הכל עם שקר ,ממש שקרנית ,היא
מלוקקת עם כולם .עם כולם היא בסדר ,יותר מדי יש לה חברים מסביב ,היא רוצה להיות בסדר עם
כולם") .יילנה(
"אמא שלי היתה צעירה ,כשהיא התגרשה היא היתה בת 26עם שני ילדים ,היא תעזוב הכל רק בשביל
ילדים? לא היה לה חשק להתעסק איתנו ,היא רק היתה עם עצמה...היא היתה אמא קרה נורא,
חשבתי שאמא פשוט לא אוהבת אותי ,היא לא צריכה אותי ,היא לא ..יש לה את החיים שלה ,את
הדברים שלה ..אני חושבת שהייתי בת 13בערך ,לא ידעתי מה זה אמא ,ומאמא שלי אני מאוד פחדתי
ממנה ,היא עבדה מאוד קשה ופשוט לא היה לה לא זמן ולא סבלנות ולא שום דבר..אני לא זוכרת
מצב כזה שאמא שלי תעזור לי עם שיעורי בית .לא היה מצב כזה .זה היה פשוט נורא .אני תמיד
אמרתי ,אני בשביל הילדים שלי,אני אעשה הכל בשבילם ,מה זאת אומרת? נראה שכל השנים
68
שהייתי בבית ספר ,נראה לי שהיא לא ראתה אפילו את מה אני לומדת בכלל)"...תמרה(
תמרה מתארת את תחושות הפחד מאמה"... :ואמא שלי עם חוסר הסבלנות שלה אמרה לי כל הזמן,
את לא יודעת כלום ,את לא עושה כלום ,אני פחדתי לידה ממש פחדתי לקחת משהו ,לחפש משהו ,כי
מרוב הלחץ אני לא מוצאת דברים .ככה פחדתי ממנה".
"אמא היתה עסוקה כל הזמן בדברים של עצמה ,אף פעם לא היה לה עניין להיכנס לחיים שלנו,
כמו שסיפרתי לך קודם ,אבא שלי היה מסוגל לשחק איתנו למשל ,היא לא יכלה להבין דברים כאלה...
זאת אמא שחושבת הרבה על עצמה...לא יכולה להבין רגשות של ילד" )ג'נט(.
אירנה מתארת את אמה כעסוקה בענייניה האישיים ,מבלה עם מאהביה ,הפכפכה ובעלת מצבי
רוח קיצוניים ואינה נוכחת בחייה" :לאמא שלי היו כל מיני חברים ,היו לה מאהבים ..חבל שהיא לא
טרחה ככה גם בשבילנו פעם ..בתקופה הזו שאמא שלי היתה עם המאהב שלה ,אני הייתי עם אבא
שלי ,היא היתה באה והולכת .זה היה מאוד מוזר .אני חושבת שמאוד הדחקתי את התקופה הזו ,אני
פשוט לא זוכרת כלום ,לא זוכרת הרבה .היא לקחה את אחי הקטן אליה ,אני נשארתי עם אבא שלי.
הייתי ממש לבד .פעם אחת היא לקחה אותי עם החבר שלה והתנהגתי לא יפה אליהם בכוונה לעשות
לה רע..אני כל כך כועסת עליה ,ממש...
...יום אחד אחי הקטן אמר לי :אולי היום אני אבוא הביתה ואמא תהיה בסדר? יש לה כאילו שני
בני אדם ,פעם היא טובה ופעם כאילו נכנס בה משהו ואז הוא )אחיה( אומר :אני מתפלל שהיום יהיה
בסדר .לפעמים היא היתה עושה לו אוכל ודואגת לו ולפעמים לא מתייחסת בכלל .יש לה כל מיני
מצבי רוח והפכפכות .זה פשוט נורא .היא לא אמא שאפשר לדבר איתה ,אין עם מי לדבר שם ,פשוט
אין .הכל אטום...כבר אז אמרתי לעצמי ,הילדים שלי ,לא חשוב מה הם יעשו ,תמיד אני אוהב אותם
ואהיה קשורה אליהם) "..אירנה(.
אירנה מחפשת דמות אם בחייה" :אני לא אשכח שפעם אחת נסעתי באוטובוס וראיתי אמא ובת
שהחזיקו ידיים והתחבקו ודיברו נורא יפה ונצבט לי הלב וכמעט התחלתי לבכות באוטובוס .זה אני
זוכרת ,ממש ככה .אמרתי ,למה לי אין את זה ,גם אני רוצה אמא כזו.
אז בגלל זה כל פעם שיש אישה חמה ,אפילו נורא מבוגרת ,אני נורא מתחברת אליה ,אני כל הזמן
מחפשת את הדמות הזאת ,אבל אף אחת לא תהיה אמא שלך ,תשכחי מזה כמו שאף אחד לא יהיה
אמא של הילדים שלי חוץ ממני .אפילו אם מישהו יאמץ אותם ...חס וחלילה ,הילדים שלך מהבטן הם
הילדים"...
אנדריאה מתארת את התקופה שהיתה זקוקה נואשות לאמה ,ו"היא לא היתה שם בשבילה", ,אך
היום היא מבינה שגם לאמה היה קשה ":לי כל תקופת הבגרות היתה קשה נורא ,אני זוכרת את
עצמי כנערה שכל כך זקוקה לאמא ואמא לא יכלה לתת לי את תשומת הלב שרציתי ,אז כעסתי עליה
מאוד ,אבל היום אני מבינה שהיא בעצמה היתה גמורה".
ג .האם ה"פשוטה" ו/או ה"חלשה"
ארבע מרואיינות סיפרו על חוסר האיזון במשפחתן וציינו שהעדר השוויון בין הוריהן הפריע להן.
אביהן הוגדר על ידן כסמכותי ואילו אמן כאישה "חלשה" או "פשוטה" .המרואיינות תיארו את האם
כ" :פשוטה"",לא אינטליגנטית"" ,עסוקה בהישרדות"" ,חסרת אנרגיות" ו"סמרטוטה" ,תוך שהן
מציינות שתכונה זו של אמהותיהן מאוד הפריעה להן וגרמה להן לחוש תחושות סותרות כלפיה .מצד
69
אחד הן חשו רחמים וכאב כלפי האם "העלובה" ,הנתונה תחת "שלטון" אביהן ומצד שני הן חשו
דחייה מתכונת אופי זו ,וציינו ש"הן לא יהיו כאלה" .רק לונה ,פירשה את חולשתה של אמה באופן
חיובי :אם עדינה ורכה" ,פשוט מלאך".
קמילה ציינה )בנימה מבויישת(" :אמא היתה אישה מאוד פשוטה ,היתה מתעסקת בעיני בית ,אכל,
וכל מה שקשור למשק בית ..זה הכל."..
"היה לי כאן צורך כזה למרוד בהורים ,במיוחד באמא שלי .עם אמא שלי זה קטע מאוד מסובך כי
היא אישה מאוד פשוטה במחשבות שלה .אני לא אומרת שזה משהו שלילי ,היא פשוטה והיא לא
שואלת שאלות כאלה ..לא היה לי עם מי לדבר ,הייתי יושבת לידה ,אני שואלת שאלות שהיא בחיים
שלה לא העלתה כאלה שאלות בראש שלה ,היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה .שכל השאלות האלה
מיותרות ,ובן אדם לא צריך כל הזמן לשאול ואני תמיד הרגשתי שזה לא אסור ואם יש לי שאלות
מותר לי לשאול ,אותם ולא היה לי בן אדם לשאול אותו .גם מבחינת אפשרות שכלית היא ברמה
אחרת לגמרי .בגלל זה היו בילדות שלי הרבה מאוד ריבים ביננו ,בין אמא שלי ואני ,היא תמיד חשבה
שאני שואלת כל מיני שאלות והיא בן אדם פשוט .היא נתנה לזה אינטרפרטציה שלילית .אני כבר
בתור ילדה קלטתי שזה המצב" )טטיאנה(.
"אמא שלי היתה אישה טובה ,אבל חסרת אנרגיות .עבדה כאחות במשך היום ,נסעה כל יום בערך
שעה וחצי לעבודה והיתה חוזרת בערב .תאמיני לי ,לראות אדם כמו אבא שלי כל יום ,זה לא בדיוק
מוסיף אדרנלין ...היא היתה כזו 'סמרטוטה' .החיים שלה ,איך אומרים כאן' ,בזבל' ,הולכת לעבודה,
חוזרת מאוחר ,מסדרת את הבית ,כזו מפוחדת גם מאבא שלי ושוב כל יום הכל אותו דבר .אמא שלי
לא חזקה ,לא יכולה לקום יום אחד ולהגיד ,נשבר לי .זה כל כך נורא .אני בחיים לא אהיה כזו,
בחיים..היא היתה עסוקה בעבודה ובהישרדות ולא היה לה זמן אלי ..רק מתפללת שלי לא תהיה כזו
משפחה" )אנדריאה(.
" ואמא טיפוס יותר חלש ,כי להסתדר עם כזה בן אדם) כמו אביה( צריך להיות בן אדם ותרן "...
)אלינה(
"אני הייתי כועסת עליה שאין לה מספיק כוח לקחת את עצמה בידיים ולהעמיד אותו ) את אביה(
במקום ולהגיד לו יש מקום לך ויש מקום גם לי ויש לי את הזכות לכמה דברים ,אני גם בן אדם ...היא
יותר עדינה ,אדישה ,לא יודעת להסביר .עם הזמן אני רואה שהוא כל כך השפיע עליה שאין לה כבר
זכות לדבר ,הוא חושב שהיא בכלל לא מבינה בכלום ,שבסופו של דבר בן אדם מאמין בזה .בסופו של
דבר אדם מפחד להגיד משהו) .מתכוונת לאמה( כל מה שאני אגיד זה לא נכון ,אז בשביל מה
להגיד?")לובה(.
ד .העדר האם בחייה
שתי מרואיינות בקבוצה זו )דיאנה והלנה( סיפרו על התייתמותן בגיל צעיר .אמה של דיאנה נפטרה
ממחלת הסרטן בהיותה בת ,13והוריה של הלנה נהרגו בתאונת דרכים ,בהיותה בת .16הלנה לא
היתה מסוגלת לדבר על מה שקרה ,מה שמעיד על הקושי העצום בהתמודדות עם טרגדיה זו ,בה
נשארו היא ואחיה הקטן לבדם ,והמשפחה הגדולה התנכרה להם .בזמן הראיון היא התקשתה מאוד
לדבר על כך ,ותיארה את הטרגדיה המשפחתית מתוך בכי קורע לב .הן מתארות את הטראומה
שעברו ,ואת רגשות הכעס וחוסר היכולת להבין את מה שעברו,אז כמו היום .בסיפוריהן עולות
70
תחושות הבדידות והכאב שחוו ,והן מתארות כיצד השפיעה המציאות הטרגית על אישיותן :דיאנה
מתארת את עצמה כאגוצנטרית ו"מנוטרלת רגשית" על מנת לא להיפגע ומבטאת את האמביוולנטיות
שחשה כל חייה כלפי אמה :כעס על מר גורלה ורחמים על אמה הגוססת המשמשים בערבוביה.
הלנה מספרת שהטרגדיה שפקדה אותה ,בסופו של דבר "חישלה" אותה ,ולימדה אותה להתמודד עם
מצבים קשים.
דיאנה" :התקופה שאמא שלי היתה חולה ,היתה תקופה רעה מאוד ,תארי לעצמך ,ילדה שמגיל 9-
,13והיה רע מאוד ,היה רע מאוד ,זה כמו שאחד הסופרים אמר ילדות זה התקופה הכי קצרה בחיים
שצריך להתמודד איתה אחר כך כל החיים .ברור שזה ממש לא קל ...זה בהחלט היה מאוד טראומטי
בשבילי .אני לא מצליחה להיזכר בה בריאה ,אני זוכרת אותה רק חולה ,ממה שמספרים ואולי ממה
שאני מנסה להיזכר ,היא היתה יפהפייה ,אמנם דיכאונית מאוד ...היא דעכה לאט לאט כי היה לה
אורגניזם כזה חזק שחבל שזה לא קרה יותר מהר .זה היה סרטן של עצם הזנב .ולאט לאט מאישה
יפהפיה ובריאה הפכה לאדם נכה ,כולו חתוך מניתוחים...
הייתי הסטרית לחלוטין ,מצד אחד נורא התביישתי שאמא שלי חולה ,כאילו משהו לא בסדר ,זה לא
מקובל ,לכולם יש אמא ,ואיך זה שהיא כל הזמן חולה וכל הזמן בניתוחים ,על קביים וכמובן לא
יוצאת החוצה וכמובן כל ההיסטריות וכל זה .זה היתה תחושה די ...מצד שני זה בטח היה די
אגואיסטי מצדי ,אני לא יודעת עד כמה חשבתי ,עד כמה כואב לה ועד כמה כואב לאישה בת 33לחלות
בסרטן ולמות בגיל .37אני לא חשבתי על זה .כל מה שחשבתי זה איך עשו לי כזה דבר .זאת אומרת
הכל בא מנקודה אגוצנטרית של למה אתם עושים לי ,לא שאימא שלי מסכנה" .
לאחר שאביה של דיאנה התחתן בשנית ,רצתה אישתו לאמץ אותה כבת ,אך היא לא היתה מוכנה
לכך בשום אופן .היא מספרת" :לא רציתי אמא ,לא רציתי אמא ,וגם כשהיא באה ורצתה לאמץ
אותי ,דבר שאגב היה יכול לפתור את בעית הגיור שלי ,כי אם היא היתה מאמצת אותי אז בכל
המסמכים היו כותבים שאני יהודייה וזהו .אולי אם הייתי יודעת את זה אז יכול להיות שהייתי
מסכימה ,אבל לא חשבתי במושגים האלה .להיות יהודי ,זו היתה מגרעה ולא תוספת לחיים .אז,
אמרתי לה לא ,אף אחד לא יאמץ אותי ,היתה לי אמא ומתה .בתור אישה גרושה שלא יכולה ללדת
ילדים ,היא חיפשה גבר שיש לו ילד ,כי היא לא יכולה ללדת בעצמה .אז זה די היה כזה אינטרס של
שניהם ,גם מצד אבא שלי וגם מבחינתה".
מות אמה של דיאנה השפיע על עיצוב אישיותה " :כנראה כל מה שהיה הרג בי המון יכולת
רגשית ,כי כשאת כל הזמן שמה כזה קיר בין הלב לבין מה שמגיע מבחוץ ,אפשר להשתגע מזה .אני
יודעת שזה נשמע ...אתה מדכא את התחום הזה ,אולי זה נורא פשוט להאשים רק את הסביבה את
מה שקרה ,אבל אני מאמינה שלפחות טוב שלא השתגעתי ולא יצאתי נרקומנית או משהו בעקבות
הטראומה ,אז זהו .אני נטרלתי את הרגשות שלי ,את היכולת שלי להרגיש ,לטוב או לרע .גם את
הכאב וגם את השמחה...כשכל זה קרה ,כשהיא מתה ,אני הרגשתי הקלה ,נגמר כבר .זה היה ברור
שזה ייגמר ,וזה היה כבר נמאס לכולם .לא יודעת ,אני הרגשתי ,אני איבדתי המון אמונה ,לא יודעת,
כי כל אדם יש לו איזה אמונה בפנים,איזה שהיא הרגשה,ואני כל כך הרבה ביקשתי וכל כך הרבה
קוויתי עד הרגע האחרון בעצם ,ושזה יעבור ושזה יתרפא וזה לא קרה ,זהו ,אז בעצם ,זה יותר
מאכזבה ,מי שלא עבר את זה לא יכול להבין את זה" .
הלנה" :אבא ואמא נפטרו לפני הרבה הרבה זמן ) מתייפחת( ...אני נשארתי לבד .הייתי בת ,14ואחי
71
בן .11סבתא גידלה אותנו בעצם ,ואני בחיים התרגלתי לעשות הכל לבד .כשסבתא היתה בחיים היא
עזרה לנו מאוד אבל נפטרה כשהייתי בת .22שני ההורים נפטרו ביחד ,בתאונת דרכים כזאת ,וככה
נשארנו אני ,אח שלי וסבתא ..זה היה קשה נורא נורא ,אני לא יכולה לזכור את זה וגם לא רוצה
לזכור את זה וגם קשה לי נורא לדבר על זה...זה לא היה קל אבל בגלל זה אני חושבת שיש לי הכוח
להחזיק מעמד ,להתגבר על הבעיות שיש לי בחיים ,זה מאוד עזר לי כאן להתרגל לארץ החדשה.
למדתי בחיים איך צריך להסתדר"..
.5האם החיובית /הרכה
שלוש מרואיינות תיארו את אמהותיהן כטובות ,תומכות ,אופטימיות וחיוביות המהוות מודל חיובי
עבורן.
"אמא שלי היא טיפוס מאוד אופטימיסטי ,אף פעם לא מאבדת תקוה ותמיד מעודדת ,צוחקת"
)אלכסנדרה(.
"היא מאוד רכה ומאוד אוהבת ואין בן אדם בעולם שלא אהב אותה בסביבה ,אפילו אם עשו לה רע,
היא תמיד חיפשה להצדיק את השני .למשל ,אבא רצה לזרוק איזה עובדת שלו מהעבודה ,כי היה
מגיע לה והיא אומרת לא ,תשמעי ,אין לה ילדים ,היא מסכנה ,אולי יש לה איזה בעיה ,היא תמיד
ככה ,עד עכשיו .ככה היא ..אם אבא היה קשוח ,תמיד רצתי לאמא שהיא תלטף אותי"
"...בן אדם כזה מלאך אני עוד לא מכירה") ...לונה(.
"אמא שלי היא אישה מאוד אופטימית ,חייכנית שלא איבדה את אופטימיות ,שמחת חיים ,היא
חמה כזאת ,מאוד חברתית ,משתפת ,ישירה כזו ,היא הכל בשבילי ,הדוגמה בשבילי")אוקסנה(.
קשר בעייתי עם האם
קבוצת הבנות שתיארו את אמהותיהן כאגואיסטיות וכעסוקות בעצמן ,ממשיכות לתאר קשר בעייתי,
לעתים העדר קשר עם האם ,הנמשך עד היום.
לקבוצה זו מצטרפת גם דיאנה ,שאמה נפטרה בהיותה בת 13והיא עדיין חשה שיש לה "סיפור בלתי
פתור" עם אמה.
ניתן לחוש שהבנות "מוצפות" ברגשות שליליים כלפי האם ותחושות של כעס ,שנאה ,זלזול ,חוסר
הערכה ,סלידה ופחד ,חוזרות לעתים קרובות במהלך הראיון .התימות שחזרו על עצמן היו הנתק
הרגשי והעדר הקשר עם האם ,תחושות הזלזול באם וחוסר היכולת להסתדר איתה .כמו כן תיארה
באריכות אירנה את הנישואין לאבי כבריחה מהבית.
רצונן לספר בפרטי פרטים על הקשר הבעייתי עם אמן ועל התחושות שלהן כלפיה ,מבטא עד כמה
האם עדיין בעלת נוכחות משמעותית בחייהן ,למרות הצורך שלהן להתנתק ממנה.
העדר קשר:
"אני לא רוצה קשר איתה ,היא 'נחסית' כזו ,גם בעלי לא אוהב אותה ,לא בא לי בכלל שהיא תהיה
פה באיזור ,אחרי כל מה שהיא עשתה לי" )אירנה(.
72
"הקשרים עם אמא לא היו ממש...לא כמו ...אני תמיד חילקתי את האמהות ל :אמא ,ואמא חברה.
אז אצלי היה אמא .היא לא היתה חברה ,לא הייתי מספרת לה הרבה דברים ,כאילו ,אני לא יודעת,
הייתי מרוחקת ממנה ,כנראה לא היתה ביננו כימיה ,כנראה..בגלל זה .זה לא שהיא היתה רעה
במיוחד ,אלא יותר לא היה בינינו כימיה .לא היתה אהבה בינינו ..ככה הרגשתי .לא הייתי יכולה
לספר לה ולשתף אותה בשום דבר".
גם כשאביה נפטר היא מתארת את הקושי שלה ,אך לא זוכרת שעניין אותה מה עבר על אמה:
"...אני לא זוכרת איך אמא הסתדרה כשאבא מת ,לא חשבתי עליה ,כנראה לא הייתי קשורה יותר
מדי להורים שלי ") ..ג'נט(.
כשהכירה ג'נט את בן זוגה היהודי ,אמה התנגדה לקשר:
"...אבל אמא התנגדה והיה מוזר לה .ואני לא הייתי קשורה אליה ולדיעות שלה ,והייתי חזקה ולא
יכלה להגיד לי כלום .גם לא היה משנה לי בכלל מה היא חושבת ....עד כדי כך שכשהחלטנו להתחתן
,אני כבר אמרתי לה ,אני מתחתנת איתו .לא ששאלתי אותה ,לא שסיפרתי לה ,כלום .גם לא סיפרתי
לה כלום כמעט מהחיים שלי ,איפה אני חיה ,עם מי אני נמצאת ,מה אני עושה ,והמשפחה של אבא
לא התעניינה בכלל ולא עשתה שום בעיה .אני לא שיתפתי אותה בכל הקשר שהיה לי איתו ,ויום אחד
היא פשוט קיבלה את הבום) "....ג'נט(.
דיאנה מספרת שגם את אמה החורגת לא קיבלה מעולם ולא היתה מעוניינת בקשר עמה ":אז,
אמרתי לה לא ,אף אחד לא יאמץ אותי ,היתה לי אמא ומתה ".
"היא היתה אמא קרה נורא ,ואני ממש לא מתגעגעת אליה ,אני לא מרגישה אף פעם שאני רוצה
לספר לה דברים שעוברים עלי כי ככה זה .אם זה לא היה שהייתי שם ,זה יהיה עכשיו?" )תמרה(.
" אני מגיל צעיר עשיתי החלטות לבד .לא שאלתי אף אחד .גם כיום ההורים שלי לא יודעים כלום
עלי ...אני לא מספרת להם מה קורה איתי .בעצם אני ממש מנותקת מהמשפחה שלי").אנג'לה(
" זה לא קשר נפשי ,חזק ,כמו שצריך להיות בין אמא ובת .זה לא היה לי גם שהייתי קטנה ואין גם
עכשיו ,מה לעשות") .אנדריאה(
"אני לא בקשר עם אמא שלי בכלל היום ,פעם בכמה זמן איזה טלפון כזה ,מה נשמע וככה ,אבל אין
לי איתה שיחות אמיתיות ,אבל זה היה ככה תמיד")אלינה(.
תחושת זלזול:
אירנה מתלוננת על כך שבילדותה אמה לא "השקיעה" בה ,אך היום היא מעיזה לתת לה עצות לגבי
ילדיה:
"...אותי היא לא ידעה לחנך אבל יש לה החוצפה שלה ללמד את הילדים שלי איך להתנהג ...תעזבי
אותי ,אף אחד לא רוצה את העצות שלך עכשיו"...
בדברה על הוריה ,היא מביעה שאט נפש ,ומציינת שהיא מודעת לכך כי שנאתה להוריה מפריעה לה
מבחינה רוחנית:
"אני מניחה שהתורה באיזה שהיא דרך תגרום לי לסלוח .יש כאן המון רעל ,המון רעל ,צריך לעשות
פה ניקוי אמיתי"..
יילנה מספרת בזלזול על אימה ועל הקשיים ביניהן ,גם כיום כשהיא מגיעה לביקור קצר בארץ":גם
73
עכשיו שאמא שלי מגיעה לחופש ,אנחנו בכלל לא מסתדרות ,אנחנו ראש בראש ,אני לא מסוגלת
לשמוע מה אמרה השכנה,מה עשתה שכנה אחרת ,וכל הרכילויות האלה ,עם מי זו מסתובבת ,כל
הזמן מרכלת".
לובה מתארת נתק בינה לבין אמה ומדגישה שחולשתה של האם היא זו שגרמה לה לה לזלזל בה":
מאמא שלי ממש התנתקתי ,את יודעת למה? לא נעים לי להגיד את זה ,אבל אני הייתי מזלזלת בה
שאין לה מספיק כח לקחת את עצמה בידיים ולהעמיד אותו ) את אביה( במקום להגיד לו יש מקום לך
ויש מקום גם לי ויש לי את הזכות לכמה דברים ,אני גם בן אדם .אז אני אף פעם לא הייתי קרובה
לאמא ...אמא תמיד היתה בצד כזה ...לא היתה מעורבת" ...
גם טטיאנה מספרת שהפריעה לה העובדה שאמה "לא מספיק אינטליגנטית" והיא חשה זלזול
כלפיה.
אירנה מתארת את נישואיה לאבי כהזדמנות לברוח מהבית :
"את יודעת שכל התקופה שברחתי ממנה הייתי עם רוני .כי לא היה לי לאיפה ללכת ,זה היה מאולץ
הקשר הזה שלנו ,אנחנו כבר שמונה שנים ביחד ,ממש מאולץ .הסיבה היחידה שלא נפרדנו אף פעם
זה כי לא היה לי לאן ללכת ,אחרי זה נפרדנו ,ואחרי זה הוא הציע לי נישואין וככה נשארנו"...
קשר חיובי עם האם
שש מרואיינות לא תיארו את דמות אמהותיהן אלא בחרו לדבר על קשר חיובי וחם עמן .הן מתארות
את אמן כחברתן הטובה ביותר ,אם סבלנית ,עוזרת ,מכילה ואוהבת .הן מתארות קשר חם עם האם
עד היום.
טטיאנה ,שתיארה קשר בעייתי עם אמה בצעירותה ,מספרת שעם חלוף השנים ,יחסה לאמה השתנה
לטובה מתוך תחושת רחמים כלפיה.
אמהותיהן כחברתן הטובה:
"החברה הכי טובה שלי לאורך שנים ,והיו לי כל מיני בעיות עם חברות תוך כדי ,היתה אמא .אני
ממש לא מאמינה בחברות חוץ מאמא שלי ,זאת היתה החברה הכי טובה .הכל סיפרתי לה ,הכל ,הכל,
הכל .דברים שאני מתביישת ,היו לי דברים בילדות שאם עשיתי ,סיפרתי לה....ואמא ,בלעדי לא
יכולה ,ומאז שעליתי היא פשוט רצתה להיכנס למזוודה בלי בגדים ופשוט להיות איתי ,כל יום היא
בוכה ורוצה ,עכשיו היא כנראה כן תעלה כי דודה שלי ממש במצב קריטי קשה) ".לונה(
לונה מתארת את מה שעבר על אמה ,אחרי שעלתה לארץ:
"...לאמא נורא קשה ,נורא קשה ,כי אף פעם לא עזבתי את הבית ,אף פעם ,אף פעם .ואני בת יחידה
והיינו תמיד כמו את מכירה הלבבות האלה ששוברים אותם ,זה מה שהיה .כי אנחנו אף פעם לא
רבנו בחיים .אני שומעת סיפורים ,באתי לחברה לבקר ,היא בוכה ,רבה עם אמא שלה .לא היה מצב
כזה אף פעם ,כאילו תמיד הרגשנו אחת את השנייה ,מה שהיא מרגישה אני תמיד הרגשתי ,לא היינו
צריכים לדבר יותר מידי ,זה כמו בן אדם אחד מחולק לשניים .ואני גם דומה לה בגוף .בפנים אני
דומה נורא לאבא ,היה לה נורא קשה ,היא אומרת שאם היא היתה יכולה להיכנס למזוודה בלי בגדים
היתה נכנסת וטסה איתי)".לונה(
74
"אני מאוד קשורה לאמא ,אני כמו חברה שלה ,כל מה שיש לי להגיד אני מספרת לה .וזה חשוב כי
מהניסיון שלי עם חברות ,הכל זה ניצול ,הם מנסות לנצל .אמרתי לעצמי ,מה אני צריכה חברות
שינצלו אותי כשיש לי חברה אמיתית .סתם דוגמה חס וחלילה ,לדוגמה אם יקרה משהו ,אני אצטער
לכל החיים .אולי בגדתי בה אולי לא נתתי מספיק" )ויקי(.
"אמא שלי אישה מאוד חכמה ,סובלנית ושכלתנית כזו ואני מאוד אוהבת אותה ותמיד הייתי קשורה
אליה .לא היו לי סודות ממנה והיא היתה חברה שלי ותמיד יכולתי לספר לה .הכל מה שאני חושבת
,מה שחשבתי שאני צריכה לספר)"..מריה(.
"אמא שלי מאז שאני קטנה הייתי פתוחה איתה והיא היתה כמו חברה שלי .למשל עם כל השאלות
ובעיות ,אם חס וחלילה משהו היה קורה ,אז דבר ראשון ,מה שהייתי חושבת ועושה ,זה ללכת אליה,
לשאול ,אם זה טוב ,אם זה לא טוב ,לדבר על כל דבר)".ניקול(
"אחרי שאבא נפטר ,אמא ואני חברות הכי טובות .אבל זה נורא מפחיד אותי גם שבאיזשהו שלב גם
לא תהיה לי אמא .והיא כרגע האדם הכי קרוב אלי" )רגינה(
לדה מתארת את אמה כטובה ,עוזרת ואינה מתערבת בחייה" :אמא שלי בסדר ,היא לא מתערבת,
היא חושבת מה שאני עושה ,העיקר שיהיה טוב לי והיא תמיד תעזור .את רוצה ללמוד ,את רוצה
לעבוד ,מה שאת רוצה ,תעשי ,אני אעזור לך ,רק תגידי מתי להכין לך צהריים ,מתי לעשות לך ככה
וככה... ..אני זוכרת שהייתי קצת שמנה בספורט ,אז אמרו לאבא שלי לא לתת לי לאכול ,אז לא
אכלתי ,ואמא שלי היתה מביאה לי בלילה סנדביץ ככה שאף אחד לא יראה .אמא שלי תמיד היתה
בסדר ,אבל אבא שלי לא ,זה כמו ברזל ,לא יעזור כלום .אז לאמא אני יותר קשורה".
טטיאנה מספרת את במהלכו של הקורס לגיור נסעה לבקר את אמה החולה וכל יחסה אליה
השתנה":באמצע הקורס אמא שלי אמרה לי שהיא לא בסדר מבחינה בריאותית .נסעתי לבקר אותה,
הייתי אצלה שלושה שבועות ,טיפלתי בה ,רחצתי אותה,נתתי לה תרופות ,אבל באופן הכי פרדוקסלי
בעולם ,פתאום הרגשתי שונה כל כך כלפיה .לא כעסתי בכלל ,פשוט הרגשתי רחמים גדולים עליה ,וזה
סגר לי את הסיפור ביחס שלי אליה .הייתי במצב שאמרתי ,עכשיו אני יודעת איפה אני עומדת .ומאז,
פשוט כל היחס שלי להורי השתנה .התחלתי להרגיש שאני קשורה אליהם ואוהבת אותם ונהיה לי
רגש של רחמים אליהם".
דמות האב והקשר עמו
יותר ממחצית מהמרואיינות בחרו לספר על דמות אביהן ועל הקשר שלהן עמו .למעט שתי בנות
)רגינה ומריה( ,שתיארו את אביהן באופן חיובי ,בסיפוריהן של האחרות חוזרת התימה של אב
סמכותי ,קשה וקשוח ,שולט ביד רמה ואינו מביע רגשות .בחלק מהמקרים הוא אינו נוכח בחייהן או/ו
אינו משמעותי להן.
המרואיינות מתארות בכאב את מצוקתן האישית ואת יחסן השלילי לאביהן כחוויה פרטית שלהן
ואינן תולות זאת בנורמה חברתית.
התימות שהודגשו בתיאוריהן היו " :אב קשוח וקשה"" ,אב אלים"" ,העדר נוכחות האב בחייהן"
ו"תחושות שליליות כלפי האב" )כעס ,סלידה ופחד( .בנות אלו תיארו קשר בעייתי עם האב הנמשך עד
היום.
75
כאמור ,שתי המרואיינות) ,רגינה ומריה( ,תיארו קשר חיובי עם האב .רגינה מספרת על קשר חם עם
אביה ומריה מתארת את הערכתה אליו.
"אב קשוח וקשה"
אנדריאה מרבה לתאר את אביה כאדם קשה כלפיה וכלפי כל המשפחה ,בוגד באמו ומוותר על הקשר
עם בנותיו .הדבר היחיד הטוב שבו ,כדבריה ,שהוא היווה את כרטיס הכניסה שלהן לארץ" :אבא
שלי היה טיפוס מאוד חכם אבל קשה ,איש קשה .קפדן כזה ,קשוח .קר כזה .אף פעם לא חיבק ,לא
ליטף ,לא אמר מילה טובה ,שום דבר טבעי שיש בין אבא לילד שלו .אף פעם לא מתעניין במה קורה
לנו ,במה עובר עלינו...אבא שלי זה הדבר הכי אגואיסטי שיש בחיים ,הוא היה בוגד באמא שלי כל
הזמן ,ואמא היתה הרוסה מזה .את יודעת מה זה שיש לו שלוש בנות בבית והוא לא מתייחס אליהן
בכלל? ורק עסוק את יודעת במה? אחר כך הוא כבר עבר לגור עם אחת מהאהובות הצעירות שלו,
ואנחנו לא קיימות בכלל") .אנדריאה(
לונה מתארת את אביה כאדם קשוח ואגואיסטי שדרש ממנה ,כמו מכל סביבתו ,לעמוד בסטנדרטים
גבוהים" :אבא שלי הוא בן אדם מאוד אגואיסטי כזה ,זה שייך להרבה גברים ,הוא עד עכשיו הוא
הוא הוא ,העבודה שלו ,הקריירה שלו ,למרות שהיה גם חם לילדים שלו ,אבל עכשיו זה מין כזה
שכאילו ,נתתי לכם את הדרך ,תסתדרו לבד...אבא שלי היה קשוח ,אבל בגלל החינוך שלו אני חושבת
ששרדתי והוא נתן לי עקרונות מאוד חשובים כבן אדם .הוא היה קשוח ,הוא דרש מכולם דברים.
הוא דרש גם מעצמו כל הזמן".
"...אבא לא כל כך...הוא אדם קשה .הוא קשה .אבא שלי למד באוניברסיטה להיות מורה
להסטוריה .אז הוא בן אדם חכם יש לו הרבה אינפורמציה בראש והוא אוהב לדבר ,הוא לא יודע
להקשיב ,הוא רק מלמד ,הוא חושב שהוא הכי חכם .הוא בן אדם קשה בעצם ,אם יש לי שאלה או
משהו ,אז הוא מתחיל עם סיפור שאי אפשר לגמור עם זה .כל דבר הוא לא תמיד מבין .לא היה לי
קשר כמו שהיה לי עם אמא ,כי קודם כל הוא גבר ,אני לא יכולה לבוא אליו עם כל שאלה)"...ניקול(.
דיאנה מתארת את אביה כטיפוס קשה ורודן ומציינת שנטרלה כל קשר רגשי כלפיו ":אבא שלי גם
באותה תקופה כתב דיסרטציה ,היה גם לחוץ בעבודה ,גם היתה לו אישה שבטוח הולכת למות,
השאלה מתי ,וזה קרה מאוד לאט ,והיתה לו ילדה על הידיים ,אז את יכולה לתאר לעצמך .לא היה
שם ,חום וכאלה"...שנאתי את אבא שלי ,רציתי שהוא ימות ,פשוט רציתי שהוא ימות ,כמה פעמים
שאני בכיתי ואמרתי :אלוהים ,או אם מישהו שם נמצא ,למה זה היא ולא הוא ,למה ,למה ,למה,
תחליף את זה ,אני לא יכולה לראות את זה ,כעסתי עליו ,כי הוא היה תמיד טיפוס רודני כזה ,תמיד
רדה באמא שלי ,ברמה מסוימת ,אף פעם לא הבנתי איך היא התחתנה איתו ,אף פעם לא התחברתי
אליו ,אנחנו אנשים זרים אחד לשני...עכשיו הוא מסכן ,חבל ,הוא מאוד מנסה להתחבר ,ומתחנף אלי
כל הזמן ...כבר כמה שנים ,אני לא מסוגלת ,אני מנומסת ,זאת אומרת ,אם הוא ימות מחר ,אני
אעשה לו מקסימום מצבה ,זה כן .או בואי נאמר אם פתאום יקרה משהו ,אז אני ארגיש איזשהי
אחריות כספית לשכור מטפלת או משהו כזה ,אבל שום דבר רגשי אני לא מרגישה" .
"אבא שלי בן אדם מאוד קשה ,מאוד קשה ,יש לו אופי כזה ...הוא נורא ,הוא חושב שהוא תמיד צודק
וכולם לא ,אמא שלי לא הסתדרה איתו ,אח שלי לא הסתדר איתו וגם לאחותי נורא קשה להסתדר
76
איתו ,למרות שהיא הרבה יותר רגועה ממני ,שקטה יותר" )לדה(.
"אבא שלי הוא מזל שור ,הוא נעמד במקום ומאוד קשה להזיז אותו והוא מתקשה לקבל החלטות.
הוא צריך הרבה לשקול ,הוא נורא נורא קשה ,בקיצור .אז אני ואמא תמיד מזיזות אותו ממקום
למקום").אלכסנדרה(
"אבא טיפוס מאוד קשה ,הוא מנהל בבית ,מנהל בעבודה ,המילה שלו זה חוק בכל מקום...אבל אבא
קשוח ,עד לגיל 20כל דבר שבחרו לי זה היה מילה של אבא ,לא היה לי חופש בחירה ,את המקצוע
בחרו לי בגיל שבע ,בבית ספר ספציפי ,אף אחד לא שאל אותי .אי אפשר היה להתנגד לאבא ,פשוט אי
אפשר .מה שכן כשעליתי ארצה לא קיבלתי ממנו שום התנגדות ,הוא התייחס אל זה בצורה ...הוא
אמר עכשיו את בת 20את יכולה לבחור מה שאת רוצה ,אני דאגתי לך מספיק ,זה החיים שלך.
מגיעים לרגע שצריכים כבר לברוח מהבית) ...אלינה(".
אלינה היא היחידה שציינה שבבריה"מ גברים מרוחקים ולא מעורבים בחינוך ילדיהם בשונה
מהישראלים" :הוא אדם מאוד סגור ,סוגר את עצמו ,לא יכולתי לדבר איתו ולא רציתי גם ,הוא גם
דומה לי ,אני גם סגורה ,לא צריך להיכנס לזה .אבא ,זה כמו בכל המשפחות ברוסיה ,גבר הוא תמיד
מרוחק מהמשפחה ברוסיה ,הוא לא מתעסק במשפחה כמו פה בארץ ,הוא לא מתעסק עם הילדים ,עם
אמא שלי היה קשר של דיבור ,אמנם לא טוב אבל דיברנו .הוא לא".
"הוא עצמו איש יותר סגור .הדמות הדומיננטית בבית זו היתה אמא .הוא קשוח ,סגור מבחינת רגש.
הוא לא בא ומחבק ומביע אהבה) ..אוקסנה(.
יילנה מתארת את אביה כ"אנטיפט" ,קשה ושמרן ":אבא שלי בן אדם נורא שקט ,או שהוא אוהב
אנשים חכמים ,או שהוא לא מוכן לדבר בכלל עם אנשים טיפשים .כשמשעממים אותו אורחים ,הוא
מסוגל ללכת לחדר ולישון ..הוא האמת אנטיפט כזה ,עושה מה שמתאים לו,
"הוא נורא שמרן ,הייתי צריכה לחזור כל ערב בשמונה בערב .לא היה ככה אצל כולם ,אצלנו בבית היו
חוקים .אסור להתלבש ככה ,לא לשים ציפורניים ,לא לצבוע ריסים ...הייתי בגלל אבא ,צובעת ריסים
במדרגות ,היה אסור לי לצבוע ריסים ...וכל החברות שלי עשו את זה .אבא שלי לא הסכים ,בבית
שלנו לא צובעים ריסים ..אני עוד ילדה ,בגיל ...17וצבעתי בחדר מדרגות...הם היו ככה .הייתי צריכה
לחזור בשמונה ,אחרת זה צעקות ,אחרת זה בעיות"...
לובה מדגישה את התנהגותו השתלטנית של אביה כלפי אמה" :מה שאני זוכרת בגיל הבגרות שלי
זה לא מה שהייתי רוצה לראות במשפחה שלי .אבא תמיד היה שולט בכל העניינים ,קובע מראש בכל
הענינים ,ועד עכשיו .לדוגמה ,מתי לאמא שלי מותר ללכת למספרה ,אמא שלי לא מתאפרת ,מוזנחת
כזאת וכל הזמן אין לה כסף לבגדים שלה ,דברים כאלה הוא תמיד קובע מה לעשות ואיך לעשות
ומתי לעשות נכון ,וכל מה שהוא אמר זה נכון ומובן מאליו .או-קי? ואין לה זכות לדבר ולהתערב
בכלל ואם היא מתערבת ,אז אין לה זכות בכלל ,אז זה צד שעכשיו אני מבינה את זה ,שלא אהבתי
את היחסים האלה בין אמא לאבא"
קמילה מתארת את אביה החורג כמי שלא היה מעוניין בה .זלזל והפלה אותה לרעה ביחס לבתו
הביולוגית ,בצורה בוטה ומופגנת .את תחושת הסלידה שחשה אליו היא מתארת " :נגעלתי ממנו,
הוא היה מתנהג וגם אוכל… כמו חזיר ..כל פעם שהוא היה נכנס הביתה רציתי להחזיק את עצמי כדי
לא להתפרץ… לא יכולתי לסבול אותו"..
77
אב אלים
האנתרופולוגית הרוסייה שצ'פנסקיה ) (2001מציינת שהאלימות כלולה במערכת הקודים התרבותיים
הרוסית והיא נחשבת לבעלת פונקציות תקשורתיות .היא משמשת אמצעי להסברה ,להבנה ולרכישת
ידע על נורמות של קבוצה וכן לחיזוק הכללים שההורים משננים לילדיהם" :סימנים גופניים ,במיוחד
כאב ,מובנים לכל ,ועל כן עשויים לשמש אמצעי תקשורת כאשר נדמה שחסרה הבנה".
המרואיינות ,לעומת זאת מתארות את אביהן האלים כמקרה פרטי שלהן ואינן מציינות שזוהי נורמה
תרבותית .לדברי יילנה" :זה לא ככה בכל הבתים ,אצלנו זה היה ,לא בכל משפחה ככה שמעו לאבא,
ולא בכל משפחה יש אבא קשה כמו אבא שלי...היה יכול להרים עלי יד ולא היה נעים ...אבא נורא
קשה ,הוא יכול לזרוק מילים שלא יודעת מאיפה זה בא) "...יילנה(
" הוא היה מאוד אלים ,כמה מכות קיבלנו ממנו ..זה היה נורא ,היינו מקבלים מכות על כל דבר,
פשוט על כל דבר :חוטים של חשמל ,מסרק ,כל מה שבא לו ליד .פשוט היו מרביצים לנו .היו לי בגב
חרישות ,נקודות ..ממש נורא ..עד עכשיו אני צריכה לטפל בכל מה שעברתי ואני עוד לא אומרת לך
כלום ..זה בלתי אפשרי להתמודד עם זה" )אירנה(.
" האמת שלא נוח לי לדבר על זה ..הוא היה מתעלל בי וגם באחיות שלי ,היה כועס ומדבר במילים
קשות כמו קללות ואת יודעת ,אני לא מרחמת על אמא שלי ,שהיתה )היום אני חושבת על זה כבוגרת(
בטח מסכנה נורא ,כי אם מישהו מסוגל להתייחס לילדים בצורה כזו ,אז למה לאישה לא? המזל
הגדול של כולנו היה שרוב הזמן הוא לא היה בבית .כשהוא היה בסביבה היה לחץ באוויר"....
)אנדריאה(.
העדר נוכחות האב בחייהן
מרואיינות מתארות את חייהן כנטולי קשר עם אביהן.
הוריה של קמילה התגרשו כשהיתה בת שבע ,אביה הביולוגי עלה לארץ ,אמה נישאה בשנית,
ולקמילה לא היה כל קשר עם אביה הביולוגי ,וקשר שלילי ,כאמור ,עם אביה החורג.
תמרה מתארת את המפגש עם אביה שלא הכירה" :מאז שהם התגרשו ראיתי אותו אחרי שנה ,או
משהו כזה ואחרי זה הוא בא עוד פעם רק אחרי חמש שנים ,ואני לא הכרתי אותו .אמרו לי ,זה אבא
שלך ,אני אומרת ,לא הכרתי אותך! "..
"אבא היה כמעט לא בבית ,הוא היה ימאי ,והיה חוזר פעם בשנה...
אני הייתי תלמידה מצטיינת ,רציתי לשמח את ההורים שלי כשאבא יבוא ,הוא כמעט ולא ראה
אותי ...כאילו כדי שיהיה מה להראות לו את הציונים הטובים") .אוקסנה(
תחושות שליליות כלפי האב ) כעס ,סלידה ופחד(
"כשהוא היה בסביבה הייתי בלחץ ,אני רק זוכרת את הצעדים שלו או את המבט שלו וכבר יש לי
פחד כזה .תמיד קינאתי בחברות שלי שהיה להם אבא יותר נעים)"..אנדריאה(.
78
"אני מאוד כועסת על אבא ,על זה שהוא ניתק איתנו קשר ,אני אפילו לא כועסת על זה שהוא
התגרש ,על זה שהוא ניתק איתנו קשר אני לא יכולה להבין את זה ,לא עשינו שום דבר רע ,אולי יש לו
כל מיני חשבונות עם אמא ,אבל למה להתגרש מאיתנו ,למה אנחנו? זה בכלל לא טבעי ,הוא אפילו לא
מנסה .כלום .אחרי ארבעה חודשים בארץ הוא עזב .לא הרבה .הוא כנראה שמח להיפטר מאיתנו ,הוא
שם אותנו פה והלך לחופש שלו ,להיות שם עם אהובתו..אבא פשוט היה כרטיס הכניסה שלנו לכאן,
וזהו ...הוא חזר לשם ,והוא לא ניסה מאז ליצור קשר או משהו ,כלום .כשאחותי היה שם לא התייחס
אליה יותר מדי .אפילו לא לקח יום חופש כדי להיות איתה .לא יכולה להבין את זה")אנדריאה(.
"אבא שלי לא הירשה לי הרבה דברים ,פחדתי ממנו ,לא אהבתי להיות בסביבה כשהוא נמצא"
)יילנה(.
"אני הייתי ילדה טובה .הוא אף פעם לא נגע בי ,פיזית .אבל מהמבט שלו אני נורא פחדתי תמיד ,אז
הוא לא היה צריך לצעוק ולא כלום ,אז אני רק הסתכלתי עליו וידעתי) "...לונה(
" ...הייתי בדירה של אבא שלי אבל לא היה לי קשר איתו ,כל אחד בחדר שלו .זה לא נחשב שגרתי עם
אבא שלי" )לדה(.
על הקשר כיום" :אני בקשר איתו רק כי אני יודעת שזה אבא שלי ואני מידי פעם שואלת אותו מה
שלומו וזה ,אבל כשאני מתקשרת אני רק שומעת ,למה לא עשית ככה ולמה לא עשית ככה ,ולמה זה
ולמה זה ולמה את לא הולכת ללמוד ,כאילו די ,די ,די ,אני לא מתקשרת כדי לשאול אותך עצות ,כל
פעם אחרי שאני מדברת איתו אני עצבנית נורא ,הוא אף פעם לא יגיד לי ,מה שלומך? הוא אומר
תמיד ,כן ,מה את חושבת לעצמך ,למה את לא מתחתנת? למה את לא ...זה לא מרגיז? זה מוציא
מהדעת כבר מהמילים הראשונות שהוא אומר .והוא ממשיך ,מה את חושבת על עצמך? ככה תשבי עד
גיל ?50את לא מתחתנת? אמרתי אני יותר לא יכולה לדבר איתו ,מה זה הדבר הזה? אני צריכה
שאבא שלי יגיד לי מה לעשות כל הזמן? עם כל הכבוד?! מרגיז " .הוא כזה ניג'ס ...הוא מתקשר משם
ואומר לי מה לעשות.בגלל זה אני לא מסתדרת איתו,אף אחד לא מסתדר איתו ,אח שלו לא מסתדר
איתו ,אבל רק כי הוא מרחם עליו שהוא לבד ,הוא מזמין אותו מדי פעם אליו ,הוא ממש בן אדם רע,
אבא שלי" )לדה(.
תמרה מתארת את העלבון שחשה כשאביה "נזכר" בשלב מסוים שהיא קיימת" :כעסתי על אבא
שלי ,בשביל מה באת בכלל אלינו? היה לנו כל כך כיף בלעדיך ,מה אתה חושב ,מה אתה רוצה ,אתה
פתאום מגיע ונותן כסף ,אז אנחנו נהיה הילדים שלך?! מה פתאום? תהיה עם אשתך ועם הילדים שלך
ואל תבוא".
יילנה מתארת את תחושת הפחד שחשו היא ואימה מאביה:
"נגיד אני ואמא ,נשארות בערב בבית ,לפני שאבא חוזר מהעבודה ,אז אנחנו יכולות לריב ולזרוק
אחת על השנייה כל מיני מילים ,אפילו גסות ,והיא תגיד :את לא מבינה ,וכל מיני דברים ...רק שאנחנו
שומעות שהמפתח בדלת ....הכל נהיה שקט )צוחקת( ,הכל נהיה בסדר בבית ...פתאום אנחנו מדברות
יפה אחת לשנייה ..אמא את רוצה קפה? את רוצה משהו אחר? בקול מתוק) ....צוחקת( ,זה היה
הטיפוס".
קמילה מתארת את יחסה לאביה החורג:
"אני לא יכולתי לסבול אותו .איך שהוא היה אוכל ...אבא החורג שלי הוא אכל ככה כמו חזיר ,ממש
ככה וכשהוא אכל זה היה נורא ,איך אפשר לאכול כמו חזיר? )צוחקת מאוד(...נגעלתי ממנו בטח ,גם
זה ,היה איש פשוט ..ואני לא אהבתי את האבא החורג שלי ,אני לא יכולתי לסבול אותו.כי הוא כל
79
הזמן הסתכל עלי כאילו ,לא יודעת מה ,לא יודעת מה ,לא יודעת מה הוא חשב עלי ,מה אני הייתי
בשבילו ...הוא דאג להביא הביתה אוכל וכמובן אני אכלתי את האוכל הזה ,אבל מה שקשור לבגדים,
את אחותי יותר פינק ,הוא קנה לה בגדים יותר איכותיים דברים ששייכים יותר למודה." ..
קשר חיובי עם האב
רגינה ומריה הינן היחידות מבין המרואיינות שתיארו באופן חיובי את אביהן .רגינה מספרת על קשר
חם עם אביה ומריה מתארת את הערכתה אליו.:
"אצלי בחיים תמיד היה אבא .הבן אדם הכי יקר והכי אהוב שהוא היה בשבילי ,גם אמא וגם אבא,
והכל בשבילי תמיד היה אבא ,לאבא הייתי קשורה ממש .הייתי גם קשורה לאמא ,זה לא שלא אהבתי
אותה חלילה או שלא הרגשתי שהיא אמא שלי ,אבל לבוא ולספר משהו זה תמיד לאבא .להתייעץ על
משהו -עם אבא .לבקש משהו -אבא .קודם כל אבא ")רגינה(.
"אבא שלי ,הוא מאוד ספונטני ,אני דומה לו במראה וגם בהתנהגות קצת ,הוא מאוד אהב אותנו,
הוא תמיד ,איפה שלא היינו ,הוא עשה בבית מה שרצינו ,הוא איש טוב" )מריה(.
קשר עם אחים ואחיות
שבע המרואיינות שהתייחסו לקשר שלהן עם אחיהן ואחיותיהן תיארו מצב של העדר קשר עם
האחים ,ורק שתיים מהמרואיינות )אירנה והלנה(,תיארו קשר חיובי עם אחיהן ,אך זאת בשל
מאורעות טראומטיים בחייהן.
"הקשר שלי עם האחיות הוא רחוק ,אנחנו אנשים שונים ,למרות שאנחנו מה זה דומות ...אבל זה כל
אחד אופי שונה לגמרי ,עולם אחר") .אנדריאה(
בהמשך מציינת אנדריאה את העובדה שעליה נעשו הרבה "טעויות חינוכיות" מצד הוריה ,לעומת
אחיותיה שזכו ליחס מקל יותר .ייתכן שתחושת הקנאה שלה באחיותיה היא זו הגורמת להעדר קשר
בינן.
כך גם מתארת ג'נט את תחושת הקנאה שחשה כלפי אחיה הקטן:
"עד גיל שלוש שאח שלי היה ,אמא שלי היתה בבית .שם אפשר לשבת בבית עם תינוק עד שלוש שנים
ולקבל משכורת .אז עד שלוש שנים היא היתה בבית בשבילו ואיתו .אצל אחי זה כבר היה אחרת ,בו
השקיעו ,אני לא זוכרת שלי התייחסו ככה כמו אליו .לי לא היה את היחס הזה .אני לא יודעת למה".
ניקול מספרת שלא היה לה קשר עם אחיה שגדל אצל הסבא ורק פעם בשנה נסעה לבקר אותו
באוקראינה .יילנה מתארת את הקשר עם שני אחיה בצורה שלילית ,למרות ששניהם נהרגו ,האחד
במלחמה והשני בתאונת דרכים":עם אח הגדול לא הייתי בקשר טוב ,למשל חצי שנה לא ראיתי אותו
ולא דיברתי איתו...והאח השני הוא זאב בודד ,ולא היה מסתדר עם אף אחד"...
"יש לי עוד שני אחים .אחד -הקטן גדול ממני ב 17-שנה והגדול גדול ממני ב 26 -שנה ,כמעט בגיל של
אמא שלי ,מנישואים קודמים של אבא .לא היה לי קשר כי הוא לא קיבל אותי מיד כשנולדתי ,בגלל
בעיות של גירושים של אבא שלי ,כנראה ,ועם הקטן אהבתי נורא בילדות והוא אהב אותי אבל היום
אנחנו מדברים בטלפון רק פעם בכמה זמן)"..לונה(.
80
"אחי קטן ממני בשנתיים ,היינו רבים כל הזמן ,גרנו בחדר אחד כל הזמן .ממש כעסתי עליו ,אפילו
שנאתי אותו" )לובה(.
נדיה מצרה על העובדה שאין לה קשר עם אחיה כפי שהיתה רוצה ":דווקא עם האח הקשר הוא
רחוק וזה מאוד כואב לי כי הוא האח היחיד שלי .היו לנו אינטרסים שונים ,אני לא יודעת איך זה יצא
לנו ,אני תמיד השתדלתי שיהיה לנו קשר טוב ,אולי בגלל שלא גדלנו כל כך ביחד ,עד היום אני
מצטערת על זה .אני מדברת איתו בטלפון ואני מרגישה שאין לנו כמעט על מה לדבר .הכל בסדר? מה
שלומך? זהו ,אין על מה לשאול .זה מאוד כואב .אני כל הזמן מנסה לשפר את זה ,אבל זה מה שנוצר
מכל הנסיעות"...
קמילה מתארת את הקשר הבעייתי עם אחותה "החדשה" מהנישואין השניים של אמה" :היה לי
מוזר ,פתאום אחות חדשה ,לגור איתה ביחד ...היה לנו גם אותו שם ...אבא שלה כל כך אהב אותה
ואותי לא ...היו לנו הרבה ריבים ומתחים כל הזמן ,היא גם כזו שאוהבת לעקוץ."..
שתיים מהמרואיינות הינן בנות יחידות:
"הייתי בת יחידה אבל לא הייתי בכלל ילדה מפונקת ,הטילו עלי את כל האחריות ...אני לא הייתי
מפונקת בגלל זה בכלל .ההיפך .אבל כמובן כמו כל ילדה ,אהבתי להתלבש ,אז הייתי מקבלת הכל אני
,אז כמובן התרגלתי לזה ,אבל כשלא היה אוכל ,התרגלתי לזה ,אבל בגדים שלא היה ,לזה לא
התרגלתי .אבל לא היו לי דרישות מיוחדות" )אלכסנדרה(
"הייתי בת יחידה .הייתה תקופה שנורא ביקשתי אח או אחות ,אבל אמא לא הסכימה .אבא רצה.
אמא לא הסכימה והיא אגב אומרת את זה גם היום ,כשאני מדברת על זה וזה סיפור אחר לגמרי שאני
רוצה עוד ילד או ילדה ,היא אומרת שכל האהבה שלי ללינוי צריכה להיות לה ולא לאף אחד .ככה
היא היתה אומרת גם לי .כל האהבה היא אלי ואין לה יותר אהבה לתת למישהו אחר ,רק אוהבת
אותי ולא רוצה מישהו אחר .אז הבנתי שאין ,ביקשתי וביקשת וביקשתי ,לא אז לא .מה לעשות.
הייתי מפונקת .אני לא הרגשתי למשל קנאה בין אחים ,לא היו לי דברים כאלה ,אהבו רק אותי ואני
ידעתי את זה וראיתי את זה כי אני היחידה .מצד שני ,היום אני סובלת מזה שאני בת יחידה ,כי היה
כיף מאוד לקבל את כל התענוגות בחיים לבד ,אבל זה לא כל כך כיף לקבל את כל הקשיים שבאים
בסופו של דבר ,צרות לקבל אותם לבד .אין לי עם מי לשתף .למשל בסיפור של אבא הרגשתי את זה
במיוחד .אני לא יודעת אם לדבר עם אמא זה אותו דבר כמו עם אחות או אח .אין לי את הניסיון הזה.
אני גם יודעת שאמא היא גם לצערי הרב לא נצחית .כלומר ,אני מבינה שאין מה לעושת עם זה וצריך
להשלים עם זה .ולקבל את זה כשיגיע ,אבל זה נורא מפחיד אותי גם שבאיזשהו שלב גם לא תהיה לי
אמא .והיא כרגע האדם הכי קרוב אלי") .רגינה(
אירנה והלנה מציינות שיש להן קשר טוב עם אחיהן ,אך אצל שתיהן הקשר הזה נוצר בשל
מאורעות טראומטיים בחייהן .אירנה בשל הצורך של האחים לחבור יחד כדי להתגונן מפני ההורים
ואצל הלנה בשל תחושת האחריות שלה כלפי אחיה ,לאחר מות שני הוריה באופן טרגי.
"הקשר בין האחים חזק יותר כדי להתגונן מההורים ,היינו מנסים להגן אחד על השני ,מההורים ,לכן
היום אנחנו ,האחים ,יותר קרובים אחד לשני מאשר עם ההורים .למשל אני ואחי לא בקשר עם
ההורים ואחי הקטן למד איכשהו להסתדר איתם .יש לו שיטה מיוחדת ,הוא מנצל אותם מבחינה
כספית ,הוא בצבא ,הם מכבסים לו ,נותנים לו אוכל ,כסף ,זהו" )אירנה(.
81
"יש לי שם את האח הקטן שלי ,הוא שם לומד ועובד קשה ויש לו משפחה .אני בקשר איתו ,אני גם
עוזרת לו באופן כספי קצת ,כי לפרנס משפחה זה קשה לו ,ואני תמיד הייתי עוזרת לו אז אני ממשיכה
")הלנה(.
הסבתא והקשר עמה
דמות מענינת ומרתקת שחזרה אצל כשבע מהמרואיינות באופן מאוד אינטנסיבי הינה סבתא.
הסבתא מתוארת כאישה חמה ,דואגת ,מסורה" ,מכילה" ומבינה ,מייעצת עצות חכמות ונבונות
,ומאפשרת "מרחב" בעולמן הקשוח ,תוך מתן חופש וביטוי לרגשותיהן ולתחושותיהן.
במשפחות רבות הסבתא ממלאת את תפקיד האם ומופקדת על גידול הילדים .היא נוטלת תפקיד זה
שעה שהאם יוצאת לעבודה ,אם באופן יומיומי או לאורך תקופות ארוכות .לעתים משאירים את
הילדים שנים אצל סבתא בשל מציאת מקום עבודה רחוק או פיתוח קריירה .חלק מהבנות מתארות
חיים של "נסיכה" אצל סבתא מפנקת המוכנה לעשות "הכל" עבורן ,עד כדי כך שהן "נאלצות" לחזור
לבית הוריהן ,בעל כורחן .הן מרבות לתאר את הגעגועים לסבתא עד היום.
לעתים קרובות הן משוות את אמהותיהן לסבתא ומגדירות אותה כאישה טובה וחמה בניגוד לאם.
בחלק מהמקרים ,ניתן לחוש באידיאליזציה כלפיה לעומת ההורים .
תשע מרואיינות סיפרו על הקשר החם שלהן עם סבתן:
נדיה מתארת את התקופות בהן היתה משפחתה מתפצלת עקב נסיעותיה של האם לחו"ל .אמה
היתה נוסעת לשליחויות לחו"ל ,והיא התלוותה אליה ואילו אביה ואחיה היו נשארים בביתם.
בתקופות אלו סבתא היתה מגיעה לטפל באחיה ,אפילו לתקופות של חודשים:
" סבתא שלי נתנה לי את החופש ,כל פעם שהייתי באה אליה ,לא היו לי גבולות ,הייתי עושה מה
שאני רוצה,הולכת לישון מתי שאני רוצה,הייתי הולכת לאן שאני רוצה ,לא רוצה לקרא ,לא צריך ,לא
רוצה לעשות שיעורים ,לא צריך ,בעצם שהחלטנו שאנחנו מתחתנים ,סבתא שלי אמרה ,אל תתחתני,
לא יצא לך מזה כלום ,את פשוט עושה טעות ,היא היחידה שאמרה לי את הזה .סבתא מאוד עזרה
לנו .סבא וסבתא היו גרים שעתיים ברכבת מאיתנו ,וכל פעם שנסענו ,סבתא היתה עוברת לגור שם
עם אבא ואח שלי".
כשהודיעה למשפחתה על כך שהיא עומדת לעלות עם בן זוגה לארץ ,הקושי האמיתי היה להיפרד
מסבתא ,שאותה אהבה מאוד .כך היא מתארת את הפרידה מסבתה " :היה להם )למשפחה( קשה,
אבל הכי קשה היה לסבתא שלי ,עד היום שאני מדברת על זה אני בוכה) ,ואכן דמעות זולגות מעיניה(.
כיום היא מצטערת על כך שלא שמעה בקול סבתא שאמרה לה לא להתחתן )כך היה נחסך ממנה ענין
הגירושין(":ורק סבתא אמרה שאני עושה טעות ,אני צריכה עוד לגדול כדי לקבל החלטות כאלה,
הייתי בת 18וחצי ,היא אמרה לי שאני לא צריכה לעשות את זה כל כך מהר ,אני לא מכירה את
המשפחה ולא מכירה את הבחור ,היינו נפגשים פעם בשבוע בסך הכל .זה גם פעם ראשונה שלא
הקשבתי לסבתא שלי והיתה צודקת ,וזה רק הוכיח לי שסבתא יודעת הכל ".
הגעגועים של נדיה לסבתה" :בכלל אין לי נוסטלגיה לרוסיה ,לא .רק לסבתא .אני רוצה אותה כאן.
בחופשים הייתי אצלה ,החופשות ,הכל זה סבתא .אין גבולות ,תמיד חום .אצל סבתא זה בית .הורים
זה הורים ,אבל סבתא זה בית ,זה אוויר לנשימה .סבתא גאה בזה שהתגיירתי מאוד .אנחנו מדברים
שעות על זה .בקיץ שהייתי אצלה ,דיברתי איתה על זה .רוב החברות שלה יהודיות".
82
" סבתא היתה זו שגידלה אותי כי היא היתה רוב הזמן בבית ,ואבא ואמא היו להם הרבה חברים והם
היו יוצאים הרבה.הייתי בהתחלה הכי קשורה לסבתא כי איתה הייתי רוב הזמן ואחר כך הם עברו
דירה ,ואז הייתי באה לבקר אצלה ככה יותר בסוף שבוע ,או מתי שהוא באמצע שבוע ") .אנג'לה(
ג'נט מתארת את החיים אצל סבתא חמה ומפנקת כ"גן עדן"" :גדלתי עם סבתא עד גיל שש בערך ,עד
כיתה א' ,כי אבא שלי היה איש צבא ,והם נסעו לאיזה מחנה ולא רצו לקחת את התינוקת איתם .אז
סבתא אמרה שאני אגדל אצלה ,היא מאוד אהבה אותי וגם היתה לנו משפחה גדולה ,סבתא ,סבא,
דוד ,דודה ,הם נסעו והשאירו אותי .הם חשבו שזה יקח חצי שנה עד שהם יסתדרו ,ואחר כך הם ראו
שהם גרים במחנה בדירה קטנה ולכן נשארתי אצל סבתא שלי ,לה היה בית פרטי גדול .אז סבתא
שלי אמרה להם שישאירו אותי אצלה ,והם באמת עשו ככה .מדי פעם הם היו באים לבקר .ואז עד
שחזרו משם ,הם כבר באו למוסקבה .יש לי עוד אח ,יש הבדל של ארבע שנים ,הוא כבר גדל איתם.
כשהם חזרו ,הם באו עם אח שלי וזהו .לגדול עם סבתא היה כיף ,שם יש חופש ומ 30-ל מאי עד
ראשון לספטמבר היה חופש .גם כשכבר הייתי אצל הורי ,בשלושים למאי הייתי נוסעת לסבתא
וחוזרת ב 31-לאוגוסט ,ככה כל השנים .כל החופשים .היא גרה בעיר קטנה ,היה לה בית פרטי וגינה
עם פירות וירקות ,גן עדן קטנה .היא היתה סבתא חמה .לפני שהיינו הולכת לישון ,היא היתה שמה
אותי לידה ומספרת לי סיפורים סיפורים על זה שהיתה ילדה וצעירה ,כל מיני סיפורים ,סיפורים
שחוזרים כל יום אותו דבר ,כבר ידעתי את כל הסיפורים בעל פה .מאוד אהבתי את הסיפורים שלה.
המעבר הטראומטי לבית הוריה"":כשעברתי למוסקבה ,היה בסדר אבל היתה חסרה לי סבתא מאוד,
כי היתה לי סבתא רבה שם ,היו שם הרבה אנשים )דודים ודודות( ואני היחידה היו כולם איתי.
וסבתא אישה חמה ואוהבת,ושם עם הורי ,כבר לא הייתי נסיכה כמו אצל סבתא .בכלל לא .היה לי
אח קטן ולא הייתי הנסיכה היחידה .כבר לא .אומרים שסבא וסבתא יותר שמים לב לנכדים מאשר
ההורים .הצעירים .היה בסדר ,אבל עד היום אני זוכרת שזה היה מעבר טראומטי מחיים טובים
לפחות טובים"
"כשהכרתי את בן הזוג שלי ,אמא התנגדה .אבל סבתא לא התנגדה היא רק רצתה שיהיה לי טוב,כי
כשסיפרתי לסבתא ,זה היה בסדר גמור ,לא אכפת להם ,כל מה שהיא שאלה זה אם הוא בן אדם טוב
וזהו .אמרתי לה ,כן ,והיא שאלה אם הוא אוהב אותי ,אמרתי לה כן ,ואז היא אמרה שיהיה לנו
טוב".
אוקסנה מתארת את סבתה כ "דמות מרכזית בחיים שלי ,המון היא נתנה לי בחיים ,המון הייתי
אצלה ,היא הייתה כמו חברה שלי ,כמו עוד אמא נגיד .הרבה שעות ההורים שלי לא היו בבית ,אמא
שלי ילדה אותי בגיל צעיר ,בגיל ,21וגם סבתא שלי גרה לא רחוק מאיתנו והיא היתה בודדה ,ובעצם
רוב הזמן ,כשההורים היו צעירים ,אז מי שעזר להם היתה סבתא שלי .אז נקשרנו ,ואז בעצם במשך
השנים ,הייתי הכי קשורה לסבתא ,היינו נורא קשורות .קשורה אליה יותר מאמא .והיה לי נורא
קשה לעזוב אותה ,אבל היא שמחה בשבילי .גם לה היה קשה ,כי ידעתי שאח שלי לא יבוא אליה כל
יום ,כי הייתי באה אליה כל יום .הייתי נשארת אצלה לישון".
כשאוקסנה מספרת על מחלתה של סבתה,היא מתייפחת":אז גילו שלסבתא שלי יש סרטן והיה להם
נורא קשה ,אבל היא סיפרה לי רק אחרי שעשו לה את הניתוח ואז אמרתי שאני רוצה שתעלה לפה
כי פה יש את הרופאים הכי טובים ,זה לקח הרבה זמן עד ששכנעתי שתבוא לפה .כי היה תקוה
שיעזרו לה שם אבל עשו לה ממש זוועה ,אחר כך ראיתי ,אני ) ...בוכה( .היא באה אחרי זה ,כי היא
אמרה שלפני שהיא תמות היא רוצה לראות אותי .רוצה לראות אותי ולהיות עם כל המשפחה ,כי
83
כבר הורי היו פה ודוד שלי.ואז יום אחד הייתי בעבודה ,אמא מתקשרת ואומרת ,סבתא במצב נורא
רע ,תבואי מהר ,אז באתי ,כולם אמרו שהיא חיכתה רק לי ,ואז היא נפטרה.ראיתי אותה בשניות
האחרונות שלה .היתה בת .64עשו לה ניתוח נוראי שם ,הטיפול שלה שם היה גרוע .לראות אותה
ככה כל יום זה היה נורא קשה בשבילי ".
" עד גיל שש ,גדלתי אצל סבא וסבתא ,הורים שלי באו לבקר אותי בחופשים,הייתי מאוד מפונקת ,אני
ניצלתי את זה מכל הכוונים ,שלא יכלו להגיד לי לא ,ופחדו שאני אתחיל לבכות שאני רוצה את אמא
ואבא .אז כל דבר שרציתי קיבלתי .הם היו סבא וסבתא מפנקים ועוד אני משכתי אותם בחוטים מכל
הכיוונים .אני לא ממש זוכרת את זה ,זה הסיפורים שסיפרו לי .אבל הייתי עד כדי כך חכמה או יותר
חכמה ,לא הכי טובה שיכולתי .אם הייתי רוצה משהו שלא אישרו לי ולא נתנו לי ,יכולתי להגיע
לסבתא ולהגיד לה ,נו בבקשה ,תתני לי ,אני אקרא לך אמא .כל מה שרציתי ,קיבלתי .מבחינת לקבל
ניצלתי את זה טוב" )רגינה(.
תמרה הועברה לאחר גירושי הוריה לסבתה ,בהיותה בת שלוש":גדלתי אצל סבתא,היא פשוט נתנה
לה אותי,ואמא שלי עזבה את העיר הזאת ובאה לסבתא שלה ,בעיר ליד מוסקבה ,שם גדלתי .גרתי עם
סבתא שלי כמעט כל הזמן .אמא גרה במקום אחר כי כל הזמן היא רצתה להתחתן עוד פעם וזה,
וסבתא שלי אמרה לה שאני צריכה להיות באותו בית ספר והיא פשוט לא נתנה לה אותי.עד גיל תשע
הייתי עם סבתא כמעט כל הזמן .אמא שלי ,פעם היא גרה איתנו ופעם לא ,הם רבו כל הזמן ,כמה
פעמים פשוט עזבה את הבית וזהו .ואחר כך קרה לסבתא הגדולה אירוע ,היא היתה בגיל כזה .+ 60
היא ממש גידלה אותי כמה שנים טובות .הייתי מאוד קשורה אליה .קראתי לה אמא ,ובעצם הייתי
מאוד מפונקת אצל סבתא והיו לי חים של נסיכה .סבתא עשתה הכל בשבילי ,באתי מבית ספר הכל
היה מ וכן ,יפה"
לאחר שסבתה נפטרה ,עברה תמרה לגור עם אמה " :ואז שעברתי לגור איתה חשבתי כל הזמן ,כמה
טוב היה לגור עם סבתא .לסבתא תמיד היה זמן בשבילי ותמיד היה כוח בשבילי ,הכל היה מוכן
והכל היה נקי ויפה בבית ,ואני לא הייתי צריכה לעשות כלום .סבתא אמרה שאני אשאר אצלה.סבתא
שלי כעסה על אמא שלי מאוד שהיא רצתה עוד פעם להתחתן ואמרה לה שהיא צריכה להיות כל
הזמן עם ילדים ולתת את החיים שלה לילדים ולא להתחתן יותר".
אירנה מתארת את סבתה כאישה טובה בהשוואה לאמה " :סבתא שלי לפחות היתה אישה טובה,
אני תמיד אמרתי לה ,איך יצאה לך ילדה כזו? סבתא שלי אפילו באה לראות את הבן שלי כשנולד,
והיא מדברת איתי בטלפון ,היא תמיד ניסתה להרגיע אותי לגבי אמא שלי".
קמילה לא הכירה את סבתה ,אך מסיפוריה של אמה היא מתארת דמות חיובית " :אישה טובה .היו
לה חמישה ילדים ,והיא וסבא עברו תקופה מאוד קשה ,והיתה מלחמה ורעב ובתקופה שאחרי
מלחמה ,אמא שלי סיפרה ,הם היו נורא רעבים ,וסבתא שהיא היתה מאוד טובת לב ,אמא שלי סיפרה
שסבתא שלי פשוט לא אכלה ,היו לה 5ילדים ,היא היתה צריכה לדאוג לכולם וסבא הולך לעבוד יום
שלם כדי להביא ככה לחם ואמא שלי סיפרה שכולם הלכו לישון ואמא שכבה על הכניסה של הבית כי
להיות ראשונה לראות את האבא נכנס עם הלחם ,אז היו מחלקים את הלחם הזה לחמש חתיכות
וסבתא שלי היתה מחביאה את הפרוסה שלה ואו שהיא אכלה חצי או שהיא לא אכלה בכלל .היתה
מחלקת לילדים את הפרוסה של עצמה" .
84
"והיינו גרים עם סבתא בקרים ,סבתא הכניסה לי תמיד את זה שצריך לעשות מעשים נכונים,
אמיתיים ,כל זה מסבתא ,...היה לי קשר איתה חזק בלב) "..לובה(.
קשר שלילי עם סבתא
מריה ואנדריאה מספרות על קשר שלילי עם סבתן.
"סבתא שלי נולדה בפולין ,והאוכל היה מסורתי יהודי .האמת היא שהיא לא רצתה שאמא שלי
תתחתן עם אבא שלי .היא לא השלימה אף פעם עם זה ,ואולי ,עכשיו אני חושבת על זה ,בגלל זה לא
נסענו לשם אף פעם .אני יודעת שהיא הסתתרה האלה הרבה זמן במלחמה .בעלה נפטר בזמן
המלחמה .את סבתא שלי לא ראיתי הרבה ,היא גרה רחוק אבל כל הזמן כשנפגשנו ,התווכחנו על הכל.
היא לא התפשרה על כלום .אני הייתי ילדה בסך הכל ,תמיד היו ויכוחים מבחינת אוכל ,מבחינת
התנהגות ,כל פעם שהייתי קוראת לה ,היא לא אהבה איך אני קוראת לה ,אמרתי משהו כמו
סבתאלה ,תמיד התווכחתי איתה .היא הרגישה שאני מאיימת עליה ,עם הכוח שלי .יש לי גם את
הקפדנות הזאת של סבתא" )מריה(.
"היא עסוקה בעבודה ובהישרדות ואין לה)לאמא שלה( זמן אלי ,היא היתה מוסרת אותי לימים
ואפילו לחודשים לסבתא שלי שגם היתה קשוחה ולא היה לה רגש והבנה לנערה בגיל
ההתבגרות")אנדריאה(.
היחס למשפחתה
מתוך 16בנות שסיפרו על יחסן למשפחתן 14 ,תיארו את משפחתן באופן שלילי ושתיים באופן חיובי.
יחס שלילי למשפחתה
14מרואיינות תיארו יחס שלילי למשפחתן ובעיקר להוריהן )חוץ מהלנה שסיפרה על התעלמות
המשפחה המורחבת כלפיה ,במות עליה הוריה( .המרואיינות מתארות תחושות של כעס כלפי
משפחתן "המתנכרת להן"" ,בעלת האווירה המתוחה" ומביעות את רצונן "להתנתק" ממנה.
ראוי לציין כי בכל המקרים ,משפחת המוצא הינה בעלת נוכחות משמעותית בחייהן והנושא
המשפחתי מלווה אותן עד היום בתחושותיהן ובהחלטותיהן.
תחושת ניכור
הלנה מתארת את הטראומה של מות הוריה בתאונת דרכים ,כשהיא נשארה עם אחיה הקטן וכל
משפחתה הגדולה התנערה מאחריות כלפיהם ":אין לי קשר עם המשפחה הגדולה שלנו כי אחרי
שאמא ואבא שלנו נפטרו ,הקרובים מהצד השני היו רבים אחד את השני ומאשימים אחד את השני
במה שקורה איתנו ולא היינו בקשר .לא תמכו בנו בזמן שהיה לנו קשה ,אז אחרי זה כבר שהיינו על
הרגליים ,אנחנו לא רצינו להיות איתם בקשר ולהתעסק איתם כל כך ,כל אחד בצלחת שלו ובמשפחה
שלו".
אנדריאה מתארת באריכות משפחה קרה ,הורים שאינם פנויים אליה ,אביה בוגד באמה ומנותק
מבנותיו ואם העסוקה בהישרדות" :לי כל תקופת הבגרות היתה קשה נורא ,אני זוכרת את עצמי
85
כנערה שכל כך זקוקה לאמא ואמא לא יכלה לתת לי את תשומת הלב שרציתי ,אז כעסתי עליה מאוד,
אבל היום אני מבינה שהיא בעצמה היתה גמורה".
אנדריאה ממשיכה לתאר את התנהגותו הבלתי מובנת של סבה מצד אביה שעלה לארץ כמה שנים
לפניה ולא עזר לה להיקלט בארץ":וסבא שהיה פה .היה לי סבא בארץ ,את בטח תתפלאי אבל הוא
לא עודד אותי לבוא .אני יכולה לחשוב ממה זה בא ,יכול להיות שהוא ובעיקר אישתו השנייה חששו
שאני אבוא ואני אהיה הטפילה שלהם ,אני לא יודעת ,היו להם חששות כאלה .אני הרגשתי לא רק לא
עידוד אלא אפילו התנגדות שאני אבוא .זה היה לי מאוד לא מובן ,אבל אחרי זה שחשבתי ,הבנתי
ממה זה נובע ,אני אמרתי להם בגלוי ,אני אמרתי להם שאני לא באה לשבת להם על הצוואר ,לא היו
לי מחשבות כאלה בחיים".
תמרה מתארת את חייה כנעים בין איבוד הרצון לחיות ,לבין שאיפתה הבלתי מושגת למשפחה
"נורמלית"":היה לי חלום כזה שתהיה לי משפחה ,שיהיה לי אבא ואמא באותו בית ,ושיהיה הכל
טוב ,אבל זה לא היה ,אני הייתי אצל סבתא ,אמא שלי בבית אחד ואבא שלי בקצה השני של
רוסיה."..
ג'נט":אני בכלל לא זוכרת את הורי בילדות שלי ,אין דבר כזה .הם אפילו לא היו חסרים לי ואני לא
זוכרת שהתגעגעתי אליהם אף פעם .היום כשאני מסתכלת לאחור זה נראה לי נורא ,איך זוג מביא
תינוקת לעולם ולא מגדל אותה בכלל .אבל זה קיים הרבה ברוסיה".
אירנה" :הייתי ילדה בת חמש והיו משאירים אותי לבד בבית ...אני זוכרת שאמא היתה הולכת,
הייתי דופקת שעות על הדלת וצועקת :אמא ,אמא! ..את קולטת? ...ככה עד שהיא היתה
חוזרת...רוסים הם לא חמים עם הילדים שלהם ,כאן בארץ אוכלים את הילדים מרוב אהבה"..
"ההורים שלי גם אמרו לי כל הזמן ,שנהיה זקנים ,את בטח תזרקי אותנו לבית אבות ולא איכפת לך
מאיתנו ,לילדה בת ארבע עשרה ,להגיד כאלה דברים ,או שבגיל יותר מאוחר אמא שלי אומרת לי ,
התגרשנו בגללך ,ככה אמא אומרת לילדים שלה? ...הם הרסו לנו את החיים ,אני לא אשכח איך אבא
שלי הרביץ גם לאח שלי ובאתי להגן עליו ואז הוא התחיל להרביץ גם לי ואמא שלי ישבה בסלון ,לא
התערבה והסתכלה מה קורה .היא היתה יותר אלימה מילולי .אח שלי לא התבגר מזה לדעתי ,והוא
שונא אותם נורא ,הם הרסו לנו את החיים .הוא היום בן ,28אני בת 25ועדיין לא יצאנו מזה .חבל
שההורים לא מודעים למה שזה עושה לילדים ,הם לא הרגישו אף פעם שהם לא בסדר או מצטערים,
עד עכשיו הם לא חושבים שהם לא היו לא בסדר .זה נראה להם נורמלי ,זה נורא .אמא שלי מכחישה
את 'השואה' ..היא אומרת :אני ,לא עשיתי שום דבר ...על מה יש לי לדבר איתם ,על מה? " )אירנה(.
יחסה של אירנה למשפחתה ממשיך להיות שלילי גם כיום כשהיא נשואה ואם לילדים .היא לא
מוכנה לשמוע מהם עצות באשר לגידול הילדים לאחר שלא ידעו לגדל אותה" :איזה יום הם ישבו
ונתנו לי כל מיני עצות איך לגדל את הילדים שלי ,התחילו גם לצעוק עליהם ,אמרתי להם ,לפני
שאתם רוצים ללמד אותי איך לגדל ילד ,אתם צריכים לחנך את עצמכם .ממש שטויות שלהם .כל
הזמן היא מנסה לחנך את הבן שלי ,אמרתי לה ,את סבתא ,אני אמא .אני צריכה לצעוק עליו ,לא את,
את סבתא ,מספיק צרחת בחיים שלך .זה התפקיד שלי .הם רוצים עכשיו ללמד אותי איך לגדל ילד,
אחרי כל מה שאני עברתי? "
אנג'לה מספרת על תחושות של קנאה וכעס כלפי הוריה שגידלו את אחיה הקטן ואילו אותה שלחו
86
לגדול אצל סבתה ":אחי קטן ממני בשש שנים ,אני זוכרת שמאוד קינאתי בו וכעסתי על ההורים שלי
בגלל זה שאותו הם פינקו ואותי שלחו לגדול אצל סבתא".
טטיאנה מספרת על תחושת הניכור והניתוק ממשפחתה בעקבות מחלתה"...":כשהייתי בת 13
קיבלתי אז מחלה מוזרה ביותר ,זה התחיל עם 40חום וישר לבית חולים ,הייתי בבית חולים שנה
שלמה .המשפחה לא היתה איתי .הייתי בבית חולים רחוק מהבית ,ובגלל האחים שבבית ,ההורים
שלי לא יכלו לבוא כל הזמן לבקר אותי .פעם בשבוע או שבועיים הם היו באים .אני הבנתי שזה לא
בגלל שהם לא אוהבים אותי או משהו ,אני הבנתי שזה אי אפשר .אבל מאז המחלה הזו הובילה לזה,
שהתנתקתי נפשית מהמשפחה שלי .רק בגלל זה שהייתי רחוק מהבית .זה היה הרגע שאני כילדה בת
13התנתקתי מהמשפחה באופן אמוציונלי אני מתכוונת .תמיד הרגשתי עם המשפחה לא תמיד
שייכת אבל בלי הסבר ,תמיד הייתי מאוד עצמאית,לא תלויה מבחינת ההרגשות שלי למשפחה שלי.
אני חושבת שזה משהו לא רגיל ביחס לילדים .לא הייתי תלויה אמוצינולית בהם וזה התגבר מהרגע
של המחלה ,זה הרחיק אותי עוד יותר"...
אוירה מתוחה
לובה " :אוירה לא נעימה זה לא אווירה שאני רוצה לראות בבית שלי .רציתי בית עם יחסים יותר
חמים ,כבוד אחד לשני ,אהבה אפילו בדברים קטנים כאלה ,כמו שאבא שלי בחיים לא היה מביא
לאמא שלי כוס מים חס וחלילה להכנס למטבח לשטוף כלים ,אבל למרות זה ,הם עדיין חיים ביחד.
זה לדעתי זה רק בגלל האופי ה ...של אמא שמוכנה לסבול את זה...מה שאני זוכרת בגיל הבגרות שלי
זה לא מה שהייתי רוצה לראות במשפחה שלי .אבא תמיד היה שולט בכל העניינים ,קובע מראש בכל
העניינים ,ועד עכשיו ...ואם היא מתערבת אז אין לה זכות בכלל ,אז זה צד שעכשיו אני מבינה את זה,
שלא אהבתי את היחסים האלה בין אמא לאבא" )לובה(
קמילה מתארת את המתח הרב במשפחה "החדשה" לאחר נישואי אמה ואת סלידתה מאביה
החורג" :כל פעם שהוא נכנס הביתה רציתי להחזיק את עצמי כדי לא להתפרץ ...ממש לא יכולתי
לסבול אותו "..אמה ואביה החורג מוגדרים על ידה כרדודים ,שקשה לדבר איתם בעמקות":בבית
שלי זה לא היה ,לא היה קשר עמוק ,מאוד הרגיז אותי שהם לא מתחברים לעצמם ואי אפשר לדבר
איתם שיחות לעומק".
ניקול מתארת את אווירת ה"סקנדלים" בביתם":היו תמיד סקנדלים בבית .בין סבא לאבא ,בין אמא
לאבא כל הזמן היו ויכוחים ,והיו צעקות .אבא שלי איש קשה".
נדיה מתארת את משפחתה כ"מוזרה" שבה כל אחד עסוק בענייניו .האם נוסעת עמה לשליחויות
ברחבי העולם ,ואילו אביה ואחיה נשארים בבריה"מ .האינטראקציה המשפחתית מועטה ביותר:
"יש לי משפחה מאוד מוזרה כזאת ,כל אחד בעניינים שלו .למשל אמא שלי עכשיו ביפן ,ואבא שלי
במוסקבה ,ואחי בבית שלנו ,אני אגיד לך את האמת ,אני לא רוצה שתהיה לי משפחה
כזאת,באמת"...
משפחתה מאוד דורשת ומלחיצה ,דבר שהשפיע על אופיה ה"לחוץ" ,תוך שהיא מנסה ללא הרף
לרצותם " :לא הייתי ילדה מפונקת ,ממש לא ,גם היו מענישים על ציונים נמוכים ומגיל קטן הייתי
צריכה לקבל החלטות לבד וגם הייתי אחראית על אחי הקטן ,אז לא הייתי מפונקת .שני ההודים שלי
דורשים כאלה ...למדתי בבית ספר של אבא שלי בתקופות שהייתי בבית ,זה היה בכלל ...אם אני
87
אקבל פחות ממאה -זה בושה .זה היה ככה ,מאוד מלחיץ .וכשהייתי מקבלת מאה ,היו אומרים שזה
בגלל אבא שלי .אני לא השלמתי עם המציאות הזאת ,עד היום אני לחוצה ,כל הזמן אני רועדת אם
אני לא מצליחה במשהו .זה בגללם .אחי מרד בהם ,אני לא .אחי אמר זה מה שיש ,קבלו אותי איך
שאני ,אני לא מוכן לשבור שיאים ,והם השלימו עם זה ,אבל אני תמיד רציתי להיות ילדה טובה ,היה
לי נורא חשוב ,היה לי נורא חשוב מה חושבים עלינו מהצד .איך מסתכלים על המשפחה שלנו ,כי
בשכונה שגרנו זה היה בית ספר יחיד ובעצם כמעט כולם מכירים אותו ,כולם מכירים אותי
ומסתכלים .אבא שלי מאוד קשוח .והיה לי מאוד חשוב להיות תמיד טובה ותמיד מושלמת ושלא
יחשבו משהו אחר .תמיד היה לי חשוב שלא ידעו שיש במשפחה הזאת מריבות ,שבמשפחה הזאת
חסר משהו חס וחלילה ,ותמיד היו קונים לי בגדים לא בגלל שצריך ,אלא כי מסתכלים ...כל מיני
דברים רק כדי לא לאכזב את ההורים שלי וגם את המורים שלא ידברו עלי .ופשוט הגעתי למצב של
בכי בלילה והיסטריות ממש ,לא הורידו לי קצת לחץ ולא הרגיעו אותי רק היו מצפים שאני אהיה הכי
טובה" ....
כיום לא מרגישה נדיה צורך לשתף את הוריה בעובר עליה ":להורים שלי לא סיפרתי אף פעם מה
עובר עלי כאן בארץ .ההורים שלי לא יודעים 80%ממה שאני עברתי" ...
צורך להתנתק
תמרה" :היתה לי שנאה כזאת ,אני אמרתי לאבא שלי ,תדע לך אני לא רוצה לראות אותך יותר
בחיים שלי .אותך ואת המשפחה שלך") .תמרה(
לובה מתארת את הצורך לברוח מבית הוריה בשל האווירה השלילית והיחסים הבלתי שוויוניים
שבין הוריה ואת רצונה להקים בית משלה":באיזה שלב רציתי לברוח מהבית ,רציתי בית אחר לא
כמו הבית של אמא ואבא שלי .זה לא היה נורא ,הם לא היו שכורים או מרביצים אחד לשני .למרות
שמקובל שסבתא תשמור על נכדיה ,היא העדיפה לשלם כסף ולא להיעזר בהוריה"
אביה של יילנה מתואר על ידה כקשוח וקפדן ,ואמה כ"צבועה" ולא ישרה .היא מגדירה את עצמה
כשונה מהם לחלוטין .כבר מילדותה חשה נתק ממשפחתה ,וכיום אין ביניהם כל קשר" :זה לא ככה
בכל הבתים ,אצלנו זה היה ,לא בכל משפחה ככה שמעו לאבא ,ולא בכל משפחה יש אבא קשה כמו
אבא שלי ,בפנים אני התנתקתי כבר אז מהמשפחה שלי".
טטיאנה מספרת על הצורך למרוד בהוריה עוד מגיל צעיר .היא מתארת את תחילת הנתק ממשפחה
כשהיתה מאושפזת תקופה ארוכה בבית חולים:
"אני כבר התרחקתי נפשית מהמשפחה בגיל ,13כי הבנתי שלא מבינים אותי ,אני משהו אחר.
שהתחילו כל הוויכוחים האלה הרגשתי אינטרפרטציה שלילית ,שאני ילדה רעה ,וזה הכעיס אותי
ולכן אני הרגזתי אותה )את אמה( יותר .רציתי עוד יותר לעשות פרובוקציה .בגיל שבע עשרה התחלתי
את הלימודים שלי באוניברסיטה ועברתי ללמוד רחוק מהבית של הורים שלי,במוסקבה .כך שקרו
דברים שגרמו לי גם מבפנים וגם מבחוץ להתנתק סופית מההורים שלי .כל השנים האלה עד שהגעתי
לישראל ,הרגשתי שמשהו לא בסדר ,האמנתי שיש אלוהים ולא ידעתי מה לעשות עם זה .חשבתי על
דברים רוחניים ,התעניינתי בדתות ולא ידעתי להסביר את זה".
88
קשר חיובי עם משפחתן
לונה וקתרינה מדברות על קשר חם עם ההורים ועל הגעגועים אליהם כיום .הן היחידות שמתארות
את משפחתן ללא תלונה ,כעס או מרירות.
לונה":מאוד קשורה להורים .אני עדיין לא מאמינה איך אני נפלתי לחיות במדינה אחרת בלי אמא
ואבא ושרדתי כי כל החיים הייתי קשורה אליהם ,ואף פעם לא עזבתי את הבית"..
"יש לי משפחה מקסימה ,הורים נורא טובים כאלה .אני נמצאת פה כברשש שנים רחוק מהם ,אז זה
נורא חידד את זה שאני מעריכה אותם .היו תקופות של גיל ההתבגרות שאני ואמא שלי פחות
הסתדרנו ,אחר כך התבגרתי וגיליתי שאני בעצם מאוד דומה לה .אני בעצם נורא דומה לה באופי,
במחשבות ,בהתנהגות ,גם בהופעה החיצונית אני דומה לה .נורא כואב לי הלב שהם נשארו לבד
שמה ,אני מקווה שיום אחד הם יגיעו ,אבל יש הרבה מאוד גורמים שזה לא כל כך פשוט" )קתרינה(.
טראומות /בעיות במשפחה
12מרואיינות תיארו בעיות וקשיים במשפחה ,שלהגדרתן היו טראומטיות .ניתן למצוא שלושה
דפוסים עיקריים של בעיות :גירושין במשפחה ,אלימות מילולית ו/או פיזית ומות אחד מבני
המשפחה .בנוסף הזכירה טטיאנה את טראומת היותה ה"כבשה השחורה בבית" ומחלה ממושכת.
גירושין
מסכת חייה של קמילה רצופים משברים בחיי המשפחה :גירושי הוריה ,נישואיה השניים של אמה
שלא צלחו ,כישלון נישואיה ולאחר מכן גירושיה .היא מתארת זיכרון ילדות טראומטי לאחר גירושי
הוריה":כשהייתי בת שבע אבא התקשר אלי ואמר לי :אני רוצה לראות אותך ,אני פה ,תבואי .אבל
אני עם התמימות שלי ,הייתי בת ,12ואני הולכת לכיוון של אבא ,פתאום אני רואה את אמא שלי
והיא שואלת אותי לאן את הולכת .אמרתי לה :אבא התקשר ואמר שאני אבוא .אמא שלי התחילה
לרעוד ולצרוח ,לא הבנתי למה ,אבל אחר כך הבנתי שהיא פחדה שהוא פשוט יחטוף אותי ושלום.
ואז היא צעקה לי :את לא הולכת לשום מקום .אני לא זוכרת אם הלכתי ביחד איתה או שכבר לא
הלכנו ,לא זוכרת בדיוק ...אבל אני זכרתי שהיא מאוד מאוד פחדה מהקטע ..אני זוכרת את אמא שלי
שהיתה עם עיניים נפוחות ,נראה שהיא בכתה ,זה מה שזכור לי"...
לאחר נישואיה השניים של אמה "נאלצה" קמילה לחיות עם אביה החורג ובתו ,דבר שהיווה עבורה
סבל מתמשך" :המשפחה החדשה בשבילי? נורא ואיום .קודם היה יותר טוב ,בטח".
היא מאשימה את אביה החורג במחלתה של אמה:
"אמא שלי קיבלה אלצהיימר...כנראה שהבעל )השני( שלה גרם לזה ,יכול להיות שזה גם בתורשה,
אבל גם הוא ,לדעתי ,כל מה שקרה הוא אחראי .היו שם דברים מאוד קשים ביניהם .הוא שיחק
קלפים ,הוא שם את הבית על ...הימורים והבית שלנו הלך ,כל זה היה שלא הייתי שם .אני בטוחה
שזה בגללו,היא מאוד סבלה ממנו".
כישלון נישואיה וגירושיה":התחתנתי עם רוסי ,לא יהודי .היינו נשואים חמש שנים .אבל הנישואים
לא הצליחו .כשהבן שלי היה בן חודשיים כבר לא היינו ביחד .כבר כשהייתי בהריון ראיתי שזה לא...
כבר ידעתי שאני לא אמשיך איתו ) ...עצובה ומהורהרת( ,זה פשוט לא היה מתאים בכלל ,אני בכלל
לא מבינה למה הייתי כל כך טיפשה שהתחתנתי ,כנראה שהייתי צריכה להביא את הילד הזה
לעולם...זה הכל ממנו ...אין לי הסבר אחר .הייתי טיפשה ,לא יודעת".
89
לובה שתיארה קודם לכן את סבלה מהאווירה השלילית בבית הוריה ואת רצונה להקים משפחה
משלה ,מספרת על הידרדרות היחסים בינה לבין בעלה ועל החלטתה להתגרש ממנו" :באיזה שלב
רציתי לברוח מהבית ,רציתי בית אחר לא כמו הבית של אמא ואבא שלי .זה לא היה נורא ,הם לא
היו שיכורים או מרביצים אחד לשני ,אבל אווירה לא נעימה זה לא אווירה שאני רוצה לראות בבית
שלי .רציתי בית עם יחסים יותר חמים ,כבוד אחד לשני ,אהבה אפילו בדברים קטנים כאלה,כמו
שאבא שלי בחיים לא היה מביא לאמא שלי כוס מים חס וחלילה להיכנס למטבח לשטוף כלים .אבל
למרות זה ,הם עדיין חיים ביחד .זה לדעתי זה רק בגלל האופי ה ...של אמא שמוכנה לסבול את
זה."....
כשלון חיי הנישואין של לובה":היה קשה לי ולו ,הוא היה חסר ביטחון ולי היה קשה עם גבר כזה
בבית שהוא לא חזק והוא לא מספיק מוצלח והוא עם הראש בקיר .הוא עדין כזה ,מצד שני בשלב
מסוים הוא נהפך לכזה שהוא יושב בבית ומחכה שאני אחזור מהעבודה .הכל התהפך ופעם אחת הוא
בא נורא שיכור ,נפל והתחיל לבכות וצעק אם את לא נותנת לי עכשיו כסף ,יש לי חוב של 1400דולר
ואם את לא נותנת לי את הכסף פשוט הורגים אותי ,ואחרי ששלמתי את החוב לו,את כבר מסתכלת
בעיניים אחרות לבעל שלך ,הבן אדם ,אני לא מרגישה שזה בן אדם שאני רוצה להיות איתו ,הוא לא
מספיק חזק בשבילי ,אכלתי אותה"...
לובה ממשיכה לספר באריכות רבה על טראומות נוספות שפקדו אותה בילדותה ובנערותה ,שלדעתה ,
במבט לאחור ,קרו לא במקרה והובילו אותה לחשוב שיש "מישהו " שמוליך אותה ושומר עליה,
וכנראה גם לסיפור הנישואין היתה כוונה ,בכך שתגיע בסופו של דבר לארץ.
תמרה" :ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת שלוש ,יש לי עוד אח יותר גדול בשנה .הם התגרשו כי
אבא שלי עזב את המשפחה בשביל מישהי אחרת ,וזו היתה ממש טראומה בשבילי שראיתי אותו עם
אישה אחרת ,עם ילד אחר .הנה זה הבית שלו ואנחנו לא שייכים לחיים האלה .היתה לי שנאה כזאת,
אני אמרתי לאבא שלי ,תדע לך אני לא רוצה לראות אותה ואותך יותר בחיים שלי .את כל המשפחה
שלך".
זכרון הילדות החמים של תמרה -ההליכה המשותפת של הוריה לפארק " :היה איזה יום שהלכנו,
אמא ואבא ואני ביחד .הם היו בסדר ,הוא היה בא ליומיים ,משהו כזה ,ואז היינו הולכים כולנו ביחד
לאיזה פארק ,והייתי כל כך מאושרת .אמרתי אפילו אם זה לא אמיתי ,אפילו אם זה יום אחד ,אבל
זה כיף ,זה משהו ,אני הולכת .מצד אחד אמא ומצד שני אבא ,משהו ,הכי מאושרת בעולם!" )צוחקת
ושמחה(.
אירנה על היחסים בין הוריה ":ואבא שלי אף פעם לא היה לידה ,אף פעם לא היה איתה ,היה כמו
מין ילד כזה ...כל מה שאני זוכרת בחיים ,זה שאבא שלי אף פעם ,אבל ממש ,לא היה בבית".
90
מות אחד מבני המשפחה
אמה של דיאנה חלתה בסרטן ונפטרה בהיותה בת .13היא מתארת את ילדותה כתקופה קשה
ביותר ,כשהיא מוצפת בזיכרונות כואבים מאמה הגוססת .את חייה היא מתארת כהתמודדות
מתמשכת עם תקופת ילדותה ,כשהיא מיטלטלת בין רגשות רחמים עצמיים ,רחמים על אמה וכעס
עז על אביה":אמא שלי חלתה בסרטן ומתה כשהייתי בת שלוש עשרה ,ואבא התחתן פעם שנייה עם
אישה יהודייה .התקופה שאמא שלי היתה חולה ,היתה תקופה רעה מאוד ,היה רע מאוד ,זה כמו
שאחד הסופרים אמר ילדות זה התקופה הכי קצרה בחיים שצריך להתמודד איתה אחר כך כל החיים.
ברור שזה ממש לא קל .זה בהחלט היה מאוד טראומטי בשבילי .אני לא מצליחה להיזכר בה
בריאה ,אני זוכרת אותה רק חולה ,ממה שמספרים ואולי ממה שאני מנסה להיזכר ,היא היתה
יפהפייה ,אמנם דכאונית מאוד .היא דעכה לאט לאט כי היה לה אורגניזם כזה חזק שחבל שזה לא
קרה יותר מהר .זה היה סרטן של עצם הזנב .ולאט לאט מאישה יפהפיה ובריאה הפכה לאדם נכה ,
כולו חתוך ,מניתוחים וכן ,זה היה לא סימפטי.
הייתי בת 14והייתי צריכה לנקות את הדירה ולבשל ,טוב לא לבשל ממש ,ספגטי ,פסטות ,כאלה,
מאז אני לא אוהבת את אבא שלי ,אני לא מחוברת אליו ולא שום דבר .לחצתי על אבא שלי שיתחתן,
כדי שהוא פשוט ירד ממני.שמישהו יבשל לו ,יכבס לו ,ולא איכפת לי ,אמרתי לו ,אתה עכשיו כותב
מודעה בעיתון ואתה מוצא לך מישהי ומתחתן איתה.
כנראה כל מה שהיה הרג בי המון יכולת רגשית ,כי כשאת כל הזמן שמה כזה קיר בין הלב לבין מה
שמגיע אליו מבחוץ ,אפשר להשתגע מזה ...אתה מדכא את התחום הזה ,אולי זה נורא פשוט להאשים
רק את הסביבה את מה שקרה ,אבל אני מאמינה שלפחות טוב שלא השתגעתי ולא יצאתי נרקומנית
או משהו בעקבות הטראומה ,אז זהו .אני נטרלתי את הרגשות שלי ,את היכולת שלי להרגיש ,לטוב או
לרע .גם את הכאב וגם את השמחה".
ג'נט מתארת תקופה קשה עבורה לאחר שאביה נהרג באופן פתאומי בתאונת מטוס .כאמור ,ג'נט
תיארה קשר חיובי עם אביה בניגוד להעדר הקשר עם אמה .היא מדגישה שהיא זוכרת מה עבר
עליה בתקופה זו ,אך "לא עניין אותי מה עבר עליה" )על אמא שלה( .לאחר תקופה זו הכירה בחור
יהודי ועמו עלתה לארץ.
"זה היה תקופה קשה מאוד בשבילי .הוא מת באופן פתאומי ,זה היה תאונה של מטוס שהתרסק והוא
היה במטוס .זה היה מטוס צבאי שנסעו ממקום למקום".
רגינה מתארת קשר חם עם אביה ומספרת על ההלם שפקד אותה כשנהרג ":הייתי בקשר טוב עם
אבא עד שהוא נהרג .אני לא רוצה לדבר על זה כי זה פשוט נורא כואב .לא רוצה ...זה היה קטסטרופה
)בשקט( ,קטסטרופה .אולי בגלל שאני הייתי צעירה ,למרות שזו טראומת החיים ,אני לא יודעת איך
עברתי את זה"...
הלנה מספרת על הטרגדיה האישית שפקדה אותה כשהוריה נהרגו בתאונת דרכים בהיותה בת .16
היא נותרה עם אחיה הקטן ממנה ,וסבתה גידלה אותם בתנאים קשים ומינימליים" :לצערי הרב,
אבא ואמא נפטרו לפני הרבה הרבה זמן ,אני נשארתי לבד .הייתי בת ,16ואחי בן .11סבתא גידלה
אותנו בעצם ואני בחיים התרגלתי לעשות הכל לבד .כשסבתא היתה בחיים היא עזרה לנו מאוד אבל
נפטרה כשהייתי בת ." 22
מתוך התייפחות היא מספרת" :שני ההורים נפטרו ביחד ,בתאונת דרכים כזאת ,וככה נשארנו אני,
אח שלי וסבתא .זה היה קשה נורא נורא ,אני לא יכולה לזכור את זה וגם לא רוצה לזכור את זה וגם
91
קשה לי נורא לדבר על זה .אני הייתי בסיום בית הספר .מה שאני זוכרת שאמא שלי תמיד רצתה שאני
אקבל השכלה שלי .זה היה מאוד קשה".
"החיים הקשים חישלו אותי "" :רק מהתקופה שהם נפטרו היה קשה ,עד שהתחלתי לעבוד .זה לא
קל ,בגלל זה אני חושבת שיש לי כוח להחזיק מעמד ,להתגבר על הבעיות שיש לי בחיים .זה מאוד עזר
לי להתרגל כאן בארץ החדשה .למדתי בחיים איך צריך להסתדר ,שלא צריך לפחד משום עבודה,
וחשוב ללמוד ולהתרגל לתנאים של מקום מסוים...הכל היה בסדר אבל אחרי שקיבלנו טראומה
כזאת ,בגיל כזה צעיר את מסתכלת בעיניים אחרות על כל החיים .התחלתי להסתכל על החיים יותר
בכיוון שרק אני יכולה לעזור לאח שלי ולעצמי .פשוט אף אחד לא יעזור לי ,רק אני ,ואני צריכה
להסתדר ,אני צריכה לעבוד .זה עזר לי להסתדר בחיים שלי בארץ כי אני מרגישה שאני אישה חזקה,
אני יכולה לעשות עוד הרבה דברים ואני אף פעם לא עוצרת בנקודה מסוימת .אחרי שסיימתי את
הלימודים ,אחרי שהתחלתי לעבוד ,אני תמיד עושה משהו בערב ,קורס במחשב וכאלה כדי להתקדם
בחיים ,אני מחפשת כל מיני דרכים כדי להסתדר יותר טוב ".
יילנה מתחילה את סיפור חייה בטרגדיה המשפחתית שבה שני אחיה נהרגו ":היו לי שני אחים.
אח אחד צעיר נהרג בצבא והשני בתאונת דרכים .כבר הייתי שנה בארץ ,עשיתי ביקור אצל ההורים
ויומיים אחרי זה הוא נהרג .הוא היה גדול ממני בשנה .זה היה זעזוע ,לא קולטים את זה ,היה קשה
מאוד .אח שני נסע לביקור אצל ההורים,וכל החברים שלו עם האופנועים נפגשו ,והם נסעו לעשות
טיולי אופנוע ונהרג .ככה נשארתי לבד עכשיו".
אלימות נפשית ופיזית
אנדריאה מרבה לתאר את התעללויותיו המילוליות של אביה כלפיה וכלפי אחיותיה ואת השפעתן
ההרסנית עד היום ":נראה לי שנדפק אצלי משהו בנשמה בגללו .הפחדים האלה ,זה לא נורמלי
להרגיש ככה כלפי אבא...מה הוא היה עושה? האמת שלא נוח לי לדבר על זה ...הוא היה מתעלל בי
וגם באחיות שלי ,היה כועס ומדבר במילים קשות כמו קללות ואת יודעת ,אני לא מרחמת על אמא
שלי ,שהיתה )היום אני חושבת על זה כבוגרת( בטח מסכנה נורא ,כי אם מישהו מסוגל להתייחס
לילדים,בצורה כזו ,אז למה לאישה לא? המזל הגדול של כולנו היה שרוב הזמן הוא לא היה בבית.
כשהוא היה בסביבה היה לחץ באוויר .עד עכשיו אני מרגישה את ההרגשות האלה שעוברים בי בכל
הגוף ,כשאני מדברת על אבא שלי".
אביה מנתק קשר ":הוא לא ניסה ליצור קשר או משהו ,כלום .אני מאוד כועסת על אבא ,על זה שהוא
ניתק איתנו קשר ,אני אפילו לא כועסת על זה שהוא התגרש ,על זה שהוא ניתק איתנו קשר ,אני לא
יכולה להבין את זה ,לא עשינו שום דבר רע ,אולי יש לו כל מיני חשבונות עם אמא ,אבל למה
להתגרש מאיתנו ,למה אנחנו? זה בכלל לא טבעי ,הוא אפילו לא מנסה .אני לא יכולה לסלוח לו על
זה אף פעם".
אירנה מתארת את ההתעללות הפיזית שספגו היא ואחיה מאביה" :זה היה נורא ,כמה מכות קיבלנו
ממנו ,כי הוא היה מאוד אלים ,כשהיה צעיר ,עד עכשיו ...זה היה נורא ,היינו מקבלים מכות על כל
דבר ,פשוט עם כל דבר :חוטים של חשמל ,ברזל של שואב אבק ,מסרק ,כל מה שבא ליד ,פשוט היו
מרביצים לנו .היו לי בגב חרישות ,נקודות ,ממש נורא .היה נורא ,נורא ,תסכולים נוראים .עד עכשיו
אני צריכה ללכת ,לרפא ולטפל בכל מה שעברתי ,ואני עוד לא אומרת לך כלום .ממש קשה לי לפרט
92
ולספר על זה ,אני מנסה לא לחשוב על זה .זה בלתי אפשרי להתמודד עם זה.
אני זוכרת שכשהיא היתה הולכת ) אמא שלה( ,הייתי דופקת שעות על הדלקת וצועקת אמא אמא ,אני
זוכרת את זה ,זה נורא ,שהייתי בוכה ודופקת בדלת ,ילדה בת חמש ,את קולטת? ככה עד שהיתה
חוזרת .היינו מאוד בודדים .מאוד בודדים כאלה .אבא שלי לא היה בבית אף פעם וכל מה שאני
זוכרת ממנו זה שהיתה לו יד כל כך גדולה כזו ,כי כל פעם שהוא הרביץ זה היו מכות ענקיות ,הוא היה
נותן לי מכה בבטן או בכתף וזה נורא כואב לילדה קטנה ,זה משהו שהולך איתי עד היום ,המכות שלו.
זה מאוד כואב ,יום אחד אח שלי רצה להגן עלי ,אז הוא קיבל את המכות .כשהייתי מגינה על אחי
הקטן ,אני הייתי מקבלת את המכות .ככה זה היה.
היתה תקופה שהורחקתי מהבית ,כשהגענו לארץ .שם זה לא היה קורה ,שם לא איכפת לאף אחד אם
מרביצים לילדים או אם ההורים אלימים וכו' .זה טבעי ,שם כולם עושים את זה".
בארץ – התלוננה על הוריה" :את יודעת שכל התקופה שברחתי ממנה הייתי עם אבי .כי לא היה לי
לאיפה ללכת ,זה היה מאולץ הקשר הזה שלנו ,אנחנו כבר שמונה שנים ביחד ,ממש מאולץ .הסיבה
היחידה שלא נפרדנו אף פעם זה כי לא היה לי לאן ללכת .אחרי זה נפרדנו ,ואחרי זה הוא הציע לי
נישואין וככה נשארנו"...
"כבשה שחורה"
טטיאנה גדלה במשפחה שבה חשה כ"כבשה שחורה" של הבית" :להגיד לך את האמת ,הילדות שלי
,תמיד הרגשתי שאני בעצם ,היתה לי משפחה טובה וטיפלו בנו יפה ,אבל בכל זאת אני אף פעם לא
הרגשתי ,אף פעם לא הרגשתי שלשם אני שייכת .אני תמיד הרגשתי אז כמו כבשה שחורה ,אבל לא
היה לי הסבר למה .לא ראיתי שאני יותר רעה מאחים שלי או פחות אינטליגנטית או פחות זה או
יותר זה ,אין לי הסבר ,אבל זה מה שהרגשתי כל הילדות שלי .לא כי הרגשתי שכולם יורדים עלי או
משהו כזה .אבל לא הרגשתי טוב שם .אני תמיד הייתי משהו מיוחד במשפחה הזאת ,אני תמיד הייתי
באמצע ,לא שייכת לאף אחד ,לא שייכת לאח הגדול ולא שייכת לאחותי".
תחושת הניכור והניתוק ממשפחתה בעקבות מחלתה"..:כשהייתי בת 13קיבלתי אז מחלה מוזרה
ביותר ,זה התחיל עם 40חום וישר לבית חולים ,הייתי בבית חולים שנה שלמה .המשפחה לא היתה
איתי .הייתי בבית חולים רחוק מהבית ,ובגלל האחים שבבית ,ההורים שלי לא יכלו לבוא כל הזמן
לבקר אותי .פעם בשבוע או שבועיים הם היו באים .אני הבנתי שזה לא בגלל שהם לא אוהבים אותי
או משהו ,אני הבנתי שזה אי אפשר .אבל מאז המחלה הזו הובילה לזה ,שהתנתקתי נפשית
מהמשפחה שלי .רק בגלל זה שהייתי רחוק מהבית .זה היה הרגע שאני כילדה בת 13התנתקתי
מהמשפחה ,באופן אמוציונלי ,אני מתכוונת .תמיד הרגשתי עם המשפחה לא תמיד שייכת אבל בלי
הסבר ,תמיד הייתי מאוד עצמאית ,לא תלויה מבחינת ההרגשות שלי למשפחה שלי .אני חושבת שזה
משהו לא רגיל ביחס לילדים .לא הייתי תלויה אמוצינולית בהם וזה התגבר מהרגע של המחלה ,זה
הרחיק אותי עוד יותר"...
93
.2הזהות היהודית
החלטתן של המרואיינות להגדיר את זהותן או העדר זהותן היהודית הינה על פי פרשנותן האישית
בלבד .מרבית המרואיינות סבורו ש"יהודי " הוא מי שאחד מהוריו יהודי ,והדגישו שאין זה משנה
אם מדובר באב יהודי או באם יהודייה .אף אחת מהן לא ציינה את הכרת התרבות היהודית ושמירת
המסורת בתור סימן היכר הכרחי.
לפיכך ,ניתן היה לאתר שלוש קבוצות בקרב המרואיינות :בנות שהגדירו עצמן כבעלות זהות
יהודית ,בנות שהגדירו עצמן כבעלות זהות יהודית מעומעמת" -ידעתי שאבא שלי יהודי" ,ובנות
שהגדירו עצמן ללא זהות יהודית כלל .ניכר ,שההבדל בין המרואיינות בקבוצות השונות אינו
אובייקטיבי ,כלומר ,אינו נובע מהבדלים ברמת הידע וחיבור לתוכני היהדות וערכיה ,אלא
מתחושתן הסובייקטיבית בלבד.
לפיכך ,הגדרת הזהות היהודית שלהן ,היא תוצאת המשמעות האישית שהן בחרו לתת לעובדת
השתייכותן לקבוצה היהודית.
בעלות זהות יהודית
ארבע מרואיינות סיפרו שעל אף שלא שמרו במשפחתן מסורת יהודית כלשהי )"לא ידענו כלום על
יהדות" כי "יהדות לא קשורה לדת"( ,הן הרגישו עצמן כיהודיות בתחושתן הפנימית.
חלקן סיפרו על הכנת המאכלים היהודיים המסורתיים על ידי סבתן :המצה בפסח ,אי אכילת חזיר
וספרי "שלום עליכם" כסממנים יהודיים מובהקים שליוו אותן בילדותן .קיימת לא פעם בדבריהן
אידיאליזציה של יהודים ושל יהדות שעליה גדלו .אחת מהמרואיינות )נטליה( מציגה מציאות זו
כבעייתית עבורה ,דווקא בשל העובדה ש"שם היינו ג'ודה וכאן אנחנו רוסים".
קמילה נולדה לאב יהודי ונושאת שם משפחה יהודי .למרות שלא גדלה כיהודייה ,היא מתארת את
תחושתה כיהודייה:
"אבא שלי אברם נולד בפולין .לפני המלחמה הוא נסע לרוסיה ,ההורים שלחו אותו ללמוד .ושם הוא
בזמן המלחמה ההורים שלו נספו בשואה והוא עבר את כל המלחמה עם הצבא האדום .מישהו הלשין
עליו ותפסו אותו והוא הואשם בבגידה בעם שלו ,ושמו אותו שם בבית סוהר בעיר הזאת ושם הוא
היה צריך להיות ,הוא גם היה אמור להיות שם איזה חמש שנים ,איכשהו הכיר את אמא שלי ושם
הוא נשאר,אבל הוא דיבר שהוא יהודי ,אני זוכרת...כל הילדות שלי אני הרגשתי שם יהודייה.
הסביבה במגדן ידעה שאנחנו יהודים .כשנסענו לאוקריאנה ,אז אמא שלי ובעלה החדש כבר לא היה
יהודי ,ואותי אף אחד לא הרגיש שיש בי משהו"...
קיבלה את שם משפחתו הלא יהודי של אביה החורג":אני זוכרת שמישהו אמר לאמא שלי שיש
איזשהו חוק לא כתוב שילדים יהודים לא לקבל אותם לאוניברסיטאות ואמרו לה שכדאי שאני
אחליף את השם של האבא ושם משפחה ואז כדאי לעשות את זה .ואז אמא שלי בטח חשבה שהיא
מצאה פתרון שאבא חורג שלי שיאמץ אותי .אני זוכרת בכיתה ט' עשו מן ישיבה כזו ,כמו בעירייה יש
ועדה כזו של חינוך של אימוץ ,לא זוכרת מה היה ,בקיצור כמובן זה היה פיקטיבי והציגו את זה
שכאילו אבא שלי בישראל והוא רוצה להיות אבא שלי ,אז נתנו לי שם משפחה חדש ושם אבא חדש.
ואז קיבלתי שם משפחה של הבעל של אמא שלי ,אז עם זה קיבלתי את תעודת בגרות של בית ספר עם
94
השם החדש ".
האמביוולנטיות לשם הלא יהודי שאימצה" :הלכתי להתקבל לאוניברסיטה בלי השם היהודי ,מצד
אחד אני הבנתי שככה צריך ,אחרת מה יהיה ,מצד שני זה הפריע לי כי אני לא אהבתי את האבא הזה
ועכשיו אני צריכה ללכת עם השם שלו .ואני לא יכולה חופשי ללכת עם השם שלי כי אני יהודייה.
ולמה לא הבנתי ,טוב זה היה .כשהתחתנתי ,עוד פעם שיניתי שם משפחה על שם של בעלי".
תמיד הייתי יהודייה למרות שלא ידעתי כלום" :אני תמיד הייתי גאה בזה שמהילדות אני יהודייה.
לשום דבר אני לא שייכת רק ליהודים .זה היה בתוכי .אולי זה גם בגלל שברוסיה יהודי זה לפי
האבא .אבל אני תמיד הרגשתי שייכת לעם הזה ,לא למשהו אחר ,למרות שלא ידעתי מה זה פסח,
למה אוכלים ,מצות .שום דבר ,רק תחושה פנימית כן ,אבל חוץ מזה כלום".
רגינה מציינת שתמיד הגדירה עצמה כיהודייה למרות שלא ידעה דבר על יהדות" :סבתא שלי לא
היתה יהודייה .סבא שלי כן היה יהודי ,מצד אמא .אני שלושת רבעי יהודייה ,כי אבא יהודי יהודי
ואמא חצי .את זה אני זוכרת טוב מאוד .סבתא שלי לא היתה יהודייה אבל היתה מבשלת את כל
התבשילים היהודיים .אמא שלי לא למדה ממנה אבל היינו חוגגים חגים גם וגם .למשל חגגנו חגים
גם ראש השנה יהודי וגם ראש השנה נוצרי ,קריסמס .זה היה כייף כזה כי יותר מדי חגים .את סבא
וסבתא מצד אבא אני לא זוכרת הם נפטרו כשהייתי קטנה .אני תמיד ידעתי שאני יהודייה .לא
שהבנתי הרבה מזה מה זה .אבל את העובדה הזאת תמיד ידעתי ..פשוט לא צעקתי בכל פינה שאני
יהודייה ,ידעתי את זה ,הרגשתי שאני יהודייה ,כי בפסח אני אוכלת מצות ,תמיד ידעתי את זה,לא
נפגעתי מזה אולי כי הייתי מוכנה לזה שאולי לא יאהבו אותי .הדבר היחיד שעשינו היה פסח ,חג שלנו
שעם זה הזדהינו .שום דבר לא היה שם ,לא כשרות ,לא שום דבר ,גם היום אני לא שומרת כשרות ,גם
שם בכלל לא ,אבל הדבר היחיד שידענו שפסח זה פסח ואוכלים מצות ...החברים היו צוחקים על זה,
תמיד לפני פסח שמישהו היה בא והיה צחוק ידוע והוא היה אומר שמעתם מחר צפויים דברים
שקשורים לאנטישמיות שגויים מרביצים ליהודים ,שמעתם צפויים מחר כאלה פוגרומים ,ואמא שלי
שולחת אותי לבית הכנסת להביא מצות .ואני הולך ...זה היה צחוקים כאלה ...לא היה לנו את לוח
השנה ,אז מפה לפה היו אומרים שפסח הוא באותו שבוע ,וצריך ללכת ולקנות מצות בבית
הכנסת.אני אף פעם לא הלכתי ,אבא שלי היה הולך ומביא את המצות...שם המשפחה שלי הוא שם
יהודי .אני זוכרת שאבא שלי סבל מאוד מזה שהוא יהודי ,אני לא יודעת כל כך למה .הוא לא ניסה
להסתיר את זה .גם אמא לא .ברוסיה גם קוראים ,לא סתם קוראים בשם שלך ,אלא בת אבא,
ולאבא של אמא קוראים ישראל ,וברגע ששומעים את השם שלה אז ברור .לאבא שלי לא היה שם
יהודי קראו לו אלכסנדר ,אבל אני יודעת שאבא דיבר על זה שהוא יהודי ושהוא סובל מזה שהוא
יהודי ,מהיחס שהוא מקבל ,לא קיבלו אותו לכל מיני עבודות והוא היה מאוד ,לא הייתי אומרת
נפגע ,אבל הוא סבל מזה ,לא אהב את זה ,וכל הזמן דיבר שהוא רוצה לעזוב את רוסיה בגלל
האנטישמיות .אבא שלי אמר לי שלא אגיש את המסמכים לאוניברסיטה ושאני לא אתקבל
לאוניברסיטה ברמה כי יהודים לא מתקבלים לשם ובשביל מה ,ואני מבטיח לך שעוד נעזוב ונעלה
לישראל ושם את יכולה לצעוק בכל פינה שאת יהודייה .כלומר ,אני ידעתי רק את זה שאני לא
אצטרך להסתיר את זה ,לא שהסתרתי ,אני לא הדגשתי".
רגינה מגדירה את עצמה לאחר הגיור ":הזהות היהודית שלי לא השתנתה ,כי אף פעם לא היתה לי
זהות לא יהודית .אני אומרת לך מגיל קטן אני יודעת שאני יהודייה .אז לא השתנה לי שום דבר".
95
"אבא שלי לא יהודי ,סבא שלי יהודי .לכולם היו מושגים של יהדות .גם לאמא שלי היו מושגים
יהודיים לגמרי .למשל לא אכלנו חזיר בכלל שם .קנינו בשר אצל האנשים שמכירים אותם מכפר,
והיינו נוסעים לשם ,היו מביאים לנו מצה מארץ ישראל לפסח .ואז בגלל זה הזמינו את אבא שלי
לק.ג.ב .בגלל שאנחנו מקבלים מצה .חשבו שהוא מרגל לטובת ישראל ...זה היה ב .87-הזמינו אותו
לשם אבל עזבו אותו בשקט ,הבינו שהוא לא מרגל ,בסה"כ רוצים לאכול מצה וזהו)"...נטליה(
התמודדותה של נטליה כרקדנית בלט ידועה עם שם משפחה יהודי " :כל העיר היתה מכירה אותי
והממשלה היתה מאוד עצבנית מזה שאני לא מסתירה את זה שאני יהודייה ,את מבינה ,ההכרזות
של ההופעה החדשה ,שכותבים שהסוליסטית הראשונה נטליה פלדמן,זה מאוד מעצבן ,את מבינה?
ריקוד טטרי עממי רוקדת יהודייה? זה ממש מעצבן! פלדמן זה מוכר יהודי ,לא יכול להיות משהו
אחר .זה טיפוס כזה ,יש הרבה בדיחות ,כמו יורם ,בעברית .טיפוס שכולם מכירים ,שאומרים פלדמן,
ישר רואים שטריימל ופיאות ...ושאומרים שריקוד טטרי רוקדים שני יהודים ,זה מעצבן .לא נותנים
לך לרקוד ,לא מוציאים אותך על הבמה ,עושים לך בעיות על הבמה ,את לא יכולה לרקוד גם
בתיאטרון אחר .ברוסיה התרגלתי להילחם! זאת הבעיה .להילחם על הערכים שלי ,שאני רוצה
משהו ,אני יהודייה ,ואני אהיה יהודייה! אם אני לא רוצה להחליף את שם המשפחה ,תעשו לי מה
שאתם רוצים ,אני לא אחליף אותו.
התמודדותה של נטליה בישראל " :שם היינו ג'ודה ,פה אנחנו רוסים ,וכאן אני צריכה להילחם על
זה עוד פעם שאני יהודיה".
לונה מספרת בהתרגשות ובאריכות רבה על שורשיה היהודים ועל הגאווה היהודית שאפיינה את
אביה ":אבא יהודי ,הוא אף פעם לא פחד ,תמיד אנשים פחדו ומחקו את זה מדרכונים ,הוא לא פחד
אף פעם להגיד את זה שהוא יהודי .בכל נייר שטותי את צריכה לכתוב את הלאום שלך שזה או
אוקראיני ,או רוסי או יהודי .וזה היה נורא משפיל ,בכל דבר היית חייבת לכתוב את זה ,אפילו אם
את הולכת לאיזו השתלמות שטותית .היית חייבת לרשום שאת יהודייה .היו אנשים שנורא פחדו ועד
עכשיו יש אנשים שנורא פוחדים ,יש להם שם משפחה יהודי ,הם אף פעם לא יגידו שהם יהודים כי הם
עברו הרבה ,אבל אבא שלי אף פעם לא פחד והיו לו הרבה מקרים בחיים שהוא הוכיח את זה גם
בכוח .שהוא קיבל תואר מסטר בספורט ,מישהו מהקבוצה שלו קינא בו ואמר שלא מגיע לו כי הוא
יהודי והוא בטח שילם למישהו או קיבל את זה בפרוטקציה ,ואז אבא שלי סיפר לי שהוא קשר את
האדם הזה ,הוא נתן לו מכה עם קומקום בראש ,ואז ביטלו לו את התואר שלו לכל החיים .יש ועדות
ספורט שמבטלות על סמים ,אז ככה גם על התנהגות שלו.
אבא שלי תמיד תמיד הגן עלי בבית ספר שקיללו אותי שאני יהודייה ,הוא תמיד היה בא והיה מוכן
להפוך את כל משרד החינוך בשביל שלא יקללו את בת שלו ,שהצדק יעמוד במקום .היו כמה ילדים,
אני זוכרת עד עכשיו את הפרצופים שלהם ,שלאורך כל הדרך קיללו אותי וירקו לי על הבגדים ,ואבא
בא ותפס אותו באיזו פינה חשוכה ואמר שאם עוד פעם הוא רק יסתכל לצד שלי הוא יתעסק איתו
ולא כדאי לו ...כל מיני דברים כאלה.
אבא תמיד סיפר שהוא תמיד הרגיש יהודי והוא חיפש את האחיות הקטנות שלו ואיך שהוא ניצל,
שחייל רוסי נפל עליו ומטוס עבר ...הוא היה בהרי אורל ,ומטוס עבר וירה וחייל רוסי נהרג על אבא
שלי וזה חוויות של ילד ...והוא היה חולה במלריה בהרי אורל ואף אחד לא ניגש אליו והיה צריך
לעמוד על כל מיני כסאות ,מדמיינת ילד בגיל 11שעומד על כיסאות ועושה פצצות.
הוא היה רוצה שאני אהיה שייכת ושאני אדע ,ושאני אהיה גאה כמוהו .טוב ,עכשיו אני מגלה הרבה
96
תכונות שלו אצלי ,הרבה פעמים שאני לא רוצה ,אני רוצה להיות דומה בזה יותר לאמא ,אני מגלה,
אבל אבא בעצם השפיע עלי הרבה...
"קניתי גם לאבא מגן דוד יפה שכתוב עליו ג'רוזלם ,והוא גם הולך איתו פתוח עם כל החולצה ,שכולם
יראו את המגן דוד שלו .אבא שלי ,תמיד פגעו בו ,אבל הוא תמיד ידע לענות ,יש לו לשון חדה והוא
ידע ...מי שהיה מקופל ,עוד יותר קיבל בראש ...אבל היה לו כוח טבעי להתנגד ,יש אנשים שאין להם
כח ,אי אפשר לשפוט אותם על זה ,יש אנשים חלשים ,וזה היו דברים שהיו חשובים ,ללכת עם מגן
דוד.
שם משפחה של אבא שלי קמינסקה ,לכל אוקראיני זה היה נשמע אוקראיני .נגמר ב -אה .של
אוקראיני .זה שם יהודי שקצת שינו כדי שאולי יישמע אוקראיני אבל אין שום אוקראיני בשם כזה.
כמה קרובים מצאתי כבר פה מארצות הברית .תמיד שהסתכלו על הפנים של אבא שלי ,יש לו פנים
מאוד יהודיים ,יש לו אף גדול ועיניים בולטות ותלתלים ,עיניים כחולות .ותמיד אומרים שאיזה
קוזקים חגגו פעם באחד הדורות .הוא יהודי טיפוסי .אם תראי אותו את תגידי שהוא נולד פה ואת לא
תגידי שהוא רוסי .אז ששאלו אותו קמינסקה? הוא אמר כן ,זה נגמר ב-אי .זה היה :כן ,אני יהודי.
יש סופר יהודי מפורסם באומן ,עם השם שלנו ,שהוא נפטר עוד במהפכה הרוסית ב ,1917 -יש לו
ספרים מפורסמים ששמעתי כאן כבר מאנשים שהוא כתב שירה וספרים על חיים יהודיים באומן ,כי
זו היתה קהילה מאוד מאוד חזקה .אם זה באומן אז זה בטוח קרובי משפחה ,כי משפחה היתה
ענקית .לסבא היו שם שמונה ילדים ,היושמונה אחים ולכל אחד הרבה ילדים"
הרקע היהודי של אמה " :בין ההורים יש הבדל של 15שנה ,אמא יותר צעירה מאבא .היא נולדה
בניקולאייב .היא תמיד גאה שהרבי מלובביץ נולד גם בניקולאייב )צוחקת .(...אבא שלי תמיד גאה
שרבי נחמן קבור באומן ואמא שלי שרבי מלובביץ בניקוליאייב ,והם כל הזמן אומרים מי יותר
יהודי." ...
אמא שלי גדלה במשפחה חד הורית כי אבא שלה נהרג במלחמה ,הוא היה הרבה יותר צעיר מאמא
שלה ,מסבתא שלי .בתשע שנים .הוא היה בן 19והתגייס לצבא ,תפסו אותם נאצים בני ערובה והחבר
הכי טוב שלו של הילדות ,שהוא גדל איתו דירות צמודות ,הלשין עליו שהוא יהודי .והרגו את שניהם,
גם את החבר שהלשין וגם את סבא שלי ,והוא נהרג חודש אחרי שאמא שלי נולדה .הודיעו לו שיש לו
בת והוא לא ראה אותה אף פעם .ואז באו נאצים לניקוליאיב ואספו את כל היהודים .ולכן אין לנו
שום נייר שכתוב שם שהיא יהודייה .אספו את כל היהודים כדי לשלוח למחנה ריכוז או לעבודות.
אספו את היהודים והיא היתה שם והיא ברחה .הגדר ,היא מספרת היתה שניים וחצי מטר ,והיא
היתה בחודש תשיעי של הריון והיא טיפסה דרך הגדר ,מישהו עזר לה והיא ברחה והיא אומרת
שהיא חזרה רק אחרי הרבה שנים לראות את המקום הזה לראות אותו ,היא לא יכלה כל השנים
לראות את המקום הזה ,היא עדיין לא מאמינה איך היא עשתה את זה ,עם בטן ענקית וגדר ענקית
והיא לא היתה גבוהה ,אני זוכרת אותה ,וזהו .אף פעם לא היתה לנו הוכחה שהיא יהודייה ,היא אף
פעם לא דיברה על שום דבר ,לא על סבא ,זה היה נושא סגור על העבר ,היא כנראה עברה הרבה .היא
לא התחתנה אף פעם ,כי היא כנראה נורא פחדה על הילדה שאבא חורג לא יהיה אלים .היו לה חיים
קשים .היא היתה טכנולוגית במפעל הלחם ואחרי המלחמה היה רעב המוני ברוסיה .וכל מיני
סיפורים היא מספרת ,איך היא גנבה לחם בשביל הילדה ,ומי שגנב לחם אם תפסו אותו במעבר של
המפעל מיד הוציאו להורג .וכל מיני דברים כאלה .לא דיברה לא על מלחמה ולא מילת יהדות ,שום
דבר .זה היה נושא אסור .רק על עכשיו ורק על העתיד .ואמא שלי תמיד ידעה שהיא יהודייה .
97
לאמא שלי היתה חברה גם שהם גדלו באותה עיר ,בתים צמודים ,כמו אחיות ,והם נסעו ביחד לקייב
והם התקבלו לאוניברסיטת ספורט שתיהן .לאמא שלי שם משפחה יהודי -אפלבאום ,ולשנייה היה
שם משפחה שלא אמר שום דבר .ואחרי שנה ראשונה של לימודים היתה להם מורה שהיתה אישתו
של הפקיד של משרד הפנים של אוקראינה ,והיא נורא נורא שנאה את היהודים ונתנה ציונים נורא
נמוכים לאמא שלי ,וזה ממש היה לא נכון כי אמא תמיד היתה ילדה טובה ולאורך כל החיים היא
ילדה טובה ושקטה ולמדה טוב ,והיא נתנה ציונים אפסיים כדי לזרוק אותה החוצה והיו מלחמות
שלמות .העיפו אותה מהאוניברסיטה בגלל שם משפחה .ואז קרובים שכולם היו אפלבאום אמרו
תשמעי ,יש לך אפשרות ,אין לך תעודת לידה של אמא שלך ,אז תלכי למשרד הפנים ותגידי שאמא
שלך לא יהודייה ושאת רוצה להחליף ,יחליפו בשמחה רבה .זה מה שהיא עשתה ,הלכה והחליפה .שם
המשפחה נשאר ,אבל היא כתבה באוקראינית שם משפחה אחר".
קשר ליהדות" :ידעתי איזה חגים יש והיו הרבה יהודים שלא ידעו שום דבר .היה לנו יום כיפור
שאבא ידע מתי זה והוא אסר לי להדליק טלוויזיה וטייפ וכל מיני דברים שקשורים לשעשוע .לבית
ספר הלכתי ביום כיפור ,כי זה היה בית ספר ממלכתי ואף אחד לא היה אומר לי כל הכבוד על זה שאת
לא באה ,להיפך,אז מה שקשור אליו הוא קיבל את זה יום כיפורים כיום זיכרון ,לאלו שנהרגו
בשואה .עכשיו אני מבינה שהוא ערבב הרבה דברים מה שהוא זכר .אבל זה יום אבל בשבילו .למרות
שאני מבינה שזה לא ככה.
בראש השנה הוא תמיד היה מרים כוס של יין אדום ושיהיה לנו שלום .הוא כמובן לא ידע שום
ברכות ...דודה שלי זוכרת יותר מאבא שלי ,היא זוכרת את ברית המילה שלו )של אביה( ,איך הלבישו
לו שמלה לבנה ,ועשו לו ברית .היא זוכרת על המקווה ,כשסיפרתי לדודה על המקווה שלי בגיור ,היא
סיפרה איך היא הלכה עם אמא למקווה והיא זוכרת את זה .זה היה בעניין של סימנים וסימבולים.
בחנוכה הוא נתן לי כסף זה דמי חנוכה ...תמיד היה לנו כל האירועים והיה לנו דגל ישראל וכל מה
שהיה ברוסיה קשה נורא להשיג ,כל מיני סימבולים ,למשל מחזיק מפתחות של תפילת הדרך ,אז אם
היינו משיגים משהו ,זה היה !....מישהו הביא לו מישראל כוס ברכה של שבת ,וזה היה עומד בארון
כזה כמו !...משהו מאוד מאוד חשוב.
היו לנו ספרים של שלום עליכם ,היה לנו ,וזה הכל בהומור ,כל מיני דוגמאות של יהודים שהם הכי
טובים והכי מוכשרים ...ממש לא עצוב .בימים מסוימים זה כן היה עצוב אבל לא כל הזמן.
למשל פסח ,מה ידענו ,כל שנה דודה שלחה לנו מצה מריגה ,בית הכנסת שם היה פעיל ,בקייב לא .היה
שם בבית הכנסת תיאטרון לילדים ,והיא שלחה מצה ,אכלנו אותה כל השנה ,ובשבילנו זה היה מין
כזה משהו שרק נוגעים בזה וזה רק איזה קינוח הכי יקר ...היא שלחה לנו קילו מצה ,ברכבת ,ואכלנו
את זה כל השנה עד לפסח הבא .וזה היה סיפור עם המצה .אהבתי נורא לאכול את המצה עם גלידה,
ופעם אחת לקחתי את המצה וירדתי איתה החוצה ,זה היה בכיתה ג' ,לקפוץ בגומי ,ואז אמא אמרה
לי ,מה את הולכת עם מצה החוצה? אמרתי כן ,מסביב לא גרו יהודים .ושכנה שלי מחכה לי .אבא שלי
אמר לי ,את לא יוצאת עם המצה ,אמרתי למה? והוא אמר לי כי אני לא רוצה .ולא לקחתי את המצה.
ופעם אחת הוא לא היה בבית וכן יצאתי עם המצה ואז היא שואלת אותי מה זה? אמרתי לה זה
אוכל יהודי ,לא ידעתי למה זה היה שייך ,זה אוכל יהודי .והיא שואלת מי יהודי ,אמרתי לה אנחנו.
אז עם זה גדלתי .עכשיו שאני יודעת ,זה כבר מישהו אחר ,זה כבר מודע .תת מודע תמיד היה .טעם
של מצה היה לי מילדות .יש אנשים שאת השם של זה לא ידעו .הם נולדו ממש יהודים ולא ידעו מה
זה .זה תמיד היה לי קשה.
החברה שלי שלמדתי איתה מכיתה א' ,היא יהודייה ולא ידעה שום דבר ,אפס .לי זה היה נורא קשה,
98
למה אני לא יהודייה...לא חושבת שהיה לי באמת יהדות ,זה יהדות בשביל יהודים שחיו בגלות וסבלו
מזה ,זה נקרא יהדות אבל זה לא קשור לדת .זה קשור לזהות עצמית ,למנהגים"..
לונה מספרת על אירועים בחייה המבטאים את תחושתה החזקה כיהודייה:
בחדר לידה" :כשנולדתי ,אבא בא לבקר את אמא בבית חולים .ברוסיה אסור שהגבר נכנס לבית
החולים שלושה ימים ואז מישהו יכול לבוא לבקר ,והוא נכנס לחדר לידה והוא אומר איך שרה בת
אברם מרגישה? ברוסיה זה שם ושם של האב .שרה בת אברם? אמא שלי מסתכלת עליו ולא מבינה
מי מדבר .בדרכון רשמו לי לונה .כי יש רשימת שמות ,את לא יכולה לשנות שום דבר .היתה לי חברה
שקראו לה ניקה והשם הזה לא היה מוכר ,וקראו לה נינה ורצו לשלם אפילו לאותה פקידה שתרשום
את זה .והיה אסור ,ולא שינו .וככה גם לי ,בבית ספר הייתי רשומה לונה .גם ככה קיבלתי הרבה
בראש על זה שאני יהודייה.
היו לי הרבה משברים נפשיים כאלה קטנים או גדולים סביב הקטע הזה .כשאמא שלי באה לרשום
אותי לבית ספר בכיתה א' ,ואמא שלי נתנה לה את תעודת הלידה שלי ,והיא מסתכלת ואומרת צריך
לרשום מי אבא ,והיא אומרת :לא משנה ששם משפחה שלה כזה ,כולם ידעו שהיא יהודיה .ילדה
בכיתה א' ,מה עשיתי לה? יש סיבות לאנטישמיות ,שאנחנו יודעים ,ולא יודעים אבל בעצם באמת אף
אחד לא מבין את הסיבה הסופית .אז כל מיני דברים כאלה שידעתי אותם וחוויתי.
גם בבית ספר ,בכיתה שלי היתה יהודייה אחת ,שהיא חברה שלי עד עכשיו והיא פה עכשיו .היינו שתי
יהודיות ,ובחור אחד ששם משפחה שלו יהודי והוא אמר שהוא לא יהודי והוא קילל אותי שאני
יהודייה ובסוף התברר שהם יהודים .או שהוא לא ידע ,או שהוא שנא את זה מאיזשהו מקום ,אני לא
יודעת למה ,או שקיללו אותו וזה היה ההגנה שלו .הם חיים בקנדה עכשיו .אז ידעתי שאנחנו שתי
יהודיות והיה יומן מורה בכיסוי עור יפה ובשורה הראשונה היה שם התלמיד ,כתובת ,שם ההורים
והלאום ,והילדים נורא אהבו לחטט מי אוקראיני מי רוסי ,מי יהודי .וכמובן ידעו שאני וחברה שלי
יהודיות ותמיד קיללו ,ואם היה משהו לתקוע היו אומרים!
היה לי קשה ושנאתי את כל מי שהיה מסביב ,וזה בא לידי ביטוי עם להראות שאני יהודייה .בגיל 16
יצא סידור ראשון בעברית וברוסית עם הסברים ,בסן פטרסבורג ,וחבר של אבא שלי ,שהוא היה חבר
בתנועה של עזרה ליהודים זקנים ,הוא הביא את זה .הוא השיג את זה .ברוסיה כל דבר צריך להשיג.
הוא נתן לאבא כשהוא היה בן ,60ונתן לי את זה .והספר הזה ליווה את זה כל הזמן .למרות שיש
סידורים יותר טובים ,אני אוהבת אותו .ותמיד הוא היה במקום גבוה בבית .זה היה סימבול של
יהדות .למדריכות שלנו בקייטנת חב"ד ,היו מחזיקי מפתחות עם תפילות הדרך ,ואני חלמתי על זה,
אני כל כך רציתי ...מצאתי פעם תפילת הדרך ,גזרתי אותה ,פתחתי מחזיק מפתחות ,ושמתי.
בגיל 16ברוסיה זה כמו גיל של סיום התבגרות ,כי מסיימים בית ספר .אבא שלי שאל מה אני רוצה
ליום הולדת ,שרשרת או עגילים ,ואני אמרתי שאני רוצה מגן דוד ,אז לא מכרו את זה ,אז הלך
למישהו שעושה בבית ,אז עשו בשבילי במיוחד ,הוא היה גדול כזה .כשהגעתי לפה ,החזרתי אותו
לאמא כי זה כזה קווקזי ,ענק ...אני הייתי נורא גאה וביקשתי שרשרת קצרה ושיראו את זה .והלכתי
עם זה לכל מקום .האמת היא שאבא פחד כל הזמן ואמר לי לא ,אני אקנה לך שרשרת אחרת ,אני
אמרתי לא ,ממש לא ,ואני זוכרת מבטים ,כאילו יש אנשים שלא מבינים ,כוכב כוכב אדום ...אבל
אנשים שכן מבינים אם זה היו אנשים ש יהודים ,חייכו כזה ..טוב ,אתם משלנו ,זה היה המבט ,אבל
מי שהיה אנטי,זה היה מבטים כאלה ...וזו היתה כבר תקופה של התחממות ,שממש לא פחדתי ואבא
שלי תמיד פגש אותי באוניברסיטה עד הבית וזה היה לי ליווי ,אז לא ממש פחדתי .אבל אני זוכרת
באוניברסיטה פעם ,למדו אצלנו הרבה ערבים מישראל ,ופעם אחת נכנסתי לדקאן ועמד שם בחור
99
ואמר' :מה את מישראל'? )והם מדברים רוסית (' ,הא את יהודיה'? ואנחנו מישראל ,כאילו אחים,
התחילו כזה ...אמרתי להם :טוב טוב אני יודעת ,לא הייתי סתומה לגמרי ,ידעתי מה זה ערבים ומה
זה יהודים ומה יש פה ".
קייטנת חב"ד בשנות התשעים":רציתי להתקבל לקייטנת חב"ד ,אז ...כשהייתי בראיון אצל הרב כדי
להתקבל לקייטנת חב"ד ,אז הוא אמר לי שהוא לא יכול ,כי יש איזה שהם כללים ,רק מי שיהודי
מתקבל .ואני יצאתי עם הסטריה וטרקתי את הדלת והתנהגתי ממש ...אז אמרתי לאבא שלי ,הוא
רואה מי מולו? ,ואמא שלי היא גב' אפלבאום מהבית וברור שהיא יהודייה ,וזה שאין לי תעודת לידה
של סבתא ,איך הוא יכול ואיך הוא מעיז?
ופה במקרה הזה ,אבא עם הגאווה היהודית שלו ,כשלא הסכימו לקבל אותי לקייטנת חב"ד הוא אמר
לי בשקט ,תשמעי ,אם לא היו כאלה רבנים לאורך הדורות ,העם שלנו לא היה שורד .אם הם לא היו
כאלה קשוחים ושומרים רק מה שהגזע אז לא היו שורדים .אני נורא בכיתי איך אבא שלי יכול להגיד
עלי ,כי אני הבת שלו?! ...הוא יודע שאני יהודייה ,איך הוא מגן על הרב שהוא לא צודק ,והיה נורא
קשה לקבל את זה .את יודעת ,בגיל 16מקבלים דרכון אזרחי ואני הלכתי לכמו משרד הפנים
השכונתי ורשמתי יהודייה .ואבא שלי אמר לי ,יש לך אפשרות לכתוב אוקראיניה כי את לא תתקבלי
לאוניברסיטה,את יודעת את זה? ואני אמרתי לא ,אני ארשום יהודייה ואני אתקבל לאוניברסיטה
ותעזור לי.
אבא שלי היו לו גם קשרים בחינוך גופני ובכל מה שקשור לספורט .אז הוא אמר ,טוב ,בסדר .זה
החלטה שלך ,ואני רשמתי יהודייה והתייחסו רק לפספורט שלך .כל מקום שאת באה צריכה להציג
את הפספורט האדום הזה .אז באותו יום התקשרו אלי העוזר שלו שהוא היה בן אדם חילוני ,אבל
הוא היה יהודי והוא אמר לי שהוא נורא התרשם ממני כאישיות .והא שכנע את הרב והרב בעצמו
חשב שצריך לתת לי ללכת לשם ואז התקבלתי.
הייתי פעילה בתנועת חב"ד והייתי חודשיים בקייטנה .להורים אסור היה להגיע לשם ,ולמרות שלנו
היה מותר ללכת הביתה ,לא רצינו כי זה היה כייף לא נורמלי ,היו לנו מדריכות מישראל ,דתיות ,שלא
ידעו מילה רוסית ואנחנו לא ידענו מילה עברית ,אנחנו לימדנו אותם ,הם לימדו אותנו ,ככה מילה
מילה ,ממש התחיל משלום שלום וזהו .היה שם את האיש שקיבל אותי לקייטנה והוא לא ידע עברית
הוא דיבר רק רוסית ,וככה אנחנו חיינו חודשיים ולמדנו יהדות ,מנהגים ,לשון ,היו פעילויות מעניינות
מאוד ,ממש עשו לנו את החגים ,כאילו שזה התאריך של החג ,ומהבוקר עד הלילה מה עושים ואיך
עושים ,והיו הופעות והכנו קונצרטים .זה היה פעילות ליהודים יהודים.
אני הייתי הכי בוגרת שם .שם פתאום ראיתי בחורה תימנייה והיא אמרה שהיא מתימן ולא הבנתי
ממתי יש יהודים מתימן ,ולמה היא כזאת כהה ,היא היתה בשבילי כושית ,וזה היה נורא מצחיק ,כי
עד גיל 18אני חשבתי שיהודים נראים בדיוק כמונו ,ולא בשום צורה אחרת ,ואותו רב שלא רצה לקבל
אותי בסוף הוא בא להופעות ודיווחו לו שהייתי תלמידה מצטיינת ושעשינו קונצרט ושרתי ביידיש את
'טומבללייקה',והוא ניגש אלי בסוף ואמר לי ,לונה ,אני אף פעם לא אומר את זה ,אבל אני רוצה
להתנצל וזה באמת המקום שלך .הייתי ממש בהלם .זה היה בשבילי ,ממש כאילו ,הוכחתי וזהו!
מאז שהוא אמר לי את זה ,הרב ,התחלתי לחקור על הגיור ואז אבא הסביר לי שביהדות זה נחשב לפי
האמא ,ולא הבנתי כי ברוסיה זה תמיד היה נחשב לפי האבא .שם משפחה ושייכות לפי האבא .ואז
התחלתי לחקור ובאתי אליהם ואמרתי להם אני רוצה לעשות גיור .ואז אמרו לי שאני יכולה לעשות
שם ,אבל זה לא כל כך ייחשב ,כי הרב שם לא מספיק מקובל בארץ ואם את רוצה ,אם את מתכוונת
לעלות אז עדיף שתעשי את זה שם .ושכחתי מזה".
100
תחושת העדר ההשתייכות לבריה"מ" :אולי לא תאמיני ,אבל מגיל 15היו לי היסטריות שאני לא
יכולה לחיות שם .תמיד הרגשתי זרה ,או שלא התחברתי לחברה ,או שגם שלמדתי באוניברסיטה
הייתי יהודיה יחידה ,לא יודעת ,תמיד הרגשתי לא במקום ,לא בחברה ,תמיד חלמתי על משהו שכל
הפעילויות של הסוכנות ,כל הספרים ,הצילומים והתמונות של הארץ ,זה שיגע לי את השכל ממש.
מגיל 15אני זוכרת שהיו לי הסטריות .חבר'ה שלי שעלו ,הם עלו הרבה לפנינו,זה לי דיכאון אמיתי
ואני לא ראיתי את החיים שלי שם ,אני הגעתי למצב של אולי לפני התאבדות,זה נורא להגיד את זה,
אבל היה לי מצב נפשי ממש גרוע.לא ידעתי איך לצאת מזה והיו לי היסטריות כל הזמן ,אמא ,אני
לא רוצה לחיות פה ,רע לי ,מתי אנחנו נלך ,והנה אינה עזבה ,בואו נלך גם אנחנו .לא יודעת מה גרם
לי לזה ,בית חם ,הורים אוהבים ,לא היה לי חוסר במשהו ,הייתי צריכה ללמוד ,הלכתי ללמוד,
להשכלה ,הכל הצלחתי ,לא היה לי משהו שחסר.
היו לי היסטריות ,נכנסתי לרכבת תחתית ,הסתכלתי על פרצופים ,זה היה כל יום ,והיתה לי בחילה
ואני שנאתי את האנשים ,אני לא יודעת למה .באמת שלא יודעת .כבר בשנים לפני העלייה ,שהלכתי
ברחוב הראשי ,זה רח' ענק ,פשוט ענק ,וכשהיו שם פוסטרים לזרוק את היהודים החוצה ,הם תופסים
לנו מקום .כל מיני דברים אנטישמיים כבר התחילו .אבל לי זה התחיל עוד לפני ,לא יודעת למה.
באמת .לא הרגשתי במקום .לא ידעתי מה אני אעשה כשאסיים את האוניברסיטה ,לעבוד עם האנשים
האלה שאני שונאת אותם?
ולא יודעת ,היתה לי מין הרגשה של שוביניזם ,שאני שונאת את האנשים שמסביב שהם לא יהודים.
לא יודעת מה גרם לזה ,אף פעם לא חונכתי בשנאה ,תמיד אבא אמר שיהודים הכי טובים ,אם הוא
מצא איזה כתבה הוא אמר הנה הוא יהודי .ברוסיה היו מלא יהודים ,זה שואו ביזנס ,זה עסקים ,זה
כסף ,מעמדות ,הכל יהודים היו .ותמיד הוא אמר יהודים הכי טובים ,אבל לא חונכתי שאחרים לא,
אבא שלי אף פעם לא היה סנוב ,ידע לדבר בשפה פשוטה עם כולם ולדבר כמו האדם הפשוט במפעל
וידע לדבר עם שרים ,כי שרים אצלנו שיחקו טניס באולם ,כל שר ,שר משפטים ,שר חוץ ,אבא שלי
יכול היה להיכנס לכל משרד ,לפתוח את הדלת בלי הודעה מוקדמת ,ולא היה סנוב.
אני זוכרת את עצמי עומדת ליד החלון בבית ,בחדר ,והיה לי עיתון צבעוני על כל מיני מקומות בארץ
והמחשבה שלי היתה ,את לא תאמיני לי ,אני בטוחה ,לראות את ישראל ולמות .אם אני רואה את
ישראל אני יכולה למות .בגיל 18כאלה מחשבות?!"
להתגייר" :זו היתה החלטה עוד ברוסיה ,ולמרות שזה היה תהליך לא מקובל בארץ ,אמרתי טוב ,זה
לא חשוב לי ,והאמת שלי תמיד היה קשה והיו לי הרבה שיחות עם אבא על נושא של גיור ,למה אני
צריכה להוכיח שאני לא גמל? כמו שאומרים ברוסית ,ואם אני יודעת שאני יהודייה ויש לי אמא
ואבא שהם גם יודעים שהם יהודים ,בגלל איזה טעות ,היו כל מיני אנשים שזייפו תעודות ...למה אני
צריכה להוכיח למישהו .אז תמיד קיבלתי אותה תשובה ,זה מה שיש להוכיח אחרת את צריכה
להתגייר ...כמו ששאלו אותי בבית הדין ,היתה לך אופציה אחרת לא להיות יהודייה? לי לא היתה
אופציה כזו .אם למשל הייתי מגלה שאני ילדה מאומצת ,זה היתה אותה טראומה אם הייתי מגלה
שאני לא יהודייה .כי זה מה שהיה לי מילדות".
101
בעלות "זהות יהודית מעומעמת""-ידעתי שאבא שלי יהודי"
חמש מרואיינות סיפרו שהן חונכו מלכתחילה בסביבה רוסית ,אך היו מודעות לשורשיהן היהודיים.
עובדה זו היתה חסרת משמעות עבורן מאחר וגם אביהן היהודי "לא ידע כלום" "/לא התייחס ליהדות
בכלל" או "ניסה להסתיר את יהדותו" .הן מציינות ש"היהדות לא היתה בולטת בחיים שלנו" ולא
"מדברים על זה" .בדומה לקבוצה הקודמת ,הן מזכירות סימבולים מסורתיים יהודיים דוגמת
המאכלים היהודיים.
מריה ":אבא שלי יהודי ,זה לא היה מקובל לדבר על זה .זה בתור עובדה ,זה היה וזהו .ידעתי בגלל
הסבתא ,היינו מבקרים אותה בביילורוסיה ולא הרבה ,הייתי בגיל שבע ,ועוד פעם אחת בגיל שנה ,כי
זה רחוק מאוד ,ולא הגענו משם לשם כי זה שני עולמות ,קשה להגיע .עכשיו זה פשוט להגיע ,אז זה
לא קל .אין אפשרות ,כסף ,זמן .סבתא שלי היתה אישה מאוד שתלטנית כזאת ,קשה כזו ,ולימדה
את אמא שלי לעשות גפילטע פיש ואמא שלי לא הצליחה לעשות גפילטע פיש כמו שאמא שלי לימדה
אותה.
סבתא שלי נולדה בפולין .והאוכל היה מסורתי יהודי .האמת היא שהיא לא רצתה שאמא שלי תתחתן
עם אבא שלי .היא לא השלימה אף פעם עם זה ,ואולי ,עכשיו אני חושבת על זה ,בגלל זה לא נסענו
לשם אף פעם .אני יודעת שהיא הסתתרה האלה הרבה זמן במלחמה .בעלה נפטר בזמן המלחמה.
אבא לא התייחס ליהדות ,לא כל כך .שם המשפחה שלי מהבית ויינברג .אני לא הרגשתי כלום
מבחינת היחס ,שאמרו משהו על השם שלי .כולם היו צעירים ,אולי לא ידעו כלום...אולי בגלל שאמא
היתה רוסיה וזה לא היה כל כך בולט .אני לא יודעת ,באמת אני לא יודעת ,אני לא יכולה להסביר את
זה .לא דיברנו על זה אבל בתור ילדים אף אחד לא ידע את זה ,אבל הסביבה הקרובה והחברים שלי
ידעו את זה.
לא היתה לי בעיה להתקבל לבית ספר ,בכלל לא ,כי אף אחד לא יודע שויינברג זה יהודי ,חשבו אולי
פולני ,יכול להיות גם פולני .היו הרבה יהודים באוניברסיטה והתייחסו אלי כמו אל יהודייה והכל היה
בסדר .ואפילו ההיפך ,אני לא הרגשתי כלום ,אולי בגלל שזה קזחסטן ולא אוקראינה .ההיפך ,הזמינו
אותי לכל מיני מפגשים יהודיים והכל .האמת ,לא הלכתי.
זה לא היה בולט היהדות בחיים שלנו .אבא שלי לא הסתיר את זה ,אבל גם לא עשה מזה עניין.
אוכל ,ידעתי מאבא ,בפסח הוא היה מביא מבית הכנסת את המצה .זה הדבר היחיד שהיה .ואת
המרק עם הקציצות והקניידלך ...מגן ילדים אומרים לך שאתה יהודי ,זה כן נכנס בראש...אף אחד
לא מדבר על זה".
"ידעתי שאבא שלי יהודי ,אבל לא ידעתי על יהדות ועל ישראל כלום .עם אבא בשם איזק ושם
משפחה כמו שלי ...אי אפשר לטעות...מה שידענו היה המצות בפסח וזהו כמעט") .דיאנה(
"נולדתי בריגה ,אבא שלי יהודי ,אמא לא .גם שאבא שלי יהודי זה לא אומר הרבה כי אבא שלי לא
יודע מה זה תורה ומה זה כיפה ובשבילו זה היה אותו דבר ,בדיוק ,רק אנחנו ידענו שאנחנו יהודים כי
סבא וסבתא קבורים לא איפה שכולם והם דיברו יידיש ובעצם הכניסו לו בתת מודע שהוא יהודי
וזהו .וגם היה כתוב בפספורט שלו וזהו .באמת לא ידע שום דבר .כשנפתח בית ספר יהודי ב 88 -אני
הייתי בת 14ואחותי שנתיים פחות ,הוא לקח אותנו והעביר מבית ספר רגיל לבית ספר יהודי .עוד
לפני כן ,פעם נסענו לטיול ברוסיה ,ילדים קטנים ,זה היה מהעבודה של אמא שלי ,באו לכנסייה והיה
שם מכירה וכל אחד קנה משהו ,צלב או משהו כזה ,וגם אנחנו קנינו ,ואז כשחזרנו הביתה אבא שלי
102
כמעט הרג אותנו ,אמר ,אם עוד פעם אני רואה את זה אני לא יודע מה אני עושה לכם .הוא עצמו גם
לא ידע מי נגד מי בדיוק ,אבל הוא אמר לנו ככה ,שלא יראה את זה יותר.
כולם קנו ,אז גם אנחנו קנינו .זהו ,אנחנו לא היינו כמו יהודים אף פעם ,גם בכלל לא היה בתוך
הקומוניסטים מצב של דת בכלל .אבל היה לנו ליד הבית כנסייה ופעם אחת הלכתי עם אחותי
והצצתי פנימה ואז שכנה ראתה אותנו ,ואני הייתי כל כך אתיאיסטית וניסיתי להסביר לה שכל מה
שהיא מדברת היא טועה בעצם...
אמא שלי לא יהודייה ,אבל בעצם אבא שלי גם לא ,למרות שהוא נחשב יהודי ,אין הבדלים
ביניהם ...רק כשאח שלו התחתן עם יהודייה ,זה היה בסדר ,אבל שאבא שלי התחתן עם אמא שלי,
המשפחה אמרה ,מה פתאום ,היא גויה ,למרות שתכל'ס ,הוא לא ידע מה זה אומר .גם אף אחד לא
ידע בדיוק מה זה יהודים אבל הצביעו עליהם .הם לבושים אותו דבר ,הם נראים אותו דבר ,לא
יודעת..
כשבאתי לבית ספר יהודי אמרו לי ,למה באת לכאן אם את לא יהודיה ,למרות ששישים אחוז מבית
ספר היו כמוני ,מצד אבא .היו המון כאלה .הגיעו נציגים מישראל והתחילו להזמין רק את אלה
שאמא שלהם יהודייה .כל בית ספר התנגד ,למה ,אני בכיתה נשארת וחברים שלי הולכים? ערב ראש
השנה לא מזמינים אותי ? ואז כבר ידעתי שאם אני אעלה לארץ אני אעשה גיור כדי למנוע את כל
הבעיות האלה.
המעבר לבית הספר היהודי":כשהגעתי לבית ספר יהודי ,ממש לא רציתי ללכת לשם ,בכיתי עם
דמעות ,כי רציתי להיות עם חברים שלי ,לא רציתי לעזוב אותם ,לא רציתי ללכת לבית ספר יהודי,
אבל אני חייבת לומר שבית הספר היהודי ברמה הרבה יותר גבוהה מכל בית ספר רגיל .אולי עכשיו זה
לא ככה אבל אז היה ככה .היינו צריכים לעבור מבחנים כדי להתקבל וגם רמה גבוהה .יהודים תמיד
משתדלים לשלוח את הילדים לבית ספר הכי טוב ,לקחת מורה ללמד אותם משהו .זה תמיד היה ככה.
הרמה בבית ספר היתה הרבה יותר גבוהה ,היו אולימפיאדות למתמטיקה וכל מיני דברים כאלה.
הראשונים שהצליחו היו יהודים .הורי רצו כי זה היה רמה אחרת" )לדה(.
אנג'לה":נולדתי בביילורוסיה ,בעיר הבירה במינסק ,ונולדתי למשפחה מעורבת שאבא היה יהודי,
ואמא לא .בהתחלה כל העניין של הדת היה מוסתר ...לא ידעתי על זה עד גיל מסוים שיש לנו בכלל
קשר עם יהדות ,זה לא דבר שדיברנו עליו בבית ,בכלל .אבא אף פעם לא דיבר איתי על זה .בשנים
האחרונות בכלל ככה קיבל התקף פחד ,התקף קריזה ,הוא מאוד ניסה להסתיר את זה ,מלהגיד שהוא
יהודי .נראה לי שעם השנים זה גם הפחיד אותו יותר ,אז הוא לא רצה לדבר על זה ,כנראה היתה לו
טראומה שכל המשפחה נהרגה בשואה אחרי שמלחמה ,הוא חזר למקום שבו הוא נולד והוא חיפש
את כל המשפחה והשכנים שראו אמרו לו שכולם נהרגו ואיזשהו הוא ניסה להסתיר את זה ,למה הוא
התחתן עם אישה לא יהודייה ,אני לא יכולה להסביר לך ,אולי זה גם נובע מזה ,אבל העובדה היא
עובדה ובתעודת לידה הוא שינה ,הוא אמר שאבא שלו רוסי והשאיר שאמא שלו יהודייה .בשאר
המסמכים ,איפה שהיתה אפשרות הוא שינה את הזהות שלו ,במסמכים ,גם את השם וגם את שם
המשפחה .הוא לא שינה לגמרי ,הוא רק עשה לו שינוי ,כי שם משפחה הקודם היה זלוטקובסקי והוא
עשה זלוטקוב שיישמע כמה שיותר רוסי ,ואמא אמרה שאחר כך היא ידעה שקראו לו בילדות
אברהם -אברשה ,והוא לקח אלכסיי ,ולפעמים סבא סיפר לה איך היה לו טעים ,איך הם היו הולכים
לשבת לסבתא שלו .וגם אמא שלי סיפרה שהיא זוכרת מילדות שלה שסבא הקים משפחה וחזר לגור
באותו מקום ,שהמקום שהוא חזר לגור בו היה שכונה ,הרובע היהודי במינסק .ואז הוא זכר את כל
103
הסיפורים שהיו ,כי כל השכנים היו גם יהודים ואחרי זה ,שהממשלה התחילה לבנות ,הם פירקו את
הרובע הזה ,פיזרו את כולם לכל מיני מקומות בעיר ,אבל זה עדיין ידוע שם"...
הפחד של אבא – שלא יגלו שהוא יהודי" :שחס וחלילה מישהו לא ידע שהוא יהודי ,זה היה הפחד
הגדול שלו .אחרי המלחמה הוא הגיע לברלין ,הוא ראה הרבה אנשים מתים ,זה גם השפיע עליו ,הוא
לא מדבר על זה ,אבל זה כנראה השפיע עליו בצורה פסיכולוגית.
בעצם הקשר שהתחיל עם היהדות התחיל מאמא .היא ,אני לא יודעת אם זה היה אצלה תהליך או
איך זה עבר אצלה ,אני יודעת שהיא התחילה לקרוא ,אחרי מוות של אמא שלה ,סבתא שלי ,היא
התחילה לקרא תנ"ך ,ולהתעניין .הבעיה שאחרי שבריה"מ נפלה ,שהתחיל האיסור הזה שאין דת
בבריה"מ ופתאום כל הדתות מכל העולם הציפו את המדינה ,היו מה שאת רוצה ,בודהה וקרישנה וכל
מיני ...היו כל מיני קבוצות ...זה היה כמו אחרי תקופת רעב גדולה ...אז היא קראה והיא החליטה
מכיוון שיש לה שורשים יהודיים ,הדבר הראשון שהחליטו ,לא אוכלים בבית חזיר יותר ,זו היתה
ההתחלה .זה היה הצעד הראשון .אבא שלי בעיקר אוהב דגים ...לא היתה לו בעיה.
היא פנתה לאחד משני בתי כנסת שבקושי פועלים ,לברר לגבי גיור ,היא רצתה בעצמה לעשות גיור.
ואז בסופו שלדבר היא החליטה שהיא לא עושה ,כי זה קשה מדי בשבילה בגיל שלה לעשות דבר כזה,
היתה אז בת , 40וכשאנשים עובדים ,אז לא קל .אבל זה לא שגדלתי כמו ילדה יהודייה .לא חשבתי
את עצמי ככה ,לא היה חשוב לנו כל כך".
מרק עוף יהודי" :פעם היה סיפור שמאוד הפתיע אותי וגם נתן לי לחשוב .פעם נתתי לחברה שלי את
המתכון של המרק עוף ,איך אנחנו עושים אותו בבית ,והיא סיפרה לי איך הם עושים ,וזה מתכון
שונה ,ואז היא סיפרה לאמא שלה ,ודבר ראשון שאמא שלה אמרה לה ,שזה מתכון של יהודים .ואז
מאוד הופתעתי מזה .בשבילי זה היה ברור ככה ,שכולם אוכלים את זה ככה ,אז התחלתי להרגיש,
ואמא סיפרה לי ,אז התחלתי להבין.
אחד הזיכרונות שלי שממש נחרט לי חזק ,נורא טראומטי ,כשבמינסק פתחו איזה ממוריום ,בטקס
חגיגי חנכו מקום באדמה ,חור עמוק באדמה ,מקום שבו כל הנאצים שמו את כל היהודים שהיו שם
בגטו ואני לא הבנתי למה אנחנו היינו צריכים בכלל ללכת למקום הזה ולא הבנתי ,למה אמא הלכה,
למה סבא הלך ,למה הביאו זר פרחים ,למה היה מוזיקה ,זה מאוד ריגש אותי ,אני זוכרת שמאוד
התרגשתי ובכיתי בטקס הזה .אז אחר כך בבית ראיתי תמונות גדולות ,מוגדלות בגודל לא נורמלי ,של
אנשים שבתמונות לא היו ממש שייכים לאלבום של המשפחה ,אלא הם נמצאים כל הזמן באיזה
מגירות שם למעלה ,ואז הסתכלתי מי זה האנשים האלה ,ראיתי בחור צעיר ובחורה צעירה ואז
שאלתי מי אלה ואז אמא אמרה לי שהם אח ואחות של סבא ,הם נרצחו ונהרגו בזמן המלחמה ולא
יותר מזה .ואחר כך איכשהו התברר ,ראיתי את סבא בתמונות שלו שהיה בצבא האדום במלחמה
השנייה ואז הוא נראה שונה מהחברה באותה תמונה ,באופן חיצוני ,ואז התחלתי לשאול ואז התברר
לי שהמקום הזה שהיינו בו זה המקום של הגטו ,ושבעצם בגטו הזה נרצחה המשפחה של אבא שהיה
אז במינסק .בעצם סבא היחיד שהצליח לברוח וכל המשפחה נהרגה שם .ואז ככה פחות או יותר נודע
לי מה השורשים שלי וזה היה בגיל יחסית מאוחר ,הייתי אומרת .הייתי לפחות בת , 14משהו כזה ".
ויקי":אני ידעתי על יהדות רק דבר אחד ,כשרות.להדליק נרות לא היה .אז לא לאכול חזיר זה היה
הכשרות".
104
ללא תחושת זהות יהודית
שלוש עשרה מרואיינות סיפרו שלא היה להן כל קשר ליהדות והן גדלו כרוסיות לכל דבר .רובן נכדות
לסבא יהודי ,אך הוריהן אינם יהודים .רק שתיים מהמרואיינות )אנדריאה ואירנה( הינן בנות לאב
יהודי .נדיה ותמרה נישאו לבני זוג יהודים.
מרואיינות בקבוצה זו מספרות שהן מעולם לא ראו ולא חשו את עצמן כיהודיות ,לא התעניינו
בתרבות ובמסורת של העם היהודי .חלקן אף סיפרו שעד טרום עלייתם ארצה לא היו מודעות
לשורשיהן היהודים ,ומוצאן היהודי איפשר להן את "יציאת החירום" מבריה"מ.
"לא היה קשר ליהדות אצלנו בבית ,חוץ מזה שידענו שסבא היה יהודי .לא ידענו על יהדות כלום".
)יילנה(
"אני לא הרגשתי ולא גדלתי כיהודייה .אמא של אבא שלי היתה יהודייה .באוקראינה לא ידעתי
כמעט כלום על יהודים ...אולי רק שאוכלים מצה בפסח ...אבא שלי לא מחזיק את עצמו יהודי .מצד
של אבא לא היה לי אף פעם השפעה שאני יהודייה או צריכה להיות יהודייה") .לובה(
" סבא היה יהודי ,הוא היה חי בפולין ,ואז עבר לרוסיה ,הלך לצבא האדום ואחרי עשר שנים פגש את
סבתא שלי ,אמא שלי נולדה הם היו בגיל .40אז ידעתי שיש קשר לסבא ליהדות אבל לא ידעתי מה
זה בכלל...ואחר כך שהתחלתנו את כל הנושא של העלייה ,אז באנו לסוכנות שם גם היו מלמדים
אותנו ,מסבירים לנו") .ניקול(
אנדריאה ":אבא שלי יהודי אבל כל המשפחה של אבא שלי התרחקה מהיהדות ,אח של אבא שלי
התחתן עם רוסייה וגם בני דודים שלו ,כולם ככה .למשל לא עשו ברית מילה לילדים שלהם ,לא יודעת
לא היה שום קשר עם היהדות במשפחה שלנו .אף פעם לא הייתי בבית כנסת לפני שבאתי לארץ".
גדלה כרוסיה":ברוסיה אפשר לבחור ,אין דבר כזה שמישהו קובע לך את הלאום ,לפחות אז זה היה
ככה .אמא רשמה אותי רוסייה כמו שהיא .זה היה ברור שאירשם כמו רוסייה .במשפחה שלנו בכלל
לא דיברו על הדברים האלה ,חיים רגילים ,יומיומיים ,לא מדברים על הזהות שלנו...גם אני אף פעם
לא התייחסתי ככה לאחרים ,וככה בבית הספר גדלתי כמו כל הילדים .אמא לא הסכימה בשום אופן
שירשמו אותי כמו יהודייה ,כי היא לא הסכימה שנסבול בגלל זה .כשגדלתי הבנתי כמה היא צודקת.
אני גם לא חושבת שצריך לעשות את החיים יותר קשים ממה שהם .מספיק קשה ,אז בכוח להכניס
את עצמי לכל מיני בעיות?
להגיד לך את האמת ,מבחינת הרגשה לא הרגשתי יהודייה ,הרגשתי רוסייה ,להיות כמו כולם ,זה
לא עניין אותי הזהות שלי כל הזמן ,פשוט רציתי להיות כמו כולם .האמת היא שהרגשתי תמיד
רוסיה ,כי אני יותר מחוברת למשפחה של אמא שלי ,והם כולם רוסים".
האב מסתיר שהוא יהודי" :זה סיפור מסובך ,האמת היא ,ההורים שלי ,אני יכולה להבין למה זה
היה .הם הסתירו את העובדה הזאת שאבא יהודי הרבה שנים .הבנתי את מה שהורי אמרו לי כל
החיים ,שאם אני אגיד שאני יהודייה ,וירשמו אותי כיהודייה ,זה רק יביא לי בעיות בחיים .בינינו,
להיות יהודי ,זה להיות 'אאוט סיידר' ,זה לא זה .זה תיק שצריך לסחוב כל החיים.
לא ידעתי כלום על יהדות .כל מה שידעתי שלא אוהבים יהודים יותר מדי .אז זהו ,הרגשתי רוסייה,
כמו כל המשפחה ,אבל כשהייתי ילדה הרביצו לי פעם בבית ספר בגלל שאני יהודייה .אני זוכרת שהיה
לנו בכיתה ילד שדיבר על זה שהוא שונא יהודים וכולם נמשכו אחריו .אני זוכרת שחייתי בפחד שיגידו
את זה בקול בכיתה לפני כל הילדים שאבא שלי יהודי .זה כל כך הפחיד אותי ,שחזרתי הביתה בבכי
105
ואמרתי לאמא שלי ,נכון שאני לא יהודייה? אמא שלי לא הבינה מה שקרה .אמרתי לה ,אני רוסייה
וזהו .היא הרגיעה אותי ,ואמרה לי ,אל תשימי לב וזהו .ואמרה לי ,נכון ,אל תדאגי ,את כמו כולם.
אבל את יודעת מה הבעיה ,כל השנים רק ניסינו להוכיח שאנחנו לא יהודים ,כדי שאתקבל
לאוניברסיטה ,וכשהתחלתי לחשוב לעלות לארץ ,הבנתי שעדיף שבתעודת הזהות שלי יהיה רשום
יהודי .פשוט סכיזופרני ,איך אומרים ,לא? בן אדם הוא אותו בן אדם ,וההגדרה שלי משנה את
ההתייחסות אלי ,פעם שם פעם פה.
ברוסיה הכרתי די הרבה יהודים באוניברסיטה ובמכללה ,יש אפילו בדיחה כזאת :מי זה יהודי? או
שאבא שלו עורך דין או פרופסור .באמת היתה לי תדמית כזאת ,שהם מורים עם השכלה גבוהה או
שאנשי מדע ".
לאחר העליה מחפשת שורשים יהודיים" :עכשיו שאני כאן ,הכל התהפך לי ,אני מאוד מתעניינת
בשורשים היהודיים שלי .אני מנסה לחשוב מי היה אבא של אבא שלי ,מי היו ההורים שלו ,זה חשוב
לי להכיר את הצד הזה .אני גם מתעניינת באנטישמיות ,למה בעצם שונאים אותנו כל כך.
מי שבמשפחה יהודי זה אמא יותר מאשר אבא .אבא לפי לידה ,אמא לפי המעשים ,לפחות מה שעשתה
עד עכשיו".
אוקסנה לא ידעה עד גיל 16שיש לה קשר ליהדות ,עד שסבתה סיפרה לה ,כדי שתוכל להשתתף
בפעילות של הסוכנות היהודית" :עד גיל 16לא ידעתי שיש לי איזה קשר לזהות יהודית ,ליהדות .לא
ידעתי בכלל ששם משפחה לויטה קשור לזה .חשבתי שזה משהו איטלקי או משהו כזה ,סבא שלי
שינה את השם שלו מאברהם לאלכסנדר ,אבל את השם משפחה המוזר הוא לא שינה .זה נשאר
יהודי .וגם שם לאום הולך לפי האבא .עד גיל 16לא הכרתי בכלל אנשים יהודיים ,לא היתה לי
מודעות לזה בכלל ,עד שסבתא אמרה לי "...
"סבא שלי למרות שהוא יהודי ,הוא די לא קשור לכל העניינים האלה ,חינכו אותו בצורה מסוימת,
ויחד עם סבתא שלי הם רצו כנראה לברוח מזה בצורה מסוימת .היום אני יודעת הרבה יותר דברים
מסבא שלי .הוא אולי זוכר משהו ,אבל תכל'ס ,הוא כבר יידיש לא מדבר" )קתרינה(.
תמרה מתארת את תגובתה כשבן זוגה סיפר לה שהוא יהודי":והוא אמר שהוא יהודי .ואז אמרתי
לו :מה השתגעת? יהודי? אני אתחתן עם יהודי? בחיים לא! הוא אמר לי ,למה? "
לא מספיק שווה כדי להתחתן עם יהודי" :תמיד חשבתי שכדי להתחתן עם יהודי צריך להיות אישה
כזו סופר ,כי הוא בעל טוב .תמיד ידעתי שיהודי הוא בעל טוב ואבא טוב ,כל הזמן אמרו לי שיהודים
הם אנשים מאוד חכמים ושהם מאוד מיוחדים ומצליחים בכל דבר .אבל להתחתן עם יהודי זה לקחת
על עצמך איזה משהו כבד כזה .קשה .זה לא כל אחד יכול .זה נכון שבעל יהודי יתן מאה אחוז ,וגם
את צריכה לתת מאה אחוז .תמיד ידעתי שבעל יהודי לא יקח אישה לא יהודיה .ואמא שלו בחיים לא
תסכים על זה וחשבתי גם שאם אמא של בחור לא תאהב את הכלה ,אין על מה לדבר ,אין חתונה
ואין כלום .זהו ,זה מה שידעתי על יהודים ,וידעתי שיהודים לא אוכלים חזיר ,זהו .מבחינת דת ,אני
לא ידעתי כלום.
וכל הזמן לא הבנתי ,למה זה כל כך חשוב לו שאישה תהיה יהודייה ,זה לא הבנתי .היה לי מעניין ,מה
יש כזה מיוחד ביהדות שאפילו בן אדם לא דתי ולא שומר שום דבר ,ממש כלום ,וזה חשוב לו כל כך.
היה לי מאוד מעניין ".
106
אירנה מספרת שרק בשל הפוגרום "גילו" שהם יהודים והגיעו לארץ ,לפני כן לא היה להם קשר עם
היהדות" :אבא שלי הוא יהודי ,אבל בכלל לא היה לנו שום קשר ליהדות ,מה פתאום .רק לקראת
הסוף ,כשרצינו לברוח משם ,התחלנו לחשוב על זה שאנחנו יהודים ,אבל לפני זה זה בכלל לא עניין
אותנו וגם לא הטריד אותנו .בשנת 1990היה פוגרום מאוד גדול ,פשוט פרצו לנו הביתה ושרפו לנו את
תיבת הדואר וכתבו שם לכו מפה ג'ידים ,אז איכשהו גילינו שאנחנו גם יהודים ...יש לי שם משפחה
יהודי ,ובגלל שאבא שלי עזר לתורכים אז האוזבקים רצו לנקום בו ,ואז תוך עשרה ימים הגענו לארץ,
זה היה פשוט מדהים ,הכי מהר שאפשר להגיע ,הגענו עם אופניים ,שטיח וכמה בגדים ,ממש .היה
פשוט נורא ,ממש פיקוח נפש .אני לא גדלתי שם כיהודייה ,אבל ידעתי שאבא שלי יהודי ,את זה
ידעתי ".
" אף אחד לא שמר שם כלום .סבתא שלי אחר כך היא סיפרה שהלכה בפסח לבית כנסת ,שפתחו
מפעל כזה סודי למצות ועשו את כל המצות לפני פסח .נזכרתי בזה רק פה ,זה התחיל לצוף לי פשוט,
אבל שם לא חשבתי על זה בכלל .לא שמתי לב לזה ,כי אף אחד לא עשה מזה עניין ,זה היה כזה
מיקס" )אלכסנדרה(.
נדיה שנישאה ליהודי בבריה"מ מתארת את הקושי של סביבתה לקבל אותו" :לאנשים אחרים ,לא
להורי ,זה די הפריע שהוא יהודי .תמיד שמעתי שאמרו לי ,מה יהודי? מה קרה? זה משהו שלא
הבנתי ,מה זה לא אנשים? תמיד זה הרתיח אותי שמדברים ככה על אנשים.
אמא שלי נוצרייה ואבא שלי אתיאיסט ,היה קומוניסט גדול ,תמיד היה במפלגה ,תמיד היה קשור
לפעולות שלהם .דת בשבילו זה בושה ,בכלל דבר שלא מדברים עליו".
תגובת הוריה לנישואיה עם יהודי" :אני בטוחה שזה לא מצא חן בעיני אבא שלי שאני הולכת לארץ,
כי באמת דיברו כולם על זה ,שלא רק שאני עוזבת את המשפחה ,אלא שאני עוד מתחתנת עם יהודי.
דיברו על זה כל הזמן ,אבל לא התווכחתי איתם על זה ,כי זה היה חסר טעם ,ואבא שלי בתור
אתיאיסט הוא לא התייחס לזה ,אמר שזו ההחלטה שלי וזהו".
"סבא שלי היה יהודי ,אבל לא היה לנו קשר עם היהדות בכלל .לא גדלתי כמו יהודיה שם") .אלינה(
ג'נט ,טטיאנה ,תמרה והלנה לא דיברו על נושא הזהות היהודית בראיון משום שתחום זה לא היה
רלוונטי לחייהן ,מאחר שהן נישאו ליהודים ,ולא גדלו כיהודיות.
107
.3החיים בבריה"מ
לאחר שהמרואיינות סיפרו על משפחתן ,ביקשתי מהן לספר לי על חייהן בבריה"מ .ניתן לחלק את
שלל התיאורים שהועלו לשלושה תחומים עיקריים:
מרואיינות שבחרו להתמקד בחברה הרוסית ובערכיה ,מרואיינות שבחרו לתאר את עצמן ואת
רגשותיהן ומרואיינות שבחרו לתאר את נוף ילדותן.
החברה הרוסית וערכיה
תשע מרואיינות בחרו לספר על החברה הרוסית תוך התייחסות לשלושה מרכיבים :הערכים
הרוסיים ,המשפחה הרוסית והמנטליות הרוסית .מרואיינת אחת )ויקי( סיפרה על תחושות הפחד
מפני האלימות באוזבקיסטן.
ערכים רוסיים:
שתיים מהמרואיינות התייחסו לערכי הקומוניזם .אנג'לה שללה ערכים אלו ולעומתה אלכסנדרה
הציגה בגאווה את ערכי הקומוניזם עליהם גדלה.
"מבחינת השלטון זה לא מקום טוב להיות בו ,מקום מדכא ,בלתי נסבל לחיות שם כי זה עדיין מדינה
קומוניסטית ,למרות שהם אומרים שזה דמוקרטי ,אבל לא השתנה דבר מאז" )אנג'לה(.
"אני אוהבת את המנטליות הרוסית .זו מנטליות אלטרואיסטית שאתה נותן מעצמך בשביל אחרים.
גם הערכים הקומוניסטיים הם מאוד יפים .הקומוניזם מחנך לשוויון :ערכים של להצטיין בלימודים,
להיות אחראי וכנה ,זה מה שהיה הכי חשוב" )אלכסנדרה(.
משפחה רוסית:
ארבע מרואיינות הביעו את חוסר שביעות רצונן ממערכת היחסים המשפחתית הנהוגה בבריה"מ,
בניגוד לחמימות וליציבות המאפיינות את המשפחות בארץ.
"רוסים הם לא חמים עם הילדים שלהם ,הם לא נותנים את הנשמה לילדים כמו כאן בארץ ,פה
אוכלים את הילדים מרוב אהבה ,שם אין את זה" )אירנה(.
"אין כזה עומק הזה של משפחה ,ויחסים בין בעל ואישה וכמה חשוב שאנשים יבינו אחד את השני
ושיהיו גם חברים ביניהם ולא רק שהם חייבים אחד לשני משהו .זה מה שאין שם ויש כאן ,בארץ.
הרוסים הם לא אחראים בכלל ,הם כולם בוגדים ,גם גברים וגם נשים ,יש הרבה כאלה .ובשבילם אין
דבר כזה שאבא הולך עם ילדים לשחק ,לטייל או משהו כזה .ילדים הם של אמא ,ואבא בדברים
שלו" )תמרה(.
"אנשים שם הרבה חושבים על עצמם .שם מתגרשים ,ומשפחות יציבות שם מאוד מעט .אני בגלל זה
מאוד אוהבת את היציבות של המשפחות כאן בארץ" )הלנה(.
"אני לא אוהבת את רוסיה .שם אין קרבת משפחה ,אין משפחתיות ,הכל קר נורא .גם אצלנו,
במשפחה שלנו כולם מפוזרים .יש לי שתי בנות דודות בארץ אני דיברתי פעם אחרונה לפני כמה
חודשים ,זה קשר של משפחה? במיוחד שאין לנו כאן בארץ אף אחד? רק אני והם? גם ברוסיה זה
ככה .אמא שלי לא מדברת עם אח שלה ואחות שלה כבר שנים .שנים .לא יודעת אפילו איפה הם גרים,
אולי עברו דירות ,גם אני לא דיברתי אף פעם עם דודה ודוד שלי בגלל אמא .הם לא מדברים עם אמא,
זה כבר מגיל קטן .אנחנו לא בקשר איתם ,הם כמו אנשים זרים בשבילנו .זאת המשפחה שלי ,זה
108
התחיל עוד מסבתא שלי ,כל הריכולים האלה בין המשפחה ,זה התחיל כבר ממנה ,נורא לא אהבתי
את זה .וככה המון רוסים כאלה )יילנה(.
המנטליות הרוסית
יחסן של שתיים מהמרואיינות למנטליות הרוסית הינו אמביוולנטי .מצד אחד הן מדגישות את הפן
החיובי של ערכי החינוך הרוסיים ,הבאים לידי ביטוי בהתנהגות מתורבתת ומנומסת ,והפן השלילי
הינו "קרירות" ולעתים "חוסר רגישות " .במבט לאחור הן מעריכות את שיטת החינוך הרוסית
ומגיעות לכלל הכרת סגולותיה.
"לא אהבתי את המנטליות ,את החוצפה של האנשים .יש שם נורא חוצפה של אנשים ,לא נחמדים ,אף
פעם לא מחייכים ,ואנשים מאוד קרים ,לא נעימים ,הכל קשה ומחפשים כל הזמן רק מה שקשה .כל
מה שקשה יחפשו...רוסים כל הזמן מרכלים אחד על השני ,חבל על הזמן .זה כל הרוסים ,הם מה זה
אוהבים את זה .גם אנשים שלמדתי איתם היו כאלה רכלנים .נכנסים לחיים שלך ,מגעיל .לא אהבתי
בכלל את הרוסים...אבל אני חושבת שההתנהגות של רוסים יותר אינטליגנטית .ההתנהגות ,התרבות,
יודעים איך לאכול ,יודעים איך להתלבש ,איך ללכת .יותר אינטליגנטי ,לילדים שלי אני אתן את זה,
שיהיו תרבותיים ,שידעו מה צריך להגיד מה לא להגיד ,שיהיו מנומסים)"...יילנה(.
"ברוסיה אנשים יותר סגורים ,לא מדברים על רגשות ,גם יותר נימוס ,יותר תרבות ,בבית יש משמעת
כזו ,יש כללים ,התנהגות ,אז לא ראיתי משהו אחר ,אז זה היה טוב ,לא אגיד שזה היה רע ,יש דברים
שזה מאוד טוב ,הגבולות ,הנימוס ,המשמעת ,אבל לפעמים אני רואה שיש לזה את החיסרון של
הפתיחות ,להיות יותר חברתי ,להיפתח לאנשים .במה שקשור לחינוך הילדים פה ,אני לא מסכימה.
ילדים רגילים פה לקבל הכל ,ואם לא ,הם מקללים .שם לא היה דבר כזה' :בא לי' ,יש 'צריך' וזהו,
מצד שני כאן יותר משוחרר")אוקסנה(.
ויקי מספרת על תחושות של פחד ואימה מפני אלימות המוסלמים באוזבקיסטן:
" כל מה שאני זוכרת מאוזבקיסטן זה גועל של המקום הזה .כל המוסלמים היו תופסים את
הבחורות ,אונסים אותם .זה הזיכרון שיש לי מהמקום הזה הפחד משם .אין לי משם שום זיכרון
נעים .גדלנו שם בין ערבים שהיו מסתובבים עם קבוצות ,שהיו עושים כל מיני דברים ואחר כך היו
משלמים למשטרה כדי שיעזבו אותם .ככה זה הולך שם .זה עוד יותר גרם לנו לפחד מהם .זה היה
מאוד מפחיד ,אני אפילו לא יודעת איך לתאר לך את זה .הכל היה שם פחד ,לא היה שם כייף.
כשחוזרים מבית ספר הביתה ,את מחכה שההורים שלך יבואו לקחת אותך ואת בגיל .15את מבינה
מה זה? זוכרת שהיינו נוסעים באוטובוס אז כל מיני בחורים היו נוגעים בך ,כאילו משתפשפים בך,
ממש מגעיל .דברים כאלה .מרביצים שם חופשי ,ואסור לך להגיד להם משהו ,כי הוא יכול לחתוך
אותך או להרביץ".
109
תיאור חייהן האישיים בבריה"מ
מרואיינות בקבוצה זו בחרו לתאר את עצמן ואת רגשותיהן ,בהיותן בבריה"מ.
ניתן לחלק את המרואיינות לשלוש קבוצות עיקריות:
א .מרואיינות שתיארו את ילדותן כתקופה של לחץ ,בדידות ודחק רגשי.
ב .מרואיינות שתיארו את עצמן כפעילות ונמרצות ומחפשות אתגר לחייהן.
ג .מרואיינות שתיארו עצמן כמחפשות " תשובות לחיים".
א .בדידות ,לחץ ודחק רגשי
אחת עשרה מרואיינות תיארו את חייהן בבריה"מ כמתקיימים בתוך הקשר של מצוקה רגשית
מילדותן :העדר השתייכות חברתית ,לחץ ,בדידות ,מחשבות אובדניות ו"חלום למשפחה נורמלית".
העדר השתייכות חברתית:
לונה מתארת את סלידתה מהאנשים בבריה"מ":היו לי היסטריות ,נכנסתי לרכבת תחתית,
הסתכלתי על פרצופים ,זה היה כל יום ,והיתה לי בחילה ואני שנאתי את האנשים ,אני לא יודעת
למה .באמת שלא יודעת .כבר בשנות לפני העלייה ,שהלכתי ברחוב הראשי ,וכשהיו שם פוסטרים
לזרוק את היהודים החוצה ,הם תופסים לנו מקום .כל מיני דברים אנטישמיים כבר התחילו .אבל לי
זה התחיל עוד לפני ,לא יודעת למה .באמת .לא הרגשתי במקום .לא ידעתי מה אני אעשה כשאסיים
את האוניברסיטה ,לעבוד עם האנשים האלה שאני שונאת אותם? לא יודעת ,היתה לי מין הרגשה של
שוביניזם ,שאני שונאת את האנשים שמסביב שהם לא יהודים .לא יודעת מה גרם לזה ,אף פעם לא
חונכתי בשנאה ,תמיד אבא אמר שיהודים הכי טובים ,אם הוא מצא איזה כתבה ,הוא אמר הנה הוא
יהודי .ברוסיה היו מלא יהודים ,זה שואו ביזנס ,זה עסקים ,זה כסף ,מעמדות ,הכל יהודים היו.
ותמיד הוא אמר יהודים הכי טובים ,אבל לא חונכתי שאחרים לא.
אני זוכרת את עצמי עומדת ליד החלון בבית ,בחדר ,והיה לי עיתון צבעוני על כל מיני מקומות בארץ,
והמחשבה שלי היתה ,את לא תאמיני לי ,אני בטוחה ,לראות את ישראל ולמות .אם אני רואה את
ישראל אני יכולה למות .בגיל 18כאלה מחשבות?!"
לחץ
אנדריאה ונדיה מתארות את תחושת הלחץ והמשמעת החזקה ששררה במשפחתן.
"לא היתה לי ילדות אפשר להגיד.לא נתנו לי חופש ,שאני אעשה מה שאת רוצה ,בחיים לא היה מצב
כזה שאני יושבת ורואה טלוויזיה ,לא .לימודים ,לימודים ,לימודים .היו חוקים ברורים
בבית")אנדריאה(.
"שני ההורים שלי דורשים כאלה ...אם אני אקבל פחות ממאה -זה בושה .זה היה ככה ,מאוד
מלחיץ .וכשהייתי מקבלת מאה ,היו אומרים שזה בגלל אבא שלי ,שהוא מנהל בית ספר .אני לא
השלמתי עם המציאות הזאת ,עד היום אני לחוצה ,כל הזמן אני רועדת אם אני לא מצליחה במשהו.
אחי מרד בהם ,אני לא .אחי אמר זה מה שיש ,קבלו אותי איך שאני ,אני לא מוכן לשבור שיאים,
והם השלימו עם זה ,אבל אני תמיד רציתי להיות ילדה טובה ,היה לי נורא חשוב ,היה לי נורא חשוב
מה חושבים עלינו מהצד .והיה לי מאוד חשוב להיות תמיד טובה ותמיד מושלמת ושלא יחשבו משהו
אחר .תמיד היה לי חשוב שלא ידעו שיש במשפחה הזאת מריבות ,שבמשפחה הזאת חסר משהו חס
וחלילה...
110
הייתי בלחץ נוראי .הרבה שיננתי בלימודים כדי לא לאכזב את ההורים שלי וגם את המורים ,שלא
ידברו עלי .ופשוט הגעתי למצב של בכי בלילה והיסטריות ממש ,אבא שלי לקח לי מורה פרטי שילמד
אותי בכימיה .לא הורידו לי קצת לחץ ,לא אמרו לי לא נורא שישים זה גם טוב .אז לקחו לי מורה
פרטי ולמדתי כמו שצריך .היו לי הרבה מורים פרטיים רק כדי שאני אצליח " )נדיה(.
בדידות
"אני בגיל ההתבגרות התחלתי להשמין כל כך ,הייתי ממש דובה .וזה הפך אותי להיות מאוד בודדה.
זה היה בדיוק בגיל התיכון ,ואת יודעת מה חשוב לבנות ,ואני אפילו פחדתי לצאת מהבית שיצחקו
עלי .והייתי בבית ספר של מוסיקה ,כי ככה אמא רצתה ,וסבתא היתה מכריחה אותי לנגן ולא סבלתי
את זה .הייתי ממש בודדה")אנדריאה(.
"הייתי בודדה כזאת .אני לא בן אדם שיש לו הרבה .הייתי מפחדת מחברה ,מאנשים חדשים ,מבית
ספר חדש ,היה לי תמיד טראומה מזה ,הייתי תמיד קשורה לבן אדם אחד ,חברה אחת ,וזהו")תמרה(.
ג'נט שגדלה אצל סבתה מספרת" :אצל סבתא היה לי טוב איתה ,אבל הייתי לבד .היה חסר לי הקטע
החברתי ,היה חסר לי חברות ,הייתי רק עם סבתא".
"אני זוכרת את עצמי המון לבד ,שהייתי קטנה .לומדת לבד ,הם לימדו אותי שאני לא אהיה תלויה
עליהם ,כל דבר אמא ואבא ,מילדות .הייתי לבד מגיל ממש קטן .נגיד בגיל ,7-8סבא עוד היה לוקח
אותי לבית ספר ומלווה אותי ,אבל מכיתה ג' כבר הייתי עצמאית .הלכתי לבית ספר לבד ,חזרתי
לבד,רק אם היו לי בעיות הייתי הולכת להורים ,אבל חוץ מזה הסתדרתי עם הלימודים והכל די לבד.
אמא היתה בודקת מדי פעם אותי אם עשיתי נכון את השיעורים ,אבל לא רצתה להפריע לי ולהיכנס
לחיים שלי ולבדוק כל זמן .היתה נותנת לי להיות לבד ,וגם מדי פעם בדקה לי את השיעורים .תמיד
הייתי לבד ,כי אמא שלי היתה צריכה להיות כל הזמן בעבודה .היתה הולכת בבוקר וחוזרת בערב"
)ניקול(.
"בכיתה אף אחד לא ידע ,שאמא שלי מתה ,אף אחד לא ידע .לא אמרתי להם ,ולא מרוב זה שאני
חזקה .התביישתי להגיד ,כי הרגשתי שמשהו אצלי לא בסדר ,שאמא שלי לא בסדר ,הייתי לבד עם
עצמי .אני חושבת שבגלל שהייתי כל כך בודדה הפכתי להיות ילדה נאורוטית אגוצנטרית) .דיאנה(
הלנה מתייחסת בדבריה לעצם היותה בודדה ,לאחר מות הוריה ,ומתארת את העול שנפל עליה:
"אבא ואמא נפטרו לפני הרבה הרבה זמן ,אני נשארתי לבד .הייתי בת ,16ואחי בן .11סבתא גידלה
אותנו בעצם ,ואני בחיים התרגלתי לעשות הכל לבד .כשסבתא היתה בחיים ,היא עזרה לנו מאוד,
אבל נפטרה כשהייתי בת .22שני ההורים נפטרו ביחד ,בתאונת דרכים כזאת ,וככה נשארנו אני ,אח
שלי וסבתא .זה היה קשה נורא נורא ,אני לא יכולה לזכור את זה וגם לא רוצה לזכור את זה וגם
קשה לי נורא לדבר על זה.
זה היה מאוד קשה .הכל עשיתי לבד ,עבדתי וטיפלתי באח שלי ,לא קיבלנו עזרה מאף אחד ,לא.
סבתא שלי טיפלה בנו והיא עבדה קצת וגם המדינה נתנה קצת כסף ...הכל אני עשיתי לבד ,עבדתי
ולמדתי וטיפלתי באח שלי ,לא קיבלנו עזרה מאף אחד,לא".
אירנה מתארת בכעס את את העובדה שמגיל חמש נאלצה לשמור על אחיה הקטנים ממנה ואת
תחושת הבדידות שליוותה אותה" :אני לא אשכח ,איך כשהייתי בת חמש ,נתנו לי את אחי הקטן ,
111
שהיה בן שלושה חודשים ,לטפל בו! מפחיד לא? נראה לך שיש דברים כאלה? הייתי נשארת איתו
הרבה שעות לבד ,ואחר כך שגדלנו ,בקושי ראינו את ההורים שלנו".
מחשבות אובדניות
"אולי לא תאמיני ,אבל מגיל 15היו לי היסטריות שאני לא יכולה לחיות שם .תמיד הרגשתי זרה ,או
שלא התחברתי לחברה ,תמיד הרגשתי לא במקום ,ואני לא ראיתי את החיים שלי שם ,אני הגעתי
למצב של אולי לפני התאבדות .זה נורא להגיד את זה ,אבל היה לי מצב נפשי ממש גרוע.לא ידעתי
איך לצאת מזה והיו לי הסטריות כל הזמן' ,אמא אני לא רוצה לחיות פה,רע לי ,מתי אנחנו נלך ,והנה
אינה עזבה ,בואו נלך גם אנחנו'.לא יודעת מה גרם לי לזה ,בית חם ,הורים אוהבים ,לא היה לי חוסר
במשהו ,הייתי צריכה ללמוד ,הלכתי ללמוד ,להשכלה ,הכל הצלחתי ,לא היה לי משהו שחסר" )לונה(.
"תמיד אמרתי לסבתא שלי שאני לא רוצה לחיות ,בשביל מה אני חיה ,אין לי שום דבר בחיים ,והיא
אמרה לי תמיד ,אסור להגיד דבר כזה ,מה פתאום ,ואז אמרתי לה ,מה אם הייתי מתה עכשיו ,אף
אחד לא היה שם לב ,אפילו אמא שלי" )תמרה(.
חלום למשפחה
תמרה ואירנה מספרות איך הדבר שהעסיק אותן יותר מכל בילדותן היה הפנטזיה ל"משפחה
נורמלית".
"היה לי חלום כזה שתהיה לי משפחה ,שיהיה לי אבא ואמא באותו בית ,ושיהיה הכל טוב ,אבל זה
לא היה ,שתמיד חלמתי חלום שיהיה לי בעל בדיוק ההיפך מאבא שלי ושאני אהיה בדיוק ההיפך
מאמא שלי .כל הזמן ביקשתי מאלוהים ,אני אעשה הכל רק תיתן לי בעל טוב .בעל טוב שיאהב את
הילדים ,שאני אראה אותו איך הוא משחק עם הילדים ,איך הוא מגדל אותם .שתהיה לי משפחה .מה
שלא היה לי אני רוצה לתת למשפחה שלי.
היה איזה יום שהלכנו אמא ואבא ואני ביחד ,הם היו בסדר ,הוא היה בא ליומיים ,משהו כזה ,ואז
היינו הולכים כולנו ביחד לאיזה פארק ,והייתי כל כך מאושרת .אמרתי ,אפילו אם זה לא אמיתי,
אפילו אם זה יום אחד ,אבל זה כיף,זה משהו ,אני הולכת .מצד אחד אמא ומצד שני אבא ,משהו ,הכי
מאושרת בעולם! ")צוחקת ושמחה( והיה לי חלום כזה ,לעזוב את רוסיה ולהגיע לארה"ב ,אני לא
נשארת ברוסיה ,אני לפני זה תמיד הלכתי למישהו כדי לדעת את העתיד ,את יודעת ,לפי כף היד,
אמרו לי שאני אכיר בן אדם ,לא רוסי ,ממדינה אחרת ,ושאני אעזוב את רוסיה ואסע איתו .אני
אתחתן איתו ,וזה יהיה בעל לכל החיים .בן אדם לכל החיים" )תמרה(.
"אני לא אשכח שפעם אחת נסעתי באוטובוס וראיתי אמא ובת שהחזיקו ידיים והתחבקו ודיברו
נורא יפה ונצבט לי הלב וכמעט התחלתי לבכות באוטובוס .זה אני זוכרת ,ממש ככה .אמרתי ,למה לי
אין את זה ,גם אני רוצה אמא כזו .אני גם רציתי משפחה כמו לכולם .אז בגלל זה כל פעם שיש אישה
חמה ,אפילו נורא מבוגרת ,אני נורא מתחברת אליה ,אני כל הזמן מחפשת את הדמות הזאת" ...
)אירנה( .
112
ב .פעילות ,נמרצות ומחפשות אתגר לחייהן
שש מרואיינות תיארו את עצמן בילדותן ובבבגרותן כנמרצות ,פעילות מאוד מבחינה חברתית ,בעלות
נטייה למנהיגות ומחפשות אתגר לחייהן .נטליה אף תיארה את עצמה כטיפוס לוחמני.
"אני פשוט לא זוכרת את עצמי בבית ,הייתי מאוד פעילה וחברתית כזו .תמיד תמיד הרגשתי שאני
רוצה לעשות משהו חדש ,אתגר חדש" )נדיה(.
"הייתי ילדה מאוד חברתית ,מאוד אהבתי להיות מחוץ לבית ,לשחק עם ילדים .כשהייתי קטנה וגם
אחר כך ,כשהתבגרתי תמיד הייתי מחוץ לבית עם חברים .אני גם ילדה כזו שלא פחדתי להסתדר
ברחוב וגם הזמן לא היה מסוכן ,לא היו כל מיני דברים כמו איזהשהו מטרידים וכאלה .לא היה לי
בעיה .היו לי המון חברים בשכונה .חברים די קבועים שאיתם תמיד שיחקתי ,ולא זוכרת אותי בבית
אף פעם .צריך להיות משהו מאוד יוצא דופן כדי שאני אשב בבית .לא משנה ,חורף ,סתיו ,קיץ ,אביב.
אהבתי לשחק בחוץ ,היו לי כל מיני עניינים ,היה לי עץ שטיפסתי עליו ,אני זוכרת עדיין ,הייתי
מדמיינת שאני סוס .ואהבתי מאוד להתרחק מהבית ,ללכת לבדוק מה עושים בכל מיני מקומות ,מה
עושים שם ומה עושים שם ,ובגיל קטן כבר שלחו אותי לחנות ,תקני פה ותקני שם דברים קטנים כמו
לחם .בית ספר שלי היה קרוב מאוד לבית ואחר כך כל החברים שלי גם בבית ספר ,וגם חברים שגרים
באותה שכונה פחות או יותר .לא ילדות מיוחדת)"...אנג'לה(.
מאז שמריה זוכרת את עצמה היא חייבת להיות תמיד במרכז .היא מתארת את בריחתה מגן הילדים,
כשלא זכתה לתשומת לב אישית ":הייתי תמיד במרכז ,אהבו אותי .אני זוכרת שאפילו בגן ,הייתי
רגילה לשבת על הברכיים של הגננת,אבל שעברתי לגן אחר ,פתאום אף אחד לא הסתכל עלי ,פתאום
אף אחד לא שם לב על מריה ,ואני התחלתי לברוח מהגן ולהסתובב בעיר .כמה פעמים חיפשו אותי
משפחה ,ואז היו צריכים לעשות משהו .כי זה היה אחריות של הגננות והם לא רצו לקבל אותי והכל.
בקיצור ,הייתי סוס פרא .אז אבא שלי הרביץ לי קצת בטוסיק ואמר זהו ,שמו אותי בפינה ,ועמדתי
וחושבת לעצמי ,אם אני אמות ,כולם יבכו ,ויבינו מה הם איבדו ...ואני זוכרת את זה במאה אחוז ,עד
עכשיו אני זוכרת את זה .ואמא אומרת שכששמה אותי בפינה בעוד חמש דקות אני חוזרת ,אני
שואלת מי ישב איתי? אז היה דבר כזה .הייתי ממש סוס פרא ,אמא תמיד אמרה שאי אפשר לגדל
אותי ,אי אפשר לשנות אותי ,אי אפשר ,היא ניסתה ובכל זאת .אני תמיד אני עשיתי מה שרציתי.
הייתי תמיד בקבוצת לידרים ,הראשונים ,גם מבחינת הלימודים וגם מבחינת החברה .תמיד הייתי
בעניינים ,ניהלתי כל מיני פורומים בבית הספר .גם בקומסומול הייתי מנהלת ...הייתי ילדה שאהבתי
צדק ,תמיד נגד זרימה או אופנה ,תמיד במרכז .את זה אני יכולה לומר בוודאות.
אני הייתי הקסחיסטית ,תמיד אמא פחדה ממני ,כי תמיד אני התווכחתי איתה בכל מה שהיא
ביקשה ,לא רציתי לעשות .עשיתי אחר כך אבל אחרי שהוצאתי לה את הקישקס עד הסוף ,אבל בסוף
עשיתי מה שהיא ביקשה .גם לא תמיד ,אבל הייתי עושה.
אני לא הייתי מפחדת מנפילות ולא מתייאשת ,תמיד הלכתי קדימה ,לא פחדתי מכלום .נפלתי,
קמתי ,גם אם לא תמיד הצלחתי בפעם הראשונה אבל לא התייאשתי".
"הייתי כמו בן ,מרביצה לכולם ,תמיד היו אמהות באות לאמא שלי ואומרות הבת שלכם מרביצה לבן
שלי .הייתי תמיד מאוד פעילה ,ממש בן .לא הייתי בכלל עדינה ,שקטה ,הייתי פלפלית כזו .זהו ,בבית
ספר הייתי בחברה מקובלת ,היו לי חברות ,השתתפתי בהופעות ,הייתי מאוד פעילה ,עשינו הצגות,
למדתי בבית ספר מגמה אנגלית .בגלל שאבא שלי נסע לחו"ל ,היה לו מאוד חשוב שאני אלמד
אנגלית ,התקבלתי לבית ספר כזה שקשה ללמוד שם ,אנגלית מכיתה א' ,והיו הרבה שיעורים
113
באנגלית ,אחרי זה היה לי עתיד מובטח למי שסיים את בית ספר .בבית ספר הייתי בחברה מקובלת
של הבנות לא הייתי אאוטסיידרית כזו ,הצגות ,פעילויות ,הלכתי לספורט ,לאתלטיקה .שם זה
מקובל מאוד החוגים אחרי הבית ספר ,זה היה בלי כסף ,דבר בסיסי ,כמו שהולכים לבית ספר ,ככה
הולכים לחוגים אחר הצהריים ,זה מה שטוב בתפיסה קומוניסטית ,זה גם לא עולה כסף ,וגם
ההורים הם עובדים ,הם לא יכולים להשגיח על הילדים .הייתי תמיד פעילה בכל החוגים ,והייתי
תלמידה מצטיינת .מגיל צעיר יחסית ,אני עזרתי בבית לכל העבודות בבית ,ניקיון ,להכין אוכל .מגיל
יחסית צעיר התחלתי להיות עצמאית")אוקסנה(.
"אני הייתי ילדה של בית ספר ,כי אמא ואבא שלי עבדו מ 8 -עד 6בערב ,והייתי מאוד פעילה בבית
ספר ,וכשהתבגרתי היו לי כל מיני ענייני חברה ,הקומוניסטים ,הייתי מארגנת כל מיני פעילויות
וארגוני ערבים ,פעילות חברתית ,ואני גרתי ממש מול בית ספר ,אז אמא שלי תמיד אמרה שאני
פותחת את בית ספר ראשונה וגם סוגרת אותו .הייתי הולכת אחרונה כי אהבתי את זה .שהייתי
בפיוניר ,נתנו לי את המנהיגות של הארגון.תמיד היה לי כזה נטייה להנהיג ומאוד אהבתי את זה ...אני
עברתי הרבה משברים ,אבל אני תמיד מחליטה להסתכל על החלק הטוב וללכת קדימה ,תמיד אני
אומרת באופן פילוסופי כזה ,בן אדם צריך לשאוף לטוב ולא לשקוע ברע ,רק ככה אפשר לצוף .זה כמו
צפרדעים שנפלו לתוך כד עם חלב ,אז אחד אמרה :נו טוב אין מה לעשות ,אנחנו נמות פה ,אז אני
טובעת ,וטבעה .והשנייה אמרה :מה זאת אומרת ,אני אנסה משהו לעשות ,אולי מישהו יעזור ואני
אצעק וזה ,ואז היא עשתה מיקס של החלב ונוצרה מזה חמאה מוצקה ואז היא קפצה מזה .אז אני
הולכת לפי הצפרדע השנייה ,אני מנסה לעשות ככה .אם אני אגיד שהכל קשה זה לא יעזור .חבל על
הזמן וצריך לצעוד ולעשות משהו")אלכסנדרה(.
נטליה מדגישה לכל אורך הראיון את נטייתה להילחם על האמת שלה" :ברוסיה התרגלתי להילחם!
זאת הבעיה .להילחם על הערכים שלי ,שאני רוצה משהו .אני יהודייה ,ואני אהיה יהודייה! אם אני
לא רוצה להחליף את שם המשפחה ,תעשו לי מה שאתם רוצים ,אני לא אחליף אותו".
ג".מחפשות תשובות"
שתיים מהמרואיינותו תיארו את עצמן מילדותן כמחפשות תשובות ל"שאלות החיים":
"מגיל קטן תמיד רציתי תשובות לשאלות האלה על החיים ,אולי שאלות כאלה פילוסופיות ,למה הכל
בכלל? ולא ידעתי מה לעשות איתם ,לאף אחד אין תשובות...אני כל הזמן חשבתי ,כל החיים שלי,
שאדם הגיע לעולם ,לא נעים לי להגיד לך קצת מילים גסות ,אבל ,אדם לא הגיע לעולם הזה רק כדי
להוליד ילדים ,לאכול וללכת לשירותים .זה לא מטרה של בן אדם .יש מטרה יותר גבוהה בחיים של
האדם .זה דבר שחשבתי עליו כל החיים שלי .ואני חיפשתי וקראתי הרבה ספרים על דת ופילוסופיה,
בודהיסטים ,נוצרים ,אבל אף אחד לא מספק .הדת ברוסיה ,זה לא היה מפורסם ,זה כתוב בתוך
הספרים הרגילים ,אבל אם רצית יכולת למצוא .אבל לא הסתפקתי בשום דת .זה פשוט לא היה נראה
לי שמישהו יושב בשמים ומנהיג ..זה היה מצחיק בשבילי ...שאלוהים יושב...ומנהיג ,ואני אמרתי,
טוב ,אני לא מקבלת את זה אפילו באחוז אחד...לא מקבלת ...שיטה שלי היתה ככה ,אולי
פילוסופית ,אבל זה שלי ,שיש שכל עולמי שאי אפשר לדמיין את הצורה שלו ,שאין לו צורה כמו משהו
גשמי ,משהו שאי אפשר להבין אבל זה בונה את העולם ומנהיג את העולם...ופעם אחת אני הולכת
לעבודה ,זה היה בבוקר ,ואני חושבת זה הכל בחיים שלי? דירה ,בית בכפר ,בעל ,זו ממש היתה שאלה.
114
אני כל הזמן שואלת שאלות על החיים)"...טטיאנה(
" אני מאוד רציתי בחיים שלי להאמין באלוהים ,כי מאז שאני קטנה אני שואלת את עצמי ,איך אפשר
להבין את העולם .את רואה אנשים רעים שחיים חיים מאושרים ויש להם משפחות ויש להם הכל,
ואת רואה אנשים שנותנים מעצמם והם נורא סובלים .איפה הצדק .אם הייתי מאמינה שיש אלוהים
זה היה נותן לי משמעות ,להבין שכל זה לא סתם ,שכל מה שקורה לנו זה לא דברים ספורדיים ,פעם
ככה ופעם ככה .אני הייתי רוצה להיות שייכת למשהו גדול ,שיש לו אידיאה" )דיאנה(.
נוף ילדות
קמילה ולובה בחרו לתאר את נוף ילדותן הפיזי.
לובה מספרת על הים בחצי האי קרים" :טיפסנו על ההרים ,היו יורדים מהבית נכנסים לפרדס של
פטל .ים ,הרים ,פרדסים ,הכל כל כך טבעי...ההליכות האלה לים ,כל זה היה קשור לטבע ,פרדסים
וההליכות בערב ,היינו קוטפים פטריות ביער ...אני זוכרת את הירח והכוכבים ,הטבע היה יותר כזה
רומנטי. "...
קמילה מספרת בערגה על השלג בבריה"מ" :הזכרון הכי מוקדם שלי הוא הטבע .השלג שכל כך
אהבתי והיינו משחקים ומתגלשים ...הכל כל כך טבעי." ...
אנטישמיות
תיאור חייהן של המרואיינות בבריה"מ כלל גם את התייחסותן לשאלתי האם הן חוו גילויים
כלשהם של אנטישמיות .חלק מהמרואיינות תיארו חוויות של גילויי אנטישמיות ,כשדווקא גורם זה
מקיים אצלן צורות מסוימות של זהות יהודית .חלקן טוענות שלא נתקלו בביטויים גלויים או סמויים
של אנטישמיות ,והיא לא הפריעה לקריירה שלהן ולקשריהן החברתיים.
מרואיינות שחוו אנטישמיות
ארבע המרואיינות "בעלות הזהות היהודית" סיפרו שחוו גילויי אנטישמיות ברמה כלשהי בבריה"מ.
אליהן מצטרפות שלוש מרואיינות מקבוצת "הזהות המעומעמת" )לדה ,ויקי ודיאנה( ומרואיינת אחת
מקבוצת הבנות "ללא זהות יהודית" )אנדריאה(.
שתי מרואיינות )טטיאנה ותמרה( שנישאו לבני זוג יהודים מתארות את תגובת הוריהן העויינת
לעובדה שבן זוגן הוא יהודי.
גילויי האנטישמיות המתוארים על ידי המרואיינות כללו :התבטאויות עוינות )קללות( ,התנכלות
פיזית בקהילה היהודית )פוגרום( ,קשיים בקבלה לאוניברסיטה ,תגובות אנטישמיות מצד משפחתן
ותחושת הפחד "שיגלו שאביהן יהודי".
התבטאויות עויינות:
"בבית ספר היינו רוסים ועוד כל מיני עמים ,בגלל שאבא יהודי ,היו צועקים שאני יהודייה והיו
מקללים .בבית ספר את יושבת ומקללים אותך" )ויקי(.
"בבית ספר ,אחותי הרביצה פעם למישהי ,אז קראו להורים שלי ,ואז אחותי סיפרה שהילדה אמרה
115
לה 'יהודיה מסריחה' ,ובגלל זה היא הרביצה לה מאוד .אמא שלי אמרה לה שלא מספיק חזק היא
הרביצה לה אחרי מה שהיא אמרה .ואז כשמנהל בית ספר ידע ממה זה ,אז כאילו לא קרה כלום ונסגר
העניין")לדה(.
"היינו שתי יהודיות בכיתה ,ובחור אחד ששם משפחה שלו יהודי והוא אמר שהוא לא יהודי והוא
קילל אותי שאני יהודייה ובסוף התברר שהם יהודים .או שהוא לא ידע ,או שהוא שנא את זה
מאיזשהו מקום ,אני לא יודעת למה ,או שקיללו אותו וזה היה ההגנה שלו .אז ידעתי שאנחנו שתי
יהודיות והיה יומן מורה בכיסוי עור יפה ובשורה הראשונה היה שם התלמיד ,כתובת ,שם ההורים
והלאום ,והילדים נורא אהבו לחטט מי אוקראיני ,מי רוסי ,מי יהודי .וכמובן ידעו שאני וחברה שלי
יהודיות ותמיד קללו ,ואם היה משהו לתקוע היו אומרים!" )לונה(.
"אני בורחת מזה ,אבל החברה מזכירה לי את זה בכל מיני אמירות על יהודים .מקללים אותם .זה
כואב ,ממש .למשל אומרים עליהם שהם ערמומים ומצליחים בגלל זה להרוויח כסף ,שהם אוהבים
כסף ...שהם לא ישרים ,אני לא אומרת שלפעמים זה לא נכון ,אבל להגיד על כולם ככה? הרי גם
האנטישמים יודעים שהיהודים הם אנשים סופר חכמים ,כישרוניים ,הכי מצליחים .בכל מקום
שהייתי אומרת שאני רוסיה ,היחס אלי היה נורמלי ,אבל ברגע שגילו שאבא שלי יהודי ,פתאום
מבטים אחרים")אנדריאה(.
דיאנה לא חוותה אנטישמיות באופן ישיר אך היא מתארת מצבים של "אי נוחות":
"המקום שאני גרתי ,הרוב היו אירופאים ,מכל מיני סוגים ,70% ,ו 30% -היו קזחים .ובאמת בגלל
שזה היה כזה קיבוץ גלויות ,היתה אנטישמיות ממש מינורית בהשוואה לרוסיה ,אבל באופן כללי את
מרגישה את השוני ,אם מישהו מספר בדיחה על יהודי ,אתה צריך להתבייש ,או אם מישהו יש לו קצת
טקט אז הוא לא יספר בפניך את הבדיחה על יהודי .כל מיני הערות ארוגנטיות כאלה של אתם צלבתם
את ישו ,מסוג ההערות האלה שאני רק שומעת אותם ובא לי להקיא .אני אפילו לא אכנס לכל
ההערות האלה שזה בעצם מאוד טראומטי בילדות לשמוע שיהודים קמצנים או שהם מוצצים דם של
תינוקות בפסח".
התנכלות פיזית
נטליה מספרת על הסבל שחוותה בפוגרום בבית הכנסת" :הפכו את בית הכנסת האחרון בעיר
למסגד .קודם שרפו אותו ואחר כך הפכו את זה למסגד .בתוך חודש .מהר מאוד .ובתוך השריפה
הזאת אנחנו היינו שם .הרב שלנו היה שם ,היו שיעורים שם .הרב של בית כנסת מת מהתקף לב
אחרי זה ,ואני הייתי חודשים בלי הכרה ,מאותה שריפה .אנחנו הוצאנו ספר תורה מבית הכנסת כדי
שלא ישרפו אותו .הוצאנו קודם ילדים מבית כנסת ,אני ועוד שני בחורים ורב .הוצאנו אותם דרך
החלון ,ילדים קטנים ושהשריפה היתה מתחילה להתפשט ,היינו מוצאים את הספר תורה .עד שהיינו
מוצאים את זה ,היינו מקבלים הרבה מכות ,עד שהוצאנו את זה .היו מוסלמים והיתה משטרה
שעשתה לנו בעיות ,שהיינו מתאספים והיה לנו מרתף קטן שהיינו יושבים ולומדים ,והמשטרה עשתה
לנו הרבה בעיות ,היינו צריכים לרוץ משם ,הרבה וזה היה כבר השיא...
אני קיבלתי מכה בראש קשה מהמשטרה ,הם הרביצו לכולם ,זה מוסלמים וגם רוסים ,זה היה
116
תקופה של רמדן .אני לא זוכרת הרבה ,הייתי בת .17אני זוכרת שלקחתי ספר אחד ,אחר כך
שהתעוררתי זה היה בבית חולים") ...נטליה(.
"אבא שלי הוא יהודי ,אבל בכלל לא היה לנו שום קשר ליהדות ,מה פתאום .רק לקראת הסוף,
כשרצינו לברוח משם ,התחלנו לחשוב שאנחנו יהודים .בשנת 1990היה פוגרום מאוד גדול שעשו
האוזבקים לתורכים ,התחילה מריבה ואז דחפו אנשים לבתים ושרפו אותם ...ואז באיזה שלב פשוט
פרצו לנו הביתה ושרפו לנו את תיבת הדואר וכתבו לנו לכו מפה ג'ידים .ואז ברחנו לארץ ,תוך עשרה
ימים" )אירנה(.
לא מקבלים לאוניברסיטה
לאחר נישואיה ליהודי ,לא התקבלה טטיאנה לתואר שני עם שמה החדש":אני סיימתי את
האוניברסיטה והיה מצב שיכולתי להמשיך ולעשות דרגה יותר גבוהה ,אבל מנהל הפקולטה שלי אמר
לי ששיניתי את שם המשפחה ,כי התחתנתי עם בעלי ,והוא אמר שעם שם משפחה כזה אי אפשר
לעשות דרגה באוניברסיטה).שם משפחה יהודי( ככה ישר .ואני אמרתי להם ,זה לא אני איבדתי ,זה
אתם איבדתם .זהו" )טטיאנה(.
כשרצתה להתקבל לאוניברסיטה ,ייעצו לרגינה לא לכתוב את שם משפחתה היהודי" :עם שם כזה
לא יקבלו אותך ולא יכניסו אותך למבחנים .לא נפגעתי מזה ,ידעתי שאני יכולה להיות מוכנה לזה,
שאני אפגע מזה שאני יהודייה" )רגינה(
תגובות אנטישמיות מצד משפחתן
"אני מאוד פחדתי מאבא שלי .פחדתי להגיד לו בכלל שרני יהודי ,ושהוא ביקש ממני לבוא איתו.
אמרתי ,איך אני אגיד לו? איך אני אגיד לו דבר כזה? רק יותר מאוחר סיפרתי לו שהוא יהודי ,אז
הוא התבאס כזה ,יהודי?! ...נו ,אני לא יודע ,במשפחה שלי אין יהודים...הוא גדל במדינה שלא
אוהבים יהודים .זו האווירה שהוא גדל .כולם לא אוהבים יהודים .כמו שישראלים לא אוהבים
ערבים .כך הוא גדל ,יהודים הוא לא אוהב .כנראה שגם לא היו לו חברים יהודים ,לא היתה דוגמא
שיהודי זה דבר טוב או משהו כזה" )תמרה(.
תמרה מנסה להסביר את מניעיו של אביה לשנאת היהודים" :הוא יודע גם ומבין שיהודים שמאוד
מצליחים ,אצלו זה הכל כסף והצלחה בחיים ,אז תמיד הוא יודע שאנשים יהודים הם מאוד מצליחים
ורובם גם עשירים ברוסיה ,והוא כנראה מקנא) ...צוחקת( שהם חכמים וכל הפלוסופים הכי גדולים
וכל הפוליטיקאים הכי גדולים כוללם יהודים .אז זה מעצבן אותו".
טטיאנה מתארת בסלידה את תגובתה של סבתה לעובדה שבן זוגה היה יהודי":כשהכרתי את בעלי,
והוא הכיר את המשפחה שלי ,סבתא שלי היתה חיה באוקראינה ושם האנטישמיות יותר חזקה
מברוסיה ,והיא אמרה :הוא יהודי?! ואמא שלי אמרה :נו ,אז מה?
אני ראיתי שלי זה לא היה אכפת לגמרי אם מישהו יהודי ,לאמא שלי גם לא אכפת לגמרי ,אבל
סבתא שלי זה כן היה משהו חשוב."..
117
הפחד שיגלו שאביהן יהודי
" אני זוכרת שחייתי בפחד שיגידו את זה בקול בכיתה לפני כל הילדים שאבא שלי יהודי .זה כל כך
הפחיד אותי ,שחזרתי הביתה בבכי ואמרתי לאמא שלי ,נכון שאני לא יהודייה? אמא שלי לא הבינה
מה שקרה .אמרתי לה ,אני רוסייה וזהו .היא הרגיעה אותי ואמרה לי ,אל תשימי לב וזהו ,את לא
יהודייה את כמו כולם" )אנדריאה(.
"היתה לי חברה לא יהודייה ,אמא שלי פתאום סיפרה לאמא שלה שאבא שלי נמצא בישראל ואז היא
פוגשת אותי ואז היא שואלת אותי :מה ,אבא שלך בישראל? פתאום היחס שלה השתנה .כל עוד
שאף אחד לא בישראל ,היה הכל בסדר ,אבל מרגע ששמעה שאבא שלי שם ,כבר לא היתה בקשר
איתי" )קמילה(.
"הטראומה היחידה שהיתה לי היה שהייתי בכיתה ב' וחברה שלי אמרה לי שהיא לא רוצה שאני
אבוא אליה יותר הביתה ,כי אמא שלה לא מרשה לה ,בגלל שאני יהודייה .אנחנו נשארנו חברות ,אבל
מאז לא אמרתי לאף אחד שאבא שלי יהודי ,לא רציתי להסתבך) "...רגינה(.
מרואיינות שלא חוו אנטישמיות
קבוצה זו כוללת שלוש בנות מ"בעלות הזהות המעועמת" ושלוש בנות "ללא זהות יהודית" .שאר
הבנות מקבוצת הבנות "ללא זהות יהודית" לא התייחסו לנושא זה בדבריהן ,מאחר שזה לא היה
רלוונטי לחייהן.
"אני אישית לא נתקלתי בשום אנטישמיות .כולם חשבו ששם המשפחה שלי גרמני").קתרינה(
אנג'לה מספרת שלא חוותה אנשטימיות כשגרה בביילורוסיה ,אך לאחר שעלתה לארץ שמעה
שאמרו עליה ":בעצם היינו יכולים לראות את זה עליה" .
"בקזחסטן יש יותר סובלנות ליהודים מאשר בכל מקום .אם היתי רוצה להתקבל לאוניברסיטה
באוקראינה ,לא הייתי מתקבלת עם השם ויינברג .כאן היו הרבה זוגות מכל מיני עמים ,זוגות
מעורבים" )מריה(.
"באוזבקיסטן לא היתה שנאת יהודים אלא להיפך ,מאוד אהבו יהודים ,ויהודים התקבלו
לאוניברסיטאות הכי גבוהות .אני התקבלתי לרפואה שם " )אלכסנדרה(.
ג'נט והלנה שלא גדלו כיהודיות מדברות על אנטישמיות מנקודת מבטן:
"באוניברסיטה היו לי חברים וחברות יהודים .הוא לא היהודי הראשון שפגשתי )בעלה( בחיים שלי.
שם לא מתעסקים עם כל מיני שטויות ,אנטישמיות ,אנשים כבר גדולים ,לא עושים שטויות ,בילדים
יותר אפשר לפגוע .בכיתה שלנו היתה ילדה אחת יהודייה שהסתירה את זה .וברוסיה אפשר לכתוב
משפחה או לפי אמא או אבא .היא תמיד אמרה את שם אמא ,כי היא רצתה להסתיר .כי אבא שלה
היה יהודי .ולפעמים הילדים הם אכזרים ,אמרו לה כל מיני דברים ,אבל כשילד הוא מבוגר,
סטודנטים ,כבר לא מתנהגים ככה .סטודנטים זה משהו אחר מבית ספר .גם באוניברסיטאות טובות
זה משהו אחר .היהודים יודעים מה הם ,הם יודעים לענות .היתה לנו קבוצה ממש מעורבבת ,אף אחד
לא עשה מזה עניין .ידענו שהוא יהודי והיא יהודייה וזה לא היה משנה .היינו כולם ביחד " )ג'נט(.
"אני אף פעם לא הרגשתי שמתייחסים ליהודים רע ,כי בתקופה שאנחנו היינו גרים באוקראינה לא
118
היה גזענות ,אולי זה בעיר שלנו היה ,אבל לא היינו מרגישים את זה כל כך .אצלנו לא היה .וכאן
שמעתי הרבה סיפורים על הגלות ,על אנשים שברחו מרוסיה בגלל אנטישמיות ,רק כאן הבנתי את זה.
קראתי ספר אצל אנשים שבאו מליטא ,ומזה למדתי על האנטישמיות ועל זה שלא נתנו ליהודים כל
מיני זכויות ושהיו מקומות שהם היו צריכים לגור בהם ,הכל למדתי מהספר ,לא ידעתי שום דבר .לא
ידענו את הדברים האלה .ואני בכיתי מהספר הזה .אז הבנתי למה אנשים עוזבים את המקום הזה
ומחפשים חיים יותר טובים ושיהודים יהיו באותה ארץ ולמה עלייה הזו מתקיימת .מחפשים משהו
אחר יותר טוב ,אז הבנתי למה יהודים כל כך רוצים לעלות לארץ .ואני אמרתי נעלה לכאן ,ואם לא
יהיה טוב כאן נחזור חזרה ,עניין של יהדות לא היה לי .אני לא הייתי שייכת לזה" )הלנה(.
מפגש עם גורם יהודי
מחצית מהמרואיינות תיארו את המפגש עם הגורם היהודי )הסוכנות היהודית או בן הזוג היהודי(
כנקודת מפנה בחייהן .מרואיינות בעלות שורשים יהודיים מספרות על הפעילויות של הסוכנות
היהודית שהיוו עבורן את המפגש הראשוני עם עולם היהדות ועם ה"חלק היהודי" שבהן.
מרואיינות שנישאו לבני זוג יהודיים מספרות על גאוותן להינשא ליהודי ועל התפנית שהתחוללה
בחייהן ,בכך שעלו לארץ.
הסוכנות היהודית
המרואיינות מספרות על ההזדמנות שניתנה להן להשתתף בפעילויות אטרקטיביות של הסוכנות
היהודית ,שכללו מפגשים חברתיים ,מחנות קיץ וחוגים מעניינים ללא תשלום ועידוד לעלות לארץ.
"בשנת 90התחילו להיפתח כל הארגונים היהודיים ,הסניפים של הסוכנות בבריה"מ ,ושל המרכז
הישראלי .היה מחנה קיץ שהם עשו ,שמענו על המחנה הזה .היינו כמה חברים ,אני ואחי וכמה
חבר'ה שלו והחלטנו להצטרף ,בשביל החוויה .לא צריך לשלם כסף ,וזה אמור להיות נחמד ,וזהו.
שבועיים מחוץ לעיר ,בקיץ ,זה נחמד מאוד ותוך כדי ,היו חבר'ה שהגיעו ,מדריכים שעלו לארץ
בתוכנית נעל"ה ,בגילנו ,שסיפרו דברים על הארץ ,ועל שבת ועל שירי שבת .וככה המשכנו לבוא ,זה
הקטע החברתי שמושך אותך לבוא .היו באים חבר'ה שלא היה להם שום קשר ליהדות ,הם פשוט
נמשכו לזה כי הם ראו שזה טוב .זה מענין ככה ,זה נחמד מבחינה חברתית.
'בישלו' אותנו הרבה זמן קודם כל ,זה בערך ארבע שנים הפעילות הזו .המטרה תכל'ס של כל
הארגונים האלה זה להביא אנשים לארץ .תמיד היה את הקטע הזה של הסברה ושל שכנועים ,של כן
תבואו ,ואני בתור אדם עקשן נורא ,תמיד הייתי אומרת שאני לא אבוא ,ושאף אחד לא יגיד לי מה
לעשות ,ושאם אגיע להחלטה אני אעלה ,אבל זו תהיה החלטה שלי .וזה מה שעשיתי בסופו של דבר.
זה היה כבר אחרי שאח שלי עלה " )קתרינה(.
"הסוכנות בטשקנט התחילו לאסוף מידע על היהודים .פעם הם באו אלינו הביתה ואמרו שיש סוכנות
יהודית ואנחנו יכולים לבוא לשם ויש כל מיני הופעות ופעילויות ליהודים .אני עד עכשיו לא יודעת
איך הם גילו את זה שיש במשפחה יהודים ...הם באו אלינו הביתה ואמרו לנו שאנחנו יכולים
להשתתף בפעילויות ,הכל בחינם .התחלתי לבוא לפעילויות של הסוכנות והיתה שם פרופגנדה גדולה
לגבי האנשים הצעירים שיש תוכניות של עלייה או נעל"ה ,במקרה שלי הייתי בקיבוץ ,תכנית
119
לסטודנטים .הכל סידרתי מהר מאוד ,הסוכנות מאוד עזרה" )אלינה(.
"הסוכנות נתנה לנו את האפשרות הזאת ללמוד שם חינם ולא עלה לנו כסף ,אז היה כייף)"...הלנה(.
"הסוכנות היהודית ,מי שהם רואים פוטנציאל ליהדות ,הם משקיעים .אז היינו בחגים ביחד ,דיברנו,
מצאתי חברים חדשים ,מצאתי את עצמי בזה .ואז לאט התחיל להתגבש הרעיון שגם אחרי המחנה
לעלות ארצה .אם לא היה סוכנות ,לא הייתי נחשפת לפעילויות ,לחגים ,לתרבות ,לא חושבת שהייתי
מגיעה" )אוקסנה(.
"במחנה הזה של הסוכנות פעם ראשונה נפגשתי עם יהודים )".. .ניקול(.
"היה מועדון של סוכנות ,שהיו כל הנוער נפגשים שם ,כמה פעמים בשבוע ,פעם בשבוע ,לפעילויות,
מספרים לך על ישראל ,מספרים לך על חגים .היה מעניין לדעת מה קורה בישראל...
בסוכנות היתה אווירה שונה ,היו הרבה בדיחות ,על יהודים ,על עצמם ,סיפורים ,אנשים היו קצת
שונים ביחס שלהם לחיים ,לוקחים את זה קצת יותר צינית ,וגם יותר אופטימיסט ,אהבתי את זה.
היה לי מעניין מאוד ,למרות שעד שהתחלתי ללכת לחוגים האלה ,רוב החברים שלי לא היו יהודים,
אבל נהנתי מאוד גם עם החברים שלי הלא יהודים וגם עם הקבוצה של היהודים.
ההכרות עם אנשים אחרים היה מרענן וגם משהו חדש ,כי את יודעת ,עד אז לא ידעתי שום דבר על
יהדות ,וזה גרם התקרבות ליהדות ולפחות למסורת ,לפחות לחגים ,לפחות למה שעושים ,ולהכיר
אנשים נחמדים ,זה לא שאני באתי במיוחד ללמוד את הדברים האלה ,באתי להיות עם האנשים,
היתה פעילות חברתית ,היו כל מיני פגישות ,היה מחנות קיץ ,זה בעצם היה יותר מעניין ...זה גם תרם
גם לזה וגם לזה)"...אנג'לה(.
לונה מספרת שהגיעה לפעילויות של הסוכנות לאחר שהשתתפה בקייטנות של חב"ד והבינה שעליה
להתגייר ":הרב בחב"ד אמר לי שאני לא יהודייה ואז התחלתי לחקור ,ואז אבא הסביר לי שביהדות
זה נחשב לפי האמא ,ולא הבנתי כי ברוסיה זה תמיד היה נחשב לפי האבא .שם משפחה ושייכות לפי
האבא .ואז באתי לסוכנות היהודית ואמרתי להם אני רוצה לעשות גיור .ואז אמרו לי שאני יכולה
לעשות שם ,אבל זה לא כל כך ייחשב ,כי הרב שם לא מספיק מקובל בארץ ,ואם את רוצה ,אם את
מתכוונת לעלות ,אז עדיף שתעשי את זה בישראל ,ושכחתי מזה" .
מפגש עם בן זוג יהודי
מרואיינות שנישאו לבני זוג יהודיים מספרות על גאוותן להינשא ליהודי ,על החששות מתגובת
משפחתו לעובדה שהן לא יהודיות ועל התפנית שהתחוללה ,בכך שעלו לארץ.
"יהודי הוא תמיד ממשפחה מאוד אינטליגנטית ..בכלל ידוע שיהודים הם אנשים טובים בדרך כלל
מכל הבחינות .זה תרבות וחינוך של משפחה יהודיה ,אצל יהודים יש ערכים וכבוד".
המשפחה שלו לא קיבלה אותי כל כך טוב .היה קשה להם שאני לא יהודייה .הם לא קשורים ליהדות
בכלל ,שתביני ,אבל ,היתה אז בחיים סבתא שלו .לסבתא שלו זה היה נורא חשוב שהוא לא יתחתן עם
לא יהודייה .אמא שלו קצת פחות התנגדה ,אבל גם לא היתה שמחה יותר מדי מזה...תמיד משפחה
120
יהודית שאפילו שלא יודעת כלום ורחוקה מיהדות ,תמיד יש תקווה פנימית כזאת בפנים בפנים,
שהילד יתחתן עם יהודיה .לכל אמא יש תקווה שהילד יתחתן עם יהודייה .אבל אלי הם התנהגו יפה.
הם לא הראו לי שהם לא מרוצים מזה שאני לא יהודייה ,הם קיבלו אותי בסדר גמור ,אבל הוא סיפר
שהם לא היו כל כך מבסוטים .אני לא הרגשתי " )ג'נט(.
תמרה" :אני הייתי באוניברסיטה ורני היה לבד ברוסיה ,הוא בא כדי לעבוד .לא היה לו אף אחד .היה
רק בן אדם אחד שהוא עבד איתו ,בן .50וזהו ,הוא בא צעיר בן , 25פגש פה בחורה ,שם בחורה ,הוא
ביקש ממנו שיכיר לו מישהי רצינית ,לא סתם מהרחוב ,בחורה טובה .הוא אמר לו ,יש לי בשבילך .ואז
הוא בא אלי ואמר לי ,יש איזה בחור טוב .בואי אני אכיר לך .הוא בן טוב ,הוא חוקי בארץ ,הוא עובד,
יש לו כסף ,בואי אני אכיר לך מישהו טוב .והוא אמר שהוא יהודי .ואז אמרתי לו :מה השתגעת?
יהודי? אני אתחתן עם יהודי? בחיים לא!! הוא אמר לי ,למה? לא יהודים האלה צריך ...תמיד חשבתי
שכדי להתחתן עם יהודי צריך להיות אישה כזו סופר ,כי הוא בעל טוב .תמיד ידעתי שיהודי הוא
בעל טוב ואבא טוב ,וצריך גם אישה טובה בשביל זה וצריך לבשל וצריך לנקות ואני לא ידעתי לעשות
את זה .בחיים לא בישלתי ,כל מה שאני יודעת היום לבשל ,זה מה שרני לימד אותי .לא ידעתי כלום.
לא עשיתי כלום.
אמרו לי שיהודים הם אנשים מאוד חכמים ושהם מאוד מיוחדים ומצליחים בכל דבר .אבל
להתחתן עם יהודי זה לקחת על עצמך איזה משהו כבד כזה .קשה .זה לא כל אחד יכול .זה נכון
שבעל יהודי יתן מאה אחוז ,וגם את צריכה לתת מאה אחוז .תמיד ידעתי שבעל יהודי לא יקח אישה
לא יהודייה .ואמא שלו בחיים לא תסכים על זה .וחשבתי גם שאם אמא של בחור לא תאהב את
הכלה ,אין על מה לדבר ,אין חתונה ואין כלום.
אני בהתחלה לא אהבתי אותו ,לא יודעת ,היה לי כזה ...איך שהוא נראה זה בדיוק ההיפך ,ממה שאני
אוהבת בגבר .אני אהבתי מאוד בלונדינים ,גבוהים ,גדולים כאלה ,פתאום אני רואה מישהו כזה רזה
כזה ,עם שיער ארוך ,שאני בחיים לא אהבתי גבר עם שיער ארוך ,היה לו שיער עד הטוסיק .אמרתי ,
בסדר ,אפילו אם לא יהיה משהו ,לפחות שיהיה חבר .זה מאוד מעניין מישהו לא מרוסיה ,ולשמוע
מה הוא חושב על רוסיה ואיך הוא מרגיש ,והוא לומד שפה ולעזור לו קצת עם רוסית.
והיתה לי חברה יהודייה שאמרה לי ,תיזהרי מאמא שלו ,אם היא לא תאהב אותך ,חבל על הזמן .זה
כמו סיפור כזה על יהודים ,שאם אמא לא תסכים ,הוא בחיים לא יתחתן איתה .רק מאמא כולם
פוחדים שם .אני מאוד פחדתי .הטריד אותי כל הזמן הדיבורים שלו ,את לא יהודייה ,את לא
יהודייה.הוא לא רצה בכלל להתחתן והוא חשב שאנחנו נבוא לארץ ,נהיה פה שנה ואז נחליט מה
קורה בינינו) "...תמרה(
"הכרתי אותו בקפיטריה ,הוא היה יהודי ,היינו סטודנטים ,בחורים יהודיים הם ,איך אומרים
איכותיים? ..גרנו יחד כמה שנים והחלטנו להתחתן בסוף " )הלנה(.
"אני למדתי הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטה במוסקבה ושם פגשתי את בעלי .הוא גדל במוסקבה.
גם הוא למד איתי .לא ידעתי שהוא יהודי ,ואז חברות שלי אמרו לי ,אל תספרי בדיחות על יהודים
כשאת איתו ,את יודעת שהוא יהודי .כשהקשר שלנו נהיה רציני ,פחדתי שהוא לא ירצה להתחתן
איתי כי אני גויה .אני ידעתי מבפנים שזהו זה)...מתכוונת לבעלה( אפילו אם הוא לא ירצה אותי ,זה
האיש שאני רוצה להתחתן איתו .וכשהכרתי את בעלי ,והוא הכיר את המשפחה שלי ,סבתא שלי
היתה חיה באוקראינה ושם האנטישמיות יותר חזקה מברוסיה ,והיא אמרה :הוא יהודי?! ואמא
שלי אמרה :נו ,אז מה? אני ראיתי שלי זה לא היה אכפת לגמרי אם מישהו יהודי ,לאמא שלי גם לא
121
אכפת לגמרי ,אבל סבתא שלי זה כן היה משהו חשוב) "..טטיאנה(
"בחברובסק הכרתי בחור ממשפחה יהודית שקיבלו אותי במשפחה שלו ממש בחום לב ,והוא בחור
ממשפחה טובה מאוד ,אינטלגינט ,יהודי ,לא?....ומאוד הרשים את ההורים שלי .הם לא חשבו שאני
הולכת לעזוב לתקופה כל כך ארוכה ,זאת אומרת ,לכל החיים ,אבל הם קיבלו החלטה מאוד חשובה.
היה להם קשה" )נדיה(.
122
.4הסיבות לעלייה לארץ
בניגוד לעליות הקודמות ,המניעים הציוניים לא היוו את הסיבות העיקריות לעליות שנות התשעים.
נפילת הקומוניזם וה"תוהו ובוהו" ששרר בשנים הראשונות שלאחריו יצרו מצב של אי ודאות וחוסר
ביטחון אישי ,בשל תגובות של אנטישמיות שעוררו פחד מפני העתיד וקשיים סוציו -כלכליים.
העלייה ,כפי שהראו חוקרי הגירה רבים ,אינה נובעת מ"הערצת המערב" אלא מהצורך לעזוב את
בריה"מ .מניעיהם של רוב השואפים להגר היו גורמי דחיפה :רצון לעזוב את ארץ המוצא ) PUSH
(FACTORSיותר מאשר גורמי משיכה לארץ הקולטת ) .(PULL FACTORSהפסימיות לגבי עתידה של
בריה"מ גרמה תכופות לאופטימיות יתר בציפיות לחיים הרחק ממנה.
ניתן לזהות בקרב המרואיינות מוטיב של דמוניזציית ארץ המוצא שלהן ,תוך תקווה לזכות בארץ
החדשה בחיים קלים יותר מחייהן שלהן.
מניעיהן לעלייה הינם מעשיים )תקווה לשכר גבוה יותר ,יציבות פוליטית רבה יותר ,מימוש פוטנציאל
אישי( ,כמעט ללא מניע אידיאולוגי.
ניתן לחלק את מניעי המרואיינות לעלייה לשלוש קבוצות עיקריות :מניעים כלכליים ,מניעים
פוליטיים ומניעים אישיים .ניתן למצוא שילוב של מניעים אלו אצל חלק מהמרואיינות.
סיבות כלכליות
חמש עשרה מרואיינות תיארו את המצב הכלכלי ואת תחושת המחסור שליוותה אותם כמניעים
עיקריים לעלייתם לארץ,כפי שמגדירה זאת מריה" :החלטנו לעלות ,כי היה בלתי נסבל לחיות במדינה
הזאת ,מדינה רקובה שאם יש הזדמנות צריך להחליף".
בקרב המהגרים עצמם שהגיעו לארץ בגל העלייה האחרון ,הכינוי ) הלועג( הפופולרי שנתנו לעצמם
)שנמצא גם בעיתונות הרוסית( הוא בתרגום מילולי " :עלייה נקניקית"
) .(KOLBASNEYA ALIAהכוונה היא למניעם כלכליים )אשר מסומלים במטפורה של נקניק( ,שבגללם
באו האנשים.
המרואיינות מתארות חיים במצוקה כלכלית קשה ,עבודה בתנאים קשים לעתים ללא קבלת משכורת,
רמת חיים נמוכה ,חוסר במוצרים בסיסיים " -אין מה לאכול" ,והישרדות "רק אם יש קשרים
ומשלמים מתחת לשולחן" ,תחושה שאין שם עתיד ומוכרחים לעזוב.
עבודה בתנאים קשים
"אמא היתה עובדת בכפר בעבודות קשות .וכפר זה לא כמו פה ,שם אנשים עובדים בעבודות קשות ,יש
שלג ואנשים מגדלים תפוח אדמה ,אז הולכים לאיפה שמגדלים אותם ומוציאים אותם בלילה ,כדי
שיהיה מה לאכול ביום .עבודה קשה מאוד ,אנשים עניים" )ניקול(.
לובה מספרת שכדי להתפרנס היא נסעה לתורכיה באוטובוס מאוקראינה במשך 48שעות לכל
כיוון ,להביא בגדים ":התחלתי לעבוד ,התחלתי להיות עצמאית ,הייתי קונה במקום אחד והתחלתי
לנסוע לתורכיה לקנות בגדים .היה לי קיוסק של בגדים ושם מכרתי בגדים .הייתי מביאה להם ,והם
מוכרים את זה ,והנסיעות לתורכיה נסעתי 19פעמים בשנתיים רק לקנייה .באוטובוס זה נסיעה של
48שעות ,לעבור ארבעה גבולות ,נסיעה רצופה .כל זה בשביל לחיות"...
123
"אז אמא לא יכלה לפרנס את הבנות לבד ,כי גם ככה המצב הכלכלי היה נורא קשה ברוסיה לכולם,
ולה במיוחד בגלל זה .נורא קשה ,ופשוט פתאום בכלל נפסק כל התמיכה הכלכלית .היא היתה צריכה
להילחם על זה ,זה פשוט היה נורא .אני הייתי בת 18והחלטתי שצריך לעשות משהו)"...אנדריאה(.
"לנו היה בית מחוץ לעיר ,מאז שסבתא שלי נפטרה משנת , 89בית קטן ועבדנו .היה לי נורא קשה על
זה ,על זה גם שנאתי את אבא שלי,כי אנחנו לא רגילים לעבוד באדמה ,אבל בגלל המצב הזה לא היתה
לנו בעיה של פירות וירקות כי הכל גדל ,זה היה שטח די גדול .פה היינו יכולים להיות מיליונרים ,כזה
שטח אדמה ,וגידלנו שם הכל ,אני ,אמא ואבא .אבא לא עשה כלום ,אני הרסתי את הגב שלי שם ,על
זה אני גם מודה לאבא שלי) ...בציניות( אבל היה לנו הכל משם ,היה לנו פירות וירקות ,גידלנו הכל.
אני נורא שנאתי כי היה לי נורא קשה " )לונה(.
"בעבודה שלי ,הקיוסק שהיה לי ,המבנה היה בתוך השוק עצמו ,וגנבו לי את כל הסחורה .ממש גנבו.
בגלל שגנבו לי את כל הסחורה ,העסק התחיל לרדת לרדת לרדת ,והגעתי לשלב שכבר היה קשה לי
להרוויח ,והבעל שלי אותה תקופה לא עבד ,כל הזמן ישב בפאב ,וברגע שאין לי פרנסה ,אני מתחילה
לקחת את עצמי בידיים .אמרתי לו שאם הוא לא רוצה ולא מסוגל ,אז בוא נתגרש ואני אעלה לארץ"
)לובה(.
"המדינה כל כך מוזנחת שם ,הכל יפה כל הבנינים האלה והבניות האלה ,הכל יפה ,והכל טוב ,אבל אם
אין לך כסף ואת לא במעמד גבוה ,את לא יכולה לחיות שם ,דורסים אותך ואת לא מקבלת משכורת
טובה ,רמת חיים שם נמוכה .אתה חי בחברה הזאת ואין לאן לברוח .גיליתי שאפשר לעלות ולחיות
בארץ ועוד משלמים פה ונותנים פה כסף כדי להתחיל פה את החיים ,כסף התחלתי שאפשר
להסתדר .אז בכלל התחלנו להתעניין ,והכל" )יילנה(.
"רק מי שיש לו כסף שווה משהו ,ומי שהיה שווה פעם כבר לא שווה" )לונה(.
רמת חיים נמוכה
"לנו היתה דירה של שני חדרים ,פשוטה .מה שאני רואה עכשיו ,לא היה דברים כאלה כמו
סופרמרקט ,אין דברים כאלה של צרכים ראשוניים שאפשר לבוא ולקנות ,בחנות לידך .צריך ללכת
לחפש לסוף העיר כדי לעשות קניות או ללכת לשוק .חיים בעוני רוב האנשים ולא חושבים שזה עוני,
בשבילם זה בסדר .עוני מבחינתם זה שאין מה לאכול ממש .אין שם מה ללבוש ,אין מה לאכול .יש
כאלה הרבה .לנו זה לא היה ,לא היינו נחשבים כאנשים עניים ,כי אמא שלי עבדה בחנות וכל הזמן
היתה מביאה דברים מהעבודה .אני זוכרת שהיה לנו חדר שהיינו שומרים כל מיני שימורים שהיינו
עושים לבד ,שם אין תוקף על המוצרים ,אין דבר כזה ,לכן שעושים לבד ,זה טרי .היו לנו צנצנות
כאלה גדולות מזכוכית שאיתם סוגרים את השימורים .היו לנו כמה כאלה ,אחד עם איקרא שחורה
ואחד עם איקרא אדומה ,ולקחנו כף והיינו טועמים את זה בסתר שאמא לא תראה ,כי ידענו שזה
דליקטס .וזה טוב ובריא וטעים ,אז אכלנו בשקט שאמא לא תראה .כשהיא תפסה שהצנצנת ריקה
היא מתחילה לצעוק מי אכל ,זה דליקטס ,זה מאוד יקר ,הבאתי שלושה ליטר והכל אכלתם ,והיה
לה קשה למצוא ,כל אחד אומר שזה לא הוא)" ...צוחקת() ,ויקי(.
"היה לנו בסדר ,כאילו אפשר היה לנו לחיות ,רגיל ,בינוני .אני כל הזמן אומרת שאם אבא שלי היה
124
נולד במקום אחר ,בארה"ב או אפילו פה ,הוא היה מיליונר .הוא באמת אדם מאוד מוכשר ,שאף פעם
לא למד ,אבל השיג המון .מה שהוא השיג נשאר רק בזיכרונות שלו ובמדליות שלו ,שבמקום אחר זה
היה מתבטא בכסף .כי אולם הוא בנה במו ידיו .היה לנו שם מרכז רפואי במרכז הספורט ,אז ברוסיה
לא היה דבר כזה .היה לנו מוזיאון ספורט ,ממש מוזיאון שהוא הקים .היה לנו רופא צמוד ,היו לנו כל
מיני דברים חדשים שהוא הכניס את זה ולא היה בשום מקום אחר .שום דבר לא בשביל הכיס שלו.
אחר כך ,שהייתי גדולה אני קצת כעסתי עליו ,טוב ,אבא ,העולם מתקדם .אבא פחד להיות פרטי שלא
יחשבו שיש לו כסף .אבא עכשיו בן ,74די מבוגר ,והוא עובד עדיין .זו הסיבה שהוא לא רוצה לעלות
ארצה כי הוא עובד ,והוא מרגיש שצריכים אותו ,למרות שזה לא ככה ,כי ברוסיה הכל התהפך ורק מי
שיש לו כסף שווה משהו ומי שהיה שווה פעם כבר לא שווה ,אהה ...קשה להסביר ,אבל נורא קשה לו
לחשוב שהוא יהיה פנסיונר .הוא חושב שהוא יחיה עד גיל 500ואני מאחלת לו ...וכל מה שקשור
לרפואה ולתנאים הייתי מעדיפה שהוא יהיה פה ,כי הוא זקוק לטיפול למרות שהוא טוען ששום דבר
לא כואב לו ,אבל אני ואמא יודעות שכן .הוא צריך בדיקות והוא לא רוצה לשמוע ולא רוצה לדעת .
הוא עבד 40שנה באגודה ששייכת לקבלן ענק של בנייה שבנה את כל קייב ועכשיו שהוא היה צריך,
זקוק לבית חולים ,לאיזו בדיקה ,הם אמרו שלא ישלמו עבורו ,והיו מלחמות שלמות וזה השפלות
ואמא שלי נכנסה כמעט לכל דלת ,וזה ממש ברמה של לבקש ולהתחנן בלי סוף מול אנשים שלא שווים
שום דבר .יש לאנשים המון בעיות בריאות .נגיד משפחה של חברה שלי ,אמא היתה צריכה לעבור
ניתוח ששם לא עשו .זה היה רפואה של פעם .עכשיו יש הכל .גם הרפואה מאוד מתקדמת ,אבל רק
לעשירים .מי שאין כסף ,עבד רגיל .כל האינטליגנציה הזאת ,רופאים ,מהנדסים ,מורים ,נשארו
בזבל פשוט בזבל .ומי שהיה אפס והספיק איכשהו לגנוב ,הוא עלה המון ושולט בעולם " )לונה(.
" כשגדלתי ראיתי כמה המצב שם קשה .בהתחלה לא ידעתי שלא טוב שם ,רק כשראיתי בסרטים
שלאנשים יש וילות ,ויש בריכה ,הבנתי שיש גם עולם אחר ,שאפשר לחיות כמו בן אדם")ניקול(.
קמילה מספרת על תחושות של קנאה בחברותיה שהיו במצב כלכלי טוב יותר:
"אנחנו בבית אמנם לא היינו רעבים ,אבל ההורים שלי הרוויחו מעט ,גם היום הם לא מרוויחים
הרבה ,אבל היה מה לאכול .הדברים שראיתי אותם ,למשל אצל חברות שלי ,היה לי קשה .למשל
פירות שהיו אצלם ולנו לא היה ,פירות בחורף זה דבר שהוא מאוד מתייקר .מביאים אותו מארצות
דרומיות יותר וזה עולה המון כסף ,אז לא יכולנו להרשות לעצמנו .אז נגיד בבית אחר את רואה את
זה ,את קצת בתור ילדה לא מבינה מה הולך ואת אומרת ,אני גם רוצה .ואז אמא שלך מרגישה לא
נעים בקטע הזה .אז תכל'ס ,היה לנו מה לאכול ומה ללבוש ,ואני קיבלתי את הבגדים של אחי ,שזה
בדרך כלל מה שקורה במשפחות ,מעבירים את הבגדים מדור לדור .חיינו ברמה נמוכה עד בינונית".
מחסור במוצרים בסיסיים
"צריך להבין מה היה שם ,חס וחלילה שלא יהיה לך דבר כזה ,שאין לך למחר מה לאכול .לא היה
מה לאכול ,לא היה ממה להרוויח .העבודה שאת עובדת לא נותנת לך פרנסה ,עובדים רק כדי שיהיה
צרכים מינימלים שלך .היתה תקופה נוראית כשהתחילה פרסטרויקה וכל הרפורמות האלה ,פשוט
התחילו להיעלם מהחנויות מוצרים ממש בסיסיים .לא היה חלב ,היו מחסורים בחמאה ,לא היו
ביצים" )אנג'לה(.
" לחנויות שום דבר לא מגיע .אני עמדתי בתורים כדי לקנות בשר .לפעמים יש דברים ,אבל אין כסף"
)קמילה(.
125
"המצב הכלכלי שם היה 'על הפנים' .אני זוכרת את התקופה הזאת של הקופונים לאוכל .פנקסים
שהיו מחלקים .הייתי קטנה ,איך היינו הולכים לחנויות ולא היה כלום בחנויות ,כלום .שום דבר ,שום
דבר .היו דברים כמו גרביונים לילדים או תרנגולות קפואות .לזה היו עומדים בתורים .ושהיו שומעים
שיש איזה חנות ,אז היו כולם רצים לזה .נורא ,אני עדיין זוכרת את זה .אז כבר די מהר זה השתנה.
יותר מאוחר כבר התחילו להיפתח כל העסקים הפרטיים וכל הקיוסקים .כבר בשנים האחרונות
נפתחו ה'סופרים' והחנויות .היום הכל השתנה .אני גם היום מגיעה פעם בשנה לביקור ,אני רואה
כמה שינויים" )יילנה(.
" אבא שלי היה נוסע כל החיים ,אז מדי פעם הוא היה מביא קלמנטינות שזה היה משהו נורא מיוחד.
היה פפסי קולה בחנות .שעות הייתי עומדת בתור כדי לקבל חלב וגבינה ,שעות שעות ,כל יום הייתי
עומדת בתור הזה ,כל יום .זה כל יום לקבל לחם ודברים בסיסיים .אמא שלי היתה מכינה ופלות
כאלה מקמח")אירנה(.
"היה לנו קופונים כאלה שהיה מותר רק קילו סוכר לחודש ,לאדם ,זה היה עד לפני העלייה .עכשיו יש
שם הכל .היו תורים והיה קשה להשיג ,והשיגו נקניק טוב וזה היה גורם המון שמחה ,וזה נורא משפיל
עכשיו לחשוב על זה ,אבל זה היה .ובלילה אמא נרשמה בתור לקנות חמאה או משהו כזה")לונה(.
"המצב הכלכלי שם הוא כזה שלא שאין כסף ,אין מוצר .אם את רוצה לקנות שטיח את צריכה בשש
בבוקר לעמוד בתור ,לכתוב מספרים של התור ולחכות שיספיקו את התור שלך .לא היה כלום.
לאנשים היה כסף אבל לא היה מה לקנות .עכשיו המצב ההיפך .אין כסף ,אבל יש הכל")יילנה(.
"היו תורים למשל ,אני זוכרת לנייר טואלט ...היו תורים ואנשים לא ידעו למה .אני הספקתי לעבוד
במחשבים חצי שנה בסך הכל .אני תוכניתנית .ואז קיבלתי משכורת לא מי יודע מה ,וגם בעלי לשעבר
ככה ,אבל קנינו מה שרצינו ואכלנו מה שרצינו לאכול ,כי לא היה הרבה מבחר ,היה די להתקיים .זה
לא היה כמו שנכנסים לסופר ויש פה מלא מלא דברים בשפע כזה .אנחנו היינו נכנסים לסופר שם,
)פעם סיפרתי את זה לחברים פה והם צחקו( ,שם אין מקום ריק .אבל למשל ארבעה מדפים ענקיים
אותו סוג של קופסת שימורים .הסתדרנו .כי לא היינו רגילים למשהו אחר .זה היה החיים שלנו .זה
חיים אחרים .אף פעם לא חשבתי שם על דברים כמו נסיעות לחו"ל .זה בכלל לא היה לי בראש .אבל
אם זה כן היה ,ואם הייתי מסתכלת על משכורת שלי ושלו ,אולי הייתי אומרת שאנחנו חיים קצת
נמוך ,כי אנחנו לא יכולים לנסוע לחו"ל .אף פעם לא חשבנו שם על קניית דירה ,כי אי אפשר .לאוכל
מה שהיה אוכל לזוג היה מספיק ,לא היה מי יודע מה ,אבל מספיק" )ג'נט(.
הישרדות וצורך בקשרים על מנת להתקיים
"הרמה הכלכלית הכל היה בשביל האוכל .אבא החורג שלי היה נהג של אוטובוס של מקום שמספק
כל מיני דברים כמו קוסמטיקה ,ואז הוא היה הולך למקום שמספק את האוכל ,ואז הוא אומר הנה
יש לי את זה ,קחו לכם ,תביאו לי א ב ג ,ככה זה הלך" )קמילה(.
"היה צריך קשרים ,אז בגלל שאבא שלי נסע לחו"ל ,היו לנו בגדים ודברים כאלה שלא היה שם"...
)לדה(
"למשל אם את רוצה לקנות דגים ,את צריכה ללכת לשוק ,לתת לו כסף ואז הוא מוציא לך משהו
בהתאם למה שאת נותנת לו .הכל הולך שם שוחד) "...ויקי(
"לא היתה לנו דירה ,היינו גרים בדירה מושכרת של מישהו שנפטר ,אז נתנו שוחד בעירייה ורשמו
126
אותה על השם שלנו) "...לובה(.
"המצב הכלכלי שלנו לא היה משהו ,לא היינו מבוססים ,אבל היה אוכל ,היה מצב בינוני .עברנו את
התקופה של התורים לאוכל .לסבתא שלי תמיד היו קשרים ,למרות שהיא לא יהודייה ....וככה היינו
חיים על זה עוד שנה)".אוקסנה(
"היה אוכל בבית ,אבל בחנויות היה ריק .המקררים של כולם היו מלאים ...זה הפרדוקס .מתחת
לשולחן היו משלמים ,אנשים ידעו להסתדר" )אלכסנדרה(.
"המצב היה קשה כי הכל נשבר ,התפרק ,המצב היה קשה .למשל ,היו תקופות שהיו כרטיסיות ללחם
וחמאה ,מזון בסיסי .אחרי התקופה הזו זה נעלם ,והתחילו להיווצר שכבות של החברה ,עניים ,פחות
עניים ועשירים ,כמו בהודו .מאד עשירים ומאוד עניים" )אלכסנדרה(.
"אין ברירה – צריך לעזוב"
"זה הציק לנו מאוד ,כי תמיד היינו במצב טוב ,והיה צריך לעשות איזה שהם צעדים כדי לא להישאר
'אאוטסיידר' ,למרות שכל אחד עבד ,ואני התקבלתי לבית ספר לרפואה ,זה היה מאוד יוקרתי ,אבל
ראינו שבלי פרוטקציות נוספות שלא היו לנו ,אז אנחנו לא נתקדם ואז החלטתי ,התחלתי לדחוף
שאנחנו חייבים לעזוב .הסיבה העיקרית שעזבנו היה המצב הקשה שם .הרבה נשארו בלי כלום .היה
צריך לתפוס איזה נישה כדי לא למות מרעב ,כדי לא להישאר בתחתית של החברה .לא היתה
אלטרנטיבה ,לא היה שום אפשרות חוץ מלעלות לארץ כי לא היה שם מה לעשות .את יכולה לעבוד,
אבל לא שילמו כסף על עבודה .אם את חצי שנה לא מקבלת משכורת ,אז אין לך מה לעשות .את
רוצה לאכול ,ולגנוב אנחנו לא יודעים ,וללכת לפתוח עסק אף אחד לא יכול לעשות ,אז מי שיודע
להסתדר הוא היה בשמנת ,אבל מי שלא ידע להסתדר היה צריך לקבל החלטות" )אלכסנדרה(.
"ההחלטה לעלות לארץ זה חלק מהעניין ,כי לא היה לי שום דבר לעשות פה" )לובה(.
"אבא נסע לכאן להרוויח כסף ,המצב הכלכלי היה קשה ,לא היו נותנים לו עבודה בכלל ,המצב היה
קשה ,זה לא בגלל שהוא יהודי .אז הוא עלה לכאן ,לבד ,לפנינו ,לבדוק" )נטליה(.
"המצב הכלכלי היה קשה בשנים האלה ,כל הזמן הענין היה נופל ונופל ...פשוט כל שנה זה היה יותר
גרוע ויותר גרוע ,אי אפשר היה להמשיך ככה ,החלטנו לעזוב" )ניקול(.
"אמרו לי שיש כאן עבודה ואני אוכל להרוויח,היה לנו זכות לעלות מחוק השבות בגלל סבתא של אבא
שלי ...החלטתי שלא משנה איך ,החלטתי שאני חייבת ללמוד את השפה מהר ,הכי מהר שאפשר,
ולהתקדם ,להרויח ,ולתת לילדה שכבר יש לי ,שגודלת איתי לתת לה מקסימום שאני יכולה ,חוגים
טובים ,דברים טובים ,כל מה שאני יכולה ,בגדים ואוכל ,ובעצם האכל כאן זה דבר כל כך בסיסי ולא
דורש כל כך הרבה כח כמו שזה דורש שם ,את מבינה?" )לובה(.
"החלטנו לעלות ,כי היה בלתי נסבל לחיות במדינה הזאת ,מדינה רקובה ,שאם יש הזדמנות צריך
להחליף .רקובה מבחינת המערכות -כלכלית ,חינוך ,בריאות)"...מריה(.
"מאוד רציתי לעזוב את רוסיה ,כי לא ראיתי שם עתיד .ראיתי איך אנשים גרים ,ראיתי איך ההורים
שלי גרו ,הייתי בארה"ב וראיתי איך אנשים גרים שם וכל החלום שלי היה לכיוון של ארה"ב .חשבתי
או שאני אסע בעבודה איכשהו או שאני אתחתן עם מישהו מארה"ב ואני אעזוב את רוסיה" )תמרה(.
"אני במקצוע שלי מהנדסת ,אבל אחרי שסיימתי לא היתה עבודה בזה .קשה שם ,אין שם ביטחון,
מה שיהיה מחר את לא יודעת ,ואת לא בטוחה והיה מסובך וקשה .חשבתי אולי כאן יהיה לנו יותר
127
טוב ,כמו שכולם חושבים .לא חושבים על דת ,על היהדות ,לא חושבים בכלל על זה ,מגיעים לפה כדי
לחפש מצב יותר כספי טוב")תמרה(.
"אחרי הפרסטרויקה הרגשתי שההורים שלי עוברים משבר מאוד גדול ,משבר כלכלי קודם כל ,ואחר
כך בגלל שגרנו שם ,האוזבקים התחילו להחזיר את המסורת שלהם וכל מי שלא אוזבקי ,רוסי
וארמני קיבלו גינוי .טשקנט בגלל שזה מרכז ,היה שם יותר שקט ויותר סדר .אבל בשוליים היו
בלגנים .אני בגיל 18הבנתי שמתי שהוא אני צריכה לעמוד על הרגליים ,שצריך להתפרנס ולדאוג
לעצמי ,והבנתי שבלי משפחה שלי לא אוכל לעשות את זה שם .אין שם אפשרויות ,אין שם עתיד
בכלל ,אני לא אשקר שהנושא של העלייה היה יותר נושא כלכלי מאשר קודם .אני הבנתי שדור
קודם שעלו ארצה בשנות השישים היו בגלל ציונות יותר ,אז אצלי המטרה היתה אחרת לגמרי .אני
עליתי לבד בגיל .21לא חשבתי על זה בכלל .אני ידעתי שבאוזבקיסטן לא תהיה לי האפשרות הזאת.
אני כל הזמן אהיה תלויה ,וזה הדבר שאני צריכה להילחם .אם יש פה אפשרות כזאת ,אני נשארת
פה ,אני נלחמת על זה ,אני מתקדמת" )יילנה(.
סיבות פוליטיות
העולים מבריה"מ מגיעים לישראל ממעצמה שקרסה )פרס , (1992 ,מחברה שעוברת התפוררות ושינוי
) לשם .(1993 ,הם עזבו מדינה מתפוררת הן מבחינה כלכלית ופוליטית והן מבחינה ערכית ותרבותית,
ולאחר שחוו משבר עמוק בארץ מוצאם.
שמונה מרואיינות תיארו מציאות של אי -וודאות וחוסר יציבות ששררה בבריה"מ ,שבר שבקריסת
האידיאלים הקומוניסטיים ,פחד מהשינויים ומגילויי האנטישמיות הגוברים של המשטר החדש ,ואת
הרצון לעזוב ולפתוח דף חדש.
חוסר היציבות וקריסת האידיאלים הקומוניסטיים
"למעשה ,אחרי הפירוק ,ב ,91-נפלו כל האידיאלים ופתאום התחלתי לראות את כל הסטרוקטורה
מבפנים ,לא את מה שהציגו ,אלא את מה שהיה באמת ...היינו צריכים לעשות הערכה מחדש על כל
האידיאלים שהיו לנו והבנתי שאנחנו חייבים לתפוס איזה נישה ..איזה כיוון ...האוזבקית היתה שפה
שנייה שלומדים בבית הספר ,אבל אנחנו דיברנו רוסית .רוסים לא מדברים באוזבקית .רוסים שלטו
שם .זה היה מין כיבוש כזה ,לכן כל ההתנגדויות של האוזבקים שהיו שם אחרי ,זה לא סתם פירוק
כזה היה ,ואז הם התחילו להרים את הראש ,כי הם לא רצו מדינה של רוסים .אז כאילו הרוסים
פשוט הורידו את ראשי הכנופיות שנוצרו ב 1925-ותפסו את המנהיגות ומי ששלט היו רוסים
ואוזבקים היו תחת השלטון .היו בעיר טשקנט חלק אוזבקי וחלק רוסי .הם גרים בחמולות דומה
לערבים ,המצב התחיל להיות מסוכן") .אלכסנדרה(
אלכסנדרה מתארת מצב שבו ללא פרוטקציות היה בלתי אפשרי להסתדר":ראיתי את עצמי שאם
מישהו לא יעזור לי בפרוטקציה מסוימת ,אז הבנתי שאנחנו פשוט לא נסתדר .למרות שהיה לי נורא
קשה לעזוב .אנחנו תמיד רק שאפנו קדימה ,כי שרפנו את כל מה שהיה לנו .עכשיו אני יודעת שרוסים
מגיעים ,ואפשר היה היום למכור את הדירות ביותר כסף ,אבל אז לא .ולכן אין לנו לאן לחזור ,אנחנו
פה ואנחנו חייבים להתקדם .אולי זה הגורם שנתן לנו פוש .אין חזרה ,כמו במלחמה .לא היה לנו
מנוס ,אלא להתקדם קדימה .בסך הכל אני חושבת שהצלחנו".
128
ויקי מתארת חיים בצל הפחד באוזבקיסטן ":לפני שעלינו יצא חוק שאם רוצים להתקבל לעבודה,
חייבים לדעת לדבר אוזבקית .אנחנו לא למדנו ,אנחנו זלזלנו .כשאת מדברת את גם לא מבינה מה הם
רוצים ממך .כי לא ממש ידענו אוזבקית .הם בעצם כאילו אמרו ,זו המדינה שלנו ,מי שלא יודע
אוזבקית לא שייך לפה .היו חוטפים בחורות וכל מיני דברים כאלה .זה היה קורה הרבה .אני לא
ראיתי ,אבל שמעתי משכנים שהיו אומרים ,שההיא נעדרת ולהיא קרה ככה .וכולם היו בלחץ וכל
ההורים הולכים לפגוש את הילדים שלהם .זה היה כל כך מפחיד שאת לא רוצה לחשוב על זה .אני
זוכרת שכל מה שרציתי תמיד זה להגיע לבית וזהו .הילדים בבית ספר היו מעשנים כאלה ,ואם
הולכים לדוגמה ,לחדר אוכל ,בפניות מעשנים ואחר כך בורחים לאיזה מקום לשחק עם קלפים ולהמר
על כסף ,דברים כאלה .לא היתה לי ילדות של כייף שאת אומרת לפעמים ,יה איזה יופי .ההורים
שלי ראו את המצב ,שהילדים גדלים ,איפה הם יעבדו? הם לא יודעים את השפה האוזבקית ,כלום.
ראינו שהכל עומד להתפוצץ .היום אם תסעי לשם ,לא תראי אפילו רוסי אחד .הכל מוסלמים ,זה
המדינה שלהם ,הם חטפו אותה כזה .בגלל כל המצב הזה שראינו שכל הרוסים עוזבים ,טסים ,
עוזבים את אוזבקיסטן ,ראינו את המצב ואמרנו ,אם כבר אבא יהודי ,נעלה".
"פשוט כבר היו ממש לא נחמדים ,מפריעים לחיות ועשו הכל כדי שבן אדם יעזוב לבד .הם רצו
שנעזוב .המדינה שלהם .לא נתנו לדבר רוסית ,היו מציגים את הנאצים כאילו הם בסדר .למשל
הילדים היו הולכים וזורקים אבנים ,ולילדים נהיה מסוכן .היה מפחיד לצאת בערב ואם יוצאים אז
היו אונסים וכל מיני דברים ,היה מאוד מפחיד ,ואז החלטנו שנעלה" )ניקול(.
" קשה שם ,אין שם ביטחון ,מה שיהיה מחר את לא יודעת ...לחיות שם בהתחלה היה בסדר ,אבל
בזמן האחרון היו סיבוכים נוראיים ,כי כל ארבע שנים שהיו מחליפים ממשלה ,היו מחליפים את
הכל .זה קצת נמאס וקשה לחיות שם ,ורצינו לחפש חיים חדשים ,יותר ,ואז בעלי היה יהודי ואז
אמרנו בוא נעשה אולי עלייה לישראל ,אולי יותר טוב שם" )הלנה(.
אווירה אנטישמית:
"היתה מין הרגשה של שוביניזם .בשנים שלפני העלייה ,שהלכתי ברחוב הראשי ,והיה מלא בפוסטרים
'לזרוק את היהודים החוצה'" ,הם תופסים לנו מקום ,אווירה לא טובה")לונה(.
"לא ידענו כלום על ישראל שום דבר ,רק הבנו שצריך לצאת משם .היו כל מיני דבורים ברוסיה,
שהולך להיות כזה שינויים לא טובים לכוון היהודים .היתה אווירה מאוד קשה .ואני הייתי כבר
בהריון .בעלי יהודי ,ושם זה הולך הרי לפי האבא ,פה זה לפי האמא ,אז הילדה יהודייה ,ולא עוזר
שום דבר .אז אני הייתי בהריון וידעתי שאני צריכה ללדת ,אני כבר הרגשתי שאני שייכת לקהילה
יהודית ,כי הבת שלי תהיה יהודייה .אז היתה אווירה קשה יותר ,היו כל מיני כותרות כאלה.
התחלתי פתאום לשים לב לזה ,אולי גם קודם היה ככה ,אבל עכשיו זה כבר גם פוגע בי ,כי אנחנו
משפחה ובעלי יהודי .פתאום שמתי לב לכל מיני כתבות על יהודים שהיו .מאוד כתבות לא טובות .ואז
התחלנו להרגיש שחברים שלנו לאט לאט עוזבים ,אז זה היה פתוח לארה"ב ואז עוזבים יהודים לכל
מיני מקומות .רק יהודים יכלו לעזוב את רוסיה ,רוסים לא יכלו .יהודים דרך הסוכנות יכלו לעלות.
המשפחה שלו רצתה לעלות לארץ בגלל המצב הזה ,הרבה אנשים שהיתה להם אפשרות לעזוב עזבו.
אנשים אמרו אם המדינה לא דואגת לנו ,למה שנדאג לה? היו גם הרבה רוסים שחיפשו דרכים
לעזוב .הציעו נישואים פיקטיבים שיוכל לצאת כי עבורם היה מצב בלתי אפשרי" )ג'נט(.
129
רגינה מתארת את סבלו של אביה בשל שמו היהודי ומדגישה שהם לא עלו לארץ אלא עזבו את
בריה"מ" :אני עליתי עם אמא ואבא .אני שמעתי את הרעיון הזה לעלות או אפילו לא לעלות ,יותר
לעזוב .זה היה הנקודה של לעזוב את רוסיה .אני זוכרת שאבא שלי סבל מאוד מזה שהוא יהודי ,וכל
הזמן דיבר שהוא רוצה לעזוב את רוסיה בגלל האנטישמיות . . .אני אומרת לך שוב ,זה לא היה
הנקודה של נעלה לארץ".
אירנה מספרת על הבריחה מקירגיסטן בגלל הפוגרום והיחס ליהודים" :ברחנו ,נסענו ברכבות כמה
ימים וטסנו לפה .זה אני לעולם לא אשכח ,זה היה ממש טראומטי ,נרשם לי בראש לכל החיים .הפחד
הזה ברכבת והכל .אנחנו בסופו של דבר החלטנו לעלות בגלל הפוגרום ,בגלל מה שהיה שם ,כבר אין
יהודים שם וגם אין רוסים שם ,ממש מוסלמים רק".
"החלטתי לעשות עלייה כדי לקבל את הויזה לארה"ב .ישראל היא תחנת ביניים לארה"ב .בגיל 19זה
מה שחשבתי .לא היה לי מושג מה זה ישראל .מעולם לא התחברתי לזה .לא ידעתי על ישראל
כלום.מה שבטוח ,כשעזבנו זה לא היה בגלל אידיאולוגיה ,עזבנו והגענו לכאן .למען האמת ,הכל היה
בלתי נסבל שם .היתה הרגשה כזו שצריך לעזוב שם" )דיאנה(.
סיבות אישיות
אחת עשרה מרואיינות סיפרו שהסיבה לעלייתן היתה ההזדמנות שניתנה להן לפתוח דף חדש
בחייהן .ארבע מהמרואיינות ) אנג'לה ,אוקסנה ,אנדריאה וקתרינה( הביאו לידי ביטוי את הצורך
האישי שלהן בשינוי בחיים ואת ההרפתקה הכרוכה בהתמודדות עם ארץ חדשה .לונה מדגישה את
סיבת היותה לא שייכת לבריה"מ .תמרה עלתה "בעקבות האהבה" ,והלנה מסבירה שלאחר
גירושיה בחרה להישאר בישראל" ,כי קל כאן יותר למצוא בעל מאשר שם".
צורך בשינוי ובאתגר לחייהן
"לעלות לארץ זה היה הזדמנות בשבילי .אני אוהבת לשנות ,הרגשתי שאני )עושה תנועה של חניקה
על צווארה( ,רציתי לעשות איזה 'סוויץ' בחיים שלי" )אנג'לה(.
"אמרתי שאני רוצה לנסות את עצמי פה ,לראות אם זה באמת הארץ שלי ,משהו פנימי קרא אותי
לפה .אם זה שלי .הרגשתי שאני רוצה לעלות כדי לנסות את עצמי גם הרפתקה כזאת ,לנסות את
עצמי בחיים עצמאים בארץ זרה ,עם תרבות אחרת ,שפה אחרת ...זה היה רגשי וגם רציונלי לנסות
את עצמי בחיים עצמאיים ,ומשהו אתגרי בעולם אחר שאני לא מכירה .כי שם זה היה מסלול כזה
ברור ,או-קי אני מתקבלת לאוניברסיטה ,מוצאת עבודה ,ופה משהו בלתי צפוי ,בלתי מוגדר ,ומצד שני
יש איזה הרגשה פנימית שהחלטתי ללכת על זה")אוקסנה(.
"רציתי לעשות משהו ...לשנות כיוון ,להתחיל משהו חדש ...אני עזבתי את הלימודים ואמרתי שאני
רוצה לנסות משהו אחר ,וראיתי שנכון לאותו רגע מיציתי את כל האפשרויות שהיו שלי ,גם לא
רציתי לחזור חזרה ,כי לא רציתי להישאר במוסקבה ,כי להישאר שם זה להתאכזר ,ואז בא לי
הרעיון הזה ,והתחלתי לחשוב על זה" )אנדריאה(.
"באיזה שלב ,שם ,הרגשתי שאני לא רוצה להיות שם ואני רוצה לראות משהו אחר .אחת הסיבות
130
שלא רציתי להיות שם זה שעמום פשוט .למדתי באוניברסיטה ,מסיימים בגיל 16ונכנסים
לאוניברסיטה .למדתי בלשנות .באיזה שלב הרגשתי שמשהו חסר לי ,אני צריכה איזה אקשן כזה ,אני
צריכה לשנות .זה כמו בן אדם שבאיזה שלב בחיים מרגיש שעמום מסוים .זה אפילו לא תלוי במקום.
היום אני מתחילה להבין את זה שזה לא תלוי במקום .זה תלוי בסביבה שלך ,במה שאתה עושה .יכול
להיות שהלימודים שלי לא היו ממש מה שהייתי צריכה ללמוד ,למרות שהיום אני די מתענינת בזה
ונזכרת בדברים שלמדתי .יכול להיות שזה גיל משבר כזה .אח שלי גם עלה בגיל ,19שנינו באותה
תקופה בחיים ,גיל כזה שיכול להיות שאם היינו עוברים את זה ,לא היינו באים לכאן .בסופו של דבר
אדם צריך לגור איפה שטוב לו ,אי אפשר להכריח את עצמך אם לא טוב לך במאה אחוז" )קתרינה(.
"ראיתי פרסומת ללמוד בישראל ,אם יש לכם קשרים ליהודים ,יש לכם אפשרות ללמוד .אני רואה את
הפרסומת הזאת על ללמוד ,ושיש מגורים בקיבוצים ,ולימודים .רשמתי את הכתובת.זה נורא סיקרן
אותי .רציתי ,רציתי ,כן ,גם רציתי ללמוד בחו"ל ,גם נראה לי מעניין ,גם גיל צעיר ,שבא לי .הייתי אז
בת ) "...21יילנה(.
"שאני הייתי קמה בבוקר ומסתכלת בחלון ואני רואה ,שם,מזג אוויר הכל אפור ,הכל אפור ,הבניין
מולי גם צבע אפור .מסתכלת למטה ,היתה קומה , 5אנשים הולכים עם צבעים אפורים ,ופנים שלהם
ומצב רוח שלהם גם כן אפור! וכולם גם כן אפור ,הכל אפור! )מרימה את קולה( למרות שהיתה לי
עבודה מסודרת ,הרגשתי שאין לי מה לחפש שם כבר ,אני לא הייתי רואה איזשהו עתיד ,משהו שמח,
הכל כזה דיכאון ,זה אווירה כזאת בהכל ,מסתכלים שמאלה ,ימינה ,קדימה ,למטה ,כלום .אמרתי
מה אני עושה שם" )קמילה(.
"בעקבות האהבה"
"רני הוא מאוד התלהב .הוא היה ממש מאוהב כזה והוא סיפר לחברים והיה גם הפרש של שש שנים
בינינו.הייתי בת 18והוא בן 24ועברנו לגור ביחד.רני הוא גם פטריוט כזה ,הוא לא רצה לגור ברוסיה.
הוא לא רצה לחיות ברוסיה .הוא רצה לחיות בארץ ,הוא רצה שאני אבוא איתו .רני הוא בן אדם כזה
,שאם הוא אמר משהו ,זהו .אם הוא החליט שהוא עוזב את רוסיה ,זהו .הוא רצה לחזור לפה .לא
היה לו טוב שם .לא אהב את רוסיה ולא את העבודה ואת האנשים שם .היו לו הרבה בעיות והוא
מאוד התגעגע ,למרות שנסע לארץ כל חודש וכל החגים היה פה .וכבר לא רצה שם לא כסף ולא כלום,
רק רצה לעזוב" )תמרה(.
חוסר שייכות לבריה"מ
"אולי לא תאמיני ,אבל מגיל 15היו לי היסטריות שאני לא יכולה לחיות שם .תמיד הרגשתי זרה ,או
שלא התחברתי לחברה ,או שגם שלמדתי באוניברסיטה הייתי יהודייה יחידה ,לא יודעת ,תמיד
הרגשתי לא במקום ,לא בחברה ,תמיד חלמתי על משהו שכל הפעילויות של הסוכנות ,כל הספרים ,
הצילומים והתמונות של הארץ .זה שיגע לי את השכל ממש.
מגיל 15אני זוכרת שהיו לי היסטריות .אני הגעתי למצב של אולי לפני התאבדות...זה נורא להגיד את
זה אבל היה לי מצב נפשי ממש גרוע .לא ידעתי איך לצאת מזה ,והיו לי הסטריות כל הזמן ,אמא אני
לא רוצה לחיות פה ,רע לי ,מתי אנחנו נלך ,והנה אינה עזבה ,בואו נלך גם אנחנו .לא יודעת מה גרם לי
לזה ,בית חם ,הורים אוהבים ,לא היה לי חוסר במשהו ,הייתי צריכה ללמוד ,הלכתי ללמוד,
להשכלה ,הכל הצלחתי ,לא היה לי משהו שחסר.
131
היו לי היסטריות ,נכנסתי לרכבת תחתית ,הסתכלתי על פרצופים ,זה היה כל יום ,והיתה לי בחילה
ואני שנאתי את האנשים ,אני לא יודעת למה .באמת שלא יודעת .כבר בשנים לפני העלייה ,כל מיני
דברים אנטישמיים כבר התחילו .אבל לי זה התחיל עוד לפני ,לא יודעת למה .באמת .לא הרגשתי
במקום .לא ידעתי מה אני אעשה כשאסיים את האוניברסיטה ,לעבוד עם האנשים האלה שאני שונאת
אותם?
ולא יודעת ,היתה לי מין הרגשה של שוביניזם ,שאני שונאת את האנשים שמסביב שהם לא יהודים.
לא יודעת מה גרם לזה ,אף פעם לא חונכתי בשנאה ,תמיד אבא אמר שיהודים הכי טובים ,אם הוא
מצא איזה כתבה הוא אמר הנה הוא יהודי .ברוסיה היו מלא יהודים ,זה שואו ביזנס ,זה עסקים ,זה
כסף ,מעמדות ,הכל יהודים היו .ותמיד הוא אמר ,יהודים הכי טובים ,אבל לא חונכתי שאחרים לא,
אבא שלי אף פעם לא היה סנוב ,ידע לדבר שפה פשוטה עם כולם.
לא יודעת למה זה התחיל ,אבל היה לי ממש רע .ואז כל הזמן היו שיחות .נו ,מתי אנחנו נלך ,לסוכנות
רק לברר .ניסיתי בכל מיני דברים רק לדחוף אותו .אז הוא אמר ,טוב בסדר ,נלך לברר .והלכנו למחרת
לסוכנות .אני זוכרת את עצמי עומדת ליד החלון בבית ,בחדר ,והיה לי עיתון צבעוני על כל מיני
מקומות בארץ והמחשבה שלי היתה ,את לא תאמיני לי ,אני בטוחה ,לראות את ישראל ולמות .אם
אני רואה את ישראל אני יכולה למות .בגיל 18כאלה מחשבות?! תקופת המשבר שהיתה לי לפני
שעליתי לארץ ,זה משהו שמשך ,כמו שאמרתי לך שעמדתי ליד החלון ,זה היה חלון שמאלי בבית,
בחדר שלי ,ואני זוכרת שחשבתי שמשהו קורה...אני לא אהבתי את מוסקבה וזה לא היה מקום שהיה
לי כייף להיות בו .כל הזמן היתה לי הרגשה כזו שאני מתה לברוח מהמקום הזה .לא אהבתי ,זה לא
זה .את לא יכולה להסביר את זה ,זה הרגשה .את מרגישה שזה לא זה ,משהו פנימי .כנראה ידעתי
לעומק שאני לא קשורה לכאן" )יילנה(.
"הכרתי בחור ממשפחה יהודית שקיבלו אותי במשפחה שלו ממש בחום לב ,אבל יצא לי ככה
שהבחור שהכרתי אותו ,בדיוק החליט לעלות לארץ .הוא יהודי ,והוא החליט שהם עולים ,הוא וסבתא
שלו .אמא שלו היתה אישה מאוד עסוקה ולא היתה בעניינים של לעבור .אז הוא אמר לי ,או שאני
נוסע איתך או שאני נשאר בגללך ,זה האולטימטום שהוא הציב לי ...אני לא יכולתי לעלות לארץ בלי
להתחתן .רצינו קודם להכיר אחד את השני ,לחיות ביחד ,כי הכרנו פחות משנה .אצלנו במשפחה זה
פרק זמן שאי אפשר לדעת כלום ,אז חשבנו שנכיר אחד את השני ואז נתחתן ,אבל היינו צריכים
לנסוע כבר .הוא רצה כבר לעלות .היתה לו הזדמנות לעלות לארץ דרך איזה תוכנית .אז התחתנו
נישואים אזרחיים ואז עלינו שלושה חודשים אחרי זה " )נדיה(.
"אמא שלי עלתה ב 96 -עם הבעל היהודי החדש שלה ,ושנה אחרי זה אני עליתי ,כי לא טוב להיות
לבד .להיות עם אבא זה כלום .רציתי להיות עם אמא שלי ואחותי .להיות עם אבא שלי זה כלום.
הבית שלך זה איפה שמחכים לך ,לא איפה שאת גרה .הדירה לא קובעת" )לדה(.
"קל למצא כאן בעל"
"יש כל מיני דברים ,אבל מה שאני חושבת שיותר טוב ,וחשוב בשבילי כאישה בת ,33כאן יותר קל
למצוא חברה ,ואפילו גברים מסתכלים עלי יותר טוב פה מאשר שם .שם נשים הרבה יותר מגברים,
מבחינת כמות ,ואני בגיל שלי ,אין לי מה לעשות שם .אין שם עתיד בכלל ,כי אף אחד לא יסתכל עלי,
אף אחד לא ירצה להקים איתי משפחה חדשה ,אף אחד לא ירצה .בת 33זה כבר אישה מבוגרת .זהו.
אם את לא מתחתנת עד גיל ,25אין לך לסיכוי .ככה זה שם ,יש כל הזמן פחות ופחות גברים ,ולנשים
132
אין מספיק גברים ושם יש כמה כיוונים ,או שאת מתגרשת שם וגברים יכולים לבחור .יש שם משפחות
שהוא בן 50והיא בת ,18וזה מאוד מקובל וזה הולך וגובר ,כי זה המצב שם שהנשים שם אין להם מה
לעשות ,אין מספיק גברים שם לכולם .אני אין לי מה לעשות שם .נשים מתחתנות שם מוקדם מאוד.
אני התחתנתי בגיל .25זה כבר היה מבוגר .הייתי כבר מבוגרת .זה מצב של נשים באוקראינה
ברוסיה ,בכל ברית המועצות קשה ,כי קשה להסתדר לבד שם וממש נישואין שהם הכל בסדר ,זה
נדיר נדיר שם" )הלנה(.
המידע על ישראל
תיאור מניעיהן של המרואיינות לעלייתן ארצה כלל גם את התייחסותן למידע או העדר המידע על
ישראל .שלוש מהמרואיינות סיפרו על מידע חיובי שקיבלו מחברים או בני משפחה שעלו לפניהם
ועודדו אותן לעלות .לעומתן ציינו ארבע מרואיינות שמקור המידע היחיד על ישראל היה הטלוויזיה
שהציגה את ישראל דווקא באופן שלילי .ארבע מרואיינות ציינו שלא "ידעו דבר על ישראל"
טרום עלייתן.
מידע חיובי -בעקבות חברים שעלו
"חברים שלי שכבר עזבו לישראל רק ניסו לשכנע אותי להגיע .הם אמרו שמאוד עוזרים כאן להיקלט"
)ג'נט(.
"ידענו הרבה כי יש לי פה הרבה חברים וידידים שעלו בשנת ,91אז הם תמיד היו מבקרים אותנו
שם וסיפרו לנו מה קורה פה בארץ ותמיד אמרו שכדאי לנו לעלות")הלנה(.
"החברה שלי שהיתה פה כתבה לי מכתבים ושלחה לי קלטות על הארץ ,ואף מילה על פיגועים ,ומה
שאני חשבתי שזה גן עדן .ראיתי המון תמונות ואספתי ספרים ,היינו בסוכנות והראו לנו כל מיני
סרטים)"...לונה(.
מידע -באמצעות הטלוויזיה
"לא היה הרבה מידע ,רק על המלחמות ורק על היחסים בין הערבים ליהודים מהטלוויזיה" )רגינה(
"כל מה שידעתי היה מהטלוויזה .אין מילים טובות על ישראל" )טטיאנה(.
"אני זוכרת שפעם ראיתי כשהייתי ילדה תמונות מאיזה עיתון על חיילים ,כתבה על ישראל .כמובן
שכתבה לא טובה ,שישראל אימפריאליסטית והערבים מסכנים ..זה כל מה שידעתי" )לדה(.
"לקבל את כל האינפורמציה לא מצאנו במוסקבה .אני נסעתי לטיול לצפון ,ארבע שעות ממוסקבה.
ובערב מול טלביזיה ראיתי פרסום של הסוכנות בטלוויזיה שם על ישראל .רק מזה ידעתי על ישראל,
חוץ מזה כלום .הכל היה מקרה ,מקרה שנסענו לטיול הזה ,מקרה ששמנו את הפרסומת הזאת
בטלוויזיה ,הכל לא במקרה) "...יילנה(.
העדר מידע
מרואיינות בקבוצה זו מספרות ש"לא ידעו על ישראל כלום .לא ידעתי מה זה ישראל ,לא ידעתי מה
זה כלום...מבחינתי יכולתי לבוא לאוסטרליה .זה בכלל לא קשור ,זה שבאתי לכאן ,לא היה קשור
בכלל לזה שיש לי קשר עם ישראל ואני חצי יהודיה) " .דיאנה(.
133
"לא ידענו שום דבר על ישראל ,אבא שלי הביא איתנו כזה ספר של הא"ב וכל מיני מילים ואותיות
וזהו ,זה מה שהיה " )אירנה(.
"אני מגיעה לארץ 'על בליינד' ,אין לי מושג לאן אני הולכת .ידעתי שכאן יש לי את בעלי ואת סבתא
שלו ,ככה אני עולה ,נראה מה יצא מזה...אני לא ידעתי כלום על הארץ ,הוא ידע ,הוא )בעלה( התכונן
לזה כמה שנים על ידי פעילויות של הסוכנות ,הלך ללמוד עברית באולפן" )נדיה(.
"לא ידעתי כלום על הארץ ,אני ידעתי רק כמה מילים כשבאתי' ,תודה רבה' .,אז כשטסתי במטוס
ביקשתי מדיילת קולה ,ורציתי להשוויץ כמה אני יודעת עברית ואמרתי תודה רבה )במילעיל( ,
ושאלו אותי מה נשמע ורציתי להגיד ככה ככה ויצא לי תחה תחה .זה כל הידע שלי בשפה היה"
)מריה(.
הציפיות מהארץ
המרואיינות נשאלו לגבי ציפיותיהן מהארץ .שבע מהן הדגישו את הציפייה "לשדרוג" באיכות
חייהן ובמצבן הכלכלי ,שתיים מהן תיארו את הציפייה לחיות במקום פתוח וחופשי יותר ושלוש
ציינו דווקא את העדר הציפיות שלהן מהארץ.
ציפייה לשדרוג באיכות החיים
"דמיינתי את הארץ שאנשים יושבים ליד קומזיץ ,מחובקים עם הידיים ויושבים ביחד ,כאילו ארץ עם
הרבה חול ,חם ,אנשים מחייכים ,פתוחים ,משהו טוב כזה .זה היה משהו שדמיינתי לעצמי ,בתוך
הראש ,התמונה של הארץ .למשל ,לא ראיתי את ישראל על המפה ,ואז אמרו לנו איך אתם חושבים
הגודל של ארץ ישראל ביחס לאי קרים שלנו? אז ציירתי אותו הרבה יותר גדול ...כמו ארה"ב .מתברר
שזה אותו גודל ,מסתבר שזה משהו פסיכולוגי שדמיינתי את הארץ הרבה יותר גדולה .זה היה נורא
מצחיק" )אוקסנה(.
"בדמיון של אדם שאף פעם לא היה שם ,זה נראה לי משהו הרבה יותר חופשי מאשר להיות בארץ
המוצא שלי ,חופשי ,פחות מדכא) "...אנג'לה(.
ציפייה לשדרוג כלכלי
"היו לי ציפיות מאוד גבוהות מכאן .יותר מדי .ציפיתי שאני עולה לארץ ,אנחנו קונים בית ואנחנו
לומדים מקצוע וממשיכים עם העבודה ,משפחה ,ילדים כמו שצריך וכל קיץ באים לבקר את ההורים.
לא היו לי ציפיות מדי גבוהות אבל כמו לכל בן אדם שחולם על בית ,על משפחה ,לחיות טוב" )נדיה(.
"הציפיות העיקריות שלי היו להתקדם מבחינה כלכלית" )אלינה(.
" כל אחד מאתנו אמרנו שנעבוד ונעזור אחד לשני ונקנה בית יפה וכניסות מכל מיני כיוונים ,שאחותי
תגור בכניסה אחת ואני בשנייה ,שנקנה דברים" )ויקי(.
"אמא שלי ציפתה לרמת חיים גבוהה יותר ,אולי גם אני" ) רגינה(.
" אני רציתי שינוי בכל המובנים .רציתי עצמאות כי גרתי עם ההורים ובעצם לא ציפה לי בעתיד
הקרוב שם איזה דירה משלי או משהו כזה ,כי זה עולה הרבה כסף .אין הרבה סיכויים שהייתי
מוצאת שם תנאים כמו בארץ" ) קתרינה(.
134
העדר ציפיות
"אני לא ציפיתי לשום דבר .אני לא ידעתי למה לצפות ,אני לא ידעתי בכלל לאן אני נוסעת ,אני לא
ידעתי .עליתי רק בגלל שהם רצו והם נסעו )משפחת בעלה( .אני גם לא רציתי באיזשהו שלב ,אני
פחדתי .את נוסעת ולא יודעת לאן נוסעת .המוח לא עבד אצלי ,לא יודעת מה להגיד לך .אני לא
חושבת שמי שבא לפה ידע לאן הוא מגיע ,זה שקר .אני לא חושבת שמישהו מבין בכלל למה הוא
מצפה .אי אפשר לצפות" )מריה(.
"אני בכלל לא ציפיתי לכלום .אני הייתי נוסעת עם ראש פתוח להכל .לא היו לי ציפיות ,כי אני בן אדם
כזה שעד שאני לא אראה בעיניים ,לא מצפה כלום ,כי אני יודעת שאפשר לצפות הרבה ובסוף זה יהיה
נפילה ,אז אני לא מצפה" )ניקול(.
" לא היו לי שום אשליות וידעתי שהכל יהיה עלי והכל אני צריכה בכוחות עצמי ,לא היו לי יותר מדי
ציפיות .לא ידעתי מה בעצם יקרה לי ומה אני הולכת לעשות .ידעתי שאני אמשיך ללמוד שפה ונראה
איך אני מתקדמת והתכוונתי ללמוד פה באוניברסיטה" )אנדריאה(.
135
.5העלייה לארץ
המפגש הראשוני עם הארץ
המפגש עם הארץ מתואר על ידי ארבע עשרה מהמרואיינות כחוויה חיובית של התלהבות מהארץ
ומפגש אנושי חם ועל ידי חמש עשרה מהן כחוויה שלילית של "שוק תרבותי" .תשע מהן )אלכסנדרה,
ג'נט ,אוקסנה ,אנדריאה ,טטיאנה ,נדיה ,לדה ,קתרינה ונטליה( סיפרו על חוויות שליליות וחיוביות
במקביל.
חוויה חיובית
ארבע עשרה מרואיינות תיארו תחושות חיוביות במפגש עם הארץ .הן מתארות תחושות של
"אופריה והתרוממות רוח" בהגיען לארץ ,התלהבות מהנוף ,תחושת השפע ומפגש אנושי חם.
"אופוריה והתרוממות רוח"
"כשעליתי לארץ הייתי במצב אופורי ,הרגשתי שאני באיזה סרט ממש" )מריה(.
"הרגשה ראשונה כשיצאתי ממטוס ,הייתי כל כך שמחה ,אני מסתכלת ואני רואה הכל ,זה בשבילי
היה משהו...ממש חג! )עיניים זוהרות(.אני לא יודעת מה מחכה לנו ,אנחנו הגענו בלי כסף ,עם
מזוודות ,זו היתה שמחה מיוחדת .אחרי כמה ימים גם שעשינו טיול לירושלים ,לכותל המערבי ,גם,
הרגשתי שהאדמה רוקדת מתחת לרגליים ,ממש מרחפת .ממש טסתי ,עפתי .אף פעם לא היתה לי
הרגשה כזו בחיים כמו שהיתה לי הפעם הזו .עפתי ,זה היה פשוט חלל .וככה אני מסתכלת פשוט חג
בשבילי ,שמחה" )טטיאנה( .
התלהבות מהנוף
ריח הפרחים
שלוש מהמרואיינות מתארות את ריח הפרחים המיוחד שהרגישו כשעלו לארץ:
"כשהגענו לארץ ,היו ריחות מיוחדים של פרחים באוויר .זה היה נהדר) "...מריה(.
"מעניין ,את יודעת ,עכשיו אני לא מרגישה את זה ,אבל בשנים הראשונות ,לכל מקום שהלכתי,
הרגשתי ריח של פרחים .אני לא מריחה עכשיו ריחות ,אבל אז כל מקום שהלכתי תמיד היה איזשהו
ריח טוב ,כאילו איזשהו בושם .תמיד היה ריח של בושם באויר כאן .ואפילו שאין פה פרחים בסביבה,
תמיד היה ריח של בושם ,של פרח ,וכל הזמן הכל ירוק" )קמילה(.
"אני זוכרת שבמבט ראשון מאוד אהבתי פה את המקום .הכל .אני זוכרת את הדרך שנסענו באוטובוס
משדה תעופה לאשקלון .היה כזה ריח מיוחד של פרחים ,מאוד יפה .פרחים בדרך ,פרדסים של
תפוזים" )ג'נט(.
"התאהבתי בארץ ממבט ראשון ,אהבתי הכל :מזג אוויר ,אנשים ,פירות ,שירים .שעליתי זה היה
וואו!! אהבתי מהרגע הראשון ,אהבתי הכל ,חום ,ים ,נחתתי בצהריים ,והגעתי בערב ,והסתובבתי
בקיסריה באותו היום .היה ממש נהדר! ביום הראשון להגיע לקיסריה היה משהו! אמרתי איזה מקום
מדהים! )צוחקת מאוד( אמרתי איזה מדינה יפה! התאהבתי במדינה הזאת )צוחקת מאוד(.חשבתי
שכל ישראל זה קיסריה .המון הסתובבתי בקיסריה ,בהתחלה הלכתי המון לים .לעבור מהמזג אוויר
הזה של קר וגשם כל הזמן לקיסריה היה כזה כייף .הכל אהבתי כאן ,לא היה משהו שלא אהבתי,
136
הכל ,ממש הכל .את הפירות אהבתי כאן ,הכל אהבתי ,ואת האנשים אהבתי ,ואת השמש אהבתי"
)יילנה(.
" הארץ נראתה מאוד יפה .היה נראה לי פה טוב ,הכל כזה יפה וים ,תמיד אהבתי ים ,היה לי נראה
הכל מאוד יפה" )אנדריאה(.
"באולפן עשו לנו הרבה טיולים והכרתי את הארץ הזאת כמה היא מדהימה ,שהארץ הקטנטונת הזו
משלבת בתוכה כל כך הרבה גוונים ,מהצפון עד אילת" )אוקסנה(.
" הגענו משדה התעופה לאשקלון והיו דקלים בדרך והייתי מוקסמת מהנוף הזה והשקט הזה והיה
שם ריח של ים" )נדיה(.
לונה וקתרינה מדגישות את "הצבע" המיוחד בארץ:
"כאן זה כחול ,אני לא יודעת למה .דרך אגב ,השמים בארץ ,זה אמרו לי הרבה אנשים ,כשהגעתי
וראיתי את השמים ,השמים הם נורא נמוכים .זה נדמה לך שזה מעל לראש שלך ,ברוסיה זה לא היה,
לא יודעת ,זה עושה משהו ,התחברות של צבע ים ושמים ,לא יודעת למה ,תשאלי הרבה אנשים
עולים ,יש להם משהו להגיד על שמים ,אני שמעתי את זה הרבה.
כמו שהרגשתי בכותל ,בפעם הראשונה הרגשתי שאני במרכז של העולם ,זה הפופיק של העולם .כוח
אנרגטי מסביב שזה מרכז ,לא יודעת ,אל תשאלי אותי למה" )לונה(.
"הארץ כאן היתה לי שונה לגמרי .הצבע לגמרי אחר לעומת סיביר ...זה שינוי .קודם כל יש ים.
בנובוסיבירסק אין ים ,יש ים מלאכותי ,אבל ים אמיתי ראיתי פעם ראשונה בחיים שלי בגיל ,11
כשהלכנו לאוקראינה ,לים השחור ,וזה היה משהו מיוחד .עד היום אני זוכרת את זה .הטבע כאן הוא
אחר ,ומזג האוויר) "..קתרינה(.
ירושלים
"מסביב ירושלים נוצרה במוח שלי אווירה אולי מסתורית כזו ,שכל הזמן חשבתי ועד עכשיו שאני
נכנסת לירושלים יש לי הרגשה של עננות כזו .אני מרגישה כאילו אני מכניסה את היד לחשמל ואני
מתמלאת בחשמל ,מתמלאת באנרגיה וחוזרת לבת ים ,ואני חייבת פעם בכמה זמן לעלות לירושלים.
אפילו שהתאכזבתי מהרבה דברים בישראל ,אבל עדיין ירושלים ,יש לי שם אגדה ,משהו ,לא יודעת
להסביר את זה ,אני מרגישה את זה .בן אדם שבעור שלו ,לא מרגיש את זה ,זה קשה להסביר.
ישראלים ,אני לא מבינה איך הם לא מבינים את זה" )נטליה(.
"כשעשינו טיול לירושלים ,לכותל המערבי ,הרגשתי שהאדמה רוקדת לי מתחת לרגליים ,ממש
מרחפת .ממש טסתי ,עפתי .אף פעם לא היתה לי הרגשה כזו בחיים שלי כמו שהיתה לי בפעם הזו"
)טטיאנה(.
לובה מספרת שהטיול לכותל השפיע עליה וחיבר אותה לארץ" :והיה לנו טיול שפעם ראשונה עלינו
לירושלים ואני לא אשכח את זה .הגענו למקום עם אנרגיה לא נורמלית ,אנרגיה שמשפיעה עליך
מאוד ,אם אתה בן אדם עם הרגשות ,אי אפשר לא להרגיש את זה .ואי אפשר לבוא לכותל המערבי
ולהיות אדיש למקום הזה ,לא בגלל שבכל מקום שמים פתקים עם בקשה ,לא יודעת ,אבל המקום
הזה ממש השפיע עלי .ממש השפיע ,אני הרגשתי כל כך אחרת ,אולי מזה התחלתי לחשוב שאולי...
באמת מהכותל המערבי זה המקום שממנו התחלתי לחשוב ...כי בעצם אף פעם לא אמרו לי את
צריכה להתגייר ,את צריכה להתחתן ,אין דיבורים כאלה במשפחה".
137
תחושת השפע
"מאוד התרשמתי ,הרגשתי טוב פה .למרות שזה בדברים חומריים יותר ,כי כשהיינו נכנסים עם
האבא לחנויות ,לסופרים ,כאילו הכל בשפע .אני לא חומרנית ,אבל זה עושה לי טוב .זה דברים
פשוטים אבל עושים לך טוב כזה שיש דברים בשפע" )קמילה(.
"אני זוכרת שבפעם הראשונה שהייתי בסופר ,הייתי פשוט בטירוף .קניתי כל מה שראיתי .זו היתה
חוויה יוצאת דופן בשבילי .זה נשמע מצחיק ,אבל ככה הרגשתי .כשקניתי פה בפעם הראשונה ירקות,
ממש ראיתי את הויטמינים קופצים לי מתוך זה ,התותים והיינות ,השפע הזה" )ג'נט(.
מפגש אנושי חם
"החוויה הראשונה שלי היתה במטוס .הבנות מבן גוריון שהיו שזופות כאלה ,וחייכו אלינו ואמרו לנו
שלום כזה לבבי" )לונה(.
" אני פגשתי אנשים מאוד טובים ,וקיבלו אותי מאוד טוב ,וכל הזמן הציעו עזרה" )אלכסנדרה(.
"פתאום אני רואה אנשים שלפחות בהתנהגות שלהם היומיומית יותר חופשיים ,פחות מדוכאים,
פחות מסתכלים הצידה מפוחדים שעושים משהו ,אם הם עושים בדרך ישרה) "...אנג'לה(.
"אני זוכרת שכשהגענו לשדה תעופה,קיבלנו ממתקים ,והיה מיץ כתום כזה טעים וקיבלנו סנדביצים
וזה היה כזה מיוחד ,קיבלו אותנו נורא יפה" )אירנה(.
" היה לי מאוד נעים להגיע לכאן .אנשים קיבלו אותי מאוד יפה .אהבתי את זה מאוד .אני ראיתי
דברים טובים ,אני שומעת כל מיני סיפורים איך מתייחסים לאנשים ,לעולים .אצלי זה לא היה ככה.
אני אהבתי את המקום ,כולם היו ממש טובים אלי" )נדיה(.
"אנשים פה פתוחים כאלה ,מחייכים ,תמיד הציעו לעזור לנו" )ג'נט(.
חוויה שלילית
חמש עשרה מרואיינות תיארו את המפגש עם הארץ כ"שוק תרבותי" :מקום אוריינטלי ,לא מפותח,
נעדר תרבות ,מנטליות שונה ,אכזבה מאנשים והתנהלויות מוזרות )הבדיקות הביטחוניות(.
מקום אוריינטלי
"אני תיארתי לעצמי שאני נוסעת לשווייץ ,למשהו מאוד עשיר כזה ,וכשבאנו לכאן ראיתי שהרבה
מאוד דומה לאוזבקיסטן ,מאוד אסיה כאן ולא שונה כל כך .היה לי שוק כמה ימים מאוד חזק ,כל
החנויות עם הנצנצים היו מאוד מוזרים לי פה) "...אלכסנדרה(.
" כאן בארץ זה שילוב של אוריינטליות וקפיטליסטיות מיוחדת ,זה ממש אקזוטי .אנשים מדברים
בקול רם ועם הידיים ,הכל כזה נוצץ ,מכוניות צבעוניות ,פרסומות")ג'נט(.
"בהתחלה לא אהבתי את הארץ .מזג האוויר לא התאים לי בכלל .היו לי כאבי ראש כל הזמן .הייתי
רגילה לגשמים וקיץ ,אבל התרגלתי" )ויקי(.
"הארץ היתה נראית לי מאוד מוזר .קודם כל לא רגילה למרחק כזה קטן .שם המרחקים היו הרבה
יותר גדולים בין הבתים ,האנשים לא היה לי כל כך מוזר ,חוץ משפה ,אני רגילה לזה .זה לא כל כך
שונה מאוזבקיסטן ,אז היה לי די בסדר לקבל את זה" )ניקול(.
"אז עזבנו ,הגענו לפה ,ופה התחילה הטראומה! פה זה משהו אחר ,משהו אחר לגמרי .החיים אחרים,
האנשים אחרים ,העיר נראית אחרת ,האנשים נראים אחרת ,היחס הוא אחר ,הרושם שלי הראשון
138
היה שזה דומה לעיר קטנה ליד הים השחור או בקווקז .זה הכל נמוך ,כולם צועקים" )רגינה(.
"כשראיתי בהתחלה את הארץ ,הייתי בשוק ,כי לפני שעליתי ,הייתי בגרמניה עשרה ימים ,וחשבתי
שישראל תהיה דומה לאירופה ,והיינו בקיבוץ בדרום ,זה היה נראה שהגענו למדבר ,והיה גם מוזיקה
מזרחית והיה מבולגן וכל מיני צבעים ,זה בכלל לא היה דומה לאירופה והייתי בהלם .מה שחשבתי
אם אנשים עולים ולא חוזרים ,שווה לראות למה ,אמרתי שאני אעשה אולפן ,ואמשיך ונראה מה יהיה
הלאה" )אלינה(.
"באתי לנצרת עלית ,קיבלתי שוק ,כי היו שם ערבים .גרנו במרכז קליטה .כנראה בגלל הבחורות
הקודמות ,היו מציקים ומסתובבים שם ערבים ,אז היה קצת שוק ,אבל תמיד היתה לנו משטרה
מסתובבת וזה ,זה היה שוק ,והישראלים היו נראים לי דומים לערבים ,כאילו מזרחים
וזה")אוקסנה(.
"מקום לא מפותח"
"דמיינתי אותה כמקום יותר מפותח ,יותר גבוה ,התפלאתי למה הכל כזה נמוך .באוקראינה ,הכל
הבתים ,יש שם מיליון וחצי תושבים ,כאן זה כמעט חצי מדינה ,רק עיר אחת ,וראיתי בניינים כאלה
נמוכים ודודי שמש והמון תמרים .זה מאוד אהבתי ,את הבתים לא אהבתי ,את הארכיטקטורה לא
אהבתי .דמיינתי משהו יותר מפותח ,ארכיטקטורה אחרת ,ולא אהבתי את החלונות המלוכלכות ,לא
אהבתי את הלכלוך בחוץ " )לובה(.
"את יודעת איך נראית ניו יורק ,תשווי את זה איך נראית תל אביב .ה'פחות' עיר הזו ,הרגשה של עיר
קטנה כזו ,הכל לאט ,כזה .בעצם אולי קיים רק במוסקבה או סן פטרבורג ,בערים הגדולות ,אבל פה
זה כמו כפר כזה .אמא שלי תיארה את זה כעולם קפיטליסטי במשמעות של לחץ ,בניינים גבוהים,
והכל יפה והכל אורות ,פרסומות ,ופתאום) "...רגינה(.
"אמא היתה ב 89-בביקור ואני באתי ב .96-זה היה שבע שנים הבדל ,ואני זוכרת שהיא סיפרה לי שלא
יפה פה יותר מדי ,היא לא התרשמה מכאן ,היא חשבה שהיא תגיע לאמריקה .היא חשבה שזה יהיה
כמו באמריקה ,הכל יפה ,מתקדם ,ורוד ולא צריך לעבוד קשה " )אנדריאה(.
" אני לא אשכח שהיה לי פה מסטיק ולא ידעתי איפה לזרוק אותו .הלכתי כל הדרך עם מסטיק ,אין
מקום לזרוק .פה אני גרה בפתח תקוה ,וזו עיר של תחנות דלק ו'סופרים' .ממש לכלוך כזה שאין שם
דברים כאלה ,אין דברים כאלה ,מה פתאום ,כמו פה שזורקים אוכל לחתולים ,מה פתאום .בריגה אין
דברים כאלה" )לדה(.
"מנטליות נמוכה"
"לא אהבתי את המנטליות הנמוכה של הישראלים שצועקים כל הזמן ,עם הקפקפים ...והגברים עם
התחתונים עם פרחים והבטן בחוץ ,זה הגעיל אותי ,ממש מגעיל .היום אני בכלל לא שמה לב לזה ,לא
אכפת לי מי הולך במה .לדעתי זה חוסר תרבות ,בן אדם שיוצא החוצה צריך ,אני לא אומרת
להתחשב באחרים ,אבל לפחות להיות מנומס מבחינת עצמו ,לא יודעת ...לאהוב את עצמו אולי ,כדי
לא לצאת בתחתונים החוצה) ...צוחקת( ,אין לך בית? למה? ...זהו ,לא ממש התחברתי מהתחלה
למנטליות .דווקא לזה רציתי להתחבר ,החלטתי שלא משנה איך ,החלטתי שאני חייבת ללמוד את
השפה מהר ,הכי מהר שאפשר ,ולהתקדם" )לובה(.
"כולם צועקים ,וכולם נוגעים .לא מקובל ברוסיה לדבר עם מישהו ולהתקרב אליו כמו פה ,לא מכובד.
אני הייתי בת 21וכולם היו נורא אוהבים לעשות לי ככה מותק )צובטת את הלחי בתנועה
139
סיבובית(,ואני הייתי מתחילה לבכות ,כי זה עשה לי שוק הדברים האלה .עד היום יש לי את
הטראומה הזאת ואם מישהו בא ועושה לי ככה ,אני מרביצה ,אבל אז לא הרבצתי ,אז בכיתי .כי זה
שונה מאוד ,שונה מאוד ,שונה מאוד ...היינו בירושלים .המלון ששלחו אותנו אליו ,היה בשכונה של
השוק המרכזי ,ושם היה השוק הראשון שלי ,שראיתי את כולם צורחים .אני הייתי יורדת למטה,
לא יכולתי לשבת כל היום בבית מלון ,יורדת ומדברת אנגלית ,והולכת לטייל ,ואני מסתכלת ,כולם
צועקים .את מבינה ,ממוסקבה להגיע לשוק מחנה יהודה ,את מתארת מה זה? עד כמה שאני מבינה
היום ,זה היה האיזור של השוק ,וכולם עשו לי מותק ,ואני לא הבנתי מה זה ,לאן הגעתי?" )רגינה(.
"הייתי מגיעה בקניון עם כל מיני נעליים עם גובה ..אל תשאלי ,הם בטח חשבו שאני נערת ליווי...
שהלכתי כזה מסודר ,נוצץ ויפה ותיקים מיוחדים וכל מיני תספורות כאלה .אני יכולה להביא לך
תמונות איך נראיתי) ...צוחקת מאוד( הייתי פשוט 'ליידי' ,והם לא הבינו איך נחתה כזאת גברת בדיוק
באור עקיבא) ...מתפקעת מצחוק( כשלידי עברו סוסים ,מרצדסים עם אבטיחים ,הום צועקים
וצורחים בקולות חזקים...נורא מצחיק .זה היה שוק ,שהייתי צריכה לעבור את זה" )יילנה(.
תחושות אכזבה
"היתה אכזבה ,הציפיות היו שאנשים פה יתייחסו אחרת אחד לשני ,כמו שיהודים היו מתייחסים
אחד לשני ברוסיה ,היו מנסים לעזור אחד לשני ,לפחות זה מה שאני ראיתי .אז חשבנו שפה יהיה גן
עדן ,כל אחד יאהב את השני וזה לא יצא לפועל...אני זוכרת שאבא שלי היה בשוק ,הוא היה בעיקרון
בשוק ,מהעניין הזה .הוא כל הזמן אמר :אבל הוא יהודי ,איך הוא עושה דבר כזה? איך זה יכול
לקרות? הוא היה בשוק מזה ,זה היה השוק הכי גדול שלו .זה לא שוק תרבותי ,הוא האמין שיהודים
יתייחסו אחרת אחד לשני ,שפה זה מדינה .כנראה זו פנטזיה שלו ,שפה תהיה מדינה שאחד אוהב את
השני ,ושהוא ראה שזה הולך אחרת ושמרמים ומשקרים ועושים אחד לשני מאחורה דברים רעים,
אבל הוא יהודי? איך הוא יכול לעשות את זה? הוא היה בהלם! " )רגינה(.
" אני חשבתי שאנשים אחרים לגמרי .אני חשבתי שאנשים יותר טובים...אולי כמו בספרים .אני
קראתי ספרים כמו שלום עליכם ,וזהו ,חשבתי שאנשים פה כמו בספרים ...יש הרבה סופרים שהם
יהודים וחשבתי שאנשים יותר טובים " )טטיאנה(.
" אבא שלי היה בשוק ,כי הוא חשב שישראל זה גן עדן שקיים על כדור הארץ .הוא היה כל כך
מאוכזב ,ממש) ".רגינה(
"כשבאתי לכאן ,זה לא היה כל כך טוב ,ישר נתקלתי באכזבה ,עוד בבן גוריון .שאלו אותי ,מה הלאום
של אמא ,ומי את בכלל .הרגשתי מושפלת ,ועד עכשיו אני מרגישה ,בהכל .במיוחד שאני הולכת עם
אמא .אני בן אדם שמתפרץ מהר מאוד .אני גם סובלנית ,אבל יש דברים שאני לא יכולה לסבול ,אם
ההתייחסות כזו כלפי ,ופוגעים בי ,אז הוא בן אדם טיפש ,מתעלמת מזה ולא שמה לב לזה בכלל ,אבל
ברגע שזה נוגע באנשים שאני אוהבת אותם .זהו .אני נהיית משוגעת לגמרי .משוגעת לגמרי .זה הורג
אותי ,שמתייחסים לאמא שלי בזלזול ,בגלל שהיא לא יודעת עברית .אני שואלת שאלה :אתה למדת
רוסית שאתה מדבר איתה בצורה כזו? הוא עונה :לא .אם יש לך מה להגיד תגיד לי ,אני אוכל לענות
לך .אני מרגישה את זה הרבה .כל פעם .למה?" )נטליה(.
"אני הרגשתי שלא כל תושבי הארץ מתים לקבל אותי עם חיוך...אני לא היתי כל כך נאיבית וגם לא
ציפיתי באמת שהם יקבלו אותי ככה .שכולם ירוצו לעזור לי ולארגן לי דברים .ידעתי שיש כמה
אנשים שאני מכירה שאני יכולה לפנות אליהם שהם אולי יעזרו לי ,ובסוף קרה שחלק מאותם אנשים
דווקא בכלל לא עזר לי .זה מסוג האנשים שנוסעים לארץ ואומרים לאנשים ,בואו ,אנחנו נעזור לכם,
140
ותתקשרו ותרימו טלפון ותבואו לבקר ,ובסוף את מגיעה והם אומרים ,אולי בשבוע הבא ,בחודש
הבא ,שנה הבאה) "...קתרינה(.
נעדר תרבות
"בכלל שוק תרבותי היה פה .במיוחד שאני אדם לא זר לתרבות .פה לישראלים לא מעניין להם כלום.
לא מעניין להם כלום! לא תיאטרון ,לא מוסיקה ,אין בתי ספר למוסיקה כאן ...מבחינה זו אני
מצטערת שבאתי לכאן .אני מרגישה ששם הייתי יותר מתפתחת מבחינה תרבותית" )נטליה(.
בדיקות בטחוניות
ג'נט ונדיה מתארות את התחושה המפחידה שבבדיקות הביטחוניות שלא היו מורגלות אליהן:
" אני זוכרת קטע כזה ,היינו שם באיזה אולם .ממוסקבה הגענו להונגריה .ואז הם אספו אנשים
מכמה טיסות .הגענו להונגריה ,ואז פתאום צבא עם נשק מסתכל עלינו ,והם עומדים עם נשק ,כי
ידעו שזה מטוס של יהודים .וזה היתה אווירה לא טובה .וכולם עם נשק ופרצוף כזה ...וזה היה מאוד
מפחיד .זה היה הכל חדש ומוזר בשבילי ,התחלתי לקלוט שאני נוסעת לישראל" )ג'נט(.
"בשדה תעופה ,זו חוויה שאני עד היום זוכרת ,נכנסתי לבדיקת דרכונים ,ישר לקחו לי את הדרכון
וניגש אלי איש משטרה ולקח אותי לחדר ,ואני נורא נבהלתי והוא גם התחיל לדבר איתי עברית ואני
לא הבנתי מילה ,שמתי את התיקים שלי על הרצפה והלכתי אחריו ,ופשוט הם שאלו אותי כל מיני
שאלות ,כי אני באתי לא כתיירת ,אלא כאורחת והיה לי גם אסור לעבוד .אני לא עולה חדשה ,אני רק
נשואה לעולה חדש ,צריך לחכות איזה תקופה מסוימת .נתנו לי אישור לחודש ,שחררו אותי מהחדר,
ואיש משטרה ליווה אותי עד הכניסה ,ופתאום אני רואה בלגן גדול סביב התיקים שלי .השארתי
אותם בלי השגחה ..ועשו מעגל סביבם והתחילו לבדוק את התיקים והתחלתי לצעוק שזה שלי ,פשוט
לא ידעתי שלא משאירים פה תיקים בלי השגחה ..אחרי כל הבלגן הזה ,קצין משטרה ליווה אותי עד
הסוף ,עד שבעלי חיכה לי בכניסה שם" )נדיה(.
141
ההסתגלות לארץ
הסתגלות מוגדרת כתהליך שינוי אותו עובר אדם בתגובה לתנאים בהם הוא נתון ).(Berry 1997
נוהגים להבחין בין הסתגלות אובייקטיבית ,המוגדרת כתפקוד יציב וסביר של האדם בתחומים שונים
של חייו כמו :תעסוקה ,משפחה ,רמת חיים כלכלית סבירה ביחס למקובל בסביבת ,צריכה תרבותיות
וקיום קשרים חברתיים ,ובין הסתגלות סובייקטיבית ,המוגדרת כקיום רמה סבירה של שביעות רצון,
תחושת נוחות ורווחה ותחושת שייכות ).(katz& antonovsky 1979
המבנה החברתי של החברה הקולטת והערכים המכוננים את יחס החברה הקולטת כלפי המהגר או
כלפי השונה בתרבות ,גם הם בעלי השפעה רבה מאוד על תהליך ההסתגלות של המהגרים.
ניתן לזהות קבוצה של תשע מרואיינות שהגדירו את הסתגלותן לארץ כ"קלה" ,קבוצה של שלוש
עשרה מרואיינות שהגדירו את הסתגלותן לארץ כ"קשה" כשארבע מהן )אוקסנה ,רגינה ,קתרינה
ולונה( ציינו תקופות שונות בתהליך הסתגלותן.
הסתגלות קלה
תשע מרואיינות תיארו את הסתגלותן הקלה לארץ תוך שהן מציינות שהמסגרות שאליהן נקלטו:
קיבוצים ,מרכזי קליטה ,מכינות או תכניות באוניברסיטה ,הקלו עליהן את התהליך באופן
משמעותי ופעלו לזירוז הסתגלותן בארץ.
בנוסף לכך ציינה לדה לטובה את הסתגלותה המהירה של אמה בשל העובדה שהיא גרה ב"איזור
רוסי" ,ונדיה תיארה את היחס החם שקיבלה ממשפחות ישראליות שעזרו לה בתהליך זה.
הקיבוץ
"בהתחלה כשהגעתי ,היה לי קל ,למרות שלא ידעתי את השפה .לגור בקיבוץ זה נהדר ,זה חממה ,לא
היה קשה ,להיפך ,היה רק כיף .בקבוץ היה כיף -בזכות האנגלית שידעתי ,לא הייתי ב'גטו' רוסי
ותקשרתי עם אחרים .בקיבוץ היה כיף ,הכל מעניין ,הכל חדש .אז בקיבוץ השתמשתי בזה די טוב,
בגלל זה לא הייתי ממש סגורה בתוך גטו רוסי ,כי הייתי יכולה לדבר גם עם המתנדבים ,גם עם
הקיבוצניקים ,לא היתה לי בעיה .ככה חמישה חודשים עוברים מהר ,ואז כל אחד מחליט מה כל אחד
ממשיך ,בוחר ,מנהלת האולפן קצת עזרה) "...אנג'לה(.
" השנה הראשונה שהיתה במרכז קליטה ,היתה השנה הכי טובה ,כי זה בלי דאגות ,כי כולם דאגו לך,
אתה עוד לא מתחיל את החיים הקשים בארץ ,אתה חי בתוך חממה ,נותנים לך אוכל ,דואגים לך
לכסף ,אתה לומד ,אתה במסגרת ,אתה לא צריך לדאוג לכלום ,נגיד ככה .למדנו עברית ,אנגלית,
פסיכומטריה ,מתמטיקה ,אחר כך אולפן ב' ,היתה לנו פעילות חברתית,יצאנו לטיולים .היתה לנו
השנה הכי הכי מדהימה .ממש בלי דאגות ..קייטנה של שנה")אוקסנה(.
"ממש מהר התרגלתי לכאן .אני לא דוגמה ,אני ממש מהר השתלבתי כאן .ביום הרביעי שהייתי בארץ
התחלתי לעבוד .היה לי משמעם בבית והיה חורף והלכתי עם אחותי שידעה עברית למסעדות ונכנסתי
לאחת המסעדות ושאלתי אם צריך עובדת והוא אמר לי כן ,את יכולה לעבוד ולא חשוב לו
העברית...אחר כך אמרתי כמה שיותר מהר אני אלמד עברית ,ככה אני יותר מהר אסתדר במשהו
רציני .אז אמרתי ,אני אלך לקיבוץ ,אמרו לי יש קיבוץ רק דתי .לא אהבתי את הקיבוץ .ואז הלכתי
לאולפן פרטי וסיימתי אותו .אחרי שנה כבר יכולתי לעבוד ,היה לי ממש קל")לדה(.
142
"התחלתי ללמוד באולפן .למדתי באולפן שלושה ימים ולקחו אותי למכינה של האוניברסיטה וזה היה
הרבה יותר מוצלח ונחמד .אחרי שלושה חודשים התחלתי לדבר עברית ,התחלתי להבין .התחלתי
קודם כל להבדיל איפה המילה נגמרת ואיפה מתחילה ,כי בהתחלה זה נשמע כזה בלה בלה בלה...
בהתחלה הבדלתי בין שתי מילים ,אחר כך התחלתי להבין פה מילה ושם מילה ובאיזה שלב התחלתי
לדבר ,עשיתי טעויות ,אני זוכרת ,היה מצחיק .אני ישבתי בתחנת אוטובוס לנסוע לאוניברסיטה
למכינה והגיעה אישה אחת ושאלה אותי כמה זמן אני מחכה לאוטובוס ,אני כל כך התרגלתי לשאלה
שכולם שואלים אותי ,כמה זמן אני בארץ? עניתי לה חודשיים ...זה היה אוטומטי כבר .היא
הסתכלה עלי ככה ,ורק אחרי כמה דקות אני קלטתי שהיא שאלה על האוטובוס ,ועניתי חודשיים,
ולא היה לי את העברית לבוא ולהגיד לה משהו ,אז הרגשתי מטומטמת ,אבל נשארתי עם זה)...אנחנו
צוחקות( .אחרי הקורס הזה הייתי ממש בעניינים והתחלתי לעבוד" )רגינה(.
"העלייה בגלל שזה היה במסגרת של סטודנטים ,היה לי הרבה מזל .באתי לקיבוץ שאהבתי שם .ברור
שהיו קשיים וכל אחד מתייחס לעולים חדשים בצורה שונה ,אבל בגדול ,בגלל שלא הייתי לבד ,אז
היינו חברים ביחד ,וגם הקיבוצניקים בסך הכל די אהבו אותנו .היינו קבוצה שמחה שעשינו כל מיני
הצגות פנטומימה לקיבוצניקים ,נקלטנו שם.
היו לי שם הרבה חברים אני גם טיפוס שמתחברת מאוד מהר .אנשים זרים שלא חייבים לי שום דבר,
עזרו לי ,עזרו לי הרבה ,לא ציפיתי לזה בכלל .עם אנשים יש לי פשוט מזל .בקיבוץ ,יש להם טעות
אחת .יש חופשה בין הסמסטרים ,ואז באתי לתל אביב ואז התחלתי לעבוד בפיצה בתל אביב וגרתי
אצל חברה שלי שהיתה סטודנטית .וכשהתחלתי לעבוד ,קיבלתי משכורת מינימום ,הבנתי מה אני
שווה ,איזה עבודה אני עובדת ,כמה אני מרוויחה ,מה אני עושה בקיבוץ ומה אני מקבלת בקיבוץ
תמורת העבודה שלי .אז הבנתי שלא כדאי לי לחזור לקיבוץ ושאני במשכורת המינימלית הזאת יכולה
להסתדר בעיר,ולהשכיר חדר לבד ,ולקנות דברים שאני צריכה לבד ,ויש אולפן באוניברסיטה ,ואני
גדלתי בעיר ואני נמשכתי לעיר ,חנויות מגזינים ,אני צריכה את זה .אז כשחזרתי לקיבוץ אז חיפשתי
אפשרות לברוח ולא נשארתי באולפן עד הסוף .באתי לחברה שלי בחזרה .זה ממש מזל והיא הסכימה
לקבל אותי .ונתנו לי מזרון וישנתי חודש על המזרון על הרצפה ...אני חושבת שאולי היה לי מזל,.
התקבלתי ישר לאוניברסיטה וגם גרתי במקום טוב ,אז עברתי פחות את הדברים האלה .לא גרתי
בשכונה גרועה ,כי חברים שלי סיפרו לי על קשיים" )אלינה(.
"בהתחלה היה נורא נחמד .בקיבוץ זה קליטה מאוד מוצלחת ,זה מקום כזה נעים ,חממה .לא זורקים
אותך ישר לכל הבעיות ולחפש דירה ועבודה .הכל מסודר תקופה מסוימת מבחינת עבודה ,כסף ,אוכל.
קיבוץ מעגן מיכאל מאוד יפה שם ,ממש מקסים ,הים ,הבריכה ,כל האווירה .החבר'ה של האולפן היו
מכל העולם ,נורא נחמדים .הייתי שם חצי שנה .אחרי זה נשארתי שלושה חודשים בקיבוץ ,בתור
מתנדבת ואחר כך הלכתי ללמוד ישר" )קתרינה(.
סביבה תומכת
"ממש נחמד ,שבוע ראשון הייתי צריכה לסדר כל מיני מסמכים ,כל מיני אישורים ,אבל אחרי שבוע
קיבלתי אישור עבודה ,והתחלתי לעבוד בניקיון ,לנקות דירות ,וילות .אבל אחרי חודש ,בעלי היה
אמור להתחיל ללמוד בחיפה ,באוניברסיטה ,אז עברנו לחיפה ואני נרשמתי לאולפן בחיפה .זה לא
היה אולפן לעולים חדשים ,כי אין לי את הסטטוס הזה ,אז למדתי באולפן לתיירים מארה"ב .זו גם
היתה חוויה ,כי גם אנגלית וגם עברית ,זה היה כיף גדול ללמוד שם ,נורא אהבתי ללמוד שם .למדתי
עברית במשך חודשיים ואז אמרו לי שאני לא יכולה להמשיך כי אין לי אישור מיוחד .אז הפסקתי
143
והתחלתי ללמוד לבד בבית וגם עבדתי בניקיונות הרבה שזה גם נתן לי המון .היו לי כמה בתים שהיו
שם משפחות מאוד טובות והם קיבלו אותי לא רק כמנקה ,אלא בתור תיירת ,בן אדם שהם רצו
לספר לי על הארץ .כל פעם שהייתי באה אליהם ,הייתי נשארת שם אפילו שעות .היינו יושבים
ומדברים ועד היום אני בקשר עם משפחה אחת .פשוט יש לי מזל פה בארץ שאני פוגשת אנשים
טובים .אחרי שנה התחלתי גם ללמוד באוניברסיטה בחוג לשפה וספרות אנגלית,ופסיכולוגיה.
בפסיכולוגיה לא כל כך הסתדרתי .במבחן הראשון קיבלתי ,37בגלל שלא הבנתי מילה ,עדיין לא
הכרתי את השפה ,אז אמרתי שאני צריכה לרדת מזה ,אני אדם של הצלחות ופתאום לקבל דבר כזה ,
זה קשה .עזבתי את זה ועברתי לחוג הוראה לב.א ,.וחשבתי להיות אשת חינוך .שם התחלתי להכיר
בנות שחוו אותם חוויות כמוני ,הרבה בנות עלו מבריה"מ ולמדו איתי .עד אז לא הכרתי עולים
מבריה"מ ,כי לא באתי בקבוצה וגם כל הזמן הייתי עסוקה ולא היה לי עם מי להתחבר .לא היו לי
חברות .אז היו החברות הראשונות שלי ,שנה אחרי שהגעתי.
השנה הראשונה היתה בהתחלה התלהבות כזאת בחודש הראשון .גם עברנו דירה מאשקלון לחיפה
והלימודים שלו והעבודות והאולפן שלי ,וטיילנו המון מאגודת הסטודנטים באוניברסיטה .זו היתה
תקופה טובה" )נדיה(.
"ממש היה קל ,אני כל היום יודעת שכן ,אנחנו עברנו זה עם תמיכה .אני עכשיו רואה את זה כשאני
מסתכלת אחורה .אני אומרת שפשוט מישהו לקח אותי ביד והחזיק אותי ,וככה הגעתי למקומות
הנכונות .ככה היה עם הדירה ,אנחנו קנינו מהר מהר ,וזה היה זול מאוד .אנחנו קנינו בחודש יולי,
בחודש אוגוסט התחילו לשחק עם המשכנתות ,אבל אנחנו לא משלמים ריבית ,וגם מצאתי עבודה
מחברים ,גם מצאתי מקום הכי נכון שעונה לי על כל השאלות שלי ,וזה ככה היה כל הזמן"
)טטיאנה(.
"לפני שעליתי אני חשבתי שיהיה לי מאוד קשה בלי אמא ,באמת ,כי זה היה משהו שהוא חלק מהגוף
שלי ושל הנפש ,ואני חשבתי שהזמן של החודשים הראשונים ,הימים הראשונים ,זה יהיה בשבילי
פשוט נורא ,וזה לא היה ככה .זה היה להיפך.
כל החצי שנה שהיינו באולפן א' זה היה האולפן הכי טוב בארץ ,היו לנו 15טיולים והיו לנו בלי סוף
פעילויות ופשוט לא היה רגע בשביל לחשוב משהו ,וממש היה לי כיף .למרות שחליתי בדלקת ריאות
מאוד חמורה דו צדדית ושכבתי במיטה במצב קשה .לא אישפזו אותי כי בארץ לא מאשפזים ,כולם
דאגו וממש היו הרבה חוויות .אחרי חצי שנה התחיל להיות לי רע בלי אמא ומכתבים וטלפונים ואז
אמא באה כבר לביקור .אבל מכון וינגייט היה בשבילי כמו משפחה .וינגייט לא עזב אותנו .החבר'ה
שלמדו בכל המוסדות האחרים ,המוסדות עזבו אותם כאילו שאין שום תוכנית ושום דבר ,לא תמכו
בהם ואנשים פשוט היו מסכנים .כי כל האוניברסיטאות הם מוסד פתוח אתה בא אתה מקבל הרצאה
אין מבנה של משפחה ...בשנה ב' ,כבר כל הצברים לקחו ממני את כל ההרצאות להעתיק ,בכל
המקצועות ,פילוסופיה ופזיולוגיה ,כי אני תמיד רשמתי מהר ,גם ברוסית ,בעברית גם יש לי כתב יפה,
ככה אומרים ..אז כבר לקחו לנו הרצאות .וזה היה בשבילי ...כאילו בשנה א' אני לא הבנתי שום דבר,
שנה ב' לוקחים ממני להעתיק ,זה היה בשבילי גאווה .בוינגייט יש שלוש שנים של סטאז' .שנה
ראשונה בבית ספר יסודי ,שנה שניה בחטיבה ושנה שלישית בתיכון.
בשנה א' היה לי ציון נמוך בהוראה בגלל השפה ,אבל לא רק ,אלא כי המורה לא התייחסה לעולים,
וזה היה ממש ...היא לא הסתכלה על השיעור שלי .אני העברתי שיעור ,היא לא הסתכלה עלי...
מאיפה נתנה ציון? מהתקרה .בשנה ב' ג' היו לי מורים טובים ואז היה לי ציון הכי גבוה בהוראה מכל
הכיתה .וזה בשנה ג' פגשתי את הבחורה שעזרה לי בהתחלה ושאלה אותי איך כבר סיימת את
144
הלימודים? איך זה? האמת שראיתי בעיניים שלה קנאה לא יפה ,לא כל הכבוד ,אלא איך זה ,אני הרי
עזרתי לך ,את היית כזאת סתומה ואיך הצלחת?")לונה(.
סביבה של רוסים"
"גם לאמא שלי היה טוב מאוד .היא היתה בת +50כשהגענו .טוב לה ככה ,אחותי התחתנה ,ואמא
שלי מטפלת בילדים .אמא שלי גרה בסביבה של רוסים ,בנתניה .כל החנויות מדברים רוסית ואפילו
שילד של אחותי חולה ,היא לוקחת אותו לרופאה שהיא מכירה ושיודעת רוסית .יש מקומות שקל
להסתדר בהם רק עם רוסית .טוב לה ככה .היא גרה ליד אחותי ומטפלת בילד שלה .היא מסתדרת
טוב ,יש לה פה את הבנות שלה ,את הנכד שלה ,היא גם לא עובדת .אז מה זה משנה לה .הנכד שלה זה
כל העולם שלה והיא מדברת איתו רק רוסית" )לדה(.
הסתגלות קשה
שלוש עשרה מרואיינות תיארו קשיי הסתגלות לאחר הגעתן ארצה :קשיי פרנסה ותחושות השפלה.
חלק מהמרואיינות ,שתיארו את תקופת ההיקלטות הראשונית כקלה ,מספרות על התמודדות
וקשיים בסיומה של תקופה זו ,במעברן לעיר.
קשיי פרנסה
" אני אישית נורא פחדתי שסל קליטה ייגמר ,למרות ששילמנו שם 200שקלים בחודש על אוכל על
הכל ,על פעילויות ,על סדינים שהחליפו לנו כל שבוע ,ממש תנאים של בית מלון ושילמנו רק 200
שקלים ,ומצד שני נורא פחדתי שסל קליטה ייגמר .זה פחד שאתה נשאר לבד ,אין שום קרובים ,אין
אף אחד ,והלכתי לשטוף כלים בגן אירועים בנתניה ,שם תפסתי את הדלקת ריאות ,והוא ניצל אותנו
שם ממש כמו עבדים ושילם לנו חמישה שקלים לשעה .בסוף גם את זה הוא לא שילם ,רק עבדתי,
חליתי ולא קיבלתי על זה שום דבר ,הוא פשוט ניצל את האנשים .בסדר ,היינו צעירים ומטומטמים...
ולא התביישתי בעבודה ,ממש רצינו כסף" )לונה(.
"אבא התחיל לעבוד .גם במוסקבה היה רשמית מהנדס ,ואחר כך פתח עסק שהיה קונה ומוכר ,ופה
הוא פתח עסק מאותו סוג והיה מייבא לפה דברים ,ואז הוא התחיל לדבר שזה לא כדאי ויש דברים
שאי אפשר לייבא מבחינת הכשרות ויש דברים שיש עליהם מיסים גבוהים ,ומה ששבר אותו בעסק
הזה ,זה שהוא חתם הסכם כלשהו עם ישראלי שהיה מוכר לאבא פרי הדר והם חתמו על הסכם
שהוא מוכר לו פרי הדר בתאריך כך וכך ,ואבא שלי מרוב הפוביה שלו שהוא האמין בזה שיהודים
אוהבים אחד את השני וכולם ישרים וכולם טובים והכל גן עדן ,הוא שילם לו מראש את הכסף והוא
לא סיפק לו את הסחורה ,וזה מה ששבר אותו ,ואז הוא החליט להקים חברה בגרמניה ,כי המיסים
שם פחות גבוהים .והוא התחיל לנסוע מפה לשם ,מפה לשם ,כלומר עובד שם ,חוזר לפה כמה ימים
לנוח בבית ...ההורים שלי לא ידעו טוב עברית ,אמא שלי עד היום אומרת שהיא כמו כלב ,מבינה אבל
לא מדברת ,מדברת עם מבטא ושגיאות .אבל מי שרוצה להבין אותה מבין .אבל לא יותר מזה .אבא
שלי היה רגיל והרגיש צורך לפרנס את המשפחה ,כי הסל קליטה היה לא למה שאנחנו רגילים .אנחנו
רגילים להרבה מעבר .ואבא שלי הרגיש את הצורך גם לפרנס .ואז קרה הסיפור עם אבא ,שנהרג.
והיתי צריכה לחשוב על הכסף .לא היתה לי אפשרות לא לעבוד .ונאלצתי לעזוב והתחלתי לעבוד .זה
היה סיוט .עבדתי בשלוש עבודות ,עבדתי במשרד אחד עד השעה שלוש אחר כך במשרד אחר עד שבע,
145
הייתי עונה לטלפונים ,הייתי צריכה כסף ,לא היה לי את אבא,היה שכר דירה ולשלם חשבונות ,ולשלם
את כל מה שצריך לשלם.
ואמא שלי שלא עבדה בחיים ,גם היה לה קשה כי היא רצתה לעבוד .עיתונאית לא יכלה לעבוד ,וללכת
להיות מוכרת או תפקיד שלא דורש השכלה ,גם לא ,בגלל חוסר השפה .הדבר היחידי שהצליחה
למצוא לטפל בתינוקות ואת זה עשתה .אז עבדנו קשה שתינו גם היא וגם אני .לקח כמה שנים טובות
עד שהתחלנו לחשוב אם לקנות היום סגריות או לא" )רגינה(.
"אני רציתי לשכור דירה לבד .כאילו מפריע לי ,אני צריכה או את הבית שלי עם הכללים שלי ,נגיד עם
אמא שלי ,זה מתאים לי .אבל עם אנשים זרים ,את יודעת ,תמיד יש ...הלכתי לבדוק כמה זה יכול
לעלות לי ,אז אמרה לי המתווכת ,את לא תוכלי לעמוד בזה ,יהיה לך מאוד מאוד קשה .עם סל של
עולה חדש ,לא תוכלי לעמוד בזה .לא היו דירות חדר ,אחר כך היו דירות חדר ,אז בהתחלה
התקשרתי למישהי שהציעה לי לבוא לגור איתה .לא כל כך רציתי ,אבל לא היתה לי ברירה .גרתי
איתם שבעה חודשים .הם היו אמא ,סבתא והיה לה בן .זה היה קשה נורא" )קמילה(.
"היה לי קשה אבל לא בגלל שבארץ קשה ,אלא בגלל שהייתי פה לבד ,ולא ציפיתי לעזרה מאף אחד.
סל קליטה נגמר מאוד מהר .הגעתי לפה ,היה לי 20שקל משם ,בכיס .זה כל מה שהיה לי ,גם שם לא
היה לי ...אני התחלתי לעבוד פה חודש אחרי שהגעתי לפה ,עבדתי בניקיון ,אבל אז רציתי ללמוד
ועזבתי את העבודה .כל מה שעשיתי לא בכוונה ,עזר לי להתקדם ,ראיתי שחברות שלא עבדו דיברו
פחות טוב .העובדה שאני לבד ואני לא יודעת מה הולך להיות ,עשה לי ממש ...הייתי לחוצה ,התחלתי
נורא להשמין בטירוף ,הגעתי למספרים מפחידים .וזה גם עשה לי את התגובה הדיכאונית הזאת ,ואז
אמרתי אני לוקחת את עצמי בידיים .חצי שנה הראשונה הייתי ממש מדוכאת ,אין לך מישהו מאחורי
...אחרי זה עם הזמן למדתי לא להיות פריירית .יש גבול לסבלנות שלי ,כשאנשים מרגישים שאני
מוכנה לוותר על יחס נורמלי ,אז מתייחסים יותר בכבוד .אבל היה ניצול ,המנהלת ידעה טוב מאוד
שאין לי עבודה אחרת ,ואני אעשה את כל מה שהיא תגיד .לישראליות יש יתרון על זה שהם
ישראליות...יתרון של שפה ובית ,ויכלה להרשות לעצמה לעמוד ולפטפט ,פשוט לא רציתי שזה ימשיך
ככה ,זה הכל.
אני לא הייתי לא שם ולא שם,גרתי במקום כזה ,אני למדתי די מוקדם ,למדתי בבית ספר לאחיות ,לי
היה ממש קשה בחצי שנה ראשונה ,הייתי עם פחד נוראי שבמבחנים הראשונים זורקים אותי החוצה
ושאני לא עוברת שום דבר .באים לשיעור ונותנים המון חומר לקרוא .אחר כך למדתי איך
מתכמנים ...לקחתי הרצאות של בנות אחרות ומהם למדתי .אחר כך כבר ידעתי לכתוב לבד ,וצבריות
היו מעתיקות ממני .אבל הלימודים היו קשים.בסוף סיימתי בממוצע לא רע" )אנדריאה(.
"עכשיו שההורים פה הם מצטערים שהם עלו ,כי קשה להם פה בארץ ואבא שלי בפנסיה .ומקבל 2700
שקל ומשכנתא לדירה ,2700ומה עם כל המיסים .אני היום עוזרת להם ...לצערי .הם מחכים לי כמו
לאלוהים ,כי האחים שלי התפזרו ,שניים בדרום ואחת בארה"ב .האח הכי גדול שגר עם מישהי שלא
בקשר עם אמא שלי .אמא שלי שאלה אותה ,למה את לא עובדת? והיא נפגעה ואמרה לאמא שלי ,למה
אבא שלי לא עובד ,ומאז הם לא מדברות .היא דיברה מאוד מכוער לאמא שלי ,ואז חתכנו את הקשר
ואחותי בארה"ב .עכשיו ילדה ,הפסיקה לעבוד ולא יכולה לעזור ,אבל פעם בכמה זמן היא שולחת
משהו .זה מאוד קשה המצב הזה .אני מנסה לעזור אבל כמה אני יכולה לעזור.
חודש הייתי עם ההורים ואמרתי די ,אני לא יכולה יותר .וגם ראיתי שאני צריכה למצוא עבודה.
ללכת לאולפן זה יפה ,אבל בתור העזרה שמשלמים לעולים ,היו משלמים עלי 800שקל כמו על ילד
146
קטן ,עלי בגיל 27היו משלמים כמו על ילד קטן בן שלוש ,ואני הייתי מעשנת סיגריות וזה לא היה
מספיק לי אפילו לסיגריות ,וגם לא הייתי כל כך מבינה בכסף ,רק ידעתי שזה לא מספיק 800שקל,
וגם לא נעים לי לבקש מאמא כסף .כי היו משלמים להם ,לא לי .אז אמרתי ,אני צריכה למצוא
עבודה .ואת יודעת מה זה רמלה ,שם זה עיר לא כל כך ...נחמדה ...לא .הרבה ערבים והרבה בוכרים,
דומה לאוזבקיסטן .אמרתי לאמא ,אני לא רואה הבדל בין המקומות האלה ,אני לא החלפתי בכלל
מקום .ואז החלטתי שאני רוצה למצוא עבודה .היו לי מכיתה שלי שעלו לפני חמש שנים ,ומצאתי
אותם בארץ ,דרכן ,דרך חברי הצלחתי למצא עבודה בתל אביב" )ויקי(.
ויקי מתארת את המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלעה משפחתה )הוריה ,היא ואחיה הנשואים(
והאינטראקציות השליליות ביניהם עקב כך":לפני יומיים התקשרתי לכל אחד מהאחים שלי ,אפילו
לארה"ב לאחותי ,ואמרתי להם שהמצב של ההורים שלנו קשה פה בארץ .שהיינו קטנים הם נתנו לנו
מה שאנחנו צריכים ותמיד עזרו ,אז עכשיו המצב הגיע שאתם תעזרו ,כי אני אתן ,אני אתן יותר
מכולם ,אבל אני רוצה כל אחד יתן .כי מה אני רואה ,שבחיים לא יהיה להם ממה לחיות .היינו
קטנים ,הם עזרו לנו ,עכשיו הם הקטנים וצריך לעזור להם .עד שלא חס וחלילה ימותו ,צריך לעזור,
עד הרגע האחרון .ועם כל האחים שלי היה ויכוח ואחותי היה ויכוח .ואני אומרת להם 200 ,שקל שכל
אחד יתן ,זה כלום! זה בשביל ההורים! זה לא מישהו זר ,זה ההורים! עלינו כולם ביחד ,כולם
התפזרו ,אני הקטנה שנשארתי ,אז מה הם לא יקבלו עזרה? אפילו לבקר הם לא מבקרים .מה הם
עשו? אחותי מאנגליה אני עוד מבינה .יש כאן הורים ,תשלחי גם להורים 200שקל .לדוגמה הוא יתן
לאמא שלו ואת תיתני לאמא שלך ,אבל אפשר לעזור! אין בעיה ,זו עזרה .הייתי ממש מדוכאת,
אמרתי להם ,סך הכל אתם נותנים את זה להורים שלכם! כל אחד יתן זה 800שקל ,אני אתן ,500אז
,1300זה לא עזרה? חברה של האח מבזבזת כסף וזה נורא .לפעמים אני באה הביתה ואני רואה
שלהורים שלי אין לחם .המצב כל כך קשה .הם עבדו ,וגם כולנו בהתחלה היינו עובדים ,כשגרנו בבית,
והיינו כולם ביחד ,אבל כשהאחים עזבו את הבית ,כל אחד הכיר מישהי ,וזה מה שקרה ,המצב מאוד
קשה.
ההורים שלי לא מסתדרים בגלל השפה ,זה לא כמו שאני יודעת לדבר,מבינה ,אבל הם לא יודעים
לדבר .הם עלו לארץ בגיל + 50וזה קשה .אז למשל אמא שלי מדברת כזה בסיסי .אני אגיד לך את
האמת ,כל מה שאני עובדת ,הכל הולך להם .המשכנתא שלהם יורדת בשני ,אבא שלי מקבל פנסיה ב-
28בחודש,הוא שומר את הפנסיה שלו שהמשתכנתא תרד .שהמשכנתא יורדת,אין כלום ,כלום .וצריך
לשלם חשמל ,מים ,אוכל ,עד ה . 28-יש ימים שהם רושמים בחנות והם יודעים שאני אתן ,אז הם
מסכימים .אז אני נותנת להם כמה מאות שיוכלו לחיות .עכשיו אני מנסה למכור את הדירה .הם
משלמים 2700על משכנתא ,קנו במאה אלף דולר .אם הם מוכרים במאה אלף ,חמישים מחזירים
לבנק ובארבעים יכולים לקנות משהו אחר ,ומשלמים משכנתא קטנה .יש מקומות ,למשל בקרית גת,
שאפשר לקנות שם .המשפחה מאמצת שלי היתה בקרית גת והתעניינתי בזה .מה אני אעשה שיום
אחד אני אתחתן ,מי יעזור להם? אם כולם יתפזרו ואני יוצאת מהבית ,מי יעזור? אני אתן ,אבל זה
לא מספיק ,זה מצב קשה איתם ,ואין לי מצפון לעזוב אותם.הם מצטערים שהם עלו לארץ .אין להם
חיים פה".
ניקול מספרת" :אחרי שהגעתי התחלתי לעבוד ואז הם כבר לא היו צריכים אותי ואני השכרתי דירה,
והייתי צריכה לשלם שכירות והכל ,פתאום פיטרו אותי אחרי חודשיים שלוש .ואז אני נהייתי
זרוקה ,אני הלכתי לחפש עבודה ,שילמתי על שכירות והכל ,ואף אחד לא רצה לקחת לעבודה לא
אותי וגם לא את החברה שלי שהיא בת , 18בלי שפה ,אפילו הלכנו לחפש עבודות בניקיון ,דברים
147
כאלה .כל מקום שאנחנו היינו נכנסות ,היו שואלים אותנו ,מה הגיל?! אמרנו .מה אתם יודעות
בעברית? כלום .מה ידענו? שלום ,להתראות ,ידענו רק מילה פה ומילה שם .בכל מקום אמרו לנו לא
מתאים ,לא מתאים .אני לא יודעת למה ,אולי חשבו שבגלל הגיל אנחנו לא מספיק רציניות ,ואף אחד
לא יודע את המצב שלנו .היו לנו מצבים שלא היה לנו אוכל בבית ,ולא היה לי נעים לבקש .לחברה
שלי בכלל לא היתה משפחה ,והיתה מקבלת סכום של אלף שקל כל חודש .מה זה אלף שקל ,אם צריך
לקבל שכירות וחשמל והכל? אז הכל היה עלי ,הייתי כמו אמא שלה ,כי אני יותר גדולה ויותר
אחראית .בתקופה הזאת עוד לא חזרתי להורים שלי ,ניסיתי למשוך ולהחזיק מעמד ,פעם אחת
ביקשתי מהם כסף ואמרתי להם שאני אחזיר להם ,כי היתה תקופה שלא היה לנו ממה לשלם
שכירות .היה חוזה והכל והיינו צריכים לשלם והיינו חיים חצי שנה והיינו צריכים לשלם עוד חצי
שנה .אמרתי להורים שאני אחזיר להם.
חיפשתי בכל מיני מקומות .פעם אחת הגענו לקבלן ניקיונות שמדבר רוסית והוא הזמין אותנו פעם,
ואמר לנו ,טוב בחורות אתם כל כך צעירות ויפות שחוץ מעבודות בערב לשלוש שעות אני לא יכול
לתת לכם כלום .הוא גם היה משלם לנו פחות משכר מינימום 10 ,שקל לשעה .אמרנו לו שרק
הנסיעות עולות פי שתיים .הסתובבנו והלכנו עם בכי בעיניים ,ואמרנו איך נחיה ,כי הגענו למצב
שנשארנו עם 20שקל אחרונים והלכנו שעתיים ברגל כדי לא לנסוע באוטובוס ".
מריה,שהגיעה לארץ כרופאה בת 27עם ילדה קטנה מתארת את הקשיים שעברה":עבדתי בניקיון,
זה איפשר לי קצת לנשום ,כי לעבוד בתור רופאה אני לא יכולה ,כי אין לי שום אפשרויות ,זה נתן לי
כסף שלי ,יכולתי לקנות בו מה שהייתי מוגבלת מבחינת משפחה שלו ,כי שם ספרו את הגרושים לא
לקנות את זה ולא את זה .הייתי חייבת לעבוד בניקיון כדי שיהיה ממה לחיות ולא להיות לגמרי
מוגבלת".
מקום העבודה במסעדה מהווה עבור הלנה מקור בטחון קיומי" :היה קשה בהתחלה ,את יודעת,
הארץ חדשה ,והתנאים אחרים לגמרי .היה קשה ,לא היה לי מה לאכול .חיפשתי עבודה במסעדה .אני
עדיין עובדת במסעדה במלצרות .יש שם אוכל ושתייה וגם משכורת,זה חשוב .אני כל כך מפחדת
לאבד את מקום העבודה הזה .אני יכולה להתחיל לבכות עכשיו רק מהמחשבה שאולי מישהו יגיד לי
שאני צריכה לעזוב שם או משהו .יש עבודות יותר טובות מזה ,גם במקצוע שלי ,אבל לא ,אני לא
יכולה להחליף עבודה ,כי אין מי שיתמוך בי ,כי אני לבד בינתיים ...היה לי מאוד קשה מזה ,כי היו לי
הרבה ציפיות מהחיים יחד ופתאום אני נשארת לבד ,אני לא ידעתי מה לעשות ,הבנתי שאני צריכה,
כמו תמיד לדאוג לעצמי לבד ,לחפש עבודה ,היו לי כמה ידידות שעזרו לי ומצאו לי עבודה במסעדה.
העיקר שאוכל ושתייה יש לי ,אין לי מה לדאוג" )הלנה(.
הלנה מעריכה את העובדה שיש לה מקום עבודה נעים ויציב ,גם אם לא יוקרתי :אני כל הזמן
חושבת על זה ,אם אני צריכה לעבוד בעבודה שאני אוהבת אותה ,או שאני מרויחה יותר כסף .בטח
שאני לא אוהבת בעבודה שאני כל כך אוהבת אבל זה מתאים לי .הייתי חושבת שמתאים לי לעבוד
במקצוע מהנדסת טובה וזה ,אבל מקום שנעים לו ,והחברה שקיבלתי בעבודה שלי כל כך חשובה לי
שהיום אני לא רוצה לעזוב בשום אופן את המקום .יש מלא משרדים שרוצים שאני אעבוד איתם ,אבל
המקום שלי נעים לי ,כולם מכירים אותי ,וטוב לי שם .להחליף למשהו אחר זה נשמע אולי יותר טוב,
אבל זה יותר חשוב מהכל".
הלנה מפרנסת את אחיה הקטן ומשפחתו בבריה"מ" :ישלי שם את האח הקטן שלי .הוא שם לומד
ועובד קשה ויש לו משפחה .אני בקשר איתו ,אני גם עוזרת לו באופן כספי קצת ,כי לפרנס משפחה זה
148
קשה לו ,ואני תמיד הייתי עוזרת לו ,אז אני ממשיכה".
"הגעתי לעבוד ,לא ידעתי שפה ולא ידעתי כלום .במה אני יכולה לעבוד? עבדתי במפעל גרפיקה ,
במסגרות ,בלילות במשמרות ,ונכנסים מרמה אחרת לג'יפה ,מתמודדים עם זה ,קשה עם זה ,כי זה
לא אני ,ואתה יודע שלא מעריכים אותך וכל מיני מרוקאים יותר טיפשים ממך פתאום צועקים עליך"
)יילנה(.
"היו אומרים עלי רוסייה"
"אמנם יש לי מבטא כבד ...אני אף פעם לא הסתרתי אותו .כל הזמן אומרים דברים שאני בלונדינית
עם עיניים כחולות ,עכשיו אני רק יודעת איך להתמודד עם זה ולענות אם צריך" )אנדריאה(.
"היו אומרים עלי רוסייה .הבוס הראשון בארץ היה אומר לי כל הזמן ,אתם הרוסיות כולם זונות,
פרחות ,היה מאוד מעליב .אני לא ידעתי שפה ,אז כל הזמן חייכתי ,אבל היו שם הרבה רוסים והסבירו
לי מה הוא אומר ולאט לאט אתה מפתח את השנאה וכעס וכואב")יילנה(.
"בצבא היו צוחקים עלי שאני רוסייה ולא מבינה שום דבר) "..ויקי(.
המעבר מ"החממה" לעיר
"אחרי התקופה של הקיבוץ ,הייתי צריכה להסתדר לבד ,כבר בלי עזרה של מישהו מקיבוץ ,אז היה
באמת יותר קשה ,כי אז יש הרבה דברים שהסתבר שמגיעים לך כעולה חדשה ,אבל המוסד לא רוצה
להגיד לך ,לתת לך ,ויש כזה כעס שאת צריכה לקבל את הכל אבל בכוח ,כאילו את צריכה לדפוק
הרבה הרבה לפני שאת מקבלת משהו ,והיה כזה מתיש ומאכזב .אחר כך החלטתי שאני נוסעת לתל
אביב ,כי לא היה לי איזה ברירה או קשר למקום מסוים ,כי אין לי אף אחד בארץ ,אז החלטתי
שאני נוסעת למרכז" )אנג'לה(.
"הגעתי ישר לאוניברסיטה ,קיבלנו סל קליטה ,זה הספיק לכמה זמן ,.בקיבוץ לא משלמים כלום.
אחרי זה התקבלתי לאוניברסיטה .ידעתי קצת עברית .פסיכומטרי עשיתי ברוסית .אפילו לא בניתי על
זה שאני אתקבל .אבל אז התחילו שנתיים שהיה צריך להתמודד עם החיים ...היה מאוד קשה ,ובשנה
ג' חזרתי לרמה שלי סוף סוף .אני לא הייתי רגילה לקבל ציונים פחות משמונים.
היו לי רגעי משבר ,נורא כעסתי כי כל כך הרבה למדתי והשקעתי .שנה א' זה היה סיוט ,היה לי את
הקטע של העברית שהיה נורא קשה ,כל הספרות הגבוהה וכל המאמרים שצריך לקרוא .השפה גם
התקדמה בתהליך הזה ,ממש במהירות ,והלימודים מצד שני מאוד עזרו לי להיכנס לשפה במהירות
מופרזת ,אבל תקופת המבחנים הראשונה היה סיוט" )קתרינה(.
"בשנה הראשונה ...לא היה לנו אפשרות להסתגל ,זה גם החיסרון ששמים במרכז קליטה עם אנשים
שדוברים רוסית .באולפן קיבוץ למשל זה יותר פתוח ,כי אנשים באים מכל העולם וגרים בקיבוץ
וצריך תוך כדי לדבר .אצלנו זו היתה מן חממה כזו שגם העיר עצמו שהיינו ,דיברנו רוסית .לא יצא לי
בשנה ראשונה להתחבר להיות חברים עם ישראלים ,ואחרי שנה התקבלנו למכינה ועברנו לתל אביב
הגדולה והרגשנו ,לא שזרקו אותנו ,אבל הרגשנו שאנחנו צוללים למים עמוקים .אבל למדנו לשחות,
ושכרנו דירה ,למרות שממליצים מעונות ,אבל אנחנו צריכים ללמוד בדרך הקשה ...אז שכרנו דירה,
149
אבל לא הסתדרנו עם מי שגרנו ,עם שותפים ,אז נפרדנו ,ולא הסתדרנו והיה קשה מבחינה כספית ,אז
למדנו בדרך הקשה שישר לא קופצים למים עמוקים .את יודעת ,זה נורא מפתה כזה ,לשכור דירה,
להיות עצמאי ,זה היה קשה לעבוד וללמוד ,אחרי שנה ראשונה ,ומבחינת עברית ,ידעתי רק את הא'
ב' ,עם שפות אין לי בעיה ,אני מיד תופסת שפה ,ואחרי חצי שנה התחלתי לעבוד עוד במרכז קליטה,
עבדתי בניקיון .זה היה נחמד ,זה היה דרך לתקשר עם אנשים ,לדבר עברית .ההסתגלות היתה לא
קשה ,אבל ראיתי אנשים שזה היה להם מאוד קשה .ראיתי בחורה שהיתה כל יום מתקשרת
להורים .ואז אמרנו לה,חבל ,אולי תחזרי ,זה עדיף ,את עושה עוול ,אבל בסוף היא נשארה .ראיתי
אנשים שהיה להם קשה .אבל אני יכולה להגיד שלי היה יחסית קל ,גם שידעתי בסופו של דבר שאני
אשכנע את ההורים שיבואו" )אוקסנה(.
"פה היא אף אחד"
"לאמא זה מפריע יותר שהיא הגיעה לכאן והיא אף אחד .זה מה שלא טוב לפה .לאמא שלי יש שתי
השכלות גבוהות והיא פה אף אחד .זאת הבעיה .היא עושה בייביסיטר" )נטליה(.
דפוסי ההסתגלות
השינוי בסביבתו הגיאוגרפית ובמידה רבה גם החברתית של המהגר בא לידי ביטוי בשינוי שחל בזהות.
זהותו של המהגר צריכה לכלול מעתה גם התייחסות אל אופן השתייכותו לחברה החדשה בארץ
שאליה היגר ,שכן חיים בהרמוניה עם הסביבה ,מחייבים התאמה בין מרכיבי הסביבה בה האדם חי
לבין מרכיבי הזהות האישית של האדם ).(Ericson, 1968
שינויים בזהות של מהגרים מתחילים עוד בארץ המוצא .המהגר מנסה בדרך זו לחזק את המרכיבים
אשר יקלו על התאמתו לארץ החדשה ) .(Berry.,Poortiga.,Segal., & Dasen., 1992השינויים
בזהות מושפעים מאוד משלבי תהליך הקליטה בארץ היעד .עם הגעתו לארץ היעד עובר המהגר פעמים
רבות הלם תרבותי הנובע מחוסר אוריינטציה בחברה החדשה .מצב זה מוביל לעתים קרובות למשבר
זהות .מכיוון שלמהגר קל יותר להאשים את הסביבה באי התאמה מאשר את עצמו ,מוביל המשבר
לדחייה זמנית של מרכיבי התרבות הקולטת ומרכיבי השתייכות לארץ היעד בזהות המהגר ,עד
שבשלב הסופי מושגת הסתגלות שגורמת להתאמה בזהות ).(Kaushinsky & Mirsky,1989
הסתגלות למצב החדש נוטה להביא איתה גם שינוי בזהות (1992) Berry .יצר טיפולוגיה של ארבעה
מצבי זהות של מהגרים על פי קיום הקשר שלהם לזהות ארץ המקור -יחס לתרבות המוצא ,ולזהות
הארץ הקולטת -היחס לארץ החדשה:
.1שוליות ) -(Marginalizationמצב בו המהגר אינו מעוניין לשמור על תרבותו ,אך גם אינו מעוניין
במגע עם החברה הרחבה .זהו מצב בו המהגר מנוכר הן לחברה הקולטת והן לקבוצת המהגרים.
.2היפרדות ) -(Seperationכאשר המהגר אינו שואף לבוא במגע עם קבוצת הרוב ,ומצד שני שואף
לשמור על זהותו ותרבותו הישנה .במצב זה יתבדל המהגר בתוך בני קבוצת המקור שלו ולא יעבור כל
שינוי תרבותי.
.3היטמעות ) - (Assimiliationכאשר המהגר אינו חש כי יש חשיבות לשמירה על תרבות המקור שלו,
ולעומת זאת הוא מעוניין להיות חבר קבוצת הרוב .באופציה זו יש רצון לניתוק מקבוצת המקור,
150
ושינוי תרבותי כולל את אימוץ מאפייני הרוב.
.4השתלבות ) -(Integrationכאשר המהגר שואף להשתתף ולהרגיש שייך לקבוצת הרוב ,אך במקביל
הוא רוצה לשמור על זהותו ותרבותו הישנה .במצב כזה נשמרים המאפיינים התרבותיים העיקריים
של קבוצת המקור תוך כדי השתתפות בחברה הרחבה.
בקרב המרואיינות נמצאו שני דפוסי הסתגלות :דפוס ההשתלבות ודפוס ההיטמעות .קבוצת "דפוס
ההשתלבות " כללה שבע עשרה מהמרואיינות ,ואילו קבוצת "ההיטמעות" כללה שש מהן .חשוב
לציין ששתי מרואיינות נכללות בשתי הקבוצות ,מאחר שהן תיארו תהליך שתחילתו "היטמעות"
ואחריתו "שילוב".
דפוס ההשתלבות
בקבוצה זו מדגישות המרואיינות את רצונן להשתלב באופן אקטיבי בחברה הישראלית תוך רכישה
הדרגתית של הזהות הישראלית ,אך בלי ששורשיהן העמוקים בתרבות הרוסית ייעקרו .הן מדגישות
את הערכים הרוסיים עליהן גדלו וחונכו )תרבות ,נימוסים והליכות ,כבוד ומשמעת( כ"נכסי צאן
ברזל" עבורן ואינן מוכנות לוותר עליהם .בשלב זה הן אינן רוסיות בלבד ,אלא רוצות להוסיף נדבך
ישראלי לזהותן הקודמת.
המרואיינות מתארות את דפוס "השילוב " כ"בריא לנפש" בכך שהוא מאפשר להן:
לאמץ תרבות ישראלית בלי לוותר על התרבות הרוסית וערכיה.
פולקלור משולב של חגים רוסיים וישראליים.
אינטגרציה והשלמה בין העבר להווה בחייהן.
להדגיש שהמאפיין אדם אינטלגנטי הוא יכולתו להשתלב בחברה חדשה.
לשאוף להיות "חלק" מהחברה הישראלית מתוך רצון להוכיח שהעלייה הרוסית "איכותית
ואינטליגנטית".
אימוץ דפוסי התנהגות ישראליים ,והזהות הרוסית אינה נתפסת כמחסום המעכב השתלבות
חברתית בארץ.
לחנך את ילדיהן לאורח חיים ישראלי תוך העברת המורשת הרוסית :שפה ,תרבות
והתנהגות.
הוכחה עצמית להצלחה בהתמודדות עם קשיים ואתגרים.
ארבע מרואיינות הדגישו את רצונן לאמץ את התהרבות הישראלית מבלי לוותר על התרבות הרוסית
וערכיה:
"אני רואה את עצמי ורוצה שאחרים יראו אותי כמו ישראלית לא כמו עולה מרוסיה ,עולה חדשה או
בחורה רוסית ,וככה אני רוצה להרגיש וככה אני מרגישה שאני חיה פה .אני ישראלית ,אבל אני לא
יכולה להגיד שאני רוצה להיפרד מהצדדים הרוסיים שלי ,כי בכל זאת דברים שאני הבאתי מהבית
...למשל ,זה התייחסות לאיך שאני תופסת את הדברים ,איך שאני מרגישה ,ניגשת לדברים ,לצורה
שאני מסתכלת על הדברים .יש דברים שקולטים עם הזמן מהסביבה ,נגיד להגיב ככה או ככה במצב
מסוים ,אבל יש דברים שקולטים מהבית .מבחינה תרבותית אני חושבת שחלק יישאר אבל לא הכל"
151
)אנג'לה(.
אלינה מתלוננת על רוסים שמנסים להסתיר את עובדת היותם רוסים ":אני לא מחלקת אנשים לפי
קבוצות ,אבל ראיתי רוסים ,שמדברים במבטא רוסי וגם שקשה להם לדבר בעברית ,וכשאני התחלתי
לדבר איתם רוסית כדי לעזור להם ,אז הם מאוד מתעצבנים ,ומשחקים את עצמם ישראלים למרות
שכתוב להם על הפנים מי הוא ומה הוא ,ואני גם יכולה להבדיל בין המבטאים ,.למשל מי שבא
מאוקראינה ,או מביילורוס ,אוזבקיסטן ,מזהה אותם לפי הפנים ,לפי המבטא שלו .אותי הדברים
האלה מאוד הרגיזו .מה הבעיה שאתה מכיר עוד תרבות או עוד שפה נוספת? לא הכל כל כך רע היה
שם ,למה לדחות את זה? לא כולם שעלו משם לפה ,הם טיפשים או דבילים ,.יש כל מיני ,למה לא
לשמור על הטוב שהיה לך שם ,ולשמור על הטוב שיש פה ולשלב את זה?"
"אני אבל רוצה לשמור על השפה ורוצה לשמור קשר עם חברים ברוסיה .אני מאוד רוצה להמשיך
לשמור עם חברות שלי משם על קשר .עכשיו לא דיברתי עם אחת מהם הרבה זמן וזה ממש היה חסר
לי .ביקשתי מסבתא שתביא לי את הכתובת שלה ,זה מאוד חשוב לי" )אנדריאה(.
"יש דברים שאני לא מבינה את הרוסים פה ,שהם מתנהגים ככה כמו ברוסיה ,שהם לא מסתגלים
למקום .אני חושבת שאדם צריך להתנהג כמו המנטליות של המקום לקבל את תרבות של המקום ולא
לעשות מה שהוא התרגל ,כי אחרת הוא לא נתפס בחברה ,הוא נראה מוזר .את כל הדברים הרוסיים
אפשר לעשות בבית ,בתרבות ,בספרים שקוראים .אני כל הזמן אומרת שכל זמן שאני צעירה ,אני
צריכה רק ללמוד ולהתקדם ולהתקדם ולהתקדם וכמה שיותר טוב ,כי אף אחד לא יכול לעזור לי
להשתלב פה .ההורים לא יכולים לתת לי כסף ,לא יכולים כסף לדירה ,ללימודים ,רק אני צריכה
לעזור להם ,אז צריך להשתדל כמה שיותר להיות ישראלים ,אפילו שאף ספר אני לא אקרא בעברית...
וגם מוסיקה" )ויקי(.
הספרות הרוסית
ארבע מרואיינות ציינו שלמרות רצונן העז להשתלב ולהתקדם בחברה הישראלית ,על הספרות
הרוסית ותרבות הקריאה אינן מוכנות לוותר או להיות מושפעת מהתרבות הישראלית.
" קריאה ,אני קוראת רק ברוסית ,רק ,וחברות שלי רוסיות .גם אחותי ,למרות שהיא הגיעה בגיל
צעיר לפה ,אין לה חברה אחת ישראלית ,אנחנו עדיין עם חברות רוסיות .זה מנטליות אחרת .גם עם
אמא שלי ואחותי אני מדברת רק רוסית .יש הרבה רוסים שאומרים ,טוב ,אנחנו פה ,לא צריך לשמור
את מה שהיה .למה? תימנים לא שומרים על המנהגים שלהם? מרוקאים גם מאוד שומרים על
המסורת שלהם .למה לא? אין לנו מנהגים ולא דתיים ובאנו בלי דברים כאלה ,אבל יש לנו ספרות .
מה זה ביאליק? מי מכיר את ביאליק? מכירים פושקין ,דוסטוייבסקי ,מי מכיר ביאליק??"
)לדה(.
"את התרבות הרוסית אני משמרת ,עד היום אני קוראת רק ברוסית ,לא בגלל שאני לא יכולה לקרא
בעברית ,אלא שאם אני קוראת לתענוג ,אני נהנית מרוסית ,אני לא נהנית לא מקריאה באנגלית
למרות שאני יודעת פרפקט ולא מעברית למרות שאין בעיה לקרוא ,אולי לא פרפקט אבל לא מתקשה,
אבל אני לא נהנית .זה לא מדבר אלי ,אני לא מרגישה אותו דבר כמו מהספר שכתוב ברוסית .זה לא
חייב להיות ספר של סופר רוסי ,יכול להיות תרגום אבל זה מדבר אלי יותר.
לא חסרה לי התרבות הרוסית כי יש פה את זה .אין בעיה ללכת לקנות ספרים ברוסית ,ואין לי הרגשה
152
שחסרה לי תרבות ישראלית ,כי אני לא מכירה את התרבות הישראלית המקומית ,אני שומעת
ביאליק ,מעולם לא קראתי שיר אחד שלו ,אז אני לא יכולה להגיד שביאליק לעומת פושקין ,הוא
אפס ,כמו שאומרים כולם ,כי לא קראתי ,אז מה יש לי לעשות ,אני יודעת שפושקין זה פושקין אבל
אין לי את האינטרס הזה לשבת ולהתחיל לקרוא .יש לי משלי ואני נהנית מאוד.
אני אוהבת מאוד מוסיקה ,לא מוסיקה ישראלית ,לא מדברת אלי ,שלמה ארצי פה ושם ,אבל גם לא.
אם אני שמה קלטת ,אני מעדיפה קלטת של זמרים אמריקאים ,אז זה לא פה ולא שם ,אז אם אני
הולכת להופעות ,אני הולכת להופעות של זמרים אמריקאים או רוסים ,לא ישראלים")רגינה(.
" אני חושבת שבהחלט יש דברים טובים שאני יכולה להביא מהבית ,שאני לא רוצה לוותר עליהם.
כמו למשל ספרים .אני רואה שפה אנשים לא כל כך אוהבים לקרוא .אני מדברת על החבר'ה
הצעירים שאני רואה בעבודה ,או סטודנטים שאני רואה שהם לומדים אבל לא קוראים בבית.
ובשבילי זה משהו כל כך טבעי ,את לא מתארת לעצמך .אני לא הולכת לישון לפני שאני קוראת כמה
עמודים ,זה משהו שאני אוהבת .זה כנראה חלק מהתרבות הרוסית שלנו .אני גם חושבת למשל
שכשיהיה לי ילד ,איך אני ארגיל אותו לקרוא? אני רוצה שהוא יקרא ,איך? אני לא זוכרת שמישהו
לימד אותי לקרוא בכלל ,אני קראתי כל כך מוקדם שאין לי זיכרונות שמישהו לימד אותי ,הכריח
אותי .אצלנו בבית יש מלא ספרים .יש לנו דירה קטנה ,שלושה חדרים ,וכל חדר ארון ספרים ,ארונית
פה ומדפים פה וספרייה שם .אז גם ויזואלית הילד שגדל בבית כזה ,הוא רוצה לקרוא .לעומת בתים
של חברים שלי ישראלים ,אני נכנסת ואין כלום .רק בבתים דתיים אני רואה את זה .הייתי אצל
המורה שלי בבית ,את רואה ספרייה ולאו דווקא ספרי קודש וגם ספרות חילונית יותר .וזה כל כך
חשוב ומפתח וכיף .אני לא יודעת איך אני אצליח להעביר את זה לילדים שלי .התרבות של ההצגות,
של ללכת לתיאטרון ,יש את זה פה ואנשים כן הולכים ,אבל פחות .זה מהדברים שאני בשמחה אשמור
עליהם ואשתדל להעביר אותם הלאה" )קתרינה(.
טטיאנה מספרת בהתרגשות שמהיום הראשון שהגיעה לארץ הרגישה שזה המקום שלה וכאן היא
רוצה לחיות ,אך חשוב לה לשמר את הערכים התרבותיים הרוסיים -ספרות ותיאטרון ,החסרים לה
בארץ ":מהרגע הראשון אני מרגישה כמו חלק של הפזל .אני במקום ,זה המקום שלי .אבל אני לא
יכולה לשכוח את רוסיה .כן ,זה ארץ גדולה ותרבות יפה מבחינת הספרות ,מבחינת ארכיטקטורה.
אני לא רוצה לאבד את זה .זה חלק שלי .אני אוהבת למרות שאני אוהבת רק את המוסיקה הקלסית,
המוסיקה המודרנית,יש דברים שאני כל כך אהבתי ,תיאטרון ,וכשהגעתי לפה ,הייתי כמה פעמים,
אבל זה לא מעניין .והשירים והתיאטרון עכשיו לא מושך אותי ,אני לא יודעת למה .זה לא מעניין לי,
זה קצת מוזר ,אני לא יודעת למה.
חסר קצת ,למשל ,מה שאני אוהבת,בלט .זה ברוסיה פעם בכמה חודשים זה בטוח .ובארץ זה קשה ,כי
אנחנו גרים בצפון ,ובארץ זה קשה ,זה דרך וזה זמן .וזה קשה .אבל כשיש אפשרות ,אנחנו הולכים"
)טטיאנה(.
שבע מרואיינות הדגישו את רצונן לחנך את ילדיהן לאורח חיים ישראלי תוך העברת המורשת
הרוסית :שפה ,תרבות והתנהגות:
"לא יהיה לי קשה אם הילדים שלי יהיו ישראלים לגמרי .הם יהיו ישראלים בתפיסה של ישראלים.
בתפיסה שלי אני יודעת שיהיה להם איזה אקסטרה שזה לא יהיה צד ישראלי ,כי נגיד סבא וסבתא,
153
ההורים שלי ,אני כבר מראש יודעת שהם יעזרו לי לגדל את הילדים ובלי שפה לא יוכלו להסתדר...
ובעלי ,תיקחי בחשבון שהוא גם בא מתרבות אחרת לגמרי ,שזה גם השפעה על הילדים ,גם כך שזה
כבר לא יהיה נטו מאה אחוז ישראלי ,איזשהי השפעה ,לפחות במוזיקה ואוכל" )אנג'לה(.
"הבן שלי כבר לא ישמור על השורשים הרוסיים שלו .הוא לא מדבר אף מילה ברוסית ,והוא בן שש.
הוא מבין ,אבל הוא לא רוצה לדבר ברוסית .הוא ישראלי לגמרי ,גמרנו ,אני לא מנסה לשבור
אותו,זהו ,הוא כבר ישראלי .ערכים של רוסיה לא יאמרו לו כלום ,זה מאוד אבסטרקטי בשבילו .אני
אתן לו ערכים כללים מאוד .מה לעשות טוב ומה לעשות ,וזה לא שייך לאף מדינה ,זה שייך להישגי
האנושות והמוסר .אבל אני לא יודעת אם אני אצליח לקשור אותו לרוסיה ,זה נראה לי אבוד .זה כמו
שאמא שלי מספרת לי על כל מיני דברים עוד לפני שאני נולדתי .בסדר,אני מקשיבה ומעניין לי אבל
בעירבון מוגבל ,זה פולקלור ,לא יותר .אני אהיה בשבילו גם אותו דבר ...פולקלור ...היסטוריה ...הוא
כבר צבר" )אלכסנדרה(.
"אני רוצה שהילדים שלי ידעו רוסית לפחות לדבר ,אני לא יודעת אם לקרוא ולכתוב ,אני לא יודעת
אם יהיה לי כוח לשבת וללמד על זה ,אבל לדבר בהחלט .אני לא מבינה הורים רוסים שמדברים עם
הילדים שלהם רק עברית ,אני פשוט לא מבינה את זה .כל שפה עוד משהו" )אנדריאה(.
" אני גם רוצה למשל שהילדים שלי ידעו רוסית .שפה נוספת זה לא מזיק ,שפה רוסית מאוד עשירה
ואני רוצה שהם ידעו מה השורשים שלהם .אני כמובן רוצה לשמור על זה ,אני לא רוצה להכריח
אותם אבל אני רוצה לתת להם את האופציה ,את הבחירה ,החשיפה ,הכל .אני רוצה לתת להם
חשיפה ליהדות ,למנהגים ,לחגים" )דיאנה(.
"אם הילדים שלי יהיו ישראלים לגמרי זה יפריע לי ,הישראליות הזאתי מאבדת ייחודיות .אני
חיפשתי את הזהות ומצאתי עם הערכים פה,עם מנהגים ,עם אורח חיים ,גם קצת משם ,וזהות
ישראלית זה משהו לא מוגדר .אני רוצה שילדים שלי יהיו עם זהות בחיים שלהם .עם ייעוד"
)אוקסנה(.
אוקסנה מציינת שערכים יהודים /ישראלים הם מאוד משפחתיים ,דבר שמאוד היה חסר לה
בעבר" :זה תלוי בחינוך שאני נותנת להם ,התרבות והמשמעת זה יבוא מערכים רוסיים שלי ...אבל זה
קשה ,כשנהיים הורים זה אחרת ...אני רוצה שנתאסף ביחד לעשות קידוש בשבת ,נורא חשוב לי ,כי
אני חושבת שיש בזה פן ערכי חינוכי ,ביחד כל המשפחה .זה דבר שהיה נורא חסר לי במשפחה שלי,
היינו מתאספים בשבת אבל זה הלך ונעלם ,אבל עדיין להתאסף ,זה להיפתח ,לספר אחד לשני .הייתי
הרבה פעמים בשבתות לבד עם סבתא ,אבל עדיין זה לא משפחה ביחד .אני רוצה את הדיאלוג ,את
הפתיחות ,את היחסים ,ושיהיה זמן יותר אחד לשני ,להקשיב" )אוקסנה(.
"לילדים שלי אני חייבת להעביר את הערכים הרוסיים .אמרתי שאת הילדים שלי אני אשלח לגן רוסי,
אז גיסתי שהיא תימנייה ,היא פתחה עלי את הפה ,ועוד גיסתי שמעה את זה ואמרה לי כל מיני.
אמרתי להם שיעזבו אותי ושיטפלו בילדים שלהם .חוץ מזה עוד אין לי ילד...חשוב לי שהילדים שלי
לא ישכחו מאיפה הם באו" )לדה(.
"יש דברים שהייתי רוצה לשמור ולהעביר לילדים שלי ,דברים חשובים ,היבטים של חינוך ותרבות.
לא הייתי רוצה להיות גלותית לגמרי .יש לי חברה שאומרת שהיא אף פעם לא תצא עם הישראלים,
אני מתעייפת לדבר עם הישראלי ,למרות שזה לא ככה ,השפה שלה מושלמת ,אני רוצה להיות שייכת
ואני מרגישה שייכת .הרגשתי שייכת מאותו רגע שהגעתי לפה ושקיבלתי תעודת זהות ,ושהיה כתוב לי
154
בתעודת זהות שלי ישראלית ,וקצת קשה לפי הנוסחאות להגדיר זהות .זהות פה זהות שם ,הרגשתי
יהודייה תמיד ,ואני לא רוצה להתנתק ,אני לא אתנהג כמו שאנשים שאני לא אוהבת מתנהגים וזה
קיים בכל חברה" )לונה(.
נדיה מבחינה בין התרבות הרוסית לבין השפה הרוסית .את השפה הרוסית חשוב להנחיל לילדיה
ואת התרבות הרוסית-לא":כשיהיו לי ילדים חשוב לי מאוד שהם ידעו שפה רוסית ,בגלל ההורים
שלי ,זה מאוד חשוב להם .גם אמא שלי גאה בזה מאוד שהיא דוברת רוסית ,היא חושבת שזו השפה
הכי עשירה בעולם .לכן אני חושבת שהילדים שלי צריכים לדעת שפה ,אבל תרבות רוסית אני לא
רוצה להעביר להם .אני לא רוצה לערבב ,הם יגדלו כאן בארץ ,עם החגים שלנו ,עם כל הערכים".
המאפיין אדם אינטליגנטי הוא יכולתו להשתלב בחברה
"אני באופן אישי ,באתי ממשפחה אינטלגינטית ,אז אינטליגנט מתנהג כמו אינטליגנטי .לדעתי ,אדם
אינטליגנטי מבין שהוא מגיע לכאן והוא צריך לעשות מאמץ ולהיכנס לחברה כאן .אי אפשר כל הזמן
רק למצוא מה לא בסדר" )ג'נט(.
"כמו כל בן אדם אינטלגנטי ,את צריכה לדעת מה מעניין לבן אדם שאת אמורה לדבר איתו .אני באה
לכאן ,אני רוצה לדעת על מה אני יכולה לדבר איתך .אני לא רוצה לשבת ולהסתכל עליך ולא לדעת
על מה את מדברת .בשבילי זה לא טוב .אני צריכה לדעת על מה את מדברת כדי לענות לך .אני צריכה
לדבר כמו בן אדם אינטליגנטי ואני צריכה לדעת את התרבות .בכל זאת יש אנשים שמעניין להם
משהו כאן .יש פה מוסיקה אחרת ,יש פה ספרות אחרת.
יש לי הרבה חברים ישראלים .מי שקרוב אלי ,אני צריכה לדעת במה הם מתענינים וגם האנשים ההם
)מתכוונת לישראלים( עושים אתו דבר בשבילי .זאת אומרת ,למרות שהוא לא יכול לקרוא ברוסית,
הוא מוצא את הספר בעברית וקורא אותו .אז כבר יש על מה לדבר .עם ישראלים כאלה שרוצים,
בבקשה .ואם מבקשים ממני ללמד משהו ,אני גם עושה את זה" )נטליה(.
הוכחה עצמית להצלחה בהתמודדות
"בעלי החליט שהוא לא ממשיך לחיות כאן .אחרי חצי שנה הוא אמר שהוא לא רוצה את זה ,זה לא
מתאים לו ,גם ללמוד וגם לעבוד ,והוא רוצה לעזוב ,ואני דווקא היה לי פתאום את ה'פוש' הזה .היה
לי נורא חשק להצליח ולהראות לכולם ,גם למשפחה שלי ,שאני מצליחה ,וגם לכל האנשים שדיברו
עם מי היא נסעה ,להראות לכולם שאני עברתי ואני מצליחה ואני יכולה .היה לי צורך להראות
לכולם! כולם שואלים את ההורים שלי ,איך היא ומה היא ,והם היו צריכים לספר משהו ,והיה לי
חשוב להראות את ההצלחות שלי!! זה היה לי נורא חשוב" )נדיה(.
אינטגרציה והשלמה בין העבר להווה בחייהן
ארבע מרואיינות הגדירו את מצב ה"שילוב" כמצב בריא לנפש ,בו יש אינטגרציה בין העבר להווה:
"אני חושבת שהייתי במצב נפשי לא טוב כשהגעתי ,במיוחד כי לא עשיתי את האינטגרציה .מרגע
שהתחלתי לעשות את האינטגרציה בין העבר לבין העלייה ,ברגע שעשיתי את האינטגרציה התחלתי
להרגיש יותר טוב .עד אז הרגשתי שזה לא זה .אני חושבת שטוב להיות לא בקבוצה שחותכת אלא
שעושה אינטגרציה .אני חושבת שהאינטגרציה מאוד חשובה לנפש .אני זוכרת שהייתי יותר נוטה
לכעוס ,יותר הייתי נכנסת למצב של לחץ .במצבים של לחץ לא היה לי טוב ,לא יכולתי להסתדר עם
עצמי ,הגבתי יותר קשה אפילו שלא הראיתי את זה בחוץ .בשביל איזשהו רוגע ,צריך לחבר את שני
155
החלקים האלה .אני מדברת על הנפש .
צריך להסתכל על המדינה הקטנטונת הזאת שקלטה מיליון רוסים ,כל חמישי בארץ הוא רוסי,
ומדינה כזו קטנה שלא רואים אותה על כדור הארץ ,בלי זכוכית מגדלת ,היא הצליחה לקלוט ולתת
לכל אחד סל קליטה וזכויות של עולים שלא לכל ישראלי יש .יש הרבה דברים לא טובים ,אבל לפחות
על זה צריך להגיד תודה למדינת ישראל .תסתכלו איזה הישג .ואני גם אישית נסעתי על אוטו חדש,
שברוסיה לא היה לי בכלל ולא הייתי חולמת על זה .הלשון שלי לא מסוגלת להגיד דברים רעים ,אין
לי זכות לזה" )אלכסנדרה(.
גם מרינה מתארת את דפוס ההשתלבות ,כהשלמה שבין העבר להווה:
"עכשיו אני מדברת גם רוסית ,גם שומעת מוסיקה ברוסית וגם מסתכלת מדי פעם סרטים ברוסית.
עם ההורים ,פעם הייתי מנסה ללמד אותם שיראו בעברית וזה ...עכשיו אני אומרת להם ,תעשו מה
שנוח לכם ,אם אתם לא רוצים ,אל תדברו בעברית ,אם נוח לכם לדבר ברוסית ,תדברו ברוסית,
בקשה .זהו .וגם הילדה שלי ,אני מכריחה אותה לדבר ברוסית ,כי גם איתה חשוב לי שהיא תדע את
השפה ותוכל להבין את אמא ואבא .גם את אבא שלה .בפעם האחרונה הוא התקשר והיא לא הבינה
חצי ממה שהוא אמר .היא מדברת יותר טוב עברית .בלי מבטא ובלי טעויות".
מריה מתארת שלשלב ההשתלבות הגיעה לאחר שלב בו רצתה לשמר את תרבות המוצא ולא
להתחבר לכאן )היפרדות( ,ואחר כן היה שלב של "היטמעות" באופן מוחלט לכאן ,ורק לבסוף אימצה
את דפוס ההשתלבות .בדומה לה ,חשה גם קמילה.
"בהתחלה היה רק מה שהיה שם ,אחר כך התחלתי לשלב עם מה שיש כאן ולאהוב את זה והיתה
תקופה שאני התנתקתי משם ,כי זה לא עניין אותי התרבות ,ועכשיו עוד פעם זה בשילוב .לאחרונה
יש לי את השילוב של מה ששם למה שכאן.
חשוב לי לשמור על ערכים של ספרות ואמנות ,הרגלים של חינוך שקיבלתי שם .אני גם מכניסה לבת
שלי את זה ,איך שאני מחנכת אותה ,זה לא בדיוק כמו שחינכה אותי אמא .זה מאוד אחריות .גדלתי
בחינוך קפדני יותר ,לא לשקר ,הרבה כבוד למבוגרים ,ולא לשכוח להגיד תודה ובבקשה ,ואני
מקפידה על זה ".
"עם הזמן אני למדתי לקבל גם אותם .להיות יותר סבלנית ,ממקום של פסיכולוגית ,של עבודה שלי,
אחרת אולי לא הייתי תופסת את הדברים האלה" )קמילה(.
קמילה מתארת את הנסיעה לאימה ,ערב מותה ,כהשלמה עם עברה" :אני באתי ,היא כבר לא אכלה
שבוע .שתתה ברגע שנכנסתי ,היינו אני ואחותי ,אני כמובן פרצתי בבכי כי זו לא היתה אמא שלי ,זה
היה משהו ,לא יודעת מה זה היה בכלל ,זה היה מאוד קשה ולמחרת היא נפטרה) .מדברת מאוד
לאט( .היא כנראה חיכתה לי .הייתי שם שבוע ,הספקתי לראות אותה חיה .למחרת שבאנו לפני שהיא
נפטרה ,היא עוד זיהתה אותי ,כנראה שהיה משהו.
למה אני מספרת לך את כל זה ,שהיה בנסיבות טרגיות ,כשנכנסתי עם אחותי לבית ,אני כאילו
חזרתי ,אני כאילו עשיתי משם את האינטגרציה ,כאילו חזרתי והשלמתי את מה שהיה לי חסר
וצירפתי את זה בחזרה לחיים שלי .זה מה שהיה ,מאז אני מרגישה שאני חיה עם העבר שלי ועם
ההווה ביחד" )קמילה(.
156
אימוץ דפוסי התנהגות ישראליים ,כשהזהות הרוסית אינה נתפסת כמחסום המעכב השתלבות
חברתית בארץ
אלכסנדרה מספרת" :אני מאוד רציתי להשתלט על השפה ודבר ראשון שעשיתי,לקחתי את כל ספרי
הלימוד של קרובי משפחה שלי שהיו בכיתות א' ,ב' ,והתחלתי ללמוד לפי א' ,ב' ,של הכיתות .העברית
שלי התחילה להשתפר והתחלתי לראות ולהכיר את הישראלים .הם קיבלו אותי מאוד בהתלהבות,
הם התלהבו ממני מאוד ,אהבו אותי ,בלונדינית עם עיניים כחולות ,זה מאוד החמיא לי כמובן .לא
הרגשתי מקופחת ,הרגשתי טוב .מאוד רציתי להשתלב בחברה .מאוד רציתי להשתלב בחברה
הישראלית .הייתי מאוד מנותקת מחברה רוסית .הבנתי שאני צריכה לבנות לעצמי את כל הדרך.
כמעט בכמה שנים האחרונות אני רק בחברה הישראלית נטו ,אולי כמה רוסים בודדים ,וכמעט ולא
פגשתי ,כי הייתי בבית 90% ,מהזמן עבדתי בבית חולים ,ושם לא היו רוסים ,אולי רק ותיקים שעלו
לפני 30שנה ,ואני לא הבחנתי שזה רוסים ,בקיצור ,כולם ישראלים .אז ,אחרי שנה שהייתי בארץ,
התחלתי לעבוד בטיפול נמרץ ככוח עזר ושם לא היו רוסים ,אולי בזכות זה למדתי עברית מהר מאוד,
בשמונה חודשים דיברתי שוטף .לא היתה לי בעיה בכלל .גם שם קיבלו אותי יפה ,מאוד התלהבו
ממני".
היא מסבירה שהדרך הנכונה להשתלב הוא להיות חלק מהחברה הישראלית ולא לשמר את הגטו
הרוסי":אני תמיד עם ישראלים .מהרגע הראשון הייתי רק עם ישראלים ,לא עם רוסים ,וחוץ מזה
אני חושבת שאם באתי ארצה ואני אשמור על הגטו הרוסי או התימני או האתיופי ,זה חשוב אבל זה
טיפשי ,בשביל מה? למרות שזה קשה יותר ,ואנחנו הרבה דברים לא אוהבים אצל ישראלים וישראלים
הרבה דברים לא אוהבים אצלנו ,אבל חשוב להיות חלק.
למשפחה שלי היה קצת יותר קשה ,אבל ברוך ה' אבא שלי התקבל לעבודה ממש מיד ,כהנדסאי.
לאמא שלי יותר קשה ,אבל קיבלו אותה מאוד יפה .לבשה בגדים של עובדי בית חולים ,אי אפשר
להגיד שעברו משבר בעניין הזה".
אלכסנדרה מדגישה שהצורך להשתלב הוא ביטוי לתכונות אישיות שלה ,תמיד בשאיפה
קדימה":אין דרך חזור ,אנחנו שואפים קדימה .אנחנו תמיד רק שאפנו קדימה ,כי שרפנו את כל מה
שהיה לנו .עכשיו אני יודעת שרוסים מגיעים ואפשר היה היום למכור את הדירות ביותר כסף ,אבל אז
לא .ולכן אין לנו לאן לחזור ,אנחנו פה ואנחנו חייבים להתקדם .אולי זה הגורם שנתן לנו פוש ,אין
חזרה ,כמו במלחמה .לא היה לנו מנוס ,אלא להתקדם קדימה .סך הכל אני חושבת שהצלחנו"
)אלכסנדרה(.
להיות "חלק" מהחברה הישראלית מתוך רצון להוכיח שהעלייה רוסית "איכותית ואינטליגנטית"
אלכסנדרה" :כפי שאת רואה,המבטא שלי נורא בולט ,אני לא משופשפת בשפה כמו כאלה שעלו יחד
איתי שזה נעלם להם .אני בכוונה לא עובדת על זה ,כדי לשמור על הזהות הרוסית שלי שאני נורא גאה
בה .חוץ מזה לרוסים יש הרבה במה להתגאות .אני גאה בכל שלב בהיסטוריה הרוסית ,גם ב 70 -שנות
הקומוניזם ,שאיפות למשהו טוב ,זה לא הצליח ,אבל בסדר ,כל ההיסטוריה של הרוסים היתה
למופת ,למרות שהיתה הרבה פעמים טרגית ,אבל למשל מלחמת העולם השנייה ,היו הישגים גדולים.
אני מרגישה שאני נושאת תרבות מאוד מאוד מכובדת ,מאוד מאוד .אני מאוד מתגאה בזה .אבל מצד
שני אם מישהו שאל אותי ,למשל כשהייתי בשווייץ ,אני הצגתי את עצמי כישראלית ,למרות שזיהו
אותי כרוסייה ,ישר .זה בטוח...אבל אני הצגתי את עצמי כישראלית ואני מרגישה את עצמי
157
כישראלית .לא רוסייה .אבל את מבינה ,אני מתחלקת בין שתי המדינות ואת שתיהן אני אוהבת ,אז
אני כמו שני אנשים ...נורא קשה לי למחוק את רוסיה ולהישאר רק עם ישראל ונורא קשה לי למחוק
את ישראל ולהישאר רק עם רוסיה ,זה בלתי אפשרי פשוט ,אז אני עם שניהם ... .כל הדורות
שהגיעו לפה ,אולי רוסים לא מכריזים על זה ,אבל אני חושבת שכל אחד רוצה מאוד להשתלב בחברה
הישראלית .לכן הילדים לא רוצים לדבר רוסית .אני מדברת עם הבן שלי רוסית ,לא מסתירה ,מכריזה
לו שאנחנו רוסים ושואלים אותו ,אתה רוסי ,אני אומרת כן ,אתה רוסי .אני לא חושבת שזה בושה
,את הרוסי כמו שילד אחר תימני או כל בן אדם אחר .יש רק להתגאות בזה .אני מנסה לשבור את כל
הסטיגמות שקיימות .אדם עם שכל והגיון לא תופס סטיגמות ,זו תפיסת העולם שלי .אני נלחמת
בסטיגמות ,זה מה שאני רואה בסביבה שלי .רוב האוכלוסייה לא עושה את זה כי זה קשה ולא נוח,
אבל זה מצריך עבודה ,אנרגיה בשביל זה .אני מתנגדת לכל קיצוניות .אני כמו ספוג ,לקבל ,לקלוט,
להבין וללכת קדימה ולא אחורה".
אלכסנדרה מציינת שחשוב לה להוכיח לחברה הישראלית שהעלייה הרוסית משכילה וחכמה
"ככל שהזמן עובר ,ואנחנו יותר שנים פה ,רואים שאנחנו לא רק עובדות בתל ברוך או במכוני ליווי
אלא גם מורים ,רופאים וזה .ואנחנו מאוד מאוד משקיעים ,אני פשוט רוצה להוכיח לחברה
הישראלית שאנחנו באנו עם משהו ,עם מטען מאוד חיובי ולהוכיח שרוסים זה לא בהכרח אלימים
ומקללים ,זה מאוד חשוב לי .אני הלכתי בדרך המוכרת לי ,אבל אחד מהדברים החשובים היו
להוכיח ,אני כל הזמן נושאת את זה .אני חייבת להוכיח שאנחנו טובים ,משכילים ,חכמים ,תמיד
הרגשתי שאני מייצגת את הרוסים שלפחות עלי לא יגידו שאני כזו ...אנחנו כל כך מתאמצים להכיר
אתכם ,למה אתם לא מתענינים בנו? יש לנו הרבה מה להציע .אין כוח לשמוע אותנו .אנחנו כל כך
מתאמצים להכיר אתכם ,ללמוד את השפה ,את ההסטוריה שלכם .מתקרבים ומנסים ואתם יוצרים
סביבכם קיר אטום ,ואני אומרת אין עם מי לדבר ,למה אתם לא מתעניינים ,מתחילים לפהק ,ואני לא
מבינה ,אנחנו גם יכולים ,אנחנו מאותו מעמד .נכון שאנחנו באנו ממדינה שנכנסה לקשיים כלכליים,
אבל זה לא לוקח מאיתנו לא את צ'ייקובסקי ולא את אלה שחיברו את טבלת המנדלב ,יש לנו המון
מה להקנות ,למה אתם לא לוקחים את זה? זה חינם! על זה אני מתלוננת ,לא על זה שכמה מעט
נתתם לנו בסל קליטה ,זה כלום ,שטויות .זה קיבלנו ,תודה רבה ,אבל אנחנו באנו עם מאגר ידע,
תקבלו ,תתעניינו ,אנחנו ניתן את זה חינם ,יש לנו מאגר עצום .תתעניינו בהיסטוריה שלנו ,אפשר
לספר נון סטופ על זה .אני מאוד רוצה להתחבר לפה ,אבל מאוד חשוב לי הסטטוס של הרוסים.
הרגשתי פחות את העניין הזה ,את האפליה לרוסים .כי אני מרגישה משהו מאוד מכובד לגבי רוסיה.
אז לגבי ההיסטוריה של ישראל ,היא לא קשורה לרוסיה בכלל ,אז כל הטענות האלה שאנחנו זונות
ושבאנו עם תעודות מזויפות .בגלל זה אני עושה כל כך הרבה מאמצים שלא ירגישו שאנחנו כאלה "
)אלכסנדרה(.
158
פולקלור משולב של חגים רוסיים וישראליים
אוקסנה ואנדריאה ציינו שחשוב להן מאוד לשמר את החגים והסימבולים הרוסיים ,לצד החגים
החדשים בארץ" :הזהות שלי היא פה ,אני הבנתי את זה שם ,אבל עדיין יש ערכים שאתה חי איתם
שם ,כמו למשל הסילווסטר ,זה משהו יותר משפחתי שכולם ,כל המשפחה נאספו ליד העץ ,העץ
הוא לא סימבולי לנצרות ,זה היה חג משפחה ,יושבים מסביב לשולחן עם עץ ,חגיגי ,משפחתי.
הדברים האלה ,הערכים האלה ,אני לא יכולה להתעלם מהם .זה עדיין נשמר באיזה שהוא מקום.
אני גם רואה שהדברים משתנים .אני עם הזמן מקבלת יותר ויותר את הערכים של הארץ ,וזה
משתנה .הערכים הקודמים ,אני לא רוצה לאבד אותם ,אבל הם הולכים ונעלמים .כולם אומרים פה,
שההרגשה פה היא לא כמו שהיתה ,אפילו בראש השנה זה לא כמו ,זה בסופו של דבר יום רגיל ,שם
סילווסטר זה לא יום רגיל ,זה גם שלג ,זה כל הרחובות מכוסים ,אז זה הולך ומאבד את המשמעות
שהיה שם ,אבל נשארת הסימבוליות של לאחל שנה טובה ,דברים האלה.
יש גם חגים קומוניסטיים שהיו סיבה למסיבה ,ראשון למאי ,עשירי לנובמבר ,שחרור מהפכה,
עדיין את השורשים שבאתי איתם שם ,את התרבות שלי ,יש דברים שאני רוצה לשמר ,אני לא יודעת
איך להגיד את זה" )אנדריאה(.
בחו"ל אוקסנה מציגה עצמה כיהודייה וישראלית ולא רוסייה" :אני מתאימה את עצמי לכל מקום.
זה לא בא מתוך צביעות ,זה משהו שבא מבפנים ,טבעי כזה .זה לא ...למשל כשאני יוצאת לחו"ל אני
לא ישראלית ,אני יהודייה לטוב או לרע .למשל כשהיינו בקפריסין עם חברים בחו"ל ,כשמישהו שאל
אותנו מאיפה אנחנו ,כשהוא שמע שאנחנו יהודים מישראל ,ברח מאיתנו .זה פעם ראשונה שאני
נתקלתי לא באנטישמיות אבל בבהלה מישראל ,היה לי נורא מוזר .כי עד עכשיו נתקלתי רק בטוב של
זה .והרגשתי שאני רוצה להיות בזה גם ברע ,כשאומרים כולם ,ישראלים ,יהודים ,אני רוצה להיות
בזה גם ברע .כאילו אני שם .כשהייתי בקפריסין לא רציתי להגיד שאני רוסייה ,למרות שאוהבים שם
רוסים .אבל איך הוא ברח ,זה היה פשוט מדהים ,מצד אחד זה היה מצחיק ומצד שני זה היה ..אז
נפל לי האסימון כמה ) ..אוקסנה(
"שיא " תחושת השילוב מבחינתה היה הטיול לפולין" :השיא של הישראליות ,יותר יהדות ,זה היה
בטיול לפולין .ואתה עומד שם במחנות ,ואני תפסתי את עצמי ,שהייתי גם הולכת ומתה ,הייתי
מקריבה את עצמי על הדת ,הייתי נשארת בזה שאני יהודייה ,שזה שלי ,וזהו .זה נורא חיזק
אותי)אוקסנה(.
159
דפוס ההיטמעות
כאמור ,שש מרואיינות בחרו בדפוס ההיטמעות .דפוס זה מוגדר כרצון לקשר חזק עם קבוצת הרוב
מתוך שאיפה להיטמע בתרבות החדשה ,תוך תחושת התנתקות מארץ המוצא .
מתיאורי המרואיינות עולה שבחירתן בדפוס ההיטמעות נבע מ:
*צורך להתנתק מעברן.
*סלידה מסגנון רוסי ומנטליות רוסית.
*העדפה לחיות בחברת ישראלים ולא רוסים.
שתיים מהמרואיינות ,כאמור לעיל ,מתארות מעבר מדפוס ההיטמעות לדפוס השילוב בשלבים
מאוחרים יותר ,כחלק מתהליך של אינטגרציה והשלמה עם עברן.
ניכר ש"גורמי המשיכה " שלהן להתנתק מבריה"מ עולים על "גורמי המשיכה " שלהן לישראל.
שלוש מרואיינות :קמילה ,לובה ותמרה הדגישו את רצונן להתנתק מעברן:
"אני חתכתי ,זרקתי כל מה שהיה ,גם את השפה הרוסית ,הבן לא דיבר רוסית .זה בא ממני .הוא לא
יודע רוסית ,אני אשמה...זה גרם לי לרצות לא לשמר את החלק הרוסי שבי ,כנראה .גם רציתי להיות
יותר חופשייה ,ולא כזו )פרצוף נוקשה,במטרה לתאר רוסים( .למרות שאני עדיין כזו" )קמילה(.
" מיד החלטתי שאני לא רוצה לשמוע שום רוסית ,בשנה הראשונה הייתי גרה יחד עם ההורים
באותה דירה ,אז הם בוודאי שומעים רק רוסית מדברים רק רוסית ,הם היום כבר שבע שנים בארץ
והם לא מסוגלים להבין דברים ב סיסיים בבנק או בכל מקום .לא היה מקובל עלי ,לא היה מקובל
בכלל לא שמעתי מוסיקה
עלי שילדה שלי בכיתה א' ואני לא יכולה לעזור לה בשיעורי בית?
ברוסית ,בכלל לא היה לי מענין חדשות ברוסית ,ולא קראתי ספרים ברוסית ,לא הסתכלתי בטלביזיה
ברוסית למרות שבבית היו אמא ואבא מדברים רק ברוסית ,כי רציתי להתחבר לשפה ולהתקדם
בחיים...לא אכפת לי מה קורה ברוסיה ואוקראינה ,זה לא רלבנטי לי בכלל ,בכלל .יש לי רגש
לאנשים שנשארו שם אבל לא למקום .שום נוסטלגיה למקום שהייתי גרה בו שכל כך הרבה חוויתי
ועברתי ,ובכל זאת החלטתי לעזוב ,מה שהיה היה ,זה היה ויש על זה איזשהוא פס.אני רוצה כאן
להתחיל חיים חדשים ולהתקדם" )לובה(
"אני רוצה להשתייך רק לתרבות ולזהות החדשה וכל מה שהיה כבר לא קיים בשבילי .אם שואלים
אותי היום אם אני רוסיה ,אני לא רוסיה .אני מרגישה שאני יהודיה ,אני עוד לא ישראלית כי אני
מבחינת מראה אני תמיד בלונדינית עם עיניים כחולות ותמיד רציתי להחליף ,רציתי שיער שחור
ורציתי לקנות עדשות לעיניים בצבע חום...רציתי להיות כמו כולם ,כמו ישראלית .מסתכלים רואים
בחורה רוסיה ,אבל אני לא חושבת כמו אנשים רוסים ולא מסכימה עם דברים של אנשים רוסים,
בעצם בכלל .לא מסכימה לדרך חיים שלהם .להכל .איך הם מתנהגים עם הילדים ,איך מתחתנים,
סתם נכנסים להריון מביאים ילדים ,כאלה אנשים לא הגונים כאלה")תמרה(.
שלוש מרואיינות :יילנה ,הלנה וניקול הביעו את העדפתן להשתלב בחברת ישראלים:
"בארץ אני לא בחברת רוסים .אני היום בוחרת ,מסננת את האנשים האלה .יש לי רק שתי חברות
רוסיות שאני מסוגלת לדבר איתם .לא מתחברת בכלל לא עם גברים רוסים ולא עם נשים רוסיות .יש
160
לי בעבודה רוסים ,אני לא מסתדרת איתם .לא מסתדרת .זה לא שאני נגדם ,אבל אני לא מסתדרת
איתם .אולי יפול עלי מישהו או מישהי שאני אתלהב ,אבל כרגע לא ראיתי")יילנה(.
העובדה שלא בטוחים שיילנה מרוסיה מהווה סימן טוב עבורה" :היום לא מקבלים אותי כרוסייה.
בעבודה גם יש לי פחות מבטא,משנה לשנה זה משתפר ,אנשים קולטים משהו ,אבל אומרים לי ,את
כבר ממש ישראלית לחלוטין .בעבודה מישהו מדבר ברוסית ,אז המנכ"ל אומר לי לא הבנו ,את
מדברת רוסית? לא? אז זה סימן הכי טוב בשבילי .הוא גם כבר שוכח שאני מדברת רוסית .לא חשוב
לי כל כך שהילדים שלי ידעו לדבר רוסית ,אולי רק בשביל אמא ואבא שלי".
"אני מרגישה טוב עם הקהל הישראלי יותר מאשר עם הקהל הרוסי ,אם מזמינים אותי היום
למסעדות רוסיות אני כבר לא הולכת...מתרבות רוסית -אוקראינית שלי אין משהו מיוחד שאני רוצה
לקחת ...תראי ,בטח שאני לא אשכח את זה ,כי אני כבר שייכת לתרבות הזאת ,אני חושבת.ויותר טוב
לי פה" )הלנה(.
ניקול מספרת שחשוב לה מאוד להשתלב בחברה הישראלית ,מפריע לה שעדיין היא לא "ישראלית
לגמרי"" :אני מרגישה שאני רוצה להיות ישראלית ..לגמרי ...אבל אני עדיין לא ממש בתוך הקבוצה
בתוך החברה הישראלית .בטח יש לי קשרים עם ידידים וידידות שלי ,אני ביחסים מאוד טובים עם
ישראליות ויש לי המון חברות ישראליות יותר טובות מהרוסיות שאפשר לסמוך עליהן ,ואני בקשר
מאוד טוב איתן".
סוגיה שהועלתה על ידי שש מהמרואיינות היתה יחסן השלילי לעולים הרוסים:
קמילה ,פסיכולוגית חינוכית ,מתארת את הקשיים עם האוכלוסייה הרוסית":כשהתחלתי לעבוד
כפסיכולוגית בחדרה ,שלחו לי רק את העולים מרוסיה .הרגשתי שאי אפשר להסביר להם משהו .נגיד
מה שישראלים היו מבינים ,העולים חדשים לא היו מבינים בכלל .אם הם שולחים ילד לאבחון
פסיכולוגי ואני יושבת עם הורים ומסבירה להם ,אז כל דבר זה לא ,לא ,לא ,את מדברת לקיר .זה נורא
הרגיז אותי כי אני טורחת כל כך ומשתדלת כל כך ויודעת מה אני עושה ומקבלת בום בסוף בראש,
כאילו כלום ,כאילו אני טיפשה .הם פשוט שמו מסך ולא הבינו על מה אני מדברת .יכול להיות שאני
עושה הכללות ,שיש כאלה שכן הבינו על מה אני מדברת ,אבל בגדול מאוד קשה לעבוד איתם .כנראה
היה גם חלק כזה שאולי לא רציתי להיות עולה ,אז הפריעה לי ההזדהות הזאת עם העולים שגם אותה
לא כל כך קיבלתי.
יש בהם איזה טפשות..זה לא טיפשות ,במובן הרגיל ...זה משהו בתקשורת ,ברגישות ,בביטוי
רגשות ,ביכולת .פחות מודעים לנפש .ואי אפשר לדבר איתם על הנושא הזה .כאילו הכל חותכים,
שטויות ,אצלם מביאים מיד קליק והכל מסתדר ,וזהו .לא צריך שום דבר יותר .זוהי איזשהי
פרימיטיביות אצלם .בגלל המקצוע שלי אני כבר רגילה לדבר ככה."...
"אני לא יכולה לסבול בחברה הרוסית שהם כל הזמן שותים ובין החברים כל הזמן מקללים אחד את
השני וכל הזמן להיפגש רק בשביל לשתות ולעשות כיף וזה .אני לא יכולה לקבל את זה .אז בגלל
זה ניתקתי קשר עם רוסים ולא יודעת לא היה לי בכלל חברה" )ניקול(.
ניקול מציינת את הסטיגמות שיש לרוסים על ישראלים" :עכשיו אני רק מבינה שהרבה עושים
פרופגנדה נגד ישראלים פה ,נגד להיות איתם ,נגד להתחתן ,נגד חברים ,הם חושבים שבחורים
ישראלים מנצלים בחורות רוסיות ...וזה בדיוק ההיפך .למשל ,אוזבקיסטן הבוכרית זה כמו
מוסלמים ,אז גידלו אותנו שכאילו גבר בשבילנו זה כמו אלוהים ,שאישה תמיד צריכה לעזור לתת
161
לגבר .דווקא גברים של רוסים ,זה מה שאני לא אוהבת ברוסים ,לא מקבלת .אני לא יכולה לקבל
שגבר ירביץ לאישה או שהוא יצעק עליה .גם שהייתי חיה שמה לא הייתי מקבלת דברים כאלה .אני
לא יודעת ,אני כנראה פמיניסטית עד כדי כך ,אצלי הכל צריך להיות שווה ,גבר ואישה .מה שמצאתי
בגבר הישראלי זה מה שלא מצאתי ברוסי ,שבעצם כאן כולם שווים ,אין דברים כאלה .אז מה הם
אומרים על ישראלים?"
" אנשים מרוסיה הם חושבים שהם יותר חכמים וזה לא נכון .אני תמיד אומרת אתם לא מבינים
כלום" )טטיאנה(.
אלינה מתלוננת על רוסים שמנסים להסתיר את עובדת היותם רוסים ":אני לא מחלקת אנשים לפי
קבוצות ,אבל ראיתי רוסים ,שמדברים במבטא רוסי וגם שקשה להם לדבר בעברית ,וכשאני התחלתי
לדבר איתם רוסית כדי לעזור להם אז הם מאוד מתעצבנים ,ומשחקים את עצמם ישראלים למרות
שכתוב להם על הפנים מי הוא ומה הוא ,ואני גם יכולה להבדיל בין המבטאים .למשל מי שבא
מאוקראינה ,או מביילורוס ,אוזבקיסטן ,מזהה אותם לפי הפנים ,לפי המבטא שלו .אותי הדברים
האלה מאוד הרגיזו .מה הבעיה שאתה מכיר עוד תרבות או עוד שפה נוספת? לא הכל כל כך רע היה
שם ,למה לדחות את זה? לא כולם שעלו משם לפה ,הם טפשים או דבילים ,יש כל מיני ,למה לא
לשמור על הטוב שהיה לך שם ,ולשמור על הטוב שיש פה ולשלב את זה?"
ויקי מציינת שהרוסים לא רק מתבדלים מהחברה הישראלים אלא גם בינם לבין עצמם ,על פי
ארצות המוצא" :נגיד יש דברים שאני לא מבינה את הרוסים פה ,שהם מתנהגים ככה כמו ברוסיה,
שהם לא מסתגלים למקום .אני חושבת שאדם צריך להתנהג כמו המנטליות של המקום ,לקבל את
תרבות של המקום ולא לעשות מה שהוא התרגל ,כי אחרת הוא לא נתפס בחברה ,הוא נראה מוזר.
לי אין קשר עם רוסים ואפילו ההורים שלי לא מסתדרים עם רוסים .אין להם חברים .כי הרוסים
נותנים לך הרגשה שאת סוג ב' .גם בכיתה בגיור הרגשתי שבחורות ממוסקבה או מקומות כאלה
מתייחסות אלי כאילו אני אדם פשוט .אף פעם לא יכולתי לדבר בכיתה כי אף פעם לא היה לי את
הדיבור .אם אני שואלת משהו ,מסתכלים עלי כאילו ,מה קרה לך איזה שאלות? חותכים אותי
באמצע ,הם יודעים ,אני לא בכיוון בכלל .אם אני רואה שחותכים אותי באמצע ,זה מזלזל .לא היתה
לי חופשיות בשביל לשאול או משהו כזה ,אבל קיבלתי את זה שאני שלמה עם זה כי תכל'ס רציתי את
זה".
לונה מתארת את חוסר הנכונות של העולים הותיקים לעזור בניגוד לישראלים" :הישראלים עזרו
מאוד .הרוסים שהיו בשנה ג' ד' וכבר עבדו ,מצידם היה ממש לא נחמד ,הם לא אהבו לעזור ,הם לא
אהבו לתת את ההרצאות ואת המבחנים לשעבר ,ואחר כך שמעתי את זה מהרבה אנשים שהם
נתקלים בזה שצברים עוזרים להם והעולים הותיקים לא עוזרים להם .כאילו ,אנחנו אכלנו את
החרא תאכלו גם אתם ...אנחנו לא נעזור ,ובזה נתקלנו ממש!" )לונה(.
162
קשיים ותחושות משבר בישראל
בספרות מופיעות הגדרות שונות למושג הסתגלות .כץ ואנטנובסקי ) (1979מבחינים בין הסתגלות
אובייקטיבית לסובייקטיבית .הסתגלות אובייקטיבית היא מצב שבו ההתנהגות של הפרט מתאימה
לנורמות ולציפיות של החברה אליה הוא משתייך ,ובכלל זה :עבודה ,קשרים חברתיים ,יצירת
קבוצות ראשוניות עם בני החברה הקולטת וידע של שפה ותרבות .הסתגלות סובייקטיבית פירושה
העמדות ותחושות הפרט כלפי המצב החדש ומידת שביעות רצונו מהחיים החדשים.
חוקרי הגירה מצאו שקשיי ההסתגלות עלולים לערער את ביטחונו העצמי של העולה וליצור בו
תחושה חזקה של חוסר אונים וחוסר שליטה .במקרים רבים הם גורמים להתנהגות דיכאונית מסוגים
שונים )ווזנר ,.1992צלניק.(1992 ,
(1988) Westermeyerמציין כי בהגירה עשויים לפעול גורמי לחץ שונים של חוסר ביטחון אישי
וחברתי ,וקבוצות מסוימות נמצאות בסיכון גבוה למצוקה ולהפרעה נפשית .יש הרואים במשבר
ההגירה תהליך כה קשה ,שניתן להקבילו לתהליך של אבל ואובדן של תפקידים ,מעמד,זהות ,ערכים,
כישורים והרמוניה עם החברה ועוד ).(Brody, 1994 ,.Parkes 1979 ,.Slutzky, 1979
ארבע עשרה מרואיינות תיארו את הקשיים והמשברים שחוו בתקופה הראשונה לאחר עלייתן ארצה
וסיפרו על תחושות של בדידות ,מצב דיכאוני וניסיונות התאבדות ,בעיות בזוגיות עד כדי
גירושין,משבר כלכלי ובעיות רפואיות.
לעתים ,קשה להפריד בין התימות החוזרות בדבריהן ,כאשר מצב אובייקטיבי )כגון מצב כלכלי(
משפיע על מציאות סובייקטיבית ) כגון מצבן הנפשי ובעיות בזוגיות(.
יש הטוענים כי מקור הקשיים והמצוקה אינו נעוץ בתנאים האובייקטיבים עצמם ,אלא בפער בין
הציפיות לבין המציאות שאותה פוגש המהגר בחברה החדשה ).(ׂ Murphy 1977
בדידות
חמש מרואיינות )מריה ,יילנה ,אנדריאה,אירנה ונטליה( תיארו את תחושת הבדידות בתקופה שלאחר
עלייתן .אי ידיעת השפה ,חוסר היכולת לתקשר עם הסביבה והעדר החברים ,העצימו את תחושת
הבדידות ,אך למרות זאת הן לא חשבו לחזור.
"בשנים הראשונות לא ידעתי שפה ולא הייתי בחברה הישראלית ,לא הייתי עם אנשים ,לא הייתי עם
אף אחד ,רק עם הבעל שלי ומשפחה שלו ,ולא ידעתי כלום .השנים האלה -אין אותם ,היה מאוד
קשה ,והייתי במשבר ,אבל לא חשבתי על חזרה לשם .מה כן היה חסר לי ,זה את אמא ,שתעזור לי עם
ילדה ,אפילו רק לישון כמה שעות .היה מאוד קשה ,אין לי מה לספר ,לא הבנתי כלום ,לא הרגשתי
כלום ,לא ידעתי איפה אני נמצאת" )מריה(.
"אחרי שנה היה לי משבר .אתה עובר את התהליך הזה שאין לך חברים ,אין לך אף אחד ,הכל היה
קשה מאוד להסתדר .היה מאוד קשה לי פה לבד .פתאום נחתתי עם המטוס לכאן ,לבד .אני לבד
בעולם הזה ,ולא מכירה את השפה .באתי לבד ,לא באתי עם קבוצה .עליתי דרך הסוכנות ,אבל לבד.
הרגשתי כמו זאב בודד .ולפחות אם הייתי בקיבוץ היה לי קשר עם אנשים ,אתה לא לבד ,ואני בן
אדם מאוד חברותי ,אני לא יכולה בכלל להיות לבד .לא היה לי בארץ אף אחד ,לא חברות וכלום,
ככה הייתי חצי שנה .הייתי מדברת עם כל מיני זקנות באור עקיבא .אחר כך רציתי להתגייס לצבא,
כי מאוד רציתי חברה ,להיות עם אנשים .הרגשתי לבד .באתי למשרד הפנים ואמרתי שאני רוצה
163
להתגייס .ואז הודיעו לי שהצבא לא מעוניין בי .הייתי בת 23ולהשקיע בי עכשיו כסף ,צריך לתת לי
אולפן ,קורסים וכל מיני ,זה לא היה שווה להם .המקום שבו עבדתי ,היה שם איש נחמד שהכיר לי
מישהי רוסייה ,שהיא חברה שלי עד היום .היא כבר היתה ארבע שנים בארץ ,וזה עזר לי מאוד.
השכרנו דירה ביחד " )יילנה(.
סבא של אנדריאה לא עוזר לה בתהליך הקליטה" :היה לי סבא בארץ .את בטח תתפלאי ,אבל הוא
לא עודד אותי לבוא .אני יכולה לחשוב ממה זה בא .יכול להיות שהוא ובעיקר אשתו השנייה חששו
שאני אבוא ואני אהיה אצלם כל הזמן ,אני לא יודעת ,היו להם חששות כאלה .אני הרגשתי לא רק לא
עידוד אלא אפילו התנגדות שאני אבוא .זה היה לי מאוד לא מובן .אני אמרתי להם בגלוי ,אני אמרתי
להם שאני לא באה לשבת להם על הצוואר ,לא היו לי מחשבות כאלה בחיים" )אנדריאה(.
אירנה מתארת את הקשר הגרוע שהיה בארץ בינה ובין הוריה" :את מבינה ,אני הייתי צריכה להגיש
עליהם תלונה במשטרה .כשהגשתי תלונה במשטרה ,אז באו ודיברו עם אבא שלי ואמרו לו שהוא
יפסיק עם אלימות והוציאו אותי מהבית וגרתי אצל מישהי מהכיתה ועוד בכל מיני מקומות כמו
הוסטל ,ובסופו של דבר חזרתי הביתה .כי לא היה לי ללכת ,והם אפילו לא חיפשו אותי! אני התחלתי
לעבוד המון ולא הייתי מגיעה הביתה ,לא דיברתי איתם .כשהייתי כבר באה הביתה ,ישבתי בחדר
שלי ,שמעתי מוזיקה ,לא היה שום קשר".
"אמא לא היתה כאן .חמש שנים היא לא היתה כאן .אני הייתי בדיכאון .אני הייתי עם אבא ואח,
אבל בלי אמא .היא נשארה לבד עם אמא שלה .הייתי פה לבד .בשבילי זה לבד .כי מגיל קטן לא
יכולתי להישאר בלי אמא אפילו אצל סבתא וסבא .גם עם אבא לא יכולתי להישאר ,אם אמא לא
היתה בבית" )נטליה(.
מצב דיכאוני וניסיון התאבדות
מתוך התפיסה כי הגירה הינה אירוע חיים מעורר דחק ,נערכו מחקרים על עולי בריה"מ בקשר
לסימפומים של מצוקה פסיכולוגית .בשנות השמונים נבדקה באמצעות ראיון פסיכיאטרי מצוקה
פסיכולוגית כללית )בעיקר סימפטומים של חרדה ,דיכאון וסומטיזציה( במדגם מייצג של אוכלוסיית
ישראל .בקרב העולים נמצאה רמה גבוהה יותר של מצוקה פסיכולוגית בהשוואה לאוכלוסייה
ישראלית הדומה לעולים מבחינת מוצא ורמת השכלה )Kohn, Flaherty, Lerner,.,Aisenbrg,
.( 1990 , Levevבשנות התשעים נערך במכון מחקר מעקב על רווחתם הפסיכולוגית של עולי הגל
הנוכחי ונמצאה רמת מצוקה פסיכולוגית גבוהה מזו של האוכלוסייה הישראלית )&Zilber.,Lerner.,
).Kerets.,1997
עם מניעי הגירה מרצון נמנה לעתים ניסיון להימלט מבעיות אמוציונליות ,מקשיים בינאישיים
בעייתיים או ממצוקות יומיומיות אחרות .אולם בעיות שליוו את האדם בארץ הולדתו עוברות עמו
לארץ החדשה ואף עלולות להתעצב בה .לפיכך ,הניסיון לבריחה מעין זו נועד לכישלון .האשליה
המלווה מהגרים רבים ,הסבורים כי יוכלו לפתוח דף חדש ,סופה להתנפץ מול תנאי הקיום הקשים
העלולים לגבור בעקבות בעיות לא פתורות מהעבר ).(Brody, 1994
מודלים מושגיים של הגירה מתייחסים כולם לאובדנים -אובדן של תפקידים ,של מעמד ,זהות,
ערכים ,שהם התוצאה הבלתי נמנעת של עזיבת ארץ המוצא .לפי ,(1917/1964) Freudבתהליך תקין,
ההתמודדות עם האובדן החיצוני מתרחשת בעזרת מנגנונים של הזדהות והפנמה הבונים ייצוג פנימי
164
של האובייקט האבוד .נוכחות פנימית זו בנויה מזיכרונות חיוביים והיא בבחינת משאב המספק לאדם
כוח והכוונה .במקביל מתפנה האנרגיה הנפשית להתקשרות עם אובייקטים חיצוניים חדשים.
בתהליך בלתי תקין ,המכונה על ידי פרויד מלנכוליה ,הקשר עם האובייקט האבוד הוא אמביוולנטי
והאנרגיה הנפשית נשארת משוקעת בו בצורת תוקפנות או אידיאליזציה ואינה מתפנה ליצירת
התקשרויות חדשות .במקרה זה הייצוג המופנם של האובייקט מכיל בתוכו תוקפנות ,מעורר אשמה,
שנאה עצמית והופך לנוכחות פנימית שלילית המדלדלת את הכוחות ומובילה לדיכאון.
העדר תחושה סובייקטיבית של תמיכה בארץ הקולטת מעצים את התחושה ויכול להוביל לתגובות
אובדניות .ואכן ,שלוש מהמרואיינות )ויקי ,ניקול ונדיה( תיארו נסיונות התאבדות.
ויקי מתארת את ניסיון ההתאבדות לאחר שחוותה כישלונות ,השפלות ,אונס וסמים:
"היה מוזר לעלות לארץ .לא ידעתי עברית ,היו לי חודשים שלמדתי עברית ושמעתי את העברית ,אבל
לא הצלחתי להבין את הבן אדם .אני מחייכת לו והוא מקלל אותי .היו כל הזמן אומרים ,הרוסים
האלה עלו לארץ ומה מגיעים לפה בכלל ,היו מקללים אותי .אני הרגשתי ,עד השירות הצבאי,
שהרוסים שנואים ,שלא סובלים אותם .אחרי שהתגייסתי ,התחלתי להבין עברית והתחלתי להבין
מה הולך פה בכלל .ואז ידעתי מתי אפשר לענות ומתי אסור לענות וכל הדברים האלה .כל פעם אמרו
"הרוסייה הזאת" .אמרו שתפסנו להם את מקומות העבודה שלהם וכל מיני דברים כאלה .אני לא
הייתי מתייחסת ,אבל הייתי מלמדת את ההורים שלי שלא יחייכו לכל אחד.
קבלת הפנים לא היתה טובה ,לא שהצטערתי שבאתי ,אבל אני הרגשתי קצת מוזרה .הגעתי בת 18
ואחרי שנה התגייסתי .היה לי מאוד קשה ,הכל .גם בצבא היה לי מאוד קשה.
בצבא הייתי חצי שנה יושבת על הדשא ,כי לא ידעתי עברית ואז אף אחד לא רצה לקחת אותי .אחרי
הטירונות חילקו אותנו לכל מיני מקומות ,כל אחד הולך לאן שהוא .אני בגלל שלא הבנתי שום דבר,
הם היו אומרים ,אני לא יודע מה לעשות איתך ,כי את לא מבינה אותי ,או שאמרו לי אני לא יודע
למה הביאו אותך בכלל ,ככה התנהגו אלי .אז היו שולחים אותי כל היום להיות בחוץ ,זה היה דיכאון.
אחר כך ביקשתי ממישהו שיעזור לי ,כי אני לא רואה איך אני משרתת בצבא .ואז הוא דיבר עם
מישהו ואז הביאו אותי לתת אלוף אחד והוא שאל אותי שאלה ,ואמרתי כן או לא .ואז הוא ראה
שחבל עלי ,התגייסתי בתאריך ככה וככה ועד עכשיו אף אחד לא קיבל אותי .הוא קיבל אותי ואמר לי
מה אני אמורה לעשות .מישהי הסבירה לי ברוסית שאני צריכה להדפיס ,לנקות והייתי יושבת לידה,
ולומדת מה עושים .ידעתי את האותיות ולדבר לא ידעתי ,הייתי מדפיסה ,והוא היה כל כך עצבני עלי ,
על זה שהוא לקח אותי ,כי בכל משפט ,בכל מילה ,היו חמש שגיאות .והוא היה משתגע מזה .הייתי
כותבת את המילים במחברת שלי ולומדת מה זה ,מסתכלת במילון ,או ששואלת מישהי רוסייה מה
המילים שהוא כתב ,הייתי בוכה בשירות.
תראי ,אני בחורה יפה ...נו ,איך להגיד ,בארץ להיות בלונדינית עם עיניים כחולות ,זה משהו ...וזה כל
מה שהיה לי להציע .והיה בחור אחד בצבא שלא עזב אותי .בהתחלה היה לי מאוד כיף עם זה ,כי היה
לי עם מי להיות ,אבל לאט לאט זה הגיע לזה שהוא פשוט בא לחדר שלי בבסיס וניסה כל הזמן רק
לשכב איתי .זה הפך להיות סיוט .פעם אחת ,אני מתביישת אפילו לספר לך ,אבל היום אני מבינה
שאפשר היה לתבוע אותו על אונס .זה היה נורא ,ושלא תחשבי שהוא היה היחיד .הם ניצלו את המצב
הזה .הרבה בחורים .אני הרגשתי שאני לא יכולה יותר .גם לא רציתי וגם לא יכולתי לספר להורים
שלי את זה .תראי ,ברחנו מכאלה באוזבק וגם פה יש כאלה .זה בכלל לא דבר שיכולתי לספר להורים
שלי ,בחיים .היה להם כל כך קשה פה .ומה הם היו יכולים לעשות? הרגשה כזאת ,שגם אין כסף ,גם
165
אני לא יודעת לדבר עברית ואין לי תפקיד בצבא ,וגם רק רוצים אותי בשביל לשכב איתי ,זה היה כבר
יותר מדי.
ועוד סמים נכנסו לתמונה ,ולא סתם סמים .לא מדובר על הרואין ,לא הגעתי לרמה שאני ממש
נרקומנית ,אבל היינו לוקחים קוקאין ,שזה סתם יפה מאוד וזה חוויות מאוד חזקות .ההשפעה שלו
נותנת ביטחון עצמי ,כח פיזי זה נותן ,וזה סם הכי יקר .מנה של הרואין עולה 50שקל .מנה של
קוקאין עולה 400שקל אולי .500גרם של קוקאין ,זה כלום .להעביר ערב צריך לפחות 2-3גרם .זה
מאוד יקר .אז איכשהו לאט לאט התחילו בעיות כלכליות כתופעת לוואי ,והתחלתי לשים לב לתופעות
ראשוניות של הדרדרות ,שאין לי כסף ,שזה לא מספיק לי ,שאני מתחילה לעשות קומבינה פה
וקומבינה שם כדי להגיע לסם .אחר כך הצטערתי שהשקעתי ,כי ככה רק הפסדתי יותר .וזה היה
מחמיר ומחמיר ,והיחסים מושפעים מהלחץ שאנחנו חיים בו ומהסמים.
בשביל לא להידרדר מהסמים שמתי לעצמי סייג .לא משנה מה ,אני לא קונה סמים .אם באים אלי
חברים ,ומעשנים סמים בוודאי שאני לא אגיד לא .כי ככה זה .בן אדם שאוהב שוקולד ושמים מולו
שוקולד ,זה עינוי לא לאכול .אי אפשר ככה ,ושטועמים קוקאין אז אוהבים את זה .את לא יכולה
להגיד לא .אבל לא אקטיבי .זה נמשך עוד כמה זמן .לאט לאט איבדתי אינטרס ,אז לא היה לי מה
לדבר איתם במיוחד ,וככה הקשר איתם לאט לאט נגמר .אני לא קונה יותר ,אז זה נגמר ,ברוך ה' .זה
היה מאוד קשה ,הייתי בדיכאון כמה זמן .עדיין נשארו לי חברים שמשתמשים בסמים .הייתי
בדיכאון.
זה היתה שאלה של כמה חודשים ,שלא ידעתי מה אני ,מי אני ,מה אני רוצה מעצמי .הבנתי שאני
תמיד חיפשתי את עצמי ,ועבדתי לילות ופתחתי גם פאב .שם כל התיסכול של העולם נמצא שם.
למרות שחשבתי שהסמים יתנו לי ביטחון ,דווקא הרגשתי כזה חוסר ביטחון ,כזו לא שווה .תמיד היו
מסתכלים עלי ,כי אני בלונדינית ונראיית טוב ,ועכשיו הרגשתי אפס .התחלתי להרגיש שגברים הם
כלבים ...אבל אני עדיין הרגשתי שהם מעוניינים בי כאובייקט מיני .ואני מושכת אותם מבחינה זאת,
נורא היה קשה לי להתייחס לגברים בכבוד .כן ,אני הייתי מנצלת אותם במה שבא לי ,עושה מה שבא
לי .תמיד הייתי מפונקת בכל מערכות היחסים שלי עם גברים .ובאיזה שלב ,זה לא היה הגיוני בשבילי
להתחתן ,להתחתן עם כלב? וכל מה שאני פוגשת זה כל מיני סוטים.
ואז חשבתי שגברים צריכים למות כמו דינוזאורים .חברים שהיו לי גברים ,היה להם ממש קשה
איתי באותה תקופה,כי הייתי אומרת בכזה ביטחון שגברים צריכים למות כמו דינוזאורים ,שהייתי
נורא מתבאסת מהם .ההתפתחות הגנטית היא עד כדי כך שלא צריך גבר ,אפשר לקחת תא של אישה
ואישה ,ולעשות מזה ילד .הם מיותרים ,הם כלבים ,הם בדרגה הכי נמוכה .הם סוטים ממש .מי צריך
אותם?
ואז היתה לי חברה ,היינו זוג .זה היה מאוד קשה כלפי חוץ ,להכריז פתאום שאני לסבית ,זה
להתמודד עם החברה .זה היה קשה מאוד .אני בטוחה שמה שמחזק את הלסביות והומואים זה
המלחמה המיוחדת שלהם נגד כל העולם ,זה מה שמחזק אותם ,כי ברגע שכולם מתנגדים ,אז
מתחזקים .זה היה מאוד קשה .והיה משבר בינינו ,ונפרדנו .נורא קשה .הפרידה הזאת .פחדתי לאבד
אותה ,אהבתי אותה ,לא היה משנה לי העניין של הלסביות .לא התחלתי להסתובב בחוגים של
הומואים ולסביות ,אני פשוט אהבתי אותה .אחרי חצי שנה היא התקשרה וחזרנו .חזרנו והדברים
כבר השתנו .בזמן שלא היינו ביחד ,היא התחילה להשתמש בסמים .יש מציאות חדשה עם מסיבות
עם סמים וחוויות שקשורות לזה .וספרים שקוראים בקשר לזה .ואני פתאום לא שותפה ,ואני הרי
אוהבת אותה בטירוף ,ורוצה להיות איתה כל הזמן .אז יש דברים מסוימים שהיא חווה אותם בלעדי
166
וזה מפריע לי .היינו עוד חצי שנה ביחד ואז עזבתי אותה .אני החלטתי שאני עוזבת .כי זו היתה דרך
ללא מוצא.
הייתי ממש בדיכאון ,כבר לא ידעתי מה קורה איתי ואז יום אחד בדרך חזרה הביתה מהבסיס ,הייתי
הולכת ככה ,עצובה ,ממש בדיכאון ,לא יודעת מה יהיה ,למה בכלל באנו לפה ,מה אני אעשה עם
החיים שלי ,וזהו .בלעתי כדורים בכמות אדירה ,רציתי למות .אני אז בכלל לא ידעתי מה קורה לי.
אני התעוררתי בבית חולים .אמרו לי שאני הייתי במצב קשה מאוד .תכלס זה היה נס ,יכולתי למות
בקלות ,היה לי גם דימום פנימי .אבל הצילו את החיים שלי.
)פנים עצובות ודמעות בעיניים( ,אבל בבית החולים ,אלוהים דאג לזה שיהיו כל מיני מתנדבים
בשיקום שבאים לעודד ולעזור לפצועים .שם היה אדם דתי אחד שבא לבקר את הפצועים והוא היה
כל כך טוב אלי ורק רצה לעזור לי מכל הלב .היו לו עיניים טובות כאלה ,הוא בא כל יום! והתעניין בי
ורק רצה לעזור לי .ההורים שלי היו שבורים ומיואשים ,ויושבים בבית חולים ,בקושי יודעים להגיד
מילה שם למישהו והוא עודד אותם כל הזמן ואותי .זה היה מין מלאך כזה משמים .אחרי חודש אולי
יותר שהייתי שם ,התחלנו לדבר על כל מיני שאלות כאלה על החיים ,למה דברים קורים ולמה יש
כזה סבל בעולם ,ולמה היו שתי התאונות האלה ,איך אפשר להבין את זה? המשפחה שלי היתה
שבורה ,ההורים שלי כל הזמן היו עצובים ובוכים ,אומללים שכאלה .גם האחים שלי לא ידעו איך
לעודד אותי ,ויעקב ,המלאך הזה ,דיבר איתי על הדת ועל השגחה של ה' בעולם ,זה נתן לי כוח ,לא כל
הזמן רק עצב ודיכאון .התעוררו לי המון שאלות והיינו מנהלים שיחות עמוקות אז .תראי ,את במצב
כזה שמי יכול לעזור לך אם לא אלוהים?"
ניקול מתארת את המצב הנפשי הקשה שנקלעה אליו אחרי שהגיעה" :הגעתי לפה .הייתי בדיכאון
שנה .כי היה לי מאוד קשה .גם שפה חדשה .הייתי בגיל ,22עליתי ביום הולדת שלי ,במטוס זה היה
יום ההולדת שלי ,לא היו לי חברים פה ואני מאוד פתוחה ,אני רגילה לחברים ,כל הזמן הדלת שלנו
היתה פתוחה ,חברים חברות כל הזמן היו באים ,השכנים ,כל הזמן היה לנו קשר טוב ,וכשעלינו לפה
לא היה שום דבר .והיתה לי חברה שעבדה עלי .הייתי רגילה להיות לבד גם שם ,בלי ההורים ,היה לי
בית לבד .והייתי כבר לא רגילה לחיות עם ההורים.
הייתי פה בדיכאון ,היה לי פה רע .אני הגעתי לפסיכיאטר .הייתי בדיכאון עד כדי כך ,שאני רציתי
למות .אני כמעט קפצתי מקומה רביעית.
לא כל כך נעים לי לזכור את זה ,כי זה כואב מאוד .עברתי פשוט הרבה דברים לא טובים פה בארץ.
העבודה והשפה ,הרבה דברים ...כל רגע פגעו בי ,הישראלים.
קודם כל למצוא עבודה היה נורא קשה .כשמצאתי פה עבודה ,עבדתי פה בתור פקידה ,אבל לתת כל
מיני פרטים ,אפילו בלי לדעת שפה ,חברה שמוכרת כמה דברים ,אז מתקשרים ומזמינים משהו
ומוסרים כל מיני פרטים .אז אני עבדתי בזה.
את יודעת כל מקרה כזה רק הוסיף לי לחץ נוראי ,אז יום אחד ירון תפס אותי בבית שלי ממש לפני,
כי רציתי לפתוח לי את היד ולמות .ירון התקשר ,אני לא עניתי לטלפון .הוא עבר איתי הרבה
מקרים...ניסיתי להתאבד ככה כמה פעמים כאן בארץ ...היה לי נורא קשה ...אני לא רוצה אפילו
לדבר על זה.
אז היתה תקופה שירון עזב אותי וזה עזר לדיכאון שלי ,ואחרי זה אני כבר החלטתי שאני חוזרת
לאוזבקיסטן .כאן כבר לא הסתדר לי כלום .באוזבקיסטן הדירה נשארה שם ,לא מכרנו אותה ,ואמא
אמרה לי ,יש לך דירה ,יש לך מקצוע בידיים ,תחזרי ,ותראי אם את מרגישה שזה המקום שלך,
167
שיותר טוב לך ,שם ואם את רוצה ,תישארי שם .אולי תישארי קצת זמן ,אולי הרבה זמן ,כי ראתה
שמאוד קשה לי.
ואז קיבלתי דיכאון בנוסף ,מהחברות שלי ,מההתנהגות שלהם ,והבנתי כמה שקשה להם .קיבלו אותי
כל החברות שלי בתור מה שאפשר לקבל ממני ,לא בתור חברה .הם היו מחכים למתנות ,לעזרה ממני,
וחשבו שבישראל כל כך קל לי ושפה כסף נופל מהשמים .הם חשבו ככה ואז היו לי כמה דברים לא
נחמדים שמה.
היה לנו תקופה שירון עזב אותי לכמה חודשים והכניס אותי לעוד דיכאון יותר גרוע ,ומה שהכניס
אותי לדיכאון אחרי זה ,כשהוא חזר אלי ,התחלתי שוב עם הטיפול כי אז כבר ממש הייתי .הוא עבר
איתי הכל .זה לא הפריע לו .אני כל הזמן אמרתי לו ,בשביל מה אתה צריך בחורה שהיא כמעט
משוגעת ...מה יש לי להתבייש? אמרתי לו ,מה אתה צריך את זה? והוא אמר ,טוב לי איתך ואני אוהב
אותך .את לא משוגעת ,זה פשוט דכאון .והוא כל הזמן היה מרגיע אותי ומבין ,וככה עברנו את
התקופה הזאת בסדר גמור .לא רבנו ולא כלום .מה שכן ,הוא אוהב לעצבן אותי וזה אסור לו לעשות,
כי הייתי גם ככה די עצבנית ,והוא לא היה מבין אותי .הוא אוהב לעשות דברים נגד .אומרים לבן,
הוא אוהב לעשות שחור .ומאז נכנסתי ממש לדיכאון ואז התחילו לי פה בעיות והתחלתי עם רופאים
והכל ,עד שרצו להכניס אותי לבית משוגעים .היה לי סינדרום פניקה .היה לי פחד מכל דבר ,הייתי
נחנקת ,כל הזמן הייתי ישנה ולא היתה לי נשימה טובה והתחלתי לאכול הרבה ופחדתי מכל דבר,
לצאת ,ולא יודעת ,זה הרגשה כללית קשה .הם אמרו שזה כי נכנסתי לדכאון ולא טיפלו בי ,ונכנסתי
בעצמי פנימה ונשארתי שם ולא יכולתי להוציא הכל החוצה ואז הלכתי לנוירופתולוג והוא טיפל בי
בכדורים וזה לא עזר לי שנה ,ואז הוא שלח אותי לפסיכיאטר או פסיכואנליטיקאי .המזל שלי שנפלתי
על רופא טוב .שהיה פסיכיאטר ,הוא היה גם רוסי .אני כבר הייתי אחרי שנתיים בארץ ויכולתי לדבר
איתו .הוא מהעלייה עוד של שנות השבעים .זה מאוד עזר לי ,הוא מיד קלט איזה בעיה יש לי ואמר
לי שחבל שלא באתי יותר מוקדם אליו .סתם לקחתי כדורים רק כדי שאני אישן וזהו .הייתי ישנה
כמו סוסה מבוקר עד הערב ומהלילה עד הבוקר .רק רציתי לישון ,לא יכולתי לעבוד .הוא נתן לי
כדורים אחרים ,ואמר לי שזה ישתפר אחרי חודש חודשיים .זה לא קרה אחרי חודשיים .אבל אחרי
חצי שנה כבר הרגשתי יותר טוב .זה מה שהציל אותי .לפני שנתיים סיימתי עם זה .ההתחלה של
המצב הזה עוד היה לי ברוסיה .היה לי התחלה של מחלה ,הפחד .מגיל 18זה קרה לי פעם ראשונה
אבל אז אני למדתי ועבדתי הרבה שעות ,לא היה לי שינה ומנוחה,הייתי ביותר מדי פעילות ואז כנראה
התמוטטתי ,לא הרגשתי את זה .חשבתי שאני חזקה חזקה ,עד שיום אחד נפלתי ואז הייתי בבית
חולים .טיפלו בי באיזה תרופות וכשיצאתי היו נשארות לי הרגשות לא נעימות אבל לא שמתי לב על
זה ,לא טיפלו עד הסוף ,אז כנראה שכאן ,עוד פעם ,כל המתח בעלייה נפל עלי ,נכנסתי לדיכאון חזק
יותר .ואז הוא טיפל כמו שצריך ,הוא היה רופא טוב .אני מאוד מאוד מודה לו ,כי הוא עבד דרך
קופת חולים ,אבל אחר כך הוא עבר לעבוד פרטי אבל הוא אמר בגלל שאת צעירה ואין לך כסף ,אני
לא אקח ממך כסף ,דרך טלפון הוא היה עושה לי הכל בחינם ,וזהו .עד שיום אחד הוא אמר לי ,היום
את זורקת את הכדורים ,אמרתי לו אני מפחדת ,הוא אמר לי תפסיקי עם הפחד ,ואז זרקתי אותם
ותוך חודש חזרתי להיות אדם רגיל .בלי כלום .זה מתקן את הפחד כנראה .אז השפה גם היתה
מתקדמת והפכתי יותר פתוחה .קודם הייתי יותר סגורה עם עצמי ,והסתכלתי על דברים בצורה
אחרת .קבלתי גם את הארץ אחרת".
בעלה היהודי של נדיה ,החליט לעזוב את הארץ ,והיא נשארה לבדה בארץ עם סבתו .למרות
168
ניסיונותיה להחזיק מעמד ,עבר עליה משבר והיא מתארת אותו:
"מבחינתי האישית ירדתי מאוד ,הרגשתי אחרי שלושה חודשים שאני בדיכאון .פשוט לא רציתי לצאת
החוצה ,לרחוב ,לא בגלל שכל כך רע לי ,אולי גם בגלל געגועים למשפחה .לא הייתי רגילה לא לראות
אותם כל כך הרבה ,הייתי צריכה דחוף לראות אותם .הייתי מעבירה ימים שלמים בבית עם תריס
סגור בחדר ,לא יצאתי מהחדר בכלל .ככה זה היה חודש ,עד שבאמת תפסתי את עצמי בידיים
...הייתי לבד בארץ ,בלי הורים ,בלעדיו ,היה נורא .הרגשתי נורא .הלכתי לרופא ונתן לי תרופות נגד
דכאון ,אנטידפרסנטים ,כי פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כי הפסקתי לישון בלילות .זה מאוד
הפריע לי."...
במחקרם של (1989) Scott & Scottנמצא שיש קשר בין בריאות נפשית וחוסן נפשי בארץ המוצא לבין
רווחה פסיכולוגית בארץ ההגירה .כלומר,סימפטומטולוגיה קודמת ניבאה סימפטומטולוגיה לאחר
הגירה .ניכר ,מדברי המרואיינות שההגירה רק מעצימה ומחדדת תחושות נאורטיות קיימות.
משבר בזוגיות
חמש מרואיינות )מריה ,נדיה,הלנה ,ג'נט ואלכסנדרה( תיארו את קשיי התפקוד הנפשי עקב
העלייה באו לידי ביטוי אצל חלק מהמרואיינות גם במשבר בזוגיות ובגירושין .חלקן ציינו שהקושי
הכלכלי היווה תשתית להתפתחותם של זעזועים ביחסי המשפחה )בעייתיות עקב המגורים
המשותפים עם הורים או סבים ,מריבות משפחתיות בהקשרים כלכליים( .
מריה ונדיה מתארות את הקשר שבין המצב הכלכלי שבעקבותיו נאלצו לגור עם ור עם ה"סבים"
לבין הגירושין" :אנשים מבוגרים ,כבדים לשינוי ,הם גם בסטרס ,גם בדיכאון עם שינוי השפה .הם
היו די עשירים ופתאום הם מגיעים וסופרים גרושים כדי לחסוך כאן ולחסוך כאן .במקום לנסוע
באוטובוס הולכים ברגל ,זה באמת משפיע ,ולכן אני לא חושבת שאנשים מבוגרים צריכים לעלות
ארצה .אני לא מבינה את זה .ואז היינו צריכים לגור ביחד .כמה פעמים אמרתי לו ,בוא נעזוב אותם,
מספיק .וכל פעם הוא היה אומר ,לא בשלב הזה ,לא בשלב הזה ,כשיהיה לנו יותר כסף ,וככה המשכנו
לגור עם ההורים...עם אמא שלו תמיד יש מריבות וסקנדלים ,את יודעת ,אל תעשי את זה ,אל תעשי
את זה ,את לא עושה ככה ולא ככה ,ואני תמיד עונה ,אני אף פעם לא מסכימה ,כי אי אפשר להסכים.
אני לא רוצה להגיד ,אולי אני לא יותר טובה ,אבל ...כאן כבר התחילו הקשיים ,הוא עסוק ,אני
עסוקה ,הוא לומד ,אני לומדת ,כל אחד בראש שלו ,אין משהו משותף .אנחנו מתחילים להתרחק
אחד מהשני ממש בצורה דרסטית .היו תמיד מריבות ,כי אני די שתלטנית וגם הוא לא מוותר ,אז היו
הרבה מריבות ,ואני צריכה יותר הבנה ,והייתי נסגרת יותר ויותר ,ואחר כך הוא אמר לי פעם ,שהוא
ניסה להגיע ,אבל הוא דפק על דלת מברזל ,ואני חושבת נהפוך הוא ,אני נסיתי להגיע אליו ,אבל לא
הצלחתי .אז בקיצור ,אנחנו לא הבנו אחד את השני והתחלנו להתרחק ולהתרחק.
ואז מתחילה תקופה שאני עוד יותר נסגרת בעצמי ואני ממש מתרחקת ממנו ,אין לנו שום דבר .אני
עובדת ,הוא בבית ,לא מדברים כמעט ,לא מבינים אחד את השני ,וכאן עוד יותר גרוע ,אני מתחילה
להבין שאני סוף סוף שווה משהו ושאני לא סתומה ושההורים שלו לא נותנים לי לחיות.
לא כעסתי שבאתי לארץ ,כי אני הגעתי בעצמי ,על פי הרצון שלי ,לא הביאו אותי בכוח .אבל הייתי
מאיימת ככה על בעלי לשעבר ,אם אתה ככה מתנהג ,אני חוזרת הביתה .זה היה אחד מהטריקים .היה
קשה ואני בטראומה מאז ...גרנו עם ההורים שלו ,זה היה רע מאוד ,אולי לא היתה אפשרות אחרת
169
בתקופה הזאת ,אבל אחר כך ,כשכבר התחלנו לעבוד ,אני חושבת שזאת הטעות הראשונה שגרמה לנו
לכל ריסוק המשפחה .לא צריך לגור ביחד עם ההורים .תקופה מסוימת אולי כן ,כי אין ברירה ,אבל
אחר כך ,אני חושבת שזו טעות .כל הזמן הם מחפשים ,מגבילים ,אל תשטפי את הרצפה ,כל מיני
שטויות ,ואני ממשפחה של קפדנים שמנקים בית .אל תחליפי חולצה כל יום .מה זאת אומרת אל
תחליפי חולצה כל יום לילדה? בקיצור ,קושי יש כאן .כל אחד עם האופי שלו .אז הוא נבהל מאוד
והתברר שהוא אוהב אותי ושהוא לא רוצה ,ולמרות שכבר לדעתי הוא כבר הרגיש משהו,כי כלום .אין
כלום .הוא רצה להחזיר אותי ,לשמור על מה שיש ,אבל אני מתנתקת ,כשאני רוצה משהו ,אני כבר
לא שם .אי אפשר לעצור אותי ,אז אני מחליטה לעזוב אותו .הוא מנסה להחזיר אותי .שום דבר
כמובן לא מצליח והוא אמר אחר כך ,אני לא יכול לעשות שום דבר ,אני לא שם ,אבל אז הוא אמר
שנשכיר דירה ונחיה שם רק אנחנו .אמרתי לו ,איפה אתה היית כל השנים האלה? שביקשתי ממך
שנפשית ,תעזור לי .אפילו שאמא שלו היתה מקללת אותי בקול רם ,ואני הייתי בוכה שם בפינה,
ביקשתי ממנו שיגיד לה להפסיק לדבר ככה ,הוא אמר לי אל תשימי לב ,זה שטויות ,מה את
מתייחסת? אחר כך הוא גם אמר לי שהוא רצה להוכיח לאמא שלו שהוא החזק ואני ...הוא תמיד
רצה להראות לה שהוא הקובע ,והכל יצא הפוך .עכשיו כבר אין מה לדבר על זה .
דיכאון ,ממש דיכאון ,לא יכולתי לתפקד ,לא יכולתי לצחצח שיניים ,לא יכולתי לעבוד,לא סיפרתי
שום דבר למשפחה שלי ,מה אני אספר? אמא שלי יכולה לעזור לי? אני רק אגרום להם לסבל
ולהתאכזבות .הלכתי לפסיכיאטר ,והוא אמר ,כעיקרון לא צריך תרופות ,אבל אני לא יכולתי לקום
מהמיטה .הכל נפל ,אין לך כלום .אז הרופא ראה שירדתי 10ק"ג ,הוא הוציא אותי לרוטציות ,שם לא
עשיתי תורניות ,חודש של דיכאון שאת לא יכולה לעבוד .אבל איכשהו שרדתי ,ולקחתי כדורים .אנחנו
ניתקנו קשר לחלוטין .אני ביקשתי ממנו לא להתקשר ולא שום קשר .בהתחלה הוא התווכח ,כי הוא
לא רצה לאבד אותי בתור ידידה .חמישה חודשים לא היינו בקשר ,וכל החמישה חודשים האלה
הייתי לבד ,בלי בעלי ,שכרתי דירה" )מריה(.
" בעלי היה ,הוא איש של שאיפות והוא לא מוכן להתפשר ,לעבוד בעבודה שחורה הוא לא היה
מוכן ,לא היה מוכן לנקות .הוא קיבל את הכסף מהסוכנות ואני עבדתי בניקיונות ,היו לי חמישה
בתים והבאתי כסף הביתה .זה מאוד עזר לנו ,ואני לא ויתרתי .במשך הזמן ,אני לא רציתי לחזור
הביתה .הייתי באוניברסיטה ,אחר כך לעבודה ובערב הייתי חוזרת הביתה .פשוט הגענו למצב כלכלי
לא כל כך טוב .גם סבתא שלו היתה איתנו .אמרנו שלגור עם סבתא יהיה לנו יותר קל ,כי יש לה את
הקצבה וככה נשלם פחות על השכירות ויהיה לנו יותר אוויר לנשום ,לא רק עבודה .וזה נהיה יותר
קשה בשבילי שהיא היתה איתנו,
סבתא שלו היא בן אדם מאוד טוב ,עם לב טוב ,מאוד חם ותמיד היה חשוב לה שתהיה לנו ארוחה
חמה שכשאנחנו חוזרים מהעבודה .והיה חשוב לה שאנחנו לא רבים .תמיד התערבה כדי להרגיע
אותנו ,באמת היה הכל בסדר .אבל לא היה לי את העצמאות שלי .אני רציתי לבנות משפחה ,לראות
איך זה לגור ביחד ,וסך הכל לא היתה פרטיות .אז השתדלתי לא לבוא הביתה כמה שיותר .הייתי
חוזרת מאוחר ,הייתי יושבת בספרייה ולומדת .זה לא היה קל ,אבל יש אנשים במצב יותר גרוע
ממני ,שגרים משפחות ביחד .אצלנו זה היה בסדר ,אבל תמיד הרגיז אותי הרעיון שזה זמני ,שאנחנו
לא שייכים לפה .ככה הוא חשב כל הזמן .הוא דיבר על לעבור לקנדה ,לארה"ב ,אחר כך לגרמניה,
מאוד הפריע לי ,כי אני אמרתי שאני לא עוברת יותר .זה מאוד מאוד קשה.
אני לא יודעת ,אבל היתה לי תקופה שהפסקתי לענות לטלפונים .לא רציתי את זה ,לא עירייה ולא
170
בנקים ,ומהפחד שלא נשלם ולא נצליח להחזיר הלוואות בבנק ,גרם לי גם בעיה רגשית וגם בעיה
כלכלית והכל הצטבר וכבר לא ידעתי מה אנחנו עושים עם כל זה .כל כך רציתי להצליח בהכל ואני
ראיתי שאני באותו מקום.
לבעלי היה נורא חשוב להצליח ,הוא בן אדם שלא סובל כישלונות .הוא לא חווה בחיים שלו כישלונות,
אז הוא פשוט החליט שזה זמני ,אז הוא מסיים אוניברסיטה והוא עובר הלאה .זה מאוד הרתיח אותי
שהוא הולך לעזוב את הארץ ,ובגלל זה היו כל המריבות שלנו ,בנוסף לכל המריבות שהיו ,בגלל
שצריך לשלם שכר דירה ולשלם לימודים ,שאני עובדת והוא לא עובד וזה לא פייר .תמיד היה אומר לי
שההורים שלי צריכים לעזור לנו כי ההורים שלו עוזרים לו ,אבל אנחנו במשפחה שלנו לא עשירים ,יש
מה שצריכים אבל אין מותרות ,אין מכונית לכל אחד במשפחה ,אין בית מפואר ,הכל מאוד צנוע ,רק
מה שצריך .גם ברוסיה לא נותנים להרוויח הרבה ,אבל ההורים כל הזמן דאגו לנו .וכאן אני כל הזמן
עובדת ועובדת וזה הולך לאן שהוא ,אני לא רואה מזה כלום .אז הוא החליט באיזה שלב ,הוא גם היה
צריך ללכת לצבא ,עושים אוניברסיטה ,למד כלכלה תוך שנתיים וחצי הוא סיים .אדם מאוד חכם.
היה צריך ללכת לצבא ,ובצבא בגלל שהוא נשוי נתנו לו ג'וב ליד הבית ,בקצין העיר ,ובגלל המשברים,
הוא הלך לקב"ן ואמר שיש לו כל הזמן משברים בבית איתי ואז שחררו אותו .שזה גם מאוד הרתיח
אותי .אני הלכתי לקצין העיר להתנדב ,היה לי נורא חשוב להכיר גם את הצבא ,לא לוקחים אותי
לצבא ,כי כבר הייתי נשואה ,אז כל הזמן התנדבתי .הייתי עוזרת להם שם עם המסמכים ,גם להכיר
את הצד הזה .לא הבנתי למה ללכת משם ,והוא כל הזמן אמר שזה בזבוז זמן ,ויש עוד הרבה דברים
בחיים שצריך לעשות ,ואני לא כועסת עליו .כל אחד וההחלטות שלו ,אבל לי זה לא התאים כל כך .בן
אדם שלא מוכן לתרום זה פשוט הרס אותי.
אני סירבתי לנסוע ובקיץ הוא פשוט נסע לגרמניה .הוא אמר בואי ניפרד ,ואם אני אסתדר בגרמניה,
אז תבואי אחרי .ואני נשארתי עם סבתא שלו ,ואחרי חודש הוא התקשר ואמר שהוא רוצה גט ,הוא
רוצה להתגרש ממני .הוא פגש בחורה גרמנייה ורצה להתחתן איתה .התגרשנו מהר מאוד .ברגע שהוא
נסע לגרמניה כבר הבנתי שזה לא לנצח .מתי שהוא זה יגיע .אז אני פשוט עברתי דירה.
הייתי לבד בארץ ,בלי הורים ,בלעדיו ,היה נורא .הרגשתי נורא .אני פשוט גם למדתי ,גם עבדתי וגם
הלכתי לרופא ונתן לי תרופות נגד דיכאון ,אנטידפרסנטים ,כי פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כי
הפסקתי לישון בלילות .זה מאוד הפריע לי ,אני לא יכולה להירדם ,הייתי נרדמת לשעה ואחר כך כבר
צריכה לקום .אז פה הורדתי את ה 12-קילו שחגגתי על האוכל בהתחלה .אז הייתי על כדורים
שלושה חודשים" )נדיה(.
ויקי מתארת את המשבר המשפחתי שנוצר עקב המצב הכלכלי":התקשרתי לכל אחד מהאחים שלי,
ואמרתי להם שהמצב של ההורים שלנו קשה פה בארץ .שהיינו קטנים הם נתנו לנו מה שאנחנו
צריכים ותמיד עזרו ,אז עכשיו המצב הגיע שאנחנו צריכים לעזור .אז אני אתן אפילו יותר מכולם,
אבל אני רוצה שכל אחד יתן .כי מה אני רואה ,שבחיים לא יהיה להם ממה לחיות! כשהיינו קטנים,
הם עזרו לנו ,עכשיו הם הקטנים וצריך לעזור להם .עד שלא חס וחלילה ימותו צריך לעזור ,עד הרגע
האחרון .ועם כל האחים שלי היה ויכוח ואחותי היה ויכוח ,והם רבו איתי .ואני אומרת להם 200 ,
שקל שכל אחד יתן ,זה כלום! זה בשביל ההורים! זה לא מישהו זר ,זה ההורים! עלינו כולם ביחד,
כולם התפזרו ,אני הקטנה שנשארתי .אז מה ,הם לא יקבלו עזרה? הייתי ממש מדוכאת ,אמרתי להם
,סך הכל אתם נותנים את זה להורים שלכם! כל אחד יתן זה 800שקל ,אני אתן ,500אז , 1300זה
לא עזרה? והם היו כועסים עלי ,ולא רצו לדבר איתי ,ועכשיו יש מתח ביננו".
171
הלנה" :אבל בעלי כנראה חשב שהוא מוכן לזה ,מתברר שהוא לא היה מוכן לזה .היה לו קשה ולא
הסתדר עם השפה כל כך ובקניון הוא היה מסדר עגלות באיזה חנות והוא לא אהב את העבודה כל כך,
כי שם הוא התעסק בביזנס ופתאום פה הוא נכשל והוא לא הרגיש במקום והוא לא היה יכול לפרנס
את המשפחה כמו שצריך ,והוא אמר לא רוצה להיות פה ולא משנה ,הוא יהודי או לא יהודי .ממש
אחרי שנה הוא אמר שהוא לא רוצה לחיות פה והוא אמר שהוא רוצה לחזור חזרה .אמרתי שאולי
הוא יחכה קצת קצת ,וככה התחילה הידרדרות אצלנו ...לי גם היה קשה אבל אני התקבלתי
לאוניברסיטה והתחלתי ללמוד ,ואני הייתי עם הסטודנטים ,לי היה יותר קל ,כי כולם אותו דבר.
כולם יודעים אותו דבר ,מי שרוצה לומד ומשיג את המטרות שלו ומי שעובד בעבודות כמו ניקיון או
מסדר עגלות בחנות זה לא כיוון לעלייה.
אז הוא לא הרגיש טוב שאני לומדת ומתקדמת והוא לא .בגלל זה הוא היה תמיד עצוב ,תמיד בלי מצב
רוח .אז הבנתי שקשה לנו יחד .והוא חזר חזרה לאוקראינה לכמה חודשים ואחרי תקופה ,הוא חזר.
אני נשארתי פה ,לי היה חבל לעזוב את הלימודים ,ואז כשהוא בא הוא אמר ,את כל כך חכמה ,קשה
לי איתך .ואז הוא אמר לי לא ...הוא אמר לי מתי תהיי בחורה יותר פשוטה ,והוא מצא מישהי אחרת
,בעבודה ,במקום שהוא עבד ,פה בארץ.ואמר לי אנחנו צריכים להיפרד .ממש אחרי שנתיים ביחד,
הרגשנו שקשה לנו להיות יחד והוא החליט שהוא יותר טוב לו עם אישה יותר פשוטה ,פחות חזקה,
וכאילו אני מתקדמת יותר מדי והוא לא מרגיש טוב עם זה .שם זה היה להיפך ,הוא תמיד היה מספר
אחד ואני הייתי מספר שתיים ,אישה כמו שצריך ,במקום ,עוזרת לו .וכאן המצב היה שונה והוא לא
הצליח לקלוט את השפה ולא רצה ללמוד קשה וכל זה ,אז נשארתי לבד .החלטנו להתגרש וזה" .
ג'נט ואלכסנדרה החליטו להתגרש לאחר שעלו לארץ " :תראי ,עכשיו אנחנו התגרשנו ,כאן בארץ.
אבל הרבה זמן היינו ביחד ,הבנות כבר גדולות .אנחנו גם ביחסים טובים ,אנחנו מדברים בטלפון.
פשוט הרגשנו שאין כבר שום דבר משותף ,אף אחד לא אשם ,פשוט לא היה לנו כבר על מה לדבר ,אז
התגרשנו ,ועברתי דירה" )ג'נט(.
אלכסנדרה חיה כפרודה מבעלה ":התחתנתי עם יהודי מטשקנט ,ואנחנו כמעט בהתחלה התגרשנו,
אבל נפרדנו ,ועד עכשיו אנחנו לא גרושים .כל החמש שנים האלה אנחנו לבד ,ובאמצע כמה חודשים
של ניסיון .בקיצור ,זה היה מיקסר אחד שלם .עכשיו אני החלטתי שזהו כי כל הזמן אני סלחתי
וכשהילד ליד ,נורא קשה לקבל החלטה כזו ,וכבר הורים שלי שנאו אותי על זה שאני לא יכולה
להחליט .הם בכלל לא רצו שאני אתחתן איתו ,הם היו נגד.
לו אין השכלה ולי תואר שלישי ,את מבינה מה הפער .למרות שאני אף פעם מכריזה על זה ,אבל זה
יוצר מצב לא נוח .למרות שאף פעם לא שאפתי ולא היה חסר לי מישהו אינטליגנטי עם ראש מחשב,
דווקא לא ,אבל ראיתי שהוא בכלל לא מבין אותי ,שהכל עלי ,הילד ,העבודה והלימודים היה מאוד
קשה לי .אני באמת לא יודעת ,אולי זה כישלון שלי אישי ,שלא הצלחתי להחזיק את הבית ,אבל מרוב
הניסיונות אני פשוט הרמתי ידיים .אמרתי ,אני יכולה לנסות נון סטופ ,אבל אם השמש לא זורחת
בבוקר ,היא לא תזרח גם בערב .אני פשוט השלמתי עם זה ,למרות שאני אוהבת אותו.
אני דווקא טיפוס רגיש ,היה לי קשה לחתוך .אבא שלי אומר לי את בכלל לא יכולה לחתוך .שמונה
שנים את לא יכולה לחתוך ,מה קרה לך? המצב הזה פשוט שינה אותי .הצעקות שהיו בבית ,זה הגיע
כמעט עד לאלימות .היה נורא ,נורא ,ואני פשוט לא מכירה את עצמי כזאת ,ומרוב שאני ראיתי אצלו
כזה דבר ,אני השתניתי ,זה לא יכול להיות כזה דבר .אני עושה כל מיני אנליזות ,ואני מחפשת איפה
היתה טעות וזה כמו אפקט הפרפר איפה יכולתי לשנות שזה היה זורם לי לאיזה שלב אחר .אולי
172
הייתי יותר מדי עסוקה והייתי זקוקה לעזרה והוא לא ידע לתת ,אבל אולי הרבה נשים מסתדרות עם
זה ,אם הם פחות עסוקות ותלויות בגבר .ואני כמעט לא הייתי תלויה בו ובניתי קריירה ,.אז לא
יכולתי לעזוב את זה רק בשביל המשפחה .הוא אמר ,מספיק שתהיי עם הילד ותנקי את הבית וזה
מספיק .בשביל מה למדתי? יכול להיות שזה הכישלון ,עם גבר כזה .יכול להיות שהצד שלי היה מאוד
דומיננטי .יכולתי להפחית קצת בעצמי ,אבל ראיתי שאני מפחיתה בעצמי ואמא שלי אמרה לי פעם
אחת ,כשהיא נכנסה אלי הביתה ,את לא קיימת ,את נעלמת ,את איננה .את פשוט כמו צל ,ואני לא
מכירה אותך כזאת .אמרתי לך ,הייתי דמות מאוד מנהיגית ופתאום נעלמתי.
הוא מאוד רצה וניסה ,ואני חושבת שדווקא טוב שגבר הוא כזה ,אבל מצד שני הוא מוחק אותי ,יש לו
מין כבוד כזה ,אלמנטרי .לא יכול להשלים עם זה ותמיד זה התפוצץ.
לא התגרשנו כי הוא שיחק איתי .כל הזמן הוא אמר שזה בתהליך והוא בקשר עם עורך דין ,ואחר כך
בדקתי שהוא לא בשום תהליך ,הוא לא דיבר עם אף עורך דין .אז עכשיו אני מחכה לקבל כסף
מחברה כדי לשלם לעורך דין ,כי מההורים שלי אני לא יכולה לבקש .אני עברתי הרבה משברים
אישיים במהלך הקורס עם בעלי ,שנפרדנו והשלמנו ,התביישתי מזה .בשבילי זה היה מאוד חשוב
הגיור והוא לא התעניין בזה .לבד ונלחמת בו ,זה קשה .הבעל שלי לא רואה את הילד .אנחנו סיכמנו
שהוא מוותר על הסדרי ראייה ,תמורת ויתור על מזונות .למרות שלפי החוק אי אפשר לעשות את זה.
אני לא רציתי שהוא יטריד אותי .רציתי להתנתק ממנו.שום מגע איתו .היום הוא רוצה לראות את
הילד .אני לא מספרת לילד את המצב .הדמות החזקה של הילד זה אבא שלי .מהתחלה הוא היה
בשבילו כמו אבא .מאוד אוהב אותו .אני גרה איתם באותו בית.
סיפור מסובך ועצוב .אבל אני ניסיתי לצאת מזה עם ההפסדים המינימלים .המחשבה שאני צריכה
לתת לבעלי לשעבר את הילד אפילו לדקה ,זה מטריף לי את השכל .אני מפחדת .הוא יוכל לא לקשור
אותו באוטו או להשגיח שהוא לא יקפוץ מהחלון ,הכל .או שאני מטורפת עם האחריות שלי ,אבל
הרגשתי שזה לא בטוח .במקום שאני אשתגע ,אז סגרתי את היד ,אני הייתי צריכה לעשות
משהו.ההורים מחכים שאני אתגרש ,זו הקלה .אמא שלי מאוד עצובה שאני לבד ,זה ככה לא נורמלי,
דבר כזה ...אדם לא טוב לו להיות לבד ,צריך חברה ,וגם מבחינה יהודית זה לא טוב".
תמרה עלתה לארץ במטרה להינשא לרני ,אך בארץ רני מתנגד לחתונה:
"כשבאנו לארץ ,היה משבר בינינו ,ביני ובין רני ,כי אני ראיתי שהוא באמת לא רוצה להתחתן והוא
באמת לא רוצה לעשות שום חתונה .ידעתי שנוסעים לקפריסין וזה .חשבתי לפחות לקחת שמלה יפה,
פשוטה אפילו ,אבל לבנה ויפה כזו וטבעות ותמונות .כלום ,אין לנו תמונות ולא טבעות והוא עשה לי
שם כזה סקנדל ,ואת לא אשתי ואל תחשבי שאת אשתי ,ואני התחתנתי רק בשביל מסמכים ,רק בגלל
שאני חייב ,את לא יהודייה ,ואני אמרתי לך את זה כל הזמן שאני לא רוצה ,זה לא אמיתי ,הנישואים
האלה .ממש אחרי חודש זה היה .באנו בספטמבר ונסענו לקפריסין באוקטובר .הוא לא רצה לעשות
את זה ברוסיה ,אני שאלתי אותו ,עוד ברוסיה .אמרתי לו ,בוא נעשה חתונה ,לפחות שההורים שלי
יהיו בשקט ,ונעשה חתונה ויפה והכל ,ואחר כך אני אתגייר ונעשה חופה .אז הוא אומר :לא ,לא תהיה
שום חתונה כי אני לא רוצה להתחתן ,את לא מבינה את זה ,אני אמרתי לך ,זה לא משהו חדש ,אני
לא אומר לך סתם .אמרתי לך כל השנה שאני לא רוצה להתחתן .אמרתי לו ,טוב ,מה אני אעשה?
בשבילי זה היה מאוד חשוב החתונה הזאת כי גם עכשיו אני חושבת ככה .זאת היתה החלטה שאנחנו
רוצים להיות ביחד .בגלל זה אנחנו מתחתנים .אחרי חצי שנה היה לי משבר רציני מאוד ,שרציתי
לחזור לרוסיה .כי מאוד התגעגעתי וכבר לא רציתי שום דבר ונזכרתי בחתונה ,והיה לו בעיה עם כסף,
כי היה לו בעיה עם עבודה ,ואני עוד לא ידעתי כמו שצריך שפה והיה לי משעמם ,כי לא היו לי חברים
173
,ובאולפן זה אנשים יותר מבוגרים ולא היתה לי חברה .היה לי מאוד קשה .כדי שאוכל להישאר
בארץ ,היינו צריכים להתחתן .רני לא הסכים ואני כל כך רציתי להתחתן .בספטמבר עלינו לארץ ,יש
לרני חברה שעובדת בשדה תעופה ,והיא אמרה לו שלא יתנו לי להישאר בארץ בשום פנים ואופן
שנה .ואם הוא רוצה שאני אשאר ,הוא חייב להתחתן .והוא מה זה כעס והתעצבן,וכבר באמת אין
מה לעשות ,הכל באמצע התהליך ,ואני חשבתי ,איזה כיף ,אני מתחתנת והייתי מאושרת מאד מזה,
והוא מאוד התבאס מזה ואמר שהוא לא רוצה להתחתן ,ושאני יודעת את זה .ואמר שאם יעשה את
זה ,זה רק שאני אוכל להישאר בארץ ,בלי שום חתונה ,בלי שום כלום .לא עושה שום דבר".
הפלה-כי הילד לא יהודי" -פה זה התחיל ממש בלגן ,ואני רק חשבתי שאולי אני אצא לאיזה כביש
שאני אדרס .רני ,שאמרתי לו שאני בהריון ,הוא לא רצה את הילד .הילד לא יהודי ועוד פעם מתחיל
הסיפור .את לא יהודייה ואנחנו בכלל לא נשואים ,אי אפשר להביא ילד .ואני כל כך רציתי ילד ,ואני
חשבתי ,אני כל כך כעסתי על הכל ,כעסתי עליו ועל כל העולם ועל הארץ הזאת ,ועל כל היהודים .היה
לי כזה ,בגלל שאני לא יהודייה לוקחים ממני את הדבר הכי הכי הכי טוב ,את הנשמה שלי ,רק בגלל
שהילד לא יהודי .אין סיכוי ,אי אפשר .אני זוכרת שאני עשיתי בדיקה ביום חמישי בערב ,וביום שישי
כבר עשיתי הפלה .זה היה ממש בהתחלה ,אחרי חודש .זה היה אחרי שמונה חודשים בארץ ,שסיימתי
את האולפן והתחלתי לעבוד .רק התחלתי קצת לנשום אוויר ולשכוח מה היה עם החתונה ,אז פתאום
נפל עלי זה .יצאתי מההפלה כאילו הכל הוציאו לי מבפנים ,יחד עם הילד ,הוציאו לי את כל הנשמה,
בפנים ריק.
אין לי יותר חשק למדינה כאן ,אני כבר לא רוצה חתונה ולא רוצה כלום .תעשה מה שאתה רוצה ואני
אעשה מה שאתה רוצה ,אבל בפנים אני לא רוצה כלום .לא נשאר לי שום חשק ,אין לי בשביל מה
להמשיך את החיים .אתם לקחתם הכל .לקח לי המון זמן עד שזה קצת ירד ".
"נשארתי בלי חתונה ובלי ילד" " -וככה עבר הרבה זמן .כל חודש חשבתי ,עכשיו הייתי צריכה להיות
בחודש שלישי ,רביעי ,וככה .ידעתי בדיוק מתי הייתי צריכה ללדת את הילד .זה היה בינואר .עד
עכשיו אני עוד סופרת.חבל לי על הילד ההוא .עד עכשיו נשאר לי החתונה הזאת שהיתה בקפריסין ,לא
היה כלום .באנו בבוקר ,ישבנו במקום שמתחתנים ,רשמו אותנו ,באנו למלון וזהו .היינו שם שלושה
ימים ,לא היה ערב ,לא היה רומנטיקה ,כלום .באנו חתמנו וזהו .עכשיו אני חושבת על זה ,הילד הזה
כאילו חי בשבילי .אני חושבת שהוא היה עכשיו בן שנה ושבעה חודשים .כל הזמן אני סופרת את זה
וחושבת על זה".
מחלה"-את יודעת שאחרי הלידה קיבלתי שיתוק בחלק מהגוף .מאוד קשה והזהירו אותי לפני כן
הרופאים שאחרי הלידה צפוי התקף כי הגוף נחלש .אף אחד לא יודע ממה זה .עכשיו אני מתחילה
לתפקד .רק מתחילה .יצא לי מצד אחד לא כזה רע ,כי אחרי ההתקף ,קיבלתי נכות ובעקבות הנכות
קיבלתי הטבות למינהם כמו אישור לעובדת זרה .אמא שלי גרה איתי ,היא עברה לגור איתנו מהיום
שלינוי נולדה .לינוי נולדה ,אמא שלי עברה אלי .יש לי את אמא ויש לי את המטפלת שהיא באופן
רשמי וחוקי לא מטפלת בדניאלה היא מטפלת בי ,רק שאני לא צריכה את הטיפול כרגע ברוך ה' ,שגם
לא נצטרך ,אז היא עוזרת לי בטיפול בה ,בעבודות בית .אבל יש לי מינוס ,אין לי תעסוקה .אני לא
רגילה ככה לחיות.
אני יוצאת מהבית ,אבל אני לא יכולה לצאת לעבודה כי אז שוללים לי את הנכות .אז מצאתי את
עצמי בפינה ,ואני התחלתי להשתגע שאני לא עושה עם עצמי כלום .ככה אני רואה את זה ,אין לי
לאן להכניס את האנרגיה השכלית שיש לי ,אז אמרתי אני אלך ללמוד .בדיוק לפני חודש ,בעיתון
174
רואה קורס של מחשב .עכשיו אני עושה את המבחנים האלה ,אני מתפללת שיקחו אותי ,אבל לפחות
יהיה לי את הדרך לתת .כי אני משתגעת ככה .אני מקוה שזה יצא באמת" )רגינה(.
המודל של
(1974) Garza-Guerreroכולל שלושה שלבים בתהליך ההגירה .תחילה מתרחש "הלם
תרבות" :האדם חווה את הפער עם סביבתו החיצונית ,תגובותיו בלתי מותאמות מכיוון שהסביבה
אינה מספקת לו אישורים לזהותו .אז עולות תחושות של חרדה ,עצב וגעגועים למה שאבד .ככל
שההפרעה להמשכיות הזהות גדולה יותר כך גדולים יותר הגעגועים לעבר .בפני ה"אני" ניצבת
המשימה להכיל את התחושות הלא נעימות ,להקל על האבל ולשקם את הזהות .הדבר אפשרי כאשר
העולם הפנימי מכיל ייצוגים חיוביים שניתן להחיותם ולהיזכר בהם ,לעתים קרובות תוך כדי
אידיאליזציה.
בשלב השני ,מתרחש ארגון מחדש של הזהות :כוחות ה"אני" פועלים לעיבוד האבל ,ובעזרת הזיכרון
והדמיון משתקמת הזהות .המתח בין האידיאליזציה והדה-אידיאליזציה של העבר מוביל ליצירת
דימוי מציאותי של חברת המוצא ,ואילו בחינה מציאותית של התרבות החדשה מאפשרת את תחילתו
של תהליך ההזדהות איתה .ייצוגים פנימיים ישנים וחדשים עוברים אינטגרציה ומובילים לשינוי
בזהות ,בהתנהגות ובאינטראקציה עם הסביבה.
השלב השלישי בתהליך הוא עיצוב הזהות החדשה :המשך הזהות הסלקטיבית המובחנת עם התרבות
החדשה .המשך אינטגרציה של מרכיבי הזהות החדשים עם המרכיבים הישנים ורכישה הדרגתית של
"תכונות תרבותיות " חדשות.
היכרות עם בן הזוג בישראל
שש מרואיינות תיארו את המפגש וההיכרות עם בן זוגן הישראלי ,תוך שהן מציינות את העובדה
שהוא " :תומך"" ,אוהב"" ,חברותי"",הדבר הטוב שקרה לי" ,וכן "סיבה לברוח מהבית".
מריה מספרת על הפרידה מבעלה ועל ההתאהבות באורי ,בחור ישראלי":פגשתי את אורי
והתאהבתי בו .כשיש לך את הווקום שאין בבית כלום ,פתאום התחלנו בתור חברים לדבר וזהו .את
לא שולטת בזה .זהו .אני לא יודעת להסביר איך זה קורה עם האנדורפינים במוח ,כי זה שאת בודדה
לחלוטין בארץ הזאת ,אין לך משפחה ,הבעל שלך לא חבר והכל ,כי אני בן אדם פתוח ותמיד עם
מישהו קרוב "...
ויקי הכירה את בן זוגה )חבר של ידיד( כאשר הוא בא לבקרה לאחר ניסיון ההתאבדות":אז,
אלוהים עשה משהו מדהים בזמן הזה .באותו יום ההודעה התפזרה )של ניסיון ההתאבדות( .אחד
הידידים שהיו לי קיבל את זה מאוד קשה ,הוא ממש בכה ,והוא היה ממש היסטרי ,והוא נסע לבית
חולים .אז חבר שלו מהעבודה דאג לו ואמר לו ,שזה לא טוב שהוא ינהג עכשיו ,והוא יסע איתו .הוא
לא הכיר אותי .אז הם באו אלי ,והבן אדם הזה שליווה את הידיד שלי ,משהו משך אותו בי )ושוב
צוחקת ובוכה בערבובייה( ,והוא התחיל לבקר אותי ובא אלי כל יום ,והיה אסור לבקר אותי לבד,
חברים היו נשארים איתי בבית חולים .אחרי שלושה חודשים הוא הציע לי להתחתן! להתחתן זה לא
מה שהטריד אותי אז ,באותה תקופה דאגתי מה יהיה איתי ,אבל להתחתן איתו ,לא יכולתי איתו,
מאותה סיבה שלא יכולתי לחזור בתשובה .אמרתי לו :אם אני אתחתן איתך ,אני כל החיים שלי
אחשוב שאני התחתנתי ,כי אף אחד אחר לא רוצה אותי .אני לא מרגישה שכאילו אתה זה זה .אתה
נמצא ,וטוב לי איתך ,וזהו ,זה לא שאני רוצה אותך ,אין לי שום טענה אליך ,אין לי שום מינוס עליך,
175
אבל אני לא יכולה לעשות את זה ,כי אני ארגיש שאני עשיתי את זה בגלל שמי ירצה אותי .מי יציע לי
להתחתן כשאני בבית חולים ,אז צריך לקפוץ על המציאה .ואז הוא אמר ,טוב ,את צריכה להוכיח
לעצמך כל מיני דברים ,מה את רוצה ,איך את רוצה להוכיח?
אמרתי לו אני צריכה לצאת מבית חולים ואני לא מבינה איך אני אחיה כשאני אצא מבית חולים .איך
אני אסתדר עם המציאות הזו .אז הוא אמר בסדר ,את תתרגלי למציאות ,ואחרי חמש שנים אנחנו
מתחתנים .עברו חמש שנים ....הבחור התקשר אלי) .צוחקת כמעט בוכה( ,אמרתי לו ,אנחנו לא
מתחתנים .החלטתי להתגייר ".
"אחרי חודש בארץ הכרתי את ירון .זה היה הדבר היחיד שהיה טוב .הכרתי אותו מיד ,ליד העבודה.
כשהכרתי אותו ,זה היה עוד לפני שהייתי בדיכאון ,זה היה ממש בהתחלה של העלייה שלי ...הכרנו
ברחוב ,בטיילת בתל אביב .התחיל מצחוק ותראי איך זה נגמר ...ואף פעם לא חשבתי ומאוד פחדתי,
כי הפחידו אותי מאוד שאל תתקרבי לישראלים ,כי עם בחורות ישראליות הם רק משחקים" )ניקול(.
"זה יצא במקרה בכלל...רציתי לנסוע הביתה ולא היו אוטובוסים ,אז הלכתי לחפש טרמפ והוא עצר
לי טרמפ ...את היית מאמינה מתחתנים עם בחור מטרמפ? אז הוא אמר לי שהוא יוריד אותי בתחנת
אוטובוס ובסוף הוא הביא אותי הביתה .וככה הכרנו .ואחרי שבע שנים התחתנו .ואז הוא היה כל כך
אדיב ,אבל היום הוא צועק עלי) ...צוחקת()"...לדה(.
"הכרנו אחד את השני עוד לפני שעשיתי את הגיור והתקרבתי לדת ,עוד לפני .נהיינו ידידים טובים
מאוד ,והוא בן אדם מאוד טוב .מה שיגידו לו ,הוא עושה ,הוא עושה למי שהוא מחבב")נטליה(.
"רני מאוד חברותי ויש לו הרבה חברים.רני בן אדם מאוד פתוח ומאוד חכם ,הוא הוציא אותי מכל
דיכאונות שהיו לי וכל הזמן סיפר לי ,את יודעת אומרים ביהדות שבן אדם צריך להיות אופטימי .פעם
אחת באתי הביתה ולא עברתי איזה מבחן ובכיתי שזה לא פייר ,שלמדתי כל השנה ופתאום ככה
חוסר מזל ולא רוצה מחר ללכת ללימודים ,ואני לא רוצה שום דבר ,אני לא רוצה לקום בבוקר מחר.
אז הוא אומר דברים כאלה ,תראי כמה שהיום היה קשה ,השמש כל יום קם לעבודה שלו ,וכמה
שקשה לו וכמה שהוא שונא את העבודה שלו ,כל יום הוא עושה את זה .והפרחים כל יום נפתחים
והעצים וזה הכל בשבילך .תראי ,אלוהים ברא את העולם והאנשים שמים לב לכל .את רואה את
הבעיה שלך ,תצאי החוצה ותראי את השמש ותראי כמה עצים הוא עשה ,תראי איזה יופי ,וזה הכל
בשבילך .כל העולם הזה היום מתחיל בשבילך ,תתחילי אותו היום עם החיוך .וקמתי בבוקר ,יצאתי
החוצה ,ופתאום ראיתי איזה יופי ,העצים כל כך יפים ליד הבית שלנו ,שאף פעם לא ראיתי אותם.
)צוחקת( ושמש זורחת ,והיה יום יפה כזה .כל הזמן שהייתי במצב רוח לא טוב ,הוא תמיד מצא מין
מילים כאלה ,איזה יפה העולם הזה ,צריך להיות שמח ,ואמר שהיהדות אומרת שצריך לשמוח .מאוד
אופטימי .שהוא בדיכאון לא רואים עליו .היה לי מאוד מעניין ,מאיפה הוא לוקח את זה? " )תמרה(.
"הייתי עם אבי כי ברחתי מהבית ולא היה לי לאן לחזור אף פעם .את יודעת שכל התקופה שברחתי
ממנה )מאמא( הייתי איתו .כי לא היה לי לאיפה ללכת .זה היה מאולץ הקשר הזה שלנו ,אנחנו כבר
שמונה שנים ביחד ,ממש מאולץ .הסיבה היחידה שלא נפרדנו אף פעם זה כי לא היה לי לאן ללכת,
אחרי זה נפרדנו ,ואחרי זה הוא הציע לי נישואין וככה נשארנו ...הייתי עובדת בפיצריה והיה לו בית
קפה ליד .ויום אחד סיימתי שם נורא מאוחר ,ממש בשלוש לפנות בוקר ,והתיישבתי על הספסל בחוץ
,והוא שאל אותי מה את עושה פה ,אמרתי לו אני מחכה עד הבוקר ,ואז הוא אמר לי מה פתאום,
בואי לישון אצלי .אני בחורה תמימה נורא ,הוא חבר ראשון שלי ,והיה לו חדר בבית מלון ,הייתי בת
18וחצי ,והייתי איתו בחדר ,ישנתי איתו בחדר ,ולא עשינו כלום ...הוא היה אז בן ,27ואז הוא אמר
או שאני נורא שובבה או שאני נורא תמימה...ככה לאט לאט הכרנו ועברתי לגור אצלו " )אירנה(.
176
.6החיים בישראל
יחסן למנטליות ולתרבות בישראל
ניתן למצוא שלוש קבוצות עיקריות בקרב המרואיינות ,שהתייחסו למנטליות השונה בארץ :קבוצה
של ארבע עשרה מרואיינות שהתייחסה באופן חיובי וחד משמעי למנטליות הישראלית ,קבוצה של
שש עשרה מרואיינותשהתייחסה באופן שלילי וחד משמעי למנטליות הישראלית ,וקבוצה של שמונה
מרואיינות שהביעו את מודעותן לייתרונותיה של המנטליות הישראלית וחסרונותיה במקביל.
יחס חיובי
המנטליות הישראלית מתוארת על ידי המרואיינות בקבוצה זו כ"פתוחה ומשוחררת" ,בעלת ערכים
משפחתיים ונטייה חמה לעזור ולתמוך.
שבע מרואיינות הדגישו את המנטליות "הפתוחה והמשוחררת":
אנג'לה מספרת שלמרות שהמנטליות היתה זרה לה כשהגיעה ,היום היא מתחברת אליה:
"בהתחלה המנטליות הזו היתה לא מובנת ,אבל עכשיו אני מאוד שמחה ,זה מאוד מתאים לי ,יותר
משוחרר ,יותר מקום לפרטיות משלי".
מריה מציינת שהיא אוהבת את הקלילות והפרופרציות הנכונות שבמנטליות הישראלית":יש כאן
איזה קלילות מסוימת .ברוסיה כולם מאוד כבדים ,יש להם הגבלות ,כאן זה פחות ,פה יש פרופורציות
נכונות .אני רואה את זה שיש כאן יותר פרופרציות ואנשים מקבלים דברים בפרופורציות ,או שזה רק
נדמה לי ,לא כולם ,אבל זה מה שנראה לי ".
"המנטליות ,מצד אחד כשבאתי בפעם הראשונה לישראל ,מאוד אהבתי את זה שהכל לא סגור ,לא
לחוץ ,כאילו לחוץ אבל מאוד חופשי ,אפילו יותר מידי הלכתי לכיוון של החופשיות .אהבתי את
הפתיחות הזו .אבל בחינוך של הילד אני חושבת יותר מדי הלכתי לכיוון הזה של החופשי ולשאול את
הילד מה הוא רוצה .קצת פספסתי את הקטע של גבולות מהתחלה ,מרוב הרצון לתת לו חופש .כי
אותי חינכו מאוד נוקשה .קצת ריאקציה למה שעשו לי ...רציתי לא לשמר את החלק הרוסי שבי ,
כנראה .גם רציתי להיות יותר חופשייה ,ולא כזו )פרצוף נוקשה( .למרות שאני עדיין כזו .אבל אני
רוצה כנראה .ורציתי כן .מה שקרה לי אחרי זה" )קמילה(.
"שם אנשים פחות מחייכים ,הם יותר סגורים .פה יותר מדי פתוחים ,אבל אני אוהבת את זה"...
)אוקסנה(
ג'נט מתלהבת מהפתיחות וה"דוגריות" שבארץ":לכל התנהגות יש פלוסים ומינוסים .למשל ברוסיה
לא מדברים כל מה שרוצים ,אולי יותר מנומסים .אבל מצד שני לא אומרים דברים איפה שצריך
להגיד .לפעמים שרוצים להיות מנומסים ,לא אומרים דברים שמאוד חשוב להגיד .דברים מאוד
פשוטים .שאת נתקלת בזה כל יום ,זה חיים ,לפעמים מסתירים דברים וזה מפריע .זה מינוס אני
חושבת ,וזה נראה מצחיק באיזה שהוא שלב .בישראל אין דבר כזה .בהתחלה היה לי קצת כזה
הרגשה מוזרה שפה אומרים ככה הכל ,זה לא מנומס ,אבל אחר כך הבנתי ,מה זה שייך להיות
מנומס? זה חיים .אנחנו אנשים ,אנחנו לא מעולם חיצון ,לכל בן אדם יש צורך להיות טבעי ,הוא,
פשוט הוא .אז זה קיבלתי ,הבנתי שזה אמיתי .בגלל זה אולי לא קשה לי ,כי זה מה שאני חושבת .אני
177
חושבת שזה נכון שבארץ חופשיים יותר כאן ,כי אם מתרגלים לא להגיד זה ולא להגיד זה ,בגלל
תרבות ,ולא אומרים דברים שצריך להגיד,זה לא נכון .פה לדעתי יותר נכון ...אנשים יותר צוחקים
פה ,פתוחים ,כמו שאומרים הישראלים' ,לא דופקים חשבון' כמעט על שום דבר .אישה שמנה יכולה
ללכת עם מכנסיים קצרות ולא איכפת לה ,אומרים פה מה שחושבים .והשמש ,מזג האוויר כאן נהדר,
שמח יותר".
" אני עם השנים התחלתי להתחבר לעצמי ,פה ,מה אני יכולה לעשות לעצמי ואיך ולעשות דברים
שאני רוצה .היה לי פה יותר חופש .שם ,אם הייתי נשארת הייתי עדיין תחת לחץ של משפחה ואני לא
יודעת ,הייתי בן אדם אחר ,נראה לי ככה" )אנדריאה(.
לדה מתארת את ה"אווירה הדמוקרטית" בביתם ואת חלוקת התפקידים":בבית אצלנו דמוקרטיה.
מי שרוצה לבשל ,שיבשל ,מי שרוצה לנקות ,שינקה .יש לנו בבית חלוקת תפקידים ,ואני אוהבת את
זה .אין דבר כזה שאני עושה דברים .מה אני עובדת אצלו ,סליחה? אבל הוא שוטף כלים ,ואני עושה
אוכל .הוא מנקה את הבית ואני הולכת לסופר .אם הוא לא רוצה אז אני שואלת אותו מה הוא כן
בוחר לעשות .אני עושה כביסה ,והוא עושה גיהוצים .אצלנו זה חלוקת תפקידים .אין דבר כזה כמו
ברוסיה ,שהבעל לא מעורב בבית".
"בישראל יש כאן את החופש של הבחירה .לדוגמה ,שבן אדם בוחר מה ללמוד .בוחרים פקולטה
ויש יועץ שעוזר לך לבחור ,שם אין את הדבר הזה .שם אף אחד לא יגיד לך יתרונות וחסרונות .פה יש
אפשרות שמישהו יעזור בהתחלה של האוניברסיטה ,יש גם שיעורי בחירה...יש פה דברים כאלה של
חברות כח אדם שעוזרים למצוא עבודה ,שם לא היו דברים כאלה ,זה מאוד עוזר לי שיש את החברות
האלה....יש הרבה דברים כאלה פה" )אלינה(.
"מה שאני אוהבת פה ,זה שיש פה איזה חופש בולט שיש לישראלים ,למרות שזו מדינה לא עם הרבה
משאבים ,אבל זו מדינה קטנטונת שהיא למעשה מאוד גאה בעצמה .הישראלים ,יש להם מנטליות
לא תלויה באף אחד ,שמוקפים באנשים שלא אוהבים אותנו ברוב העולם ,ובכל זאת זו מדינה
שמצליחה להביט על עצמה בכזו גאוה בכל מיני הישגים,הייטק) "...ג'נט(
ארבע מרואיינות ציינו שהישראלים אוהבים לעזור ולתמוך:
נדיה מתארת את הישראלים כאנשים טובים ,חמים שלאורך כל הדרך רק עזרו לה":עבדתי בנקיונות
הרבה שזה נתן לי המון ,היו לי כמה בתים שהיו שם משפחות מאוד טובות והם קיבלו אותי לא רק
כמנקה ,אלא בתור חברה .הם רצו לספר לי על הארץ ,כל פעם שהייתי באה אליהם ,הייתי נשארת
שם אפילו שעות .היינו יושבים ומדברים ועד היום אני בקשר עם משפחה אחת .פשוט יש לי מזל פה
בארץ שאני פוגשת אנשים טובים.
אהבתי פה בארץ את האנשים .יש כאן חום בארץ הזאת ,כל העולם עזר לי כשנשארתי לבד .אני לא
נשארתי לבד ,שכנים עזרו לי ,מה שצריך ,אוכל ,אם אני צריכה משהו ,לשמור על החתולים שלי
בבית ,תמיד היו אנשים שמוכנים לעזור לי .חברות מהאוניברסיטה ,גם שכנים פה במרכז היו תמיד
רוצים לעזור לי .הרצון הזה לעזור ,זה הדבר שאני הכי אוהבת כאן בארץ ,שאנשים עוזרים ,איכפת
להם .אנשים חמים מאוד .אף פעם לא נתקלתי בכל מה שמספרים ,סיפורים איומים כאלה,
שמגרשים מי שלא יהודיה ,לא היה לי דברים כאלה.
התמיכה כאן בארץ זה מה שמחזיק אותי .אני חושבת שכל המדינה מתקיימת רק בגלל זה.
178
האכפתיות הזאת .רוצים לעזור ורוצים לתמוך ,למרות כל הקשיים וכל הדברים הקשים שיש פה .יש
פה הרבה אנשים טובים".
"יש כאן את הפתיחות והחמימות ,יש פה הרבה אנשים מעדות המזרח שהם יותר פתוחים כאלה
עם דם חם יותר .אנחנו צפוניים ויש לנו דם קר יותר" )קתרינה(.
לובה מתארת את החיים בארץ כמתקיימים שלא מתוך חרדה קיומית ללחם":והתחלתי ללמוד
באולפן אצל מורה אחת נורא מנומסת ושקטה ,באה ממשפחה עשירה ,והיא בן אדם רגוע ,משדרת
רוגע ומשדרת שלמות עם עצמה באיזהשהוא שלב ,אין לה את המחשבה איך היא תיקח עוד חתיכת
לחם כדי לא להיות רעב ,היא באה ללמד והיא נותנת ,היא לא באה לקחת ,היא נותנת ,ככה הרגשתי.
שם ,אנשים באים להילחם על הפרנסה שלהם ,את מבינה? וכאן פגשתי מורה שבאה לתת ,ונורא
התחברתי אליה."...
ויקי מתארת את המפגש עם "האנשים הטובים" שעזרו לה בהיותה מאושפזת בבית חולים ,לאחר
נסיון ההתאבדות":אבל שם בבית החולים ,אלוהים דאג לזה שיהיו כל מיני מתנדבים שבאים לעודד
ולעזור לחולים .שם היה אדם דתי אחד שבא לבקר את החולים ,והוא היה כל כך טוב אלי ורק רצה
לעזור לי מכל הלב .היו לו עיניים טובות כאלה ,הוא בא כל יום! והתענין בי ורק רצה לעזור לי.
ההורים שלי היו שבורים ומיואשים ,ויושבים בבית חולים ,בקושי יודעים להגיד מילה שם למישהו,
והוא עודד אותם כל הזמן ואותי .זה היה מין מלאך כזה משמיים .אחרי חודש אולי יותר שהייתי
שם ,התחלנו לדבר על כל מיני שאלות כאלה על החיים .למה דברים קורים ולמה יש כזה סבל בעולם.
ההורים שלי כל הזמן היו עצובים ובוכים ,אומללים שכאלה ,גם האחים שלי לא ידעו איך לעודד
אותי .ויעקב ,המלאך הזה ,דיבר איתי על הדת ועל השגחה של ה' בעולם .זה נתן לי כח ,לא כל הזמן
רק עצב ודכאון .התעוררו לי המון שאלות והיינו מנהלים שיחות עמוקות אז .תראי ,את במצב כזה
שמי יכול לעזור לך אם לא אלוהים?
מכל השיחות שהיו לנו ואיך שהוא היה אדם טוב ,חשבתי איזה מדהים זה להיות אנשים כאלה ,הלואי
וגם אני אהיה כזאת .אבל מצד שני הרגשתי ,שזה לא לענין להיות דתית רק כי אין לי משהו אחר
בחיים..כאילו פדיחה מאלוהים ....שאני פונה אליו רק כי אין לי ברירה ואין לי מה לעשות .זה כל כך
קשה לספר את הסיפור שלי"...
ארבע מרואיינות הדגישו את ערכי המשפחה בישראל:
"הישראלים הרבה יותר דואגים למשפחה .אני עבדתי בבית החולים במחלקת ילדים ,ואני רואה איך
הם מתרוצצים עם הילדים ודואגים להם .אני בכלל לא רואה גבר רוסי שהיה מתנהג ככה .בחיים לא.
אני לא רואה ,אין דבר כזה ,רוסים לא כאלה בכלל .זה עשה לי כזה רושם ,שהמשפחה והערכים של
המשפחה זה יותר מוחדר לראש אצל ישראלים ,ויש יותר דוגמאות טובות .ככה אני רואה את זה.
כנראה שזו תהיה הבחירה שלי"...אנשים ישראלים הם מאוד טובים ,הם עוזרים ,רואים את הנכונות
ברוסיה פחות ,הענין הזה של לתרום ולעזור ,בכלל לא מפותח הענין הזה .לא היה כזה דבר התרמות
או משהו כזה " )אלכסנדרה(.
לדה ותמרה מעריכות את המנטליות של הגברים הישראלים:
"אחותי התחתנה גם עם ישראלי וגם בעלה עוזר לה בכל דבר .כשאני באה אליה ,היא בכלל לא קמה,
היא יושבת איתי והוא מביא צלחות .גם שבאות אלי חברות ,אני לא קמה ,בעלי מביא הכל .כשבאים
179
חברים שלו ,אני עוזרת אבל לא אותו דבר כמו שהוא מביא לנו .אני לא קמה מהכסא .הוא אוהב
לשים עוגיות ולתת להם קפה) "..לדה(
"גברים ישראלים הם הרבה יותר משפחתיים ,לא כאלה בוגדים כמו הרוסים" )תמרה(
יחס שלילי
שבע עשרה מרואיינות תיארו את המנטליות הישראלית כאקסטרווגנטית וחסרת נימוסים )דיבור
קולני ולבוש פשוט(,מתנשאת" ,מקטלגת",משדרת "הכל מגיע לי" ,ו"חסרת תרבות ופחות
אינטליגנטית" .במבט לאחור הן מעריכות את המנטליות ואת שיטת החינוך עליהן גדלו ומתגעגעות
לספרות ולסופרים הרוסיים ורוצות להנחיל אותה לילדיהן.
שמונה מרואיינות תיארו את המנטליות הישראלית כאקסטרווגנטית וחסרת נימוסים:
"לא אהבתי את הישראלים שצועקים כל הזמן ,עם הקפקפים ...והגברים עם התחתונים עם פרחים
והבטן בחוץ .זה הגעיל אותי ,ממש מגעיל .היום אני בכלל לא שמה לב לזה ,לא איכפת לי מי הולך
במה .לדעתי ,זה חוסר תרבות ,בן אדם שיוצא החוצה ,צריך ,אני לא אומרת להתחשב באחריםאבל
לפחות להיות מנומס מבחינת עצמו .לא יודעת ...לאהוב את עצמו אולי ,כדי לא לצאת בתחתונים
החוצה) ...צוחקת( ,אין לך בית? למה? ")לובה(.
יילנה מתארת בהומור רב על הדרך שבה נוהגים הישראלים להתלבש":אחרי שבוע),מיום עלייתה(
ראיתי בחור עם תחתוני בוקסר ברחוב )מתפקעת מצחוק ומנגבת את דמעותיה( ,ואז אני התחלתי
להבין את זה ,שהגעתי למדבר.."..
"כשמדברים על איך הישראלי מצטייר בעיני הרוסי זה טיפוס ספרדי ,כרס בחוץ ,שרואים את החריץ
של התחת) "... ...דיאנה(.
" כאן בארץ זה שילוב של אוריינטליות וקפיטליסטיות מיוחדת ,זה ממש אקזוטי .אנשים מדברים
בקול רם ועם הידיים) "...ג'נט(.
לדה מתארת איך ניתן לזהות ישראלי בחו"ל" :הייתי בלונדון ושיוצאים מתערוכה אלפי אנשים
יוצאים בבת אחת ,ויש תורים אדירים .ואני נכנסת ומישהו אומר מאחורה :תעקוף אותה ,תעקוף
אותה ,ואז אני אומרת לו ,סליחה??! גם אני ישראלית .לא חושבים על זה. "...
" אני הייתי בשוק כזה מהיחס הרע או היחס הטוב ומחוסר הנימוסים שמישהו יכול ללכת ולגרד
איפה שבא לו ויכול להכניס את האצבע לאיפה שבא לו .עד היום אני לא סובלת את זה ואת "המותק"
שזה הדבר ה'אהוב עלי' ...לזה אני לא מתרגלת .אחד הדברים שלא סבלתי היה שהיו צועקים לי
משהו שהם יודעים ברוסית ,כדי להראות לי שהם ככה הביעו את הרצון להכיר אותי .אמרו לי
'אידיסודה' ,שזה ברוסית' ,בואי הנה' .זה משפט שבדרך כלל ,כל אלה שמסתובבים בחוץ ,הצ'חצ'חים
האלה זה מה שהם יודעים .אז זה מה שהם צועקים ...אבל היום אני מקבלת את זה אחרת ,אני
צוחקת על זה היום .פעמים או שלושה מישהו אמר לי "מותק" ונתתי לו סטירה .אבל היום אני לא
נפגעת מזה אני כבר יודעת שלא מתכוונים לפגוע בי ,שלא מתכוונים לעשות לי משהו רע .זה סתם
אנשים שזו המנטליות שלהם ")רגינה(.
" מבחינת האנשים ,הם חמים,פתוחים יותר .אבל כשעבדתי במקדונלד וראיתי איך ישראלים אוכלים
ואיך הם מתנהגים ,ממש ברברים ...אני את הילדים שלי אחנך אחרת .הכל שונה כאן ,אנשים אחרים.
180
את גם לא מבינה שום דבר ממה שמדברים ,יותר רועשים ,צעקנים .הלבוש כאן ,אני לא אוהבת ,לא
מסודר כזה .היום זה נכנס יותר לאופנה חצאיות ואלגנט ,אבל פה הקפקפים האלה והמכנסיים
הקצרות ,מין לבוש כזה זול .היום כבר התרגלתי ,אבל כשהגעתי זה היה הלם" )קתרינה(.
ג'נט מתארת את המפגש הראשוני עם המנטליות הישראלית ,בהגיעה לארץ" :ליד איפה שגרנו,
היתה מכולת קטנה ,ונכנסנו לקנות כל מיני דברים .והיה שם מוכר והיו לו חברים שעבדו איתו .ואז
הם דיברו בכל כך קול גבוה ,ואני תמיד פחדתי .חשבתי שעכשיו הולכים עוד מעט מכות ,חשבתי שהם
צועקים אחד על השני .עד שכבר הבנתי ,שהם לא צועקים ,אל אומרים 'הי ,מה נשמע?' וככה הם
מדברים) ...צוחקת( ,אני חשבתי שזה ממש רבים.היה לי קשה בהתחלה עם זה ,בהתחלה חשבתי למה
באתי לכאן בכלל .מין מנטליות כזו שאנשים צועקים ,מדברים בקולי קולות".
אנדריאה מספרת שהדימוי של "היהודי האינטלקטואל" נסתר באחת בההגיעה לארץ" :ופה אני
באה לארץ וכל אינסטלטור הוא גם יהודי ...וכל מי שצועק ומקלל ברחוב הוא גם יהודי ,זה היה לי
קשה ,באמת .חשבתי שבארץ אני אפגוש רק אנשים כאלה...אינטלקטואלים ,הייתי בטוחה .וזה היה
לי קצת הפתעה ...מבחינה מנטלית היה לי קצת קשה בהתחלה ,היה לי חסר קצת תרבות ,טקטיקה,
נימוס ,היו יותר פתוחים .אחר כך הבנתי שזה סוג של פתיחות .אולי חוסר נימוס ,אבל זה פתיחות
יותר ,אבל זה לא היה לי מובן ההתפרצויות ,הקול רם ,הג'סטות אלה .הצד המזרחי הזה שלא
הכרתי,כי היינו יותר מערביים .היה קצת מוזר ,אבל אחר כך אהבתי מאוד את הפתיחות ,מצאתי
שיש בזה משהו ולמדתי עם השנים ,.זה לימד אותי גם להיות יותר פתוחה".
הקשר בין הורים לילדים פה ,בעיני הוא כבר לא פתוח ,הוא עובר את הגבולות .פה,זה יותר חוצפני.
אבל יש משפחות נהדרות שיש פתיחות טובה) "...אוקסנה(.
"לגבי המנטליות הישראלית יש עדין דברים לא כל כך ברורים .קשה לי לשמוע פה איך שהבנות
צועקות בכל דבר בלי שום קשר .זה אולי נותן לי הרגשה שאני אינטליגנטית...אנשים חסרי תרבות
מרגיזים אותי .אני לא רגילה לשמוע את זה ולראות את זה .אבל אני מבינה שזו המציאות וככה זה.
אני מקבלת את זה ,פשוט לא שמה לב וזהו .נגיד שהסתובבתי ברחובות ,אז אנשים בלי תרבות היו
צועקים משהו ..בלונדינית וכל מיני דברים .ומתחילים איתך באוטובוס ,במונית ,בשפת הים .וזה
מרגיז ,כי אנשים כאלה חושבים שאנחנו סוג אחר של בני אדם .לנו מותר לעשות את זה ,אבל
לישראלים הם לא היו מתייחסים ככה ...המנטליות פה שונה מאוד .אני הרגשתי שיש אנשים מאוד
תרבותיים ומאוד טובים ,ויש מהצד השני ,אנשים מהשוק ,מהרחוב שהם ממש חסרי תרבות שלא
איכפת להם שום דבר .הם אומרים מה שהם חושבים .וזה רק ענין של התרבות שלהם ,לא משהו
אחר .במקביל הכרתי אנשים טובים וחכמים)"..הלנה(
"מאנשים בהתחלה קיבלתי שוק .למשל ,בהתחלה ירדתי בבוקר למכולת ,פתאום ראיתי בן אדם עם
נעלי אצבע ...אז אני התביישתי בשבילו וניסיתי להסתיר את הפנים ,כאילו אני לא רואה.לתת לבן
אדם הרגשה טובה )צוחקת מאוד ( ...כי זה לא מקובל ,חשבתי שהוא לא בסדר) ...צוחקת מאוד(.
במוסקבה כולם לבושים ,עם תספורות ...מסודרים ...אני גם ירדתי למכולת ,עם תספורת )לא עם
קוקו( ומאופרת ,אל תשאלי ..ובסוף הוא ככה) ...צוחקת מאוד( .המנטליות ,התחלתי לקלוט אותה
אחר כך .אבל בהתחלה זה היה מאוד קשה .הייתי מגיעה בקניון עם כל מיני נעליים עם גובה ...אל
תשאלי ,הם בטח חשבו שאני נערת ליווי .הכל נוצץ ויפה ותיקים מיוחדים וכל מיני תספורות כאלה.
אני יכולה להביא לך תמונות איך נראיתי) ...צוחקת מאוד( הייתי פשוט ליידי .והם לא הבינו איך
181
נחתה כזאת גברת ) ...מתפקעת מצחוק( כשלידי עברו סוסים ,מרצדסים עם אבטיחים ,נורא מצחיק.
זה היה שוק ,שהייתי צריכה לעבור את זה" )יילנה(.
תשע מרואיינות תיארו את המנטליות הישראלית כמתנשאת ומקטלגת:
קמילה מתארת חווית מפגש שלילית עם ישראלים בדרכה לארץ" :ואז בא איזשהוא ישראלי,
ובדיוק נפל לי משהו מהיד ,איזה דרכון ,והוא כזה מסתכל עלי עלי בפנים כאלה של גועל כזה ,הוא
רואה אותי ,אני הרגשתי כאילו ביער עם זאבים ,מוקפת בזאבים .והוא הראה לי את מה שנפל לי
וביקשתי ממנו שיעזור לי להרים ,והיו לי חמש שקיות בכל הצדדים ,יחד עם הילד ,והוא הגיב בצורה
כזו כאילו אני מגעילה אותו ,את מבינה? ישראלי ...והוא לא עזר לי .אני הרגשתי שאני הולכת לבכות
והרגשתי שאני צריכה להיות חזקה כי אחרת ..זחלתי עד האוטובוס שלוקח למטוס ...זה מנטליות
של זאבים בתוך היער".
כאחות בבית חולים מתארת אנדריאה את התנהגות ה"ישראלי המכוער" בזמן לחץ לעומת הרוסי:
"אני בעבודה שלי במיון ,אפשר להבין שזה גם אוירה מאוד לוחצת במיון שאנשים באים עם מחלות.
אבל היו מקרים ,שזה פשוט ..המנטליות הישראלית הזאת' :אני מגיע לי ואתם השפחות שלי ובואי
נא בואי נא' ' ,כולם צריכים לעשות מהר!!' .אצל רוסים אין כזה דבר ,יש איזה יחס נורמלי .יש יותר
סיכוי שאחות רוסייה תחטוף קללה יותר מאשר אחות ישראלית .כי מה הוא יכול להגיד לה ,את
צברית? לה ,הוא יגיד ,רוסייה .בלי סוף שמעתי את זה ,אנשים לא חושבים ,אומרים וזהו! היה לי
קשה עם זה שראו אותי רוסייה ,שמתייחסים אלי כזרה ,ה"רוסיות" האלה ועוד כל מיני מילים
שמוסיפים אחרי זה ...אחרי זה עם הזמן למדתי לא להיות פריירית .יש גבול לסבלנות שלי ,כשאנשים
מרגישים שאני לא מוכנה לוותר על יחס נורמלי ,אז מתייחסים יותר בכבוד...גם כשעבדתי בחנות
נעליים ,בהתחלה ,היה ניצול .המנהלת ידעה טוב מאוד שאין לי עבודה אחרת,ואני אעשה את כל מה
שהיא תגיד .לישראליות יש יתרון על זה שהם ישראליות...יתרון של שפה ובית ,ויכלה להרשות
לעצמה לעמוד ולפטפט ,פשוט לא רציתי שזה ימשיך ככה ,זה הכל.
עכשיו ,זה אחרת .אמנם יש לי מבטא כבד ...אני אף פעם לא הסתרתי אותו .כל הזמן אומרים דברים
שאני בלונדינית וככה ...עכשיו אני רק יודעת איך להתמודד עם זה ולענות אם צריך.
תגובת הרוסים להתנשאות הישראלית לדעת אנרריאה היא התכנסות בעצמם":אני רואה הרבה
חבר'ה ,חברים שלי ,שהם די בבועה .אין להם הרבה אפשרויות ,ואם יש ,הם לא מנסים להתערבב,
להתמזג עם החברה ,הם שומרים על הדיסטנס ,כזה מתנשא הייתי אומרת .לפעמים אפשר להבין את
זה ,כי זה נובע מיחס כזה של 'הרוסים האלה' .ולכן זו התגובה ,התנהגות סנובית ,אתם זרים ,אתם
כאלה וכאלה ,זה דו צדדי ,זה אני רואה ממש הרבה .אני רואה פחות חבר'ה שהם פחות ,שומרים על
אותם תווי התנהגויות.
אנדריאה מתארת אתהתנהגות העולים הותיקים" :פעם אחת אמא שלי הלכה לבנק ,וישב מולה
פקיד .והיא היתה שנה או שנתיים בארץ ,והיא דיברה לא רע .אז התחילה להתנצל על זה שקשה לה
לדבר ,והיא מגמגמת והוא המשיך לדבר איתה בעברית ואז הוא אמר לה את לא צריכה להתבייש
בזה שאת מדברת לא טוב בעברית ,את צריכה להתבייש במה שכתוב לך בתעודת זהות ,ככה הוא אמר
לה .במילים האלה .אמרתי לה ,אמא למה לא נתת לו סטירה? והוא היה רוסי ,את המשפט הזה הוא
אמר ברוסית! את מבינה? זו פשוט שנאה ,גועל נפש ,מגיע לו לפטר אותו מהעבודה על דבר כזה .הוא
ידע בדיוק למי להגיד את זה ,אמא שלי מה היא יכולה להגיד לו? ידע בדיוק שהיא לא תגיד ולא
תתלונן".
182
נטליה" :אני עובדת קשה בארץ ,ואני לא מתביישת לומר לישראלים מה אני חושבת .הם )הישראלים(
לא מבינים שאבא שלי בגיל , 53מבחינת ההתפתחות נמצא הרבה פחות ממני ,שאני בת .27זה
שאתה מתנשא אני מבינה ,אבל אני השגתי פה משהו .אני עבדתי ,לא נתנו לי את זה בחינם! על מה
אתם מתנשאים?
נטליה מרגישה מושפלת בגלל ההתייחסות אליה כ"רוסיה בלונדינית"" :ישראלים יכולים לבוא אלי
ברחוב ולהגיד לי בלי שום בעיה ,כמה אני רוצה ללילה .רק כי אני בלונדינית ואני מרוסיה .להם אין
בעיה ,אבל אז כולנו הולכים למשטרה אחרי זה ,כי אני נותנת סטירה לבן אדם הזה .הייתי פעמיים
במשטרה בגלל זה .אני הולכת ברחוב ,ואז אומרים לי דבר כזה ואני נותנת סטירה ,והולכים למשטרה.
זה קורה כל הזמן .אולי לא בצורה כזו ישירה .לא כל אחד בא אלי ושואל כמה אני רוצה .מזמינים
אותי לכוס קפה ,אחרי כוס קפה ,את יודעת מה הם רוצים אחרי זה? גם אני כשבאתי לכאן ,רציתי
ללכת לרקוד ,איך את יכולה ללכת לרקוד? רק אחרי שאת תשכבי עם הבמאי ,ועם עוד כמה אנשי
צוות ,וכו' .זו באמת תופעה .זו נורמה ,אני כבר התרגלתי לזה .הם עושים את זה בעיקר עם
רוסיות ,אני לא חושבת ,אני יודעת .קראת ידיעות אחרונות לפני שלושה שבועות? בכביש רמת גן -
ת"א ,שמו שלט גדול " :יש לך אישה זקנה ? תזרוק אותה וקח לך רוסיה צעירה!" שלט של משרד
פרסום .זו פרסומת לזונות מרוסיה ,מאוקראינה ,יש מספר טלפון והכל .אבל מי אישר את הדבר
הזה? קודם כל להדפיס ולשים את בכביש כמו ביטוח ישיר ,כמו בזק .זה פשוט מדהים ,מספר טלפון
ותמונה של בחורה רוסייה .זה היה בעיתון ,ואז אנשים הורידו את השלט הזה .איך את רוצה אחר כך
,שפה האנשים הפשוטים לא יבואו אלי? פחות או יותר רוסיות יפות ,בלונדיניות ,כולם עוברות את
זה".
תמרה מתארת את הישראלים כקרים ,סנובים ולא חברותיים":אנשים פה קרים נורא ,לא
חברותיים .בחורות ישראליות כאלה סנוביות ואי אפשר לדבר איתם בכלל .גם עכשיו אני חושבת ככה.
רוב הבחורות הישראליות הם עם אף למעלה ...ישראליות הם ממש ,כל אחת יודעת מי היא ולא
אכפת לה מאחד אחר .אין על מה לדבר איתם בכלל .יענו לך כן או לא וזהו .לא מענין להם אף אחד.
היא שואלת מה נשמע לא בגלל שמענין לה מה נשמע .סתם ,כי כולם שואלים.
ממש סנובים פה .גם מאוד חוצפנים פה .מאוד .עכשיו אני עוד יותר מרגישה את זה כי התחלתי
לראות אנשים בעבודה ,התחלתי לראות אנשים בלימודים.
הגברים הישראלים יותר נחמדים מהנשים :הגברים הישראלים זה קצת שונה .לא כאלה סנובים כמו
הבנות."...
אלכסנדרה משווה בין הישראלים לרוסים :ישראלי -צבר ,הרוסי -פטל" :יש פה הרבה דברים שאני
לא אוהבת,למשל ,שהישראלים יותר סגורים .את הישראלי אפשר לתאר אותו בתור פרי של הצבר.
פרי של הקקטוס ,שהוא עם קוצים מבחוץ אבל מאוד מתוק בפנים .הרוסים הם פטל אחד ,אחד,
שלא צריך לקלף אותו .הם כולם טובים ,הכל טוב .מיד רואים את זה .לצברים צריך להשקיע מאמץ
,יותר קשה .למעשה שאני פוגשת אנשים עם ערך ,שהם לא ריקים מתוכן ,אז אני מגיעה אליהם
ומגלה אותם .אצל הרוסים זה מתגלה מיד .ה ם פתוחים ,אין להם את הממברנה של הצבר ,היא
חסרה ,אצל ישראלים זה נובע ממתח ולחץ של סביבה עויינת ,אני מבינה את כל התהליך הזה .זה מה
שקשה לי ,ואם את מחייכת כל הזמן ,כמו אמריקאים ,אז מקבלים אותך קצת בדיסטנס ,אולי את
לא נורמלית ,או אולי את רוצה משהו ,למרות שאת לא רוצה כלום .הישראלים ,כשאת רוצה לעומק
183
להכיר אותם ,הם לא תמיד נותנים לך .הרוסים כן ,זה מה שאני מרגישה ...זה חסר לי בחברה
הישראלית .אני רוצה להבין מי הוא ומה הוא .את הרוסים אני קולטת מיד ואת הישראלים אני לא
תמיד קולטת .זה יוצר קצת קצר.
אני באופן אישי נתקלתי בתור בחורה בכל מיני סטיגמות כאלה .יש סטיגמה ואי אפשר למחוק אותה
על רוסיות בלונדיניות עם עיניים כחולות .באוניברסיטה זה גן עדן ,לא קורה שם כלום ,הכל בסדר,
פרפקט .במקומות אחרים יש דברים כאלה .ותמיד הייתי צריכה להוכיח שאני לא ...לכן היה חשוב
לי ללכת לאוניברסיטה ולכיוון האקדמי כדי להוכיח שאני לא כזו .כי מה אמרו לי? בשביל מה את
צריכה את זה? את יכולה להיות דוגמנית וזהו .או בשביל מה את צריכה מעבדה .אמרתי אני לא
סתם בובה בלונדינית ,ברבי ,אני רוצה לדעת שהמוח שלי מסוגל לעשות משהו ,ולעשות תואר.זה היה
חשוב לי מאוד.
יש צורך בטולרנטיות משני הצדדים :הטולרנטיות של שתי החברות )ישראלית ורוסית( מאוד חשובה
כדי להשתלב .אני רואה שאם טולרנטים אחד לשני מגיעים להישגים מאוד גבוהים .כי גם לחברה
ישראלית וגם לרוסים יש המון מה לתרום ואם יש שני אורכי גל משתלבים נוצר אורך גל כפול אז אם
יש שני פוטנציאלים כל כך גבוהים וכל כך חכמים ,זה יכול להוביל פריצות דרך מאוד חשובות.
הישראלים לא באמת מתענינים בנו :כאילו הישראלים משדרים' :אנחנו קולטים אתכם אבל אנחנו
בעלי השליטה' .מתענינים באורחים אבל כלפי חוץ ,לא מענין ממש .מסתפקים בידע פרימיטיבי וכללי
על הארץ ובזה נגמר הסיפור .אנחנו כל כך מתאמצים להכיר אתכם ,למה אתם לא מתענינים בנו? יש
לנו הרבה מה להציע...אין כח לשמוע אותנו .אנחנו כל כך מתאמצים להכיר אתכם ,ללמוד את
השפה ,את ההסטוריה שלכם ,מתקרבים ומנסים ואתם יוצרים סביבכם קיר אטום .ואני אומרת ,אין
מי לדבר .למה אתם לא מתענינים ,מתחילים לפהק ,ואני לא מבינה ,אנחנו גם יכולים ,אנחנו מאותו
מעמד .נכון שאנחנו באנו ממדינה שנכנסה לקשיים כלכלים אבל זה לא לוקח מאיתנו לא את
צ'ייקובסקי ולא את אלה שחיברו את טבלת המנדלב ,יש לנו המון מה להקנות .למה אתם לא
לוקחים את זה? זה חינם! על זה אני מתלוננת .לא על זה שכמה מעט נתתם לנו בסל קליטה ,זה כלום
,שטויות ,זה קיבלנו ,תודה רבה ,אבל אנחנו באנו עם מאגר ידע ,תקבלו ,תתענינו ,אנחנו ניתן את זה
חינם ,יש לנו מאגר עצום .תתעניינו בהיסטוריה שלנו ,אפשר לספר נון סטופ על זה .אני מאוד רוצה
להתחבר לפה אבל מאוד חשוב לי הסטטוס של הרוסים .הרגשתי פחות את העניין הזה ,את האפלייה
לרוסים .כי אני מרגישה משהו מאד מכובד לגבי רוסיה ,אז לגבי ההסטוריה של ישראל ,היא לא
קשורה לרוסיה בכלל ,אז למה כל הטענות האלה שאנחנו זונות ושבאנו עם תעודות מזויפות .בגלל
זה אני עושה כל כך הרבה מאמצים שלא ירגישו שאנחנו כאלה ".
"מאוד הרגשתי את זה כשהגעתי לארץ ,שחושבים שרוסים הם מאפיונרים והבנות הם זונות..
ושמתעסקים בדברים רק רעים .זה מה שכולם חושבים ...ראיתי את זה כל הזמן מסביב .אני פחות
הרגשתי את זה ,כי התחלתי ללמוד באוניברסיטה ושם אוירה אחרת בכלל ")הלנה(.
ויקי מתארת את הניצול המיני והאונס שעברה בצבא בשל היותה עולה חדשה ,והמשבר שעברה
בעקבותיו" :היה מוזר לעלות לארץ .לא ידעתי עברית ,היו לי חודשים שלמדתי עברית ושמעתי את
העברית אבל לא הצלחתי להבין את הבן אדם .אני מחייכת לו והוא מקלל אותי .היו כל הזמן
אומרים הרוסים האלה עלו לארץ ומה מגיעים לפה בכלל ,היו מקללים אותי .אני הרגשתי ,עד השירות
הצבאי ,שהרוסים שנואים ,שלא סובלים אותם .אחרי שהתגייסתי ,התחלתי להבין עברית
והתחלתי להבין מה הולך פה בכלל .ואז ידעתי מתי אפשר לענות ומתי אסור לענות וכל הדברים
האלה .כל פעם אמרו 'הרוסייה הזאת' .אמרו שתפסנו להם את מקומות העבודה שלהם וכל מיני
184
דברים כאלה .אני לא הייתי מתייחסת ,אבל הייתי מלמדת את ההורים שלי שלא יחייכו לכל אחד.
קבלת הפנים לא היתה טובה .לא שהצטערתי שבאתי אבל אני הרגשתי קצת מוזרה .הגעתי בת 18
ואחרי שנה התגייסתי .היה לי מאוד קשה ,הכל .גם בצבא היה לי מאוד קשה .בצבא הייתי חצי שנה
יושבת על הדשא כי לא ידעתי עברית ואז אף אחד לא רצה לקחת אותי .אחרי הטירונות חילקו אותנו
לכל מיני מקומות ,כל אחד הולך לאן שהוא,אני בגלל שלא הבנתי שום דבר ,הם היו אומרים' :אני לא
יודע מה לעשות איתך ,כי את לא מבינה אותי' ,או שאמרו לי 'אני לא יודע למה הביאו אותך בכלל'.
ככה התנהגו אלי .אז היו שולחים אותי כל היום להיות בחוץ ,זה היה דכאון .אחר כך ביקשתי
ממישהו שיעזור לי ,כי אני לא רואה איך אני משרתת בצבא .ואז הוא דיבר עם מישהו ואז הביאו
אותי לתת אלוף אחד והוא שאל אותי שאלה ואמרתי כן או לא .ואז הוא ראה שחבל עלי ,התגייסתי
בתאריך ככה וככה ועד עכשיו אף אחד לא קיבל אותי .הוא קיבל אותי ואמר לי מה אני אמורה
לעשות ,מישהי הסבירה לי ברוסית שאני צריכה להדפיס ,לנקות והייתי יושבת לידה,ולומדת מה
עושים.ידעתי את האותיות ולדבר לא ידעתי ,הייתי מדפיסה והוא היה כל כך עצבני עלי ,על זה
שהוא לקח אותי ,כי בכל משפט ,בכל מילה היו חמש שגיאות ,למשל במקום הנדון כתבתי הנבון והוא
היה משתגע מזה .הייתי כותבת את המילים במחברת שלי ולומדת מה זה ,מסתכלת במילון ,או
ששואלת מישהי רוסייה מה המילים שהוא כתב ,הייתי בוכה בשירות .תראי ,אני בחורה יפה ...נו ,איך
להגיד ,בארץ להיות בלונדינית עם עיניים כחולות ,זה משהו ...וזה כל מה שהיה לי להציע ..והיה
בחור אחד בצבא שלא עזב אותי .בהתחלה היה לי מאוד כייף עם זה ,כי היה לי עם מי להיות ,אבל
לאט לאט זה הגיע לזה שהוא פשוט בא לחדר שלי בבסיס וניסה כל הזמן רק לשכב איתי .זה הפך
להיות סיוט .פעם אחת ,אני מתביישת אפילו לספר לך ,אבל היום אני מבינה שאפשר היה לתבוע
אותו על אונס .זה היה נורא ,ושלא תחשבי שהוא היה היחיד .הם ניצלו את המצב הזה .הרבה
בחורים .אני הרגשתי שאני לא יכולה יותר .גם לא רציתי וגם לא יכולתי לספר להורים שלי את זה.
תראי ,ברחנו מכאלה באוזבקיסטן וגם פה יש כאלה .זה בכלל לא דבר שיכולתי לספר להורים שלי,
בחיים .היה להם כל כך קשה פה .ומה הם היו יכולים לעשות? הרגשה כזאת ,שגם אין כסף ,גם אני
לא יודעת לדבר עברית ואין לי תפקיד בצבא ,וגם רק רוצים אותי בשביל לשכב איתי ,זה היה כבר
יותר מדי.
לאחר מכן תיארה ויקי את נסיון ההתאבדות שלה.
"בעבודה למשל ,קידמו אותי ,אבל עדיין את מרגישה שלא קידמו אותי בגלל שאני רוסייה ,כאילו,
שיש אפליה) ".אוקסנה(
לדה טוענת ש"ערך" הרוסים נמוך יותר בארץ" :כל מה ששייך לרוסים יותר זול .את הולכת לתקן
נעלים אצל מישהו רוסי -יותר זול ,את הולכת לתקן טלוויזיה אצל מישהו רוסי -יותר זול .את הולכת
לתופרת -יותר זול".
"אני לא מבדילה בין מרוקאים ,רוסים ,עירקים .אז פגשתי בארץ כל מיני אנשים ,והיו כאלה שאמרו
שאני רוסייה ושמעתי את זה מאחורי הגב ,הרגשתי שמשהו לא בסדר ...שמסתכלים עלי..לדוגמה,
כשמתקבלים לעבודה יש את הענין שבגלל שרוסים רואים שזה עולה חדש ,אז חושבים שזה בן אדם
שלא יודע עברית ,מסתמכים על זה שלפחות 30%הוא לא מבין ,אז מנסים לנצל ,פגשתי את זה
כשהתקבלתי לעבודה בחנות ,בסוף המשמרת היו צריכים לנקות את החנות ,אז כל פעם היו
משאירים אותי .אז ברגע שפתחתי את הפה פיטרו אותי" )אלינה(.
185
"הפחידו אותי מאוד שלא נתקרב לישראלים כי עם בחורות ישראליות הם רק משחקים" )ניקול(.
אנדריאה ואלינה קבלו על כך שבישראל כל אחד "מקוטלג" לקבוצה מסויימת" :הרגשתי בהתחלה
שכל החלוקה הזאת של ערבים ,יהודים ,רוסים ,תימנים ,מרוקאים ,הרגשתי את זה מאוד חזק.
כשהייתי לומדת ברוסיה,היו לי כל מיני חבר'ה ולא היה כזה מורגש ומופרד ,שם לא היה ככה ,היו
רוסים ועוד כל מיני ,זה לא היה לפי לאום להתחלק ,זה לא היה ככה .פה אני מרגישה חלוקה של
קבוצות מאוד חזק .כל היהודים מתחלקים להרבה הרבה הרבה ...ואני באחת הקבוצות ..זה לא
נעים" )אנדריאה(.
" זה מאוד דוחה אותי גם שמבדילים פה בחברה הישראלית בין דתיים וחילוניים ,זה כל כך מגעיל.
למשל ,אתמול ניגשה אלי אישה חרדית ,עם פאה ,והיא רצתה לבקש כוס חד פעמית ,באחד הדוכנים
שם .אז היא ניגשה אלי בשקט ואמרה אני רוצה לבקש כוס חד פעמית אבל לא יתנו לי כי אני דתייה,
את יכולה לעשות לי טובה ,לבקש? ואני הייתי ממש בהלם ,לא ידעתי שעד כדי כך ,ידעתי שמבדילים
אבל שזה הולך עד כדי כך?? ברמה כזו נמוכה ומגעילה? אז הלכתי וביקשתי ,זה פשוט נורא ,נורא"
)אלינה(.
שש מרואיינות תיארו את "תרבות המגיע לי" הישראלית:
לדה מספרת שבניגוד למסר שקיבלה מאביה שיהודים עוזרים אחד לשני ,כאן גילתה שזה ההיפך:
"אני זוכרת שאבא שלי אמר לי ,הוא יהודי ,יהודים צריכים לעזור אחד לשני .לא הבנתי למה ולא
הבנתי איך אפשר לזהות מי יהודי ומי לא ,אבל ככה הוא תמיד אמר .וכאן זה ההיפך ,כל אחד מנסה
לאכול אחד את השני ...כאן גם כל אחד נכנס לך לורידים ,צריך לדעת כמה ולמה ,אז אני לא יודעת
אם זה טוב או לא ,אבל לפעמים ממש לא נעים לי".
"היו לי גם חוויות שליליות ,עם ילדים בבית ספר ,שלילדים יש חוצפה ,ויכולים להגיד מה שבא להם
ולקלל את המורה ,והכל בסדר ..הכל מותר להם) "...לונה(.
מנטליות חסרת תרבות ופחות אינטליגנטית
נטליה מתארת " :בכלל שוק תרבותי היה פה .במיוחד שאני אדם לא זר לתרבות .פה לישראלים לא
מענין להם כלום .לא מענין להם כלום! לא תיאטרון ,לא מוסיקה ,אין בתי ספר למוסיקה כאן...אני
לא מעוניינת להיות ישראלית ,אני מרגישה שהגעתי למקום יותר נמוך .אבל הבעיה ,שמנסים להכניס
אותי גם לשם .מנסים לעשות ממני ישראלית ,ואני לא רוצה .אני יהודיה שגרה בישראל ,אני לא
ישראלית .את מבינה?
רוסי שגר בישראל מוצא זמן לתרבות בניגוד לישראלי":בן אדם שגר בישראל )רוסי( הוא מוצא זמן
ללמוד ,מוצא זמן לקרא ספרים ,כמו שאני התרגלתי .מוצא זמן לנגן גם בפסנתר ובכינור ,מה שאני
יודעת לעשות,אני גם מוצאת זמן לרקוד ,להתעמל ,אני מוצאת זמן להעביר את הזמן באופן תרבותי.
מזלזלת מאוד ברמת הישראלים והלימודים בארץ" :אני שהתקבלתי לאוניברסיטה ,הסתכלתי
בחוברת של המגמות ,ראיתי שיש פה פקולטה למוסיקה ולתיאטרון ,אבל איך בן אדם יכול לבוא
לפקולטה למוסיקה אם אין בתי ספר למוסיקה בארץ הזאת? זה אני לא מבינה .בשיעורים פרטיים אי
אפשר להגיע לרמה שאפשר להתקבל לאוניברסיטה .ואין בית ספר למוסיקה כאן ,למשל ,אין בית ספר
לבאלט ,לא מענין להם! ,אין דבר שמענין להם! אין תרבות פה בכלל ,בכלל! שום דבר לא מעניין
לאנשים כאן ,לא סיפרות ,כלום! איך אפשר לחיות ככה ,קשה לי להבין! באוניברסיטה ,האנשים
186
שהייתי איתם גם ...פשוט נורא .הם לא יודעים כלום .הם יודעים מה שכתוב .אם יש איזו סטייה או
צד אחד ,הם לא יודעים כלום .זה היה ברפואה ,ככה .אנשים לא חושבים .אני אפילו לא יודעת ממה
זה נובע .הם לא מבינים שאי אפשר להיות רופא או מתמטיקאי אם אתה לא יכול לעבור מבחן.
באוניברסיטה נותנים פה ללמוד דברים שאני למדתי אותם בבית ספר .הרמה שם הרבה יותר גבוהה.
הילדים שמגיעים מרוסיה ,שם היו בכיתה ג' ,פה הם בכיתה ה' .ואני לא אגיד עוד שהם למדו כל כך
טוב שם .כשהגעתי לאוניברסיטה ,עוד הפעם קיבלתי שוק .למה? אני למדתי מתמטיקה ואחי למד.
היינו משווים .ברגע שסיימתי תואר שני ,הייתי ברמה של קורס רביעי של אוניברסיטה ברוסיה וזה
אחרי שסיימתי תואר שני וסיימתי את התיזה .זאת הרמה .זאת הרמה ברפואה כנראה גם .כי אדם
שלומד על ציון 60רפואה ושואלים אותו כמה מסתמים יש בלב? ואומר טוב בסדר ,אחד אני יודע.
אחר כך את לא מפחדת ללכת לרופאים? אני מפחדת .זה ככה היה מהנסיון.
אנשים פה פחות אינטלגינטים וזה לא אשמתם .כי פה באמת צריכים לעבוד הרבה ואני יודעת את
זה .ובאמת ברגע שאתה הולך ועובד 16שעות ,אין לך כח ואין לך ראש לא לתיאטרון ,לא לשום דבר.
אני לא יודעת למה .אולי לרוב האנשים פה פשוט לא מענין ללמוד ,הם חושבים את זה לבזבוז זמן ,כי
אין להם הרבה זמן ,פה זה כסף ,האליל של ארץ ישראל זה כסף.
מחנכת את חבריה הישראלים לתרבות :אני הייתי מחנכת את החברים שלי הישראלים שאפשר
להפסיד יום עבודה בגלל קונצרט בגלל משהו ,יש דברים שאפשר להפסיד יום עבודה וכסף רק לדברים
כאלה פשוטים .זה קשה להם להבין .יכולים לבזבז כסף על שטויות ולא על ספרים ...הוא היה שואל
אותי? הספר הזה עולה 50שקל? בשביל מה את צריכה את זה? בשביל לקרא ,בשביל לדעת עוד משהו.
זהו.זאת הבעיה שלי פה בישראל .אנשים פה גשמיים ,חומריים -זוחלים על האדמה ,היתה לי בעיה
גדולה .אין להם )לישראלים( משהו שהם צריכים ,שהם יכולים למסור משהו למשהו .אין דבר כזה
שאם יש משהו גשמי שהוא חומרי ,לא כסף ,הם לא יכולים להיפרד מזה בקלות בגלל איזושהי
מחשבה .הם יותר מידי אנשים גשמיים .הם פה על האדמה .פה הם נמצאים ,זוחלים על האדמה .וכל
אחד מפחד לעלות קצת לאויר ,קצת להתרומם מזה ,מהבוץ הזה שהם נמצאים עליו ,קצת להתרומם.
קצת! יש דברים רוחניים שאפשר למסור את הכל .לא אין דבר כזה ,לא מבינים.
מגדירה את הישראלים כמסה אפורה :בשבילי ישראלים זה מסה אפורה שבשבילה יש רק ככה' :קם,
שתה קפה ,הלך לעבודה ,בא מהעבודה ,שוכב עם משהי ..נרדם וזהו' .זה כל מה שזה ישראלי ,סליחה
שזה אולי פוגע בך ,אבל זה ישראלים.
מבחינה תרבותית מצטערת שבאה לכאן :מבחינה זו אני מצטערת שבאתי לכאן .אני מרגישה ששם
הייתי יותר מתפתחת מבחינה תרבותית .פה זה כבר חינוך עצמי .אני כבר בגיל כזה שאני לא צריכה
מחנכים ומורים ,אני יכולה למצוא את זה לבד .ואם אני ארצה ללמוד משהו שאני בכלל לא יודעת,
יש אנשים שנותנים שיעורים פרטיים ,אני יכולה ללמוד בצורה כזו דברים .ילדים שלי אני רוצה
לגדל אותם כרוסים .הם ידעו שפה רוסית ,הם ידעו לקרא ולכתוב .אם יהיו לי ילדים אני יכולה להגיד
לך מה יהיה איתם ומי הם יהיו .אני בן אדם כמו אמא שלי,אני לא שואלת את הילדים מה הם רוצים
לעשות ומה הם לא רוצים לעשות ,כמו פה .תסתכלי על הילדים פה .אין חינוך פה בכלל .האמא צורחת
על הילד וחושבת שזה מספיק..
האדם הכי לא מתורבת שם -פה ברמה גבוהה :כי שם בן אדם הכי לא מתורבת ,פה היה ברמה
גבוהה .פשוט חינוך אחר .פה אין חינוך ,ושם חינוך יותר קונסרבטיבי .אני מעדיפה חינוך קונסרבטיבי
יותר מאשר אין חינוך ,כמו פה .הרבה .זו בעיה שאפילו הם לא מבינים שהם כאלה .זאת הבעיה .אני
מרגישה שהגעתי למקום יותר נמוך ,אבל הבעיה שמנסים להכניס אותי גם לשם .מנסים לעשות ממני
187
ישראלית ,ואני לא רוצה .אני יהודיה שגרה בישראל ,אני לא ישראלית .את מבינה? קשה מאוד כאן
בארץ ,אני לא מתחברת עם האנשים האלה .אם יש לי מצב רוח טוב ,אני מעבירה את זה .אם יש לי
מצב רוח רע ,אני יכולה להגיד לבן אדם שמנסה להידחף ביני ובין הדלת ' :אישה עוברת ראשונה!' ,
והוא עומד בהלם .מסתכל עלי ,כמו שיודע את זה .הישראלי איפה שהוא ,כנראה שמע ,ראה ,את זה.
אני לא מבינה גם את האפליה הזאת של נשים פה .אישה פה לא בן אדם .אבל נשים פה אשמות לבד
בזה .נשים ברוסיה אחרות לגמרי .מבחינת היחס שהם מקבלות .שם לראות שמתייחסים לאישה כמו
לזבל כמו שאני רואה פה? אי אפשר לראות את זה כמעט ,התייחסות של גבר לאישה שונה .פה
האישה בן אדם מסוג שני וזה פשוט מרגיז .אני לא יכולה לראות שהוא הולך והיא נסחבת אחריו עם
שקיות של תפוח אדמה ,מה זה? למה? למה הוא לא יכול לקחת סמרטוט ולהעביר בבית?".
"השפה ,הספרים והסופרים האהובים עלי הם רוסים ,זה מאוד חסר לי כאן" )ג'נט(
לדה טוענת שבארץ אין תרבות טובה" :בארץ ,אני אומרת לך את האמת ואל תיעלבי אני גם אומרת
את זה לבעלי ,אנחנו לא מגיעים לרמת בידור טובה ..אין מה לראות פה ,או מהדורה מרכזית או
מהדורה לפני מרכזית ,הכל כזה ...אילו גנבים ,אלו רמאים ,הכל כזה ...אין תכנית בידור טובה .הכל
נראה כמו טלוויזיה קהילתית כזאת .חשוב לי שהילדים שלי לא ישכחו מאיפה הם באו ,יש הרבה
רוסים שאומרים ,טוב ,אנחנו פה ,לא צריך לשמור את מה שהיה .למה? תימנים לא שומרים על
המנהגים שלהם? מרוקאים גם מאוד שומרים על המסורת שלהם .למה לא? יש לנו ספרות .מה זה
ביאליק? מי מכיר את ביאליק? מכירים פושקין ,דוסטוייבסקי".
אלינה מציינת שתחום התרבות בארץ אינו מפותח ומושרש ":שם היה יותר נטיה לקרא יותר ספרים
,היה פחות הייטק ומחשבים וטלוויזיה .פה יותר מתקדם אבל ההשפעה הזאת ברורה ,כי לא היו
אפשרויות האלה ואנשים יותר קראו והלכו לתיאטרון ,ומוזיאונים ,תלוי גם מי ואיפה גדל .אבל פה,
פה שנמשכים לתרבות הוא יותר קטן ,ככה אני רואה את הדברים .שלמדתי פה
האחוז
באוניברסיטה מוסיקה ,וראיתי שיש הרבה סטודנטים מאוד לא אינטליגנטים ,מאוד מוגבלים
מבחינת הידע שלהם והאופקים שלהם ,בתקופה שאני גדלתי הרגשתי יותר תרבות שם .אצלנו בבית
ואצל החברים שלי תמיד היה נהוג לקרא ספרים .אמא שלי תמיד אמרה לי המתנה הכי טובה להביא
למישהו זה ספר .וזה באמת היתה מתנה טובה וגם לי הביאו ספרים .פה שבאים ליום הולדת מביאים
בגד .ואני הייתי בהלם כשעבדתי בקניון ,באות אמהות ממשפחות עם הרבה כסף ,ובאים כל יום
לקניון ,עם הילדים שלהם ,למה שלא ילכו איתם לספארי? לתיאטרון? סרטים לילדים? הייתי כבר
מזהה את האמהות האלה שיודעות בכל חנות מה יש יותר טוב מכל המוכרות בחנויות.זה מרגיז ,גם
הילדים רק על זה מדברים ,על הבגד הזה ועל הדבר הזה שצריך לקנות ,כל דבר כבר לא נאה להם .אני
מבינה שבקיץ חם והולכים לקניון בגלל המזגנים ,אבל זה הבילוי? כל יום? זה שיגע אותי ואמרתי
לעצמי ,כזאת אני לא אהיה ,את זה אני לא אקח מהתרבות הישראלית ,אני לילדה שלי אתן את
המקסימום שאני אקח אותה למקומות אחרים.
באוזבקיסטן ,המשפחה שלנ ו היינו בינוניים מבחינה כלכלית אבל עדיין ,אמא תמיד דאגה לקח ת
אותי לתיאטרון ,לגן חיות ,לקולנוע לא כי זה היה יקר .לא משקיעים פה בענין של התרבות".
"מעולם לא הרגשתי עליונות שאני באה מתרבות יותר מפותחת או משהו כזה .נו בסדר ,אין כאן
188
תרבות ,זו ארץ מיחדת ,אין כאן תרבות מי יודע מה ,אבל אין מה לעשות .מה זה תרבות? אז ניקח
כאידיאל את התרבות האירופאית ואז כל מה שלא קרוב לזה ,זה כבר לא תרבות ,זה בולשיט ,לכן אני
בחיים חושבת שאם זה מה שמתאים לאנשים פה אז בסדר)"...דיאנה(.
הנוסטלגיה לבריה"מ
שלוש עשרה מרואיינות חשות מנותקות מבריה"מ מאחר ו"אין דרך חזור" "אין לאן לחזור" והן
"מסתכלות רק קדימה" .שתיים מהמרואיינות תיארו "רגעי געגועים" ורק אחת מהן )נטליה( תארה
את געגועיה לבריה"מ )לשלג ולתרבות(.
העדר נוסטלגיה
ג'נט שעלתה לארץ בזמן מלחמת המפרץ ":לא חשבתי לחזור לרוסיה למרות הסקאדים ,לא ,לא
חשבתי לחזור לרוסיה אפילו פעם אחת לא חשבתי על זה .אפילו בימים המפחידים האלה,לא יודעת,
אולי הייתי בשוק ,אולי הייתי בפחד ,לא חשבתי על זה .לא היו לי מחשבות כאלה .לא יודעת למה".
אנג'לה מציינת שהנוסטלגיה היחידה שיש לה היא לפגוש חברות ,לא לבריה"מ":הנוסטלגיה
היחידה שיש לי זה ללכת לבקר את החברים הקרובים שנשארו לי שם ,זה הנוסטלגיה של ללכת
במקומות שגדלתי ולהסתכל על העיר איך היא השתנתה .אבל לחזור לשם זה לא שאלה בכלל ,לא.".
מריה מתארת את התנתקותה מקזחסטן" :מאוד אהבתי את קזחסטן אבל זה מאחורי עכשיו .אם
היית אומרת לי עכשיו ,תחזרי ,לא הייתי רוצה לחזור .אני יודעת להתנתק ,אני התנתקתי ממה שהיה
למרות שזה הרבה זמן השפיע עלי .ממש לא חשבתי לחזור לשם ,לא .אפילו בתקופה הכי קשה
שלי .לא היתה לי בכלל הרגשה כזו ללכת אחורה כי רציתי פשוט להצליח ,ללכת קדימה .זה כבר
תקופה שרציתי מאוד להוכיח .כל כך רציתי,אני עוד חושבת שאני ממש הצלחתי בארץ,אני באמת
הצלחתי ,ואני כל כך אוהבת את הארץ עכשיו ,ולא רוצה לחזור לשם .אני לא הייתי רוצה לחזור כי כל
הקריירה שלי כל החיים שלי ,הכל כאן .נקודה .זהו".
אלכסנדרה מדגישה שאין דרך חזור ,השאיפה היא רק קדימה ולכן אין בכלל מקום לנוסטלגיה:
"אנחנו תמיד רק שאפנו קדימה כי שרפנו את כל מה שהיה לנו .עכשיו אני יודעת שרוסים מגיעים
ואפשר היה היום למכור את הדירות ביותר כסף ,אבל אז לא .ולכן אין לנו לאן לחזור ,אנחנו פה
ואנחנו חייבים להתקדם .אולי זה הגורם שנתן לנו פוש .אין חזרה ,כמו במלחמה .לא היה לנו מנוס,
אלא להתקדם קדימה .סה"כ אני חושבת שהצלחנו.
געגועים למקומות ,לריחות" :אני מתגעגעת למקומות .אני כמעט 11שנה בארץ ,ולא יצאנו מהארץ
אני והורי ,ויש לנו קברי אבות שם סבא וסבתא שלי ,אני מאוד מתגעגעת למקומות ,לריח ,אי אפשר
למחוק את זה"...
ויקי מספרת שאין לה נוסטלגיה ל"סיוט שהיה"":אם נהנים ממשהו רוצים לבוא אליו ,לחזור אליו.
היה שם סיוט מהחיים ,וממש אין לי חשק לחזור לשם .אין לי שום געגועים לשם .חס וחלילה".
" אני אומרת לך ,אני נוסעת לשם אני מרגישה שאני רוצה הביתה .אני פה .פה זה הבית שלי ,עם כל
המינוסים שיש פה ואני לא סגרתי את העיניים ,אני רואה את כל המינוסים ואת כל הדברים שלא
טובים פה ואני לא מקבלת אותם ,אבל אני הישלמתי עם זה ,זה שלי " )רגינה(.
189
אוקסנה נסעה לבקר שם לאחר שלוש שנים והתאכזבה" :אבל אחרי שלוש שנים שנסעתי לשם
מאוד התאכזבתי כי ראיתי שזה לא מתקדם ,זה רק מידרדר .התאכזבתי ,גם מחברים התאכזבתי
בגלל שהייתי צריכה להתבגר כל כך מהר אז עברתי הרבה דברים בחיים .והם נשארו באותו מקום,
אין להם אותם בעיות כמו שלי ,אז התחלתי להרגיש שיש אי התאמה ברמות ויש אי הבנה .אז הבנתי
ש טוב ממשיכים הלאה .זה חיים .גם חברים שעברו לעיר אחרת שם ,רחוקה ,הם גם כן השתנו ...אני
תמיד ידעתי שלחזור לרוסיה זה רק מקרה חירום .יש כאלה שמתייחסים לארץ כאל תחנת מעבר
שאח"כ עוברים לארה"ב ולקנדה ,אני ידעתי שאם אני מגיעה לכאן אני לא עוברת שוב את התהליך
הזה במקום אחר".
" אני החלטתי בשבילי עוד בהתחלה שנסעתי ,אני לא חוזרת לרוסיה .כמה שיהיה לי קשה ,אני לא
חוזרת לרוסיה ,אני נשארת בארץ .אני מתגעגעת לחברות ולמשפחה ,לחיים שהיו בבית ספר ,לא הייתי
חוזרת לחיות שם .לאוקראינה לא הייתי נוסעת אם לא הייתי רוצה לראות את הבת של אח שלי .הוא
אף פעם לא בא לכאן כי זה המון כסף ואין לו אפשרות וגם אין לי אפשרות לקבל אותו פה כי אני
מוגבלת מאוד בדירה שלי ,רציתי שיבואו לפה .אבל אין לי אפשרות .אני מתכננת לבקר אותם שבוע
בפסח .אבל לגור שם לא ,החיים שלי פה .אני מרגישה יותר טוב פה .תרבות שלי יותר פה משם .אני
לא רואה את עצמי שם .לחזור חזרה לא" )הלנה(.
יילנה מספרת שלא חשבה אף פעם לחזור למוסקבה" :לא חשבתי אף פעם לחזור אפילו אחרי
שהאחים שלי נהרגו ולהורים שלי אין שום דבר חוץ ממני .לא הייתי חוזרת היום בכלל לרוסיה ,לא
אוהבת ,לא רוצה ,ממש לא .אני פה סופי".
לונה מתארת את הרגשתה כשנאלצה לנסוע לשם במסגרת אימוני ספורט " :ממש לא מתגעגעת
לרוסיה .אף פעם לא .הייתי שם פעמיים למבחנים לאוניברסיטה ,ואחר כך הייתי פעמיים עם נבחרת
ישראל היה לנו מחנה אימונים בקייב ,אז הייתי וכבר נשארתי כי זה אותו כרטיס וכבר שילמו לי אז
נתנו לי אישור להישאר עם אמא ואבא ,אבל אין לי שום רגש לשם." ...
"מחשבות לחזור לא היו לי אף פעם ,כי אני הבנתי שאפילו במשכורת המינימלית הזאת ,מדינת
ישראל נותנת אפשרות לבן אדם לעמוד על הרגלים שלו לבד ,להסתדר לבד ,לא להיות תלוי באף אחד,
שם זה לא אפשרי" )אלינה(.
"בכלל אין לי נוסטלגיה לרוסיה ,לא .רק לסבתא .אני רוצה אותה כאן" )נדיה(.
"עכשיו ,זה כלום ,כלום ,שכחתי משם .לא מתגעגעת לשם ,שום דבר .ישראל המקום שלי" )דיאנה(.
"רגעי געגועים"
קתרינה מספרת שהיו לה מחשבות לחזור ורגעי משבר" :היו לי מחשבות כאלה של לחזור .אבל לא
ממש ,יותר כעסתי שאני כל כך משקיעה ולא מצליחה ,ידעתי שאני תלמידה טובה .אז היה לי איזה
משבר בשנה ג' באוניברסיטה וחשבתי לפעמים לחזור ,כבר נמאס לי מהכל .נורא התגעגעתי ,למשפחה
ולחברים .רק אחרי שאני עזבתי את הבית ,התחלתי להרגיש כמה אני קשורה אליו".
אוקסנה שסיפרה על העדר געגועים לבריה"מ )"לחזור רק במקרה חירום"( מספרת על רגעים
קשים" :לפעמים יש את יודעת יאוש וזה ,או אם הייתי שם ,כי עדיין זה קצת קשה פה להתקדם כי
אתה פחות שנים בארץ ,יש הרבה מכשולים ,וצריך להתחיל מהתחלה ,לבנות את עצמך ,יש קשיים
כל מיני ,אז ברגעים האלה ,אני חושבת ,מה אני מחפשת ,היתה לי שם דירה ,היתה לי משפחה ,הכל
190
מסודר ,מסלול מתוכנן ,דרך ברורה ,אבל עדיין אי אפשר לדעת איפה .גם הייתי יכולה ליפול שם או לא
הייתי מצליחה ,אבל 99אחוז אני שלמה עם מה שעשיתי ולמדתי גם לא להצטער על מה שהיה
ולקחת את זה .ככה זה היה צריך להיות וללמוד מזה .בגעגועים לשם אני מתגעגעת לחברות שלי,
שהיינו מגיל אפס ,היה לי את הסרטים מצויירים שאני אוהבת ,היה לנו טבע מדהים ,טיילנו הרבה".
נטליה מדגישה את געגועיה לשלג ולתרבות " :אני מתגעגעת לשלג ששם ולתרבות ששם .אני מרגישה
ששם הייתי יותר מתפתחת מבחינה תרבותית )כפי שתיארה לעייל(".
"ישראל -הבית"
שמונה מרואיינות ציינו חד משמעית "ישראל היא הבית שלי".
"בשבילי לחזור לשם זו האופציה הכי גרועה ,אני בכלל לא חשבתי על זה לרגע .פה אני גרה וזהו ,זה
המקום שלי" )אנג'לה(.
"לא חשבתי לחזור לרוסיה אפילו בתקופות הכי "לבדיות" שלי ,אפילו לרגע אחד .לא ,בכלל לא .אני
גרה בישראל ,המקום שלי כאן ,גם בלי קשר לבעלי .אני אהבתי ,אפילו שהגעתי ממוסקבה ,שזה
בתים גבוהים כאלה ,אני אהבתי ,אהבתי משהו .אני לא יודעת להגיד לך מה .זה כמו שלפעמים את
רואה איזה שהוא בן אדם ,פתאום יש לך סימפטיה אליו .את לא מכירה אותו ,את לא יכולה להגיד
מה את אוהבת בו ,יש איזה כימיה ,זה המקום שלי" )ג'נט(.
"ממש הצלחתי בארץ,אני באמת הצלחתי ,ואני כל כך אוהבת את הארץ עכשיו ,ולא רוצה לחזור לשם.
כל מה שבניתי ,בניתי זה כאן .לכן זה כל כך חשוב לי ויקר לי .זה פתאום שפה שלי ,לא רוסית.
כשאני מדברת בעברית זו השפה שלי ,זה המקום שלי" )דיאנה(.
לאחר נסיונה של ניקול לחזור לאוזבקיסטן ,החליטה שישראל היא הבית ":אמא התקשרה אלי
ואמרה לי נו ,איך? ואז אמרתי לה ,אמא אני רוצה הביתה ,קראתי פעם ראשונה לישראל ,הבית שלי.
אחרי שחזרתי משמה ,אז אמרתי אין לי שם חיים יותר וכמה שיהיה לי קשה אני צריכה להתחבר
פה .אין לי אפשרות אחרת ,אין לי לאן ללכת ,איפה לחפש ,אני גם הבנתי שאני בדכאון ואמרתי כמה
שלא יהיה קשה אני צריכה להתקדם""...
התייחסותה של דיאנה לארץ כיום" :כרגע אני מתייחסת לישראל כמו המולדת שלי .אז נורא קשה לי
כרגע להתייחס לאלמטה כאל משהו ,עכשיו .זה כלום ,כלום .שכחתי מזה ,לא מתגעגעת לזה ,שום
דבר .ישראל המקום שלי .מעולם לא התגעגתי לשם .כאן יש משהו ,אמנם אני מודעת לכל המגרעות
של המקום ,אבל כן יש כאן משהו."..
"הייתי במוסקבה לפני חמש שנים ,הייתי בשוק ,הכל אחרת ,הכל ..כמו שאמא שלי נוסעת ומרגישה
בבית ,אני מרגישה לא רק שאני לא בבית ,אני לא מכירה את המקום הזה" )רגינה(.
" החיים שלי פה .אני מרגישה יותר טוב פה .תרבות שלי יותר פה משם .אני לא רואה את עצמי שם.
לחזור חזרה לא" )הלנה(.
"נסעתי לביקור של עשרה ימים וכבר ביום השלישי אמרתי מתי כבר הטיסה הביתה? לכאן .אז זהו,
ידעתי שאני רק פה .אני מחוברת לפה")יילנה(.
"אני פה עשר! נפשית .ואם שם היה לי נורא רע והרגשתי לא במקום ,ולא ידעתי מה יהיה איתי ,אז
191
פה ,עם כל הבעיות ,אני מרגישה שזה המקום שלי הנפשי .כאילו אם חברה שלי רוצה לעזוב לארה"ב,
אני" ,נפשית" לא רואה את עצמי במקום אחר .ואז בשבילי זה היה כאילו ,זה המקום שלי ,זה גן
עדן .לא יודעת ,בשבילי זה גן עדן" )לונה(.
192
.7הגיור
ההחלטה להתגייר
כשנשאלו המרואיינות כיצד "התבשלה" החלטתן להתגייר ,הן העלו את המניעים הבאים" :להיות
מאה אחוז -כמו כולם" ,עבור בן הזוג ומשפחתו ,למען הילדים ,בשל "היחס לגויים"" ,כי ההלכה
דפקה אותנו"" ,להוכיח לעצמי ולאחרים" ,רצונן להכיר את המסורת ,משיכה למיסטיקה ,ומפגש
עם אדם דתי.
להיות "מאה אחוז" -כמו כולם
חמש עשרה מהמרואיינות סיפרו שהמניע העיקרי בהחלטתן להתגייר היה "להיות מאה אחוז-כמו
כולם" על מנת "להיות ראויות"" ,לא להיות שונות"" ,להשתלב באופן מוחלט בחברה הישראלית",
"לא לסגור דלתות" ו"להיות מסודרות באופן פורמלי".
"להיות ראויה"
"..היה חסר לי משהו של מאה אחוז .אני ישראלית ,אבל לא יהודיה ,זה קצת צבוע ,אני לא חוגגת
חגים ,אני לא יודעת על זה כלום ,הרגשתי את עצמי לא ראויה...אז הגעתי להחלטה .כל ההחלטות
אני מקבלת אותם לבד .הודעתי לאמא שאני הולכת להתגייר רק אחרי שנרשמתי .זה גם היה קשה
בשבילי שהייתי צריכה להסתיר את זה .אבל אמרתי שאני אירשם ואחכ אודיע כדי שהם לא ינסו
להשפיע את זה" )אוקסנה(.
"..הרגשתי שעד שאני לא יהודיה ,אילו הדלתות שבהם הרוע נכנס .אני ובוריס כל כך הרבה קרובים
וכל כך מדברים על הכל .אני לא מכירה הרבה זוגות שכל כך קשורים .מרגע שנפגשנו פעם ראשונה,
הרגשנו שאנחנו שני חצאים .אני בטוחה שאנחנו שייכים זה לזה .אבל אין מה לעשות אני עדיין לא
יהודייה ,ואני מרגישה שאני טמאה ,שמשהו חסר ,אמרתי לו שאנחנו מקיימים את כל הדברים בבית.
המטבח כשר ,יש לנו כשרות ,מברכים ,שומרים שבת .עושים את כל הדברים כמו בית דתי ,אבל מה?
אני לא יכולה ללכת עד הסוף עם זה ,ולכן גם הוא לא יכול ללכת עד הסוף עם זה .למשל כשרות בבית,
הפכתי הכל לכלים נפרדים ,ואי אפשר לעשות עד הסוף ,כלים שעשו גויים צריך לטבול במקוה .אני
בעצמי גויה.מה עושים?" )טטיאנה(.
"נראה לי שזה בא מהרצון להפסיק להיות שונה או משהו .כן ,הרגשתי שאני לא יכולה לצאת עם אף
בחור מבלי שאני אצטרך להגיד לו שיש בי דפקט .היתה לי פשוט הרגשה שאני לא מספיק טובה.
חשבתי שכשאני אעשה את הגיור אני ארגיש יותר טוב עם עצמי ,יותר שלמה ,שלוה" )דיאנה(.
"הלכתי לאיזה שיעור על רפואה יהודית .השיעור היה על הרמב"ם ,היה שיעור מהמם ,משהו .אבל
באותו שיעור הרגשתי לא נעים ,הרגשתי שאני גונבת ..שלא מגיע לי ללמוד ...הרי אף אחד מהאנשים
לא יודע שאני גויה ,ואני גויה ,והם לא יודעים את זה .הרגשתי שאני גונבת משהו .אני מאוד רוצה
ללמוד ,אני צריכה להתגייר כי אני לא מרגישה שלמה כי לא נעים לי לגנוב מהם .זה שייך ליהודים .זה
תורה של יהודים .הרגשתי שאני גונבת " )ויקי(.
193
"לא להיות שונה"
" אני התחלתי לחשוב על זה שאני הולכת לעשות את זה ,אחרי כמה שנים ,הבנתי שפה בארץ זה כדאי
להיות יהודיה לא להיות שונה " )אנדריאה(.
"אני אמרתי שבאתי לפה ,ואני רוצה להיות פה ולגור פה ,ולהיות שייכת בצורה מלאה .ואני רוצה
שגם הילדים שלי ירגישו שהם חלק מכאן בצורה מלאה ולא שיהיה חוסר בענין הזה) ".קתרינה(
" אני פה ,אז אין ברירה ,אני לא חוזרת .אני החלטתי בשבילי עוד בהתחלה שנסעתי ,אני לא חוזרת
לרוסיה .כמה שיהיה לי קשה ,אני לא חוזרת לרוסיה ,אני נשארת בארץ .אני החלטתי בשביל עצמי
שזה מאוד חשוב להיות יהודיה בארץ .כולם יהודים) " ..תמרה(
"איכשהו עם הזמן זה הגיע להחלטה ,הרצון הזה והחשק הזה ,הזדהות ,זה ממש הזדהות ..הגיור זה
בעיקר הרצון להיות כמו כולם כי פה בארץ כולם יהודים) "...אנג'לה(
"בהתחלה ,אני זוכרת ,אמרו לי פעם לעשות גיור ואני לא יודעת מה זה .מתי הבנתי? כשקיבלתי
תעודת זהות .הפקידה שאלה אותי ,מה לכתוב לך ,אמרתי לה ,מה זאת אומרת? אני רוסייה .אז היא
אמרה בשביל מה את צריכה את זה? אז אמרתי לה :מה אני יכולה משהו אחר? אז היא אמרה ,אני
לא אכתוב לך רוסייה ,אני אכתוב לך לא רשום ,יהיה לך יותר קל פה .לא הבנתי למה יהיה לי יותר
קל פה .מה זה משנה .אחר כך הבנתי קצת .לא הייתי בכלל מודעת לכל הנושא הזה של יהודים,
רוסים ,חשבתי שזה יותר פשוט .אני קשורה ליהודי ,אני יהודייה .ככה חשבתי בהתחלה" )קתרינה(.
לאחר גירושיה ,כשנשארה "בלי בעל יהודי" -החליטה ג'נט להתגייר" :ואז כבר שהייתי לבד ,אולי
זה פרדוקס ,בלי בעל יהודי ,אז החלטתי שאני הולכת להתגייר .זה באמת פרדוקס ,כשהיה לי בעל
יהודי ,לא היה לי כל כך אכפת .אבל כשהרגשתי שאני לבד ,הרגשתי שאני כבר לא שם ,אבל אני עדיין
לא כאן ,אני נשארתי בין זה לזה .זה פרדוקס ,שהייתי עם בעל יהודי ,הייתי עם יהודי ,כשנשארתי
לבד ,היתה לי הרגשה שאני באמצע נהר ואני צריכה לעבור אותו ,ובחוף שאני נמצאת כבר אין כלום.
איבדתי את זה...אני גרה בישראל ,המקום שלי כאן ,אבל אני לא יהודייה ,אני לא כמו כולם,
וכנראה זה יצא פתאום ...פתאום קלטתי שזהו.ואז תוך כמה חודשים התחלתי ללמוד".
"החלטתי להתגייר כי אני לא כמו כולם .אני לא יהודיה .בתעודת זהות הרגשתי.ציפיתי שהגיור יעזור
לי להרגיש כמו כולם .שאת שווה בין כולם ,זה הרגשה אחרת ,רציתי את זה" )יילנה(.
"רציתי להתגייר ,אבל לא התאפשר ...רציתי להיות מאה אחוז ,אני יודעת שאני לא אהיה מאה אחוז,
אבל רציתי לעשות את המקסימום שאפשר .כי אני חושבת עדיין שאם אנחנו באים למדינה אחרת,זה
חוקים שאנחנו מקבלים על עצמנו .צריך לקבל את התרבות הזאת ולהבין אותה ולהיכנס לתוכה .וכדי
להיות חלק ממנה ,אתה צריך לתת משהו ,וללמוד .ולאט לאט הבנתי שבחברה הישראלית זה עדין
נורא נורא חשוב שתהיה יהודי .חוץ מזה שיהיה לך כתוב בתעודת זהות שאתה יהודי" )אוקסנה(.
" אני כל הזמן צריכה להראות לכולם ,להוכיח לכולם שהנה אני כו ,אני טובה ,אני יכולה ,אני כל
הזמן בענין הזה ,אני עסוקה בזה מאוד ,ממש ,צריכה להראות לכולם שאני בסדר ,אני חלק מכם,
אולי יותר" )נדיה(.
194
"להשתלב באופן מוחלט בחברה הישראלית"
"אני הרגשתי ווקום ,הרגשתי משהו שחסר לי ,משהו כזה בסיסי ...אני לא הרגשתי שאני משתלבת
ממש בחברה הישראלית ,את מבינה? היה נורא חסר לי ,אני ,כאילו ישראלית אבל זה לא מושלם כי
אני לא יהודיה ואני רוצה להשתלב אז אני צריכה לעשות משהו...הייתי חייבת להחליט מה אני עושה
והחלטתי להתגייר " )אלכסנדרה(.
"כל הזמן אני חשבתי למה אני צריכה להוכיח ,אני לא רוצה להוכיח שום דבר .מצד שני חשבתי על זה
שאני אחיה פה כל החיים .אני מצפה ,ואני רוצה להיות חלק ...היה לי חשוב להיות חלק ,חשוב
להיות חלק" )לונה(.
"להיות מסודרת באופן פורמלי"
"זה היה לי מאוד ברור שאני אתגייר .אני ידעתי שאני אתגייר כי אבא שלי אמר לי שאני חייבת ,כי
אמא שלי לא יהודיה וזה יהיה קשה .אמרתי טוב ,יהיה קשה אבל אני פה והילד שלי ...סך הכל
דברים מאוד פרקטיים הפריעו לי .הפריע לי שאם אני אמות למשל ,בבית קברות ...אני לא רציתי
לגרום לבושה לבן שלי ,שאני אהיה זקנה והוא יהיה גדול ,אני לא רוצה שהוא יתבייש מזה שאני לא
יהודייה והוא יצטרך לחפש בית קברות .זה מאוד הפריע לי .על זה חשבתי .מצד שני ,חשבתי שגם
הוא צריך לעבור בר מצוה כמו כולם ,או ברית ...וידעתי שאני אצטרך לעשות את זה" )קמילה(.
"אני תמיד ידעתי שאני אתגייר ,כי אם אני רוצה לחיות בארץ ,אני צריכה לסדר את המסמכים שלי,
אם אני כבר פה ...אני לא הייתי מתגיירת אם לא היה הסיפור פה מסובך במדינה ,להיות לא יהודי .רק
רציתי לקבל תעודת זהות וזהו .לא הייתי צריכה אזרחות ,כי היה לי ,רציתי פשוט להסתדר פה...אני
באתי להתגייר ,דוגרי ,לסדר את המסמכים ,אני רוצה לחיות בארץ ,אני רוצה תעודת זהות נורמלית,
מסמכים נורמלים " )לדה(.
"למשל תעודת זהות שקיבלתי ,ביקשתי מהפקידה שלא תרשום לי רוסייה .שתרשום לי כוכביות ,היה
אפשר לכתוב כוכביות ,לא היה נעים לי שתרשום רוסייה ,אני לא באתי לכאן כדי שירשמו לי רוסייה,
אני לא חושבת את עצמי בתור רוסייה ,אני בת לאבא יהודי ואני מרגישה יהודייה ולכן באתי לפה
אחרת לא הייתי באה " )קתרינה(.
"לא לסגור דלתות"
"אני החלטתי להתגייר כי לא רוצה לסגור שום אפשרות ,שלא יהיו לי דלתות סגורות בחיים...דווקא
חבר'ה רוסים יהודים ,אם הם יודעים שהרוסייה לא יהודייה על פי ההלכה הוא לא ילך איתה לפגישה.
הם מפחדים מזה יותר מישראלים .מה שכתבו בתעודת זהות מאוד משנה להם" )אנדריאה(.
195
עבור בן זוג ו/או משפחתו
טיעון נוסף שהועלה על ידי שלוש עשרה מהמרואינות היה שכאשר הן הבינו עד כמה הגיור חשוב לבן
זוגן ולמשפחתו ,או עד כמה עובדת היותן לא יהודיות מקשה עליהן ביצירת קשר עם יהודים ,הן
החליטו להתגייר .שלוש מהמרואיינות מספרות שהחליטו להתגייר למרות התנגדותו של בן הזוג.
"היה לי קשר עם ישראלי .אבל הוא אמר לי שזה שאני לא יהודייה בשבילו זה לא חשוב אבל בשביל
אמא שלו כן ,בגלל הילדים וזה .זה נורא הפריע לי שהוא לא מוכן להיות איתי ,לא רציתי לעשות את
הגיור בשביל מישהו או בשביל מישהו אחר .רציתי לעשות את זה לעצמי ,אבל אני יודעת שזה גם
בשביל זה ...עם בן זוג הייתי נורא רוצה להתחתן עם החופה ")אוקסנה(.
מריה מספרת על הרגע בו שיתפה את אורי ,בן זוגה ,בהחלטתה להתגייר"" :פעם אחת אמרתי לו
שאני אתגייר? הוא כל שמח לשמוע את זה והוא פחד אפילו להגיד לי ,כי בשבילו זה חשוב מאוד כי
הוא אדם מאמין...עדיין יש את אותן בעיות אובייקטיביות של אורי ושלי ,וכאן גם נכנסת לתמונה
אמא של אורי ,שלא רוצה אותי ,כי אני גרושה ,רוסייה ומבוגרת יותר .אף פעם לא דיברנו על זה.
פשוט לא רוצה .אפשר להבין אותה .את כולם אפשר להבין .לא דיברתי איתה ,לא שכנעתי אותה אף
פעם .כשהיו אומרים לי ,תדברי איתה ,אמרתי מה יש לי לדבר איתה ,אני כזו וכזו ,את לא יודעת
כמה אני טובה .אף פעם לא השפלתי את עצמי ,לא דיברתי עם אף אחד".
"היה לי הרגשה לא טובה אחרי הגירושין שלי .אז אני הייתי לבד ,חשבתי ככה שאם אני אעשה את זה
יהיה לי אולי יותר טוב לחפש איזה שהוא חתן טוב .הייתי רוצה להכיר בחור ישראלי כזה מסורתי,
שומר שבת אולי לא ממש קיצוני ,אורתודוקסי זה לא בשבילי קיצוני ,אבל בחור מסורתי כיפה סרוגה
" )הלנה(
"אני רוצה יהודי ואז המסקנה הברורה היא שאני צריכה להתגייר .אני רוצה יהודי ,אבל אף יהודי לא
רוצה להתחתן איתי,אני גויה.החלטתי ש אני צריכה להתגייר" )ויקי(.
"החלטתי להתגייר רק כשהכרתי את אבי .כי זה לא הפריע לי בכלל ,למה שזה יפריע? אבל כשהכרתי
את אבי ,כל הזמן הוא היה מדבר ,וואי ,זאתי גויה ,זאתי גויה ,על אחרות ,...הוא לא ידע עלי כלום.
לא אמרתי לו .הוא לא ידע שאני בעצמי גויה ...אחרי חצי שנה ,אמרתי לו ,תשמע ,אני צריכה לספר לך
משהו .אני לא יהודייה בכלל .אז הוא אמר טוב ...לקח לו פסק זמן כדי לחשוב ...היה לו שוק ,הוא
נתן לי הרגשה שכל הרוסיות הן כאלה וגם את כזו ...יש כל מיני סטיגמות על הרוסיות .אמרתי לו
שבחיים שלי לא הרגשתי בארץ שונה ,ומאז שאני איתך ,אני מרגישה רוסייה .רוסייה ממש .נתן לי
הרגשה שאני רוסיה .גם לפני הגיור וגם אחרי .אף פעם לא היתה לי הרגשה שאני שונה ממישהו ,אבל
אמר לי ,טוב אז תתגיירי ,לא חשב לסיים את הקשר .החלטתי להתגייר בשבילו" ...
אבי ,בעלה הצטרף לשיחה וסיפר" :עניין אותי אז רק דבר אחד ,שתהיה יהודייה .כי לא האמנתי
שאני נוגע בגויה ,לא יכולתי לעכל את זה .כי אני יהודי והיא גויה והבנתי שאנחנו שונים ,בלי קשר
לדת .הייתי חילוני לגמרי אבל זה הפריע לי .תראי ,תיירת שבאה לשבוע והולכת ...לא היתה לי
בעיה עם זה ,אבל שאני נמצא בארץ וחברה שלי גויה ,לא הצלחתי לעכל) "...אירנה(
"ההחלטה להתגייר התחילה להתבשל רק לקראת סוף הקורס של הגיור ,אני אגיד את האמת ...אנחנו
נפגשנו שנתיים והגענו להחלטה שאנחנו צריכים להתחתן .והוא אמר שהוא לא מוכן להתחתן עם לא
196
יהודייה ,אז רבנו כי אני לא יכולתי להבין מה? יש עלי איזה כתם? במה אני לא בסדר בעצם? חיינו
ביחד שנתיים ,ועד עכשיו היה לך טוב ,ובתור בן אדם אתה לא מוכן לקבל אותי? מה זה? הבנתי
שאחרת הוא לא מוכן להתחתן איתי ..אני לא יודעת אם חמותי היתה מוכנה לקבל אותי בלי גיור ,אין
לי מושג ,היא אף פעם לא אמרה לי שום דבר על זה.מה שכן ,היא הראשונה שהיא דאגה למצוא את
הקורס לגיור ,והיא ממש לקחה אותי ביד והביאה אותי לפגישה עם הרב ודיברה איתו ,ואני ישבתי
בצד והקשבתי ..נורא התביישתי ...אני אישית בכלל לא הגעתי להחלטה הזאת .לא יכולתי בכלל
לפתוח את הפה ולא היה לי על מה לדבר .אני הרגשתי שהוא )בן זוגה( השפיל אותי ,הוא השפיל
אותי מאוד ,כי אני לא יכולתי להבין במה אני לא בסדר ,מה עשיתי בעצם? " )אלינה(.
ניקול הסתירה ממשפחת בן זוגה את העובדה שהיא לא יהודייה ":יום אחד אליהם הביתה ושמעתי
שהתחילה שיחה בינו לאמא שלו על דת ואז היא אמרה איזה משפט שבחיים היא לא תרשה לו להיות
עם לא יהודייה בבית שלה .וזה לא נשמע יפה ואז הלכתי ובכיתי ואמרתי שהרגשתי כאילו אני חזיר
בבית ,זה היה ממש לא נעים....ניראה לי שזה בא מהרצון להפסיק להיות שונה או משהו .כן,
הרגשתי שאני לא יכולה לצאת עם אף בחור מבלי שאני אצטרך להגיד לו שיש בי דפקט .היתה לי
פשוט הרגשה שאני לא מספיק טובה .גם עכשיו אני מרגישה בהקשר הזה לא מספיק טובה,
התגיירתי ,נו יופי ,ויש לי תעודה ,יופי".
"בשום אופן לא רוצה רוסים,לא אוהבת אותם ,לא אוהבת את העם הזה ...אני רוצה יהודי ,אשכנזי,
סליחה על הגזענות ,אני רוצה יהודי)"..דיאנה(.
"החלטתי להתגייר כי זה הפריע לחבר שלי .הוא ממשפחה מסורתית והוא עד עכשיו מסורתי"
)נטליה( .נטליה מתארת באריכות ובכעס את הרב שפיטר את בן זוגה מהעבודה לאחר שגילה שהיא
לא יהודיה" :הרב התחיל לעשות לחבר שלי בעיות ,הוא פיטר אותו מהעבודה ,בגלל שהוא חשב שיש
לנו יחסים קרובים יותר ממה שהיו .הוא חשב .הוא חושב הרבה כנראה הרב הזה .הוא בא לדבר
בצורה כזאת ,שאני לרב הזה לא מאחלת שום דבר טוב,הוא לקח ממני הרבה שנים של החיים .הוא
דיבר רק איתו ,עשה לו שטיפות מוח מכאן ועד הודעה חדשה .החבר שלי לא נשבר אבל היה לו קשה.
היה לא מאוד קשה במיוחד שלא היה מגיע לנו דבר כזה .הוא כל יום היה קורא לו לרבנות ויושב
איתו שעתיים ושוטף לו את המוח ,אני הייתי אומרת לו ,תן לי לדבר עם הרב הזה .אני פעם אחת אגיד
לו הכל יסתיים ,הוא היה מפחד ,בכל זאת זו החברה שלו ,הוא מכיר מילדות את הרב הזה מבית
הכנסת שהוא מתפלל .כולם מכירים אותו .והזקן הזה היה כאילו הוא כל כך דואג לו .כל כך דואג!
שבגלל זה הוא מוציא אותי כזונה לפניו .רק בגלל שאני לא דתייה .הוא לא מכיר אותי ,בכלל .אנשים
הלכו וסיפרו לרב את הדברים שלא היו הוא לא הקשיב לו .חבר שלי אמר לו שלא היה כלום ,סה"כ
הוא ליווה אותי כמה פעמים הביתה ,אחרי שסיימנו את העבודה .מה הוא היה צריך לתת לי ללכת
לבד ברחוב? הוא הקשיב לכל מי שאמר לו דברים .לא ,אני לא חיכיתי הרבה זמן .לא יכולתי ,חבר
שלי סובל מזה ,שמוציאים לי שם רע וגם עליו כי זה לא מקובל .עד עכשיו אני לא מבינה מה .אבל
אמרתי לו שיגיד לרב הזה שיירגע.
באותו זמן הלכתי ללמוד לגיור ,מכעס .רציתי להפסיק את זה ,אז יהיה לו תירוץ ,הבחורה שהוא
כאילו יוצא איתה עוברת גיור .לבן אדם הזה אני לא אסלח אף פעם .למרות שאומרים שהוא גדול,
יכול להיות גדול אבל כמו בן אדם הוא אפס .פשוט ,הלכתי לגיור מכעס ,מכעס! " )נטליה(.
197
תמרה מספרת" :כשאני התחלתי ללמוד יהדות ,לא ידעתי שאפשר להתגייר .בכלל לא ידעתי .בגלל זה
היה לי כל כך כואב שהוא אמר לי שאת לא יהודיה ,אני לא אתחתן איתך ,הוא חשב שאני יודעת שיש
דבר כזה שנקרא גיור ,שאפשר להתגייר .ואני כעסתי עליו ,אמרתי לו מה אני יכולה לעשות ,אני
נולדתי לא יהודייה ,אלוהים עשה לי את זה ,מה אני יכולה לעשות? אז הוא אמר לי ,את יכולה
להתגייר .אמרתי מה? היתה לי שמחה כזאת ,איך זה יכול להיות ,אני לא ידעתי שאם בן אדם לא
נולד יהודי ,הוא יכול להיות יהודי.
רני אמר לי פעם ,יש דבר אחד שזה מאוד חשוב ובחיים אני לא אוותר על זה .שהילדים יהיו יהודים,
אז אני מבקש ,אני אתן לך הכל ,אני אעשה הכל ,מבקש שתעשי גיור" )תמרה(.
תמרה מספרת על תחושות התסכול והכעס לאחר שנאלצה לעשות הפלה מאחר ובן זוגה לא הסכים
שהילד יהיה לא יהודי" :ואז אני ממש חשבתי ,היהדות הזאת ,מה שהיא לקחה ממני! אמרתי לו ,אז
אולי צריך להרוג את כל הילדים שהם לא יהודים! איך אפשר לעשות את זה? ,זה לא משהו שעשיתי
בכוונה או שלא אכפת לי או ש ..זה קרה .אמרתי לו אני אתגייר באמצע .הוא יהיה יהודי .הוא אמר
לא ,הוא לא יהודי ,זה היתה הפעם השניה שרציתי לעזוב ואמרתי ,וואלה ,אתם היהודים ,הרגתם
אותי .אני חשבתי לחזור כי לא היה לי מה לחפש פה יותר .הבנתי שזה בן אדם שלא שווה בשבילו.
אם במצב כזה הוא עוזב אותי גם אין חתונה וגם אין ילד ,והכל בהבדל של חצי שנה ,לא היה לי
כלום ,הכל ריק היה בפנים ובראש .וכל הזמן חשבתי ,זה יהודים?! זה מה שנקרא להיות יהודי ,ככה
להרוס לבן אדם את החלומות ואת הכל ,את כל החיים? התבאסתי ,והיתה לי אכזבה קשה מהיהדות
גם ,אמרתי לו זה היהדות שלך??" .
לונה" :היה לי סיפור עם חבר לשעבר ,היינו חברים שבע שנים .סבתא שלו מצד אמא היתה יהודייה.
הכרנו באולפן .הוא לא ידע שהוא יהודי .ברגע שהגיע נושא של חתונה ואיך אנחנו רואים את עצמנו
הלאה ,פתאום התברר שאני לא יהודיה וזה היה בשבילי טרואמה ,כי אנחנו לא נפרדנו מיד .היו הרבה
שיחות והרבה בכי מהצד שלי ,ופתאום אני הבנתי שהוא פוגע בי כי תמיד אמר שאני יהודיה ,ועכשיו
אומר שהוא לא יתחתן איתי בגלל זה .זה די השפיל אותי .בסוף אנחנו נפרדנו ,זה היה לפני שלוש
שנים ,מאז אני אמרתי לעצמי ,יותר אף בן אדם ,אף גבר ,לא יגיד לי את לא יהודיה ,לא כשרה ,את
זבל או משהו כזה! אני פגשתי אותו לפני כמה זמן באיזו חנות והוא שאל מה שלומי ואמרתי שעברתי
גיור ואני הייתי מאוד גאה להגיד לו את זה ,כי הוא הפסיד ...זהו ,אז גם זה דחף אותי לעשות את זה
בקרוב ,כי רציתי כל הזמן ,כי ידעתי שאני אעשה את זה .שאף אחד לא יגיד לי) "...לונה(.
" אחרי הנסיון של הזוגיות של ההורים שלי ,אני נוטה הרבה הרבה לגברים ישראלים .אז אם אני
אחפש בן זוג ..אני לא רואה עצמי עם בן זוג רוסי ,כי הם כולם דומים לאבא שלי...בהתנהגות .אני
קולטת ממש תווי התנהגות ,אני לא אומרת שכולם ,אבל רובם .יש לי רתיעה כזו מהם .גם היה לי
נסיון לא ארוך עם בחור ישראלי ואני רואה הרבה יתרונות .אני לא רואה את עצמי עם בן זוג רוסי ,אני
רוצה ישראלי ,וזה שאני לא יהודיה זה מונע ממני ,זה בולם אותי מבפנים ,למרות שאף אחד לא
מבקש ממני תעודת זהות ...ו'מאיפה את' ואת כל העץ המשפחתי .זה מבחינת ההרגשה שלי ,אני
חושבת שלישראלים בסופו של דבר אכפת להם אם מישהו יהודי או לא" )אלכסנדרה(.
" אני דחיתי ,דחיתי ,דחיתי ) את הגיור( עד שפגשתי מישהו .האמת שזה היה סתם ,זה לא היה רציני
בכלל ,מישהו יהודי ,נפגשנו כמה פעמים ,וסיפרתי לו שאני לא יהודיה ואז הוא אמר לי תשמעי ,אם
198
היית יהודיה ,הייתי ממשיך איתך להיפגש אבל בגלל הסיפור הזה אני לא ...וגם אמר כמה זמן זה
יקח? גם לא היה מוכן לחכות .זה היה ברור שזה סתם ,זה כלום ,אבל באותו רגע זה הדליק אותי,
אמרתי זה ,ברור שזה הזמן ,וראיתי גם שעד שאני אגמור גיור צריך לעשות בר מצוה לילד ,וזה היה
מאוד קשה להעביר אותו מבית ספר חילוני לדתי ,וכל עוד שהוא יותר קטן יותר קל לעשות את זה .גם
היה קשה אבל בכל זאת יותר קל ממאוחר יותר" )קמילה(.
התנגדות בן הזוג
רגינה ,לדה וטטיאנה מתארות את התנגדותו של בן זוגן לגיור:
"מיקי היה נגד! לא רוצה שהילד שלי יהיה יהודי! שיהיה רוסי! שיהיה ערבי! לא איכפת לי! מיקי
הוא מאוד אנטי .הוא גדל דווקא במשפחה מסורתית ,אני רואה עד היום המשפחה שלו שומרת
מסורת ,כשרות ,חגים ,הם לא דתיים .הוא היחידי אנטי .לא מזמן נודע לי שזה קשור למלחמת יום
כיפור .המשפט שלו ואני לא מתווכחת איתו ולא שמה לב למה שהוא אומר ,שאם יש אלוקים אז איך
הוא נתן לזה לקרות? את זה הוא עבר על עצמו ,במלחמה .איך היה יכול לקרות?
הוא התנגד לזה שאני אעשה גיור .הוא לא האמין כנראה שאני אעמוד בזה .הוא אמר ,זה תהליך קשה.
את רוצה להתחיל ,תתחילי ,ממילא תעזבי את זה עוד חודש .הענין שהבת שלו תהיה יהודיה לא חשוב
בשבילו .הוא בדעה שלא חשוב שהילד שלו יהיה יהודי ,לא איכפת לו מזה .הוא אומר לי ,מה היהודים
כולם טובים ,את חושבת? הענין הוא שיש לו הרבה יותר ניסיון ,הרבה יותר לשון לענות לי )עורך דין(,
אולי גם יותר שכל .אבל כבר הורדתי את הידיים להתווכח איתו .אבל ,האנטי שלו זה רק בדיבורים,
כי אני למשל ,אמנם לא כל שבת ,אני מדליקה נרות ,הוא לא צוחק עלי כמו שהוא צחק עלי שאני
עוברת גיור .אז הוא צחק עלי ,אבל הוא לא מנע ממני .בהתחלה הוא היה צוחק ממני נורא " )רגינה(.
"לבעלי לא היה חשוב בכלל אם אני אתגייר .הוא גם לא היה מוכן לבוא איתי לקורס בגיור.הוא גם לא
לחץ שאני אחליף שם משפחה כשהתחתנו .הוא אמר שאני אעשה מה שאני רוצה.דמוקרטיה שלימה"
)לדה(.
"בוריס ,היה אנטי דתי יותר ממני ,למרות שהוא יהודי .הוא ראה את ההתלהבות שלי מהלימודים
ובאחת הפעמים ארגנו שם הרצאות מיוחדות לדוקטורים ,הרצאות על מדע ויהדות ,ההרצאות היו
של רבנים שהם גם אנשי אקדמיה .אמרתי לו ,שאני מבקשת שהוא יבוא,הוא לא רצה לבוא ,אבל
אחרי בקשות ,הוא בא בזלזול כזה ...מה הם כבר יגידו שם? ...וככה הוא התחיל ,ההרצאות היו
מענינות לו ומאז הוא בא איתי לשיעורים .ככה הלכנו כמעט שנה לכל מיני שיעורים ,ביחד"..
)טטיאנה(.
"אני חושבת שהוא פחד שאם אני אלמד לגיור ,אני אכנס לזה ...למשל כשרות וכל מיני דברים כאלה.
והוא לא כל כך רצה את זה .לא איכפת לו שאני אהיה יהודייה אבל בלי מחוייבות .אז בגלל זה לא
ממש קיבל את זה .הוא פחד שאני אכנס לזה עד הסוף ,זה מאוד הפחיד אותו" )ג'נט(.
199
למען הילדים
מניע נוסף שעלה אצל תשע מהמרואיינות היה עתיד ילדיהן ,שעמד לנגד עיניהן בהחלטתן להתגייר.
זאת מתוך רצון לחסוך מהם בעיות חברתיות בעתיד.
בנותיה של ג'נט נחשבו יהודיות בבריה"מ ולכן עלו לארץ.כאן נאלצה לעבור גיור עבורן":באתי לארץ,
כי ברוסיה היה מצב קשה ליהודים ,והבת שלי היתה נחשבת יהודייה ולא רציתי שתהיה לה בעיה,
ופתאום אני צריכה לעשות גיור ,כדי שיהיה טוב לילדה .איזה בלגן".
"גדל לי בן פה ,שצריך לעבור בר מצוה .את הברית הוא עבר ,כמעט כל הסיפור של הגיור80% ,
מהסיבות של הגיור הם בשביל העתיד של הבן שלי .כי אני רוצה שהוא יהיה כמו כולם .שיהיו לו גם
שורשים שיבין מאיפה הדברים נובעים" )אלכסנדרה(.
" ...שהילדים יגדלו כיהודים ולא יהיה להם בלבול ולעג שבטוח עלול לקרות במשפחות מעורבות .כמו
שאמא שלי רצתה לחסוך לי את זה שם ,שהיא הסתירה שאני בת של יהודי ,גם פה אני לא רוצה
שיהיה דבר כזה שיקראו לי בכל מיני מילות גנאי וגם לילדים שלי")אנדריאה(.
"אחרי שנים קיבלתי החלטה שאני רוצה להתגייר .כל החמש שנים לא רציתי להתחתן .אחרי חמש
שנים הבנתי שאני רוצה להתחתן ,רוצה להקים בית ,רוצה ילדים ,ורוצה שיהיה להם טוב כאן,
שיהיו שווים ,הם פה בישראל ,ואז המשפטים הפשוטים האלה הובילו אותי לרעיון שאני רוצה
להתגייר .אם אני אחליט להתחתן אני רוצה משפחה יהודית ,ההורים שלי עשו טעות אז אני לא רוצה
להמשיך את הטעות הזאת .אני רוצה שהילדים שלי ידעו שהם יהודים ושיש להם משפחה יהודית"
)ויקי(.
"מהרגע שהחלטתי שאני רוצה גיור פה ,הבנתי שאני צריכה לחשוב על זה כי לילדים שלי תהיה בעיה,
אז החלטתי להתגייר) ".ניקול(
"בגלל המקרה של החברה במוסקבה שאמרה לי שאמא לא מרשה שאני אבוא אליה הביתה )בגלל
שאני יהודיה( ,בגלל זה עברתי את הגיור .כי אני לא רוצה שמחר החברה של לינוי )הבת שלה( תעבור
את אותו סיפור .בגלל זה .רק בגלל זה .כי את יודעת מיקי )בעלה( היה נגד .נגד זה שאני אעשה גיור.
ואני החלטתי שאני הולכת לעשות גיור כי אני לא רוצה שזה מה שיקרה ללינוי .אני זוכרת אז את
הכאב הזה ואני לא רוצה שזה יקרה לה .כשהתחלתי לחשוב על זה שאני רוצה להביא ילד .זה היה
קשור אצלי רק לילד .שהילד לא ירגיש מושפל ,שלא ירגיש אחרת ,שהוא לא שייך ,שלא יגידו לו לא
לבוא הביתה כמו שאמרו לי .איך שהתחלתי לחשוב על להביא ילד או ילדה ,התחלתי לחשוב על גיור
" )רגינה(.
"חשוב לי שלא רק שהילדים יהיו יהודים שכתובים בתעודת זהות או עשו ברית מילה אלא שהם עם
זהות מבחינת חגים וכאלה דברים" )אוקסנה(.
לבן זוגה של תמרה )רני( היה מאוד חשוב שילדיהם יהיו יהודים" :אנחנו ביחד החלטנו שאנחנו
רוצים לחיות בארץ ביחד ,רוצים להישאר ביחד ,זה החלטה שאומרת שאנחנו מתחתנים ...התחלנו
לבדוק מה עם הגיור .לרני מאוד חשוב שאני אעשה גיור וזה מאוד חשוב לו שהילדים יהודיים .רני
אמר לי פעם ,יש דבר אחד שזה מאוד חשוב ובחיים אני לא אוותר על זה .שהילדים יהיו יהודים ,אז
אני מבקש ,אני אתן לך הכל ,אני אעשה הכל ,מבקש שתעשי גיור .אני מעדיפה שהילדים שלי יהיו
יהודים ומאד רוצה משפחה יהודית כזאת ,אני לא יודעת אם דתית ,אבל יהודית .להדליק נרות
200
והארוחה ושהילדים יהיו באוירה הזאת" )תמרה(.
"אני עכשיו גרה במדינה הזאת ,אני לא רוצה שלילדים שלי יהיו בעיות ,שהם יהיו כמו כולם .שהם
יחליטו מה שהם עושים עם זה" )יילנה(.
"שמעתי הרבה סיפורים על בעיות ....ועל ילדים .חשבתי ,אני אישה ואני לא רוצה שילד שלי בגיל 30
יבוא להתחתן יגיד לי למה אמא עשית לי את זה .אני נולדתי פה ,למה לא יכולת לסדר את זה לפני,
למה אני צריך את זה? כמו שאמא שלי לא יכלה לעשות את זה .נגיד אני כעסתי על אמא שלי שלא
הלכה לארכיון ויכלה לברר ולהמציא והיה שם מישהו שברר ומצא את התעודות .אז כעסתי שהיא לא
עשתה את זה בשבילי .חשבתי למה שהילדים שלי יכעסו עלי ,אני לא רוצה) "..לונה(.
"ידעתי שהוא )הבן שלה( יצטרך לעבור בר מצוה כמו כולם או ברית ,אז החלטתי לעשות את זה
בשבילו" )קמילה(.
בשל היחס ל"גויים"
ארבע מהמרואיינות תיארו יחס שלילי בארץ למי שאינו יהודי" :מסתכלים אחרת"",לא מספיק
טובה"",מדברים מאחורי הגב"" ,לא רוצים להתחתן איתנו" .חלק מהמרואיינות ציינו שיחס זה אינו
מוצדק והן סובלות מאחר ו"ההלכה דפקה אותנו" .מציאות זו דירבנה אותן להתגייר.
"כמו שברוסיה מדברים נגד יהודים ,גם פה מדברים נגד גויים ...ובגלל זה פעם אמרתי שאני לא
יהודייה ופעם לא אמרתי .אני לא יכולה להגיד שהרגשתי עם זה נוח .שמעתי דברים שאומרים על
גויים ,סתם דיבורים ,אחד לשני מספר משהו .כמו למשל ,מישהו אמר ,היא לא יהודיה ,אתה יודע?...
לפעמים שתקתי ,לפעמים לא שתקתי .יש מצב שלא צריך לשתוק .כמו מצב של מלחמה ,זה לא משנה
את מי שהורגים ,זה בני אדם" )ג'נט(.
"את יודעת ,כשהגענו לארץ עם המשפחה של בעלי ,הם רצו שאני אתגייר .הוא ,אמרתי לך ,פחד
מזה ,הם אמרו לי ,תעשי את זה בשביל הילדות שלך .אבל זה ממש פגע בי ,כאילו אני צריכה לתקן
משהו כדי להיות מספיק טובה לבן שלהם .ואני הייתי מאוד כועסת על זה .אבל אחרי שהתגרשנו ,זו
כבר בחירה שלי! אז הבנתי שאני באמת רוצה לעשות את זה בשבילי ולא בשבילם )ג'נט(.
"אני רוצה להכיר יהודי ואז המסקנה הברורה היא שאני צריכה להתגייר .אני יודעת איך יהודים
מסתכלים עלינו -גויה .אף יהודי לא רוצה להתחתן איתי ,אני גויה ,אני צריכה להתגייר .היו המון
דברים כאלה ...גם הרגשתי את זה שמסתכלים עלי אחרת שאני לא יהודיה,אה ,היא לא יהודיה?..
במבטים כאלה .ווי ,היא לא יהודייה .כן ,יש את זה ,יש את זה".
אחרי הגיור גם היא מסתכלת על מי שאינה יהודיה" :גם אני בעצמי ,מישהו אומר לי שיש לו
חברה לא יהודיה ,ואני ככה ...אומרת ווי ,לא יהודיה ,מה תעשו? רוצה להתגייר? זה כבר הולך
אוטומטי כזה .אני בעצמי לא הייתי יהודיה )צוחקת( ,והחלטתי שאני קודם כל רוצה להתגייר"
)תמרה(.
"הקטע הזה שאני לא יהודיה כל הזמן קיים באויר ,מרגישה את זה מהסביבה)"...טטיאנה(
" יש אנשים שלא מעונינים להתחתן עם לא יהודייה או עם מתגיירת .זה פוגע ,אני בן אדם שלא
לוקח קשה דברים בחיים ,אני נלחצת אבל נורא קשה להעליב אותי ,אבל זה פוגע " )נדיה(.
201
" כמו שאמא שלי רצתה לחסוך לי את זה שם ,שהיא הסתירה שאני בת של יהודי .גם פה אני לא
רוצה שיהיה דבר כזה שיקראו לי בכל מיני מילות גנאי וגם לילדות שלי .איך שלא יהיה ,יחס ליהודי
ולרוסי שונה .מה שלא יהיה")..אנדריאה(.
ארבע מרואיינות ביטאו את התסכול הרב והכעס על "ההלכה שדפקה אותנו" )דיאנה( כשבבריה"מ
נחשבו ליהודיות ואילו בארץ הן צריכות להוכיח את יהדותן.
"אני אומרת לך את האמת ,מה פתאום אני לא יהודיה? את מבינה? בגלל שאנשים החליטו ככה?
בגלל שלפי ההלכה?? ההלכה גם אנשים כתבו ,בחוץ לארץ זה לפי האבא ,שם ככה הולך .אחר כך יש
לך זכות בחירה להחליט מה את .כאן אין לך זכות בחירה!!" )לדה(.
"האמת שלי תמיד היה קשה הענין של להתגייר ,והיו לי הרבה שיחות עם אבא על נושא של גיור .למה
אני צריכה להוכיח שאני לא גמל? כמו שאומרים ברוסית ,ואם אני יודעת שאני יהודייה ויש לי אמא
ואבא שהם גם יודעים שהם יהודים ,בגלל איזה טעות ,היו כל מיני אנשים שזייפו תעודות ...למה אני
צריכה להוכיח למישהו?? .תמיד קיבלתי אותה תשובה ,זה מה שיש להוכיח אחרת את צריכה
להתגייר " )לונה(.
"אם על פי ההלכה שלכם אני לא יהודייה ,אין מה לעשות ,כי ככה זה .אבל יש גם אסכולות אחרות,
שגם אם זה על פי האבא זה יהודי .לכן אני לא מתייחסת לזה כל כך ברצינות .מה זה משנה אם זה
אבא או אמא ,אנחנו מסתכלים על הגנים ,לפי שכל ישר ,זה לא אמור להיות ככה .במיוחד אם מישהו
שסבתא שלו מצד אמא יהודיה ,אז הוא יהודי ,נו באמת ,בואו נקבל פרופורציות .לא מתחברת לזה.
בעצם ,כל ההלכה וזה ,דפקה אותנו מאוד חזק ,חבל שבכלל טיטוס נכנס לפה אחרת בכלל לא היה
כזה) "...דיאנה(.
"שם כל ההסברה וכל הפרופגנדה של להגיע לכאן והם לא מדברים על הענין הזה של היהדות על פי
ההלכה .הם אומרים תבואו לארץ ,אתם מקסימים ,אנחנו רוצים אתכם פה ,ואז מגיעים לפה ואז
אומרים לנו שירשמו לנו שאנחנו רוסים .אתה לא יהודי בכלל .עד גיל 19אתה חושב שאתה יהודי
ואתה מגיע לכאן ואתה קולט שאתה לא יהודי .אני קצת ידעתי על זה .אבל זה בכל זאת לא נעים,
למרות שידעתי את זה .כי אני חושבת שיש כאן משהו לא לגמרי נכו .אולי צריך להעביר את זה
בצורה אחרת .חוק השבות שהוא למעשה מאפשר לילדי או נכדי יהודים לעלות לארץ בצורה כזאת
או אחרת ,צריך להיות מטופל אחרת .או שצריך להעביר את המסר הזה בצורה ברורה עוד שם,
שיהיו מוכנים או שלא צריכים לעלות לארץ בכלל ,קצת מוזר כל הענין הזה .אומרים לך משהו אחד
ופה קורה משהו אחר .אתה מגיע למקום שאתה רוצה להיות שייך והכל פה אחרת " )קתרינה(.
202
"להוכיח לעצמי ולאחרים"
ארבע מרואיינות סיפרו שהצורך בגיור נבע גם מרצון להוכיח דבר מה לעצמן או לסביבתן :
מריה החליטה להתגייר בתקופה שבה נקלעו יחסיה עם אורי למשבר ,כשבעקבות המצוקה היא
חשה צורך להוכיח לעצמה ולסביבתה שהיא חזקה" :אין לך כלום ,אף אחד לא יכול לעזור לך .הייתי
בכזו מצוקה ,ביקשתי מאלוהים שיעזור לי להבין את עצמי ,ואז כשהייתי בשלב פחות של דיכאון,
עדיין הייתי בדיכאון ,קצת לא קריטי כמו קודם ,אמרתי לעצמי שאני אצליח .אני אראה לכולם שאני
חזקה ,שאני מסוגלת הרבה דברים ואני מחליטה להתגייר".
לונה מדגישה שהגיור עבורה היה כדי להוכיח לכולם שהיא יהודיה" :פשוט הוכחתי לעצמי
ולסביבה משהו שזה שלי ושאף אחד יותר לא יקח לי את זה! אני לא יכולה לשפוט אנשים אחרים
שהם ידעו מלכתחילה שהם לא יהודים .ואני לא אומרת שהם פחות טובים ממני ,הם קיבלו את זה
תוך כדי ,והם רצו את זה ועכשיו הם מרגישים יהודים ,אני לא שוללת ,אני לא הייתי במקומם "..
החלטתה של נדיה להתגייר היתה לאחר הפרידה מבעלה היהודי שעזב את הארץ על מנת להוכיח
לו שהיא מסתדרת בלעדיו" :אחרי שהוא עזב את הארץ ,אמרתי אני עושה גיור .אני לא צריכה אותך
יותר .אני לא יודעת אם זה להוכיח לו או להוכיח לי ,אבל אמרתי לעצמי " :אני אראה לך מה זה!"
זה היה מתוך כעס" .
נדיה מראה לסביבה שהיא לא פחות טובה מכולם ,אולי אפילו יותר" :גם שמעתי שמי שעובר תהליך
גיור הוא יותר יהודי ,כי הוא יותר רוצה לדעת ,יותר איכפת לו ,זה גם כדי להוכיח לכולם שלא פחות
יהודי מכולם .ככה זה אצלי .אני כל הזמן צריכה להראות לכולם ,להוכיח לכולם שהנה אני כן ,אני
טובה ,אני יכולה ,אני כל הזמן בענין הזה ,אני עסוקה בזה מאוד ,ממש ,צריכה להראות לכולם
שאני בסדר ,אני חלק מכם ,אולי יותר".
"אף אחד לא ידע שאני לא יהודייה ,אני רציתי להתגייר ,בשבילי .היה לי חשוב להוכיח לעצמי שאני
לא פחות טובה כאן ממישהו ..אני יכולה להיות כמו כולם ,זה תלוי בי" )יילנה(.
רצון להכיר את המסורת
שבע מרואיינות הדגישו את רצונן להכיר את המסורת היהודית כדי לחוש מחוברות יותר לתרבות
בארץ.
"זה התחיל מהקטע הזה של לדעת על החגים ..תמיד היתה לי הרגשה לא טובה .נגיד בערב חג ,שאין
כבר מכוניות וכלום ואני ככה חושבת שכולם בבתים יושבים ביחד ואוכלים והתחלתי לשאול את הבת
שלי באיזה חג אנחנו ומה אוכלים בחג הזה ,היא כבר היתה בבית ספר וידעה .הרגשה שאת לא יודעת
כלום וצריכה לשאול את הילדות שלך) "..ג'נט(.
ויקי למדה יהדות והרגישה שהיא "גונבת ידע " בשל היותה לא יהודיה" :הלכתי לאיזה שיעור על
רפואה יהודית ,השיעור היה על הרמב"ם ,היה שיעור מהמם ,משהו ,אבל באותו שיעור הרגשתי לא
נעים ,הרגשתי שאני גונבת ..הרי אף אחד מהאנשים לא יודע שאני גויה ,ואני גויה .והם לא יודעים את
זה .הרגשתי שאני גונבת משהו .אני מאוד רוצה ללמוד ,אני צריכה להתגייר כי אני לא מרגישה
שלימה כי לא נעים לי לגנוב מהם .זה שייך ליהודים .זה תורה של יהודים .הרגשתי שאני גונבת".
"אני הגעתי לגיור אחרי שהייתי כבר בשלב שהרגשתי שדי השתלבתי בכוחות עצמי ,חשבתי שאם אני
אלמד ,זה יעזור לי יותר להבין ולהיכנס לעומק הדברים .בסך הכל ,הדברים שלמדנו בכיתה ,כל אדם
203
יהודי בכל מקום שהוא צריך לדעת ,זה כל כך בסיסי ,זה כל כך חשוב .חלק מהדברים ידעתי עוד
מהעבודה שלי במרכז ,ובעצם באתי ללמוד דברים" )קתרינה(.
ניקול מתארת את אי הנעימות שחשה כלפי בן זוגה ,כשלא הכירה את המסורת":קודם כל רציתי
לדעת ,כי הרבה דברים היו לי ריבים עם ירון שאני לא יודעת .למשל על חגים וכל מיני מנהגים ,לא
ידעתי ולא הייתי יכולה לקבל אותם בגלל שאני לא יודעת אותם .והוא היה אומר לי' :את לא יודעת?'
ובגלל שאני לא מכירה את זה לא יכולתי לקבל את זה ,כי לא למדתי ולא ידעתי" .
"חבר שלי שהיה לי באותה תקופה ,הביא אותי לזה .כי הוא התחיל לדבר על כל מיני דברים ,ואני לא
יודעת ,זה היה על כל מיני דברים.קידוש ,חגים ,לא הכרתי את כל המושגים האלה .לא היה חשוב לו
שאני אתגייר ,אבל אני הרגשתי שאני לא יודעת כלום בתרבות הזאת וגם הרגשתי שאם כבר אני גרה
כאן ,אני רוצה להיות יהודיה ,אני רוצה להיות כמו כולם ורוצה לדעת דברים) "..יילנה(.
" הרגשתי שזה חלק שאני רוצה לעבור ,אולי מבחינת אפילו ידע ,לא יודעת ...חלק של דבר שאני רוצה
ללמוד אותו שאני רוצה להבין אותו ,שאני רוצה להתחבר אליו " )לובה(.
אלינה ,שהגיעה לגיור בשל דרישתה של חמותה ,מספרת שהחלטתה להשתתף בקורס נבעה מהרצון
שלה ללמוד יהדות ,למרות שלא ידעה עדיין בוודאות אם ברצונה להתגייר":אני מוכנה ללמוד הכל,
אמרתי לעצמי ,אני לא יודעת מה אני אעשה מבחינת הגיור ,אבל בטוח שאני אלמד דברים חדשים.
ללמוד דברים חדשים אני תמיד מוכנה .אז ככה התייחסתי לזה ,נלמד משהו חדש".
משיכה למיסטיקה ולרוחניות
שלוש מהמרואיינות )קמילה,ויקי וטטיאנה( תיארו את משיכתן למיסטיקה ורוחניות ,ובעקבות
לימודי הקבלה החליטו להתגייר.
ויקי סיפרה על החלטתה להתגייר בעקבות משיכתה למיסטיקה שהתעוררה אצלה באמצעות
הסמים":היתה לי חוויה מדהימה עם סמים ,שהיא כאילו ,דחפה אותי להחלטה של גיור .קוקאין כבר
לא היה אקטואלי ,אבל היה לי עדיין איזה צורך של סטימולציה כזאת .אז לקחתי אקסטזי ,אבל
לקחתי אקסטזי לא כמו שהצעירים לוקחים שהם יוצאים לבלות ,לא היתה לי מטרה כזאת .לקחתי
אקסטזי לבד ,כדי לעשות מדיטציה ,מה שהייתי עושה זה שהייתי שואלת שאלה שאין לי תשובה
עליה,ונכנסת לסוטול של אקסטזי ,על מנת לקבל תשובות על שאלות שיש לי .וזה היה עובד מאה
אחוז .ממש קיבלתי תשובות על שאלות שהיו לי ,ממש אבל ממש.הקב"ה גמל אותי .הכדור האחרון
שלי לקחתי ,שהיתה לי שאלה של מציאות יומיומית ,היתה שאלה קשה .זה כבר לא משנה מה היתה
השאלה .כי הגילוי היה כל כך גדול .בהשפעה של סם ממש חויתי גילוי אלוקי .אני לא אנסה לתאר
במילים חוויה כזו ,כי זו חוויה של סמים וקשה לתאר אותה במילים,זה לא מתואר במילים ,את
נכנסת לסוג מציאות אחרת ,זה תחושות פנימיות וגשמיות אחרות ,את מנוטרלת מבחינת הרגשה
פיזית כמו בדרך כלל .אני עולה ,אני עולה ,אני עולה ,אני עולה,עד שאיזה שלב אני רואה דברים באופן
אובייקטיבי .ואז הבנתי שהמקום האובייקטיבי הזה ,זה הקב"ה בעצמו .זה היה בשבילי גילוי
אלוקי .פתאום אני הרגשתי שאלוקים בכל מקום ,עד כמה הוא נמצא בכל מקום ,עכשיו הוא יודע
שאני מסוממת ומרגישה את מה שאני מרגישה,אבל הוא נמצא פה ,נמצא בתוך המאפרה ,הוא נמצא
204
בתוך הספה ומתחתיה ,הוא נמצא בכל מקום ,אני טובעת בו .אני בתוכו והוא בתוכי ,ובמצב מסומם
כזה ,הכל פשוט מדהים ,שכאשר חזרתי למצב רגיל ,אני ערה לגמרי .אני לא יכולה בלי סמים להגיע
לכל העולמות האלה .אני ראיתי שהקב"ה זורם לי בתוך הורידים ,ממש .אז אני חוזרת אבל אני כבר
יודעת דברים אחרים .אין צורך בסמים אחרי זה .מה כבר אני יכולה עוד לגלות? מעבר לזה? גיליתי
את המקור לכל ,מה עוד סם יכול לגלות לי? איזה עוד דברים סמים יכולים לגלות לי? הבנתי שסם זה
דבר מוגבל ,הוא יכול לקחת אותךעד פה ,אבל לא הלאה .הוא לא יכול לקחת אותי לעוד מקומות ,סם
לא יכול יותר .אז אני צריכה לחזור בתשובה .הקב"ה וכל מה שקשור לזה .אז איך לחזור בתשובה? אז
היתה כנראה היד המכוונת ש אני בישראל .אם הייתי בהודו ,רוב הסכויים שהייתי בודהיסטית או
משהו .אבל אני בישראל ,בכל זאת יש האמונה של אלוהים אחד .אני אף פעם לא הייתי קשורה לדת
או הייתי דתיה או משהו ,אבל בכל זאת ,היה לי מודעות לאל אחד ,ואין אלילים.זה עוד בתקופת
הסמים ,זה הרבה לפני הגיור".
טטיאנה":אני ידעתי בפנים כבר אז בלי מילים ,ידע מבפנים ,ידעתי אז שקיבלתי את התשובה
הברורה מאלוהים ,ראיתי בזה תשובה מאוד ברורה .באותו רגע ,גם הרגשתי ,ידעתי מבפנים ,שזה
הדרך הנכונה .לפני הקורס או אולי ביחד עם הקורס קניתי את הספר של דיפאק צ'ופארה ,הקוסם.
20צעדים לחיים יותר טובים .נדלקתי כי הוא מדבר על זה שיש בתוך כל בן אדם איזה גרעין טהור
שהוא קורא לזה קוסם ,גרעין שיודע הכל ,מבין הכל ,טהור ביותר אבל אנחנו מכסים אותו בכל מיני
דברים .מדבר הרבה על חמלה ולעשות מעשים טובים .הבנתי שאני נוגעת במשהו חשוב.קראתי כל
מיני ספרים והגעתי גם לאמא תרזה ,שאמרה דברים מאוד חכמים .היא הקדישה את כל החיים שלה
לחסד .ראיתי שזה פשוט דבר נפלא .התחלתי לקרוא כל מיני ספרים רוחניים ומאד אהבתי את זה.
הבתי שהסבל בא כדי ללמד אותנו .זה נתן לי כל כך הרבה כוח.
באותה תקופה הפסקתי גם לאכול בשר .לא קשור בכלל ליהדות .יש לי כלב ושלושה חתולים .אכלתי
בשר ופתאום לא יודעת מאיפה זה בא ,זה פשוט הגעיל אותי ,לא כי הבשר היה מקולקל ,ומי צריך את
כל הדברים האלה התחילו בשנתיים האחרונות ,לא מיד כשעליתי לארץ .הבנתי
זה יותר.
שמתחילה תקופה חדשה בחיים שלי שאני צריכה להתמלא ,יש לי עוד 120אולי 100שנים לחיות,
צריך לעשות משהו .אבל לא קשור לדת .שאנחנו צריכים להות טובים ולא אגואיסטים.
כנראה שצריך שיהיה פצע כי אחרת אי אפשר להבריא .אחרת אי אפשר להגיע להחלטה שרוצים
באמת להתגייר...לא היו לי מחשבות לעשות גיור .למרות שלב שלי היה פתוח וראיתי את כל
החסרונות .היה לי ספר מתורגם על הקבלה ,קראתי אותו ולא הבנתי שום דבר ,התפלאתי מאוד .לא
היה אף פעם בחיים שלי מצב שאני לא מבינה משהו...
פה אני לא מבינה שום דבר ...זה מושך אותי ואני התחלתי עם זה ..והתחלתי לחפש מקום שאפשר
ללמוד קבלה ומצאתי את הרב .הוא לא היה מפורסם כמו היום ,הוא רק התחיל וזהו ,ואני הבנתי
שזהו .אני מצאתי את האמת .ולא אומרים לי מילים יפות וטובות ,אז הבנתי שכאן זה אמיתי ,לא
מושכים אותי במילים מתוקות .וזה קשה .מה שחשוב זה שאני הגעתי לגיור,דרך הקבלה ופעם אני
שמעתי ממנו ,שהוא אמר שצריך לקשור הרוחניות שלך עם הגשמיות .זה צריך להיות הקשר .לא
יכול להיות בנפרד .הוא לא אמר לי את זה אישי ,הוא אמר את המשפט הזה בשיעור וזהו ,המשפט
הזה נכנס בי חזק .מצד אחד אני פתוחה מצד שני אני סגורה מאוד ,אני ..החלטתי ללמוד באולפן,
וזהו .אני צריכה לעשות את זה מהר ,זהו .אני כל כך פחדתי וראיתי שאני מבינה שיש תנאים שפשוט
זורקים אותך ואני פחדתי אותי מאוד שיזרקו אותי מהלימודי קבלה .כי זה האמת ,זה הקשר .זה
205
קשר .זה מדבר אלי .התורה מדברת בשפה אחרת,התורה מדברת בשפה יותר קרובה לי בגלל שזה לא
אגדות,לא פירושים ,למרות שאני מורידה את הכובע ,עכשיו במיוחד ,שאני קראתי את כל הספרים
האלה .שכשאני שמעתי את המשפט של הרב שצריך לקשור את הרוחניות שלך עם הגשמיות .כאן
התחיל הכל!
"הרגשתי שיש משהו -ביהדות ,בעם ישראל" -היום אני יודעת שזו דרך משותפת עם בוריס למרות
שהוא עובר תהליך אחר משלי ..פתאום היתה לי בעיה ,כי לא ידעתי מה זה יהדות ופתאום אני רואה
אותו עם כיפה וציציות ואני הרגשתי שיש כאן משהו .הרגשתי שמאחורי כל הדברים האלה יש משהו.
שראיתי אותו מניח תפילין הבנתי שיש כאן משהו שהוא מעבר לשכל ואני רוצה לדעת .אז הבנתי שלא
הבנתי כלום על יהדות .הרגשתי שיש משהו שאי אפשר לקלוט אותו בשכל .רציתי להבין,כי הרגשתי
שזו האמת .הסתירו את כל הדברים האלה ממך ,ועכשיו יש לך את הצ'אנס לטעום את זה .פתאום אני
מבינה ברגש שלי שעם ישראל הוא עם נבחר ,יש להם אפשרות ליצור קשר ישיר עם אלוהים שלי אין
את זה .לא דרך השכל אלא דרך דברים שעושים.זה משך אותי מאוד ,ידעתי בפנים שזו האמת .פשוט
לא ידעתי על זה ,אבל ידעתי שזו האמת" .
קמילה" :אני בילדות ,בנערות ,מאוד אהבתי את הנושא של מיסטיקה ומאוד נמשכתי לזה .בזמן
האחרון ברוסיה היו הרבה מאמרים בנושא מיסטיקה .פיתאום חזרתי לאיזשהו ספר שפעם קניתי
אצל מישהו ,אני לא יודעת אם זה רלוונטי ,זה ספר של קבלה .מה שקרה לי ,אני ,במקביל לגיור,
מהספר הזה התחלתי לקרא את כל הזוהר ,את התרגום בעברית ,לא הספר עצמו בארמית .אחרי כל
הדברים האלה שקראתי את התורה ברוסית ,היו לי כל כך הרבה דברים ,ממש ניסים ,פשוט ראיתי
המון .הבנתי ,זה היה פשוט נס אחד גדול .כל מיני דברים .פתאום הבנתי את המשמעות של הדברים.
פיתאום הבנתי את המשמעות של המצוות ,למה צריך אותם ,הקבלה נתנה לי אפשרות ללמוד דברים
לעומק ולכן במהלך הגיור לא היתה לי שום התנגדות אם יש מצוה כמו לשמור שבת או כל מיני
מצוות שלמדנו בגיור .לא שאלתי ולא היתה לי התנגדות לזה .לא שאלתי למה ,למה אני לא רוצה ,זה
מאוד מאוד התאים לי".
מפגש עם אדם דתי/משפחה דתית
ארבע מהמרואיינות סיפרו שהחלטתן להתגייר נבעה ממפגש חיובי וחם עם אדם דתי או משפחה
דתית.
לובה מספרת" :המנהל שאיתו עבדתי ,הוא אדם חשוב שהשפיע על החיים שלי .הוא בן אדם דתי ,יש
לו שלושה ילדים והכרתי את אשתו .ראיתי ממנו שדת זה דבר יפה ,זה גרם לי לא לפחד מהגיור...
אחר כך הוא גם היה מסביר לי ועוזר לי ,וזה היה נהדר .הוא בן אדם שאפילו בזמן של לחץ בעבודה
שומר על המצב רוח טוב ותמיד היה קורא את ברכת המזון ,למרות שהוא סוס של עבודה ,ברכת מזון
זה חובה .אם הוא אוכל לחם ,ברכת מזון חובה ,זה השפיע עלי ,עד כמה צריך אמונה גדולה לבן אדם
כדי שיברך במקום עבודה ,כאן ראיתי כמה זה חזק צריכה להיות אמונה כדי להמשיך לעבוד ,ולא
להפסיק לקרא את ברכת המזון באמצע העבודה .גם צומות הוא היה צם ,אז הייתי מתרגלת לזה ...זה
גם נתן לי הרגשה טובה") .לובה(.
206
ויקי" :שם בבית החולים ,אלוהים דאג לזה שיהיו כל מיני מתנדבים שבאים לעודד ולעזור לפצועים.
שם היה אדם דתי אחד שבא לבקר את הפצועים ,והוא היה כל כך טוב אלי ורק רצה לעזור לי מכל
הלב .היו לו עיניים טובות כאלה ,הוא בא כל יום! והתעניין בי ורק רצה לעזור לי .ההורים שלי היו
שבורים ומיואשים ,ויושבים בבית חולים ,בקושי יודעים להגיד מילה שם למישהו והוא עודד אותם
כל הזמן ואותי .זה היה מין מלאך כזה משמיים .אחרי חודש אולי יותר שהייתי שם ,התחלנו לדבר על
כל מיני שאלות כאלה על החיים ,למה דברים קורים ולמה יש כזה סבל בעולם ,ולמה הגעתי למצב
כזה? ויעקב ,המלאך הזה ,דיבר איתי על הדת ועל השגחה של ה' בעולם ,זה נתן לי כוח ,לא כל הזמן
רק עצב ודיכאון .התעוררו לי המון שאלות והיינו מנהלים שיחות עמוקות אז .תראי ,את במצב כזה
שמי יכול לעזור לך אם לא אלוהים?
מכל השיחות שהיו לנו ואיך שהוא היה אדם טוב חשבתי איזה מדהים זה להיות אנשים כאלה,
הלואי וגם אני אהיה כזאת .אבל מצד שני הרגשתי שזה לא לעניין להיות דתית רק כי אין לי משהו
אחר בחיים .כאילו פדיחה מאלוהים ....שאני פונה אליו רק כי אין לי ברירה ואין לי מה לעשות .אז,
אותו מלאך שהיה אז בבית חולים ,דיברנו למשל על חופש בחירה ,ואמרתי לו :מה חופש בחירה? אני
עכשיו מוכנה למות ,הייתי בוכה איתו ...אף אחד לא שאל אותי מה אני רוצה ...איזה חופש בחירה...
ככה היו לנו שיחות פלוסופיות .אני כל הזמן הרגשתי איפה שהוא שזה לא נכון כאילו להתקרב לדת
רק מחוסר ברירה" .
תמרה" :והיה לי מנהל ,אדם דתי ,מאוד חכם ונראה לי שרק בגללו אהבתי את היהדות .הוא הסביר
לי כל כך הרבה דברים ,וסיפרתי לו דברים שלא סיפרתי לאף אחד ,סיפרתי לו על אמא שלו )חמותה
לעתיד( ושיש לי בעיות איתה ,והוא אמר לי ,תשמעי ,זה נכון שאת רוצה להדליק נרות בזמן והכל ,אבל
מה שאת עושה ,אם את חוזרת בתשובה דרך מלחמה עם משפחה שלו ,זה לא יעשה כלום .אם את
שומרת שבת והורים שלו כועסים עלייך ,מדברים עליך לא טוב .שבת הזאת לא נחשבת ,כאילו שלא
עשית שבת .קודם כל זה אמא שלו ,קודם כל זה משפחה שלך עם רני ולאט לאט תחליטו מה אתם
עושים .מאוד הקשבתי לו ומאד עשיתי מה שהוא אמר לי .ראיתי שהוא חכם וזה היה חשוב לי אז".
הלנה" :התחלתי לעבוד קשה ונכנסתי לעבוד במסעדה גלאט כשר ופגשתי שם הרבה אנשים שהיו
עובדים שם .זה מקום עבודה שיש בו הרבה אנשים דתיים ,והכרתי הרבה אנשים שהיו מתייחסים
אלי טוב מאוד ,היו מתנהגים ומקבלים אותי טוב מאוד ,היו מזמינים אותי לבית שלהם לשבת ,וממש
התרגשתי כל כך שאנשים זרים בכלל שלא מכירים אותי מנסים לעזור לי ומזמינים אותי ומשאירים
אותי בבית שלהם בלי פחד שאולי אני אגנוב משהו .או שאני אעשה משהו לא טוב ,אני הרגשתי רגש
כזה לא נורמלי ,כי זה לא היה לי בחיים שום דבר כזה .אני אפילו מקרובים שלי לא הרגשתי שום
דבר כזה בחיים .ופה פתאום מאנשים זרים בכלל ,היו נותנים לי מתנות ,ולהתייעץ אני יכולה
להתייעץ עם כולם ,כי כולם רצו לעזור לי .והסתכלתי על ענין יהדות מכיוון אחרת לגמרי .פתאום
אני הרגשתי שאני רוצה להתגייר .רציתי להתגייר כדי להכיר מקום עם כאלה אנשים שמתייחסים
אלי כל כך טוב...לפני שהתחלתי לעבוד עם קהל דתי לא חשבתי על זה .אבל כשהתחלתי לעבוד עם
דתיים ,אז הרגשתי שאני רוצה להתגייר .לפני זה אמרו לי שדתיים זה לא זה ,הם לא נוסעים בשבת,
וכל מיני דברים כאלה .בהתחלה בכלל לא הרגשתי שאני רוצה להתגייר או משהו ,רק אחרי שראיתי
את היחס המיוחד הזה שקיבלתי מהם ,החלטתי להתגייר וניסיתי לבדוק את הענינים האלה ".
207
.8הקורס לגיור
המרואיינות התבקשו לתאר את חוויותיהן במהלך לימודיהן בקורס לגיור .חלקן תארו חוויות
חיוביות לעומת אחרות שסיפרו על הקשיים שעברו עליהן.
החוויות החיוביות
שמונה עשרה מרואיינות הדגישו את החוויות החיוביות מהקורס לגיור וציינו שעברו חוויה
אינטלקטואלית ורגשית ,שהעשירה אותן בידע ותרמה לפיתוח המודעות העצמית שלהן .הן תיארו
את השפעת הקורס על תפיסת עולמן ,על שיפור הבטחון העצמי שלהן ,ועל תחושת ה"כוח" שהן
חשות בעקבות העובדה שלמדו בקורס .הן מגדירות קורס זה כ"מעשיר בידע ובמודעות עצמית",
"חשוב"" ,מהנה"" ,כל עולה חדש חייב לעשותו" ו"משאיר טעם של עוד".
מעשיר בידע
אחת עשרה מרואיינות סיפרו שהידע הרב שרכשו בקורס השפיע עליהן אינטלקטואלית ורגשית
ועזר להן להבין ולהתחבר לתרבות היהודית והישראלית.
"הרבה דברים שלא הייתי מקבלת,קיבלתי אותם ,ואז קיבלתי גם הסבר למה ,והרבה למדתי ,אפילו
לא חשבתי על זה .זה מה שעוזר לי ,יש לי עכשיו הסבר להרבה דברים" )ניקול(.
" מהלימודים עצמם למדתי המון דברים חשובים ,מענינים ,מוכרחים להגיד גם דברים טובים"
)אנג'לה(.
"הקורס של הגיור זה לא רק חומר ,במשך הקורס מרגישים משהו מעבר לחומר ,זה קורס שאוכלים
אותו ...זה לא שאני למדתי את החומר ואני יודעת את החומר...לפעמים אני לא ידעתי את החומר
אבל משהו נכנס פנימה...הקורס הוא שילוב של ידע והרגשות ,הדברים שלומדים הם לא טכניים זה
משפיע על תפיסת העולם שלך" )ג'נט(.
"המון דברים למדתי ,אבל נפשית קיבלתי הרבה יותר .כלומר ,הידע הרבה פחות ממה שזה נתן לי
נפשית .זה גם מזל ,זה פשוט עזר לי ,מה שהיה חסר לי ,זה נכנס משהו במקום הנכון .וגם זה עזר לי
מבחינת שפה .בדיעבד אני מבינה כמה זה עזר לי מבחינת שפה ,כמה זה פיתח אותי ,כמה זה נתן לי.
תקופת הלימודים של הגיור היתה הכי מתוקה שהיתה לי .זה כל כך עניין אותי הכל ,כל הסיפורים,
הכל ,כל המשמעות של הדברים ,את ההסברים ,הכל .זה כל כך עניין אותי,לא השתניתי בעקבות
הגיור אבל רכשתי לעצמי משהו ,לא תעודת זהות ,אני מרגישה שאני מלאה עכשיו" )מריה(.
"הקורס הזה הוא רמה אינטלקטואלית מאוד גבוהה ,מאוד מאוד גבוהה ,החומר עצמו היה מועבר
ברמה גבוהה ,הידע בהיסטוריה ,הגשת החומר ,המורים היו מוכנים מאוד ,זה היה מפוצץ מבחינת
ידע .המון ידע .כל המורים הם עם תארים מהאוניברסיטה ,לא שסתם מספרים סיפורים .זה היה
חוויה מאוד אינטלקטואלית ,זה ברמה מאוד גבוהה שזה מאד ענין אותי" )אלכסנדרה(.
"אני אף פעם לא ידעתי על ההיסטוריה של העם היהודי ,זה חלק שהפסדתי בחיים שלי שלא למדתי
אף פעם על ההיסטוריה .קיבלתי את הקורס הזה לא כמו תהליך של הגיור ,גם ההבנה של
208
ההיסטוריה של העם היהודי ,ראיה אחרת .כי האמת שאני אף פעם לא התעניינתי בזה ולא ידעתי
כלום...באוקראינה לא ידעתי כמעט כלום על יהודים ...אולי רק שאוכלים מצה בפסח) " ...לובה(.
"עם הלימודים ,אני גיליתי הרבה דברים שלא ידעתי ,למדתי במה עם ישראל שונה מכל העמים ,מה
הרקע הסטורי והדתי לזה ,איך אפשר להבין את היחס היום ליהודים ,זה שינה לי את כל התפיסה,
ממש .זה הכניס לי הרבה דברים" )אנדריאה(.
לדה שמתארת בהמשך באריכות את הקשיים בקורס הוסיפה ":הגיור לא עזר לי להרגיש קשר
לארץ ,אבל הוא נתן לי הרבה ידע וזה חשוב".
"התהליך של הגיור עצמו היה מאוד מענין לי לפחות .לאנשים אחרים היה קשה .כי הם עשו הכל כי
כך כתוב בספר כך אמרו להם לעשות ,וככה זה באמת קשה .אם לעשות ככה זה באמת קשה .ואם
לעשות את זה ,להתעניין .אין מספיק מידע בספרים האלה .אני הייתי רוצה למשל להמשיך את
הלימודים")נטליה(.
הלנה":הבנתי שזה נכון ,שזאת הדרך הנכונה ,איך צריך לחיות .כי ככה צריך לחיות ולא אחרת.
למשל ,טהרת משפחה ונושא של צניעות שאישה שייכת לגבר אחד ולא יותר ,ולא להסתכל על כיוונים
אחרים ומצד שלו הוא גם לא ילך עם משהי אחרת .זה מה שעושה את החיים ביחד יותר טובים .וגם
בשבת ,שכל המשפחה ביחד ,אוכלים ביחד ,והכל צריך להיות בתוך המשפחה .זה ממש ככה צריך
להיות .יום אחד בשבוע צריך להיות כל המשפחה ביחד .אפשר להיות עם הילדים ביחד .גם לפני זה
חשבתי שזה חשוב ,אבל הפעם הבנתי ,שאני מקבלת את זה ,וזה חשוב לי וככה זה צריך להיות וככה
זה יותר טוב .היה לי כייף להגיע לקורס שלוש פעמים בשבוע לשמוע משהו מעניין .לא היה לי קשה ,כי
הזיכרון שלי טוב ,אפילו אם אני לא כותבת .אני ניסיתי להגיע לכל השיעורים .
הקורס היה בשבילי חויה יותר מאשר קורס ,חויה פנימית .הייתי יותר חושבת על הדברים
היומיומיים ואחרי ההסברים של המורה שלנו זה היה יותר ברור ,יותר טוב ,מה ששמעתי כאן
בשיעורים ,למחרת הלכתי לשאול אנשים אחרים ,כל מה שלא הבנתי היו מסבירים המשפחה
המאמצת ...לא חושבת שהיה קשה לי לקבל משהו .חגים זה היה ממש מעניין וטוב לי לדעת את
הסיבות למה עושים חנוכה למה עושים פורים ,היה מאוד מענין ,וגם על פסח ...רק בקורס הזה הבנתי
מה קורה בעם היהודי ,למה הוא עם נבחר וכל זה .זה נתן לי הרגשה שאני מחוברת לפה יותר טוב
ואני מכירה ויודעת את הדברים .הבנה שאני כבר בעינינים זה הרגשה מאוד חזקה".
אירנה" :הייתי חוזרת מלאה ,מלאה בתכן ,הייתי מרצה למשפחה שלו )של בן זוגה( שעות על כל מה
שלמדנו .עד עכשיו אנשים מבקשים ממני להסביר להם דברים .מאוד מאוד נהנתי מהקורס .באיזה
שלב אבי נסע לחו"ל והגיור ממש החזיק אותי .אני מאוד נהנתי בקורס ,זה נתן לי רוח לחיים .אולי
בגלל שאני בן אדם שאוהב ללמוד ,היה חשוב לי לדעת .הלימודים למי שלא רוצה להיכנס לזה ,זה
קשה ,ללמוד את הדברים בתיאוריה זה קשה .בתקופה של הקורס לא רציתי להיכנס לזה ,מה
פתאום .אבל היה לי מענין...הקורס נתן לי כיוון מחשבה מאד מיוחד ,חוץ מזה שהיה לי נורא חשוב
להצליח במבחנים שם ,ולדעת תיאורטית הכל .זה נתן לי כיוון מחשבה שלא הכל בחיים זה רק לאכול
ולעבוד כמו חמור ולמות אחר כך .אני חושבת שבאיזשהו מקום במהלך הגיור התחלתי להרגיש
שיש איזה השגחה מיוחדת .התחלתי להרגיש שאלוהים משגיח עלי ,זה ממש חיזק אותי באותו רגע "
"השיעורים היו מעניינים ועמוקים והיו לנו דיונים מענינים שמשכו את כל הכיתה .אני רק יכולה
209
להודות למורה שלי שלימדה אותנו כל כך טוב ומכל הלב ,וזה היה כל כך מרתק שהייתי מגיעה אחרי
העבודה עייפה כל כך וממש מתעוררת בשיעורים לחיים" )לונה(.
אלינה" :אני זוכרת שבהתחלה באתי עם מכנסיים ,לא ידעתי עד כמה זה חשוב לבוא לקורס עם לבוש
מתאים .אבל לא ידעתי את הכללים ,הולכים בכל מיני צורות ברחוב .לא ידעתי איך אני צריכה לבוא
ואף אחד לא אמר לי ,אז באתי איך שנוח לי ,אז באתי עם מכנסיים ואף אחד לא אומר לי שום דבר
הבנתי שהמקום הזה שלמדתי בו ,קיבלתי פה יחס טוב ,אף אחד לא רודף אחרי ,טוב לי ,אני אבוא
עם חצאית כי אני מכבדת את המקום ,לא כי אמרו לי.
רק לאחר שהתחילה ללמוד בקורס הבינה למה זה היה חושב לבעלה:
" ..ואני מתחילה להיכנס לדברים ואני מתחילה להבין למה לבעלי זה היה חשוב ,כל הנושא הזה של
השואה .בבריה"מ לא דיברו על זה ,דיברו שהיה משהו ליהודים אבל גם לרוסים נהרגו הרבה אנשים.
אז אני לא הייתי מודעת לכל זה ,פה הבנתי שיש זהות מסוימת ויש עם מסוים שעובר מדור לדור
דברים קשים ,ובגלל זה אנשים שומרים על המסורת ,על זכות הקיום .ובעלי הוא הדור הראשון ,אבא
שלו עבר את השואה ,אז אולי בגלל זה לבעלי זה היה כל כך קרוב ,כשהתחלתי להבין את
זה....הלימודים לא היו קשים ,כי היתה לי כבר את השפה .זה לא מתמטיקה ...מי שרוצה יכול
ללמוד ,אין בעיה .זה יכול להיות קשה רק לבן אדם שיש לו קשיים בשפה ...הלימודים היו מעניינים.
ממש הרגשתי שלמדתי כל כך הרבה דברים שזה רק השאיר לי טעם של עוד" )אלינה(.
מודעות גבוהה יותר
חמש מרואיינות ציינו ששינוי תפיסת עולמן בעקבות הקורס יצר אצלן מודעות גבוהה יותר לחיים.
"התחלתי אולי לקבל דברים אחרת .יש דברים שאני לפחות משתדלת לקחת אותם אחרת .מנסה ,לא
תמיד מצליחה .אני לפחות התחלתי לקבל פגיעות של אנשים אחרת .אני לפחות מקבלת את זה לא
כמו" :הוא עושה לי את זה" ,וזו לא המטרה שלו לפגוע בי .אני מנסה לקבל את זה אחרת .שתמיד,
אם הקב"ה לוקח לי משהו ,הוא תמיד פותח לי דלת אחרת ,השאלה היא רק לראות את הדלת הזאת
ולראות שאם משהו נסגר בפני ,אז משהו אחר נפתח" )רגינה(.
ויקי מדגישה את המשמעות לחייה שקיבלה במהלך הקורס" :אני הרגשתי שקיבלתי יותר הבנה
בלימודים לכל מה שעברתי .אני גם חושבת שההבנה שאין בן אדם אחד שלא סובל ,זה חלק חשוב
ביותר .צריך להבין את זה מתי שהוא ,שאת לא היחידה בעולם שסובלת .כולם סובלים ,הצורה של
הסבל שונה אבל כל אחד סובל .לא מספיק שכל אחד סובל ,אלא יש בזה נס .כל אחד מקבל את
הסבל מה שהוא צריך בכמות שהוא יכול לסבול את זה .זה לא סתם .וזה סבל שכל אחד מקבל.
החבילה שאני מקבלת אני יכולה לסבול .אני לא יכולה לסחוב את החבילה של מישהו אחר .הבן אדם
שמקבל את החבילה יש לו גם את היכולת לסחוב את החבילה".
תמרה מציינת שהקורס "עשה לה סדר בחיים" .היא חשה חזקה יותר ותפיסת עולמה השתנתה
ל"חיובית "" :הכל השתנה .זה כאילו לקחו את כל העולם הפכו אותו וראיתי אותו מהצד השני.
מצאתי הרבה תשובות לשאלות ,בשביל מה אנחנו חיים ואני בן אדם בכלל מאוד פסימיסטי ותמיד
אמרתי בשביל מה אני חיה ,אני לא רוצה לחיות .כל הזמן אמרתי שאני לא רוצה לחיות ,באמת ,כל
הזמן .אמרתי לרני ,כל הזמן אני שומעת פה היה פיגוע ,ושם היה פיגוע ,למה לא הייתי שם? למה
אלוהים לוקח מישהו אחר? למה לא אותי? למה הוא נתן לי את החיים האלה? וזה גם שהייתי ילדה,
בשביל מה אני צריכה את זה ,בשביל מה אני חיה ,בסופו של דבר אדם חי ובסוף הוא מת .בשביל מה
210
כל המאמץ הזה ,בשביל מה הוא מביא ילדים? מה הכיף בזה? פה לאחי היה בעיה עם סמים ,פה
מתגרשים ,מה כייף בחיים האלה ,אני לא רואה את הכיף .פתאום ראיתי את זה בזה שכל העולם
הזה ,כאילו אלוהים נתן לאדם לעשות עבודה קשה שאדם צריך לדעת לחיות ,לדעת לראות את
הדברים ,לדעת להינות .לא כל הזמן לבכות רע לי רע לי רע לי .צריך להיות במצב שאומר ,בסדר,
קשה ,אבל מחר יהיה יום חדש .כמו שלמדתי שאדם קם בבוקר ואלוהים מחזיר לו את הנשמה
ואומר לו יש לך עוד צ'אנס לעשות משהו חדש בחיים ,אני קמה בבוקר ואני אומרת אולי היום יקרה
משהו חדש .היום יש משהו שאני חייבת לעשות.
יותר חזקה:היום אני בסך הכל בת . 24מה שלימדה אותי היהדות זה גם להיות יותר חזקה .עכשיו
אני בן אדם הרבה יותר חזק .אם עשיתי מה שעשיתי ,לא מפחדת מכלום.
הקורס עשה לי סדר בחיים :זה שינה אותי ,אני השתניתי ,מאוד ,בתור בן אדם ,בתור אישה .בכלל
אני בן אדם אחר היום .אם היית רואה אותי לפני ארבע שנים ,היית אומרת מי זאת? מישהי אחרת.
כי הייתי מאוד פסימיסטית ,בוכה ,עדינה ,ילדה מפונקת ,זה עשה לי סדר בראש ,בלב ,בנשמה,
בחיים".
"הקורס נתן לי כיוון מחשבה מאד מיוחד .חוץ מזה שהיה לי נורא חשוב להצליח במבחנים שם ,ולדעת
תיאורטית הכל .זה נתן לי כוון מחשבה שלא הכל בחיים זה רק לאכול ולעבוד כמו חמור ולמות אחר
כך .אני חושבת שבאיזשהו מקום במהלך הגיור התחלתי להרגיש שיש איזה השגחה מיוחדת .אני
חושבת שהתבגרתי תוך כדי הגיור ,זה עזר לי להתבגר) "..אירנה(.
טטיאנה הגיעה לגיור לאחר שלמדה קבלה והחלה לקיים אורח חיים דתי .תהליך הגיור איפשר לה
להטמיע את הדברים בקצב שלה" :בגיור הרווחתי זמן ..זה היה תהליך שנתן לי לגיטימציה לעשות
את זה לאט לאט .לחשוב לאט לאט על הדברים ולבדוק אותם .המבנה של הגיור היה נכון .לאט לאט
למדנו את הדברים ,זה עשה לי סדר בתהליך .הכל התחיל להתארגן לי בראש וזה היה הדבר שהכי
הייתי זקוקה לו ,כי זה סידר אותי ) " ...טטיאנה(.
"חשוב לעשות את הקורס"
שלוש ממרואיינות אלו דיברו על חשיבות הקורס .אנדריאה טענה שלדעתה כל עולה חדש )יהודי
ואינו יהודי כאחד( חייב ללמוד בקורס מסוג זה" :זה הסביר לי הרבה דברים שאני פשוט לא הבנתי
ממה זה בא ונובע .אני לא יודעת מאיפה הייתי מקבלת את זה ,אם לא בקורס כזה .אני חושבת
שמשהו כזה אולי מצומצם יותר או מורחב יותר צריך לעבור כל עולה כי הוא בא לישראל ובעצם לא
יודע באיזה ארץ הוא חי .אם זה יהודי ,אז הוא צריך לעשות קורס כזה ,לא בכוונה להתגייר ,זה יכול
לתת לאנשים הבנה לדברים .אנשים פשוט שמעו כל מיני סיפורים זוועתיים שבאים ומפשפשים להם
בסדינים ,כל מיני סיפורים כאלה וזה מרתיע וגם אין את ההסבר ,וחוץ מזה יש את הסטיגמה נגד
דתיים ודתיות .הסטיגמה היא חזקה גם בין החילוניים וגם בין העולים הרוסיים ,מאוד מאוד .צריך
קורס כזה כדי לחבר בין האנשים כי הם יראו את זה מנקודה אחרת לגמרי .זה לא שהיו לי חוויות לא
נעימות עם דתיים ,אבל היתה לי איזה סטיגמה על דתיים ומה פתאום אני אלמד לגיור".
" בסה"כ הדברים שלמדנו בקורס ,כל אדם יהודי בכל מקום שהוא צריך לדעת ,זה כל כך בסיסי ,זה
כל כך חשוב) " .קתרינה(
211
"אני לא הייתי מודעת לכל הדברים האלה ביהדות ,אבל אחרי שלמדתי את כל הדברים אני חושבת
שגם יהודים צריכים לעשות קורס כזה .תראי ,גם בני הזוג בכיתה לא ידעו הרבה דברים ,וזה היה
להם חדש ...אז עולים חדשים יהודים ,בטח צריכים ללמוד ,זה חשוב לכולם" )אלינה(.
הנאה וחוויה
תשע מרואיינות סיפרו שהקורס הווה בעבורן " חוויה אינטלקטואלית אבל גם חוויה פנימית"
)אנג'לה(.
"הקורס של הגיור זה לא רק חומר .במשך הקורס מרגישים משהו מעבר לחומר ,זה קורס שאוכלים
אותו ...זה לא שאני למדתי את החומר ואני יודעת את החומר...לפעמים אני לא ידעתי את החומר אבל
משהו נכנס פנימה...הקורס הוא שילוב של ידע והרגשות ,הדברים שלומדים הם לא טכניים .זה
משפיע על תפיסת העולם שלך" )ג'נט(.
"פתאום הבנתי מה היה חסר לי כל החיים .לא ידעתי עד כמה .כמה צורך רוחני גדול היה לי ועדיין
יש לי בחיים .כמו משהו ענק שהיה חסר לי בחיים .הקורס הזה של הגיור שינה לי את כל החיים.
חוויות רוחניות הרי עברתי בחיים ,דיברנו על זה .אבל כאן התחיל להסתדר לי משהו בראש .כל
הדברים שהיהדות מדברת עליהם בכזאת פשטות אלו דברים הכי עמוקים שיש .למשל ,תפילה .הבנתי
עד כמה תפילה אמיתית היא הרבה יותר מכל החוויות שהיו לי את כל סוגי הסמים שלקחתי .הבנתי
דבר חשוב ,דבר קדוש ,את הדרך הנכונה להגיע לחוויות האלה .הבנתי שכל מה שאנחנו לומדים
בקורס ,ואולי תלמידים אחרים בכלל לא הבינו את הדברים האלה לעומק ,כי ם קיבלו את זה טכני,
כמו קורס שלומדים באוניברסיטה מקסימום ,הם לא הבינו את המשמעות של כל מצוות .זה לא
סתם ,זה משהו חזק ביותר .אני לא חושבת שאפשר להעביר את זה במילים )ויקי(.
"הקורס הסביר לי הרבה דברים ונתן לי כמו טיפול נפשי .כל שיעור שלי היה כאילו הייתי אצל
פסיכולוג .וממש נכנסתי לתוך זה ,ממש כמעט חזרתי בתשובה ...זה היה לי כייף ,הייתי מאושרת מזה
)תמרה(.
"הקורס היה בשבילי חוויה יותר מאשר קורס ,חוויה פנימית .כשהתחלתי ללמוד ראיתי שזה מאוד
מעניין לי ושזה לא קשה בכלל .היה לי נורא נחמד ללכת לשם אחרי העבודה ,מילא לי את הלב"..
)הלנה(.
"אז שאני התחלתי ללמוד,אני נהנתי .אם היתה לי אפשרות ,אם תזמיני אותי כמתנדבת לשמוע עוד
קורס ,אני באה .אני נהנתי ,אני נהנתי באמת נהנתי ,גם זה דיבר אלי הרבה .כי למדתי הרבה ונתן לי
הסתכלות אחרת .אני למדתי יהדות באוניברסיטה .לא הבנתי שם כלום .כלום לא הבנתי חוץ מזה
שזה קורסים לאנשים שיש להם את הרקע אולי מבית הספר ,שהיו מדברים על כל מיני דברי חכמים,
אני לא ידעתי מה זה .זה היה לא ברור לי ,חוץ מזה שהתקשיתי בעברית ,אבל גם שהבנתי אני לא
הבנתי מאיפה זה צץ פתאום .מאיפה זה .ובקורס ,זה היה מ א' ,ב' )רגינה(.
"נהנתי מזה שלמדתי דברים .עד עכשיו אני ממשיכה לקרוא את כל הספרים האלה .ממשיכה ללמוד
משנה וכל מיני" )נטליה(.
" הייתי חוזרת מלאה ,מלאה בתכן ,הייתי מרצה למשפחה שלו שעות על הכל .עד עכשיו אנשים
מבקשים ממני להסביר להם דברים .מאוד מאוד נהנתי מהקורס" )אירנה(.
"השיעורים היו מעניינים ועמוקים ולפעמים הפכו לדיונים מעניינים ומשכו את כל הכיתה וזה גרם
212
לי ואני חושבת שלכולם להתחיל לחשוב על הדברים ,להרגיש אותם ולהתרגש .היתה אווירה נורא
'כייפית בכיתה' .אני חושבת שאחד הקורסים הכי חשובים ומהנים שתרמו לחיים שלי" )לונה(.
"הקורס השני שהייתי בו היה מעולה ,כל כך נהנתי מהלימודים ולא היתה בכלל אוירה של לחץ"..
)נדיה(.
חוויות שליליות
מחצית מהמרואיינות תיארו את הקורס לגיור כ"משחק שכולם משחקים ומשקרים" ,הלימודים
בקורס קשים ומסריו מעוררי התנגדות .הן קובלות על העובדה שדורשים מהן "להיות יותר קדושות
מחילונים" וממליצות על שיפור הקורס.
"כולם משחקים ומשקרים”
מרואיינות אלו סיפרו שנאלצו במהלך לימודיהן לגיור "להעמיד פנים"",לשחק דתיות"" ,להתחפש"
)ללבוש לבוש צנוע (" ,לשקר למורים ,למשפחה המאמצת ולבית הדין"" ,להסתיר דברים" מתוך
תחושה ש"נכנסים לנו לנשמה".
"העמדת פנים וצביעות"
"מה אני אגיד לך ,אני לא כל כך מרגישה נוח להגיד לך את זה .זו אולי אפילו חוצפה שאני אומרת
ככה ,אבל ככה הרגשנו .שיש כאן המון צביעות ,המון .כולנו מעמידים פנים גם בכיתה כדי למצוא חן
בעיני המורים שלנו ,גם למשפחה שהתארחנו אצלה ,גם בבית הדין .אתה משחק כאילו אתה עושה
את כל הדברים האלה ..רק שברגע שאתה יוצא משם )מהשיעור או מהארוחה או מבית הכנסת( אתה
טס לחיים הנורמלים שלך .כל התקופה הזאת של הקורס הרגשתי שאני לא יכולה להיות עצמי ,זה
הרגשה קשה שאתה רוצה להשתחרר ממנה .אתה לא אתה ממש ,זה משהו שקשה להסביר"
)אנג'לה(.
"בקורס היו כל הזמן תלמידים שהיו שואלים כל מיני שאלות ,ולהראות את עצמם אקטיבים והכל
היה סתם .אני לעצמי בחרתי לשבת בפינה ולא לשאול כל הזמן ,להראות שאני מתעניינת ,כי אני לא
יכולה להציג .זה לא אני ,אז ישבתי בפינה והקשבתי ,אני לא אוהבת צביעות .ראיתי זוגות שהיו עד
כדי כך ...למעשה אלה באו לכאן ויודעים בשביל מה הם באו ,ומתכוונים לזה ממש ברצינות ..אפשר
לספור אותם באצבעות " )אלינה(.
"כל הזמן צריך להעמיד פנים שאנחנו רצינים .למשל כשהביאו כיבוד לכיתה ,עשיתי את עצמי מברכת,
מלמלתי משהו ,כדי שהמורה יחשוב שאני רצינית ..לא רק אני הרגשתי ככה בכיתה ,כולנו הרגשנו
ככה" )ניקול(.
"כולם משחקים"
" כל המסגרת הזו אפשר להגיד שזה משחק .אף אחד לא יבוא לך באמצע הקורס ויגיד ,תשמעי ,זה
משחק ,זה משחק .גם מה שאתם עושים לנו ,גם מה שאנחנו עושים לכם ,אתם יודעים שאנחנו
משקרים,אנחנו יודעים שאתם יודעים שאנחנו משקרים ,אבל....אם היו אומרים לנו בתחילת הקורס
שמבטיחים לנו שבסוף הקורס כל אחד יקבל תעודה ,אולי אנשים היו פחות משחקים ,אבל כל הקטע
213
הוא שיודעים שפיסת הניר הזו באה על תנאי" )דיאנה(.
"את יודעת ,רוב האנשים שיוצאים מאולפני הגיור ,הם לא דתיים ,לא דתיים .כולם משחקים
משחקים ,הרבה שהיו איתי בקורס ראיתי יושבים בבתי קפה לא כשרים ,עם מכנסיים .את צריכה
לשחק פה דתיה ,זה מה ששיגע אותי ,זה חלק מהלימודים .היום אני יכולה להגיד לך ...אני לא דתיה,
אני קיבלתי את זה כמו לימודים .קורס .הייתי כל הזמן במשחק שאני דתייה .כשאני באתי לפה
ודיברתי עם החברים שלי ואני אומרת ,איך זה יכול להיות שכל המורים והרבנים שעובדים פה ,הם
הרי אנשים חכמים ,איך הם לא מבינים את המצב הזה שכולם משחקים? לא יתכן מצב שהם לא
מבינים את זה .אז אם הם מבינים והם עדיין ממשיכים לעשות את זה באותה צורה ,זה אומר שיש
כאן איזו שהיא בעיה רצינית מאוד .כולם משחקים במשחק אחד גדול) " ...לדה(
" לא התאים לי פתאום ללמוד לגיור ,כי בשביל שהם )הבנות שלה( יהיו יהודיות ,אני צריכה להראות
שאני רוצה שהם יהיו דתיות ,ותמיד היה לי כזה קונפליקט ,שזה לא אני ...יש דברים שאני לא
משחקת .כי לא רציתי לשקר .ולכן זה לקח לי הרבה זמן עד שהחלטתי להתגייר ,ותמיד אני אמרתי
ככה שאיך שנולדתי ,זה לא אני בחרתי ,ואין לי כוח לשנות ,אני נולדתי ככה .זה לא שנתנו לי
אפשרויות בחירה .אז אם לשנות דת זה רק אם החלטה אמיתית .ולא הרגשתי שאני יכולה לעשות
עכשיו החלטה אמיתית .זה כאילו להיכנס למשהו אחר מאוד רציני .זה לא סתם .זה מאוד בעיה ,כי
אתה רוצה לעשות גיור אמיתי ,אבל זה לא קל פתאום להיות משהו אחר לגמרי) "...ג'נט(.
"מתחפשים"
"אם את אומרת שיש לך חבר ,ישר מתחילים לחשוב דברים .להגיד שאני צריכה לשים כיסוי ראש.
היו לנו בנות שהיו עם חבר ,החבר היה צריך לבוא ללמוד ,והם היו צריכים ללכת בכיסוי ראש .אני לא
רציתי כי אני לא צריכה לשים כיסוי ראש .אין לי בעיה להגיד להם ,אני יכולה להביא לכם תעודה
מרופא נשים ,רוצים? אני רציתי להביא תעודה לרב הזה ,אבל אחר כך לא עשיתי את זה ,אבל אם זה
היה מתמשך עוד כמה זמן ,ולא היו מקבלים אותי לגיור ,הייתי עושה דבר כזה .הייתי עושה דבר כזה
" )נטליה(.
"כל יום אחרי השיעור ,חבר שלי היה בא לקחת אותי ,קבענו במקום שלא יראו אותנו ,ושם הייתי
מורידה את החצאית ולובשת מכנסיים וממשיכה ללכת לאן שהוא .כל הזמן החלפתי בגדים) ...לדה(.
לדה המשיכה " לשחק" בשביל אחותה שלמדה אחריה לגיור" :אני עוד המשכתי ללכת ככה )עם
חצאיות( כי אחותי למדה עוד חצי שנה אחרי ,חצי שנה הלכתי ככה ,כי המשפחה המאמצת ראתה
אותנו".
גם לאחר הגיור מתארת לדה את תחושת המשחק שלה כלפי חמותה":אני אגיד לך את האמת ,אני
לא שומרת כשרות ,אני לא שומרת כלים נפרדים ,בשבילי זה הכל הצגה .אם אמא שלו באה ,אני
עושה הצגה ,אני אומרת' :איפה הסט החלבי שלנו'? והוא ישר' ,הנה הנה' ,ואז יש איזה סט למעלה,
מורידים אותו ומסדרים ..ואנחנו מחליטים ביננו לא לשכוח איזה אמרנו חלבי ואיזה לא ..וכדי לא
לשכוח לפעם הבאה .אנחנו מחליטים כל פעם לפני שאמא שלו באה,תגידי שזה הסט הבשרי שלנו ,וזה
החלבי ...ואז הוא עושה הצגה שלימה"...
לדעת לדה אף מתגייר אינו אומר את האמת" :כל אחד בא לקורס למטרה אחרת ,שלא יספרו
סיפורים .אחד בא לקבל אזרחות ,אחד בא להתחתן ,אחד בא שיש לו חבר בבית ,הוא פשוט לא
214
מספר ...אף אחד לא בא ואומר בכנות ,אף אחד לא בא ואומר את האמת"
בסיום הראיון שאלה אותי לדה " :את חושבת שאנשים יפסיקו לשקר בעקבות המחקר שלך?
"כולם משקרים"
לדה ":תדעי לך ,שכל הקורס היה לי חבר ,אני עם החבר שלי שבע שנים ,ואני אמרתי שאין לי חבר,
והוא עזר לי כל הקורס ללמוד את החומר .לא יכולתי לקרוא ,כי אני לא יודעת ,ובכל הדברים הוא עזר
לי .הוא גם בא ממשפחה מסורתית ,הוא לא מכיר הכל ,אבל הרבה .אבל אני אמרתי שאין לי ,למה
אני אחייב את הבן אדם ,להפסיק את העבודה שלו ,את הקריירה שלו .אני לא יכולה לסחוב אותו
לפה .אני לא ידעתי שאני אתחתן איתו ,אז מה סתם לסחוב בן אדם? זה לא פייר! גם לא כל אחד
יסכים ללכת איתך! כאילו ,את אומרת כן יש לי חבר ,אבל את לא יכולה להגיד את זה לרב כי אולי
הוא לא מתייחס אלייך ברצינות כל כך כמו חברה שהוא הולך להתחתן איתך .הם לא מתחשבים בזה.
והוא )הרב( אומר לי ,כן אמרת שיש לך חבר .אמרתי לו בהכרה מלאה ,מה פתאום ,אין לי חבר .אני
הייתי צריכה כל הזמן לשקר ,אני לא יכולה לשגע את החבר שלי שיבוא איתי ללימודים האלה .זה לא
פייר .אם נשואים ,אז מילא ,אבל אם לא ,אז לא .
שיקרתי גם למשפחה המאמצת ,כשבאתי אליהם במהלך הקורס ,בחיים לא באתי עם החבר ,הם לא
יודעים מזה .הרי שיקרתי לכולם .הם יודעים שהתחתנתי לפני כמה חודשים ,אבל הם חושבים שזה
חבר חדש ,או שהם חושבים אחרת ,זה לא מענין אותי בכלל .הם גם היו משפחה מאמצת של אחותי.
היא עשתה גיור אחרי ,לכן הייתי צריכה עוד חצי שנה לשקר ..והמשכתי לבוא אליהם ,בגללה..אבל
מה שהכי הרגיז אותי ,זה שאת צריכה לשקר ,את כל הזמן חיה בשקרים,אני אגיד לך ,בשבת,נסעתי
להרצליה ,נסעתי עם מכנסי הג'ינס לבית קפה ,פתאום אני רואה מישהו צועק לי ,אני מסתובבת ,אני
רואה בחורה שאיתי בכיתה בגיור ,עם 2בחורים בבית קפה ,אני גם הייתי עם מישהו ,אני הולכת
אחורה ,אחר כך אני אומרת ,אם אני עם ג'ינס והיא עם ג'ינס ,מה קורה פה? כאילו למה כל השקרים
האלה? מה שהכי הרגשתי במהלך הקורס ,שהיה צריך לשקר .זה אני לא אוהבת .פעם אחת יכולים
לתפוס על שקרים ואת כבר לא זוכרת למי את אומרת מה .זה ממש לא טוב .ורד ,לא כולם דתיים ,לא
כולם דתיים ,ממש לא" .
שקר לבית הדין " :לפני שנכנסתי לבית הדין ,כבר לא היה איכפת לי אני קראתי למשפחה מאמצת
ואמרתי להם .אם ישאלו אותי בבית הדין הרבני עכשיו איך אני אוכלת בבית) ,עד היום הם לא היו
אצלי בבית( ,אמרתי ,תגידו שאמא שלי לא מבשלת ,ואני מבשלת .אז זה לא אכל נכרי...הבנתי כאן ,
שאני צריכה להיזהר .אני צריכה לסובב את הדברים כדי שהם )בית הדין( לא ישימו לב לאמא שלי.
הייתי חייבת לשקר כדי לצאת מזה .אמא שלי מבשלת ואני אוכלת את האוכל שלה ואני צריכה
לחשוב על זה .זה בולשיט ,מי עושה דבר כזה? אבל את חייבת את זה כדי לעבור את המבחן" .
חייבים לשקר כדי לקבל את התעודה "באמת מי שמספר לך סיפורים ,אנחנו לא אוכלים ,אנחנו
שומרים ,זה סיפורים ,וזה מגעיל .אבל את חייבת לשקר ,אין לך ברירה!!! את חייבת לקבל את
התעודה כדי לחיות נורמלי במדינה הזאת! "
שקר לגבי החבר "הענין הזה של החבר .היה לי חבר הרבה לפני שהלכתי לעשות גיור .אני ידעתי
שאני בשום מקום ובשום פנים ואופן לא אזכיר את זה" )לדה(.
שקר למשפחה המאמצת "המשפחה המאמצת שלי היתה שואלת אותי איך אני עושה שבת .ואני אף
פעם לא שמרתי שבת ,והם שאלו אותי איך אנחנו אוכלים ,אמרתי שאנחנו אוכלים אוכל קר .וזה היה
215
לי כל כך מגעיל ששיקרתי וגם רואים שזה שקר מקילומטר .אוכלים אוכל קר .נו באמת ,בחורף? אז
הבאתי פלטה ,שמתי את זה ,רק כדי שזה יעמוד ,לא השתמשתי בזה ,לא ידעתי איך זה עובד בדיוק.
אבל זה קל היה לתפוס אותי .הרגשתי שמנסים לתפוס אותי .תפסו אותי מליון וחצי פעם ,היא פשוט
לא אמרה לי שום דבר .אבל אני כל הזמן נפלתי בפח" )לדה(.
תיאום השקרים כלפי בין הדין "אמרתי לאחותי כשהיא עשתה גיור ,אין לנו שעון שבת.מה נעשה? אז
סיכמנו שנעשה הצגה עם חזרה לגבי האור בשבת ,לפני בית הדין ,כדי שלא נשכח ,כי מרוב שקרים את
כבר לא יודעת מה תגידי פה ומה פה .ופחדנו שנשכח מה אמרנו...הדלקנו כמה אורות בבית והחלטנו
שאם שואלים אותך ,נגיד שאין לנו שעון שבת ,אבל אנחנו משאירים אור במקום מסוים ,ואנחנו
נתאם ביננו באיזה מקום נגיד שהשארנו את האור .ועכשיו גם נשאיר את זה ככה ,שנראה את זה
ויזואלי ולא נשכח ,ואז נספר להם את זה ,אין ברירה אחרת .את צריכה לעשות הצגות וחזרות בבית.
עם אחותי כבר היה יותר קל כי ידעתי מה להגיד לה .כי הרבנים מחפשים לתפוס אותך " )לדה(.
" אני הלכתי לגיור לבד ושיקרתי שם גם שאין לי חבר ,הוא לא היה חבר שלי במובן שהם רוצים
אבל מה לעשות ...השכל שלהם בתחתונים) "...נטליה( .
" בסופו של דבר אני חושבת שאני אדם ישר .היו הרבה רגעים במהלך השנה הזאת שאני הרגשתי
שאני עושה דברים שהם לא אני .שאני משקרת ...אני מקוה שזה ישתנה מתישהו .אני רוצה לקוות,
שכל המערכת הזו תשתנה .אנחנו משקרים בגלל שהמצבים האלה מכריחים אותנו להתנהג ככה .זה
הכי גרוע .זה הכי מעצבן .כי אם את כבר מחליטה ,טוב ,אני אשקר ,אז אני אשקר .אני באה לשם
ואני משקרת בגלל איזו הסכמה פנימית עם עצמי ולא איכפת לי בעצם .אבל אם את באה בגישה שאת
רוצה להיות ישרה ,כמו חברה מהכיתה שלי שהיא ישרה כל כך והיא באה לבית הדין ואמרו לה
תביאי את החבר שלך .ואמרו לה ,עכשיו בגיל ,18תלכי להתחתן .זה המחיר של היושר שלך .זה
נורא ,נורא .נורא ואיום ,זה ממש טרגי .לא לענין ועוד בחורה כל כך רצינית ,שעושה את הגיור עם כל
הלב" ...נכנסתי ליהדות בשקר ,כל הייסורי מצפון האלה שאמרתי לך קודם ,על זה ששיקרתי כל
הזמן ,תחשבי על זה .נכנסתי ליהדות בשקר ,זה מציק לי .עכשיו שאני מדברת איתך זה דווקא עוזר
לי ,כי את מהמערכת" )קתרינה(.
" בזמן הקורס ,נסעתי בשבת ועשינו הכל...אנשים לא התייחסו ברצינות לזה ...מזכיר לי מישהי
שאמרה לי בקורס ,לא משנה אם אני מתגיירת או לא תמיד אני אשאר נוצרייה בנפשי" )אירנה(
"הקורס זה כמו להיכנס קלאב כזה ,שאת מתקבלת אליו ואת צריכה לשמור על הכללים שלו ,ולהיות
מאוד מסורה לדבר הזה ולא לשקר .וזה היה ממש קשה לי .אם אני לא עושה את כל הדברים כי אני
חושבת שזה הגזמה ,אז זה עשה לי משבר כזה ,אבל לעשות כל מיני צעדים מעשיים ,זה גרם לי דווקא
ההיפך .למה אני צריכה להוכיח שיאמינו שאני מאמינה ? אני כל הזמן הרגשתי שהסביבה מצפה
לראות את זה ,וזה מלחיץ" )אלכסנדרה(.
216
לימודים קשים
הלימודים מתוארים על ידי מרואיינות אלו כקשים בשל היקף החומר שעליהן לדעת ,ריבוי הפרטים
שעליהן לזכור ,ההתמודדות עם השפה ,והדרישות מהן במהלך הקורס .המרואיינות שלמדו ללא בן
זוג ישראלי מציינות שהקורס היה קשה עבורן יותר ממי שלמדו עם בן זוג.
היקף החומר
"כשאני ישבתי לפני המבחנים שאנחנו עשינו בסוף ,אני לא עבדתי ,היה לי זמן ,ואני רק ישבתי
וישבתי ולמדתי ואני רואה במבחן שיש דברים שאני לא יודעת .ואני לא יכולה לזכור את כל זה .זה
חומר כזה של כמה מאות דפים וזה לדעת כל מילה .זה אולי נראה בסיסי ,אבל אמרתי איך אפשר
ללמוד את זה?" )תמרה(.
"בעצם מצב כזה הוא מסובך .אין פתרון בשבילו ,כי רוצים להתגייר בשנה ומצד שני לא ללמוד כלום
ולא לעשות כלום ולהיות יהודי .אבל זה לא קורה ,אם בן אדם לא לומד ולא מדבר על זה אז הוא לא
יכול להבין יהדות .חייבים ללמוד מה כתוב ומה חייב ולמה ,ומאיפה זה בא ומי כתב את זה....שנה זה
זמן קצר בשביל ללמוד כזו כמות של חומר .וזה גם לא מספיק זמן להסביר לבן אדם מה זה יהדות
ופתאום להפוך להפוך דתי .בן אדם לא יוכל ,אבל מי ירצה קורס יותר ארוך ,זו בעיה" )ניקול(.
בקורס היה המון חומר ,היה מענין שלמדנו הסטוריה וכאלה ,אבל היה קשה .הייתי מתבלבלת מכל
החומר ,בהתחלה לא ידעתי איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר .לקראת סוף הקורס ,אז הבנתי מה קורה
כאן" )הלנה(.
התמודדות עם השפה
לדה מתארת את ההתמודדות עם חומר הלימודים הקשה":זה גם היה קשה לי נורא ,כי לא ידעתי
לקרוא ,ועוד צריך לזכור את כל מה שלומדים .היה קשה לזכור כל מיני מושגים ושמות ,אני הייתי
יושבת בבית ולומדת ואמרתי שאני פשוט משתגעת מכל החומר .היה לי קשה לקרוא את זה ולזכור
את זה .החומר היה קשה בגלל השפה".
גם תמרה מציינת שריבוי החומר בשפה העברית שהיה עליה לזכור הקשה עליה את התהליך:
"התחלתי ללמוד והיה לי מאוד קשה בהתחלה עם השפה ,זה היה בעברית .רני היה איתי כל הזמן,
ואמרתי לו שיכתוב לי הכל ואחר כך יסביר לי .והיה זמן שלא היה לי חשק ללמוד למבחנים ואז
המורה אמרה לי שזה בשבילי,לא בשבילה .ואז אמרתי ,באמת ,אם אני לא רוצה בשביל מה באתי
ללמוד .אחר כך קצת השתפר ,גם עם השפה נהיה לי יותר טוב וגם התחלתי ללמוד ,היה לי מאוד
קשה .היינו צריכים ללמוד כל כך הרבה דברים בעברית ,ולכתוב ,והיה לי מאוד קשה .פשוט לא היה לי
כוח ללמוד את זה ולעשות שיעורי בית ואמרתי לרני הרבה פעמים ,שיעשה לבד ,אני לא יכולה."...
יילנה מספרת שהחומר הלימודי בקורס היה קשה מאוד עבורה .לדעתה ,יש ללמוד לגיור רק לאחר
שנמצאים בארץ תקופה ארוכה" :תהליך הגיור היה מאוד מבלבל ,אני לא הבנתי מאיפה זה בא לי,
היה לי מאוד קשה כל החומר של הקורס .לא הבנתי כלום .היה נורא מבלבל ,הייתי עוברת על
החומר ומסמנת רק סימני שאלה ,רק שיסבירו לי .היה לי מאוד קשה .לא הבנתי את החומר .החומר
היה קשה בשבילי .היה לי חוסר ידע אדיר בהכל ,אני לא ידעתי על מה מדברים בקורס .זה כמו
שעכשיו את תיסעי להודו ותהיי בודהיסטית הכל חדש לך לחלוטין ,את לא מבינה מאיפה זה בא
ומאיפה זה בא...אם הייתי יותר זמן בארץ ואחרי זה הייתי הולכת להתגייר ,היה יותר קל לי .הייתי
217
כאן בקושי שנתיים .למשל ,טוב לדעתי לבוא לגיור שאתה מבין מה קורה פה ומכיר את החיים פה.
אחרי שראית פסח ,ל"ג בעומר וכל החגים ,אני לא הבנתי כלום ,עכשיו זה כבר משהו אחר .אני
זוכרת 'אפיקומן' ,לא הבנתי מה זה הדבר הזה .למה זה ,מה זה .כל מיני דברים שלא הבנתי מאיפה
הם באו...בן אדם לא מתחבר לזה..תהליך הגיור היה לי נורא קשה מבחינת החומר ,נורא הרבה דברים
לא הבנתי .גם הרבה מילים ,כל שנה השתפר לי העברית .גם עכשיו יש עוד מילים שאני לא מבינה,
אבל זה משתפר".
הדרישות מהמתגיירים -מוגזמות
"מה שנשאר לי בראש מהקורס שהיה כל כך כל כך קשה ,שהיינו צריכים ללמוד כל כך הרבה ואני
חושבת שזה יותר מידי מה שרוצים מאדם שמתגייר .יותר מדי .אני לא חושבת שכל אדם שמתגייר
הוא יהיה רב בסוף .יש יותר מידי דרישות ממי שמתגייר ,מבחינת החומר .יש הרבה חומר ואני גם
ראיתי שאנשים אפילו דתיים לא יודעים מה שאני למדתי .ואני חושבת שזה יותר מדי .בן אדם בשנה
לא יכול ללמוד דברים שאדם לומד משנים .מי יודע את כל זה? אולי האיש מהמשפחה מאמצת
שלמד את זה כל החיים ,בבית ספר בישיבה ,הוא יודע .אבל היו שאלות שגם הוא לא ידע" .
בן זוגה של תמרה "מעמיד אותה במקום" " :רני אמר בואי נראה איפה הבעיה ,אולי אפשר לפתור את
הבעיה .אז הוא אמר לי ,את רוצה להיות יהודיה? אמרתי לו ,כן .את לא רוצה ללמוד עכשיו? לא אני
לא רוצה! אז תעזבי את זה ! אל תלמדי! תלכי ללמוד מה שרצית ותחזרי מתי שאת רוצה .אז אמרתי
לו ,אתה נורמלי? אני עכשיו עזבתי את הלימודים )לימודי אומנות( ,עצרתי את הכל לקורס הגיור,
ואני באמצע הקורס ,אני אעזוב ואתחיל עוד פעם מהתחלה! לא ,אני אלמד! אם ככה ,אז הנה ניר ועט
ותעשי שיעורי בית .תעזבי אותי בשקט" )תמרה(.
"גם חוזרים בתשובה לא יודעים מה שאנחנו לומדים ,אני שאלתי חברים של ירון שהם חוזרים
בתשובה,כל מיני שאלות מהחומר,חצי מהדברים הם לא יודעים .אם בחורה ששלוש שנים חוזרת
בתשובה לא יודעת ,אני צריכה לדעת?
"הקורס -מאוד מלחיץ אתם רוצים שאני אדע את כל היהדות בשנה? זה היה בלחץ וכעס .זה יותר
מדי ולומדים ולומד ולא יכולה לזכור ,בשנה בטח לא יכולים לדעת הכל וזה מרגיז ) ...ניקול("
"בהתחלה מתחילים לשמור על דברים .אבל בסוף ,אחרי כמה חודשים ,אתה לא יכול לשמור שבת
ולא לעשות כלום ,רוצים לצאת ולא יכולים לעשות את זה .בקורס אנשים התחילו ,והיו אומרים,
נמאס לי כל שבוע ללכת למשפחה המאמצת ,אני רוצה ללכת לאמא שלי ,זה מלחיץ להיות ככה שנה.
אנשים עוזבים בגלל קשיים כאלה הקורס קשה מידי ,או שעושים את זה קשה מידי בכוונה ,אני לא
יודעת ,ובגלל זה הרבה אנשים נופלים באמצע ואומרים אין לי כח ,שיעזבו אותי בשקט ושהילדים לא
יהודים " )לובה(.
"ובאיזה שלב לכל אחד יש איזה משבר שנמאס לו מהיהדות בזמן הקורס .נמאס לו כבר ללכת לבית
כנסת ,לשיעורים ,למשפחה והוא מתגעגע לחיים שהיו לו ,מתגעגע שהלך בבוקר לבית קפה ואחר כך
הלך לים .קשה ללכת ללימודים כל פעם ,זה שעות והפסקה קטנה ,הכל כזה ביחד .ומצד אחד הוא
מבין שהוא כל כך תלוי בזה .לא יכול לעזוב את זה .זה משהו שנכנס וזהו .ומחוסר ברירה ,הוא אומר
אני חייב להמשיך ,אין לו כח להמשיך ,זה שאנחנו תלויים בזה) "..קתרינה(.
218
יילנה לא התייחסה ברצינות לקורס" :זלזלתי ,לא התייחסתי ברצינות לזה ,לא למדתי כל הזמן,
משפחה מאמצת לא נתנה לי כלום .הכל היה ללמוד מדפים ,לא היה לי את מי לשאול ,ואין הרבה
ישראלים שמבינים בזה בכלל .רוב הישראלים שאני מכירה או פוגשת בעבודה לא יודעים כלום
מהחומר הזה .אני שואלת אותם שאלות והם לא יודעים מה זה .וככה משכתי ,היתה עבודה ,ממילא
לא עשיתי שום דבר לא שמרתי על הדברים ,כי בקושי הבנתי מה רוצים ממני שם" .
"הגיור – עול" :כל הזמן זה הטריד אותי ,הרגיז אותי שאני מזניחה את הדברים ולא גומרת את
הסיפור .הרגשתי שהגיור הוא כמו עול כזה שאני לא גומרת איתו" )יילנה(.
נדיה מתארת את התחושה המעיקה שפתאום "הכל אסור" :באולפן גיור ,זה היה יותר מידי
בשבילי ,פתאום לשמור שבת ,פתאום כל מיני איסורים .הייתי כמה שיעורים וממש לא התחברתי ,זה
אסור וזה אסור וכל מיני .הלכתי לשם בתור נקמה בו )בגרוש שלה( .אבל לא התחברתי ללימודים
באולפן") .יותר מאוחר ,החלה קורס נוסף שבו נהנתה יותר(.
הקורס לגיור -הצהרה לסביבה שאני לא יהודיה" :למשל ,את הולכת לבית כנסת והשכנים רואים
אותך פתאום בשבת ככה ,אני יוצאת עם כובע וחליפה ,והבן שלי עם כיפה על הראש ,וכולם
מסתכלים .המשפחה שלי מילא ,יודעים ,אבל הסביבה לא הבינו .אני הרגשתי שזה סיוט .אני עושה
צעד קדימה ,שני צעדים אחורה .כי גם פחדתי לחלק מאנשים להסביר למה אני עושה את זה ,כי לא
יקבלו אותי בתור לא יהודייה,אז זה היה לגלות לכולם שאת לא יהודייה .אז זה כאילו להצהיר את
זה .וגם בבית כנסת שאלו אותי ,מה את חדשה פה בשכונה? אז זה שוב להצהיר שאת מתגיירת ,וגם
אנשים האלה רוצים לראות אותך כמו שהם" )אלכסנדרה(.
קשה יותר ללא בן זוג ישראלי:
"תמיד הרגשתי שאני תלמידה לא טובה .היו בכיתה זוגות שהבחור היהודי היה מסביר לחברה שלו
את כל החומר ,והיא רואה דברים אצל המשפחה שלו ,אבל אני הייתי לבד ,זה הרבה יותר קשה"
)יילנה(.
"נניח הייתי מתחתנת עם ישראלי עם זיקה ליהדות והייתי קשורה למשפחה שלו ,זה היה אולי יותר
קל ,אבל זה שאני לא נשואה ,ואני עושה את זה עם הילד זה נורא קשה היה לי")אלכסנדרה(.
מסרים מעוררי התנגדות
מרואיינות אלה ציינו שבקורס לגיור נתקלו במסרים מעוררי התנגדות או מעליבים.
"והיו דברים שאני מרגישה נעלבת עד עכשיו .כל הקטע הזה של היין שאני לא יכולה לנגוע בו ,זה
נורא .ממש מעליב ,והמשפחה המאמצת היתה נחמדה ,אבל הענין הזה מעליב )אנג'לה(.
הסיבה שגרמה לאלכסנדרה לחוש התנגדות לנלמד בקורס היה העדר הרצון מצד המורים להכיר את
התרבות הרוסית" :למשל שמדברים על השואה ושכל כך הרבה יהודים נהרגו .למשל 9במאי שזה
219
הנצחון של הרוסים בסוף המלחמת עולם שניה ,זה חג כל כך גדול ,תודות לרוסים היהודים ניצלו
ממחנות הריכוז ,למה לא להזכיר את זה בקורס? כשישבתי בכיתה ודיברו על השואה ,למה לא
להזכיר על התודות לרוסים שאנחנו 99%מהכיתה רוסים ,למה לא להזכיר ,הרוסים זה עם שתמורת
עצמות של 20מליון רוסים ,אנחנו פה .למה לא להזכיר? ואני אומרת לעצמי ,המורים בטח עוד מעט
יגידו את זה ,הם בטח יגידו את זה ,זה לא יכול להיות .אבל בכיתה שדיברנו על השואה נורא היה
מחמיא כזה דבר שהיו אומרים ,שהרוסים הצילו את העולם מהדבר הנורא הזה וצריך להגיד להם
תודה .לפחות זה .אנחנו עומדים דום על ישראלים שנהרגו .אבל 20מליון רוסים נהרגו! הם לא היו
יהודים אלא אידיוטים צעירים שהצילו את העולם ,את היהודים שהגיעו לפה .ציפיתי שיגידו את זה,
שגאים לגייר אותנו בשביל זה .גם את הצד הזה להזכיר את מה שיש .אני חושבת שזה היה מקרב
מאוד .
אם המורים היו מתענינים בהסטוריה שלנו ,בתרבות שלנו ,זה היה יוצר חיבור כי אני מרגישה
שבאנו לכאן מסכנים כאלה .באנו ,לקבץ נדבות ,אין לנו שום עבר ושום דבר ,רק צריך לגייר אותנו!!
לפעמים הרגשתי את זה וזה עמד לי בגרון ממש ,אבל אמרתי לעצמי ,אני בן אדם אינטליגנטי ,אני לא
יכולה עכשיו לקום ולהכריז .אולי הם לא מסכימים איתך ,אז תשתקי וזהו ,מה צריך להסתבך .מצד
שני ,אני אזרח ישראלי ,אז למה כדי להשיג מטרות דתיות ,אני צריכה למחוק את עצמי בתור אדם,
בתור איזה אדם עם גאוה ואני לא יכולה להגיד כלום .ואם כבר אנחנו עוברים כאן תהליך שאנחנו
צריכים להתחבר עם הדת ,זה נורא קשה ,אני בן אדם שלא מאמין בכלום .ולומדים כל כך הרבה,
צריך גם שהצד השני ,הישראלי ,המורה ירצה להתחבר גם עם מה שיש לנו להציע .לעשות ביחד .ברגע
שאומרים לי ,הרוסים הם כך וכך ,דברים טובים ,את יודעת איך זה פותח לי את הלב? אם הוא
קורא ,מתעניין בי כמו שאני מתענינת בו ,זה מיד יוצר חיבור ,זרם .ויש לנו מה לתת .אני לא מישהי
שצריך לגייר אותה ,אני רוסייה גאה .יש לנו מה לתת .אני לא סתם דבילית שצריך לגייר אותה ,
להפוך אותה לבן אדם .אני רוסייה שמייצגת את הרוסים ואני גאה בזה .יש לי מה לספר.
רוצים להכחיד את הצד הרוסי שלנו :אני הייתי חוזרת הביתה ,והייתי מאוכזבת שלא היה מוזכר
שום דבר ביחס לרוסים .אנחנו יצאנו כאלה מסכנים ואנחנו רוצים להשתלב בצורה חזקה .ויש לנו
מה לספר,למרות שזה לא דתי ,אבל זה מקרב לבבות .זה היה עושה את זה יותר אמיתי .אז את מבינה
מה אני הרגשתי בזה? יש הרגשה כזו שרוצים להכחיד לנו את הצד הרוסי הזה,ככה אני מרגישה .ברגע
שמדברים על השואה ,שמעבירים את השיעור ,תזכירו את זה לפחות 6 ,מליון יהודים זה המון אבל
גם הרוסים זה ,המון ,אז תזכירו את זה לפחות .תזכירו שהם היו המונים .זה דברים שחשוב לספר
אותם .זה שינה את כל העולם והאנושות!" )אלכסנדרה(.
לדה" :יש בלימודים הרבה דברים שמעוררים הרבה אפשר להגיד ,אנטי כזה ,...למשל שצריך לזרוק
1/10מהירקות שקונים ,הפרשת תרומות ומעשרות ...ואני חושבת ואומרת ,כמה אנשים רעבים יש
וכאן אומרים לי לזרוק את זה .בגלל שאיזה רב אמר לזרוק? תתרמו את זה ,תהפכו את החוק ,תעשו
משהו ,זה לא אנושי ,זה לא פייר .אני זוכרת שעבדתי במסעדה ביום שבת והגיע משגיח כשרות והוא
זרק את כל העוף ,מגש שלם .הוא ראה שמוציאים את הבשר מהמיקרו בשבת וזרק את הכל לפח!
ישבה שם קבוצה של גרמנים במלון ,איכפת להם איזה בשר זה? צליינים גרמנים? אבל בגלל שיש
תעודת כשרות אז אסור .כמה אנשים רעבים לאוכל ,אתה לא מתבייש? אני לא מבינה ,זה לא אנושי,
אין שום חוק ,אין שום דת שיכולה לעשות דברים כאלה עם האוכל! לא זורקים! לא זורקים אוכל ,יש
מלא אנשים שאין להם!
והיו הרבה דברים מאוד רגישים .למשל ,אם גוי פותח את היין ונוגע בו ,אי אפשר לשתות .אל תשכחי
220
זה מילה לא טובה ,זה כמו מילת גנאי ,גוי! אל תשכחי שהרבה יש להם משפחות כאלה או בעלים
שלהם ,או נשים שלהם ,וזה ממש פוגע .וכל העניין של בישולים של גויים ,זה ממש מעליב .ממש...
אני אומרת לך ,הכל זה המצאה של אנשים .ראיתי עכשיו תכנית בטלוויזיה על הקוראן של
המוסלמים ,גם כל אחד איך שהוא מפרש ושם גם בגלל שאנשים כל כך לא משכילים ,כל אחד מפרש
לגמרי אחרת ..מה שאנשים עושים זה רק צרות .הדבר הכי חשוב זה ,שתהיה כנה עם עצמך ,אל תגנוב,
אל תעשה רע ,מה שכתוב ,איך שאתה לבוש ,זה ממש לא משנה ,באמת .לא ככה? להיות אדם טוב ,זה
הבסיס ,זה העיקר אצל כולם ,אבל איך שלבושים ,זה ממש לא משנה .ולמי יש את הזכות להגיד לשני
שהוא לא בסדר ושהוא צריך להיות כזה וכזה...במקום שאני באתי ממנו ,אף אחד לא יגיד לך איך
להיות ואיך להתנהג .פה ,אוהו,כאן ,כולם אומרים לך ,עוד לפני שאת עושה.
מה שמרגיז אותי ,אני עד היום לא אשכח את זה ,המורה אמרה שבן אדם רצח וחזר בתשובה הוא
יותר קרוב לאלוהים ממי שגדל בסביבה דתית ועשה אוטומטית ,זה מזעזע אותי ,אני עד היום לא
שוכחת את זה .אמרתי לעצמי ,אני מזועזעת ,אבל תשתקי ,תשתקי .גם פה ,מישהו שלא יהודי,יכול
ללכת לקרבי ולמות בשביל מדינת ישראל ,והוא לא פחות יהודי ממי שעושה שירות לאומי ולא הולך
לצבא .אדם שיכול לתרום מעצמו והוא לא דתי ,ובן אדם דתי ,הוא לא פחות יהודי מהשני .רמת הדת
לא מראה כמה אתה יהודי או לא יהודי .ממש לא .ככה אני חושבת .רמת הדת שלך לא מראה את
היהדות" .
" עד עכשיו יש לי עוד המון דברים שאני לא יכולה להבין אותם .למשל בכל מה שקשור לנידה ונשים.
אני הייתי יושבת בשיעורים ומשתגעת ..איך אפשר להבין את זה ? " )נטליה(
"אז כולם טועים? הגיור קשה מבחינה פסיכולוגית שאדם רואה חיים אחרים לגמרי ,שמצד אחד
מוזר ומצד שני הוא מבין שזה נכון .והוא אומר מה? כל העולם חי לא נכון וכל החיים האחרים מה
שהיו לי לא נכון? מבחינה נפשית קשה לאדם לקבל שהוא חי לא נכון כל החיים האלה ,שזה לא זה.
לכן אדם קצת בשוק !" )תמרה(.
קתרינה" :לפעמים בקורס היו כל מיני מסרים כאלה כאילו זה צריך להרחיק אותנו מהמשפחה.
ואני נורא לא אהבתי את זה ,את יודעת' .אתם עכשיו נולדים מחדש ואתם בעצם כבר לא הילדים של
ההורים שלכם' ...אני מסכימה עם זה שנולדים מחדש ,אבל זה לא אומר ,שההורים שלי הם משהו
אחר .אולי זה לא עבר בצורה ישירה ,אבל 'בין השורות' בשיעורים .זה נורא קשה ...אני חושבת שזה
נורא לא נכון ,לא הייתי מוכנה לקבל את זה .היו דברים שהיו לי קשים בקורס ...תראי ,מבחינת
הלבוש לא היתה לי בעיה .קיבלתי את המסר מהמורה שצריך לבוא בלבוש צנוע .אז כמו שהולכים
לבית כנסת בלבוש צנוע ,ככה אני באה ללימודים ,מתוך כבוד למורים ולמקום .ויש דברים שהרגשתי
שהמטרה היא בעצם יותר לקרב אותנו לדת מאשר לקרב אותנו לעם היהודי .אני חושבת שזה בא
מזה ,שפעם לא היה דבר כזה אנשים חילוניים .פעם כולם היו דתיים .זה היה אותו דבר .אז באופן
מסורתי שאדם בא להתגייר בא להיכנס לכל הדת וכל המסורות .אבל היום רוב העם חילוני וקשה
לקחת אדם חילוני ולהכניס אותו בצורה כפייתית לענין הזה .אני אישית ,כל השנה הזאת התקרבתי
לדת ולמסורת בצורה מאוד רצינית ,מאוד משמעותית .בעיני זה יפה ,עד הגבול המסוים שאני שמה
לעצמי ,שאם אני ארצה לעבור אותו אני אעבור אותו.
אני בן אדם שמנסים לכפות עליו משהו ,זה רק עושה לו אנטי .את מבינה .רק כשאומרים לי ,תעשי
ככה ,אז זה עושה לי יותר חשק לא לעשות ככה .והרגשתי את זה בקורס.
221
למשל הרגשתי את הכפייה הזו ,שכל יום התפללנו בכיתה .המורה רצתה ללמד אותנו ולהעביר לנו את
הענין הזה ,אבל זה לקח לנו 40דקות מהשיעור כל פעם .אמנם זה נתן לנו משהו ,כי הבנו איך
מתפללים ,איך להגיד ,אבל תסמכו עלינו קצת ,שאנחנו נוכל להסתדר לבד גם .באיזה שלב הרגשתי
שזה מעיק ,מי שרוצה להתפלל בבית ,יתפלל ,ומי שלא רוצה להתפלל בבית הוא לא יתפלל ...
אני חושבת שצריך להעביר את המסר בצורה בלי לחץ .אני הרגשתי לחץ כזה ".
"רוצים להחזיר אותנו בתשובה"
" כל מה שבקטע של נסיון להפנות אותי לחזרה בתשובה ולדת ,זה מרחיק אותי מהזהות היהודית.
ואני יודעת
אני הרגשתי בצורה מאוד חזקה שרוצים להחזיר אותי בתשובה .ממש .הרגשתי
שבמקומות אחרים זה יותר גרוע" )ניקול(.
גם תמרה מתארת מצב דומה" :רוצים להחזיר בן אדם בתשובה ,ועושים את זה בכוח .שלמדנו את כל
זה ,יש הרבה דברים שאפשר ללמוד מהספר אבל יש הרבה דברים שצריך לעשות אותם כל יום כדי
ללמוד אותם .אי אפשר ללמוד את כל התפילות ואת כל התוספות שיש בתפילה אם אתה לא מתפלל.
אתה לא יכול לדעת מה עושים ביום ששי בבית כנסת אם אתה לא הולך לבית כנסת .וזה כאילו אתה
חייב ללכת לבית כנסת ואם אתה לא תלך ,אתה לא תדע ,ולא תעבור את הגיור .מצד שני זה נכון
שאתה החלטת ללמוד יהדות ,אף אחד לא הכניס אותך בכוח לכיתה ,נתן לך ספר ואמר לך שאם לא
תלמד את הספר עד הסוף ,אני אהרוג אותך .אתה רוצה את זה.
"אבי בא איתי שיעור אחד ואמר לי ,תיזהרי שלא תחזרי בתשובה ,שלא יבלבלו לך את המוח ,אלה
מטורפים ,את יודעת) " ...אירנה(.
"בן אדם שנכנס דרך התחברות אינטלקטואלית ,דרך ידע ,מתחבר הרבה יותר דברים ,אני מכירה
הרבה אנשים אישית ,שהיו עושים את החגים וכל המסורת ככה .כי כל הדברים שלומדים זה חשוב
לדעת ,אבל כל שיעור ושיעור היה הענין של עוד מתח ועוד מתח .וזה גרם לי חוסר רצון לעשות .כי,
די) ..לדה(".
" למה להיות יותר קדושה מחילונים?"
מרואיינות אלו ציינו שאינן מבינות מדוע מהן דורשים לדעת וליישם יותר ממה שעושים יהודים
חילונים.
"הייתי בלחץ נוראי מזה .למה אני צריכה להיות יותר קדושה מכל הישראלים? אני הייתי קמה כל
שבת לבית כנסת .כל הזמן בבית ,לא הולכת לבלות ,לומדת כל הזמן ,ואנשים יהודים אחרים לא
עושים כלום ...את צריכה לשחק פה דתיה ,זה מה ששיגע אותי .באתי לרב לראיון ,יום אחד בקיץ ,היו
לו על השולחן ,קולה ,מיץ ענבים ומים) ,מרימה את הקול בזלזול( ואומר' :את רוצה לשתות' ,ואני
יודעת למה הוא שואל אותי .הוא רוצה לראות איך אני מברכת ,ואני אומרת ,לא ,אני לא רוצה
לשתות .ואני לא מבינה מה הוא רוצה .ישראלים לא מברכים כשהם שותים כוס מים .אז הוא אומר,
תישתי ,אני אומרת לו :לא תודה ,וככה הוא ממשיך תישתי ,ואני אומרת לא תודה .אז הוא אומר ,אז
מה מברכים על קולה ואחרי זה ,אז הוא רוצה לשמוע .אם זה מה שאתה רוצה ,תשאל אותי ,למה
אתה עושה פה הצגות .אני ידעתי למה הוא שואל" )לדה(.
222
" מה אני אגיד לך ..לא היה קל הבלגן הזה וגם נורא לא ברור ,ולמה שאני אסבול יותר מאדם יהודי
חילוני שלא עושה כלום" )אנג'לה(.
"בשבילי זה היה קורס של ידע ,רציתי ללמוד כדי לדעת דברים אבל לא התכוונתי אף פעם לשנות את
החיים שלי ,,זה בלתי אפשרי לי .מה שאני עכשיו זה כבר הרבה יותר מאדם חילוני ,למה אני צריכה
יותר מזה?" )ניקול(.
" ההבדל הזה ,בין שם אתה 'יהודי מלוכלך' לבין פה שאת 'רוסיה מלוכלכת' ,עוד הפעם ,זה קשה .אני
לא יכולתי להבין למה אני צריכה להוכיח לכם שאני יהודיה .תסתכלו ,כמה יהודים יש כאן? כמה
יהודים יש כאן שהחזיקו ספר תורה ,כמה? תראי ,דווקא יותר ישראלים בחנויות של חזיר מאשר
רוסים ,למה? כי חזיר פה יקר) "..נטליה(.
"באופן מסורתי שאדם בא להתגייר בא להיכנס לכל הדת וכל המסורות ,אבל כמו שרוב העם חילוני
ואי אפשר לקחת אדם חילוני ולהכניס אותו בצורה כפייתית לענין הזה ,למה אותנו כן? " )קתרינה(
"אחרי שאת מתגיירת את אומרת ,הוא יהודי והוא חילוני ולו מותר ,ואני מתגיירת ועלי כל הדינים
וכל הענשים אם אני לא מקיימת ,למה? וזה גורם לך להיות חצויה שאת עומדת ככה ומשקרת שאת
יהודיה .בטח ,בטח ,ואומרת בבית הדין ,בטח ,אני אקיים הכל וזה ,ואז את אומרת ,מה לכל
החילוניים האלה מותר? להם אין את כל הדינים האלה? )אירנה(.
לאחר שאירנה חזרה בתשובה היא מספרת" :אני אפילו לא חושבת היום שאם ישבו ויסבירו לבנות
שמתגיירות שעדיף להישאר גוי ,הן יבינו .כי הן באות מתוך סיבות אחרות ,זה לא באמת מענין אותן
להישאר עם זה ".
"אין הרבה ישראלים שמבינים ביהדות בכלל ,רוב הישראלים שאני מכירה או פוגשת בעבודה לא
יודעים כלום מהחומר הזה .אני שואלת אותם שאלות הם לא יודעים מה זה .היו לי מחשבות כאלה,
למה אני כל כך מתאמצת וישראלים בעצמם לא יודעים כלום!")יילנה(
"אני לא מבינה למה אנחנו צריכות להיות יותר קדושות מחילוניים"? )דיאנה(
"אני למדתי שאם בן אדם באמת רוצה להתגייר ,חייבים לתת לו לפי ההלכה .אז אנשים האלה,
היהודים ,שגרים פה היום בארץ ,הדתיים ,הם לא חיים לפי ההלכה .אז מה אתם אומרים לי בעצם?
אתם מלמדים אותי הלכה ,לשמור שבת וכל מיני ,אבל אתם בעצמכם לא שומרים דברים אחרים
שכתובים .אתם לא עושים את זה .הבנתי ,שזה טוב ויפה שזה כתוב ,אבל יהודים שגרים במדינה
הזאת ,הם לא חיים לפי חוקי ההלכה .אז איזה יהודים אתם? הבנתי שבמאה אחוז ,אף אחד לא
עושה ,אז למה אני חייבת לעשות" )תמרה( .
223
תחושות
חמש מרואיינות ו העלו תחושות של כעס ,השפלה ו "פראנויה מהכניסה לחייהן".
כעס
מרואיינות אלו ,כל אחת בדרכה ,תיארו תחושות של כעס שליוו אותן במהלך תקופת הגיור:
דיאנה על כך שנאלצה לתקן את ה"טעויות" של אביה ":הגיור זה משהו שאני מתקנת את ה"פקים"
של אבא שלי ,את מבינה? אני לא יודעת אפילו איך להגיד את זה .אם אתה חושב שאתה )אבא( עשית
'פק' ,אז באמת ,תהיה מספיק גבר כדי להגיד לעצמך ,אני התאהבתי באישה לא יהודיה ,בחיים לא
הבנתי מה זה יהודי ,ולא כל כך יודע מה זה עכשיו .אז לפחות ,תהיה גבר ,מה זה הגישה הזאת כל
הזמן לדחוף אותי ,שאני אתגייר ,בגלל טעות שהוא עשה?"..
לדה כועסת על העובדה שמחייבים את בן הזוג היהודי להשתתף בקורס לגיור" :הרגיז אותי ,זה
שאומרים שאם יש לך חבר ,הוא צריך ללכת איתך לקורס .איך אפשר לבקש אותו דבר כזה? היום יש
לי חבר ,מחר אין לי חבר ,ואז את צריכה לספר לרבנים שכבר אין לך חבר? זה לא פייר!
הכעס על בית הדין לגיור :לבחורה אחת מהקורס אמרו להחליף דירה .לא לגור יותר עם ההורים שלה
כי הם לא יהודים...מה זה צריך להיות? אמרתי ,הם לא יגידו לי לא לאכול אצל אמא שלי! אפילו שכל
המרכיבים כשרים ,יגידו לי שזה אוכל נכרי ,יגידו לי לא לאכול! אני לא מוכנה לסבול את הביזיון
הזה! אני אמרתי להם ,לא מעניין אותי .אם אני כבר נכשלת ,אם הם שואלים על הדברים האלה ,
תענו ככה וככה ...זה היה צעד אחד לפני הדלת .ואז הם אמרו ,אל תדאגי ,אנחנו נעמוד לצידך .והם
בסוף לא שאלו ...תגידי ,זה יפה להגיד ,אל תאכלי אצל אמא שלך??? )לדה(
כועסת על החיוב ללכת לבית כנסת":במשך הקורס ,הייתי הולכת לבית כנסת כל יום שבת .נו
באמת ...בבוקר הייתי בשמונה בבית כנסת והוא )המשפחה המאמצת( היה אומר לי ,איחרת היום.
מה זה? גם בשבת אני צריכה לקום מוקדם? ואז אמרתי לו שזה לא מחייב נשים ואז הוא אמר נשים
עם ילדים זה לא מחייב .אני אמרתי 'יו' )כועסת מאוד( .ואז איך שנגמר הגיור ,הפסקתי ללכת לבית
כנסת ,באמת .כי אני לא חייבת" )לדה(.
נטליה מציינת שעבורה הגיור זו מלחמה " :בשבילי הענין הזה של הגיור ,זו היתה מלחמה ,...כי אני
לא הבנתי למה אני צריכה למישהו שגידל את הזקן ושם כובע על הראש להוכיח שאני יהודיה ,עד
עכשיו אני לא מבינה את זה".
נטליה מתארת בכעס את הרב שפיטר את בן זוגה מהעבודה בגלל שגילה שהיא לא יהודיה" :הרב
התחיל לעשות לחבר שלי בעיות ,הוא פיטר אותו מהעבודה ,בגלל שהוא חשב שיש לנו יחסים קרובים
יותר ממה שהיו .הוא חשב .הוא חושב הרבה כנראה הרב הזה .הוא בא לדבר בצורה כזאת ,שאני לרב
הזה לא מאחלת שום דבר טוב .הוא לקח ממני הרבה שנים של החיים .הוא דיבר רק איתו ,עשה לו
שטיפות מוח מכאן ועד הודעה חדשה .החבר שלי לא נשבר אבל היה לו קשה .היה לא מאוד קשה
במיוחד שלא היה מגיע לנו דבר כזה .הוא כל יום היה קורא לו לרבנות ויושב איתו שעתיים ושוטף לו
את המוח .אני הייתי אומרת לו ,תן לי לדבר עם הרב הזה ,אני פעם אחת אגיד לו הכל יסתיים .הוא
היה מפחד ,בכל זאת זו החברה שלו ,הוא מכיר מילדות את הרב הזה מבית הכנסת שהוא מתפלל.
כולם מכירים אותו .והזקן הזה היה כאילו הוא כל כך דואג לו .כל כך דואג! שבגלל זה הוא מוציא
אותי כמו זונה לפניו .רק בגלל שאני לא דתיה .הוא לא מכיר אותי ,בכלל .אנשים הלכו וסיפרו לרב
את הדברים שלא היו ,הוא לא הקשיב לו .חבר שלי אמר לו שלא היה כלום .סך הכל הוא ליווה אותי
224
כמה פעמים הביתה ,אחרי שסיימנו את העבודה .מה הוא היה צריך לתת לי ללכת לבד ברחוב? הוא
הקשיב לכל מי שאמר לו דברים .לא ,אני לא חיכיתי הרבה זמן .לא יכולתי .חבר שלי סובל מזה,
שמוציאים לי שם רע וגם עליו כי זה לא מקובל .עד עכשיו אני לא מבינה מה .אבל אמרתי לו שיגיד
לרב הזה שיירגע.
ההחלטה להתגייר -כעס על הרב" :באותו זמן הלכתי ללמוד לגיור ,מכעס .רציתי להפסיק את זה,
אז יהיה לו תירוץ ,הבחורה שהוא כאילו יוצא איתה עוברת גיור .לבן אדם הזה אני לא אסלח אף פעם.
למרות שאומרים שהוא גדול ,יכול להיות גדול אבל כמו בן אדם הוא אפס .פשוט אפס ,הלכתי
לגיור מכעס ,מכעס!
תמרה מתארת את הכעס על היהדות ,לאחר כשנאלצה לעשות הפלה במהלך הקורס מאחר ובן זוגה
לא הסכים שהילד יהיה לא יהודי " :אני ממש חשבתי ,היהדות הזאת ,מה שהיא לקחה ממני!
אמרתי לו ,אז אולי צריך להרוג את כל הילדים שהם לא יהודים! איך אפשר לעשות את זה? זה לא
משהו שעשיתי בכוונה או שלא איכפת לי ...זה קרה .אמרתי לו ,אני אתגייר באמצע .הוא יהיה יהודי.
הוא אמר לא ,הוא לא יהודי ,הוא גר ,אני לא יודעת ...זה היתה הפעם השניה שרציתי לעזוב .ואמרתי,
וואלה ,אתם היהודים ,הרגתם אותי".
הכעס על רני )בן הזוג(" :אני חשבתי לחזור כי לא היה לי מה לחפש פה יותר .הבנתי שזה בן אדם
שלא שווה בשבילו .אם במצב כזה הוא עוזב אותי גם אין חתונה וגם אין ילד ,והכל בהבדל של חצי
שנה .לא היה לי כלום ,הכל ריק היה בפנים ובראש .וכל הזמן חשבתי ,זה יהודים?! זה מה שנקרא
להיות יהודי ,ככה להרוס לבן אדם את החלומות ואת הכל ,את כל החיים? התבאסתי ,והיתה לי
אכזבה קשה מהיהדות גם ,זה היהדות?
ההחלטה להתגייר בכל זאת" :אם כבר ויתרתי על כל כך הרבה דברים בשביל יהדות הזאת ,אני
אקבל אותה בסוף".
"החלק החשוב בגיור היה הילדה .היא קיבלה את זה נורא קשה ,היא גם עלתה לארץ ,גם כיתה
חדשה .היא היתה תקופה מסוימת בכיתה ואחר כך כעסתי על זה שהיא צריכה בגלל הגיור לעבור
לבית ספר דתי ,גם שעברה לארץ חדשה וגם עוד פעם לעבור בית הספר .כשהיא עזבה את הכיתה ,
הבנות כתבו לה כאלה מכתבים ,שהיא בכתה ואני בכיתי יחד איתה והיה מצב ממש אנוש בבית,
שהיא הרגישה שהיא לא יודעת לאן היא הולכת .והיה לה קשה בהתחלה ,מבחינתה קשה זה ללבוש
חצאית בבוקר ,מבחינתה קשה זה היה להתפלל שחרית בבוקר ,זה קשה אצלה .אבל בסוף היא
התרגלה) "..לובה(.
השפלה
קתרינה " :אני הרגשתי שזה נכנס לי לנשמה וזה לא כל כך היה לי נעים .זה מעיק,כי את נמצאת
במצב של מתח מסוים .עד לרגע האחרון את לא יודעת מה יקרה .הבנות מהכיתה שלי שהיו בבית
הדין ,לא עברו .וכל אחת יש סיפור משלה .יש תחושה של מתח שאם את חס וחלילה תעשי משהו או
תגידי משהו שהוא לא ראוי במצב הנתון הזה ,אז זה יכול להשפיע על התוצאה הסופית .בית הדין זה
שיא המתח .שם את מרגישה שאת חייבת לשמור על כל מילה שאת מוציאה מהפה .לדוגמה ,חברות
שלי מהכיתה אמרו ,כנראה משהו לא בסדר ,עובדה שהם לא עברו .כולנו למדנו אצל אותה מורה את
אותו החומר ,וידענו הכל .יש סוג של השפלה בענין הזה .זה ממש לא נעים ,לא נעים .אני באמת באתי
לכל הענין הזה מרצון .אחרי כל ההתלבטויות שהיו לי ,בסופו של דבר ,אני אומרת ,אני רוצה להגיע
225
לכל דבר בהחלטה שלי ,שלא יהיה לי את מי להאשים .אבל סך הכל באתי מרצון ,מעניין ,מהתחברות,
מאהבה מסוימת לכל הדברים האלה ,וקיבלתי הרבה .אבל עם זאת ,יצאתי עם הרגשה כזו של
מרירות כזו ,שאתה צריך להסתתר כל הזמן ולהגיד דברים שצריך.
חווית המקוה של הגיור :ביום שעברתי בית הדין ,באמת היתה התרוממות כזו ושמחה כזו ,אבל
המקוה ,זו לא היתה חוויה נעימה .החוויה הזו שאת עומדת בתוך המים עם החלוק עלייך שאת לא
יודעת כמה נשים כבר לבשו אותו ,ואחר כך הגברים נכנסים ומסתכלים עלייך מלמעלה ואת שם בתוך
המים ,צריכה לשלב ידיים שלא יראו לך חס וחלילה משהו .זה נורא משפיל ,זה נורא ...תעשו את זה
בצורה אחרת .אז אני אטבול עם הבלנית ואני אצא אחרי זה ואגיד לכם את הדברים שאתם רוצים
לשמוע ...ואני אברך ברכה עם הבלנית ,תעשו את זה בצורה אנושית .למה הבנות הדתיות שטובלות
טבילות רגילות כל חודש ,אף אחד לא נכנס להם למקוה? יש כאן משהו לא נכון ,לא נכון .אני אומרת
לך חזרתי באותו יום פשוט עצבנית .גם אמרו לי שהתעודה שלי תגיע עוד חצי שנה .אמרתי טוב ,אני
לא רצה לשום מקום .אבל מה הסיבה ,אני כבר שנה לומדת ,סיימתי ,אז למה לחכות חצי שנה בשביל
זה? מבחינתי ,עדיף ללכת לטבול בים ,הרי מותר ,ולא שם".
"אחרי כל מה שקרה ,התחלתי לחשוב לעצמי אולי כל ההשפלות זה מבחנים שאלוהים עושה לי
לראות עד כמה אני רוצה להיות יהודייה .ה' כנראה שואל אותי' :את מוכנה לוותר על חתונה ועל ילד
בשביל זה?' עד עכשיו אני חושבת ככה ,שכאילו זה כמו בדיקה כזאת,מה אני לא יכולה להתגייר? זה
קשה ההפלה והכל ,אבל זהו? את מורידה את הידיים? ובשביל מה באת בעצם? בשביל להתגייר,
ואחר כך להתחתן ואחר כך ילדים ,מה שקרה בעצם ,הסדר התהפך ,אז זהו? אני חוזרת? " )תמרה(.
" אני הרגשתי שזה שאני צריכה לעשות גיור ,השפיל אותי ,הוא )בן זוגה( השפיל אותי מאוד ,כי אני
לא יכולתי להבין במה אני לא בסדר ,מה עשיתי בעצם?" )אלינה(.
הפחדים והפארנויה מ"הכניסה לחייהן"
"יודעת מה יש? הרגשה פרנואידית כפולה .מצד אחד מפחדים שיתפסו כל הזמן ,ואז חבל על הזמן...
שיגלו שאני לא מקיימת שום דבר או מחללת שבת וכל מיני דברים כאלה .ומהצד השני יש פארנויה ל
...אלוהים ,כי אם אני מתגיירת ולא עושה כלום),ולמדנו על כל הענשים האלה( ,מה אני אגיד לך ...זה
מפחיד ...לא קל לחיות עם כל הבלגן הפנימי הזה.
..וגם יש את הפחד שאולי עוקבים אחרינו .אולי יבואו במפתיע לבדוק את המטבח שלנו כל מיני
"אוליימ'ים".לכולנו כל הזמן בקורס היתה את ההרגשה הזאת .תדעי לך שאם מישהו אומר לך שזה
לא כך ,אני לא מאמינה לו ,הוא פשוט לא דובר אמת" )אנג'לה(.
"אני אגיד לך את האמת ,התפתחה אצלי פראנויה ,באמת פראנויה ,אני אומרת לך .אני הלכתי עם
חצאיות ,וככה אני לא הולכת עם חצאיות ,אולי בקיץ ,אבל לא בחורף .פחדתי שיתפסו אותי ,או
המורה בקורס הרי צריכה לכתוב המלצה עלי ,אז מה היא תכתוב? או שפגשתי את הבחורה מהקורס
בבית קפה ,עשיתי הכל שלא יתפסו אותי ,אבל אי אפשר לשלוט בזה .אני ממשיכה לחיות את החיים
שלי ופחדתי שיראו אותי בלי חצאית ..עם מכנסיים .תראי ,המשפחה המאמצת שלי יודעת שאני לא
עושה את הדברים האלה ,אבל אני לא רוצה שהם יראו אותי ככה " )לדה(.
"...ואני לא אשכח איך הרב כל הזמן אמר לי ,אז מה עם החבר שלך? אמרתי לו ,איזה חבר? ואז הוא
ענה לי :אמרתי בראיון שלפני הקורס שיש לך חבר ,אז אמרתי לו בציניות ,הא כן? יש לך מישהו
226
להמליץ?? את מבינה ,כל הזמן הייתי צריכה להכניס לו ...כדי לבייש אותו כדי שהוא לא יחטט לי
בחיים ..זה לא נעים ,אני אומרת לך ) "...לדה(.
" כולם מפחדים"
"לא רציתי לסכן את עצמי .אם את באה עם מכנסיים ואומרת את האמת ,את בבעיה .אני הייתי
בפראנויה כי פחדתי שיתפסו אותי וחשבתי מקרה אחד כזה ,והכל הלך לי .כל מה שעשיתי ,שלוש
פעמים בשבוע ,הולך לי ...אני נורא רציתי לעבור את הגיור .אני באתי לקורס במטרה אחת ..לעבור את
זה ..אני לא אמרתי את זה וגם אף אחד אחר לא יגיד את זה .כי כולם מפחדים ,כולם מפחדים .זה לא
משנה מה יעשו בקורס ,אף אחד לא יגיד את זה) " .לדה(
"הרגשתי שזה נכנס לי לנשמה וזה לא כל כך היה לי נעים .זה מעיק ,כי את נמצאת במצב של מתח
מסוים .עד לרגע האחרון את לא יודעת מה יקרה .הבנות מהכיתה שלי שהיו בבית הדין ,לא עברו .וכל
אחת יש סיפור משלה .יש תחושה של מתח שאם את חס וחלילה תעשי משהו או תגידי משהו שהוא
לא ראוי במצב הנתון הזה ,אז זה יכול להשפיע על התוצאה הסופית .בית הדין זה שיא המתח ,שם
את מרגישה שאת חייבת לשמור על כל מילה שאת מוציאה מהפה .לדוגמא ,חברות שלי מהכיתה
אמרו ,כנראה משהו לא בסדר ,עובדה שהם לא עברו .פחדתי שיום אחד יבואו אלי הביתה ,יום אחד
אני הולכת עם מכנסיים לעבודה ,אז יראו אותי ,ומה עשיתי בסך הכל? כולה מכנסיים .צניעות זה
דבר מאוד יחסי .לפה לא הפריע לי ללכת עם חצאיות ,אני גם די אוהבת ללכת עם חצאיות ,ברוסיה
הולכים הרבה עם חצאיות ,זה נורמלי מאוד .כאן זה רק דתיות .אבל אני הולכת עם מכנסיים ועם
ג'ינסים .אז אני יוצאת מהבית ומסתכלת על כל אדם דתי באלף מבטים שלא תכירי מישהו ,אולי
הוא מרגל או משהו) ...צוחקת( .זה נורא ,זה פשוט נורא מלחיץ .היה לי רגעים שהרגשתי שנשבר לי,
שאני לא יכולה יותר .אבל אמרתי ,תירגעי ,תחזיקי מעמד) "...קתרינה(.
" באתי לגיור עם הרבה מאוד פחד .הבנתי שאני צריכה את הזמן שלי .לא יכולה שמישהו עכשיו ישים
עלי תיק כבד ,שאת צריכה לעשות ככה ,שזה אסור לך וזה מותר לך .אני הרגשתי שאם זה הולך
להיות כך ,שבמקום להתקרב יותר אני עלולה דווקא לברוח מזה " )טטיאנה(.
"בקורס הראשון של הגיור שעשיתי,זה היה יותר מידי בשבילי ,פתאום לשמור שבת ,פתאום כל מיני
איסורים .הייתי כמה שיעורים וממש לא התחברתי ,זה אסור וזה אסור וכל מיני .לא התאים לי"..
)נדיה(.
227
המורה בקורס לגיור
שמונה מהמרואיינות התייחס בדבריהן למורה בקורס לגיור .שש מהן תיארו את המורה באופן
חיובי ושתיים באופן שלילי.
המורה -חוויות חיוביות
"המורה בשבילי היתה מתנה גדולה .לא הייתי יכולה לבקש יותר מזה .כזאת קלה ,זאת אומרת ,לא
שמה עלינו משטר כבד .אני עשיתי החלטה ואני יודעת שיש לפני עוד הרבה החלטות ואיתה אפשר
להיות חופשי .אני לא טיפוס שיכול לשחק משחק .אני לא יכולה להתחפש למשהו שאני באמת לא.
אני יכולה לעשות כאילו ,אבל מיד אחרי זה אני אברח .אני פחדתי שישימו עלי תיק כבד מידי ואז אני
אברח מזה .בגלל זה אני חושבת שהיא ,עם האופי שלה ,שידרה את זה .בזכותה אני מסתכלת על
דתיים כל כך טוב .דת זה לא משהו תיאורטי ,צריך לראות את זה אצל אדם דתי .לא רואים את זה על
כל דתי .עליה ראיתי את זה ,היא באמת היתה מתנה בשבילי .לא מורה כזו קשה ,מראה שאפשר
לחיות את זה בכייף" )טטיאנה(.
"תמיד יצאתי מהשיעורים המומה ,ותמיד הייתי אומרת שאני מקנאה באנשים האלה ,כי הם כל כך
מאמינים וזה בא מבפנים ,זה לא משהו מלאכותי ...זה עורר לי קנאה ,אני מזמן לא ראיתי מסירות
נפש כזו לאידיאלים שהם מחזיקים בהם .זה לא מלאכותי ,לכן אני מקנאה .אני עכשיו צריכה להעביר
את זה דרך השכל ,את מבינה? אחר כך לעבור ללב ,ואצלם )אצל המורים( זה בא ישר מבפנים ואני
אמרתי ,אני מקנאה ,ככה יותר קל לחיות .אני תמיד יצאתי מהשיעורים עם הרבה אנרגיה"
)אלכסנדרה(.
"המורה שלנו היה הרבי שלי ,כמו מדריך לחיים ,אני תמיד אמשיך לקרא לו ככה ,הוא היה המחזיר
לחיים האמיתי שלי אחרי כל השטויות האלה שעברתי" )ויקי(.
"המורה בקורס היתה נהדרת ,היה שווה להגיע מרחוק אליה לקורס .כל כך נעימה ,סבלנית
ומקשיבה לכל אחד ,אני חושבת שרק בזכותה החזקתי מעמד .היה לנו בקורס מבחן באמצע הקורס
וכמעט לא ידעתי כלום ,ובכיתי ,והיא עודדה אותי ,ישבה איתי חצי שעה והרגיעה אותי ואמרה לי
שהכל יסתדר .אחר כך כבר נהייתי כל כך קרובה אליה ושיתפתי אותה בכל מיני דברים אישיים שהיו
לי .אני חושבת שרק בזכותה סיימתי את הקורס .כי אם היתה לי מורה או מורה שהיו קשים אלי ,לא
הייתי מחזיקה מעמד .יש כל כך הרבה חומר בקורס ,שאם לא מלמד את זה מורה נעים ,זו בעיה.
היתה לי חברה שסיפרה לי כמה קשה היה לה בקורס והיה לה מורה כל כך קשוח ,והיא פחדה ממנו.
מזל שלי לא היה דבר כזה" )ניקול(.
"המורה היתה הגורם היחיד שהוריד ממני את כל הלחץ ,כשהתחילה לדבר ,ראיתי שלא עומדת
מולי איזה 'ראש נח נח כזה' ,איך שהיא העבירה את זה ,הדבר היחיד שגרם לי לעבור את זה בתחושה
טובה -זו המורה .בהתחלה נדלקתי ,כי לימדה כל מיני דברים מעניינים על השורשים ,בריאת העולם
וכאלה...אם לא הייתה המורה שלי ,אני לא יודעת איך הייתי עוברת את זה .אני לא הייתי מדברת
בשיעורים .פשוט הייתי יושבת ככה) ,בוהה( ,והייתי מנסה ...לשרוד .אבל בזכותה ,כן דיברתי כל הזמן
והתעניינתי .תיראי ,הרבה פעמים אני עזבתי את העבודה כדי להגיע לשיעור .כי היה לי מעניין.
התלמידים נורא הפריעו לי ,הם לא תמיד רצו לדעת ,את יודעת ,אני רציתי לדעת יותר" )דיאנה(.
228
"המורה )בקורס השני( היתה מדהימה ,נעימה וחמה ,ומאוד אינטליגנטית ,והשיעורים היו מרתקים.
זה לא רק שאני חושבת ככה ,כל הכיתה הרגישה את זה ודיברנו על זה כל הקורס שזכינו במורה
כזאת .היינו מגיעים אחרי יום עבודה ,עייפים ובלי חשק ,וחוזרים מהשיעורים עם מצב רוח .בכלל
היתה אוירה כזו של שמחה בכיתה ,היינו צוחקים המון ומדברים על כל מיני נושאים ,הרגשנו מאוד
פתוחים איתה .זה עשה את כל התהליך נעים ולא הרגשנו שהזמן עבר .גם לא היתה אווירה של לחץ
שמחפשים אותנו או שהיא תתפוס אותנו ,היא בכלל לא כזו " )נדיה(.
"המורה לימדה אותנו באהבה וחום ,אני יצאתי מהקורס לא רק עם תעודה של גיור ,אלא גם עם
קשר טוב עם המורה" )לונה(.
המורה -חוויות שליליות
נטליה מספרת שהמורה בגיור לא יכלה להתמודד עם השאלות שלה":אני מקשיבה ומסתכלת
במורים ,וכבר בשיעור הראשון התחלתי לשאול שאלות ...ואני התחלתי לשאול הרבה שאלות על
החומש .צריך לפרש לא את הפשט ,אלא גם את המשמעות ,כי לא צריך להבין את מה שכתוב שם,
אלא מה שמתחת לאותיות .אז השאלות הראשונות היא לא ידעה לענות לי ,זו הבעיה של המורים
שלא יכולים לענות וזה מורה לא טוב .מורה שלא יכול לענות זה מורה לא טוב .וגם הרגשתי שהיא לא
אוהבת אותי בגלל זה .היא לא אהבה אותי בכלל .אז אני הפסקתי לשאול אותה".
" היה לנו קשה להסתגל למורה .היה לנו מורה משעמם כל כך ,דיבר בצורה כל כך טכנית על כל
דבר ,לא אהבנו אותו ...חבל ,כי אפשר ללמד את החומר הזה בצורה מעניינת )אנג'לה(" .
"אם המורים היו מתעניינים בהיסטוריה שלנו ,בתרבות שלנו ,זה היה יוצר חיבור -כי אני מרגישה
שבאנו לכאן מסכנים כאלה ,באנו ,לקבץ נדבות ,אין לנו שום עבר ושום דבר ,רק צריך לגייר אותנו!
לפעמים הרגשתי את זה וזה עמד לי בגרון ממש .אבל אמרתי לעצמי ,אני בן אדם אינטליגנטי ,אני לא
יכולה עכשיו לקום ולהכריז .אולי הם לא מסכימים איתך ,אז תשתקי וזהו ,מה צריך להסתבך .מצד
שני ,אני אזרח ישראלי ,אז למה כדי להשיג מטרות דתיות ,אני צריכה למחוק את עצמי בתור פרט,
בתור איזה אדם עם גאוה ואני לא יכולה להגיד כלום .ואם כבר אנחנו עוברים כאן תהליך שאנחנו
צריכים להתחבר עם הדת ,זה נורא קשה ,אני בן אדם שלא מאמין בכלום ,ולומדים כל כך הרבה,
צריך גם שהצד השני ,הישראלי ,ירצה להתחבר גם עם מה שיש לנו להציע .לעשות ביחד .ברגע
שאומרים לי ,הרוסים הם כך וכך ,דברים טובים ,את יודעת איך זה פותח לי את הלב? אם הוא
קורא ,מתענין בי כמו שאני מתענינת בו ,זה מיד יוצר חיבור ,זרם .ויש לנו מה לתת" )אלכסנדרה( .
229
המלצות לשיפור הקורס
ארבע מהמרואיינות ציינו שחשוב שהקורס יועבר באופן אינטליגנטי ,מעמיק ,בעל אוריינטציה
אקדמית ולא דתית ,ללא כפייה ותלות במשפחות מאמצות.
אחת מהמרואיינות )אלכסנדרה( אף הוסיפה שעל המורים בגיור להכיר את ההסטוריה הרוסית
כשהם מלמדים עולים מחבר העמים כדרך לקירוב לבבות ,ומרואיינת נוספת )דיאנה( הדגישה שאין
שו ם סיבה להשקיע בשיפור הקורס כי התלמידים באים ללימודים רק מאינטרסים אישים.
"אני חושבת שהלימודים הם מענינים אם המורה ידבר בצורה אישית ,מנסיון החיים שלו ,עם יכולת
להסביר את הדברים בצורה הגיונית ,זה מה שחשוב .כי כשאנחנו למדנו ,היו הרבה שאלות למה
ולמה ,וכשלא קיבלנו עליהם תשובה של בן אדם אינטליגנטי אז קשה להתמודד עם הדבר הזה שהוא
קיים או שצריך לעשות .זה לא נראה לאדם חילוני ,פשוט הסבר יותר אנושי ויותר הגיוני ,זה מה
שחשוב " )אנג'לה(.
" מה שהיה חסר לי באולפן גיור ,זה העומק .זה נתן לי המון מבחינת ידע אבל היה חסר לי העומק"
)אוקסנה(.
גם רגינה מדגישה שהיתה מעוניינת בקורס מעמיק יותר ,אך מודעת לעובדה שזה בלתי אפשרי:
"אני הייתי רוצה את הקורס יותר עמוק .אבל מצד שני אני לא חושבת שאני בכלל מותר לי אפילו
ללמוד את זה יותר עמוק ,כי את ה-א'ב' ,אני לא עושה .זה כמו שאומרים שלא לומדים קבלה עד
שלא לומדים את כל הפשט .אז ככה גם אני לא יכולה ,אני מדברת אפילו על פלוסופיה יהודית יותר
עמוקה ,כי אני בעצם מהצד .הקורס הזה הוא לא קורס יהדות רגיל ,זה קורס גיור,הוא אמור ללמד
את האנשים לחיות את החיים האלה .אם היו עושים את הקורס לגיור רק לדבר על הפלוסופיה
היהודית ועל העקרונות ועל הדברים הנפשיים ,זה לא גיור .הגיור הוא שילוב של גם זה וגם זה .ואם
היינו רק מתמקדים בפלוסופיה כפי שאני הייתי רוצה ,אני מבינה שזה לא קורס לגיור ,זה קורס אחר.
אני חושבת שהקורס היה גיור .מה ששמעתי לפני כן שהקורס לגיור הוא רק זה דווקא ,רק החלק של
עשייה ,איך לאכול ,מה לעשות ,ולא הדברים האחרים ,אבל מבחינת הצורך שלי הייתי רוצה שזה יהיה
יותר רוחני".
"אני לא חושבת שצריך לעשות דגש על דתי בקורס .אם לימודים אז לימודים ,ושכל אחד ימצא את
הדרך שלו ,כמו באוניברסיטה" )לדה(.
קתרינה" :בעיני זה אמור להיות יותר קורס של ידע .כך אני חושבת .ככה לדעתי צריך להיות .אני
הייתי רוצה ככה ...בן אדם שנכנס דרך התחברות אינטלקטואלית,דרך ידע ,מתחבר להרבה יותר
דברים .אני מכירה הרבה אנשים אישית ,שהיו עושים את החגים וכל המסורת ככה .כי כל הדברים
שלומדים זה חשוב לדעת ,אבל כל שיעור ושיעור היה העניין של עוד מתח ועוד מתח .וזה גרם לי חוסר
רצון לעשות .כי ,די! ...בסופו של דבר ...אני חושבת שאני אדם ישר .היו הרבה רגעים במהלך השנה
הזאת שאני הרגשתי שאני עושה דברים שהם לא אני .שאני משקרת ...אני מקוה שזה ישתנה מתי
שהוא .אני רוצה לקוות ,שכל המערכת הזו תשתנה.
משמח שאפשר לדבר עם מישהו מהמערכת על זה...זה נורא משמח אותי שאני יכולה לשבת איתך,
שאת בעצמך מורה במערכת הזאת ולהגיד לך את הדברים האלה .אמנם לא מורה שלי אבל זה לא
משנה ,זה באמת חשוב ,כי מוכרחים לדעת את זה .במצב כל כך ירוד בימינו ,צריך שיהיה יותר
230
אנושי ,שתהיה יותר אנושיות ,ציפיתי אבל לא קיבלתי...
לדעתי ,כמה שפחות תהיה כפייה ,ככה זה יקרב את האנשים יותר ליהדות .זה פשוט יקרב ליהדות,
אין לי ספק בזה .לא הפריע לי לבוא עם לבוש צנוע ,בסדר ,אמורה להיות איזה אווירה כזו .אני
אישית עשיתי מתוך כבוד ,וזו הדרישה ,זה לא הפריע .החוכמה להעביר את הדברים בצורה של
העברת ידע מרתקת .בא אלינו מורה ,שהעביר את הדברים כל כך 'כייפי' והוא נהנה מלהעביר את כל
סיפורי התורה .ראינו שהוא אוהב את זה ,וזה מעניין ולא היה בו שום פאנטיות ,הוא לימד בכיף עם
הרגש הפנימי כי הוא אוהב את זה ,ולא אמר שיש כאן מוסר השכל וככה אתם צריכים להיות כי ככה
אנחנו עושים...בסופו של דבר אי אפשר ,אדם יגיע לאן שהוא רוצה להגיע ושום דבר לא ימנע ממנו את
זה .אלא אם כן אדם הוא מאוד חלש ומאד נשלט וניתן להשפעה ,שרוצה שיגידו לו מה לעשות .אבל
רוב האנשים הם בסופו של דבר יגיעו לאן שהם רוצים להגיע .אז המטרה פה היא למעשה לנסות
להעביר להם כמה שיותר ולעשות את זה בצורה שזה לא יפחיד ולא ילחיץ ,שלא ירגישו מאוימים ,כל
התקופה הארוכה הזו שכל שניה מסתכלים עליך.
אבל אפשר לעשות את הדרך הזאת אחרת .אני לא מבינה למה צריך להקשות .אז אתם רוצים
שאנשים יגיעו או שאתם לא רוצים .אם אתם לא רוצים ,תסגרו את הדלת אחת ולתמיד .חבל
להקשות .דווקא היום יש הרבה ענין לעזור לאנשים להתגייר ,אז למה מקשים .מי שעוסק בזה צריך
להיות עם ראש פתוח .האמת ,שאני אפילו עכשיו פוחדת שמישהו ידע את מה שאמרתי".
"אני חושבת שלא צריך לחייב במשפחה מאמצת ,כי זו בעיה למצוא ולא תמיד מתחברים ,ואני זוכרת
בקורס שאנשים לא ממש התחברו למשפחות שלהם .לא בגלל שהם לא משפחה טובה ,פשוט לא
התחברו ...ותדעי לך שזאת בעיה למצוא משפחה מאמצת .זו משימה בלתי אפשרית .זה עוד דבר
שהיה לי קשה עם זה בקורס .אני תליתי מודעות בבית כנסת ,הלכתי לגבאי בבית כנסת ,דיברתי עם
כולם ,אף אחד לא חוזר ושום דבר .במקרה עבדתי בתור מלצרית והגיע בחור צעיר שהיה משגיח
כשרות שם והתחלתי לדבר איתו ושאלתי אותו אם הוא מכיר .והוא עזר לי .והכל היה במקרה ,אחרת
לא הייתי מוצאת .ובלי משפחה מאמצת אי אפשר להתחיל את התהליך" )לדה(.
אלכסנדרה" :נורא הפריע לי בקורס ..אנחנו כל כך מתאמצים להכיר אתכם ,ללמוד את השפה ,את
ההסטוריה שלכם ,תתעניינו בהסטוריה שלנו ,אפשר לספר נון סטופ על זה .אני מאוד רוצה להתחבר
לפה אבל מאוד חשוב לי הסטטוס של הרוסים ...למה לא להזכיר את זה בקורס?
...ואם כבר אנחנו עוברים כאן תהליך שאנחנו צריכים להתחבר עם הדת ,זה נורא קשה ,אני בן אדם
שלא מאמין בכלום ,ולומדים כל כך הרבה ,צריך גם שהצד השני ,הישראלי ,ירצה להתחבר גם עם מה
שיש לנו להציע .לעשות ביחד .ברגע שאומרים לי ,הרוסים הם כך וכך ,דברים טובים ,את יודעת איך
זה פותח לי את הלב? אם הוא קורא ,מתענין בי כמו שאני מתענינת בו ,זה מיד יוצר חיבור ,זרם .ויש
לנו מה לתת .אני לא סתם דבילית שצריך לגייר אותה ,להפוך אותה לבן אדם .אני רוסייה שמייצגת
את הרוסים ואני גאה בזה .יש לי מה לספר .אני הייתי חוזרת הביתה ,והייתי מאוכזבת שלא היה
מוזכר שום דבר ביחס לרוסים .אנחנו יצאנו כאלה מסכנים ואנחנו רוצים להשתלב בצורה חזקה.
ויש לנו מה לספר ,למרות שזה לא דתי ,אבל זה מקרב לבבות .זה היה עושה את זה יותר אמיתי .אז
231
את מבינה מה אני הרגשתי בזה? יש הרגשה כזו שרוצים להכחיד לנו את הצד הרוסי הזה ,ככה אני
מרגישה.
לגבי הגישה של הגיור ,אני לא מסכימה להרבה דברים .יש כאילו קלאב כזה ,והיהדות היא הרי לא
מיסיונרית.במצב של עכשיו ,שאנחנו במיעוט ,צריך לקבל ולהיות מסיונרית ,קצת לרכך את
התנאים ..במצב כזה שכולם שונאים ,ויש רוסים ,אתיופים וכל מיני .במצב כזה לא צריך לדרוש
מכולם ,צריך קצת "ספייס" .אנשים לא אמיתיים כי הם לא יודעים לאן הם הולכים כי זה קשה.
צריך לקבל קצת מרחב .מי שלא רוצה הוא ינשור ,אבל קצת יותר קרדיטים לאנשים ואז הרבה מאוד
יהודים יהיו קרובים לזה .ולא תהיה כזו חברה דתית סגורה .צריך לא לחטט ולא להיות קשים ,מי
שבא ורוצה כבר להתגייר ,צריך לקבל אותו..
צריך להוריד את המכסה מהעניים ,לפתוח את המצב .המצב העכשווי הוא כזה ,אנחנו במיעוט ,כולם
שונאים אותנו ,אנחנו חייבים לעשות .חייבים לשנות את האסטרטגיה .להסתכל בראייה יותר
גלובלית על המצב .זה היה מועיל ומקרב את האנשים.
אני לא חושבת על זה שאלוהים לא יסלח לנו אם אנחנו כמו רובוטים לא עושים מה שלמדנו שצריך
לעשות .ברגע שאדם לא מפחד זה הרבה יותר אמיתי .שאת מדגישה את האמת ,את יכולה לעזור.
במתח הכל נסגר.כשיש לחץ נוצר נזק .ואנחנו מאוד הרגשנו את זה בקורס".
"מורים יותר טובים לא יעזרו ,לתלמידים יש אינטרסים שלהם .תיראי ,התלמידים באים ממטרות
אחרות .את חושבת שאם למורים ידע ואנרגיות לתת להם ,זה ילך ,לא .אותם זה לא מעניין .כמו
מתמטיקה .יש אנשים שאוהבים מתמטיקה ויש שלא .ברגע שיפסיקו להתייחס לזה כמו לשיעור
וכמו לחובה כמו שעושים בגיור בסוף ,זה לא ייגמר ,פשוט מאוד" )דיאנה(.
המשפחה המלווה
במסגרת תהליך הגיור עומדות לצד המתגיירות משפחות דתיות מלוות ,המתנדבות מרצונן החופשי
ללוות ולעזור להן לאורך כל התהליך :מתן עזרה בנושאים הנלמדים בקורס ,אירוח בשבתות ובחגים
והליכה משותפת לבית כנסת .זאת ,מתוך מטרה להפוך את לימוד היהדות ללימוד "חי" המאפשר
להתרשם מהחיים המסורתיים כהוויתם ,בדרך של דוגמה אישית .המרואיינות תיארו את הקשר
שלהן עם המשפחה המאמצת .שלוש מרואיינות תיארו תחושות חיוביות ביחס למשפחה המאמצת
וארבע מהן תיארו תחושות שליליות כלפיה.
תחושות חיוביות
"הרבה מאוד קיבלנו וראינו כשהתחלנו ללכת למשפחה מאמצת ,וקיבלנו אצלם הרבה מאוד
הסברים .מאוד היה מעניין ,והיחס שקיבלנו בבית כנסת עצמו היה מאוד חברתי ומאוד פתוח .יצאנו
בסך הכל בהרגשה טובה " )אנג'לה(.
"עברתי חוויה -היכרתי משפחת מאמצת מדהימה ,עכשיו בשבת הייתי אצלם .משפחה עם ילדים,
נכדים וזה עוד משפחה בשבילי ,זה נתן לי המון .זו משפחה מקסימה .הילדים גדולים כבר עזבו את
232
הבית ,והייתי כמו הבת שלהם ,כל תשומת הלב שלהם אלי .הם היו סבתא וסבא בשבילי .זו היתה
משפחה מאמצת אמיתית בשבילי ,והתחברתי גם עם הילדים שלהם .הם היו באים ונהנתי מאוד"
)אוקסנה(.
הלנה מספרת בבכי שהמשפחה המאמצת הינה התחליף למשפחה שלא היתה לה" :המשפחה
המאמצת שלי ,הם היו מקבלים אותי כמו בת .היה לי טוב מאוד .וזה היה גורם חשוב חשוב חשוב
מאוד בשבילי ,להבין את החיים שלהם .כי רינהל'ה )האישה המאמצת( היא היתה מסבירה לי כל
דבר ,מראה לי את הדוגמה שלה .היא בת , 65ארבעה ילדים ,כולם מסודרים ,יש לה 12נכדים ,כולם
מאושרים ,כולם בעלי מקצוע טוב .הם משפחה נורא חמה ,והם היו מקבלים אותי ואת החברות שלי.
איכפת לה מכל דבר שאני עשה בחיים והיא תמיד תומכת בי בכל דבר ,בכל דבר .היא אומרת לי,
הלנה ,רק שתבקשי ,משהו קטן ,אין בעיה ,בשבילך הכל .צלצלה כשהייתי במבחן שלוש פעמים רק
כדי לדעת מה קורה איתי שם .זה רגש לא נורמלי ,שאני הרגשתי יחס כל כך טוב ,שעכשיו לעזוב אותם
אני לא יכולה .הם עכשיו ההורים שלי.
אני מאוד התרגשתי מהם ,מהתחלה זה היה ככה .הם אמרו לי ,הלנה ,לאט לאט תיכנסי לעניינים,
אנחנו נעזור לך ,נסביר לך כל דבר ,רק תבואי בשבת ,אנחנו מחכים לך ,הבית החם שלנו ,זה הבית
שלך .ככה הם אומרים כל הזמן ,ויחס כזה מיוחד לא קיבלתי אף פעם בחיים .זה מאוד מיוחד ואי
אפשר להסביר במילים .עכשיו זה כמו אמא ואבא שלי) ...מתייפחת במשך כחמש דקות(.
את רואה ,זה בגלל שאמא ואבא שלי נפטרו לפני כל כך הרבה זמן ואנשים מבוגרים אף פעם לא היה
איכפת להם ממני )אומרת בקול חנוק מבכי( ,ופתאום אני מרגישה שאני חשובה למישהו בכלל זר ,את
מבינה מה זה? אני לא רוצה לבכות ,אבל זה יוצא לי ,ככה ...אני מאוד מודה להם על כל דבר שהם
עשו בשבילי ואני פשוט רואה שהם גם עזרו להרבה אנשים שהם גיירו אותם ,כמעט כולם בקשר
איתם .משפחה כזאת ,אי אפשר לתאר .אני לא אשכח אותם בחיים ,הם גם מוכנים לעזור לי
בהמשך .היא מתקשרת אלי ושואלת אותי מה שלומי ,סתם ככה ,איך היה ,מה את עושה .תמיד
מזמינה אותי לאירועים גם שלהם וגם של הבנים והבנות שלה .בפסח הייתי אצל בת שלה ,בסוכות
הייתי אצל הבן שלה ,כבר חברים שלהם מכירים אותי וגם השכנים וכולם מכירים אותי .זה כל כך
כיף ,יש לי פתאום מין משפחה כזו ,שאני חשובה להם .אי אפשר להסביר את זה .אף פעם לא היה לי
הרגשה כזו ,בחיים.ממש משפחה .היא כבר מחפשת לי חתן ..אני מאוד שמחה שפגשתי אותם .הם
עזרו לי לא רק להתגייר ,אלא בחיים ,להבין מה קורה בחיים .הם מעורבים במה שקורה לי ,זה
פשוט נהדר .משפחה נותנת הרבה יותר מהלימודים .ככה זה היה בשבילי .לימודים ,אפשר לקרא
ספר ולדעת ומה שקורה בתוך המשפחה ואת החום שלה ,זה הרבה יותר .זה דוגמה אמיתית שרואים
את זה ,מה התוצאות ,איך הילדים שלהם נפלאים ,איך הנכדים שלהם נפלאים ,משפחה משפחה כמו
שצריך ,וגם אני הייתי רוצה שתהיה לי משפחה שכזאת כמו שהם .הם היו בשבילי כמו אבא
ואמא".
תחושות שליליות
" המשפחה מאמצת שלנו הם די קרים ולא היה זמן וכוח אלינו ...לא היינו בקשר ,וגם היה לנו לא
נעים לבוא אליהם ,הרגשנו שאנחנו תקועים להם) "...תמרה(.
" רק שתדעי שבכל הקורס הייתי אצלם רק פעם אחת .לא היה לי נעים ללכת אליהם .פעם אחת
שהייתי אצלם ,היא הראתה לי פה בשרי פה חלבי ,אמרה לי דברים על שבת וזהו) "..אירנה(.
233
"היתה לי משפחה מאמצת על הפנים ,פשוט נוראית .הבן אדם התחיל איתי הייתי חייבת להחליף
משפחה מאמצת .הוא היה מחזיר אותי הביתה באוטו וכל הזמן היה מתחיל איתי באוטו .יש להם
ילדים בגילי...מגעיל מגעיל ודוחה...דתי וזה מה שאתה עושה?! אני ברגע זה אמרתי אני יותר לא
חוזרת למשפחה הזאת .לא משנה אם אני אעבור גיור או לא אעבור גיור ,אני לא אתן לעצמי לעבור
את הדברים האלה .מורידים אותי כבר עד הרצפה .אני לא אמרתי את זה לאף אחד ,כי אני רציתי
לעבור גיור ,לא רציתי בעיות .למי אני אגיד? לא ידעתי מה לעשות ,אני צריכה אותו לבית הדין ,וזה
סוף סיום הקורס ,עוד מעט מגיעים למבחן.
אבל בקורס כל הזמן מלחיצים אותנו אתם חייבים משפחה מאמצת אתם חייבים משפחה מאמצת,
אתם צריכים לבוא איתם לבית הדין ,זו בעיה) ..יילנה("
"אני שיקרתי למשפחה המאמצת שלי שאני עושה דברים אבל הם יודעים שאני לא עושה את הדברים
האלה ...פעם אחת היא אמרה לי ,הגיור שלך נגמר בדיוק ביום שקיבלת את התעודה .אמרתי לה,
למה את אומרת את זה ,היא אמרה שככה היא חושבת .כשאני באה אליה ,אני באה עם חצאיות ובאה
לבושה צנוע .הגיור באמת נגמר כשקיבלתי את התעודה.
אני חושבת שלא צריך לחייב במשפחה מאמצת ,כי זו בעיה למצוא ולא תמיד מתחברים .ואני זוכרת
בקורס שאנשים לא ממש התחברו למשפחות שלהם ,לא בגלל שהם לא משפחה טובה ,פשוט לא
התחברו) "...לדה(.
שמועות על הגיור
שש מרואיינות סיפרו על השמועות ששמעו על הקורס לפני פנייתן לגיור:
"רוב הפחדים שהיו לי לפני הגיור היו מסיפורים ושמועות כאלה ,שסיפרו כל מיני דברים ...שבאים
לבדוק בבתים ועוקבים אחריך ,וכל מיני דברים כאלה .זה מפחיד ,אבל בקורס ראיתי שאין כזה דבר.
זה הפחית את הלחץ" )אנדריאה(.
"מה שהרתיע כל השנים ,שתיארו שזה תהליך נורא נורא קשה ,וכבד ומזעזע ובסופו של דבר אתה
יוצא בלי כלום...זה השמועות שיש בין החברים ,ראיתי שזה נורא לא זה .זה כמו כל דבר בחיים,
אסור לשפוט את זה לפי הדעות של אחרים .עד שאתה לא תנסה את זה בעצמך אתה לא יכול ,אסור
שתהיה לך דיעה קדומה" )אוקסנה(.
"בהתחלה כשהגעתי ,זה היה לי חדש והיה לי אנטי ,הענין שמישהו ייכנס אלי הביתה ויבדוק לי
במקרר הגעילה אותי ,המחשבה הזאת הגעילה אותי ברמות קשות" )דיאנה(.
" אני פחדתי מהלימודים האלה ,אני שמעתי סיפורים מזעזעים ,שאני לא יודעת אפילו אם הסיפורים
האלה אמיתיים ,אולי כן .סיפרו לי אנשים שרצו לעבור גיור ובאו לבדוק אותם בבית ,כלומר בדיקות
של כשרות במקרר ,איך מתלבשים ומבררים עליך) "..רגינה(.
" שמעתי דברים ..שבאים הביתה ,שעוקבים ...וכמה שאני יודעת בחלק מהמקומות זה עדיין ככה,
היום אני כבר רואה שבהרבה מקומות זה ליברלי יותר ,אבל אז זה הפחיד אותי יותר .אפילו שאני
מבינה את כל המשמעות ,זה מאוד משפיל אפילו לחשוב על זה שמישהו יכול לעקוב אחרייך או לבדוק
מה את עושה כשאת יוצאת מהכיתה .אפילו לחשוב על זה ,זה מרתיע נורא.
כשבאתי להירשם ,אני עוד לא ידעתי מה אני אראה פה ,חשבתי שאני אראה אנשים חרדים ופחדתי ,
אבל כשראיתי את המורים ,ראיתי שהם יותר "נורמלים" איך שהם נראים ,כי לא הכרתי ציבור דתי
לפני שהגעתי לכאן ,אבל כאן המורים נראים בסדר .סך הכל די דומים לנו)...צוחקת( ,למרות שאני
234
חושבת שאנשים מהעולם החרדי ,זה משהו אחר לגמרי " )קתרינה(.
"ההחלטה להתגייר היתה לקראת הסוף ,כי אתה לא יודע מראש מה זה הגיור .אתה שומע כל מיני
סיפורים ואני כל הזמן בדקתי את הקורס ואם אני בכלל רוצה את זה...שמעתי על בחורה שהתגיירה
והיא אמרה לי שבאים לבדוק בתוך הבית אם זה כשר או לא ועוקבים אחריך בכל מיני דברים,
בודקים שמסתובבת עם חצאית ושהיא לא משקרת בקשר לגיור שלה ,רואים אם יש לה חבר .עם
הפחד הזה באתי לגיור ,אני לא ידעתי בדיוק מה זה הגיור ,אבל ציפיתי לזה שייכנסו לי לחיים .אבל
בגלל בעלי אמרתי ,אין ברירה ,אני צריכה לעבור את זה .זה מה שיש ,זה מה שהוא רוצה ממני"
)אלינה(.
235
.9בית הדין לגיור
בסיומו של הקורס ,נדרשים התלמידים לעמוד בפני בית הדין לגיור .שם ,הם נשאלים על ידי
הדיינים שאלות הנוגעות להשקפת עולמם ,מחשבותיהם ואורח חייהם ,כמו גם שאלות בקיאות על
החומר הנלמד בקורס .מטרת חברי בית הדין לעמוד על טיבו ,מניעיו ,כוונותיו וכנותו של המתגייר,
ומידת "התלהבותו" להשתייך לעם היהודי.
שלוש מהמרואיינות תיארו חוויות חיוביות בבית הדין )התרגשות ,אווירה טובה ומכובדת ,מבחן קל(
ושבע מהן תיארו חוויות שליליות )אווירה "מלחיצה" ,אי צדק ,דרישות מוגזמות" ,טירטורים" ,יחס
מזלזל ,כעס על הרבנים ואילוץ לשקר על מנת לעבור את המבחן.
חוויות חיוביות
"מאד התרגשתי בבית הדין ובטבילה .אילו היו הרגעים המרגשים שלי בגיור ,שהרגשתי טוב עם זה.
ידעתי שאני כן אבוא .היתה לי הרגשה טובה ,ידעתי את הברכות ואת התפילות ,היתה אוירה טובה
בבית הדין" )ויקי(.
"אני עברתי את זה בקלות ,הייתי רק כעשר דקות בבית הדין ,הם התפטרו ממני די מהר ...היה לי קל,
היו שאלות שידעתי לענות ,שאלות על שבת ,עם ישראל ,תפילות ,לא חפרו יותר מדי לעומק .אולי
קיבלתי המלצות טובות מהמורה" )לונה( .
" ביום של בית הדין התרגשתי נורא ,אבל היחס של הרבנים והאוירה היתה מכובדת מאוד .אותי
אישית הם קיבלו עם חיוך וחום וזה נתן לי הרגשה טובה וגם ביטחון עצמי .את הרגע שהודיעו לי
שעברתי בהצלחה לא אשכח בחיים" )ניקול(.
חוויות שליליות
דרישות מוגזמות
"לא עברתי את בית הדין בפעם הראשונה כי הבת שלי לא היתה בבית ספר דתי ,אלא בבית ספר של
תל"י )תגבור לימודי יהדות( והם לא קיבלו את זה" )מריה(.
"אם היו דרישות בבית דין פחות קשות ,פשוט להוריד מהחומר ושיהיה רק בסיסי ,זה היה טוב ,זה
כל כך הרבה חומר ,אפילו דתיים לא יודעים כל כך הרבה) "...תמרה(.
"חברות שלי מהכיתה שלא עברו את בית הדין הם בתחושה קשה .זה לא רק מאכזב ,אני אפילו לא
יודעת איך לתאר את זה .זה כל כך מתסכל ,שפשוט מרגישים לא פייר .בחורה מהכיתה שלי שאמרו
לה ,שאבא שלה שהיא גרה איתו באותו בית ,הוא לא שומר מצוות ,זה אבא שלה .אוקי? ואמא שלה
לא בחיים .אבא שלה יהודי .ולא יתכן שהיא תחיה עם אבא שלה באותו בית ,כי היא לא יכולה ככה
לקיים תורה ומצוות .לכן היא צריכה לעבור דירה .פשוט הזדעזעתי לשמוע את זה .כל כך אבסורד,
לא אנושי .זה מה שהרגשתי .ויש לי עוד חברה שהיא כבר שלוש שנים לא עוברת את הגיור .פשוט לא
מעבירים אותה .לא רוצים .כל פעם יש בעיה אחרת ,או שהמשפחה מאמצת לא טובה ,או משהו
אחר .שלוש שנים ככה ,זה יאוש .היא עוד מנסה כי היא רוצה אבל זה יאוש" )קתרינה(.
236
"הרבנים פשוט מגזימים .הם עושים משהו ומרוב שאין להם מה לעשות ,במה הם עובדים ואיך הם
עובדים והם מתחילים להמציא כל מיני דברים שהם בעצמם לא יכולים להסביר על סמך מה ...הרב
שם שאל זוג אחד מהכיתה שלי שאלות כל כך טפשיות...טיפשיות לגמרי .הוא לא העביר אותם
במבחן ,בגלל שהיא בהריון .אבל הם נשואים! הזוג הזה נשוי ,מבחינה חוקית משפטית הוא נשוי .זה
לא זה שהם חבר וחברה .זוג נשוי שיש להם ילד! אז הוא צריך שנה שלימה להתרחק מהאישה ,למה?
איפה זה רשום? לא העבירו אותם במבחן" )נטליה(.
" הרב בבית הדין ,שבוחן באמצע הקורס ,עשה להרבה בנות בעיות .שואל כאלה שאלות שלא יודעות
מה לענות .ממש מחפש .לא יודע מעצמו מה הוא רוצה .הוא רוסי .זאת הבעיה .את יודעת,
שהאויבים הכי הכי הכי קשים לעולים חדשים זה עולים ותיקים .זה הכי קשה .זה עוד יותר גרוע
מישראלים .פתאום הוא נהיה רב גדול והוא חושב את עצמו שהוא יכול לבחון את הבנות האלה
שמפחדות ממנו ,מפחדות מבן אדם עצמו ,לא יודעות מה הוא ישאל והוא מנצל את זה" )אלכסנדרה(.
"שאלו אותי בבית הדין אם אני לא הולכת לים ,אמרתי שאני לא אוהבת לשחות ,אבל הם אמרו,
מותר לנשים ללכת לים? אמרתי למה לא? איפה כתוב שאסור? לא הבנתי מה הם רוצים ממני ,חשבתי
על שלושה כיוונים שאולי אליהם הרב מתכוון .מה הוא רוצה לשאול אותי .או שהוא רוצה לבדוק אם
אני רואה את הים ואני צריכה לברך שהחיינו ...או שזה ממלאכות שבת שאסור ,אבל כוונה שלו היתה
שאני אגיד שאני הולכת לחוף הים הנפרד ...של הנשים הדתיות ,ליד מלון הילטון ,אני לא ידעתי
בכלל שיש כזה חוף...ידעתי שקבוצות דתיות לא מתרחצים בבריכה ביחד ,לא ידעתי גם שבים ,לא
היה לי נסיון כזה " )הלנה(.
אוירה מלחיצה
"בבית הדין אחד הרבנים היה שואל דברים לא מהחומר ,כל מיני דברים שהוא רוצה לבדוק אותנו אם
אנחנו מסתכלים לעומק ומכל מיני צדדים על כל דבר .אם הוא אומר ככה ,מה אני אומרת ,אם מתכוון
ככה מה אני אומרת .כל פעם הוא אמר לי ,תסתכלי יותר לעומק ,אמרתי לו כל מה שאני יודעת אני
אומרת ,אין לי מה להגיד .זה מה שאני יודעת ומה שאני חושבת .פשוט הייתי מבולבלת .זה מלחיץ
נורא .חברה שלי אמרה ששאלו אותה ארבעים שאלות על כל החומר ,והיא לא עברה .לא ידעה ברכה
בעל פה .הם אמרו לה שכשתדע בעל פה ,תבוא .אנחנו פשוט למדנו יחד שלושתנו ואני יודעת שהם
יודעות כי כולנו יודעות הכל ,אני עברתי והיא לא עברה .כנראה משפחה שלי כתבה לי המלצה טובה
וגם משגיח הכשרות אצלנו כתב עלי המלצה שאני צנועה ומתעניינת .הם כנראה התרשמו מזה .אני
הייתי אחרונה כנראה היה לי מזל .הם שאלו אותי בבית הדין ,מה את חושבת ,את עברת או לא?
אמרתי להם ,אם לא עברתי ,אני אבוא עוד פעם ואני אדע יותר טוב .אם הם שואלים ,זה אומר שהם
חצי חצי ,אוליכן ואולי לא .אז אחר כך הם אמרו לי שעברתי .הייתי מאוד שמחה כי פעם ראשונה
ממש לא ציפיתי ,כי שמעתי הרבה סיפורים שלוקח כמה פעמים עד שעוברים" )הלנה(.
האילוץ לשקר
"לפני שנכנסתי לבית הדין ,כבר לא היה איכפת לי ,אני קראתי למשפחה מאמצת "ואמרתי להם ,אם
ישאלו אותי בבית הדין הרבני עכשיו איך אני אוכלת בבית) ,עד היום הם לא היו אצלי בבית( ,אמרתי,
תגידו שאמא שלי לא מבשלת ,ואני מבשלת .אז זה לא אכל נוכרי ...אחרת הם לא יעבירו
237
אותי"...באמת מי שמספר לך סיפורים ,אנחנו לא אוכלים ,זה סיפורים ,וזה מגעיל ,אבל את חייבת
לשקר ,אין לך ברירה! את חייבת לקבל את התעודה כדי לחיות נורמלי במדינה הזאת!" )לדה(.
כעס
אירנה שחזרה בתשובה לאחר הגיור ,ועברה מבחן נוסף בבית דין חרדי ,מתארת את תחושתה
בבית הדין ) הראשון( לאחר סיום הקורס לגיור" :אבל אחרי שאת מתגיירת את אומרת ,הוא יהודי
והוא חילוני ולו מותר ,ואני מתגיירת ועלי כל הדינים וכל הענשים אם אני לא מקיימת ,למה? וזה
גורם לך להיות חצוייה ,שאת עומדת ככה ומשקרת שבטח ,בטח ,ואומרת בבית הדין ,בטח ,אני
אקיים הכל וזה ,ואז את אומרת ,מה לכל החילוניים האלה מותר? להם אין את כל הדינים האלה?
אני אפילו לא חושבת היום שאם ישבו ויסבירו לבנות שמתגיירות שעדיף להישאר גוי ,הן יבינו ,כי הן
באות מתוך סיבות אחרות ,זה לא באמת מענין אותן להישאר עם זה".
"לבחורה אחת מהקורס אמרו לה להחליף דירה ,לא לגור עם ההורים שלה .אמרתי ,הם לא יגידו לי
לא לאכול אצל אמא שלי! אפילו שכל המרכיבים כשרים ,יגידו לי שזה אוכל נכרי ,יגידו לי לא
לאכול?! אני לא מוכנה לסבול את הביזיון הזה! אני אמרתי למשפחה המאמצת שלי ,לא מענין אותי,
אם אני כבר נכשלת ,אם הם שואלים על הדברים האלה ,תענו ככה וככה ..זה היה צעד אחד לפני
הדלת .ואז הם אמרו ,אל תדאגי ,אנחנו נעמוד לצידך .והם בסוף לא שאלו ...תגידי ,זה יפה להגיד אל
תאכלי אצל אמא שלך?? )לדה(
"טירטורים"
יילנה מתארת לאורך הראיון את ארבעת הנסיונות שלה לעבור את המבחן בבית הדין ואת היחס
המזלזל שחוותה " :הגעתי לבית הדין ולא עברתי ,לא ידעתי שום דבר .התבלבלתי אפילו "בשמע
ישראל" ,לא ידעתי להגיד את זה והאמת ,לא ידעתי כלום ,הרגשתי את זה .לא ידעתי דברים הכי הכי
פשוטים .זה היה מוצדק שלא עברתי .אמרו לי לחזור על החומר .השלמתי את החומר ואז באתי אחרי
כמה חודשים שוב לבית הדין ,והפעם ידעתי את החומר מצוין ,למדתי הכל מהתחלה ואת כל הפרטים,
ושוב לא עברתי .הפעם זה מאוד הרגיז אותי ,הרגשתי שזה סתם ל'טרטר' אותי .תלוי על איזה רב
נופלים באותו יום .אם יש להם באותו יום מצב רוח לגייר אנשים או אין להם מצב רוח .הכל תלוי
בהם .היה שם רב מאוד לא סימפטי ,לא מוכן לעזור .פעם שניה שהגעתי למבחנים וכבר הייתי מוכנה
והם התחילו לשאול אותי שאלות מעבר לחומר על כל מיני דברים ,הסטוריה מי היה הבן של מי ואני
הסתבכתי עם זה .התרגשתי מאוד ,ולא זכרתי את הדברים האלה .והם התחילו בזלזול כזה לדבר
שאני לא יודעת א"ב ואני לא יודעת את זה ואת זה ,אם אני לא יודעת את זה אז תשאלו אותי שאלות
אחרות ,תראו מה אני כן יודעת .לא ,הם נתקעו רק עם השאלות האלה ,כל מה שידעתי לא שאלו
אותי" .
יחס מזלזל" :גם מאוד לא התייחסו יפה ,כל רגע מישהו אחר יוצא או לדבר בפלפון ,או לשירותים או
לכל מיני דברים ,ממש לא מנומס .זה ממש לא יפה מה שהולך שם .אני רוצה ללמד את הילדים שלי
להיות מנומסים ,לא כאלה .חייבים לתת כבוד לבן אדם שמתרגש ורועד מפחד ,הוא בבחינה כל כך
חשובה והם מתייחסים לזה בכזה ...אתה מחליט בשבילו עכשיו אם הוא יתגייר או לא ,אז קצת
238
כבוד! לא היה כבוד ,היה שם רב אחד שהיה נחמד ,אבל האחרים לא .אז נורא התרגזתי ,וידעתי
שאני יודעת את החומר ,אבל הם מתוך עקשנות כזו מעצבנת ,את לא יודעת מי אלה ומי אלה? אני
יצאתי עם בכי היסטרי והם גם יצאו כל רגע ,והרגשתי כבר מהתחלה שהם לא מגיירים אותי .הם
יושבים ומסתלבטים עלי .הכל היה זלזול ,כולם יושבים בפוזה כזו ,רגל על רגל ומסתלבטים על בן
אדם .ראיתי שהם לא מגיירים אותי ,אז אמרתי להם למה אתם לא שואלים אותי את החומר? תשאלו
אותי על כל החומר ,למדתי כל כך הרבה? הבנתי שלא מגיירים אותי .אז הם אמרו לי לצאת החוצה.
יצאתי החוצה ,פרצתי בבכי ,הניה ,האישה המאמצת שלי גם נורא התרגזה ,ידעה כמה הרבה למדתי,
והרב יצא החוצה והתנפלתי עליו וגם הניה ,היא גם לא הבינה מה הם רוצים ממני .כל פעם יכשילו
אותי עם שאלה אחרת? אז אין לזה סוף .שאלה אחת לא יודעת ואז בגלל זה לא מגיירים אותי .
ומה שהרגיז אותי במיוחד היה שאני נחשבתי שם יהודייה ,אני לא באה מנצרות שפתאום להתגייר
ולהיות יהודייה ,זה לעשות שינוי כזה גדול ,סבא שלי קבור בבית קברות עם מגן דוד ענק על הקבר
ואני לא יכולה להתגייר? אמרתי להם ,את הנוצרים אתם מגיירים פה כל כך חופשי ,ואני באתי
ממשפחה של יהודים ולא נותנים לי להתגייר? הם ענו לי ככה :אם בן אדם בא לקיבוץ ורוצה להתקבל
לקיבוץ אז שואלים אותו מה השם של הקיבוץ שלנו? ואם הוא לא יודע ,אז יקבלו אותו או לא? אני
שתקתי ולא אמרתי מילה .הניה גם שתקה .זה היה כל כך טיפשי ולא במקום ,לא הצליח לו כל כך..
רצה להראות שהוא כל כך חכם...
אני הבנתי שלא ידעתי במבחן הראשון אבל למה במבחן השני לא העבירו אותי? ואז הוא אמר לי
לבוא אליו הביתה והוא יבחן אותי בבית לפני שאני באה בפעם השלישית לבית הדין .אמרתי להם
שאני לא יכולה לבוא פעם שלישית לבית הדין ,זה מאוד רחוק ממני .אני עובדת ומפרנסת את עצמי,
אין לי מעבר .אני מפסידה יום עבודה .היה קשה לי עוד פעם לבוא לבית הדין .אז הרב אמר גם אנחנו
נוסעים לבית הדין ,אמרתי להם אבל לכם יש מכוניות ,אתם מוכנים לבוא לקחת אותי? הניה
)המשפחה המאמצת( ,התרגזה על הרב בבית הדין ואמרה להם :היא בת 29והיא רוצה להביא יום
אחד ילדים ,והם יהיו לא יהודים? זה מה שאתם רוצים? גם ככה 60%מהמדינה לא יהודים ,זה מה
שאתם רוצים? תראי ,יש לי פה שתי בנות דודות לא יהודיות והם לא רוצות להתגייר .זה מה שאתם
רוצים? תראו כמה חומר ,לא מתחשבים בזה?
לא רוצים לגייר אותי -כבר לא פחדתי מהם ,הם פשוט לא מתחשבים הם היו המומים ,לא היה להם
מה להגיד ,לא היו להם מילים ,הרב השלישי ,ישב בפנים ואנחנו צעקנו עליהם בחוץ ,היו פשוט צעקות.
אני כבר לא פחדתי מהם ,אמרתי כמה אני כבר יכולה ללמוד ,אני לא יודעת ,הוא אמר לי שהוא מוכן
לבחון אותי בבית ,ואם אני אהיה מוכנה אני אבוא שוב לבית הדין )בפעם הרביעית( .האמת ,פחדתי
לבוא לבית שלו...היה לי נורא קשה ומפחיד ומוזר למה לבוא אליו הביתה .אני כבר לא הבנתי מה הם
רוצים ממני .אני כבר חשבתי שזהו ,לא רוצים לגייר אותי .לא ידעתי איך להתמודד עם הסיטואציה
הזאת .מה אני אמורה לעשות...טוב ,הגעתי אל הרב הביתה הוא לבד בבית ...זה היה לבד בבית .אני
כבר לא חשבתי על שום חומר ,את יודעת על מה חשבתי? ...מה הוא רוצה עכשיו .למה הוא לבד בבית,
איפה אשתו? רצו לי בראש מיליון מחשבות ,ולא יכולתי לחשוב על שום מבחן ,והתיישבנו בסלון והוא
שאל אותי כל מיני שאלות .ואז אני התחלתי לבכות,כנראה מערכת העצבים מוציאה ..ואני לא רוצה
לבכות ועוד פעם כל מיני שאלות פילוסופיות ,ודיברנו .שאל שאלות קשות ומוזרות ,ועל מוות וחיים,
אמרתי לו שאין לי יכולת להסביר את הדברים האלה ,יש לי חוסר במילים .והוא מתעקש שאני אדע
אותם ואז הוא שוב רשם לי כל מיני דברים שאני צריכה לדעת וללמוד ,ואמר לי שאני שולטת בחומר
אבל צריכה להשלים חומר ,שאני אקנה ספרים ואקח עוד שיעורים עד שאהיה מוכנה .בקיצור ,שאני
239
אמשיך ללמוד .אחר כך שאל אותי כל מיני שאלות על ישו .אמרתי לו שישו זה לא רלבנטי אלי .ואז
הוא אמר לי אבל את יודעת שישו היה גר פה ,והוא היה יהודי .אמרתי לו שפחות מענין אותי ישו,
תעזוב את ישו ,אל תשאל אותי עליו .אני למדתי יהדות ואני לא מבינה בזה .אבל הוא מתעקש .בשפה
פשוטה אמרתי לו תעזוב אותי מהשטויות ,כי הוא רצה שאני אסביר לו בדיוק כל מה שקרה עם ישו.
הייתי מיואשת...אבל הוא עודד אותי ואמר לי שאני לא אדאג ,הם לא ישאירו אותי לבד ,שאני אסיים
את הגיור אבל שקודם אעשה השלמות .אחרי זה אמר לי להתקשר אליו כשאני אעשה את כל
המשימות האלה .מה רוצים ממני אני לא יודעת ,אני עובדת ,אני לומדת ,אני עושה כל מיני דברים..
...אחרי איזה תקופה התקשרתי אליו ,ואז הוא אמר לי ,עכשיו ,תלכי למישהי שהתגיירה שהיא
מקיימת מצוות ותשבו ותדברו ,מה זה דברים שאת לא יודעת ,אמרתי לו ,בסדר ,אני מסכימה לכל
דבר ,רק שאני יודעת שאף מתגיירת ,לא תסביר לי את הדברים האלה .צריך מישהו עם הרבה יותר
ידע כדי שיסביר לי את כל הדברים האלה.
אמרתי לו ,מתי אני אגיע לבית הדין? איך אני אקרא את כל הספרים האלה שנתת לי לקרוא?
)צוחקת ( ...שלושה או ארבעה ספרים הוא נתן לי לקרא) ....צוחקת מאוד( אני בכל החיים שלי
קראתי ספר וחצי) ...צוחקת מאוד( ,אמרתי לו ,מתי אני אגיע שוב לבית הדין? והוא אמר לי שתסיימי
את כל זה ,תתקשרי אלי.אחר כך נראה...
פחדתי שאני לא אזכור את כל החומר ,כי אני לא עשיתי את כל הדברים שלמדנו...אני לא עושה
מצוות ,זה נכון...ואז סוף סוף הגיע הטלפון והזמינו אותי בפעם הרביעית לבית הדין .ואז היה נחמד
מאוד ,השאלות שהם שאלות אותי היו בסדר ,לא היה לי קשה .לא שאלו אותי שאלות קשות .ניסיתי
להראות את כל הידע שלי..שאלו אותי איך אני אסתדר בחו"ל עם אוכל ,ואיך אני אוכלת את הדגים,
כל פעם הכנסתי את הידע שלי ...אחרי זה שאלו למה מגיע לי להתגייר ....עניתי להם וככה כל מיני
שאלות.
היה לא נעים ,כל כך היה קשה .אני לא אומרת ,בהתחלה זה היה בגללי ,שאני לא למדתי כמו
שצריך ,אבל בפעמים האחרות זה הרגיז אותי שטלטלו אותי כל כך הרבה ,הכל היה מיותר ,מה
שקרה .רק מהמאמץ אפשר לדעת כמה רציתי להתגייר.אני חושבת שמישהו אחר שהיו עושים לו
ככה ,היה מרים את הידיים .אם עכשיו אני הייתי נכשלת ,הייתי מרימה ידים .את מבינה? כמעט
שלוש שנים! זה לא יאומן כמה סבלנות ,כמה כוח .רק בגלל זה ,כבר אפשר להבין כמה הוא רוצה
להתגייר ,שהוא לא התייאש ,שהוא באמת רוצה .אם עכשיו לא הייתי עוברת ,אני לא יודעת אם
הייתי ממשיכה ,יכול להיות שלא " )יילנה(.
"הייתי כל כך עצובה והלכתי ברחוב ואמרתי ,אלוהים מה אתה רוצה ממני? מה עוד תעשה לי עכשיו?
החתונה לא היתה לי ,הפלה עשיתי ,הלכתי ללמוד )לגיור( ,ואתה יודע שבאמת רציתי והתחלתי לשמור
את זה ,וזה לא סתם היה הצגה .אתה יודע שזה באמת ,למה אתה לא עוזר לי? למה אתה עושה לי את
זה? אתה לא רוצה אותי בתור יהודייה? לא צריך ,אז אני לא אהיה יהודייה! לא צריך .ואמרתי ,כמה
אתה יכול לבדוק אותי? לא נמאס לך עוד? דיברתי איתו ככה .אתה עכשיו שואל אותי אם אני רוצה
להתגייר? אתה יודע שאני רוצה ואני רציתי גם קודם!" )תמרה(.
240
.10לאחר הגיור
המרואיינות נשאלו במה הן חשות שהגיור השפיע על חייהן .על מנת לא "ללחוץ" עליהן במתן
תשובה ממוקדת ולאפשר להן ביטוי אישי אמין ואותנטי ,פרשתי בפניהם מספר אופציות ,כגון
השפעה על :הזהות יהודית ,קיום המצוות ,ההשתלבות החברתית ,השייכות לארץ ,או כל תחום
אחר "המדבר אליהן" ,ללא תחושת מחויבות לתחומים שאינם רלוונטים אליהן.
השפעת הגיור על הזהות היהודית
זהות יהודית נתפסת כצורת התפיסה של היחיד את קבוצתו היהודית ,הקשר הייחודי שלו ליהדות
ולבני העם היהודי ומידת השפעתם של מרכיבים מובהקים בתרבות היהודית על עיצוב חייו .כמו כן
ישנה חשיבות רבה לצורה בה האדם מגדיר את זהותו היהודית.
שבע מרואיינות ציינו שהקורס לגיור השפיע במידה כזו או אחרת על עיצוב זהותן היהודית ,כאשר
הידע שרכשו והפנימו הינו "חלק מהן" כיום .עשר מרואיינות ציינו שהקורס לגיור היה עבורן קורס
"ככל הקורסים" ולא השפיע על תפיסת עולמן .ראוי לציין שאחת המרואיינות )לונה( הדגישה
שהקורס לא השפיע על זהותה היהודית מאחר ותמיד חשה כיהודיה ,אך הקורס העשיר אותה בידע.
למרות רכישת הידע ,הן לא ויתרו על ערכים קודמים )סילווסטר וכדומה( ומגדירות עצמן כחסרות
זהות.
השפעה חיובית
"יש לי מין הרגשה כזו שהנפש מתחברת אל הגוף וזאת הרגשה נהדרת .בלב הרגשתי יהודייה אף על
פי שהגוף לא יהודי -לא עבר את התהליך הגיור .אחרי הגיור ,אני יכולה להגיד שאני מרגישה
מושלמת ונוח לי עם עצמי ,בעיקר אחרי טבילה במקווה .באותו רגע הרגשתי את האושר שעוד לא
חוויתי בחיי ,כזה אושר שאני שלמה ומחוברת אל המקור למשהו קדוש ונקי .זה ממש הרגשה של
היטהרות שחוויתי ...אני מרגישה יותר חזק את הקשר שלי לשורשים שלי ,למדינה וכל מה שנקרא
יהדות" )לונה(.
"הקורס בעיקר פתח לי אפשרות להכיר עולם מרתק .את הדת ,החגים ,המסורת .זה מחבר אותי
להיסטוריה של העם .זה השפיע על הזהות שלי ושל בעלי ביחד כזוג ,כי אי אפשר להישאר אדישים
לכל מה שלמדנו ,זה נכנס פנימה ...וזה מוסיף לידע ולהבנה שלי .זה שלמדנו ביחד את הקורס מאוד
השפיע על הזהות של שנינו וזה הולך איתנו כל הזמן " )ניקול(.
" זה לא כמו קורס שלומדים באוניברסיטה ואחר כך שוכחים את הכל .אני מרגישה שזה יישאר איתי
לכל החיים .למדתי המון דברים חשובים לחיים שלי וקיבלתי את זה בקלות והבנתי שזה נכון ,שזאת
הדרך הנכונה ,איך צריך לחיות .כי ככה צריך לחיות ולא אחרת .למשל טהרת משפחה ונושא של
צניעות שאישה שייכת לגבר אחד ולא יותר ,ולא להסתכל על כיוונים אחרים ומצד שלו הוא גם לא ילך
עם משהי אחרת זה מה שעושה את החיים ביחד יותר טובים .וגם בשבת ,שכל המשפחה ביחד,
אוכלים ביחד ,והכל צריך להיות בתוך המשפחה .זה ממש ככה צריך להיות .יום אחד בשבוע צריך
להיות כל המשפחה ביחד .אפשר להיות עם הילדים ביחד .גם לפני זה חשבתי שזה חשוב אבל הפעם
הבנתי שאני מקבלת את זה וזה חשוב לי וכה זה צריך להיות וככה זה יותר טוב" )הלנה(.
241
"אני חושבת שלהתגייר זה בעצם דבר קשה מאד .אני לא מבינה איך עושים את זה אם זה לא בא
מבפנים .אני לא עושה את זה ,זה משהו שקורה לי ,אני לא מחליטה שום דבר .הדבר היחידי האקטיבי
שאני עושה זה חיפוש אמיתי מבפנים .גיור רק לקבל תעודה זה לא גיור .אני יודעת שהרבה אנשים
מתגיירים ככה ,הם נוצרים ויש להם תעודת גיור .אני מכירה שתי בחורות שעשו גיור ובפנים הם
נוצריות מאמינות ,זה לא גיור אמיתי .גיור אמיתי זה גיור שזה מה שאת מאמינה ולא שיש לך איזה
תיק בצד שתמיד יש סיכוי שהוא ייפתח .וכל התהליך של הגיור ,צריך להחליט ,לרצות ליצור קשר עם
ה' ,לא באופן אבסטרקטי ,ולא תיאורטי .כדי שזה בכלל יהיה אפשרי צריך לקיים מצוות וצריך
לעשות " "CUTלעבר שלך ,אבל בצורה של שלום ולא בצורה של מלחמה שאת מבינה שכל מה שעברת
בחיים ,זה היה הכנה ,לא במקרה ,כדי להיות יהודיה ,ואז הכל נראה לך לגמרי אחרת ...את מבינה
למה הכל קרה לך ...וזה מה שרות עשתה אבל בלי לריב עם אף אחד" )טטיאנה(.
" הקורס של הגיור זה לא רק חומר ,זה קורס שאוכלים אותו...משהו נכנס פנימה .זה שילוב של ידע
והרגשות .הדברים שלמדנו הם לא טכנים וזה משפיע על תפיסת העולם שלך" )ג'נט(.
תמרה " :הלימודים עזרו לי להבין למה ליהודים כל כך חשוב לשמור על היהדות ולא ל"התערבב",
אחרי הגיור קלטתי למה רני לא רצה ילד לא יהודי .הבנתי ,שאני בעצמי לא רוצה ילדים לא יהודים.
שזה כל כך חשוב ,לי גם ,שהילדים יהיו יהודים ,שתהיה לנו חופה ,יש לזה משמעות כל כך גדולה
בחופה .עם יהודי עם נבחר ולא קל להיות יהודי .עכשיו אני מסתכלת על זה בתור יהודייה .זה נכון,
בשביל לשמור על דת הזאת ,ולשמור על כל המשימה של עם יהודי ,לפעמים צריכים להיות קשים
ואין מה לעשות עם זה .ולפעמים הם יכולים להגיד לבן שלהם לא להביא אישה לא יהודיה .הוא יכול
לאבד את היהדות .אנשים פוחדים לאבד את היהדות .אני מבינה ,עכשיו אני מבינה את זה .פוחדים
שבמדינה הזאת יש כל כך הרבה אנשים שהם לא דתיים והם לא שומרים ולא איכפת להם עם מי הם
מתחתנים ,כל מיני בחורות לא יהודיות ,ומערבבים אותם עם אנשים אחרים ,דתות אחרות גם ,וזה
מסוכן ליהדות .אני מבינה למה כל כך שומרים ולמה כל כך רוצים שיהיו רק יהודים ,למה זה כל כך
חשוב השבת ולמה לא רוצים במדינה שאוטובוסים לא יסעו בשבת ,אני מבינה את כל זה ואני
מסכימה עם זה.
הכל השתנה .זה כאילו לקחו את כל העולם הפכו אותו וראיתי אותו מצד שני .מצאתי הרבה תשובות
לשאלות בשביל מה אנחנו חיים ואני בן אדם בכלל מאוד פסימיסטי ,ותמיד אמרתי בשביל מה אני
חיה ,אני לא רוצה לחיות ,כל הזמן אמרתי שאני לא רוצה לחיות ,באמת ,כל הזמן .אמרתי לרני ,כל
הזמן אני שומעת פה היה פיגוע ,ושם היה פיגוע ,למה לא הייתי שם? למה אלוהים לוקח מישהו אחר?
למה לא אותי? למה הוא נתן לי את החיים האלה? וזה גם שהייתי ילדה ,בשביל מה אני צריכה את
זה ,בשביל מה אני חיה ,בסופו של דבר אדם חי ובסוף הוא מת .בשביל מה כל המאמץ הזה ,בשביל
מה הוא מביא ילדים? מה הכיף בזה? פה לאחי היה בעיה עם סמים ,פה מתגרשים ,מה כייף בחיים
האלה ,אני לא רואה את הכיף .פתאום ראיתי את זה .בזה שכל העולם הזה כאילו אלוהים נתן לאדם
לעשות עבודה קשה שאדם צריך לדעת לחיות ,לדעת לראות את הדברים ,לדעת ליהנות ,לא כל הזמן
לבכות רע לי רע לי רע לי ,צריך להיות במצב שאומר ,בסדר ,קשה ,אבל מחר יהיה יום חדש .כמו
שלמדתי שאדם קם בבוקר ואלוהים מחזיר לו את הנשמה ואומר לו יש לך עוד צ'אנס לעשות משהו
חדש בחיים ,אני קמה בבוקר ואני אומרת אולי היום יקרה משהו חדש .יש משהו שאני חייבת
לעשות .אני חושבת עכשיו על ילדים .זה לא רק בעיות להביא ילדים וזה קשה .אולי ילד שלי אולי
יהיה בן אדם טוב שיעזור לאנשים אחרים ,זה חלק מהעולם הזה.
242
"יש לי עבודה לעשות כאן ,ואני צריכה ,יש לי עבודה לעשות כאן .מאד מאמינה שאדם בא עם תפקיד
שהוא צריך לעשות ואם הוא לא יכול למצוא את זה אז אצלו בראש יש בעיה ,לא בעולם יש בעיה.
בגלל זה אמרתי בסדר ,חבל מה שקרה אבל אני ממשיכה הלאה וזהו שום בר כבר לא ישבור אותי.
היום אני בסה"כ בת . 24מה שלימדה אותי היהדות זה גם להיות יותר חזקה .עכשיו אני בן אדם
הרבה יותר חזק .אם עשיתי מה שעשיתי ,לא מפחדת מכלום.
הקורס שינה אותי לגמרי ,זה שינה אותי ,אני השתניתי ,מאוד ,בתור בן אדם ,בתור אישה .בכלל אני
בן אדם אחר היום .אם היית רואה אותי לפני ארבע שנים ,היית אומרת מי זאת? מישהי אחרת .כי
הייתי מאוד פסימיסטית,בוכה ,עדינה ,ילדה מפונקת ,לא ידעתי לעשות כלום בבית ולא אהבתי לעשות
כלום בבית .ותמיד חשבתי שיהיה לי בעל שישטוף לי את הרצפה ואני אעשה קריירה .עכשיו אני
חושבת אחרת ,שזה מאוד נכון שאלוהים ברא את האדם ואחר כך הפריד אותו לשני חלקים וכאילו
הפריד את התפקידים ,שבעל צריך לעבוד ואישה צריכה להביא ילדים .אפילו שאומרים היום שזה
ענתיקה וזה לא אקטואלי ,אבל עדיין הגבר היום לא יכול להביא ילדים ואישה עושה את זה עם כל
הקרירה שלה ועם כל החלומות שלה .עדיין זאת אישה שצריכה להביא ילדים וזה נכון ,ואני הבנתי
שזה נכון .אני לא חושבת שאני אעשה קריירה ואני אהיה מפורסמת .היום אני חושבת שיהיה לו
עבודה עם הרבה כסף ושאני אשב בבית ואגדל ילדים ,בכייף אני אעשה את זה .אני רואה לזה
משמעות אחרת .זה עשה לי סדר בראש ,בלב ,בנשמה ,בחיים.
כועסת על רני שאוכל חזיר" :ואני רואה את רני וכועסת עליו שהוא אוכל גבינה על משהו עם בשר.
אני אומרת לו שאני לא יכולה לראות שהוא עושה את זה .בשבת אחת היינו עם אמא וסבתא שלי
ברוסיה .הם עשו על האש ,הוא אכל שם חזיר .סבתא שואלת אותו ואומרת לו ,אני יודעת שאתם לא
אוכלים חזיר ,הוא אומר' ,אל תספרו לתמרה ,אני אוכל .היא תהרוג אותי אם היא תשמע את זה' ".
...לא שמה את העץ של הקריסמס אני לא יכולה לשים בבית כמו ששמים הרבה רוסים בארץ את
העץ של הקריסמיס .זרקתי את זה בכלל .היה לי ,בשנה ראשונה.
"כל ההסתכלות שלי על החיים אחרת לגמרי .למרות שתמיד הייתי רוחנית ,אבל זה אחרת ממה שאני
הייתי כשהגעתי לארץ ומה שאני היום זה בן אדם אחר לגמרי .הכל נשאר איתי אבל גם השתניתי .אני
תמיד מודה שאני עליתי ועברתי את הדרך הזו" )טטיאנה(.
"אני רואה בדת מסגרת מאוד חיובית ,גם לבן אדם לבד וגם בן אדם שיש לו משפחה ,וזה גם נותן
כלים איך לחנך ילדים .ענין הדת הוא מאוד חשוב בחינוך של הילדים ,יש ערכים וזה מאוד חשוב "
)אלכסנדרה(.
העדר השפעה
"לא יכולה להגיד שעברתי שינוי ,לא .כמו שאני לא מוכנה שיקראו לי עכשיו בשם העברי שלי )שרה(.
זו דרישה מוגזמת .כל החיים הייתי מריה ,ואני אשאר ככה .ומסבירים לנו שאנחנו אנשים שונים
ממה שהיינו לפני הגיור .אבל זה לא נכון .אני לא אדם אחר ,פשוט מאוד .לא מספיק שיניתי? שיניתי
את הארץ שלי ,את השפה שלי ,את התרבות שלי? וגם את השם שלי רוצים לקחת ממני? לא בא לי .זה
יישאר ככה .אני לא רוצה להתנתק מכל מה שהייתי ,אני סך הכל הדברים שהייתי והדברים שיש
עכשיו ,לפני הגיור ואחרי הגיור.
243
אני תמיד הייתי אדם טוב ...לא שהגיור שינה את זה אצלי .זה לא שהייתי איזה אדם רע והגיור הפך
אותי למשהו אחר .לא ,ממש לא .השינוי מבחינתי הוא להיות פה חלק מהחברה הישראלית שהיא
בעצם מאוד שונה" )מריה(.
"לא שיניתי בעצמי שום דבר .זה מהלך פנימי של רגשות אבל לא יותר מזה .לא שיניתי חברה ולא
שיניתי מקום עבודה .בגדול לא שיניתי מקום מגורים ,לא התחתנתי ...זה חלק פנימי שרציתי להגיע
אליו כדי להתחבר לכאן ,למשהו חשוב ...להיות חלק מכולם .אני שמחה שעברתי את הגיור ,כי
בשבילי זה התקדמות ,לרכוש התקדמות בעבודה ,זה התפתחות של האדם ,אוקי? הגיור עשה סדר
בכל הדברים...אני חושבת שעברתי תהליך של עבודה עצמית ,יותר מודעת למה שאני עושה .קיבלתי
את הקורס הזה לא כמו תהליך של הגיור ,זה היה יותר הבנה של ההיסטוריה של העם היהודי ,ראיה
אחרת ,כי האמת שאני אף פעם לא התעניינתי בזה ולא ידעתי כלום) "...לובה(.
"סילווסטר זה תמיד חגיגות ולהתאסף ביחד ,שמחה חבל על הזמן .עכשיו זה כבר לא הכל ...אולי
בגלל שבארץ זה פחות מורגש,אבל עדיין אני חוגגת את הסלווסטר .אנחנו מתאספים עם החבר'ה,
מרימים כוסית בשעה ,12אני לא יכולה לוותר על זה) "..אנדריאה(.
"אני חושבת שאדם לא צריך להשתנות בעקבות הקורס ובטח לא להתרחק מהמשפחה שלו ,כל דבר
שאנחנו לומדים צריך לשנות בנו משהו?" )קתרינה(.
"להגיד לך שהשתניתי ונהייתי אדם אחר? לא .אני לא .תמיד היה לי את זה מילדות .לא היה לי
משהו אחר .כמו ששאלו אותי בבית הדין ,היתה לך אופציה אחרת לא להיות יהודיה? לי לא היתה
אופציה כזו .אם למשל הייתי מגלה שאני ילדה מאומצת ,זה היתה אותה טראומה אם הייתי מגלה
שאני לא יהודייה .כי זה מה שהיה לי מילדות" )לונה(.
"בשבילו )בעלה( ,הגיור היה מאוד חשוב .בשבילי זה היה מאוד איטי .גם אחרי שקיבלתי את התעודה,
אני הסתכלתי עליו וחשבתי ,מה זה נותן לך ? אז יש לך עכשיו את התעודה אבל אני לא השתניתי,
עשיתי את זה בשבילו כדי שהוא יסתדר עם זה ,אני ממשיכה להיות אני ,בדרך שלי אני ממשיכה
לקלוט את זה .יש דברים שאני מקבלת ויש דברים שאני לא מקבלת .לדוגמה ,ללכת עם כיסוי ראש,
אני לא מבינה את זה .אומרים שלאלוקים זה חשוב שצריך ללכת עם כיסוי ראש ולכבד אותו ,אני
אומרת לעצמי ,למה צריך לשחק לאלוקים ,הוא יודע יותר טוב ממני מי אני .מבחינתי זה משחק ,זה
צביעות ,אני לא מבינה את זה .מצד שני אני לא אלך עכשיו עם דברים מאוד חשופים .זה לא מסתדר
לי" )אלינה(.
דיאנה" :אני חושבת שמאוד חשוב להיות שייך למשהו גדול ,שיש לו אידיאה .אני ניסתי בחיים שלי,
אני מאוד רציתי ,להאמין באלוהים ,כן ,אבל אני לא יכולה ,אני לא יכולה ,זאת אומרת ,אני לא
יכולה לקחת שום דבר כאמונה ,אני חייבת הוכחות ,או לפחות להבין לוגית את הדבר...
כל הזמן הייתי שואלת את עצמי ,איך זה שיש אנשים רעים שחיים חיים מאושרים ויש להם משפחות
ויש להם ילדים ושיש להם הכל ואת רואה אנשים שנותנים מעצמם הכל והם נורא סובלים ,אז איפה
הצדק ? אם הייתי מאמינה שיש אלוהים זה היה נותן לי תכלית ,להבין שכל זה לא סתם ,שכל מה
שקורה לנו זה לא דברים ספורדים ,ש פעם כך ופעם כך .כי זה לא כמו הדתיים ,אצלכם ,אתם
מקבלים הכל כמשהו שאלוהים נותן ,אז לא משנה אם זה טוב או רע ,זה לא משנה ,אלוקים נותן.
244
...לי אין זהות בכלל ,אני מרגישה שתמיד הרגשתי לא קשורה ,כזו קוסמופוליטית שלא קשורה
לעם או לדת ,או למשהו ,לא יודעת איך להסביר את זה ,כמו שתמיד כשהיו מדברים רע על יהודים
היה כואב לי ,זה פן אחד ,או פן שני ,כשיש אדם בחדר שמדבר שטויות או שמבזה את עצמו אז אני
מתביישת .תמיד התחברתי למשהו ,נשארתי בנקודה נורא רגישה ,שתמיד שמישהו שאני מרגישה שרע
לו או שמעליבים אותו או משפילים אותו אני תמיד נורא מזדהה ואני מרגישה לא בנוח או אשמה או
משהו כזה .אבל אין לי שום זהות ,שום זהות לאומית ,לא ,ברור שיש קודים ,גם רוסים ,גם יהודים
והכל ,אבל אין לי שום זיקה ,אני לא יכולה להגיד שאני רוסייה ,או ישראלית ,או יהודייה ,נטו,
כנראה שזה שילוב ,סלט מהכל.
...אין לי שום זהות דתית לשום דבר ,זה כל כך נוגד את הטבע שלי בכלל להגדיר ,לשייך את עצמי
לאיזה זרם כלשהו במשהו .לאף אחד אין בלעדיות על החכמה .גם היהודים .היהדות בכלל באה
ממשהו ,משהו שהיה אטלנטה ,משהו שהיה לפני ,זה אנושות ,אנחנו כולם עם שתי ידיים ושתי
רגליים ,לאף בן אדם אין את הזכות לומר שמהגזע שלו בא הכל ,זה לא יכול להיות .יכול להיות שהעם
היהודי באמת היה מתקדם ,באמת היה עם שהוביל לזה והכל ,אבל כל "לייבל" ששמים עלי שזו
יהודייה וזו נוצרייה וזו קומוניסטית ,ה נראה לי מאוד מאולץ ,זה מסרס ,מקטלג .לכן ,נורא מוזר לי
כל הענין הזה.
החלטתי שאני קוראת את התורה בעצמי .היתה לי תחושה שמשהו השתנה בי ,או משהו התמלא
באור או במשהו ,כשקראתי את התורה ,אז אמרתי או שזה מוצפן לגמרי ,או שאני לא יודעת מה זה,
או שזה פשוט ,את לא תקבלי את זה קשה? זה פשוט בדיחה .אם לקרוא את זה,זה פשוט בדיחה.
התורה -לא אמת מוחלטת ,מדברים איתי על משכן במדבר חצי תורה .נו באמת ,מה זה משנה ,מה
זה משנה ,זה מה שחשוב .זה נורא איכזב אותי ,שחשבתי שלפחות אני אקרא ומשהו אני אבין ,אז
הבנתי שאני לא מבינה כלום ,אבל בו זמנית הבנתי ...שמעתי על קבלה והכל ,אבל הבנתי שאיך שזה
כתוב ,זה פשוט בדיחה ,ורוב העולם מקבל את זה ככה .וזה מה שהרגיז אותי ,שרוב העולם קורא את
זה בפשט ,וככה הם חיים על פי זה .חיים את החיים הטקסיים ,בלי להבין מה עומד מאחורי זה.
ולמה וכמה ,וחיים את החיים ,בכלל לא ברור בשביל מה.
דיאנה מגדירה את תהליך הגיור עבורה ":קורס לגמרי ,קורס ,קורס .ממש לא יותר מזה .הקורס
בשבילי היה לקבל ידע ,אבל זה לא השפיע על הזהות שלי או משהו כזה ,ממש לא".
ומסיימת " :את אישה חכמה ומשכילה ,אז איך יש לך את האמונה? אמונה במשהו שבחיים לא
הוכחת שזה קיים? " )דיאנה(
לדה" :אני בהחלט לא מוותרת בערכים על מה שקיבלתי קודם .למשל ,סילווסטר ,אני לא יכולה
לוותר אני גם לא אוותר .לא אוותר על הסילווסטר כי אני לא רוצה לפספס את זה .משהו ,תמיד היו לי
בסילווסטר מסיבות וזיקוקים והייתי יוצאת ומבלה ונראה לי שאם אני אשב בבית ,אני אפספס
משהו .יש אקשן בחוץ ואני בבית .רק בגלל זה...
ורד ,את יודעת הרי שלא כולם דתיים )מתכוונת לאחר הקורס( ,לא כולם דתיים ,ממש לא..וגם אני לא
דתיה ,אני לא דתיה ,נקודה .שיגע אותי בקורס שהייתי צריכה לשחק דתיה .אולי יש מישהו
למעלה ,אני לא יודעת ,אבל כל המנהגים האלה נכתבו בידי אנשים ,הכל .הכל יחסי .מדברים על
צניעות ,ללכת עם פאה זה לא צנוע וזה יותר גרוע מללכת עם שיער אמיתי ,בעיני .כשהייתי בקיבוץ
דתי הרב אמר שמותר ללכת עם מכנסיים כי זה עבודה בקיבוץ ,רק בשבת חייבים חצאית .הכל יחסי,
245
הכל זה אנשים ,אנשים המציאו את הדברים האלה ,אנשים מפרשים את הכל .חרדים אומרים
שכיפה סרוגה לא מספיק דתי ,כי הם מפרשים את זה אחרת .אז גם אני מפרשת את הכל אחרת.
יחסה של לדה למשפחת בעלה המסורתית" :אנחנו מכבדים את האמא )של בעלה( בשבת ,נוסעים
כשהיא לא רואה ,מדברים בפלפון לא כשהיא רואה .אצל אמא שלו אנחנו לא נוסעים בשבת ,אנחנו
נשארים לישון בשבת ,יוצאים לבלות רק במוצאי שבת .אבל את יודעת אנחנו מדברים בפלפון .אם את
בתוך הבית את מכבדת את הבית ,ואז אנחנו אומרים לה שאנחנו יוצאים לטייל ,לוקחים את האוטו
ונוסעים .זה כמו שאני מעשנת ,אבל בבית לא יודעים שאני מעשנת"..
" הזהות היהודית שלי לא השתנתה ,כי אף פעם לא היתה לי זהות לא יהודית .מגיל קטן אני יודעת
שאני יהודייה .אז לא השתנה לי שום דבר .האמת ,לא כל כך הזיז לי שכשהגענו לארץ כתבו לי
בתעודת זהות לא רשומה .או לאום לא רשום .זה לא הזיז לי .זה בסך הכל כתוב ,כמו שכתבו לי
בתעודת זהות ברוסיה ,בלאום -רוסייה ,והיו כולם צוחקים ואומרים ,מרביצים לא בפספורט,
מרביצים בפנים .אז לא הזיז לי ,תמיד ידעתי שאני יהודייה ולרשום לי משהו אחר .סה"כ רשום .אז
בשבילי לא השתנה ,חוץ מזה שיכולתי לשבת בשקט ולדעת שיוולד לי ילד והוא יהיה יהודי ,שזה
בעצם היתה המטרה השלי".
רגינה מספרת שהיתה מתחברת יותר ליהדות לולא בעלה היה אנטי דתי" :זה היה הרבה יותר
מתחבר אלי אם בעלי לא היה כזה אנטי .אם הוא היה לפחות שומר מסורת ,אולי אני הייתי הולכת
יותר לכוון ההוא ,אבל מכיוון שהוא כזה אנטי אני בשלי והוא בשלו .מיקי )בעלה( ,הבעיה שלו ,שהוא
מאוד ישר ופחדתי שבבית הדין הוא יגיד משהו...כי הוא לא ישקר ,הוא יכול מקסימום לשתוק ואם
ישאלו אותו ,הוא ידבר .אני נורא פחדתי שהוא יפתח שם את הפה .זה היה הפחד הכי גדול שלי
שהוא יפתח שם את הפה ויתחיל לצעוק .אבל ,הוא לא צעק ולא צרח ,הוא אמר את האמת ,הוא אמר
'אני לא דתי ,אני לא מסורתי ,יותר מזה הוא אמר ,אני לא כל כך נותן לה כתף בענין הזה .רגינה היא
זו שהחליטה לעשות את אני לא מונע ממנה' .אבל לא יותר מזה .כלומר ,הוא אמר את האמת .הוא
לא שיקר בשום דבר .שאלו אותו אם הוא הולך לבית כנסת ,הוא אמר לא .שאלו אותו אם הוא
מאמין באלוהים ,הוא אמר אני אומר לכולם שאני לא מאמין ,אבל אני עדיין לא לא מאמין עד כדי כך
כדי להסתובב ברחוב ולהגיד דברים לא יפים על אלוהים ,אבל אני לא מאמין.עברנו את זה
איכשהו)"...רגינה(.
"הגיור לא השפיע על הזהות היהודית שלי ,לא ,לא .הוא הוסיף לי יותר מידע .יותר מידע .עכשיו
אני עושה את כל מה שיהודייה עושה .זה מה שהוסיף אבל במהות -לא .כמו שהייתי נשארתי"
)נטליה(.
246
השפעת הגיור על שמירת ערכי היהדות /קיום מצוות
מרואיינות בקבוצה זו התייחסו להשפעת הקורס על יישומן בפועל של הערכים שלמדו וקיום
המצוות .תשע מהמרואיינות הדגישו את החלטתן להתחבר מעשית ליהדות ,כלומר ,לקיים מצוות
או חלק מהן .שבע מרואיינות בחרו להדגיש את העובדה שהן אינן מקיימות אורח חיים הלכתי
וממשיכות לנהל אורח חיים כפי שנהגו לפני הקורס.
השפעה חיובית
"אנחנו אוכלים כשר .גם בבית שלנו הכלים כשרים .משתדלים לשמור שבת )לא תמיד מצליחים
לעשות הכל כמו שצריך( אבל משתדלים .לבית כנסת אנחנו הולכים לעתים קרובות בשבתות .אנחנו
לא זוג דתי )כמו שכתוב בספרים (...והוא )בעלה( לא הולך עם כיפה ,אבל אנחנו מרגישים שאנחנו
חיים חיים יהודיים והכל מתוך בחירה של מאה אחוז" )אלינה(.
" אני הולכת להתחתן ,עם בחור חוזר בתשובה .הוא התחיל ללמוד קבלה ,אז גם אני לומדת קבלה
עם רב מקובל ...אנחנו עשינו 'וורט' לפני כמה ימים בבית כנסת .הוא היה אדם חילוני לגמרי ,שהיה
נשוי ,והוא עכשיו עם כובע והבגד השחור שהוא הולך איתו בשבת ,אנחנו היום צריכים ללכת לקנות
לי כיסוי ראש ) צוחקת( ...כל הדברים שעברנו הוא בנפרד ואני בנפרד ,זה כדי שבסוף נגיע לאיזשהו
מקום ,יש כאן הכנה מסוימת למשהו .יש כאן הכנה וגם להבין שאין דבר שמתרחש חוץ מהקב"ה.
הוא מסדר לנו את החיים .אם זה דרך התורה אז הכל בסדר .אחרת זה סתם .אם אני מסתכלת על
מה שהיה לי על הנישואין הקודמים שלי ,ושלו ,זה חסר תוכן ,אין לך במה להחזיק .ברגע שאת בונה
משהו בדרך התורה ,זה אחרת .ברגע שזה לא מהתורה זה חסר תוכן ,זה טפשי ,מגעיל" )קמילה(.
רגינה בחרה לקיים כמה מצוות לאחר הגיור" :אחרי הגיור אני בחרתי לעצמי .ישבתי עם עצמי ואני
אמרתי ,לפחות אני אבחר כמה דברים שאני אעשה אותם .אי אפשר רק לקבל בלי לתת וזה פה לא
משחק .התחלתי ללכת למקוה .אני החלטתי לקחת את זה על עצמי כהחזר של משהו ,לפחות .אני
הרגשתי שאני רימיתי בזה שעברתי גיור לא עם לב פתוח ,בואי נגיד ככה ,אבל לפחות משהו אני כן
עושה ,שזה בעצם בשבילי ,בשביל עצמי ,כן קצת מרגיע אותי ,שאני לא כזו רעה) ...צוחקת(".
רגינה מספרת על בעלה" :בזמן האחרון הוא הפסיק לצחוק עלי .אני היום הולכת למקוה .מה שאני
רוצה לשמור זה רק זה ,זה הדבר היחיד שאני עושה אחרי הגיור .אני לא יכולה להסביר לך למה את
זה אני מרגישה שאני חייבת לשמור .אני הולכת למקוה כל חודש והוא היה צוחק עלי ,הוא היה כל
הזמן צוחק עלי ,את משוגעת? ואת עוד תתפסי שם איזה מחלות? היום הוא לא מדבר פשוט ,ולא
שמרוב כעס או עצבים ,אלא השלים עם זה ,שזה שלי ואני עושה את זה וזהו זה .אני שומרת מקוה
ומשתדלת להדליק מידי פעם נרות שבת ,ואני לא שומרת שבת ,אני יכולה לנסוע ,אני יכולה לנהוג,
הכל ,אבל להדליק נרות אני משתדלת .אבל לפעמים אני שוכחת ורואה שזה כבר מאוחר ,אז אני לא
מדליקה .אני גם קוראת תפילת שמע על המיטה כל יום .ומאז שנולדה לינוי אני קוראת את זה
לידה .זה הדבר היחידי שבינתיים אני נותנת לה את היהדות .היא כבר רגילה להירדם עם התפילה"
)רגינה(.
טטיאנה הינה כיום שומרת מצוות" :למרות שאני בלי כיסוי ראש ,אני שומרת שבת ואת כל החגים
ואני אופה את החלות לשבת .כל הנושא של המצוות ,התחלתי להבין ,זה לא לעשות את החיים
קשים יותר אלא כדי לחבר אותך לאלוקים .פתאום באמצע הקורס בקבלה קלטתי שהיהדות זה לא
247
רק איזה טכניקה שבאה להרגיז אותי אלא שיש דברים אחרי זה שמבינים את זה רק כשעושים את
זה .אני התחלתי את ההתקרבות ליהדות ,לקבלה ,כשלא הייתי יהודייה ואפילו לא חשבתי על הגיור.
אבל אחרי ששמעתי את המשפט של הרב שצריך לקשור את הרוחניות שלך עם הגשמיות ,כאן הכל
התחיל! החלטתי שאני צריכה לעשות את הגיור .אז התחלתי לעשות עוד מצוה ועוד מצוה ,זה אי
אפשר לעשות בבת אחת .צריך לעבוד קשה שיתנו לך את האפשרות לשמור עוד מצוה ועוד מצוה .כל
הזמן אני מנסה עוד משהו ,עוד משהו ,להוסיף להוסיף להוסיף מה שאפשר ,היה לי קשה למשל,
להגיד את הברכות ,לקח לי הרבה זמן(.
היום כואב לי שאני רואה איך לא יודעים להעריך אנשים דתיים ושבטלוויזיה שופכים את הבוץ הרבה
על דתיים וכשאומרים לי את רואה את הדתיים האלה ,מה הם עושים ,אני אומרת ,אתם לא מבינים
כלום .פשוט לא מבינים" )טטיאנה(.
אירנה" :בזמן הקורס לקחתי על עצמי את הנושא של טהרת המשפחה ויום כיפור ,דברים שהם עונש
כרת ...הדברים האלה הרתיעו אותי .לפני שהתחתנו החלטנו שלא ניגע אחד בשני כמה חודשים ,לא
עשינו כלום ...גם חמץ בפסח ויום כיפור שמרנו כי זה ענש כרת ,כי זה היה מפחיד את יודעת ,כל
השאר לא היה מפחיד כל כך ,זה היה בסדר .לא יקרה כלום אם לא אעשה את זה .אז גם עשינו כשר.
אבל ללכת צנוע עם כיסוי ראש ,זה עוד לא היה בקטע שלנו ,גם עוד נסענו בשבת .אחרי שסיימתי את
הגיור ,שהייתי כבר יהודייה ,לא חשבתי שאני אקח על עצמי את כל העול של המצוות .שמרתי כשרות,
טהרת המשפחה ,לא שבת ...אבל כשהייתי בהריון,חודש שלישי ,החלטנו לקחת את השבת על עצמנו,
התחלתי ללמוד עם הרב כאן הלכות שבת .הרגשתי שזה קטע של הכרת הטוב ,הכרת תודה .מי שיש
לו את הניצוץ אין סיבה שלא ימשיך" .
רוני ,בעלה של אירנה שחזר עימה בתשובה ,מוסיף" :אני חושב שבגיור מאד לא מדגישים את
הענין של דיני שמיים על האנשים .את יודעת מה זה אומר שהם מתגיירים ולא שומרים את
הדברים? צריך לא לחשוב שזה יישמע להם נעים ויעשה להם טוב ,צריך להגיד להם את האמת בפנים.
כרגע הם גויים ,אם הם לא יעשו את המצוות לא יקרה להם כלום אבל ברגע שהם מתגיירים ולא
שומרים ,זה פשוט נורא ,יש עליהם דינים ,יש על עם ישראל דינים ,זה קשה מאוד .וכמה
מתגיירים יוצאים חרדים? כמעט כלום מכל מי שמתגייר! אולי יש כמה שיוצאים דתיים אבל אני לא
מתכוון לדתיים ,אני מתכוון לחרדים ,אנשים אמיתיים שהפכו ליהודים כשרים ,לבית חרדי .מי
שלא שומר שבת ,זה פשוט נורא .זה דין".
ויקי" :פתאום הבנתי מה היה חסר לי כל החיים .אני הבנתי פתאום מה היה חסר לי כל החיים .אני
בן אדם סופר מאמין ולא ידעתי עד כמה .כמה צורך רוחני גדול היה לי ועדיין יש לי בחיים .כמו משהו
ענק שהיה חסר לי בחיים .הקורס הזה של הגיור שינה לי את כל החיים.חוויות רוחניות הרי עברתי
בחיים ,דיברנו על זה .אבל כאן התחיל להיות לי איזה סידור של כל החלקים האלה שהלכו לאיבוד
בחיים שלי .כל הדברים שהיהדות מדברת עליהם בכזאת פשטות אלו דברים הכי עמוקים שיש .למשל,
תפילה .הבנתי עד כמה תפילה אמיתית היא הרבה יותר מכל החוויות שהיו לי .אני זוכרת שבפעם
הראשונה שהתפללתי ,לא התפללתי מהסידור ,אבל עצם התפילה ,זה היה הרגשה של היטהרות מכל
הג'יפה הזו שהיתה בי .אני אפילו לא זוכרת על מה שהתפללתי ,אבל זו היה חיבור אמיתי בלי שום
דבר באמצע .הרגשה כזו של היטהרות ,של שלוה ,של רוגע ,הרגשתי שאלוהים איתי באופן טבעי
ופשוט .הבנתי דבר חשוב ,דבר קדוש ,את הדרך הנכונה להגיע לחוויות האלה .הבנתי שכל מה
248
שאנחנו לומדים בקורס ,ואולי תלמידים אחרים בכלל לא הבינו את הדברים האלה לעומק ,כי הם
קיבלו את זה טכני ,כמו קורס שלומדים באוניברסיטה מקסימום ,הם לא הבינו את המשמעות של כל
מצוות .זה לא סתם ,זה משהו חזק ביותר .אני לא חושבת שאפשר להעביר את זה במילים .המורה
שלנו היה הרבי שלי ,כמו מדריך לחיים ,אני תמיד אמשיך לקרא לו ככה ,הוא היה המחזיר לחיים
האמיתי שלי ולא כל השטויות האלה שעברתי" )ויקי(.
"אני שומרת כשרות ,הנה עכשיו מחפשים מסעדה כשרה לחתונה של אח שלי ,בגללי .וככה גם
חברים שלי ,אני אולי היחידה מהחברה שלהם ששומרת כשרות" )נטליה(.
"אני עובדת במסעדה כשרה אז אין לי בעיה עם כשרות ....אני לא מכינה אוכל בבית ,כי אין למי
להכין וכשאני לבד ,אני לוקחת מהמסעדה .יש לי דירת סטודיו קטנה ואין לי דאגות על האוכל .אבל
כשהזמינו אותי למסעדה רוסית ראיתי שאין לי מה לאכול והבנתי איך טעיתי כל החיים שלי ,פשוט
כל הערבובים בין בשר וחלב זה בלתי אפשרי .אז זה שעבדתי במסעדה גרם לי להבין את מה שאנחנו
לומדים בקורס עוד יותר .כשנכנסתי לעבוד במסעדה ידעתי שיש חלבי ובשרי ,וחשבתי שזה חשוב אבל
למה לא ידעתי .והקורס נתן לי את ה'למה' .ומה שחסר לי המשגיח מסביר לי .לגבי אוכל אין לי בעיות
בכלל) " ...הלנה(.
"במשך הקורס הדלקתי נרות שבת ועדיין אני מדליקה נרות שבת ואני לא אוותר על זה ,וזה משהו
ששלי וזה יישאר איתי) " ..לונה(.
העדר השפעה
"האמת שאני עדיין ממשיכה לקנות אכל וגם בשר ..את יודעת ,לא כשר ,בחנות הרוסית .זה משהו
מיוחד .אני אוהבת את החנויות האלה ..אנשים באים לפה ,מדברים על חוויות ,קודם כל מדברים
ברוסית ,כל אחד מספר כל מיני דברים ,עוברות שמועות ,מקבלים מידע ...מי עובד ,איפה ,יש כזה
אוירה במקום הזה ,קשה לוותר על זה" )ג'נט(.
"אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שנשארים דתיים אחרי הגיור .אולי יש כאלה שלומדים ואחר
כך ממשיכים אבל הרוב לא) ".תמרה(
"להגיד שאני מקיימת מצוות או כאלה ...אז לא...בזמן הקורס עשיתי כמה דברים .למשל הדלקתי
נרות ,הלכתי לבית כנסת,כי רציתי להרגיש מה זה ,וגם שאוכל להבין את הדברים יותר טוב ,אבל ,זה
לא נמשך .אני לא מרגישה טוב עם עצמי ,אני מאמינה שיש אלוהים ,שהוא קיים ,שהוא אחד ,אבל
אני לא יכולה להוריד את זה לפסים מעשיים .את החגים אני קצת עושה ,את המנהגים ,מנסה.
משתדלת לא לאכול חזיר ,שבת אני לא שומרת ,אבל מדליקה נרות ,קשה לעבור מאתאיזם לקיום
מצוות למרות שאני בן אדם מאמין .להגיד לך שאני שלימה עם עצמי? לא .ממש לא ,אבל אני לא
יכולה אחרת ,בשלב זה .תחשבי על זה ,ברוסיה להיות יהודי ,זה פשוט לומר שאתה יהודי ,להשלים עם
זה .כאן ,במיוחד אחרי הקורס הבנתי ,שלהיות יהודי זה לקיים את היהדות .זה מידי קשה...
במיוחד שעם כל הדיבורים האלה ...ישראל היא מדינה חילונית ,רוב האנשים כאן לא מקיימים שום
דבר )אוקסנה(.
249
"אני לא יכולה לומר שאני מקיימת דברים או שומרת מצוות היום אחרי הגיור .אני לא יכולה לשבור
את ההורים שלי ,אם אני הולכת לבית שלי ,אני אוכל לעשות מה שאני רוצה .אני גרה אצלם עכשיו,
אני לא רוצה ליצור מלחמות ,אין צורך " )אלכסנדרה(.
רגינה מספרת שלולא התנגדות בעלה היתה חיה חיה חיים דתיים" :אם הוא היה תומך בי יותר
מהבחינה הזו ,אולי גם אני הייתי יותר הולכת לכיוון הזה .זה מאוד מדבר אלי .זה לא שלא איכפת לי.
זה מדבר אלי ,אבל ללכת לבד בזה ,אני לא יכולה .ועוד שהוא מדבר כל הזמן שהוא אנטי אז בכלל"..
"הענין של הדת הוא מאוד חשוב וזו מסגרת טובה ,אבל אני לא דתיה) ".אנדריאה(
" אני לא דתיה ,ורד ,אני לא דתיה ,נקודה .הבעל שלי בא ממשפחה דתית אבל הוא לא שומר כלום.
גם אני לא שומרת שום דבר .נשארתי בדיוק כמו שהייתי" )לדה(.
השפעת הגיור על תחושת ה השתייכות לארץ וההשתלבות החברתית
תחושת שייכות לארץ היעד וההשתלבות בה יכולה להתפתח כתוצאה מהסתגלות מוצלחת או להוות
גורם מסייע בתהליכי הסתגלות לחברה החדשה .שבע עשרה מהמרואיינות הדגישו שהגיור עזר להן
להשתלב בארץ ולהרגיש תחושת שייכות לעם ולארץ ,מאחר והן מבינות יותר את ההסטוריה
היהודית ואת ההתרחשויות הפוליטיות .הידע שרכשו נותן להם תחושת ביטחון ויכולת הבעה
עצמית .בעקבות כך הן חשות מעורבות ומשתלבות בחברה הישראלית .
שתי מרואיינות ציינו שהגיור לא עזר להן להרגיש תחושת שייכות לארץ.
השפעה חיובית
"התחושה של השייכות לכאן התחזקה לי אחרי הגיור ,כי אני מבינה עכשיו הרבה דברים שקשורים
להסטוריה .אני עדיין ממשיכה להרגיש ולנטות לצד ימני ,אני בעד הארץ ,אני בעד לא לתת את הארץ
לאף אחד אחר) "..אנג'לה(.
"היום אני מסתכלת אחרת .אני פשוט מסתכלת על הסיפורים של התנ"ך מהשיעורים שלימדו
בכיתה ...אני מבינה יותר את ההסטוריה .למשל ,יריחו ,חברון ,לא אמר לי כלום אבל עכשיו זה
מתקשר לי לסיפור של קברי אבות ,איך הם הגיעו ,זה הוסיף לי את הקטע שהיה חסר לי
בהסטוריה ,ועכשיו אני מבינה הרבה יותר .לא למדתי בבית -ספר פה .זה גרם לי להבנה של כל
המצב .היה חשוב לי להבין מה קורה ומה הבסיס של החלטות של מה שקורה פה בארץ ,עכשיו אני
מבינה יותר" )אלכסנדרה(.
"הגיור עזר לי להרגיש שאני שייכת לעם הזה .שאני בן אדם אחר .תראי ,אני הגעתי לא כדי לקבל
תעודה ,אולי כן לקבל תעודה אבל לא כסוף הדרך ,אלא תחילת הדרך .זה בא לי מצורך רוחני ,לא של
תעודת זהות .מה שחיפשתי לא טעיתי ,טוב לי עם זה .אני לא מישהי זרה ,ואני עכשיו כמו כולם...
250
אחותי קוראת לי לבוא לארה"ב ,לא בא לי .הרגשתי שאני מוציאה שורשים פה .יש לי קשר טוב עם
אחותי אבל לחו"ל לא .אני שייכת לכאן .אני מרגישה שהחזרתי את השורשים שלי" )ויקי(.
" היה לי גם קודם הרגשה של שייכות לכאן ,אבל זה חיזק לי ,זה עשה לי יותר ,וגם כן שיניתי את
השם ,לא רק על הניר ,אלא ממש ,רציתי שם ישראלי .בעבודה אני כבר לא אוקסנה ,אני אורנה .ויש
לי חברים ישראלים ,אז בגלל זה אני מרגישה יותר את השייכות" )אוקסנה(.
" אם אני בחוץ לארץ אני כל הזמן אומרת מה אמרו בסי.אן.אן על ישראל ,היינו בלונדון ,זה כל
הזמן הטריד אותי ,מה קורה בארץ ,בכל מקום שאת נמצאת את דואגת מה קורה פה" )תמרה(.
"זה מאוד עזר לי כי עכשיו מקבלים אותי עוד יותר טוב .אני מרגישה שמקבלים אותי ממש מצוין
כשאני מראה את הידע שאני יודעת ,ביהדות .אנשים פשוט בשוק שאני למדתי כאלה דברים שאפילו
הם לא יודעים אותם בכלל .זה פשוט מאוד עזר לי בחיים ,זה גם עזר לי להתקרב לאנשים ,מקבלים
אותי עכשיו הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני שנה למשל .אני רואה את זה .זה מאוד עזר לי להבין
את החיים פה ולהסתדר .יותר טוב פה ,אני לא יודעת להסביר ,עכשיו אני יהודייה .במשך הזמן זה
יעזור לי להיות יותר ישראלית עוד יותר ועוד יותר שאני שייכת לארץ הזאת ,למרות כל הקשיים
שפה ,פה יותר טוב ...אני יותר אוהבת את הארץ ואני מבינה מה קורה פה יותר טוב" )הלנה(.
"אחרי שהתגיירתי זה עזר לי ,אני הרגשתי :אני גם חלק מעם ישראל ,אני כמו כולם ,כתוב לי
בתעודת זהות יהודית ,שאני יהודייה! )צוחקת ומתרגשת מאוד( .בצבא הרגשתי שבגלל שאני לא
יהודייה אני לא מקבלת תפקיד שרציתי ,וכל מיני אחרות פחות ממני כן ,מה זה השטויות האלה,
נורא נצבט לי הלב .את עצמך מרגישה כלום ואז ,אחרי הגיור אני פתאום מרגישה שגם לי מגיע וגם
אני שייכת ,לא פחות) "..אירנה(.
"אדם שבא מארץ אחרת צריך להשתלב בחברה עם הזמן .הגיור ברור שהוא עזר לי באיזה שלב
להשתלב ,אבל יש גם הרבה דברים אחרים שעזרו לי להשתלב ,עבודה ,חברה ,שפה ,בן זוג ,ילדה
שזו הארץ שלה ,ולא מכירה ארץ אחרת ,אבל הגיור עשה את הפיניש ,את מבינה?
אני למשל ,מרגישה יותר שייכת לא רק לארץ ,גם לעם .כל מיני דברים שלא הבנתי ,התחלתי להבין.
אפילו למה אנשים פה יותר עצבניים ,אני חושבת שזה קשור לכל מה שהעם הזה עבר .אם יש ידע,
מקבלים פרספקטיבה ,זה מאוד עוזר" )מריה(.
"תחושת השייכות שלי לישראל כמדינה התחזקה .אולי לא לעם ,כי יהודייה תמיד הרגשתי ,גם אם
לא ידעתי הרבה ...יהודי הוא יהודי ,אבל שייכות למדינה ,לעם ולחגים ,זה ממש .היום ,אני לא
מתביישת לדבר על זה וכשיש איזה ויכוח ,יש לי ידע ,יש לי דעה ,גם אם זה אנשים דתיים... .בין
אנשים חילוניים אני מרגישה יותר טוב ...כי אני יודעת הרבה יותר מהם ,באמת שיש הרבה צברים
שזה לא מדבר אליהם שום דבר ,לא יודעים הסטוריה ,לא יודעים יהדות והם מסתכלים עלי בעיניים
אחרות בכלל .בעבודה יש הרבה אנשים סביבי שידעו שאני עושה את זה מסתכלים עלי בעיניים של
הערצה ) "...לונה(.
"זה משהו חדש שלמדתי ותמיד אמרתי לעצמי שזה לטובתי ,זה עזר לי להסתכל על המדינה בצורה
אחרת .לא ידעתי שיש זרמים בין הדתיים ,כיפות סרוגות ,חרדים והתחלתי לשים לב לזה .יש חוזרים
בתשובה שגם איתם נפגשתי .יש כל מיני גוונים בתוך המדינה עצמה ,התחלתי להבין מה זה אומר..
והבנתי שאני יכולה לבחור לעצמי מה שקרוב לעצמי .יש שומרי מסורת ,שמנשקים מזוזות ונוסעים
בשבת ...יש כל מיני ..אחרי הגיור הרגשתי שאני יותר קרובה לפה ,אני יותר מבינה את מה שהולך
פה ,אני יותר נקלטת .תהליך הקליטה נמשך .הגיור עזר לי יותר להבין מה קורה פה ולמצוא את
עצמי במדינה ,וזה גם נותן הרבה ביטחון .כמה שיותר ידע זה יותר ביטחון) ".אלינה(
251
" אני יותר מתעצבנת מהחדשות .יותר מעורבת כזאת .אני מרגישה שאני צריכה להיות בכל מקום.
קורה משהו ,בבית ספר אני צריכה להיות ,בחגים שמארגנים בבית ספר ,אני תמיד רוצה לארגן משהו,
אם עושים מסיבה ,אני מעורבת בזה ,כי אני יודעת ,יותר ממורים אחרים לפעמים ..למשל דודה שלי
שבאה לארץ ,אני לוקחת אותם לכל מיני מקומות ,למשל לקחתי אותם לצפת ,לירושלים ,פתאום אני
מרגישה שאני השליחה של העם היהודי לגרום להם גם להתגייר ולהראות להם את הארץ .זה
עושה לי טוב שאני חושבת שאני אומרת לעוד מישהו לחשוב בכיוון של להתגייר .אני מרגישה טוב עם
זה" )נדיה(.
"למרות שאני לא הרגשתי בארץ שאני זרה פה ,אבל לא היה לי עד הגיור הרגשה שאני שייכת לארץ
ולעם ישראל באופן מוחלט ,למרות שאני אמרתי שאני הרגשתי מצוין ,אבל הייתי צריכה להשלים
את הפאזל .זה אני הבנתי רק כשאני התחלתי ללמוד באולפן הגיור .אחרי הגיור הרגשתי שהנשמה
החדשה מתחברת למקום כמו חיבור של הנפש לגוף ,יש יותר הרמוניה עכשיו .ככה זה ברמה
הרוחנית .כי עד הגיור השתלבתי פה די טוב .אבל עכשיו זה ממש מושלם) "..טטיאנה(.
גם רגינה מגדירה את תחושת השייכות כחיבור לרוחניות ולא למקום " :אני מרגישה שייכות לכאן
לא מבחינת המדינה או החברה אלא מבחינת ההרגשה של השייכות שלי לרוחניות .אני אומרת לך,
אף פעם לא סבלתי פה כשהייתי לא יהודייה ...שייכות זו הרגשה פנימית" .
"אני מרגישה יותר שייכת כי אני יודעת דברים .לפני הקורס לא ידעתי כלום ,הרגשתי שונה ,זרה
כזו .אחרי שלמדתי כל כך הרבה ,זה נתן לי ביטחון עצמי .אני לא מרגישה כמו מסכנה שהגיעה לכאן
ויש לה רק קשיים ובעיות ,עכשיו אני יודעת ואני מבינה מה קורה כאן" )ניקול(.
"כשהגעתי לארץ אמרתי לעצמי שאני חייבת להיכנס לחברה עד הסוף ...בכלל לא שמעתי מוסיקה
ברוסית ,לא היה מענין לי חדשות ברוסית ,לא קראתי ספרים ברוסית ,לא הסתכלתי בטלוויזיה
ברוסית .עד היום לא איכפת לי מה קורה ברוסיה ואוקראינה .מהתחלה רציתי להיות שייכת לפה.
אבל הגיור חיזק לי את זה יותר כי אני אף פעם לא ידעתי על ההסטוריה של העם היהודי .זה חלק
שהפסדתי בחיים שלי .באוקראינה לא ידעתי כלום על יהודים )"...לובה(.
"אני חושבת שזה מאוד חשוב שכל עולה חדש ילמד בקורס ,כי זה מה שעושה את הקשר לארץ,
למקום .זה מה שגורם להרגיש שייכים לפה ממש .אני זוכרת את ההרגשה שמתייחסים אלינו
ככה ...כאילו לא שייכים לפה .זה נותן הרגשה אחרת" )אנדריאה(.
קמילה מספרת שתמיד הרגישה שייכת לעם היהודי ,אך הגיור יצר פער בינה ובין החברה החילונית
שאליה היא שייכת" :לשום דבר אני לא שייכת רק ליהודים .זה היה בתוכי ,בגלל שברוסיה יהודי זה
לפי האבא ,תמיד הרגשתי שייכת לעם הזה ,לא למשהו אחר ,אבל מכיוון שאני בתרבות החילונית
יותר ,הגיור גרם לי דווקא להתרחק מהם )חילונים( כי הם לא תמיד מבינים .הם שואלים אותי למה
זה כשר ולמה זה לא כשר ..כאילו למה אני לא אוכלת ..אפילו אם זה רק ירקות ואז אני צריכה
להסביר להם ..הם לא יודיעם כלום ..אבל מצד שני אני קשורה אליהם ,אני יכולה לדבר איתם על הכל
על כל מיני רגשות וכל מיני דברים ,על פוליטיקה והכל .זה עושה לי מאוד טוב .מצד שני ,נושאים של
מצוות וכאלה ,אז הם לא מתחברים אלי" )קמילה(.
העדר השפעה
" הגיור לא עשה לי תחושה של שייכות לארץ ,הייתי קשורה לכאן גם בלי זה .אני עליתי לפה ,אני
אזרחית ,אני משתלבת בעבודה ")לדה(.
" הגיור לא השפיע על השייכות שלי לפה .לא.לא .לא .לכאן כמו שלא רציתי להשתייך אני גם לא
252
רוצה עכשיו.זה לא צריך להשפיע .אפשר להיות יהודייה בכל מקום .כן ,אני יכולה להיות יהודיה בכל
מקום ,זה לא קישר אותי לארץ .זה לא קשור ,כי אם אני יהודייה ,אני יכולה להיות בכל מקום,
ועכשיו אם אני רוצה אני יכולה ללמוד הלכה ותורה בכל מקום..הארץ הזאת לא מחזיקה באנשים
שנאמנים לה .זאת הבעיה של הארץ .יש לי תחושה של זרות במדינה הזאת .אם כל אחד מרגיש זר
למקום ,אנחנו פי שניים זרים .לכן יש את ההפרדה הזאת בין ישראלים לבין מי שגר בארץ" )נטליה(.
"אני לא יכולה להגיד שהגיור עזר לי להרגיש משתלבת יותר ,כי אני הגעתי בשלב שאני די הרגשתי
שייכת בחברה וסיימתי כבר אוניברסיטה ,עבדתי כבר שנתיים ,לא היתה לי אי נוחות להגיד שאני
לא יהודייה ,כמו שלא היתה לי בעיה להגיד שם שאני יהודייה .זוהי אפילו איזו הנאה כזו ..להיות
חריג לפעמים .תחושה כזו ..מבחינה של השתלבות אני לא מרגישה שינוי משמעותי ,זה הוסיף לי
מבחינת הידע ומבחינת ההבנה אבל לא יותר) "..קתרינה(.
הגדרה עצמית
מרואיינות אלו בחרו להגדיר עצמן לאחר הגיור תוך הדגשת ההיררכיה והקשר שבין המאפיינים
השונים בזהותן :יהודיה/ישראלית/רוסיה .חמש מהמרואיינות הגדירו עצמן ראשית כישראליות
ולאחר מכן יהודיות ,ואילו שמונה מרואיינות הגדירו עצמן קודם כל כיהודיות ולאחר מכן ישראליות.
"ישראלית/יהודיה/רוסיה"
"אני מגדירה את עצמי כישראלית כי אני יהודיה וזה מה שאני באמת רוצה שאחרים יתפסו אותי.
אוקי נולדתי במקום אחר ,לא נולדתי בארץ ,קורה ,מה אפשר לעשות ,אבל עיקר החיים זה פה .יש לי
תחושה נוראית של פטריוטיות בארץ" )אנג'לה(.
"אני יהודייה ,קשה להגיד שאני לא רוסייה ,זה שקר .אני לא יכולה .אפשר לומר גם ישראלית.
למעשה את שלושת הדברים ביחד ,אבל אם לשים את זה מבחינת האופציות ,אופציה ראשונה
ישראלית ,יהודיה ,ורוסיה .זה הסדר .למה הישראלית? כי לפני 50שנה זה היה פחות חשוב ,כי לא
היתה מדינה יהודית ,אבל עכשיו ,שכל כך חשוב לנו להתקיים ולהוכיח שאנחנו פה ,אני מאוד
פטריוטית ואני מאוד ימנית .אני תמיד עם ישראלים ,אני גם רוסייה וגם ישראלית .פשוט חצי חצי"
)אלכסנדרה(.
"רוסייה אני לא מרגישה מזמן ,חוץ מטעויות שאני מדברת וכותבת ,יש לי טעויות כאלה ...למה אני
לא מרגישה רוסייה? כי מזמן התחברתי למנטליות ולא מפריע לי שום דבר ואף אחד ,ותרבות אני
מקבלת בשמחה .אני לא מתגעגעת לתרבות הרוסית ,אולי כי לא גדלתי על השירים הרוסיים ,יותר על
הקלסיקה ,אני לא יכולה להגדיר את עצמי ...אני לא רוסיה ,אבל גם לא ישראלית במאה אחוז .מה
לא ישראלי בי? עדיין אני לא כזו תוקפנית...אבל ,באיזהשהו מקום אני מאוד רוצה להיות
ישראלית)"...לובה(.
"דיברתי עם בעלי על זה ,שאתם הישראלים ,סליחה שאני אומרת את זה ,אתם לא מבינים הבדל..
אתם אומרים ,הוא אמריקאי ,הוא רוסי ,רוסי זה לא דת ,וזה לא לפי מדינה ,זה לאום .ישראלי יכול
להיות גם לא יהודי .אני פה מסתדרת בסדר .אם אני אהיה בחוץ לארץ אני אהיה יהודייה .פה אני
פשוט ישראלית ,כי יהודייה ,פה יש קונוטציה אחרת ,אומרים ,אני שומר את המצוות אז אומרים,
אני יהודי טוב .אז אני לא ...אני לא מתחרה בהם...אני לא יודעת למה אתם מתכוונים יהודיה..
ישראלית זה כבר הרבה" )לדה(.
"אני מגדירה את עצמי ישראלית רוסיה יהודיה ,מבחינה זו שאני הכל ביחד ,אי אפשר להגיד עלי
253
שאני לא רוסייה) ...צוחקת( ,אני מאוד רציתי כבר להיות יהודייה ,אז סוף סוף ...אני רוצה לגדל את
הילדים שלי כיהודים ,אני רוצה לתת להם את מה שעכשיו למדתי וראיתי מה זה יהדות" )יילנה(.
יהודיה/ישראלית/רוסיה
" אני יהודייה לכל דבר .אבל יש לי חלק של רוסייה ,בשפה ,אם אני מסתכלת על ההורים שלי אני
יודעת שאני רוסייה ובכל זאת אני יהודייה .ישראלית אני לא מרגישה ממש .הייתי רוצה שיגידו לי
ישראלית ..הייתי רוצה שלא ישמעו את המבטא) "..ויקי(.
נטליה מגדירה עצמה כיהודיה שחיה בישראל ,אך לא ישראלית" :אולי ישראלים לא מבינים ,אבל
אצל הרוסים יש הפרדה ,בין הישראלים למי שגר בארץ ישראל .אם את תגידי לרוסי ,מה ההבדל הוא
יסביר לך .הרבה אנשים יסבירו לך ,זאת אומרת ,אני לא ישראלית ,יש לי אזרחות ישראלית ,אני
גרה בארץ ישראל ,אני יהודייה ,אבל אני לא ישראלית .אני גם לא רוצה להיות ישראלית .אני גם לא
רוצה להיות ישראלית .לא ,בכלל לא ,בשבילי ישראלים זה מסה אפורה שבשבילה יש רק ככה:
'קם ,שתה קפה ,הלך לעבודה ,בא מהעבודה ,שוכב עם משהי ..נרדם וזהו' .זה כל מה שזה ישראלי,
סליחה שזה אולי פוגע בך ,אבל זה ישראלים" )נטליה(.
"אני הגדרתי את עצמי יהודיה תמיד .אז אמרתי לעצמי ,אם זה )הגיור( מה שצריך לעשות כדי שגם
אחרים יגידו ,אז בסדר ...זה מה שאני אעשה .אני תמיד חשבתי שיש לי זהות יהודית ,אחרת לא הייתי
באה לפה .בשביל מה .ישראלית אני מרגישה חלקית ,כי אני עדיין תקועה בין שני העולמות"
)קתרינה(.
" קודם כל אני מרגישה יהודיה ,אם הייתי צריכה לדרג את זה ,הייתי קודם כל אומרת יהודייה,
יהודי אתה יכול להיות בכל מקום ,ואתה צריך להישאר יהודי .וישראלי זה פשוט גאווה ,משהו
חשוב ,מה שמבפנים זה יהודי ואחר כך כבר ישראלי) "..לונה(.
" כשהייתי בחופשה אצל ההורים ,אמרתי ל עצמי וואו אני יהודייה .גם רציתי נורא להראות שם מגן
דוד ,רציתי להראות לכולם שאני יהודייה והייתי גאה בזה .ולאט לאט אני גם מרגישה יותר
ישראלית .אני מרגישה יהודייה במיוחד עכשיו שאני שנה אחרי הגיור .אני תמיד אומר שיש לי
שורשים רוסיים" )נדיה(.
"אחרי הגיור אני קודם כל יהודייה ,לא רוסייה ,לגבי ישראלית ,אני לא יודעת כי אני לא יכולה
להגיד שאני ממש ישראלית .כאן אני אולי קצת רוסייה ,כי אני לא ממש עם מנטליות כמו ישראלית.
יש לי הרבה ישראלי ויש לי הרבה הרבה רוסי ,זה יישאר איתי כל החיים שלי ,גם מבטא ...אני יהודיה,
אני חושבת שאולי מרגישים את זה ,את לא מרגישה? אני מרגישה) "..מריה(.
" כל מה שקשור להשכלה אני רוסייה .היום אחרי הגיור החלק היהודי והרוסי שלי אותו דבר ,אני
חושבת .אני רוסייה כי זו השפה שלי ,הספרות שלי אבל אני גם יהודייה .בכלל לא ישראלית ,לפחות
כרגע .אולי זה ישתנה במשך הזמן) "..אנדריאה( .
אוקסנה מגדירה עצמה כבעלת זהות מסתגלת .כשהיא עם רוסים -היא רוסייה ,כשהיא עם
ישראלים – ישראלית ובסביבה דתתי -יהודייה" :יש לי היום זהות מעורבבת ....למרות שיותר אני
נוטה ליהודייה .למשל ,כשעושים את הקידוש ביום ששי ,זה השיא שלי ,טקס הכי אהוב עלי ,או
בחגים כשמתאספים ,אני מרגישה בשיא שאני ה -יהודיה .כשאני עם חברה ישראלים בטיול או
באוניברסיטה או בלימודים -אני ישראלית ,זורמת ,חפיפניקית כזו ...כשאני עם ההורים ,עם חברים
254
דוברי רוסית ,אני מרגישה שאני רוסייה" )אוקסנה(.
היחס לדתיים וליהדות
נושא שעלה מדברי המרואיינות הינו יחסן ליהדות ולדתיים לאחר הקורס לגיור .שבע מרואיינות
ציינו שהקורס פתח להן צוהר לעולם הדתי כשהן מגלות דרך חיים ערכית ואיכותית המאפשרת
התמודדות "בריאה" עם החיים .ארבע מהן סיפרו על תחושות אכזבה מהעולם הדתי המקים את
ההלכה בפשטות" ,מבלי לחשוב" .מריה אף ציינה שלאחר הגיור היא לא חשה בנוח ליד דתיים
המצפים ממנה לאורח חיים דתי ,שאינה מיישמת ודיאנה הדגישה גם את הפן החיובי וגם את
השלילי שבדרך חים זאת.
יחס חיובי
" זה נתן לי מבט לתוך קהילה דתית .נתן לי את ההבנה של דברים שקודם נראו לי יותר מוזרים
ויותר חסרי משמעות ,ולא מובן בכלל למה אנשים עושים את זה .באמת לא היה לי הבדל בין אנשים
חרדים לדתיים ובשבילי זה הרחבת אופקים וגם לימודים,למדתי דברים חשובים .זה תהליך של לימוד
שנתן לי הבנה וקל לי להזדהות ולהבין את האדם הדתי והעקרונות שלו ואני גם מסכימה עם חלק
גדול של העקרונות האלה .כאילו יש לי הסכמה עם דעות של אנשים דתים ,היום אני חושבת שאם
חילוניים ילמדו בקורס כזה) ,אפילו שהמורה היה משעמם(,הם גם יבינו דברים ופחות ישנאו
דתיים" )אנג'לה(.
אלכסנדרה" :יש לי פחד היום מבית ספר חילוני ,לשלוח את הבן שלי לשם ...פחד היסטרי מסמים,
אלימות ,ואני רואה ב'כיפות הסרוגות' ,אני מסתכלת עליהם ואני רואה איזה שלוה ,איזה שקט,
לפחות הדת יכולה להשגיח עליהם כי אחרת הנוער לא עוצר את עצמו .אני גם ראיתי את זה קודם
לפני הגיור ,אבל ברגע שנולד הבן שלי ,אני מסתכלת על זה כדבר חשוב שילד יהיה במקום עם ערכים.
אני רוצה בן זוג נורמלי ,לכן אני מקנאה באנשים דתיים ,אני מסתכלת איך הם מתנהגים במשפחות
שלהם ,לא בוגדים כי זה אסור ,יש מסגרות שזה מובן מאליו ,איך הם אוהבים את הנשים שלהם,
אני מקנאה..
זה כל כך יפה וכל כך טבעי שצריך להיות ככה שאני אומרת למה רק אנשים דתיים? אבל יש להם
התנהגות אחרת ,הערכה במשפחה ,איזו ראיית כבוד .בעולם חילוני יש יותר אופציות לטעות .אצל
דתיים הבסיס הוא אחיד ויש פחות אופציות לטעות .אצל דתיים יש פחות אלימות ,הסטופים יותר
חזקים וזה מונע מטעויות דביליות פשוט .יש יותר טולרנטיות ואני חושבת שאני צודקת בזה"
)אלכסנדרה( .
"פעם הייתי אומרת אנשים דתיים לא הולכים לצבא וידעתי ששונאים אותם,עכשיו אני אוהבת את
האנשים ,מאוד נחמדים ,כל כך פתוחים ,שאני יושבת איתם ,אני מרגישה יותר טוב ,מרגישה
רוחניות ,יש לי הרגשה של שקט ,אין לי לחץ כמו שאני מרגישה בדרך כלל " )ויקי(.
דיאנה מתארת את האנשם הדתיים כמתמודדים טוב יותר עם מצבם קשים" :לבן אדם דתי יש את
האמונה .כשיש לך בטחון ואת יודעת שמישהו משגיח עלייך ,שעושה לך את זה מתוך אהבה ומתוך
רצון ללמד אותך איזשהו שיעור זה משהו אחד .אבל כחילונית שחיה בחוסר אמונה טוטלי ומאמינה
255
בדרוויניזם וכאלה ,את יודעת שזה חרא שקורה דברים וצריך להתמודד עם זה " )דיאנה(.
"כשאני פוגשת אנשים דתיים באוטובוס ואני רואה את הכיפה ,אני אומרת הוי ברוך ה' יש עוד
יהודים ) ...צוחקת מאוד( ..היום אני רואה איך לא יודעים להעריך אנשים דתיים ושבטלוויזיה
שופכים את הבוץ הרבה על דתיים וכשאומרים לי את רואה את הדתיים האלה ,מה הם עושים ,אני
אומרת ,אתם לא מבינים כלום .לא מבינים! לכל אחד הדרך שלו ואני לא יכולה משהו רע להגיד
עליהם " )טטיאנה(.
"בבנק ,אנשים דתיים באים אלי כי אני יודעת איך לדבר אליהם .אני מסתכלת עליהם בעיניים
אחרות ,אנשים גם מאמינים לי ,הם חוזרים אלי .שבן אדם חרדי לדוגמא ,בא אלי להפקיד כסף ,והוא
מסתכל הצידה כדי לא להסתכל עלי ,אני מבינה למה הוא עושה את זה ואני לא שופטת אותו ,להיפך
אני מנסה לעזור לו והוא מרגיש את זה .יש את האינטראקציה .ופעם אחרת הוא בא אלי .אני מבינה
דברים .זה מאוד עוזר" )אלינה(.
"אני חושבת שהדרך של היהודים ,ככה זה נכון לחיות .יושבים עם אנשים דתיים ,עם החברים
שחוזרים בתשובה .דיברנו על יהדות וסיפרנו על דברים שלומדים ודיברנו על מה יפה בעולם ולמה
אלוהים ברא את העולם ,שאלות פלוסופיות שאני מאוד אוהבת לדבר ולא רק על כסף והלכנו ומה
קנינו .אני גם רואה אנשים דתיים ,הרוב מאוד מאושרים וזה לא קשור אם יש להם כסף או אין
להם כסף .ראיתי אישה עם ילדים קטנים מאושרת כמו אדם רגיל שהרויח מליון דולר פתאום.
ואישה לא דתייה ,לא מאושרת ,רואה את החיים הכל שחור ,לעבוד זה קשה ,ולעשות את זה זה קשה,
הכל קשה .נמאס לי ועצבנית וחסרת סבלנות .ואיך לאנשים דתיים יש סבלנות ויש להם הרבה
ילדים .אז יש חילונים שאומרים שקל להיות דתי ,כי נותנים לך את כל התשובות ונותנים לך איך
לחיות ,מין קונסטרוקציה כזאת ,וטוב לך .את ראש קטן ואת לא חושבת על שום דבר אחר .אני
אומרת ,זה לא נכון ,הם ראש קטן .הם לא חושבים על משמעות של החיים ,רק כסף ועבודה כל
הזמן .היהדות דווקא נותנת כח לחיים" )הלנה(.
יחס שלילי
דיאנה שציינה לטובה את האמונה כעוזרת להתמודדות בחיים ,מדגישה ש":אנשים שמאמינים
בפשטות -טיפשים אם רוב האנשים מקבלים את הדברים ככה ,אז פשוט כולם טיפשים ,אלא אם כן
זה כל כך מוצפן וברמות שאני לא יודעת....
ומציינת :אין ליהדות מונופול על החכמה" :לאף אחד אין בלעדיות על החכמה .גם היהודים .היהדות
בכלל באה ממשהו ,משהו שהיה אטלנטה ,משהו שהיה לפני ,זה אנושות ,אנחנו כולם עם שתי
ידיים ושתי רגליים ,לאף בן אדם אין את הזכות לומר שמהגזע שלו בא הכל ,זה לא יכול להיות .יכול
להיות שהעם היהודי באמת היה מתקדם ,באמת היה עם שהוביל לזה והכל ,אבל כל "לייבל"
ששמים עלי שזו יהודייה וזו נוצרייה וזו קומוניסטית ,זה נראה לי מאוד מאולץ ,זה מסרס ,מקטלג.
לכן ,נורא מוזר לי כל הענין הזה .החלטתי שאני קוראת את התורה בעצמי .והיתה לי תחושה שמשהו
השתנה בי ,או משהו התמלא באור או במשהו ,כשקראתי את התורה ,אז אמרתי או שזה מוצפן
לגמרי ,או שאני לא יודעת מה זה ,או שזה פשוט ,את לא תקבלי את זה קשה? זה פשוט בדיחה .אם
לקרא את זה ,זה פשוט בדיחה.
מדברים איתי על משכן במדבר חצי תורה ,נו באמת ,מה זה משנה ,מה זה משנה ,זה מה שחשוב
256
זה נורא איכזב אותי ,שחשבתי שלפחות אני אקרא ומשהו אני אבין ,אז הבנתי שאני לא מבינה כלום,
אבל בו זמנית הבנתי ..שמעתי על קבלה והכל ,אבל הבנתי שאיך שזה כתוב ,זה פשוט בדיחה ,ורוב
העולם מקבל את זה ככה .וזה מה שהרגיז אותי ,שרוב העולם קורא את זה בפשט,וככה הם חיים על
פי זה .חיים את החיים הטקסיים ,בלי להבין מה עומד מאחורי זה .ולמה וכמה ,וחיים את החיים,
בכלל לא ברור בשביל מה".
מריה מציינת שדווקא לאחר הגיור היא לא מרגישה נוח ליד דתיים שמצפים ממנה לאורח חיים
דתי" :אני לא מרגישה נוח ליד אנשים ששומרים מצוות כי אני רואה שהם מצפים ממני אחרי
שהתגיירתי לשמור ואני נראית בעינהם לא טוב .בחברה החילונית אני מרגישה נוח ,כי שם אני כמו
כולם .כמו שהייתי ולא צריכה לתת לאף אחד שום דיווח ...כל אחד צריך לעשות את מה שמתאים לו,
כל אחד הוא שונה" .
נטליה " :אני מתמטיקאית ,צריכה להבין מה אני עושה ואם אין לי הסבר ,זאת בעיה גדולה לכולם,
למה? למה? למה? פה לא חושבים בכלל .תשאלי אותם הם לא יכולים לענות לך כלום .זה מרגיז
אותי שאומרים לי "ככה כתוב" .זה מרגיז אותי אני לא יכולה לשמוע את המשפט הזה .כתוב ,אז
מה? מי כתב? תורה בסדר ,אני יודעת מי כתב ,מי כתב משנה ,אנשים ,אנשים לא יכולים לטעות?
נביאים לא יכולים לטעות? אני רוצה שיסבירו לי ואני גם רוצה להכריח את הבן אדם שמדבר איתי
לחשוב על מה שהוא מדבר .הוא כמו זומבי ,כמו רובוט ,עושה ולא מבין.
שאלתי אדם אחד שדיבר כל כ ך הרבה על טהרת המשפחה .שאלתי אותו :אני מבינה שבוע ראשון,
אפשר לדמיין שזה לא נעים ,למה שבוע שני ,מה קרה? למה שבועיים? ענה :ככה כתוב .שם ושם .יופי,
אתה יודע יפה מאוד איפה זה כתוב ,אבל למה? לא יודעים ,עושים אבל לא יודעים .זה טוב שעושים,
אבל למה לא לדעת? למה לא לקחת ספר רפואה וללמוד .יש תשובות אבל לא רוצים לחשוב .הם
חושבים שאם אתה תחשוב שפה משהו לא ברור ,שפה ככה כתוב,זה מסוכן.
אני לא מבינה מה הבעיה .אני לא שמה עלי צלב ,אני רק רוצה לדעת.למה אני לא צריכה לחשוב .אם
מישהו טועה למה שאני לא אתקן אותו" )נטליה(.
תמרה " :הדתיים לא חיים כמו שההלכה מצווה אותם ,אז מה רוצם ממני? אני למדתי שאם בן אדם
באמת רוצה להתגייר ,חייבים לתת לו לפי ההלכה .אז אנשים האלה ,היהודים ,שגרים פה היום בארץ,
הדתיים ,הם לא חיים לפי ההלכה .מה אתם אומרים לי בעצם? אתם מלמדים אותי הלכה ,לשמור
שבת וכל מיני אבל אתם בעצמכם לא שומרים דברים אחרים שכתובים .אתם לא עושים את זה.
יהודים שגרים במדינה הזאת ,הם לא חיים לפי חוקי ההלכה ,אז איזה יהודים אתם? גמרתי את כל
הקורס אבל דתיים לא נתנו לי לסיים.
בן אדם שומר שבת ושומר כשרות ,וחי לפי ההלכה וחלק מההלכה הוא לא שומר ,זה כאילו אותו
דבר ,שאני אתן למישהו אחר אישור להתגייר ואני לא אשמור שבת ,אותו דבר! היתה לי אכזבה
כזאת מהאנשים היהודים .אתם יהודים ויהדות מאד יפה ומאד מעניינת ומאוד חכמה ,אבל הדת
שלכם ,ההלכה שלכם ,לא עובדת בארץ! מה שכתוב בתורה ,כתוב בתורה ואתם לוקחים רק
דברים בודדים ממה שכתוב ושומרים אותם וחלק אחר ,דברים הכי חשובים אתם לא עושים .מה זה
לא לתת לאדם להתגייר? אם אתה יהודי ואתה מאמין ,אז אתה צריך לעשות במאה אחוז את כל
הדברים .אבל גם אתה לא עושה במאה אחוז את כל הדברים! אתה בעצמך לא נותן לי אישור לגיור.
אולי אני לא מבינה את זה נכון ,אבל אני חושבת שלהיות יהודי זה לא רק לשמור שבת וכשרות ,כי
יש הרבה מצוות שאנשים באמת לא שומרים .והרבה מצוות שאדם לא שומר שבת עושה אותם .אז
257
איפה הגבול .מי עושה מאה אחוז? אף אחד לא עושה".
תגובת המשפחה והסביבה לגיור
המרואיינות תיארו את תגובת הסביבה או המשפחה לגיורן .שבע מרואיינות תיארו העדר התנגדות
או תגובה חיובית )שמחה/גאוה( של המשפחה ועדוד לעשות את הגיור .עשר מהן תיארו תגובות
שליליות מצידן כגון :העדר הבנה לגבי נחיצותו של הגיור ,התנגדות לתהליך ופחד ומתוצאותיו
ותגובות עויינות" :כולם שונאים את הדת ואת נכנסת לזה"? כך גם כעס על ההחלטה להתגייר
"שיביא לה מזל רע"" ,בשביל מה לסבך את החיים?" .
תגובה חיובית
"אבא היה מעונין שאני אתגייר .הוא אמר ,אם את תהיי פה ,את חייבת לעבור גיור) ".קמילה(
""ההורים היו בסדר .הם הבינו שאם אני כבר פה ,אז זה דורש ממני להכיר את המסורת ,זה
לטובתי להיקלט פה ,לדעת מה שצריך ,אז הם היו בסדר")אלינה(.
"אני סיפרתי להורים שלי על ההחלטה להתגייר .אבא שלי היה מאוד גאה בי ,הוא שמח נורא מזה...
אחותי הגדולה אמרה זה גנים של אבא ,איך זה קרה ,הרי אני לא הלכתי לבית כנסת,לא הדלקתי
נרות ,משהו מבפנים ,שאני לא שולטת בזה ,זה מה שיש לי להגיד")מריה(.
בן זוגה של מריה ,שמח על החלטתה להתגייר " :אורי היה הולך כמו אבא כזה שגאה בילד שלו הוא
היה הולך תמיד ככה גאה ,ממש היה גאה בי .והוא גם אמר לי את זה ,שהוא גאה שאני עושה את זה,
שזה החלטה שלי ולא שלו .הוא לא אמר לי מילה אחת על הגיור .הוא לא ביקש ממני להתגייר .הוא
אף פעם לא הזכיר את זה .זו היתה הפתעה " )מריה(.
" ההורים שלי ,הם עודדו את זה .הם אמרו שזה מה שאת חושבת שנכון לעשות כדי להשתלב פה
ולחיות פה ,אז בסדר .הם ידעו שאני אשאר אותו בן אדם ,הבת שלהם ...זה שאני יודעת יותר דברים
זה לא גורם לי להיות בן אדם אחר" )קתרינה(.
" אמא אמרה לי :את לא יודעת איך הוא גאה בך ,הוא פשוט לא אומר את זה מסיבות של אופי .אבל
אני היחידה מהמשפחה שממשיכה אותו ,את היהדות שלו) "..לונה(
דיאנה מתארת את התייחסות אביה ואשתו לגיורה" :הם נורא שמחו .גם דפוקים ,תסלחי לי .מצד
אחד אבא שלי התחתן עם אמא שלי ,שהיא רוסייה ,וכשהגיע לפה הוא התבייש מזה שהבת שלו לא
יהודייה ,ממש .מה ז"א להגיד שאת לא יהודייה? מה יהיה אם תתחתני ,אז איך אנחנו נגיד שאת לא
יהודיה? איך לא תהיה חופה? גם כן)"...דיאנה(.
" האחים שלי לא רוצים להתגייר ,טוב להם ככה והורי הם לא התנגדו ,הם אמרו מה את רוצה,
תעשי .הם עצמם לא רצו ,הם מבוגרים ,אבא שלי לא יעשה ברית בגיל ,70מבוגר כבר .הוא אומר,
גידלתי אתכם ,זה מה שיש ואתם תחליטו מה אתם רוצים מהחיים שלכם")ויקי(.
" הם לא התנגדו לגיור ,הם לא הפריעו לי .הם לא עושים גיור אבל זה לא אומר שצריך להפריע לי
לעשות .ההורים לא רוצים להתגייר,הם בני .58עוד הפעם ללכת ללמוד .מה פתאום? לא יעשו את זה.
אבל לי הם לא הפריעו .אני שמעתי הרבה שסיפרו שהפריעו להם ההורים .אם אני הייתי מקבלת
סמים ,הייתי מבינה שהם מפריעים לי .אבל מה לא טוב בזה שבן אדם לומד) "...נטליה(
258
תגובה שלילית
"כשאני החלטתי להתגייר ,אמא תמכה בי ,ואבא )היהודי( לא הבין את זה ,בשביל מה את צריכה
את זה? לא הבין לגמרי .אולי זה תגובת נגד כזה שרצה להסתיר משהו .הרי סבתא וסבא שלי הם
ניצולי שואה שניצלו בנס .כאילו כל המשפחה של סבתא רבה שלי נהרגה ,היא היחידה שניצלה ,הוא
עד עכשיו לא מבין למה הייתי צריכה לעבור את זה) "...אוקסנה(
אנג'לה מספרת שהסבא היהודי התנגד לגיור מאחר ולא מזהה עצמו כיהודי" :סבא שלי ,כשהוא ידע
הוא אמר לי מה את צריכה את זה? זו היתה התגובה שלו .בעיניו זה לא מה שאני צריכה לעשות ,זה
לא משנה כבר ,מעצמו זה ממש לא אכפת לו והוא לא ממש מזהה את עצמו כחלק מהעם היהודי ו
לא אכפת לו הדברים האלה) " ...אנג'לה(.
"לאמא שלי לא אמרתי על הגיור ,אני לא רוצה לתת לה כל מיני מחשבות ...בעלי לשעבר פחד שאני
אתגייר ,ש"אני אכנס לזה" ,למשל כשרות וכל מיני דברים כאלה ..הוא לא כל כך רצה את זה .לא
היה איכפת לו שאני אהיה יהודייה אבל לא עם מחוייבות ,אז בגלל זה הוא לא ממש קיבל את זה .פחד
שאני אכנס לזה עד הסוף ,זה הפחיד אותו" )ג'נט(.
" את יודעת איך כולם בעבודה הגיבו על הגיור שלי? הם אמרו ,זה מה שאת בחרת? הרי כולם
שונאים את הדת ואת היהדות ,בשביל מה את צריכה את זה? את צריכה את זה? אבל אני קולטת
את זה כשאלת מבחן בשבילי ,ועובדה שבסוף הם כל הזמן שואלים אותי שאלות) ".. .אלכסנדרה(,
"ההורים שלי כבר לא רצו להתגייר .אמא שלי אומרת שזה לא שהיא לא מאמינה בדת ,אבל בזמן
קומוניסטים היתה חיה ואז היא אומרת אני לא דתייה ואני לא נגד .כל הזמן אומרת אלוקים בשבילי
זה מה שיש לי בלב ומה שאני מאמינה זה מספיק .שלמדתי ועשיתי כל מיני דברים וניסיתי להסביר
להם ,היא אומרת שלא אנסה להכניס לה את זה בכח שהם יצטרפו לזה ,כי כל הנושא הזה זה לא
שלהם ,הם גם לא יכולים ואין להם ראש לזה עכשיו .היא כבר די מבוגרת ,עברה מספיק בחיים שלא
צריכה את זה עכשיו .עכשיו להתחיל הכל מחדש? אם זה היה בגיל 30-40אולי היתה מוכנה ללמוד
כדי לדעת בתור לדעת ולא ...וזהו ועכשיו זה לא חשוב לה והכי חשוב לה שאני אסתדר" ))ניקול(.
"אמא שלי קצת התנגדה ,לא ממש התנגדה היא ממש פחדה ואמרה את תיפגעי ,את גדלת והזדהית
שאת יהודייה ,היא פחדה שאני אראה את עצמי פתאום לא ,שאני אגיע למסקנה שאני לא .אבל אני
לא הגעתי למסקנה הזאת .אני תמיד ידעתי שאני יהודייה" )רגינה(.
אביה של תמרה כעס עליה כשהודיעה לו שרוצה להתגייר באומרו שזהו חטא שיביא לה מזל רע:
"כשהייתי בתהליך של הגיור אמרתי לו ..אז הוא מאוד כעס .פתאום בטלפון הוא אומר לי דברים
כאלה ,את עושה שטויות ,איך אפשר ,זה חטא גדול! והוא הרי אדם שלא מאמין באלוהים בכלל.
אמרתי לו שלוש שנים אני בארץ ,מה קרה ,התעוררת פתאום שאני רוצה להתגייר? אני רציתי
להתגייר לפני ארבע שנים ,עכשיו אתה רק יודע את זה ואני הייתי לפני שנה והוא לא אמר לי כלום ,
ואני אמרתי לו שנורא טוב לי פה בארץ ,וזו דת יפה ואני מאוד שמחה ,הוא לא אמר שום דבר .ופתאום
הוא כעס כל כך ,אני מאוד מקוה שלא תעשי את זה .תדעי לך שזה לכל החיים מביא לך מזל רע,
אסור לשנות את הדת .אמרתי לו אבא ,בסדר ,בסדר ,אני ילדה גדולה ואתה לא יכול להגיד לי מה
לעשות .אני לא בת חמש עשרה .מאז ,לא דיברתי איתו...
259
משפחת בן זוגה כועסת עליה כשהיא רוצה ליישם דברים שלמדה במהלך הקורס" :פתאום ראיתי
שאנשים כועסים עלי ,גם רני וגם אמא שלו ,כועסים עלי שאני מנסה לשמור שבת .אמרתי להם ,מה
אתם רוצים ממני ,אני לא מבינה!! אני לא הייתי יהודייה ,לא טוב ,התחלתי להיות יהודייה ,לא טוב.
זה הדרך שלי ,אתם רציתם שאני אהיה יהודייה ,אני רוצה להיות יהודייה ,אומרים לי ,בסדר
יהודייה ,אבל לא עד כדי כך...מה עכשיו לא תיסעי בשבת? אמרתי ,ככה אני רוצה ,תתרגלו .זהו.
אמא שלו בחצי צחוקים אמרה לי ,עוד מעט תפסיקי גם לאכול אצלי ,זה לא כשר .אמרתי לה ,כן כן
עוד מעט ,תחליפי את המטבח שלך)...צוחקת( והתחילו בעיות עם אמא שלו ,מאד רציניות בגלל הדת,
בגלל שבתות ששמרתי ,בגלל אכל שלא רציתי לאכול ,בגלל זה ,ממש בעיות בגלל ,שלא רצו להדליק
נרות שבת .היה פעם בשבת של חנוכה שהיה צריך להדליק נרות חנוכה לפני שבת ,הם אומרים אנחנו
עושים את זה יותר מאוחר ,זה יותר נוח ,ואני בכיתי ,ביקשתי ממנה לא לעשות את זה .כי אי אפשר
להדליק בשבת נרות חנוכה ,מה אתם עושים?! ביקשתי ,וצעקתי ומאוד רבנו בגלל זה .היא אומרת לי
,תפסיקי עם השטויות שלך ,מה נכנס לך ג'וק כזה לראש .פתאום יהודיה כזאת .רני אומר לי ,אני
מבין שאת רוצה לשמור את הדברים האלה והכל ,אבל יש לי משפחה לא דתיה ואת צריכה להבין את
זה .ותקבלי אותם כמו שהם .כמו שהם קיבלו אותך בזמנו שאת לא יהודיה".
" למרות שכולם מסביב אמרו לי ,מהרוסים ,שזה כל כך קשה וזה בלתי אפשרי ולא יתנו לך אף פעם
להתגייר ,כי את רוסייה ואת לא מבינה עברית טוב וזה קשה לקרא תורה ואי אפשר וכל מיני דברים ,
ושאני לא אעשה .גם בעלי לשעבר אמר לי ,בשביל מה את צריכה להתגייר ,אמר בשביל מה לסבך את
החיים ,ללמוד ולהשקיע זמן בזה ובכלל .אני התחלתי את הגיור כשהיינו בתהליך הגירושין .בעלי
אפילו לא רצה לשמוע על זה .והוא יהודי מכל הצדדים ,כל המשפחה שלו חשבה שאני משוגעת שאני
הולכת לעשות גיור ,בשביל מה אני צריכה את זה ,מה זורקים אותך מהארץ? הרי יש לך תעודת זהות
ויש לך את כל הזכויות ,הכל " )הלנה(.
טטיאנה מספרת שבנותיה לא מוכנות לקבל את השינוי שעברו היא ובעלה במהלך הגיור" :דיברתי
עם הבת הקטנה ,ואמרתי לה שאני לא לוחצת אבל אני רוצה שאת תשמרי יום כיפור ,את צמה בתשעה
באב ,בפסח את לא אוכלת לחם ,אין לנו בפסח לחם ,ממש חודש..וזהו ...מה חסר לך? היא אומרת
לעבור את הגיור אני מבינה אני מקבלת אבל אני לא יכולה להבטיח שאני אשמור כמוך ,אני רוצה
לדעת שאני יכולה להינות בשבת לנסוע בשבת ,אני לא יכולה ככה לשקר כמו שכמה אנשים שעושים
את הגיור עושים .אם לעבור ,זאת אומרת לשמור ,ואני אומרת שאני מכבדת אותך ,זה מה שאני יכולה
להגיד לך .לבעלי זה מאוד קשה אבל אנחנו לא רוצים לעשות לבנות בכוח .אין לנו הזכות" )טטיאנה(.
"בעלי לשעבר יודע שאני התגיירתי ,הוא לא אמר כלום ,צחקק בשפורפרת כשאמרתי לו ,אבל אני
הרגשתי שניצחתי ,היתה לי תחושה כזו של נצחון ,זה נותן לי הרבה כוח ,אני אוהבת להוכיח) ".נדיה(.
260
המסר לחברות
מבין המרואיינות שהתייחסו למסר שהעבירו לחברותיהן לאחר סיום הקורס ,ניתן למצוא את חמש
ה"משכנעות" ללמוד בקורס ואת שלוש ה"מזהירות" מפניו.
"משכנעות"
" אני כל הזמן מדברת ,אם אני יודעת שמישהו צריך את זה ,אני מרימה את הנושא הזה ,אני ממליצה
לכל אחד לנסות ,אני אומרת להם ' :תנסו ,זה לא קשה ,תגלו עולם שלם ותרגישו עוד יותר חזק
קשורים לפה'" )לונה(
" אני חושבת שלהתגייר זו החלטה של כל אחד .אני חושבת למשל שהחברות האחרות שלי ,שהיו
חצי יהודיות ,אבא יהודי ואמא לא ,ובאו פה כדי להתחתן עם יהודי ולבנות פה ,הם באו מסיבות
פרקטיות ,אפילו שזה לא מסיבות ציוניות או רוחניות ,להם הייתי ממליצה אבל אם זה אישה או
בחורה גויה לגמרי ,והיא סתם מחפשת חיים טובים ,אני לא יודעת אם הייתי ממליצה ,אולי הייתי
מקשיבה אבל לא הייתי אומרת כלום" )קמילה(.
"אני ממליצה לחברות שלי להתגייר.אם מישהו רוצה להתגייר מכל הלב ,אני אמליץ אבל אם זה רק
כדי להתחתן ,לא.או כדי לקבל תעודה" )ויקי(.
"היום הרבה חברות שלי רוצות לעבור גיור ,ואני נותנת להם עצות מה לעשות ,איך לעבור את המבחן.
יש לי חברה שכבר כמה פעמים לא מצליחה לעבור את המבחן ,אני רוצה ללכת לעזור לה ללמוד"
)הלנה(.
יילנה משכנעת את בנות הדודות שלה להתגייר למען הילדים שלהם" :בנות דודות שלי אני לא רואה
שהם הולכות להתגייר ,אחת בת עשרים וארבע ואחת בת שלושים .הם מהקבוצה הרוסית ,חיים עם
רוסים ,מדברים עם רוסים ,אבל אמרתי לה שיום אחד זה יפגע בה ,אולי היום היא לא רוצה להיות
יהודייה ,אבל הילדה שלה שהילדה שלה שתיגדל ,יום אחד יכולה להאשים אותה למה היא לא עשתה
את זה בשבילה ,שלכן היא צריכה לעשות עכשיו את הגיור .ני מנסה להסביר להם וגם לאחרים שזה
מאוד חשוב שיעשו את הגיור" )יילנה(.
"פתאום אני מרגישה שאני השליחה של העם היהודי לגרום להם גם להתגייר ולהראות להם את
הארץ .זה עושה לי טוב שאני חושבת שאני אומרת לעוד מישהו לחשוב בכיוון של להתגייר .אני
מרגישה טוב עם זה" )יילנה(.
"מזהירות"
" אני לא ממליצה לעשות גיור סתם .זה צריך לבוא מהם .אם הם שואלות על זה ,אני בשמחה מספרת
להם .אבל זה צריך לבוא מהאדם עצמו .ביהדות לא צריך להביא אנשים ")נטליה(.
" האמת היא שיש לי חברה שרוצה להתגייר ,אבל אני מזהירה אותם בכל מה שזה כרוך ,תהיו מוכנות
שזה מה שצריך לעבור ...צריך להתכונן נפשית להחזיק את עצמך בידיים ,כי זה לא קל .לא קל".
)קתרינה(.
"בדיוק קרה לי מצב כזה שבן אדם יהודי בארה"ב ,חבר של רני ,פגש חברה לא יהודייה והוא רוצה
שהיא תתגייר .והם חושבים לבוא לארץ לשנה הבאה והוא שואל אותי איך זה להתגייר .ואני אומרת
לו תשמע ,אין לי מה להגיד ,אין לי מה להגיד ,אני אגיד לך רק שבסופו של דבר ,עם כל מה שקרה ,אני
מאוד שמחה שאני יהודיה .אבל תדע שצריך הרבה כח ,אולי זה יתן לה גם הרבה אושר שמחה ,אבל
261
תדע לך שזה כל כך קשה,אני לא יודעת אם יש לך ולה מספיק כח לזה.
מספרת איך לאחר הקורס אומרת לאחרים ":אין מספיק בחורות לא יהודיות שאתה צריך לא
יהודיה? ....רני אמר לו ,אתה לא יודע לאיזה סרט אתה נכנס " )תמרה(
חברתה של תמרה ברוסיה מתענינת בגיור שלה" :יש לי חברה שאני בקשר איתה מרוסיה והיא
מתעניינת במה שלמדתי וזה נורא כייף לי שהיא מתענינת .פשוט מעניין אותם .חברה שלי רוצה לדעת.
בשנתיים האחרונות התחילו לדבר על יהדות הרבה .פתאום התחילו לראות את האנשים היהודים
ולהבין שיהודים זה לא נוצרים .והם שואלים איך זה לגור פה ,ובמה אנחנו מאמינים ואני מספרת
להם .לא כותבת לה דברים כאלה שאסור להדליק אור בשבת ,כי היא לא תבין את זה אבל שיש להם
יום חשוב בשבוע ,יום ראשון ומה הסיבה של אסור לאכול בשר וחלב ביחד" )תמרה(.
תחושותיהן לאחר הגיור
תחושותיהן של המרואיינות לאחר שעברו את הגיור תוארו על ידי שמונה עשרה מרואיינות
כ"שמחה"",שלמות"" ,הקלה"" ,גאוה ונצחון" ",יודעת יותר מאחרים"" ,תיקון"" ,שיפור הבטחון
העצמי" .שלוש מרואיינות )תמרה ,רגינה ואירנה( תיארו גם תחושות של "אשמה וחטא".
שמחה
" עכשיו אני מרגישה שלמה עם עצמי ושלמה עם זה שאני חיה בארץ ישראל ואחת מהמנין..
וכשעשיתי מקוה אני זוכרת שטבלתי ויצאתי ,היתה לי הרגשה של שמחה כמו של התעלות שיש בי
משהו שנורא משמח אותי ,ואני לא יודעת איך להסביר לך את זה ,אבל עכשיו אני אדם קצת אחר..זה
שמח אותי כי יש הרבה דברים שלמדתי ושהתחברתי ושמוצא חן בעיני ושלקחתי לעצמי" )אנג'לה(.
" ,אני מאוד שמחה שאני יהודייה ,אני מאוד שמחה שעשיתי את זה עד הסוף...למרות כל הבלגן,
אני מאוד שמחה שעשיתי את הגיור .אני אומרת תודה לאלוהים שהיה לי מספיק כח לעבור את זה"
)תמרה(.
תמרה מציינת בשמחה שבזכות הגיור רני התחתן איתי אחרת זה היה לוקח עוד 10שנים" :בסוף
היינו צריכים לארגן חתונה תוך שבועיים ,אחר כך אמרתי אולי ככה צריך להיות ,אולי מה שקרה
צריך לקרות וזהו ממשיכים הלאה .דיברתי עם חברה יהודייה שלי ואמרתי לה ,זה נכון שהוא צריך
להתחתן בגלל שעברתי גיור וזה ,אבל אם הייתי יהודייה ,אולי היה מתחתן עוד 10שנים ,מי יודע מתי
הוא היה רוצה להתחתן? יש לזה גם יתרון ,אני יודעת איפה אני עומדת .שנים חיכיתי לרגע הזה ,אבל
אז כעסתי.עכשיו אני מבינה זה טוב אז כל מה שקרה זה טוב".
"אני מאוד שמחה שלמדתי בבית הספר הזה לגיור ,כי כולם היו מתייחסים אלי ממש טוב ,גם המורה
ושמחה שמצאתי את המקום הנכון ושמחה שעשיתי את זה כי הבנתי מה קורה בעם היהודי ,למה
הוא עם נבחר וכל זה .זה נתן לי הרגשה שאני מחוברת לפה יותר טוב ואני מכירה ויודעת את
הדברים ,הבנה שאני כבר בעינינים זה הרגשה מאוד טובה" )הלנה( .
262
"היתה לי התרגשות בתהליך,עברתי את הבית דין וכשעשיתי את הטבילה היתה לי התרגשות של
אושר שכמה ימים לא האמנתי שעשיתי את זה ומשהו שרציתי בחיים והשגתי את זה ,אבל אח"כ
לא ,נשארתי אני ,אני לא הרגשתי שאני פתאום ...בן אדם ,אני נולדתי יהודייה ,עכשיו חדשה ,לי זה
לא היתה ההרגשה טוב עכשיו אני יהודייה ,כי תמיד הייתי ולכן לא היה לי שום שינוי " )לונה(.
"שלמות"
"עכשיו אני מרגישה שאני ראויה לחלוטין ,בן אדם שלם עם כל ההזדהות .זה מאמץ גדול מה שעברתי
כאן .בזכות עצמי לגמרי הישגתי את כל זה כאן בארץ ,לא נולדתי עם זה .תיראי ,חשוב היה לי כאן
להיות שווה .חוץ מזה ללמוד זה תמיד טוב .זה חוויה ומבחינה זאת אני מאוד שמחה .אני מרגישה
שאני לא מפחדת כבר מכלום ,יש לי ביטחון עצמי ,יש לי ידע ,יש לי הרבה דברים ,שלחתי את
השורשים שלי להרבה כוונים .אין לי בעיה לדבר עם אף אחד ,להרגיש בנוח עם כל העקרונות שלי ,אני
גם יותר שלמה וגם שלמה עם עצמי " )מריה(.
" היום אני מרגישה שהמעגל נסגר ,יש לי תשובות לכל הדברים האלה ,כל מה שקרה לי ,כל מה
שעשיתי וכל מה שראיתי ,הכל היה חשוב כדי להגיע לזה .אבל אין לי שינוי דרסטי בעצמי ,כי בתוך
תוכי ידעתי שאני יהודייה ,זה מה שאני ,פשוט החזרתי את זה מתוך בחירה!! .הקיום של החיים
שלי ,החזרתי את זה ,עכשיו אני שקטה" )ויקי(.
" ההחלטה הכי חשובה שלי זה היה הגיור ,כמו לעלות לארץ .היא גם היתה קשה ,לקח לי זמן ,אבל
היה לי עיתוי לזה ,ועשיתי צעד גדול אני חושבת ,אני מרגישה טוב יותר עם עצמי .אז זהו ,הרגשתי
שאני כמעט יהודייה אבל היה חסר לי לעשות את ההשלמה הזאת ,את הפיניש.קודם כל אני
מרגישה יותר שלמה ,אני לא אגיד שעברתי את הגיור אני מאה אחוז יהודיה וזהו .אבל היום בעבודה
כולם אומרים שאני יותר יהודיה מכל אחד שם ,שאני יודעת הרבה יותר דברים וגם עושה יותר
מאשר הם) "...אוקסנה(.
"אני גאה בעצמי ואני מרגישה שלמה .אני יצאתי מבית הדין עם הרגשה כזאת שאני שלמה ,היה
חסר לי איזה חלק ,וקיבלתי את זה בעבודה גדולה .ואני בן אדם שלם ואני נושמת ואני עם הרגשה
כזאת כאילו בן אדם שהיה צמא ונתנו לו לשתות כי מצאתי משהו שהיה חסר לי כל החיים ,תשובות
שאני חיפשתי כל החיים")תמרה(.
"אחרי שאני עברתי גיור לא איכפת לי איך מקבלים אותי ,אבל הרגשה שלי היא טובה מאוד ואי
אפשר להסביר כשאני מסבירה לכולם ,זה שלי ,זה אני" )טטיאנה(.
הקלה
"אחרי שסיימתי את הקורס אמרתי ,עוד שלב עברתי בחיים ..כמו שאת מקבלת תואר ,או מקבלת
רשיון ,עוברת איזה שלב" )לדה(.
" יש לי הקלה מאד גדולה שזה נגמר ,ויש לי תחושת גאווה מסווימת שאני עמדתי בזה ושהחזקתי
מעמד ,שלא כולם מחזיקים מעמד .היה לנו זוג שפרש באמצע ,ואני לא שופטת אותם .זה כמו לקבל
263
תואר באוניברסיטה .אני שמחה שעשיתי את זה ,עשיתי לעצמי ,עוד "וי" ,אני עם העקשנות שלי
לא עוזבת באמצע ,זה היה עוד מבחן של החיים שצריך לעבור .סך הכל זה רק הוסיף" )קתרינה( .
"מה שעברתי ,עשיתי כל כך הרבה דברים בשביל להיות יהודייה שזה כל כך הרבה דברי ביחד.שזה
היה בשבילי משהו מאוד גדול שהתגיירתי .אחרי שהכל נגמר הרגשתי שירד לי המון מהלב"...
)תמרה(.
"למרות שתמיד הרגשתי את עצמי יהודייה ,אני לא מצטערת על זה שהייתי צריכה לעשות את הגיור,
עוד משהו שיש לי .זה חוויות חיוביות ,בסוף שעברתי זה היה חיובי ,זה הרגשה של הקלה ,הורדתי
את זה מעצמי ...יכול להיות שאם הייתי נכשלת בגיור ,באמת ,אם אני עכשיו לא הייתי עוברת ,אני לא
יודעת מה זה היה עושה לי ,אולי זה היה באמת טראומה קשה בשבילי" )לונה(.
גאווה וניצחון
"יש לי תחושת גאוה מסוימת שאני עמדתי בזה ושהחזקתי מעמד ,שלא כולם מחזיקים מעמד "
)קתרינה(.
"אני גאה בעצמי שעשיתי את הגיור ,למרות כל הבעיות ,כי יש לי חברות שלמדו במקום אחר ונשברו
באמצע" )תמרה(.
"את יודעת ברוסיה ,זה לא היה ליהודים הרגשה חופשית שהם גאים שהם יהודים .זה בכלל לא קיים.
ואחרי שלמדנו קבלה ואחרי שאני למדתי לגיור אני כל הזמן אומרת לו )לבעלה( ':איזה מזל יש לך
שאתה נולדת יהודי ,אתה צריך להיות גאה 24שעות במה שאתה אתה ,אתה לא מבין את זה אתה
קיבלת את זה בחינם!' )צוחקת( ...הוא צוחק מזה .אני אומרת שצריך לעבור מה שאני עברתי כדי
שאתה תבין מה זה ,משמים נולדת יהודי" )טטיאנה(.
"יש לי היום כזה קטע שאני רוצה להשוויץ בזה שאני יהודייה ,ושאני יודעת יותר מאחרות ,למשל
מהמורות שאיתם אני עובדת בבית ספר ,אני מרגישה יותר יהודייה מהם .תמיד אני מתווכחת איתם
ואני בצד של אלה ששומרים על המסורת ויודעים דברים ,אני אוהבת להראות את זה ...זה חשוב לי"..
)נדיה(.
"אני מרגישה שאני לא מפחדת כבר מכלום ,יש לי ביטחון עצמי ,יש לי ידע ,יש לי הרבה דברים.
שלחתי את השורשים שלי להרבה כיוונים .אין לי בעיה לדבר עם אף אחד ,להרגיש בנוח עם כל
העקרונות שלי" )מריה(.
"יודעת יותר מאחרים"
"הייתי מביאה את החומר של הלימודים לעבודה ,שם כולם חילוניים ,ואף אחד לא ידע כלום .ואני
הייתי מסבירה להם ...וכולם צוחקים ואנשים קיבלו את זה ממש טוב וצוחקים על זה .צחקו שהם לא
יודעים שום דבר וכול ם התחילו להתעניין בי מתי המבחן וזה היה לי ממש טוב .עכשיו עברנו למשרד
חדש שכולם שם חילוניים ,ובחדרים אין מזוזות,ואני רואה שבחור עם כיפה שם מזוזה עם ברכה,
הרגשתי משהו נורא טוב ,אני מכירה את המצב .יש לי הרגשה טובה ,שאני יודעת יותר מהחילוניים,
הם גדלו פה ולא יודעים ואני לא גדלתי פה ויודעת יותר מהם.
לפעמים שואלים אותי כל מיני שאלות ,וזה נעים לי שאני יודעת .ואני יודעת שלא כולם יודעים לענות
עליהם ,זה נעים לי .הייתי בחגים אצל חברים שלי ומשפחה מאמצת ,אני בענינים עכשיו ,אני לא
264
מסתכלת עם עיניים ככה מה אני עושה פה ...מה נפלתי ...אני יודעת שמדברים על משהו ,אני יודעת
על מה ,למדנו ולמדנו ,וכשסיימנו ללמוד אני מרגישה שאני בענינים ,זה הרגשה טובה" )ג'נט(.
"המנחה שלי באוניברסיטה ,ניצול שואה ,להם הרי יש בעיות עם הדת ,ואני מספרת לו על מה אנחנו
לומדים ,והוא אומר לי שהוא לא יודע כלום על זה ,אז אני מספרת לו ,משתפת אותו ,ואז הוא אומר
שאחרי שיצא לגימלאות ילך גם לעשות אולפן גיור ...אז אני אומרת לך ,אני יודעת יותר ממנו..
)אלכסנדרה(.
קמילה מספרת שדווקא הידע שלה יצר פער בינה בוין החברה החילונית שבה חיה" :מכיוון שאני
בתרבות החילונית יותר ,הגיור גרם לי דווקא להתרחק מהם כי הם לא תמיד מבינים .הם שואלים
אותי )החילוניים( שאלות למה זה כשר וזה לא כשר ...כאילו למה אני לא אוכלת אפילו אם זה רק
ירקות ואז אני צריכה להסביר להם ...הם לא יודעים כלום ...אני היום אני יודעת הרבה דברים
שחילוניים לא יודעים .יש לנו בעבודה המון חילוניים לגמרי ,שלמדו בבית ספר רגיל ,הם לא יודעים
כלום .אין להם שום מושג .גם ראיתי הרבה דתיים שלא יודעים דברים שלמדנו .למשל ,למה שמים
שתי חלות בשבת על השולחן .באמת הרבה דתיים שגדלו ככה ,וכל החיים ראו את הדברים אבל הם
לא יודעים למה הם עושים אותם .אצלי כולם ידעו שאני עושה גיור .עשיתי להם מבחנים אחרי שבאתי
מהשיעורים ועשיתי להם הרצאות שלימות ..למה ככה ולמה ככה ..כולם הקשיבו ..אבל לא יכלו
לעזור כי הם לא יודעים שום דבר" )לדה(.
תמרה" :זה נותן לי הרגשה לא שאני כמו כולם אלא אני יותר מכולם .אני אומרת לפעמים לאנשים
יהודים שלא יודעים כלום על יהדות ,אני אומרת ,תגידו ,יש לכם דת כל כך מעניינת וכל כך חכמה ,
איך אתם לא אוהבים את זה? איך ,איזה יהודים אתם? אני מסתכלת על אנשים ואומרת ,וואלה,
אתם לא יהודים בכלל .מאבדים את הסוד שלכם .כאילו אלוהים יספר לאנשים יהודים איזה סוד
הם מעבירים כל השנים מאבא לבן ,ופתאום איזה בן אדם מחליט שהוא לא רוצה לשמוע אפילו .לא
רוצה לשמוע את הסוד הזה ואומר טוב לי ככה גם .איך אתה לא רוצה ,רק לך נתנו את הסוד הזה? רק
לך נתנו אותו! להיות שייך לקבוצה הקטנה הזו ,הנבחרת .איך אתה לא רוצה? לא מבינה איך יהודים
יכולים לזלזל ביהדות ,והם אומרים לי ,וזה כואב לי לשמוע את זה .איזה שטויות זה לשמור שבת,
איזה שטויות זה להדליק נרות ,או ללכת עם חצאיות .איך אתה יכול להגיד דבר כזה .אל תהיה דתי,
אבל למה אתה אומר את הדברים האלה ,אתה בכלל לא מבין את זה .אין לך מושג מה אתה מפסיד.
אל תהיה דתי ,אבל אל תגיד את זה כי אתה לא יודע על מה אתה מדבר .אחרי החתונה שעשינו בבית
כנסת שבת חתן ,גיסתי )היהודייה( אומרת לי ,מה הם עושים פה כל הזמן ,איזה מצחיק זה ,מוזר זה,
אני לא אמרתי לה כלום אבל ראיתי שאין לה מושג מה כתוב שם בספר ,היא לא למדה את זה ואין
לה מושג מה זה ולא תרגיש מה זה ,אז אל תהיה דתי אבל אל תגיד דברים רעים על יהדות" )תמרה(.
"ועכשיו ,אחרי הגיור זה מאוד עזר לי כי עכשיו מקבלים אותי עוד יותר טוב .אני מרגישה שמקבלים
אותי ממש מצוין כשאני מראה את הידע שאני יודעת ,ביהדות .אנשים פשוט בשוק שאני למדתי
כאלה דברים שאפילו הם לא יודעים אותם בכלל .כל הדברים עכשיו אני יכולה להסביר לאחרים.
הבנות שהן יהודיות ממש ,לפי אמא והכל ,הן לא יודעות ...אפילו למה בחנוכה מדליקים נרות ...הם
שואלים אותי עכשיו ,איך מדליקים נרות .אני אומרת להן ,בנות ,אתן לא יודעות? לא .הן לא רצו
להתייחס לזה ולהיכנס לזה והם המון שנים בארץ לא יודעות כלום ,הם סגורות בקבוצה שלהם"..
265
)הלנה(.
" אני בכל מקום משוויצה בזה שאני יודעת כל כך הרבה ,גם צברים אמרו לי טוב תשמעי את יודעת
הרבה יותר מאתנו ,אני רוצה עוד ללמוד ועוד לקרא ועוד לדעת ,אני אדע כי אני באמת מרגישה
הרבה פעמים שאני יודעת יותר וזה נותן לי עוד נקודות שאני ישראלית ,כאילו שנולדתי פה ,הרבה
פעמים אני מצטערת שלא נולדתי במקום אחר ,אלא שנולדתי איפה שנולדתי ...זה נותן לי נקודות
כאלה ,לא נקודות שאני יותר טובה ממישהו אבל לעצמי ,שעדיין אני מדליקה נרות שבת ואני לא
אוותר על זה ,וזה משהו ששלי וזה יישאר איתי..
וכשיש איזה ויכוח ,יש לי ידע ,יש לי דיעה ,בין שזה אנשים דתיים ובין שזה אנשים חילוניים ,בין
אנשים חילוניים אני מרגישה יותר טוב ...כי אני יודעת הרבה יותר מהם ,באמת שיש הרבה צברים
שזה לא מדבר אליהם שום דבר .והם מסתכלים עלי בעיניים אחרות בכלל ,בעבודה יש הרבה אנשים
סביבי שידעו שאני עושה את זה מסתכלים עלי בעיניים של הערצה " )לונה(.
"ההורים של בעלי אומרים עלי שאני מבינה הרבה יותר טוב מהם ביהדות ,הם לא יודעים כלום .זה
מצחיק .היום אני יותר יהודייה מהם ...ובאמת אבא של בעלי הוא נולד וגדל במשפחה בפולניה וזאת
היתה משפחה יהודית דתית ,והוא שכח הכל וכשהתחלנו לעשות קידוש הוא בכה ,וכשאני אומרת את
ברכת המזון הוא אומר לי טטיאנה ,אני זוכר שאמא שלי עשתה ככה ,וכשאני עושה נטילת ידיים הוא
אומר לי אצלנו היה ככה ,אצלנו לא היה ככה) ...צוחקת(" )טטיאנה(.
"יש לי היום כזה קטע שאני רוצה להראות לכולם שאני יהודייה ,ושאני יודעת יותר מאחרות,
למשל מהמורות שאיתם אני עובדת בבית ספר ,אני מרגישה יותר יהודייה מהם .תמיד אני
מתווכחת איתם ואני בצד של אלה ששומרים על המסורת ויודעים דברים ,אני אוהבת להראות את
זה ...זה חשוב לי..כשאני נמצאת בחגיגות של המשפחה המאמצת שלי אני יודעת פחות מהם ,אבל
בין חילוניים אני יותר .בכלל יש לי אצל הדתיים הזמנות לחגים ,מין סביבה תומכת כזו" )נדיה(.
" בכיתה שלנו היו הרבה בני זוג ישראלים שלא ידעו כלום ,כמוני .ועכשיו אני יודעת יותר מכל אנשים
שאני מכירה ,אולי לא יותר מדתיים ,אבל מחילוניים בטח) ".ניקול(
"תיקון"
" ההורים שלי עשו טעות אז אני לא רוצה להמשיך את הטעות הזאת .אני רוצה שהילדים שלי ידעו
שהם יהודים ושיש להם משפחה יהודית" )מריה(.
" זה משהו שאני מתקנת את ה'פקים' שלהם ,את מבינה? אני לא יודעת אפילו איך להגיד את זה' .
אתה אבא עשית פק ,ואני צריכה לתקן את זה' .אז באמת ,תהיה מספיק גבר כדי להגיד לעצמך ,אני
התאהבתי באישה לא יהודייה ,בחיים לא הבנתי מה זה יהודי ,ולא כל כך יודע מה זה עכשיו ,אז
לפחות ,תהיה גבר ,מה זה הגישה הזאת כל הזמן לדחוף אותי ,להתגייר,שאני כבר אתחתן שיהיו לו
נכדים ,זה כל כך מעצבן ,מרגיז אותם ,שאני לא בתוך מסגרת ,שחסרה להם מסגרת ,שכך וכך ,זה
משהו שמאוד מקומם ומרגיז) "..דיאנה(.
"כאילו החיים ,העולם הוא כמו פזל שיש כל מיני חלקים קטנים .אם אתה מוציא חלק אחד אז
266
העולם הוא לא שלם .אז אולי אני חלק אחד מהפאזל הזה ,שהוא בדיוק באמצע או בצד ומשלים את
התמונה הזאת ונותנת את כל המשמעות..ואני צריכה ,יש לי עבודה לעשות כאן .מאד מאמינה שאדם
בא עם תפקיד שהוא צריך לעשות ואם הוא לא יכול למצוא את זה אז אצלו בראש יש בעיה ,לא
בעולם יש בעיה .בגלל זה אמרתי בסדר ,חבל מה שקרה אבל אני ממשיכה הלאה וזהו שום דבר כבר
לא ישבור אותי .אז כנראה הייתי צריכה להכיר את האדם היהודי בשביל זה" )תמרה( .
"הגיור עזר לי בהרגשה יותר פנימית עם עצמי .להתחתן אני רוצה עם יהודי וילדים יהודי .חשוב לי
שהבעל שלי יהיה יהודי .אם כבר חיים במדינה הזאת ,גם הדור הקודם שלי היו יהודים ,אז כל
הקלקול הזה שהתקלקל בגלל מלחמת העולם השניה ,אני מסדרת עכשיו" )יילנה(.
" הרגשתי שעד שאני לא יהודיה ,אלו הדלתות שבהם הרוע נכנס .אנחנו כל כך הרבה קרובים וכל
כך מדברים על הכל .אני לא מכירה הרבה זוגות שכל כך קשורים .מרגע שנפגשנו פעם ראשונה ,הרגשנו
שאנחנו שני חצאים .בתהליך הזה לפעמים זה לא כל כך ברור.אני בטוחה שאנחנו שייכים זה לזה.
אבל אין מה לעשות ,הרגשתי שעד שאנין לא יהודיה ,אני מרגישה שאני טמאה ,שמשהו חסר,
אמרתי לו שאנחנו מקיימים את כל הדברים בבית ,המטבח כשר ,יש לנו כשרות ,מברכים ,שומרים
שבת .עושים את כל הדברים כמו בית דתי ,אבל מה? אני לא יכולה ללכת עד הסוף עם זה ולכן גם הוא
לא יכול ללכת עד הסוף עם זה.למשל כשרות בבית ,הפכתי הכל לכלים נפרדים ,ואי אפשר לעשות עד
הסוף ,כלים שעשו גויים צריך לטבול במקוה .אני בעצמי גויה.מה עושים? לכן אחרי הגיור הרגשתי
שנסגר פה מעגל בשבילי ובשביל בוריס)".טטיאנה(
" התגיירתי כי פשוט איזה שהיא טעות של הזמן של המלחמה ,שצריך לפתור ...יש מלא אנשים
שהם יהודים והם לא יודעים שהם יהודים ,אי אפשר לשפוט את מי שעבר להיות אוקראיני כי הוא
סבל ,אי אפשר לשפוט אף אחד ,אנחנו לא יכולים לשפוט אותם ,למה עשיתם את זה .אני מרגישה
שעברתי את הטבילה ,התקשרתי לכל העולם ואמרתי להם ,טוב ,הצדק עכשיו במקום ...מבחינתי זה
לא היה צודק ,זו היתה טעות ,טעות ,וטוב שזה היה בכוחות שלי לתקן את זה ,אם זה לא היה אני
לא יודעת מה הייתי עושה ,לא יודעת ,,בשבילי זה מאוד קשה ,טרגי אפילו ,אם לא הייתי יכולה,
אם היו חוקים שאי אפשר לעשות גיור) "...לונה(
" גיור זה כאילו דבר מאולץ לעשות אותו ,לא שאני רציתי להתגייר לקשור את עצמי עכשיו לרבנות,
ושיביאו כל מיני דרישות שאני אתנהג ככה או אחרת ,זה בא בקצב שבא לי ורציתי לחזור בתשובה
איך שבא לי בלי שיכתיבו לי ,אבל זה היה מצב מאולץ כזה .אין לי ברירה ,אני לא יכולה להיכנס כמו
ג'וק דרך התריסים ,אני צריכה להיכנס באופן מכובד דרך הדבר הזה .הגיור זה דבר מאולץ ,זה
האמצעי" )ויקי(.
ביטחון עצמי" -אני שווה"
"האמת שהידע שיש לי היום הוא כל כך גדול ולמדתי בתקופה של שנה מה שאנשים חיים כל החיים.
זה נתן לי הרבה בטחון עצמי ,בשבילי להרגיש ככה זה חשוב .אני לא מרגישה כמו איזה מסכנה
שהגיעה לכאן ויש לה רק קשיים אלא גם עשיתי כמה דברים מתוך הרצון שלי ,וזה היה מאמץ גדול
מאוד ,הלימודים היו מאוד קשים בשבילי ,ועמדתי בזה .את יודעת איזו הרגשה זו? גם באתי מארץ
267
אחרת ,גם כל הקשיים שהיו לי וגם ללמוד את הקורס הזה שהוא חדש גם לישראלים" )ניקול(
"אני מרגישה שאני לא מפחדת כבר מכלום ,יש לי ביטחון עצמי ,יש לי ידע ,יש לי הרבה דברים,
שלחתי את השורשים שלי להרבה כיוונים .אין לי בעיה לדבר עם אף אחד ,להרגיש בנוח עם כל
העקרונות שלי .אניגם יותר שלמה וגם שלמה עם עצמי" )מריה(.
"זה נותן לי הרגשה שאני כמו כולם,היתה לי הרגשה שאני לא שייכת ,כי אני שונה במנטליות,
בהתנהגות,שמנסים לרמות אותך ואת מתוך זה שאת לא מבינה אוכלת אותה .הגיור עזר לי להרגיש
שאני שייכת לעם הזה .שאני בן אדם אחר .תראי ,אני הגעתי לא כדי לקבל תעודה ,אולי כן לקבל
תעודה אבל לא כסוף הדרך ,אלא תחילת הדרך .זה בא לי מצורך רוחני ,לא של תעודת זהות .מה
שחיפשתי לא טעיתי ,טוב לי עם זה .אני לא מישהי זרה ,ואני עכשיו כמו כולם" )ויקי(
"אם הגיור היה קל ,אולי לא הייתי מסתכלת על זה שזה כל כך חשוב להיות יהודי .עכשיו רק בגלל
שזה קשה באמת ,אני מרגישה שעשיתי משהו גדול וזה נותן לי בטחון " )תמרה( .
" זה נותן הרגשה שאני שווה .זה כבר שלי ואף אחד לא יקח ממני ,אף אחד לא יקח את זה ממני.
אני מרגישה עם יהדות יותר טוב ממה שהיה לפני זה ,אני יודעת איך להתנהג בכל מיני סיטואציות.
אם מזמינים אותי לאיזה אירוע ,אני יודעת מה להגיד ,איפה לשבת ,איפה לא לשבת ,איפה לשים
כלים איפה לא לשים ,אני מרגישה שיותר מקבלים אותי בחברה .כבר יודעים שאני יודעת הרבה וגם
אני לא שותקת ...הגיור נתן לי יותר ביטחון עצמי איך להסתדר עם החיים האלה בכלל .אנשים
מסביב מקבלים אותי יותר טוב ,זה ביטחון עצמי גדול" )הלנה(.
"עכשיו אני פתאום מרגישה שגם לי מגיע וגם אני שייכת ,כמו שאומרים בזכות ולא בחסד"..
)אירנה(.
" קודם כל אני בכל מקום משוויצה בזה שאני יודעת כל כך הרבה .גם צברים אמרו לי ,טוב תשמעי,
את יודעת הרבה יותר מאתנו ,אני רוצה עוד ללמוד ועוד לקרוא ועוד לדעת .אני אדע כי אני באמת
מרגישה הרבה פעמים שאני יודעת יותר וזה נותן לי עוד נקודות שאני ישראלית ,כאילו שנולדתי פה,
לא נקודות שאני יותר טובה ממישהו אבל לעצמי) "..לונה(.
"האמת שהידע שיש לי היום הוא כל כך גדול ולמדתי בתקופה של שנה מה שאנשים חיים כל החיים.
זה נתן לי הרבה ביטחון עצמי ,בשבילי להרגיש ככה זה חשוב .אני לא מרגישה כמו איזה מסכנה
שהגיעה לכאן ויש לה רק קשיים ,אלא גם עשיתי כמה דברים מתוך הרצון שלי ,וזה היה מאמץ גדול
מאוד ,הלימודים היו מאוד קשים בשבילי ,ועמדתי בזה .את יודעת איזו הרגשה זו? גם באתי מארץ
אחרת ,גם כל הקשיים שהיו לי וגם ללמוד את הקורס הזה שהוא חדש גם לישראלים .בכיתה שלנו היו
הרבה בני זוג ישראלים שלא ידעו כלום ,כמוני .ועכשיו אני יודעת יותר מכל אנשים שאני מכירה ,אולי
לא יותר מדתיים ,אבל מחילוניים בטח" )ניקול(.
"אחרי הגיור הרגשתי שאני יותר קרובה לפה .אני יותר מבינה את מה שהולך פה ,אני יותר נקלטת.
תהליך הקליטה נמשך .הגיור עזר לי יותר להבין מה קורה פה ולמצוא את עצמי במדינה ,וזה גם נותן
הרבה ביטחון .כמה שיותר ידע זה יותר ביטחון .כשהתחלתי לחפש מקומות עבודה ראיתי
שמסתכלים עלי אחרת ,שמסתכלים עלי על ישראלית ויהודיה ויותר מעריכים אותי .הרגישו שאני לא
268
מפה .אני מרגישה את זה שעכשיו יש לי יותר בטחון וגם היחס אלי הוא אחר) .אלינה(ץ
אשמה וחטא
שלוש מהמרואיינות דיברו על תחושות של אשמה וחטא .רגינה על כך שלא התכוונה מלכתחילה
לשמור מצוות ,תמרה עסוקה בדילמה האם הגיור "שווה" כשלא מקיימים מצוות ,ואירנה עברה
בית דין נוסף מאחר שבבית הדין הראשון לא התכוונה לקיים מצוות.
רגינה" :אני פחדתי ואני מפחדת עד היום ואף אחד לא יוכל לענות לי אני חושבת על התשובה הזאת,
אני פוחדת שאני אקבל את הענש על הגיור ,על זה שעברתי גיור ,ולא התכוונתי מהתחלה לעשות את
זה באמת ,כי הרי מה זה בשבילי גיור? אני הרי תמיד נקראתי יהודייה .גיור זה שהייתי צריכה
להתחיל חיים דתיים ואני ידעתי שזה לא יקרה וזה אכן לא קרה וזה כנראה לא יקרה אף פעם ,ואני
חושבת וזו ההרגשה שלי שזה חטא .זו ההרגשה שלי ,אחרי הגיור ,אני בחרתי לעצמי ,ישבתי עם
עצמי ואני אמרתי לפחות אני אבחר כמה דברים שאני אעשה אותם .אי אפשר רק לקבל בלי לתת וזה
פה לא משחק .
רימיתי את ה' ואת עצמי ,לדעתי לפחות ,אני לא משחקת פה עם מה שרשום לי בתעודת זהות או
מרמה .אני בעצם רימיתי את הדבר הכי יקר שישנו ,לא את עצמי ,אלא אותו )מתכוונת לה'( ,זו
ההרגשה שלי ,כן ,כן .ואני עשיתי את זה במודע ,אני התכוונתי לזה מלכתחילה ,אני ידעתי שזה מה
שיהיה .אני מרגישה שחיה בחטא ,אבל אני מרגישה שאני עשיתי טעות ,לא טעות אלא אני לא בסדר
ואני הלכתי לזה עם עיניים פתוחות .אני אף פעם לא אמרתי שאני הולכת לעשות גיור ואני באמת
אשמור מה שצריך לשמור? לא.
"מאמינה שתקבל עונש על כך ששיקרה .אני מרגישה שאני לא בסדר ואני מאמינה שאני אקבל על
זה מה שמגיע לי .אני מאמינה שאני עשיתי דבר לא טוב ,ואני יודעת למה עשיתי ,בשביל מה עשיתי
ואני עשיתי את הבחירה שלי בעיניים פתוחות .אני עשיתי את זה שהבת שלי לא תסבול את מה
שאני סבלתי .ואם אני אקבל על זה עונש ,אני אקבל על זה עונש .אני לא אומרת שזה בסדר ,אני
חושבת שזה לא בסדר ,זה לא שאני יושבת ומצפה לענש ,אני חושבת שזה לא בסדר .אולי המחלה,
השיתוק שקיבלתי זה העונש ,לא יודעת....אני לא מפחדת ,כי עשיתי את זה עם עיניים פתוחות .אני
לא יודעת מה יהיה הענש ,אולי זה שאני לא מרגישה עם זה טוב ,זה העונש ,אין לי מושג.
נחמה עצמית -ה' רואה את כל התמונה" :זה מלווה אותי אבל זה לא ..אני השלמתי עם זה .אני
אומרת לך ,אני יודעת למה אני עשיתי את זה ואני מאמינה שאם כבר אנחנו מדברים על הקדוש ברוך
הוא ,אז הוא גם יבין גם אותי .זה לא זקן שיושב ואומר את עשית ככה וככה .הוא רואה את כל
התמונה .כך אני מאמינה.
"אני היום גם יהודיה רשמית .מה השתנה? זה שהתחלתי ללכת למקוה ,אני החלטתי לקחת את זה על
עצמי כהחזר של משהו ,לפחות .אני לעצמי בניתי מסגרת ,שאני רימיתי בזה שעברתי גיור לא עם לב
פתוח ,בואי נגיד ככה ,אבל לפחות משהו אני כן עושה שזה בעצם בשבילי ,בשביל עצמי כן קצת מרגיע
אותי ,שאני לא כזו רעה) ...צוחקת( .אני חושבת שכולם מרגישים כך בפנים אבל יש כאלה שחיים עם
זה בשלום ויש כמוני שלא".
הדילמה של תמרה בקורס -האם הגיור "שווה" ,כשאנחנו לא שומרים? "אני דיברתי עם כל מי
שלמד ,בהפסקות וככה אמרנו ,אם בן אדם לא שומר את כל המצוות ,הוא בעצם לא עבר גיור,אז זה
269
נחשב שעשינו? ...אז היה לנו ויכוח ביננו ,בהפסקות ואם אנחנו עוברים גיור או לא עוברים גיור ...כי
אדם שעובר גיור צריך לשמור הכל ,אז אם הוא לא ,הוא עושה חצי ...מתחילים לחשוב על זה יותר
עמוק ומתחיל לחשוב ...מישהי אמרה לי אני יודעת שאני לא אשמור כל החיים שבת ,אז הגיור שלי
לא נחשב ,או שכן ...שאלות קשות .אז זה לא אמיתי מה שאני עושה ,אבל אני רוצה את זה .יש איזה
קשר עם מה שבן אדם עושה .אם אדם בהתחלה מתחיל ללמוד ולא שומר כשרות ,זה לא אומר שזה
רק בשביל חבר .אפילו שבחורה באה להתגייר בשביל החבר ,היא עושה את זה בסוף בשביל עצמה ,אני
שואלת את השאלות האלה את עצמי"..
אירנה":אחרי שאת מתגיירת זה גורם לך להיות חצויה שאת עומדת ככה ומשקרת שאת יהודייה,
בטח ,בטח ,ואומרת בבית הדין ,בטח ,אני אקיים הכל וזה .אבי )בעלה( ,הכיר את הרב וכל הזמן הרב
היה אומר לו שהגיור שעשיתי לא טוב ,זה גיור של כיפות סרוגות לא מספיק רציני .אז החלטנו
שעכשיו אני אעשה גיור של חרדים .עשיתי עוד פעם בית דין חרדי .המעמד היה מאוד מרשים ,שאלו
אותי למה אני רוצה להתגייר ,אמרתי שאני מרגישה שבבית הדין הקודם ,כשסיימתי את הקורס לא
כיוונתי כמו שצריך מכל הלב ,אמרתי להם שעכשיו אני רוצה לעשות את זה רציני ואת הטבילה
באופן רציני" )אירנה(
סיפורי חזרה בתשובה
ארבע מהמרואיינות חזרו בתשובה .ויקי וטטיאנה החליטו לחזור בתשובה עוד לפני שהתגיירו,
כשהגיור עבורן היה אמצעי הכרחי לכניסתן ליהדות .אירנה חזרה בתשובה עם בעלה לאחר הקורס
לגיור ,התחברו לעולם החרדי ועברו שוב בית הדין חרדי לגיור..
קמילה למדה קבלה ולאחר הקורס לגיור ,הכירה בחור חוזר בתשובה שאיתו התחתנה כחודש לאחר
הראיון עימה.
ויקי :לאחר שנה בארץ התגייסה לצבא ושם עברה משבר קשה ובעקבותיו ניסתה להתאבד ואושפזה
לתקופה ארוכה .בבית חולים הכירה מתנדב דתי שליווה אותה ועזר לה בשעותיה הקשות תוך שהם
מנהלים שיחות פילוסופיות על החיים" :אבל שם בבית החולים ,אלוהים דאג לזה שיהיו כל מיני
מתנדבים שבאים לעודד ולעזור לפצועים .שם היה אדם דתי אחד שבא לבקר את הפצועים והוא היה
כל כך טוב אלי ורק רצה לעזור לי מכל הלב .היו לו עיניים טובות כאלה ,הוא בא כל יום! והתענין בי
ורק רצה לעזור לי .ההורים שלי היו שבורים ומיואשים ,ויושבים בבית חולים ,בקושי יודעים להגיד
מילה שם למישהו והוא עודד אותם כל הזמן ואותי .זה היה מין מלאך כזה משמיים .אחרי חודש
אולי יותר שהייתי שם ,התחלנו לדבר על כל מיני שאלות כאלה על החיים ,למה דברים קורים ולמה
יש כזה סבל בעולם ,ולמה הגעתי למצב כזה? ויעקב ,המלאך הזה ,דיבר איתי על הדת ועל השגחה
של ה' בעולם ,זה נתן לי כוח ,לא כל הזמן רק עצב ודיכאון .התעוררו לי המון שאלות והיינו מנהלים
שיחות עמוקות אז .תראי ,את במצב כזה שמי יכול לעזור לך אם לא אלוהים?"
למרות שהדברים "דיברו" אליה ,הרגישה שלא ראוי לחזור בתשובה רק בגלל אינטרס להבריא:
"מכל השיחות שהיו לנו ואיך שהוא היה אדם טוב חשבתי איזה מדהים זה להיות אנשים כאלה,
270
הלוואי וגם אני אהיה כזאת .אבל מצד שני הרגשתי שזה לא לעניין להיות דתית רק כי אין לי משהו
אחר בחיים...כאילו פדיחה מאלוהים ....שאני פונה אליו רק כי אין לי ברירה ואין לי מה לעשות .אז,
אותו מלאך שהיה אז בבית חולים ,דיברנו למשל על חופש בחירה ,ואמרתי לו מה חופש בחירה? אני
עכשיו מוכנה למות ,הייתי בוכה איתו ...אף אחד לא שאל אותי מה אני רוצה ...איזה חופש בחירה...
ככה היו לנו שיחות פילוסופיות .אני כל הזמן הרגשתי איפה שהוא שזה לא נכון כאילו להתקרב לדת
רק מחוסר ברירה אבל גם ידעתי ששתשובה שלמה מביאה לרפואה שלמה .הקב"ה עושה חולה וגם
מביא רפואה .אז זה היה גם זה".
כשיצאה מבית החולים לא הצליחה לחזור לעצמה ,ניסתה סמים ,ובהשפעת הסם חוותה חוויות מאוד
רוחניות ,ואז גילתה את האלוהות והחלה להאמין .היא מתארת" :היתה לי חוויה מדהימה עם סמים,
שהיא כאילו דחפה אותי להחלטה של גיור ...הייתי שואלת שאלה שאין לי תשובה עליה ונכנסת
לסוטול של אקסטזי על מנת לקבל תשובות וזה היה עובד מאה אחוז ...בהשפעת הסם חוויתי גילוי
אלוקי ..את נכנסת לסוג מציאות אחרת ,תחושות פנימיות וגשמיות אחרות ..פתאום הרגשתי
שאלוקים בכל מקום והוא יודע שאני מסוממת ומרגישה את מה שאני ...ראיתי שהקב"ה זורם לי
בתוך הורידים ...הבנתי שסם זה דבר מוגבל ,הוא יכול לקחת אותך עד פה ,אבל לא הלאה .אז אני
צריכה לחזור בתשובה .אז איך לחזור בתשובה? אז היתה כנראה היד המכוונת שאני בישראל .אם
הייתי בהודו ,רוב הסיכויים שהייתי בודהיסטית."...
לאחר מכן החלה להשתתף בקורס רפואה על פי הקבלה והרגישה שהיא גונבת מידע שלא שייך לה ,כי
היא לא יהודייה .הרגישה שהיא רוצה להתחבר ליהדות ,ולכן צריכה להתגייר .הגיור היה מבחינתה
האמצעי לחזרה בתשובה" :גיור זה כאילו דבר מאולץ לעשות אותו ,לא שאני רציתי להתגייר לקשור
את עצמי עכשיו לרבנות ,ושיביאו כל מיני דרישות שאני אתנהג ככה או אחרת ,זה בא בקצב שבא לי
ורציתי לחזור בתשובה איך שבא לי בלי שיכתיבו לי ,אבל זה היה מצב מאולץ כזה .אין לי ברירה ,אני
לא יכולה להיכנס כמו ג'וק דרך התריסים ,אני צריכה להיכנס באופן מכובד דרך הדבר הזה ,שהגיור
אני יכולה להגיד זה האמצעי".
את הקורס לגיור היא מתארת כחוויה פנימית שגרמה לה להבין מה היה חסר לה כל חייה .שכל
חייה עסקה בחיפוש עצמי ועכשיו קיבלה את התשובה .נהנתה מאוד מהלימודים ,וכיום היא חיה
אורח חיים דתי ושומרת מצוות.
אירנה
כשנרשמה אירנה לקורס לגיור ,הזהיר אותה אבי ,בן זוגה",שלא תיסחף" ו"שלא תחזור בתשובה".
במהלך הקורס נהנתה מאוד "אך לא רצתה להיכנס לזה"..לאחר שעברה את המבחן בבית הדין לגיור,
הם נישאו ,והיא החליטה לקחת על עצמה לשמור כמה מצוות " .בזמן הקורס רק לקחתי על עצמי את
הנושא של טהרת המשפחה ויום כיפור ,דברים שהם עונש כרת ..הדברים האלה הרתיעו אותי .לפני
שהתחתנו החלטנו שלא ניגע אחד בשני כמה חודשים ,לא עושים כלום ..גם חמץ בפסח ויום כיפור כי
זה ענש כרת ,כי זה היה מפחיד כזה ,את יודעת ,כל השאר זה לא היה מפחיד כל כך ,זה היה בסדר.
לא יקרה שום דבר אם לא אעשה את זה .אז הבית כשר ,כן ,אבל ללכת צנוע עם כיסוי ראש ,זה לא
היה בקטע שלנו" .הקטע של הכרת הטוב ,הכרת תודה ,עבד עלי טוב מאוד ולכן התחלתי לשמור חלק
מהדברים ,אחר כך לאט לאט התחלתי גם דברים אחרים".
אבי בשלב זה ,התחיל לגלות התעניינות ביהדות ,תוך שהוא חוזר בתשובה לתוך העולם החרדי .לאחר
החתונה הם "התחזקו" מאוד וחזרו בתשובה בתמיכה ובליווי רב חרדי מבני ברק שעזר להם
271
בתהליך" "....התחלנו לשמור שבת .על השבת הראשונה ששמרנו היינו מה זה חרדים ,יותר חרדים
מחרדים .הכל לפי הספר .לא כל כך רציתי לשמור...אבל היה נורא נחמד .שבת חרדית חרדית חרדית.
התחלנו להכיר את הרב ולשמוע שיעורים והתחלנו ממש בתוך התהליך הזה של התשובה ,לא
הרגשנו שאנחנו בתהליך הזה ,אבל נכנסנו לזה..לקחנו את כל הכלים למקוה ,עשינו גיור לכל הכלים,
היה ממש נחמד .בינתים הוא התחיל ללכת לשעורים ב'ערכים' ואז לקחתי על עצמי ללבוש כיסוי ראש.
יום אחד קיבלתי חוברת על איך בחורה צריכה להיראות ,חוצה סגורה ,שרוולים ארוכים ,חצאית
ארוכה ,גרביונים ,שיהיה הכל אטום ,כמו שצריך .ששום דבר לא יבלוט .קניתי כובעים כאלה נוחים
והתחלתי ללכת איתם כל הזמן ,גם בחוץ וגם בבית .אז עוד לא ישנתי עם כיסוי ראש ...לאט לאט גם
התחלתי לישון עם זה .זה נהדר ,כל דבר כזה גורם לי להרגיש נהדר .התרוממות ,אם יכולתי להחמיר
עוד יותר ,הייתי מחמירה.
אבי אמר לי שאם אני רוצה לבוא איתו לחתונה שאני לא אבוא עם עקבים .אמרתי למה? אמר ,זה
לא צנוע .באמת אין הלכה לגבי עקבים ,לא כתוב בשום מקום .אמרתי לו ,בסדר ,קניתי נעלים
שטוחות בלי עקבים בכלל .לפני כמה זמן אספתי את כל המכנסיים שלי ואת כל המעילים הכתומים
והאדומים ובכאב לב גדול ובשמחה רבה הבאתי אותם לויצ"ו ,כי למי אביא .לחב"ד אנחנו באופן
עקרוני לא תורמים שום דבר ,ואז בחורה יצאה ושאלה אותי למה את נותנת ,הכל הרי חדש ,כל כך
הרבה דברים ,מעילי עור וג'ינס ,אמרתי לה אנחנו חוזרים בתשובה....המטבח שלי כשר יותר מכל בית
חרדי ,מיקרו בשרי ,טוסטר אובן חלבי"...
הרב המליץ להם לעבור שוב מבחן בבית הדין לגיור של העדה החרדית כי "הגיור של 'הכיפות
הסרוגות' אינו מספיק רציני"" :אז החלטנו שעכשיו אני אעבור את הגיור של החרדים ,הלכנו לשם,
והמעמד היה מאוד מרשים ,ישבו שם 10דיינים ועוד בצד ישבו מתלמדים וככה שאלו למה אני רוצה
להתגייר ,אמרתי לו שאני מרגישה שבבית הדין הקודם ,כשסיימתי את הקורס לא כיוונתי כמו
שצריך ,מכל הלב ,אמרתי להם ,עכשיו אני כבר חרדית ,זה לא משהו שיחדש לי ,זה יותר הענין
הרוחני ,ולעשות את הטבילה בצורה אמיתית ,אז הם התחילו להתדיין בינהם באידיש ,אז כל
המתלמדים התחילו לדבר בינהם והם היו מאד נחמדים כאלה ,והיה להם מין הילה כזו ,משהו נורא
חם כזה.יותר כמו יראה כזה ,והרב שלנו בא לשם להיות כמו אחד הדיינים כדי שאני ארגיש יותר טוב
עם זה .ואז הלכתי לעשות טבילה ".
היא מתארת איך קיבלה "נשמה חדשה" ומתארת את תחושתה מאז שעברה שוב את בית הדין:
"היום יש לי נשמה חדשה .היום אחרי החזרה בתשובה אני מבינה מה זה אומר שלוקח חמש שנים
עד שהנשמה היהודית תיכנס בתוכי .כי זה ממש להחליף את עצמך .בהתחלה אחרי הגיור לא
הרגשתי כלום ,עכשיו אני מרגישה .אחרי כמה שנים של גיור ,אחרי החזרה בתשובה ,אני מרגישה
שהנשמה התחלפה .עוד יש את השאריות ,את הנשמה הקודמת ,אבל מרגישה משהו אחר כי את זה
עשיתי "מכל הלב" .מדגישה שכך היא מרגישה שלמה יותר .מסיימת את הראיון :אני יודעת שאבי
לא היה חוזר בתשובה אם לא הייתי אני מתגיירת ,את קולטת איזה מדהים זה?"
" אחרי שעברנו את הגיור הראשון,היה לנו "אש" בבית לי ולאבי ,כבר רצינו להתגרש ,כל היום רבים,
הוא כבר הלך לפתוח תיק גירושין ,את לא יודעת איזה מצב היה ,מסתבר ,שהכתובה שלנו היתה לא
כשרה ,כתובה לא כשרה מביאה "אש" בבית,ככה אמר הרב שלנו .אז הרב עשה לנו כתובה חדשה עם
טבעת חדשה .עשה כתובה חדשה עם עדים .לולא הדת היינו מתגרשים מזמן ,הוא אמר לעצמו שאני
אלך ,אבל לא הלכתי ,אין לי לאן..
כל הקשר שלנו היה לא בריא מלכתחילה ,אבל הדת רק מחזיקה אותו ,אחרת מזמן היינו פרודים.
272
הרב היה מרגיע אותו והיה אומר לו שאני אישה טובה ונהדרת .הוא בכלל לא התכוון להישאר איתי,
הוא הרי רק התכוון לעזור לי כי לא היה לי איפה להיות ,והוא בטח אמר לעצמו ,בטח היא עוד מעט
תלך ,ואני לא הלכתי ,אף פעם ,כי לא היה לי לאיפה ללכת ,אז ככה נשארנו .לולא הדת ברור שלא
היינו חיים ביחד ,בעולם מטורף כמו היום ,מי רוצה בכלל להיות נשוי .פה גם נשים נשואות אין להם
בעיה ...הדת מאד עוזרת לנו לשפר את חיי הנישואין ,הוא לומד ,אני לומדת ,התיקון של שנינו הוא
קשה קשה ,אנחנו רבים על שטויות .אנחנו מגיעים לרמות של ריבים ,נורא ,ביטויים קשים ...וככל
שאנחנו מתחזקים ,זה נהיה יותר קשה לשמור על האש הזאת שלא תהרוס .אם היינו חילוניים ,
היינו פשוט מתגרשים והיה נגמר הסיפור ,מזמן .הדת מצילה אותנו"...
בן זוגה ,אבי ,הצטרף לשיחה ותיאר את תהליך החזרה בתשובה שלו" :הגיור שלה זה זמן החזרה
בתשובה שלי ,למעשה שנינו התגיירנו ...כל אחד מכיוון אחר .החלטתי שאני מטפס למעלה...הרב אמר
לי שהזכויות נגמרו לי ,היה מאוד קשה ,אבל החלטתי שאני מתחיל לטפס למעלה .במדרגות קטנות
ובייסורים עצומים .רואים את כל החילוניים וחושבים מה כולם טועים? אבל פותחים את הספרים
ורואים את החוכמה הזאת ,רואים את הדרך הנכונה ואדם מטהר את עצמו ומנקה את עצמו על ידי
הדברים האלה .ככה אפשר להבין את האמת .על ידי המסירות נפש של האדם ,כי אדם באמת רוצה
לעשות את זה ,אז ה' עוזר.מתאר את עצמו" :הייתי גבר בן 28שעברתי את כל העולם כולו ,נגמר לי
כבר מה לעשות בעולם הזה .מועדונים ,מכוניות ,כספים ,מסעדות ,בתי מלון ,קזינו ,עשיתי כבר
הכל,ואז היה לי קשה נורא לעכל את זה ,כי היתה לי סטיגמה ,את יודעת שהייתי בחו"ל ,שגרתי שם,
ראיינו אותי פעם לטלוויזיה ושאלו אותי מה אתה אומר על דתיים וערבים ,אמרתי זה אותו דבר ,ה'
ירחם עלי...
כנראה שה' כיוון את זה ככה ,שהחזרה בתשובה שלי תתחיל יחד עם הגיור שלה .את יודעת שהיא
סיפרה לי רק אחרי חצי שנה שהיא לא יהודיה? אני לא אשכח את זה .היא מספרת לי את זה ,ואני לא
נוהג להעליב אנשים ,אז אמרתי לה ,אז מה את גם בן אדם .ולעצמי אמרתי ,אני בורח מהבן אדם
הזה) ...היא יושבת בצד ומקשיבה( מה אני עושה לברוח מהבן אדם הזה? זה בלתי אפשרי ,זה לא יכול
להיות .כי אני בן אדם שסוחב אנשים אחרי ,אמרתי לעצמי ,אני תמיד ראש השבט ,אם אני עכשיו
נגרר ,מה יהיה אחר כך? היו לי חברות גויות בעבר ,תיירות ,אבל ידעתי שזה לשבוע שבועיים,
צחוקים ונגמר,אבל לקחת אישה הביתה לא יהודייה? אני רוצה אישה הביתה ,שתהיה אמא של
הילדים שלי .ואז אמרתי תעשי גיור ,אם לא אין סיכוי .גם לא ידעתי מה זה גיור.
פתאום הכל התרסק לי ,כי ראיתי שזה שקר .כי חילוני מה הוא רוצה בחיים ,אישה שתיראה טוב,
שתהיה ליגה .לא מסתכלים על הנשמה ,הכל פיזי ,הכל גשמי ,שתראה טוב ,זה מה שחשוב לו ,זה
תאוה .ממלאים אותה ושוב רוצים ,רוצה אוטו ,משכורת ,כל מה שרציתי היה לי .היו לי נשים בלי
סוף,כסף היה לי ,היה לי קזינו של מליונים ,אין בזה כלום .בנשים אין כלום ,אין בזה כלום .תאוה
האדם מעולם היתה אישה .אין בזה כלום .אין ,אין .גם בכסף זה אותו דבר .גיליתי שאנשים שהיו
ה"טופ" שלי מתנהגים כמו חיות ,וחיה אף פעם לא רציתי להיות ,לא הייתי גם שהייתי חילוני .לא
ידעתי מה זה מנין ,מעולם לא נכנסתי לבית כנסת ,נכנסתי פעם אחת ,לא ידעתי מה לעשות וגם היצר
הרע מראה לי שזה כבד מאוד ולא נתחיל עם זה .בלתי אפשרי לעכל את זה .פה היה המשבר שלי .אני
לא גאוותן וה' חנן אותי להבדיל בין טוב לרע ,היום הבית שלי בית חרדי וזה מה שמראה לי שאני יודע
להבחין בין טוב לרע ,כאן האמת.
בתוך החור השחור של הקזינו ,זה הבית של הטומאה ,זה מה שאני אומר לרב ,אני הייתי בשיא
הטומאה ,עשיתי הכל ,הכל...הייתי בשיא הרפש ,עם כל הנשים מכל הצבעים ...מה יכול להיות יותר
273
מזה .הייתי בשיא התהום .הנס הגדול שלי זה החזרה בתשובה.
הרגשתי שאני כזה זבל ,בשיא הרקבון ,אי אפשר לתאר את זה בכלל .שאדם יהודי נמצא בחו"ל,
במקום כזה .הלכתי פעם לבית כנסת ולא ידעתי את התפילה ,לא ידעתי כלום ,לא ידעתי להגיד
מילה .הדת מחזיקה אותי ואותה ואת שנינו ביחד ,אבל ,תראי ,האמת היא אצל החרדים ולא אצל
הכיפות הסרוגות"..
טטיאנה
ההסתגלות לארץ של טטיאנה ובוריס ,בעלה ,היתה מהירה .הם השתלבו מיד בעבודה ,כמהנסים,
וטטיאנה הצטרפה לקורסים בקבלה שבהם "מצאה את האמת" ואת התשובות לשאלותיה .בעלה
שהתנגד בתחילה ללימודיה החל להצטרף להרצאות ,כשבשלב מסוים הבינו שהם "צריכים לקשור
את הרוחניות עם הגשמיות" .בשלב זה החליטו לחזור בתשובה.
"הגיע יום כיפור ובלי שום קשר לדת ,החלטנו שזו הזדמנות ללכת פנימה ,החלטנו לצום עד הסוף
והחלטנו אפילו לא לדבר אחד עם השני .בלי שום קשר לדת .בוריס גם בחיים לא עשה את זה .לא
ידענו אף פעם כמה זה קשה .הוא בחדר אחד אני בחדר שני .לא ידעתי מה קורה איתו .במקום לקחת
את הספרים הפילוסופים שלי לקחתי תנ"ך מתורגם לרוסית .גם הוא לקח את התנ"ך והוא התחיל
לקרא ופרץ בבכי .ראיתי שקרה לו משהו ביום כיפור ,בן אדם שבחיים לא בוכה ,פתאום בוכה ,ברור
שהיתה לו חוויה גדולה .כשהוא החליט ללכת עם כיפה וציציות קרה לי משהו ,הרגשתי שאלוהים
מתערב ממש בחיים שלנו .והכרתי את בעלי ,זה אחרי כל כך הרבה שנים ,שהכרתי אותו ,כזה חילוני
נגד דת ,פתאום הוא מחליט החלטה שכזאת? זה לא בא ממנו ואני ידעתי ,אלוהים הוא מתערב
בחיים .זאת ההוכחה ,אני פה".
מתארת באריכות את הקשיים שעברו בזוגיות שלהם דווקא לאחר שהתקרבו ליהדות "כשהוא הבין
פתאום שלא היה צריך להתחתן עם גויה" ,תוך שהוא מתחיל לחזור בתשובה בקצב מהיר יותר ממנה.
"אבל אז התחילה תקופה מאד קשה .פתאום הכל התהפך ,הוא היהודי שרחוק מהיהדות כל כך ,ואני
לא יהודייה שמחפשת את הרוחניות ובגללי הוא בא בכלל לשיעורים! ,פתאום הוא רץ כל כך קדימה.
הוא אמר לי אני חוזר בתשובה ואני הולך בדרך הזאת ,הוא רץ קדימה .זה לא קל לשנות את כל
החיים .כל הדברים שעשית לפני זה ומה לעשות ,את לא יודעת זה קטע של בלבול גם בשבילו עליות
וירידות אבל הבנתי שהוא לא יעזוב את זה .זה ברור כי אם כל מה שהוא עבר ואנחנו עברנו ,זו האמת.
החיים לא שווים בלי זה .הרגשתי הקלה ושמחה באותו רגע אבל מצד שני זה התחיל להיות לא קל.
התחלנו לשמור שבתות והתחיל ללכת לבית כנסת .בהתחלה לא ידע כלום ,לא ידע להניח תפילין
ולקרא בסידור .לא ידענו כלום עם הפלטה .בשבילי זה היה קטע אחר ,הוא יהודי ,הוא חזר לדת שלו,
לשורשים שלו ,זה טבעי ,בשבילי זה היה משהו אחר ,הייתי ממש בשוק ,קודם כל שאלוהים ,שתמיד
חשבתי שהוא כל כך רחוק הוא יכול להתערב בחיים שלי ,הבנתי מזה משהו שכל מה שאני חשבתי על
מה זה אלוהים ועל הכוח שלו ,אני טעיתי בגדול .תמיד אלוהים זה משהו אבסטרקטי ופתאום זה כל
כך מעשי ואת זה הבנתי ביהדות כשראיתי אותו עם ציציות וכיפה .הרגשתי שזה חבילה כל כך
ענקית .פה מדובר בדברים קדושים .בדרך כלל מאמינים באותו אלוהים שהוא קדוש .מאז הבנתי
שיהודים עם נבחר ,לא היתה לי ההבנה הזאת .ראיתי אצל בוריס ברגע שהוא מניח תפילין ,זה פשוט
משהו אחר.
קודם הכל היה לי כל כך תיאורטי ואבסטרקטי וכאן הבנתי שזה הדבר הנכון .הדרך היא קשה ,הוא
274
הבין גם פתאום שהוא לא היה צריך להתחתן עם גויה ,נגרם אצלו בעיה ,איך להתנהג עם זה ,גם
בשבילו וגם בשבילי .אני הרגשתי את זה מאוד באופן אישי ,גם היחס שלו אלי .הוא גם עבר אז
תהליך מאוד קשה .הוא לא תמיד יודע אם מה שהוא עושה זה נכון ואולי אם זאת היתה טעות
להתחתן איתי ,או אולי באמת צריך להיפרד ממני .למרות שזה ברור שאנחנו לא ניפרד,הרגשתי את
מה שעובר לו בראש בגדול .הוא גם עובר תהליך ונמצא בקטע של חוסר ביטחון הרבה פעמים .אני
הבנתי את זה מהשבת הראשונה שעשינו .אז אני חושבת שזה היה השבת הראשונה שעשינו את זה
בבית .אז הרגשתי את זה ,לא ידענו איך עושים שבת ,אבל עשינו עם כוונה טובה .בשבת הזאת זה היה
סיוט ,זה היה פשוט סיוט.סיוט אחד גדול .זה התחיל עם זה שעשינו ליל שבת ,היה בסדר .התחלנו
לריב ,אל תשאלי .אני חיה איתו המון שנים ,זה בחיים לא קרה .זה היה ריב שאני חושבת שהמשיך
עד למחרת .ידעתי שזאת הסיבה .היום אני רואה את זה .אני רואה שבשבתות צריך מאוד להיזהר ,
יש אנרגיה מאוד חזקה.בשבתות יש כוחות רעים שרוצים להיכנס ,לכן צריך להיות כל הזמן
במודעות .אני לא יכולה להסביר את התחושות שלי על פי הפסיכולוגיה הרגילה אלא יש אמיתות
רוחניות .זה היה כל כך חזק ואני חשבתי שצריך להיפרד ,הוא בקטע שלו ולי אין מקום פה .אני הייתי
ממש מדופרסת כי אני לא רוצה לעזוב אותו .ואז בשבת היינו עדיין בקטע של ריב ,היה אויר כבד שכל
אחד יכול להתפוצץ ואז התפללתי לאלוהים ואמרתי זה לא יכול להיות שהגענו עד כאן ,והיה לי גם
חלק בזה ,אני הייתי איתו כל השנים ,ואז הוא בלעדיי? )ממש מתייפחת בבכי חזק מאוד ,אינה
מפסיקה להתייפח כ 10-דקות בבכי קורע לב ( ,ואמרתי למה אתה משאיר אותי בצד? למה? למה?
למה? ואמרתי אני לא מסכימה ,זה בצדק ,זה לא בסדר ,אני לא רוצה לקבל את זה! כל זה אמרתי
בתפילה,ואז הוא שמע אותי .הוא שמע אותי )מנגבת את הדמעות( ואז הוא שמע אותי ואז בוריס בא
אלי כאילו אלוהים שלח אותו וזהו ,זה היה בסדר .ואז ידעתי שאלוהים שמע אותי .אני ידעתי שבכל
זאת אני שלו ,אין לי מושג למה ,אבל אני קיבלתי שוב את האישור מאלוהים .ואז היה הכי חזק הדבר
הזה .אבל מאז הדבר הזה כל הזמן איתנו.
מאז תמיד היו קטעים כאלה פה ושם .זה עדיין קרה מידי פעם ,ואני יודעת שיש לו בעיה עם זה .זה
לא פשוט .כשמדברים על זה עכשיו זה לא כואב לי ,זה טבעי ככה זה היה צריך להיות ,אחרת הוא לא
חוזר בתשובה .זה שהוא חוזר בתשובה ,זה קורה ,זה לא יכול להיות בלי זה.אם זה לא היה ככה ,כל
השינוי שלו לא היה שווה .באופן כללי זה גם לא כואב לי .אני מבינה את זה שזה חייב להיות שם.
הרגשתי שהוא רץ מאוד קדימה ,יש תקופות שהוא בלחץ כל כך .את מרגישה שאת מתחילה להבין
דברים ,את נוגעת בזה אבל את עוד לא יכולה לעשות את זה או בגלל שאני לא מסוגלת נפשית או בגלל
שאני לא יכולה עדיין..
יש לנו חיות בבית ,היה מוצא כל מיני חתולים וכלבים מסכנים והביא אותם הביתה .אני אוהבת את
החיות האלה ולא יכולה לזרוק לכביש .הוא פתאום התחיל להתפלל ,תפילין ,ציציות .ופתאום מה
עושים עם כל החיות האלה ,פתאום התנגדות חזקה לחיות האלה ,הוא רצה לזרוק אותם החוצה.
אמרתי אי אפשר לזרוק את כולם .רק דוגמא לדברים קטנים שנכנסו לכל מקום ,שהיה צריך לתת
תשובה חדשה .בהתחלה את לא יודעת אם זה בסדר או לא בסדר .אני הולכת עם הרגש לכל דבר
ובוריס ,כנראה כמו כל גבר ,יש לו תשובה רציונלית וככה הוא מתנהג .זה התחיל להיכנס לכל דבר.
אנחנו בכלל לא היינו בקטע של גיור .אנחנו התחלנו לחיות את החיים שלנו מחדש ,לסדר את כל פרט
ופרט בחיים .היה לנו אורח חיים דתי עוד לפני גיור .ידעתי שיש דבר כזה גיור ,בהתחלה חשבתי
לעשות את זה ,כי בארץ כולם יהודים ,אז נתגייר ,שנהיה כמו כולם ,משהו פורמלי .זה לא היה לנו
חשוב ,אני גם חוץ מזה אני לא יכולה לעשות משהו אם אני לא מתחברת אליו ,אז אני שמתי את זה
275
בצד וגם בוריס שם את זה בצד ,זה לא חשוב .אנחנו התחלנו לשנות את החיים שלנו מהבסיס .היו כל
כך הרבה דברים חשובים ,התחלנו לשמור שבת ואיך עושם את זה .היו תקופות שהוא כל הזמן דיבר
איך הוא לא ידע מה זה להתחתן עם גויה,והיו תקופות אחרות ,זה היה כל הזמן טלטולים כאלה.
עברנו את השינויים האלה ביחד .הוא בקטע שלו .כי הוא יהודי רק צריך לחזור בתשובה ואני בקטע
שלי שזה משהו אחר שצריך להיכנס לדברים בסיסיים ,וגם כל השינויים ,זה היה תקופה שאנחנו
עושים ביחד והיו תקופות שזה הפריע לו שהוא איתי .כל פעם המצב הזה השתנה .אני ניסיתי לא
להפריע לו.
אני לא ידעתי כלום על יהדות .כלום.לפני שהכרתי את בוריס לא ידעתי כלום על יהדות ,גם הוא לא
ידע כלום ותראי לאן הגענו .הייתי צריכה לשכנע אותו לבוא איתי להרצאות ובסוף הוא חוזר בתשובה
ואני אחריו ..מה שעברנו מדהים.
היום אני יודעת שזו דרך משותפת עם בוריס למרות שהוא עובר תהליך אחר משלי ..פתאום היתה לי
בעיה ,כי לא ידעתי מה זה יהדות ופתאום אני רואה אותו עם כיפה וציציות ואני הרגשתי שיש כאן
משהו .הרגשתי שמאחורי כל הדברים האלה יש משהו .שראיתי אותו מניח תפילין הבנתי שיש כאן
משהו שהוא מעבר לשכל ואני רוצה לדעת .אז הבנתי שלא הבנתי כלום על יהדות.הרגשתי שיש משהו
שאי אפשר לקלוט אותו בשכל .רציתי להבין ,כי הרגשתי שזו האמת .הסתירו את כל הדברים האלה
ממך ,ועכשיו יש לך את הצ'אנס לטעום את זה .פתאום אני מבינה ברגש שלי שעם ישראל הוא עם
נבחר ,יש להם אפשרות ליצור קשר ישיר עם אלוהים שלי אין את זה .לא דרך השכל אלא דרך דברים
שעושים.
זה משך אותי מאוד ,ידעתי בפנים שזו האמת .פשוט לא ידעתי על זה ,אבל ידעתי שזו האמת.
זו היתה תקופה מאוד בעיתית פתאום לשנות את החיים לגמרי .אצל בוריס היתה התנגדות בהתחלה
ואחר כך ישר קיבל את זה ,לי היתה יותר קבלה בהתחלה ואחר כך התנגדות.אני זוכרת שבתחילת
התהליך היינו אצל חבר שלו ,בבית ,חבר דתי הזמין אותנו לשמור שבת ביחד .לא היתה לי התנגדות
,ידעתי שזו האמת אבל היה קשה לי לעכל דברים שהוא אמר ואמר שזה ממשנה ,מגמרא ,מה זה כל
הדברים האלה? ישבתי שם והקשבתי וחשבתי מה זה הבלבול שכל הזה .היה לי קשה לקבל את זה.
מצד אחד ידעתי שזו האמת מצד שני היתה התנגדות מאוד חזקה לכל זה .לא שיתפתי אותו כל כך
בדבר הזה ,כי מידי פעם שאמרתי משהו ,זה הרגיז אותו מאוד ,אז רוב הזמן לא דיברתי על זה .היה לי
מאוד קשה עם זה ,בעיקר עם דברים שאמרו מהמשנה ,מה זה משנה? זה בן אדם כתב? אז אני צריכה
לקבל את זה? לא היה מקובל עלי .למה שהוא יגיד לי משהו ,אם זה עבר מדור לדור ,בטח בכל השנים
האלה נכנסו טעויות ,ולא העבירו את זה נכון .אבל אחרי שהרב אמר ש'צריך לקשור את הרוחניות עם
הגשמיות ' החלטתי להתגייר.
בתקופה זו היא נרשמת לקורס הגיור ,כשהיא מתארת תקופה זו כ"חוויתית ומרפאת" "כי היא
הורידה ממני את כל הלחץ שהיה עלי" .הלימודים בקורס אפשרו לה "לעשות סדר בתהליך החזרה
בתשובה".
מבחינתה ,הגיור היווה את האמצעי לחזור בתשובה ולכן תהליך זה היה מאוד משמעותי ופנימי עבורה
ועבור בוריס ,בעלה.
276
קמילה
במקביל ללימודיה בקורס לגיור החלה קמילה ללמוד קבלה ,שנתנה לה את החיבור "לעומק של
היהדות" ,כדבריה .כשנה לאחר הגיור חזרה בתשובה ובסוף הראיון סיפרה שהיא עומדת להינשא
לבחור חוזר בתשובה שגם הוא לומד קבלה .
"אני בילדות ,בנערות ,מאוד אהבתי את הנושא של מיסטיקה ומאוד נמשכתי לזה .בזמן האחרון
ברוסיה היו הרבה מאמרים בנושא מיסטיקה ,פתאום חזרתי לאיזשהוא ספר שפעם קניתי אצל מישהו,
אני לא יודעת אם זה רלוונטי ,זה ספר של קבלה .במקביל לגיור ,מהספר הזה התחלתי לקרא את כל הזוהר ,את
התרגום בעברית ,לא הספר עצמו בארמית .אחרי כל הדברים האלה שקראתי את התורה ברוסית ,היו לי כל כך
הרבה דברים ,ממש ניסים ,פשוט ראיתי המון ,הבנתי ,זה היה פשוט נס אחד גדול .כל מיני דברים .פתאום הבנתי את
המשמעות של הדברים .פתאום הבנתי את המשמעות של המצוות ,למה צריך אותם,הקבלה נתנה לי אפשרות ללמוד
דברים לעומק ולכן במהלך הגיור לא היתה לי שום התנגדות אם יש מצוה כמו לשמור שבת או כל מיני מצוות שלמדנו
בגיור ,לא שאלתי ולא היתה לי התנגדות לזה .לא שאלתי למה ,למה אני לא רוצה ,זה מאוד מאוד התאים לי.
זה פרץ ממני .זה היה משהו שבער בי הלימודים האלה .אני לומדת קבלה עם רב ספרדי ,יש לי רב בבני ברק שהוא
ספרדי ,בן אדם מאוד חם ,הוא מקובל ,הוא ליווה אותי לאורך כל הדרך .הניסים שהיו לי זה קשור אליו איכשהו,
הוא גם נתן לי את הכוחות לגיור .זה הכל קשור .זה לא משהו אחד .הוא כל הזמן איתי ,מלווה אותי .אני הולכת לבית
כנסת ספרדי .אני גם ביקשתי בבית הדין להיות ספרדיה .הנוסח הספרדי מאוד מדבר אלי .היום אני הולכת להתחתן,
עם בחור חוזר בתשובה ,הוא התחיל ללמוד קבלה ,אחר כך הוא עבר ללמוד גמרא בחסידי גור ,ואני חושבת שהוא
התחבר אליהם בגלל המיקום ,מאיפה שהם באו שזה מאוד מתאים לו ,וכנראה שבגלל זה הוא שם .הוא בן אדם
חילוני לגמרי היה ועכשיו הוא גר בבני ברק ,יש לו זקן ,הוא התחיל לגדל פיאות ואני כל הזמן צועקת עליו שיעשה
משהו עם זה .הוא רוצה לגדל אותם ולשים אותם מתחת לכיפה .נורא ואיום .נורא ואיום) ...צוחקת( ,אבל הוא בן
אדם מאוד נחמד .כשאני מדברת איתו אני רואה את כל מה שהוא הביא איתו משם ,כשמדברים איתו ברמה חברתית,
יותר קרובה אז רואים את הבסיס המשותף שלנו שזה מאוד מתאים לי כנראה שהוא בא משם ,והשפה המשותפת
שיש לשנינו .יש לנו רקע דומה והוא גם אדם משכיל הוא מורה לשפה רוסית ,ואוהב לעבוד וזה מאוד מתאים לי כי
אני לא מסוגלת עם מי שלא עובד ,והוא גם עסוק בלימודים ,הוא לומד גמרא וגם קבלה .אנחנו עשינו 'וורט' לפני
כמה ימים בבית כנסת הזה .הוא אדם חילוני לגמרי שהיה נשוי והוא מראה את הכובע והבגד השחור שהוא הולך
איתו בשבת ,אנחנו היום צריכים ללכת לקנות לי כיסוי ראש .צוחקת מאוד...
כל הדברים שעברנו הוא בנפרד ואני בנפרד זה כדי שבסוף נגיע לאיזשהו מקום ,יש כאן הכנה מסוימת
למשהו .יש כאן הכנה וגם להבין שאין דבר שמתרחש חוץ מהקב"ה .הוא מסדר לנו את החיים .אם
זה דרך התורה אז הכל בסדר .אחרת זה סתם .אם אני מסתכלת על מה שהיה לי על הנישואין שלי,
ושלו ,זה חסר תכן ,אין לך במה להיאחז .ברגע שאת בונה משהו בדרך התורה ,זה אחרת .ברגע זה לא
מהתורה זה חסר תוכן ,זה טפשי ,מגעיל ,יש כל מיני ...אנשים ממציאים כל מיני דברים ואומרים זה
בסדר וזה לא בסדר ומעבירים ביקורת כי זה לא נראה להם וזה יכול להיות טפשי לגמרי ,מה שלא
נראה להם ,נכנסים לכל מיני קונפליקטים ,אבל ברגע שזו דרך נכונה אז בסדר".
277
פרק ד' :דיון
לאחר שאספתי ,מיינתי וניתחתי את הסוגיות השונות שעלו מסיפורי החיים של העולות מחבר
המדינות שעברו גיור ,אדון בפרק זה בממצאי המחקר .בשלב זה אני מבקשת להקשיב לקולן של
המספרות ,לפענח את מה שביקשו לומר לי ולהתבונן בסיפורי חייהן גם כחלק מהקשר חברתי כולל.
לפיכך ,פרק זה מציג את משמעות הממצאים ואת ההתייחסות לנושא זה בספרות המחקרית.
עקב ריבוי הממצאים ,אציג אותם באמצעות החלוקה ליחידות המרכזיות ,ובמהלך הדיון אתייחס
לממצאים אלה ואנתחם .הבניית פרקי החיים בנרטיבים בעבודה זו מתוארת באמצעות תרשים
זרימה ,וכל יחידת תרשים תוסבר באמצעות דוגמאות מסיפור חייהן של המרואיינות.
הדיון המוצג להלן בנוי בדומה לפרק הממצאים על פי המרכיבים שנבנו על ציר:
הבניית פרקי החיים של העולות מחבר המדינות שעברו תהליך גיור
החיים בבריה"מ
המשפחה
דמות האם
והקשר עמה
דמות האב
והקשר עמו
האחים
הסבתא
היחס למשפחתה
טראומות ובעיות
במשפחה
הזהות היהודית
העליה לארץ
החיים בישראל
יחסן
לתרבות
ולמנטליות
בישראל
הנוסטלגיה
לבריה"מ
החברה הרוסית
וערכיה
תאור חייהן
האישיים
אנטישמיות
מפגש עם גורם
יהודי
המפגש עם
הארץ
ההסתגלות
לארץ
דפוסי
הסתגלות:
דפוסה"שילוב"
דפוסה"היטמעות"
הסיבות
לעליה לארץ
סיבות
כלכליות
סיבות
פוליטיות
סיבות
אישיות
הגיור
278
העבודה הנוכחית מלווה "ספינת הגירה" של עולות מחבר המדינות ומפנה את הזרקור לעבר הנוסעות
המנהלות את מסען הממושך מהילדות אל הבגרות .בהיותן על הסיפון הן נפרדו מעולמן המוכר ,הן
לומדות להלך על הסיפון המתנועע ולבצע עליו משימות .כשפניהן אל העתיד ,הן מתקדמות לעבר עולם
שאותו הן מגלות במהלך השתלבותן המרתק בחברה הישראלית .לפיכך ,אתייחס לכל אחד מפרקי
חייהן של המרואיינות :המשפחה ,החיים בבריה"מ ,הסיבות לעלייה לארץ ,העלייה לארץ ,החיים
בישראל וחוויית הגיור עבורן.
במהלך כל הראיונות נשאלו המרואיינות שאלות כלליות על פי מהלך חייהן )"ספרי לי על משפחתך,
על החיים בבריה"מ ,על ההחלטה לעלות" וכו'( על מנת ליצור מרחב בו יוכלו המרואיינות לבחור לספר
על חוויותיהן והתנסויותיהן הרלבוונטיות לחייהן באופן אותנטי ולתאר את מציאות חייהן כפי שהן
רואות אותה .על מנת להבין את סיפור חייהן הייחודי ואת מסע ההגירה האישי שלהן ,ביקשתי
להכיר את המטען שעמו יצאו למסע זה -משפחתן.
המשפחה:
שאלת הפתיחה בראיון" :ספרי לי על משפחתך" הובילה לתיאורים עשירים ומגוונים של המרואיינות
על הוריהן ,הסבתא ,האחים והקשרים שלהן עמם .העובדה שרובן בחרו לתאר באריכות את הדמויות
המשפחתיות ואת הקשרים עמן הינה מעניינת כשלעצמה ,מאחר שכאמור ,השאלה הפתוחה איפשרה
להן לספר גם בקווים כלליים.
הדומיננטיות של המשפחה בחייהן משתקפת היטב בסיפוריהן .ההורים מוצגים כמאוד משמעותיים
ובעלי השפעה על אישיותן ועל עיצוב עולמן הערכי .ניכר שהיבטים חשובים של היחס ההורי במשפחתן
הם השתקפות בזעיר אנפין של האידיאולוגיה החברתית הרחבה :שליטה וסמכות של ההורים על חיי
הילדים והעדר מקום לפרטיות ,לעצמאות ולאינדיווידואליות של הילדים .מרקוביץ ) (1993מציינת
שתפקידה של המשפחה הסובייטית הוא לפתח אצל הילדים "אישיות הרמונית" המאופיינת ב"אהבת
עבודה" " ,משמעת" והתנהגות מתורבתת" ומעל לכל "קונפורמיות למערכת הערכים הפוליטית".
ההורים לדבריה ,מעודדים את ילדיהם להפנים את ערכי החינוך הממסדי מאחר שקונפורמיות
לכללים וציות לסמכות הכרחיים לשם הצלחה במערכת הסובייטית .מרכזיותה של הדמות הנשית,
האם והסבתא ,במשפחה נקבעת על פי כמה מקורות :שיעור הגירושין הגבוה בבריה"מ והאחוז הגבוה
של המשפחות החד הוריות .מציאות זו הפכה את האישה לנושאת העול ולדמות ההורית היחידה
במשפחות רבות .הסבתא ,במקרים אלה היא מקור תמיכה משמעותי ,אולם גם במשפחות שלמות
נשמר מקומה המרכזי של האם וחלוקת התפקידים בין בני הזוג היא שמרנית ביותר .האם אחראית
לניהול הבית ,דואגת לצורכי הילדים ונוכחת בבית )מירסקי .(1995 ,שש עשרה מרואיינות סיפרו על
אמהותיהן .בתיאוריהן של ניתן לזהות דפוסים שונים של דמות האם" :האם הדומיננטית
והמחנכת" ,המתוארת על ידי שלוש מהן )נטליה ,מריה ואנג'לה( כסמכותית ושתלטנית" ,טוטלית"
ובעלת אופי חזק שיצרה אצלן התנגדות והתמרדות .חמש מהן) יילנה ,תמרה ,ג'נט ,אירנה ואנדריאה(
תיארו את אמהותיהן כ "אם אגואיסטית"והעסוקה בעצמה,שלא ידעה להעניק אהבה ולא היתה
פנויה אליהן רגשית .המרואיינות מתארות תחושה של פחד מהאם ,סלידה ממנה וחסך בולט בקשר
עמה .לעתים העדר הקשר נמשך עד היום .ארבע מרואיינות )קמילה ,טטיאנה ,אנדריאה ,אלינה ולובה(
סיפרו על "אם פשוטה ו/או חלשה" מול אב סמכותי וקשה ,המעוררת אצלן רגשות אמביוולנטיים
כלפיה :מחד גיסא רגשות רחמים וכאב על האם הכנועה וחסרת האונים ,ומאידך גיסא תחושת דחייה
מתכונת אופי זו .שתי מרואיינות )דיאנה והלנה( סיפרו על "העדר האם בחייהן" -מרואיינות אלו
279
התייתמו בגיל צעיר והן מתארות את תחושת הבדידות ,החסך והכאב שליוו אותן במהלך ילדותן
ובגרותן .כמו כן הן מציינות את השפעת המציאות הטרגית הזו על אישיותן כיום .קבוצת המרואיינות
שתיארו את אמהותיהן כאגואיסטיות ועסוקות בעצמן ,ממשיכות לתאר קשר בעייתי ,לעתים העדר
קשר עם האם הנמשך עד היום .ניתן היה לחוש אצל מרואיינות אלו את ה"הצפה הרגשית" כלפי
אמהותיהן ,כשתחושות של כעס ,שנאה ,זלזול ,חוסר הערכה ,סלידה ופחד חזרו לעתים קרובות
במהלך הראיון ,ואצל חלקן היו אף מבטים עצובים ולחלוחיות בעיניים .רצונן לספר בפרטי פרטים על
הקשר הבעייתי עם אמן ועל תחושותיהן כלפיה מבטא עד כמה האם הינה בעלת נוכחות משמעותית
בחייהן ,למרות הצורך שלהם להתנתק ממנ.ה" .זה לא קשר נפשי ,חזק כמו שצריך להיות בין אמא
ובת .זה לא היה לי גם שהייתי קטנה ואין גם עכשיו ,מה לעשות") ...אנדריאה(.
רק שלוש מהמרואיינות )אלכסנדרה ,לונה ואוקסנה( תיארו את אמהותיהן כחיוביות" :אם טובה
ורכה"" ,תומכת ואופטימית"" ,חברתן הטובה" ,המהווה מודל חיובי עבורן.
יותר ממחצית מהמרואיינות בחרו לספר על דמות אביהן ועל הקשר שלהן עמו .למעט שתי בנות
)רגינה ומריה( שתיארו את אביהן באופן חיובי ,בסיפוריהן של האחרות חוזרת התימה של אב
סמכותי ,קשה וקשוח ,השולט ביד רמה ואינו מביע רגשות ,אינו נוכח בחייהן ואינו משמעותי להן.
התימות שהודגשו על ידן היו :אב קשוח וקשה ,אלים ,העדר נוכחותו בחייהן ותחושות של כעס,
סלידה ופחד מפניו .רובן תיארו קשר בעייתי עם האב שנמשך עד היום.
האב במשפחה הרוסית ,או כפי שמגדיר אותו " ,(1994) Amsolovההומו סובייטיקוס" הינו "דמות
המגולמת במרכז ,הכל יודע ,הכל רואה ואינו שוגה לעולם" .הוא מתאר את האדם הסובייטי כ "אדם
המתגבר על הספונטניות האנרכיסטית שלו לטובת התנהגות המווסתת על ידי סמכות ,מדכא רגשות
ותחושות פרטיות באמצעות מחשבה שיטתית ופעילות מתוכננת ותכליתית" .חשוב לציין,
שהמרואיינות תיארו בכאב את מצוקתן האישית ואת יחסן השלילי לאביהן כחוויה פרטית שלהן ולא
תלו זאת בנורמה חברתית .רק שתי מרואיינות תיארו קשר חיובי עם האב והערכה כלפיו.
שבע מרואיינות התייחסו בדבריהן לקשר שלהן עם אחיהן .הן תיארו מצב של העדר קשר עמם .רק
שתי מרואיינות תיארו קשר חיובי עם אחיהן ,אך קשר זה נבע ממאורעות טראומטיים בחייהן .אצל
האחת בשל הצורך "לחבור יחד" כדי להתגונן מפני הורים אלימים )אירנה( ואצל השניה בשל תחושת
האחריות שלה כלפי אחיה ,לאחר מות שני הוריה באופן טרגי )הלנה(.
דמות מעניינת ומרתקת בחיי המשתתפות הינה הסבתא ,המתוארת על ידי תשע מהמרואיינות
כאישה חמה ודואגת ,מסורה ,מכילה ומבינה ,המייעצת עצות חכמות ונבונות ומאפשרת מרחב וחופש
בעולמן הקשוח .במחיצתה נוח להן לבטא את רגשותיהן ותחושותיהן .לעתים קרובות הן עושות
השוואה בין אמהותיהן לסבתא ומציינות עד כמה היא טובה וחמה בניגוד לאם .ניתן לחוש
באידיאליזציה כלפיה לעומת ההורים בחלק מהמקרים .מדברי המרואיינות עלה ,שהסבתא
)ה"בבושקה"( בבריה"מ היא "מוסד" ,ובמשפחות רבות היא ממלאת את תפקיד האם ומופקדת על
גידול הילדים .היא נוטלת תפקיד זה ,שעה שהאם יוצאת לעבודה ,אם באופן יומיומי או לאורך
תקופות ארוכות .שלוש מרואיינות סיפרו שהוריהן השאירו אותן שנים אצל הסבתא בשל מקום
עבודה רחוק או פיתוח קריירה ,ותיארו חיים של "נסיכה" אצל סבתא מפנקת המוכנה לעשות "הכל"
עבורן ,עד כדי כך שהן "נאלצות" לחזור לבית הוריהן בעל כורחן .המרואיינות מרבות לתאר את
הגעגועים לסבתא עד היום .שתי מרואיינות תיארו קשר מרוחק עם הסבתא.
280
שש עשרה בנות סיפרו על יחסן למשפחתן .ארבע עשרה מהן תיארו את משפחתן באופן שלילי ושתיים
באופן חיובי .המרואיינות שתיארו קשר שלילי עם משפחתן ,התייחסו בדבריהן בעיקר להוריהן,
וסיפרו על האוירה המתוחה בביתן ,על תחושת הכעס כלפי משפחתן המתנכרת להן והביעו את רצונן
להתנתק ממנה .בכל המקרים משפחת המוצא הינה בעלת נוכחות משמעותית בחייהן ,והנושא
המשפחתי מלווה אותן עד היום בתחושותיהן ובהחלטותיהן .שתים עשרה מרואיינות תיארו בעיות
וקשיים במשפחה והגדירו אותן כטראומטיות.
ניתן למצוא שלושה דפוסים עיקריים של בעיות :גירושין במשפחה ,אלימות פיזית או מילולית ומות
אחד מבני המשפחה .חלק מהמרואיינות תיארו את גירושי הוריהן או את תהליך הגירושין שלהן
כאירוע טראומטי וכנקודת מפנה בחייהן" .באיזה שלב רציתי לברוח מהבית ,רציתי בית אחר ,לא
כמו הבית של אמא ואבא שלי" )לובה( .חלקן תיאר את ההתעללויות המילוליות והפיזיות של אביהן
כלפיהן או כלפי אמהותיהן והדגישו את ההשפעה ההרסנית עליהן עד היום" :נראה לי שנדפק אצלי
משהו בנשמה בגללו" )אנדריאה( .מרואיינות אחרות סיפרו על ילדותן הקשה בצל הטרגדיות שעברו:
מות האם )דיאנה( ,מות שני ההורים בילדותה )הלנה( ,מות האב )רגינה ,ג'נט( .כמו כן ,הזכירה
טטיאנה את היותה ה"כבשה השחורה" של המשפחה ומחלה ממושכת שהביאה בהמשך לאישפוזה
הרחק מביתה ,דבר שיצר נתק בינה לבין משפחתה.
(1994 ) Brodyטוען שמניעי הגירה נובעים לעתים מנסיון להימלט מבעיות אמוציונליות ,מקשרים
בינאישיים בעייתיים או ממצוקות יומיומיות אחרות .אולם ,בעיות שליוו את האדם בארץ הולדתו
עוברות עמו ואף עלולות להתעצם בארץ החדשה .ממצא זה נתמך על ידי התיאוריה הפסיכואנליטית
המסבירה את הצורך בהמרת דת כנובע בעיקרו מבעיות אמוציונליות ,ילדות קשה ולא מאושרת ,עבר
קשה ואירועים טראומטיים בזמן הילדות ולחצים מסוגים שונים .הגישה הפסיכואנליטית מתמקדת
בדינמיקה הפנימית הרגשית אצל ממיר הדת ומדגישה את תחושת המשבר המודע או הבלתי מודע,
הפחד ,החרדה ,הבדידות והדפרסיה ,כמשפיעים על החלטתו של האדם להמיר דתו.
(1982) Ulmanבמחקרה על תהליכי המרה דתית מצאה שהמניעים העיקריים שהמריצו את
הנחקרים להמיר דתם היו בעיות אמוציונליות ,בעיות פרובלמטיות עם ההורים ,ילדות לא מאושרת
ועבר של יחסים אישיים משובשים .נראה שתפיסות הממירים את הוריהם היתה שלילית ביותר והיה
אחוז גבוה ביותר של חסרון אב .הם דיווחו על אירועים טראומטיים בזמן הילדות ותיארו את ילדותם
ובגרותם כמאוד לא מאושרים.
(1969) Alisonמצא במחקרו שממירי דת סבלו בעיקר מהעדר אב או מקשר שלילי עמו ולעתים
קרובות גם מקשר שלילי עם האם.
יערי ) (1999מצאה שמתוך עשר מתגיירות שנחקרו ,שש הגיעו מבתים שניתן להגדירם "בעייתיים"
מסיבות שונות :מחלות נפש של ההורים ,גירושין ,מוות ,אלכוהוליזם ואלימות פיזית .מציאות זו
גרמה אצל הנחקרות קשיים בהזדהות עם הוריהן .במחקר שערכתי )מור (2002 ,על מתגיירים מארצות
המערב ,נמצאו גם כן תיאורים משפחתיים קשים :ילדות קשה ,העדר דמות האב בחייהם ,קשר
שלילי עם האם ,ותחושות של בדידות וניכור.סיפור חייהם היה שזור ומורכב בתחנות החיים השונות
מפגיעות ,צלקות ,תסכולים ,חרדות ובדידות ,כשכל מהלכי חייהם הם ביטוי לתחושות אלו .הם תיארו
חוויות של הזנחה ונטישה ,תחושות אומללות זרות וניכור ודיווחו על נטייתם לנצור אותם בתת המודע
שלהם .כמו כן בלטה אצל מרואיינים אלו )מור (2002 ,תחושת אי הנחת לגבי מציאות חייהם לאור
דחיות וטראומות וזעזועים אמוציונלים שחוו במהלך חייהם.
281
הגישות הסוציולוגיות העוסקות בהמרת דת מתמקדות בפתרון שמוצא לעצמי ממיר הדת ,בכך שהוא
מתחבר לקבוצה חדשה .גישות אלו מדגישות שתהליך ההמרה הינו מכשיר רב עוצמה המאפשר לפרט
לחוש טוב יותר עם עצמו ,מאחר והחיבור לקבוצה טומן בחובו אמון ,הדרכה ,נאמנות ומסגרת
חברתית .המעורבות במסגרת התרבותית החדשה יוצרת איזון בחייו של ממיר הדת ,בכך שהיא
מספקת לחיים סדר ומשמעות ).(Gertrell & Shannon, 1985
במחקר זה ,בדומה למחקר על מתגיירות מארצות המערב בלטו כאמור ,ביטויים של מתחים ,לבטים,
ספקות ומשברים ,העלאת הייסורים ,התמודדות עם בעיות משפחתיות כואבות ,מציק ומכבידות,
המעורר את השאלה בדבר הקשר שבין אירועי החיים לבין המרת הדת .יחד עם זאת ,ראוי לציין
ולהדגיש ,שבשונה ממתגיירים מארצות המערב ,עולי חבר המדינות לא הגיעו לארץ רק ממניעים
אישיים אלא גם ובעיקר בשל מצב פוליטי וכלכלי מעורער ומתוקף חוק השבות.
רק שתיים מתוך המרואינות תיארו קשר חם עם ההורים וגעגועים אליהם כיום.
החיים בברית המועצות
לאחר שהמרואיינות סיפרו על משפחתן ,הן התבקשו לספר על חייהן בבריה"מ .ניתן היה לחלק את
שלל התיאורים שהועלו לשלושה תחומים עיקריים :מרואיינות שבחרו להתמקד בחברה הרוסית
וערכיה ,מרואינות שבחרו לתאר את עצמן ואת רגשותיהן ומרואיינות שבחרו לתאר את נוף ילדותן.
תשע מרואיינות בחרו לספר על החברה הרוסית תוך התייחסות לשלושה מרכיבים :הערכים הרוסיים,
המשפחה הרוסית והמנטליות הרוסית .שתיים מהמרואיינות התייחסו לערכי הקומוניזם :אנג'לה
שללה ערכים אלו ולעומתה אלכסנדרה הציגה בגאווה את ערכי הקומוניזם עליהם גדלה .ארבע
מרואיינות)אירנה ,תמרה ,הלנה ויילנה( הביעו את חוסר שביעות רצונן ממערכת היחסים המשפחתית
הנהוגה בבריה"מ בניגוד לחמימות וליציבות המאפיינות את המשפחות בארץ .שתי מרואיינות )יילנה
ואוקסנה( התייחסו למנטליות הרוסית באופן אמביוולנטי .מצד אחד הדגישו את הפן החיובי של ערכי
החינוך הרוסיים ,הבאים לידי ביטוי בהתנהגות מתורבת ומנומסת ,והפן השלילי הינו "קרירות"
ולעתים "חוסר רגישות" .במבט לאחור מעריכות מרואיינות אלו את שיטת החינוך הרוסית ומגיעות
לכלל הכרת סגולותיה.
תיאור עצמי
רוב המהמרואיינות בחרו לתאר את עצמן בהיותן בבריה"מ .ניתן לזהות שלוש קבוצות עיקריות בקרב
מרואיינות אלו:
.1אחת עשרה מרואיינות שתיארו את ילדותן כתקופה של לחץ ,בדידות ודחק רגשי ,וסיפרו שחייהן
בבריה"מ התנהלו בתוך הקשר של מצוקה רגשית מילדותן ,העדר השתייכות חברתית ,לחץ ,בדידות,
מחשבות אובדניות ו"חלום למשפחה נורמלית"" -היה לי חלום שתהיה לי משפחה ,שיהיה לי אבא
ואמא באותו בית ושיהיה הכל טוב ,אבל זה לא היה" )תמרה(.
.2חמש מרואיינות שתיארו את עצמן בילדותן ובבגרותן כנמרצות ,פעילות מאוד מבחינה חברתית,
בעלות נטייה למנהיגות ומחפשות אתגר לחייהן .שתיים מהמרואיינות אף תיארו עצמן כטיפוסים
לוחמנים " :תמיד הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו חדש ,אתגר חדש" )נדיה(.
.3שתי מרואיינות שתיארו עצמן כמחפשות מאז ומעולם "תשובות לשאלות החיים"" :למה הכל
282
בכלל?" )תמרה(" ,איך אפשר להבין את העולם? )דיאנה(" ",איפה הצדק"?
ג .שתי מרואיינות שבחרו לתאר את נוף ילדותן הפיזי ,את האיזור הגיאוגרפי שבו גרו ואת מאפייניו:
שלג ,הרים ,ימים ,עצים ופריחה.
ליבליך וחוברותיה ) (Lieblich,Tuval-Mashiach & Zilber,1998טוענות שמתוך בחינה רפלקסיבית
של חוויות ילדות ,עמדות חברתיות וערכים אישיים ניתן ללמוד כיצד אירועים מן העבר מקרינים
ומשליכים אל ההווה וכיצד בני האדם משמרים או משנים עמדות בתוך הקבוצה הנחקרת .בניית
זהות אישית וקולקטיבית היא תהליך דינמי המתפתח ומשתנה לאורך חייו של אדם .בהבניה
ובמשמעות שאדם מייחס לזהותו האישית והחברתית קיים דיאלוג מתמשך בין המרכיבים התוך
אישיים ) הפסיכולוגיים( והבין אישיים )החברתיים תרבותיים( .(Sarup,1996) ,לכן גבולות העצמי
משתנים ותלויים בזמן ובסיטואציה שבה האדם נמצא ) .(Gergen,1991לאדם אין זהות אחת ,אלא
זהויות רבות ,והזהות האישית הינה סך כל המרכיבים האישיים ,המשפחתיים והחברתיים כמו גם
השתייכות לקבוצה או ללאום ).(Tajfel,1982
הניסיון לעמוד על טיב זהותו של האדם קשור ברצון להכיר ולהבין את צורת החיים שזהות זו מעוגנת
בה :מארג הפעילויות ,התכנים ,העמדות ,האמונות והמוסדות האנושיים שבתוכם היא מתהווה
ושבקרבם היא מתגבשת ומקבלת את משמעותה הייחודית .נסיבות החיים שבהן בן אדם מתפתח,
הרקע החברתי והתרבותי שלו ,הערכים והדמויות המקיפות אותו ,כל אלה יוצרים דפוסי התפתחות
האופייניים לכל תרבות ,ובתוך כך יש מקום להיווצרות של דפוס התפתחות ייחודי לתרבותו ולזהותו
של האדם.
הזהות האתנית
מאחר שלחוויות הילדות ישנה ,כאמור ,השפעה על עיצוב זהותו של האדם ,ביקשתי מהמרואיינות
לספר לי על תחושת הזהות שלהן בבריה"מ .שאלה זו ,כמו הבקשה לספר על משפחתן ,נוסחה באופן
כללי על מנת לאפשר להן להביע את עצמן מנקודת ראותן מבלי לנתב אותן להגדרות זהות ו/או זהות
יהודית מקובלות .מעניין לציין שהמרואיינות התייחסו להגדרת זהותן בהקשר לזהות יהודית,
והחלטתן להגדיר את זהותן או העדר זהותן היהודית היתה על פי פרשנותן האישית בלבד .מרבית
המרואיינות סיפרו שבהגיען לארץ הן היו סבורות שיהודי הוא מי שאחד מהוריו יהודי ולא היתה
משמעות עבורן אם מדובר באב יהודי או באם יהודייה )כך ,כאמור ,פני הדברים בבריה"מ(.
ניתן היה לאתר שלוש קבוצות בקרב המרואיינות :ארבע מהן )קמילה ,רגינה ,לונה ונטליה( הגדירו
עצמן כבעלות זהות יהודית ,ארבע מהן)מריה ,דיאנה ,לדה ,אנג'לה וויקי( הגדירו עצמן כבעלות
"זהות יהודית מעומעמת -אבא שלי יהודי" וארבע עשרה הגדירו עצמן ללא זהות יהודית בכלל.
ראוי לציין ,שההבדל בין המרואיינות בקבוצות השונות אינו אובייקטיבי ,כלומר ,אינו נובע מהבדלים
ברמת הידע והחיבור לתוכני היהדות וערכיה אלא מתחושתן הסובייקטיבית בלבד .אף אחת
מהמרואיינות לא קיבלה חינוך יהודי מסורתי ,ומלכתחילה לא היה להן מושג בתוכני המסורת
היהודית וערכיה .לפיכך ,הגדרת זהותן היהודית הינה תוצאת המשמעות האישית שהן בחרו לתת
לעובדת השתייכותן לקבוצה היהודית.
ארבע המרואיינות )ג'נט ,טטיאנה ,הלנה ותמרה( לא התייחסו לנושא הזהות היהודית בראיון משום
שתחום זה לא היה רלוונטי לחייהן .הן נישאו ליהודי ולא נולדו למשפחה בעלת שורשים יהודיים.
283
מרואיינות שהגדירו עצמן כ 'בעלות זהות יהודית' -סיפרו שהן לא שמרו במשפחתן על מסורת
יהודית כלשהי "לא ידענו כלום על יהדות" מאחר ש"יהדות לא קשורה לדת" ,ובכל זאת ,הן הרגישו
יהודיות בתחושתן הפנימית .חלקן סיפרו על הכנת המאכלים היהודיים המסורתיים על ידי סבתן ,על
אכילת המצה בפסח ,ושתי מרואיינות ציינו שבמשפחתן נמנעו מלאכול חזיר ,כמאפיינים יהודיים.
אחת המרואיינות )לונה( סיפרה על ספרי "שלום עליכם" כסממן יהודי מובהק שליווה אותה בילדותה.
ניתן היה לחוש בדבריהן אידיאליזציה על יהודים "מצליחים"" ,חכמים" ,כביטויים מאפיינים
שנשמעו בביתן .רק אחת מהמרואיינות )נטליה( הציגה מציאות זו דווקא כבעייתית עבורה ,בשל
העובדה ש"שם היינו ג'ודה וכאן אנחנו רוסים".
המרואיינות בעלות ה'זהות היהודית המעומעמת'") -ידעתי שאבא שלי יהודי"( סיפרו שהן חונכו
מלכתחילה בסביבה רוסית ,אך היו מודעות לשורשיהן היהודיים .עובדת היותן בנות לאב יהודי היתה
חסרת משמעות עבורן ,הן לא הרגישו יהודיות בתחושתן הפנימית מאחר וגם אביהן היהודי "לא ידע
כלום"" ,לא התייחס ליהדות בכלל" או "ניסה להסתיר את יהדותו" .הן מציינות שהיהדות לא באה
לידי ביטוי בחייהן ,לא דיברו על זה ולא שמרו על שום ריטואל הקשור ליהדות .בדומה לקבוצה
הקודמת ,הן מזכירות סימבולים מסורתיים יהודיים דוגמת המאכלים היהודיים.
המרואיינות ללא תחושת הזהות היהודית סיפרו שלא היה להן כל קשר ליהדות והן גדלו כרוסיות
לכל דבר .רובן נכדות לסבא יהודי ,והוריהן אינם יהודים .שתיים מהמרואיינות הינן בנות לאב יהודי.
מרואיינות בקבוצה זו סיפרו שהן מעולם לא ראו עצמן ולא חשו כיהודיות ולא התעניינו בתרבות
ובמסורת של העם היהודי .חלקן אף סיפרו שעד טרום עלייתן ארצה לא היו מודעות לשורשיהן
היהודיים והן גילו אותם או נעזרו בהם רק כדי לאפשר את "יציאת החירום" מבריה"מ.
נוסנקו ) (2002טוענת שגיבוש הזהות היהודית ושמירתה בקרב צאצאי הנישואים המעורבים ברוסיה
שונים לחלוטין בהשוואה לארצות המערב .בארה"ב ,למשל ,עמודי התווך העיקריים שעליהם נשענת
הזהות היהודית הם הקהילה ,הדת היהודית ,התמיכה במדינת ישראל והשואה .ברוסיה לעומת זאת,
משמעותם של גורמים אלו פחותה בהרבה .הדת היהודית אינה ממלאה תפקיד ניכר בגיבוש הזהות
היהודית .כך גם לגבי התמיכה המועטה בעתידה של מדינת ישראל והעדר ידע על השואה .כלומר,
אותם גורמים המשמרים את הזהות היהודית בארה"ב ,הינם בעלי חשיבות מועטה בבריה"מ.
אנטישמיות
המרואיינות נשאלו אם הן חוו גילויים כלשהם של אנטישמיות .חלקן סיפרו שחוו חוויות של גילויי
אנטישמיות ,ודווקא גורם זה קיים אצלם צורות מסוימות של זהות יהודית .לעומתן טענו אחרות,
שלא נתקלו בביטויים גלויים או סמויים של אנטישמיות ולא הופרעו בקריירה שלהן ובקשריהן
החברתיים.
מרואיינות שחוו אנטישמיות -ארבע המרואיינות שהגדירו עצמן כ"בעלות זהות יהודית" סיפרו שחוו
גילויי אנטישמיות ברמה כלשהי בבריה"מ .אליהן מצטרפות שלוש מרואיינות מקבוצת "הזהות
המעומעמת" )לדה ,ויקי ודיאנה( ומרואיינת אחת מקבוצת הבנות שהגדירו עצמן "ללא זהות יהודית"
)אנדריאה(.שתי מרואיינות )טטיאנה ותמרה( שנישאו לבני זוג יהודים מתארות את תגובת הוריהן
העוינת לעובדה שבן זוגן הוא יהודי" .סיפרתי לו )לאבא( שהוא יהודי ...אז הוא התבאס ,יהודי?!"
)תמרה(.
גילויי האנטישמיות המתוארים על ידי המרואיינות כללו :התבטאויות עוינות )קללות( ,התנכלות
פיזית לקהילה היהודית )פוגרום( וקשיים בקבלה לאוניברסיטה.
284
מרואיינות שלא חוו אנטישמיות -קבוצה זו כוללת שלוש בנות שהגדירו עצמן כ"בעלות זהות
מעומעמת" ושלוש בנות שהגדירו עצמן "ללא זהות יהודית" .שאר הבנות מהקבוצה "ללא זהות
יהודית" לא התייחסו לנושא זה בדבריהן מאחר שזה לא היה רלוונטי לחייהן.
המרואיינות תיארו את החסך האדיר בכל מה שקשור לשואה ואת העובדה שידיעותיהן בתחום זה
הינן מינימליות .אף אחת מהן לא ידעה בבירור את ההתרחשויות מאחר שלא למדו על כך בבית הספר,
ואף אחת מהן לא ידעה לציין כמה יהודים נספו בשואה .הן מעולם לא קראו שום ספרות בנושא .חלקן
ציינו שלראשונה למדו זאת רק כשהגיעו לארץ .אחת המרואיינות )אלכסנדרה( ציינה שמבחינתה
שואת היהודים אינה שונה משואת העם הרוסי.
מפגש עם גורם יהודי
מחצית מהמרואיינות תיארו את המפגש עם הגורם היהודי )הסוכנות היהודית או בן הזוג היהודי(
כנקודת מפנה בחייהן .המרואיינות בעלות השורשים היהודיים סיפרו כי הפעילויות של הסוכנות
היהודית היוו עבורן את המפגש הראשוני עם עולם היהדות ועם ה"חלק היהודי" שבהן .הן סיפרו על
ההזדמנות שנפלה בחלקן כשאיפשרו להן להשתתף בפעילויות אלו ,שכללו מפגשים חברתיים
אטרקטיביים ,מחנות קיץ ,חוגים ללא תשלום ועידוד לעלות לארץ .מרואיינות שנישאו לבני זוג
יהודיים סיפרו על גאוותן להינשא ליהודי ,על החששות מתגובת משפחתו לעובדה שהן לא יהודיות ועל
התפנית שהתחוללה בחייהן ,בכך שהחליטו לעלות עמו לארץ .ניכר ש"תחייתם" של ארגונים אלו
בבריה"מ איפשרה ל"יהודים שהתגלו מחדש" "לקפוץ אל הספינה" ולהחליט לעלות.
בנקודה זו נשאלו המרואיינות לגבי מניעיהן לעלייה וכיצד "התבשלה" אצלן החלטה זו .ניתן לזהות
אצל רובן מוטיב של דמוניזציית ארץ המוצא שלהן ,שיצרה אצלן את התקווה לזכות בחיים קלים
יותר בארץ החדשה .ניכר ,שמניעיהן לעלייה הינם מעשיים ) תקווה לשכר גבוה יותר ,יציבות פוליטית
ומימוש פוטנציאל אישי( ,ללא מניע אידיאולוגי.
התבוננות קרובה ברגעי זמן העזיבה איפשרה ללמוד על שאיפות ומניעים ,מצוקות ודרכי התמודדות.
האופן בו בחרו הבנות להבנות את סיפור חייהן הצטייר בפרק זה כמשתנה העיקרי המבחין
בהתמודדות עם הבלבול והכאוס המעוגנים בשלבי העזיבה הראשונים.
הסיבות לעלייה לישראל
עד לסוף שנות השמונים ,נשענה בריה"מ על אידיאולוגיה שלטונית טוטליטרית שנגעה בכל תחומי חיו
של הפרט .בשנת 1991החליטו הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות להקים את חבר המדינות
העצמאיות ולפרק את כל מוסדותיה וסמכויותיה של בריה"מ .מבריה"מ לשעבר קמו 15מדינות
נפרדות המתמודדות עם קשיים בעיצוב וייצוב מערכת פוליטית יעילה .המעבר ממשק ריכוזי אחד
לחמישה עשר משקים עצמאיים גרם לקשיים כלכליים ניכרים .הכלכלה הידרדרה ,האבטלה גאתה
והאינפלציה דהרה .הצורך להיאבק על מוצרי הקיום הבסיסיים ,ועם הפשע המאורגן יצר מצב של
חוסר יציבות כלכלי שהשפיע על כל תחומי החיים .במציאות כזו התערער הביטחון האישי וגבר חוסר
הוודאות בנוגע לאפשרויות הקיום והחינוך עבור בני הדור הצעיר והחשש לגבי העתיד) .סלע ופרידגוט,
,.1995קטיבה וגנר.(1994 ,
285
מניעיהן לעלייה של המרואיינות חולקו לשלוש קבוצות עיקריות :מניעים כלכליים ,מניעיים
פוליטיים ומניעים אישיים .ניתן למצוא שילוב של מניעים אלו אצל חלק מהמרואיינות.
מניעים כלכליים :חמש עשרה מרואיינות תיארו את המצב הכלכלי ואת תחושת המחסור שליוותה
אותן ,כמניעים עיקריים לעלייתן לארץ,כפי שהגדירה מריה":החלטנו לעלות ,כי היה בלתי נסבל
לחיות במדינה הזאת ,מדינה רקובה שאם יש הזדמנות צריך להחליף".
המרואיינות תיארו חיים במצוקה כלכלית קשה ,עבודה בתנאים קשים ,לעתים ללא קבלת משכורת,
רמת חיים נמוכה ,לעתים מחסור במוצרים בסיסיים " -אין מה לאכול" ,והישרדות "רק אם יש
קשרים ומשלמים מתחת לשולחן" )אלכסנדרה( .התחושה שליוותה אותן היתה ש"אין שם עתיד
ומוכרחים לעזוב" )מריה( .הכינוי ) הלועג( הפופולרי שנתנו לעצמם המהגרים בגל העלייה האחרון
)הנמצא גם בעיתונות הרוסית( הינו ,בתרגום מילולי " :עלייה נקניקית" ) .(KOLBASNEYA ALIA
הכוונה היא לטעמים כלכליים )אשר מסומלים במטפורה של נקניק( ,שבגללם הגיעו לארץ )ברנשטיין,
.(2000השינוי במדיניות ההגירה לארה"ב ,שהגבילה מתן אשרות כניסה לבאים מבריה"מ ,ניתב גם
הוא זרם גדול של מהגרים לישראל .בניגוד לארה"ב ,מדינת ישראל עודדה את העלייה לארץ ופתחה
את שעריה לעולים .דיאנה הסבירה את הסיבה להגעתה לארץ" :החלטתי לעשות עליה כדי לקבל את
הויזה לארה"ב .ישראל היתה תחנת ביניים לארה"ב ...לא היה לי מושג מה זה ישראל"..
מניעים פוליטיים :שש מרואיינות תיארו את תחושת אי הוודאות וחוסר היציבות ששררה בבריה"מ,
את השבר שבקריסת האידיאלים הקומוניסטיים והפחד מהשינויים ומגילויי האנטישמיות הגוברים
של המשטר החדש .הן תיארו את הרצון להתנתק מאווירת אי הבהירות ששלטה בבריה"מ" :ב,1991-
נפלו כל האידיאלים ופתאום התחלתי לראות את כל הסטרוקטורה מבפנים ,לא את מה שהציגו אלא
את מה שהיה באמת...היינו צריכים לעשות הערכה מחדש על כל האידיאלים והבנתי שאנחנו צריכים
לתפוס איזה נישה" )אלכסנדרה( " .ראינו את המצב ואמרנו ,אם כבר אבא יהודי ,נעלה" )ויקי(.
התחושה שעלתה בדבריהן היתה ש"אין מה להפסיד" ,מאחר שהכל מתפורר סביבן.
(1991) Gitelmanמציין שהאנטישמיות בחבר המדינות הפכה לגלויה יותר משהיתה אי פעם מאחר
שבמקביל להתפרקות בריה"מ חלה התעוררות של תנועות לאומיות שונות .תנועות אלו ,הובילו
לסכסוכי דמים בין העמים השונים שהרכיבו את בריה"מ אשר היו במשך שבעים שנות השלטון
הסובייטי תחת כיבוש שמנע כל ביטוי לאומי .הלאומיות המתחדשת לוותה לעתים קרובות
באנטישמיות הגורמת לפחד והגבירה את תחושת חוסר הביטחון ואת אי הוודאות באשר לבאות )יבין
ולוי.(1992 ,
החוקרים המתחקים אחר מאפייני עליות שנות התשעים מחבר המדינות מציינים את השוני מהעליות
הקודמות להן .הם טוענים שהסיבה לעלייה אינה נובעת מ"הערצת המערב" כמו מהצורך לעזוב את
בריה"מ .מניעיהם של רוב השואפים להגר היו גורמי דחיפה :רצון לעזוב את ארץ המוצא ) Push
(Factorsיותר מאשר גורמי משיכה לארץ הקולטת ) .(Pull Factorsלשם וליסק ) (2001מציינים שגל
עליית שנות התשעים נבע בעיקרו מבריחה של העולים ממצב חברתי ,פוליטי וכלכלי מערוער ומתנאי
קיום קשים בארץ מוצאם .הפסימיות העמוקה לגבי עתידה של בריה"מ גרמה תכופות לאופטימיות
יתר בציפיות לחיים הרחק ממנה )מירסקי .(1991,גולדברגר ) (1994מציין שעולי שנות התשעים לא
הגיעו לארץ ממניעים אידיאולוגיים ורובם המכריע מגדיר עצמו כמנותק מכל ריטואל יהודי.
286
מניעים אישיים :עשר מרואיינות סיפרו שהסיבה לעלייתן לארץ היתה ההזדמנות שניתנה להן לפתוח
דף חדש בחייהן .ארבע מרואיינות ,כל אחת בדרכה וממניע אחר ,ציינו את הצורך האישי שלהן בשינוי
בחייהן ואת ההרפתקה הכרוכה בהתמודדות עם ארץ חדשה .לונה הדגישה כי עלתה לארץ בשל
העובדה שמעולם לא חשה שייכת לבריה"מ ובגלל סלידתה מבריה"מ" :שנאתי את האנשים ...לא
הרגשתי במקום" .תמרה עלתה בעקבות אהבתה לבן זוגה הישראלי ,אוקסנה חיפשה שינוי בסגנון
חייה ,והלנה בחרה להישאר בישראל ,לאחר גירושיה מבן זוגה היהודי" ,כי קל כאן יותר למצוא בעל
מאשר שם" .כאמור ,גישות פסיכולוגיות שונות בוחנות את חווית ההגירה במונחים של תיאוריות
אישיות )איטרפסיכיות( שונות.
(1994) Brodyטוען שמניעי הגירה מרצון נובעים לעתים מניסיון
להימלט מבעיות אמוציונליות ,מקשים בינאישיים בעייתיים או ממצוקות יומיומיות אחרות.
מרואיינות אלו תיארו עצמן כמרדניות והתייחסו לעלייה כסוג של ריפוי מהעבר .ניתן למצוא
מאפיינים אלו גם במחקר שנערך על מתגיירים מארצות המערב )מור .(2002 ,תכונת המרדנות והצורך
בעצמאות שבלטו באישיותן ,עזרו להם ליצור סוג של ריפוי מהעבר על ידי מתן פרספקטיבה חדשה
לעברם והתמודדות מפוכחת ביחס לעתיד .הגיור היווה עבורם פריצת דרך ואיפשר להם להתמודד הן
רגשית והן מעשית עם סיפורם האישי.
תיאור מניעיהן של המרואיינות לעלייתן ארצה כלל גם את התייחסותן לרמת המידע /העדר המידע
על ישראל ,בהיותן בבריה"מ.
המידע על ישראל
שלוש מרואיינות )ג'נט ,הלנה ולונה( סיפרו על מידע חיובי שקיבלו מחברים או מבני משפחה שעלו
לפניהן ועודדו אותן לעלות בעקבותיהם .ארבע מרואיינות ציינו שמקור המידע היחיד על ישראל היה
הטלוויזיה שהציגה את ישראל דווקא באופן שלילי ולמרות זאת החליטו לעלות .עובדה זו יכולה
להדגיש את שנאמר לעיל ,שהאלטרנטיבה עבורן ,להמשיך ולחיות בבריה"מ גרועה היתה יותר
מהאפשרות לעלות לישראל .שלוש מהן טענו "שלא ידעו על ישראל בכלל" ,והעובדה שהגיעו לישראל
אין לה ולא כלום עם ה"חלק היהודי" שלהן ,מאחר שבאותה מידה יכלו להגיע לכל מדינה אחרת ,לו
היה ניתן .כמו כן נשאלו המרואיינות לגבי ציפיותיהן מהארץ .שבע מהן )אנג'לה ,נדיה ,אוקסנה
אלינה ,ויקי ,רינה וקתרינה( הדגישו את הציפייה ל"שדרוג" באיכות חייהן ובמצבן הכלכלי ,לחיות
במקום פתוח וחופשי יותר ,ואחרות )מריה ,ניקול ואנדריאה(ציינו דווקא את העדר הציפיות שלהן
מהארץ ,מאחר שלא ידעו על ישראל דבר .מה שעמד לנגד עיניהן היתה עזיבתן את בריה"מ .אף אחת
מהן לא ציינה גורם אידיאולוגי ,רוחני או מהותי ביחסה לארץ.
המפגש הראשוני עם הארץ
ש"י עגנון מתאר את חששותיו של העולה ארצה ואת הפער שבין התקופה שלפני עלייתו לארץ
ולאחריה ...":פעמים נדמה לי שהנסיעה לארץ ישראל יפה היתה מן הכניסה לארץ ישראל ,ואין צריך
לומר מן הישיבה בארץ ישראל .אסור לו לאדם לחטוא ,אלא הלוואי שתהא ישיבתנו בארץ ישראל
כנסיעתנו לארץ ישראל" )תמול שלשום ,ספר שני ,עמ' .(269דומה שאין חדש תחת השמש ,תחושותיו
ודרכי חשיבתו של המהגר חוזרות על עצמן במהלך ההיסטוריה.
המפגש הראשוני עם הארץ מתואר על ידי שבע מהמרואיינות כחוויה חיובית של התלהבות מהארץ
287
ועל ידי תשע מהן כחוויה שלילית של "שוק תרבותי" .שבע מהמרואיינות תיארו חוויות חיוביות
ושליליות במקביל .המרואיינות שציינו את המפגש כחוויה חיובית ,תיארו את האופוריה
והתרוממות הרוח בהגיען לארץ" :הייתי במצב אופורי ,הרגשתי שאני באיזה סרט ממש" )מריה( ,את
התלהבותן מהנוף :ריח הפרחים המבושם במיוחד ,ריחות הפרדסים ,הים ,השמים הכחולים )ולא
האפורים( ש"ברוסיה זה לא היה" .כמו כן תיארו כמה מהמרואיינות את תחושותיהן בירושלים
)הכותל המערבי(" :בכותל הרגשתי שאני במרכז העולם" )טטיאנה(" ,שאני מתמלאת בחשמל..
באנרגיה" )נטליה(" ,הכותל המערבי ממש השפיע עלי) "...לובה(.
קבוצה אחרת של מרואיינות תיארו את תחושת השפע בארץ כתחושה משמעותית עבורן" :זה עושה
לך טוב שיש כל כך הרבה דברים בשפע" )קמילה(" ,כשקניתי בפעם הראשונה ירקות ,ממש ראיתי את
הוויטמנים קופצים לי מתוך זה") ...ג'נט(.
מרואיינות אחרות הדגישו את המפגש האנושי החם עם הארץ ותיארו את הישראלים כ"אנשים
טובים ,חמים ועוזרים" :אנשים פה פתוחים כאלה ,מחייכים ,תמיד הציעו לעזור לנו" )ג'נט(.
שבע עשרה מרואיינות תיארו את המפגש עם הארץ כחוויה שלילית וסיפרו על ההלם התרבותי
שקיבלו בהגיען לארץ" :הגענו לפה ופה התחילה הטראומה" )רגינה( ,כשראו את הארץ כמקום
אוריינטלי" :הכל נמוך ,בניינים נמוכים ,דודי שמש ,עצי תמרים...חלונות מלוכלכות" )לובה( ,כמקום
לא מפותח ונעדר תרבות " כולם נוגעים וצועקים" )אלכסנדרה(.
תהליך ההגירה
הספרות המקצועית מגדירה הגירה כתהליך של מפגש בין פרט לבין תרבות .במצב זה נוצרים
קונפליקטים ,דיסוננס ודיסאוריינטציה ) ,(Hawewley&Rotter,1998מאחר שקבוצת המהגרים
מתנסה בהכרח בתהליך של חיברות מחדש .במעבר זה מעורבת הינתקות של האדם מהמערך החברתי
שלו וכניסה למערך חדש ושונה .כוונת העזיבה היא לזמן ממושך ,אם לא לצמיתות .במקום המגורים
החדש האדם נתון בתהליך של הסתגלות מחדש ) .(Shuval,1993תהליך זה דורש הערכה מחדש של
ערכים ,אמונות ,נורמות ומודלים שונים של התנהגות .על המהגרים להתמודד לא רק עם בעיות של
הישרדות והסתגלות מעשית אלא גם עם שאלת ההתייחסות לתרבות שאינה ידועה להם ,תוך השוואה
לתרבות שהם עצמם מייצגים .קיימת חשיבות רבה להכנה לקראת ההגירה ולרקע שיש למהגר על ארץ
היעד .כך ,למשל ,ידע מוקדם על ארץ היעד מהווה מנבא טוב להסתגלות .(Berry,1994) .לפיכך,
עשויות קבוצות מהגרים לגבש גישות שונות בנוגע להסתגלותן למערכת החברתית )בן רפאל,
אולשטיין ,וגיסט.(1996 ,
על פי (1989) Mirsky & Kaushinskyקיימים שלושה שלבים מובחנים בהגירה :שלב ראשון של
התרוממות רוח ראשונית ,שלב שני של הידרדרות למצב של מצוקה ושלב שלישי של התאוששות
איטית .שלב התרוממות הרוח הראשונית מתייחס לתחושת השחרור והחופש הקיימת בימים
ובשבועות הראשונים .המהגרים מתארים את חוויותיהם כדומות לחלום או להרגשה של תייר
בחופשה .המציאות החדשה מציפה את המהגר בשפע גירויים בלתי מוכרים ,החל בנופים ,באנשים
ובשפה וכלה בריחות ובצבעים .הצפת הגירויים קיימת בכל הרמות :החושית ,הקוגניטיבית והרגשית.
) .( Kaushinsky &Mirsky,1989כלומר ,ההסתגלות נחשבת לתוצר של הגירה ומוגדרת כתהליך שינוי
אותו עובר האדם בתגובה לתנאים בהם הוא נתון ).(Taft,1986
288
ההסתגלות לארץ
(1977) Berryמבחין בין הסתגלות אובייקטיבית להסתגלות סובייקטיבית .הסתגלות אובייקטיבית
מוגדרת כתפקוד יציב וסביר של האדם בתחומים שונים של חייו )תעסוקה ,משפחה ,רמת חיים
כלכלית סבירה ביחס למקובל בסביבה ,צריכה תרבותית וקיום קשרים חברתיים( .הסתגלות
סובייקטיבית מוגדרת כקיום רמה סבירה של שביעות רצון ,תחושת נוחות ,רווחה ותחושת השתייכות
).( Katz & Antonovsky ,1979
המבנה החברתי של החברה הקולטת והערכים המכוננים את יחס החברה הקולטת כלפי המהגר או
כלפי השונה בתרבות גם הם בעלי השפעה רבה מאוד על תהליך ההסתגלות של המהגרים .אפיוני
החברה הקולטת משפיעים במיוחד על עיצוב עמדתו התרבותית והחברתית של המהגר כלפי החברה
הקולטת ותרבותה ועל מידת רצונו לאמץ את ערכיה ותכניה התרבותיים ).(Berry, 1997
עשר מרואיינות תיארו את הסתגלותן הקלה וציינו שהמסגרות שאליהן נקלטו )קיבוצים ,מרכזי
קליטה ,מכינות ותוכניות באוניברסיטה( ,הקלו עליהן את התהליך באופן משמעותי ופעלו לזירוז
השתלבותן בחברה הישראלית .הן ציינו את היתרונות הרבים המאפיינים מסגרות אלו":לגור בקיבוץ
זה נהדר ,זה חממה ,לא קשה ,רק כיף" )אנגלה( " ,במרכז קליטה היתה השנה הכי טובה ,זה בלי
דאגות ,נותנים לך אוכל ,דואגים לך לכסף ,ללמוד ,לא צריך לדאוג לכלום" )אוקסנה(.
שתי מרואיינות תיארו את היחס החם ,התמיכה והעזרה שקיבלו ממשפחות ישראליות שסייעו להן
בתהליך זה" :פשוט יש לי מזל פה בארץ שאני פוגשת אנשים טובים" )נדיה(" .ממש היה קל ,אנחנו
עברנו את זה עם תמיכה ,כאילו מישהו לקח אותי ביד והחזיק אותי וככה הגעתי למקומות הנכונות"
)טטיאנה(.
שלוש עשרה מרואיינות תיארו את הסתגלותן הקשה שכללה את הקשיים ו/או המשברים שחוו
בתקופה הראשונה לאחר עלייתן ארצה .בדבריהן ניתן למצוא מספר דפוסים משבריים :תחושות
בדידות ודכאון ,ניסיונות התאבדות ,בעיות בזוגיות או גירושין ,משבר כלכלי ובעיות רפואיות .לעתים,
היה קשה להפריד בין הדפוסים השונים ,כאשר מצב אובייקטיבי )כגון מצב כלכלי( השפיע על
המציאות הסובייקטיבית )כגון מצבן הנפשי ובעיות בזוגיות( .חלק מהמרואיינות תיארו את תקופת
ההיקלטות הראשונית )בקיבוץ ,במרכז הקליטה( כקלה ,וסיפרו על ההתמודדויות והקשיים בסיומה
של תקופה זו ,במעברן לעיר ,כשנאלצו להתחיל "להתמודד עם החיים" (1977) Murphy .טוען כי מקור
הקשיים והמצוקות הוא לא התנאים האובייקטיביים עצמם ,אלא הפער בין הציפיות לבין המציאות
שאותה פוגש המהגר בחברה החדשה.
289
חמש מרואיינות תיארו תחושות של בדידות ודיכאון בתקופה שלאחר עלייתן )מריה ,יילנה ,אנדריאה,
אירנה ונטליה( .אי ידיעת השפה ,חוסר היכולת לתקשר עם הסביבה והעדר החברים ,העצימו את
תחושת הבדידות והניכור שחשו" :אחרי שנה היה לי משבר ,אין לך חברים ,אין לך אף אחד ,קשה
לבד ,אני לבד בעולם הזה ,באתי לבד לא בקבוצה ,הרגשתי לבד ,כמו זאב בודד" )יילנה( .למרות
הקשיים לא היו לאף אחת מהן "הרהורי חזרה" לבריה"מ .חוקרי הגירה מצאו שקשיי ההסתגלות
עלולים לערער את ביטחונו העצמי של העולה ויוצרים בו תחושה חזקה של חוסר אונים וחוסר
שליטה .במקרים רבים הם גורמים להתנהגות דיכאונית מסוגים שונים )ווזנר ,.1992 ,נוי,.1993 ,
צלניק.(1992 ,
כפי שהוזכר לעיל ,השלב השני במודל של ,(1989) Mirsky & Kaushinskayהינו שלב המצוקה.
בשלב זה מתחילה לחלחל תחושת האובדן על מה שהיה ,והמהגר עלול אף להגיע למצב של דכדוך ,עצב
ודיכאון .במקרים אלו ,העולים חווים ייאוש קיצוני וחוסר הביטחון שלהם גוברWestermeyer .
) (1988מציין כי בהגירה עשויים לפעול גורמי לחץ שונים של חוסר ביטחון אישי וחברתי וקבוצות
מסוימות נמצאות בסיכון גבוה למצוקה ולהפרעה נפשית .יש הרואים במשבר ההגירה תהליך כה
קשה ,שניתן להקבילו לתהליך של אבל ואובדן של תפקידים ,מעמד ,זהות ,ערכים ,כישורים
והרמוניה עם החברה ).(Brody,1981 ,.Parkes,1979., Slutzky, 1979
מתוך התפיסה כי הגירה הינה אירוע חיים מעורר דחק ,נערכו מחקרים על עולי בריה"מ בהקשר
לסימפטומים של מצוקה פסיכולוגית .בשנות השמונים נבדקה באמצעות ראיון פסיכיאטרי מצוקה
פסיכולוגית כללית ) בעיקר סימפטומים של חרדה ,דיכאון וסומטיזציה( במדגם מייצג של אוכלוסיית
ישראל .בשנות התשעים נערך מחקר מעקב אחר רווחתם הפסיכולוגית של עולי חבר המדינות שעלו
בשנים אלו ונמצאה אצלם רמת מצוקה פסיכולוגית גבוהה מזו של האוכלוסייה הישראלית
).(Zilber&Lerner,1991
ניתן למצוא בספרות המחקרית מודלים מושגיים של הגירה המתייחסים כולם לאובדנים :אובדן של
תפקידים ,של מעמד ,של זהות ושל ערכים ,שהינם התוצאה הבלתי נמנעת של עזיבת ארץ המוצא .לפי
פרויד ) ,(1917בתהליך תקין ,ההתמודדות עם האובדן החיצוני מתרחשת בעזרת מנגנונים של הזדהות
והפנמה הבונים ייצוג פנימי של האובייקט האבוד .נוכחות פנימית זו בנויה מזיכרונות חיוביים והיא
בבחינת משאב המספק לאדם כוח והכוונה .במקביל מתפנה האנרגיה הנפשית להתקשרות עם
אובייקטים חיצוניים חדשים .בתהליך בלתי תקין ,המכונה על ידי פרויד ,מלנכוליה ,כאשר הקשר עם
האובייקט האבוד הוא אמביוולנטי ,האנרגיה הנפשית נשארת משוקעת בו בצורת תוקפנות ואינה
מתפנה ליצירת התקשרויות חדשות .במקרה זה הייצוג המופנם של האובייקט מכיל בתוכו תוקפנות,
מעורר אשמה ,שנאה עצמית והופך לנוכחות פנימית שלילית המדלדלת את הכוחות ומובילה לדיכאון.
העדר תחושה סוביקטיבית של תמיכה בארץ הקולטת מעצים את תחושת הדכאון ויכול להוביל
לתגובות אובדניות .שתי מרואיינות תיארו ניסיונות התאבדות :ויקי תיארה באריכות את ניסיון
ההתאבדות ,בו בלעה כדורים בכמות אדירה "כי רציתי למות" ,לאחר שחוותה כישלונות והשפלות" :
מצד אחד היו כל הזמן אומרים לי ,הרוסים האלה מה הם הגיעו לארץ ,והיו מקללים אותי הרוסייה
הזאת "...מצד שני ניצלו אותה בשל היותה "רוסייה בלונדינית ,הרגשתי שמעוניינים בי רק כמו
אובייקט מיני" .ויקי סיפרה על האונס שעברה בצבא ,שבעקבותיו ביצעה את נסיון ההתאבדות.
ניקול תיארה את מצבה הנפשי הקשה שנקלעה אליו לאחר עלייתה ארצה" :הייתי פה בדיכאון ,היה
לי פה רע .אני הגעתי לפסיכיאטר .הייתי בדיכאון עד כדי כך ,שאני רציתי למות .אני כמעט קפצתי
290
מקומה רביעית...ניסיתי להתאבד כמה פעמים בארץ ,היה לי נורא קשה".
קשיי התפקוד הנפשי עקב העלייה באו לידי ביטוי אצל חמש מהמרואיינות )נדיה ,מריה ,הלנה ,ג'נט
ואלכסנדרה( גם במשבר בזוגיות ו/או בגירושין .חלקן ציינו שהקושי הכלכלי היווה תשתית
להתפתחותם של זעזועים ביחסי המשפחה )בעייתיות שבמגורים המשותפים עם הורי הבעל ,מריבות
משפחתיות בהקשרים כלכליים( .שתי מרואיינות תיארו את הקשר בין המצב הכלכלי ,שבעקבותיו
נאלצו לגור עם משפחת הבעל ,לבין הגירושין":עם אמא שלו תמיד יש מריבות וסקנדלים ..אל תעשי
ככה ואל תעשי ככה ...כאן כבר התחילו הקשיים ...הוא עסוק ואני עסוקה ...היו הרבה מריבות"...
)מריה( "לא היתה לי עצמאות ופרטיות ורציתי להקים משפחה" )נדיה(.
ויקי תיארה את המשבר המשפחתי שנוצר עקב המצב הכלכלי ,את הכעס על אחייה הנשואים שלא
עוזרים להוריה להתקיים בכבוד בארץ והכל נופל על כתפיה ,עובדה שיצרה אווירה משפחתית עכורה.
ארבע מרואיינות )ג'נט ,אלכסנדרה ,הלנה ומריה( החליטו להתגרש לאחר שעלו לארץ.
השינוי בזהות -כמדד להסתגלות
השינוי בסביבתו הגיאוגרפית ובמידה רבה גם החברתית של המהגר בא לידי ביטוי גם בשינוי שחל
בזהות .זהותו של המהגר צריכה לכלול מעתה גם התייחסות לגבי אופן השתייכותו לחברה החדשה
בארץ שאליה היגר ,שכן חיים בהרמוניה עם הסביבה ,מחייבים התאמה בין מרכיבי הסביבה בה
האדם חי למרכיבי הזהות האישית שלו )(Erikson, 1968
השינויים בזהותו של המהגר מושפעים מאוד משלבי תהליך הקליטה בארץ היעד ,והמהגר עובר
פעמים רבות הלם תרבותי הנובע מחוסר אוריינטציה בחברה החדשה .מצב זה מוביל לעתים קרובות
למשבר זהות ) .(Berry, 1992מכיוון שלמהגר קל יותר להאשים את הסביבה באי התאמה מאשר את
עצמו ,מוביל המשבר לדחייה זמנית של מרכיבי התרבות הקולטת ומרכיבי שייכות לארץ היעד בזהות
המהגר ,עד שבשלב הסופי מושגת הסתגלות שגורמת להתאמה בזהות .
המודל של (1974) Garza-Guerreroכולל שלושה שלבים בהתפתחות הזהות של המהגר :בתחילה
האדם חווה את הפער עם סביבתו החיצונית ,ותגובותיו בלתי מותאמות כיוון שהסביבה אינה
מספקת לו אישורים לזהותו .אז עולות תחושות של חרדה ,עצב וגעגועים למה שאבד .ככל שההפרעה
להמשכיות הזהות גדולה יותר ,כך גדולים יותר הגעגועים לעבר .בפני ה"אני" ניצבת המשימה להכיל
את התחושות הלא נעימות ,להקל על האבל ולשקם את הזהות .הדבר אפשרי כאשר העולם הפנימי
מכיל ייצוגים חיוביים שניתן להחיותם ולהיזכר בהם ,לעתים קרובות תוך כדי אידיאליזציה .בשלב
השני מתרחש ארגון מחדש של הזהות :כוחות ה"אני" פועלים לעיבוד האבל ובעזרת הזיכרון והדמיון
משתקמת הזהות .המתח בין האידיאליזציה והדה-אידיאליזציה של העבר מוביל ליצירת דימוי
מציאותי של חברת המוצא ,ואילו בחינה מציאותית של התרבות החדשה מאפשרת את תחילתו של
תהליך ההזדהות איתה .ייצוגים פנימיים ישנים וחדשים עוברים אינטגרציה ומובילים לשינוי בזהות,
בהתנהגות ובאינטראקציה עם הסביבה.
השלב השלישי בתהליך הינו פיתוח של עיצוב הזהות החדשה :המשך הזהות הסלקטיבית בשילוב עם
התרבות החדשה ,יוצרת המשך אינטגרציה של מרכיבי הזהות החדשים עם המרכיבים הישנים
ורכישה הדרגתית של " תכונות תרבותיות " חדשות .כלומר ,הסתגלות למצב החדש נוטה להביא
איתה גם שינוי בזהות.
291
ואמנם אנו רואים במחקר זה שהן אצל המסתגלות בקלות והן אצל העוברות קשיים במהלכה,
מתרחש תהליך פנימי של שאיפה ורצון לחזק את המרכיבים האישיותיים שיקלו על התאמתן לארץ.
זאת מתוך רצון להשתלב בחברה הישראלית ובתרבותה.
ראוי לציין שלא ניתן היה לזהות דפוס אישיותי המאפיין את העולות שהסתגלותן קלה לעומת אלו
שהסתגלותן קשה יותר.
(1992) Berryיצר טיפולוגיה של ארבעה מצבי זהות של מהגרים על פי קיום הקשר שלהם לזהות ארץ
המקור -יחס לתרבות המוצא ,ולזהות הארץ הקולטת -היחס לארץ החדשה:
.1שוליות )ׂ- (Marginalizationמצב בו המהגר אינו מעוניין לשמור על תרבותו אך גם אינו מעוניין
במגע עם החברה הרחבה .זהו מצב בו המהגר מנוכר הן מהחברה הקולטת והן מקבוצת המהגרים.
.2היפרדות ) -(Seperationכאשר המהגר אינו שואף לבוא במגע עם קבוצת הרוב ומצד שני שואף
לשמור על זהותו ותרבותו הישנה .במצב זה יתבדל המהגר בתוך בני קבוצת המקור שלו ולא יעבור כל
שינוי תרבותי.
.3היטמעות ) - (Assimiliationכאשר המהגר אינו חש כי יש חשיבות לשמירה על תרבות המקור שלו
ולעומת זאת מעוניין להיות חבר בקבוצת הרוב .באופציה זו יש רצון לניתוק מקבוצת המקור ושינוי
תרבותי הכולל את אימוץ מאפייני הרוב.
.4השתלבות) -(Integrationכאשר המהגר שואף להשתתף ולהרגיש שייך לקבוצת הרוב מצד אחד,
אך במקביל לשמור על זהותו ותרבותו הישנה .במצב זה נשמרים המאפיינים התרבותיים העיקריים
של קבוצת המקור תוך כדי השתתפות בחברה הרחבה.
בקרב המרואיינות נמצאו שני דפוסי הסתגלות על פי המודל של : (1992) Berryדפוס ההשתלבות
ודפוס ההיטמעות" .קבוצת דפוס ההשתלבות" כללה שמונה עשרה מהמרואיינות ,ואילו "קבוצת
דפוס ההיטמעות" כללה חמש מהן .חשוב לציין ששתי מרואיינות נכללו בשתי הקבוצות ,מאחר שהן
תיארו תהליך שתחילתו "היטמעות" ואחריתו "שילוב".
"בקבוצת דפוס ההשתלבות" הדגישו המרואיינות את רצונן להשתלב באופן אקטיבי בחברה
הישראלית תוך רכישה הדרגתית של הזהות הישראלית ,אך מבלי ששורשיהן העמוקים בתרבות
הרוסית ייעקרו .הן סיפרו על הערכים הרוסיים עליהן גדלו וחונכו )תרבות ,נימוסים והליכות ,כבוד
ומשמעת( כ"נכסי צאן ברזל" עבורן ,שהן לא יוותרו עליהם ועל פיהם יחנכו את ילדיהן בעתיד .רובן
ככולן ציינו שהן אינן רוצות להתנער מ"החלק הרוסי" שבהן אלא להוסיף נדבך ישראלי לזהותן
הקודמת.
המרואיינות תיארו את דפוס "ההשתלבות " כ"בריא לנפש" בכך שהוא מאפשר להן:
לאמץ תרבות ישראלית מבלי לוותר על התרבות הרוסית וערכיה" :לנו יש ספרות רצינית,
פושקין ,דוסטוייבסקי ,מי מכיר את ביאליק?!" )לדה ,רגינה ,קתרינה ,אנג'לה ,אלינה,
אנדריאה ,ויקי וטטיאנה(.
פולקלור משולב של חגים רוסיים וישראליים :חגיגת הסילווסטר על כל מאפייניו ,בצד
החגים היהודיים/ישראליים" .הסילווסטר זה משהו משפחתי ,יושבים מסביב לשולחן עם
העץ ,הערכים האלה אני לא יכולה להתעלם מהם ...יש חגים קומוניסטיים שהיו סיבה
למסיבה ,ראשון למאי ,עשירי לנובמבר ,יש דברים שאני רוצה לשמור" )אוקסנה ,אנדריאה,
292
לדה ,אלכסנדרה(.
אינטגרציה והשלמה בין העבר להווה בחייהן ,מתוך הבנה ששילוב זה הינו "ההשלמה
הבריאה" עם העבר" :אינטגרציה חשובה מאוד לנפש ...מאז אני מרגישה שאני חיה עם העבר
שלי ועם ההווה ביחד" )קמילה,מרינה ,אלכסנדרה ,מריה(.
לשאוף להיות "חלק" מהחברה הישראלית מתוך רצון להוכיח שהעלייה הרוסית "איכותית
ואינטליגנטית" " .אני פשוט רוצה להוכיח לחברה הישראלית שאנחנו באנו עם משהו ,אנחנו
טובים ,משכילים ,חכמים ...יש לנו כל כך הרבה להציע) "...אלכסנדרה,נדיה(.
אימוץ דפוסי התנהגות ישראליים ,כשזהותן הרוסית אינה נתפסת כמחסום המעכב את
השתלבותן החברתית בארץ":הדרך הנכונה היא להשתלב ולא לשמור על הגטו הרוסי ,אין
דרך חזור ,רק קדימה" )אלכסנדרה(
לחנך את ילדיהן לאורח חיים ישראלי תוך שמירה על השפה הרוסית ומודעות לכך שאת
המורשת הרוסית כבר לא יצליחו להנחיל" :חשוב לי שילדים שלי ידעו רוסית ,זו שפה הכי
עשירה בעולם ,אבל תרבות רוסית לא רוצה לערבב ,הם יגדלו כאן" )אלכסנדרה ,אנג'לה,
דיאנה ,אוקסנה ,לדה ולונה(.
שש מרואיינות )קמילה ,ניקול ,טטיאנה ,אלינה ,ויקי ויילנה( תיארו את יחסן השלילי לעולים
הרוסיים ,כל אחת בדרכה .קמילה תיארה את הקשיים בעבודתה כפסיכולוגית ,עם האוכלוסייה
הרוסית ,בהשוואה לישראלים" .זה משהו בתקשורת ,ברגישות ,בביטויי הרגשות ,הרוסים פחות
מודעים לנפש ...קשה לעבוד איתם" .ניקול קבלה על הסטיגמות הבלתי מוצדקות שיש לרוסים על
הישראלים" :הרבה רוסים עושים פרופגנדה נגד ישראלים פה ,נגד להיות איתם ."...ויקי תיארה כיצד
הרוסים מתבדלים בינם לבין עצמם על פי ארצות מוצאם ,ושיתפה בתחושת הנחיתות שלה כיוצאת
אוזבקיסטן לעומת הבאים ממוסקבה ,סאן פטרסבורג ומקומות דומים .לונה ציינה את חוסר הנכונות
של העולים הוותיקים לעזור לעולים החדשים ,בניגוד לישראלים" :הצברים עוזרים לעולים החדשים,
אבל העולים הוותיקים לא ,כאילו ,אנחנו אכלנו אותה ,תאכלו גם אתם".
שש מרואיינות הכירו את בן זוגן הישראלי ,ועושות אידיאליזציה לתכונותיו" :תומך"" ,אופטימי",
"הוציא אותי מכל הדיכאונות"",אוהב"" ,חברותי"",הדבר הטוב שקרה לי" .אירנה סיפרה שבן זוגה
היה עבורה ה"סיבה לברוח מהבית :הייתי איתו כי לא היה לי לאן ללכת ...אחרי זה הוא הציע לי
הצעת נישואין וככה נשארנו" )אירנה(.
"קבוצת דפוס ההיטמעות"
כאמור ,דפוס ההיטמעות מוגדר כרצון לקשר חזק עם קבוצת הרוב ,מתוך שאיפה "להיטמע" בתרבות
החדשה תוך תחושת התנתקות מארץ המוצא ) .( Berry,1992שש מרואיינות דיווחו על בחירתן
בדפוס ה"היטמעות" שנבע מהצורך להתנתק מעברן )קמילה ,לובה ותמרה( מסלידה מהסגנון הרוסי
ומהמנטליות הרוסית והעדפה לחיות בחברת ישראלים ולא רוסים )יילנה ,הלנה וניקול(" .אני לא
חושבת כמו אנשים רוסים ולא מסכימה עם דברים של אנשים רוסים ,לא מסכימה לדרך חיים שלהם,
להכל .איך הם מתנהגים עם הילדים ,איך חיים ביחד ...כאלה אנשים לא הגונים כאלה" )תמרה(" .לא
מתחברת בכלל ,לא עם גברים רוסים ולא עם נשים רוסיות .יש לי בעבודה רוסים ,לא מסתדרת
איתם" )יילנה(.
שתיים מהן )לובה וקמילה( סיפרו שבתקופה הראשונה לאחר עלייתן הן התנכרו לחלוטין לתרבות
293
הרוסית ולערכיה ,וחשו צורך לאמץ באופן טוטלי את התרבות והמנטליות הישראלית .רק בשלבים
מאוחרים יותר "עברו" לדפוס ההשתלבות כחלק מתהליך של אינטגרציה והשלמה עם עברן" .אני
חתכתי ,זרקתי כל מה שהיה ,גם את השפה הרוסית ,זה גרם לי לא לרצות את החלק הרוסי שבי...
אבל יותר מאוחר )לאחר שנסעה לבקר את אמה ברוסיה ,ערב מותה( חזרתי והשלמתי את מה שהיה
לי חסר ,וצירפתי את זה בחזרה לחיים שלי ...מאז אני מרגישה שאני חיה עם העבר שלי ועם הווה
ביחד" )קמילה(.
החיים בישראל
ביסוד המושג "קליטה תרבותית" ששלט בכיפה התיאורטית עד שנות השבעים עמדה ההנחה שיש
חברה קולטת ואליה מגיעה קבוצת מהגרים הרוצה לקבל על עצמה חלק מהערכים והנורמות של
החברה המארחת .בשנות השבעים והשמונים החל המושג "קליטה תרבותית" להתכרסם ובמקומו
הופיעו מושגים כגון" :שזירה תרבותית"" ,מגע תרבותי"" ,דיאלוג" שמשמעו :החברה המארחת
נבחנת ביכולתה לערוך דיאלוג עם המהגרים ולא בהכרח להטמיע אותם )הורוביץ ולשם.(2000 ,
הדיאלוג בין שתי הקבוצות תלוי במספר גורמים :ברקע הכלכלי -חברתי של הקבוצה החדשה,
בעוצמתה החברתית והתרבותית ,במידת המרחק בין תרבותה לתרבות הקולטת ,בביטחונה בנכסי
תרבותה וברצון לשתף את החברה החדשה ברכיבים שונים בתרבותה .לעומת זאת ,הגורמים
החשובים בחברה הקולטת הם מידת פתיחותה לאמץ נורמות וערכים חדשים ,מידת ביטחונה
במערכת התרבותית והחברתית שלה ,בשאלה האם יש הבדל בין תפיסות הממסד לתפיסות האזרחים,
האם יש לה עצמה מדיניות תרבותית מוצהרת ובשאלה היכן הן נקודות המפגש בין שתי התפיסות ובין
שתי הקבוצות )הורוביץ ולשם.(2000 ,
המושג המרכזי בין שתי הקבוצות )החברה הישראלית והעולים הרוסים( הוא הגבולות )הורוביץ,
.( 1990השינוי בגבולות תלוי במספר גורמים :עד כמה שיוכית היא הקבוצה האתנית ,מה מידת
האקלטורציה של הקבוצה לקבוצות אחרות ,מה מידת הלכידות של הקבוצות ומה מידת
האתנוצנטריות והאיבה לקבוצות אחרות.
המרואיינות נשאלו לגבי יחסן לחברה הישראלית ,רובן ככולן התייחסו בדבריהן למנטליות
הישראלית .ארבע עשרה מרואיינות התייחסו באופן חיובי למנטליות הישראלית ותיארו את
ההתנהגות הישראלית כ"דוגרית" ,פתוחה ומשוחררת" :יש כאן קלילות ופרופוציות נכונות ...ברוסיה
כולם כבדים)"...מריה( .הן תיארו את האווירה בארץ כ"חופשית"" :אנשים פה צוחקים יותר,
פתוחים ,כמו שאומרים' :לא דופקים חשבון' ...שמח יותר" )ג'נט( .הישראלים תוארו כאנשים חמים,
טובים ,עוזרים ותומכים" :יש כאן חום בארץ הזאת ...כל העולם עזר לי כשהייתי לבד ,הרצון הזה
לעזור זה הדבר שאני הכי אוהבת בארץ ...יש פה הרבה אנשים טובים" )נדיה( .ארבע מרואיינות אף
ציינו את הערכים המשפחתיים הישראליים כמאוד בולטים וחשובים ,שלא כמו בארץ מוצאן.
"המשפחה והערכים של המשפחה זה יותר מוחדר לראש אצל ישראלים" )הלנה(.
ראוי לציין ,שגם אצל מתגיירים מארצות המערב ) מור (2001 ,בלטה המשיכה לחמימות הארץ
ישראלית ,הן באופן פיזי )אקלים טבע ונוף( והן לחמימות המנטלית ,לפתיחות ול"דוגריות" שקיימות
אצל ישראלים ושאינן מצויות בארצות מוצאם.
שבע עשרה מרואיינות התייחסו באופן שלילי למנטליות הישראלית ושמונה מהן תיארו אותה
כאקסטרווגנטית וחסרת נימוסים :דיבור קולני ,חוסר טקט ,לבוש פשוט ,התנהגות מתנשאת,
מקטלגת ,משפילה ובעלת סטיגמות כלפי הרוסים" :רוסיות זונות ,רוסים מפיונרים" )נטליה( .נטליה
294
אף סיפרה בכעס כי "ישראלים יכולים לבוא אלי בלי בעיות ברחוב ולהגיד לי כמה אני רוצה ללילה".
תשע מהמרואיינות תיארו את הישראלים כמתנשאים ומנוכרים ,כפי שתיארה אלכסנדרה" :הרוסים
הם פטל אחד שלא צריך לקלף אותו ,הם כולם טובים .הישראלים הם צברים...לצברים צריך להשקיע
מאמץ ,יותר קשה ,כשאת רוצה לעומק להכיר אותם לא נותנים לך ...הרוסים כן".
כמו כן ציינו שש מרואיינות אלו תרבות ה"מגיע לי" ,המשקפת לדעתן את העדר החינוך לערכים
ומהווה ביטוי לאינטליגנציה נמוכה .אנדריאה תיארה איך הדימוי של "היהודי האינטלקטואל" טרום
עלייתה ,נסתר באחת ,כשראתה "כל מי שצועק ומקלל ברחוב הוא גם יהודי".
לדה אף היא סיפרה שבניגוד למסר שקיבלה מאביה שיהודים עוזרים זה לזה ,גילתה כאן את ההיפך,
כי "כולם נכנסים פה לוורידים".
ניכר שבמבט לאחור ,מרואיינות אלו מעריכות את המנטליות הרוסית ואת שיטת החינוך עליהן גדלו
והן מתגעגעות לספרות ולסופרים הרוסיים ורוצות להנחיל אותם לילדיהן.
אמנם גם המתגיירים מארצות המערב )מור (2001 ,ציינו בדבריהם את המנטליות הישראלית
כ"חצופה" ולעתים לא מנומסת ,אך הם בחרו להדגיש את צדדיה החיוביים על פני השליליים .לעומת
זאת ,בקרב המרואיינות מחבר המדינות ניתן למצוא כאמור חלוקה ברורה יותר לשתי קבוצות:
האחת שהדגישה את המנטליות הישראלית כחיובית והשניה כשלילית .כמו כן ניתן למצוא
מרואיינות שהתייחסו ליתרונותיה של המנטליות הישראלית ולחסרונותיה במקביל .למרות זאת,
שלוש עשרה מהמרואיינות סיפרו שהן חשות מנותקות מבריה"מ ואין להן נוסטלגיה לשם מאחר
ש"אין דרך חזור"" ,אין לאן לחזור" והן "מסתכלות רק קדימה"":לחזור לשם זה ללכת אחורה"
)מריה(...",לא חשבתי לחזור לרוסיה אפילו בתקופות הכי לבדיות שלי" )ג'נט( .גם כשעברו משברים
קשים ,הן הגדירו את החזרה לשם כ"סיוט" )ויקי(" ,מקרה חירום" )אוקסנה(" ,אופציה הכי גרועה"
)אנג'לה( .לונה אף הסבירה שגם אם יהיה קשה כאן מאוד "לחזור לשם אף פעם לא ...ישראל נותנת
אפשרות לבן אדם לעמוד על הרגליים שלו ,שם זה לא אפשרי".
שלוש מרואיינות תיארו "רגעי געגועים" לריחות ,למקומות ולמשפחה ,אך הדגישו שבשום אופן לא
יחזרו לשם .שמונה מרואיינות הגדירו את ישראל כ"ביתן " וציינו שזהו המקום שלהן "למרות כל
המגרעות" )דיאנה(.
כאמור ,השלב השני במודל האינטרפסיכי של ,(1989) Mirsky & Kaushinskayהינו שלב של דיכאון
ומצוקה ,שבו משקיעים העולים מאמץ בחידוש הקשר עם עברם ,מתעניינים בנעשה בארץ המוצא
וחוזרים אליה לעתים קרובות .במחקר זה ,לעומת זאת ,ניכר מדברי המרואיינות ש"אין דרך חזור",
למרות הקשיים וההתמודדויות הרבות.
ההגירה ,אצל המשתתפות במחקר ,איפשרה מעבר ל"מקום האחר" ,וסיפקה צרכים ראשוניים ) ארץ,
בית ואפשרויות כלכליות חדשות(" .המקום האחר" ,בעצם קיומו מהווה אלטרנטיבה ממשית
לתחושות השליליות המלוות אותן בפרקי חייהן השונים .האלטרנטיבה לחזור לבריה"מ גרועה יותר
מההתמודדות המורכבת עם המציאות הישראלית .כאמור ,המרואיינות הביאו לידי ביטוי את רצונן
להשתלב בחברה הישראלית ולהתחבר אליה.
(1979) Katz & Antonovskyמציינים שהגורמים הפנימיים המשפיעים ביותר על ההסתגלות הינם
המוטיבציות האישיות ביחס לארץ ,צורת התפיסה ההתחלתית של הארץ ושל מעשה העלייה,
המרכיבים היהודיים בזהות ,רמת הציפיות מהקליטה ורמת המחויבות להחלטה לעלות .גורמים אלה,
לטענתם ,משפיעים יותר על תהליכי ההסתגלות מאשר גורמי מבנה האישיות ,גורמי המשאבים
295
הכלכליים או אפילו גורמים הנעוצים בקשיים או בהזדמנויות שעמדו בפני העולה במהלך תהליך
ו.
הקליטה של ׁ
מכאן יש להבדיל בין שני מרכיבים שונים שאמנם יש ביניהם קירבה הדדית רבה ,אך גם שוני לא
מבוטל :א .הגדרת הזהות האתנית של המהגר -עד כמה המהגר מרגיש שייך לקבוצה האתנית בארץ
היעד .ב .ההתנהגות התרבותית -עד כמה שולט המהגר בתכנים התרבותיים ,במידע החברתי,
באוריינטציות המתאימות בארץ היעד ועד כמה הוא מבטא את אלו בהתנהגותו.
זהות יהודית
מחקרים שונים טוענים שהזהות היהודית מהווה גורם מסייע לקליטה )(Katz&Antonovsky,1979
(1996) Epstein&Levinבדקו עד כמה תורמת הזהות היהודית של העולה מבריה"מ להסתגלותו
הסובייקטיבית בכלל ולהסתגלותו במישור הנפשי בפרט .נמצא הבדל מובהק בהסתגלות
הסובייקטיבית בין עולים שקיימת אצלם תחושה כלשהי של זהות יהודית ,לבין עולים שתחושה זו
חסרה אצלם .לעומת זאת לא נמצא הבדל מובהק בהסתגלות בין עולים בעלי רמות שונות של זהות
יהודית .כמו כן ,לא נמצא הבדל מובהק בקיום הסימפטומים של הפרעות בהסתגלות נפשית בין בעלי
זהות יהודית לחסרי זהות יהודית ,אם כי בעלי זהות יהודית מגובשת נטו ליתר הסתגלות נפשית
מהחסרים זהות זו .החוקרים מודים שהקשר בין זהות יהודית והסתגלות יכול להתפרש בכיוון סיבתי
הפוך ,דהיינו ,מי שנקלט טוב יותר מחזק את זהותו היהודית ,ואפשר שמי שמחזק את זהותו היהודית
נקלט טוב יותר בחברה הישראלית.
בשונה משאר מדינות העולם ,ישראל הוקמה כמדינה ייחודית עבור העם היהודי .אשר על כן ,בצד
המאפיינים הקבועים של תהליכי תירבות באוכלוסיות מהגרים שונות ברחבי העולם ,הרי שבמציאות
הישראלית ובתרבות הישראלית ,נוספת גם התייחסות ללאום ולדת של העולים .מי שאיננו יהודי על
פי ההלכה ,יתקשה יותר להרגיש חלק מהקולקטיב היהודי .עובדה זו מקשה לעתים קרובות על
התערותו וקליטתו של המהגר בחברה הישראלית ,כאשר הוא נתקל בבעיות כגון :נישואין ,קבורה
וכד' .וכך ,בשלוש נקודות קריטיות בחיי הפרט :לידה ,נישואין ומוות ,שונה מצבו של המהגר משאר
אזרחי המדינה.
ניכר ,שתהליך הגיור משמש כמרכיב הכרחי ואמצעי המסייע בתהליך ההשתלבות והתירבות בחברה
הישראלית.
לאור זאת יעסוק חלק זה של הדיון בנושא חוויית הגיור של המרואיינות :מניעי החלטתן להתגייר,
תהליך הגיור ותחושותיהן לאחר הגיור.
חווית הגיור
הבנת סיפור החיים של העולה מחבר המדינות והדרך שבחרה לספר על חייה הינה מהותית ,מאחר
שרק היא יכולה לתאר את חוויית הגיור מנקודת מבטה .הנרטיב ממקם חוויה זו ברצף סיפור חייה
ונותן לכך משמעות .בהבנותה את היסטוריית חייה ,המרואיינות מתארות פעולות ,חוויות ואירועים
שהובילו אותן לקראת מי שהן כיום ,והם מהווים רקע לחוויית הגיור .הכרת הרקע האישי שלהן ,על
מגוון צבעיו ,אוצרותיו ,שגגותיו ,פגמיו ,דמעותיו וחיוכיו )כהן ,(1990 ,מאפשרת לנו "להיכנס" לתוך
עולמן ולהכיר את רגשותיהן ,גישותיהן ועמדותיהן ביחס למהלך חייהן.
296
(1997) Denzinפיתח את המושג "") "epiphanyהתגלות"( ,על מנת לתאר נקודות מפנה משמעותיות
בחייו של האדם ,המתגלות במלוא עוצמתן רק באופן רטרוספקטיבי .הוא מגדיר אותן כ"רגעים
משמעותיים שהטביעו את חותמם על חייו של האדם" .הוא טוען ש"התגלויות" אלו הן התובנות
המתרחשות בדרך כלל בעקבות משברים ,שלאחריהם ,האדם אינו מי שהיה לפניו .לפיכך ,את
היסטורית חייו של האדם ניתן להבין על פי הצטברות נקודות מפנה אלו )"(”cumulative epiphanies
תובנות אלו מעוררות את האדם לפעול ולהגיב לשינוי בהתאם לערכיו ,תפיסתו והפירוש שהוא נותן
למצב ,ועל פיהן ניתן להבין טוב יותר את סיפור חייו.
ניתן היה להבחין ברגעי מפנה אלו )" ( "epiphaniesבכל פרופיל של מרואיינת ,כנקודות ציון לאורך
הנרטיב כולו .נקודות מפנה אלו אינן מהוות מטפורה מקומית או אלמנט בודד ומנותק של חוויית
העצמי שלה ,אלא הן בעלות משמעות ביוגרפית בארגון סיפורי חייה .באמצעותן ניתן להבין את
מציאות חייה ,כפי שהיא רואה אותה ,ולחשוף את התיאוריה הגלויה או הסמויה שלה ,בנוגע לשאלה
מי היא וכיצד הפכה להיות מי שהיא כיום.
ניכר ,שחווייתן המרכזית של עולות חבר המדינות שעברו גיור ,כפי שעולה מעבודה זו ,היא חוויה של
התמודדות עם מצוקה אישית או חברתית לאורך שלבי חייהן השונים .תחושות מצוקה אלו באות
לידי ביטוי ביחסיהן עם משפחתן ,בחייהן בבריה"מ ,במניעי העלייה מבריה"מ ,בעלייה לארץ,
בהסתגלות לארץ ובתהליך הגיור (1994) Brody .שבדק את מניעי ההגירה של אוכלוסיות מהגרים
שונות ציין ,שאכן לעתים קרובות הם נובעים מניסיון להימלט מבעיות אמוציונליות ,מקשרים
בינאישיים בעייתיים או ממצוקות יומיומיות אחרות (1982) Ulman .במחקרה על תהליכי המרת דת
מצאה גם היא שהמניעים העיקריים שהמריצו את הממירים היו בעיות אמוציונליות ,בעיות קשות
ביחסים עם ההורים ,ילדות לא מאושרת ועבר של יחסים אישיים מעוותים ומשובשים .כמו כן נמצא
שתפיסת הממירים את הוריהם היתה שלילית יותר והיה אחוז גבוה יותר של חסרון אב .הם דיווחו
על אירועים טראומטיים בזמן הילדות ותיארו את עצמם בתקופת הילדות והבגרות כמאוד לא
מאושרים (1969) Alison .מצא במחקרו שממירי דת סבלו בעיקר מהעדר אב או מקשר שלילי עמו
ולעתים קרובות גם מקשר שלילי עם האם.
הגישות הסוציולוגיות העוסקות בהמרת דת מדגישות לעומת זאת ,שתהליך ההמרה הינו מכשיר רב
עוצמה ,המאפשר לפרט לחוש טוב יותר עם עצמו ,מאחר שהחיבור לקבוצה טומן בחובו אמון ,הדרכה,
נאמנות ומסגרת חברתית .המעורבות במערכת התרבותית החדשה יוצרת איזון בחייו של ממיר הדת,
בכך שהיא מספקת לחיים סדר ומשמעות ).(Gertrell & Shannon, 1985
יערי ) (1999מצאה שמתוך עשר מתגיירות שהשתתפו במחקרה ,שש הגיעו מבתים שניתן להגדירם
"בעייתיים" מסיבות שונות :מחלות נפש של ההורים,גירושין,מוות ,אלכוהוליזם ואלימות פיזית.
מציאות זו גרמה אצל הנחקרות לקשיים בהזדהות עם הוריהן.
במחקר על מתגיירים מארצות המערב )מור ,(2001 ,נמצאו גם כן תיאורים משפחתיים קשים:
הנחקרים ציינו את ילדותם הקשה ,העדר דמות האב בחייהם וקשר שלילי עם האם ,דבר שיצר אצלם
תחושות של בדידות וניכור .כמו כן בלטו תחושות אי הנחת לגבי מציאות חייהם הנשברת לאחר
דחיות וטראומות שחוו בחייהם .סיפור חייהם היה שזור ומורכב בתחנות השונות של חייהם מפגיעות,
297
צלקות ,תסכולים ,חרדות ובדידות ,ולעתים אף חוויות של הזנחה ונטישה ,אומללות ,זרות וניכור.
מתוך כך גילו רצון לבחון פתרונות או כיווני דרך חדשים.
במחקר הנוכחי ,בדומה למחקר על מתגיירים מארצות המערב )מור ,(2001 ,בולטים ביטויי המצוקה,
כגון :לבטים ,ספקות ומשברים ,ייסורים והתמודדות עם הכואב ,המציק והמכביד .ניכר
שהמרואיינות במחקר זה ,רואות את עצמן קודם כל כמי שמתמודדות בהצלחה גדולה או קטנה עם
המצוקה ,תוך מאבק על שיפור מצבן והגשמת מטרות בזירה הפרטית ,כדי להשיג את טובתן שלהן
וטובת ילדיהן בעתיד.
ניתן לסווג את המרואיינות על פי דרכי התמודדותן עם תהליך הגיור לשלושה טיפוסים :הטיפוס
המסתגל ,הטיפוס המתנגד והטיפוס הרה-ביוגרפי .את שלושת הטיפוסים ניתן לאפיין עפ"י
התייחסותן להליך הגיור הכוללת את מניעיהן לגיור ,הקורס לגיור ,המבחן בבית הדין לגיור
ותחושותיהן לאחר הגיור.
הטיפוס המסתגל
מרואיינות אלו תיארו את תהליך הגיור כפעולה הנגזרת מאישיותן הקונפורמיסטית .בהבחינן באי
ההלימה ובפער שנוצר בין ה"עולם" ממנו הגיעו לבין ה"עולם החדש" שאליו הן נחשפות ,הן לוקחות
אחריות על חייהן ומחליטות לנתבם ליעד חדש .סיפורן סופר בלכידות המהדקת את הזיקה שבין דפוס
אישיותן הסתגלנית והמתפשרת ובין מעשיהן ,ערכיהן ומידות חייהן .הן מעוניינות לפתור את בעיות
הלאום והדת ולא לחשוף אותן ,ומקבלות על עצמן את "הדין" לעבור גיור מתוך הבנה שזו הדרך
להתקבל ולהשתלב בעם היהודי ובחברה הישראלית.
מרואיינות אלו תיארו את חוויית הגיור כהוראת שעה וכשלב בחייהן שעליהן לעבור ,והתייחסותן
לקורס לגיור היתה קונקרטית ותכליתית .הן נענו לנורמות ולחוקים ופעלו בדרך המקובלת על פי
הכללים.
המניעים לגיור
מניעיהן העיקריים לגיור של המרואיינות היו" :להיות כמו כולם -לא להיות שונות"" ,להיות
מסודרות באופן פורמלי" ,עבור בן הזוג ומשפחתו ,למען הילדים והרצון להכיר את המסורת.
"לא להיות שונות" :שמונה מרואיינות ציינו שהחלטתן להתגייר נבעה מהעובדה שהן לא רצו להיות
שונות ולכן כדאי להיות יהודייה ,כי כולם יהודים "כי שכשבאים למדינה אחרת צריכים לקבל את
החוקים ,את התרבות ...להבין אותה ולהיכנס לתוכה ,וכדי להיות חלק ממנה אתה צריך לתת משהו
וללמוד" )אוקסנה( ,והציפייה שלהן היא " שהגיור יעזור לי להרגיש כמו כולם")יילנה(" .הבנתי שפה
בארץ זה כדאי להיות יהודייה כדי לא להיות שונה" )אנדריאה(.
מרואיינות אחרות התייחסו לרצונן להיות מסודרות באופן פורמלי" :שהמסמכים יהיו מסודרים
ושתעודת הזהות תהיה נורמלית")לדה( ,ו"שאני אקבר בבית קברות כמו יהודייה ,ושהבן שלי לא
יתבייש שאמא שלו לא יהודייה) "...קמילה( .אנדריאה הסבירה" :אני החלטתי להתגייר כי לא רוצה
298
לסגור שום אפשרות ,שלא יהיו לי דלתות סגורות בחיים."...
עבור בן זוג ו/או משפחתו :שתים עשרה מרואיינות סיפרו שהן הבינו עד כמה הגיור חשוב לבן זוגן
ולמשפחתו ,או עד כמה עובדת היותן לא יהודיות מקשה עליהן ביצירת קשר עם בני זוג יהודים:
"חשבתי שאם אעשה את הגיור ,יהיה לי איזה חתן טוב" )הלנה( ,והן החליטו להתגייר" .חבר שלי
אמר לי שהוא יתחתן איתי רק עם חופה ,אפילו שבשבילו זה לא כל כך חשוב ,אבל בשביל אמא שלו
כן" )אוקסנה( .כך תיארו גם ויקי ואלכסנדרה בכאב את מצבן" :אני רוצה יהודי ואז המסקנה שאני
צריכה להתגייר ...אף יהודי לא ירצה להתחתן איתי ,אני גויה" )ויקי(" ,אני חושבת שלישראלים
חשוב אם מישהו יהודי או לא" )אלכסנדרה( .מרואיינות שנמצאות בקשר עם בן זוג יהודי או נשואות
לו ,סיפרו על תגובתו "הנדהמת" לעובדת היותן לא יהודיות " :שסיפרתי לו ...הוא היה בשוק ואחר
כך אמר לי טוב ,אז תתגיירי ,הוא נתן לי הרגשה שאני כזאתי גויה ,רוסייה ,את יודעת" )אירנה(.
אלינה לא יכלה להבין מה לא בסדר בהיותה לא יהודייה ומדוע בן זוגה לא היה מוכן להתחתן איתה:
"והוא אמר לי שהוא לא מוכן להתחתן עם לא יהודייה .אז רבנו ,כי אני לא יכולתי להבין ,מה? יש עלי
איזה כתם? במה אני לא בסדר בעצם? ...הבנתי שאחרת הוא לא מוכן להתחתן איתי ...אני גם לא
יודעת אם חמותי היתה מוכנה לקבל אותי בלי גיור ...היא לקחה אותי ביד והביאה אותי לפגישה אצל
הרב"...
ניקול הסתירה ממשפחת בן זוגה את העובדה שהיא לא יהודייה ,מאחר ששמעה את אמו אומרת לו
שהיא לא תרשה לו להיות עם לא יהודייה בבית שלה" :הרגשתי כאילו אני חזיר בבית" .בעקבות זאת
החליטה ניקול להתגייר מבלי שמשפחתו תדע .קמילה הכירה בחור יהודי והוא החליט להיפרד ממנה
בשל היותה לא יהודייה .עובדה זו תרמה להחלטתה להתגייר.
שלוש מהמרואיינות סיפרו שהחליטו להתגייר על אף התנגדותו של בן הזוג" :הוא התנגד שאעשה
גיור ,לא היה חשוב לו שהילדים יהיו יהודים ,הוא אומר לי ,מה את חושבת שהיהודים יותר טובים?"
)רגינה(.
למען הילדים :אחת עשרה מרואיינות הסבירו שעתיד ילדיהן עמד לנגד עיניהן בהחלטתן להתגייר,
ומטרתן לחסוך מהם בלבול ובעיות חברתיות בעתיד" :שיוכל לחגוג בר מצווה" )קמילה( " ,שיהיו
שווים ושלא יגידו מילות גנאי עלי ועל הילדים שלי" )אנדריאה( .כמו כן ,ציינו שתי מרואיינות את
העובדה שהן רוצות לחסוך מילדיהן את שעבר עליהן בבריה"מ.
בן זוגה של תמרה דרש ממנה שתתגייר בשביל הילדים ":הוא אמר לי שיש דבר חשוב שבחיים אני
לא אוותר עליו ,שהילדים יהיו יהודים .אני מבקש ,אני אתן לך הכל ,רק תעשי את הגיור" .תמרה אף
המשיכה לספר באריכות על תחושות התסכול והכעס כשנאלצה לעשות הפלה מאחר שבן זוגה לא
הסכים שילדם יהיה לא יהודי.
רצון להכיר את המסורת :שש מרואיינות סיפרו על רצונן להכיר את המסורת על מנת לחוש מחוברות
יותר לתרבות בארץ .הן תיארו את אי הנעימות שחשו כשלא היו מעורות בתרבות הישראלית :
"הרגשתי שאני לא יודעת כלום בתרבות הזאת ואני רוצה לדעת דברים" )יילנה(" .הוא כל הזמן היה
אומר לי :מה את לא יודעת?) "...ניקול( .בעקבות זאת החליטו ללמוד לגיור על מנת "להבין מה כולם
עושים ,לדעת על החגים ועל הכל" )ג'נט(.
299
הקורס לגיור
מרואיינות אלו הדגישו את החוויות החיוביות בקורס לגיור וציינו שעברו חוויה אינטלקטואלית
ורגשית ,שהעשירה אותן בידע ותרמה לפיתוח המודעות העצמית שלהן .הן תיארו את השפעת הקורס
על תפיסת עולמן ,על שיפור הביטחון העצמי שלהן ,ועל תחושת ה"כוח" שהן חשו בעקבות העובדה
שלמדו בקורס .הן הדגישו את הפן הקוגניטיבי )רכישת הידע( ואת הפן החווייתי שבקורס לגיור.
הפן הקוגניטיבי :המרואיינות סיפרו שהידע הרב שרכשו בקורס השפיע עליהן אינטלקטואלית
ורגשית ועזר להן להבין את התרבות היהודית ולהתחבר אליה .הן קיבלו הסבר להרבה דברים שראו
אך לא הבינו וגילו עניין רב בתכנים הנלמדים בקורס" :הייתי חוזרת מלאה בתוכן מהלימודים ,זה נתן
לי רוח לחיים" )אירנה( .הן ציינו שהקורס היה ברמה גבוהה והעשיר אותן בידע" :זה היה מפוצץ
בידע" )אלכסנדרה(.
כמו כן ציינו המרואיינות שתכנים אלו השפיעו על תפיסת עולמן וגרמו להן להבין את ההיסטוריה של
העם היהודי ואת המציאות העכשווית בארץ" :רק בקורס הזה הבנתי מה קורה לעם היהודי ...זה נתן
לי הרגשה שאני מתחברת לפה ואני מכירה ויודעת את הדברים ...הבנה שאני בעניינים זה הרגשה
מאוד חזקה" )הלנה(.
הפן החווייתי :המרואיינות סיפרו שהקורס היה עבורן "שילוב של ידע והרגשות -קורס שאוכלים
אותו" )ג'נט( ,וחלקן ציין את החשיבות שבהשתתפות בקורס מסוג זה .כמה מהן ציינו שעל כל עולה
חדש ,יהודי ושאינו יהודי כאחד ,ללמוד יהדות בקורס שכזה .כך תשרור יותר הבנה לגבי היהדות
והדתיים ,והניכור יפחת" :בסך הכל ,הדברים שלמדנו בקורס ,כל אדם יהודי צריך לדעת ,זה כל כך
חשוב" )קתרינה(" ,צריך קורס כזה כדי לחבר בין האנשים )הדתיים והחילוניים( ,כי הם יראו את זה
מנקודת מבט אחרת לגמרי" )אנדריאה( .אלינה סיפרה שרק לאחר שהתחילה ללמוד בקורס הבינה
מדוע היה זה כל כך חשוב לבעלה שתתגייר .חלק מהמרואיינות אף ציינו שהקורס השאיר אצלן "טעם
של עוד" ורצון להמשיך וללמוד.
כלומר ,הקורס היה עבורן משאב שהעניק להן הזדמנות של למידה והעשרה ,בבחינת "מטען" של ידע
לחיים .חלק מהמרואיינות הדגישו את המשאב האובייקטיבי שרכשו בקורס כהזדמנות ללמידה
ולהעשרת הידע העצמי :הקורס הוא רמה אינטלקטואלית גבוהה ...היה מפוצץ מבחינת ידע ,המון
ידע" )אלכסנדרה( ",הלימודים היו מעניינים ,הרגשתי שלמדתי כל כך הרבה דברים" )אלינה(.
חלקן ראו בקורס משאב לעולמן הבין -אישי ,ובאמצעות הקורס הן זכו לתמיכה ,להערכה ולביטחון
עצמי מצד הסביבה" :המון דברים למדתי ,אבל נפשית קיבלתי הרבה יותר" )מריה(" ,זה נתן לי הרבה
ביטחון עצמי איך להסתדר עם החיים האלה בכלל ,אנשים מקבלים אותי יותר טוב" )הלנה(.
כאמור,התייחסותן לקורס הינה פרגמטית ,ולכן גם במקרים בהם נאלצו "לשחק את המשחק" כלפי
מערכת הגיור ,הן קיבלו זאת כחלק מהתהליך ,מתוך הבנה שאלו הדרישות על מנת לקבל את התואר
)"יהודייה"( ,כבכל מוסד לימודי" :זהו קורס לגמרי ,קורס שצריך לעבור ,ממש לא יותר מזה"
)דיאנה(.
לאחר הגיור
לאחר הגיור ציינו חלק מהמרואיינות שהקורס השפיע במידה כזו או אחרת על עיצוב זהותן היהודית
והידע שרכשו או הפנימו הינו "חלק" מהן כיום .הן הגדירו את תחושת הזהות היהודית שלהן כ"חיבור
לשורשים" -המאפשר להן לקבל ולהכיל את המציאות בארץ" :זה חיבר אותי להיסטוריה של העם...
זה השפיע על הזהות שלי ושל בעלי ביחד כזוג ,כי אי אפשר להישאר אדישים לכל מה שלמדנו"
300
)אלינה( .אנדריאה ציינה שלאחר הקורס הבינה "למה כל כך רוצים שיהיו רק יהודים במדינה הזאת...
אחרי הקורס אני מבינה את כל זה ומסכימה לזה".
כמו כן ציינו המרואיינות את הערכים החיוביים ביהדות שהשפיעו על תפיסת עולמן " :למדתי המון
דברים חדשים :משפחה ביחד ...גבר לאישה אחת...ככה צריך להיות ...וככה יותר טוב ...לא כמו
ברוסיה שאין ערכים משפחתיים" )הלנה(" ,זה נותן כלים איך לחנך את הילדים ,יש ערכים וזה חשוב"
)אנדריאה(.
ניכר מדבריהן של מרואיינות אלו שהן אינן חשות בדיסוננס קוגניטיבי בשל הפער בין מי שהן ובין
ציפיות הממסד מהן והן מקבלות זאת כחלק מתהליך שעליהן לעבור.
הטיפוס המתנגד ו/או הלוחמני
המניעים לגיור
כשנשאלו מרואיינות אלו כיצד "התבשלה" החלטתן להתגייר ,הן העלו מניעים פרגמטיים בדומה
למרואיינות מהטיפוס המסתגל וחלקן הוסיף והדגיש את היחס השלילי לגויים שהניע אותן להתגייר.
שמונה מרואיינות תיארו יחס שלילי בארץ למי שאינו יהודי":מסתכלים אחרת" " ,יש מבטים
כאלה ...היא לא יהודייה ,אתה יודע?) "...ג'נט( ,תחושה ש"מדברים מאחורי הגב" ו"לא רוצים
להתחתן איתי" .היא תיארה את הפגיעה שחשה כשמשפחת בן זוגה ביקשה ממנה שתתגייר":זה
ממש פגע בי ,אני צריכה לתקן משהו כדי להיות מספיק טובה לבן שלהם?"
חמש מרואיינות סיפרו שהסבל שנגרם להן הינו בשל העובדה ש"ההלכה דפקה אותנו" )דיאנה(.
המרואיינות ביטאו את התסכול הרב והכעס על העובדה שבבריה"מ נחשבו ליהודיות ואילו בארץ הן
צריכות להוכיח את יהדותן" :מי קבע את החוקים האלה? בגלל שלפי ההלכה? בחוץ לארץ זה לפי
האבא ויש לך זכות בחירה ,כאן אין זכות בחירה" )לדה(" .למה אני צריכה להוכיח שאני לא גמל?
למה צריך להוכיח למישהו?" )לונה(" .עד גיל 19אתה חושב שאתה יהודי ואז אתה מגיע לפה ואתה
קולט שאתה לא יהודי" )קתרינה(.
ארבע מרואיינות אמרו שהצורך שלהן בגיור נבע מכך שרצו להוכיח לעצמן או לסביבתן שהן יהודיות
בזכות ולא בחסד " :פשוט הוכחתי לעצמי ולסביבה משהו שזה שלי ושאף אחד יותר לא יקח לי את
זה" )לונה( ,ושהן לא פחות טובות מכולם" :אני צריכה להוכיח לכולם שאני טובה ,אני יכולה ...אני
חלק מכם ...אולי יותר" )נדיה( .ג'נט ונדיה סיפרו שה"טריגר" לגיור היה להוכיח לבעליהן לשעבר שהן
לא זקוקות להם ומסתדרות בלעדיהם " :אחרי שהוא עזב את הארץ ,אמרתי :אני אעשה גיור אני לא
צריכה אותו" )נדיה(.
הקורס לגיור
מרואיינות אלו הביעו את דעותיהן בגילוי לב ותיארו את מחאתן באופן כן וישיר .בלט בדבריהן
הדיסוננס הקוגניטיבי שבין עולמן המוכר והבטוח לבין העולם החדש שאליו הן נחשפו ,והן תיארו את
סימני השאלה שהתעוררו בהן לאורך כל התהליך .ניכר מדבריהן שתהליך הגיור עורר אצלן לבטים
לגבי משמעות חייהן והעמיד בפניהן סימני שאלה רבים ביחס לאידיאולוגיה ולערכים שעליהם גדלו.
301
בעקבות זאת נוצרה אצלן התנגדות לקבל על עצמן את הערכים שנלמדו בקורס ,והן "נלחמו" על
זכותן לעצב את חייהן כפי שהן רוצות מתוך תחושה של חירות .כמו כן ,הן הביאו לידי ביטוי את
רגשותיהן העזים שכללו רוגז על הדרך שבה התהליך מתבצע ,כעס על מערכת הגיור המצפה מהן לנהל
אורח חיים הלכתי ,מצב המאלץ אותן להעמיד פנים ולשקר ,ועוינות או עצב כלפי תכניו של הקורס או
כלפי סוכניו :המורים או הרבנים.
המרואיינות תיארו את חוויותיהן השליליות בקורס לגיור .חלקן התייחס לפן ההתנהגותי )"כולם
משחקים ומשקרים"( כחוויות הקשות ביותר עבורן ,חלקן לפן הקוגניטיבי )"הלימודים קשים
והמסרים מעוררי התנגדות"( והשאר לפן הרגשי )"למה להיות יותר קדושה מחילונים?"( .שש
מרואיינות נתנו המלצות לשיפור הקורס.
המרואיינות שהדגישו את הפן ההתנהגותי סיפרו שנאלצו במהלך לימודיהן לגיור "להעמיד פנים",
"לשחק דתיות"" ,להתחפש" )ללבוש לבוש צנוע( ,לשקר למורים ,לשקר למשפחה המאמצת ולבית
הדין ולהסתיר דברים מתוך תחושה ש"נכנסים להן לנשמה".
המרואיינות תיארו את ריטואל העמדת הפנים בקורס ואת העובדה שנאלצו "לשחק דתיות" ,כאילוץ
שהותיר אותן בהרגשה לא נוחה עם עצמן" :צריך להעמיד פנים ולהיות צבועות כדי למצוא חן בעיני
המורים שלנו ...ברגע שאתה יוצא משם )ממשפחה מאמצת או מהשיעור( ,אתה טס לחיים הנורמליים
שלך" )אנג'לה(" .את צריכה לשחק פה דתייה ,זה מה ששיגע אותי ...אתה משחק את הדברים כאילו
אתה עושה הכל" )לדה(" .זו הרגשה שאני לא עצמי ,הרגשה קשה שאתה רוצה להשתחרר ממנה" .שתי
מרואיינות קבלו על כך ש"כולם משחקים במשחק אחד גדול",כשהמתגיירים מצידם "משחקים
דתיים" כלפי מערכת הגיור ,והמורים והרבנים "משחקים" ומעמידים פנים שאינם מזהים את המצב:
"כל המסגרת הזו אפשר להגיד שזה משחק ...גם מה שאתם עושים לנו ,מה שאנחנו עושים לכם...
אתם יודעים שאנחנו משחקים ,אנחנו יודעים שאתם יודעים שאנחנו משקרים ...איך זה יכול להיות
שכל המורים והרבנים שעובדים פה לא מבינים שכולם משחקים? ...לא ייתכן שהם לא מבינים את
זה ...אם הם מבינים ועדיין ממשיכים לעשות את זה באותה צורה ,זה אומר שיש כאן בעיה רצינית
מאוד" )דיאנה(.
המרואיינות סיפרו שנאלצו "להתחפש" )ללבוש לבוש צנוע( לפני השיעור כחלק מהמשחק ומהעמדת
הפנים" :כל יום אחרי השיעור חבר שלי היה בא לקחת אותי והייתי מורידה את החצאית ולובשת
מכנסיים ...כל הזמן החלפתי בגדים)"...לדה(.
"כולם משקרים" -המרואיינות סיפרו שלאורך כל הקורס הן שיקרו למוריהן" :שיקרתי שאין לי
חבר" )נטליה( ,שיקרו למשפחה המאמצת" :שיקרתי למשפחה המאמצת שאני שומרת הכל" )לדה(,
ובסופו של תהליך שיקרו גם בבית הדין לגיור" :שיקרתי שאני לא אוכלת אצל אמא שלי" )לדה(.
קתרינה ציינה שהמתגיירים נאלצים לשקר בשל המערכת המצפה שכולם יהיו דתיים ולכן "אם את
באה בגישה שאת רוצה להיות ישרה -לא מעבירים אותך" .כמו כן היא סיפרה שהעובדה ששיקרה
בקורס לגיור ,כמו גם בסופו בבית הדין ,מציקה לה והיא חשה אשמה "שנכנסתי ליהדות בשקר וזה
מציק לי" .קתרינה הביעה את תקוותה שהמערכת תשתנה ובכך תאפשר לאנשים להיות הם עצמם
מבלי להזדקק לשקר על מנת לעבור את הגיור.
הפן הקוגניטיבי :הלימודים מתוארים על ידי מרואיינות אלו כקשים בשל הגורמים הבאים:
היקף החומר שעליהן לדעת" :זה חומר של כמה מאות דפים וזה לדעת כל מילה .זה אולי נראה
בסיסי ,אבל איך אפשר ללמוד את זה?" )יילנה(.
302
ריבוי הפרטים שעליהן לזכור" :שנה זה זמן קצר בשביל ללמוד כזו כמות של חומר וזה גם לא
מספיק זמן כדי להסביר לבן אדם מה זה יהדות" )ניקול(.
ההתמודדות עם השפה" :היה קשה לזכור כל מיני מושגים ושמות ...אמרתי שאני פשוט משתגעת
מכל החומר" )לדה(.
הדרישות המוגזמות מהן במהלך הקורס" :אני חושבת שיותר מדי מה שמבקשים מאדם שמתגייר,
אני לא חושבת שכל אדם שמתגייר הוא יהיה רב בסוף ...אפילו דתיים לא יודעים מה שאני למדתי ,גם
חוזרים בתשובה לא יודעים מה שאנחנו לומדים" )ניקול(.
המרואיינות שלמדו ללא בן זוג ישראלי ציינו שהקורס היה קשה עבורן יותר ממי שלמדו עם בן זוג
שליווה אותן ותמך בהן במהלך הגיור ":היו בכיתה זוגות שהבחור היהודי היה מסביר לחברה שלו את
כל החומר והיא רואה דברים אצל המשפחה שלו ,אבל אני הייתי לבד ,זה הרבה יותר קשה" )יילנה(.
המרואיינות תיארו מסרים מעוררי התנגדות ו/או מעליבים :אנג'לה ציינה את איסור הנגיעה ביין
כבלתי מובן ופוגע" :כל הקטע הזה של היין שאני לא יכולה לנגוע בו זה נורא מעליב" ,ולדה הדגישה
שעצם השימוש במילה "גוי" " :זו כבר מילת גנאי" .כמו כן הזכירה לדה את נושא בישולי הגויים:
"כל העניין של בישולים של גויים ,שזה ממש מעליב ,או נושא של תרומות ומעשרות ...זה שצריך
לזרוק אחוז מהירקות תרומות ומעשות ,זה לא אנושי ,יש אנשים שאין להם מה לאכול ,בגלל שרב
אמר לזרוק? תהפכו את החוק ,תעשו משהו!"
אלכסנדרה סיפרה על תחושות ההתנגדות לנלמד בקורס בגלל אי רצונם של המורים להכיר את
התרבות הרוסית " :למה לא מדברים בקורס על ההסטוריה של העם הרוסי ,למשל בשואה שנהרגו גם
מיליוני רוסים .המורים לא דיברו על זה .אם המורים היו מדברים על ההיסטוריה שלנו ,זה היה יוצר
חיבור ...אני לא מישהי שצריך לגייר אותה ,אני רוסייה גאה!" אלכסנדרה הרגישה שרוצים "להכחיד"
את החלק הרוסי שבהן" :יש הרגשה כזו שרוצים להוציא לנו את הצד הרוסי ...ככה אני מרגישה".
קתרינה סיפרה על המסרים הסמויים שהועברו בקורס ,שקוממו אותה..." :להרחיק אותנו
מהמשפחה .אתם עכשיו נולדים מחדש ואתם בעצם כבר לא הילדים של ההורים שלכם" .כמו כן היא
ציינה שהמסר שנאמר להם כמעט בגלוי היה "לקחת אותנו ולהפוך אותנו לדתיים יותר מאשר לקרב
אותנו לעם היהודי .אבל בן אדם שמנסים לכפות עליו משהו זה רק עושה לו אנטי".
הפן הרגשי :מרואיינות אלו טענו בכעס שאינן מבינות מדוע דורשים מהן לדעת וליישם יותר ממה
שעושים יהודים חילונים" :למה שאני אסבול יותר מאדם חילוני שלא עושה כלום?" )אנג'לה(" ,כמה
יהודים יש כאן שהחזיקו כמוני ספר תורה?" )נטליה(" ,כמו שרוב העם חילוני ואי אפשר לקחת אדם
חילוני ולהכניס אותו בצורה כפייתית לדת ,למה אותנו כן?" )קתרינה(" .הוא יהודי ולו מותר ,ואני
מתגיירת ועלי כל הדינים אם אני לא מקיימת ,למה? למה לכל החילונים האלה מותר? להם אין את
כל הדינים האלה?...היו לי מחשבות כאלה ,למה אני כל כך מתאמצת וישראלים בעצמם לא יודעים
כלום" )יילנה(" .למה להיות יותר קדושה מחילוניים" )דיאנה(.
בצד תגובותיהן הרגשיות ולעתים העוינות לתהליך ,הן סיפרו על סימפטומים של לחץ בדרגות שונות
של חריפות ,שהתבטאו במתח ,אי שקט ,חרדה ופסימיות במהלך הלימודים ולאחריהם.
המרואיינות העלו תחושות של כעס ,השפלה ו"פראנויה מהכניסה לחייהן" ,שליוו אותן במהלך
תקופת הגיור.
חמש מרואיינות ,כל אחת בדרכה ,תיארו תחושות של כעס :דיאנה כעסה על עצם העובדה שנאלצה
"לתקן את הטעויות של אביה" בכך שנישא לאישה לא יהודייה ,ולכן היא צריכה להתגייר.
303
המרואיינות שהוזכרו לעיל כעסו על עצם העובדה שמטרת הקורס הינה להפוך אותן לדתיות ,ועל
המשחק שנאלצו לשחק .הן התקוממו נגד החובה ללכת לבית כנסת ,נגד החיוב שבן הזוג היהודי
ישתתף בקורס או נגד העברת הילדים לבית ספר דתי.
חמש מרואיינות תיארו תחושה של השפלה בתהליך הגיור .אלינה תיארה את תחושת ההשפלה
שחשה בעצם בקשתו של בן זוגה ומשפחתו שתתגייר" :הוא )בן זוגה( השפיל אותי מאוד ,כי אני לא
יכולתי להבין במה אני לא בסדר ,מה עשיתי בעצם?" קתרינה תיארה את התחושה שבקורס "נכנסים
לי לנשמה ...זה מעיק ...את במצב של מתח" וחשה מושפלת בכך ש"נאלצה להסתתר כל הזמן ולהגיד
דברים שצריך" .גם את הטבילה במקווה בסופו של תהליך הגיור תיארה קתרינה כמשפילה "החוויה
הזו שאת עומדת בתוך המים עם החלוק עליך ,שאת לא יודעת כמה נשים כבר לבשו אותו ואחר כך
הגברים נכנסים ומסתכלים עליך מלמעלה ואת שם בתוך המים ,זה נורא משפיל".
חמש מרואיינות תיארו תחושות של פחד ו"פראנויה" כדבריהן ,פן יגלו במהלך הקורס שהן לא
מקיימות אורח חיים דתי .אנג'לה הגדירה את הפחד כ"פרנואידיות כפולה" )כלפי אלוהים ואדם(:
" מצד אחד הרגשה שיתפסו כל הזמן ,שיגלו שאני לא מקיימת שום דבר או מחללת שבת ,ומצד שני
פראנויה לאלוהים ...כי אם את מתגיירת ולא עושה כלום ולמדנו על העונשים האלה."...
"ופחדתי כל הזמן אם מישהו רואה אותי או מסתכל עלי ,ואם המורה שלי תתפוס אותי)"...לדה(.
כך גם קתרינה מתארת את הפחד "מלפגוש מישהו ממערכת הגיור"" :אני יוצאת מהבית ומסתכלת על
כל אדם דתי באלף מבטים ...שלא תכירי מישהו ...אולי הוא מרגל או משהו."...
"כולם מפחדים ,כולם מפחדים ,זה לא משנה מה יעשו בקורס ,יש תחושה של מתח שאם חס וחלילה
תעשי משהו או תגידי משהו שהוא לא ראוי במצב הנתון ,אז זה יכול להשפיע על התוצאה
הסופית")לדה( .קתרינה מתארת את תחושת הפחד בבית הדין שם" :זה שיא המתח ,שם את מרגישה
שאת חייבת לשמור על כל מילה שאת מוציאה מהפה".
בית הדין לגיור
שבע מרואיינות תיארו חוויות שליליות בבית הדין וקבלו על הדרישות מוגזמות מהן ,על האווירה
ה"מלחיצה" ועל ה"טירטורים" והזלזול בהן .חלק מהן הזכירו כי לאורך כל תהליך הגיור כמו גם
בסופו הן נאלצו לשקר.
דרישות מוגזמות :דרישה לשלוט בהיקף עצום של חומר" :אנחנו צריכים לדעת כמויות של חומר
שיהודים דתיים לא יודעים)"...ניקול( ,דרישה שבן הזוג היהודי יחזור בתשובה" :רוצים שבני הזוג
היהודים יבטיחו להם שהם הופכים לדתיים ...מה זה צריך להיות?) " ...לדה(.
דרישה להינתק מההורה הלא יהודילאחר גיורן" :אמרו לחברה שלי שלא ייתכן שהיא תחיה עם
אבא שלה באותו בית ,כי היא לא יכולה ככה לקיים מצוות ,לכן היא צריכה לעבור דירה" )קתרינה(.
"מחפשים אותנו" "הרב שואל שאלות קשות שלא יודעים מה לענות ..ממש מחפש" )הלנה(.
אווירה מלחיצה " :הם מאוד לא התייחסו יפה ...חייבים לתת כבוד לבן אדם שמתרגש ורועד מפחד...
הם יושבים ומסתלבטים עלי ...הכל היה זלזול ...כל רגע מישהו אחר יוצא לדבר בפלאפון או
לשירותים) "...יילנה(.
אילוץ לשקר בבית הדין :לדה מספרת כי לפני שנכנסה לבית הדין ,אמרה למשפחתה המאמצת לומר
בבית הדין שהיא לא אוכלת אצל אמא שלה" :תגידו שאמא שלי לא מבשלת ואני מבשלת ...שזה לא
אוכל נוכרי ,את חייבת לשקר ,אין לך ברירה!"
304
לאחר הגיור
מרואיינות אלו ציינו שהקורס לגיור היה עבורן "קורס ככל הקורסים")דיאנה( ולא השפיע על זהותן
היהודית ועל תפיסת עולמן .קתרינה ציינה שאין שום סיבה שאדם ישתנה בעקבות הקורס" :אני
חושבת שאדם לא צריך להשתנות בעקבות הקורס ובטח לא להתרחק מהמשפחה שלו .כל דבר שאנחנו
לומדים צריך לשנות בנו משהו?" כך גם דיאנה המתנגדת באופן אידיאולוגי לשינוי " :לי אין זהות
בכלל ...כזו קוסמופוליטית שלא קשורה לעם או לדת או למשהו ...אין לי שום זהות לאומית ...אין לי
שום זיקה ,אני לא יכולה להגיד שאני רוסייה או ישראלית או יהודייה ...זה שילוב ,סלט מהכל ...לאף
אחד אין בלעדיות על החוכמה ...אין לאף אחד את הזכות להגיד שמהגזע שלו בא הכל ...כל 'לייבל'
ששמים שזו יהודייה וזו נוצרייה וזו קומוניסטית ,זה נראה לי מאוד מאולץ ,מסרס ,מקטלג".
לובה מציינת שהקורס עבורה היה רק אמצעי להתקדם בחברה" :עשיתי את זה כי בשבילי זה
להתקדמות."..
לונה לעומתן ציינה שהקורס לא השפיע עליה מאחר ש"אף פעם לא היתה לי זהות לא יהודית ...מגיל
קטן אני יודעת שאני יהודייה ,אז לא השתנה לי שום דבר ...חוץ מזה שיכולתי לשבת בשקט ולדעת
שהילד שלי יהיה יהודי."...
מבחינתן ,המעבר מבריה"מ לארץ הינו מעבר חד ממבנה תרבותי סגור וברור למבנה תרבותי פתוח
ועמום ,תהליך שהינו קשה בפני עצמו ":לא מספיק שיניתי? שיניתי את הארץ שלי ,את השפה שלי ,את
התרבות שלי? אני לא רוצה להתנתק מכל מה שהייתי ,אני סך כל הדברים שהייתי והדברים שיש
עכשיו לפני הגיור ואחרי הגיור" )מריה(.
התחושות שהועלו על ידי המרואיינות שיקפו את הקושי לבטא ישירות את רגשותיהן במהלך התקופה
שלמדו ,ואצל חלקן ,עצם הראיון איפשר להן לבטא עצמן מילולית ולהרגיש את ההקלה שבכך.
תחושת אי נחת לגבי התהליך והאיום שחשו על חופש הבחירה שלהן ,היתה קו מנחה בסיפוריהן
ולאורך הראיונות הן מחו על הכפייה הגלויה או הסמויה להתנהג או לחשוב בדרך שונה מזו שהורגלו.
ניכר היה שערכי החברה הישראלית כגון :חופש ,הזכות להטיל ספק ,המרדנות ,הפמיניזם,
והמתירנות המאפיינים את החברה הישראלית" ,מדברים" אליהן יותר ומשתלבים היטב עם תכונות
אישיותן.
יש מביניהן שהשליכו תחושות אלו גם על יתר המתגיירות והבחינו בינן לבין האחרות ,בכך ,שהן
עצמן מודות בתחושות שציינו לעומת אחרות המכחישות אותן ,אף שלאמיתו של דבר הן קיימות גם
אצלן" :כל אחד בא לקורס למטרה אחרת ,שלא יספרו סיפורים .אחד בא לקבל אזרחות ,אחד בא
להתחתן ,אחד בא שיש לו חבר בבית ,הוא פשוט לא מספר...אף אחד לא בא ואומר בכנות ,אף אחד לא
בא ואומר את האמת) " ...לדה( .כמו כן ציינה דיאנה שאין שום סיבה להשקיע בשיפור הקורס ,כי
התלמידים באים ללימודים רק מאינטרסים אישיים " :מורים טובים לא יעזרו ,לתלמידים יש
אינטרסים משלהם ,התלמידים באים ממטרות אחרות".
305
הטיפוס הרה-ביוגרפי
מרואיינות אלו התייחסו אל חוויית הגיור במונחים של תפיסה מחודשת של סיפורי חייהן .הגיור
עבורן מהווה מצע מגדל ,המספק הזדמנות לגלות ולבטא את כוחותיהן ,ומשמעות השינוי שעברו
בעקבותיו היא של הבנה מחדש את סיפור חייהן.
המניעים לגיור
מניעיהן העיקריים לגיור היו רצונן "להיות ראויות" ומשיכתן לרוחניות ו/או למיסטיקה.
"להיות ראויות" :ארבע מרואיינות ציינו את תחושת אי הנוחות שהיתה להן לגבי עצמן כמניע עיקרי
בהחלטתן להתגייר ,על מנת להרגיש ראויות ושלמות עם עצמן .בהקשר זה הן העלו תחושות שונות
כגון :טומאה" :עד שאני לא יהודייה ,אלה הדלתות שהרוע נכנס ,אני מרגישה שאני טמאה ,שמשהו
חסר ,אנחנו שומרים כשרות וכל הדברים כמו בית דתי ,אבל אני עדיין גויה" )טטיאנה(.
לא מספיק טובה ,פגומה":היה לי רצון להפסיק להיות שונה ,לא יכולה לצאת עם אף בחור בלי
שאצטרך להגיד לו שיש בי איזה דפקט ..הרגשה שאני לא מספיק טובה ...חשבתי שאם אני אעשה את
הגיור אני ארגיש יותר טוב עם עצמי ,יותר שלמה ,שלא דפוק אצלי משהו" )אלינה(.
"לא מגיע לי" :לפני הגיור השתתפה ויקי בשיעור ברפואה יהודית והיא מספרת" :היה שיעור מהמם,
משהו ,אבל באותו שיעור הרגשתי לא נעים ...הרגשתי שאני גונבת ,שלא מגיע לי ללמוד ...הרי אף
אחד לא יודע שאני גויה ,הרגשתי שאני גונבת משהו ...החלטתי שאני צריכה להתגייר כי אני לא
מרגישה שלמה ,כי לא נעים לי לגנוב מהם ,זה שייך ליהודים ,זה תורה של יהודים ,הרגשתי שאני
גונבת" )ויקי(.
משיכה למיסטיקה ורוחניות :ארבע מרואיינות תיארו את משיכתן למיסטיקה ורוחניות .ויקי סיפרה
על משיכתה למיסטיקה שהתעוררה אצלה באמצעות הסמים ,ואז החליטה להתגייר ...":היתה לי
חוויה מדהימה עם סמים ,שהיא כאילו דחפה אותי להחלטה של גיור ...בהשפעה של הסם ממש
חוויתי גילוי אלוקי ...ואז הבנתי שהמקום האובייקטיבי הזה ,זה הקב"ה בעצמו ...הוא יודע מה קורה
איתך ופתאום הרגשתי הזדהות איתו...זו חוויה כל כך עמוקה ...פתאום הרגשתי שאלוקים בכל
מקום ...הבנתי שסם זה דבר מוגבל .הוא יכול לקחת אותי עד פה ,אבל לא הלאה ,אני צריכה לחזור
בתשובה".
טטיאנה תיארה את עצמה כאדם המחפש "תשובות לחיים" מגיל צעיר .כשהגיעה לארץ ,החלה ללמוד
קבלה .לאחר שהרב ציין בפניה "שצריך לקשור את הרוחניות עם הגשמיות" ,החליטה להתגייר .גם
קמילה סיפרה שתמיד נמשכה למיסטיקה ,והחלה ללמוד קבלה ,אך הבינה שעליה להתגייר לשם כך.
הקורס לגיור
הקורס לגיור עבור מרואיינות אלו הינו מקום של מהפכה ,שאיפשר להן שינוי וגילוי עצמי ,והן הדגישו
את הפן החוויתי והטרנסדנטלי של הקורס לגיור.
הפן החוויתי :מרואיינות אלו הדגישו בתיאוריהן את החוויה והמודעות הפנימית שעברו במהלך
לימודיהן לגיור" :פתאום הבנתי מה היה חסר לי כל החיים" )ויקי(" ,זה היה כמו ללכת לפסיכולוג ,זה
מילא לי את הלב" )תמרה(.
הפן הטרנסדנטלי :המרואיינות ציינו ששינוי תפיסת עולמן בעקבות הקורס יצר אצלן מודעות גבוהה
306
יותר לחייהן וכיוון מחשבה מיוחד ,ובאמצעותו החלו להבין "מה המטרה בחיים" ו"מה התפקיד של
האדם בעולם .הבנתי שכולם סובלים ולכל אדם יש תפקיד בעולם הזה" )ויקי(" ,מצאתי הרבה
תשובות לשאלות בשביל מה אנחנו חיים" )תמרה( .תמרה הגדירה את העובר עליה בקורס כ"מהפך":
"הכל השתנה ,זה כאילו לקחו את כל העולם הזה ,הפכו אותו וראיתי אותו מהצד השני" .הדגש
מבחינתן אינו על מה שהיה בקורס כי אם על מה שהן עברו באופן אישי ופנימי ,ואף הדגימו בגאווה
כיצד הן השתנו והתקדמו .האירועים שהן בחרו לספר תוארו בפירוט ובצורה סיפורית והדגש הוא
לרוב על הפן האנושי ולא על האירועים הקונקרטיים .הן הדגישו את ההיבנות מחדש ,את התובנות
שגרמו להן לשינוי בראיית עולמן ובאופן שבו הן תופסות את עצמן ואת חייהן .הבנתן מחדש את עברן
איפשרה להן לקבל טוב יותר את ההווה ולגבש תחושת כיוון לעתיד .בעקבות התהליך שעברו ,דמות
עצמן נראית באור חיובי יותר מכפי שנראתה קודם לכן ,והן מקבלות על עצמן תפקיד אקטיבי של
גיבורות מלאות כוח ובעלות שליטה על חייהן .ניכר שהיכולת לספר את סיפורן באופן זה איפשרה להן
לשכתב את עברן מחדש ,לבחון אותו ו"לבוא איתו חשבון" כבתהליך תרפויטי ,כפי שמציינת הסופרת
איסאק דינסק )אצל כהן ":(1990 ,לא מתן גט כריתות לעבר ,לא התעלמות ממנו ,אלא החייאתו באור
חדש .כל כאב ניתן לשאתו אם הוא נתפס כחלק של סיפור" .ניתן לזהות אצל מרואיינות אלו תהליך
של שיקום ביוגרפי ,שיבה לעבר על דרך הדיאלוג של פירוש מחודש לעברן .כך מצטמצם הדיסוננס
הקוגניטיבי ,הנוצר בדרך כלל בעקבות הניגוד בין האידיאלים ,הערכים ,הזהויות הקשרים והדימויים
בעבר ובהווה )רוטנברג.(1994 ,
הייריך ) (1977מגדיר המרת דת כתהליך שבו אי היכולת לפרש מחדש את הפירוש "ההרוס" של
מציאות העבר מובילה את ממיר הדת לחפש פירוש חליפי לחייו .חווייה זו מאפשרת לו לפרש באופן
רטרואקטיבי את עברו ,ובכך נהפך למעשה סדר הזמנים של סיבה ותוצאה ,הפועל מעתה מההווה אל
העבר.
מספר מרואיינות תיארו את תחושת ההיטהרות כביטוי לשינוי שחל בזהותן " :עד שלא הייתי
יהודייה הרגשתי טמאה ,שמשהו חסר ,אפילו שקיימתי את כל הדברים...גיור אמיתי הוא גיור
שמבטא אמונה וחייב להשפיע על הזהות שלך ,כי צריך ליצור קשר עם ה' ,לא באופן אבסטרקטי ולא
תיאורטי ,צריך לעשות CUTלעבר שלך" )טטיאנה(" .הקורס של הגיור שינה לי את כל החיים ..זו
הרגשה של היטהרות מכל הג'יפה הזו שהיתה לי ...שלווה ...רוגע ...הרגשתי שאלוהים איתי טבעי
ופשוט .הבנתי דבר חשוב ,דבר קדוש ,את הדרך הנכונה להגיע לחוויות האלה" )ויקי(.
ג'נט ותמרה ציינו כי רכישת הידע בקורס השפיעה על תפיסת עולמן" :הדברים שלמדנו בקורס הם
לא טכנים וזה משפיע על תפיסת העולם שלך" )ג'נט( " ,הכל השתנה ,זה כאילו לקחו את כל העולם,
הפכו אותו וראיתי אותו מהצד השני ...מצאתי הרבה תשובות לשאלות בשביל מה חיים ואני בן אדם
מאוד פסימיסטי ולא רציתי לחיות ...למדתי שאדם קם בבוקר ואלוהים מחזיר לו את הנשמה ונותן
לך עוד צ'אנס לעשות משהו ...למדתי שיש לי עבודה לעשות כאן ...אני ממשיכה הלאה ,שום דבר לא
ישבור אותי ...הקורס שינה אותי לגמרי ...היהדות לימדה אותי להיות יותר חזקה ...לא שמה את העץ
של קריסמיס ,זרקתי אותו בכלל)" ...תמרה( .תמרה אף מתארת את כעסה על בן זוגה היהודי שאוכל
חזיר בעוד היא נמנעת מכך.
לאחר הגיור
ניתן למצוא בקרב הטיפוס הרה -ביוגרפי את קבוצת החוזרות בתשובה ואת קבוצת החילוניות.
ארבע מהמרואיינות חזרו בתשובה .קמילה וטטיאנה למדו קבלה והחלו לחזור בתשובה עוד לפני
307
שהתגיירו ,והגיור היה עבורן אמצעי הכרחי לכניסתן ליהדות" :הרב אמר לי לקשור את הרוחניות עם
הגשמיות ...אז הבנתי שצריך להתגייר" )טטיאנה( .אירנה חזרה בתשובה בעקבות בעלה שחזר
בתשובה והצטרף לעולם החרדי ,וויקי חזרה בתשובה לאחר הקורס לגיור.
תהליך החזרה בתשובה אצל מרואיינות אלו היווה שיקום ביוגרפי של עברן ,מכיוון שהן ראו
בהשתנות שלהן את מחויבותן המחודשת ואת ההגשמה של זהותן העצמית .לאחר הגיור הן מפרשות
מחדש את עברן ,וחוויית החזרה בתשובה הופכת על פי עצם ההגדרה למכשיר הסיבתי שבאמצעותו
העבר משתנה ומוגדר מחדש" .אני הרגשתי שקיבלתי יותר הבנה בלימודים לכל מה שעברתי ...שאני
לא היחידה בעולם שסובלת ...והחבילה שאני מקבלת אני יכולה לסבול ...פתאום הבנתי מה היה חסר
לי כל החיים ,לא ידעתי עד כמה ...הבנתי שכל מה שעברתי בחיים לא היה סתם" )ויקי(" .כדי שזה
בכלל יהיה אפשרי )הגיור( ,צריך לקיים מצוות ולעשות ' 'CUTלעבר שלך ,אבל בצורה של שלום ולא של
מלחמה ,שאת מבינה שכל מה שעברת בחיים ,זה היה הכנה ,לא במקרה ,כדי להיות יהודייה ,ואז הכל
נראה לך לגמרי אחרת ...ואת מבינה למה הכל קרה לך ...וזה מה שרות עשתה ...בלי לריב עם אף
אחד" )טטיאנה(.
רוטנברג ) (1994טוען שכדי שמאמצי הפירוש החדש לאוטוביוגרפיה של "השב" לא יהיו "לשווא",
התנאי להצלחת השיבה הביתה כרוך בעוצמת ההפנמה של הזהות הדתית הקולקטיבית .כך תוכל
סטיגמת העבר וקשייו להירפא .הרב סולוביצ'יק ) אצל רוטנברג ( 1994 ,קובע בצורה נחרצת " :חוק
הסיבתיות לובש מבחינה זו צורה חדשה ...העתיד מטביע את חותמו על העבר וקובע את דמות
דיוקנו ...הסיבה מתפרשת על ידי המסובב .העבר כשהוא לעצמו מהווה פרשה סתומה וחתומה .העתיד
וההווה מפרשים אותה ...העתיד משנה את מגמות העבר ונטיותיו ...כשהאדם מבכר את חוויית הזמן
הפשוטה ...הרי הוא משתעבד לאותו חוק הסיבתיות השורר במציאות הפיזית ...עיקר העיקרים של
מהות התשובה הוא כי העתיד ירדה בעבר וישלוט בו שלטון בלי מיצרים" .
אצל המרואיינות החילוניות ,הרעיון הרה-ביוגרפי הכיל משמעות פרדיגמטית של שינוי אישי ותיקון
העבר .משמעות זו חורגת הרבה מעבר לתחומי ההקשר הדתי שקרוב לוודאי שימש כקרקע הגידול
שממנו צמח הרצון לשיכתוב ביוגרפי .לפיכך ,השיקום הביוגרפי אצל מרואיינות אלו לא בא לידי
ביטוי באופן דתי ,אלא כהבנת סיפור חייהן כירידה לצורך פירושו מחדש של העבר .תהליך זה איפשר
להן לא לשקוע אלא להתעלות על מנת לכתוב את תסריט חייהן העתידי.
"אחרי הגיור ,הכל השתנה ...תמיד הייתי שואלת למה אלוהים נתן לי את החיים האלה ...בשביל מה
אני חיה ...עכשיו אני בן אדם יותר חזק ...אני מבינה למה הייתי צריכה לעבור את זה...זה עשה לי
סדר בראש ,בלב ,בנשמה ,בחיים" )תמרה(.
לונה תיארה את תחושתה כ"חיבור בין גוף לנפש"" :בלב הרגשתי יהודייה אף על פי שהגוף שלי לא
יהודי ...אחרי הגיור אני מושלמת ונוח לי עם עצמי" .
ניתן לראות שתהליך הגיור עבור כל אחת משלושת הטיפוסים משתקף בדפוסי אישיותן ומהווה
אמצעי העונה לצורכיהן הנפשיים והרגשיים על פי דפוסי אישיותן השונים.
את שלושת הטיפוסים השונים ניתן לשייך למרואיינות בכמה אופנים:
א .כשלוש קבוצות שונות של טיפוסי מרואיינות :המסתגל ,הלוחמני והרה -ביוגרפי.
ב .כטיפוסים שונים העשויים לבוא לידי ביטוי בבת אחת בשלבים השונים ,כיוון שאין במציאות
טיפוסים "טהורים".
308
שתי החלוקות נכונות .אכן ניתן לזהות את שלוש הקבוצות כטיפוסים שונים ולאפיין כל מרואיינת
במחקר כמזוהה ומשתייכת לקבוצת טיפוס אחת יותר מקבוצות הטיפוס האחרות .יחד עם זאת ,ישנן
בנות שבתחילת דרכן היו מזוהות לחלוטין עם הטיפוס המסתגל ובהמשך הן בעלות תגובות לוחמניות
או רה -ביוגרפיות ,וההיפך .יש לציין ,שלא ניתן היה לזהות במחקר זה קשר בין הרקע המשפחתי
והאישי של המרואיינות לבין דפוסי ההסתגלות שלהן לתהליך הגיור.
כמו כן ,ראוי לציין שלא ניכרו הבדלים בהתייחסותן של המרואיינות מהטיפוסים השונים לגבי
התחומים הבאים :המורה בקורס לגיור ,המשפחה המאמצת ,השפעת הגיור על הזהות היהודית,
השפעת הגיור על קיום המצוות ,תחושת ההשתייכות לארץ וההשתלבות החברתית ,יחסן לדתיים
וליהדות ,הגדרתן העצמית ,תגובת המשפחה לגיורן ,תחושותיהן לאחר הגיור והמסר לחברותיהן.
ניתן להתרשם מהטיפוסים השונים באמצעות התרשים הבא:
309
הטיפוס המסתגל
מניעי
ההחלטה
להתגייר
הטיפוס הלוחמני
"להיות כמו כולם"
לא להיות שונות.
להיות
פורמלית
עבור
מסודרות
הזוג
בן
ומשפחתו
הטיפוס הרה ביוגרפי
כמו
כולם" )בדומה
לטיפוס
המסתגל(
"להיות
להיות
"ראויות"
היחס
בשל
השלילי לגויים
משיכה
למיסטיקה
ולרוחניות
להכיר את המסורת
מפגש
אדם
עם
משמעותי
הקורס לגיור
הפן
הקוגנטיבי
)רכישת הידע(
הפן
)שילוב
ורגשות"(
לאחר הגיור
החוויתי
ידע
של
הפן הרגשי )תמיכה,
וביטחון
הערכה
עצמי(
חיבור לשורשים
הפנמת
הקוגניטיבי
)לימודים
קשים ,מסרים
מעוררי
התנגדות(
הפן
)שינוי
עצמי(
הפן
ההתנהגותי
)"כולם
משחקים
ומשקרים"(
העדר תחושת
שינוי
התנגדות
אידיאולוגית
לשינוי
וגילוי
הפן
הטרנסדנטלי
)מודעות
גבוהה
ומציאת
משמעות
לחיים(
הרגשי
)כעס ,השפלה,
פחדים
וחששות
מהכניסה
לחייהן(.
ערכים
יהודיים שהשפיעו
על תפיסת עולמן
הפן
הפן
החוויתי
של
תהליך
שיקום ביוגרפי
)פרשנות
מחודשת
לעברן(
הבנה מחודשת
של העבר
תחושת שינוי
ותיקון:
החוזרות בתשובה
החילוניות
310
המורה בקורס לגיור
חלק מהמרואיינות התייחסו בדבריהן למורה בקורס לגיור .חלקן תיארו את המורה באופן חיובי
וחלקן באופן שלילי .המרואיינות שתיארו את המורה כחיובי ציינו שחברו בו התכונות של אדם
אינטליגנטי ומעניין כמו גם רגיש ,סבלן ומעודד .דיאנה מספרת שבזכות מורתה סיימה את הקורס:
"הגורם היחיד שהוריד ממני את כל הלחץ זה שראיתי שלא עומד מולי איזה ראש 'נח נח' כזה .היא
לימדה באהבה וחום ,נעימה ואינטליגנטית".
ויקי התייחסה למורה שלימד אותה בקורס כמדריך לחיים" :המורה שלי היה הרבי שלי ,מדריך
לחיים" .ואלכסנדרה סיפרה על תחושת הקנאה שלה באנשים דתיים כמו מורתה" :אני מקנאה
באנשים האלה כי הם כל כך מאמינים וזה בא מבפנים ...לא מלאכותי".
המרואיינות שתיארו את המורה כשלילי סיפרו על מורה משעמם שדיבר באופן טכני ולא היה יכול
להתמודד עם שאלותיהן" :מורה שלא יכול לענות על שאלות זה לא מורה טוב" )נטליה( .כמו כן הן
ציינו את תחושת ה"אנטי" שנוצרה בעקבות "הכפייה" להתפלל בשיעורים ולהיות לבושים בצניעות:
"אני בן אדם שכשמנסים לכפות עליו משהו זה רק עושה לו אנטי .רק כשאומרים לי תעשי ככה אז זה
עושה לי יותר חשק לא לעשות ככה .הרגשתי את זה בקורס ,את הכפייה הזאת ,כשכל יום התפללנו
בכיתה .המורה רצתה ללמד אותנו ולהעביר לנו את העניין חי ,אבל זה לקח לנו ארבעים דקות משיעור
כל פעם ...באיזה שלב הרגשתי שזה מעיק .מי שרוצה להתפלל בבית יתפלל ,ומי שלא רוצה שלא
יתפלל ,צריך להעביר את הדברים האלה בלי לחץ" )קתרינה(.
המשפחה המלווה
כאמור ,בתהליך הגיור עומדות לצד המתגיירות משפחות דתיות "מאמצות" המתנדבות מרצונן
החופשי ללוות אותן ולעזור להן לאורך כל התהליך .שבע מרואיינות בחרו לתאר את הקשר עם
המשפחה המאמצת שלהן .שלוש מרואיינות תיארו תחושות חיוביות כלפי המשפחה שתמכה ,הסבירה
והעניקה להן יחס חם ולבבי .אחת המרואיינות )הלנה( אף סיפרה בהתרגשות שהמשפחה המאמצת
היתה והינה תחליף למשפחה שאין לה ,והיא מהווה עבורה בית חם ומקור של תמיכה" :אבא ואמא
ממש .היא מתקשרת אלי ושואלת אותי מה שלומי ,סתם ככה ...יש לי פתאום משפחה כזו ,אף פעם
לא היה לי הרגשה כזו בחיים ...הם עזרו לי לא רק להתגייר ,אלא בחיים".
לעומתן ,תיארו ארבע מרואיינות משפחה מאמצת "קרה ,שלא היה נעים ללכת אליה" )אירנה(,
"הרגשנו שאנחנו תקועים להם" )תמרה(" ,היתה לי משפחה מאמצת נוראית ,הבן אדם היה מגעיל
ודוחה) " ...יילנה( .לדה סיפרה איך לכל אורך התהליך שיקרה למשפחה המאמצת והעמידה פנים
שהיא שומרת על הדברים ,ולאחר סיום התהליך אמרו לה בציניות ובכאב ":הגיור שלך נגמר בדיוק
ביום שקיבלת את התעודה".
311
היחס לדתיים וליהדות
ארבע מרואיינות סיפרו שהחלטתן להתגייר נבעה ממפגש חיובי וחם עם אדם דתי או משפחה דתית:
"ממנו ראיתי שהדת זה דבר יפה ,זה גרם לי לא לפחד מהגיור ,היה מסביר לי ועוזר לי " )לובה( .גם
תמרה סיפרה על מנהל במקום עבודתה שהתייחס אליה בחביבות וניהל איתה שיחות על דת" :רק
בגללו אהבתי את היהדות" .ויקי היתה מאושפזת בבית חולים לאחר ניסיון ההתאבדות .שם פגשה
את יעקב ,אדם דתי ש"היה כל כך טוב אלי ורק רצה לעזור ,קראתי לו מלאך משמים ...הוא דיבר
איתי על דת ועל השגחת השם בעולם ,זה נתן לי הרבה כוח ...חשבתי איזה מדהים זה להיות אנשים
כאלה" .הלנה פגשה בעבודתה אנשים דתיים שהתייחסו אליה בחמימות כפי שלא פגשה מעולם:
"היו מתנהגים ומקבלים אותי טוב מאוד ,לא היה לי בחיים שלי שום דבר כזה שם )בבריה"מ( ...ופה
כולם רצו לעזור לי והסתכלתי על יהדות מכיוון אחר לגמרי ,פתאום הרגשתי שאני רוצה להתגייר כדי
להכיר אנשים שמתייחסים אלי כל כך טוב .לפני שעבדתי עם דתיים לא חשבתי על זה ,אבל אחרי זה
כן".
שלוש מרואיינות ציינו שהקורס פתח להן צוהר לעולם הדתי ,כשגילו דרך חיים ערכית ואיכותית
המאפשרת התמודדות "בריאה" עם החיים .בעקבות זאת הן חשות פחות ניכור לדתיים וליהדות
מכפי שחשו קודם" :קל לי להזדהות ולהבין את האדם הדתי והעקרונות שלו ...אני חושבת שאם
חילוניים ילמדו בקורס כזה הם יבינו דברים ופחות ישנאו דתיים" )אנג'לה( .כך גם טוענת טטיאנה:
"היום אני רואה איך לא יודעים להעריך אנשים דתיים ושבטלוויזה שופכים בוץ הרבה על דתיים
ושאומרים לי :את רואה את הדתיים האלה? מה הם עושים ,אני אומרת ...אתם לא מבינים כלום".
אלינה מתארת איך עובדה זו עוזרת לה ביחסיה היומיומיים עם אנשים דתיים בעבודתה" :בבנק
אנשים דתיים באים אלי ,כי אני יודעת איך לדבר אליהם ,אני מסתכלת עליהם בעיניים אחרות ...אני
מנסה לעזור לו והוא מרגיש את זה".
אלכסנדרה והלנה תיארו את הערכתן ליהדות ולדתיים " :אני מסתכלת עליהם ואני רואה איזה שקט,
איזה שלווה ...אני מקנאה באנשים דתיים ,אני מסתכלת איך הם מתנהגים במשפחות שלהם ...לא
בוגדים כי זה אסור ...איך הם אוהבים את הנשים שלהם ...אני מקנאה ..יש להם התנהגות אחרת,
הערכה במשפחה ...כבוד ...אצל דתיים יש פחות אלימות ,הסטופים יותר חזקים וזה מונע טעויות
דביליות " )אלכסנדרה(" .אני רואה אנשים דתיים ,הרוב מאוד מאושרים ,לא משנה אם יש להם כסף
או לא .היהדות נותנת כוח לחיים" )הלנה(.
ויקי ודיאנה תיארו את האנשים הדתיים כמתמודדים טוב יותר עם מצבים קשים" :לבן אדם דתי יש
אמונה ,יש מישהו שמשגיח ...יותר קל להתמודד" )דיאנה(.
ארבע מרואיינות תיארו יחס שלילי ליהדות ולדתיים וסיפרו על תחושת האכזבה שלהן מהעולם הדתי
המקיים את ההלכה בפשטות" ,מבלי לחשוב"" :ככה הם חיים על פי זה את החיים הטקסיים ,בלי
להבין מה עומד מאחורי זה" )דיאנה(" .פה לא חושבים בכלל ...תשאלי אותם ...הם לא יכולים לענות
לך כלום .זה מרגיז אותי שאומרים לי ככה כתוב) "...נטליה(.
תמרה קבלה על כך שהדתיים לא מקפידים על ההלכה כפי שהם דורשים מהמתגיירים " :אז למה
מאיתנו דורשים לשמור על ההלכה? אתם מלמדים אותי הלכה ,לשמור שבת וכל מיני דברים ,אבל
אתם בעצמכם לא שומרים דברים אחרים שכתובים ...אתם לוקחים רק דברים בודדים ממה שכתוב
ושומרים אותם וחלק אחר ,דברים הכי חשובים ,אתם לא עושים...להיות יהודי זה לא רק לשמור
שבת וכשרות כי יש הרבה מצוות שאנשים באמת לא שומרים ,הרבה מצוות שאדם לא שומר שבת
312
עושה אותם ...אז איפה הגבול? מי עושה מאה אחוז? אף אחד לא עושה".
מריה אף ציינה שלאחר הגיור היא לא חשה בנוח ליד דתיים המצפים ממנה לאורח חיים דתי ,שאינה
מיישמת.
הזהות היהודית
כאמור ,זהות יהודית נקבעת על פי צורת התפיסה של היחיד את קבוצתו היהודית ,הקשר הייחודי
שלו ליהדות ולבני העם היהודי ומידת השפעתם של מרכיבים מובהקים בתרבות היהודית על עיצוב
חייו .כמו כן ישנה חשיבות רבה לצורה בה אדם מגדיר את זהותו היהודית.
השפעה חיובית על הזהות היהודית :מחצית מהמרואיינות ציינו שהקורס לגיור השפיע במידה כזו
או אחרת על עיצוב זהותן היהודית ,והידע שרכשו והפנימו הינו "חלק מהן" כיום.
מרואיינות אלו הגדירו את תחושת הזהות היהודית שלהן במספר מוטיבים" :הנפש מתחברת
לגוף...מושלמת ונוח לי) "...לונה(" ,מחבר אותי להיסטוריה של העם"" ,ידע שיישאר איתי לכל
החיים" )הלנה( "משפיע על תפיסת העולם שלך" )ג'נט(.
העדר השפעה על הזהות היהודית :מחצית מהמרואיינות ציינו שהקורס לגיור היה עבורן קורס "ככל
הקורסים" ולא השפיע על תפיסת עולמן" :לא יכולה להגיד שעברתי שינוי" )מריה(" ,אני לא חושבת
שאדם צריך להשתנות בעקבות הקורס" )קתרינה( ,כמו כן הן הדגישו ,שלמרות רכישת הידע ,הן לא
ויתרו על ערכים קודמים ,כגון חגיגת הסילווסטר ,והגדירו עצמן כחסרות זהות .כפי שמתארת זאת
נטליה " :הגיור לא השפיע על הזהות היהודית שלי ,לא ,לא .הוא הוסיף לי יותר מידע ...אבל במהות
– לא" .רגינה ציינה שזהותה היהודית לא השתנתה "כי אף פעם לא היתה לי זהות לא יהודית"
)רגינה(.
קיום המצוות
המרואיינות נשאלו לגבי השפעת הקורס לגיור על אורח חייהן וקיום המצוות .שמונה מרואיינות
הדגישו את החלטתן להתחבר ליהדות באופן מעשי :קיום מצוות או חלק מהן .שבע מרואיינות
הדגישו את העובדה שהן אינן מקיימות אורח חיים הלכתי אלא ממשיכות לנהל אורח חיים כפי
שנהגו לפני הקורס .שאר המרואיינות בחרו שלא לענות ישירות לשאלה זו וסיפרו על תחושות או
תחומים אחרים הרלבנטים לחיהן .ייתכן בשל תחושת המבוכה להודות בכך במפורש .יש להניח
שמרואיינות אלו אינן מקימות אורח חיים דתי.
השפעה חיובית על קיום מצוות :מתוך שמונה מרואיינות שסיפרו על שמירת אורח חיים הלכתי,
ארבע הינן חוזרות בתשובה .שתיים מתוכן )טטיאנה וקמילה( חזרו בתשובה עוד לפני הגיור בעקבות
לימודי הקבלה" :אני התחלתי את ההתקרבות ליהדות ,לקבלה ,כשלא הייתי יהודייה ואפילו לא
חשבתי על הגיור ...אבל אחרי ששמעתי את המשפט של הרב ש'צריך לקשור רוחניות עם גשמיות' ,כאן
הכל התחיל!" )טטיאנה( .ויקי חזרה בתשובה לאחר הקורס לגיור "פתאום הבנתי מה היה חסר לי כל
החיים ...הקורס של הגיור שינה לי את כל החיים" .אירנה סיפרה" :לקחתי על עצמי את הנושא של
טהרת המשפחה ויום כיפור ...דברים שהם עונש כרת ...אבל נסענו בשבת ." ...רק לאחר הגיור,
בעקבות חזרתו בתשובה של בן זוגה והצטרפותו לעולם החרדי ,חזרה גם היא בתשובה.
ארבע מרואיינות נוספות תיארו שמירת דברים ספציפיים ש"קיבלו על עצמן"" :אנחנו לא זוג דתי...
313
בעלי לא הולך עם כיפה ...אבל הכלים כשרים ,לבית כנסת אנחנו הולכים לעתים קרובות בשבתות"
)אלינה( .רגינה בחרה לקיים מספר מצוות לאחר הגיור כי הרגישה ש"אי אפשר רק לקבל בלי לתת
משהו ...גיור זה לא משחק ...לכן התחלתי ללכת למקווה ,כהחזר של משהו ...אני גם משתדלת
להדליק נרות שבת ...אבל אני לא שומרת שבת ...קוראת תפילת 'שמע על המיטה' כל יום" .נטליה
שומרת כשרות" :אני אולי היחידה בחברה שלנו ששומרת כשרות" .כך העידה על עצמה גם הלנה,
העובדת במסעדה כשרה .לונה ציינה שהיא מדליקה נרות שבת.
העדר השפעה על קיום המצוות :שבע מרואיינות הדגישו שהן אינן מקיימות אורח חיים הלכתי ,אלא
ממשיכות לנהל אורח חיים כפי שנהגו לפני הקורס .ג'נט סיפרה על הנאתה מביקור במעדניות רוסיות
וקניית בשר לא כשר ,ואמרה שהיא מתקשה לוותר על האווירה הרוסית במקום .תמרה הביעה את
דעתה שאנשים לא נשארים דתיים לאחר הקורס ,וכללה בכך גם את עצמה" :אני לא חושבת שיש
הרבה אנשים שנשארים דתיים אחרי הקורס" .כך גם אנדריאה " :העניין של הדת מאוד חשוב ,אבל
אני לא דתייה" .אוקסנה מאמינה באלוהים ,אך "לא יכולה להוריד זאת לפסים מעשיים ...את החגים
קצת עושה ...מנהגים ...משתדלת לא לאכול חזיר ...שבת אני לא שומרת ...אבל מדליקה נרות".
אוקסנה הסבירה זאת בכך ש"קשה לעבור מאתאיזם לקיום מצוות ...להיות יהודי זה לקחת את
היהדות ...זה קשה ...ישראל היא מדינה חילונית ,רוב האנשים לא מקיימים שום דבר."...
ההשתייכות לארץ והשתלבותן החברתית
כאמור ,תחושת ההשתייכות לארץ היעד וההשתלבות בה יכולות להתפתח כתוצאה מהסתגלות
מוצלחת או להוות גורם מסייע בתהליכי הסתגלות לחברה החדשה.
שבע עשרה מרואיינות הדגישו שהגיור עזר להן להרגיש תחושת השתייכות לעם ולארץ מאחר שהן
מבינות טוב יותר את ההיסטוריה היהודית ואת ההתרחשויות הפוליטיות .הידע שרכשו הגביר את
תחושת הביטחון העצמי שלהן ואת יכולת ההבעה העצמית .בעקבות זאת הן חשות מעורבות
ומשתלבות טוב יותר בחברה הישראלית .
שלוש מרואיינות ציינו שהגיור לא עזר להן להרגיש תחושת השתייכות לארץ.
המרואיינות שתיארו השפעה חיובית על השתייכות לארץ וההשתלבות בה ,הדגישו את המוטיבים
הבאים :חיבור לעם ,להיסטוריה ולשורשים" :מהסיפורים של התנ"ך אני מבינה יותר היסטוריה...
זה גרם לי להבנה של המצב ,להבין מה קורה ומה הבסיס של החלטות של מה שקורה בארץ"
)אלכסנדרה(.
תחושת ביטחון" :זה מאוד עזר לי כי עכשיו מקבלים אותי עוד יותר טוב ממה שהיה לפני ...זה גם עזר
לי להבין את החיים ולהסתדר ...זה במשך הזמן יעזור לי להיות יותר ישראלית ועוד יותר שאני שייכת
לארץ הזאת" )הלנה(" .זה נתן לי ביטחון עצמי ,אני לא מרגישה כמו מסכנה שהגיעה לכאן ויש לה רק
קשיים ובעיות" )ניקול(" .היום אני לא מתביישת לדבר ,וכשיש לי איזה ויכוח ,יש לי ידע ,יש לי דעה"
)לונה(.
מעורבות רגשית במתרחש בארץ" :אם אני בחו"ל ,אני כל הזמן אומרת מה אמרו בסי.אן.אן על
ישראל ...כל הזמן דואגת מה קורה פה" )תמרה(.
חיבור רוחני" :אני מרגישה שייכות לכאן ,לא מבחינה המדינה או החברה ,אלא מבחינת ההרגשה של
השייכות שלי לרוחניות" )רגינה(.
העדר השפעה על תחושת ההשתייכות וההשתלבות החברתית :שלוש מרואיינות ציינו שהגיור לא
יצר אצלן תחושה של השתייכות לארץ ,מאחר שחשו השתייכות לארץ עוד לפני הגיור" :הייתי
314
קשורה לכאן גם בלי זה" )לדה(" ,אפשר להיות יהודייה בכל מקום" )נטליה( וקתרינה מציינת" :לא
היתה לי אי נוחות להגיד שאני לא יהודייה ,כמו שלא היתה לי בעיה להגיד שם שאני יהודייה".
כאמור ,דפוס ה"ההשתלבות" הדומיננטי שאיפיין אתהמרואיינות בתהליך הקליטה לארץ ,בא לידי
ביטוי גם בסופו ,בתחושת ההשתלבות החברתית שאליה ייחלו.
יוצא מכך ,שיותר משניכרת השפעת תהליך הגיור על עיצוב זהותן היהודית ,ניכרת השפעתו על
ההשתלבות בחברה הישראלית.
התחושות לאחר הגיור
כל המרואיינות סיפרו על תחושותיהן לאחר שעברו את הגיור .על ידי רובן התחושות הוגדרו
כחיוביות .ארבע מרואיינות הגדירו זאת כ"שמחה" :אני מאוד שמחה שאני יהודייה ,אני מאוד
שמחה שעשיתי את זה עד הסוף" )תמרה( .ארבע מרואיינות תיארו את תחושתן כ"שלמות" :אני גם
יותר שלמה וגם שלמה עם עצמי" )מריה(" .זה מה שאני ,פשוט החזרתי את זה מתוך בחירה!"
)ויקי(".היה חסר לי לעשות את ההשלמה הזאת ,את הפיניש ...כולם אומרים שאני יותר יהודייה מכל
אחד" )אוקסנה(.
שבע מרואיינות סיפרו על תחושת "הקלה" שחשו כשעברו את הגיור" :עוד שלב עברתי בחיים ...כמו
שאת מקבלת תואר או מקבלת רישיון" )לדה(" .יש לי הקלה מאוד גדולה שזה נגמר ,אני שמחה
שעשיתי את זה ,עשיתי לעצמי עוד וי") .קתרינה(".בסוף שעברתי את זה היה חיובי ,זה הרגשה של
הקלה ,הורדתי את זה מעצמי")לונה(.
ארבע מרואיינות תיארו תחושה של "גאווה ונצחון"" :יש לי תחושת גאווה מסוימת שאני עמדתי בזה
ושהחזקתי מעמד" )קתרינה(".אני גאה בעצמי שעשיתי את הגיור למרות כל הבעיות" )תמרה(" .יש לי
היום קטע כזה שאני רוצה להשוויץ בזה שאני יהודייה ושאני יודעת יותר מאחרות" )נדיה(.
שמונה מרואיינות תיארו את העובדה שהן "יודעות יותר מאחרים" ":יש לי הרגשה טובה שאני יודעת
יותר מחילוניים .הם גדלו פה והם לא יודעים ,ואני לא גדלתי פה ויודעת יותר מהם" )ג'נט(" .אני היום
יודעת הרבה דברים שחילונים לא יודעים" )לדה(".אנשים פשוט בשוק שאני למדתי כאלה דברים
שאפילו הם לא יודעים אותם בכלל ,כל הדברים אני יכולה להסביר להם" )הלנה(.
שבע מרואיינות תיארו תחושה של "תיקון"" :ההורים שלי עשו טעות ,אז אני לא רוצה להמשיך את
הטעות הזאת" )מריה(" .זו היתה טעות ,וטוב שהיה בכוחות שלי לתקן את זה" )לונה(" .זה משהו
שאני מתקנת את ה'פקים' שלהם" )דיאנה(".גם הדור הקודם שלי היו יהודים ,אז הקלקול הזה
שהתקלקל בגלל מלחמת העולם השנייה אני מסדרת עכשיו" )יילנה(".אחרי הגיור נסגר מעגל"
)טטיאנה(.
שש מרואיינות סיפרו שבעקבות הקורס הן חשו "שיפור בביטחון העצמי"" :זה נתן לי הרבה ביטחון
עצמי ,אני לא מרגישה כמו מסכנה שהגיעה לכאן ויש לה רק קשיים) "...ניקול(" .נותן לי הרגשה שאני
כמו כולם ,לא סתם" )ויקי(" .אני מרגישה שעשיתי משהו גדול וזה נותן לי ביטחון" )תמרה(".הרגשה
שאני שווה ...אף אחד לא יקח את זה ממני...הגיור נתן לי ביטחון איך להסתדר עם החיים האלה...
אנשים מסביב מקבלים אותי יותר טוב ,זה ביטחון עצמי גדול" )הלנה(" .עכשיו אני מרגישה שגם לי
מגיע וגם אני שייכת ,כמו שאומרים 'בזכות ולא בחסד')"...אירנה(" .זה נותן לי עוד נקודות שאני
ישראלית" )לונה(.
שלוש מרואיינות דיברו על תחושות של אשמה וחטא .רגינה סיפרה על רגשות האשמה מאחר שלא
315
התכוונה מלכתחילה לשמור מצוות" :אני פוחדת שאני אקבל את העונש על זה שעברתי את הגיור ולא
התכוונתי מהתחלה לעשות את זה באמת ...ואני חושבת שזה חטא ...רימיתי את ה' ואת עצמי ...אני
בעצם רימיתי את הדבר הכי יקר שישנו ,לא את עצמי אלא אותו )מתכוונת לה'( ...ואני עשיתי את זה
במודע .אני מרגישה שאני חיה בחטא ועשיתי טעות ...ואני הלכתי לזה בעיניים פתוחות ...מאמינה
שאני אקבל על זה מה שמגיע לי .אני מאמינה שעשיתי דבר לא טוב ,ואם אני אקבל על זה עונש ,אני
אקבל על זה עונש ...אבל ה' רואה את כל התמונה ה' יבין אותי ...כך אני מאמינה ...אני חושבת
שכולם מרגישים ככה בפנים אבל יש כאלה שחיים עם זה בשלום ויש כאלה שלא" )רגינה(.
תמרה עסוקה בדילמה האם הגיור "שווה" כשלא מקיימים מצוות" :אם בן אדם לא שומר את כל
המצוות ,הוא בעצם לא עבר גיור ,אז זה נחשב שעשינו?" .אירנה עברה מבחן נוסף בבית דין חרדי
מאחר שבפעם הראשונה בבית הדין לא התכוונה לקיים מצוות" :כשסיימתי את הקורס ,לא כיוונתי
כמו שצריך מכל הלב ,אמרתי להם )לרבני בית הדין החרדי( שעכשיו אני רוצה לעשות את זה רציני
ואת הטבילה באופן רציני")אירנה(.
הגדרה עצמית
מחצית מהרואיינות הגדירו עצמן לאחר הגיור ,תוך הדגשת ההיררכיה והקשר שבין האפיונים השונים
שבזהותן :יהודייה/ישראלית/רוסייה .חמש מהמרואיינות הגדירו עצמן ראשית כישראליות ולאחר
מכן כיהודיות ושמונה מרואיינות הגדירו עצמן קודם כל כיהודיות ולאחר מכן כישראליות.
"ישראלית/יהודייה/רוסייה" מרואיינות אלו ביטאו את הצורך שלהן להיחשב קודם כל כישראליות
ובסדר יורד יהודייה ולאחר מכן רוסייה ,מאחר שהגיור עבורן הינו האמצעי להשתלבות בחברה
הישראלית .רק לדה ציינה סיבה שונה" :שליהודייה יש קונוטציה אחרת:שומר מצוות או לא" .לכן
ה"ישראליות" הינה במקום הראשון מבחינתה.
"יהודייה/ישראלית רוסייה" מרואיינות אלו הגדירו עצמן קודם כל כיהודיות ,ובסדר יורד ישראלית
ולאחר מכן רוסייה ,כל אחת מסיבתה האישית .נטליה הגדירה עצמה כ"יהודייה שחיה בישראל אך
לא ישראלית וגם לא רוצה להיות ישראלית ...בשבילי ישראלים זה מסה אפורה שבשבילה יש רק
ככה :קם ,שתה קפה ,הלך לעבודה ,בא מהעבודה ...נרדם וזהו ...זה כל מה שזה ישראלי" .קתרינה
הסבירה שהרגישה תמיד כיהודייה ,ולונה ציינה ש"יהודי אתה יכול להיות בכל מקום" .נדיה גאה
ביהדותה ,שאותה רכשה במו ידיה )בעלה לשעבר היה יהודי .היא עצמה ללא שורשים יהודיים( .ויקי
הדגישה שבשל המבטא הרוסי הכבד שלה ,לא תוכל להיחשב כישראלית בתקופה הקרובה.
תגובת הסביבה/המשפחה לגיורן
שמונה עשרה מרואיינות תיארו את תגובת הסביבה /המשפחה לגיורן .מחצית מהן סיפרו על תגובה
שלילית של הסביבה )חברים ,הורים ,בן זוג( שלא הבינה את הצורך בגיור" :אבא )היהודי( לא הבין
את זה ,בשביל מה את צריכה את זה?" )אוקסנה(" .תדעי לך שזה יביא לך מזל רע ,אסור לשנות דת"
)תמרה(.
פחד מתהליך זה ומתוצאותיו" :בעלי לשעבר פחד שאני אתגייר שאני אכנס לזה" )ג'נט( .אמה של
רגינה התנגדה לגיורה כי פחדה שהיא תיפגע" :היא פחדה שאני אראה את עצמי פתאום לא יהודייה".
תגובות עוינות מצד ישראלים" :הישראלים אמרו לי :כולם שונאים את הדת ואת נכנסת לזה?"
)אלכסנדרה( .תגובות עוינות מצד רוסים" :כולם...הרוסים אמרו לי ,בשביל מה לך לסבך את החיים?
" )הלנה(.
316
שמונה מרואיינות תיארו תגובה חיובית או העדר התנגדות " :הם לא התנגדו ,הם לא הפריעו לי"
)נטליה( ,או תגובה חיובית כגון גאווה" :אבא היה ממש גאה בי" )מריה(.
מודעות לחשיבות העניין" :הם הבינו שאם אני כבר פה ,זה דורש ממני להכיר את המסורת ...זה
לטובתי" )אלינה(.
המסר לחברות
שמונה מרואיינות תיאור את המסר שהעבירו לחברותיהן לאחר סיום הקורס .מתוכן ניתן למצוא
חמש "משכנעות" ללמוד בקורס ושלוש ה"מזהירות" מפניו.
ה"משכנעות" הדגישו את העובדה שהקורס יוצר תחושת השתייכות לארץ ומתארות את מה שהן
אומרות לחברותיהן" :תגלו עולם שלם ותרגישו עוד יותר חזק קשורים לפה" )לונה( .ו"בשביל
הילדים" )יילנה( .ה"מזהירות" תיארו בפניהן את הקשיים שבקורס והכינו אותן לכך" :תהיו מוכנות
שזה מה שצריך לעבור ...זה לא קל" )קתרינה(" ,זה כל כך קשה ,אני לא יודעת אם יש לך מספיק כוח
לזה" )תמרה(.
המלצות לשיפור הקורס
שש מרואיינות נתנו המלצות לשיפור הקורס .הן ציינו שחשוב שהקורס יועבר באופן אינטליגנטי,
מעמיק ,יהיה בעל אוריינטציה אקדמית ולא דתית ,ללא כפייה ותלות במשפחות מאמצות .אלכסנדרה
ציינה שלדעתה מורים המלמדים לגיור צריכים להכיר את ההיסטוריה הרוסית כשהם מלמדים עולים
מחבר המדינות כדרך לקירוב לבבות .היא מסבירה" :במצב של היום ,צריך להיות מיסיונרים ,עם
ישראל במיעוט ,במצב שכולם שונאים ,צריך לרכך את התנאים .מי שבא ורוצה להתגייר ,צריך לקבל
אותו .חייבים לשנות את האסטרטגיה ,להסתכל בראייה גלובלית על המצב ,זה מועיל ומקרב את
האנשים".
317
מסקנות
ניתן לומר שעליות חבר המדינות משנות התשעים יצרו במדינת ישראל תופעה חדשה של התבוללות
ישראלית )כהן ,(2001 ,כאשר מאות אלפי עולים ,שאינם יהודים ,נטמעים בקרב הרוב היהודי .לתופעה
זו ישנן השלכות מרחיקות לכת על דמותה של החברה הישראלית וזהותה היהודית.
מטרתם של העולים הינה להשתלב בחברה הישראלית ,והגיור משמש במקרים רבים כמזרז את
תהליך ה"תירבות" בתהליך קליטתם בארץ.
מנקודת מבט אורתודוקסית ,ותהיה זו הגישה המקילה ביותר ,מי שאינו יהודי הלכתי לא יוכל
להיחשב ליהודי ,גם אם התערותו התרבותית בחברה היהודית היא מושלמת .שליטה ושימוש בשפה
העברית וציון חגים ,תחושת ההשתייכות ,שירות קרבי בצה"ל ,פציעה בפיגוע ,כל אלה אינם בעלי ערך
הלכתי .העובדה שמדדים אלה מהווים מרכיבים חשובים בזהות הקולקטיבית של החברה היהודית
בישראל אינה מעלה ואינה מורידה מבחינה הלכתית לעצם קביעת השתייכותו של הפרט לקולקטיב
היהודי )כהן.(2001 ,
כלומר ,הגיור היא הדרך היחידה להצטרפות הלכתית של אדם לא יהודי לקולקטיב היהודי .כל אדם
ראוי להיות מועמד לגיור כל זמן שכוונתו כנה ואמיתית והוא בוחר בכך מרצונו .עליות שנות התשעים
העלו סוג חדש של צורך בגיור :לא מתוך רצון להצטרף לעם ישראל ולדת היהודית ,אלא מתוך
מציאות שבה האדם חי בתוך העם והמדינה לאחר שאימץ לו זהות יהודית ו/או ישראלית .במצב
החדש ,הגיור הוא אקט המאשר את יהדותו של האדם המתגייר ,אשר חושב ,מאמין ולעתים חי
כיהודי לכל דבר .כעת הגיור הוא דרך להתמודדות עם מציאות חברתית חדשה.
כאמור ,ניתן למצוא בקרב פוסקי ההלכה שתי מגמות העוסקות בגיור שאינו ממניע דתי :מגמה אחת
הגורסת ששיקולי מדיניות מחייבים את בית הדין להימנע מלגייר נוכרים כאלה ,בעוד שלפי המגמה
האחרת ,שיקולים אלו מחייבים דווקא את קבלתם .ישנם פוסקים הרואים בגיור הנוכרים הנשואים
בנישואי תערובת או צאצאים לנישואי תערובת ,מצוה ,כאשר יש חשש שהצד היהודי יצא לתרבות
רעה או ימשיך לחיות עם הנוכרי באיסור תמידי .כמו כן עומד לנגד עיניהם שיקול נוסף שהינו הצלת
הילדים שייוולדו לזוג ושכבר נולדו .פוסקים אלו )הרב עוזיאל ,הרב שיק ,הרב קלוגר ואחרים ,בסוף
המאה התשע עשרה( קבעו שדווקא מתוך דאגה לעתיד הקהילה ולקיומו העתידי של העם היהודי ,יש
לגייר נוכרים מסוג זה .כלומר ,טובת הקולקטיב מחייבת את קליטת הנוכרי .לגישה זו מתנגדים רבים
הטוענים שזהות הקולקטיב מכוננת על ידי תורה ומצוות ,ולפיכך כשהמוטיבציה של המתגייר אינה
דתית ,צירופו לקהל ישראל מערער את זהות הקולקטיב.
מספרם הרב של העולים מחבר המדינות הציב את הרבנות הראשית ואת בתי הדין המיוחדים לגיור
בפני בעיה הלכתית בהיקף שדורות לא נדרשו לשכמותה .אחד המרכיבים המרכזיים בהתייחסות
ההלכתית למצב שנוצר הוא ההיבט הלאומי של הגיור :הצורך להמשיך לקיים מדינה יהודית.
ניתן לומר שבתי הדין לגיור אינם מתייחסים להליך הגיור רק כמעבר של יחיד מנוכריות ליהדות,
אלא בהקשר של המשפחה כולה ,עם ישראל כולו ושל האלטרנטיבות שאליהן יפנו הפונים לגיור אם
לא יגוירו .בתי הדין משקיעים מאמץ רב על מנת לפתוח את שעריהם לכל המעונין להתגייר ובכך
עושים עבודת קודש על בסיס הפסיקה המקובלת .יחד עם זאת ניכר ,שלמרות נכונותם ופתיחותם של
בתי הדין לגיור ,עדיין סוגיית ההצטרפות לקולקטיב היהודי נמצאת במשבר עמוק.
318
ממצאי המחקר מעלים שתהום פעורה בין ציפיות הממסד המגייר מהמתגיירים לבין ציפיות
המתגיירים מתהליך הגיור .הציפייה ההלכתית של בתי הדין לגיור הינה לברר באופן משכנע כי מגמת
פניהם של המתגיירים להשתלב בכנות באורח חיים של תורה ומצוותיה .המשימה המרכזית של בית
הדין הפוגש את המתגייר הינה לבחון אם מתרחש מהפך באישיותו של המועמד ואם זהותו השתנתה.
לעומת זאת ,תהליך הגיור עבור העולות מחבר המדינות משמש בעיקרו כמזרז את תהליך ה"תירבות"
) (Acculturationוהקליטה בארץ .מניעי הגיור אינם אידיאולוגיים וניכר שהשפעת תהליך זה על
הזהות היהודית ועל קיום המצוות ,שהם עיקר מהותו וייעודו של הגיור נמוכה באופן ניכר .מציאות זו
מעוררת את השאלה לגבי משמעותו ו/או תקפותו של הגיור .ייתכן שהשאלה שעלינו לשאול במציאות
מורכבת זו אינה רק "מי הוא יהודי?" אלא בעיקר "מי הוא גר בן זמננו"? תוך הגדרת הדרישות
ההלכתיות וציפיות המימסד המגייר )הרבנים והמורים( מעולים אלו ,שהגיעו לארץ מתוקף חוק
השבות .העוסקים בגיור במדינת ישראל אינם יכולים לטפל בנושא במנותק מהמצב החברתי במדינה,
ולהתעלם ממאות אלפי אנשים שחיים בארץ לאחר שהגיעו לכאן מתוקפו של חוק זה .אולם גם לא
ניתן להפוך את הגיור לכלי חברתי או אזרחי לפתרונו של המצב שנוצר עקב יישום חוק השבות.
לפיכך ,מחזקים ממצאי המחקר את החשיבות שביצירת שפה מחודשת בין הממסד המגייר לבין
הבאים להתגייר.
תפקידם של העוסקים בגיור אינו קל .עליהם להתמודד עם מצבים אנושיים רגשיים ופסיכולוגיים
מגוונים תוך מתן מענה המתייחס למסגרת ההלכתית .במצב מורכב זה יש למצוא את הדרך הראויה
שבה ,מחד גיסא ,הבאים להתקבל לעם היהודי יעמדו בדרישות ההלכה מתוך רצון והזדהות עם הדת
היהודית והעם היהודי ולא מתוך כפיה .מאידך גיסא ,על העוסקים במלאכת הגיור לכבד את כל
המטען הרגשי המשפחתי והתרבותי שהאדם מביא איתו לקראת גיור .יחסם של העולים לגיור תלוי
במידה רבה במה שייעשה בתהליך הגיור ובדרך שבה תפעל המערכת המגיירת.
ממצאי המחקר מעלים את הצורך בפיתוח מיומנות עמוקה יותר של התבוננות בעולות חבר המדינות
הבאות להתגייר לא רק "כמי שיש לגיירן" ,אלא כמי שיש לשמוע את "קולן" .עצם ההקשבה הינה
בעלת אפקט חיובי בכינון יחסי עזרה ,והיא מעידה על איכפתיות ועל נכונות לעזור ולהביןRogers .
) (1971טוען כי הקשבה יכולה להיות אף יותר חשובה מהבנה .ההקשבה חשובה לא רק כאמצעי
לביסוס הקשר שבין הממסד המגייר לבין המתגיירים אלא כביטוי ממשי של ההנחה כי לנחקרות אלו,
כמו לאנשים בכלל ,יש ידע חשוב ביותר על עצמם ועל דרכי ההיעזרות שלהם.
הקשבה הפתוחה לעולמן הערכי והתרבותי של המתגיירות ולתחושותיהן ביחס להליך הגיור תבטא
את הכבוד שהחברה הישראלית רוחשת לעליה ,לעולים החדשים ,לתרבות ממנה הגיעו ,להחלטתם
לעלות לארץ ולנכונותם להיות חלק פעיל מהקולקטיב הישראלי .לאור העובדה כי מדבריהן עולה
מצוקה אישית שאינה זוכה להכרה ולמענה ,תרומת מחקר זה הינה בעצם המודעות לאינפורמציה
המתקבלת מסיפוריהן .אינפורמציה זו יכולה לעזור בהעלאת המודעות לגבי תהליך הגיור בקרב
העוסקים במלאכה זו.
הבנת התהליכים האישיים והנפשיים של עולות חבר המדינות והכרת עולמן התרבותי תוכל לסייע
לעוסקים במלאכת הגיור בחשיבה מחודשת לגבי שיטות לימוד המותאמות לאוכלוסייה זו כמו גם
דרכי ההתנהלות מול המתגיירים .לפיכך ,שימת דגש על תכנים מעצבי זהות בתוכנית הלימודים
והתייחסות להתנסויותיהן הקודמות ,לנקודות המוצא שלהן ולצורכיהן הרגשיים ,הנפשיים
319
והקוגניטיביים ,יכולה לעזור בהפחתת האיום על תחושת הערך העצמי שבתהליך הגיור .כך ניתן
להניח ,יש סיכוי רב יותר שהיהדות תהפוך להיות חלק מזהותן של המתגיירות והלימוד לא ייתפס
בעיניהן כריטואל טקסי פולקלוריסטי שעליהן לדקלם ולהציג במבחן הקבלה שלהן לעם היהודי .כמו
כן ראוי שמערכת הגיור תתנהל בדרך הראויה לקבלת גרים בזמננו ,ברגישות ,באנושיות ובאווירה
מתאימה על ידי אנשים המלאים באהבת המתגיירים .גישה מסוג זה תוכל לנטרל את החוויות
השליליות שהועלו על ידי המרואיינות לגבי תהליך הגיור )"משחקים ,משקרים ,מסרים קשים
ומעוררי התנגדות"( ובכך להסיר חסמים בדרך ליהדות ולתרום תרומה משמעותית ליחסים בין
המגיירים למתגיירים .יתכן שכך נוכל להימנע ממציאות שתוארה על ידי דיאנה" :כל המסגרת הזו
אפשר להגיד שזה משחק ...גם מה שאתם עושים לנו ,מה שאנחנו עושים לכם ...אתם יודעים שאנחנו
משחקים ,אנחנו יודעים שאתם יודעים שאנחנו משקרים ...איך זה יכול להיות שכל המורים והרבנים
שעובדים פה לא מבינים שכולם משחקים? ...לא ייתכן שהם לא מבינים את זה ...אם הם מבינים
ועדיין ממשיכים לעשות את זה באותה צורה ,זה אומר שיש כאן בעיה רצינית מאוד".
התבוללות תרבותית של המוני לא יהודים בחברה הישראלית ,של דור שלם של צעירים שגדל בארץ
ומעורה בה ויצירת ספקות לגבי יהדות של רבים בדורות הבאים יכולה ליצור בעיה לאומית העלולה
לערער את חוסנה של מדינת ישראל כמדינה יהודית )כהן .(2001 ,במציאות זו ,הגיור הוא צורך לאומי
ואתגר השעה ולכן אין צורך להערים עליהם מכשולים המרחיקים ומרתיעים רבים מלבוא ולהתגייר.
יש להניח שזו אחת הסיבות שרק מיעוט מכלל הלא יהודים פונה לגיור.
לפיכך ,עידוד הגיור כ "גשר" בין העולים הלא היהודים ליהודים תוך שימת דגש על תהליך ,חם ,מקבל
ואמפטי ,המקל עליהם את תהליך הקליטה במדינת ישראל והליך קליטתם הרוחנית בתוך עם ישראל,
הינו הכרחי .כדברי הרב אונטרמן" :אנו מצפים לתנועה כבירה בין היהודים לעלות לארץ וזה מחייב
אותנו להתכונן לקראת המשימה הגדולה ...לשם כך יש להיזהר כי הטיפול באלו הזקוקים לגרות כדין
תורה יהיה בעדינות ובהבנה ,בשים לב אל מה שעבר על אחינו אלה במצוקה הרוחנית שלהם"...
)הלכות גיור ודרך ביצוען ,תורה שבל פה י"ג ,עמ' י"ג(.
חשיבותו ואחריותו של הקורס לגיור ,המסתיים במפגש של המתגייר עם בית הדין לגיור ,נעוצות בכך
שתהליך זה מהווה במקרים רבים את נקודת המפגש הראשונה ,ואולי גם האחרונה ,של המתגייר עם
היהדות .במידה רבה טיבו ועוצמתו של תהליך זה יקבעו את גישתו של המתגייר ליהדות גם בעתיד.
סיפורי החיים של המרואיינות יכולים להאיר לנו את הדרך אל עצמנו ולעורר אותנו משינה .כדברי
רבי נחמן מברסלב ":בעולם אומרים שסיפורי מעשיות יפים לשינה ,ואני אומר שעל ידי סיפורי
מעשיות מעוררים בני אדם משנתם".
320
השלכות למחקר
המחקר הנוכחי התמקד בעולות חבר המדינות שעברו תהליך גיור ויש בממצאיו להצביע על הצורך
בהמשך מחקר בסוגיה מורכבת זו .יתרונה המרכזי של הגישה האיכותנית היא האפשרות לשמוע
באופן הקוהרנטי ביותר את קולן של הדוברות ולהתנסות עמן בחוויות שעברו .לעומת זאת ,חסרונה
של שיטה זו הוא בכך שהיא מעלה על פני השטח מגוון רב ממדים של ממצאים הנוגעים לחיי
המרואיינות ,ותחושתי היתה כי הם מאפשרים רק הצצה ,מין "ביקור של אורח לרגע" אל תוך
מציאות עמוקה ומורכבת ,באשר כל סיפור בפני עצמו הינו עולם ומלואו ,וקשה להקיף לעומק את
שלל הפרטים.
כמו כן ,מן הראוי לסייג ולציין שמחקר זה התמקד בנשים )מאחר שהרוב המכריע של הפונים לגיור
הינם נשים( .לפיכך ראוי שייערך מחקר נוסף על חווית הגיור שעברו גברים ,עולי חבר המדינות.
מוצע גם לבצע מחקר שישווה בין עולי חבר המדינות שעברו תהליך גיור לבין העולים שבחרו שלא
לעבור תהליך זה ,כמו גם לחקור את חווית הגיור של עולים שלמדו בגיור הקונסרביטיבי והרפורמי.
כך תתקבל תמונה מעמיקה יותר לגבי חווית הגיור בישראל.
321
בבליוגרפיה:
אביאור ,י' ) .(1998הלכות גרים בנישואי תערובת .ירושלים :המכון התורני ישיבת אור עציון.
אגמון ,ש' ) .(1990תגובות פסיכולוגיות להגירה ועליה אצל ילדים והוריהם .בתוך י' פרבר )עורך(,
ילדים עולים ,מעברים והסתגלות בבית הספר )עמ' .(6-14ירושלים :משרד החינוך.
אוכמני ,ע' ) .(1976תכנים וצורות -לקסיקון מונחים ספרותיים .תל-אביב :ספרית הפועלים.
אייזנשטדט ,ש' )) Characteristics of migration and immigrant absorption .(1996מאפייני הגירה
וקליטת מהגרים( .בתוך מ' ליסק ,ב' מזרחי וע' בן-דוד )עורכים( ,עולים בישראל :מקראה
)עמ' .(75-102ירושלים :אקדמון) .הודפס מחדש מתוך Absorption and immigrants
.(,1954, London: Routledge and Paul
אילוז ,ש' ) .(1997מיקוד שליטה ודרכי התמודדות של עולים חדשים מחבר העמים בתקופות שונות
לאחר עלייתם ארצה .עבודת מחקר לתואר שני .רמת-גן :אוניברסיטת בר-אילן ,בית-הספר
לחינוך.
איכילוב ,א' ) .(1976תנועת הנוער בסוכניות ביגור .עיונים בחינוך.161-168 ,10 ,
אלטשולר ,מ' ) .(1989תמורות בקרב יהודי בריה"מ והפעילות הארגונית בישראל .ירושלים:
האוניברסיטה העברית בירושלים ,המכון ליהדות זמננו.
בנדס-יעקב ,א' ופרידמן ,י' ) .(1996נעל"ה -נוער עולה ללא הורים .ירושלים :מכון סאלד.
בן-רפאל ,א' ,אולשטיין ,ע' וגייסט ,ע' ) .(1994היבטים של זהות ושפה בקליטת עולי חבר המדינות:
דוח מחקר .ירושלים :האוניברסיטה העברית ,המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
בן רפאל ,א ,אולשטיין ,ע' וגייסט ,ע' ) .(1996היבטים של זהות ושפה בקליטת עולי חבר המדינות
העצמאיות .הד האולפן.28-33 ,70 ,
ברזילאי ,ש' ) .(2004לפרוץ מאה שערים -מסע אל עולמם של היוצאים בשאלה .תל-אביב :ידיעות
אחרונות וספרי חמד.
ברנשטיין ,י' ) .(2000מזון למחשבה ,הבניית זהות בקרב מהגרים מחבר העמים דרך שימוש במזון.
עבודת מחקר לתואר שני .חיפה :אוניברסיטת חיפה ,החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
גבע ,י' ) .(1995מיקוד שליטה כגורם מנבא להסתגלות מתבגרים עולים מברית המועצות .עבודת מחקר
לתואר שני .ירושלים :האוניברסיטה העברית ,המחלקה לפסיכולוגיה.
גולדברגר ,ג' ) .(1994הבוחר הישראלי – .1992ירושלים :מאגנס.
322
דמיאן ,נ' ורוזנבאום-תמרי ,י' ) .(1996עולי חבר העמים לאחר חמש שנים בארץ )עולי יולי .(1990
ירושלים :המשרד לקליטת עלייה ,האגף לתכנון ומחקר.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ) .(2001שנתון סטטיסטי לישראל .ירושלים :המחבר.
הורוביץ ,ת' ) .(1990האדם הסובייטי בחברה פתוחה .ביבליוגרפיה נבחרת ותקצירים של מחקרים
שנערכו בשנים .1972-1989ירושלים :מכון סאלד.
הורוביץ ,ת' ולשם ,א' ) .(2000יוצאי ברית המועצות במרחב התרבותי בישראל .הקתדרה העממית,
.109-119
הראבן ,ג' ) .(1992תקוה ,אם נתעקש :עם עולים ועם עצמנו .תל-אביב :עם עובד.
ווזנר ,י' ) .(1992קבוצות סיכון בקרב בני נוער עולים .תל-אביב :המרכז להתנדבות בישראל ,ביה"ס
לעבודה סוציאלית אוניברסיטת תל-אביב.
זוהר ,צ' ושגיא ,א' ) .(1993גיור וזהות יהודית :עיון ביסודות ההלכה .ירושלים :מכון שלום הרטמן
ומוסד ביאליק.
יבין ,ח' ולוי ,ג' ) .(1990גחלת לוחשת :יומן מסע אל יהדות ברית המועצות קיץ .1990תל-אביב :דביר
יוסיפון ,מ' ) .(1996עיצוב מחדש של דפוסי הוראה :חקר תהליך שינוי בחטיבת ביניים אחת בישראל.
עבודת מחקר לתואר שלישי .תל-אביב :אוניברסיטת תל-אביב.
יערי ,ע' ) .(1999סיפורי גיור של נשים בישראל .עבודת מחקר לתואר שני .ירושלים :האוניברסיטה
העברית ,הפקולטה למדעי החברה ,המחלקה לפסיכולוגיה.
כהן ,א' ) .(1995הדף המפוכח :כתיבתרפיה הלכה למעשה .חיפה :אמציה.
כהן ,א' ) .(2001התבוללות ישראלית -טמיעתם של לא יהודים בחברה הישראלית בישראל והשלכותיה
על הזהות הקולקטיבית .רמת-גן :אוניברסיטת בר-אילן ,הפקולטה למדעי היהדות ,מרכז
רפפורט למחקר התבוללות ולחיזוק החיוניות היהודית.
לב ,א' ) .(1989סוג מסוים של יתמות .תל-אביב :עם עובד.
לוינסון ,ש' ויעקב ,ש' ) .(1993מפי מתבגרים עולים חדשים מחבר העמים .בתוך ש' לוינסון )עורכת(,
בבית הספר ובקהילה )עמ' .(84-102תל-אביב :הדר.
לוינסון ,ש' ורוזמן ,מ' ) .(1993מפי מתבגרים עולים חדשים מחבר העמים .בתוך ש' לוינסון )עורכת(,
פסיכולוגיה בבית הספר ובקהילה :מודלים של התערבות בעת הרגיעה ובשעת החירום )84-
.(102תל-אביב :הדר.
ליבליך ,ע' זילבר ,ת' ותובל משיח ,ר' ) .(1994מחפשים ומוצאים -הכללה והבחנה בסיפורי חיים.
פסיכולוגיה ,ה ).84-95 ,(1
323
לפידס ,ז' ) .(2003מפת המאבק על דרכי ההצטרפות לקולקטיב היהודי בישראל בפתח המאה ה.21-
עבודת מחקר לתואר שני .רמת-גן :אוניברסיטת בר-אילן ,המחלקה למדעי המדינה.
לרר ,ז' ) .(1993פסיכולוגיה של הגירה -סקירת ספרות .ירושלים :צבא הגנה לישראל ,מחלקת מדעי
ההתנהגות וג'וינט-מכון ברוקדייל.
לשם ,א' ) .(1993מגמות העלייה מחמ"ע .ירושלים :הסוכנות היהודית.
לשם ,א' וליסק ,מ' ) .(2001מרוסיה לישראל -זהות ותרבות במעבר .תל-אביב :הקיבוץ המאוחד.
מור ,ו' ) .(2001הבנת תהליכי החיים של המתגייר מנקודת ראותו האישית .עבודת מחקר לתואר שני.
רמת-גן :אוניברסיטת ב ר-אילן ,בית-הספר לחינוך.
מירסקי ,י' )1991א( .גיל ההתבגרות עליה ותהליכים תלויי תרבות בקרב מתבגרים עולים מבריה"מ.
ירושלים :ג'וינט ישראל.
מירסקי ,י' )1991ב( .עצמאות שפה קשה :משפחה והתבגרות בברית המועצות .בתוך ח' דויטש וס'
שניידר )עורכים( ,מוטיבציה בגיל ההתבגרות :טיפול בפסיכופתולוגיה ותהליכי קליטת עלייה
)עמ' .(39-50ירושלים :מכון סאמיט.
מירסקי ,י' ) .(1994כבר לא שם ועדיין לא כאן -תהליכי הזדהות בקרב עולים צעירים מבריה"מ
לשעבר .ירושלים :מכון פאלק לחקר בריאות הנפש ומדעי התנהגות ג'וינט ישראל.
מירסקי ,י' ) .(1995הסתגלות פסיכולוגית של סטודנטים עולים מברית המועצות לשעבר בישראל:
היבטים פסיכודינמיים .עבודת מחקר לתואר שלישי .ירושלים :האוניברסיטה העברית.
מירסקי ,י' ופרוואר ,ל' ) .(1992לעלות כמתבגר להתבגר כעולה .ירושלים :מכון ון ליר.
נאור ,מ' ) .(1991ספר העליות .תל-אביב :משרד הביטחון.
נודלמן ,ר' ) .(1997בחיפוש אחר עצמנו .יהודי ברית המועצות במעבר.19-40 ,(18) 3 ,
נוסנקו ,י' ) .(2002מה פירוש להיות יהודי :זהות אתנית אצל צאצאי נישואים מעורבים ברוסיה .יהודי
ברית המועצות במעבר.287-306 ,20-21 ,
נפתלי ,מ' ) .(1991קליטת ילדים ובני נוער עולים ישראל :1991הערכת ביניים .תחקיר המוגש לועדה
לקליטת ילדים ובני נוער עולים .תל-אביב :המרכז להתנדבות בישראל.
סוקולוב ,מ' ) .(1997אסטרטגיות התרבות והסתגלותם התרבותית-חברתית של מתבגרים ממדינות
חבר העמים המגיעים לארץ במסגרת פרוייקט נעל"ה .עבודה מחקר לתואר שני .חיפה:
אוניברסיטת חיפה ,המחלקה לפסיכולוגיה.
סלע ,א' ופרידגוט ,ת' ) .(1995מדינה במעבר :מבריה"מ לחבר המדינות העצמאיות .ירושלים:
אקדמון.
324
פולונסקי ,פ' ) .(1995הגיור האורתודוכסי .יהודי ברית המועצות במעבר.260-261 ,(17) 2 ,
פיין ,א' ) .(1992תהליכי הסתגלות בקרב עולי חבר העמים .ירושלים :תצפית.
פרס ,י' ) .(1992עולים ,דמוקרטיה ,בחירות .תל-אביב :הסקציה לקליטת עליה באוגדה הסוציאלית
הישראלית וביה"ס לעבודה סוציאלית אוניברסיטת תל-אביב.
פרנקל ,י' ) .(1985מעין מתגבר ושמו אדם .תל-אביב :צ'ריקובר.
צבר -בן יהושע ,נ' ) .(1990המחקר האיכותי בהוראה ובלמידה .גבעתיים :מסדה.
צבר-בן יהושע ,נ' ) .(2001מסורות וזרמים במחקר האיכותי .לוד :הוצאת דביר.
צלניק ,פ' ) .(1992סקר על מצבם של תלמידים מבריה"מ במערכת החינוך .ירושלים :ג'וינט ישראל.
צמח ,מ' ולשם ,א' ) .(1993הסתגלות עולי חבר העמים בישראל .תל-אביב :מכון דחף.
קטייבה-וגנר ,א' ) .(1994עליית תשעים :היבטים פסיכולוגיים מבט מבפנים .ירושלים :ג'וינט -ישראל.
רוזנבאום-תמרי ,י' ודמיאן ,נ' ) .(1994קליטה חברתית של עולי חבר העמים בגל העליה הנוכחי .בתוך
ד' בר-גל )עורך( ,מפגש בין מחקר לפרקטיקה :התערבות מקצועית בקרב עולי מדינות חבר
העמים )עמ' .(17-29ירושלים :האוניברסיטה העברית.
רוזנבאום-תמרי ,י' ודמיאן נ' ) .(1996עולי חבר העמים לאחר חמש שנים בארץ .ירושלים :משרד
הקליטה.
רוטנברג ,מ' ) .(1994שבעים פנים לחיים .ירושלים :מוסד ביאליק.
שפט ,מ' ) .(1995עולי אתיופיה מתבגרים במשבר זהות .עבודת מחקר לתואר שני .רמת-גן:
אוניברסיטת בר-אילן ,המחלקה לפסיכולוגיה.
שקדי ,א' ) .(2003מילים המנסות לגעת :מחקר איכותני ,תיאוריה ויישום .תל-אביב :רמות.
תבורי ,א' ) .(1990הגירת יהודי ברית המועצות :מנשירה המונית לעלייה המונית .גשר.7-15 ,121 ,
תבורי ,א' ) .(1991מורכבותה של קליטת יהודי ברית המועצות בארץ והשפעותיה על החברה
הישראלית .גשר.7-20 ,123 ,
325
Aagard, J. (1991) Conversion, Religious Change and the Challenge of New Religious
Movement. Cultic Studies Journal. Vol, 8 (2), 91-103.
Alasuutari, P. (1995). Researching culture: Qualitative method and cultural studies.
London: Sage.
Alison, J. (1969). Religious conversion: Regression and Progression in an adolescent
Experience. Journal for the Scientific Study of Religious, 8, 23-38.
Aviad, J. 1983. Return to Judaism: Religious Renewval in Israel. Chicago: University of
Chicago Press.
Amslov, A. (1994). Na-perekor opozitzii dushi. (Against the opposition of the soul).
Moscow, Russia: Nachala Press.
Antonovsky, A., & Katz, A.D. (1979). From the golden to the promised land.. Jerusalem:
The Jerusalem Academy Press.
Angen, M.J. (2000). Evaluating interpretive inquiry: Reviewing the validity debate and
opening the dialogue. Qualitative Health Research, 10, 378-395.
Bainbridge W. (1990). The Sociology of Conversion , In H.N Melony & Southard S.
(Eds.) Religious Education Press, Birgminham, Alabama
Bar-Yosef, R. (1981). Desocialization and resocialization: The adjustment process of
immigrants. In E. Krause (Ed.), Migration, ethnicity and community (pp. 19-37).
Brunswick: Transaction Books.
Benney, M., & Hughes, E.C. (1956). Of sociology and the interview: Editorial preface.
American Journal of Sociology, 62, 137-142.
Berry, J.W. (1997). Immigration, acculturation and adaptation. Applied Psychology, 46
(1), 5-34.
326
Berry, W.J., & Kim, U. (1987). Acculturation and mental health. In P. Dasen, W.J. Berry
& N. Sartorius (Eds.), Cross-cultural psychology and health towards applications
(pp.3-20) London: Sage.
Berry, J.W., Kim, U., Minde, T., & Mok, D. (1987). Comparative studies of acculturative
stress. International Migration Review, 21 (3), 491-511.
Berry, J.W., Poortiga, Y.H., Segall, M.H., & Dasen, P.R. (1992). Cross cultural
psychology: Research and applications. New York: Cambridge University Press.
Brody, E. (1994). The mental health and well-being of refugees: Issues and directions. In
A.J. Marsella, T. Bornemann, S. Ekblad & J. Orley (Eds.), Amidst peril and pain:
The mental health and well-being of the world’s refugees (pp. 57-86).
Washington, DC: American Psychological Association.
Blumer, H. (1976). The methodological position of symbolic interactionism. In M.
Hammersley & P. Woods (Eds.), The process of schooling (pp. 12-18). London:
Routledge and Kegan Paul in association with the Open University Press.
Bruner, E. (1986). Experience and its expressions. In V.W. Tuurner & E.M. Bruner
(Eds.), The anthropology of experience (pp 3-30). Urbana: University of Illinois
Press.
Bruner, J. (1987). Life as narrative. Social Research, 54 (1), 11-32.
Bruner, J. (1990). Acts of meaning. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Carter, K. (1993). The place of story in the study of teaching and teacher education.
Educational Researcher, 22 (1), 5-12.
Clandinin, D.J., & Connelly, F.M. (2000). Narrative inquiry: Experience and story in
qualitative research. San Francisco: Jossey- Bass.
Coffey, A., & Atkinson, P. (1996). Making sense of qualitative data: Complementary
research strategies. Thousand Oaks, CA: Sage
Cresswell, J.W. (1998). Qualitative in inquiry and research design: Choosing among five
traditions. Thousand Oaks, CA: Sage.
327
Denzin, N.K. (1989). Interpretive biography. Thousand Oaks, CA: Sage.
Denzin,N.K. (1997). Interpretive
ethnography: Etnographic practices for the 21 st
century. Tousand Oaks, CA: Sage.
Dimitrov, N. (2005). Being Russian, becoming American: The role of value-behavior
discrepancies in the cultural adaptation of Russian immigrants in the United
States. Dissertation Abstracts International, 65 (08), 2835A. (Umi No. 3142597).
Eisikovits, R. (2000). Gender differences in cross-cultural adaptation styles of immigrant
youths from the former U.S.S.R. in Israel. Youth and Society, 31 (3), 310-331.
Eisner, E.W. (1985). The art of educational evaluation. London: Falmer Press.
Emerson, R.M., Fretz, R.I., & Shaw, L.L. (1995). Writing ethnographic practices for the
21st century. Thousand Oaks, CA: Sage.
Elbaz, F. (1981). The teacher's practical knowledge: Report of case study. Curriculum
Inquiry, 38 (1), 47-71.
Epstein, A., & Levin, R. (1996). The impact of Jewish identity on the psychological
adjustment of Jewish immigrants to Israel. Israel Journal of Psychology, 33, 2131.
Erikson, E.H. (1968). Identity: Youth and crisis. New York: Norton.
Freud, S. (1964). Mourning and melancholia. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard
edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 14, pp. 239258). London: The Hogarth Press (Original work published 1917).
Garza-Guerrero, A.C (1974). Culture shock: Its mourning and the vicissitudes of identity.
Journal of the American Psychoanalytic Association, 22 (2), 408-429.
Gergen, K.J. (1991). The saturated self: Dilemmas of identity in contemporary life. New
York: Basic Books.
Gertrel, C.D., & Shanon, Z.K. (1985). Contacts, cognitions and conversion: A rational
choice approach. Review of Religious Research, 27, 32-48.
328
Gitelman, Z. (1982). Becoming Israelis: political resocialization of Soviet and American
immigrants. New York: Prager.
Gitelman, Z. (1991). Glasnost, Perestroika and Antisemitism. Foreign Affairs, 70 (2)
141-159.
Grimmett, P.P., & Mackinnon, A.M. (1992). Craft knowledge and the education of
teachers. In G. Grant (Ed.), Review of research in education (pp. 385-456).
Washington, DC: American Educational Research Association.
Gross, N., & Herriott, R.E. (1979). The dynamics of planned educational change: Case
studies and analysis. Bekerley, CA: Mccuthan.
Guba, E.G., & Lincoln, I.S. (1982). Epistemological and methodological bases of
naturalistic inquiry. Educational Communication and Technology Journal, 4, 30.
Guba, E.G., & Lincoln, Y.S. (1985). Naturalistic inquiry. Beverly Hills, CA: Sage.
Guba, E.G., & Lincoln, Y.S. (1994). Competing paradigms in qualitative research. In
N.K. Denzin & Y.S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (pp. 105117). Thousand Oaks: Sage
Henwood, K.L., & Pidgeon, N.F. (1992). Qualitative research and psychological
theorizing. British Journal of Psychology, 83,97-211.
Hammersley, M. (1983). Introduction: Reflexivity and naturalism. In M. Hammersley
(Ed.), The ethnography of schooling. Driffield: Nafferton Books.
Hammersley, M. (1995). Theory and evidence in qualitative research. Quality
and
Quantity, 29, 55-66.
Hawley, L.D., & Rotter, J.C. (1998). Therapeutic approaches with immigrant families.
Family Journal, 6 (3), 219-222.
Heider, f. (1946). Atitudes and Cognitive Organization . Journal of Psychology, 21,107112.
329
Heineman Pieper, M. (1994). Science, not scientism: The robustness of naturalistic
clinical research. In E. Sherman & W.J. Reid (Eds.), Qualitative research in
social work (pp.71-88). New York: Columbia University Press.
Heirich, M. (1977). Change of heart: A test of some widely held theories about religious
conversion. American Journal of Sociology, 83, 653-680.
Horenczyk, G. (1994). Acculturation conflicts and the migrants construction of their
social worlds. Paper presented at the pre-congress colloquium on migration and
identity, Jerusalem.
Huberman, A.M., & Miles, M.B. (1994). Data management and analysis methods. In
N.K. Denzin & Y.S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (pp. 428444). Thousand Oaks, CA: Sage.
James, W.(1969). The Varieties of Religious Experience: A Study in Nature. New
York, Modern Library.
Jones, C.J., & Trickett, E.J. (2005). Immigrant adolescents behaving as culture brokers: A
study of families from the former Soviet Union. Journal of Social Psychology,
145 (4), 405-427.
Johnstone, B. (2000). Qualitative methods in sociolinguistics. New York: Oxford
University Press.
Kim, Y.Y. (1978). A communication approach to the acculturation process: A study of
Korean immigrants in Chicago. International Journal of Intercultural Relations, 2
(2), 197-223.
Lashenykh-Mumbauer, V.N. (2005). Difficulties of acculturation and coping strategies of
recent Non-Jewish Russian immigrant women in the United States of America.
Dissertation Abstracts International, 65 (11), 6051B. (Umi No. 3153761).
Lecompte, M.D., & Preissle, J. (1994). Qualitative research: What it is, what it isn't, and
how it's done. Advances in Social Science Methodology, 3, 141-163.
330
Levav, I., Kohn, R., Flaherty, J., Lerner, J., & Aisenberg, E. (1990). Mental health
attitudes and practices of Soviet immigrants. Israel Journal of Psychiatry and
Relates Sciences, 27 (3), 131-144.
Lerner, Y., Mirsky, J., & Barach, M. (1994). New beginnings in an old land: Refugee and
immigrant mental health in Israel. In A.J. Marsella, T. Bornemann, S. Ekblad & J.
Orley (Eds.), Amidst peril and pain: The mental health and well-being of the
world's refugees (pp. 153-189). Washington, DC: American Psychological
Association.
Lieblich, A., & Josselson, R. (Eds.) (1997). The narrative study of lives (Vol. 5).
Thousands Oaks, CA: Sage.
Lieblich, A., Tuval-Mashiach, R., & Zilber, T. (1998). Narrative research: Reading
analysis and interpretation. Thousand Oaks, CA: Sage.
Leiniger, M. (1994). Evaluation criteria and critique of qualitative research studies. In
J.M. Morse (Ed.), Critical issues in qualitative research methods (pp. 95-115).
Thousand Oaks, CA: Sage.
Liu,C.(1991).becoming a Christian Consciously versus Nonconsciously. Journal of
Psychology and Theology, 19, 364-375.
Lolfand, J.& Skonovd, N.( 1981). Conversion Motifs. Journal for the Sientific Study of
Religion, 20, 373-385.
Maykut, P., & Morsehouse, R. (1997). Beginning qualitative research: A philosophic and
practical guide. London: Falmer Press.
MacIntyre, A. (1981). After virtue. Notre Dame: University of Notre Dame Press.
Markowitz, F. (1993). A community in spite of itself: Soviet Jewish emigres in New
York. Washington, DC: Smithsonian Institution Press.
Maxwell, J. (1996). Qualitative research design: An interactive approach. Thousand
331
Oaks, CA: Sage.
Mirsky, J., & Kaushinsky, F. (1989). Migration and growth: Seperation-individuatoin
processes in immigrant students in Israel. Adolescence, 24, 725-740.
Morse, J.M. (1989). Strategies for sampling. In J.M. Morse (Ed.), Qualitative nursing
research: A contemporary dialogue (pp. 127-145). Newbury Park, CA: Sage.
Morse, J.M. (1994). Designing funded qualitative. In N.K. Denzin & Y.S. Lincoln (Eds.),
Handbook of qualitative research (pp. 220-235). Thousand Oaks, CA: Sage.
Mouskatas, C. (1994). Phenomenological research methods. Thousand Oaks, CA: Sage.
Murrphy, H. (1977). Migration, culture and mental health. Psychological Medicine, 7,
677-684.
Nespor, J. (1987). The role of beliefs in the practice of teaching. Journal of Curriculum
Studies, 19 (4), 317-328.
Nock, A. D.(1933). Conversion. New- York: Oxford University Press.
Oberg, K. (1960). Cultural shock: Adjustment to new cultural environment. Practical
Anthropology, 7, 177-182.
Ochs, E., & Capps, L. (1996). Narrating the self. Annual Review of Anthropology, 25, 1943.
Padgett, D. (1998). Qualitative methods in social work research: Challenges and
rewards. Thousand Oaks, CA: Sage.
Parkes, C. (1979). Bereavement: Studies of grief in adult life. New York: International
Universities Press.
Patton, M.Q. (1980). Qualitative evaluation methods. Beverly Hills, CA: Sage.
Patton, M.Q. (1990). Qualitative evaluation and research methods (2nd ed.). Newbury
Park, CA: Sage.
332
Peshkin, A. (2000). The nature of interpretation in qualitative research. Educational
Researcher, 29 (9), 5-9.
Philipson, M. (1972). Phenomenological philosophy and sociology. In P. Filmer, M.
Phillipson, D. Silverman & D. Walsh (Eds.), New directions in sociological
theory (pp. 119-165). London: Collier and Macmillan.
Pidgeon, N., & Henwood, K. (1996). Grounded theory: Practical implementation. In J.
Richardson (Ed.), Handbook of qualitative research methods (pp. 86-101).
Leicester: The British Psychological Society Books.
Pitt, J.E. (1991). Why People Convert: A Balanced Theoretical Approach to Religious
Conversion. Pastoral Psychology . 39, 171-183.
Polkinghorne, D. (1991). Narrative and self-concept. Journal of Narrative and Life
History, 1 (2-3), 135-153.
Punch, M. (1994). Politics and ethics in qualitative research. In N.K. Denzin & Y.S.
Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (pp. 83-97). Thousands Oaks,
CA: Sage.
Remennick, L. (2002). Transnational community in the making: Russian-Jewish
immigrant of the 1990s in Israel. Journal of Ethnics and Migration Studies, 28,
515-530.
Riessman, C.K. (1993). Narrative analysis. Newbury Park, CA: Sage.
Ron, P. (2001). The process of acculturation in Israel among elderly immigrants from the
former Soviet Union. Illness, Crisis and Loss, 9 (4), 357-368.
Sarup, M. (1996). Identity, culture and the postmodern world. Athens: University of
Georgia Press.
Scobie, G.E.W. (1973). Types of Christian Conversion. Journal of Behavioral Science, 1,
265-271.
333
Searl, W., & Ward. C. (1990). The prediction of psychological and sociocultural
adjustment during cross cultural transitions. International Journal of Intercultural
Relations, 20, 427-440.
Seidman, I.E. (1991). Interviewing as qualitative research: A guide for researchers in
education and the social science. New York: Teachers College Press.
Seidman, I.E. (1998). Interviewing as qualitative research: A guide for researchers in
education and the social sciences (2nd ed.). New York: Teachers College Press.
Schutz, A. (1970). On phenomenology and social relations. Chicago: University of
Chicago Press.
Shchepanskaia, T. (2001). Zony nasilia: Po materialam russkoi selwskoi I sovremennykh
subkulqturnykhtraditsii. In V.V. Bocharov & V.A. Tishkov (Eds.), Antropologia
nasilia (pp. 115-175). Sankat Peterburg: Nauka.
Shuval, J.T. (1993). Migration and stress. In L. Goldberger & S. Berznitz (Eds.),
Handbook of stress: Theoretical and clinical aspects. London: Free Press.
Scott, W.A., & Scott, R. (1989). Adaptation of immigrants: Individual differences and
determinates. Oxford: Perganon Press.
Sowden, S., & Keeves, J.P. (1990). Analysis of evidence in humanistic studies. In H.J.
Walberg & G.D. Haertel (Eds.), The international encyclopedia of educational
evaluation. Oxford: Pergamon Press.
Slutsky, E. (1979). Migration and family conflict. Family Process, 18, 380-390.
Spradley, J.P. (1979). The ethnographic interview. New York: Holt, Rinehart and
Winston.
Streubert, H.J., & Carpenter, D.R. (1999). Qualitative research in nursing: Advancing the
humanistic imperative (2nd ed.). Philadelphia: Lippincott.
Strauss, A.L., & Corbin, J. (1990). Basics of qualitative research: Grounded theory
procedures and techniques. London: Sage.
Strauss, A.L., & Corbin, J. (1994). Grounded theory methodology: An overview. In N.K.
334
Denzin & Y.S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (pp. 273-285).
Thousand Oaks, CA: Sage
Taft, R. (1986). Methodological considerations in the study of immigrant adaptation in
Australia. Australian Journal of Psychology, 38, 339-346
Tesch, R. (1990). Qualitative research: Analysis types and software tools. New York:
Palmer Press.
Tjafel, H. (1982). Social identity and intergroup relations. New York: Cambridge
University Press.
Ulman, C. (1982). Cognitive and emotional antecedents of religious conversion. Journal
of Personality and Social Psychology, 43, 183-192.
Westermeyer, J. (1988). Psychiatric care of migrants: A clinic guide. Washington, DC:
American Psychiatric Press.
Widdershoven, G.A.M. (1993). The story of life: Hermeneutic perspective on the
relationship between narrative and life history. In R. Josselson & A. Lieblich
(Eds.), The narrative study of lives (Vol. 1, pp.1-20). London: Sage.
Wolcott, H.F. (1988). Ethnographic research in education. In P.M. Joeger (Ed.),
Complementary methods for research in education (pp. 121-152). New York:
Teachers College Press.
Woods, P. (1996). Researching the art of teaching: Ethnography for educational use.
London: Routledge.
Yin, R.K. (1981). The case study crisis: Some answers. Administrative Science
Quarterly, 26, 58-65.
Zheng, X., & Berry, J.W. (1991). Psychological adaptation of Chinese sojourners in
Canada. International Journal of Psychology, 26 (4), 451-470.
Zilber, N., Lerner, Y., & Kertes, J. (1997). Comparative study of immigrants from the
Soviet Union one and five years after their arrival to Israel: Psychological status:
335
Risk factors for psychological distress. Jerusalem: Falk Institute for mental health
and behavioral studies.
336
Abstract
The purpose of this study is to describe and shed light on Episodes of personal history of
female convert immigrants from USSR: Life in the USSR, Assimilation into Israeli
Society and their Conversion Experience through their personal stories.
The disintegration of the Soviet Union and the internal ramifications in its wake in the
late 1980s led to a wave of immigration unprecedented in the last generation. Beginning
in 1989, political and social events in the Soviet Union led to the destabilization of the
various republics, and whoever was able to leave did so. The limitation of immigration to
the United States, which had been a preferred destination, also served to channel the
major flow of immigration toward Israel. As a result, over a relatively short period, the
State of Israel has absorbed over a million immigrants from the former Soviet Union, of
whom a significant minority are not Jewish.
In Israel, under the Law of Return, non-Jewish family members immediately receive
immigrant status. This fact has created a situation where, if until the end of the 1990s,
most of the immigrants were still Jewish, from the year 1999, estimates began to
accumulate that non-Jewish outnumbered Jewish immigrants. In 2000, these estimations
were adopted as the official figures of the Central Bureau of Statistics. For the first time
in the history of the waves of immigration to Israel, non-Jews had become the majority.
In Israel, as opposed to other countries, a distinction cannot be made between nationality
and religion. Therefore, along with the standard characteristics of the adaptation and
acculturation process that characterize various immigrant societies around the world, in
Israel, there is the added component of attitudes toward these particular characteristics.
This means that someone not considered Jewish according to Jewish law (halacha) finds
it more difficult to integrate and feel part of the Jewish collective. It follows therefore,
that conversion can facilitate the social and cultural absorption of immigrants into Jewish
society within the State of Israel.
The purpose of this study is to follow a group of female immigrants from the CIS who
underwent conversion, and to understand the experience of conversion and integration
into Israeli society from their viewpoint . To this end, the theoretical underpinnings of
this essay include the following issues: the causes and characteristics of immigration
from the CIS, the migration process, the adaptation to Israeli society, the characteristics
of the absorbing society, the encounter between Russian and Israeli societies,
337
acculturation, non-Jewish immigrants in Israel, Israeli assimilation, conversion as a
solution for cross-cultural transition, conversion from a halachic point of view, personal
characteristics of converts in Israel, and practical aspects of conversion in Israel.
The research methodology in this study is based on a qualitative approach, sensitive to
the individual’s existential and experiential dimensions, to his or her thoughts, beliefs,
and convictions. This research method, emphasizing the subject, holds that the basis to an
understanding of an individual's world is through understanding the significance that the
individual ascribes to his own actions and the actions of those surrounding him. Listening
to the stories of the CIS immigrants who underwent conversion gives us a glimpse into
their internal world, allows us to hear their "voice", and to describe the reality of their life
as they see it. We can thus reveal the narrator's overt or hidden answer to the question
who she is, and how she became so.
Twenty three immigrant converts from the CIS were interviewed for this study. They are
from different programs around the country, have been in Israel at least a year, and speak
Hebrew. Because the overwhelming majority of immigrants from the CIS requesting to
convert are women, this study focuses on them.
The data for the study were collected from partially structured, in-depth interviews,
reflecting the life experience of the interviewees and the significance which they ascribed
to the process they had undergone, according to their personal philosophy. The analysis
methodology was based on transparency throughout, and was divided in into four stages:
initial analysis, mapping, focus, and theory.
The key themes that emerged during analysis of the life stages of the interviewees were:
Family: Parents and relationships with them, attitude towards family, childhood
traumas, and identity definition.
Life in the Soviet Union: Russian society and its values, description of their life
in the Soviet Union, anti-Semitism, and encounters with Jews.
Reasons for immigration to Israel: Economic, political, and personal.
Information about Israel and expectations.
Immigration to Israel: Adaptation to Israel, patterns of adaptation, and
difficulties in the adaptation process.
338
Life in Israel: Attitudes to Israeli culture and mentality, and nostalgia for the
Soviet Union.
Motivation for conversion: "To blend in", for the sake of the partner and his
family, for children, because of attitudes towards Gentiles, to get to know the
culture and tradition or attraction toward mysticism.
The conversion course: Positive and negative experiences.
Feelings after conversion: Joy, relief, pride and accomplishment, "rehabilitation"
and improved self-confidence. A minority mentioned feelings of guilt and
sinfulness.
It was noticeable that the key experience of immigrants from the CIS who underwent
conversion, as emerges from the study, was one of coping with personal or social distress
throughout the different stages of their lives. These feelings of distress were expressed in
their relationships with their families, their lives in the Soviet Union, their motivation for
emigration from the Soviet Union, their immigration to Israel, their adaptation to Israel,
and the conversion process. They see themselves first and foremost as people who have
coped with distress with greater or lesser success, while struggling to improve their
situation and realize personal aspirations, in order to achieve a better future for
themselves and their children.
Among immigrants from the CIS, there is an existential dialectic running through all
stages of their lives, with the sense of existential unbalance driving their personal story in
search of renewed balance. This instability in their personal lives, and the political and
economic situation in the Soviet Union, motivated them to immigrate to Israel. In Israel,
the feeling of unbalance was renewed and they were forced to deal with problems of
adaptation and personal crises. The special and complex processes of acculturation in
Israel, relating both to the immigrants’ nationality and religion, also reinforced the feeling
of estrangement, and they viewed conversion as an essential component in accelerating
integration and acculturation in Israeli society, in preparation for a renewed sense of their
balance and stability.
As mentioned, the interviewees described their motivation for conversion, the conversion
course, and their feelings on completion of the process. The interviewees were identified
and characterized according to methods for coping with the conversion process and they
can be divided into three types: adaptive, resistant, reconstructive.
339
Adaptive:
These interviewees described the conversion process as one dictated by their conformist
nature, and emphasized that their key aim was to solve, rather than explore, the problems
of nationality and religion. They accepted the “verdict” of the necessity of conversion,
understanding that this is the way to integrate into the Jewish people and Israeli society.
Their attitude toward the conversion course is practical and realistic, as a temporary
necessity they have to undergo. They responded to norms and rules and acted according
to accepted principles.
Resistant and/or Combative:
These interviewees described their resistance to accepting the values they were taught
during the conversion course while fighting for the right to define their lives as they saw
fit. They expressed their strong feelings over the process – anger, humiliation, and
paranoia over invasion of privacy. Some of the interviewees related to the behavioral
aspect: “Everyone pretends, play-acts, and lies”. Others related to the cognitive aspect:
“The studies were hard, the demands were excessive, and the ideas provoked opposition”.
Yet others related to the emotional aspect: “Why do I have to be holier than the secular
Jews?”
Reconstructive:
These interviewees related to the conversion experience in terms of a new outlook on
their life story. Conversion for them constituted a growth medium, providing them with
an opportunity to discover and express their potential. The significance of the change
they underwent as a result of it was a renewed understanding of their life story. These
interviewees noted that the change in their outlook on life following the course created in
them a heightened awareness of their lives and a special way of thinking. They stressed
the feeling of rehabilitation, the insights that led to a change in their view of the world
and the way in which they saw themselves and their lives. One can identify in them a
process of a biographic reconstruction, a new interpretation of their past.
The study’s findings reveal the feelings and attitudes of the CIS immigrants. Given that
their words express personal distress, which is not recognized or addressed, the
contribution of this study is in the very consciousness of the information received from
their stories. An understanding of the personal and psychological processes can assist
those involved in the conversion process in reassessing the teaching methods appropriate
for this population. Emphasizing identity defining content in the study course and relating
340
to the participants’ previous experiences, to their starting point and their emotional,
psychological, and cognitive needs, can help reduce the threat to the sense of self worth
in the conversion process. One may presume that there will be a greater likelihood that
Judaism will become part of their identity, and that the learning will not be seen by them
as a ritual folklore ceremony to be declaimed and presented at their entrance exam to the
Jewish people. In this way we may avoid the situation described by Diana: “This whole
framework can be described as a game…What you do to us. What we do to you…You
know that we are play-acting. We know that you know that we are lying…How is it that
all the teachers and Rabbis who work here don’t understand that we are all play-acting?”
341
Episodes from the personal history of
female immigrants from the CIS: Life
in the USSR, Assimilation into Israeli
Society and the Conversion
Experience- Narrative Survey
Vered Mor
Deprtment of Education
PH.D Thesis
Submitted to the Senate of Bar-Ilan University
Ramat-Gan. Israel
342
April, 2007
This work was carried out under the supervision
of Professor A. Cohen
Department of Education, Bar Ilan University
343
© Copyright 2024