‫ע"ש אליעזר מאיר ליפשיץ הי"ד‬
‫העלון לכל המשפחה‬
‫בס"ד | שבת פרשת בחוקתי כ"ו אייר תשע"ה | גליון ‪1018‬‬
‫עוד לא הגענו‬
‫‪4‬‬
‫לירושלים‬
‫הרב יוני לביא‬
‫נכון לעכשיו‬
‫ירושלים ‪ -‬אורו של עולם‬
‫כל חתן תחת חופתו מצהיר לפני כולם "אם אשכחך‬
‫ירושלים תשכח ימיני‪ ,‬תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי‪,‬‬
‫אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קמז‪,‬‬
‫ה‪-‬ו)‪ .‬דברים אלו נאמרו כמענה של גולי בבל שנדרשו לשמוח‬
‫בעל כרחם במקום גלותם "כי שם שאלונו שובינו דברי שיר‬
‫ותוללינו שמחה‪ ,‬שירו לנו משיר ציון" (שם‪ ,‬קלז ג)‪ .‬זה מזכיר‬
‫לנו את מה שעוללו לנו הנאצים ימח שמם‪ ,‬שדרשו מהיהודים‬
‫ללכת למשרפות בליווי תזמורת‪.‬‬
‫רק בירושלים אנו שמחים‪ .‬בגלות על נהרות בבל‪" ,‬שם‬
‫ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (שם א)‪ ,‬לכן חז"ל קבעו כי‬
‫אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר "אז ימלא‬
‫שחוק פינו ולשוננו רינה" אימתי? ‪ -‬בזמן שיאמרו הגויים‬
‫"הגדיל ה' לעשות עם אלה" (ברכות לא‪ ,‬א)‪ .‬ומתי מגדיל ה'‬
‫לעשות עמנו? "בשוב ד' את שיבת ציון" (תהילים קכו)‪.‬‬
‫נכון לעכשיו‪ ,‬אשרינו מה טוב חלקנו שאנו רואים עין בעין‬
‫את שיבת ציון‪ ,‬את קיבוץ הגלויות‪ ,‬את בניין ירושלים ממש‪,‬‬
‫עלון זה מוקדש לזכרו של תלמידנו היקר‬
‫מאיר יעקב ז"ל ב"ר שמואל הלוי הי"ד‬
‫היחס אל‬
‫ה"חוק"‬
‫‪4‬‬
‫‪6‬‬
‫הרב ערן טמיר‬
‫'מימוש עצמי'‬
‫מתוך אמונה‬
‫דפי יומן‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫תלמידת מכון אורה‬
‫מדור הילדים‬
‫המשודג!‬
‫נתן קוטלר‬
‫וכך מתמלא שחוק פינו יותר ויותר בראותנו את הקץ המגולה בדיוק‬
‫כפי שכתוב‪" :‬ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי‬
‫ישראל כי קרבו לבא" (יחזקאל לו‪ ,‬ח‪ ,‬סנהדרין צח‪ ,‬א)‪ ,‬וכפירוש רש"י‬
‫שם‪ :‬כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב קץ הגלות ואין לך‬
‫קץ מגולה מזה‪.‬‬
‫אבל עדיין לא באנו אל המנוחה ואל הנחלה‪ .‬עדיין עלינו לזכור‬
‫את מגמתם של הגויים בעבר ובהווה האומרים על ירושלים "ערו ערו‬
‫עד היסוד בה" (תהלים קלז ז)‪ ,‬החריבו את ירושלים עד היסוד חו"ח‬
‫(המצודות שם)‪.‬‬
‫אנו נמצאים עדיין בעיצומה של מלחמה ומאבק על ירושלים‪.‬‬
‫עדיין לא השלימו אומות העולם לגמרי עם בניין ירושלים‪ ,‬הם לא זכו‬
‫עדיין ללמוד ולהכיר ולהבין שירושלים בשליטת ישראל תביא להם‬
‫ברכה וטובה‪ ,‬רק אז "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו‪,‬‬
‫ז)‪ ,‬רק אז ירושלים היא אורו של עולם‪.‬‬
‫מהשמח בשמחת ירושלים‬
‫והמצפה לישועה השלמה‬
‫צוראל ( צוקרקנדל)‬
‫קבע עיתים לתורה‪ ,‬השכים לבית המדרש שחרית וערבית‬
‫עסק בצרכי ציבור וקיבל את כל האדם בסבר פנים יפות‬
‫נלב"ע ש"ק במדבר כ"ו אייר תשס"ח‬
‫תנצב"ה‬
‫תכלת מרדכי‬
‫ במבצע בלעדי ‪-‬‬‫לקוראי באהבה ובאמונה‬
‫סט תפילין הכולל‬
‫טלית כיסויים סידור וכיפה‬
‫ב‪ 990-‬ש"ח בלבד‬
‫להזמנות ‪[email protected] 050-4464818‬‬
‫משלוחים לכל חלקי הארץ‬
‫כניסת השבת מוצאי שבת‬
‫י‪-‬ם‬
‫‪20:09‬‬
‫‪ 18:50‬י‪-‬ם‬
‫ת”א‬
‫‪ 19:08‬ת”א ‪20:11‬‬
‫חיפה ‪ 19:02‬חיפה ‪20:12‬‬
‫כל‬
‫הגיליון מוקדש לעילוי נשמת‬
‫מרים בת עישה ז"ל‬
‫נלב"ע ד סיון תשמ"ו תנצב"ה‬
‫תפילת ערבית חגיגית ליום ירושלים‬
‫תתקיים במכון מאיר במוצאי שבת פר' בחוקותי ב‪20:30-‬‬
‫לאחר מכן הרקדה‪.‬‬
‫שחרית למחרת בבוקר ב‪ (7:30-‬הלל שלם)‪.‬‬
‫בשבוע הבא בע"ה ‪ -‬עלון חגיגי מורחב‬
‫לכבוד חג השבועות ולכבוד כנס הבוגרים‬
‫לתרומות בטל' ‪ 02-6461320‬בבנק הדואר ח‪-‬ן ‪ 4-16179-3‬באתר ‪ MEIRTV.CO.IL‬מאובטח‬
‫לפרסום בעלון ובאתר‪ :‬שי ‪- [email protected] 050-6457442‬ההכנסות קודש למכון מאיר המו''ל‪ :‬מכון מאיר טל' ‪ 02-6511906‬פקס ‪02-6514820‬‬
‫ב‪ 50,000-‬עותקים‬
‫אתר הבית ‪ MeirTV.co.il‬דוא"ל ‪ [email protected]‬הפצה‪ :‬מקור ראשון ‪ 0528908518‬עיצוב גרפי‪:‬‬
‫מודפסים‪1‬‬
‫ובאמונה‬
‫‪02-6461313‬תהילה ברנשטיין | העלון מופץבאהבה‬
‫התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה‬
‫חינוך‬
‫הרב אלישע אבינר‬
‫תלמיד קשה הבנה‬
‫(ג)‬
‫במאמר האחרון ראינו שחז"ל היו מודעים להבדלים בכישורים של‬
‫התלמידים‪ ,‬ואף טרחו למיין את הסוגים השונים של הקשיים הלימודיים‪.‬‬
‫משנה שלמה בפרקי אבות מוקדשת ליחס בין שני סוגי קשיים‪ :‬קליטה‬
‫איטית וקשיי זיכרון‪ .‬המשנה מכריעה שזיכרון עדיף על קליטה מהירה‪ .‬סדר‬
‫העדיפויות שהמשנה קובעת נועד להנחות אותנו בשעה שהמשאבים שלנו‬
‫מוגבלים ואין בהם כדי לתקצב את כולם‪ .‬בפירוש "תפארת ישראל" מוסיף‬
‫שהמשנה מבקשת גם להדגיש את חשיבות ההשקעה בזכירה‪ ,‬והצורך לחזור‬
‫על תלמודו עד שיזכור אותו‪.‬‬
‫משנה נוספת בפרקי אבות עוסקת בקשיים לימודיים‪ .‬לא בתלמיד שקליטתו‬
‫איטית אלא בתלמיד שרמת ההבנה שלו היא נמוכה‪" .‬ארבע מדות ביושבים‬
‫לפני חכמים‪ :‬ספוג ומשפך‪ ,‬משמרת ונפה‪ .‬ספוג שהוא סופג את הכל‪ .‬משפך‬
‫שמכניס בזו ומוציא בזו‪ .‬משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים‪.‬‬
‫ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת"‪ .‬לפי הרמב"ם‪ ,‬המשנה עוסקת‬
‫ביחס בין רמת הזיכרון לרמת ההבנה‪ .‬ה"ספוג" הוא תלמיד שסופג הכל וזוכר‬
‫הכל‪ ,‬אך ללא הבחנה‪" .‬דימה האיש הזכרן‪ ,‬אשר יזכור כל מה שישמע‪ ,‬ולא ידע‬
‫להבחין הנכון מן המוטעה‪ ,‬בספוג"‪ .‬ה"משפך" ‪ -‬שוכח את הכל‪ .‬ה"משמרת"‬
‫קולטת את השמרים‪ ,‬את הפסולת‪ .‬זהו תלמיד "אשר יתקיימו בשכלו הדברים‬
‫המוטעים והדעת הבלתי נכונה‪ ,‬וישכח הדברים הנכונים שהמעשה על פיהם"‪.‬‬
‫ב"נפה" ‪ -‬נשארת סולת מנופה‪.‬‬
‫המשנה איננה מבקרת את התלמיד שהוא "ספוג" או "משמרת"‪ ,‬אלא‬
‫מציינת את העובדות‪ .‬אין כל טעם לבקר את התלמיד על הבנתו הלקויה‪ ,‬מפני‬
‫שאיכות ההבנה היא תכונה מּולדת‪ ,‬כפי שכותב הרשב"ץ‪" :‬זאת המשנה באה‬
‫לפרש מי שיש כח בידו לברור הדעת הנכונה ולהניח את שאינה נכונה‪ .‬וזאת‬
‫המדה היא מתת אלקים שהיא טובה ואינה ביד האדם"‪.‬‬
‫גם על משנה זו נשאלת השאלה‪ ,‬מה היא באה ללמדנו? אם יכולת ההבנה‬
‫היא "מתת אלוקים"‪ ,‬לשם מה עורכת משנתנו סיווג של כישורי ההבנה? ניתן‬
‫לומר שגם משנתנו מלמדת מהו סדר העדיפויות הנכון כאשר המשאבים‬
‫מוגבלים ואי אפשר לתמוך בכל התלמידים או להשקיע בהם בשווה‪.‬‬
‫האברבנאל‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬משיב שהמשנה מונה את התכונות החיוניות ללמידה‬
‫מפני שהיא סבורה שהכישורים הלימודיים אינם תכונות מּולדות בלבד אלא‬
‫תלויים גם בהרגל‪ .‬בהירות ההבנה איננה "טבעית" [= מּולדת] בלבד אלא גם‬
‫תלויה בהרגל‪" ,‬כי כאשר האדם יִ ְשנה משנתו המוסכמת והמאומתת פעמים‬
‫רבות ויעזוב שאר הקושיות והפלפולים אין ספק שתלמודו יתקיים בידו"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם יתרחק האדם מדרכי לימוד מסובכים ומעיסוק בנושאים מסופקים‪,‬‬
‫ויתמקד בלימוד של עקרונות ברורים‪ ,‬הוא ירגיל את חשיבתו לזהות את האמת‪.‬‬
‫המהר"ל מדייק מלשון המשנה "ארבע מדות ביושב בפני חכמים" שקשיי‬
‫ההבנה של התלמיד במשנתנו נובעים מריבוי השמועות שהוא שומע מפי‬
‫החכמים‪ .‬הוא יושב בפני כמה חכמים שאין שמועותיהן זהות ואחידות‪ ,‬זה‬
‫אומר בכה וזה אומר בכה‪ ,‬ולכן התלמיד מתבלבל‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בבית המדרש‬
‫"נזרקות" סברות רבות לחלל האוויר שלאחר המשא והמתן בבית המדרש הן‬
‫נדחות מההלכה‪ .‬תלמיד "ספוג" אינו ער לכך והוא סופג את כל הדעות ואת‬
‫כל הסברות מבלי יכולת להבחין שהן סותרות זו את זו ומבלי להבחין בין עיקר‬
‫לטפל‪ .‬לעומתו‪ ,‬תלמיד "משפך" ‪" -‬מוציא הכל ולא נשאר אצלו דבר‪ ,‬מפני שלא‬
‫יכול לסבול ריבוי הדעות‪ ...‬ואין דבר זה מפני השכחה‪ ,‬רק שהדברים שהם‬
‫קשים שיהיו נשארים אצל האדם ולכך הם מסתלקים מאתו"‪ .‬ריבוי הדעות‬
‫הנשמע בבית המדרש יוצר אצלו תמונה מסובכת‪ ,‬מטושטשת ומורכבת‪ ,‬הוא‬
‫איננו מסוגל להכיל אותה ופולט את הכל‪ .‬תלמיד "משמרת" מתבלבל לחלוטין‪,‬‬
‫הוא אמנם קולט חלק ופולט חלק‪ ,‬אבל אין דעתו צלולה ועל כן הוא קולט‬
‫דווקא את הדעות השוליות ופולט את הדעות שהן עיקר להלכה‪ .‬המהר"ל‬
‫מציין שזוהי תופעה נפוצה‪" ,‬וזהו על הרוב‪ ,‬שהרבה בני אדם שאין שכלם זך‬
‫וברור‪ ,‬ישר בעיניהם דבר שהוא יוצא מן השכל הברור‪ ,‬וישר בעיניהם שאינו‬
‫ברור‪ .‬ולכך הוא עוזב את השכל הברור ומקבל השכל שאינו ברור"‪ .‬היפוכם של‬
‫דברים אצל התלמיד "נפה" ‪" -‬שיש לו שכל זך וברור‪ ,‬והוא מבדיל בין הדבר‬
‫שהוא הלכה גמורה וברורה מאד ומוציא הדבר שאינו ברור"‪.‬‬
‫שתי המשניות בפרקי אבות מעידות כאלף עדים שחז"ל היו ערים להבדלים‬
‫בין התלמידים‪ ,‬ואף דורשים מאיתנו להיות ערים לכך‪ .‬מדוע? הכרת כישוריו‬
‫הלימודיים של התלמיד היא תנאי להוראה נכונה‪ .‬חובתנו ללמד את כולם‪,‬‬
‫ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬אבל אם נכיר את כישורי התלמיד נדע מה הוא זקוק וכיצד‬
‫ללמד אותו‪ .‬אם קיימים אילוצים ואי אפשר ללמד את כולם (כגון‪ ,‬שהמשאבים‬
‫מוגבלים)‪ ,‬קובעות המשניות הנ"ל סדר עדיפויות רצוי‪.‬‬
‫הרב דוד לנדאו | ממשנת הרצי"ה‬
‫נבואת הושע‬
‫בגמרא פסחים יש גערה‪ ,‬נזיפה‪ ,‬בנביא הושע‪ .1‬הגמרא בשבת אומרת‬
‫כי יש מצבים שבהם תמה זכות אבות‪ ,‬וכך היה בימי הושע או בימי חזאל‬
‫ מצבים נוראים של משברים רוחניים במצב המוסרי‪ .‬הפרקים בהושע‬‫קשים‪ ,‬עם ביטויים נוראים של כעס והתמרמרות מפי הנביא‪ .‬הושע היה‬
‫ככל נביא ‪ -‬אדם גדול בנבואה ובתורה‪ .‬אבל הצער‪ ,‬ההתמרמרות והכעס‬
‫שלו היו כל כך נוראים ואיומים‪ ,‬עד כדי כאילו ייאוש מהאומה הזאת‪.‬‬
‫לא זאת האומה‪ ,‬טעות‪ .‬במעשה העגל הציע ד'‪" :‬אכלם‪ ,‬ואעשה אותך‬
‫לגוי גדול"‪ .2‬וכן אמר הושע הנביא מתוך ריבוי התמרמרות‪ :‬החלף אותם‬
‫באומה אחרת! שהשכינה לא תהיה עימם! "העבירם באומה אחרת"! כאן‬
‫מופיעה גערה אלוהית ונזיפה אלוהית גדולה‪ .‬כנראה אז הושע הנביא היה‬
‫זקן ‪ -‬איננו יודעים עליו פרטים ביוגרפיים‪ .‬יש שם ביטוי‪" :‬מה אעשה לזקן‬
‫זה"? אני מצטער מבניי‪ ,‬והוא היה צריך לפייס אותי‪ ,‬לנחם אותי ולהרגיע‬
‫אותי‪ ,‬ובמקום זה הוא עושה פירוד‪" :‬העבירם באומה אחרת"! הקדוש ברוך‬
‫אלמד אותו לקח‪" :‬קח לך אשת זנונים וילדי זנונים"‪ .3‬זאת‬
‫ֵ‬
‫הוא מחליט‪:‬‬
‫פקודה‪ ,‬ציווי אלוקי‪ ,‬הוראת שעה מיוחדת בדבר איסור‪ִ :‬התרגל איתם!‬
‫ואחר כך באה פקודה‪ :‬עזוב אותם! – אבל התרגלתי איתם‪ ,‬אומר הנביא‪.‬‬
‫‪ 2‬באהבה ובאמונה‬
‫בסגנון זה ד' מברר שאין מציאות של "העבירם באומה אחרת"! אלא יש‬
‫מציאות טבעית של סגולת ישראל‪ ,‬כדברי המהר"ל ו'אור החיים'‪.‬‬
‫וכך באופן עקבי‪ ,‬נמשך בירור עניין אהבת ישראל בספר ה'אורות'‪.‬‬
‫אין הכוונה למידה טובה של היות טוב באופן רגשי‪ ,‬סנטימנטלי‪ ,‬אלא‬
‫זו מציאות! אהבת ישראל היא חכמה גדולה וגילוי אמת גדולה‪ ,‬ולא רק‬
‫עניין של רגש‪ .‬זו חכמה‪ ,‬השגת תורה‪ ,‬השגת אלקות‪ ,‬הכרה שד' מתגלה‬
‫בישראל במידה היותר גדולה ‪ -‬ומזה נמשך אחר כך‪ ,‬מה שנראה כיחס‬
‫רגשי‪-‬סנטימנטלי‪ .‬הא בהא תליא‪ ,‬הכל אחד‪ .‬מתוך מקור הכלליות הגדולה‬
‫של מציאות סגולת ישראל ואהבתם – נמשכת הפרטיות של פרטי צידקות‬
‫תורה ומצוות‪ ,‬ומתוך כך הערך היסודי של כל אחד מאיתנו באיזה מקום‬
‫שהוא‪ .‬יש בירור חשבון פרטי מתוך הקשר הכללי‪.4‬‬
‫‪ .1‬פסחים דף פ"ז עמ' א'‪.‬‬
‫‪ .2‬שמות ל"ב י'‪.‬‬
‫‪ .3‬הושע א' ג'‪.‬‬
‫‪ .4‬ע"פ שיחות הרצ"י סגולת ישראל עמ' ‪.201-204‬‬
‫כל התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה ‪02-6461313‬‬
‫שבת שטח עם אשתי‬
‫מחוץ ליישוב‪ ,‬צריך עירוב?‬
‫מותר לאכול‬
‫ישירות מהעץ‬
‫ללא מעשר?‬
‫נוסע בכביש המהיר‬
‫ויש רכב תקוע בשוליים‪,‬‬
‫חובה עלי לעצור ולסייע לו?‬
‫השיעור‬
‫השבועי‬
‫שלי‬
‫מותר להתפלל עמידה‬
‫באמצע שמירה?‬
‫שירי קרליבך‬
‫ווקאליים מותרים‬
‫בשמיעה בעומר?‬
‫לימוד הלכה‬
‫למעשה זה בשבילך‬
‫מכון 'צורבא מרבנן'‪ ,‬בראשות הרב בן ציון אלגאזי שליט״א‪ ,‬מוביל תכנית חדשנית ללימוד הלכה‪,‬‬
‫בצורה חווייתית‪ ,‬שיטתית ומרתקת 'מהמקור ועד למעשה'‪ .‬במהלך עשר שנות פעילות הצטרפו‬
‫מאות קהילות למהפכת ההלכה של 'צורבא מרבנן' ‪ -‬בשיעורים שבועיים המקיפים את כל מעגל‬
‫חיינו‪ ,‬עד לסיום ה'שולחן ערוך' במחזור לימוד בן ארבע שנים‪.‬‬
‫לעילוי נשמת מאיר (מיש) אלימלך ז"ל‬
‫בקרוב‪ ,‬מתחילים מחזור לימוד שבועי חדש!‬
‫מצטרפים או פותחים שיעור צורבא אצלכם בקהילה ‪www.tzurba.com 1-700-500-777‬‬
‫כל התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה ‪02-6461313‬‬
‫באהבה ובאמונה‬
‫‪3‬‬
‫לפרשה‬
‫הרב ערן טמיר‬
‫היחס אל ה"חוק"‬
‫על הנאמר בפרשתנו "אם בחוקותי תלכו"‪,‬‬
‫וכהסברו של הספורנו (במקום)‪" ,‬חוקות הם גזירות‬
‫מלך"‪ ,‬מצאנו לכאורה סתירה בתורה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬כל‬
‫הברכות המופיעות בפרשתנו הן התוצאה החיובית‬
‫של השגחת ה' עלינו בזכות שמירתנו את התורה‬
‫שראשיתה היא ההליכה בחוקיה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬כל‬
‫הפורענויות הנוראות המוזכרות בפרשת כי תבוא‬
‫אינן משום שלא שמרנו על חוקות התורה אלא‬
‫דווקא מפני "אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה‬
‫ובטוב לבב"‪ .‬כלומר‪ ,‬עבדנו את ה' אלקינו‪ ,‬ושמרנו‬
‫את חוקיו‪ ,‬אך לא בשמחה ובטוב לבב‪ .‬בקיצור‪,‬‬
‫האם עלינו להתייחס את התורה כאל חוק דת –‬
‫גזירת מלך‪ ,‬וממילא כך לנהל את חיינו הרוחניים‬
‫והכלליים‪ ,‬או אולי אין הדבר מספיק ושמא אסור‬
‫לעשות כן?‬
‫בשאלה עתיקה זו עסקו חז"ל בכל הדורות‪ .‬ננסה‬
‫לסכם את המסקנה העולה מדבריהם באופן נקודתי‬
‫ובתמציתיות‪ .‬היחס אל היהדות כחוק – כדת – צריך‬
‫להיות כפול‪ .‬מצד אחד אנו עבדים למלך‪ ,‬וכעבדים‬
‫הננו מבינים שלא מחשבותינו מחשבותיו‪ ,‬ולא‬
‫דרכינו דרכיו‪ .‬הננו מתבטלים בשכלנו בתחושותינו‬
‫וכו' כלפי האין‪-‬סוף האלקי מפני החלקיות שלנו‬
‫וממילא החוסר שבנו‪ .‬זהו יסוד כל התורה כולה ‪-‬‬
‫"יראת שמים" ‪ -‬ועל כן אנו מקיימים את רצון המלך‬
‫בכל מצב בין כשהדברים 'מסתדרים' לנו ובין כשלא‪.‬‬
‫יותר מכך‪ .‬כלל זה מלמדנו שאף במה שנדמה לנו‬
‫שאנו מבינים את הנהגת ה' בעולם ובטעמי מצוותיו‪,‬‬
‫אין הבנתנו זו אלא חלקית וחסרה שהרי רבש"ע הוא‬
‫לעילא לעילא מהשגותינו ומתפיסתנו‪ ,‬וכלשונו של‬
‫הרב קוק (עו"ר ב‪ ,‬סא) עלינו "לרומם את ערכינו‬
‫כולם ביחס לחכמה ולטוב לרום העליון‪ ...‬עד שאין‬
‫לחלק בין מה שאנו קוראים חכמה ובין מה שאנו‬
‫קוראים היפוכה (וכמו כן) אין הפרש כלל בין אלה‬
‫העניינים שאנחנו נוכל לקראות אותם טוב ובין מה‬
‫שאנו קוראים היפוך הטוב‪ ,‬כי הכל טוב ולטוב"‬
‫(עיי"ש כל הפיסקה)‪.‬‬
‫ומצד שני הננו בנים לאבא‪ ,‬וכבנים הננו רוצים‬
‫להזדהות‪ ,‬להיות שייכים וממילא עלינו ללמוד‬
‫ולהבין את הנהגתו וטעמי חוקיו‪ .‬רק הבנה שכלית‬
‫תיצור את ההזדהות והשייכות המבוקשת וממילא‬
‫תביא אותנו לשמוח בדבר ה' ובקיום מצוותיו‪,‬‬
‫וכדברי רבנו בחיי בעניין זה (דברים כט מח)‬
‫"יאשימנו הכתוב בעובדו הי"ת‪ ,‬ולא היתה העבודה‬
‫בשמחה לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו‬
‫במצוות והשמחה במעשה המצוה – מצוה בפני‬
‫עצמה‪ ,‬מלבד השכר שיש לו על המצוה‪ ,‬יש לו‬
‫שכר על השמחה‪ ,‬ועל כן יעניש בכאן למי שעובד‬
‫עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה‪ ,‬ולכן צריך‬
‫אין בה נוף מדהים ולא נמצאו בה אוצרות טבע‬
‫יקרים‪ .‬היא ממוקמת באזור בעייתי מבחינת תחבורה‬
‫ואספקת המים אליה קשה ומייגעת‪ .‬ובכל זאת יש‬
‫קסם מסתורי בעיר הזאת שמילים ומחשבות מתקשות‬
‫לתאר‪ .‬הפסיכולוגים יודעים אפילו לאפיין מחלת נפש‬
‫המתייחסת אליה ושמה 'סינדרום ירושלים' ‪ -‬אנשים‬
‫המגיעים לעיר הזו ומתחילים להתנהג בצורה מוזרה‪.‬‬
‫הם רואים חזיונות ומדמיינים שיש להם כוחות‬
‫אלוהיים ומשיחיים‪ .‬העניין התפרסם כאשר בשנת‬
‫‪ 1969‬תייר אוסטרלי ניסה להצית המסגדים בהר‬
‫הבית והסביר שרצה לאפשר לבנות שוב את המקדש‬
‫ולהביא גאולה לעולם‪ .‬אך הוא לא היה הראשון‬
‫שחולל מהומה סביב העיר הזאת‪ .‬מאז ומעולם‬
‫האימפריות הגדולות ביותר נאבקו כדי להניח עליה‬
‫את ידן גם במחיר דמים עצום‪ .‬את כולן הנחתה‬
‫אינטואיציה פנימית ואמונה עזה שבעיר הזו נמצא‬
‫שער השמים‪ .‬הקשר אל מה שמעבר לכאן ולעכשיו‪.‬‬
‫היה ברור להן שההיאחזות בעיר הקודש היא נכס יקר‬
‫שלא ניתן למדוד בשום קנה מידה רגיל‪.‬‬
‫לעצום עיניים ולהתחבר אל מקור האנרגיה הפנימי‬
‫שלו‪ ,‬אל הנשמה השואפת למעלה כל הזמן‪ .‬ממנה‬
‫הוא יישאב כוח להרים את הראש ולהתחיל מחדש‬
‫גם בתהומות החשוכים ביותר‪.‬‬
‫הקשר העמוק הזה מקבל תזכורת והזנה יומיומית‪.‬‬
‫בכל מקום בעולם כשיהודי נעמד להתפלל הוא מכוון‬
‫את עצמו לירושלים‪ .‬ברגעי השיא של ליל הסדר‬
‫ותפילת נעילה ביום הכיפורים מופיעה ההכרזה‬
‫העוצמתית – 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'‪ .‬אפילו‬
‫ברגעים הקסומים של החופה‪ ,‬כשגבר ואישה יהודיים‬
‫בוחרים לקשור את חייהם יחד לתמיד‪ ,‬הם מקפידים‬
‫להזכיר לעצמם על הרסיסים השבורים את השבועה‬
‫"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"‪ .‬איך מסוגל עם‬
‫לצלוח נהר של אלפיים שנה רדיפות‪ ,‬השמדות‪,‬‬
‫פוגרומים ושואה איומה? לכל אלו יש תשובה אחת‪:‬‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫שיעשה האדם המצוות בשמחה ובכוונה שלמה"‪.‬‬
‫ויותר מכך‪ ,‬היחס אל היהדות כחוק‪-‬דת‪ ,‬כאוסף‬
‫חוקים טכניים שצריך לקיימם‪ ,‬עוקר את העיקר‪,‬‬
‫את עצמיות החיים האלוקיים שאותם נטע הקב"ה‬
‫בתורה‪ ,‬במצוותיו ובנו – עם ישראל‪ ,‬עד כדי כך‪,‬‬
‫שהרב קוק מלמדנו שאין היהדות באמת ראויה‬
‫להיקרא דת (שהרי "הדת ניתנה בשושן הבירה")‬
‫משום שהיא הרבה הרבה מעבר לכך וזהו הדבר‬
‫המרכזי המבדיל אותה מדתות אחרות שאינן אלא‬
‫אוסף של חוקים טכניים מעשיים ותו לא‪ ,‬וז"ל‬
‫באגרתו (אג' א עמ' קסד)‪" :‬אם לא נצא להאיר‬
‫את האופל‪ ,‬להסביר את ההבדל שבין דת לדת‪,‬‬
‫כלומר שבין הדת שאינה ראויה להיקרא בשם עצם‬
‫פרטי‪ ,‬זה מפני גובהה ומקוריותה לבין דת מחוקה‬
‫(לשון חוק‪/‬חיקוי‪/‬מחוק) וסעיפית (הכוללת סה"כ‬
‫אוסף סעיפים מעשיים טכניים) שאין לה אלא כפי‬
‫מה שיכלה לדלות מהמקור בדרך גניבה וחלחלה‬
‫(הנצרות) מבלעדי פעולה רוחנית אדירה זאת‪,‬‬
‫ישאר העניין סמוי מן העין והעבדות הפנימית‬
‫תקום להתבושש עם היהדות הפנימית‪."...‬‬
‫נזכה בעז"ה להיות גם עבדים למלך וגם בנים לאבא‬
‫– "אבינו מלכנו"‪ ,‬ומתוך כך לשיר – "ועתה בנים‬
‫שירו למלך" לא רק עבדים למלך ולא רק בנים‬
‫לאבא‪ ,‬אלא בנים למלך‪...‬‬
‫הרב יוני לביא‬
‫בלבב פנימה‬
‫אך לא פחות משירושלים היא מקום גיאוגרפי‪ ,‬היא‬
‫גם מקום עמוק בנפש‪ .‬הנקודה השורשית‪ ,‬הטהורה‬
‫והנקייה שנשארת בתומתה בכל מצב‪ .‬העטיפות‬
‫המלוכלכות והפגמים לעולם יישארו מבחוץ‪ ,‬אבל‬
‫היא תיוותר נקיה ללא רבב‪.‬‬
‫לכל אחד מאיתנו יש את ירושלים הפנימית שלו‪.‬‬
‫ברגעי חולשה וקושי‪ ,‬נפילה וכאב‪ ,‬כשהמציאות‬
‫נראית מייאשת וחסרת תקווה‪ ,‬יהודי יהיה מסוגל‬
‫‪ 4‬באהבה ובאמונה‬
‫עדיין בדרך‬
‫רובו של עם ישראל חוגג בשמחה את יום העצמאות‪.‬‬
‫מעטים הרבה יותר מציינים את יום שחרור ירושלים‪.‬‬
‫קל יותר להבין את הצורך בעצמאות מדינית ובצבא‬
‫יהודי שיגן עלינו‪ .‬קשה יותר לקלוט ולהפנים את‬
‫הערך של המקום הרוחני והקדושה בחיינו‪ .‬כל זה‬
‫נכון גם במישור הפרטי כשכל אחד מאיתנו חווה את‬
‫יום העצמאות הפרטי שלו עם הולדתו‪ ,‬כשהוא מקבל‬
‫גוף ונפש‪ ,‬כוחות וכשרונות לפעול ולעשות בעולם‪,‬‬
‫אך מעטים יותר זוכים גם לחגוג את יום ירושלים‬
‫הפרטי שלהם‪ .‬את החיבור אל המקום הרוחני‪ ,‬אל‬
‫השליחות האלוקית המיוחדת שלהם בעולם‪.‬‬
‫כשנעלה השבוע לירושלים‪ ,‬כשנצעד ברחובותיה‬
‫הצבועים דגלים וצעירים צוהלים‪ ,‬ניזכר במשימה‬
‫שלנו‪ .‬לא לתת למראה העיניים לבלבל אותנו‪ .‬לא‬
‫להסתפק במועט ולא לוותר לעצמנו‪ .‬ירושלים‬
‫מחכה לנו בסבלנות כבר דורות רבים אבל אלפיים‬
‫שנה לא היינו קרובים אליה יותר מאשר היום‪.‬‬
‫מסתבר שההכרזה 'הר הבית בידינו' נשארה נכונה‬
‫רק ברמה הבסיסית ביותר‪ ,‬אבל אל הר הבית באמת‬
‫עוד לא חזרנו‪ ...‬הדרך להגיע לשם עוברת בצעדים‬
‫לאומיים אמיצים‪ ,‬כמו גם בפסיעות עדינות וצנועות‬
‫שעושה כל אחד בחייו הפרטיים ‪ -‬בזוגיות‪ ,‬בעבודה‪,‬‬
‫בלימודים‪ ,‬בעבודת ה'‪ .‬יותר אמונה‪ ,‬יותר אהבה‪ ,‬יותר‬
‫הקשבה‪ ,‬יותר להיות אנחנו‪ ,‬משמעם להיות קרובים‬
‫יותר הביתה‪ .‬לשנה הבאה בירושלים הבנויה!‬
‫ה‬
‫פצת עלוני‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ב‬
‫כ‬
‫ל‬
‫הארץ‬
‫ש‬
‫של‬
‫לייח‬
‫ה‬
‫חיי ה‬
‫ציי‬
‫צ‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ש‬
‫לכ‬
‫ם‬
‫מבית‬
‫כם‬
‫הדבקת‬
‫מודעות‬
‫בבת‬
‫וברי י הכנסת‬
‫כוזי‬
‫לפרטים‪ :‬יו ם דתיים‬
‫סי בן הדור‬
‫‪8518‬‬
‫‪052-890 ishon.co.il‬‬
‫‪makorr‬‬
‫@‪yossib‬‬
‫כל התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה ‪02-6461313‬‬
‫אוהב את הבריות‬
‫ומקרבן לתורה‬
‫‪˘ 40‬נ‪‰‬‬
‫מכון מ‡יר‬
‫י‪„‰‬ו˙ ב‡‪‰‬ב‪‰‬‬
‫פחותיהם לדורותם‬
‫מאיר" ו"אורה" ומש‬
‫תלמידי מכון " מוזמנים להשתתף‬
‫וס הבוגרים הארצתי‬
‫רו חג שבועו‬
‫בכינ‬
‫‪16:00‬‬
‫‪17:00‬‬
‫‪19:00‬‬
‫פתיחת הפארק‬
‫לבוגרים‪:‬‬
‫מפגש מחזורים‬
‫הרבנים והרבניות‬
‫עם‬
‫לילדים‪:‬‬
‫שחקני רחוב‬
‫של ערוץ מאיר‬
‫ע המרכזי‬
‫תהילָּ הברנשטיין‬
‫ה בז' סיון )‪ (25.5‬אס‬
‫שיתקיים בע" ענבה בעיר מודיעין‬
‫בפארק‬
‫צגת בכורה‪:‬‬
‫ה‬
‫צגה החדשה של‬
‫הה‬
‫אסי וטוביה‬
‫השתתפות האחים‬
‫ב‬
‫פ‬
‫המו אישי ציבור ורבנים‪.‬‬
‫יונתן ואהרן‬
‫בהשתתפות‬
‫"‬
‫גריר של מכון מאיר‬
‫רזאל‬
‫"אני ש‬
‫שנה למכון מאיר‬
‫תי ומרגש לכבוד ‪40‬‬
‫מופע חוי‬
‫הכניסה חופשית לבוגרי מכון מאיר ‪ -‬רצוי בהרשמה מראש‬
‫לפרטים והרשמה ‪ 02-6461330‬או באתר ערוץ מאיר ‪meirtv.co.il‬‬
‫מצפים לראותכם‬
‫כל התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה ‪02-6461313‬‬
‫באהבה ובאמונה‬
‫‪5‬‬
‫"התנאי ל'מימוש עצמי' בדורנו"‬
‫← ראינו בשבוע שעבר את הסכנות ב'מימוש עצמי'‪.‬‬
‫הפעם נברר מהו התנאי ל'מימוש עצמי' בדורנו?‬
‫ץ‬
‫נקודת המוצא‪ :‬היענות לקריאה למחויבות‬
‫הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל מתייחס ל'מימוש‬
‫העצמי' בהקשר למאמר חז"ל הידוע "גדול המצּווֶ ה‬
‫ועושה ממי שאינו מצּווֶ ה ועושה" (ב"ק פז‪ ,‬א)‪ .‬אדם‬
‫"שאינו מצּווֶ ה ועושה" מזדהה עם המטרה יותר מאדם‬
‫"המצּווֶ ה ועושה" ומגיע למימוש עצמי גבוה יותר ממנו‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬חז"ל רואים את "המצּווֶ ה ועושה" כבעל‬
‫מעלה רבה יותר "ממי שאינו מצּווֶ ה ועושה"‪ .‬ומדוע?‬
‫אדם "שאינו מצּווֶ ה ועושה" מעמיד את עצמו במרכז‬
‫ואילו אדם "המצּווֶ ה ועושה" מעמיד את המחויבות‬
‫לציווי במרכז‪ .‬ישנו הבדל גדול בין העמדת האדם במרכז‬
‫לבין העמדת ה' במרכז‪ .‬הבדל זה מתחדד בבחירת‬
‫מקצוע; אם עיקר מגמתו של האדם היא לממש את‬
‫עצמו‪ ,‬הוא יבחר מקצוע שבו הוא יוכל לפתח את‬
‫כישרונותיו באופן המרבי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם עיקר מגמתו‬
‫של האדם הוא היענות למחויבות‪ ,‬הוא יבחר מקצוע לפי‬
‫השליחות המתגלמת במקצוע גם אם הוא לא בהכרח‬
‫'מממש את עצמו'‪" .‬אדם שמגיב בחיוב ל'קריאה' ולחובה‬
‫עשוי לחוש שהרגע ההיסטורי דוחף אותו להגשמת יעד‬
‫כלשהו‪ ,‬הגם שלעתים אין הוא עולה בקנה אחד עם‬
‫מאווייו האישיים או עם מימושו העצמי" (באור פניך‬
‫יהלכון‪ ,‬עמ' ‪ 68‬ואילך)‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬הרב ליכטנשטיין לא שולל מציאות‬
‫כזאת שרצונו של האדם בקיום המצוות או בבחירת‬
‫מקצוע תתאים לרצונו של ה'‪ .‬אך השאלה היא מהי‬
‫נקודת המוצא? האם הכוח המניע את חיי האדם הוא‬
‫הרצון לממש את עצמו? או שהכוח המניע את חיי האדם‬
‫הוא הרצון לקיים את רצון ה'‪ ,‬גם אם לפעמים אין הוא‬
‫עולה בקנה אחד עם תכניותיו ושאיפותיו הפרטיות? האם‬
‫האדם מוכן להקריב ולוותר על אושרו הפרטי‪ ,‬למען‬
‫ההיענות לקריאה למחויבות? האם פיתוח הכישרונות‬
‫מהווה מטרה בפני עצמה‪ ,‬או רק אמצעי למען הגשמת‬
‫מטרה עליונה יותר?‬
‫"כמובן‪ ,‬עדיף לאדם – הן מבחינה פסיכולוגית‪ ,‬הן‬
‫מבחינה דתית – שימצא אך טוב‪ ,‬שמחה ומימוש עצמי‬
‫במה שיעשה‪ .‬אך זאת רק בתנאי אחד‪ :‬שתוכן אותו‬
‫מימוש עצמי והמניע שלו‪ ,‬לא יתחילו ב'אני' שבו‪ .‬נקודת‬
‫המוצא צריכה להיות רצון ה' יתברך‪ ,‬ולאחר תהליך ארוך‪,‬‬
‫ויש להודות – גם קשה‪ ,‬עליך להיות מסוגל‪ ,‬בהדרגה‪,‬‬
‫לעצב את ישותך הרוחנית הפנימית בדרך כזו שתביא‬
‫עמה הרמוניה והתאמה בין רצון ה' לבין רצונך שלך"‬
‫(באור פניך יהלכון‪ ,‬שם)‪.‬‬
‫הסכנה שעליה מתרה הרב ליכטנשטיין היא סכנה‬
‫מוחשית שיש לתת עליה את הדעת‪ .‬אנו חיים בעולם‬
‫שבו ההגשמה העצמית נהפכה לפולחן של עצמה ולכן‬
‫נראה שכדי לאזן את המציאות‪ ,‬יש להחזיר את עקרון‬
‫המחויבות לרצון ה' למקומו הראוי‪ .‬ולכן‪ ,‬אנו חייבים‬
‫לקחת בחשבון גם את התמורה שהתחוללה בעולם‬
‫בכל הקשור להעמדת האדם במרכז ולעיתים תוך כדי‬
‫דחיקת המחויבות הצידה‪.‬‬
‫להזדהות עם רצון ה'‬
‫חשוב לציין שהרב ליכטנשטיין לא מתכוון שעל‬
‫לגאול את הרצון‪.‬‬
‫את נמצאת בפינה שלך‪ ,‬לבד‪ .‬מרגישה איך לאט לאט את מאבדת‬
‫קשר עם העולם‪.‬‬
‫מוותרת על 'לשתף אחרים' במחשבות וברגשות שלך‪ ,‬כי להם יש‬
‫את שלהם‪...‬‬
‫עכשיו את מעדיפה פשוט להיות לבד‪ ,‬הכי טוב‪ .‬את לא צריכה‬
‫להסביר‪...‬‬
‫את לא ממש אוהבת את המצב הזה‪ ,‬מין הרגשה של בריחה‪ ...‬למרות‬
‫שתמיד יש בך הרגשה שזה זמני ויחלוף‪ .‬כי בתוך תוכך את יודעת שזו‬
‫לא את באמת‪ ...‬את שייכת למציאות אחרת‪.‬‬
‫הניסיון לחיות דברים רחוקים‪ ,‬הניסיון לחכמה שמביאה לטיפשות‪,‬‬
‫כמה נתק בין האש שבבטן לבין האורות המרצדים בחוץ שאת‬
‫נסחפת אחריהם‪.‬‬
‫נמאס לך לחיות כך‪ ...‬מציאות מגוחכת‪.‬‬
‫המראה בחדר מעלה אבק‪ ,‬ובמקום לנקות אותה את בוכה‪ ...‬מעיפה‬
‫מבט ורואה משהו מטושטש ולא ברור‪ ,‬את רואה את דמותך‪.‬‬
‫ואני אומרת לך‪ ,‬מספיק!‬
‫תנקי את המראה כדי שתוכלי לראות קצת אור‪ ,‬קצת טוב! מרוסקת‪,‬‬
‫מתפתלת נפולה על קרקע‪ ,‬קומי!‬
‫קמת‪ ,‬כל הכבוד‪ ,‬צעד‪ ,‬מצוין‪ .‬בום‪ .‬אגרוף בבטן‪.‬‬
‫את כבר לא כזה חזקה עכשיו‪ ,‬נכון?‬
‫נכון‪ .‬זה שם תמיד כדי לבדוק אותך‪.‬‬
‫שורף כל כך ושוב את לבד‪ .‬במקום להתמודד את זורקת עוד מבט‬
‫למסך הטלפון‪ ,‬מסתירה את זה בתגובות מגוננות ועצובות‪ .‬מחפשת‬
‫את עצמך בתמונות מאושרות של אחרים‪.‬‬
‫והלב דורש‪ ,‬רוצה יותר‪ ,‬החלונות סגורים והכוכבים לא שכחו ממך‪.‬‬
‫לפחות עכשיו יש קצת אמת‪.‬‬
‫‪ 6‬באהבה ובאמונה‬
‫נתן קוטלר‬
‫'מימוש עצמי'‬
‫מתוך אמונה?‬
‫ט‬
‫האדם לוותר לחלוטין על רצונותיו וכישרונותיו‪,‬‬
‫אלא עליו לאמן את עצמו להזדהות באופן טבעי‬
‫עם רצון ה' "היהדות אינה מדגישה את התביעה‬
‫מהאדם להשיל מעליו כליל את רצונו שלו‪ ,‬אלא‬
‫דורשת ממנו כי ילמד לזהות את רצונו שלו עם‬
‫רצון ה' יתברך‪ .‬על האדם לאמן את האינסטינקטים‬
‫שלו בדרך כזו‪ ,‬שמאליו יזדהה עם רצון ה'" (שם)‪.‬‬
‫יש לך כנפי רוח‬
‫לכל אדם יש 'כנפי רוח' שעליו לחשוף אותם‬
‫ולהעצימם בדרך הנכונה והראויה לטובת עם ישראל‬
‫ובכך יגיע גם לשלמותו הפרטית "עלה למעלה‪ ,‬עלה‪,‬‬
‫כי כח עוז לך‪ .‬יש לך כנפי רוח‪ ,‬כנפי נשרים אבירים‪.‬‬
‫אל תכחש בם‪ ,‬פן יכחשו לך‪ .‬דרוש אותם וימצאו‬
‫לך מיד" (אורות הקודש ח"א עמ' פד)‪.‬‬
‫← בפעם הבאה נברר אי"ה מהו התנאי ל'מימוש‬
‫עצמי' בדורנו?‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
‫* הציבור מוזמן לשיעור אמונה מידי שבוע בנושאים‬
‫אקטואליים שמתקיים אי"ה בבית הכנסת המרכזי‬
‫בית הכרם (רח' בית הכרם ‪ )17‬בימי ג' בשעה ‪.20:00‬‬
‫דפי יומן‬
‫תלמידת מכון אורה‬
‫את הולכת לישון‪.‬‬
‫עכשיו את במצב פסיבי‪ ,‬לא נמאס לך?‬
‫קמת אחרי חודש‪ ,‬זמן חורף‪.‬‬
‫הרב נכנס‪ ,‬כולן קמות ואת לא מצליחה לקום‪ ...‬עדיין רדומה‪.‬‬
‫מבטך שקוע ברצפה המלוכלכת מהבוץ של הגשם שבחוץ‪...‬‬
‫הרגשה של חספוס‪ ,‬מזדהה‪.‬‬
‫ולפתע הרב אומר‪" :‬אפילו שהבן חטא‪ ,‬האבא שבבן לא נעלם‬
‫בו‪ ,‬קיים‪".‬‬
‫האבא שב‪ ..‬מה? שאלות מתרוצצות‪ ,‬והרב עונה‪ ,‬את עדיין לא‬
‫מבינה‪...‬‬
‫החלטת שאת השיעור הזה את לא מפספסת‪ .‬את משקיעה‬
‫ומפסיקה לשקוע‪.‬‬
‫גם אחרי ארבעה שיעורים של הרב הדברים לא בהירים לך‪ ,‬אבל‬
‫את לא מוותרת! שוברת את הראש‪.‬‬
‫בשיעור החמישי‪ ,‬חמסה‪ ,‬ב"ה נופל האסימון‪.‬‬
‫מה??? יכול להיות? שיש בי מהות? נשמה! אמת? אור גדול? כאן?‬
‫ממש מתחת לאף שלי?‬
‫המושגים האלה לא חדשים לך‪ ..‬הם נאמרים על סדר היום‪ ,‬אך ללא‬
‫חשיבות יתרה‪.‬‬
‫האם אי פעם באמת הבנת אותם?‬
‫לא‪.‬‬
‫את רוצה להיות חלק מהם? לחזור אל עצמך? למקור?‬
‫כן!!!‬
‫אז בשעה טובה אני רוצה לבשר לך שנרשמת למכון אורה‪.‬‬
‫צעד קטן בשבילך‪ ,‬צעד גדול לנשמתך ולנשמת האומה כולה‪.‬‬
‫בהצלחה‪.‬‬
‫כל התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה ‪02-6461313‬‬
‫לשולחן השבת‬
‫עולים לירושלים‬
‫ָׁשלֹום יְ ָל ִדים!‬
‫ְּב ָפ ָר ַׁשת ַה ָ ׁ‬
‫ּשב ַּוע ֶׁש ָּלנּו‪ָּ ,‬פ ָר ַׁשת ְּבחֻ ּק ַֹותי‪ ,‬יֵׁש ַה ְב ָט ָחה‪,‬‬
‫ֶׁש ַרק ַּכ ֲא ֶׁשר‬
‫נִ‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫י‬
‫ֶה‬
‫ְ‬
‫ּב‬
‫ֶ‬
‫א‬
‫ֶ‬
‫ר‬
‫ץ‬
‫י‬
‫ְ‬
‫ִׂש‬
‫ָ‬
‫ר‬
‫ֵ‬
‫א‬
‫ל‬
‫ִ‬
‫ה‬
‫יא‬
‫ִ‬
‫ּת ֵּתן ֶאת‬
‫ֵּפר ֶֹות ָיה ְּב ַעי‬
‫ִן‬
‫י‬
‫ָ‬
‫ָפ‬
‫ה‪.‬‬
‫ַ‬
‫א‬
‫ְך‬
‫ִ‬
‫א‬
‫ם‬
‫ַ‬
‫ח‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ְָח ִל ָילה ֹלא נֵ ֵלְך ְּב ֶד ֶרְך‬
‫ַה' וְנֵ ֵצא ַל ָּג‬
‫ל‬
‫ּות‪,‬‬
‫ָ‬
‫ה‬
‫ָ‬
‫א‬
‫ֶ‬
‫ר‬
‫ץ‬
‫ֵּת ָע ֶׂשה ְׁש ָמ ָמה וְֹלא ִּת ֵּתן‬
‫ְלאֹוי ְֵבינּו ִל ְ‬
‫ח‬
‫י‬
‫ֹות‬
‫ְּב ַקּלּות‪ֶ .‬את ַה ַה ְב ָט ָחה ַהּזֹו ָר ִאינּו‬
‫ְּב ֵמ ָאה ַה ָ ׁ‬
‫ּשנִ ים ָה ַא ֲחרֹונֹות ַמ ָּמׁש ָּב ֵעינַ יִם‪ַּ ,‬כ ֲא ֶׁשר זָ ִכינּו‬
‫ַל ְחזֹר ְל ֶא ֶרץ ֲאב ֵֹותינּו ַא ֲח ֵרי ְׁשנֹות ַא ְל ַּפיִם‪.‬‬
‫ָה ָא ֶרץ ֶׁש ָהי ְָתה ֲח ֵר ָבה ְוׁש ֵֹומ ָמה ְּכ ִמ ְד ָּבר ְּב ֶמ ֶׁשְך ֵמאֹות‬
‫ָׁשנִ ים‪ֵ ,‬ה ֵח ָּלה ִּפ ְתאֹום ִל ְפר ַֹח‪ָ ,‬ל ֵתת ֵּפרֹות ְול ִה ְתע ֵֹורר‬
‫ַל ַחּיִים‪ֲ .‬א ָבל ֵאיְך י ַֹוד ַעת ָה ָא ֶרץ ְל ַה ְב ִּדיל ֵּבין ְיה ִּודי ֵּובין‬
‫ִמי ֶׁשֹּלא‪ ,‬ו ְֵאיְך ִהיא י ַֹוד ַעת ֶׁש ַע ְכ ָׁשו זְ ַמן ְּג ֻא ָּלה ו ֲַאנַ ְחנּו‬
‫חֹוזְ ִרים ְלפֹה? ַה ְּתׁש ָּובה ִהיא ֶׁש ֶא ֶרץ י ְִׂש ָר ֵאל ִהיא ֹלא‬
‫ְס ָתם ִּפ ַּסת ֲא ָד ָמה‪ְּ ,‬ב ֶק ֶרב ָה ָא ֶרץ ָה ֲאה ָּובה ֶׁש ָּלנּו‬
‫ַה ָּק ָּב"ה נָ ַטע נְ ָׁש ָמה‪ָ .‬אז ְּב ִדּיּוק ְּכ ֵׁשם ֶׁש ִא ָּמא ַמ ְר ִּג ָ‬
‫יׁשה‬
‫ְוי ַֹוד ַעת ָמה ק ֶֹורה ִעם י ְָל ֶד ָיה‪ַּ ,‬גם ִא ָּמא ֲא ָד ָמה ֶׁש ָּלנּו‪,‬‬
‫ֶא ֶרץ י ְִׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬קׁש ָּורה ֶאל ָּבנֶ ָיה‪.‬‬
‫ְּב ָכל א ֶֹפן ַל ְמרֹות ֶׁש ֵּפרֹות‪ ,‬א ֶֹכ‬
‫ל‬
‫ְ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ִ‬
‫ֹופ‬
‫ים‬
‫י‬
‫ְרֻ‬
‫ִ‬
‫ּק‬
‫ים‬
‫זֶ‬
‫ה‬
‫ָּד ָבר‬
‫נֶ ֱה ָדר‪ֹ ,‬לא ַרק ִּב ְׁש ִביל זֶ ה ָ‬
‫ע‬
‫ַ‬
‫ב‬
‫ְ‬
‫ר‬
‫נ‬
‫ּו‬
‫ֶ‬
‫א‬
‫ת‬
‫ָ‬
‫ּכל ַה ְּת ָלאֹות‬
‫ֶׁש ַּב ֶּד ֶרְך ו ְִה ַּג ְענּו ְל ָכאן‪.‬‬
‫ְ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ֲאנַ ְחנּו ח ְֹול ִמים ַעל ַמ ּות ֶׁשל ָמ ִׁש ַיח‪ֵּ ,‬בית ַה ִּמ ְק ָּדׁש‬
‫ו ֲַעב ַֹודת ַה ָּק ְר ָּבנֹות‪ַ ,‬על ָעם ָׁש ֵלם ֶׁש ַחי ִּב ְקדֻ ָ ׁ‬
‫ּשה ו ְַעל‬
‫ֲחזָ ַרת ַהּנְ ב ָּואה ְּכ ָׁשנִ ים ַק ְדמֹונִ ּיֹות‪.‬‬
‫ֶאת ַה ֲחלֹומֹות ָה ֵא ֶּלה ָחזַ ְרנּו ַל ֲחלֹום ו ְִה ְת ַח ְלנּו ַּגם‬
‫ְל ַה ְג ִׁשים‪ְּ ,‬כ ֶׁשּזָ ִכינּו ְל ַׁש ְח ֵרר ְּבנִ ֵּסי נִ ִּסים ֶאת ִעיר‬
‫ַהּק ֶֹדׁש‪ִ ,‬עיר ָה ֱא ִ‬
‫ֹלקים‪.‬‬
‫ֵמ ָאז אֹותֹו יֹום ֶ‬
‫ׁש‬
‫ָ‬
‫ח‬
‫זַ‬
‫ְ‬
‫ר‬
‫נ‬
‫ּו‬
‫ְ‬
‫ל‬
‫ַ‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ַ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ּב‬
‫י‬
‫ִת‬
‫ָ‬
‫ע‬
‫ִ‬
‫לינּו ְלק ָֹומה‬
‫ֲח ָד ָׁשה ַּב ְּג ֻא ָּלה‪ְ ,‬‬
‫ל‬
‫ָ‬
‫ׁש‬
‫ָ‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ֶ‬
‫ׁש‬
‫ל‬
‫ַ‬
‫ה‬
‫ִ‬
‫ּב‬
‫נְ‬
‫י‬
‫ָן‬
‫ָהר ָּוחנִ י ו ֲַחזָ ָר ָתּה ֶׁשל‬
‫ַה ְ ׁ‬
‫ּש ִכינָ ה‪ָ .‬אז ֶׁשּנִ זְ‬
‫ֶ‬
‫ּכ‬
‫ה‬
‫ּכֻ‬
‫ָ‬
‫ּל‬
‫נ‬
‫ּו‬
‫ִל ְהיֹות ֻׁש ָּת ִפים ַל ַּת ֲה ִליְך וְֹלא‬
‫ְל ַׁש‬
‫ֵ‬
‫ּל‬
‫ב‬
‫י‬
‫ַ‬
‫ָד‬
‫י‬
‫ִם‪,‬‬
‫ִ‬
‫ּכ‬
‫י‬
‫ִ‬
‫ה‬
‫ִּג ַיע ַהּזְ ַמן ‪ -‬ע ִֹולים ִליר ָ‬
‫ּוׁש ַליִם!‬
‫שלכם באהבה‪ ,‬יאיר‬
‫לילדים‬
‫באהבה‬
‫האביר במסכה השחורה‬
‫פרק יז‬
‫בפרק הקודם‪ :‬האביר מגלה‬
‫למשפחתו של יוחנן שהצלבנים‬
‫מתכוונים לתקוף שוב את העיר‪.‬‬
‫אבא של יוחנן לא יודע מה לעשות‪,‬‬
‫אך לטל יש רעיון‪.‬‬
‫"הסבירי נמקי פרטי" בקש ממני‬
‫יוני‪" .‬על מה את מדברת?"‬
‫"תראה" אמרתי לו‪ ,‬ושלפתי את‬
‫הנייד מהכיס‪" .‬כל מה שאנחנו‬
‫צריכים לעשות זה לחפש בגוגל‬
‫ולגלות מה קרה! אם נראה‬
‫שהיהודים נצחו‪ ,‬נדע שכדאי‬
‫שיילחמו‪ .‬ואם לא‪ ...‬אז צריך לחשוב‬
‫מה לעשות…"‬
‫חברינו מתקופת הצלבנים נראו‬
‫מבולבלים‪ ,‬אבל יוני רק פלט‬
‫"פחחחחח" ארוך‪" .‬אנחנו לא‬
‫יכולים להתחבר לגוגל בתקופת‬
‫הצלבנים! אין בכלל רשת ואין‬
‫כלום! את השירים יכולנו להשמיע‬
‫רק כי הורדנו אותם לניידים שלנו‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬אמרתי בעצב‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬אולי הבוגל שלכם לא עובד‬
‫פה" אמר יוחנן באיטיות "אבל אם‬
‫תחזרו לעתיד ממש‪ ,‬לזמן שלכם‪,‬‬
‫באמת תוכלו לדעת מה קרה!"‬
‫"ואיך בדיוק נעשה את זה‪ ,‬אה…?"‬
‫שאלתי‪.‬‬
‫"עם סיכת הזאב‪ ,‬כמובן" קפץ‬
‫האביר בהתרגשות "הרי ככה אני‬
‫ִל ְהיֹות ָנ ָחׁש‬
‫אסתי רמתי‬
‫הגעתי לזמן שלכם‪ .‬אולי גם אתם‬
‫תצליחו!"‬
‫עכשיו כולם כבר התחילו להתלהב‪.‬‬
‫"זה רעיון מעולה!" אמר יוני "נחזור‬
‫לתקופה שלנו‪ ,‬נבדוק מה קרה‪,‬‬
‫ולפי זה נחליט מה לעשות‪".‬‬
‫"אין זמן לבזבז" אמר האביר‪.‬‬
‫"הצלבנים מתכוננים לתקוף תוך‬
‫כמה ימים‪ ,‬כשהיהודים לא יצפו‬
‫להם‪ .‬כדאי שעד אז נהיה מאורגנים‬
‫ למלחמה‪ ,‬או לכל אפשרות‬‫אחרת‪ .‬הסיכה נמצאת על המדף‬
‫בתוך ספל‪ ,‬קחו אותה יחד‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז להתראות…" אמרתי‬
‫לכולם‪ ,‬קצת בהלם מזה שאנחנו‬
‫הולכים הביתה‪ .‬האמת היא שלא‬
‫הייתי בכלל בטוחה שזה מה‬
‫שיקרה‪ .‬אולי ננחת ביציאת מצרים‬
‫או משהו?‬
‫"ביי" אמר גם יוני‪ ,‬והלך איתי לעבר‬
‫המדף‪ .‬הושטנו כל אחד את ידו‬
‫לתוך הספל‪ ,‬החזקנו יחד בסיכה ו‪...‬‬
‫פוף! העולם סביבנו הסתחרר‪.‬‬
‫כשפקחתי את העיניים‪ ,‬גיליתי‬
‫שאני יושבת על הרצפה בדירה‬
‫מודרנית ‪ -‬אך לא שלנו‪ .‬ולפני‬
‫שהספקתי לשאול את יוני אם יש‬
‫לו מושג איפה אנחנו ‪ -‬לחדר נכנס‬
‫אדם לבוש פיז'מה‪...‬זה היה המורה‬
‫להיסטוריה‪.‬‬
‫(שמשון חלק ‪)15‬‬
‫הרב שלמה אבינר‬
‫יצד ֶא ָּל ֵחם ְל ַבד? ַּגם זֹאת ָר ַמז ִלי יַ ֲעקֹב ָא ִבינוּ ‪" :‬יְ ִהי‬
‫וְ ֵכ ַ‬
‫ָּדן נָ ָח ׁש ֲע ֵלי ֶּד ֶר ְך ׁ ְש ִפיפוֹן ֲע ֵלי א ַֹרח ַהנּ ו ׁ ֵֹש ְך ִע ְק ֵבי סוּ ס‬
‫וַ ִּי ּפֹל רו ְֹכבוֹ ָאחוֹר" (‪.)1‬‬
‫יס ָמא ׁ ֶש ִּלי‪ :‬נָ ָח ׁש‪ .‬נָ כוֹן ׁ ֶש ָּנ ָח ׁש‬
‫ֶזה ַה ׁ ִּשיר ׁ ֶש ִּלי‪ ,‬זֹאת ַה ִּס ְ‬
‫ֵאינוֹ ַּב ַעל ַח ִּיים ָּכל ָּכ ְך ָאהוּ ד‪ַ ,‬א ְך ָּכאן ֵאין ְּב ֵר ָרה וְ ָע ַלי‬
‫ִל ְהיוֹת נָ ָח ׁש נֶ גֶ ד אוֹיֵ ב ָה ֻא ָּמה‪ִ ,‬ל ְהיוֹת ַע ְרמוּ ִמי ְּכמוֹ נָ ָח ׁש‬
‫ׁ ֶש ַּמ ֶּכה וְ נֶ ֱע ָלם‪.‬‬
‫ָע ַלי ִל ְהיוֹת נו ֵֹקם וְ נו ֵֹטר ְּכמוֹ נָ ָח ׁש‪ ,‬עו ֵֹמד ַעל ַה ְּד ָר ִכים‬
‫יש עו ְֹב ֵרי ְּד ָר ִכים ְּכמוֹ נָ ָח ׁש‪ִ ,‬ל ְהיוֹת נֶ ְח ָּבא‬
‫ָל ׁשוּ ף וּ ְל ַה ִּכ ׁ‬
‫ְּב ׁ ִש ֵּני ַה ְּס ָל ִעים וּ ְבנִ ְקרוֹת צוּ ִרים ַּב ְּמ ָערוֹת וּ ְל ַה ּכוֹת ְּכמוֹ‬
‫יזה ָמ ׁ ָשל נִ ְפ ָלא ׁ ֶשל ַה ׁ ְּש ִפיפוֹן ׁ ֶשנּ ו ׁ ֵֹש ְך ֶאת ִע ְק ֵבי‬
‫נָ ָח ׁש(‪ֵ .)2‬א ֶ‬
‫ַה ּסוּ ס וּ ַמ ִּפיל ֶאת ָהרו ֵֹכב ְּב ִלי ׁ ֶש ָּנגַ ע ּבוֹ ‪ְ ׁ -‬ש ִפיפוֹן ׁ ֶש ֵאין‬
‫ְרפוּ ָאה ְל ַמ ָּכתוֹ(‪.)3‬‬
‫____________________________‬
‫‪ .1‬בראשית מט יז‪.‬‬
‫‪ .2‬מדרש שכל טוב בראשית מט יז‪.‬‬
‫‪ .3‬רש"י בראשית מט יז‪.‬‬
‫כל התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה ‪02-6461313‬‬
‫באהבה ובאמונה‬
‫‪7‬‬
‫"ציון" ו"ירושלים" הן זו אצל זו‪" ...‬ירושלים" מבטאת בהבלטתה את המטרה‬
‫של קדושתנו מצד עצמה בתור המגמה היותר גבוהה באידיאליותה של‬
‫הוויתנו הישראלית‪ ,‬בעד עצמנו ובעד האנושיות כולה‪ ,‬המקום של בית‬
‫המקדש‪ ,‬בית תפילה העתיד של כל העמים‪ ,‬המקום שבו ישבו הסנהדריה‬
‫הגדולה אשר ממנה יצאה ותצא תורה לכל ישראל‪ ,‬זה מציין השם‬
‫"ירושלים" (מאמרי הראי"ה ‪)333‬‬
‫שולם ‪P.P‬‬
‫אישור מס' ‪2061‬‬
‫שני סוגי גיור?‬
‫הרב שלמה אבינר‬
‫שאלה‪ :‬למה אי אפשר לגייר מי שלא מוכן‬
‫לקבל עליו מצוות? ואם הוא אדם טוב‪ ,‬בעל‬
‫מידות טובות‪ ,‬אוהב את עם ישראל‪ ,‬הולך‬
‫לצבא ואפילו יש לו סימפטיה למסורת?‬
‫יש אומרים שדי בכך כדי לגייר‪ ,‬הרי‬
‫אברהם אבינו גייר אנשים ושרה גיירה נשים‬
‫(בראשית רבה לט יד)‪ ,‬וודאי הם לא קיבלו‬
‫עליהם שמירת מצוות? ואדרבה יש עליו‬
‫ביקורת מפני שהיה לו לגייר ולהכניס תחת‬
‫כנפי השכינה את שבויי סדום (נדרים לב א)?‬
‫תשובה‪ :‬יש כאן ערבוב בין שני סוגי גיור‪ ,‬הנובע מאי‬
‫הבנה מה זה גיור ואי הבנה מה זה עם ישראל‪ ,‬וכבר‬
‫בירר זאת באריכות רבנו הרב צבי יהודה (לנתיבות‬
‫ישראל ב קעא)‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הוא מסביר שיש שני סוגי גרים‪ :‬גיור מלפני יציאת‬
‫מצרים וגיור שלאחריה‪.‬‬
‫"הגיור שבזמן האבות‪ ,‬הוא לא התחברות והצטרפות‬
‫אל האומה הישראלית ושל התחייבות לקיום תורתה‬
‫ומצוותיה האלקיות אשר ממעמד הר סיני‪ .‬הגיור הזה‬
‫של האבות הוא של ביטול האליליות ושחיתותה‪ ,‬הוא‬
‫זה של מצוות האנושיּות הכללית של בני נח"‪.‬‬
‫שני תהליכים אלו נקראים גיור‪ ,‬ויש בהם מן המשותף‬
‫אך יש בהם גם מן המפריד‪.‬‬
‫אבל הגיור של ההתחברות וההצטרפות לעם ישראל‬
‫"הרי הוא קשור בסדרי חייה ובמערכת חוקיה ומשפטיה‬
‫של התורה הזאת ושל האומה הזאת"‪.‬‬
‫אך גם אחרי יציאת מצרים ומתן תורה יש שני סוגי‬
‫גרים‪ :‬גר תושב וגר צדק‪.‬‬
‫גר תושב הוא אדם שמותר להושיבו בינינו בארץ‬
‫ישראל (רמב"ם‪ ,‬הלכות איסורי ביאה יד ז)‪" ,‬ואינו‬
‫מחוייב בכניסה תחת כנפי השכינה בקיום תורתה‬
‫ומצוותיה‪ ,‬אלא בתורה ובמצוה האנושית – הכללית‬
‫של שלילת האלילות ושחיתותיה‪ ,‬של מצוות בני נח‬
‫שנתגלו בהר סיני"‪.‬‬
‫"לעומתם זאת‪ ,‬הגרות השלימה והמוחלטת של גר‬
‫צדק‪ ,‬היא זו של התחברות והצטרפות גמורה אל‬
‫האומה הישראלית‪ ,‬בכניסה תחת כנפי השכינה‪ ,‬בקיום‬
‫תורתה ומצוותיה"‪.‬‬
‫שיוביץ ושות'‬
‫ירושלים‬
‫‪JERUSALEM‬‬
‫"גרות צדק זו רצויה היא מתחילתה כשהיא באה לשם‬
‫עצמה של הכוונה הטהורה להידבק בישראל ובתורתו‬
‫ולהכלל בהויתו‪ ,‬ברוממותה ובהתחייבותה‪ ,‬ולא לשם‬
‫איזו כוונה אחרת (יבמות כד ב)"‪.‬‬
‫אם יש כוונה אחרת נוצרת תסבוכת "וחוששים לו‬
‫שתתבאר צדקותו" (רמב"ם‪ ,‬הלכות איסורי ביאה יג‬
‫יז‪-‬יח‪ .‬שו"ע יו"ד רסח יב) במצב כזה "קשים גרים‬
‫לישראל כספחת" (יבמות מז ב)‪.‬‬
‫"לפיכך‪' ...‬קשים גרים לישראל כספחת'‪ ...‬לריבוי‬
‫הזהירות והבדיקה בסדר הגיור והיהוד למען הבחנתו‬
‫לשם גרות–הצדק"‪ .‬ולכן "אין מקבלים גרים לימות‬
‫המשיח" (יבמות כד ב)‪ ,‬שמא המצב המרומם שלנו הוא‬
‫שמביא אותם‪ ,‬כמו ש"לא קיבלו בימי דוד ובימי שלמה"‬
‫(רמב"ם שם) (לנתיבות ישראל ב קעא באריכות)‪.‬‬
‫לכן אין זה מדויק לכנות דעה זו של קבלת גרים מתוך‬
‫הזדהות לאומית אמונית כללית כ"יש אומרים"‪ ,‬מה‬
‫שמסמן דעה רווחות אצל חכמי ישראל‪ ,‬אם כי היא‬
‫דעת מיעוט‪ ,‬אלא יש לכנותה "יש מי שאומר"‪ ,‬בתור‬
‫דעת יחיד שהיא דחויה‪.‬‬
‫אלא היא מאפשרת בהחלט להיות גר תושב המקבל‬
‫מצוות בני נח וכן המקבל שלטון ישראל בארצו‬
‫(רמב"ם‪ ,‬הלכות מלכים ו א)‪ .‬ואז יהיה מחסידי אומות‬
‫העולם או מחכמיהם (שם ח יא ועיין אגרות הראיה‬
‫א עמ' צט)‪.‬‬
‫אבל רק גרי הצדק נכללים בברכה "משען ומבטח‬
‫לצדיקים" הנאמרת כל יום‪.‬‬
‫מוזמנים לכנסי תורה בכל אתר ואתר לעסוק בתורת גאולתנו‪.‬‬
‫מהיציאה מגלות מצרים בימי הפסח‪ ,‬המכשירה את עמנו לקבלת התורה בחג השבועות‪ ,‬דרך‬
‫ימי ההודייה של יום העצמאות‪ ,‬יום ירושלים ואורו של ל"ג בעומר‪.‬‬
‫נתאחד כולנו‪ ,‬בכל מרחבי ארצנו לשיעורי 'ירחי כלה' כהכנה לחג מתן תורה‪.‬‬
‫‪21:00‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪21:00‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪15:30‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪22:30‬‬
‫‪10:00‬‬
‫‪19:15‬‬
‫‪17:30‬‬
‫‪19:30‬‬
‫‪23:00‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪11‬‬
‫גרעיני ואמונתך בלילות ‪ -‬שעורים נוער‬
‫‪19‬‬
‫'‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪21:15‬‬
‫‪20:30‬‬
‫‪16:00‬‬
‫‪18:30‬‬
‫‪,19:15‬‬
‫‪15:30‬‬
‫‪18:30‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:15‬‬
‫‪19:45‬‬
‫‪28‬‬
‫‪0504754634‬‬
‫‪13‬‬
‫‪159-161‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪20:15‬‬
‫‪19:15‬‬
‫‪19:30‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:15‬‬
‫‪18:00‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪10\19‬‬
‫‪27‬‬
‫‪27‬‬
‫‪30‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪19:15‬‬
‫‪10‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪6\23‬‬
‫‪20:00‬‬
‫‪20:00‬‬
‫רבנים מעבירים לפי א‪-‬ב‪ :‬הרב אלעזר אהרנוסון‪ ,‬הרב רן אוחיון‪ ,‬הרב יורם אליהו‪ ,‬הרב דוד אסולין‪ ,‬הרב רפאל בובליל‪ ,‬הרב אביחי בורוכוביץ‪ ,‬הרב יעקב ברהום‪ ,‬הרב דוד‬
‫גבריאלי‪ ,‬הרב ראובן דהאן‪ ,‬הרב יוסי דובדבני‪ ,‬הרב חיים דרוקמן‪ ,‬הרבנית יוני האיתן‪ ,‬הרב אלישע וישלצקי‪ ,‬הרב שמעון כהן‪ ,‬הרב אופיר כהן‪ ,‬הרב קובי כהן‪ ,‬הרב משה כ"ץ‪,‬‬
‫הרב חגי לונדין‪ ,‬הרב יהודה לנדאו‪ ,‬הרב זבולון משה‪ ,‬הרב מנחם נויברגר‪ ,‬ידידיה רוזנצויג‪ ,‬הרב מנשה שוחט ‪ ,‬הרב אליהו שרביט גרעיני ואמונתך בלילות‪ :‬יואל אזולאי‪ ,‬חנן‬
‫בוכבוט‪ ,‬מוריה בושארי‪ ,‬אושרת בן עטר‪ ,‬הרב אוהד ברוכי‪ ,‬רחלי דדוש‪ ,‬הרב זאבי חבר‪ ,‬טל חריר‪ ,‬אסתר טרוטנר‪ ,‬אוראל מהצרי‪ ,‬מזל ממן‪ ,‬מעיין מסינג‪ ,‬אור מסס‪ ,‬צחי מעתוק‪,‬‬
‫מוריה נעם‪ ,‬שמואל סילברס‪ ,‬נעה ספיר‪ ,‬גלעד פישר‪ ,‬הרב דניאל פנש‪ ,‬שירה פרץ‪ ,‬הרב משה שחור‪ ,‬שי שרעבי‬
‫המחלקה הכלכלית‬
‫גיוס אשראים בנקאיים לעסקים וחברות‬
‫חילוץ מכונסי נכסים‬
‫להסברים ופרטים נוספים ניתן לפנות‪:‬‬
‫‪WWW.SHAYOVITZ.CO.IL 058-6800000‬‬
‫‪ 8‬באהבה ובאמונה‬
‫לפרטים והצטרפות למהלך הארצי ‪ -‬מרימים את הדגל‬
‫נעמה ‪ 0528119378‬מייל ‪[email protected]‬‬
‫לפרטים תוכנית אמונתך בלילות\ אפיקים‪-‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫כל התורם למכון מאיר מרבה אהבה ואמונה ‪02-6461313‬‬
‫‪14‬‬