נצח ישראל - Simply a Christian

‫ספר‬
‫נצח ישראל‬
‫מדבר נכבדות כי לא יטוש ה׳ עמו אשר לעשות לו לעם הואיל‪.‬‬
‫ולא יעזוב חבל נחלתו אשר בם בחר האל‪ .‬ולא ישקר נצח ישראל‪.‬‬
‫וישלח לנו משיח הגואל‪ .‬ויבנה במהרה בימינו בנין אריאל‪.‬‬
‫מאדוננו הרב הגאון ארי דבי עלאי׳ ארי שבהמרה‪ .‬ממנו חעא תורה‪ .‬לו זרוע‬
‫עם גבורה‪ ,‬הוא גיהו גאון תפארת ישראל‬
‫מוהר״ר יהודא ליוואי ב״ר בצלאל זצלה״ה‬
‫אשר היה חביון עוזו ואוד תורתו בקהל קדוש פ ר א ג במדינת פיהם‬
‫מהבר ספר גור‪ .‬אדי׳ על התורה‪ .‬מפר גבורות ה ‪ /‬תפארת ישראל‪,‬‬
‫נתיבות עולם‪ .‬ח״ד חיים‪ .‬באר הגולה‪ .‬גור ארי׳ )חרושי‬
‫גפ׳״וז(״ אור חדש‪ ,‬דרשות מהר״ל‪ .‬חדושי אגדות מחר״ל‪.‬‬
‫‪MM‬‬
‫י**מק וחומס ל>»ינטתש‬
‫!‪www.fceb1wbooto.or‬‬
‫ע״י חיינו ומיס״ו‬
‫ה ק ד מ ה‬
‫הנה ימים באים ולא יאמר חי ה׳ אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי א‪ 0‬חי ה׳ אשר‬
‫העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפתה ומכל הארצות אשר הדחתים שמח‬
‫)ירמי׳ כ״ג( בפיק דברכוח )י״ב ע״ב( אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יצי״מ לימות המשיח‬
‫והלא כתיב הנה ימים באים וגו׳ אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים אלא שתהא שעבוד גליות עיקר‬
‫ויציאת מצרים טפל לה כיוצא בו לא יקרא שמן יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר‬
‫שם יעקב ממקומו אלא שיהיה שם ישראל עיקר ויעקב טפל ובן הוא אומר אל תזכר ראשונות‬
‫וקדמונ״ אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות זו שעבוד גליות קדמוניות אל תתבוננו זו יציאת‬
‫מצרים הנני עושה חדשות עתה תצמח חני רב יוסף זו מלחמות גוג מגוג משל למה הדבר‬
‫דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו והיה מחלד ומספר מעשה זאב פגע‬
‫בו ארי וניצול ממנו היה הולד ומספר מעשה ארי פגע בו נחש וניצול ממנו שכח מעשה‬
‫שניהם והיה מהלך ומספר מעשה נחש כד ישראל צרות אחרונות משבחות הראשונות עיכ‪.‬‬
‫במה שכל סבה ראוי שתמצא עם המסובב ואם לא כן לא היה סבה באמת‪ .‬ואם אתה רואה סבה והוא‬
‫אינו נמצא עם המסובב אינה סכה באמת‪ .‬המשל כאשר אתה רואה שהבונה הוא הנגר והוא‬
‫סבה אל הבית והוא מת והבית נשאר‪ ,‬או אם אתה רואה האב שהוא סבה אל הכן והאב מת‬
‫והבן נשאר׳ אין עליך לומר שהבנאי הוא סבה גמורה לבית או האב סבה גמורה אל הס‪ ,‬אל‬
‫תאמר כך שהסבה הוא שצריך שיהי׳ נשאר עם המסובב‪ ,‬שאם הוא סבה אליו להיות נמצא‬
‫גם הוא צריך לקיומו‪ ,‬וכאשר נשאר הבית עומד אחר שמת הבנאי‪ ,‬זה בשביל שלא הי׳ הבנאי‬
‫סבה לעמידת הבית ולקיום שלו‪ .‬כי לא היה הבנאי סבה רק אל התקרבות העצים זה לזה ולחגיח‬
‫זה על זד‪ -‬וכאשר אין להסבה לא ימצא התקרבות העצים‪ ,‬אכל קיום הבית הוא לעצמו כי‬
‫הארץ הוא נושא אליו אם כן הסובב לעמידת הבית הוא הארץ‪ ,‬ובודאי זאת הסבה היא נשארה‬
‫עם המסובב ולא יתת הסרת הסבה הזאת וישאד המסובב‪ .‬וכן אין האב סבה אל הבן אבל‬
‫האב סבה אל זריעת הזרע וזאת הסבה נשארת כי אם אץ האב אץ כאן זריעת זרע‪ ,‬אבל הסבה‬
‫המקיים הבן הוא הטבע שנתן הש״י אליו‪ .‬כי איך יתכן שיתן הסבה יותר ממה שנמצא בעצמו‬
‫בו‪ ,‬ואם היה האב סבה לקיום הבן א״כ תמצא שהאב יתן לבן יותר ממה שיש בו כי יתן קיום‬
‫ל מ אף אחר שמת האב בעצמו ולבנו יש לו חיות אחר מיתת האב‪ ,‬ודבר זה אי אפשר שיתן‬
‫דבר מה שלא נמצא בו‪ ,‬אבל סבת קיומו מסכה אהדת הוא השיי‪ ,‬אשר הוא סכת חכל ואץ‬
‫סבה זולתו‪ .‬ולפיכך םבירי להו לחכמים שיש זכר ליציאת מצדים אף לימות המשיח‪ ,‬כי איך‬
‫לא יהיר‪ .‬זכר לסבה עם המסובב‪ .‬כי מן מדריגה שקנו ישראל‪ ,‬כשיצאו ממצרים קנו עוד מדריגה‬
‫יוחד עליונה‪ ,‬ואם לא שהציאנו ממצרים ולקח ישראל לו לעס לא זכו לאותה מעלה עליונה‬
‫שיקנו לעתיד‪ ,‬כי יציאת מצרים הוא סבה בעצם אל הגאולה העתידד‪ -‬ולפיכך כשהשיב בן‬
‫זומא על דברי תכמים וכי מזכירץ יציאת מצרים לעתיד‪ ,‬הלא כתיב הנה ימים באים וגו׳ שמזה‬
‫יש להוכיח שלא יהיה מכר יציאת מצרים לעתיד‪ ,‬ועל זה השיבו חכמים לא שתהא יציאת מצרים‬
‫עיקר אלא שיהיה שעבוד גליות עיקר ויציאת מצרים טפל לד* וכל זה מפני שאי אפשר שיהיה‬
‫המסובב בלא הסבה ולכך ראוי שיהיה עם שעבוד גליות זכר אל דבר שהוא סבה אליו והוא‬
‫יציאת מצרי* ולפיכך מביא לראיה שם יעקב וישראל שלא נעקר שם יעקב‪ ,‬כי שם יעקב ג״כ‬
‫הקדמה‬
‫הוא סבה לשם ישראל כי שם יעקב נקרא מלשון שהיה יעקב מקטין עצמו כמו עקב ואין דבר‬
‫יותר שפל מן העקב‪ ,‬ודבר זה הסבה שיהיה הש״י מגביה אותו עד שיקרא ישראל על שם שרית‬
‫עם אלהים ועם אנשים‪ ,‬שכל המשפיל עצמו הקב״ה מגביה אותו‪ ,‬ומפני כך ישראל ג״כ נקראו‬
‫בשתי שמות אלו כי בשביל שהם מקטינים עצמם הקב״ד‪ .‬מגביה אותם‪ ,‬ומפני כך אלו שתי‬
‫הגאולות הם מתחברים ביחד כאלו הם גאולה אחת‪ .‬ומפני שבארנו בחבור גבורת השם ענין‬
‫גאולת מצרים יש לחבר עם זה גאולה אחרונה‪ ,‬וחבור הזה נקרא בשמו נצח ישראל‪ ,‬והטעם‬
‫מבואר למעלה בתחלה חבור גבורת ה׳ כי בחבור הזה יתבאר כי הש״י נתן לישראל הנצחיות‬
‫ואינם כלים חס ושלום בגלותם‪ .‬גם כן יתבאר כי יש אל הש״י הנצח שיהיה מנצח מלכות גוג‬
‫ומגוג‪ ,‬וכדכתיב )עובדיה אי( ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתד‪ .‬לה׳ המלוכה וגו׳‬
‫אהד‪ .‬אכי״ד במהרה בימינו‪:‬‬
‫בצח י ש ר א ל‬
‫פרק א‬
‫כאשר הדבר הטוב נודע מהטכו ידיעה אמיתי*‬
‫וכן כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן‬
‫ההפו‪ -‬כי מן מראה השחור יכול לדעת מדאה‬
‫הלבן שהוא הפכו‪ ,‬וכן כל ההפכי׳ מן האחד‬
‫נקנה הידיעה בהפך שלו‪ .‬ומוסכם הוא כי ידיעת‬
‫ההפכים הוא אחד‪ ,‬ובשביל זה אמרו בערבי‬
‫פםהים )פסחים קט״ז ע״א( בהגדח מתחיל בגנות‬
‫ומסיים בשבח‪ ,‬ולמד• מתחיל כגנות‪ ,‬רק שמפני‬
‫שאין לשבה הכרה אמיתית רק מן החפד‪ .‬ולס‬
‫אין לפרש ענין הגאולה האהרונה‪ ,‬אם לא שנבאר‬
‫ענין הגלות והחרבן‪ ,‬שבזה יודע הטוב והתשועה‬
‫שאנו מקוין‪.‬‬
‫וכאשר אנו באים לבאר ענת הגלות ידיעה‬
‫אמיתי׳‪ ,‬צדיד לבאר קודם הטבה לגלות‬
‫והדברים השייכים אל הגלות‪ .‬ועוד שיש לבאר‬
‫ענין הגלות תחלה‪ ,‬כי הגלות בעצמו הוא ראיה‬
‫והוכחה ברורה על הגאולה‪ ,‬וזה כי אין טפק‬
‫כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הטדר‪ ,‬שהש״י‬
‫סדר כל אומה במקומה הראוי לה וסדר את‬
‫ישראל במקום הראוי להם שהוא ארץ ישראל‪,‬‬
‫והגלות מן מקומם הוא שנוי ויציאה לגמרי‪.‬‬
‫וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי‬
‫והם חוץ למקומם‪ ,‬אין להם עמידה במקום הבלתי‬
‫טבעי להם רק הם חוזרים למקוט הטבעי‪ ,‬כי‬
‫אם היו נשארים במקומם הבלתי טבעי להט‪,‬‬
‫היה הבלתי טבעי נעשה טבעי‪ ,‬ודבר זה אי‬
‫אפשר שיהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי‪ .‬משל‬
‫א ה אט אתה מכריח את הלק האש שיהיה עומד‬
‫בארץ‪ ,‬שמקומו הטבעי שלו הוא למעלה‪ ,‬ואתה‬
‫מגדיח אותו חוץ למקום הטבעי להיות עומד‬
‫למטה‪ ,‬וכן הארץ מקומה הטבעי למט* ואם‬
‫אתה מכריח את חלק ממנה לעמוד למעל* אט‬
‫היי נשאר עומד שלא במקום הטבעי כבד היה‬
‫הבלתי טבעי געשה טבעי‪ .‬וכן ישראל כעצמם‬
‫אם היו עומדים בגלות לעולם שאין זח מקומם‬
‫הראוי להם‪ ,‬כי מקומם הראוי להם לטי מדד‬
‫המציאות להיותם באיי ברשות עצמם ולא ברשות‬
‫אחר׳ כמו כל דבר ודבר מן הנמצאים הטכעים‬
‫יש להם לכל אהד מקום בטני עצמו‪ ,‬כמו שגזרו‬
‫הזיל )אבות »״ד( אין לד דבר שאין לו מקום‬
‫וכל דבר הוא ברשות עצמו‪ ,‬ואם היו נשארים‬
‫בגלותם לעולם היה הדבר הזה שהוא העמידה‬
‫חוץ למקומם שהוא בלתי טבעי נעשה טבעי‪.‬‬
‫שאין עומד בתמידות רק הדברים הטבעיי״‪ ,‬כי‬
‫הטבע שנתן הש״י לכל דבר ודבר מקיים אותו‬
‫עד שהוא מקוי׳ עומד תמיד‪ ,‬ואם הדבר הבלתי‬
‫הטבעי קיים תמיד גם כן אף כי אינו כםדר‬
‫וכטבע המציאות‪ ,‬היה הטבע ההוא דבר מותר‬
‫ובטל לגמרי ללא צורך‪ ,‬ודבר זה לא יתכן‪,‬‬
‫וכמו ‪ p‬הפיזור אינו דבר טבעי‪ ,‬וכמו שחוזר כל‬
‫דבר ודבר אל מקומו כד הוזריט החלקים‬
‫המפחדים והנפרדים להיותם כלל אחד‪ .‬ודבר זה‬
‫מבואר לכל אדם אשר הוא בן דע* כי כל‬
‫ההלקים ענין אהד להם ואם כן למד* יהיה חלוק‬
‫ביניהם ולא יתאחדו מאחד שהם דבר אחד‪ ,‬ולבד‬
‫כל פיזור עומד לחתכנם יחד‪ .‬ולפיכר פיזור‬
‫ישראל בין האומות הוא דבר יוצא מן הטבע‪.‬‬
‫שמאחר שהם אומד‪ ,‬אחת ראוי שיהיו עומדים יחד‬
‫להיות אהד‪ .‬כמו שתמצא כל הדברים הטבעיים‬
‫אינם מחולקים לשנים רק הם מתקבצים ביהד‪.‬‬
‫וכן כל הנחלים הולכים אל הים להיות מתקבצים‬
‫ואץ דבר אחד מתחלק׳ ומאשר האומה הישראלית‬
‫אומה אחת בלתי מחולקת ומוטרדת מתר מכל‬
‫האומות‪ ,‬ראוי שיהיו מקובצין יחד‪ .‬ומזה נראה‬
‫כי הפיזור להם בפרט אינו טבעי כלל‪ .‬ואי אפשר‬
‫לומד שדבר זה הוא בשביל חטא ועון‪ ,‬סוף טוף‬
‫י‬
‫פרק א‬
‫דבר זה הוא בלתי טבעי דהיינו הפיזור לישראל‪,‬‬
‫ויהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי אם היה זה‬
‫לעולם‪.‬‬
‫ועוד כי לפי סדר המציאות אין ראוי שתהיה‬
‫אומה משעבדת באחרת להכביד עול‬
‫עליה‪ ,‬כי הש״י ברא כל אומה ואומה לעצמה‪,‬‬
‫רק מה שראוי שיהיו ישראל עליון על גויי‬
‫הארץ כאשר עושים רצון המקום‪ ,‬דבר זה ענין‬
‫אחר כי כך ראוי לפי סדר המציאות בשביל‬
‫מעלתן ומדריגתן‪ ,‬אבל שאר האומות לפי סדר‬
‫המציאות ראוי שכל אומה ואומה מצד שנברא׳‬
‫לעצמה שלא תהא רשות אחרים עליה‪ ,‬ואם היה‬
‫נשאר דבר זה תמיד הוא הגלות ויד האומות‬
‫מושלים על ישראל‪ ,‬היה דבר זה שאינו לפי‬
‫סדר המציאות והוא שנוי סדר העולם עומד‬
‫תמידי‪ ,‬ודבר זה אי אפשר‪ ,‬ולכך מן הגלות נוכל‬
‫לעמוד על הגאולה‪:‬‬
‫ורמזו חכמים דבר זה בחכמתם בב״ר בפרשת‬
‫לך לך )פ׳ מ״ב( ויאמר ה׳ אל אברם ידוע‬
‫תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מקבצן ידוע‬
‫שאני ממשכנם תדע שאני פורקן ידוע שאני‬
‫משעבדם תדע שאני גואלם ע״כ‪ ,‬ולא הוצרכו‬
‫במדרש לבאר כל אלו הדברים שהם ענין אחד‪,‬‬
‫ודי היה לו לומר ידוע שאני משעבדם תדע‬
‫שאני גואלם‪ ,‬שזהו העיקר שמזכיר בכל מקום‬
‫שיגאל ישראל‪ ,‬ולמה לו להזכיר הכינוס והפירוק‪.‬‬
‫רק שרצו לפרש כי בשתי אלו מלות ידוע תדע‬
‫נרמז הגלות והגאולה‪ ,‬הגלות בלשון ידוע‬
‫והגאולה בלשון תדע שהוא לשון עתיד‪ ,‬ורצה‬
‫לומר מן הגלות תדע הגאולה לעתיד‪ ,‬כמו‬
‫שפירשו ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן‪,‬‬
‫כי הפיזור אינו לפי סדר המציאות שיהיה דבר‬
‫אחד כמו ישראל שהם עם אחד‪ ,‬מפוזר‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר כי הדברים שהם אחד הם יחד ג״כ‪.‬‬
‫וכן ידוע שאני ממשכנם ונתתי אותם ברשות‬
‫אחרי‪ /‬ואין ראוי לפי סדר המציאות שיהיו ישראל‬
‫עומדים ברשות אחר‪ ,‬כי מה שישראל הם בארץ‬
‫אחרת יצאו מרשותם ועומדים ברשות אחר כמו‬
‫המשכון שנכנס לרשות אחר‪ .‬וכן ישראל אינם‬
‫ראוי‪ !.‬לפי סדר המציאות שיהיו תחת ממשלת‬
‫אח ־׳ ‪-‬היו אחרים משעבדים בהם‪ ,‬כי לא על‬
‫ישראל‬
‫דבר זה הם נבראים• לכך ידוע ־‪:‬־אני משעבדם‬
‫תדע שאני גואלם להוציא אותם מן השעבוד‪,‬‬
‫כי הוא ית׳ מסדר המציאו׳ אי אפשר שיבוא‬
‫מאתו דבר יוציא מן הסדר‪ ,‬כי אם לפי שעה‬
‫במקרה החטא‪ ,‬שאין זה נקרא יציאה מן סדר‬
‫המציאות דבר שהוא עונש לשעה אחת מפני‬
‫החטא‪ ,‬אבל שיהיה נשאר לעולם זה אינו כי‬
‫לא תמצא דבר שהוא יוצא מן הסדר שיהיה‬
‫מקויים‪ .‬וכן מה שאמר ידוע שאני משעבדם תדע‬
‫שאני גואלם‪ ,‬כי שעבוד אומה באומה אין זה‬
‫לפי סדר המציאות אשר ראוי‪ ,‬כי ראוי שתהיה‬
‫כל אומה בני חורין כמו שהארכנו על זה בחבור‬
‫גבורות ה׳ )פרק ל״ה( אצל החדש הזה לכם ראשון‬
‫וגר ע״ש‪ .‬הנה התבאר באלו ג׳ דברים שמן‬
‫הגלות יכול לעמוד על הגאולה‪ .‬וכל זה תבין‬
‫כי לשון גלה וגאל אותיות שניהם שוות‪ ,‬רק‬
‫שבלשון גאל נרמז בו שהוא ית׳ גאל אותם מכל‬
‫ד׳ רוחות עולם ומאחד את הפיזור שלהם‪ .‬וכל‬
‫אחדות בעולם הוא באמצע שהקצוות הם‬
‫מחולקים והאמצע אחד‪ ,‬ולכך הא׳ שהוא האחדות‬
‫והקבוץ מן הפיזור הוא באמצע התיבה‪ ,‬אבל‬
‫גלה הוא בה׳ שהוא פיזור והפיזור הוא בד׳‬
‫רוחות בכל הקצוות וגם באמצע‪ ,‬שהדבר שהוא‬
‫מפוזר הוא מפוזר בכל השטח שהוא כולל ארבע‬
‫רוחות וגם באמצע‪ ,‬אף שהאמצעי אינו פיזור‬
‫דבר זה מה שיש בהם האמצעי בא להורות כי‬
‫נשאר בישראל כח אחדות וקבוץ כמו שיתבאר‪,‬‬
‫ולומר לך כי הגלות בעצמו הוא סבה לגאולה‬
‫לקבץ הפיזור ולהיות ישראל אחד‪ .‬לכך אותיות‬
‫גייה הם אותיות גאל‪ ,‬רק שנעשה הפיזור לאחדות‬
‫שהוא נרמז באל״ף של גאל‪ ,‬ובמה שיש ה׳‬
‫במלת גלה אשר הה״א מורה על שישראל הם‬
‫פזורים בכל ד׳ קצוות ובאמצע‪ ,‬בשביל זה נשאר‬
‫בהם אחדות אף בגלותן שהרי האחד שהוא‬
‫באמצע בתוך הארבע הוא מאחד ומקשר פיזור‬
‫הארבע אליו‪ .‬כי לעולם האמצעי מאחד ומקשר‬
‫הכל‪ ,‬ודבר זה מורה כי עדיין יש כח אחדות‬
‫בישראל בגלותן ולא נחלקו לגמרי‪ ,‬ובשביל כח‬
‫אחדות זה שנשאר אצלם יתאחדו עוד‪ ,‬שאם כבר‬
‫ח״ו לא נשאר בהם כח אחדות כבר נתחלקו ולא‬
‫היה להם כח להיות חוזרים להתאחד‪ ,‬אבל עתה‬
‫יתאחדו מכח אחדות שהוא נשאר אצל ישראל‪:‬‬
‫נצח‬
‫פרק ב‬
‫ובמדרש )ב״ר פ׳ פ״ו( מה דאה אבינו יעקב‬
‫לקבור את רחל בדרך אפרת אלא‬
‫צפה שהגליות עתידות לעבור שם וקברה שם‬
‫כדי שתהא מבקשת דהמיס על בגיה הה״ד קול‬
‫ברמה נשמע גהי וגר כה אמר ה׳ מגעי קולך‬
‫מבכי ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם‬
‫ע״מ ופי׳ ענת זה כמו שבארו עוד במדרש )שס(‬
‫רהל מבכה על בניה ישראל נקראים ע״ש רחל‬
‫ולא ע״ש רחל אלא ע״ש בנד‪ .‬הבז יקיר לי אפרי*‬
‫וזה המדרש יש לו מעם מופלג‪ ,‬כי האשד‪ .‬תקרא‬
‫בית כמו שאמר רבי יוסי)מזין ג״ב ע״א( מעולם‬
‫לא קראתי לאשתי אשתי רק לאשתי ביתי‪ .‬ומפני‬
‫כי רחל היא היתד‪ .‬עקרת הבית של יעקב׳ כמו‬
‫שאמרו חז״ל )ב״ר( שרחל היתד‪ .‬עקרת הבית‪,‬‬
‫וכל מי שנקרא בית כולל ומאחד הבל כמו שהבית‬
‫כולל הבל ומאחד כל אשר בתוכו‪ ,‬ולפיכד נקראו‬
‫ישראל ע״ש רחל מפני שהיא היתד‪ .‬עקרת הבית‬
‫של יעקב׳ וכן נקרא ישראל על שם בנה כמו‬
‫ישראל‬
‫יא‬
‫שהיא היתד‪ .‬עיקר ג״כ מ ה עיקר ודבר זה ידוע‬
‫מאד‪ .‬ולפיכך אמר שנקברה רהל בדיד‪ ,‬שאם‬
‫היתד‪ .‬נקברת רחל במערה לא היה אצל ישראל‬
‫שהם בגלות שלהם כח המקבץ והמאחד את‬
‫ישראל בגלות שלהם‪ .‬אכל גשאר בישראל כח‬
‫המאחד את ישראל רק שאינו בפעל רק בכה‬
‫בלבד‪ .‬ולכך רחל שהיא כה המאחד אח ישראל‬
‫שהרי כל ישראל נקראו על שמה נקברה בדרך‪,‬‬
‫ולכך מבקשת רהמיס עד שיהיו ישראל מקובצים‬
‫בארצם לגמרי‪ .‬ואס לא נקברה רחל שהיא עקרת‬
‫הבית המקבץ את ישראל בדרך‪ .‬כבר נחלקו‬
‫ישראל ח״ו ולא היה אצלם עוד כה מקבץ ומאסף‬
‫את ישראל‪ .‬והיינו שהשיב לה הקדוש ברוך הוא‬
‫מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה‪ ,‬כי בזכות רחל‬
‫שהיא כח המקבץ ישראל ישובו ישראל מגלות*‬
‫וזהו ושבו בנים לגבולם כי יש כח מאחד את‬
‫ישראל בתוך גלותם‪ ,‬ובשביל אותו כח המאחד‬
‫ישובו ישראל מגלותם וזה מה שרציגו לבאר‪:‬‬
‫פתן שגי‬
‫סבת הגלות הוא מבואר בעצמו בכתוב שהוא‬
‫החטא שגרם כל זר״ אך סבת הסבה געלם‬
‫ממנו‪ .‬כי יש לשאול שאלה גדולה מאד‪ ,‬שכשאנו‬
‫חוקדין ומעיינים בחפוש הנבראים כל* תמצא‬
‫סדר אחד לא יצאו מסדרם ולא ישנו את חק*‬
‫שהתמר‪ .‬מוליד את הדומד״ כי לא יצא חמור‬
‫מסוס וסוס מחמור ואדם מבהמה ובהמה מאד*‬
‫וכל הצמחי׳ כלם מזרע חטים לא יצא שעודד״‬
‫משורש צפע יצא נחש‪ .‬וא״כ לפי זה היה ראוי‬
‫ג״כ משורש צדק ונטע נאמן יהיו תולדותיהן בני‬
‫אברהם יצחק ויעקב כיוצא בהם ומדבר טוב‬
‫לא יצא רע‪ .‬ולכל הפהות אין ראוי שיהיה בהם‬
‫נמצא ההפך כי ישראל מסוגלים היו להטא מה‬
‫שלא תמצא ככל האומות‪ ,‬ולא היה אצל אברהם‬
‫יצחק ויעקב כמו שהוא אצל שאר כני אד*‬
‫שפעמים יוליד צדיק ופעמים יוליד רשע‪ ,‬אבל‬
‫בני אברהם יצחק ויעקב היו תולדות הרעים‬
‫שבהם יותר מן הטובים בהרבה זמני׳‪ .‬ומאהד‬
‫שאברהם יצהק ויעקב היו יסודי האומה הזאת‬
‫איך נמצא דבר זד‪ .‬להם מה שאינו נמצא אל‬
‫הב״ח הבלחי מדברי* ועל זה אמר )ישעי׳ א׳(‬
‫ידע שוד וגר נגד ב׳ דברים היראה והאהבה‬
‫שראוי היד‪ ,‬שיהיו נמצאים בישראל‪ .‬כי יש ב״ח‬
‫כמו השוד מכיר את מי שהוא תחתיו ותחת‬
‫רשותו אשד יכול לעשות עמו כרצונו והוא ירא‬
‫מפניו׳ לכך אמר ידע שור קונהו כי ידע מי‬
‫שהוא אדון לו מושל עליו‪ ,‬ומפני שהשוד הוא‬
‫מלך בבהמות ועם כל זה ידע קתהו שהוא אדון‬
‫לו לכך אמד ידע שור קונחו‪ .‬ונמצא ב״ח כמו‬
‫חמור שאינו מכירו בענין זד״ מ״מ חוא מכיר‬
‫הטוב שיש לו אצל בעל שלו ונמשך אחר בעליו‪,‬‬
‫ועל זה אמר וחמוד אבוט בעליו שהוא הב״זו‬
‫החמרי ביותר ואין לו חכמה‪ ,‬מ״מ מכיר את‬
‫בעליו בשביל טובתו שמיד הוא רץ אל האבומ‬
‫שממנו אכילתו‪ .‬אבל ישראל לא ידע וגו׳ ר״ל‬
‫שנקראו על שם השררה והיה ראוי להט לדעת‬
‫שררת וממשלת הקב״ה אשר הוא מושל על הכל‪.‬‬
‫כמו שידע השוד שהיא מלד את שהוא אדון לו‪,‬‬
‫יב‬
‫נצח‬
‫ישראל‬
‫פרק ב‬
‫ועם כל זר‪ ,‬לא ידעו דבר זה להיות יראים‬
‫מפניו‪ .‬ואמר עמי כנגד החמור שזכר שנקראו‬
‫עם על שם שהם אומה בלבד‪ ,‬ומזה הצד היה‬
‫להם לדעת מי שהוא מטיב עמו‪ ,‬שהחמור ידע‬
‫אבוס בעליו אבל עמי לא התבונן הטובות‬
‫שעשיתי עמהם‪ ,‬ועוד אפשר לעשות להם לעתיד‪,‬‬
‫בש־ביל כך היה ראוי להיות נמשכים אחר הש״י‬
‫בעבותות האהבה כמו החמור הנמשך אחר אבוס‬
‫בעליו‪.‬‬
‫במחשבתם ׳״הם לחלק אותו הכח אין ממירים‬
‫אותו‪ ,‬וישראל שהם לחלק הש״י כאשר אמר‬
‫הכתוב בכמה מקומות והוא ית׳ מושל על כל‪.‬‬
‫והמירו את כבודו בלא יועיל אשר הם אינם‬
‫לחלקן של ישראל‪ ,‬הרי שתים רעות כי אינם‬
‫רק לחלק הש״י והמירו אותו בלא יועיל‪.‬‬
‫ולפיכך מרע״ה ג״כ היה תמה על זה ואמר )דברים‬
‫ל״ב( הלה׳ תגמלו זאת עם נבל ולא חכם‬
‫הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך‪ .‬ביאור זה כי‬
‫והיינו דאמרינן במסכת מכות )כ״ג !ל״א( מי כל ישראל הם לה׳ אם מצד שהוציאם לפעל כמו‬
‫שנתחייב מלקות היו מלקין אותו שהאב הוא סבה שיצא הבן לפעל‪ ,‬והש״י בעצמו‬
‫ברצועה של עגל על שם ידע שור קונהו‪ ,‬ולמה היה הסבה שיצאו לפעל וזה היה כאשר הוציא‬
‫הש״י אותם ממצרים וכאלו נולדו וכדכתיב )עניות‬
‫לא היה מלקין אותו ברצועה של חמור על שם‬
‫וחמור אבוס בעליו‪ ,‬אבל המלקות מפני שעבר ד׳( שלה את בני ויעבדני‪ ,‬ומ״מ אין הבן קנוי‬
‫הלאו בתורה ולא היה בו יראה להכיר את מי לו בעצמו רק הוא סבה שיצא לפעל‪ .‬והעבד קנוי‬
‫לאדון בעצמו והש׳׳י עם שהוציאם לפעל הם ג״כ‬
‫שצ‪1‬ה עליו שלא לעשות‪ .‬והשור מכיר את האדון‬
‫וירא מפניו ולכך ילקה ברצועה של עגל‪ ,‬אבל קנוים לו בעצמם לעבדים כי הוציאם מן העבדות‬
‫באיתות ובמופתים עד שנעשו עבדים קנויים לו‪,‬‬
‫לא שייך שאין מכיר הטובה שיש בלא תעשה‬
‫שאין בלא תעשה תשלום שכר טוב ועיקר השכר ואחז ׳ל )יןידועין כ״ב ע״א> דלת ומזוזה היו עדים‬
‫הוא על קיום מצות עשה‪ .‬כדמוכח בפרק קמא שפסחתי על בתי בני ישראל ואמרתי להם כי‬
‫דקידושין )ל״ט ע״א( על מתניתין העושה מצור‪ ,‬יי בני ישראל עבדים וגו׳ וכאשר בארנו בחבור‬
‫גבורות ה׳ )פרק מ״ה( לכך אמר הלא הוא‬
‫אחת מטיבין לו וכר‪ .‬הרי שהכתוב אומר כ־ דבר‬
‫פלא הוא שלא יהיה בישראל הדבר שנמצא אב־ך קנך‪ .‬ועוד אמר הוא עשך וגו׳ ודבר זה‬
‫בבעלי חיים הטבעיים‪ ,‬שבטבעם נמשכים אחר בפני עצמו‪ .‬כי האב אינו רק מה שהביא הבן אי‬
‫העולם אבל עשיות האדם בכל תקונו בגופו‬
‫היראה מן האדון ולהכיר הטוב‪.‬‬
‫ובפ״ק דתענית )ד‪,‬׳ ע״א( אמר ליה רב יצהק ובאיבריו הוא דבר בפני עצמו שזה פעל הטבע‪,‬‬
‫מ״ד כי שתים רעות עשה עמי תרתין אבל השי׳י כשם שהוא אב לישראל שהביא אותם‬
‫אי העולם כך נתן להם מר‪ .‬שהעם צריך להיות‬
‫הוא דהוי עשרים ותרתין שבוקו להו הכי‬
‫אמר ר׳ יוחנן אחת שהיא שקולה כשתים עם רב ותקיף‪ .‬ועל זה אמר הלא הוא עשך‪.‬‬
‫ומאי ניהו ע׳ ז דכתיב אותי עזבו מקור מים חיים ואמר ויבוננך ר״ל שהכין אותך בכל שלימות‬
‫לחצוב להם בארות נשברים וכתיב כי עברו איי עד שנעשו ישראל אוכיר‪ ,‬שלימה בכל‪ .‬כמו‬
‫בתיי׳ וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד ההימר גוי שאמרו )חיייין נ״י ע״ב( כי ישראל הם כרכא דכולא‬
‫אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בייא ביה ממנו מלכים וממנו כהנים ר׳ ל כי הש״י‬
‫יועיל תנא כתיים עובדים לאש וקדרים עובדיי השלים את ישראל בכל השלימות עד שי^א היו‬
‫למים ואע״ג שיודעי׳ שהמי׳ מכבין האש לא המירו הסרים כלל מה שלא היה לשום אוני־ כלל והם‬
‫אלהיהם ועמי המיר כבודו בייא יועיל ע״כ‪ .‬החיייפ׳ הטוב ברע הגמור ובודאי דבר זה המיה‪.‬‬
‫ולא יספיקנו התשובה ייומר שהיה זד‪ ,‬במקרה‪ .‬בי‬
‫וביאור ענין זה כי האדם בוחר לו אלהות אשר‬
‫בעונותינו הי׳ מתמיד דבר זר‪ ,‬בישראי וכבר‬
‫ידמה אשר הוא לחלקו׳ כי יש אומה אשר חושבת‬
‫בדעתה שהיא ייחייק האש ולכך כל אומה בחרה התבאר פעמים הרבה שהמקרה אינו מתמיד‪ .‬אבל‬
‫לאייהות כפי אשר במהשבתה אשר היא ייחייקה‪ ,‬התשובה יישאלה הקימה הזאה מזקני! ומהגמים‬
‫ואף כי יודעים כי יש כח יותר השוב שגובר אתבונן אשר השיבו על שאלה זאת• ‪•^•--‬ז ד ה ־ ־ ׳ ־‬
‫על הכח אשר הוא לחלק שלהם‪ .‬וס״ס כאשר )סוכה ג״ב ע״א( ואת הצפוני ארחיק י־־יי־יכם י­‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫נצח‬
‫פרק ב‬
‫היצה״ר שעומד צפון בתוך לבו של אדם והדחתיו‬
‫ארץ ציה למקום שאין *בגי אדם מצויין שם‬
‫להתגרות בהם פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו‬
‫במקדש ראשון וחחריבו והרג ת״וז שבו ועלה‬
‫באשו ותעלה צחנתו שמניח אומות עולם ומתגרה‬
‫בישראל כי הגדיל לעשות אמר אביי ובת״ה‬
‫יותר מכולם ע״ב‪ .‬ויש לשאול מפני מה דוקא‬
‫מתגרה באותו שיש לו מעל* ופירוש דבר זה בי‬
‫מי שיש לו מעלה גדולה יותר ממה שהוא לשאר‬
‫אדם‪ ,‬נחשב דבר זה כאלו הוא יוצא מן הסדר‬
‫והושעור‪ .‬ובשביל זה דבק בהם כח אשד הוא‬
‫מבטל מעלתם אשר הוא חוץ מן שעור המוגבל‪.‬‬
‫ולכך ישראל אשר ירשו מעלה העליונד‪ ,‬היוצא‬
‫חוץ לשעור‪ ,‬דבק בהם כח הרע הוא היצר אשר‬
‫הוא מוכן לבטל אותה מעלה עליונה לפי שיוצא‬
‫מעלתם משאר אדם‪ .‬וכן ת״ח שיש להם עוד‬
‫יותר מעל* דבק בהם כח אשר הוא מוכן לבטל‬
‫המעלה אשר אמה לשאר בני אדם‪ .‬ודבר זה‬
‫תמצא מבואר כי השטן הוא היצה״ר היה מתגרה‬
‫בישראל כאשר קנו ישראל המעלה העליונה‪,‬‬
‫והוא כאשד הוציא הש״י את ישראל ממצרים‬
‫ונתן להם התורה ובזה קנו ישראל המעלה על‬
‫הבל‪ ,‬עד שהכתוב אמר עליהם )תהלים פ״ב(‬
‫אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלבם אכן כאדם‬
‫תמותון‪ ,‬וזה נאמר בשעה שקבלו ישראל התורה‬
‫שהיו ישראל במעלה היותר עליונה‪ ,‬והוא יוצא‬
‫מן גדר שאד אדם והיה דבק בהם הכח המוכן‬
‫לבטל דבר שהוא יוצא מן הגדר‪ ,‬ולכך באותה‬
‫שעה שקבלו התודה שהיה מעלתם על הכל יצא‬
‫החטא אל הפעל‪ ,‬לא קודם ולא אחר נתינת‬
‫התור*‬
‫ובירושלמי דשקלי׳)פ״ו הלכה ד‪.‬׳( ר׳ שמואל ב״נ‬
‫אמד הלוחות ארכן ו׳ טפחים ורחבן‬
‫ו״ט והיה משה תופס בטפהיים והקב״ה בטפחיים‬
‫וטפחיים דיוח באמצע וכיון שעשו ישראל אות‬
‫מעשה בקש הקב״ה לחטפן גבדו ידיו של משה‬
‫וחטפן הוא שהקב״ה משבחו לכל היד החזקה‬
‫יהא שלמא לידה דגברא על ימינא ע״כ‪ .‬ובדבר‬
‫זה באו לבאר לך כי אותה שעה היו מוכן לחטא‬
‫כאשד נתנה להם התודה דוקא‪ ,‬ולטי המברא‬
‫היה ראוי בהפך ז * כי בשעה שנתנה התודה‬
‫ישראל‬
‫ע‬
‫היה ראוי שיהיו יותר צדיקים ובאותה שעה באו‬
‫לידי זזטא הגדול‪ .‬וכל זה מפגי בי השטן הוא‬
‫היצר הרע היה מתגרה בישראל בשביל אותה‬
‫מעלה שקנו ישראל באותה שעה שאין למעלה‬
‫מזה‪ .‬ולכך אמר כי חלוחות היו טפחיים ביד של‬
‫הקב״ה וטפחיים בידיו של משה וטםהיימ ריוח‬
‫באמצע‪ .‬ודבר זה הוא החבור הגמור ודיבוק‬
‫הגמור שיש לישראל עם הקב״* כי ע״י התורה‬
‫יש לישראל דביקות אל הקב״* ואלו עריץ לא‬
‫נתנו הלוהית הרי אין כאן החבור כיון שלא נתנו‬
‫עדיין הלוחות ואין לישראל עדיין החבור״ ואם‬
‫כבר נתנו הלוחות הרי כבר נתנו הלוחות ואין‬
‫כאן דביקות של הש״י‪ ,‬כי עיקר הדביקות כאשר‬
‫מתן להם בזח מתחבר להם‪ .‬אבל כאשר היו‬
‫טפחיים ביד הקב״ה וטפחיים ביד משה שמקבל‬
‫התורה לישראל וטפחיים חלק זהו החבור הגמור‪,‬‬
‫כי אלו שני טפחיים חלק אשר ביניהם משותף‬
‫בו הנותן והמקבל יחד‪ ,‬דכך קיימא לן )בבא‬
‫»‪1‬יעא ב׳ ע״א( שנים אוחזי׳ בטלית זה נוטל עד‬
‫שידו מגעת וזה מטל עד שידו מגעת והשאר‬
‫הולקין אותו שביניהם כאלו הם שותפין וזהו‬
‫החבור והשתוף הגמור‪ .‬ואי אפשר שיהיה מעלה‬
‫יותר עליונה כמו זא* כי ע״י התורה שיהיה הש״י‬
‫נותן לישראל וישראל הס המקבלים‪ ,‬לכך התורה‬
‫היא אמצעי לעשות חבור ודביקות גמור* ואלו‬
‫היה הלק ביד הקב״ה והלק בידו של משה‪ ,‬היה‬
‫הדבר הזה כאלו היה כאן חלוק‪ ,‬כי יש מן‬
‫התורה שהוא שייך אל הש״י ויש שהוא שייך‬
‫אל המקבל‪ ,‬ובאשר יש באן טפחיים חלק ביניהם‬
‫דבר זה הוא חבור אל חש״י ואל ישראל זה הוא‬
‫הבור גמור‪ ,‬והיא המעלה היותר עליונ* ואז‬
‫היה גובר בהם השטן לבטל מהם המעלה הזאת‪.‬‬
‫ואמר כי גברו ידיו של מש* וזה מפגי כי משה הוא‬
‫המקבל והתורה היא השלמתו‪ ,‬לכך כה של משה‬
‫שהוא המקבל יותר גובר‪ ,‬כאשר התורה היא‬
‫השלמתו לכך ידיו של משה גברו על ידו של‬
‫הקב״* מה שהתורה היא שייך אל הש״י אשר‬
‫הוא יתב׳ משפיע התורה‪ .‬ויותר מבר הכח הזה‬
‫שהתורה שהוא שייך אל משה שהוא השלמתו‪,‬‬
‫ממה שהיא אל הש״י אשר משפיע התור* והנה‬
‫התבאר טבת החטא של ישראל אשר סבתו הוא‬
‫היצר אשד מתגרה בישראל לטעם אשר אמרנו‪.‬‬
‫יד‬
‫נצח‬
‫פרק ב‬
‫ועוד יש לך לדעת ולהבין כי הדבר שהוא שלם‬
‫הוא מסולק מן החסרון‪ ,‬אבל הדבר שאינו‬
‫כשלימות הנה יש בו חסרון מצד מה‪ ,‬וזה מפני‬
‫שאין לו אותה מעלה כשלימות הגמורה ונחשב‬
‫חסר‪ ,‬ואחר חסרון ימשך ההעדר והחסרון לגמרי‪,‬‬
‫ולפיכך אותם שיש להם המעלה העליונה כמו‬
‫ישראל וכמו ת״ח‪ ,‬אי אפשר שיהיה להם אותה‬
‫מעלה כשלימות הגמורה ודבר שאינו כשלימות‬
‫דבר זה נחשב חסרון ואחר זה נמשך חסרון‬
‫לגמרי‪ ,‬הוא היצר המביא אותו אל הרע אחר‬
‫שאין המעלה שלו הוא כשלימות‪ .‬ולפיכך כל‬
‫הנבראים יש בהם השלימות‪ ,‬ולא שיהיה בהם‬
‫השלימות שלימה‪ ,‬כי דבר זה אינו רק הדבר‬
‫שהוא שייך לכל בני אדם דבר זה יש להם‬
‫כשלימות‪ ,‬ולכך אין מתגרה בהם היצר הרע כ״כ‪.‬‬
‫אבל ישראל יש בהם המעלה העליונה שהם בני‬
‫אלהים יותר מכל האומות‪ ,‬ומעלה עליונה זאת‬
‫אין להם כשלימות הגמורה‪ ,‬שאלו היה להם אותה‬
‫מעלה עליונה כשלימות היו מלאכים לגמרי‪ ,‬וכמו‬
‫שאמר הכתוב אמרתי אלהים אתם ובני עליון‬
‫כולכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו‪,‬‬
‫וכל זה כי אין להם אותה המעלה כשלימות לפי‬
‫שכ״כ גדולה המעלה‪ ,‬ולכך יש בהם החסרון‪,‬‬
‫ומצד הזה דבק בהם הרע והוא היצר הרע ביותר‬
‫מכל‪ ,‬ויש להבין זה ג״כ‪ ,‬ושני דברים אשר אמרנו‬
‫הכל ענין אחד כאשר תבין‪ .‬ולכך היו בישראל‬
‫שהיו נמשכים אחר הרע יותר משאר האומות‬
‫כי לא נמצא בהם המעלה האלהית כשלימות‪,‬‬
‫ולכך היצר הרע מתגרה בישראל‪ ,‬עד לעתיד כי‬
‫אז יהי׳ העולם כשלימות ולא יהיה כאן חסרון‪.‬‬
‫ולכך קאמר על החסרון והדחתיו אל ארץ ציה‬
‫מקום שבני אדם אינם מצוים‪ ,‬פי׳ שלא יהיה‬
‫נמצא עוד חסרון בעולם והעה״ז יקבל מדרגה‬
‫עליונה יותר עד שיהיה הכל כשלימות ולא יהיה‬
‫לה חסרון בעה״ז מהעה״ב‪ ,‬אך יהיה החסרון‬
‫במציאות שהוא חסר בעצמו ר״ל אשר ראוי‬
‫להיות חסר‪ ,‬וז״ש והדחתיו אל ארץ ציה כי‬
‫הציד‪ ,‬ודאי בעל חסרון וחסרון דבק בו ר״ל כי‬
‫שהוא ראוי אל החסרון יהיה נמצא בו החסרון‪,‬‬
‫אבל במקום שיש בני אדם אשר ראוי להם‬
‫השלימות‪ ,‬יהיה הכל בשלימות ולא יהיה בו‬
‫חסרון‪.‬‬
‫ישראל‬
‫וקאמר שמניח אומות עולם ומתגרה בישראל‬
‫ואמר אביי בת״ח יותר מכולם‪ .‬כל זה הוא‬
‫מבואר ממה שבארנו לך‪ ,‬כי הדברים האלהיים‬
‫אינם כשלימות הראוי להם לכך דבק בהם‬
‫החסרון ביותר‪ ,‬ודבר זה הוא מצד עצם מעלתן‪ .‬כי‬
‫מצד שהעולם הזה הוא עולם הטבע ואין הדברים‬
‫אלהיים נמצאים בו כשלימות‪ ,‬ודבר שיש בו‬
‫חסרון דבק בו הרע והוא מבי׳ לפעל את הרע‬
‫כי מרע יצא רע‪ .‬ואין לשאול א״כ לפי זה הי׳‬
‫ראוי שימצאו באומות צדיקים גדולים כאשר אין‬
‫היצר הרע מתגרה בהם‪ .‬כי אין זה שאלה‪ ,‬כי‬
‫העובדי גלולים לפחיתותם אין זה נחשב רע כל‬
‫הדברים שהם רעים‪ ,‬ולכך ימשכו אחר הרע מצד‬
‫עצמם לפחיתותם‪ .‬וזהו ההפרש שנש בין ישראל‬
‫ובין העו״ג‪ ,‬כי ישראל מצד שהם כשלימות‪ ,‬רק‬
‫היצר הרע מתגרה בהם ומביא אותם אל הרע‪,‬‬
‫ואין הרע בהם מגרה בהם‪ .‬אבל האומות הם‬
‫בעצמם בחסרון ודבק בעצם שלהם‪ ,‬ואינו רק‬
‫במקרה בשביל היצה״ר שהוא בהם הרע‪ ,‬ומצד‬
‫זה ימשכו עצמם לגמרי אל הרע שהם פחותים‬
‫ורעים‪ .‬והרע להם טבעי ונמצא כי לפי מדרגתם‬
‫הפחותה שלהם ימצא הרע בעצמם בלא גרד‪ .‬משל‬
‫למה הדבר דומה‪ ,‬לשכל האדם שימצא בו הטעאה‬
‫ושבוש יותר ממה שימצא לחוש העין‪ ,‬ודבר זה‬
‫מפני שהשכל אינו טבעי ודבק בו החסרון יותר בי‬
‫הוא עומד באדם הטבעי‪ ,‬אבל כח הראות שהוא‬
‫טבעי והוא אינו בעל חסרון כ״כ‪ ,‬ומפני זה אין‬
‫לומר שהשכל הוא פחות‪ ,‬אבל הטעות שנמצא‬
‫בשכל הוא למעלתו ולרוממותו במה שאינו טבעי‬
‫ולא ימצא בו חסרון‪ .‬ולכך תמצא בחינה אחת‬
‫בישראל שהם אלהיים ביותר כי נמצא בהם‬
‫המעלות האלהיות כולם‪ ,‬ומצד אחד תמצא‬
‫בישראל בחינה אחרת הוא הרע‪ ,‬כי מפני אשר‬
‫דבק בהם החסרון לפי מעלתם האלהיים ימצא‬
‫בהם התשוקה אל הרע‪ ,‬כי לפי גודל מעלתם‬
‫נחשבו חסרים במעלה שראוי להם‪ .‬וכן מה‬
‫שמתגרה היצר הרע בת״ח יותר משאר אדם‪ ,‬דבר‬
‫זה ג״כ מצד כי הת״ת שהוא בעל שכל וזה אי‬
‫אפשר שימצא בת״ח בשלימו׳ רק בחסרון‪ ,‬ובזה‬
‫דבק בו הכח שהוא מוכן לבטל המעלה הוא‬
‫היצר הרע ולכך אמר ובת״ח יותר מכולם‪,‬‬
‫וההפרש בין ישראל ובין העו״ג כי ישראל מצד‬
‫נצת‬
‫טיק ג‬
‫ישראל‬
‫טו‬
‫הגרוי זמיר טיעל בהם יצה״ר נמשכו אל הרע ואלו האומות טרם יקרא היצה״ר והם יענו‪.‬‬
‫תה מבואר‪:‬‬
‫פרק שלישי‬
‫יש לשאול‪ .‬אחר שהתבאר הטעם למה נמצא‬
‫בישראל יותר היצר לחטא‪ ,‬אבל יש לתת סבה‬
‫למה היה נמצא חטא העו״ג יותר משאר חטאי*‬
‫יבפרק הלק )סנהדרין ק״ב ע״ב( רב אשי מיקי אג׳‬
‫מלכים אמר למחר גפתח בחבריא אתא מנשה‬
‫איחחזי ליה בחלמא חברד וחברי דאביד קריח‬
‫לן מהיכי בעית למשרא המוציא א״ל לא ידענא‬
‫א״ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת‬
‫וחבריד קדית לן אמר ליה אגמדיה לי ולמחר‬
‫דדישנא ליה משמד בפרקא אמר ליה מהיכי דקרים‬
‫בשולא אמד ליה מאחד דחכימת כולי האי מ״ט קא‬
‫פלחיתו לע״ג א״ל אי הוית התם הוית נקיטת‬
‫בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי למחר אמר‬
‫נפתח ברבוותא ע״מ ור״ל כי רב אשי‬
‫היה סובר כי היו טועים אהד הע״ג‪ .‬ולא היה‬
‫הדבר הזה משום יצרם הרע שהיה גובר בהם‬
‫רק בשביל שלא היו הכמים כ״כ ולכד טעו אהד‬
‫הע״ג‪ ,‬והשיב לו כי דבר זה אינו מ חכמים היו‪,‬‬
‫רק בשביל שהיה היצר גובר בם היו עובדים‬
‫ע״ג‪ ,‬ואלו היה הוא באותו ת ר היה רץ אחריה‬
‫והוי נקיט בשיפולי גלימא‪ .‬כי כאשר ההוטא הוא‬
‫חבט ויודע שהוא הוטא רק שהוא אינו יכול‬
‫למשול על יצרו‪ ,‬הוא הפץ ואוהב שיבא לו מונע‬
‫עד שלא יוכל לחטוא‪ ,‬אבל הסכל אדרבה אם‬
‫יבא לו מניעה מסיד הוא המניעה כי אינו יודע‬
‫כמה גדול חטאו׳ לכד אמד אלי הוית החם לא‬
‫היית עושה כמו שעושה ההכם שהוא חפץ שיבא‬
‫לו מניעה אל ההטא‪ ,‬אבל אתה אם היה בא לד‬
‫מניעה כמו הגלימא שהיה מעכב עליד שלא לרוץ‬
‫אחד הע״ג‪ ,‬נקיטת אותו בידיד כדי שלא יעכב‬
‫עליך לרוץ אחד ע״ג‪ ,‬כי אין אתה חכם כ״כ כמו‬
‫באותו דור‪ ,‬שהם בודאי היו הפצים שיבא להם‬
‫מעכב שלא יחטאו כי ידעו כמה גדול ההטא‪,‬‬
‫אבל אתה לא הכימת כולי האי והוית נקיטת‬
‫בשפולי גלימך שלא יעכב עליז* מונע מן החוץ‬
‫והיית רץ אהד העבירה הוא הע״ג‪ ,‬ומזה תדע‬
‫בי חכמים גדולים היו רק בשביל שהיה יגרם‬
‫מושל בה*‬
‫ר ש לדקדק שאמר לו מאחד דחכימח כולי‬
‫האי‪ ,‬וכי חכמה גדולה יש בזה שאמד לו‬
‫מהיכן שרו המוציא‪ .‬ונראה כי מפני שהיה רב‬
‫אשי סובר שהיו הראשונים טועים אהד הע״ג‪,‬‬
‫מחמת שהיו אומרים כי ההתחלה אי אפשר‬
‫שתהיה אתת שאם היה ההתהלה אחת איד בא‬
‫מזה רבד בעולם‪ ,‬וכבר הסכימו על זה איזה‬
‫חוקרים בהכמתם כי מן דבר שהוא אהד לא יבא‬
‫רק אהד‪ ,‬כי הדבוי אשר יש בו דברים מחולקים‬
‫איד יושפע זה מדבר שחוא אחד דברים שהם‬
‫מתחלפים‪ ,‬כמו שאי אפשר שיושפע מן האש דבר‬
‫שהוא חלופו‪ ,‬רק האש פועל חמימות והמים‬
‫פועלים קרירות‪ ,‬ולא תמצא שיהיה דבר אהד‬
‫פועל שני דברים מתחלפים‪ ,‬כד אי אפשר שיבאו‬
‫דברים מתחלפים מן אשר חוא אחד‪ .‬ולפיכד גזרו‬
‫בדעתם שההתחלות הם רבות וכפי רבוי החתחלות‬
‫יבואו רבוי הנמצאים בעולם‪ .‬וקושיא זאת הגדילו‬
‫מאוד‪ ,‬עד שקצת חוקריט התירו פפק זה באמדם‪,‬‬
‫כי מן ההתחלה שהיא אחת יושפע מאתו שכל‬
‫אהד‪ ,‬והשכל הזה משיג עצמו ומשיג עילתו ובמה‬
‫שמשיג עילתו הושפע ממנו גלגל וזהו התחלת‬
‫הרבוי והאריכו בדברים אלו‪ .‬והס בעצמם סתרו‬
‫הנחה זאת ודמיון זה‪ ,‬וסוף סוף נשארו במבוכה‬
‫עם קבלתם שהוא ית׳ אחד ואין זולתי איד יושפע‬
‫ממנו הדבוי‪ .‬וכבר מצאתי לאיזה אנשים שקבלו‬
‫דעתם במה שאמרו ברבוי ההשתלשלות והמשיכו‬
‫על זה דברי תורד‪ -‬ואומר אני כי הנמשד אחר‬
‫זה הוא חטא גדול מאוד מאוד‪ ,‬כי שולל מאתו‬
‫ית׳ בריאת כל העולם‪ ,‬ויאמר שהעולם הזה נברא‬
‫על ידי אמצעיים‪ ,‬ח״ו לומר כד או להרהר כד‪.‬‬
‫שאם כד שברא העולם על ידי אמצעיים א״כ‬
‫כבידי מסולקת מן העיה״ז ח״י ונתן אותו‬
‫טז‬
‫נצח‬
‫פרק ג‬
‫לאמצעיים‪ ,‬כי איך אפשר לומר כי ברא אותו‬
‫ע״י אמצעיים ויהיה מנהיג אותו הוא יתב׳ בעצמו‬
‫דבר זה לא יקבל השכל ואין לך דמיון ע״ז יותר‬
‫מזה‪ .‬חי ה׳ אשר עשה לנו הנפש‪ ,‬כי המדבר‬
‫והפונה אל דברים אלו הוא מתחייב בנפשו וראוי‬
‫לאבד ולסלק דעתו מן העולם‪ .‬אך אנחנו‬
‫המאמיני׳ בתורת משה אנו אומרים כי הוא‬
‫יתברך ברא הכל‪ ,‬והקושיא איך יבא הרבוי מן‬
‫האחד הפשוט‪ ,‬אנו אומרים כי מן הש״י אשר‬
‫הוא אחד ]נשפע ממנו דבר אחד[ והוא ראשית‬
‫הבריאה ואח״כ הושפע עוד על הראשית‪ .‬וחלוק‬
‫גדול יש כי כאשר הראשית כבר נמצא אז יושפע‬
‫על זה עוד‪ ,‬שאלו הושפע מאתו שני דברים כל‬
‫אחד בפני עצמו היה קשה איך יושפע מן האחד‬
‫שני דברים מחולקים‪ ,‬אבל יושפע ממנו דבר‬
‫אחד והוא ראשית הבריאה ואח״כ הושפע על‬
‫הראשית‪ ,‬והרי חלוף ורבוי הנמצאי׳ הם מצד‬
‫המקבל‪ .‬כי אף מן האחד לא יושפע רק אחד‬
‫מ״מ כאשר נמצא האחד אשר הוא א ח ה אז מצד‬
‫המקבל אשר הוא נמצא עתה שייך תוספת כאשר‬
‫המקבל ראוי אל מה שיתוסף עליו ולכך הכל‬
‫הוא מצד המקבל‪ .‬וזה כי הנברא מצד שהוא עלול‬
‫הוא חסר וצריך השלמה‪ ,‬כי האדם נברא וצריך‬
‫אליו השלמה היא האשה‪ ,‬ודבר זה אי אפשר‬
‫שיהיה נברא השלמתו עמו ולא יהיה חסר א״כ‬
‫היה העלול שלם בעצמו‪ ,‬ודבר זה אי אפשר רק‬
‫שנברא חסר והושלם על ידי דבר שהוא עזר‬
‫כי הוא חסר בעצמו כמו שראוי אל העלול‪.‬‬
‫ודבר זה רמזו חכמי אמת במדרש באמרם‬
‫על בריאת האשד‪ ,‬לא טוב היות האדם לבדו‬
‫ופירשו ז״ל שאם נברא אדם בלא עזר היו‬
‫אומרים כי הוא אלוה‪ ,‬והדברים כמו שאמרנו‪,‬‬
‫כי העלול במה שהוא עלול יש בו חסרון ודבר‬
‫זה נתבאר בכמה מקומות‪ ,‬ואם לא היה האדם‬
‫צריך לעזר א״כ לא היה עליו דין עלול‪ .‬ולפיכך‬
‫כאשר נברא ראשונה דבר אחד יש כאן תוספת‬
‫עליו מה שהוא השלמתו‪ ,‬כי לא נברא דבר שלא‬
‫יהיה צריך אליו השלמה ודבר זה הוא הרבוי‬
‫אשר הוא מצד המקבל‪:‬‬
‫וכבר מבואר בפרשת בראשית )ב״ר ס״א( העולם‬
‫ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה‬
‫שנאמר בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא‬
‫ישראל‬
‫תורה שנא׳ ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו‬
‫וגו׳ ר׳ ברכיה אמר בזכות משה נברא העולם‬
‫שנא׳ בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא‬
‫משה שנאמר וירא ראשית לו ר׳ חייא בשם ר׳‬
‫מתנא אומר בזכות ג׳ דברים נברא העולם בזכות‬
‫ביכורים בזכות מעשרות ובזכות הלה בזכות‬
‫ביכורים דכתיב בראשית ברא אלהים ואין ראשית‬
‫אלא בכורים דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא‬
‫בית ה׳ אלהיך בזכות חלה דכחיב בראשי׳ ברא‬
‫אלהים ואין ראשית אלא חלה דכתיב ראשית‬
‫עריסותיכם חלה תרימו וגו׳ בזכות מעשרות‬
‫דכתיב בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא‬
‫מעשרות דכתיב ראשית דגנך וגו׳‪ .‬וביאור חענין‬
‫הזה כי הכל מודים שהעולם נברא בשביל שיש‬
‫כאן התחלד* וכל התחלה היא יחידית‪ ,‬ולכן ראוי‬
‫להיות נברא העולם מן הש״י שמן האחד יושפע‬
‫אחה ובשביל אותה התחלה נברא הכל על זה‬
‫אמר שנברא העולם בשבילו‪ .‬כי כבר אמרנו שאי‬
‫אפשר שיהיה העולם בלא השלמה‪ ,‬ולכך אם לא‬
‫היה התחלה לא היה אפשר להיות נברא הרבוי‬
‫כי לא יבואו דברים מתחלפים מן האחד כאשר‬
‫אין כאן מקבל‪ ,‬אבל כאשר יש מקבל הוא התחלה‬
‫מזה מתחדש הרבוי מן הש״י‪ ,‬כי אי אפשר שיהיה‬
‫המקבל בלא השלמה כמו שהתבאר‪ .‬וכאשר נמצא‬
‫התחלה יחידית מן היחיד‪ ,‬מעתה היה כאן מקבל‬
‫מה שלא היה קודם‪ ,‬ועתה יחשב שאר הבריאה‬
‫תוספת והשלמה על המקבל והרבוי בא מן הש״י‬
‫לא בענין אחר‪ ,‬עד שיקשה לך איך יבא הרבוי‬
‫מן האחד אבל יבא הריבוי מצד חמקבל‪.‬‬
‫ודבר זה רמזה התורה במלת בראשית ברא אלהים‪,‬‬
‫כי הב׳ של בראשית פירושה בשביל ראשית‬
‫נברא הכל‪ ,‬כלומר כאשר יש כאן ראשית שהוא‬
‫אחת‪ ,‬בשביל אותה התחלה שהיא אחת נברא‬
‫הכל‪ ,‬מפני שהכל השלמה אל הדבר שהוא‬
‫התחלה‪ .‬ופליגו מהו הראשית הזה שבשבילו הכל‬
‫נברא‪ ,‬וקאמר בזכות התורה כי התורה שהוא‬
‫שכלית היא במעלה קודם הכל והיא נבראת‬
‫קודם לכל‪ ,‬ולכך כתיב ה׳ קנני ראשית דרכו‬
‫קדם מפעליו מאז‪ ,‬כי כל פועל דבר מה‪ ,‬תחלה‬
‫נמצא ממנו סדר הדבר אשר הוא רוצה לפעול‪,‬‬
‫לכך הש״י אשר רצה לפעול העולם בתחלד‪ .‬היה‬
‫נמצא סדר העולם‪ ,‬כמו שבארנו במקום אחר‬
‫נצח‬
‫פרק ג‬
‫כי התורה הוא סדר הנמצא והגחגתו ודבר‬
‫זה ראשון והתחלה‪ ,‬וכאשר יש התחלה אז‬
‫נברא תוספת על הדבר שהוא התחל* ולא נקרא‬
‫זה רמי אחר שנתחדש באן מקבל‪ .‬ורבי ברכיה‬
‫םבידא ליה כי משה הוא ראשית‪ ,‬בי עיקר העולם‬
‫הס ישראל ומשה הוא עיקר ישראל במה שהשלים‬
‫את ישראל‪ ,‬וישראל הם ראשית ג״כ כדבתי׳ קדש‬
‫ישראל לה׳ ראשית תבואתו‪ ,‬ולטיבו משה שהוא‬
‫ראשית ישראל ג״כ לכד משה הוא הראשית‬
‫הגמור‪ .‬ויראה כי אלו ב׳ דבתס התורה ומשה‪,‬‬
‫כי ראויה התורה למעלתה שתהיה התחל* למר‬
‫התורה בעצמה היא התחל* ולמר המקבל את‬
‫התורה הוא משה ראוי שיהיה התחלה‪ ,‬מפגי שאץ‬
‫התורה רק בשביל המקבל ואם אץ כאן מקבל‬
‫אץ כאן תורה‪ ,‬ולכד המקבל התורה הוא משה‬
‫ראוי שיהיה ראשית והתחלה‪.‬‬
‫ור הייא בשם ר׳ מתנא סבירא ליה כי בזכות ג׳‬
‫דברים נברא העול* ויש לדקדק למה לא זכר‬
‫ג״כ בזכות תרומה שהרי התרומה גקרא ג״כ בבמת‬
‫מקומות ראשי* אבל פירוש אלו ג׳ מצות שהם‬
‫ביכורים מעשרות חל* הבכורים כאשר גשלס הפרי‬
‫בעצמו והוא בכור שלו והוא ראשית אחד‪,‬‬
‫והמעשר כאשר נגמר מלאת התבואה דהיינו‬
‫אהר המרוח בכרי וזהו ג״כ ראשית‪ ,‬והחלה הוא‬
‫באשד נתגלגל העיס* וכאשר תעיץ תמצא אלו‬
‫ג׳ מצות מחולקות‪ ,‬דהיינו במדים כאשר דואה‬
‫תאנה שבכרה בלבד אף שהיא יחיתת כייד עליה‬
‫גמי לסימן אף שאין לה צירוף אל אחר‪ ,‬אבל‬
‫מעשר דהיינו כשנתקבץ ביחד כשהעמיד כרי‪,‬‬
‫וחלה כשנתחבד ונתגלגל ביחד והודבק לגמרי‪,‬‬
‫וכד הוא הבריאח אשר ברא הש״י כי ראשונה הס‬
‫הפשוטי׳ אשר כל אחד ואחד עומד בטני עצמו‪,‬‬
‫ואח״כ הנבראים אשר הם מצטרפים ביחד ויש‬
‫להם הקבוץ ביחד אף שאין כאן עירוב ביחד‪,‬‬
‫ואח״כ אותם אשר הם מתחברים לגמרי בהרכבה‬
‫גמור* הגה אלו ג׳ דברים הראשון הוא דחוק‬
‫מן הרכב* אבל השגית יש מ קצת הרכבה‬
‫ונקרא זה הרכבה שבנית ר״ל שמתחברי׳ יחד‬
‫כמו השכנים אשד הם מתחברים יהד ואין כאן‬
‫עירוב‪ ,‬הרכבה השלישית הוא הרכבה מזגית‬
‫שגתמזגה ונתחברה יחד לגמרי עד שהוא דבר אהד‪.‬‬
‫וכל מצוד‪ .‬ומצור‪ .‬מאלו ג׳ מצות יש לה שיעור‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‬
‫יו‬
‫הראוי לכל ‪ ,Tim‬שחרי מצות במרימ ממור ‪mm‬‬
‫תאגה אחת עושה סימן שהוא לבכורים )אפיי אין‬
‫כאז כלל יותר מן אותו פרי היא נעשה במרים‬
‫ואין צריך שיהיה לו חבור עם שאר פ י ת * רק‬
‫אם יש שאר פירות הם פטורים מן הבכורים‬
‫שאינם ראשית ומ״מ אין צריו כאן קבוץ פירות‬
‫כלל‪ ,‬כי הבכורים נגד הבריאה שהם הטשוטי׳‬
‫אשר אץ להם חבור ביחד‪ .‬אכל המעשר שהוא‬
‫אהד מעשרה והגה צריך חבור עשרה למעשר ואז‬
‫חייב במעשר מפני שהוא נגד הבריאה שיש‬
‫למציאתן החבור ביחד אע״ג שאץ כאן עירוב‬
‫גמור &*& הגא ח מ ד במה ואינו הרכבה גמור*‬
‫אמנם מצות חלה אינו בך מפגי מ מצוה זאת‬
‫היא נגד הבריאה שמתחבר הכל יחד‪ .‬ומדאי אץ‬
‫טפק כי הבריאה הפשוטה! ואין כה הרכבה היא‬
‫קודם ואח״כ הבריאה שיש בה קצת הרכבה ואח״כ‬
‫הבריאה שהיא הרכבה גמור* ולכך מצות בכורים‬
‫תחלה ואח״כ מצות המעשר ואח״כ מצות החלה‬
‫שכל הרכבה היא כאחרונ*‬
‫ובמקום אחד פרשנו מ אלו ג׳ ראשית נגד ג׳‬
‫עולמות שברא הש״י‪ .‬כי עולם העליון‬
‫קראו אותו עולם השכלי ואץ מ הרבבה כלל‪,‬‬
‫ואח״כ עולם האמצעי ואלו אין בהם הרבבה לגמרי‬
‫דהיינו הרכבה של עירוב‪ ,‬אבל יש בהם חבור כי יש‬
‫להם קיבוץ אחד הם הגלגלים‪ ,‬ואמרו שהם נכללים‬
‫כעשרה וזהו קבוץ אחד ולא תמצא כעולם הזה שום‬
‫התמזגות ביחד ואף כי הגלגל מורכב מכוכב אשר‬
‫בגלגל ואי אפשר שיהיה האחד כלא השני‪ ,‬וגם‬
‫רמי הכוכבים אשר הם בגלגל‪ ,‬הרי כל אחד ואחד‬
‫עומד בפגי עצמו רק יש להם קבוץ והם נעשים‬
‫לאחד‪ ,‬והעולם התחתון הוא עולם הרכבה ושם‬
‫יש הרכבה מזגית מדאי שנמזגו ביחד וכנגד זה‬
‫מצות החל* ועל דבר זה ראיה ברורה ‪30‬ך אמרו‬
‫חכמים במדרש )ב״ר פי״ו( אדם הראשון חלה‬
‫טהורה היה האשה מקשקשת עיסתה במים ואח״כ‬
‫מפרשת חלתה בו ואד יעלה מן הארץ והשקה‬
‫כל פני האדמה ואח״כ ויצר אלקים את האדם‪,‬‬
‫הרי בארו כי אדם הראשון אשר הוא קדש לה׳‬
‫הוא הראשית אשר בעולם הזה התחתון והוא כמו‬
‫הוזלה והבן אלו דברים מאוד מאוד‪.‬‬
‫ובכל חלק וחלק יש ראשית שהוא אל הש״י והוא‬
‫חלקו‪ ,‬בעמו* מ הוא יתב׳ אחד ומאתו נמצא‬
‫יה‬
‫נצח‬
‫פרק ג‬
‫ג״ב אחד‪ ,‬והוא ראשית דבר והשאר אינו רק תוספת‬
‫כמו שהתבאר‪ .‬וזה שאמרו בזכות בכורי׳ בזכות‬
‫מעשר בזכות חלה נברא העולם‪ ,‬כי כבר התבאר לך‬
‫כי לא היה ראוי שיצא מן אשר הוא אחד ה ר מ י‬
‫רק ע״י הראשית‪ ,‬ולכך בשביל אלו ג׳ דברים‬
‫שהם ראשית נברא העולם‪ ,‬ור״ל בזכות אשר‬
‫נותנים אל הש״י הראשית בשביל ששייך אליו‬
‫הראשית יותר מן השאר כי הראשית הוא אחד‬
‫והוא נמצא מאתו בראשונה והושפע מן הש״י‬
‫שהוא אחד בשביל זה נברא כל העולם‪ .‬כי אי‬
‫אפשר שיהיה נברא העולם רק מפני שיש כאן‬
‫ראשית והראשי׳ הוא קודש אל הש״י כי הש״י‬
‫הוא אחד והראשית הוא אחד ולכן הוא קודש‬
‫אל הש׳׳י‪ ,‬אבל הרבוי הוא מצד העלול בי מצד‬
‫העלול מתהייב הרבוי וכמו שהתבאר למעלה כי‬
‫התוספת הוא מצד הנברא מצד כי הראשית הוא‬
‫ראוי לתוספת‪ .‬וכן משמע לשון בראשית ברא‬
‫אלהים‪ ,‬שהעולם נברא על ידו דבר שהוא ראשית‬
‫כי ע״י ראשית שהוא אל הש״י ראויה בשביל כך‬
‫הבריאה לא זולת זה‪ ,‬והדברים אשר אמרנו‬
‫למעלה ברורים בי לדברי הכל היה השתלשלות‬
‫העולם על ידי שיש בעולם ראשית והוא אל הש״י‬
‫ובשביל ההתחלה שהוא אל הש״י נברא הכל‪.‬‬
‫אמנם אלו ג׳ מצות הקדושות תרומה ומעשר‬
‫בכורים יש עוד בענינם בסודם המופלא‬
‫והנעלם דברים מופלאים‪ ,‬וזה כי מצוד‪ ,‬ראשונה‬
‫והיא מצות בכורים באה אל התחלת יציאת הנברא‬
‫לפעל מן הש״י שהוא פועל אותו‪ ,‬שהרי הבכורים‬
‫הם כאשר נמצא הפרי הראשון וזה‪ ,‬שכתוב אצל‬
‫בכורים )דברים כ״ו( ראשית פרי האדמה אשר ה׳‬
‫אלהיך נותן לך ועוד אמר ראשית פרי האדמה‬
‫אשר נ ת ת לי הי‪ .‬אמנם מצות מעשר מצד הנברא‬
‫לא מצד היציאה לפעל‪ ,‬לכך מצוד‪ ,‬זאת כאשר‬
‫נגמר הפרי לגמרי ועומד בעצמו אחר המרוח‬
‫אז נתחייב במצוד‪ .‬זאת‪ .‬אמנם מצות החלה מצד‬
‫חבור הוזלקים ביחד שזהו דבר בפני עצמו ולכך‬
‫מצות החלה כאשר נתגלגל העיסה ובכל אחד‬
‫יש ראשית ודבר זה אמת‪ ,‬ואז יתן ראשית אל‬
‫הש״י כי כבר אמרנו לך למעלה שהבריאה הוא‬
‫מצד הראשית בלבד שעל ידי הראשית ימצא הכל‬
‫ולפיכך בכל הויר‪ ,‬בעצמו יש ראשית‪ ,‬ופירוש זה‬
‫ברור מאוד רק שאי אפשר לפרש אותו על‬
‫ישראל‬
‫עומקו‪ .‬ובפרט בענין מצות החלה שהיא ע״י‬
‫קבוץ וגלגול העיסה שבשביל זה מתחייב לתת‬
‫הראשית אל הש״י כי מן הש״י אשר הוא אחד‬
‫ימצא הכל‪ ,‬הרי לך דברי אמת ויושר כי הרבוי‬
‫בא בשביל הראשית כמו שהתבאר לך למעלה‪.‬‬
‫ומפני כי רב אשי חשב כי הדורות שהיו עובדים‬
‫ע״ג היה זה מפני שלא היו יודעים איך‬
‫יושפע מן הש״י שהוא אחד הרבוי ולכך היו חושבים‬
‫כי אין ההתחלה אחת ולכך עבדו ע״ג‪ ,‬והשיב‬
‫לו מנשה שאינו כך‪ .‬ולפיכך אמר מהיכן שרית‬
‫המוציא ולא ידע והשיב לו מהיכן דקדים בשולו‬
‫דמאחר שמברך המוציא לחם מן הארץ ויש בלחם‬
‫ראשי׳ והיינו אותו שקדם בשולו הוא ראשית‬
‫יש לו לברך על זה המוציא מפני שהוא ראשית‬
‫והוא עיקר ולכך יש לו לברך עליו המוציא לחם‬
‫מן הארץ‪ .‬ובזה הראה לו כי ידע תירוץ הקושיא‬
‫איך יבא הרבוי מאתו ית׳ דודאי הרבוי בא על‬
‫ידי ראשית‪ ,‬לכך אין לומר כי לכך היו עובדים‬
‫ע״ג מפני שהיו אומרים כי מן אשד הוא אחד‬
‫לא יבא הרבוי כי יודעים דבר זה כי מן האחד‬
‫יבא הרבוי כמו שאמרנו‪ .‬ולפיכך אמר מאחר‬
‫דחכמיתו כולי האי וידעיתו סבת השתלשלות‬
‫הרבוי למה פלחתו לע״ג‪ ,‬ואמר ליה אלו הוית‬
‫התם היה אצלך הטעות יותר שהרי היה בך היצר‬
‫הרע ולכך נקיטת בשפולי גלימך בשינך לבטל‬
‫המונע ורהיטת בתרה כמו שמבואר למעלה והכל‬
‫מבואר היטיב‪ .‬ובפרט יצר הרע אחר ע״ג כי כבר‬
‫התבאר בפרק שלפני זה כי ענין היצר הרע‬
‫שמגרה יותר בישראל מפני המעלה העליונה שיש‬
‫לישראל שהם אל הש״י והם קרובים אליו ובו‬
‫דביקים‪ ,‬וזהו עצמו הסבה שהיצר הרע מתגרה‬
‫בהם לבטל זה לטעם אשר התבאר למעלה שיהיו‬
‫דביקים בע״ג שהוא הפך זה‪ .‬ושני יצרים הם‬
‫האחד הוא יצר דערוה והשני הוא יצר דע״ג‬
‫כמו שמבואר דבר זה בכמה מקומות‪ ,‬יצרא דע״ג‬
‫הוא שמגרה להיות נמשך אחר הע״ג ויצר הרע‬
‫הזה במחשבת האדם שהוא כח שכלי מטעם אשר‬
‫התבאר‪ ,‬מפני כי יש לישראל חבור אל הש״י‬
‫ויצרא דע״ג הוא כח מוכן לאבד מישראל מעלה‬
‫זאת ולהטעותם אהר העו״ג‪ .‬וכפי המעלה אשר‬
‫יש לאדם מצד כח השכלי וכך יש לאדם כח‬
‫גופני בערך‪ ,‬ומעלה הזאת שיש לאדם גוף קדוש‬
‫נצח‬
‫פרק ד‬
‫אשר ראוי שיהיה לו חבור אל כח השכלי שיש‬
‫לאדם״ ומפגי זה עצמו ג״כ יצר הרע יש לו לבטל‬
‫מעלה זאת והוא מסית אותו ללכת אחר תאותו‬
‫בערוה ודבר זה הוא ביטול קדושת האדם‪ .‬כלל‬
‫ישראל‬
‫י»‬
‫הדבר כי אלו שתי יצרים יצרא דערוה ויצרא‬
‫דעו״ג הוא לשני חלקי האדם הגוף וכה השכלי‬
‫ועוז־ יתבאר‪:‬‬
‫פרק רביעי‬
‫בפרק קמא דיומא )ס׳ ן״ב( מקדש ראשון מפגי‬
‫מה הרב מפני שהיה מ ג׳ דברים ע״ג‬
‫וגלוי ערמת ושפיכות דמים ע״ג דכתיב כי קצר‬
‫המצע מהשתרע מאי כי קצר המצע מהשתרע‬
‫אמר דבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כי‬
‫קצר המצע מהשתרע עליו ב׳ רעים כאחד וכו׳‬
‫גלוי עריות דכתיב יען כי גבהו בנות ציון‬
‫ותלכנה נטויות גרון וכו׳ שפיכות דמים דכתיב‬
‫וגט דם נקי הרבה שפך מנשה מאוד וכו׳ לפיכך‬
‫הקב״ה הביא עליד& ג׳ פורעגיות גגד ג׳ עבירות‬
‫שבידם שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש‬
‫וירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער‬
‫א‪4‬ל מקדש שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקים‬
‫בתודה ובמצות ובגמילות הסדים אמאי אחרב‬
‫מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ללמדך ששקולה‬
‫שנאת חנם נגד ג׳ עבירות נגד ע״ג גלוי עריות‬
‫שפיכות דמים ובמקדש ראשון לא היה שנאת‬
‫חנם והכתיב מגורי אל חרב היו בת עמי ואמר‬
‫רבי אליעזר אלו בני אדם שאוכלים ושותין זה‬
‫עם זה ודוקרת זה את זה בחרבות שבלשונם‬
‫ההיא בנשיאי ישראל הוא דהוי רבי יוחנן ורבי‬
‫אליעזר אמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם‬
‫נתגלה קצם אהרונים שלא נתגלה עונם לא‬
‫נתגלה קצם עד כאן‪.‬‬
‫ויש לך לשאול למה הרב בית המקדש ראשון‬
‫בעון אלו ג׳ עונות ואילו מקדש שני בשביל‬
‫שנאת חנם ואין לומר שהיה זה במקרר״ ועוד‬
‫כי אלו ג׳ עבירות דהייגו ע״ג גילוי עריות‬
‫שפיכות דמים יש להם ענין אהד כי בשלשתן‬
‫יהרג ואל יעבור ולמה נשתתפו שלשתן בהורבן‪.‬‬
‫והפירוש אשר הוא לפי פשוטו כי מקדש‬
‫ראשון היה השכינה ביניהם וזהו מעלת בית‬
‫המקדש ראשון שהיה מיוחד במעלה שהיתר‪.‬‬
‫השכינה שורה בו״ ולפיכך חורבן שלו כאשר לא‬
‫היה ראוי שתשרה שכיגה במיהם והייגו כשטמאו‬
‫את בית המקדש ואין השם ית׳ שורה בתוך‬
‫טומאתם אם לא כאשר היה ההטא בשוגג ואז‬
‫כתיב )ויקרא מ״ז( וכן יעשה לאוהל מועד השוכן‬
‫אתם כתוך טומאתם‪ .‬ואלו גי חטאים נקראו‬
‫טומאה כדאיתא במסכת שבועות בפרק קמא )ז׳‬
‫ןי״ב( וכפר על המקדש מטומאת בני ישראל יש‬
‫לי להביא בענין זה ע״ג גלוי עריות שפיכות‬
‫דמים ע״ג דכתיב למען טמא את מקדשי ג״ע‬
‫דכתיב ולא תעשו מכל התועבות ולא תטמאו‬
‫בכל אלה ש״ד ולא תטמאו את הארץ אשר‬
‫אני שוכן בה״ ולפיכך בשביל אלו ג׳ טומאות חרב‬
‫הבית‪ ,‬אבל מקדש שני שלא היתה השכינה שורה‬
‫בו במו במקדש ראשון ולכך לא נחרב בשביל‬
‫אלו ג׳ עבירות‪ .‬אבל מעלת מקדש שגי היה‬
‫מהמת ישראל עצמם ודבר זה ברור כי ישראל‬
‫חם מתאחדים על ידי בית המקדש שהיה להם‪.‬‬
‫כהן אחד מזבח אהד ונאמרו הבמות שלא היה‬
‫פירוד וחלוק בישראל‪ .‬והדבר הזד‪ .‬מבואר ועוד‬
‫ית׳ בפרק שאחר זד‪ -‬לכך בית המקדש על ידו‬
‫הם אומה אחת שלימה ומפני כך נחרב הבית‬
‫בשביל שנאת חנם שנחלק לבבם והיו מחולקים‬
‫ולא היו ראוים למקדש אשר הוא התאחדות‬
‫ישראל‪ .‬ופירוש טשוט הוא‪.‬‬
‫אמנם לפי הדברים אשר אמרנו יש לפרש גם ‪p‬‬
‫כי במקדש ראשון לפי המעלה העליונה‬
‫שהיה להם במקדש ראשון היה יצר הרע יותר‬
‫גדול בהם לבטל את האדם בעצמו״ ואלו ג׳‬
‫דברים הם שייכים אל האדם עצמו‪ .‬וזה כי‬
‫האדם יש בו ג׳ פחות כה השכלי אשר הוא‬
‫ידוע‪ .‬כח נפשי הוא גם ‪ p‬ויש בו כח‬
‫הגוף‪ .‬וכנגד אלו הם ג׳ חטאים כי ע״ג החמא‬
‫כ‬
‫נצח‬
‫פרק ד‬
‫ישראל‬
‫הוא בכה השכלי שמאמין בע״ג‪ ,‬וגילוי עריות אצל וירכיבם משה על החמור ע״ש‪ .‬וכנגד זה‬
‫החטא שמטמא את גופו בזנות ובעתה‪ ,‬ושפיכת מחנה שכינה נחלק לגי חלקים העזרה ששם‬
‫דם הוא לנפש שהוא שופך דם נפש האדם כי מזבח החיצון והיכל ששם היה מזבח הפנימי‬
‫הדם הוא הנפש ולכך אלו החטאים היה במקדש מנורה ושלחן וקודש הקדשים ששם היה הארון‪.‬‬
‫ראשון לבטל האדם עצמו‪ .‬אבל במקדש שני לא אמנם אין הנפש מחולק שיהיה ג׳ נפשות לאדם‬
‫היה היצר הרע כל כך כחו גדול לבטל את האדם כמו שהיו חושבים קצת בני אדם כמו שסיפר‬
‫עצמו רק החטא לבטל מהם מה שהם עם ישראל‪ ,‬עליהם הרמב״ם ז״ל בהקדמת הפרקים למסכת‬
‫וגם זה קרוב אל בטול האדם עצמו רק כי אבות‪ ,‬אבל הנפש אחת רק שמתפרדים ממנה‬
‫הראשון הוא לבטל עצם האדם בחטא אם כן כח‪,‬ת מחולקות כל אחד ואחד במקומו הראוי לו‪,‬‬
‫הוא בטול האדם לגמרי‪ ,‬אבל בבית המקדש השני והנפש היא כח אחד רק כי יש כאן ב׳ בחינות‬
‫לא היה זה בעצם האדם רק מה שהם עם אחד בנפש הבחיני האחת מצד הכחות של הנפש שהם‬
‫וכאשר יש להם חבור ביחד הם עם אחד אבל ג׳ והם מחולקים‪ ,‬הבחינה השנית מצד הנפש‬
‫כאשר יש ביניהם שנאה אינם עם אחד ודבר בעצמה אשר ממנה כל אלו החלקים שהם גי‪.‬‬
‫וכנגד זה היו שני מקדשי׳ מקדש ראשון נגד‬
‫זה אינו כמו עצם האדם‪.‬‬
‫הנפש במה שיש בה כחות מחולקות והם‬
‫ועוד כי מה שאמרו כי מקדש ראשון חרב‬
‫על ידי ג׳ חטאים ומקדש שני על ידי שלש‪ ,‬אבל בית המקדש שני נגד הנפש בכללה לא‬
‫שנאת חנם חוא דבר נפלא‪ ,‬דע כמו שיש מצד שיש בנפש ג׳ כחות מחולקות רק הנפש במה‬
‫חלופי נבראים הרבה בעולם ובחר באדם שממנו כל שלש והוא מקשר ומאחד כל הכחות‪,‬‬
‫לעבדו בפרט והוא נבחר מכל אשר הוא על וכאשר תדע זה תבין מה שאמר ר״י בשביל שהיה‬
‫הארץ‪ ,‬כך המקומות מן העולם הם הרבה בעולם בידם ג׳ עבירות אלו ע״ג גילוי עריות שפיכות‬
‫ובחר ?מקום אחד מיוחד הוא המקדש‪ ,‬וכמו שנתן דמים לכך הביא עליהם ג׳ פורעניות דהיינו ציון‬
‫הנשמה אל האדם שהוא ניצוץ כבודו ית׳ כך שדה תחרש וירושלים לעיים תהיה והר הבית‬
‫הזריח הש״י במקדש את כבודו ואורו‪ ,‬ולפיכך לבמות יער‪ ,‬זכר ג׳ מחנות דהיינו ירושלים שהוא‬
‫היכל הקדש שהא מקודש אל ה׳ מתדמה לגמרי מחנה ישראל והר הבית שהוא מחנה לויה ציון‬
‫אל היכל האדם אשר שם כבוד הנשמה ודבר שהוא מחנה שכינה ובלם נחרבו מפני ג׳ עבירות‬
‫זה רמזו חכמים ז״ל גם כן במה שאמרו ) ב ר כ ו ת אלו‪ ,‬שכבר אמרנו כי צורת בית המקדש ראשון‬
‫ל״ג ע״א( כל אדם שיש בו דעת כאלו נבנה בית הוא כנגד צורת היכל האדם שבו ג׳ כחות אלו‬
‫חמקדש בימיו וזה נתבאר במקום אחר באריכות‪ .‬וידוע כי מן כח טבעי שהוא בכבד יבא כח התאוה‬
‫ויש בהיכל האדם ג׳ מחנות ובכל אחד קדושה‪ ,‬אל המשגל והזנות‪ ,‬ובלב אשר שם כח הרוחני‬
‫הכח האחד הוא בכבד ונקרא כח טבעי וממנו ממנו הנקימה והנטירה והאיבה ולכך מתחדש‬
‫כחות ידועות כח הזן והמגדל והמוליד ודבר זה בזה שפיכות דמיי‪ ,‬ובמוח אשר שם המחשבה‬
‫ידוע למי שעיין בדברים אלו‪ ,‬מחנה שניה הוא והדמיון ומתחדש מזה הטעות אחר הע״ג‪ .‬ומפני‬
‫בלב כח מיוחד וממנו כמה דברים דהיינו נקימה שבזמן שבית המקדש היה קיים היו ישראל‬
‫ונטירה ושנאה וכמה דברים‪ ,‬מחנה שלישית במוח במעלה עליונה והיו דומים לאדם שהוא שלם‬
‫וממנה המחשבה והזכדון והדעת‪ .‬ואל זה נמשך בנפשו לגמרי‪ ,‬ושלימות הנפש מצד הכחות שלו‪,‬‬
‫צורת המקדש שהיו גם כן בבי׳ה ג׳ מחנות מחנה לכך חורבן שלו היה כאשר חטאו באלו ג׳ דברים‬
‫ישראל מחנה לויה מחנה שכינה מחנה ישראל אשר הם מתיחסים ודומים אל בית המקדש‪,‬‬
‫היא ירושלים מחנה לויה הר הבית כי שם נקרא וכאשר קבל האדם טומאה ונטמאו כחות הנפש‬
‫מחנה לויה מחנה שכינה העזר׳ וההיכל וקדש אשר אמרנו חרב ב״ה‪ ,‬כי כבר אמרנו כי בית‬
‫וקדשים‪ .‬ודע כי במוח יש ג׳ חדרים מחולקים המקדש לישראל בערך האדם וכחות שלו וכאשר‬
‫ששם ג׳ כחות מחולקים ואין להאריך בחם שכבר נטמאו כחות נפשו אז גם כן בית המקדש הרב‪,‬‬
‫בארנו אותם בחבור גבורות ה׳ )פ׳ ב״ט( ובודאי בית המקדש ראשון יותר כשלימות לכן•‬
‫נצח‬
‫פרקד‬
‫היה מ ת המקדש בערך וביחום האדם אשר הוא‬
‫שלם מצד כל הכהות שלו‪ .‬אבל מקדש שני שלא‬
‫היה כל כך במעלה לא היה בית המקדש שני‬
‫דומה לאדם שהוא שלם מצד כל כחותיו‪ ,‬רק‬
‫שהוא דומה לאדם שיש מ הנפש לא במה שיש‬
‫לו הכחות המחולקים וכל אחד הוא במעלתו‬
‫ובשלימותו דק מצד שיש לו הנפש‪ .‬ומפני זה‬
‫כמו שהרב מקדש ראשון על ידי ג׳ אלו חטאים‬
‫המטמאים ג׳ כהות שבאדם כך חרב בית המקדש‬
‫שני על ידי שנאת הנם‪ ,‬כי הנפש הפך לו שנאת‬
‫חנם‪ ,‬כי הנפש היא אחת כמו שאמרנו והוא מקשר‬
‫וכולל הכתות כלם כי כתות הנפש הם הרבה מאד‬
‫וכת הנפש כוללת כלם וזהו עצם הנפש שהוא‬
‫כולל כל חלקי נפש אשד הם מהולקים‪ ,‬ולפיכך‬
‫שנאת הנם אשר הוא החלוק והפרוד הוא הפך‬
‫עצט הנפש אשר הוא אהד והוא כולל הכל‪.‬‬
‫ולפיכך אמרו כי שקול שנאת חנם נגד ג׳ חטאים‬
‫כי שנאת הנם מטמא ומקלקל הנפש בכלל‪ ,‬אבל‬
‫גי עבירות אלו מטמאים החלקים כל אתת ואחת‬
‫הלק אהד עד שהוא כולו טמא ושנאת חנם מטמא‬
‫הכל בכלל‪ ,‬כי עצם הנפש כולל ומאחד כל כחות‬
‫הנפש וכאשד יש כאן שנאהו הוא פירוד וחלוק‬
‫וזהו כנגד עצם הנפש אשר הוא הקשור אל כל‬
‫הכתות היה החטא במקדש דאשמ בע״ג גלוי‬
‫עריות ובשפיכות דמים ואלו במקדש שגי היה‬
‫החטא הרגיל בם שנאת הנם‪.‬‬
‫וזה מבואר למעלה כי במקדש ראשון ראוי‬
‫היה להם דוקא הפרישה מאלו ההטאים‬
‫במה שהיה מקדש ראשון ביניהם שהיה קדוש‬
‫בקדושה אלוהיי ביותר‪ ,‬וראוי לאדם אשד הוא‬
‫דומה למקדש להיות קדוש ורהוק מן הדברים‬
‫המטמאים את הנפש אשר שוכן במשכן האדם‪,‬‬
‫וטהרתו הוא על ידי ג׳ דברים אלו על ידי‬
‫שפורש מן ע״ג גילוי עריות שפיכות דמים‬
‫שבזה נשאר ההיכל שהוא האדם שבו משכן‬
‫נשמת האדם קדוש וטהור כמו שהוא מבואר‬
‫למעלה‪ .‬והראשונים היה היצר הרע מגרה בהם‬
‫עד שהביא אותם יצר הרע אל אלו ג׳ חטאים‪,‬‬
‫כאשר היה מעלתם בג׳ דברים אלו וכמו‬
‫שהתבאר למעלה לכך היה היצר הרע מגרה‬
‫•הם עד שהביא אותם אל אלו ג׳ חטאים שהם‬
‫‪ c‬א‪ :.‬הגוף והנפש והשכל ובזה היו מטמאים‬
‫ישראל‬
‫כא‬
‫את המקדש שיש לו ג׳ מחטת של קדוש*‬
‫ובמקדש ]שני ראוי היה להם החיבור והאחדות‬
‫שכבר התבאר[ למעלה כי הנפש הזה הוא נח אחד‬
‫אף שיוצאים ממנו נחות מחולקים מ״מ כח‬
‫הנפש כולל כל החלקיות הוא אחד בלבד תה היה‬
‫מעלתם‪ ,‬ולכך היה היצר הרע מתגרה בהם ולפיכך‬
‫מקדש שני הרב על ידי שנאת חנם‪ .‬כלל הדבר‬
‫כי אלו שני דברים שקולים המקדש והאדם כי‬
‫בהיכל הש״י כמד ח׳ זרח עליו וכך בהיכל האדם‬
‫שוכן כבוד הנשמה וישיבתה בהיכלה דומה‬
‫לכבוד ה׳‪ ,‬כדאיתא בפ״ק דברכות )י׳ ע״א( הגי‬
‫ה׳ בדכי נפשי כנגד מי אמרם דוד לא אמר דוד‬
‫אלא כנגד הקכ״ה וכנגד הנשמה מה הנשמה וכוי‪,‬‬
‫ולכך כאשר היו כל כתות הנשמה בקדושה ולא‬
‫היו מממאין אותה ג״ב הש״י היה שוכן בהיכל‬
‫שלו בארץ בקדושתם‪ ,‬וכאשר נטמא האדם אז‬
‫נטמא מזה ג״כ היכל הש״י ויש בזה ראיות‬
‫ברורות ואין להאדיר במקום הזה עוד‪.‬‬
‫אף כי יש בזה עוד םוד כםתר ונעלם למה ב״ה‬
‫ראשת חרב על אלו ג׳ עבירות ומקדש שני על‬
‫ידי שנאת חנם ואפרש אותו ברמז ותבין אותו‪ ,‬וזה‬
‫מ מקדש ראשון היח לחם מכות ג׳ אבות הקדושים‬
‫אשר מדריגתס בודאי יותר עליוגה מן ישראל‪,‬‬
‫וידוע כי אברהם זכותו ומעלתו פרישותו מן‬
‫הערוד‪ ,‬שהדי אמרו עליו במסכת בבא בתרא )ס״ז‬
‫ע״א( עפר׳ לפומיה דאיוב שאמר ומה אתבוגן על‬
‫בתולה באחרניתא לא איםתכל אבל בדידיה‬
‫איםתכל ואלו באברהם כתיב הנה נא ידעתי כי‬
‫אשה יפת מראה את שלא נסתכל כל ימיו‪ ,‬יצחק‬
‫זמתו ההרחקה מע״ג שהרי מסר נפשו להקרבה‬
‫אל הש״י‪ ,‬יעקב גגד שפיכות דמים ודבר זה‬
‫ידוע ג״כ כי יעקב הוא החיים שהדי יעקב אבינו‬
‫לא מת ועוד כי הוא הפך עשו שהיה אדמוני והוא‬
‫סימן אליו שיהיה שופך דמים ויעקב הפכו מרותק‬
‫מזה‪ ,‬ועוד כי יעקב לא ראה קרי מימיו ודבר זה‬
‫נחשב קצת כאלו שופך דם כי ראוי ואפשר היה‬
‫שיהיה נברא ממנו אדם ואף מזה היה יעקב‬
‫מרחיק‪ .‬וב״ה שני שלא היה כ״כ במעלה היה‬
‫נגד כנסת ישראל עצמם וכבד אמרו חז״ל‬
‫)שבת ג״ה ע״א( כי בסוף כאשר הרב מקדש‬
‫ראשון תמה זכות אבות‪ ,‬ולכך היה מקדש שני * ‪ r‬־‬
‫ישראל בעצמם ולפיכך שנאת הגם ‪:‬־כהל ‪m‬‬
‫ככ‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫כנסת ישראל שנקרא כנסת ישראל על שם חבור‬
‫ואחדות ישראל‪ .‬וזה אמרם כי מקדש שני חרב‬
‫על ידי שנאת חנם בלבד‪ .‬ואלו דברים נראים‬
‫קלים אבל הם דברים עמוקים וגדולים רמזנו לך‬
‫פה ועם כי הכל שורש אחד להם ובחבור דרך‬
‫החיים נתבאר יותר‪ .‬וקאמר שם הראשונים‬
‫שנתגלה עונם נתגלה קצם פי׳ הראשונים‬
‫שנתגלה חטאם מפני שהראשונים עיקר חטאם‬
‫שהיו נמשכים אחר יצרם לעשות פעולו׳ רעות‬
‫בגלוי‪ ,‬ולפיכך עונש שלהם נתגלה וכן קצם ג״כ‬
‫נתגלה‪ ,‬אבל האחרונים שלא נתגלה עמם מפני‬
‫שעיקר עונם בלב שהוא בנסתר ולכך לא נתגלה‬
‫עונם‪ ,‬מפני שהוא דבר נסתר לכן לא נתגלה‬
‫ישראל‬
‫קצם גם כן ונשאר קיצם נסתר ונעלם‪ .‬ועוד יש‬
‫פי׳ בזה לפי שכל ענין הראשוני׳ לפי מעלתם‬
‫היה בהתרשמות יותר לכך כל מעשה הראשונים‬
‫נרשם ולא נרשם דבר מן האחרונים‪ ,‬וזה שכל‬
‫דבר שהוא חשוב כל ענינו נרשם לפי חשיבותו‬
‫לכך חטא הראשונים נרשם בעולם ונרשם ג״כ‬
‫בכתיבה ומאחר שכל ענין הראשונים בהתרשמות‬
‫ג״כ קצם נתגלה ונתרשם‪ ,‬אבל ענין האחרונים‬
‫איט בהתרשמות בעולם שאינן חשובים כ״כ‬
‫ולפיכך אין קצם נרשם‪ ,‬אבל הוא מן העניינים‬
‫הנעלמים ודבר זה ענין עמוק מאוד ואין להאריך‬
‫בזה עוד וזה נכון‪:‬‬
‫פרק חמישי‬
‫אמר רבי יוחנן)גטין נ״ה ע״ב( מאי דכתיב אשרי‬
‫אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברע‬
‫אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים אתרנגולא‬
‫ותרנגולתא חריב טור מלכא אשקא דריספק‬
‫חריב ביתר‪ .‬אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים‬
‫דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר‬
‫קמצא עביד םעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי‬
‫לי קמצא אזיל אייתיה לי׳ בר קמצא אתא‬
‫אשכחיה דהוד‪ ,‬יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא‬
‫בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכי קום‬
‫פוק אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהבינא לך‬
‫דמי מה דאכילנא ושתינא אמר ליה לא יהבינא‬
‫לך דמי פלגא דםעודתיך אמר ליה לא יהבינא‬
‫לך דמי כולה סעודתך אמר ליה לא נקטיה‬
‫ואפקיד‪ ,‬אמר הואיל והוי יתבי רבנן ולא מחו ביה‬
‫ש״מ קא ניחא להו איזל איכול בהו קורצא בי מלכא‬
‫אזל א״ל לקיסר מרדו בך יהודאי אמר ליה מי יימר‬
‫אמר ליה שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין‬
‫ליה אזיל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקא‬
‫אתי שדא ביה מומי בניב שפתים ואמרי לה‬
‫בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוד‪ ,‬מומא ולדידהו‬
‫לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום‬
‫מלכות אמר להו רבי זכרי׳ בן אבקולם יאמרו‬
‫בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למקטליה‬
‫דלא ליזל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו‬
‫מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן‬
‫ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולם החריבה‬
‫את ביתנו ושרפה את היכלנו והגלתנו מארצינו‬
‫שדר עלווייה לנידון קיסר כי אתא שדא גירא‬
‫למזרח אתא נפל בירושלים למערב אתא נפל‬
‫בירושלים לארבע רוחות השמים אתא נפל‬
‫בירושלים אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך‬
‫אמר ליה ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי‬
‫ישראל וגו׳ אמר קב׳׳ד‪ .‬בעי לחרובי ביתיר‪ .‬ובעי‬
‫לכפורי ידיה בההוא גברא ערק ואזל ואגייר ונפק‬
‫מיניה רבי מאיר ע״כ‪ .‬ובתוספות קשיא בפרק‬
‫הרואה )ס׳ ע״א( אמר חזייה לההוא גברא דהוה‬
‫מפחד אמר ליה חטאה את דכתיב פחדו בציון‬
‫חטאים ופריך מקרא דהכא ומוקי ליה ההוא‬
‫בדברי תורה כתיב שדואג שישכח תלמודו וחוזר‬
‫על משנתו תמיד ותרצו התוספות כמו שמבואר‬
‫בתוספות‪ .‬ותימא דאכתי קשר‪ ,‬דה״ל לאוקמא התם‬
‫קרא בהאי גוונא שלא יבטח ברוב טובתו‬
‫ושלוותו לבייש אדם‪ .‬ולפיכך נראה דמעיקרא‬
‫לא קשיא כלל דהא בודאי באותה שער‪ .‬חוטאים‬
‫היו דאי לא חטאו לא חרב הבית‪ ,‬ובשביל החטא‬
‫נצח‬
‫טרקה‬
‫יש לו לפחד שמא יבא עוגש עליו וכדכתיב קרא‪,‬‬
‫וכך פירושו מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד‬
‫וגו׳ והתם בודאי קרא איירי בדברי תורה‪ ,‬ואייתי‬
‫כאן ראיה כי כשם שיש לפהד מדברי תורה שלא‬
‫ישבה אותם כך יש לו לפהד מהטא הדור כאשר‬
‫יראה שהם חוטאים אז ידאג שלא יבא פורעניות‬
‫ואין לעשות מעשה שאפשר שיבא ממנו צר*‬
‫ואין להקשות מה ענין שיש לו לדאג מן התטא אל‬
‫דבר שלא ישבת דברי תורה דמייתי ראיה‬
‫מיניה‪ ,‬דשפיר מייתי ראייה כי טעם אהד לשניהמ‪,‬‬
‫כי מה שאמר לההוא גברא חטאה את טעמא‬
‫דמלתא שכל המפהד סימן שהוא בעל חטא ובעל‬
‫הסרון ואינו שלם כי הדבר שהוא שלם מפני‬
‫שלימותו אינו מוכן להפסד לכך אין מפחד רק‬
‫מי שאינו שלם והוא מוכן להפסד הוא מפחד‪.‬‬
‫ולפיכך כאשר ראה לאותו אדם שהיה מפחד‬
‫אמר לו הטאה את כי ההוטא אינו שלם והוא‬
‫בעל חסרון ומוכן להפסד ולכך מפהד אבל השלם‬
‫אינו מוכן להפסד ולפיכך אינו מפחד‪ .‬ופריך התם‬
‫מקרא דאשרי אדם מפחד תמיד ומוקי ליה בדברי‬
‫תורה‪ ,‬כי התורה שבאדם אי אפשר לקנות אותה‬
‫כשלימות לפי שדברי תורה עומדיפ ומוכנים‬
‫להשתכח בעבור שאין האדם שהוא בעל גוף קונה‬
‫החכמה שהיא שכלית שהוא הפך הגוף עד שיהיה‬
‫לו קנין גמור ודבר זה ידוע‪ ,‬ובמו שאמרו במסכת‬
‫חגיגה )ס״ו ע״א( שדברי תורה קשים לקנות‬
‫וקלים להשתכה לכך מוקמינן להא דכתיב אשרי‬
‫אדם מפחד תמיד בד״ת שאין לאדם בתורה קנין‬
‫בשלימותה‪ .‬ודבר זה ראוי לו לפחד ולא מוקמינן‬
‫קרא בחוטא שיש לו לפחד דהא אשרי כתיב‬
‫דמשמע דלא איירי בחוטא כלל‪ .‬ומ״מ מייתי‬
‫ראיה מד‪,‬ך קרא דיש לו לפחד כאשד אינו שלם‬
‫ויש כאן חטא שאז יש לו לפחד על הפסד‪ ,‬שהרי‬
‫קרא בתורה איירי וזה מפני שאין התורה קנין‬
‫כשלימות לאדם ובזה ראוי לו לפהד‪ .‬ולפיכך‬
‫באותו זמן שלא היו שלימים והיו חוטאים היה‬
‫להם לצדיקים אשר בדור לפחד מחטא התר‪.‬‬
‫כלל הדבר דמייתי ראיה שיש לפחוד מחטא הדוד‬
‫מדכתיב אשרי אדם מפתד תמיד דמיירי בדברי‬
‫תורה שראוי לו לפחד וה״נ בשביל חטא הדור‬
‫יש לו לפחד‪:‬‬
‫ישראל‬
‫כג‬
‫אקמצא ובר קמצא וכוי קשה למה חיה חורבן‬
‫ירושלים בפני עצמו וחורבן ביתר בפני‬
‫עצמו ולמה לא נחרב חבל כאשד נגזר חורבן על‬
‫‪,‬ירושלים‪ ,‬ועוד קשה למה זה היה שהרב טור‬
‫מלכא בשביל תרנגול ותרנגולתא שאין טפק כי‬
‫לדבר גדןל כזה כמו טור מלכא שכל ענין שהגיע‬
‫שם לא היה במקרה‪ ,‬וכן אשקא דהיםפק שהרב‬
‫ביתר לא היה זה במקרה ומכל שכן ירושלים‬
‫עיר הקדושה שחרב ע״י קמצא ובר קמצא לא‬
‫היה זה במקדה‪ .‬דע כי דברי חכמים עמוקים‬
‫מאוד מאוד‪ ,‬וכאשר היו ישראל בארץ היה יישוב‬
‫הארץ בשלשה דברים‪ ,‬הראשון והוא עליון על‬
‫כל שהשכינה היתד‪ .‬שורה ביגיהם ואין לך ישוב‬
‫כמו זה‪ ,‬כי אין ספק כי כאשר היה הש״י שוכן‬
‫ביניהם היו מתברכים בטל ומטר והיה עיני הש״י‬
‫בה מראשית השנה ועד אחרית השנד« ודכתיב‬
‫בקרא )ובריס י״א( ארץ אשר ה׳ דורש אותר״‬
‫השני כי היה בארץ רבוי עם מאוד‪ .‬השלישי‬
‫יישוב הארץ בכרכים גדולים והזקיס‪ .‬והנה אלו‬
‫ג׳ הראשון כאשר אין הארץ מדבר שהיא ציה‬
‫וזה כאשר עיני הש״י בה ואז מתברכת מן הש״י‪,‬‬
‫השני רבוי עם‪ ,‬השלישי כאשר היא מיושבת‬
‫בכרכים גדולים‪ .‬וכן תמצא בכתוב שהזכיר ג׳ אלו‬
‫דברים שאמר )במדבר י״ג( וראיתם את הארץ מה‬
‫היא וגוי החזק הוא הרפה המעט או רב והוא‬
‫כנגד העם שיש בה‪ ,‬ואח״כ חוזר ואומר עוד‬
‫ומה הארץ הטובה היא אם רעה ומה הערים‬
‫אם במחנים אם במבצרים זהו כנגד הכרכים ובן‬
‫הטובה היא אם רעה פירושו אם טובה׳ היא בישוב‬
‫הארץ בגנות ופרדיסים שהם לישוב הארץ‪ ,‬וחזר‬
‫ואמר עוד ומה הארץ השמינה וגו׳ נגד זה שיש בה‬
‫ברכת הש״י‪ .‬לכך כאשר נחרבו אז נחרבו אלו ג׳‬
‫דברים זה אהד זה מתהלה חרב ירושלים ונסתלקה‬
‫השכינה מביניהם ואז משחרב בית המקדש לא‬
‫היתד‪ .‬ברכה בארץ‪ .‬ובדבר זה אין להאריך כי‬
‫כבר פרשו ז״ל במטכת טוטה )מ״ח ע״א( כי‬
‫הברכות היו בארץ בשביל בית המקדש כדאיתא‬
‫התם‪ .‬ואח״כ הרב טור מלכא ושם היה רבוי‬
‫ישראל כאשר תמצא ע׳ עיירות היה לינאי כמו‬
‫שמספר ונקרא טור מלכא כי למלך ראוי שיהיה‬
‫לו רוב עם כי ברוב עם הדרת מלך‪ .‬ואח״כ ביתר‬
‫שהיה כרך גדול ותקיף כשהיה ‪ .‬ז‪.‬רץ ולפיבד‬
‫כד‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫נקרא כרך ביתר ואותו מקום המיושב שהיה‬
‫נקרא כרך ביתר נחרב ונחרש וכמו שנתבאר‬
‫במקומה כל ענין זה בפירוש‪.‬‬
‫ואמר כי כל אחד חרב ע׳׳י ענין הראוי‪ ,‬כי‬
‫בשביל שנאת חנם נחרב ירושלים ודבר‬
‫זה התבאר בפרק שלפני זה באריכות‪ ,‬כי‬
‫ע״י בית המקדש וירושלים נעשה כל ישראל‬
‫כאיש אחד לפי שהיד‪ .‬להם מזבח אחד ולא‬
‫היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו‬
‫עד שע״י בית המקדש היו ישראל אחד‪ ,‬וכאשר‬
‫היד‪ .‬חלוק ביניהם נחרב המקום הזה שהוא נעשה‬
‫לאחדות ישראל ולפיכך ע״י שנאת חנם של קמצא‬
‫נחרבה העיר והמקדש‪ .‬וכאשר תדקדק בלשון‬
‫קמצא כי השם הזה מורה על חלוק שקורא קמצא‬
‫על שם החליק והפירוד כי זה הוא לשון קמיצה‬
‫כמו )ויקרא ב׳ ב׳( וקמץ משם ובלשון חכמים‬
‫)ב״ב ק׳׳ז ע״א( גבי האחים שחלקו ובא ב״ח‬
‫וטרף חלקו של אחד מהם ואמר שם מקמצים‬
‫כלומר שגובין מעט מכל אחד ולפיכך הנפרד‬
‫והנחלה מהכל נקרא קמצא ד״ל קומץ מהכל‬
‫והנחלה מהכל נקרא קמצא ר״ל קומץ מהכל ובלשון‬
‫חכמים )עדיות פ״ח( נקרא החגב קמצא ותרגום‬
‫אונקלוס )במדבר י״ג ל״ג( ונהי בעינינו כחגבים‬
‫כקמצין‪ ,‬וזד‪ .‬מפני כי יש בהם רבוי גיול ולכך נקרא‬
‫ארבה על שם הרבוי והרבוי הוא מכח חילוק ופירוד‬
‫כי הדבר אשר הוא מתאחד אין שייך בו רבוי‬
‫כי לא יתרבה דק המחולק והנפדד לכך נקרא‬
‫המין אשד הוא מתרבה כמו הארבה קמצא שמו‬
‫שהוא מחולק‪ .‬ועל זה אמד )משלי לי( מלך אין‬
‫לארבה פי׳ כי המלך מאחד הכלל עד שהם אחד‬
‫ואלו לגודל רבוי שלהם הם מחולקים ואין בהם‬
‫אחדות הוא המלך אשר הוא מאחד את הכל‪,‬‬
‫וכן הנמלה כתיב עליה )משלי וי( לך אל נמלה‬
‫עצל אשר אין לה קצין ושוטר כלומר שאין לה‬
‫קצין אשר הוא מאחד ומקשר הכלל וכדאיתא‬
‫בפרק אלו טריפות )חולין נ״ז ע״ב( ונקראת הנמלח‬
‫קמצא ג״כ בהגדה דעוג מלך הבשן )ברכות נ״ד‬
‫ע״ב( דעקר טורא ואייתי הקב״ה לקמצא כי הדבר‬
‫שהוא קטן כמו הנמלה נקרא קמצא כמו שאמרנו‬
‫כי הקומץ הוא דבר מועט ולקטנותם נקרא קמצא‪,‬‬
‫ומפני שיש בהם הקטנות יותר לכך יש בהם‬
‫החלו יי • ‪r‬־־ רמו כל דבר קטן‪ .‬ומפני כי אלו‬
‫ישראל‬
‫אנשים היו מחולקים בשנאת חנם ראוי שיקרא‬
‫שמם קמצא ובר קמצא כי בית המקדש שני נחרב‬
‫בשביל שנאת חנם ובודאי היד‪ .‬זה על ידי אנשים‬
‫שהיו מוכנים לחלוק ופירוד‪ .‬ולפיכך אמר אקמצא‬
‫ובר קמצא חרב ירושלים כי אין ספק כי שמם‬
‫של אלו אנשים היה נקרא על ענין שלהם שהיו‬
‫מיוחדים בפירוד ובחלוק ולכך על ידם חרב הבית‬
‫שהוא לאחדות ישראל ולקשר אותם באחדות‪.‬‬
‫ויש לך להתבונן מה עשה קמצא ומד‪ .‬פשעו ומה‬
‫חטאו שאמר על ידי קמצא חרב ירושלים‪.‬‬
‫אבל יש לך לדעת כי על שהיה באותו הדור שנאת‬
‫חנם ומחלוקת ודרך המקום שיש בו שנאת חנם‬
‫שיקח לו אוהב לחלוק עם אחר ששונא לו׳ וזד‪.‬‬
‫היה כאן שהיה רחמיה קמצא וזאת האהבה הוא‬
‫באמת חלוק ופירוד ומחלוקת כמו השנאה‪ ,‬כי‬
‫ע״י זה נעשה מחלוקת ולפיכך האוהב הזד‪ .‬נקרא‬
‫קמצא שאין התקשרות זה רק כדי לחלוק על‬
‫על‬
‫נאמר‬
‫אחרים‪ ,‬והנה הפרוד והחלוק‬
‫המתחברים להיות אוהבים על זה הדרך‪ ,‬לכך‬
‫נקרא בעל המחלוקת בר קמצא שיש בו המחלוקת‬
‫ביותר והוא יותר גרוע ומי שלא היה בו‬
‫המחלוקת רק שהיה מתחבר אל מי שהיד‪ .‬בעל‬
‫מחלוקת נקרא קמצא‪ .‬ומפני זה נחרב ירושלים‬
‫עיר הקודש המאחד את ישראל ודוקא בית‬
‫המקדש שני חרב על ידי שנאת חנם ודבר זה‬
‫פרשנו למעלה באריכות‪ .‬ועוד מפני שיותר ראוי‬
‫שיהיה אחדות בישראל במקדש ב׳‪ ,‬שלא היה‬
‫חלוק בישראל במקדש ב׳ כמו שהי׳ במקדש א׳‬
‫שהיו ישראל מחולקים ישראל ויהודה והיר‪ .‬חלוק‬
‫בישראל‪ ,‬נמצא שהמעלה שהיה לישראל במקדש‬
‫א׳ מעלה מיוחדת שהיתה השכינה ביניהם ודבר‬
‫זה ידוע כי היתד‪ .‬השכינה שורד‪ .‬במקדש ראשון‪,‬‬
‫ובמקדש שני מעלה מיוחדת שלא היו מחולקים‬
‫ישראל לשנים‪ ,‬ולפיכך מקדש ראשון נחרב על‬
‫ידי עבירות שהם טומאה ואין הקב״ה שורה‬
‫ביניהם בתוך טומאתם אבל בית המקדש שני‬
‫נחרב על ידי שנאת חנם המבטל האחדות שלהם‬
‫שזה מעלתם במקדש שני כמו שהיה מעלתו של‬
‫מקדש ראשון שהיה השכינה שזרה ביניהם כמו‬
‫ואמר‬
‫שנתבאר למעלה‪:‬‬
‫על ידי תרנגולא ותרנגולתא חרב טור‬
‫מלכא ומפרש בגמרא שהיו מוציאים‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫לפניהם תרנגול ותרגגולת לומר פרו ורמ‪,‬‬
‫והיינו שאמרנו למעלה כי בטור מלכא היו‬
‫הברכות ברבוי עם לכד היו מכינים עצמם לזה‪,‬‬
‫והיו מוציאים לפני חתן וכלה תרגגולא‬
‫ותרגגולתא שהם פרים ורבים מאוד ועל ידי זה‬
‫חרב טור מלכא שבאו גונדא דרומא לקחת דבר‬
‫זה וכמו שיתבאר דבר זה‪ .‬ואמר אשקא דריפפק‬
‫חרב ביתר ומפרש לקמן שמיד שנולד לאחד בן‬
‫היו נוטעןם ארז כדלקמן וסימן זד‪ .‬להם שיהיה‬
‫הזוג כמו נטיעה חזקה ויהיה מושבם חזק כמו‬
‫נטיעת ארזים בארץ‪ ,‬וביום חופתם היו עושיט‬
‫חופה מהם וזהו טימן שיהיה להם אוהל בל יצען‬
‫בארץ ויהיה אל הזוג הזח בית נאמן‪ ,‬וידוע כי‬
‫הארז הוא הנטיעה ביותר הזקה וכדכתיב )במוכר‬
‫כ״ד( כאהלים נטע ה׳ כארזים עלי מים ולכד היו‬
‫נוטעים ארז כלומר שיהיה להם נטיעה‪ .‬חזקה‬
‫בארץ ולכד זכו ג״כ לברד ביתר כי ביתר הזא‬
‫כרד חזק ותקיף גטוע בארץ ועוד יתבאר לקמן‬
‫באריכות‪ ,‬הרי לד שכל אחד כפי מה שהיה‬
‫מעלתו היה חורבן שלו‪.‬‬
‫אמנם יש לד לדעת ע ת דברים גמלים מאד באלו‬
‫שלשה מקומות ירושלים ביתד וטור מלכא‪,‬‬
‫וזה כי ירושלים אשר היא באמצע הארץ דומה ללב‬
‫אשד הוא באמצע הגוף‪ ,‬אמנם ביתר נגד הימין כי‬
‫כל אמצע יש לו ימין ושמאל ולכך אי אפשר שלא‬
‫יהיה כאן ימין ושמאל אשד להם ג״כ דברים‬
‫מיוחדים‪ ,‬ולכך היה בארץ ישראל ביתר שהוא כרך‬
‫הזק ותקיף ויש לו חוזק ימין והיו נוטעים נטיעות‬
‫לעת החופה שכל נטיעה אשר אם כל רוחות באים‬
‫אין מזיזין ממקומה‪ ,‬אבל טור מלכא היה לו כח‬
‫שמאל אשר מן שמאל הוא הרמי‪ .‬ודבר זה ידוע‬
‫למביני מדע כי מן השמאל יבא הדבר וזה תבין ממה‬
‫שאמרו חז״ל )ב״ב כ״ד‪ .‬ע״ב( הרוצה להעשיר‬
‫יצפין כי דרום נקרא ימין ככתוב וממילא צפון‬
‫הוא השמאל ומשם העושר שהוא רמי הממון‪.‬‬
‫ודבר זה מובן כי השמאל הוא התחלת הרבוי כי‬
‫הימין אין שם רבוי כלל כי הוא ראשון ואין‬
‫בראשון רבוי כלל אבל השמאל הוא השני ומשם‬
‫הרמי‪ .‬ולכך הרוצה להעשיר יצפין והרוצה‬
‫לההכים ידרים כי הפך הוא השכל שהוא אחד‬
‫טשוט בלתי מתחלק ולכך הרוצה להחכים ידריס‬
‫ישראל‬
‫כה‬
‫כי הדרום הוא ימין והימין הוא הראשון והראשון‬
‫הוא אחד פשוט והשני הוא התחלת הדגוי ודבר‬
‫זה בדוד אמת‪ ,‬ולבך הוי מפקי קמייהו תרנגולא‬
‫ותרנגול תא לומר פרו ורבו והבן זה מאוד מאוד‬
‫ותבין דברי חכמים על אמתתם‪:‬‬
‫ומעתה מתחיל למפר בחורבן ירושלים שהיה‬
‫הטבה הראשונה בר קמצא ואחר זה חיו‬
‫נמשכים סבות השייכים אל החורת שבא על‬
‫ידיהם‪ ,‬כי ירושלים עיר הקודש והמזבח אשר‬
‫הוא שלימות בל העולם‪ \av ,‬אמרו חכמים‬
‫אלמלא היו יודעים האומות מה מועיל להט‬
‫בית המקדש היו בונים אותו של זהב‪ ,‬וזה בודאי‬
‫בך בי למעלת המקדש ראוי שיהיה ב״ה שלימות‬
‫אל כל העולם לא לישראל בלבד‪ .‬ולפיכד אמרה‬
‫תורה לקבל קרבנות מן העו״ג המקריבים קדמות‬
‫ואם היו העו״ג מתנגדים אל בית המקדש לא היה‬
‫יכול לעמוד אף שעה אחת בשעה שהעו״ג‬
‫מושלים שהיו מחריבים אותו‪ ,‬לכד אף כי העו״ג‬
‫מתנגדים לישראל אבל מ ת המקדש לפי שיש צד‬
‫בחינה אשר בית המקדש הוא שלימות כל העולם‬
‫אף לעו״ג ולכד לא גחרב ע״י עו״ג רק ע״י שנאת‬
‫וצם ומחלוקת שנחלקו ישראל ועל ידי זח נחרב‬
‫המת‪ .‬ובית המקדש היה גודם שחיח מתגדח‬
‫בישראל המלכות כי אמרו אין ישראל תחת דשות‬
‫העו״ג מצד ב״ה‪ ,‬ולכד אמר למלד מרדו ‪p‬־‬
‫יהודאי כלומר שאין ישראל תחת דשות וכח‬
‫העו״ג וכל זה כדי שישלח להם קרבן להקריב‬
‫ובזה יראה שישראל הם על העו״ג מצד בית‬
‫חמקדש‪ .‬ובשמל זח בחד בדבר זה מ מ ה דהייגו‬
‫בית המקדש נראה בחיגר‪ .‬זאת יותר מן שאר‬
‫דברים‪ ,‬כי הרשע הזה חיד‪ .‬חכמתו להרע ורצה‬
‫להודיע למלד כי ישראל איגם תחת רשות העו״ג‬
‫מצד בית המקדש‪ .‬וזהו כמו מדידה באשר איגם‬
‫תחת העו״ג כמו שיתבאר בפמח*״ ואלו לא חיה‬
‫הפרש מ ן קרבן ישראל ובין קרבן העו״ג לא היה‬
‫לו עילה וסיבה להחריב ב״ד* אך כי זה המלשין‬
‫מחפש היה למצא מ ישראל חם על העו״ג ואיגם‬
‫תהת רשותם וזהו מרידה באשר איגם תחת‬
‫רשותט ובפרט בעגין הקדבגות הראוים לב״ה כי‬
‫ב״ה הוא מיוחד לישראל בפרט ומצד ב״ה מעלות‬
‫ישראל על העו״ג‪ .‬ולפיכד עשה בו מום בעגין‬
‫דלדידהו לא הוי מום ולריח הוי מום‪,‬‬
‫כו‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫ודע כי העו״ג כולם מתייחסים לגוף ולפיכך כאשר‬
‫הקרבן הוא שלם בגופו די בזה שזהו‬
‫שלימתם‪ ,‬אבל ישראל שיש להם מעלה בלתי‬
‫גופנית ולפיכך קרבנותיהם גם כן צריכים שיהיו‬
‫בענין זה שיהיו שלימים בגופם וגם בדבר שאינו‬
‫גוף‪ ,‬ולפיכך לדידהו אין מום בדוקין שבעין כיון‬
‫שגופו שלם ולדידן הוי מום שישראל יש להם‬
‫מעלה הנבדלת מן הגוף לכך צריכים שיהיו‬
‫קרבנותיהם שלימים וקיימים אף בדברים שאינם‬
‫גוף וכבר נתבאר שיש בעין קצת כח נבדל‪ .‬א״ד‬
‫בשפתים כי הפה משם יבא הדבור והקול‪ ,‬אף‬
‫כי אין לבהמה דבור יש לה קול אשר הקול אינו‬
‫גוף ושניהם הם כתובים ביחד )תהלים קם״ו( פה‬
‫להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו ולפי‬
‫חשיבתן ומעלתם מקדים הכתוב אותם כמו‬
‫שנתבאר בחבור גבורת ה׳ )פ׳ ם״ד( ע״ש‪.‬‬
‫ולכך קאמר א״ד דשדא מומא בשפתים דוקא‪,‬‬
‫אבל למ״ד דשדא מומא בדוקין שבעין סובר מפני‬
‫שחשיבת הפה הוא בשביל הדבור ואין לבהמה‬
‫דבור אף שיש לה קול אין המום זה בדבור אשר‬
‫הדבור אינו גופני‪ .‬ומ״מ לפי דעת שניהם שדא‬
‫מומא באבר אשר יש לו כח שאינו גופני ושם‬
‫עשה המום האחד הוא הדבור והשני הוא הראיה‪,‬‬
‫ובזה נראה מעלת ישראל מצד ב״ה אשר הם‬
‫יותר במעלה ובקדושה מן העו׳׳ג ולכך פסול‬
‫לישראל דוקין שבעין וכן מ ש בשפתים וזהו‬
‫המרידה עצמה שישראל מורדים בעו״ג שאינה‬
‫תחת רשות העו׳׳ג מצד הקרבה הזאת‪ .‬וכאשר‬
‫ישראל יותר במעלה מן העו״ג ואינם תחת רשות‬
‫המלך שבעו״ג היה מחריב בית המקדש כי המלך‬
‫שבעו״ג רוצה שיהיה הכל תחת רשותו‪.‬‬
‫ומעתה יתורץ לך קושיא גדולה כי כאשר לא רצו‬
‫להקריב הקרבן הזה למד‪ ,‬לא שלחו אל‬
‫הקיסר שזה הקרבן אינו ראוי להקרבה׳ שודאי זה‬
‫היה כעס המלך בעצמו שהיה רואה שאין הקרבתו‬
‫ראויה אל בית המקדש שמום זה הוא מום‬
‫לישראל ולעו״ג לא הוד‪ ,‬מום‪ ,‬ועל ידי זה נגלה‬
‫אל הקיסי־ שישראל מתנגדים אל העו״ג מצד‬
‫ב״ה שבראשונה היו אומרים ירושלים והמזבח‬
‫שלימות כל הנמצאים ועכשיו נתגלה על ידי‬
‫קרבן זר‪ ,‬שבית המקדש מיוחד דוקא לישראל ומה‬
‫שראוי להם להקריב לא מה שראוי להקריב‬
‫ישראל‬
‫לעו״ג‪ .‬והיו חכמים רוצים להקריב הקרבן משום‬
‫שלום מלכות או להרוג המביא הקרבן הזה‬
‫שהיו חושדין אותו כי כל זה גרמתו ולא היה‬
‫רוצה ר׳ זכריה מפני ענותנותו של ר׳ זכריה‪,‬‬
‫ולפיכך אמר ענותנותו וכו׳ פי׳ שהש״י כאשר‬
‫רוצה בדבר מה כמו שרצה עכשיו להחריב הבית‬
‫והיו חכמים גדולים עומדים על נפשם להציל נפשם‬
‫להרוג את זה ועשה הקב״ה שליחותו על ידי ר׳‬
‫זכריה שיהיה ניצל הרשע עד שנעשה רצון הקב״ה‬
‫שהיה רוצה בחורבן והבן דברים אלו‪:‬‬
‫כי אתא שדא גירא למזרח פי׳ כי כן דרך העו״ג‬
‫לדדות מנחשים לאיזה מקום יפול ראש החץ‪,‬‬
‫ולפיכך כאשר זרק חץ למזרח נפל בירושלים‬
‫כלומר ראש החץ היה לירושלים‪ ,‬ואח״כ עשה‬
‫למערב כך כלומר בצד שהוא הפך זה וזהו מערב‬
‫ונפל בירושלים והיינו גם כן ראש החץ כי שמא‬
‫צד אחד הוא מתנגד לישראל אבל יש לישראל‬
‫מזל מצד אחר כי כל ניחוש הוא ע״י מזל‪ ,‬ולפיכך‬
‫כאשר עשה הניחוש מצד מערב ובכל הצדדין אז‬
‫הניחוש שלם שלא תוכל לומר שמא מצד אחד‬
‫דוקא אץ מזל לישראל אבל יש צד שיש מזל‬
‫להם שהרי עשה חניחוש בכל הצדדין ומורה זה‬
‫שאין לישראל מזל בשום צד‪ ,‬כי ארבע צדדין‬
‫של הרוחות שזרק החץ ונפל לירושלים מורה‬
‫דבר זה שמכל צד אין לישראל מזל‪:‬‬
‫שדריה עלווייהו לאספסיאמס קיסר אתא צר‬
‫עליה תלת שנין הוו הנהו תלתא עתירי‬
‫נקדימון בן גוריון בן כלבא שבוע ובן ציצית‬
‫הכסת נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו‬
‫בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב‬
‫ככלב יוצא כשהוא שבע בן ציצית הכסת שהיתר‪,‬‬
‫ציצתו נגררת על גבי כסתות א״ד שהיתר‪ ,‬כסתו‬
‫מוטלת בין גדולי רומי חד אמר להו אנא זיעא‬
‫להון בחיטי ושערי וחד אמר בדחמרא ומשחא‬
‫וחד אמר בדציבי ושבחו רבנן לדציבי דרב חסדא‬
‫כל אקלידי הוי מסר לשמעיה בר מדציבי דאמר‬
‫רב חסדא אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבא‬
‫דציבי הוד‪ ,‬להו למיזן עשרים וחד שתא‬
‫הוד‪ ,‬בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק‬
‫שתא הוד‪ ,‬בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק‬
‫וניעבד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרי להו‬
‫ניפוק וניעבד קרבא בהדייהו אמרו להר רבנן‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫לא מסתייע מילתא קמו קלינהו להנהו אמברי‬
‫דחיטי ושערא והוד‪ ,‬כפנא תלת שנין כר‪ .‬יש‬
‫לדקדק על מספר זה שאמר דהוה בהו למיזן‬
‫עשרים וחד שנת שכבר אמרנו שאין דבר מן‬
‫הדברים הגדולים כמו זה במקרה‪ ,‬וכן מה שאמר‬
‫צר עלה תלת שגין למה תלת שנת דוקא‪ ,‬ועוד‬
‫יש לדקדק על שלשה עשירים אלו למה לא חיה‬
‫אחד שמפרנט אותם בבשר כמו בהמרא זאת ספק‬
‫שיותר צריך בשד מן חמרא‪.‬‬
‫ד ע כי ירושלים מקום הקדושה לא חיח ראוי להיות‬
‫כבוש תהת העו״ג רק בג׳ שנים כי כל ישראל‬
‫ענינם משולש‪ ,‬משולשים באבות משולשים בכהנים‬
‫לוים וישראלים ולפיכך נקראי׳ עם תלתאי‪ .‬ומפני‬
‫שהם תלתאי לא היה יכולים העו״ג למשול עליהם‬
‫כי אם בבר צרו עליהם שלש שנים ואז היו גוברים‬
‫עליהם‪ .‬כי משולשים הם ישראל וזהו חזקם‬
‫ותוקפם של ישראל כדכתיב )דברים ל״ב( יעקב‬
‫חבל נהלתו ר״ל כי ישראל יש להם חוזק כמו‬
‫הבל שחזקו בג׳ חוטין כדכחיב )קהלת וי( וחוט‬
‫המשולש לא במהרה ינתק‪ .‬וגגד זה היו צדיכיס‬
‫לצור ג׳ שנים כדי להתגבר על הוזק תוקפם‬
‫שהוא שלש‪ .‬והבן זה היטיב כי זה הוא ג״כ מה‬
‫שהיה מן הבקעת העיד דהייגו מן י״ז בתמת עד‬
‫ט׳ באב ג׳ שבועות‪ ,‬דלא היה צריך ג׳ שגיט‬
‫כי כבר כבשו את העיר והיה זה התחלה לכבישה‬
‫ולכך לא היו הוו צדיכיט רק ג׳ שבועות אבל‬
‫לתחלת כבישה היו צריכת ג׳ שנים‪ .‬וקאמר דהוה‬
‫בהו למיזן עשרים וחד שנין‪ .‬ענת זח כי באותי‬
‫זמן היו ישראל מוכניז למשול עליהם העו״ג‪,‬‬
‫והכנה זאת היה עד כ״א שנים ולא יותר כנגד‬
‫כ״א ימים שיש מן י״ז בתמוז עד ט׳ כאב יום‬
‫לשנה וכאשר עברו אלו כ״א שנים שוב עברה‬
‫הכנה זאת ולא היד‪ .‬יראים עוד‪ .‬ולכך אלו‬
‫העשירים ברך אותם הש״י עד שיוכלו לעמוד‬
‫נגד בח העו״ג ולזון ישראל כ״א שנים ושוב לא‬
‫היה הזמן מצליח לעו״ג לשלוט על ישראל רק‬
‫כ״א שנה‪ ,‬כי אלו כ״א שניט הוא זמן שמצליח‬
‫כח העו״ג כי הם נגד כ״א ימים שבין י״ז בתמוז‬
‫וט׳ באב יום לשנה וכאשר עברו אלו כ״א שנה‬
‫אין השעה עומדת להם ולכך אלי העשירים חיה‬
‫להם למיזן כ״א שנה‪ .‬אבל לפירוש שלפני זה כי‬
‫איתם ג׳ שביעית היי נגד כח ישראל שהוא‬
‫ישראל‬
‫מ‬
‫משמיש ולאחר כך יכולת לכבוש אותם כמו‬
‫שאמרנו‪ ,‬היו אלו כ״א שגים שהיה מגיע לכל‬
‫אחד מן העשירים רק שבעה שנים כי שבעה‬
‫שנים הוא רעבת גמור כמי שמצינו אצל יוסף שבע‬
‫שנים רעב‪ ,‬יכן בבל מקים אמרו)םנהירין כים ן״א(‬
‫שבע שני הוי כפנא ועל פתוזא דאומנא לא חליף‪.‬‬
‫והיה בכל אחד מן העשירים לפרנסם ז׳ שנים‬
‫שלימות‪ ,‬דהיינו כי השלשה העשירים ביחד חיו‬
‫מפרנסים אותם כ״א שנים‪ ,‬האחד בחיטי ושערי‬
‫והשני בחמרא ובמשחא השלישי בדציבי‪ ,‬הרי כל‬
‫אחד מפרנס שליש הפרנסה יבזה עילה לאהד ז׳‬
‫שנים כאלי היה כל אחד מפדגם איתם לגמרי ר‬
‫שנים‪ ,‬דהיינו שהיה מפרנס איתי העשיר האחד‬
‫בחיטי ובשערי ושנים העשירים האחדים נתנו לי‬
‫משחא וחמרא וציבי מה שצריך לז׳ שנים ובעל‬
‫חיטי יחזור ויתן במקומו בשבע שנים השניים‬
‫ובשבע השלישים חיטים ושערא עד שיגיע לכל‬
‫אחד מן העשירים שיהיה מפרגם אותם ז׳ שגיס‬
‫שלימות בכל בחיטים ובשעורים ובחמרא ובדציבי‬
‫יזהו עשיר גמור‪ .‬ידע כי שבע שהוא לשה שביעה‬
‫והוא שייד לעשיר כי העשיר הוא שבע בבל‪,‬‬
‫ובאשר פרגט אותם שבע שגים היא עשיר גמור‬
‫שהיא שבע בעושר‪ .‬כלל הדבר כל אחד מן אלי‬
‫ג׳ עשירים היה מפרנס איתם ז׳ שגים שלימות‬
‫כאשר כל אחד היה מחליף את שלו באחר עד‬
‫שהגיע לכל אחד ז׳ שנים‪ ,‬ינתן הש״י ברכת‬
‫השובע שהיא שבע שנים לכל אחד יאחד והיו‬
‫יכולים להציל את ישראל אם לא חיו הרשעים‬
‫שמחריביט את הכל וזה הטירוש הוא ברור‪.‬‬
‫וקאמר שהיה בחס ג׳ עשירים דוקא‪ ,‬ודע בי‬
‫העשירות הוא מצד ג׳ דברים האחד היא‬
‫מצד ברכת ה׳ היא תעשיר והיא מבודד ומטגי‬
‫שזכה לברכה מאת ה׳ זוכה לעושר מצד הברכה‬
‫בלבד שהוא מבודד מן הש״י‪ ,‬השני שזוכה לעושר‬
‫כדי שיתפרנס ומפני הפרנסה זוכה לעושר‪ ,‬והעושר‬
‫השלישי מפני כי הוא זוכה לעושר שיהיה חשיב‬
‫בשביל העושר כי חחשיבות הוא ברבוי עושר‬
‫ולפיכד העושר בא לו לאדם בשביל החשיבו*‬
‫ואלו העשירים חם ג׳ דברים מחולקים‪ .‬ואין ענין‬
‫רביעי שיזבח לעושר רק ע״י ג׳ דברים כי יש‬
‫זוכה לעושר מצד שהוא ראוי לברבר‪ .‬כמו שחיו‬
‫האבות מבורכים ובשביל זה זבו לעושר‪ ,‬השני‬
‫כוז‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫שזוכה לעושר בשביל שיהיה לו פרנסה ומזוני‬
‫וזהו שאמרו ח ד ל )מו״ק כ״ח ע״ב( חיי בני מזוני‬
‫לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא ויש‬
‫שזוכה לעושר מצד שהוא זוכה לחשיבות ולפיכך‬
‫נותן לו עושר צ י אין כבוד וגדולה בלא עושר‪.‬‬
‫ולפיכך אמר כי כנגד אלו היו ג׳ עשירים‬
‫מחולקים היו שלשה עשירים אלו נקדימון בן‬
‫גוריון שנקדה לו החמה בעבורו‪ ,‬וזה ראיה‬
‫שהש״י נותן לו עושר של ברכה שבשבילו עשה‬
‫הקב״ה ונקדה לו החמה בעבורו ודבר זה בפרט‬
‫ע״י שהוא מבורך מן הש״י‪ ,‬והשני כלבא שבוע‬
‫נגד העושר השני שהוא זוכה למזונות ולפיכך‬
‫נקרא כלבא שבוע שזכה לעושר מפני שזכה אל‬
‫הפרנסה שיהיה שבע‪ ,‬והעשיר הגי הוא שזכה‬
‫מפני החשיבות ולפיכך נקרא ציצית הכסת כמו‬
‫שמפרש שהיה כסאו מוטל בין גדולי רומי‬
‫ובשביל כך היה זוכה לעושר ואלו הם ג׳ עשירים‬
‫כל אחד ואחד שמו מורה על עושרו‪ .‬ואמר כי‬
‫רצה אחד לפרנס אותם בעצים כבר אמרנו לך‬
‫כי הראשון ברכת ה׳ תעשיר‪ ,‬ולפיכך אמר‬
‫שיפרנס אותם ברבוי עושר הם העצים כמו‬
‫שמפרש שצריך לזה רבוי גדול וזהו יורה סימן‬
‫ברכה יותר אע״ג שיותר חשובים החיטים‬
‫והשעורים מ״מ מפני שבאלו הם רבוי לכך הם‬
‫יותר מתיחסים לברכה מהכל‪ ,‬ולפיכך שבחוהו‬
‫רבנן לדציבי שזה מפרנס ברבוי והחסד והטוב‬
‫נחשב לפי ה ר מ י שהוא ית׳ נותן לו‪ ,‬אבל מי‬
‫שיש לו חטים ושעורים ועם שהם חשובים אין‬
‫בהם רבוי נתינה‪ ,‬ואצל הש״י שנותן לאחד ברכה‬
‫אין חילוק בין שמברך אותו ברבוי עצים או‬
‫שמברך אותו בשאר דבר הכל אחד זה כמו זה‬
‫ולכך סימן ברכה יותר בדבר שיש בו רבוי‬
‫והבן דבר זה‪ .‬והעשיר השני והוא ציצית הכסת‬
‫רצה לפרנס אותם בדמשחא וחמרא אשר הוא‬
‫דבר חשוב כי השמן והיין הוא בא על שלחן‬
‫מלכים לחשיבות של יין ושמן‪ ,‬ולפיכך ראוי היה‬
‫לציצית הכסת לפרנס אותם בדבר זה הגי כלבא‬
‫שבוע שישבע בטוב‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬מצאתי בפי׳ אלו ג׳ העשירים‪ ,‬דע כי הש״י‬
‫נתן לבני אדם ג׳ מיני פרנסה‪ ,‬האחת כדי‬
‫פרנס ולהחיות נפשו כמו שנתן לאדם הלחם כי‬
‫הלחם הוא חיי האדם בידאי וכדכתיב )דברים חי( כי‬
‫‪11‬‬
‫ישראל‬
‫לא על הלחם לבדו יחיה האדם‪ ,‬השני הוא הפרנסה‬
‫שנתן לו אף כי אין צריך לו רק להנאתו ולטובתו‬
‫ואין חיות האדם תלוי בו כמו השמן והיין ואין צריך‬
‫אלו דברים רק לתוספות הנאה ולא לצורך חיותו‪,‬‬
‫והשלישי הוא שנותן לו הש״י אף שאינו נהנה‬
‫ממנו רק שעל ידו יתוקן הדבר כי כל דבר שברא‬
‫הש״י צריך תיקון כמו החטים לבשל וכן הבשר‬
‫צריך עצים לתיקון הבשר מה שחסר לו הבישול‪.‬‬
‫ולכך אמר אחד שירצה לפרנס במידי שהוא צריך‬
‫לחיות האדם והם חטים ושעורים שבהם תלוי‬
‫חיות האדם‪ ,‬והאחד אמר שירצה לפרנס בדבר‬
‫שהוא רק להנאת תאדם והוא חמרא ומשחא ואחד‬
‫אמר אני אפרנס בדבר שצריך לאדם לתיקון‬
‫הפרנסה שלו בלבד והוא ציבי והוא פי׳ נכון‪.‬‬
‫רק שלא יתורץ למה לא נקט בשר שהוא ג״כ‬
‫לתוספות טובה והנאה בלבד‪ ,‬אמנם אין זה קשיא‬
‫כ״כ כי אין בשר בכלל ברכה ואין שייך זה‬
‫לעשירות רק דבר שגדל מן הקרקע ושייך בו‬
‫ברכה וכדכתיב )כראשית כ״ו( ויזרע יצחק וגוי‪.‬‬
‫אמנם אם אתה רוצה לעמוד על סוד דברי חכמים‬
‫תדע כי באלו ג׳ עשירים דבר מופלג מאוד‬
‫בחכמה״ וזה כי אלו ג׳ עשירים כל אחד נתברך‬
‫בברכה מיוחדת עד שנתברכו בכל הברכות‬
‫הברכה האחת הוא מצד מדת החסד שהקב״ה‬
‫עושה חסד עמו ודבר זה ידוע למביני מדע‪,‬‬
‫והשני היא העושר שהוא מצד הדין והעושר‬
‫השלישי הוא מצד הרחמים שהקב׳יה מפרנס את‬
‫העולם ברחמים‪ .‬והעשיר שאמר שהוא יפרנס‬
‫בציבי דבר זה מצד החסד כיון שאין הציבי רק‬
‫לתקן האוכל ואין זה רק מצד החסד שהש״י‬
‫עושה‪ .‬וזה שאמר שיפרנסם בחטי ושערי ברכה‬
‫זאת מצד הדין שאי אפשר זולת זה‪ ,‬ואותו עשיר‬
‫שאמר שיפרנס במשחא וחמרא עושר זה מצד‬
‫הרחמים כי משחא וחמרא אינה מוכרחים שיהיו‬
‫לאדם ומ״מ הם משלימים את האדם והם מצד‬
‫הרחמים וכל אלו דברים ברורים אין ספק למ‬
‫שעמד בסוד קדושים‪.‬‬
‫והבן מה שאמר שהיה ציצתו מוטלת על כרים‬
‫וכסתות‪ ,‬ודבר זה ידוע כי מצות ציצית‬
‫שבה תכלת היא חשיבות ישראל בפרט ודבר‬
‫זה בארנו אצל קרטליתא דביתהו דרבי חנינא‬
‫בן דוסא במסכת בבא בתרא )ע״ד ע״א(‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫וכדכתיב קרא )אסתר זו׳( ומרדכי יצא מלפני‬
‫המלך בלבוש מלכות תכלת וגר‪ .‬ועוד יש לך‬
‫ליעת מה שהוו ציצית שלו מוטלת על גבי‬
‫כריט וכסתות תה בשביל שהציצית עצמם מורים‬
‫על החשיבות כמו שאמדו בפרק במה מדליקין‬
‫)שבת ל״ב ן״ב( הזהיר במצות ציצית זוכה‬
‫ומשמשים לו אלפים ושמונה מאות עבדים‬
‫שנאמר אז יחזיק וגו׳ ולכך היו ציצית שלו שהם‬
‫מורים על החשיבות מוטלות על גבי כרים‬
‫וכמתות והחשיבות הזה שהוא ציצית הוא‬
‫חשיבות אלהי‪ ,‬ולהך לישגי שהוד‪ .‬כמאו מוטל‬
‫בין גדולי רומי היה לו מן חשיבות רומי אשר‬
‫יש להם חשיבת גדול‪ ,‬ואין טפק כי יש חילוף‬
‫בין חשיבות ישראל שהוא מצד הקדושה ולכך‬
‫תולה במצות ציצית שהיא מצוד‪ .‬אלחית אבל‬
‫יקרא וחשיבות דומי אינו אלהי אבל יש להם‬
‫חשיבות גדול כמו שיתבאר לקמן‪:‬‬
‫מרתא בת בייתות עתידתא דירושלים הוי‬
‫שדרתיה לשלוהה א״ל אייתי לי םמידא‬
‫אדאזל איזדבן אתא א״ל םמידא ליכא חיוורתא‬
‫איכא איל זיל אייתי אדאזל איזדבן אתא א״ל‬
‫חיוורתא ליכא גושקדא איכא ואיל אייתי לי‬
‫אדאזל איזדבין אתא וא״ל גושקרא ליכא קמחא‬
‫דשערי איכא א״ל זיל אייתי לי אדאזל איזדבן‬
‫הוה שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי‬
‫משכתנא מידי למיכל איתבה פרחא בכרעא ומתה‬
‫קרי עלה ריב״ז הרכה בך והעגוגה וגו׳ איכא‬
‫דאמדי גרוגרת דד׳ צדוק אכלה ואיתגיסא ומתה‬
‫דר׳ צדוק יתיב ארבעין שנין בתעגיתא דלא‬
‫להרב לירושלים כי הוי אכל מידי חוי מתחזאי‬
‫מאבדאי מייתי׳ לי׳ גרוגרת מייץ מייהו ושדי להו‬
‫כי הוה קא ניחא נפשה אפיקתא לכל דהבא‬
‫וכספא שדיתיהו בשוקא אמר האי למאי מיבעי‬
‫לי היינו דכתיב כספם בחוצות ישליכו‪ .‬המאמר‬
‫הזה מאריך הספור שאמרה זיל אייתי לי םמידא‬
‫ולא היו הדברים במקרה שאם היו במקרה מה‬
‫הדוש היה אלא הכל בגזירת הי‪ ,‬ולפיכך בתהלה‬
‫שרצה השליח םמידא ולא מצא חוח עדית נמצא‬
‫חיורתא עד שרצח אח״כ ליקח חיורתא וגרם‬
‫הש״י שיהיה גמכר כדי שלא ימצא‪ ,‬וכן אצל‬
‫גושקדא וקמהא דשערי שכל זה גזירת עלית‬
‫שכל אשר רצה השליח ליקח היה גמכר לפגי‬
‫ישראל‬
‫כט‬
‫ז* ודבר זה ניכר כי דברים אלו הם גזירה מן‬
‫הש״י וכדי שידעו הכל כי מן הש״י דברים אלו‬
‫ולכך היה כן‪.‬‬
‫ומה שאמר אותיג לה פרתא בכרעא‪ ,‬דע כי‬
‫אלו שני לשונות מחלקותם הם דברים‬
‫נפלאים‪ ,‬כי מי שסובר דאותיב לה פרתא‬
‫בכרעה היתה מיתתה ע״י דבר שיש בו פהיתות‬
‫המרי וזהו פרתא וקאמר ואותיב בכרעא הוא‬
‫מקום שפלת הגוף שם פחיתות המרי‪ ,‬ומיד‬
‫דמצאה גרוגרת דרבי צדוק כי גרוגרת דר׳ צדוק‬
‫יש בו ריח ומזיק הנפש והנשמה שידוע שכל ריח‬
‫הוא לנשמה כאשר דרשו חכמים ז״ל )גרנות מ״ג‬
‫ע״ב( כל הנשמה תהלל יה זו הריה שהנשמה‬
‫נהגת ממנו ולא הגוף‪ .‬ומחלוקתם איזה הוא מוכן‬
‫יותר לקבל המיתה• ללשון שאמר דאותב לה‬
‫פרתא סבר כי הגוף מיכה אל המיתה לפי שעל‬
‫ידי הגוף הוא בא החטא שאם אין הגוף חיה‬
‫האדם כמו מלאך לכך הגוף ראוי לקבל קודם‬
‫דבר הגודמ המיתה‪ ,‬וללשת השגי הגטש ראוי‬
‫שתקבל המיתה תחילה שאם אין הנפש הגוף‬
‫הוא אכן דומם ואינו כעל מעשה לכך הנפש‬
‫עושה ההטא‪ ,‬ולפיכך אמר ללשון ראשון כי‬
‫העשירה הזאת גדבק בגופת דבר מיאוט ומזה‬
‫קבלה חמיתה וללשת השגי קבל נטשה ריח‬
‫המזיק הנפש והוא מקבל קודם המית* וכן‬
‫אמדינן בפרק חלק )םנהירין צ״א ע״א( שאל‬
‫אנטיניגומ את רבי גוף ונשמה יכולים לטטור את‬
‫עצמם מן הדין הגוף אומר אני לא חטאתי כי‬
‫משעה שהנשמה נפרדת ממנו אני מונח כאבן‬
‫דומם והנשמה אומרת אני לא חטאתי כי משעה‬
‫שנפרדתי מן הגוף אני פורה באויר כמו מלאך‪,‬‬
‫כגגד אלו אמר בכאן ללשון ראשה דקאמר אותיב‬
‫לה פרתא בכדעא ד״ל כי יותר קודם הגוף לקבל‬
‫הפסד שעל ידו חחטא‪ ,‬ולהך לישגא יאמר‬
‫גרוגרות דרבי צמק אכלה סבר שהנפש יותר‬
‫ראוי להפסד מטני שהגוף אבן יומם אם לא היה‬
‫הנפש‪ .‬ועוד יש לפרש כי להר לישנא שאמר‬
‫דאותיב לה פרתא בכדעא מפני שהדבר שהוא‬
‫פתות מוכן לקבל קלקול קודם לכך הנוף שהוא‬
‫פחות ושפל הוא מוכן לקבל קלקול יותר מן‬
‫הנפש‪ ,‬ולכך אותב לה פדתא דוקא בבדעא‬
‫שאין דבר פחות מכרעא‪ ,‬ולחך לישנא דאכלה‬
‫ל‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫גרוגרת דרבי צדוק ומתה סבר הנפש בקלות‬
‫מקבל קלקול כי החשוב אינו יכול לסבול ודבר‬
‫מועט מפסידו ודבר זה רמזו חכמים במקום‬
‫אחר כי החשוב הוא קודם לקבל הפסד‪.‬‬
‫אבא סיקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה‬
‫דרבי יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא‬
‫בצינעא לגבאי אתא א״ל עד אימת עבדיתו הכי‬
‫וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א׳יל מאי איעבד‬
‫דאי אמינא להו מידי קטלו לי אמר ליה חזי לי‬
‫תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהצלה פורתא להוי‬
‫א״ל נקוט נפשך בקצירי וליתו כולי עלמא‬
‫ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימדו‬
‫דנח נפשך ולעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך‬
‫אינש אחרינא דלא לירגשו בך דקלי^ את דאינהו‬
‫ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו ר״א‬
‫מצד אחד ודי יהושע מצד אחד כי מטו לפיתחא‬
‫בעי למידקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו‬
‫למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה‬
‫בבא כי מטא להתם אמר שלמא עליך מלכא שלמא‬
‫עליך מלכא א״ל תרי קטלא מחייבית חדא דלאו‬
‫מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא‬
‫אנא עד האידגא אמאי לא אתית לגבאי א״ל‬
‫דקאמרת לאו מלכא את איברא מלכא את דאי‬
‫לאו מלכא את לא הוה מימסרא ירושלים בידך‬
‫דכתיב והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך‬
‫דכתיב והיה אדירו ממנו וגו׳ ואין לבנון אלא‬
‫ב״ה שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון ודקא אמרת‬
‫אי מלכא אנא אמאי לא קא אתית לגבאי עד‬
‫האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן א״ל אלו‬
‫חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין‬
‫את החבית בשביל דרקון אשתיק וקרא עליה רב‬
‫יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור‬
‫ודעתם יסכל איבעי ליה למימר שקלינן צבתא‬
‫ושקלינן ליד‪ .‬לדרקן וקטליה ליה וחביתא שבקינן‬
‫לה אדהכי אתי פריםתקא עליה מרומי אמר ליה‬
‫קום דמית קיסר ואימני להו חשובי דרומאי‬
‫לאותבך ברישא הוי סיים חד מסאני בעי‬
‫למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפי׳ לאידך‬
‫לא נפק אמר לידי לא תצטער שמועה טובה אתא‬
‫לך דכתיב ושמועה טובה תדשן עצם אלא מאי‬
‫תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה‬
‫ישראל‬
‫ולחליף קמו דכתיב ורוה נכאה תיבש גרם עבד‬
‫הכי עייל א״ל ומאחר דחכימתו כולי האי עד‬
‫האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אייל ולא אמרי‬
‫לך א״ל אנא גמי אמרי לך א״ל מיזל אזלינא‬
‫אינש אחרינא משדרינא אלא בעי מינאי מידי‬
‫ראתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא‬
‫דרבן גמליאל ואסוותא דרבי צדוק קרי עליה ר׳‬
‫יוסף ואיתימא ר׳ עקיבא משיב חכמים אחור‬
‫ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה לשבקינהו‬
‫הדא זימנא והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד‬
‫והצלה פורתא נמי לא הוי‪ .‬והלבנון באדיר יפול‬
‫וגו׳ טעם שנקרא ב״ה לבנון וארץ ישראל נקרא‬
‫הר שנאמר )ואתחנן כ״ה( ההר הטוב והלבנון‪ ,‬כי‬
‫ההר מובדל מן הארץ בהתרוממות כך ארץ‬
‫ישראל מובדל מכל הארצות בהתרוממות ומ״מ‬
‫אינו נבדל לגמרי רק כמו ההר שאינו מובדל‬
‫לגמרי שהרי שם ארץ עליו גם כן‪ .‬אבל ב״ה‬
‫נקרא לבנון כי לבנון הוא נבדל מן הארץ שהרי‬
‫זה לבנון ואין שם ארץ עליו רק הוא מחובר‬
‫לארץ‪ ,‬כך ב״ה נבדל משאר חלקי הארץ‬
‫בקדושתו והתרוממותו על כל הארץ ואין שם‬
‫ארץ עליו והוא נבדל ממנו רק הוא עומד בארץ‬
‫כמו הלבנון‪ .‬ועוד יש בזה דברים גדולים‬
‫ונתבארו בחבור גבורת ה׳ )ם׳ ע״א( למה נקרא‬
‫ב״ה לבנון‪ .‬והמדקדק בזה יבין כי ב׳ דברים‬
‫אחדים הם וענין אחד שבשביל שב״ה נבדל‬
‫במעלתו משאר חלקי האדמה הוא מלבין חטא‬
‫ישראל כמו שאמר שם )יומא ל״ט ע״ב( למד‪ ,‬נקרא‬
‫ב״ה לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל כי אין‬
‫הסרת החטא רק מצד המעלה הנבדלת האלהית‬
‫ובשביל זה נקרא לבנון‪ ,‬כי ב״ה מעלתו שהוא‬
‫נבדל מן הגשמים הוא האדמה כמו הלבנון שהוא‬
‫נבדל מן האדמה ולכך הוא מכפר ומלבין‬
‫עונותיהם‪ ,‬ואין כאן מקום זה‪ .‬לכך למעלתו אין‬
‫ראוי שיפול הלבנון רק ביד מלך‪ ,‬שגם כן המלך‬
‫הוא נבדל משאר העם כי דבר זה ידוע כי המלך‬
‫הוא נבדל מכל העם ואין צריך לזה ביאור‪,‬‬
‫ולפיכך היו המלכים נמשחים בשמן המשהה‬
‫שהוא קדוש‪ .‬כלל הדבר כי השיב לו כי הלבנון‬
‫שהוא ב״ה שנבדל במעלתו אי אפשר שיפול כי‬
‫אם ביד מלך נבדל מהכל כמו שב״ה נבדל מהכל‬
‫ולפיכך כתיב והלבנון באדיר יפול‪:‬‬
‫לד‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫מאבד הרשע רק שהיה גוטל גפשו מן הגוף כי‬
‫לגודל כח הדין שבא על הרשע אין נחלק הדין‬
‫לבא על הרשע מקצת בעולם הזח ומקצת בעולם‬
‫הבא כי דבר שהוא נחלק אין לו כח גמל‪ ,‬לפיכד‬
‫הש״י לא בא עליו בדץ בעולם הזה ומשלם לו‬
‫דינו בגיהנם אחר מותו להאביד את נפשו‪ .‬ומי‬
‫שלמד מן מי כמוך באלים באלמים זה ענין נפלא‬
‫מאוד‪ ,‬שלא תאמר כי הש״י צריד גבורה לכבוש‬
‫את כעסו‪ ,‬לכר אמר מי כמין• באלים מי כמור‬
‫באלמים כמו האלם אין צריד לכבוש את הדבור‬
‫שלא יצא רק מעצמו הוא כד‪ ,‬וכן הש״י מה‬
‫שהוא אינו משיב למכעיסיו מפני שהוא אינו‬
‫מתפעל ולא כמו האדם שהוא מתפעל אם שומע‬
‫חרופים ואם ירצה לשתוק צריך לכבוש בעטו‬
‫בחזקה אבל ד״קב״ה אינו צדיד לכבוש כעםו‪ .‬ויש‬
‫לד לדעת כי נקרא אלם מלשון אלמות והוא‬
‫לשון חוזק ותוקף ובא הלשון על מי שהוא קשה‬
‫במו אבן להוציא ממנו הדבור לכך נקרא אלם‪,‬‬
‫והש״י נקרא אל מלשון חוזק ותוקף כמו)מלכים‬
‫ב׳ ב״י( ואת אילי הארץ היליד לשון אל ולשון‬
‫אלם ענין אחד ששניהם מלשון תוקף׳ ולכד אמר‬
‫אל תקרי וכו׳ ודרש מי כמיד באלים מלשון‬
‫באלמים‪-‬כי אלם ואל הכל לשון אחד‪ .‬וראלמות‬
‫אצל הקב״ה אינו כמו האלם שהוא בבן אדם‪.‬‬
‫בי באדם אינו יכול להוציא ממנו הדבור ואצל‬
‫חש״י מפני שהוא נבדל מן הגשם וכל נבדל הוא‬
‫תקיף וקשה ומפני שהש״י תקיף ואינו מתפעל‬
‫מתיהם תוקף שלו לאלם שאינו מדבר מפני קושי‬
‫שלו להוציא הדבור שהוא כמו א מ דומם והבן‬
‫זח היטיב‪:‬‬
‫ובכן ראיתי רשעים וגו׳‪ .‬וקשה מה שאמד אל‬
‫תקרי ומג״ל למדרש כן‪ .‬ועוד דמה ענק‬
‫קבורים אל קבוצים‪ .‬ויראה מפני שכתוב וממקום‬
‫קדוש יהלכו והוי ליה לכתוב לשון עבד רק‬
‫לשון הוה כתיב דמשמע עתי׳ יאיד יתכן לומר‬
‫וממקום קדוש יהלכו והרי כבר נקברים׳ ולפיכך‬
‫דרש כי הכתוב רוצה לומר קבוצים לפי שהיו‬
‫נקבצים לקנות להם שם בשביל זה אמר הכתוב‬
‫כי הם נקברים ואין להם שם כלל לכן כתב ג״כ‬
‫וישתכחו בעיר בשביל זה שהם עשו הכל כדי‬
‫להשתבח והם נשכחו לגמרי מן העולם‪.‬‬
‫ישראל‬
‫אין גבורתו אלא במים‪ ,‬יש לדקדק ולמה מדתו של‬
‫הקב״ה לאבד הרשעים כמים שכן הוא האמת‬
‫שדרך של רשעים להיות גאבדים במי* דע כי‬
‫אין דבר ראוי אל רשעים בי אם המיס לפי‬
‫שהמיס מוחים הדבר במו שתמצא אצל המבול‬
‫)בראשית ו׳( רמת כל היקום‪ .‬בי האדם יש לו‬
‫צלם ודמות ומפגי כי חרשע נמחה לגמרי שלא‬
‫יהיה לו זכר כלל בעולם לכך חש״י מביא חמים‬
‫על הרשעים למחות את שמם חכרם מן העולם‬
‫ומפני כי חמים הם מוחים הצורה לכד ראוים‬
‫הם ביותר למחות הרשעים מן העולם‪ .‬ז׳ שנים‬
‫כי מספר ז׳ שנים הוא רבוי שנים כדלקמן שאמד‬
‫ג״כ ז׳ שנים בצדו עובדי גלולים כרמיהן בדם‬
‫וכמו )דברים כ״זו( בדרד אחד יצאו ובשבעה‬
‫דרכים ינוסו ובן)משלי ב״ד( כי שבע יפול צדיק‬
‫וקם וכן הרבה הרי כי מספר הרבוי הוא שבע׳‬
‫וטעם דבר זה אין כאן מקומו ולכך היה מנקר‬
‫במוחו ז׳ שניט‪ .‬וניקר במוח כוי כבר אמדנו לד‬
‫כי הרשע הזה היח מחבל ומשחית יותר מכל‬
‫הרשעים וכמו שגדר הפרוכת‪ ,‬ולפיכד הקב״ח‬
‫נפרע ממנו במדתו שהיתוש היה מנקד במוחו‬
‫ור״ל שהיה פועל בו ומחבל בו וזהו כח היתוש‬
‫שהיה פועל בו קציצה והשחתה במדתו שהיה‬
‫משחית ומחבל‪ .‬ולמיכד אמד בטמיד שמצאו‬
‫במוחו כצפור דרור משקל שני סלעים או כגוזל‬
‫בן שנה משקל שני לטרין‪ .‬הבן מאוד ענין נפלא‪,‬‬
‫כי לעולם היתוש או שהיחד‪ ,‬כצפור דרור משקל‬
‫שני סלעים או שהיתר• כגוזל בן שנה ומשקלה‬
‫שני לטדין‪ .‬וזה הכל מפני שהיה הוא מקצץ‬
‫ומשחית ומפריד‪ ,‬וכל מקצץ משתית ומפריד‬
‫הדבר השלם לשנימ‪ ,‬לכד היתד‪ ,‬היתוש כפי מד•‬
‫שראוי או שהיתה כצפוד דרור משקל ב׳ סלעים‬
‫או כגוזל בן שנה משקל ב׳ ליטרין והבן זה‬
‫מאוד‪ .‬ולפיכד לא נאמר ביוט שגי כי טוב ולמח‬
‫זה רק כי היה ההבדלה והפירוד ביום הב׳ שביום‬
‫הראשון לא היה הבדלה והילוק ופירוד רק‬
‫ההבדלה היה ביום הב׳‪ ,‬כי השני ראוי בפרט‬
‫להבדלה שיש בו שנים‪ .‬ומה שאמר כצפור דרור‬
‫שהוא בדיה שלימה ור״ל כח שלם והיה בו חילוק‬
‫שגי סלעים או היה כגוזל בן שנה שהוא דבר‬
‫שלט יהיה בו הלוק משקל ב׳ ליטרין‪ .‬וזה מורה‬
‫על קציצה גמורה של כח שלמ שהיה פועל בו‪,‬‬
‫נצח‬
‫פרין ח‬
‫וכן)במוכר ם״ו> לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי‬
‫עיניכם אשר אתם זוניס אחריהם ובא לומר כן‬
‫עכשיו שבא להשחית את בית המקדש נתחבר‬
‫לזונה לגמרי חוא הע״ג‪ .‬ועוד בא לומר כאשר‬
‫בא למקום קדשי הקדשים ששם ויעוד שכינה‬
‫והחמד עם ישראל כי מקום ויעוד שכינה היה‬
‫ע״י חאדון ששם לוחות הברית שכרת עם‬
‫ישראל׳ ולכן שם ס״ת שנקרא ספר חברית‬
‫שחקב״ח יש לו חבור עם ישראל הנה התורח‬
‫וחלוחות שהם באדון הם עצם חחיבוד שיש‬
‫להקב״ה עם ישראל‪ ,‬ולפיכך על חאדון היו‬
‫הכרובים ופניהם איש אל אחיו כמער איש ולרות‪,‬‬
‫כשעלו לרגל היו מגביהים להם הפרוכת והיו‬
‫מראים להם הכרובים כלומר שחבת הקב״ה אל‬
‫ישראל כמו זכר אל הנקבה דרך משל ותוך‬
‫הארת הוא החבור והדיבוק תה על ידי התורה‬
‫וחלוחות‪ ,‬תה שאמר שלמה)שה״ש ג׳( רפידתו זהב‬
‫מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה שכל המקרא‬
‫נאמר על המשס תוכו רצוף אהבה כרובים ולוחות‬
‫כך פירשו ז״ל נמצא כאשד תבין מ חחיבור‬
‫עצמו היה הארון‪ .‬וכאשר בא חרשע למת‬
‫קדשי הקדשים למקום האדון אשר שם התורה‬
‫והלוחות והמקום שהוא מסוגל אל המר האלהי׳‬
‫באשר נבנס הרשע הזה שהוא בעל ע״ג למקום‬
‫שיש שם חבור ודבוק אלחות נחשב דבר זה‬
‫שנכנס עם הזונה הוא כה ע״ג שלו‪ ,‬תה שאמרו‬
‫רז״ל שהציע ספד תורה ועבר עליה עבירה פי׳‬
‫הוא החבור לגמרי עם הזונה שיש לטיטום שם‪,‬‬
‫לכך גחשב לו שהוציא ם״ת ועבר עליה עבירה‬
‫כי הספר תורה הוא עצם החמר להקב״ה עם‬
‫ישראל לכך נחשב לטיטום כאשר גכגס לשם‬
‫שהציע ט״ת ועבר עליה עבירה והבן הדברים‬
‫האלו‪ .‬ומ״מ לפי גודל הרשעות של הרשע חזה‬
‫הוא טיטוס גובל לפרש כי הכל כמשמעו‪ ,‬ואף‬
‫שדבר זה דבר מגונה הלא רשעתו מוכן לכל‬
‫זה רק מפני שבעל יומיפון כתב איזה דברימ‬
‫טוביט על טיטומ כי לא הראה עצמו רק שהוא‬
‫איש טוב יש לפרש המאמר הזה במו שאמרנו‬
‫והוא נכת‪:‬‬
‫ונטל טייף וכר‪ .‬דע כי הדט שיצא הוא ענין‬
‫נפלא‪ ,‬כי בטול הקדושה שהיה לפרוכת‬
‫נחשב שפיכת דם כדאיתא במםכתא יומא )כ״ג‬
‫ישראל‬
‫לג‬
‫‪j‬״‪ (x‬גבי שני נהגים שהיו רצים בכבש המזבח‬
‫והרג האחד את השני בסכין של קדשים ובא‬
‫אביו ומצאו מפרפר ואמר הרי הוא כפרתכם‬
‫ועדיין בני מפרפר ולא נימא סכין ומסיק‬
‫ללמדך שהמור עליהם מהרת כלים משפיכות‬
‫דמים וכר‪ ,‬פי׳ כי סילוק קדושה ע״י םומאה יותר‬
‫נחשב ביטול לקדושה ממה שנחשב שסיבות‬
‫דמים‪ ,‬בי דבר הקדוש כמו הפרוכת מפני קדושתו‬
‫הוא נחשב אלהי יותר מן הנשמר״ ואם הנשמה‬
‫בשביל שהיא אלהית נבדלת אין ראוי לה בטול‬
‫ב״ש הבלי שהוא קדוש אלהי לגמרי אין ראוי לו‬
‫בטול הקדושה שזה הוא במו שפיכות דם שהוא‬
‫ביטול הנשמה הקדושה״ ולגודל מעלת קדושת‬
‫חפרוכת נחשב ביטול הקדושה שלו ע״י טומאה‬
‫כמו שפיבת דם שהוא ביטול הנשמה שהיא‬
‫קדושה ‪.‬לכך היה הדם מבצבץ‪ .‬ויש באן דבר‬
‫עמוק עוד למה נעשה גט זה להיות דם מבצבץ‬
‫דוקא בפרוכת עד שהיה כאן שפיבות דמים‬
‫בפרוכת בפרט‪ .‬וזה מפני שהפרוכת מבדיל בין‬
‫הקדש ובין קדשי הקדשים והוא גדר והבדל‬
‫ובבטול הגדר גהשב זה ביטול לגמרי״ ולכך‬
‫נעשה הדבר הזה בפרוכת והיה יוצא דם להראות‬
‫קדושת המקדש שנהשב ביטול קדושת הפרוכת‬
‫שהוא הבדל וגדר של קדש הקדשים שפיכות‬
‫דט‪ .‬והיה טבור שהרג את עצמו״ כי הרשע היה‬
‫סמר שהוא ית׳ כח בגשם ו מ ה הרג את עצמו‬
‫ואין להאריך יותר בז* ואס שהיה מגדף היה‬
‫הקב׳׳ה שותק כי ההתפעלות הוא לאשר הוא כח‬
‫הגשם לכך הוא מתפעל והוא ית׳ קדוש וגבדל‬
‫מכל עניני הגשם לכך אין לו התפעלות הגשם‪.‬‬
‫לכך גקרא חםין יה כלומר שהוא אינו מתפעל‬
‫למכעיםים לפגיו כי מדת האדם שהוא מתפעל‬
‫ומתחרה לנקום אבל הש״י אינו כך שאינו כת‬
‫בגשם והוא גבדל לגמרי מזה לכך אינו מתפעל‪.‬‬
‫ומה שתמצא אצל מ י אהרן שמתו מיד זה מפגי‬
‫שהקב״ה מדקדק עם צדיקים כהוט השערה‬
‫ואותם שהם םביביו לא יסבול הקב״ה שיהא בהם‬
‫חטא כי לא יגור אצלו דבר חטא לכך געגשו‬
‫מיד׳ אבל אצל הרשע כיון שאין הקב״ה מתפעל‬
‫מדברי רשע שהא ית׳ גבדל מן הגשם לגמרי‬
‫שכל אשר יש מ גשמות מה יש מ התפעלו*‬
‫וזה גבורתו לכך אין משלם לו מיד שאז לא היה‬
‫נ‪1‬ח‬
‫\‬
‫פרקה‬
‫הוה סיים חד מםאני וכו׳ יש תמהים שקבל‬
‫הרגל לפי שעה עובי מתר ממה שהי* דע‬
‫כי מה שאמר דהוי סיים מסאני אין הפי׳ שהיה‬
‫דגלו נעשה בשעה אהת עב יותר גדול ממה‬
‫שהיה‪ ,‬רק כי השמועה טובה שבאה פתאומית‬
‫לאדם מדשן עצם האדם דכתיב שמועד‪ ,‬טובה‬
‫תדשן עצם ר״ל עצמו של אדם ודבר זה הוא‬
‫שנוי אל האדם עצמו‪ ,‬תה שאמד שמועה טובה‬
‫תדשן עצם אין ר״ל עצם של אדם שהוא בבשרו‬
‫דק ר״ל עצמו של אדם ומביא לאשר בא עליו‬
‫השמועה שנוי בסגנון שלו דהיינו בעצמו‪ .‬וזה‬
‫שאמר שהיה סיים הד מסאני וכו׳ ור״ל שבא‬
‫שנוי משמועה טובה פתאום והיה מביא לו שינוי‬
‫בסוגיות הילוך דעתו של אדם‪ ,‬כי כאשר שומע‬
‫שמועה טובה מחמת השמחה שנכנסת בו משנה‬
‫דעתו וסוגיות הלוך שלו ולא יכול לסלק השמועה‬
‫ממנו כי כ״כ נכנס השמועה בדעתו ואין יכול‬
‫לקבל דבר אחד‪ .‬וזה שאמר דהוי סיים חד מסאני‬
‫ולא היה יכול להסיר אותו ממנו השמועה הזאת‬
‫אשר שמע ולכך לא היה יכול לקבל דבר אחר‬
‫עד שהיה לו שנוי בסוגיות הילוך דעתו ולא היה‬
‫מיושב בדעתו וזה נקרא דהוי סיים מםאני חדא‪.‬‬
‫בעי למסיימא אחריני וכו׳ כי זה *״כ לא יוכל‬
‫לסלק כאשר חדא מסאני לא מצי למשלפיה‬
‫ואידך לא מצי למסיימא ובזה יש לו שנוי‬
‫בסוגיות הליכתו‪ ,‬וכן השמועה הטובה לא מצא‬
‫לסלק אותה ממנו וענין אהר אינו מקבל לכך‬
‫סוגיות ההלוך משונה אליו ואין דעתו מיושב‬
‫עליו כראוי כך יראה לפרש והוא גבון‪:‬‬
‫תן לי יבנה וכוי‪ .‬יש לדקדק למה בהר באלו ג׳‬
‫דוקא‪ .‬דע כי כוונת רבי יוחנן היה אשר באלו‬
‫השלשה יהיו בני הורין ולא יכלו להם כי בזכותם‬
‫יהיה ניצול מן הכל‪ ,‬כי יבנה והכמיה יש להם‬
‫בשביל זה התורה‪ ,‬ורבי צדוק הוא כה שלהם‬
‫בשביל תעניתו ותפלתו אל הש״י‪ ,‬ושושילתא‬
‫דר״ג הקיום שלהם מצד עצמם מפני חשיבות‬
‫מעלתם שהם נשיאים שיש להם התוקף מצד‬
‫עצמם‪ ,‬ועל ידי אלו ג׳ יהיה להם קיום ולא‬
‫ישלטו בם שונאיהם הן מצד התורה הן מצד‬
‫תפילתם אל הש״י הן מצד עצמן כאשד הם גדולים‬
‫מיוהסים וחשובים‪ .‬וכאשר תבין ותדע כי לכך בחר‬
‫אלו ג׳ דברים שאלו שלשה מוכגים שיעשה הש״י‬
‫ישראל‬
‫עמהם החסד רעשה דין בשונאיהם מרחם עליהם‬
‫שלא ישלטו גם שונאיהם‪ ,‬והם הפד דין ורחהים‬
‫שהקב״ה נוהג עם ברואיו להציל אותם מן הרע‪.‬‬
‫מדוע כי החכמים דביקים במדת החסד וזהו‬
‫שאמרו חז״ל )חגיגה י״ב ע״ב( כל העוםק בהורה‬
‫בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביוט‬
‫דכתיב יומם יצור‪ .‬ה׳ חסדו ולמה מפני דבלילר‪.‬‬
‫שירה עמי דהיינו שירה של תורה עמו‪ ,‬שהתורה‬
‫תקרא תודת חסד שנאמר )משלי ל״א( ותורת המד‬
‫על לשונה‪ ,‬ולפיכך רצה ביבנה וחכמיה שיחיו‬
‫דביקים במרת החסד‪ .‬ואח״כ רבי צדוק משלים‬
‫המדד• השנית מדת הדין בתעניתו שהיה מתענה‬
‫שבשביל זה ישלים מדת הדין מכה תענית‪.‬‬
‫ושושילתא דר״ג שהיה זרע אמת בלי טםול ודבק‬
‫בהם הרחמים בעבור המשפחה המיוחמת הזאת‪,‬‬
‫ודבר זה תבין מאוד ממה שהיה זרע יעקב בלי‬
‫פםולת כלל והיה ליעקב מדת הרחמים ודברים‬
‫אלו יש להבץ מאוד מאוד‪ .‬וכאשר יש להם אלו‬
‫שלשה דהיינו יבגה וחכמיה ודבי צדוק‬
‫ושושילתא דר״ג אז היה דביקים בבל מדותיו ית׳‬
‫שהוא מנהיג בהם עולמו ויציל הש״י אותם‪ ,‬ואין‬
‫ספק בפירוש הזה למי שמבין עקרי הוזכמה בי‬
‫אלו ג׳ דברים הם כל מדות שהוא ית׳ מנהיג‬
‫את עולמו בטוב והבין הדברים היטב‪:‬‬
‫אזל שדריה לטיטומ הרשע ואמר אי אלהימו‬
‫צור חסיו בו זה טיטוט הרשע שחירף‬
‫וגידף כלפי מעלה מה עשה חרשע תפס זונח‬
‫בידו ונכנס לבית קדשי קדשים והציע מפר חורה‬
‫ועבר עליה עבירה וגטל סייף וגדר את הפרוכת‬
‫ונעשה נס והוד‪ ,‬הדם מבצבץ ויוצא בטבור הדג‬
‫את עצמו שנאמר שאנו צורריך בקרב מועדיך‬
‫שמו אותותט אותות אבא חנן אומר מי כמוך הטין‬
‫יה שאתה שומע גיאוצו וגידופו של אותו רשע‬
‫ושותק דבי ר״י תנא מי כמוך באלים ה׳ מי במוך‬
‫באלמים מה עשה נטל הפרוכת ועשה במץ‬
‫גרגותני והביא כל הכלים שבמקדש וחניחן בהן‬
‫והושיבן בספינה לילך ולחשתבח בעירו שנאמר‬
‫ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש‬
‫יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תקרי‬
‫קבורים אלא קבוצים אל תקרי וישתכחו אלא‬
‫וישתכחו א״ד קבורים ממש ואפילו מילי דמיטמרן‬
‫אגלייא לחמ עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר‬
‫לכ‬
‫נצח‬
‫פרקת‬
‫כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא‬
‫במים בא פרעה וטבעו כמים בא טיטרא וטבעו‬
‫במימ אף הוא עומד עלי לטובעי במיס אם גמד‬
‫הוא יעלה ליבשה ויעשר• עמי מלחמה יצאה בת קול‬
‫ואמרה רשע בן רשע בן בגו של עשו הרשע בדיה‬
‫קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי ק ת ליה‬
‫ליתוש בריר• קלה דמעלנא אית לה ומפקגא לית לה‬
‫עלה ליבשה ותעשה עמה מלהמה עלה ליבשה‬
‫בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו ד שנים‬
‫יומא הד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע‬
‫קול ארזפתא אישתיק אמר איתא תקנתא כל‬
‫יומא מייחו נפחא ומהו קמיה לעו״ג יהיב ליה‬
‫ליה ארבע זוזי לישראל א״ל מסתייך דקא חזית‬
‫בסנאך עד תלתין יומין עמד הכי מכאן ואילך‬
‫כיון דדש דש תניא א׳׳ר פנחס בן ערובא אני‬
‫הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו‬
‫ומצאו בו בצפור דרור משקל שגי סלעים‬
‫במתניתא תנא כגתל בן שנה משקל שני לטרין‬
‫אמר אמי נקטינן פיו של נחושת ורגליו של ברזל‬
‫וציפדניו של ברזל כי הוי מיית אמר להו לקלוייה‬
‫לההוא גברא ובדרו לקטמיה אשב ימי דלא לשכהיה‬
‫אלהא די יהודאי ולוקמיה בתגא ע״כ‪ .‬זה המאמר‬
‫יש לדקדק בו הרבה מאוד‪ ,‬וזה כי אף על גב‬
‫שהיה טיטום רשע גמור אין דרך מי שהוא מלד‬
‫כמו שאמר והלבגון באדיר יפול שיגהג בדבר‬
‫פתיתות כמו זה שיציע ספד תורה ויהיה גוהג‬
‫זגות שהוא גנאי ומאיט‪ ,‬ועוד ענין הנס שנעשה‬
‫שהיה הדם מבצבץ למה יצא דם וגט הזה שלא‬
‫לצורך היה לגמרי כי למה הוא זה‪ ,‬ועוד קשה‬
‫אמד מי כמוך חסין יה שאתה שומע ושותק כל‬
‫זה קשר‪ .‬כי למד• ישתוק לרשע כמו זח‬
‫ולבני אהרן נדב ואביהוא שנבגמו להקטיר‬
‫קטורת לא שתק ולזה שתק‪.‬‬
‫ד ע כי טיטוס הרשע אי אפשר שלא היה רשע והרי‬
‫על ידו חרב הבית הקדוש הוא בית אלהינו‬
‫ולפיכך רשע גמור היח‪ ,‬ומד‪ .‬שמפפר עליו מופיטון‬
‫שלא היה רשע אבל היד‪ .‬מרחם על הבריות‪ ,‬כל זה‬
‫אינו כי דבר שאי אפשר הוא מ מי שהוא טוב‬
‫לא יבא ממנו רע כלל ואיד יבא רע כמו‬
‫זה ממי שיש בו דבר טוב מה וא״ת למה‬
‫לא אירעו דברים אלו לנבוכדגצר שגם הוא‬
‫הרשיע ושרף בית אלהינו ולמה לא אירע לו כל‬
‫א * ‪.‬ישראל‬
‫אשר אירע לטיטום‪/‬זחלא ב״ה ראשון יותר‬
‫בקרישה עוד מן בית‪/‬שני‪ .‬ויש לן לדעת כי‬
‫נבוכדנצר שהחריב את הבית לא עשה זה רק‬
‫בשביל שלא היו רוצים להיות כפופים תחתיו‬
‫שהרי מרדו בו כדכחיב בקרא‪ .‬ולפיכן לא היה‬
‫נכוכדנצר מתנגד אל קדושת בית אלהיגו כמו‬
‫זה‪ .‬שהרי בבית שני היו רוצים להיות כפופים‬
‫תחתיו ובו לא מרדו מעולם כי הקיסר שמרדו‬
‫בו בדבר הקרבן אף שאינו כ״כ מרידה כבר מת‬
‫רק כי כל כונתו היה רק להשחית ולקלקל בלא‬
‫טעם כלל ולפיכך עשה לו הקב״ה כדינו וכמו‬
‫שיתבאר •בסמוך‪ .‬ואפי׳ אם נודה לבעל מסיפון‬
‫שדיבר טוב שלא לשרוף ב״ה זה מדרך הרשעים‬
‫לדבר בפיהם ולבם אין אתם‪ ,‬או שעשה כל זה‬
‫כדי לעשות בבית המקדש כרצונו להשתבה‬
‫ולהתפאר בו שיהיה הבית הגמל והקדוש תחת‬
‫ידו‪ ,‬והוא ית׳ גרס שלא יהיה בית קדשנו‬
‫ותפארתנו ביד הרשע והטמא הזה ולבך נשרף‪,‬‬
‫כי אין ראוי למעלת קדושתו של בית המקדש‬
‫אשר שמו ית׳ נקרא על הבית שיהיה תחת יד‬
‫זרים ורשעים כמו אלו אף זמן מה שהרי בטוף‬
‫בודאי יחיה שורפו ולכך נשרף מיד‪ .‬אבל בודאי‬
‫הוא היה ראש חמשחיתיס שהשחית בית אלהינו‬
‫ואיך יבוא דבר כזה אם לא ע״י ראש המשתיתים‬
‫שהיה מוכן להשחתה‪ .‬ולפיכך מתחלה כי שדר‬
‫עלייהו לנידון קיפד שהוא לא היה בתכלית‬
‫הרשעה והיה מצות הקיטר עליו שיהיה מחריב‬
‫ירושלים אי אפשר רק שיתגייר‪ ,‬מאחד שהקיסר‬
‫רצה לחכדיחו לדבר דע שאיגו מוכן לו‪ ,‬וכל מי‬
‫שרוצח לחכריח אחד לדבר שאינו מוכן ומסוגל‬
‫אליו כמו הקימר שהיה רוצה להכריח את נירון‬
‫קיסר שילחם עם ישראל וישרוף הבית ולטיכד‬
‫היה מתחזק נירון קיסר כגגד זה והיה מתגייר‬
‫לגמרי‪ ,‬אבל טיטום הרשע ‪ pra‬היה אל הרשעות‪.‬‬
‫ומה שאמר שתטט זוגה בית וגכגמ לבית המקדש‬
‫פירוש שהרשע הזה ממור נבנם למקום‬
‫חקודש לחבל אותו אין ספק שהיה יוצא מרשות‬
‫הקב״ה ודבק באלהי נכר‪ ,‬וזה נקרא שתפס זונה כי‬
‫ע״ז נמשלה לזונה כי בכל מקום גבי עמדה זרה‬
‫כתיב זונה )ויקרא י״ב( ולא יזבחו עוד זבחיהם‬
‫לשעירים אשר חס זוגיס אחריהם וגבי מולן‬
‫כתיב )‪ nr‬כי( והכרתי אותו ואת כל חזוגיס אחריו‬
‫‪,‬‬
‫טרקה‬
‫ולמ״ד כגוזל בן שנה דבר זה שלם יותר כי הוא‬
‫שלם אף בזמן שהיה בן שגר‪ -‬ולפי דעת הכל‬
‫מפגי שהיה בטיטוס כח השחתה לכן היה פועל‬
‫בו גם כן כח שהיה משתית בו ומהבל מ ‪ ,‬וחכח‬
‫הזה הוא היתוש שגזכר כאן אם לא היה זח‬
‫יתוש גשמי אין זה קושיא‪ .‬כי היה זח כח יתוש‬
‫מופשט מן הגשמי והיח כח הזה פועל כאילו‬
‫היה יחוש ממש והיה הכח הזח כח שלם משחית‬
‫ומחבל‪ .‬ואל תשגיח בדברי המהביל עזריה‬
‫מהאדומי אשר הגדיל לשוגו גגד דברי חכמים‬
‫בפפרו אשר הוא מלא גאצות‪ .‬מ כבר השמו‬
‫על דבריו בחבור באר הגולה בי אף לדבריו‬
‫שאמר שלא מת טיטוס בענין זה‪ ,‬הלא הבל יפצה‬
‫פיהו מכל מקוט היה פועל במוחו כח גדול וחיה‬
‫לו כאב הראש ביותר והדבר שהיה כח פועל‬
‫מ גקרא יתוש כי היה פועל מ קציצה והפרדה‬
‫וזה עגין היתוש שהוא קוצץ ומפריד בו‪ ,‬והדברים‬
‫בדדו דברי חכמים שכל דבריהם שכליים‬
‫מופשטים מן הגשמות ודי בזה במקום הזה‪.‬‬
‫ו מ ה שאמד ששמע קול מרזפתא ואשתיק‪ .‬ר״ל כי‬
‫השגוי מבטל שיגוי הקודט ולפיכו באשר‬
‫שמע קול מרזפתא היה מקבל שגר ואשתיק עז־‬
‫שלא היה שגר הראשון מועל תה היה עז־ ל׳ ימים‬
‫ושוב לא היה שגוי וחזר לפעול כבראשונה‪.‬‬
‫גקטיגן וכר פיו של גחשת‪ ,‬ור״ל שהיה בח הזה‬
‫כה קשה שהיה פועל בטיטוט וציטרגיו שהוא‬
‫מסרט מ של ברזל לפי שהברזל יותר קשה‬
‫לסרט ולהפריד‪ ,‬ופי׳ עגין זה כי כה שהיה מועל‬
‫היה קשר• ומחיחס אל כח הנחושת שהוא קשו;‬
‫ולא היה זה נחושח גשמי אלא שיש ליחס לכה‬
‫זה כח נחושת‪ ,‬וכן צפרניו ברזל אין‪-‬צריו לפרש‬
‫כמשמעו שאין יצירה נמצא כך אלא כמו‬
‫שהתבאר שהיה פועל מ הכח כח מפריד ומחלק‬
‫עד שהיה הכח הזח מתיחמ אל הברזל‪ .‬וכל ענין‬
‫זה כי היה ראוי לטיטוס הרשע חמחריב והמשחית‬
‫שיפעל בו כח קשה תהו שאמר כי כח זה שחיה‬
‫פועל מ כה קשה כמו נחושת‪ ,‬ועוד היה פועל‬
‫מ בח חד שהיה ג״כ מקצץ בו‪ ,‬ושני דברים‬
‫היו פועלים בו הקושי והוא דבר בפגי עצמו‪,‬‬
‫ועוד היה פועל בו קציצה‪ ,‬לכך אמר פיו של‬
‫נחושת כנגד הקושי כי הנחושת הוא קש*‬
‫וצפרניו של ברזל כלומר שהיה פועל מ כה‬
‫ישראל‬
‫לה‬
‫הקציצה וההפרדה ולבך אמר וצפדגיו של בחל‪.‬‬
‫כלל הדבר שני מזות היו פועלים בו הקושי‬
‫וההדוד‪ ,‬ואלו שני דברים ידועים בפםוק )שמות‬
‫ט״ו( ימינך ה׳ נאדרי בכה ימינך ה׳ תרעץ אויב‪,‬‬
‫ולפיכך מ ג ד זה אמר כי היה פיו של נחושת‬
‫הוא כח קשה וכנגד הקציצה אמר וצפרניו שהוא‬
‫מסרט ומפריד הוא ברזל ואין להאריך במקום‬
‫זד‪ -‬ולפיכך באשד מת אמר לקליי׳ ולבדריה‬
‫לקטמי* ודבר זה יש בו תימה וכי סכל היה כל‬
‫כך שלא ימצא אותו אם ישרפו אותו‪ .‬אבל‬
‫פירושו לטי שמדת טיטום שהיה משחית ומתבל‬
‫בפרט למת אלהינו‪ .‬ולפיכך הוא היה גתר על‬
‫עצמו דבר זה ג״כ שכל אחי גוזר על עצמו דבר‬
‫שהוא ראוי אל מדתו כאשר עשה בחייו‪ .‬ומפגי‬
‫מ מדת טימוט היה החבול לכו אמר שהוא עצמו‬
‫היה גוזר עליו ההשחתה תה גקרא דפסק‬
‫אנפשיד‪ -‬או מפגי שיש לכל א׳ מציאות של מה‬
‫מצד עצמו לכו יש מ בחינה מיוחדת שיחיה לו‬
‫אסיפה‪ .‬ונמצא שיש לו שתי בחינות הבחינה‬
‫האחת מצי מדתו ומעשיו והוא ההשחתה והחבלה‬
‫ומצי ומה ראוי לו תאפיסת ופיזור אפרו אשב‬
‫ימי‪ .‬או מפני שהיה לו מציאות מה מצי עצמו‬
‫ובזה הוא משותף עם שאר נבראים מצי הזה יש‬
‫לו חבור ולא מפרי* ולפיכן־ כל יום היו שורפץ‬
‫אותו ומבדרת אותו אשב ימי במו שהיה מדתו‬
‫ומעשיו שהיה משחית ומחבל ובו היה נעשה‬
‫לו‪ .‬ודבר זה גוזר על עצמו מאזור שמדתו ומעשיו‬
‫כו הוא ומטגי כי היין הוא עליו מן הש״י וכל‬
‫דבר רוצה לטלק עצמו מן היין אמד ילא‬
‫לשבחיה אלחא דיחודאי‪ ,‬אבל מצד שהוא חיה‬
‫גברא מן הש״י חוזרין ומאטטין לקטמיה‪ .‬כלל‬
‫הדבר כי יש לו לטיטום שתי בתיגוח חבחינה‬
‫האחת מצד מעשיו שהיה ראש המחבלים ומזה‬
‫הצד גוזר על עצמו חבלה ולבדריה לקמטיה אשב‬
‫ימי כי זה הוא קציצה ואטיטח מוחלטת כמו שהוא‬
‫ראש המחבלים‪ ,‬ומצד שהוא גברא מן הש״י כמו‬
‫שיש לשאר בריות יש לקטמיה אסיפה ואיגו‬
‫נשאר בבחלח זאת׳ ולכו היה דיגו ע״י שגיהס‬
‫וסידר שהוא האפיםח מצד עצם מדתו המיוחדת‬
‫אליו שהיה מ ק י ז ומשחית ודבר זה גוזר על‬
‫עצמו‪ .‬והשגי מצד הבריאה הפשוטה שהוא לכל‬
‫אדם ומזה הצד ראוי לאסיפה‪ ,‬וכל הדברים האלו‬
‫לו‬
‫נצח‬
‫פרק ד‪.‬‬
‫אינם גשמיים כלל כמו שהתבאר פעמים הרבה‬
‫מאוד אבל דברים בלתי גשמיים והבן זה‪:‬‬
‫אונקלוס בר קלונמוס בר אחתיה דטיטוס הוה‬
‫בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטום‬
‫בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר‬
‫ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מלייהו‬
‫נפישין ולא מצית לקיימינהו זיל אגרי בהו‬
‫בההוא עלמא והוית רישא דכתיב היו צריה‬
‫לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה‬
‫דיניה דההוא גברא במאי אמר ליה במאי דפסיק‬
‫אנפשיה כל יומי מכנשי׳ ליה לקסמיה ודייני ליה‬
‫וקלו ליה ומבדריה אשב ימי אזל אסקיד‪ .‬לבלעם‬
‫בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א״ל‬
‫ישראל מהו לאדבוקי בהו אמר ליה לא תדרוש‬
‫שלומם וטובתם כל הימים אמר ליה דינא דההוא‬
‫גברא במאי אמר ליה בשכבת זרע רותח אזל‬
‫אמקיה לההוא גברא בנגידא אייל מאן השיב‬
‫בההוא עלמא א״ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א״ל‬
‫טובתם דרוש רעתם אל תדרוש כל הנוגע בהן‬
‫כאילו נוגע בבבת עינו אמר ליה דיני׳ דהאי גברא‬
‫במאי א״ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיי‪.‬‬
‫על דברי חכמים נידון בצואה רותחת תא חזי‬
‫מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם תניא‬
‫אמר ר׳ אליעזר בא וראה כמה גדולה כחה של‬
‫בושה שהרי סייע הקב״ה את בר קמצא והחריב‬
‫את ביתו ושרף את היכלו‪ .‬המאמר הזה יש בו‬
‫מן התימה למה אלו שלשה העלה בנגידא מכל‬
‫רשעי העולם‪.‬‬
‫דע כי הרשעים הם על דרכים רבים אך מה‬
‫שכולל אותם הם שלשה‪ ,‬האחד הוא‬
‫רשע ע״י עבודת גלולים‪ ,‬הב׳ הוא ע״י גילוי‬
‫עריות‪ ,‬הג׳ ע״י שפיכות דמים‪ .‬הראשון והוא‬
‫עבודת גלולים רע לשמים‪ ,‬השני והוא גילוי‬
‫עריות הוא רע לעצמו מה שדבק בו הפחיתות‬
‫המגונה והוא פחיתות המרי‪ ,‬שהוא כמו בהמה‬
‫כאשר הולך אחר זנות שהוא תועבר‪ ,‬חמרית והוא‬
‫כמו בהמה חמרית כמו שאמרו חכמים ז״ל‬
‫)סוטה י׳יד ע״א( אצל מנחת סוטה היא עשתה‬
‫מעשה בהמה לכך קרבנה מאכל בהמה מן‬
‫השע‪,‬רים וכבר התבאר דבר זה במקום אחר‪,‬‬
‫השלישי והוא שפיכות דמים הוא רע לבריות‬
‫ישראל‬
‫ואין כמותו בכל המעשים‪ .‬ולפיכך אלו ג׳ חטאים‬
‫שהם עבודת גלולים גילוי עריות ושפיכות דמים‬
‫כוללים כל החטאים שכל החטאים נכללו באלו‬
‫או שהוא רע לשמים או רע לבריות או רע‬
‫לעצמו‪ ,‬ואלו ג׳ החטאים הם ראשי כל החטאים‬
‫כי אין עבירה רע לשמים כמו עבודת גלולים‪,‬‬
‫ואין עבירה רע לבריות כמו שפיכות דמים‪ ,‬ואין‬
‫עבירה רע בגופו כמו ערוד‪ -‬ולפיכך אמרו חז״ל‬
‫)סנהדרין ע״ד ע״א( כי אלו עבירות הם שוים לענין‬
‫זה שיהרג ואל יעבור כי אלו ג׳ הם ראשי‬
‫העבירות‪ .‬והנה ידוע כי החוטאים האלו כל אחד‬
‫היה דבק באחד מהם‪ ,‬בלעם לא נמצא באחד‬
‫גילוי עריות כמו שנמצא בו כמו שאמרו חכמים‬
‫בפ״ק דע״ג )ד׳ ע״ב( שהיה בא על אתונו ועוד‬
‫ידוע מן העצה שנתן בלעם להחטיא את ישראל‬
‫בזנות‪ ,‬ואל יהא ספק לך כי מה שבא על אתונו‬
‫מפני שהיה בלעם דבק בכח הטומאה שאותו כח‬
‫הטומאה כח זנות לכך היה בלעם מוטבע כזנות‬
‫היותר גדול להיות בא על אתונו‪ ,‬וההוא גברא‬
‫דבק היה בע״ז שהסית והדיח את ישראל‪ ,‬ואע״ג‬
‫שהסית והדיח היה עיקר דינו במה שהלעיג על‬
‫דברי חכמים‪ ,‬שהמלעיג על דברי חכמים הוא‬
‫מינות גמורה אשר הוא עוד יותר מע״ז וטיטוס‬
‫מי! חד בשפיכות דמים כאשר התבאר למעלה שהיה‬
‫דם מבצבץ כאשר גדר הפרוכת וכאשר אמרנו‬
‫למעלה שהוא היה ראש המחבלים והמשחיתים‬
‫ואחריו לא קם כמוהו‪ ,‬לכך היה דבק כל אחד‬
‫ואחד בכה טומאה מיוחד לפי חטאו‪ .‬ולכך אחר‬
‫שהיה כל אחד מיוחד בגודל החטא דבר זה מורה‬
‫על הדבוק של כל אחד בדבר מיוחד‪ .‬וכאשר‬
‫שאל בלעם בנגידא מאן חשיב בהאי עלמא‬
‫הוצרך לומר ישראל‪ ,‬ועם כל זה אמר לו רעתם‬
‫דר‪,‬ש טובתם אל תדרוש כי בלעם בעצמו היה‬
‫שונא ׳מתנגד לכח הקדושה אשר ישראל דביקים‬
‫בו‪ .‬ואמר ליה דיגא דהאי גברא במאי אמר ליה‬
‫בשכבת זרע רותחת כי השכבת זרע הוא טמא‬
‫וכל טומאה רחוק מן הש״י אשר הוא טהור‬
‫וקדוש‪ ,‬שהרי כל טמא אסור ליכנם למחנה‬
‫שכינה והיה נדון בלעם בדין זה שהיה דבק בכת‬
‫ט‪ ,‬מאה אשר הוא רתוק ונבדל מן הש׳׳י וזהו‬
‫דינו‪ ,‬ומה שאמר רותחת רמז כי הטומאה אשר‬
‫דבק בה בלעם הוא ענין גיהנם שחוא רותח ודין‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫זה ראוי לבלעם כפי מדתו אשר היד‪ ,‬דבק בה‬
‫בחייו‪.‬‬
‫אםקיה לטיטום בנגידא אמד מלייהו נפישי ולא‬
‫מצית לקיימינהו‪ ,‬הנה חלוק יש בק טיטוט‬
‫ובין בלעם‪ ,‬כי מפני שהיה בלעם דבק בכח‬
‫הטומאה אשר הטומאה מרוחק ומםולק מן הש״י‬
‫ולפיכד היו דבריו רחוקים לגמרי שאמר רעתם‬
‫דרוש טובתם בל תדרוש כפי ריחוק שלו מן‬
‫הש״י‪ ,‬אבל טיטום לא אמר כו רק מילייהו גטישי‬
‫כי זה ענין פושעי עבודת גלולים שהם רחוקיט‬
‫מן התור* שצדיו שיהיה יהום בין המקבל‬
‫ובין התורה שישראל בפרט מוכנים אל‬
‫התורה והמצות והאומות אינם מוכנים לקדושה‬
‫ולמצות שבתורה ולפיכד לא היה אומר רק‬
‫מילייהו נפישי ד״ל שאין התודה מתיהסת לע״ג‪,‬‬
‫נמצא כי בלעם הרשע שהיה דבק בכח הטומאה‬
‫היה מתנגד לגמרי לקדושה‪ ,‬אבל טיטוט לא היה‬
‫מתנגד רק אל התורה וראוי לחבין דבר זה כי‬
‫הוא עמוק מאוד‪ .‬ואמר ליה זיל אגדי בהו בהאי‬
‫עלמא והוית רישא וכוי‪ ,‬דבר זה ענין נפלא מאוד‬
‫למבינים למה המיצר לישראל נעשה ראש‪ ,‬ת *‬
‫מפני כי ישראל הט עלית במעלה ובמדריגה‬
‫שנאמר )דברים כ״ח( ונתנד ה׳ עלית על כל‬
‫הארץ וכשהוא מיצר לישראל אז הוא נעשה ראש‬
‫לאותם שנקראו ראש• ויש לד לדעת כי זה נאמר‬
‫כשישראל בגלות ובצרה לפי שישראל ראוים‬
‫לצרה בעו״ה ומאחד שראוי היה לישראל גלות‬
‫המיצר להם הוא דבר שראוי להיות ולפיכד נעשה‬
‫ראש שיורש את כוחם‪ ,‬והפר זר• כאשר אין‬
‫ישראל בגלו* וזה ידוע מה דפמק אנפשיח כי‬
‫מאהר שהוא היה ראש המהבלים גזר טבעו‬
‫הפירוד‪ ,‬אלא שבכל יום מכנסים לקטמיה וכו׳‬
‫וזה כמו שפרשנו לפני זה מפני שהרשע חחלת‬
‫בריאתו יש לו בריאה כמו שאר אדם דק שהיה‬
‫אח״כ מכת חמשחיתימ‪ ,‬הנה מצר שראוי להיות‬
‫כמו שאר אדם בל יום מכנםיט לקטמיה להיות‬
‫כמו שאר בני אדם‪ .‬ומפני מדתו שגוזר ההשחתה‬
‫ח‪1‬זד להיות נשרף ומבדרין לקטמיה כאשר היה‬
‫מדתו שהיה בעל השהתה והפירוד וכל יום ויום‬
‫כד ראוי לו והנד• ג*כ משפטו ודינו כפי חטאו‬
‫לגמרי‪ .‬ומה שאמר לבדדו לקטמיה אשב ימי‬
‫כדלעיל והוא מבואר מאוד למי שיש בו חכמ*‬
‫ישראל‬
‫לז‬
‫אםקוהו בגגידא וכר‪ .‬דע כי מה שזמר טובתם‬
‫דרוש דעתם אל הדרוש‪ ,‬הוא כמו שאמד‬
‫בםמוד תא ומי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות‬
‫העולם‪ ,‬וזה כי פושעי ישראל נתן הש״י בהם‬
‫נשמה טהורה דק שאח״כ נטו אהד הרשעות‬
‫ולטיבו חטאו דבר מקרה בעולם הזה אכל שלא‬
‫בעולם הזה אין חוטאים ומודים על האמת‬
‫וחוזרים בהם מעד כי יש להם שורש טוב כמו‬
‫שאמרו חז״ל בעירובין )י״ם ע״א( עוברי בעמק‬
‫הבכה מעיין ישיתוהו שמורידין דמעות כמעיין‪,‬‬
‫אבל פושעי ע״ג על מתחי גיהנם אינם חוזרים‬
‫וזחו מטעם שעצמס רע לכו נשארים רע אף‬
‫אחר מותם כי אין שינוי לדבר שבעצם‪ .‬ולכו‬
‫ההוא גברא היה אומר טובתם דרוש רעתם א‪52‬‬
‫תדרוש בל הנוגע בהם וכר‪ ,‬כי כבר חומר ממנו‬
‫מה שהיה נמשו בחייו אחר החטא כי ישראל‬
‫ראוים בעצמם אל האמת והקדושה והמחר* אכל‬
‫אומות העולם חםרונם בעצמם שהרי בכללותם הם‬
‫כד‪ ,‬ודבר שהוא בכללות הוא בעצם ולא ישתנה‪.‬‬
‫כל המלעיג על דברי חכמים נדת בצואה רותחת‪,‬‬
‫ר״ל כי דין של אותו האיש שהיה דבק במדרגה‬
‫הפחותה שנקראת צואה‪ ,‬והפחיתות הזאת אי זו‬
‫דבר גשמי חמרי דק הוא עגין גיהנם ולס* נקרא‬
‫צואה רותחת כמו שאמד אצל בלעם שהיה דיגו‬
‫בשכבת זרע רותח* בי אין דבר פחות ומרוחק מן‬
‫האדם רק צואה‪ ,‬כי הפרש יש בין חפחיתות ובין‬
‫הטומאה כי הטומאה גבדל ומרוחק שהרי הטמא‬
‫אטור ליכנומ למחנה שכינה אבל מתיתות הוא‬
‫פחית‪.‬ת בלבד וחיח הוא דבק במדריגה חפחותה‬
‫והיא מדריגה התחתוגח בגיחנם‪ ,‬כי דיני הגיהנם‬
‫הם כמה מדרגות‪ .‬ויש לד לדעת כי אין ראוי‬
‫למלעיג על דברי חכמים רק חצואה‪ ,‬כי הוא‬
‫הפד החכמים שיש בהם שכל הנבדל מן האדם‬
‫לכד כאשר לועג עליהם גדון בחטד זד‪ ,‬שהוא‬
‫בצואה רותחת והוא ג״כ דבר גבדל מן האדם‬
‫ויוצא ממנו מפני פחיתות* חדי השכל בודאי‬
‫נבדל מן האדם בשביל מעלתו והצואה גבדל מן‬
‫האדם לפחיתותו לכד המלעיג על דברי חכמים‬
‫נדון בצואה רותח* וםוד זה רמזו חכמים‬
‫באמונתם במסכת טובה )ט׳׳ב ‪ (3*9‬כל קטן שאין‬
‫בו דעת אין מרחיקין מצואה שלו שנאמד יוםיף‬
‫דעת יוסיף מכאוב‪ .‬והדבר הזח כי מציאות‬
‫לח‬
‫נצח‬
‫פרקו‬
‫ישראל‬
‫ההפכים אחד וכאשר נמצא אחד נמצא השני אלו ב׳ דברים הטומאה והפחיתות ד!יפך לאדם‬
‫שהוא כנגדו ולכך במציאות הדעת שהדעת הוא והם דין שלו‪ .‬ואין הכוונה רק כי דין הרשעים‬
‫שכל נבדל מן האדם במעלה ימצא הפך זה הוא הוא דין גמור בדבר שהוא הפך הנשמר‪ .‬כי‬
‫הצואה שנבדל מן האדם לפחיתות‪ ,‬וכל אלו הנשמה נבראת שהיא טהורה ואין בה פחיתות‬
‫לבך כאשר הנשמה גרונית היא נדונית בדבר‬
‫דברים הם ברורים עמוקים מאוד‪.‬‬
‫שהוא הפכו לגמרי‪ ,‬לכך אמר כי בלעם נדון‬
‫ויש להבין באלו דינים שהיו נדונים אלו שלשה‪ ,‬בשכבת ‪,‬זרע רותחת שהיה דבק אחר מותו‬
‫וזה כי כל דבר שהוא מתנגד אל האדם הוא בטומאה שהיא מרוחקת מהכל‪ ,‬והמלעיג על דברי‬
‫פועל בו והוא דין שלו‪ ,‬לכך הטומאה והפחיתות הוא חכמים היה גדון שהיה דבק בפחיתות והכל הוא‬
‫דין האדם אחר מיתתו‪ ,‬כי הטומאה הוא הפך האדם הפך הנשמה‪ ,‬והשלישי הוא הפך ממש כמו הדין‬
‫כי נשמת האדם טהורה כמו שאמרו חכמינו ז״ל שהיה לטיטוס הוא ההשחתה הגמורה שהיה לו‬
‫) ב ר כ ו ת ס׳ ע״ב( נשמה שנתת בי טהורה ולפיכך אחר המיתה‪ .‬והבן אלו שלשה החטאים אשר‬
‫הטומאה שהוא הפך הנשמה דבר זה הוא דין האחד היה גמשך אחר הטומאה והתיעוב ולפיכך‬
‫הנשמה‪ ,‬והפחיתות ג״כ הוא דין לאדם שהרי בא על אתוגו‪ ,‬ושני היה נמשך אחר ההשחתה‬
‫הצואה הוא יציאה והבדלה מן האדם ואין האדם וההפרדה‪ ,‬והגי היה דבק במינות ויצא מכלל‬
‫סובל אותו והוא פחיתות של ארם ולכך דבר זה ישראל והיה דבק במיגות ועבודת גלולים ואין‬
‫להאריך עוד‪:‬‬
‫שהוא הפחיתות הוא דין של הנשמה‪ ,‬נמצא כי‬
‫פרק ששי‬
‫אתרנגולא ואתרנגולתא חרב טור מלכא דהוי‬
‫נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא‬
‫מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו‬
‫ורבו כתרגגולין יומא חד הוי קא חליף גונדא‬
‫דרומאי שקלינהו מנייהו נפלה עלייהו מחונהו‬
‫אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא‬
‫עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דקפיץ מיל‬
‫וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגי׳ ואותביה על‬
‫ארעא אמר רבש״ע אי ניחא לך לא תמסריה‬
‫לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד‬
‫גברא אכשליה פומא לבר דרומא ואמר הלא אתה‬
‫אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד‬
‫נמי אמר הכי דוד אתמוד‪ ,‬קא מתמה על לביה׳׳כ‬
‫אתא דרקונא שמתיה לכרכשיה ונח נפשיד‪ ,‬אמי•‬
‫הואיל ואתרחש לי גיםא הא זימנא אשבקינהו‬
‫שבקיגהו ואזיל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי‬
‫עד דמתחזי בליוני דגושפנקא ברחוק מילא אמר‬
‫מחדי קא חדו בי יחודאי חזר אתא עלייהי אמר‬
‫ר׳ אסי תלת מאד‪ ,‬אלפי שליפי סייפא עיילו‬
‫לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומא ותלתא‬
‫ליליותא ובהר גיסא הלולי וחנגי ולא הוי ידעי‬
‫הני בחני‪ .‬כבר התבאר לך למעלה שהתרנגול‬
‫מרבה להוליד יותר מכל לכך לקחו תרנגול‬
‫ותרנגולתא בחופתם‪ .‬ותבין מזר‪ ,‬שכל דברי‬
‫חכמים באמונה כי כאן נאמר חליף גונדא‬
‫דרומאי ולקחו התרנגול ותרנגולתא וגונדא חוא‬
‫רבוי של מלכות‪ ,‬מפני כי מלכות רומי שהיה‬
‫באותו זמן רצו ליקח הברכה מישראל כאשר‬
‫חטאו ישראל ובטלה הברכה מהם אז עשו רוצה‬
‫לקום ולרשת הברכה של יעקב‪ ,‬ולפי׳ גוגדא דרומי‬
‫רצו ליקח התרנגול והתרגגולתא אשר תרנגול‬
‫ותרנגולתא מורה על רבוי הברכה של ישראל‪.‬‬
‫נצח‬
‫פרק ו‬
‫ואמר הוה בהו ההוא בר דדומא דקטץ מיל‬
‫וכו׳ הבן מה שאמרו שהיה שם בר דרומא‬
‫מאי אכפית ליה אם מדרום אם מצטון וכי מד‪.‬‬
‫זולה הדבר שהוא מדרום‪ .‬אמנם כאשר תעמיק‬
‫‪:‬אמת תדע דברי הכמה עמוקה מ היה מיוחד‬
‫לזה בד דדומא‪ ,‬כאשר תדע כי דרום נקרא ימין‬
‫באשר ידוע והיד הימין מיחדה לקלות לא השמאל‬
‫•לפיכד קפץ מיל לכך ההוא בר דרומא היה מוכן‬
‫לזה‪ .‬ומה שאמר קפץ מיל פירוש בתנועה אחת‬
‫־במרוצה אחת היה עושה מלהמה וזהו ענין‬
‫הקפיצה שנזכר באן והיה בחו למלחמה הזריזות‬
‫•־״יותר‪ .‬ובמה שאמר הוה בהו דהיינו בטור מלכא‬
‫זדע עוד ענין יותר עמוק מאוד‪ .‬כי טור מלכא‬
‫‪:‬מה שנקרא הד של מלד הוא מתיהם לצטון‬
‫לקבל משם בח הגבודח למלחמה כי המלד צרין•‬
‫לו גבורה לעשות מלחמה‪ .‬ונתחברו ונבללו ביחד‬
‫*ני הדברים האהד הזרמות והמהירות וקלות‬
‫התנועה בכה ימין ולכד היה בד דרומא ובמה‬
‫שהיה בר דרומא זה בטור מלכא היה בו שניהם‪,‬‬
‫יאלו שניהם צדיד למלחמה ולפיכד קפץ מיל‬
‫׳קטיל מיל ותושע לו ימינו וזרוע מזו והבן זר‪-‬‬
‫יזהו שאמר חוד‪ .‬בהו ההוא גברא בר דרומא ואין‬
‫הדברים האלה דק רמז חכמה עמוקה שבאו לומר‬
‫‪:‬י נכלל ימין בשמאל ואז היה להם כח לעשות‬
‫תיל למלחמה‪ .‬ואמר על לבית הכסא וכד ראוי‬
‫לו דבר זה מ החויא הזאת היא כמו חויא דרבנן‬
‫שהנוגע בכבוד חכמים טדקי׳ חויא דרבנן‪,‬‬
‫כיש זה שדיבר נגד כבוד העדי דטרקי׳ חרא‬
‫וחוא כח נחש ובית הכסא מובן במחר לנחש‬
‫והבן »ה‪ .‬ומה שאמר כי דוד דדך תמיה אמר‬
‫אין הפירוש שדוד אמד הלא אחה אלהיס זנחתנו‬
‫ולא תצא אלהים בצבאוחינו דרד חמיה אלא אתה‬
‫יוצא בצבאותינו שאין זה משמעות הכתוב‪ ,‬אבל‬
‫פירושו שדוד אמדו דרד תמיד‪ .‬הלא אתה אלהים‬
‫זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו למה תעשה‬
‫זה וזהו התמיה של דוד כמו למה אלהים זנחתנו‬
‫אבל ההוא בר דרומא אמד כד הלא אתה אלהים‬
‫זנחתנו ולא תצא בצבאותינו ואנחנו עושים‬
‫מלחמה מעצמינו‪ .‬מה שהית נמסים לשם תלת‬
‫מאה ]אלפי[ שליפי סייפא דוקא שלש מאות‬
‫]אלפי[ וגם שהיו הורגין בה ג׳ ימים וגי לילות‪,‬‬
‫ישראל‬
‫לם‬
‫כי אץ ספק שכל הסבות שהיו בטור מלכא לא‬
‫היו במקרה כי כל דברים הגמלים אינם כמקרה‬
‫ויתבאר בסמוך והוא דבר נטל*‬
‫ששיס רמא עיירות וכד‪ .‬כבר אמדנו כי טור‬
‫מלכא היה בה ברכה ובפרט כברכת הרמי‬
‫והוא ברכת ארץ ישראל מצד הרמי בי ארץ ישראל‬
‫היו בה ג׳ ברמת שהם שורש ברכת הארץ כמו‬
‫שמבואר למעלה‪ ,‬ולפיבד כל ברכתה היתד‪ .‬מ׳ רמא‬
‫כמו שיש מ׳ אותיות בברכה המיותרת לישראל‬
‫בברכת כהגים שהם ט׳ אותיות‪ ,‬תזשבון זה אמרו‬
‫הזיל גם כן על רמי בכל מקום כמו שפרשו‬
‫התוםפות בפרק החובל )ביק צ״ב ע‪-‬ב( אצל‬
‫ששים רהיטי רהיט מ החשבון הזה הוא‬
‫על רמי וכן ששים תבלי מטי לככי חמי אבלי‬
‫ואיגהו לא אכלי וכן הרבה מאוד‪ ,‬ולפיכך ששים‬
‫רבוא עיירות וכל אחת היה בהם מוצאי מצרים‬
‫שהם ט׳ רמא הדי מ זה ההשמן היה לטור מלכא‬
‫תמת מחמת שהחשמן הזה ראוי לרמי והם היו‬
‫ממרכים ברמי‪ .‬ומה שאמד כי שלשה היו בהם‬
‫שהיו בהם כפלים מוצאי מצרים מ מספד ט׳‬
‫שהוא מטפי־ הראוי למוד מלכא יסור התחלת‬
‫המסמר הזה הוא ששח כעמר מ העשרה נחשבים‬
‫כמו אחד שהרי אתה מונה עשרה עשרים שלשים‬
‫ארבעים וחמשים כמו שאתה מונה אחד שנים‬
‫שלשה ארבעה‪ ,‬לכן מסטר ם׳ נבללים במטטר‬
‫שש* ומספר ששה נכללים במספר שלשה שהם‬
‫כפולים מ מספר ששה הס כננד ששה קצוות אשר‬
‫הם המעלה והמטר‪ .‬צפון דרום מזרח מערב ואלו הם‬
‫זוגות כמו שממאר‪ ,‬ולכד שלשה מן מסטר ששים‬
‫הם בפולים כי יסוד מספר ט׳ הם שלשה והם‬
‫בפולים‪ .‬מזה תבין שיש בברכת כמים ם׳ אותיות‬
‫וגי פסוקים‪ ,‬מ התחלה ויסוד אלו הששים חם‬
‫שלשה והדברים האלו הם אמת בדור למי שממן‬
‫דברי הכמה‪ .‬ומה יתבאר לד מה שאמרו מ תלת‬
‫מאה ]אלפי[ שליפי טייטא נמסו לטור מלכא‪ ,‬מ‬
‫כח טור מלכא כח הרמי שהתחלת ויסוד הרמי‬
‫הוא שלש לבד תלת מאה ]אלטי[ נמטו לשם לפי‬
‫שמאה הוא כמו א׳ ובן אלף כמו אחד‪ ,‬ולא טגי‬
‫מ ל ת מאה כדי להגדיל חכח מה שאפשר‪ ,‬ונכנסו‬
‫לשם במספר הזה דוקא לבטל הרמי מ בבר‬
‫אמרנו כי גונדא דמלמת רמעית שהוא בה‬
‫נצח‬
‫פרקו‬
‫רבוי של מלכות רביעית רוצה ליקח הרבוי‬
‫מהם‪ ,‬וכן מד‪ ,‬שאמרו דקטלי בהו ג׳ ימים‬
‫וג׳ לילות מפני כי הדבוי הוא שלשה לכך הוצרכו‬
‫להרוג בהם ג׳ ימים וג׳ לילות לעקור הרבוי‬
‫כמו שאמרו )תו״כ מצורע( ימים שנים רבים גי‪.‬‬
‫ויש לפרש בענין אחר כי תלת מאה אלפי שליפי‬
‫הוא כח מלכות רביעית שהם בעצמם משולשים‬
‫כדאיתא בויקרא רבה פרשת שמיני שאמר שם‬
‫משה נתן שלשה המלכיות בפסוק אחד והרביעית‬
‫בפסוק אחד לומר שהיא שקולה נגד שלשתן ושם‬
‫מייתי קרא בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל‬
‫חרב שלישתה ומוכח מזה הכתוב שנקרא חרב‬
‫שלישתה ששקולה נגד ג׳ מלכיות‪ ,‬לכך אמר כאן‬
‫שנכנסו תלת מאה אלפי שליפי סייפא כנגד כחם‬
‫שהוא משולש נגד כל המלכיות‪ .‬ולקמן בחבור הזד‪.‬‬
‫יתבאר לך בביאור כי מלכות רביעית הוא שלש‬
‫מאה ואין כאן מקום זה להאריך כי יתבאר עוד‬
‫באריכות‪ ,‬וזה עיקר הפירוש כי נכנסו לשם תלת‬
‫מאד‪] ,‬אלפי[ שליפי לבטל רבוי ישראל וראוי לזה‬
‫מספר שלש מאות אלפי כי זהו כח רבוי שלהם‬
‫ודי בזה ‪:‬‬
‫ארץ צבי כתיב‪ .‬יש מקשים וכי איך יתכן לפי‬
‫השכל הכנס גשם בגשם ולפיכך הם תמיהים‬
‫על זח הדבר כי דבר זה נמנע לפי טבע הכנס‬
‫גשם בגשם והנה אין להאריך במקום הזה כי כבר‬
‫הארכנו בזה בהקדמת גבורת ה׳ ע״ש‪ ,‬ובודאי‬
‫לפי טבע הגשמי היה קשה אבל נם הוא דבר זולת‬
‫טבע הנהוגה והנם הוא לפי שעה ולא בהנהגת‬
‫העולם שהוא תמידי‪ ,‬וכמו שבדרך הטבע שעור‬
‫הארץ כך וכך כן שלא כדרך הטבע הארץ היא‬
‫יותר גדולה ואין כאן הכנס גשם בגשם שאם היתד‪,‬‬
‫גשארת כך תמידית בטבעה היה קשה‪ ,‬אבל ענין‬
‫זה לא היה טבעי כלל כי חוזרת היא לכמות‬
‫שהיתר‪ .‬והדבר שהוא לפי שעה שלא בטבע הוא‬
‫ענין זולת הטבע ואין זה הכנס גשם בגשם‪ .‬והיינו‬
‫שאמר שנקראת ארץ צבי כי צבי מלשון פאר‬
‫הוא והדבר שהוא פאר אינו גשם כלל ובא לומר‬
‫שיש בארץ צד מעלה נבדלת בלתי טבעית כאשר‬
‫יושביה עליה והוא הגורם שהיתר‪ ,‬מרווחת בעצמה‪.‬‬
‫וכן מה שדרשו במקום אחר ) כ ת ו ב ו ת ק י ״ ב ע״א(‬
‫ישראל‬
‫שנקראת ארץ צבי מה צבי ממהר במרוצתו‬
‫כך ארץ ישראל ממהרת לבשל פירותיה‪ ,‬כל‬
‫ענין זה שבארץ הוא צד מעלה בלתי טבעי‬
‫ומפני שהיה בה צד מעלה בלתי טבעית היתד‪.‬‬
‫ממהרת בפירותיה‪ .‬ותדע עוד כי הצבי נקרא צבי‬
‫גם כן מלשון צבי ופאר והעור שלו שהוא פאר‬
‫הב״ח לפי שהוא בחוץ לכך הוא פאר הב״ח הוא‬
‫דק החומר כמו שאמרו שאין מחזיק בשרו‪ ,‬וזה מפני‬
‫הדקות אשר יש לו כאשר הוא בחיותו ואז מחזיק‬
‫העור בשרו וכאשר נטלה מן הצבי העור ונסתלק‬
‫רוח חיים ממנו ונשאר חחמרי בלבד אין ספק כי‬
‫אין בו דבקות כאשר אין בו החיות ואז אין מחזיק‬
‫בשרו‪ ,‬וכן הארץ הקדושה כאשר יושביה עליה‬
‫שזה ראוי לארץ וזהו חיות הארץ שהארץ נתן השם‬
‫יתברך לישראל והיא נקראת ארץ ישראל‪ ,‬לבך‬
‫חיות הארץ הוא דוקא כאשר יושביה ישראל עליה‬
‫ואז יש לה המעלה הנבדלת בכל דבר שהיתר‪.‬‬
‫ממהרת פירותיה שמורה שיש בה מעלה בלתי‬
‫גשמית כמו הצבי שהוא ממהר התנועה כך ארץ‬
‫ישראל ממהר לבשל פירותיה‪ .‬וכמו שהצבי בשעה‬
‫שעורו על הצבי מתפשטת העור שאין לעורו‬
‫גסות החמרי כאשר הוא על הצבי בחיותו‬
‫ובהופשט העור גמדא שבבר נסתלק החיים שגורם‬
‫דבר זה‪ ,‬כך הארץ הקדושה כאשר יושביה עליה‬
‫אז יש לה מעלה הנבדלת והיא מרווחת כי הגשם‬
‫הוא בעל גבול ושעור ואין הדבר שהוא נבדל בעל‬
‫גביל כמו הגשמי וכל אשר יש לו קירוב אל‬
‫הקדושה האלהית הנבדלת אין לו כל כך גבול‬
‫ולכך מצד שיש בארץ צד מעלה נבדלת היא‬
‫מרווחת שאין לה צרות והגבול שהוא לגשם‪.‬‬
‫ודוקא כאשר יושביה עליה כי כאשר יושביה‬
‫עליה זהו חיותה כמו שאמרנו ועוד ישראל שהם‬
‫עם קודש יושביה עליה ובשביל כך יש לד‪ .‬מעלה‬
‫הקדושה גם כן לכך היה לה הרווחה ואין לה‬
‫ענין הגשמי שהוא מוגבל‪ ,‬וכשאין יושביה עליה‬
‫נסתלקה המעלה הנבדלת וגמדא ודברים אלו‬
‫עמוקים מאוד מאוד ואין להאריך‪ .‬ואין זה תמיד‪,‬‬
‫אם היתד‪ ,‬הארץ מקבלת הרבוי הזה כי הוא שלא‬
‫כטבע וכאלו היה זה ענין אלהי בלתי טבעי ואין‬
‫זה מצורף אל הטבע כלל רק היו יושבים עליה‬
‫נצח‬
‫פרקו‬
‫בענין אלהי ופשוט הוא‪ .‬והרי הרבה דברים‬
‫פועלים המכשפים וההדטומים ואיד לא יהיה דבר‬
‫שהוא פלא וחמש בכח אלהו אשד לו הכה‬
‫והגבורה על כל וחבל בבח אלהי קדוש ‪:‬‬
‫אמנם מה שאמר ס׳ רבוא עיירות ודבר זה קשה‬
‫לצייר שהיה בטור מלכא שהוא הלק הארץ‬
‫כל כד עיירות ובכל עיר ועיר כר וכד שיהיו‬
‫ישראל כל כד הרבה דע כי גם זה דבר מוטלא‬
‫וחכמה עמוקה מאוד‪ ,‬כי כאשר אמדנו כי ראוי‬
‫שיהיה בטור מלכא כד וכד מקומות לפי הברכה‬
‫העליונה‪ ,‬לכך אמרו שהיה בטור מלכא מספר זה‬
‫והיינו שראוי •מצד עצמה ועגינה המיוחד לה אשר‬
‫כבר אמרנו לד למעלה שראוי לה הברכה ובארנו‬
‫אמיתת טור מלכא הראוי לרבוי מצד עצמה‪ ,‬ולא‬
‫השגיחו חכמים אם יבא מניעה מצד אחר כי‬
‫לפעמים חטא ישראל או מה שהוא הגורם שלא‬
‫היה גמצא הרמי כל כך כמו שראוי‪ ,‬מכל מקום‬
‫חכמים אמדו מה שראוי מצד עגין המיוחד לטור‬
‫מלכא‪ .‬ודבר זה כלל גדול בדברי חכמים שהם‬
‫הלכו אחר המהות חמיוחד ובאדגו זה במקומות‬
‫הרבה בחבור באר חגולח ובחבור גבורת הי‪.‬‬
‫ורמזו חכמים דבר זה במסכת גדרים )ל״א ע״ב(‬
‫הגודר מן חעדלים מותר בערלי ישראל ואסור‬
‫במולי אומות העולם ואין זה מפני שאנו הולכים‬
‫אחד לשון בני אדם כדמוכח שם בהדיא דמייתי‬
‫מקרא על זה‪ .‬אבל כי ישראל במה שהם ישראל‬
‫נחשבים נמולים ואם לא נעשה דבר זה בשביל‬
‫סבה מה לא נתבטל ענינם המיוחד אשר להם‪ ,‬וכן‬
‫להפד חגוי מצד ענינו המיוחד במה שהוא‬
‫גוי ראוי לו ערלתו ואט יהתוד ערלתו בשמל‬
‫יה לא נתבטל עגין חמיוחד שראוי לו במה‬
‫שהוא גד וראוי לו הערל* וכן הדבר הזה‬
‫הנה טוו מלכא במה שהוא מקום מן הארץ‬
‫הקדושה כמו שהתבאר למעלה וראוי להם‬
‫רבוי זה בפרט כמו שהתבאר‪ ,‬ואם יבא מניעה מה‬
‫שהוא מונע לא יבא הבטול אל הכל ונשאר הרמי‬
‫במה כי טור מלכא מיוחד לרמי ובודאי היה‬
‫שם דמי‪ .‬וזה ששאל המיז כי המקום קטן ואיד‬
‫יהיה שם דבוי מה‪ ,‬והשיב לו ארץ צבי כתיב ולא‬
‫הביטו חכמים דק אל הדבר בעצמו מה שהוא‬
‫ישראל‬
‫מא‬
‫מיוחד בו וראוי מגד עצמו ולא השגיחו על הבטול‬
‫שמגיע לו מגד אחר ודבר זה בארנו מעמים הרב*‬
‫ובמקום זה תוכל לדעת ולחבין כי לא דברו חכמים‬
‫רק מגד הברכה הראויה לטור מלכ* שהרי לא‬
‫תמצא במספר הזה מטפר פרטי שלא היה המספר‬
‫רק ששים או ששים רבוא וכל המספרים האלו הם‬
‫מספר כללי ולא תמגא מספר פרטי כי הכל נאמר‬
‫מגד הענין האלהי שיש בטור מלכא והפרטי הוא‬
‫מגד החמרי הגשמי‪ .‬וא״ת אם כן מגא לז שהיה‬
‫ברכתם מגד עגמם כמו זה‪ ,‬זה אינו קשיא שאם‬
‫לא כן לא היה כל כ ן רבוי נמצא בטור מלכא‬
‫אבל מאחר שהיו הרבוי בטור מלכא והיתד‪.‬‬
‫הברכה להם שלא כדרד הטבע מורח שהיה‬
‫ברכתה כאשד ראוי לטור מלכא׳ אשר כבר בארנו‬
‫לך כי מצד טור מלכא בעצמה ראוי שיהיה שט‬
‫הרבוי הזה אשר אמר‪ ,‬ואין להשגיח אט יש מונע‬
‫מצד אחר כי אפשר כי חטא מה הוא הגורם‬
‫מניעה למעט דבר מה כמו שבארנו זה בכמה‬
‫מקומות‪ ,‬מכל מקום החכמים מדברים מצד ענין‬
‫המיוחד שהיה בטור מלכא מופשט מן החומר‬
‫אמרו כך וגחבאר זד‪ .‬גם כן בחבור גבורת ה׳ אצל‬
‫ובני ישראל טרו ע״ש והבן חדברים כי חם דברים‬
‫אמתייס מאוד‪:‬‬
‫פתח חד מנייהו ואמר מעשה באדוט וארוטתו‬
‫שנשבו לבץ הגוים והשיאוט זח לזו אמרה‬
‫לו בבקשה ממד אל תגע בי שזח לי כתובה ממך‬
‫ולא גגע בה עד יום מותו וכשמת אמרה להם‬
‫ספדו לזה שפיטפט ביצרו יותר מיוסף דאילו‬
‫ביוטף לא הוי אלא חרא שעתא והאי כל יומא‬
‫ויומא ואילו ביוטף לאו בחרא מטה הוי והאי‬
‫בחרא מטה הוי ואלו יוסף לאו אשתו והאי אשתו‬
‫פתח אידד מנייהו ואמר מעשה ועמדו מ׳ מודיות‬
‫בדינר נחסר חשעד במודיא אחת בדקו ומצאו‬
‫אב ובנו שבאו על נערה מאורםח ביום הכפוריס‬
‫והביאום לבית דין וםקלום והזר השער למקומו‬
‫פתח אידך מינייהו ואמר מעשה באדם אהד שנתן‬
‫עיגיו באשתו לגרשה והיתד‪ .‬כתובתה מדובה מח‬
‫עשה הלר וזימן את שושביניו והאכילן והשקן‬
‫שיכדן והשכיבן על מטח ]אחת[ והביא לובן ביצה‬
‫והטיל ביניהם והעמיד להן עדים ובא לבית דין‬
‫מב‬
‫נצח‬
‫פרק ז‬
‫היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן‬
‫בוטא שמו אמר להן כך מקובלני משמאי הזקן‬
‫לובן ביצה סולד מן האור ושכבת זרע דוחה מן‬
‫האור בדקו ומצאו כדבריו והביאוהו לבית דין‬
‫והלקוהו יהגבו כתובתה ממנו א״ל אביי לרב‬
‫יוסף ומאחר דהוי צדיקים כולי האי מאי טעמא‬
‫איענוש א׳׳ל משום דלא אתאבלי על ירושלים דכי‬
‫שמחו ]את[ ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו‬
‫אתה משוש כל המתאבלים עליה‪ .‬ונראה כי לכך‬
‫מייתי הך מלתא של כפר סכניא של מצרים ואף‬
‫על גב דלא שייך הבא כלל‪ ,‬ואין נראה לומר‬
‫משום דגקרא כפר סכגיא כמו בפר ביש וכפר‬
‫שיהלא וכפר דכירא שהיו לינאי בהר המלך שאין‬
‫ישראל‬
‫לומר כך כלל‪ .‬ונראה לומר דמייתי הך מלתא‬
‫ללמוד שיש להתאבל על ירושלים כמו שאמר‪,‬‬
‫וסמך זה לכאן ולא סמך זה למעלה שלכך סמך‬
‫חורבן טור מלכא אחר חורבן ירושלים לומר כי‬
‫חורבן ירושלים וטור מלכא הכל חורבן אחד הם‪,‬‬
‫כמו שאמרנו למעלת ענין שלשה מקומות אלו‬
‫שהם ירושלים טור מלכא וביתר והכל היה נמשך‬
‫אחר חורבן ירושלים כי כאשר חרב ירושלים‬
‫נמשך אחריו חורבן טור מלכא וביתר‪ ,‬ומאחר‬
‫שהיה זה בטור מלכא שהיה נמשך חורבן טור‬
‫מלכא אחר ירושלים בודאי גם כן היה נמשך‬
‫חורבן ביתר אחר חורבן ירושלים ואין צריך לפרש‬
‫אצל ביתר ‪:‬‬
‫פרק שביעי‬
‫אשקא דריספק חרב ביתר כי הוה נהיגי כי הוה‬
‫מתילד ינוקא שתלא ארזא ינוקתא שתלא‬
‫תורניתא וכי הוה מינסבי קייצו להו ועבדו לדו‬
‫גננא יומא חד הוה קא חלפא בדתה דקיסר איתבר‬
‫שקא דריספק קצצו ארזא ועיילו לה אתו נפיל‬
‫עלייהו מחונהו אתו א״ל לקיסר מרדו בך יהודאי‬
‫אתא עלייהו גדע בחרי אף כל קרן ישראל א״ר‬
‫זירא א״ר אבהו א״ר יוחנן אלו שמונים קרני‬
‫מלהמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדו והכו‬
‫בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים‬
‫הגדול שמא תאמר קרובה היתד‪ ,‬רחוקה היתד‪,‬‬
‫מיל תניא ר״א הגדול אומר שני נחלים יש‬
‫בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך‬
‫ושיערו חכמים שני חלקי מים ואחד דם במתניתא‬
‫תנא ז׳ שנים בצרו עו״ג את כרמיהן מדמן של‬
‫ישראל בלא זבל הוה קא חלפא ברתה דקיסר‬
‫וכר‪ .‬מאוד יש לך לעיין כי כל הדברים שהיו‬
‫באים מאת הש״י בחורבן ירושלים היו באים‬
‫כאשר ראוי לזה‪ ,‬כי גונדא דרומא שהוא חיל רומי‬
‫בא לקחת תרנגולתא שלהם כמו שהתבאר והנד‪,‬‬
‫חיל רומי לקח ה ר מ י וכך בת קיסר לקחה הנטיעה‬
‫החזק* כי כל לשון בן ובת הוא מלשון בנין כי‬
‫בן מלשון בנה ובת גם כן מלשון בנת שכן בתרגום‬
‫יאמר בנתא ולכך בתו התיו דגושה להורות על‬
‫הנו״ן ההסירד‪ ,‬כי הבן והבת הם בגין אב‪ ,‬ומפני‬
‫שאנשי ביתר היתד‪ ,‬כוונתם שיהיו בנין חזק ולכך‬
‫היו נוטעים ארז וארזא כאשר ילדו להם בנים כדי‬
‫שיהיו הבנים נטיעה חזקה בארץ כמו הארז‪,‬‬
‫וכאשר נשאו ביחד עשו חופה ממנו שיהיה להם‬
‫בית יתד נאמן אוהל בל יצען‪ .‬וכן בכלל שלהם‬
‫זכו אל בנין תקיף וחזק ולפיכך זכו לכרך תקיף‬
‫וגדול שהוא כרך ביתר‪ ,‬שכמו שהבן והבת הוא‬
‫בנין פרטי כך המקום והעיר הוא בנין ונטיעת‬
‫הכלל והוא חזקם ותקפם שיתישבו בארץ‪ ,‬ושוד‪,‬‬
‫בנין הכלל והפרט וכמו שנקרא בתו של אדם בת‬
‫כך יקרא המקום בת ציון וכן הרבה מפני שכבר‬
‫אמרנו כי בת היא מלשון בנין‪ ,‬כלל הדבר שהיה‬
‫ברכתם של טור מלכא שהיה בה הרבוי כמו‬
‫שהתבאר למעלה והיה ברכת ביתר החוזק והתוקף‬
‫בין בכלל בין בפרט‪ .‬וכאשר הגיע זמן להיות‬
‫חרב באה הסבה על ידי בת קיסר כי הקיסר לקח‬
‫ברכתם על ידי בתו שהיא בגיגו של קיסר שהוא‬
‫החוזק והתוקף שלהם לקה מאתם‪ .‬והיה‪ :‬זה דוקא‬
‫על ידי בת קיסר אבל לא על ידי בן קיסר‪ ,‬כי‬
‫נצח‬
‫פרק ז‬
‫יותר נקראת הבת בנק האב והוא דבר נפלא‬
‫ואין כאן מקומו‪ ,‬וראיה א ה גי הגת היא ברשות‬
‫אביה ואין הבן ברשות אביו שנאמר )במדבר לי(‬
‫בנעוריה בית אביה ולפיכד אמר הלפא בדתה‬
‫דקיםר‪ .‬והוא מובן ממה שאמדו חז״ל )גדה ל״א‬
‫ע*א( האיש מזריע תחלה יולדת נקבה שנאמר‬
‫ואת דינה בתו ואין להאדיד‪ .‬והבן זה מ אלו‬
‫ב׳ ברמת דהיינו הרמי והתתק שאלו בי דברים‬
‫אין עוד אחריהם לקחו גונדא דרומי ובת הקיסר‬
‫ושניהם לקחו רומי‪ ,‬ואלו קדושת ירושלים לא‬
‫לקחו רומי כי קדושתם לא לקחו רק שנאבד‬
‫ונחרב אבל אין לקיחה מ ה אל אתם כי אין‬
‫ראויה לקדושחם שיקחו מהם ואף כי משלו מ‬
‫זרים לא לקחו ולא ירשו קדושתם אשד הוא שייך‬
‫לישראל והבן זה הוסב ‪:‬‬
‫אלו שמונים קרני מלחמו‪ -‬והבן הדבתס אלו‬
‫מאוד כי כאשר היה ברכת מתר בחתק‬
‫ובתוקף ולפיכד דרשו חז״ל עליהפ גדע בחרי‬
‫אף כל קרן ישראל שהקרן הוא לשת חיזוק שגא׳‬
‫)דברים ל״ג( וקדגי ראם קרגיו‪ ,‬לכך אמר גס כן‬
‫אלו שמונים קרני מלחמה שנכנסו שהם חזקים‬
‫ותקיפים לקחת חזקם של כרו ביתד במו שאמרגו‬
‫למעלה והקרן הוא על הראש תה מודה על הנצתו‬
‫שהיו גוברים‪ .‬ולכד באשר בא לומר שהיו נכנסי׳‬
‫לכדו ביתד להתגבר עליחם וליקח חזקם קראם‬
‫קרני מלחמה‪ ,‬ותדקדק על מספר שמונים קרגי‬
‫מלחמה כי מספר שמוגה הוא מטוגל לקרן תקא‬
‫לכו אמר שמונים קרני מלהמה‪ ,‬כי אין חלוק במ‬
‫שמונה ושמונים רק שזה מספר כללי תה פרטי‬
‫שהקרן מסוגל לשמונה‪ ,‬כי מספר שבעה הוא‬
‫המספר שהוא שלם שהרי מספר שבעה התר‬
‫חלילה בימים ובשנים ומזה נראה שהוא מטפר‬
‫שלט‪ ,‬והשמיני שהוא על המספר השלם הוא כמו‬
‫הקרן שהוא על ב״ח שהוא שלם והקרן עליו‬
‫לכד אמר שמונים קרני מלחמה‪ .‬ועוד יש במספר‬
‫הזה שאמר שמונימ קרני מלחמה !דבר! מחר‬
‫עמוק כי הקרנות מכל דבר הם ח׳ כאשר ידוע‬
‫לחכמי מדע‪.‬ואין להאדיר במקום הזד‪ -‬ומפני שבאו‬
‫כאן להתגבר בקדנס ותוקפם העליון ולקחת תוקף‬
‫וחתק ישראל ולכד נכנסו שמונים קרני מלחמה‬
‫ישראל‬
‫מג‬
‫ודבר זה ברוד למי שידע להבין‪ .‬ואמר וגמל‬
‫דמם לים הגדול עד שלא נשאר דגר מהם וכל‬
‫זד• שגעקרו לגמרי המד כוונת* שזהו שייר לכל‬
‫דבר שהוא משורש ונטוע בחוזק כאשר הוא עומד‬
‫הוא מקוים מאוד ואם הוא נעקד אז הוא נעקד‬
‫משורשו לגמרי שלא נשאר עוד דבר לא שרש‬
‫ולא ענן•‪ .‬ואנשי ביתר היו רוצים להיות משורשים‬
‫כמו שאמרנו למעלה ולכו כאשר נעקרו נעקרו‬
‫לגמרי משרשם והבן זה היטב‪.‬‬
‫ושערו שני הלקים מים וכוי‪ .‬כלומד פי‬
‫כ״כ גשטד דמן שאין למים תוספות‬
‫על הדם רק שליש ולא גשאר למים דק‬
‫הרוב ולא יותר‪ .‬דש לדעת כי מה שאומר שהם‬
‫שגי חלקים מים ואחד דם‪ .‬וכן מה שאמר בטמוד‬
‫שבצרו את כרמיהם מדם ישראל בלא זבל הכל‬
‫הוא ענק זד‪ -‬כי כאשד נגזר שיהיה נשפו דם‬
‫שלהם כמים נהפד הדם למים ונתגבר כה המים‪.‬‬
‫בי כל שני דברים שהם הפכיט בביטול אחד‬
‫גובר השני כי הדס הוא הפו המים כי המיס הם‬
‫המרים ואלו הדם הוא הנפש ולבו הדם שהוא‬
‫הנפש נחשב צורה ובאשר בטל הצורה אז היה‬
‫גובר החמדי הוא המים‪ .‬אכל כברייתא אמר שהיו‬
‫בוצרים כרמיזע מדם תהו עגין אהד‪ .‬כי מה‬
‫שעזר על הדם להיות נשפו ונפסד או נתהוה‬
‫ממנו בשביל זה דבר הדומה לו דהיינו היין שהרי‬
‫הדם דומה ליין שנאמר )דברים ל״ב( ודם ענג‬
‫תשתה המר ובכמה מקומות והאומות ששפכו דם‬
‫ישראל כצדו כרמיהן מדם ישראל בלא זבל כי‬
‫בשפיכת הדם על האדמה בזה נתנו כה אל האדמ׳‬
‫להצמיח היין‪ .‬ואמר ששערו הנחלים שיש בבקעת‬
‫ידים שהיו שני חלקים מים ואחד דם‪ .‬הוא מה‬
‫שאמרנו כי כאשר נהפך ונשפו הדם כי הדם הוא‬
‫הנפש שהוא נחשב צורת האדם מ ה היה מתגבר‬
‫ההפך חם חמים שהם מתיחסים אל החמדי‪ .‬ודבר‬
‫זה ענין עמוק בארגו אותו בחבור גמרת ה׳ אצל‬
‫מ מן המים משיתיהו וגם בשאר מקומות הרבה‬
‫מ המיס הם הפד הצורה כמו שהתבאר שם‪ ,‬לכד‬
‫הכתוב אומר )דברים י״ב( על הארץ תשפכגו‬
‫כמים ודיל כי הדם אשר הוא הנפש ואין ראוי‬
‫שפיכה כלל לנפש‪ ,‬אבל דם של בהמה אמר עליו‬
‫מי‬
‫נצח‬
‫פרק ז‬
‫תשפוך אותו כמים שהוא הפך הנפש לפי שאין‬
‫לדם בהמה משפט הנפש‪ ,‬ולפיכך כאשר נגזר‬
‫בחורבן הזה שיהיה הדם שהוא הנפש נשפך בזה‬
‫התגבר כח המים שהוא הפכו‪ ,‬ולברייתא שאמרו‬
‫כי בצרו או״ה כרמיהן מדם ישראל כי כאשר‬
‫שפכו הדם בצרו כרמיהן כי יש בדם כח יין והבן‬
‫הדברים האלו‪ .‬וכן מה שאמר על חגחלים שהם‬
‫בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך‬
‫ושערו ב׳ חלקים מים ואחד דם‪ ,‬כי בארץ יש‬
‫מקומות מיוחדים ומסוגלים לדבר מה יותר ממקו׳‬
‫אחר‪ ,‬ובבקעת ידים מקום מיוחד למדת הדין‬
‫להתגבר ולכך נקרא בקעת ידים ו כ מ ו ) ש מ ו ת טי(‬
‫הנה יד ה׳ הויד‪ ,‬במקנך ובכל מקום שנאמר יד‬
‫ה׳ אינו אלא רמז למדת הדין‪ ,‬ולפיכך אמר שהיה‬
‫שם ב׳ נחלים א׳ מושך אילך ואחד מושך אילך‬
‫כמו שני ידים האחד מתפשט אילך ויד השניה‬
‫מתפשט אילך‪ ,‬ואלו שני הנחלים מה שהם‬
‫מהיחסים ליד שהרי האחד מושך אילך והאחד‬
‫מושך אילך לכך התגבר לשם מדת הדין שהם‬
‫הידים אשר אחד מושך אילך ואחד מושך אילך‬
‫ושם היה מתגבר כח אדום שנאמר עליו)בראשית‬
‫כ״ז( והידים ידי עשו‪ ,‬ושפכו דמן שם עד ששערו‬
‫חכמים שני חלקים מים ואחד דם נמ^א כי נתוסף‬
‫שליש באלו שני הנחלים אשר היו בבקעת ידים‬
‫כי ש״ד הוא שייך לגוף בעצמו והוא שליש‪,‬‬
‫כאשר תדע להבין כי אלו שני ידים הם ימין‬
‫ושמאל והגוף באמצע ולכך כאשר נשפך דם‬
‫ישראל שערו הנחלים אשר בבקעת ידים שהיו‬
‫שני שלישי מים ונוסף עליהם שליש דם שנהפך‬
‫למים‪ ,‬ור״ל שהיה מוסיף כח המים מן ש ״ד הגוף‬
‫עד שליש יותר כמו שהתבאר‪ .‬וגם יש לפרעו‬
‫אם היה יותר משליש היה שנוי הטבע לגמרי‬
‫והיה גובר יותר מן הראוי לכך היה גובר עד‬
‫שליש והיה נשאר הרוב מים כמו שהיה והמעוט‬
‫היה דם ‪:‬‬
‫אמר ר׳ חייא בר אבין א״ר יהושע בן קרחה סח‬
‫לי זקן אחד מאנשי ירושלים בבקעה זו הרג‬
‫נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחד עשרה רבוא‬
‫ובירושלים ]הרג[ תשעים וארבעה רבוא על אבן‬
‫אחת עד שהלך דמן ונגע בדמיו של זכריהו לקיים‬
‫ישראל‬
‫מה שנאמר דמים בדמים נגעו אשכהיה לדמיה‬
‫של זכריה דהוה קא מרתח וסליק אמר לתו מאי‬
‫האי אמרו ליה דם זבחים דאישתפך אייתי דם‬
‫זבחים ולא אדמי אמר להו אי אמריתו לי מוטב‬
‫ואם לאו מסרקינהו לבשרייכו במסרקי דפרזלא‬
‫אמרי ליה מאי נימא לך נבייא הוה בן דהוה קא‬
‫מוכח לן במילי דשמיא קמינן עלויה וקטלינן ליה‬
‫והא כמה שנין דלא קא נייח דמי׳ אמר להו ]אנא[‬
‫מפייסנא ליה אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה‬
‫קטלוה עלויד‪ .‬ולא נח בחורים ובתולות קטל‬
‫עלויה ולא נח ]אייתי תינוקות של בית רבן קטל‬
‫עלויה ולא נח[ א״ל זכריה ]זכריה[ טובים שבהם‬
‫אבדתי ניחא לך דאבדינהו לכולהו כדאמר ליד‬
‫הכי נח בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה אמר‬
‫ומה אם על נפש אחת כך ההוא גברא דקטיל כל‬
‫הגי נשמתא על אחת כמה וכמה ערק אזל שדר‬
‫פרטתא בביתא ואגייר תנא נעמן גר תושב היה‬
‫נבוזראדן גר צדק היה מבני בניו של המן למדו‬
‫תורה בבני ברק מבני בניו של םיסרא למדו‬
‫תינוקות בירושלים מבני בניו של סגחרב למדו‬
‫תורה ברבים מאן אינון שמעיה ואבטליון היינו‬
‫דכתיב ונתתי דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות‬
‫הקול קול יעקב והידים ידי עשו הקול זה‬
‫אנדריינוס קיסר שהרג באלכםנדריא של מצרים‬
‫ס׳ רבוא ]על ם׳ רבוא[ כפלים כיוצאי מצרים‬
‫קול יעקב זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר‬
‫ארבעה מאה רבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא‬
‫והידים ידי עשו זו מלכות הרשעה שהחריבה את‬
‫בתינו ושרפה את היכלנו והגלתנו מארצנו ]ד״א[‬
‫הקול קול יעקב אין לך תפלה נשמעת שאין ]בה[‬
‫מזרעו של יעקב והידים ידי עשו אין לך מלחמה‬
‫שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו והיינו דאמך‬
‫ר׳ אליעזר בשוט לשון תחבא בחירחורי לשון‪.‬‬
‫אשכחיה לדמי וכוי‪ .‬פי׳ שהיה הדם מבקש נקמה‬
‫כמו כל דם שנשפך מעלה הדם רותח של נקמח‬
‫שאינו שקוט מן הנקמה‪ ,‬והיינו שאמר שהיה‬
‫מרתיח‪ ,‬ואשכחיה דקאמר‪ ,‬ר״ל כי כאשר ראה‬
‫נבוזראדן שהשם יתברך גזר עליהם שפיכות דם‬
‫ביותר‪ ,‬ודבר זה היה יודע ומשיג שהוא נקמה‬
‫מאת השם יתברך שהרי חשב שלא לבא עליהם‬
‫נצח‬
‫ולהניח אותם ולא מצא מנוח בלבו ומזה ידע כי‬
‫השם יתברד רוצה לשפוד דמם ומזה ידע כי אין‬
‫זה רק בשביל נקמה‪ .‬ושאל אותם מה הוא ענק‬
‫הדם‪ ,‬והשיבו דם קדשים דאישתפד כלומד שלא‬
‫עבדו השם יתבוך ובטלו עמדת הדם או שטמאו‬
‫אותו או נעשה נותר ולא נזהרו בעבודת השם‬
‫יתברר עד שנשפך ודם זה מבקש נקמה שכל דם‬
‫מבקש נקמה‪ .‬ומה שאמר אייתי דם זבהים ובו׳‬
‫כלומר שנתן לב להתבונן בו אט היה חטא הזה‬
‫דם קדשים אט היה מבקש נקמה ולא היה דומה‬
‫א ה כלומר שאין ענין דם קדשים דאישתפוד‬
‫מעלה רותח כל כר‪ ,‬עד שהיו צריכת לומר האמת‬
‫כי דבר זה הוא מפני דם הנביא שהוא מבקש נקמה‬
‫ומה שאמר כי אז נח הדם פי׳ כן היה משער‬
‫שכבד נה שכבר עשה נקמה כאשר ראוי ואינו‬
‫מבקש עוד נקמה שאמו מבקש שיאבד העולם‬
‫כולו‪:‬‬
‫נבתראדן גר צדק היה וכו׳ דע כי מה שספדו‬
‫כאן מן הרשעים שזרעם גתגייר‬
‫בישראל ולמדו תודה ברבים הוא ענת נפל* כי‬
‫יש לד לדעת שהרשעים כאשר הם מופלגים‬
‫ברשעות ויש לוע כח גדול מאוד כמו שהיה‬
‫לאלו שזכר‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה מצורף בח‬
‫שלהם אל כח עליון כח הש״י רק שהיה זה אצלם‬
‫בטומאה‪ ,‬אבל אצל הבנים כאשר גתגיירו גצרף‬
‫ונזדכד וגתלבן ולפיכד היו בגיהם גדולים מלמדים‬
‫תורה ברבים‪ .‬ואי אפשר שלא יהיה כך שכל כח‬
‫כמו אלו שהיה להם כח גדול ]הוא[ מאת‬
‫השם יתבדו‪ ,‬וכיון שהוא מאת השם יתבדר יש‬
‫בו צד בחינה מה של קדושה שהרי הוא מן השם‬
‫יתברך‪ ,‬ואם אצל האב היה בטל כח הקדושה‬
‫אצל הטומאה אבל בבנים נתלבן כח זה ולבו‬
‫למדו תורה ברבים‪ .‬רק מזרע טיטוט לא היה‬
‫השם יתבדו מכנים תתת כנפי השכינה שאת ל‪.‬‬
‫חלק בו יתבדו והוא נבדל מן הקדושה לגמרי‬
‫ואינו מצטרף אל הקדוש* לא כמו בל הכחות‬
‫האהדים שיש להם חבור ודבוק אל הקדושה ומצד‬
‫אותו הדבוק גתגיירו ולא כן טיטוס שהיה כח‬
‫שלו כח משחית ומקלקל כמו שהתבאר‪ ,‬ולכו‬
‫נקצץ ונפרד מן השם יתבדו ואין מכגימ מבגיו‬
‫ישראל‬
‫מה‬
‫‪ ran‬כנפי השכינה והדבר הזח הוא דבר עמוק‬
‫ואין באן מקום זה ‪:‬‬
‫שהרג בכרו ביתר וכר‪ .‬בבר אמרנו לן כי‬
‫תמיד מזכיר אותו בלשון כרו ביתר‬
‫שהיתה עיר תקיפה מאוד והוא היה תוזקן ותוקשן‬
‫של ישראל‪ ,‬לכו דרש למעלה גדע בחרי אף כל‬
‫קרן ישראל על ביתר כי הקרן הוא הוזק ותוקף‬
‫כמו שנקרא עשתרות קרגיס ע״ש החוזק והתוקף‪,‬‬
‫ולכו היו גומעים שם ארז ותורניתא שזה מורה‬
‫על גמיעה חזקה‪ ,‬ולכו אמר כי בכרו ביתר הרג‬
‫די ממית רבוא וגר שבמו שמנת ם׳ רבוא מורח‬
‫על רבוי כמו שהתבאר לעיל‪ ,‬בו מנת ארבע מאה‬
‫דבוא מורה על מקום המיושב לפי שמנין ארבע‬
‫הוא שטח המתפשט לד׳ צדדין וכל מקום משוער‬
‫כדי‪ ,‬שכן נתנו לאדם מקום ד׳ אמות כי המקום‬
‫הוא מרובע שכן מצעו)מגילה ג׳ ע״א( ארץ ישראל‬
‫ד׳ מאה פרמה על דימאה פרטה‪ ,‬ולטיבו אמר‬
‫שנהרגו ד׳ מאות כי הכרך הזה מקום חשוב היה‬
‫ולפי חשיבתו ראוי לו מםפד ארבע על פי היותר‬
‫גדול‪ ,‬כי המקום משוער במספר ד׳ והאנשים‬
‫היושבים בה משוערים גם כן במספר ד׳ ולכו‬
‫אמר כאשר גחרב כרו ביתר שהרגו בו ד׳ •מאה‬
‫רבוא ולאמרי לח ארבעת אלפים רבוא‪:‬‬
‫אץ תפלה נשמעת אלא אם בן יש בה מזרעו‬
‫של יעקב‪ .‬זה סוד נפלא כי חחפלה היא‬
‫רחמים תהו מדת יעקב שמדתו הרחמים‪ .‬אין לו‬
‫מלהמה שנוצחת וכוי‪ .‬לפי שכחם כח החרב לפי‬
‫שברכה שנתן לו השם יתבדו היא על חרבו‬
‫תחיה וזהו כח עשו למיכד כל מלהמה אינה נוצחת‬
‫אלא אם יש בה מזרעו של עשו ובזה אין להאריד‪.‬‬
‫והיינו דאמר וכוי‪ .‬קבע זה כאן כלומר שעל ידי‬
‫לשון הרע נחרבו כל שלשתן כי ירושלים היה‬
‫חרב מתחלה על ת י לשון הרע כי כל זמן שבית‬
‫המקדש קייס היה בית המקדש מגין על כל ארץ‬
‫ישראל וכאשר חרב בית המקדש לא היה להם‬
‫מה שמגין עליהם וחרב טור מלכא וחרב ביתר‪,‬‬
‫והגה תראה כי חחלת הגזירה שנגזר חורבן בית‬
‫אלהיגו היה על ידי הטא לשון הרע הוא חטא‬
‫המרגלים שהוציאו דבת הארץ ועתה על ידי לשון‬
‫חרע גפרע מהם‪ .‬ויש לד לדעת כי בדבר זה‬
‫מו‬
‫נצח‬
‫פרק ז‬
‫שאמר בשוט לשון תחבא גלד‪ ,‬לך דבר נפלא‬
‫מאוד‪ ,‬שלא היה ראוי לצאת לפעל חורבן בית‬
‫אלהינו כ״א ע״י הלשון כי אין לך מחריב ומשחית‬
‫הכל רק הלשון והנה אנחנו עתידים לבאר זה‬
‫ולהאריך בזה בעז״ה ‪:‬‬
‫אמר ר׳ יהודה אמד רב מאי דכתיב כי עליך‬
‫הורגנו כל היום זו אשד‪ ,‬ושבעה בניה‪ ,‬ולא‬
‫אלו שהפילו עצמם לים‪ ,‬כי הורגנו מלשון הופעל‬
‫שמקבל הפעולה ואלו מה שטבעו בים הם טבעו‬
‫עצמם ואין זה בלשון המקרא‪ .‬כתוב בתורה‪ .‬כל‬
‫אלו פסוקים הם לפי סדר שהם כתובים בתורה‪,‬‬
‫וגירסת התוספות דקמא אמר לא יהיה לך ולא‬
‫מייתי תלמוד רק ששה קראי ומשביעי לא מייתי‬
‫כיון דלא הביא מקרא חדש רק חד מ מ י קראי‬
‫דלעיל‪ ,‬וגרסא נכונה היא דקרא דאנכי ה׳ אלהיך‬
‫לא משתמע מיניה ע״ג רק שלא יכפור בעיקר׳ אבל‬
‫לפי גירסא שלנו והוא המדרש שהביאו בתוספות‬
‫דקמא אמר אגבי אף על גב דלא משתמע מיניה‬
‫איסור ע״ג םבירא ליה שהעובד ע״ג כאלו כופר‬
‫בעיקר‪ .‬אף היא עלתה לגג‪ .‬ותימא למד‪ ,‬המיתה‬
‫עצמה בחגם‪ ,‬וי״ל שרצו גם כן לכופה לע״ג‪,‬‬
‫אמנם נראה דמה שאמר אף היא עלתה על הגג‬
‫רמז על שהפילה עצמה מן הגובר‪ ,‬שהוא החיים‬
‫שנבחר לה מות מחיים ומסרה עצמה למות והשם‬
‫יתברך עשה רצונה ומתה והחיים הוא מעלת‬
‫בבני אדם והמתים ירדו שאול והיא הפילה עצמה‬
‫ממעלה זאת אל השאול ומסרה עצמה למות וזהו‬
‫מ פ י ל ה ‪ .‬שמראין הלכות שחיטה‪ .‬דע כי דווקא‬
‫שחיטה מפני שהשחיטה היא בכח והיא מדת הדין‬
‫ואין דבר שהוא במדת הדין כמו השחיטה כאשר‬
‫ידוע‪ ,‬ולפיכך כאשר הוא מראה בעצמו השחיטה‬
‫לפי גודל כח הפעולה וחוזק שלה במדת הדין היא‬
‫בא על האדם‪ ,‬והצרעת הוא ממהר לבא לפי‬
‫שהצרעת דבר קל הוא וממהר להדבק באדם‪ .‬ועוד‬
‫ידוע דבר זה בענין עמוק מאוד איך הצרעת‬
‫ממהר לבא‪ ,‬לפי שכחות הטומאה רודפים להדבק‬
‫באדם וזה ידוע ואין כח טומאה יותר מן הצרעת‬
‫לפי שהתורה אמרה בטומאה זאת )ויקרא י״ג(‬
‫בדד ישב מחוץ למחנה וזה לא תמצא בכל הטמאי׳‬
‫ולפיכך רודפים לבא להתדבק באדם לפי גודל‬
‫ישראל‬
‫הרחוק שהם מרוחקים מן האדם‪ ,‬וענין זד‪ .‬נכון‬
‫מאוד כי אלו שני דברים השחיטה והצרעת‬
‫השחיטה הוא בכה ולפי גודל כה הפעולה שזה‬
‫פועל בחוזק במה שהוא שוחט ולכך סכנה להראות‬
‫השחיטה‪ ,‬בעצמו שחוזק הפעולה מביא רושם בו‪,‬‬
‫והצרעת הוא קל לבא ואין צריך פועל חזק ודבר‬
‫זה נרמז שהצרעת נקראת פריחה ואם פרח‬
‫תפרח ולשון זה משמע מהירות וקלות כעוף‬
‫הפורח והוא ענין נפלא למבין ולכך בקלות‬
‫הצרעת בא‪ .‬ועוד רמזה התורה בענין הצרעת‬
‫שאמרה תורה )שם( ושלח הצפור על פני השדה‬
‫כמו שהצפור נשלח על פני השדה בקלות במהירות‬
‫כך יפרח הצרעת מן האדם כמו שבא בפריחה‪.‬‬
‫ואין להקשות אם כן למה אין הצרעת רגיל לבא‬
‫כיון שהוא בקלות‪ ,‬אין זה קשיא כי הצרעת הוא‬
‫בעצמו מסולק מן העולם ולכך אין לו שייכות אל‬
‫האדם והוא נבדל מן האדם ולכך איגו רגיל לבא‪,‬‬
‫רק אם מראה הצרעת בעצמו אז הוא קל לבא‬
‫כאשר מראה בעצמו‪ ,‬והבן זה מאד‪:‬‬
‫אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית‬
‫עצמו עליהם‪ .‬דבר זד‪ ,‬ענין מופלא כי התורה‬
‫והגוף שהם שני הפכים ואם כן איך תתקיים‬
‫התורה שהיא שכלית בגוף הגשמי שהגשמי הפך‬
‫מ ב ד ל ‪ ,‬ולפיכך אין קיום התורה באדם הגשמי‬
‫שהם כמו שני דברים שאינם מתדמים ומתיחםים‬
‫ביחד שאין להם עמידה ביחד‪ ,‬ולפיכך אין התורה‬
‫מתקיימת רק במי שממית עצמו על התורה‪ ,‬ואדם‬
‫כמו זה גופו אינו נחשב כלל וכאלו אינו גופני‬
‫כלל שהרי הוא ממית ומסלק עצמו על התורה‬
‫ובזה התורה מתקיים שהרי איגו בעל גוף‪ ,‬אבל‬
‫מי שאינו ממית עצמו על התורה והוא גופני‬
‫גשמי א״א שתהיה מקוים בו התורה השכלית‬
‫שהיא אינה גשמית ‪:‬‬
‫אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ארבעים‬
‫סאה קצוצי תפילין נמצאו בראש הרוגי‬
‫ביתר ר׳ ינאי בר רבי ישמעאל אומר ג׳ קופות‬
‫של ארבעים ארבעים סאה במתניתא תנא מ׳‬
‫קופות של ג׳ ג׳ סאה ולא פליגא הא דרישא הא‬
‫דדרעא אמר ר׳ אסי ד׳ קבין מוח מצאו על אבן‬
‫אחת עולא אמר ט׳ קבין‪ .‬אמר רב כהנא ואיתימא‬
‫נצח‬
‫פרק ז‬
‫רב שילא בר מרי מאי קרא בת בבל השדודה‬
‫אשרי שישלם לד וגו׳ אשרי שיאתז וגפץ את‬
‫עולליך אל הסלע‪ .‬בני ציון היקרים המטולאים בפז‬
‫מאי מטולאים בפז אילימא דהוי מחטי בסיזא‬
‫והאמר דבי ר׳ שילא תרתי מתקלי אמחרי טמא‬
‫גחות בעלמא חדא ברומי וחדא בכ״ע אלא שהיו‬
‫מגגין את הפז ביופיין מעיקרא הוי חשיבי דדומאי‬
‫נקטיה בליוגי דגושפנקא ומשמשי ערטייהו מכאן‬
‫ואילך מייתו בני ישראל ואטרו בכדעיה דטורייהו‬
‫ומשמשי א״ל חד לחבריה הא היכא כתיבא איל‬
‫גם כל הלי וכל מכה אשר לא כתובה בטפר‬
‫התורה הזאת יעלם עליך אמר כמה מרחיקנא‬
‫מדוכתא פלן א״ל ]אינגיח פותיא וטלגא אמד ליה‬
‫אי מטי לגביה לא איצטריכנא לך‪ .‬אמד ר׳ יהודה‬
‫אמר ר׳ שמואל משום רבי שמעון בן גמליאל‬
‫מ״ד עיני עוללה לנפשי מכל בגות עירי ארבע‬
‫מאות בתי כנטיות המ בברך ביתר כל הד וחד‬
‫היד‪ .‬בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד‬
‫ואחד היה לפנמ ארבע מאות תינוקות של בית‬
‫רבן וכשהיה אויב נכנס לשם היו ת ק י ץ אותו‬
‫בחוטריהן וכשגבר האויב ולכתם כרכום בספריה׳‬
‫והציתום באש תנו רבגן מעשה בר׳ יהושע בר‬
‫חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמדו לו תינוק‬
‫אחד יש בבית האםורין יפה עמים •וטוב רואי‬
‫קווצותמ ס ת ת ת תלתלים הלך ועמד על פתח‬
‫בית האסורים אמר מי נתן למשימה יעקב וישדא׳‬
‫לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה׳ זו הטאנו‬
‫לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו‬
‫אמר מובטחני בו שמורה הודאה בישראל העבודה‬
‫שאינו זז מכאן עד שאפרנו בכל ממון שפוסקים‬
‫עליו וכר‪ .‬אמר רב מעשה בבנו ובתו של ר׳‬
‫ישמעאל בן אלישע שנשבו לב׳ אדונים לימים‬
‫גזתוגו שניהם במקום אהד זה אומר יש לי עבד‬
‫שאין כמפיו בבל העולם וזה אומר יש לי שפחה‬
‫שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו בא וגשיאס‬
‫זה לזה ונחלק בוולדות הכניסו אותם לחדר אחד‬
‫זה יושב בקרן זוית וזו ישבה בקרן זוית זה‬
‫אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה‬
‫וזאת אומרת אני כהנת בת כתנים גדולים אנשא‬
‫לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר‬
‫ישראל‬
‫מז‬
‫הכית זה אה זה מ פ א זה על זה וגעו בבכיה‬
‫עד שיצאה נשמתן ועליהם קונן ירמיהו על אלה‬
‫אני בוכיה עיני עיני מרדה מים‪.‬‬
‫מ׳ ס א ה וכוי תימה דמאי רבותא לפי ההשבון‬
‫שהרגו כביתר שנמצאו מ׳ סאה של‬
‫תפילין״ ומכ״ש מ״ש אה״כ שנמצאו ארבעה קבין‬
‫מוהין על אבן אחת דאין זה דבר מופלג כ״כ״ ועוד‬
‫למה נמצא דמקא תפילין ומוחים בברד ביתר‬
‫ולא בסוד מלכא וכבד אמרנו שאין לומר בדברים‬
‫שאמרו חכמים שהוד• יין* מקר* אמנם דע כי‬
‫אין דבר בדברי חכמים שאין מ חכמה עמוקה ואין‬
‫דבר ריק בדברי חכמים רק הוא ת ק ממנו‪ .‬כבר‬
‫אמרנו כי דרשו ג׳ פסוקים‪ .‬הפסוק הראשון איכה‬
‫יעיב באפו על ירושלים ולכד כתיב איכה יעיב‬
‫באפו את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת‬
‫ישראל וזה נאמר על בית המקדש וירושלים״‬
‫הפסוק השני בלע ה׳ ולא חמל על טור מלכא‪,‬‬
‫ודרשו גדע בהרי אף כל קרן ישראל על ביתר‪.‬‬
‫כי אלו שלשה דברים הם מקושמס ביחד כוללים‬
‫כל מעלות ארץ ישראל״ האחד מה שהיחד‪ .‬ארץ‬
‫מבורכת וזה היה על ידי בית המקדש וירושלים‬
‫כי על ת ם היתד‪ .‬הברכה בארץ״ השגי מה שהיה‬
‫יושבים בה בגי אדם הרב* הגי שהיו בה כרכים‬
‫חזקים ובאלו ג׳ הוא הבל‪ .‬וכבר אמרנו כי קרא‬
‫ביתד קרן שהיתה תוקפן של ישראל כאשר אמדגו‬
‫למעלת מעגין כרד ביתר״ ושהיו גוטעים ארז‬
‫וארזא כי דבר זה היה ראוי להם״ כי באמת האדם‬
‫גקרא עץ השדה דכתיב )דבוימ כי( כי האדם‬
‫עץ השד* דק שהוא אילן הסיד כי העץ שורשו‬
‫למטה תקוע כארץ״ ואלו האדם שרשו למעלה‬
‫כי הגשמת הוא שורש שלו והוא מן השמים‪.‬‬
‫והידים הם עגטי האילן״ הרגלים הם עגטים על‬
‫ענפים‪ ,‬גופו עיקר האילן‪ .‬ולמה הוא אילן הפוך‬
‫כי העץ שורשו למטה כי חעץ חמתו מן האדמה‪.‬‬
‫והאדם היות נשמתו מן השמים‪ .‬וכל ענין של‬
‫ביתר עם הנטיעה הזאת להראות הדביקות עם‬
‫השם יתברך שזהו חוזק ותוקף האדם‪ ,‬כי אין‬
‫העיד גורם רק ההבור והנטיעה עם השם יתברך‬
‫גורם החוזק‪ .‬וזהו ענין התפילין לנטוע את האדם‬
‫עם השם יתבדר״ ולפיכד התפילין הס על המוה‬
‫מח‬
‫בצח‬
‫פרק ז‬
‫ששם שורש החיות וכנגד הלב שגם שם שורש‬
‫החיות עד שיש להם נטיעה עליונה עם השם‬
‫יתברך‪ ,‬וכאשר הגיע העונש נחרבו ולכך נמצא‬
‫בראש הרוגי ביתר דוקא תפילין‪ ,‬כי התפילין ראוי‬
‫לאנשי ביתר כפי מעלתם ומדריגתם כי הם על‬
‫המוח ועל ידי התפילין נקרא שם ה׳ עליו כדבי‬
‫)שם כ״ח( וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא‬
‫עליך ויראו ממך‪ .‬ומה שאמר ארבעים סאה קצוצי‬
‫תפילין הוא דבר עמוק‪ ,‬ידוע כי מ׳ סאה הוא‬
‫שיעור מקור‪ ,‬טהרה אשר כל מקוד‪ ,‬הוא מים חיים‪,‬‬
‫והתפילין האלו הם קבלת שפע החיים אשר לאדם‬
‫ולכך יש עליהם שם מקוד‪ ,‬טהרה שהוא מים חיים‪.‬‬
‫ומזה תבין את אשר אמרו חכמים )מנחות מייד ע״א(‬
‫כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה׳ עליהם‬
‫יחיו‪ ,‬ומן הדברים אשר נתבאר לך תוכל להבין‬
‫את הדברים‪ ,‬כי על ידי התפילין יש לנשמה‬
‫דביקותו בו יתברך והוא החיים‪ .‬ומוקי ליה הא‬
‫מלתא בדרעא דקתני שהיו ארבעים סאה‪ ,‬ואף על‬
‫גב דהברייתא אמרה בראש הרוגי ביתר‪ ,‬נראה‬
‫מפני שהיו במלחמה והיו נושאים על זרועותיהם‬
‫כלי מלחמה ואם יניחו זר‪ ,‬על תפילין דבר זה‬
‫גנאי שיהיו כלי מלחמה על התפילין לכך שמו‬
‫התפילין על הראש‪ ,‬וכן הדין כאשר נושא משא‬
‫על זרוע נותן של יד בראשו‪ ,‬אבל תפילין של‬
‫ראש היו שלש קופות של מ׳ סאה‪ ,‬כי תפילין‬
‫של יד הם בבית אחד ויש להם חבור ביחד ולכך‬
‫היו מ׳ קופות של ג׳ סאים כי מספר ג׳ מורה‬
‫על החבור והקשור‪ ,‬אבל תפילין של ראש שהם‬
‫מחולקים בד׳ בתים ולכך אמר ג׳ קופות של מ׳‬
‫סאה ולא היו שלשה ביחד כי מספר ג׳ ביחד‬
‫היא חבור גמור‪ .‬והיינו דקאמר במתניתא תנא‬
‫מ׳ קופות של ג׳ סאה‪ ,‬ואף על גב שהכל אחד כי‬
‫מה לי ג׳ קופות של מ׳ סאה ומה לי מ׳ קופות‬
‫של ג׳ סאה‪ ,‬רק מפני כי בראש הם מחולקים‬
‫ולכך אמר ג׳ קופות של מ׳ סאים וביד אינם‬
‫מחולקים רק הם ביחד בבית אחד‪ ,‬ולכך אמר‬
‫מ׳ קופות של ג׳ סאה שהיו ג׳ סאה ביחד ושלשה‬
‫הוא מספר שיש לו חבור על ידי השלישי שהוא‬
‫מחבר ומקשר הכל‪ ,‬וזהו כנגד התפילין של יד‬
‫שיש לבתים חבור ביחד‪ .‬ומה שאמר שנמצא ד׳‬
‫ישראל‬
‫קבין מוחין על אבן אחת‪ ,‬זה מפני כי מקבל‬
‫התפילין הוא המוח ואין ספק שהמקבל יש לו‬
‫יחוס עם הדבר שהוא מקבל ולכך אמר שנמצא‬
‫על אבן אחת ד׳ קבין מוחין‪ ,‬כי מספר ארבע יש‬
‫לו תתיחסות אל מספר ארבעים רק כי מספר מ׳‬
‫כללי ומספר ארבע מספר פרטי‪ .‬ואמר כי נמצא‬
‫מ׳ סאה קצוצי תפילין בראש הרוגי ביתר וד׳‬
‫קבין מוחין שכל זה מורה כי היה אל ביתר‬
‫הדביקות בו יתברך לכך היו נמצאים אלו תפילין‬
‫בראש הרוגי ביתר‪ ,‬ומפני כי המוח הוא לאדם‬
‫שהוא גשמי וכל גשמי יש לו גבול יותר מן‬
‫הדבר שאינו גשמי‪ ,‬ולכך המוח שהוא לאדם‬
‫הגשמי היה ד׳ קבין לפי שהוא מוגבל ביותר‪,‬‬
‫אבל התפילין שהם קדושים ויש להם מעלה‬
‫קדושה הם עוד יותר רחוקים מן הגשמי‪ ,‬ולכך‬
‫הם ארבעים סאה שאין זה כל כך גבול‪ .‬ולמאן‬
‫דאמר ט׳ קבין מוחין הוא דבר חכמה מאוד‪ ,‬כי‬
‫המוח שבו החכמה שייך לזה מספר ט׳ כאשר‬
‫ידוע למבינים‪ ,‬ולכך אמר כי ט׳ קבין מוחין נמצא‬
‫על אבן אחת שמספר זה שהוא ט׳ ראוי אל המוח‬
‫אשר מקבל התפילין‪ .‬וכאשר חרב ביתר היה‬
‫חורבן שלהם בטול מעלתם אשר היו מיוחדים‬
‫בו וזה מה שאמר אחר זה שהיו מגנין הפז ביופין‪,‬‬
‫גם זה; מביא כאן משום שהיה דבר זה בפרט‬
‫בביתר וזה ענין נפלא ודבר זה מעיד על לל‬
‫הדברים אשר אמרנו לך למעלה‪ ,‬כי הכל דברים‬
‫ברורים כי היה ראוי ביתר בפרט לתפילין כי‬
‫התפילין הם גם כן פאר והדר כדכתיב בפירוש‬
‫)יחזקאל כ׳׳ד( פארך חבוש עליך‪ ,‬רק שאי אפשר‬
‫לפרש יותר כי צריך שיעמיק בדברים אלו ואז ירע‬
‫מדריגת ביתר והיופי אשר היה להם עד שהיו‬
‫מגנין את הפז ביופין‪ ,‬כל הדברים האלו נמשכים‬
‫אחר מדריגת ביתר שהיו מסולקים מן הגוף העכור‬
‫והיה להם הבהירות והיופי‪ .‬ותדע שכל אשר הוא‬
‫יותר חמרי הוא עכור‪ ,‬שתמצא הארץ שהיא יותר‬
‫גשמית היא עבה ועכורה לגמרי‪ ,‬והמים יש להם‬
‫גשם דק יש בהם בהירות יותר‪ ,‬והרוח יש לו‬
‫דקות הגשמי יותר והוא עוד יותר בהיר‪ ,‬וכן‬
‫תמיד כאשר ידוע‪ ,‬והיה לביתר מדריגה זאת שהיו‬
‫מסולקים מן החומר העב‪ .‬וזהו שזכו ביתר אל‬
‫ישראל‬
‫מדריגות התפילין אשר חם פאר על גוף האדם‬
‫אשר הוא נקי וטהור ובהיר מן הוזמרי‪ .‬מ‬
‫התפילין מצוד‪ ,‬דגופא ואמרו חכמים)שבת מ״מ ע״א(‬
‫תפילין צריכץ גוף גקי‪ .‬וכל זה מפגי שהתפילין‬
‫הם דבר קדוש גבדל ולכו צריד שיהיה מתייחס‬
‫אל זה גוף האדם‪ ,‬ומדריגה זאת היה מדריגת‬
‫כיתר כאשר תבין הדברים כאשד התבאר למעלה‬
‫מעגין מתר כי הם מסולקים מן עכירות הגשמית‬
‫ולכו היה להם היופי והפאר‪ .‬ומזה הטעם עצמו‬
‫נקראו התפילין פאר כי כל אשר הוא קדמו אל‬
‫השם יתבדו הוא מסולק מן הגשמי כמו שהתבאר‬
‫למעל* ואל יקשה לד למה גתיהד בזה ביתר‬
‫כי כבר אמדגו לד דבר זה למעלה אם תבין‬
‫הדברים אשר נתבארו למעלה ‪:‬‬
‫תרי מתקלי וכר‪ .‬פי׳ ענין זה כי הפז נראה שהוא‬
‫אדום מאוד ולפיכן• ראוי הפז לאומה‬
‫שנקראת אדום מלשון אודם‪ ,‬ואמרו במדרש )גיר‬
‫פ׳ ע״ה( ארצו אדומה דכתיב ארצה שעיר שדה‬
‫אתם מאכלו אתמה דכתיב הלעימני נא מן האדום‬
‫ונפרע ממנו אדום דכתיב מדוע אדום ללמשד‪,‬‬
‫בל ענין זה מורה כי מתייהמ לאדום האודם ולפיכ׳‬
‫שייו לד& הפז‪ .‬ומה שאמר תרי מתקלי ומי טעם‬
‫הדבר כי אתם ראוי לפז כמו שאמרנו‪ ,‬ואין טפק‬
‫כי הפז ראוי אל העולם שנברא הפז לצודד העולם‬
‫וחפז מיוחד גם כן לאדום מצד האדמומית לכו‬
‫שניהם שוים ונחלקו לתרי מתקלי‪ .‬אמנם מה‬
‫שאמר תרי מתקלי דווקא ולא אמד חד מתקלא‬
‫ונהלק להיות חצי לעולם וחצי לאדום כי כו‬
‫יהיה לעולם משקל שלם אל עולם שלם‪ ,‬ועוד כי‬
‫אין ראוי שיהיה אדום משתתפים עם העולם שהוא‬
‫המציאות ואדום אינו בכלל המציאו* ואם היה‬
‫המשקל אחד היה משתתפים לגמרי שהדי הם‬
‫חולקים דבר אחד‪ .‬אמנם יש בזה עוד דבר עמוק‬
‫מאוד ואין להאריו‪ ,‬ומה שאמר חדי מתקלי פיזא‬
‫ולא יותר‪ ,‬כי הדבר שהוא השוב הוא מעט והדבר‬
‫שהוא הרבה אינו חשוב‪ ,‬ומפני כי אדום גוהגים‬
‫בחשיבות יותר כמו שדרשו זיל )ן״ז י״א ע״א(‬
‫שני גויים‪ .‬שני גאים בבטנו רמז בזה מ‬
‫אדום נוהג בחשיבות כמו שאמר שלא טטקו מעל‬
‫שולחנם צנון וחזרת וכמו שהתבאר בחמד גור‬
‫אריח וזזשימת אתם הוא מצד הנהגתם והם‬
‫מט‬
‫מחשיבים עצמם מושיבות ישראל מצד עצמם‬
‫ולפיכך קראם חשיבי דרומאי כי החשיבות‬
‫בהם יותר ומנהג שלהם שהיו מהיקרים מאוד‬
‫וזהו יופי שלהם‪ .‬וישראל אף על גב שלא‬
‫היה להם שום דגהגת השיבות היו מגנץ הפז‬
‫כיפים מצד עצמם‪ ,‬והיינו דקשה אי דמחפי כפיזי‬
‫כלומר כי מה חשיבותם אם בשביל זה כי הנהגתם‬
‫מושיבות עד שהם יפים זה אינו דהא יש חשיבות‬
‫כאדום גגד כל העולם לא בישראל בלבד ואץ‬
‫צרין• לפרש על פז ממש כלל‪.‬‬
‫בליתי כר‪ ,‬פירוש שהיו עושין צורות גאות‬
‫בביתם כדי שיהיו הצורות תמיד‬
‫בדעתם ולנגדס ויולידו כמותם‪ ,‬ואחד כך‬
‫היו אוסרים מ י ישראל פירוש שהיו צריכים‬
‫תמיד להיות עמהם לשמש להם בהדרי משמותם‬
‫והיו לנגד עיניהם תמיד אף כשעת תשמיש והיו‬
‫מתעברים כמותם‪ .‬וזה מה שאמרו דהווי אסרי‬
‫בכרעי המטה כלומר שהיו צרימם להיות תמיד‬
‫עמהם ולא יפדרו מאתם עד שהיו נחשבים כאלו‬
‫נאסרים בכרעי המם*‬
‫ארבע מאות וכר וכבר התבאר מ מעלת‬
‫ביתר שהיה להם מעלה זאת שלא‬
‫היה להם פחיתות הגוף כאשר אמרנו מענין‬
‫תפילין שהיה על גופם‪ ,‬ואזיל תפילין צריכין‬
‫גוף גקי וכו׳ ולכד היה להם היומי‪ ,‬ועתה בא‬
‫לספר שהיו שלימים במעלה השכלית שהיו בה‬
‫מספר ד׳ מאות בתי כנסיות ובכל א׳ היו ד׳‬
‫מאות מלמדי תינוקו* וכל מלמד ארבע מאות‬
‫נערים להשפיע אל הנערים החכמ* וכבר אמרנו‬
‫לך למעלה כי בל ענין מתר ראוי אל ד׳ מאות‬
‫במה שהיא נקראת כרד ביתר‪ ,‬ולכד אמר בכאן‬
‫כי היו ד׳ מאות בתי בנטיות בביתר כמו שפרשנו‬
‫למעלה אצל ת׳ רבוא שהרג בכרך מתר‪ ,‬ועוד‬
‫יש בזה מה שמספר ארבע מתיחט אל ביתר דבר‬
‫עמוק ואין להאריך‪ .‬ומזה תדע כי כל הדברים‬
‫בזה הם ברודים מאוד והיה מתר ראוי אל‬
‫השפעות ההכמ* ולכן* חיו בה ר מ י מלמדי‬
‫תיגוקות משפיעים החכמה ודברים אלו גדולים‬
‫מאוד‪ .‬כלל הדבר חכמים באו לבאר ענק מתר‬
‫ומדריגתן בדברים אשר נתבארו ל ו פה ואי‬
‫נ‬
‫נצח‬
‫פרק ז‬
‫ישראל‬
‫אפשר לפרש יותר‪ .‬וכבר אמרנו לך פעמים הרבה שק התפלשי באפר אבל ידיד עשי לך מספד‬
‫שכל מקום שזכרו חכמים מספר גדול ר״ל כי תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עליד לא‬
‫מצד עצמם היו מוכנים לאותה המדריגה כמו נאמר אלא עלינו כביכול עלינו ועליך בא השודד‬
‫שזכר שהיה שם ד׳ מאות בתי כנסיות וכר‪ ,‬ומה א׳יר יהודה אמר ר ב מאי דכתיב ועשקו גבר‬
‫בכך אם ימצא מניעה מצד אחר וכבר הארכנו בזה וביתו איש ונחלתו מעשה באדם שנתן עיניו באשת‬
‫למעלה אצל ששים רבוא עיירות ע״ש‪ ,‬ועוד רבו ושוליא דנגר היה פעם אחת הוצרך רבו‬
‫הארכנו מענין זה בחבור גבורת ה׳ ע״ש‪ .‬לכך ללות א״ ל שגר אשתך אצלי שהה עמה שלשה‬
‫כיון שמצד עצמם מוכנים אל המעלה הזאת אף ימים קדם ובא אצלו אייל אשתי ששגרתי לך‬
‫היכן היא אייל אני פטרתיה לאלתר ושמעתי‬
‫אם ימצא מניעה מן המקבל אין בכך כלום ‪:‬‬
‫מעשה ברבי יהושע ובו׳ נראה שגם זה היה שהתינוקות נתעללו בה בדרך אמר לו מאי אעשה‬
‫בביתר דהא בסוף הענין קאמר ועל אותה א״ל אם אתה שומע לעצתי גרשה א״ל כתובתה‬
‫שעה נחתם גזר דינם‪ ,‬ובודאי זה בענין ביתר מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד‬
‫איירי אף כאן בביתר מדבר אשר היופי וההדור זה וגרשה הלך הוא ונשאה כיון שהגיע זמנו ולא‬
‫מדתם כמו שמבואר למעלה‪ ,‬וכן מה שאמר בבן היה לו לפורעו אייל בא ועשה עמי בחובך והיו‬
‫ובת של ר׳ ישמעאל כהן גדול שהיה גם כן להם הם יושבין ואוכלין ושותין והוא עומד ומשקה‬
‫עליהם והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות‬
‫היופי המורה על מעלתם ומדריגתם החשובה‪,‬‬
‫ומזה נמשך הפרישה מן הערוד‪ .‬שהרי מי שנוטה בכוסיהן ועל אותה שעה נחתם גזר דינם ואמרי‬
‫אחר הזנות הוא ענין חמרי שלכך אמרה תורה לה על שתי פתילות בנר אחד‪ .‬ושמה צפנת בת‬
‫שהסוטה קרבנה שעורין שהיא עשתה מעשה פניאל וכו׳ אלו שתי שמות צפנת בת פניאל‬
‫חמור לכך קרבנה גם כן מאכל חמור‪ ,‬נמצא כי מורות על שהיה היופי שלה שאין כמותה‪ ,‬ותבין‬
‫כל ענין ביתר ומעלתם הפרישה מן החומר המגונה זה משם צפנת‪ .‬וכן מה שאמר בת כהן גדול ששמי‬
‫וזהו מעלתם בעצמם וכמו שמורה על זה המאמר לפני ולפנים כי לשון צפון הוא דבר הנסתר‪ ,‬וכן‬
‫שאחר כך‪ ,‬ולפיכך לא רצה כל אחד ואחד להנשא מה ששמש הכהן גדול לפני ולפנים שלכך היתד‪.‬‬
‫לעבד אשר עליו נאמר )בראשית כ״ב( שבו לכם נקראת בת פניאל והכל מורה כי היופי שלה בא‬
‫פה עם החמור עם הדומה לחמור )יבמות ס״ד‪ (.‬ממקום פנימי עליון נסתר וזה מורה על תכלית‬
‫ואיך יהיה מזדווג מי שהוא נבדל מן החומר הרע ההוד והיופי‪ .‬ותבין זה מן הדברים אשר אמרנו‬
‫לעבד החמרי‪ ,‬וזהו שאמרו גם כן כהן שהוא לך למעלה‪ ,‬כי כל אשר הוא נוטה אל החמר׳׳ יש‬
‫קדוש ישא שפחה והיא אומרת בת כהגים גדולים בו עכירות והמסולק מן החמרי יש בו הזיו והאור‬
‫ומפני שהיתה בתו של כהן גדול המשמש לפני‬
‫תשא עבד והדברים מבוארים ‪:‬‬
‫אמר ר״ש בן לקיש מעשה באשה אחת וצפנת ולפנים והוא בתכלית הקדושה נבדל מן החמרי‬
‫בת פניאל שמה צפנת שהכל צופין ביופיה ולכך היתה בתו כל כך ביופי‪ .‬ומזה תבין הכתוב‬
‫בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים שאמר )תהלים ני( מציון מכלל יופי‪ ,‬ועם כל זה‬
‫שנתעלל בה שבאי אחד כל הלילה למחר הלבישה כשגרם החטא נתעלל שבאי בה כל הלילה ולמחר‬
‫ז׳ חלוקים והוציאה למוכרה בא אדם אחד שהיה אדם מכוער מכל כבוד היה מבזה אותה ומפשיטה‪.‬‬
‫מכוער ביותר א״ל הראיני את יופיה אייל ריקה ואמר שגזר דינם היה כאשר נטו אל ההיפך דהיי׳‬
‫אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם שנטו אל הזנות שחמד אשת חבירו שזה היפך‬
‫כולו א״ל אף על פי כן הפשיט ששה חלוקים וז׳ מדתן שהיה ראוי להם פרישה מערוה‪ ,‬וכאשר‬
‫קרעתו ונתפלשה באפר אמרה לפניו רבונו של היה כאן ערוד‪ .‬עם חמס שהחמס פועל גזר דין‬
‫בכל מקום כמו שאמר הכתוב )בראשית ד׳(‬
‫עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגדול‬
‫למה לא תחוס ועליה קונן ירמיהו בת עמי חגרי ותמלא הארץ חמס ואמרו )סנהדרין ק״ח ע״א( לא‬
‫נצח‬
‫פרק ח‬
‫נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ .‬ופליגי בחמס‬
‫שהיה כאן ללישנא קמא החמס שנעשה לו דחיינו‬
‫כמו שאמר שהיה עומד ומשקה עליהם והיו‬
‫דמעות שלו גושרות לתוך הכום‪ ,‬ודבר זד‪ ,‬גרם‬
‫חתימת הגדרה כמו שנתבאר שודאי דבר זה‬
‫חמס כאשר לקח ממגו אותה שהיתר‪ ,‬אשתו‪ .‬ולא‬
‫עוד רק שהוא היה עומד ומשקר״ משמש להם‪,‬‬
‫ולאיכא דאמרי החמס שגעשה מה שהיו שתי‬
‫פתילות בנד אחד שזחו חמם גמור שיקח את‬
‫אשתו לשמש עמה להיות שתי פתילות בנד אחד‬
‫וכאלו לקח את גופו כי אשתו כגופו ואין לד חמם‬
‫יותר מזה‪ .‬ומפגי כי ביתר היו פרושים ונבדלים‬
‫מן הערוד‪ .‬וזח חטא בערוה שהיה בו חמם ראוי‬
‫שיהיה נהתס גזר דינם‪ .‬ואתה האדם הבן דברי‬
‫ישראל‬
‫נא‬
‫חכמים וסודותיהם אשר אם תדע ותנין את אשר‬
‫לפניך לא יהיה לך ספק בכל אלו הדברים שכלם‬
‫בנוים על יסוד אהד וסדר האמת והחכמה‪ ,‬ואל‬
‫יעלה על דעתך שיש ספק בדבר אחד מן הדברים‬
‫האלו אבל בל הדברים האלו אשר אמדנו הם כמו‬
‫מפה מן הים‪ ,‬כי איך אפשר לחמורים כמונו לעמוד‬
‫בסוד קדושים‪ .‬וגם אל תשער בדעתד כי אפשר‬
‫לכתוב בפירוש כי איך אפשר לפרש הכל בכתב‪,‬‬
‫אבל באלו דברים תראה עדות על דברי חכמים‬
‫כי כל דבריהם דברי חכמה וכל דברי זולתם‬
‫הבל‪ ,‬ואם הייגו באים לכתוב על המאמרים האלו‬
‫מה שרמזו לא היה מספיק הזמן‪ ,‬ואס תתבוגן‬
‫מאוד מאוד תמצא שכל הדברים האלו אמת והם‬
‫יתאים מחכמת פנימית‪:‬‬
‫פרק שמיני‬
‫במסכת תעגית )כ״ו ע״א( ה׳ דברים אירעו‬
‫את אבותיגו בי״ז בתמוז וחמשה‬
‫בתשעה באב בי״ז בתמוז גשתברו הלוחות ובוטל‬
‫התמיד והובקעה העיר ושרף אפוטטמומ את‬
‫התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על‬
‫אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשנה‬
‫ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר ע״כ המשנ*‬
‫וקאמד שט )כ״ח ע״ב( בי״ז נשתברו הלוחות‬
‫דתגיא וכו׳ ובוטל התמיד גמרא והובקעה העיד‬
‫בי״ז הוא דהוי והכתיב בחדש הד׳ בט׳ לחדש‬
‫וכו׳ אמר רבא לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן‬
‫במקדש שגי ושרף אפוטטומוס את התורה גמרא‬
‫והעמיד צלם בהיכל דכתיב ומעת הומר התמיד‬
‫ולתת שקוץ שומם והד הוי והכתיב על כגף‬
‫שקוצים משומם אמר רבא תדי הוו וגפל חד על‬
‫חבריה וקטעיה ידיה ואשתכח דהוה כתיב אנת‬
‫צבית לאחרובי ביתא וידך אשלימת לי בט׳ באב‬
‫גגזר על אבותיגו שלא ימסו לארץ דכתיב וגו׳ עד‬
‫ויבבו העם בלילה חחוא אמר רבי אבא אמר רבי‬
‫יוחנן אותו יום ערב תשעה באב היה אמר הקדוש‬
‫כרוך הוא אתם בכיתם בכיר‪ .‬של חנם אני אקבע‬
‫לכס בכיה לדורו* חרב הבית בראשונה דכתיב‬
‫בחדש חחמישי וגר אי אפשר לומר בשבעה שהרי‬
‫כבר נאמר בעשור אי אפשר לומד בעשור שהרי‬
‫כבר נאמר כשבעה הא כיצד בשבעה גכגטו לחיכל‬
‫ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיגי תשיעי טמוך‬
‫לחשיבה הציתו בו את האור והיה דולק והולד‬
‫כל היום כולו שנאמר אוי נא לנו כי טנח יום‬
‫כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלא‬
‫הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני‬
‫שרובו של היבל נשרף בו ורבנן אמרי אתחלתא‬
‫דפורעגות עדימי ובשגי מג״ל דתניא מגלגלין‬
‫זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו בשחרב‬
‫בית חמקדש ראשון אותו יום ערב ט׳ באב הוה‬
‫ומוצאי שבת היה ומשמרתו של יחדריב היתד‪.‬‬
‫והלדס עומדים על דוכגם ואומרים שירה ומה‬
‫שירה היו אומרים וישב עליהם את אוגם וברעתם‬
‫יצמיתם ולא הסמיקו לומר יצמיתם ה׳ אלהינו עד‬
‫שבאו עו״ג וכבשוה וכן בשני* נלכדה ביתד‬
‫ונחרשה העיר וכר‪ .‬כאשר הנמצאים חם מחולקים‬
‫כעצמם עד שתמצא שיש בהם שהם הפכים לגמרי‬
‫כמו האש ומיס‪ ,‬ובמק האדם גם כן אף שכולם‬
‫גב‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫משתתפים שהן מין האדם ימצאו מתחלפים עד‬
‫שתמצא אומה מסוגלת לזה ואומה לענין אהר‬
‫הפך זה ודבר זה נראה לחוש‪ ,‬ומכ״ש באומה‬
‫ישראלית שהיא מתחלפת מכל האומות ויש באומות‬
‫שהם הפכים להם לגמרי כמו שהתבאר‪ .‬ולפיכך‬
‫אמרו אין לך דבר שאין לו זמן מיוחד כמו שאמר‬
‫שלמה ע״ה )קהלת ג׳( לכל זמן ועת לכל הפץ‬
‫תחת השמים‪ ,‬וזה שאמרו חכמים )אבות ס״ב( אין‬
‫לך אדם שאין לו שעה‪ ,‬כי במה שהוא מציאות‬
‫מיוחד בעולם יש לו זמן שהוא מיוחד לו‪ ,‬וכל‬
‫המציאות הוא תחת הזמן וכמו שהוא מציאות‬
‫מיוחד בפני עצמו כך יש לו זמן בפני עצמו‪ ,‬כי‬
‫הזמן בו הויית הנמצאים‪ .‬וכמו שהזמן בו הויית‬
‫הנמצאים כן תמצא זמן מיוחד שבו הוא הפסד‬
‫הנמצאים ולפיכך שנינו ה׳ דברים ארעו לאבותינו‬
‫וכו׳ כי הזמן הזה בפרט מיוחד אל אותם שהם‬
‫מתנגדים אצל ישראל‪ .‬כי הזמן אשר הוא מיוחד‬
‫לישראל ובו מתעלים ישראל הוא הזמן שבארנו‬
‫בהבור גבורת השם באריכות כמו ניסן ותשרי כי‬
‫זה הזמן הוא הזמן השוה אינו יוצא לשום קצה‪.‬‬
‫כי נקרא־ קצוות שיש להם קצה וסוף אבל השוה‬
‫אינו הולך אל הקצה‪ ,‬לכך בחודש ניסן ותשרי‬
‫יש בהם לישראל המועדים והחגים והם זמני ששון‬
‫ושמחה ומורה כי לשמחת ישראל ושלימות מעלתם‬
‫לא יהיה קצה והפסק‪ .‬אבל הזמן אשר היו גוברים‬
‫המתנגדים להם והיו מחריבים אותם הוא בתמוז‬
‫ואב שהם בקצה החמימות והם בקצה כאשר גבר‬
‫החמימות ומורה כי לחורבן ישראל ותגבורת‬
‫האומות יהיה קצה וסוף‪ ,‬כי כל דבר שהוא קצר‪,‬‬
‫יש לו סוף כמו שמשמע לשון קצה‪ ,‬ואין לך‬
‫נטיות קצה יותר כמו כאשר הוא בתמוז ובאב‬
‫שאז השמש בתכלית תוקפה וגבורתה וזה הזמן‬
‫הוא הפך הזמן המיוהד לישראל שהוא הזמן אשר‬
‫בו השווי‪ .‬ושבעה עשר בתמוז הוא התחלת הקצה‬
‫וט׳ באב הוא תכלית הקצה‪ ,‬ולפיכך אלו שני‬
‫זמנים מיוחדים אל כחות המתנגדים אל ישראל‪.‬‬
‫ומפני כי הזמן הזה מיוחד שהוא מתנגד אל‬
‫הקדושה‪ ,‬ולפיכך בי״ז בתמוז ובטי באב אירע‬
‫בו עשרה דברים‪ ,‬כי מספר עשרה מיוחד לדבר‬
‫שהוא קדושה כי כן אמרו )ברכות כ״א ע״ב( אין‬
‫ישראל‬
‫קדושה בפהות מעשרה‪ .‬ועוד מספר עשרה מורה‬
‫שהזמן מתנגד לישראל לגמרי עד שאין על זה•‬
‫ולכך עשרה דברים אירעו כי המספר מגיע עד‬
‫מספר עשרה‪ ,‬ואחר עשרה חוזר למנות אחד עשר‬
‫שנים עשר והרי אין על מספר עשרה ומפני כי‬
‫הזמן הזה מתנגד לישראל עד שאין על זה לכך‬
‫היה חמשה בי״ז בתמוז וחמשה בטי באב והם יי‪.‬‬
‫ומפני שי״ז בתמוז הוא התחלת הקצה ולפיכך כל‬
‫ה׳ דברים שבו נעשו אינם גמר פורעניות‪,‬‬
‫כי מה ששברו לוחות אינו תכלית פורעניות שהרי‬
‫אפשר באחרים‪ ,‬כי זה הזמן הוא התחלת הקצה‬
‫ואינו גמר רק בטי באב תכלית הקצה וכן מה‬
‫שבטל התמיד אינו תכלית הפורענית עד שחרב‬
‫הבית‪ ,‬וכן מה ששרף אפוסטמום התורה אינו‬
‫תכלית פורעניות שהרי אפשר באחרת‪ ,‬יכן מה‬
‫שנבקעה העיר אין זה גמר פורעניות רק כשחרב‬
‫הבית‪ ,‬וכן מה שהעמיד צלם בהיכל אין גמר של‬
‫פורעניות רק כשחרב הבית‪ ,‬ולפיכך אלו חמשה‬
‫דברים אירעו בי״ז בתמוז‪ .‬אבל בטי באב הוא‬
‫גמר פורעניות בתכלית‪ ,‬כי מה שנגזר גזירה‬
‫לאבותינו שלא יכנסו לארץ וכן חורבן הבית‬
‫בראשונה ובאחרונה וכן מה שנלכדה ביתר וכן‬
‫מה שנחרשה העיר‪ ,‬ולפיכך אלו חמשה דברים‬
‫אירעו בטי באב‪ .‬ואלו חמשה דברים שהיו בי״ז‬
‫בתמוז שנהפך להם יד הימין לשמאל כמו מאמרנו‬
‫לפי זה‪ ,‬לכך לא היו חחמשה הראשונים כמו‬
‫החמשה האחרונים‪ ,‬כי חמשה הראשונים נגד יד‬
‫הימין שהוא חתחלה ולכך היו אלו חמשה שאירעו‬
‫בי״ז בתמוז התחלת פורעניות‪ ,‬אבל חמשה‬
‫שאירעו בטי באב גמר פורעניות מפני שהם כנגד‬
‫יד שמאל שהיא השניה והיא גמר‪ .‬ואמר לענין‬
‫שהעמיד צלם בהיכל תרי הוו‪ .‬פירוש כאשר‬
‫ידעו כי השם יתברך הוא אחד וביתו ששם משכן‬
‫כבודו הוא אחד והאחד הוא יכול על הכל אף‬
‫על ההפכים כי דבר שהוא אחד כולל הכל‪ ,‬אבל‬
‫הצלמים הם כחות מחולקות כי זה היה עובד ל>»ש‬
‫וזה למים כל אחד מחולק משני‪ ,‬ואי אפשר שיכלול‬
‫הכל רק השם יתברך שהוא אחד כולל הכל ואיך‬
‫יכנסו למקום שהוא הכל כח אחד בלבד‪ ,‬ולכך‬
‫הכניסו שם שני צלמים דבר והפכו משל זה‬
‫נצה‬
‫פרק ח‬
‫האהד מזל מיס והשני מזל האש או מה שהיה‬
‫הצלמים על כל פנים היו כאן דמי כוחות והיו‬
‫סבורים להשלים הבית ברבוי הכחות שעתה יהי׳‬
‫אלו שני צלמים משלימים הכל עד שיהיה כאן‬
‫הכל‪ .‬ונפל חאחד על חבירו‪ ,‬מפני מ מ ת המקדש‬
‫הוא אחד לאל אהד ולא יוכל להתקיים שם השניות‬
‫והאחד דוחה הב׳ כי קצר מצע האחדות מלהשתרע‬
‫שם השניות‪ .‬ולפיכד קאמר שהאהד נמל על השני‬
‫וחבר ידיה מפני שאי אפשר אל הרמי שיהיה‬
‫במקומ שהוא אחד והאחד מבטל כח השני כמו‬
‫שמבטל כה המיט אח בה האש כאשר יבא המיס‬
‫על האש‪ ,‬ולכך תבר ידו שהיד הוא כחו ולכד‬
‫נמצא כתוב על היד אנת בעי לאחרובי ביתי וידד‬
‫אשלימית לי‪ .‬כלומד שבכוחד אתה רוצה להתריב‬
‫את ביתי והרי כוחך גמםר אלי שגשבר גאון עוזך‪,‬‬
‫וז״ש כי נפל האחד על השני כי האחד עצמו‬
‫מבטל השני כאשד אי אפשר שיהיו שט כוחות‬
‫שנים והבן הדברים האלו מאוד‪:‬‬
‫וקאמר בט׳ באב שבכו בכיח של חנם והקדוש‬
‫ברוך הוא קבע אותם בכיה לדורו*‬
‫ענין זה עמוק מאוד מאוד‪ .‬כי כאשר הוציאם‬
‫מארץ מצרים על מנת לתת להם הארץ‪ .‬ואלו באו‬
‫אותם שיצאו ממצרים אל הארץ היו עומדים שם‬
‫לעולם בארץ‪ ,‬ודבר זה בארנו בחבור גבורת ה׳‬
‫בכמה מקומות כי היציאה של מצרים היא נצתית‬
‫כי עדיין מהמת אותה היציאה אנחנו אל השם‬
‫יתברד אשר הוציאנו ממצרים‪ ,‬ואם היה היציאה‬
‫ממצרים וביאחם לארץ מעשה אחד דהיינו שאותו‬
‫הדור שיצאו ממצרים באו אל הארץ כאלו היה‬
‫מעשה אהד היציאה ממצרים והכניסה לארץ‪ .‬כי‬
‫השם יחברד הוציאנו ממצרים להכניס אוחנו אל‬
‫הארץ כשם שהיציאה היא מקיימת נצהית כד היה‬
‫נצחי ביאתט אל הארץ ולא היה בטול לעולם‪.‬‬
‫ובשביל שבכו בכיה של חנם ולא רצו לכנוט‬
‫לארץ ונשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא אוחו‬
‫דור אל הארץ רק דור אחר ואז היה נחלק היציאה‬
‫ממצרים מן הביאה אל הארץ ולא היה מעשה‬
‫אחד‪ ,‬ודוקא היציאה היא נצחיח מטעם אשר‬
‫בארגו בתבור גבורת השם באריכות שהיחד! על‬
‫ידי נסים ונפלאות יוצאים ממגהגו של עולם לכד‬
‫ישראל‬
‫נג‬
‫הוא נצחית‪ ,‬ולא כן ביאתם אל הארץ ודבר זה‬
‫יש לו בטול והפסק‪ .‬ועוד בי בל הדברים המבעים‬
‫משתוקקים אל מקומם הטבעי‪ ,‬ואם היה הארץ‬
‫לישראל מקום טבעי והיו משתוקקים אל הארץ‬
‫היה נשאר זה נצחי‪ ,‬אבל היה באן ההפך שבכו‬
‫בכיה של חנם ולא רצו לבא אל הארץ לבן מורה‬
‫זה שאין הארץ מקום הטבעי לישראל ולכן לא‬
‫היו נשארים שם‪ .‬חד• שאמר שהיו בוכים בכיה‬
‫של חנם ומאטו בארץ חמדה ודבר זה נקבע להם‬
‫בכיה לדורו* שהיה גורם שגלו מן הארץ‪ ,‬כי‬
‫הבכיה שהיו בוכים מורה שאץ הארץ שיין להם‬
‫לגמרי כי חן מקום על יושביה וכל דבר משתוקק‬
‫למקומו שהוא טבעי לו והם בכו וזה מורה כי‬
‫אץ הארץ שלהם לגמרי ולכד גלו‪ ,‬ודבר זה‬
‫מבואר מאד ודוקא היה תולה בדור שיצאו‬
‫ממצרים כי התחלת ועיקר ישראל הוא הדור‬
‫שיצאו וכאשר מאמו בארץ חמדה נראה כי אין‬
‫הארץ מקומם הטבעי לגמרי‪:‬‬
‫ואמר שנבנמו בו גוים בשבעה להדש וכר‪ .‬מי׳‬
‫היום המוס לשריפת בית אלהינו הוא יום עשירי‬
‫כדמםיק שרוב ההיכל נשרף בעשירי לחדש‬
‫והטעם יתבאר‪ ,‬ובז׳ לחדש גכגמו גוים בו ובט׳‬
‫לעת ערב ממיר פגה היום הציתו בו האור כי‬
‫זמן זה מוכן לבטול הקדוש* והמוכן לביטול‬
‫הקדושה הוא עת ערב שהערב גם כן הסתלקות‬
‫האור ואז חיח חרב אור העולם גם כן שהוא ב״ה‬
‫והיינו דכחיב אוי גא לגו כי פגה היום כי יגטו‬
‫צללי ערב‪ .‬ופי׳ הדבר אוי נא לנו כי פנה מציאות‬
‫העולם שנקרא יום וזה היה כשחרב הבית כי‬
‫ינטו צללי ערב דהיינו שחשד העולם כשחרב‬
‫הבית‪ ,‬ובשביל כד גם כן לעת ערב דוקא הציתו‬
‫בו האש‪ .‬ואף על גב שהלילה יותר השיבה מכל‬
‫מקופ הלילה אינה מתיזיםת להפפד שכבר גפםד‬
‫האור‪ ,‬ואדרבה הלילה חוא ממיד אל התחלת היום‬
‫שהוא אחר הלילה אבל לעת ערב הוא ה‪1‬סד‬
‫האור בעצמו והוא מוכן להפסד‪ .‬ולא היה התחלת‬
‫החורבן לעת ערב של עשירי‪ ,‬כי דבר זה‬
‫אינו כי יום חעשירי מוכן לחורבן כמו שהתבאר‪,‬‬
‫ואם הציתו לעת ערב של עשירי היה נשרף בי״‪,:‬‬
‫וזה אינו מ יים העשירי מוכן אל ההטמד‪.‬‬
‫גד‬
‫נצח‬
‫פוקח‬
‫ועוד יש להבין כי ג׳ זמנים היו בחורבן יום ז׳‬
‫שנכנסו ושלטו בו גוים‪ ,‬ויום ט׳ שעשו‬
‫המעשה והציתו בו האש והוא התחלת הדבר‪,‬‬
‫ושריפת החיכל בעצמו היה בעשירי‪ .‬וחלוק יש‬
‫בין ההתחלה של שריפה‪ ,‬כי ביום הט׳ התחיל‬
‫בו השריפה ועדיין לא היה כאן חורבן‪ ,‬ואם כן‬
‫החורבן היה בעשירי‪ .‬וראוי שיהיה התחלת‬
‫החורבן ביום ט׳ לעת ערב‪ ,‬כי הטי גורם לעשירי‬
‫שיבא כי אחר הטי מונה עשירי‪ ,‬ולא כן הדי או‬
‫חמשה שאינו גורם המספר את המספר שאחריו‬
‫כי כל מספר מחולק לעצמו‪ ,‬חוץ מן ט׳ כי נמשך‬
‫אחריו העשירי שהוא סוף חשבון והעשירי כמו‬
‫השלמה שמשלים החשבון שלפניו‪ ,‬לכך חשלמת‬
‫החורבן היה ביום עשירי‪ .‬אבל התחלת החורבן‬
‫היה בט׳ בו והשלמת החורבן היה בעשירי כפי‬
‫מה שהוא הזמן כי העשירי נגרר אחר הטי‪ ,‬ודבר‬
‫זה ידוע והוא מבואר בחבור גבורת ת׳ כי הי׳‬
‫נמשך ונגרר אחר הטי והוא השלמה לו שהוא‬
‫משלים לעשרה שהוא סוף חשבון ולפיכך אחז״ל‬
‫)ברכות מ״ז ע״ב( קטן משלים לעשרה מפני שאין‬
‫בעשירי רק השלמה לכך אף קטן משלים לעשרה‬
‫ולפיכך בטי לעת ערב הציתו בו האור והתחיל‬
‫החורבן והושלם ונגמר בעשירי‪ .‬ומעתה יש לך‬
‫להבין ענין ג׳ זמנים אלו כי גזר השם יתברך שיהיה‬
‫חורבן הבית ביום עשירי כמו שהתבאר‪ ,‬וכאשר‬
‫עבר ז׳ ימים מן אלו עשרה עבר רובא דמנכר‬
‫שמספר ז׳ הוא רוב המספר המנכר מן עשרה‬
‫כדאמרינן בברכות )מ״ח ע״א( לענין שבעה שאכלו‬
‫מין דגן ושלשה מין ירק שמצרפין לעשרה‪ ,‬ולפיכך‬
‫כאשר עבר רוב המנכר של עשרה כי יום העשירי‬
‫בעצמו מוכן לחורבן וכאשר עבר רוב המנכר‬
‫דהיינו בז׳ בו אז נכנסו עו״ג להיכל ושלטו עליו‪,‬‬
‫וביום ט׳ לערב הציתו בו האש ובו היה התחלת‬
‫הפורעניות והתחלת הפורעניות הוא עיקר מפני‬
‫שהתחלה הוא יציאה אל הפועל שביום ט׳ היה‬
‫התחלת היציאה לפועל ולא כן במדת הטובה‪ ,‬שאין‬
‫הולכין אחר התחלה רק במדת הפורעניות שהרי‬
‫פורים עושים ביום שנחו ולא כשהתחילו לנצח‬
‫אויביהם לפי שבהשלמה היה טובה שלימה שעיקר‬
‫הדבר באשר נשלם‪ ,‬אבל דבר שהוא פורעניית‬
‫ישראל‬
‫הולכין אחר התחלה והיינו דקאמר אתחלתא‬
‫דפורעניות עדיפא וק״ל‪ .‬ומפני כך מוכן מוצאי שבת‬
‫לחורבן׳ שכל הימים נמנים לשבת שנמשכים‬
‫ודורכין אל המנוחה ואל ההשלמה הוא השבת‬
‫הולכים הימים‪ ,‬חוץ מיום א׳ שנקרא יציאה מן‬
‫השבת שהוא השלמה לכו הוא מוכן לחורבן‪ ,‬וכן‬
‫מוצאי שביעית עצמו שהשביעית נקרא גם כן שבת‪.‬‬
‫והיינו דקאמר שמגלגלין חובה ליום חייב וזכות‬
‫ליום זכאי‪ ,‬כי מוצאי שבת היה היציאה מן המנוחה‪.‬‬
‫ומה שהוקבע יום השריפה דוקא בעשירי כי כל‬
‫מקום תמצא כי העשירי הוא קדוש גם כן כמו‬
‫במעשר דכתיב)ויקרא כ״ז( העשירי יהיה קדש‪ ,‬וכמו‬
‫ביום הכיפורים שנקרא קדוש וכמו שהתבאר‬
‫למעלה גם כן הרי העשירי הוא קדוש לה׳‪ ,‬ומפני‬
‫שהי׳ קדוש לה׳)כך( לכך העשירי מיוחד שתתבטל‬
‫בו הקדושה שהיא שייכת אל העשירי‪.‬‬
‫ובפ״ק דד״ה )י״ח‪ (:‬ארשב״א ד׳ דברים היה ר״ע‬
‫דורש ואין אני דורש כמותו וזה אחד מהם‬
‫צום הד׳ זה ט׳ בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר‬
‫בחדש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר‬
‫ותניא בראשונה בט׳ לחודש ובשניה בי״ז לחדש‬
‫אמאי קרי ליה רביעי רביעי לחדשים צום החמישי‬
‫זה ט׳ באב שבו נשרף בית אלהינו אמאי‬
‫קרי ליה חמישי ה׳ לחדשים צום הזי זה ג׳ בתשרי‬
‫שבו נהרג גדליה בן אחיקם כו׳ ואמאי קרי ליה‬
‫שביעי ז׳ לחדשים צום העשירי זה עשרה בטבת‬
‫שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי‬
‫דבר ה׳ אלי וגו׳ ואמאי קרי ליה עשירי י׳ לחדשי׳‬
‫והלא היה ראוי לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן‬
‫כדי להסדיר החדשים כתקנן ואני איני אומר כן‬
‫אלא צום עשירי זה ה׳ בטבת שבו באתה שמועה‬
‫לגולה שהובקעה העיר שנאמר ויהי בשתי עשרה‬
‫שנה בעשירי בה׳ לחודש וגו׳ ונראים דברי‬
‫מדבריו שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון‬
‫אחרון והוא אומר על אחרון ראשון ועל ראשון‬
‫אהרון ועוד שאני מונה לסדר פורעניות ולסדר‬
‫החדשים והוא מונה לסדר חדשים בלבד‪ .‬ולדעת‬
‫רבי עקיבא דקיימא לן כוותיה אלו ד׳ צומות‪,‬‬
‫הצנם האחד הוא שבאה העיר במצור ולא היו‬
‫יכולין לצאת מן העיר וזהו ענין הראשון‪ ,‬הצום‬
‫נצח‬
‫פרקה‬
‫השני שהובקעה חעיר ונתנח בידי חלוחמים עליה‪,‬‬
‫השלישי שהחריבו את העיר והמקדש אחר שנתנה‬
‫בידיהם‪ ,‬הרביעי הריגת אגשים הגדולים והצדיקים‬
‫ולפיכך כאשד אמרגו כי הזמן היוצא מן השווי הוא‬
‫מתנגד לישראל‪ ,‬לכך בי׳ בטבת בו סמך מלך‬
‫בבל כי התודש הזה הוא יוצא מן השווי בקרירות‬
‫כמו החודש תמוז יוצא מן חשווי בחמימות‪ ,‬והרי‬
‫*ש שני זמגים היוצאים מן השווי שבו היה גובר‬
‫האויב והס מתנגדים אל זמן השווי שבהם מעלת‬
‫ישראל ושלימותם‪ ,‬לכך סמך מלך בבל על‬
‫ירושלים להלחם עליה בעשירי של חודש העשירי‬
‫שהוא יוצא מן השווי כמו חודש הרביעי‪ .‬אך לא‬
‫היה שולט לגמרי עד הודש הרביעי והחמישי‪ ,‬כי‬
‫הוא מיוחד להיות שולט המתנגד לגמרי בעבור‬
‫שאז החמה בגבורתה ותוקפה‪ ,‬ולא כן י׳ בטבת‬
‫אף על גב שהוא גם כן קצה אק שט תגבורת‬
‫אל החמד‪ -‬ולפיכך בקצה הזה שלט האויב וגבר‬
‫ביותר הוא שריפת בית אלהוגו‪ .‬ולמאן דאמר‬
‫שצום העשירי הוא יום שבאה שמועה לגולה‪,‬‬
‫םבירא ליה כי יום שגודע להם הפורעגייות הוא‬
‫עיקר‪ ,‬כי בו נודע ונגלה ולפיכך יום שבאה‬
‫שמועה לגולה הוא התחלת האבילות והוא דבר‬
‫בפגי עצמו• וראוי שיהיה זה צום העשירי לפי‬
‫מדד הפורעגיות כמו שיתבאר בסמוך‪.‬‬
‫אמנם צום השביעי הוא יום שנהרג בו גדליה בן‬
‫אחיקם‪ ,‬יש לתמוה מאוד כי כל הפורעניות‬
‫הראשונים היו בזמנים היוצאים מן השווי לטעם‬
‫אשר התבאר אבל מלוק הצדיקים היד‪ .‬בחדש תשרי‪.‬‬
‫ודבר זה יש לך לדעת כי הוא דבר גדול מאוד‪ ,‬כי‬
‫הפרש יש בין מלוק המקדש ובין מלוק הצדיקים‪ ,‬כי‬
‫מלוק המקדש הוא בטול המקדש לזמן עד שיבגה‬
‫במהרה בימיגו‪ ,‬אכל הצדיק מתעלה מן העולם הזה‬
‫להיות עם השם יתברך‪ .‬ולפיכך היה בזמן שהעולם‬
‫הזה שב אל ה׳ ובזמן הזה הס עשרת ימי תשובה‬
‫אז העולם שב מפהיתות הגוף אל השם יתבדה‬
‫ובזמן הזה ראוי אל הצדיק שיהיה מסתלק נע‬
‫הגוף אשר יש לו בעולם הזה ושב אל הי‪ .‬ודוקא‬
‫הצדיק הזה ולא שאר הצדיקים‪ ,‬כי כבר אמדנו‬
‫לך כי מיתות צדיק ]זה[ נמשך אל שריטת בית‬
‫אלהינו‪ ,‬כי רצה השט יתברך לבטל את כל דבר‬
‫ישראל‬
‫גר‪,‬‬
‫שהוא קדוש וכשנשרף בית קדשנו אז נהרגו‬
‫כל קדושי עלית הם אנשי העיר הקדושה בג׳‬
‫בתשרי כי כך גזר השם יתברך סילוק הקדושה‬
‫מן העולם הזה באותו זמן‪ ,‬ומסגי כך היה כל‬
‫סילוק קדושה בזמן הראוי לו‪ ,‬כי סילוק קדושת‬
‫המקדש מן העולם היה בזמן המוכן א ה וכן היה‬
‫נמילת הגשמה הקדושה של הצדיק גדליה בן‬
‫אהיקס מן עולם הזה בזמן הראוי לזד‪ -‬והפרש‬
‫יש בין שריפת בית אלהיגו וסילוק הצדיק מן‬
‫העולם הזה‪ ,‬כי שריפת בית אלהינו הוא ביסול‬
‫אליו שלא היה נמצא לבך היד• זה בזמן שהוא‬
‫מיותד אל המתגגד אליו והוא הזמן היוצא מן‬
‫השווי כמו שהתבאר למעלה‪ ,‬אבל הצדיק לא‬
‫הגיע לו ביטול רק כי נלקחה הנשמה ממגו ושבה‬
‫אל הש״י ודבר זה ראוי שיהיה בעשרת ימי תשובה‬
‫שהבל שב אל השם יתברך‪ ,‬כי הנשמה חוזרת‬
‫אל השם יתברך דוקא בעשרת ימי תשובה כמו‬
‫שאמרגו והיא מתקדשת מפחיתות הגוף החמרי‪.‬‬
‫כי עשרת ימי תשובה הם מוכגים שיתקדש האדם‬
‫מן טחיתות הגוף ולהיות קדוש ודבר זה אמת‬
‫אין ספק בו‪ ,‬ולכך דוקא הצדיק הזה שהיה סלוקו‬
‫מן עולם הזה כדי לטלק הקדושה מן עולם ההמרי‬
‫הזה היה בזמן הזח‪ ,‬ואין זמן מיוחד לטלק הקדושה‬
‫מן הגוף רק עשרת ימי תשובה שבאותו זמן‬
‫הכל שביס מפחיתות חגוף חחמרי כמו שהתבאר‬
‫והבן הדברים הגדולים האלו‪ .‬ודוקא היה ביום‬
‫ג׳ לתשרי‪ ,‬הלא הוא הדבר אשר בארגו כמה‬
‫פעמים כי השלישי מיוהד לקדושה בפרט לצדיק‬
‫וישר כי השלשה יש בהם השוה הוא האמצע ולא‬
‫כן השגים שאין בהם השוה‪ ,‬אבל כאשר הס ג׳‬
‫יש בהם חשוח חוא האמצעי וזהו מדריגת הצדיק‬
‫והישר ולכך גתקדש ביום השלישי מן הגוף‬
‫החמרי ודי בזד‪ -‬ואמר שגמגה עם שדיפת בית‬
‫אלהיגו לומד שקולח מיתת צדיקים כשריפת בית‬
‫אלהיגו‪ ,‬ודבר זה ידוע מפגי כי מעלת בית אלהיגו‬
‫שהוא קדוש והצדיק גשמתו קדושה‪ ,‬הרי כי האדם‬
‫הצדיק שהוא קדוש גבדל מן הגוף וב״ה שהוא‬
‫קדוש במעלתו עגין אחד ושקולה סילוק מיתת‬
‫הצדיקים כשדיפת בית אלהיגו כי שגיחם חם‬
‫קדושים נבדלים מן הגוף וזה מבואר למבין ובארנו‬
‫נו‬
‫נצח‬
‫פרקט‬
‫זה למעלה ע״ש‪ .‬הרי בין לדעת רבי עקיבא ובין‬
‫לדעת רשב״א כל אחד היה בזמן המיוהד לו‪ ,‬כי‬
‫מה שהיה יום שבאה השמועה בחודש העשירי‬
‫כי חודש הזה הוא המוכן להיות מתנגד לדבר‬
‫שהוא קדוש בעבור שהוא יוצא מן השווי גם כן‪,‬‬
‫ישראל‬
‫והוא כסדר אחר שחרב הבית בחודש החמישי‬
‫באה השמועה! בחודש העשירי למרחוק כמו שרחוק‬
‫הוא חודש העשירי מן חודש הרביעי ומן חודש‬
‫החמישי‪ ,‬והתבאר לך שלא היה החורבן במקרה‬
‫ודברים אלו ראוי שתתבונן בהם ‪:‬‬
‫פרק תשיעי‬
‫בפרק חלק )סנהדרין ק״ד עי׳ב( א״ר אמר רבי יוחנן‬
‫מפני מה לקו באיכה מפני שעברו ע ל ל״ו‬
‫כריתות שבתורה אמר רבי יוחנן מפני מה לקו‬
‫באל״ף בית״א מפני שעברו ע ל התורה שנתנה‬
‫באלי׳ף בי״ת א״ר אר״י אמר הקדוש ברוך הוא אני‬
‫אמרתי וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב עכשיו‬
‫יהיה בדד מושבו ע״כ‪ .‬דקדקו ע ל המלה הזאת‪ ,‬מפני‬
‫כי כלם פותחים הם בלשון איכה ודבר זה אין‬
‫לומר שהיה‪ ,‬במקרה‪ ,‬ולכך דרש רבי יוחנן מפני‬
‫שעברו ע ל ל״ו כריתות‪ ,‬וד״ל כי כאשר ישראל‬
‫היו דביקים בו יתברך אי אפשר שיהיו גולים‬
‫מן הארץ עד שתשב העיר בדד‪ ,‬אבל בשביל‬
‫שנכרתו ישראל מן העיקר הוא השם יתברך ולכך‬
‫הלכו ישראל בגולה‪ ,‬כי קודם זה היו נטועים‬
‫כעץ שהוא שתול ע ל פלגי מים וכאשר עברו ל״ו‬
‫כריתות נכרתו מ ן השם יתברך‪ ,‬והדבר שהוא‬
‫גורם הכריתה מן השם יתברך הם הכריתות‬
‫שבתורה כדכתיב הכרת בעולם הזה תכרת לעולם‬
‫הבא ומפני זה נכרתו מן העיקר עד שהלכו בגולה‪.‬‬
‫ולכך דרש שם גם כן אמר רבא אמר רבי יוחנן‬
‫מפני מה הקדים פ״ה לעי״ן מפני המרגלים‬
‫שהקדימו פ׳׳ה לעייץ‪ ,‬ור״ל כי המרגלים שהוציאו‬
‫דבה ע ל הארץ בשקר וכדכתיב )תהלים יי׳ב( יכרת‬
‫ה׳ שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ולכך‬
‫החטא הזה שהוציאו דבר‪ ,‬ע ל הארץ גרמה להיות‬
‫נכרתין מן הארץ ללכת לגולה‪ .‬ובעירוכין)ט״ו ע״ב(‬
‫ר‪.‬רי אבא בר חנינא אמר סיפר לשון הרע אין‬
‫ל‪ ,‬תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר‬
‫י כ ו ח ה׳ שפתי חלקות לשון מדברת גדולות‪ ,‬הרי‬
‫כי החטא הזה מיוחד לכריתה ביותר‪ ,‬והטעם‬
‫בארנו במקום אחר כי זהו ענין הלשון שהוא‬
‫עושה פירוד והבדל בין איש לחברו‪ ,‬ולכך אמרה‬
‫תורה בדד ישב מחוץ למחנה‪ ,‬הוא היה עושה‬
‫פירוד והבדל בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו‬
‫ולפיכך בדד ישב גם כן שיהיה נכרת ונבדל‬
‫משרשו כאשר הוא עושה הבדלה ‪:‬‬
‫ודע כי העין הוא התחלה כי מתחלה הוא רואה‬
‫ואחר כך עושה‪ ,‬וכמו שהעין הוא התחלה‬
‫כך הפה גומר שהוא מוציא הדיבור לפעל‪ ,‬וכאשר‬
‫מקדים העין לפה נמשך הפה אחר התחלה שהוא‬
‫העין‪ ,‬והעין שהוא הראיה הוא דבק אל השכל‬
‫כמו שאמרו רז״ל )ע״ז כ ״ ח ע״ב( שוריינא‬
‫דעינא בליבא תליא עד שבזה הוא דבק בשכלי‬
‫לגמרי‪ ,‬והשכלי יש לו דביקות בו יתברך‪ .‬ומפני‬
‫כך לא היו גולים מן הארץ כאשר היו דביקים‬
‫בו יתברך‪ .‬אבל הם הקדימו הפה לעין ולא היה‬
‫הגמר נמשך אל ההתחלה שהוא העין ולא היה‬
‫לגמר הזה שהוא הפה דביקות בהתחלה השכלית‬
‫ובזה היו מסולקים מן השם יתברך‪ ,‬ודבר זה היה‬
‫גורם הגלות שהוא ההרחקה ממנו‪ .‬ועוד כי‬
‫הדיבור הוא לנפש המדברת‪ ,‬וכאשר נוטה בנפש‬
‫המדברת אל הרע לדבר לשון הרע בזה נברח‬
‫נפש המדברת מן העיקר‪ ,‬ומה שהקדים הפה לעין‬
‫כי העין שהוא רואה הנמצא לפניו לכך העין דבק‬
‫אל המציאות‪ ,‬והדבר שהוא רע כאלו אינו נמצא‬
‫כלל ויש לסור עינו מן הרע‪ ,‬ולכך הפה אחר‬
‫העין שלא ידבר האדם רק מה שהוא שייך לעין‬
‫הוא המציאות כמו התורה והמצור‪ ,‬אבל אל!‬
‫הקדימו הפה לעין שהיו מדברים מה שאין לו‬
‫מציאות כלל ולכך נכרתו מן המציאות ודבריב‬
‫נצח‬
‫פרקט‬
‫אלו ברורים מאוד והם עוד עמוקים‪ .‬אף על גב‬
‫כי באיכה הראשון האלפא ביתא כמדד‪ ,‬היינו שלא‬
‫יאמר האדם כי כד יש להיות הפה קודם לעין‪,‬‬
‫ולפיכך אחר שסדר האלפא ביתא באיכה הראשון‬
‫כסדר העי״ן קודם הפ״ה סדר אחר זח הפ״ה‬
‫קודם העין לרמוז על חטא שלהם‪ .‬אמנם במלת‬
‫איכה רמז גם כן שנכרתו על ידי ל״ו כריתות‪.‬‬
‫מכל מקום אם לא היה חטא מרגלים היו חייבים‬
‫כריתה בעצמם לא מן הארץ‪ ,‬ואם לא היה ל״ו‬
‫כריתות לא היו גכרתים מן השם יתברר ואף כי‬
‫אבותם חטאו הרי הם איגם׳ אד עתה גרמו שגיהס‬
‫ביחד שהיו נכרתים מן השם יתברר ונכרתו מן‬
‫הארץ‪ .‬וגראה כי ל״ו כריתות כנגד מה שאמר‬
‫בסוכה )מ״ה ע״ב( שיש ל״ו צדיקים שמסתכלים‬
‫באספקלריא המאירה שנאמר אשרי כל חוכי לו‪.‬‬
‫ואלו ל״ו הס הפד זה כי הצדיקים עם השם יתברר‬
‫לגמרי ובעלי כריתות נכרתים מן השם יתבדר‬
‫לגמרי ודבר והפכו הם שוים‪.‬‬
‫ובמדרש )איכ״ר פ״א( שאלו את בן עזאי אמדו‬
‫לו ר׳ דרוש דבר אחד ממגילת‬
‫קינות אמד להם לא גלו ישראל עד שכפרו‬
‫ביחידו של עולם ובמילה שנתנה לעשרים‬
‫דודות בעשרת הדברות ובהמשה חומשי חורה‬
‫מנין איבה ישבה בדד ע״כ‪ .‬בעל המדרש הזה‬
‫באר הדבר יותר וזה כי ישראל היה להם בדית‬
‫עם השם יתברך וכאשר היה להם הברית עס‬
‫השם יתברך והוא הקשור והחבור לא גלו כי‬
‫היה להם ברית וקשור עם השם יתברך‪ ,‬וכאשר‬
‫בטלו הברית על ידי שכפדו במי שהיה להם ברית‬
‫עמו והוא יחידו של עולם‪ ,‬וגט כפרו שאין כאן‬
‫מקבל ברית כי המילה מורה שישראל מקבלים‬
‫ברית מן השם יתברך כי המילה היא ברית דבק‬
‫בגוף האדם והוא החבור ולכך יש ברית בבשרם‬
‫לומר כי ישראל מקבלים בדית מן השם יתברך‪.‬‬
‫והתודה ועשרת הדברות שנתן השם יתברך‬
‫לישראל הס הברית‪ ,‬והחב‪.‬־ר כאשר עושים ישראל‬
‫התורה והעשרת הדברות כי הם מונהים בארון‬
‫הברית כי התודה והמצות שנתן השם יתברך‬
‫לישראל הוא הברית עצמו והחבור כאשר עושים‬
‫ישראל מצותיו‪ ,‬כי כל בדית וקשור הוא על ידי‬
‫ישראל‬
‫גו‬
‫שלשה האחד הוא שמאחו הברית והוא השם יחי‬
‫אשר כדת עמהס חברית‪ .‬והמקבל הבריח מ א‬
‫האדם‪ ,‬והדבר שהוא חברית הוא השלישי‪ ,‬ולכך‬
‫התורה עצמה היא הברית כי התודה חוא חבור‬
‫לישראל ועשרת הדברות כי הדבר אשר הוא בין‬
‫שני דברים יש לו חבור אל שניהם ובזה מקשר‬
‫אותם‪ .‬ולנד התורה כולה עם עשרת חדברות‬
‫הם התבור בין השם יתברר ובין ישראל‪ .‬רק‬
‫כי עשרת הדברות שהם ראשונים אל התורה יש‬
‫להם חבור אל השם יתברר ביותר ושאר התודה‬
‫יש לח יותר חבור אל ישראל‪ .‬ולכד בני ישראל‬
‫כמםפד תודה חוץ מיו״ד שחם עשרת הדברות‬
‫ועשרת הדברות אינם קרובים בל כד אל ישראל‬
‫דק על ידס יש להם חבור אל השם יתברר‪ .‬והס‬
‫היו כופרים ביחידו של עולם שמאתו הברית‬
‫והמילה שהיא כמקבל הברית ועשרת חדברות‬
‫וחתורח חם עצם חברית ‪:‬‬
‫ובפרק קמא דשבועות)י״ג ע״א( רבי אמר על כל‬
‫עבירות שבתודה בין עשה תשובח ובין‬
‫לא עשה תשובה יום חכיפורים מכפר חוץ מפורק‬
‫עול תודה ומגלה פנים בתודה ומפר ברית בשר‬
‫ע״כ‪ .‬הרי לד אלו *לשה כסדר ור״ל כי ׳והי׳כ‬
‫ראוי שיהיה מכפר כאשד יש לאדם חבור וברית עם‬
‫הקדוש בדיד הוא כמו שבארנו דבר זה במקומו‪,‬‬
‫וכאשר פורק עול תודה שהוא כופר בעיקר שעמו‬
‫הוא הברית אס כן אין כאן בדית כלל‪ ,‬וכן כאשר‬
‫מגלה פנים בתורה שהתודה עצם חחבור והברית‬
‫בין השם יתברר ובין האדם ואס אין תורה בטל‬
‫עצם הברית‪ ,‬ומפר ברית מבשר שאין כאן מקבל‬
‫ברית כמו שהתבאר‪ .‬וכן נזכרו אלו שלשה‬
‫)שם( את דבר ח׳ בזה וגו׳ זה האומר אין‬
‫תורה מן חשמים ואמר אחר כד את דבר ח׳‬
‫בזה זה אפיקורס דבר אחד דבר ה׳ בזה ואת‬
‫מצוחיו הפר זה המפר ברית בשר הכרת בעולם‬
‫הזה‪ ,‬הדי זכרו בפי׳ כאשד הוא כופר במי שעמו‬
‫הברית וזהו אפיקורוס והכופר בברית עצמו היא‬
‫התורה ואומר אין תורה מן השמים והמפר ברית‬
‫בשד הוא כופר בקבלת הברית כמו שאמרגו‪.‬‬
‫ולפיכר מלת איבה מרמז על הדברים שהם עצם‬
‫הברית ובשביל שהיו מבטלים הברית גלו‪ .‬ור׳‬
‫נח‬
‫נצח‬
‫פרקט‬
‫לוי דרש שלא גלו רק בשביל שעברו ל״ו כריתות‬
‫ובטלו עשרת הדברות כי ל״ו בריתות כאשר‬
‫עברו אותם נכרת נפשם מן חשם יתברך‪ ,‬וכאשר‬
‫בטלו עשרת הדברות בטלה הדביקות הוא התורה‬
‫ודי בזה‪ .‬וסדר ירמיה ג׳ איכה מתחילין באיכה‬
‫ואלו אני הגבר אינו מתחיל באיכה‪ ,‬כי נראה ג׳‬
‫איכה יסד על חורבן בית ראשון ואני הגבר יסד‬
‫על בית שני‪ ,‬ומפני כי בית ראשון חרב בשביל‬
‫ג׳ דברים עבודה זרה גילוי עריות ושפיכת דמים‪,‬‬
‫אשר נתבארו למעלד״ לכך כנגד זה יסד ג׳ איכה‪,‬‬
‫ואלו אני הגבר הוא מיוסד על חורבן בית שני‬
‫ויש בו ג׳ אלפא ביתא‪ ,‬כי מפני שנחרב בית‬
‫שני על שנאת הנם והיא שקולה כנגד ג׳ חטאים‬
‫עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים כדאיתא‬
‫במסכת יומא )ט׳ ע״ב( שאמרו שם מלמד ששקולה‬
‫שנאת חנם נגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכת‬
‫דמים לכך יש באני הגבר ג׳ אלפ״א בית״א מפני‬
‫שהוא מיוסד על חורבן בית שני‪ .‬ולכך לא פתח‬
‫באיכה כי בית ראשון היו בעלי עבירות ועברו‬
‫ל״ו כריתות וכמו שמבואר ביחזקאל )כי( שזכר‬
‫כ״ד עבירות בפרשה של התשפוט וכדפריך בתענית‬
‫)ה׳ ע״א( שתים רעות עשו עמי שנים ועשרים‬
‫שבוקי‪ ,‬לכך אלו ג׳ פותחין באיכה ולא אני הגבר‬
‫שבו ג׳ אלפא ביתא שהוא כנגד חורבן בית שני‪,‬‬
‫אבל בזכור ה׳ מה היה לנו וזה יסד ירמיה על‬
‫חורבן הארץ שגלו ממנו מפני שעברו על התורה‪,‬‬
‫לכך יש בזכור ה׳ מת היה לנו גם כן כ״ב פסוקים‬
‫רק שאין זכור ה׳ הולך באלפ״א בית כמו איכה‪,‬‬
‫כי איכה יסד על חורבן בית המקדש והוא מגיע‬
‫עד ההתחלה שאין למעלה מזה לכך הולך באלפא‬
‫ביתא כי אלפ״א בי״ת הוא ההתחלה אל הכל‪ ,‬אבל‬
‫זכור ה׳ מה היה לנו יסד על שגלו מן הארץ ואין‬
‫הארץ כמו בית המקדש שהוא מגיע עד ההתחלה‪.‬‬
‫לכך אין זכור ה׳ הולך באלפ״א בי״ת רק יש בו כ״ב‬
‫פסוקים נמצא בי ספר קינות יסד ירמיה על חורבן‬
‫בית המקדש ראשון וחורבן בית המקדש שני ועל‬
‫אשר גלו מן הארץ‪ ,‬וכנגד זה ג׳ דמעות שאמר‬
‫ירמיה )ירמי׳ גי( ודמוע תדמע עיני ותרד עיני‬
‫דמעה‪.‬‬
‫ובפרק‬
‫א׳ דחגיגה )ה׳ ע״ב( מאי במסתרים תבכה‬
‫ישראל‬
‫נפשי אמר רב שמואל בר אוניא משמי׳ דרב‬
‫מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו‬
‫מאי מפני מה גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני‬
‫גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות‬
‫העולם רבי שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של‬
‫מלכות שמים שנטלה ומי איכא בכיה קמיה קודשא‬
‫בריך הוא והא אמר רב פפא אין עציבות לפני‬
‫הקב״ה שנאמר עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא‬
‫בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בראי ליכא עצבות‬
‫והא כתיב ויקרא ה׳ צבאות לבכי ולמספד ולקרח׳‬
‫ולחגור שק שאני חורבן בית המקדש דאפילו‬
‫מלאכי השרת גם כן בכו שנאמר הן אראלים צעקו‬
‫חוצה מלאכי שלום מד יבכיון ודמוע תדמע ותרד‬
‫עיני דמעה כי נשבה עדר ה׳ א״ר אליעזר ג׳‬
‫דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת‬
‫על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן‬
‫ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה‪ .‬ויש מתמיהים‬
‫על דבר זה איד יאמר בזה שהקדוש ברוך הוא‬
‫בוכה ואיך שייך בכיה אצל השם יתברך‪ .‬אבל‬
‫הדבר הזה כי השם יתברך נראה ונגלה בעולם‬
‫כפי מה שהוא המקבל‪ ,‬וכאשר נגלה הקדוש ברוך‬
‫הוא על הים נגלה כגבור עושה מלחמה‪ ,‬וכאשר‬
‫נגלה על הר סיני נגלה כזקן מלמד תורה‪ ,‬וכך‬
‫כל דבר ודבר נגלה הקדוש ברוך הוא כפי מה‬
‫שראוי אל המקבל‪ ,‬וכאשר המקבל שהם ישראל‬
‫יש להם חורבן ב״ה נגלה ונראה להם אל המקבל‬
‫בבכייה‪ .‬ומוקי ליה בבתי גואי אבל בבתי בראי‬
‫הוד והדר לפניו עוז ו ח מ ה במקומו‪ ,‬ודבר זה‬
‫כי בתי גוואי הם כלפי הנשמה שהיא יושבת‬
‫בחדרי חדרים וכמו שאמרו בפרק קמא דברכות‬
‫)י׳ ע״א( מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים‬
‫אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים‪ ,‬ואל הנשמה‬
‫נגלה בבכיה כי הנשמה שהיא יושבת בחדרי‬
‫חדרים בודאי חסירה כאשר חרב ב״ה‪ ,‬שבזמן‬
‫שבית המקדש קיים היה לנשמה כפרה על ידי‬
‫קרבנות בב״ה והיה הנבואה והתורה וכל הדברים‬
‫אשר הם שייכים לנשמה ועתה הם חסרים אבל‬
‫הגוף שהוא כנגד בתי בראי שם לא נגלה רק‬
‫בשמחה ובהדר כי אין לדבר הזה שום חסרו;‬
‫ולכך בבתי בראי איכא שמחה ובבתי גוואי ליכא‬
‫נצח‬
‫פרקט‬
‫שמח* ומקשה ובבתי בראי ליכא בכייה והא כתיב‬
‫ויקרא ה׳ וגו׳ ומתרץ שאני חורמ ב״ה דאפי׳‬
‫מלאכי שרת בכו‪ ,‬כלומר אפילו מלאכי השרת‬
‫שהם ממונים על הדברים שהם בארץ בכו ביום‬
‫שהרב הבית‪ ,‬שכל העולם היה מקבל חםרון‪ .‬כי‬
‫כאשר היה בית המקדש קיים היה ברכה בעולם‬
‫עד שהיה לד& השובע בכל דבר‪ ,‬ומשחרב בית‬
‫המקדש ירדה קללה לעולם עד שודאי כל‬
‫הנמצאים היו מקבלים קללה‪ .‬ודבר זה היה ביום‬
‫שהרב בית המקדש שנטל מהם הברכה בכל‬
‫הדברים והיה הקללה בכל דבר‪ .‬ודבר זה בכייה‬
‫באותו יום דוקא כי נטלה מהם דבר זה שהיה‬
‫להמ הברכה מכל מקום עולם כמנהגו גוהג אחר‬
‫כך ואין הדברים השייכים לגוף חסרים כלל‪ .‬ועוד‬
‫יש בזה דבר עמוק מאוד‪.‬‬
‫ואמר ג׳ דמעות וכו׳ ר״ל מקדש ראשון‬
‫היה בו הנבואה מקדש שגי היה‬
‫כטרת ישראל ועל ישראל שגלו ממקומם ולמאן‬
‫דאמר על בטול תורה‪ ,‬כי כאשר היה חורבן‬
‫בית המקדש היה בטול ת״ת‪ ,‬למד יותר‬
‫עדיף ת״ת לגודל מעלת התורה‪ ,‬ולמר כית‬
‫שאפשר לעסוק בתורה אף שאי אפשד לעמוק‬
‫בתורה כמו שהיו עוסקין בתורה קודם שגלו‪.‬‬
‫טוף סוף היו יכולים לעסוק בתורה ולכד דבר‬
‫זה שגלו מן הארץ הקדושה הוא יותר גדול בי‬
‫הדר בארץ ישראל כוי‪ .‬וכנגד זה יסד זכור ה׳‬
‫וגו׳ עד הסוף כ״ב פסוקים כנגד התורה שהולכת‬
‫בב״ב אותיות אלפ״א בית״א ומכל מקום לא‬
‫נתבטלה התורה לגמרי ויש למוד התורה אבל‬
‫לא נעקר ת״ת מן השורש וההתחלה״ לכד אין‬
‫זכור וגוי הולך באלפא בית״א שהוא ההתחלה‪.‬‬
‫ולמאן דאמד כ״ב פסוקים אלו כנגד שהיו ישראל‬
‫גולים מן הארץ וגם אין זה עקירה מן השורש‪.‬‬
‫ובמדרש )איכ״ר פ״א( איכה ישבה בדד ‪ TO‬לוי‬
‫משל למטרונא שהיה לה שלשה‬
‫שושבינין אחד ראה אותה בכבודה ואחד ראה אותה‬
‫בפחזותה ואחד רואה אותה בניוולה כוי ירמיה ראה‬
‫אותם בניוולם ואמר איכה ישבה‪ .‬וביאור דבר זה‬
‫כי לשון איכה משמע דבר חדוש יוצא מן המנהג‪.‬‬
‫לכך משה אמר איכה אשא טרחכם ומשאכם‬
‫ישראל‬
‫גט‬
‫וריבכם כלומר שאתם ככוכבי השמים לרוב ודבר‬
‫זה יוצא מן הםדר ומן המגהג ובשביל זה היו יוצאין‬
‫ג״כ מן הטרד שהיו טרחגים מדוב טובה‪,‬‬
‫ולפיכך אמר איכה אשא טדחכם ומשאכם וריבכם‬
‫וזה בעצמו שהיו יוצאיט בטוב שלהם מן הסדר‬
‫הראוי והוא בעצמו היה גודט חטאם‪ ,‬ולכך אמד‬
‫ישעיה איכה היתה לזונה קריה נאמגה ודבר זה‬
‫שהיו יוצאים בחטאם מטרד הראוי‪ .‬אבל ירמיה‬
‫ראה אותם בניוולם שבא עליהם צרות משונות‬
‫שלא בא על שום אומה והדבר הזה בעצמו החטא‬
‫היה גורם שבא עליהם פורעניות יוצא גם כן‬
‫מסדר העולם לכך אמר ירמיה איכה ישבה וגר‪.‬‬
‫ועוד גראה לפרש כי אלו ג׳ איכה יסד ירמיה גגד‬
‫ג׳ דברים שבא עליהם‪ ,‬הגלות מן ארצם‬
‫ועוד בא עליזש החרב ועוד בא הרעב שהוא‬
‫כליון אף אל הקטניים‪ ,‬כי בעלי מלחמה אין שולחין‬
‫ידם להמית הקטנים אבל הרעב הוא שייך יותר‬
‫לקטנים כי הגדול יכול לפרנמ עצמו ואיך יתפרנסו‬
‫הקטניט‪ ,‬ועיקר הגלות הוא לנשיט כי הנשים‬
‫הן יושבות ביותר במקומן ובבתיהן כי כל כבודה‬
‫בת מלך פנימה‪ .‬ולכך התחיל איכה ישבה בדד‬
‫ודבר זה נגד גלות עצמה ואמר גלתה יהודה‬
‫יהודה מעוני וכל איכה זה לשון נקיבה‪ ,‬היתה‬
‫כאלמנה כי דבר זה נגד הגלות ששייך יותר‬
‫לנשים כמו שאמרנו מפני שהם יושבות במקוממ‬
‫ואחר כך התחיל כגגד החרב שבא עליהם ולכך‬
‫אמר איכה יעיב באפו וגו׳ גדע בחרי את כל‬
‫קרן ישראל דדך קשתו כאויב ויהרוג כל מחמדי‬
‫עין וגו׳ וזהו נגד האנשים‪ ,‬אבל איכה יועם גאמר‬
‫נגד הקטנים שבא עליהם הרעב וכדכתיב איכה‬
‫יועט הזהב וגו׳ תשתפכנה אבני קודש בראש כל‬
‫חוצות וגו׳ גם תגין חלצו שד וגר טובים היו‬
‫חללי חרב וגר‪ .‬אבל אגי הגבר הוא כגגד השבי‬
‫שנתנו ביד אויביהם‪ .‬ודבר זה בפגי עצמו והוא‬
‫שייך לאנשים ולנשים ולטף שהכל הולך בשבי‬
‫למכור אותם אף הקטנים ולעשות בהם צרכיהם‪.‬‬
‫וכל השלשה יש בשבי הן הגלות דודאי הוא‬
‫גולה ממקומו‪ ,‬ואם ירצא השבאי הוא הורג אותו‬
‫בחרב‪ .‬וכמה פעמים שאיגו מתן לו לאכול ומת‬
‫ברעב‪ .‬והרי בך אמרו במרק קמא דבחרא)וז׳ ע״א׳‬
‫נצח‬
‫פרקי‬
‫כי שבי נגד חרב דבר ורעב‪ ,‬וזכרם הכתוב )ירמי׳‬
‫א׳( אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר‬
‫לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי‪ .‬וקאמר בגמרא‬
‫בפרק קמא דבתרא דשבי איתנהו כולהו בו כדאי׳‬
‫התם‪ .‬וכנגד המיתה הוא הגלות כי הגלות סבה‬
‫למיתה‪ ,‬כדאיתא בברכות )ח׳ ע״א( אמרו ליה‬
‫לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה דכתיב למען‬
‫ירבו ימיכם על האדמה וגומר כי המקום נותן‬
‫קיום ליושביו שלכך נקרא מקום‪ .‬ובענין זה‬
‫הארכנו במקומו לקמן ודבר זה מבואר בכתוב‬
‫במה שאמר )ויקרא כ״ו( ואכלה אתכם ארץ‬
‫ישראל‬
‫אויביכם‪ ,‬ואין דבר שהוא סבר‪ ,‬למעוט ישראל‬
‫כמו הגלות‪ ,‬וכנגד זה אלו ג׳ איכה והרביעי שהוא‬
‫אני הגבר הוא כנגד השבי‪ .‬ודע כי השבי שנמצא‬
‫בו שלשה דברים אלו כמו שאמרו ז״ל ולכך אני‬
‫הגבר יש בו ג׳ אלפ״א בית״א‪ .‬ומכל מקום לא‬
‫נמצא בו בהפלגה רק בדבר מה כי אין השבי‬
‫בא בכה עליו כל כך לכך באלו ג׳ זכר לשון‬
‫איכה המורה על הפלגה ביותר‪ ,‬ולא כן אני הגבר‬
‫שאין בו הדבר בהפלגה כל כך והפסוקים של‬
‫אני הגבר קצרים הם לא כמו הפסוקים שבאים‬
‫באיכה והדברים הם עמוקים עוד ‪:‬‬
‫פרק י‬
‫כאשר האדם שומע הדברים אשר הגיעו לעם‬
‫ה׳ אשר לא הגיע לשום אומה בעולם‪,‬‬
‫ורוב הצרות אשר באו עליהם והשפלות היתרה‬
‫אשר הם ירודים עד עפר ויותר מזה‪ ,‬ותהרהר‬
‫במחשבתך באולי הוא יתברך עזב ןןותם והם‬
‫אליו כאומה אחרת חס ושלום ויותר פחות מהם‬
‫כאשר הם ירודים אל הכל‪ ,‬אל יבא בהרהור לבך‬
‫ובמהשבתך דבר כמו זה‪ .‬כי מחייב הדעת והשכל‬
‫שאינו כך וגם המוחש לא יקבל זה‪ ,‬גם משה עבדו‬
‫הנאמן וכל עבדיו הנביאים לא העידו עליהם כך‪.‬‬
‫והנה מחייב זה הדעת והשכל בראיות מופתיות‬
‫מחויבים מוכרתים עד שכל אדם בן דעת יראה‬
‫לפניו דבר זה יותר משמש בצהרים‪ .‬וזה כי מן‬
‫הדברים אשר נתבארו לך בפרקים הקודמים‬
‫מסדר השתלשלות הרבוי מן האחד‪ ,‬ובארנו לך‬
‫במופת ברור כי אי אפשר רק שיש בבריאה דבר‬
‫שהוא ראשית שהוא קודם וראשית אל הרבוי‬
‫אשר הוא אחריו‪ ,‬וכמו שהתבאר למעלה‪ ,‬ואל״כ‬
‫היה קשה איך יבא הרבוי מן השם יתברך אשר‬
‫הוא אהד וכמו שנתבאר למעלה‪ ,‬לכך אי אפשר‬
‫י־ק שתהיה אומוז אחת יחידה והיא ראשית הרבוי‬
‫מן האומות בעולם ואל״כ היה הספק הזה עומד‬
‫במקומו מאיזה צד יבא הרבוי מן הסבה הראשונה‬
‫שהסבה הראשונה היא אחת‪ .‬אבל האומה הזאת‬
‫היחידה הם ישראל שהם אומה אחת יחידה‬
‫נקראת ראשית‪ ,‬וכדכתיב קדש ישראל לה׳‬
‫ראשית תבואתו‪ ,‬ואמר הכתוב כי האומה הזאת‬
‫קדש שהיא אל השם יתברך‪ ,‬מפני שהיא ראשית‬
‫לכל האומות והדבר שהוא ראשית הוא אל השם‬
‫יתברך‪ ,‬והראשית הזה הוא אחד כמו שהתבאר‬
‫למעלה ולפיכך הם קדש לה׳‪ ,‬והם ראשית‬
‫תבואתו ושאר האומות הם תוספת ומזה הצד‬
‫הוא הרבוי‪ .‬אבל מה שכתיב )במדבר כ״ד( ראשית‬
‫גוים עמלק אין זה שהוא ראשית תבואתו של‬
‫השם יתברך‪ ,‬רק ראשית גוים‪ ,‬ור׳׳ל כי במה‬
‫שהגוים הם מחולקים מן ישראל לדבר הזה עמלק‬
‫הוא ראשית‪ .‬כי הוא יותר מחולק ומובדל מן‬
‫ישראל משאר אומות כמו שידוע‪ .‬ומפני כי ישראל‬
‫הם ראשית המציאות לכך הם עיקר המציאות‪,‬‬
‫והאומות שאינם ראשית אין להם דבר זה‪ ,‬לכך‬
‫אינם רק תוספת והדבר שהוא תוספת אינו עצם‬
‫ועיקר המציאות‪ .‬ודבר זה מבואר‪ .‬ואיך יהיה דבר‬
‫זה בטל שיהיו האומות עיקר וישראל יהיו טפלים‬
‫אצלם והם משועבדים להם‪ ,‬דבר כמו זה אי אפשר‪,‬‬
‫נצח‬
‫פרקי‬
‫מאחי שכבר בארגו למעלה מעגין השתלשלות‬
‫הדבר והוכחנו בראיות מופתיות שמחייב חמופת‬
‫שיהיה כאן אומה אחת יחידה והיא ראשית‬
‫לבריאה ובשביל זאת הבריאה נברא הכל‪ .‬כדבי‬
‫)כראשית אי( בראשית ברא אלקים את השמים‬
‫ואת הארץ‪ .‬ופי׳ במדרש)ב״ר ם״א( בשביל ישראל‬
‫ברא שמים וארץ‪ .‬והם ישראל כדכחיב‪ .‬קודש‬
‫ישראל ראשית תבואתו״ כי בשביל ראשית‬
‫התבואה אדם זורע כל התבואה׳ כר ישראל הם‬
‫ראשית תבואתו ובשבילם ברא את הכל‪ ,‬כי שאר‬
‫אומות ד& תוספת על זה ואת לא יהיה דבר זה‬
‫בי השם יתברר שהוא יחיד בעולמ איד לא יהיה‬
‫לו בעולם אומה השייכת לו‪ ,‬ויש לה חתיחםות‬
‫אליו שהיא גם כן אומה יחידה בעולם הזה כמו‬
‫שהוא יתבדר יהיד‪ ,‬והם ישראל שעליהם נאמר‬
‫)שמואל ג׳ ז׳( ומי כעמר ישראל גר אהד שיש‬
‫להם התורה ובשביל זה הם עם אחד ולא כמו‬
‫שאר עו״ג אין להם תורה מן השמים שהיא תודה‬
‫אחת‪ ,‬רק יש לער׳ג דת גימוםית ודת גימוסית‬
‫אפשר שיהיה בפנים הרבה‪ ,‬רק התודה כתיב בה‬
‫)במדבר ס״ו( תורד‪ .‬אחת תהיה לכם ועל ת י‬
‫התורה גם כן ישראל עם אחד‪ ,‬אומה כמו זאת‪,‬‬
‫היא שייכת אל השם יתברר שהוא יתברר אחד‪,‬‬
‫ואם כן איד נאמר כי מעלת ישראל בטילה מהם‬
‫ואינם אל הש״י‪ ,‬והרי מוכרח שיהיה נמצא אומה‬
‫יחידה בעולם שהיא אל השם יתברר‪ .‬ועוד אם‬
‫היה דבר זה נמצא בישראל שהיו נחשבים אומה‬
‫כמו שאד אומות זמן מה‪ ,‬ולא היה שם ה׳ נקרא‬
‫עליהם להיותם אל הש״י לעם מגולה‪ ,‬אז היה‬
‫אפשר לומר כשם שחיו מתחלה ולא הוו אל השם‬
‫יתברר‪ .‬כד אטשד לומר שיטולק מהם אח״כ דבר‬
‫זה‪ .‬ולא יהיה גקדא עליהם שט הי‪ ,‬ויהיו כמו‬
‫שאד האומות‪ .‬אבל כאשד תראה כי ישראל לא‬
‫היו לעס כלל קודם שיצאו ממצרים‪ ,‬כדכתיב‬
‫)דברים ב״ו( רדד מצרימה רגר שם במתי מעט‬
‫ויהי שם לגוי גדול עצום ורב‪ ,‬ואז השם יתברר‬
‫הוציא אותם משם והיו אל השם יתברר‪ .‬ואם כן‬
‫לא היו ישראל בלא זד‪ .‬כלל‪ .‬דק כאשר היו לעס‬
‫גקרא שמ ה׳ עליהם׳ לבד אין לומד שיהיה זד‪,‬‬
‫מסולק מהם בלל לומד שיהיו כשאר האימות‪,‬‬
‫ישראל‬
‫‪K0‬‬
‫מאחר כי מצד בריאה שלהם הם אל השם יתבדו״‬
‫כאשר נראה בהם דבר זה כי כאשר היו לעם או‬
‫מיד היו אל השם יתבדו•‬
‫ו ב מ ד ר ש )יל״ש ואתחנן( או הנסה אלהים לבא‬
‫לקחת לו גוי מקרב גר כעובר‬
‫שהוא גתון בתוד מעי בהמה והרועה גותן ידו‬
‫ושממו״ כד הנמה אלחים לבא לקחת לו גוי מקרב‬
‫גוי‪ ,‬ופירושו בזה הדברים שאמרנו כי לא נחשבו‬
‫ישראל כאשר היו במצרים‪ ,‬שהיה להם מציאות‬
‫כלל‪ ,‬שאם נחשבו ישראל שהיה להם מציאות‪,‬‬
‫אם כן היו ישראל זמן מה ולא היה שם ה׳ נקרא‬
‫עליהם‪ ,‬כי עדיין לא לקחם השם יתברד לעם‪,‬‬
‫ואם כן אפשר שהיו ישראל בלא זה‪ ,‬אבל לא היו‬
‫כד ואם כן אי אפשר שיהיו ישראל ולא יהי שם‬
‫ה׳ נקרא עליהם כמו שאמרנו‪ ,‬לכד **ר כי היו‬
‫ישראל כעובר ששמטו הרועה מקרב אמו כאשר‬
‫הוציא אותם משם‪ ,‬ולא היו לישראל שום מציאות‬
‫קודם זה‪ ,‬ומזה תדע כי אי אפשר לישראל שיהיו‬
‫בלא זה כלל שלא יהוד‪ .‬שם ה׳ נקרא עליהם‪,‬‬
‫וא״כ אי אפשר שיהיה בטל דבר זה בשום אוטן‪.‬‬
‫ועוד תבין זד‪ .‬מן עצם בריאתם של ישראל שמצד‬
‫עצמן יש להם המעלה האלקית ואין בטול‬
‫אל דבר זד‪ -‬רש ללמוד דבר זה מדברי חכמים‬
‫אשד הודיעו לנו דברים אלו בחכמתם באמרם‬
‫)ב״מ קי״ו ע״ב( ואתן צאני צאן מרעיתי אדם‬
‫אתם אתם קררם אדם ולא עו״ג קרוימ אדם‪.‬‬
‫הנה אין צריו ראיה כי ישראל הם עיקר המציאות‬
‫בעולם הזה כאשר ישראל בטרט נקראים אדם‪.‬‬
‫וכאשר תתבונן תמצא שהם דברים ברורים מאד‬
‫עד שאין ספק בו‪ .‬וזה כאשד תראה בבריאה‬
‫שנברא האדם אחרון לכל הנבראים ודבר זה‬
‫בודאי אינו במקרה רק הוא נמשו אחר עצם‬
‫האדם‪ ,‬וזה כי ראוי דבר שהוא כמו צורה והצורה‬
‫על ידה יושלם הבל‪ ,‬לכד ראוי שיהיה אחרון כי‬
‫הכל יושלם באחרונה‪ ,‬ומפגי כך נברא האדם‬
‫אחרון אל הכל לפי שהאדם צורה על חתחתוניס‬
‫והוא השלמת כל חתחתונים ולכד נברא חאדם‬
‫באחרונה כאשר הושלם הכל‪ .‬ותמצא דבר זה‬
‫בישראל שגם הם נבראו באחרונה רש לחם בזה‬
‫סגולת האדם שנברא באחרונה‪ .‬שהרי לא תמצא‬
‫םב‬
‫נצח‬
‫שום אומה נבראת ויצאה לפועל אחר ישראל כי‬
‫עמון ומואב ועשו הכל היו אומות גדולות קודם‬
‫ישראל כמו שמוכיח מן הכתוב שמזכיר אותם‬
‫הכתוב קודם שיצאו ישראל ממצרים אם כן יש‬
‫לישראל סגולת האדם אשר הוא נברא באחרונה‪,‬‬
‫וכאשר ראה דניאל ממשלת ד׳ מלכיות המשיל‬
‫כולם בחיות ואמר )דניאל ז׳( חזה הוית בחזוי‬
‫לילא וארו עם ענני שמיא כבר אגש וגוי‪ ,‬וזה‬
‫נאמר על מלכות המשיח שהוא מלכות ישראל‪,‬‬
‫וכל זה מפגי שאין העו״ג עיקר המציאות רק‬
‫הם טפלים אצל ישראל לכך נקראו חיות‬
‫שאינם נבראים בשביל עצמם רק בשביל ישראל‪,‬‬
‫ואלו ישראל מדמה אותם לבר אנש בי ישראל‬
‫הם עיקר המציאות בעולם הזה וכל הדברים‬
‫האלו ברורים‪ .‬ומזה התבאר לך נצחית ישראל‬
‫שאי אפשר שיהיה השינוי בהם‪ ,‬מאחר שישראל‬
‫הם עיקר המציאות‪ ,‬או שתאמר שאין לישראל‬
‫מדריגה האלקית שבשבילה הם עיקר המציאות‬
‫והיה בטל דבר זה מהם אם כן מתחייב מזה‬
‫שיהיה שינוי בעולם הזה עד שיהיה עיקר‬
‫העולם מקבל שינוי והיה עולם אחר ממה שהיה‬
‫קודם‪ ,‬והכתוב מעיד על זה גם כן כי עיקר‬
‫המציאות ישראל ואם יתבטל ישראל היה העולם‬
‫משתנה לגמרי עד שאין כאן עוד עולם הראשון‪,‬‬
‫ואיך יתכן דבר זה כי ישתנה העולם לגמרי ולא‬
‫יהיה קיום ועמידה אל העולם‪ ,‬וזהו ראיה ומופת‬
‫שכלי‪.‬‬
‫נוסף על כל זה הרי על זה העידו הנביאים כולם‬
‫פה אחד‪ ,‬כי לא עזב השם יתברך את‬
‫ישראל וירמיה הנביא זכר את המופת המחויב‬
‫מן השכל‪ ,‬לכך אמר ירמיה )ל״א( כה אמר ה׳‬
‫נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור‬
‫לילה רוגע הים ויהמו גליו ה׳ צבאות שמו אם‬
‫אם ימושו החקים האלה מלפני גם זרע יעקב‬
‫ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים‪ ,‬והנה אמד‬
‫בפירוש כשם שאלו נמצאים הם עיקר המציאות‬
‫והם השמש והירח והכוכבים ולא יתכן שיהיה‬
‫שינוי בדבר שהוא עיקר המציאות‪ ,‬כך אין שינוי‬
‫לישראל במה שהם עיקר ועצם המציאות בעולם‬
‫הזה‪ ,‬כמו שאמרנו‪ ,‬כי הם ראשית ועיקר בעולם‬
‫ישראל‬
‫ואין ראוי לעלות על הדעת דבר כמו זה ומרוחק‬
‫מן השכל בתכלית הרחקה‪ ,‬ודי בזד‪ -‬ובדבר הזה‬
‫שאמר נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים‬
‫לאור לילה‪ ,‬רמז כי לא יהיה ביטול לישראל בין‬
‫כאשר לא יהיו תחת ממשלת האומות והיה להם‬
‫אורה ובין שהם יושבים בגלות ובחשיבה‪ ,‬ולכך‬
‫אמר נותן שמש לאור יומם וזהו כאשר אין ישראל‬
‫תחת ממשלת האומות ואמר חוקות ירח וכוכבים‬
‫לאור לילה וגוי‪ ,‬וזה אמר שאל יאמר כי יניע‬
‫לישראל בטול בשביל כובד גלותם׳ ולכך אמר‬
‫כי כשם שנתן חוק לירה ולכוכבים שיהיה להם‬
‫המציאות לאור לילה כך נתן קיום לישראל‬
‫בגלותם ולא יקבלו בטול והפסד כלל בגלותם אף‬
‫אס ישבו בחושך הגלות‪ ,‬ואמר רוגע הים ויהמו‬
‫כנגד העו״ג שנמשלו כים ובמדרש )במד״ר פ״ב(‬
‫הוי המון עמים כהמות ים יהמיון נמשלו ישראל‬
‫לחול שנאמר והיה בני ישראל בהול אשר על‬
‫שפת הים ונמשלו העו״ג לים שנאמר כהמות‬
‫ים יהמיון והם מתיעצין על ישראל והקדוש ברוך‬
‫הוא מתיש גבורתן‪ ,‬וזה שאמר כאן רוגע הים‬
‫ויהמו גליו שהוא יתברך מבטל עצתן כאשר רוצין‬
‫לבא על ישראל וזה מבואר‪.‬‬
‫ויותר מזה שמעיד על זה המוחש‪ ,‬כי כאשר נגלה‬
‫ונראה לפניך שפלות ישראל וירידתם בין‬
‫האומות עד שאי אפשר שיהיה שפלות יותר מזה‬
‫ואיך יש להם קיום בין האריות והנמרים‪ ,‬אם לא כי‬
‫גדול הרועה אשר שומרם ואם לא כי מאת ה׳ היתד•‬
‫זאת והיא נפלאת בעיני כל באי עולם אי אפשר‬
‫לאומה שיהא לה קיום כלל‪ .‬ובפרק קמא דמגילה‬
‫)י״א ע״א( אמר שמואל לא מאסתים ולא געלתים‬
‫לכלותם להפר בריתי אתם כי אגי ה׳ אלהיהם‬
‫לא מאסתים בימי יונים ולא געלתים בימי‬
‫אספסיאנוס קיסר לכלותם בימי המן להפר בריתי‬
‫אתם בימי מלכות רביעית‪ ,‬כי אני ה׳ אלהיהם‬
‫לימות גוג ומגוג‪ .‬במתניתא תנא לא מאסתים‬
‫בימי כשדים שהעמדתי להם דגיאל חנניה מישאל‬
‫ועזריה‪ ,‬ולא געלתים בימי המן שהעמדתי להם‬
‫מרדכי ואסתר לכלותם בימי יונים שהעמדתי‬
‫להם שמעון הצדיק ומתתיהו בן יוחנן כ״ג‬
‫וחשמונאי להפר בריתי אתם בימי מלכות רביעית‬
‫נצח‬
‫מרקי‬
‫שהעמדתי להם של בית רבי ותכמי הדורות כי‬
‫אגי ה׳ אלהיהם לעתיד ל}א שאץ כל אומה ולשון‬
‫שולטת בהם ע״כ הגה דעת שמואל בפי׳ הטםוק‬
‫הזה שכל זמן שתבא צדה על ישראל הוא ית׳‬
‫מציל אותם ואינו מניה לכלותם ומעמיד להם‬
‫מצילים שיהיו נושעים על ידם‪ ,‬ובזה נראה בגלותם‬
‫יותר שלא מאם בהם‪ ,‬ואלו הציל אותם הש״י‬
‫שנתן בלב המושלים עליהם שלא יעשו להם דבר‪,‬‬
‫בזה לא נראה שלא מאט בהם הש״י אבל כאשר‬
‫העמיד מהם אנשים שהיו קרובים אל המלכות‬
‫והיו נצולים על ידיהם מ ה נראה כי לא מאט‬
‫בהם השיי‪ ,‬כי בזה נודע כי ההצלה היא בעצמם‬
‫וזהו מעלתם העליונ* והברייתה מפרש שמעמיד‬
‫הש״י להם בני אדם בכל מלכות ומלכות‬
‫מצילים מיוחדים‪ ,‬מ כח כל מלכות ומלכות‬
‫מיוחד בפני עצמו ולכך מעמיד הש״י להם‬
‫בכל מלכות ומלכות בפני עצמו מרנםים כפי‬
‫מה שראוי לאותו מלכות וכפי ענין המלכות‪.‬‬
‫ובירושלמי דתענית)פרק ב‪ ,‬היו( ריש לקיש כשם‬
‫רבי ינאי אמר שתף הקב״ה שמו‬
‫בישראל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מפתח‬
‫פלטרץ קטנה אמר אם אני אניח המפתח כמו שהיא‬
‫הרי היא אבודה אלא הרי אני קובע בה שלשלת‬
‫שאם תהיה אבודה תהיה השלשלת מונח עלי כד‬
‫אמר הקב״ח אם אני מניח את בני ישראל הרי הם‬
‫אבודים בץ האומות אלא הרי אני משתף שמי‬
‫הגדול בהם מה טעם וישמעו הכנעני וכל יושבי‬
‫הארץ ונםמ עלינו והכריתו את שמיגו מן הארץ‬
‫ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו ע״כ‪.‬‬
‫וביאור עגץ זה כי העוה״ז הוא פלטרץ של מלד‬
‫וישראל הם מפתח של פלטרץ‪ ,‬שאם אין ישראל‬
‫הרי דומה לפלטרץ שהוא מגור וכאשר הטלטרץ‬
‫טגור אין הפלטרין משמש כלום ולא נקרא מ ת‬
‫כי אין לו פתיחה‪ ,‬כך אט אץ ישראל אץ הטלטרץ‪,‬‬
‫שהוא העולם משמש כלום והוא פגור וכאלו אין‬
‫שם פלטרץ עליו כלל‪ ,‬ולפיכד גקרא ישראל מפתח‬
‫קטנה שהם אומה קטנה והם המפתח של הפלטרץ‬
‫הגדולה‪ .‬וכבר התבאר כי ישראל נחשבים שהם‬
‫כמו צורה אל העולם ולכד מדמה את ישראל‬
‫למפתח שהמפתח פותחת הטרקלין עד שהוא‬
‫ישראל‬
‫מג‬
‫פתוחה וכאשר אץ המפתח חפלטרץ היא סגור*‬
‫והוא כמו גלמי כלי עץ אשר הוא טתום ואין לו‬
‫בית קיבול ואין לה אורת טרקלין שהוא פתו*‬
‫ואמר שאם יהיה מגיח ישראל כמו שהם יהיו‬
‫נאבדים בין האומות כי ישראל הם אומה נבדלת‬
‫מכל האומות והיא אומה לעצמה מיוהדת כמו‬
‫שהתבאר‪ ,‬ואין טפק שהאומה הישראלית כל‬
‫האומות מתגגדים לה והיו המתגגדים גובדין עליה‬
‫ומבטלין אותה כאשר הם בגלות והם תחתיהם‪.‬‬
‫לכך שתף שמו בהם‪ ,‬כלומד‪ ,‬שהם דביקים אל‬
‫חש״י ומה אין האומות יכולים להם כאשד שתף‬
‫חשם בשמם‪ ,‬ודבר זח גקרא שלשלת כי חשלשלח‬
‫משלשל ומחבר המפתה שלא יהיר‪: ,‬אבד ממנו‪,‬‬
‫לכד מה ששתף הש״י שמו בהם הוא השלשלת‬
‫המהבד אותם אל הש״י שלא יהיו נאבדים בין‬
‫האומות והם דביקים בו כדכתיב )ובריש ד‪ (,‬ואתם‬
‫הדבקים בה׳ אלהיכם וגר‪ .‬ואינו דומה לישמעאל‬
‫שאף כי גם אצלו שם אל אינו דומה לשם ישראל‪,‬‬
‫כי נקרא ישמעאל שהשם שמע תפילת הגר אכל‬
‫אצל ישראל לשון אל מורה שיש בהם ענין אלהי‪.‬‬
‫שהרי בשביל זה נקרא יעקב בשם ישראל שריח‬
‫עם אלהים ועם אנשים )בראשית לב‪ .(,‬ואם כן שם‬
‫ישראל ר״ל שהי׳ ביעקב ענין אלקי על שם שרית‬
‫עם אלהים ותוכל ולפיכד נקרא זהו שתף שמו‬
‫בשמם ולכד אמר הכתוב )יהושע ז‪ (,‬והכריחו את‬
‫שמיגו מן חארץ ומה תעשה לשמד הגדול‪ ,‬כי‬
‫מאחר ששתף השם בשמם א״כ אם יכריתו אותם‬
‫מן הארץ ומה תעשה לשמן הגדול שדבר זה‬
‫מגיע אל שמו‪ .‬אמנם גיל כי מה שאמרו כאן‬
‫ששתף שמו כשמם שלא יהיו נאבדים כץ האומות‪,‬‬
‫שאין פירושו שלא יהיו נאבדים כאשר הם בגלותם‬
‫בין האומות שאף אם אינם כגלות צריכים ישראל‬
‫לשתוף שמו בשמם שלא יהיו ישראל בטלים בין‬
‫האומות‪ ,‬כי האומות מרובים ויהיו ישראל תיו‬
‫בטלים בהם‪ ,‬ואז לא יהיה כאן מפתח למלטרין‬
‫הגדולה כמו שהתבאר למעל* ולכך קבע בישראל‬
‫שלשלת המחבר אותם אל הש״י ובזוז הם גמצאים‬
‫ונבדלים בטני עצמם שהם הלק ה׳ ואינם בטלים‬
‫אצל הרוב׳ אבל לעמן ישראל בגלותם הוא ענין‬
‫אחר שהש״י בעצמו עמהם בגלותם‪.‬‬
‫סד‬
‫נצח‬
‫פרקי‬
‫ובפרק בני העיר )מגילה כט‪ ,‬א( תני רבי‬
‫שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה‬
‫חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם‬
‫גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה‬
‫נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים גלו‬
‫לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כםאי בעילם‪,‬‬
‫גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי‬
‫בבלה גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה‬
‫בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו׳ ואף כשהם‬
‫עתידים ליגאל שכינה עמהם שנאמר ושב ה׳‬
‫אלהיך את שבותך וגו׳ והשיב לא נאמר אלא ושב‬
‫מלמד שהשכינה שב עמהם מבין הגלות ע״כ‪.‬‬
‫והרשב״א ז״ל בפירוש ההגדות שלו )שם( הוקשה‬
‫לו מה שאמר ואף כשהם עתידים להגאל פשיטא‬
‫אם הוא בגלות עמהם מכ״ש שהוא בא ע מ ה ם‬
‫כשנגאלו‪ ,‬ולכך הוצרך לפרש כי מה שאמר‬
‫וכשנגאלו שב עמהם מן הגלות היינו שבא לומר‬
‫שהשם יתברך עמהם בגלותינו ז ה שהם נפוצים‬
‫בכל קצוי הארץ‪ ,‬כך הם דברי הרשב״א‪ .‬ואני אומר‬
‫שהדברים הם כמשמען שיותר יש טעם להיות‬
‫עם ישראל בגלות ממה שיהיה עמהם כאשר יצאו‬
‫מן הג‪'.‬ות שכן אמרו רז״ל לענין החולה בפרק‬
‫יציאות השבת )שבת יב‪ ,‬ב( הנכנס לבקר את החולה‬
‫לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף‬
‫וישב לפניו שנאמר )תהלים מא‪ ,‬ד‪ (.‬ה יסעדנו על‬
‫ערש דוי וגר‪ .‬ובחבור גור אריה בפ׳ ויחי פרשנו‬
‫שני טעמים האחד שכל דבר שצריך שמירה‬
‫השגחתו עליו יותר והחולה שיצא מטבעו אשר‬
‫נתן הש״י הטבע אל האדם להעמיד את האדם‬
‫ועתה נשתנה טבעו צריך הוא אל השמירה שלא‬
‫יהיה נפסד‪ ,‬והשמירה מן הש״י‪ .‬והטעם השני הוא‬
‫שהכתוב אומר )ישעיה נז( את דכא ושפל רוח‬
‫אשכן שזהו ממדת הש״י ששכינתו עם אשר הוא‬
‫דכא‪ ,‬וכבר התבאר למעלה ענין זה באריכות‪ .‬ולכך‬
‫החולה שהוא דכא הש״י עמו בפרט‪ ,‬ולשני‬
‫הטעמים ראוי שיהיה השכינה עם ישראל ביותר‬
‫כאשר הם בגלות‪ ,‬שכאשר הם בגלות אז ה ם‬
‫כמו חולה שיצא מטבעו כי אין מן הטבע וממנהגו‬
‫של עולם שתהיה אומה תחת אומה אחרת וכמו‬
‫שהתבאר למעלה‪ ,‬ולפיכך הש״י אתם בגלות ואל״כ‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‬
‫איך יהיה עמידה וקיום להם במלכות רביעית‬
‫אם לא כי יד ה׳ עשתה זאת‪ ,‬וכן לטעם השני‬
‫אשר אמרנו כי עיקר שכינתו בתחתונים כי כן‬
‫מדתו של השי״ת להיות שכינתו את דכא‪ ,‬וישראל‬
‫בגלות מדוכאים הם ראוים שיהיה שכינתו עמהם‪.‬‬
‫אבל כאשר יצאו מן הגלות אז יעלה על הדעת‬
‫שאין הש״י אתם ולפיכך אמר אף כאשר ישובו‬
‫מן הגלות הוא נמצא אתם‪ .‬וכאן מה שהש״י עם‬
‫ישראל בגלות הוא טעם אחר כמו שאמרגו למעלה‪,‬‬
‫כי אין ישראל נפרדים מן השכינה מאחר שהוא‬
‫ית״ש שתף שמו בשמם ולכך בכל גלות וגלות‬
‫ובשובם הוא אתם‪ ,‬כי לדביקות הזה אין פירוד‪,‬‬
‫ולכך קאמר שאף כאשר הם עולים מן הגלות שאז‬
‫אין לומר שהוא אתם בשביל שצריך שיהיה לו‬
‫השגחה עליהם רק בשביל כי לא הוסר הדבוק ההוא‬
‫כי אין הסרה לו וכמו שיתבאר עוד‪ .‬ובפ״ק דברכות‬
‫)ח‪ .‬ע״א( תניא ר׳ נתן אומר מניין שאין הקב׳יה‬
‫מואס בתפילתן של רבים שנאמר הן אל כביר‬
‫לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי אמר‬
‫הקב״ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים‬
‫ומתפלל עם הצבור כאלו פודה לי ולבני מבין‬
‫האומות ע״כ‪ .‬ורצו גם בזה כי השכינה עם ישראל‬
‫בגלותם כמו שאמרנו ואף על פי שאצלו אין‬
‫שייך שעבוד חייו מאחר שהוא ית׳ עם ישראל‬
‫בגלותם‪ ,‬הרי נאמר עליו ית׳ גלות מצד הזה כי‬
‫שכינתו ית׳ עם ישראל‪ ,‬וכאשר יש קיבוץ עם‬
‫אל הש״י כאשר ה צ מ ר מתפללים דבר זה ה!א‬
‫יציאה מן פיזור ישראל אשר הם פזורים בין‬
‫האומות והוא נחשב פדיון מבין האומות כאשר‬
‫הם מתאספים אל הש״י לתפילתו ובזה הם יוצאים‬
‫מן הפיזור‪ ,‬כי כאשר ישראל הם בין האומות ואף‬
‫אם הם אלף ביחד נקראו פזורים בין האומות‪.‬‬
‫אמנם כאשר הם מתפללים עם הצבור והם‬
‫מתאספים ומתקבצים אל ה׳ זהו יציאה מן רשות‬
‫האומות והתעלות מתוכם אל ה׳ וזה נקרא שפודה‬
‫ישראל מן האומות‪ .‬ועוד יש להם התרוממות‬
‫והתעלות מן האומות ע״י גמילות חסדים כי ע ״ י‬
‫גמילות חסדים האדם מתרומם‪ ,‬ועל דבר זה יש‬
‫ראיות ברורות דכתיב )משלי יד( צדקה תרומם גוי‬
‫וגר‪ ,‬ועוד כתיב )ישעיה ל״ג(‪ ,‬ועלך צדקות דובר‬
‫נצה‬
‫פרק יא‬
‫משדים וגר הוא מרומי׳ ישכון מצתת סלעים‬
‫משגבו‪ .‬וכל הדברים האלו כי גמילות הסד מדת‬
‫אברהם שנקרא אברהם אבדם שהיה מתעלה על‬
‫כל אדם בשביל מדה זאת ועוד צריו־ יותר‬
‫התרוממות עד שהוא מתעלה מבין מדריגת‬
‫האומות לצאת הוץ לרשות האומות‪ ,‬וזהו ע״י‬
‫התורה שהתודה מתעלה על הבל כמו שאמדו‬
‫חכמים בברייתא דשנו )םיםקא ב׳( כל העוסק‬
‫מתעלח שנאמר ומגחליאל במות וכל אלו ג׳ דברים‬
‫התעלות ממדריגה למדריגה עד היציאה מרשות‬
‫האומות בהתעלות זה׳ ולכך אמר כל העוסק‬
‫בתורה ובגמילות הסדים ומתפלל עם הצבור כאלו‬
‫פדאו לי ולבני מבין האומות כאשר יש כאן‬
‫התעלות מן האומות‪ ,‬כי על ידי התורה ועל ת י‬
‫גמילות חסדים יש לאדם התעלות עד למעלה‪.‬‬
‫ורמזו הכמיס דבר זה שאמרו במדרש )ויקרא ובא‬
‫ישראל‬
‫םה‬
‫ם״יא שני דברים הם ביד ימינו של הקב״ה התורה‬
‫וגמילות הסדים תורה מ ת י ב מימינו אש דת למו‬
‫גמ״ח דכתיב צדק מלאה יממן וכל עגין זה לגלות‬
‫על אלו ב׳ דברים כי על ת ם האדם מתעלה‬
‫למעל* ולכד הם בימיגו כי היד הימגית יש בה‬
‫התעלות כמו שבארנו לפני זה דכתיב)תהליס קיח(‬
‫ימין ה׳ רוממה והאדם מתעלה על ידי שני‬
‫דברים אלו שהם ב ת הימין‪ ,‬וכאשר הוא מתפלל‬
‫עם הצבור בזה יש לו קבוץ מן רשות האומות‬
‫וזהו ג״כ פדיון לשכיגה שהיא עם ישראל בגלותם‪.‬‬
‫ופי׳ זה גכבד מאד ממזר תבין אותו על עמקו‬
‫כי יש כאן התעלות עד שמתעלים ישראל עד‬
‫עולם העליון עד שאין עוד התעלות על ז* מ״מ‬
‫התבאר לד מ הש״י עם ישראל בגלות ואין סירת‬
‫כלל בגלות והוא שעמד לאבותינו ולנו עד כי‬
‫יבא גואלנו‪:‬‬
‫פרק יא‬
‫הראיה השכלית אשר אמרנו שמחייב מסדר‬
‫השתלשלות הרמי מן האחד‪ ,‬על זה‬
‫העידה התורה הנאמנה שאמרה )וברים יד(‪ ,‬ט י ס‬
‫אתם לה׳ אלהיכם‪ ,‬ויש לד להבין בשם הנכבד‬
‫הזה מה שנקראו ישראל בנים לה׳‪ .‬וזה כי אין‬
‫ספק כי הנמצאים הם עלולים ומושפעים מן הש״י‬
‫ואין הנמצאים מתדמים יחד‪ ,‬דק כי יש מושפע‬
‫מאמתת עצמו ויש שאינו כד לפי רחוק הנמצאים‬
‫ולפי קורבתם אליו יתברר‪ .‬והנה ישראל אומה‬
‫זאת מושפעים ממנו יתברר מאמתת עצמו ית׳‬
‫ובדבר זה יותר יש לחם צירוף וחבור אל הש״י‪,‬‬
‫ועל זה מורה השם הנכבד הזה שנקראו מים‬
‫ונקראו בשם מ י בכורי)שמות ד(‪ ,‬כי שם בן יאמר‬
‫על שנמצא מאמתת עצמו ומצד שם הזה אין בזה‬
‫עדיין הצירוןי הגמור שהוא מיוחד‪ ,‬כי אפשר‬
‫שיהיו ב׳ בנים לאחר והצירוף אשר הוא לשגימ‬
‫אינו צירוף גמור מיוחד‪ ,‬ואף כי אין אומה נקראת‬
‫בן אל הש״י יותר מישראל מ״מ שם בן אינו כ״כ‬
‫הצירוף אליו‪ ,‬כיון שאפשר שיהיה לאחד שני‬
‫בנים‪ ,‬ולכד נקראו ישראל בני בכורי כי א״א‬
‫שיהיה לאחד שני בכורים‪ .‬ומזה תבין כי אי אפשר‬
‫שתהיה עוד אומה שנקראו בנים כי הש״י הוא‬
‫אהד בעצמו־ ומאחר כי הבן הוא מן אמתת עצמו‬
‫אשר אמתת עצמו הוא אחד ולכד יבנו ג״כ הוא‬
‫אחד‪ ,‬וזה מבואר ממה שאמרו במדרש )מובא‬
‫בתום׳ חגיגה ג׳ ע״ב ד״ד‪ ,‬מי( כי הש״י מעיד‬
‫על ישראל שהם אחד ופירוש זה מ מאחד כי‬
‫ישראל הם מן אמתת עצמו ית׳ והוא ית׳ אהד‪,‬‬
‫וכד אשר מושפע מאתו ית׳ הוא אחה אבל שאד‬
‫אומות שאף שהם מושפעים מן הש״י מ״מ אינם‬
‫מושפעים מאמתת עצמו רק ישראל מושפעים‬
‫מאמתת עצמו‪ .‬ודבר זה כמו שאמרנו כי אי אפשר‬
‫שלא תהיה אומה אחת שהיא ראשית והיא נבראה‬
‫בראשונה מן הש״י‪ ,‬ולכד נקראת אומה זאת‬
‫ראשית וגקראת בכור ג״ב כי הבכור הוא ראשית‪,‬‬
‫ובשביל אותו ראשית גברא הכל כמו שמחייב‬
‫השכל‪ ,‬גם בשביל שהבכור הוא אהד בי אי אפשר‬
‫שיהיה שגי בכורי׳ לאחד כד א״א שיהיר‪ ,‬אל הש״י‬
‫סו‬
‫נצח‬
‫פרק יא‬
‫שנים שהם ראשית‪ ,‬מאחר שהוא יתברך אחד‬
‫לא יושפע ממנו בראשונה והוא עיקר המציאות‬
‫רק אחד ובשביל זה הראשית יושפע אח״כ תוספות‬
‫עליו כמו שפרשנו‪ .‬ודבר זה מורה על הקשור‬
‫והחבור שאין לו פירוד כלל‪ ,‬כי אם לא היה‬
‫האומה הזאת נקראת בני בכורי על שם שהוא‬
‫אחד והיו לו שני בנים לא היה לאחד מן השנים‬
‫החבור גמור‪ ,‬שהרי יש חבור אל השני ואותו‬
‫חבור שיש לו אל השני אין לו לזה וא״כ אין זה‬
‫חבור גמור‪ ,‬אבל כיון שהם נקראים בני בכורי‬
‫והבכור הוא אחד מורה שיש כאן חבור גמור‪,‬‬
‫לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו‪ ,‬ולחבור הזה‬
‫אי אפשר שיהיה לו פירוד כלל וכי יש שנוי‬
‫לאמתת עצמו והכל נרמז בשם הנכבד תזה שנקראו‬
‫בנים‪ ,‬והדברים האלו גדולים מאוד מאוד‪.‬‬
‫ובפ״לן דקידושין)לו‪ ,‬ע״א(‪ ,‬בנים אתם לה׳ אלהיכם‬
‫ר׳ יהודה אמר בזמן שאתם נוהגים מנהג‬
‫בנים ר׳ מאיר אומר בין כך וכך קרוים בנים‬
‫שנאמר בנים סכלים ואומר בנים לא אמן בהם‬
‫ואומר זרע מרעים בנים משחיתים ואומר והיה‬
‫במקום אשר יאמר לא עמי יאמר להם בני אל חי‬
‫מאי ואומר וכי תימא בנים סכלים הוא דמקרי בנים‬
‫בנים לא אמן בהם לא נקראו בנים ת״ל בנים‬
‫לא אמן וכי תימא בנים לא אמן בהם הוא דמקרי‬
‫בנים פלחי לע״ג לא מקרי בנים ת״ל זרע מרעים‬
‫בנים משחיתים וכי תימא בני מעלי לא מקרי‬
‫ת״ל והיה במקום אשר יאמר לא עמי אתם יאמר‬
‫בני אל חי ע״כ‪ .‬ובארו בזה כי לדעת ר׳‬
‫יהודה כיון שבשם בנים הצירוף היותר שיש‬
‫לישראל אל אביהם שבשמים‪ ,‬אם אין עושים‬
‫מעשה בנים אין ראויים הם לשם הזה שכבר בטל‬
‫השם הנכבד הזה‪ .‬ולדעת ר׳ מאיר אינו כך‪ ,‬כי‬
‫שם בן נאמר על שהוא ית׳ אב ועלה לישראל‬
‫ואם ישראל סרו ופרשו מן אביהם זהו מצד העלול‬
‫עצמו‪ ,‬אבל מה שהוא ית׳ עלה להם לדבר זה אין‬
‫הסרה כלל כי אין ההסרה שלהם רק מצד העלול‬
‫עצמו ולא מצד העלה‪ ,‬לכך בכל ענין נקראו בנים‪.‬‬
‫וקאמר רי׳מ לא זה בלבד שנקראו בגים כאשר הם‬
‫סכלים‪ ,‬ופירוש סכלים כאשר הם נעדרים החכמה‬
‫אשר ראוי שיהיה להם ובשביל העדר קנין החכמה‬
‫ישראל‬
‫אין ראוי שיתבטל מהם שם בנים‪ ,‬כי כאשר הם‬
‫חוטאים בשגגה שלא יבינו בשביל העדר החכמה‬
‫לא יסולק שם בנים אבל אינם פושעים שיהיו‬
‫מזידים יודעים את רבונם ועם כל זה חוטאים‪,‬‬
‫ועל זה אמר כי עוד יותר מזה שגם באשר הם‬
‫פושעים במזיד נקראים אל הש״י בנים שנאמר‬
‫בנים לא אמן‪ ,‬הרי אף שהאב הוא מוכיח ומלמד‬
‫ומזהיר את בניו ויודעים הבנים את אביהם ועם‬
‫זה אין אמון בהם מ״מ שם בנים עליהם‪ ,‬ולא‬
‫זה בלבד אלא אף אם דביקים לגמרי בע״ג ויוצאים‬
‫במעשיהם מן הקב״ה להיות דביקים באלהי נכר‪,‬‬
‫ובדבר זה היה ראוי לומר שיתבטל שם בנים אשר‬
‫הם מצטרפים אל הש״י כמו צירוף הבן אל אביו‪,‬‬
‫ועל זה אמר שגם בענין זה נקראו בנים אל הש״י‪.‬‬
‫וכל זה מפני כי אין שייך בטול לענין זה אשר‬
‫נקראו ישראל בנים כי שם בנים מצד אשר‬
‫הש״י הוא עלה להם כמו האב שהוא עלה אל‬
‫הבן והוא מצד עצמו של האב‪ ,‬ודבר זה אין שינוי‬
‫לו בכל חטא אשר יעשו תהיה החטא מה שהוא‬
‫שכל חטא שהוא הסרה מן הש״י הכל הוא מצד‬
‫העלול‪ ,‬אבל מצד כי הוא ית׳ עלה להם דבר‬
‫זה הוא מצד אמיתת עצמו‪ ,‬ומפני כי עדיין יש‬
‫לומר כי אף אם ישראל הם בנים של הסבה‬
‫הראשונה הם דבר חסר כאשר הם חוטאים‪ ,‬ועל‬
‫זה אמר כי נקראו בני מעלי כדכתיב )הושע ב‪ ,‬א(‪,‬‬
‫במקום אשר יאמר לא עמי אתם יאמר בני אל‬
‫הי‪ ,‬ודבר זה שר״ל שהם בנים באין חסרון‪,‬‬
‫כי החסרון ג״כ הוא מצד ישראל שהם העלול מצד‬
‫הזה הוא ההטא‪ ,‬אבל הש״י שהוא העילה ברא‬
‫ישראל בלא חטא‪ ,‬כי הדבר שהוא מצד העלול יש‬
‫הסרה כי יסיר לב האבן מעל לבם‪ ,‬מאחר שאין‬
‫זה רק מצד העלול ולכך נקראו ישראל בני מעלי‪,‬‬
‫כי מצד שנבראו מן העלה הם בתכלית הטוב ואם‬
‫הלכו אחר יצרם אין זה מצד עצמם רק הוא דבר‬
‫מקרה כמו שיתבאר בפרק שאחר זה‪ ,‬מ״מ כיון‬
‫שהם טובים מצד עצמם שכך נבראו מן הש״י‬
‫בשלמות בשביל זה נקראו בני מעלי‪ ,‬ותחלת‬
‫בריאתם היה בטוב יבשלימות רק כי אחר כך מצד‬
‫עצמם נעשו רעים‪ ,‬ואל דבר זה יש םלוק והסרה‬
‫מן החטא כי ישובו מדרכם ודבר שהוא על ענין‬
‫נצח‬
‫פרק יא‬
‫שתחלתו טוב וטוטו טוב אף על גב שבאמצע אינו‬
‫טוב נתשב כאלו היה טוב מראשיתו עד הטוף‪ .‬לכך‬
‫אמרו ז״ל )ב״ב קכ״ח‪ .‬א( לענין טקת ונתתרש וחזר‬
‫ונתפקח דהוי כאלו היה טקח מראש ועד טוף‬
‫ואמר הכתוב בנים אתם לה׳ אלהיכם לא תתגודדו‬
‫ולא תשימו קרחה בין עיניכם‪ ,‬ומה ענין השם הזה‬
‫שנקראו בנים אל המצוד‪ ,‬הזאת וכבר בארנו זה‬
‫בחבור גור ארי* שהכתוב ר״ל כי אתם בניס‬
‫נמצאים מן אמיתת העלה ובשביל כך יש להם‬
‫ג״כ מציאות אמיתי* שעל זה יבא שם בן כמו‬
‫שהתבאר למעל* ולכן אל תתגודדו למת שהיה‬
‫דרך שלהם לעשות השחתה בעצמם בשביל‬
‫ההשחתה שהגיע למת‪ ,‬ואמר בית שיש לכס‬
‫מציאות אמיתית מקוים שהרי אתם גקראים בגיס‬
‫בשביל שאתם גמצאים מן אמיתת הש״י ודבר‬
‫שיש לו מציאות גמור אמיתי אין ראוי שימצא‬
‫בו השחתה שהוא הפך המציאו* כפרט כאשר‬
‫עשה בשביל מת וכאלו היה הפסד בישראל‪,‬‬
‫וישראל יש להם המציאות הגמור לכך לא תתגודדו‬
‫על מת ולא תעשו בכם השחתה‪ ,‬כי אם תעשו‬
‫בכם השחתה הרי זה היה מורה שאין לישראל‬
‫מציאות אמיתי כי אין ראוי שיהיה השחתה לדבר‬
‫שיש לו מציאות אמיתי‪ ,‬והדברים האלה ברודים‬
‫מאד‪.‬‬
‫אמנם כל מחלוקת של אלו החכמים אס נקראו‬
‫החוטאים עצמם בנים‪ ,‬אבל בודאי על‬
‫ישראל בכלל שם בנים כי כבר אמרנו לד כי‬
‫החטא הוא לפדטיי׳ בלבד הם חחוטאים אבל‬
‫שיטור בשביל הפרט שם בנים מן כלל ישראל‬
‫דבר זה אי אפשר‪ ,‬כאשר תבין כי השם הזה מטני‬
‫כי הש״י עלה לישראל כמו שאמרנו למעלה‪ ,‬ומצד‬
‫העלה אין הסרה לזה כלל רק מה שהוא מצד‬
‫העלול עצמו ובמס׳ פסחים בפרק האשד‪) ,‬פ״ז‬
‫ע״ב( אמר הקב״ה להושע חטאו ישראל היה לו‬
‫לומר בניך בני בחוניך בני אבדחם יצחק ויעקב‬
‫גלגל עליהם רחמים לא די שלא אמד כך אלא‬
‫אמר רבש״ע כל העולם שלך העבירם באומה‬
‫אהרת כו׳ עד ויאמר ה׳ אל הושע קה לך אשת‬
‫זנונים וילדי זנונים וכו׳ עד אחד מד׳ קנינים‬
‫שקניתי בעולמי תורה קנין א׳ דכי ה׳ קנני ראשי׳‬
‫ישראל‬
‫מ‬
‫דרכו שמים וארץ קנין א׳ דכתיב קונה שמים‬
‫וארץ ישראל קנין אחי יכתיב עם זו קנית וכו׳‬
‫ב״ה קנין אחד דכתיב הר זה קנתה ימינו ע״מ‬
‫ביאור ענין זה כי הושע כאשר חטאו ישראל‬
‫אע״ג שידע הושע שא״א שיהיה נטרי הדביקות‬
‫מן ישראל מ״מ לטי שהיה שתא ההטא עד שהיה‬
‫הפץ בפירוד ובמילוק הדביקות הזה כ״כ היה‬
‫הושע הנביא שונא החטא והיה משתוקק הושע‬
‫אל הפירוד בשביל חטאם ולכן אמר העבירם‬
‫באומה אחר* כלומר שראוי להעבירם אותם‬
‫באומה אחרת אם הוא אפשר‪ .‬ולפיכך אמר )הושע‬
‫א( קח לך אשת זנונים וילדי זנונים‪ ,‬והראה‬
‫לו כי מצד שהם בנים למקום איז להעכיר אותם‬
‫ואי אפשר להעביר ולהחליף עניז ז* כי אין דבר‬
‫יותר מצטרף ומתקשר במו צירוף וקישור האב‬
‫אל הבן‪ ,‬וכאשר אמר הושע שלא ירצה לגרש את‬
‫האשד‪ ,‬בעבור הבן אף כי אפשר שאינו בנו בודאי‬
‫כי זונה הי* וא״כ איד אפשר לטלק ישראל שהם‬
‫כנים למקום מצד עצמם ועוד כי הם כני אברהם‬
‫יצחק ויעקב שנבהנו למקום‪ ,‬שאלו לא נבחנו יש‬
‫לו לומר אף על גב שנראה בהם הטוב לא היה‬
‫הטוב בהם באמת ועיי נטית והבחנה נגלה היכר‬
‫מה הוא‪ ,‬כי אפשר כי נראה דבר אתי טוב ואינו‬
‫טוב באמת‪ ,‬אבל האבות נבחנו ומפני שנבחנו הם‬
‫טוב באמת ודבר שהוא טוב באמת אין בו שינוי‬
‫כלל‪ ,‬ובשביל זה גלה הש״י לועשע שא״א להעביר‬
‫אותם באומה אחרת מצד שהם בנים אל הש״י‪.‬‬
‫ואמר עוד כי ישראל הם אחד מד׳ קנינים שקנה‬
‫הקב״ה בעולמו ורצה בז* כי כשם שישראל‬
‫נקראו בניס מצד כי הם נמצאו מאתו יתברך כמו‬
‫שהתבאר למעל* כך הם קנינו ר״ל שהם שלו‬
‫לגמרי ודבר זה ג״כ קשור וצירוף גמור‪ ,‬תה כי‬
‫יש דבר שהיה גמצא מאוזר ואיגו קגיגו להיות‬
‫ברשותו ויש רבד שהוא קנין של אדם והוא‬
‫ברשותו אבל אינו נמצא מאתו‪ ,‬כי הבן הוא גמצא‬
‫מן האב ואינו קנינו והעבד הוא קנין של האדון‬
‫והוא ברשותו לגמרי ואינו נמצא מאתו‪ ,‬וכבר‬
‫בארנו דבר זה למעלה שעל זה אמר הכ׳)דברים‬
‫לב(‪ ,‬הלא הוא אביר קנין• וגר‪ .‬ומה שאלו ד׳ דברים‬
‫דוקא נקראו קנינו נתבאר במקום אחר‪ ,‬כי שאר‬
‫נצח‬
‫סח‬
‫ישראל‬
‫פ ר ק יא‬
‫דברים אע״ג שהם שלו כי גם הים שלו כדכתיב‬
‫בלתי‬
‫הזה‬
‫טבעי‪,‬‬
‫ואם‬
‫באולי‬
‫יאמר‬
‫שמצאנו‬
‫)תהלים צה(‪ ,‬א ש ר ל ו ה י ם ו א י ן ז ה ק נ י ן מ פ נ י ש א י ן‬
‫ש ה ד ב י ק ו ת הזה ה י ה לו ס ת ו פ ת וחסרון לפי ה מ ע ש י ם‬
‫הים מ צ ד עצמו לבד שלו רק עם דבר אחר כדכתיב‬
‫וכך‬
‫א פ ש ר שיוסר הדביקות לגמרי‪ ,‬בודאי דבר‬
‫)שם( ו י ב ש ת י ד י ו י צ ר ו ו ל א נ ק ר א ד ב ר ז ה ק נ י ן‬
‫זה א פ ״ ל א צ ל נ ח ואדם‪ ,‬ש ל פ י ש ל א היי ה ד ב י ק ו ת‬
‫כיון שאינו ש ל ו מ צ ד ע צ מ ו בלבד‪ ,‬וכן ה י ב ש ה גם‬
‫רק פרטי לנח בלבד כאשר ישתנו הפרטים ישתנה‬
‫כן אינו שלו מ צ ד שהוא יבשה ב ל ב ד ר ק היבשה‬
‫ג״כ‪ .‬א ב ל ה א ב ו ת ש ל א ה י ה ה ב ט ח ת ם‬
‫הדביקות‬
‫זהים‬
‫י י ח ד ה ם שלו‪ ,‬ואין ז ה קנין וצירוף גמור‬
‫פ ר ט י ר ק כללי לך ולזרעך א ת ן א ת הארץ ודבר זה‬
‫כאשר‬
‫אינן צירוף מיוחד כמו שהתבאר למעלה‬
‫נ ק ר א ד ב י ק ו ת כללי‪ ,‬דהייגו כ ל ל ה א ו מ ה ואין שגוי‬
‫כ י ה צ י ר ו ף ש א י נ ו מי! ח ד א י נ ו צ י ר ו ף ג מ ו ר ‪ .‬וכן‬
‫בכללי רק השנוי הוא בפרט‪ .‬ולפיכך אע״ג שיתוסף‬
‫ה כ ס ף ה ו א ש ל ה ק ב ״ ה ש נ א מ ר )חגי ב‪ ,‬ח(‪ ,‬ל י ה ב ם ף‬
‫ויגרע‬
‫הדביקות לפי המקבלים מ״מ נמצא עצם‬
‫א ב ל א י ן ה כ ס ף מ צ ד ש ה ו א כ ס ף ה ו א שלו‪ ,‬ש ה ר י‬
‫ה ד ב י ק ו ת הכללי עומד‪ ,‬לכך ד ב י ק ו ת הזה אין לו‬
‫נ א מ ר ג״כ ולי הזהב וכן כ ל הדברים‪ .‬א מ נ ם אלו‬
‫שנוי א ף בגלות‪ ,‬כי לא שייך ה ש ת נ ו ת ע״י ח ט א‬
‫ד ׳ ד ב ר י ם ה ם א ח ד ואין ש י ת ו ף להם ע ם זולתם‬
‫כי א ם ש י ג י ע ל פ ר ט י ׳ השינוי‪ ,‬אבל לא יגיע שנוי‬
‫ואם כ ן ה ם ש ל ו מ צ ד ע צ מ ן בלבד‪ ,‬וזה נ ק ר א קנין‬
‫לכללי ולהורות לך כי לא היה ה ת ח ל ת הדביקות‬
‫ג מ ו ר כ י ה ת ו ר ה ה י א ש ל הקב״ד‪ ,‬ו א י ן ד ב ר מ ש ו ת ף‬
‫מ צ ד הפרט ר ק הדביקות הזה דביקות כללי׳ לא‬
‫עמד״ ולפיכך היא קנין ל ה ק ב ״ ה נ ק נ ה לו לגמרי‪.‬‬
‫מתחלה‬
‫וכן ה ש מ י ם וארץ ל א ת מ צ א ד ב ר ע ם ש מ י ם וארץ‪,‬‬
‫ואל י ק ש ה לך כי גם ש מ י ם וארץ מחולקים אין‬
‫ז ה ק ו ש י א כ י ש מ י ם ו א ר ץ ה ם כ מ ו ד ב ר א ח ד כ־‬
‫ה ם מ ת ח ב ר י ם י ח ד ו ד ב ר זה אין כאן מקומו והוא‬
‫מבואר‪ .‬וכן ב״ה שהוא יהיד שאין עוד א ה ד לכך‬
‫ה ו א קנינו ש ל הקב׳׳ה‪ ,‬וכן י ש ר א ל ה ם ע ם א ח ר‬
‫ה ם קנינו ש ל הקב״ה‪ .‬והרי ה ד ב ר מבואר כי קנין‬
‫ד ב ר שלו קנוי לו לגמרי מ צ ד ע צ מ י ב מ ה‬
‫נקרא‬
‫ש ה ו א מ י ו ח ד אליו‪ ,‬ו מ פ נ י ז ה א ל ו א ר ב ע ה ד ב ר י ם‬
‫הם‬
‫נקנים לו לגמרי א ח ר ש מ צ ד ע צ מ ו הם‬
‫אל‬
‫הש״י‪.‬‬
‫וכבר‬
‫הרחבנו הביאור‬
‫בכמה‬
‫מקומות שכאשר‬
‫שלימה אמיתית בענין הזה‬
‫הזה‬
‫שהדבר‬
‫מ ח ו י י ב ו מ ו כ ר ח ל ה י ו ת ם ח ב ו ר ה ק ד ו ש נצחי‪ .‬ו מ ״ מ‬
‫למעלת‬
‫ענין‬
‫הנכבד הזה יש‬
‫ל ה א ר י ך בזח‪,‬‬
‫כי‬
‫ב ד ב ר זה יודע מ ע ל ת ישראל ויתבאר לך כי לא‬
‫עזב‬
‫הש״י‬
‫את‬
‫ישראל‬
‫בגלותם‪.‬‬
‫וכאשר‬
‫מצאנו‬
‫כי הדברים ה ט ב ע י ם א ש ר ה ם בעולם כולם יש‬
‫ל ה ם קיום ל א ישתנו ולא יצויר שיהיה ל ד ב ר ש ה ו א‬
‫יותר‬
‫דביקות‬
‫באברהם‬
‫והוציאו‬
‫מאור כשדים‬
‫כ ת י ב )בראשית י״ב( ו י א מ ר ה ׳ א ל א ב ר ם ל ך ל ך‬
‫מארצך‬
‫הר״ם‬
‫וממולדתך אל הארץ אשר אראך‪ .‬והקשה‬
‫ז״ל ש ת י מ ה הוא ש ל א זכר הכתוב קודם‬
‫זה שהיה אברהם צדיק ולכך נגלה עליו השכינה‬
‫לו לך‬
‫ואמר‬
‫ו מ מ ו ל ד ת ך וגוי‪ ,‬כ י‬
‫מארצך‬
‫בלא‬
‫זה ל א נ ג ל ה ע ל י ו ה ש כ י נ ה ו א מ ר ל ו ל ך מ א ר צ ך‬
‫לכך ראוי היה לכתוב קודם צ ד ק ת אברהם‪ .‬וכמו‬
‫שתמצא‬
‫ואה״כ‬
‫ב נ ח )בראשית ו( ו נ ח מ צ א ח ן ב ע י נ י ה ׳‬
‫כ ת י ב )שם( א ל ה ת ו ל ד ו ת נ ח וגו׳‪ ,‬ה ז כ י ר‬
‫קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדבר השם יתברך‬
‫עמו‪ ,‬אבל לפי ה ד ב ר י ם א ש ר אמרנו ל ך ל א י ק ש ה‬
‫יעמוד האדם על הדברים ההם יקנה בהם‬
‫הבנה‬
‫פרטי‪ ,‬לכך כאשר בחר‬
‫הש״י‬
‫ל ת ת לו הארץ‬
‫במעלה מן ה ט ב ע ובלתי נכנס תחת ה ט ב ע‬
‫כ מ ו ש ה ו א ד ב י ק ׳ י ש ר א ל בו י ת ׳ א ש ר ה ד ב י ק ו ת‬
‫כלל כי אצל נח לא היה רק בחירה פ ר ט י והבחירה‬
‫הפרטית הוא לפי מ ה שהוא והכל הוא לפי מ ע ש ה‬
‫צדקות שלו‪ ,‬אבל ב א ב ר ה ם לא היה ב ח י ר ה פ ר ט י ת‬
‫רק‬
‫באומה הישראלית‬
‫ש ה ם זרעו‪ ,‬ש ה ר י כ ת י ב‬
‫באותה בחירה ו א ע ש ה א ו ת ך לגוי גדול וזה בחירה‬
‫כללית‬
‫ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל‬
‫ו ל א ב ח ט א בי ה מ ע ש ה ה ו א ל פ ר ט ‪ ,‬א ף כ י ב ו ד א י‬
‫זכות‬
‫אבות מועיל‪,‬‬
‫מכל מקום עיקר‬
‫הבחירה‬
‫ב ח י ר ה כ ל ל י ת בו ו ב ז ר ע ו ‪ .‬ו א ל י ק ש ה ל ך מ ה ש ב ׳‬
‫)דברים ט׳( ל א ב צ ד ק ת ך א ת ה ב א ל ר ש ת ו ג ו ׳ ו ל מ ע ן‬
‫הקים א ת הדבר אשר נשבע ה׳ לאבותיך‪ ,‬בודאי‬
‫נצח‬
‫פרק יא‬
‫דבר זה מה שהביא אותו הדור אל הארץ היה‬
‫תולה בזכות אבות וגם דבר זה פרטי‪ .‬אבל עיקר‬
‫הבהירה שבהר השם יתברך באברהם לא היה‬
‫בהירה פרטית רק שבחר בו ובזרעו אחריו‬
‫בחירה כללית ולא היה בחידה פרטית‪ ,‬שהבחירה‬
‫הפרטית הוא לפי המקבל ואם נשתנה המקבל‬
‫ישתנה הדבר ולכך יתורץ השאלה שלא הזכיר‬
‫הכתוב צדקת אברהם קודם שנגלה עליו השכינה‬
‫ואמר לו לך לך מארצך וממולדתך וגר שאם כך‬
‫היה משמע שלכך נגלה עליו הקב״ה ואמר לו‬
‫לך לך מארצך בשביל זכותו שהזכיר‪ ,‬ואם‬
‫כן היה זאת האהבה תלויה בדבר וכל אהבה‬
‫התלויה בדבר בטל דבר בטל האהבה‪ ,‬לפיכך‬
‫אל בחירה הטרטית יש שנוי ולא אל הבהירה‬
‫כללית‪ .‬וכיה שלא נזכר צדקת אברהם קורט‬
‫שאמר לו לך לך מארצך לא היה זה בשביל צדקת‬
‫אברהם עד שתאמר אם בטל דבר בטל האהבה‪,‬‬
‫כי זכות אבות אפשר שיהיה תמה וא״כ תהיה‬
‫הבחירה חזאת שבחר באברהם בטל‪ ,‬ולכד לא‬
‫הזכיר זכותו לומר כי הבחירה הזאת לא תליא‬
‫בזכות כלל׳ לכד אי אפשר שיהיה דבר זה בטל‬
‫ודברים אלו ביארו חכמים בדבריהם הנאמנים‬
‫במדרש מי זה ערב לבו לגשת אל ה׳ אמר רבא‬
‫בד רב הונא מעלה זו יש בין ישראל לגויס‪,‬‬
‫דאלו בישראל כתיב והייתי לכס לאלהיס והמה‬
‫יהיו לי לעם ואלו בגוים כתיב מי הוא זח ערב‬
‫את לבו לגשת אלי נאם ה׳ להיות לי לעס ואני‬
‫אהיה להם לאלהיס ע״כ‪ .‬בארו בזה דבריגו אשד‬
‫אמרגו לך כי ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות‬
‫כי השם יתברך בחר בישראל בעצם ולא בשביל‬
‫מעשיהם הטובים‪ ,‬שלא לומר דוקא כאשר הם‬
‫עושים רצונו של השם יתברך אז בחד בהם‬
‫ולא כאשד אין עושים רצונו של השם יתברך‪,‬‬
‫ולפיכך כתיב והייתי לכם לאלחים קודם ואחר‬
‫כך והמה יהיו לי לעם כלומד מה שהשם יתברך‬
‫בחר בישראל הוא קודם ואף כי ישראל אינם‬
‫מקבלים אלקותו‪ ,‬לכך לא כתב גם כן קודם בחירת‬
‫אברהם מעשיו הטובים‪ .‬שלא תאמר כי הוא ית׳‬
‫בהר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם‪,‬‬
‫ישראל‬
‫‪DO‬‬
‫ואז היה לד לומר באשר אין מעשיהם טוניס‬
‫ימאט בהם שדבר זה אינו‪ ,‬רק בי הבחירה בהם‬
‫מצד עצמם וזוהי בחירה כללי* אבל באומות ב׳‬
‫קודם להיות לי לעם‪ .‬שכאשר מעשיהם טובים‬
‫וצדיקים אז השם יתברך מקרב אותם׳ ואץ‬
‫חקירוב אליהם רק מצד הפרטי׳ לא בחירה‬
‫כללית‪ .‬ולבד אצל גח שהשם יתברך קרבו זח‬
‫היה בשביל מעשיו בלבד‪ .‬ולכד לא היח חבחירה‬
‫בזרעו כלל‪ .‬ואלו יבינו וה בני אדם לא עלה‬
‫על מחשבתם מחשבת הבל לומד כי השם יתברך‬
‫מאם כישראל חס ושלום‪.‬‬
‫ובשמות רבה )פ״ג( ראה ראיתי את עני עמי‬
‫וארד להצילו כי ידעתי אה מכאוביו‪,‬‬
‫יודע אני כמה עתידים להכאיבני כמה ימרוהו‬
‫במדבר וגו׳ ואף על פי כן איני נמנע מלגאלן‪.‬‬
‫אמר רבי שמואל בר גחמן הדבר הזה שפט‬
‫עתניאל בן קנז לפגי הקדוש בהד חוא‪ ,‬רבוגו‬
‫של עולם הבטחת את משה בין עושים רצונך‬
‫וכין אין עושים רצונך אתה גואלם שנאמד ותהי‬
‫עליו דוח אלהים וישפומ את ישראל‪ ,‬לכך כתיב כי‬
‫ידעתי את מכאוביו עד כאן‪ .‬ור״ל כי בודאי‬
‫הברית שבדת עם אבדחם לא סד‪ ,‬שחרי לא נתן‬
‫גבול וקץ לברית הזה רק אמר לברית עולם‪ .‬ואחר‬
‫שכן הוא למה יהיה בטל הברית בשביל דור אחד‬
‫או שתים שחטאו ויחיד‪ ,‬בטל הברית מזרע אברהם‬
‫שעדיין לא נולדו‪ ,‬לבן אמד בטרשת אתם גצבים‬
‫)וברים כ״מ( ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את‬
‫חברית חזאת כי אח אשר ישגו פח וגר‪ ,‬ומעתה‬
‫איך אפשר שיכרות ברית עם אשר לא גולת‬
‫עדיין ואיגם בעולם‪ .‬אבל חדבר בדוד לפי שכרת‬
‫ברית עם אברהם מצד שהוא התחלת האומה‬
‫בכלל‪ ,‬וכן בישראל הוא אומר שאין כורת ברית‬
‫עמהם מצד שהם טרטים אלא רק מצד האומה‬
‫דהיינו שס ישראל‪ ,‬ודבר זה כולל אותם שהם‬
‫עתה לפניו ובן אותם שנולדו אחר כר שבולם שם‬
‫אומה ישראלית עליחם‪ ,‬ומאחד שכן הוא איך יתכן‬
‫לומד בי הפרטים אשד הטאו יבטלו הברית זמיר‬
‫חיח חל על האומה הכללית‪ .‬לא מצד זמיר הם‬
‫אלו בפרט רק מצד הגלל בלבד‪ .‬ותתבאר לד כי‬
‫נצח‬
‫ע‬
‫ישראל‬
‫פרק יא‬
‫ה ש ם י ת ב ר ך א ש ר לקח י ש ר א ל אליו לא היה ה ס ב ה‬
‫ולחיי‬
‫העולש‬
‫ותאמר‬
‫ד‪.‬בא‪,‬‬
‫זד‪ .‬א ח ר‬
‫בשביל‬
‫בשביל צ ד ק ת ישראל ומעשיהם רק בחירה כללית‬
‫שחטאו ישראל הסיר אותם מ ע ל פניו ונטל מ ה ם‬
‫ודבר זה מבואר ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ובאו ע ל זה דברי‬
‫התורה א ש ר נ ת ן ל ט ו ב להם‪ ,‬כי דבר זה בארנו‬
‫הנאמנים ב כ מ ה מקומות‪ ,‬ולכך ל א שייך‬
‫בראיות ברורות מאוד בחבור התפארת‪ ,‬כי נתינת‬
‫חכמים‬
‫בסור‬
‫לומר‬
‫הסבה‬
‫שהוא‬
‫צדקת‬
‫ישראל‬
‫יסור‬
‫הוא‬
‫התורה‬
‫על‬
‫לעול‬
‫ישראל‬
‫וכמאמרם‬
‫ז״ל‬
‫ה מ ס ו ב ב מד‪ ,‬ש ל ק ח א ו ת ם ל ע ם א ל י ו ‪ .‬ו א ף ש ה י ה‬
‫)עיוובין ל״א ע״א( מ צ ו ת ל א ו ל ה נ ו ת נ ת נ ו ‪ ,‬ו מ ה‬
‫מעשיהם לטוב או ל ר ע שיוסיף הדביקות‬
‫ש א מ ר ה כ ת ו ב )דברים וי( ו י צ ו נ ו ה ׳ א ל ה י נ ו ל ע ש ו ת‬
‫או יגרע ודבר זה בודאי היה לפי רוב ה מ ע ש ה‬
‫א ת כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים לא‬
‫עצם‬
‫יסתור יסוד זה כמו שבארנו לשם באריכות‪ ,‬כי‬
‫גורם‬
‫כי אז יוסיף או יגרע‪,‬‬
‫אבל מכל מקום‬
‫הבחירה לא היה בשביל ש ו ם מ ע ש ה כלל‪.‬‬
‫ואם‬
‫ב ו ד א י ש כ ך ה ו א ב א מ ת ש ה ת ו ר ה ה י א ל ט ו ב לנו‪,‬‬
‫יאמר האדם הרי בודאי כל פעולה בעולם‬
‫אבל תחלת נתינתה אל ישראל לא היה זה בשביל‬
‫שכן אל פעולת השם יתברך צריך‬
‫ט ו ב ת ישראל ר ק בגזירה במו מ ל ך שגוזר גזירותיו‬
‫עבדיו לעול ע ל י ו ע ‪ .‬ו ע ת ה יש לשאול א ח ר‬
‫ומכל‬
‫סבה ותכלית שיפעל‪ ,‬ואם לא נאמר שהיה הבחירה‬
‫על‬
‫תזאת בישראל בשביל מעשת‪ ,‬אם כן מ ה הוא הסבה‬
‫ש ה ו א י ת ב ר ך ר ב ח ס ד ל מ ה ג ת ן עול ת ו ר ה ע ל י נ ו‬
‫ב ח ר ב י ש ר א ל ‪ .‬א ב ל ד ב ר זד‪ .‬נ ר א ה מ ד ב ר י‬
‫עול זה ל ט ו ב ת ישראל‪ ,‬א ם ל א נאמר כי‬
‫אשר‬
‫חכמים כי יש ש ל ש סבות אשר ה ם חיו מחייבות‬
‫ואין‬
‫כך‬
‫השם יתברך כמו‬
‫גזר‬
‫הבריאה כל‬
‫שסדר‬
‫הבחירה‬
‫הזאת אשר בחר השם יתברך בישראל‪,‬‬
‫אחד ואחד בסדר הראוי לו שלא ישנה אחד מהם‬
‫והסבות‬
‫האלו אין להם ת מ ו ר ה כלל ולא בטול‬
‫סדרו ש נ ת ן לכל א ח ד כ מ ו ש ת ק נ ו ח ו ק וזמן נ ת ן‬
‫כלל‪ .‬ה ס ב ה הראשונה היא ה ת ו ר ה אשר אי א פ ש ר‬
‫ש ל א ישנו א ת ת פ ק י ד ם ‪ ,‬ואין ס פ ק ש ח ו ק‬
‫להם‬
‫כי מאחר שהשם יתברך ברא העולם‬
‫הזה נתן להם בגזירה שכך גזר השם יתברך וכך‬
‫הזר‪ ,‬ב ר צ ו נ ו מ ו כ ר ח ג ם כ ן ל נ ת י נ ת ה ת ו ר ה ה ז א ת‬
‫נתן תורה לישראל ונתן להם חוק הם‬
‫מבלעדה‪,‬‬
‫ודבר זה ברור בעדים נאמנים ברורים‬
‫לישראל‪,‬‬
‫מ ד ב ר י ח כ מ י ם ב פ ר ק ר ב י ע ק י ב א )שבת פ״ת עי׳א(‬
‫בעצמו‬
‫חקות‬
‫התורה כמו שהתברר‬
‫בחבור‬
‫התפארת‬
‫באריכות‪ .‬ולכך א מ ר ו ז״ל ש א ם ל א היו מ ק ב ל י ם‬
‫א מ ר חזקיה מ ה דכתיב משמים השמעת דין ארץ‬
‫התורה היה הקדוש ברוך הוא מחזיר בל העולם‬
‫ו ש ק ט ה א ם י ר א ת למד‪ .‬ש ק ט ה ו א ם ש ק ט ה‬
‫בראשית היו‬
‫תלוים‬
‫בםיון‪ ,‬א ם י ק ב ל ו‬
‫ישראל‬
‫יראה‬
‫יראה‪,‬‬
‫למה‬
‫בתחלה יראה‬
‫אבל‬
‫ולבסוף‬
‫שקטה‬
‫ו מ ה ו וכל מ ע ש י‬
‫לתוהו‬
‫ועומדים‪,‬‬
‫עד ששי‬
‫ולמה יראה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי‬
‫התורה‬
‫ד כ ת י ב ויהי ע ר ב ויהי ב ק ר יום ה ש ש י ה ״ א י ת י ר ה‬
‫ו מ ה ו וזה מפני כי אם אין כאן תורה ב ט ל חוק‬
‫ש ה ת נ ה הקדוש ברוך הוא עם‬
‫העולם מ ת שראוי ל ה להיות גוהג וסדר‬
‫לי‪ ,‬מ ל מ ד‬
‫למה‬
‫בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין‬
‫ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪ ,‬ב י ל א ש י י ך ה צ י ס ד ר ‪.‬‬
‫ה ת ו ר ה א ת ם מתקיימין ואם לאו א נ י אחזיר‬
‫כי נתינת התורה הכרחי כמו שהתבאר‬
‫מעשה‬
‫את‬
‫וסדר‬
‫מ ו ט ב ואם לא יחזיר כל העולם לתוהו‬
‫ומאחר‬
‫א ת כ ם לתוהו ובהו‪ .‬וכבר בארנו ד ב ר זה באריכות‬
‫ימשך אחר זה שבחר השם יתברך בישראל מאחר‬
‫בחבור‬
‫ה ת פ א ר ת ‪ ,‬ע נ י ן ז ה שהייתה נ ת י נ ת ה ת ו ר ה‬
‫שיש בהם תורתו‪ ,‬ודבר זה אין צריך ביאור כי‬
‫ה ש ל מ ה ל ב ר י א ת עולם‪ ,‬ואם אין ק ב ל ת‬
‫ה ת ו ר ה ג ו ר מ ת ה ח ב ו ר ע ם י ש ר א ל ו ה כ ל מ ו ד י ם בזר‪,‬‬
‫ו מ ה ו ואין‬
‫בסמוך‪.‬‬
‫לישראל‬
‫התורה‬
‫הבריאה‬
‫בטילה והיא תוהו‬
‫ל ה א ר י ך כ א ן כ י ה א ר כ נ ו ש ם בזה‪ .‬ו ה ד ע ת ו ה ש כ ל‬
‫מחייב‬
‫גם כן זה‬
‫במופת חותך‪ ,‬כי אי אפשר‬
‫ונתבאר‬
‫אמנם‬
‫בחבור‬
‫התפארת‬
‫ויתבאר‬
‫עוד‬
‫אם תאמר אפשר שתהיה התורה לאומה‬
‫אחרת‪,‬‬
‫דבר זה אל יעלה על דעת האדם‬
‫בשביל‬
‫שהנמצאים בכלל יש לכל אחד ואחד סדר מיוחד‬
‫טובת ישראל כדי להביאם אל הטוב בעולם הזה‬
‫א ש ר הוא סדרו מ י ו ח ד אליו ואינו ראוי אותו ס ד ר‬
‫לך‬
‫לומר‬
‫כשום פנים‬
‫שנתיגת‬
‫התורה‬
‫נצח‬
‫פרק יא‬
‫ישראל‬
‫לאחד כד סדר התורה ותמצות אי אפשר רק לעם שיהיה בטול והסרה לדבר זה כי א‪ 0‬גתיגת התורה‬
‫ישראל עד שהתורה היה סדרם המיוחד להם‪ .‬ולא וקבלתה מחויב כל שכן שמתויב שלא תהא במול‬
‫אפשר זה לעס אחר‪ ,‬כאשר תראה בחוש עם שהם לתור* ובמדרש )מביאו רבינו בספרו גור ארי׳ ומובא‬
‫מודים בתורה אבל עד גבולה לא באו לקיים אוח* גם בספר מגהה גלולה ומקומו לא ידוע( מצאתי כשבאו‬
‫וכל זה מוכח כי אין התורה חלקם כלל וכל ישראל לקבל התורה כטה עליהם הר כגיגית‬
‫זה בארו תכמים באמונתם במסכת עבודה זרה שיהיו אנוסים לקבל את התודה וכתיב אצל אונם‬
‫)דף ב׳ ע״ב( ובכמה מקומות על הכתוב ה׳ מסיני ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה‪ .‬וטי׳ ענין זה‬
‫בא וגו׳ מלמד שהחזיר הקב״ה את התורה על כל כי לכד אמרה תורה אצל אוגם לא יוכל לשלחה‬
‫האומות ולא רצו לקבלה רק ישראל‪ ,‬וכמו שבארגו כל ימיו‪ ,‬מטני שהחבור שהוא מצד עצמו אפשר‬
‫בחמר גבורת ה׳ ובחבור התפארת שאין מוכן שיהיה ואפשר שלא יחיה כמו כל איש שנשא אשד‪,‬‬
‫לתורה הזאת רק ישראל בלבד ואין ספק בדבר אפשר שישא אתה ואפשר שלא ישא אותה‪ ,‬לכד‬
‫הז* כי כל מעשי השם יתבדר אשר ברא בעולמו אפשר שיתן גט גם כן וישלה אותה מאתו‪ ,‬אבל‬
‫אי אפשר לומר שיהיה בד& חילוף ותמוד* ומכל כאשד היה החבור חכרחי כמו זה שאגטה ודבר‬
‫שכן כי נתינת התורה שהזא על הכל איד אפשר שהוא מוכרח להיות אין לו טידוד והסר* לכד‬
‫לומר שיהיה אפשר בזה הילוף לתת לעס אתר‪ ,‬אמרה התורה על המאנס את האשד‪ .‬ועשה החבור‬
‫דבר זה לא יתכן בלל‪ .‬ומעתה התבאר כי בחידת בהכרח לא יוכל לשלהה כל ימיו‪ .‬וכן השם יתברר‬
‫ישראל הוא הכרחי לפי סדר המציאות בשביל גחג בחבור זה עם ישראל חחבוד שעשה חכרחי‬
‫התורה‪ ,‬שאי אפשר לעולם בלא תורה ואי אפשר שחרי כפח עליחם חד כגיגית לקבל את התורח‪,‬‬
‫שתהיה התורה זולת לישראל‪ ,‬וממון שהוא וקבלת התודה חיא עצם חחבוד כמו שהתבאר‪,‬‬
‫הכרחי וכי שייר לומר שיהיה הסרה ובטול לדבר לכד אין הטרה לחבור זה וכד הוא לפי אמת‬
‫שהוא חכרחי‪ ,‬שאם היה זה חכרחי קודם יציאתו שחחמר הזה מוגרה‪ ,‬וממון שהוא מוכרח אין‬
‫לפעל איד אפשר לומר אחר שיצא למעל שיהיה לו טירוד לדבר זה כלל‪ .‬והרי חדגרים אשר‬
‫בטל‪ ,‬הרי כי הטבח אשר בחר בישראל לא נשתנה אמרגו רמזו חכמים בדבריהם‪ .‬והתוספות מפרשים‬
‫שם כאשר ראו האש הגדולה היו חוזרין ממה‬
‫כלל‪.‬‬
‫שאמרו נעשה ונשמע‪ .‬ואין דעתינו נוהה בתירוץ‬
‫ובפרק דבי עקיבא )שבת פ״ח ע״ח( ויחיצבו‬
‫זה שכל זכות ישראל שאמרו נעשה ונשמע וחס‬
‫בחחחיח ההר אמד רב אבדימי בר חמא‬
‫ושלוט שהיו הוזדין מדבר זה‪ .‬וקאמר דמכאן‬
‫מלמד שכפה עליהם הר כגיגיח ואמר להם אם אתם‬
‫מודעא רבא לאורייתא טי׳ שראוי חיה שתהיה‬
‫מקבלימ את התורה מוטב ואם לאו שם תהא‬
‫התורה לישראל שלא באונם ובחכרח אם כן אין‬
‫קבודתכם אמד דב אתא בר יעקב מכאן מודעה‬
‫התורה ראויה לישראל מצד עצמם רק על ידי‬
‫רבא לאורייתא אמר רבא אף על טי כן הדור‬
‫הכרח‪ ,‬ולא היה הזמת כל כד גדול כמו כאשר‬
‫קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו קיימו‬
‫היה החורח להם מצד עצמם‪ ,‬שאז בזה זכות יותר‬
‫מה שקבלו עליהט בבר ע״כ‪ .‬וביאור ענק זה אף‬
‫גדול אף על גב שאמרו געשה וגשמע קודם מכל‬
‫על גב שככר אמרו נעשה ונשמע ואם כן למה‬
‫מקום בשעת קבלת התורה בא להם התורה על‬
‫הוצרד לכפות עליהם הר כגיגית‪ ,‬אלא הטעם כי‬
‫ידי הכרת ולא מצד עצמם‪ ,‬ומכ״ש לטי מה שהת׳‬
‫קבלת התורה הכרחי ואלו היו מקבלים עליהם‬
‫למעלה התודה מתיחסת לישראל ואם לא כן לא‬
‫את התורה מרצוגס היו םבודים כי הדבר תולה‬
‫היה ראוי שתהיה לישראל התורה כמו שנתבאר‬
‫בדעתם‪ ,‬ואפשר שיהיה פירוד לדבר זה שאם‬
‫למעל* וקאמד דאף על טי כן הדוד קבלוה בימי‬
‫לא ישמרו התורה יהא בטול לגתינתה‪ .‬אבל עתה‬
‫אחשורוש ופירוש רש״י בשביל אהבת הגם קבלו‬
‫שהיתר‪ .‬קבלת התורה הכרחי‪ .‬אם כן אי אפשר‬
‫נצח‬
‫עב‬
‫ישראל‬
‫פרק יא‬
‫התורה‪ ,‬וגם בזה ל א נ ח ה ד ע ת האדם‬
‫שקודם‬
‫לדבר זה אחר שמתחייב מ צ ד העלה ית׳‬
‫שכחה‬
‫ל כ ן ל א ה י ה ר ו צ י ם ב ת ו ר ה ו ד ב ר ז ח א י ן ראוי‪,‬‬
‫מציאות ש ל ישראל והבחירה ב ה ם מ צ ד העלה‪,‬‬
‫א ב ל ה פ י ׳ ה ו א ש כ א ש ר ק ב ל ו ע ל י ה ם מצוד‪ ,‬ז א ת‬
‫לכך אין ח ט א שהוא בעלול מ ב ב ט ל הבחירה שהוא‬
‫מגילה ש ל א היו מוכרחים‬
‫מ צ ד העלה כ מ ו שבארנו ל מ ע ל ה ‪.‬ובארנו מ א מ ר‬
‫למצוד‪ ,‬ז א ת ו ב ק ב ל ת מ צ ו ה ז א ת ק ב ל ו כ ל ה ת ו ר ה ׳‬
‫וע״ש‬
‫מעצמם היא‬
‫קריאת‬
‫זה‬
‫בחבור באר‬
‫באריכות מאוד‬
‫הגולה‬
‫ש ז א ת המצוד‪ ,‬ה י א כ מ ו ת ו ס פ ת ל מ צ ו ת ‪ ,‬ו א ם ק ב ל ו‬
‫ותמצא‬
‫המצוה הזאת שהיא כ מ ו תוספות‪ ,‬כל שכן קבלת‬
‫)תנחומא )באבר( נצבים ובויקרא רבד‪ ,‬ליתא( א ת ה מ ו צ א‬
‫באו‬
‫מצות‬
‫בימי‬
‫בשעה‬
‫שבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל‬
‫קבלו כ ל התורה ולא היה ש ם אונם‬
‫אנשים‬
‫מזקיני יהודה א ת ה׳ אמרו לו בן א ד ם‬
‫שהם‬
‫אחשורוש‬
‫אינם‬
‫כמו‬
‫לפיכך‬
‫תוספת‪,‬‬
‫ו ה כ ר ח ופי׳ ז ה נכון‪ .‬נ מ צ א כ י ה ח ב ו ר ה ז ה ל י ש ר א ל‬
‫כהן שקנה ע ב ד מ ה ו שיאכל בתרומה‪ ,‬א״ל אוכל‬
‫חזר הכהן ומכרו לישראל לא יצא העבד מרשותו‬
‫ה כ ר ח י ואיך יהיה בטול ל ד ב ר ז ה כלל‪.‬‬
‫הסבה‬
‫מ ב ו א ר ה ס ו ד הזד‪ -‬ו ב מ ד ר ש ו י ק ר א ר ב ה‬
‫השניה אשר בחר ה ש ם יתברך בישראל‬
‫אף אנו יצאנו‬
‫הקדוש ברוך‬
‫מרשותו של‬
‫הוא‬
‫לאותה‬
‫א מ ר ל ה ם העולה ע ל רוחכם ה י ה ל א ת ה י ה ח י אני‬
‫מהשתלשלות‬
‫א ם ל א ב י ד חזקה ובחימה ש פ ו כ ה אמלוך עליכם‪,‬‬
‫ה ר מ י מ ן ה ש ם י ת ב ר ך שצריך שיהיה כאן עלול‬
‫כ י ה ו א י ת ב ר ך ע ל ה ה כ ר ח י ת א ל י ש ר א ל ואין עלה‬
‫אשר‬
‫סבה‪,‬‬
‫כי‬
‫לא‬
‫כאשר‬
‫היה‬
‫בארנו‬
‫ושנוי‬
‫תמורה‬
‫למעלה‬
‫שהוא ראשון וכאשר יש כאן עלול ראשון אז יש‬
‫כאן תוספת‬
‫באריכות‪,‬‬
‫עליו וכמו‬
‫שבארנו‬
‫זה למעלה‬
‫ו ה ר א ש ו ן הזד‪ ,‬ה ם י ש ר א ל כ מ ו ש ב א ר נ ו‬
‫בלא עלול ולפיכך‬
‫יתברך‬
‫בהכרח ימלוך השם‬
‫עליהם א ף א ם ל א ירצו‪ ,‬כ י ד ב ר זה ה ו א מ צ ד‬
‫הדבר‬
‫ה ע ל ה ולא מ צ ד העלול‪ ,‬כי‬
‫מצד‬
‫שהוא‬
‫ל מ ע ל ה ד כ ת י ב )ירמיה ב ׳ ( ק ו ד ש י ש ר א ל ל ד ׳ ר א ש י ת‬
‫העלול אפשר שישתנה כ י העלול הוא ב ע ל שנוי‬
‫באומה‬
‫מצד‬
‫תבואתו‪,‬‬
‫ומפני זה בחר השם‬
‫יתברך‬
‫הזאת ולדבר זה אין לו בטול כלל‪ .‬ועוד כי מ צ ד‬
‫שהוא‬
‫י ת ב ר ך ע ל ה ו פ ו ע ל ו א י ן ע ל ה ב ל א עלול‪,‬‬
‫לכך‬
‫עלתו‪,‬‬
‫ואף כי כ ל הנמצאים ה ם עלולים מאתו יתברך‬
‫ה נ ה הפרש יש כ מ ו שאמרנו כי ישראל הם עלולים‬
‫אשר‬
‫שיהיה‬
‫העלול עלול מיוחד‪ ,‬כ מ ו‬
‫האומה שבחר ב ה ה ש ם יתברך‪ ,‬ומזה תוכל לדעת‬
‫ולהבץ כי דבר זה שבחר בישראל מחויב מצד‬
‫העלה‪ .‬ואם‬
‫האומר כי ד ב ר זה היה‬
‫לו‬
‫בטול והסרה מ צ ד ה ח ט א א ש ר היה בישראל‪ ,‬דבר‬
‫זה אינו כי מאחר‬
‫שהיה הבחירה מ צ ד השם ית׳‬
‫א ש ר ה ו א ה ע ל ה א י ן ב ט ו ל ל ד ב ר זה׳ מ צ ד ח ט א‬
‫העלול כלל‪.‬‬
‫ודבר‬
‫ו ל פ י כ ך בחימר• ש פ ו כ ה‬
‫מחויב‬
‫עליכם‪ .‬ה נ ה‬
‫התבאר‬
‫בישראל‬
‫והסבה‬
‫בחר‬
‫שהסבה‬
‫ומאחר‬
‫השניה‬
‫לך סבה‬
‫קיימת ולא‬
‫קיימת גם כן‬
‫המסובב‬
‫סרה‬
‫שבחר‬
‫ב י ש ר א ל ג ם כ ן קיים‪.‬‬
‫שהוא יתברך‬
‫עלח מיוחד כ מ ו ש נ ת ב א ר למעלה‪ ,‬והעלול הזה‬
‫יאמר‬
‫אפשרי‬
‫מ צ ד העלה הוא‬
‫אמלוך‬
‫מ ן א מ י ת ת ו י ת ב ר ך כ י ה ם ע ם א ח ד גם כן כ י ראוי‬
‫הוא‬
‫מצד‬
‫ולפיכך א מ ר‬
‫עצמו‬
‫מאחר‬
‫ומחוייב‬
‫שהדבר הזה‬
‫הוא‬
‫הסבה‬
‫הג׳ מ צ ד שלימות הבריאה א ש ר בישראל‪,‬‬
‫אשר‬
‫מצד‬
‫ראוי‬
‫הזה‬
‫ישראל‬
‫שיהיה‬
‫לחלק ה ש ם יתברך בי השלם ראוי א ל‬
‫כמו‬
‫שיתבאר‪,‬‬
‫כשלימות‬
‫כי‬
‫הגמור‬
‫אומה‬
‫ואל‬
‫בהם‪ ,‬מ כ ל מקום ע צ ם‬
‫זאת‬
‫תשגיח‬
‫עצם‬
‫השלם‬
‫בריאתם‬
‫בחטא‬
‫הבריאה בהם‬
‫אשר‬
‫כשלימות‬
‫ודבר זה גורם ש ה ש ם יתברך ב ח ר בהם כי ראוי‬
‫שיהיה השלם א ל השלם ל א יוסר ממגו׳ ואין ראוי‬
‫באמונתם במס׳ ברכות‬
‫שיחליף וימיר החטא שהוא דבר מקרה בישראל‬
‫ותאמר‬
‫א ת הבחירה שבחר בהם מ צ ד השלימות העצמי‬
‫עזבני ה ׳ וה׳ שכחני א מ ר ה כנסת ישראל‬
‫בישראל כי טהורים ה ם מ ן החטא בעצמם‪ .‬וראיה‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא עזבתני שכחתני התשכח‬
‫ל ז ה כי ה ם משתלשלים מ ן הצורים חחזקים מ א ב ו ת‬
‫אין‬
‫ואמהות ש ה ם קדושים וטהורים‪ ,‬והגה עצם שלהם‬
‫זה בארו חכמים‬
‫בפרק‬
‫ציון‬
‫אין‬
‫א ש ה עולה וכר‪,‬‬
‫ע ו מ ד י ם )ל״ב‬
‫בארו‬
‫ע׳׳ב(‬
‫בעומק ח כ מ ת ם בי‬
‫נצח‬
‫סרק יא‬
‫ישראל‬
‫‪39‬‬
‫טוב ואין בטול החטא שהוא כמקרה מבטל הבחירה אשד מור בישראל לא נשתנה ולא חומר א ח ו‬
‫מהם‪.‬‬
‫שבהר בהם בשגיל השלימות שבהם שהוא דבר‬
‫עצמי בישראל ודבר זה ברור‪ .‬ובמדרש שיר‬
‫השירים רבה)סרשה א(‪ ,‬איר יצחק מעשה בקרתנית ועל אלו ג׳ דברים שמור בשבילם משויאל זמר‬
‫התנא האלקי)אבות ‪ .1*0‬מי״ח( המג האדם‬
‫אתת שהיתר‪ .‬לה שפחה כושית שירדה הי׳ והכרתה‬
‫למלאות מן העין אמרת לחברתח חברתי למחר שנברא מגלם אלחים חגה יתירה נודעת לו שנברא‬
‫אדוגי מגרש את אשתו ונוטלני לאשר‪ .‬אמרה לה כעלם אלהים שנאמר מ בעלם אלהים ברא את‬
‫למה בשביל שדאה שידיה מטוחמות אמרה לה האדם חממו ישראל שנקראו מים למקום הכה‬
‫אי שוטה ישמע אזנד מה שפיר מדבר מה אשתו יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמד‬
‫שהיא חביבה עליו ביותר את אומר׳ בשביל שראה בניס אתם לה׳ אלהיכם המבין ישראל שנתן להם‬
‫שידיה מפוחמות הוא מגרש אותה את שמלד כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב‬
‫מפוחמת ושחורה ממעי אמד על אחת במה וכמה נתתי לבם תורתי אל תעזזבו ע״כ‪ .‬ביאר התנא‬
‫בך לפי שהע״ג מוגין את ישראל לפי שאומה זו הזה אלו ג׳ סבות שבשמל זה בחר הש״י בישראל‬
‫המירו כבודם בתבנית שוד ומה אגו לשעה כך ולכד אמר חביב האדם שנברא בעלם אלהים שזה‬
‫נתחייבו אתם על אחת כמה וכמה הה״ד אל תראוני מורה גי האדם הוא הבריאה השלימה שבכל‬
‫שאינו שחרחורת ע״כ‪ .‬הנה התבאר לך כי השפחה הנמצאים שהרי נגרא בצלם אלהום׳ ואין שלימות‬
‫הזאת הכושית שהשחרורית לה בעצמה שנולדה יותר מזה כאשר נברא כעלם אלהים‪ ,‬ובשביל‬
‫כך ממעי אמה והשחרות לה טבעי אומרת שאדוניה כך ראוי שתהיה חבה אליו מעד שלימות בריאתו‬
‫בעצמו‪ .‬ואף על גב שאמר חמג האדם אין זה‬
‫יגרש אשתו מפני שידיה מפוחמות ואין פטק שאץ‬
‫כולל גל מק האדם‪ ,‬גי גגד אמרו חז״ל אתם‬
‫זה בטבע״ שאם היה בטבע היה כל גופה כך והוא‬
‫קרמים אדם ולא האומות קרויים אדם באילו‬
‫דבר מקרי בלבד״ ולכך אמר וישא את חשטחה‬
‫אמרו גי שלימות הבריאה שהיא לאדם כטרס‬
‫הכושית שהשחדודית אל הכושית כאלו היה דבר‬
‫הוא אל ישראל לא לאומות כאשר בארגו‬
‫עצמי‪ .‬והבן מה שאמר כי הקרתני׳ ידיה מטוחמות‬
‫טעמים הרבה שישראל בטרמ נקראים אדם‪,‬‬
‫ור״ל כי ישראל מעשיהם שעושים בידיהם מצד‬
‫ואן• כי מעלה זאת אינה רק לישראל בלבד אמר‬
‫היצה״ר לכך הם מפוחמות‪ ,‬אבל עצמם הם טהורים‬
‫על זח חביב האדם‪ ,‬וזה כי הפרש גדול יש כץ‬
‫דק שהיצה״ר מתגרה בהם‪ ,‬ויפה הוא שאמר שהיא‬
‫מעלה זאת ובין שאד מעלות שזכר אחד כך שאינם‬
‫שוטה שאין שוטה כמו זאת שירחיק דבר שהוא‬
‫דק לישראל ואין חלק ומולה כלל לשאר אומות‪,‬‬
‫במקרה שהמקרה יש שינוי לו ואלו דביקות ולא כן שם אדם אע״ג שמדריגה זאת אינה שייכת‬
‫ישראל בו יתברר ענין זה דבר עצט כמו שהתבאר‪ .‬דק לישראל ולא לאומות״ מכל מקום יש לאומות‬
‫ואין מה שבמקרה מבטל דבר שבעצט‪ .‬וכן מה שם אדם במה כי נקראו אדם בשביל הצלם האלקי‬
‫נעשה אדם בצלמנו וגר״ רק‬
‫שהרחיק הע״ג הוא דבר עצמי׳ וזה מטני שבעצם כדכתיב )בראשית‬
‫אינט ראוימ לזה הדביקות וא״כ איד ירחיק מה שאצל הע״ג צורת האדם בטילה אצל הגוף״ כי‬
‫שבעצם טוב ובמקרה הוא רע ויבחר מה שבעצם מצד הגוף חחמרי נתבטל הצלם האלקי הזה שהוא‬
‫רע ואם ימצא טוב בהם הוא במקרה וראוי לקרות לאדם וכאלו הגה הבל חומרי ואין כאן צלם האלקי‬
‫אותה אי שוטה‪ .‬ואי אטשד לומר שיהיה המקרה הזה״ מ״מ נמצא הצלם הזה אצל שאר אומות‬
‫מתמיד לעולמ‪ ,‬ודבר זה בארנו במקומות הרבה רק שהוא בטל ואינו נחשב לכלום‪ .‬ולכד אמר‬
‫מאוד‪ .‬כי אם היה המקרה מתמיד נעשה מה חביב האדם ולא אמר חמבין ישראל שנבראו‬
‫שבמקרה דגר שגעצם אחר שהוא עומד גד בצלם אלהיט‪ ,‬ממני כי יש להם לאמות הצלם‬
‫גתמידוח‪ ,‬הרי לד דגרים גדודים מאוד‪ ,‬בי הסבות הזה שנבוא מ האדם במה ועוד כי כאשר נברא‬
‫נצח‬
‫האדם‬
‫בשם‬
‫פרקיב‬
‫היה מ ע ל ה ז א ת לאדם ולנח אף כי אינם‬
‫נקראים‪.‬‬
‫ישראל‬
‫ואם‬
‫ישראל‬
‫אחר‬
‫שבחר הש״י‬
‫בישראל נתמעט הצלם הזה אצל הע״ג מכל מקום‬
‫ו ל כ ך א מ ר ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת כ ל ו ׳ ב ש ב י ל שהוזכר‪.‬‬
‫היא‬
‫יתירה כ״כ ע ד שהיא נודעת ואינה אהבה‬
‫ודבר‬
‫מסותרת‪,‬‬
‫זה‬
‫והוסיף לומר חבה‬
‫ברור‪.‬‬
‫האלקי הוא שייך לאדם ב מ ה שהוא אדם‬
‫י ת י ר ה נ ו ד ע ת להבו‪ ,‬כ י ד ב ר ז ה ש נ ת ן ל ה ם ה ת ו ר ה‬
‫ג״כ‪ ,‬ודבר זה מבואר‪ .‬ואמר עוד ח ב ה יתירה נ ו ד ע ת‬
‫שהיא חמדה הוא גורם שהש״י הוא אוהב שלהם‬
‫ו מ א ו ד יש ל ה פ ל י א ע ל זה‪ ,‬איך ד ב ר ה ת נ א האלקי‬
‫ומפני זה ה ח ב ה בפעל ובשלימות‪ .‬ואחר כך אמר‬
‫דבריו ב ח כ מ ה והשכל שאמר חבה יתירה נ ו ד ע ת‬
‫חביבין ישראל שנקראו בנים למקום‪ ,‬כ ב ר אמרנו‬
‫לו‪ ,‬ו מ ה ה ו ס י ף ה ת נ א ב ז ה ש א מ ר ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת‬
‫לך כי ישראל נקראים בנים בשביל ש ה ם עלולים‬
‫ייו‪ ,‬א ב ל ב י א ו ר ע נ י ן ז ה ש ב א ל ו מ ר כ י ד ב ר ז ה‬
‫מאמתתו יתברך ודבר זה גורם החבור והדביקות‬
‫שנברא האדם בצלם אלקים גרם לו החבור‬
‫ל ג מ ר י ‪ ,‬ו ל כ ך א מ ר ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת ל ה ם וכוי‪,‬‬
‫והדביקות אל הש״י עד שיצא אל הפעל מ ה שהוא‬
‫כ י מ ה ש ה ם ע ל ו ל י ם מ מ נ ו ה ו ׳ ה ס ב ה ש ב ח ר הש׳יי‬
‫אל הש״י ע ד שהיה מקבל האדם האהבה‬
‫בישראל‪ ,‬ודבר זה נודע להם שבשביל זה הוציא‬
‫והחבור מ ן הש״י‪ ,‬ולפיכך א מ ר חבה י ת י ר ה נ ו ד ע ת‬
‫אשר‬
‫הצלם‬
‫מה‬
‫חביב‬
‫אותם‬
‫ממצרים‪ .‬והנה לך‬
‫דברים‬
‫שלשה‬
‫ל ו בו׳‪ ,‬ו ר ״ ל ש נ ו ד ע ל ו ה ח ב ה ה ז א ת ו י צ א ה א ל‬
‫אמרנו אשר הם הסבה מ ה שבחר הש״י בישראל‬
‫הגמור‪ ,‬ומפני כך מביא הכתיב כי בצלם‬
‫וקרבם אליו וזכרם ה ת נ א האלקי ב ד ע ת ובחכמה‪.‬‬
‫אלקים‬
‫הפעל‬
‫א ל ק י ם ע ש ה א ת ה א ד ם ו א י נ ו מ ב י א מ ק ר א )בראשית‬
‫הראשון‬
‫כי מ צ ד שהאדם‬
‫א(‪ ,‬ו י ב ר א א ל ה י ם א ת ה א ד ם ב צ ל מ ו כ י א י ן ר א י ה‬
‫ובשביל‬
‫כ ך הוא הבריאה השלימה ביותר וראוי‬
‫כ י נ ו ד ע ל ו החבר* א ב ל ש ו פ ך ד ם ה א ד ם ב א ד ם‬
‫שיהיה‬
‫ד מ ו י ש פ ך )בראשית ט(‪ ,‬ו ב ז ה נ ו ד ע ל א ד ם ה ח ב ה ‪,‬‬
‫נברא‬
‫דביקות האדם אל הש״י‬
‫שהרי‬
‫בריאתו‪,‬‬
‫נברא‬
‫בדמותו‬
‫בצלם‬
‫שלימות‬
‫מצד‬
‫והדומה‬
‫אוהב‬
‫בשביל זה השופך ד ם האדם נהרג‪ ,‬והנה‬
‫ו מ צ ו ר ף ל ד ו מ ה לו‪ .‬ו ה ש נ י מ צ ד ה ת ו ר ה ש ה י א ס ד ר‬
‫נ ו ד ע ל א ד ם ח ב ת ו ש ל הקב״ד‪ -‬וכן מ ב י א מ ק ר א‬
‫העולם שא״א לעולם זולתה כמו שהתבאר בחבור‬
‫ב נ י ם א ת ם ל ה ׳ א ל ה י כ ם )שמות ד(‪ ,‬ו ל א ה ב י א ב נ י‬
‫התפארת‪,‬‬
‫ואין ל ת ו ר ה מ ק ב ל ז ו ל ת י ש ר א ל כמו‬
‫)דברים י(‪ ,‬כ י ל א מ צ ז ז ג ו ש נ ו ד ע‬
‫שהתבאר‬
‫הם‬
‫שהרי‬
‫ישראל‬
‫בכורי‬
‫לישראל ה ח ב ה הזאת‪ .‬אבל מ ה שציוה ה ק ב ״ ה על‬
‫למעלה‪.‬‬
‫והשלישי‬
‫מצד‬
‫אשר‬
‫מצורפים א ל הש״י‪ ,‬מ צ ד ש ה ו א י ת ב ר ך ע ל ה להם‬
‫ל א ת ת ג ד ד ו ו ל א ת ש י מ ו ק ר ח ה ב י ן ע י נ י כ ם )דברים‬
‫והם עלולים מאמתתו יתברך‪ ,‬הרי לך ג׳ דברים‬
‫ד‪ ,‬א(‪ ,‬ב ש ב י ל ש י ש ר א ל ה ם א ל ה ש ״ י ב ז ה נ ו ד ע‬
‫אלו שהם הסבות אשר בחר הש״י בישראל ולקחם‬
‫ה ח ב ה ש ה ם בנים למקום‪ ,‬ועוד יש לך‬
‫אליו‪ ,‬ו א ל ו ה ס ב ו ת א י ן ב ט ו ל ל ה ם ב ש ו ם צ ד ו כ א ש ר‬
‫ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת ל ו כי‬
‫האדם משכיל ומבין ימצא כי כל אלו השלשה הם‬
‫לישראל‬
‫לדעת‬
‫כי מ ה שאמר‬
‫ענין א׳ וא״א לפרש יותר מ ז ה ‪:‬‬
‫ה פ ר ש יש בין ח ב ה ש ה י א נ ו ד ע ת ל ש א י נ ה נודעת‪,‬‬
‫פרק יב‬
‫הדביקות‬
‫שיש לישראל אל הש״י א ף כי נפלאה‬
‫היא בעיני האדם הדביקות הזאת שיהי׳‬
‫אפשר‬
‫ש ל א יהיה להם דביקות וחיבור אל א ש ר‬
‫פעל אותם‪ ,‬כי ל א י ב א ד ב ר מ ד ב ר ר ק א ם יש‬
‫מעידה התורה‬
‫לו צירוף אליו‪ .‬ואי א פ ש ר ל ו מ ר ש ה ד ב י ק ו ת ה ז א ת‬
‫ה נ א מ נ ה ‪ ,‬ש א מ ר ה ה ת ו ר ה )דברים ו(‪ ,‬ו א ת ם ה ד ב ק י ם‬
‫עליונים‪ ,‬ו כ מ ו ש א מ ר ו הפילוסופים כי‬
‫האדם‬
‫דבק‬
‫בבורא‬
‫הכל‬
‫הנה‬
‫לנמצאים‬
‫בה׳ אלהיכם‪ ,‬וגם ה ש כ ל מחייב ד ב י ק ו ת זו מ צ ד‬
‫הדביקות הזה לשכלים‪ ,‬ה נ ה כ ב ר ה ש ב נ ו ב מ ק ו ם‬
‫הנבראים‪ ,‬כי מאחר ש נ מ צ א העולם הזה מאתו אי‬
‫אחר כי מ צ ד מדתו יתברך שהוא ית׳ נאמר עליו‬
‫נצח‬
‫פרקיב‬
‫)ישעיה ‪1‬״ז(‪ ,‬מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל‬
‫רוח‪ ,‬וכל זה מטני כי הוא יתבו־ד טשוט בתכלית‬
‫הפשיטות ־ולפיכו בחר בשפלים שהם פשוטים‬
‫ואין להם הגבהות‪ ,‬ודבר זה בארנו במקום אחר‪,‬‬
‫ולכו א״א שיחי׳ החמר הזה רק לאדם שהוא‬
‫בשר ודם ובפרט לישראל שהכתוב קראם כי קטן‬
‫יעקב ודל‪ ,‬ועוד אמדו)חולץ »״ט ע״א( על הפסוק‬
‫הזה)דברימ ז‪ ,‬ז(‪ ,‬לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳‬
‫בכם כי אתם המעט‪ ,‬כי כשמל שאתם ממעטים‬
‫עצמכם לכד חשק ה׳ בכס ואין להאדיר מ ה כאן‪.‬‬
‫בפר? ד׳ מיתות )סנהדרין םו א(‪ ,‬הגצמדיס לבעל‬
‫פעור כצמיד סתיל ואתם הדבקים בה׳ כב׳‬
‫תמרות דבוקות זו בזו‪ ,‬במתניתא תגא הגצמדים‬
‫לבעל פעור כצמידים ע״י אשה ואתם הדביקים‬
‫דבוקים ממש ע״כ‪ ,‬וכבד בארנו בפרקים הקודמים‬
‫עגץ דביקות שהיה לישראל לע״ג מתר משאר‬
‫אומות וזה מצד היצר הרע שבאדם‪ ,‬כי היצה״ד‬
‫משתוקק אל הדבר הרע והיצר הרע מטית אותו‬
‫לזה ומשתוקק לע״ג וכל אשר לא עבד ע״ג היה‬
‫חמר שלכד היה יצרו לע״ג‪ ,‬וכאשר היה שומע‬
‫ליצרו ועבד ע״ג לא היה חסר‪ ,‬וכל זה מצד יצרו‬
‫אף כי לטי האמת אץ לד חסרון כמו זה הזוגה‬
‫אחר הע״ג‪ ,‬מ״מ מצד יצרו היה ו‪5£‬״ג השלמתו‪,‬‬
‫והדבר שהוא השלמה לדבר קודם זה הוא חמר‬
‫ולכד גחשב להם הדביקות בע״ג כמו צמיד שכל‬
‫זמן שאין הצמיד על הכלי חוא חסר‪ ,‬וכאשר יש‬
‫לו צמיד הוא כלי שלם ונחשב הצמיד והכלי דבר‬
‫אחד‪ ,‬וכו היה דביקות שלהם בע״ג מפגי שהיה‬
‫יצרם לע״ג וכאלו היה הע״ג חשלמתם‪ ,‬כמו כל‬
‫דבר שיצרו של אדם תאב לו הוא נחשב חסר‬
‫מחמת יצרו וכאשר הולו אחר יצרו נחשב זה‬
‫השלמתו‪ ,‬ומה שכתוב ואתם הדבקים בהי‪ ,‬הדביקות‬
‫הזה הוא כשתי תמרות כי הדביקות הזה הוא מצד‬
‫השלימות שיש באדם והשלם יש לו הבור אל‬
‫המלט כי הם דברים דומים ושוים‪ ,‬והדומה יש‬
‫לו חבור אל הדומה‪ ,‬ולטיבו אמר שהוא כמו שתי‬
‫תמרות שכל אחת ואתת שלימה בטני עצמה רק‬
‫מפני שהם דומים מתחברים יחד‪ ,‬וכך ישראל‬
‫מצד השלימות שיש בהם יש לחם חבור אל הש׳׳י‬
‫ישראל‬
‫‪10‬‬
‫שהוא השלם האמיתי‪ ,‬ובענין זה אין נעשים אחד‬
‫לגמרי כמו שהיה להם הדביקות לע״ג‪ ,‬שההבור‬
‫לע״ג היה כמו עמיד מתיל שגעשה דבר א׳ לגמרי‪.‬‬
‫אכל במתניתא תנא הנצמדים לבעל מעור כצמידים‬
‫עיי אשה ביאור זה כי אין לישראל דביקות עם‬
‫הע״ג כל כך״ כי ע״ג נקראת אלהים אחרים שהם‬
‫אהריס לעובדיהם ובשביל כי הע״ג באמת גבדל‬
‫מהם א״א להיות כאן דביקות גמור שהוא זר‬
‫לעובד שכך גקרא ע״ז‪ ,‬ומפגי זה מדמה דביקות‬
‫הזה לצמידים שחם עיי אשד* כי אין זה דבוק‬
‫גמור רק כל אחד ואחד עומד בפ״ע׳ אבל‬
‫הדביקות עם הש״י הוא דביקות גמור׳ עד שהוא‬
‫ית׳ נחשב צורה אחרונה לישראל‪ ,‬וכמו שהתם‬
‫שם אל כשמם עד שחם דביקים לגמרי בו ית׳‪,‬‬
‫כמו שיש דביקות לאילן בעיקר שלו כך יש‬
‫דביקות לישראל בעיקר הכל הוא השם יתברן‬
‫ואי אפשר שיהיה מתור ומלוק לדביקות כזאת‬
‫וכמו שיתבאר ודברים אלו ברורים מאוד‪.‬‬
‫ובמדרש )תגחומא‪ tramp .‬מי׳ ה(‪ ,‬כאשד ידבק‬
‫האזור אל מתגי איש כן הדבקתי אלי‬
‫את כל בית ישראל אמר הקב״ה איני כבשר ודם‬
‫בשר ודם אין רשות להדיוט להקראות בשמו של‬
‫מלו אבל ישראל נקראו בשמו של הקב״ה כל שם‬
‫חביב להקב״ה בו בשם קרא את ישראל נקרא‬
‫אלהים וקרא לישראל אלהימ‪ ,‬אני אמרתי אלהים‬
‫אתם נקרא חכם שנאמר חכם לבב ואמיץ כח וקרא‬
‫לישראל חכם שנאמר רק עם חכם ונכון נקרא דוד‬
‫שנאמר דודי צח ואיום וקרא לישראל דודים שנא׳‬
‫אכלו רעים שתו ושכרו דודים נקרא בחור שנא׳‬
‫בהוד כארזים וקרא לישראל בחודים שנאמד ובד‬
‫בהר ה׳ אלהיד נקרא חמיד שנאמר כי חסיד אני‬
‫נאם ה׳ וקרא לישראל חסידים שנאמר (מטו לי‬
‫חסידי נקרא קדוש ונקראו ישראל קדושים תחיו‬
‫כי קדוש אני ואף לעתיד לבוא כל אחד ואחד‬
‫יאמר לו קדוש שנאמר והיה הנשאר בציון והנוחר‬
‫ממשלים קדוש יאמר לו‪ .‬בארו ענין הדביקות‬
‫הזה‪ ,‬שישראל הם דביקים בו לגמרי עד שמצד‬
‫דביקות זה מקבלים מן הש״י כל מעלה קדוש* כי‬
‫אץ ספק כי שגי דברים אשר יש להם דביקות ביהד‬
‫נצח‬
‫עו‬
‫ישראל‬
‫פרקיג‬
‫מקבל זה מזה מ צ ד הדביקות מאחר שהם דביקים‬
‫אל‬
‫מלכותו‪,‬‬
‫אשר הראוי שיהיה מיוחד‬
‫ונבדל‬
‫יחד‪ ,‬ומפני כ י ת מ צ א דברים א ש ר ה ם מ ת ח ב ר י ם‬
‫מן העם ולכך הוא מחויב מ י ת ה בי המלך הוא‬
‫יש להם חבור ש ל מ ה לא חבור ודביקות גמור׳‪,‬‬
‫בשר ודם כמו אדם אחר‪ ,‬ואם ע ו ש ה ש ת ו ף עמו‬
‫בענין הזה אינו כ ך ד ק כי יש‬
‫כאלו אין כאן הבדל לכך חייב מ י ת ה ש ה ו א מ ב ט ל‬
‫ולכך‬
‫אמר כי‬
‫לישראל‬
‫שמות‬
‫דביקות מ כ ל צד‪ ,‬לכך זכר כאן ש ש ה‬
‫כ נ ג ד ש ש ה צדדין ע ד ש י ש כאן‬
‫אבל הש״י אין לו ש ת ו ף ודמיון א ל‬
‫מלכותו‪.‬‬
‫דביקות‬
‫ברואיו ולפיכך אין מ ב ט ל מלכותו כלל‪ ,‬א ף כאשר‬
‫מ כ ל צ ד וזהו ה ד ב י ק ו ת הגמור׳‪ ,‬ו מ ה ש א מ ר מ ל ך‬
‫י ש כאן ש ת ו ף ואין ל ה א ר י ך י ו ת ר ב ז ה כ י כ ב ר‬
‫בשר‬
‫ודם אם יקרא אדם אחד בשמו של מלך‬
‫נתבאר לך במה שיש בו די מענין הדביקות הזה‬
‫חייב‬
‫נבדל מן הכלל ואם בא‬
‫מיתה‪ .‬כי המלך‬
‫שא״א שיהיה בטל החבור הזה נ‬
‫אחד לעשות שיתוף עם המלך דבר זה הוא בטול‬
‫פרק יג‬
‫המעלה‬
‫זה‬
‫שהוא ע ו ד יותר מ ע ל ה מן הקודם‪ ,‬כאשר‬
‫א״ל בניך חטאו א מ ר לפניו ר ב ש ״ ע ימחו על ק ד ו ש ת‬
‫תתבונן במעלת ישראל תדע כי לא דבר‬
‫שמך‬
‫עצה‬
‫ב ל ב ד מ ה ש י ש ר א ל ח ל ק הש״י‪ ,‬וכמו ש מ ע י ד‬
‫אמר‬
‫אמר‬
‫לא בםבי‬
‫טעמא ולא בדרדקי‬
‫ליצחק בניך חטאו א מ ר בני ה ס ולא בניך‬
‫עליהם השם של ישראל ש ח ת ם השם בשמם‪ ,‬כי‬
‫בשעה‬
‫אין לישראל בעצמם שום מציאות ושום ה ד ה רק‬
‫בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד מ ה חטאו כ מ ה‬
‫בו ית׳‪ .‬ולא ת א מ ר א ף א ם ה ם חלק ה׳ מ כ ל מקום‬
‫של אדם ע׳ ש נ ה שנאמר ימי שנותינו‬
‫שהקדימו נעשה לנשמע ק ר א ת להם בני‬
‫שנותיו‬
‫ה ם בריאה לעצמם אל ת א מ ר כך אבל הם לגמרי‬
‫בהם שבעים ש נ ה דל עשרין דלא ע נ ש ת פשו להו‬
‫א ל הש״י ע ד כי ב ט ל מ צ י א ו ת ע צ מ ם אל הש״י‪,‬‬
‫דל‬
‫ודבר‬
‫זה נראה‬
‫באומה הזאת שעל‬
‫שמו‬
‫יחוד‬
‫וקידוש ש מ ו בעולמו ולקיים תורתו היו מבטלים‬
‫עצמם‬
‫ונותנים‬
‫עצמם‬
‫מיני‬
‫לכל‬
‫וכבר‬
‫הפסד‪.‬‬
‫הארכנו בזה בחבור באר הגולה שזהו ענין קדימת‬
‫נעשה‬
‫לנשמע‬
‫שאמרו ישראל‪,‬‬
‫כי‬
‫ישראל‬
‫אין‬
‫נמשכים לרצונם כלל רק לרצון העלה ברוך הוא‬
‫חמשים‬
‫תרתי‬
‫פשו‬
‫דל‬
‫סרי‬
‫כ״ה‬
‫דלילותא‬
‫ופלגא דצלויי‬
‫פשו‬
‫ל ה ו כ׳׳ה‪,‬‬
‫ומיכלי ודבית הכסא‬
‫להו תרתי םרי ופלגא אם א ת ה סובל א ת‬
‫כולם‬
‫מוטב‬
‫ואם לאו‬
‫פלגא עלי ופלגא‬
‫עליך‬
‫ואת״ל‬
‫כולם עלי הרי קרבית נפשי קמך גשאו‬
‫עיניהם‬
‫ואמרו כי א ת ה אבינו אמר להם יצחק‬
‫עד ש א ת ם מקלסים לי קלסו להקב״ה ומחוי לחו‬
‫והם ונפשם אל הש״י ולא שייך בזה להקדים נשמע‬
‫יצחק בעיניהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים‬
‫ל נ ע ש ה כאלו היה תלוים ברעתם וברצונם‪ ,‬א ג ל‬
‫בי א ת ה ה׳ אבינו גואלנו מעולם ש מ ך ע״כ‪ .‬ויש‬
‫יהיה‬
‫לתמוה על המאמר הזה כי ל מ ה לא היה אברהם‬
‫אינם‬
‫תולים‬
‫בדעתם‬
‫הסרה‬
‫ובגמרא‬
‫וברצונם‬
‫ואיך‬
‫כלל‬
‫ויעקב מלמדים זכות על ישראל והיה מ ל מ ד זכות‬
‫לקשר הזה ודבר זה מבואר‪.‬‬
‫ב פ ר ק ר ״ ע )שבת ש״ט‪ ,‬ב(‪ ,‬א ״ ר ש מ ו א ל‬
‫יצחק‪ ,‬ועוד מ ה שייך לומר לא בםבי ט ע מ א ולא‬
‫אתה‬
‫ב ד ר ד ק י ע צ ה וכי ל ע ת י ד יהיה א ב ר ה ם נ ק ר א סבי‬
‫בר‬
‫נחמיני‬
‫דכתיב‬
‫מאי‬
‫כי‬
‫אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו‬
‫ויעקב דרדקי בשביל שהיה לאברהם איזה שנים‬
‫לבא‬
‫יותר דבר זה לא יתכן‪ .‬ויש מ פ ר ש י ם ל ת ר ץ קושיא‬
‫אמר לפניו‬
‫ראשונה דלכך היה יצחק מ ל מ ד זכות על ישראל‪,‬‬
‫א״ל ליעקב דהוי‬
‫כי כאשר היו מ ל מ ד י ם אברהם ויעקב ק ט ר ו ג כ א ש ר‬
‫ליה צ ע ר גידול בנים ואפשר דבעי עלייהו רחמים‬
‫ראוי לזה מ פ נ י ח ט א י ש ר א ל אז ראוי ש י צ ח ק מ ל מ ד‬
‫גואלנו‬
‫אתה‬
‫ה׳‬
‫אומר‬
‫הקב״ה‬
‫מעולם‬
‫שמך‬
‫לאברהם בניך חטאו‬
‫רבש״ע ימחו על קדושת שמך‬
‫לעתיד‬
‫נצח‬
‫מרקע‬
‫זכו* כי אין ראוי שיהיה הב״ד כולו מלמדין‬
‫כולם חובר‪ ,‬רק צריד שיהיו מלמדין זבות ג״ג‬
‫ואם כולם מחייבים היו טטורים מן הדין שכן אמדו‬
‫זיל )םנהורין ת‪ ,‬א( ב״ד שראו כולם לחובה סוםרין‬
‫אותו מת כית דגמתי דבעי הלנת דין וכיה שראו‬
‫כולם לחובה תו לא חזי ליה זכותי* וד״ל דהלגת‬
‫הדין בעי משוס צדק ילין בה)ישעיה א‪ ,‬כא(‪ ,‬כדי‬
‫לעיין אם ימצא לו זכות וכיון שראו כולם להובר‪.‬‬
‫אין כאן זכות כלל‪ ,‬ודבר זה אין ראוי לב״ד שכל‬
‫ב״ד צריד שילמדו זכות ולא יהיה־ בית דין‬
‫שמלמדין הכל הובר‪ -‬ולכד היה יצחק מלמד זבות‬
‫מטעם זה אחר שהיה אברהם ויעקב מלמד הובר‪.‬‬
‫וגס שלא יהיו ישראל ח״ו גאבדיס הוצרד ללמד‬
‫םגגוריא עליהם‪ .‬ולכד אומרים ששאל תחלה‬
‫לאברהם ואחר כד ליעקב ואחר כד ליצחק ולא‬
‫כסדר‪ ,‬שאם כד היה יעקב מלמד זכות כי לעולם‬
‫האחדת מלמד זכות הן מצד שצריד לבית דין‬
‫ללמוד זכות שיהיו בית דין צדק הן מצד שלא‬
‫יהיו גאבדים ישראל לגמרי‪ ,‬ולא היה מועיל אם‬
‫יעקב מלמד זכות ויצחק מלמד חובה כי היה מדת‬
‫הדין שהוא מדת יצחק מקטרג על ישראל‪ ,‬ולכד‬
‫כאשד יצחק מלמד זכות שמדתו של יצחק מדת‬
‫הדין שוב לא יהיח כאן מדת הדין מקטרג וכאשר‬
‫הם זוכים במדת הדין זוכים לגמרי׳ כד מפרשים‬
‫ולא יתורצו שאר קושיות‪ ,‬גם יש להשיב על כל‬
‫זה ואין להאריד‪.‬‬
‫אבל דעת חכמים בזה לגלות הדברים אשר‬
‫אמרגו‪ ,‬כי מצד יצחק ומדתו א״א שיהיה‬
‫חסדה והפרדה לישראל מן חש״י רק יש‬
‫להם דביקות וחבור לגמרי אל השם יתברר‬
‫ולא שייר בחטא שיהיה מבדיל ומרחיק את ישראל‬
‫מן הש״י‪ ,‬וג״כ כי מצד מדת יצחק אשר הוא מדת‬
‫הדין כאשר ירד לעומק הדין יש ללמוד זכות לכך‬
‫ע״י יצחק שהוא התחלתם ומצד מדת המשפט אשר‬
‫הוא עומק הדין יש כאן זכות‪ ,‬ואם אץ ‪ no‬זכות‬
‫טשוט לגמרי מ״מ יש זכות ממזר יורד לעומק‬
‫הדין‪ .‬תה שאמר כי כאשר אמד לאברהם בגיןי‬
‫חטאו »יור ימחו על ש»ד הקדוש‪ ,‬כי אברהם אף‬
‫שהוא התחלת ישראל מתחייב כד אחר שחטאו‬
‫ישראל‬
‫עו‬
‫ישראל ואמר אימא ליעקב דהוי ליה צער גידול‬
‫מים‪ ,‬םי׳ בי יש ליעקב יותר צירוף לישראל ממה‬
‫שיש לאברהם‪ ,‬וזה שאמר דהוי לי׳ צעד גימל‬
‫בגים ר״ל שהוא היה מגדל שבטי ישראל שהם‬
‫התחלת ישראל‪ ,‬ובשביל בד יש ליעקב יוחד‬
‫שייכות אל ישראל ולבר נקרא בית יעקב ובית‬
‫ישראל מה שלא נקרא בית אברהם וממני שיעקב‬
‫יותר שייר אל ישראל מן שאר אבות יש לו צירוף‬
‫לישראל יותר‪ ,‬ולבד אמר אימא ליעקב אם ימצא‬
‫זכות מצד מדת יעקב שהיא התחלתו‪ ,‬אחר שיש‬
‫ליעקב יותר שייכות לישראל וגם מצד יעקב היה‬
‫מתחייב ימחו על קדושת שמו‪ ,‬כי אוזר שחטאו‬
‫אל הש״י גסרדו מן השם יתברר‪ .‬ואמר לית בםבי‬
‫טעמא ולא בדרדקי עצה וביאור ז* כי מצד‬
‫אברהם ויעקב אין כדי אבות אותם שכבד אמדנו‬
‫כי לא יוכו ישראל רק על תי דקדוק עומק הדין‬
‫ודבר זה אינו מצד מדת אברהם ומצד מדת יעקב‪.‬‬
‫ולכד אמר לא בטבי טעמא ולא בדרדקי עצה כי‬
‫הדין והמשפט יש בו טעם ועצה ודבר זה לא‬
‫נמצא באברהם ויעקב‪ ,‬כי אברהם שהיה ראשון‬
‫באבות ויעקב שהוא אחרון באבות אין מדתם מדת‬
‫הדין רק כח מדת הדין הוא באמצע‪ .‬כי אין טטק‬
‫כי המשפט והדין יש לו כח יותר ואין בזז וחוזק‬
‫הדבר רק באמצע‪ ,‬לא בתחלה שעדיין אינו בכחו‬
‫ולא בטוף שכבר אינו בכחו רק האמצע יש לו בח‬
‫ילכד הלוים אינם כשרים לעבודה! דק מבן שלשים‬
‫עד בן חמשים כידוע שמדת הלויס מדת הדין‬
‫ולכד ראוי שיהיו בתוקפם ובחזקם ולא כאשד הם‬
‫דרדקי ולא כאשר הס זקנים רק כאשר הס בעיקר‬
‫כחם באמצע ימיהם‪ .‬וכר האבות שהם שלשה אין‬
‫מדה זאת לראשון שבהם ולא לאחרת שבהם רק‬
‫ליצחק שהוא באמצע‪ ,‬כי כל דבר הוא בחזהו‬
‫ובתקטו באמצע ולכד האמצעי שבאבות נתן לו‬
‫המדד‪ .‬הזאת‪ .‬וזה שאמר לא בטבי טעמא ולא‬
‫בדדדקי עצה כי אץ באלו מדת הדין והמשפט‬
‫שעל ידו אפשר למצא זכו* כי הזכות הוא כאשד‬
‫יורד לעומק הדין‪ .‬לכד אמר ליצחק בניד חטאו‬
‫ואז מתחייב מצד מדת יצחק באשר יעמיק בדין‬
‫זכות ישראל‪ ,‬תה שאמר בני לא בניד כלומר הרי‬
‫נצח‬
‫עח‬
‫ישראל‬
‫פרק יג‬
‫ובראשונה מן השם‬
‫יתכן בזה זכירה‪ ,‬כי ה ו א נ ר א ה ת מ י ד לפני הש״י‪,‬‬
‫יתברך שלכך נקראו בני בכורי ישראל ודבר זה‬
‫וזהו‬
‫שאמר שנראה אפרו ר״ל מה שמסר נפשו‬
‫בארנו למעלה‪ ,‬ומאחר שנקראו בניו ראוי שיהיו‬
‫אליו‬
‫ל כ ך ה ו א לפניו תמיד‪ ,‬ואלו ה ד ב ר י ם הם‬
‫מסולקים מ ן ה ח ט א שכל המחובר והדבק אל הטהור‬
‫עוד סודי ח כ מ ה עמוקה מ א ד ואי א פ ש ר לפרש‬
‫טהור מן החטא׳ ולכך מ צ ד החבור שיש לישראל‬
‫יותר‪.‬‬
‫ישראל‬
‫שהם‬
‫הם‬
‫עלולים בעצם‬
‫בניו של‬
‫החטא‪.‬‬
‫הש״י ראוי שיהיו מסולקים מן‬
‫ה ר י התבאר לך כי אין פירוד לישראל מן הש״י‬
‫ועוד מ צ ד ע ו מ ק הדין יש זכות ועל זה‬
‫כאשר תבין דבר זה ג״כ‪ ,‬אבל מ צ ד‬
‫כלל‬
‫א מ ר כ מ ה י מ י חיי א ד ם כר‪ ,‬ואמר א ם מ צ ד ש ה ש ״ י‬
‫עצמם‬
‫שהוא עלה להם ראוי שיהיה מסולקים מן החטא‬
‫ל ה ם מ צ ד ע צ מ ם ובן א מ ר ו ב פ ״ ק ד ב ר כ ו ת )ד‪ ,‬ב(‪,‬‬
‫של‬
‫י ש ר א ל אין כ ה ל ה ם כ ל ל ואין עזר‬
‫ה ו א מ ו ט ב ‪ ,‬י א ם לאו‪ ,‬ש א י ן ר א ו י מ צ ד ש ה ו א י ת ב ר ך‬
‫א״ר יוחנן מפני מ ה לא נאמר נו״ן באשרי מפני‬
‫עלה להם טלוק ה ח ט א מכל וכל מכל מקום פלגא‬
‫ש י ש בו מ פ ל ת ן ש ל שונאיהם ש ל ישראל ש נ א מ ר‬
‫עליך כי מ א ח ר ש ה ם בנים אל הש״י ואל י צ ח ק‬
‫נפלה‬
‫ראוי ש י ש א ו עונם‪ ,‬ואם ת א מ ר כולם עלי‪ ,‬הא ק ר י ב ת‬
‫אמרי הכי נ פ ל ה ולא תוסיף לנפול קום ב ת ו ל ת‬
‫ולא תוסיף קום בתולת ישראל‪,‬‬
‫במערבא‬
‫נפשי קמך כי מצד שיצחק מסר נפשו אל הש״י דבר‬
‫ישראל א״ר נחמן בר יצחק אפ״ה חזר ד ו ד וסמכה‬
‫זה מ ו ר ה ע ל יצחק שהוא א ל הש״י לגמרי‪ ,‬ומפני‬
‫ברוח הקודש דכתיב סומך ה ׳ לכל הנופלים‪ ,‬וגם‬
‫כך הוא נושא א ת עונם לגמרי ומפני כי יש לחשוב‬
‫ב מ א מ ר הזה באו לומר כי אין לישראל מ צ ד ע צ מ ם‬
‫מ ד ת י צ ח ק ז כ ו א ל זה‪ ,‬ו ז ״ ש נ ש א ו‬
‫מציאות כלל רק המציאות שיש להם הוא‬
‫על ידי‬
‫כי‬
‫שום‬
‫עיניהם כ ל פ י י צ ח ק כ י ה ו א הגואל א ו ת ם וזה אינו‪,‬‬
‫הש״י שנותן מציאות להם וכל מציאותם וקיומם‬
‫בי ה ו א י ת ב ר ך הגואל ר ק ש ע ל ידי מ ד ת יצחק‬
‫ה ו א הש״י‪ ,‬ו א ף כ י כ ל ה נ מ צ א י ם ק י ו ם ש ל ה ם ה ש ״ י‬
‫ה ם אל הש״י‪ ,‬אבל ע צ ם ה כ פ ר ה זעא מ צ ד הש״י‬
‫המקיים א ת הכל‪ ,‬ה פ ר ש יש כי כ ל ה נ מ צ א י ם אין‬
‫ע צ ם ה כ פ ר ה ה ו א אל הש״י‪ .‬ואמר כי מחוי‬
‫להם קיום מן הש״י מ צ ד א מ י ת ת ע צ מ ם רק דבר‬
‫יצחק להקב״ה׳ אל ישראל בעינייהו ודבר זה תבין‬
‫שאין‬
‫אל‬
‫מ מ ה שאמרנו כי יצחק מ ס ר נפשו א ל הש״י ואיני‬
‫ההפסד‪,‬‬
‫כי‬
‫נפרד‬
‫אמיתת עצמם‬
‫מ ן הש״י‪ ,‬ל כ ך י צ ח ק ה ו א מ ח ו י ה ש ״ י א ל‬
‫מן הש״י ולכך ה ם מקוימים ו א ץ ה פ ס ד להם‪ .‬וכל‬
‫בעינייהו כי יש ליצחק דביקות אל הש״י‬
‫זה נרמז ב ש ם ישראל‪ ,‬כי ה ש ם שהוא בא ע ל עצם‬
‫ישראל‬
‫והוא עמו י ת ב ר ך לגמרי‪ ,‬ודבר זה ידוע לנבונים‬
‫רמזו אותו‬
‫בעינייהו‬
‫חכמים‬
‫במקומות הרבה‪,‬‬
‫והבן מ ל ת‬
‫דקאמר שהיו רואים אותו מ צ ד‬
‫מדת‬
‫ה ד ב ר ומהיותו ודבק בשם הזה ש ם אל‪.‬‬
‫ודבר‬
‫אמרו גואלנו הו מעולם‬
‫יתברך‬
‫שמך‬
‫כי‬
‫הוא‬
‫ב ע צ מ ו ה ג ו א ל א ו ת ם ו ל א עי׳י ז ו ל ת ו ‪.‬‬
‫זה בארו ג״ב ב מ א מ ר הזה ש ה ו א י ת ׳ קיום‬
‫ישראל‪,‬‬
‫הדין ה ו א מ ד ת יצחק כ א ש ר ידוע‪ ,‬ואז נשאו עיניהם‬
‫למרום‬
‫ולפיכך‬
‫בסוף‬
‫מגיעים‬
‫אבל ישראל א מ י ת ת עצמם יש לו קיום‬
‫ואין הפי׳ בשביל‬
‫שכתוב נפלה‬
‫בנו״ן לא כתיב נו״ן באשרי שזה אין ט ע ם בשביל‬
‫שכתוב נפלה בנו״ן לא יכתוב נו״ן באשרי‪ ,‬אבל‬
‫בשביל שמזמור אשרי הוא גדול מאוד דקאמר ש ם‬
‫ע נ י ן ז ה ר מ ז ה כ ת ו ב ד כ ת י ב )ויקרא כ״ו(‪ ,‬ו ז כ ר ת י‬
‫אמר ר״א בר אבינא כל האומ׳ ת ה ל ה לדוד ג״פ בכל‬
‫א ת בריתי יעקוב ואף א ת בריתי יצחק ואף א ת‬
‫יום מ ו ב ט ח לו שהוא בן העולם הבא מ ״ ט אילימא‬
‫וכל‬
‫בריתי א ב ר ה ם אזכור ל מ ה נאמר אצל יעקב זכירה‬
‫משום דכתיב ביה פותח א ת ידך ומשביע לכל חי‬
‫ואצל י צ ח ק לא נאמר זכירה׳ כי אפרו ש ל יצחק‬
‫רצון נימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל‬
‫נ ר א ה כ א ל ו צבור ומונח ע ל גבי ה מ ז ב ח ע ד כאן‪.‬‬
‫בשר אי משום דכתיב ביה אלפא ביתא‪ ,‬נימא אשרי‬
‫ו ב א ו ר ז ה כ י ה ז כ י ר ה ש י י ך א ל ד ב ר ש א י נ ו לפניו‪,‬‬
‫תמימי דרך דאיתא בתמניא אפי אלא משום דאית‬
‫אבל מ צ ד כי יצחק מ ס ר נפשו אל הש״י ובטל עצמו‬
‫ב י ה ת ר ת י ע״כ‪ .‬ביאור ז ה כי ה פ ר נ ס ה נ ק ר א ת חיים‪,‬‬
‫הש״י הרי אין לו הבדל מ א ת ו יתברך ולא‬
‫ה פ ר נ ס ה חיים ש ל הבריות ואין חלוק בין‬
‫אל‬
‫שהרי‬
‫נצח‬
‫פרק ע‬
‫ההיים ובין הטרנטה כלל‪ ,‬שהרי נקרא הטרנטה בבל‬
‫מקום חיים כדבתיב )ויקרא כה(‪ ,‬וחי אחיך עמך‬
‫והפרנסה היא באה ממקור החיים‪ .‬ובחמר גבורת‬
‫השט פרשנו כי הטרנטה היא עוד יותר גדול על‬
‫החיים של בעלי חיים‪ ,‬ושם באדנו זה אצל הלל‬
‫הגדול ולפיכך כל אשר משבח הקב״ה בשבח הזר*‬
‫שהוא פותח את ידך ומשביע לכל הי דצון הוא דבק‬
‫כהיים הבאים מן הש״י‪ ,‬ובזה הוא דבק בשלם‬
‫הבא אשר שם החיים באמת‪ ,‬כי העולם הזה יש‬
‫לו חבור ודביקות בעה״ב מצד החיים כי עה״ב‬
‫שם החיים הגמורים ואין להם מיתה כלל ולא‬
‫חיים גשמים רק חיים נבדלים בלתי גשמי‪ ,‬כי‬
‫אין החיים בעה״ז רק להעמיד הגוף הגשמי‪ .‬ומקשח‬
‫אם כן לימא הלל הגדול דכתיב )תהלים קלו(‪ ,‬נותן‬
‫לתם לכל בשר וגוי‪ ,‬אלא משום דאתי׳ באלפ״א‬
‫מת״א פי׳ שהשבח הזה הולך באלפ״א מת״א‬
‫שהם כ״ב אותיות והאותיות הם התחלת התיבות‬
‫ולפיכך הם התחלת העולם ובהם נברא העולם‪,‬‬
‫לכך אלו כ״ב אותיות יש להם הפשיטות הגמורה‬
‫כי התיבה אשר הוא מן חמר אותיות אין בהם‬
‫הפשיטות רק האותיות יש להם הפשיטות‪ .‬ובאלו‬
‫כ״ב אותיות ברא הש״י את עולמו כי ראוי לחם‬
‫שיהיו הם התחלה בשביל שיש בגם הפשיטות‪,‬‬
‫וכאשר גותן אל תש״י שבת שהוא יתברך גותן‬
‫פרנסה שהוא החיים אל הכל דבק בתיים אשר‬
‫הוא מן השם יתברך כמו שאמרנו‪ .‬וכאשר השבח‬
‫הוא באלפ״א ביתא מגיע החיים עד החיים הפשוט‬
‫הבלתי גשמי‪ ,‬כי אלו כ״ב אותיות יש בהם‬
‫הפשיטות הגמור ובשביל כך מגיע עד חוזיות‬
‫הפשוט הבלתי גשמי ובזה זוכה אל אה״ב‪ ,‬שחיי‬
‫עה״ב הוא חיות גבדל פשוט בלתי גשמי‪ .‬ומעתה‬
‫מה שנזכר כאן פותח את ידך ומשביע לכל חי‬
‫רצון אינו ד״ל חיים גשמיים כי מה שהשבח הזה‬
‫הולך כמדד אלפ״א בית״א המודה על הפשיטות‬
‫ל א יתכן שיהיה פירושו חיים גשמיים שהם חיי‬
‫עה״ז בלבד רק החיים הפשוטים‪ ,‬כי יש דביקות‬
‫לחיי עוה״ז ולחיי עוה״ב‪ ,‬וכאשר הוא משבח אל‬
‫השם יתברך בשבח זה שהוא משפיע החיים לעולם‬
‫חייט פשוטים לא במה שד& חיים גשמיים הרי‬
‫ישראל‬
‫הוא דבק בחיי׳ ולא בחיים הגשמיים אשר הם‬
‫בעוה״ז‪ ,‬ולכד ראוי שיהיה בן עוה״ב מצד הדביקות‬
‫שיש לחיים שלו בחיי עולם הב* והכן כי באן‬
‫נאמד פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ובמקום‬
‫אחר כתיב )ש‪ (0‬נותן לחם לכל בשר כי לעולם‬
‫חמדו״ כי הלחם והבשר גשמיים ואין הרצון גשמי‬
‫והבן זה כי הוא עמוק מאוד מאוד‪.‬‬
‫וקאמר שצדיר לומר ג׳ פעמים כדי שיזכה‬
‫לעולם הבא שצריך התעלות ג׳ עולמו*‬
‫וכבר הם רמוזים בקק״ק ה׳ צבאות ותרגום‬
‫יהונתן קדיש בשמי׳ מרומי קדיש על ארעא‬
‫קדיש לעלם ולעלמי עלמי׳‪ .‬ובבר אמרנו זה‬
‫למעלה אלו ג׳ מעלות עד עולם הבא ולכך‬
‫אמד האומר ג״פ תהלה לדוד בכל יום הוא‬
‫בן עולם הב* וקאמד שלכך לא נאמרה נו״ן‬
‫באשרי שיש בה מפלתן של ישראל וביאור ענין‬
‫זה כי כל האותיות באלפ״א בית״א אין להם נפילה‬
‫חוץ מן הנו״ן והטעם הוא שכאשר תשים אותיות‬
‫מנצט״ך בטוף האלמ״א בית״א ויהיו י״ג אותיות‬
‫לפניהם וי״ג לאחריהם תהיה אות הגו״ן אות י״ ד‬
‫עומד באמצע‪ .‬וידוע כי כל דבר שהוא באמצע‬
‫עומד בעצמו ואין לו ממך בי אין לו חבור לא‬
‫לימין ולא לשמאל‪ .‬ועוד מצד אחר אין אל הגוץ‬
‫החבור והצירוף בי בל האתיות חם מתחברות‬
‫כמו הי׳ מן אותיות העשריות והצ׳ הס ק׳ ביחד‬
‫והכי וחטי חם ק׳ ביחד והל׳ והעי״ן הם ק׳ והמ״ם‬
‫וטי חם ק׳ חוץ מן הנו״ן אין לח חבור והיא עומדת‬
‫בלבד‪ .‬ואף כי גם הה״א יש לה טגולה זאת‬
‫באותיות חאחדים כי א׳ והטי הם מתחברים‬
‫לעשרה וכן כולם חוץ מן הה״* וע״ז נאמר‬
‫)במדבר מ‪ ,‬ט(‪ .‬הן עם לבדד ישמן שזה נאמר על‬
‫ישראל שהם אומה יחידה שאין לה הבור אל שום‬
‫אומה רק לבדד ישכון׳ כמו מלת הן שיש בה‬
‫הה״א והנו״ן ואלו ב׳ אותיות אין להם חבור דק‬
‫אל עצמם‪ .‬מ״מ חלוק יש מן הה״א והנו״ן מ ועוץ‬
‫בכל בחינה שאתה מחן תמצא הנו״ן באמצע אם‬
‫תחשוב האותיות בכלל שהם כ״ז תמצא אות הנו״ן‬
‫באמצע ואין לאמצע שום חכור שאינו נחשב מן‬
‫אותיות השמאל ואינו נחשב מן אותיות חימיו‬
‫נצח‬
‫פ‬
‫ישראל‬
‫פרקיג‬
‫ר ק ע ו מ ד ב א מ צ ע ואין ל ה ״ א סגולה זאת‪ ,‬וגם מ צ ד‬
‫נופל אצל המדקדקים‪ ,‬ולפיכך מזמור זה שמסודר‬
‫חבור‬
‫באלפ״א‬
‫בית״א אין בו א ו ת הנו״ן מפני ש י ש בו‬
‫הנפילה‬
‫המציאות‬
‫שהנון‬
‫רק‬
‫במספר‬
‫לנו״ן‬
‫ע ש י ר י ו ת אין‬
‫שום‬
‫ע ו מ ד ב ע צ מ ו ‪ ,‬ל כ ך הנו׳ין ה י א י ח י ד ה ל ג מ ר י‬
‫שאין ל ה שום חבור א ל דבר מ ה לכך הנו״ן ג ס‬
‫ואלו שאר אותיות‬
‫באות על‬
‫ו ע ל ה ק י ו ם ‪ ,‬ו ל א כ ן ה נ ו ״ ן מ ן ה מ ז מ ו ר הזה‪ .‬ו כ א ש ר‬
‫כן מ ו ר ה ע ל י ש ר א ל ש ה ם ע ם א ח ד ואין ל ה ם חבור‬
‫ת ב י ן ד ב ר י ם א ל ו אז ת ד ע כ י י ש ר א ל מ ו כ נ י ם ל נ פ י ל ה‬
‫א ל מ ה ו ל כ ך כ ת י ב )עמוס ה(‪ ,‬נ פ ל ה ב ת ו ל ת י ש ר א ל ‪,‬‬
‫הוא‬
‫ש ה כ ת ו ב ר מ ז כי י ש ר א ל ה ם כ מ ו הנו״ן שאין לה‬
‫עצמם‪ ,‬אם לא כי השם יתברך א ש ר‬
‫מצד‬
‫אותם וזולתו‬
‫מעמיד‬
‫י ת ב ר ך אין‬
‫ישראל‪,‬‬
‫קיום‬
‫בעונותינו נפילו לאומה זאת‬
‫ודברים אלו תבין אותם על א מ ת ת ם כאשר תבין‬
‫ב י ו ת ר כ מ ו ש ה כ ת ו ב א ו מ ר )קהלת ד(‪ ,‬ט ו ב י ם ה ש נ י ם‬
‫הדברים‬
‫אשר בארנו בחבור באר הגולה אצל הא‬
‫א ח ד שיפול מ י מקיימו‪ ,‬ולכך כ ת י ב נפלה בתולת‪.‬‬
‫ולןאמר‬
‫ולפיכך יש‬
‫חבור‪.‬‬
‫בבתי בראי הא בבתי גואי ע״ש‪.‬‬
‫מ ן ה א ח ד כי א ם יפול ה א ח ד השני מקיימו ואלו‬
‫א ף על פי כן סמבה ד ו ד ברוח הקודש‬
‫ו מ ט ע ם הזה אין נ ק ר א א ו ת נופל בדקדוק הלשון‬
‫ר ק הנו״ן הוא אות‪ .‬נופל כי הנו״ן ב פ ר ט אי! לה‬
‫כי‬
‫חבור ושיתוף לאחר‪ ,‬ו מ פ נ י כי ה מ ז מ ו ר ה ז ה אין בו‬
‫לנפילה‪,‬‬
‫האות ש ה ו א ב א מ צ ע והוא ע ו מ ד בעצמו שאין לו‬
‫מקיים‬
‫חבור‬
‫עם‬
‫שמצד‬
‫מכל‬
‫מקום‬
‫ה׳‬
‫כנסת‬
‫השם‬
‫יתברך‬
‫הנמצאים כולם מקיים אותם‬
‫כן היו‬
‫מוכנים‬
‫אשר‬
‫הוא‬
‫ב פ ר ט ואם‬
‫אשר‬
‫נופלים כולם‪ ,‬ר ק הש״י‬
‫הוא‬
‫אשר‬
‫הם התחלה‬
‫בו‬
‫של‬
‫מקיים כל הנמצאים סומך גם כן א ת כנסת ישראל‬
‫שונאיהם ש ל ישראל‪ ,‬כי כאשר השם י ת ב ר ך ברא‬
‫ש ל א ת פ ו ל נ פ י ל ה לגמרי‪ ,‬ולכך כ ת י ב מ י ד מומך‬
‫באלו‬
‫ה׳ לכל הנופלים‪ .‬וראוי להבין הדברים הגדולים‬
‫אותיות א ו ת א מ צ ע י שהוא ע ו מ ד בעצמו וכל א ש ר‬
‫האלו מאוד מ א ו ד כי הם דברים ברורים אין ספק‬
‫לעולם‬
‫את‬
‫האותיות‬
‫הזה‪.‬‬
‫העולם‬
‫ומה‬
‫הפשוטים‬
‫לא‬
‫אף‬
‫דכתיב‬
‫סומך‬
‫עצמם‬
‫לכל‬
‫הנופלים‬
‫ישראל‬
‫ור״ל‬
‫שאמר‬
‫אותיות‬
‫באלו‬
‫שיש‬
‫מפלתן‬
‫הקדושות ויש‬
‫הוא ע ו מ ד בעצמו הוא מוכן אל הנפילה‪ ,‬לכך היה‬
‫באמתתם‬
‫בעולם הזה א ש ר נברא באלו כ ״ כ אותיות גם כן‬
‫נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל היינו מ ד ל א‬
‫אחד עומד‬
‫דבר‬
‫באמצע מוכן אל‬
‫הנפילה‬
‫כמו‬
‫שהוא ראוי אל האמצע‪ ,‬והם האומה הקדושה כנסת‬
‫י ש ר א ל א ש ר ע ל י ה ם נ א מ ר )במדבר כ״ג(‪ ,‬ה ן ע ם ל ב ד ד‬
‫ישכון ובגוים ל א י ת ח ש ב ובארו ב מ ד ר ש כי ישראל‬
‫ישכון‬
‫אשר‬
‫ל ב ד ד כמו אות הה״א ואות הנו״ן‬
‫הם ל ב ד ד ואין חבור להם כ מ ו ש ה ת ב א ר ל מ ע ל ה‬
‫ענין אלו ב׳ אותיות‪ ,‬ולפיכך ישראל אשר יש להם‬
‫ה א מ צ ע י כי כבר ה ת ב א ר ל ך פ ע מ י ם ה ר ב ה כי יש‬
‫אל‬
‫ישראל מדריגה האמצעי אשר האמצעי‬
‫הנבחר‪,‬‬
‫והם‬
‫מוכנים‬
‫בעונותנו‬
‫בשביל‬
‫זה‬
‫הוא‬
‫אל‬
‫הנפילה כי לא שייך נפילה בדבר שיש לו חבור‬
‫כמו‬
‫שאמר‬
‫הכתוב טובים‬
‫השנים מן‬
‫האחד כי‬
‫א ם יפולו ה א ח ד יקים א ת חבירו ואלו האחד שיפול‬
‫למי שמבין דברי חכמה‪ .‬ומעתה פירוש‬
‫כ ת י ב נ פ ל ה ו ל א ת ו ס י ף לקום‪ ,‬ו מ ד כ ת י ב נ פ ל ה ולא‬
‫תוסיף קום כך פרושו נפלה ולא תוסיף לנפול קום‬
‫בתולת ישראל וזה ר מ ז הכתוב‪ ,‬אבל פ ש ט י ה ד ק ר א‬
‫בודאי כמו שאמרנו כי הגיע נפילה לבתולת ישראל‬
‫ע ד שאין תקומה לה כי אם השם ית׳ שהוא מקים‬
‫אותה‪.‬‬
‫לפירוש‬
‫וגם‬
‫מ ע ר ב א כ ך היא‪ ,‬כ י‬
‫השם‬
‫י ת ב ר ך אומר ל ב ת ו ל ת י ש ר א ל קום ואין ל ה ה ק מ ה‬
‫מעצמה‬
‫רק מן השם יתברך‪ ,‬והכתוב רמז דבר‬
‫ז ה ש ל א כ ת י ב לקום והוא פ י ר ו ש ברור‪ .‬וזהו ה ח ל ו ק‬
‫בין הגאולות כי גאולה ר א ש ו נ ה ב מ צ ר י ם א ף ש ה י ה‬
‫יתברך‬
‫השם‬
‫שבועת‬
‫אל‬
‫המוציא‬
‫בלבד‬
‫עיקר‬
‫הסבה‬
‫הוא‬
‫ה א ב ו ת ו כ ד כ ת י ב ב כ ת ו ב )שמות ו(‪ ,‬ו א ר א‬
‫א ב ר ה ם וגוי׳ א ב ל ג א ו ל ה א ח ר ו נ ה‬
‫אין‬
‫כאן‬
‫שבועת האבות לכך הסבה א ל הגאולה הוא ה ש ס‬
‫ואין שני להקימו‪ ,‬ולכך הנפילה ב ד ב ר שהוא ע ו מ ד‬
‫יתברך ולא ס ב ה אחרת‪.‬‬
‫בעצמו ואין לו חבור א ל ה כ ל ולכך יש לו נפילה‪.‬‬
‫ומפני זה מ ש מ ש א ו ת הנו״ן אל נפילה והוא בראש‬
‫התיבה‬
‫כמו‬
‫אטע‬
‫יטע ו נ ק ר א ה א ו ת ה ז ה‬
‫אות‬
‫ועוד‬
‫יש לך להבין ולדעת מ ה שהנו״ן באלפ״א‬
‫ביו!״א‬
‫מורה על‬
‫הנפילה‪ ,‬כי הוא מורה‬
‫נצח‬
‫פרק יד‬
‫על העלול שכל אשר הוא עלול יש בו הנפילה‬
‫מצד עצמו רק הקמתו‪.‬מצד העלה אבל מצד‬
‫עצמו יש לו נפילה ואין הקמתו רק מצד‬
‫הש״י שהוא העל* והנו״ן שהוא באמצע מורה על‬
‫העלול שהוא עלול ראשון אשר יש מ הנפילה‬
‫מצד עצמו רק הקמתו מצד העל* מ זהו ענק‬
‫העלול‪ ,‬כי העלול הוא נפעל ולכך יש מ נפילה‬
‫ומפני כי אלו כ״כ אתיות הם התחלה ובטרם‬
‫כמזמור הזה שהוא אשרי שבו כתיב)תהלים קמה(‪,‬‬
‫מותה את מך ומשביע לכל הי רצון‪ ,‬ודבר זה‬
‫מצד שהוא יתברך התחלת הכל ולכך הוא מפרנס‬
‫ומהיה הכל ולכך אק מ הנו״ן כמו שאמרנו‪ ,‬כי‬
‫הנו״ן מורה על העלול והעלול מפני שהוא עלול‬
‫יש מ נפילה ואין תקומה לעלול רק מצד עלהו‪,‬‬
‫וזה שאמד אפ״ה חזר חד וסמכה ברוח הקודש‬
‫כי הוא יתברר הקמת העלול בפרט‪ ,‬כי העלול‬
‫תלוי כעלה יתברר ומצדו הקמתו והבן זה גם ‪,p‬‬
‫והוא פירוש אחד עם מה שפרשנו לפני זה ואין‬
‫לפרש מתר‪ .‬והתבאר לד גם כן מזה מ הש״י לא‬
‫יתן נפילה גמורה לישראל והוא יתברר מקיים‬
‫אותם במה שהוא יתברר עלה להם ואף אם יש‬
‫לישראל נפילה מצד עצמם מותר‪ ,‬מ״מ הש״י הוא‬
‫עלה להם והוא מקים אותם דק מפגי כי ישראל‬
‫בפרט נקראים עלולים אל הש״י ואשר הוא עלול‬
‫ישראל‬
‫‪KB‬‬
‫אם אינו קשור מגלתו יש א נפילה מצד עצמו‬
‫ולכך ישראל בפרט מוכנים אל הנפילה מגד החטא‬
‫רק שאין כאן פירוד גמור מן העל* ולכך הש״י‬
‫אשר שמו עליהם מקים אותם כמו שנתבאר‪ .‬ווה‬
‫טעם ברור מאוד על אדיכת הגלות‪ ,‬מ איך אפשר‬
‫לומר שיהיה גאולה תמיד מוכן לגאת אל הפעל‪,‬‬
‫כי הש״י סבה אל זה ואין כאן סבה אחרת אל‬
‫הגאולה רק הש״י׳ לכך הוא רחוק מן העולם הטבעי‬
‫ואינו נמגא נריע תמיד כמו דבר שהוא קרוב אל‬
‫הטבע‪ ,‬כי הגאולה האהרונה בפרט הטבה אל זה‬
‫הוא העדי בלבד‪ .‬ולפיכך ג״כ מעלת הגאולה יותר‬
‫עליונה בכל דבר מפגי שהיא רחוקה מן עולם הזה‬
‫מותר‪ .‬ולכך אין דבר זה נמגא תמיד וכמו שהיתה‬
‫הגאולה של בבל שלא היתה הגאולה במעלה כ״כ‪,‬‬
‫מפגי שהיתה הגאולה של בכל קרובה אל עולם‬
‫הזה ולכך היתד‪ .‬הגאולה ההיא נמצאת מיד לשבעים‬
‫שנה בלבד‪ .‬אבל גאולת מצרים שהיתה מעלת‬
‫הגאולה מתר לא יצאת לפעל כ״כ מיד לפי מעלתה‬
‫ומדריגתה מן עולם הטבע והיה צריך לזה ד׳‬
‫מאות שנ* אבל הגאולה האחרונה שמעלתה עוד‬
‫רתוקה יותר לגמרי מעולם הטבע לכך אין הגאולה‬
‫הזאת נמצאת רק באיחור הזמן‪ .‬מ כל אשר נבדל‬
‫מן עולם הטבע הזה אין מציאותו במהירות כל‬
‫כך וצריך איחוד יותר ואלו דברים בדורי*‬
‫פרק יד‬
‫הנה יש לשאול אחר הדברים שנתבארו׳ אם ‪p‬‬
‫מאחר כי אן לדבר הזה שוס חשתנות כלל‪,‬‬
‫כי הש״י לא עזב אותם ושכינתו יתברר עם ישראל‬
‫אף כשהם כגלות ופזורים בת האומות‪ ,‬אם כן יש‬
‫לד לשאול למה זה ועל מה זה באו על אתם‬
‫שהם עם ה׳ רמי הצרות המשונו* והרי העו״ג‬
‫חוטאים הם ולא מצאנו שבא עליתם פודענמת‬
‫כמו שבא על אתם שהם עם הי‪ .‬ובשביל זה לא‬
‫יטפיק התשובה שהחטא הוא היה הגורם כאשר‬
‫אן טפק שנמצא החטא גם כן בשאר עו״ג מתר‬
‫ומתר ולא בא עליהם הפורעניות כל בד‪ .‬והגה‬
‫על זה יש תשובה גדולה מאוד מ לגודל הקושיא‬
‫הזאת לא יספיק לה תשובה דק מעיבה פנים עד‬
‫שיסולק השאלה מכל וכל‪ .‬והנה יש לד לדעת מ‬
‫המכות אשר באו על ישראל המכות הגדולות‬
‫לשלם עונשם ובא עליהם העונש יותר ממה שבא‬
‫על שום אמה שבעולם‪ ,‬אכן דבר זה מ העונש‬
‫של ההוטא הוא על שעשה דבר הבלתי ראי א‬
‫ואין טטק מ ישראל הס יותר רחוקים מן חחסא‬
‫משא־ אמה והחטא אין ראוי להם כלל‪ ,‬מ למעלת‬
‫קדושתם אן דאי להם החטא כלל‪ ,‬ולפיכך החטא‬
‫אצלם מתר נחשב היציאה מן הראוי ממה שנחשב‬
‫נצח‬
‫פג‬
‫ישראל‬
‫פרק יד‬
‫ה ח ט א ל ע ו ״ ג ל כ ך ‪ an‬נ ע נ ש י ם ‪ ,‬א ב ל ה ע ו ״ ג א י נ ם‬
‫שלום בארץ ואם לא תשמעו ויספתי ליסרה אתכם‪,‬‬
‫חשבתי‬
‫חייא בשם רבי אבא אמר‬
‫ברכות‬
‫נ ע נ ש י ם ע ל ה ט א ם כ מ ו ישראל‪ .‬ובאולי י א מ ר א ם‬
‫רבי‬
‫כן הוא מ ה מעלתם במה שהם זרע אברהם יצחק‬
‫מ א ל ״ ף ועד תי״ו ו ח ש ב ת ק ל ל ו ת מ ן וי״ו ו ע ד ה״א‬
‫ויעקב והרי יוצא שכרם בהפסדם‪ .‬והתשובה על‬
‫ולא ע ו ד אלא שהן הפוכות כיצד א ם זכיתם אני‬
‫ז ה כ י ג ם ז ה ל ע ו מ ת זה‪ ,‬כ י א ם י ש ר א ל ק ר ו ב י ם‬
‫הופך ל ה ם הקללות ל ב ר כ ה ע״כ‪ .‬והנה ל ד ע ת רבי‬
‫אל העונש מ ן ה ט ע ם אשר אמרנו כי ה ח ט א אין‬
‫מנחם בא דוד לומר כי כאשר יחשב הברכות נאמר‬
‫ראוי‬
‫מדקדק‬
‫להם ולפיכך הש״י‬
‫כחוט‬
‫עמהם‬
‫בהן‬
‫ב א ר ץ ו ב ש ל ו ם ה ו א ה כ ל ‪ ,‬וכן‬
‫ונתתי שלום‬
‫ה ש ע ר ה כ מ ו ש ד ר ש ו ז ״ ל ע ל ה פ ס ו ק )יבמות קכ״א‬
‫שאר ברכות שנתן הש״י לישראל נתן להם ברכות‬
‫עם‬
‫כ ת י ב )ויקרא כו(‪,‬‬
‫ב(‪,‬‬
‫וסביביו‬
‫נשערה‬
‫מדקדק‬
‫מאוד שהש״י‬
‫הצדיקים כחוט השערה‪ ,‬וכך הש״י בשביל מצוה‬
‫שהם‬
‫הכל‪,‬‬
‫אבל‬
‫אצל‬
‫החטא‬
‫ויספתי ליסרה אתכם כמו אדם שהוא מייסר א ת‬
‫א ח ת קטנה אשר ישראל עושים נותן להם שכר‬
‫בנו ל ה ש י ב אותו ל ד ר ך ה ט ו ב ה כ ך ה ש ״ י מ י י ס ר‬
‫גדול מ א ו ד ו ד ב ר זה אינו נוהג אצל העו״ג‪ .‬ואל‬
‫א ת י ש ר א ל כ ד י ל ס ל ק מ א ת ם החטא‪ ,‬ולפיכך אין‬
‫יקשה לך הרי בפ׳ בחקותי שמזכיר חכתוב הברכות‬
‫המכות‬
‫שמביא הקב״ה לישראל רק לסלק החטא‬
‫שיהיה להם על ה מ צ ו ת והם אינם כ״כ ה ר ב ה כמו‬
‫מהם‬
‫הקללות‬
‫השכר‬
‫ש ה ם ה ר ב ה מאוד‪ ,‬ואם כ ן אין‬
‫ולא לכלותם‪,‬‬
‫אתכם‬
‫ולכך‬
‫כתיב ויספתי‬
‫ליסרה‬
‫כ מ ו ה א ב ש מ י י ס ר א ת בנו‪ .‬ו ר ׳ א ב א פ י ׳‬
‫ה ר ב ה כמו העונש‪ .‬ודבר זה אין קשיא כי הברכות‬
‫עוד כאשר תתבונן בברכות ת מ צ א כי אם שנראים‬
‫כי‬
‫ולפיכך‬
‫הם‬
‫לישראל כסדר שהם‬
‫מתחילין‬
‫אתכם‬
‫באל״ף אם‬
‫הברכות‬
‫מעטים‬
‫ואולך‬
‫מתחילין‬
‫מאל״ף ומסיימין בת״יו לומר כי בכלל‬
‫הכל‬
‫הברכות‬
‫האלו יש הכל מאל״ף ועד תי״ו‪ ,‬אבל‬
‫מ א ל ״ ף ע ד תי״ו‪,‬‬
‫בחקותי‬
‫ומסיימים‬
‫קוממיות בתי״ו‪ .‬ואחר ה ס ד ר נ מ ש ך‬
‫נתברכו‬
‫בכל‬
‫ישראל‬
‫הן העולם ה ז ה והעולם ה ב א ובכלל ב ר כ ו ת אלו‬
‫הקללות עם רבויים אין הקללות האלו ה ם בכל‬
‫ה ם ה כ ל ש ה ם מ א ל ״ ף ע ד ת י ״ ו ובזה יש הבל‪ ,‬אבל‬
‫חייו ר ק ש נ ר א י ם ר ב י ם א צ ל ה מ ק ב ל א ב ל א י ן ה ד ב ר‬
‫הקללות‬
‫ה ם ש ל א כ ס ד ר ואין‬
‫דבר‬
‫נמשך אחר‬
‫שהכל הוא בכלל‬
‫הזה הרבה‪ .‬ודבר זה מבואר‬
‫הקללות כאשר הם ש ל א כ ס ד ר ובהפך הסדר‪ ,‬לכך‬
‫ה ס ד ר ואין נ ש א ר ד ב ר חוץ‪ ,‬ועוד בי ה ד ב ר ש ה ו א‬
‫הקללות שבאו על ישראל כמו הברכות‪ .‬כי‬
‫כסדר הש״י מהפך אותו אל הסדר‪ ,‬אמנם‬
‫אץ‬
‫שלא‬
‫הברכות שהיה בכלל הזה בכלל הכל ומאל״ף עד‬
‫שיהיה ע ר ך ושווי בין ה ט ו ב ו ת שראוים לישראל‬
‫תי״ו הוא הכל ויותר מ ז ה כי הדבר שהוא כסדר‬
‫כאשר הם עושים רצונו של מקום אל ההפך כאשר‬
‫נשאר‬
‫הוזר‬
‫קיים‪,‬‬
‫ואף אם יש להם‬
‫הכל אל‬
‫בטול‬
‫ה ס ד ר וזהו ענין‬
‫לזמן‬
‫הברכות‪.‬‬
‫מה‬
‫אין עושים רצונו‪ ,‬ל ד ב ר זה אין יחוס ודמיון כ ל ל‬
‫אבל‬
‫ועל זה א מ ר ד ו ד ח ש ב ת י דרכי ואשיבה רגלי אל‬
‫שהם‬
‫לא‬
‫עדותיך‪.‬‬
‫ולכך‬
‫ת ש מ ע ו ומסיימין בה״א ביד משה‪ ,‬וזה לפי ש ה ד ב ר‬
‫בישראל‬
‫הלא הדבר הזה יוצא מן סדר העולם‬
‫הקללות‬
‫הפוכות שהם‬
‫מ ת ח י ל י ן בויי׳ו ו א ם‬
‫הצרות‬
‫תראה‬
‫המשונות‬
‫שהוא הפוך אינו קיים ואם הוא לזמן מ ה אי א פ ש ר‬
‫וכל דבר שיוצא מ ס ד ר העולם אי א פ ש ר שיהיה‬
‫ש י ה י ה קיים וחוזר ה כ ל אל הסדר‪ ,‬לכך הקללות‬
‫קיים‬
‫הכל‬
‫ה ם הפוכים ואין ב ה ם ה כ ל ש ה ר י מתחילין בוי״ו‬
‫מסודר לכך אי א פ ש ר ש ל א יהיה חוזר אל הסדר‪,‬‬
‫ומסיימין‬
‫ב ה ״ א ואין בזה‬
‫ע ל ע נ י ן זה‪ ,‬כ י ה ש ״ י ס י ד ר ש י ה י ה‬
‫והדבר‬
‫הכל‪.‬‬
‫שהוא כ ס ד ר אליו יש קיום כאשר ראוי‬
‫אל דבר שהוא כסדר הראוי‪ .‬וכאשר ת ר א ה הקללות‬
‫ודבר‬
‫זה‬
‫דרבי‬
‫אמר‬
‫דוד‬
‫ואשיבה‬
‫)תהלים‬
‫רגלי אל‬
‫רבה‬
‫פל״ה(‪,‬‬
‫רבי‬
‫מנחם‬
‫בר‬
‫חנינא‬
‫אמר‬
‫דוד‬
‫חתני׳‬
‫חשבתי‬
‫קיט(‪,‬‬
‫חשבתי‬
‫ע ד ו ת י ך )ויקרא‬
‫דרבי‬
‫אליעזר‬
‫מח‬
‫שכתוב‬
‫בתורה אם בחקותי תלכו מ ה כתיב חמן ונתתי‬
‫והצרות דבר זה הוא שלא כסדר הראוי לישראל‬
‫הם האומה ה ק ד ו ש ה ולכך לא יהיה אל דבר ש ה ו א‬
‫יוצא מן ה ס ד ר אליו‬
‫מהופכים‬
‫שהם‬
‫קיום‬
‫מתחילין‬
‫ולכך‬
‫בוי״ו‬
‫הקללות‬
‫הם‬
‫ו מ ם י י מ י ן בה״‪,‬״!‬
‫ודבר זה עוד יתבאר באריכות לקמן‪.‬‬
‫נצח‬
‫מרקיד‬
‫אך אט התמיה הוא על דבר זה כי אץ־ תהיה‬
‫האומה הקדושה העליונה שבחר הש״י בה‬
‫יגיע לה השפלות כמו זה ויגיעו מהפו אל הפו‪ ,‬הנה‬
‫בארנו מזה קצת בחבור גבורות ה׳ ע״ש‪ .‬ובמקום‬
‫זה נוסיף ביאור להעמיד אותו על שורש הדברים‪,‬‬
‫וזה כאשר ישראל מיוחדים ונבדלים מכל העו״ג‬
‫אשד הם במדרגה החמדית וישראל במדריגה‬
‫הצורה ודבר זה בארגו טעמים הרבה כמו‪ ,‬שאחז״ל‬
‫אדם ואץ האומות קרויין‬
‫)יבמות ‪*0‬א א( אתם‬
‫אדם‪ ,‬באלו דבר טשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל‬
‫בעדו אל האומות‪ ,‬כמדרגת האדם אל ב״ח בלתי‬
‫מדברים וזה כי האדם נבדל מן חב״ח במה שאץ‬
‫האדם חמרי גשמי כמו שאר ב״ח והאדם הוא‬
‫שכלי‪ ,‬וכו מדריגת ישראל שחס גבדלים מן חחומד‬
‫ואיגם מוטבעים בחומר וכאלו אצל ישראל במל‬
‫החומר אצל הנפש‪ ,‬ואין החומד רק נושא שעליו‬
‫רוכב הנטש ובטל חחומד הזה אצל רוכבו כמו‬
‫שבטל וטפל החמור אצל מי שרוכב עליו‪ .‬וכד‬
‫ענין ישראל כאשר עושים רצונו של מקום ואז‬
‫הם צורה נבדלת בלבד‪ ,‬ואלו אצל האומות הוא‬
‫ההיפר כאלו היה הנפש בטל אצל הגוף וכאלו‬
‫היה כולו גוף וחומד בלבד‪ .‬וכבר התבאר‬
‫בראיה ברורה כי הנפש גובר בישראל‪ ,‬וזה נודע‬
‫מן המדד‪ .‬הפחותה שבישראל שהעיד עלינו יוצרנו‬
‫כי עם קשה עורף אתה)דבדיס »׳( ר״ל שהם בלתי‬
‫מקבלים תוכהה ואינם שומעים מוסר והם עם‬
‫קשה ערף‪ ,‬ודבר זה בשביל שאינם חומריים‬
‫שהחומר בלבד הוא מקבל התפעלות‪ ,‬ולא כן דבר‬
‫שהוא כמו הצורה בלבד שהוא עומד קיים‬
‫ואינו מתפעל‪ ,‬ולפיכד ישראל הם עומדים במדתם‬
‫ואינם מתפעלים לקבל תוכח* ועוד אז״ל )בי»ה‬
‫כ״ה( כי ישראל הם העזים שבאומות‪ ,‬וזה מפני‬
‫כי כל זה יש לו כח הצורה ועוד האריכו עליהם‬
‫כמסכת ביצה שהם עזים כמו אש וכל זה מפני‬
‫שהם נבדלים מן חחמרי כי האש שהוא להב אין‬
‫בו גוף והוא קשה וחזק וכו הם ישראל שאינם‬
‫המריים לכו הם קשים לקבל התפעלות‪ ,‬ואלו‬
‫האומות הם קלים להתפעל ולקבל תוכחה ומוסר‪.‬‬
‫ובשביל כו אז״ל )מכילתא פתיהתא פ׳ בא( שלא היי‬
‫ישראל‬
‫פג‬
‫יונה רמה ללכת בשליחותו של מקום לנינוה״‬
‫שידע כי המים קרובי תשובה הם ובודאי יחזרו‬
‫בתשובה ויקבלו תוכחה ומוסר מן הנביא אשר‬
‫מוכיח אותם כמו שעשו ויתייבו את ישראל״‬
‫שהאומות חוזרים כתשובת ואלו ישראל אין‬
‫תוזרין בתשובת כלל״ וכל זת ממני כי האומות‬
‫תם הסו ישראל שכמו שישראל תם קשת עורף‬
‫ועומדים כמדתם מפני שאינם תמריים לכו אינם‬
‫מתפעלים״ ‪p‬־ האומות שהם תומריים תם מתפעלים‬
‫ומוכנים לקבל התפעלות במו שהחומר הוא מקבל‬
‫התפעלות ולכו חם מקבלים דברי תוכחה ותוזרין‬
‫בתשובה‪ -‬כי כאשר מוכיח אותם הם מתפעלים‬
‫ומשנים דרכם‪.‬‬
‫והתבאר לו שיש בישראל כאלו היה החומר במל‬
‫אצל הנפש״ וזה שאמרו אדם אתם אתם‬
‫קרוים אדם ולא הע״ג קרוים אדם‪ .‬וכאשר אתה‬
‫עומד על ענין זה תדע כי יש לישראל משפם הצורה‬
‫הנבדלת ולעו״ג משפט החומר‪ .‬וידוע כי הצורה‬
‫היא פועל ומושל כהומר וכו כאשר ישראל עושים‬
‫רצונו של מקום הם באמת מושלים על כל האומות‬
‫ואז מקוים ונתנו ה׳ עליון על כל גויי הארץ)ובריפ‬
‫ב״ח א( ובשביל כו אץ ראוי אל הצורה הפחיתות‬
‫ויציאה מענץ ראוי לה כי זה הוא ענץ עצם‬
‫הצורה בעצמה שהיא שלימה כלא חסרון׳ ואץ‬
‫ענץ הזה בדבר שהוא המרי כי אין עצם החומר‬
‫שהוא של* וכאשר אין הצורה כאשד ראוי להיות‬
‫הדי כאלו אין לה מציאות כלל״ ולכו כאשד ישראל‬
‫שיש להם משפט ומדריגה הצורה שראוי לה‬
‫השליטות והם במעלתם המ על הכל‪ .‬אבל אס‬
‫יוצאים מן חשלימות שאז כאלו ח״ו אין להם‬
‫מציאות כלל וכאלו הס געדרים כי הצורה כאשר‬
‫אינה כשלימות שלה יש לח בטול והכל מושלים‬
‫עלי*‬
‫ובפר? מציאות האשד‪) .‬כתובות ם״ו ע״ב( תנו‬
‫רבנן מעשה בד׳ יוחנן בן זכאי שהיה‬
‫רוכב על החמוד והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו‬
‫מהלכים אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקמת‬
‫שעורים מבץ גללי בחמתם של ערביים כיון‬
‫שראתה אותו גתעטמה בשערה ועמדה לפניו‬
‫נצח‬
‫פד‬
‫ישראל‬
‫פרק יד‬
‫אמרה לו רבי פרנסני אמר ל ה בתי ב ת מי א ת‬
‫נעדר ויש לו מציאות מ ה הן רב הן מ ע ט אבל‬
‫לו ב ת נ ק ד י מ ו ן ב ן גוריון אני‪ ,‬א מ ר ד ב י‬
‫זה נ ח ש ב נעדר לגמרי ובודאי יפה אמר על זה‬
‫יוחנן בן זכאי אשריכם ישראל בזמן ש א ת ם עושים‬
‫אשריכם‬
‫ישראל וכר‪ .‬וכאשר תבין אלו הדברים‬
‫אמרה‬
‫רצונו ש ל מקום אין כל אומה ולשון שולט בכם‬
‫על אמתם מ ה שראוי לך להבין מ ה ם אז יפתחו‬
‫ש ל מקום אז‬
‫לך שערים הרבה‪ ,‬כי דברים ה ר ב ה תלוים בזה‬
‫ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה‬
‫ב מ ה שאין לישראל ש ו ם מ ד ר י ג ה בינונית‪ ,‬א ו ש ה ם‬
‫ר ק ב י ד ב ה מ ת ן ש ל אומד‪ ,‬ש פ ל ה ‪ .‬ו י ש ל ת מ ו ׳ מ א י‬
‫מושלים על הכל או שהכל מושלים עליהם‪ .‬וכבר‬
‫לשון אשרי דקאמר אשריכם ישראל שמסרם ביד‬
‫רמזה זה התורה גם כן באדם אשר כבר אמרגו‬
‫שאין אתם‬
‫ובזמן‬
‫נמסרים‬
‫עושים רצונו‬
‫אומה שפלה‪ ,‬ולא עוד אלא ביד בהמתן של אומה‬
‫כי‬
‫ש פ ל ה ‪ ,‬וכי בזד‪ ,‬ש י י ך ל ש ו ן א ש ר י ‪ .‬א ב ל ה ד ב ר ה ז ה‬
‫משפט‬
‫הצורה נגד שאר בעל חיים כך לישראל‬
‫לראות‬
‫משפט‬
‫הצורה נגד העו״ג ואצל האדם כ ת י ב גם‬
‫כמו‬
‫בודאי‬
‫שבארנו לך כי‬
‫יש‬
‫בזה‬
‫ישראל והאדם שוים הם‪ ,‬ש כ מ ו ש י ש לאדם‬
‫ולהתבונן מ ע ל ת ישראל העליונה שיש להם מ ש פ ט‬
‫כ ן ו י ר ד ו ב ד ג ת ה י ם ו ג ו ׳ )בראשית אי( ו ד ר ש ו ז ״ ל‬
‫לה‬
‫זכה‬
‫השלימה‪,‬‬
‫הצורה‬
‫השלימות‬
‫לגמרי‬
‫מ צ ד ע צ מ ה ראוי‬
‫אשר‬
‫ואין ראוי‬
‫לה חסרון‬
‫כלל‬
‫)ב״ר ם״ד( ז כ ה ר ו ד ה‬
‫נעשה‬
‫ב ד ג ת ה י ם וכו׳ לא‬
‫לאדם‬
‫ירוד בפניהם‪ ,‬ולא גמצא שיהיה‬
‫לגמרי‬
‫מדריגה בינונית ש ל א יהיו שאר בעל חיים מושלים‬
‫ומזה ה צ ד היא יותר‬
‫בו והוא לא ימשול בהם גם כן כי דבר זה לא‬
‫פחותה מכל אשר הם במדריגה החמרית אשר יש‬
‫אין‬
‫בצורה הוא בטול אל‬
‫והחסרון‬
‫נ ע ד ר ת לגמרי‪,‬‬
‫ונחשבת‬
‫הצורה‬
‫יתכן לפי‬
‫ל ה ם מ צ י א ו ת מ ה וזו ג ח ש ב כ א ל ו א י ן ל ה מ צ י א ו ת‬
‫הצורה‬
‫כ ל ל ר ק נ ע ד ר ת ‪ .‬ו ז ה ש א מ ר )שם( א ש ר י כ ם י ש ר א ל‬
‫לגמרי‬
‫כמו שראוי להיות אז‬
‫ואז ש א ר ב ״ ח‬
‫ולשון‬
‫ש ו ל ט ת בהם‪,‬‬
‫כאשר ראוי‬
‫אל‬
‫נחשבת‬
‫נעדרת‬
‫שיש להם מציאות מה‬
‫ועוד‬
‫ב מ ד ר ש )במדבר רבה פ״כ( א ל מ ו צ א ם מ מ צ ר י ם‬
‫כתועפות ראם לו כ ך הוא מ ד ת ו חטאו ק מ ע א‬
‫לכך א מ ר ש א ם עושים רצונו של מקום אין אומה‬
‫הצורה‬
‫הדברים‬
‫מושלין עליו ודבר זה ענין ברור מ א ד ‪.‬‬
‫בזמן שאתם עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא‬
‫ש ד ב ר ז ה ר א ו י א ל ה צ ו ר ה ל ה י ו ת עליונה ע ל כל‪,‬‬
‫אשר אמרנו‪,‬‬
‫שכאשר‬
‫כעוף שנאמר אפרים כעוף יתעופף‬
‫מורידן‬
‫זכו‬
‫ולא‬
‫מרומם אותם למעלה כעוף שנאמר מי אלה כעב‬
‫ה ח ו מ ר מ ו ש ל בה‪ ,‬ו ב ז מ ן ש א י ן ע ו ש י ם ר צ ו נ ו ש ל‬
‫המשיל‬
‫השלימה‬
‫שהיא מושלת תמיד על החומר‬
‫תעופנה‬
‫ע ד כאן‪.‬‬
‫ועתה‬
‫ראה והבן כי‬
‫לעוף כי העוף אינו כל כך חמרי שאין‬
‫מ ק ו ם א ז נ מ ס ר ו ב י ד אומד‪ ,‬ש פ ל ה ‪ ,‬כ י מ ה ש ה ם‬
‫ישראל‬
‫אומה ש פ ל ה מ ו ר ה על שהיא יותר חמרית כי אין‬
‫לו עבות החומר‪ ,‬שאלו ה י ה ב ע ל חומר לא ה י ה‬
‫ספק כ ׳ השפלות מורה על החמרית שהחומר הוא‬
‫פורח‬
‫החומר‪,‬‬
‫שפל‪ ,‬ולא עוד אלא ביד בהמתם של אומה שפלה‬
‫אבל אין העוף כל כ ך ח מ ר י ודבר זה בארנו ב כ מ ה‬
‫באויר ש ה ר י מ ע כ ב עליו‬
‫ש א י ן ס פ ק כ ׳ ה ב ה מ ה ש ל אומד‪ ,‬ש פ י ל ה ע ו ד י ו ת ר‬
‫מקומות‪.‬‬
‫חמרית‪ .‬וכאשר ת ד ע מענין הערביים האלו שאין‬
‫בחינות‬
‫א ו מ ה י ו ת ר פ ח ו ת ה כ מ ו א ל ו והיתד‪ ,‬מ ל ק ט ת ש ע ו ר י ׳‬
‫בין גללי בהמתן ש ל ערביים דהוא היציאה ש ל‬
‫שיש‬
‫ובשביל זה‬
‫לישראל‬
‫שתי‬
‫שאם הם עושים רצונו של מקום מ צ ד‬
‫לישראל‬
‫המרים‬
‫בעצמו יש‬
‫כבידת‬
‫מדריגה‬
‫נבדלת עליונה‬
‫שאינם‬
‫ראוים לרוממות‪ ,‬ואם חטאו ק מ ע א הרי‬
‫ב ה מ ה ואין ס פ ק ב ד ב ר ז ה למבין‪ ,‬כי ה נ מ ס ר ב י ד‬
‫כבר‬
‫זה אין לו מציאות כלל וכאלו נ ח ש ב נעדר‪ .‬וכל‬
‫אשר‬
‫ראוי אל הצורה כאלו היא בטילה‪ ,‬כי לא‬
‫ענין ז ה מ פ נ י כ י ה צ ו ר ה מ צ ד ע צ מ ה ראוי לה‬
‫שייך‬
‫חסרון מ ה בצורה‪ ,‬הרי על ידי ז ה נ ח ש ב‬
‫השלימות כי זהו ע צ ם הצורה שהיא שלימה וכאשר‬
‫הצורה‬
‫א י ן ל ה ה ש ל י מ ו ת ש ר א ו י לה‪ ,‬כ א ל ו ה י א נ ע ד ר ת‬
‫לגמרי‪,‬‬
‫והשפל אם הוא פחות ושפל אינו נחשב‬
‫א מ ר נ ו כ י ה צ ו ר ה כ א ש ר א י ן ב ה ר״שלימות‬
‫כאלו אין לה‬
‫מציאות כלל ואז מ ו ר י ד ן‬
‫כעוף כי העוף שייך בו ירידה‪ ,‬מ ה ש ל א שייך‬
‫בשאר בעלי חיים והבן הדברים האלו מאוד‪.‬‬
‫נצח‬
‫פרק יי‬
‫‪,‬‬
‫ובפ קמא דמגילה)ט״ז <״א( גם שם אמרו לבאר‬
‫השאלה הזאת‪ ,‬דרש רבי יהודה כי נמל תפול‬
‫לפגיו שתי גמילות אלו למה מלמד שאומה זו‬
‫גמשלת לעפר וגמשל לכוכבי השמיס אם יורדים‬
‫יורדים עד עפר ואם עולים עוליט עד לרקיע‬
‫עד כאן‪ .‬ואם יקשה לד אם כן כאשר חטאו ישראל‬
‫ראוי לד& ההעדר‪ ,‬כי אל הצורה ראוי שיהיה‬
‫לה השלימות כמו שאמרנו אם כן תם ושאם‬
‫באולי יגיע להם ההעדר בגלותם‪ ,‬דבר זה אינו כי‬
‫ההעדר שאמרגו הייגו העדר רוממתן וגדלותן אבל‬
‫שיגיע העדר אל עצמן זה אינו‪ ,‬לכד מדמה אתם‬
‫לעוף טורח שיורד מלמעלה למטה עד האיץ אבל‬
‫שיגיע העדר על עצמם זה איגו‪ .‬ומדמה אוחס אל‬
‫עפר שאמר הכתוב)במוכר כ״ג( מי מנה עפר יעקב‬
‫ודרשו על זה )במובר רבד‪0 .‬״נ(‪ ,‬שאם חוטאם‬
‫הס יורדים עד עמר‪ .‬ויש לשאול במדרש זה הרי‬
‫פסוק זה נאמר בברכת ישראל ואיד ידרוש על‬
‫זה שמורידן עד עפר‪ ,‬אבל הפירוש הוא כי הכתוב‬
‫בא לומר אף שהשם יתבדר מורידן המ יורדין עד‬
‫עפר ודומים לגמרי כמו העפר‪ ,‬כי העפר הזה עם‬
‫ירידתה ויהא למטה לגמרי מכל מקום יש לעפר‬
‫קיום יותר מהכל וכמו שאמר הכתוב )קהלת אי(‬
‫והארץ לעולם עומד* ודבר זה עגין מופלג מאוד‬
‫כי יש קיום לעפר מכל ד׳ יסודות והעפר מבלה‬
‫כל מתכת שגיתן בארץ לבד אץ הפורעגיות מבלה‬
‫את ישראל ואדרבה המד ת א הדבר כי המכות‬
‫והיםודין שבאים על ישראל‪ ,‬לא שאגם כלים‬
‫מהם רק שהם קיומם‪:‬‬
‫ובמדרש )תנהומא שם( אתם נצביס למה נסמכה‬
‫טרשת אתם נצנים לטרשת קללות לטי‬
‫ששמעו ק׳ קללות חטר שתימ תוץ מן הקללות‬
‫שנאמרו בתורת כהניס מיד הוריקו סניהם אמרו‬
‫מי יובל לעמוד באלו מיד ויקרא אותם מש*‬
‫והיה מפייםן מד‪ ,‬כתיב ויקרא משה אל כל ישראל‬
‫וגו׳ חמסות הגדולות וגו׳ ותבואו אל המקום הזח‬
‫וגו׳ מפגי מה העו״ג חייבץ באיה לטי שבאין‬
‫עליהן ימורין מבעטין בהם ואינם מזכירין שמו‬
‫של הקדוש בדוד הוא שנאמר שפור חמתד על‬
‫הגוים אשר לא ידעוד וגו׳ אבל ישראל כשהיםורין‬
‫ישראל‬
‫‪no‬‬
‫נאים עליהם נבנעץ‪ ,‬שנאמר גוה ויגת אני גי ע‬
‫ובשם ה׳ אקרא מומר אמי מדוש נרוו ‪KIK‬‬
‫הקללות ד& מעמידין אתבם שנאמד )למען(‬
‫לנסותו להטיבן• באזריחו לכד כתיב אתם נגבים‬
‫ע״כ‪ .‬בארו מת כי תאדם יחשוב כי היטורץ שתם‬
‫באים על ישראל לכלותן אדרבה באים לסתר‬
‫ולנקות זוהמת החמא‪ .‬ודומה אהב שיש מ סיג‬
‫אס האדם מגדפו באש נעשה זו והוא קיומו‪ ,‬ולכו‬
‫כאשר היםוריס באים על ישראל היםורים מזככין‬
‫אותם מן החמא ומה הס דמקים נו יתבדו‬
‫ומזמרין שמו‪ .‬אבל האומות שאין להם זכוו כלל‬
‫בעצמם‪ ,‬אין הימורים מזכמם נפש* ולכו אין‬
‫קוראים את שמו וחייבים כלי* ודברים אלו עוד‬
‫עמוקים‪ .‬ולכד השי״ת מביא מכות על ישראל בענין‬
‫זה שלא יהיה חם ושלום כלייה בהם‪ .‬ולבד תמצא‬
‫בעונשם אשר מביא ויספתי אסדה אתכם שבע על‬
‫חטאתיכס‪ .‬ואין הפירוש שהשי״ת מייסר החוטא‬
‫שבע טעמים על מה שעשה תם ושלום לומר כי הוא‬
‫יתבדר אנו נפרע מן האדם יותר ממה שחטא‪,‬‬
‫אבל חמירוש‪ .‬כי הוא יתברר אם היה מביא המכח‬
‫בפעם אחד כפי מה שעש* אין טפק שלא היה‬
‫יכול לעמוד מפני המכה של הקדוש ברח־ חוא‪,‬‬
‫לכר מביא המכה מחולק* ומה שהם נחלקים א׳‬
‫דוק* זה ידוע‪ ,‬כי חחלוק הגמור הוא כאשר‬
‫גחלק לשבע* במו שאמר הבתוב )וברים כ״מ(‬
‫בדרד אחד יצאו ובשבעה דרמם יגומו‪ ,‬ר״ל מ‬
‫דרד אחד שיצאו יהיה נחלק א׳‪ ,‬ומ יהיח לשבעה‬
‫נחלים‪ .‬וכן הרבה מאד‪ ,‬ודבר זה התבאר בכמה‬
‫מקומו* וחממת בכלל על כל הימזאימ נחלקים‬
‫לשבעה וכל מכה מתחלקת לשבעה‪ ,‬ומד‪ .‬כל‬
‫המכות עולים למספר מ״ט הכתובים בפרשת אם‬
‫כחוקותי אמנם במשנה תורה חם צי* והוא כטל‬
‫מ*ט‪ ,‬וזה לא שמקולל החוטא מן השם יתברר אשר‬
‫הוא חוטא אליו‪ ,‬רק כי הבריות מקללין אותו עד‬
‫שהוא מקולל מעליונים ותחתונים‪ .‬ולטי׳ הקללות‬
‫שנאמרו כמשנה תורה‪ .‬משה מטי עצמו אמרן‪.‬‬
‫ומפני שאמרן משה מפי עצמו לכר הוסיף לקלל‬
‫מ״ט‪ ,‬עד שהוא מקולל מאועלה ומלמט* לכר הר‬
‫צ״ח‪.‬‬
‫נצח‬
‫פו‬
‫ואמר‬
‫זה‬
‫פרקטו‬
‫כאשר שמעו המכות הוריקו פניהם‪ ,‬אמרו‬
‫ועמידה כי היסודין הם באים להסיר א ת חטאם‬
‫מ י יוכל לעמוד בכל אלו המכות‪ ,‬ועל‬
‫ובמדרש‬
‫פשעם‪ ,‬ולכך‬
‫ואת‬
‫נאמר א ת ם נצבים‪.‬‬
‫שמביא‬
‫זה בא ל ת ר ץ כי ה צ ר ו ת והפורעניות שבאים ע ל‬
‫עליהם מכלים אותם‪ ,‬כי אין לגוים מ צ ד‬
‫בגלותם אל ת א מ ר ש ה ם באים לכלותם‪,‬‬
‫אמר‬
‫הקב״ה‬
‫ישראל‬
‫משה‬
‫להם כי‬
‫הגויים‬
‫המכות‬
‫ישראל‬
‫ע צ מ ם נ ש מ ה קדושה‪ ,‬ע ד שיהיה להם דביקות אל‬
‫ואף ש ת ר א ה כ י י ו ת ר מ ו כ נ י ם ל ק ב ל פ ו ר ע נ י ו ת ע ל‬
‫ה ש י ״ ת שהיא קיום הנפש‪ .‬ולכך אין האומות מזכירין‬
‫חטאם‬
‫יותר‬
‫מן האומות עד שהם קרובים אל‬
‫וכמו‬
‫שיהיו ח״ו כלים‬
‫ש מ ו של הקב״ה כאשר באים יסורין עליהם שהרי‬
‫ההעדר‬
‫אין ל ה ם דביקות ע ם ה ש י ״ ת ולכך היסודין שבאים‬
‫ב ש ב י ל ה ע ו נ ש ש ב א ע ל י ה ם ד ב ר ז ה אינו‪ ,‬כ י ל כ ך‬
‫עליהם לכלותם באים כאשר אין להם הדביקות אל‬
‫נמשלו‬
‫כ ד כ ת י ב )במדבר כ״ג( מ י‬
‫ה ש י ״ ת המקיים הכל‪ ,‬אבל ישראל יש להם דביקות‬
‫מ נ ה ע פ ר יעקב‪ ,‬כי ה ע פ ר ה ו א ב ת כ ל י ת ה מ ט ה ויש‬
‫ע ם ה ש י ״ ת ה מ ק י י ם הכל‪ ,‬ובשביל כ ך כ א ש ר יסורין‬
‫ל ה קיום יותר מהכל‪ ,‬ולא שאין העפר כלה‪ ,‬רק‬
‫מ ס ל ק מ ה ם ה ח ט א ועי״ז יש להם‬
‫מכלה ברזל וכל כלי מ ת כ ת ש ב א בתוכה‪ ,‬והתבאר‬
‫דביקות א ל השי״ת‪ .‬ולכך מזכירין ש מ ו ש ל הקדוש‬
‫לך כי א ף א ם י ש ר א ל ק ר ו ב י ם ה ם ל ק ב ל ע ו נ ש‬
‫עליהם‬
‫באים‬
‫ברוך הוא כי ע ת ה הם טהורים מן‬
‫קיומם בו יתברך‬
‫כלים‬
‫ואינם‬
‫החטא‬
‫ביםורין‬
‫שנתבאר‪,‬‬
‫ישראל‬
‫לעפר‬
‫מ״מ‬
‫וזהו‬
‫יותר‪ ,‬מכל מקום ה כ ל י ה אין בהם ולא שייך זה‬
‫מפני‬
‫שבא‬
‫בהם כלל‪,‬‬
‫הפורעניות‬
‫ואדרבה‬
‫והצרות‬
‫עליהם הוא קיומם‪:‬‬
‫ה ד ב י ק ו ת הזה‪ ,‬ו א ד ר ב ה ה י ס ו ד י ן נ ו ת נ י ם ל ה ם ק י ו ם‬
‫פרק טו‬
‫והנה‬
‫כי‬
‫א ם אולי אין די לך ב ת ש ו ב ה הזאת אשר‬
‫ואומרים לו הוי‬
‫וכו׳‬
‫אמרנו‪ .‬כי מאחר שבארנו בראיות ברורות‬
‫מתוקן אלא לצדיקי׳‬
‫הזה‬
‫יכולים‬
‫רוב‬
‫נברא העולם‪ ,‬והרי ראינו כי רוב ימי‬
‫ומעתה‬
‫ישראל‬
‫ובשבילם‬
‫הם‬
‫עיקר‬
‫הנבראים‬
‫בעולם‬
‫ע ו ל ם ה ם ב צ ר ה ובגלות בעולם הזה ואיך ה ם עיקר‬
‫לקבל‬
‫שהעולם‬
‫יודע‬
‫וישראל‬
‫בזמן‬
‫הבא אין‬
‫הזה‬
‫אינם‬
‫ט ו ב ה ורוב פורעניות ע״כ‪.‬‬
‫יש לשאול ל מ ה אינם יכולים בזמן הזה‬
‫לקבל רוב טובה מ ה הוא המונע‪ ,‬אבל הפי׳ שאם‬
‫ב ע ו ל ם ‪ ,‬ו ה ת ש ו ב ה ע ל זה‪ ,‬כ י ח כ מ י נ ו ז ״ ל ב ד ב ר י ה ם‬
‫היו ישראל מקבלים ר ו ב ט ו ב ה בעולם הזה ה י ה‬
‫הגידו לנו ת ע ל ו מ ו ת ח כ מ ה כי העולם‬
‫מ ד ר י ג ת ישראל מ ד ר י ג ת הגשמיים‪ ,‬אבל אין הדבר‬
‫הזה אינו מיוחד לישראל‪ ,‬ואם היו ישראל מוכנים‬
‫כך כי ישראל ה ם דביקים במעלה אלקית הבלתי‬
‫טובה‬
‫הנאמנים‬
‫ל ע ו ל ם ה ז ה ו ה י ה ח ל ק ם ב ע ו ל ם הזה‪ ,‬ה י ה ז ה ש א ל ה‬
‫גשמי‪ ,‬ולפי זה אינם יכולים‬
‫גדולה‪ ,‬כ א ש ר ח ח ט א שלהם היה גורם כ״כ אריכות‬
‫בעולם הזה הגשמי‪ .‬וכן אינם יכולים לקבל רוב‬
‫ה ג ל ו ת ‪ ,‬א ב ל י ש ר א ל א י ן ר א ו י ל ה ם ע ו ל ם הזה‪ ,‬ואין‬
‫האלקית אשר לא‬
‫עיקר‬
‫המדריגה‬
‫חלקם בעולם הזה הגשמי‪ ,‬ר ק ישראל כל‬
‫יעזוב אותם לגמרי שיחיו נדחים ונעזבים באשר‬
‫ו מ ד ר ג ת ם ש ה ם נבדלים מ ן הגשמי‪ ,‬ואיך‬
‫מוכנים אל עולם הבא‪ ,‬ובעולם הזה צריך‬
‫מעלתם‬
‫יעלה ע ל ‪ ,‬ה ד ע ת שיורשים עולם הזה הגשמי‪:‬‬
‫בפרק‬
‫אין‬
‫פורעניות‬
‫בשביל‬
‫לקבל‬
‫רוב‬
‫ה ח ו ל ץ )יבמות מ״ז ע״א( ג ר ש ב א ל ה ת ג י י ר‬
‫הם‬
‫ה א ד ם ל ת ק ן ע צ מ ו א ל ע ו ל ם הבא‪ ,‬ו ל כ ך ה ם צ ר י כ י ם‬
‫להיות מקוימים‬
‫ב ע ו ל ם הזה‪ .‬ו א ל י ק ש ה ל ך מ ן‬
‫אומרים‬
‫לו מ ה ר א י ת ש ב א ת להתגייר‬
‫אשר‬
‫אמרנו למעלה כי ישראל הם מוכנים יותר‬
‫יודע‬
‫דווים‬
‫מכל‬
‫שניהם ה ם א מ ת כי‬
‫אתה‬
‫שישראל‬
‫בזמן‬
‫הזה‬
‫ל ק ב ל ע ו נ ש ויסורין‪,‬‬
‫סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם ואם א מ ר‬
‫הדברים ש א מ ר בכאן כי אין ישראל יכולים לקבל‬
‫יודע אני א ף על פי כן איני כדאי מקבלים אותו‬
‫רוב פורעניות היינו פורעניות שיהיו ח״ו נאבדים‪,‬‬
‫מרקמו‬
‫נצח‬
‫או שלא יהיו יכולים לעבוד הש״י מרוב הצת*‬
‫א שלא יהיו יכולים לעסוק בתורה מרוב הצרות‬
‫ה״ו ודבר זה היה גהשב ג״כ אבוד להם שהרי לא‬
‫יהיה להם עולם הבה‪ ,‬ודבר זה מדאי איגו כי כבר‬
‫אמרנו כי הצתת מקיימים אתם עד שהם‬
‫מקוימים ואם הי׳ מגיע להם כד היה בטול לה*‬
‫וזה התשובה בעצמו על ארד גלותיגו שאין ראי׳‬
‫ישראל להיות להם עולם הזה למעלתם שאץ‬
‫חלקם טובת והנאת עולם הגשמי‪.‬‬
‫והנה בארו חכמים םיבת אריכות חגלות באומן‬
‫אמת והדעת נותנת ומקבל הדברים האלה‬
‫ונתבאר זה מדבריהם ז״ל עוד אצל עולם המור‬
‫דאתי עליונים למטה ותחתונים למעלה)פםחיס נ׳‬
‫ע״ב(‪ ,‬שענין עולם הזה ועולם הבא הם מתולקיםמ‬
‫זה גשמי וזה גבדל מן הגשמי ולכך א ן כל אדם‬
‫זוכה לשתי שלהגו* ודבר זה רמזו חכמים בטדק‬
‫ההובל)בב״ק צ״ג ע״א( אמר ר׳ אבא לעולם תהא מן‬
‫הנרדמים ולא מן הרודסים שאין לד נרדף בעוטות‬
‫לתר מן תורים ובני יונים והגשירן הכתוב לגבי‬
‫מזבה עד כאן‪ .‬ובמדרש )קהלת רבא פ״ג( האלהים‬
‫יבקש את הנרדף רבי יודא בר סימון בשם רבי‬
‫יוסי בר נהוראי לעולם הקב״ה מבקש הנרדף הבל‬
‫נרדף ממני קין וכו׳ עד ישראל נרדף מכל האומות‬
‫ובחר בישראל שנאמר ובך בחר ה׳ רבי אליעזר‬
‫ברבי זמרא שור נרדף ממני ארי עז ממני נמר‬
‫כבש מפני זאב לא הקרימ לפניו לא מן הרודפים‬
‫אלא מן הנרדפים‪ ,‬וזה כי כל דבר שהוא בעולם‬
‫הזה שהוא עולם גשמי אין לו שיימת אל הנבדל‬
‫מן הגשמי‪ ,‬מפני שהלקו כעולם הגשמי בלגד‪,‬‬
‫ואין דגר אחד שית לשגי דברים שהם מחולקים‪.‬‬
‫גי העולם הזה הגשמי מחולק ונגדל מן עולם‬
‫הבלתי גשמי‪ ,‬ולפיכך זה שהוא נרדף געולם הזה‬
‫מוגה שאין לו מדריגה השובה בעולם הזה‬
‫הגשמי‪ ,‬שאם היה לו מדריגה השובה געולם הזה‬
‫הגשמי לא היה אחר רודפו למום לתוך גמלו‪,‬‬
‫מאחר שמיוחד אליו העולם הגשמי‪ .‬ומאור שאין‬
‫מיוחד אליו העולם הגשמי חוא שיין אל הש״י‬
‫ביותר שהוא יתברר גבדל מן עולם הזה הגשמי‪.‬‬
‫ולגד אף בבהמות ובעופות אשר הוא נרדף כעולם‬
‫הזה‪ ,‬מורה גי אין לו דגר געולם הזה והוא אל הלק‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‬
‫‪TB‬‬
‫הש״י אשר הוא נבדל מן הגשמי‪ .‬ולכך מאחד‬
‫שהדבר ברור אצלעו כי לישראל מיוהד הבלתי‬
‫גשמי‪ ,‬איך נאמר שיהיה עיקר חלקם בעולם הזה‪.‬‬
‫עד שיהיו ישראל ברוב הזמן געוה״ז בממשלה‬
‫ובגדולה* ומי שישאל דבר ז* לא ידע בנמצאים‬
‫ובמדריגתם וההבדל שלהם מה שהוא שייך‬
‫לנמצאים‪:‬‬
‫והגה התבאר לד מדברי הכמינו ו״ל שאין ראי‬
‫עולם הזה אל ישראל עם קדוש׳ כי עולם‬
‫הזה שאינו קדוש שהוא גשמי ואץ גו הקדושה‬
‫האלקית אין ראוי לה* רק עוהיב הוא עולם‬
‫הקדוש הנבדל ראוי לה* ולכד אף אם אתה דואה‬
‫העולם הזה שאינו מיוחד לישראל‪ ,‬אל יהא תמיד‪,‬‬
‫בעיניך כלל‪ ,‬שאן מיוחם עולם הזה להם והוא‬
‫לטוב להם ככמה וכמה מנים כמו שיתבאר זה‬
‫באריכות‪:‬‬
‫ובפרקי דבי אליעזר )מ׳ ל״ו‪ (.‬אמר מכרה‬
‫כיום בכורתד לי אמרו כשהיו יעקב‬
‫ועשו במעי אמם אמר יעקב לעשו אחי שני‬
‫עולמים לטנינו עוה״ז ועוח״ב עולם הזה יש בו‬
‫אכילה ושהיה ומשא ומתן לישא אשד‪ ,‬ולהוליד‬
‫בנים ובנות עוה״ב א ן בו כל המדות הללו רצונו‬
‫טול אתה עוה״ז ואני עוה״ב שנאמר מכרה כיום‬
‫בכורתו לי באתה שעה שהיו בבטן אמם מיד כמר‬
‫עשו בתהייה המתים ואמר א י הולד למות ולמה‬
‫לי זה בכורה כאותה שעה נטל עשו הלקו כעולם‬
‫הזה ויעקב נטל שכרו כעולם הבא וכשבא יעקב‬
‫מבית ל מ וראה שהיה ליעקב בניס ובנות אמר‬
‫לו יעקב אהי לא כך אמרת לי שתמול העולם הבא‬
‫ואני העולם הוה מניין כל הממון הזה הרהר עשו‬
‫בדעתו ומה העוה״ז שאינו הלקו נתן לו הקב״ה‬
‫שכרו עולם הבא שהוא הלקו על אחת כמה וכמה‬
‫מיד אמר עשו רצונך נעשה שותפות טול אתה‬
‫חצי עולם הזה והצי עולם הבא אמר לו בני רבים‬
‫ואינם יכולים לעמוד ביםורים שנא׳ ודפקום יום‬
‫אהד עד כאן‪ .‬הגה בארו בזה דברים גמלים מאד‬
‫מאד‪ ,‬כי מה שהיה יעקב ועשו מתרוצצים בבטן‬
‫אמם‪ ,‬היינו ממני שהם הפכי* כי יעקב כל מעלתו‬
‫שהוא מםולק מן הגשמי‪ ,‬ודבר זה בארנו בכמה‬
‫מקומות וזה עצם מעלת יעקב בפרט‪ ,‬ועשו הפד‬
‫נצח‬
‫פח‬
‫ישראל‬
‫פרק טו‬
‫זה כי כ ל ענינו אין ר ק בעולם ה ג ש מ י הזה בלבד‪.‬‬
‫ר ו צ ה בהבל‪ ,‬ולפיכך כ א ש ר היו ב ב ט ן א מ ם ש ה ו א‬
‫ו מ פ נ י ש ה ם ה פ כ י ם ז ה ו ז ה והיו ב ב ט ן א ח ד ‪ ,‬ל כ ך‬
‫ד מ י ו ן ה ע ו ל ם ש ה ו א ל א ד ם ה י ו מ ת ר ו צ צ י ם ב ו יאין‬
‫כמפשט‬
‫כי יש ליעקב עוה״ב ולעשו‬
‫ל א חיו עומדים ב י ח ד והיו מתרוצצים‪,‬‬
‫אחד‬
‫כלל‪,‬‬
‫מנצה‬
‫שלום‬
‫עוה״ז וכל א ה ד ר ו צ ה ב כ ל וזהו הרציצה‪ ,‬וכיון‬
‫ביניהם‪ .‬ואל ת ת מ ה הלא לא היה ד ע ת ורצון בהם‪,‬‬
‫ש י ש ל כ ל א ח ד ח ל ק מ י ו ה ד ש א י ן ז ה כזה‪ ,‬ל כ ך כ ל‬
‫כי אין זה קשיא‪ ,‬כי ה י ה ה ת ג ג ד ו ת הזה מ צ ד כח‬
‫אחד היה רוצה בכל והדברים האלו עמוקים מאד‪.‬‬
‫שלהם‪ ,‬שכל אחד היה מתקשר בכח מיוחד שהיה‬
‫לך ל ד ע ת כי לגמרי היו מריבין בנחלת שני‬
‫שני הפכים כאשר יבאו יחד‬
‫אין‬
‫אשר‬
‫ויש‬
‫עולמות‪ ,‬ולבסוף הש״י שהוא נותן לכל בריה‬
‫ד ב ק בו‪ .‬כ י ה ו ה י ע ק ב ד ב ו ק ו ק ש ו ר ב כ ח ק ד ו ש ה‬
‫ועשו ב כ ח ה ט ו מ א ה וכח הזוהמה‪ ,‬ו מ צ ד הזה בא‬
‫א ת א ש ר ראוי אליו‪ ,‬נ ת ן ל י ע ק ב עולם ה ב א ו ל ע ש ו‬
‫התנגדות בבטן אמם‪ .‬ואל יקשה לך אחר‬
‫כי דירת הולד במעי אמו הוא כמו‬
‫להם‬
‫שיעקב מוכן אל עולם הנבדל הבלתי גשמי ועשו‬
‫מה‪.‬‬
‫עולם‬
‫ד י ר ת ה א ד ם בעולמו‪ ,‬וידוע כי ה ם ש ל ש ה עולמות‪,‬‬
‫מוכן אל עולם הגשמי‪ ,‬מ ה הוא המחלוקת שהי׳‬
‫כי בימי הקטנות והבחרות‬
‫ל ה ם בזד‪ -‬א י ן ז ה ק ש י א ‪ ,‬ד ו ד א י כ ל א ח ד ה י ה ר ו צ ה‬
‫החמרי‪ ,‬כי אז נ ח ש ב שכלו וצורתו בטל אצל הגוף‬
‫בכל‪ ,‬שהרי עולם הזה ועולם ה ב א שניהם נבראו‬
‫כאלו‬
‫אל‬
‫לאדם‪ ,‬ואם ל א היה עשו היה ליעקב עולם הזה‬
‫ה ת א ו ת ה ח מ ר י ו ת ו ה ו א ע ו ז ב ה ש כ ל מ כ ל וכל‪ ,‬א ב ל‬
‫וגם עולם הבא כי לא היה נ מ צ א ההיפך שהוא‬
‫ר א ו י א ל עוה׳יז‪ ,‬ו מ פ נ י כ י י ע ק ב ו ע ש ו ה פ כ י ם ‪ ,‬ל כ ך‬
‫וכן‬
‫לפי מ ד ר י ג ת יעקב אין מציאות לעשו‬
‫לפי‬
‫מ ד ר י ג ת ע ש ו אין מ צ י א ו ת ל י ע ק ב כלל‪ .‬ולכך היו‬
‫מריבים‬
‫ב נ ח ל ת שני עולמות‪ ,‬כי יעקב היה רוצה‬
‫ב ע ו ל ם ה ז ה ו ה ע ו ל ם ה ב א כ א ל ו א י ן כ א ן עשו‪ .‬ו כ ל‬
‫זה מ צ ד ה ת נ ג ד ו ת שלהם בעצמם‪ ,‬אבל א״א שיהיו‬
‫ש נ י ה ע ו ל מ ו ת ל י ע ק ב ועשו ביחד‪ ,‬כי א ״ כ היו שני‬
‫הפכים בנושא אחד‪ ,‬כי העולם שהוא הנושא להם‬
‫הוא עולם א ה ד ויהיו בו ההפכים מושלים בו דבר‬
‫ז ה א י א פ ש ר ובשביל זה‬
‫לשאול‬
‫היו‬
‫ואין‬
‫מתרוצצים‪.‬‬
‫מנין שהיו מריבין בשביל שני עולמות‪,‬‬
‫ש מ א ב ש ב י ל ע ו ל ם ה ז ה ב ל ב ד א ו ע ו ל ם הבא‪ ,‬ו מ נ י ן‬
‫החלוקה שהגיע ליעקב עולם הבא‬
‫הזה‪ ,‬ש א י ן ז ה ק ש י א ‪,‬‬
‫מחלוקתם‬
‫מנצח‬
‫בעוה״ז‪,‬‬
‫ליעקב‬
‫עולם‬
‫ולעשו‬
‫כי אי אפשר לומר שהיה‬
‫דממה נפשך‬
‫והיה ל ו עוה״ז‪,‬‬
‫היה‬
‫אם‬
‫לא שייך‬
‫עשו‬
‫לומר‬
‫ו י ת ר ו צ צ ו ה ר י כ ב ר נ צ ח ע ש ו ל י ע ק ב ׳ ואין ל ו מ ר‬
‫שאין אחד היה מנצח לאחר‬
‫והיו‬
‫עומדים‬
‫במחלוקת‪ ,‬א ״ כ הי׳ לשניהם עוה״ז‬
‫ודבר זה אי אפשר כי מאחר שהם‬
‫אפשר‬
‫שיעמדו‬
‫מתרוצצים‬
‫דיו‬
‫עוה״ב‪,‬‬
‫הפכים‬
‫ולכך הוא‬
‫פוגה‬
‫כ א ש ד מגיע ה א ד ם אל ימי העמידה‪ ,‬אז אין השכל‬
‫ב ט ל א צ ל ה ח ו מ ר וגם אין ה ח ו מ ר ב ט ל א צ ל השכל‪,‬‬
‫רק שניהם עומדים ביחד ועושה פעולות מתיחסים‬
‫א ל ע נ י ן זה׳ ד ה י י נ ו ש א י ן א ח ד ב ט ל א צ ל ה ש נ י‬
‫ושניהם משותפים ביחד‪ .‬ומדריגה‬
‫של עולם אמצעי‬
‫מדריגה‬
‫זאת‬
‫שאין הצורה הטבעית מוטבע‬
‫בחומר‪ ,‬כמו ש י ש בעולם ה ש פ ל שהצורה ש ע ו מ ד ת‬
‫ב ח ו מ ר מ ו ט ב ע בו‪ ,‬ו א י ן ז ה ב ע ו ל ם ה א מ צ ע י כ י י ש‬
‫ל ה צורה בלתי מ ו ט ב ע ת בחומר‪ ,‬ועל כל פנים אין‬
‫מ ו ט ב ע ת כמו שהוא בעולם‬
‫הצורה‬
‫התחתון‪,‬‬
‫עומד‬
‫השפל‬
‫הזה‬
‫לכך בזמן ימי ע מ י ד ה נ ח ש ב כי ה א ד ם‬
‫בעולם‬
‫האמצעי‪ .‬אבל בזמן הירידה שאז‬
‫ה ג ש מ י ה ח מ ר י פ ו ח ת ו ה ו ל ך ש נ ק ר א י מ י י ר י ד ה ‪ ,‬ואז‬
‫השכל‬
‫קנים(‬
‫מתגבר‬
‫כמו‬
‫ביותר‪,‬‬
‫שאמרו‬
‫ז״ל‬
‫)סוף‬
‫זקני ת ״ ח כל זמן שמזקינין ד ע ת ן נוספת‬
‫לכך נחשב כאלו האדם הוא שכלי ויש לו מהלכין‬
‫בין השכליים‪ .‬ולכן כ א ש ר ד ר ה ו ל ד במעי אמו‬
‫שנחשב‬
‫האם עולמו‬
‫ש ל ולד‪,‬‬
‫הראשונים דר במדור התחתון‪,‬‬
‫נגד ימי הבחרות והם ימי‬
‫בעוה״ז‬
‫עלייה‬
‫לכך ג׳‬
‫חדשים‬
‫ואלו ג׳ חדשים‬
‫כמו‬
‫שהאדם‬
‫בעת ימי עלייה הוא דר במדור התחתון‬
‫ה ו א עולם ה ט ב ע הזה‪ .‬ג׳ ח ד ש י ם אמצעיים ה ו ל ד‬
‫ד ר במדור האמצעי‪ ,‬כמו שהאדם בעוה״ז באמצע‬
‫בבטן אמם‪ .‬אבל ה ד ב ר י ם ה ם כך‪ ,‬כי‬
‫ימיו נ ח ש ב כאלו הוא ד ר בעולם האמצעי‪ ,‬שכבר‬
‫אהד‬
‫עולפ‬
‫בעבור שני‬
‫עולמיר‬
‫שהרי‬
‫איך‬
‫בעולם‬
‫היו‬
‫מתרוצצים‬
‫יחד‬
‫בעולם‬
‫אחד‬
‫וכן‬
‫כך‬
‫היה‬
‫חמרי‬
‫לגמרי‪,‬‬
‫האדם‬
‫הזה‬
‫‪.‬כי‬
‫אמרנו‬
‫ל מ ע ל ה כי אז‬
‫מדריגתו‬
‫מדריגת‬
‫נצח‬
‫טרקטז‬
‫אמצעי‪ .‬אשר אין הצורה בטילה אצל החומד ואץ‬
‫החומר בטל אצל הצורר‪ -‬אבל בג׳ חדשים‬
‫אחדוגים הולד דר גמדור העליץ‪ .‬ובאשר היו‬
‫יעקג ועשו גכטן אמם כבר אמדו)ב״ר פ׳ ס״ג(‬
‫כי יעקב זרע ראשון ועשו אחרת‪ ,‬ולכד עשו היח‬
‫קרוב תמת אל המדוד התתתון ויעקב היה קרוב‬
‫אל המדור העלית‪ ,‬וכל אחד היה עומד בשלו זה‬
‫קרוב למדור התחתון וזה קרוב למחר העליון‪.‬‬
‫והנה כאשר היו מתרוצצים בבטן אמם היה יעקב‬
‫רוצה להתפשט אל המטה ג״כ עד שיהיה לו מקום‬
‫עשו שהוא עולם התחתון‪ ,‬מפגי שרצה בבי‬
‫עולמו* ועשו כאשר היה מתרוצץ ומבקש‬
‫להתטשט אל המעלה ג״כ רצה בעוה״ב ג״כ‪.‬‬
‫וכאשר היו מתרוצצים ואין אחד גדחה לגמרי ואז‬
‫כל אחד נשאר במקומו‪ ,‬והנה נשאר עשו במקומו‬
‫הראוי לו אצל מדור התחתון שהוא עולם התחחץ‪,‬‬
‫ויעקב נשאר במקומו הראוי לו אצל מתר העליץ‪.‬‬
‫וכאשר יצאו לאויר העולם אמר יעקב לעשו מכרה‬
‫בכורתך לי‪ .‬כלומר כשם כאשר היינו בבטן האס‬
‫היה חמחלוקת הזה בינינו ועתה מכרה בכורתד‬
‫לי לעשות המעשה בפועל‪ ,‬ונקרא עולם הבא‬
‫בבודה כי הבכורים הם קדושים לה׳ כמו שידוע‪,‬‬
‫ולכד אמד כי אין ראוי אליך הקדושה של בכור‬
‫לפי המחלוקת שהיה בבטן האם‪ .‬דק בל דבר שהוא‬
‫גופני בלבד הוא ראוי לד והבכורה שיש בה‬
‫קדושה אלקית למה לד‪ .‬וזה שאמר עשו)בראשית‬
‫כ״ה( הנה אנכי הולד למות ולמה לי בכורה‬
‫מיד כפר בתחיית המתים‪ .‬שהיה אומר שהעולם‬
‫ישראל‬
‫פט‬
‫הוה הוא עיקר והוא עולט הגשמי ואץ כאן תחיה‬
‫גלל וא״כ למה זה לי גכורה דהייגו הקדושה‬
‫הגגדלת מן הגשמי‪ .‬גי אץ לאדם דגר זולת עולם‬
‫הגשמי הזה‪:‬‬
‫ועוד יש לו לדעת גי עוה״ג הוא עולם השבי‬
‫גי עולם התחתון הוא ראשון לאדם‪ ,‬ונברא‬
‫העולם בב׳ של בראשית ברא גי יש עולם שני‪.‬‬
‫ותמצא גי אותיות ככר הגל שניים‪ ,‬הבי באחדים‬
‫הכף געשרות הרי׳ש גמאות‪ ,‬ולבר אמר יעקג‬
‫לעשו מכרה בכורתו לי הוא עולם הבא שהוא‬
‫עולם שגי‪ .‬ולכד גתו יעקב לעשו לחם ונזיד‬
‫עדשים‪ ,‬הגל תאות הגוף שלקח בעד הבכורה‬
‫שחיא קדושח גלתי גשמית‪ ,‬וחחליף אותו געולס‬
‫הבא גשמי‪ .‬ואמר הכתוב ויבא עשו מן השדה והוא‬
‫עיף ויאמר הלעיטגי גא מן האדם האדם הזה‪ ,‬בי‬
‫חתאות הגשמיות הם למלאות החסרון‪ .‬וכל עגץ‬
‫זה מורה כי חלק יעקב חוא עולם הב* ומאחר‬
‫שהוא כד מסולק השאלה מכל וכל עד שאין קשה‬
‫כלל והם דברי הכמים הנאמנים‪ .‬ובמרק חזח‬
‫תמצא תשובה ברורה כי כמו שאץ חלק ישראל‬
‫עולם הזה והם נרדפים בעולם הזה׳ לכד אל יקשה‬
‫לד אם הם נרדפים מן הצרות במו דודו של שמד‬
‫הקדושים והטהורים‪ ,‬אם חיה רודף אותם גח‬
‫םמא״ל אץ זה תמיח גלל גי ישראל הם דווים‬
‫וסחופים ומטורפים געולם הזה‪ ,‬גשגיל שאין גדי‬
‫להם עוה״ז ויש לחם התנגדות געוה״ז והדגר חזח‬
‫מבואר‪:‬‬
‫סרס טז‬
‫בפרק קמא דע״ז )י״א ע״ב( אמר דגי ומכריזץ וקורץ לפניו םד קירי פלסתר אחוה‬
‫יהודה אמר שמואל עיר אחת יש דמרנא זייפנא דחמי חמי ודלא חמי לא יחמי מאי‬
‫לה למלגות דגיעית אחת לשגעימ שגה מגיאיס אהני ליה לדמאי ברמאותי׳ ולזייפנא בזייפנותי׳‬
‫אדם שלם ומדביבץ אותו על אדם חגר ומלגישין ומסיימים בו הכי ווי לדץ כד יקום דין ע״כ‬
‫אוחו בלבוש של אדם הראשון ומגיחץ לו קדקפילו במאמר זה באו לגלות ולבאר ענץ כח מלכוו‬
‫של רבי ישמעאל בראשו ותלו ליה בצואת רביעית עם ישראל‪ .‬אמר כי אחת לשבעים שגו!‬
‫מתקל׳ ד׳ זוזי פיזא ומחפין את ד״שווקץ באמך וכו׳ דוקא אחת לשבעים שגה כמו שיתבאר בטמוף‬
‫נצח‬
‫צ‬
‫ישראל‬
‫פרקטז‬
‫ענין זה‪ .‬ואמר ש מ ב י א י ם א ד ם ש ל ם ומרכיבי! אותו‬
‫כ ד כ ת י ב )בראשית ג׳( ו י ע ש א ל ה י ם ל א ד ם‬
‫הלבוש‬
‫על‬
‫ולאשתו כתנות עור וילבישם‪ ,‬וכשם ש י ר ש יעקב‬
‫ה ח ג ר הוא‪ ,‬כי יתחייב כ ש ז ה קם שנופל השני ולכך‬
‫מעלת הצלם שהוא אלקי כדכתיב כי בצלם אלהים‬
‫נ ח ש ב ה א ח ד רוכב על השני‪ ,‬כי כ א ש ר האדם ר ו כ ב‬
‫וגוי‪ ,‬כ ך י ר ש ע ש ו מ ע ל ת ה ל ב ו ש ‪ .‬כ י מ ע ל ת ה צ ל ם‬
‫א ח ד הרי אי א פ ש ר לו שיקום אותו שרוכב‬
‫הוא מ ע ל ה אלקית‪ ,‬ו מ ע ל ת ה ל ב ו ש א י נ ה א ל ק י ת ר ק‬
‫עליו‪ ,‬וכך א י א פ ש ר ש י ק ו ם י ע ק ב מ פ נ י א ש ר הוא‬
‫שמראה עצמו בלבוש‬
‫על א ד ם חגר‪ ,‬ד ע כי מ ה‬
‫על‬
‫ר ו כ ב ע ל י ו ודי׳ז ב ר ו ר ‪.‬‬
‫השלם‬
‫שמרכיבין‬
‫שנה‬
‫אמר שכל שבעים‬
‫כבוד ויקר נ ר א ה לעינים‬
‫אבל‬
‫הדר‪,‬‬
‫זה‬
‫אין‬
‫אלקית‬
‫מעלה‬
‫כבוד‬
‫רק‬
‫מביאים א ד ם ש ל ם ומרכיביו אותו ע ל א ד ם חגר‪,‬‬
‫וחשיבות‪ .‬ודבר זה ירש עשו‪ ,‬ולפיכך כ ת י ב ו ת ל ב ש‬
‫ס״ח(‬
‫א ת יעקב בגדי עשו בנה הגדול ה ח מ ו ד ו ת א ש ד‬
‫ענין ז ה מ ה ש ה י ה צולע יעקב מ ו ר ה על חסרון‬
‫שירש‬
‫וכבר‬
‫בחבור‬
‫התבאר‬
‫גבורת‬
‫)ם׳‬
‫ה׳‬
‫בבית‪,‬‬
‫אתה‬
‫ופירשו‬
‫פס״ג(‬
‫ז״ל )ב״ר‬
‫ד ב ר מה‪ ,‬ואלו ה י ה י ע ק ב ש ל ם ל א ה י ה יכול לו‬
‫עשו מן אדם הראשון‪ ,‬ודבר זה הוא הכבוד ש נ ת ן‬
‫ה מ ל א ך ו ל א ה י ה נ ו ג ע ב ו ה מ ל א ך ב כ ף י ר כ ו ‪ ,‬ואז‬
‫לעשו‪,‬‬
‫הראשון‬
‫לא ה י ה א פ ש ר לעשו לשלוט בו לעולם‪ ,‬כי המלאך‬
‫וכבוד והדר תעטרהו‪ .‬ושני‬
‫הזה ה י ה שרו ש ל עשו‪ .‬ובמדרש ויגע ב כ ף ירכו‬
‫ה ר א ש ו ן ה א ח ד ה צ ל ם ה א ל ה י ם ש נ ב ר א בו‪ ,‬ה ש נ י‬
‫נגע בצדיקים שעתידים לצאת ממנו אלו דורו של‬
‫היקר והכבוד‪ ,‬וזהו מ ל ב ו ש א ד ם הראשון‪ ,‬ד ה א ד ׳‬
‫ש מ ד ע״כ‪ .‬הרי כי מ ה ש ש ל ט המלאך על יעקב‬
‫י ו ח נ ן ק ר י ל מ א נ י מ כ ב ד ו ת י ) ש ב ת קי״ד ע״א( ו כ א ש ר‬
‫שנאמר‬
‫על‬
‫דברים‬
‫האלקי‬
‫היו‬
‫מ ה שנגע בכף ירכו של יעקב הוא שגרם לשלוט‬
‫ב ו עשו‪ •,‬ו ע ש ו ה ו א א ד ם ש ל ם ו ד ב ר ז ה ג ו ר ם ש ע ש ו‬
‫ש ה צ ל ם הוא ענין אלקי‪ ,‬אבל אין ה כ ב ו ד ענין אלקי‬
‫ר ו כ ב ע ל י ע ק ב ש ה ו א צולע‪ .‬וזה ש א מ ר ש מ ב י א י ן‬
‫ר ק כבוד נגד העולם‪ .‬לכך יעקב יש לו הלק בעיקר‬
‫והוא צלם אלקים‪ ,‬ועשו יש‬
‫ש ל ם ומרכיבין אותו על אדם חגר‪:‬‬
‫ובענין‬
‫לאדם‬
‫תתבונן‬
‫אדם‬
‫בענין‬
‫)תהלים‬
‫הצלם‬
‫חי(‬
‫אדם‬
‫לו‬
‫הלק‬
‫דהיינו היקר וההדר שזהו הלקו ש ל‬
‫ואמר‬
‫שמלבישין אותו בלבוש‬
‫פירוש‬
‫אדם‬
‫הראשון‬
‫דבר זה כי כ ל ה מ א מ ר הזה‬
‫החשיבות‪.‬‬
‫המלבוש‪,‬‬
‫וראוי לאלו ב׳ אחים‬
‫בבגדים‬
‫עשו‬
‫שהם‬
‫הוא‬
‫תואמים‬
‫בא‬
‫שירשו אלו ב׳ דברים ש ה ם מ ת ח ב ר י ם יחד‪ ,‬יעקב‬
‫לפרש כי היה לעשו עולם הזה ולכך כל מ ה שראוי‬
‫מ ע ל ת אלקית של אדם כמו שאמרגו ועשו‬
‫ירש‬
‫אל עולם הזה היה לעשו ולא היה ליעקב רק עולם‬
‫ירש מ ע ל ת הבגדים שהיא החשיבות‪ .‬וז״ש דניאל‬
‫ה נ ב ד ל מן הגשמי‪ ,‬ולכך אמר שמביאין אדם ש ל ם‬
‫)ז׳( ע ל ה ח י ה ה ר ב י ע י ת ש ה ו א א ד ו ם ו א ל ו ע י נ י ן‬
‫אמר‬
‫כי ראוי אל עשו ש י ה י ה א ד ם ש ל ם כ א ש ר יש לו‬
‫כעיני‬
‫אנשא‪,‬‬
‫לעשו העוה״ז לכך לא היה ראוי שיהיה לו חסרון‬
‫וארו‬
‫עם ענני‬
‫כלל בעוה״ז‪ ,‬ולא כן יעקב שאין ראוי לו עולם‬
‫הזה ולכך ה י ה חגר ברגליו‪ .‬והיה צולע על ירכו‬
‫כמו‬
‫שהתבאר‪ ,‬כי יעקב ה י ה מיוחד‬
‫אנש‬
‫עינין כעיני אנשא כלומר ד ו ג מ א שלו כבר‬
‫והיינו דכתיב ו ת ק ח א ת בגדי ע ש ו‬
‫הדבר‬
‫ה ח מ ו ד ו ת אשר א ת ה בבית‪ ,‬שעיקר‬
‫ש ה ו א אלקי ולא גשמי‪ ,‬ואין ד ב ר ש ה ו א ג ש מ י כמו‬
‫עשו הבגדים שהם הכבוד‬
‫וההדר‪.‬‬
‫מעלת‬
‫ומלבישין אותו בגדי אדם‬
‫הירך‪ ,‬לפי‬
‫שאין בו צלם‬
‫אלהים‬
‫אל‬
‫אבל‬
‫על‬
‫מלכות‬
‫שמיא כבר‬
‫המשיח‬
‫אתא‪ ,‬ופירוש‬
‫שהוא‬
‫יעקב‪ ,‬ובפרט בירך לפי שהירך ה ו א ב ס ת ר ואינו‬
‫נגלה‬
‫והצלם ה ו א בפנים ש ה ו א נגלה‪ ,‬ודבר זה‬
‫־אוי ליעקב כמו‬
‫ה פ ו ע ל י ם )ב״מ‬
‫אנש‪,‬‬
‫הגדול‬
‫בנה‬
‫מעלתו‬
‫וזה‬
‫הראשון‪,‬‬
‫של‬
‫שאמר‬
‫בגדי‬
‫כי‬
‫אדה׳יר יש ע ל א ל ו ב ג ד י ם ש ה ם ה ח ש י ב ו ת‬
‫וקאמר‬
‫שלובשין‬
‫אותו‬
‫קרקפילו‬
‫שלו‪:‬‬
‫של‬
‫ר׳‬
‫שאמרו‬
‫בפרק‬
‫השוכר‬
‫את‬
‫פ״ד ע״א(‬
‫שופרא‬
‫דיעקב‬
‫מעין‬
‫מלכות רביעית היא שגזלה א ת‬
‫אלקים‪.‬‬
‫אבל‬
‫מ ה ם מ ה ש א פ ש ר להם ליקח‪ ,‬וראיה לזה ש ה כ ת ו ב‬
‫שופרא דאדם הראשון והוא צלם‬
‫ל ע ש ו ל א היד‪ ,‬ר ק ה ד ב ר י ם ה ח ש ו ב י ם ב ע ו ל ם ה ז ה‬
‫ל א ד ב ר ה נ ב ד ל אלקי‪ ,‬והיי‬
‫לאדם‬
‫ג״כ‬
‫מעלת‬
‫י ש מ ע א ל כהן גדול‪,‬‬
‫אומר‬
‫)בראשית‬
‫ו׳(‬
‫ולאום‬
‫כבר‬
‫התבאר‬
‫ישראל‬
‫מלאום‬
‫כי‬
‫ולקחה‬
‫יאמץ‪,‬‬
‫כי‬
‫מחורבן ירושלים נתמלאה מלכות רביעית‪ ,‬ומאחר‬
‫נצח‬
‫פרקטז‬
‫שכן היא גומלת מהם מה שראוי היה ליעקב וכבר‬
‫הארכנו בזה למעלה אצל קא הליף גונדא דרומי‬
‫וכו׳ ע״ש‪ .‬ולפיכך אמר שלובשים אותו קדקפילו‬
‫של רבי ישמעאל כ״ג בי הדבר הזה שהוא היופי‬
‫ראי דוקא לכ״ג‪ .‬ולקחו וגזלו אותו בתרו של‬
‫שמד וגמלו אותו מן ישראל המעלח הזאת‬
‫ומתלבשת עצמה בהמ כי ההדר והיופי הוא‬
‫חשיבות ג״כ‪ ,‬ולכך כשם שעשו ירש בגת אדם‬
‫הראשון שהם בגדים חמותס‪ ,‬ולכך לקחו קרקפילו‬
‫של רבי ישמעאל כ״ג‪ .‬והבן למה אמר דוקא‬
‫קדקפילו של רבי ישמעאל כ״ג שקבל האור האלקי‬
‫שהוא זוהר הבא ממקום ב״ה‪ ,‬כמו שאמרו במדרש‬
‫פ׳ בראשית )ב״ר ם״ג( ממקום ב״ה נבראת‬
‫האורה שנאמד והנד‪ ,‬כבוד ה׳ אלקי ישראל בא‬
‫מדרך הוקדים והארץ האירה מכבודו ע״כ‪ .‬ועיין‬
‫)לעיל פ״ז( אצל מעשה באשה אחת וצפנת‬
‫בת פניאל שמה ע״ש ושם נתבאר‪ .‬ורבי‬
‫ישמעאל שהיה כ״ג שנכנט לפני ולפנים הוא‬
‫מיוחד לדבר זה בפרט‪ ,‬ובדודו של שמד‬
‫גזלו וחממו מישראל עגין זה ומתלבשין בו‬
‫עד שיש להם דבר מה מן האור הפנים עם הלבוש‬
‫של אדם הראשון‪:‬‬
‫וקאמר שתולים בצואר אותו אדם השלם ד׳ זוזי‬
‫מתקלי פיזא‪ ,‬הוא מורה על החשיבו*‬
‫כי המלבושים הס מורים כבוד ומתקלי פיזא‬
‫מורה חשיבות ויקד יותר שיש להם‪ ,‬וכבר‬
‫הארכנו בזה )שם( אצל תדי מתקלי פיזא ירדו‬
‫לעולם ע״ש ותמצא מבואר‪ .‬והבן אלו הדברים‬
‫האחד שיש להם לבוש‪ ,‬והשני אור פנים מן רבי‬
‫ישמעאל כ״ג‪ ,‬השלישי תכשיט של יקד תלוי‬
‫בצואר שלהם‪ ,‬הרביעי שהמקום שלהם חשוב‪,‬‬
‫ולכך קאמר שמחפין השווקים באינך‪ .‬ואמר‬
‫שעושים זה אחת לשבעים שנה כמו שיתבאר‪ .‬כל‬
‫אלו דברים אמס דבר שבעצם כי כל אלו אינם‬
‫מעלה עצמי* כי הלבוש וכן קרקפילו של ר׳‬
‫ישמעאל וד׳ זוזי מתקלי פיזא ומה שמחפין‬
‫השווקים באינך הכל כבוד וחשיבו* ומפני כי‬
‫הדברים האלו הם כלל האומה נמצא בהם דבר‬
‫ז* ולא שעושה אותם אדם פרטי רק הוא אל כלל‬
‫האומה הזאת‪ ,‬לכך אמר שעושים אותו)הוא( אחת‬
‫ישראל‬
‫צא‬
‫לשבעים שנה‪ .‬כי הכלל הוא דור אחד ודור שלם‬
‫הוא ע׳ שהם ימי האדם‪ ,‬ולבד אמר זה שעושים‬
‫כד אחת לשבעים שנה ומיי הזה עיקר‪ .‬וכאשר‬
‫תבין אלו הדברים על שמקם‪ .‬תדע להבין ענין‬
‫אומה זאת‪ .‬שיש להם הדרת מנים ומלבוש‬
‫ותכשיט‪ .‬שאלו שלשה הם מצטרפים אל האדם‬
‫ומקום חשוב הוא הרביעי שית לאדם כי כל אדם‬
‫יש לו מקום מיוחד‪ .‬וכל אלו דברים נמצאים‬
‫במלכות רביעית שהם מייפים את עצמם‪ ,‬וכבוד‬
‫ויופי ויקד יש להם וחשיבות המקום‪ .‬וכאשר רואין‬
‫עצמן בהשיבות אשר יש להם גוזרת מלכות‬
‫רביעית טד קירי טלםתר‪ .‬כי ברכות של יצחק‬
‫אבינו אין בהם ממש‪ .‬מותגים טעם לדבריהם‬
‫אחוד‪ ,‬דמרנא זייטנא מאי אהני לרמאה ברמאותי*‬
‫כלומר שמאחר שלא באו הברכות ליעקב רק דרו‬
‫תחבולה ולא מעצמם‪ ,‬אין בברכות אלו שבאו ליעקב‬
‫ממש כי הברכה ראוי שתבא מעצמה‪ .‬וקצת אמת‬
‫אמרו‪ ,‬שאלו לא אהב יצחק את עשו ולא רצה לתת‬
‫הברכה לעשו מעולם לא נתבטלו הברכות מן‬
‫יעקב לעולם‪ ,‬אבל מפני שלא נתן יצחק ליעקב‬
‫הברכות מדעתו היה בטול לברכו*‬
‫ומםיימין ווי לדין כד יקום דין‪ ,‬פי׳ כי גוזרין‬
‫על עצמם ווי לדין כד יקום דין‪,‬‬
‫ודבר זה גוזרים על עצמם מצד חדכיבה‪,‬‬
‫כי מאחר שרוכבין עליו מורה זה על ממשלה‪,‬‬
‫כי חדוכב אין לו שתוף עם אשד רוכב‬
‫עליו‪ .‬ולכך אמר שמרכיבין אותו על איש חגר‪,‬‬
‫ומה שאין הרוכב גובר לגמרי על החגר זה מפגי‬
‫שא״א לאבדו‪ .‬ולכן מסיימין כד ווי לדין כד יקום‬
‫דין שהדי אין להם שתוף ביתד שתאמר כאשר‬
‫יקום דין לא יהיה גובר עליו‪ ,‬כי הרכיבה מורה‬
‫שאינם משותפין ולכד ווי לדין כד יקום דין שלא‬
‫יתן לו חיות כלל‪ .‬והתבאר כי עשו ירש עולם הזה‬
‫לגמרי וכל המעלות שהם בעולם ראוי׳ לעשו‪,‬‬
‫ולכך ירש בגדי אדם הראשון וקרקפילו של רבי‬
‫ישמעאל‪ .‬והיופי הזה אע״ג שהוא קרוב לעגין‬
‫אלקי איגו לגמרי אלקי‪ .‬רק צלם אלקים דבר זה‬
‫הוא אלקי לגמרי שהוא צלם אלקים‪ .‬רק הירד‬
‫שהוא בסתר ואין בו צלם אלהיס שהוא דוקא‬
‫בפגים ועגלה‪ .‬ולכד המלאך שהוא שרו של עשו‬
‫נצח‬
‫ישראל‬
‫פרקיז‬
‫שם‬
‫נ ג ע ב י ע ק ב כ ד כ ת י ב )בראשית ל״ב( ו י ג ע ב כ ף‬
‫והשמש‬
‫סדר העול‪ /‬והסדר‬
‫ירך‬
‫יעקב‪ .‬ועוד יש ל פ ר ש כי הירך הוא ברגל‪,‬‬
‫מצלעתו‬
‫ו כ א ש ר י ע ק ב צ ל ע ע ל יריבו אז יש כאן‬
‫מרפא‬
‫יעקב‬
‫את‬
‫והרגל‬
‫ה ו א מיוחד שיש בו פחיתות ואי א פ ש ר‬
‫שנוי בסדר העולם כמו שנתבאר למעלה בפרקים‪,‬‬
‫לאדם‬
‫ש ל א יהיה בו פ ח י ת ו ת ש ל מה‪ ,‬ולכך בזה‬
‫ולפיכך ה ש מ ש ש ה ו א מנהיג ס ד ר העולם מ ר פ א א ת‬
‫שולט שרו ש ל עשו‪ .‬אבל פירוש הראשון‬
‫שלו‬
‫היה‬
‫יעקב מצלעתו עד‬
‫סדר העולם כי‬
‫השמש‬
‫השמש‬
‫והנה‬
‫חוזר‬
‫ובארנו לך דברים גדולים מ א ו ד ‪:‬‬
‫ה ו א ע י ק ר ו ב ר ו ר ו כ א ש ר ז ר ח ה ל ו ־‪,‬שמש‪ ,‬א ש ר‬
‫מושל‬
‫שהעולם‬
‫לסדר‬
‫בעולם‬
‫פרק יז‬
‫ובפרקי‬
‫)ם׳‬
‫ר״א‬
‫עולים‬
‫ד׳‬
‫מלכיות‬
‫מלכות‬
‫ל״ר‪(,‬‬
‫ויורדים בו‬
‫משלן‬
‫ואבדן‬
‫בבל עולה שבעים‬
‫מלאכי‬
‫אלהים‬
‫במדרש‬
‫ה ר א ה לו‬
‫הקב״ד‪,‬‬
‫מלכיות הראשונים ראה יעקב עלייתן וראה ג״כ‬
‫לו‬
‫שר‬
‫ירידתן‪ ,‬חוץ מן ה מ ל כ ו ת ה ר ב י ע י ת ש ר א ה עלייתה‬
‫ויורד‪,‬‬
‫שר‬
‫המלכיות‬
‫והראה‬
‫עקלים‬
‫ולא‬
‫כי‬
‫ענין החיה הרביעית‪,‬‬
‫שלשה‬
‫כל‬
‫ר א ה ירידתה‪ .‬וזה מ פ נ י כ י ש א ר‬
‫מ ל כ ו ת מ ד י ע ו ל ה ג ״ כ עקלים ויורד‪ ,‬ש ר מ ל כ ו ת‬
‫נתן‬
‫להם הש״י ירידה‬
‫מ צ ד ע ו ל ם הזה‪ ,‬ו ל פ י כ ך‬
‫יון ק׳ עקלים ויורד ה ר א ה לו ש ר מלכות אדום‬
‫יעקב‬
‫שהיה באותו זמן‬
‫הירידה‬
‫עולה ואינו יורד ואמר א ע ל ה ע ל ב מ ת י ע ב א ד מ ה‬
‫שלהם‪ .‬אבל מלכות הרביעית ירידתה מ ן העולם‬
‫וכדכתיכ‬
‫לעליון‬
‫אמר לו יעקב אך אל שאול ת ו ר ד א״ל‬
‫העליון‪,‬‬
‫והש״י‬
‫הקדוש‬
‫ע״כ‬
‫)עובדיי(‬
‫אם‬
‫ברוך הוא אם תגביה כנשר‬
‫המדרש‪.‬‬
‫וגו׳‬
‫והנה בטרם אשר היה ועדיין לא יצא‬
‫המלכות הרביעית‪ ,‬כי ר״א‬
‫ירידתה‬
‫ואין‬
‫תגביה‬
‫מצד‬
‫כנשר‬
‫עולם‬
‫לפעל‬
‫הממשלה של‬
‫הגדול‬
‫ה י ה ב ע ת ה ח ו ר ב ן ו ב ס מ ו ך לו‪ ,‬ו ע ם *בל ז ה‬
‫העליון‬
‫הגידו‬
‫חכמים כח ההיה הזאת ואריכות אשר נתן‬
‫בו‪ .‬ו ל כ ך ל א ר א ה י ע ק ב‬
‫ל ה מ ן השמים‪ .‬וא״כ מ ה‬
‫לך‬
‫עוד‬
‫לשאול‬
‫על‬
‫א ר י כ ו ת הגלות‪ ,‬כי אין ראוי שיצמיח קרן יהודה‬
‫בממשלה‬
‫החיה הרביעית‪ .‬וכמו שהתבאר למעלה‬
‫כי אין זמן א ח ד לשני דברים א ש ר הם מחולקים‬
‫והם הפכים‪ ,‬ואין צריך ראיה‬
‫אומר‬
‫בפירוש‪,‬‬
‫שכן‬
‫אל‬
‫כתוב‬
‫מה‬
‫בספר‬
‫שהכתוב‬
‫אותה‬
‫וגו׳‬
‫הזה‬
‫עוה״ז‬
‫משם‬
‫כלל‪.‬‬
‫רק‬
‫אורידך‬
‫לכך‬
‫מצד‬
‫לא‬
‫עולם‬
‫א ש ר אין ה א ד ם שהוא בעולם הזה ש ו ל ט‬
‫המלכות‪,‬‬
‫שהוא‬
‫בעוה״ז‬
‫ירידת‬
‫רק ראה ירידת המלכות הרביעית מצד‬
‫אשר אי א פ ש ר בשום צ ד ש ל א יהיה ב ט ל‬
‫מלכות חיה רביעית כמו‬
‫שיתבאר‪.‬‬
‫ולכך‬
‫אמר‬
‫ה ק ב ״ ה א ם ת ג ב י ה כ נ ש ר וגו׳ ו ל א י ה י ה י ר י ד ת ה‬
‫רק‬
‫ע׳יי‬
‫מלך המשיח אשר מעלתו ומדריגתו מן‬
‫)זי(‬
‫עולם העליון כמו שיתבאר‪ .‬כלל הדבר כי מ א ח ר‬
‫עד כי ק ט י ל ת חיותא והובד ג ש מ ה ויהיבת ליקדת‬
‫שאלה‬
‫א ש א וגו׳ חזה ה ו י ת בחזו ליליא וארו‬
‫ש מ י א כבר א נ ש וגר‪ ,‬הרי‬
‫בפירוש‬
‫דניאל‬
‫שייך לה הירידה מ צ ד‬
‫הש״י‬
‫בעוה״ז‬
‫בעצמו מוריד‬
‫ראה‪,‬‬
‫עם‬
‫כי‬
‫ענני‬
‫כלל‪ ,‬ו ל כ ך ג ל ו ח כ מ י ם ב ח כ מ ת ם כ ח ה ה י ה ה ר ב י ע י ת‬
‫מלכות‬
‫ממשלתה‪:‬‬
‫המשיח לא יקום ע ד שיגמרו ד׳ מלכיות מלכותם‪,‬‬
‫וכשיהיה‬
‫המשיח‪.‬‬
‫ת ם וכלה מ ל כ ו ת ם אז‬
‫ומאחר שמהלכות של‬
‫יתגלה‬
‫החיה‬
‫כי‬
‫ארכא נתן‬
‫למלכות רביעית אין עוד‬
‫ו ת ו ק ף שלד״ ש מ ז ה ת ד ע ע ל‬
‫אריכת‬
‫ב פ ר ״ ק ד מ ג י ל ד ‪) ,‬ו׳ ע״א( אייר י צ ח ק מ ד ״ כ א ל ת ת ן‬
‫מלכות‬
‫ה׳ מאויי ר ש ע זממו אל ת פ ק ירומו סלה‬
‫הרביעית‬
‫לעשו‬
‫אמר יעקב לפני הקב״ה רבש״ע אל‬
‫תתן‬
‫ת א ו ת לבו ז מ מ ו אל ת פ ק זו ג ר מ מ י א ש ל‬
‫י מ ש כ ת ו א ר כ א מ ן ש מ י א נ י ת ן לה‪ ,‬ה ו ס ר ה ש א ל ה‬
‫הרשע‬
‫הזאת לגמרי על אריכות הגלות שהוא נ מ ש ך כל‬
‫אדום ש א ל מ ל י הן יוצאין מ ח ר י ב י ן כ ל ה ע ו ל ם ואמי­‬
‫ימי ש ל ט ו ן ש ל היה רביעית״ והודיעו לנו חכמים‬
‫איכא‬
‫ר׳ ח מ א בר חנינא ת ל ת מ א ה קטירא‬
‫הגי‬
‫‪tttl‬‬
‫שרק ת‬
‫ישראל‬
‫צג‬
‫אלמלא קול גלגל חמה היה נשמע קול המונה של‬
‫ארוס וכבר בארגו זה בחבור באר הגולה )באר‬
‫שעי(‪ .‬ועוד יתבאר בסמוך מה שאין בה שלהם‬
‫ב&על‪ ,‬שאלמלא היה כחם בפעל לגמרי היו‬
‫מחריבין את העולם לגודל כה שלהם‪ .‬לפיכך אמר‬
‫אהד זה גי מאות מלכים קטירי תגי איכא‬
‫בגרמימי של אדום ושט״ה מדזבני כר‪ .‬כיאור‬
‫דבר זה ענין מופלג מאה וזה כי כגר אמרנו כי‬
‫כח מלכות רביעית יש לו כה מן השמש אשר‬
‫בחלקה המלכים והמושלים‪ ,‬וזה שאמר שי״ן‬
‫מלכים קטירי תגי בגרמימי של אדום‪ ,‬כי המסמר‬
‫הזה שהוא ג׳ מאות ראוי אל בח השמש‪ .‬וזה כי‬
‫השמש הוא מלך ומושל בעולם הזד‪ -‬והאחדות‬
‫הגמור שהוא ית׳ מלך מלכים אין ראוי כי אם‬
‫אל הש״י שהוא מלך על הכל והוא יתברך אחד‬
‫לגמרי‪ ,‬ואין לחמה המלכות הגמור‪ .‬אבל מסמר‬
‫שלשה ראוי אל התמה‪ ,‬כי השנים שהוא זוג אין‬
‫בו אחדות בלל ואין זה שיד למלכות שהמלכות‬
‫הוא אחד‪ ,‬רק מסמר ג׳ שאינו זוג יש בו אחדות‬
‫והוא ראוי אל החמד‪ -‬לכך בשם שמש שיין בתהלה‬
‫ושי״ן בסוף לרמוז כי בחח שיץ‪ .‬והדבר הזה רמוו‬
‫גס כן בסדקי ריא שאמרו שם כי ג׳ אותיות‬
‫משמו של הקב״ה כתובים על החמח וגי‬
‫מלאכים מנהיגים אותה וכר‪ .‬והדי גתגו לשמש‬
‫ג׳ אותיות משמו וגי מלאכים מגהיגים אותה ואין‬
‫להאריך בדברים אלו כאן‪ .‬ולכך אמר שמושמע מן‬
‫החמה ג׳ מאות מלכים קטירי תגי‪ .‬ולא אמר שלש‪,‬‬
‫כי אין החמה מן חתחתוגים שהם על הארץ רק‬
‫נתנה הש״י בשמי* ואמרו כי החחתוגים הם עד‬
‫עשרה‪ ,‬ובמו שאמרו )סובה ה׳ ן״א( מעולם לא‬
‫עלה משה ואליהו למעלה מעשרה לקיים מה‬
‫שנאמד השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם‪,‬‬
‫ומאחר כי רשות התחתונים עד עשרה והעליונים‬
‫כח שלהם מגיע עד מאה ומאה הם כמו אחד‪,‬‬
‫וכבר אמרנו כי אין מסמר אחר ראוי לשמש רק‬
‫בגרמימי של אדום ושמיה מרזמא איכא בכרך‬
‫של אדום ובבל יום נמקי ועי לאמי הגי ומקטיל‬
‫הד מינייהו ומטרדי לאקומי מלכא ע״כ‪ .‬בארו בזה‬
‫כח מלכות רביעית ותוקף של המלמ* ודע כי על‬
‫מי דעת רז״ל בעלי האמת כה התיה הרביעית‬
‫מקבל מן כח חמה המאור הגדול והוא מונה מספר‬
‫שלו אל החמה‪ ,‬ויעקב נקרא קטן והוא מונה מספר‬
‫שלו למאור הקטן‪ .‬ומפני זה נקרא אדום‪ ,‬ואמרו‬
‫במדרש )כ״ר פס״ג( תבשילו אדום שנאמר‬
‫הלעיטני נא מן האתם ארגו אתמה שנאמר ארגה‬
‫שעיר שרה אדום גמריו אדומים שנאמר גמריו‬
‫מאדם לבושיחן אדום שנאמר אגשי חיל מתולעים‬
‫וסורע ממנו אדום שנאמר ת ת צח ואדומ בלמש‬
‫אדום שנאמר מדוע אתם למשך ע״כ‪ .‬בארו בזה‬
‫כי שם אדום ראוי אל עשו ולכך כל אשר שייך‬
‫אליו נקרא בשם אדום‪ ,‬וכל זה מפני כי מקבל מזו‬
‫מן ההמה אשר היא אדומה‪ ,‬וכדאיתא בב״ב )פ״י‬
‫ע״ב( האי שמשה םומקתא היא‪ .‬בשביל כך נקראת‬
‫השמש חרטה בטרם תבא החרטה )שופטים( כי‬
‫החרס הוא אדום‪ .‬וכמו שנקרא המאוד הקטן למה‬
‫על שם הלבנות כך נקראת השמש חרמה על שם‬
‫האדמימות ואין טטק בדבר זד‪ -‬ומאחר שבחו בה‬
‫השמש‪ .‬ויתע בי המלכים והמושלים בתם מן כח‬
‫השמש‪ ,‬בעמר שהוא המאור הגדול המושל‬
‫בעוה״ז ולכך מושפעים המלכים והמושלים לאתם‬
‫ביותר‪ .‬וזה שאמרו אמר יעקב לפגי הקב״ה‬
‫דבש״ע אל תתן לעשו תאות למ זממו אל תפק‬
‫ירומו סלה זו גרמימי של אתם שאלמלי הן יוצאין‬
‫מהרימן את כל העולם כולו‪ ,‬ור״ל שאם גתן‬
‫הקב׳׳ה להיות יוצא כחם של מלכות רביעית אל‬
‫הפעל היו מחרימן את כל העולם מגודל התוקף‬
‫אשר יש להם‪ .‬אבל עתה הש״י לא הוציא כח אתם‬
‫‪ to‬הפועל‪ ,‬והם דומים אל הבהמה שהיא זמומה‬
‫וסגורה מבלי יציאה אל הפעל כחה‪ .‬וכן כח אדום‬
‫אשר יש להם כח מן השמש הוא כמום בלתי יוצא‬
‫שאיגו‬
‫אל הפעל עם שהוא גדול מצד עצמו רק‬
‫מסמר ג׳ ולכך בזז חחמה מסמר ג׳ מאות‪:‬‬
‫בפעל לגמרי‪:‬‬
‫רש לך לדעת כי ב׳ מזיגות יש לשמש‪ ,‬המזיגה‬
‫האחת מגד עגמה דהיינו במה שהיא עצם‬
‫ודבר זה עוד בארו בחכמתם ובםודתם במקום מאיר בלבד‪ ,‬ובחינה השנית חוא כח השמש אשר‬
‫אחר‪ ,‬שאמרו בטיק דיומא )י‪-‬ט עיב( יש לה מגד תנועתה בגלל אשר יש לה שם״ה‬
‫נצח‬
‫צד‬
‫ישראל‬
‫פ ר ק יז‬
‫הליפי תנועות‪ .‬וכנגד זה אמר שם״ה מרזבני והם‬
‫וזה שאמר ומטרדי לאקומי מלכא‪ .‬ה ר י גלו לך ע ל‬
‫כ מ ו ד ו כ ס י ם בכרך גדול‪ ,‬ולכך א מ ד ש ה ם מ ר ז ב נ י‬
‫כה מלכות רביעית אשר כה מלכות זה מושפע‬
‫השמש‬
‫ויוצא ל פ ע ל תמיד‪ ,‬ולפיכך אין ל כ ה מ ל כ ו ת רביעית‬
‫בלבד‪ ,‬ואלו הנך מרזבני אינם מ צ ד עצם ה ש מ ש‬
‫להיות וזהו‬
‫ולא מלכים‪ ,‬כי המלכים כחם מ צ ד‬
‫רק‬
‫עצם‬
‫מ צ ד ה ל ו פ י ת נ ו ע ו ת ה ש מ ש ו ה ו א ה ב ח שלד‪,‬‬
‫שנמצא‬
‫מציאות‬
‫בפעל‬
‫לגמרי כאשר ראוי‬
‫הסרונו‪ ,‬ומפני כ ך אין מ ח ר י ב העולם ש כ ל ד ב ר‬
‫ב ש מ ש ש ס ״ ה ח ל ו פ י ת נ ו ע ו ת וד& כ ה ה ‪.‬‬
‫פועל באחד מ צ ד אשר יש לו מציאות בפעל לגמרי‬
‫לאפי‬
‫ולכך הוא פועל באחר‪ ,‬ואל ה מ ל כ ו ת הזה אין לו‬
‫מלכות רביעית מלכות‬
‫מציאות גמור בפעל‪ .‬והבן הדברים האלו מאוד כי‬
‫מהולק‪ ,‬שהרי המלכים ש ה ם קטירי תגי יש להם‬
‫ה ם מגלין סוד מלכות הרביעית וכח ש ל ה ולא באו‬
‫ענין מיוחד כי י ש להם כח החמה‪ ,‬וכן מרזבני יש‬
‫לפרש‬
‫ר ק ענין כח מ ל כ ו ת רביעית מ ה הוא כה‬
‫להם ענין מיוחד‪ ,‬ועם כל ז ה יש להם ש ת ו ף ביחד‬
‫מלכות‬
‫ז ה ו מ ה ה ו א ענינו‪ .‬ואין א ל ה ג׳ מ א ו ת‬
‫ב ע ב ו ר כ י ש נ י ה ם ד״ם כ ח מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת ו י ש ל ה ם‬
‫קטירי תגי ושס״ה מדזבני‪ ,‬ר ק כח השררה של חיה‬
‫ת ו ק ף ה ש מ ש ‪ ,‬ו ה ם נ ב ד ל י ם ז ה מ ז ה ו ד ב ר זד‪ ,‬ה ו א‬
‫שמקבלת החיה הרביעית מן כח השמש‬
‫ומה‬
‫שאמר‬
‫הנהו‪,‬‬
‫דגפקי הני‬
‫ופירושו מפני כי‬
‫לאפי הני והנהו‬
‫רביעית‬
‫התנגדות כאשר תבין זה עד שימצא בטול המלכות‬
‫מ צ ד מ ה מ צ ד עצמו‪ .‬וזה שאמר דנפקי הני לאפי‬
‫ה נ ה ו ו מ ק ט י ל ח ד מ ת נ י ‪ ,‬ה ו א ה ה ת נ ג ד ו ת ב צ ד מר‪,‬‬
‫שיש במלכות רביעית שאינה בפעל השלימות מצד‬
‫חילוק ה מ ל כ ו ת לכך יש כאן בטול מ צ ד מד‪ -‬ו ע ו ד‬
‫ד ב ר זה ענין עמוק מ א ו ד מ ה ש א מ ר דנפקי הני‬
‫לאפי הנהו ו מ ק ט י ל ח ד מנייהו‪ ,‬כי מ ל כ ו ת ז ה ל פ י‬
‫כח שלו אין כח שלו הוא בפעל הגמור כשלימות‪,‬‬
‫שאלו היו ב פ ע ל ה ש ל י מ ו ת לא ה י ה א פ ש ר לעולם‬
‫להתקיים' וכמו שבארנו‬
‫שלימתם‬
‫שכל‬
‫לפני‬
‫זה‪,‬‬
‫היה‬
‫ואם‬
‫וכחם בפעל לא ה י ה ה ת נ ג ד ו ת ביניהם‪,‬‬
‫דבר אשר הוא בפעל‬
‫ובשלימות כל אחד‬
‫ו א ח ד ע ו מ ד ב ע צ מ ו ו א י ן נ ו ג ע בזולתו‪ ,‬ו מ צ ד ש א י נ ו‬
‫כ ש ל י מ ו ת לפי ש א ״ א שיהיה כ ח עליון זה‬
‫בפעל‬
‫כשלימות‪ ,‬שאלו היה כשלימות לא הוי‬
‫בעוה״ז‬
‫נ פ ק א תני לאפי הנהו והי׳‬
‫ביניהם‪.‬‬
‫שלום‬
‫אך‬
‫עכשיו שאין כח ז ה העליון כשלימות בעוה״ז וקצר‬
‫ל ה ש ת ר ע א ל ו ה כ ה ו ת בעוה״׳ז‪ ,‬נ פ ק י ה נ ה ו‬
‫המצע‬
‫לאפי הנהו ומקטל ח ד מינייהו‪ ,‬וזה הפירוש ברור‬
‫בלי ס פ ק כאשר תבין והוא ענין עמוק מ א ו ד יותר‬
‫ר ק כי אי א פ ש ר ל פ ר ש יותר‪ .‬ומפני כי אין ראוי‬
‫במלכות שיהיה חסר מ מ ש ל ה מ ט ר ד י לאקומי מלכא‪,‬‬
‫שאין שלימות למלכות זה שיהיה נמצא‬
‫כלומר‬
‫כח מלכותם בפעל שאם היה נמצא‬
‫בפעל‬
‫היו‬
‫מחריבין העולם ר ק כי ת מ י ד ה ם יוצאים אל תפעל‬
‫ומצד‬
‫היציאה אל‬
‫שיפעלו‬
‫הפעל‬
‫אינם‬
‫בפעל‬
‫הגמור‬
‫באחד ר ק הם בעצמם יוצאים אל הפעל‬
‫והבן הדברים מאוד‪.‬‬
‫וכן‬
‫המאמר‬
‫אשר‬
‫איטליא‬
‫ש ל יון ז ה כ ר ך גדול ש ל מ ל כ ו ת‬
‫רביעית‬
‫והוי׳‬
‫ש׳‬
‫בסמוך‬
‫פרסה‬
‫אליו‬
‫על‬
‫ש׳‬
‫אמר‬
‫פרסה‬
‫עולא‬
‫ויש‬
‫ב ה ש ס ״ ה שווקים כמנין י מ ו ת ה ח מ ה וקטן שבכולם‬
‫של מוכרי עופות והם ט״ז מיל על ט״ז מיל ומלך‬
‫ס ו ע ד בכל יום באחד מ ה ם והנולד בו אעפ״י שאינו‬
‫דר בו והדר בו א ף שאינו נולד בו מ ק ב ל פ ר ס מ א ת‬
‫ה מ ל ך ו ש ל ש ת אלפים בי בני יש ב ו וכל א ח ד י ש‬
‫בו ח מ ש מ א ו ת חלונות מ ע ל ו ת עשן חוץ ל ח ו מ ה‬
‫צדה א ח ת ים וצדה א ח ת הרים וגבעות וצדה אחת‬
‫מהיצר‪ ,‬ש ל ב ר ז ל ו צ ד ה א ח ת ח ו ל ס י ת ו מ צ ו ל ה ע ״ כ ‪.‬‬
‫כבר אמרנו כי ה ש מ ש מ צ ד‬
‫עצמה‬
‫מתיהם‬
‫לד‪,‬‬
‫מספר שלש מאות מצד עצם השמש‪ ,‬גם יש לה‬
‫חלופי ת נ ו ע ו ת כי כ ל יום ויום י ש ל ה מ ה ל ך מ י ו ת ד‬
‫ע ד ש ס ״ ה ימים‪ ,‬ו כ נ ג ד זה א מ ר כ י ה כ ר ך ב ע צ מ ו‬
‫הוא שלש מאות פרסה על שלש מאות פרסה שכך‬
‫ראוי אל זה כ מ ו ש ה ת ב א ר ‪ .‬א מ נ ם המקום מהולק‬
‫לשס״ה חלקים והם ש ס ״ ה שווקין כ מ ו שהם חלקי‬
‫ת נ ו ע ו ת ה ש מ ש ש נ ח ל ק ת לשם״ד‪ ,‬י מ י ם ‪ .‬א מ נ ם מד‪,‬‬
‫שאמר הפחות שבכולם מוכרי עופות יש לך להבי!‬
‫למה מוכרי עופות הוא השוק שהוא יותר קטן‪,‬‬
‫ודבר‬
‫זה ידוע למבינים כי העוף הוא נברא מן‬
‫ה מ י ם ו א י ן בו מ מ ש ל ת ה ח מ ה כ י החמד‪ ,‬כ ה ה א ש‬
‫והלבנה‬
‫מ מ ש ל ת ה על המים ולכך‬
‫השוק הקטן‬
‫מוכרי עופות שנבראו מן הרקק‪ .‬ועוד יש לפרש‬
‫מ ה שאמר קטן שבכולם מוכרי עופות‪ ,‬כי ד ג ר זה‬
‫נצח‬
‫פרקי!‬
‫רמזו תכמים בתכמתם בפיק דםוכת )ה׳ ע״נ(‬
‫וקאמר שם פני האחד פני אדם פני שני פני‬
‫הכרוב‪ .‬וקאמר שם אפי דברבי אמי זוטרא מ‬
‫הכרוב נהשב יותר קטן‪ .‬והדברים האלה ידועים‬
‫מאוד למבינים‪ .‬אבל פירוש הראשון עיקר כי‬
‫העופות תם תחת ממשלת המאוד הקטן ודבר זח‬
‫ראוי לך להבין‪ .‬ומד‪ .‬שאמד שהוא טין פרטה על‬
‫ט״ו טרט* טי׳ כי השטה זה היה לשוק‪ .‬בי אץ‬
‫השוק רק שהוא שטה מתפשט לגמרי‪ ,‬ואל דבר‬
‫זה ראי מטפר טין‪ .‬וראיה לוה מ נתנו חכמים‬
‫)שבת ו׳ ע״א( טדטיא וטלטיא שיש לו דין רשות‬
‫הרבים שהם רתמם שש עשרה אמו* שתראה מ‬
‫אן שטת גמור רק על ידי רווזב שש עשר* ודבר‬
‫זה עגין עמוק ומופלג‪ .‬אדמת לך דבר מה להודיע‬
‫לד בי כל דברי חכמים בהכמה עמוקה מאוד‬
‫מאד‪ .‬וזה כי המקום שהוא מקום פרטי של אתו‬
‫הוא ד׳ על ד׳ כמו שאמרו כבל מקום דבר ו*‬
‫ודי אמות על ד׳ אמות מקיפין אתו מיז אמו*‬
‫ודבר זה ראוי אל מקום רבים שהרבים עוברים‬
‫מ‪ ,‬דהיינו שמתפשט זה המקום שהוא מקום‬
‫היחיד שהוא מטפר ארבע בלבד‪ .‬להיות מקום‬
‫הרכים דהיינו שמתפשט ככל ארבע צדדין שהוא‬
‫שש עשרת שהוא מקיף מקום היהיר בן יהיה‬
‫מתפשט למקום הרכים כצד אחד‪ ,‬ולכד מטמר‬
‫ט״ז על ט״ז הוא שיד אל השוק שהוא מקום‬
‫רכים מפולש‪ .‬ומזה הטעם עצמו מקום היהיר‬
‫ארבע אמו* כי המקום יש לו שטת וכל שטת יש‬
‫לו התפשטו* אכל אמה על אמה א ן לו התפשטות‬
‫כי היא אמה אחת מרובעת‪ .‬וכאשר תתן לדבר‬
‫זה התפשטות מתפשט היקף אמה על אמה עד‬
‫שהם ד׳ אמות לצד אחד‪ .‬וכאשר הוא מהפשט כצד‬
‫אחר הוא ד׳ אמות על ד׳ אמות תהו מקום היחיד‪.‬‬
‫ומקום הרבים שש עשרה כי מתפשט היקף ד׳‬
‫צדדץ שהם ליהיד שש עשרה אמות לצד אוד‪,‬‬
‫כמו שהתבאר למעלה והבן הדברים האלו‬
‫מאוד ובבר בארגו זה גם בן במקום אחר‪.‬‬
‫ומה שאמר בי המלר סועד בבל יום ויום באחד‬
‫מהם‪ ,‬בא לומד על חשיבות המלכות‪ .‬תה כי‬
‫שאר מלכים נמצא המלד בכלל העיד ולא‬
‫ישראל‬
‫«‬
‫בחלקי העיד‪ .‬אבל יש למלכות רביעית דגר‬
‫מיוחד שהמלך סועד בכל יום פעם אחת בשנה‬
‫באחת השתקים‪ ,‬ווה מורה על חשיבות של מלכות‬
‫וה ביותר שהמלד מועד בכל יום באחת מהם‪ .‬כי‬
‫השווקים אשד שם מוכרים פרנס* לא בלבד‬
‫שיש בהם סעודות סתם אדם אכל סעודות מלכים‬
‫ימצא בהם‪ .‬וכל זה לומר כי יש למלכות הוה‬
‫החשיבות בפרנסתם ותענוג שלהם כמו שיש‬
‫למלך׳ וזה שאמר כי המלך סועד בכל יום אחת‬
‫מהם‪ .‬ורצה לומר כי חשיבות מלכותו שם הוא‬
‫נראה כאשר יש במלכות זה שווקים מוכרי‬
‫פרנסה אשר זה דאי למלכות לעשות סעודות‬
‫מלכים‪ ,‬ומצד המלכות הוא זה שהמלך סועד בכל‬
‫יום כאחת מה* ודבר זה תוכל להבין כי אלו‬
‫שם״ה שווקים‪ .‬חם מגד חלופי התנועות שיש‬
‫בעולם לשמש כמו שהתבאר‪ .‬תעה המלך שהוא‬
‫השמש נמצא בבל יום ויום באחד מה* לבך אמר‬
‫מ המלך סועד בכל יום באחת מהם כי סעודת‬
‫מלכים צריד לו שווקים והכן ז* ואמר הנולד‬
‫שם אע״ג שאינו דד שם או מי שדד שם אע״ג‬
‫שלא גולד שם מקבל פרם מן המלד‪ ,‬ודיל‬
‫שמקבלים כה מן המלך זהו פרם שמקבלי* כמו‬
‫מי שנולד כמזל החמה מקבל כח מל החמ* או‬
‫שדר כמקום שהוא תחת ממשלת החמה מקבל‬
‫כחד‪ .‬מן החמ* לכך הנולד במלכות הזה או שדר‬
‫תחת המלכות מקבל כח מן המלכו* מה שאמר‬
‫הנולד או שדר שם מקבלים פרם מן המלך‪ ,‬וכל‬
‫זה מודה על גודל כה המלבות עד שכל אהד מקבל‬
‫ממגו‪ .‬והבן הדברים האלו מאוד‪ ,‬כי כל אלו‬
‫דברים נאמרו כי יש למלכות הזה מקומות‬
‫השובים והכל מצד המלכו* לכך אמר כי חמלו‬
‫נמצא בו‪ ,‬ולכד אמד שיש מקום להם שהוא שלש‬
‫מאות פרסה על שלש מאות פרס* ו ט שמיה‬
‫שווקים במו שהתבאר‪ .‬כי דבר זה כח החמה כי‬
‫מצד עצמה יש מ שלש מאו* ומצד כתת והם‬
‫חלופי התנועה יש בה שסי*‬
‫ומה שאמר מ יש ג׳ אלפים מ מי‪ ,‬דע‬
‫לך כי עגין מלכות רמעית מיוחד בדבר‬
‫ות שתם בעלי ישוב בשווקים ובמדחצאו*‬
‫כי שני דברים אלו תם ישוב תעולם ותיקון‬
‫נצח‬
‫צו‬
‫בפרנסה‬
‫האדם‬
‫כמו‬
‫הפרנסה‬
‫כי‬
‫שלו‪.‬‬
‫פ ר ק יז‬
‫השווקים‬
‫שאמר כי המלך‬
‫שם‬
‫נמצא‬
‫כ י א ל ה א ו ר ש י י ך ח מ ש ‪ .‬ומד‪ ,‬ש א מ ד צ ד א ח ד י ם ו צ ד‬
‫יום‬
‫אחד‬
‫סועד בכל‬
‫ב א ח ד מהם‪ ,‬לומר לך כי אין פ ר נ ס ת ם וסעודתם‬
‫כסתם‬
‫ישראל‬
‫הרים‬
‫אחר‬
‫וגבעות‬
‫וצד‬
‫ברזל‬
‫א׳‬
‫וצד‬
‫חולסית ומצולה ע״כ‪ ,‬כי אלו ד ׳ דברים ה ם ת ו ק ף‬
‫א ד ם א ב ל ס ע ו ד ת מ ל כ י ם נ מ צ א ב ה ם ‪ .‬ובן‬
‫א ר ב ע רוחות‪ ,‬כי ים הוא תוקף מערב‪ ,‬שלכך נקרא‬
‫אל‬
‫בשם ים בכל הכתוב ק ד מ ה וימה מפגי‬
‫המרחצאות‬
‫ה ם ע ד ו ן ה א ד ם ו כ ל זר‪ ,‬מ ס ו ג ל‬
‫המערב‬
‫מלכות רביעית‪ ,‬והם הפך אותם שאינם כ״כ בעלי‬
‫שהים במערב‪ ,‬וכן ההרים וגבעות ה ו א ת ו ק ף דרום‬
‫בלבד‪ .‬ודבר זה בארו‬
‫וזה תבין מפני שנקרא דרום דר רום שהוא לשון‬
‫ישוב והם יושבי אהלים‬
‫ד ע ״ ז )ב׳ ע״ב(‬
‫חכמים‬
‫בפרק‬
‫קמא‬
‫לעתיד‬
‫לבא‬
‫שתאמר‬
‫שם‬
‫אמרו‬
‫התרוממות‬
‫וגובה‪ ,‬וזה מ פ נ י ש ה ד ר ו ם נ ק ר א ימין‬
‫הרבה‬
‫בכל מ ק ו ם כ ד כ ת י ב צפון וימין א ת ה בראתם‪ ,‬ויד‬
‫שווקים תקנו הרבה מרחצאות עשינו ה ר ב ה כסף‬
‫ה י מ י ן מ ס ו ג ל ב ה ת ר ו מ מ ו ת ב כ ל ד ב ר ד כ ת י ב )תהלים‬
‫כדי‬
‫שיעסקו‬
‫בתכלית‬
‫אליהם‬
‫שווקים‬
‫מלכות‬
‫וזהב עשינו והכל לא עשינו אלא‬
‫בתורה והקב״ה‬
‫ישראל‬
‫אומר‬
‫רביעית‬
‫עשיתם לצורך עצמיכם לעדן עצמיכם כסף וזהב‬
‫ש ל י ש נ א מ ר ל י ה כ ס ף ו ל י ה ז ה ב א מ ר ה ׳ ע ד כאן‪.‬‬
‫הדי לך כי ענין האומה הזאת שהיא מיוחדת מ ה‬
‫ב ע ל ת י ש ו ב ב י ו ת ר ‪ ,‬ו ד ב ר זר‪ ,‬ע נ י ן מ ו פ ל ג‬
‫שהיא‬
‫בענין מלכות רביעית‪ ,‬והדברים האלה הם דברים‬
‫גדולים‬
‫אי‬
‫אפשר‬
‫ש א מ ר ג׳‬
‫לפרש יותר‪ .‬ומה‬
‫א ל פ י ב י בני‪ ,‬כ ב ר א מ ר נ ו כ י מ ס פ ר ג ׳ מ א ו ת ה ו א‬
‫מסוגל למקום מלכות רביעית‪ ,‬מפני כי מ ס פ ר ג׳‬
‫מ א ו ת ה ו א מ ת י ח ס ל ח מ ת ו כ ב ר א מ ר נ ו ל מ ע ל ה כי‬
‫ה ש מ ש כ ח ה החום‪ ,‬ומפני כי ה מ ר ח ץ ה ו א מ ת י ח ס‬
‫לחמימות המופלג בתוקף גדול אשר הוא לחמה‪,‬‬
‫ו ל כ ך ש י י ך ל מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת ד ב ר זר‪ ,‬ו ר א ו י א ל‬
‫ג׳‬
‫מספר‬
‫אלפים שהוא יותר משלש מאות׳ כי‬
‫מ ס פ ר ג׳ מאות הוא לדבר שאינו יוצא מ ן השעור‪,‬‬
‫אבל‬
‫בי בני יש לו החמימות היוצא מן השעור‬
‫ימין ה׳ ר ו מ מ ה‬
‫קי״ח(‬
‫ובדרום‬
‫השמש‬
‫ג ב ה ה וזהו ו צ ד ו ה א ח ד ה ר י ם ו ג ב ע ו ת ש ה ם ג ב ו ה י ם‬
‫ורמים והוא חוזק דרום‪ ,‬וצדו א ח ד ברזל גגד צפון‬
‫ששם‬
‫כי‬
‫ת ו ק ף וכח תברזל‪ ,‬כי מצפון ת פ ת ח ה ר ע ה‬
‫משם ההשחתה ימשם נולד כח ברזל שהוא‬
‫משחית‪ .‬ודבר זה ידוע מן אבן המגניט״ו ששואבת‬
‫הברזל והוא בצפון כאשר‬
‫נראה‬
‫לחוש‬
‫העין‪.‬‬
‫ו ח ו ל ס י ת ו מ צ ו ל ה ה ו א ת ו ק ף מזרח‪ ,‬כ י כ ל הכוכבים‬
‫נראים עולים מ ן עומק מזרח ולפיכך תוקף מזרח‬
‫העומק ש ש ם ת ש מ ש עולה מן העומק‪ ,‬כמו דרום‬
‫אשר תוקף שלו הרים וגבעות מפני כי השמש דר‬
‫בגובה בדרום‪ ,‬וחולסית הם אבנים קטנים ודרכם‬
‫ל ג ד ל בעומק‪ .‬ו ה נ ה לכרך הזה ת ו ק ף העולם כלה‪,‬‬
‫כי יש ל ו כ ח ד ׳ ר ו ח ו ת העולם‪ .‬וכבר אמרגו כ י כל‬
‫ע נ י ן זד‪ ,‬ע ל ש י ש ל מ ל כ ו ת כ ח ת י ש ו ב ב י ו ת ר ‪ ,‬ו כ ל‬
‫זה מפני כי הם מקבלים מן‬
‫מושלת‬
‫הישוב‬
‫תחמה‬
‫אשר‬
‫היא‬
‫בעולם שהוא הישוב ולכך מתיחס להם‬
‫ביותר‬
‫ו מ ש ו ע ר ד ב ר זד‪ ,‬כ ש י ע ו ר כ א ש ר‬
‫ו ה ו א מ ת י ח ס ל ח מ ה ה ו א ע ו ד ב מ ד ר י ג ה י ו ת ר גדול‪,‬‬
‫ראוי לחמה‪ .‬ודברים אלו ברורים מאוד למי שמבין‬
‫ו ל כ ך א מ ר ש י ש ש ם ג ׳ א ל פ י ם ב י בני‪ .‬ו מ ה ש א מ ר‬
‫א ת אלו ד ׳ דברים‪ ,‬ע ד ש ת מ צ א אלו ד ׳ דברים‬
‫מסוגל‬
‫רביעית‪ .‬ומה שאמר ש ה ם מ ע ל ו ת עשן‬
‫שיש לכל אחד ת״ק תלוגות מספר‬
‫לתלונות‪,‬‬
‫לפי שהתלונות עשוים‬
‫זה‬
‫האור‬
‫להביא‬
‫והאור נחלק לת״ק חלקים‪ .‬ו ד ב ר זה ת מ צ א ב כ מ ה‬
‫מ ק ו מ ו ת כ מ ו ש א מ ר ו )תענית י׳ ע״ב( פ ס י ע ה‬
‫נוטל‬
‫והטעם‬
‫אחד מחמש‬
‫מ א ו ת ממאור עיניו‬
‫גסה‬
‫שבאדם‪.‬‬
‫הזה ידוע למבינים והוא ש ת מ צ א‬
‫חמש‬
‫א ו ר ו ת ב פ ר ש ת ו י ה י א ו ר )בראשית אי( ש ת ר א ה מ ז ה‬
‫במלכות‬
‫ח ו ץ ל ח ו מ ה ש ל א ל ב ט ל ה א ו ר והזיו‪ ,‬ו כ ל ה ד ב ר י ם‬
‫האלו הם כח החמה‪ ,‬והתבאר לך תוקף המלבות‬
‫א ש ר י ש ל ה ם א ר י כ ו ת ה צ ל ח ה בעולם הזה‪ ,‬ו מ פ נ י‬
‫ש ע מ ד ו ח כ מ י ם ע ל ע נ י ן מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת וכחד‪ ,‬ג ל ו‬
‫לנו‬
‫מ ה ו ת ה מ ל כ ו ת ה ז ה מ ה ש א פ ש ר מ ע נ י ן זד‪,‬‬
‫ועוד יתבאר‪:‬‬
‫מרקיח‬
‫גצח‬
‫ישראל‬
‫«‬
‫פרקיה‬
‫הנה גאדנו גמה שיש גו די מענין מלבות‬
‫רגיעית אשר חלק הש״י אליו חלק גדול‬
‫בעולם עד עידן עדגין‪ .‬וחכמי אמת והחסידים‬
‫והקדושים קבלו עול מלכות זה עליהם‪ ,‬גאשר‬
‫עמדו על מוד מלגות רגיעית זא* וגגר גתגגו‬
‫גמת שיש מ די‪:‬‬
‫ב י‬
‫ג‬
‫פ ‪ 0‬ח י ם‬
‫ועוד מטי » ׳ * י‬
‫* ‪°‬‬
‫״י•‬
‫רגיעית ובכל שיק י י<‬
‫™‬
‫לזון את כל העולט אמר‬
‫׳‪5‬יז‬
‫יא» יי י‬
‫א״ל לד ולחברי ו י‬
‫ואתגגה ?ייש ׳‬
‫יוסף לא יאצר זח בית אוצרותיהן ולא יוזמן זת בית‬
‫יל״ימי•‬
‫י ׳ יי״יי•‬
‫יס‬
‫יי‬
‫'‬
‫» ? »אי ^י״יבי‬
‫הבירו בישיבה א״ד זה המקבל פגי המרו בישיבה‬
‫מאי למכסה עתיק זה המכסה דברים שכמה עייי?‬
‫יומץ ומאי גיגהו סתרי תורה וא׳ד זה המגלה‬
‫דברים שבמה עתיק יומין וגמד גיגהו טעמי תורה‬
‫עד כאן‪ .‬כבר בארנו לד הרב* כי מלכות רביעית‬
‫זאת כת מלכותה במספר שם״ה לסעם אשר‬
‫התבאר‪ ,‬ודבר זה תמצא נמשך בכל דברי תכמים‬
‫אשד עמדו על כח מלכות רביעית זא* כי כת‬
‫מלבות רביעית יש לו הבח אשר יש לחמה ותם‬
‫שם״ה ימים ובכל יוט תנועה מיוחד* והגת לא‬
‫במקום אחד בלבד רק בכמה מקומות מזכיר‬
‫מספר שס״ה‪ ,‬ומספר שלש מאות‪ ,‬ומור מזת תבין‬
‫מהות המלכות חי* ועתה בא להגיד על השט?‬
‫אשר מקבלים מלכות זאת‪ ,‬וכאשר אמד הכתוב‬
‫)בראשית כ״ד( הנה משמני הארץ יהיה מושבה‬
‫ולכד אמדו שס״ת שווקים יש בברד גמל של‬
‫מלכות רביעית‪ ,‬ובאור ענין זה כי יש במלכות‬
‫הזאת שמקבלים שפע עלית‪ ,‬וכגגד זה יש כאן‬
‫ג׳ מעלות ובכל אחד ואחד מספר שם״* כי‬
‫הטרנטה שהיא מעולם העלמן ומתפשט לעולם‬
‫שם‬
‫י‬
‫ש ו ו‬
‫ב כ ר י‬
‫ש‬
‫ו ב י ר ה‬
‫י ש‬
‫«יי׳ »״>‬
‫״י‬
‫י״י‬
‫״י׳ ביי"׳‬
‫י״י‬
‫י‬
‫י‬
‫ליה רבי ״מעיז י י‬
‫ז‬
‫י‬
‫‪P‬‬
‫י‬
‫י״יי‬
‫ו‬
‫שם‬
‫מ ע ל ה‬
‫מ ע ל ו ת ‪3 1‬‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ב ד ‪,‬‬
‫ג מ ‪ 5‬ל ה‬
‫ב‬
‫רי‬
‫ב י‬
‫לי‬
‫י ו ג י י‬
‫ש מ‬
‫ל ח ב‬
‫ל ה‬
‫ג ״‬
‫ו ל מ כ ם ה‬
‫ב י‬
‫ל י ו ש ב י ט‬
‫תי‬
‫י‬
‫ה נ ה‬
‫ש נ א מ‬
‫ל א‬
‫ל פ ג י‬
‫ל ר ב י‬
‫י א צ י‬
‫‪,‬‬
‫ו ל א‬
‫ב י‬
‫ל מ א‬
‫ו ה י ה‬
‫י ח ם ז‬
‫ם ח י ה‬
‫‪1 0 0‬‬
‫ל א ג ל י ‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫ל פ נ י‬
‫ה‬
‫ה ה כ‬
‫ר ב‬
‫האמצעי ומתפשט עוד יותר לעולם התחתון׳ ובגל‬
‫אחד שמתפשם יותר הוא שם‪ *-‬ובאשר הוא‬
‫בהתחלה הוא שם״ה מעלות שכד ראוי אל בת‬
‫מלגות רביעי* תהו מגד עולם תעליון אשר משם‬
‫הטרנטה גא* וכאשר מתפשט לעולם האמצעי‬
‫מתטשט הטרגטה הזאת לשמ״ה מרגו* גלומר גי‬
‫עדיין לא גא לעולם התחתון‪ ,‬לכר נקרא שהוא‬
‫גמרה שאיגו מגל* וגאשר הוא מתפשט לעולם‬
‫התחתון מתפשט לשם״ה שוקים‪ ,‬גי השוק שם‬
‫הוא בפעל הנגלה‪ .‬כלל הדגר שגא לומר גזה גי‬
‫כת המלגות הרגיעית מקגל בח הטרנטה מן עולם‬
‫העליון‪ ,‬ואמר שבכל אחד מן תמעלות יש לטרנט‬
‫את כל העולם‪ ,‬כי שט״ה ימי החמה כל אחד מן‬
‫שם״ת הוא כל העולם ולכד בכל אחד יש לפרנט‬
‫בל העולם‪.‬‬
‫ואמרו תגהו למאן‪ ,‬כי אי אפשר לומר בשום צד‬
‫שיהיה דבר זה שהוא כ״ע במעלה למי‬
‫שאין לו המעלה האלהית כמו מלכות רביעי*‬
‫ואם כן למה גברא דבר ז* רק כי כל דבר זה‬
‫דהיינו השפע העליון הזה יהיו יורשים לעתיד‬
‫אותם אשר ראויים לו‪ .‬ומה שנמצא זה למלכות‬
‫רביעית בעוה״ז‪ ,‬איגו רק הכגה שיהיו ישראל‬
‫יורשים הכל לעתיד‪ .‬אבל באין ספק הבדל גדול‬
‫יש‪ ,‬כי אן״ אם יש למלכות הזה שפע העליון אין‬
‫טטק שתוא מתיתט תשפע אל תעולם הגשמי‪ ,‬אבל‬
‫ישראל כאשר יהיו מקבלים השטע הזה העלית‬
‫לעתיד לא יתית מתיחט אל ענת גשמי כלל‪ .‬רק‬
‫בעוה״ז הגשמי המלבות הרביעית מקבלת השטע‬
‫הזה ואין זה שייד לישראל‪ ,‬רק כי מדריגות ישראל‬
‫שיהיו מרשים כח המלכות הזה כאשר יהיו ישראל‬
‫מקבלים הכל‪ ,‬ולמיכר כל ענין זה שיש למלכות‬
‫רביעית אינו רק הבנה אל ישראל שיהיו יורשים‬
‫לעתיד לעוה״ב הכל‪ ,‬ומה שאמד זה המכיר פגי‬
‫תכירו ולמיד זר‪ ,‬תמקבל פני תמרו בישיבה‪ ,‬ר״ל‬
‫שאינו רותת דברי תכירו משיב* כאשר שמע‬
‫דבר ממנו הוא מקבל דבריו ומסכים ומודד‪ .‬על‬
‫תאמת ושומע דברי תכירו‪ .‬וכל זה הוא שלימות‬
‫ישיבה שיהיה קמם אל הישיב* מפני כר ראוי‬
‫נצח‬
‫צח‬
‫פרק יח‬
‫להם כל הדברים האלו ש ה ם עיקר הישוב שהוא‬
‫בעוה״ז‪.‬‬
‫בפרט‬
‫הדין היה האדם שכלי לגמרי כי‬
‫זהו‬
‫ומקבלים זה מלכות רביעית שיש להם‬
‫אבל‬
‫א פ ש ר ל ד ע ת עומקו‪ ,‬ואין ד ב ר ש ה ו א מחויב ר ק‬
‫להם‬
‫הראשונה ש ה י א מחויבת ומוכרחת ובודאי‬
‫ישוב‬
‫הוא מוכן לאותם‬
‫הכנה לישיבת התורה‪.‬‬
‫העולם‪,‬‬
‫שלומדים שיש‬
‫ותבן‬
‫מה‬
‫ראוי‬
‫שאין‬
‫הסבה‬
‫אין לעמוד עליה כלל‪.‬‬
‫אדם‬
‫ואין‬
‫למדריגה זאת רק מי שלומד בישיבה לא הלומד‬
‫משתכר‪,‬‬
‫מעצמו‪ ,‬כי דבר ז ה אינו ראוי למעלת המדריגה‬
‫הוא חוץ ממדריגות האדם‪ ,‬כי דבר‬
‫הזאת‬
‫אמיתות‬
‫השכל ולפיכך השכל המחויב הוא נבדל ממנו שאי‬
‫הכנה לדבר שהוא‬
‫לעוה״ב‬
‫ישראל‬
‫שהוא דבר שהוא עיקר ישוב העולם רק‬
‫מ י שמיוחד לו בעולם הזה אל הישיבה‪ ,‬ולכך אמר‬
‫יודע‬
‫ש ז ה גם כן חוץ מן האדם כי פרנסתו‬
‫בחבור‬
‫שם‬
‫במה‬
‫גבורת‬
‫הארכנו‬
‫ה׳‬
‫)ם׳‬
‫בדבר‬
‫ס״ה(‬
‫זה‬
‫זה‬
‫בארנו‬
‫אצל כוס‬
‫חמישי‬
‫ובארנו‬
‫הפרנסה‬
‫כי‬
‫ליושבים לפני ה׳ תהיה סהרה‪ .‬והבן דברים‬
‫ש ל א ד ם ה י א ל מ ע ל ה מ ס ד ר ה ע ו ל ם ע׳׳ש‪ .‬ל כ ך‬
‫אלו ואין ס פ ק בהן ל מ י ש י ש בו ח כ מ ה ו ת ב ו נ ה‬
‫אינו יודע ב מ ה משתכר‪ ,‬ואף א ם האדם ח ו ש ב כי‬
‫הבימות‬
‫בדבר הזה בודאי י ש ת כ ר אין זה בודאי כי א ״ א‬
‫ובענין ה מ ע ל ו ת כי כלם דברים ברורים מאוד‪ ,‬ר ק‬
‫דוד‬
‫כי‬
‫במה‬
‫שפרשנו‬
‫שהדברים‬
‫בענין‬
‫השווקים ובענין‬
‫הם יותר עמוקים ומה שאפשר לפרש‬
‫פרשנו והחכם יוסיף ד ע ת ותבונה‪ .‬והנה החכמים‬
‫אריכת‬
‫ויום‬
‫כאשר‬
‫הבית‬
‫נ ב נ ה בית שני וחזר ל ה ם‬
‫ענין‬
‫שכאשר יעמוד על כח הצלחת‬
‫לבאר‬
‫ד ו ד ג״כ‪ ,‬וזה ל מ ע ל ו ת מ ל כ ו ת ב י ת ד ו ד ש ל א ה י ה‬
‫מ ק ו ם ש נ ה ג ו )פסחים נ׳ ע״ב( ז ׳ ד ב ר י ם‬
‫מכוסים מבני א ד ם ואלו הן יום ה מ י ת ה‬
‫הנחמה‬
‫וגם ד ב ר ז ה חוץ לגבול וגדר האדם‪.‬‬
‫לא חזר ל ה ם מ ל כ ו ת ב י ת דוד‪ ,‬ו ד ב ר ז ה צ ר י ך‬
‫המלכות שוב לא ישאל ולא יפקפק בזה‪:‬‬
‫ובפרק‬
‫ותראה‬
‫מלכות‬
‫ט ע ם נפלא מ א ו ד כי ל מ ה לא חזר להם מ ל כ ו ת ב י ת‬
‫גלו כח הצלחת המלכות הזה והכל‬
‫גלותינו‪,‬‬
‫ל ד ע ת זה‪ .‬ו א י ן ה א ד ם‬
‫כשתחזור‪,‬‬
‫יודע‬
‫בית‬
‫ועומק הדין ואין א ד ם י ו ד ע‬
‫מ ש ת כ ר ואין א ד ם י ו ד ע מ ה‬
‫בלבו‬
‫של‬
‫כדי להיות מלכות בית דוד‬
‫ולפיכך‬
‫זורח‬
‫לעתיד‪,‬‬
‫עד‬
‫אין א ד ם יודע מ ת י תחזור מלכות ב י ת‬
‫במה‬
‫דוד‪ .‬ואם לא היה בית דוד כ״כ במעלה‪ ,‬לא היה‬
‫חבירו‬
‫במלכות בית דוד לבטל מלכות רביעית‪,‬‬
‫ומלכות בית דוד מתי תחזור ומלכות רביעית מתי‬
‫אפשר‬
‫ולפיכך בהכרת צריך לומר ש מ ל כ ו ת‬
‫דוד‬
‫בית‬
‫ע ד כאן‪ .‬ו ב י א ו ר ע נ י ן זח‪ ,‬כ י י ו ם המיתר‪,‬‬
‫מ ע ל ת ו ב מ ע ל ה שאין י ד י ע ת ה א ד ם ת ו פ ש שם‪ .‬וכן‬
‫הוא בודאי חוץ לגבול‪ ,‬ש ל א י ת ח ב ר ע מ ו בגבול‬
‫לך‬
‫תכלה‬
‫ד ב ר ש ה ו א ה ע ד ר לו‪ ,‬ו ה ע ד ר ב ו ד א י‬
‫חוץ‬
‫ממנו‬
‫מלכות רביעית מתי‬
‫שכבר‬
‫תפול‪,‬‬
‫בארנו‬
‫למעלה כי נפילת המלכות הזה אין ידיעה בו מפני‬
‫ו א י נ ו בגבולו‪ ,‬ו ל פ י כ ך ד ב ר ז ה מ כ ו ס ה מ ן ה א ד ם ‪.‬‬
‫גודל מ מ ש ל ת המלכות‪ ,‬ולפיכך אין אדם יודע מ ת י‬
‫ו כ ן י ו ם ה נ ח מ ה ו ד ב ר ז ה ג ם כ ן א י ן בו י ד י ע ה ‪ ,‬כ י‬
‫ואינה‬
‫תפול‪ ,‬ולפיכך ר א ה‬
‫יעקב‬
‫אותה‬
‫עולה‬
‫ה נ ח מ ה חוץ מן ה א ד ם ש כ א ש ר הגיע לו צ ר ה אין‬
‫יורדת‪.‬‬
‫י ד ו ע ל ו ז מ ן ש י ה י ה מ ת נ ח ם א ח ר ה צ ר ה ש ה ג י ע לו‪,‬‬
‫השאלה הזאת ואשר חרפו עקבות משיחנו כאשר‬
‫ומעתה התבאר במה שיש בו די להסיר‬
‫כי הנחמה לאדם הוא כאלו היה מגיע לו ה ע ד ר‬
‫ראו אורך הגלות‪ .‬א מ נ ם יתבאר לך ע ו ד דברים‬
‫ויחזור ויקבל הויה אח״כ‪ ,‬ואין ד ב ר זה ידוע לו מ ה‬
‫כבושים‬
‫הבאים‬
‫שחוזר ונותן לו הויה כי הוייתו חוץ ממנו‪ .‬ועומק‬
‫בעז״ה‪ ,‬ו כ א ש ר ת ר א ה ש ל ט ו ן מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת ואשר‬
‫הדין הוא ג״כ מכוסה ממנו‪ .‬כי הדין מושכל מחויב‬
‫על‬
‫כי שאר דברים‬
‫שהם‬
‫אפשרים‬
‫כיון‬
‫שאינם‬
‫תשובת שאלה‬
‫משמיא נתן ל ה ארכה‪ ,‬יתורץ לך‬
‫אריכות‬
‫השאלה‬
‫גלותינו כאשר יש למלכות הזה שלטון‬
‫בעולם‪:‬‬
‫מחויבים אינם ש כ ל גמור‪ ,‬ולפיכך מ ה ש א מ ר כאן‬
‫ועומק הדין ר״ל הדין המחויב מפני שהוא מחויב‬
‫זאת‬
‫בפרקים‬
‫והנה‬
‫ומוכרח הוא מכוסה מ ן בני אדם‪ ,‬ב מ ה ש ה א ד ם‬
‫חכמי ה א מ ת באו לבאר ענין הזה ב מ ד ר ש‬
‫פ׳‬
‫שמיני בויקרא‬
‫ר ב ה )פ׳ י״ג(‬
‫באתר‬
‫ג ש מ י ושכלו אינו ש כ ל גמור לא יוכל ל ע מ ו ד על‬
‫ד‪:‬א‬
‫ה ש כ ל ה מ ח ו י י ב ש ה ו א הדין‪ .‬ו א ל ו ה י ה י ו ד ע ע ו מ ק‬
‫דחילה ואימתני ו ת ק י פ א י ת י ר ה זו מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת‬
‫חזא ה ו י ת בחזוי ליליא וארו חיוה ר ב י ע א‬
‫נצח‬
‫פרקיה‬
‫דניאל ראה שלשתן בלילה א׳ ולזאת בלילה‬
‫א׳ ולמה ר׳ יוחנן אמד ששקולה כנגד‬
‫שלשתן ור״ל אמר יתיר* סי׳ כי ג׳ מלכות ראה‬
‫דניאל בלילה אחד כנגד ג׳ משמרות שיש בליל*‬
‫וכל משמד מן הלילה ננד מלכות אחה והם ג׳‬
‫מלמות ולכך ראה שלשתן בלילה אחר‪ .‬אבל‬
‫מלכות רביעית שקולה גגד שלשתן לכך ראה‬
‫מלכות רביעית בלילה מיוחה שיש בו ג׳‬
‫משמרות שהם בלילה אחד‪ .‬וזה כי הש״י גזר על‬
‫ישראל עד שהיו משועבדים תחת האומות בכל‬
‫חלקיהם‪ .‬כי האדם יש בו שלשה חלקים׳ חחלק‬
‫חאחד גופו‪ ,‬וחלק השני הוא גפשו׳ וחלק השלישי‬
‫הוא שכלו ודעתו‪ .‬ואלו החלקים אין זה כזה‪ ,‬אלו‬
‫הם שלשה חלקים שיש באדם והאדם כלול‬
‫משלשה חלקים אלו‪ .‬הנה יש באדם ד׳ מזיגות‬
‫מצד הלקי האדם שהם שלשה כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ובחינה רביעית מצד כלל האדם‪ .‬ולכך הש״י‬
‫שעבד אתם בד׳ מלכיו* כי ג׳ מלמות לשעבד‬
‫אתם בג׳ חלקי האדם ומלכות רביעית כנגד כלל‬
‫האדם שיש מ אלו ג׳ וכל אחד בהיגד‪ .‬מיוחדת‪.‬‬
‫ולכד דניאל ראה ג׳ מלמות בלילה אחד וראה‬
‫מלכות רביעית בלילה מיוהה וזה כי ג׳ מלמות‬
‫הראשונות הם מגד שלשה חלקי האדם‪ ,‬ומלכות‬
‫רביעית גגד האדם בכללו שהוא כולל שלשתן‬
‫יחד‪ .‬והלילה נתלק לג׳ משמורות כדאיתא בפרק‬
‫קמא דבדכות )ג׳ ע״א( תניא ר״א אומד ג׳‬
‫משמורות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר‬
‫יושב הקב׳׳ה ושואג כארי שנאמר ה׳ ממרום ישאג‬
‫שאג שאג על נוהו וסימן לדבר משמרה דאשוגה‬
‫חמור נוער שנייה כלבים צועקים שלישית תיגוק‬
‫יונק משדי אמו ואשד‪ .‬מספרת עם בעל* ויש‬
‫לשאול למת בכל משמד ומשמר הקב׳ה שואג אי‬
‫לי שהחרבתי את ביתי וכו׳ אבל יש לד לדעת‬
‫שחלילה הוא הושך והוא דומה לגלות שישראל‬
‫יושבים בחושד ולא אוד‪ .‬ולכד כאשד גגאלו‬
‫ישראל כתיב )אסתר חי( ליתודים היתד‪ .‬אורה‬
‫ולכך הלילה סימן לגלות‪ ,‬וכמו שהלילה גחלק‬
‫לג׳ משמורות כך הגלות גתלק לג׳ חלקים‪ .‬והם‬
‫דומים לגמרי אל המשמורות שהם בלילה כי הם‬
‫מימן אל שלשה חלקי תגלו* לכך תש״י יושב‬
‫ישראל‬
‫‪wr‬‬
‫ושואג על כל משמר אוי לי שהחרבתי את ביתי‬
‫וכוי‪ .‬כי בתהלה כאשר באו בגלות היו נותנים‬
‫עול על ישראל ומכבידים עליהם הגלות ביותר״‬
‫והוו ישראל נושאם עול ומשא גדול תמיד עד‬
‫שהיו ישראל כמו החמור שנושא משא גדול׳ וזהו‬
‫תהלת הגלות היו נוהגים כד והוא מלכות בכל‬
‫כד היה הלק הראשון מן הגלו* הלק הב׳ מן‬
‫הגלות היה דור של שמד שהיו גוזרים עליהם מיתה‬
‫ושמד‪ .‬והוא כגגד משמרת השנייה שכלבים‬
‫צועקים וכלבים צועקים הוא סימן מיתה כמו‬
‫שאמרו )נ״ק ם׳ ע״ב( כלבים צועקים מלאז־‬
‫ממות בא לעיר״ כך היה חלק הב׳ מן הגלות שהיו‬
‫הורגי) בהם וממיתץ אותם‪ .‬ולכך אמר משמרה‬
‫ב׳ כלבים צועקים שהוא סימן יללה ומיתה ולכד‬
‫גם על זה הקב״ה יושב ושואג כארי‪ .‬חלק הג׳‬
‫מן הגלות אץ שמד הש״י ישמור עמו ישראל מז*‬
‫ונוהגים האמות עם ישראל כמו שנוהג הבעל עם‬
‫האש* כי האמות נחשבים בעל לישראל כגלות‬
‫שנאמר )ישעי׳ כ״ו( בעלונו אדונים זולתד״‬
‫והבעל כאשר לא תמצא האשה חן בעיניו הוא‬
‫מגרשה כך האומות כאשר ישראל אינם מוצאם‬
‫חן בעיגיהם מגרשים אתם׳ תוע עיקר הגלות של‬
‫חלק הג׳ ועל זה אמר משמרה ג׳ אשה מספרו!‬
‫עם בעל* ואמר כמשמר הג׳ שהתינוק יונק משדי‬
‫אמו כגגד זה בסוף הגלות יוגקים ישראל שנחשבו‬
‫תיגוקות בתורה שיוגקים מן שדי אמם הראשונים‬
‫שנקראים אמם״ תה מפני שלא נתנו להם מנוחה‬
‫שישבו כמקום אחד והם גולים ממקום למקום‬
‫עד שגשכהד‪ .‬בעו״ה התורה לגמרי מישראל בסבת‬
‫הגלו* ודיש לקיש שאמר שהיא קשה משלשתן‬
‫דעתו כי ממור מתחברים השלשה יהד כמו שהיה‬
‫אצל מלכות רביעית שהיה בו כל השלש* וכאשר‬
‫כל השלשה ביחד אש את רעהו יעוורו והוא‬
‫יותר קשה מן השלשה אשר הס מחולקים כל אחד‬
‫לעצמו‪ .‬והתבאר לד כי כת מלכות רביעית הזד‪.‬‬
‫כחו על כל ג׳ מלכיות לכד ג״כ איכה נתן לה כפי‬
‫כחד‪ .‬וכה שלה הוא משולש״ ודבר זה הוא אדיכח‬
‫גלותגו כי למי גודל שלטץ המלכות גתן ארכה‬
‫לה מן שמיא‪ .‬ובאלי תאמר כי סוף סוף דבר זה‬
‫הוא המרוגיגו מה שאץ א ו מיוחדים ומומים‬
‫נצח‬
‫ק‬
‫פרקיט‬
‫ל ע ו ל ם הזה‪ ,‬ד ב ר ז ה ל ח ס ר ו נ י ה ש כ ל א ב ל ש ל י מ י‬
‫השכל‬
‫ישראל‬
‫ורואה א ת חלקו חבלו ונחלתו א ש ד נתן לו הש״י‬
‫לטוב לו כל הימים וכמו ש י ת ב א ר ‪:‬‬
‫אשר יש בו חכמה הוא רואה א ת הנולד‬
‫פרק יט‬
‫בפרק‬
‫כ ל ה מ נ ת ו ת )מנחות נ״ג ע״ב( א מ ר ר ׳ י צ ח ק‬
‫ובאור‬
‫בשעה שהחריב הקב״ה א ת בה״מ מצאו‬
‫ה מ ק ד ש א״ל מה‬
‫ההויה‪,‬‬
‫לידידי בביתי א״ל על עסקי בני באתי א״ל בניך‬
‫ומסדר‬
‫הקב״ה‬
‫חטאו‬
‫לאברהם עומד בבית‬
‫ענין זה כי כן ראוי אל ת ת ה ל ת ה ר ה‬
‫שילמד‬
‫זכות‬
‫והתשובה‬
‫על‬
‫הכל‬
‫שלא‬
‫יגיע‬
‫הפסד‬
‫זה מן‬
‫הש״י‬
‫אשר‬
‫באמת ובמשפט‬
‫אל‬
‫פעל‬
‫ב נ י ך ח ט א ו וגלו‪,‬‬
‫וגלו א ״ ל ש מ א ב ש ו ג ג ח ט א ו א״ל ע ש ו ת ה‬
‫שאע״ג שבניך הם וראוים להיות מ ת ד מ י ם א ל מי‬
‫ולפיכך‬
‫א״ל ש מ א מיעוטם חטאו א״ל הרבה‬
‫שיצאו‬
‫ממנו‬
‫א״ל ה י ה לך להזכיר ב ר י ת מילה א״ל ובשר קודש‬
‫אברהם‬
‫מלמד זכות ש מ א בשוגג‬
‫המזימתה‬
‫מ״מ‬
‫נמצא‬
‫בהם‬
‫החטא‪.‬‬
‫חטאו והחטא‬
‫היו‬
‫בשוגג אין ז ה לעצם האדם כ י עצם ה א ד ם ה ו א‬
‫ב ת ש ו ב ה א״ל כי רעתיכי אז תעלוזי מ י ד‬
‫דעתו והשוגג ע ש ה בלא ד ע ת והחטא שאינו בעצם‬
‫הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר ש מ א‬
‫האדם אינו נ ח ש ב כ״כ‪ ,‬והשיב לו במזיד עשו‪ .‬ועוד‬
‫ח״ו אין ל ה ם ת ק נ ה י צ ת ה ב ת קול ואמרה לו זית‬
‫היה מ ל מ ד סנגוריא ש מ א ה מ ע ו ט חטאו ואין ה מ ע ו ט‬
‫יעברו מעליך א״ל ש מ א אם‬
‫חוזרין‬
‫המתנת‬
‫להם‬
‫רענן יפה פרי תואר קרא ה׳ שמך מ ה זית אחריתו‬
‫שהוא ה פ ר ט נ ח ש ב א צ ל הכלל‪ ,‬ולפיכך ה ש י ב כי‬
‫בסופו‬
‫אף ישראל‬
‫אחריתן בסופן לקול המולה‬
‫ברית‬
‫גדולה‬
‫הצית אש‬
‫עליה ורעו דליותיו א מ ר ר ב‬
‫המילה‪ ,‬פי׳ א ע ״ ג ש ח ט א ו מ ״ מ מ צ ד חשיבות ו מ ע ל ת‬
‫חנן בר פ פ א לקול מלייהו ש ל מרגלים נתרועעו‬
‫עצם‬
‫הצורה שבהם אף שיש חטא מצד החומר‬
‫דליותיהן ש ל ישראל דאמר רב חנן בר פפא ד ב י‬
‫מ״מ יש להם צורה נבדלת אלהית מ צ ד עצמם‪,‬‬
‫רובם‬
‫חטאו ואז א מ ר ש ה י ה‬
‫לך‬
‫לזכור‬
‫גדול דברו מרגלים באותה ש ע ה כ י חזק הוא ממנו‬
‫ודבר זה י ת ב א ר ל ק ט ן כי י ש לישראל צ ו ר ה נ ב ד ל ת‬
‫אמרו כביכול שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא‬
‫אינה מ ו ט ב ע ת בחומר‪ ,‬וזה יורה המילה ש ה מ י ל ה‬
‫כליו מ ש ם מ ת ק י ף ל ה ר ׳ א ח א בר חנינא בר פ פ א‬
‫מורה על שלימות צורתן הנבדלת מן החמרי כאשר‬
‫מאי לקול המולה לקול מילה מיבעי ליה אלא אמר‬
‫ימי‬
‫המילה ביום השמיני והוא לאחר‬
‫ז׳‬
‫שהם‬
‫לי׳ ה ק ב ״ ה לאברהם קולך ש מ ע ת י וחמלתי עליהם‬
‫הטבע שבהם נברא העולם הטבעי והמילה שהיא‬
‫אני אמרתי ישתעבדו בד׳ מלכיות כל אחד ואחד‬
‫א ח ר ז׳ י מ י ם ש ה ם ז ׳ י מ י ב ר א ש י ת ה י א ע ל ה ט ב ע ‪.‬‬
‫מאי‬
‫ומעתה אף כי ה ם נפתים ליצר ה ר ע מ צ ד החומר‬
‫דפסיק לה ואיכא דאמרי אני אמרתי בזה אחר זה‬
‫שבתם הרי אין בטול לצורתן ה ע צ מ י ת הנבדלת‬
‫עכשיו ב ב ת א ה ת א מ ר רבי יהושע בן לוי למ ה‬
‫ואין ראוי ל ה ם ה פ ס ד מ צ ד הזה‪ ,‬ו ע ל זה א מ ר כי‬
‫נמשלו ישראל לזית מ ה זית אין עליו נושרין לא‬
‫גם צורתם השחיתו וראיה לזה כי העבירו בשר‬
‫ב י מ ו ת ה ח מ ה ו ל א ב י מ ו ת הגשמים א ף י ש ר א ל אין‬
‫מעליהם עד שנשתנו באמיתת עצמם‪ ,‬כי‬
‫כשעבוד מלכות מצרים השתא‬
‫חדא‬
‫חדא‬
‫להם ב ט ל ה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא א״ר‬
‫יוחנן ל מ ה נמשלו ישראל לזית‬
‫מוציא שמנו רק ע״י כתישה כך‬
‫מה‬
‫זית‬
‫ישראל‬
‫חוזרים ל מ ו ט ב ר ק ע״י יסורין ע״כ‪.‬‬
‫קודש‬
‫לפעמים‬
‫הדבר נשתנה ויצא מן‬
‫אמיתת‬
‫עצמו‬
‫אינו‬
‫ונמשל כ ב ה מ ה וכיון ש ק ב ל ו ה ש ת נ ו ת מ צ ד צ ו ר ת ם‬
‫אינם‬
‫ש ו ב א י ן כאן סנגוריא‪ .‬ואז ה י ה זועק ובוכה כ א ש ר‬
‫ש מ ע ב ט ו ל צ ו ר ת ן ה ק ד ו ש ה ו ה ש י ב ל ו הקב״ד‪ ,‬א ל‬
‫נצח‬
‫פרקים‬
‫תהא סמר שדבר זה לעולם כיון שקבלו ישראל‬
‫השתנות בזה הדבר שהוא בטול צורתן‪ ,‬כי ישראל‬
‫נמשלו לזית מה זית תתלתו מד ומופו מתוק כד‬
‫ישראל תחלתן מד ופופן מתוק‪ .‬ויש לד לדעת‬
‫הזית הוא עומד לדבר קדושה אלהית ולקדש‬
‫במשיחתו כל דבר שראי אל קדושה וכן ממנו‬
‫האוד שהוא אינו גשמי‪ ,‬ורצה בזה אף כי המילה‬
‫מורה על צורתן אן זה אמתת צורתן של ישראל‬
‫כי יש לישראל צורה נבדלת קדושה אלהית‬
‫ואמיתת צורתן הוא הש״י שהוא יתברד צורה‬
‫אהרונה להם כמו שחתם בשמם באחרונה שט אל‬
‫ולא נתקלקלה הקדושה שיש בהם‪ .‬ומפני זה יש‬
‫לזית סגולה שאנס גשמיים כי דברים הגשמיים‬
‫לשפלת מדריגתם ימצאו מיד בשלימתן ובטובתן‬
‫כמו שנתבאר ויתבאר בפמוד דבר זה עוד‪ ,‬אבל‬
‫דברים שאינם גשמיים לא ימצא בשלימתם‬
‫ובטובתם בתחלה דק באחרונה למעלת שלימתם‬
‫כמו שהתבאר‪ .‬ולכד ישראל אף שהגיע צדות להם‬
‫דבר זה ראוי לישראל במה שהם קדושים אלהיים‬
‫ולכד לא נמצא בשלימתט ובטובתמ בתחלה עד‬
‫לבפוף וזה שאמר כי חחלתו מר ומופו מתוק‬
‫מודה כי אין טובתם ושלימתט דק בטוף‪ .‬ואמר‬
‫כי טוף טוף באלי שעל ידי זה יגיע אבוד להם‬
‫כי דבר זה אינו ישראל נמשלו לזית וכר‪ ,‬אף כי‬
‫הס קיימים לעוה״ב‪ .‬מכל מקומ אין כליון והבט‬
‫להם בעולם הזה אף שאן העולם מיוחד להם‪,‬‬
‫מכל מקום מפני כי עולם הזה נברא כשמל עולם‬
‫הבא שיהיה האדם ממן עצמו בעולם הזה לעולם‬
‫הבא לכד יש להם קיום בעולם הזד‪ -‬וכן מה‬
‫שאמר דבי יוחנן אהד כד נמשלו ישראל לזית מה‬
‫זית אינו מוציא שמנו רק על ידי כתישה וכר‪ ,‬כל‬
‫זה ידוע שהוא ממעלת הדבר שיש בו מעלה‬
‫נבדלת כמו שאמרנו‪ .‬כי ישראל אשד יש בהם‬
‫הנפש הנבדלת‪ ,‬אינם חוזרים למוטב כאשר ראי‬
‫אל הנפש הנבדלת רק ע״י יםורין‪ ,‬כי הימודין‬
‫ממרקין ומטחדין ומפלקין פחיתות הגשמי הוזמרי‪,‬‬
‫כמו הכתישה שמסלק פסולת הזיתים‪ ,‬ודבר זה‬
‫בארנו למעלה‪:‬‬
‫ואמר לקול המולה של מרגלים‪ .‬כבר התבאר‬
‫עגין זה כי בשביל המרגלים גלו‪ .‬כאשר‬
‫ישראל‬
‫קא‬
‫המרגלים שהיו דור ראשון שיצאו ממצרים ומאסו‬
‫בארץ חמדה ולא רצו לכנוס לארץ‪ ,‬שמה נראה‬
‫כי אין לישראל חבור לארץ‪ ,‬כאשר ראוי שיהיה‬
‫חן מקום על יושמו ואם כד היה אצל ישראל לא‬
‫היו מואסים ב* אבל מה שלא היו רוצים לבא‬
‫לארץ וידגנו באהליהם ונשאו קולם ויבכו בכיה‬
‫של חגם‪ ,‬נראה בזח שיש לישראל טירוד מן הארץ‬
‫ולכד גלו ממנה‪ .‬וזה נראה בדור ראשון שיצאו‬
‫ממצרים והס התחלת ישראל שבהם נראה טירוד‬
‫ז* ואמר לו הקב״ה אמרתי לשעבד את ישראל‬
‫בכל מלכות ומלכות‪ ,‬בשבילד ישתעבדו בכל ד׳‬
‫מלמות מהד‪ .‬ודבר זה מפני בי אברהם הוא‬
‫התחלה אל ישראל והוא אחד‪ ,‬ומצד התחלה כל‬
‫ד׳ מלמות ג״כ הס כמו אי‪ .‬ולפיכד כשם שאברהם‬
‫הוא אהד כד ד מלמות אלו הס גם כן אחד‪ ,‬ולכד‬
‫לא ישתעבד בהם כל אחד ואחד רק ד׳ מלמות‬
‫יחד כאנו היו כלס מחד איש אחד והדברים האלו‬
‫יש להבינם‪:‬‬
‫ובמדרש )ילקו״ש משלי( יד ליד לא ינקה רע‬
‫אמד הקב״ה לישראל לא תעשו את‬
‫התורה על מנת לקבל שכר מיד כל מי שעושה‬
‫כד נקרא רע ואינו מתנקה שלא הניח למיו‬
‫כלומר שאלו בקש אברהם שכרן של מצות מיד‬
‫האיד היה משה אומר זכור לאברהם וגר \ ‪\ s‬‬
‫אליהו אמר ה׳ אלהי אברהם יצהק וישראל היום‬
‫יודע ואני גזבר להם אכל אם עשה עו״ג מצוה‬
‫מ ת ליד אני נותן שנאמד ומשלם לשונאו בעוה״ז‬
‫ואין בידו לעולם הבא מזע לא יאמר לשונאו אגו‬
‫נותן שכר לשונא ממה שלאחריו‪ .‬פירוש זה כמו‬
‫שבארנו במקום אחר כי התשלומין הס כסוף‬
‫ובהשלמה‪ ,‬ודבר זח אמרו זיל ג״כ באמרם‬
‫)ב״מ ס ״ א ע״א( אין שכירות משתלמת אלא‬
‫כסוף‪ ,‬וכמו שהוא מורה הלשון שגקדא תשלומין‬
‫מלשון שלם כאשר גשלם הדבר א כאן השכר‪,‬‬
‫ואין השכר רק בשביל שלימות הדבר והשלימות‬
‫הוא בסוף הדבר כי אין השלימות בחצי דבר‪,‬‬
‫ולפיכך אם האדם מבקש שכרו בעוה״ז כאלו הוא‬
‫מבקש שיהיה סופו בעוה״ז‪ .‬ולפיכד אמר יד ליד לא‬
‫יגקה דע כי כאשר מבקש שכרו מיד מבקש שיהיה‬
‫לו סוף‪ ,‬ואז יש לו העדר אשר ההעדר הוא הרע‬
‫נצח‬
‫קב‬
‫ישראל‬
‫פרקיט‬
‫והמציאות הוא הטוב אבל האומות סופם‬
‫שייך ה ה ו ד א ה שאנו מ ו ד י ם לו כי הכל אליו‪ ,‬כלומר‬
‫בעוה״ז ואין ראויים לעוה״ב ולכך ה ש י ״ ת נותן להם‬
‫שלו‬
‫הגמור‬
‫כי‬
‫האדם הוא מודה אל הש״י שהבל הוא‬
‫הש״י ברא א ת הכל ומפני שהוא יתברך‬
‫שכרם שהוא בסוף בעוה״ז שהוא סופם ש ל אומות‪.‬‬
‫שהרי‬
‫ולא כ ן ישראל א ש ר מזומנים לעוה״ב‪ ,‬וכיון ש כ ך‬
‫ב ר א א ו ת ם הכל ה ו א שלו‪ ,‬וזהו ענין ה ה ו ד א ה כמו‬
‫הוא אין ראוי שיקבלו השכר שהוא שלימתם בעוה״ז‬
‫שהתבאר‬
‫ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ד ב ר זה‪ .‬ו ב ש ב ת ש ה כ ל‬
‫א ב ל ש כ ר ם ה ו א בסוף‪ ,‬ל כ ך ש כ ר ם אינו ר ק לעולם‬
‫ב ר א ב ש ש ת ימי ב ר א ש י ת והשלים הבריאה ביום‬
‫הבא‪ .‬ו מ ה שאוכלים בעוה״ז אינו ר ק פירות‪ ,‬כי‬
‫השבת‪,‬‬
‫ל כ ך א מ ר מ ז מ ו ר ש י ר ליום ה ש ב ת‬
‫עיקר השכר שהוא עצם השכר ראוי שיהיה בסוף‬
‫להודות לה׳‪ .‬ואמר‬
‫ל ש מ ך עליון‪,‬‬
‫לזמר‬
‫טוב‬
‫כלומר‬
‫להודות אל הש׳י כי הכל הוא שלו שהרי‬
‫כ י כ ך ה ו א ראוי ש י ה י ה ה ש כ ר בסוף‪ ,‬ו ה ד ב ר ש ה ו א‬
‫שיש‬
‫נמשך מ ן ע צ ם הדבר וזה נקרא פירות דבר זה‬
‫הוא ב ר א הכל‪ ,‬ובריאת העולם ה ז ה ש ה ו א ש ל ם‬
‫א י נ ו ע י ק ר וד*א ב ע ו ה ״ ז ‪ ,‬ר ק ה ד ב ר ש ה ו א ע י ק ר‬
‫והיא ב מ ע ל ה עליונה‪ ,‬ולכך י ש לזמר ל ש מ ו ש ה ו א‬
‫מתנקה‬
‫עליון על הכל‪ .‬ע ו ד יש ל פ ר ש ג״כ ט ו ב ל ה ו ד ו ת‬
‫ב ש ב י ל ש ל א הניח לבניו אחריו‪ ,‬כי כ א ש ר עדיין‬
‫הכה‬
‫הוא‬
‫בסוף כמו שאמרנו‪ .‬ואמר‬
‫שכרו‬
‫גם‬
‫שאינו‬
‫אצל הש״י משלם ש כ ר ה א ב ו ת לבנים כי‬
‫זה בכלל שכר‪ ,‬אבל כאשר קבל שכרו‬
‫כבר‪,‬‬
‫הניח כלום לבניו כ י שכרו נתן לו‬
‫לא‬
‫וא״כ‬
‫מאיזה צ ד יקבלו בניו ש כ ר מ צ ד אביתם הרי כ ב ד‬
‫לה׳ ש ה ו א ב ר א הכל‪ ,‬ואחר ש ב ר א ם י ש לו‬
‫להפסיד אותם‪ ,‬וזה שאמר ולזמר‬
‫שהוא‬
‫בבוקר‬
‫הבא שהוא‬
‫עולם‬
‫ועולם‬
‫ועל‬
‫לשמך‬
‫ח ס ד ך ואמונתך בלילות‪ ,‬כי הבוקר‬
‫דפסחים‬
‫קבל שכרו‪.‬‬
‫עליון‬
‫יתברך עליון ומושל עליהם‪ .‬ואמר להגיד‬
‫)ב׳‬
‫כולו‬
‫ע״ב(‬
‫אור‬
‫שנקרא‬
‫כדאיתא‬
‫עולם‬
‫הזה נ ק ר א לילה‪ ,‬וזהו‬
‫בפ״ק‬
‫הבא‬
‫ואמונתך‬
‫הוא‬
‫בוקר‬
‫בלילות‬
‫ד ב ר ז ה י ס ד ד ו ד ע ״ ה ה מ ז מ ו ר ש י ר ליום‬
‫ה ו א עולם הזה ש ד ו מ ה ללילה‪ .‬ובודאי בעולם ה ב א‬
‫המזמור‬
‫עם‬
‫השבת‬
‫וכוי‪,‬‬
‫מצאנו‬
‫ולא‬
‫בכל‬
‫הזה שנזכר יום ה ש ב ת ש א מ ר מזמור שיר ליום‬
‫ה ש ב ת ‪ .‬א ב ל מפני כ י ה ש ב ת בו‬
‫אז נראה ה ח ס ד‬
‫הצדיקים‪,‬‬
‫שהש״י‬
‫והטוב‬
‫ובעולם הזה שאין‬
‫עושה‬
‫הצדיקים‬
‫שרויס‬
‫בטובה‪ ,‬להגיד א מ ו נ ת ך בלילות כי עולם הזה ח מ ה‬
‫השלים‬
‫הש״י‬
‫כי‬
‫נמצא‬
‫ללילה ובו יגיד אמונתו‪ ,‬כי אע״ג ש ה ו א ב צ ר ה‬
‫ד ב ר י ם ש ה ם חסרון בעולם‪ ,‬ובפרט ש י ש צדיק ורע‬
‫מאמין בו יתברך שיהיה לו הטוב בעולם‬
‫העולם‪ ,‬ומפני כי יש ש ה ם‬
‫אומדים‬
‫ל ו ר ש ע ו ט ו ב ל ו ד ב ר ז ה י ח ש ב חסרון‪ ,‬ו ע ל זה‬
‫מ ז מ ו ר ש י ר ליום ה ש ב ת ט ו ב ל ת ו ד ו ת לה׳‪.‬‬
‫אמר‬
‫כי יש להודות הש״י על שלימות הבריאה ושלא‬
‫הוא‬
‫הבא‪.‬‬
‫ואמר‬
‫עלי‬
‫עשור‬
‫ועלי‬
‫ג ב ל וגוי‪.‬‬
‫כלומר‬
‫שיהיה מ ש ו ר ר ומזמר ש ב ח ש ל ם ומלא‪ ,‬וזהו עלי‬
‫ו ב ד א י ת א ) ב מ נ ח ו ת ( )ערכין י ״ ג ע״ב( כ ג ו ר‬
‫עשור‬
‫חסרון בבריאה רק הכל ב ה ש ל מ ת ומפני‬
‫ש ה י ה ב מ ק ד ש היתד• ש ל ז ׳ נ י מ י ן ו ל י מ ו ת ה מ ש י ח‬
‫ה ש ל מ ה ה ז א ת א י נ ה ר ק מ צ ד ע ו ה ״ ב ועל ידו‬
‫ש ל ש מ ו נ ה נ י מ י ן ו ל ע ת י ד ש ל ע ש ר ה נ י מ י ן ‪ .‬ור׳׳ל‬
‫יושלם הכל כ מ ו שיתבאר‪ ,‬ולכך אומר מזמור שיר‬
‫כי השיר מ ו ר ה על שלימות‪ ,‬כי על שלימות דרך‬
‫ימצא‬
‫כי‬
‫ליום‬
‫לזמר ולשורר‪ ,‬וכמו ש ה א ב ל הוא ע ל ה ה פ ס ד כן‬
‫ש כ ל ו ש ב ת והוא מ נ ו ח ה לחי עולמים‪ ,‬כי א ף אם‬
‫השיר מורה על השמחה‪ .‬לכך אמרו כי שלימות של‬
‫נ ר א ה בעוה״ז ד ב ר מ ה ש ה ו א חסרון‪ ,‬א ב ל מ צ ד‬
‫ע ו ל ם ה ז ה א י נ ו ר ק ע ד ז׳ כ י ה ע ו ל ם ה ז ה ה ו א ע ו ל ם‬
‫ע ו ה ״ ב יושלם הכל‪ .‬ולפיכך כ ל המזמור ה ז ה כפול‪,‬‬
‫ימי‬
‫בראשית‪.‬‬
‫ולימות‬
‫של שמונה נימין כי‬
‫השלימות‬
‫שיהיה‬
‫ליום‬
‫טוב‬
‫בבוקר‬
‫השבת‬
‫להודות‬
‫ופירשו‬
‫ולזמר‬
‫ז״ל‬
‫לשמך‬
‫)סוף‬
‫תמיד(‬
‫עליון וכן‬
‫להגיד‬
‫ח ס ד ך ואמונתך בלילות‪ ,‬כ ל המזמור הזה‬
‫הטבע שנברא‬
‫המשיח‬
‫לימות‬
‫בשבעת‬
‫המשיח יהיה על הטבע‪,‬‬
‫ואפילו‬
‫למ״ד‬
‫שהיא‬
‫)סנהדרין צ״ט ע״א( א י ן ב י ן ה ע ו ל ם ה ז ה ל י מ ו ת ה מ ש י ח‬
‫עולם כפול‪ .‬ואמר ט ו ב לתודות לה׳ ולזמר ל ש מ ך‬
‫אלא‬
‫השלימות הוא מגיע‬
‫עליון‪ ,‬כ י ה ה ו ד א ה ש ה כ ל ה ו א א ל תש״י‪ ,‬ועל ז ה‬
‫א ל מ ע ל ה עליונה י ו ת ר מ ן ע ו ל ם הזה‪ ,‬ולכך הכגור‬
‫הוא כפול מפני שהוא מיוסד‬
‫על‬
‫עולם‬
‫ש ע ב ו ד מלכיות‪ ,‬מ ״ מ‬
‫נצח‬
‫מרקיט‬
‫של ימות המשיח של שמונה‪ .‬ולעתיד שלא יהיה‬
‫טבע גשמית כלל אבל השלימות יהיה נבדל‬
‫לגמרי‪ .‬אז יהיה הבנור של עשרה גימין‪ ,‬כי‬
‫העשרה נימין מורה על קדושה אלקית כי העשירי‬
‫הוא קודש ומורה על עולם הבא שהוא עולם‬
‫קדוש‪ ,‬ועולם הבא נברא ביו״ד ולכד כנוד של‬
‫עולם הבא הוא של עשרה נימין‪ .‬ולכד המזמור‬
‫הזה שהוא נאמר ליום שכלו שבת נאמר עלי עשור‬
‫ועלי נבל‪.‬‬
‫ואמר כי שמחתני ה׳ בפעלד וגו׳ איש בער‬
‫לא ידע‪ ,‬כלומר כי מתחלה הייתי מצטער‬
‫כאשד דאיתי כי יש צדיקים בעולם הזה ברע‬
‫ורשעים שהם בטובה ובשלום‪ ,‬וכאשר דאיתי‬
‫פעלר שמתתני‪ ,‬כי אז ידעתי שאין כאן שום‬
‫חסרון בעולם שבראת‪ ,‬אבל איש בעד לא ידע‬
‫וכסיל לא יכין את זאת ולכד חושב כי יש כאן‬
‫חסרון‪ .‬שאף אם הרשעים מצליחים בעולם הזח‪.‬‬
‫הצלחתם הוא כמו העשב שהוא ממהר לפרוח‬
‫וכיון שהוא ממחר לפרוח כן ממהר להיות נאבד‪.‬‬
‫כי נראה ששלימותו קטן ואין לו שלימות גדול‪,‬‬
‫ודבר שהוא קטן ואין לו שלימות גדול הוא ממהר‬
‫לצאת לפעל כפי שהוא קטן מאוד וכמו שנתבאר‪,‬‬
‫אבל דבד ששלימ׳ שלו גדול ביותר אינו ממהר‬
‫לצאת לפעל כפי מה שהוא גדול‪ .‬אבל כשיצא לפעל‬
‫יש לו קיום גמור‪ .‬ובמו שתראה בתמר ובארז‪,‬‬
‫שהתמר אינו ממהר לצאת לפעל ובזמן רב הוא יוצא‬
‫לפעל‪ ,‬ומשיצא לפעל והוא כשלימות שלו יש לו‬
‫קיום‪ .‬ולכד הרשעים שהם מצליחים בעולם הזה‬
‫מפני ששלימתם הוא קטן‪ .‬לכד ממהר לצאת‬
‫שלימתט לפעל בעוה׳ז לפי קטנות שלימי שלהם‪.‬‬
‫לכד ממהר כי העולם הזה ג״כ לפי קטנות‬
‫שלימתו יצא לפעל קודם‪ .‬וזה שאמד בפרוח‬
‫רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און‪ ,‬כי העשב‬
‫ממהר לצאת אל הפועל וכמו שהעשב ממהר‬
‫לצאת אל הפועל כד מיי‪-‬״ר להיות נאבד‪ .‬וכן‬
‫הרשעים מה שהם בעולם הזה בטוב ובשלימות‪,‬‬
‫אץ זה רק כמו עשב שהוא ממהר לפרוה ולכד‬
‫הוא ממהר להיות נאבד ג״כ‪ .‬אבל הצדיק לפי‬
‫גודל שלימתו אינו ממהר לצאת לפעל כ״כ‪ .‬ולכד‬
‫ישראל‬
‫קג‬
‫אינו מקבל שלימתו רק לעולם הבא שכרו‪ .‬ואינו‬
‫ממהר להיות נאבד ג״כ‪ .‬והבל כמו שהתבאר‬
‫הדבר מי שיש לו שלימות קטן לכן מיד בעולם‬
‫הזה ממהר לצאת לפעל‪ .‬אבל ועריק ששלימותו‬
‫גדול מאחר לצאת שלימותו לפעל לעולם הבא‪.‬‬
‫וזה שאמרו בברכות )ד‪.‬׳ ע״ב( שאמר לו ר׳‬
‫יוחנן לר״א שהיה מצטער אמד לו למה אתה‬
‫מצטער אם בשביל מזוני שלא היה לך כדי‬
‫סיטוקד אין אדם זוכה לשתי שלהנות‪ ,‬כלומר‬
‫המעורה שהיא השליטות אל האדם אין אדם זוכה‬
‫לשתי השלימות שאם היה לד השלמה בעוה״ז לא‬
‫היו לד השלמה בעוה״ב‪ ,‬כי דבר זה אי אפשר‬
‫שיהיה לאדם שתי שלימות‪ .‬לכד ‪1‬אינו[ השלמתד‬
‫בעולט הזד* ובתופפת )ד״ה לא כל( גרמי׳ אין‬
‫כל אדם זוכה לשתי שלחנות‪ ,‬כלומד אין כל אדם‬
‫בר אבל בודאי נמצא הרבי שזכו לשתי שלחנות‬
‫כמו רבי שהיה עשיר גדול‪ .‬ופי׳ זה אי אפשר‪ .‬כי‬
‫איד יהיה לאדם שתי השלמות‪ ,‬כי השלימות שיש‬
‫לאדם כאשר גמצא בפעל הגמור‪ ,‬ולכד אי אפשר‬
‫שיהיה האדם כשלימות ובפעל בעוה״ז‪ ,‬וגם יהיה‬
‫בפעל בעוה״ב‪ .‬כי אם הוא כשלימות בעוה״ב אי‬
‫אפשר שיהיה כשלימות ובפעל בעוה״ז‪ ,‬ומאחר‬
‫שלא היה כשלימות ובפעל בעה״ו נראה כי אין‬
‫ראוי לו עוה״ז‪ ,‬ואם היה בפעל בעוה״ז א״כ אין לו‬
‫עולם הבא מאחר שעצם שלימותו שהיה בפעל‬
‫היה בעוה״ז‪ .‬וזה שאמר אין אדם זוכה לשתי‬
‫שלחנות‪ ,‬כי השלחן ע״י זה הוא כשלימות ובפעל‬
‫מה שראוי אל האדם‪ .‬וגם ד׳ לא זכה לשתי‬
‫שלימות‪ .‬שהם הוה לו השלמה בעוה״ז לא היה לו‬
‫יםורין שתראה מזה כי לא היה לו השלמה כלל‬
‫בעוה״ז‪ .‬והיינו דאמריגן במסכת ערכין)ט״ז ע״ב(‬
‫כל אשר הוא ארבעים יום בלא יםורין כבר‬
‫קבל עולמו בעוה״ז‪ ,‬והיינו משום שכבד היה שלם‬
‫וקבל השלמה בעוה״ז‪ .‬ואין אדם זוכה לשתי‬
‫סעודות ר״ל לשתי השלמות‪ .‬ולכד אמר דוד כי‬
‫בודאי איש בער לא ידע וכסיל לא יבין בפרחז‬
‫רשעימ כמו עשב ויציצו כל פועלי און‪ .‬אבל‬
‫הצדיקים הם כתמר וכארז‪ .‬ואמר שהם שתולים‬
‫בבית ה׳ בחצרות אלהיט יפריחו‪ .‬כלומר כי‬
‫הצדיק נסיעתו ומקומו בבית ה׳ בחצרות אלהינו‬
‫נצח‬
‫קי‬
‫ישראל‬
‫פרק כ‬
‫יפריחו‪ ,‬כי נ ש מ ת ה צ ד י ק ג ט ו ע ו ע ו מ ד ב מ ד ר י ג ה‬
‫צורי ולא עולתה בו מ ה ש נ מ צ א רשעים מצליהים‬
‫בעולם‬
‫בעוה״ז‬
‫וכאשר‬
‫הגשמי שאין ראוי לזה מאחר כי נשמתם שתולים‬
‫תעמוד‬
‫ב ב י ת ה׳‪ ,‬ל כ ך אין יוצא ש ל י מ ת ם לפועל ר ק בעולם‬
‫מ ה שאין לישראל עולם הזה ורוב עולם הזה הם‬
‫הקדושה‪,‬‬
‫העליונה‬
‫אין‬
‫ולכן‬
‫שלימתו‬
‫שהוא ג״כ קדוש נבדל‪ .‬לא כן הרשעים ש נ ש מ ת ם‬
‫שאיגו קדוש‪ ,‬לכך שלימתם יוצא לפעל‬
‫במקום‬
‫והצדיקים‬
‫ביסורין‬
‫בעוה״ז‪.‬‬
‫ע ל דברים אלו אז ת ד ע ב א מ ת ובאמונה‬
‫בצרה שאין דבר זה מורה על מיעוט‬
‫שלימתם‬
‫הגדול אשר יש להם בעולם אשר לחם מיוחד הוא‬
‫עולם ה ב א ואין להאריך י ו ת ר ‪:‬‬
‫בעולם שאינו קרוש‪ ,‬וכל זה להגיד כ י ישר ה׳‬
‫פרק כ‬
‫כל‬
‫דבר שהוא בעל גשם‬
‫או מתיחס אל גשם‬
‫ה ו א בעל תכלית‪ ,‬כי א ״ א שיהיה גשם בלתי‬
‫בעל‬
‫על ישראל ש ל א היו ב ה ם ש ק ט ושלוה‪,‬‬
‫שעברו‬
‫ומזה נראה כי הם עומדים לקבל שלימות י ו ת ר ‪:‬‬
‫תכלית‪ ,‬ודבר זה מבואר ליודעים‪ .‬ומעלת‬
‫ו ש ל י מ ו ת ה ג ש ם ב ת כ ל י ת שלו‪ ,‬כ י ב ת כ ל י ת ה ד ב ר‬
‫וכאשר‬
‫תבין דברים אלו בענין העו״ג‪ ,‬אז אין‬
‫לך לקגאות על גדולת‬
‫ש ם נשלם הדבר ולכך ש ם שלימותו‪ ,‬כי אין ראוי‬
‫כשלימות דבר‬
‫שיהיה‬
‫שלימותו‪.‬‬
‫שבר‬
‫כאשר‬
‫לא‬
‫הגיע‬
‫אל‬
‫ו ד ב ר ז ה מ ה ש א מ ר )משלי ט״ז( ל פ נ י‬
‫גאון‪ ,‬ש ר ״ ל כ י ל פ נ י ה ש ב ר ש ה ו א הוסלוק‬
‫וברים‬
‫במדרש‬
‫ת נ ח ו מ א )ויצא(‬
‫כייס( ר ׳‬
‫ברכיה‬
‫בשם ר׳ מאיר‬
‫וההעדר היה התכלית שלו ותכלית הדבר ש ם הוא‬
‫הקב״ה‬
‫שלימתו‪ ,‬כי אין ס פ ק כי ב ת כ ל י ת הדבר ש ם הוא‬
‫נשלם‪,‬‬
‫שלימתו‪,‬‬
‫ומפני ש ש ם הוא נשלם ראוי שיהיה ש ם‬
‫ולפיכך לפני שבר שהוא תכליתו שלו‬
‫ליעקב‬
‫ובמד״ר‬
‫של מדי עולה ויורד ש ל יון עולה‬
‫הקב״ה‬
‫ואלו‬
‫עוה״ז‪.‬‬
‫בארו ח כ מ י ם וגלו לנו ה ר ב ה דברי ח כ מ ה‬
‫שרה‬
‫של‬
‫בבל‬
‫אמור‬
‫פ׳‬
‫)פ׳‬
‫מלמד שהראה‬
‫ויורד‬
‫עולה‬
‫ויורד‬
‫א״ל‬
‫ליעקב יעקב אף א ת ה עלה באותה שעה‬
‫נתיירא יעקב אבינו ואמר ת א מ ר כ ש ם ש י ש לו‬
‫ש ם הוא גאון שלו שהוא שלימתו‪ .‬ומזה ת ד ע כי‬
‫ירידה לאלו כ ך יש לי ירידה א״ל ה ק ב ״ ה לישראל‬
‫ה ד ב ר ש ה ו א ב ש ל י מ ו ת ו ו ב מ ע ל ת ו בעוה״ז‪ ,‬ת ד ע כ י‬
‫א ל תירא א ם א ת ה עולת אין לך י ר י ד ה ולא האמין‬
‫זהו ת כ ל י ת ואינו מוכן ל ש ל י מ ו ת אחר יותר גדול‬
‫ולא עלה בכל זאת חטאו עוד ולא האמין בכל‬
‫מזה‪ ,‬ואינו כ ך ה ד ב ר שאינו בשלמותו‪ ,‬מ ו ר ה על‬
‫נפלאותיו‬
‫זה יעקב אבינו ש ל א האמין ולא עלה‬
‫ש א י נ ו ב ת כ ל י ת ו וסופו‪ ,‬ש א ם ה י ה ב ת כ ל י ת ו ו ס ו פ ו‬
‫אייל ה ק ב ״ ה א ל ו ה א מ נ ת ו ע ל י ת ל א ה י ה ל ך י ר י ד ה‬
‫היה ג״כ בשלימותו אחר כי תכלית וסוף הדבר‬
‫עולמית עכשיו ש ל א האמנת ולא עלית יהיה בניך‬
‫ש ם שלימתו‪ ,‬וכאשר אינו בשלימתו יודע שהוא‬
‫משועבדים‬
‫במסים‬
‫מ ק ו ה ועומד ל ש ל י מ ת עוד‪ .‬ומזת ת ד ע ותבין כי‬
‫ובארנוניות‬
‫כאשר‬
‫א ת ה רואה שלימות העו״ג‬
‫ב ע ו ל ם הזה‪,‬‬
‫!זדע שזהו ת כ ל י ת ם וסופם אין עומדים לשלימות‬
‫תחת‬
‫מארץ‬
‫בד׳‬
‫מלכיות‬
‫בעוה״ז‬
‫ובגלגולת וכו׳ יכול לעולם ת ״ ל אל‬
‫ישראל כי אני מושיעך מרחוק ואת זרעך‬
‫שבים מגליא ומאספמיא ומחברותיה ושב‬
‫א ח ר י ו ת ר ג ד ו ל מזה; א ב ל י ש ר א ל א י נ ם כ ך א ת ר‬
‫יעקב מבבל ושקט מ מ ד י ושאנן מיון ואין מ ח ר י ד‬
‫בשלימותם בעוה״ז תראה‬
‫הדחתיך‬
‫שתראה‬
‫שהם אינם‬
‫מ ז ה כ י ל א תגיעו ל ת כ ל י ת וסוף שלהם‪ .‬ואל יקשה‬
‫מאדום כ י כ ל הגוים א ע ש ה כ ל ה‬
‫אשר‬
‫ש מ ה ואותך לא אעשה כלה אומות העולם שהם‬
‫ושלמה‪,‬‬
‫מכלין‬
‫שדותיהם א ע ש ה כלה אבל ישראל שאין‬
‫שאין להביא ראיה מן המעט‪ ,‬כאשר ת ר א ה הצרות‬
‫מכלין‬
‫שדותיהן כי כתוב לא ת כ ל ה פ א ת ש ד ך‬
‫ל ך כי היו י ש ר א ל ב מ ע ל ת ם בימי דוד‬
‫נצח‬
‫פרק כ‬
‫ויסרתיך במשפס ביםורץ בעוה״ז כדי לגקותד‬
‫לעוה״ב‪.‬‬
‫ופי׳ סוד מאמר הזה הוא‪ ,‬להודיע לנו כי אף אם אין‬
‫לישראל עוה״ז אין נחשב זח חסרון‪ ,‬כי ד׳‬
‫מלכיות הם כנגד ד׳ דוחות כמו שהתבאר ג״כ לפגי‬
‫זה‪ ,‬וכבר התבאר טעם דבר זה במקומות חרבה‪,‬‬
‫למה העו״ג מתיחםים אל ד׳ צדדץ וישראל‬
‫מתיחםים אל הנקודה האמצעית‪ ,‬מפגי שהצד‬
‫מתיחס אל הגשמי שהרי כל צד אשר יש לו רוחק‬
‫שהוא מתרחק מן האמצעי אשר אן לו רוחק‪ ,‬וכל‬
‫דבר אשר יש לו רוהק הוא מתדמה אל הגשמי‪,‬‬
‫אשר גדר הגשם הוא הרוחק‪ ,‬ומדריגת העו״ג שהם‬
‫גשמיים ולפיכד המלכיוח הם ד׳ כנגד הצדדין‬
‫שהם די‪ .‬אבל ישראל שיש להם מדריגה בלתי‬
‫גשמית הוא נגד האמצעי‪ ,‬שהדי האמצעי אין לו‬
‫דוחק כלל שאינו נוטה לשום צד ולפיכד מתיחס‬
‫אל בלתי גשמי שאין לו רוחק‪ .‬ולכד ישראל הם‬
‫אחד שהרי האמצע חוא אחד והצדדין הס ד׳ וכאשר‬
‫ראה יעקב עליות המלכות‪ ,‬ידע שממשלתם יש‬
‫להם סוף כי כל התעלות הגשמי יש לו סוף‬
‫ותכלית‪ ,‬מפני שכל התעלות שיהיה נמצא‬
‫כשלימות מדריגתו לגמרי בפעל ולכד הוא עולה‬
‫במדריגתו עד שהוא בפעל‪ ,‬וכאשר הוא בפעל אז‬
‫הוא סופו ותכליתו כמי שהתבאר‪ ,‬כי כל דבר‬
‫הגשמי תכלית שלימותו הוא סוף שלו‪ ,‬ובבר‬
‫אמרנו כי כשלימות מדריגתו של הדבר הגשמי‬
‫הוא הקץ והסוף‪.‬‬
‫ואמר הקב״ה ליעקב אף אתה עלה‪ ,‬כי מעלת‬
‫יעקב כמו שאמרנו מהולק מן המלכיות‬
‫כי יש ליעקב מעלה נבדלת‪ ,‬ולכד אומר‬
‫לו הקב״ה עלה כי אץ ספק כי העלייה היא‬
‫התעלות שזהו ענין העליה שהיה עולה בסולם‬
‫השמימי* ולכד אמר עלה שלא ידיו האומות‬
‫משתעבדים בישראל כאשר יהיה לד& המעלה‬
‫העליונה‪ .‬ואמר לו שאם אתה עולה אין אתה‬
‫יורד לעולם‪ ,‬ודבר זה כי דוקא בד׳ מלכיות שהס‬
‫מתיחםים אל הגשמי וכל גשם הוא בעל גבול‬
‫לכד יש סוף׳ ותכלית לאלו‪ .‬וזה שייד בגשם אשר‬
‫נמצא בו קץ ותכלית וזהו בדבר שהוא גשמי‪ ,‬אבל‬
‫ישראל‬
‫קח‬
‫דבר שהוא נבדל כל זמר הוא עולה הוא מתקרב‬
‫אל הש״י כאשר הוא מתעלה‪ ,‬ולכך אמר לו הקב״ה‬
‫אף אתה עלה‪ .‬ומפני שאין מעלתו של יעקב כ״כ‬
‫גחל כי סוף סוף הוא אדם‪ ,‬ולכד לא עלה כי‬
‫עליות הגשמי הוא אל הקער‪ ,‬ואל הסוף‪ ,‬רק עליות‬
‫יעקב אס הוה עולה היה עליתו להיות דבק בו‬
‫יתברד‪ .‬ובשביל כד אלו עלה היה לו דביקות בו‬
‫יתברד ולא ירד לעולם‪ .‬כי ע״י העליה הזאת יהיה‬
‫בפעל הגמור וכאשר היה בפעל הגמור יהיה דבק‬
‫בו יתברר לגמרי‪ .‬וזה שאמר בזה הלשון אלו‬
‫האמנת ועלית‪ ,‬כלומר המאמץ באחד דבק בו‬
‫לגמרי כאשד מאמץ בו‪ ,‬ולכד עלית זאת הוא‬
‫דביקות לגמרי בו ולא תרד כלל‪ ,‬ובשביל שלא‬
‫האמגת א״כ אץ כאן הדביקות בו יתברר לומר‬
‫כי השי״ת בעצמו הוא השלמות יעקב והיה‬
‫השלמתו מצד כי היה יעקב דבק בו‪ .‬אבל כאשר‬
‫לא עלית ולבד לא דבק היה בו יעקב מה שראוי‬
‫להיות דבק בו יתברר‪ ,‬וא״כ הוא נפרד מן העלה‬
‫ובשביל כד היו העו״ג משעבדץ בהם‪ .‬ולא כן אלו‬
‫עלה יעקב עד שהיה בפעל הגמור וזהו תכלית‬
‫עלייתו ובזה היה לו דביקות גמור מ יתברר ו‬
‫וזה שאמר אלו האמנת ועלית כי האמונה בו‬
‫יתבי״ד הוא דביקות גמור‪ ,‬ולכד כאשר לא האמנת‬
‫יש לבניך פירוד מן הש״י ואינם בפעל הגמור‬
‫והדבר שאינו בפעל הוא בשעבוד‪ .‬ובשביל כד‬
‫יהיו משועבדים בד׳ מלכיות במסים ובארנוניוח‬
‫ובגלגולת ובזימיוח‪ ,‬כאשר חסר התעלות אל‬
‫תכלית המדריגה מה שראוי שיהיו כשלימות‬
‫ובפעל והם חסדים הדביקות בו יתבדה וזה‬
‫שלימות מעלתם אשד מרמז עליו העליה במדריגת‬
‫הסולם שיהיה כשלימות ובפועל ולבר הס‬
‫משועבדים לאחדים‪ .‬ואם היו עולים אל שלימות‬
‫מדריגתם להיות דביקים בו יחכיר לגמרי לא היו‬
‫משועבדים לאחרים‪ ,‬והבן את ד׳ דברים במסים‬
‫וכר שזכר גגד ד׳ מלכיות שהם משועבדים לחם‪,‬‬
‫והבן עוד מה שאמר האומות שהם מכלץ‬
‫שדותיהם אתם אעשה כלה ישראל שאגם‬
‫מכלין שדותיהן לא אעשה כלה‪ .‬והדברים האלו‬
‫גדולים מאוד כאשד תבין הדברים אשר בארגו לד‬
‫למעלה‪ .‬כי ישראל אגם בעלי השלמה מצד עצמם‬
‫נצח‬
‫קי‬
‫כמו‬
‫שהם‬
‫מצור‪.‬‬
‫ישראל‬
‫פרק כא‬
‫ה א ו מ ו ת ‪ ,‬ו ל פ י כ ך צוד‪ .‬השי׳י ל י ש ר א ל‬
‫נתנו אותו אל הש״י ובשביל כ ך תכלית ישראל‬
‫שדך‪,‬‬
‫א צ ל הש״י‪ .‬ו פ ס ו ק ז ה ש ל ל א ת כ ל ה פ א ת ש ד ך כ ת י ב‬
‫ז א ת )ויקרא כ״ג(‬
‫תכלה‬
‫לא‬
‫פאת‬
‫שישראל אינם בעלי תכלית מ צ ד עצמם‬
‫ק ו ד ם ר ״ ה ש ה ו א יום הדין ויום ה מ ש פ ט ‪ ,‬ו א מ ר לך‬
‫י ה י ו נ ו ה ג י ם במדד‪ .‬ז א ת ל א ת כ ל ה פ א ת ש ד ך ‪ .‬וצוד‪,‬‬
‫כ י א ל ת ה י ו י ר א י ם מ י ו ם ה ד י ן ש י ה י ה חייו כ ל י ו ן‬
‫ל ת ת ה פ א ה ל ע נ י י ם וזה נ ח ש ב כ א ל ו הפאר‪ ,‬ש ל ה ם‬
‫ב י ש ר א ל ‪ ,‬כ י ז ה אינו‪ ,‬כ א ש ר י ש ר א ל א י נ ם מ כ ל י ם‬
‫ת כ ל י ת ש ל ה ם הוא אל הש״י‪ ,‬וכך אמרו‬
‫ש ד ו ת י ה ן ו נ ו ת נ י ם הפאר‪ .‬ש ה ו א ה ת כ ל י ת א ל ה ש ״ י‬
‫ב מ ד ר ש )תוי׳כ אמור( כ ל ה נ ו ת ן מ ת נ ו ת ע נ י י ם כ א ל ו‬
‫להורות כי תכליתן ש ל ישראל א ל הש״י‪ ,‬ודבר זה‬
‫שמאחר‬
‫שהוא‬
‫בנד‪ ,‬מ ז ב ח ו ה ק ר י ב ע ל י ו ק ר ב ן ‪ ,‬ו ד ב ר ז ה ב א ר נ ו‬
‫אין ל ו ה פ ס ק וכליון‪ .‬ו כ ך מ ו ר ה ע צ ם ה ש ם ש נ ק ר א ו‬
‫הנותן‬
‫ישראל‪ ,‬כ ת י ב בסוף ה ש ם ש ם א ל ל ה ו ד ו ת כי סוף‬
‫וזה‬
‫ו ת כ ל י ת ש ל ה ם ה ו א א ל השי׳י ו י ת ב א ר ע ו ד ב פ ר ק‬
‫יורה לך כי ישראל נותנים תכלית שלהם אל הש״י‬
‫בכל‬
‫אמור‬
‫בפרשת‬
‫גור‬
‫בחבור‬
‫מ ת נ ו ת עניים דוקא כאלו נתנו‬
‫אדיה‬
‫כי‬
‫אל‬
‫הש״י‪,‬‬
‫זה‪.‬‬
‫שאחר‬
‫שאמר‬
‫וזה‬
‫ה כ ת ו ב )ירמי׳ ל(‬
‫כי הוא י ת ב ר ך תכלית להם‪ .‬ומפני זה אין לישראל‬
‫הגוים אעשה כלה ואותך לא א ע ש ה כ ל ה ויסרתיך‬
‫שהרי לא הגיעו אל התכלית בצד‬
‫ל מ ש פ ט ‪ ,‬כ ל ו מ ר אף ש ה ו א י ת ב ר ך ב מ ש פ ט מ י י ס ר‬
‫ע צ מ ן ר ק ת כ ל י ת ש ל ה ן אל הש״י‪ ,‬ו מ צ ד הזה אין‬
‫כי‬
‫קץ ותכלית‪,‬‬
‫הפסק‬
‫להם‪.‬‬
‫וזה‬
‫כי‬
‫שאמר‬
‫בעו״ג‬
‫והתבאר‬
‫א ו ת ם א ב ל אין ע ו ש ה א ו ת ם כ ל ה ‪.‬‬
‫שמכלין‬
‫ישראל ה ם עומדים קיימים לנצח‪ ,‬ואל ת א מ ר בי‬
‫שדותיהן וזה מורה לך כ י התכלית שלהן הוא אצל‬
‫בלבד‪-‬‬
‫רק‬
‫ב ח כ מ ה מ ו פ ל ג ה מ א ו ד ואין להאריך‬
‫עוד‬
‫ע צ מ ן ו ל כ ך י ש ל ה ם ק ץ וסוף‪ ,‬א ב ל י ש ר א ל ש א י ן‬
‫אלו‬
‫דברים נאמר בהרחבת הלשון‬
‫נאמדו‬
‫מכלים שדותיהן הם נותנים הפאה שהוא התכלית‬
‫בזה אך יש לך להבין הדברים ה א ל ו ‪:‬‬
‫א ל הש״י‪ ,‬דהיינו לעניים ש נ ח ש ב מ ת נ ת עניים כאלו‬
‫פרק נ א‬
‫אחר‬
‫שבארנו לך בפרקים הקודמים‪ ,‬שאי אפשר‬
‫מי‬
‫לעולם בלא מושלן של מלכות של האומות‬
‫בעל‬
‫והם ד׳ מלכיות‪ ,‬וישראל‬
‫האומה‬
‫היחידה‬
‫היא‬
‫ש י ש בו חכמה‪ ,‬ומפני ז ה העולם א ש ר‬
‫גשם יש בו בחינה‬
‫ובחינה‬
‫זאת היא‬
‫נבדלת‬
‫מ צ ד הפועל‬
‫בלתי‬
‫שהוא‬
‫הוא‬
‫גשמי‪,‬‬
‫נבדל‬
‫מן‬
‫מלכות ש י ש בה הקדושה האלהית והיא מ ו ב ד ל ת מן‬
‫הגשמי‪ ,‬ויש בעוה״ז ג״כ בחיג׳ ג ש מ י ת וזה מ צ ד‬
‫הם‬
‫הנברא עצמו שהוא גשמי‪ .‬וכנגד זה ע מ ד ו בעולם‬
‫מ צ ד ע ו ל ם הזה‪ ,‬א ש ר ה ע ו ל ם ה ז ה י ש‬
‫אל‬
‫העוי׳ג‪ .‬ו ז ה‬
‫המלכות‬
‫מתייחסים‬
‫המלכיות‬
‫כי‬
‫האלו‬
‫בו שני דברים‪ ,‬כי הוא עולם גשמי כאשר ידוע‬
‫שתי‬
‫הגשמי‬
‫בחינות‬
‫מחולקות‬
‫עו״ג‬
‫וזהו ב ח י נ ה א ח ת ‪,‬‬
‫שהם‬
‫והאומה‬
‫נוטים‬
‫הישראלית‬
‫ו מ צ ד הזה אין בו קדושה‪ ,‬ומ״מ אי א פ ש ר ש ל א‬
‫האומה הקדושה כנגד הבחינה השגית שיש בעולם‬
‫יהיה העוה״ז בו מדריגה קדושה בדבר מה‪ ,‬שאין‬
‫בלתי‬
‫הדבר‬
‫העות״ז‬
‫הזה כך כלל כמו‬
‫שבארנו‬
‫למעלה‪,‬‬
‫כי‬
‫בא מן הש״י שהוא קדוש ומאחר שבא‬
‫מאתו ית׳ אי אפשר‬
‫שלא‬
‫יהיה‬
‫לעולם‬
‫בחינה שראוי לעולם צ ד בחינה‬
‫גשמית‪,‬‬
‫דברים‬
‫לכך יש לישראל‬
‫קדושה‬
‫התורה והמצות‬
‫וכל‬
‫אלקיים בלתי גשמיים‪ .‬ומפני כי העולם‬
‫הזה‬
‫הזה הוא גשמי‪ ,‬והגשם יש לו רחקים והרחקים ה ם‬
‫התיחסות אליו יתברך‪ ,‬שלא יבא דבר מ ר ב ד אם‬
‫ד׳ שהם רחוקים מחולקים והם ד׳ רוחות העולם‪,‬‬
‫אין לו התיחסות אליו בדבר מ ה כמו שהתבאר‬
‫ואלו ד ׳ רחקים ה ם מחולקים כ ל א ח ד ל ע צ מ ו ואין‬
‫ל מ ע ל ה ג״כ‪ .‬ודבר זה מבואר ואין מכחיש אותו‬
‫ז ה כ מ ו זד* כ נ ג ד ם י ש ב ע ו ל ם ד ׳ מ ל כ י ו ת מ ח ו ל ק י ם‬
‫נצח‬
‫סרקכא‬
‫ישראל‬
‫שאין זה כמו ז* ומפני שיש בכל שטח אמצעי‪ ,‬פרסיים מקדש שגי שבנאוהו פרסיים והחריבו‬
‫והוא מסולק מכל ד׳ צדדין‪ ,‬לכד כנגד זה הוא אדום אינו דין שיפול אדום ביד פרסיים אמר רב‬
‫עתידה פרסיים שיפלו ביד אדום אמד ליה רב‬
‫המלכות הקדושה הוא מלכות ישראל‪.‬‬
‫וזה ענץ ד׳ מלכיות שעמדו בעולם שהם נגד ד׳ כהנא בנויי ביד סתורי א״ל אין גזירת מלד היא‬
‫צדדץ אשר הס אל הגשם והאמצעי מן השטה איכא דאמרי א״ל אינהו נמי דסתרי בי כנשתא‬
‫מתיחם אל הגבדל‪ .‬כאשר התבאר פעמים הרבה תני נמי הכי עתידה פרם שתפול ביד אדום הדא‬
‫שכשם שהצדדץ מן השטח חם מתיחסים אל הגשם דםתרי בי כגשתא ועוד גזירת מלך היא שיפלו‬
‫בעבור שהצדדין הם בעלי רוחק שחרוחק הוא בוגץ ביד םותדין אמד רב יהודא אמר רב אץ בן‬
‫מתיחס לגשם‪ ,‬אכל האמצעי מתיחס אל הנבדל דוד בא עד שתפשוט מלבות הרשעה בכל העולם‬
‫שאין לאמצעי שום רוחק‪ ,‬ומפני זה הוא מתיחם כולו ט׳ חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה‬
‫אל הנבדל מן הגשם שלא שייד רחקים בדבר ילדה ויתר אחיו ישובו על בני ישראל ע״כ‪.‬‬
‫אשד הוא נבדל‪ .‬ולכד היה המלכות הקדושה ומחלוקת החכמים האלו הם דברים נפלאים מאוד‪,‬‬
‫חאלקית אחת והיא כנגד הבחינה הנבדלת הבלתי יש לד להבין אותם כל חדברים אשר בארנו לך‪ ,‬כי‬
‫גשמית בעולם הזה‪ ,‬אכל המלכיות שחס מצד אלו שני מלביות הס נמשכים עד המשי*‬
‫הגשמי של עולם הזה הם ד׳ כמו שהתבאר‪ ,‬ואלו ומהלוקתם איזה יהיה בסוף כי אף שאמרנו כי‬
‫דברים הם ברורים מאוד‪ .‬ולפיכד תמצא שאמר אלו שני מלכיות הם מתדמיס במשיכת המלכות‪,‬‬
‫)דניאל ז׳( חזה הזית בחזוי לילא וארו ארבע אבל שיהיו שגיהם גמשכים לגמרי עד זמן המשית‬
‫רוחי שמיא מגיחן לימא רבא‪ ,‬ומן הים היו עולים דבר זה א״* כי יש לאלו ב׳ מלכיוח בחיגות‬
‫אלו ד׳ חיות שהם ד׳ מלכיות שראה דגיאל‪ .‬זה מחולקות שאין זה כמו ז* ולפיכר אי אפשר שלא‬
‫מפני שאמרנו כי אלו ד׳ מלכיות חם מכח העוה״ז יהיה האחד גובר על השני אותו שהוא מוכן‬
‫ביותר לזה‪:‬‬
‫הגשמי כמו שהתבאר‪ ,‬ולכן ד׳ רוחי שמיא המ‬
‫מביאין אלו ד׳ חיות שהם ד׳ מלכיו*‬
‫ובפ״ק דע״ז)ב׳ ע״ב( קאמד מאי שנא דחשיב טפי ואמר אתריו שאץ בן דוד בא עד שגתטשט‬
‫חני תדי מלכות׳ דהיינו מלכות פרם ומלכות‬
‫מלכות הרשעה בכל עולם ט׳ חדשים‪.‬‬
‫רביעית משום דמשכי מלכותייחו עד ביאת חמשי* והטעם כי יהיו ישראל נחשבים כאלו גולדו‪,‬‬
‫דש לשאול על שתי מלכיות אלו למד‪ .‬מלכות שלחם וכדכתיב )תהליס כ״ג( ויגידו צדקתו לעס גולד‬
‫נמשד עד מלד המשיח ולא מלכות בבל ולא מדי‪ .‬כי עש* ועוד כתיב )ישעי׳ ס״ו( היוחל ארץ‬
‫וכל אלו הדברים תבין מן הדברים אשד אמרנו ביוט אחד היולד גוי טעם אחד ועוד כתיב)תחלים‬
‫למעל* כי אלו ד׳ מלכמת הם מתחייבץ ד׳ ק״ב( תכתב זאת לדוד אחרץ ועם גברא יחלל‬
‫צדדץ כמו שאמרנו‪ ,‬ואלו ד׳ צדדין יש בהן שני וגו׳ ואלו הם דור של משיה שיהיו גחשביס‬
‫צדדץ שהם צד הימין צד השמאל שהם שקולים שגולח מחדש‪ .‬ומפני שמצא לפעל הבה הנסתר‬
‫ושוי* ובפ״ק דיומא )י׳ ע״א( אמד ר׳ יהושע העליון הפנימי הוא עולם המשי* וקודם זה יהיה‬
‫בן לוי אמר ר׳ עתידה שתפול אדום ביד מתפשט מלכות הרשעה ט׳ הדשיס בכל העולם‪,‬‬
‫פרם שנאמד לכן שמעו דבר ה׳ אשר יעץ על ובזה הזמן יולד בו ישראל שנקראים ישראל‬
‫אדום אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים אדם‪ ,‬באלו ט׳ הרשים אשד יוצא לפעל ישראל‬
‫עליהם נוה וכו׳ עוד שם אמר רכה כר כר תנא יהיה מלכות הרביעית מושל בעולם‪ ,‬ומן מלכות‬
‫אמר ר׳ יוהנן משוס ר׳ יהודה בר אלעאי עתיד זה יקבל המלד חמשמז המלכות‪ ,‬ולא יהיה מלד‬
‫אדום שתפול כיד פרס ק״ו ומה מקדש ראשון המשיח מקבל המלכות מן שנים דק מן אחד ראוי‬
‫שבנאו ב״י והחריבו כשדיים נפלו כשדיים ביד לענץ זה נקרא מלכות ד׳״ ולכד תחלה תפול‬
‫נצח‬
‫קח‬
‫ישראל‬
‫פ י ק כא‬
‫רביעית‬
‫רביעית הוא מלכות ישמעאל‪ ,‬כי הוקשה להם כי‬
‫ומן מלכות רביעית יקבל מלך המשיח המלכות‪:‬‬
‫היא חיה גדולה מאוד וראוי ל ת ת למלכות זה כח‬
‫פרס‬
‫מלכות‬
‫שהוא שלישי ביד‬
‫חיה‬
‫ובמדרש‬
‫פי‬
‫כי‬
‫יותר‬
‫שלשה‬
‫אבות‬
‫לאבות‬
‫מלכות‬
‫כו׳‬
‫שנים‬
‫בה‬
‫יכרתו‬
‫אלו‬
‫הוא‬
‫והשלישית‬
‫ישראל‬
‫יעקב‬
‫שהם‬
‫שהוא‬
‫בני‬
‫שלישי‬
‫ע ד כאן‪ .‬הרי ביארו ז״ל כל דברינו על‬
‫הכתוב ש נ א מ ר כי פי שנים יכרתו‪ ,‬ור״ל ה מ ל כ ו ת‬
‫המהולקת‬
‫השניות‬
‫א״א שיהיה קיום להם מ צ ד‬
‫ש ב ה ם ואין ל ז ה קיום‪ ,‬ו ה ש ל י ש י ת ה א ו מ ה ה י ח י ד ה‬
‫שהיא‬
‫שלישי‬
‫קיימת‬
‫לנצח‬
‫מה‬
‫ביניהם‬
‫ה ש י י והיא‬
‫יצרף אותם‬
‫בעבור ש ה י א יחידה בעולם‪ .‬והבן‬
‫שאמר ש ה ם בני ש ל ו ש ת אבות‪ ,‬כי דבר זה‬
‫גם כן ענין מופלא מאד‪ .‬ויש להבין ע ו ד כי מ ה‬
‫ה ם ז ר ע ה א ב ו ת וכתיב והיו פי שנים‬
‫שישראל‬
‫י כ ר ת ו ן וגו׳‪ ,‬ה א ב ו ת א ש ר ה ם א ב ו ת ה ע ו ל ם ‪ ,‬א י ן‬
‫ראוי שיהא הפסק לאומה הזאת הבנויה על יסודי‬
‫עולם אשר הם האבות ויסוד שלהם משתלשלים‬
‫מן‬
‫האבות והבאתי א ת השלישית באש וצרפתי‬
‫אותו‬
‫לך‬
‫בצרות כצרוף כסף‪.‬‬
‫ותבין‬
‫שבארנו‬
‫ממה‬
‫א צ ל י ע ק ב אביגו לא מ ת בחבור גור א ר י ה‬
‫ב פ ר ש ת ו י ח י ו ב ח ב ו ר ב א ר ה ג ו ל ה ש ם ה א ר כ נ ו ‪ ,‬כ• ב ׳‬
‫הקצוות יש ל ה ם קץ וסוף ש ל כ ך ה ם קצוות שהוא‬
‫ל ש ו ן ק צ ה וסוף‪ ,‬ו ל כ ך י ש ל מ ל כ ו ת פ ר ס ו מ ל כ ו ת‬
‫רביעית‬
‫וסוף‪,‬‬
‫שהם ימין ושמאל קץ‬
‫והאמצעי‬
‫ש ה ו א ה י ש ר אין ל ו ק צ ה ואינו ב ע ל ת כ ל י ת וזהו‬
‫מ ד ת יעקב שנקרא ישורון‬
‫ולפיכך‬
‫אינו‬
‫בעל‬
‫ק צ ה ‪ ,‬ו מ ט ע ם ז ה א מ ר ו ) ת ע נ י ת ה ׳ ע״ב( י ע ק ב א ב י נ ו‬
‫ל א מ ת כמו ש ה ת ב א ר שם‪ .‬ויש‬
‫כמו‬
‫יעקב‬
‫בישורון‬
‫שאמר‬
‫מלך‬
‫הכתוב‬
‫לישראל‬
‫)דברים‬
‫בהתאסף ראשי עם‬
‫ל״ג(‬
‫מדת‬
‫ויהי‬
‫יחד הרי כי‬
‫נקראו ישורון וכבר בארנו זה במקומו באריכות‪,‬‬
‫ומפני ז ה א מ ר הכתוב והיה בכל הארץ פי שנים‬
‫הם‬
‫יכרתו‬
‫המלכיות המחולק ש ה ם הקצוות‪ ,‬כי‬
‫אלו ש נ י מלכיות מחולקים והם כ מ ו שני קצוות‪,‬‬
‫ולכך‬
‫ראה דניאל האחת שהיא של כסף והשנית‬
‫ש ל ברזל‪.‬‬
‫ובענץ‬
‫ר ב י ע י ת ואם לא כ ן מאי מ ל כ ו ת זה‪ .‬א ב ל‬
‫מדברי‬
‫וסוד‬
‫חכמים אשר הם יודעים מצפוני התורה‬
‫המלכיות כלם‪ ,‬והם בארו כי אינה מלכות‬
‫רביעית ודבר זה ידעו בבירור הגמור מ ה מ ת כ מ ה‬
‫חכמה‪ .‬אמנם‬
‫דברי‬
‫מלכות‬
‫ישמעאל‬
‫שאמרו‬
‫ממה‬
‫מלכות‬
‫כי‬
‫גדולה אין זה קשיא כלל‪ ,‬כי‬
‫הכתוב לא אמר ר ק כי ד ׳ מלכיות מקבלים מלכות‬
‫עליונים‪,‬‬
‫קדישין‬
‫ד׳‬
‫וכדכתיב‬
‫יקומון‬
‫מלכאן‬
‫ויקבלון מלכות דקדישין עליונים ויחסנון מ ל כ ו ת‬
‫עד‬
‫עלמא‬
‫עלם‬
‫ועד‬
‫הרי לך שהכתוב‬
‫עלמיא‪,‬‬
‫מעיד כ י אלו ד׳ מלכיות יקבלון מלכות קדישין‬
‫וביאור זה כ א ש ר קדישין עליונים היה‬
‫עליונים‪.‬‬
‫להם המלכות׳ אותן מלכות עצמו מסר הש״י לד׳‬
‫מלכיות כי מ כ ה אותו מלכות עמדו אלו ד ׳ מלכות‪,‬‬
‫כי‬
‫נטל‬
‫מלכיות‬
‫מלכות‬
‫קדישין‬
‫ואתיהב לר׳‬
‫עליונים‬
‫כי עמדו מ כ ח מ ל כ ו ת קדישין עליוניט‪.‬‬
‫עמדה‬
‫שהרי מלכות בבל בודאי‬
‫מלכות‬
‫מכה‬
‫קדישין עליונים‪ ,‬שהרי מ ל כ ו ת בבל נ ט ל ה מ ל כ ו ת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫מלכות‬
‫ואח״כ‬
‫נטלה מלכות פרס‬
‫בבל וירשה‬
‫מלכות‬
‫המלכות‬
‫קדישין‬
‫מן‬
‫עליונים‪.‬‬
‫ואח״כ מ ל כ ו ת יון נ ט ל ה ה מ ל כ ו ת מ ן מ ל כ ו ת פ ר ם‬
‫ו מ ל כ ו ת אדום נ ט ל ה ה מ ל כ ו ת מ ן מ ל כ ו ת יון כ א ש ר‬
‫ידוע‪ .‬אבל מ ל כ ו ת ישמעאל א ע ״ ג ש י ש מ ע א ל היא‬
‫תקיפא‬
‫עליונים‪,‬‬
‫קדישין‬
‫שעמדו‬
‫מעכבים‬
‫לחדא לא עמדה‬
‫רק אלו ד׳‬
‫מכה‬
‫מלכיות‬
‫עליונים‪ ,‬ולכך אלו‬
‫וקבלו‬
‫מלכות‬
‫מלכות‬
‫קדישין‬
‫עמדו מן מלכות‬
‫ד׳‬
‫קדישין‬
‫מלכיות‬
‫עליונים‬
‫מפני‬
‫הם‬
‫הגאולה וארכה נ ת ן להם‪ ,‬וכל זמן ש ה ם‬
‫מולכים לא יחזרו ישראל א ש ר נ ט ל הש״י המלכות‬
‫ונתנו לאלו ד׳ מלכיות אין חוזרין למקום‬
‫מתם‬
‫מעלתם‬
‫ולמלכותם‪ .‬ואם מלכות ישמעאל מ ל כ ו ת‬
‫תקיפא‪,‬‬
‫מ ״ מ אינו בכלל ד ׳ מלכיות א ש ר קבלו‬
‫מלכות‬
‫קדישין עליונין‪ ,‬ואין ר א י ה מ ן ה מ מ ש ל ה‬
‫והשלטון‪ .‬אבל עיקר הפירוש כי מלכות ישמעא‬
‫‪1‬‬
‫ו מ ל כ ו ת פ ר ס ה כ ל מ ל כ ו ת א ח ד ‪ ,‬כ י א ל ו ד ׳ מלכי׳־‪,‬־‪,‬‬
‫מחולקים‬
‫ד׳ מלכיות אלו הם מפקפקים במלכות‬
‫חם‬
‫י ש מ ע א ל ‪ ,‬כ י י ש היו א ו מ ר י ם כי מ ל כ ו ת‬
‫שאמרו‬
‫ב ה נ ה ג ת ם ואין ז ה כ מ ו זה‪,‬‬
‫וכ‪:‬ו‬
‫ב מ ס ׳ ע ״ ז ב פ ״ ק )ב׳ ע״ב( נ כ נ ם מ ל כ ו ת‬
‫נצח‬
‫פרק גב‬
‫רביעית ואומרים להם כמה עסקתם בעולם‬
‫אומרת הרבה שווקים תקננו הרבה מרתצאות‬
‫עשינו הרכה כטף וזהב הרכינו נכנט מלכות טרט‬
‫אומרים לה במה עסקתם אומרים הרכה גשרים‬
‫עשימ הרבה כדמם כבשנו הרבה מלחמות עשינו‪.‬‬
‫ומזה תראה כי הד׳ מלכיות הס מהולקים‬
‫במעשיהם שאין זד‪ .‬כז* והדברים האלו ידועים‬
‫למה מלכות זה מיותד בדבר זה ומלכות אוזר‬
‫מיוחד בדבר אחר‪ .‬וכמו שהד׳ דותות הם‬
‫מחולקים כך מחולקים אלו ד׳ מלמות שהם גגד‬
‫אלו ד׳ רוחות והם מחולקיט‪ .‬וטרם ומלכות‬
‫ישמעאל הם מלבות אחד כאשר הנהגותיהם‬
‫ומעשיהם שמים‪ ,‬ודבר ידוע הוא כי מלכות פרם‬
‫ומלכות ישמעאל הם ממים ושוים בעניניהם‬
‫ובהגהגותיהם ואין כאן קשיא כלל‪:‬‬
‫וכאשר תתבוגן באלו ד׳ תמצא בהס דבר‬
‫שאמרו תככים‪ ,‬כי ג׳ מלמות דהייגו‬
‫מלכות בכל מלכות פרם מלכות יון שלשתן יש‬
‫לד& חמר אל ישראל‪ .‬ומפני כך היו גמשכץ אחר‬
‫ישראל‪ .‬כי כבר אמרמ כי ד׳ מלכמת גגד ד׳‬
‫צדדין שיש לבל דבר שיש לו התפשטות הגשם‪.‬‬
‫וישראל גגד האמצעי שאין לו רוחק כלל כמו‬
‫שאמרנו‪ ,‬ושלשה מן הרוחות הס סוגים אל‬
‫ישראל‬
‫האמצעי כי כל פימת שאתה פונה אינו אלא‬
‫לימת‪ ,‬ולכך הצי הימין פונה אל האמצעי‪ ,‬וכן‬
‫המעלה והמטה ג״כ הוא פונה אל האמצעי‪ ,‬אכל‬
‫הצי השמאל כאשד הוא פונה אל הימין אייכה‬
‫יש לו פרישה והביל מן האמצעי‪ ,‬ולא כן שלש‬
‫מהות כשהם פונים אל הימין הם מתתברים אל‬
‫האמצעי אבל צי הרביעי פורש מן האמצעי‪ .‬וזה‬
‫אמרם במררש )ויק״ר פי״ג( את הגמל ואת‬
‫הארנבת ומ׳ ואת ההזיר זה איום שאינה מגילת‬
‫את הצדיקים ולא מ שאיגה מגילת את הצייקים‬
‫אלא שהורגתם וכן במירש ויקחו אליך מרה אממה‬
‫תמימה אשר לא עלה עליה עול ומי כמו שהוא‬
‫מפורש במדרש‪ ,‬ומפגי כד יש לן* לרעת כי‬
‫מלכות רביעית מתולקת מן ג׳ מלמו* מ‬
‫שלשה מלמות יש להם חמד יחד‪ ,‬כי כל‬
‫שלשה יש להם חבור עד שגעשו כמו דבר אחד‪,‬‬
‫ועל ידי ג׳ מלמות כאשר הם מהד יש כאן‬
‫הממשלה לגמרי‪ .‬אכל מלכות רביעית אינה‬
‫מתקשרת עמהם ולה הממשלה בלבד‪ .‬לכן אמרו‬
‫)שם( כי שקולה מלכות רמעית עד כל אלו‬
‫שלש* ולכי דניאל ראה אלו ג׳ בלילה אחד‬
‫ומלמת רביעית בלילה אהד בפני עצמו‪ .‬ודי מה‬
‫להבין קצת »ז ענין י׳ מלמות‪:‬‬
‫פרק ככ‬
‫אחר שהתבאר לך כי האומה הזאת אשד בחר‬
‫בה הש״י היא עיקר המציאות בעולם‪,‬‬
‫ובשביל כך כאשר באו בגלות גחשב דבר גדול‬
‫מאוד שיהיה השועות בדבר שחוא עיקר העולם‪.‬‬
‫ובפ״ק דברכות )ג׳ ע״א( תגיא אמר ר׳ יוסי‬
‫פעם אהת גכגםתי לחורבה אחת מחורבות ירושלם‬
‫להתפלל ובא אליהו ז״ל ושמד לי על הפתח ואמר‬
‫לי בגי מה )בת( קול שמעת בחורבה אמדתי לו‬
‫שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי‬
‫שההרבתי את מתי ושרפתי את היכלי והגליתי‬
‫את מ י לבין האומות א״ל בגי חייך והיי ראשך‬
‫לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ג׳‬
‫פעמים אומרת כד ולא עוד אלא בכל זמן שישראל‬
‫נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונק אמן‬
‫יהא שמיה דכא מברך הקב״ה מנענע בראשו‬
‫ואומד אשרי המלד שמקלסין אותו כד ומה לו‬
‫לאב שהגלה את מיו למן האומות ואוי להם‬
‫לבגים שגלו מעל שלהן אביהם ע״כ‪ .‬אין טטק‬
‫כי החמידימ כמו ד׳ מטי המ משתמשים בבת קול‬
‫משמתו נביאים אחרונים‪ ,‬וכיש כאשר היה המקום‬
‫מיוחד לדבר ז* שהיתר‪ .‬חורבה אחת והיא‬
‫מחורבת ירושלים‪ ,‬שהחורבה מצד עצמה במה‬
‫שהיא גבדלת מן מ י אדם גגליס לשם דברים‬
‫עליונים ומוס המקום לחיות גשמע לשם בת קול‪,‬‬
‫נצח‬
‫קי‬
‫ישראל‬
‫פרקכב‬
‫ואליהו ז״ל נגלה ש ם כמו שמוכן להיות נגלה ש ם‬
‫ל מ ל א כ י ש ר ת ל ש ב ח ש ב ח זה‪ ,‬ש ל א י ו כ ל ל ש ב ח‬
‫ב ת קול‪ .‬ונראה מ ה ש א מ ר ש ה י ה ב ת קול מ נ ה מ ת‬
‫ולקלס בריאה א ת בוראה ב מ ע ל ה מ ה ש ל א נ מ צ א‬
‫מכירין‬
‫לבריאה‬
‫כיונה‪,‬‬
‫שהיונה‬
‫מפני‬
‫והנקבה‬
‫הזכר‬
‫אחת‬
‫ז ה א ת ז ה ביותר אין לזכר כי א ם נ ק ב ה‬
‫אתו‪ ,‬ו מ ה ש ה ש ״ י ע ו ש ה‬
‫לקלס‬
‫לבריאה‬
‫ישראל‬
‫א ת שמו‪ .‬ולכך‬
‫יש‬
‫מזומנים‬
‫שהם‬
‫מ י ו ח ד ת לו‪ ,‬ו מ פ נ י כ ך ה ז כ ר מ צ ט ע ר א ח ר ז ו ג ת ו‬
‫ומוכנים‬
‫ש ה י א מ י ו ח ד ת לו‪ .‬ו ל פ י כ ך א מ ר ש ש מ ע ת י ב ת ק ו ל‬
‫שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא עד עולם‬
‫כיונה שהוא מנהם אחר זוגתו בעבור‬
‫העליון ה ו א עולם הבא‪ ,‬אבל המלאכים אי א פ ש ר‬
‫מ י ו ח ד ת לו‪ ,‬כ ך ה ש ״ י נ ו ה ם א ח ר י ש ר א ל‬
‫להם שיקנו מ ע ל ת עולם הבא‪ ,‬שאין למלאכים קנין‬
‫שמנהמת‬
‫שהיא‬
‫מעלה יותר שהם נשארים‬
‫שהם מיוחדים לו יתברך‪.‬‬
‫ואמר‬
‫לו‬
‫אליהו‬
‫לא‬
‫זו‬
‫בלבד‬
‫שעה‬
‫כמו‬
‫שמעת‬
‫ואין‬
‫סובר‬
‫זה‬
‫כי‬
‫עיקר‬
‫כמו‬
‫ב פ ע ל ואין קונין מ ד ר י ג ה י ו ת ר‬
‫בראיות שכליות‬
‫התבאר‬
‫נמצאים‬
‫שהם‬
‫גדולה‪,‬‬
‫מופתיות‪,‬‬
‫שכבר‬
‫שאם‬
‫אין‬
‫יים‬
‫ה פ ס ד אין הויה כי השלם לא יתהוה‪ ,‬לכך א צ ל‬
‫דבר כמו זה שהוא ב״ה וישראל הם עיקר‬
‫שאין ה פ ס ד לא שייך בם הויה אחרת‪.‬‬
‫כוונתו‬
‫כי‬
‫שאתה‬
‫לעולם ה ב א יכולין לברך כך א מ ן‬
‫יהא‬
‫בעולם‬
‫הזה‪,‬‬
‫ג׳‬
‫אבל‬
‫בכל‬
‫פעמים‬
‫המלאכים‬
‫כ ו ו נ ת ו ש ל הש׳׳י בעוה״ז‪ ,‬ל כ ך בכל יום א ו מ ר ת‬
‫ו ד ב ר ז ה ר מ ז ו ח כ מ י ם ב מ ד ר ש )במד״ר ם׳ כ׳( ג ״ כ‬
‫כך ג׳ פעמים ע ר ב ובקר וצהרים כי מ ש ך הזמן‬
‫כ ע ת יאמר ליעקב ולישראל מ ה פעל אל לעתיד‬
‫הוא ע ר ב ובקר וצהרים‪ .‬ולא עוד א ל א כשנכנסים‬
‫לבא יהית מחיצתן של ישראל לפנים ממחיצות‬
‫אמן‬
‫המלאכים ומלאכי השרת שואלים אותם מ ה הורה‬
‫לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬פירש כי השבח הזה שהוא‬
‫‪1‬‬
‫י ה א ש מ י ה ר ב א מ ו ר ה ע ל מ ע ל ת ישראל‪ ,‬כי בו‬
‫לכם ה ק ב ״ ה זהו כ ע ת יאמר ליעקב ולישראל מ ה‬
‫נזכר‬
‫מ ה ש ל א נזכר בשום שבח‪ ,‬שאומר שהוא‬
‫פ ע ל אל‪ .‬ולכך כאשר‬
‫ולעלמי‬
‫מברך‬
‫לעלם ולעלמי עלמיא ר״ל בכל העולמות‬
‫עלמיא ובזה מ ד ר י ג ת ישראל יותר ק ר ו ב אל הש״י‬
‫א ף ל ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬ל פ י כ ך א מ ר ו ז ״ ל ) ש ב ת קי״ט ע״ב(‬
‫מן המלאכים‪ ,‬ולפיכך יש כאן קנאה כי ה ש ב ח הזה‬
‫כ ל ה ע ו נ ה א מ ן י ה א ש מ י ה וכוי ק ו ר ע י ן ל ו ג ז ר ד י ן‬
‫ש ל שבעים שנה‪ ,‬כי גזר דין ש ל שבעים ש נ ה הוא‬
‫אינו ראוי ל מ ד ר י ג ו ת המלאכים‬
‫ולכך יש לומר‬
‫המלאכים‬
‫כ ל ז מ נ ו ש ל א ד ם ב ע ו ל ם הזה‪ ,‬ו ב ע ו ל ם ה ז ה א י ן‬
‫השתנות לו מפני שנגזר על‬
‫שבעים‬
‫עולמו‬
‫כל‬
‫שהוא‬
‫ע ו ל ם ה ז ה כ י ע ו ה ׳ ׳ ב י ו ת ר ב מ ע ל ה מ ן ה ע ו ל ם הזד*‬
‫וכאשר‬
‫אמר אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם‬
‫ולעלמי עלמיא‪ ,‬וממנו יכול לבטל הגזירה ש ל ע׳‬
‫שנד‪ -‬ולפיכך לא מצינו בכל השבחים שמתחיל‬
‫ביוד העתיד לומר אמן יהא שמיה ר ב א מברך רק‬
‫ש ב ח זה‪ ,‬כ י י ר י ד ה ע ת י ד מ ו ר ה ע ל ע ו ה ״ ב ‪ ,‬ו כ מ ו‬
‫ש א מ ר ו ז ״ ל )סנהדרין צ״א ע״ב( א ז י ש י ר מ ש ה ש ר ל א‬
‫נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה‪.‬‬
‫ו י פ ה א מ ר ו ) ת ו ס ׳ ברכות ג׳ ע״א( ש ל כ ך ה ש ב ח ה ז ה‬
‫בלשון א ר מ י שלא יבינו‬
‫שאינם‬
‫אותו‬
‫מלאכי‬
‫השרת‬
‫מבינים בלשון ארמי שלא יקטרגו עלינו‬
‫כ ש א נ ו מ ש ב ח י ם ש ב ח כזה‪ ,‬ו א י ן ס פ ק ש נ מ צ א ד ב ר‬
‫זה‬
‫ולפיכך‬
‫ש נ ה ‪ ,‬ל כ ך ב ע ו ל ם ה ז ה א י ן ב ט ו ל לו‪ ,‬כ י‬
‫א ם מ ן העוה״ב העליון שיש ה ש ת נ ו ת אל גזירת‬
‫ב מ ד ר ש חכמים‪ .‬והפי׳ ועא‬
‫כי‬
‫אי‬
‫אפשר‬
‫מזכירין‬
‫בלשון‬
‫אשר‬
‫הזה‬
‫ומסולק‬
‫הוא‬
‫נבדל‬
‫מהם‪,‬‬
‫מן‬
‫ודבר זה ענין ע מ ו ק ‪:‬‬
‫אמר אשרי המלך‬
‫ואמר מ ה לו לאב‬
‫משלחן‬
‫לעלם‬
‫שמקלסין אותו כך‬
‫שהגלה‬
‫את‬
‫בניו‬
‫אביהם‪ ,‬כי אין‬
‫שבח למעלה מן השבח‬
‫ע ד עולם‬
‫לתת‬
‫שמגיע‬
‫העליון‪ ,‬ואין ראוי‬
‫שבח ז ה ר ק אל ישראל בלבד מ ה שהם עומדים‬
‫ומוכנים‬
‫לעולם הבא‪ ,‬ו מ צ ד ה ז ה ל א ה י ה ראוי‬
‫להם שיהיו נ פ ר ד י ם מ ש ל ח ן אביהם‪ .‬והתבאר לך‬
‫השנוי‬
‫אשר יש בעולם מ צ ד גלות ישראל‪ ,‬ואין‬
‫זה נחשב חסרון במה‪ ,‬ר ק כי נ ח ש ב חסרון בדבר‬
‫שהוא‬
‫עיקר בונת הש״י ע ד שדבר זה כאלו כל‬
‫העולם‬
‫ב ט ל ‪ .‬וזד‪ ,‬מ פ נ י ש ה ו א י ת ב ר ך ה ע ל ה א ל‬
‫ישראל‬
‫ו מ צ ד הזה ה י ה ראוי שיהיה כאן הקשר‬
‫העלול ע ם ה ע ל ה לגמרי‪ ,‬וכאשר נ פ ר ד העלול מן‬
‫העלה‪,‬‬
‫על זה יאמר‬
‫ומה לו לאב שהוא העלה‬
‫שהגלת א ת בניו משלחן אביהם ו נ ע ש ה פירוד זה‬
‫שהוא‬
‫שנוי אשר אין ראוי ש י ה י ה כלל‪ ,‬ויותר‬
‫נצח‬
‫פרק ע‬
‫שנחשב הזרבן ב״ה הסרת אל בל המציאות וכמו‬
‫שהתבאר למעלה בפרק ט׳ במה שאמד שאני‬
‫חורבן ב״ה דאפילו מלאכי השרת בכו‪ ,‬שתראה‬
‫מזה גודל ההשתנות שהוא בעולס עד שהדבר זה‬
‫גודם השתנות לעליונים ולתחתוגים‪:‬‬
‫ובפרק אין דורשין)חגיגה י״ג ע״ב( כתוב אחד‬
‫אומד שש בגפים לאחד שש מפיס לאחד‬
‫וכתוב אחד אומד ארבע כנפים לאחד ארבע‬
‫מפיס לאחד לא קשיא כאן בזמן שביד‪ .‬קיים וכאן‬
‫בזמן שאת ב״ה קיים כביכול נתמעט כנפי החיות‬
‫הי מנייתו אתמעט אמר רב חנינא אמר רב אותן‬
‫שאומרת בהן שירה כתיב הבא בשתים יעופף‬
‫וקרא זד‪ ,‬אל זה ואמר וכתיב התעיף עינו בו‬
‫ואיננו ורבנן אומדים אותם שמכסות בהם דגליהם‬
‫שנאמר ורגליהם דגל ישרה אי לאו דאמעט מנא‬
‫הוה ידעי ודלמא דגלאי ואחוי דאי לא תימא‬
‫הכי ודמות פניהם דמות אדם ה״נ דאמעט אלא‬
‫דגלאי ואהוי ליה הכי השתא התם בשלמא אפי‬
‫אורחא לגלוי קמי רביד‪ ,‬אלא כרעיה לאו אורח‬
‫ארעא לגלוי קמי רביד‪ .‬כתוב אחד אומר אלף‬
‫אלפים ישמשוגיה ורבוא רבבת קדמוהי יקומת‬
‫וכתוב אחד אומר היש מספד לגדודמ לא קשיא‬
‫כאן בזמן שב״ה קיים וכאן ממן שאין ב״ה קיים‬
‫כביכול גתמעטו פמליא ע״כ‪ .‬כבר אמדגו לו‬
‫פעמים הרבה מאוד שאל תטעה כדברי חכמים‪,‬‬
‫שיש מעוט לעליונים בעצמם או שיהיה בהם‬
‫ההשתנות‪ ,‬רק בי בן הם נמצאיט אל העולם‬
‫בהשתנות בי הוא העולם אשד בו השתנו*‬
‫וקאמר ר׳ חנינא דאמעט אותן כנפיים שאומרים‬
‫בהם שירה אתמעטו‪ ,‬שהרי הכתוב אומר ובשתים‬
‫יעופף‪ .‬וביאר ענין זה כי יש לעליונים בחינה‬
‫מה שבו יש התדמות במה אל הסבה הראשונ*‬
‫כמו שנאמד על האדם )בראשית ם( כי בצלם‬
‫אלהים עשה את האדם‪ ,‬וכן הוא אצל המלאכים‬
‫כי יש להם התדמות במד‪ ,‬לבוראם‪ ,‬ודבר זד‪,‬‬
‫עיקר מעלתם שיש להם התדמות מה אל העלה‪.‬‬
‫ויש לוע גם כן עגת מה שבו ‪ m‬נבדלים מן‬
‫העלה יתבדו״ ולפיכו אמד בשתים יכסה פניו‪,‬‬
‫כי פנמ הוא הדבר שיש לו התדמות מה אל העלה‬
‫ישראל‬
‫קיא‬
‫יתבדו‪ .‬תה שהש״י הוא עלה לנמצאים כדמות‬
‫אדם אף שאין דמות ודמיון לו יתבדו״ מכל מקום‬
‫כך הוא נראה לנמצאים כדמות זד* כמו שאמר‬
‫)יחזקאל אי( על הכסא דמות כמראה אדם וכמו‬
‫שהתבאר בחבור דרו תיים ונאמר עליהם‬
‫דמות אדם להם ודבר זה עיקר אצל* ולכו‬
‫אמר בשתים יבמה פניו כי אצל הש״י אין‬
‫המציאות שלהם כפעל הגמור״ ולפיכו מכסה את‬
‫פניו בעבור‪ ,‬כי בפגים שם יש לו התדמות אל‬
‫העלה או אינו נמצא בפעל הגמור שא״כ היה לו‬
‫שתוף עם העלה ולכו כתיב כשתים יכסה פניו‪.‬‬
‫והכנסים הוא עצם מה שהוא מלאו‪ ,‬תה כי המלאך‬
‫פועל פעולתו במהירות כעמר שאין מ כבדות‬
‫החמרי‪ ,‬רק כאלו יש להם כנפי רוח ולפיכו‬
‫מתיחס למלאו כנפיים תה עצם המלאו שהוא‬
‫נשלח מן הש״י לעשות שליחו* ודבר זד‪ .‬מכסה‬
‫הפנים״ שאין נמצא הפנים שיש א ימית אל‬
‫העלה בפעל הנגלה רק מהות המלאי״ והמודד‪ .‬על‬
‫המהות הזה הם הכנפיים הוא מכסה הפנים שגו‬
‫ההתדמות אל העלה שאין נמצא ההתדמות הזה‬
‫בפעל הגמור ולכו אמר ובשתים יכסה פניו‪ .‬וכן‬
‫בשתים יכסה דגליו״ ריגל הוא הפו זה דהייגו‬
‫הדבר שבו הם גבדלים מן העל* וגקרא זה רגל‬
‫בעבור שהדגל הוא תדבר תמהות והשמל ובו הוא‬
‫גגדל לגמרי מן העל* וגם זה יש לו כסוי מפייס‬
‫שאין נמצא זה גפעל הגמור העלה מ מפגי שיש‬
‫לעלול דגר מד‪ .‬התיהמות אל העלה לגי ד״הםדת‬
‫יש לו גםוי מצד מהות המלא־ תהו וגשתים‬
‫יגםה רגליו‪ .‬ואמר וגשתים יעופף ודיל גי זה‬
‫אמתת עצמו הם כנפי* כי המפיס מיוחסים‬
‫למלאו לפי שהכנפיס מורים על הזרמות היותר‬
‫אל מה שהוא נשלה״ ובבנפיימ עושה השליתות‬
‫שנקרא בשביל זה מלאן־‪ .‬וכאלו אמר כי ג׳‬
‫מזיגות יש בהם״ הבתינת חאחת מצד העלה כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬והבחינה השנית מצד שהוא עלול‬
‫בעצמו‪ .‬המזיגה הג׳ מצד מהות עצמו‪ .‬ועל וה‬
‫אמר ובשתים יעופף‪ .‬ואמר כי אלו שתים דאמעטו‬
‫הם אותם שאומרת בהם שיר* ופירש זה כי‬
‫השירה היא השבח להקב״ה והמלאכים מורים על‬
‫נצח‬
‫קיב‬
‫ישראל‬
‫פרק כב‬
‫ש ב ח היוצר‪ ,‬ואלו כנפים א מ ע ט ו מ ש ח ר ב ב״ה‪ ,‬כי‬
‫רגליהם ש ל א ימצא חסרון עם הש״י‪ ,‬וכאשר יש‬
‫לא בא מהם הפעולה שראוי לבא מהם פעולתם‬
‫ח ס ר ו ן ב ע ו ל ם ה ז ה כ א ש ר ח ר ב ב׳יה ו ד ב ר ז ה נ ח ש ב‬
‫ומפני כך אלו כנפים שנאמר עליהם‬
‫נגלה‬
‫כשלימות‪,‬‬
‫יעופף ה ו א השליחות א ל פ ע ו ל ת ם וזהו‬
‫ובשתים‬
‫הישירה כ י פ ע ו ל ת ם ה ו א ש ב ח ה ש ״ י ו מ כ י ח ר ב‬
‫חסרון‬
‫והרי החסרון גגלה בפעל‪,‬‬
‫יתברך אל הנמצאים כאשר‬
‫וכאשר אין פעולתם בעולם כפי מ ה שראוי א ץ‬
‫חסרון‬
‫הוא‬
‫כבוד אליהם כי כן עגין ה ר ג ל ‪:‬‬
‫כלל‬
‫מורים על ש ב ח יוצרם כפי מ ה שראוי ולכך א מ ר‬
‫ובמדרש‬
‫זה‬
‫בעצמם‬
‫הדבר לדעת רבי חנינא בשביל חורבן ב״ה‬
‫א מ ע ט הכבוד‪ ,‬ולכך‬
‫החיות‬
‫ד א מ ע ט כנפי החיות מיום ש ח ר ב ה ב י ת ‪:‬‬
‫הנמצאים‬
‫בחסרון כי גלוי הרגלים דבר‬
‫ב״ה אמעטו‪ ,‬כי אז אין פעולתם כשלימות הגמור‬
‫ולכך‬
‫אמעט‬
‫דוקא‬
‫כנפי‬
‫שאומרים בהם שירה‪ ,‬אבל לומר א מ ע ט‬
‫)תנחומא( א מ ר ש ל כ ך מ כ ס י ן ר ג ל י ה ם‬
‫כנפי החיות שמכסים פניהם אין זה מעוט הכבוד‬
‫העגל‬
‫שמכסים פניהם שאין לעלול שתוף ע ם העלה ולא‬
‫ש נ א מ ר ו ר ג ל י ה ם ר ג ל ע ג ל ‪ .‬ו פ י ר ו ש זה כ י כ א ש ר‬
‫לומר‬
‫שלא‬
‫כדי‬
‫נזכר‬
‫יהא‬
‫עון‬
‫עשו י ש ר א ל א ת ה ע ג ל ובחרו ב ד מ ו ת שור‪ ,‬ש כ ל‬
‫אלהים‬
‫רצונם הוה להיות להם‬
‫ולכך‬
‫אחרים‪,‬‬
‫שייך בהם מ ע ו ט הבבוד‪ .‬גם‬
‫הכנפיים‬
‫דאמעט‬
‫שייך‬
‫לא‬
‫שמכסים בהם רגליהם שלא‬
‫יהיה נגלה ב מ ה ש י ש בהם מ ן החסרון‪ ,‬זה אינו‬
‫בחרו בדמות שור שהשוד מפני שהוא מן השמאל‬
‫כי דבר זה לא אמעט‪ .‬ולדעת רבנן יותר ראוי לומר‬
‫הכבוד‬
‫המרכבה‬
‫מן‬
‫מהשמאל‪,‬‬
‫שנאמר‬
‫ובשמאל השניות שהרי‬
‫אחת‪.‬‬
‫ואמרו‬
‫דבק‬
‫באחדות‬
‫שבמרכבה‪,‬‬
‫היו‬
‫)יחזקאל א׳(‬
‫כי‬
‫השם‬
‫מפני‬
‫אומרים‬
‫השור‬
‫כי‬
‫שהוא‬
‫יתברך‬
‫שהשור‬
‫צורה‬
‫כמו‬
‫הוא‬
‫זאת‬
‫השוד‬
‫דאמעט‬
‫הכבוד‪ ,‬כי הרגל‬
‫הימין‬
‫היא‬
‫וכאשר‬
‫ח ר ב ב׳׳ה ש א מ ע ט ה כ ב ו ד א מ ר כ י ר ג ל‬
‫בשמאל‬
‫אינו‬
‫שלהם‬
‫ופני‬
‫שאר‬
‫החיות‬
‫דאמעט‬
‫בשמאל‪,‬‬
‫ולכך‬
‫הדברים‬
‫להשמט‬
‫יכולים‬
‫שחרב‬
‫הוא‬
‫שהוא חסרון הכבוד‬
‫חסרון‬
‫ולכך‬
‫נגלה‪,‬‬
‫אמר‬
‫כנפי החיות דמכםות בהם רגליהם ואלו‬
‫ברורים מאוד‪ .‬וכן‬
‫מה‬
‫הבית כתיב היש מספר‬
‫שאמר‬
‫קודם‬
‫לגדודיו ולאחר‬
‫מ ן ה מ ר כ ב ה ולעבוד אותו‪ .‬ולפיכך החיות א ר ב ע ת‬
‫ש ח ר ב א מ ע ט פ מ ל י א ש ל מעלה״ א ע ״ ג ש ל א נ מ צ א‬
‫ל ג ל עגל‪ ,‬כ י ה ר ג ל נ ב ד ל י ם ב ו מ ן ה ע ל ה‬
‫דבר זה בעצמו רק כי כך הוא גמצא אל הגמצאים‬
‫כמו‬
‫שבארנו לפני זה וכל א ש ר נבדל מ ן העלה‬
‫שלא נגלה להם כשלימות כבוד מלכותו‪ ,‬ולפיכך‬
‫נוטה‬
‫לשניות‪ ,‬לכך רגליהם ב פ ר ט רגל עגל כי‬
‫א מ ר כאלו א מ ע ט ח״ו פמליא שלו וכך נגלה אל‬
‫רגליהם‬
‫העגל הוא השור מן המרכבה שהיא בשמאל אשר‬
‫העולם‪ .‬וזה כי כ א ש ר אין ב ״ ה ש ה ו א היה היכל‬
‫נמצא‬
‫המלך כמו שהתבאר‪ ,‬אמעט ג״כ שאין הש״י גגלה‬
‫באחדותו‬
‫א ף כי בוודאי א צ ל חש״י אין‬
‫השמאל‬
‫בהם‬
‫נבדל‬
‫ב מ ה מן העלה‪.‬‬
‫בשביל זה דבר‬
‫יתברך‪,‬‬
‫שאינם‬
‫ומפני כי‬
‫דביקים‬
‫ודבר זה הם מכסים שלא נמצא בפעל‬
‫ה נ ג ל ה והיינו כ מ ו ש א מ ר בגמרא כי כסוי ה ר ג ל‬
‫בכבוד‬
‫מלכותו‪,‬‬
‫שנוי‬
‫וחסרון כלל ולא שייך בו לומר כך‪ ,‬מ כ ל‬
‫מקום‬
‫קודם ש ח ר ב ב״ה היו הנבראים מקבלים‬
‫הוא מ ה שיש בהם מן החסרון מ ה שהם נבדלים‬
‫כבוד מלכותו כפי שלימות מעלתם‪ ,‬וכאשר חרב‬
‫העלה‪ .‬ולפיכך א מ ר ג״כ כי מכסים רגליהם‬
‫ב ״ ה אין הש״י נ ג ל ה להם ב כ ב ו ד מ ל כ ו ת ו כ א ש ר‬
‫ש ל א יהא נזכר עון העגל‪ ,‬פי׳ כי אילו היה נ מ צ א‬
‫והבן‬
‫מן‬
‫דבר זה בפעל הנגלה היה נגלה‬
‫החטא‬
‫בפעל‬
‫הנגלה‪ ,‬א ב ל א ח ר ש מ כ ס י ם רגליהם היינו מ ה ש ה ם‬
‫נבדלים‬
‫הדברים כי הם דברי א מ ת ברורים‪:‬‬
‫והתבאר‬
‫מן העלה לכך לא נמצא גם כן בפעל‬
‫ה ח ט א ש ל ישראל‪ ,‬והבן הדברים האלו כי דברים‬
‫ברורים הם‪ .‬ו ל ד ע ת רבנן‬
‫שמכסים‬
‫חסר העולם הזה מ ן ב״ה‪.‬‬
‫אמעט‬
‫שתי‬
‫כנפים‬
‫רגליהם‪ ,‬וזה כ י הכנסים ש ה ם מכסים‬
‫וכל זה ברור‪,‬‬
‫לך כי חסרון בית קדשינו ותפארתינו‬
‫נ ח ש ב חסרון אצל העליונים‪ ,‬ו א ץ זח‬
‫ר ק מ צ ד ה מ ק ב ל כי בודאי אין שנוי לעליונים ר ק‬
‫שכך‬
‫כבודו‪.‬‬
‫נמצא הש״י אל עולם הזה ש ל א כשלימות‬
‫ויאמר כך כאשר לא‬
‫נמצאו‬
‫בשלימת‪,‬׳‬
‫נגח‬
‫פרקכב‬
‫ובמעלתן מצד המקבל‪ ,‬כי טוף טוף יש בהם‬
‫מזינה זאת שנראה כך אל המקבל הוא האדם‪.‬‬
‫ואין זה נחשב דבר קטן אבל תוא תשוב דבר‬
‫גדול‪ ,‬כי דבר זה עיקר כאשר הוא נמצא כך אל‬
‫המקבל‪ ,‬כמו שתמצא שהאדם קרא שמות לכל‬
‫הנמצאים מזו נראה כי הכל נחשב כפי מה שהוא‬
‫אל המקבל הוא האדם‪ .‬ואף אל השיי קרא שם‬
‫וכמו שאמר במדרש )ויק״ר פי״ם( כאשר קרא‬
‫האדם שמות לכל מפני שהכל נהשכ כפי מה‬
‫שהוא אל האדם שהוא המקבל אמר לו הקב׳יד‪ ,‬ומה‬
‫שמי אמר לו ה׳ אמר הקב״ה זה שמי שקרא לי‬
‫אדם‪ ,‬אשר מזה תכץ ותדע כי הכל היא כפי מה‬
‫שהוא המקבל ועא האדם‪ .‬לכן כאשר הש׳׳י נמצא‬
‫אל המקבל הוא האדם בענין אחד נאמר אתו‬
‫עליו‪ ,‬ודבר זה ביארנו במקומות הרבה מאוד‬
‫בחבור באר הגולה )באר די( ושאר מקומות‬
‫ומזה תובל ללמוד החסרת שגמצא בעולם‬
‫הזח מצד חסרת ב״* כי אף על הקב״ה‬
‫אמרו דאמעט פמליא שלו באשר אן הש״י נמצא‬
‫כשלימות כבודו אל הנמצאים נאמר כך שכך‬
‫הוא גמצא לעולם‪:‬‬
‫ובפרק בתרא דםוטה )מ״ח ע״ב( תגן מיום‬
‫שחרב מ ת המקדש בטל השמיר וגופת‬
‫צופים ופסקו אנשי אמנה מישראל שנאמר הושיעה‬
‫ה׳ כי גמר חסיד וגר רשביג אומד משום רבי‬
‫יחושע ממם שחרב ב״ה א ן יום שאת מ קללה‬
‫ולא ירד הטל לברכה ובטל טעם חפירות רבי יוסי‬
‫אמד אף בטל שומן הטירות רבי שמעת ‪ p‬אלעזר‬
‫אמד הסהרה בטלה את הטעט ואת הריה‬
‫המעשרות בטלו שומן הדגן והכמים אמרים‬
‫הזנות וכשפים כלו את הכל ע״מ המשגה הזאת‬
‫בא לבאר לך‪ ,‬כאשד נחרב הבית שנמשד אחד‬
‫זה חסרון בעולם הזה במה שב״ה שלימות לבל‬
‫העולם‪ ,‬וכאשר הרב ב׳׳ה היו התחתונים נבדלים‬
‫מן העליונים‪ .‬כי ע״י ב״ה שועא בתחתונים יש‬
‫להם לתחתונים דביקות וחבור בעליונים‪ ,‬ולסיבד‬
‫היתד‪ ,‬הבדכ* וה שאמר משחרב הבית בטל‬
‫השמיד ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה באלו‬
‫שלשה דבייס נזכרו כל הברכות תה כי השמיר‬
‫ישראל‬
‫קמ‬
‫היה בו כח חזק ועז כמו שמפרש בנמר*)גסין ס י ח‬
‫ע״ב( והוא נגר םורא כשמניחין אותו על מלע‬
‫מתבקע ממנו הסלע״ ואין סמק שזה ממני הכה‬
‫הגדול שיש לו‪ ,‬והמו זה נופת צופים שהוא מתוק‬
‫בתכלית המתיקו* עד שאלו ב׳ דברים אשד הם‬
‫שתי מזות דשכים שזה עז בתכלית וזה מתוק‬
‫בתכלית ובטלו לגמרי מן העולם‪ .‬וכל הדברים‬
‫אשר בעולם יש בהם א מ ת זה שהוא החוזק או‬
‫א מ ת המתיקו* ועל כל פנים יש לו דבר מה‬
‫מהם‪ ,‬ואם אלו שגיהם בטלו לגמרי כמו כאשר‬
‫חרב ביה נחםרו כמה דברים שיש בהם מן העזות‬
‫והתוקף והפן זה המחיקות והרכו* ואחר כך אמר‬
‫ופטקו אשי אמנה דבר זה ענק שלישי שפטקו‬
‫אשי אמנה וזה שגוי באדם עצמו‪ ,‬ובזה היה כל‬
‫העולם מקבל חםרון אם בוהות טבעי הדברים‬
‫אשר נכללו באלו שני דברים אשר אמרנו׳ ואם‬
‫האדם עצמו והכן זה מאוד‪.‬‬
‫ואמר א ן יום שאן מ קללה‪ ,‬כי בבטול‬
‫ביה בטלה הברכה מן העולם ובל‬
‫יום קללתו מדובה משל הבת‪ .‬וביאור זה בי‬
‫השגוי גורר אחריו שנוי‪ ,‬ולטיכך כאשר חרב ביה‬
‫היה זה גורם קללה במה שקבל העולם השתנות‬
‫ויציאה חוץ מן המדד כמו שאמרנו‪ ,‬תה גורר‬
‫אתריו עוד שנוי יותר‪ ,‬ולכד כל יום קללתו מרובה‬
‫משל ראשמ׳ ודברים אלו ברורים שנמשד אחר‬
‫שנוי שנוי יוחד‪ .‬ולא ירד לברכת אחר שאמר‬
‫שלא היה יום שאין בו קללת ואת״כ אמר שאו‬
‫היה כרבה כעולם‪ ,‬ונכלל זה בשני דברים שלא‬
‫ירד הטל לברכה ונטל טעם הטירו* ואלו שני‬
‫דברים תם מחולקים‪ ,‬כי הטל הוא בליל* וטעם‬
‫הטירות מכת השמש שנותנת טעם בטירות‬
‫שנאמר )דברים ל״ג( וממגד תבואות שמש וכאלו‬
‫אמר שלא הית ברכת לא כלילת ולא ברבת‬
‫מום‪ .‬ומה שאמר ר מ יוסי אף בטל שומן הטירות‪,‬‬
‫טי׳ כי השומן גוף הדבר‪ ,‬ודיל לא שהיה תםרון‬
‫בטעם וכיוצא מ ה שהם אבות בלבד אבל היה‬
‫חסרון בגוף הדבר‪ ,‬תה שאמר שנטל שומן הטירות‬
‫כי השומן הוא גוף הדבר‪ ,‬כי הדבר שהוא כחש‬
‫בטל מגופו אבל דבר שהוא ש ת יש לו גוף ע״כ‬
‫נצח‬
‫קיד‬
‫ישראל‬
‫פרקכב‬
‫ד ב ר זד‪ ,‬ק ל ל ה ב פ נ י ע צ מ ו ‪ .‬ו ק א מ ר ר ש ב ״ א ה ט ה ר ד ‪,‬‬
‫ולפיכך קאמר דקאי על סדרא דקדושא ואמן יהא‬
‫נ ט ל ה ט ע ם ה פ י ר ו ת והריח‪ ,‬ור״ל כ א ש ר היו נוהגים‬
‫דאגדתא‪ ,‬כי ע״י זה מביא הברמז‬
‫ה י ה ת ט ע ם ת פ י ר ו ת ו ר י ה ת פ י ר ו ת קיים‪,‬‬
‫בטהרה‬
‫רבא‬
‫שמיה‬
‫העליון‬
‫מעולם‬
‫לעולם הזה כי‬
‫לא‬
‫זאת הברכה‬
‫ה ט ו מ א ה והזוהמא הפך ה ר י ח וכן הטעם‪ ,‬כי‬
‫שייך ב ה הפסק כלל‪ .‬ובשניהם אנו אומדים קדיש‬
‫ה ר י ה הוא ש מ ר י ה ריה ה ט ו ב וכן ה ט ע ם שנותן‬
‫לעלם‬
‫ולעלמי עלמיא וכן ביהא ש מ י ה ר ב א אנו‬
‫ט ע ם ט ו ב לאדם‪ ,‬וכמו ש ה ת ע ו ב והזוהמא משוקץ‬
‫אומרים מברך לעלם ולעלמי עלמיא‪ ,‬ולא ת מ צ א‬
‫כי‬
‫וסרוה‪ ,‬כ ך צריך אל הריח ו ה ט ע ם ה ט ה ר ה וכאשר‬
‫בשני‬
‫זה בשום שבח בעולם ר ק‬
‫אלו‪,‬‬
‫שבחים‬
‫ומשוקצין‬
‫בעבור כי אלו ב׳ שבחים בפרט משבחים הקב׳׳ה‬
‫בטלה‬
‫מ צ ד עולם העליון‪ ,‬ועל ד ב ר ז ה ה ע ו ל ם ע ו מ ד מ צ ד‬
‫ה ש ו מ ן ו ז ה ו כ מ ו ש א מ ר ו ז ״ ל )תענית ט ׳ ע״א( ע ש ר‬
‫שהש״י‬
‫מ ב ר ך העולם ה ז ה מ ן ע ו ל ם העליון‪ .‬ועל‬
‫בשביל ש ת ת ע ש ר ‪ ,‬נ מ צ א כי ה מ ע ש ר גורם הרבוי‪,‬‬
‫זה תקנו אלו ב׳ שבהים בפרט בלשון ארמי‪ ,‬כי‬
‫שהיא‬
‫לשון ארמי אינו מכלל ש ב ע י ם לשונות המיוחדים‬
‫בטלה‬
‫דבר‬
‫הבריות מתועבין‬
‫ה ט ת ר ה והיו‬
‫זה נטל הריח והטעם‪.‬‬
‫כאשר אין מ ע ש ר‬
‫ולפיכך‬
‫והמעשרות‬
‫בטל‬
‫השומן‬
‫הרמי‬
‫ר ק י ש כ א ן כ ת י ש ו ת כ מ ו )שמואל ב׳ י״ג(‬
‫מדוע‬
‫כ כ ה אתר‪ ,‬ד ל ‪ .‬ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם כ י ת ז נ ו ת‬
‫והכשפים‬
‫ב ט ל ו ה כ ל ‪ ,‬פ י ׳ ד ב ר זד‪ .‬כ י ה ז נ ו ת ה ו א‬
‫יציאה מן הסדר‪ ,‬ומפני זה בכל מקום כאשר ירצה‬
‫הכתוב לומר שסרו מן הש״י אחר אלהי נכר אמר‬
‫ו ז נ ו א ה ר א ל ה י נ כ ר ה א ר ץ ו ד ב ר זד‪ ,‬ב ט ל א ת הכל‪.‬‬
‫וכן‬
‫הכשפים‬
‫הוא‬
‫ענין‬
‫הכשוף‬
‫שמבטל‬
‫והכשפים‬
‫בטלו‬
‫זממגהגו‬
‫ש ל עולם‪.‬‬
‫דברים‬
‫יציאה‬
‫מן‬
‫הסדר‪,‬‬
‫סדר הטבעי‬
‫הכל עד‬
‫שהבל‬
‫כי‬
‫ולכך‬
‫יוצא‬
‫והמשנה הזאת נזכרו‬
‫כל‬
‫הזנות‬
‫מסדר‬
‫בהם‬
‫לכל אומה ואומה׳ וכבר בארנו ד ב ר ז ה ל מ ע ל ה‬
‫כי השבח הזה הוא מגיע ע ד עולם העליון והוא‬
‫כולל ה כ ל ואינו מיוחד‪ ,‬לכן ראוי ש י ה י ה ה ש ב ח‬
‫הזה‬
‫וכל ש א ר הלשונות כלם ה ם לשונות מיוחדים חוץ‬
‫מ ל ש ו ן א ר מ י ‪ .‬ו י ד א ה מד‪ ,‬ש א מ ר א מ ן י ה א ש מ י ה‬
‫רבא דאגדתא‪ ,‬הוא מ פ נ י כי ראוי זה ל ה ג ד ה שהיא‬
‫ת ו ר ה כי על ידי הקדיש שהוא אחר ה ת ו ר ה בפרט‪,‬‬
‫יש לאדם דביקות יותר על ידי קדיש שאחר התורה‬
‫עד‬
‫וכן‬
‫ה י ה מ ח ס ר העולם ע ד ש נ מ צ א ח ס ר ב כ ל ואי א פ ש ר‬
‫לפרש ייתר‪:‬‬
‫ובגמרא‬
‫קאמר‪,‬‬
‫אמר‬
‫בלשון שאינו מיוחד‪.‬‬
‫ראוי‬
‫בלשון הקודש מפני כי לשון הקודש לשון מיוחד‪,‬‬
‫גדולים מ א ו ד אי א פ ש ר ל פ ר ש יותר‪ ,‬ר ק‬
‫ת ע מ ו ד על תדברים א ש ר אמרנו‪ ,‬איך חורבן ב״ה‬
‫ואינו‬
‫שיהיה‬
‫שהביא הברכה והקיום מעולם העליון‪:‬‬
‫י ש ב מ ד י )ילקוי׳ש משלי תתקנ״א( נ ד י ב י ע מ י ם‬
‫נאספו ע ם אלהי א ב ר ה ם וגו׳ מ א ו ד נ ע ל ה א י מ ת י‬
‫שמו של ה ק ב ״ ה מ ת ע ל ה בשעה שישראל נאספים‬
‫רבא‬
‫וכל יום קללתו‬
‫לבתי כנסיות ובתי מ ד ר ש ו ת ונותנין ש ב ח וגדולה‬
‫חבירו‬
‫בבקר‬
‫להקב׳יה א מ ר ר ׳ י ש מ ע א ל ב א ו ת ה שעד‪ .‬כ ש ש ו מ ע י ן‬
‫מי יתן ע ר ב ובערב ת א מ ר מי יתן בוקר‬
‫ה ג ד ה מפי ח כ ם ואח״כ עונין אמן יהא ש מ י ה ר ב א‬
‫אלימא בוקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף‬
‫באותה‬
‫שרת‬
‫ואזיל א ל א ע ל מ א א מ א י קאי א ס ד ר א ד ק ד ו ש א ועל‬
‫באו וראו ע ם זו ש י צ ר ת י בעולם ב מ ה ה ן מ ש ב ח י ן‬
‫אמן יהא שמיה רבא דאגדתא שנאמר ארץ עיפתה‬
‫הקב״ה הוד והדר‬
‫מרובה משל‬
‫תאמר‬
‫שנאמר‬
‫אותי‬
‫שעה הקב״ה שמח‬
‫ב א ו ת ה שעד׳‬
‫ואמר‬
‫מלבישין‬
‫למלאכי‬
‫נ א מ ר ברוב ע ם ח ד ר ת מ ל ך ע״כ‪ .‬הרי‬
‫כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל‬
‫לכך‬
‫ה א א י כ א סדרים ת ו פ ע מאופל ע״כ‪ .‬וביאור ז ה כי‬
‫מ ב ו א ר כי ה ש ב ח הזה ש ה ו א מ ב ר ך לעלם ולעלמי‬
‫ה ע ו ל ם הזד‪ ,‬ה ו א מ ק ב ל מ ן ה ע ו ל ם ה ע ל י ו ן ‪ ,‬ו ד ב ר‬
‫ג״כ‬
‫עלמיא‪ ,‬מיוחד ל מ ע ל ת ה ת ו ר ה‬
‫אשר‬
‫היא‬
‫לך‬
‫זה אין בטול לו ולא יפול ת ח ת הבטול כלל ועל‬
‫מעולם העליון כ א ש ר בארנו‪ .‬ולכך ביארנו שצריך‬
‫ד ב ר ז ה קאי עלמא‪ .‬כי כ א ש ר ב ט ל ב ״ ה ש ע ל ידו‬
‫שמבואר‬
‫היתה‬
‫דבר‬
‫ה ב ר כ ה ב א ה ל ע ו ל ם ׳ א ב ל עדי‪-‬ין ל א‬
‫בטל‬
‫ז ה ש ה ע ו ל ם הזה מ ק ב ל מ ן ה ע ו ל ם העליון‪.‬‬
‫שנים מקרא ואחד תרגום‬
‫לומר‬
‫בחבור‬
‫אלו‬
‫ב׳‬
‫התפארת‬
‫דברים‬
‫)פי״ג(‬
‫האחד‬
‫בו‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫ברכה‬
‫כמו‬
‫והבן‬
‫השני‬
‫עוד‬
‫כי‬
‫קדושה‬
‫פרק בג‬
‫כנגד קחש ובתו‪ ,‬ולכו מזכיר תהלה מדרא‬
‫דקדושא ואמן יהא שמיה רבה מברך דאגדת*‬
‫ואלו שני דברים ביחד ד& סדרים לעולם הזה‪,‬‬
‫כי על ידי קדושה יש לעולם הזה דביקות בעולם‬
‫העליון שהוא קדוש‪ ,‬ומפני כו הוא מקבל הברכה‬
‫מן עולם העליון שהוא יתבדו מבורו לעלם‬
‫עלמי עלמיא‪ .‬וכאשר ב״ה היה בעולם היה מקבל‬
‫ישראל‬
‫ברכה ע״י ב״ה שהוא קדוש שוזיה דביקות לעולם‬
‫הוה בעולם הקדוש‪ ,‬אבל כאשר אק ב״ה צדין‬
‫האדם אל סדר קחשה שעל ידי ^דושה הזאת‬
‫יש לעולם דביקות בעולם הקדוש‪ ,‬ועל ידי אבץ‬
‫יהא שמיה דבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא באה‬
‫הברכה מעולם העליון לעולם הזה ועל זה קאי‬
‫עלמא‪:‬‬
‫פרק כג‬
‫התבאר לד כי חורבן ב״ד‪ ,‬הוא הסרת העולם‬
‫לתחתונים ולעליוגים‪ ,‬ולכד צדד‬
‫שיהיה הנהגת האדם על ענין זה כפי שהוא ענין‬
‫העולם ויהיר‪ ,‬גוהג באבילות על דבר ז* וכאשר‬
‫יש אבילות על ירושלים‪ ,‬ומה גראה כי יש הפסד‬
‫וחסרון בעולם ולכד הוא חוזר אל הסדר‪ .‬חד‪,‬‬
‫שכתוב )ישעי׳ ס״ו( שישו אתה משוש כל‬
‫המתאבלים עלי* ר״ל כי המתאבלים עליה בשביל‬
‫החסרון שהגיע לעוה״ז ועל זה הוא מתאבל‪ ,‬וכבד‬
‫התבאר שכל דבר שיש בו שגוי כמו זה הוא חוזר‬
‫אל הסדר‪ ,‬לכד שישו אתה משוש כל המתאבלים‪.‬‬
‫אבל אם איגם מתאבלים וכאלו לא היה כאן‬
‫חסרון‪ ,‬וכאשר אין כאן תסדון אין כאן חזרה‪.‬‬
‫ובברכות )ל׳ ע״ב( פ׳ אין עומדין לחתפלל‬
‫אלא מתיד כובד ראש ובגמרא מה״מ וקאמד רב‬
‫גחמן בר יצחק דכתיב עבדו את ה׳ מדאה וגו׳‬
‫מאי וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה‬
‫ע״כ‪ .‬וביאר ענין זה‪ ,‬כי המתפלל אל הש״י מורה‬
‫על שהאדם עלול מן העלה שהרי צריד אל השם‬
‫יתברד׳ ומפני כד אין עומדין להתפלל אלא מתור‬
‫כובד ראש‪ ,‬להראות שהוא עלול מן העלה ושהוא‬
‫צדד אל חעלה בתפילתו‪ .‬ובברייתא קאמר אין‬
‫עועדין להתפלל אלא מתיד שמחה של מצו*‬
‫ופליגי ברייתא אמתניתין דםבידא אין עומדין‬
‫להתפלל אלא מתיד מבד ראש‪ .‬וביאור מחלוקת‬
‫זה כי כאשד האדם הוא עלול מן העלה יש לו‬
‫כ׳ בחיגו* הבחיגה האחת כי במה שהוא עלול‬
‫הגה הוא גבדל מן העלה וראוי שיקבל יראתו‬
‫ופוזת עליו‪ ,‬והבחינה השניה כי אין ספק בי העבד‬
‫יש לו צירוף אל אדון שלו‪ .‬ולפי דעת שניהם‬
‫התפילה מורה על שהאדם עלול אל הש״י ונתלה‬
‫בו‪ ,‬ולכו התנא דמתניתין יש לעמוד מתוו יראה‬
‫לתפילה שהעלה נבדל מן העלול ולכו יש לעמוד‬
‫מתוו יראה וכובד ראש‪ ,‬ולברייתא צ י ד לעמוד‬
‫מתוץ שמחה של מצוה׳ ‪*,‬צד הכהינה השניה‬
‫שהעבד יש לו צירוף אל האדון והוא עבד לאדון‬
‫הבל וזהו צירוף וחבור אל העלה יתבדו‪ ,‬לכו‬
‫יש לעמוד מתח־ שמחה של מצוד• ששמה בשביל‬
‫שחוא עבד מקבל גזירותיו ומצותיו עליו וזהו‬
‫המזיגה השגיה שיש לעלול עם העל* למתגיתין‬
‫עתפא היראה משום שזה עמדה הוא אל הש״י‬
‫לגמרי כאשר ירא לפניו‪ ,‬ולברייתא שמחה עדיפה‬
‫כמו שהתבאר‪ .‬ויש לפרש בפשוטו כי התפילה‬
‫הוא שנכנמ לעמוד לפני הש״י‪ ,‬והנכגט לפגי המלך‬
‫ראוי שיכנפ באימה וביראה‪ ,‬ולכד אין עומתן‬
‫להתפלל אלא מתוך כובד ראש‪ ,‬ובברייתא קאמר‬
‫אין עומתן להתפלל אלא מתיר שמהה של מצוה‪,‬‬
‫כי ע״י השמחה שהיא שלימות הנפש ועל ית זה‬
‫השמנה שורה עליו והוא עט הש״י ודבר זה‬
‫ברור‪:‬‬
‫ושם אמרו עוד אמי הוה יתיב קמיה דרבה חזא‬
‫דחוי בדה טובא אמר ליה וגילו ברעדה‬
‫כתיב רב ירמיה מ י יתיב קמיה דר׳ וירא חזי‬
‫דהוה בדח טובא אמד ליה לא מביר מר בכל עצב‬
‫יהיה מותר א״ל תפילין קא מנחגא ע״כ׳ כד הוא‬
‫גרפת רב אלמפ והוא נבונה‪ .‬וביאור זה מה שאמר‬
‫נצח‬
‫קטז‬
‫מנהנ*‬
‫תפילין‬
‫ישראל‬
‫פרקכג‬
‫אמרנו‬
‫מפני שכבר‬
‫ל מ ע ל ה כי‬
‫בסמוך ודבר זה ענין נ פ ל א מ א ו ד מאוד‪ ,‬והשיב‬
‫לו תפילין מ נ ח נ א כמו ש ה ת ב א ר ‪:‬‬
‫אין ראוי שיהיה האדם אשר הוא עלול ב ש מ ח ה‬
‫כלל ר ק יהיה עליו י ר א ת העלה‪ ,‬לכך א״ל תפילין‬
‫לפרש עוד כי מ ה ש א מ ר לא סבר מ ר בכל‬
‫ויש‬
‫עצב יהיה מותר‪ ,‬ר צ ה בזה כי האדם הזה‬
‫מנחנא‪ ,‬פי׳ כי התפילין ש ם ח׳ נקרא על האדם‬
‫)דברים כ״ח(‬
‫כדכתיב‬
‫וראו‬
‫כל‬
‫עמי הארץ‬
‫כי‬
‫הוא המרי גשמי אין ראוי אליו השמחה‪,‬‬
‫אשר‬
‫ש ם ה ׳ נ ק ר א עליך ויראו מ מ ך ואמרו אלו תפילין‬
‫כ י ה ש מ ח ה ש י י כ ת א ל ה נ פ ש ה נ ב ד ל ת ואין ה א ד ם‬
‫ש ל ראש‪ ,‬והם כ ת ר ע ל ה א ד ם ו פ א ר עליו‪ .‬ואמר‬
‫נבדל במעלתו ר ק ה ו א חמרי גשמי‪ ,‬ומפני שהוא‬
‫ה נ ה א ף שראוי מ ח מ ת שהאדם עלול לכך צריך‬
‫ח מ ר י גשמי אין ראוי לו השמחה‪ ,‬ובעצבות ש ל ו‬
‫שיהיה‬
‫עליו י ר א ת העלה‪ ,‬מ ״ מ אני ש מ ח ב ע ל ה‬
‫יש לו מותר‪ ,‬והיינו כי כ א ש ר ב ד ע ת ו ש ה ו א ב ע ל‬
‫עצמה‬
‫מ ה שהוא יתברך אדון לי ושמו יתברך‬
‫ח ו מ ר חסר אז ה ש ״ י מ מ ל א חסרונו כ מ ו ש ה ת ב א ר‬
‫נ ק ר א עלי והוא ת ה ל ת י ותפארתי ומזה ה צ ד ראוי‬
‫הם‬
‫זה השיב‬
‫ועל‬
‫תפילין מנחנא‪ ,‬כי התפילין‬
‫אל‬
‫מורים על שיש באדם ג״כ מדריגות השכל שהוא‬
‫ה א ד ם ה ש מ ח ה ב מ ה ש ה ו א עלול‪ ,‬כ י ה ש מ ח ה ה ז א ת‬
‫ולכך ראוי אל האדם התפילין ד ב ר שיש‬
‫אל‬
‫האדם השמחה‪ ,‬שאין לומר שאין ראוי‬
‫נבדל‬
‫היא מ צ ד העלה‪ ,‬בשביל כי הש״י שהוא העלה הוא‬
‫בו‬
‫ת פ א ר ת ו והוא כ ת ר על ראשו והם התפילין וראוי‬
‫ואל״כ שיש באדם מ ד ר י ג ת השכל ה נ ב ד ל לא היה‬
‫אמרו תפילין‬
‫ראוי אל התפילין‪ ,‬ולכך התפילין ה ם על ה ר א ש‬
‫שישמח‬
‫בכתר‬
‫ובפאר הזה ולכך‬
‫מ נ ח נ א ‪ .‬ו כ ב ר א מ ר נ ו ג ״ כ ל פ נ י זה‪ ,‬כ י מ צ ד ש י ש‬
‫לאדם‬
‫אל‬
‫צירוף‬
‫העלה ראוי‬
‫אליו‬
‫השמחה‪,‬‬
‫והצירוף ה א מ ת י הם התפילין אשר ש ם ה׳ נקרא‬
‫עליו‪ ,‬ומפני כ ך ראוי אל ה א ד ם ה ש מ ח ה בתפילין‬
‫ב פ ר ט מד‪ ,‬ש ה מ צ ו ר ‪ ,‬ה ז א ת ה י א ע צ ם ה צ י ר ו ף ש י ש‬
‫ל ו א ל הש״י‪ .‬ו א ב י י כ א ש ר י ת י ב ק מ י ה ד ר ב ה מ פ נ י‬
‫שהיד‪ ,‬ת ל מ י ד ו ו ה ו א ב ד ה ק א מ ר ל י ה ר ב ה ו ג י ל ו‬
‫ברעדה‪,‬‬
‫קדושת אלהים שהרי התפילין הם קדושים‪,‬‬
‫ששם‬
‫יד הם נגד חלב ששם הנפש‪ ,‬ולפיכך אמר תפילין‬
‫מנחנא‪,‬‬
‫והמצור‪ ,‬ה ז א ת ל א ד ם ל פ י‬
‫שיש‬
‫באדם‬
‫הנשמה והשכל הנבדל‪ ,‬ומצד הזה ראוי לו ה ש מ ח ה‬
‫מצד‬
‫שלימות הנפש‪ .‬ודבר זה ג״כ ברור מאוד‬
‫ואמת בלי ספק‪ ,‬כי התפילין אשר ה ם לאדם ה ם‬
‫מ צ ד שיש לאדם ה נ ש מ ה והשכל ומצד הזה ראוי‬
‫לו‬
‫ולא קאמר ליה בכל ע צ ב יהיה מותר‪,‬‬
‫מ פ נ י ש ה י ה ת ל מ י ד ואינו ר ב אין עליו להחמיר‬
‫ה נ ש מ ה ה נ ב ד ל ת והשכל‪ ,‬וכן התפילין של‬
‫ועוד‬
‫ה ש מ ח ה ודי בזה‪:‬‬
‫אמר ש ם רבי יוחנן משום רשב״י אסור‬
‫כ״כ‪ ,‬ר ק כי לכל הפחות לא ישמח כ״כ רק יהיה‬
‫לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ש נ א מ ר‬
‫רעדה‬
‫ע ם הגילה‪ ,‬ולכך א מ ר ל י ה וגילו ב ר ע ד ה‬
‫אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה אימתי ימלא‬
‫כתיב‬
‫שיהיה עם הגילה רעדה‪ .‬אבל ר׳ ירמיה‬
‫שחוק פינו בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה ׳ ל ע ש ו ת‬
‫לאו ת ל מ י ד ו ד ר ׳ זירא היה‪ ,‬ש ה ר י קראו מ ר ש א מ ר‬
‫עם אלה אמרו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק‬
‫לא סביר מ ר בכל עצב יהיה מותר‪ ,‬ור״ל‬
‫פיו כי ש מ ע ה מ ן ר ׳ יוחנן רבו‪ .‬ביאור זה כי ה א ד ם‬
‫היה‬
‫בעוה״ז אין ראוי ש י מ ל א ש ח ו ק פיו‪ ,‬כ י מ ה ש מ מ ל א‬
‫חכם ויש לו לדקדק במצות מאוד‪ ,‬ולכך קאמר‬
‫שחוק‬
‫שהוא בפעל‬
‫בכל ע צ ב יהיה מ ו ת ר ולא ישמח כלל בכל אשר‬
‫הגמור‪ ,‬ולא כך ה ש מ ח ה שהוא שייך בלב ד כ ת י ב‬
‫בעל‬
‫הוא‬
‫ליה‬
‫שבכל‬
‫בדעתו‬
‫ע צ ב יהא מ ו ת ר ולא ישמח כלל כי‬
‫כי‬
‫האדם אין‬
‫נ ח ש ב לכלום והוא‬
‫פיו הוא‬
‫בשביל‬
‫השלימות‬
‫)תהלים וי( נ ח ת ש מ ח ה ב ל ב י ‪ ,‬א ב ל ה ש ח ו ק‬
‫בשביל ז ה יהיה לו מ ו ת ר ש י ש‬
‫בפעל כאשר יש לו שחוק‪ ,‬ולכך א מ ר אסור שימלא‬
‫ל ו ש כ ר ע ל זה‪ ,‬ו ז ה ב ש ב י ל ש ה ו א י ו ד ע ב ח ס ר ו נ ו‬
‫ש ח ו ק פ י ו ב ע ו ל ם הזר‪ -‬כ י ה ש ח ו ק ש ה ו א ב פ ע ל‬
‫ולכך מ ת ע צ ב בחסרונו וראוי הוא להשלמה‪ ,‬אבל‬
‫לגמרי‪ ,‬ודבר זה אינו ר א ד לעולם הזה כלל‪ ,‬כי‬
‫מבקש‬
‫המדריגה הזאת אינו בעולם הזח לפי ש ה א ד ם אינו‬
‫בהשלמתן‪ ,‬לכך אין מ ק ב ל השלמה‪ ,‬ודבר זה יתבאר‬
‫כ ש ל י מ ו ת ו ב פ ע ל ‪ .‬ר ק ל ע ת י ד ‪ ,‬ואז נ א מ ר א ז •ימלא‬
‫רימה‬
‫השמח‬
‫ותולעת‪,‬‬
‫הרי‬
‫בדעתו שהוא‬
‫שלם‬
‫ואינו‬
‫נצח‬
‫פרקכג‬
‫שחוק פינו כי יאמרו הגדיל ה׳ לעשות על אל*‬
‫כי כאשר יהיה לעתיד והגדיל עם אלה מה שלא‬
‫היה קודם שלא היה האדם בפעל השלימו* לכך‬
‫אן השחוק שהוא שמחה כפעל רק השמחה היה‬
‫לו שעיקר השמחה בלב ואנו בפעל‪ ,‬רק לעתיד‬
‫א יהיה בעולם השהוק‪ .‬ומה שאמרו שאסור‬
‫למלאת שחוק פיו בעולם הזה אנו מצד חחורבן‪,‬‬
‫שהרי אמרו אסור שימלא שחוק פיו בעולם הזח‪,‬‬
‫ודבר זה משמע אף בשעת בנץ הבית אסור‬
‫למלאת שחוק פיו בעולם הזה עד שיהיה העולם‬
‫כשלימות בלא חסרון‪ .‬אבל מה שראוי לאדם מצד‬
‫חורבן בית קדשינו ותפאדתינו‪ .‬אם באנו לעשות‬
‫כמו שראוי להוות גוהג האדם כמו שאמרנו‪ ,‬הרי‬
‫לא היה נשאר לו חיים לגמרי‪ ,‬כדאמריגן בפ׳ חזקת‬
‫הבתים )ב״ב ם׳ ע״ב( כשחרב בית באחרונה רבו‬
‫פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות‬
‫יין נטפל להם ר״י א״ל בני מפני מה אן אתם‬
‫אוכלים בשר ואין שותים יין אמרו לו נאכל בשר‬
‫שממנו מקריבץ על המזבח ועכשיו בטל ונשתה‬
‫יין שממגו מגמכץ על גבי מזבח ועכשיו בטל אמר‬
‫להם א״כ לא נאכל לחם שכבר בטלו מנחות וכו׳‬
‫עד שתקו אמר להם בני בוא ואמר לכם שלא‬
‫להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר גגזרה גזירה‬
‫להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאץ גוזרץ גזירה‬
‫על הצמר אלא אם כן רוב הצמר ימלץ לעמוד‬
‫כה אלא אמרו חכמים אס אדם סד מתו בסיד‬
‫משייר מ דבר מועט וכמה אמה על אמה אמר‬
‫רב חםדא כנגד הפתח עושה אדם כל צרכי מעודה‬
‫ומשייר בה דבר מועט מאי היא כסא דהרםנא‬
‫שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו׳ תדבק לשוני‬
‫לחכי מאי על ראש שמחתי זח אפר מקלט שבראש‬
‫חתנימ אמר ליה רב פפא לאמי היכי מנח לה‬
‫אמר ליה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון‬
‫לשום פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלים‬
‫זוכה ורואה בנחמת ציץ שנאמר שישו אתה משוש‬
‫כל המתאבלים עליה ע״כ‪ .‬הרי לך כי הפדושימ‬
‫היו אמרים כי דאי שלא לאכול בשר ושלא‬
‫לשתות יין מפני שהיו קרבין על גבי המזבח‪ ,‬וזה‬
‫בעביל להודיע כי הכל הוא בשביל חש״י ולא‬
‫ישראל‬
‫קיז‬
‫בשביל האדם‪ ,‬בי הבשר ננדא שיהיה קרב על‬
‫המזבה והיין לנםך אותו על המזבח‪ ,‬ולכך עתה‬
‫שאץ מנםכין היין ואין מקריבץ הבשר על חמזבח‬
‫ראוי הוא שיתבטל האדם מאכילת בשר ומשתייה‬
‫יין אחד שבטל הקרבתו על המזבח‪ .‬דק שאין‬
‫גוזרין גזירה על הצבור דק אם דוב הצבור יכולים‬
‫לעמוד בו‪ ,‬שאם אין רוב הצבור יכולים להתקיים‬
‫אין כלל כאן קבלת הגזירה‪ ,‬שצריך שיהיו מקבלים‬
‫הגזירה הרוב וכאשר אין רוב הצבור יכולים‬
‫לעמוד אף על גב שרוצה איזה אדם לקבל דבר‬
‫שהוא קשה אין כאן קבל* כי ‪ p‬כל דרכי התורה‬
‫ראויים לקבלה ואין דבר בתודה שהוא כגגד‬
‫האדם‪ ,‬ולפיכך אי אפשר לגזור דבר שאין לו‬
‫קבלה אל הרו*‬
‫אלא שכך צריך להיות שלא ישכח ירושלים‬
‫כלל כמו שאמד אם אשכחך ירושלים‬
‫תשכח ימיגי כי ירושלים הוא עצם ועיקר מעלת‬
‫העולם‪ ,‬ודבר שאינו עיקר ועצם יש בו הסרה‬
‫והסתלקות‪ ,‬אבל דבר שהוא עיקר אין שכחה בדבר‬
‫שחוא עיקר‪ .‬ולבך אמר תשכח ימיני שאי אפשר‬
‫לשמה באדם דבר שהוא עיקר כמו הימין‪ ,‬כי‬
‫דבר שאינו עיקר אין האדם משגיח עליו ויש בו‬
‫חשכח* לא דבר שהוא עיקר‪ ,‬וירושלים הוא‬
‫עיקר העולם‪ .‬ולפיכך אין ראי לשכוח ולעשות כל‬
‫צרכיו כשלימות כאלו היה ב״ה קייס‪ ,‬שא״כ עושה‬
‫עצמו שלם אחר שהוא באמת חסד כמו שהתבאר‪.‬‬
‫ולפיכך אדם סד ביתו בסיד ומניח אמה על אמד‪,‬‬
‫שאינו סד‪ .‬וכגגד הפת* והטעם שחוא מגד הפתח‬
‫כי אס לא כן ויהיה במקום אחר הרי בטל אתו‬
‫מקצת אצל השאר ואץ באן חסרה‪ ,‬אכל בגגד‬
‫תפתח שראוי ששם יהיה יפח ביותר‪ ,‬וגם כאשר‬
‫נכגס אן רואה רק זה המקום בלבד אץ לומד‬
‫בזה שהוא בטל אצל השאר‪ .‬ועוד בי הגוי שהוא‬
‫כנגד הפתח הוא גוי מותר‪ ,‬ואם יהיה גשאר הגוי‬
‫אשד הוא גגד הפתח יהיה כאן נוי ביותר‪ ,‬והנוי‬
‫היותר אין ספק שבטל‪ ,‬ולכך משייר אמה ע;‬
‫אמה נגד הפתח‪ .‬וכן מלס דמשייד דבר מועכ‬
‫וחוא כסא דהרםנא והוא מאכל חשוב ביותו‬
‫וראוי שלא יהוח כאן חשימת מותר׳ וכן צדע־י‬
‫ובת צדעא הוא נוי ביותר ראוי שלא יהיד‪: .‬־‬
‫נצח‬
‫קית‬
‫ישראל‬
‫פרקכג‬
‫יראה‪ .‬ומ״ש דמשייר דבר מ ו ע ט היינו דהוא מועט‬
‫יין‪ ,‬ר ז ה א י נ ו ד ה ת ם מ ו כ ח ד ל א ו ב ש י ר ש ה ו א ב י י ן‬
‫נשכח‬
‫אסור‪,‬‬
‫לא‬
‫בכמות אבל הוא השוב יותר‪ ,‬ובזה‬
‫ירושלים שהוא מקום אחד חשוב‪ .‬וקאמר מ א י על‬
‫ראש שמחתי‬
‫זהו‬
‫מקלה‬
‫אפר‬
‫ופירוש‬
‫וכר‪,‬‬
‫ד ו ק א מ ש ת ע י א ל א א פ י ל ו ב ל א יין‬
‫דקאמר‬
‫פירש‬
‫נמי‬
‫ש ם א מ ר ר ב הונא דנגדי ודבקרי שרי‪,‬‬
‫רש״י ז״ל ספינות שמושכין בחבל שאינם‬
‫ש ה כ ת ו ב אומר כאשר יש לחתן ש מ ח ה יש להזכיר‬
‫א ל א לכוון אותם ל מ ל א כ ה ודבקרי שמזמרין ב ש ע ת‬
‫ה ש מ ח ה ש ה י ה לו ונתבטל‪ ,‬ולכך א פ ר מ ק ל ה ב ר א ש‬
‫שחורשין‬
‫שאינו א ל א לכוון השוורים ל ת ל מ י ה ם‬
‫שהולכים‬
‫לקול השיר ש ע ר ב ל ה ם ודגרדי אסור‬
‫התנים כי האפר מקלה שבראש חתנים מורה על‬
‫בטול ה פ א ר ש ה י ה ראוי ו נ ע ש ה מזה אפר‪ ,‬כי אפר‬
‫ובין ש ל א על היין אסור והא ד ק א מ ר ב ט ל ה ש י ר‬
‫אותיות פאר שנתבטל הפאר ונעשה לאפר‪:‬‬
‫וקאמר‬
‫כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה‬
‫בנחמתה‪,‬‬
‫כבר אמרנו לך שהחסר הוא‬
‫ומקבל‬
‫הויה‪ ,‬והדבר ש ה ו א ש ל ם אין‬
‫שמתהוה‬
‫שאינו א ל א לשחוק ע״כ‪ ,‬ה ר י מ ו כ ח דבין על היין‬
‫מבית‬
‫המשתאות‪ ,‬נראה דלרבותא קאמר אפילו‬
‫בשעת‬
‫ש ת י י ת ה א ד ם ש ד ר ך ה א ד ם לזמר‪ ,‬וכאלו‬
‫היה דבר זה מנהג לאדם אפילו הכי א ס ו ר ‪:‬‬
‫ושם‬
‫ע ו מ ד ל ק ב ל הדיה ב א ש ר ה ו א ש ל ם ק ו ד ם ז ה ו א י ך‬
‫יתהוה‪,‬‬
‫ונתבאר גם‬
‫ודבר זה ענין ברור מאוד‬
‫כן בחבור היה‪ ,‬והמתאבל על ירושלים והרי הוא‬
‫בשביל‬
‫חסר‬
‫לראות‬
‫ירושלים‪,‬‬
‫שמתאבל זוכה‬
‫ובשביל‬
‫בנחמתה‪ ,‬כי החסר הוא ראוי אל קבלת‬
‫ההויה‪ ,‬כי ה ע ה ד ר ה ו א ס ב ת ההויה ו ד ב ר ז ה ידוע‪.‬‬
‫אבל‬
‫מי שאינו מתאבל על ירושלים והנה הוא‬
‫כאלו‬
‫הוא‬
‫יתהוה‬
‫שלם‪,‬‬
‫אמרנו‬
‫וכבר‬
‫כי‬
‫השלם‬
‫בבית חורבא‬
‫שנאמר‬
‫ישורר בחלון חורב ב ס ף כי ארזה ע ר ה א מ ר רבי‬
‫יצחק‬
‫המסוכך‬
‫בית‬
‫מתרועע אמר‬
‫בארזים‬
‫רב‬
‫אשי ש״מ כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל שנאמר‬
‫בסף‬
‫חורב‬
‫למשכילים‪,‬‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫והדברים‬
‫האלו‬
‫ידועים‬
‫למה אמר‬
‫אודגא‬
‫דשמעא‬
‫זימרא‬
‫תעקר‪ ,‬וזה מפני כי השיר הוא מיוחס ל מ ד ת הדין‬
‫לא‬
‫ו ל כ ך א י ן ר ו א ה ב נ ח מ ו ת ציון‪ ,‬ו ד ב ר ז ה‬
‫וכאשר מ ש ו ר ר ואין ראוי לו ה ש י ר ה‬
‫כ י לפי מ ד ת ה א מ ת והיושר ראוי‬
‫היה‬
‫שנחסר‬
‫בשביל חורבן קדשינו ותפארתנו‪ ,‬רק כי‬
‫אין הגזירה ח ל ה על דבר‬
‫שאין‬
‫הצבור‬
‫יכול‬
‫ליה‬
‫למר‬
‫לעמוד‪:‬‬
‫ובפ״ק‬
‫זמרא‬
‫בסיפא‬
‫קיל‬
‫שהרי הלוים היו משוררים דוקא ודבר זה ידוע‬
‫ב ר ו ר מ א ד ל מ י ש מ ב י ן ד ב ר זד‪ -‬ו ה ר י ת ת ב א ר לך‪,‬‬
‫עצמינו‬
‫אמר אודנא דשמע זמרא תעקר אמר רבא‬
‫דגיטין‬
‫)ז׳‬
‫ע״א(‬
‫שלחו‬
‫עוקבא זמרא מנ״ל דאםור ש י ר ט ט וכתב‬
‫ליד! א ל ת ש מ ח י ש ר א ל א ל ג י ל כ ע מ י ם ו ל ש ל ח ל י ה‬
‫למשכילים‪,‬‬
‫פ ו ג ע בו מ ד ת הדין‪ ,‬וכל ה ב י ת אשר ש ם השיר‬
‫חרב‬
‫מכח מדת הדין‬
‫שהתחלת‬
‫שמחריב‬
‫וקאמר‬
‫הכל‪.‬‬
‫החורבן ה ו א בסף‪ ,‬מ פ נ י ש ת ו א מ ק ו ם‬
‫ששם‬
‫הכניסה והיציאה לבית והוא‬
‫הבית‬
‫ש ש ם נ כ נ ס י ן ויוצאין‪ ,‬ו ל פ י כ ך ש ם מ ת ח י ל‬
‫עיקר‬
‫ישוב‬
‫החורבן‪ ,‬כ י מ ד ת הדין המחריב פוגע דוקא ב ד ב ר‬
‫מיושב יוסר‪.‬‬
‫שהוא‬
‫משבטלה‬
‫אמר‬
‫ולכך‬
‫במשגה‬
‫שם‬
‫סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות‪,‬‬
‫מהבא‬
‫בשיר ל א ישתו יין אי מ ה ה י א ה ״ א זמרא‬
‫ש כ א ש ר היו הסנהדרין יושבין ודגין ה י ה נ מ צ א‬
‫דמנא‬
‫אבל בפומא ש ר י קמ״ל ע״כ‪ .‬פי׳ מאחר‬
‫מ ד ת הדין בעולם‪ ,‬וראוי ג״כ ש י ה י ה ה ש י ר ב ע ו ל ם‬
‫שאין ש מ ח ה בישראל אין ראוי לישראל לשמוח‪.‬‬
‫וקאמר ולשלח ליה מהבא דכתיב בשיר לא ישתו‬
‫יין‪ ,‬ש מ ז ה ה כ ת ו ב מ ס י ק‬
‫)מ״ח‬
‫השיר‬
‫ע׳׳א(‬
‫דתנן התם‬
‫בפרק‬
‫משבטלה‬
‫בתרא‬
‫דםוטה‬
‫המיוחד‬
‫ואין‬
‫מ ד ת הדין ע ם בני אדם‪ ,‬ולכך‬
‫מדת‬
‫סנהדרין בטל‬
‫מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו‬
‫דמשום כך פריך ולשלח ליה מהכא‪ ,‬משום שאין‬
‫ר ק על היין ובתאי ק ר א בשיר ל א י ש ת ו‬
‫אין‬
‫ראוי‬
‫לה׳יות ה ש י ר ה נ מ צ א א צ ל ם ‪ ,‬כ י כ ל ש י ר ה ה ו א מ צ ד‬
‫וזה‬
‫יין‪ ,‬ו ל כ ך פ ר י ך ו ל ש ל ח מ ה כ א ‪ .‬א ב ל ל י כ א ל מ י מ ר‬
‫אסור‬
‫ל מ ד ת הדין‪ ,‬א ב ל כ א ש ר ב ט ל ה סנהדרין‬
‫שאמר‬
‫שם‬
‫אמר‬
‫הדין‪.‬‬
‫רבי‬
‫יוחנן‬
‫כל‬
‫השותה‬
‫יין בארבע מיני זמר מ ב י א ח מ ש פ ו ר ע נ ו ת‬
‫לעולם‬
‫שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו‬
‫מ א ח ר י בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל ו ת ו ף‬
‫נצח‬
‫פרקכג‬
‫והליל ויץ משתיחם ואת פועל ת׳ לא יביטו מת‬
‫כתיב אחריו ל‪ p‬גלת עמי מבלי דעת וכמדו מתי‬
‫רעב והמונו צחת צמא וישח אדם וישפל איש ומת‬
‫כתיב אחריו לבן הרחיבה שאול נפשה ע״כ‪ .‬וביאור‬
‫ענץ ז * באשר שותח יין בד׳ מיני זמר הרי דבר‬
‫זח חמשה ממי שמחה כי היץ עצמו הוא החמישי‪.‬‬
‫ולכד מביא חמשה פורענות לעולם‪ .‬כי כאשר‬
‫חוטא במ״ה לגמרי ושותה יין בד׳ מיני זמר‪,‬‬
‫וכבר ידוע מ חמשה מתיחמ למדת הדין כגגד יד‬
‫ה׳ הויה במקבד וכתיב שם )שמות טי( במומים‬
‫ומזמורים כגמלים כבקר ובצאן יכר כבי מאי‪.‬‬
‫ולכד מביא חמשה טורעגות לעולמ‪ .‬מסגי כי מרת‬
‫הדין הקשה שולט כאשר יחטא כמדת הדין כמו‬
‫שהתבאר‪ ,‬ואץ דבר חטא במדת הרץ מתר כמו‬
‫זה לשורר כאשר אין ראוי השירה והזמר* אע״ג‬
‫שהגאונים פמקו דלתת שיר ושבח להקב״ה‬
‫מותר מפגי שאין שיד של בשר ודם שיר‬
‫שלם ולכד הוא מותר‪ ,‬אבל שיר המלאכים הוא‬
‫שיר שלם ולכד אמעטו ממי חיות שלא לתת שיר‬
‫שלם‪ ,‬אכל שיר של שמחה שאמו להקכ״ה אסור‬
‫מדאי והוא חוטא במרת הדין׳ ולכד עוגשו כמו‬
‫שהתבאר וראוי לשמוע דברי חכמים המלמדים‬
‫את האדם לטו* אמנם לא ידעתי מגיץ דבר זה‬
‫כלל‪ .‬כי אם אנו באם לתת שיר ושבה להקכ״ה‬
‫דבר זה יש להיות בלא שתיית יץ‪ .‬כי איד יהיה‬
‫שבת ושיר להקב״ה בכלי זמר על השתי* והרי‬
‫אמרו )םנהודיז ק״א ע״א( כי התודה תוגרת שק‬
‫ואומרת עשוגי בגיד ככלי זמר שמגגגץ בתם‪ .‬וכי‬
‫השיר וחשבח להקב״ה גרע מזה שלא יתיר‪ .‬שם כלי‬
‫זמר‪ .‬ואלו לדידי צייתי לא היה זה כלל‪ ,‬ולדעתי‬
‫אף בשעה שב״ה קייס אסור להזכיר שמו כר‬
‫בשכרות׳כי אף בשעת התפילה אסור לעמוד לפגי‬
‫הקב״ה כאשר הוא שכור והמונע עצמו מוה תבא‬
‫עליו ברכה‪ .‬ואף כי מותר לברד ברכת המ»ץ אף‬
‫אם הוא שמד‪ .‬אץ זה ראה כי ברכת המזון מחדב‬
‫לברד וכתיב )דברים ‪n‬׳( ואכלת ושבעת וברכת‪.‬‬
‫ומאחר שברכת המזון בשמל אכילה יש לו לברר‬
‫אף אם הוא שכור‪ .‬אבל לתת שבח לחקב״ד‪ .‬מ ת ו ך‬
‫שכרות נראה שהוא אסור גמור‪:‬‬
‫ישראל‬
‫קיט‬
‫עוד שם בםר״ק רגיטץ אמר ליה דיש גלותא‬
‫לרב הוגא כלילא מג״ל דאםור אמר ליד‪.‬‬
‫מדרבגן יתגן בפולמם של אםפםיונוס גזרו על‬
‫עמדות חתנים ועל האירוס אדהכי קם רב הונא‬
‫לאפנוי אמר ליד‪ .‬דב חםדא קרא כתיב כה אמר‬
‫ה׳ הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפל‬
‫הגבוה הגבה השפל וכי מה עגץ מצנפת אצל‬
‫עטרה אל‪ $‬ממן שיש מצגפת בראש כ״ג עמדה‬
‫כראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ״ג‬
‫נסתלקה עטרה מראש כל אדם אדהבי אתי דב‬
‫הונא אשכתינהו דהוי יתבי א״ל האלקים מדרבנן‬
‫אלא תםדא שמר ותםדאין מילר רמנא אשכתיה‬
‫למר ברי׳ דדב אשי דתוי גדיל כלילא א״ל לא סבר‬
‫מר הסר המצגסת והרם תעטרמ אמר לית יומי׳‬
‫יכהן גחל בגברי מאי זאת לא זאת דרש רב‬
‫עוירה זמגץ אמר ליה משמיה דרב אמי בשעה‬
‫שאמר הקכ״ת לישראל הסר המצנפת והרם‬
‫העטרה אמרו מלאכי השרת לפני הקכ״ה זאת‬
‫להם לישראל שהקיימו במיני נעשה לנשמע אמד‬
‫להם לא זאת לישראל שהשפילו הגבוה והגביהו‬
‫את השפל והעמידו צלם בהיכל ע״כ‪ .‬הא דקאמר‬
‫רב חםדא קרא כתיבי אף על גב דבהדי׳ אמרינן‬
‫)םוטד‪ .‬מיני ע״א( בפולמוס של אםסםיוגום גזרו‪,‬‬
‫היינו שגזרו אף ממן שמת תמקדש קיים אבל‬
‫בשעת תורכן קרא כתי* ורש״י ז״ל טי׳ עטרות‬
‫ממש וכתבו התוספות שאץ נראה דאמרינו עלה‬
‫בסוטה בסרק כתרא לא שנו אלא של ורד ושל‬
‫הדם אבל של קנים ושל הילת מותר ע״כ ואין‬
‫דרד לעשות עמדת משל קנים ע״כ‪ .‬ויראה דאץ‬
‫זי‪ .‬קשיא כלל‪ ,‬חיאי אץ דרכו לעשות של קנים‬
‫ושל תילת כי בטני עצמן‪ ,‬אבל בודאי תיו מציירץ‬
‫הקנים ומיטים אותם עד שתיו נאים מאוד‪.‬‬
‫וכדפירש רש״י משמע‪ ,‬דקאמד כל זמן שהמצנסת‬
‫בראש כהן גדול עמדת בראש כל אדם‪ ,‬ואם‬
‫כפירוש התוספות שפרשו שתיו עושים מקום‬
‫לחתן לישב תחתיו מה עגץ זה לזה דתלה‬
‫במצגפת של כחן גחל‪ ,‬ועוד דקאמר מר ברית‬
‫דדב אשי גדיל כלילא לברתית עד דומיא דברן‬
‫גחל‪ ,‬ואם לא תית חמת כלל עטרת תועים‬
‫נצח‬
‫קכ‬
‫פרק כג‬
‫ל מ צ נ פ ת מר‪ .‬ש י י ך ד ו מ י א ב ז ה ד ק א מ ר ד ו מ י א ד כ ה ן‬
‫גדול‪ .‬וכך‬
‫פי׳ ב ז מ ן ש ה ע ט ר ה ב ר א ש כ ה ן ג ד ו ל ‪,‬‬
‫וזה מ ו ר ה על המדריגה האלהות שיש לישראל‪,‬‬
‫ומצד‬
‫ישראל‬
‫הזה יש לאדם מ ע ל ה גם כן מ ה שהאדם‬
‫שאינם‬
‫חפצים בבית מאחר שיש לפניהם במוחש‬
‫חסרון‬
‫הבית ואינם עושים ת ש ו ב ה להחזירו‪ .‬ו ל א‬
‫כך‬
‫ה ר א ש ו נ י ם ש ל א היה; ל פ נ י ה ם ב מ ו ח ש ח ו ר ב ן‬
‫ש ת א מ ר ש ל א היו הפצים בבית‪ ,‬ל כ ך ל א‬
‫הבית‬
‫ה ו א מ ל ך בתחתונים וראוי ל א ד ם ה ע ט ר ה הזאת‪.‬‬
‫היה זה כל כך‪ .‬וז״ש כי הראשונים העבירו א ת‬
‫כאשר אין ה מ ע ל ה ה ק ד ו ש ה האלקית הזאת‬
‫התקרה‪ ,‬כי חטאם שהיה גורם להחריב הבית דבר‬
‫לישראל‪ ,‬אין ע ט ר ה הזאת לאדם מ ה ש ה א ד ם מ ל ך‬
‫זה נקרא העברת ה ת ק ר ה בלבד‪ ,‬ולא בזה ש י ד‬
‫בתחתונים והוא בטילד‪ -‬משל זה כאשר יש מלך‬
‫ש ל א היו ח פ צ י ם ב ב י ת כלל ו ד ב ר זה ל א נ ק ר א‬
‫אבל‬
‫ב מ ד י נ ה אז יש כאן ש ר י ם ומושלים ע מ ו ג״כ‪ ,‬א ב ל‬
‫עקירת ש ו ר ש שאינם חפצים ב ב ״ ה כלל‪ .‬ד ק א ו ת ם‬
‫א ם א י ן מ ל ך ב מ ד י נ ה אז א י ן ג ״ כ מ ו ש ל י ם ל מ ט ה‬
‫שרואים במוחש לפניהם חסרון ב״ה ואינם עושים‬
‫ב מ ד י נ ה ‪ .‬וזד‪ .‬ש א מ ר א ם י ש מ צ נ פ ת ש ה י א‬
‫תשובה‪ .‬הרי כאלו אינם חפצים בו ודבר זה נ ק ר א‬
‫ממנו‬
‫המעלה‬
‫עמו‬
‫ה ק ד ו ש ה נמצאת‪ ,‬ראוי שיהיו‬
‫האלקות‬
‫ה מ ע ל ה ל מ ט ה מזר‪ .‬ד ה י י נ ו ע ט ר ת ב ר א ש כ ל‬
‫פעפוע משרשו‪:‬‬
‫ועוד‬
‫יש לך ל ד ע ת כי ב ״ ה מ צ ד‬
‫שיהיה ת מ י ד ולא יוסר כלל‪ ,‬וכך ראוי לפי‬
‫א ד ם כ א ש ר י ש מ צ נ פ ת ב ר א ש כ ה ן גדול‪.‬‬
‫וקאמר‬
‫בשעה‬
‫הקב״ה‬
‫שאמר‬
‫הסר‬
‫עצמו‬
‫ראוי‬
‫המצנפת‬
‫המושכל‪ ,‬ומאחר שכך הוא‬
‫סדר‬
‫וראוי‬
‫שיהי׳‬
‫והרם ה ע ט ר ה אמרו מלאכי ה ש ר ת לפני‬
‫נ מ צ א ע ת ה ב״ה לפי סדר המושכל‪ ,‬א ם אין אנו‬
‫הקב״ה רבש״ע וזאת להם לישראל שהקדימו נעשה‬
‫תשובה הרי אנו מחריבין ב״ה מעיקרא‪.‬‬
‫עושים‬
‫כאשר אנו‬
‫מחריבין‬
‫ומבטלין‬
‫סדר המושכל‬
‫לנשמע‪ ,‬ומפני ה ק ד מ ה הזאת ראוים לכתר ועטרה‪,‬‬
‫כי‬
‫ש ה ר י י ר ד ו ק ״ ך ר ב ו א מ ל א כ י ש ר ת ב א ו ת ה שער‪,‬‬
‫דבר זה נקרא פעפוע משרשו‪ ,‬כי סדר זה המושכל‬
‫שהקדימו נ ע ש ה לנשמע וקשרו לכל א ח ד מישראל‬
‫ה ו א שורשו‪ ,‬וכאשר אין מ ת פ ל ל י ן עליו זה נ ק ר א‬
‫שני כתרים א ח ד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע‪,‬‬
‫משרשו‪ .‬אבל הראשונים מפני שעל ידם‬
‫אמר‬
‫ועתה‬
‫המצנפת והרם העטרה‪ .‬ו כ ב י‬
‫הסר‬
‫פעפוע‬
‫לא ח ר ב ר ק עצים ואבנים שלפנינו‪ ,‬לא נ ק ר א זה‬
‫ראויים‬
‫שעקרו אותו מ ש ר ש ו וחלוק יש בין ה מ ח ר י ב דבר‬
‫ישראל לכתרים בשביל נעשה ונשמע‪ ,‬ושם פרשנו‬
‫שהוא לפנינו בלבד‪ ,‬או כאשר מגיע הבטול לעצם‬
‫בחבור‬
‫פרשנו‬
‫התפארת )פ׳‬
‫כ״ט(‬
‫כי‬
‫ה ט ע ם כי ל מ ה היה להם הכתרים ע״י נעשה ונשמע‬
‫הדבר‬
‫ע ״ ש ו ת מ צ א מ ב ו א ר ‪ .‬ו ע ל ז ה ה ש י ב הקב״ד‪ .‬ל א ז א ת‬
‫נ מ צ א ב ״ ה בעולם ואינו נ מ צ א ודבר זה ה ו א בטול‬
‫והשפילו הגבוה‪ ,‬לכך‬
‫ל ע צ ם ב׳יה‪ .‬ו ל פ י כ ך ה א ח ר ו נ י ם ש ל א ע ש ו ת ש ו ב ה‬
‫שהגביהו‬
‫לישראל‬
‫ראוי‬
‫לכך‬
‫השפל‬
‫שיהיה‬
‫שיהיה בטל גבהותם ג״כ מ ה ם ‪:‬‬
‫על האדפ להתאבל על חורבן ב״ה‬
‫ויהיה‬
‫מתאונן ומקונן על תורבנו ויתפלל שיחזור‬
‫ויבנה‬
‫זה‬
‫ב״ה‪,‬‬
‫כאלו‬
‫הוא‬
‫וכאשר‬
‫היה‬
‫אין‬
‫סבה‬
‫האדם‬
‫עושה‬
‫לחורבנו‪.‬‬
‫דבר‬
‫ובירושלמי‬
‫הראשונים העבירו א ת ה ת ק ר ה והאחרונים פעפעו‬
‫א ו ת ו ו כ ל כ ך ל מ ה ש ל א ע ש ו ת ש ו ב ה ‪ .‬ו ב י א ו ר ז ה כי‬
‫הראשונים א ש ר בשביל ח ט א ם נ ח ר ב הבית אין זה‬
‫רק‬
‫ה ע ב ר ת התקרה‪.‬‬
‫אין‬
‫תשובה‬
‫האחרונים‬
‫״ושים‬
‫אבל האחרונים שלא עשו‬
‫זה ר ק ע ק י ר ת השורש‪ .‬והטעם כי‬
‫אשר ראו לפניהם חורבן‬
‫י ר י ת ואין‬
‫ת ש ו ב ה לדחזיר א ת הבית‪ ,‬א‬
‫זה כ י א ם‬
‫;‬
‫מ ה שמחייב הסדר השכלי‪ ,‬שראוי שיהיה‬
‫נ מ צ א ב׳יה ב ע ו ל ם‬
‫דבר זה בטול לעצם‬
‫ב ״ ה ‪ ,‬וזה ש א מ ר כ י א ח ר ו נ י ם פ ע פ ע ו א ו ת ו ‪ .‬ו מ ה‬
‫שאינו‬
‫נותן לבו כלל על זה ואינו‬
‫נחשב‬
‫מי‬
‫מתאונן‬
‫על כבוד שמים‪,‬‬
‫כאשר‬
‫יראה‬
‫ארמין‬
‫זרים‬
‫על מרום דרים והדום רגלי בית אלקינו‬
‫חרב‬
‫ב ע ו נ י נ ו ‪ .‬א ך ב ד ו ר ה ז ה א ש ר א נ ח נ ו בו‪ ,‬ע ל‬
‫מ ה יתאונן האדם א ם על חורבן בית קדשינו‪ ,‬או‬
‫ע ל ב ט ו ל מ ח מ ד ע י נ י נ ו ה ו א ת ו ר ת י נ ו שהיתר‪ .‬ל נ י‬
‫ל מ ש י ב ה נ פ ש בגלתינו‪ .‬ואלו ש נ י ם ת ו ר ת אלהינו‬
‫ובית קדשינו הוא ת כ ל י ת הכל‪ ,‬כמו שאנו א ו מ ר י ב‬
‫יהי‬
‫רצון‬
‫שיבנה‬
‫ואב״‪.-‬‬
‫פ״ה(‬
‫בימינו‬
‫ותן חלקנו בתורתך‪.‬‬
‫ב״ה‬
‫וענין‬
‫איי‬
‫במהרה‬
‫‪-‬ני‬
‫‪T1U‬‬
‫פרק כד‬
‫ישראל‬
‫קנון‬
‫דברים שחבר אותם ביווד הוא דבר מופלג ועמוק‪ .‬וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע‬
‫ועתת אגו ערומים מכבוד ההורה שלא גמצא בגו לו ימיגו וזרוע צדקתו םמכתהו וגו‪ /‬וזו עיקר‬
‫לא תורה ולא חכמה וזעצגנו ככלי ריק או אם הכטחתינו ונחמתנו בגלותיגו אשר אין דבר טוכ‬
‫נתאונן על אנשי מעשה שאבת מן הארץ בעולם וקרובים הם ימי התשועה‪ ,‬כי דבר ברור‬
‫ונשארנו באין מחסה ומםבר‪ ,‬עד כי לגודל הוא ואי אפשר שיהיה השלם אשר נברא מן הש״י‬
‫חטדונינו זכינו לנחמה כדכתיב )ישעי׳ ג״ם(‬
‫עומד כך וכן יהי רצץ אמן‪:‬‬
‫פרק כד‬
‫מן המבואר כי גלות ישראל וחורבן בית קדשמ‬
‫ותפארתנו הוא שגוי בסדר העולם‪ .‬וידוע כי‬
‫הדבר שהוא יוצא מסדר העולם והוא בשינוי אין‬
‫קיום לו רק לפי שעה‪ .‬כי א״א שהוא יוצא מן הסדר‬
‫ויש לו קיום‪ ,‬שאם כן יהיה דבר היוצא מן הסדר‬
‫מסודר מאחר שהוא קיים כמו תדבר שהוא‬
‫מסודר‪ .‬ומפני כי לפי סדר המציאות ראוי שיהיה‬
‫כל דבר עומד במקומו אשד סדר לו השם יתברך‪,‬‬
‫ומכל שכן האומה הישראלית שהיא אומה יחידה‬
‫שאין לה דבוק וחבור כלל אל האומות מצד עצמה‬
‫שאין ראויה שתהא עומדת בתוכם׳ לכד נחשב‬
‫עמידת ישראל בין האומות שלא כמבע‪ .‬וכל‬
‫הדברים כעולם שאינם עומדים כמקום הטבעי‬
‫לד& והם יוצאים מן המקום המיוחד לבל אחד‪,‬‬
‫ועא שינוי ודבר זה הוא הפסד נחשב‪ .‬כי המקום‬
‫הוא קיום אל אשר הוא מקום אליו‪ ,‬כאשד מעיד‬
‫עליו מלת מקום שהוא לשון קיום‪ ,‬והיציאה מן‬
‫המקום שהוא קיומו הוא אבוד אל אשר הוא מקום‬
‫אליו‪ ,‬וכבר בארנו זה בהקדמה‪.‬‬
‫וזה שרמזו בחכמתט בגיטץ )פ״ח ע״א( במרק‬
‫המגרש וישקוד ה׳ על הרעד‪ .‬ויביאה עלימ‬
‫כי צדיק ה׳ אמר רבי חםדא דריש מרימר משוט‬
‫דצדיק ה׳ וישקוד על הרעה אלא צדקה עשה הקב״ה‬
‫על ישראל שהגלה גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה‬
‫קיימת דכתיב החדש והמסגר אלף חדש בשעה‬
‫שפיתחין נעשו הכל בחרשים והמסגר בשעה‬
‫שסוגרין אין פותחץ וכמה אלף עולא אמר‬
‫שהקדים שני שנים אל וגושגתס אמר ר׳ אחא‬
‫בד י‪!-‬קב שמע מינה מהרה דהקדוש ב״ה חתנ״כ‬
‫הויץ‪ .‬וביאר עגץ זה כמו שטרשגו בחבור גור‬
‫אריה כפ׳ ואתחנן‪ ,‬שאם עמדו ישראל בא״י במגץ‬
‫ומשנתם שוב לא היה מקום מיוחד להן‪ .‬וכאשר‬
‫גלו מן הארץ היו היו נאבדים כי היו כמו דבר‬
‫שאין לו מקום מיוחד והוא נאבד מיד‪ .‬אבל עתה‬
‫שהקדים שתי שנים קודם ונושנתם‪ ,‬אף אם היו‬
‫גולים ממנו והם בארץ אחרת‪ ,‬לא מר מקום זה‬
‫מאתם שהדי לא נגמר ישיבתם מה שראוי להיות‬
‫בארץ שהוא מקומם‪ .‬ואם כן הם כמו אדם שיצא‬
‫ממקומו והוא כארץ אחרת שעדיין שם מקום‬
‫הראשון עליו‪ .‬ואף כאשר גלו מן הארץ עדיין‬
‫ארצם מקום להם‪.‬‬
‫ומה שאמר הכתוב ונושנתם בארץ ואין ראוי‬
‫שיהיה בטול אל דברי השם יתברך‪.‬‬
‫ועוד למד‪ .‬הקדים דוקא שתי שנים לא פחות‬
‫ולא יותר‪ .‬כי דבר זה מפני כי שתי שנים‬
‫הם כמו גבול וטוף‪.‬של זמן של ומשנתם‪ .‬והגבול‬
‫בכל דבר גבדל מן הדבר עצמו‪ .‬ואיגו בחזקו‬
‫ובתוקפו בגבול כאשר הוא בעיקר‪ .‬ולפיכך כאשר‬
‫הגיע אל הגבול ואץ הישיבה בכוחה אז גלו‪.‬‬
‫וכתב ומשנתם בארץ דמשמע שיהיו שם כמגין‬
‫ומשנתם‪ .‬מאחר ששתי שנים אלו נחשבים גבול‬
‫של ונושגתס דבר שהוא גבול בטל אצל הדבר‬
‫עצמו‪ .‬ולפיכך בטל׳ אלו ב׳ שנים אצל עיקר‬
‫הישיבה כאלו ישבו שם ונושנתט‪ ,‬כי הגבול נמשך‬
‫אחר מף הדבר‪ .‬וטעם כי ב׳ שנים הם גבול‪ .‬מפני‬
‫כי מספר שלש שנים חס חשובים ביותר‪ .‬כמו‬
‫שתמצא כי חזקת הבתים ג׳ שנים )כ״ג ב״וז ע״א(‬
‫לכד מספר ג׳ איגם גבול רק מספר שתי שגיס‬
‫נצח‬
‫קכב‬
‫ישראל‬
‫פרק כד‬
‫שאינם נחשבים בעצמם לענין חזקה הם נחשבים‬
‫הוגלו‬
‫גגול‪ ,‬וכיון שגלו ש ת י ש נ י ם קודם ונושנתם ולא‬
‫מיוחדת הרי לא שייך אצלם שאינם במקומם‪ .‬אין‬
‫חיו ש ם כל מ ה שראוי שיהיו ש ם עדיין ש ם הארץ‬
‫זה קשיא כי שני דברים הם כי ד פ ר זה מועיל‬
‫עליהם עליהם א ף בגלותם ממנו‪ ,‬ולכך אין מקוים‬
‫ואבדתם מהרה‪ .‬אבל א ם ח״ו ישבו ש ם כל‬
‫בהם‬
‫זמן שלהם ש ו ב לא נקרא א״י מקום שלהם‪ ,‬והיה‬
‫ח״ו‬
‫מקוים‬
‫בהם‬
‫ואבדתם מהרה‪.‬‬
‫בכל העולם‪ ,‬וא״כ א ף אם‬
‫שאינם‬
‫מ״מ‬
‫בארץ‬
‫ישבו‬
‫בארץ א ח ר ת כאשר העולם כולו מקומם‪,‬‬
‫כיון ש א י נ ם יושבים‬
‫דבר זה היה א מ ד להם‬
‫בארצם‬
‫כי‬
‫המיוחד להם‬
‫ראוי‬
‫ארץ‬
‫להם‬
‫ו מ ע ת ה תוכל‬
‫הקדושה כמו ש ה ם קדושים‪ .‬ובזה שגלו מ ן הארץ‬
‫ל ד ע ת כי בלתי טבעי הוא הגלות לעמוד האומה‬
‫שתי‬
‫ולקמן‬
‫ב ס ד ר המציאות הוא לפי ש ע ה ב ל ב ד ולבסוף יחזור‬
‫ודבר‬
‫שנים קודם ל א בטל מ ה ם‬
‫היחידה• ש ל א ב מ ק ו מ ה ה מ ס ו ד ר ל ו ‪ ,‬ו א ם י ש ש נ ו י‬
‫הארץ‬
‫י ת ב א ר זה עוד‪.‬‬
‫זה‬
‫אל ס ד ר שלו‪ .‬וזה כ מ ו כל א ד ם ש י ו צ א מ מ ק ו מ ו‬
‫ראיה‬
‫לגליותינו‪,‬‬
‫מחייבת‬
‫ברורה‬
‫שיהיה‬
‫כי א ם היו ישראל‬
‫קץ‬
‫נשארים‬
‫ש ה ו א מ ס ו ד ר לו ולבסוף יחזור ל מ ק ו מ ו ה מ ס ו ד ר‬
‫בגלותם‪ ,‬היה א פ ש ר ל ו מ ר כי נ ס ת ל ק ה ש ם י ת ב ר ך‬
‫ואין ז ה נ ח ש ב שנוי גמור‪ ,‬כיון ש ב ס ו ף יחזור אל‬
‫מ א ת ם והם כמו ש א ר גויי הארץ א ב ל ע ת ה ש א י נ ם‬
‫שלו‪ .‬ולכך גלו שני שנים קודם‬
‫סדר‬
‫ונושנתם‬
‫בארצם והם ת ח ת ר ש ו ת אחרים‪ ,‬ועל דבר ז ה ל א‬
‫כדי שישאר עליהם ש ם מקומם שגלו ממנו‪ ,‬ואף‬
‫נבראת שום א ו מ ה ולשון והוא ש ל א כ ס ד ר העולם‪,‬‬
‫א ם אינם ב מ ק ו מ ם נ ח ש ב ז ה מקום ש ל ה ם כיון ש ל א‬
‫דבר זה א״א שיהיה כך תמיד ולא יהיה קץ לדבר‬
‫ש ם כל א ש ר היה ראוי להם שישבו שם‪.‬‬
‫זד‪ -‬ו ע ם ש א י ן ה ד ב ר ה ז ה ר ק לזמן‪ ,‬מ ״ מ א ם ל א‬
‫אבל שיהיו בארץ א ח ר ת ולא יחזרו כלל למקומם‪,‬‬
‫ש ה ש ״ י גזר ד ב ר זה על ישראל שיהיו ב ג ל ו ת ת ח ת‬
‫ישבו‬
‫דבר ז ה א ״ א כלל שאם כן מסולקים ה ם לגמרי‬
‫רשות‬
‫מ מ ק ו מ ם ו ה ם ב א ר ץ א ח ר ת ‪ ,‬ואין ל ך ש נ ו י ה ס ד ר‬
‫מה‪ ,‬לגודל ענין ז ה ש ת ה י ה האומה הזאת בארץ‬
‫יותר‪.‬‬
‫א ח ר ת ת ח ת מ מ ש ל ת זרים‪ ,‬ואם ל א כן היה‪ ,‬ראוי‬
‫ואף‬
‫האומות ל א היה לדבר ז ה קיום אף זמן‬
‫כי ל ק מ ן נבאר כי מ ה ש י ש ר א ל ה ם פזורים‬
‫שיהיה מחויב א ח ד משני דברים‪ ,‬או שיהיה חוזר‬
‫עד‬
‫אל ה ס ד ר ויהיה הגלות בטל‪ ,‬או ח״ו שיהיו גוברים‬
‫ונפרדים‬
‫בין‬
‫האומות‬
‫מטוף‬
‫העולם‬
‫הפחיתות‬
‫על ע צ מ ם לגמרי‪ .‬אבל שיהיה קיים הגלות מ צ ד‬
‫הגדול ש י ש ל א ו מ ה זאת‪ ,‬וכמו ש א מ ר ה מ ן כ א ש ר‬
‫השם‬
‫סופו‪ ,‬ו ה א ד ם י ח ש ו ב כי ד ב ר ז ה הוא‬
‫רוצה לאבד‬
‫היה‬
‫את‬
‫ישראל‪,‬‬
‫)אסתר גי(‬
‫עצמו‬
‫ישנו‬
‫ע ם מ פ ו ז ר ו מ פ ו ר ד ב י ן ה ע מ י ם ו א י ן ה מ ל ך שוד‪,‬‬
‫י ת ב ר ך ה ו א א ש ר מ ע מ י ד ד ב ר זה‪.‬‬
‫וכן‬
‫להניחם‪ .‬וכונתו ה י ה כ י זהו א ב ו ד י ש ר א ל בעצמו‪,‬‬
‫הם‬
‫כאשר‬
‫ונחשבים‬
‫מפוזרים‬
‫העמים‬
‫ב פ ׳ ב ת ׳ ד כ ת ו ב ו ת )קי״א ע״א( ה ש ב ע ת י א ת כ ם‬
‫בנות ירושלים וגו׳ א מ ר רבי יוסי בר ח נ י נ א‬
‫ג׳‬
‫שבועות הללו ל מ ה‬
‫א ח ת ש ל א יעלו‬
‫ישראל‬
‫אצל האומות‪ ,‬א״כ יש לאבד‬
‫בחומה ואחת שהשביע הקב״ה לישראל שלא ימרדו‬
‫א ו ת ה לגמרי‪ .‬ו א ד ר ב ה כי אלו היו לישראל א ר ץ‬
‫באומות עולם ואחת שהשביע אומות חעולם שלא‬
‫מארצם ומקומם אל‬
‫בישראל יותר מ ד א י ור׳ לוי א מ ר ש ש‬
‫מיוחדת‬
‫בטלים‬
‫ומפורדים‬
‫בין‬
‫אינו ראוי‬
‫לפי‬
‫הסדר‪,‬‬
‫לכך‬
‫גזירת‬
‫א״כ מאחר שיצאו‬
‫ישתעבדו‬
‫א ש ר מ י ו ח ד להם דבר ז ה היה ה פ ס ד להם‪ ,‬אבל‬
‫שבועות הללו ל מ ה ג׳ הא דאמרן אינך ש ל א יגלו א ת‬
‫ארץ‬
‫הקץ ושלא ידחקו א ת הקץ ושלא יגלו א ת הסוד‬
‫מיוחדת‪ ,‬ר ק כי מ ק ו מ ם כל העולם‪ .‬ודבר זה ראוי‬
‫לאומות העולם בצבאות או באיילות ה ש ד ה א מ ר ר׳‬
‫הם‬
‫פזורים בכל העולם ולא‬
‫נתן‬
‫להם‬
‫לישראל כי כבר ידוע כי כל דבר יש לו מקום‬
‫אליעזר אם א ת ם מקיימים א ת השבועה מ ו ט ב ואם‬
‫ומפני כי אם לא היו‬
‫כאיילות‬
‫לפי‬
‫מ ע ל ת ו ולפי ענינו‪,‬‬
‫ישראל לא נברא העולם לכך כל‬
‫העולם‬
‫הוא‬
‫מ ק ו מ ם ו ר א ו י ל ה ם ‪ ,‬ל כ ך כ א ש ר ה ו ג ל ו מ‪ 7‬ה א ר ץ‬
‫לאו אני מ ת י ר א ת בשרכם‬
‫השדה‬
‫ע״כ‪ .‬וביאר ענין‬
‫זה‪,‬‬
‫כצבאות‬
‫כי‬
‫הגלות‬
‫כמו‬
‫שאמרנו ה ו א שנוי מ ס ד ר העולם‪ ,‬ודבר כ מ ו זה‬
‫נצח‬
‫פרק כד‬
‫קשה שיעמוד בשנוי הסדר שלו‪ ,‬ותמיד הוא חפץ‬
‫לבטל השנוי‪ ,‬דהיינו שיתקבצו מן הפיזור ויזגלו‬
‫בחומה לשוב מן האימות וזהו פירוד זה מזה‪.‬‬
‫השני שלא ימרדו ישראל באומות וזהו מצד‬
‫ישראל הג׳ שלא ישתעבדו בהם יותר מדאי‪ ,‬וזה‬
‫מצד האומות ובזה יהיה נשאר הגלות‪ .‬וכבר‬
‫בארנו למעלה )ס״א( אצל ידוע תדע כי‬
‫גר יהיה זרעך ידוע שאני ממשכנן תדע שאני‬
‫פורקן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם ידוע‬
‫שאני מפזרן תדע שאני מכנסן כמו שהתבאר‬
‫למעלה‪ .‬והם הם אלו דברים שנזכרים כאן כי כנגד‬
‫שאני ממשכנן והמשכון הוא תהת מי שממושכן‬
‫בידו‪ ,‬לכך גזר שלא ימרדו באומות לצאת מתחת‬
‫רשותם‪ .‬וכגגד שאני משעבדם גזר שלא יהיו‬
‫האומות משעבדים בהם יותר מדאי‪ ,‬ואם לא כן לא‬
‫היה קיום אל הגלות שגזר הש״י כי די בעצם הגלות‬
‫אף שאיגו יוצא מסדר העולם ולכך לא יוסיפו‬
‫עליהם בשעבוד‪ .‬וכנגד שאני מפזרן גזר עליהן‬
‫שלא יעלו בחומה שזהו קבוץ גליות‪ ,‬והוא בטול‬
‫הפיזור‪ .‬וכנגד אלו ג׳ יש כאן ג׳ שבועות כי שלא‬
‫יתגברו ישראל ויצאו מרשותם השביעם שלא‬
‫ימרדו באומות‪ ,‬גגד השני שלא יתגברו האומות‬
‫לגמרי עליהם השביעם שלא ישתעבדו בהם יותר‬
‫מדאי‪ ,‬נגד הג׳ שלא יפרדו זה מזה השביעם שלא‬
‫יעלו בחומר‪ -‬ורבי לוי דרש עוד את תעירו ואם‬
‫תעוררו כל אחד ואחד בפני עצמו והרי הס שש‬
‫שבועות‪ ,‬כי בכתוב נאמר ג׳ פעמים חשבעתי‬
‫אתכם‪ ,‬ודרש ר׳ לוי אם תעירו ואס תעוררו הס‬
‫שתי שבועות כל אהד כפל לשנים הרי שש‪.‬‬
‫ולפיכך הוסיף עוד שלש שבועות האחת שלא יגלו‬
‫הקץ‪ ,‬כי כאשר יגלו הקץ הרי יש כאן גאולה‪ ,‬כי‬
‫מי שידע זמנו לצאת באלו הוא נגאל‪ ,‬והש״י שם‬
‫הגלות ולא יהיה נמצא הקץ קודם זמנו ולפיכך אל‬
‫יגלו הקץ‪ .‬ופירש״י אל יגלו הקץ הייגו הנביאים‬
‫שבתוכם אל יגלו הקץ ול״נ שאל יגלו הקץ שלא‬
‫יעסקו בענין הקץ לעמוד עליו עד שיהיו יודעים‬
‫הקץ‪ .‬גם לא יגלו לומר בפרהסיא כי בזמן הזה‬
‫תהיה הגאולה ופי׳ זה ברור‪ .‬וכן שלא ידחקו את‬
‫הקץ פ י ׳ להביא את הקץ שלא בזמנו ע״י תפלה‬
‫ורחמים‪.‬‬
‫ישראל‬
‫קמ‬
‫ושלא •גלו הסוה ובמדרש שבסמוך משמע שלא‬
‫יגלו סודותיהן פי׳ שלא יגלו ישראל שום‬
‫דבר שהוא סוד אצלם לא יגלו לעו״ג‪ .‬וטעם דבר זה‬
‫כי כל אחד אשד מגלה סודו לאחר הדי יש לו חבור‬
‫אל העו״ג אף בדבר הנסתר‪ ,‬שהרי גלד• סתר שלו‬
‫וזעא סוד שלו אליו‪ .‬ודי שיהיו ישראל תחת העו״ג‬
‫בדבר שהוא נגלה אבל אין ראוי שיהיו ישראל‬
‫תחת הש״ג בדבר סתר‪ .‬וכאשר יגלו סודותיהן‬
‫הרי בדברים הנסחרים יש להם חבור אל העו״ג‬
‫ודבר זה אין ראוי ודבר זה יתבאר עוד בסמוך‪.‬‬
‫וכן הוא הפי׳ הזד‪ -‬ודע כי ג׳ שבועות הראשונות‬
‫שלא יבטלו השעבוד והגלות וג׳ אחרוגות הם‬
‫שלא ישנו בעגיין הקץ‪ .‬וזח כי שלא יגלו הקץ‬
‫וכן שלא ידחקו הקץ כל זה שייך אל הקץ ושלא‬
‫יגלו סודותיהן לעו״ג הוא דבר מופלג מאוד כי‬
‫כאשר יגלו סודותיהן לעו״ג‪ ,‬דבר זה הרחקה לקץ‬
‫בשביל שהם לגמרי תחת העו״ג ומתתברים לעו״ג‬
‫אפילו בגסתר שלהן‪ ,‬ולכך דבר זה מדחיק הקץ‬
‫ח״ו שלא יצאו מן העו״ג‪ .‬בי הקץ היא ממדריגה‬
‫עליונה נסתרת שאין שולטים כחס העו״ג‪ .‬ואם‬
‫מגלים הטוד הרי הט תחת העו״ג לגמרי אף‬
‫בנמתר שלד&‪ .‬והגה דבר זה שהם מגלין ממתורין‬
‫שלהם הוא הרחקה לקץ כי בזה מרחיקין הקץ‬
‫יותר מדאי‪ .‬ושלא ידחקו הקץ דבר זה להיפך‬
‫שהם מקרבין הקץ יותר מדאי מן הראוי‪ .‬ושלא‬
‫יגלו את הקץ כי הקץ צריך שיהיה נבדל מן האדם‬
‫וזה אשר מגלה הקץ כאלו היה הקץ עם האדם‬
‫ובזה מבמל הקץ‪ .‬בי אין הקץ כך שהוא עם האדם‬
‫וכל אלו הם בטול אל הקץ‪:‬‬
‫ובמדרש )שהש״ר פ״ב( אמר ד׳ שבועות‬
‫השביעם שלא ימרדו על המלכיות‬
‫ושלא ידחקו את הקץ ושלא יגלו מסתורין שלהם‬
‫ושלא יעלו בהומה מן הגולה א״כ למה משיח בא‬
‫לקבץ גליותיהן של ישראל ע״כ‪ .‬ופי׳ מסתורין‬
‫הוא כמו שאמרגו‪ ,‬שלא יגלו שום סוד וסתר‬
‫לעו״ג‪ .‬ועוד שם השבעתי אתכם בנות ירושלים‬
‫במה השביעם דבי אלעזר אומד השביעם בשמים‬
‫וכארץ בצבאות כצבא מעלה ובצבא מטה‬
‫בצבאות בשתי צבאות ר׳ חנינא בר פטא ור׳‬
‫יהודה בר סימון ר׳ חניגא אומר השביעם באבות‬
‫נצח‬
‫קכד‬
‫בצבאות‬
‫ובאמהות‬
‫אלו‬
‫ישראל‬
‫פרק כד‬
‫אבות‬
‫שעשו‬
‫צביוני‬
‫ועשיתי בהם צביוני באיילות ה ש ד ה אלו השבטים‬
‫שהשביעם‬
‫כלומר‬
‫בשמים ובארץ ש ה ם שומרים‬
‫תסדר אשר הש״י סדר אותם‪ ,‬ולא ישנו ולא ימירו‬
‫במילה‬
‫א ת אשר גזר ה ש ״ י ואין א ח ד שיעבור‪ ,‬וכך י ש מ ר ו‬
‫בצבאות בצבא שיש בתם א ו ת או באיילות שדה‬
‫י ש ר א ל מ ה ש ג ז ר הש׳׳י ב ג ל ו ת ם ע ל י ש ר א ל ‪ .‬ו כ מ ו‬
‫ד מ ם כדם צבי ודם איל ורבנן אמרי‬
‫שאם היו יוצאים ש מ י ם וארץ מ מ ה ש ס ד ר הש״י‬
‫בדורו ש ל ש מ ד בצבאות שעשו צביוני‬
‫להם‪ ,‬ד ב ר זה ה י ה ה פ ס ד ל ע ו ל ם וכך א ם יהיו‬
‫ועשיתי צביוני בהם או באיילות ה ש ד ה ששופכים‬
‫יוצאים ישראל מ מ ה שגזר הש״י תגלות הוא איבוד‬
‫ד מ ם על קדושת שמי ה ה ״ ד כי עליך הורגנו כל‬
‫לכך לא ישנו הגזירה‪ .‬ו מ ה ש א מ ר ד ׳‬
‫ר׳ יהודא בר‬
‫ששופכים‬
‫השביעם‬
‫סימון‬
‫השביעם‬
‫אומר‬
‫לישראל‬
‫בד׳‬
‫יתודא בר סימון ש ה ש ב י ע ם באבות ובאמהות‪ ,‬פי׳‬
‫שבועות‪ ,‬ונראה ש ד ר ש ג״כ השבעתי אתכם בנות‬
‫כי אין ל ו מ ר ש ה ש ב י ע ם ב ש מ י ם וארץ‪ ,‬כ י ה ש מ י ם‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫היום‬
‫ובמדרש‬
‫זה שאמר‬
‫שהשביעם‬
‫א ם ת מ צ א ו א ת ד ו ד י וגו׳ א ף ע ל ג ב‬
‫והארץ אינם פועלים ר ק ב ט ב ע כמו שבראם הש״י‬
‫שאינו‬
‫ד ו מ ה אל השאר‪ ,‬ש ל א יתכן שידרוש אם‬
‫ולכך ה ם ש ו מ ר י ם הסדר‪ ,‬אבל ה ג ל ו ת ה ו א נ ג ד ט ב ע‬
‫תעירו‬
‫שא״כ היו‬
‫האדם וקשה על האדם‪ .‬ואם ל א ה י ה מ ש ב י ע ם ר ק‬
‫כאן ש ש שבועות לא ד׳ שבועות‪ .‬ויראה שלכך‬
‫ב ש מ י ם וארץ‪ ,‬ל א ה י ה ש ב ו ע ת ז א ת ק י י מ ת ל ס מ ל‬
‫שהשביעם בד׳ שבועות‪ ,‬מפני כי ה מ ש ב י ע‬
‫באבות‬
‫ירושלים‬
‫אמר‬
‫ואת תעוררו לשתי‬
‫שבועות‪,‬‬
‫קושי‬
‫הגלות‪,‬‬
‫אמר‬
‫ולכך‬
‫שהשביעם‬
‫א ת אתר הוא משביע שלא יצא מדבר שמשביעו‬
‫ואמהות‪ ,‬ש ע ש ו רצונו ש ל מקום א ף ש ה י ה ק ש ה‬
‫עליו‪ ,‬ר ק י ה א נ ש א ר עליו לגמרי מבלי נ ט י י ה ימין‬
‫עליהם ונבחנו ונצרפו ולכך באבות השביעם‪ .‬ומה‬
‫ושמאל לפנים ולאחור‪ ,‬ומפני זה היו ד׳ ש ב ו ע ו ת‬
‫שאמר ר׳ חנינא שהשביעם במילה‪ ,‬דעתו כי אין‬
‫ה ה ס ר ה מן הענין אשר הוא עליו הוא בד׳‬
‫היו‬
‫כי‬
‫צדדין כמו שהתבאר‪ .‬ויראה לומר שגם בגמרא‬
‫ראוי שישביעם באבות בלבד‪,‬‬
‫ל ד ע ת ר ׳ ה נ י נ א ש א ו מ ר כ י ג׳ ש ב ו ע ו ת ה ש ב י ע ם ‪,‬‬
‫במילה‬
‫ח ו א ענין זה כאשר תבין דברי אמת‪ ,‬שאמר כי‬
‫ה ו א בג׳ פנים‪ ,‬האחד ה ו א בטולו לגמרי‪ ,‬השני‬
‫ש ל א יוסיף‪ ,‬הגי ש ל א י ג ר ע ממנו‪ .‬ולכך ה י ה צ ר י ד‬
‫ג׳ ש מ ע ו ת ‪ .‬ו ג ם ר ׳ ל ו י ש א ו מ ר ש ה ם ש ש ש ב ו ע ו ת‬
‫ד ע ת ו כך‪ ,‬כ י ה ש ב ו ע ה ש י ש א ר ע ו מ ד על עגין א ש ר‬
‫עליו‪ ,‬ו ל א י ה י ה לו ה ס ר ה לשום צד‪ ,‬והצדדין ה ם‬
‫ששד‪ .‬כ א ש ר י צ ט ר ף א ל ז ה ה מ ע ל ה ו ה מ ט ר ‪ -‬ו ל כ ך‬
‫קאמר שהשביעם בשש ש מ ע ו * ולמדרש שאמר‬
‫כי‬
‫שופכים ד ם שלהם כמים׳ ולפיכך א מ ד שהשביעם‬
‫השביעם‪.‬‬
‫נ׳ שבועות השביעם‪ .‬מפני שהוא סובר כי ההסרה‬
‫בגלות‬
‫שגם במילה שפיכת ד ם ולפיכך במילה‬
‫שמד‪,‬‬
‫ומה שאמרו רבנן השביע בדורו של‬
‫כי לא די‬
‫ש ה ש ב י ע ם במילר‪ -‬כ י ה מ י ל ה‬
‫אינו ר ק ש פ י כ ת ד מ י ם בלבד‪ ,‬א ב ל‬
‫מייסרין אותו ביסורים משונים‬
‫ולכך‬
‫הגלות‬
‫וקשים‬
‫היו‬
‫מאוד‪,‬‬
‫אמר שהשביעם בדודו של‬
‫שמד‬
‫שהיו‬
‫במסריקות‬
‫ברזל‬
‫ולכך‬
‫בשרם‬
‫מסרקין‬
‫את‬
‫השביעם‬
‫בדורו של שמד‪ .‬וא״ת דורו של ש מ ד‬
‫עצמן ב מ ה ה ש ב י ע ם ש ל א ישנו‪ ,‬ואין זה ק ש י א כי‬
‫פי׳ בדורו ש ל ש מ ד היינו במדד‪ .‬ש ה י ה ל ד ו ר ו ש ל‬
‫שמד שהיו דביקים ב ה דורו של שמד‪ ,‬ובאותה‬
‫ש ה ם ארבע‪ ,‬כי הצדדין ש ה ם ב ש ט ח הם ד׳‪ ,‬ולכל‬
‫מדד‪ .‬ה ש ב י ע א ו ת ם ש ל א י ש נ ו ב ע נ י ן ה ג ל ו ת ‪ ,‬כ י‬
‫א ח ד יש ט ע ם מופלג‪ .‬וכלל אלו דברים כי גזר‬
‫דורו ש ל ש מ ד א ע ״ ג ש ה ג י ע להם ה מ י ת ה בגלות‬
‫הש״י א ת הגלות ש ל א יצאו מן הגלות והשעבוד‬
‫לא היו משנים‪ .‬ועוד פי׳ בדורו ש ל שמד‪ ,‬ר״ל‬
‫כ י ה ג ל ו ת צ ר י ך לזד‪ .‬כ מ ו ש ה ת ב א ר ‪ ,‬ו ל כ ך ג ז ר ש ל א‬
‫א ף א ם יהיו רוצים ל ה מ י ת א ו ת ם בעיגוי ק ש ה לא‬
‫לשום צ ד ודברים אלו ת ם ברורים‪ .‬ומה‬
‫יהיו י ו צ א י ם ו ל א י ה י ו מ ש נ י ם בזה‪ ,‬ו כ ן ה פ י ר ו ש א צ ל‬
‫יסור‬
‫שאמר‬
‫ר׳‬
‫אלעזר‬
‫שהשביעם‬
‫בשמים‬
‫ובארץ‪,‬‬
‫כ ל אחד ואחד ויש להבין ז ה ‪:‬‬
‫נצח‬
‫פרק כת‬
‫ישראל‬
‫קמו‬
‫פרק כה‬
‫התבאר לך בפרק שלפני ז* שהש״י אשר נתן‬
‫ישראל בגלות גזר קיום הגלות ג״*‬
‫שהדבר אשר הוא שגוי יוצא מסדר המציאות‬
‫צריך שמידה והיזוק ביותר שיעמוד‪ ,‬לכך גזר‬
‫הש״י אופן קיומו‪ .‬ולכן צריכים ישראל בגלותם‬
‫שגתגם הש״י תחת האומות‪ ,‬ודבר זה הוא בטול‬
‫לישראל שאינם נחשבים אומה לעצמה כאשר הם‬
‫פזורים ונפרדים בין האומו* וידוע כי חיבר‬
‫שמא שלם אנו ממהר להוות נשגר כמו הדבר‬
‫שאינו שלם רק הוא הלק‪ ,‬ולמ אף שישראל הם‬
‫נתלקים ופזורים זט בין האומות ואינם שלימים‬
‫להוות אמה שלימה ביחד‪ ,‬מ״מ אותם שהם‬
‫ביהד צריכץ שיהיו נשמרים מן החלוק והפירוד‪.‬‬
‫כי הדבר שמא הלק כלבד אנו הזק והוא מוכן‬
‫לקבל התפעלות יותר‪ ,‬ודבר זה התבאר פעמים‬
‫הרב* כי התלק הוא חסר בעצמו ואינו חזק שהדי‬
‫הוא הלק בלבד ואינו שלם‪ ,‬ודבר כמו זה מוכן‬
‫לקבל התפעלות מן אשר פועל בו‪ .‬ואינו כן הדבר‬
‫שמא שלם בעצמו‪ .‬מאתר שהוא שלם כעצמו‬
‫מא תזק יותר ואינו מוכן לקבל תתפעלו* וכך‬
‫הם ישראל כעצמם אם הם אומת שלימד‪ ,‬ואינם‬
‫נתלקים כלל‪ m ,‬אנס מוכנים לקבל התפעלות‬
‫בגלותם‪ ,‬וכאשר הם נחלקים אז חיו הם מוכנים‬
‫לקבל התפעלות והם מקבלים התפעלות מן אשר‬
‫יפעל בהם ודו‪:‬‬
‫והחכמים הנאמנים גלו דברים אלו בחכמתם‬
‫הרמה והנשא* אמרו כספרי )מ«א(‬
‫רבי אלעזר הקפד אומד גדול השלום שאפילו‬
‫עובדין ע״ג אמר הקב״ה א ן השטן נוגע‬
‫בהם שנאמר הבור אפרים עצבים הנח לו‬
‫אבל משנהלקו מה נאמר חלק לבם עתה יאשמו‬
‫תוא יערוף מזבחתם ישדד מצבותם והא לד‬
‫גדול השלום ושנאוי המחלוקת ע״כ בספרי‪.‬‬
‫ואתה בן אדם פקח עיגיך והבן הדברים האלו‬
‫מאד‪ ,‬על הלשון הזה אשד אמדו אן השסן גוגע‬
‫בהם כי השטן זמיר יש לו כח על ההעדר וההפסד‬
‫אץ גוגע בהם‪ ,‬וזה מפגי כי השלום הוא מסולק‬
‫מן ההעדר מגד השליטות אשר ט• לכך כאשר‬
‫יש כאן אומה שלימה בלתי מחולקת‪ ,‬אין השטן‬
‫נוגע בהם ושולט עליהם לסבת השליטות אשד‬
‫בהם‪ .‬אכל כאשר חלק לבם ונחשבו חלק בלבד‬
‫וכל חלק הוא המר‪ ,‬עתה יאשמו על ידי השטן‪.‬‬
‫ודבר זה כפרט כישראל‪ ,‬כי הם כעגמם עם אחד‬
‫אומה שלימה שאין זה בשאר אומו* ומאחר שחם‬
‫אומה יחידה שלימה כמו שבארנו בחבור גבורת‬
‫ה׳ בכמה מקומו* אין ספק כאשד יש שלום‬
‫ביניהם ראוי שאין השטן שהוא ח‪0‬ח על ההעדר‬
‫שולט בהם‪ .‬ועתה עם ממושך וממורט אשר הכל‬
‫מושלים עליו איך לא יעלה על דעתם דברים‬
‫אלו‪ .‬ודבר זה תמגא תמיד שכל דבר כזמר בא‬
‫עליו דבר מתנגד לבטל מציאתו‪ ,‬הנה הוא מכין‬
‫עצמו בדברים אשר הם מועילים למגיאתו‪ ,‬עד‬
‫שיוכל לעמוד נגד המתנגד‪ .‬וישראל אשר הם‬
‫בגלות ראוי הם שיהיו מכינים עצמם שלא יהיו‬
‫מקבלים התפעלות מן אשד גובר עליו‪.‬‬
‫ויותר מז* כי כאשר יתבונן האדם כי אין עגין‬
‫זה רק למטיף עצם הגלו* כי כאשר תדע‬
‫כי עצם הגלות מא הפיזור שנתפזרו ונתחלקו‬
‫ישראל‪ ,‬והגה כאשר הם מחולקים ג״כ בעצמם תנת‬
‫עוד מוםיפים חלוק ופיזור יותר על מה שנתן הש״י‬
‫אותם‪ ,‬והפך זה כאשר הם עם אחד הנה נחשב דבר‬
‫זה יציאה מן הפיזור והגלו* גם דברים אלו גלו‬
‫חכמים כדבריהם הנחמדים וביארנו אותם למעל*‬
‫כמו שאמדו )ברכות ח׳ ע״א( כל העומק בתודה‬
‫ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה עליו‬
‫הכתוב כאלו פדאגי לי ולבני מבין העו״ג‪ .‬ומה‬
‫שאמד ומתפלל עם הצבור פרשנו למעלה ע״ש‪.‬‬
‫ואין ספק כי כאשר יש כאן בחינה מה של יציאה‬
‫מן הגלו* כמו שמא כאשר ישראל המתאחדים‬
‫ואינם מחולקים‪ ,‬וזה נחשב שהם יוצאים מן‬
‫הגלו* כי בגלותם הם פזורים בין העו״ג‪ ,‬וכאשר‬
‫ישראל מתאחדים דבר זה נחשב שהם יוצאים‬
‫מן הגלו* ודבר זה מא גורם שיהיה להם יציאה‬
‫לגמרי מן תגלו*‬
‫נצח‬
‫קבו‬
‫וכשם‬
‫פרק כה‬
‫שקיום ישראל היא השמירה מן חלוק‬
‫עצמם‬
‫עשר‬
‫מהם‬
‫וזהו‬
‫ב ע ר י ו ת וכוי‪ .‬מ ה ש א מ ר ש ל א ג ל ו מ ס ת ו ר י ן ש ל ה ם ‪,‬‬
‫העו״ג‬
‫ע ד ש ה ם א ו מ ה שלימה בעצמם הוא קיום ישראל‪.‬‬
‫ב פ ר ק ש ל פ נ י ז ה ש ל א יגלו הסוד הוא נכון וברור‬
‫בגלותם‪,‬‬
‫ישראל‬
‫א ו מ ה שלימד‪,‬‬
‫חדש ולא גלה אחד‬
‫ולא‬
‫נתפרצו‬
‫דבר זה מוכח ג״כ כי הפירוש שאמרנו למעלה‬
‫קיום‬
‫שבזה יהיו‬
‫ישראל‬
‫וכן‬
‫מן‬
‫ההבדל‬
‫הרי אינם‬
‫ש א ם אין ישראל נבדלים מן העו״ג‬
‫א ו מ ה שלימה בעצמם‪ ,‬כי הדבר אשר הוא‬
‫ב א י ן ספק‪.‬‬
‫בארנו ש ם כי‬
‫ומוכח הדברים אשר‬
‫שלם‬
‫הזכות הזה שלא היה להם חבור למצרים‪ ,‬ולכך‬
‫בעצמו ה ו א ע ו מ ד בעצמו ולכך הבדל ישראל מן‬
‫את‬
‫העו׳׳ג ע ד ש ה ם ע ו מ ד י ם ב ע צ מ ם ואין ל ה ם‬
‫ש ל א גלו מסתורין שלהם‪ .‬ושלא ש נ ו‬
‫אמר‬
‫שום‬
‫מלבושיהן‪ ,‬ודבר זה ג״כ הבדל מ ן האומות‪ .‬א מ נ ם‬
‫א ל ה ע ו ״ ג ׳ ה ו א ק י ו מ ם ב ג ל ו ת ם ‪ .‬ו ד ב ר זד‪.‬‬
‫מ ה ש ל א א מ ר ב מ ד ר ש ה ר א ש ו ן ג ם כ ן ש ל א גלו‬
‫יש לך ללמוד מגלות הראשון הוא גלות מצרים‪,‬‬
‫אין‬
‫חמר‬
‫עליהם‬
‫שנאמר‬
‫מלמד‬
‫גדול‬
‫ישראל‬
‫נפש‪,‬‬
‫)דברים‬
‫שהיו‬
‫מעטים‬
‫כ״ו(‬
‫ויהי‬
‫ישראל‬
‫היו‬
‫מצוינים‪.‬‬
‫שלא‬
‫והמעט בטל וטפל‬
‫שם‬
‫אצל‬
‫מסתורין‬
‫שגו‬
‫לגוי‬
‫ז ה קשיא כי גלוי ה ס ו ד ש ה ו א ה פ נ י מ י ת ש ב א ד ם‬
‫כי‬
‫אל האומות‪ ,‬דבר זה ה ו א חבור לגמרי אל האומות‪,‬‬
‫רק‬
‫שבעים‬
‫ועל זה אמר ש א ם תעברו זה בצבאות או באיילות‬
‫העיקר‬
‫ונמשך‬
‫הפקר לגמרי‪ .‬כלל הדבר כאשר ישראל‬
‫היו‬
‫וזד‪,‬‬
‫שלהן ושלא‬
‫א ת מלבושיהן‪,‬‬
‫שתהיו‬
‫אחריו‪ ,‬מ ״ מ היו מצוינים מ ס ו מ נ י ם ולא ה י ה להם‬
‫ה ם א ו מ ה שלימד‪ ,‬ב ע צ מ ם נ ב ד ל י ם מ ן ה ע ו ״ ג א י ן‬
‫חלק‬
‫א צ ל מ צ ר י ם ‪ .‬ו א ם ל א היד‪ ,‬ד ב ר זה‪,‬‬
‫חבור‬
‫לפי‬
‫העו״ג‬
‫פועלים‬
‫ר ו ב ה ע ב ו ד ה ה ק ש ה א ש ר ה י ה עליהם והיו ה מ צ ר י ם‬
‫לבבם‬
‫בעצמם או שיש להם חבור אל העו״ג אף‬
‫פועלים בהם היו נאבדים ביניהם‪ .‬אבל מ פ נ י שהיו‬
‫במלבושיהם‪.‬‬
‫מ צ ו י נ י ם ב י נ י ה ם ו ה י ה אומד‪ ,‬ש ל י מ ה ‪ ,‬ו ה ד ב ר ש ה ו א‬
‫שראוי לישראל האחדות ולא יהיה‬
‫שלם לא ישלט‬
‫חלוק‬
‫לך‬
‫למעלה‪ .‬והוא ש ע מ ד ה להם בגלותם ג״כ כמו שאמרו‬
‫ש י ש ל ה ם ח ב ו ר מד‪ ,‬ש א י ן ר א ו י ל ה י ו ת ל ה ם ח ב ו ר‬
‫ב מ ד ר ש )שה״ש רבא פ״ד(בשביל ד ׳ ד ב ר י ם‬
‫הגלות‪:‬‬
‫ז״ל‬
‫ישראל ש ל א היו‬
‫כמו‬
‫ובני אדם‬
‫גורעין‬
‫מ ד ב ר זה‪.‬‬
‫להם‬
‫מה‬
‫ופירוד כלל ו מ ד ב ר זה גרעו‪ ,‬והוסיפו על החבור‬
‫נגאלו‬
‫מ ההעדר‬
‫שהתבאר‬
‫ושולטים בהם‪ ,‬כמו כ א ש ר‬
‫בעריות ושלא‬
‫פרוצים‬
‫העו״ג‪,‬‬
‫אל‬
‫וכבר‬
‫ודבר זה בעצמו זעא סבת‬
‫נשאלנו על זה מ ן העו״ג‪,‬‬
‫היה‬
‫בהם לשון ה ר ע שלא שנו א ת ש מ ם ושלא‬
‫שנו‬
‫מ״ג(‬
‫ה ט ו ב ה וא״כ איך משתוקקין אל ה ר ע תמיד‪ ,‬ולא‬
‫פרישה‬
‫מן‬
‫ש ה ם ח פ צ י ם ב ר ע ל מ ת נ ג ד י ם ל ה ם ב ד ת ם ‪ ,‬ר ק בי‬
‫עד שהיו לעם מיוהד בפני עצמם‬
‫ולא‬
‫אותו אשר הוא עמיתו עמו ב ת ו ר ה ובמצות מ ב ק ש‬
‫היד‪ ,‬ל ה ם ע י ר ו ב ע מ ה ם ‪ ,‬ש מ צ ד ה ז ה ז כ ו ל ג א ו ל ה‬
‫י׳׳ט(‬
‫א ת לשונם‪ .‬ובחבור‬
‫ג ב ו ר ת ה ש ם )פ׳‬
‫בארנו כ י כ ל ד׳ דברים אלו‬
‫מצרים‪,‬‬
‫יוצאים‬
‫להיות‬
‫מתוכם‬
‫היו‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫היה‬
‫שאם‬
‫להם‬
‫אתם‬
‫ולא‬
‫רעתו‬
‫ואהבת‬
‫אומרים כי‬
‫טובתו‪,‬‬
‫ישראל‬
‫באמרם‬
‫והתורה‬
‫הם‬
‫כי‬
‫האומה‬
‫א מ ר ת )ויקרא‬
‫ל ר ע ך כמוך‪ .‬ואולי א ת ם מ פ ר ש י ם ‪ ,‬א ש ר‬
‫עירוב והבור אל האומות ע ד שיהיה להם חבור‬
‫הוא‬
‫כמוך‬
‫ונבדלים‬
‫אחד‬
‫ר ו א ה ע צ מ ו ש ה ו א י ו ת ר ב מ ע ל ה ו ל כ ך אין‬
‫לא היה א פ ש ר שיהיו נפרדים‬
‫עמהם‪,‬‬
‫מתוכם‪ ,‬כיון ש כ ב ר י ש ל ה ם‬
‫אין‬
‫צריך שיאהב א ת אחר ע״כ ש א ל ה שלו‪ .‬ושאלה‬
‫ראוים ל ה פ ר ד מתוכם‪ .‬ועיין בחבור גבורת ה ש ם‬
‫ישראל‪,‬‬
‫שם תמצא פירש אלו‬
‫במדרש‬
‫כמת‬
‫ד׳‬
‫חבור‬
‫דברים‪.‬‬
‫עמהם‬
‫במעלה‬
‫ו ב מ ד ר י ג ה ת א ה ב א ו ת ו ‪ ,‬וביי‬
‫וכך‬
‫מוכח‬
‫כסף‬
‫ובאמת דבר זה הוא גנאי נ ג ד העו״ג‪ ,‬כאשר ת ר א ה‬
‫ב מ ק ו ם א ח ר )תנחומא בלק( ה ל כ ה ב ש ב י ל‬
‫בכל‬
‫שנו‬
‫וזאת‬
‫דברים נגאלו אבותינו‬
‫במצרים שלא‬
‫א ת ש מ ו ת ן ולא שנו מלבושין ושלא גלו מסתורין‬
‫שלהם‬
‫זאת היא שאלה קדומה מן העו״ג‬
‫ש מ ש ה א מ ר ו ש א ל ה אשד‪,‬‬
‫על‬
‫ה ע ו ״ ג ש א י ן מדד‪ ,‬ז א ת נ מ צ א ב י נ י ה ם ‪.‬‬
‫ת ש ו ב ת נ ו ע ל ד ב ר זה‪ ,‬מ ה ש א י ן ה א ו מ ה ה ז א ת‬
‫באהבה‬
‫ה א ח ד ע ם אחיו‪ ,‬הוא ע צ ם ה ג ל ו ת‬
‫משכנתה כלי‬
‫שהפריד הש״י א ת הבור שלהם וחלקם והפיצם‪,‬‬
‫וכלי זהב והיה הדבר מ ו פ ק ד בידם שנים‬
‫ומאחר שחלקם והפיצם דבר זה גורם ג״כ שיהיו‬
‫נצח‬
‫פרק כה‬
‫מהולקים בדעתם‪ ,‬שאם לא היו מחולקים לא היה‬
‫מקוים בהם הפיזור והפירוד אותם שהם אהד‬
‫ולב אחד להם‪ ,‬ואם יש להם לב אחד ביתד אין‬
‫כאן פתור בין העו״ג‪ .‬כי מה שיש לחם לב אחד‬
‫הוא מחבר אותם יתד‪ ,‬וגזירת הש״י שיהיו‬
‫מחולקים‪ .‬ודבר זה הוא מתחייב פיזור ופירוד‬
‫לבניהם‪ ,‬שאם היה האחד שמח בגתלתו וחפץ‬
‫בשלוות של אהד וכי היה זה פירוד‪ ,‬לא היה זה‬
‫פירוד רק חבור לגמרי‪.‬‬
‫השיב על יה‪ .‬הדברים האלו בודאי ראדיס‬
‫והגונים לקבלם‪ ,‬אם לא היה נראה‬
‫דבר זד• בשורש מחצב שלכ* כי כאשד היו‬
‫'בני יעקב שנים עשר‪ .‬היו מקנאים בצעיר‬
‫אהיהמ כדכחיב )בראשית ל״ז( ויקנאו מ אחיו וגם‬
‫אח״כ היה קודח ועדתו מקנאים על כהונת אהרן‪,‬‬
‫ולכך ראוי לומר שדבר זה הוא םגולה בכם אבל‬
‫היא סגולה לדעה‪ .‬השבתי‪ ,‬כן הוא שהוא סגולה‬
‫בישראל והשמן הוא מגרה ביותר להדום בית‬
‫בגוי ממה שיהרוס בית מהורס‪ ,‬וכמו שתמצא‬
‫שהיה השטן מגר׳ בישראל עד שהיו רודפים אחר‬
‫העו״ג‪ .‬נכל זה מפגי שהש״י אחד הוא אלקיט‬
‫להם והם אומה יהידה‪ ,‬ולכו השטן היה מגדה‬
‫בישראל שילכו אהד העו״ג‪ ,‬ולא כן לכל העמים‬
‫אשר הם לאלוקים אחרים‪ .‬וכבר התבאר זה‬
‫למעלה באריכות‪ ,‬כי זהו היה גורם מה שישראל‬
‫היו עובדים לאלוקי נכד‪ ,‬וכן זה בעצמו ישראל‬
‫ד& עם אהד מה שלא תמצא בשום אומה‪ ,‬והשטן‬
‫הוא מנרה בהם להפרידם ולחלק אותם‪ .‬השיב‬
‫כי תשובה זאת היא מערכה על הדרוש‪ .‬כי בל זה‬
‫אני אומר מה שהיו ישראל עובדים ע״ג הוא עוד‬
‫יותר רע‪ ,‬ואיו אתה בא לתקן הרע'ביותר רע‪.‬‬
‫אמרתי אם לא תתן תוקף לבל הדברים‪ ,‬הנה‬
‫בודאי אף כי מדד‪ ,‬זאת מגונה היא מאוד וראוי‬
‫לגנות בעל מדה זאת כי משליט נטשו בחםרון‬
‫חבירו‪:‬‬
‫אמנם מדד‪ ,‬זאת אינו בישראל מצד כי נפשם‬
‫רעה‪ ,‬לומר כי נפש רשע אותה דע‪ .‬כי‬
‫עם הקדוש הזה מצד עצמם ראוים אל החשיבות‬
‫והמעלה יותר מכל הזוו״ג‪ ,‬וכדכתיב )דברים כ״ח(‬
‫ישראל‬
‫קמ‬
‫ונתנו ה׳ עלינן על בל גויי ומרץ׳ רק שהחטא‬
‫גורם‪ ,‬מכל מקום עצם בריאתם על תכונה ‪rat‬‬
‫שנפשם השובר* והחשוב מצד מבע עצמו יבקש‬
‫המעלה‪ .‬ולא תמצא בי הכפרי הוא מקנא בחשוב‪,‬‬
‫רק גבור מתקנא בגבור במותו וחכם מתקנא‬
‫כחכם כמותו ודבר זה מבע המוכים וההגונים‪.‬‬
‫רק איש רע מרכה המדה משלו‪ ,‬לא מצד התכונה‬
‫שנתן השי״ת בו כי השי״ת נתן בישראל תכונת‬
‫המעלה בלבד‪ .‬ותכונה זאת תכונה טובה וראויה‬
‫היא לישראל‪ ,‬ובו יורה שמם שנקראו ישראל על‬
‫שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים שראוים‬
‫לתכונתם המעלה‪ .‬דק הבלתי הגונים הנדילו‬
‫והוסיפו על המדה משלהם‪ ,‬לקנאת על כל דבר‬
‫מעלה וכבוד או עושר או קנין אשר ידאו‬
‫בחבריהם‪ ,‬באשר הם מדמים כעצמם כי הם ירשו‬
‫ארץ בלבד ואין עוד אחד‪ ,‬לכו אינם חפצים‬
‫במעלת אדם הן גדולה או קטנה‪ .‬ואין ספק כי‬
‫מדה זאת גרוע למאוד‪ .‬או הדבר הזה יוצא‬
‫מתכונה טובה הוא תבונת החשיבו* וראיה לזה‪,‬‬
‫כי נראה לחוש‪ ,‬כי כזמיר יגיע לאחד צרה הנד‪,‬‬
‫הכל הם אליו כאח גגש לצר* זה מטני כי ישראל‬
‫עם אחד בארץ ולכו הם מרחמים זה על זה‬
‫בצרתם מאוד מאוד‪ ,‬רק כי מקגאים בגדולה אשר‬
‫יש לאהד‪ .‬וכן שאר מתת אשד הם בישראל אשר‬
‫הם עאי לישראל‪ ,‬מ״מ יוצאין מצד תכונה טוב*‬
‫ואינו כמו מדת הזנות‪ ,‬כי המדד‪ ,‬המגונה ומאת‬
‫אין לה שורש טוב רק רע בלבד‪ .‬ודבר זה מורה‬
‫בודאי על פחיתת גדול‪ .‬אבל אצל ישראל אינו כן•‬
‫בי הדבר הרע אשד ימצא בהם הוא יוצא וגולד‬
‫מן תבוגה טוב* וכמו מדת קשה עורף שהכתוב‬
‫מגגה בה ישראל שאמר )שמות ל״ג( כי עם‬
‫קשה עודף את* אל תאמר כי מדד‪ ,‬זאת איגה‬
‫יוצאת מתכוגה טוב* רק כמה שיש לישראל‬
‫גפש גבדלת בלתי המרי* כי החומר הוא שמקבל‬
‫התפעלות ואינו דבר מקדם‪ ,‬אבל הדבר שהוא‬
‫נבדל אינו מתפעל לקבל שנד רק עומד‪,‬‬
‫ולפיכך ישראל ממאנים לקבל תוכחה דש בהם‬
‫קושי עורף לחזור בתשוב* הכל בשביל שאינם‬
‫חמריים‪ ,‬אשר בעל החומר בלבד מתפעל‪ ,‬אבל‬
‫נצח‬
‫קכזז‬
‫פרק כה‬
‫ישראל שהם דחוקים מן ההמרי אינם מתפעלים‬
‫רק‬
‫עומדים בתכונתם‪ .‬וכן כ ל ה מ ד ו ת א ש ר הם‬
‫ישראל‬
‫בהפך‬
‫ע״ב(‬
‫זה‬
‫ש א מ ר ו ז ״ ל ב מ ס כ ת ב י צ ה )כ״י‪.‬‬
‫כמו‬
‫מימינו‬
‫דת‬
‫אש‬
‫למו‬
‫אמרו‬
‫של‬
‫דתיהם‬
‫בישראל והם אינם טובים תם באים מ צ ד תכונת‬
‫אלו אש׳ ואין ל ך ש נ י ה פ כ י ם י ו ת ר מ ן א ש ומים‪.‬‬
‫ט ו ב * ר ק כי הם משתמשים מתכונה ההיא בדבר‬
‫ולכך הכתוב מייחס העו״ג למים ו א ת ישראל לאש‪,‬‬
‫ואלו שני דברים האש והמים אם נתערבו ביחד‬
‫מן‬
‫שאינו טוב‪ .‬ענה ואמר ומי יתן ש ל א יצא‬
‫שכר‬
‫זאת‬
‫הוא‬
‫המים‬
‫מכבין‬
‫ש א ל ה מ ן רבוי המצות לישראל‪ ,‬שאתם אומרים‬
‫המים‬
‫ונבדל ממנו אז האש מכלה ומייבש המיס‬
‫כי יצא השכר בהפסד‪ ,‬ואנחנו אומרים כי מדרך‬
‫ע ד ש ל א נשאר ד ב ר בו ו מ ת י ש כחו ואלו דברים‬
‫שלכם‬
‫הש״י‬
‫בהפסד‪ .‬א מ ד ת י לו כי ש א ל ה‬
‫להשפיע השלימות‪ ,‬ולכך הוא יתברך נתן‬
‫נתונה‬
‫א ל ישראל תכונת הטובה‪ ,‬והרשות‬
‫אל‬
‫ברורים‪.‬‬
‫האש‪,‬‬
‫ואם האש‬
‫ישראל‬
‫והם סגולת‬
‫עומד רחוק‬
‫באמת‪,‬‬
‫אם‬
‫כי‬
‫מ ת ע ר ב י ן ו מ ת ח ב ר י ן י ש ר א ל לעו׳׳ג‪ ,‬א ז ה מ י ם ש ה ם‬
‫המקבל לעשות כמו שירצה וצדיק מ ה פעל אשד‬
‫העו״ג גוברים עליהם לגמרי‪ ,‬כמו שגוברים המים‬
‫הוא משפיע הטוב‪ .‬ומעתה יסולק הקושיא‬
‫מכל‬
‫על‬
‫האש כאשר מ ת ע ר ב האש לגמרי ע ם המים‪.‬‬
‫מדד‪,‬‬
‫זאת‬
‫ואם גבדל האש מן המים‪ ,‬הרי האש בכוחו מ ב ט ל‬
‫וכל‬
‫שאנו‬
‫מה‬
‫רואים‬
‫גובר‬
‫אשר‬
‫המים ע ד שאין נמצאים‪ ,‬וכך א ם ישראל נבדלים מן‬
‫ב י ש ר א ל ו ד י בזה‪:‬‬
‫והתבאר‬
‫ל ך כי קיום ישראל בגלותם ה ת א ח ד ם‬
‫העו״ג ועומדים בפגי עצמם הרי ה ם גוברים על‬
‫ביחד והפרדס מן העו״ג‪.‬‬
‫העו״ג שהם גקראים מים רבים ע ד שהם מבטלים‬
‫והתחברם‬
‫אותם ע ד שאינם נמצאים‪:‬‬
‫ו א מ ר ו ב מ ד ר ש )ילקו״ש בלק( ה ן ע ם ל ב ד ד י ש כ ו ן‬
‫וגו׳ מ ו ב ד ל י ם ה ם מ ן ה ע ו ״ ג ב מ א כ ל ן ו ב מ ל ב ו ש י ה ן‬
‫והתבאר‬
‫לך‬
‫מתשבותם‬
‫הפך‬
‫אשר‬
‫נבערו‬
‫ובגופיהן ובפתחיהן א י נ ם דגין ע ם העו׳׳ג י ש ר א ל‬
‫מ ד ע ת החכמה‪ ,‬כי הבוערים יהשבו כי‬
‫והוא‬
‫קירוב אש ומים יהיה שלום ביניו‪ ,0‬וזת אינו כי‬
‫ח‬
‫אותם ביום והעו״ג‬
‫ישפוט‬
‫כל‬
‫אשר ה ם שייכים לאדם‪ ,‬האכילה שהוא‬
‫גוברים‬
‫ת ב ל בצדק ועמים‬
‫הדברים‬
‫בלילה‬
‫שגאמר‬
‫ה ה ת ח ב ר ו ת ל ה ם א ז ד״עו״ג ג ו ב ר י ם ו מ ב ט ל י ם ה ״ ו‬
‫במישרים‪.‬‬
‫זכר‬
‫קיום ה א ד ם ובו מ ו ב ד ל י ם מ ן העו״ג‪ ,‬כי אין ספק‬
‫אותם‪ ,‬ואם נפרדים‬
‫עליהם‬
‫ונבדלים‬
‫ישראל‬
‫כ ״ ש שאינם יכולים להם‪ .‬וזהו מ ס ג ו ל ת‬
‫מקיים א ת הנפש‪ .‬ועוד הם מובדלים‬
‫א ש ו מ י ם א ש ר א ל ז ה ד ו מ י ם י ש ר א ל ו ה ע ו ״ ג ‪ .‬אף‬
‫בגופיהם ע ״ י המילה‪ .‬ועוד ה ם נ ב ד ל י ם מ ן העו׳׳ג‬
‫עול‬
‫שהאכילה‬
‫דירה שלהם ע״י מזחות הפתה‪ ,‬עד שיש‬
‫בבית‬
‫כאן הבדל בכל הדברים אשר הם‬
‫שייכים‬
‫אל‬
‫האדם ולא יהיה כאן שתוף כלל‪ .‬ואמר שישראל‬
‫כי‬
‫בודאי כי ראוי לישראל‬
‫בעצמם קבלת‬
‫מלכות ש ל ה ם עליהם‪ ,‬וכמו שאמרו ש ל א י מ ר ח‬
‫בעו״ג‪,‬‬
‫וא״ל‬
‫ואמר אם אתם משמרים השבועה מוטב‬
‫הריני מפקיר‬
‫עצמכם‬
‫ואיילות‬
‫בצבאות‬
‫ב י ו ם ו ה ע ו ״ ג ב ל י ל ה ‪ ,‬ג ם ז ה מורד‪ ,‬ע ל ה ב ד ל ם‬
‫השדה‪ .‬אבל דברינו אלה על ההבדל בלבד אשר‬
‫כי ד ן ישראל ביום לפי ש ה ם א מ י ת ת המציאות‪,‬‬
‫צריך להסכים על זה כל אשר נתן הש״י בו הכמה‪.‬‬
‫אשר המציאות היא נ ח ש ב כמו יום אשר בו נ מ צ א‬
‫כאשר באו ישראל בגלות בין העו״ג‪ ,‬אז‬
‫ח‬
‫הבל‪.‬‬
‫דין‬
‫והעו״ג אשר אין להם א מ י ת ו ת המציאות‪,‬‬
‫היה צריך לעשות הבדל יותר גגד הקירוב אשר‬
‫איגם‬
‫לא‬
‫שלהם‬
‫אמיתת‬
‫ולכך‬
‫בלילה‬
‫לפי‬
‫מדרגיתם‬
‫אשר‬
‫המציאות‪ ,‬ולכך דין שלהם בלילה א ש ד‬
‫ב ו ו ב י ן העו׳יג‪ ,‬ו י ש ם ד ג י א ל ע ל ל ב ו‬
‫יתגאל‬
‫אשר‬
‫ב פ ת בג ה מ ל ך וביין משתיו‪ ,‬והוא ע י ק ר‬
‫ל א ג מ צ א בו דבר‪ .‬וכבר בארגו במקומות הרבה‬
‫השמירה מן בטול ההבדל‪ ,‬כמו שאמרגו שהשביע‬
‫כ י ה ע ו ׳ ׳ ג נ ק ר א ו מ י ם ב כ ל מ ק ו ם כ ד כ ת י ב )תהליפ‬
‫הש״י א ת ישראל ש ל א יגלו ה ס ו ד כ מ ו ש ה ת ב א ר ‪.‬‬
‫קמ״ר(‬
‫וראוי לישראל כ א ש ר אגחגו בסוף גלותינו א ש ר‬
‫והצילני ממים רבים מיד בני נכר‪ ,‬וכדכתיב מים‬
‫להיות‬
‫יח(‬
‫ימשני‬
‫ממים‬
‫רבים‪,‬‬
‫ועוד‬
‫)שם‬
‫ה ו א ק ש ה עלינו יותר‬
‫מידי‬
‫יום‬
‫מם‪,‬‬
‫ר ב י ם ל א י ו כ ל ו ל כ ב ו ת ה א ה ב ה ‪ ,‬ו ע ו ד )ישעי׳ י״ז(‬
‫ש ו מ ר י ם ה ה ב ד ל הזד‪ ,‬ב י ו ת ר ‪ .‬ו נ ר א ה כ י ר מ ז ו ד ב ר‬
‫הוי המון ע מ י ם רבים ב ה מ ו ת ים‪ .‬ונמשלו ישראל‬
‫זה ב מ ה ש א מ ר ש ל א יגלו הסוד‪ ,‬והיו לומר ש ל א‬
‫טרק בה‬
‫יגלו דבר סתר‪ .‬אף כי יש לפרש‪ ,‬ילכד אמר חסוי‬
‫כלומר שהוא םוי גיול‪ ,‬כי דבר שאינו כל כד סוד‬
‫לא נחשב אף אם מגלה אתו אליו שיש לו חמד‬
‫אל העו״ג‪ ,‬רק כי אם מגלה יבר שהוא סור לגמרי‬
‫שאן לגלות אתו והוא מגלה אתו אליו‪ ,‬מה‬
‫גראת שיש לו תמר לו לגמרי‪ ,‬לכד אמר שלא‬
‫יגלו את תםוי יתיינו םוי מיותר שתוא סוד‬
‫לגמרי‪ .‬אבל נראה ברור שלא יגלו תםוי‪ ,‬רצו‬
‫כזה שלא יהיה התמר להם ביכר שהוא מספד‬
‫סוד‪ ,‬וזהו היין שהוא במספר סוי‪ .‬וזה מפני מ‬
‫היין הוא סוד למי שהוא נסתר ונטמן תוך הענב‬
‫וממנו יצא לכד הוא סוד‪ ,‬ולא נמצא שום משקה‬
‫שיוצא מן הפנימית כמו היין שהוא יוצא מתוך‬
‫הענב׳ לכד הוא כמספר סוד‪ .‬ועל זה אמרו שלא‬
‫יגלו המור‪ ,‬כלומר כל רבד שהוא סור פנימי לא‬
‫יהיה לישראל שוס שתוף עם העו״ג ולא יהיה‬
‫שום המר להם׳ כי אם ישתתפו העו״ג עם‬
‫ישראל בדבר שהוא סגימי גםתד‪ ,‬דבר זה הוא‬
‫שתוף ותבור להם לגמרי‪ ,‬וישראל צריכים שיהיו‬
‫גבדליס מן העו״ג וזהו קיום שלתם מן העו״ג‪.‬‬
‫ולפיכי כאשר בא דניאל בגלות תחת האומה‪,‬‬
‫היד• גמר על יק נםד שלא יהי׳ חבור לישראל‬
‫לעו״ג בדבר שהוא פנימי נסתר כמו היין שהוא‬
‫גטתר‪ ,‬בפרט כאשד ישראל בגלות‪ ,‬ודבר זה נחשב‬
‫חמד לוט כאשר הם ביגיהם צריכין ישראל‬
‫להיות נבדלים מהם כנגד החמר שיש להם‬
‫בגלותם‪ .‬לכן גזר דניאל על יין גטן־ שיהיו‬
‫ישראל טרושיס מהם‪ ,‬וגדר הגדר וההבדל הזה‬
‫בפרט‪ ,‬כי כאשר יש לישראל חבור לוש בדבר‬
‫שהיא פגימי דבר זה הוא חמר גמור ויהיה להם‬
‫ת״ו תמר בעיקר‪ .‬ולכד אמר שלא יגלו את הסוד‪,‬‬
‫ונאמר זת שלא יתית לישראל חבור לתם בדבר‬
‫שהוא פגימי‪ ,‬דהייגו הן שלא יגלו הדבר שהוא‬
‫סוד ופגימי אצלם‪ .‬וכן לא יהיה מתוובר להם ביין‬
‫שלתם‪ ,‬כי גם זת תבור להם בדבר שהוא פגימי‬
‫נסתר‪ ,‬וכאשר מתחבר בדבר כמו זה הוא תמר‬
‫לגמרי לכר גזרו על יין נסד‪:‬‬
‫ועתה בעו״ת בא שועלים קסנים ננגסו בגדר‬
‫הזה וטדצו סרצות בגדר שגדדו צדיקים‬
‫ישראל‬
‫קנט‬
‫יסודי עולם מנוחתם כבוד‪ .‬והכל כסכה זאת כי‬
‫עמדו ראשים ועליתם שמן משחת קודש‪ ,‬ויאמרו‬
‫לאשר תויא מתויב לגדור גדד ולעמוד בטדץ‪ ,‬מה‬
‫לד מה כי אין לד כת ויכולת על זה ומתא מת‬
‫עושים עד שהותרה הרצועה לעוברים ככמה‬
‫דברים‪ .‬ועל זה אני אומר מ נקרא ממנת ראש‪,‬‬
‫ובאמת הוא ראש ועליון כאשר מדריד אשר‬
‫תתתיו ביראת שמים והוא תולד לסני הצמר בכל‬
‫צרכיתס בראש ומשתדל לטוב לתם‪ ,‬ועל זת ראוי‬
‫לומר אשרי לו ואשרי תלקו‪ .‬אבל אם אין מדריד‬
‫אותם ביראת השם‪ ,‬אז הוא בהפך זה כי המד‬
‫מן ראש הוא שאור שיש מ אותיות ראש‬
‫למפרע׳ כי מחמת את אתרים כמו שאור המחמיץ‬
‫את העיסה‪ ,‬ותמר• מעדת ירבעם וא״א לסמד‬
‫קלקול ז* ויושבים אנתנו באמילה מ אין מאד‬
‫למנינו‪ ,‬ותוא‪ .‬יתברר ברתמיו וברוב תםדיו‬
‫יוציאנו מאפילה הזאת ויאיר נרו לפני להביאני‬
‫אל ארץ החיים׳ ולא אביס עוד אל עמל ושוא‬
‫אשר הוא בקצת מדינות אלו אמיר‪ .‬ומומר ממי‬
‫הגולה שם הארכט־ כענין זה מאוד עיין שם‪.‬‬
‫וכן המלמשיס אשד ישראל נבדלים מהם‪,‬‬
‫ותמצא שהיו מוסרים נמשם על זה במרק‬
‫מי שמתו)ברמת כ׳ ע״א( א״ל רב ממא לאמי מאי‬
‫שנא ראשונים דאיתרתיש לתו גיסא ומאי שנא‬
‫אנן דלא איתדתיש לן ניםא א״ל קמאי מסרי‬
‫נמשייתו על קדושת השם אנן לא מסרינן נטשין‬
‫על קדושת השם כי תא דרכ אדא בר אהבת חזיי׳‬
‫לההוא גויה דהוי למשת כרבלתא בשוקא סבר‬
‫דכת ישראל הוא קם קרעיה מעיה אגלאי מלתא‬
‫דגויה הוא שיימוה בד׳ מאה זוזי א״ל מה שמך‬
‫א״ל מתון אמר מתון מתון ד׳ מאה זוזי שויה‬
‫ע״כ‪ .‬ואס לא היה נחשב גדול מאוד‪ ,‬ההבדל‬
‫הזה מה שישראל גכדלים מן העו״ג אף במלמשים‬
‫לא היו מוסרים גפשם על זד‪ -‬וגם כהבדל זה פרצו‬
‫מאוד עד שרוצים לדמות להם ככל מה שאפשר‪,‬‬
‫ואין זת רק להכביד על גלותיגו עד כי ישפוד‬
‫עלינו רוחו ממרום למחר לבמגו מן השאור‬
‫שבעיסה לעבת שכם אחד אמן‪:‬‬
‫נצח‬
‫קל‬
‫ישראל‬
‫פרק כו‬
‫פרק כו‬
‫וכבר‬
‫דרה‬
‫שיש‬
‫ור׳‬
‫יהושע‬
‫ור׳‬
‫ולפיכך‬
‫עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול‬
‫המונה‬
‫של‬
‫בפרק‬
‫בתרא‬
‫דמכות‬
‫ע״א(‬
‫)כ״ד‬
‫ר ״ ג ור״א בן עזריה‬
‫היכן‬
‫לאומה ישראלית עד‬
‫שכרה‪.‬‬
‫יגיע‬
‫אמר כאשר ש מ ע קול צווחה ש ל רומי‬
‫ברחוק ק״ך מיל והוא מהלך ג׳‬
‫ליום‪ ,‬וכמו זה‬
‫מצאנו‬
‫בכמה‬
‫רומי מפלטום ברחוק מ א ה ועשרים מיל התחילו‬
‫פרסאות‬
‫ה ם בוכים ור׳ עקיבא מ ש ח ק א״ל מפני מ ה א ת ה‬
‫מ ק ו מ ו ת )במדבר ו׳( ו י ס ע ו מ ה ר ה ׳ ד ר ך ש ל ש ת‬
‫מ ש ח ק א״ל מפני מ ה א ת ם בוכים א״ל גוים הללו‬
‫ימים‬
‫במדבר‬
‫יושבים ב ט ח ושלוה והשקט ואנו בית הדום רגלי‬
‫)בראשית‬
‫)שמות‬
‫לי(‬
‫גי(‬
‫וישם‬
‫דרך‬
‫דרך‬
‫הדרך‬
‫ימים‬
‫עשרה‬
‫ג׳‬
‫ימים‬
‫ג׳‬
‫נלך‬
‫ימים‬
‫לבין‬
‫בינו‬
‫שרוף באש לכך אני משחק אם לעוברי‬
‫י ע ק ב וגו׳‪ ,‬כ י ש ע ו ר ז ה ל ד ר ך ש י ש ל ו ר ח ו ק כ י‬
‫רצונו כך לעושי רצונו על א ח ת כמה וכמה שוב‬
‫פחות מזה ל א גקרא רחוק‪ ,‬ולפיכך א מ ר ש ש מ ע‬
‫אלהינו‬
‫פ ע ם א ח ת היו עולים לירושלים כיון שהגיעו להר‬
‫קול צ ו ו ח ה ש ל רומי כך‪,‬‬
‫צופים ק ר ע ו בגדיהם כיון ש ה ג י ע ו להר הבית ראו‬
‫לשמוע האזן כ״כ מרחוק מ ״ מ הם שמעו ברוח‬
‫שיוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם‬
‫שעליהם קול צווחה זאת‪ .‬ועוד כ י ה א ד ם‬
‫שועל‬
‫בוכים ור׳ עקיבא מ ש ח ק א״ל עקיבא ל מ ה א ת ה‬
‫הקודש‬
‫ואע״ג‬
‫שא״א‬
‫מקבל מן הקול התפעלות‪ ,‬וכאשר‬
‫בטבע‬
‫בקרוב‬
‫היו‬
‫בוכים א״ל‬
‫מהלך ג׳ ימים היו מקבלים מן צווחה ש ל רומי‬
‫ועכשיו‬
‫התפעלות בעצמם‪ ,‬ודבר ז ה היו יודעים בחכמתם‬
‫שועלים הלכו בו ולא נבכה א״ל לכך אני מ ש ח ק‬
‫שעל‬
‫משחק‬
‫אמר‬
‫מפני‬
‫שכתוב‬
‫להם‬
‫בו‬
‫מ פ נ י מר‪,‬‬
‫חזר‬
‫אתם‬
‫יומת‬
‫הקרב‬
‫הזה ה ו א קול צווחה ש ל רומי‪,‬‬
‫שהגורם‬
‫היו‬
‫מקבלים‬
‫בהלה ורעד‪ ,‬כמו מי שראוי‬
‫ד כ ת י ב ואעירה לי עדים נ א מ נ י ם א ת אוריה הכהן‬
‫ידה‬
‫ו א ת ז כ ר י ה בן יברכיהו וכי מ ה ענין אוריה א צ ל‬
‫שיהיה מ ק ב ל ה ת פ ע ל ו ת ע״י הקול‪.‬‬
‫אמר‬
‫ועוד‬
‫זכריה והלא אוריה ב מ ק ד ש ראשון וזכריה ב מ ק ד ש‬
‫שפעם‬
‫שני אלא ת ל ה הכתוב נבואתו ש ל זכריה בנבואתו‬
‫מ פ נ י שהיתר‪ ,‬ה ג ז י ר ה ע ל ב י ת א ל ה י נ ו א ל ו ש ג י‬
‫ש ל אוריה כ ת י ב באוריה לכן בגללכם ציון ש ד ה‬
‫זה‬
‫תחרש‬
‫יער‬
‫וירושלים עיים תהיה והר‬
‫בזכריה כתיב עוד‬
‫ישבו‬
‫דברים‬
‫א ח ת היו עולים לירושלים וכר‪ ,‬ור״ל כי‬
‫ביחד דהיינו השממון‬
‫הגדול‪,‬‬
‫וגם‬
‫הבית לבמות‬
‫ש י ש ב ו ש ם ז ק נ י ם וזקינות‪ ,‬ו כ א ש ר כ ב ר נ ת ק י י מ ה‬
‫וזקינות‬
‫לבמות‬
‫זקנים‬
‫ברחובות ירושלים עד שלא נתקיימה נבואתו של‬
‫הגזירה‬
‫האחת‬
‫שהיה מקוים והר‬
‫יער‪ ,‬הרי אנו מ ו ב ט ח י ם ש ת צ א‬
‫הבית‬
‫הגזירה‬
‫השנית‬
‫תתקיים נבואתו‬
‫לפעל ג״כ‪ .‬כי אלו ש נ י עדים דהיינו החורבן וגם‬
‫ש ל זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה‬
‫שישבו זקנים וזקינות בירושלים‪ ,‬האחד מ ע י ד על‬
‫בידוע שנבואתו ש ל זכריה מ ת ק י י מ ת ובלשון הזה‬
‫השני‪ ,‬כי ה ה ע ד ר היא ס ב ת ההויה ואם אין כ א ן‬
‫א״ל עקיבא נחמתנו ע״כ‪ .‬ומה מאוד השיב ר ״ ע‬
‫ה ע ד ר א ז ל א ת ח ו ל ש ו ם ה ו י ה ש ל א יתהור‪ ,‬ד ב ר‬
‫ישראל‬
‫כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי‪ .‬ולפיכך‬
‫אוריה‬
‫לדבר‬
‫הייתי מתירא ש מ א לא‬
‫זה‪.‬‬
‫הזה כשיבין אדם דבר‬
‫כי‬
‫ומעלתם ע ד היכן מגיע לא יוכל האדם לדעת‪ ,‬אך‬
‫רק‬
‫אמר‬
‫הכתוב ואעירה עלי עדים נאמנים אוריה‬
‫להם‬
‫ה כ ה ן ו ז כ ר י ה ב ן י ב ר כ י ה ו ‪ ,‬כי ע ד ו ת ם ע ד ו ת א ח ת‬
‫ז ב ו ת מ ה ש ב ש ב י ל א ו ת ו ד ב ר מ ו ע ט יזכו ל ד ב ר‬
‫לגמרי‪ ,‬כי ה א ח ד ה ו א ה ה ע ד ר והשני ה ו א ההויה‪,‬‬
‫שהוא‬
‫וההעדר הוא סבה להויה‪ .‬וכאשר מקוים הגזירה‬
‫מ ס ד ר הכל ב מ ש פ ט וביושר שבשביל זכות הגדול‬
‫האחת שהוא החורבן אין ספק שיהיה ג״כ מקוים‬
‫כאשר‬
‫יראו העו״ג אשר א״א שלא יהיה‬
‫ג ד ו ל כזה‪ ,‬ו א ״ כ א י ך י ס ו פ ק‬
‫בו‬
‫יתברך‬
‫נגח‬
‫פרקכו‬
‫הנזילה השנית היא הזעיר‪ ,‬שהיא לביד״ אכל אם‬
‫לא היה מקוים הגדרה שהוא ההורס היו מםוטק‬
‫בנבואת זכריה‪ ,‬אעיג שאין למפק מבואו הנביא‪,‬‬
‫מ״מ יש לחשוב מ בודאי יהוו יושבים זקנים‬
‫תקינות בירושלים אבל לא הרבה רק איזה יחידים‬
‫ולא תהיה מיושב לגמרי‪ .‬אבל כאשר ראו התויס‬
‫והשממון הגדול שיגא שועל ממת קדשי קדשים‬
‫וזד‪ .‬מדאי הורכן גדול‪ ,‬אז ידעו כי כמו ההעדר‬
‫שהוא קודם ההויה כך יהיה ההויה שיהיה ירושלים‬
‫מיושב לגמרי בישוב הגמור‪:‬‬
‫ובמדרש )ב״ר פ״ב( ר׳ תייא רבד‪ .‬אמר‬
‫מתתילת ברייתו של עולם גפת‬
‫הקדוש ב״ה המקדש בגד ותר* מ ד כראשית‬
‫ברא אלהים וגו׳ הרי הוא מ ד כדכתיב לנטוע‬
‫שמים לימוד ארץ ולאמר לגית עמי אהה והארץ‬
‫היתד‪ .‬תוהו ובהו הרי זה חרב כדכתיב ראיתי‬
‫הארץ והגה תוהו וגו׳ ויאמר אלהים יהי אוד זה‬
‫בנד ומשוכלל שנאמר קומי אורי מ בא אדן•‬
‫ע״כ‪ .‬גי׳ דבר זה מה שנרמז עגין ביה‬
‫בתהילת בריאת עולם‪ ,‬כי ראי דבר שהוא עיקר‬
‫בבריא*‪ .‬והוא שלימות הבריאה שהוא קוים‪ ,‬ואף‬
‫כי אגו יוצא אל טעל השלימות לגמרי‪ ,‬ואדרבה‬
‫הוא מאוזר לצאת אל פעל השליטות כמו שהתבאר‬
‫למעל* מ״מ התחלתו קודם הכל רק כי ההשלמה‬
‫אנו בתחלה ודבר זה מבואר בבירור‪ .‬ולכד גרמז‬
‫עגין ב״ה בתחלת בריאת העולם וכתיב בראשית‬
‫ברא אלהים שמים וארץ וגוי‪ ,‬כי כבר אמרנו מ‬
‫לפי ההעדר יתחדש ולס התוהו קודם הדת האור‬
‫שהוא המציאות הגמור כתיב לפגי ז* והארץ‬
‫היתד‪ .‬תוהו וגו׳ ואחר כד יהי אד‪ .‬וכן לפגי‬
‫הויות מ ת המקדש שהוא קדוש לגמרי צריך‬
‫שיהיה העולם תוהו ומהו וחושך‪ ,‬כמו קודם‬
‫הדית האר שהיה החושד הגמור‪ .‬תה שרמז‬
‫הכתוב בבריאת עולם שקודם הוויית האור שהוא‬
‫המציאות היותר של* כתיב והארץ היתד‪ .‬תוהו‬
‫שלפני הודה הזאת היה חושד והוא העדר‪ ,‬שאי‬
‫אפשר שיתמה דבר כי אם אחד ההעדר ואה״כ‬
‫יתהוד‪ ,‬ואם לא היה נמצא בארץ ההעדד לא היה‬
‫בא הוויית האור‪ .‬משל לזה הביצה קודם שיתהוה‬
‫האפרוח היא נפסדת‪ ,‬שאם הביצה היתד‪ ,‬נשארת‬
‫ישראל‬
‫קלא‬
‫בהויה שלה אין באן מקבל הויה״ שהרי המקבל‬
‫איגו חסר‪ .‬לפיבך ג״ב אם לא היה הורגן ב״ה לא‬
‫היה כאן הטית גמקגל שיהיה מקבל הטוב‬
‫והשלימות שגא אה״כ‪ ,‬כי הדבר שיש גו הויד‪ .‬לא‬
‫יתהוה גמו הגיגה והיא שלמה ולגן הפסד‬
‫והורגן הבית הוא טבת הויה האחרונה‪ ,‬ולא‬
‫שיהיה כאן העדר מה רק העדר גמור כמו‬
‫שאמר תוזע ובוהו וחושד ואז מהי אור הוא האור‬
‫מליון נבדל לגמרי‪.‬‬
‫ובזה יתורץ שאלה גדולח מאוד מאחר כי‬
‫הוא יתברד ויתעלה אלהי עולם נקרא‪.‬‬
‫ואיד אטשר לומר כן מאחר כי בית המקדש‬
‫הוא עיקר טאו־ העולם‪ .‬א״כ לא היה ראוי שיהיה‬
‫שמו יתביד נקרא על העולם לומר אלהי עולם‬
‫כאשר היה כ״ה הרב בעתינו‪ .‬אכל מפני כי כל‬
‫הויה יוקדם לה העיר‪ .‬וא״כ העדר ב״ה הוא מיבת‬
‫הווייתו וכאלו כבר התחיל הורית בי* ולפיכך‬
‫כמו שהלילה והיום הוא אהד בעבור שהלילה הוא‬
‫שייך ליום‪ ,‬מפני כי העיר הוא טבת הוייתו וכן‬
‫הורס בה״מ מבת הויתו‪ .‬ולכד רמז הכתוב חורבן‬
‫ביהמ״ק כהתחלת בריאתו של עולם‪ ,‬כי מזה יש‬
‫ללמוד כי אן• הורס ביהמ״ק כיון שהוא מבת‬
‫הוייתו נכגם בגדר הוי* ולכך נקרא אלהי עולם‪.‬‬
‫רק כי אק ביהמ״ק נמגא בדורותינו על זה יש‬
‫להתאונן ואל הדור אשר אין ביהמ״ק נמגא‬
‫אליהם הוא החסרון‪ ,‬ולוע גגלה הש״י כמו שראוי‬
‫לחיות נגלה להם כמו שהתבאר למעלה‪:‬‬
‫ובמדרש איכה רבתי)פ״א( ריש אמד עוביח‬
‫עובדה הוה כהד בר נש דהוי רדי‬
‫געת תור תא עבר עליו חד ערבי א״ל מה את א״ל‬
‫יהודאי אנא איל שרי תירד ושרי טרנד א״ל למד‪.‬‬
‫איל מקדשאי דיהודאי הרב איל מנא ידעת א״ל‬
‫מגעת דתורך עד דעםק עמי׳ געת זימני אהריתי‬
‫א״ל אטור תורד אמור מרגך דאתיליד פרקאי‬
‫דיהודאי איל ומה שמיה איל מנחם שמיה ואביו‬
‫מה שמיה איל חוקיה והיכן שרייה איל בבית‬
‫ערבא בדבית לחם יהודא זבין ההוא גברא תוריה‬
‫זבין טרגי והוד‪ ,‬מזבין ליבדין דיגוקין עלול לקרתא‬
‫ועלל למדיגה וגטק למדיגה עד דמטא לתמן אתיא‬
‫נצח‬
‫קלב‬
‫ישראל‬
‫פרקנו‬
‫אימה‬
‫מבעלי חיים שאינם מדברים ש ח ר ב בית המקדש‪,‬‬
‫דההוא ינקא לא זבנית מיניה אמר לה לית אנת‬
‫ודבר זה אין ספק שהיו יודעים להבין בב״ה מן‬
‫ב ל כפריא למזבין מינה וההוא‬
‫זבנית ליבדין‬
‫איתתיה‬
‫דינוקא א מ ר ה ליה דנחשים‬
‫קשי‬
‫לינוקא א מ ר ליה ל מ ה א מ ר ה ליה דעל רגליה בית‬
‫הרב א״ל‬
‫המקדש‬
‫רהיצין במרי׳‬
‫הקול שלהם‪.‬‬
‫דשמיא‬
‫ולפיכך‬
‫דעל‬
‫כאשר געת פעם ראשונה אמר שחרב‬
‫ובפעם‬
‫שניה אמר שנולד המשיח‪ ,‬כי‬
‫דגליה ח ר ב ועל רגליה מ ת ב נ י א״ל נסיב ליך מן‬
‫כבר‬
‫אילין לבידין דינוקא ולבתר יומי א נ א אתי לביתך‬
‫להויתו‪ ,‬מ פ נ י ש ה ד ב ר ה ש ל ם ל א י ת ה ו ה ‪ ,‬ו כ א ש ר‬
‫ונסיב פ ר ו ט ך נ ס ב א ואזלא לבתר יומין א מ ר איזיל‬
‫ח ר ב ה ב י ת אז ראוי ש י ב א המשיח‪ .‬ו מ פ נ י זה א מ ר‬
‫ואחמי ההוא ינוקא מאי עביר א ת א לגביה אמר‬
‫דעל רגליה מתבני‪ ,‬פי׳ כי נולד ה מ ש י ח והלידה‬
‫ליה ההוא ינוקא מאי עביד אמרה ליה לא אמרית‬
‫זאת אינה מ מ ש ג ש מ י ת כמו ש ה י ה ענין כל לידה‪,‬‬
‫לך‬
‫אמרנו‬
‫למעלה כי חורבן‬
‫הבית הוא‬
‫סבה‬
‫ת ח ש י ם ק ש י ד מ ן ההוא ש ע ת א אחיין רוחין‬
‫כי אין החכמים מ ד ב ר י ם מעגין הגשמי כלל רק‬
‫ל ה לא בך‬
‫מ ן הגשמי‪ ,‬ור״ל שגולד המשיח דהיינו‬
‫ועלעולין‬
‫אמרתי‬
‫אמר‬
‫ט ע ו נ י ה ואזלי להון‬
‫מופשט‬
‫דעל דגליה ח ר ב ועל רגליה מתבני א״ר‬
‫מ צ ד ע צ ם כ ח ה מ ש י ח שהוא נ מ צ א בעולם‪ .‬וזה כי‬
‫אבין ולמה ליה ללמוד מן עדבא הלא מקרא מלא‬
‫ק ו ד ם ש ח ר ב ד״בית ל א ש י י ך מ ש י ח ב ע ו ל ם כ ל ל כ י‬
‫באדיר יפול וכתיב ויצא חוטר‬
‫השלם לא יתהוה כמו שאמרנו‪ ,‬וכאשר ח ר ב הבית‬
‫מגזע ישי ונצר משרשיו י פ ר ח ע״כ‪ .‬פי׳ המאמר‪,‬‬
‫אז יש בעולם כ ח מ ה ש ל א ה י ה קודם ויש כאן‬
‫הי(‬
‫שהוא סבת אל ה ת י ר ‪ -‬ובודאי יש מונע‬
‫דכתיב‬
‫כי‬
‫והלבנון‬
‫כבר‬
‫אצל‬
‫בארנו‬
‫כלבים‬
‫בחבור‬
‫בוכים‬
‫באר‬
‫ענין‬
‫ה ג ו ל ה )באר‬
‫החיים‬
‫בעלי‬
‫ההעדר‬
‫שאינם‬
‫ומעכב מ צ ד אחר כי עדיין כחות הטומאה גוברים‬
‫שיעברם הש״י מן העולם‬
‫מדברים‪ ,‬כי ה ם מקבלים ה ר ג ש מ ל מ ע ל ה יותר מן‬
‫בעולם‪,‬‬
‫האדם‪ ,‬כי האדם לחשיבת צורתו אינו מיוחד לקבל‬
‫סוף סוף נולד ש ם משיה שלא היה דבר זה קודם‬
‫כמו שהוא הבהמה לפי פשיטותה ביותר‬
‫קודם אין ראוי שיהיה המשיח כלל בעולם‪.‬‬
‫הדגשה‬
‫שהיא‬
‫מן‬
‫בהמה‪ ,‬לכך מ ר ג ש ת יותר‬
‫העליונים‬
‫יותר מ ן ה א ד ם שאינו פשוט כ״כ‪ ,‬כי התחתונים‬
‫ה ם קשורים עם העליונים‬
‫מקבלים‬
‫מיום‬
‫נקרא שיש לו נחמה‪ ,‬לכך המשיח שהוא נחמות‬
‫לתנוקות‬
‫ישראל בגלותם נקרא מנחם‪ ,‬כי הוא תנחומין ש ל‬
‫ולשוטים‪ ,‬ו כ ל זה כ י כ ל א ש ר ה ו א פ ש ו ט ואין בו‬
‫בגלותם‪ ,‬ומפני כי כ ל תנחומין נותן חזוק‬
‫קודם‪.‬‬
‫שחרב‬
‫ודמיון‬
‫הבית‬
‫נטלה‬
‫אמרו‬
‫הם‬
‫ואמר‬
‫מנחם בן חזקיה שמו‪ ,‬פי׳ שכל מי שהוא‬
‫בכח על דבר אחד ומצפה לטוב ותשועה‬
‫לזה‬
‫ולכך‬
‫כי‬
‫עד שראוים‬
‫)ב״ב‬
‫הנבואה‬
‫י״ב(‬
‫ונתנה‬
‫ישראל‬
‫דבר‪ ,‬הוא מיוחד לקבל מ ן עליונים‪ .‬אבל האדם‬
‫וכח לאשר מ ק ב ל התגחומין‪ ,‬כי האבל חלש מ צ ד‬
‫ב ר ד ע ת והוא לעצמו אינו מוכן לקבלה‪.‬‬
‫והתנחומין ש י ש לו ממקום אחר מחזיקים‬
‫שהוא‬
‫ממה‬
‫ולפיכך‬
‫אותו‪ ,‬ולכך ק א מ ר ש ה ו א בן חזקיה‪ .‬וכן א מ ר ו ב פ ר ק‬
‫ש ר ו א ה ה א ד ם ‪ ,‬כ מ ו ש ת מ צ א א צ ל א ת ו ן ב ל ע ם ‪ .‬וכן‬
‫חזקיה שמו ש נ א מ ר‬
‫תמצא‬
‫נתנה רשות‬
‫לבהמה לראות יותר‬
‫עצמו‬
‫שדברים הרבה שמקבלים‬
‫חיים‬
‫ש א י נ ם מ ד ב ר י ם י ו ת ר ממד‪ ,‬ש מ ק ב ל ה א ד ם ‪ ,‬כ ד א י ת א‬
‫המשיב נפש הוא המחזיק אחד מחולשתו‪ ,‬ולפיכך‬
‫ב פ ר ק ה ש ו ל ח )גטין מייד‪ ,‬ע״א( ג ב י מ ע ש ה‬
‫ה מ ש י ח מ נ ח ם בן חזקיה‪ .‬ו ד ב ר ז ה מ ו ר ה‬
‫בגמרא‬
‫הבעלי‬
‫ח ל ק )צ״ח ע״ב(‬
‫מנחם‬
‫בן‬
‫כי רחוק מ מ נ י מ נ ח ם מ ש י ב נפשי‪ ,‬ואין ס פ ק כ י‬
‫ד ר ב עולש הוי י ת י ב גבי ח ד דהוה י ד ע בלישנא‬
‫דציפורא‬
‫ידיעה‬
‫אתא עורבא וקא קרי‬
‫לבעל חי ולא ת מ צ א‬
‫זה‬
‫וכוי‪,‬‬
‫הרי‬
‫באדם‬
‫נקרא‬
‫כי המשיח הוא נבדל מישראל‪ ,‬כי ה נ ה מ ה הוא‬
‫יש‬
‫מ צ ד זולתו אשר הוא נבדל ממנו‪ ,‬וכך המשיח‬
‫לטעם‬
‫אינו מכלל ישראל ר ק הוא ב מ ע ל ה היותר עלי!נה‬
‫שבארנו וכן יתבאר ע ו ד בסמוך‪ .‬לכך אל ת ת מ ה‬
‫ונבדל‬
‫מן ישראל ולכד נ ק ר א משיח מנחם‪ .‬וזה‬
‫ש א מ ר ההוא ע ר ב א שידע ח כ מ ה זאת להבין‬
‫שאמר‬
‫מנחם‬
‫מה‬
‫ה כ ת ו ב )איכה אי(‬
‫כי‬
‫רחק‬
‫ממני‬
‫פרק מ‬
‫ישראל‬
‫קלג‬
‫שיהיה מתעלה על עליונים‪ ,‬ולכך המשיח גדל‬
‫בבירת עדבא לפי שהמשיח מתעלה על נח‬
‫ישמעאל‪ ,‬ולפיכך הוא נמצא בבית ערבא בבית‬
‫לחם‪ ,‬כי הוא מתעלה על כח הערביים שעליהם‬
‫נאמר י״ב נשיאים יוליד אשר כה שלהם הוא‬
‫הענן‪ ,‬והמשיח הוא מתעלה על הענן כדכתיב וארו‬
‫עם ענני שמיא ככר אנש שזה נאמר על המשיח‬
‫ולבך אמר שהוא בבירת בית ערב* ובמדרש‬
‫הזה מוכח כי המשיח בבירת בית ערכא הם‬
‫ישמעאלים‪ ,‬ובגמרא )שט( אמרו שהוא על‬
‫מתח של מלכות רביעי* ומתלוקת זה כמו‬
‫שהתבאר למעלה מי יהיה בסוף מושל או מלכות‬
‫מרם שמרשנו למעלה שהם מלכות ישמעאל‪ ,‬או‬
‫מלכות רביעית הוא מלכות אדום כמו שהתבאר‬
‫למעלה והבן זד‪ -‬ובבד אמרנו לך שלא תטעה‬
‫לטרש דברים אלו גשמיים‪ ,‬רק שבאו לומר לך‬
‫עגין המשיח מומשט מן הגשמי‪ .‬וכן מה שאמר‬
‫ח מ ן למדין ועלל למדיגה וגמק למדיגה‪ ,‬כל‬
‫הדברים האלו הם שכליימ שכך מתחייב מצד‬
‫השכל המופשט‪ ,‬ודבר זה בארנו במקומות הרבה‬
‫ואץ צריך להאריך בדברים אלו‪ .‬ומה שאמר כי‬
‫רוחץ ושדין נטלו אותו‪ ,‬מ מודאי בוהות‬
‫הטומאה שעדיין בעולם חם מתנגדים לענין‬
‫משיח‪ ,‬ומהם מגיע בטול אליו תהו שטענו אותו‪.‬‬
‫ולמיכך השיב דרתיצין אגן במארי שמיא דעל‬
‫רגלית חרב ועל רגלית מתבני‪ ,‬כמו שתתבאר‬
‫למעלת שתתורבן המגיע לבית המקדש הוא מכת‬
‫הוייתו שיהיה לו בטוף‪ .‬וכאשר תדע ותבין דברים‬
‫אלו אז תבין דברים גדוליט‪ ,‬כי חורס הבית אך‬
‫שהוא הורכן אליו בעצמו הוא טבה להויה יותר‬
‫עליונה מאוד כמו שנתבאר למעל*‬
‫משיב נטשי כי בודאי המשיח הוא רחוק מותר‬
‫מן ישראל מצד עצם מעלת המשיח ודבר זה‬
‫יתבאר עוד‪ .‬ואמר והיכן שרי בבירת ערבא כך‬
‫הגדטא בממדים שלנו‪ ,‬וכבר בארנו למעלה כי‬
‫כל הדברים האלו בלתי גשמיים רק כי וגל‬
‫מחייב המדד השכלי שהמשיח הוא בבירת ערב‬
‫ור״ל שיש לו צירוף וקישור לשם‪ .‬ודבר זה ענין‬
‫מופלא בי אין ראוי שיהיה אצל ישראל שקודם‬
‫הגאולה אין ראוי להם מדריגת המשיח‪ ,‬ודבר זה‬
‫מדבר קודם הגאול* ודבר זה עצמו שגדל משה‬
‫בבית פרעה ולא בבית אמו‪ .‬תה כי בוודאי המא‬
‫מצרים מתועבתס היה גורם שיפקד הש״י על‬
‫חטאם וכמו שהוא מפורש בכתוב‪ ,‬ולכך המצרים‬
‫בעצמם הם הס שמגדלים הגואל אשר ע״י חגואל‬
‫יהוד‪ ,‬הש״י נפרע מהם ולכך היה גדל משה בבית‬
‫פרעה‪ .‬וכך הערביים אצלם גדל מלך המשיח כי‬
‫האומה הזאת מגיע לה הקצה‪ ,‬ומצד הקצה שיש‬
‫לאותה אומה נמשך מלכות המשיח אשד ביאתו‬
‫נמשך אחר הקצה והסוף של אותה אומה‪ ,‬וכבר‬
‫הארכנו בזה בחמד גבורת השם )טי״ח( ע״ש‬
‫ותמצא מבואר ביותר‪ .‬ולכך אמר כאן כי‬
‫חרתו הוא בבירת ערב* כמו שהיה מרע״ה גדל‬
‫בפלמין של פרע* כי המשיח הוא דבק בהעדר‬
‫אותה אומה כמו שפרשנו לפני ז* לכד המשיח‬
‫הוא בבית ערבא‪ .‬ואמר בבית לתם כי המלכות‬
‫ראוי בבית לחס במרס‪ .‬ויש להבין מה שאמר‬
‫חקא כבית ערב* מ המשיח הוא רוכב ומתעלה‬
‫על מדריגת הערביים שהם בני ישמעאל‪ ,‬והוא‬
‫מוסלג ועמוק בחכמה כי כח ישמעאל נאמר עליו‬
‫)בראשית י״ז( י״ב נשיאים יולד ודרשו זיל )ב״ר‬
‫פמ״ז( כי נשיאים חסד כתיב ודיל יכלו בענן‪.‬‬
‫ודבר זה דמז מופלג בענין כח ישמעאל אשר‬
‫ישמעאל מתעלה בכוחו למעלה למעל* אכל הוא‬
‫ועוד כי לא היה ראוי שיהיה מן הש״י אשד הוא‬
‫כמו עגן זה שיכלה כסוף‪ .‬אבל מלן* המשיח‬
‫חטוב חאמיתי חורבן המת הקדוש ויהיה‬
‫מתעלה עליהם שהדי גאמר )דניאל זי( וארו‬
‫הוא יתברך טבת להפסד שהוא הורס הכית הקדוש‪,‬‬
‫עם עגגי שמיא כבר אגש ודרשו חכמים )חלק‬
‫מ אין דבר זה מתייתם אל הש״י אם לא היה דבר‬
‫*״ח ‪5‬״א( זבו וארו עם עגגי שמים לא זכו עגי רוכב‬
‫זה שיעלה הכל אל התה יותר עליונ* ואף ב״ה‬
‫על החמור‪ ,‬הרי כי מדריגת המשיח לעתיד שיהיה‬
‫דאשמ שהרב בעונינו אמרו )‪«1‬י ב׳( גדול‬
‫מתעלה על כל העולם ההמרי הזה מעלה מעלה‪.‬‬
‫יהיה כמד הבית האהרון מן הראשת אמר הי‬
‫ולכד הוא רוכב על העגן שהוא למעלה לפי‬
‫ופרשו ז״ל )ג״נ ג׳ »״א( שהיה בית שני יותר‬
‫נצח‬
‫קלי‬
‫פרק מ‬
‫גדול‬
‫בשעורו מן ה ב י ת הראשון‪ .‬וגם בזמנו היה‬
‫יותר‬
‫ש ז ה היה ע ו מ ד ת ״ י ש נ ה וזה ת ״ ך‬
‫גדול‬
‫כדאיתא‬
‫)ט׳‬
‫ביומא‪.‬‬
‫ישראל‬
‫ע״א(‪.‬‬
‫ת ר א ה כי‬
‫מזה‬
‫מן‬
‫העליונה הוא הבית האחרון נ מ צ א‬
‫בקודש ולכך‬
‫שמעלין‬
‫ראשון‪,‬‬
‫היה נמצאו שני‬
‫רק‬
‫הבתים‬
‫הקודמים‪ ,‬כי א ף אם ח ר ב הבית אל תאמר שזה‬
‫חורבן‬
‫הוא כאלו לא ה י ה כ ל ל ה ב י ת בעולם‪ ,‬כי דבר זה‬
‫והפסד המציאות אם לא כאשר יעלה אל הויה ואל‬
‫בעולם‬
‫הש״י‬
‫אשר מאתו המציאות א״א‬
‫מציאות יותר‬
‫שלפניו‬
‫במעלה‬
‫בית שלישי‬
‫אפשר‬
‫אינו‪,‬‬
‫המציאות‬
‫וקדושה זאת לא נתבטלה‪ ,‬וחורבן של בית ראשון‬
‫לשאול סוף סוף היה‬
‫שיוקדם‬
‫ולכך‬
‫ה פ ס ד ‪ .‬ואין ל ך‬
‫שיבא‬
‫שסוף סוף כבר היה נמצא‬
‫הבית‬
‫שיהיה‬
‫יקבל‬
‫ב מ ה ר ה בימינו‬
‫ולא‬
‫הוא לקבל הויה אחרונה עליונה‬
‫העדר‬
‫כמו‬
‫לכל הויה‪ .‬הרי לך כי בל אדם א ש ר נתן‬
‫י ה י ה כ ל ל חורבן‪ ,‬כי ד ב ר ז ה אינו כ ל ל כמו ש ל א‬
‫בו ה ש ״ י ד ע ת ו ח כ מ ה מ ב י ן ד ב ר י ם אלו‪ ,‬כ י מ ן‬
‫היה האור נמצא בתחלת הבריאה רק היה צריך‬
‫הש״י א ש ר מ א ת ו מ צ י א ת העולם והוייתו אין ראוי‬
‫להיות נ מ צ א בריאה שאינו כל כך ב מ ע ל ה קודם‪,‬‬
‫שיהיה חורבן והפסד שהוא חורבן הבית כי אם‬
‫ואז מ ע ל י ן ב ק ד ש א ל ה מ ד ר י ג ה י ו ת ר ע ל י ו נ ה ‪ ,‬ו כ מ ו‬
‫שיהיה‬
‫מ ת ע ל ה א ל הויה יותר עליונה‪ ,‬וכל אלו‬
‫בריאת האור שהיה נ מ צ א העדר בבריאה‬
‫דברים‬
‫כמו שאמרנו‪ .‬וזה ב א מ ת‬
‫שהיה‬
‫הארץ תוהו ו מ ה ו עד שהיה כאן העדר‬
‫שהיתר‪.‬‬
‫לגמרי‪,‬‬
‫המציאות‬
‫נברא‬
‫ואז‬
‫האור‬
‫חכמים‬
‫בארו‬
‫קשור המציאות להעלותו אל תכליתו הוא שלימתו‬
‫האחרון והבן הדברים ה א ל ו ‪:‬‬
‫להשלים‬
‫הבריאה‪ .‬וכן בעצמו אינו ראוי שיהיה המדריגה‬
‫פרק כז‬
‫בחבור‬
‫הזה ה ת ב א ר כי הזמן הוא מוציא לפעל‪,‬‬
‫א י ן ה ע ת ה ז מ ן כ א ש ר י ד ו ע ל מ י ש מ ב י ן א ת זה‪.‬‬
‫הפועל‬
‫בכל‬
‫ה ע ת ה א י נ ה זמן‪,‬‬
‫תלוי‬
‫בזמן‪,‬‬
‫מה‬
‫הדברים‬
‫שראוי‬
‫לצאת‬
‫אל‬
‫א ש ר ה ם בעולם• כ י ה כ ל‬
‫ומפני שהם תלוים בזמן יוצא כל אחד לפעל בזמן‬
‫וכמו‬
‫הראוי לו‪.‬‬
‫שאמר‬
‫ש ל מ ה )קהלת ג׳(‬
‫לכל‬
‫אמר ועת‬
‫לכך‬
‫לכל חפץ כי‬
‫ובעתה אשר מוכן לזה היה ראוי ש ת נ ת ן התורה‬
‫כתבנו‬
‫וכבר‬
‫זד‪.‬‬
‫תפארת‬
‫בחבור‬
‫)פ׳‬
‫כ״ה(‪,‬‬
‫ומכל מקום למדנו שכל הדברים חם מתחדשים‬
‫בזמן ה מ י ו ח ד ל ה ם ו ה נ ה ה ד ב ר י ם מ ב ו א ר י ם ‪:‬‬
‫ז מ ן ו ע ת ל כ ל חפץ‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ר ב ה ז מ ן ה י ה ל א ד ם‬
‫הראשון לכנוס לגן עדן ש נ א מ ר ויקרא אלהים א ת‬
‫ה א ד ם וגו׳ זמן ה י ה ל ו ש י צ א מ מ נ ו זמן ה י ה ל נ ח‬
‫ליכנס‬
‫ל ת י ב ה ש נ א מ ר ב א א ת ת וגו׳ ז מ ן ה י ה ל ו‬
‫שיצא‬
‫ש נ ת נ ה לו‬
‫ממנו‬
‫זמן‬
‫היה לו‬
‫לאברהם‬
‫ובפרק‬
‫ח ל ק )צ״ז ע״א(‬
‫תנא דבי אליהו ש י ת‬
‫אלפי ש נ ה הוי עלמא ב׳ אלפים תוהו‬
‫ב׳‬
‫אלפים‬
‫תורה‬
‫ב׳‬
‫אלפים‬
‫ימות‬
‫המשיח‬
‫ה מ י ל ה ש נ א מ ר ב ע צ ם היום וגו׳ ו ע ת לכל ח פ ץ זמן‬
‫ו ב ע ו נ ו ת י נ ו ש ר ב ו י צ א ו מ ה ש י צ א ו ע ״ כ ‪ .‬ואין ס פ ק‬
‫היה לו לאותו חפץ שהיה בשמים שינתן לארץ‬
‫שצריך ט ע ם וסברא ש מ ח ל ק הזמן של עולם לאלו‬
‫א י מ ת י ב ח ו ד ש ה ש ל י ש י ו ג ו ׳ ע ד כאן‪ .‬ו ב י א ו ר ע נ י ן‬
‫ובאיזה צ ד מתיחס כל אחד ואחד מאלו‬
‫חלקים‪,‬‬
‫ז ה כ י ה ד ב ר י ם ש ה ם ת ח ת הזמן‪ ,‬כ מ ו כ ל ה ד ב ר י ם‬
‫דברים לחלק ממנו‪ .‬וביאור ענין זה כי הזמן הוא‬
‫ואף נתינת המצות‪,‬‬
‫להתחלה‬
‫הגשמיים‬
‫ש ה ם ת ה ת הזמן‪,‬‬
‫המשך‬
‫המציאות‪ ,‬וכל ה מ ש ך‬
‫יתחלק‬
‫לפי ש ה מ צ ו ת דהיינו ע ע י ו ת ם נמשכים אחר האדם‬
‫ו מ ת ח ל ק א ל א מ צ ע ואל הסוף‪ ,‬וא״א ב פ ח ו ת מאלו‬
‫א ש ר ה ו א גשמי‪ ,‬ולפיכך היה זמן מ ו ג ב ל ש ת נ ת ן‬
‫ג׳ חלקים‪ .‬וכל א ח ד ו א ח ד יש לו ש ם בפני עצמו‪,‬‬
‫המילה אל אברהם‪ .‬אבל התורה מפני שהיא שכלית‬
‫שאין ס פ ק כי ה ה ת ח ל ה הוא מחולק מן ה א מ צ ע י‬
‫ב ל ב ד ל א ת פ ו ל ת ח ת ה ז מ ן ‪ ,‬א ב ל ש י י ך ב ז ה ע ת כי‬
‫ו ה א מ צ ע י מ ח ו ל ק מ ן ה ס ו ף ‪ ,‬כ י כ ל א ח ד ו א ח ד י ש יי ו‬
‫נצח‬
‫פרקכז‬
‫גדר בפגי עצמו‪ .‬ומפגי זה מחלק ג״כ זמן כל‬
‫העולם לשלשה חלקים אלו‪ ,‬כי זמן כל ימי‬
‫עולם הוא ו׳ אלפים כדאיתא התם אמר רב‬
‫קטיני שית אלפי שגי הוי עלמא וחד חרב‬
‫שנאמר ונשגב לבדו ביום ההוא ונאמד שיר ליוס‬
‫השבת ליום שכלו שבת ונאמר כי אלף שנים‬
‫בעיגיד כיום אתמול ע״כ‪ .‬וביאור ענק זה מה‬
‫שאמד כי שית אלפא שני הוי עלמא וחד תריב‪,‬‬
‫וזה כי הדעת מהייב שיהיה הש״י לבדו בעולמו‬
‫וזהו ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא‪ .‬כי אם העולם‬
‫גוהג בהנהגתו לעולם היה הוא יתברר מצטרף‬
‫אל הנמצאים תמיד‪ .‬והוא יתברר גבדל מכל‬
‫הנמצאים‪ ,‬ואף שהוא יתברר מצטרף אל הנמצאים‬
‫במה שהוא סבה ועלת הנמצאים‪ ,‬מ״מ הוא נבדל‬
‫מהם ג״כ‪ .‬ולפיכד במה שהוא סבה להם מנהיג‬
‫אותם ונותן להם הוי* ובמה שהוא יתביד נבדל‬
‫מהמ הוא נשגב לבדו ולא נמצאו הנבראים ולפיכו‬
‫וחד חרב שנאמר )ישעי׳ כי( ונשגב ה׳ לבדו‬
‫ביום ההוא שיהיה הוא יתבדר בלבד ואין נמצא‬
‫אתו שום מציאות עוד‪ .‬כי הוא יתביד עלה‬
‫לנמצאים והם עלולים‪ ,‬אם היה העלול נמצא‬
‫תמיד‪ ,‬היה משתוה אליו העלול שיהיה נמצא תמיד‬
‫כמו העל* ואין כאן מקום זה כלל לבאר‪ .‬לכד‬
‫במה שהוא יתברר מצטרף אל הנמצאים נמצאו‬
‫הנמצאימ בהויותן‪ ,‬ובמה שהוא יתברר נבדל מהם‬
‫יש כאן שביתה מהמ‪ .‬לכד שית אלפי שני הוי‬
‫עלמא במה שהוא מצמרף אל הנמצאים‪ ,‬וחד‬
‫חרוב היא אלף השביעי תהו מצד שהוא נבדל‬
‫מן הנמצאים‪ .‬ומאחר שא״א לומר רק שיהיה כאן‬
‫שביתה והפטק ובו יהיה גשגב לכדו נבדל מן‬
‫הנמצאים‪ ,‬ראוי אל זה השביעי כי בכל מקום הוא‬
‫מיוהד לקדושה כמו שהתבאר בחבור גמרת ה׳‪.‬‬
‫ולבד הש״ית שהוא קדוש בכל הקדושות לכד גבדל‬
‫מן הנמצאים‪ ,‬והוא יתברר מתקדש מן העולם‬
‫באלף הז׳ תשגב באלף הזי‪ ,‬וכל דבר שהוא תמרי‬
‫או נוטה אל החמרי הוא הר* כי אין העולם‬
‫הגשמי יש לו כח כאלף השביעי‪ ,‬מפני כי אלף‬
‫השביעי מיוחד לנבדל מן הגשמי‪ .‬ולפיכר אמרו‬
‫שם כשם שהשביעית משמט אחד לז׳ שגה כד‬
‫העולם משמט אחת לוי‪ .‬כי העולם גשמט ממנו‬
‫ישראל‬
‫קלה‬
‫והוא נשגב לבדו‪ .‬ומאחר שימי עולם שית אלפי‬
‫שגי חלק אותם לגי הלקים‪ ,‬שהזמן נחלק בראש ץ‬
‫אליהם כמו שהתבאר למעלה ההתחלה והאמצע‬
‫והםוף‪:‬‬
‫וקאמר שני אלפים תוהו נגד התחלה‪ ,‬שכן‬
‫ההתהלה עדיין אין מ דבר וזה מסגולת‬
‫ההתהלה שאין בו דבר ממש‪ .‬ואמר שגי אלפים‬
‫תודה כי הזמן האמצעי מיוחד לתורה‪ ,‬ודבר‬
‫‪ .‬זה בארנו בסוף חבור גבורת ה׳ ובכמה‬
‫מקומות‪ ,‬מפגי שהאמצעי איגו גשם‪ ,‬כי כל גשם‬
‫יש לו רחקימ והאמצעי אין לו רוחק לכך מתייחם‬
‫הזמן האמצעי שאין לו רוחק אל בלתי גשמי כמו‬
‫התורה שאץ שייך בה גשמות כלל‪ .‬ושני אלפים‬
‫ימות המשיח‪ ,‬פירש הזמן האחרון הוא מיוחד לימות‬
‫המשיח‪ ,‬כי הזמן האחרת הוא השלמה שכל אשר‬
‫הוא באהרוגה הוא השלמה‪ ,‬ולכן הזמן האחרון‬
‫מתייחם אל המלך המשמו‪ ,‬כי המלך המשיח יהיה‬
‫משלים את כל העולם כאשר יהיה כל העולם‬
‫אחד עד שיהיה העולם כשלימות‪ ,‬ולכן״ ראוי‬
‫שיהיה מלד המשיח שהוא המשלים בסוף הזמן‬
‫שאז מסוגל אל השלמות ביותר ודבר זה מבואר‬
‫ועוד יתבאר דבר זד‪ -‬ומ״ש ב׳ אלפים תורה איגו‬
‫ר״ל ה״ו שאהד ב׳ אלפים לא יהיה עוד תור*‬
‫אלא ד״ל כל אלו ב׳ אלפים הם ראוים לתורה‪,‬‬
‫ואלו לא נתנה תורה ע״י מדע״ה אפשר שתגתן‬
‫באלו ב׳ אלפים שנה ע״י אהד‪ ,‬אבל קודם זה או‬
‫אהד זה לא היה אפשר כקבלת התורה אפילו‬
‫עיי מרעיה בי אלו ב׳ אלפים מיוחדים לתור*‬
‫וכן אמרו)סגהירין נ‪-‬א ע״ב( ראוי היד! עזרא שתנתן‬
‫התורה על ידו אלא שהקדימו מש* מימ אלו ב׳‬
‫אלפים הם ימי תור* וכן כי אלפים ימי המשיח‪,‬‬
‫דיל שהם מיהודים למשיה אבל קודם לכן א״א‬
‫שיבא המשיה בשום אופן ככל תשובה ומעשים‬
‫טובים בעולם‪ ,‬רק באלו כ׳ אלפים אחרונים הם‬
‫ימי המשיח שהזמן האהרת הוא מיוחד אל ביאת‬
‫המשיוו ובתוד אלו ב׳ אלפים שנה זמן הכשר‬
‫לזה שיבא המשי* הנה התבאר לד שהזמן אשר‬
‫הוא מיותד למשית שיהיה מאחד את הכל הוא‬
‫כאחרית הומים שהוא השלמת ימי עולם‪ ,‬וא״כ‬
‫לא יקשה אם כ״כ מעכבין עקכת המשיח מפני‬
‫נצח‬
‫קלו‬
‫ישראל‬
‫פרק כח‬
‫שהזמן אשר ראוי לו הוא באחרון מ ן הזמן והוא‬
‫שיבא המשיח ב ה ח ל ת הלק האחרון מימי העולם‪,‬‬
‫מיוחד אליו ודבר בעתו מ ה טוב‪ .‬ולא אמרו ב׳‬
‫אבל אם אינם זוכים זכות גדול אינו ב א ר ק בזמן‬
‫אלפים ימות המשיח ר ק לעגין זה ש א פ ש ר לבא‬
‫שלו שהוא זמנו המיוחד לו ומוכן לו ביותר כמו‬
‫מ ל ך ה מ ש י ח באלו ב׳ אלפים והיינו דקאמר ש נ י‬
‫שאמרנו למעלת‪ .‬וכאשר ת ד ק ד ק ותבין דברים אלו‬
‫עקבות המשיח‪,‬‬
‫אלפים ימות המשיח ולא אמר שני אלפים מלכות‬
‫יוסר‬
‫מעליך‬
‫המשיח‪ ,‬ולמה ת ל ה זה בימיו אבל מפני כי ר״ל‬
‫וישמח‬
‫לבך‬
‫כי ש נ י אלפים הם הימים‬
‫המשיח‪,‬‬
‫כבר‬
‫כי‬
‫שאפשר‬
‫הוא חלק‬
‫לבא‬
‫האחרון מן‬
‫המחרפים‬
‫חרפת‬
‫בדברים אלו‬
‫בדברים אשר אמדנו‬
‫בהם‬
‫ובלם ה ם ברורים ואמתיים ל כ ל א י ש מ ש כ י ל ו ע ו ד‬
‫שלשה‬
‫בפרקים שלפנינו בענין אריכות הגלות‬
‫יתבאר‬
‫והם גם כן דברים ש ל א מ ת ‪:‬‬
‫חלקים שראוי שיבא המשיח בחלק האחרון מימי‬
‫העולם‪ .‬ואם ישראל זוכים זכות גדול מ א ו ד א פ ש ר‬
‫פרק כח‬
‫לך לשאול אחר אשר אמרנו כי הזמן אשר‬
‫ימי המשיח‪ ,‬ואח״כ יקנו ה מ ד ר י ג ה היותר עליונה‬
‫הוא מסוגל שיגלה בו המשיח באחרון ימי‬
‫ממדריגה‬
‫יש‬
‫וזהו ע נ י ן ה מ ש י ת ל ת ע ל ו ת‬
‫למדריגה וממעלה למעלה לא זולת ז ה ‪:‬‬
‫עולם‪ ,‬א ״ כ ל א י מ ש ך מ ל כ ו ת ה מ ש י ח זמן רב‪ ,‬וא״כ‬
‫מהו‬
‫הטובה שיקבלו ישראל בזמן המשיח אשר‬
‫ובפרק‬
‫ח ל ק )צ״ח ע״א( ר י ב ״ ל א ש כ ח י ה ל א ל י ה ו‬
‫המשיח היא ת ק ו ת ישראל ותוחלתם‪ ,‬ואומר דודאי‬
‫למי‬
‫שאומר‬
‫ב פ ר ק ח ל ק )דף צ״ם ע״א( כ י ז מ ן‬
‫המציאות‬
‫דתוי‬
‫אתיגא‬
‫א״ל‬
‫אפתחא‬
‫קאי‬
‫לעלמא‬
‫דמערתא‬
‫דאתא‬
‫א״ל‬
‫דרשביי‬
‫ירצה‬
‫אם‬
‫ה מ ש י ה יהיה ז מ ן ארוך וכמו ש י ת ב א ר עוד‪ ,‬ואין‬
‫האדון‬
‫הזה‬
‫באחרית‬
‫שלשה‬
‫ש מ ע ת י א מ ר ליהי א י מ ת א ת א מ ש י ח א ׳ ׳ ל‬
‫זה סותר למה שאמרנו שימי‬
‫הימים‬
‫הזמן‬
‫המשיח‬
‫כי ימי המשיח זמן אחד‪ ,‬לא כמו שהוא‬
‫הזה‬
‫נחשב‬
‫בשביל רוב‬
‫הצרות שהם‬
‫בזמן הזה‬
‫שייל‬
‫זיל‬
‫אמר‬
‫ריב״ל‬
‫שגים‬
‫לדידיה היכי יתיב‬
‫רביעית ומאי סימניה יתיב בין‬
‫ראיתי‬
‫אפתחא‬
‫עגיים‬
‫וקול‬
‫דמלכות‬
‫סובלים‬
‫הזמן א ר ו ך מאוד‪ ,‬א ב ל י מ י ה מ ש י ח י מ י ם‬
‫חלאים וכולם אסרי ושרי ב ח ד זימנא איהו ש ד י‬
‫שיהיו בסוף הזמן הוא אחד‪ .‬ולפי אותם שאומרים‬
‫ח ד ואסר ח ד א מ ר ד ל מ א מבעינא ולא מ ע כ ב אזל‬
‫שאין מלכות המשיח נמשך כל כך אין זה קשיא‬
‫לגביה א״ל שלום עליך רבי ומורי א מ ד ליה שלום‬
‫לאכול‬
‫ליה‬
‫שאם‬
‫היינו אומרים כי‬
‫ולשתות‬
‫טובת‬
‫בלבד‪ ,‬היה לך להקשות‬
‫המשיח‬
‫קושיא‬
‫זאת‪.‬‬
‫אבל אנו אומרים כי המשיח יבא כדי להשלים‬
‫ולהיישיר‬
‫היום‬
‫שלום‬
‫לך‬
‫עליך בר לוואי א ״ ל א ב ט ח‬
‫העולם לקנות תחיית‬
‫המתים‬
‫ועולם‬
‫יהיה‬
‫נמשך‬
‫מלכות‬
‫היום אתינא ולא א ת א א״ל כי א מ ר לך היום אם‬
‫כ ל כי האי ריתחא לירתח שיתן להם‬
‫ת ש מ ע ו ע״כ‪ .‬ד ב ר י ם א ל ו צריכים ביאור‪,‬‬
‫בקולו‬
‫בי‬
‫ולאביך‬
‫לעלמא דאתי א״ל שקורי משקר‬
‫הבא‪ ,‬א״כ מ ה בכך ש ל א‬
‫תמשיח‪,‬‬
‫עליך בר לוואי א״ל א י מ ת א ת י‬
‫מר‬
‫אמד‬
‫א ת א לגבי אליהו א״ל מאי א מ ר לך א״ל‬
‫דאמר‬
‫לי‬
‫שאין ספק כי יש מקומות בעולם מיוהדים‬
‫מדריגה יותר עליונה הוא מ ד ר י ג ת תחיית המתים‬
‫דע‬
‫לעולם הבא‪ ,‬וימי ה מ ש י ח אינו ר ק ש ע ל י ד ה יזכו‬
‫ל ד ב ר קדושה אלהית ביותר‪ ,‬ובפרט ה מ ע ר ה שהי׳‬
‫האדם‬
‫ר ׳ ש מ ע ו ן בן יוחאי ה ק ד ו ש נ ט מ ן ר א ו י לזה‪ ,‬ואין‬
‫מ מ ד ר י ג ה ה פ ח ו ת ה ה ו א העוה״ז‪ ,‬למדריגה עליונה‬
‫ספק‬
‫רשב״י כמה‬
‫הוא מדריגה תחיית המתים ועוה״ב כמו שאמרנו‬
‫פ ע מ י ם במערד* ו ה י ה ג ל ו י ש ל א ל י ה ו נ מ צ א ש ם‬
‫המעלה הזאת שהוא‬
‫בשכבר גם ע ת ה נגלה ש ם אליהו‪ .‬ואין ח ל ו ק בין‬
‫ל מ ד ר י ג ה יותר עליונה‪ .‬כי א ״ א‬
‫למעלה‪.‬‬
‫ולכך‬
‫ת ח ל ה יקנו‬
‫שיזכה‬
‫שהיה‬
‫נגלה אליהו‬
‫להקדוש‬
‫‪nil‬‬
‫שרקכח‬
‫אם היה נגלה לו כמראה א בר נגלה לו כלא‬
‫מראה‪ ,‬כי מעמים הרבה היה אליהו מגיד דברים‬
‫לאהד ולא ידע האדם מאין באו לו הדברים״ והיה‬
‫גדמה לו כאלו הדברים היה לו מעצמו ואגס אלא‬
‫דברי אליהו שהגיד לו הדברים‪ .‬וכן מוכח קצת‬
‫כמסכת ערובין )&״ג ע״א( גבי חני שמעתתא‬
‫שגאמרו בבי מדרשא וקאמר מאי לאו דאמריגהו‬
‫אליהו״ והרי לא ידעו אתם אשר הם בבית‬
‫המדרש מי אמרם כי באו כדעתם הדברים ההם‬
‫ולא ידעו מי אמרם‪ .‬וחכם גדול כמו ר׳ יב״ל יודע‬
‫היה שהשגה הזאת מן אליהו ז״ל״ והיה אליד* ז״ל‬
‫מ ג ז לו סתרי חכמ* ושאל את אליהו ז״ל אם‬
‫חכה לעוה״* והשיב כשירצה האדון חזח‪ ,‬כי‬
‫עגיין עוה״ב מצד עצמו גסתר‪ ,‬ולכד אמר כשירצה‬
‫האדון הוה הוא הש״י בו בלבד תלוי עוה״ב‪.‬‬
‫ומ״מ לא אמר כשירצה הקב״* כי בא לומר כי‬
‫יש לאליהו ז״ל הבור עם השיי לכד אמר האמן‬
‫הזה שהוא עמו‪ ,‬והיינו דקאמר שנים ראיתי וקול‬
‫ג׳ שמעתי״ שר״ל שאע״ג שלא היה לו לריב״ל‬
‫דבוק לגמרי עם הש״י״ שמע קולו של הש״י וד״ל‬
‫קצת דבוק ואינו דבוק לגמרי‪ ,‬כי הקול גשמע‬
‫אע״ג שאגו עמו לגמרי‪ ,‬אבל הראיה הוא מנים‬
‫בפנים‪ ,‬לכד אמר שנים דאתי וקול שלשה‬
‫שמעתי‪ ,‬כי על ידי אליהו ז״ל שהיה עם דיב״ל‬
‫היה לו דביקות בו יתברר ג״כ עד ששמע קולו‬
‫של הקב״*‬
‫ושאל אח״כ אימת אתי משיה ואמר שייליה‬
‫ל מ מ * פירש כי כאשר יתבוגן במת‬
‫משיח בעצמו ובמדריגתו ידע כי היום אתי‪ ,‬והיכא‬
‫יתיב אפתחא דמלכות רביעית בין עניים וםובלי‬
‫הלאם‪ ,‬אל תטעה לומר כי דבר זה שאמר כאן‬
‫והיכא יתיב הוא דבר מוחש כלל‪ ,‬אבל א ן כאן‬
‫דבר מוחש לעין רק כמו שבארנו לד טעמים‬
‫הרב* כי דברי חכמים מצד ענין המוטשט מן‬
‫הגשמי‪ ,‬ואן טפק כי אף קודם שיצא המשיח‬
‫לפעל לגמרי‪ ,‬הגה מדר המושכל שלו נמצא‬
‫מופשט מן הגשמי‪ .‬ועל זה אמר שייליה לדידי*‬
‫כלומר שיחהבר בעיה אל המושכל המופשט‬
‫בעגין של משיה ואז יעמוד על ביאתו‪ ,‬ומה‬
‫שאמר דיתיכ על פתתא של מלכות רביעית‪ ,‬דבר‬
‫ישראל‬
‫קלו‬
‫זה ג״כ כי בציור המושכל של משיה נמצא המשיח‬
‫על פתה מלכות רביעית״ כי כן אמר במדרש רבות‬
‫בפרשת שמות )ש״א( משה נתגדל בפלטין‬
‫של מדעה ואף מלן המשיה שעתיד להגלות‬
‫במהרה בימיגו ישב ביגיהמ שגאמר שם ירעה‬
‫עגל ושם ירבץ כמיר‪ .‬וכבר בארגו כי ראוי שיהיה‬
‫כך‪ ,‬כי בשביל שההעדר הדבק במלכות רביעית‬
‫שהיא מלכות שמגיע לה המסד‪ ,‬מחייב בעצמו דבר‬
‫זה שיגלה מלך המשיח כי אין העולם חסד‬
‫מלכות‪ ,‬לכך בהכרח מתחייב שיגלה מלך המשיח‪,‬‬
‫והכל גרמז כמה שיעקב היה אוחז בעקב עשיו‬
‫שהעקב הוא סוף האדם‪ ,‬והוא כגוי להעדר האדם‬
‫וסוםו ושם דבק יעקב‪ ,‬כי כאשר מגיע העדר‬
‫למלכות רביעית ‪.‬מחייב התגלות המשי* ולמיכך‬
‫אמר שיושב על מתח מלכות רביעית‪ ,‬שהמתח‬
‫הוא סוף העיד ושם דבק המשיח בהעדר שלהם‪,‬‬
‫ולםיכך בסוף העיד של מלכות רביעית שם דבק‬
‫משיח ובחבור גבורת השם)פי״ח( שם תמצא עוד‬
‫מבואי‪:‬‬
‫ועוד תדע כי מלכות ישראל הוא מלבות‬
‫נבדלת מן מלכות העו״ג‪ ,‬ולכך המשיח‬
‫מתעלה ומתגדל בתוך מלכות האומד״ כמו שיוצא‬
‫המרי מתוך הקלימה‪ .‬וכך מלכות ישראל הוא גבדל‬
‫ממלכות האומות‪ ,‬ומלכות האומות נחשב כמו‬
‫קליפה אל מלכות ישראל‪ .‬וכמו הפרי שהוא גדל‬
‫בתוך הקליפ* כאשר הפרי על שלימותו אז‬
‫הקליפה גופלת וגבדלת ממגו״ מ״מ תחלת גימל‬
‫הפרי הוא תוך הקליפ* כך ישראל מלכות שלהם‬
‫הוא מתעלה ומתגדל מתוך מלכות האומות‪ .‬והייגו‬
‫שמכה מציאות מלכות האומות וממדרגתם‪ ,‬מתעלה‬
‫אל מדריגה יותר עליונ* וכאשר מלכות ישראל‬
‫כשלימות‪ ,‬אז יסולק מלכות האומות כמו שמסולק‬
‫הקליפה וגופל כאשר הפרי על שלימותו ודבר זה‬
‫עצמו פי׳ הראשון כאשר תבין‪ ,‬ולפי שעולם הזה‬
‫הוא מבעי גשמי״ אבל מעלת המשית גבדל מן העולם‬
‫הזה המבעי הגשמי״ וידוע כי הגשמי מתגגד לבלתי‬
‫גשמי‪ ,‬ודבר זה באינו למעלה והארכנו בזה איך‬
‫הטבעי הגשמי הוא מתגגד לדבר הבלתי טבעי‬
‫ובלתי גשמי‪ .‬ולכך אמד שהמשיח יושב בין ענייה‪.‬‬
‫כי א ן למשיה הלק מן עוה״ז כלל‪ ,‬והוא כמו העני‬
‫נצח‬
‫קלח‬
‫ישראל‬
‫פרק כט‬
‫חלאים‬
‫ש א י ן ל ו ע ו ה ״ ז ובין ס ו ב ל י‬
‫ה ת נ ג ד ו ת מ ן עוה״ז שהרי תם‬
‫שיש‬
‫מדוכאים‬
‫להם‬
‫ב ע צ מ ו א י נ ו נ ו פ ל ת ח ת ה ז מ ן ו ב י א ת ו כ ל יום‪ ,‬ר ק‬
‫בחולי‪,‬‬
‫מ ק ב ל מ ו כ ן ש א ם היד‪ ,‬ה מ ק ב ל ר א ו י ל ז ה‬
‫וראוי שיהיה יושב המשיח ביניהם ר״ל מ צ ט ר ף‬
‫שצריך‬
‫א ז מ צ ד ה מ ש י ח א י ן כ א ן זמן‪ .‬ו מ פ נ י כ י מ ד ר י ג ת‬
‫כי גם ה מ ש י ח אין לו ח ל ק בעוה״ז כלל לפי‬
‫משיח ל מ ע ל ה מ מ ד ר י ג ת אליהו ואליהו ה ו א ש מ ב ר ר‬
‫שאין מעלות המשיח מן עולם הטבע‪ ,‬ולכך הוא‬
‫ענין המשיח‪ .‬ולכך לא שאל א ת המשיח בעצמו‬
‫בירור ענין ה מ ש י ח הוא שייך לאליהו‪ ,‬ו מ ה‬
‫להם‬
‫מ ת י ח ס לעגי שאין לו חלק בעוה״ז ויושב גם כן‬
‫כי‬
‫בין סובלים חלאים ש מ ת נ ג ד לו עולם ה ט ב ע ‪ .‬ושני‬
‫ש א מ ר ל ו זיל ש י י ל י ה ל ד י ד י ה ‪ ,‬מ פ נ י כ י ת ש ו ב ת ו‬
‫דברים א מ ר בין עניים וסובלי חלאים‪ ,‬כי עניים‬
‫עצמו‬
‫היום אתינא ודבר זה הוא מ צ ד‬
‫המשיה‬
‫ה ם חסרים מן עוה״ז וסובלי חלאים מ ת נ ג ד להם‬
‫ומעלתו‬
‫עוה״ז‪ .‬וקאמר ו מ ה סימניה‪ ,‬ור״ל כי מ ה ה ב ד ל‬
‫שאמר שלום עליך ב ר לוואי א ב ט ח לך ולאביך‬
‫יש בין ה מ ש י ח ש מ נ ג ד לו ה ט ב ע ובין ש א ר סובלי‬
‫לעלמא דאתי‪ ,‬היינו כ מ ו שאמרנו ל מ ע ל ה כי אין‬
‫ש מ נ ג ד להם עולם הטבעי‪ .‬ועל זה אמר‬
‫חלאים‬
‫כי סימן של משיח דאסר חד ושרי ח ד ע ד שהוא‬
‫וכל‬
‫מוכן ומזומן לגאול ישראל‪,‬‬
‫אפשר‬
‫שעה‬
‫המשיח‬
‫שאינו ת ח ת הזמן‪ .‬ו מ ה ש א מ ר ש ב ש ב י ל‬
‫ר ק שיקנו מ ע ל ה ומדריגה יותר עליונה‬
‫ה ו א מדריגת עוה״ב‪ ,‬ומכיון שריב״ל היה לו מ צ ד‬
‫חבור אל המשית שאמר שלום עליך בר‬
‫מעלתו‬
‫שיבא המשיח לכך אסר חד ושרי ח ד משום דלמא‬
‫לוואי‪ ,‬מ ו ר ה כ י י ש ל ו ש ל ו ם ו ח ב ו ר ע ם מ ד ר י ג ת‬
‫מ ב ע י נ א ליה‪ ,‬ו ז ה מ ו ר ה ש א י ן ה מ ש י ח י ש ל י ח ב ו ר‬
‫המשיח לכך בזה הבטיח אותו לעוה״ב‪ .‬כי עולם‬
‫לעולם וכל אשר‬
‫המשיח על ידו קונה עוה״ב‪ ,‬ו מ צ ד ריב״ל לא היה‬
‫הוא בעולם יש לו זמן מיוחד‪ ,‬א״כ לא היה אומר‬
‫מניעת ביאת המשיח‪ ,‬ואדרבה היה לו שלום וחבור‬
‫ב ל ש ע ה ד ל מ א מ ב ע י נ א ל י ה ש ז ה מ ו ר ה ש א י ן לו‬
‫כי‬
‫אל‬
‫עוה״ז‪ ,‬כי אם היה ראוי‬
‫זמן מיוחד בעולם‪ .‬וכאשר‬
‫הנה‬
‫בענין‬
‫התבונן‬
‫עמו כאשר א מ ר לו שלום עליך‬
‫המשיח‬
‫בר‬
‫הוא הכנה לעוה״ב‪ ,‬כמו‬
‫לוואי‬
‫שאמרנו‪.‬‬
‫וכן‬
‫המשיח שיצא לפעל‪ ,‬מ צ א כי המשיח אומר שהיום‬
‫אביו ג״כ הוא בן ע ו ה ״ ב א ח ר שהזכיר א ת שמו‪,‬‬
‫יבא כלומר בזה היום כ ל יום ש ה י ה שואל אותו‪,‬‬
‫לכך היה למשיח חבור א ל אביו‬
‫ולפיכך‬
‫כי מעלתו בלתי טבעי ובלתי גשמי כלל והדבר‬
‫שניהם גם הוא גם אביו יש לו צירוף וחבור אל‬
‫ג״כ‪,‬‬
‫גשמי אינו ת ח ת הזמן ולכך המשיח אומר‬
‫עולם המשיח לגמרי ב מ ה ש א מ ר אליו שלום עליך‬
‫היום אתיגא‪ ,‬ויש לך לחבין א מ י ת ת דברים אלו‬
‫ב ר לוואי‪ ,‬ו ל כ ך ה ו א מ ו כ ן ל ע ו ה ״ ב כ י ע ו ל ם ה מ ש י ח‬
‫שאיגו‬
‫הוא‬
‫כי הם דברים ברורים כאשר ת ב י ן ‪:‬‬
‫ומפני‬
‫כי דבר זה‬
‫אינו‬
‫לפי‬
‫החוש‬
‫הגשמי‬
‫הנגלה‪ ,‬ולכך היה אומר זה לאליהו ז״ל‬
‫מדריגה לעלות‬
‫למדריגת עוה״ב‪ .‬והתבאר‬
‫לך ענין ה מ א מ ר הזה והם דברים א ש ר‬
‫במאמר‬
‫גאמרו‬
‫הזה והם דברים ברורים אין ספק בהם‬
‫אשר מברר ענין המשיח ואמר שקורי מ ש ק ר ר״ל‬
‫כלל ואל ת ט ע ה לפרש‪ ,‬כי דברים א ש ר נאמרו‬
‫החוש הנגלה הוא משקר שהרי לא אתא‬
‫הזה הם הכל שכלים כמו שהתבאר לך‬
‫כנגד‬
‫היום‪ ,‬ו ה ש י ב ש כ ך ה ו א כי בודאי‬
‫מצד‬
‫במאמר‬
‫פעמים‬
‫המשיח‬
‫ה ר ב ה ודי ב ז ה ‪:‬‬
‫פרק כט‬
‫בני‬
‫אל חי זרע אברהם תולדות יצחק צאצאי‬
‫והתקוה הזאת שהיא לזכות ולצדקה עולמית‪ ,‬מורה‬
‫התוחלת‬
‫אשר‬
‫׳־עקב‪,‬‬
‫אל‬
‫יהא‬
‫קטן‬
‫בעיניכם‬
‫על זרע א מ ת לא ישקרו באמונתם‪,‬‬
‫העם‬
‫נצח‬
‫טרקכט‬
‫יושבים בתושד נותנים שכממ לסבול עול הגלות‬
‫ולהתבזות מהעו״ג זה עידן עדנץ‪ ,‬דבר זה בודאי‬
‫מורה על אמונתם‪ .‬ובמדרש )ילקו״ש תהליס ל״א(‬
‫אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳ אלו שהם‬
‫אומרים אמן באמונה אומרים מחיה מתים ועדיין‬
‫לא דאו אלא לפי שעה מאמינים שאני מחיה מתים‬
‫אומרים גאל ישראל ועד עכשיו לא נגאלו אלא‬
‫לפי שעה וחזרו ונשתעבדו והם מאמינים שאני‬
‫עתיד לגאול אותם הוי אומר אמונים נוצר ה׳‬
‫ע״ב‪ .‬בארו בזה כי האמונה הוא דבר גדול מאוד‬
‫שהיא מאמין בגאולה‪ ,‬ואף כי עדיין לא ראה‪.‬‬
‫ודבר זה מורה כי הוא דבק בו יתברד לגמרי‬
‫שכל תקותו ותוחלתו בו יתברר‪ .‬לכד כתיב‬
‫אמונים גוצר שהש״י גוצר ושומר אותו כי ראוי‬
‫הוא לשמירה אשר הוא עם הש״י ולא נבדל מאתו‬
‫יתברר כמו שהוא האמונה‪:‬‬
‫ובמכלתא )בשלח פ״ו( אתה מוצא שאין‬
‫הגליות מתכנסות רק בשביל‬
‫האמונה ואמר אתי מלבנון כלה תבואי מראש‬
‫אמנה וגדולה האמונה לפני מי שאמר והיה העולם‬
‫שבשכר האמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם‬
‫דוח הקודש ואמרו שירה שנאמד ויאמינו בה׳‬
‫ובמשה עבדו אז ישיר וגו׳ וכן אתה מוצא שלא‬
‫נגאלו ישראל ממצרים רק בזכות האמונה שנאמר‬
‫והאמץ בה׳ ויחשבה לו צדקה וכן הוא אומר אמונים‬
‫נצר ו ס הוא אומר ואהרן וחור תמכו בידיו והי׳‬
‫ידיו אמונה מזכירץ זכות אבות זה השער לה׳‬
‫צדיקים יבואו בו בעלי האמונה מה הוא אומר‬
‫פתהו שערי צדק מבא גוי צדיק שומר אמונים‬
‫השער הזה כל בעלי אמונה נכנסים בו וכן הוא‬
‫אומר טוב להודות לה׳ להגיד בבוקר חםרד‬
‫ואמונתד בלילות מי גרם לנו לבא לידי שמחה‬
‫בשכר אמונה שהאמינו אבותינו בעוה״ז שכולו‬
‫לילות וכר‪ .‬בא לבאר ולפרש מעלת האמונה‬
‫ובארנו דבר זה ג״כ בתבור גבורת השם )סרק‬
‫ז׳( ובמקום הזה נבאר עוד‪ .‬כבד אמדנו בי‬
‫האמונה הוא הדביקות בו יתברר מכל וכל‪ .‬כאשר‬
‫הוא מאמץ בו יתברן* בכל לבבו ובכל נפשו כי‬
‫זהו ענין האמונה‪ .‬ולכד אמר שהגליות מתכנסות‬
‫ישראל‬
‫קלס‬
‫בזכות האמונה‪ .‬כי זהו ענץ האמונה שהוא מצא‬
‫מרשות עצמו ולהיות אל הש״י להתדבק בו‪ ,‬ולכך‬
‫הגליות אשר ‪ an‬נפרדים מן הש״י מתכנסות אל‬
‫הוש״י בזכות האמונה להיות דבקים בו מצד‬
‫האמונה‪ .‬וזה עצמו ששורה עליו דוה הקודש‬
‫בשמחה‪ ,‬כאשר הוא דבק בו יתברר שורה עליו‬
‫רוח הקודש‪ .‬ולכד כאשר ישראל מאמינים מ‬
‫יתברר בבטחון גמור אז הגליות מתכנסות אל‬
‫הש׳״י• לכד מה נעים תקותינו בו יתבלד ומה יפה‬
‫אחריתנו של התקוה והתוחלת הזאת‪ ,‬שאם חשבה‬
‫הש״י לאברהם לזכות ולצדקה עד עולם ומכ״ש‬
‫לישראל המיחליס לחסד ה׳ תמיד ועיניהם מצפים‬
‫וחוזרים ומצפים אל הש״י‪:‬‬
‫ועל מעלת האמונה ומדריגתו אמדו )שבת ל״א‬
‫ע״א( בפרק במה מדליקין והיה אמונת עתד‬
‫חוסן ישועת חכמה ודעת יראת ה׳ הוא אוצרו‬
‫אמר דכא בשעה שמכניסין האדם לדין אומרים‬
‫לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה‬
‫עסקת בפריה ורביד״ כי לשון חוסן מלשון יורש‬
‫והיינו שיהיה לו בן יורש‪ ,‬צפית לישועה פלפלת‬
‫בחכמה הבנת דבר מתיר דבר וא״ה יראת ה׳ היא‬
‫אוצרו אין אי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו‬
‫העלה לי כור חמין לעליה והעלה לו ערבתם קב‬
‫חומטין א״ל לאו איל מוטב לא העלית ע״כ‪ .‬ופי׳‬
‫זה בי כאשר בא האדם אל עולט הנבדל הבלתי‬
‫גשמי לדין‪ .‬אז הדין על דבר זה אם היה נמשד‬
‫אחר השכלי גם בעוה״ז הגשמי‪ ,‬כי העליונים הס‬
‫פשוטים ואין בחם גשמות‪ .‬ולכד כאשר האדם‬
‫נפרד מן העולם הגשמי להיות נכנס במחיצת‬
‫הנבדלים נותן הדין אם האדם בעולם שהיה בו‬
‫נמשר אחר השכלי‪ ,‬ואז ראוי שיזכה לעולם הנבדל‬
‫שבא לשם‪ .‬וידוע כי השכל הוא פשוט ואין שיין‬
‫בו קבלה כי אם החומר הוא שמקבל‪ .‬לכד לא‬
‫תמצא בעליונים שהם נבדלים שכליים שהם‬
‫מקבלים זה מזה‪ .‬והאדם א״א שלא יהיה בעל משא‬
‫ומתן לכד א״א שלא יהיה מקבל זה מזה‪ -‬אבל‬
‫כאשר משא ומתן שלו באמונה ואין נוטל מה‬
‫שאינו ראוי לו‪ ,‬הרי אינו מקבל מן אחד רק מה‬
‫שראוי‪ .‬ואץ זח נחשב שהוא מקבל דבר כאשר‬
‫משא ומתן שלו באמונה ומחזיר להבירו מה שקבל‬
‫נצח‬
‫קמ‬
‫ישראל‬
‫פ ר ק כט‬
‫ממנו‪ ,‬ואם לקח וקנה דבר מ א ח ד נותן דמיו ובזה‬
‫הצד הוא נבדל מן הגשמי אשר הוא מ ק ב ל ‪:‬‬
‫כאלו הוא בפעל כ א ש ר הוא מ צ פ ה לישועה א ל‬
‫הפעל‪ .‬כי ה ת ב א ר לך כי הישועה ש ת ה י ה ל ע ת י ד‬
‫ז ה א מ ר ה כ ת ו ב )תהלים כ״ד( מ י י ע ל ה ב ה ר‬
‫ש י ה י ה אז ה א ד ם ב פ ו ע ל ל ג מ ר י מ ה ש ל א ה י ה ע ד‬
‫ה׳ ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר‬
‫ביאת המשיח‪ ,‬לכך הדין אם היה מצפה לישועה‬
‫לבב‪ ,‬ר ״ ל ש ז ה ה י א שראוי להיות ב מ ח י צ ת הש״י‪,‬‬
‫שיהיה בפעל ולא יהיה נשאר בכח ודברים אלו‬
‫היא נקי כפים אשר לא לקח דבר שאינו‬
‫הבנת‬
‫ועל‬
‫אשר‬
‫ר א ו י לו‪ ,‬ו ב ש ב י ל ז ה ה ו א פ ש ו ט ו א י נ ו ח מ ר י כ י‬
‫בחכמה‬
‫מבוארים‪ .‬וכן מ ה ש א מ ר פ ל פ ל ת‬
‫דבר מתוך דבר‪ ,‬כל זה מ ע ל ה נבדלת ש כ ך ראוי‬
‫ובר‬
‫מי שנתן בו הש״י נ ש מ ה מ ש כ ל ת ש י ה י ה מ ש כ י ל‬
‫ל ב ב ‪ ,‬כ ל ו מ ר א ד ם ש ה ו א ב ר ל ב ב ו ה ו א ש כ ל י ‪ .‬וזהו‬
‫בחכמה‬
‫ובבינה‪ ,‬ולפיכך צריך שיהוה נ מ צ א על‬
‫שלימתו‬
‫הראוי‪ ,‬ואל״כ יתן הדין על ז ה כ א ש ר‬
‫החומר‬
‫אחריו‬
‫הוא שמקבל‪ .‬ולפיכך אמר‬
‫ש א מ ר כאן ג״כ אחר ש א מ ר נ ש א ת ו נ ת ת באמונה‪,‬‬
‫קבעת‬
‫עתים לתורה‪ .‬כלל הדבר‬
‫כאשר‬
‫בא לעליונים א ש ר אינם בעלי גשם‪ ,‬א ם‬
‫החל ובגדול כלה‪ ,‬והבן הדברים האלו מ א ו ד מאוד‪.‬‬
‫היה נמשך אחר הנשמה הנבדלת השכלית או היה‬
‫ואמר ש א ף ש י ש בו כל ה ד ב ר י ם צריך ליראת ה׳‪,‬‬
‫עתים‬
‫זהו אף כ י יש בו ה מ ע ל ו ת ש י ש לעליונים‪ ,‬צ ר י ך‬
‫לתורה‪ ,‬כי מ צ ד ה נ ש מ ה שהיא נ ב ד ל ת ראוי שיהי׳‬
‫ש מ י ם כי ה א ד ם ה ו א עלול ואין לעלול‬
‫נמשך אחר גופו‬
‫הגשמי‪.‬‬
‫הדין‬
‫קבעת‬
‫ואמר‬
‫בתחלה‬
‫היה נוטה א ל החמרי‪ .‬הרי לך ו׳ ד ב ר י ם ב ק ט ו ן‬
‫ליראת‬
‫נמשך‬
‫אחר‬
‫האדם‬
‫קיום מ צ ד ע צ מ ו כי א ם מ צ ד העלה‪ ,‬ו כ א ש ר אין‬
‫קבעת‬
‫ע ת י ם לתורה‪ .‬ש פ נ ה מעניני החמרים אל‬
‫בעצמו ואין‬
‫השכלי‪ ,‬ולפיכך‬
‫תהילת דין‬
‫התורה עד שהיה קובע עתים לתורה‪ .‬כי קביעת‬
‫מורה‬
‫העת‬
‫על שהשכל הוא עיקר באדם‪ ,‬ולא‬
‫היה השכל אצלו דבר מקרה‪ .‬וכן ע ס ק ת בפריה‬
‫ורביד!‪,‬‬
‫כמו‬
‫שאמרנו‬
‫שראוי שיהיה‬
‫הנבדל מן החמרי ולכך יש‬
‫לו‬
‫נוטה אחר‬
‫לעסוק‬
‫בפריה‬
‫ורביד!‪ ,‬ל פ י ש ה נ ב ד ל א י נ ו נ ח ש ב פ ר ט י ר ק כ ל ל י ‪,‬‬
‫והוא אין צריך לו לעסוק בפריה ורביה‪ ,‬כי הוא‬
‫ב ע צ מ ו אינו נ ח ש ב פ ר ט י כי ה פ ר ט י‬
‫הוא‬
‫מצד‬
‫הגשמי בלבד אבל הנבדל הוא כללי כמו שמבואר‬
‫זה מעצמו‪ ,‬ומי שעוסק‬
‫כמו‬
‫ב פ ר י ה ורביד‪ ,‬ה ר י ה ו א‬
‫כללי ואינו נ ח ש ב ע ו ד פרטי׳ ולפיכך ה ו א‬
‫מ ת ד מ ה לנבדל שאין נחשב הנבדל פרטי‪ .‬ואמר‬
‫עוד צ פ י ת לישועה‪ ,‬וביאור ענין ז ה כ י ה נ ב ד ל הוא‬
‫בפעל‪,‬‬
‫והאדם הגשמי אינו בפעל רק הוא בכח‬
‫כי זהו ענין החומר ש ה ו א בכח‪ ,‬וכאשר אינו מ צ פ ה‬
‫לישועה הרי האדם הוא בכח ולא‬
‫המצפה‬
‫בפעל‪,‬‬
‫אבל‬
‫לישועה שיהיה ה א ד ם ב פ ע ל כמו‬
‫שהם‬
‫הנבדלים שהם בפעל‪ ,‬ל א נ ח ש ב א ד ם זה בכח רק‬
‫בו יראת ש מ י ם הרי נשאר העלול‬
‫קיום לעלול ב ל א עלה‪ ,‬אבל כ א ש ר יש ב ו י ר א ת‬
‫ה׳ יתברך אז הוא מקוים על ידי ה ע ל ה שיש לעלול‬
‫קיום בעלתו‪ .‬ולפיכך כ ת ו ב י ר א ת ה ׳ היא אוצרו‪,‬‬
‫כי האוצר הוא מקוים‪ ,‬ואמר כי י ר א ת ה׳ הוא‬
‫המקיים א ת הכל‪ ,‬והוא ד ו מ ה לקב חומטין המקיים‬
‫את‬
‫התבואה‪ ,‬ש א ם אין כ א ן קב‬
‫שהתבואה‬
‫חומטין‬
‫אע״ג‬
‫יפה וטובה אין קיום אל התבואה ר ק‬
‫מ צ ד קב ה ו מ ט י ן א ש ר הוא מ ק י י ם הכל‪ ,‬וכך אע״ג‬
‫שיש באדם כל המעלות‪ ,‬סוף סוף אין לעלול קיום‬
‫כלל‬
‫בלא העלה וצריך אל העלה המקיים אותו‪,‬‬
‫וזהו ע ל י ד י י ר א ת ה ׳ שנראה‪ ,‬כ י י ש ל א ד ם ע ל ה‬
‫שהוא מתירא ממנו יתברך‪ .‬ולא קאמר א ה ב ת ה׳‬
‫אוצרו‪ ,‬כי אין ד ב ר ז ה מ ק י י ם א ת ה כ ל ר ק ב י ר א ת‬
‫הי‪ .‬ש י ד ע ש ה ו א ע ל ו ל ו י ש ל ו ע ל ה ‪ .‬ו ה ר י נ ת ב א ר‬
‫לך‬
‫ענ־ן ז ה ה מ צ פ ה ל י ש ו ע ה ש ה ו א מ ח ו י י ב ע ל‬
‫האדם שיצפה לישועת הש״י תמיד‪ ,‬שיהיה האדם‬
‫ב פ ע ל ה ש ל י מ ו ת כ מ ו ש ה ם ה ע ל י ו נ י ם ו ל פ י כ ך הד־־‬
‫על זה ת ח ל ה כמו ש ה ת ב א ר ‪:‬‬
‫נצח‬
‫סרק ל‬
‫ישראל‬
‫קמא‬
‫ול‬
‫כבר התבאר לד כי גלות ישראל עם שהוא‬
‫חסרון מצד עצמו לישראל‪ ,‬הוא סבה אל‬
‫הטוב המקווה לנו לכסוף‪ .‬ועם כי א ן הגלות סבה‬
‫לסוב המקווה כעצם‪ ,‬הוא מכה מ״מ לטוב‪ ,‬כי כל‬
‫מיה יוקדם לד‪ ,‬העדר כמו שבארנו כמה פעמים‪.‬‬
‫כמו שיוקדם הלילה לפני היום‪ ,‬וכד יוקדם עוה״ז‬
‫לפני עוה״ב‪ ,‬ולכד ראי שמקדם לפני זה העדר‬
‫וחסרון הוא הגלו* אבל מתר מזה כי מצד בחינה‬
‫אחרת‪ ,‬כי כאשר הוציא אתם מן חגלות ומה‬
‫לקח הש״י אותם לו לעס‪ ,‬וקודם זה היו תחת‬
‫העו״ג וכאלו לא היה להם מציאות כלל‪ ,‬כי א ן‬
‫לאחד מציאת כאשר הוא תחת יד אהד‪ ,‬א״כ במה‬
‫שהם אל הש״י כאשר הוציאם מן העו״ג מד‪,‬‬
‫נמצאו כפעל אחר שלא היה להם קודם זה מציאת‬
‫בפעל בלל‪ ,‬ובזה ומדי אמיתת צורתם ובו יתברד‬
‫מציאתם של ישראל ולא היה זה להם אם לא‬
‫הוציא אותם‪ .‬וזה עיקר הפי׳ מה שאמר )שמוה נ׳(‬
‫אנכי ת׳ אלתיד אשר הוצאתיד מארץ מצרים‪,‬‬
‫שאין ספק אחר שהוציא אותם מאיץ מצרים‬
‫ולקחם לו לעם וקודם זה לא היה להם‬
‫מציאות כלל‪ ,‬הנה הש״י נחשב צורתם‪ ,‬לכד אמר‬
‫ה׳ אלהיד כי אף שהוא יתברר אלהי הבל‪ ,‬מ״מ‬
‫אינו דומה כי עצם מציאתן של ישראל כאשר‬
‫הש״י אלהיהם‪ ,‬מאחד שהמ ישראל משועבדים‬
‫למצרים ולא היה להם מציאות קודם והש״י‬
‫הוציאם לעבודתו ובזה בעצם שלהם הוא יתברר‬
‫אלהים‪.‬‬
‫ל כ ך האבות שהם נבחרים אל ומדי לא היז‬
‫בלא הוצאה מן העו״ג‪ ,‬ובפרקי ר׳ אליעזר‬
‫)פ׳ כ״וו( אמר שם חמש אתיות גכמלו כולם‬
‫לשון גאולה כ״ד שנגאל אברהם אבמו מאד‬
‫כשדים שנאמר לד לד מארצך מ״ם שנגאל בו‬
‫יצחק מפלשתים שנאמר לד מעמנו כי עצמת ממנו‬
‫נ״ן שנגאל בו יעקב אבינו מיד עשו שנאמר‬
‫הצילני נא מיד עשו פ״ף שגגאלו אבותינו ממצרים‬
‫שנאמר פקוד פקדתי צ״ץ עתיד הקב״ה לגאול אז‬
‫י‪--‬ר‪*,‬ל בסוף מלכות רביעית שנאמר אש צמת‬
‫שמו ומתחתיו יצמח וכר‪ .‬הרי כי האבות שגמרו‬
‫אל תש״י כולם הוצרכו לגאולה״ כי הגאולה היא‬
‫למעלת הנגאל׳ מה שלא היה אם לא היו כגלות‬
‫כלל ולא היו צריכים לגאולה רק היו ברשות‬
‫עצמם״ היה להם מציאות עצמם ולא היה נחשב כי‬
‫הש״י צורתם תאתרונ* אבל כאשר לא היה‬
‫לישראל שום מציאות קודם זה כלל״ ובמה‬
‫שהוציאם לו לעמדתו נעשו לאומד‪ -‬בשביל זה‬
‫הש״י צורה האהרוגה להם‪ .‬והמעלה הזאת הוא‬
‫על כל המעלות כמו שאמר ג״כ אגמ ה׳ אלהיך‬
‫אשר הוצאתיו מארץ מצרים‪ ,‬שבשביל שהוציא‬
‫אותם מרשות מצרים הרי הס אל הש״י לגמרי‬
‫ולכד הוא אלהיהס בפרט‪ .‬והגה הגלות הזה שעתיד‬
‫הש״י להוציא אותנו ‪ p‬הגלות אל הש״י׳ ואף כי‬
‫בהר ומדי בישראל כשיצא ממצרים״ דבר זה‬
‫ענין אחר שהוא ההוצאה מכל המלמות ומכל‬
‫העו״ג״ וצריו גאולה הדשה לזה עד שבשמל זח‬
‫ימו אל הש״י לגמרי‪ .‬כלל הדבר הזה כי ההוצאה‬
‫מן העו״ג״ מורה שישראל הס לגמרי אל ומדי עד‬
‫שאין להם מציאת עצמם רק מצד הש״י שהוא‬
‫יתבדו צורה אחרונה לישראל״ כמו שמודה שם‬
‫ישראל שחתם שם אלבשמם לומר כי עצם מציאות‬
‫ישראל מה שהוא אלהיהם וזולת זה לא ודה לחם‬
‫מציאות רק היו ברשות העו״ג‪:‬‬
‫ובפ״ק דברמת )י׳ ע״ב( זכר גא את אשד‬
‫התהלכתי לפניד באמת ובתמים ואת‬
‫הטוב בעיגיו עשיתי מאי הטוב בעיגיד עשיתי זה‬
‫שממד גאולה לתפלה רבי לד אמד שגגז ספד‬
‫רפואת ע״כ‪ .‬ומה מאוד יש לתמוה באיזה עגין‬
‫גזבר כאן שממד גאולה לתפלה א שגנז מפר‬
‫רפואות‪ .‬אכל בודאי מחלקותם״ כי כאשר חלה‬
‫הזקיהו והתפלל אל ומדי שירפא אתו מחליו‪,‬‬
‫אמר הטוב בעמיו עשיתי״ כלומר כי ראי‬
‫שתרפאגי בשביל בי הטוב בעיגיד עשיתי‪ .‬למד‬
‫סבר מ סתם חולי מחמת רוחות ופגעי הזמן‬
‫הוא״ ולכד אמד וחטוב בעיגיד עשיתי מי‬
‫שהיה טומד גאולח לתטלה״ ואמרו ז״ל )שס( כל‬
‫נצח‬
‫קמב‬
‫ישראל‬
‫פרק ל‬
‫גאולה ל ת פ ל ה אינו ניזוק כ ל אותו יום‪,‬‬
‫מסלק‬
‫ענין‬
‫כ ל ו מ ר שאין פגעים חצונים שולטים בו ולכך אין‬
‫שהוא‬
‫הטבע שדבק בטבע‬
‫ראוי שיהיה ניזוק מן הפגעים רעים‪ .‬ולמר שגנז‬
‫דבר זה מ ן העולם הוא הטוב‪ .‬ולדעת ר ׳ לוי כי‬
‫הגזומך‬
‫ה ט ב ע כ מ ו זד• ש ג נ ז‬
‫ספר‬
‫רפואות‬
‫ההמרית ה ר ע וסלק‬
‫ס פ ר רפואות‪ ,‬סבר כי ס ת ם חולי הוא שחולה מפני‬
‫מ ה שגנז ספר רפואות שלא יהיה האדם נמשך‬
‫ב ט ב ע ו ש ה ג י ע לו‪ ,‬ו ל כ ך‬
‫ה ט ב ע לגמרי וספר הרפואות‪ ,‬ה ט ו ב שעשה‪,‬‬
‫טבעו‬
‫מ ה שהוא שנוי‬
‫התפלל מאחר שגנז‬
‫ספר‬
‫רפואות‬
‫יהיו‬
‫שלא‬
‫אחר‬
‫ולת״ק נקרא הטוב ש ע ש ה דבר הטוב וזה שסמך‬
‫בטוחים על הטבע‪ ,‬רק יתפללו אל הש״י להציל‬
‫גאולה לתפלה שהוא המדריגה האחרונה מ ן ת ט ו ב‬
‫ובטח‬
‫כ מ ו ש א מ ר נ ו ‪ .‬א ף ע ל ג ב ש א מ ר ו ח כ מ י ם )ב״ק פ״ד‪.‬‬
‫בו יתברך ראוי שיציל אותו מן ה ט ב ע ולא יהיה‬
‫מ ״ מ ישים‬
‫אותם‪,‬‬
‫ולכך‬
‫מאחר‬
‫שהוא‬
‫רפואות‬
‫גנז‬
‫ע״א( שנתן רשות‬
‫לרופא‬
‫לרפאות‪,‬‬
‫אל ה ט ב ע הרע‪ .‬והגה למר שסמך גאולה‬
‫עיקר בטחונו בו יתברך לדרוש בו יתברך שיהיה‬
‫ל ת פ ל ה ‪ ,‬ה י ה י ר א כ י ה פ ג ע י ם ה ר ו ח נ י ם היו ש ו ל ט י ם‬
‫הוא‬
‫היו‬
‫נמסר‬
‫הרופא שלו‬
‫שלא‬
‫א ב ל ב־מיו‬
‫בטבע‪,‬‬
‫ו מ ח מ ת ם ה ו א חולי‪ ,‬ו ל מ ״ ד שגנז ס פ ר ר פ ו א ו ת היה‬
‫דורשים הכל אחר ה ט ב ע ולא היו מביטים כלל‬
‫ירא שהוא חולי מפני טבעו כך יראה‪ .‬מ ״ מ יש‬
‫א ח ר הרפ‪1‬אה ש ה י ה מ ן ה ש ״ י ש ל א ב ט ב ע ‪ ,‬ו ל פ י כ ך‬
‫ל ד ק ד ק מנין לנו ש ד ב ר זה נרמז ב מ ה ש א מ ר ו ה ט ו ב‬
‫מד‪ ,‬ש ג נ ז ס פ ר ר פ ו א ו ת ש ה ו א ב ע צ מ ו ר ע ש ה י ה‬
‫בעיניך עשיתי‪ ,‬ש מ א מרמז זה ב מ ה ש א מ ר אשר‬
‫התהלכתי לפניך באמת ובתמים‪ .‬אבל מפני שאמר‬
‫והטוב‬
‫מסלק‬
‫ועוד‬
‫ד ב ר זה מ ן כלל העולם ה ו א טוב‪.‬‬
‫י ש ל פ ר ש ‪ ,‬דבזד‪ .‬פ ל י ג י כ י ל מ ״ ד ש ג נ ז ס פ ר‬
‫בעיניך עשיתי‪ ,‬לכך א מ ר כי ה ד ב ר ש ה י ה‬
‫רפואות‪ ,‬סבר כי בזה היה מ ז כ ה כ ל העולם‪,‬‬
‫גאולה‬
‫אבל מ ה שסמך גאולה לתפלה אף על גב ש ד ב ר זה‬
‫לתפלה‪ ,‬כי דבר זה הוא ה ט ו ב הגמור על הכל כי‬
‫הוא יותר טוב מ ה שהיה דבק בו י ת ב ר ך לגמרי‪ ,‬אין‬
‫מ ה שהוציא הש״י א ת ישראל מן הגלות והוצאה‬
‫זה זכות הרבים ל כ ך אין זה נ ח ש ב כ״כ‪ .‬א ב ל אידך‬
‫הוא ל ע ב ו ד ת הש״י שיהיה אלהיהם‪ ,‬וזהו‬
‫סבר א ד ר ב ה ואע״ג שאין זה זכות הרבים‪ ,‬מ ״ מ מ ה‬
‫היתה‬
‫גאולה ל ת פ ל ה גקרא ט ו ב גמור‪ .‬ועוד יש‬
‫ט ו ב לגמרי‪ ,‬ואין ע ל‬
‫הזאת‬
‫התפלה‬
‫זה‬
‫כאשר‬
‫סמך‬
‫אם‬
‫שהיא עבודה א ל הש״י‪ .‬כי‬
‫הגאולה ולא היה הגאולה שלקחם הש״י לעבודה‪,‬‬
‫היה‬
‫ר ק שיהיו כמו עם אחר א״כ לא‬
‫שסמך‬
‫לומר כי מחלוקת כמו שפרשנו ל מ ע ל * כי ל מ ״ ד‬
‫הגאולה‬
‫ש ס מ ך גאולת ל ת פ ל ה שהית ירא חזקיה מן הרוחות‬
‫בשביל העבודה ובזה לא היה הש״י צורה אחרוגה‬
‫ר ע ו ת ששולטים בעולם‪ ,‬ו ל מ ״ ד שגנז ס פ ר ר פ ו א ו ת‬
‫להם‪ ,‬כי אין כאן הלקיחה לו יתברך‪ .‬אבל מ ה‬
‫לתפלה‬
‫שסמך‬
‫גאולה‬
‫תש״י‪,‬‬
‫ו מ ו ר ה זה כי ע צ ם‬
‫עבודה אל‬
‫והתפלה הוא‬
‫היה ירא מן הטבע והיה מתירא‬
‫שהטבע‬
‫שלו גשתגה‪ ,‬וכל‬
‫כי‬
‫אחד‬
‫הולי‬
‫מפרש‬
‫שלו‬
‫הטוב‬
‫הגאולה היא לעבודת‬
‫בעיניך עשיתי ל מ ר כ ד א י ת ליה ולמר כ ד א י ת ליה‪.‬‬
‫ה ש ״ י ‪ .‬ו כ ן א ם ה י ה ה ת פ ל ה ו ל א ס מ ך ג א ו ל ה לה‪,‬‬
‫פ י ר ו ש מ ה ש א מ ר ו )קידושין פ ״ ב ע״א( ט ו ב‬
‫אין זה מ ו ר ה כי הש״י צורה‬
‫כאשר‬
‫אחרונה‬
‫לישראל‬
‫לא היו מ ת ח ל ה בשעבוד‪ ,‬ר ק כאשר היו‬
‫וכך‬
‫שברופאים‬
‫בעל‬
‫לגיהנם‪,‬‬
‫פי׳ מי שהוא‬
‫רופא ואינו‬
‫ת ו ר ת א ל ה י ם ע ם זה‪ ,‬ה ר י כ ל ע נ י נ ו ש ה ו א‬
‫ק ו ד ם ב ש ע ב ו ד והש״י לקחם לעבודתו‪ ,‬בזה נ ר א ה‬
‫מעיין בחמרי בלבד‪ ,‬לכך הוא ב ע ל גיהנם‪ .‬שאין‬
‫כ י מ ה שהיו ישראל לעם דהייגו שיצאו מ ן העו״ג‬
‫ענין‬
‫הגיהנם ר ק ההעדר והרע‪ ,‬ומפני שהחומר‬
‫ה ש ״ י לקת אותם לעבודתו‪ ,‬ודבר זה הוא המדריגה‬
‫אין לו מציאות בפועל והוא בכח ב ל ב ד ודבק בו‬
‫טוב‪,‬‬
‫כאשר ידוע מענין החומר שאינו נ מ צ א‬
‫האחרונה העליונה‪ ,‬ולכך דבר‬
‫זה‬
‫גקרא‬
‫והוא הטוב על הכל כאשר ישראל דבקים בו ית׳‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫אבל‬
‫ההעדר‪,‬‬
‫בפעל‪,‬‬
‫לפיכך בעל ה ט ב ע המעיין בענין החמרי‬
‫שאין לו מציאות בפעל הוא בעל גיהנם‪ ,‬שגיהנם‬
‫אבל‬
‫זעא‬
‫חושך‬
‫מי שאמר שגנז ספר רפואות‪ ,‬במה ש ס פ ר‬
‫אין לו מציאות בפועל ג״כ‬
‫רפואות הוא ט ב ע י ויש בזה הרע‪ ,‬כ א ש ר‬
‫וצלמות וזה אינו מציאות נ ח ש ב כלל‪ .‬ודבר ברור‬
‫נצח‬
‫מרק לא‬
‫ישראל‬
‫הוא כי בעל המבע חחמרית אשר אין לו רק זה יותר מעלה משאו לא היו תחת רשותם ודבר‬
‫שמתעמק מזמרי‪ ,‬אשר החומר אין לו מציאות זה ענק גדול ומעלה יתירה כאשר תפקה עיניך‬
‫בפעל הוא כעל גיהגם וזה שאמרו טוב שברופאים על הדברים אשר אמרנו‪ .‬שאו יםמך גאולה‬
‫לגיהגם ופירוש זה ברור ג״כ מאוד‪ .‬ומעתה לתפלה יקנה ריביקות מ יתברך ק״ו וק״ו‬
‫הגאולה בעצמה ודי בזה‪:‬‬
‫התבאר המעלה הגדולה אשר יקנו כאשר יצאו‬
‫מרשות העו״ג להוות דבקים מ יתברך‪ ,‬מ דבר‬
‫פרק לא‬
‫התבאר לך מן הדברים אשר אמרנו‪ ,‬מ‬
‫הגלות הוא יציאה מן מדר העול*‬
‫ומכל שכן הורמ חבית הקדוש זה יציאה מן המדד‬
‫הראי לגמרי‪ ,‬שהרי מדר המציאות חייב שיהיה‬
‫הבית קדוש לעולם‪ ,‬ולכד אמרם מ מי שאגו‬
‫עושה תשובה עד שיהיה התר הבית כבראשוגה‬
‫כאלו החריב אותו כמו שהתבאר למעל* ולכד‬
‫מצאנו בדברי חכמים כי הוא יתברך אשר מדד‬
‫את העולם והטץ בסדר הנמצאים מקוד‪ ,‬ומצפה‬
‫אל הגאול* ובפרק חלק )סנהדרץ »״ז ע״ב( תניא‬
‫ר׳ גתן אמר מקרא זה גוקב ויורד עד התהום‬
‫כי עוד חזון למועד ויפת לקץ ולא ימב אם‬
‫יתמהמה חכה לו מ בא יבא ולא יאחר לא‬
‫כדמתינו שהיו דורשים עד עידין עידגק ופלג‬
‫עידן ולא כרמ שמלאי שהיה דורש האכלתם‬
‫לתם ודמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כרבי‬
‫עקיבא שהיה חרש עוד אחת מעט ואני מרעיש‬
‫את השמים ואת הארץ אלא מלמה ראשונה זר שנה‬
‫שנייה נ״ב ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה‬
‫מאי ויפח לקץ ולא ימב אמר ר מ שמואל בר‬
‫נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי‬
‫קיצק שהיו אומדים כיון שהגיע את הקץ ולא בא‬
‫שוב אנו בא אלא הכה לו שנאמר אם יתמהמה‬
‫הכה לו שמא תאמר א ו מחבק והוא אנו מהכד‪,‬‬
‫ת״ל לכןייתכה ה׳ לחננכם ולמ יחום לרחמכם ומ‬
‫מאור שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת‬
‫הדק מעכבת וכי מאתר שמדת הדין מעכבת אנו‬
‫למה מחכים כדי לקבל שכד שנאמר אשרי כל‬
‫חובי לו‪ .‬ב א לבאר כל ענק הקץ חאורון‪ ,‬שהוא‬
‫געלס ואין עוד לעמוד על הקץ‪ ,‬מה שלא היה‬
‫כגאולה הראשוגה שהיה נודע הקץ‪ .‬כי כבר‬
‫התבאר לך ענין הגאולה האחרונה ועיכוב שלה‬
‫יותר מן הגאולה הראשונה‪ ,‬והם דברים ברורים‬
‫עד שאין ככל הדברים אשר אמרנו ספק מ *‬
‫עוד יש הפרש גמל בין הגאולה הראשונה ובין‬
‫הגאולה האתרוג* עד שמזה מתהייב העלם‬
‫ותםתר הגאולה האתרוג* והוא ג״כ דבר ברוד‬
‫שאין לספק מ‪ .‬וזה כי גאולה ראשונה כמצרים‬
‫היה מכות תאבות שנשבע לאמת שיגאל המים‪,‬‬
‫לכד היה אפשר לדעת הקץ כי הקץ היד‪ ,‬מצד‬
‫האבו* אכל גאולה אחרונה הוא מן הש״י כעצמו‪,‬‬
‫לכך הקץ מופלג דבר שהוא מן הש״י בעצמו‪ .‬וזה‬
‫שאמר מקרא זה יורד וגוקב עד התהום‪ ,‬פי׳ שהוא‬
‫מדקדק על עגין הקץ עד התהום‪ .‬כי הכתוב הזה‬
‫שאמר כי עוד תזון למועד‪ ,‬שר״ל כי המועד אשר‬
‫כתוב עוד יש חזון עליו שאין החזון מבודר‪ ,‬אף‬
‫כי נרמז הקץ כאן מ״מ אן הקץ ממרר גמור‬
‫ולפיכך אק לחשמ מתוך הכתו* ולא כדמתינו‬
‫שהיו חושבים הקץ ממה שכתוב עדן עדנין על‬
‫מלכות ראשונ* ור׳ שמלאי שהיה דורש ותשקמו‬
‫בדמעות שליש על מלכות שנייה‪ ,‬ודי עקיבא‬
‫שהוד‪ ,‬דורש עוד אחת מעט על מלכות כוזיבא‪.‬‬
‫כי כולם לא השבו האמ* שהרי מלכות ראשונה‬
‫ע׳ שנ* מלכות שנייה נ״ב שנה‪ ,‬מלכות כוזיבא‬
‫שתי שנים ומהצד‪ -‬ומה שאמר תפח נפשם של‬
‫מהשבי קיצין שהיו אמרים כיון שהגיע הקץ שוב‬
‫לא ב* אק הפירוש ה״ו שהיו מתייאשים ‪0‬ך‬
‫הגאול* רק פירושו שגרמו שיאמרו הבריות‬
‫פרק לא‬
‫וצח‬
‫קמד‬
‫ישראל‬
‫מבינים‪ ,‬שכאשר לא יבא אל תחכה לו‬
‫מ מ ה שהוא רואה ומשיג‪ ,‬לא כמו התורה א ש ד נ ת נ ה‬
‫ע ו ד כי אין קץ מוגבל‪ ,‬ר ק ת ח כ ה ל ו ע ו ד שיגאל‬
‫לאדם מ ן הש״י‪ ,‬א ב ל ה א ד ם צריך למושכלות שלו‬
‫את‬
‫להשיג בנמצאים‪ .‬ולפיכך ק ר א שכל האדם טייעא‬
‫ישראל‪,‬‬
‫שאז יהיה גמצא העולם כשלימות והוא‬
‫אשר הוא סוחר ישמעאל‪ ,‬אשר כל סוחר סובב כל‬
‫יתברך‬
‫חפץ כשלימות העולם‪ ,‬ולפיכך ועא ית׳‬
‫ולעיין‬
‫שאינם‬
‫את‬
‫ישראל‪ .‬וכן ה ו א י ת ב ר ך מהכד‪ ,‬ש י ג א ל‬
‫מ ח כ ה לגאולה‪ -‬ומי מ ע כ ב מ ד ת ה ד י ן מ ע כ ב שאין‬
‫וכך‬
‫הארץ‪,‬‬
‫שכל‬
‫האנושי‬
‫צריך‬
‫לסבב‬
‫בנמצאים ומהם יקנה החכמה‪ .‬וקאמר שאמר ליה‬
‫הטוב‬
‫ההוא טייעא הוא השכל האנושי א ש ד ת ש י ג בל‬
‫והחסד שנוהג הוא יתברך ע ם עולמו מ צ פ ה לחונן‬
‫הדברים‪,‬‬
‫לרבה בר בר חנא שהוא בעל התורה‬
‫א ת ישראל‪ .‬ואמר אחר ש מ ד ת הדין מ ע כ ב ת אם‬
‫שהוא ה ש כ ל האלקי‪ ,‬והוא מ ק ב ל מ ן ש כ ל האנושי‬
‫ראוים‬
‫במדת‬
‫ב מ ד ת הדין‪ ,‬ומכל מקום‬
‫כ ן למד‪ ,‬א נ ו מ צ פ י ן ו מ ק ו י ן ‪ ,‬ו א מ ר כ ד י ל ק ב ל ש כ ר ‪,‬‬
‫ג״כ כאשר‬
‫צריך לו ועיקר האדם כאשר יש לו‬
‫ל מ ע ל ה ענין השכר א ש ר הוא‬
‫ד ע ת התודה‪ .‬ולכך מ ה שאמר כי הטייעא א מ ר‬
‫לגאולה‪ .‬מ ״ מ ה ת ב א ר ל ך מ ד ב ר י ח כ מ י ם‬
‫לרבה ב ר בר חנא‪ ,‬כאלו א מ ר כי ש כ ל האנושי‬
‫כי הוא י ת ב ר ך א ש ר ס ד ר ה מ צ י א ו ת ע ל ס ד ר שלו‪,‬‬
‫היה מורה ומלמד א ת אשר יש לו שכל התורה‪,‬‬
‫התבאר לך‬
‫כבר‬
‫מצפה‬
‫ה ו א מ צ פ ה ומקור‪ ,‬א ל ה ג א ו ל ה ל ה ס י ר ה ג ל ו ת א ש ר‬
‫כי ר ב ה בר בר ח נ א ה י ה נ ו ד ע שמו שהוא בעל‬
‫ה ו א יוצא מ ן ס ד ר העולם‪ ,‬ומכ״ש ה א ד ם שהוא‬
‫שכל‬
‫האנושי אמר ל ר ב ה בר בר הנא הוא ה ד ע ת א ש ד‬
‫בגלות בכל נפשו יצפה אל הגאולה‪:‬‬
‫ובפרק‬
‫המוכר‬
‫אמר‬
‫הספינת‬
‫את‬
‫)ב״ב‬
‫ע״ד‬
‫ע״א(‬
‫ר ב ה בר בר ח נ א אמר לי ההוא‬
‫טייע׳ ת א אחוי לך ט ו ר א דםיני אזלי ואחוי ד ה ד ר ן‬
‫ליה ע ק ר ב א וקיימין כי ח מ ר ת א חיורתא ש מ ע ת י ב ת‬
‫קול‬
‫ש א ו מ ר ת אוי לי ש נ ש ב ע ת י מ י מ פ ר לי כי‬
‫אתאי‬
‫לקבלייהו דרבנן אמרו לי כ ל א ב א ח מ ר א‬
‫וכל בר ב ר חנא םיכתא ה ו ה ל ך ל מ י מ ד מופר לך‬
‫ורבה בר בר חנא דלמא משבועתא דמבול קאמר‬
‫ורבנן א ״ כ אוי לי ל מ ה ע״כ‪ .‬ה מ א מ ר הזה מופלא‪,‬‬
‫כי ל מ ה היו עקרבים סביב להר סיני ו מ ה הוא‬
‫ענין‬
‫ה ט ע י י א ש י ד ע זד‪ -‬א ב ל‬
‫הם‬
‫התכמות‬
‫שתים‬
‫יש ל ך ל ד ע ת ‪,‬‬
‫כי‬
‫בעולם‪ ,‬החכמה ה א ח ת היא‬
‫ח כ מ ת ה ת ו ר ה והם דרכי השם‪ ,‬א ש ר ח כ מ ה ז א ת ל א‬
‫הוריש לשום אדם‪ ,‬כי היא שכל האלקי כמו שהוא‬
‫ידוע כי ה ת ו ר ה בפרט הוא ש כ ל אלקי‪ ,‬ולא נ ת ן‬
‫ז ה כ י א ם ל י ש ר א ל א ש ר צוד‪ ,‬ל ה ם ח ק י ם ו מ ש פ ט י ם‬
‫הזאת היא מן הש״י אשר‬
‫והחכמה‬
‫החכמה השנייה היא ח כ מ ה‬
‫לישראל‪.‬‬
‫נתן‬
‫תורה‬
‫האנושית‪,‬‬
‫ו ז א ת ה ח כ מ ה ה י א ג ״ כ ב ע ו ״ ג א מ ד ו ב מ ד ר ש )איכ״ר‬
‫פ״ב( א ם‬
‫יאמר‬
‫לך‬
‫אדם יש ת ו ד ה‬
‫בעו״ג אל‬
‫ת א מ י ן ש נ א מ ר א י ן ת ו ר ה ב ג ו י ם א ם י א מ ר ל ך יש‬
‫חכמת‬
‫באומות‬
‫תאמין‬
‫שנאמר‬
‫והאבדתי‬
‫תורה‪ .‬ואמר כי הטייעא שהוא רמז‬
‫על‬
‫חכמה‬
‫מ א ד ו ם וגו׳ א ״ כ א י ת בהו‪ .‬ו ה א ד ם קונה ה ח כ מ ה ש ל ו‬
‫בתורה‪ ,‬שמפני שבא לומר בסוף ה מ א מ ר‬
‫לאדם‬
‫ש ש מ ע ב ת קול ש א מ ר מי מפר‪ ,‬ואין ה פ ר ת נדרים‬
‫שייך ר ק בתורה‪ ,‬ולכך אמר ש א מ ר הטייעא ל ר ב ה‬
‫בר בר חנא‪ ,‬ור״ל כ י בעל ה ת ו ר ה ה י ה מ ק ב ל מ ן‬
‫ש כ ל האנושי‪ .‬ו א מ ר ת א אחוי ל ך ה ר סיני‪ ,‬ו ר ״ ל‬
‫להבין ה ר סיני ומעלתי והיה מ ק ב ל רבה‬
‫שידע‬
‫בר בר ח נ א מ ן ש כ ל האנושי מ ע ל ת ה ר סיני‪ .‬ותזאי‬
‫דהדרן ליה עקרבי וקיימין כי ח מ ר א חיוורתא‪ ,‬וכל‬
‫ענין זה ש ר ״ ל כ י מ ע ל ת תר סיני נבדל מ ן ה א ד ם‬
‫לגמרי‪ ,‬ולכך א מ ר דהדרין ליה עקרבי‪ ,‬כי ע ק ר ב הוא‬
‫כ מ ו ש א מ ר ו )אבות פ״ב( ע ק י צ ת ן ע ק י צ ת‬
‫הממית‬
‫עקרב‪ .‬ודבר זה כי ה ה ע ד ר הוא שמפסיק בין האדם‬
‫ובין ה ר סיני‪ ,‬כ י מ ע ל ת ה ר סיני כ א ש ר יבחן מ ע ל ת ו‬
‫הוא כ״כ גדול והוא נבדל מ ן האדם‪ ,‬ע ד שאין ש ם‬
‫מגיע‬
‫מעלת האדם ושם יקבל האדם העדר לפי‬
‫רוממות‬
‫ו מ ע ל ת ה ר סיני‪ ,‬ו ל פ י כ ך ק א מ ר ד ה ד ר ן‬
‫עקרבי להר סיני והוא ה ה ע ד ר הגמור‪ ,‬כי ה ה ע ד ר‬
‫מפסיק‬
‫בין האדם ובין ה ר סיני ע ד ש ל א יכול‬
‫לבא ש ם האדם‪ .‬ו ק א מ ד שהיו גדולות כ מ ו המרי‪,‬‬
‫פי׳ מצאנו שני דברים הנושכים‪ ,‬ה א ח ד הוא עקרב‬
‫כמו שאמרו עקיצתן עקיצת עקרב והעקרב הוא‬
‫נושך ו מ מ י ת בודאי‪ ,‬ומ״מ אינו ר ק עוקץ א ה ד ואינו‬
‫מכלה הגוף וממית‪ .‬והחמוד הוא נושך ומשבר הגוף‬
‫נצח‬
‫פרק לא‬
‫כמו שאמר ר׳ עקיבא )פסחים מ״מ ע״ב( כשהייתי‬
‫עם הארץ אמרתי מי יתן לי ת״ת ואנשבנו מזמור‬
‫וקאמד ולימא ככלב זה נושך ואינו משבר עצמות‬
‫וזה נושך ומשבר עצמו* והיינו דקאמר שהיה סביב‬
‫סיני עקרבא כמו המרת* לומר שההעדר בין סיני‬
‫ומן האדם העדר מוחלט‪ ,‬עד שלא יגיע שם האדם‬
‫ומגיע לאדם העדר גמור כאשר רוצה להגיע ש*‬
‫לכך נתן לו שגי תארים עקרבים שממיתין האדם‬
‫וגם הם מסלקים גוף האדם ודבר זה תעדר גמור‬
‫גוף וגפש‪ .‬בי כאשר יבחן מדריגת הר סיגי יש‬
‫לאדם במדריגה עליוגה זאת של הר סיגי העדר‬
‫גמור גוף ונפש‪ ,‬עד שאץ לאדם שם מציאות כלל‬
‫רק העדר מוחלט‪ .‬ואלו אמד עקרבים אן העקרב‬
‫טועל בגוף רק עקיצתו בלתי גראה בגוף‪ ,‬אבל‬
‫העקרב הזה היה כמו חמור שהוא גושר וממית‬
‫ומכלה את הגוף ג״כ‪ .‬ואמר שהיו למגים לומר‬
‫כי ההעדר הזה מצד הפשיטות שיש להר סיני‪,‬‬
‫והצבע הלבן יש בה הפשיטות הגמור‪ ,‬כי לא נקרא‬
‫הצבע הלבן גוון כי הצבע הזה יש בו הפשיטות‬
‫הגמור‪ ,‬והאדם המורכב יש לו העדר אצל‬
‫הטשיטות הזה‪ .‬ובשביל כך אמר ג״כ מ היו כמו‬
‫המרא‪ ,‬כי החמוד מפגי מעוט הדעת שיש בו‬
‫מחייחפ אליו הפשיטות מותר משאר בעל חי‪,‬‬
‫כמו כל תמים בדעתו מתייחט אליו הטשיטות‬
‫ביותר‪ ,‬והוא הפך הנחש שהוא ערום תה יוצא מגדר‬
‫הפשיטות‪ .‬ומפני כי בא לומר כי יש להר םיגי‬
‫הפשיטות הגמור תהו מעלתו העליונ* ודבר זה‬
‫הוא העדר האדם ד&ורכב‪ ,‬ולכן־ אמד דהדרן ליה‬
‫עקדבא כמו המרי תיורתא‪ .‬ואף כי הזומוד הוא‬
‫יותר חמרי מן שא* בעלי חיים‪ ,‬מ״מ הוא חומר‬
‫פשומ שכך אמרו )סנהדרין »״ח ן״ב( ג״כ על‬
‫חמשיח דכתיב אצלו עגי רוכב על ההמור שהוא‬
‫חמרא דהוא בר חיור גוונא כמו שנתבאר במקומו‪.‬‬
‫וקאמר ושמעתי בת קול שאומרת א י לי‬
‫שנשבעתי וכר‪ ,‬פירוש שאין דאי שימה‬
‫שמעד‪ ,‬נמצא כעולם‪ ,‬מ אן השמעה דבר מצד‬
‫עצמו דק שהוא נשבע על זה ואוסר עצמו‪ ,‬אבל‬
‫מעצמו אינו כך‪ ,‬ואין ראוי שיהיה נמצא כי אם דבר‬
‫שהוא כך מעצמו‪ ,‬אבל השמעה הוא לפי הגדרה‬
‫אבל אן הדבר דאת מצד עצמו‪ ,‬ולפיכך בת קול‬
‫ישראל‬
‫קמה‬
‫אומרת א י לי שנשבעתי‪ .‬ועכשיו שנשבעתי מי‬
‫מפר‪ ,‬ויוקא בת קול יוצא מהר סיני כי ע״י תר סיני‬
‫ראוי לתמר ועדר כי אין תמרת ועדר דק מזולתו‪,‬‬
‫וכמו שלמדו רז״ל )חגיגה י׳ ע״א( ממדרש תכתוב‬
‫לא יחל דברו הוא אינו מתיל אגל אתרים מחילים‬
‫את נדדו‪ ,‬והר סיני הוא שמובן לדבר זה דהיינו‬
‫שמצורף הש״י לישראל וישראל אל הש״י‪ .‬שהרי‬
‫ירד הש״י על הר סיני להיות עם ישראל ושייך מה‬
‫שנזקק הש״י לישראל וישראל אליו‪ ,‬ושייך מת‬
‫שימר נדדו שאם אין כאן צירוף הש״י אל האדם‬
‫אין כאן הפרה שהסרת הנדר ע״י שממין‬
‫ומצורמים אל הנשבע‪ ,‬ואפילו עיי שליה אין‬
‫להתיר ועדר שצריך שיהיו מקקין אל הנשכע‪:‬‬
‫ובמדרש רמת מרשת האזינו )מ״ד *״•(‬
‫ברא הקג״ה את העליונים לעליונים‬
‫ואת התחתונים לתחתונים שכן כתיב השמים‬
‫שמים לה׳ והארץ נתן למי אדם בא משת ועשת‬
‫את תתחתוניס לעליונים ואת העליונים לתתתונים‬
‫שכן כתיב ומשה עלה אל האלהיס וירד ת׳ על‬
‫הד סיני‪ .‬ולפיכך משם יצא כת קול ואמר מי ממד‬
‫ועדר‪ ,‬וזת זעת קול היה על הר סיני שהוא מיותר‬
‫שמצסרמים עליונים והתחתונים ביתד‪ .‬וקאמר כי‬
‫דמן הם אומרים כל אבא תמרא וכר‪ ,‬פירוש מ‬
‫כאשר היה מצטרף השגת זאת אל תשגה יותר‬
‫פשוט אשר השגה ההיא נקרא דמן‪ ,‬מ שכל‬
‫דמם כמו שהם דמן הוא שכל פשוטי ומן השכל‬
‫תפשוט יש פתירה על זה שהיה לומר מופר לד‪.‬‬
‫אבל ההשגה אשר אמדנו הוא כהשגת שאינו כ״כ‬
‫השגה פשוט* והיא מתיתטת אל השגת היהיר‬
‫שהוא פרטי‪ ,‬שאין זה השגה פשוטה כמו השגת‬
‫רמם שהיא השגה פשוט* ולבד הלכה כרמם‬
‫ככל מקו* וקאמר מ בהשגה הזאת שהוא אנו‬
‫כ״כ השגה פשוטה היה מכד דלמא מממל קאמר‪,‬‬
‫ולפיבד לא היה רוצה לומר מופר לד• ורבנן אמרי‬
‫א״כ לא ה״ל לומר אוי לי‪ ,‬כי שמעת הממל מון‬
‫שהוא לקיום העול* והוא יתברך סדר העולם‬
‫כסדרו ולא היה אמר אוי לי מ הש״י הפץ בקיו*‬
‫אבל על גלות ישראל אמר הש״י א י לי כי נשבעתי‪,‬‬
‫וזה מ הוא יתברך סדר המציא* ועל דבר היוצא‬
‫נצח‬
‫קמו‬
‫ישראל‬
‫פרק לא‬
‫מ ן ה ס ד ר ה ש ״ י א ו מ ר א ו י לי‪ ,‬ועל ד ב ר ז ה ב א‬
‫ר׳ יהושע לר׳ אליעזר והלא כבר נאמר כ ה א מ ר‬
‫לשון אוי לי ע ל החרטה הגמורה שיש בדבר זה‬
‫ה ׳ גואל י ש ר א ל וקדושו ל ב ז ה נ פ ש ל מ ת ע ב גוי‬
‫כי דבר ז ה כאלו היה הסרון במעשיו יתברך‪ ,‬אבל‬
‫אמר ליה ר׳ אליעזר והלא כבר גאמר אם תשוב‬
‫א ״ א ש י ה י ה ר ק כ ך ‪ .‬ו כ א ש ר ת ב י ן ד ב ר י ם אלו‪ ,‬א ז‬
‫ישראל נאם ה׳ אלי תשוב א״ל ר׳ יהושע והלא‬
‫אהרית‬
‫כבר נאמר ואשמע א ת האיש לבוש הבדים אשר‬
‫לגלותנו‪ .‬ואם א ת ה אומר ש ה ד ב ר שהוא במקרה‬
‫ממעל‬
‫למימי היאור וירם ימינו וגו׳ ו ש ת ק ר׳‬
‫כ מ ו ה ג ל ו ת ל א יתקיים‪ ,‬הייגו כ א ש ר ה מ ק ר ה איגו‬
‫א ל י ע ז ר ‪ .‬ו ב י א ו ר ע נ י ן זה‪ ,‬כ י י ש ז מ נ י ם מ ה ן מ ו כ נ י ם‬
‫נמשך אל דבר עצמי‪ ,‬אבל כאשר המקרה נמשך‬
‫לגאולה‪,‬‬
‫הם‬
‫א ל ד ב ר ע צ מ י ה מ ק ר ה קיים‪ ,‬כ מ ו שקיים המקריים‬
‫מעכבין הקץ‪ ,‬ו כ ב ר עברו כ ל ם ואין ע ו ד ק ץ מ ע כ ב‬
‫שא״א בעולם‬
‫תמצא‬
‫שיהיה‬
‫רק‬
‫קץ‬
‫שכאשר‬
‫לא‬
‫אותם‬
‫הגיעו‬
‫זמנים‬
‫שבגלגל כמו ה ה א ר ה והזכות שבגלגל‪ ,‬מ צ ד שהם‬
‫ל ג א ו ל ה ‪ ,‬יזהו כ י כ ל ה ק י צ י ן כ ל ו ו א י ן מ ע כ ב א ל א‬
‫אל ע צ ם הגלגל אין להם הסרה א ע י ג‬
‫ר׳‬
‫נמשכים‬
‫שהוא דבר מקרי‪ ,‬וכן הגלות הוא נמשך אחר חטא‬
‫תשובה‬
‫שיהיה‬
‫ומעשים טובים‪ .‬ולא‬
‫דעת‬
‫אליעזר שלא יהיה גאולה א ל א א ם עשו תשובה ואם‬
‫ישראל‪ ,‬ואם ה ם עומדים ב ה ט א ם הגה הגלות גצתי‬
‫לא יעשה תשובה יהיה הדבר בספק‪ ,‬שזה אינו שאין‬
‫בודאי‬
‫בגאולתן ש ל ישראל‪ .‬א ל א הפי׳ הוא כמו‬
‫הלא‬
‫להם‪.‬‬
‫גם‬
‫דבר‬
‫זה‬
‫אינו‪,‬‬
‫כי‬
‫ה ה ט א לישראל ג״כ מ ק ר ה כאשר התבאר‪ ,‬וא״כ‬
‫ספק‬
‫שאמרנו‪ ,‬כי הגלות הוא דבר מקדד‪ -‬הן הגלות‬
‫ג ם ד ב ר ז ה א ״ א ש י ה י ה קיים גצחי‪ ,‬כי ע צ ם ישראל‬
‫מ צ ד עצמו שהוא ד ב ר יוצא מ ס ד ר העולם‪ ,‬כ י לפי‬
‫מ צ ד ע צ מ ם ראוי׳ שיהיו בלא חטא‪ ,‬וכבר בארנו‬
‫סדר העולם ראוי שיהיה האומה הישראלית ת ת ת‬
‫ז ה ל מ ע ל ה ע ״ ש ת מ צ א מ ב ו א ר ו ב ר ו ר עגין ז ה ו א י ן‬
‫רשות‬
‫הש״י‪ .‬ו א ם ה ג ל ו ת ת ו ל ה ב ה ט א ‪ ,‬ג ״ כ ו ד ן‬
‫לכפול הדברים‪ .‬ועוד כי איך אפשר שיהיה החטא‬
‫החטא דבר בעצם רק הוא‬
‫נצהי כי עיקר ה ה ט א הוא היציאה מ ן הסדר וא״כ‬
‫ש ב מ ק ר ה א י ן ק י ו ם לו‪ ,‬ו ל פ י כ ך א ״ א ש ל א י ע ש ו‬
‫ה ח ט א הוא מקרי ג״כ והתבאר כבר שאין מקרה‬
‫א ל א בודאי יעשו תשובה‪ .‬ולשמואל א ף‬
‫א ם לא יעשו ת ש ו ב ה מ צ ד ע צ מ ם כמו שראוי‪ ,‬דיו‬
‫מתמיד‪:‬‬
‫ובפרק‬
‫ח ל ק )סנהדרין צ״ז‬
‫הקיצין כלו ואין‬
‫ע״ב( א מ ר‬
‫הדבר‬
‫רב כל‬
‫תלוי‬
‫אלא‬
‫ב ת ש ו ב ה ובמעשים טובים ושמואל א מ ר דיו לאבל‬
‫שיעמוד‬
‫באבלו כתנאי ר׳‬
‫אליעזר‬
‫אומר‬
‫אם‬
‫י ש ר א ל עושין ת ש ו ב ה נגאלין ואם לאו אין גגאלין‬
‫א מ ר לו ר׳ יהושע אם ישראל אין עושין ת ש ו ב ה‬
‫אץ‬
‫גגאלין‬
‫שגזרותיו‬
‫אלא‬
‫הקב״ה‬
‫תשובה‬
‫עגין‬
‫מקרה‬
‫ודבר‬
‫מעמיד‬
‫להם‬
‫מלך‬
‫קשין ומחזירן ל מ ו ט ב תניא אידך א מ ר‬
‫ר ב י אליעזר א ם ישראל עושין ת ש ו ב ה גגאלין ש נ ׳‬
‫שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם אמר לו ר׳‬
‫יהושע והלא כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו‬
‫לא בתשובה ומעשים טובים אמר לו רבי אליעזר‬
‫לרבי יהושע והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה‬
‫אליכם אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר כי‬
‫אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים‬
‫מ מ ש פ ח ה והבאתי א ת כ ם ציון א מ ר לו ר ׳ אליעזר‬
‫ו ה ל א כ ב ר נ א מ ר ב ש ו ב ה ו נ ח ת ת ו ש ע ו ן וגו׳ א ״ ל‬
‫לאבל שיעמוד באבלו כי האבילות איגו לפי סדר‬
‫המציאות‬
‫והוא שגור בפי חכמים על האבילות‬
‫ע נ י ן זה‪ ,‬כ א מ ר ם א ת ר ע ב י ה מ ל ת א )מדות פ״ב(‬
‫א ו אירע בו אבילות‪ ,‬וכל לשון א י ר ע הוא ק ר י‬
‫והזדמן ואין ד ב ר זה הוא תמיד‪ .‬ולכך א מ ר לשון‬
‫ז ה דיו ל א ב ל ש י ע מ ו ד ב א ב ל ו ‪ ,‬כ ל ו מ ר ש א י ן ר א ו י‬
‫שיהיה ד ב ר זה ת מ י ד י דבר ש ה ו א המקרי ואין זה‬
‫דבר שבעצם‪ ,‬ודי לו ב מ ה ש ע ו מ ד באבלו במקרה‪,‬‬
‫ואין ה ג ל ו ת ד ב ר ע צ מ י ולפיכך א ע ״ ג שאין עושין‬
‫תשובה‪ ,‬ע ם כל זה מ צ ד האבילות שהוא מקרי א ״ א‬
‫שיהיה לעולם‪ ,‬א מ נ ם רבי יהושע לא סבר שיהיה‬
‫תולה דוקא בתשובת ישראל‪ ,‬ר ק הגאולה תלויה‬
‫בו י ת ב ר ך כ ש י ר צ ה ל ג א ו ל א ת י ש ר א ל ה ו א ג ו א ל‬
‫א ו ת ם ‪ ,‬ו ד ב ר זד‪ ,‬ר א ו י ל ו מ ר ‪ ,‬ל א ש ת ה י ה ה ג א ו ל ה‬
‫ב י ד ישראל‪ ,‬ולכך ס ב ר שודאי‬
‫צריכין‬
‫ישראל‬
‫ל ע ש ו ת ת ש ו ב ה ואז יהיו נגאלין ובלא ת ש ו ב ה אין‬
‫הש״י‬
‫גואל אותם‪ ,‬ואם הש״י רוצה לגאול א ת‬
‫מרקלב‬
‫ישראל ואת עושים תשוב* המ״י מעמיד להם‬
‫מלד שגזירותיו קשות כמו המן ומחזירן למוט*‬
‫טוף סוף לדברי הבל א״א שיהיה הגלות מתמיד‬
‫כלל‪ .‬ומ״מ קיי״ל כר״י דקאמר אף אם את עושת‬
‫תשובה נגאלין דהא שתיק ד״א בממקג*‬
‫ופירוש הראיות כד הם‪ ,‬שר״א הביא ראיה ממה‬
‫שכתוב שומ מים שוכבים ארפא‬
‫משומתכם‪ .‬והשיב ר״י הלא ונאמר הנם‬
‫גמכרתם וגר ומוכרח שלא יגאלו בתשוב* וא״כ‬
‫מה שכתוב שומ מים שובבים לא לענת‬
‫גאולה נאמר הכתוב רק לענת כפרת החמא‬
‫ועת תהו ארפא משובתכ* והביא ד״א דאה‬
‫מ על עגין הגאולה קאמר‪ ,‬דכתיב שובה‬
‫אלי ואשובה אליכם‪ ,‬וא״כ מה שכתוב הנם‬
‫נמכרתט ולא בכםף היינו לענת מעשים מומם‬
‫שנקרא כסף‪ .‬אבל תשובה להיות חתרים מהטא‬
‫מדאי צריד שיעשו תשוב* לכד קאמר ר״י על‬
‫פטוק לא בכסף תגאלו‪ .‬כי לא כתשובה ומעשים‬
‫טובים תגאלו‪ .‬והנם נמכרתם היינו כי מה שבאו‬
‫ישראל בגלות לא שהיה ראוי הגלות לישראל‪ ,‬רק‬
‫חנם נמכרתם כי בשביל החטא היה זה והחטא‬
‫א ט לישראל דבר עצמי לכו נקרא זה הנם כמו‬
‫שהתבאר כמה פעמים‪ ,‬והתשובה ומעשים מומם‬
‫שמצטרפת ומזככין הנפש נקרא כטף שהוא צרוף‬
‫ומזוכו‪ .‬אבל ר״א טיל כי לא בכסף תגאלו לענת‬
‫מעשים טובים כלבד קאמר‪ ,‬אבל תשובה צריו‬
‫ואמר הכתוב שאת צריכת לתת מעשה הטוב עבור‬
‫הגאול* כמו שנוהגים הכסף כעד החפץ רק תהיו‬
‫נגאלים שלא כשביל שום מעשה אבל תשובה‬
‫צריו• ומייתי ראיה והא כתיב כי אבי בעלתי‬
‫בכם וגוי‪ ,‬ומשמע שעל כרחם יהיה לאדץ להם‬
‫והיינו שיעמוד להם מלו שגזרותיו קשות‬
‫ישראל‬
‫‪tap‬‬
‫ומחזירים למוטב על כרה* תהו כי אנכי בעלתי‬
‫בכם בעל כרחם‪ ,‬וא״כ בודאי תא יכתיב שובו אלי‬
‫ואשובה אליכם היימ שמזתיר הכתוב אותם‬
‫שיווזרו בתשובה‪ ,‬אבל אם לא יחזרו כתשובה‬
‫מחזירים למוטב בעל כרחם שלא בטובתם ?די‬
‫מלך שמדותיו קשין‪ .‬ור״א מייתי ראיה דכתיב‬
‫בשוכה ונתת תושעת‪ ,‬לשת זה משמע שלא יחזור‬
‫אותם בתשובה על כרחם‪ po ,‬משמע בתשובה‬
‫ונתת תושעמ׳ וא״כ צ״ל הא דכתיב כי אנכי בעלתי‬
‫בכם לא לעגת זה שעל כרחם יגאל אותם רק שלא‬
‫יוכלו ישראל לטרוק עלו מן הש״י‪ ,‬ולכי אמד כי‬
‫אנכי בעלתי בכם שלא תוכלו לטרוק עלו מאתכם‪.‬‬
‫והביא ר*י ראה דכתיב לבוה גטש וגו׳ דםשמע‬
‫שהן באים בעבירות אפיה יגאל אותם‪ ,‬וא״ב‬
‫בודאי הא דכתיב בשובה ונחת תושעון אינו‬
‫משמע‪ ,‬רק מכאשר יעשו תשובה יושעו בלא‬
‫יסורים‪ ,‬אבל אם אין עושין תשובה יעמוד להם‬
‫מלן* שגזרותיו קשה כדלעיל‪ .‬והביא ר״א ראיה‬
‫והלא כתיב אם תשוב ישראל אלי תשוב‪ ,‬דמשמע‬
‫מלת אם שהוא תנאי שאם תשוב אז אלי תשוב‬
‫ג״כ מן העו״ג‪ ,‬ואם לא תשוב לא תשוב אלי מן‬
‫העו״ג כלל ומשמע שלא ישובו כי אם בתשוב*‬
‫וא״כ הא דכתיכ לבזה נטש למתעב גוי היינו‬
‫שיהיה שפלים ונבזים אבל לא בעבירות‪ .‬והביא‬
‫ר״י ראיה והא כתיב ואשמע את האיש וגר וא״כ‬
‫גשמע שיגאל אתם‪ .‬אע״ג דאף לר״א א״א שלא‬
‫יגאל את ישראל כמו שאמרנו למעל* מ״מ כיון‬
‫שהתשובה תולה משראל לא שית־ מ ה שמע*‬
‫מ אם דבר שהוא תולה מ יתברר בלבד ולא‬
‫בישראל כלל׳ ואז שתיק ר״א והודה שהגאולה‬
‫הוא הכרתית כמו שבארנו ג״כ בדאי‪ .‬כדורת מן‬
‫השכל ודי מה‪:‬‬
‫פרק לב‬
‫כל הויה שהוא בעולם היא מתהות מקצת אחי לשאול תםבת שתראה בעגת הגלות המד ז*‬
‫מקצת‪ ,‬כמו שתראה בבל תויות צמתים וב״ח שקוים וטמיד למאת הגואל נראה שסאת ישראל‬
‫שמתתוים מקצת אתר מקצ* ומעתה יש לו מתר מזה שהיה כבר‪ .‬הן מצד שפלותם בעצמם‪,‬‬
‫פרק לב‬
‫נצח‬
‫קמח‬
‫ישראל‬
‫ובמוצאי‬
‫ש ב י ע י ת ב ן ד ו ד בא‪ .‬י ש ל ך ל ה ת ב ו נ ן‬
‫שכמעט‬
‫נ ש ת כ ח ה ת ו ר ה ואין ג ד ו ל ה ב י ש ר א ל ו ה ן‬
‫מרודים‬
‫ושפלים ובזוים בין העו״ג מ א ו ד מ א ו ד‬
‫כ י אין ראוי למשיח ר ק ה מ ס פ ר שהיא‬
‫שידע‬
‫כ ל ש ע ה יותר מ מ ה שהיה‪ .‬ודבר ז ה ש א ל ה גדולה‬
‫א ח ר השבעה‪ ,‬וזהו מ ד ר י ג ת ה מ ש י ח‬
‫וכאשר עייגגו בדברי חכמים יש לעמוד על דבר‬
‫מ ד ר י ג ת ו ש ל מ ש י ח ו מ ע ל ת ו העליונה‪ .‬כ י מ ד ר י ג ת‬
‫זה‪ ,‬ב פ ר ק ח ל ק )סנהדרין צ״ו ע״ב( א ״ ל ר ב נ ח מ ן‬
‫כי‬
‫מי שמע‬
‫לרב‬
‫בר‬
‫מאן‬
‫לך‬
‫נפלי‬
‫אימת‬
‫א״ל‬
‫אתי‬
‫משיח‬
‫מדריגתו מספר שבעה‬
‫עוה״ז‬
‫למי‬
‫מפני‬
‫בלבד‬
‫נפלי‬
‫א״ל‬
‫מדריגת המשיה על עוה״ז ועולם הזה ה ו א מיוסד‬
‫משיח‬
‫בר‬
‫נפלי‬
‫ע ל ז׳‪ .‬ו ב מ ס כ ת ע ר כ י ן ) י ״ ג ע״ב( כ י נ ו ר ש ל מ ק ד ש‬
‫את‬
‫סוכת‬
‫בר‬
‫דוד‬
‫ש ל ז׳ נימין שנאמר ש ו ב ע ש מ ח ו ת אל ת ק ר י ש ו ב ע‬
‫הנופלת א ״ ל הכי א מ ר ר ׳ יוחנן דור שבן ד ו ד בא‬
‫אלא שבע ולימות המשיה של שמונה נימין דכתיב‬
‫בו תלמידי חכמים מתמעטין והשאר עיניהם כלות‬
‫למנצח על השמינית ולעה״ב עשרה נימין שנאמר‬
‫ביגון ואנחה וצרות רבות וגזירות ק ש ו ת מ ת ח ד ש ו ת‬
‫ואומר הודו לה׳ בכינור‬
‫אין‬
‫עד‬
‫דכתיב‬
‫ביום‬
‫אקים‬
‫ההוא‬
‫שהראשונה פקודה השניה ממהרת לבא ת״ר‬
‫ש ב ו ע ש ב ן ד ו ד ב א ב ו שנד‪ ,‬ר א ש ו נ ה מ ת ק י י ם מ ק ר א‬
‫זה‬
‫גדול‬
‫עלי‬
‫ד י ד י ה נ פ י ש קליד‪ .‬ד נ ב ל ו ק ר י‬
‫נבל‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫ליה‬
‫אחת לא‬
‫ופרשנו זה למעלה כי עוה״ז שלימתו ומעלתו שיש‬
‫שניה חיצי רעב משתלחין שלישית רעב‬
‫שיהיה‬
‫והמטרתי על עיר א ח ת ועל עיר‬
‫אמטיר‬
‫עשור ועלי‬
‫בגבל‬
‫נבל‬
‫עשור וגו׳ ולעוה״ב איידי‬
‫דנפש‬
‫נימין‬
‫ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי‬
‫מ ע ש ה ותורד‪ ,‬מ ש ת כ ח ת מ ל ו מ ד י ד ‪ ,‬ב ר ב י ע י ת ש ו ב ע‬
‫ואינו ש ו ב ע ב ח מ י ש י ת ש ו ב ע גדול ואוכלין ושותין‬
‫ותורה חוזרת ללומדיה בשישית‬
‫ושמחין‬
‫בשביעית‬
‫קולות‬
‫מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא‬
‫א מ ר ר ׳ י ו ס ף ה א כמד‪ ,‬ש ב ו ע ו ת היד‪ ,‬כ ן ו ל א א ת א‬
‫א מ ד אביי ב ש ש י ת קולות ובשביעית מ ל ח מ ו ת לא‬
‫ה י ה ו ע ו ד כ ס ד ר ן מ י הוד‪ ,‬ע ״ כ ‪ .‬ה ר י א מ ר ו כ י ב י א ת‬
‫בו רבוי שלם בלא חסרון‪ ,‬ולכך‬
‫שהוא השמחה והשבח‬
‫הכינור‬
‫ראוי‬
‫הש״י‬
‫אל‬
‫כפי‬
‫השלימות א ש ר ה ו א בעולם‪ ,‬כי השלימות בעולם‬
‫הוא רבוי שהוא בעולם‪ .‬ומספר‬
‫בכל‬
‫א׳‬
‫מקום‬
‫יצאו‬
‫על‬
‫הרבוי‬
‫שבעה‬
‫כ מ ו )דברים כ״ח(‬
‫תמצא‬
‫בדרך‬
‫ו ב ש ב ע ה ד ר כ י ם י נ ו ס ו )משלי כ״ד( כ י‬
‫ש ב ע יפול צדיק וקם וכן הרבה‪ .‬ולכך היה הכינור‬
‫ב מ ק ד ש ש ל שבער‪ ,‬נ י מ י ן ‪ ,‬ש ה ש מ ה ה‬
‫דהיינו מ פ נ י השלימות‬
‫שיש‬
‫בו‬
‫של‬
‫הרבוי‬
‫עוה״ז‬
‫וזהו‬
‫שבו ה ת ח ד ש ו ת הויה יגרום ה פ ס ד הויה‬
‫ש ל י מ ת ו ‪ ,‬ו ל פ י כ ך ה כ י נ ו ר ש ה ו א ה ש מ ח ה המורד‪ ,‬ע ל‬
‫הראשונה ולפיכך בשבוע שבן דוד בא מפני שהוא‬
‫השלימות יהיה מן‬
‫לימות‬
‫קרוב אל ההויה החדשה‪ ,‬לכך הוא גורם ה פ ס ד‬
‫ח מ ש י ח ה ו א מ ד ר י ג ה י ו ת ר ע ל זה‪ ,‬כ י ל י מ ו ת ה מ ש י ח‬
‫תכלית‬
‫י ת א ח ד הרבוי א ש ר הוא בעוה״ז ע״י המשיח‪ ,‬ולכך‬
‫המשיח‬
‫הויד‬
‫הראשונה‪,‬‬
‫עד שנה‬
‫שלישית הוא‬
‫הפסד‪ ,‬וברביעי שהוא באמצע השבוע אומר שיהי׳‬
‫שובע‬
‫ואינו שובע‪ ,‬ר״ל שאין כאן הויה ש ל י מ ה‬
‫שבעה‬
‫הכינור הוא ש ל שמונה‪,‬‬
‫האחדות‬
‫נימין‪.‬‬
‫כי‬
‫אבל‬
‫השמיגי‬
‫הוא‬
‫גגד‬
‫אשר הוא לאלו ה ש ב ע ה א ש ר יש בהם‬
‫ע ד ה ש נ ה החמישית‪ ,‬שאז יהיה הויה שלימה מכח‬
‫ה ר ב ו י ‪ ,‬ו ל כ ך ה כ י נ ו ר ה ו א ש ל שמגר‪ ,‬ג י מ י ן ‪ .‬ו ל ע ה ״ ב‬
‫בחמישית‬
‫קדוש‬
‫ההויה‬
‫ה ח ד ש ה ש ת ה י ה בעולם‪,‬‬
‫לכך‬
‫שיהיה‬
‫הסתלקות הגשמי‬
‫ויהיה‬
‫העולם‬
‫ש ו ב ע גדול והשובע הוא ש ל י מ ת עולם הזה בלבד‪.‬‬
‫ו נ ב ד ל מ ן ה ג ש מ י ‪ ,‬ו ל כ ך י ה י ה ל כ י ג ו ר ע ש ר ה גימין‪,‬‬
‫הויה‬
‫כי העשירי הוא קדוש מורה על מדריגה נבדלת‬
‫ה ח ד ש ה ש ת ה י ה בעולם‪ ,‬א ז ת צ א ל פ ע ל מ ה ב ק ו ל ו ת‬
‫ייכך י ה י ה ל כ י ג ו ר ל ע ו ה ״ ב ע ש ר ה נ י מ י ן ‪.‬‬
‫ובששית‬
‫קולות‬
‫הוא‬
‫כאשר‬
‫קרוב‬
‫אל‬
‫לגמרי‬
‫הויה‬
‫ומפני זה א מ ר כי בשביעית מלחמות‪ ,‬כי השביעי‬
‫כח‬
‫ה א קרוב אל השמיני שבו יהיה ה ת ח ל ת הויה של‬
‫י ש ר א ל מ כ ח ההויד‪ ,‬ה ח ד ש ה ש ת ח י ל ב ע ו ל ם ‪ ,‬ו כ ב ר‬
‫ישראל‪ ,‬כי ה ת ח ל ת השמיני מיוחד דוקא לישראל‬
‫ידוע כי כח ישראל הוא מ ת נ ג ד לכח העו״ג ולכך‬
‫כמו שהתבאר‪ .‬ודבר זה ידוע מ מ ה שהיו מקריבים‬
‫א ש ר יהיו‪ ,‬ו כ ל‬
‫החדשה‪.‬‬
‫זה‬
‫מכח‬
‫התקרבות‬
‫ובשביעית מלחמות‪,‬‬
‫מלחמות‬
‫אל‬
‫כ י אז יתחיל‬
‫בשביעית‪:‬‬
‫בשבעת ימי סוכות שהיו מקריבין שבעים פרים‬
‫טרקלנ‬
‫כגגד העו״ג‪ ,‬כי אץ בעו״ג אחדות רק רבוי׳ לכד‬
‫בהם הקרבת ע׳ פרים בז׳ ימי מוכות כי שבעח‬
‫ושבעים דומים ושרם‪ ,‬ומזה תדע בי העו״ג יש‬
‫להם עולם הזה שגברא בד ימי בראשי* ואהר‬
‫השבעה מקריבץ פד אהד נגד האומה הישראלית‬
‫היחיד* ואמר במוצאי שביעית בן דוד בא ודבר‬
‫זה מבואר כי כל ענץ המשיח במעלה אלהית‬
‫יתירה על המבע ומזה יתרבה השכל והדעת‬
‫והחכמה כל הדברים הבלתי םבעייס והם מה שאחר‬
‫המבע‪:‬‬
‫ובפרק הבא על יבמתו )יבמות מ׳׳ב ע״א( אין‬
‫בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות‬
‫שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אשר‬
‫עשיתי ע״* וביאר ענץ זה כי הגשמות שחם קודם‬
‫ימות המשיח גקרא המקום שבאו משם גוף‪ .‬כי‬
‫קודם ימי המשיח יש לגשמות הצירוף אל הגוף״‬
‫אבל לימות המשיח לא יהיו הגשמות מוטבעות‬
‫בגוף אבל יהיו גבדלים מן הגוף‪ .‬ולפי׳ אמרו אין‬
‫בן דוד בא עד שיכלו כל הגשמות מן הגוף‪ ,‬שאז‬
‫יהיו משמות באות לעולם גבדליס‪ .‬ועוד‬
‫שהנשמות אשר באים לעולם הזה המדריגה הזאת‬
‫גקראת גוף‪ ,‬מפגי שהמדדיגה הזאת הוא גוף‬
‫המקום אשר ראוי לגשמות אשר הס בעולם הזה‬
‫בלא חופפות ובלא חסרת‪ ,‬אבל לימות המשיח‬
‫יבואו משמות ממדריגה יותר עליוגה ואין זח‬
‫גוף המדריגה אשר היא ראוי לעולם הזה ומזה‬
‫תבין הסעם שהמלד המשיזח יהיה גולד מאומה‬
‫אחרת‪ .‬שהרי דוד ממואבית ושלמה מעמוגית‪,‬‬
‫שכאשר הש״י רוצה להוציא מיה חדשה אל זח‬
‫צריד הרכבה מן נטיעה אחרת שאינו מן‬
‫הראשונ* שאם היה זה הנטיעה הראשונה אין כאן‬
‫דבר חדש‪ ,‬ולטיכד כאשר הש״י רצה להביא זרע‬
‫המשיח לעולם היה צריד לעשות חרכבד‪ .‬ונטיעח‬
‫חדש* והיינו דאמרינן בפ׳ הבא על יבמתו)יבמות‬
‫פ״ג ע״א( ונכרכו בד כל משפחות האדמה אמר‬
‫הקב״ה לאברהם שתי בריכות טובות יש לי‬
‫להבריד ממד רות המואביה ונעמי העמונית ע״*‬
‫וביאור ענץ זה כמו שאמרנו למעל* כי אלו‬
‫דוקא גקראו שתי בריבות טובות‪ .‬אע״ג דכמה‬
‫ישראל‬
‫קמט‬
‫וכמת גרים טובים נתגיירו בישראל לא חשיב‬
‫רק אלו ב׳ בריכות טובות‪ .‬שאלו ב׳ בריכות‬
‫בברכו להוציא מרי חדש בישראל אשר לא היה‬
‫קודם‪ .‬ותבין מאוד אף תיו אלו ב׳ בדיבות טבח‬
‫להוציא טרי חדש׳ חת כי לא היה ראוי שיבא ענק‬
‫חדש וחויח חדשה לעולם כי אם עיי העו״ג‪ .‬וכל‬
‫אשר יותר רחוק מישראל ראר שיהיה ממנו הרה‬
‫הדשה‪ ,‬ולכד ההרה התדשת באת »ז עמון ומואב‬
‫שלא תמצא שום אומת יותר רתוקה מישראל מן‬
‫עמון ומואב שנמצאו עליתם )ובריפ כיג( לא‬
‫יבואו בקהל לעולם‪ ,‬שלא תמצא דבר זה בשום‬
‫אומה כלל‪ .‬ומהם ראוי שיהיה נולד המשית שהיא‬
‫הרה הדשה‪ .‬וכל זה ממני התחדשות הויה‬
‫החדשה‪:‬‬
‫ואל יקשת לד שא״כ בכל גרים יהיה שייד דבר‬
‫זה‪ ,‬תה אינו דאמריגן במרק תזזולץ )יבמות‬
‫מ״ז ע״ב( אמר ר׳ הלבו קשים גרים לישראל‬
‫כטמאת שגאמר וגלוה הגר עליהם ונםמהו על בית‬
‫יעקב עד כאן‪ .‬וביאור ענין ז* כי המטתת שהוא‬
‫גדל באדם הוא הוספה לאדם השלם‪ .‬וכל יתור‬
‫כנטול ותוא הסרת שיש בו תופפו* וכן הגר‬
‫הוא תוספות על ישראל‪ .‬כי ישראל תם כעצמם‬
‫עם אחד בני אבדתם יצחק ויעקב כמו אדם אחד‪.‬‬
‫כאשר גחחבד חגר עליחס חדי יש כאן תוספות‪,‬‬
‫וכל תוטטות מבטל השליטות‪ ,‬כמו שמבטל תמפתת‬
‫שהוא גוםף שלימת האדם שמבטל שלימות צורתו‬
‫והוא הסרת באדם‪ ,‬וממני כד הספחת הוא קשה‬
‫לאדם‪ .‬וכן הגרים שאינם רק תוספת כלבד הס‬
‫קשים לישראל‪ .‬אבל אלו שגים אינם תוספות אגל‬
‫הם משלימים את ישראל ואינם נחשבים‪ .‬רק הם‬
‫מתהברים להם כמו בריכה שאינה תוספות וכד‬
‫אלו שנים אינם תוספות רק לקנות הרה חדשה‬
‫אשר לא היה מקודם‪ .‬ודבר זה אינו שייר בגרים‬
‫אהרים‪ .‬ואין לד להקשות כי למה היה זה בעמון‬
‫ומואב דוקא‪ ,‬כי יש לד לדעת כי דבר זה מפני‬
‫כי לוט שממנו יצא עמץ ומואב‪ ,‬היה אצלו טסה‬
‫של קדושה שהגיע ללוט בשביל שהיה לוט כן‬
‫אחיו של אברהם‪ .‬רק שאצל לוט היה הטפה היאה‬
‫מעורבת בזוהמא ובטיג עד שהיתר‪ .‬הטפה הידישי‬
‫פרק לב‬
‫נצח‬
‫קנ‬
‫ישראל‬
‫הזאת בטילה‪ ,‬ולא היה א פ ש ר שיהיה מקבל אברהם‬
‫ודאין קטלוהו דניאל חנניא מ י ש א ל ועזריה דכתיב‬
‫הטפה הזאת כי היה ע ם הטפה הזוהמא והפסולת‬
‫בהו ילדים אשר אין ב ה ם כ ל מ ו ם וטובי מ ר א ה‬
‫שהיד‪ .‬מ צ ו ר ף ל ט פ ה ז א ת ‪ ,‬ע ד א ח ״ ‪ :‬ש נ ז ד כ ך ו נ ט ה ר‬
‫ו ב י א ר ע נ י ן זה‪ ,‬ש ר א ו י ל צ א ת מ ר ו ת ש ש ה‬
‫הטפה‬
‫אחר‬
‫בנים‪ ,‬וזה מ ו ר ה ע ל הבנים ש נ מ ש כ ו מ ן ה ב ר י כ ה‬
‫ו מ פ נ י ב י א ב ר ה ם ד י ה ט ה י ר ונקי‪ ,‬ל א‬
‫העליונה‪ ,‬ולכך ר מ ז ל ה שיצאו מ מ נ ה ש ש ה בנים‬
‫הזאת‬
‫שנטהרו‪.‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫והבריגה‬
‫הש״י‬
‫בישראל‬
‫ה י ה ראוי לאברהם לקבל אותה ט פ ה כי אם לוט‪,‬‬
‫וכל א ח ד מ ת ב ר ך בשש ברכות‪ .‬ודבר זה יש לך‬
‫כי לפי אותו זוהמא שהיה אצל אותה טפה היה‬
‫להבין מ מ ה שילדה כל אחת במצרים ש ש ה בכרס‬
‫א ו ת ה טפד‪ -‬ו ד ו מ ה לזה ה כ ס ף ש ז ע א זך‬
‫אחד‪ ,‬וזה ג״כ בשביל שנתברכו במצרים בבריכה‬
‫ביותר אין לו מ צ י א ו ת ר ק בסיג‪ ,‬וכן ל א‬
‫עליונה בבנים‪ ,‬ע ד ש כ ל א ח ת ואחת ילדה ש ש ה‬
‫ג מ צ א ת א ו ת ה ט פ ה ר ק אצל לוט‪ ,‬ולבסוף‬
‫בכרס אחד‪ .‬ויש לך ל ד ע ת ע ו ד כי א ו ת הויו שמספרו‬
‫א ו ת ה ט פ ה וגתהבר אל ישראל ע״י רות‬
‫מ ו ר ה ע ל זה‪ ,‬ש ה ו א כ מ ו ק ו נ מ ש ך ו מ ו ר ה‬
‫בטילה‬
‫וגקי‬
‫היד‪.‬‬
‫גזדכך‬
‫ששה‬
‫ו נ ע מ י ו ז ה ו ה ה ב ר י כ ה ‪ ,‬ו ל ב ס ו ף א ו ת ה טפר‪ .‬מ ז ד כ ך‬
‫הקו השוה‪ ,‬כי הזרע הזה נ מ ש ך ו ב א ממקום עליון‬
‫י ו ת ר ע ד ש מ ז ה י ה י ה ג ו ל ד ה מ ש י ה וזהו ה ה ב ר י כ ה‬
‫מאוד‪ .‬ו ו ע א מ ו ר ה ג״כ ע ל ז ר ע אמת‪ ,‬כ י ה א מ ת‬
‫כאשר תבין כי א״א לכתוב זה בפירוש‪:‬‬
‫אינו נ ו ט ה ימין ושמאל‪ ,‬וזהו עגין הויו ש ה ו ל ך‬
‫ובפרק‬
‫הלק‬
‫)סנהדרין‬
‫ק״ג‬
‫תנהום דרש בר קפרא‬
‫ע״א(‬
‫אמר‬
‫בציפורי‬
‫ר׳‬
‫מאי‬
‫ביושר ואינו נ ו ט ה ימין ושמאל‪,‬‬
‫וכל‬
‫זה‬
‫כמו‬
‫שאמרנו כי הבריכה ה ח ד ש ה שהיה ה ק ב ״ ה מבריך‬
‫ד כ ת י ב ו ת א מ ר ש ש השעורים ה א ל ה נ ת ן לי מאי‬
‫ב י ש ר א ל ה י ה מ ו ס י ף ב י ש ר א ל ז ר ע א מ ת כלו‪ ,‬ו ע ו ד‬
‫וכי‬
‫אלו דברים מופלגים מאוד בחכמה‪ .‬וכאשר תבין‬
‫דרכו של בועז ליתן מ ת נ ה שש שעורים אלא ש ש‬
‫זה‬
‫תדע‪ ,‬כי עגין עמון ו מ ו א ב ראוי ל ז ה מ צ ד‬
‫סאין וכי ד ר כ ה ש ל א ש ת ליטול ש ש סאין אלא‬
‫ש ה י ה עגין בעמון ומואב ש ל א ה י ה בשאר העו״ג‪,‬‬
‫רמז לה שעתידין צדיקים לצאת ממנה שמתברכים‬
‫ש ה ם גולדו מ א ב ש ב א ע ל בגותיו‪ ,‬ל א כ מ ו ש א ר‬
‫ש ש השעורים אלימא שש השעורים‬
‫ממש‬
‫ברכות ואלו הן ד ו ד ומשיח דניאל חנניה‬
‫בני אדם שיש לכל אחד א ש ה שהיא חומרית ג״כ‬
‫מישאל ועזריה ד ו ד דכתיב ויען א ח ד מ ן הנערים‬
‫חלק בבן ומתוך כ ך אינו הכל מ ן האיש‪ ,‬וכאשר‬
‫ויאמר ה נ ה ראיתי בן ישי ב י ת הלחמי יודע נגן‬
‫בא לוט על בנותיו אשר בנותיו נחשבים טפלים‬
‫וגבור ח י ל א י ש מ ל ח מ ה ונבון ד ב ר ואיש ת ו א ר והי‬
‫אצל האב והם ג״כ יצאו ממנו‪ ,‬לכך נ ח ש ב הכל‬
‫עמו אמר רב יודא אמר רב כל הפסוק הזה לא‬
‫מ ן האב‪ .‬ותולדות אלו ה ם נוטים אחר הצורה‪,‬‬
‫א מ ר ו דואג אלא בלשון ה ר ע י ו ד ע גגן שיודע לשאול‬
‫כי יש אל האיש‬
‫מ ש פ ט הצורר‪ -‬ולפיכך נאסרו‬
‫גבור חיל שיודע להשיב איש מלחמה שיודע לישא‬
‫הזכרים ולא נאסרו ועקיבות‪ ,‬כ י הזכרים יש להם‬
‫בשש‬
‫וליתן במלחמתה ש ל תורה נבון דבר שמבין דבר‬
‫משפט‬
‫מתוך ד ב ר א י ש תואר ש מ ר א ה פנים בהלכה וה׳‬
‫המציאות‪,‬‬
‫עמו ש ה ל כ ת א ת ו בכל מקום וכו׳ מ ש י ח ד כ ת י ב ונחה‬
‫שבא‬
‫הצורה ותצורה‬
‫באומה זאת יוצא מסדר‬
‫כאשר כל האומה הזאת יצא מן האב‬
‫ע ל בתו‪ ,‬כי ת ב ת ב ט י ל ה א צ ל ה א ב וכאלו‬
‫עליו ד ו ה ה ׳ רוח ה כ מ ת ובינה וגו׳ ו כ ת י ב והריחו‬
‫ה כ ל ה י ה מ ן ה א ב ש מ א ז כ ר ל כ ך ב ל האומד‪ .‬ה ז א ת‬
‫ב י ר א ת ה ׳ ל א ל מ ר א ה עיניו ישפוט ולא ל מ ש מ ע‬
‫עמון ומואב נמשכים אחר הצורה‪ ,‬והצורה הזאת‬
‫אזניו יוכיח א י ר אלכסנדרי מ ל מ ד שהטעינו מ צ ו ת‬
‫יוצאת מסדר המציאות כי תולדות אלו אינם כמו‬
‫ויסורים כריחיים רבא א מ ר דמורח ודאין דכתיב‬
‫אשר סדר הש״י כאשר בא הכל מ ן האב אשר נחשב‬
‫ל א ל מ ר א ה עיניו ישפוט ושפט ב צ ד ק דלים והוכיח‬
‫צ ו ר ה והוא צ ו ר ה זרה‪ ,‬ולכך נ א ס ר ו הזכרים ד ו ק א‬
‫במישור לענוי הארץ בר כוזיבא מלך תרתין שנין‬
‫ולא הנקיבות‪ ,‬כי הזכרים א ש ר יש להם מ ש פ ט‬
‫ליה‬
‫הצורה ראוי שיהיו אסורים ש ה ם צ ו ר ה זרה ש ה ד ב ר‬
‫במשיח כתיב דמורח ודאין כיון דחזיא דלא מורח‬
‫הזה זר ביותר ולא הנקיבות‪ ,‬ו מ ״ מ מ ו ט ב ע באומה‬
‫ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיה‬
‫אמרו‬
‫נגח‬
‫פרק לב‬
‫זאת כח הצורה ביותר‪ .‬אבל כאשד נסע בתכת זאת‬
‫בישראל הוה עושה פרי הדש והיד‪ .‬עושה שלטון‬
‫באשר ראוי אל הצורה שהיא שולט* והיה עושה‬
‫צורה שלימה על כל הוא המשיה שהוא צורה‬
‫נהשב לישראל‪ .‬ומזה תבק איסור עמה ומואב‬
‫איםוד שלהם איסור עולם‪ .‬בעבור נטותם אל‬
‫הצורה היוצאת מן םדר העולם‪ ,‬וא״א להבר צורה‬
‫הרעה אל ישראל אשד צורתם אלקות נבדל*‬
‫ולפיכר מעולם היה היה עמה ומואב צוררי‬
‫ישראל יותר מכל העו״ג‪ .‬ועליהם אמד הכתוב‬
‫ידו פרש צר על כל מחמתה זה עמון ומואב‬
‫כדאיתא בפ״ק תבמות )ט״ז ן״ב(‪ pm .‬מה‬
‫שאמר ידו פרש צד ולא אמר אויב‪ ,‬כי אק להם‬
‫חבור ביחד בשביל הצורה הזר* אבל דגקמת‬
‫מותרות מפני שהנקיבה איגד‪ .‬צורה ולפיכד אפשר‬
‫לה הדביקות בישראל‪ .‬ואדרבה ראוים הם שעל‬
‫ידם יהיו מלתם השלטונות האלהיים‪:‬‬
‫חה שאמרו במדרש )ב״ר ‪8‬רשה מס( ונהיה‬
‫מאבינו זרע כן לא נאמר אלא זרע הבא‬
‫ממקום אהד וזהו מלד המשיח ע״כ‪ .‬וביאר ענק‬
‫זה‪ .‬כי לא היה דאוי לצאת המשיח רק בהרכבה‬
‫הזאת מלוט שבא על מותיו‪ ,‬שהיה נמשר הזרע‬
‫מן הצורה ויבריד אותם בישראל ואז יצא הצורה‬
‫האלהות הקדושה הוא המשיוו שיהיה לעתיד‬
‫השולטן הזה‪ ,‬והיימ דאמר זרע הבא ממקום אחר‪,‬‬
‫ד״ל שצריך פרי חדש אחר כמו שהתבאר וצריך‬
‫נטיעה חדש* ודברים אלו עמוקים מאוד מענק‬
‫זה שאמר זרע הבא ממקום אוזר כאשר תעמיק‬
‫ותבק ז* ועל זרע האלהי הזה אמרו בגמרא‬
‫שהיה רמז לה בועז שיצאה ממגד‪ ,‬ששה מים‬
‫וכל אחד משש מדו* כי כל זה מורה שהקכ״ה‬
‫היה מבריך בישראל זרע אמת אלהית‪ ,‬ומצד עצמם‬
‫הם זרע פסול רק מפגי כי שתי בריכות שהובדמ‬
‫כישראל והס אינם זרים‪ .‬כי הפסול שלהם מצד‬
‫הצורה והם נקיבות ואינם נחשבים צוד* לכן*‬
‫אינם פסולים והם מומים אל הזרע הזה הוא‬
‫המשיח ולפיכו כל אהד ואחד יש בו שש מ ת *‬
‫ומה שאמד יודע גגן יודע לשאול‪ ,‬פי׳ שיודע נגן‬
‫ישראל‬
‫קנא‬
‫לב האדם‪ .‬וכאשר ישאל אדם הוא משפח לב‬
‫השומע ופותח את לכו עד ששמח כמו שעושה מי‬
‫שיודע גגן‪ .‬והתשובה שמשיב לו תמה לגבור היל‬
‫מנצח את השואל וזה גמר חיל‪ ,‬אכל הנושא מותז‬
‫כתורה כעל משא ומתן מקשה ומתרץ זהו נקרא‬
‫איש מלחמה‪ ,‬וכן איש תואר שמראה ומתאר את‬
‫דבריו הכל מדד‪ ,‬אתת הי* וכן והי עמו שהלכה‬
‫כמותו בכל מקום‪ .‬כי הוא יתבדו אמת וכאשר‬
‫דבריו אמת לפי ההלכה אז הקב״ה עמו וזה‬
‫מבואר‪ .‬אכל שש מתת האלהית שהם במשיח הם‬
‫יותר ויותר‪ ,‬ולפיכו מתת שלו הוא דוח חכמה‬
‫ומגד‪ ,‬עצה וגמר* והריהו מראת ה׳ אמד ר׳‬
‫אלכםגדרי מלמד שהטעינו מצות ויםודים ברחיים‪,‬‬
‫ובהרבה נוסחאות לא מצאתי שהטעינו מצות רק‬
‫שהסעיגו יםוריס כדתיים‪ ,‬ואם גרסינן מצות מיי‬
‫שהטעינו מצות התורה‪ .‬והמשיח יהיה מקיים‬
‫התורה וזה נקרא שחמעינו מצות ברחיים‪ ,‬וכן‬
‫היםורין ג״כ הם זכוו הנפש‪ .‬ומסני זה כתב‬
‫והריהו לשה נופל על לשון‪ .‬שמפני שיהיה לו‬
‫יםורין ומצות שקשים עליו ברחיים‪ ,‬כתב ג״כ‬
‫והריחו‪ .‬כי מי שיש לו מעלה הנבדלת מן החומר‬
‫לכו העולם החמרי מתגגד לו מותר‪ ,‬ולפיכן־ יש‬
‫עליו יסורים ברחיים‪ .‬ודרש זו שהוא לשה נופל‬
‫על לשה‪ .‬לא שיהיה פי׳ והריחו לשה דחים כי‬
‫המ״ס הוא שורש׳ רק הוא לשון ממל על לשון‬
‫כמו שהתבאר בחמר באר הגולה‪:‬‬
‫ובמדרש ר׳ אחא בשם ר׳ הונא לשלושה‬
‫חלקים נתחלקו היםורים אחד לדוד‬
‫ואחד לדורו של שמד ואחד למשי* וביאר‬
‫ענק זה כי ענק היםוריס הם מצד התגגתת אשר‬
‫יש לדבר אחר לכד באים יםוריס עליו‪ ,‬וידוע מ‬
‫העו״ג וישראל הם מתנגדים‪ .‬ודוד היה ההתחלה‬
‫לעגק זה שהיה לוחם באומות המתגגתם‪ ,‬ומסגי‬
‫כר העו״ג שהם רוצים לבטל אשד מתגגד להם לכד‬
‫העו״ג ג״כ היו מתנגדים ביותר אל דוד שהוא‬
‫במו התחלה לדבר ז* והרוגי מלכות הם עצם‬
‫ישראל שהעו״ג מתגגתס להם‪ ,‬כי הרוגי מלכות‬
‫חיו מוסרים נפשם על תהודה והמצות‪ ,‬ולכד היו‬
‫והשואל מדד‪ ,‬אחת לה* לפי שהתורה משמח ‪ an‬עצם ישראל שהעו״ג היו מתגגתם להם והיו‬
‫נצח‬
‫קנב‬
‫בהם‪ ,‬ו מ ל ך‬
‫שולטין‬
‫ההתנגדות‬
‫פרקלג‬
‫הוא‬
‫המשיח‬
‫לפי שהמלך המשיח בא‬
‫יהיה‬
‫סוף‬
‫לבטל‬
‫את‬
‫העו״ג‬
‫העו״ג‪,‬‬
‫ולכך ב כ ל כ ח ם יהיו‬
‫כבר‬
‫ה ת ב א ר לך כי העולם הזה אין ראוי שיהיה‬
‫ישראל‬
‫עמוקים‬
‫למשיח‪ ,‬ואלו דברים ה ם‬
‫וזהו‬
‫מאוד‬
‫ד מ ו ר ח ודאין‪ ,‬וכל ה ד ב ר י ם ה א ל ו מ ע י ד י ם ומורים‬
‫על מעלת המשיח‪:‬‬
‫מתגגדים‬
‫פרק לג‬
‫אהד‪,‬‬
‫העולם‬
‫ע ד ז מ ן ה מ ל ך ה מ ש י ח ואז‬
‫יצחק עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים ביום‬
‫חסד ע ם זרעו ש ל יצחק לאחר שאוכלים‬
‫שיגמל‬
‫ל א י ש א גוי אל גוי ח ר ב ויהיה העולם א ח ד ב ל א‬
‫ושותים נותנים כוס של ברכה לאברהם לברך א מ ר‬
‫ש ו ס חלוק ופירוד‪ .‬ומפגי כ ך י ש ר א ל א ו מ ה יחידה‪,‬‬
‫להם אני לא א ב ר ך לפי ש כ ב ר י צ א מ מ נ י י ש מ ע א ל‬
‫ק ו ד ם ב י א ת ה מ ש י ח היתד‪ ,‬מ ח ו ל ק ת ל ש ת י ם ש ב ט‬
‫נותנין ליצחק אומר להם אני לא אברך לפי ש כ ב ר‬
‫י ה ו ד ה ו ע ש ר ת ה ש ב ט י ם ל ב ד ומלך לכל או״א‪ ,‬ועם‬
‫יצא ממני עשו נותנין ליעקב אומר להם אני לא‬
‫לאומה היחידה האחדות ולא החלוק‪ ,‬ע ם‬
‫בחייהן‬
‫שראוי‬
‫כל‬
‫זה מפני שאין עוה״ז מסוגל לאחדות גמור‬
‫אברך לפי שכבר נשאתי שתי‬
‫תורה‬
‫שעתידה‬
‫אחיות‬
‫לאוסרן עלי אומרים ל ו ל מ ש ה‬
‫היה לישראל חלוק המלכות‪ ,‬ולא היה מ ל ך א ח ד‬
‫טול א ת ה וברך אומר להם לא אברך ש ל א זכיתי‬
‫ר ק בימי דוד מפני ש ד ו מ ה היה מלכותו לזמן מ ל ך‬
‫לו‬
‫ובמדרש‬
‫תנחומא‬
‫בימי‬
‫בשרתי‬
‫בשורה‬
‫היו‬
‫צדק‬
‫בקהל‬
‫רב‬
‫צריכין‬
‫בימי‬
‫דוד‬
‫ד ו ד ל א היד‪ ,‬ר ק‬
‫מעין דוגמא‬
‫של‬
‫מ ש י ח א ל א שהיד‪ ,‬פ ו ת ח ו ד ו ר ש ל פ ג י ה ם ‪ ,‬ד ב ר י ת ו ר ה‬
‫ש ל א ש מ ע ה א ד ם מ ע ו ל ם ע ״ כ ‪ .‬ו ב י א ו ר זה‪ ,‬כ י א ח ר‬
‫שלמה‬
‫טול א ת ה וברך אומר איני מברך שלא‬
‫זכיתי לבן דכתיב נון בנו יהושע בנו אומרים לו‬
‫מה‬
‫מיד התחיל החלוקה מן‬
‫וכדכתיב‬
‫לכנוס‬
‫ליהושע‬
‫המשיח‪:‬‬
‫והלא‬
‫לארץ ל א בחיי ולא ב מ ו ת י‬
‫אומרים‬
‫ירבעם‬
‫ואילך‪,‬‬
‫לדוד טול א ת ה וברך אומר אני אברך ולי נ א ה‬
‫לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא‪.‬‬
‫ודקדוקים‬
‫ה ר ב ה י ש בדברים אלו‪ ,‬ש ה ר י א ם אלו‬
‫הרחיקו עצמן מן הברכה מ ה שלא זכה משה לארץ‬
‫ויהושע לבן‪ ,‬כ ״ ש ד ו ד ש נ מ צ א ב ו ח ט א ג״כ וגם‬
‫אבשלום יצא ממנו‪ ,‬ושאר דברים שנראים קשים‬
‫)מלכים א‪ ,‬י״א( ו י צ א י ר ב ע ם מ י ר ו ש ל י ם‬
‫לאדם‬
‫ב מ א מ ר הזה‪.‬‬
‫ואז נ ת ן לו א ח י ה השילוני ל י ר ב ע ם מלכות‪ ,‬ש ל א‬
‫ה י ה ראוי העוה״ז לאחדות כי א ם בימי ד ו ד שהיה‬
‫הענין הזה שהקב״ה עתיד לעשות סעודה‬
‫אבל‬
‫מעין דוגמא ש ל מ ל ך המשיח‪ .‬ואחר ד ו ד היה ראוי‬
‫לצדיקים‪,‬‬
‫שיהיה נחלק‪ ,‬ר ק מפני כי ש ל מ ה ב נ ה ב״ה שהוא‬
‫יצחק‬
‫א ח ד ו א י ן כ י ו צ א ב ו ‪ ,‬ל כ ך היד‪ ,‬מ ל כ ו ת ו ג ״ כ א ח ד ‪ .‬כ י‬
‫שמדתו‬
‫ה מ ל כ ו ת ג ק ר א ב י ת כ מ ו ש ד ר ש ו ) ס ו ט ה י״א ע״ב( ע ל‬
‫כנגד‬
‫הפסוק ויעש להם בתים‪ ,‬ומלכות ש ל מ ה לא היה‬
‫על‬
‫מלכות‬
‫א ח ד רק זמן מ ע ט ולא נקרא זה מלכות‬
‫כי תיכף שמלך נקרע מלכותו מיד‪.‬‬
‫ובפי‬
‫ב ת ר א ד פ ס ח י ם )קי״ט ע״ב( ד ר ש ר ב ע ו י ר א‬
‫זימנין‬
‫א״ל‬
‫משמיה דר׳ אמי זימנין א״ל‬
‫משמיד‪ ,‬ד ר ׳ אסי מ ד ״ כ ויגמל ה י ל ד ויעש מ ש ת ה‬
‫גדול‬
‫ביום הגמל א ת יצחק מאי ביום הגמל א ת‬
‫שקבלו‬
‫מדת‬
‫הדין‬
‫הדין‪,‬‬
‫והיו‬
‫ועתה‬
‫בניו‬
‫יעשה‬
‫יצחק‬
‫של‬
‫להם‬
‫חסד‬
‫הדין ש ה י ה להם‪ .‬סעודה זאת ר״ל השכר‬
‫מ ה ש ה ג י ע ל ה ם מ ן ה צ ר ה בגלותם‪ ,‬ו ק ב ל ת‬
‫שכר‬
‫על זה‬
‫נקרא‬
‫רק‬
‫מדת‬
‫ביום‬
‫שיגמול ח ס ד לזרעו ש ל‬
‫שאוכלים‬
‫את‬
‫שכרם שהיו‬
‫זה סעודה‪ .‬והסעודה הזאת איגה‬
‫בצרה‬
‫גשמית‪,‬‬
‫קבול ה ש כ ר נ ק ר א שעושה להם סעודה‪ ,‬כי‬
‫לשון‬
‫והקיום‬
‫סעודה אינו ר ק לשון ס ע ד שהוא החיזוק‬
‫ש י ה י ה להם‪ .‬ולא י ק ש ה לך מ ה‬
‫שאמד‬
‫שנותנין ל א ב ר ה ם כ ו ס ל ב ר ך ו כ ן לכולם‪ ,‬שאין כ ל‬
‫פרק לג‬
‫דבר זה נשמי‪ ,‬חח שאמר אחרי שאכלו ושתו‬
‫נותנים כוס לאברהם לבדד‪ ,‬כלומד כל מעודה יש‬
‫ברכה וכדכתיב)דברים ‪n‬׳( ואכלת ושבעת וברב*‬
‫כי מפני הברכה שנתן הש״י לאדם‪ ,‬יש לו לברך‬
‫הש״י אשר מאתו הברכה ובשביל זה נראה כי‬
‫הוא יתכרך מכורך‪ .‬ומפני כך כפי מה שהיה לאדם‬
‫בעתן״ז‪ .‬כך לעתיד יעשה הקב״ה גם כן טעויה‬
‫לצדיקים שיתן קיום לצדיקים ויהית מדריגתם‬
‫כפי מעלתם שתיה להם בעות״ז‪ .‬ומפני כי דוד‬
‫היה שלם בלי חסרון והוא היה מתברך כשלימות‪,‬‬
‫לכך הוא מברך הש״י כי הוא יתברך מבורך‬
‫כשלימות הגמור כלי הסרת‪ .‬והיה בו יתברך במה‬
‫שהוא יתברר מכורך‪ ,‬וד׳א שהוא מברך את השם‬
‫יתברך שהוא יתברך מבורך כשלימות הגמור‪.‬‬
‫כלל הדבר כי דוד בפרט בו היה נראה כי ומדי‬
‫הוא מבורך לגמרי‪ ,‬כאשר לא היה חםי־מ בברכת‬
‫דוד‪ .‬והיה דבק בו יתברך במה שהוא יתברך‬
‫מבורך‪ .‬ואמר אברהם אני איני מברך שיצא ממגי‬
‫ישמעאל‪ ,‬וביאר ענין זה כי ישמעאל הוא אימה‬
‫שאין ראוי לה המציאות ויש בה חסרון‪ ,‬ונמשך‬
‫מן אברהם מן טעלתו הגדולה החסרת שהגיע‬
‫לישראל מן ישמעאל‪ .‬ולא היה דבר זה במקרה‪,‬‬
‫רק כי ראוי אברהם מצד עצמו לצאת ממנו‬
‫ישמעאל‪ ,‬אע״ג שאברהם יש לו מעלה גדולה‬
‫מצטרף הסרון אל מעלתו כאשר ישמעאל בא‬
‫ממנו‪ ,‬כי הצדיקים מחולקים במעלתם‪ ,‬לטעמים‬
‫יש לצדיק מעלה גדולה מאוד ומצטרף אליה‬
‫המדון‪ .‬וממני כך אין ראוי להיות מברך אל‬
‫הממציא הטוב שהוא מבורך אשר ממנו הטוב‬
‫הזה‪ ,‬כי אין א השלימות במעל וכיון שאין א‬
‫השלימות במעל א ן מבוך אל הש״י שהוא יתברך‬
‫מבורך‪ ,‬כי אין זה מודה על הממציא הברכה שהוא‬
‫מבורך ויותר מזה לא שהיה לו חמרת שאינו שייך‬
‫לסעוד׳‪ ,‬רק חחסרון הזה נמשך ממנו הפך הסעודה‪.‬‬
‫בי הטעודה הוא טובת ישראל ומז חחסרון נמשך‬
‫גלות וצרות ישראל כמו שיתי‪ .‬ואץ בכל הצדיקים‬
‫כמו דת־ שכל הצדיקים היה להם הסרת בדבר מה‪,‬‬
‫וא׳‪-‬ז נחשב חמרת במעלתם שכ״כ היה להם מעלה‬
‫עליונה עד שאותה מעלה א״א שתהיה בלא חסרת‬
‫ישראל‬
‫קע‬
‫ונ&ו שיתבאר‪ .‬אבל לדוד לא חיה חסרון ולהד‬
‫ראוי לנרד אל הממציא מאתו הברכה‪ .‬תה שאפר‬
‫שנוחנין מם לברן־ לדוד ממני שלא חיה לו‬
‫חסרת דק הכל היה כשלימות‪ .‬ואמר אברהם שאין‬
‫ראוי לו לברר‪ .‬מפני שמצד מה היה אברהם היפך‬
‫לסעודת ישראל וברכתם‪ .‬לפי שיצא ממנו ישמעאל‬
‫שהוא מתנגד לישראל והוא מבטל טובתם‬
‫וברכתם‪ .‬ולכד אין נאה לו לברך אל הש״י‪ ,‬שאין‬
‫הברכה באה רק ממי שאין לו בחינה בלל בדבר‬
‫מה שיהיה הוא הפד הסעודה ומאת‪ ,‬והרי אברהם‬
‫יצא ממנו ישמעאל שהוא הסך סעודת ישראל‪.‬‬
‫וכן יצחק שיצא ממנו עשו שהיה מתנגד לישראל‬
‫ומבטל טובתם וברכתם‪ .‬וכן יעקב שנשא שתי‬
‫אחיות‪ ,‬הרי מורה דבר זה על שישראל יהיו‬
‫מחולקים‪ ,‬שבט אפרים מלכות אחד שיצא מן רחל‬
‫ושבט יהודה מלכות אחד שיצא מן לאה‪ ,‬ולפיכך‬
‫מה שנשא יעקב שתי אתיות היא בטול אל טובתם‬
‫של ישראל בצד מה‪ ,‬ולפיכך אין הסעודה של‬
‫ישראל שהוא קבלת טובתם מיוחד לגמרי אל‬
‫יעקב‪ ,‬כי הוא טיבה כצד מה אל הפך זה׳ ואיך‬
‫יהיה מברך אזדמן אלו שהוא יתברך מבורך והדי‬
‫הם היו סבה בצד מה אל הגלות עצמו‪ .‬וכן משה‬
‫שלא זכה לכנוס לארץ הוא הוראה שלא ירשו‬
‫הארץ כשלימות‪ ,‬כי לא היה כת יהושע כמו משה‬
‫לגרש את כל העו״ג ונשארו מהם‪ .‬והיה ומדע‬
‫אשר נשארו בו לשבים לאנינים להם והיו צוררים‬
‫אותם‪ ,‬וכדכתיב ככתוב )»ו«ים א׳( ולא הוריש‬
‫מנשה וגר ואפרים לא הוריש‪ .‬וכל זה מפני שהיה‬
‫המכניס את ישראל לארץ יהושע‪ ,‬ולא היה א‬
‫כה להוריש את תעו״ג‪ ,‬אבל משה הוא המחריב‬
‫את העו״נ וכבר בארגו בחבור גבורת ה׳ )פרק‬
‫כ״ב( אצל ומשה היה רועה צאן יתדו ויגהג‬
‫הצאן אוזר המדבר דבר זה‪ ,‬כי אם משה היה‬
‫מכנים את ישראל לארץ היה מגרש את כל העו״ג‬
‫ולא היו הנשארים בארץ מחטיאים את ישראל‬
‫והיו נשארים בארץ לעולם‪ ,‬הרי כי היה משה‬
‫בצד מה נגד טובת ישראל וסעודתן שלא זכה‬
‫לארץ ואז היה מוריש את ישראל הא‪ p‬בכללה‪.‬‬
‫וכן מה שלא זכה יהושע לבן היה מורח זה‪ ,‬על‬
‫נצח‬
‫קני‬
‫ישראל‬
‫פרק לד‬
‫שלא יהיה נחלת ארץ ישראל מ ה שהנחיל הלקו‬
‫פ ר ש ת אבשלונ* ל פ ר ש ת ג ו ג ו מ ג ו ג א ם י א מ ר א ד ם‬
‫נמשכת‪ ,‬אפילו מה שהנהיל א ת ישראל לא יהיה‬
‫כלום יש ע ב ד שמורד ברבו ת א מ ר לו בלום י ש‬
‫גמשך‪ ,‬שהרי יהושע שהוא ה י ה המנהיל א ת א״י‬
‫בן‬
‫לא ה י ה לו בן ש י ר ש מ מ נ ו נחלתו‪ ,‬והיה ב א ה‬
‫שבארנו זה במקומו‪ .‬ולכך ב ס ע ו ד ה ש ה ש ״ י י ע ש ה‬
‫לאחרים וזרים אוכלים אותה‪ ,‬ואיך‬
‫נחלתו‬
‫מה‬
‫שמורד‬
‫לזרעו‬
‫באביו אלא הוי ה א נמי הוי וכמו‬
‫של יצחק‬
‫שהנחיל א ת ישראל יהיה נחלה מקוימת נמשכת‬
‫המברך‬
‫דבר זה אינו‪ .‬ולכך אין בכל אלו א ש ר הוא ראוי‬
‫הסעודה הזאת לגמרי‪ ,‬ולכך אמר דוד כוס ישועות‬
‫אל השם‪ ,‬כי היו מצד מה סבה אל הפך‬
‫ובשם ה׳ אקרא‪ ,‬כי אע״ג כי היו האבות‬
‫לברך‬
‫אשא‬
‫אל‬
‫שקבלו מ ד ת הדין‪ ,‬ד ו ד‬
‫הוא‬
‫הש״י‪ ,‬כי דוד הוא המתייחס‬
‫הסעודה וא״כ איך יברכו א ל הש״י שהוא מבורך‬
‫ושאר‬
‫בשביל הטוב שגומל ע ם ישראל‪ ,‬מאחר כ י בא‬
‫מצורף אל‬
‫מהם מצד מ ה סבה לגלות ישראל כמו שאמרגו‪:‬‬
‫שהתבאר‪ ,‬ומפני כך מצד הזה אין הברכה נמצא‬
‫דוד אמר שאליו נאה לברך כי הוא מיוחד‬
‫אבל‬
‫בסעודה זאת לגמרי‪ ,‬כ י כל ענין דוד היה‬
‫צדיקים‬
‫כשלימות‬
‫אבל‬
‫גדולים‬
‫הרבה יותר‪,‬‬
‫אל‬
‫המעלה העליונה‬
‫מ״מ‬
‫היה‬
‫שלהם חסרון‬
‫כמו‬
‫ואין מורים על שהוא י ת ב ר ך מבורך‪,‬‬
‫דוד שהיה ברכתו כשלימות הגמור מבלי‬
‫מעין דוגמא של מלך המשיח לעתיד והיה מבטל‬
‫ש י צ ו ר ף לזה ש ו ם הסרון ל כ ן ב ר כ ת ו ב פ ע ל ו מ ו ר ה‬
‫מ ל כ ו ת א ד ו ם ו כ ד כ ת י ב )שמואל ב׳ חי( ו י ש ם ב א ד ו ם‬
‫על ש ה ש ״ י ש ה ו א מבורך‪ .‬כ ל זה ב א להגיד כ י רי׳‬
‫נציבים ויהיה כל אדום עבדים לפני דוד‪ .‬ומה‬
‫לו לדוד מעלתו כשלימות‪ ,‬ולכן יצא ממנו המלך‬
‫ממגו‬
‫שיצא‬
‫המשיח‪,‬‬
‫אבשלום הוא‬
‫בפ״ק‬
‫דברכות‬
‫עצמו דוגמא למלך‬
‫ע״א(‬
‫)י׳‬
‫למה‬
‫נסמכה‬
‫ה מ ש י ח ש י ה י ה מ ש ל י ם ה ע ו ל ם ש י ה י ה ב ל א חסררן‪,‬‬
‫וזהו ע י ק ר מ ע ל ת ו ש ל ע ו ל ם ש י ה י ה ל ע ת י ד ‪:‬‬
‫פרק לד‬
‫התבאר‬
‫ל ך כ י בזמן ה מ ש י ח אז יהיו ישראל‬
‫שאין בה מ מ ש והגלית בני ונהרגו כחרב ועשו‬
‫לכולם‪ ,‬אבל קודם‬
‫של‬
‫אחד‬
‫ומלך‬
‫אחד‬
‫אויביהם‬
‫בם כרצוגם מ י ד גתגלגלו רחמיו‬
‫ש י ב א ה מ ש י ח אין ראוי שיהיה בעולם התאחדות‬
‫הקב״ה ואומר בשבילך רחל אני אחזיר א ת ישראל‬
‫ובמדרש‬
‫)איכ״ר‬
‫למקומן הדא הוא דכתיב כה א מ ר ה׳ קול ברמה‬
‫לפני הקב״ה‬
‫רבש״ע‬
‫העולם‬
‫שיהיה‬
‫אחד‬
‫פתיחתא כ״ד( א מ ר ה‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫רחל‬
‫נשמע‬
‫נהי בכי תמרורים רהל‬
‫מבכה על בניה‬
‫גלוי‬
‫לפניך שיעקב בעלי אהבגי אהבה יתירה‬
‫מאנה הנחם על בניה כי איננו וכתיב כה אמר‬
‫ועבד‬
‫בשבילי שבע שנים ובהשלימו אותן שבע‬
‫ה׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מ ד מ ע ה כ י יש ש כ ר‬
‫שנים והגיע זמן נשואי בעלי יעץ אבי להחליפני‬
‫לפעולתך‬
‫לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר ע ד מאוד‬
‫ה ׳ ושבו בגי ם לגבולם‪ .‬ומדרש הזה נראה קשה‪,‬‬
‫כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסר לי סימן‬
‫כי בשביל שרחל קבלה עליה באהבה ולא ביישה‬
‫ביני ובין אחותי כדי‬
‫ש ל א יוכל אבי‬
‫אחותה לכך י מ ח ל הקב״ה לישראל ש ע ב ד ו ע״ג‪.‬‬
‫עם‬
‫ומסרתי‬
‫א ב ל ב י א ו ר ע נ י ן זה‪ ,‬כ י ב ש ב י ל ש י ד ע ׳ ר ח ל ש י ע ק ב‬
‫לאחותי ולא קנאתי ב ה ולא הוצאתי‬
‫ר א ו י ב פ ר ט לזד‪ ,‬ש ל א י ה י ה ל ו אשד‪ ,‬א ח ת ‪ ,‬ש א ם‬
‫להרפה ולבושה ומה א נ י שאני ב ש ר ודם ע פ ר ואפ׳‬
‫ה י ה ל י ע ק ב אשר‪ ,‬א ה ת ה י ׳ ז ר ע ו ש ה ם ש ת י ם ע ש ר ה‬
‫שיכיר‬
‫להחליפני‬
‫הסימנים‬
‫וגמלתי‬
‫חסד‬
‫אחותי‬
‫וגו׳ ו כ ת י ב ו י ש ת ק ו ה ל א ח ר י ת ך נאם‬
‫ל א קנאתי ל צ ר ה שלי ולא הוצאתי לבושה ולחרפה‬
‫שבטים בלתי מחולקים‪ ,‬ודבר זה אין ראוי שיהיה‬
‫ו א ת ה מ ל ר ח י ו ק י י ם ר ח מ ן מ פ נ י מד‪ ,‬ק נ א ת ל ע ״ ג‬
‫בעולם הזה שיהיו ישראל אחד‪ .‬ולכך קבלה ר ח ל‬
‫נצח‬
‫פרק ל י‬
‫יבר זה באהבה‪ ,‬אף שידעה רחל כי תיא‬
‫עיקר אשת יעקב והיא ראויה א בפרט‪ ,‬ידעה‬
‫ג״כ שאץ יעקב ראוי שיהיה לראשה אחת בלבד‪.‬‬
‫לכך קבלה דבר זה כאהבה מאוזר שאין העולם‬
‫ראוי לכך‪ .‬ומכיש הש״י שהוא הי וקיים‪ ,‬אף אם‬
‫עבדו ע״ג דבר זד‪ ,‬מפגי שאין עולם הזה ראוי‬
‫שיהיה בו השם אחד עד לעתיד‪ ,‬ולפיכך מה שהוא‬
‫טבע עולם הזה ראוי שימחל הש״י‪ .‬כי מפגי שאין‬
‫האחדות בעולם הזה הוא שגורם לישראל לחטוא‬
‫שזהו החסרון שהוא כעולם וממנהגו‪ .‬ולכך רחל‬
‫היא מבקשת רחמים‪ ,‬שהרי בה נראה שעולם הזה‬
‫מסוגל שיהיה מ שניות וצרה בעולם הסירוד‬
‫שאינו מסוגל לאוות* שאם או היד‪ ,‬מסדר העולם‬
‫להיות בו צרה לא היה דבר זה לאבות שהאמת‬
‫הם עיקר העולם וסדר שלו‪ ,‬וכיון שמצאנו שהיה‬
‫ענין שלהם להיות להם צרת ושניות כמו שהיה‬
‫לרהל א״כ ענת זח ראוי לעולם הוה‪ ,‬ולפיכך רחל‬
‫בפרס מבקשת רחמים כלבי והכן זה היטיב*‬
‫ובפרק חלק)סנהדרין ק״י ע״ב( תנן עשרי חשבמים‬
‫אין עתייין אמוד שנאמר וישליכם אל‬
‫ארץ אוזרת כיום הזה מה המס הולך ואינו תתר‬
‫אף הס הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא‬
‫ר׳ אלעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הם‬
‫שאפלה עליהם עתידה להאיר להם‪ .‬ואין מחלוקת‬
‫אס יהיו לעתיד כל עשרת השבסיס או רק יהודה‬
‫ובנימין‪ ,‬שאץ לומר שיהיה הסר שבט אחד‬
‫מישראל חיו‪ .‬שדבר זה א״א אמד שאין חלוק‬
‫יותר מזה שיהיו ת״ו מקצת ישראל בלבד ולא‬
‫הכל‪ .‬וצריך לומר הא דסבירא ליה למ״ד עשרת‬
‫השבטים אין עתידין אמור‪ ,‬דלא איירי בכל‬
‫עשרת השבטים שהרבה מהן כבד שמ והדי‬
‫אמדיגן בגמרא )מגילה י״ו ן״ב( תרמיה הזמיר‬
‫אותם רק הדברים נאמדו על עשרת השבטים‬
‫שהגלה אותם מנחריב ועל בניהן אמרו בד‪.‬‬
‫ובגמרא בסדק חלק אמר להיכן אגלא להו‬
‫מר זוטדא אמר לאפריקי ודי חגיגא אמר‬
‫להרי מלוג‪ .‬ומעתה למיד אפריקי הרי אטדיקי‬
‫אין שם ישראל ידועים׳ ואין לומר שהיו‬
‫ישראל‬
‫מתערבים עם העו״ג ופליגי ‪ OK‬אותן *נטמעו‬
‫בין העו״ג יחזרו לעתיד‪ .‬יבפרק קפא דיבמות‬
‫)ם״ז ן״ב( מוכת ילא תיישינן להבי‪ .‬דקאמר‬
‫שם גוי שקדש בזמן הזה אין תוששין לקתשין‬
‫ולא תיישיגן שמא הוא מעשרת השבטים יגמירא‬
‫דבגתא דההוא דרא אצמרויי אצטרי פירוש גבקע‬
‫רחמה ולא קלטו הזרע ושוב ליכא למיהש שנשאר!‬
‫מן עשרת השבטים‪ .‬ולטיבן צריו אמר יהא‬
‫דקאמר עשרת השבטים עתידין לחזור‪ .‬ה״ק‬
‫דלעתיד יחזרו עם שאר גאות‪ ,‬כי עתה גם כן הם‬
‫בתוך שאר הגליות‪ ,‬כי מתחלה הגלה אותם‬
‫שלבסוף יוכלו לחזור עם שאר הגליות שהגלה‬
‫אותם מתחלה לאטריקי או להרי טאג‪ ,‬ואחר כי‬
‫העתיקו ממקומם להיות בין שאר גליות‪ ,‬כי כמה‬
‫פעמים האדם מעתיק מקומו והולך למקום אוזר‪,‬‬
‫ולמיד אינם חוזרים אותם עשרת השבטים הלכו‬
‫להם ונאבדו מן הארץ‪ .‬חת שאמר אץ עתידין‬
‫לחזור‪ ,‬כלומר מתחלה לא הגלה אותם שיחזרו‬
‫לעתיד אלא יאבדו מן ישראל‪ ,‬ומ״מ ח״ו אין אמר‬
‫שיהיה המר שבט מישראל‪ ,‬רק כמו שאמרנו כי‬
‫חזרו בימי ירמיה וישימו מלך עליהן‪ ,‬ואו דיבר‬
‫רק על אותם שלא זמרו בימי ירמיה אם עתידים‬
‫לחזור שעל אותם אמר וישליכם אל ארץ אחרת‬
‫כיוס חזח שלא יזמת‪ .‬ועוד יראה דהכי פירושו‪,‬‬
‫דמתחלה הגלה אותם לאפריקי‪ ,‬ואינו אפדיקי‬
‫שהוא ידוע לגו‪ ,‬אכל הוא מקום יפטקי הרי חושך‪.‬‬
‫וזה נקרא ג״כ אפריקי וכך מוכח כמסכת תמיד‬
‫)ל״ב ‪5‬״«( דקאמר אלכסנדר מוקרן אקנים‬
‫דבעינ׳ למיזל למדינת אפריקי אמת לי׳ לא מצית‬
‫דפםקי הרי חושך‪ ,‬ש״מ דאי אפשר לעמר שם‬
‫ואפריקי הידוע אין נראה דפםקי הרי חושך‪ .‬ועל‬
‫כל פנים לא היה הש״י מפריש אותם מן ישראל‪.‬‬
‫רק השליך אותם מעל פניו לימין שהוא צד דתם‬
‫או לצי צפון שהוא צי שמאל‪ .‬ולכל אהד ואתי‬
‫יש טעם מופלג בחכמה‪ ,‬כי למר שהשליך אותם‬
‫לימין ר״ל בי בכח ימין משליך למרחקים‪ .‬ולמד‬
‫השליך * ת ם לשמאל כי השמאל הוא נבדל מעל‬
‫פניו לגמרי‪ .‬ודבר זה מבואר‪ .‬ופליגי אם עתייין‬
‫לחזור אחר שהובדלו והופרשו ‪ p‬ישראל‪ .‬מוכה‬
‫נצח‬
‫קנו‬
‫התם‬
‫כמ״ד‬
‫דהלכה‬
‫ישראל‬
‫פרק לד‬
‫עשרת‬
‫עתידים‬
‫השבטים‬
‫וביאור‬
‫לחזור‪:‬‬
‫ובמדרש‬
‫ע נ י ן זה‪ ,‬כ ב ר א מ ר נ ו ש י ש ל מ ע ל ת ה מ ש י ח‬
‫התנגדות עולם הטבעי‪ ,‬ואין סוף ליסורין‬
‫)ילקו׳׳ש ישעי' מ״ט( ל א מ ר ל א ס י ר י ם‬
‫של המשיח‪ ,‬כי העולם ה ט ב ע י הוא מתגגד לדבר‬
‫עומד ומסיח במלך ה מ ש י ח כה‬
‫אלהי‪ .‬ודבר זה בארנו ב כ מ ה מקומות‪ ,‬רמזו עליו‬
‫ב ע ת רצון עניתך ואצרך ומהו ואצרך‬
‫ח כ מ י ם )פסחים מ ״ ט ע״ב( ש א מ י ר ׳ ע ק י ב א כ ש ה י י ת י‬
‫רבותינו אין סוף ליסורים שהוא מתייסר‬
‫עם הארץ אמרתי מ י יתן לי ת״ח ואנשכנו כחמור‪,‬‬
‫אמר הקב״ה‬
‫כי עם הארץ שאינו שכלי ר ק ט ב ע י חמרי‪ ,‬והוא‬
‫באותה ש ע ה בורא אני אותו בריאה ח ד ש ה ואינו‬
‫והן‬
‫צאו‬
‫אמר‬
‫ה׳‬
‫אמרו‬
‫בכל‬
‫דור‬
‫ודור‬
‫עונות הדור‬
‫לפי‬
‫השכלי‬
‫מבטל‬
‫הנבדל‬
‫מן‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫החומר‬
‫מתייסר עוד ואצרך ואתנך מהו לאמור לאסירים‬
‫הימורים שאמר שהוא מ ת י ם ר בכל יום לפרענות‬
‫צאו ג׳ גליות נעשו ב ע ש ר ת ש ב ט י ם א ח ת ג ל ת ה‬
‫הדור‪ ,‬ש א ל מ ל א ע ו נ ו ת ה ד ו ר ה י ה ה מ ש י ח י ו צ א א ל‬
‫לסמבטיון ואח׳ גלתה לפנים מ נ ה ר סמבטיון וכשם‬
‫הפעל והיה גובר עליהם‪ ,‬א ב ל מ פ נ י עונות הדור‬
‫ש י ש מא״י לסמבטיון כך יש מסבטיון לשם ואחת‬
‫מ ע ל ת ה מ ש י ח אינו כ״כ‪ ,‬לפיכך אינו גובר ע ל‬
‫ל מ פ נ ה של רבלתא ונבלעה ש ם לאמור‬
‫ומתנגד לו עולם הטבעי‪ .‬והם היסורים‬
‫גלתה‬
‫לאסירים‬
‫בהושך‬
‫ולאלו‬
‫צאו לאלו שנתונים בסמבטיון ולאשר‬
‫שסובל המשיח עד ע ת קץ ויהיה מציאתו בפעל‬
‫לסמבטיון‬
‫כי עד ל ע ת י ד אין מציאתו רק בכה ולא בפעל‪,‬‬
‫להם‬
‫ולכח הזה י ש ה ת נ ג ד ו ת ה ע ו ל ם ה ט ב ע י ‪ ,‬ע ד ל ע ת י ד‬
‫מ ל מ ט ה והם הולכים בהם עד‬
‫שיהיה עולם חדש שיהיה עולם נבדל ושוב לא‬
‫הגלו לאלו‬
‫שנבלעו‬
‫מחילות‬
‫הטבע‬
‫שנתונים‬
‫ברבלתא‬
‫מחילות‬
‫בפנים‬
‫הקב״ה‬
‫עושה‬
‫שהם באים תחת הר הזתים שבירושלים והקב״ה‬
‫יהיה לו התנגדות כלל ולא יתייסר עוד‪ .‬ובמה‬
‫ע ו מ ד והוא נבקע והם עולים מתוכו כ מ ״ ש זכריה‬
‫שאמי שהגלה אות׳ לפנים מנהר סמבטיון‪ ,‬ה מ ד ר ש‬
‫ועמדו רגליו ביום ההוא על ה ר הזתים אשר על‬
‫הזה מ ש מ ע ש ע ש ר ת ה ש ב ט י ם הוגלו למקום רחוק‬
‫הזתים מחציו‬
‫ו כ ד כ ת י ב )דברים כ״ט( ו י ש ל י כ ם א ל א ר ץ‬
‫פני‬
‫מקדם ונבקע‬
‫ירושלים‬
‫הר‬
‫מזרחה וימה הה״ד ואמרת בלבבך מי ילד לי א ת‬
‫מאוד‪,‬‬
‫אחרת כיום הזה ע ד שא״א לבא להם‪ .‬וכן מוכח‬
‫א ל ה ואני שכולה וגלמודה גולה וסירה ואלה מ י‬
‫הא‬
‫גדל ה ן אני נ ש א ר ת י לבדי ואלה א י פ ה ה ם ואלו‬
‫למדינת אפריקי שא״א לבא ש ם כדלעיל‪ ,‬ומכ״ש‬
‫גליות אינם לבד אלא כל מקום שיש שם ישראל‬
‫להרי סלוג ד מ ש מ ע שיותר רחוק מזה‪ ,‬ע ו ד דודאי‬
‫מתכנסין ובאין ה נ ה אלה מרחוק יבואו הנה אלה‬
‫א ת י ולא ל מ ע ט הריחוק‪ .‬ויש בני אדם‬
‫מצפון‬
‫ומים‬
‫אלו‬
‫שנתונין‬
‫במקומות‬
‫דקאמר‬
‫לאסופי‬
‫בגמרא‬
‫ד י ת )שם(‬
‫דהגלה‬
‫אותם‬
‫רחוקים‬
‫אומרים‪ ,‬שחכמי האומות ה ם שכתבו מקום ומקום‬
‫ב א ס פ מ י א ואלו מ א ר ץ ס י נ י ם אלו בני י ו נ ד ב בן‬
‫ב כ ל י ש ו ב ה א ר ץ ‪ ,‬ו א י ן ע ו ד ש ו ם מ ק ו ם שייא ג ר ש ם‬
‫רכב ומי שהוא מהלך בדרך הוא ר ע ב וצמא והם‬
‫בספריהם והכל נודע להם‪ ,‬ואין מקום ש י ד ו ע י׳‬
‫א י נ ם כן אלא ל א ירעבו ולא יצמאו ולא יכם ש ר ב‬
‫שבטים‪.‬‬
‫ואין ראיה מ ש ם בשביל ד ב ר זה הבל‬
‫ו ש מ ש ו ל א ע ו ד א ל א מ ר ח ו ק י ב ו א ו ה נ ה שהקב״ד‪,‬‬
‫יפצה פיהם כי אפשר ואפשר שיהיה מקום אחד‬
‫שמפסיק אותו מן‬
‫מ ש פ י ל לפניהם א ת ההרים ועושה אותם ד ר כ י ם‬
‫בארץ‬
‫לפניהם וכן כל מקום שהוא עמוק מגביה לפניהם‬
‫ה י ש ו ב ה ה ר י ם ו כ י ו צ א בזה‪ .‬ו ה ר י א מ ר ו ש מ ק ר ו ב‬
‫ועושה אותם מישור ד כ ת י ב ושמתי כ ל ה ר י לדרך‬
‫בלשונם עולם‬
‫ומסילתי‬
‫ובאים‬
‫עומדים‬
‫ע ו ד ש י ש ש ם ב נ י א ד ם ו א ״ א ל ב א א ל י ה ם ‪ .‬ומבייש‬
‫עמה‬
‫כי הגלות הזה ש ל ע ש ר ת ה ש ב ט י ם מ ה שהגלה‬
‫דכתיב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם‬
‫אותם‬
‫למדינה אחרת‪ ,‬הוא בשביל גזירת השם‬
‫ועכשיו ש ב א ת השמחה שישו ושמחו עמה שנאמר‬
‫שגזר‬
‫ע ל י ה ם )שם( ו י ש ל י כ ם ל א ר ץ א ח ר ת כ י ו ם‬
‫רנו שיי־ם וגילו א ר ץ פצחו ה ר י ם ע ״ כ במדרש‪.‬‬
‫הזה‪,‬‬
‫שלא יהיו‬
‫ההב״ה‬
‫כשהיתה‬
‫ירומון‬
‫אמר‬
‫וכיון‬
‫מקום אחד קוראים אותם‬
‫חדש שלא נודע מקודם‪ ,‬וכך א פ ש ר שימצאו מקום‬
‫לשמים‬
‫כנסת‬
‫שהם‬
‫מתכנסים‬
‫נמצא‬
‫ש ל א נודע להם‪ ,‬לפי‬
‫ולארץ מ ה א ת ם‬
‫ישראל‬
‫אבלה‬
‫נתאבלתם‬
‫והדבר‬
‫הזה‬
‫גזירה‬
‫מן‬
‫הש״י‬
‫נצה‬
‫פרק לד‬
‫גורעים ולא יתחברו ביחד עד עת קץ ולא קודם‪.‬‬
‫לכך כמו שגזר הפירוד והפיזור על ישראל בכל‬
‫קצוי ארץ כך גזר ההבדל והפרישה אלו מאלו‪,‬‬
‫ולא יתחברו ביחד עד עת קץ שאז יתאחדו לגמרי‬
‫ולא קודם לכך‪ ,‬שאם היו נודעים היה זה קצת‬
‫הבור ואחדות ישראל ביחד כאשד היו יודעים‬
‫מקומם‪ .‬והש״י גזר על ישראל הפירוד וההבדל‬
‫עד שיהיה הרצון ממגו יתברך שיקוים )ישעי׳‬
‫כ״ז( ובאו האובדים מארץ אשור וגו׳‪ .‬והגזירה‬
‫הוא המעכב שלא נמצא מקומם!‬
‫ויראה שבשביל כך היד‪ ,‬נבדל יוסף שממגו‬
‫שבט אפרים שהוא עיקר עשרת‬
‫השבטים וכל מקומם‪ ,‬והיה נבדל מאחיו ולא היו‬
‫יודעים מקומו כלל‪ ,‬והיה זה גזירה מאת הש״י‬
‫שלא יהיה גודע להט‪ .‬וכל עגין זה סימן לעתיד‪,‬‬
‫שיהיו עשרת השבסימ בארץ אחרת גבדלימ‬
‫מישראל אחרים‪ ,‬עד עלות הרצון לחבר אותם‬
‫ביחד‪ .‬וכך יש במדרש )ב״ר פצ״ג( ויתן אח‬
‫קולו בבכי‪ .‬כשט שלא פייס יוסף את אחיו דק‬
‫בבכי כך אין הקב״ה גואל את ישראל אלא בבכי‬
‫שנאמר בבכי יבאו ובתחגוגים אובילם‪ .‬ופטוק זה‬
‫נאמר על עשרת השבטים‪ ,‬והיה מה שנודע יומף‬
‫לאחיו דרך בכי ותחנונים רמז לעתיד שכך‬
‫יתוועדו עשרת השבטים לישראל‪ ,‬כי לעולם אותו‬
‫שנאבד הוא בוכה‪ .‬כמו שהיה יוסף נאבד מן אחיו‬
‫וכשהיה חוזר לאחיו היה בוכה‪ ,‬לכך עשרת‬
‫שבטים שהם נאבדים מישראל כשיחזרו נאמר‬
‫עליהם בבכי יבאו ובתחנונים אובילט‪ .‬ולא היה‬
‫יוסף רחוק כ״כ מאביו ומאחיו עד שלא יהיו יודעין‬
‫השבטיס היכן הוא׳ רק שהיה גזירת הש״י על זה‬
‫שיהיה גבדל מאחיו‪ ,‬וזה בעצמו ג״כ שהגזירה מן‬
‫הש״י שלא יהיו טדעים עשרת השבטים‪.‬‬
‫אמנם קצת מוכח ממדרש דלעיל שיש למדרש‬
‫דבר פגימי‪ ,‬שאמר שאותן שגלו עושה‬
‫הקב״ה להם מחילות תחת הקרקע‪ .‬ודבר זה‬
‫א״א לפרש כמשמעו‪ ,‬ואין ספק שדבר זה‬
‫פירושו שי׳ השבטיט הכח שיש להט גסתר וגעלם‬
‫ולא נגלה כאלו אינם כלל‪ ,‬והם בכה לא בפעל‬
‫עד לעתיד יתגלה כח שלהם‪ .‬ואינו דומה לשבט‬
‫ישראל‬
‫קנו‬
‫יהודה אע״ג שאינו בממשלתו‪ ,‬נדם אין כוז שלהם‬
‫נסתר ובאלו אינו נמצא לגמרי רק שהם‬
‫משועבדים תחת המלכיות‪ ,‬ומ״מ כתיב )בראשית‬
‫מ״ס( לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות‪,‬‬
‫ולמיכד אינו מדבר בעשרת השבטים הטרטים‪,‬‬
‫אלא בכח שלהם שהוא נסתר ונעלם ובלתי נמצא‬
‫עד לעתיד‪ ,‬ואז יתגלה כח עשרת השבטים ויהיה‬
‫נמצא מה שלא היה גמצא קודם‪ ,‬ויהיו ישראל‬
‫הבל אחר ומלך אחד יהיה לבלם‪ .‬בי עתה בה‬
‫שלהם נסתר ונעלם כאלו אין עשרת השבטים‬
‫במציאות‪ ,‬עד שלעתיד יתגלה כחס ולכך יעשה‬
‫להם מחילות תחת הקרקע כי הדבר שהוא נסתר‬
‫הוא נסתר בארץ‪ .‬ועוד יתבאר בסמוד׳ למה אמר‬
‫דוקא עשרת השבםיס‪ ,‬והבן הדברים האלו מאיד‬
‫כי הם דברים בדודים‪ .‬לכך אמר שבאים מתזזת‬
‫הקרקע עד הד הזתים והקב״ה עומד והוא נבקע‪,‬‬
‫ודבר זה כי הקב״ה מוציא חכח אל הסועל‪ .‬ודבר‬
‫זה מומ א הארץ שהיא מוכן אה בפרט להוציא‬
‫אל הפעל הן פירות הן שאר דבר‪ ,‬והר הזתים‬
‫מיוחד ג״כ לדבר זה‪ ,‬ולכך אמר שהם באים עד‬
‫הר הזתים ושם גבקע הר הזתים וחס יוצאים אל‬
‫הפעל לגמרי‪ .‬ואמר כי ג׳ גליות געשו בהם‪,‬‬
‫כלומר כי באלו ג׳ געשו הפירוד‪ ,‬האחד הריתוק‬
‫באשר הם גולים למרהוק וכגגד זח אמר כי אחד‬
‫גלתה לסמבטיון שהיא רחוק‪ .‬השני לא הריתוק‬
‫בלבד רק שיש דברים המפסיקים בינם ולמקום‬
‫שגלו משם‪ .‬הג׳ שגלו בין האומות ונבלעו ביניהם‬
‫עד שלא נודע שהט עשרת השבטים‪ .‬וזה נקרא‬
‫שנבלעו לשם‪ .‬כי הבליעה היא בתוך אהד‪ .‬כנגד‬
‫הריחוק אמר שגלו עד סמבטיון שהוא רחוק‬
‫ביותר‪ ,‬וכגגד שיש דבר הממםיק בין ישראל‬
‫וביגיהם אמר שגלו לפנימ מנהר ממבטיון‪ ,‬וכגגר‬
‫אותם שגבלעו בין האומות אמר גבלעו בריבלתא‪.‬‬
‫ומפני כי יהודה ובגימין היו יושבים קרוב‬
‫לירושלים שהיא עיקר א״י‪ ,‬לכך נחשבו יהודה‬
‫ובנימין עיקר ועשרת השבטים הם תוספות‪ ,‬ולכך‬
‫כאשר גא‪ .‬אותם שהם עיקר נשארים היו כך‪ ,‬אבל‬
‫אותם שהם תוססות כאשר גא גתרחקו לגמרי‬
‫וגבדלו מהם‪ .‬ופליגי למ״ד אין עתיד׳ לחזור שלא‬
‫נצח‬
‫קנח‬
‫ישראל‬
‫פרק לה‬
‫יהזרו ל ה ש י ב ת ן הראשונה‪ ,‬ולמ״ד ש ע ת י ד י ן לחזור‬
‫ה י ו בתחלד‪ ,‬י ח ז ר ו ‪ ,‬א ף ש ה ג י ע ו ל מ ק ו ם ר ח ו ק א ו‬
‫שיהיו חוזרין למעלתן ולחשיבתן כראשונה כאשר‬
‫שיש דבר המפסיק כמו שהתבאר או שנבלעו‪:‬‬
‫פרק לה‬
‫ש ק ד ם התבאר‪ ,‬כי כל הויה חדשה הוא‬
‫במה‬
‫ה פ ס ד הויד‪ ,‬ה ר א ש ו ג ה ‪ ,‬ו ל פ י כ ך ה ו א ה ג ו ר ם‬
‫מ צ י א ו ת חזק בעולם נ ק ר א ב י ת ש ה ו א בנין קבוע‪.‬‬
‫וכן‬
‫המלכות נקרא ב י ת מפני החוזק והקביעות‬
‫ש י ה י ה ה ע ד ר הויה בעולם קודם שיתגלה המשיח‪,‬‬
‫ש י ש למלכות‪ ,‬וכמו ה כ ה ו נ ה נקרא ב י ת מ פ נ י חוזק‬
‫ע ד ש י ה י ה כאן ה פ ס ד ה ו י ה ה ר א ש ו נ ה ואז י ת ח י ל‬
‫הכהונה‬
‫קרא‬
‫ה ה ו י ה ח ד ש ה ‪ .‬ו ל כ ך א מ ר ו ב פ ר ק ה ל ק )*״ו ע״ב(‬
‫מלכות‬
‫שאין לו‬
‫הסרה‬
‫ולפיכך‬
‫לעולם‪,‬‬
‫ב י ת דוד סוכה׳ לפי שמלכות ב י ת דוד‬
‫א״ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך א י מ ת אתי‬
‫ה ו א מ ל כ ו ת אלקי׳ ל א כ מ ו ש א ר מ ל כ ו ת ש ה ו א ה ו ל ‪,‬‬
‫בר נפלי א״ל מאן בר נפלי א״ל משיח משיח בר‬
‫ולפיכך לא קראו אותו ב י ת שהוא בנין קבוע כמו‬
‫אבל‬
‫נפלי ק ר י ת ל י ה א״ל דכתיב ביום ההוא אקים א ת‬
‫הדברים‬
‫הטבעים‬
‫ס ו כ ת ד ו ד הנופלת א״ל הכי א״ר יוחנן דור שבן‬
‫הדברים‬
‫האלקים אינם בעוה״ז קבועים‪ ,‬ר ק ה ם‬
‫כמו‪-‬הסוכה‬
‫שהם‬
‫בעולם‬
‫דוד בא תלמידי חכמים מתמעטין והשאר עיניהם‬
‫ארעי‬
‫כ ל ו ת ב י ג ו ן ואגהד‪ ,‬ו צ ר ו ת ר ב ו ת ו ג ז י ר ו ת ק ש ו ת‬
‫)סוכה‬
‫מתחדשות עד שהראשונה פקודה ושנייה ממהרת‬
‫ש ה ס ו כ ה מצוד‪ ,‬א ל ק י ת ר א ו י ה ש ת ה י ה ה ד י ר ה שבד‪,‬‬
‫ב׳ ע״א(‬
‫ארעי‪.‬‬
‫ולפיכך‬
‫ק״ל‬
‫סוכה ד י ר ת ארעי בעינן‪ ,‬מפני‬
‫לבא עוד ש ם תני ר׳ יהודה אומר דור שבן דוד‬
‫ארעי‬
‫בא בו ב י ת הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן‬
‫אקים א ת סוכת דוד הנופלת‪ ,‬ה ב י ת כ א ש ר נופל‬
‫ולא‬
‫נ ת ב ט ל ע נ י נ ו ה ר א ש ו ן ש ה י ה לו‪ ,‬ו א ם ת ו ז ר ל ב נ ו ת‬
‫יהוננו ו ה כ מ ת הסופרים תסרח ויראי ח ט א ימאסו‬
‫הוא בית חדש‪ ,‬ולא נקרא שהקים ב י ת נופל ש כ ב ר‬
‫ישתומם‬
‫ואנשי גליל יסובבו‬
‫מעיר לעיר‬
‫ופני‬
‫הדור כפני הכלב והאמת נעדרת שנאמר‬
‫ותהי‬
‫האמת‬
‫ותהי‬
‫האמת‬
‫נעדרת‬
‫אמרי‬
‫דבי‬
‫שנעשים‬
‫עדרים‬
‫נעדרת מאי‬
‫ולא‬
‫נתבטל‬
‫קבע‪.‬‬
‫שהיא‬
‫קבועים‪,‬‬
‫ו א מ ר )עמוס ס׳(‬
‫ביום ההוא‬
‫ר ק כ א ל ו בגד‪ ,‬ב י ת ח ד ש מ ת ח ל ה ‪ ,‬א ב ל‬
‫הסוכה שאינו ב י ת שהוא בגין גמור וקבוע ובקלות‬
‫עדרים‬
‫הוא חוזר ומעמידו‪ ,‬לכך א ם נ פ ל ש י י ך בו ה ק מ ה‬
‫והולכת לה‪ .‬מאי וסר מ ר ע משתולל אמרי דבי‬
‫והוא חוזר לענין הראשון בקלות‪ ,‬וכן מלכות ב י ת‬
‫נפילת המלכות‪,‬‬
‫רב‬
‫מלמד‬
‫שהוא עומד להקמה אחר‬
‫ר׳ שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות‬
‫דוד‬
‫תניא ר׳ נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים‬
‫נקרא‬
‫ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת‬
‫נפילתה י ש עליה ש ם סוכה כיון שהסוכה עומדת‬
‫המלכות סוכת ד ו ד הנופלת‪ ,‬ואף ב ש ע ת‬
‫קמה באמה כלה בתמותה ופני הדור כפני הכלב‬
‫להקים‬
‫תניא ר׳ נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות‬
‫ומה‬
‫ת ר ב ה והיוקר י ע ו ת והגפן י ת ן פריו והיין ביוקר‬
‫ל ג ל ו ת ע ל מ ה ש א מ ר ה כ ת ו ב )בראשית מ״ט(‬
‫ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה מסייע‬
‫לא יסור ש ב ט מיהודה‪ ,‬כי משיה גקרא ב ר נפלי‬
‫דוד‬
‫שהמלכות נפלה ועומד להקימה‪ ,‬כמו האדם שנופל‬
‫קרא‬
‫ש ו ד א י י ע מ ו ד ולא י ה י ה נופל לעולם‪ ,‬וכך מ ל כ ו ת‬
‫כולו ה פ ך לבן טהור הוא‪ .‬וביאור ד ב ר י ם אלו‪ ,‬ד ע‬
‫בית דוד נקרא נופל שהוא עומד להקימה‪ ,‬ומאחר‬
‫ליה‬
‫לר׳‬
‫יצחק‬
‫דאמר‬
‫בא‬
‫עד‬
‫שתהפך‬
‫כוי‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫יצהק אין‬
‫רבא‬
‫בן‬
‫מאי‬
‫אותה וקרוב מאוד ה ו א להקימו ב ק ל ו ת ‪:‬‬
‫שקרא רב נחמן מ ש י ח בשם ב ר נפלי‪ ,‬בא‬
‫ש נ ק ר א מ ל כ ו ת ב י ת דוד סוכה‪ ,‬כי כל מלכות נקרא‬
‫שהוא כך א״כ ל א סר ש ב ט מיהודה‪ ,‬ש כ א ש ר יבא‬
‫ב י ת ו כ מ ו ש פ י ר ש ו ר ז ״ ל )סוסה י״א ע״ב( ו י ע ש‬
‫מ ל ך ה מ ש י ח א י ן זה ר ק ש י ק י ם ס ו כ ת ד ו ד הנופלת‪,‬‬
‫להם ב ת י ם ב ת י כהונה ומלכות‪ ,‬לפי שהדבר שהוא‬
‫שהוא ראוי ל ה ק י מ ה ולא י ה י ה מ ל כ ו ת ח ד ש כמו‬
‫נצח‬
‫פרק לה‬
‫מי שכונה בית שהוא בגין חדש כאלו לא היה כאן‬
‫בי* אכל מלכות בית ד»ד היא כמו טובה הנופלת‬
‫שעומד להקים אותה מנפילתה‪ ,‬ולא נקרא הקמת‬
‫כנין מהדש רק שמקים אותה ושם ראשון עדיין‬
‫עליה‪ ,‬והרי לא טר שבט מיהוד* אף כי בעוה״ר‬
‫כבר טר הממשלה מן יהודה כיון שתחזור השכם‬
‫ליהודה כמו בראשונה נקרא זה לא יטור שבט‪.‬‬
‫ואלו כתיב יהיה שבט מיהודה אז יש להקשות‬
‫הרי עתה אק כאן שבט מיהוח־‪ .,‬אבל לא יטוד‬
‫כתיב שלשון זה משמש שלא יוסר מכל וכל עד‬
‫שלא תהזוד הממשלה אליו זה הוא הסרה בודאי‪.‬‬
‫אבל כאשר היא אמן ותהזור הממשלה ליהודה‪,‬‬
‫הרי לא יוסר שאלו סר לא חזרה אליו הממשלה‬
‫ולכך אמר ביום ההוא אקים את סוכת חד‬
‫הנוטל* ומדברי רז״ל נראה לפרש‪ ,‬כמו הסוכה‬
‫כשהיא נוטלת נראה רושם הטובה והיינו הסכך‬
‫שנשאר‪ ,‬וכו מלכות בית ח ד כזמן נטילתה נראה‬
‫רושם מה אל סוכה‪ .‬וזהו שאמרו הדל )םגהדריז‬
‫ה׳ ע״א( לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גאות‬
‫שבבבל‪ .‬ודבר זד‪ ,‬רושם סוכת דוד הגופל* וכבר‬
‫פירשנו כי לאו דוקא ראשי גליות שבבבל‪ ,‬ה״ה‬
‫נמי כאשר אין ראש גליות זוכה שבס יהודה‬
‫להעמיד בני אדם חשובים‪ ,‬סוף סוף לא סר השבט‬
‫מכל וכל‪ .‬זה שאמר אימת אתי בר נפלי‪.‬‬
‫ואמר א הבי אר״י דור שבן דוד בא וכוי‪ ,‬וביאר‬
‫ענק זה שקודם שיבא המשיח ראוי שיהי׳‬
‫נמצא הפסד גמור‪ ,‬כיון שיהיה הוי׳ הדשה ויהיה‬
‫כמו עולם חדש‪ ,‬שקודם זה הגיעו ישראל עד עפר‬
‫ועתה ירום קרנם עד שמי שמים‪ .‬וכי אק דבר זה‬
‫הויה הדשה‪ .‬ולכך כאשר תחול הויה הדשה או‬
‫יהיה בטילה הויה הראשתה ותתבטל צורת העולם‬
‫הראשון‪ ,‬ולכך יתיו ת״ת מתמעטק פי* אותם שיש‬
‫בהם השכל יתמעטו‪ .‬וכאשר השכל מתמעט אז‬
‫יבא פורעניות על השאר‪ ,‬כי כאשר ת״ה בעולם‬
‫אין פורענות בא לעולם‪ .‬ואמר והשאר שאינם ת״ח‬
‫עיגיהם כלים ביגון ואנחה תרות רבות מתחדשות‬
‫ומיתת קשות מתחדשות בעולם‪ ,‬חכר ד׳ גזית*‬
‫כי לפעמים הצרה הוא מצד אריכת הזמן שעומד‬
‫בפורעניות זמן רב‪ ,‬וכנגד זה אמר עיגיהם כאם‬
‫ביגון‪ ,‬שזה נאמר שתמיד יום ויום מצפים להרוהה‬
‫ישראל‬
‫‪up‬‬
‫ולא הנא להס הדוחה שמאריך בצרת* ולפעמים‬
‫הפורעניות הוא מעד הרבוי‪ ,‬וכגגד זה אמר תרות‬
‫רבות מתחדשות‪ .‬ולפעמים הגזירה בעצמה קשה‪,‬‬
‫וכנגד זה אמר וגזירות קשות מתחדשות‪ .‬הרי לך‬
‫בל החלקים עד שיהיה הפסד בכל‪ .‬ומפני שזכר‬
‫כאז הפסד שיהיה בעולם לבני אדם‪ ,‬זכר אחריו‬
‫בברייתא ההפסד שיהיה במילי דשמיא שאמר‬
‫בית הועד יהיה לזנות וכר‪ .‬כל הדברימ אשר‬
‫נזכרו כאן הם מילי דשמיא‪ ,‬ויותר מזה כי כולם‬
‫הולכים מהיפו לד‪.‬יםך‪ ,‬כי בית הוועד יחיו אנו*‬
‫דהיינו שהדבר הטוב יהיה לרע וכן כולם‪ .‬אכל‬
‫ותהי האמת נעדרת‪ ,‬משמע שיהיה האמת בטל‬
‫כלבד‪ .‬לכו דרש ותהי האמת נעדרת שנעשים‬
‫עדרים עדרים והולכת לה‪ ,‬שלא תאמר כי‬
‫הםתותים יהיו משקרים בשביל פתיתת שלהם‪,‬‬
‫ולא נקרא זה שהאמת הלכה לה רק שהם אינם‬
‫חפצים כאמת‪ ,‬כי זה אינו כי לא ימצא כלל אף‬
‫אצל אשר נקראו מוכים‪ ,‬ועל זה נאמר שהאמת‬
‫הלכה לה ולא ימצא האמת‪ .‬ודבי זה יותר פחיתות‪.‬‬
‫שאם בני אדם מצד שהם אינם טובים משקרים‪,‬‬
‫אק כאן בטול האמת מן העולם רק שהבריות הם‬
‫אינם טובים ובאים לידי שקר‪ ,‬ולפעמים ימצא‬
‫אדם כשר ואין הכל משקרים‪ ,‬אבל לעתיד יסולק‬
‫האמת מצד עצמו ולא נמצא אצל אחד האמת‪ .‬רק‬
‫כל אדם כוזב‪ ,‬וזה פחיתות גדול שאין האמת‬
‫מצד עצמו נמצא!‬
‫וקאמר עוד תניא ר׳ נהוראי וכוי‪ ,‬ובא אמר‬
‫כי עוד יהיה בתר שבן דוד בא שלא‬
‫יהיה טרד בעולם‪ ,‬ודבר זה ענין בפני עצמו כי‬
‫ראוי לפי הטרד שהקטגים מכבדי׳ לגחלים‪ ,‬ודבר‬
‫זה הוא סדר החד‪ .‬ואלו בדור של משיח לא יהי׳‬
‫סדר הדור כלל‪ ,‬ולכד קאמר נערים ילבינו פני‬
‫זקנים וזקנים יעמח לפני נערים‪ ,‬וכן שאד‬
‫הדברים כלם יהיה בהם שנוי הסדר ודבר זה‬
‫הפסד גמור‪ .‬ור׳ נחמיה אמד כי בתרו של משיח‬
‫יהי׳ העולמ יוצא מן הסדר לגמרי‪ .‬וידוע כי העזות‬
‫יוצא מן הסדר השוה בעזו* וכן כאשר זה שהוא‬
‫יקר ונכבד יעות דבר זה שגוי יוצא מן הסדר‬
‫לגמרי‪ .‬והגפן יתן פריו והיק ביוקר‪ .‬דבר זה שנוי‬
‫גמור שהגפן יתן מריו והיין ביוקר‪ .‬והמלכות כר‬
‫נצח‬
‫קס‬
‫פרק לה‬
‫ודבר זה ברור כי ה מ י ן ה ו א בפני עצמו יוצא מן‬
‫האמונה‪.‬‬
‫יוכיח‬
‫ישראל‬
‫ההפסד‬
‫ואין תוכחה שיוצא מן הסדר‪ ,‬וכאשר‬
‫שהוא צריך אל‬
‫מביא‬
‫ההויה‪ ,‬ומעתה‬
‫ראיה מ ן הכתוב כראוי מאוד כאשר תבין‪:‬‬
‫אותו אין מקבל תוכהה‪ .‬ה ר י ה׳ דברים‬
‫שהעולם‬
‫נברא‬
‫יוצא מן הסדר הראוי‪ ,‬ומפני שהעולם‬
‫כי י ר א ה כי אזלת י ד א י ן בן ד ו ד בא עד‬
‫ת״ר‬
‫בה׳ משמו יתברך שמספרו חמשה‪ ,‬כנגד‬
‫שירבו‬
‫המסורות‬
‫ד״א‬
‫עד‬
‫שיתמעטו‬
‫זה א מ ר כ י ב ח מ ש ה ד ב ר י ם י ה י ה י ו צ א מ ן ס ד ר‬
‫התלמידים ד״א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד״א‬
‫העולם‪ ,‬כי הסדר הוא ע״י הה״א מ ש מ ו ית׳ ח מ ש ה‬
‫עד‬
‫ש י ת י א ש ו מ ן הגאולה‪ .‬ואלו ד ׳ ד ב ר י ם ב ו ד א י‬
‫יוצא העולם מן ה ס ד ר לגמרי אחר כי בה׳ נברא‬
‫כולם ה ם אזלת יד‪ ,‬כי כ א ש ר ה א ד ם גמסר ביד‬
‫העולם וסדר שלו‪ ,‬ועל ידי ח מ ש ה י ו צ א מ ן ה ס ד ר‬
‫האחד‬
‫א ש ר ל א י ו כ ל ק ו ם ב ש ב י ל זה מ ט ה י ד ו‬
‫והם ח מ ש ה דברים א ש ר נזכרו ב ד ב ר י ר׳ נחמיה‬
‫וכחו‬
‫נמסר ביד אחר‪ ,‬וכן ע ד‬
‫אשר‬
‫שיתמעטו‬
‫ש י ה י ו קודם לזמן ה מ ש י ח ‪ .‬וכן ב ד ב ר י ר׳ נהוראי‬
‫ה ת ל מ י ד י ם וזהו מ ט ת י ד מ צ ד ה י ס ו ד ש ל ע ו ל ם ‪,‬‬
‫ג״כ זכר ח מ ש ה דברים נערים ילבינו וכר והכל‬
‫כי‬
‫שעליהם קיים‬
‫ט ע ם אח׳ כמו שאמרנו‪ ,‬כי אלו גם כן שינוי העולם‬
‫ישראל‬
‫ש נ ב ר א בה״א‪ .‬אבל ר׳ נהוראי זכר שמונה ד ב ר י ם‬
‫הפרוטה‬
‫הם‬
‫וכולם‬
‫ב ש ב י ל התורה‪ .‬וזה‬
‫מן הכיס‬
‫שאמר עד שתכלה‬
‫כלומר שהדבר המקיים‬
‫את‬
‫אלהות‪ ,‬כמו התורה‬
‫האדם הוא הפרנסה והממון קיום ש ל אדם כדכתיב‬
‫והחכמה י ה י ה ב ט ו ל להם‪ ,‬ולא ש י ה י ה ב ט ו ל ל ה ם‬
‫)דברים י״א( ו א ת כ ל ה י ק ו ם ‪ .‬ז ה ה מ מ ו ן ‪ ,‬ו ל פ י כ ך‬
‫רק שיהיו מגונים ושפלים בעיני בני אדם‪ .‬ואמר‬
‫להם‬
‫רבא‬
‫הדברים‬
‫שהם‬
‫התלמידים ה ם יסוד ישראל‬
‫עד שתכלה פרוטה מן הכיס ויהיה‬
‫אמר‬
‫מאי ק ר א כלו הפך לבן טהור הוא‪ ,‬והגה‬
‫עוד מ ט ת י ד מ צ ד ע צ מ ם וזה ש א מ ר ע ד ש י ת י א ש ו‬
‫נראה לפי ה ד ע ת רהוק מאוד שיביא ראיה ממקרא‬
‫מן‬
‫הגאולה‪ .‬וכאשר ת ב י ן ש א י ן עוד ד ב ר י ו ת ר‬
‫זה ש מ ד ב ר בצרעת‪ .‬ודע כי הכתוב שאומר כלו‬
‫מ ן אלו ד׳ ד ב ר י ם הללו‪ ,‬ל מ ה זה ד ו מ ה לאילן א ח ד‬
‫הצרעת‬
‫שאם רוח ס ע ר ה ב א עליו עוקר אותו‪ ,‬וכן א ם אין‬
‫ב מ ק צ ת ט מ א אותו התורה‪ ,‬כי ה צ ר ע ת ה ו א ה פ ס ד‬
‫שרשיו מרובין נעקר מעצמו שאין לו יסוד קיים‪,‬‬
‫לבן‬
‫הפך‬
‫כמת‬
‫אם הוא נטיעה בארץ מליחה לא ת ש ב ואין לו‬
‫א ש ר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו‪ .‬והפסד‬
‫כח יניקה מן הארץ גם הוא נפסד ולבסוף הוא‬
‫לאדם‪,‬‬
‫טהור הוא‪ ,‬מ פ נ י כ י‬
‫כאשד‬
‫כ ד כ ת י ב )במדבר י״ב( א ל נ א‬
‫תהי‬
‫זה א י נ ו י ר א ו י ל פ י ס ד ר ה מ צ י א ו ת א מ נ ם כ א ש ר‬
‫נעקר‪ ,‬וכן א ם יזקין האילן ע ד שאין לו כ ח מ צ ד‬
‫פ ר ח ה בו צ ר ע ת בכלו הוא טהור‪ ,‬כי ב צ ד הזה‬
‫הרי י ה ש ב נאבד‪ ,‬ואלו ד ב ר י ם מ פ ס י ד י ם‬
‫עצמו‬
‫אין ה צ ר ע ת חוץ לסדר העולם‪ ,‬כאשר ה ה פ ס ד הוי׳‬
‫האילן‪.‬‬
‫כי כל הויה יוקדם ל ה העדר ומפני כי יוקדם אל‬
‫המומרץ‬
‫ההויה ה ה ע ד ר לכך ה ע ד ר זה הוא ב ש ב י ל ההויה‪.‬‬
‫מפילין‬
‫ואם‬
‫ה צ ר ע ת הוא במקצת והנה יש מ ק צ ת הויה‬
‫והצרעת‬
‫ליחות‬
‫וכנגד הרוח סערה שעוקר אותו‪ ,‬ה ן הן‬
‫שהן באים ע ל האדם ברוח חזק‬
‫את‬
‫האילן בחוזק‪ ,‬וכנגד‬
‫זה‬
‫לכך‬
‫שאין לו‬
‫ויניקה מ ן ה א ר ץ ע ל זה א מ ר ע ד ש ת כ ל ה‬
‫שהוא בו ה פ ס ד ההויה‪ ,‬לכך הוא טמא‪,‬‬
‫פרוטה מ ן הכיס‪ ,‬וכנגד אותו שאין לו ש ר ש י ם‬
‫כ י א י ן ה ה פ ס ד זה ב ש ב י ל ה ה ו י ה ר ק ה ו א ה פ ס ד‬
‫מרובים‬
‫אמר שיתמעטו הת״ח שהם לעולם כמו‬
‫ההויה‪ .‬כלל הדבר כאשר יש כאן ה פ ס ד להויה יש‬
‫יסוד ושרשים‪ ,‬וכנגד האילן הזקן אמר שיתיאשו‬
‫טומאה‪ ,‬רק אם ההפסד הוא בשביל הויה‬
‫בגלות מ ן הגאולה‪ .‬סוף ס ו ף אלו ד׳ ד ב ר י ם ה ם‬
‫אחרת שכל הויה יוקדם לה ההעדר‪ ,‬א י ן זה נקרא‬
‫מ ט ת יד‪ ,‬ו כ ב ר ה ת ב א ר ל ך ש צ ר י ך ק ו ד ם ש ת ה ו ל‬
‫ה פ ס ד ר ק הוא הויה‪ .‬וכך גם כן כאשר הדור כלו‬
‫ההויה ה א ח ר ת ה פ ס ד ה ו י ה הראשוגה בכל‪ ,‬לפיכך‬
‫מסדר‬
‫כאשר יש מ ט ת יד באלו ד׳ דברים הוא ה פ ס ד הויה‬
‫המציאות‪ ,‬שכבר התבאר לך כי ההתחדשות הויה‬
‫ש י ב א הגואל‪ ,‬וגם‬
‫כאן‬
‫מקולקל‬
‫ונפסד אז אין‬
‫הפסד‬
‫זה יוצא‬
‫צריך ש י ה י ה קודם העדר הויה הראשונה‪ ,‬והפסד‬
‫זה הוא ה ו י ה והוא ה ס ד ר שראוי והכרהי להיות‬
‫הראשונה‬
‫ל ג מ ר י ‪ ,‬ואז ר א ו י‬
‫ב א ל ו ד־ ד ב ר י ם א ש ר‬
‫התבאר יש עוד‬
‫עמוקים‪:‬‬
‫דברים‬
‫נגח‬
‫פרק א‬
‫ישראל‬
‫‪nop‬‬
‫פרק לו‬
‫התבאר למעלה שיהיה בעולם הטםד הויה‬
‫הראשונה והוא שגורם השתנות בכמה‬
‫דברימ‪ ,‬וכמו שמצד הטםד‪ ,‬הויה ראשונה יהיה‬
‫משתגו* וכן יהיה ג״כ שנוי בעולם מצד הויה‬
‫החדשה שיהיה בא אל העולם שכמו שכל הממד‬
‫הוא שנוי‪ ,‬כד כל הויה שנוי בעולם‪ ,‬והוא נקרא‬
‫חבלי משיח‪ .‬ונקרא הבלי שכמו שהאשה יגיע לה‬
‫חבלים ממני השנוי של הויות הולד הבא לעולם‪,‬‬
‫שכל הויה הוא שטי ומצד ההויה החדשה הוא‬
‫השינוי‪ ,‬וכד כאשר יצא למעל ענין הדש הוא עולם‬
‫המשיח והוא יציאה למעל ההויה החדשה ודבר‬
‫זה הוא שיטי בודאי‪ ,‬ולמיכד יהיה חבלי המשיח‬
‫כמו אשד‪ ,‬כאשר יצא הולד לאויר עולם יש לד‪,‬‬
‫חבלים מצד ההויה והבריאה שבא לעולם‪.‬‬
‫ובפי חלק)‪1‬״‪ n‬ע״ב(אמר עולאייתי ולאאהמניה‬
‫וכן אמר רבה ייתי ולא אהמניה רבי יוסף‬
‫אמר ייתי ואזכה ואיתיב בטולא דמסיתא דחמריה‬
‫א״ל אמי לרבה מ״ט אילימא משום הבא של‬
‫משיח והתניא שאלו תלמידיו את ד׳ אליעזר מה‬
‫יעשה אדט וינצל מחבלו של משיח יעמוק בתורה‬
‫ובגמילות הסדימ ומר הא תורה והא גמילות‬
‫חסדים אמר שמא יגרום החטא בדד׳ יעקב בר‬
‫אידי דר׳ יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי‬
‫עמד ושמרתיד בבל אשר תלד וכתיב ויירא‬
‫יעקב מאוד וייצר לו שהיד‪ ,‬מתירא שמא יגרום‬
‫החמא כדתניא עד יעבור עמד ה׳ זו ביאה‬
‫ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה‬
‫אמור מעתה ראויין היו לעשות להם נם בביאה‬
‫שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא וכן אמר‬
‫ד״י ייתי ולא אחמניה א״ל ר״ל מ״מ אילימא‬
‫משוס דכתיב כאשר יטט איש ממני הארי ומגעו‬
‫הדוב וסמד ידו אל הקיר ונשכו נחש בא ואראך‬
‫מגמתו כעוה״ז ממן שאדם יוצא לשדה ומגע‬
‫בו טגטר דומה כמי שמגעו ארי נכגם לביתו מגע‬
‫מ גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא‬
‫בניו ובגי ביתו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו‬
‫נחש אלא משוט דכתיב שאלו גא וראו אמ יולד‬
‫זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו וכו׳‬
‫מאי ראיתי כל גבר אמר דבא בר יצחק‬
‫אמר רב מי שכל גבורה שא ומאי נתמכו כל מנים‬
‫לירקון א״ד יוחנן ממליא של מעלה וממליא של‬
‫ממה באותה שעה אמר הקב״ה הללו מעשה ירי‬
‫והללו מעשה ידי האיו אעמר אלו ממני אלו‬
‫היינו דאמרי אינשי רתיט ונמל תורא ואזיל ושדי‬
‫ליה טוטיא באורי* טי׳ דעת ר׳ יומף שאמד ייתי‬
‫ואחמניה ואשב בצל יציאת החמור שלו‪ ,‬כי העולם‬
‫הזה גשמי ביותר‪ ,‬ועולם תמשית הוא יחיה נבדל‬
‫ביותר‪ .‬ואמר שאם לא אטשר לי להיות עם המשיח‬
‫ולהיות עמו במעלה הגדולה שלו שאז בודאי יקנה‬
‫האדם מעלה אלקית‪ ,‬אלא אף אם לא אזכה אה רק‬
‫שאהיה בתכלית הדחוק‪ ,‬עד שלא אשתתף עם‬
‫עיקר המעלה האלקית שלו‪ ,‬רק אשתתף ואשב‬
‫במדריגה המתותה‪ ,‬וגקדא זה יציאת החמור שלו‪,‬‬
‫כלומר בעגיין התמרי שלו אשתתף‪ ,‬ולא עם עיקר‬
‫התמור רק עם היוצא מן התמור שלו‪ ,‬ר״ל הנדחה‬
‫מן החומר והוא המדריגה תשםילת ביותר‪ ,‬אם‬
‫אשתתף בזה די לי‪ .‬שגם בזה יקנה האדם מעלה‬
‫עליוגה‪ ,‬במה שהוא בדור עם המשיה ויקגה מעלה‬
‫האלקית‪ ,‬שהרי העוה״ז המעלה הגדולה שלו אינו‬
‫שוד‪ ,‬למעלה המחותה שהיא בתכלית המתיחות‬
‫של המשית ולמיכד אמד ואשב בכומיחא חזמרא‪.‬‬
‫וקאמר ליה אביי לרבה דאמד ייתי ולא‬
‫אהמניה אילימא משום הבלי משית‪,‬‬
‫וכמו שאמרנו למעלה כי הויה הזאת א״א שא‪1‬‬
‫תהיה בלא צער‪ ,‬שהרי הוית המשיה בריאה הדשה‬
‫שלא היה בעולם‪ ,‬וזה גורם שנוי כי כל הויה שנוי‬
‫וכל שגוי רע‪ .‬והתגיא וכר‪ .‬מי׳ כי מציאת עולם‬
‫הזה הם שגי דברים גומגים ובלתי גומגים ודבר זה‬
‫ידוע‪ .‬וכאשר האדם הוא בעל גמילות המד ובעל‬
‫תורה ועוסק באלו שניהם‪ ,‬הוא מתהבר בטוב‪,‬‬
‫בכל שני הלקים‪ .‬כי התורה היא טוב בלתי גוטני‬
‫וכמו שאמר הכתוב )משלי י׳> כי לקה טוב‬
‫גתתי לכם תודתי אל תעזבו‪ ,‬וגמילות תםדימ היא‬
‫טוב גוסני שהוא עושה טוב לבריות‪ ,‬כי בגי אדם‬
‫בעלי גוף צדיכין זה אה וזהו עגיין גמילות‬
‫חסדים ואיש מה הוא טוב לגמרי שהוא טוב‬
‫קסב‬
‫נצח‬
‫לשמים‬
‫פרק לו‬
‫ישראל‬
‫ולבריות‪ ,‬וכאשר הוא טוב יוצא מחבלי‬
‫רודף אחר אדם ר ק כאשר ימצא אותו על השדה‬
‫ה מ ש י ח ‪ ,‬כ י ח ב ל י מ ש י ה הוא מ צ ד השנוי וזהו ע נ י י ן‬
‫שממנו המס‪ ,‬וכאשר בא לשם יבא עליו גבאי גובה‬
‫ה ב ל י ה מ ש י ח ‪ ,‬וכל שנוי אינו ט ו ב אבל ה ו א רע‪.‬‬
‫מ ס המלך שחוזר ב ע י ר ודומה לו ש ב א ע ל י ו דוב‪,‬‬
‫שהיא‬
‫והוא בא לביתו ושם סובר ש י מ צ א מנוח שאין‬
‫ט ו ב אלקי‪ ,‬וטוב הבריות שהוא טוב גופני יגצל‬
‫גבאי חוזר ר ק בעיר‪ ,‬ומצא ש ם בניו ובני ב י ת ו‬
‫ה מ ש י ה שאיגו ט ו ב ר ק רע‪ .‬וראיה לזה‬
‫ב ר ע ב כאלו נשכו נחש‪ .‬ואין הענין ר ק‬
‫המתדבק‬
‫לפיכך‬
‫מחבלי‬
‫בטוב‪,‬‬
‫לגמרי‬
‫בתורה‬
‫שביום שגי שהוא ה ת ח ל ת השנוי שלכך נקרא שני‬
‫מוטלים‬
‫ש י ש רבוי צ ר ו ת בכל מקום‪ ,‬שאין מקום ב ל א צער‬
‫ע ״ ש שנוי‪ ,‬לא נאמר בו טוב‪ ,‬כ י ב ר י א ת יום השני‬
‫ואין מדבר ב צ ע ר גדול שיהיה‪ .‬כלל ה ד ב ר ש א מ ר‬
‫ה ו א שנוי שהוא חלוק ה מ י ם אלו מאלו‪ ,‬לכך א י ן‬
‫כ י חבלי מ ש י ח א י ן זה ר ק כ מ ו ש ב א ה א ר י והדוב‬
‫שאפשר שהאדם‬
‫ראוי ש י ה י ה ט ו ב ב ו כלל‪ .‬ולפיכך אלו ש נ י דברים‪,‬‬
‫וכן‬
‫כמו שחבלי המשיח הוא שנוי וכל שנוי הוא רע‪,‬‬
‫יציל עצמו מהם‪ ,‬כך ישראל נקראים אדם באים‬
‫כך אלו שני דברים הם הטוב ולא ימשל בו רע‬
‫ויש‬
‫הוא דבק בטוב‪.‬‬
‫כאשר‬
‫ולפיכך הרוצה שיהיה‬
‫הנחש שבאים על האדם‪,‬‬
‫עליהם‬
‫העכומ״ז‬
‫לישראל‬
‫שהם‬
‫ארי‬
‫ודוב‬
‫ונחש‬
‫כח להציל עצמם מהם‪ ,‬ר ק שלא יהיה‬
‫ניצול מחבלי המשיח יהיה עוסק בתורה ובגמילות‬
‫כאן ה ש ק ט ומנוח כלל‪ ,‬אבל ה צ ע ר הגדול ש י ה י ה‬
‫והדבר הזה הוא עגין עמוק מאוד באלו‬
‫ולא‬
‫הסדים‪.‬‬
‫שתי‬
‫מדות שהם התורה‬
‫מדריגות‬
‫במה‬
‫והחסד‪ ,‬מ ד ו ת‬
‫הפשיטות התורה‬
‫שבהם‬
‫נרמז‬
‫והחסד‪ ,‬והוא‬
‫ש א מ ר ה כ ת ו ב )משלי ט״ז( כ י ב ח ס ד ו א מ ת‬
‫י כ ו פ ר עון‪ ,‬ו מ צ ד ה פ ש י ט ו ת ש י ש באלו ש ת י מ ד ו ת‬
‫נצול‬
‫אחמניה‪.‬‬
‫גבר‬
‫ומתרץ משום דכתיב מדוע ראיתי כל‬
‫ידיו על חלציו וכר‪ ,‬וביאור זה כי ה ת ה ו ת‬
‫הוא‬
‫המשיח‬
‫אבדון‬
‫הע״ג‬
‫וזהו‬
‫השנוי‬
‫הגדול‬
‫ודבר זה נ ח ש ב ה פ ס ד העולם כ א ש ר מ ג י ע שגוי‬
‫בעולם‪ ,‬כי‬
‫אל העולם בכללו‪ .‬והבן מ ה ש א מ ר מ ד ו ע כ ל גבר‬
‫הפשיטות אין בו שנוי כאשר ידוע למבין‪ .‬ומתרץ‬
‫ודרשו אותו מ י ש כ ל גבורה שלו‪ ,‬ש פ ע ל הזה הוא‬
‫יגרום החטא וכבר בארנו דבר זה בחבור‬
‫גבורה ל א ב ד ולשנות אלו מ פ ג י אלו‪ ,‬ואף מ י ש ה ו א‬
‫גבורות ה ׳ עיין ש ם ותמצא מבואר‪.‬‬
‫ג ב ו ר נ ה פ ך כ ח ו מ כ ח ג ב ו ר ה ז א ת ו ש ג ו י זה‪ ,‬מ פ נ י‬
‫שמא‬
‫מן חבלי המשיח שהוא שנוי‬
‫אין‬
‫ראיה מזה‪,‬‬
‫ואם כן למה א מ ר‬
‫ייתי‬
‫וקאמר‬
‫פירש‬
‫ריש לקיש לר׳ יוחנן מ ״ ט אמרת ייתי‬
‫כי אחר שנוי כמו ד ב ר זה שהוא שנוי גדול בכלל‬
‫ו ל א א ח מ נ י ה א י ל י מ א מ ש ו ׳ ד כ ת י ב וכוי‪,‬‬
‫העולם ימשכו עוד שנוים אחרים ג״כ ולכך קאמר‬
‫בודאי מ ה ש כ ת ב כ א ש ר ינוס האיש מפני‬
‫ה א ר י וגר‪ ,‬ה כ ת ו ב ב א ל ו מ ר ש ל א יהיה באותו זמן‬
‫השקט‬
‫ובפרק‬
‫ו מ נ ו ח ה וזהו ח ב ל י ה מ ש י ח ‪ ,‬כ י כ ל ש נ ו י‬
‫א י ן ש ם מ נ ו ח ה כלל‪ ,‬ולפיכך א מ ר כ א ש ר ינוס‬
‫האיש‬
‫ייתי ולא אחמניה‪:‬‬
‫בל כתבי‬
‫)שבת‬
‫קי״ח ע״א( א מ ר‬
‫רבי‬
‫שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי‬
‫משום‬
‫בר קפרא כל המקיים ג׳ סעודות ב ש ב ת‬
‫מ פ נ י ה א ר י וכוי‪ ,‬ו ה ד ו ב ה ו א י ו ת ר ר ע מ ן‬
‫ניצול מגי פורעניות מחבלו ש ל מ ש י ח ומדיגה ש ל‬
‫ה א ר י ד כ ת י ב )שמואל א׳ י״ז( ג ם א ת ה א ר י ג ם א ת‬
‫גיהנם וממלחמת גוג ומגוג מחבלו ש ל משיח כתיב‬
‫הדוב ה כ ה עבדך‪ ,‬לשון גם יש בו תוספות‪ ,‬והנחש‬
‫הכא יום וכתיב ה ת ם הנה אנכי שולח לכם א ת‬
‫ע ו ד יותר ר ע ומזיק‪ .‬וקאמר ש א י ן ה כ ת ו ב מ ד ב ר‬
‫א ל י ה ו ה נ ב י א ל פ ג י ב א י ו ם ה ׳ ה ג ד ו ל וגו׳ מ ד י נ ה‬
‫מ ן כמה גדול יהיה השנוי‪ ,‬רק הכתוב מ ד ב ר מן‬
‫ש ל גיהנם כ ת י ב הכא יום וכתיב ה ת ם יום עברה‬
‫רבוי ה צ ר ו ת ש ל א י ה י ה ה ש ק ט ושלוה‪ ,‬ש כ ן הוא‬
‫היום ההוא‪ .‬מ מ ל ח מ ת גוג ומגוג כ ת י ב ה כ א יום‬
‫עניין השנוי שאין ש ם הנחה‪ .‬ולפיכך ה מ ש ל הוא‬
‫זה‪,‬‬
‫וכתיב‬
‫התם‬
‫ביום‬
‫בא‬
‫גוג‪.‬‬
‫וביאר‬
‫ענין‬
‫אל א ש ר הוא ממונה על גבול ה ש ד ו ת וגובה מס‬
‫כי השבת מורה שהש״י ברא א ת העולם כשלימות‬
‫בא‬
‫ו א י ן ח ס ר ו ן בו‪ -‬ו ר א ו י ע ל ז ה ל ה י ו ת ע ו נ ג כ ר א ו י ‪,‬‬
‫עליו ד ו מ ה כאלו ב א עליו ארי‪ ,‬ובורח אל העיר‬
‫כי העונג מורה ע ל שלימות העולם ב ל א צער רק‬
‫הסנטר‬
‫והעולם ה י ה בבלתי שלימות בג׳ פנים‪,‬‬
‫מבני‬
‫ושם‬
‫העיר‪ ,‬וכאשר יבא אל השדה והסנטר‬
‫רגיל יותר להיות‬
‫מנוח לו שאין‬
‫בעונג‪.‬‬
‫נצח‬
‫סרק א‬
‫האחד אם היה בבריאה תוספות דבר זה נחשב‬
‫להםרון שהדי כל תוספות כנטול דמיא‪ ,‬והשני‬
‫אם היה חסרון ממש בבריאת‪ ,‬השלישי אם לא‬
‫נשלמה הבריאה והיה תמיד הרה הדשה‪ ,‬כי כל‬
‫הרה שנוי וצער ואין כאן הנה* והן הן ג׳ דברים‬
‫הדבר והמיעוט והשינוי כמו שהתבאר‪ .‬וכאשר‬
‫הש״י השלים העולם ביום השבת השלימו בג׳‬
‫שלימות‪ ,‬שאין כאן בבריאה תוספות‪ ,‬ואין הסרת‬
‫בבריאה כלל‪ ,‬כמו שאמר הכתוב )קהלת ג׳(‬
‫כי על כל מעשה ה׳ אין להוסיף ואין לגרוע‪,‬‬
‫וביום השבת גשלמה הבריאה ואין כאן עוד הויה‬
‫יוצאת לפעל שעצם הרה הוא שגוי כמו שהתבאר‬
‫למעלה‪ .‬ולפיכד יש לעגג שבת בג׳ סעודות שהם‬
‫ג׳ עוגגימ על השלימות הזה‪ .‬ולפיכו גאמר ג׳‬
‫פעמים היום‪ .‬כי שם יום נאמר על המציאות‬
‫והלילה על ההעדר כמו שמבואר בכמה מקומות‪.‬‬
‫כי ביום נמצא ונראה הכל לאור ובלילה נעדר‬
‫הכל וכבד כתבנו זה פעמים הרבה‪ ,‬שהרי נקרא‬
‫חושו מלשון העדר ומניעה כמו )בראשית כ׳(‬
‫ואחשוף אותו מחטא לי )שס כ״ב( ולא חשכת‬
‫את בגו וגוי‪ .‬ובמו שנמצא הממחה והעונג כאשר‬
‫אין כאן תוספות ואין כאן חמרת וכבר נשלמה‬
‫ההרה כשלימות‪ ,‬והפר זה הטורעמת הוא או מצד‬
‫תוספות והדבר או מצד המרת ומיעוט או מצד‬
‫השנוי שאין כאן הגת* וג׳ פורעניות אלו שהן‬
‫מלחמות גוג וממג ומגי גיהנם ותבלי תמשית הם‬
‫ג׳ פורעניות אלו‪ ,‬כי גוג וממג הוא פורעמת מצד‬
‫התוספות בימי גוג ומגוג יתרבו הגרם והמון‬
‫שלהמ בתוספות גדול וגורא מאוד‪ ,‬וכדכתיב‬
‫)תהלים כ׳( למה רגשו גויס וגר‪ ,‬תהו התרגשות‬
‫רמי הגמל והמדא מאוד‪ ,‬נמצא כי פורעמת‬
‫ישראל‬
‫‪up‬‬
‫וצעד זה מתחדש מן הרמי והתוססות שיש‬
‫כעולם‪ ,‬כי מאחר שבסוף יתבטלו מן העולם‪,‬‬
‫א״כ נחשבים הם תוספות כעולם‪ .‬אמנם דין‬
‫הניהנם הוא החסרת כעצמו כי אין הגיהנם‬
‫רק חסרת המציאות וכמו שמבואר למעלה‪,‬‬
‫וכמו שמוכח עליו הכתוב שנקרא ציה וצלמות‬
‫שאין עליו שם מציאות כלל ואינו נכלל‬
‫במציאות׳ ולטיבו יבאו שם החוטאים הם הרשעים‬
‫שהט אנשי הטרת• והשלישי היא הבלי המשיח‬
‫והיא יציאת הויה לפעל‪ ,‬וכל הויה כעצמו שצי‬
‫והוא רע‪ .‬ולפיכו המקיים ג׳ מעודו* שאלו ג׳‬
‫סעודות מורים על כי העולם מםולק מג׳ דברים‪,‬‬
‫ולכו ראוי שיהיה גיצול מג׳ פורעניות אלו‪ ,‬אחד‬
‫שהוא מאמין שהעולם מסולק מזה והכן הדברים‬
‫האלו מאוד מאוד‪ .‬ואין ספק כפי׳ זה וכאשר תכין‬
‫דברי חכמה מאוד‪ ,‬הגה אלו ג׳ דברים יש לכל‬
‫אחד עולם ומציאות בפגי עצמו‪ ,‬כי מציאות גיתגם‬
‫הוא אחר המות כהםחלקו מן עוח״ז‪ ,‬וחבלי המשיח‬
‫יהיה בסוף ימי עוה״ז כאשר יתחדש הויה אחרת‬
‫כמו שאמרנו למעלה‪ .‬וגוג ומגוג יהיה בזמן עולם‬
‫המשיח כאשר יהיה נמצא משיה ויבא גוג ומגוג‬
‫עליו למלהמה‪ ,‬כדכתיב למה רגשו גוי ם‬
‫ולאמים יהגו ריק יתיצבו על ה׳ ועל משיחו‪.‬‬
‫ולכו גכתכ בבל אחד יום בפגי עצמו כמו שאמרו‬
‫חכמים‪ ,‬שכל אחד ואחד מציאות בפגי עצמו כמו‬
‫שאמרנו כי שם יום נאמר על המציאות ועיין‬
‫בחבור באר הגולה ושם עוד יותר נתבאר‬
‫והכל הוא עגין א׳ ואין להאריו‪ .‬וחתבאר לו ענין‬
‫חבלי חמשיח חוא התחדשות עולם הויה חדשה‬
‫ודבר זה מביא שגוי לסי החמש הגדול ועוד‬
‫יתבאר בפרקים»‬
‫פרק לז‬
‫בזמן המלו המשיח שיגלה במהרה בימימ‪ ,‬את הכל‪ ,‬ואז יהיה אהד בשלם הוא חמלו המשיח‪.‬‬
‫קודם מלכותו יהיר‪ ,‬מלחמות גוג ומגוג‪ ,‬וענין מלחמה זאת שיחיה מן גוג ומגוג‪ ,‬כי כאשר‬
‫שכל תאומות יעלו עליו למלתמת עד שינצח המשיח אין תמשיח במדדינתו אחרונה‪ ,‬שכל דבר בעולם‬
‫נצח‬
‫קסד‬
‫בתחלת‬
‫כך‬
‫פרק לז‬
‫מציאותו אינו במעלתו העליונה‪ ,‬ומפני‬
‫אינו‬
‫נמצא‬
‫העכומ״ז‬
‫בלבד‬
‫ישראל‬
‫רק‬
‫בעולם‬
‫כח‬
‫ימצא‬
‫בנשיאים‬
‫תמצא‬
‫שהוא‬
‫ללב‬
‫נשיא‬
‫באמצע‬
‫אפרים‬
‫האדם‪.‬‬
‫באמצע‬
‫וידוע בי‬
‫רומה‬
‫הנשמה‬
‫ג ם כן‪ ,‬שכל ד ב ר שאינו הכל ר ק ה ל ק‬
‫הנבדלת ה י א במוח‪ ,‬והנשמה ה י א א ל ק י ת יותר‬
‫ב ל ב ד ימצא א ח ד עמו‪ .‬ולכך ב ת ה ל ה מלכות מ ש י ח‬
‫מן הלב‪ ,‬וכן ה ו א מ ל כ ו ת יהודה ב א ש ר ה מ ל ב ו ת‬
‫ועדיין אינו שלם לגמרי במלכותו‪ ,‬עדיין ימצאו‬
‫העכומ״ז‪.‬‬
‫ג״כ‬
‫ולפיכך‬
‫יהיה‬
‫כאשר‬
‫הוא כראוי אז‬
‫מקבלים כבוד ה ׳ ואין כאן ר ק‬
‫בתתלת‬
‫מלכות ב י ת דוד‪ ,‬ולפיכך ראוי כי יהיה מ ל ך א ח ד‬
‫מדריגת המשיה‪ ,‬יהיו העכומ״ז נמצאים ע ם המלך‬
‫לכל י״ב שבטים‬
‫האדם‪ ,‬אבל‬
‫המשיח‪ ,‬ויהיה להם כח גדול מאוד כמו ש י ש למלך‬
‫באשר אינם זוכים איני מקבלים לגמרי כבוד ה ש ם‬
‫שהם י״ב‬
‫אברי‬
‫המשיה‪ ,‬והעכומ״ז מפני ש ה ם מסוגלים אל הרבוי‬
‫ואין‬
‫כאשר הרבוי תמיד אצלם לכך הם רוצים להתגבר‬
‫המלכות‪ ,‬ורוב האברים נמשכים אל ה ל ב שהוא‬
‫על מלך המשיח‪ ,‬ויהיה התנגדות גדול מאוד ויהי‬
‫עיקר‪ ,‬ומעוט אל ה ר א ש כ א ש ר הוא בתסרון‪ ,‬ל כ ך‬
‫נהרג מ ש י ח ב ן יוסף‪.‬‬
‫בפרק‬
‫בתרא‬
‫כל‬
‫דסוכה‬
‫)נ״ב‬
‫להם‬
‫מעלה‬
‫זאת‬
‫כאשר‬
‫ראוי‬
‫ואז‬
‫נתלק‬
‫לא היה ליהודא רק ש ב ט יהודא ובנימין‪ ,‬ש ה ם‬
‫וספדה‬
‫ע״א(‬
‫לו‬
‫האברים הקרובים ביותר לקבל כבוד השם כאשר‬
‫ה א ר ץ מ ש פ ח ו ת ל ב ד ת א י הספידו־‪,‬‬
‫ה מ ק ד ש בחלקם‪ ,‬אבל שאר האברים שהם ה ש ב ט י ם‬
‫הד‬
‫לא היו נמשכים אחריהם‪ ,‬כאשר לא היו ישראל‬
‫אמר על‬
‫ב מ ד ר י ג ה העליונה ל ק ב ל זה‪ .‬מזה תבין ל מ ה ל א‬
‫מאי‬
‫עבידתיה פליגא בה ר׳ דוסא‬
‫אמר‬
‫על משיח בן יוסף שנהרג וחד‬
‫ורבנן‬
‫יצה״ר ש נ ה ר ג בשלמא למ״ד על משיח בן יוסף‬
‫נמשחו‬
‫שנהרג שנא׳ והביטו אליו א ת אשר דקרו וספדו‬
‫כי שמן ה מ ש ח ה ראוי למשוח ה ר א ש והם מלכות‬
‫עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על בנו‬
‫ב י ת דוד א ש ר מ ת י ח ם להם ה ר א ש ולכך ה ם ב ל ב ד‬
‫ב ש מ ן ה מ ש ח ה ר ק מ ל כ י דוד‪ ,‬וזה מ פ נ י‬
‫הבכור אלא למ״ד על יצר הרע שגהרג הספידה בעי‬
‫נמשחים‪ ,‬ומזה הטעם ראוי לישראל שיהיה להם‬
‫למעבד שמחה בעי למעבד כדדריש ר׳ יהודא בר‬
‫מ ש י ח ב ן יוסף ג״כ‪ ,‬ש כ י ו ן ש ר א ו י ש ב ט א פ ר י ם‬
‫ושחטו‬
‫למלוכה מ צ ד ש ה ש ב ט הזה דומה ללב‪ ,‬לכך יהיה‬
‫בפני הצדיקים ובפני ה ר ש ע י ם צדיקים נראה להם‬
‫להם בסוף המושל הזה שהוא מ ש י ח בן יוסף‪ .‬ו מ ״ מ‬
‫כהר גבוה רשעים נדמה להם כחוט השערה הללו‬
‫גוברים עליו האומות‪ ,‬כי מ מ ש ל ה ומעלה זאת י ש‬
‫בוכין והללו בוכין צ ד י ק י ם בוכין האיך יכולגו‬
‫לו ה פ ס ק ובטול‪ ,‬ו ל פ י כ ך ג ו ג ו מ ג ו ג ש ה ו א מ ת נ ג ד‬
‫א ת ההר הזה רשעים בוכים האיך לא‬
‫לישראל כמו שהתבאר‪ ,‬יהיה גובר על משיח בן‬
‫יכולגו לכבוש א ת ח ו ט ה ש ע ר ה הזה ואף הקב״ה‬
‫יוסף ויהיה נהרג ומסתלק מ ע ל ה זאת מ ן ישראל‪.‬‬
‫לעתיד לבא מביא הקב״ה ליצר‬
‫אילעי‬
‫לכבוש‬
‫ת מ ה עמהם שנאמר כי יפלא בעיני שארית העם‬
‫הזה‬
‫אף‬
‫בתחלה‬
‫בעיני‬
‫יפלא‬
‫דומה כחוט של‬
‫א״ר‬
‫אסי‬
‫עכב־ש‬
‫יצר‬
‫ובפרק‬
‫הרע‬
‫ולבסוף דומה‬
‫ה ח ל י ל )שם( ת ״ ר מ ש י ח ש ע ת י ד ל ה ג ל ו ת‬
‫במהרה‬
‫ממני‬
‫מה‬
‫אתה‬
‫בימינו אומר לו הקב״ה שאל‬
‫מבקש‬
‫ואני‬
‫נותן לך‬
‫שנאמר‬
‫כ ע ב ו ת ו ת ה ע ג ל ה ש נ א מ ר ה ו י מ ו ש כ י העדן ב ח ב ל י‬
‫אספרה אל חוק ה׳ אמר אלי בני א ת ה אני היום‬
‫ו כ ע ב ו ת ה ע ג ל ה ח ט א ה ע ד כ א ן ‪ .‬ו פ י ר ש זה‪,‬‬
‫ילדתיך‪ .‬כיון שרואה ל מ ש י ה בן יוסף שגהרג אמר‬
‫כי אומה ישראלית ה ם דומים לאדם אחד ש י ש בו‬
‫לפניו ר ב ש ״ ע א י נ י מ ב ק ש א ל א ח י י ם א ״ ל הקבי׳ה‬
‫שוא‬
‫שנים עשר אברים‪ ,‬והם מנויים וידועים והם כנגד‬
‫עד שלא עמדת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאי‬
‫י״ב מזלות וכנגד י״ב חדשי השנה‪ .‬ויש באדם‬
‫ח י י ם ש א ל נ ת ת י ל ו ו כ ר ע ד כ א ן ‪ .‬ו ב י א ר ע נ י י ן זה‪,‬‬
‫שני אברים והם מלכים על כל האברים והם הראש‬
‫שאמרנו למעלה כי מעלת משיח בן יוסף‬
‫וכדכתיב‬
‫יש לו ה פ ס ק ש י ה י ו גוברים עליו העכומ״ז ו י ש‬
‫תמיד‬
‫הפסק למעלתו‪ ,‬אבל משיח שאל שלא יהיה הפסק‬
‫כי‬
‫והלב‪,‬‬
‫באמצע כנגד הלב שכן הוא באמצע‪ ,‬שכן‬
‫ל מ ד ר י ג ת ו ו ל א י ה י ו ג ו ב ר י ם ע ל י ו ה ע כ ו מ ״ ז ‪ .‬וזהו‬
‫)שופטים‬
‫הוא‬
‫אי(‬
‫מלכות‬
‫יהודה‬
‫יהודה‬
‫יעלה‬
‫נגד‬
‫הראש‬
‫כמו‬
‫בראש‪,‬‬
‫ויוסף‬
‫ישראל‬
‫פרק א!‬
‫ההיימ אשר שאל דהיינו כי אל כת מציאתו לא הרע כפו הד גדול‪ .‬ואלו הרשע הוא רע והוא‬
‫יהיה לו הפסק‪ ,‬לא כמו שהיה משיה בן יוסף שהי׳ תמה ליצר הרע׳ ולכד אין הרשע נדמה לו הינד‬
‫לכח שלו הפסק‪ ,‬אבל לכח מעלת משיח בן דוד הרע רק כמו חוט השערה‪ ,‬ואלו הדברים עוד‬
‫לא יהיה לו הפסק‪ ,‬ואז יהיו גויס נחלתו ואחזתו עמוקים יותר‪ .‬ולטיכד אלו בוכים ואלו בוכים‬
‫אטסי ארץ‪ ,‬כי יתגבר משיח בן דוד על העכו״ס על הצרה שהגיע להם מן היצר הרע‪ ,‬כי ‪ p‬דרך‬
‫ויסלק כח העכומ״ז ועמהם מטתלק חיצד חרע‪ .‬שהאדם בוכה על הצדה שהגיעה אליו כבר‪ ,‬ואלו‬
‫והנה הצדיק אשר הוא טוב הגמור׳ נדמה לו בוכים על הצרה שיגיע להם עדיין‪ ,‬והתבאר לד‬
‫היצר הרע כמו הר שהוא גדול‪ ,‬כי הצדיק הוא מזה כי מלהמה זאת של גוג ומגוג להסיר הטרון‬
‫הטוב הגמור והיצר הרע הוא הרע הגמור‪ ,‬ולפי עוה״ז׳ ולכד יוסר אז היצר הרע ואין כאן מקום‬
‫להאדיד!‬
‫גודל חריחוק אשר ביגיהט גרמה לצדיק היצר‬
‫פרק לח‬
‫כל שגי דברים אשר הם מחולקים אין להם‬
‫עמידה יהד‪ .‬והאחד מבטל השני׳ לכד א״א‬
‫רק שיהיה כל אחד עומד בעצמו עד שלא יהיה‬
‫לחם חבור ושתוף כלל‪ .‬אבל באשר יגיעו ימי‬
‫המשיה אשר הזמן ההוא ראוי שלא יהיה עוד‬
‫חלוק והבדל‪ ,‬וא״א שיהיה כל אחד עומד בעצמו‪.‬‬
‫שאז לא יהיה העולם אחד דק מחולק ואז כל אחד‬
‫הוא בטול השגי שא״א שיתקיים השגיות והחלוק‬
‫בעולם‪ .‬וההבדל אשד ישראל הם מתולקים מן‬
‫האומות‪ .‬במה שישראל הם אומה יתירה לגמרי‬
‫והעבומ״ז הם רבים׳ לכד דבוי העבומ״ז הס‬
‫מתנגדים ובטול לישראל האומה היהירה‪ ,‬וכן‬
‫ישראל האומה היתירה הט בטול העכומ״ז הרבים‪.‬‬
‫וזהו ענין מלחמות גוג ומגוג שתהיה לעתיד עש‬
‫המלד המשיה‪ ,‬שכל העכומ״ז אשר הם הרבוי‬
‫יתחברו יחד על המלד המשיח שהוא מלד ישראל‬
‫לאומה יחידת!‬
‫ודע כי אשר הוא מאחד ישראל הוא השי״ת‬
‫אשד הוא אחד והוא אלהיהם ולכד השי י‬
‫מאחד ישראל עד שהם עם אחד׳ וכמו שאנו‬
‫אומרים בתפלה )מנחת שבת( אתה אחד ושמד‬
‫אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪ ,‬הדי כי‬
‫הש״י אשד הוא אחד והוא אלחי ישראל ע״י זה‬
‫ישראל חם עם אחד‪ ,‬ומפגי בד מלחמות גוג ומגוג‬
‫אשר מלהמה זאת על ישראל כמה שהעכומ״ז הם‬
‫רבים וישראל אמה יחידח ויחידית ישראל הוא‬
‫מצד הש״י‪ ,‬א״כ מלתמות גוג ומגוג הוא על הש״י‬
‫גחשב בפרט כי הוא יתברד אתתת ישראל!‬
‫ובמד )ילקו״ש יהושע ס׳( ויתקבצו יחדיו לתלחם‬
‫עם יחושע א״ד איבו בשם ד׳ אלעזר בגו‬
‫של ר׳ יומי הגלילי בשלשה מקומות תיו חולקים‬
‫באי עולם על הקב״ה אהד בדוד הסלגה שגאמר‬
‫ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים דברי‬
‫חרופין היו משיחין אחר הקב״ה ואחד בימי גוג‬
‫ומגוג שנאמר יתיצבו מלכי ארץ ותנים נוסדו יחד‬
‫על ה׳ ועל משיחו ואחד בימי יהושע שנאמר‬
‫ויתקבצו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד‬
‫מהו פה אחד שחלקו על הקכ״ה שנאמר בו שמע‬
‫ישראל ה׳ אלהינו ח׳ אחד‪ .‬וביאר ענין זה‪ ,‬כמו‬
‫שאמרנו כי לכד היו חולקים על הש״י שהוא אהד‪,‬‬
‫כי עתה געשו האומות הרבה כאשר גפלגו בתר‬
‫הפלגה‪ ,‬ולקח חש״י את אברהם אשד בחר בו לפי‬
‫שהוא אחד‪ ,‬ואז האומות שהם רבים כי אז גפלגו‬
‫והיו דכים‪ .‬ומכח רבוים אשר הרבוי מתגגד לדבר‬
‫שהוא אחד היו חולקים על יהית של עולם‪ .‬וכאשר‬
‫גכגםו לארץ גפםלו כל הארצות ‪ p‬הדבור והיתה‬
‫השכינה בארץ‪ ,‬והיה אז האחדות יותר בעולם‬
‫כאשר היה בעולם ארץ יחידה שבה היה הדבור‬
‫‪,‬‬
‫פרק לט‬
‫נצח‬
‫קסו‬
‫ישראל‬
‫מ ן הש״י שהוא אחד‪ .‬ולפיכך האומות ש י ש בהם‬
‫סמוכים‬
‫ולימות‬
‫גסמכד‪.‬‬
‫מתגגדים‬
‫הרבוי‬
‫המשיח‬
‫לאחדות ש מ ו יתברך‪.‬‬
‫שאז יהיה הוא יתברך אחד ושמו אחד‬
‫יאמר‬
‫לעד לעולם עשוים‬
‫ב א מ ת ו י ש ר למר‪.‬‬
‫פ ר ש ת אבשלום ל פ ר ש ת גוג ומגוג שאם‬
‫לו א ד ם כ ל ו ם י ש ע ב ד ש מ ו ר ד ב ר ב ו א ף‬
‫לגמרי‪ ,‬אז י ת נ ג ד ו העכומ״ז ש ה ם רבים ע ל אחדותו‬
‫אתר‪ .‬א מ ו ר ל ו כ ל ו ם י ש ב ן ש מ ו ר ד ב א ב י ו א ל א‬
‫יתברך‪ ,‬כלל הדבר‪ ,‬כאשר ה י ה בעולם אחדותו‬
‫הוה הבא נ מ י הוה והגה הכתוב בא לבאר הספק‬
‫יתברך‪ ,‬אז העכומ״ז ש י ש בהם הרבוי היו מתגגדי׳‬
‫הזה׳ א י ך י ב א מ ן ה ש ״ י ד ב ר כ מ ו זה ש י ה י ו כ ל‬
‫א ל י ו ‪ .‬ו א ם א ת ה מ ת מ י ה ע ל ד ב ר זה‪ ,‬ש א י ך י צ ו י ר‬
‫האומות‬
‫ש י ה י ה ה ע ל ו ל ח ו ל ק ע ל ע ל ת ו ‪ ,‬ש א ״ כ יהיר‪ ,‬ה ד ב ר‬
‫מזמור לדוד בברהו מ פ נ י אבשלום בנו׳ לומר כ י‬
‫מ ת נ ג ד לעצמו‪ ,‬כי במה שהוא ית׳ עלה וסבה לו‬
‫כמו‬
‫ש א ב ש ל ו ם ה י ה ר ו צ ה ל ה ר ו ג א ת א ב י ו מפי‪-‬י‬
‫א ם מ ת ג ג ד אל עלתו כאלו מ ת נ ג ד אל עצמו‪ .‬ע ל‬
‫כי‬
‫ז ה א מ ר ו ב פ ״ ק ד ב ר כ ו ת )י׳ ע״א( א ״ ל ה ה ו א מ י נ א‬
‫להרוג א ת אביו‪ ,‬וכן ב י מ י גוג ומגוג אינם רועים‬
‫מפני‬
‫במלכות! ה ש ״ י כ י ה ו א י ת ב ר ך א ח ד ‪ ,‬ו א ל ו ה ע כ ו מ ״ ז‬
‫בנו וכתיב מזמור לדוד בברחו מפני‬
‫ה ם ה ר ב י ם כ א ש ר יהיו ב י מ י ג ו ג ומגוג‪ ,‬ולכך יה־ו‬
‫שאול במערה הי מעשה הוי ברישא מכדי מעשה‬
‫ע ל יתודו ש ל עולם באותו זמן ש ל א‬
‫לרבי‬
‫אבהו‬
‫אבשלום‬
‫כתיב‬
‫לדוד‬
‫מזמור‬
‫בברחו‬
‫מ ת נ ג ד י ם א ל ה ש ״ י ‪ ,‬ו ל פ י כ ך ק ב ע א ה *כ‬
‫היה רוצה למלוך במקומו ולכך ה י ה רוצה‬
‫מחולקים‬
‫דשאול הוא ברישא ה״ל לכתוב ברישא א״ל אתון‬
‫יהיה הוא י ת ב ר ך מולך עליהם‪ ,‬ולכך ס מ ך א ח ר י‬
‫לא דרשיתו סמוכין קשיא לכו אנן דרשינן סמוכין‬
‫מלחמות‬
‫בברחו מפני‬
‫לא קשיא לן דא״ר סמוכין מן התורה מנין שנא׳‬
‫אבשלום בנו והתבאר לך ענין מלחמות גוג ומגוג •‬
‫גוג‬
‫ומגוג‬
‫מזמור לדוד‬
‫פרק לט‬
‫נתבאר‬
‫לך תשובת שאלה‪ ,‬במה שקודם ביאת‬
‫כאשר‬
‫ושנוי‬
‫מדרך‬
‫הטבע‬
‫ה מ צ י א ו ת ו ה ס ב ה מ ב ו א ר ת ג ל ו י ה ל כ ל ‪ .‬ד ב ר זד‪ ,‬ש מ ו‬
‫הוסיף‬
‫שקודם‬
‫הגואל‬
‫חכמים‬
‫המיוחד‬
‫ימצא‬
‫בעולם‬
‫הפסד‬
‫ה ד ב ר י ם ה ט ב ע י י ם י ה י ו נ ע ד ר י ם ‪ ,‬ו א י ן זה‬
‫שהעולם כמנהגו נוהג‪ .‬ור׳ יוהנן‬
‫התחדשות הויה האחרונה‬
‫יהיה‬
‫ס י מ ן ברור ואות ע ל ב י א ת הגואל וזמנו‬
‫העדר אף לדבר מלאכותי שהוא שכר האדם שיהי׳‬
‫המציאות‬
‫ק ל ק ו ל ו ה ע ד ר בו‪ ,‬ו ז ה מ ו ר ה ע ל ש נ ו י נ ד ו ל כ י ד ב ר‬
‫קץ‬
‫כזה אין ראוי שיהיה העדר לו שהוא דבר מלאכתי‬
‫מגולה מזה שנא׳ ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו‬
‫ענין שבא בטבע‪ ,‬וגם‬
‫ובפרק‬
‫ופרייכם‬
‫לו‬
‫כשנראה‬
‫הפסד‬
‫ואפיסת‬
‫ה ל ק )צ״ח ע״א( א ״ ר א ב א א י ן ל ך‬
‫תשאו לעמי ישראל ר׳ אלעזר אומר‬
‫ואין צריך לברכה כמו‬
‫בדבר זה יהיה העדר‪ .‬ורב הוסיף שאף לת״ח ל א‬
‫א ף מזה שנא׳ כי לפגי הימים האלה שכר האדם‬
‫יהיה שלום‪ ,‬א ף כ י ת ״ ח מ ר ב י ם שלום כ ״ ש שראוי‬
‫לא נהיה מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב‬
‫שיהיו ה ם בשלום ועם כ ל זה לא יהיה שלום‬
‫א מ ר א ף ת ״ ת ש י ש בהם שלום ר ב לאוהבי הורוני‬
‫להם‪ ,‬וכל זה מ פ נ י ה מ ע ל ה העליונה וההויה ה ח ד ש ׳‬
‫אין להם שלום מן הצר ושמואל אמר עד שיהיו‬
‫שתהיה‬
‫כ ל ה ש ע ר י ם כולן שקולים‪ .‬כ ל הדברים האלו באו‬
‫קודם ש ל א יהיה שלום להם‪ .‬ושמואל הוסיף שכל‬
‫באה לעולם ע ד שנם ת״ח יקבלו העדר‬
‫להעיד על העדר הויה שיהיה קודם התחדשית‬
‫השערים שקולים‪ ,‬כלומר ה ע ד ר בכל הדברים כי‬
‫כמו זה מדכתיב ואתם הרי ישראל ענפיכם תשאו‬
‫ל פ ע מ י ם י ש הסרון ב ד ב ר זה ולפעמים באחר א ב ל‬
‫וכר‪ .‬מזה ת ל מ ו ד ש ק ו ד ם זה ל א ה י ה ד ב ר זה ש ל א‬
‫אין‬
‫ה י ו ה ר י י ש ר א ל נ ו ת נ י ם פ ר י י ם ‪ ,‬וזהו ק ץ מ ג ו ל ה‬
‫חדשה לגמרי כך יהי׳ העדר בכל הדברים‪ ,‬ולפיכך‬
‫הקללה בכל‬
‫הדברים‪ ,‬שכמו‬
‫שיהיה הויה‬
‫נגח‬
‫מרקלט‬
‫אמד עד שיהיה כל השערים שקולין‪ .‬והבן מה‬
‫שאמר שיהיה העדר והפטר כדברים ד״טבעים‪,‬‬
‫והוטיף ר׳ יוחנן דבר בלתי טבעי והם המלאכתי‬
‫והוא דבר יותר רהוק מן השנוי‪ ,‬והוטיף רב אף‬
‫לח״ח כי הת״ח הוא שכלי והוא בודאי יותר רחוק‬
‫מן השנוי‪ ,‬כי הדבר המלאכתי אע״ג שאינו טבעי‬
‫והוא מתחדש מן הרגת של אדם מ״מ אינו שכלי‪,‬‬
‫אבל הת״ח הוא שכלי והוא יותר דחוק מן השנוי‬
‫ואף בו יהיה• העדר‪ ,‬והנה בזה נבללו כל המעלות‪.‬‬
‫והוםיף שמואל הכללי‪ ,‬שיהיה העדר בכלל‬
‫הדברים הנמצאים‪ ,‬ולטיכד אמר עד שיהיו כל‬
‫השערים כולם שקולים‪ ,‬כלומד ההטםד יהיה בבל‬
‫הדברים עד שיהיו כל הדברים שדם‪ .‬וראוי לד‬
‫להבין דברים אלו מאוד מאוד כי הם דברי חכמה‪,‬‬
‫כאשר תבין ענין אלו ד׳ דברים שזכרו אלו‬
‫החכמיט כי א״א לסדש עוד יותר‪ .‬וכאשר תתבונן‬
‫בדברים אלו אשד אמדנו לד״ יודע לד מעלת‬
‫ההדר‪ ,‬תתדשת שיהיה בעולם שמן השנד אשד‬
‫יהיה בעולם נובל לדעת ההויה ההדשה העליונה‬
‫שתהיה!‬
‫ובפרק חלק )ט״ח ן״א( אם ראית דוד שצרות‬
‫רבות באות עליו כנהר חכה לו‬
‫שנאמר כי יבא כנהר צד דוח ה׳ נוטםה בו וכתיב‬
‫ובא לציון נואל וא״ר יוהנן אין בן דוד בא אלא‬
‫בדור שכולו זכאי או במד שכולו הייב במר‬
‫שכולו זכאי דכתיב ועמד כלס צדיקים לעולם‬
‫ירשו ארץ בדוד שכולו חייב דכתיב וירא כי אין‬
‫איש וישתוממ בי אין מסגיע אם ראית מר שפוחת‬
‫והולד הכה לו שנאמר ואתה עם עגי תושיע‬
‫ועינימ דמות תשסיל ע״כ‪ .‬וביאר ענין זה‪ ,‬שהדוד‬
‫שיבא בו משיח יהיה לדוד ההוא התגגמ* לפי‬
‫שיש בהם התחלה מה למדריגה חאלקי* ודבר‬
‫זה נרמז במ״ש כי יבא כנהר צר‪ ,‬כבד התבאר‬
‫בכמה מקומות מאוד כי הנהר תמיד הוא‬
‫בא על עגין תמרי והארכנו מה‪ ,‬ולכד אמר‬
‫כי יבא כנהר צר‪ ,‬כי יבא מהר צר בכת גשמי‬
‫ממני כי דוח ה׳ נוםמה מ במלד המשיה‪ .‬ולכד‬
‫יבא הצר כמו גהר ודבר זה מבואר‪ .‬ועוד אמר‬
‫ישראל‬
‫!‪top‬‬
‫שאין בן דוד בא אלא נדור שכולו זכאי או כולו‬
‫חייב״ כי מעלת מדריגת המשיח איגו שיין רק‬
‫אם כל המד זכאי או כל הדוד חייב‪ ,‬כי יש לד‬
‫לדעת כי המשיח יהיה משלים כל העולם‪ .‬ואם‬
‫המד זכאי מלם ראיס להשלמה‪ .‬ואם הדוד כולו‬
‫חייב והם בעלי העדר והפסד וההעדר הוא קודם‬
‫הוי*־ ולפיכד בשביל חדור שמלו חייב יבא‬
‫המשיח‪ .‬ועוד אמר אם ראית דור שנתמעט וכר‪,‬‬
‫פי׳ כי המר אשר יבא בו משיה הוא מר שפל‬
‫יותר מכל הדורות‪ .‬ואלו יזכו אל המשיח כאשד אץ‬
‫כאן הויה בעולם כלל ויש כאן העדר ואז יתחדש‬
‫הויית המשיח וישראל הויה אל כל העולם‪ ,‬וכאשר‬
‫שהוא כאן חסרון הויה לגמרי בעולם כפי חסרת‬
‫הדה יתחדש חדה שלימה ודבר זה מבואר«‬
‫עוד שם אמד רבי הגיגא אמ בן דוד בא עד‬
‫שיבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר אז‬
‫אשקיע מימיהם ונהמתם כשמן איליד וכתיב‬
‫בתריה ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל‪.‬‬
‫וביאור ענין זה‪ ,‬מסגי שהדגים אינם שלימת‬
‫הבריאה‪ ,‬ולכד הם רתוקים יותר מן ההפסד הבא‬
‫על הב״ח‪ ,‬שכל אשר שלם הבריאה יותר קרוב‬
‫אל ההפסד שבא עליו מבחוץ‪ ,‬כמו שתראה כאדם‬
‫אשר הוא שלם הבריאה מכל הנמצאים רגיל‬
‫מ השנוי וההפסד מן החלאים המשונים הבאים‬
‫עליו בתוץ יותר מכל ב״ה‪ .‬ואשר אין כל בד שלם‬
‫הבריאה כמו ב״ת יותר רהוקים מן ההסםד‪ ,‬ולכד‬
‫הדגים אשר אינם שלימי הבריאה יותר עוד‬
‫רתוקים מן ההפסד מבתוץ משאר ב״ת‪ .‬ואשר תדע‬
‫כי הדגים אק בהם שלימות הבריאה תדע מן‬
‫התורה‪ ,‬שכל ב״ח צדיכין שחיטה ודגים באסיפתם‬
‫בלבד‪ .‬וגם תראה בעצם כריאתן‪ ,‬וזה כי האדם יש‬
‫בהם הדבור ושאר ב״ה יש בהם קול הדבור‪ ,‬והדגי׳‬
‫אין בהם אף קול הדבור‪ .‬ולסיכד בעת המבול הגיע‬
‫הפסד לאדם מתהלה‪ ,‬ואח״כ לשאר ב״ה כדכתיב‬
‫)בראעית זי( מאדם ועד כחמר* ודגים בים לא‬
‫גמחו לגמרי‪ .‬ועס כל זה אין בן דוד כא עד שיגיע‬
‫הפסד ושגוי אף לדגים אשד הס דחוקים מן‬
‫השנוי וההפמד‪ .‬ואף אלו יקבלו שנוי‪ ,‬וכל זה‬
‫למעלת החדה החדשה עד שיהיה הדה הדשה‬
‫נצח‬
‫קםה‬
‫ישראל‬
‫סרק מ‬
‫וחסו‬
‫עוד‬
‫לגמרי‪ ,‬ולכך א מ ד א י ן בן ד ו ד ב א ע ד ש י ב ק ש ד ג‬
‫ושארתי‬
‫להולה ולא יהיה נמצא שיהיה שנוי בדבר אשר‬
‫שם א״ר שמלאי משום ר׳ אליעזר ב ר שמעון אין‬
‫ה ו א ר ח ו ק מ ן ה מ צ י א ו ת ‪ ,‬וזה מ ע י ד ע ל ש י ב א ה ו י ה‬
‫מן‬
‫בן‬
‫דוד‬
‫בקרבך עם עני ודל‬
‫בא‬
‫עד שיכלו‬
‫שופטים‬
‫בשם ה׳‬
‫ושוטרים‬
‫ח ד ש ה בכל העולם בכלל‪ ,‬כ י ל פ י ההעדרים יש‬
‫ישראל‬
‫באן הויה וכאשר יש כאן העדר גמור בא ג״כ‬
‫סגיך וכר ואשיבה שופטיך‪ .‬כל אלו ש ל ש ה דברים‬
‫שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור‬
‫הויה גמורה‪ ,‬ופי׳ זה ברור מאוד כאשר תבין ע ל‬
‫מפני כי יהיה הויה חדשה בעולם המשיה אשר‬
‫יסלק מן‬
‫אמתתו‪ ,‬שכל ענין זה להודיע על מעלת ההויה‬
‫מעלתו‬
‫הפשיטות‪ ,‬לכן אמר‬
‫ה ח ד ש ה אשר יבא לעולם בביאת הגואל כאלו היה‬
‫העולם‬
‫ה מ ל כ ו ת הזלה‪ ,‬כ י כ ל מ ל כ ו ת יוצא‬
‫והבן זה כ י ה ו א ע ו ד ד ב ר מ ו פ ל א‬
‫עולם‬
‫חדש‬
‫עוד‬
‫שם א״ר חמא בר חנינא אין בן דוד בא‬
‫מאוד!‬
‫שהש״י‬
‫מן‬
‫הפשיטות‪ ,‬וכן ד י י נ י ם ש ו פ ט י ם א ש ר י ש להם ש ם‬
‫חשיבות כי כל אלו יוצאים מן הפשיטות‪ ,‬וכן גסי‬
‫רוח‬
‫שבדעתם הם גבוהים וחשובים‪ ,‬כל אלו הם‬
‫עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר‬
‫יוצאים מן הפשיטות‪ ,‬ולא יהיה נשאר ר ק ע ם עני‬
‫וכרת הזלזלי׳ במזמרות וכתיב ב ע ת ההיא יובל‬
‫ודל ויש להם הפשיטות הגמור‪ ,‬לא כמו הגדולים‬
‫ש י ל ש ם ה ׳ צבאות וכן עוד ש ם א מ ׳ ר ׳ זעירא א ״ ר‬
‫שאין להם הפשיטות‪ ,‬ומה ת ר א ה כי לזמן ה מ ש י ח‬
‫חנינ׳ אין בן דוד בא עד שיכלו גסי רוח מישראל‬
‫ע ו ל ם פשוט‪ ,‬וזה מ ע ל ת עולם ה מ ש י ת וזה‬
‫יהיה‬
‫מבואר‪:‬‬
‫שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב‬
‫פרק מ‬
‫בפרק‬
‫ועזוב‪.‬‬
‫מסדר‪ ,‬לא שהוא מקרה רק הוא מ צ ד עלוי המעלה‬
‫ואין סומך לישראל‬
‫שהוא ע ל ס ד ר עולם הזה‪ .‬ולפיכך ה ד ב ר י ם א ש ר‬
‫כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה‬
‫הם‬
‫מ ס ד ר ה ע ו ל ם ה ם אלו‪ ,‬ה א ח ד ה ו א‬
‫א מ ר ו להו במטותא מנייתו לא תרחקוה ד ת נ י ג׳‬
‫המציאה שלא בא לידו ר ק במקרה‪ ,‬ולא כן שאר‬
‫באין בהיסח ה ד ע ת אלו ה ן משיח מציאה ועקרב‪.‬‬
‫פרנסתו‬
‫ומחייתו ש ל אדם שהוא כסדר העולם‪,‬‬
‫ו ב י א ו ר ע נ י ן זה כ י כ א ש ר ל א י ה י ה ע צ ו ר ו ע ז ו ב‬
‫אבל המציאה אינה כסדר העולם רק במקרה קרה‬
‫אז יתייאשו מן הגאולה ולא יחשבו כלל שיהיו‬
‫והוא‬
‫לטוב‪ .‬וכן ה ע ק ר ב ש נ ו ש ך א ת ה א ד ם אינו‬
‫נגאלים‪ ,‬ואז יבא הגואל‪ ,‬כ י ג׳ ב א י ם ב ה ס ח ה ד ע ת‬
‫מ ס ד ר העולם ר ק ב מ ק ר ה והוא לרע‪ ,‬ל א כ ן ה כ ל ב‬
‫וכר‪ .‬וביאור זה כי ה ד ב ר י ם אשר ה ם מ ס ד ר הנהג״‪,‬‬
‫שאין הכלב מ מ י ת וגם ה נ ת ש אינו מ מ י ת כ״כ כמו‬
‫העולם באים בסדר ובמחשבה עליהם‪ ,‬לפי שהם‬
‫העקרב‪ .‬והוא יתברך ברא ס ד ר העולם‪ ,‬לא הטוב‬
‫קרובים א ל העולם‪ ,‬אבל ה ד ב ר י ם אשר הם רחוקים‬
‫המקרה הפתאומי‪ ,‬וגם לא ינהג ב ר ע הגמור שהוא‬
‫)צ״ז‬
‫חלק‬
‫כביכול‬
‫ע״א(‬
‫אין עוזר‬
‫ואפס‬
‫עצור‬
‫רהוקים‬
‫עקיצת‬
‫מן העולם יש בהם היסח הדעת שהרי ה ם רחוקים‬
‫מן ס ד ר העולם‪ ,‬ולכך א י נ ם באים ר ק בהיסח ה ד ע ת ‪.‬‬
‫ודבר אשר הם יוצאים מסדר העולם הם שלשה‪,‬‬
‫אמנם‬
‫עקרב המקרה ה ר ע ‪:‬‬
‫ה מ ש י ח ה ו א מדד‪ ,‬ש ל י ש י ת מ צ ד ה מ ע ל ה‬
‫היותר‬
‫גדולה והעליונה‪ ,‬ואין זה מ ס ד ר‬
‫כי הדברי׳ שאינם בעצם רק שהם מקריים יוצאים‬
‫העולם והנהגתו‪ ,‬ולפיכך אלו ג׳ דברים מ י ו ח ד י ם‬
‫מסדר המציאות‪.‬‬
‫לבא בהיסח הדעת‪ ,‬כי הדבר כאשר מסיח דעתו‬
‫האחד הוא מ ק ר ה‬
‫הטוב‬
‫מן הדבר הוא נבדל ממנו שהרי הסיח דעתו ממנו‪,‬‬
‫השלישי‬
‫יוצא‬
‫ואם ב א ה ר י בא מ ן ה מ ד ר י ג ׳ ש י ש לו ד ה י י נ ו ש ה ו א‬
‫מסדר‬
‫העולם‪,‬‬
‫והמקריים‬
‫והשני‬
‫הפך‬
‫שהמקרה אינו‬
‫הם‬
‫זה‬
‫שנים‪,‬‬
‫המקרה‬
‫הרע‪.‬‬
‫נצח‬
‫פרק מ‬
‫רתוק מן מדריגת האדם‪ ,‬ודבר זה הוא דדו‬
‫פתאומית דהיינו ענין פתאומי שכל ענת פתאומי‬
‫אינו מטדר העולם‪ ,‬ולפיכו א״א לבא כאשר‬
‫מתעטקין בו כי אז לא היו מטיהין דעת ממנו‪,‬‬
‫ואין זה שייר למשיח כי במה שאלו ג׳ דברים הס‬
‫נבדלים מן מדר הנהגת העולם הוא בא בחםח‬
‫הדעת דוקא כי דבר שהוא בהסה הדעת ופתאומי‬
‫הוא נבדל מן סדר העולם‪ .‬ופי׳ זה ברור בלי ספק‪.‬‬
‫ומזה תבין המעלה העליונה שיהיה נבדל מכל סדר‬
‫העולם‪ .‬וזה מעלתו העליונה של משיח כאשר‬
‫תבין את הדברים האלו מאוד‪:‬‬
‫ובמדרש )ילקו״ש תחלים כ״י( ויבא מלו הכבוד‬
‫למה נקרא שמו של הקב״ה מלד הכבוד‬
‫שחוא חולק כבוד לבריות כיצד מלו בשר ודם‬
‫אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרבימו ואין‬
‫משבץ על כםאו ואין לובשין עטרה שלו אבל‬
‫הקב״ה הרכיב את אליהו על סוסו דכתיב אשד‬
‫בסופה ומערה דרכו ונאמד רעל אליהו בסערה‬
‫השמים ומטר שבטו למשה שנאמר ויקוו משה את‬
‫מטה אלהים בידו והושיב לשלמה על כםאו שנאמר‬
‫וישב שלמה על כסא ה׳ למלו ומלו המשיח עתיד‬
‫ללבוש עטרה שלו שנאמר תשית לדאשו עטרת‬
‫וכר ונאמד ראשו כתם פז ע״כ‪ .‬ובטדק כ״ג)םנהידץ‬
‫נ״ב ע״א( לא זכרו רק ג׳ הראשונים ולא זכרו‬
‫העטרה‪ .‬וביאר זה כי אלו שלשה דברי* כי המלן•‬
‫הוא מיוחד בהתרוממות שהוא מתנשא ומתעלה על‬
‫העם אשר הוא מלו עליהם‪ .‬השני שהוא מושל‬
‫עליהם ופועל בהם כרצונו בענין הממשל* חג׳‬
‫שהוא מנהיג את העם ועושה להם משפט ובזולת‬
‫זה א״א שיהיה קיום לעם‪ .‬ואלו ג׳ דברים הם‬
‫מיוחדים למלה כי במה שהוא מלו הוא מתרומם‬
‫על כל העם‪ ,‬ואם היו דוכבין על טוטו היה‬
‫בהתרוממות זה שתוף למלד בעגין התרוממות‬
‫הזה אשד אין בזה השתתפות אליו בשביל שהוא‬
‫מלו והוא מתרומם על הכל ולכו אין דוכבין על‬
‫סומו‪ ,‬כמו שאמרו)שגת קנ״ב ע״א( דעל טוס מלו‪.‬‬
‫כנגד הממשלה שיש לו על העם אשר המלד מיוחד‬
‫בלבד בממשלה על העם‪ ,‬ולכו אמר אץ משחמשק‬
‫בשרבימו‪ ,‬כי השרבימ הוא המטה בו מושל על‬
‫הכל והוא שבס מושלי* ולכו את משתמשין‬
‫ישראל‬
‫קסם‬
‫בשרביטו של מלו שאם היה אזור משתמש‬
‫בשרביטו של מלו היה משתתף עם המלו בענין‬
‫הממשל* וכנגד השלישי שהמלו מנהיג את העם‬
‫במשטט ישר‪ ,‬ובנגד זה אמר ואץ יושבין על‬
‫בטא‪ .‬בי הישיבה על הכסא מודה שהוא יושב לדין‬
‫לטניו לבו אין יושבין על בטאו היה זה השתתפות‬
‫עם המלו במה שהוא מיוחד בו אלו הם ג׳ דברים‬
‫אשר המלו נבדל מהם‪ .‬אמנם העטרה הוא עני!‬
‫המלכות בעצמו‪ .‬וזה אין עריו לומר שלא ילבש‬
‫דבר שהוא מורה על המלבות בעצמו ואמר בי‬
‫המלך בשר ודם אין לו השתתפות עם העם‪ ,‬ואם‬
‫היה נותן טופ שלו לרכוב עליו אחר היה זה‬
‫השתתטות‪ .‬אבל הש״י מאתו יתבדו הבל‪ .‬ומזמור‬
‫שמאתו הכל לא שייר בזה השתתפות‪ ,‬כי מה שהיה‬
‫נותן ממשלה למשה על פרעה ממשלה זאת היא‬
‫עצמה! ממשלת הש״י ולא שייך בזה השתפות עמו‬
‫יתבדו• וכבד התבאר זה ג״כ למעלה ענין זה‬
‫באריכות אצל מה שקרא ישראל בשמו יתבדו•‬
‫ולטיבו מה שהושיב שלמה על בטאו של הש״י‬
‫דבר זה עצמו הוא אל הש״י‪ ,‬ומאמי שכן הוא‬
‫אק כאן שתוף כלל‪ .‬ואל המשיה שיגלה במהרה‬
‫בימיגו יתן עטרה שלו‪ ,‬דבר זה מורה על עצט‬
‫מעלת המשיה שיהיה לו מדריגה אלהית גבדלת‬
‫תהו העטרה של הש״י שהוא יתבדו הכל ויתן‬
‫אל המשיח ג״כ המלכות מן השמים וזאת היא‬
‫העטרה של משיה‪:‬‬
‫יעוד מדברי חכמימ אשר העמיקו בחכמחט גלו‬
‫עגין מעלתו של חמשיח‪ ,‬א״ר אלכסנדדי‬
‫ריב״ל רמי כתיב וארו עם ענגי שמיא כבר אמש‬
‫וכתיב עני רוכב על החמוד זכו עם עגנא שמיא‬
‫לא זכו עני רוכב על חחמור א״ל שבור מלכא‬
‫לישראל אמדיתו משיח על חמרא אתי אשדד ליה‬
‫אנא סוםיא ברקא א״ל אית לד בר חיוור גוונא•‬
‫ופירשו מאה גוני כי חמר בל׳ פרט לשון מאה‪,‬‬
‫כמו שפי׳ דש״י ז״ל‪ .‬וד״ל כי מה שאגו אומרים‬
‫שהמשיח אתי על חמדא דבר זה מורה על מעלת‬
‫המשי* מפני שהחמור הוא טשוט יותר מכל ב״ח‬
‫שהוא בדיה פשוטה שאין לו דעת וחכמה׳ וכאשר‬
‫רוכב הוא על דבר פשוט מורד‪ ,‬שהוא נבדל‬
‫במעלתו לגמרי ואל תשגיח במה שהוא שהחמור‬
‫נצח‬
‫קע‬
‫ישראל‬
‫פרק מ‬
‫חמרי‪ ,‬אין זה קשיא דסוף סוף הוא חומר פשוט‬
‫שניהם ענין אחד כי ת מ י ד אלו שניהם מתיחסים‬
‫יותר והוא ה פ ך ה נ ח ש ש י ש בו ע ר מ ו מ י ת ואין לה‬
‫אל החמרי‪ ,‬ודבר זה בארנו פעמים ה ר ב ה מאוד‪,‬‬
‫והרוכב ע ל ה פ ש ו ט הוא נ ב ד ל לגמרי‪,‬‬
‫נקרא ענן שמים‪ ,‬הנה הענן‬
‫הפשיטות‬
‫שבו המים‬
‫והענן‬
‫וכבר הארכגו בזה בחבור גבורת ה׳ אצל וירכב‬
‫הוא ענין ח מ ר י ל מ ע ל ה ועליו רוכב מ ש י ח א ם זכו‬
‫מ ש ה א ת א ש ת ו ובניו ע ל החמור‪ ,‬ו ש ם בארנו לך‬
‫יהיה רוכב ו מ ת ע ל ה על הומר העליונים ומתעלה‬
‫ה ט ע ם ל מ ה ה ו ב ה ר לו ח מ ו ר ע׳׳ש מ פ נ י כ י ש ל מ ע ל ת‬
‫על‬
‫לא זכו יהיה עני ורוכב ע ל‬
‫המשיה ש ה ו א נבדל לגמרי‪ ,‬לכך ראוי שירכב על‬
‫החמור‪ ,‬פירש ש ה ו א מ ת ר ו מ ם על חומר הראשון‬
‫החמור שהוא פשוט בתכלית ה פ ש י ט ו ת לכך מוכן‬
‫הוא הומר העולם התחתון בלבד‪:‬‬
‫ל ק ב ל כל הגוונים‪ ,‬כי ד ב ר שאינו פ ש ו ט אינו מוכן‬
‫השמים‪,‬‬
‫ובבבא‬
‫בתרא‬
‫אבל הפשוט‪ ,‬מ ק ב ל כל הגוונים מפני שהוא פשוט‪.‬‬
‫בספר‬
‫והרמב״ם‬
‫מורה‬
‫פי׳‬
‫נבוכים‬
‫כי‬
‫מה‬
‫שכתוב בתורה ו ת ח ת רגליו כ מ ע ש ה לבנת הספיר‪,‬‬
‫המוכר‬
‫בפרק‬
‫הספינה‬
‫את‬
‫)ע״ר‪ ,‬ע״ב( א ״ ר ש מ ו א ל כ ר נ ח מ נ י א ״ ר‬
‫ל ק ב ל שהרי יש בו ת ת י ח ד ו ת ב מ ה ש ה ו א מיוחד‪,‬‬
‫לפיכך אינו מ ק ב ל כל הצורות כאשר הוא מיוחד‪,‬‬
‫ואם‬
‫יוחנן ג׳ דברים נקראו ע ״ ש ה ק ב ״ ה צדיקים מ ש י ח‬
‫וירושלים‪.‬‬
‫צדיקים‬
‫ולכבודי בראתיו‬
‫דכתיב‬
‫דכתיב‬
‫ויצרתיו‬
‫כל‬
‫אף‬
‫וזה שמו אשר יקראו‬
‫הנקרא‬
‫בשמי‬
‫עשיתיו‪.‬‬
‫משיח‬
‫לו‬
‫צדקינו‪.‬‬
‫ה׳‬
‫ותחת סבתו שמסובב ממנו החומר הראשון‬
‫ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה׳ ש מ ה אל תקרא‬
‫ונקרא לבנת הספיר‪ ,‬שמפני שהספיר הוא פשוט‬
‫ה׳ ש מ ה א ל א ה ׳ ש מ ה ע ד כאן‪ .‬וביאור ענין זה‬
‫א י ן בו גוון כ ל ל ל כ ך מ ק ב ל כ ל הגוונים‪ ,‬וכך ההומר‬
‫כי ה ש ם הוא מורה על ע צ ם ה ד ב ר ואמיתתו‪ ,‬ומפני‬
‫הראשון ל פ ש י ט ת ו מ ק ב ל כל ה צ ו ר ה בזה א ח ר זה‬
‫כי כל ש ם מ ו ר ה ע ל א מ ת ת ה ד ב ר מ ה שהוא‪ ,‬ואלו‬
‫ר״ל‬
‫ועם‬
‫שבעיקר הפי׳ אין‬
‫דעתי‬
‫נחה‬
‫בפירושו‪,‬‬
‫שלשה‬
‫ולפיכך‬
‫מורים על א מ ת ת השם יתברך‬
‫מ ״ מ מדבריו ראיה לדברינו שהחומר הפשוט שהוא‬
‫נקראו על שמו‪ ,‬והם ש ל ש ה כ נ ג ד ש ל ש ה עולמות‬
‫ה ח ו מ ר ה ר א ש ו ן נ ק ר א ס פ י ר ש מ ק ב ל כ ל הגוונים‪,‬‬
‫הם‬
‫בין‬
‫העליונים‬
‫ו ל כ ך א מ ר א י ת ל ך א ח ר ש י ש ל ו מ א ה גוונין‪ ,‬ו ר ״ ל‬
‫והתחתונים‪,‬‬
‫והנה‬
‫ירושלים‬
‫כ י ש ה ח מ ו ר ה ו א ל מ ש י ח ש ה ו א ר ו כ ב ‪$‬ליו מפגי‬
‫שהמשיח‬
‫מתרומם והוא נבדל מן החומר שהוא‬
‫הוא‬
‫התחתונים‬
‫שהוא‬
‫ומה‬
‫והעליונים לגמרי‪.‬‬
‫בתחתונים‪,‬‬
‫והצדיקים ה ם מן עליונים ומן‬
‫התחתונים כי גוף‬
‫האדם‬
‫הוא‬
‫מן‬
‫התחתונים‬
‫פשוט ע ד כי מ פ נ י ה פ ש י ט ו ת מתייחס אליו ה ר ב ה‬
‫והנשמה מן העליונים‪ ,‬אבל המשיח ש נ א מ ר עליו‬
‫ג ו ו נ י ם ‪ .‬ו כ ך פ י ר ו ש ו א י ת ל ך א ח ר ב ר מ א ה גוונין‪,‬‬
‫)ישעי׳‬
‫מן‬
‫כלומר אין הפי׳ מ ה שכתוב עני ורוכב על החמור‬
‫העליונים‪.‬‬
‫נ״ב(‬
‫מן‬
‫ונשא‬
‫והנה ירושלים‬
‫המלאכים‬
‫נחשב‬
‫בתחתונים‬
‫מורה על‬
‫שהמשיח רוכב על החמור בלבד ר ק שהוא רוכב‬
‫הש״י‬
‫ש ה ו א שוכן בה‪ ,‬והצדיקים ש ה ם ע ו ב ד י ם‬
‫ע ל ה ח ו מ ר ה פ ש ו ט ל ג מ ר י ל כ ך י ש ל ו מ א ה גוונין‪,‬‬
‫השם‬
‫יתברך מורים על השם יתברך אשר הם‬
‫ולפיכך יש ל ו לרכוב על חמור כ מ ש מ ע ו גם כן ולא‬
‫עובדים‬
‫אליו‪ ,‬ו ה מ ל ך‬
‫המשיח אשר בימיו יהיה‬
‫ש ה ו א גקרא חמור ע ל ש ם החומר‪ ,‬ויש בו‬
‫הוא יתברך א ח ד ושמו אחד‪ ,‬לכך כל אלו נקראו‬
‫מ א ה גונין כלומר ש ה ו א מ ק ב ל כל הגונים לכך‬
‫על ש מ ו י ת ב ר ך ויש לך להבין א ת דברים אלו‬
‫סוס‬
‫ראוי שיהיה‬
‫והענינים‬
‫משיח‬
‫דוקא‬
‫רוכב‬
‫על‬
‫החמור‪.‬‬
‫האלהיים אינם כמו שאר דברים שהם‬
‫כי אי אפשר לפרש יותר‪:‬‬
‫ובמדרש‬
‫ב ע ו ל ם ‪ ,‬ש ה מ ל ך ב ו ח ר ס ו ס ח ש ו ב ל ר כ ו ב עליו‪ ,‬א ב ל‬
‫הדברים העליונים האלהיים אינם תולים בחשיבות‬
‫תנחומא‬
‫וירום‬
‫מאברהם‬
‫ר ק מ ה שראוי לפי ענינו‪ ,‬ויותר ראוי למשיח ח מ ו ר‬
‫ונישא‬
‫)תולדות( ה נ ה י ש כ י ל ע ב ד י‬
‫וגבה‬
‫ונשא‬
‫מאוד‪.‬‬
‫וירום‬
‫ד כ ת י ב א צ ל ו ה ר י מ ו ת י י ד י לאל עליון‪.‬‬
‫משה שכתוב‬
‫אצלו‬
‫שאהו בחיקך‪ .‬וגבה‬
‫מ ט ע ם אשר אמרנו למעלה‪ .‬ולפיכך ריב״ל הקשה‬
‫ממלאכי‬
‫ד כ ת י ב ו א ר ו ע ם ע נ נ י ש מ י א כ ב ר א י נ ש ל א זכו‬
‫וכן הוא אומר מ י א ת ה ה ר הגדול שהוא גדול‬
‫רוכב על החמור‪ .‬וכאשר תבין כי הענן והחמור‬
‫מאבות‪ .‬ופירש זה המשיח יהיה גדול מכל העולם‬
‫ש ר ת דכתיב אצלם וגביהם וגבה להם‬
‫נצח‬
‫‪KSplfi‬‬
‫ומסגי כי אברהם היה התחלת העולם כי היה‬
‫הכל עד שבא אברהם תוהו כמו שאמרו כי‬
‫אלפים תוהו‪ ,‬ומשה היה כאשר היה עיקר העולם‬
‫בפעל תה כאשר יצאו ישראל מצדים כי אז‬
‫נחשב כי העולם הוא כפעל‪ ,‬והמלאכים הם בפגי‬
‫עצמם שהם כעליונים‪ ,‬והמשיח שהוא השלמת‬
‫העולם ירום וגבה ונישא והוא כמו התכלית כאשר‬
‫הוא השלמה והתכלית הוא על הכל כי הכל גמשו‬
‫אל התכלית ולכד אמר וידום וגבה ונישא זה‬
‫המשית‪:‬‬
‫ובפרק הלק )*״זז ע״ב( אמר רב יודא אמר‬
‫רב עתיד תקב״ת לתעמיד לתם דוד‬
‫אחר שנאמר ועבדו את אלהיתם ואת דוד מלכם‬
‫אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים אמד‬
‫ליה רב פפא לאביי והא כתיב ודוד עבדי נשיא‬
‫ישראל‬
‫‪m‬‬
‫להם לעולם כגת קיסר וסלגא קיסר כר‪ .‬ונראה‬
‫שמקשה והרי כתיב דוד עבדי נשיא לה* אם ‪p‬‬
‫לא יהיה המשיה מלו רק נשיא בלבד וכית דיליף‬
‫‪ p‬ואח דוד מלכם אם ‪ p‬יהיה מלן״‪ ,‬ומתרץ כגון‬
‫כר כי המשיח יהיה מלו והנשיא הוא‪ ,‬פלגא דקיםר‬
‫כי נקרא משית כי קדושתו ביותר ועל ‪ p‬נקרא‬
‫משית כי סלגא דקיםר יהיה קדוש והקיסר‬
‫שיהיה עליו הוא קודש קדשים כי כל דבר שנמשה‬
‫הוא קדוש לגמרי‪ ,‬ומפני מעלתו וקדושתו יהיה‬
‫תחתיו אתר כמו סלגא דקיסר פי אין חמי שיהיה‬
‫הוא עצמו למנהיג למעלת קדושתו שנקרא משיח‪,‬‬
‫רק שיהיה תהתיו גשיא והוא יהיה מגהיג רק כי‬
‫המשיה יהיה מנהיג בדברים האלהיים לגמרי‪.‬‬
‫גם יש לפרש כן דוד עבדי נשיא משמע דוד‬
‫הראשמ והדברים עמוקים מאוד‪:‬‬
‫פרק מא‬
‫התבאר לד המעלה העליונה הרמה שורש‬
‫המלד המשי* וכמו ‪ p‬יהיה מעלתו‬
‫כוללת כל המעלו* שיש צדיק שיש לו מעלה‬
‫אחת מיוהדת‪ ,‬כמו שתראה שאברהם ירש מדד‪,‬‬
‫מיוחדת בהתרוממות ובמעלה כמו שהתבאר‬
‫למעל* ויצחק ירש מדד‪ ,‬אלהית הוא חדביקות‬
‫בו יתברר‪ ,‬ויעקב ירש מדת הקדושה האלהיח‬
‫כמו שהתבאר למעלה והמלד המשיח שיגלה‬
‫במהרה בימיגו יהיה לו הבל‪ .‬ועל דבר זה רמזו‬
‫חכמים בסודותם בפרק חלק )‪ (or‬מה שמו‬
‫דבי ד׳ שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי‬
‫יבא שילה דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר‬
‫יהי שמו לעולם לפני שמש ינת שמו דבי רבי‬
‫חנינא אמרי חנינא שמו שנאמר אשר לא אתן‬
‫להם חנינה‪ .‬ויש אומרים מנחם ‪ p‬חזקיהו שמו‬
‫שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ורבנן‬
‫אמרי חיורא דבי דבי שמו שנאמר אכן חליינו‬
‫הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו עוע‬
‫ומוכה אלהיט ומעונ* הנה יש לד לתמר‪ .‬מאד‬
‫איד ר׳ שילא אמר כי שמו שילה כשמו ר׳ חנינא‬
‫גם כן קורא אותו כשמו‪ .‬אבל דבר זה מודה על‬
‫מעלת המשיח אשר כולל הכל ולפיכו הוא אל‬
‫המעין בו ומשיג כו כאשר הוא אתו המעין‪ .‬ודבר‬
‫זה אמרו על המלן* המשיה לפי שהוא כולל מכל‬
‫מעלות כמו שיתבאר‪ ,‬ולכד נדמה למשיג בו כפי‬
‫מה שהו* ואינו דומה לשאר צדיקים אשר יש‬
‫להם שמות פרטיי* ומפני שהוא כולל הבל לכו‬
‫יקרא לו הקורא שם כפי שהוא הקורא כי שם‬
‫הקורא עצמו הוא יותר ראשת אליו לכו תנא‬
‫דבי רבי שילא אמר כי שמו שילד‪ ,‬כשמו‪ ,‬וכן‬
‫דבי ר׳ חנינא אמדי חנינא כשמו‪ .‬ו‪ p‬דבי ר׳‬
‫ינאי אמרי עת שמו תה גם כן כשמו‪ ,‬ולא פליגי‬
‫אלו החכמים כלל דק כי כל אחד אמר שהמשיח‬
‫שיהיה במהרה בימינו יהיה כולל כל המעלות‬
‫ולכד אמר כל אחד שנקרא כשמו‪.‬‬
‫ואמר דבי שילא שילה שמו כי כודאי שם שילה‬
‫מורה על דבר מיוחד ומפני כי המשיח‬
‫כולל לכד אמר שילה שמו‪ .‬ור׳ חנינא אמר הנינא‬
‫שמו‪ .‬ור׳ ינאי אמד ינמ שמו כי בודאי שם ינץ בא‬
‫על דבר מת לכר אמד ינון שמו כי תמשית כולל‬
‫נצח‬
‫קעב‬
‫ישראל‬
‫פרקמב‬
‫הכל‪ .‬ג ם נ ר א ה ל ו מ ר כי ש ם ש י ל ה בא ע ל ש ה ש ״ י‬
‫עוד כולל המשיח מעלה השכלית‪ ,‬ולפיכך רבנן‬
‫לו‬
‫ולכך‬
‫בעלי ה ש כ ל קראו לו חיורא דבי ר ׳ ודבר זה ענין‬
‫ינון‬
‫שמו‬
‫עמוק כי ה צ ר ע ת הוא דבר שנבדל מן העולם הזה‬
‫כלומר‬
‫שיהיה‬
‫נדחה מן מחנה‬
‫הראשון‬
‫מורה‬
‫הכל‬
‫יתן‬
‫אמר‬
‫תחתיו‬
‫שילה‬
‫זה‬
‫ולשון‬
‫הכל‪,‬‬
‫שמו‪,‬‬
‫הוא‬
‫והכל‬
‫יובילו‬
‫ורבי‬
‫ינאי‬
‫לשון‬
‫שי‬
‫אמר‬
‫גדולה‬
‫השם‬
‫ואלו ש ת י ש מ ו ת‬
‫שיהיה הכל ב ר ש ו ת ו ושם ינון מ ו ר ה על הגדולה‬
‫והמעלה‬
‫שהשם‬
‫העליונה‪ .‬ולמאן‬
‫דאמר‬
‫יתברך יהיה מחונן אותו‬
‫מאתו‬
‫חנינא‬
‫במה‬
‫מורה מה‬
‫וזה‬
‫ישראל‬
‫בדד‬
‫שהמצורע‬
‫הוא‬
‫ואין לו ש י י כ ו ת א ל ה ע ו ל ם ולכך כ ת י ב‬
‫ישב‪ .‬ו מ פ נ י כ י ה מ ש י ח ג ״ כ ה ו א נ ב ד ל מ ן‬
‫שמו‬
‫עולם הזה לגמרי לכך קודם שיבא המשיח הוא‬
‫שישאל‬
‫אל‬
‫וכדכתיב שאל ממני ואתנה גוים נחלתך‪.‬‬
‫דומה כמו מצורע שאין לו ש ת ו ף‬
‫ר ק הוא מחולק הימנו‪,‬‬
‫העולם‬
‫וחבור‬
‫כי‬
‫ומפני‬
‫מה‬
‫ויש אומרים מ נ ח ם בן חזקיהו שמו‪ ,‬וביאר ענין‬
‫שהמשיח הוא מחולק מן העולם בשביל כי המשיח‬
‫זה כי ראוי משיח לשם ה ז ה וראוי להיות ש מ ו מ נ ח ם‬
‫יהיה שכלי לגמרי ואלו העולם הזה ה ו א גשמי‪,‬‬
‫ב ן חזקיהו‪ ,‬כ י ה ו א כ א ש ר ח ג י ע ל א ח ד א ב ל ו מ י ת ה‬
‫המשפט המצורע‪ .‬לכך גקרא שמו‬
‫ומקבל‬
‫כאלו‬
‫נחמה‬
‫חוזר‬
‫לחיותו‪ ,‬וכך‬
‫המשיח‬
‫יהיה מ נ ח ם אותם ומשיב נ פ ש ם וכאלו חוזר להם‬
‫חיותם‪.‬‬
‫כי‬
‫בבית רבי היו נ ב ד ל י ם מ ן ע ו ל ם ה ז ה והיו‬
‫ו ק א מ ר ש ה ו א בן חזקיהו‪ ,‬כי אין ס פ ק‬
‫המשיח‬
‫עליהם הצרעת שהוא נבדל ג״כ מן‬
‫הנפש‪,‬‬
‫ולפיכך‬
‫מחזיק א ת י ש ר א ל הוא מ נ ח ם בן חזקיהו‪.‬‬
‫ומביא ה כ ת ו ב ל ר א י ה כי ר ח ק מ מ נ ה מ נ ח ם מ ש י ב‬
‫נפשי‬
‫תיורא דבי רבי כי בבית רבי היו מנוגעים מפגי‬
‫נמשכים אחר השכלי אשר הוא נבדל מעולם הזה‬
‫כי הנחמה הוא מהזיק‬
‫שהוא‬
‫ולכך יש לו‬
‫ו א ל ו ה ד ב ר י ם ב ר ו ר י ם ל ח כ מ י ה א מ ת ואין‬
‫בא‬
‫לכך‬
‫ולכך א מ ר כי המשיח א ש ר הוא שכלי‬
‫הבריות‪,‬‬
‫הוא נבדל‬
‫לגמרי‬
‫לגמרי מ ן העולם הזה‪ ,‬ולכך‬
‫היורא דבי ר׳ ש מ ו והוא ע צ מ ו מ ה ש א מ ר ו ד י ת י ב‬
‫ספק בהם כלל‪ .‬ורבנן א מ ר י חיורא דבי רבי שמו‬
‫בין םובלי הלאים והבן זה מ א ו ד ‪:‬‬
‫פרק מ״ב‬
‫והסוף‬
‫כאשר הוא בסוף ימיו נסתלק ממנו כוחות הגשמי‬
‫כי‬
‫ע ד ש ה ו א אלהי‪ ,‬ו ד ב ר זה ג״כ א צ ל ה ע ו ל ם כי ב ס ו ף‬
‫ה ה ת ח ל ה ב מ ה ש ה י א ה ת ח ל ה אין ב ה ש ל י מ ו ת ש ה ר י‬
‫ימי עולם שאז יהיה ימות המשיח יהיה העוה״ז‬
‫ה ת ב א ר לך פעמים כי‬
‫כבר‬
‫לשלימות יותר‬
‫מסוגל‬
‫התכלית‬
‫מהכל‪,‬‬
‫וזה‬
‫ל א נ ש ל ם עדיין‪ ,‬ר ק הסוף י ש בו ה ש ל מ ה ולכך‬
‫הסוף‬
‫ראוי אל‬
‫השלימות‪.‬‬
‫והגה המתחייב‬
‫מזה‬
‫ולא יהיה האדם‬
‫אלקי‪,‬‬
‫הגשמיים‬
‫רק‬
‫דברים‬
‫רודף‬
‫אלהיים‪.‬‬
‫אחר‬
‫וכן‬
‫הדברים‬
‫בסוף‬
‫ימי‬
‫שיהיה ת כ ל י ת הזמן מן ימי עולם מסוגל לשלימות‪,‬‬
‫העולם יהיה העולם א ח ד לגמרי‪ .‬כ י עיקר סגולת‬
‫וזהו י מ י ה מ ש י ח ש ה ו א ב א ח ר י ת הזמן‪ ,‬ו ד ב ר זה‬
‫הוא האחדות כי על דבר שהוא ש ל ם‬
‫מ ב ו א ר ל מ ע י י ן ב ד ב ר זד‪ -‬ו א ף כ י ב א ר ג ו ל מ ע ל ה כ י‬
‫עוה״ז אין מוכן לישראל ואיך יהיה המשיח בעולם‬
‫הזה שהוא עולם גשמי שכל ענין ה מ ש י ח הוא אלהי‬
‫לא‬
‫גשמי‪ ,‬ואין ד ב ר זה קשיא כי ימות ה מ ש י ח‬
‫ה ם אחד ולכך כל ימי המשיח נקרא סוף העולם‬
‫השלימות‬
‫ש ה ו א א ח ד כ מ ו ש כ ת ו ב )שמות ל״ו( ו י ה י‬
‫נאמר‬
‫המשכן‬
‫מזה‬
‫אחד‪.‬‬
‫ר״ל‬
‫ויהי‬
‫המשכן שלם‪,‬‬
‫שתראה‬
‫שכל שלם הוא אחד והאחד הוא שלם כי‬
‫הדבר‬
‫שאינו‬
‫שלימות‪,‬‬
‫אחד‬
‫רק‬
‫מ ח ו ל ק לא‪,‬‬
‫יפול עליו‬
‫והפך זה ג״כ ה ד ב ר שאינו ש ל ם איגו‬
‫וסוף העולם הוא מוכן שיהיה אלהי וכמו האדם‬
‫אחד שהרי הוא חלק בלבד ואם דבר זה הוא חלק‬
‫ימיו אינו אלהי‪ ,‬א ב ל‬
‫ע ו ד ח ל ק ואין כ א ן אחדות‪ .‬ו ה ת ב א ר ל ך כי‬
‫הזה‬
‫כאשר‬
‫הוא‬
‫בעיקר‬
‫יש‬
‫נצה‬
‫טרק מג‬
‫ימי המשיה שאז יהיה העולם כשלימות כאשר‬
‫כל טוף הוא ממוגל אל השלימו* מתחייב שיהיה‬
‫העולם אחד שאם לא היה העולם אחד לא היה‬
‫מ שלימות‪:‬‬
‫ודבר מבואר תוא בפרק אלו עוברת )פסחים נ׳‬
‫ע״א( וחית ת׳ למלד על כל תארץ ביום‬
‫ההוא יתית ת׳ אתר ושמו אתר‪ .‬וכי עד האידנא‬
‫לאו אתר אמר ר׳ אתא כר חניגא אמר ר׳ אמי‬
‫לא כעוה״ז עוה״ב עות״ז על שמועות טומת‬
‫אומר ברוד הטוב והמטיב ועל שמועות רעות‬
‫אומר ברוד דיין האמת אבל לעוה״ב כלו הטוב‬
‫והמטיב ושמו אחד וכי עד האידנא לאו אהד‬
‫אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזח עוה״ב‬
‫עולם הזה נכתב ביו״ד ח״א ונקרא באל״ף דל״ת‬
‫עולם הבא נכתב מו״ד ה״א ונקרא ביו״ד ה״א‬
‫ע״כ‪ .‬וביאר זה כי מה שכתב והיד‪ .‬ביום ההוא‬
‫יהיה ה׳ אחד וגר‪ .‬אין זד‪ .‬ח״ו מצד עצמו כי‬
‫הוא יתברר מצד עצמו הוא אחד לעולם‪ .‬אבל‬
‫הענין הוא מצד המקבלים כי הנמצאים בעולם‬
‫הזה מקבלים מהש״י פעולה לטובה ופעולה‬
‫לרע* אם שהוא יתברד אחד הפעולות הבאות‬
‫מאתו מחולקו* וכן מה שמקבלים הנמצאים אינו‬
‫מאמתת שמו יתברר שאין חעולם גווןןנ באמתת‬
‫שמו יתברר במו שהתבאר‪ .‬מ השם המיוחד חוא‬
‫נבדל מכל הנמצאים בעולם הזה שהם גשמיים‪ .‬ואף‬
‫כי הוא נכתב בשם הדה לא נקרא כד כי הכתיבה‬
‫הוא מורה על אמיתת עצמו‪ .‬אבל הקריאה הוא‬
‫אל האדם והכתיבה נבדל מן האדם ובעולם הזה‬
‫אשד האדם הוא גשמי המרי ויש מפד מבדיל‬
‫בין הש״י ובת האדם‪ .‬לכד בעוה״ז הקריאה בטני‬
‫עצמו כשם אדי‪ .‬כי העבד הוא נבדל מן האדת‬
‫ואין לו שתוף עמו לכד בעולם הזה נקרא כשם‬
‫אד‪ /‬אבל לעולם הבא שלא יהיה האדם חמדי‬
‫וגשמי כמו שהוא בעוה״ז‪ ,‬רק יהיה האדם‬
‫במדריגה המלאכים המסולקים מן הגשמיות‪,‬‬
‫יהיר‪ .‬נקרא ג״כ בשם בן די‪ .‬כי כבר התבאר כי‬
‫יש שתי מזינות שיש לעלול עם העל* הבחינה‬
‫האחת כי במה שהעלול הוא מן העלה יש כאן‬
‫צירוף העלה אל העלול כמו צירוף בן אל האב‪,‬‬
‫ובבחינה זאת יש כאן צירוף גמור‪ .‬הבחינה‬
‫ישראל‬
‫קעג‬
‫השניה כי במה שזח עלה חח עלול העלול הוא‬
‫נבדל מן העלח כמו העבד שהוא נבדל מ! האדון‪,‬‬
‫ולפיכן־ בעולם הזה הש״י נמצא אל עולמו כמו‬
‫האדון אל העבד‪ ,‬ולבד אף כי הוא יחברו נכתב‬
‫כשם מיותר נקרא אל תאדם בשם אז״ בשם‬
‫אדון כי הוא יתבדו נבדל מן עולמו במת‪ .‬אבל‬
‫לעתיד יהיה כאן הבתינת תשנית שהוא יתבדו‬
‫יש לו צירוף ותבור אל העולם והוא תבתינת‬
‫שיש בד‪ .‬צירוף ותבור אל העול* ולבר נכתב‬
‫בשם המיותר ונקרא בשם המיוחד חת יחיה‬
‫לעולם הבא‪:‬‬
‫ובספרי )ואתחנן( שמע ישראל ה׳ אלהינו‬
‫על כל באי עולם חזה ה׳ אחד בעולם‬
‫הבא עד כאן‪ .‬וביאר ענין דהוי לכתוב שמע‬
‫ישראל ה׳ אלהינו אחד׳ אלא שיש ב׳ מזינות‬
‫מ יתברר כמה שהוא אלתי כל הנמצאים׳ הכהינה‬
‫הזאת הוא מצד תעלול ותרי תעלול אינו אתר‪,‬‬
‫אבל לעתיד יהיר‪ .‬תתבור תזת מצד תעלה יתבדר‬
‫לבד לא היה מצורף הש״י אל עולמו רק מצד‬
‫שהוא אחד לא מצד העלול כי העלול אינו אהד‪.‬‬
‫תה מה שאמר ה׳ אלהינו בעוה״ז ה׳ אחד לעולם‬
‫הבא‪ .‬והנה עצם המשיח שהוא יהיה המאחד הכל‬
‫ומשלים הכל עד שיהיה העולם אחד ולכד אמרו‬
‫חי אחד לעוד‪.‬״* ומזת עצמו תתחייב בטול‬
‫מלכות רביעית מן חעולמ שכל דבר שתוא יוצא‬
‫מן האחדות יהיה מםולק עד שהעולם יהיה אתד‬
‫בלתי מהולק כלל‪ .‬ואשר הוא מתנגד אל זה הוא‬
‫כה אדום שזאת המלכות הוא תתגגדות אל‬
‫חאתדות‪:‬‬
‫ובערבי פםתים )קי״ח ן״ב( א״ר תייא בר‬
‫אבא א״ד יותגן גער תית קנה שכל‬
‫מעשה גכתבין בקולמום אתר עדת אבירים בעגלי‬
‫עמיט כשחטאו אבירים בעגלים שאין לתם‬
‫בעלימ מתרפט ברצי כטף שפושטים ידיתם לקבל‬
‫ממת ואינם עושים רצת כעלים מזר עמים קרמת‬
‫יחפצו מי גרם לחם לישראל שיתפזרו בת‬
‫האומות קרבות שהיו חפצים כחם‪ .‬ככר התבאר‬
‫למעל* כי ג׳ מלמות מן האומות הם נמשכים‬
‫במה אל ישראל אף בעוה״ז וכמו שגתבאר‬
‫במדרש‪ ,‬אבל מלמת רביעית היא מתגגד להם‪.‬‬
‫בצח‬
‫קעד‬
‫ולכך‬
‫פרקמב‬
‫לימות ה מ ש י ח יהיו‬
‫נמשכים‬
‫מלכות‬
‫אחר‬
‫ישראל‬
‫שלש מלכיות לגמרי‬
‫אבל‬
‫ישראל‬
‫ובפי‬
‫במלכות‬
‫א ל ו ט ר פ ו ת )חולין ס״ג ע״א( ר ח ם ז ה ש ר ק ר ק‬
‫נקרא‬
‫ולמה‬
‫רחם‬
‫שמו‬
‫יוחנן כיון‬
‫א״ר‬
‫ר ב י ע י ת אין ה ת א ח ד ו ת עם ישראל‪ .‬ועל זה א מ ר‬
‫ש ב א ה ר ח ם בא רחמים לעולם‪ .‬א מ ר רב ביבי בר‬
‫בו׳ פי׳ ג ע ר ח י ה ו מ מ י ל א ת ק נ ה עדה‪ ,‬כי‬
‫אביי והוא דיתיב אמידי ועביד ש ר ק ר ק וגמירי דאי‬
‫א״א שיהיה למלכות זה ה ת א ח ד ו ת ע ם זרע יעקב‬
‫יתיב על ארעא ושריק אתי משיח ש נ א מ ר אשרקה‬
‫ו ת ב י ן זה‪ .‬ו ל כ ך א ם ת ג ע ר ח י ת ק נ ה ו ת ה י ה מ ר ח י ק‬
‫להם ואקבצם א״ל רבי יודא בר שימי למר בר‬
‫א ו ת ה ‪ ,‬מ מ י ל א ת ה י ה מ ק ר ב ע ד ה ה ם י ש ר א ל כי‬
‫ושריך ואתי‬
‫גער‬
‫א״א שיהיה‬
‫מלכות‬
‫והא ההוא דיתיב בי‬
‫עם‬
‫י ש ר א ל ‪ .‬ו ק ר א א ו ת ה ח י ה ס ת ם ‪ ,‬כ י כ ל ג׳ מ ל כ י ו ת‬
‫ויש בני א ד ם נותנים פירושים שונים ל מ א מ ר הזה‬
‫יש להם שם מיוחד שהרי קרא הא׳‬
‫בדברים‬
‫הראשונות‬
‫הצטרפות‬
‫הרביעית‬
‫איהי‬
‫ברכא‬
‫גלגלא פסיקיה למחיה א״ל ההוא ביידא הוה ע״כ‬
‫והמה‬
‫בכתובים‬
‫אינם‬
‫להאריך‬
‫ואין‬
‫ארי ש נ י ה ד ו ב ש ל י ש י ת נ ש ר ואלו חיה ר ב י ע י ת‬
‫שאין בהם ממש‪ .‬אבל המאמר הזה הוא כפשוטו‪,‬‬
‫אחרי בלבד‪ ,‬ולכך א מ ר‬
‫ובאו ל פ ר ש ב מ א מ ר הזה כי ל ע ת י ד לימות ה מ ש י ח‬
‫תגער‬
‫נמצאים‬
‫וארו‬
‫אמר‬
‫עזה‬
‫חויא‬
‫שכאשר‬
‫ש ד ב ר ז ה ת ו ל ה בזה‪,‬‬
‫נמר‬
‫חיה‬
‫חיה‬
‫זאת שהיא הפך ישראל ממילא תקנה עדה‬
‫והוא‬
‫לשון נופל על לשון‬
‫בדרך הנבואה‪ ,‬לכך‬
‫אמר‬
‫שהיא בין‬
‫עדת‬
‫גער‬
‫ישראל‪.‬‬
‫חיה‬
‫הקנים‬
‫ותקנה‬
‫ומה שקרא הכתוב מלכות רביעית סתם‬
‫יהיה‬
‫העולם‬
‫שמסוגלים‬
‫אחד‬
‫לגמרי‪,‬‬
‫לדבר אחד‪.‬‬
‫מיוחדים‬
‫ויותר‬
‫העופות בעבור‬
‫השמים‬
‫ויש‬
‫מיני‬
‫מכל‬
‫שהם‬
‫זה‬
‫גקראים‬
‫הם‬
‫עוף‬
‫והם מסוגלים לאיזה דברים כמו שידוע‬
‫ה ע ו פ ו ת ‪ ,‬ו ג ב י ר ב ע י ל ש )גטין מ ״ ה ע״א(‬
‫מצפצופי‬
‫ח י ה כי ה א ר י ו ה ד ו ב נקראו חיה‪ ,‬ו מ פ נ י כ י ב כ ח‬
‫ד ק א מ ר היונה עילש ברה ודבר זה מבואר ב כ מ ה‬
‫נקרא‬
‫באכזריות כמו‬
‫רביעית כח ארי‬
‫מלכות‬
‫בשם חיה סתם‪.‬‬
‫בקולמס‬
‫ואמר‬
‫וכח‬
‫שכל‬
‫דוב‬
‫לכך‬
‫נכתבים‬
‫מעשה‬
‫מקומות‪.‬‬
‫עופות‬
‫ויש מין‬
‫שהם‬
‫העורב‪ ,‬ויש בחסידות כ מ ו החסידה ש ע ו ש ה חסידות‬
‫אחד‪ ,‬פי׳ ש כ ל המלכיות יש בהם קצת‬
‫עם חברותיה‪ .‬ויש ברחמים כמו ע ו ף ש נ ק ר א רחם‬
‫למעלה‬
‫ולפיכך נקרא רחם על ש ם הרחמים‪ .‬ולא פירשו‬
‫והדברים ברורים‪ .‬ואמר ק ר ב ו ת שהיו ה פ צ י ם בהם‬
‫ש מ ר ח ם על חבירו‪ ,‬ש ל א נ ק ר א ר ק רחום‬
‫דבר‬
‫טוב‬
‫גורם‬
‫והטעם הוא‬
‫זה‬
‫הדברים‬
‫שהם‬
‫הפכים‬
‫חכמים‬
‫זה‬
‫בשורק והוא פעול‪ ,‬ולא נקרא ר ח ם ה ח י ת בצירי‬
‫ל ז ה כ מ ו א ש ו מ י ם ל א י ת ח ב ר ו ב י ח ד ‪ ,‬ו א ם היו‬
‫בשורק‬
‫מרחיקים‬
‫כי‬
‫כל‬
‫כמו‬
‫שהתבאר‬
‫שמשמע‬
‫אחרים‬
‫על‬
‫אבל‬
‫רחום‬
‫החית‬
‫א ו ת ם לא היו מ ת פ ז ר י ם בין העכומ״ז‬
‫אינו מ ש מ ע רק הרחמנות בעצמו והוא מורה על‬
‫ולא היו באים בהם כי לא יתחברו ש נ י הפכים‪,‬‬
‫ש ב א ל ע ו ל ם ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א מ ר ו כיון ש ב א‬
‫אבל‬
‫בשביל‬
‫התפזרו‬
‫המעיד‬
‫בהם‬
‫אליהם‬
‫הרחם‬
‫ב י נ י ה ם ו ד ב ר זה נ ת ב א ר ל מ ע ל ה ‪ .‬ו ה ו א‬
‫דיתיב‬
‫אמידי‬
‫על‬
‫הקירוב‬
‫דברינו‬
‫ידיהם‬
‫שהתבארו‬
‫שרקרק‪,‬‬
‫והארכנו‬
‫שפושטים‬
‫ק ר ש וכן ה ם כ ת י ב ת קשר‪ ,‬וזה מ ו ר ה ע ל ר ח מ נ ו ת‬
‫ל ק ב ל ובו׳ כ י מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת א ף כ י י ש‬
‫כ י כ ל ר ח מ נ ו ת כ א ש ר ל ב ו ק ש ו ר ה בו‪ ,‬ו ל כ ך כ ת י ב‬
‫וכל‬
‫בו‬
‫גליותינו‪.‬‬
‫למעלה‬
‫ועבד‬
‫דוקא‬
‫שרק שרק‬
‫מפני כי אותיות שרק מחוברים וקשורים יחדיו‬
‫מאוד מענין‬
‫לה כח‬
‫שהיה‬
‫לישראל‬
‫הרחמנות‬
‫בא‬
‫רחמים לעולם‪.‬‬
‫והיינו כ מ ו‬
‫שמפרש‬
‫ואמר‬
‫גדול מ א ו ד הוא חסר ואינו‬
‫שלם‬
‫כרחם‬
‫אב‬
‫בנים‬
‫על‬
‫מפני‬
‫שנפשו‬
‫קשורה‬
‫ח ס ר מ ק ב ל ואינו ש ב ע ואלו ה י ה ש ב ע ה י ה עושה‬
‫כדכתיב‬
‫ר צ ו ן ב ע ל י ם כ י ה י ה ש ב ע רצון‪ .‬א ב ל מ פ נ י ש א י ן‬
‫אותיות‬
‫לו ש ב י ע ה אין לו רצון ולפיכך אינה עושה רצון‬
‫כי א ם ב ת ח ל ה ה ם ק ש ר י ם ואח״כ מ ת פ ר ד י ם ‪ ,‬ר ק‬
‫בעלים‪ ,‬והבן הדברים אשר אמרנו לך פה ונתבאר‬
‫כאשר‬
‫לך במופת אמיתי שאין ספק ביאת גואלנו בסוף‬
‫לעולם‬
‫ו ת כ ל י ת ע ד ש י ה י ה ה כ ל כ מ ו ש מ ח ו י ב מ צ ד העייה‬
‫שהוא‬
‫שהוא א ח ד ‪:‬‬
‫ונפשו‬
‫קשורה בנפשו‪ .‬ודוקא אלו ג׳‬
‫אחרונות ולא ראשונות‪ ,‬כי אין זה ק ש ר‬
‫נשאר‬
‫הקשר‪.‬‬
‫ולא היה‬
‫אותו שהוא אהרון הוא‬
‫בהם התיו‪,‬‬
‫לעצמו‬
‫כי‬
‫בעבור‬
‫בסוף והסוף הוא נבדל מהכל באשר הוא‬
‫סוף ואינו מ ק ו ב ץ ע ם האחרים‪ ,‬ו ד ב ר זה ידוע‪.‬‬
‫נצח‬
‫פרק מג‬
‫והאותיות הם למפרע‪ ,‬כי זה ענין הליכתם‬
‫לאתדות ולקבוץ כי אם היה קרש הנה‬
‫בענץ זה הקו״ף פוגה אל השי״ן אבל אץ השי״ן‬
‫פונה אל הקו״ף וזה אינו קשור וחבור יחד‪ ,‬דק אם‬
‫הקו״ף מתחבר אל השי״ן והשי״ן מתחבר אל‬
‫הקו״ף‪ ,‬והנה באותיות שרק השי״ן הולך אחר‬
‫הקו״ף ובאלפא ביתא הקו״ף הולך אחר השי״ן‬
‫ובשביל זה יש כאן חבור שי״ן בקו״ף וחבור‬
‫קו״ף בשי״ן וזהו חבור וקשור גמור‪ ,‬ועוד יתבאר‬
‫בסמוך עגץ זה כי שרק הוא חבור דוקא‪ .‬ומפגי‬
‫כי כאשד דבר אהד מסגל לדבר מה כאשר יבא‬
‫לעולם דבר שהוא מסוגל אליו הוא מתעורר אל‬
‫זה בקול‪ ,‬והפך זה כאשר דבר בא לעולם שהוא‬
‫הפך להם הם עצבים ודוממים‪ ,‬ומפגי כי העוף‬
‫הזה הוא מתייחם לרחמים שנקרא דהס לכך‬
‫כאשר רחמים באים לעולם אז מתעורר בקול‬
‫שהוא קול שמחד• ועכיד שרק שרק‪ ,‬מסעם אשר‬
‫התבאר למעלה כי שרק דוקא חוא חבור גמור‬
‫כי יש כאן חבור שי״ן בקו״ף וקו״ף בשי״ן‪ .‬ועוד‬
‫כי שרק מלשץ שורק שהוא שורק את פיו וכאשר‬
‫שורק פיו מקבץ השפתים יהד‪ ,‬ולכד גקרא‬
‫השורק קבוץ שפתיים והקבוץ הזה מורה על‬
‫רחמים‪ ,‬והרי האוהב שהוא קשור בחבירו גקרא‬
‫רחמוהי בי כל חבור הוא רחום‪ ,‬וכאשר באים‬
‫רהמים מלמעלה לעולם מפגי כי הש״י מתחבר‬
‫לחחתוגים ומרחם עליהם ולכך העוף הזה שגקרא‬
‫רחם עבוד שדקדק המודח על חבור‪ .‬וזחו דוקא‬
‫כאשר יתיב על מידי לא כאשד הוא סורח‬
‫מלמעלה באויד שאין כאן חבור‪ ,‬רק כאשר‬
‫הרחמים למטה לא כאשר החבור הוא למעלה‬
‫באויר שאין כאן חבור למט* וכאשר יתיב על‬
‫ישראל‬
‫‪m‬‬
‫ארעא ועביד שדקדק געשו עליונים חבור‬
‫לתחתונים חבור אחד לגמרי והרחמים ‪ an‬בארץ‬
‫כאשר יש כאן חבור מן העליונים בתחתונים‬
‫ולפיכך אתי משיח‪ .‬אכל כאשר לא יתיב אארעא‬
‫רק דיתיב על מידי אף על גב שהרחמים באים‬
‫לעולם איגם בארץ לגמרי‪ ,‬ולכך לא יתיב‬
‫אארעא ועכיד שרק‪ ,‬אכל כאשר יתיב אארעא אז‬
‫הרחמים בארץ והדיבוק והחיבור נמצא בארץ‬
‫לגמרי ‪ pm‬זר*‬
‫וקאמר דהוה יתיב ביני כרבא ועביד שדקדק‬
‫ואתי גללא וטטקיח לרישא‪ ,‬וביאר‬
‫זה אע״ג שיש דברים סגולים בב״ת אין להביא‬
‫ראיה מזה‪ ,‬שאץ הסגולה כעצם עד שלא תמצא‬
‫רק כך כי לפעמים לא תמצא הסגולה וכאשר‬
‫היה משגה בסגולה הזאת שראויה לו היה נדחה‪,‬‬
‫ולפיכך קאמר דאתא גללא ואפםקיה לרישא הוא‬
‫הביטול אשד הגיע לו‪ .‬והמקשה היה סובר כי‬
‫מה שישב על הארץ ועביד שדקדק לבד גפל‬
‫גללא ופמקא למוחי* כי ישיבתו על הארץ הוא‬
‫שיגוי אליו לכך אתא גללא ואטמקיה לרישא‬
‫בשביל השנוי שלא היה נמשך אחד מה שהוא‬
‫ממוגל אליו‪ ,‬ומ״מ קשה שהדי לא אתא משיח‬
‫כדאמדת דהיבי דיתיב אארעיה אתי משיח‪ .‬ומתרץ‬
‫ההוא שקרא הוד* פי׳ שלפעמים יש בשום בריאה‬
‫תכונה משונה ובשביל אותה תבונה משגה‬
‫ומשקר‪ .‬בלל הדבר הזה העוף הזה מסוגל לרתמים‬
‫ולפיכך עביר שדקדק כמו שהתבאר למעלה‪,‬‬
‫אבל יתיב על מידי מפני שאץ הרהמימ לגמרי‬
‫בארץ לא אתי משיח רק כאשר יושב על הארץ‬
‫ועביד שדקדק הנה הרחמים שבאים מלמעלה הם‬
‫בארץ לגמרי ואז יבא משיה במהרה בימינו אמן‪:‬‬
‫פרק מג‬
‫התבאר לך כי בזמן מלך המשיח יהיה העולמ בכח עוד‪ ,‬כי כאשר חדבד חוא עדיין בכדו חוא‬
‫מעלימות כמו שבארגו לך הרבה חמר השלימו* ולטיכך כאשד יהיה העולם‬
‫מאוד‪ .‬וכל דבר שהוא כשלימות הוא בטעל ואיגו כשלימות כמו שהוא לימות המשיח שיהיה העולם‬
‫נצח‬
‫קעו‬
‫כשלימות‬
‫נקרא‬
‫וזה‬
‫ישראל‬
‫פרק מג‬
‫בפעל‬
‫א ל ה ש ״ י ש מ מ נ ו ה ה ש ל מ ה ‪ .‬ויחזקיה אע׳׳ג ש ה י ה‬
‫הוא‬
‫שהעולם‬
‫ה ש ל י מ ו ת ‪ ,‬וזהו ע נ י ן מ ד ר י ג ת ה ע ו ל ם ש י ה י ה ל ע ת י ד‬
‫אמר‬
‫לימות המשיח‪:‬‬
‫ובפרק‬
‫חלק ל מ ר ב ה ה מ ש ר ה ולשלום אין קץ‬
‫שמעון‬
‫מוציא השירה א ל הפעל‪ ,‬ולכך אין ראוי‬
‫אמר ר׳ תנחום דרש ר׳‬
‫בר קפרא בציפורי מפני מ ה כל מ״ם ש ב א מ צ ע‬
‫חזקיה‬
‫ש י ה י ה מ ש י ח כי אין ה מ ש י ח ר ק‬
‫יהיה‬
‫שהכל‬
‫פ ת ו ח ה וזה ס ת ו מ ה ב ק ש ה ק ב ״ ה ל ע ש ו ת‬
‫בפעל‬
‫מדת‬
‫מורה‬
‫אמרנו‬
‫וסנחריב‬
‫ומגוג‬
‫גוג‬
‫אמרה‬
‫הדין לפני הקב״ה רבש״ע ומה דוד מלך ישראל‬
‫כ מ ה שירות ותשבחות לפניך לא עשית‬
‫אותו מ ש י ח חזקיה ש ע ש י ת לו כל הנימים הללו‬
‫ולא‬
‫ולכך‬
‫השלימות‪ ,‬ומפני שלא אמר יחזקיה שירה‬
‫משיח‬
‫שאמר‬
‫צדיק‬
‫שלימתו בפעל׳‬
‫ה ז ה מ צ ד כ י ה א ד ם ש נ ו ת ן ה ש י ר ה הו־א ב פ ע ל ג ״ כ‬
‫וגו׳‬
‫התיבה‬
‫לא‬
‫היה‬
‫ולכך‬
‫לא‬
‫שירה‪ .‬כי ה ש י ר ה ש ה ו א מ ו צ י א א ל ה פ ע ל ה ש י ר‬
‫שאינו בפעל תשלימות‪ ,‬כי‬
‫שאין הצדיקים כלם הם במעלה‬
‫לפעמים‬
‫מ״מ‬
‫כבר‬
‫כי‬
‫אחת‪,‬‬
‫יש‬
‫לאחד מ ע ל ה עליונה כמו שהיה ליחזקיה‬
‫א פ ש ר שיהיה חסרון ב מ ע ל ת ו במה‪ ,‬ו מ צ ד‬
‫אמר לפניך שירה ת ע ש ה אותו משיח מיד‬
‫אשר מ ע ל ת ו אינו כ ש ל י מ ו ת ה ו א בכה ב ל ב ד ואינו‬
‫פתחה הארץ ואמרה רבש״ע אני אומר לפניך שירה‬
‫בפעל‬
‫מ צ ד החסרון‪ ,‬וחזקיה לא היה לו ה מ ע ל ה‬
‫ת ח ת צדיק זה ועשהו משיח פ ת ח ה ואמרה ש י ר ה‬
‫זאת שיהיה בפעל ולכך לא א מ ר ש י ר ה ומפני כך‬
‫לפניו שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו לצדיק‬
‫על‬
‫של למרבה המשרה סתומה‬
‫המ״ם‬
‫להעיד‬
‫וגו׳ א מ ר ש ר העולם לפני ה ק ב ״ ה ע ש ה צביונו‬
‫מ ע ל ת חזקיח כ י כח ש ל ו ס ת ו ם ואינו נ מ צ א ב פ ע ל‬
‫ל צ ד י ק ז ה י צ א ת ב ת ק ו ל ו א מ ר ה ר ז י ל י רזי א מ ר‬
‫השלימות‪,‬‬
‫לשירה‪,‬‬
‫נביא אוי לי ע ד מ ת י יצאת ב ת קול ואמרה ע ד‬
‫ומפני כך אינו ג״כ מוכן להיות משיח ש ע ל ידו‬
‫ו ב ש ב י ל זה ל א‬
‫מוכן‬
‫היה‬
‫ב ו ג ד י ם ב ג ד ו ו כ ב ג ד ב ו ג ד י ם ב ג ד ו ו א מ ר ר ב א ואי‬
‫הכל‬
‫כשלימות בפעל‪ .‬ולכך‬
‫ת י מ א א ״ ר י צ ח ק ע ד ד א ת י בזוזי ובזוזי ד ב ז ו ז י ע״כ‪.‬‬
‫אצל‬
‫דוד כולם לשון נקיבה‪ ,‬ואף שירות מ ש ה‬
‫דברים‬
‫שירה‬
‫א ל ו ק ש י ם להבין‪ ,‬ד ב ש ב י ל‬
‫אמר‬
‫שלא‬
‫יחזקיה לא יעשה אותו משיח ד מ ה ענין‬
‫שירה‬
‫למשיח‪,‬‬
‫שירה‬
‫בשבילו‪ .‬ד ע‬
‫להיות‬
‫משיח מפני שבא‬
‫ענין‬
‫ועוד ד מ ה‬
‫שהיה‬
‫שאמרה‬
‫לחזקיה‬
‫ענין שראוי‬
‫אבל‬
‫ל ע ת י ד נ א מ ר )תהלים קצ״‪ 0‬ש י ר ו ל ה ׳ ש י ר‬
‫חדש‪,‬‬
‫כי הזכר הוא יותר ב מ ע ל ת השלימות מ ן‬
‫הנקיבה‬
‫הנקיבה‪.‬‬
‫והוא יותר ב פ ע ל מ ן‬
‫ומכ״ש‬
‫שהיה‬
‫שלא אמר יהזקיהו כלל שירה‪ ,‬שאין ראוי שיהיה‬
‫מ ב ל ב ל כל האומות ומביאם על יחזקיה ל מ ל ח מ ה‬
‫כמו‬
‫שלעתיד שיהיה‬
‫ויביאם‬
‫העכומ׳׳ז‬
‫גוג‬
‫סנחרב‬
‫כתיב‬
‫ה ז א ת )שמות ט״ו(‬
‫בלשון נקיבה‬
‫על ידו העולם בפעל השלימות כמו שיהיה לימות‬
‫על‬
‫עליו‬
‫הארץ‬
‫השירה‬
‫השירות‬
‫אשר‬
‫הם‬
‫ומגוג‬
‫המלך‬
‫מבלבל‬
‫כל‬
‫ה מ ש י ח ‪ .‬ואין ה פ י ׳ ש ל א ר צ ה ל ו מ ר ש י ר ה ‪ ,‬ש א י ן‬
‫ואין‬
‫ענין‬
‫שאין‬
‫המשיח‪,‬‬
‫דור‬
‫יודעים‬
‫הדבר‬
‫כך רק היו באותו‬
‫ל ו מ ר ש י ר ה מ ט ע ם א ש ר ה ת ב א ר בו‪ ,‬כ י‬
‫משיח רק שיהיה מבטל כה האומות אחרי שהם‬
‫ראוים‬
‫יבואו עליו ל ב ט ל אותו‪ ,‬ולפיכך ראוי שיהיה נ ע ש ה‬
‫אין ראוי שיהיה העולם כ ש ל י מ ו ת ובפעל על ידי‬
‫יחזקיה‬
‫משיח‪ .‬וכאשר נעשה לו הנס היה ראוי‬
‫יחזקיהו‪.‬‬
‫שיאמר‬
‫שירה‪.‬‬
‫כי‬
‫וכן הא‬
‫אתה‬
‫אומר‬
‫שיאמר‬
‫יחזקיה שירה‪ ,‬כי הנס הוא‬
‫הנהגת‬
‫ה ע ו ל ם ש ל א ב ט ב ע ‪ ,‬וזהו ש ל י מ ת ה ע ו ל ם‬
‫ו י א מ ר י ת ר ו ב ר ו ך ה ׳ א ש ר ה צ י ל וגו׳ ת נ א מ ש ו ם‬
‫כאשר הוא יוצא מן ה ט ב ע ונוהג בהנהגה בלתי‬
‫ר׳ פפייס גנאי ל מ ש ה רבינו ש ל א א מ ר ברוך ע ד‬
‫ה ג מ ו ר אז‬
‫ש ב א י ת ר ו ו א מ ר ברוך ע״כ‪ .‬ואין הפי׳ ש ל א היו‬
‫נותן שירה ושבח למי שממנו השלימות‪ .‬והפך זה‬
‫שאין‬
‫טבעי‪,‬‬
‫והאדם‬
‫הוא האבל‬
‫כאשר הוא‬
‫שהגיע‬
‫לו‬
‫כשלימות‬
‫ההפך‬
‫מורה‬
‫ואל״כ‬
‫דבר‬
‫קטן‬
‫הוא‬
‫שהוא‬
‫רוצים‬
‫דאמר שם כיוצא‬
‫בדבר‬
‫לומר ברוך‪ ,‬כי הפי׳ הוא ש י ד ע ו‬
‫ההעדר‬
‫ראוי לומר ברוך‪ ,‬כי לשון ב ר כ ה ה ו א ע ל ה ב ר כ ה‬
‫פיו‪,‬‬
‫שהעולם מ ק ב ל ולא היו הם דבקים ב מ ד ת הברכה‬
‫א ב ל כ א ש ר ה י א כ ש ל י מ ו ת ו ה ו א ב פ ע ל ה ג מ ו ר אז‬
‫ש ה ר י אין כאן ב ר כ ה ל ה ם רק היציאה מ ס ב ל ו ת ם‬
‫ג״כ ה ד ב ר אל ה פ ע ל ונותן שירה ושבח‬
‫ואין זה ת ו ס פ ו ת ב ר כ ה ל ה ם כ ל ל ו ל פ י כ ך ל א א מ ר ו‬
‫והמיתה‪ ,‬הוא יושב ודומם ולא יפתח‬
‫מוציא‬
‫את‬
‫סרק מג‬
‫ברוך‪ .‬אבל יתרו שלא היה בצרה והיה אוהב את‬
‫ישראל ובא אליהם לתיומ אתם ונתוםף יתרו על‬
‫ישראל היה זה נחשב ברכה‪ ,‬ולפיכן־ אמר יתרו‬
‫ברוך ת׳ אשד הציל אתכם וגר‪ .‬אבל למשה‬
‫וישראל שהיו במצרים בסבלות קשת ולא היה‬
‫כאן תוספות ברכה‪ .‬לא היה אפשר לומר ברוך‪.‬‬
‫\ב\ מה שלא אמדו שירה יתזקיהו וסייעתו שלא‬
‫היה מעלה זאת ליתזקיתו‪ .‬ואין להקשות א״כ מה‬
‫גנאי היה למש* כיון שלא היה ראוי להם לומר‬
‫ברחי‪ .‬מ״מ נהשכ זה קצת גנאי שלא נמצא מדד‪.‬‬
‫זאת אצלם‪ ,‬ודבר זה ענת נפלא כאשר תבין‪.‬‬
‫ואז אמרה חארץ מה תעכב שלא יהיה יהזקיהו‬
‫משיח מפני שלא אמר שירה שזה מורה שאין‬
‫שלימתו בפעל‪ .‬הנה אני אומר שידה בשביל‬
‫הצדיק‪ ,‬וזה כי האדם מצד שיש לו נשמה מן‬
‫העליונים את שלימתו בפעל מה שראוי לה‪ ,‬אבל‬
‫הארץ היא מן התחתונים ושלימת הארץ כאשר‬
‫יש צדיק בארץ כמו יחזקיהו שעשה הקב״ה לו‬
‫נם‪ ,‬אמרה הארץ שהיא תאמר שירח בשביל‬
‫הצדיק‪ .‬כי בודאי כאשר אין צדיק בארץ אין‬
‫הארץ ג״כ כשלימות כי האיץ נתן למי אדם‪,‬‬
‫וכאשר מ י אדם שעליה הם הסרים אין הארץ‬
‫בפעל השלימות‪ ,‬אבל יחזקיהו שהוא צדיק ועשה‬
‫לו הקב״ה נם ועל כל פגים מצד מה היה בשלימ׳‪,‬‬
‫ולבך הארץ שהוא מן התחתונים ושלימ׳‬
‫התחתונים את צדיד כ״כ לכד אמרה הארץ שהיא‬
‫תאמר שידה בשביל יהזקיהו‪ .‬אע״ג בי יחזקיהו‬
‫עצמו מצד שהאדם גשמתו מן העליוגים לא היה‬
‫כשלימות‪ ,‬ומצד הזה את כאן שירה‪ .‬מכל מקום‬
‫השירה היא מן הארץ שהוא מן התחתונים‪,‬‬
‫והאדם גברא ג״כ מן התתתונים והוא על הארץ‪,‬‬
‫ומצד זה יש כאן שיר* ואמר שר העולם‪ ,‬שלפי‬
‫סדר העולם ראוי שיהיה געשה יחזקמע משית‪.‬‬
‫ויצאת בת קול ‪ •wan‬רזי לי רד לי׳ שאת הדבר‬
‫ישראל‬
‫קעז‬
‫כך רק שמדדיגת המשיח הוא נסתר ונעלם מז‬
‫עוה״ז‪ ,‬ולכן דד לי רזי לי וכר‪ .‬וקאמר עי מ ת ו‬
‫מחי ומוזי ימוד‪ .‬ופי* יבוזו מלכות בבל את‬
‫ישראל‪ .‬ומלמוו פרם ימו את ככל ומלכות יון‬
‫יכהו את מלכות פיס ומלכות איום יבוזו את‬
‫מלמת יון ואז כמלכות אדום יבא המשיח‪:‬‬
‫והתבאר לד מ ענק המשיח שיחות העולם‬
‫כשלימות ובפרק חלק אמר דכ‬
‫לא אברא עלמא אלא לדוד ושמואל אמר‬
‫למשה ור׳ יוחנן אמר למשיח ע״כ‪ .‬ובמר‬
‫מחלוקתם‪ ,‬מ התחלת הדבר יש לו אד מזינה שהוא‬
‫עיקר הדבר במה שהוא התחלה ואחר ההתחלה‬
‫נמשך הכל‪ .‬דש מזינה שאמצע הדבר הוא עיקר‬
‫הדבר במה שעיקר הדבר הוא גוף הדבר והוא‬
‫האמצע לא ההתחלה והסוף‪ ,‬והבחינה השלישית פון•‬
‫הדבר ששם השלמת הדבר דאוי שיהיה עיקר‬
‫כאשר נשלם‪ ,‬ולדעת רב לא נברא העולם‬
‫רק למשה׳ מפני שאז היה התחלת ישראל‪,‬‬
‫שהם עיקר העולם ולא היה לישראל מציאות‬
‫עד משה ומשה הוא צורת ישראל כמו‬
‫שתתבאר בתבור גבורת ה׳‪ ,‬ולפיכך סבירא‬
‫ליה שלא נברא העולם אלא למשה שהוא‬
‫עיקר מפני שהוא ההתחלה ואחר התחלה ימשך‬
‫הבל‪ .‬ולשמואל לא אברא עלמא אלא לדוד‪ ,‬מפני‬
‫שהעיקר הוא גוף הדבר‪ ,‬וכאשר היה דוד מלו־‬
‫על ישראל היו ישראל במעלתם היותר עליוגה‪.‬‬
‫וזה ראוי שיהיה עיקר כאשר היו ישראל במעלת׳‬
‫העליונה‪ .‬ולדעת ר׳ מהגן לא גברא העולם אלא‬
‫למשיה‪ ,‬מפני שאז יהיה העולם בשלימותו‬
‫האחרת שלא נמצא בעולם חסרון רק הכל‬
‫כשלימות‪ ,‬וראוי לדבר זה דבר שהוא עיקר‪ .‬שכל‬
‫דבר נמצא בשביל שלימותו כי זהו צורתו כמו‬
‫שהתבאר למעלה•‬
‫נצח‬
‫ישראל‬
‫פרק מד‬
‫פרק מד‬
‫הבנין‬
‫חשבון‬
‫ש א י ן ר א ו י ל ג ל ו ת ד ב ר זה׳ ש ה ר י ע ו ל ם ה מ ש י ח כ א ל ו‬
‫זה‬
‫הוא עולם ח ד ש ואין ליעקב לגלות מצפוניו‪ ,‬ולכך‬
‫ל א י ב א ב ו ה י ד י ע ה ל ש ו ם א ד ם ו ש ו ם רעיון‪ ,‬ו כ מ ו‬
‫נסתלקה ממנו שכינה‪ .‬ואמר יעקב ש מ א יש פסול‬
‫אשר ש ו א עמלו בוניו בו‬
‫כמו שהתבאר‬
‫הקץ‪,‬‬
‫הוא‬
‫למעלה שדבר‬
‫ש י ת ב א ר ע ו ד ט ע ם ד ב ר זה‪ .‬ו ב פ ר ק מ ק ו ם ש נ ה ג ו‬
‫בזרעו‪ ,‬כ י א ם י ש פ ס ו ל ב ז ר ע ו ו ה י ה ז ר ע ו י ו צ א י ם מ ן‬
‫)פסחים נ״ו ע״א( א ״ ר ש מ ע ו ן ב ן פזי ו י ק ר א י ע ק ב‬
‫מצד הזה‬
‫אל‬
‫בניו ב ק ש י ע ק ב ל ג ל ו ת‬
‫הימין‬
‫קץ‬
‫המדריגה‬
‫אין יכול לגלות הקץ‪.‬‬
‫לבניו‬
‫ונסתלקה ממנו שכינה אמר ח״ו יש פסול במטתי‬
‫אמרו‬
‫לכך‬
‫כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וביצחק‬
‫שיצא‬
‫אבי‬
‫ממנו‬
‫העליונה ה נ ס ת ר ת הפנימית‪,‬‬
‫עשו א מ ר ו ש מ ע ישראל ה׳‬
‫אלהינו ה׳ א ח ד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד‬
‫שמע‬
‫ה׳‬
‫אחד‪.‬‬
‫ו ב י א ו ר ע נ י ן זה‪ ,‬ש ל כ ך ת ל ו ע צ מ ם‬
‫כי‬
‫באחדות‬
‫ביעקב‪,‬‬
‫הש״י‬
‫ישראל‬
‫אלהינו‬
‫ה׳‬
‫בודאי‬
‫הוא‬
‫יעקב‬
‫דבק‬
‫לגמרי כי מ ד ר י ג ת י ע ק ב בין א ב ר ה ם ובין‬
‫אין בלבנו אלא א ח ד מ י ד פ ת ח הזקן ואמר‬
‫יצחק והוא פנימי נ ס ת ר לכך י ע ק ב ד ב ק באחדותו‬
‫ברוך ש ם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרו רבנן‬
‫ולפיכך אמרו ש מ ע ישראל ה׳ אלהינו ה׳‬
‫כך‬
‫לגמרי‪,‬‬
‫נעבד נימריה לא אמריה משה לא נימריה‬
‫א ח ד כשם שאין בלבבך אלא א ח ד כ ך אין בלבנו‬
‫אמריה יעקב התקינו שיהא אומרים בחשאי א״ר‬
‫א ל א אחד‪ ,‬שאין ס פ ק ש י ע ק ב ה ו א‬
‫לגמרי‬
‫יצחק בשם ר׳ אמי מ ש ל ל ב ת מלך שהריחה ציקי‬
‫בו י ת ב ר ך ב מ ה ש ה ו א א ח ד כ מ ו ש א מ ר נ ו ולפיכך‬
‫ק ד י ר ה ת א מ ר יש לה גנאי ולא ת א מ ר יש לה צער‬
‫בלבנו אלא אחד‬
‫היכי‬
‫אין‬
‫ה ת ח י ל ו ו ה ב י א ו ל ה ב ח ש א י ע ״ כ ‪ .‬ו ב י א ו ר ע נ י ן זה‪,‬‬
‫שגם‬
‫כי יעקב הוא שמוכן לגלות קץ הימין יותר מכל‬
‫כי‬
‫וזה מ פ נ י ש ה ק ץ האחרון הוא גאולה מן‬
‫האבות‪.‬‬
‫א ד ו ם ה מ ת נ ג ד ל י ע ק ב ‪ ,‬ו כ מ ו ש ה ת ב א ר ל מ ע ל ה דאכ־ר‬
‫ב ל ב ו א ל א אי‪,‬‬
‫השבטים‬
‫ולכך אין‬
‫דבקים‬
‫באחדות הש״י ע״י יעקב‬
‫ה א ח ד ו ת ה ו א ב ש נ י פגים‪,‬‬
‫שהוא‬
‫דבק‬
‫האחד הוא הדבר‬
‫בעצמו אחד‪ ,‬והשני אם כי אינו א ח ד מ צ ד‬
‫עצמו ויש לו חלקים והחלקים נ ע ש י ם א ח ד ע״י‬
‫ווי ל ד י ן כ ד י ק ו ם דין‪ ,‬ו מ פ נ י כ ך י ע ק ב ה ו א ס ב ת‬
‫דבר ה מ א ח ד אותו‪ .‬כמו ש ה ו א הענין באדם‪ ,‬ש י ש‬
‫קץ‬
‫לאדם איברי מחולקים‪ ,‬וכולם ה ם מתאחדים ע״י‬
‫כי‬
‫הנשמה ה נ ב ד ל ת כמו ש ה ת ב א ר למעלה‪ .‬ויש באדם‬
‫לעתיד‪,‬‬
‫)פ״‪.‬־ז‬
‫הגאולה‬
‫ולפיכך‬
‫העתידה‬
‫הימין‪.‬‬
‫ומזה‬
‫הטעם‬
‫הכתוב‬
‫הזה‬
‫נאמר‬
‫ויעקב‬
‫יעקב‬
‫נזכרו‬
‫על‬
‫הוא‬
‫האבות אחורנית‪,‬‬
‫שתהיה‬
‫הגאולה‬
‫בגאולת‬
‫שהיה‬
‫שהרי‬
‫אליו ה ב ט י ח וגם הגוי א ש ר‬
‫איברים‬
‫י״ב‬
‫והם‬
‫מנויים‬
‫בספר‬
‫יצירה‬
‫כמו‬
‫מ״ב( ש ה ם ע י ק ר א י ב ר י ה א ד ם ו כ ו ל ם מ ת א ח ד י ם‬
‫מצרים‬
‫ע ״ י ה נ ש מ ה ה נ ב ד ל ת ‪ -‬ו כ נ ג ד ז ה ה ם י׳יב ש ב ט י ם‬
‫הוא סבה ראשונה לגאולה העתידה‪,‬‬
‫אברהם סבה לראשונה‬
‫אנכי‬
‫מגלה‬
‫ג״כ‬
‫והם‬
‫מתאחדים‬
‫ע״י‬
‫יעקב‬
‫שהוא‬
‫אביהם‬
‫יעבדו‬
‫דן‬
‫)בראשית ט״ו( ו ל כ ך י ע ק ב ה ו א מ ג ל ה‬
‫הקץ‬
‫אביהם ועל ידו ה ם אחד‪ .‬ולכך ע״י יעקב ה ש ב ט י ם‬
‫לגלות‬
‫י״ב‬
‫שלעתיד‪.‬‬
‫ועוד‬
‫מטעם‬
‫יעקב ראוי‬
‫אחר‬
‫ב א ח ד ו ת הש״י‪ ,‬ואל״כ מ א ח ר ש ה ם‬
‫דביקים‬
‫הקץ שלעתיד‪ ,‬כי הקץ לעתיד הוא סתום ונעלם‬
‫לא היה להם דביקות בו י ת ב ר ך ב מ ה שהוא ית׳‬
‫מאוד ויעקב מעלתו ומדריגתו עד המדריגה שהוא‬
‫ה׳‬
‫נעלם‬
‫ולכך‬
‫א ל ה י נ ו ה ׳ א ח ד ‪ .‬ו ע ו ד כ י ב נ י י ע ק ב שהיד‪ .‬ב ה ם‬
‫ונעלם‪.‬‬
‫ש ב ט לוי ש ה ו א ק ד ו ש ל ה ‪ /‬והוא נ ב ד ל מ כ ל ש א ר‬
‫זה זכה אליו יעקב מפני ש ל א היה פסול‬
‫והוא כ נ ג ד הא׳ ש ב ש ם אחד‪ ,‬כי ה א ח ד‬
‫ונסתר כמו שידוע‬
‫מדריגת‬
‫א פ ש ר לו לגלות ה ק ץ א ף שהוא‬
‫ודבר‬
‫אחד‪,‬‬
‫ולפיכך‬
‫הם‬
‫אומרים‬
‫שמע‬
‫ישראל‬
‫חיצונות‬
‫־זרעו‬
‫דבוק בבחות‬
‫דבקים‬
‫בכח פנימי קדוש‪,‬‬
‫יעקב‪,‬‬
‫נסתר‬
‫רק‬
‫שבטים‪,‬‬
‫היו‬
‫ה‪.‬א נ ב ד ל מ ה כ ל ‪ ,‬ו א ח ״ כ ח ׳ ב נ י ג ב י ר ו ת כ נ ג ד ה ח ׳‬
‫מעלתו‬
‫שבטים‬
‫כולם‬
‫במלת‬
‫אחד כי יוסף נעשה‬
‫ימ־רי‪.‬יתו מגיע ע ד ה מ ד ר י ג ה שהיא פנימי נסתר‪,‬‬
‫אפרים‬
‫ומנשה‪ ,‬ואח״כ ד׳ בני שפח‪,‬ת כנגד חד׳‬
‫והיי‪ ,‬א פ ש ר ל ו ל ג ל ו ת ה ק ץ ה פ נ י מ י ה נ ס ת ר ‪ .‬ו מ פ נ י‬
‫במלת‬
‫אהד‪ .‬ולכך אמרו כ ש ם שאין בלבך אלא‬
‫ולכך‬
‫היה‬
‫ממנו שני‬
‫פרק מי‬
‫אחד כי תוא כנגד מלת אהד שהוא התיבה‪ .‬כד‬
‫אגו כגגד האותיות שכשם אחד ואנחנו נעשים‬
‫לאחד על ידי יעקב שהוא כגגד מלת אחד‪.‬‬
‫ואז ענה חזקן ברח־ שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪,‬‬
‫וביאור ענץ זה‪ ,‬כי יעקב הוא שומע מה שבניו‬
‫מקבלים האתדוח‪ ,‬כי הוא תיותר קרוב להם‬
‫ושומע מחם שאמרו כשם שאץ בלבד אלא אחד‬
‫כד אין בלבנו אלא אחד‪ .‬לכד עליו לומר‬
‫בשכמל״ו‪ .‬כי הברכה הזאח שהוא מבדד שם‬
‫כבודו הוא יוחד עוד‪ ,‬כי כאשר יאמר בדוד שם‬
‫כבודו בזה ועא מבדד את שמו במה שמודה שמו‬
‫הגדול על אמתת מהותו‪ ,‬ולא היה ראוי לומר‬
‫בשכ״מ רק ליעקב מפני שיעקב היה קדוש ה׳‪,‬‬
‫כדכתיב )ישעי׳ כ״ט( והקדישו את קדוש יעקב‬
‫ואין אומרים ברוד שם כבוד מלכותו רק‬
‫בקדושה‪ ,‬ולכד לא חיו אומדים ברוד שם כבוד‬
‫מלכותו דק במקדש שהוא קדוש אל השם‪ ,‬ולכד‬
‫המלאכים אשר הם נבדלים והם קדושים מן‬
‫החומד ראוי להם שבח זה ברח־ שם כבוד‬
‫מלכותו‪ ,‬כי אין לברד השם המורה על המהות‬
‫כי אם המסולק והנבדל מן החמדי‪ ,‬ולפיכד ראוי‬
‫ברכה זאת למלאכים שהם קדושים מן החמדי‬
‫הגשמי‪ .‬וביום אשד מסולק האדם מן התומר‪,‬‬
‫כמו י״ה שאסור באכילה ובשתיה ומםולק‬
‫מאתו שאר עניגים הגשמיים‪ ,‬עד שהאדם‬
‫קדוש והוא במדדיגת המלאכים כפרם‪ ,‬ביום זה‬
‫אומרים ברח־ שם כמד מלכותו בקול רם כמו‬
‫המלאכים אשר ראוי להם שבת זה בפרט‪ .‬וכן‬
‫במקדש ג״כ היו עוגים ברוד שם כמד מלכותו‪,‬‬
‫וכל זה מפגי קדושת המקדש‪,‬‬
‫וכמו ששבטי יעקב היו מקבלים אתדותו ע״י יעקב‬
‫אביהם כמ״ש‪ .‬וכן אגו מקבלים מלכותו ע״י‬
‫כלל ישראל‪ .‬שהכלל חוא אחד והפרט הוא תיתיד‬
‫והיחיד מקבל מלכותו על ידי הכלל‪ .‬אשד‬
‫אלועתו יתברד הוא על הכלל שחוא אחד‪ ,‬ועל‬
‫ידי זה מקבל אחדותו האדם הפרטי לפי שהפרטי‬
‫הוא תוד הכלל ולכד אומרים שמע ישראל וגו׳‪.‬‬
‫וקאמר נמרינהו לא אמד משה‪ ,‬כי משה אמר‬
‫שמע ישראל אל כל ישראל לכד לא אמד‬
‫בשכ״מ‪ ,‬וגו׳ כי ברוד שם כבוד אץ שייר‬
‫ישראל‬
‫קעט‬
‫שבה זה רק למי שהוא קדוש כמו שהתבאר״‬
‫ומשה שאמר שמע ישראל דיבר כנגד כל אדם‬
‫והרי כל אדם לא שייך לשבח הזה כמו שהתבאר‪.‬‬
‫לא גמרינהו הרי אמדו יעקב״ כי יעקב מצד‬
‫קדושתו ראוי לשבח השיי בשבח הזה כמו‬
‫שאמרנו״ ועל כל פנים יש בכל אדם דבר מח של‬
‫קדושה״ לכד ראוי לכל אדם בצד מה לומר‬
‫בדיד שם כבוד מלכותו‪ .‬ולכד אמר משל לבת‬
‫מלד שהריחה ציקי קדידה וכר״ תדמה הנשמה‬
‫הנבדלת לבת מלן־‪ .‬כי הנשמה היא נאצלת מן‬
‫הש״י בלבד והגוף הוא מן האדמה‪ .‬ומפני כי‬
‫הנשמה היא קדושה וטהורה הוא משתוקקת אל‬
‫השבה חזה‪ ,‬כי מצד קדושתה ראוי לה השבה‬
‫הזה וכל דבר משתוקק אל הראוי לו‪ ,‬ולכד אמר‬
‫שהדיחה ציקי קדידה שהריח שייר לנשמה‬
‫ביותר כמו שאמד )ברכות ‪8‬״ג ע״ב( איזה דבר‬
‫שהנשמה נועה ממנה הוי אומר זה הריח‪ .‬ואמר‬
‫תאמר יש לה גנאי‪ .‬כי הגשמה היא בגוף והוא‬
‫תלוי בגוף אשר מצד הגוף אין ראוי לה השבח‬
‫הזה‪ ,‬ואם כן הגשמה רוצה בדבר שאין שייר לה‬
‫וזה בודאי גנאי הוא לה׳ לא תאמר יש לה צער‬
‫דטוף טוף מצד הנשמה עצמה ראוי לה השבה‬
‫הזח‪ ,‬ולכד אמר לא תאמר יש לה צער‪ ,‬ולכד‬
‫תקנו לומר ברוד שם כבוד מלכותו בחשאי לא‬
‫בנגל* שאין ראוי לאדם הנגלה השבח הזה רק‬
‫מצד הנשמה שהיא יושבת בסתר ׳בחדרי חדרים‪,‬‬
‫כמו שאמדו חכמים )שם י׳ ע״א( תבא הנשמה‬
‫שהיא יושבת בסחר כחדרי חדרים‪ ,‬ולכד אומרים‬
‫ברוד שם כבוד מלכותו בחשאי הנסתר כמו‬
‫שיושבת ועשמה בחדרי חדרים‪ .‬דק ביום‬
‫הכפודים מצד מלוק הדברים הגופנים יש לאדם‬
‫קדושה‪ ,‬ולכד אמרו)שבת קי״ם ע׳׳א( לקדוש ה׳ זה‬
‫יום הבפודים שאין בו אכילה ושתיה והאדם אינו‬
‫נמשך אחר הגופני‪ ,‬ראוי לישראל בשבח הזה‬
‫אף שלא בסתר‪ ,‬ובשאר ימות השנה בנסתר‬
‫מפני כי מצד ועשמה שהיא נסתרה ראויס‬
‫ישראל לזה השבח׳ ואץ להאריך עוד כי אלו‬
‫דברים עמוקים מאוד מאוד‪ ,‬ולא באנו לבאר רק‬
‫כי גלוי הקץ אין ראוי לשום אדם‪ ,‬וכל זה מפני‬
‫מעלת הקץ לכד לא היה ראוי לגלות הקץ בי אס‬
‫נצח‬
‫קפ‬
‫ש ה ק ץ נעלם אין‬
‫ליעקב‬
‫של‬
‫רוחן‬
‫פ ר ק מד•‬
‫י ד י ע ה בו‪ ,‬ו ל כ ך ת פ ח‬
‫מ ח ש ב י הקץ‪ .‬ומזה‬
‫ת ד ע כי כל מה‬
‫ש א מ ר ו ח כ מ י ם בענין הקץ‪ ,‬לא שהיו גוזרים ש כ ך‬
‫יהיה‬
‫ישראל‬
‫בודאי באותו זמן ובאותו שעה‪ ,‬ר ק שגלה‬
‫אין ראוי שיהיה ה ק ץ כ ל ל ע ד אותו זמן‬
‫הזמן‬
‫ש ה ו א מוכן‪ ,‬א ב ל ל א ב א ו ל ו מ ר‬
‫הוא בודאי באותו זמן‪,‬‬
‫שהזמן‬
‫שדבר‬
‫א״א‬
‫זה‬
‫והקץ‬
‫כמי‬
‫שהקץ הוא מהדברים הנעלמים אשר אי אפשר‬
‫לנו זמן מוכן שראוי שיהיה בו הקץ ו ע ד אותו‬
‫נגלה בבירור‪ ,‬ועוד י ת ב א ר ‪:‬‬
‫שיהיה‬
‫פרק מה‬
‫בפרק‬
‫נקם‬
‫בלבי‬
‫אלפים ומאתים ותשעים ואחד ש נ ה לאחר בריאתו‬
‫יוחנן‬
‫ללבי‬
‫של עולם עולם יתום מהם מלחמות תנינים מ ה ם‬
‫גליתי ולאברי לא גליתי ר״ש א ו מ י ללבי גליתי‬
‫ואין‬
‫חלק‬
‫)צ״ט‬
‫ע״א(‬
‫כי‬
‫יום‬
‫מאי יום נקם בלבי א״ר‬
‫למלאכי‬
‫ש ר ת לא גליתי‪ .‬הבן ה ד ב ר י ם האלו איך‬
‫מלחמות‬
‫הקב״ה‬
‫המשיח‬
‫גוג ומגוג והשאר ימות‬
‫מחדש עולמו אלא לאחר ש ב ע ת אלפים‬
‫בא להפליג ה ק ץ שאינו תלוי ר ק ב א מ ת ת הש״י‬
‫ש נ ה ר ב א ח א בריר‪ ,‬ד ר ׳ א ב א א מ ר ל א ח ר ח מ ש ת‬
‫שאמרו‬
‫ללבי‬
‫אלפים‬
‫מאחר זה דבר עמוק‬
‫בתארים‬
‫שלו‬
‫מאוד‪,‬‬
‫גודל‬
‫לפי‬
‫ה מ ע ל ה ש ל הקץ‪ ,‬וזה‬
‫גליתי‪ ,‬ר ״ ל שאין הגאולה תלוי‬
‫ש נ ה אתמר‪ .‬ופי׳‬
‫ד ע כי‬
‫י ת ב ר ך ש ה ו א י ת ב ר ך מ ת ו א ר ב מ ד ו ת י ו ‪ ,‬ואין ע צ ם‬
‫אותו‬
‫ה ג א ו ל ה ת ל ו י ב מ ד ו ת ה ש ״ י ש ה ם ת א ר י ם לו‪ ,‬ר ק‬
‫במדרש‬
‫ה ו א מ א מ ת ת עצמו‪ ,‬כי לפי מ ע ל ת ו א מ ת ת‬
‫הקץ‬
‫הש״י‬
‫ברא‬
‫כאשר‬
‫בבי״ת שהוא אות שניה‪,‬‬
‫עקיבא‬
‫דר״ע‬
‫אותיות‬
‫אלו‬
‫עשרים‬
‫רבש״ע‬
‫רצונך‬
‫והכי‬
‫העולם‪,‬‬
‫והטעם מבואר‬
‫איתמר‬
‫ושנים‬
‫שם‬
‫אותיות‬
‫הגאולה אינו תלוי ב ת א ר י ם ש ל הש״י‪ .‬ור״ל סבר‬
‫בי״ת‬
‫ד א ם א נ ו אומרים כך יהיה הקץ נעלם יותר מדאי‪.‬‬
‫ו א ם כן י ה י ׳ ז מ ן א ר ו ך י ו ת ר ל ג א ו ל ה ע ד ב ל י ש י ע ו ר ‪.‬‬
‫משיב‬
‫ולפיכך אינו א מ ר ר ק למלאכי ה ש ר ת לא גליתי‪,‬‬
‫הקב״ה וברא א ת העולם בבי״ת שנאמר בראשית‬
‫שאין ה ק ץ תלוי בם כי לא יגאל א ו ת ם‬
‫ב ר א ו א ל ״ ף כיון ש ר א ה א ת ה ק ב ׳ י ה ש ק ב ל ו מ מ נ ו‬
‫ע ל י ד י מ ל א ך ו ל פ י כ ך ל מ ל א כ י ם ל א גליתי‪ ,‬א ב ל‬
‫לברא א ת העולם עמד לצד אחד ושתק עד שקרא‬
‫ל ו מ ר ל א ב ר י ל א ג ל י ת י זד‪ ,‬אין ל ו מ ר כ י ה י ה ה ק ץ‬
‫לו ה ק ב ״ ה ואמר לו א ל ״ ף מ פ נ י מ ה א ת ה ש ו ת ק‬
‫ולפיכך‬
‫ואין א ת ה א ו מ ר ל י כ ל ו ם ה ש י ב ל ו א ל ״ ף ו א מ ר‬
‫ראוי לומר למלאכים לא גליתי ל מ ע ל ת הגאולה‪:‬‬
‫לפניך‬
‫כלום‬
‫מרובים‬
‫ואני‬
‫כלומר‬
‫לגמרי ולא היה יוצא אל הפעל‬
‫נסתר‬
‫ובפרק‬
‫חלק‬
‫ע״כ(‬
‫;צ״ז‬
‫אמר‬
‫אליהו‬
‫ליה‬
‫ל ר ב י ה ו ד א א ח ו ה ד ר ב ס ל א ח ס י ד א אין‬
‫העולם‬
‫פחות‬
‫משמנים‬
‫וחמשה‬
‫יובלות‬
‫וביובל‬
‫לו‬
‫ה׳‬
‫ברוך‬
‫העולם‬
‫א״ר‬
‫אמרה‬
‫אומרים‬
‫בכל יום‬
‫שתברא‬
‫ברא‬
‫לעולם‬
‫בי‬
‫שכן‬
‫אמן ואמן‬
‫הקב״ה הן ברוך הבא בשם ה׳ מ י ד קבלו‬
‫רבש״ע‬
‫שכל‬
‫שאין‬
‫בי‬
‫האותיות מחושבין‬
‫מ ו ע ט ב׳‬
‫במנין‬
‫לומר‬
‫כח‬
‫במנין‬
‫בשתים גימל בשלשה וכן כלם‬
‫ואני באחד מ ש י ב לו ה ק ב ״ ה ואמר לו אל״ף אל‬
‫ש א ת ה ראש לכולן כמו המלך א ת ה ואני‬
‫האחרון בן ד ו ד בא א״ל ב ת ח ל ת ו או בסופו א מ ר‬
‫תירא‬
‫ל י ה א י נ י י ו ד ע א מ ר ליד‪ ,‬כ ל ה א ו א י נ ו כ ל ה א מ ר‬
‫אהד‬
‫לו איני יודע ר ב אשי אמר הכי אמר ליה עד הכא‬
‫ישראל‬
‫והתורה‬
‫אחת שאני ע ת י ד ליתן בך לעמי‬
‫אנכי ה ׳ אלהיך‪ .‬וביאור ענין ז ה שאין‬
‫רב‬
‫ראוי ש י ה י ה נברא ה ע ו ל ם ר ק בבי ש ה ר י הב׳ מ ו ר ה‬
‫ח נ ן בר ת ח ל י פ א לרבי יוסף מצאתי א ד ם א ח ד ובידו‬
‫הברכה‪ ,‬אבל באחדות אין כאן ב ר כ ה ש ה ר י‬
‫לא‬
‫שלח‬
‫ת ס ת כ י מכאן ואילך ת ס ת כ י ליה‬
‫על‬
‫הקודש‬
‫הברכה על כל פנים יותר מאחד‪ .‬ואע״ג שג׳ וד׳‬
‫א מ ר ת י לו זו מנין ל ך א מ ר לי לחילות נ ש ב ר ת י‬
‫חוזר‬
‫מגילה‬
‫ובין‬
‫אחת כתובה‬
‫אשורית‬
‫ובלשון‬
‫גנזי ר ו מ י מ צ א ת י ה וכתיב בה‬
‫לאחר‬
‫ד׳‬
‫ה ו א י י ת ר ‪ ,‬א י ן זה ק ש י א‬
‫לאחדות‬
‫כי‬
‫הג׳‬
‫הוא‬
‫כי השנים הם כנגד שגי הפכים ש ה ם‬
‫נצח‬
‫פרק מה‬
‫שגים והם מחולקים ואין לחם אודות כלל‪ ,‬ולכך‬
‫שגים יש בו רמי ואין מ אחדות אחר שהם גגד‬
‫שגי הפכים אשד לא יתאחדו‪ ,‬אבל מן שנים‬
‫ואלך א״א שיהיו שלשה הפכים‪ ,‬ולפיכך מ ׳‬
‫יש התאחדות ולא בשגיס שיש בו רבוי‪ .‬ולכך‬
‫אמר שהתחיל בב׳ מפגי שכתוב מ בדוך ה׳‬
‫לעולם אמן ואמן ר״ל שהב׳ מורה ברבר‪ -‬ויש‬
‫לך לדעת כי ברוך כל האותיות שלו מגק זה‪,‬‬
‫שהרי הב׳ שנים באהדים‪ ,‬והכ׳ שנים בעשריות‬
‫והר׳ שנים במאות‪ ,‬ולכך לא היה אות ראוי‬
‫לברא בו את העולם רק הב׳ מפני שבו הברכה‪,‬‬
‫כי בריאת העולם רבוי מינים הם בעולם וזהו‬
‫הברכה ולכך חתחיל הבריאה בב׳ שבו רמי‬
‫וברכה‪ .‬ואילו התורה היא אחת כל דבריה‬
‫ומצותיה מקושרים והתורה היא חכמה אתת‬
‫לגמרי‪ .‬ומ״מ התבאר לך‪ ,‬כי ד‪a‬הלת העולם בבי‪,‬‬
‫וחיו״ד היא סוף שהרי היא סוף האחדים‪ ,‬ומן‬
‫הב׳ עד היו״ד הם ט׳ אותיות‪ ,‬רק אין היו״ד‬
‫נחשב לגמרי אל האחדים שהרי היו״ד מצטרפת‬
‫ג״כ לעשרות‪ ,‬ולפיכך לא נחשב רק חצי‪ .‬וכל‬
‫אחד מן האותיות כולל י׳ עולמות‪ ,‬כי כל א ת‬
‫ואות למעלתו כולל עשרה עולמות‪ ,‬וכל יובל‬
‫נחשב עולם בפגי עצמו‪ ,‬ולפיכך אן בן דוד בא‬
‫עד פ״ה יובלת שזהו תשלום מן האותיות ואז‬
‫אפשר שיבא המשיח‪ .‬וכל הדברים האלו אשר‬
‫אמרנו‪ ,‬היינו שלא יהיח פחות אבל אפשר שיהיה‬
‫יותר‪ .‬וכדמוקי ליד‪ ,‬רב אשי בתר הכי‪ .‬ולמ״ד‬
‫לאחר ד׳ אלפים ומאתים ותשעים ואחד עולם‬
‫יתום‪ ,‬דסבירא ליה דבעינן פ״ה יובלת לכל‬
‫הפחות לביאת המשיח‪ ,‬וצריך עוד ארבעים שנה‬
‫עד שיצמח המלך המשיה כשלימות‪ ,‬כמו שהיה‬
‫תחלה כאשד יצא ממצרים ואחר ארבעים היו‬
‫גוברים על שונאיהם לכלות אותם‪ ,‬ולפיכך אחר‬
‫ד׳ אלפים ורצ״ה שנים עולם יתום‪ ,‬כי פ״ה‬
‫יובלת חם ד׳ אלפים ומאתים וחמשים‪ ,‬וארבעים‬
‫שנה לצמיחת המשיח ואח״כ עולם יתום כשנת‬
‫מ״א‪ .‬ומ״ש שיהיה מהם מלחמות תניני* ר״ל‬
‫גוי אכזר כמו דכתיב )איכה וי( גם חנק‬
‫הלצו שד הגיקו גוריהן‪ .‬כן מד‪ ,‬שאמר מהם‬
‫מלחמות גוג ומגוג‪ ,‬היינו אמה שכחה מחמת‬
‫ישראל‬
‫קפא‬
‫הרמי‪ ,‬וכמו שמבואר בכתוב כי יהיה חרמי‬
‫לגוג ומגוג‪ .‬ומלחמות תנינים ומאומות גוג וממג‬
‫שגי דברים מחולקים‪ ,‬חאחד מחמת הנח שיחוד‪,‬‬
‫אל העכומ״ז שנקראו תנינים‪ ,‬והשנית מחמת‬
‫הרמי‪ .‬וכל זה העגק בא לבאר לך‪ ,‬שבסוף ימי‬
‫העולם יתגברו המוות האלו המתנגדים למשיח‬
‫ואלו שני כחות מתנגדים אליו הרמי מן‬
‫האומות יהיו מתנגדים לישראל‪ ,‬והם מלחמות גוג‬
‫ומגוג‪ ,‬והשני אשר מיוחם להם מדל הבת והס‬
‫מלחמות תנינים‪ ,‬ודברים אא יש להבץ אותם‪,‬‬
‫ומתבאר לד כי יש זמן מיוחד לקץ הגאולה‪,‬‬
‫ואילי יקשה לך מה שאמרגו למעלה‪ ,‬שאמר‬
‫המשיה עתה אתינא וכו׳ כי הכל אמת נכון‪ ,‬כי‬
‫מצד המשיח בעצמו אין מניעה כלל ואין לו זמן‬
‫מוגבל‪ ,‬רק כי יש מניעה מצד שהמקבל אינו מוס‬
‫אבל אק מניעה מצד המשפיע‪ .‬והיינו דא״ל היום‬
‫אם כקולו תשמעו‪ ,‬כלומד אם המקבל מוכן אין‬
‫מניעה מצד המשפיע‪ ,‬אמנם המקבל אינו מוכן‬
‫והקץ הוא הכנת המקבל כמו שאמרנו‪ .‬וגם בזה‬
‫יתבאר לך תשובת השואלים אריכת הגלות‪ ,‬כיון‬
‫שצריך קץ מוכן ומסודר מן הש״י‪ ,‬ואין לשאול‬
‫על הסדר של הש״י למה כך‪ ,‬כמו שאין לשאול‬
‫על כל הדברים המסודרים בבריאת הש״י‪:‬‬
‫ובמדרש )דב״ר ‪0‬״ב( בשביל ה׳ דברים גגאלו‬
‫ישראל ממצרים מתיר צדה ומתוך‬
‫תשובה ומתוך זכות אבות ומתוך רחמים ומתוך‬
‫הקץ מתוך צרה דכתיב ויאנחו ישר׳ מתוך תשובה‬
‫דכתיב ותעל שועתם מתוך זכות אבות דכתיב‬
‫וקכור אלהים את בריתו ומתוך רחמים דכתיב‬
‫וירא אלהים את בני ישראל מתוך הקץ וידע‬
‫אלהים ואף לעתיד לבא אן גגאלק אלא מתוך‬
‫המשה דברים הללו מתוך צרה דכתיב בצר לך‬
‫הרי מתוך צרה ושבת עד ה׳ אלהיך הדי מתוך‬
‫חשובה כי אל רחום ה׳ אלהיך הרי לך מתוך‬
‫רהמים ולא ישמו את בריח אבוחיך הרי מתוך‬
‫זכות אבות ומצאוך כל הדברים האלה באחרית‬
‫הימים הדי מתוך הקץ‪ .‬וביאר ענק‪ ,‬כי כל גאולה‬
‫היא כמו עולם חדש לגמרי‪ ,‬ומפני שהגאולה‬
‫היא כמו עולם חדש הם נגאלים בשביל חמשה‬
‫דברים‪ ,‬גגד הה״א שבה ברא הש״י עוה״ז‪.‬‬
‫נצח‬
‫פרקמו‬
‫והמבין יבין איך אלו ח מ ש ה דברים גגד ה ה ״ א‬
‫הראשונה‬
‫או ש ת י ם אינו גורם ה ד ה ה ח ד ש ה ש מ ת ח ד ש ע״י‬
‫שבשם המיוחד‪ ,‬וכאשר יש בגאולה ה׳‬
‫הגאולה‪ ,‬ר ק כ א ש ר י ש ח מ ש ה ד ב ר י ם נ ג ד הה׳׳א‬
‫גורמים‬
‫ה מ י ו ח ד ו א ז יזכו א ל ה ג א ו ל ה ש ה ו א ה ו י ה‬
‫ד ב ר י ם אלו‪ ,‬א ז ה ח מ ש ה ד ב ר י ם‬
‫הגאולה‬
‫ישראל‬
‫ביחד‬
‫שבשם‬
‫שהוא כמו הויה חדשה‪ ,‬אבל דבר אחד‬
‫ח ד ש ה ודי ב ז ה ‪:‬‬
‫פרק מו‬
‫ממה‬
‫ש ה ת ב א ר יש לך לדעת‪ ,‬כי ענין ה מ ש י ח‬
‫ולפיכך בודאי שייך בו קנין מעלה‪ ,‬ר ק ש ל א יהיה‬
‫ש ת ה י ה בעולם‪ ,‬שיהיה העולם‬
‫ד ב ר זה שיהיה ה א ד ם משנה מעשיו מ ן ה ר ע א ל‬
‫וההנהגה‬
‫הויה‬
‫הטוב או מן ה ט ו ב אל הרע‪ .‬כי בודאי א ם הוא‬
‫א ח ר ת ‪ .‬ו ב פ ר ק ה ש ו א ל )שבת קנ״א ע״ב( ז כ ו ר ב ו ר א ך‬
‫המשיח הטוב‬
‫כשלימות‬
‫רק‬
‫לא כמו שהיה העולם הזה‬
‫כ ל ימיו‪ ,‬א ם י ר א ה‬
‫רשע‬
‫בימי בחורותך ע ד א ש ר לא יבואו ימי ה ר ע ה אלו‬
‫שיעשה‬
‫ימי הזקנה והגיעו שנים א ש ר ת א מ ר אין לי ח פ ץ‬
‫בתשובה לקבל הטוב‪ ,‬ודבר זה אין נקרא תשובה‬
‫אלו ימי ה מ ש י ח שאין ב ה ם לא זכות ולא‬
‫קודם‬
‫בהם‬
‫ח ו ב ת ע ״ כ ‪ .‬ו פ י ר ו ש ע נ י ן זה‪ ,‬ש ה ד ב ר א ש ר ה ו א‬
‫בפעל אינו יוצא עוד לפעל‪ ,‬א ח ר‬
‫בפעל‪,‬‬
‫אינו‬
‫ולכך העולם הזה‬
‫שכבר‬
‫השם‬
‫יתברך‬
‫בימות‬
‫לישראל‬
‫כלל‪ .‬ולכך א מ ר ה כ ת ו ב ש י ע ש ה‬
‫זמן‬
‫המשיח שזה נקרא בודאי‬
‫בודאי‬
‫תשובה‬
‫יחזור‬
‫תשובה שלימה‪,‬‬
‫הוא‬
‫אבל ה ת ש ו ב ה ש ה י א כ א ש ר י ת ג ל ה ה מ ש י ח אין זה‬
‫אשר אנחנו בו אשר‬
‫אבל מ י ש ה י ה כ ב ר צדיק כל ימיו‪ ,‬לא‬
‫כשלימות‪ ,‬וכיון שאינו כ ש ל י מ ו ת א פ ש ר בו‬
‫תשובה‪.‬‬
‫בתשובה בשביל הטוב‬
‫התחיל‬
‫שהשם‬
‫יתברך‬
‫ה ח ט א ש י ש נ ה האדם דרכו לחטא‪ ,‬אבל ימי המשיח‬
‫עושה לצדיקים‪ ,‬רק כבר היה לפגי ביאת המשיח‬
‫כבר העולם בפעל השלימות‪ ,‬לכך לא יהיה קנין‬
‫צדיק‪ ,‬בודאי י ק נ ה יותר מ ע ל ה א ף בזמן ה מ ש י ח ‪:‬‬
‫הפעל ולא ח ט א לשנות‬
‫ל פ ר ש כי זה ענין מ צ ו ת עירוב תבשילין‪,‬‬
‫זכות‬
‫הוא‬
‫היציאה אל‬
‫ויש‬
‫האדם‬
‫א ת מעשיו מ מ ה ש נ ב ר א עליו האדם‪ ,‬כיון‬
‫שכבר‬
‫כשלימות הגמור‪ ,‬אין כאן שנוי ר ק‬
‫תבשילין מ ב ע ו ד יום קודם יום טוב‪ ,‬ואז א ף ביום‬
‫יהיה הכל כאשר הוא כי הכל יהיה בפעל‪ .‬ויראה‬
‫לתקן מאכלו לשבת‪ ,‬כי מ ה שצריך‬
‫הוא‬
‫שיום‬
‫יכול‬
‫טוב‬
‫טוב הסמוך‬
‫לשבת‬
‫מניח‬
‫עירוב‬
‫שאין לומר ש ל א יהיו ישראל קונים ע ו ד שלימות‬
‫לתקן סעודות ש ב ת קודם ש ב ת רמז הוא ש ה ש ב ת‬
‫הרשע‬
‫מענין עולם חבא‪ ,‬ומי ש ט ר ח ב ע ר ב ש ב ת יאכל‬
‫נקרא‬
‫ב ש ב ת ו מ י ש ל א ט ר ח ב ע ר ב ש ב ת מ ה יאכל‪ ,‬ויום‬
‫יציאה לפעל אחר שהיה רשע כבר שיהיה מ ע ת ה‬
‫טוב‬
‫הסמוך ל ש ב ת הם ימים טובים שיש לאדם‬
‫כמו‬
‫ימי ה מ ש י ח וכל ימים טובים שיש לאדם‪,‬‬
‫לימות חמשיח‪ ,‬ר ק שלא‬
‫ומעלח‬
‫מעשיו‬
‫לשנות‬
‫שיהיה‬
‫צדיק‪,‬‬
‫יוכל‬
‫ודבר‬
‫זה‬
‫צדיק‪.‬‬
‫ולכך הכתוב מזהיר האדם שיהיה צדיק‬
‫קודם‬
‫אפשר‬
‫ואז ל א י ב ש ל ב ת ח ל ה ב ה ן ל ש ב ת ש א י ן י ו ם ט ו ב‬
‫ש ה ח ו ט א יחזור בתשובה‪ ,‬אבל לימות ה מ ש י ח לא‬
‫מכין ל ש ב ת שיהיה מ ת ק ן בו בימות ה מ ש י ח שהם‬
‫שישנה‬
‫טובים או שאר ימים טובים ש י ש לאדם‬
‫שיתגלה‬
‫המשיח‪,‬‬
‫שאז‬
‫יוכל ל ע ש ו ת ת ש ו ב ה כי אין ש ם‬
‫בודאי‬
‫שנוי‬
‫ימים‬
‫עצמו מרע לטוב שיהיה הרשע צדיק או מטוב‬
‫לא יכול ל ת ק ן מ ה שיאכל לעולם הבא‪ ,‬ש ז ה אינו‬
‫אפשר‬
‫ש א ם מקיים מ צ ו ת ומעשים בשביל ש י ש לו ה ר ב ה‬
‫ומעלה יותר‪ .‬ו ה ד ע ת נותן כך‬
‫ט ו ב ו ת והוא מקיים מ צ ו ת אין זה כלום‪ ,‬ל כ ך אין‬
‫כי אין ימי ה מ ש י ח שיהיה העולם ש כ ל י לגמרי‬
‫מתחלה מיום טוב לשבת‪ .‬וכמו שאמר‬
‫לרע‪ .‬א ב ל א ם כ ב ר ה ו א צדיק‪,‬‬
‫שיקנה‬
‫ויהיו‬
‫שלימות‬
‫בודאי‬
‫כ מ ו מ ל א כ י ם נבדלים‪ ,‬ש ה ר י יהיו אוכלים‬
‫ושותים‬
‫ואינו עולם ה מ ש י ה‬
‫כמו‬
‫עולם‬
‫הבא‪,‬‬
‫מבשלין‬
‫הכתוב‬
‫)איוב אי(‬
‫על‬
‫איוב‬
‫שהיה‬
‫ירא‬
‫אלהים‬
‫אמר השטן החנם איוב ירא אלהים הלא א ת ה ש כ ת‬
‫נצח‬
‫פדקמו‬
‫בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה‬
‫ידיו ברכת מקגיהו פרץ בארץ ואולם שלה גא‬
‫ידך וגר‪ .‬ולפיכך האדם אם הוא צדיק מפגי הטוב‬
‫אץ זה דבר‪ ,‬ולכך אין מתקגץ מיום טוב לסעודת‬
‫שבת‪ .‬רק אם התחיל לבשל לפגי יום טוב הוא‬
‫מבשל אף ביום טוב‪ ,‬שזח מוכח שלא בשביל‬
‫יום מוב הוא מבשל לשבת‪ ,‬עד שלא יהיה רשאי‬
‫לבשל מתחלה לשבת‪ ,‬שהדי התחיל כבר לפגי‬
‫יום טוב‪.‬‬
‫ועל עגין זה גדאה לפרש מה שאמרו בפרק‬
‫אמר להם הממונה )יומא כ״וז ע״ב( אמר‬
‫רב ואיתימא רב אםי קים אברהם אפילו‬
‫עירוב תבשילין שנאמר ותודותי אהד דברי תורה‬
‫ואחד דברי מופרים‪ ,‬ולמה אמרו דוקא מצות‬
‫זאת‪ ,‬אבל מפני שבא לומד כי אברהם קיים כל‬
‫התורה כולח‪ ,‬ויש לחשוב מה בכך שקיים בל‬
‫התורה כולה הרי בל ימיו של אברהם היה‬
‫בטובה‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב )כראשית ב״י( וה׳‬
‫ברך את אברהם בכל‪ ,‬ולא היה לו צעד כמו‬
‫שהיה ליעקב וליצחק‪ ,‬שיצחק היה בעל יםודץ‬
‫כל ימיו‪ ,‬ויעקב אמר )בראשית מ״ג( אל שדי‬
‫שאמד לעולמו די יאמר לצרתי די שמעולם לא‬
‫נח ולא ־שלו‪ ,‬ולא כן היה באברהם שמת בשיבה‬
‫טובה וכמו שהארכגו בחבור גבורת הי‪ ,‬ולפיכך‬
‫אמר שקיים עירובי תבשילין‪ ,‬דבל קיום‬
‫המצות היה על דרך זה‪ ,‬שקודם זה כבר‬
‫גתגםה וא״כ התחיל קודם יומ טוב לתקן לשבת‪,‬‬
‫נתנסה שהושלך לכבשן האש וכמה נסיונות‬
‫ואז היה קונה שלימות ומעלה אף בימים טובים‬
‫שהיה לו הטוב בעולם הזה‪:‬‬
‫ובהאי גוונא אמדי בפ״ב דיבמות )כ״ו ע״ב( תנו‬
‫רבנן אין מקבלים גדים לימות המשיח‬
‫כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דור ולא בימי‬
‫שלמה אמד דבי אלעזר מאי קרא הן גור יגור אפם‬
‫מאותי מי גד אתך עליך יםול מי גר בעניותך‬
‫הוא דעלך יפול אבל אידך לא‪ ,‬הרי לך שאין‬
‫מקבלים גרים כאשר יהיו ימי הטוב‪ .‬לפי שאץ‬
‫לעשות התהלה מימים טובים כי בודאי אדם בזה‬
‫הוא עובד השם יתברך כאשר יראה הטוב‪.‬‬
‫ישראל‬
‫קפג‬
‫ולפיכך צריך שיהיה תחלתו קודם ואז יקנה‬
‫עולם הנא אף ניטים טונים‪:‬‬
‫אמנם מה שאמר שאין נהם לא זכות ולא‬
‫חונה‪ .‬אין לפרש כך כי תינה זכות ליכא‬
‫אנל חובה אמאי אינו לימות המשיח‪ .‬ולפיכך‬
‫נראה כמו שאמרנו‪ .‬כי לדעת הנרייתא יהיה‬
‫לימות חמשיח העולם כשלימות ובפעל לגמרי‪.‬‬
‫וכאשר חעולם כשלימות ובפעל אין בו שנוי‬
‫כלל‪ .‬ולמה יחטא והכל הוא עומד כפי מה שהוא‬
‫ואין בו קנין שלימות‪ ,‬ובשביל השלימות שיהיה‬
‫בעולם יסולק יצר הרע כי יצר הרע חוא‬
‫החסרון שהוא בעולם‪ .‬וכאשר בימי המשיח‬
‫יסולק יצר הרע וכדכתיב )דברים לי( ומל ה׳‬
‫אלהיך את לבבך וגו׳ לבר אץ בו הובר‪ .‬וכן‬
‫ממילא כאשד אין יצר הרע אין כאן זכות‪ .‬כמו‬
‫שאמרו בממכת יומא )‪0‬״ס ע״ג( כלוס בראת‬
‫יצר הרע רק כדי לקבל אגרא וכו׳ לכך לא יהיה‬
‫לו זכות ולא יהיה חוב*‬
‫אמנם מ״מ נראה כי םבירא ליה לברייתא‪,‬‬
‫שאין קנין מעלח לימות חמשיח‪ .‬היינו‬
‫שיקנה מח שירצח כמו שחוא חענין קודם‬
‫ימות המשיח שאם ירצה להיות צדיק גדול‬
‫ולקגות מעלה יתירה יקגה כל אשד ירצה‪,‬‬
‫אבל לימות המשיח לא יוכל לקגות כאשר ירצה‪,‬‬
‫רק כפי אשד סדר השם יתברך שיקנה כל אחד‬
‫ואחד לפי מעלתו ומדדיגתו‪ ,‬וזה בקיום המצות‬
‫ועשיות רצונו יתברך‪ .‬אך שיהיו הכל עובדים‬
‫את ה׳ במצותיו ולא יהיה לאחד מחם כח להוסיף‬
‫על מה שנברא עליו לקנות מעלה יותר ולא יהיה‬
‫חולה בבחירתו לעשות כך׳ כי אץ נראה כלל‬
‫שלא יקגו מדריגח יוחד לימוח חמשיח ממה‬
‫שהיה להם קודם כך הוא דעת הברייתא ופירוש‬
‫זה נכון וברור‪ .‬ודש״י פירש שם דאיירי במצות‬
‫הצדקה שלא יהיה זכות במצות הצדקה‪ ,‬לפי‬
‫שהבל יהיו עשירים ולכך אין בו זכות וחובה‪.‬‬
‫ואינו נראה כלל רעל זה לא אמר ימים שאין‬
‫חפץ במ בשביל שאין כאן מצות הצדקה שכולם‬
‫יהיו עשירים‪ ,‬ועוד קרא לא איירי במצות חצדקר•‬
‫בלבד אלא בכל המצות איירי‪ .‬והא דקאמר‬
‫ופליגי אדשמואל דאמר ׳‪.‬מואל אין בין עולם‬
‫נצח‬
‫קפד‬
‫הזה‬
‫ישראל‬
‫פרקמו‬
‫לימות תמשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד‬
‫מאוד‬
‫‪ / -‬א מ ר כי לא יחדל אביון מ ק ר ב הארץ‪ ,‬לא מייתי‬
‫מלכך‬
‫זה‪ ,‬ר ק ד מ ז ה ל ו מ ד י ן ש י ש ח ס ר ו ן ב ע ו ל ם ש ה ר י‬
‫אלעזר אומר ימות המשיח ארבע‬
‫לא יהדל אביון מ ק ר ב הארץ‪ ,‬וה״ה שאר‬
‫כתיב‬
‫ב ת ציון הריעי‬
‫יבא לך‬
‫שנאמר‬
‫מאוד ב ת ירושלים הנה‬
‫צדיק ונושע‬
‫שמחינו‬
‫כימות‬
‫תניא‬
‫עיניתנו‬
‫ר׳‬
‫אידך‬
‫שנה‬
‫מאות‬
‫וכתיב‬
‫וגר‬
‫דברים יהיו נוהגים גם כן כ מ ג ה ג ו ש ל עולם‪ .‬וכן‬
‫ועבדום ועינו אותם א ר ב ע מ א ו ת ש נ ה ר ׳ אומר‬
‫בידך‬
‫שנים כמנין ימות ה ח מ ה שנאמר כי יום‬
‫הא‬
‫ומצוי‬
‫דאמר עשה עד שאתה מוצא‬
‫שס״ה‬
‫לעשות‪ ,‬לא איירי לענין ה צ ד ק ה ר ק בכל המצות‪,‬‬
‫נקם‬
‫והכי פירושו ע ש ה עד ש א ת ה מוצא המצות ש מ א‬
‫המשיח‬
‫בלבי תניא אבימי‬
‫בריה דרי אבהו ימות‬
‫לישראל שבעת‬
‫שנאמר‬
‫אלפים‬
‫שנה‬
‫לא יהיה לך פנאי לעשות‪ ,‬ולכך‬
‫כאשר‬
‫מוצא‬
‫כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך אמר רב‬
‫המצות‪,‬‬
‫ועודך‬
‫בידך‬
‫שנברא‬
‫ומצוי לך לעשות עשה‬
‫ל ע ש ו ת קודם ימי הזקנה כי אז ל א ת ו כ ל ל ע ש ו ת‬
‫כך‬
‫יודא אמר שמואל ימות המשיח כמיום‬
‫העולם‬
‫שנאמר כימי‬
‫ועד עכשיו‬
‫על‬
‫השמים‬
‫נראה‪ .‬ואפילו לשמואל ד ס ב י ר א ליה דיהיה‬
‫הארץ רב נחמן אמר כימי נח עד עכשיו שנאמר‬
‫יצר ה ר ע בעולם‪ ,‬אין ס פ ק דגם ש מ ו א ל םבירא‬
‫וביאור‬
‫והכתוב‬
‫ליה כי יהיה העולם כשלימות‪,‬‬
‫כי‬
‫מי‬
‫נח‬
‫זאת‬
‫אשר‬
‫לי‬
‫נשבעתי‪.‬‬
‫אומר‬
‫מחלוקתם‪ ,‬כי סבירא לר״א‪ ,‬כי המשיח אינו רק‬
‫)וברים לי( ו מ ל ה ׳ א ל ה י ך א ת ל ב ב ך ו א ת ל ב ב‬
‫שיוציא אותם מן הגליות ואחר שהוציא אותם מן‬
‫זרעך וגר‪ ,‬ר ק דסבירא ליה ד מ ״ מ עדיין נ מ צ א‬
‫בעצמו ובכבודו מנהיג א ת‬
‫יהיה חקב״ה‬
‫הגלות‬
‫היצר‬
‫ה ר ע ר ק שאינו אלא בפרטים‪ ,‬אבל הכלל‬
‫לימות‬
‫ה מ ש י ח יהיו צדיקים ולא רשעים‪ ,‬ויקוים‬
‫עיקר הוצאה מן הגלות הוא על ידי משיח‪ ,‬ולכך‬
‫א פ ם ל א יהיר‪ ,‬ב ך א ב י ו ן כ י י מ צ א פ ר ט י ם ש ל א‬
‫ימי‬
‫משיח ארבעים שנה‪ ,‬כי ת ה י ה ההוצאה מן‬
‫יהיו צדיקים‪ .‬וזה החילוק ש י ש בין הברייתא ובין‬
‫הגלות‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ודבר זה יהיה ע ו ד מ ע ל ה יותר‪ ,‬ר ק כי‬
‫עד שבאו לכלל מנוחה והשקט ארבעים‬
‫שמואל‪ ,‬כי הברייתא ס ו ב ר ת דבין יחיד בין רבים‬
‫שנה‪ ,‬כמו ש ה י ה כשיצאו מ מ צ ר י ם שהיו א ר ב ע י ם‬
‫לא יהיה ב ה ם זכות וחובה‪ ,‬אבל ל ש מ ו א ל בודאי‬
‫במדבר ע ד שבאו לכלל מנוחה‪ .‬ומי שאמר‬
‫שנה‬
‫יהא ה ח ט א י מ צ א ביחידים‪ ,‬ומכל מקום אי א פ ש ר‬
‫שבעים שנה ימי מלך אחד וכר‪ ,‬אין הכתוב תולה‬
‫שכבר אמרנו לך כי ימי‬
‫צור במלך המשיח דמאי ענין צור למלך המשיח‪,‬‬
‫חוטאים הרוב‬
‫שיהיו‬
‫לפי‬
‫רק שהכתוב אומר כי ת ה י ה נ ש כ ח ת צור ימי מלך‬
‫ד ע ת הכל יהיה לימות המשיח הויה חדשה שלא‬
‫אחד‪ ,‬ר ו צ ה לומר ה מ ל ך ש ה ו א מ י ו ח ד ויש לו ה מ ש ך‬
‫ה מ ש י ח הוא ש ל י מ ו ת כלל העולם‪ .‬הרי‬
‫עולם הזה ולכך‬
‫מענין‬
‫נמצא‬
‫כי‬
‫שהיו‬
‫מ ל כ ו ת כראוי‪ ,‬ואין מי ש ר א ו י ל מ ל כ ו ת כ מ ו מ ל ך‬
‫אומרים כי ימי המשיח הוא כמו עולם הזה לפי‬
‫לחכמים‬
‫המשיח‪ ,‬ולכך א מ ר ימי מלך א ח ד זהו מ ל ך ה מ ש י ח‬
‫וסוף‬
‫שהוא עולם בפני ע צ מ ו ‪:‬‬
‫ובפרק‬
‫חלק תניא ר׳‬
‫המשיח‬
‫אלעזר‬
‫ארבעים שנה שנאמר ארבעים‬
‫שבעים שנה‪ .‬ולפיכ‬
‫אי‬
‫אפשר‬
‫מלכותו ש ל משיח פ ח ת מן שבעים שנה‪ ,‬שאל״כ‬
‫אומר‬
‫יהיה ח ס ר מלכותו ש ל משיח‪ .‬וכן למאן ד א מ ר‬
‫ש נ ה ש נ א מ ר והיה ביום ההוא ונשכתת‬
‫דורות‬
‫שנה אקוט בדור ר׳ אלעזר‬
‫שבעים‬
‫אומר‬
‫ימות‬
‫הוא‬
‫סוף המשך המלכות שראוי למלך המשיח‬
‫שתהיה‬
‫בן‬
‫עזריה‬
‫ש ל ש ה דורות‪ ,‬שכך ראוי ש ע ד‬
‫צור מעיר שבעים ש נ ה בימי מ ל ך א ח ד איזה מלך‬
‫נחשב‬
‫מיוחד הוי אומר זה משיח רבי אומר ג׳ דורות‬
‫לי ולניני ולנכדי והם ש ל ש ה ד ו ר ו ת דהיינו ה ו א‬
‫•״נאמר יראוך ע ם ש מ ש ולפני ירח דור דורים ר׳‬
‫ו ב נ ו ובן ב נ ו י ה י ה מ ל כ ו ת ו א ם ל א כ ן ה י ה ח ס ר‬
‫‪,,‬לל‬
‫)בראשית כ״א(‬
‫כבר‬
‫מלכותו‪ ,‬אבל יותר מן ש ל ש ה דורות הוא מלכות‬
‫בימי יחזקיהו א מ ר רב יוסף שרי ליה‬
‫ומה ש א מ ר הילל אין משיח לישראל‪ ,‬חס‬
‫אומר אין ל ה ם מ ש י ח לישראל‬
‫אכלוהו‬
‫כמו‬
‫דור‬
‫אחד‪,‬‬
‫כדכתיב‬
‫שלשה‬
‫כי‬
‫אחר‪.‬‬
‫הילל חזקיה אימת הוה‬
‫בבית ראשון‬
‫ושלום‬
‫לא היה כופר במשיח‪ ,‬היה סובר ש ה ש ם‬
‫ואלו זכריה קא מ ת נ ב י ב ב י ת ש נ י‬
‫גילי‬
‫יתברך‬
‫כן‬
‫מרי‬
‫לר׳‬
‫ואמר‬
‫יגאל אותם בעצמו‪ .‬ואי ת י מ א‬
‫אם‬
‫נגה‬
‫מרקמו‬
‫אמאי קאמר שרי ליה מרי* דאין זה קשיא דכל‬
‫מי שאומר דבר ונראה מתירה מבוארת בכתוב‬
‫נאמר עליו שרי ליה מרי* דבר זה מצאנו גם‬
‫כן כשאר מקומות‪ .‬תדע לך דהא למאן דאמר ימי‬
‫המשיח ארבעים שנד‪ .‬או שלשה דודות מה יהיה‬
‫אחר כך‪ ,‬אלא אחד שכלו ימי חמשיח יהיה השם‬
‫יתברך מגהיג אותם‪ ,‬או שישפוך רוחו על כל‬
‫בשר ויהיו כולם הכמים כולם יודעים את התורה‬
‫אחר בך‪ .‬וכך הוא דעת הילל שאמד שאין משיח‬
‫לישראל רוצה לומר כי יהיו גגאלים על ידי השם‬
‫יתברך ולא על ידי חמשי* ואל תאמר כלל כי‬
‫לדעת הילל היו כל הבטחות הטובות נאמר על‬
‫יחזקיח חם ושלום‪ ,‬שלא היו הבטהות בימי‬
‫יחזקיהו כל כך‪ ,‬אך דתה לומר בי לא יהיה‬
‫משיח לישראל‪ ,‬כי מעלת חמשיח מעלת מיוחדת‬
‫שהשם יתברך מפיל שונאיו לפניו‪ ,‬וקאמד שדבר‬
‫זה לא יהיה לישראל שכבר אכלוהו בימי יחזקיהו‪.‬‬
‫וכמו דםבירי לתו להנך תנאי שיהיה אחד דורו‬
‫של המשי* כך םבידא להילל שיהיה בתתלת‬
‫הגאולה גם כן בך‪ .‬ולכך קבע דברי הילל אחר‬
‫דבריהם‪ ,‬והפמיק בדברי הנך תגאי דאמדי כי‬
‫ימות חמשיח גדול מאוד כדלקמן‪.‬‬
‫שמחינו כימות עגיתגו פי׳ עיגוי הקצוב‪ ,‬לאמוקי‬
‫גלות אדום שאין קצבה ידוע‪ ,‬ועוד כי‬
‫גלות שאר מלכיות גקרא גלות ולא עיגוי‪ .‬אבל עיגוי‬
‫לא היה רק במצרים בדכי וענו אותם וכר‪ .‬ומגד‬
‫זה ימי השמחה שאלמלא לא היה שמהה כגגד‬
‫העינוי‪ .‬חיד‪ ,‬חט ושלום הרע יותר בעולם מן‬
‫חטוב‪ ,‬דלא מצאנו ארבע מאות שנח טוב כמו‬
‫שהיו במצרים ארבע מאות שנה עינוי כדכתיב‬
‫מפורש‪ ,‬ואי אפשר שלא יהיה הטוב בעולם כמו‬
‫הרע ולפיכד אמר ימי המשיח ארבע מאות שנ*‬
‫ולמאן דאמר שם״ה שגה הוא עגין גדול מאוד‪.‬‬
‫כי הגאולה האחרונה בערך הגאולה הדאשוג*‬
‫היא כמו עדך חחמה אל הירח‪ .‬תה בי הלבגה היא‬
‫מאירח וחתרת ומאפל* וכך היתה גאולה‬
‫ראשוגה שאמד הגאולה היה חושך של גלו*‬
‫ישראל‬
‫קפה‬
‫כמו הלבנה שמאירה וחוזרת ומאפלה‪ ,‬אבל‬
‫הגאולה האחרונה שהוא תמיד ואין לה המםק‪,‬‬
‫לכך גאולה אחרונה נגד החמת שהיא נשארת‬
‫כך תמיד בלא שגוי‪ ,‬ולכך אמרו כי ימי המשיח‬
‫שלש מאות ששים וחמש שנים נגד ימי החמה‪.‬‬
‫וכן תמצא במדרש)שמו״ר ‪0‬ט״ו( חחודש הזה לכם‬
‫עד שלא הוציא הקדוש במד הוא את ישראל‬
‫מצרים הודיע להם שאין המלכות עומדת להם‬
‫אלא שלשים דוד שנאמר החודש הזה לכם‬
‫חלבנה שלשים יום ומלכות ישראל שלשים דור‬
‫הלבנה מתחלת להאיר יום ראשון של חדש וכל‬
‫שהיא הולכת ומאירה עד ט״ו יום שלה מתמלא‬
‫ומט״ו ואילך מתחסד ובשלשיס אינה נראת כך‬
‫ישראל מאברהם עד שלמה ט״ו דור אברהם‬
‫התחיל להאיר כר‪ .‬ומפני כי הלבנה יש לה כל‬
‫יום אוד בפני עצמו ולכד היה הגאולה לדורות‬
‫גגד חלבנה‪ ,‬לא שלשים שנה כי כן כל דור ודור‬
‫הוא בפגי עצמו‪ ,‬אכל הגאולה האחרונה שס״ה‬
‫שנה‪ .‬ולמאן דאמר שבעת אלפים שנה שנאמר‬
‫כמשוש חתן על כלה פירוש שמחח שלימה‪ ,‬שהרי‬
‫התחן ראוי שיהיה לו שמחה שלימה עם אשתו‬
‫לכד שמחתו שבעת ימים‪ ,‬ויומו של הקב״ה אלף‬
‫שנח וזח חומן ישמח השם יתברך עם ישראל‬
‫שמחה שלימה שבעת אלפים שנת שכל שבעה‬
‫הוא מספד שלם תה ידוע‪ .‬ולמאן דאמר מיום‬
‫שנברא חעולס וכו׳ פירש כי ימות המשיה עולם‬
‫בפני עצמו ולכך הוא שקול כמו מן בריאת עולם‬
‫עד המשיח‪ .‬אף על גב כי שמואל אמר אין בין‬
‫עולם הזח לימות חמשיח משמע רק שעבוד‬
‫מלכיות‪ ,‬מכל מקום מדאמר שמואל את בין עולם‬
‫הזה לימות המשיח משמע רכל אחד נחשב עולם‬
‫בפני עצמו‪ .‬ולמאן דאמר מן המבול לפי שנחשב‬
‫עולם חדש מן המבול ועד עתה‪ ,‬וכאשר נאמד‬
‫כי עולם המשיח עולם בפני עצמו שזה עולם‬
‫חמשיח לעולם שלפניו‪ .‬וזח העולם הוא מן המבול‬
‫עד עכשיו שזח נחשב עולם חדש כפני עצמו‬
‫וכזה יחיה ימות המשיח‪ .‬ודבר זה מבואר‪:‬‬
‫נצח‬
‫קפו‬
‫ישראל‬
‫פרקמז‬
‫פרק מז‬
‫החבור‬
‫שלה אף המלך נטל א ת שלו לימים ע מ ד ה‬
‫שיהיה לעתיד לישראל בהקדוש ברוך‬
‫את‬
‫הוא יהיה לנצח ולא יוסר הקשר הזה‬
‫וכשרה א ת עצמה והביאה אותם שני אריסין א ף‬
‫ולא ינתק‪ .‬ודבר זה מבואר בנחמות ישראל על‬
‫ה מ ל ך ד ב י א א ת שלו א מ ר ה מ ל ך אלו ואלו י ע ש ה‬
‫)ב׳(‬
‫ע ט ר ה ויתנו בראשה כ ך א ת ה מ ו צ א א ב ר ה ם נתן‬
‫ו א ר ש ת י ך לי לעולם וארשתיך לי ב צ ד ק ו ב מ ש פ ט‬
‫שני אריסין כי ידעתיו למען א ש ר יצוה‬
‫ידי‬
‫נביאיו‬
‫בחסד‬
‫כמו‬
‫הנביא‬
‫שאמר‬
‫הושע‬
‫ו ב ר ח מ י ם ‪ ,‬ה ר י א מ ר כ י ה ח ב ו ר הזד׳ ש ה ו א‬
‫יהיה חבור עולמית‬
‫הארוסין‬
‫בראשונה‪.‬‬
‫לא‬
‫בכתוב הזה כתיב‬
‫כמו‬
‫שהיה‬
‫זקף לו ח ס ד ורחמים‬
‫וארשתיך‬
‫שלש‬
‫פעמים וארשתיך לעולם וארשתיך בצדק ובמשפט‬
‫שהחבור הזה שיהיה לעתיד‬
‫זה‬
‫פנים‪,‬‬
‫האחד‬
‫שיהיה‬
‫שיהיו‬
‫ישראל‬
‫דבקים בכל‬
‫ביתו לעשות צ ד ק ה ו מ ש פ ט א ף ה ק ד ו ש ברוך הוא‬
‫החסד ואת הרחמים אבדו‬
‫ו ב ח ס ד וברחמים וארשתיך באמונה‪ .‬וביאור עניין‬
‫החבור‬
‫לבניו‬
‫הוא‬
‫הזה‬
‫בשלשה‬
‫השני‬
‫נצחי‪,‬‬
‫ההופכים‬
‫ברוך‬
‫ושמד לך ה׳ אלהיך את‬
‫ישראל‬
‫שלהם‬
‫את‬
‫משפט לרשע וצדקה לענה אף הקדוש‬
‫הוא נטל א ת שלו כי אספתי א ת שלומי‬
‫מ א ת העם הזה א ת ה ח ס ד ואת‬
‫ישראל‬
‫את עצמם‬
‫וכשרו‬
‫הרחמים‬
‫ד כ ת י ב ציון‬
‫עמדו‬
‫במשפט‬
‫מ ד ו ת י ו יתברך‪ ,‬הגי‬
‫תפדה ושביה בצדקה אף הקדוש ברוך הוא מביא‬
‫ש י ה י ה חבור גמור‪ ,‬ש א ף א ם החבור הזה כולל‬
‫והגבעות‬
‫מ ד ו ת באולי אינם‬
‫בכל‬
‫שאינם‬
‫שאר‬
‫דבקים‬
‫ברחמים‬
‫דבקים‬
‫גמור‬
‫בחבור‬
‫ג ד ו ל י ם וכן ב ח ס ד ו כ ן‬
‫ו א ר ש ת י ך לי לעולם‬
‫וארשתיך‬
‫שיהיה חבור זה נצהי‪ .‬ואמר עוד וארשתיך ב צ ד ק‬
‫ובמשפט‬
‫הצדק‬
‫תמוטנה‬
‫ותסדי מ א ת ך לא ימוש‬
‫וברית שלומי‬
‫וגר אמר ה ק ד ו ש ברוך הוא אלו ואלו יעשו ע ט ר ה‬
‫המדות‪ ,‬ולפיכך אמר‬
‫בחסד וברחמים‪ ,‬כי אלו‬
‫והמשפט‬
‫א ת שלו שכן כ ת י ב כי הרים‬
‫ימושו‬
‫דברים שהם‬
‫והחסד והרחמים כוללים מדות‬
‫וינתנו‬
‫בראשיהם של ישראל שנאמר‬
‫לי ב צ ד ק ו ב מ ש פ ט ב ח ס ד‬
‫וביאור‬
‫החסד‬
‫וברחמים‬
‫ענין זה כי השם יתברך‬
‫עד‬
‫הוא‬
‫כאן‪.‬‬
‫משפיע‬
‫ומרחם על עולמו‪ ,‬והחלוק ש י ש בין ח ס ד‬
‫השט‪ ,‬כ א ש ר ת ד ע דברים אלו מאוד‪ .‬שאין ס פ ק‬
‫ורחמים‬
‫כי ה ח ס ד ו ה מ ש פ ט כל א ה ד ד ב ר בפני עצמו‪ ,‬וכן‬
‫אף שאין חכרחי כל כך לעולם הוא משפיע א ת‬
‫והצדק כמו שיתבאר ענין אלו דברים‬
‫כאשר‬
‫הרחמים‬
‫בסמ!ך‪,‬‬
‫לעולם‬
‫חסד‪,‬‬
‫והוא‬
‫והרחמים‬
‫באמונה‬
‫התחתונים בצרה וצריכים לרחמים מרחם עליהם‪.‬‬
‫ש ה ע נ י ן הזה ר ו צ ה לומר חבור גמור‪ ,‬וזה מ ע ל ח‬
‫אל‬
‫בפני‬
‫ואחר כך אמר וארשתיך‬
‫עצמו‪ ,‬כי מה ש א מ ר‬
‫ובמשפט‬
‫לי‬
‫הטוב‬
‫החסד הוא הטוב שהוא משפיע לעולם‬
‫ו א ר ש ת י ך לי‬
‫רק‬
‫בחסד וברחמים אין זה‬
‫ואייו ש נ י ד ב ר י ם‬
‫מן‬
‫הם‬
‫השם‬
‫יתברך‬
‫בצדק‬
‫התחתונים‪ ,‬ודבר זה כאשר ישראל עושים ה מ ש פ ט‬
‫שישראל‬
‫דבר זה ראוי לאדם לעשות מ צ ד‬
‫יהיו דבקים בו י ת ב ר ך ב כ ל המרות‪ ,‬אבל לא זכר‬
‫והצדק‪,‬‬
‫אשר‬
‫שה‪ ,‬א א ד ם כ י א ם ל א י ע ש ה מ ש פ ט ה ר י י ו צ א מ ן‬
‫עדיין שהחבור הזה חבור גמור‪ ,‬כי א ף א ם החבור‬
‫ה ד ב ר שהוא מהויב לעשות‪ ,‬וכן ה צ ד ק הוא ראוי‬
‫ה מ ד ו ת א פ ש ר כי אין זה ברחמים גמורים‪,‬‬
‫הדבר שהוא צדק‪ ,‬וכאשר ל מ ט ה עושים‬
‫בכל‬
‫שיעשה‬
‫ולכך א מ ר וארשתיך לי באמונה שלשון זה רוצה‬
‫מה שראוי להם לעשות למטה‪ ,‬גם השם יתברך‬
‫ברחמים‬
‫לעשות‬
‫והוא‬
‫החסד‬
‫ואלו‬
‫יעשו‬
‫עטרה‬
‫לומר‬
‫גמורים‬
‫חבור גמור‪ ,‬ואם כן הוא חבור‬
‫וכן‬
‫ב ה ס ד ש ע ל זה יפול‬
‫לשון אמונה‬
‫ובמדרש‬
‫)דב׳יר ‪0‬״!(‬
‫אמר‬
‫ר׳‬
‫בן‬
‫חלפתא משל למה הדבר דומה למלך‬
‫שנשא‬
‫ל מ ט ר ו נ ה והכניסה לו ש נ י‬
‫אריסין‬
‫והרחמים‪ .‬ולכך א מ ר‬
‫בראשה‪ ,‬כי ה ע ט ר ה בראשה מורה ש י ש ב ה מלכות‬
‫כ א ש ר ה ו א חב‪ ,‬ר ג מ ו ר ו ד ב ר זה‪ ,‬מ ב ו א ר ‪:‬‬
‫שמעון‬
‫עושה‬
‫להם מה‬
‫שראוי‬
‫אלו‬
‫אף‬
‫המלך זקף לה שני אריםין כנגדן אבדה מטרוניתה‬
‫ולכך ראויה אל המלך‪ ,‬וכאשר יש ל ה ם ה מ ש פ ט‬
‫והצדק והחסד והרחמים ראוים להיות דבקים בו‬
‫והרי‬
‫הוא‬
‫יתברך‬
‫כמו ש א מ ר וארשתיך וגר‪.‬‬
‫מבואר‬
‫ענין החבור ל ע ת י ד שיהיה לישראל עם‬
‫נצח‬
‫פרקמז‬
‫השם תברו‪ ,‬שיהיה החבור נצהי ויהיה בכל‬
‫מדותיו ויהיה חבור גמור שאלו מעלות כוללת‬
‫הבל‪:‬‬
‫כאשר תבין דברי הכמה עמוקה מאוד‪ ,‬תדע‬
‫כי אי אפשר להיות לעתיד סירתי בין‬
‫השס יתבדו שהוא העלה ובין ישראל שהם‬
‫עלולים מן השם יתבדו‪ .‬ודבר זה התבאר לו‬
‫ממה שאמר הנביא ירמיה )ל״א( הנה ימים‬
‫באים נאם ה׳ וכרתי את בית ישראל ואת בית‬
‫יהודה ברית הדשה לא כברית אשד כרתי את‬
‫אבדתם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ‬
‫מצדים אשר המה הפירו בריתי ואנכי בעלתי‬
‫בהם נאם ה׳ וגר‪ .‬וביאור ענת זה‪ .‬כי בעולם‬
‫הזה חגשמי אין כאן חחבוד הגמור כי העולם‬
‫הזה הגשמי נסרד ונבדל מן השם יתבדו שהוא‬
‫העל* לכו ישראל לא היו חתרין אהד השם‬
‫יתברו להיות דבקים בו מצד כי ישראל הם‬
‫בעולם הגשמי הזה שהוא גבדל‪ .‬עד כי לעתיד‬
‫שיהיה העולם הזד‪ .‬בלתי גשמי חמרי‪ ,‬ואז ישראל‬
‫אי אפשר להם כלא ז* ובעולם הזה השם יתבדו‬
‫היד‪ .‬מחזיר אחר ישראל‪ .‬וכשיגיע הטוף שיהיה‬
‫סלוק הגשמי יהיה החבור לגמרי רק ישראל מפגי‬
‫שהם בעולם הזה הגשמי שהוא נפרד מן השם‬
‫יתבדו אינם מחזירים אחר השם יתבדו‪ .‬עד‬
‫לבסוף שאז יסולק ההבדל הז* וזה שאמד הנביא‬
‫הושע )הושע ב׳( ביום ההוא תקראי לי אישי‬
‫ולא תקראי לי בעלי‪ ,‬פירוש כי שם איש תמיד‪.‬‬
‫נקראו כאשר יש לאיש ואשד‪ .‬חבור ביחד‪ .‬ושם‬
‫י״ה הוא מחבר אותם בחבור גמור‪ ,‬אבל שם בעל‬
‫גקרא על שמ שהוא בועל אותה ופועל ב* והרי‬
‫תמצא ובעלה שהוא לשון פועל ולכו הדבר הזה‬
‫הוא מצד האיש הפועל בגקב* וכיון שהוא מצד‬
‫הדבר הפועל החבור אפשר שיהיה פירוד לדבר‬
‫זה מצד ישראל אבל שם איש לא נקרא מצד שהוא‬
‫פועל בה דק מצד חבורס יחד‪ ,‬וחבור שלהם מצד‬
‫עצמם לכו אין בטול לזה‪ ,‬ולכו אמר ביום ההוא‬
‫תקראי אותי אישי ולא בעלי‪ .‬ומעתה תבין הכתוב‬
‫אשר אמר אשר המה הפידו בריתי ואנכי בעלתי‬
‫בהם‪ ,‬שבשביל בי הקדוש ברוו הוא היה פועל‬
‫בהם חחבור וזהו חבור עלה אל העלול ואין‬
‫ימראל‬
‫קפז‬
‫כאן קישור וחבור גמור הפירו הברית‪ ,‬אבל‬
‫לעתיד לא יהיה תוא יתבדו פועל בהם חבור אבל‬
‫ישראל יהיו מתתבריס בו יתבדו‪:‬‬
‫ובפסחים בפרק האשד• )ס״ז ע״א( ביום‬
‫ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי‬
‫לי בעלי אמר ד׳ יותגן כבלת בבית המיה שהיא‬
‫כבר אצלי׳ יאין כאן פירוד והבדל כלל ולא‬
‫בכלה בבית אביה שיש כאן הבדל והפרש‪ ,‬וכאשר‬
‫ישראל בעולם הזה הגשמי שהוא גפרד וגבדל‬
‫במה מן השם יתבדו נקראים שהיא בבית אביה‬
‫ולא בית חמיה‪ ,‬אבל לעתיד כאשד לא יהיה העולם‬
‫גשמי כמו שהוא עולם חזה ואז יחיו נקראים‬
‫ככלה בית חמי* לכו אמרו במדרש גקבה‬
‫תסובב גבר בעולם הזה הקדוש ברוןי הוא‬
‫מחזיר על ישראל שיעשו רצוגו ויעשו תשובה‬
‫אבל לעתיד לבא ישראל מחזירים על הקדוש‬
‫ברח־ הוא לעשות רצונו שנאמר גקבה תסובב‬
‫גבר‪ .‬וביאור ענין זה כמו שפרשנו‪ ,‬כי כאשד‬
‫יסולק ולא יהיר‪ .‬כאן תבדל‪ ,‬אז ישראל יתורו‬
‫אהד הקדוש כרת־ הוא כאשר אין כאן הבדל‪,‬‬
‫ואי אפשר שיהיו זולת יתבדו כלל ‪ pm‬הדברים‬
‫האלו מאוד‪ .‬תה שאמר הושע הנביא )ד*שע גי(‬
‫ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלהיהם ואת‬
‫דוד מלכם ופחדו אל ה׳ ואל סובו באחרית‬
‫הימים‪ .‬והרי ביאר כל מה שאמרנו למעלה כי‬
‫באחרית הימים וישובו אל ה׳ ויבקשו אותו‪ ,‬כי‬
‫אז יחדבקו ישראל העלול בעלה לא העלה בעלול‪.‬‬
‫והבן הדברים הנכבדים האלו מאוד‪ ,‬ואז תמצא‬
‫שאי אפשר שיהיה בטול אל החבור הז* ומפני‬
‫ההבדל חזה שיש בין גאולה ראשונה ובין גאולה‬
‫אהרונה נאמר בגאולה ראשונה )שמות י״ג(‬
‫ואכלתם אותו בחפזון כי בחפזון יצאת ממצרים‪,‬‬
‫ובגאולת אחרונת כתיב )ישעי׳ נ״ב( כי לא‬
‫בחפזון תצאו משם וגוי‪ ,‬ולמה החלוף חזח‬
‫ובמכלחא )בא ט״ו( כי לא בחטזון תצאו לפי‬
‫שגאמר בגאולת מצרים ואכלתם אותו בחטזת‬
‫זה חטזת מצדים ד׳ יחושע בן קרחה אומר זה‬
‫המזון ישראל אבא חנן אומר זה חמזון שכמה‬
‫אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר קול‬
‫דודי חגח בא מדלג על חהרים יכול אף לעתיד‬
‫נצח‬
‫קפח‬
‫ישראל‬
‫פ ר ק מוז‬
‫כ ן יהיר‪ ,‬ב ח פ ז ו ן ת ל מ ו ד ל ו מ ר כ י ל א ב ח פ ז ו ן ת צ א ו‬
‫אחרונה שחוא גאולה נצחית ובלי שנוי כלל ר ק‬
‫ע ״ כ ‪ .‬ו ב י א ו ר ע נ י ן זה‪ ,‬כ י מ פ נ י ש ה ג א ו ל ה ה ר א ש ו נ ה‬
‫תמיד‬
‫קיים ולכך ל א י ה י ה ל ד ב ר ז ה חפזין‪ ,‬כי‬
‫ל א היתד‪ ,‬ג א ו ל ה נ צ ח י ת ש ה ר י ל א ה י ו נ ג א ל י ם ר ק‬
‫החפזון‬
‫מ ו ר ה ע ל דבר שהוא ל ש ע ה וירא ש מ א‬
‫לשעה‪ ,‬וכך הוה ענין הגאולה גם כן ד ו מ ה לאור‬
‫יעבוד הזמן לכך מ מ ה ר מעשיו‪ ,‬אבל דבר שאינו‬
‫ה ב ר ק ש נ ר א ה ב ר ק י ע ל ש ע ה ו מ י ד ע ו ב ר ‪ ,‬ו ל א היתד‪,‬‬
‫לשעה אינו מ מ ה ר ותדברים האלו מבוארים מ א ו ד‬
‫הגאולה‬
‫הראשונה דבר ת מ י ד י קיים ולפיכך היה‬
‫ענין החבור הנצחי שיהיה לעתיד‬
‫יציאתם‬
‫ב ח פ ז ו ן ג ם כן‪ ,‬כ י כ ל ד ב ר ש א י נ ו ק י י ם‬
‫והתבאר‬
‫לך‬
‫במהרה בימינו א מ ן ‪:‬‬
‫תמידי הוא עובר במהירות לשעה‪ ,‬אבל הגאולה‬
‫פרק מח‬
‫ה פ ר ק נוסיף ביאור‬
‫בזה‬
‫שלא יהיה‬
‫השתנות‬
‫ולא ת כ ל מ ו ע ד עולמי ע ד ע״כ‪ .‬וביאור‬
‫תבושו‬
‫קיימת‬
‫ענין זה כמו שאמרנו‪ ,‬כי ה ש י ר ה מ ו ר ה על ש ה ד ב ר‬
‫כי‬
‫הוא שלם ומצד השלימות שבו הוא אומר שירה‪,‬‬
‫ולפיכך‬
‫הפך האבל שיש לו העדר וחסרון ומפני כך הוא‬
‫היא באחרית הימים שכל דבר מ ת ה ו ה בזמן הראוי‬
‫יושב ודומם‪ .‬ומכל מקום א פ ש ר כי שלימות שלו‬
‫ה ש ל י מ ו ת ר ק זמן‬
‫אינו ש ל ם ל ג מ ר י מ כ ל וכל‪ ,‬והוא ד ו מ ה ל ז ק י ב ה‬
‫האחרון מפני ש ש ל י מ ו ת ה ד ב ר הוא ב א בסוף‪ .‬ודבר‬
‫ע ם שהוא אדם אשר בריאתו שלימה ומכל מקום‬
‫לגאולה‬
‫לעולם‬
‫העתידה‪,‬‬
‫נשארת‬
‫והיא‬
‫ולעולמי עולמים‪ .‬כבר ה ת ב א ר‬
‫הגאולה‬
‫לך‬
‫האחרונה היא ש ל י מ ת העולם‪,‬‬
‫לו‪ ,‬ו א י ן ז מ ן י ו ת ר ר א ו י א ל‬
‫זה ידוע כי ה ד ב ר אשר מ ת ה ו ה ויוצא אל הפעל‪,‬‬
‫שלימות‬
‫ראוי‬
‫אותה ההויה בא בסוף‬
‫הזיה‪,‬‬
‫ולפיכך‬
‫שתהיה הגאולה האחרונה שהיא» שלימות‬
‫העולם רסוף וכמו שהתבאר פעמים הרבה‪ .‬והדבר‬
‫ידוע ש ה ד ב ר שהוא ש ל ם לגמרי אין לו‬
‫שהוא‬
‫שלימד‪,‬‬
‫אינה‬
‫הגאולות‬
‫שנמצא‬
‫לגמרי‬
‫בערך‬
‫הזכר‪.‬‬
‫הראשונות נמצא בהם‬
‫החסרון‬
‫בנקיבה‬
‫ודומה‬
‫החסרון‬
‫הדבר‬
‫בערך‬
‫לזה‬
‫כמו‬
‫שהוא‬
‫שלם‪ .‬והיינו ד א מ ר ש ה ש י ר ו ת ה ר א ש ו נ ו ת נ ק ר א ו ת‬
‫נקיבה ש ה נ ק י ב ה יולדת‪ ,‬וביאור ענין זה‬
‫בלשון‬
‫ה פ ס ד כלל‪ ,‬ש ה ד ב ר י פ ם ד מ פ נ י החסרון שהחסרון‬
‫שהנקיבה שהיא יולדת היא מפני חולשתה שאינה‬
‫הוא העדר שבו ומביא אותו אל ה ה פ ס ד לגמרי‪,‬‬
‫כמו הזכר ש י ש לו חוזק יותר מן הנקיבה‪ ,‬וראיה‬
‫אבל‬
‫ה ד ב ר ה ש ל ם ואין ח ס ר ו ן ב ו ל א י ב א ל כ ל ל‬
‫ה ע ד ר והוא מקוים לעולם‪ ,‬ולכך הגאולה האחרונה‬
‫שאז יהיה העולם שלם לגמרי לא יהיה לה ה פ ס ד ‪:‬‬
‫ובמדרש‬
‫כל‬
‫יעקב‬
‫שירו לה׳ שיר ח ד ש‬
‫)מכלתא‬
‫בשלח(‬
‫כי‬
‫לזה‬
‫אותה‬
‫שאינה‬
‫יולדת‬
‫נקראת איילונית‬
‫מ ל ש ו ן א י ל ו א י ל ל ש ו ן ק ו ש י מ ל ש ו ן )יחזקאל י״ז(‬
‫אילי ה א ר ץ ל ק ח וכל ד ב ר ש ה ו א ח ל ש יש‬
‫ואת‬
‫לו השתנות‪ ,‬ולכך ה נ ק י ב ה י ו ל ד ת מ פ נ י ש ה ל י ד ה‬
‫ת ה ל ת ו מ ק צ ה ה א ר ץ כי גאל ה ׳ ע ב ד ו‬
‫היא השתנות אל האשה‪ ,‬והאיילנות אין ה ש ת נ ו ת‬
‫בלשון נקיבה‬
‫נקראת איילנות שהיא קשה כמו דוכרנית׳‬
‫השירות כולן קרואות‬
‫לה‬
‫כ ש ם שהנקיבד‪ ,‬י ו ל ד ת וחוזרת ויולדת כ ך ה ת ש ו ע ו ת‬
‫ואין ל ה ל י ד ה ש ה ק ש ה ל א י ק ב ל השתנות‪ .‬ו מ פ נ י‬
‫שעברו היה אחריהם שעבוד אבל התשועה העתידה‬
‫כך הגאולה הראשונה נקראת בלשון נקיבה אשר‬
‫להיות אין אחריה שעבוד לכך נ ק ר א ת בלשון זכר‬
‫לחולשתם יש השתנות אל הגאולה הראשונה‪ ,‬אבל‬
‫שנאמר שאלו נא א ם יולד זכר מדוע ראיתי כל‬
‫גבר‬
‫ידיו על חלציו‬
‫שכשם‬
‫כך התשועה העתידה לא יהא‬
‫שנאמר‬
‫גאולה‬
‫ולכך‬
‫אחרונה אין ה ש ת נ ו ת לה‬
‫נקראת‬
‫שהזכר אינו יולד‬
‫בלשון זכר שאין ה ש ת נ ו ת לזכר‪ .‬ועוד ת ב י ן גם‬
‫שעבוד‬
‫לה‬
‫מעלה‬
‫בלשון‬
‫נקיבה‬
‫אחריה‬
‫ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים לא‬
‫כן כי‬
‫הנבדלת‬
‫הגאולה‬
‫הראשונה לא היה‬
‫לגמרי ולפיכך השירה‬
‫נצח‬
‫פרקמח‬
‫שד״יא חומרית‪ .‬אבל לעתיד השירה בלשון זכר‬
‫שהזכר הוא מתייחם אל הצורה הבלתי גשמי*‬
‫ומפני זה גם כן הגאולות הראשונות כלם היה‬
‫להם שנוי‪ ,‬שהדבר אשר הוא חמרי או מתיחם‬
‫אל החומד יש לו שגוי כאשד ידוע מענין החומר‪,‬‬
‫אבל הגאולה האחדוגה יהיו העולם גבדל לגמרי‪,‬‬
‫ולכד הגאולה האחרוגה השירה בלשת זכר שהזכר‬
‫הוא מתייחם אל הצורה שאינה גשמית ולא אל‬
‫החומר כלל‪ ,‬ודבר שהוא בלתי חמרי הוא אן‬
‫לו שנוי רק עומד קיים מבלי שנוי‪:‬‬
‫ובמדרש )ילקו״ש ישעי׳ תע״ו( אנכי אנכי הוא‬
‫מנחמכם איר אבא בשם רבי שמעת כן‬
‫לוי משל למלד שכעט על מטרונה וטרדה והוציאה‬
‫מתון• פלטין שלו לאהר ימים בקש לההזירה אמדה‬
‫יכפיל כתובתי ואחר כד הוא מהזרגי כד אמר‬
‫הקדוש ברוד הוא לישראל במיני אמרתי לכם‬
‫פעם אחת אנכי ה׳ אלד׳יד ובירושלים לעתיד‬
‫לבא אני אומר לבם שתי פעמים אבי אוצי הוא‬
‫מנחמכם דבר אחר במיני קבלו שני אכי ה׳‬
‫אלי׳יד אל קנא ולפיכד הקדוש בדיד הוא מנחם‬
‫בשני אנכי דבר אחר באנכי בראתי את העליונים‬
‫ואת התחתונים אנכי עושה כל באכי בראתי‬
‫אדם אנכי עשיתי הארץ ואדם עליה בז‪1‬צכי דברתי‬
‫עם אברהם אנכי מגן לד באנכי דברתי עם יצחק‬
‫אנכי האל אלהי אביד באנכי דברתי עם יעקב‬
‫אנכי ארד עמד מצרימה באנכי העליתיו ואנכי‬
‫אעלד גם עלה באנכי נגליתי על משה אנכי האל‬
‫אלהי אביד באגכי שמתי הדבור על פיו ואכי‬
‫אהיה עם פיד באנכי נתתי הדברות אנכי ה׳‬
‫אלהיד באנכי הולכתיה במדבר הנה אנכי מפתיה‬
‫והולכתיה המדבר באנכי אני בונה צית הנה אנכי‬
‫מרביץ בפוד אבניד באנכי אני מביא גואל הנה‬
‫אנכי שולה לכם את אליהו הנביא באנכי אני‬
‫מנחם אתכם אנכי הוא מנחמכם זהו שאמר הכתוב‬
‫כי הוא טרף וירפאו לפי שנאמר אין לה מנחם‬
‫מכל אוהביה וכל מקום שנאמר אין לה הוה לה‬
‫לכד נאמר אנכי אנכי חוא מנחמכם ע״כ‪.‬‬
‫במדרש זה רמזו כל אשר אמדנו‪ ,‬ורצו בזה כי‬
‫מלח אנכי מורה על עצם הדבר‪ ,‬והפרש‬
‫בין מלת אני ובין מלח אנכי‪ ,‬כי מלח אנכי הוא‬
‫ישראל‬
‫‪DDP‬‬
‫מורה על עצמי של המרבד כאלו אמר אני עצמי‬
‫עשיתי זה‪ .‬אבל אני מורה על המדבר בעדו בלבד‬
‫ואין בלשון הזד‪ .‬שיהיה משמע על עצמו‪ .‬והוא ה‪8‬ן‬
‫מלת אתה כי מלת אני למדבר בעדו ואתה לנוכח‪,‬‬
‫והתי״ו דגושה היא הבלעח הנו״ן של אני‬
‫ובתרגום אגת‪ ,‬אבל מלת אגבי את לו מכה‪ ,‬מזה‬
‫תראה שאין המלה מורד‪ ,‬על המדבר בעדו בלבד‬
‫שאם היה מורה על המדבר כעדו כלבד היה גמצא‬
‫גם כן לשון זה‪ ,‬אכל המלה הזאת מורה על עצמו‬
‫של המדבר כלומר אגי עצמי עשיתי זה‪ ,‬ולכו‬
‫לא כא לשון גובה בלשון זה כי דוקא המדבר‬
‫בעדו מרמז כלשון אגבי על עצמו לא כאשר‬
‫מדבר אל וענה‪ .‬וכאשר אמר אגכי ה׳ אלהיו‬
‫כאלו אמר אגי עצמי אלהיו‪ ,‬ובמקרא הזה נאמד‬
‫על העלה הראשונה שהוא בעצמו אלהיו ולא‬
‫שמסר ישראל לשרים עליונים‪ ,‬רק השם יחברו‬
‫עצמו אלהיהם ובשביל בי עצמו הוא אלהיו זעה‬
‫זה בעצמו הוא הכתובה שכתב לישראל שהוא‬
‫יתבדו אלהיהם ואם כן יהיה להם שכר גדול‪.‬‬
‫ולא נאמר דק אנכי פעם אחד‪ ,‬וזה מפני שאן*‬
‫שהשם יתבדו עצמו אלהיהם ולא נתן להם לשום‬
‫שר ולשום מלאד לא היה זה מה שהוא בעצמו‬
‫אלהיהם מחויב מוכרה‪ ,‬ולפיכד היה שנוי לדבר‬
‫הזה ונפרד השם מהם‪ .‬אכל לעתיד כתיב אנכי‬
‫אנכי שתי פעמים ודבר זה מורה כי השם יתכהו‬
‫יהיה אלהיד& הוא מתויב ומוכרת‪ .‬כי הכפל‬
‫הוא לחזק שמוכרה שכד יהיה״ וזה מורה‬
‫הכפל כמו שאמרו בבל מקום שנה עליו תכתוב‬
‫לעכב הרי כי הכפל הוא לתזק שכד מוכרה‬
‫שיהיה‪ .‬אבל בסיני לא אמר דק פעם אהד אנכי‬
‫אנכי ולא היה זה מוכרה ולדבר זה היה פירוד‪,‬‬
‫ולכד אמד שהוציא אותה‪:‬ותוך פלטת שלו כלומר‬
‫שחיה פירוד לדבר זד‪ -‬ולעתיד יהיו הפצים ישיומי‬
‫שלא יחיד‪ ,‬פירוד אל *‪:‬ור הזה ולכד אמרים‬
‫ישראל יכפול לי כתובתי‪ .‬כלומר שיהיה לישראל‬
‫יותר מעלה ממה שהיה קודם עז כי לא יהיה‬
‫לישראל עוד פירוד כלל‪ .‬והכפל הוא התוזק אל‬
‫החבור הזה כי שנה עליו הכתוב לעכב שלא‬
‫יהיו פירוד לעולם‪ .‬והדברים האלו מבוארים למי‬
‫שיבין דברי חכמ* ומפני כי התורה לא תשתכה‬
‫נצח‬
‫קצ‬
‫מישראל‪,‬‬
‫לכך‬
‫פרק מט‬
‫התורה‬
‫באנכי ב ר א ת י וכו׳ וביאור ענין זה כ מ ו ש א מ ר נ ו‬
‫נאמר ש נ י פ ע מ י ם אנכי‪ ,‬כי ה כ פ ל מ ה ש כ ת ו ב אנכי‬
‫ל מ ע ל * כי בלשון אנכי ה כ ל ל פ י ש ה ו א מ ו ר ה על‬
‫הלשון הראשון‬
‫באנכי ב ר א הכל כי‬
‫ה׳‬
‫בסיני‬
‫ישראל‬
‫ששם היה‬
‫אלהיך אנכי אל קנא‪,‬‬
‫שאמר‬
‫אבל‬
‫קבלה‬
‫של המדבר‪ ,‬ולפיכך‬
‫עצם‬
‫כי בסיני לא א מ ר ר ק אנכי פ ע ם אהד‬
‫מ א מ ת ת עצמו נברא הכל‪ ,‬לכך מ נ ח ם א ת ישראל‬
‫לא חשיב אנכי אל קנא שהוא נאמר לרעה וסבר‬
‫בלשון‬
‫שלעתיד בה הכל‬
‫כי סוף סוף היה פירוד אחר כך ולכך לא כ ת ב‬
‫ויהיו י ש ר א ל מ נ ו ח מ י ם בכל‪ ,‬ו ד ב ר י ם א ל ו ב א מ ת‬
‫הכפל‪ .‬אבל ל ע ת י ד שיהיה קיים ת מ י ד לא‬
‫עמוקים מאוד אי אפשר לפרש דבר זה יותר ר ק‬
‫שם‬
‫יוסר‬
‫פעמים אנכי‪ .‬ואמר‬
‫כתב שני‬
‫דבר‬
‫אנכי לומר‬
‫אחר‬
‫שהנחמה‬
‫א ם יבין הדברים מ ע צ מ ו ‪:‬‬
‫פרק מט‬
‫אמר‬
‫י ה ו ד ה ב ן ל א ״ א ב צ ל א ל ז ״ ל ה״ה‪ ,‬ה נ ח מ ו ת‬
‫עמו ל ת ת להם חקים ומשפטים לא ע ש ה כן לכל‬
‫לבא על ישראל ועל ירושלים‪,‬‬
‫עם עוללים ויונקים דיבר ולעיני אמהותיו‬
‫העתידים‬
‫גוי‪,‬‬
‫דבר‬
‫נ ג ל ה כ ב ו ד ו ו ה י ו ב ש ל ו ם ס כ ו ו מ ע ו נ ת ו בציון‪ ,‬ז נ ה‬
‫ויבא בהם‬
‫מ ר כ ב ת כבודו ומחשמלי זוהר י ר ד גם ש מ י ם לא‬
‫בהם‬
‫זכו ב ע י נ י ו ו ב מ ל א כ י ו י ש י ם ת ה ל ה ו ב י ן מ צ ו ק י א ר ץ‬
‫ה מ ח ש ב ה ויתפוס בו הרעיון ענין הנחמה‪ ,‬כי ד ב ר‬
‫י ש ב נ פ ל א ת ה ו א ב ע י נ י כ ל ב א י עולש‪ ,‬ו ע ת ה כ ס א‬
‫זה אי א פ ש ר והוא מן הנמנעות‪ .‬ואם יבא ב ד ע ת ך‬
‫שלטו‬
‫אל‬
‫יעלה על‬
‫ד ע ת ך ואל יבא‬
‫שהוא‬
‫מ ח ש ב ת און‬
‫הדבור‬
‫על שפתי‬
‫במחשבתך‬
‫שאפשר הספור‬
‫בן אדם‪,‬‬
‫ואף‬
‫שישלוט‬
‫מרום‬
‫כבוד‬
‫מראשון מקום מקדשינו בו‬
‫ד ב ר זה על מ ח ש ב ת ך ‪ ,‬ת ש י ם ל נ ג ד ך זאל‬
‫ערלים בו נכנסו טמאים נתנו ש מ מ ה בחמודותיו‬
‫י ס ו ר מ ע י נ י ך ה צ ר ו ת א ש ר ה י ו ב ע ם הי‪ ,‬ו כ י א פ ש ר‬
‫לאל זר הבלי הגוים כבדוהו ולקדישין עליונים‬
‫המספר וישלוט בהם המחשבה‪ ,‬ע ד‬
‫ב ה ם דינין‪ ,‬א ל ו נ ה ר ג י ן ו א ל ו נ ש ר ם י ן ג ם‬
‫ויעלה‬
‫בהם‬
‫שיבא‬
‫כאשר ישים האדם המחשבה על זה הלא ישתומם‬
‫חלקו‬
‫אלו‬
‫הלוקין והגולין זח ימים ועידן עדנין‪,‬‬
‫גם‬
‫ורעיוניו יבהלו ולבו ידום ויחרוש בקרבו‪ ,‬כי אם‬
‫ש ם לא מ צ א ה היונה מנוח לכף רגלה לא נתנו‬
‫יהיו נאמרים בספור לא יפול בהם אמונה בלב‬
‫ויתהלכו מגוי‬
‫ויאמר‬
‫האומר הלא זה דברי חידה ולא היה אך‬
‫להם‬
‫אדמה טמאה‬
‫ל ש ב ת ונחלה‪,‬‬
‫אל גוי ל א היה א ו מ ה ולשון א ש ר לא ע ל ה עולם‬
‫מ מ ש י ל מ ש ל י ם הוא‪ ,‬ואם היינו ח ם ושלום מ ז ר ע‬
‫עליהם‬
‫זרים לא זרח כבוד ה׳ אלהי ישראל עלינו ולא ראינו‬
‫לזרא ותקיא נפשם גם אותם ובזה הלכו מדחי אל‬
‫קשים להאמין‬
‫ועתה אם בריאה‬
‫ת ו ר ת אלהינו היו‬
‫אור‬
‫הדברים‬
‫עד כי‬
‫השביעו נפשם‬
‫דחי ונדחו עד קצה‬
‫השמים‪.‬‬
‫מהם‬
‫והיה להם‬
‫אשר עבר על נפשנו בגלות ועד עתה‪ .‬אך‬
‫יברא ה׳ ש מ י ם וארץ ח ד ש ה אין לנו ל ש ב ת ומקום‬
‫בני אברהם תולדות יצחק צאצאי יעקב‬
‫לנוח עד אשר אל אשר בשם בני אל חי נקראו‬
‫זרע קדושים שורש אמת‪ ,‬כי לפי ה ד ע ת והשכל‪,‬‬
‫אומר׳ סורו סודו ט מ א אל תגעו בשבתם אתם נתנו‬
‫את‬
‫אנחנו‬
‫ח ו ק י ם ח ד ש י ם מ ק ר ו ב באו‪ .‬ה ל א ב ת ו ר ת‬
‫אם יבואו עליו כל העוברי כוכבים ומזלות שבעולם‬
‫עליהם‬
‫מ ב ל י י כ ו ל ת לזוז ה א י ל ן ה ז ה ה ב נ ו י ע ל ש ר ש י ה א מ ת‬
‫מ ש ה עבד ה׳ לשום לבניו פאר על ראשם לכבוד‬
‫מתפשטין‬
‫ולתפארת ונגד לבם חותם הקודש ובבגדיהם צבע‬
‫בכל רוחות העולם שתול על פלגי מים היוצאים‬
‫הוד‬
‫תקוע‬
‫בארץ ועל יובל ישלח שרשיו‬
‫כסא הכבוד והכל לפאר‬
‫ולהדר‬
‫ולרומם‬
‫מן העדן‪ ,‬ה מ ש פ ט נותן והדעת מחייב שלא יעקר‬
‫מיחדיו‬
‫א ו ת ו ו ל א י ש ל ו ט ב ו י ד ה א ד ם לזוז א ו ת ו מ מ ק ו מ ו‬
‫ידי זדים לשום ת ח ת פאר התפילין כובע כרום‬
‫אהב‬
‫זולת‪ .‬ו ת ח ת ח ו ת ם ק ו ד ם נ ג ד ל ב ח ו ת ם ז ר מ ג ו נ ה‬
‫ולא‬
‫יבאו עליו‬
‫בצורת‪ ,‬א ף‬
‫אהבת‬
‫עולם‬
‫ומעידיו‪ ,‬ועתה אם ת ו ר ה ח ד ש ה נ ת ן על‬
‫נצח‬
‫פרק מט‬
‫ותחת יקר כבוד בעטיפות אבל על שפם יעטה‪.‬‬
‫חלא אם כל חאגמים דיו וכל קני הים קולמםין‬
‫וכל שמיס ידיעות וכל בגי אדם םופרי* לא‬
‫ימפיקו לכתוב התלאות והצרות המשוגות יוצאים‬
‫חוץ לטבע ומגהגו של עולם אשר עברו על עם‬
‫הי‪ .‬ואתה ה׳ אלהינו אבינו אתה ושמד הגדול‬
‫נקדא על בניר‪ ,‬למה יתחלל שמד הקדוש והנורא‬
‫על ידי בגיד לאמר‪ ,‬אם בני אל תי אתם למה‬
‫מעלים עיניו מכם כל חימיס ובצאן לטבח יובל‬
‫נתנו בידי זדים‪ ,‬אם אבותינו ואנחנו חטאנו לן•‬
‫חלא בייר אנחגו להעבירנו ומה לנו בעולמד‬
‫להתחלל שם קדשיד על ידי בניד לס בקשתינו‬
‫מלפני כסא כמדד שאל תתן אותנו בידי זרים‬
‫ולהיות למשל ולשנינה בין כל העמים וחום עלינו‬
‫והוציאנו מידי זדים‪:‬‬
‫ובמדרש )ילקויש ישעי׳ ה פ י ג ( נחמו נחמו עמי‬
‫יאמר אלהיכם כתיב אהבת צדק ותשנא‬
‫רשע דבי עזריה בשם רבי יודא בשם רבי מימת‬
‫פתה קרא בישעיה אמר ישעיה מטייל הייתי בבית‬
‫תלמודי ואשמע את קול ה׳ אומר וגו׳ אמד‬
‫שלחתי את עמוס והיו קירין אותו פםילוט אמר‬
‫ד׳ פנחס למה נקרא שמו עמום שהיה עמום‬
‫בלשונו אמרו הניח הקדוש בדוד הוא את עולמו‬
‫ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילות׳ על‬
‫חדין קטוע לישנא שלחתי את מיכה והיו מכין‬
‫אותו על הלחי כד״א בשבט יכה על הלחי‬
‫מעתה את מי אשלח ומי ילד לנו ואומר‬
‫חנני שלחני אמר ליה הקדוש ברוד ישעיהו בני‬
‫טרחנים חם סרבנים חם מקבל אתה עליר ללקות‬
‫ולהתבזות מהט אמד על מגת גווי נתתי למכים‬
‫ואיני כדאי שאלד בשליחותד אצל בניד אמד ליה‬
‫הקדוש ברוד הוא היא ישעיהו אהבת צדק אהבת‬
‫לצדק את בני ותשנא רשע שנאת מלתייבם על‬
‫כן משחד אלהיס אלהיד שמן ששון מתבריד מהו‬
‫מחבדיד אמר לו הקדוש ברוד חייר שבל הנביאים‬
‫מתנבאים נביא מפי נביא שנאמר נהה רוח אליהו‬
‫על אלישע ודוח משה על שבעים זקנים אבל‬
‫אתת מתנבא מפי חגבורח הדא חוא דכתיב רוח‬
‫ה׳ עלי ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים‬
‫נבואות פשוטות אבל אתה מתנבא נבואות‬
‫ישראל‬
‫קצא‬
‫כפולות עורי עורי התעוררי התעוררי שוש אשיש‬
‫נתמו נחמו עמי ע״כ‪ .‬כנר אמרנו לו פעמים הרגה‪.‬‬
‫שכל המא שבישראל הוא מצד המקרה ואין תםא‬
‫מצד עצם צורתן‪ .‬ולפיכן־ היה מצדיק ישעיהו‬
‫את ישראל ואמר אף שתם חוטאים מצד המקרה‬
‫מכל מקום מצד עצם ישראל תם טובים׳ כי‬
‫תצורה בישראל צורת אלקית ולכו אין חטא בתם‬
‫מצד עצמן דק מצד תמקד* רתמו מצי היצר‬
‫הרע כמו שהתבאר במרקים תקודמים‪ .‬תת חית‬
‫מורה על מעלת ישעיה הנביא שהיה לו צורת‬
‫אלקית גם כן‪ .‬לכי היה משבח את ישראל מה‬
‫שצורתן גבדלת‪ .‬ואמר שאיגי כדאי להיות הולו‬
‫בשליתותו אצל בגיו ממגי מעלת הצורה! של‬
‫ישראל שהיא אלתי* ולפיכך אמר כל הנביאים‬
‫קבלו נבואתם נביא מפי נביא‪ .‬תה כי החומר‬
‫מטו מבדיל בין השפ יתבדו ובין הנמצא‪ .‬לטיבו‬
‫כל הגביאים שלא היה צורתן כל כו נבדלת מן‬
‫ההומר היה מבדיל ההמרי בין השם יתבדו וכין‬
‫האדם לכד היה צריו לקבל נבואה שלהם מגביא‬
‫אחר‪ .‬אבל ישעיה שהיה נטשו שהיא צורתו נבדלת‬
‫ולא חיח החומר שלו מטיד ומבדיל כץ השם‬
‫יתברר ובין האדם׳ אין לו אמצעי ומקבל הנבואה‬
‫מן השם יתברר כעצמו‪ .‬וכן מה שהיה מקבל‬
‫נבואתו על ידי אמצעי הכל ענק אחד וטעם אחד‬
‫להם כמו שהתבאר‪:‬‬
‫ובמדרש חטאה כבטלים הטא חטאה ירושלים‬
‫ולקו בכטלים כי לקהה מיד ה׳ כמלים‬
‫ככל חטאותיה ומתנחמים כבמלים נחמו נהמו עמי‪.‬‬
‫וביאור זה כטל חטא של ישראל‪ ,‬כי למי מעלת‬
‫צורתן האלקית אין ראוי שיהיה בישראל חט*‬
‫כי האומות שתוטאים מטני שעצמן הם כעלי‬
‫חומר׳ לכד לא נחשב החטא שלהם ככטל כמו‬
‫החטא של ישראל שנחשב חטאם בכפל‪ .‬כי הכפל‬
‫מורה על הצור* כי אצל העוברי כוכבים ומזלות‬
‫שהצורה בטילה אצל ההומר ולכד את להם‬
‫מדריגה שגית רק מדריגה חמרית בלבד‪ .‬אבל‬
‫ישראל בעצמם יש להם מעלת הצורה ולכד חטאם‬
‫בכפל מצד הצורה שהיא שגית על מדריגת החומר‪.‬‬
‫ולקו בכפלים‪ ,‬פירש כשם שהטא שלהם אינו‬
‫לפי מעלת צורתם הנבדלת שאין ראוי שיהיה‬
‫נצח‬
‫חטא לפי‬
‫בהם‬
‫פרק נ‬
‫לקו‬
‫בראשם חטאו בעין ומסקרות עיניהם ולקו בעי!‬
‫בכפליים ש כ ל מכות ה י ה ש ל א ב ט ב ע כי היו מ כ ו ת‬
‫עיני עיני ירדו מים ומתנחמים בעין כי עין בעין‬
‫מדריגת הצורה‪.‬‬
‫יראו בשוב ה׳ ציון ח ט א ו באוזן ואזניהם הכבידו‬
‫מופלאת‬
‫מעלתם‬
‫ישראל‬
‫הנבדלת‪,‬‬
‫ומובדלת גם כן כפי‬
‫ולכך‬
‫וכן מ ת נ ח מ י ם ב נ ח מ ו ת כפולים‪ ,‬והם נ ח מ ו ת ש ה ם‬
‫ולקו‬
‫ש ל א ב ט ב ע וכולם ה ם נחמות אלהיים שראויים אל‬
‫ואזניך‬
‫ת ש מ ע נ ה כוי‪ .‬ו ב י א ר ע נ י ן זה‪ ,‬כ י כ ל ע נ י ן‬
‫ישראל‬
‫שאם חטאו ישראל‬
‫נ ח מ ו ת כפליים‪,‬‬
‫כי‬
‫באוזן ואזניהם‬
‫מעלת‬
‫הצורה והת נקראי‬
‫הדבר‬
‫שהוא לפי ה ט ב ע החמרי הוא ענין אחד‬
‫באבר‬
‫ושלא‬
‫ב ט ב ע הוא כפל לכך היו דוקא הנחמות‬
‫להרפא‬
‫כפולות‪:‬‬
‫ובמדרש‬
‫הוא בדקדוק גמור‪,‬‬
‫דבר‬
‫אחד אותו‬
‫דבר חוזר‬
‫נלקה ואותו‬
‫ובזה נתרפאו לגמרי‪ ,‬ואם חטאו באבר‬
‫זה ובאה ה מ כ ה על ענין א ח ר ל א נ ת ר פ א ה ח ט א‬
‫ונשובה‬
‫לגמרי‬
‫מאחר ש ל א הוכה באותו אבר ש ה י ה בו‬
‫מצרימה ולקו בראש כל ראש לחלי‬
‫החטא‪,‬‬
‫נלקו ובו‬
‫חטאו‬
‫ומתנחמים‬
‫ת ח ר ש נ ה ומתנחמים באוזן‬
‫בראש‬
‫נתנה‬
‫בראש ויעבור‬
‫ראש‬
‫לפניהם‬
‫מלבם‬
‫לכך‬
‫באותו‬
‫דבר‬
‫שחטאו בו‬
‫נתרפאו‪:‬‬
‫והי‬
‫פרק נ‬
‫בארנו‪ ,‬כי א ף ל מ א ן ד א מ ר אין בין העולם‬
‫כבר‬
‫הברכה בארץ כאשר הארץ מובנת בעצמה‪.‬‬
‫תהיה‬
‫ה ז ה לימות המשיח אלא ש ע ב ו ד מלכיות‪,‬‬
‫וכתיב ונתנה הארץ יבולה לא כדרך שעושה עכשיו‬
‫שאין ד ע ת ו לומר שלא יהיה דבר יותר ר ק ש ל א‬
‫כדרך ש ע ש ת ה בימי אדם מנין א ת ה אומר‬
‫אנחנו‬
‫נהיה‬
‫ובנינו‬
‫ובני בנינו‬
‫משועבדים‬
‫ולא‬
‫אלא‬
‫השרה נזרעה ועושה‬
‫שתהא‬
‫בת‬
‫פירות‬
‫יומא‬
‫י ו ת ר ‪ ,‬כ י ד ב ר זה א י ן ל ו מ ר כ ל ל ‪ ,‬א ב ל ל א י ה י ה‬
‫תלמוד לומר זכר ע ש ה לנפלאותיו ואומר ת ד ש א‬
‫העולם מוטבע בחומרים כאשר הוא עתה‪ ,‬ויסתלק‬
‫הארץ‬
‫ד ש א ע ש ב מזריע ז ר ע ביום ש נ ז ר ע ה בו‬
‫היצר ה ר ע מן האדם ויטו הבריות לב א ח ד לעבוד‬
‫עשתה‬
‫לא כדרך‬
‫א ת יוצר הכל‪ .‬כי למאן ד א מ ר אין בין העולם‬
‫לימות‬
‫הזה‬
‫המשיח‬
‫רק‬
‫שעבוד‬
‫מלכיות‪ ,‬יהיה‬
‫פירות ועץ‬
‫שעשתה‬
‫השדה יתן פריו‬
‫עכשיו אלא כדרך ש ע ש ת ה בימי אדם‬
‫הראשון מנין א ת ה אומר כי יהא אילן נ ו ט ע ועושה‬
‫ה ע ו ל ם נ ו ה ג עי׳פ ט ב ע ו ו מ נ ה ג ו ב ד ב ר י ם ה ט ב ע י י ם‬
‫פירות בת יומא ת ל מ ו ד לומר זכר עשה לנפלאותיו‬
‫ולא יהיה גוהג ש ל א על פי ה ט ב ע ר ק יהיה נוהג‬
‫עץ פרי עושה פרי למינו בו ביום היה‬
‫בדברים‬
‫ואומר‬
‫אשר ה ם אפשר בטבע‪ ,‬ר ק שיהיו הבל‬
‫עושה פירות מנין שאף העץ עתיד להיות מאכל‬
‫צדיקים‪ ,‬וכך לענין ה ב ר כ ה אין ספק שיהיה ב ר כ ת‬
‫לומד עץ פרי אם לומר שעושה פירות‬
‫י‬
‫הארץ‬
‫אם‬
‫הקדושה בכל שהיא מוכנת‬
‫לא‬
‫ונתתי‬
‫שהחטא‬
‫גורם‪.‬‬
‫לברכה‬
‫ו ב ס פ ר י )ספרא‬
‫בכל‬
‫תלמוד‬
‫פרי‬
‫כבר‬
‫נאמר‬
‫עושה פרי אם כן למה נאמר‬
‫בחוקות•(‬
‫עץ פרי אלא מ ה פרי מאכל א ף העץ מאכל מנין‬
‫גשמיכם בעתם בלילי שבתות אמרו בימי‬
‫אילני ס ר ק עתידין להוציא פ י ר ו ת ת ל מ ו ד‬
‫שאף‬
‫שמעון בן ש ט ח היו גשמים יורדין מלילי שבתות‬
‫לומר ועץ ה ש ד ה יתן פריו ע״כ‪ .‬הרי כי ל ע ת י ד‬
‫ע ל לילי ש ב ת ו ת ע ד ש נ ע ש ו ח ט י ם ככליות ושעורים‬
‫האדמה אשר‬
‫כגרעיני‬
‫זתים ועדשים כ ת ר י זהב צררו‬
‫מהם‬
‫חכמים והניחו דוגמא לדורות להודיע כ מ ה ה ח ט א‬
‫גורם וכן א ו מ ר כי עונותיכם ה ט ו א ל ה וחטאותיכם‬
‫מנעו‬
‫הארץ‬
‫הטוב מכם ע״כ‪ .‬הרי‬
‫אם‬
‫לא היה החטא‪,‬‬
‫כאשר‬
‫יסתלק‬
‫אדרה‬
‫השם בשביל חטא אדם תחזיר‬
‫ולברכתה‬
‫דאמר‬
‫ה ח ט א מבני אדם‪,‬‬
‫לקדמותה‬
‫כאשר היה קודם ש ח ט א האדם‪ .‬ולמאן‬
‫אין בין עולם ה ז ה ל י מ ו ת‬
‫המשיח אלא‬
‫הברכה מוכנת לה‬
‫שעבוד מלכיות בלבד‪ ,‬לא יקשה מ ה שאמר כאן‬
‫המשיח‬
‫כ י ת ו צ י א ה א ר ץ פ י ר ו ת כ ל י ו ם ויום‪ ,‬כ י ד ב ר ז ה‬
‫וא״כ‬
‫בזמן‬
‫ישראל‬
‫לא גקדא גט שהרי היה״בחחלת בריאת העולם‬
‫אם לא היה התטא‪ ,‬והרי לטעמים גם כן היה‬
‫חדוש שחיו חחטימ כליות ואין דבר כמו זה נקרא‬
‫שנוהג העולם שלא כטבע‪:‬‬
‫ובמסכת שבת בטרק במה מדליקץ )לי ע״ב(‬
‫יתיב ד״ג ודרש עתידה אשה שתלד‬
‫בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו לגלג עליו‬
‫אותו תלמיד אמר אין הדש תתת השמש אמר‬
‫ליה בא ואראד דוגמתו בעולם הזה נטק אחזי ליה‬
‫תרנגולת ותו יתיב ר״ג ודריש עתידין אילנות‬
‫שמוציאין פירות בבל יום שנאמד ונשא ענף‬
‫ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום לגלג‬
‫עליו אותו תלמיד ואמר והכתיב אץ חדש תתת‬
‫השמש אמר ליד‪ ,‬בא ואראך דוגמתו כעולם הזה‬
‫נפק אחזי ליה צלף ותו יתיב ר״ג ודריש עתידה‬
‫ארץ ישראל שתוציא גלוםקאות וכלי מלת‬
‫שנאמר יחי פיסת בד ממיץ לגלג עליו אותו‬
‫תלמיד ואמר אץ חדש תחת השמש אמר ליה‬
‫בא ואראך דוגמתו בעולם הזה נפק אחזי ליה‬
‫כמהין ופטריות כלי מלת נברא קורא ע״* הנח‬
‫ר״ג באד לנו כי כל שלשח חלקים המוציאים‬
‫תולדות על ידי ברבת השם יתברך‪ ,‬כי האדם‬
‫מוציא תולדות והארץ מוציאה פירות‪ ,‬כולם‬
‫לעתיד בהםתלק ההטא ימולק מהם גם כן החסרון‬
‫ויתברכו להוציא בכל יום ויום‪ !,‬והעץ יוצא פירות‬
‫כל יום והארץ תוציא דברים אשר הם שלמי‬
‫בריאה‪ .‬ויש לך להתבוגן מאוד כי אצל האדם‬
‫ואצל פירות העץ אמד שיהיו מוציאים תולדות‬
‫כל יום‪ ,‬ואצל הארץ אמר שתוציא דברים שלמים‪,‬‬
‫כי זכר אצל כל אחד ואחד מה שראוי לו‪ ,‬כי‬
‫האדם והעץ השדה יותר שלם‪ ,‬וחדבר השלם‬
‫מעכב ומשהה תולדתו ביותר׳ והארץ היא ממהרת‬
‫לחוציא תולדות ומוציאד‪ ,‬פרחים וצמחים כל שעה‬
‫רק שאינם שלמים כי הארץ בעצמה חיא ארמח‬
‫ועפר‪ ,‬על זה אמר כי הארץ תוציא דברים שלמים‬
‫ולא תוציא חאדץ דבר חסר‪ .‬וגם זה אינו קשיא‬
‫למאן דאמד אין בין העולם הזה לימות המשיח‬
‫דק שעבוד מלכיות כאשר ימצא כך‪ ,‬שהרי היה‬
‫גמצא דבר זד‪ ,‬גם כן בבריאת עולם‪ .‬שחור‪ ,‬ילדה‬
‫ליומא וכן עץ פרי ליומא‪ ,‬ולעתיד לפי מדריגת‬
‫קצג‬
‫‪,‬‬
‫העולם ומעלתו שיהיה מתברר מן השם *‪,nan‬‬
‫אין זה שלא בטבע כאשר יחזור העולם כמו שהיה‬
‫בראשונה‪ .‬ומפני שלעג התלמיד שאין כל חדש‬
‫תהה השמש‪ ,‬נמה שהעולם הזה הוא עולם אהד‬
‫עם עולם המשיח ומאחר שהוא עולם אהד אין‬
‫ראוי שיהיה נמצא נו הדוש כמו שאם כן היה‬
‫זה העולם מחולק‪ ,‬ואף כי לפי ענין הנם ימצא‬
‫כר לפעמים מכל מקום אינו דומה אל הנס נמה‬
‫שהנם הוא לצורר שעה אבל דנר שאינו לצורר‬
‫שעה אינו כד‪ ,‬ולכד אמר התלמיד שאין חדש‬
‫תחת השמש‪ .‬ולכד הראה לו לאותו תלמיד‬
‫תרגגולת שמולידה ניצה בכל יום‪ ,‬וכן דברים‬
‫שצומחים כל יום ודנרים שהארץ מוציאה והם‬
‫שלמים ואץ צריכין תקון‪ .‬ומעתה אין לומר אין‬
‫חדש תחת השמש‪ ,‬כי דבר זה היה קשיא אם לא‬
‫היה גמצא כלל כעולם שאז יאמר אץ חדש תחת‬
‫השמש‪ ,‬אכל כיון שמצאגו גם עתה דבר זה בעולם‬
‫אף אם לא היה נמצא במין זה עצמו רק במין‬
‫אחר אץ זה נקרא עולם הדש‪ .‬ועוד אפשר לומר‬
‫ולפרש כי מה שאמד כי האשת תלד בכל יום‪,‬‬
‫פירש ענץ זה כמו שהתבאר לד פעמים הרבה‬
‫מאד בחבור באר הגול* כי הדברים אשר הם‬
‫בעולם מורכבים מהומר מורה‪ ,‬ומתחייב מן‬
‫חחומר מה שראוי לו ומתחייב מן הצודה מה‬
‫שראוי לו‪ ,‬ואין ספק כי מצד הצורה יותר מוכן‬
‫לברכה מאשר הוא מצד החומד ולפעמים הוא‬
‫מוכן מצד הצורה אל דבר מה ומונע אליו החומר‬
‫עד שלא נמצא בו מה שראוי אליו מצד הצורה‪,‬‬
‫מכל מקום כאשר הוא מוכן מצד הצורה אל‬
‫כרכה‪ ,‬ואף אם יש מעכב ובטול מצד החומר‬
‫מכל מקום אי אפשר שלא יהיה מועיל הכנתו‬
‫מצד הצורה מה שאטשר למעיל עד שיוציא‬
‫לפעל מה שראוי‪ .‬ומכל מקום נאמר על הנמצא‬
‫כאשר הוא ראוי מצד הצורה כי זה עצם שלו‪,‬‬
‫ולא יבחן הדבר רק מצד עצמו שהוא צורתו‬
‫אשר הוא אמתת עצמו‪ ,‬מדן להשגיח על הבטול‬
‫אשר ימצא אליו מוגע מצד ההומר‪ .‬כי דבר זה‬
‫דומה אל גבור גדול אשד לו הכח על פעל גדול‬
‫מאד‪ ,‬והוא גמגר בבית וכי בשביל זד‪ ,‬שהוא נמגד‬
‫בבית לא יאמר שהוא גבור גדול אף כי אי אפשר‬
‫נצח‬
‫קצי‬
‫ישראל‬
‫פ ר ק גא‬
‫להוציא גבורתו א ל הפעל‪ ,‬וכך הדבר הזה בעצמו‬
‫ר א ו י ש ת ל ד אשד‪ ,‬ב כ ל י ו ם ו ע ץ ע ו ש ה פ ד י כ ל י ו ם‬
‫העצמית‬
‫גלוסקאות וכלי מלת‪ ,‬ואם יש מוגע מ צ ד‬
‫כאשר‬
‫הצורה‬
‫דבר אחד ראוי מ צ ד‬
‫ותוציא‬
‫שהיא‬
‫ע צ מ ו לו‪ ,‬א ף כ י מ צ ד ש ה צ ו ר ה מ ו ט ב ע ת‬
‫החומר אשר הוא המונע‪ ,‬מכל מקום יאמר עליו‬
‫בחומר‬
‫י ש מ ו נ ע א ל ד ב ר זה‪ ,‬מ כ ל מ ק ו ם י א מ ר‬
‫ואין‬
‫כך מ צ ד א מ ת ת עצמו היינו מ צ ד‬
‫צורתן‬
‫על זה כאשר ראוי אל הצורה כאשר הוא מ ו פ ר ד‬
‫להשגיח אשר הוא מ צ ד החומר‪ ,‬ומעתה אין א ת ה‬
‫ה׳‬
‫צריך לומר ש ה ד ב ר זה נמצא לפעמים‪ ,‬אבל כך‬
‫החומר ודבר זה‬
‫מן‬
‫בארנו‬
‫בחבור‬
‫גבורת‬
‫ב מ ק ו מ ו ת ה ר ב ה מ א ד ‪ .‬ו ל כ ך ה ד ב ר י ם אשי־ א מ ר ו‬
‫ה ו א ל פ י מ ע ל ת ה צ ו ר ה ב ע ו ל ם הזה‪ ,‬ש א ף א ם י ש‬
‫ה מ ו פ ש ט ת ‪ ,‬וזה‬
‫מ צ ד החומר ולכל הפחות מועיל כי אינו‬
‫בכאן‬
‫כלם נאמרו‬
‫אמרו‬
‫ל ע ת י ד אשד‪ ,‬ש ת ל ד ב כ ל י ו ם ‪,‬‬
‫הצורה‬
‫מצד‬
‫כי‬
‫יהיה‬
‫מונע‬
‫מ ו נ ע מ כ ל וכל אבל יוצא ל פ ע ל מ ה שראוי‪ ,‬ויש‬
‫לך להבין דברים אלו והם ברורים ודי ב ז ה ‪:‬‬
‫ה ע ו ל ם ל פ נ י הש״י‪ ,‬ו מ פ נ י ז ה מ צ ד ה צ ו ר ה כ ך ה ו א‬
‫פרק נא‬
‫שבארנו לך ב פ ר ק הקודם‬
‫אחר‬
‫ענין‬
‫הארץ‬
‫הקדושה ומעלתה‪ ,‬יש ל ד ע ת גם כן מ ע ל ת‬
‫קדשינו ותפארתיגו ירושלים עיר הקדושה‬
‫עיר‬
‫תבנה‬
‫ותכונן ב מ ה ר ה בימינו‪ ,‬כי יש לך ל ל מ ו ד‬
‫דכ״ש‬
‫שהיה‬
‫במעלה‬
‫אלקית כבר‬
‫ובמעלה‬
‫אלקית‬
‫ממה‬
‫שהיה‬
‫ושמתי‬
‫כדכד‬
‫וכ״ש הדבר‬
‫שיוסיף‬
‫לו‪.‬‬
‫בקדושה‬
‫ובבבא‬
‫בתרא‬
‫)ע״ד‪,‬‬
‫עי׳א(‬
‫גל‬
‫וגעשה‬
‫קוממיות‬
‫קומות‬
‫אמה‬
‫מ א ת י ם אמד‪ ,‬כ ש ת י‬
‫ש ל אדם הראשון ור׳ יודא אומר מאה‬
‫כ נ ג ד היכל וכותליו ש נ א מ ר‬
‫בנעוריהם‬
‫אשר‬
‫בנותינו‬
‫בניגו‬
‫כנטיעים‬
‫מגודלים‬
‫מחוטבות‬
‫תבנית היכל כי קאמר ר׳ יוחנן לכוי‬
‫בזויות‬
‫ד ב י זיקי‪.‬‬
‫ש מ ש ו ת י ך א מ ר רבי שמואל ב ר נחמני פליגי ביה‬
‫וביאור‬
‫חייא ותרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל חד אמר‬
‫במעלתה‬
‫תרי‬
‫של‬
‫רבי‬
‫עצמות‬
‫מאיר‬
‫מתיבי‬
‫אומר‬
‫ואוליך‬
‫אתכם‬
‫ע נ י ן זה‪ ,‬כ י י ר ו ש ל י ם א י נ ה ע י ר ט ב ע י ת‬
‫אמוראי דא״י יהודה ויחזקיה בניו ש ל ר׳‬
‫כמו‬
‫שאר עיר רק היא עיר אלהית‬
‫האלתית‪.‬‬
‫ולפיכך א מ ר ה כ ת ו ב ושמתי‬
‫דשוהם וחד אמר דישפה אמר להם הקדוש ברוך‬
‫כ ד כ ד שמשותיך‪ ,‬כי כדבד היא אבן יקרה‪ ,‬ולפיכך‬
‫ל ה ו י כ ד י ן ו כ ד י ן ו ש ע ר י ך ל א ב נ י א ק ד ח כי‬
‫א מ ר כי לעתיד ל מ ע ל ת ירושלים ש ת ה י ה מ ע ל ת ה‬
‫דיתיב רבי יוחנן וקא ד ר י ש ע ת י ד ה ק ד ו ש‬
‫יותר אלהית ע ו ד מ מ ה ש ה י ה קודם‪ ,‬וראוי שיהיה‬
‫היא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן‬
‫בניינה לפי מ ע ל ת ה מאבנים טובות ויקרות‪ .‬ולכך‬
‫שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר ברום עשרים‬
‫שמות‬
‫הוא‬
‫הא‬
‫ברוך‬
‫ומעמידם בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד‬
‫ה ש ת א ביעתא ד צ ל ת א לא משכחן כולי האי אשכחן‬
‫לימים‬
‫הושן‬
‫דקדושים‬
‫ופליגי‬
‫שהיה‬
‫המשפט מאבנים‬
‫היה חושן‬
‫מיכאל וגבריאל בענין ה ח ו מ ה הזאת‪ ,‬כי‬
‫שרת‬
‫החומה בה יוגדר העיר ע ד שנקרא המקום על שם‬
‫דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים‬
‫החומד‪,‬‬
‫בית מ ו ש ב עיר חומה‪ ,‬וכן ה ש ע ר ב מ ה‬
‫שלשים וחוקק בהן ע ש ר ברום עשרים א מ ר‬
‫שהוא‬
‫כ נ י ס ת העיר‪ ,‬ש ג ם המקום נקרא ע ל ש ם‬
‫בדיך‬
‫השער‬
‫ושוטרים‬
‫על‬
‫להו‬
‫הפליגה‬
‫ספינתו‬
‫הני למאן אמר ליה‬
‫בים חזא‬
‫מלאכי‬
‫המשפט‬
‫בו אורים‬
‫ותומים‬
‫טובות‪,‬‬
‫שעתיד הקדוש‬
‫הוא להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דרבי‬
‫י‪ ,‬ח נ ן א מ ר ל י ה ד ר ו ש ר ב י ו ל ך נ א ה ל ד ר ו ש כ א ש ר‬
‫צורת‬
‫א מ ר ת כן ראיתי אמר ליה ריקא אלמלא לא ר א י ת‬
‫בה‬
‫לא‬
‫ה א מ נ ת מ ל ג ל ג על דברי א ת ה נ ת ן עיניו בו‬
‫כדכתיב‬
‫)דברים‬
‫ט״ז(‬
‫שופטים‬
‫ת ת ן לך בכל שעריך‪ ,‬ולפיכך החומה והשער ש ה ם‬
‫המקום ראוי שיהיו כפי מדריגתם‪ .‬ופליגי‬
‫תרי‬
‫מלאכים‪,‬‬
‫ורז״ל‬
‫אמרו‬
‫)דב״ר‬
‫פ״ה(‬
‫מיכאל ש ל מים וגבריאל ש ל אש‪ ,‬ואין הפירוש‬
‫נצח‬
‫פרק נא‬
‫שמיכאל הוא מיס וגבריאל הוא אש דאין הדבר‬
‫כד כלל‪ ,‬רק כי הם צורות נמדתת נבדלות זה‬
‫מזח וחם מחולקים כמו אש ומים‪ ,‬כי מיכאל שהוא‬
‫של מים ד״ל כי מושמע ממנו מה שהוא דומה‬
‫למיס‪ ,‬וגבריאל של אש כי מושמע ממנו מה שהוא‬
‫שוד‪ ,‬ודומה לאש‪ ,‬כי מן מיכאל מושמע ממנו הטוב‬
‫והחסד וזה דומה למים‪ ,‬וגבריאל מושמע ממנו התן‬
‫והוא שוד‪ ,‬לאש‪ ,‬ולמיכד צורת מיכאל חסד תורת‬
‫גבריאל אש‪ .‬ולמיכד מיכאל שהוא ממוגה על‬
‫המים‪ ,‬אמר שצורת העיד הקדושה יהיה הסוב‬
‫שתהיה דביקה בחטד ובטוב‪ ,‬ולסיכד החומה‬
‫יהיה של שוהם כי השוהם גית שלו מורה הטד‬
‫וטוב וראוי למקום הקדוש להיות צורה האלהית‬
‫שלה דבר זה‪ .‬וגבריאל שהוא תן אומר שצורת‬
‫המקום יהיה ישסה‪ ,‬שהוא גות מורה תן‪ .‬ואין‬
‫טמק שכל אחד ואחד מן שתי המתת האלו הוא‬
‫מעלה בטני עצמה‪ ,‬וכמו שיש למעלה כוחות‬
‫מחולקת יש ממונה על החמד ויש ממונה על‬
‫חדת‪ ,‬וכן יש צדיקים בארץ יש שנטשו מוכן‬
‫לעשות הטוב והחמד ויש שהוא מוכן לדין וכל‬
‫אחד ואחד מעלה בטני עצמו‪ ,‬לכד תרי מלאכי‬
‫ברקיע ותרי אמוראי בארץ דומים ושוים וחדברים‬
‫ידועים למשכילים ואת כאן מקום זה‪ .‬ואמר‬
‫שהקדוש ברוד חוא אמר כדת וכדת תהוי‪ ,‬ומסני‬
‫שהשם יתברד כולל הכל דין וחסד‪ ,‬ולא כמו‬
‫המלאכים המממונה על חסד אינו ממונה על תן‬
‫והממונה על דין אינו ממונה על חסד‪ ,‬והוא‬
‫יתברד כולל הכל והוא יתברד נותן לה מעלה‬
‫כוללת שתהיה כרכא דבולא בה ומצד הסתת תהיה‬
‫מעלתה גבדלת לגמרי‪ ,‬ולכד כתיב ושעריו־‬
‫לאבני אקדח‪ ,‬והוא דומה אל האדם שהפגיס שלו‬
‫מאירות וכד השער שהוא פני העיר יהיו אבני‬
‫אקדח המאירים‪ ,‬ומורה זה על מעלת אלהית כמו‬
‫האדם כאשר יש לו פנים מאירים שנאמר )קהלת‬
‫‪n‬׳( חכמת אדם תאיר פניו‪ .‬וביאר לד כי שני‬
‫מעלות יהיו לירושלים‪ ,‬אם המעלה שתהיה כוללת‬
‫הכל כמו שאמר הקדוש בדיד הוא תהוי כדין‬
‫וכדת‪ ,‬ואם שתהיה לה המעלה העליונה הצורה‬
‫הנבדלת עד שתהיה דביקח בעולם הנבדל לגמרי‪.‬‬
‫ישראל‬
‫ומה שאמר לעתיד מביא הקדוש ברוך הוא אבנים‬
‫שלשים על שלשים‪ ,‬כי עשרים לא יתכן שהרי‬
‫הפתוו גבוה עשרים מ ו י ן יותר‪ ,‬ומדאפקתית מן‬
‫עשרים אוקמיה אשלשים‪ .‬והם מרובעים כי‬
‫המרובע הוא שלם כלא תמרון והוא לפתה העיד‪.‬‬
‫ומת שאמר לגלג עליו אותו תלמיד‪ ,‬מפני שהיה‬
‫תתלמיד מדמה העולם שלעתיד לעולם הזה‪ ,‬ואמר‬
‫סעם אחד הפליגה ספיגתו כים הגדול‪ ,‬רתת לומר‬
‫שתשיג בעגין תות לעיין לעומק דבר זת ועתה‬
‫ראה בחכמה שהמלאכים מנסרים וכר‪ ,‬פירש‬
‫שהחכמה היא רחבה מגי ים ופעם הפליגה מפינתו‬
‫שהיה גכגס בהכמה שהיא רחבה מגי ים‪ ,‬ועמד‬
‫על הגיסוד הזד‪ .‬רתת לומר גזירה זאת שחדי‬
‫לשון גזירה הוא כריתה וגיםור גם ‪p‬״ וראה‬
‫שהעליונים גוזרין דבר זה שכל דבר הוא בגזירת‬
‫עליוגים והם גוזרת ולכד נקרא זה ניסור‪ ,‬ואז‬
‫היה מודה לדבר ז* ומסגי שלא היה מאמין עשאו‬
‫גל עצמות שגעגש על• ידו ומת וגעשה גל עצמות‪,‬‬
‫ומקשה מיתיבי וכר‪ ,‬תראת מתלוקת התכמים בעגת‬
‫זה דמ״ד מאה כי מאה הוא מספר שלם מורה על‬
‫שלימת מבלי המרת‪ ,‬ועגת מאה שהוא מםסר שלם‬
‫התבאר בחבור גור אריה בפרשת ואתחנן עיין‬
‫שם‪ .‬ולפיכך אמר שקומת האדם מאה אמה‪ ,‬ומאן‬
‫דאמר מאתים כשתי קומות של אדם הראשת דעתו‬
‫כי אדם היה מאה אמה פי זה המספר הוא שלג‪.‬‬
‫לכד אדם הראשת שנברא כשלימות היה לו‬
‫המספר הזה עד אשר שחטא שמעט אותו‪ ,‬ומכל‬
‫מקום אדם הראשת לא היה לו השלימת רק מצד‬
‫גופו חחמרי‪ ,‬אבל לעתיד יהיה השלימות הן מצד‬
‫גופו החמרי הן מצד הצורה והצורח יש לו‬
‫מדריגה השגיה ולכד קומת האדם יהיה מאתים‬
‫וכבר התבאר למעלה אצל כסל אנכי ענת זד‪ -‬ורבי‬
‫יהודא סבר מאה אמה כי האדם תמה להיכל שהוא‬
‫קדוש והוא היה מאת אמד״ וזה יהיה לעתיד שיהיד‪.‬‬
‫האדם בית קדוש ובו יושב הנשמה שהיא נצוץ‬
‫מן השם יתבדר וכמו שהיה במקדש נצוץ כבודו‬
‫יתברר‪ ,‬ולפיכד אמר כי יהיה מאה אמה כמו בית‬
‫המקדש‪ .‬ודע עוד כי מאן דאמר מאתים אמה כפל‬
‫קומת האדם הראשון‪ ,‬סבר כי אדם הוא גשמי‬
‫נצח‬
‫קצו‬
‫פרק גב‬
‫והצורה ב ט ל ה אצלו וכאלו היה כולו גשמי חמרי‪,‬‬
‫אבל‬
‫ישראל‬
‫ע ג י ן זה‪ ,‬כ י י ר ו ש ל י ם ה י א ג ׳ פ ר ס א ו ת ‪ ,‬כ י‬
‫וביאר‬
‫לעתיד יהיה קומת אדם מאתים גגד חומר‬
‫ירושלים עיר קדושה ולכך מדריגתה ג׳ פרסאות‬
‫וצורה ואין א ח ד בטל אצל השני‪ .‬ומאן ד א מ ר‬
‫כגגד ג׳‬
‫א מ ה כי לעתיד יהיה החומר‬
‫מאה‬
‫הצורה‬
‫בטל‬
‫הקדושה השלימה הוא על ידי ג׳‬
‫כי‬
‫וכל קדוש שיאמר הוא מדלי מן הארץ׳‬
‫לגמרי תהיה‬
‫אצל‬
‫קדוש‪,‬‬
‫וכאלו תאדם אינו גשמי‪ ,‬ולכך ל א יהיה‬
‫ומפני‬
‫כי‬
‫ירושלים‬
‫מן‬
‫הארץ ג׳‬
‫תהיה קדושה‬
‫ר ק מ א ה א מ ה ‪ .‬ו מ ת ר ץ ה נ ה ו ל כ ו י ד ב י זיקי‪ ,‬פ י ר ש‬
‫מדלי‬
‫חלונות המביאים האויד לשם ש א ף על גב שאינו‬
‫ת ח ת י ה ואז י ה י ה ק ד ו ש ה כ ש ל י מ ו ת ל א ה ת ח ל ת‬
‫פ ת ח לכנוס מכל מקום ש ם פ ת ח‬
‫שהוא‬
‫קדושה‪ .‬ואמר ש מ א יש צער לעלות‪ ,‬ר ו צ ה לומר‬
‫מ ב י א האויד ויש עליו ש ם פתח‪ ,‬א ף שאינו פ ת ח‬
‫שמא לישראל הדרים בה מפגי כ ב ד ת החמרי שהוא‬
‫לכנוס לשם מכל מקום ה ו א פ ת ח שהוא‬
‫מבדיל בינם ובין ה ק ד ו ש ה יהיה ל ה ם צער לעלות‪,‬‬
‫מ ב י א אויר וכל פ ת ח הוא צ ו ר ת העיר‪ ,‬ולכך א מ ר‬
‫רוצה לומר לקנות אותה מדריגה הקדושה ומפני‬
‫ה נ י ל כ ו י ד ב י זיקי‪ ,‬כ ל ו מ ר ש ה ש ע י ר ש א מ ר ר ׳‬
‫כך יהיה ק ש ת לעלות‪ ,‬ועל זה א מ ר וכיונים אל‬
‫יוחנן אין ז ה ר ק ש י ש ש ם פ ת ח עליו להביא האויר‬
‫ארובותם‪ ,‬ידוע ש ה ע ו ף פורה באויר מפני קלות‬
‫לשם לא שיבא האדם שם‪ ,‬ולא דברנו ר ק מ צ ד‬
‫החומר ש י ש לו ואינו מ ו נ ע לעוף לעלות למעלה‪,‬‬
‫המקום מ צ ד עצמו לא מ צ ד האדם אבל‬
‫וכן י ש ר א ל יהיו ד ו מ י ם לעוף ש י ה י ה להם חומר‬
‫גמור‬
‫מעלת‬
‫עליו‬
‫פרסאות‬
‫כנגד‬
‫כמו שהיא‬
‫זך‬
‫מ צ ד האדם בודאי יהיה יותר גדול‪:‬‬
‫עד שלא יהיה להם מעכב ומונע מן כבדת‬
‫התומר‬
‫ועוד‬
‫ש ם א מ ר ר ב ה א מ ר רבי יוחנן‬
‫עתידה‬
‫ירושלים‬
‫שתבנה שלשה פרסאות למעלה‬
‫וראמה‬
‫תחתיה‬
‫שנאמר‬
‫בתחתיה‬
‫וישבה‬
‫מאי‬
‫תחתיה‬
‫ומאי ת ח ת י ה ש ל ש ת פרסאות הוי אמר‬
‫לעלות ולקנות‬
‫הדברים‬
‫לעב‬
‫הגדולים האלו‪ .‬ו מ פ נ י ז ה‬
‫שהעב‬
‫אף‬
‫המדריגה הקדושה והבן‬
‫אם‬
‫יהיה‬
‫הוא‬
‫ענן‬
‫האדם‬
‫שמים‪,‬‬
‫לעתיד‬
‫מדמה אותו‬
‫ואמר‬
‫גם‬
‫כן‬
‫הכתוב‬
‫חמרי‬
‫לא יהיה חומר שלהם גס וכבד כ מ ו שהוא עתה‪,‬‬
‫ר ב א א מ ר לי ההוא סבא ירושלים קמייתא ת ל ת א‬
‫רק‬
‫כמו חומר הענן שהוא חומר שאיגו ג ח ש ב‬
‫לה צער לעלות‬
‫מן‬
‫ולפיכך‬
‫פרסאי‬
‫הות ושמא‬
‫תלמוד‬
‫לומד מי‬
‫תאמר‬
‫אלה‬
‫כעב‬
‫יש‬
‫תעופינה אמר רב‬
‫התחתונים‬
‫הענן‬
‫שהרי‬
‫נקרא ענן שמים‬
‫נבדל מ ן הארץ ג׳ פרסאות‪ ,‬והתבאר לך‬
‫הקדושה העליונה ש ל ירושלים‪:‬‬
‫פ פ א ש מ ע מ י נ ה האי עיבה ת ל ת א פ ר ס א מורלי‪.‬‬
‫פרק נב‬
‫התבאר‬
‫לך דבר מקדושת ירושלים וממעלתה‪.‬‬
‫ויקרא‬
‫יעקב למקום ב י ת א ל ע״כ‪ .‬וביאור ענין‬
‫הוא‬
‫זה‪ ,‬ד ע כ י ב י ת ה מ ק ד ש ה ו א ה מ ק ו ם ש ה ש ם י ת ב ר ר‬
‫ובמהרה‬
‫יש לו תבור ודביקות ע ם התחתונים שזהו ענין‬
‫ב י מ י נ ו ‪ .‬א מ ר י נ ן ב פ ר ק האשד‪) ,‬פסחים פ״ח ע״א( א ״ ר‬
‫מדת‬
‫אך‬
‫בית‬
‫הדבר‬
‫שהוא קודש‬
‫קדשים‬
‫קדשינו ותפארתינו שיהיה לעתיד‬
‫אליעזר מ ה ד כ ת י ב והלכו גוים רבים ואמרו לכו‬
‫בית המקדש‪ .‬ומפני ש מ ד ת אברהם‬
‫החסד‬
‫הוא‬
‫והחסד מ ת ד מ ה כהר לפי שכל חסד הוא‬
‫אלהי‬
‫גדול‪ ,‬כ י מ י ש ה ו א מ ד ק ד ק ע ם א ח ר מ ש ו ה ה מ ד ד ‪.‬‬
‫אלהי יצחק ל א נאמר אלא אלהי יעקב‬
‫ביושר ואינו נ כ נ ס לפנים מ ש ו ר ת הדין‪ ,‬א ב ל ב ע ל‬
‫לא כאברהם ש כ ת ו ב בו הר ש נ א מ ר בהר ה׳ יראה‬
‫ה ח ס ד א י נ ו מ ד ק ד ק ועושר‪ .‬ח ס ד ג ד ו ל ‪ ,‬ו כ ד כ ת י ב‬
‫ולא כיצחק שכתוב בו ש ד ה שנאמר ויצא יצחק‬
‫)תהלים ל״ו( צ ד ק ת ך כ ה ר ר י א ל כ י ה צ ד ק ה ו ה ח ס ד‬
‫שקראו בית שנאמר‬
‫ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א גדול ואינו מ ש ו ה המדד‪,‬‬
‫ונעלה אל הר ה׳ אל בית‬
‫אברהם‬
‫לשוח‬
‫בשדה אלא‬
‫כיעקב‬
‫אלהי‬
‫יעקב‬
‫של‬
‫נצח‬
‫פרק גב‬
‫ביושר כמו שתא עושה בעל מדת חדין‪ ,‬וממני‬
‫כי על ידי מדה זאת יש אל השם יתברר חבור‬
‫לתהתונים קרא אברהם בית המקדש שבו הבור‬
‫השם יתברר לתהתונים הד‪ .‬לפי שעל ידי מדת‬
‫אברהם שהיא מדת חחםד החבור הזה‪ .‬וכן יצחק‬
‫שהיה מדתו מדת הדין שעושה מעשיו ביושר‬
‫ובדין‪ ,‬וגס מדד• זאת מדד‪ .‬אלהית ועל ידי מדד‪.‬‬
‫זאת גם כן יש אל חשס יתברר חבור ודביקות‬
‫אל התחתונים להיות ביניהם‪ ,‬ולכד קרא יצחק‬
‫את בית המקדש שדה כי השדה הוא שוד‪ ,‬וישר‬
‫ודבר זה מתייחס אל מדת הדין שהוא ישר‪ .‬אמנם‬
‫יעקב קראו בית‪ .‬שדבר זה מיוחד למדתו שמדת‬
‫יעקב מדת רחמים וזהו עצם החבור‪ ,‬שאינו דומה‬
‫מדת אברהם אע״ג שעל ידו יבא לכלל חדבוק‬
‫האלהי אין מדד‪ ,‬זאת שהוא מדת אברהם עצם‬
‫החבור‪ ,‬וכן אע״ג שמדת יצחק שהוא מדת הדין‬
‫סבה שעל ידו הדיבוק האלהי לגמרי אין זה עצם‬
‫הדיבוק‪ ,‬אבל מדת יעקב שהוא מדת רחמים הוא‬
‫הדבוק בעצם לגמרי‪ .‬כי זה עגין חרחמים האהבה‬
‫והחבור‪ ,‬שכבד בארנו זה כי אוהב תרגומו‬
‫מרחמוהו וכן בלשץ חכמים )כתובות ק״ה ע״ב( לא‬
‫לדין אינש מאן דמדהם ליה־ ודבר זה ידוע‪,‬‬
‫והאהבה היא הדבוק וההבור בעצם‪ .‬שכאשר דבק‬
‫נפשו כמו האב והאם לבנה מרחם עליו במו‬
‫שהתבאר למעלה דבר זה עיין שס‪ ,‬ולפיכד מרח‬
‫זאת בעצמה הוא מבד‪ .‬אל החבור שיש אל השם‬
‫יתברר לתחתונים ודבר זה ידוע למבינים‪.‬‬
‫ולפיכד לא היד‪ ,‬מי שקראו בית רק יעקב‪ ,‬כי‬
‫הבית ששם הדירה הוא ההבור בעצם‪ ,‬ולפיכד‬
‫אברהם וכן יצחק אין מדתם מביא החבור הזה‬
‫שהוא בבית המקדש כעצם רק שלא בעצם‪ .‬ודבר‬
‫זה יש לו הסרה וכמו שהתבאר לד סעמים הרבה‪.‬‬
‫כי הדבר שאינו דק בשביל סבה מה יש לו חסדה‪,‬‬
‫אבל דבר שהיא כד בעצמו אין לו הסרה שכד‬
‫הוא !עצמו‪ .‬ולפיכר מצד מידת יעקב החבור‬
‫בעצם ולדבר זה אין לו הסרה‪ ,‬ולפיכד קרא אותו‬
‫יעקב בית‪ ,‬לפיכד נאמר ואל בית אלהי יעקב‪,‬‬
‫שהכוונה בזה שהבית הזה שתא החבור אל השם‬
‫יתברד עם הנמצאים בעצם הוא בשביל אלהי‬
‫יעקב‪ ,‬אשר מדת יעקב גורס דבר זה שהשם יתברר‬
‫ישראל‬
‫‪wp‬‬
‫דר עם התחתונים על ידי חחבוד בעצם‪ .‬ואמר‬
‫אל בית אלהי יעקב‪ ,‬רוצה לומר כי הבית עשוי‬
‫לדירה לכד ת א חבור בעצם ודבר כזה אין לו‬
‫הסרה‪ ,‬אבל ההד והשדה אינו כד ואם יש לאחד‬
‫שם דירה הוא לזמן בשביל שהיד‪ .‬חפץ לדור שם‬
‫ויוסד דבר זד‪ .‬מאחד שאינו עשוי לדירה ואינו‬
‫כמו הבית כיון שהוא עשוי לדירה לא יסולק‬
‫דבר זה‪:‬‬
‫ובפרק חלק )ק׳ ע״א( יתיב דכי ירמיה‬
‫קמיה דר׳ זירא ויתיב וקאמר עתיד‬
‫חקדוש ברוד הוא להוציא נחל מבית קדשי קדשים‬
‫ועליו בל מיני מגדים שנאמד ועל הנחל יעלה‬
‫על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו‬
‫•ולא יתום מריו לחדשיו יבכר כי המקדש המה‬
‫יוצאים והיו מריו למאכל ועלהו לתרופח אמד‬
‫לו ההוא סבא יישר וכן אמר ר׳ יוחנן יישר אמר‬
‫ליה ר׳ ירמיה כתאי גוונא מחזי כאמקדותא אמר‬
‫ליה האי סיועי קא מסייעי ליה ע״כ‪ .‬וביאור ענין‬
‫זה לטי מעלתו העליונה שיהיה בית המקדש דבק‬
‫בעולם העליון הנסתר‪ ,‬שממנו הושמע ומשתלשל‬
‫המציאות ונטיעת העולם משתלשל ממנו‪ ,‬ולמיכד‬
‫יוצא מן הקדוש המנימי השמע הוא הנהל שיוצא‬
‫מן המקום העליון‪ .‬ומורה זה על הברכה העליונה‬
‫בלי קץ והבן זה‪:‬‬
‫ובמדרש )ילקו״ש מיכה ד׳( עוד והיה באתרית‬
‫הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש‬
‫ההדים אמד ר׳ טנהס בשם ד׳ ראובן עתיד הקדוש‬
‫ברוד הוא להביא סיני ותבור וכדמל וחרמון‬
‫ולבנות בית המקדש עליהם מה סעם והיה באתדית‬
‫הימים אחר רב הונא דייר אלא בית המקדש אמר‬
‫שידה וההרים עונים אחריו ומאי סעם ונשא חוא‬
‫מגבעות אין לשון ונשא אלא לשון שירה שנאמר‬
‫וכונניה ישוד במשא ע״כ‪ .‬וביאור עגין זה‪ ,‬שבא‬
‫לומר כי בית המקדש לעתיד יהיה מתרומם על‬
‫הכל וכל העולם יבואו לבית המקדש לעבוד את‬
‫השם יתבדה וכדכתיב ונהרו אליו‪ .‬ולכד אמר‬
‫שיביא הקדוש בדוד הוא אלו ד׳ הריס גגד ד׳‬
‫צדדין ויבגה בית המקדש עליהם‪ ,‬כלומר שיהיה‬
‫בית המקדש מתעלה על כל‪ .‬וזה שאמר הכתוב‬
‫וחיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ גבון‬
‫נצח‬
‫קצח‬
‫בראש‬
‫ישראל‬
‫פרקנג‬
‫אליו‬
‫לגמרי‪ ,‬והפך זה האבל שהוא בחסרון והוא יושב‬
‫ע מ י ם והלכו גוים אליו‪ ,‬ר ו צ ה ל ו מ ר בזה כי ל א‬
‫ודומם‪ ,‬ולעתיד יהיה מ ע ל ת ב י ת ה מ ק ד ש כ ש ל י מ ו ת‬
‫ההרים ונשא הוא מגבעות‬
‫המקדש‬
‫שבית‬
‫כמו שהיה בראשוגה שלא‬
‫שלימות‬
‫ונהרו‬
‫בית‬
‫היה‬
‫כל העולם‪ ,‬ש ל א הלכו גוים אליו מ כ ל‬
‫שאין ל מ ע ל ה מזה‪,‬‬
‫לגמרי‬
‫המקדש‬
‫אמר‬
‫ולכך‬
‫לעתיד יאמר שירה שכאשר יהיה בית‬
‫ה ע ו ל ם ‪ ,‬ו ז ה מ פ ג י ש ל א היד‪ ,‬ב י ת ה מ ק ד ש מ ת ע ל ה‬
‫ה מ ק ד ש כ ש ל י מ ו ת ו י ה י ה ב פ ו ע ל וזהו ה ש י ר ה ‪ .‬ו א מ ר‬
‫ע ל כל העולם‪ ,‬אבל לעתיד שיהית ב י ת ה מ ק ד ש‬
‫כי ההרים יעגו אחריו השירה‪ ,‬וזה כי על ידי ב י ת‬
‫מ ת ע ל ה על כ ל העולם ולכך ילכו אליו גוים רבים‬
‫המקדש‬
‫ש ל י מ ו ת כ ל העולם‪ ,‬יושלם גם כן הכל‪,‬‬
‫מ כ ל צד‪ ,‬והבן ש נ ק ר א בית ה מ ק ד ש ה ר ה ׳ כי‬
‫כי כמו שעל ידי המלך יושלם כל העם אשר‬
‫ההר הוא מ ת ע ל ה למעלה‪ .‬ואמר רב הונא דייך‬
‫הוא תחתיו‪ ,‬וכך על ידי ב י ת ה מ ק ד ש שהוא מקום‬
‫ע״כ‪ ,‬כלומר כי אין זה די מ ה שיהיה ב י ת ה מ ק ד ש‬
‫בארץ יושלם הכל‪ ,‬ולפיכך א מ ר בי ב י ת‬
‫קדוש‬
‫מתעלה‬
‫ע ל התחתונים שאין זה כך‪ ,‬ר ק כי ב י ת‬
‫המקדש‬
‫המקדש‬
‫יאמר שירה ויענו הרים אתריו שירה‪,‬‬
‫צדדין‬
‫וזה כ י ה ש י ר ה א מ ר נ ו ל מ ע ל ה בענין ש י ר ת יחזקיהו‪,‬‬
‫כי כאשר דבר אתד כשלימות הגמור והדבר שהוא‬
‫ה ו א ב פ ע ל ‪ ,‬וזהו ה ש י ר ה מ ח מ ת ש ה ו א‬
‫כשלימות‬
‫יאמר שירה וההרים שהם גגד א ר ב ע ה‬
‫יענו אתריו שירה‪ ,‬ודברים אלו עמוקים‬
‫מ א ד ב מ ע ל ת בית ה מ ק ד ש איך ישלים כ ל העולם‪.‬‬
‫רצון‬
‫יהי‬
‫ותחזנה‬
‫שיבנה בית‬
‫עינינו בשוב‬
‫כשלימות ואין ע מ ו חסרון והוא נ מ צ א בפעל‪ ,‬ואז‬
‫המקדש‬
‫שכינתו‬
‫ב מ ה ר ה בימינו‬
‫במהרה‬
‫לתוכו‬
‫בימינו א מ ן ‪:‬‬
‫פותה פיו ומשורר כי על ידי השירה ה ו א בפעל‬
‫פרק נג‬
‫בארגו‬
‫כבר‬
‫דבר‬
‫הכל‬
‫בחבור‬
‫ה׳‬
‫גבורת‬
‫היה‬
‫אמר יקוב הדין א ת ההר אבל אהרן אוהב שלום‬
‫במקרה רק‬
‫לחבירו‬
‫כי‬
‫אחד בגאולה ראשוגה‬
‫לא‬
‫ב ע צ ם ובכווגה‪ ,‬ו ל כ ך מ ה ש ת מ צ א‬
‫שהיו‬
‫ראשונה‬
‫שנים‬
‫הגואלים‬
‫בגאולה‬
‫שהם‬
‫משה‬
‫ואהרן‪ ,‬א ל ת א מ ר כי ה י ה זה במקרה‪ .‬וכאשר יצאו‬
‫ישראל מ מ צ ר י ם אז היו ישראל ל ע ם כמו שבארנו‬
‫ורודף שלום ומשים שלום‬
‫שנאמר‬
‫בי‬
‫איש‬
‫בין‬
‫בשלום ובמישור ה ל ך א ת י ע״כ‪ .‬הרי לך‬
‫א ה י י היה ההשור בין החלקים‬
‫מתחברים‬
‫)פ־״ב(‬
‫ר׳‬
‫ומתקשרים יחד‪.‬‬
‫מאיר‬
‫אומר‬
‫ובאבות‬
‫מה‬
‫עד‬
‫דרי‬
‫תלמוד‬
‫שהיו‬
‫נתן‬
‫לומר‬
‫ו ה א ר כ ג ו ב ז ה ב ח ב ו ר ג ב ו ר ת הי‪ ,‬ו כ ל ע ם מ צ ד ש ה ם‬
‫ורבים השיב מעון מ ל מ ד שהיה אהרן מהלך אם‬
‫שיהיו‬
‫פגע בו אדם ר ע או רשע נתן לו ש א ל ת שלום‬
‫בזה‬
‫ולעבור עבירה‬
‫עם‬
‫להם‬
‫יש‬
‫מתאחדים‬
‫חבור‬
‫ומתקשרים‬
‫אחד‪,‬‬
‫וראוים‬
‫חלקי‬
‫העם‬
‫וכאשר‬
‫ה‪0‬‬
‫זה‬
‫למחר‬
‫ביקש אותו‬
‫האיש לילך‬
‫מתאחדים‬
‫וכן א מ ר אוי לי איך אשא עיני ואראה א ת אהרן‬
‫ומתקשרים החלקים עדיין בשביל זה אינם נקראים‬
‫ממנו שנתן לי שלום נמצא אותו האיש‬
‫ע ד ש ל א יהיו נפרדים‪,‬‬
‫בושתי‬
‫ע ם אחד‪ ,‬ר ק ש ד ב ר זה גורם שאינם מחולקים‪,‬‬
‫נ מ נ ע מלילך לעבור עבירה שני בני אדם ש ע ש ו‬
‫שאם היו מחולקים אינם ראוים כלל להיותם עם‬
‫מ ר י ב ה זה עם זה הולך אהרן וישב לו אצל א ח ד‬
‫שלום‬
‫מ ה ם ואומר לו ר א ה בני חבירך מהו עושה מ ט ר ף‬
‫ורודף שלום בין איש לחבירו ע ד שהיו ישראל‬
‫לבו מ ח נ ק ע צ מ ו תולש בשערו ואמר אוי לי איך‬
‫אחד‪.‬‬
‫וכנגד זה היה אהרן שהיה‬
‫מקושרים‬
‫מחוברים בלתי‬
‫אוהב‬
‫מחולקים‬
‫זה‬
‫מזה‪,‬‬
‫אשא‬
‫עיני‬
‫בחבירי‬
‫בושתי הימנו‬
‫שאני‬
‫הוא‬
‫ובפ״ק‬
‫דםנהדרין‬
‫א מ ת היתד!‬
‫ש ס ר ח ת י עליו והיה יושב אצלו ע ד שהיה מוציא‬
‫בפיהו‬
‫במשה כתיב ומשפטיו עם ישראל משה‬
‫כל קנאה שיש בלבו שוב הולך אצלו חבירו ועושה‬
‫)ו׳ ע״ב(‬
‫תורת‬
‫נצח‬
‫פרק גג‬
‫לו כך וכשפגעו זה בזה נשקו וחבקו זה לזה‬
‫שנאמד ויבכו את אהרן שלשים יום כל כיח‬
‫ישראל ע״כ‪ .‬ועל ידי משה היו עם אחד לגמרי‪.‬‬
‫כמו שאדם אף שאבריו וחלקיו הם רבים והם‬
‫מתחברים כמו שהוא הגוף‪ .‬לא נקרא שם אדם‬
‫אהד עליו רק על ידי הנפש שהוא צורה לאדם‪,‬‬
‫כי הצורה היא אחת‪ ,‬ודברים אלו ‪ m‬בדודים‬
‫מאוד למי שיבין דברי חכמה׳ ולכך היו ישראל‬
‫על ידי משה לעם אחד‪ .‬כי על ידי אהרן נתקשרו‬
‫ולא היה פירוד ביניהם‪ .‬ומשה היה מלך להם‬
‫והוא נחשב צורה לישראל כמו מלך שנחשב צורה‬
‫לעט‪ .‬ולפיכך היה כל דבריו של משה במשטט‬
‫כמו המלך אשד נאמר עליו )משלי כ״ט( מלך‬
‫במשפט יעמיד ארץ‪ .‬והבן הדבדימ האלו מאוד‪.‬‬
‫ולעתיד תהיה הגאולה ג״כ ע״י ב׳‪ ,‬האחד הוא‬
‫המלך חמשיח שהוא יהי׳ מאחד ישראל‬
‫והוא כמו צורה שע״י נעשה אחד כמו שהיה משה‬
‫וכך יהיה מדריגת המשיח‪ ,‬והשני אליהו שלא‬
‫יהיה ענינו רק לחבר ולקשר ולמדד את ישראל‬
‫הכל בחבור אחד‪ .‬ובסוף מסבתא עדיות אמר רבי‬
‫יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע‬
‫מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו‬
‫בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לדחק‬
‫המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע‬
‫משפתת בית צריפה היתד‪ .‬בעבר הירדן וריחקוה‬
‫בני ציון מדוע ועוד אחרת היתד‪ .‬שם וקדמ מ י‬
‫ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר‬
‫ולרחק ולקרב ר׳ יודא אומר לקרב אבל לא לרד ק‬
‫ר״ש אומדלהשוות המחלוקת וחכמים אומרים לא‬
‫לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם שנאמר‬
‫הנח אנוכי שולח לבם את אליהו הנביא וגומר‬
‫והשיב לב אמת על בנים ולב מיס על אמתם‪.‬‬
‫וביאור ענת זה‪ ,‬שיהיה מלך המשיח כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ועוד יהיה להם אליה זכרונו לברכה שיהיה מסדר‬
‫אותם עד שיהיו מקושרים‪ .‬ולפיכך אליהו זכרונו‬
‫לברכה בא לקרב ולרחק אותם שהם מרוחקים‬
‫בזרוע ואותם שהם מקורבים בזרוע‪ .‬וסדר‬
‫המשפחות והשתלשלות שלהם הוא סדר ותמר‬
‫אל ישראל‪ .‬ולפיכך בא לקרב אשד מרוחקים מרוע‬
‫ישראל‬
‫קמו‬
‫ולרהק המקורבים מרוע‪ .‬ולפי זה פירש והשיג‬
‫לג אמת על בנים ומים על אבו* שידעו פדר‬
‫יחוסם והשתלשלות שלהם מי הוא אב של זה ומי‬
‫הוא מו‪ ,‬וזהו והשיב לב אבות על גנים ומים‬
‫על אבות״ כל ענק זה קשור והבור ״ישראל״‬
‫ולפיכך מקרב את מי שראוי לקרב ולדחק את מי‬
‫שראוי לרהק עד שיהיה ענק ישראל מסודר כראוי‬
‫ויהיו אחד על ידי זה ייגמרי ולא יעבור זר‬
‫בתוכם‪ .‬ולדעת דבי יודא מסגי שאליהו זכרוגו‬
‫לברכה לא יבא דק לטוב ולא לרעה״ ולפיכך לא יבא‬
‫רק לקרב ולא לרהק שזהו איגו ראוי למדת אליהו‬
‫שהוא הטוב‪ .‬ולדעת ר״ש יבא להשוות המחלוקת‬
‫שזה הדבר ראי לאליהו כמו שהיה מדת אהרן‬
‫כמו שהתבאר שהיה משוה הכל״ ולפיכך אליהו‬
‫יהיה משוה המחלוקת שלא יהיה מחלוקת עוד‬
‫משראל ובשביל זה ישלה אליהו׳ ולפי זה פירש‬
‫הכתוב והשיב לב אבות עיי בגיס ולב בנים על‬
‫אבות״ רצה לומר שימיר מהם המחלוקת ומה‬
‫שייך לומר והשיב לב אמת על בגי* ורצה לומר‬
‫שמתחלה אף בין אמת ובגים היה מהלוקת ועתה‬
‫והשיב לב אמת על כנים וכנים על אבו* וחכמים‬
‫אומרים שיבא להרבות שלום בעולם״ כלומר‬
‫מעלה שלו יותר עליונה ולא לבד להסיר‬
‫המחלוקת״ כי לפעמים אין מחלוקת מכל מקום‬
‫אין שלום שיהיה להם לב אהד לגמרי‪ .‬וראוי‬
‫שיהיה העולם בלב אהד כמו אבות ומיס שהם‬
‫אחד לגמרי מתו תכלית האחדות״ ולפיכך אמר‬
‫שיעשה אליהו שלום בעולם לקרב את ישראל‬
‫מזמר גמור״ ולדברי הכל ענת אליהו זכרוגו‬
‫לברכה הוא הסדר והקישור שיהיה על ידו לישראל‪.‬‬
‫ובמדרש בחמשה מקומות אליהו זיל הסר‬
‫וי״ו חד מלאך זד דבר באליה וחד וילך‬
‫אליה ויאמר איש בעל שער וחד ויאמר אליו• אם‬
‫איש אלהים אגבי וחד ויאמר אליהם אליה התשבי‬
‫הוא והד הגה שולה לכם את אליה ובהמשה‬
‫מקומות יעקב מלא מי״ו הד הך דהכא וחד את‬
‫זרע יעקוב אס אמאס וחד ושב יעקוב ושקט וחד‬
‫הנני שב את שמת יעקוב וחד לא כאלה חלק‬
‫יעקוב‪ .‬חד• רומז על שנתן אליהו ליעקב ערכת‬
‫וכתיב )משלי ר( אם ערבת לרעיך תקעת אד‬
‫נצח‬
‫ר‬
‫ישראל‬
‫פרק נד‬
‫כ פ ך וגר‪ ,‬והנה היד יש בו ח מ ש ה א צ ב ע ו ת היד‪,‬‬
‫של‬
‫ולכך נ מ צ א ח מ ש ה ואוי״ן א צ ל י ע ק ב כי ה א צ ב ע‬
‫שכתוב‬
‫וזכרתי‬
‫הערבות‬
‫בגאולה‬
‫אחרונה‪ ,‬לכך יעקב הוא מ ל א ב ח מ ש ה‬
‫ד ו מ ה לוי״ו ונתן לו כ ף על זה והוא‬
‫ליעקב‪ .‬ועוד דכתיב‬
‫שנתן‬
‫ובמסכת׳‬
‫בפיסת‬
‫אהלות‬
‫היד‬
‫)פ״א(‬
‫וחמשה‬
‫לזר‬
‫תקעת‬
‫יעקב נגאלין בזכות יעקב כמו שרמז ב מ ה‬
‫בריתי‬
‫יעקב‬
‫מקדים א ת יעקב‬
‫כפך‬
‫מקומות מפני שהוא משלים א ת אליהו שהוא חסר‬
‫מונה‬
‫שלשים‬
‫אברים‬
‫מקומות‪ .‬ונראה כי עיקר הרמז בזה כי‬
‫וואוי״ן‬
‫הם‬
‫שלמים‪,‬‬
‫בחמשה‬
‫אם‬
‫לא היה אליהו שעל ידו ת ה י ה הגאולה לא‬
‫וכונת ה מ ד ר ש הזה כי אליהו לא נברא ר ק לגאול‬
‫היתה‬
‫א ת ישראל‪ ,‬וכל זמן שאין גומר דבר זה אליהו‬
‫ל א היתד‪ ,‬ה ג א ו ל ה ה א ח ר ו נ ה ‪ ,‬ל כ ן נ ט ל י ע ק ב א ו ת‬
‫נ ח ש ב חסר‪ ,‬ולכך חסר‬
‫הנה‬
‫בחמשה‬
‫הגאולה האחרונה‪ ,‬וכן א ם ל א ה י ה יעקב‬
‫מקומות‬
‫מ ש ם אליהו לחבר א ת יעקב ואליהו ב י ח ד לומר‬
‫ו נ מ צ א י ם אלו ואוי״ן א צ ל י ע ק ב ש ה ש ל מ ת אליהו‬
‫כי יעקב נ ט ל אות א ת ת מ ש מ ו ש ל אליהו לערבון‬
‫נ מ צ א א צ ל י ע ק ב ו ז ה כ א ש ר י ג א ל א ת בניו‪ ,‬ו ב נ י ו‬
‫ש י ב א ויגאל ב נ י ו ‪:‬‬
‫פרק נד‬
‫בארנו‬
‫ל ך בפרק הקודם ענין השווי ו ה ה ת ד מ ו ת‬
‫יתברך‪,‬‬
‫השם‬
‫כי‬
‫דודי‬
‫לי‬
‫ואני‬
‫לו‪,‬‬
‫ולפיכך‬
‫ובין‬
‫היה עוד גואל שלישי הוא מרים נגד ישראל שהם‬
‫גאולה א ח ר ו נ ה בגואלים‪ .‬א מ נ ם י ש לך להבין מ ה‬
‫אל ה ש ם יתברך‪ ,‬לכך ה י ה גואל זה‬
‫אשר‬
‫שהיה‬
‫כבר‬
‫יש בין הגאולה הראשונה‬
‫משתוקקים‬
‫מ צ ט ר ף מ ר י ם א ל מ ש ה ואהרן‪ ,‬מ פ נ י כי‬
‫נקבה כי חבור זה מ צ ד כי ישראל ש ה ם נחשבים‬
‫שלום‬
‫הם‬
‫התבאר מענין אהרן‬
‫שהיה‬
‫אוהב‬
‫כ מ ו אשד׳ ל ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה ו א ב כ ל‬
‫ורודף שלום ומקרב את הבריות ביחד לכך היה‬
‫א ה ר ן מ ק ש ר א ת ישראל ו מ א ח ד ם יחד‪ ,‬וכן בעבודה‬
‫מקום‬
‫משתוקקים אל השם יתברך‪:‬‬
‫ובפ״ק‬
‫ד ת ע נ י ת )ט׳ ע״א( ר ב י י ו ס י ב ״ ר י ה ו ד ה‬
‫במשכן ובמזבח שהוא אחד אל השם יתברך שהוא‬
‫אומר ג׳ פרנסים טובים ע מ ד ו לישר׳ ואלו‬
‫אחד‬
‫ובזה ה י ה ע ו ש ה ש ל ו ם וקשור בין י ש ר א ל‬
‫הן מ ש ה ואהרן ו מ ר י ם וג׳ מ ת נ ו ת נ ת נ ו ע ל ידיהן‬
‫ובין‬
‫הקשור‬
‫אביהם‬
‫והאחדות‬
‫רבינו‬
‫שבשמים‪,‬‬
‫שהיה‬
‫וזהו‬
‫על ידי‬
‫תכלית‬
‫ועל‬
‫אהרן‪.‬‬
‫ידי‬
‫הבאר‬
‫משה‬
‫בזכות אהרן ה מ ן בזכות מ ש ה מ ת ה מרים נסתלק‬
‫והמלך‬
‫הבאר דכתיב ו ת מ ת ש ם מ ר י ם וכתיב ב ת ר י ה ולא‬
‫הוא אחד‪ ,‬כי על ידי סדורם והתקשרם יחד בשביל‬
‫היה מים לעדה וחזרה בזכות שניהם מ ת אהרן‬
‫אומה‬
‫נסתלקו ענני כבוד שנאמר וישמע הכנעני מלך‬
‫שלימה אחת‪ ,‬כי לא היה על ידי אהרן רק שלא‬
‫ערד מ ה שמועה שמע ש מ ע שמת אהרן ונסתלקו‬
‫זה‬
‫עליו השלום ש ה י ה מלך ישראל‬
‫והענן והמן באר בזכות מרים עמוד הענן‬
‫עדיין אין ראוי לומר עליהם‬
‫שהם‬
‫היו מחולקים‪ ,‬ועל ידי מ ש ה רבינו עליו השלום‬
‫ענני כבוד וכסבור נתנה רשות להלחם בישראל‬
‫היו א ו מ ה ש ל י מ ה יחידה שהרי ה מ ל ך הוא אחד‪,‬‬
‫דכתיב ויראו כל ה ע ד ה כי גוע אהרן אל‬
‫ז ה הוא ענין זולת‬
‫ודבר‬
‫דברים‬
‫הקשור‬
‫והחבור‬
‫והיינו‬
‫שני‬
‫ת ק ר י ויראו א ל א ויראו חזרו ש נ י ה ם בזכות מ ש ה‬
‫י ח ד כ א ש ר תבין זה‪ .‬א מ נ ם אהרן ש ה י ה‬
‫ב י ר ח א ח ד וכי‬
‫שנאמר‬
‫ואכחיד ש ל ש ה הרועים‬
‫ע ו ש ה שלום וחבור בין ישראל לאביהם ש ב ש מ י ם‬
‫בירח אחד מתו והלא מרים מ ת ה בניסן ואהרן באב‬
‫זה הוא מ צ ד השם יתברך‪ ,‬אשר הוא חפץ‬
‫ומשה באדר אלא שנתבטלו שלשה מתנות טובות‬
‫ובדביקות זה להיות עם ישראל‪ .‬אמנם‬
‫ע ל ידם ונסתלקו כולם בירח א ח ד ע״כ‪.‬‬
‫דבר‬
‫בחבור‬
‫כמו ש ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א ח פ ץ בדביקות ישראל‪,‬‬
‫כמו‬
‫כן‬
‫ישראל‬
‫הם‬
‫חפצים‬
‫ומשתוקקים‬
‫אל‬
‫שנתנו‬
‫ויש‬
‫לשאול ל מ ה היו ענני כבוד על ידי אהרן‬
‫והמן על ידי משה והבאר על ידי מרים׳ א כ ל‬
‫נצח‬
‫מדק נד‬
‫כאשר תבין הדברים אשד התבאר לד למעלה‬
‫תבין אלו דברים‪ .‬כבר בארנו‪ .‬כי ראוי היה משה‬
‫שעל ידו היה המן שהוא פרנסת ישראל‪ .‬בשביל‬
‫שהיה פדגם הדור ומגהיג הדור‪ ,‬כי נקרא המנהיג‬
‫והמלד בפרט סרגם לפי שהוא משלים את הסדון‬
‫הדוד במו שהפרנסה משלמת הסרת האדם‪ ,‬ולכד‬
‫משה שהיה טרנמ ומלד ישראל בטרט כמו‬
‫שהתבאר למעלה ראוי שיהיה מפרנמ תן את‬
‫ישראל עד שיהיה פרנמת ישראל על ידו‪ .‬ולכד‬
‫המן שהוא טרנמת ישראל היה על ידי משה‪ .‬וענני‬
‫כבוד היו על ידי אהה‪ ,‬כבד אמרנו לד כי על‬
‫ידי אהרן היה חחבור של הקדוש ברוד הוא עם‬
‫ישראל‪ ,‬כמו שתמצא בכל מקום כאשר היה גגלה‬
‫השכינה בתחתונים היה על ידי עגגי כבוד וירד‬
‫ה׳ בעמוד ענן)במדבר י״ב( תה תמיד ויהי מום‬
‫השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן‬
‫כבד )שמות י״ט(‪ ,‬וגם כן ככל מקום שהיה‬
‫גלוי שכיגתו בתחתוגים היה זה על ידי עמוד‬
‫העגן ולכד ראוי שיהיה זה על ידי אהרן שעל ידי‬
‫אהרן הבור השם יתבדד אל ישראל כמו שהתבאר‪.‬‬
‫אמנם על ידי מדים היה הבאר‪ ,‬כי היה בישראל‬
‫שהיו משתוקקים אל העל* והשתוקקות הזה הוא‬
‫השתוקקות התחתונים אל העליונים כמו‬
‫השתוקקות הנקיבה אל הזכר‪ ,‬לכד נתן להם הבאר‬
‫כי הבאר נובע ועולה מלמטה למעלה וכדכתיב‬
‫)במדבר כ״א( עלי באד ענו ל* כי הבאר הוא‬
‫התעלות התחתונים שהם המים אשר למטה ‪p‬‬
‫הארץ נובעים למעלה‪ .‬וכמו שהיה הענן יורד‬
‫מלמעלה‪ ,‬כי הענן מתייחם אל השמים שהדי הוא‬
‫נקרא ענן שמים תה היה מורה על השתוקקות‬
‫העלה אל התחתונים כמו שהתבאר‪ ,‬כן הבאר הוא‬
‫מורה על השתוקקות התחתונים למעלה‪ .‬ולכד‬
‫הבאר היה עולה מן התחתונים‪ .‬ומפני זה נקראת‬
‫האשה בכתוב באר כדכתיב )משלי הי( שתה‬
‫מים מבודד‪ .‬וכל זה כי האשד‪ ,‬והבאר הם מתדמים‬
‫ומחיחסים‪ ,‬וכבד בארגו זה גם בן בהבור גבורת‬
‫ה׳ )םי״ט( אצל משב משה על חממי‪ ,‬ולכן•‬
‫בזכות מדימ שעל ידה היה השתוקקות והתעלות‬
‫אל העלה היא הבאר שהוא מקור מתעלה ומשתוקק‬
‫ישראל‬
‫רא‬
‫למעלה‪ pm .‬הדברים האלו כי הם נאמנים מאוד‬
‫מאוד אין ‪ poo‬כה*‬
‫ואמר כאשר מתה מרים הזד הבאר בזכות‬
‫שניהם מת אהרן זמרו מכות משה‪,‬‬
‫וזה בי אין ספק כי בכה מדריגות משה העליונה‬
‫ככה שלו כל המעלות האלו‪ .‬מ משה שהיה נחשב‬
‫צורת ישראל כמו שהתבאר ולמי מדריגתו ומעלתו‬
‫ראוי שיהיה חמר מן השם יתברד אל ישראל‬
‫ויהיה גם כן כאן חבור ודביקות לישראל בו יתברד‬
‫ולכך בכחו הכל‪ .‬וכן אין סמק כי אהרן שהיה על‬
‫ידו הדביקות והחבור מן השם יתברר אל ישראל‬
‫שראוי שיהיה גם כן דביקי־ת ישראל אל אביהם‬
‫שבשמים‪ ,‬ולכד כאשר מתה מרים חזר הבאר‬
‫בזכות משה ואהרן כי בכחם המעלה הזאת‪ ,‬ובאשר‬
‫מת אהרן הזר הבאר כזכות משה כי ככהו כל‬
‫הדברים האלו‪ .‬כי מי שידע להמן דברים אלו‬
‫ידע מ כל השלשה דברים האלו יש להם קשור‬
‫ביחד‪ .‬כמו שהיו אלו שלשה דברים לשלשה לשני‬
‫אחים ואחותם עמהם אשר יש להם חמד ביחד‪,‬‬
‫ולכד בכח המדריגה העליוגה יש המדריגה אשר‬
‫חוא מחובר אל זה ולממה חימגח‪ ,‬ויש במדריגות‬
‫משה ואהרן מדריגת מרים אשר היא מחובר‬
‫אליהם ולמטה מהם‪ ,‬ובמדריגת משה כל שלשתן‬
‫שחס מחוברים ומצטדסים אל מדריגת משה כל‬
‫אלו הדברים והבן הדברים חאלו מאוד‪ .‬וכאשר‬
‫תבין דבר זה אז תדע‪ ,‬מ לא יהיה בגאולה אחרונה‬
‫רק גואלים שנים‪ ,‬כי השלישי שעל ידו חבור‬
‫העלול אל העלה דבר זה לא •היה צייד לעתיד‪,‬‬
‫כי כבד אמרנו למעלה כי לעתיד יהיה דביקות‬
‫ישראל בו יתברר מצד עצמם‪ .‬וכמו שאמד הכתוב‬
‫)ירמי׳ ל״א( נקבה תסובב גבר כמו שבארנו‬
‫לד למעלה‪ ,‬ולכד אין צריר אל אמצעי שעל ידו‬
‫יהיה דביקות זה הוא התחברות העלול בעלה‪,‬‬
‫כי יהיה לישראל דבר זה בעצמם מבלי שום‬
‫אמצעי כלל כמו שהארבגו בזה למעלה‪ .‬גס כי‬
‫למדריגת הגאולה האחרונה שיש חלוף ביניהם‪,‬‬
‫כי הגאולה חאחדוגה כולו זכר ולא גקבה כמו‬
‫שהתבאר בפרקים שלפגי זד״ שהשירות הדאשוגות‬
‫כולם בלשה גקיבה ולעתיד לבא כתיב לשון זכר‪,‬‬
‫נצח‬
‫ישראל‬
‫פרק נה‬
‫והבדל הזה בארנו לך למעלה‪ ,‬ולכך אין במעלת‬
‫הכל זכר‪ ,‬ולכך ל א י ה י ה ר ק אליהו ז״ל ו מ ש י ח‬
‫רק‬
‫שהם ראוים להנהגת ישראל לעתיד כמו ש ב א ר נ ו ‪:‬‬
‫האחרונה מדריגת‬
‫נקבה‬
‫מדריגות‬
‫הגאולה‬
‫הדברים אשר בארגו לך בחבור‬
‫הזה‪,‬‬
‫פרק נח‬
‫מן‬
‫כי‬
‫שלא יהיה לישראל הפך ומתנגד לעתיד‬
‫ומה‬
‫ה י ה ב ע ו ל ם הזד‪ ,‬ת ת ג ג ד ו ת ל י ש ר א ל מ צ ד א ש ר‬
‫הנביא‬
‫אמר‬
‫חי(‬
‫)זכרי׳‬
‫אמר‬
‫כד‪,‬‬
‫ה׳‬
‫העולם היא חלק האומות‪ ,‬ובזמגים אשר מיוחדים‬
‫צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי‬
‫גמצא‬
‫העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה‪.‬‬
‫האומות‬
‫אל‬
‫אליהם‬
‫ומתיחסים‬
‫היה‬
‫וצום‬
‫ההתנגדות אל ישראל כמו שהתבאר‪ .‬כי דבר זה‬
‫וביאר‬
‫ברור‪ ,‬כ י י ש ל כ ל ד ב ר ו ד ב ר זמן מ י ו ה ד אליו‪,‬‬
‫אלו‬
‫כמו‬
‫כי‬
‫זה‪,‬‬
‫הזמנים‬
‫כבר‬
‫היו‬
‫התבאר‬
‫מיוחדים‬
‫בחבור‬
‫אל‬
‫הזה‬
‫החורבן‬
‫כי‬
‫שהגיע‬
‫ש ק י י מ ו ו ק ב ל ו ה ח כ מ י ם ד ב ר ז ה )אבות ס״ד(‬
‫לישראל למשול בם מתגגדים שלהם כאשר התבאר‬
‫אין לך א ד ם שאין לו שעה‪ ,‬ואם ה ד ב ר הזה בבני‬
‫לבית‬
‫פרטיים איך לא יהיה‬
‫אדם‬
‫ולכך היה נמצא‬
‫הכללים‪,‬‬
‫זה‬
‫דבר‬
‫לששון ולשמחה‪ ,‬כי הזמנים‬
‫היו‬
‫אשר‬
‫זמנים‬
‫מיוחדים שהיו מיוחדים אל האומות‪ .‬ולעתיד גם‬
‫ובמדרש‬
‫יהיה‬
‫ישלים עמהם הוא העולם המשיה‪ ,‬ולא‬
‫עוד‬
‫שהכל‬
‫הזה‬
‫האלו‬
‫מתנגדים להם ע ד שהגיע להם בם חורבן ישלימו‬
‫אויביהם‬
‫בעולם‬
‫באומות‬
‫באריכות‪,‬‬
‫יהודה‬
‫ואמר כי הזמנים‬
‫יהיו‬
‫התגגדות‬
‫יושלם‬
‫לישראל‬
‫עמהם‪.‬‬
‫ב ש ו ם בחיגר‪,‬‬
‫זה‬
‫ובשביל‬
‫יהיה‬
‫עמהם‬
‫א״ר‬
‫ויהיו‬
‫עלה‬
‫לששון‬
‫אריה‬
‫במזל‬
‫ולשמחה‪.‬‬
‫אריה‬
‫והחריב‬
‫את‬
‫עד‬
‫א ר י א ל ע ל ה א ר י ה זד‪ ,‬נ ב ו כ ד נ צ ר ד כ ת י ב ע ל ה א ר י ה‬
‫להם‬
‫ירושלים‬
‫בחדש‬
‫והחריב א ת אריאל הוי אריאל‬
‫אריאל‬
‫במזל אריה עד גלות‬
‫מסבכו‬
‫הגצהית כ א ש ר יש ש ל ו ם ל ה ם מ כ ל אויביהם ואין‬
‫החמישי‬
‫כאן סבת ההפסד‪ ,‬כי הפסד הוא ההפך אשר יש‬
‫קרית חנה דוד על מגת שיבא אריה במזל אריה‬
‫לדבר‬
‫א ש ר ה ו א ה פ ס ד אליו‪ ,‬ו כ א ש ר אין ה פ ך‬
‫אין כאן הפסד‪ .‬ומזה יצא ד ע ת האומרים שאין‬
‫העולם‬
‫זה‬
‫נפסד שאין לו הפך‬
‫אינו‬
‫מקום‬
‫כי‬
‫העולם‬
‫אף‬
‫מצד‬
‫שאם‬
‫ג פ ס ד אליו‪ ,‬ו ד ב ר‬
‫מכל‬
‫היה‬
‫הפך‬
‫יש‬
‫לו‬
‫אליו‪,‬‬
‫העדר‪,‬‬
‫כי‬
‫דבר זה אי א פ ש ר כי כ ל עלול הוא חסר מן העלה‬
‫שאין‬
‫העלול‬
‫דכתיב‬
‫ביה אריה שאג מי לא ירא במזל אריה‬
‫והפכתי אבלם לששון ויבנה אריאל בונה ירושלים‬
‫אין‬
‫עצמו‬
‫ויבנה‬
‫אריאל יבא אריה זה הקדוש ברוך הוא‬
‫ב מ ד ר י ג ו ת העלה‪,‬‬
‫ואם כן יש בו‬
‫לנבוכדגצר‬
‫וישראל‬
‫מלך‪,‬‬
‫בשלימותו‬
‫אדם‪,‬‬
‫נקראו‬
‫כ ת י ב )בראשית ט׳(‬
‫וכאשר‬
‫האדם‬
‫ומוראכם‬
‫וחתכם‬
‫חסרון‬
‫והעדר‬
‫לו‬
‫ע ל כל חיית הארץ‪ ,‬וכאשר אין ה א ד ם צדיק ואינו‬
‫הקיום‬
‫והגצהי מ צ ד העלה שהיתה מחויבת‪ ,‬גם‬
‫מ ק ב ל כ ח מ ן ה ש ם י ת ב ר ך אז הארי גובר‪ ,‬כ י כ ח‬
‫דבר זה אינו כי העדר אשר אפשר לו מ צ ד עצמו‬
‫ה א ד ם מ מ ו צ ע ואיגו י ו צ א מ ן ה מ מ ו צ ע ‪ ,‬ש כ ל ה י ו צ א‬
‫אי א פ ש ר ש ל א יצא אל הפעל‪ ,‬ש ל א ישוו יחד‬
‫מ ן ה מ מ ו צ ע הוא ט מ א הוא רע‪ ,‬ובשביל זה היה‬
‫שהיא מחויבת מ צ ד עצמה והעלול אשר‬
‫ממוצע‬
‫העלה‬
‫מ צ ד עצמו‪ .‬ואם יאמר שיש‬
‫ה׳‬
‫נדחי ישראל יכנס‪.‬‬
‫כח‬
‫וביאור‬
‫זה‬
‫כי‬
‫ג ח ל שלכך נקרא אריה שהוא‬
‫כח‬
‫ישראל גובר בחודש‬
‫גיסן‬
‫שהוא‬
‫יש לו העדר מ צ ד עצמו אף שהוא מחויב מ צ ד‬
‫וממוזג בשווי שאיגו ל א קד ולא ח ם כמו שראוי‬
‫עלתו‪ ,‬ולכך המציאות ש ל ו כאשר הוא ימצא מ צ ד‬
‫אל האדם ש ה ו א ממוזג‪ ,‬א ב ל גבוכדגצר ה י ה לו‬
‫ה ע ל ה יגיע אליו ה ע ד ר א ש ר ראוי מ צ ד עצמו‪,‬‬
‫כח‬
‫גמשלים‬
‫ו א י ן כ א ן מ ק ו ם זד‪ ,‬ו י ת ב א ר ב ע ז ר ת ה ש ם י ת ב ר ך‬
‫לאדם‬
‫בספר הגדולה •‬
‫ארי שאין‬
‫עובדי‬
‫כוכבים ומזלות‬
‫והיה כחו יוצא מן הממוצע אל הטומאה‪.‬‬
‫נצח‬
‫פרק נד‪,‬‬
‫ולפיכד היה מצד הזה גובר על ישראל והתריב‬
‫בית המקדש בחודש ההמישי שמזלו ארי* כי‬
‫זה החודש כחו גדול בחמימתו ואגו ממתג‪ .‬ולכך‬
‫חודש הזה מזלו אדיה שכחו גמל ותוקף גמל‬
‫יש לו והוא כוחו של גבוכדגצר‪ .‬ובית המקדש‬
‫נקרא אריאל בשביל חבח רגדול אזר היה לו‪,‬‬
‫וכבר בארנו בחבור גור אריה כי בית‬
‫המקדש ראשון כחו הימין‪ ,‬ולכן• אמרו‬
‫)יומא כ״א ע״ב( אש של מזמז רבוצה כארי‪ .‬ונקרא‬
‫אריאל‪ ,‬התם שם אל בסופו משום כי נבוכדנצר‬
‫נקרא אריה מפני שכחו כח טומאה והיה‬
‫יוצא מן הממוצע‪ ,‬לכך נקרא ארי שהוא בהמה‬
‫טמאה‪ ,‬אבל בית המקדש כחו מן השם יתברר‬
‫כח קדוש כי לשון אל כח קחש‪ .‬וכאשר תטאו‬
‫ישראל ונטל כח הקדוש מן בית המקדש שנקרא‬
‫אריאל‪ ,‬לא היד‪ ,‬כאן רק אדי ונמכדנצר נקרא‬
‫אריה שם אריה מלא ושלם‪ ,‬אבל כאשר היו‬
‫ישראל בקדושתן ובמעלתן היה גובר השם שהוא‬
‫אל בסוף שם ארי על הארי* כי השם הקדוש‬
‫הזה הוא כה קדוש נבדל כאשר שם אל בלשת‬
‫אריאל והוא בפני עצמו‪ ,‬אבל בשם אריה שם יה‬
‫הוא מן השם‪ ,‬כי מקבל כח מן הנרמז בשם יה‬
‫דרד טומאה כמו נביאי אומות העולם אשר‬
‫נגלה השם יתברד עליהם בטומאה כדכתיב‬
‫)במדבר כ״ג( ויקר אלהים לבלעם ולפיכד גובר שם‬
‫אריאל על שם אריה‪ .‬אבל כאשר השם יתברך‬
‫מסתלק מן אריאל ונשאר ארי‪ ,‬חסר כה קדוש‬
‫שהיה בבית המקדש היה גובר כח אדיה על ארי‬
‫והתריב אריאל‪ .‬אמנם לעתיד כמו שאמרגו‪ ,‬מ‬
‫יהיה לישראל הכה העליון כי יתוסף על ישראל‬
‫כח על כח מן השם יתברר‪ ,‬וכמו שהיה חורמ‬
‫הבית במזל אריה לפי שהיו חסרים ישראל הבת‬
‫הזה ולא היה להם תוקף הזה‪ ,‬ולכד נחרב הבית‬
‫במזל אדי‪ ,‬כי מזל זה כה האומות היה קודם‬
‫החורבן כי לא יקראו ישראל אריה כי אין ראי‬
‫שיהיו מקבלים כח השם דרד קדושה וטהרה לגודל‬
‫הכה הזה‪ ,‬עד לבסוף יהיה להם הכה הגדול הזה‬
‫בקדוש* אבל השם יתברר שנקרא אדיה בשביל‬
‫הכה הגדול‪ ,‬ולעתיד יהיה השם יתברר עמהם בכה‬
‫שנקרא אריח כי א ישראל יזכו לכח אריה שיקבלו‬
‫ישראל‬
‫מ‬
‫אותו בקדושה* ואז יהפך להם החודש הוה לשון‬
‫ולשמח* כי קודם זה לא היה החודש הזה אשר‬
‫הוא ממחר לאריה שיין• לישראל‪ ,‬כי לא היה‬
‫מדדיגתם כל כד שיקבלו כה זה בקדושה‪ ,‬רק‬
‫לעתיד יהיה להם דבר זח שיקבלו כה עלית‬
‫בקדוש* אבל כה זה היה לאומות‪ ,‬כי האומות‬
‫מקבלים כה זה כסומא* וכמו שאמרו זכרוגם‬
‫לברכה )ספרי נרבה( ולא קם נביא כמשה עוד‬
‫בישראל לא קם אבל באומות ק* ואיך אפשר‬
‫לומר כך כי לא קם כישראל וקם באומות‪ ,‬אבל‬
‫נביאי הבעל מקבלים היו כה נבואה עליונה‬
‫במקרה ובטומאה ולכך היו מקבלים הנבואה‬
‫הזאת שלא בקדוש* אבל בישראל שהם מקבלים‬
‫הנבואה בקדושה לא קם כמש* ולכך ישראל‬
‫אשר מקבלים כח עליון בקדושה ובטהרה לא היה‬
‫להם בח זה הוא כה ארי* רק האמות שמקבלים‬
‫הכה הזה כי אריה הוא בהמה טמאה ויש לו כהו‬
‫הגמל בסומא•‪ -‬ולכד נמכדנצד נקרא אריה והיה‬
‫גובר על ישראל בהודש אדיה שהוא מיוהד לאומות‬
‫ולא אל ישראל‪ ,‬אבל לעתיד יזכו ישראל אל‬
‫המעלת העליונה לקבל כה זה כקדוש* כי לעתיד‬
‫יומר הטומאה מן העולם ויהיו הבל בטהרה ויהיה‬
‫לישראל כה האריה כקדוש* תה שאמר צום‬
‫הרביעי וצום החמישי וגר‪ ,‬כי אלו זמנים היו‬
‫מתנגדים לישראל מצד זה שהם יוצאים חוץ מן‬
‫הממוצע בתוקף‪ .‬ולכד הם נותנים כה לטומאה‬
‫כי א ן דאי שיהיה לעולם הזה התוקף והבה‬
‫הגדול כי א! בטומאה‪ ,‬רק לעתיד שיהיה העולם‬
‫בשלימתו ראי לעולם לכה והתוקף הגדול ואז‬
‫יהיה הכח הזה לישראל מצד הקדושה והםהר*‬
‫תה שאמר האמת והשלום אהבו‪ ,‬לומר האמת הוא‬
‫היושר השכלי כי האמת אגו יוצא מן היושר‬
‫ומן הממוצע כאשר התבאר כמקום אזר‪ ,‬והשלום‬
‫הוא כאשד אגו יוצא מן השתי‪ ,‬כי כל ריב‬
‫ומחלוקת הוא יוצא מן השוד‪ ,‬ואלו שגיהם דהיינו‬
‫השכל כאשר יהיה רודף תאמת שהוא הממוצע‪,‬‬
‫כאשר יהיו מבקשים ואוהבים הממוצע הוא‬
‫השלום‪ ,‬ואז יהיה צום הרביעי וצום החמישי שהם‬
‫יוצאים מן היושר והשווי יהיו לששון ולשמחה‬
‫כאשר יהיו אהבים האמת והשלום;‬
‫נצח‬
‫רד‬
‫ובפ״ק‬
‫ישראל‬
‫פרק נ ה‬
‫ד ר ״ ה )י״ח ע׳יג( א מ ר ר ב ח נ א ב ר ב י ז נ א‬
‫בית ה מ ק ד ש היה קיים היו ימים טובים‬
‫כאשר‬
‫א מ ר ר ״ ש חסידה מאן דאמר בה אמר ה׳‬
‫צ ב א ו ת צום ה ר ב י ע י וגו׳ ק ר י ליה צום וקרי ליה‬
‫ששון‬
‫ומועדים‪.‬‬
‫לפרש כמו אשר בארנו למעלה‪ ,‬כי ה פ ס ד‬
‫ויש‬
‫בזמן ש י ש ש ל ו ם יהיו לששון אין ש ל ו ם‬
‫צום ר ב פ פ א א מ ר בזמן ש י ש שלום יהיו לששון‬
‫הגיע‬
‫אשר‬
‫לבית‬
‫היה‬
‫המקדש‬
‫סבת‬
‫הוייתו‪ ,‬כי ל א ה י ה חורבן ב י ת ה מ ק ד ש ראשון‪.‬‬
‫י ש ש מ ד צום אין ש מ ד ואין ש ל ו ם רצו מ ת ע נ י ן‬
‫גם לא היה חורבן ב י ת ה מ ק ד ש ש נ י לעצמו‪ ,‬רק‬
‫רצו אין מתענין ע״כ‪ .‬ומתמיהין על זה ד מ ה ק ש ה‬
‫שהיה נ מ ש ך אהריו בנינו שביום ש ח ר ב ה ב י ת גולד‬
‫ליה קרי ליה צום וקרי ליה ששון‪ ,‬הרי פשוט‬
‫המשיח כמו שהתבאר למעלה‪ ,‬ולכך בזמן דאיכא‬
‫הוא שהכתוב אומר שיהיה הצום אשר הוא עתה‬
‫שלום יהיו אלו ה י מ י ם לששון ולשמחה‪ ,‬כי ה ה פ ס ד‬
‫יהיה לששון ו ל ש מ ח ה לעתיד‪ .‬ודבר זה אין קשיא‪,‬‬
‫ש ה ג י ע אל הבית הוא היה סבה אל הוייתו‪ ,‬וכאשר‬
‫כי הנביא היה מ ת נ ב א זה כ א ש ר נ ב נ ה ב י ת שני‪,‬‬
‫נבנה‬
‫הבית ראוי שיהיה מ ו ע ד הזמן א ש ר הוא‬
‫ואמר להם השם‪ ,‬כאשר שלחו בני גולה בחודש‬
‫סבה לחורבן שלו‪ .‬ועדיין לא יספיק זה מ ה ש ה כ ת ו ב‬
‫א ם א ע ש ה כמו ש ע ש י ת י זה כ מ ה שנים‬
‫קרא אותם מועדים טובים‪ ,‬אשר שם זה נופל על‬
‫וספוד‬
‫וההפסד‬
‫החמישי‬
‫מיום‬
‫צמתם‬
‫החורבן‪ ,‬והשיבו השם כי‬
‫בחמישי זה שבעים שנה‪ ,‬ומכאן ואילך יהיו לששון‬
‫ו ל ש מ ח ה א ח ר ש נ ב נ ה הבית‪ ,‬וכך פ י ר ש רש״י ז״ל‬
‫במסכת‬
‫השנה‪,‬‬
‫ראש‬
‫ואם‬
‫)שם(‬
‫כבר‬
‫כן‬
‫טוב‪,‬‬
‫זמן‬
‫ודבר זה שאמרנו שהחורבן‬
‫הוא ס ב ה להויה א ח ר ת אינו כדאי ל ש ם הזה‪ .‬אבל‬
‫יש לך לדעת‪ ,‬כי הזמנים האלו‬
‫ישראל‬
‫מתנגדים‬
‫מ פ נ י ש ה ם ש נ י ה ק צ ו ת מ ן הזמן׳‬
‫אל‬
‫אשר‬
‫אינם צום ולמה קרא אותם צום‪ ,‬אלא לא ב ט ל‬
‫כל‬
‫ש ם הצום ש א ם יחזור ויהיה ח ר ב יהיה צום‪ .‬ובלא‬
‫מ ן ד‪.‬שו‪.‬י ה ו א מ ת נ ג ד א ל י ש ר א ל א ש ר ל ה ם ה ש ו ו י‬
‫זה ל א קשיא‪ ,‬כי היה לו ל כ ת ו ב יום צום ה ר ב י ע י‬
‫ואל י ק ש ה לך מ ן ש ל ש ה בתשרי‪ ,‬שאין‬
‫לומר כי היום‬
‫ולשמחה‪ ,‬וכך יש‬
‫קצה הוא יוצא מן השווי ומפני שהוא יוצא‬
‫בלבד‪.‬‬
‫יהיה‬
‫לששון‬
‫שיש‬
‫בו צום יהיה יום ש ל ששון ושמחה‪ ,‬אבל‬
‫לך למעלה‪ ,‬כי מ צ ד מ ה היה מיוחד ג׳ ב ת ש ר י‬
‫מ ה ש כ ת ו ב צום הזה יהיה לששון ולשאתה‪ ,‬איך‬
‫להריגת הצדיק הזה וליטול גשמתו כמו ש ה ת ב א ר‬
‫שייך לומר שהצום עצמו יהיה לששון ולשמחה‪.‬‬
‫זה למעלה‪ .‬ויש ל ך ל ד ע ת כי אלו הזמנים א ש ר‬
‫ו ל פ י כ ך פ ר ש ו כ^ ל א י ה י ה ל ג מ ר י ה צ ו ם ב ט ל ‪ ,‬ו א ם‬
‫אמרנו‪,‬‬
‫אף כי א ם ה ם יוצאים מן השווי מכל‬
‫אין שלום עדיין הצום במקומו‪ .‬ומכל מקום יש‬
‫מקום הם מורים על כח ותוקף גדול מאוד‪ ,‬ולפיכך‬
‫זה‬
‫קשיא כאשר‬
‫תעיין‬
‫אשר התבארו‬
‫בדברים‬
‫לשאול‬
‫מ ה ט ע ם יהיו לששון ולשמחה‪ ,‬די היה‬
‫גם כן הזמן הזה ראוי לששון ולשמחה‪ .‬א ף כי אין‬
‫שכאשר‬
‫יש שלום לא יהיה בו צום אבל ל מ ה‬
‫הזנ־ן ה ז ה מי! ח ד ל ק ד ו ש ה ב ע ב ו ר ש א י ן ק ד ו ש ה‬
‫לומר‬
‫דכך‬
‫פירושו‬
‫גדול‪,‬‬
‫יהיו ל ב י ת יהודה לששון ו ל ש מ ח ה‬
‫אם‬
‫רוצים‬
‫וכאשר בית ה מ ק ד ש קיים גם כן הזמן הזה מסוגל‬
‫טובים‪,‬‬
‫דבפרק דר״ה‬
‫הגדול‪ ,‬רק‬
‫ור׳‬
‫אמרו‬
‫ל ש ש ו ן ולשמחה‪ .‬ואין‬
‫יהיו‬
‫מצוה‬
‫ואין‬
‫שיהיו לימים‬
‫)שם(‬
‫בפירוש‬
‫אמרו‬
‫רב‬
‫תענית‬
‫בטלה‬
‫מגילת‬
‫שלום‬
‫יהיו‬
‫לששון‬
‫דהיינו‬
‫שאר‬
‫והגי‬
‫כן‬
‫ימים טובים‬
‫חנינא‬
‫הכי‬
‫קאמר‬
‫בזמן‬
‫שיש‬
‫ולשמחה‬
‫אין‬
‫שלום‬
‫מגילת‬
‫תענית‬
‫ל י ש ר א ל כ י הני‪,‬‬
‫שהיו‬
‫רק‬
‫לזמן השוה‪ ,‬אבל מסוגל הזמן‬
‫להם‬
‫כאשר יש להם הכח‬
‫כאשר‬
‫והתוקף‬
‫אין ב י ת ה מ ק ד ש קיים ואין י ש ר א ל ב כ ח‬
‫שלהם‬
‫ובתוקף‬
‫ו ה כ ח ו ה ת ו ק ף ה ו א ל א ו מ ו ת אז‬
‫צום‪,‬‬
‫הזמן‬
‫הזה מיוחד לצום‪ .‬ואל‬
‫גש‬
‫הזמן‬
‫הזה יוצא מ ן השווי ואין‬
‫שכאשר בית‬
‫לכח‬
‫לישראל‪-‬‬
‫תאמר דסוף סוף‬
‫ראוי‬
‫זמן‬
‫זה‬
‫דבר זה היה קשיא אם הזמן הזה הוא‬
‫ה מ ק ד ש היה קיים היו ימים טובים ועכשיו אינם‬
‫מ ת ח ב ר א ל זמן ש ה ו א ש ו ה ואינו יוצא מ ן השווי‪,‬‬
‫י מ י ם ט ו ב י ם ל י ש ר א ל כ י הני‪ ,‬ש כ א ש ר ב י ת ה מ ק ד ש‬
‫אבל ה ש ו ה ה ו א א ח ד לא שייך ב ז ה י ו צ א מ ן השווי‪,‬‬
‫היה‬
‫קיים היו ימים טובים ועכשיו אינם ימים‬
‫טובים‪,‬‬
‫ואם כן מוכח כי אלו‬
‫ארבעה הצומות‬
‫ומורה‬
‫זמן הזה על התוקף והכח הגדול בלבד‪,‬‬
‫וזה כאשר ישראל הם הכל כמו שיהיה ל ע ת י ד‬
‫נגה‬
‫פרקנו‬
‫והם מתדמים אל השנה שהוא הכל וגל ומן פן‬
‫השנה מורח על גחינה מיוהדת‪ ,‬ולכד אמר הכתוב‬
‫ישראל‬
‫יח‬
‫‪ out‬הרגיעי תופ החמישי שיהיה לבית יהודה‬
‫לששון ולשמחה וגר ועוד יתכאר ‪5‬‬
‫סרק ט‬
‫הנחמה שיש לישראל בגלותם‪ .‬כבר הארכנו‬
‫בזה כי השכל מהייב העגין הזה‪ .‬כי‬
‫הדבר שהוא עיקר בבריאת עולם‪ ,‬כמו שהיה‬
‫נראה כישראל שהם עיקר המציאות‪ ,‬שהוציא‬
‫השם יתבדו אותם הוא יתבדו כעצמו פגים‬
‫בפנים‪ ,‬ובנה להם משכן ונגלה כבודו פגים בפגים‪,‬‬
‫ובגה להם עוד בית הכחידה ונגלה כבודו שם‬
‫פנים בפנים‪ ,‬עד שחרב בעונינו ובעון אבותינו‬
‫אתנו‪ ,‬והחזיר בנינו עד שחרב שנית‪ ,‬דבר שלא‬
‫עשה לכל גד עד היום הזה שנראה כי ישראל הם‬
‫עיקר ויםוד חעולס‪ .‬עד כי גחשבים ישראל צורת‬
‫העולם בכלל‪ .‬ואם היו בטלים חם ושלום ישראל‬
‫היה בטל כל העולם‪ .‬ואף בהיותם בארץ אויביהם‬
‫והן בהםתר פנים‪ ,‬דבר זה אינו מבטל מעלת ישראל‬
‫כלל‪ .‬ואף כי נתן אותנו ירודים ושטליס‪ ,‬הגה‬
‫בעצם שפלותם נראה ונגלה מעלתם העליונה׳ כי‬
‫עיקר שפלח ישראל שהם פזורים בין העמים‪,‬‬
‫הנה הם פזורים מן קצה העולם אל קצה חעולם‪,‬‬
‫וחאדם יחשוב כי דבר זה מורה על הםרון גמל‬
‫מאוד‪ .‬וכן הוא גדאה בתוזלת הדעת שאי אפשר‬
‫שיהיה המדון באומה יותר מזה שהוא פזורה בכל‬
‫העולם מקצה אל קצה‪ ,‬עד שיאמרו האומות כי‬
‫אי אפשר לומר עם זה שיהיה נשאר אצל ישראל‬
‫שום דביקות אלהי‪ .‬והנה נבאר לד בדאות‬
‫ברורות‪ ,‬כי מורה פיזור ישראל בכל העולט על‬
‫מעלה אלהית שלהם‪ .‬וזה כי כאשר היו ישראל‬
‫בארצם היה מקומם כאשר ראד‪ .‬שכאשר תתבונן‬
‫בכל הדברים אשר יש להם מקום הנה מקום שלהם‬
‫מתיהם וראוי להם‪ ,‬כי כל דבר לטי מד‪ ,‬שהוא‬
‫יש לו מקום מיוהד‪ ,‬ואין דבר בעולם שלא יהיה‬
‫לו מקום מתיהם לו‪ .‬ודבר זה כבר התבאר למעלה‪,‬‬
‫עד שאם הדבר יצא ממקומו חמיוחד לו היא‬
‫נהשב אליו אבוד‪ .‬וראוי לאומה הזאת שהיא עיקר‬
‫בעולם‪ ,‬שיהיה מקום ישיבתם בארץ שהוא עיקר‬
‫העולם כי ארץ ישראל שהיא ארץ קדושה ראוי‬
‫לעם קדוש‪ ,‬והנה יש לישראל שהם עם קדוש‬
‫מקום מתיהם להם כראוי‪ .‬אכל כאשר גלו מן‬
‫הארץ אם היו גולים למקום אהד פרמי אין זה‬
‫מתיהם אל ישראל‪ ,‬כי ישראל הם עיקר העולם‪,‬‬
‫וככר אמרנו כי ראוי שיהיה המקום מתיהם לבעל‬
‫המקום‪ ,‬ולכו נתפזרו בכל העולם שכד הוא דאי‬
‫לאומה שהיא כל העולם שיהיה מקומם בכל‬
‫העולם‪:‬‬
‫ובפר״ק דעבודה זרה )י׳ זרג( קטיעה בד‬
‫שלום ההוא קיטר דהוי םגאי ליחודאי‬
‫אמד לחשיבי מלכותיה מי שעלתה גימא בדגליד‪,‬‬
‫יקטעגה ויחיה או יגיהגה דצטער אמדו ליה‬
‫׳ יקטענה אמר ליה איהו חדא דלא מצית מכלית‬
‫לחו דכתיכ כי כארבע רוחת השמים פרשתי אתכם‬
‫מאי קאמר אלימא דבדרינהו בארבע רוחות לימא‬
‫בארבע רוחות אלא כשם שא״א לעולם בלא דוחות‬
‫כו אין לעולם בלא ישראל ועוד קרי לד מלכות‬
‫קטיעה אמר מימר שטיר אמרת מיהו מאן דזכי‬
‫למלכא שדי ליד‪ .‬לקומינא הלילא)פירוש בית מלא‬
‫עטר( כד נקטוה ליה ואזל אמרה ליה ההוא‬
‫מטרוניתיה ווי ליה לאלפא דאזלא בלא מכם גחון‬
‫ונטל על ערלתיהוקטעיה בשניה אמר יהבת מבטאי‬
‫יהבת שדי הלטא ועברה יצאת בת קול ואמרח‬
‫קטיעה בר שלום מזומן לחיי עולם הבא בכה דבי‬
‫ואמר יש קונה עולמו בשעת אתת דש קונה‬
‫עולמו בכמה שנים ע״מ הנת באר קטיעת‬
‫בר שלום כל הדברים אשר אמדנו‪ .‬והוכיח אותם‬
‫מן תמקרא כי מת שאמר כי כארבע רותות השמים‬
‫טרשתי אתכם לא כתיב בארבע רוחות‪ .‬כי זה לא‬
‫משמע רק שישראל הם פזורים בארבע רותות‪.‬‬
‫אבל הכתוב אמר כארבע רותוח‪ .‬לומר בי מפני‬
‫נצח‬
‫רו‬
‫ישראל‬
‫פרק נו‬
‫שישראל דומים לארבע רוחות השמים אשר הם‬
‫הוא‬
‫כל העולם‪ ,‬וראוי לדבר שהוא כ ל העולם ל ה י ו ת‬
‫ע ר ש ל א י ה י ה ל י ש ר א ל מ ו נ ע מ ן ה ד ב י ק ו ת הזה‪,‬‬
‫מקומו‬
‫הדביקות שיהיה לישראל בו יתברך לגמרי‬
‫בארבע רוהות‪ .‬ומזה עצמו נראה כי אי‬
‫רק יהיה ה ה ת ד ב ק ו ת אליו יתברך כמו מי ש ה ל ך‬
‫א פ ש ר ל כ ל ו ת י ש ר א ל ‪ ,‬כ י ה ם כ ל ה ע ו ל ם ואי א פ ש ר‬
‫במסילה מבלי שום מונע כלל אל ה׳ אלהינו ולכך‬
‫העולם ולכך פיזר אותם בארבע רוהות‪.‬‬
‫כל גיא ינשא וכל ה ר וגבעה ישפלו ש ל א יהיה‬
‫לכלות‬
‫ואל‬
‫י ק ש ה לך מ ה שהיו ישראל במצרים והוא‬
‫מיוחד‪ ,‬כי עדיין לא היה לישראל מ ע ל ה‬
‫במקום‬
‫העליונה‬
‫מונע‪:‬‬
‫אמנם‬
‫כאשר היה הגלות בשביל החטא א ם כן‬
‫הזאת עד שיצאו מצרים ולקחם השם‬
‫במה נתכפר חטאם‪ .‬ובגמרא בפרק רבי‬
‫יתברך לו לעם ולכך היו במצרים מקום פרטי‪.‬‬
‫ע ק י ב א )שבת פ ״ ט ע״ד( א מ ר ו ב ע נ י ן ז ה מ ה ש ה ו א‬
‫והתבאר לך כי עצם גלותם מ ה שפיזר אותם בד׳‬
‫סילוק ה ח ט א מישראל ד ר ש רבא מאי ד כ ת י ב לכו‬
‫רוחות העולם מורה זה מעלתם ודבר זה די להבין‬
‫נא‬
‫כי הוא הוראה גמורה על מעלת ישראל העליוגה‬
‫יאמר ה׳ אמר ה׳ מיבעי ליה לעתיד לבא יאמר‬
‫הקדוש ברוך הוא לישראל לכו נא אצל אבותיכם‬
‫שהם כל העולם‪:‬‬
‫ובמדרש‬
‫ונוכחה יאמר ה׳ לכו נא בא נא מ כ ע י ליה‬
‫)ילקו״ש ישעי׳ תמ״ה( ג ח מ ו ת ע ל י ו ג י ם‬
‫ויוכיחו א ת כ ם ויאמרו לפניו רבונו ש ל ע ו ל ם א צ ל‬
‫תחתונים נחמות חיים נחמות‬
‫מ י נ ל ך א צ ל א ב ר ה ם ש א מ ר ת א ל י ו י ד ו ע ת ד ע כי‬
‫נחמות‬
‫גד יהיה ז ר ע ך ולא ב ק ש ר ח מ י ם עלינו א צ ל י צ ח ק‬
‫נחמות על ע ש ר ת השבטים נחמות נחמות על ש ב ט‬
‫ש ב ר ך א ת עשו והיה כ א ש ר ת ר י ד ולא ב ק ש ר ח מ י ם‬
‫יהודה ובנימין לפי ש כ ת ו ב ש ת י בכיות בכה ת ב כ ה‬
‫אצל יעקב ש א מ ר ת לו אנכי א ר ד עמך ולא בקש‬
‫בלילה לכך נאמרו נחמו‪ ,‬ר ו צ ה לומר כי לכך נאמר‬
‫אצל מי נלך עכשיו יאמר להם הקדוש‬
‫נחמות‬
‫נחמות‬
‫מתים‬
‫בעוה״ז‬
‫גחמות‬
‫בעוה״ב‬
‫לשון רבים נחמו‪ ,‬כי מתחייב הנחמה לישראל מ כ ל‬
‫רחמים‬
‫הוא הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו‬
‫ברוך‬
‫מטעם אשר אמרנו למעלה‪ ,‬כי ישראל‬
‫חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע‬
‫ה ם עיקר העולם‪ ,‬ואם לא היה נ ח מ ה להם נ ח ש ב‬
‫כ צ מ ר יהיו ע״כ‪ .‬ב ד ב ר זו בארו לך כי ישראל‬
‫בטול א ל כ ל ה מ צ י א ו ת בכלל‪ .‬ולכך נתמות עליונים‬
‫תלוים בו יתברך בעצמו‪ ,‬ולא יהיה להם םלוק‬
‫נחמות‬
‫ח ט א בשביל האבות‪ ,‬כי האבות אף ש ה ם ה ת ח ל ה‬
‫ב ע ו ל ם הבא‪ ,‬נ ח מ ו ת חיים‪ ,‬נ ח מ ו ת מ ת י ם ‪ ,‬כי א ל ו‬
‫האבות‬
‫המציאות‬
‫נחמות‬
‫התחתונים‪,‬‬
‫נחמות‬
‫בעולם‬
‫הזה‪,‬‬
‫לישראל‬
‫הם התחלה‬
‫במה‪ .‬אבל‬
‫שיהיו‬
‫ה ם כל המציאות ו מ צ ד כל המציאות מתחייב להם‬
‫התחלה‬
‫הנהמה כמו שהתבאר‪ ,‬כי ישראל הם שלימת הכל‬
‫ר ק כי ישראל ה ם דביקים בו יתברך בלי א מ צ ע י‬
‫ישראל בטל ה״ו הכל ב ט ל ולכך מקבלים‬
‫כלל כי הם ז נ ׳ ק י ם בעצמו יתברך‪ .‬ואם ב א מ ת‬
‫ואם‬
‫מ צ ד א מ ת ת י ש ר א ל ד ב ר זה אינו כלל‪,‬‬
‫הנהמה מהכל‪ .‬ואמר נחמו נחמו כפל כמו שסיים‬
‫האבות‬
‫הכתוב כי לקתה כפלים בכל חטאתיה‪ ,‬ודבר זה‬
‫א מ ת ת י ש ר א ל א ב ל מ צ ד א מ ת ת יש־־אל ה ם ד ב י ק י ם‬
‫בארנו למעלה באריכות כי מ כ ת ישראל היו ש ל א‬
‫בו יתברך‪ ,‬ודבר זה הוא םלוק ה ח ט א מ י ש ר א י ‪.‬‬
‫הטבע‪ ,‬ודבר זה היא כפל המכות כאשר‬
‫ש א מ ר כי לעתיד יאמר ה ש ם לכו נא אצל‬
‫בדרך‬
‫וזה‬
‫הם‬
‫התחלות ישראל‪ ,‬דבר זה לא מ צ ד‬
‫ה מ כ ה ש ל א בדרך ה ט ב ע וכמו שהארכנו למעלה‪,‬‬
‫האבות‬
‫ועל זה א מ ר גם כן כי ה נ ח מ ה תהיה ש ל א כדרך‬
‫ה א ב ו ת ל א י‪?:‬צא ל כ ש זכות‪ ,‬ש א ם י ש ל כ ם ז נ ו ת‬
‫ויוכיחו אתכש‪ ,‬ר ו צ ה לומר כי גם א צ ל‬
‫האבות היה נ מ צ א זכות שלכם אצלם‪ ,‬ועל‬
‫ה ט ב ע ו ש ל א כמנהגו ש ל עולם‪ .‬ואמר קול ק ו ר א‬
‫מצד‬
‫ב מ ד ב ר פ נ ו ד ר ך ה ׳ י ש ר ו ב ע ר ב ה מ ס י ל ה לאלהינו‪,‬‬
‫זה א ף כי ה ם א ב ו ת לנו והם ה ת ח ל ה ל י ש ר א ל אין‬
‫ר ו צ ה לומר כי אז יתחייב מן השם יתברך בגזירה‬
‫זה מ צ ד א מ ת ת ישראל‪ ,‬שאלו היו האבות לישראל‬
‫מ ח ו י ב ת ב כ ה מ ד ת ה ד י ן ד ב ר זה‪ ,‬ו ל כ ך א מ ר ק ו ל‬
‫ה ת ח ל ה ל א מ ת ת ישראל‪ ,‬כ א ש ר נגזר על אברהם‬
‫קורא ב מ ד ב ר שהוא מקום מ ד ת הדין‪ .‬ומה יהיה‬
‫כי גר יהיה זרעך ועל יצחק כאשר ת ר י ד ועל‬
‫מ ת ה י י ב פנו ד ר ך ה ׳ ישרו ב ע ר ב ה מ ס י ל ה לאלהינו‪,‬‬
‫יעקב אנכי ארד עמך מצרימה ה״ל לכקש רחמים‬
‫פרקנו‬
‫נצח‬
‫עליגו‪ .‬אלא אף כי האבות הם התתלה לישראל‪,‬‬
‫מכל מקום מצד אמתת עצמן אין תלויים אלא‬
‫בו יתבדר‪ .‬וזה כמו שהתבאר למעלה כי השם‬
‫יתברר בעצמו הוא צורת ישראל כמו שהתם בשמם‬
‫שם אל לומד כי הוא יתברר צורה אחרונה להם‪.‬‬
‫ולכד אמר הקדוש בריר הוא •;ואיל ותליתם‬
‫עצמכם בי אס יהיו חסאיכם כשגים וגר‪ ,‬ודבר‬
‫זה רוצה לומר כי מאהר שישראל אין להם אמצעי‬
‫כלל‪ ,‬והם דביקים בו יתברר בלי אמצעי ובלי שום‬
‫פירוד ובלי שום חציצה כלל‪ .‬והוא יתברר בעצמו‬
‫צורה אחרונה להם לבד השם יתברר מסלק ומטהר‬
‫חטאם אד אם חטאו כבד‪ .‬הרי יש לישראל השבה‬
‫אל השם יתברר בעצמו מבלי הפרד מאתו כלל‬
‫אין כאן עוד חטא להם במדריגה זאת‪ .‬ואף כי‬
‫חטאו‪ ,‬דבר זה היה מצד כי יש בחינה בישראל‬
‫שהם נבדלים מן השם יתברר‪ .‬ובמה שהם נבדלים‬
‫מן השם יתברר ימצא בהם החטא‪ ,‬אכל מצד‬
‫בחינת אמתתם הם׳ אל השם יתברר ובצד הזד‪ ,‬יש‬
‫להם סלוק חטא לגמרי כי הוא יתברר מקוד‪ .‬טהרה‬
‫ואין כאן הבדל מאתו‪ ,‬ובזה הוא מטהר ישראל‬
‫אשד הם דביקים בו וכדכתיב מקוה ישראל ה׳‬
‫ואמרו זכרתם לברכה במסכת יומא )‪ n't‬ע״ג(‬
‫מה מקוד‪ .‬מטהר טמאים אף הקדוש *ריר הוא‬
‫מטהר את ישראל‪ .‬תה כי המקור‪ .‬נקרא בשם הזה‬
‫מפני שנקויס ונאספים המים לתוכו‪ ,‬והוא יתברר‬
‫נקוים אליו כל המציאות ולכד הוא מטהר את‬
‫כל אשד נקוה ונאטף אליו‪ ,‬וישראל נקוימ בטרט‬
‫אל השם יתברר כמו שאמרנו לכד מטהר אותם‪,‬‬
‫ולפיכד אמר הואיל ותליתם עצמכם מ אם יהיו‬
‫חטאיכם כשנים וגו׳ ומאחר כי הוא יתברד מטהר‬
‫ישראל מתטאט‪ ,‬ולפיכד לעתיד כאשר יהיו ישראל‬
‫דבוקים בו יתבדר יהיו מסולקים מן החטא וכאלו‬
‫לא חטאו וכדכתיב )יופי׳ גי( גיוס תתוא‬
‫יבקש עון יהודד‪ ,‬וגר‪:‬‬
‫ובספרי )תחלת האזינו( עתירת כגטת ישראל‬
‫שתאמר דבונו של עולם הריגי רואה‬
‫מקומות שקלקלתי בהם ומשני מהם אמר להם‬
‫הקדוש בדוד הוא הריני מעבירם שנאמר כל גיא‬
‫ינשא אמדו לפניו רבונו של עולם הדי עית קיימים‬
‫שנאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ‬
‫‪-‬‬
‫ישראל‬
‫יו‬
‫אמד הקרוש בדוי הוא הריני מעבירם שנאמר‬
‫כי הנה בורא שמים חדשים וארץ הדשה אמדו‬
‫להקדוש כדוד הוא הדי שמי קיים אמד להם‬
‫הריני מעבירו שנאמר וקרא לד שם היש אמרו‬
‫לו הרי שמות עבויה זרה קייס אמר להם הריני‬
‫מעבירם שנאמר והסתתי שמות הבעלים מפיה‬
‫אמרו לו אף על סי ‪ p‬מ י ביתי יהיו מזכירין‬
‫אמר להם ולא יזכרו עוד ע״* המדרש הזה בא‬
‫לבאר‪ .‬שלא תאמר איד אסשד שיהיה הדימק‬
‫אל הקדוש ברוד הוא כשלימות מכלי שום מונע‬
‫כלל‪ .‬והדי הטאו ישראל ודבר זה מעכב הדביקות‬
‫מ יתברר‪ .‬וזח שאמר לעתיד יאמת הריני דואה‬
‫מקומות שקלקלתי בהם ומשני‪ ,‬והמקום הזח הוא‬
‫המדריגה הפחותה שהגיע לה כאשד המאו‪ .‬ועל זה‬
‫אמר הריגי מעבירו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיהיה כאן הויה הדש*‬
‫ומה שנחשב חטא בעולם הזה לא יהיה גחשב‬
‫חט* ויאמרו הרי עידי קיימים‪ ,‬העדים מ השם‬
‫יתברר העיד על ישראל השמים והארץ‪ ,‬ורמה‬
‫לומר כי השמים והארץ הם המציאות שהשם‬
‫יתברר סדר אותם‪ ,‬והם שומרים הסדרים אשר‬
‫סדר להם השם יתברר ואינם יוצאים ‪ p‬הםדד‪,‬‬
‫ולכד הם מעימם על מי שעבר הסדר אשר סמ­‬
‫לו השם יתברר‪ ,‬עד שההמא אשר הוא יוצא מן‬
‫המדד נמצא בטעל הגגל* ועל זד‪ .‬אמד הריני‬
‫מעמר* כי יהיה הנהגה הדשה בעולם אשד לא‬
‫היה בראשונ* וכאלו יהיו שמים וארץ הדשה‬
‫והרי אין כאן עדות‪ .‬כי העדות היה מצד הויה‬
‫הראשונה ואז נמצא חטא ישראל בפעל׳ וכאשר‬
‫יסולק הנהגה והויה הראשונה לא נמצא חטא‬
‫ישראל בטעל‪ ,‬וחמן ז* ועוד אמר הרי שמי‬
‫קיים‪ ,‬ורמה לומר כי טוף טוף השם קיים ואף‬
‫שיהיו צתקים יותר ולא יהיה בהם חטא׳ דבר‬
‫זה מתתלף בטתות ויותר שיתיו יותר מומם ממת‬
‫שהיו קודם‪ .‬ולא יסולק מהם מ ה ענק הראשון‬
‫שהיה להם ככר כמו אדם שהיה רע ונעשה סוב‬
‫ממה שהיה קודם‪ .‬ועל זה אמר מ יהיה לישראל‬
‫מדריגת אתרת עד שיהיה להם שם אחר ולא‬
‫יהיה להם שם הרזמית כלל‪ ,‬תהו דכתיב וקרא‬
‫להם שם הדש שלא יהיה הזזלוף כסתות ויותר‬
‫רק יהיה לתם שם חדש‪ .‬ואמרו עוד מ שמות‬
‫נצח‬
‫רח‬
‫ישראל‬
‫פרק נז‬
‫ה ע ב ו ד ה ז ר ה קיים‪ ,‬ואם ה י ה ב נ מ צ א ש מ ו ת ה ע ב ו ד ה‬
‫מה‪ ,‬ואמר השם יתברך שלא יהיה נמצא בעולם‬
‫ז ר ה ב ע ו ל ם ה ז ה ה י ה ח ט א י ש ר א ל נ מ צ א ג ם כן‪,‬‬
‫ה ח ט א כלל ולא יהיה להם שום צירוף ויחוס אל‬
‫שהרי יש לישראל יחוס וצירוף אל העבודה זרה‬
‫ח ט א אף בענין רחוק‪:‬‬
‫שהיו עובדים אותה והנה נמצא חטא ישראל בדבר‬
‫פרק נז‬
‫הדבר‬
‫אשר‬
‫מזולתו‪,‬‬
‫יבחן‬
‫הבחינה‬
‫יהיה‬
‫זה‬
‫פסלה‬
‫תורה‬
‫נשים‬
‫לעדות‪,‬‬
‫כי‬
‫האשד‪ .‬ה י א‬
‫ה א מ י ת י ת א ש ר לא יפול בו ספק‪ .‬והדבר‬
‫ח מ ר י ת ואין ה ח ו מ ר יש לו מ צ י א ו ת בפעל‪ ,‬ו ה ת ו ר ה‬
‫פסלה‬
‫אמרה שיהיה העדות נמצא בפעל שזה נקרא עדות‬
‫ע ד ו ת ק ר ו ב י ם ‪ ,‬ואין ה ט ע ם מ פ נ י ש י ע י ד ש ק ר כ י‬
‫ש ב א עליו הדין‪ .‬וכן פ ס ל ה ה ת ו ר ה ע ו ב ד י כוכבים‬
‫לא נחשד מ ש ה להעיד דבר שאינו ואהרן שיעלים‬
‫עדות אינו בפעל‪ .‬ומכל שכן‬
‫הזה הודיע הודע לנו ת ו ר ת א מ ת‬
‫האמת׳‬
‫זד‪,‬‬
‫עליו‬
‫שכל זה‬
‫ומזלות‪,‬‬
‫ר ק מפני שאין עדות רק מזולתו ודבר‬
‫ש כ ל א ל ו פ ס ו ל י ם לדין‪ ,‬ד א ם ל ע ד ו ת פ ס ו ל מ ש ו ם‬
‫והנה‬
‫שהדין בא ע ל העדות‪ ,‬כל שכן שפסולים לדין וכל‬
‫לדון‬
‫אלו הדברים ברורים בחכמה עמוקה מאוד‪ .‬ומפני‬
‫הגמור‬
‫שכבר‬
‫כבר‬
‫יתבאר‬
‫אשר‬
‫בארנו‬
‫לך‬
‫צריך‬
‫עוד‪,‬‬
‫בחבור‬
‫וזה‬
‫כי‬
‫התפארת‪.‬‬
‫העדות‬
‫שיהיה העדות‬
‫שיש‬
‫נמצא בפעל‬
‫מן המעיד‪ .‬ודבר זה דברי ח כ מ ה עמוקה מאוד‪,‬‬
‫זה‬
‫ב ל ע ם שהוא ז ו ל ת ישראל‪ ,‬וזה‬
‫היה‬
‫אמרנו לך פעמים הרבה א ף כי ישראל יש בהם‬
‫מפני כי הדין והמשפט אשר יבא על ה ע ד ו ת הוא‬
‫ה ח ס ר ו ן מ צ ד ה ח ו מ ־ ‪ ,‬א־בל מ צ ד א מ ת ת ציי־תן א י ן‬
‫מחויב ומוכרח‪ ,‬כמו שהוא כל דין מחויב‬
‫חסרון והם שלמים בתכלית השלימות כמו שבארנו‬
‫ולדבר זה צריך שיהיה העדות בפועל‪,‬‬
‫לך פ ע מ י ם ה ר ב ה בזה החכיר‪ .‬ו ב י ע ם היה בוחן‬
‫שחמחויב ומוכרח אין שייך אליו הכח ש ה כ ח אין‬
‫ישראל מצד א מ ת ת צורתן א ש ד בו נמצאו ישראל‬
‫לו מ צ י א ת גמור‪ ,‬וחמחויב לפי חיוב שלו י ש לו‬
‫ולכן היה מעיד ע ל א מ ת ת י ש י א ל יותר‬
‫דבר‬
‫ומוכרח‪.‬‬
‫מציאת‬
‫כל‬
‫מחויב ומוכרח‪ .‬ולבך‬
‫פסול‬
‫לכך היה בלעם מ ע י ד עליהם מ צ ד א מ ת ת ישראל‬
‫והסומא פסול לעדות‪ ,‬כל זה ענין אחד‪.‬‬
‫שהיה‬
‫גמור‬
‫שהרי הוא‬
‫דין פ ס ו ל בלילה‪ ,‬וכל ק ב ל ת‬
‫בלילה‪,‬‬
‫בפעל‪,‬‬
‫מ כ ל ‪ .‬וזה מ פ נ י ש ל א ה י ה ל ו ק י ר ב ה ו ח ב ו ר ל י ש ר א ל‬
‫עדות‬
‫נמצאו‬
‫אשר‬
‫ישראל‬
‫בפעל‪ ,‬וזהו שגורם‬
‫ש כ ל א ל ו א י ן מצ׳‪-‬אתם ב פ ו ע ל ‪ ,‬כ י ה י ו ם ה ו א נ מ צ א‬
‫נבואת בלעם על ישראל הכל לטובה‪ ,‬כאשר הפד‬
‫אשר שייך לו‬
‫צריך שיהיה‬
‫הקדוש ברוך הוא א ת הקללה לברכה שהיה רוצד‬
‫בפועל‪ .‬ולכך נ א ש ר הקרוב‬
‫מעיד‪.‬‬
‫לקלל אותם ונהפך לברכה ברבית שאין כ מ ו ת ם ‪:‬‬
‫בפועל‬
‫נמצא‬
‫שהוא‬
‫והדין וכל‬
‫חלק מ ע צ מ ו והוא כמו‬
‫הוא‬
‫חצי בשרו‪,‬‬
‫כמו‬
‫ובמד׳‬
‫)ילקו״ש בלק( כ ש ב י ר ך ב ל ע ם א ת י ש ר א ל‬
‫נא‬
‫היה קולו הולך ס׳ מ י ל במחנה ישראל‬
‫כ מ ת בצאתו מ ר ח ם אמו ויאכל חצי בשרו‪,‬‬
‫וגדולה ברכה שבירך בלעם א ת ישראל מברכות‬
‫ומאחר שהעד המעיד על הנדון הוא חלק מן אשר‬
‫שבירך‬
‫את‬
‫מ ע י ד י ן עליו‪ ,‬אין כ א ן ע ד ו ת בפועל‪ .‬כי כ ל ד ב ר‬
‫השבטים‬
‫נ מ צ א בפועל לאחר‪ ,‬ולא נ מ צ א ב פ ע ל ל ע צ מ ו ר ק‬
‫אבל ב ר כ ת ב ל ע ם אין בהם תוכחה ואין בהם פגם‬
‫שאמר‬
‫תהי‬
‫ה כ ת ו ב )במדבר י״ב(‬
‫אצל מרים‬
‫אל‬
‫לאחר צריך שיהיה נ מ צ א בפועל‪ .‬ודבר זה ידוע‬
‫לנבונים‪.‬‬
‫ולכך הקרוב שהוא חלק‬
‫מעצמו‪,‬‬
‫אין‬
‫עדות שלו ע ד ו ת כי כל עדות שהוא מעיד שכך‬
‫נמצא‬
‫בפועל ואין נ מ צ א‬
‫בפעל לעצמו‪ .‬ומטעם‬
‫משה א ת השבטים כשבירך‬
‫יעקב‬
‫והוכיח א ת ראובן ואת ש מ ע ו ן ואת לוי‬
‫ולפיכך‬
‫גבה ד ע ת ש ל ישראל ובאו לידי ת ק ל ה‬
‫בעצת‬
‫ב ל ע ם ע ד כאן‪ .‬ה ן ה ד ב ר י ם ש ל מ ע ל ה ‪ ,‬כ י‬
‫מ׳׳ש‬
‫ש ה י ה קולו ש ש י ם מ י ל נ ג ד מ ח נ ה י ש ר א ל‬
‫מ ה ש ל א היה כ ש ב ר ך אותן משה‪ ,‬וזה מפני כי‬
‫נצח‬
‫טרק ג!‬
‫ברכת בלעם הברכה ‪ mm‬בפעל מתר כמו‬
‫שהתבאר לד למעלה‪ ,‬כי נבואתו הית על ישראל‬
‫מצד אמתת צורתן שעל ידה ישראל הם בפועל‬
‫הגמור‪ ,‬ולכו היה נבואתו גם ‪ p‬בפועל הגמור‬
‫על ישראל‪ ,‬ולכד היה קולו הולו בר ששים מיל‬
‫נגד מתנה ישראל‪ .‬והיה ברכותיו שוות בלא‬
‫תוכהה‪ ,‬מה שלא היה כד ברכת יעקב ומש* וזד‪.‬‬
‫כי יעקב ומשה שהיו מכלל ישראל והדבר שהוא‬
‫חלק מהכל אינו נמצא בפועל אליו הכל‪ ,‬ולכן־‬
‫לא היה ברכתם על ישראל מצד אמתת עצמן‬
‫דהיינו מצד אמתת צורתן שבו נמצא בפועל‪ .‬לכן•‬
‫דוקא בלעם שהוא זולת ישראל‪ ,‬ונחשבו ישראי!‬
‫אליו בפועל הגמור‪ ,‬לכד היה מתנבא על ישראל‬
‫מצד צורתן של ישראל שבו הם נמצאים בפועל‪,‬‬
‫וכבר אמרנו שישראל נמצאים שלמים לגמרי מצד‬
‫אמתת צורתן‪ ,‬אבל שלא מצד אמתת צורתן נמצא‬
‫בהט ההטרון‪ .‬ולכד יעקב ומשה שלא היו מתנבאים‬
‫על ישראל מצד אמתת צורתן בצד אשי נמצאו‬
‫בפועל׳ כי יעקב ומשר‪ .‬תיו הלק מישראל ואין‬
‫הדבר נמצא בפועל לעצמו‪ ,‬לכד לא היו מברכת‬
‫שניהם ישראל מצד אמתת צורתן לגמרי והיה‬
‫תוכחה עם זה גם כן שהרי נמצא חסרון בז*‬
‫אבל בלעם היה ברכתו לישראל מצד אםתת‬
‫צורתן אשר הם שלמים בלא חסרון כלל‪ ,‬ולכד‬
‫הברכות כלא תוכחה כי מזה הצד לא נמצא שום‬
‫תוכחה רק הכל ברכה לגמרי‪ pm .‬הדברים האלו‬
‫מאוד כי חם דברים ברורים‪:‬‬
‫ומפני שאין בלעם אוהב את ישראל עד שיבא‬
‫ממנו הברכה לישראל‪ .‬הגיע דבר זה על‬
‫ידי שבא לקלל אותט והםד השם יתבדד לברכה‪.‬‬
‫ולכד לא היד‪ .‬מייחד לפועל זה רק מואב ובלע*‬
‫וזה כי אומת מואב הם מרוחקים ‪ p‬ישראל‪ ,‬שלא‬
‫מצאנו על שום אומה שצור‪ .‬לא יבאו בקהל ה׳‬
‫רק מואב‪ ,‬ומת נדע כי מואב מרותק ‪ p‬ישראל‪,‬‬
‫ובלעם גם כן כדאיתא בפרק תלק )ק״ה ע״*>‬
‫בלעם כלא עם דבר אחר בלע עם ‪ p‬בעור שבא‬
‫על בעיר תנא הוא בעור הוא משן רשע היה‬
‫דעביד שתי רשעות אתד בימי יעקב ואתד ממי‬
‫שטוט השוטפים ומה שמו ל‪ p‬שמו‪ .‬דדאה פירש‬
‫בלא עם‪ ,‬שאץ לו עם מיוחד שהיה נבדל מכל‬
‫ישראל‬
‫רט‬
‫האומות והי״ לו מדריגת הנבואה ולטיבו נקרא‬
‫בלא ע* ואין להאריך במקום הזה‪ .‬ומ בלע עם‬
‫שעל ידי עצתו נפלו מן ישראל‪ .‬כי ענין בלעם‬
‫היה מוכן לרע ולהפסד וכאשר תשימ עיניו על‬
‫ברכת בלעם היו ברכותיו נזזלקיפ לשלשה‬
‫חלקים‪ .‬מפני שבלעם היה מכודן לקלל וידע כה‬
‫עם ישראל ומעלתם ובוודאי לא תשלוט בהם‬
‫הקללה מצד כלל ישראל‪ .‬והיה רוצה למצא צד‬
‫בחינה מיוחדת אשר מצד אותה בחמה תחול חס‬
‫ושלום הקללה‪ .‬ולכן״ אמר אפס קצהו תראה וכלו‬
‫לא תראה וכמו שיתבאר בםמוו‪ ,‬כי היה חושב‬
‫כי יותר תבא הקללה מצד המקצת מתר מאשר‬
‫היתד‪ .‬באה מצד הכל‪ .‬וידוע כי כל דבר בעולם‬
‫מתחלק אל שלשה חלקים שאין זה בזה‪ ,‬כי נחלק‬
‫להתחלה ואמצע וסוף ולכל אחד יש בחינה בפני‬
‫עצמו‪ .‬ואין ספק בי הבחינה מצד התחלתו הוא‬
‫זולת הבחינה שהוא מצד השלמתו‪ ,‬ושניהם זולת‬
‫הבחינה בחלק שאינו נחשב התחלה ולא נחשב‬
‫השלמה והוא כמו אמצעי‪ .‬ובודאי כי יש בישראל‬
‫בחינה שיאמר עליו דבר זה הוא התחלת ישראל‪,‬‬
‫ואין ספק כי יש בחינה בישראל שהוא מצד‬
‫השלמת ישראל‪ ,‬וכן יש בהם בחינה מצד דבר‬
‫שאינו נחשב התחלה ואינו נחשב השלמה כמו‬
‫שיתבאר‪ .‬ולטיבו הבחינה הראשונח מן בלעם‬
‫שהיה מתבונן אם ימצא חסרת וקללה מצד‬
‫התחלת*‬
‫ובמד׳ )תגחופא בלק( כי מראש צורים אראנו‬
‫להודיעו שנאתו של אותו רשע שמתון־‬
‫ברכותמ אתה יודע מחשבותיו למה הוא דומה‬
‫לאדם שבא לקוץ את האילן מי שאינו בקי קוצץ‬
‫את הענפים כל ענף וענף ומחיגע והפקח מגלה את‬
‫השדשים וקוצץ כף אותו רשע אמר מד‪ .‬אני מקלל‬
‫לכל שבט ושבט הריני הולד לשדשים וקוצץ בא‬
‫ליגע ומצאן קשים לכו נאמר כי מראש צורים‬
‫אראנו אלו האבות ומגבעות אשורנו אלו האמהות‬
‫הן עם לבדד ישכון כשהוא משמחן אין אומה‬
‫שמחה עמהן וכשהאומות שמחין כעולם הן אוכלים‬
‫עם כל מלכיות ואין עולה להם מן החשבון שנאמר‬
‫ובגדם לא יתחשב דבר אתר מראש צורינו אראנו‬
‫אני רואה אותם שקדמו לברייתו של עולם משל‬
‫נצח‬
‫רי‬
‫ישראל‬
‫פרק גז‬
‫למלך שהיה מבקש לבנות היה חופר ויורד ומבקש‬
‫אינו‬
‫ל מ צ א יסודות לבנין והיה מ ו צ א מ י ם וכן ב מ ק ו מ ו ת‬
‫מתברכים אלא בתורה שנמשלה למים מ ה העפר‬
‫במקום אחר ומצא סלע ונתן‬
‫מכלה כל כלי מ ת כ ת כ ך בניך מכלים כל העוברי‬
‫הרבה‬
‫היה חופר‬
‫היסוד‬
‫ובנה כך‬
‫הקדוש‬
‫מתברך‬
‫במים‬
‫בניך‬
‫מבקש‬
‫כוכבים ומזלות והן קיימין לעולם מ ה העפר הוא‬
‫וברא א ת העולם והיה יושב ומתבונן בדור אנוש‬
‫דיש לעולם א ף בניך ד י ש ל מ ל כ ו ת ע ד כאן‪ .‬ה נ ה‬
‫המבול ואמר האיך אני בורא א ת העולם‬
‫בארו בזה ש ל ש ה דברים לישראל דומין אל העפר‪.‬‬
‫ורשעים אלו ע ו מ ד י ם ומכעיסים אותי כיון ש צ פ ה‬
‫ענין הראשון כי ה ע פ ר מיוחד לקבל דבר מלמעלה‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא באברהם א מ ר הרי מ צ א ת י סלע‬
‫ישראל‬
‫ובדור‬
‫ברוך הוא היה‬
‫אלא‬
‫כד‬
‫אינם‬
‫‪,‬‬
‫לבנות עליה וליסד עליה לכך קורא לאברהם צור‬
‫ל א ב ר ה ם צור ח צ ב ת ם וגו׳ ע ״ כ ‪:‬‬
‫שנאמר‬
‫הביטו‬
‫והנה‬
‫בארו בזה מ ה שאמרנו‪ ,‬כי‬
‫רוצה לקלל את ישראל‬
‫ולכך‬
‫הדבר‬
‫עליונים‪,‬‬
‫לקבל דברים‬
‫לזה‬
‫ומיוחד‬
‫הקטן ביותר כי‬
‫משום גדלתו אינו בעל‬
‫קבלה‪ .‬הענין השני מ ה‬
‫מכלה‬
‫שאמר‬
‫שהעפר‬
‫התחלתן‪,‬‬
‫ה מ ת כ ת והיא קיימת וכך ישראל מכלים העובדי‬
‫הקללה‬
‫כוכבים ומזלות‪ ,‬ודבר זה ענין נפלא כי האומות‬
‫היה מברך אותם מ צ ד התחלתן לומר כי‬
‫ש ה ר י ד נ י א ל ראר‪ ,‬מ ל כ ו ת ב ב ל‬
‫כאשר היה מהפך‬
‫לברכה‪,‬‬
‫בלעם‬
‫השם‬
‫מצד‬
‫היה‬
‫כמו המים שיורד לה מן‬
‫מיוחדים‬
‫השמים‪,‬‬
‫כך‬
‫יתברך‬
‫למתכת‪,‬‬
‫נמשלו‬
‫מ צ ד ה ת ח ל ת ן ויסוד שלהם קשים הם‪ .‬ויותר מזה‬
‫של זהב מלכות מדי ש ל כסף מלכות יון ש ל נחושת‬
‫מקודם בראשית ודבר זה מורה על‬
‫כל‬
‫שהתחלתם‬
‫ה ת ח ל ה העליונה שיש לישראל‪ ,‬וזה ש א מ ר הן עם‬
‫ישכון‪ ,‬כ ל ו מ ר כי לפי עלוי ה ת ח ל ת ן‬
‫לבדד‬
‫עם‬
‫מלכות‬
‫וראה‬
‫מתכות‬
‫רביעית פרזלא‪,‬‬
‫משמיע‬
‫שהשמעת‬
‫קול‬
‫וממנו‬
‫ודבר זה כי‬
‫נעשה‬
‫הפעמון‪,‬‬
‫קול ודבר ה ג ש מ ע נגלה ואין לו ענין‬
‫ז ה ל ב ד ד י ש כ ו ן כ י י ש ל ה ם ה ת ח ל ה ע ל י ו נ ה ע ל כל‪,‬‬
‫פנימי‪ ,‬ש כ ל ד ב ר ש ה ו א פנימי אינו נשמע‪ .‬ומפגי‬
‫א מ ר ובגוים לא יתחשב‪ ,‬ופירשו כי ה ט ו ב‬
‫כי כח המלכיות אין כח שלהם פנימי נסתר רק‬
‫ולכך‬
‫א ש ר מגיע לעובדי כוכבים ומזלות אין הטוב הזה‬
‫כח נגלה‪ ,‬ולכך ה ם ד ו מ י ם ל מ ת כ ו ת ש מ ש מ י ע קול‪,‬‬
‫ועמידה‬
‫אבל ישראל ה ם הפך זה שהם דומים לחול ועפר‪,‬‬
‫תלוים‬
‫ש א מ ר ו ב מ ד ר ש )שמו״ר ט״א( נ מ ש ל ו י ש ר א ל‬
‫מן ישראל‪ ,‬כי אין לאומות קיום‬
‫נבדל‬
‫רק‬
‫בעולם‬
‫על‬
‫ידי‬
‫ישראל‪,‬‬
‫והאומות‬
‫כמו‬
‫בישראל ואין ישראל תלוים באומות‪ ,‬ולכך ה ט ו ב‬
‫לחול מ ה חול אדם נוטלו ממקום זה ונותנו למקום‬
‫א ל ה א ו מ ו ת א י נ ו נ ב ד ל מ ן י ש ר א ל ‪ ,‬ביון‬
‫אחר ואין נ ש מ ע קולו כ ך ישראל אין ראוי ש י ה י ה‬
‫אבל‬
‫בהם דלטוריא‪ ,‬כמו שפירש רש״י בפרשת שמות‬
‫יש‬
‫בארנו דבר זה בחבור גור אריה‬
‫בפרשת‬
‫)פי״ח(‪,‬‬
‫שדבר‬
‫שמגיע‬
‫האומות‬
‫שכל‬
‫האומות‬
‫אין‬
‫קיום‬
‫שלהם‬
‫עם‬
‫שמחים‬
‫מכח‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬מפני כי‬
‫לישראל התחלה מיוחדת שאין מגיעים לשם ודבר‬
‫זה מבואר‪:‬‬
‫ובמד׳‬
‫וכבר‬
‫שמות‬
‫זה‬
‫)ילקו״ש בלק תשס״ו( מ י מ נ ה ע פ ר י ע ק ב‬
‫ובחבור‬
‫ה׳‬
‫גבורת‬
‫נאמר על שישראל יש להם מדריגה פנימית‬
‫נסתרת‬
‫בלתי נגלית‪ ,‬ולכך ה ם כמו החול שאין‬
‫מלא‬
‫נ ש מ ע ק ו ל ו ע י י ן ש ם ‪ ,‬ש ם ה א ר כ נ ו ב ע נ י ן זה‪ .‬ו ד ב ר‬
‫ברית‬
‫זה גם כן מ צ ד ה ד ק ו ת והקטנות ש י ש לעפר‪ ,‬ובשביל‬
‫זאת שהיא מכוסה בעפר שנאמר מי מנה‬
‫כך לא נ ש מ ע קולו כי יש לו ענין פנימי נסתר‪.‬‬
‫עפר יעקב מכאן תקנו חכמים שיהיו מכסין א ת‬
‫ועוד י ת ב א ר איך ה ע פ ר מ י ו ח ד ת בזה יותר מכל‪,‬‬
‫העפר אשר‬
‫כשבא‬
‫ערלות‬
‫מילה‬
‫אמר‬
‫מי‬
‫בלעם‬
‫ראה‬
‫יכול‬
‫לעמוד‬
‫כל‬
‫המדבר‬
‫בזכות דם‬
‫ו א ת ה ד ם ב ע פ ר ע ד כאן‪ .‬פ י ר ו ש ה מ ד ר ש‬
‫ולכך‬
‫א מ ר כי יש‬
‫הזה‪ ,‬כי ה כ ת ו ב ש א מ ר מ י מ נ ה ע פ ר י ע ק ב ר צ ה‬
‫אינו‬
‫נ ש מ ע קולו‪,‬‬
‫ל ו מ ר כ י י ש ל י ש ר א ל י ח ו ס ג ד ו ל א ל ה ע פ ר ‪ ,‬זזה‬
‫כוכבים ומזלות שכח שלהם כח נגלה כמו המתכות‬
‫כי ישראל הם האומה הקטנה שבכל האומות ומצד‬
‫שהוא מ ש מ י ע קול והוא נגלה‪ .‬ועוד אמרו‬
‫הערלה‬
‫הזה‬
‫ראוי ל ה ש ם‬
‫עוד‬
‫זרעך‬
‫והיה‬
‫ה ע פ ר ש ה ו א קטון‪.‬‬
‫כעפר‬
‫הארץ‬
‫מה‬
‫הזה‬
‫לישראל‬
‫סגולת‬
‫ולכך מכלין‬
‫א ת כה העובדי‬
‫ובמדרש‬
‫שיש לישראל התייחסות א ל העפר‪ ,‬מ צ ד כי העפר‬
‫העפר‬
‫בשביל כך יש לעפר‬
‫היא‬
‫ק ט נ ה מכל היסודות‪,‬‬
‫נצח‬
‫פרק מ‬
‫בחינת זאת שנעשית דיש לכל‪ .‬ויש לישראל שתי‬
‫בחינות מחולקת‪ ,‬כי מצד תקסנות שלחם יש להם‬
‫מעלה אלהית עליונה‪ .‬כי ראוי אל המעלד‪ ,‬האלתית‬
‫הקטנות יותר מן הגדלות שתיא סגולת הגשם‪,‬‬
‫ולכו הקטץ שאץ לו רוחק גדול הוא קרוב אל‬
‫הבלתי גשמי‪ ,‬ולכו הקסנוח שיש להם כדכתיב‬
‫)וברים ד׳( לא מרבכם מכל העמית השק ה׳‬
‫בכם כי אתם המעט‪ ,‬ודבר זה ראוי להם כי ישראל‬
‫קרובים אל הבלתי גשמי ובשביל זה מקבלים‬
‫ישראל הדישה מצד הקסנות שלהם‪ ,‬והתבאר לן*‬
‫ענץ העפר שיש לה ענץ טגימי דק נסתר ודבר‬
‫זה ידוע מאוד למבינים‪ .‬והנה תמצא בעפר מה‬
‫שלא תמצא בכל היסודות‪ ,‬שהעפר היא כפרס‬
‫תוך ופנימי לכל היסודות והוא בתוך שלהם‪ ,‬שזה‬
‫מורה כי יש לעפר ענץ פנימי‪ .‬ומפני שבא בלעם‬
‫לברר את ישראל ולומר‪ ,‬כי נמשו התהלת זרע‬
‫האבות ממקום עליון פנימי נסתר כלתי מתייחם‬
‫לגשמי‪ ,‬קרא זרע האבות עפר‪ ,‬ואמר מי מנה עפר‬
‫יעקב‪ .‬כי הדק אשר יש לו הרבוי גם כן בפרט‬
‫מורה על מדריגה עליוגה מאוד שממגו הרבוי‪:‬‬
‫והנה גם כן תמצא בארץ שהיא פגימי ותוך‬
‫היסודות כולם ומורה זה על הפגימית‪,‬‬
‫ומפני זה העפר מסוגל למצות אלהית מצד שיש‬
‫לעפר ענץ ראוי למצות‪ ,‬כי הדקות אשר יש לעפר‬
‫הוא מדריגה פנימית קרוב אל הדבר הנבדל‪.‬‬
‫ובמדרש )במ״ו פ״כ( מי מגה עפר יעקב מי‬
‫יוכל למנות המצות שהם עושים בעפר לא תחרוש‬
‫בשור ובחמור יחדיו לא תזרע כרמו כלאים ואפף‬
‫אש טהור שלשה שנים יהיה לו ערלים ומן‬
‫העפר אשר בקרקע המשכן עד כאן‪ .‬בארו בזה‬
‫גם כן‪ ,‬כי מה שאמר מי מנה עפר יעקב היה‬
‫משבח מה שישראל נמשלים לעפר‪ ,‬שזה מורה‬
‫על מדריגה אלהית שיש לישראל‪ ,‬אשר מצד הזה‬
‫יש להם מצות יותר בעפר‪ .‬וזה שאמרו גם כן‪,‬‬
‫כי ראה בלעם עפר המדבר מכוסה בערלות ישראל‬
‫ועל זה אמד מי מנה עפר יעקב‪ ,‬וזה כמו שהתבאר‪,‬‬
‫כי העפר מסוגל למצות ביותר‪ .‬ולכו דבר זה מה‬
‫שמשימין הערלה ודם ברית בעפר‪ ,‬ועגץ מצוה‬
‫זאת כמו שאמרה תורה כאשר שפו דם היה ועוף‬
‫אשד שחט אותם‪ ,‬ואלו שגי מיגים כי החיה כאשר‬
‫ישראל‬
‫ריא‬
‫היא דבר קל בתנועה׳ וזה תורה על כי הנפש‬
‫שבו מסולק מן האדמה‪ ,‬כי כל בעל אדמה יש לו‬
‫כבירות הטבע‪ ,‬ואלו וסויה והעוף אין לו כבירות‬
‫הטבע כמו שיש לבהמה שיש לה כבדות הטבע‪,‬‬
‫וזה מודה שיש בהם יסוד העפר ואינו צריו כטוי‬
‫בעפר‪ .‬שכל דם שהיטה ראוי שיהיה מכוסה בעפר‪,‬‬
‫כי דט שהיטה היה לו גלוי יותר מדאי כאשר‬
‫שפו דם בשחיטה‪ ,‬כי אין ראוי לדם שהוא הנפש‬
‫הגלוי כל כן‪ /‬ולכו צוד‪ .‬בתורה לכפות הדס של‬
‫היה ועוף שאץ להם כבודת הטבע לכםות אותם‬
‫בעפר‪ ,‬כי העפר יש לה עגין ההטתר והכםוי כאשר‬
‫אמרגו לו למעלה שהרי העפר היא פגימי ותוך‬
‫היםודות שהדי כולם מבחוץ והיא מבפנים‪.‬‬
‫ולפיכו ראוי שיהיו מכסים דם הערלה בעפר גם‬
‫כו‪ ,‬כי גס זה דם שפיכה הוא ועל זה אמד בלעם‬
‫מי מנה עטר יעקב‪ ,‬רצה לומר כי כמה גדולה‬
‫מעלת ישראל במה שהם נמשלים לעפר ובשביל‬
‫זה יש להם הרכה מצות בעפר‪:‬‬
‫ובסוטה )י״ז ע״א( דרש רבא בשכר שאמר‬
‫אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי‬
‫מצות עטר טוטה ואפר פרה והא איכא נמי עפר‬
‫כסוי הדם חתם הכשר מצוד‪ .‬איכא הנאה ליכא‪.‬‬
‫ומנין לרבא זה לומר כי בשכר שאמד ואנכי עטר‬
‫ואפר זכו בניו לשתי מצות אלו‪ .‬אבל הפירוש‬
‫הו* כי העפר יותר ראוי למצות מסעם אשר‬
‫אמרנו‪ ,‬כי העפר והאפר מיותרים למצות יותר‬
‫משאר דברים‪ .‬ומסני שהיה לאברהם יהוס אל‬
‫העפר שנאמר ואנכי עפר ואפר‪ .‬אי אפשר שלא‬
‫יהיה לו על ידי זה מצוד‪ .‬שהיא בעפר ואפר כמו‬
‫עטר טוטת ואפר פרה‪ .‬ובטרט אלו שתי מצות‬
‫שיש בתם תטוב והזכות‪ .‬שהרי יש בהם טהרת‬
‫ישראל כמו שהיא אפר טרד‪ .‬וטהרת אשת לבעלת‬
‫ואין כאן מקום לבאי יותר‪:‬‬
‫ובגמרא בפרק תמפלת)נדר‪ ,‬ל״א ע״א( דרש רבי‬
‫אכהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב‬
‫ומפמר את רובע ישראל מלמד שהקדוש ברוד‬
‫הוא תשב וספר אז רביעתם של נשראל מתי תבא‬
‫מפה שהצדיק נוצר ממנו ועל דבר זד‪ .‬נםמת עיניו‬
‫של בלעם הרשע אמר מי שהוא סהור ומשרתיו‬
‫טתורים וקדושים י*יץ בדבר זת מיד נםמת עינו‬
‫נצח‬
‫ריב‬
‫ישראל‬
‫פרק נח‬
‫ד כ ת י ב גאם ה ג ב ר ש ת ו ם העין והיינו דאמר רבי‬
‫זה גנאי כי אין ד ב ר כזה נ ק ר א ערוה‪ .‬ר ק באשר‬
‫יוחנן מאי דכתיב וישכב עמו בלילה ההוא מ ל מ ד‬
‫י ש כ א ן ג ל ו י ש ל כ ך נ ק ר א ערוד‪ .‬כ מ ו ) ב ר א ש י ת מ״ב(‬
‫ב ר ו ך הוא סייעו באותו מ ע ש ה ע ד כאן‪.‬‬
‫ערות הארץ באתם לראות מקום תורפה אשר יש‬
‫קרא‬
‫לו גלוי‪ ,‬ו ל א כ א ש ר ה ו א פ ג י מ י א י ן כ א ן ערוד‪.‬‬
‫בהמתך‬
‫כ ל ל ו ד ב ר ז ה י ד ו ע ל מ ב י נ י ם ‪ .‬ר ק מ פ נ י שהיד‪ ,‬ב ל ע ם‬
‫)ויקרא י״ט( ואשד‪ ,‬ל א ת ע מ ו ד ל פ נ י ב ה מ ה ל ר ב ע ה‬
‫ב ז נ ו ת וערוד״ ו ל א ה י ה ל ו כ ח ק ד ו ש פ נ י מ י‬
‫שהקדוש‬
‫זכרונם‬
‫רבותינו‬
‫לברכה פרשו‪ ,‬כי‬
‫זרע ישראל רובע מלשון‬
‫י׳׳ח(‬
‫וכמו‬
‫לא‬
‫תרביע‬
‫וגו׳‬
‫)שם‬
‫מנה‬
‫עפר‬
‫יעקב שהוא נאמר על ה ת ח ל ת ישראל‪ ,‬כי‬
‫ו ט ה ו ר א י ן נ ח ש ב ד ב ר ז ה א ל י ו ערוד״ ו כ מ ו ש ל א‬
‫העפר והדקות מורה כי זרע האבות נמשך התחלתן‬
‫נ ח ש ב ג ל ו י ערוד‪ .‬ג נ א י ל א ד ם ק ו ד ם ש ח ט א‬
‫מדריגה‬
‫עליונה‪,‬‬
‫הקטנות‬
‫גם הרבוי שיש בעפר‬
‫משבח‬
‫עליו ענין‬
‫העפר‬
‫שבו‬
‫היה‬
‫ולא נ ח ש ב לו לגנאי וחרפה‪ ,‬מפני ש ה י ה‬
‫האדם‬
‫שהתבאר‪,‬‬
‫דבק לגמרי בכח קדוש פנימי‪ ,‬ע ד ש ח ט א ולא היה‬
‫ולכך אחר שאמר כי מ ר א ש צורים אראנו שהוא‬
‫ע ו ד ד ב ק ל ג מ ר י ב כ ח ק ד ו ש פ נ י מ י ואז נ ח ש ב לו‬
‫נאמר ע ל ש ה ם נמשכים מ ן ה א ב ו ת החזקים‪ ,‬א מ ר‬
‫ג ל ו י ע ר ו ה גנאי‪ ,‬ו ה ב ן ה ד ב ר י ם ה א ל ו מ א ו ד מ א ו ד‬
‫מי מ נ ה עפר יעקב ומספר רובע ישראל‪ .‬כי ש ם‬
‫כי הם א מ ת ברור והם עמקי החכמה‪ .‬ואמר בשביל‬
‫במעלה מן ש ם יעקב‪ ,‬ולכך אמר‬
‫נ ס מ ת עינו ש ל בלעם‪ ,‬ר ו צ ה לומר מפני כי‬
‫ישראל‬
‫יותר‬
‫כמו‬
‫מי‬
‫דבק‬
‫נ ח ש ב א ל י ו ערוד‪ ,‬ד ב ר ב ז ה ‪ .‬א ב ל מ י ש ה ו א ק ד ו ש‬
‫שיורה‬
‫שהיה‬
‫בלעם‬
‫כך‬
‫ומספר א ת רובע ישראל הוא ה ת ח ל ת ן עוד יותר‪,‬‬
‫אין ראוי לבלעם ל ר א ו ת א ו ת ה ה מ ע ל ה ה פ נ י מ י ת‬
‫ש ה ת ח ל ה זאת לגמרי עם השם יתברך‪ ,‬וזה ש כ ת ו ב‬
‫העליונה‪,‬‬
‫רואה‬
‫ומספר א ת ר ו ב ע ישראל‪ ,‬מ צ ד ש ה ת ח ל ה זאת ע צ מ ה‬
‫המעלה‬
‫היא ע ם ה ש ם יתברך‪ ,‬ודבר זה מ ה ש א מ ר ומספר‬
‫כ־ א צ ל ו ה ו א ד ב ר ג נ ו ת ו ע ר ו ה ‪ .‬ו ע ו ד אמרו)סנהדרין‬
‫א ת ר ו ב ע ישראל מ ו ר ה כי הזרע ש ל ישראל יש‬
‫ק״ה ע״א( כ י ב ל ע ם ק ו ם ס ב א מ ת ו ה י ה ‪ ,‬ו כ ן א מ ר ו‬
‫לו ס פ י ר ה לפני השם יתברך‪ ,‬כי ה ז ר ע יש לו כ ח‬
‫ע ו ד ש ם כי בא על ב ה מ ת ו ה כ ל ש ה י ה ב ל ע ם ד ב ק‬
‫פנימי מאוד ובפרט זרע הקודש אשר הוא קדוש‬
‫היד‪,‬‬
‫וטהור‪.‬‬
‫ולפיכך אמר שהקדוש‬
‫ברוך הוא יושב‬
‫וסופר מ ת י ת ב א הטיפה שנולד ממנו הצדיק‪ .‬ואמר‬
‫שבלעם‬
‫כר‪,‬‬
‫אמר מי שהוא קדוש ומטרתיו קדושים‬
‫ביאור ענין זה כי דבר מ ה ש ה ק ד ו ש ברוך‬
‫ולכך נ ם מ ת עינו‬
‫היה‬
‫כאשר‬
‫העליונה ה פ נ י מ י ת א ש ר אין ראוי ל ב ל ע ם‬
‫בערוה‬
‫למר‬
‫ובזנות ובטומאה‪ ,‬ומחלקותם‬
‫מ ש מ ש ב ג נ ו ת זה ל ד ב ר י ם ה ר ו ח נ י ם ו ז ה ע נ י ן ערוד‪.‬‬
‫וגנאי‬
‫גדול מ ה‬
‫הרוחנים‪,‬‬
‫גדול‬
‫שהיה‬
‫משמש‬
‫לדברים‬
‫בזה‬
‫ולמר היה בא על אתונו שזהו גנאי‬
‫להתחבר אל בהמה‬
‫הוא סופר א ת רביעותיהן של ישראל‪ ,‬מ ו ר ה כי‬
‫ואין‬
‫כאן‬
‫מקום‬
‫זה‬
‫להאריך‪:‬‬
‫ז ר ע ישראל נ מ ש ך מ כ ת פנימי כ מ ו שאמרנו‪ ,‬ואין‬
‫פרק נח‬
‫בארנו לך‪ ,‬ש ה ב ר כ ה ה ר א ש ו נ ה מ ן ב ל ע ם‬
‫העליונה‪.‬‬
‫היה לישראל בצד התחלה‪ ,‬כי התחלה במה‬
‫)במדבר כ״ה( ו י ע ל ה ו ב מ ו ת ב ע ל ו י ר א מ ש ם ק צ ה‬
‫כבר‬
‫ורמז‬
‫הכתוב‬
‫דבר‬
‫זד‪.‬‬
‫במת‬
‫שאמר‬
‫שהוא ה ת ח ל ה ב ל ב ד הוא בחינה בפני עצמו‪ .‬וכך‬
‫העם‪ ,‬כי ח ח ת ח ל ה הוא ק צ ה ושייך בזה ויעלהו‪,‬‬
‫יש לדבר בחינה מ צ ד שלימתו והוא בחינה בפני‬
‫ו ב ש נ י ה ל א נ א מ ר )שם( ר ק ו י ק ח ה ו ש ד ה צ ו פ י ם ‪,‬‬
‫עצמו‪ ,‬ובכל א ח ד קללה וברכה‪ .‬וכל ה ב ר כ ו ת א ש ר‬
‫שאף שהיה בגובה בפסגה מכל מקום היה נקרא‬
‫ב ר ך א ת ישראל בתחלה‪ ,‬היו מ צ ד ה ת ח ל ת י ש ר א ל‬
‫צופים‪ ,‬וכל אלו דברים ידועים למי ש י ש‬
‫שדה‬
‫נצח‬
‫פרק גח‬
‫בו חכמה• כי ברכה זאת נאמר לישראל מצד‬
‫שלימות הוריתם‪ ,‬ודבר זה גם כן קצה ולכד אמד‬
‫גם כן וירא משם קצה העם‪:‬‬
‫ויש לו לדעת‪ ,‬כי אלו שני הקצוות הם זה כנגד‬
‫זה‪ ,‬דמיון זה מתחילה ראה דגל ראובן שהוא‬
‫הבכור והוא התחלת ישראל ושייו בזה קצה‪ .‬ועתר‪.‬‬
‫ראה דגל דן שהוא קצה שהוא בסוף ושלימת‬
‫ישראל‪ .‬ויש לישראל בחיגה מיוהדת מצד חתזזלתם‪,‬‬
‫ובחינח מיוחדת מצד חשלימות‪ .‬וכל אחד שייו‬
‫בו קללה ושייר בו גם ברכה‪ .‬והברכה זמיר‬
‫נאמדה כאן כולד‪ .‬הוא על ענין זה׳ ולכד התחיל‬
‫לומר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויחנהם ההוא‬
‫אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה )שם כ״ג(‬
‫כי בלק חיח חושב כי אפשר שיגיע שנוי לברכה‬
‫מצד אחד כמו שאמרנו‪ ,‬ולכד אמר לא איש אל‬
‫ויכזב וגר‪ .‬כלומר כי אין שנוי אצל השם יתברר‬
‫מצד עצמו‪ ,‬כי לא איש אל ויכזב וגר‪ .‬וברד ולא‬
‫אשיבנה‪ ,‬כלומר באולי תאמר בי השנוי הוא מצד‬
‫המקבלים ואפשר שיהיה בהם שנוי אף כי אמ‬
‫כאן השנוי מצד השם יתברך דבר זד‪ .‬אינו כי‬
‫אין שנוי בהם‪ .‬ולכד אמר וברד ולא אשיבנה‪ ,‬ולמה‬
‫זה ועל זה אמד כי לא דאה און ביעקב ולא ראה‬
‫עמל כישראל‪ .‬ולכד אף מצד המקבל אן כאן‬
‫שנוי‪ .‬ולכד אמר ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלד בו‪.‬‬
‫פירש כי השם יתברר עמו מבלי פירוד‪ .‬כי תיכף‬
‫שהוא מריע הוא נושע וכדכתיב )שם י׳( וכי‬
‫תבאו מלחמה כארצכם על הצר הצורר אתכם‬
‫והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה׳ אלחיכם‬
‫ונושעתם מאויביכם‪ .‬וענק זה שנושעים תיכף‬
‫ומיד ומודה כי השם יתבדר עמהס בלי פירוד‬
‫שהרי תיכף שקוראים נענים‪ .‬וכדכתיב )דברים‬
‫ד׳( ומי גוי גדול אשד לו אלהיס קרובים אליו‬
‫בכל קראינו אליו‪ .‬וכד פירש ותרועת מלד בו‪.‬‬
‫כי דרד להריע לפני חמלד כאשד אחד רוצה‬
‫שיהיה נזכר לפני המלד שיושיע אותו המלה ודבר‬
‫זה נמצא בישראל כאשד מריעין לפניו שומע‬
‫השם יתברד ועונה אותם‪ .‬ובמדרש )במ״ו פ״כ(‬
‫פרדס שאת לו שומר הגנב יכול להזיקו או אם‬
‫ישן לו השומר הגנב נכנס ואלו הגה לא יגום‬
‫ולא ישן שומר ישראל והאיר אגי יכול להזיקן‬
‫ישראל‬
‫ריג‬
‫ה׳ אלהיו עמו אמר לו בלק אי אתה יכול להזיקן‬
‫מפני משה רבן ראה זה מה אהריו יהיה אמר לו‬
‫אף הוא קשת כמותו ותרועת מלו בו תוקע ומריע‬
‫ומפיל ההומה עד כאן‪ .‬הרי לו כי מצד שהוא‬
‫תוקע ומריע ומפיל ההומה מורה כי השם יתבדו‬
‫עמו בלי פרוד‪ .‬והבן הדברים האלו• כי הם דברים‬
‫בדודים‪ .‬והס עוד דברי הכמה‪ ,‬כי מעד אשר השם‬
‫יתבדו נלחם להם בכה דין ומשפט שהוא על ידי‬
‫תרועה זאת‪ ,‬שיוצא נגד אויביהם כאיש גכור‬
‫מלחמות יריע אף יצריה ועושה הדת באויביהם‪.‬‬
‫מודה כי השם יתבדו עמהם בלי פירוד‪ .‬והדברים‬
‫האלו ברודים מאוד באין ספק ואין פירוש זולת זה‪.‬‬
‫וכו פירוש זה אצל חכמי התנאים שהרי ותרועת‬
‫•מלו בו נאמר עם פסוקי שופרות כראש השנה‪.‬‬
‫וכן הוא דעת אונקלום שתרגם ושכינת מלכהזן‬
‫ביגיהון שהשם יתבדו עמהם בחבור גמור‪ ,‬הנה‬
‫כל הדברים הם על סגנון אחד‪ .‬ואמר אחר כו>‬
‫אל מוציאם ממצרים‪ .‬רוצה לומר כי זה מודה‬
‫גם כן כי השם יתבדו הוא עת ישראל בלי פירוד‪.‬‬
‫שהדי הוציאם ממצרים ועל ידי זה הוא להם‬
‫לאלהימ‪ ,‬וכדכתיב )במדבר ‪0‬״ו( אני ה׳ אלהיכם‬
‫אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם‬
‫לאלהים‪ .‬ואמר כתועפווו ראם לו‪ ,‬כי השם יתבדו‬
‫יש בו שגי דברים‪ ,‬כי הוא יתבדו שומר ומגהיג‬
‫העולם עד שהוא עומד על תיקוגו‪ ,‬והוא מחריב‬
‫ומאבד את העולם מפני עונש הבריות כשיגזוד‬
‫זה מצד חכמתו‪ ,‬כמו שעשה בימי דוד חפלגה‬
‫ודור המבול‪ .‬וזהו שאמר כתועמות ראם לו‪,‬‬
‫כתועפות אלו המלאכים אשר הס ממונים על‬
‫הגהגת השלם שיהיה מקוים‪ .‬וראם אלו המזיקים‬
‫שהם אינם ממונים להנהגת שמירת העולם רק‬
‫הס מפסידים את העולם‪ ,‬והשם יתבדו יש בו‬
‫שניהם‪ .‬וכו פעל עמהם כאשר הוציא אותם מארץ‬
‫מצרים‪ ,‬היה שומר ישראל שיהיה מקוימים‪ .‬והיה‬
‫מזיק ומאבד את המצרים‪ .‬וזח שאמר הכתוב‬
‫)שמות ‪0‬״ו( ימינו ה׳ נאדרי בכה ימינו ה׳‬
‫תרעץ אויב‪ ,‬ופירשו במכילתא כיד אחד‬
‫הוא עוזר ישראל ובאותו יד עצמו הוא מאבד‬
‫ומשבר האויבים‪ .‬וזהו כתועפות ראם לו‪ .‬וההיצאז•‬
‫הזאת הכל מורה שישראל הם עם השם יתבדו•‬
‫נצח‬
‫ריד‬
‫פוק נט‬
‫וכמו ש א מ ד ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל‬
‫מוציאם‬
‫ואמר‬
‫האומות‬
‫כחות‬
‫ישראל‬
‫מצרים כתועפות ראם ל ו ‪:‬‬
‫הוא ומלאכי השרת שהם יושבים חוצה שואלים‬
‫את‬
‫ישראל מ ה הורה לכם‬
‫א ח ר י ו בי ל א ג ח ש ב י ע ק ב ו ג ו ‪ /‬ו ה כ ת ו ב‬
‫ולכך א מ ר שמכניסין אותו במחיצתו ש א ף מלאכי‬
‫הזה בא לבאר כי אין ישראל כמו ש ה ם‬
‫ש ר ת א י ן נ כ נ ס י ם ש ם ו ה ב ן זה‪ .‬ו ה ג ה ה ת ב א ר ו ל ך‬
‫אשר הם‬
‫ומעוננים‪ ,‬וכל‬
‫קוסמים‬
‫הדברים על א מ ת ת ם ‪:‬‬
‫אלו‬
‫הטומאה נבדלים מן השם יתברך כי הם‬
‫כחות חיצונות‪ ,‬אבל ישראל אין בהם קסם אבל‬
‫ואמר‬
‫שישראל‬
‫ישתה‪.‬‬
‫אתריו הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא‬
‫מקבלים נבואתם מ ן השם יתברך בעצמו‪ .‬ובמדרש‬
‫)במ״ר‬
‫יושבים‬
‫הקדוש‬
‫ברוך הוא׳‬
‫ס״׳כ(‬
‫הקדוש‬
‫כל‬
‫אומר כי‬
‫התורה ומן המצות עומדים מ ש נ ת ן באריות וקוראין‬
‫ליושבים לפני ה׳ תהיה סחרה לא יכנף עוד מוריך‬
‫קריאת ש מ ע ממליכים להקדוש ברוך הוא ונעשים‬
‫ויהיו עיניך ר ו א ת מוריך ומלאכי ה ש ר ת שואלים‬
‫כאריות מפליגין לדרך ארץ למשא ומתן אם נתקל‬
‫מ ה הורה לכם לפי שאינם יכולים לכנוס למחיצתן‬
‫אחד‬
‫באחד מהם‬
‫שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל‬
‫ממליך להקדוש ברוך הוא לא ישכב ע ד יאכל ט ר ף‬
‫ופרשה למה‬
‫ברוך‬
‫ומבררים‬
‫הוא‬
‫ובמדרש‬
‫)שם(‬
‫הן‬
‫עם‬
‫אין אומה כיוצא באומה זאת הרי הן ישנים מן‬
‫פרשה‬
‫לפני‬
‫ראתה‬
‫עינו‬
‫של‬
‫בלעם‬
‫לא ישכב עד יאכל ט ר ף‬
‫ודם‬
‫כלביא‬
‫חללים‬
‫יקום‬
‫נ כ ת ב ה וכן הוא‬
‫מהם או מחבלים באים ליגע‬
‫ע ד כ א ן ‪ .‬ו כ ל זד‪ .‬מ פ נ י כ י י ש ר א ל ה ם ע ם ה ש ם‬
‫כשהוא אומר ה׳ אחד נאכלים כל המחבלים מפניו‬
‫י ת ב ר ך ב ל א ח צ י צ ה ו פ י ר ו ד כ ל ל ‪ ,‬ש ב ש ב י ל זד‪ ,‬ה ם‬
‫ע ד כאן‪ .‬ורצו ל פ ר ש ב מ ד ר ש הזה כ מ ו ש ה ת ב א ר ‪,‬‬
‫י ו ש ב י ם ל פ נ י ה ׳ כ מ ו ש ה ת ב א ר ‪ .‬ו מ צ ד הזר‪ ,‬ע צ מ ו‬
‫כי ישראל הם עם השם יתברך מבלי חציצה‪ ,‬ולכך‬
‫גם כן אינן ראוים שיהיה בהם נחוש‪ ,‬כי בענין‬
‫אין ראוי לשבח א ת ישראל בכח ובגבורה אנושית‪,‬‬
‫הנחוש הם נבדלים וגפרדים מ ן ה ש ם יתברך‪ ,‬כי‬
‫הנחוש‬
‫מ כ ח ו ת חצונית כחות ה ט ו מ א ה ולכך אין‬
‫ראוי על ישראל‬
‫דנדרים‬
‫דרבי חייא‬
‫ר ק עושים מ ע ש י ם גדולים ונוראים‪ ,‬ו ד ב ר זה ה ם‬
‫כ ל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו למחיצתו של‬
‫מ צ ו ת אלהיות‪ ,‬וזה נ ק ר א ש ה ם ע ם כלביא יקום‪,‬‬
‫ש מ ע ש י ה ם גדולים‪ ,‬ואין ל ך מ ע ש ה גדול‬
‫רבי‬
‫ובפרק‬
‫א נ ו ש י ת ‪ ,‬ו מ ה ש ה כ ת ו ב א ו מ ר ה ן ע ם כ ל ב י א יקום‪,‬‬
‫ר ו צ ה לומר ש כ ל ענין ש ל ה ם אינו דברים פחותים‬
‫)ל״ב ע״א( ת נ י א‬
‫הנחוש‪.‬‬
‫ד׳‬
‫אבל‬
‫השבח הזה על גבורת אלהית לא‬
‫גבורה‬
‫א ה ב ה בריר‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא ש א ף מלאכי ה ש ר ת אין יכולים‬
‫כלומר‬
‫ל כ נ ו ס ל ש ם ש נ א מ ר כ י ל א נ ח ש ב י ע ק ב וגוי‪ .‬ו פ י ר ש‬
‫יותר מ מ י שעושה מצות אלהית‪ ,‬כי לפי חשיבת‬
‫זה כמו שאמרנו‪ ,‬כי הניחוש הוא נבדל מן ה ש ם‬
‫שהוא מעשה אלהי נחשב המעשה גדול‬
‫יתברך‬
‫והוא‬
‫ניחוש‬
‫ופורש מן כוחת‬
‫המעשה‬
‫ח ב ו ר ל כ ו ח ח י צ ו נ י ‪ ,‬ו מ י ש א י ן לו‬
‫מ א ו ד ‪ ,‬ו ל פ י כ ך מד‪ ,‬ש י ש ר א ל ע ו ש י ם מצוד‪ ,‬א ל ה י ת‬
‫מכניסין אותו‬
‫ד ב ר זה נ ח ש ב ש ה ם עם כלביא יקום וכארי יתנשא‪,‬‬
‫למחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאף מלאכי ה ש ר ת‬
‫ומה שהוא גובר ע ל הדברים הרוחנים‪ ,‬הוא נקרא‬
‫אין יכולים לכנוס לשם‪ ,‬כי גם המלאכים יש ב ה ם‬
‫ש י א כ ל טרף‪ .‬כ ל ל הדבר‪ ,‬ה כ ת ו ב ר צ ה ל ו מ ר בי‬
‫חצונית‬
‫צ ד מ ה מענין ז ה כמו שידוע‪ .‬ולכך אמר ב מ ד ר ש‬
‫י ש ר א ל מ ע ש י ה ם א ל ה י י ם כ מ ו ש ר א ו י לאומר‪ ,‬א ל ה י ת ‪,‬‬
‫שלפני זה כי ישראל יושבים לפני הקדוש ברוך‬
‫וזהו ה ן ע ם כ ל ב י א י ק ו ם ו כ א ר י י ת נ ש א ו ד י ב ז ה ‪:‬‬
‫פרק נט‬
‫הנה‬
‫א מ ר נ ו לך‪ ,‬כי בלק גם בלעם ה י ה ח ו ש ב‬
‫הקללה‪ ,‬והיה בוחן א ת ישראל בכל ש ל ש בחינות‪,‬‬
‫שתחול‬
‫א ם מ צ ד ה ת ח ל ה שלהם‪ ,‬ואם מ צ ד ה ש ל י מ ה והסוף‪,‬‬
‫באולי‬
‫ימצא מקום‬
‫אשר אפשר‬
‫נצח‬
‫טרק נט‬
‫ואם מצד האמצע‪ .‬והוא ההלק הנכבד כמו‬
‫שיתבאר״ שכל נמצא יש לו עגץ גדול והוא מתייהם‬
‫אל האמצעי‪ .‬וכבר בארנו לו כי כל ברכה ראשונה‬
‫נאמרה על ההתוזלה של אומה זאת״ וכל ברכה‬
‫שניה נאמרה על שלימות האומה הזאת״ והברכה‬
‫השלישית נאמרה מצד האמצעי החלק הנכבד‬
‫יותר‪ .‬ומזה תבין כי בברכה שלישית לא נאמר‬
‫כמו שנאמר כשני ברכות״ ראשונה שלא נאמר‬
‫כאן שראה בלעם קצה העם רק נאמר רקח בלק‬
‫את בלעט ראש הפעור הנשקף על טני הישימן‪.‬‬
‫וזה מפני כי התחלה והסוף שניהם מצד מה ולכו‬
‫הראה לו קצה העם‪ .‬ואלו כאן לא נאמר קצה העם‬
‫לטעם אשד אמרנו לו למעלה‪ .‬והוא דבר ברור‬
‫מאוד‪ .‬וכאן נאמר וירא את ישראל שוכן לשבטיו‪.‬‬
‫ורוצה לומר כי היו ישראל שוכן לשבטיו מסודרים‬
‫בסדר בלתי מבולבלים יחד רק מסודרים‪ ,‬ודבר‬
‫זה סגולת האמצעי שהוא מסודר יותר מכל‬
‫חחלקים הן התתלד‪ .‬הן השלימו* וזה תבין כי‬
‫הקצה כמה שהוא קצה הוא יוצא מן השווי לכו‬
‫נקרא קצ* אבל האמצעי אן לו יציאה רק הוא‬
‫בשווי‪ .‬לבו כאשר היה בוהן את ישראל מצד‬
‫הזה יש כאן עליהם דוה הקודש נבדל‪ .‬ודבר זד‪.‬‬
‫בארנו כמקומות הרבה כי האמצעי ראוי שהוא‬
‫גכדל מן הגשם‪ .‬שהגשם הוא שיש לו רחקים‬
‫ומסגי כו הקצח שיש לו רוחק מסוגל לגשם אשר‬
‫הוא בעל רוחק‪ .‬אבל האמצעי שאץ לו רוהק‬
‫שהרי הוא עומד באמצע‪ .‬ולטיבו האמצעי מיוהד‬
‫שהוא גבדל ביותר‪ .‬כמו שתמצא סעמים הרכה‬
‫בזה חחבור‪ .‬שלכו בית המקדש שהוא אוהל‬
‫קדושה הוא באמצע העול* וכמו שהחליטו‬
‫רמתיגו זכרוגם לברכה המאמר במפרי בפרשת‬
‫בהעלותו )נואשו( מכאן שהאמצעי משובה‬
‫כמו שהאדכגו בזה למעלה מאוד‪ .‬ולפיכו המזיגה‬
‫שיש לישראל מצד ההתחלה והבחינה שהיא מצד‬
‫שלימו* מפני שהם קצוות אץ מצד זה הקדושה‬
‫הנבדל* כמו שהוא הבחינה מצד האמצעי‪ .‬לפיכו‬
‫כאן כתיב וירא בלעם כי טוב בעיני ה׳ לבדו‬
‫את ישראל״ כי בבהיגה הזאת טוב בעיני ה׳ לברו‬
‫את ישראל״ כי שם צוד‪ .‬את הברכה היים על‬
‫העולם‪ .‬ושם ברכת יעקב שהוא השלישי שבאמת‬
‫ישראל‬
‫וטו‬
‫ברבה שהיא בלי מצרים‪ .‬ופירוש ולא הלו כפעם‬
‫בפעם לקראת נחשים‪ ,‬פירוש באולי יכול למצוא‬
‫מקום לקלל* וכאשר ראה כי לא היה יכול לפעול‬
‫דבר זה מצד כח הגיהוש התהיל לומר מה טובו‬
‫אהליו יעקב משכנותיו ישראל״ כל הדברים האלה‬
‫כמו שאמרנו למעלה על קדושתן של ישראל ועל‬
‫פרישתם‪:‬‬
‫ובפרק הזקת הבתים )ס׳ ק״א( שנו רבותינו‬
‫לא יפתה אדם להצר השותפין‬
‫פתח נגד מתה מנא תני מילי דאמר קרא‬
‫ויש א בלעם את עיניו וירא מה ראה שאץ פתחיהן‬
‫מכווגץ זה גגד זה אמר ראויץ אלו שתשרה שכיגה‬
‫עליהן עד כאן‪:‬‬
‫הנה בארו הכתוב הזה שאמר מה טובו אהלץ־‬
‫יעקב משכגותיו ישראל על קדושת ישראל‬
‫וצניעת* כי האהל שם הצגיעות ולכו אמר שראוי‬
‫שתשרה שכיגה עליהן‪ .‬ועוד בפרק חלק )ק״ה‬
‫ע״ב( אמד רבי אלעזר מברכתו של אותו רשע‬
‫אתה יודע מה היה בלבו בקש לומר לא יהיה להם‬
‫בתי כנטת ובתי מדרשות אמר מה טובו אוהליו‬
‫יעקב בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם‬
‫משכנותיו ישראל לא תהא מלכותם מושכת‬
‫מחליט נטיו לא יהיה להם זתים וכרמים כגנות‬
‫עלי נהר לא יהיה ריחן נודף כאהלים אשר נטע‬
‫ה׳ לא יהיה להם מלכים בעלי קומה כארזים עלי‬
‫מים לא יהיה להם מלו בן מלו יזל מים מדליו‬
‫לא תהא מלכותן שולטת כאומות וזרעו במים‬
‫רכים לא תהא מלכותן עזה וירום מאגג מלכו‬
‫לא תהא אימה למלכותו ותגשא מלכותו אמד ד׳‬
‫אבא וכולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסת ובתי‬
‫מדרשות שנאמר ויהמוו ה׳ לו את הקללה לברכה‬
‫ולא קללות לברכה עד כאן‪:‬‬
‫הנה תמצא בכאן עשרח ברכות זו אחר זו״ כגגד‬
‫ברכת יעקב שהם גם כן עשרה״ וכל אלו‬
‫עשרה ברכות הם כולם מצד קדושת ישראל‪.‬‬
‫ומדריגה תנבדלת שיש בישראל והקדושה דאו•‬
‫לה מממר י׳‪ ,‬ולכו יש כאן עשר קדושות‪ .‬ואמי‬
‫מה טובו אחלץ־ יעקב משכנותיו ישראל״ על‬
‫שיש בישראל בתי כנטיות ובתי מדרשות אשר הט‬
‫מקדש מעט״ וכאלו אמר מה טומ קדושתו יעקב‬
‫נצח‬
‫ישראל‬
‫פרק גט‬
‫כ י ה א ו ה ל ו ה מ ש כ נ ו ת ה ו א מ י ו ח ד ל ק ד ו ש ה ‪ .‬וכן‬
‫ויעקב י ו ש ג אהלים א ש ר האהל עשוי להיות ש ם‬
‫שאמרו לא ת ה א מלכותן נמשכת‪ ,‬המלכות‬
‫בפנים‬
‫ולכך א מ ר כי מ כ ו ת י ך אשיב לירושלים‬
‫אשר הוא נמשך הוא מלכות קדושה כמו מלכות‬
‫ולהיות‬
‫ש כ י נ ת כ ב ו ד י ב מ ק ד ש ב פ נ י ם ו ה ב ן זה‪.‬‬
‫ד ו ד שהיה מלכותו נמשכת‪ .‬וכן מ ה שאמד שלא‬
‫והתבאר לך הכתוב שאמר מ ה טובו אוהליך יעקב‬
‫י ה י ה ל ה ם זתים וכרמים‪ ,‬אין ב כ ל האילנות ש ה ם‬
‫וגומר‪:‬‬
‫מה‬
‫צריכין לקדושת ישראל כמו זתים למנתות וכרמים‬
‫לנסכים‪ ,‬ומפני ז ה ישראל שצריכים‬
‫יזל מ י ם מדלית כי‬
‫אלו‬
‫מדבר אהר׳ ורצה לומר כי יקבלו ש פ ע‬
‫זתים‬
‫מ ת ו ך ש פ ע ו ז ה ו ש פ ע עליון‪ .‬ו ל פ י כ ך ב מ ד ר ש ד ר ש ו‬
‫וכרמים‪ ,‬א ף אלו דברים ש ה ם שייכים אל הקדושה‬
‫אותו ע ל שיהיה להם מ ל ך בן מלך‪ ,‬ודבר זה הוא‬
‫דברים לקדושתם א מ ר שאל‬
‫להם‬
‫ואמר‬
‫ההזלה‬
‫הוא‬
‫יוצא‬
‫להם‬
‫יהיה‬
‫כ ל כ ך י ה י ו ר ח ו ק י ם מ ן ה ק ד ו ש ה ‪ .‬זבן מ ה ש א מ ר‬
‫ש פ ע מ ת ו ך ש פ ע ‪ .‬ו ב ג מ ר א ב מ ס כ ת נ ד ר י ם )פ״א‬
‫לא יהיה ריחו נודף‪ ,‬ר צ ה לומר ש ל א יהיה בעלי‬
‫ע״א(‬
‫עגיים‬
‫ש ם ט ו ב כ י ז ה ו ג ם כ ן מ ע ל ה ק ד ו ש ה ‪ .‬ו כ ן מד‪,‬‬
‫ש מ ה ם ת צ א ת ו ר ה ש נ א מ ר יזל מ י ם מדליו מפני‬
‫שאמר לא יהיה להם בעלי קומה‪ ,‬ר צ ה לומר מלך‬
‫מ ה תלמידי חכמים אין מצוי לצאת מ ה ם תלמידי‬
‫שאין לו יראה מאחר כי זה ענין שהולך בקומה‬
‫חכמים שלא יאמרו תורה ירושה לנו ר ב שישא‬
‫אמריגן‬
‫שלחו מ ת ם‬
‫הזהרו‬
‫בבגי‬
‫שאין לו יראה‪ ,‬וזהו מ ו ר ה ע ל ח ש י ב ת ם שאין ל ה ם‬
‫א מ ר מ ש ו ם דקרי לאנשי ח מ ר י ע ד כאן‪ .‬ה נ ה בארו‬
‫קוממיות‬
‫מ ה ש א מ ר יזל מ י ם מדליו‪ ,‬נאמר ע ל ה ש פ ע העליון‬
‫יראה מאחר‪ ,‬וכדכתיב ואוליך‬
‫אתכם‬
‫ש ל א יהיה להם יראה מאחר‪ .‬וכן א מ ר ש ל א יהיה‬
‫להם‬
‫בן‬
‫מלך‬
‫במדריגה‪,‬‬
‫מדליו רמז על ש ה ש פ ע העליון יותר י ש הכנה‬
‫כאשר הוא מ ל ך בן מלך כי בודאי מלך בן מלך‬
‫שיצא אל הפעל על ידי עניים א ש ר אין להם‬
‫מלכותו יותר‪ ,‬וכן המלכות ש ה י א ש ו ל ט ת ב ש א ר‬
‫העושר שהוא מ ד ר י ג ת עולם הזה‪ ,‬וכאשר מ ס ו ל ק‬
‫אומות הוא מלכות ע ו ד יותר במדריגה‪ ,‬וכן התוקף‬
‫מ ן מדריגת עולם הזה ראוי ש י צ א ע ל ידו לעולם‬
‫אשר יש למלכות‬
‫הדברים‬
‫עוד‬
‫הוא‬
‫מלכות‬
‫והאימה‬
‫יותר‬
‫הוא התלמידי הכמים שיוצא‬
‫מישראל‪,‬‬
‫ואמר‬
‫כל‬
‫ה ת ו ר ה ה ש כ ל י ת ‪ .‬א ף כ י א ם י ש ל א ד ם ע ו ל ם הזד‪,‬‬
‫האלו ה ו א מ ע ל ת המלכות ותוקפו‪ ,‬וכל‬
‫ש י ק נ ה ג ם כ ן עולם ה ג ב ד ל וזוכה ל ש ת י‬
‫שהמלכות יותר‬
‫שיש‬
‫למלכות‬
‫בתוקף היא מלכות יותר‬
‫אפשר‬
‫שלחנות‪ ,‬א ב ל אין יוצא ל פ ע ל ה ש כ ל האלהי רק‬
‫מאוד כמו שהתבאר‪ .‬וגם לפי זה מ ה טובו אהליך‬
‫ע ל מ י שאין ל ו ח ל ק בעולם הזה‪ ,‬והעשיר יש לו‬
‫יעקב‪ ,‬נ א מ ר ע ל מ ע ל ת ישראל ש י ש להם מדריגה‬
‫עולם הזה הגשמי והעגי אין לו עולם הזה הגשמי‪,‬‬
‫עליונה‪ ,‬ל כ ך ד ר ש ו כ ת ו ב זה ע ל ב ת י כגסיות ובתי‬
‫ולכך הוא בפרט מוכן ל צ א ת ממנו תלמידי חכמים‬
‫שדבר זה קדושת ישראל ש ה ם מקדש‬
‫שהוא שכלי‪ .‬ויש ל ך להבין ג ם כן מ ה ש א מ ר שלכך‬
‫מדרשות‬
‫מעט‪:‬‬
‫אין תלמידי חכמים‬
‫ובמד׳)ילקו״ש ירמי׳ ל׳( כ ה א מ ר ה ׳ ה נ נ י ש ב ש ב ו ת‬
‫אהלי יעקב לפי שנאמר ויעקב איש ת ם‬
‫מצוי שיצא מהם‬
‫תלמידי‬
‫ח כ מ י ם ש ל א י א מ ר ו ה ת ו ר ה י ר ו ש ה לגו‪ ,‬פ י ר ו ש‬
‫שהחכמה‬
‫נבדלת מן האדם הגשמי לכך לא שייך‬
‫באהלים‬
‫בו ירושה‪ ,‬כ י אין מוריש ל מ י שאחריו אחריו ר ק‬
‫חייך כשאשוב לירושלם בזכותך אני חוזר א״ר‬
‫דבר שהוא גשמי‪ ,‬כמו האדם עצמו שהוא גשמי‬
‫שמואל ב ר נחמני כ ה אמר ה׳ הנני ש ב שבות‬
‫לכך יש לו יחוס וקורבה א ל בגו מ צ ד הגשמית‪,‬‬
‫יושב‬
‫אהלים א מ ר לו הקב״ה‬
‫התחלת‬
‫אהלי יעקב אהלי אברהם ויצחק אין כתיב כאן אלא‬
‫כי האב מוליד הבן מ צ ד הגשמית לא מ צ ד השכלי‪,‬‬
‫אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם וכן הוא אומר מ ה‬
‫שאין האב נותן השכל לבן ר ק ה ש ם יתברך גותן‬
‫ט ו ב ו א ה ל י ך י ע ק ב מ ש כ נ ו ת י ך י ש ר א ל ע ״ כ ‪ .‬ומד‪ ,‬ע נ י ן‬
‫השכל ומן זרע ה א ב אין גולד ר ק הגשמי‪ ,‬ולפיכך‬
‫זה בשביל שהתחיל יעקב באהלים כשישוב לירוש׳‬
‫ל א שייך ירושה לבניו ב ת ו ר ה השכלית‪ .‬ולכך אין‬
‫ישוב בזכות יעקב אבל פירוש זה כי יעקב היה לו‬
‫מצוי ש י צ א תלמידי חכמים מ ת ל מ י ד י חכמים‪ ,‬כי‬
‫כתיב‬
‫מן‬
‫מדריגה‬
‫העליונה הפנימית הנסתרת לכך‬
‫התורה‬
‫ראוי מ צ ד ע צ מ ת‬
‫שתהיה‬
‫נבדלת‬
‫נגח‬
‫פרק נט‬
‫הגשמי‪ .‬ומה שאינו מוריש התורה למיו מת‬
‫גראה כי התודה שכלית בלתי גשמי‪ .‬אבל אם‬
‫התורה היתד‪ ,‬יוצאת לעולם על ידי ההכס‪ ,‬אץ‬
‫התורה שכלית‪ ,‬כי האב אין מוריש למו רק‬
‫הגשמי‪ .‬ולסיכך האדם מוריש למו כמו הקומה‬
‫והגוי ושאר הדברים זמיר הם דברים גשמיים‬
‫או מתייחסים אל הגשמי‪ ,‬שכן אמרו במסכת‬
‫עדיות )פ״ב( חמשה דברים חאדם זוכה‬
‫למו וכר‪ ,‬אבל דבר הנבדל מן האדם הגשמי‬
‫לגמרי כמו התורה אין בזה ירושה אחר שקורבת‬
‫האדם לבגו הוא מצד הגשמי בלבד‪ .‬ומה שאמר‬
‫שלא יתגדדו על הצבור‪ ,‬מי׳‪ ,‬המעלה הזאת הוא‬
‫תלמיד חכם בן תלמיד חכם היא עליוגה מאוד‬
‫מאוד שאין ראוי לעולם הזה‪ ,‬וזה שאמר שלא‬
‫יתגדרו על הצבור סירוש שאן ו א י שיהיה גבדל‬
‫מן הצבור במעלות כלל אבל יהיה תור הצבור‪,‬‬
‫ואם יחיה תלמיד חכם יוצא מן תלמיד הכם יהיה‬
‫נבדל מן הצמד לגודל המעלה הזאת‪ .‬ודבר זה‬
‫אן ראוי כלל כי האדם אינו שכלי לגמרי ואם‬
‫היה יוצא מן תלמיד הכם היחד‪ ,‬אדם שבלי לגמרי‪.‬‬
‫ומה שאמד מר זוטרא מסגי שהם מתגדרים על‬
‫הצבור‪ .‬מירוש כי א אטשר שלא יהיה התלמיד‬
‫חבט מתגדר במה על הצמר‪ .‬ובזה נבדל מן הכלל‬
‫שהם הצבור‪ .‬ולבך אין ראוים שיצא מהט תלמיד‬
‫חכם שיש בו השכלי בי הזרע הזה הוא בא‬
‫במדריגה הכללית העליונה‪ ,‬ובאשר הם מתנגדים‬
‫על הצבור את לו מדריגה הכללית לכך את זרעם‬
‫בא מדריגה הזאת והבן זר‪ -‬ומה שאמד דקרי‬
‫לאנשי חמדי‪ ,‬סירוש כי התלמיד הכם נבדל ממי‬
‫אדם כי שאר בני אדם שאינם תלמידי חכמים‬
‫חם בערכו חמריים‪ ,‬ואפילו אם אן האדם עושה‬
‫בפעל לקרוא להם כך מכל מקוש בערכי בני אדם‬
‫הם חמרים‪ ,‬ודבר זה נקרא דקרו אנשי חמדי‪.‬‬
‫ולכך אין להם מדריגה העליונה כאשר הוא נבדל‬
‫מן הכלל רק יהיה תוך הכלל לגמרי‪ ,‬ודבר זה‬
‫הוא מדריגה הכוללת ואת ראוי שיצא ממנו תלמיד‬
‫חכמ‪ .‬ולפיכך מה שקוראים לאגשי תמרי רוצה‬
‫לומד שבערבו הם חמרים ואי אפשר שלא יחשוב‬
‫כך בדעתו‪ ,‬ואף אם לא יתשוב כד כית ששאר‬
‫בגי אדם הם כך במדו־יגתו את לו צירוף גמור‬
‫ישראל‬
‫יי!‬
‫אל הכלל‪ ,‬ואין לו המדריגה הזאת להיות יוצא‬
‫ממגו תלמיד חבנו שהוא המעלה העליונה הכוללת‬
‫והבן זאת מאד‪ .‬ומ״מ התבאר לך‪ ,‬מה שאמד יזל‬
‫מים מדליו שממר על תשפעת תלמיד הכם שהוא‬
‫השכל הנבדל האלהי‪ .‬ואמר וזרעו במים רבים‪,‬‬
‫דבר זה נאמר על התפשטות הרמי‪ ,‬וכן תרגם‬
‫אוגקלוט שתרגם יטגא מלכא דיתרכא מבנוהי‬
‫ישלוט בעממין םגיאין‪ .‬ואלו שגי דברים יזל מים‬
‫מדליו על השטע העליון שיתית לי‪ ,‬ואתר כך‬
‫אמר שיתפשט השפע הזד‪ -‬והנה יהיה לו הברכה‬
‫מעד שגי דברים שיהיה לו השפע וגם יתפשט‬
‫השמע הזה‪ .‬תה שאמר תל מים מדליו תרעו‬
‫במים רכים‪:‬‬
‫ואמר עוד וירום מאגג מלכו‪ ,‬דבר זה עגץ‬
‫נמלא מאוד‪ ,‬כי אגג הוא מתנגד לישראל‬
‫תמיד שהוא מזרע עמלק‪ ,‬אשר התבאר עגת עמלק‬
‫ככמה מקומות למעלה‪ ,‬וירום מאגג היא מעלה‬
‫עליוגה לישראל‪ .‬וממגי שלא אמר רק וירום מאגג‬
‫מלכו ודבר זד‪ ,‬נאמר על שאול המלך שיהיה‬
‫מתרומם על אגג בלבד‪ ,‬אכל ותנשא מלכותו הוא‬
‫התגשאות בתכלית‪ .‬ואמר אתריו אל מוציאו‬
‫ממצרים כתועמות ראם לו יאכל גוים צריו‪ ,‬כי‬
‫ממגי שהשם יתברך הוציא אותם ממצרים יש‬
‫לישראל מעלה אלהית לגמרי כאשר השם יתברד‬
‫הוא לאלקים‪ .‬תה אל מוציאו ממצרים ולכך יאכל‬
‫גוים צריו עצמותיהם יגרם וחציו ימחץ‪ .‬ממגי‬
‫שהנבדל מכלה ואוכל את הדבר החמדי שהוא‬
‫מתגגד אליו עד שאת מציאות לדבר החמדי אצל‬
‫הגבדל‪ .‬ולכך אמר אל מוציאו ממצרים כתועמות‬
‫ראם לו יאכל גויס צריו‪ ,‬ולא מציגו ל׳ זה למעלה‬
‫רק אמר לא ישכב עד כי יאכל טרף‪ ,‬תלה בטרף‬
‫בלבד וזד‪ ,‬מודה על הגבורה וחכח למלתמה וכמו‬
‫שתתבאר למעלה‪ ,‬אבל כאן מדבר על עגין אחר‬
‫שהוא יאכל צריו מצד שהנבדל הוא אוכל מתנגד‬
‫שלו הוא החמרי‪ ,‬ודבר זה בארנו בהבור באר‬
‫הגולה‪) ,‬באר ז׳( אצל עם הארץ אמור לאכול‬
‫בשד והוא ברוד‪ .‬ואמר כרע שבב כארי וכלביא‬
‫מי יקימנו‪ ,‬דבר זה מודה על התק שלהם במציאות‪,‬‬
‫והם נמשלים כמו ארי וכלביא אשר ישכב בחתק‬
‫ואת אחד מתחבר אליו לתקים אותם משם וכד‬
‫נצח‬
‫ריח‬
‫ישראל‬
‫ישראל‬
‫פרק נם‬
‫ל א י ה י ה ל ה ם ש י ת ו ף והיבור כלל‪ ,‬מפני‬
‫אמר ש ל א נברא שמים וארץ אלא בשביל יעקב‬
‫אמר‬
‫ששמו ישראל שנאמר בראשית ברא אלקים א ת‬
‫ברוך ואוררך ארור‪ ,‬ב ר כ ה זאת לומר‬
‫השמים ואת הארץ אמר ד ׳ אבהו לא גברא הכל‬
‫כי ישראל ה ם היו עיקר ועצם העולם‪ ,‬וכאשר‬
‫אלא בשביל יעקב שנאמר כי לא כאלה הלק יעקב‬
‫תהפך‬
‫ידזעיס‬
‫נבדלים‬
‫י‪ :‬ה ם‬
‫מברכיך‬
‫מכל‬
‫הקללה‬
‫הוא‬
‫עליו‪,‬‬
‫שכאשר‬
‫בלתי‬
‫הוא‬
‫תאומות‪.‬‬
‫לעצם‬
‫המציאת אז‬
‫אחד‬
‫מתגגד‬
‫שאין‬
‫בודאי‬
‫למציאת‬
‫מתנגד‬
‫הרי‬
‫למציאת‬
‫הכל‬
‫יוצר‬
‫למשכילים‪,‬‬
‫אלו‬
‫ע ד כאז• ו כ ל‬
‫הדברים‬
‫כי אברהם הוא ה ת ח ל ה ויעקב הוא‬
‫רק‬
‫עיקר והכל הוא ט פ ל אליו‪ .‬מ ש ל זה׳ האילז י ש‬
‫ולכך המקלל ישראל ש ה ם ע צ ם ה מ צ י א ת‬
‫לו ה ת ח ל ה הוא ה ש ו ר ש א ש ר מ מ נ ו ה ת פ ש ט כ ל ל‬
‫היפך‬
‫האילן וכך אברהם ה ו א ה ת ח ל ה א ל העולם‪ ,‬אבל‬
‫המברך א ת ישראל שהם עצם ה מ צ י א ת והוא מוסיף‬
‫ממנו‬
‫העדר‪,‬‬
‫נמצא‬
‫ואחר‬
‫כך‬
‫הוא מקבל הקללה וההעדר בעצמו‪.‬‬
‫וכן‬
‫גוף‬
‫יעקב הוא דומה אל‬
‫אשר‬
‫האילן‬
‫מ צ י א ת וקיום עליהם בברכתו‪ ,‬ה ר י ז ה נ מ ש ך ונכנס‬
‫מ ת פ ש ט י ם הענפים ש ה ם הלקי האילן לכל צד‪ .‬הרי‬
‫המציאת ובזה מ ק ב ל ברכה ותוספת מציאת‪,‬‬
‫אברהם הוא ה ת ח ל ה ויעקב ה ו א גוף האילן‪,‬‬
‫תחת‬
‫כי‬
‫כ י אין ה ק ל ל ה ר ק ה ע ד ר ה מ צ י א ו ת ואין ב ר כ ה‬
‫מ כ ל מקום אלו ה ם המציאות‪ ,‬ולכך ה י ה מ ת ב ר ר‬
‫לכך כאשר מ ק ל ל ישראל‬
‫בברכה זאת אורריך ארור ומברכך ברוך כמו שהת׳‬
‫רק‬
‫תוספות‬
‫מציאת‪,‬‬
‫מתגגד אל עצם המציאות לכך הוא בעצמו בעל‬
‫וכן ישראל‬
‫למעלה‪.‬‬
‫נתברכו בברכה זאת‬
‫במה‬
‫ההעדר‪ ,‬ואשר מברך ישראל ומוסיף מציאת הרי‬
‫שהם‬
‫זה נ כ נ ס ת ח ת ה מ צ י א ו ת ה פ ך א ש ר מ ת נ ג ד לו ל כ ך‬
‫זאת ולכך היא אהרונה לכל הברכות‪ .‬ו מ ה שהקדים‬
‫ראוי לו הברכה והוא תוספות מ צ י א ת ‪:‬‬
‫ותדע‬
‫כי לא נאמר כך ר ק אצל אברהם שנאמר‬
‫)בראשית י״ב( ו א ב ר כ ה מ ב ר כ י ך ו מ ק ל ל י ך‬
‫וכן ביעקב כ ת י ב אורריך ארור ומברכיך‬
‫אאור‪,‬‬
‫עיקר ועצם העולם‪ ,‬ודבר זה נרמז בברכה‬
‫בלעם‬
‫הברכה לקלל הפך יצהק שאמר אורריד‬
‫אאור‬
‫לברכה‬
‫ומברכיך‬
‫ברוך‪,‬‬
‫)ב״ר פ ׳ ס״ו( מ פ נ י‬
‫למצעריהן‬
‫אמרו‬
‫זכרונם‬
‫שהרשעים מברכיהן קודמין‬
‫אבל הצדיקים אורריהן קודמין פירש‬
‫ברוך‪ ,‬וכל ז ה מ פ נ י כ י אברהם ה י ה עיקר מ צ י א ת‬
‫זה‪ ,‬כי ה צ ד י ק ש ל י מ ת מ ע ל ת ו ה ו א ב א ח ר ו נ ה כ א ש ר‬
‫ה ע ו ל ם ‪ ,‬ש כ ן א מ ר ו ז כ ר ו נ ם ל ב ר כ ה )ע״ז ס׳ עי׳א(‬
‫יושלם‪,‬‬
‫שלו ימצא‬
‫שני אלפים תוהו עד שבא אברהם והוא ראשית‬
‫כאשד הוא באמתתו עצמו ובסוף שלו הוא א מ ת ת‬
‫הבריאה נחשב וכמו שהתבאר למעלה כי אברהם‬
‫עצמו כמו שהתבאר למעלה בכמת מקומות‪ ,‬ואף‬
‫והפך זה‬
‫הרשע כי הסרון‬
‫היה יסוד העולם‪ ,‬ובשביל כ ך הבטיחו השם יתברך‬
‫על גב כי ברכה זאת נ א מ ר ה לישראל מ כ ל מ ק ו ם‬
‫ו א ב ר כ ה מ ב ר כ י ך ומקללך אאור‪ ,‬ל ו מ ר כי הוא י ס ו ד‬
‫כיון ש א צ ל בלעם ב ר כ ת ה ר ש ע‬
‫וסופו‬
‫ועצם עולם ש ה כ ל תלוי בו ולכך זכה א ל ברכה‬
‫ק ל ל ה זכר בלעם ס ד ר ש ל ה ן א י ז ה קודם‪ ,‬ד ק א מ ר‬
‫שכן‬
‫אמרו‬
‫מ ב ר כ ך ב ר ו ך וגוי‪ ,‬א ב ל י צ ח ק ש ה ו א צ ד י ק ו א צ ל ו‬
‫בחקתי‬
‫)ויק״ר‬
‫אמר‬
‫עולמי‬
‫זאת‪ .‬וכן י ע ק ב ה י ה ע צ ם העולם‪,‬‬
‫זכרונם‬
‫לברכה‬
‫פל׳יו( ר ׳ פ נ ח ס‬
‫במדרש‬
‫בשם‬
‫בפרשת‬
‫ר׳‬
‫ראובן‬
‫המקללין‬
‫והנה‬
‫עולמי מי בוראך ומי יצרך אומר לך מי בוראך‬
‫בתהלה‬
‫קודמין זכר סדר שלהן והבן ז ה ‪:‬‬
‫כל הברכה השלישית היא על ישראל שיש‬
‫להם מ ע ל ה אלהות עליונה‪ .‬וכאשר תבין‬
‫אומר לך מי יוצרך יעקב בוראך ישראל יוצרך‬
‫ת ד ע ‪ ,‬כי אלו שלש ברכות כי מ ר א ש צורים אראנו‬
‫יהושע‬
‫וכן לא ה ב י ט און ב י ע ק ב מ ה ט ו ב ו אהליך יעקב‪,‬‬
‫דסכניה ב ש ם ר׳ לוי א ו מ ר א ף ב ה מ ו ת לא נבראו‬
‫הם נגד ש ל ש ה אבות‪ .‬כי מ ר א ש צורים אראנו הוא‬
‫בשביל יעקב דכתיב הנה נא בהמות אשר‬
‫כנגד אברהם כמו שהתבאר כי אברהם היה ה ת ה ל ת‬
‫אמר‬
‫ישראל‪ ,‬והוא היה נקרא צור מ ת צ ב ת ם בו‪ .‬וברכה‬
‫שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל יעקב שנאמר‬
‫ש נ י ה נ ג ד יצחק‪ ,‬כ ב ר א מ ר נ ו כ י כ ל ב ר כ ה ש נ י ה‬
‫ויקם ע ד ו ת ביעקב ואין עדות אלא ש מ י ם וארץ‬
‫על‬
‫שאין ישראל נפרדים מ ן ה ש ם יתברך כלל‬
‫שנאמר העדותי בכם א ת השמים וארץ ר׳ ברכיה‬
‫ודבר‬
‫דכתיב‬
‫אלא‬
‫עשיתי‬
‫בוראך‬
‫יעקב ויוצרך ישראל ר׳‬
‫אתך ר״י בשם ר׳ חנן בר יצחק‬
‫זה‬
‫בזכות יצהק‪,‬‬
‫ודבר זה רמזו זכרונם‬
‫נצח‬
‫מרקם‬
‫לברכה במדרש )ויק״ר ט׳ ל״ו( שכל תאבות נאמר‬
‫בהם זכירה חוץ מיצחק שנאמר וזכרתי את בריתי‬
‫יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אח‬
‫אברהם אזכור‪ ,‬הרי בכל תאבות נאמר בחן זכירה‬
‫חוץ מיצחק׳ ואמרו מפני שאסרו צבור על המזבח‬
‫לפני ה׳ ואינו נפרד מן השם יתבדו כלל‪ .‬ומה‬
‫טובו אותליו יעקב ומשכנותיו ישראל הוא‬
‫בשביל זכות יעקב כמו שהתבאר‪ ,‬דכתיב )בראשית‬
‫כה( ויעקב איש תט יושב אהלימ וגר‪ .‬וקאמר‬
‫בגמרא)סנהדרין ק״ה עיב( שבלט נהפכו לקללה תוץ‬
‫מן בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬כי כל הברכות‬
‫ישיאל‬
‫ריט‬
‫שברו בלעם אין ברכת יותר מיותרת ושייכת‬
‫לישראל כמו ברכת זאת מת שאמר מת טובו‬
‫אתליו יעקב כמו שתתבאר‪ ,‬ולכו הקיים אותה‬
‫בברכה שאשית לומר מה טובו אתליו יעקב‪ ,‬כי‬
‫ברכה זאת היא קרובה לישראל לגמרי‪ ,‬וכאשר‬
‫הפו השט יתבדו את הקללה לברכה לא נהפכה‬
‫הברכה שהיא שיבת לישראל לגמרי ולא תורה‬
‫לקללה׳ ושא* תבדכות שאינם כל כן• קרובים‬
‫אל ישראל תזרו לקללת עד לעתיד אז יתזרו כלס‬
‫לברכת‪:‬‬
‫סדק ‪0‬‬
‫אחר שבידו את ישראל בשלש ברכות זמיר הם‬
‫שייכים לישראל בעולם הזה‪ ,‬התתיל בלעם‬
‫במעלה שאינה בעולם הזה כלל‪ .‬כי מן אראנו ולא‬
‫עתה הכל נאמר לימות תמשיוז‪ ,‬שאז יהיה לישראל‬
‫מעלה מיוהדת מה שלא היה להם קודם ז* ולכו‬
‫לא כלל ברכה זאת עם שלש ברכות ראשונות‪.‬‬
‫ובן סירוש זה אראנו ולא עתה שאין הנבואה‬
‫הזאת בעולם שהוא עתה‪ ,‬אשורנו ולא קרוב שאין‬
‫הנבואה הזאת קרובה לעולם הזה‪ .‬ובמדרש‬
‫)ילקו״ש( אראנו ולא עתה אמד ר׳ יצהק מ‪/‬זה‬
‫אמד כי קרוב יום אידם כי קרוב אליך הדבר‬
‫ובלעם אמר אראנו ולא עתה משל למלו שנתן‬
‫מדינה לבנו במקום רחוק והיה אהבו ואיבו‬
‫הלכו עמו כשהיו מהלכין בדדו אמד אויבו לפי‬
‫ששונא א ת ו אביו נתן לו מדינה במקום רחוק‬
‫קצרה דעתו של בן המלו אוהבו אמר לו עכשיו ואמר ירו כוכב מיעקב ושם שבט מישראל‪.‬‬
‫אגו מגיעין אצל מדינה ומתקנין לנו כל מעדנים‬
‫קרא מלו המשיח כוכב מן הטעם אשר‬
‫אמר‬
‫מיד נתקררה דעתו של בן המלו וכן ישעיה‬
‫אמרנו למעלה‪ ,‬כי כמו שהכוכב נבדל מן האדמ‬
‫כי קרוב יום ה׳ ונורא הוא עד כאן‪ .‬ויש לו שהכוכב ברקיע והאדם על הארץ‪ .‬וכו הזמן של‬
‫להבין מדברי הכמיס‪ ,‬כי לפי האמת המדינה שנתן משיח גבדל מן עולם הזח‪ .‬לגמרי‪ .‬ועוד כי מעלתו‬
‫מלו מלכי מלכים לישראל הוא עולם חמשיח הוא ומדריגחו של משיח למעל* כמו שטרשגו למעלה‬
‫מדינר‪ ,‬רחוקה אבל אוהבו אמד כי קרוב הו* שעליו נאמד )ישןי׳ נ״ב( דרום וגבה וגשא‪,‬‬
‫וכמו שאמר ישעיה כי קרוב יום ה׳ כי גחל ונורא ולכו קרא אותו כוכב שהוא מתנשא על כל‪ .‬ועוד‬
‫הוא‪ ,‬אף כי רחוק הוא הרי הוא קרוב מצד יש לו לדעת כי הכוכב הוא מושל בכל העולם‬
‫התשובה כמו שהתבאר למעלת שאמר משית‬
‫היום אתינא עיין שם‪ .‬ולטיבו הנביאימ שהם‬
‫אוהבי ישראל היו אומדים כי קרוב יום הי‪ ,‬כלומר‬
‫אל תאמרו כי תשס יתבו־ו אשר נתן תלקכס לימות‬
‫המשיח הוא דבר מופלג מן העולם הזה‪ .‬אבל אין‬
‫הדבר כו רק כי קרוב הוא מאד אל העולם הזה‬
‫אשר אתם רוצים הוא יותר קרוב מאשר הוא‬
‫עגין אחד‪ ,‬שהדי דבר זד‪ ,‬שהוא ביאת המשית זמגו‬
‫הוא כל יום ויום כמו שאמרגו‪ ,‬כי זמן ביאת הגואל‬
‫זמנו כל יום ויום‪ ,‬ולכו קרא ימות המשיח קרו*‬
‫כי מסוגל הגאלה לזה שאין לה זמן מיוחד כמו‬
‫שהתבאר‪ .‬אבל בלעם אמר על הזמן שהוא רהוק‬
‫כאשר אין כאן תשוב* ודברים אלו גדולים מאוד‬
‫מאד‪:‬‬
‫נצח‬
‫רכ‬
‫ישראל‬
‫פרק ם‬
‫כלו כאשר הוא מ ס ב ב א ת כ ל העולם‪ ,‬ולכך מ ד מ ה‬
‫ואחר‬
‫שהזכיר זה מזכיר מ ה‬
‫כוכבים‬
‫מלכות המשיח ש ת ש ל ו ט בכל העולם‪ ,‬כמו ש א מ ר‬
‫אחריו ומחץ פאתי מואב וקרקר כ ל בני ש ת לכך‬
‫השלמה‬
‫שיגיע‬
‫ומזלות בסוף הכל‪,‬‬
‫לעובדי‬
‫והוא יהיה‬
‫ותכלית ולכך א מ ר ר א ש י ת גויס ע מ ל ק‬
‫א ו ב ד ו ב מ ד ר ש )תנחומא תצא( כ ל‬
‫מ ד מ ה א ו ת ו לכוכב‪ .‬ואמר לשון ד ר ך כוכב מיעקב‪,‬‬
‫ואחריתו‬
‫כי נ ר א ה כאלו היה דורך בשמים והוא נקרא כוכב‬
‫זמן שזרע עמלק קיים כביכול כ נ ף מ כ ס ה הפגים‬
‫עדי‬
‫שהוא דורך במרוצה‪ ,‬וזה ש א מ ר אחריו‬
‫א ב ד זרעו של עמלק נ ט ל ה הכנף ש נ א מ ר לא יכגף‬
‫וקם ש ב ט מישראל שניהם ענין א ה ד שהרי נקרא‬
‫עוד מ ו ר י ו ר׳ לוי בשם ר ׳ ה מ א ב ד חנינא א מ ר‬
‫כוכבא דשביט ושניהם באים בחוזק ובתוקף גדול‬
‫כל זמן שזרעו של עמלק קיים ל א ה ש ם ש ל ם‬
‫מאוד‪ ,‬וכן יהיה מ ל כ ו ת ה מ ש י ח ש י ב א בכח‪ .‬ואמר‬
‫ה כ ס א שלם‪ .‬ב ז ה רמזו ד ב ר י ם נפלאים‪ ,‬כי‬
‫דשביט‬
‫ולא‬
‫ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני ש ת והיה אדום‬
‫עמלק הוא החוצץ בפגי השכינה שאין השכינה‬
‫י ר ש ה וגו׳‪ ,‬ל א ה ז כ י ר ר ק ו מ ח ץ פ א ת י מ ו א ב ו ק ר ק ר‬
‫נ ג ל י ת ב ע ו ל ם הזה‪ ,‬ו ז ה י ד ו ע כ י א ו מ ה ז א ת א י נ ה‬
‫בל בני ש ת והיה אדום ירשה‪ ,‬וזה מ פ ג י ש ב א‬
‫מ ת ח ב ר ת עם ישראל כלל ולכך נחשב אומה זאת‬
‫לומר כי י ש ל ט בכל אדם‪ ,‬ולא א מ ר כל‬
‫תוספת בפני עצמה‪ ,‬וכל ת ו ס פ ת מ כ ס ה גוף הדבר‬
‫בני א ד ם ובזה ה י ה כולל הכל‪ ,‬כל ז ה לא שייך‬
‫כמו הקליפה אשר הוא מ כ ס ה הפרי‪ ,‬ולכך כאשר‬
‫הכתוב‬
‫שבא לחלק אותם מן‬
‫עמלק‬
‫בעולם הרי בעולם הכנף המכסה‪ ,‬ודבר‬
‫מפני‬
‫שני דברים‪ ,‬האחד‬
‫שאר‬
‫העובדי כוכבים ומזלות כי אין כלם ענין‬
‫אחד‬
‫ר ק ה ם מחולקים‪ ,‬ואשר הם מחולקים הם‬
‫שאין ה ש ם ש ל ם ואין ה כ ס א שלם‪ ,‬ד ב ר ז ה בארנו‬
‫מ ו א ב ואדום‪ ,‬כי אלו ש ת י א ו מ ו ת אינם בכלל ש א ר‬
‫בכמה‬
‫נאמר כי כל זמן‬
‫אומות והם מיוחדים מ ן ש א ד אומות‪ ,‬שהרי אל‬
‫שעמלק בעולם נמצא השניות בעולם שהוא מ ת ג ג ד‬
‫מואב נתן השם יתברך ארץ לנחלה ואמר לא ת ת ג ר‬
‫לישראל‪ ,‬לפיכך אין ה כ ס א ש ל ם ואין ה ש ם ש ל ם‬
‫בם מלחמה‪ ,‬וכן לאדום גם כן שכן א מ ר‬
‫עוברים‬
‫אתם‬
‫ב ג ב ו ל א ח י כ ם וגו׳‪ ,‬ו כ ן כ כ ל מ ק ו ם א ל ו‬
‫זה יסולק כ א ש ר אין ז ר ע עמלק‪ .‬וכן מ ה ש א מ ר‬
‫כי‬
‫מקומות‪,‬‬
‫השם‬
‫מלכותו‬
‫דבר זה‬
‫כי‬
‫הזה הוא‬
‫השם‬
‫המיוחד‬
‫והכסא‬
‫כסא‬
‫על‬
‫הכל‪,‬‬
‫כמו‬
‫שבו הוא מלך מיוחד‬
‫ש ת י אומות מואב ואדום מזכיר א ו ת ם בפני עצמם‬
‫ש נ ת ב א ר ה כ ל במקומו‪ .‬וזה ש א מ ר ר א ש י ת גוים‬
‫אדום ומואב‬
‫משלוח ידם‬
‫ע מ ל ק כ י ע מ ל ק ר א ש י ת ו ה ת ח ל ת כ ל הגוים‪ ,‬ומפני‬
‫הוא‬
‫שאלו‬
‫שתי‬
‫זה עצמו ע מ ל ק מ ת נ ג ד ואויב ל י ש ר א ל כ א ש ר הוא‬
‫ועשו‬
‫שהיו‬
‫גוים‪ ,‬כ י א י ן ס פ ק כ י ה ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם‬
‫)ישעי׳ י״א(‬
‫וכדכתיב‬
‫ובני עמון מ ש מ ע ת ם ‪ ,‬ו ה ט ע ם‬
‫אומות יש להם כ ח עליון‬
‫מלוט‬
‫יאשית‬
‫קרובים אל הקדושה ולא אמר גם כן וקרקר כל‬
‫ומזלות כולם מתגגדים‬
‫בני ש ת ‪ ,‬דאין לומר וקרקר כל בני אדם שהרי‬
‫ר א ש י ת ו ה ת ח ל ת גוים‪ ,‬ל פ י כ ך ע מ ל ק י ו ת ר מ ת ג ג ד‬
‫ישראל‬
‫ישאדו וישראל יקראו בני אדם יותר מן‬
‫העובדי‬
‫ע״א(‬
‫כו״מ‬
‫כמו‬
‫שאמרו‬
‫)יבמות‬
‫‪0‬״א‬
‫אל‬
‫ישראל מכל האומות‬
‫הגוים‬
‫לישראל‪,‬‬
‫מפגי‬
‫ועמלק‬
‫שהוא‬
‫הוא‬
‫ראשית‬
‫א ש ר י ש ל ה ם ה ת ג ג ד ו ת ל י ש ר א ל לכך אין‬
‫קרוים א ד ם ואין ה ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ומזלות‬
‫לו שום צירוף עם ישראל ולפיכך אמר ראשית‬
‫קרוים אדם‪ ,‬ולכך א מ ר וקרקר כ ל ב נ י ש ת כי‬
‫ג ו י ם ע מ ל ק וגו׳ ו ב ש ב י ל ז ת ע ד י א ו ב ד ו א י ן ל ה א ר י ך‬
‫אתם‬
‫אותם‬
‫במקום ז ת ‪:‬‬
‫ש ה ם נקראים בני ש ת ל א יהיו נשארים‪.‬‬
‫ואמר וישראל‬
‫שהתבאר‬
‫עושה‬
‫חיל‪,‬‬
‫רוצה‬
‫לומר‬
‫כמו‬
‫ובמכלתא‬
‫)נמצא בתדא״ר פכ״ד( ו י ב א ע מ ל ק א מ ד‬
‫למעלה בישראל‪ ,‬כי ישראל יקבלו כח‬
‫ה ק ד ו ש ברוך הוא אגי יצרתיך א ח ר‬
‫האומות האלו כאשר יאביד ה ש ם יתברך האומות‪.‬‬
‫שבעים לשון ועכשיו ת ה א ל י ר א ש לפורעגות לכל‬
‫מיעקב והאביר שריד מעיר‪ ,‬רוצה‬
‫יורדי גיהנם שנאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו‬
‫לומר כי אחד ב ל ב ד ירד מיעקב והאביר שעיר‬
‫ע ד י א ו ב ד ‪ .‬ג ם כ ן ר צ ו בזה‪ ,‬כ י ה י צ י ר ה ש ג ב ר א א ח ר ו ן‬
‫ואמר‬
‫שלא יהיה הכל נשאר שם ושארית להם‬
‫לכל האומות מ ו ר ה כי ה ו א ראשית‪ ,‬כי ה ד ב ר שהוא‬
‫מעיר‬
‫וירד‬
‫רק יהיה ת ה ת י ד ם ‪:‬‬
‫ראשית‬
‫בעצמו הוא יוצא לפעל‪,‬‬
‫בעולם הנגלה‬
‫נצח‬
‫פרק‬
‫באחרונה‪ ,‬כמו ישראל כי ישראל קדמו אל הכל‬
‫כדכתיב בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו‬
‫ראשית תבואתו ברא שמים וארץ‪ .‬ולענין‬
‫יציאה אל המעל הגגלד‪ ,‬יצאו באחרונה״ כי‬
‫כל האומות יצאו אל הפעל קודם ישראל‪ ,‬כי‬
‫ישראל יצאו אל המעל כאשר יצאו ממצרים וכל‬
‫האומות היו לעם גדול קודם זר* וכן עמלק‬
‫ראשית גוים ולעגין יציאה אל הפעל עמלק הוא‬
‫האחרון‪ .‬ואמנם הראשית הזאת של עמלק הוא‬
‫עצמו גורם לו העדר וההפסד‪ .‬כי מה שהוא‬
‫ראשית גויס וד״תתלחם והעמלק הס יורדי גיהגם‪,‬‬
‫ולבך הוא עדי אובד בודאי ואין להאריך יותר‪.‬‬
‫ואחר כך אמר וירא את הקיני‪ .‬אגר שזכר את‬
‫עמלק שהוא נבדל ונסרד מן ישראל ובשביל כך‬
‫אהריתו עדי אובד‪ ,‬זכר את הקיני שהוא הפך זה‬
‫שהוא בא להבד אל ישראל‪ .‬ודברים אלו זה כנגד זד״‬
‫שכשם שיש כאומות והוא עמלק אשר הוא מתנגד‬
‫לישראל לגמרי והוא ארב לה׳‪ .‬כן יש באומות‬
‫הפך זה ג״כ בי יש מי שבא להתחבר ולתקוע‬
‫עצמו בישראל ודבר זה ידוע‪ .‬ולפיכך אמר וירא‬
‫את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים‬
‫בסלע קיגך‪ ,‬שיש לו מדריגה זאת שנתיישב‬
‫בהוזקן של ישראל‪ ,‬כי עד מד‪ ,‬אשור תשבך‪ ,‬כלומד‬
‫כי אשור תשבך בלבד ואץ זה כלום‪ .‬כי בלעם‬
‫רצה להזמר אתדות העולם שיהיה ממן המשיח‪,‬‬
‫ולכך אחד שזכר את עמלק שהוא נבדל מן ישראל‬
‫והוא יהיה עדי אובד והכל כדי שיהיה העולם‬
‫אחד‪ ,‬זכר אחר כך כי חקיני אשר מתחבר אל‬
‫ישראל לגמרי עד שיהיה אחד עמתם ואין כאן‬
‫דבר יוצא מן חאחדות‪ .‬ואמר או מי יהיה משמו‬
‫אל ובפרק חלק )ק״ו ע״א( אוי לו מי שמהיה‬
‫עצמו בשם אל ר׳ יוחנן אמר אוי לאומה שתמצא‬
‫בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פריץ לבניו מי‬
‫מטיל במותו בין לביא ולמאה בשעה שנזקקין‬
‫זה לזה עד כאן‪ .‬פירוש אוי לאותה אומה שמחיה‬
‫עצמה כשם אל‪ ,‬היא האומה שממעט אלהותו‬
‫יתברך ומחיה עצמו בשם אל כאלו הוא אל‪ ,‬וזהו‬
‫משמו אל כי מי שממעט אלהותו ומגדיל עצמו‬
‫זד‪ ,‬עושה עצמו אל‪ .‬ודבר זה נאמר על מלכות‬
‫רביעית האומרת מי לי בשמים‪ ,‬וכמו שהתבאר‬
‫‪0‬‬
‫ישראל‬
‫דכא‬
‫למעלה שעושה מ פ ו מ * ולד׳ יוחנן אוי לאופה‬
‫שתמצא כשעה שהשם יתברך עושה פייה לבניו‪.‬‬
‫גפ זה על מלכות רביעית נאמר שהיא החוצצת‬
‫ומפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים‪ .‬שכל זמן‬
‫שהמלכות הזאת נמצאת ישראל מרותקים ונבדלים‬
‫מן השם יתברך כמו שהתבאר פעמים הרבה‬
‫בתבור הזה וכאשר השם יתברך יתהבר ישראל‬
‫אליו‪ .‬אז אוי לאומה שתהיה מבדלת בין תשם‬
‫יתברך ובין ישראל וכמו שנאמד מי ממיל כמותו‬
‫בין לביא ולביאה בשעה שנזקקין זה לזה‪ ,‬כי‬
‫לגודל רצון השם יתברך בהבור הזה אשר יהיה‬
‫באותו זמן אוי לאומה המפסקת וזה שאמר אוי‬
‫מי יחיה משמו אל‪ ,‬שישוב השם יתברך למדות‬
‫את בניו‪ ,‬ומי שהוא מתנגד לזה אוי לאומד‪,‬‬
‫המממקת ומבטלת מדיון אומתו‪ .‬הרי כל הדברים‬
‫אשר נאמרו כאן כלם נאמרו על אחדות העולם‬
‫שיהיה הכל אהד‪ ,‬ואמר אחר זה וצים מיד כתים‬
‫וענו אשור ועגו עבר וגם הוא עדי אובד‪ ,‬ותרגומו‬
‫ידוע שהוא על מלכות רביעית‪ .‬ובמרק הלק‬
‫)שם( וענו אשור וענו עבר עד כאן מקטל‬
‫קטלי מבאן ואילך שעבודי משעבדי עד כאן‪.‬‬
‫ורצה לומד כי מטגי שהאומה הזאת כל כחד‪,‬‬
‫להרוג ולשבר‪ ,‬וכמו שאמר דגיאל על החיה הזאת‬
‫שאמר עליה ומלכי דביעאה תהוי תקימאה כסדזלא‬
‫וכמרזל דתשל ומהדק כולה ‪ p‬תריק ותריע‪ ,‬ממגי‬
‫זד‪ .‬גט כן הוא עדי אובד כמו עמלק‪ ,‬כי כת המלכות‬
‫הזאת איגו דק לתשחית ולהטריד העולם שיש‬
‫לו כה בחל המקצץ‪ ,‬ומסגי זה גם כן הוא עדי‬
‫אובד כי יהיה חעולס בשלום ובאחדות‪ .‬והרי לך‬
‫שלשה וישא משלו זה אחר זה‪ .‬האחד על עמלק‬
‫והשגי על הקיגי והשלישי על הכתים‪ .‬ו‪ p‬הם‬
‫גבואות בלעם תמיד כמו שהתבאר‪ ,‬בי היה בוחן‬
‫את ישראל בבל ג׳ הלקים וכך היח בוחן האומות‬
‫מכל שלשה חלקים כמו שהתבאר למעלה‪ .‬ואמר‬
‫עליחם ומחץ מאחי מואב וקרקר כל בגי שת‬
‫והיה ירושה שעיר וגר׳ ו‪ p‬היה בוחן אותם‬
‫אשר חם מיוחדים ‪ p‬שאר אומות והם עמלק קיגי‬
‫בתים‪ ,‬ונתן לכל אחד ואחד ענינו׳ במו שהוא‬
‫אמר על עמלק שהוא עדי אובד‪ ,‬ואמר על חקיני‬
‫ששם כסלע קינו‪ ,‬ואמר על מלכות רביעית וצים‬
‫נצח‬
‫רכב‬
‫פרק סא‬
‫מ י ד כ ה י ם וגם ה ם עדי אובד‪ ,‬ואין ל פ ר ש יותר‬
‫כי‬
‫ישראל‬
‫ה ם דברים עמוקים רק יבין ה א ד ם מעצמו‪,‬‬
‫כמו ש מ ש בצהרים‪ ,‬אך‬
‫נבואה זאת של בלעם‬
‫מעידה על גאולת ישראל העתידה שתהיה במהרה‬
‫בימינו א מ ן ‪:‬‬
‫ו ל כ ל א ש ר השפ• י ת ב ר ך נ ת ן ב ו ה כ מ ה ו ד ע ת י ר א ה‬
‫פרק סא‬
‫בפרק‬
‫ה כ ו ג ס )ב״ק ס׳ ע׳׳ב( ר ב א מ י ו ר ב א ס י‬
‫פעל חזק האש אל האדם‪ ,‬א ף כי יצא האש מעצמו‬
‫אמר‬
‫וכמו שיתבאר‪ ,‬וכל זה לתוזק פעולת ה א ש מ ת י י ה ס‬
‫לימא מ ר שמעתתא והד אמר לימא מ ר אגדתא‬
‫פעל זה אל האדם‪ ,‬ואם א ח ד גטל גתלת והצית‬
‫הוי‬
‫יתבי‬
‫יצתק הד‬
‫קמיה דר׳‬
‫פ ת ת למימר ש מ ע ת ת א ולא שביק מ ר פ ת ח למימר‬
‫אש בגדיש מתייהס פעל זה אל האדם אשר ה א ש‬
‫ולא שביק מ ר אמר להם אמשול לכם‬
‫ברשותו‪ ,‬כך מתייחס פעל ז ה שהוא חורבן בית‬
‫מ ש ל ל מ ה ה ד ב ר ד ו מ ה לאדם ש י ש לו ש ת י גשים‬
‫המקדש‬
‫אף כי געשה ד ב ר זה על ידי העובדי‬
‫לביגים‬
‫כוכבים‬
‫הכח‬
‫אגדתא‬
‫אחת זקגה ואחת ילדה‬
‫ילדה‬
‫מלקטת‬
‫הזקינה מ ל ק ט ת לו שחורים גמצא קרח מכאן ומכאן‬
‫אמר‬
‫בחורבנו שהיה פעל ב מ ד ת הדין ומתיחס‬
‫להו אי הכי אימא לכו מלתא דשוו לכו‬
‫פעל זה אל ה ש ם יתברך‪ .‬ומפני כי מתיחס פעל‬
‫אל השם יתברך אשר הוא השלם בתכלית‬
‫לתרווייכו‬
‫אש‬
‫שהיה‬
‫ומזלות‪ ,‬מ ת י י ה ס פ ע ל ז ה‬
‫לגודל‬
‫כי ת צ א אש ומצאה קוצים כי‬
‫תצא‬
‫המבעיר‬
‫את‬
‫השלימות‪ ,‬והנה בא מאתו הסרון אל העולם ה ו א‬
‫א מ ר הקדוש ברוך הוא אני הצתי א ש‬
‫ה ב י ת הקדוש שהוא שלימת כלל העולם‪,‬‬
‫מעצמה משמע שלם‬
‫הבעירה‬
‫זה‬
‫ישלם‬
‫הורבן‬
‫בציון ש נ א מ ר ויצת א ש בציון ותאכל יסודותיה‬
‫לכך מ צ ד ה ש ם יתברך ב ע צ מ ו ראוי שיושלם ד ב ר‬
‫ואני ע ת י ד לבנותה באש ש נ א מ ר ואני אהיה ל ה‬
‫ז ה כי ה ו א ה ש ל ם וראוי שישלים הכל‪ ,‬ואין ראוי‬
‫ה ו מ ת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה שלם ישלם‬
‫שיבא מאתו יתברך חסרון ובפרט פעל ה׳ שהיה‬
‫הבעירה אמר הקדוש ברוך הוא עלי‬
‫פעל בכח מ ד ת הדין הגדול אשר הוא מתיחס אל‬
‫לשלם‬
‫הבעירה שהבערתי שמעתתא פתת הכתוב‬
‫השם יתברך בפרט‪ ,‬כמו שידוע כי הדין הוא ביד‬
‫בגזקי‬
‫גופו וסיים בנזקי מ מ ו נ י ה לומר ל ך א ש‬
‫השם יתברך‪ .‬ועל זה אמר אני הוא שהצתי א ש‬
‫משום‬
‫ע ד כאן‪ .‬ו ה ד ר ש ה ז ה נ ר א ה ר ח ו ק‬
‫בציון ואני ע ת י ד לבנותה באש‪ ,‬ש ר צ ה ל ו מ ר א נ י‬
‫מפשוטו ש ל כתוב‪ ,‬אבל בדרש הזה ח כ מ ה נפלאה‪,‬‬
‫בעצמי ש ע ש י ת י פ ע ל ז ה לגודל כ ה וחוזק‬
‫המבעיר‬
‫הציו‬
‫הוא‬
‫כי בא לומר כי הורבן בית המקדש הוא מתייחס‬
‫הפעולה ב מ ד ת הדין ש ה ו א הורכן הבית‪ ,‬ב א הסרון‬
‫א ל ה ש ם י ת ב ר ך ל ג ו ד ל כ ח ת ו ק ף פ ע ל ז ה שהיד‪,‬‬
‫מן‬
‫השלימות‪ ,‬ולכך‬
‫ראוי א ל בית ה מ ק ד ש הקיום הגמור לפי מעלתו‬
‫ראוי שיושלם הסרון זה ע ל ידו ולכך כ ת י ב ואני‬
‫מתייהס‬
‫לכך‬
‫פעל זה אל‬
‫השם‬
‫יתברך שהוא‬
‫אשר הוא‬
‫אהיה ל ה ח ו מ ת אש‪ ,‬כי החומה הוא בנינה וקיומה‬
‫י ת ב ר ך ה י ה פ ו ע ל כגודל כוחו‪ ,‬וגם מ ת י י ח ס פ ע ל‬
‫ז ה אל האש‪ ,‬כי אין לך דבר ש י ש לו תוקף יותר‬
‫מן‬
‫השלם‬
‫בתכלית‬
‫בהוזק מ ן ה ש ם י ת ב ר ך ב ע צ מ ו ‪:‬‬
‫ודרש‬
‫זה מן הכתוב שאמר כי תצא א ש מעצמו‬
‫א ש וזה ת מ צ א בכל מקום‪ .‬ולכן כ א ש ר ב א‬
‫שלם ישלם המבעיר א ת הבערה‪ ,‬ודקדק‬
‫לומר כי השם יתברך פועל הזק לאבד‬
‫בכתוב שאמר תחלה כי ת צ א אש ו מ ש מ ע מעצמו‪,‬‬
‫אש‬
‫ואחר כך א מ ר המבעיר א ת הבערה ת ל ה ז ת בפעל‬
‫הכתוב‬
‫הרשעים‬
‫א מ ר )דכרינ‪ :‬די(‬
‫כי‬
‫ה׳‬
‫אלהיך‬
‫א ו כ ל ה א ל קגא‪ .‬ו א ף כ י ב א מ ת ח ו ר ב ן ב י ת ה מ ק ד ש‬
‫אבל הכתוב רוצה לומר‪ ,‬ש א ף שהאש יצאת מ ע צ מ ה‬
‫ה י ה ע ל ידי עובדי כוכבים ומזלות‪ ,‬ע ם כ ל זה‬
‫כדכתיב‬
‫כי ת צ א אש‪ ,‬ע ם כל ז ה מתייחס פ ע ל‬
‫פעל זה מתייחס אל ה ש ם יתברך‪ ,‬כמו שמתייחס‬
‫זה אל המבעיר לגמרי‪ ,‬ודבר ז ה לפי הוזק ה פ ע ל‬
‫נצח‬
‫פרק ‪30‬‬
‫של אש שהוא פועל בכוז ובתוקף תלה תכתוב‬
‫למי שהאש תחת רשותו כאלו היה הוא הפועל•‬
‫ולפיכן• כתיב ישלם המבעיר כאלו הוא בעצמו‬
‫פעל זה ולכד ראוי היד‪ .‬לחשליס חחםרון וכן אשר‬
‫בא ממנו עמן זח כי לפי הכח שפעל חזק ראוי‬
‫הוא להשלים החסרת וכן אשר בא ממנו לגמרי‬
‫חשלומין גמורים כי כתיב שלם ישלמ‪ .‬ותנה יש‬
‫לדרוש מן תכתוב שמעתתא מת שפתח הכתוב‬
‫מזקי ממוגא ומפייס במקי מפו לומר לו מ‬
‫אשו משום הציו‪ .‬ודבר זה הוא עצמו כמו שאמרמ‪,‬‬
‫שהכתוב בא לומד אף שיצא האש מעצמו מתייתם‬
‫פעל זה אל האדם שהוא עשה זה לכח פעל האש‬
‫ונחשב זה כאלו ירה חץ שלו‪ .‬והנה השמעתא‬
‫והאגדה יש להם שורש אחה שמעתא למוד ממנו‬
‫כי פעל של אש לפי גודל כח פעולתו הוא באלו‬
‫ירח חץ ולכו ישלם חפעולד‪ .‬כאלו עשה בידים‪,‬‬
‫וכו יש לדרוש גס ‪ p‬כי מתיהם פעל זח שהוא‬
‫‪ p i r n‬אל השם יתבדו לגמרי שהוא היה הפועל‬
‫והיה מתחייב מן השם יתבדו חםדון‪ ,‬ומאחד שבא‬
‫מממ חסרון ראוי לו שישלים עד שאין תםרמ‬
‫גמצא מאתו רק תשלומין גמורים‪:‬‬
‫ובמדרש )ילקויש הושע ר( כי הוא טרף וירפאגו‬
‫למי שעלתה לו מכה וקרעה הרוטא‬
‫בית שראה שלא גתרפא מכתו הוא מחזיר אחר‬
‫רופאים ולא היה מרפא לו אמר לו לד אצל הרופא‬
‫שקרע לו המכה והוא מרפא א ת ו כו אמד הגמא‬
‫ישראל‬
‫רכג‬
‫כל מה שאתפ פטליזם מן הקדוש ברוך הוא‬
‫הנתמות רהוקים הם אלא עשו תשובה והקדוש‬
‫כרוך הוא גואל אתכם הוא שהכה הוא שמרפא שנאי‬
‫מהצתי ואני ארפא אני הוא שחכתי שנאמד ממרום‬
‫שלח אש ואני המרפא שנאמד אנכי הוא מנחמכם‬
‫עד כאן‪ .‬בארו מה גם כן את הדברים אשד‬
‫אמרנו׳ כי המכה שבאה על ישראל היה מן השם‬
‫יתבדו ולפיכו אי אפשר רק שהוא יחברו המרפא‪,‬‬
‫משל לרופא שקרע המכה כשבא המכה ליד הרופא‬
‫אתר לא יוכל לרפאות רופא אתר את אשר אין‬
‫יודע דעתו של רופא הראשון‪ ,‬ולכד אמר במדרש‬
‫הזה כי הקדוש כ ת ו הוא שהוא יתבדו המכה‬
‫כדכתיכ ממרום שלה אש שמורה זה על שבאה‬
‫המכה מאתו יתברר בעצמו לפי מדל כתו׳ לכו‬
‫הוא צייד לרפאות את המכה הזאת בעצמו לפי‬
‫גודל כחו‪ .‬והבן מת שהמשיל מכת השם יתברר‬
‫לרופא שקרע המכה‪ ,‬לומד לד כי מפת השם‬
‫יתבדו כל מכותיו איגם רק לרפאות את החולה‪,‬‬
‫ואף בי הכה השם יתברך את ישראל אין זה הכאה‬
‫נחשב רק שהשי״ת מכה אותם להסיר החטא על‬
‫ידי יםורין‪ .‬וכגגד שני דברים אלו אשר תיו בחורמ‬
‫מ ת קדשינו ותפאדתימ‪ ,‬האחד חווווץ בעצמו‬
‫והשני סלוק השכינה משם‪ ,‬וכנגד הראשון אמר‬
‫שהוא יתברר יבנה אותו בחוזק ויהיה לה חומה‬
‫טביכ׳ ומגד שנסתלק שמנה משם אמר ולכמד‬
‫אהיה בתוכה אמן ו ס יהי רצון במהרה ממיגו אמן‪:‬‬
‫שרק סב‬
‫גילי מאוד בת ציון הנה מלבד יבא לך צדיק‬
‫ונושע )זכרי׳ ט׳( תכתוב תזת נאמר על‬
‫הגאולה תעתירו*‪ .‬כמו שפרשו זכרונם לברכה‪.‬‬
‫ובמדרש )ילקו״ש זכרי׳ ט׳( צדיק ונושע שלן• ושלי‬
‫היא הגאולת דכתיב לפני אפרים ומנשה עוררה‬
‫גבורתיד ולכה לישועתן־ למ אמר ר׳ מאיר ויושע‬
‫ה׳ כיום ההוא כתיב כביכול כשישראל בצרה אף‬
‫הוא עמהם בצרה שנאמר ככל צרתם לו צר‬
‫וכתיב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה וכתיב‬
‫ושם דרו אראנו משע אלקים בישע ישראל אימ‬
‫אומר אלא בישע אלקים אמר רבי ברכיה הכהן‬
‫דאת מת שכתוב גילי מאוד כת צית הנה מלכו‬
‫יבא לו צדיק וגושע צתק ומושיע אין כתיב כאן‬
‫אלא ומשע וכן הוא אומר אמרו לבת ציון הגה‬
‫ישעו בא הנה מושיעו לא נאמר אלא ישעו אמד‬
‫ר׳ אבהו משה מקלם לישראל אשריו ישראל‬
‫מי כמור עם נושע בה׳ לה׳ אץ כתיב אלא כה׳‬
‫משל לאדם שיש לו סאה של מעשר שני‬
‫רבד‬
‫נצח‬
‫•רק םב‬
‫ישראל‬
‫מת הוא ששה גותן משת וסודה אותה כך ישראל כמוץ ‪ 09‬נושע בחי מגן עורק• ואשר חרב גאותיך‪.‬‬
‫במה נסדים בהקדוש ברוך הוא עם נושע בה׳ וכ&סוק הזח נזכרים שלשה דברים אשר יש‬
‫אמר הקדוש ברוך הוי בעולם הזה על ידי שתיתם לישראל מן השם יתברך‪ .‬האהד החוזק שיש‬
‫נושעים על ידי מ י אדם על ידי משה ואהרן לישראל מן השם יתברך‪ ,‬כי אף אם כל העוברי‬
‫בימי סיםרא על ידי דמרה וברק ועל ידי שהיו כוכבים ומזלות יבואו על ישראל לעקור אותם‬
‫בשר ודם הייתם תמרים ומשתעבדים אבל לעתיד אין יכולים להם מפגי שהקדוש ברוך הוא אורת‬
‫אני בעצמי גואל אתכם ועוד יותר אק אתם אחרונה לישראל ואיך א‪0‬שר שיהיו שקרים אותם‬
‫משתעבדים שנאמר ישראל נושע כה׳ תשועת אתר שתוא יתברך אורה אהרונה להם‪ ,‬ולכך אמר‬
‫עולמים עד כאן‪ .‬כבר בארנו לך במרקים הקודמים‪ ,‬מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך שהוא יתברך‬
‫כי השם יתברך הוא כמו צורת ישראל ד״אזזרונ* מגן עזרך שהוא יתברך מגן מינה של ישראל‬
‫ולמיכך שתף השם יתברך שמו בהם כי הוא‬
‫כעצמו כמו שתתבאר‪.‬‬
‫יתברך צורת ישראל במרס‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב ולכך אמרו במר״ק דפםתים )ה׳ ע״א(‬
‫)יהושע ז׳( והכריתו שמינו מן הארץ ומת תעשת‬
‫תניא דמ ר״י אומר מכות ג׳ ראשון‬
‫לשמך הגמל ומצד מזינה הזאת שהוא יתברך זמ לג׳ ראשון להכרית זרעו של עמלק ל מ ק‬
‫צורת ישראל האתרוג* נאמר צדיק וגושע כי הוא בית המקדש ולשמו של משית להכרית זרעו‬
‫יתברך גושע עם ישראל מאחר שהוא צורת של עשו שנאמר ויצא הראשון אדמוני ולבנק‬
‫אהרוגה לישראל וגאולת ישראל נחשב להקדוש מת תמקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון‬
‫ברוך הוא גאולה גם ‪ .p‬ור׳ אבהו אמר משה מקום מקדשינו ולשמו של משית דכתיכ ראשון‬
‫משבח את ישראל אשריך ישראל מי כמוך עם לציון הנה הנם עד כאן‪ .‬דברים אלו צריכק פירוש‪,‬‬
‫גושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו כי מגק לגו דברים אלו לומר מ מכות ג׳ ראשון‬
‫אויביך לך ואזה על במתימו תדרך‪ ,‬וזה הכתוב זכו לג׳ ראשון‪ ,‬מ ועי שהם משותמק בשם ראשון‬
‫הוא הכתוב האחרון שדבר משת לישראל‪ ,‬כי ראוי בשביל כך אק מחיוב לומר שבשכר ראשון זכו‬
‫שיהיה הכתוב הזה האהרק כי הוא המעלה לג׳ ראשון‪ .‬אבל ביאור עגק זה כי השאור ראוי‬
‫והמדריגה היותר עליוגה ואהרוגה לישראל‪ ,‬כי לבמל מום ראשון של ממת‪ ,‬מ השאור איגו ראוי‬
‫בו גזכר שהשם יתברך הוא צורה אהרוגה לישראל לאכילה והוא כלו מסולת כמו שהוא השאור‬
‫כדכתיכ מי כמוך עם נושע כהי‪ ,‬עם גושע לה׳ באמת‪ ,‬וראשון של מסה שהוא החזזלת תויות‬
‫אין כתיב אלא בה׳ רצה לומד מ יתברך עצמו העולם כי הוא הודש האביב ובזמן הזה ראוי לבטל‬
‫נושעים ממני כי הוא יתברך צורח אחרונה לישראל תטםולת מן תעולם ולבער אותו כמו השאור‬
‫ולכך הס נושעים בה׳‪ ,‬ולא כתיב מה׳ שהיה ותתמץ‪ ,‬ולכד מ מ ת ביום הראשון שהוא השבתת‬
‫משמע מידור והבדל‪ ,‬ודבר זה ממה לאדם שיש השאור שהוא מסולת ומבערים אותו מן העולם‪,‬‬
‫לו סאה של מעשר שני שמודה את מעשר שני זכו לתכרית זרעו של עמלק שהוא כלו ססולת‬
‫במש* כך שישראל נסמם בהקדוש ברוך הוא כדכתיב )עובוי׳( והיה מ ת יעקב אש ומת‬
‫עצמו והוא עצמו גאולתן של ישראל‪ ,‬כלומר עשו לקש והקש הוא טטולת והסרת הפסולת הזה‬
‫שהכסף של מעשר שגי הוא גאולת ומדיון המירו* הוא השלמת ראשונה‪ .‬ויום טין תשרי גקרא גם‬
‫וכל זד‪ ,‬כמו שאמרנו מסגי שהשם יתברך הוא כן ראשון לטי שהוא ראשון אל השלמה‪ ,‬כי בט״ו‬
‫צורה אחרונה לישראל‪ ,‬לכך ישראל נסמס מ מיטן חודש האבים והוא התחלה למי שבו מתחיל‬
‫בעצמו‪ .‬ולא תאמר מ מן השם יתברך מתחייב הויות העולם כד ט״ו בתשרי כבר הכל הוא‬
‫ובאה הגאולה של ישראל כי דבר זה אינו‪ ,‬רק כהשלמה כל הדברים שהם בעולם‪ ,‬לכך נקרא‬
‫כי הוא יתברך הוא עצם גאולתן של ישראל‪ .‬ולכך דאשק מצד שהוא עיקר גם כן והוא ראשון השלמת‬
‫אמר משח באחרון דבריו‪ ,‬אשריך ישראל מי הוי* ולכך בשמל זה חכו למת המקדש מ בנק‬
‫טרק ‪30‬‬
‫מ ת המקדש השלמת תשלם‪ .‬וממת ולקתתם‬
‫לכם כיום הראשון‪ ,‬דבדיזת עגין בפני עצמו מ‬
‫מצד השלמת הויה תשלם הזה מגיע לקנות‬
‫השלמה יותר עליוגה והוא תדביקות מ יתברן־‪,‬‬
‫ולכך כתיב אצל מצות לולב )ויקרא כ*ג(‬
‫ולקתתם וגוי ושמהתם לפגי ה׳ אלהיכם כי השלמת‬
‫העולם מביא עוד השלמה אחרת עליונה עד‬
‫שיהיה להם הדביקות מ יתברר ולכד גומלין‬
‫לולב ושמהים‪ ,‬וידוע כי השמהה היא בשמל‬
‫השלמה העליונה‪ ,‬כשם שהבכי והאבל בשביל‬
‫הפסד כד השמחה בשביל ההשלמה‪ ,‬וכאשר ישראל‬
‫מקבלים הדמקות מ יתברר והוא השלמה‬
‫האחרונה ולכד כתיב ושמחתם לפני ה׳ אלקיבם‪,‬‬
‫ולפיכד בזכות ולקתתם לכס ביום הראשת חכו‬
‫לשמו של משיה‪ ,‬מ המשיה הוא יהיה משלים‬
‫את השלם ויהיה בהשלמה עד שהוא יתברן־‬
‫צורה אחרונה לישראל‪ ,‬מה ההשלמה האחרוגה‬
‫והדביקות הגמור‪ .‬ובשביל כד כתיב ושמחתם לפני‬
‫ה׳ אלקיכם שכעת ימי* כי כל השלמה יש בה‬
‫שמהר״ ולכד אמרו בזכות ולקהתם לכם ביום‬
‫הראשון מכו לשמו של משיח מ המשיא הוא‬
‫השאמות האהרוגה שיקגו הדביקות בו יתברר‪:‬‬
‫ובבראשית דכא )פס״ג( אמרו שם ודי‬
‫ברכיה כשם ר׳ לוי מכות ולקתתם‬
‫לכם ראשון הרי נגלה לכם ראשון ופורע לכם ‪p‬‬
‫הראשון זה עשו הרשע שנאמר ויצא הראשון‬
‫אדמוני ומנה לכם ראיון זה מ ת המקדש דכתיב‬
‫מרום מראשון מקום מקדשינו ומביא לכם ראשון‬
‫מלך המשיח דכתיב דאשמ לציון הנה הנם‬
‫ולירושלים מבשר אתן עז־ כאן‪ .‬הנה ר׳ ברכיה‬
‫תלה הכל מ מ ת ולקהתם לכם ראשון‪ ,‬מה כי‬
‫הראשון אשר נאמר אצל מצוד‪ ,‬זאת הוא יותר‬
‫עליון מכל ראשון כמו שהתבאר לפני זה‪ ,‬ולכך‬
‫דעתו כי מכות ראשון אשר נאמר אצל מצות‬
‫לולב שהוא השלמה חאחדונה ודבר ראשון לגמרי‬
‫ובו חכו אל כל דבר שיש א מעלת הראשון‪,‬‬
‫ולפיכך בזכות ולקחתם לכם מוס הראשון שהוא‬
‫השלמה האהרונה בזכות זה חכו לכל השליטות‬
‫שהיא לפני ההשלמד‪ ,‬אחרונ* והומיף לומר כי‬
‫לא זה בלבד אשר הוא מגן עזרם שלא יוכלו‬
‫ישראל‬
‫רנה‬
‫השבדי כוננים ומזלות לה* אלא פי הוא יתביד‬
‫גאות לנגח של ישראל אוו העובדי מכנים ומזלות‬
‫לכלותם‪ .‬ולא זח כלבי רק יותר מזה יכחשו אוימן־‬
‫לך ואתת על כמתימו תידון‪ /‬דאת לומד מ השבדי‬
‫מכבים ומזלות מתנגדים לישראל וישראל חם‬
‫מתעלים עליהם חח שאמר ואתה על במתימו‬
‫תידון־‪ .‬וכל אלו שלשה דברים אשר זכר אשר‬
‫ישראל נושע מ יתברך הוא מגן עזרם ואשד‬
‫הוא חרב גאותם ואשד ישראל מתעלים על‬
‫העוברי מכבים ומזלו* בל אלו השלשה זה אתו־‬
‫זה מודה מ הם בפרס המעלה האחרונה שיש‬
‫לישראל‪ ,‬כאשד תכין אלו ג׳ דברים שאין עליהם‬
‫מעל* ודבר עזרתך מד מדת אברהם דכתיב‬
‫אנכי מגז לך ואמרו בתפלות מגן אברהם תגר‬
‫ואשר הרב גאותיך נגד זכות יצהק היה לו ומשם‬
‫יבא הפחד על אויבי ישראל כאשר ימאים‬
‫למלתמת עד שפורחים ‪ p‬תחר* ואתה על‬
‫במתימו תדרוך מכות יעקב דכתיב והדכבתיד‬
‫על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביר כל‬
‫זה ההתעלות שהיה ליעק* וכל אלו דברים הם‬
‫דברי הכמה מאד מאד‪ .‬ואלו שלשה מעלות הם‬
‫העליונות ובהם נכלל הכל מהו לשון אשריך‪,‬‬
‫מ לשון זה נאמר על כלל המעלות מ ל * ולכך‬
‫נאמד בלשון רמי אשריך ישראל ‪5‬‬
‫ובספרי )»ף ברכה( נתקבצו כל ישראל אל‬
‫משה אמרו לו משה דמנו עליו השלום‬
‫מת טוב עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעולם‬
‫הבא אמר להם איני יודע מת אומר לכם אשריכם‬
‫מת מתקן לכם משל לאדם שמטר את במ לפדגוג‬
‫והיה מחמדו ומראה לו ואמר א כל האילנות הללו‬
‫כל תגטנים הללי שלד כל ומתים שלד כשהגיע‬
‫להראות אמר אה איני יודע מת אומר לד אשריך‬
‫מת מתמ לך כך אמר משה לישראל אני יודע‬
‫מת אמר לכס אשריכם ישראל מה מתקן לכם‬
‫מת רב טובך אשר אפנת אראך עי כאן‪ .‬רעה‬
‫לומד מ בפוך דבריו היה אמר להם מ א אפשר‬
‫לפרש ולהגביל את מעלת ישראל והצלחתם‬
‫תאחרוג* מה שאמר במדרש מ הגאלת‬
‫הראשונות תיו על ידי מ י אדם ולא היתה הגאולה‬
‫כמה שהוא יתברר אורת אחרונה לישראל ולכן־‬
‫נצח‬
‫רכו‬
‫ישראל‬
‫פרק םג‬
‫ה י ה ה פ ס ק ל ג א ו ל ת אלו‪ ,‬א ב ל הגאולה ה א ח ר ו נ ה‬
‫ר א ש ו נ ה היתד‪ .‬מ צ ד‬
‫ישראל‬
‫תהיה כמה שהוא יתברך צורה אחרוגה לישראל‬
‫האבות‬
‫לכך לא ת ה י ה ה פ ס ק ל ד ב ר זה‪ .‬וזה ש א מ ר ישראל‬
‫שבשביל זה אמרגו כי‬
‫וזכות‬
‫ג ר ם ו ד ב ר זר‪ .‬מ ח י י ב י ם‬
‫האבות‬
‫ומדריגות‬
‫הכתובים‪,‬‬
‫מכרו‬
‫עד‬
‫בגאולה‬
‫גושע בה׳ ת ש ו ע ת עולמים‪ ,‬וכמו ש א מ ר מי כמוך‬
‫ראשוגה כסדר‪ ,‬וזה כ י הגאולה ה ר א ש ו נ ה בזכות‬
‫ע ם גושע בה׳ אמר גם כן כאן ישראל גושע בה׳‬
‫אבות וראשון לזה אברהם שאליו הבטיהו ת ח ל ה‬
‫ואף כי גאולה אחרוגה גם כן יהיה על ידי המשיח‪,‬‬
‫ע ל ג א ו ל ת בגיו‪ ,‬ו ל כ ך ר א ו י ש י ז כ י ר א ו ת ו ר א ש ו ן ‪,‬‬
‫גאולה‬
‫גאולה אחרונה אינה מ צ ד האבות ר ק מ צ ד‬
‫והפרש בין גאולה ראשוגה‬
‫הילוק‬
‫ובין‬
‫אבל‬
‫א ה ר ו ג ה ‪ ,‬כ י ג א ו ל ה ר א ש ו נ ה היתד‪ .‬מ ת ה י י ב ת מ צ ד‬
‫השם׳ י ת ב ר ך א ש ר מ מ נ ו הגאולה‪ ,‬ו י ע ק ב ק ר ו ב א ל‬
‫ישראל ו מ צ ד זכות אבות‪ ,‬וגאולת זאת ה פ ס ק כי כ ל‬
‫השם יתברך כי צורתו הקוק בכסא הכבוד וכמו‬
‫דבר שהוא מ צ ד האדם שיש לו תפסק‪ ,‬אבל גאולה‬
‫למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך‬
‫אחרוגה א ף כי תהיה ע ל ידי המלך המשיה תהיה‬
‫השם‬
‫מצד‬
‫המשיח‪,‬‬
‫ו ד ב ר ז ה גקרא כ י ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א הגואל‪ .‬ו כ ב ר‬
‫יתברך צורה אהרוגה לישראל ולכך היא גצתית‪,‬‬
‫ונישא‬
‫תשועת‬
‫התבאר‬
‫כי‬
‫מלך‬
‫מפני‬
‫יתברך‬
‫על‬
‫המשיה‬
‫הוא‬
‫מצד‬
‫גאולה אחרונה נצחית ב מ ה ש ה ג א ו ל ה מ צ ד ש ה ש ם‬
‫למעלה‬
‫אשר‬
‫פסוק‬
‫מעלתו‬
‫שהשם יתברך‬
‫מעמיד‬
‫שהתבאר‬
‫הסדר‬
‫שהוא אל האבות‪ ,‬ומה שכתוב כי‬
‫ירום‬
‫על‬
‫וגבה‬
‫המלאכים‪,‬‬
‫וכמו‬
‫שאמר‬
‫וזה‬
‫הכתוב ישראל נושע בה׳‬
‫עולמים‪:‬‬
‫מ ע מ י ד אותו‪ ,‬אבל גאולה‬
‫פרק םג‬
‫רני‬
‫שמים כי ע ש ה ה׳ הריעו תחתיות ארץ כי גאל‬
‫שמים וארץ לקלס לפני ישראל שנאמר רנו ש מ י ם‬
‫א ת י ע ק ב ו ב י ש ר א ל י ת פ א ר ‪) ,‬ישעי׳ מ״ד(‬
‫כי ע ש ה וגו׳ מנין ש ע ו ב ד י כוכבים ומזלות ע ת י ד י ן‬
‫שאין‬
‫לקלס‬
‫לבנ״י ש נ א מ ר הרניגו גוים עמו מגין א ף‬
‫ההרים‬
‫והגבעות שנאמר ההרים והגבעות יפצחו‬
‫ה׳‬
‫הכתוב‬
‫מעלה‬
‫העתידה‬
‫בא להגיד כ י גאולתיגו‬
‫יותר עליוגה‪ ,‬ע ד ש ע ל הגאולה ה ע ת י ד ה‬
‫ראוי שיריעו ש מ י ם ויריעו ת ת ת י ו ת ארץ‪ ,‬כי ה י א‬
‫לפניכם ר נ ה ומגין א ף המלכיות שגאמר וכל עצי‬
‫ש ל י מ ת כ ל העולם בכלל‪ ,‬ע ד שבשביל זה א מ ר‬
‫השדה ימחאו כ ף ומנין ש א ף אבות ואמהות שנאמר‬
‫ר ג ו ש מ י ם כ י ע ש ה ה ר י ע ו ת ת ת י ו ת א ר ץ וגוי‪ ,‬כ י‬
‫ירונו יושבי ס ל ע מ ר א ש ההרים יצוחו ע ד כאן‪.‬‬
‫ה ם כל המציאות‪ .‬וראוי להם הריגה מפגי הגאולה‬
‫בא לבאר כי הכל היה בהשלמה ע ל ידי ישראל‪,‬‬
‫השירה‬
‫וזד‪ ,‬כ מ ו ש א מ ר נ ו כ י כ א ש ד א מ ר ב ה ש ל מ ה ה ו א‬
‫מורה כאשר האהד הוא‬
‫כ ש ל י מ ו ת ואז‬
‫נותן קילוס ושירה אל דבר שהוא השלמתו‪ ,‬ומפני‬
‫כי‬
‫היא‬
‫כי בסוף יהיה העולם כשלימות בגאולה אהרונה‪,‬‬
‫ש ל י מ ת הגמצאים לכך ראוי להם ה ש י ר ה והריגה‪.‬‬
‫ולכך‬
‫הכל‬
‫וכבר בארגו לך כי ראוי הסוף דוקא אל השלמה‪,‬‬
‫בשלימת‪,‬‬
‫כמו שאמר כי גאל ה׳ יעקב‬
‫והריגה‬
‫הוא משורר בשמהה‪,‬‬
‫ומפגי‬
‫וגוי‪,‬‬
‫כי‬
‫הגאולה‬
‫כאשר‬
‫ישראל‬
‫יהיה‬
‫כשלימות‬
‫אז‬
‫כי שלימת ישראל ב מ ה שהוא יתברך‬
‫כי ש ל י מ ת כל דבר הוא בסופו ש ש ם הוא גשלם‬
‫נחשב צורה אחרוגה להם ובזה גהשב כי הוא יתב׳‬
‫כאשר בארגו ז ה פעמים הרבה‪ ,‬וגאולה האחרונה‬
‫צורה אהרוגה לעולם‪ ,‬ולכך א מ ר הכתוב רגו ש מ י ם‬
‫בסוף הזמן ראוי אל ה ש ל מ ה שאז יהיה‬
‫הריעו תחתיות ארץ כי שלימת ישראל הוא שלימת‬
‫שהיא‬
‫ש מ י ם וארץ‪ .‬ואחר כ ך א מ ר מגין ש ה ע ו ב ד י כוכבים‬
‫שלימת העולם‪:‬‬
‫ובספרי‬
‫)האזינו(‬
‫רגו‬
‫שמים‬
‫הריעו תחתיות ארץ‬
‫מגין‬
‫כי‬
‫עשה‬
‫שעתידין‬
‫ומזלות‬
‫עתידים לקלס לפגי ישראל‪ ,‬כי גם מ צ ד‬
‫הזה יהיה ש ל י מ ת ישראל שלימת העובדי כוכבים‬
‫נצח‬
‫•רק םב‬
‫בית המקדש השלמת העולם‪ .‬ובזכות ולקחתם‬
‫לכס ביום הראשון‪ ,‬דבר״ זה ענין בפני עצמו כי‬
‫מצד השלמת הויה העולם הזה מגיע לקנות‬
‫השלמה יותר עליונה והוא תדביקות בו יתברך‪.‬‬
‫ולכך כתיב אצל מצות לולב )ויקרא כ״ג(‬
‫ולקתתם וגו׳ ושמהתם לפגי הי אלהיכם כי השלמת‬
‫העולם מביא עוד השלמה אחרת עליונה עד‬
‫שיהיה להם הדביקות בו יתברך ולכך נוטלין‬
‫לולב ושמחים‪ ,‬וידוע כי השמחה היא בשביל‬
‫השלמה העליונה‪ .‬כשם שהבכי והאבל בשביל‬
‫הפסד כך השמתה כשביל ההשלמ* וכאשר ישראל‬
‫מקבלים הדביקות בו יתברך והוא השלמה‬
‫האחרונה ולכך כתיב ושמהתם לפני ה׳ אלקיכם‪,‬‬
‫ולפיכך בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון ימו‬
‫לשמו של משיה‪ ,‬כי המשיח הוא יהיה משלים‬
‫את העולם ויהיה כהשלמה עד שהוא יתברך‬
‫צורה אחרונה לישראל‪ ,‬וזה ההשלמה האחרונה‬
‫והדביקות הגמור‪ .‬ובשביל כך כתיב ושמחתם לפני‬
‫ה׳ אלקיכם שבעת ימים‪ ,‬כי כל השלמה יש בה‬
‫שמה* ולכך אמרו בזכות ולקהתם לכם ביום‬
‫הראשת תכו לשמו של משיה מ המשיח הוא‬
‫השלימות האחרונה שיקגו הדביקות בו יתברך‪:‬‬
‫ובבראשית רבא )פס״ג( אמרו שם ור׳‬
‫ברכיה כשם ר׳ לוי מכות ולקחתם‬
‫לבם ראשץ הרי גגלה לכם ראשץ ופורע לבם מן‬
‫הראשת זה עשו הרשע שגאמר ויצא הראשון‬
‫אדמוני ומנה לכם ראשה זה מת המקדש דכתיב‬
‫מרום מראשון מקום מקדשינו ומביא לכם ראשון‬
‫מלך המשיח דכתיב ראשמ לציון הנה הנם‬
‫ולירושלים מבשר אתן עז־ כאן‪ .‬הנה ר׳ ברכיה‬
‫תלה הכל בזכות ולקתתם לכם ראשון‪ ,‬תה כי‬
‫הראשון אשר נאמר אצל מצוד‪ .‬זאת הוא יותר‬
‫עליון מכל ראשון כמו שהתבאר לפני ז* ולכך‬
‫דעתו כי מכות ראשון אשר נאמר אצל מצות‬
‫לולב שהוא השלמה האחרונה ודבר ראשון לגמרי‬
‫ובו יזכו אל כל דבר שיש לו מעלת הראשון‪,‬‬
‫ולפיכך בזכות ולקחתם לכם ביום הראשץ שהוא‬
‫השלמה האחרונה מכות זה תכו לכל השלימות‬
‫שהיא לטני ההשלמה אהרונ* והוסיף לומר מ‬
‫לא זה בלבד אשר הוא מגן עזרם שלא יוכלו‬
‫ישראל‬
‫רכה‬
‫העוברי כוכבים ומזלות להם‪ ,‬אלא כי ‪ mn‬יתברך‬
‫גאות לנגה של ישראל את העוברי כוכבים ומזלות‬
‫לכלותם‪ .‬ולא זה בלבד רק יותר מזה יכחשו אויביך‬
‫לך ואתה על במתימו תדרוך״ ראה אמד כי העוברי‬
‫כוכבים ומזלות מתנגדים אשדאל וישראל הס‬
‫מתעלים עליהם וזה שאמר ואתה על במתימו‬
‫תדרוך‪ .‬וכל אלו שלשה דברים אשד זכר אשד‬
‫ישראל נושע בו יתברך הוא מגז עזרם ואשד‬
‫הוא חרב גאותס ואשר ישראל מתעלים על‬
‫העוברי כוכבים ומזלות״ כל אלו השלשה זה אחד‬
‫זה מורה בי הס בסרט המעלה האחרונה שיש‬
‫אשדאל״ כאשר תבין אלו ג׳ דברים שזח עליהם‬
‫מעל* ודבר עזרתך ע ד מדת אברהם דכתיב‬
‫אנכי מנן לך׳ ואמרו בתפלות מגן אברהם וזכר‬
‫ואשר חרב גאותיך גגד זכות יצחק היה לו ומשם‬
‫יבא הפחד על אויבי ישראל באשד יוצאים‬
‫למלחמה עד שפורחים מן החרב׳ ואתה על‬
‫במתימו תדרוך בזכות יעקב דכתיב והרכבתיך‬
‫על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כל‬
‫זה ההתעלות שהיה ליעקב״ וכל אלו דברים תם‬
‫דברי חכמה מאד מאד‪ .‬ואלו שלשה מעלות הם‬
‫העליוגות ובהם נכלל הכל וזהו לשון אשריך‪,‬‬
‫כי לשון זה נאמר על כלל המעלות כול* ולכך‬
‫נאמר בלשון רבוי אשריך ישראל‪:‬‬
‫ובספרי )סוף ברכה( נתקבצו כל ישראל אל‬
‫משה אמרו א משה רביגו עליו השלום‬
‫מה טוב עתיד הקדוש ברוד הוא אתן לני לעולם‬
‫הבא אמד להם איני יודע מה אומר לכם אשריכם‬
‫מה מתקן לכם משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג‬
‫והיה מחמדו ומראה לו ואמר לו כל האילנות הללו‬
‫כל הגפנים הללו שלך כל הזתים שלך כשהגיע‬
‫להראות אמר ליה איני יודע מה אומר לך אשריך‬
‫מה מתקן לך כך אמר משה לישראל אני יודע‬
‫מה אומר לכם אשריכם ישראל מה מתקן לכם‬
‫מה רב טובך אשר צפנת אראך עד כאן‪ .‬רצה‬
‫לומר כי כמוך דבריו היה אמד להם כי אי אפשר‬
‫לפרש ולהגביל את מעלת ישראל והצלחתם‬
‫האחרונ* וזה שאמר במדרש כי הגאלת‬
‫הראשונות היו על ידי בני אדם ולא היתד‪ .‬הגאולה‬
‫כמה שהוא יתברך צורה אתרונה לישראל ולכך‬
‫נצח‬
‫דכי‬
‫ישראל‬
‫פרק םג‬
‫ה י ה ה פ ס ק ל ג א ו ל ת אלו‪ ,‬א ב ל הגאולה ה א ה ר ו נ ה‬
‫ר א ש ו נ ה היתד‪ ,‬מ צ ד‬
‫תהיה כמה שהוא יתברך צורה אחרוגה לישראל‬
‫האבות‬
‫ל כ ך לא ת ה י ה ה פ ס ק ל ד ב ר זה‪ .‬וזה ש א מ ר י ש ר א ל‬
‫שבשביל‬
‫וזכות‬
‫ישראל‬
‫גרם ודבר ז ה מחייבים‬
‫זה אמרנו כי‬
‫האבות‬
‫ומדריגות‬
‫הכתובים‪,‬‬
‫נזכרו‬
‫עד‬
‫בגאולה‬
‫גושע בת׳ ת ש ו ע ת עולמים‪ ,‬וכמו ש א מ ר מי כמוך‬
‫ראשונה כסדר‪ ,‬וזה כי הגאולה ה ר א ש ו נ ה בזכות‬
‫ע ם גושע בה׳ אמר גם כן כאן ישראל גושע בה׳‬
‫אבות וראשון לזה אברהם שאליו הבטיהו ת ה ל ה‬
‫ואף כי גאולה אחרונה גם בן יהיה על ידי המשיח‪,‬‬
‫ע ל גאולת בניו‪ ,‬ולכך ראוי שיזכיר א ו ת ו ראשון‪,‬‬
‫גאולה‬
‫גאולה אחרונה א י נ ה מ צ ד האבות ר ק מ צ ד‬
‫ו ה פ ר ש בין גאולה ר א ש ו ג ה ובין‬
‫הילוק‬
‫אבל‬
‫א ח ר ו ג ה ‪ ,‬כ י ג א ו ל ה ר א ש ו ג ה היתד‪ ,‬מ ת ח י י ב ת מ צ ד‬
‫השם׳ י ת ב ר ך א ש ר מ מ ג ו ה ג א ו ל ה ‪ ,‬ו י ע ק ב ק ר ו ב א ל‬
‫ישראל ו מ צ ד זכות אבות‪ ,‬וגאולת זאת ה פ ס ק כי כל‬
‫השם יתברך כי צורתו חקוק בכסא הכבוד וכמו‬
‫דבר שהוא מ צ ד האדם שיש לו הפסק‪ ,‬אבל גאולה‬
‫אחרוגה א ף כי תהיה על ידי המלך המשיה תהיה‬
‫השם‬
‫מצד‬
‫המשיח‪,‬‬
‫ו ד ב ר ז ה גקרא כ י ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א הגואל‪ .‬וכבר‬
‫יתברך צורה אהרוגה לישראל ולכך היא גצחית‪,‬‬
‫וגישא‬
‫תשועת‬
‫תתבאר‬
‫כי‬
‫מלך‬
‫מפני‬
‫יתברך‬
‫על‬
‫המשית‬
‫הוא‬
‫מצד‬
‫הסדר‬
‫גאולה אחרונה גצהית ב מ ה שהגאולה מ צ ד ש ה ש ם‬
‫למעלה‬
‫אשר‬
‫פסוק‬
‫מעלתו‬
‫שהשם יתברך‬
‫מעמיד‬
‫שהתבאר‬
‫למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך‬
‫שהוא אל האבות‪ ,‬ו מ ה שכתוב כי‬
‫ירום‬
‫על‬
‫וגבה‬
‫המלאכים‪,‬‬
‫מ ע מ י ד אותו‪,‬‬
‫וכמו‬
‫שאמר‬
‫וזה‬
‫הכתוב ישראל גושע בה׳‬
‫עולמים‪:‬‬
‫אבל גאולה‬
‫פרק םג‬
‫רנד‬
‫שמים כי עשה ה׳ הריעו תחתיות ארץ כי גאל‬
‫שמים וארץ לקלס לפני ישראל שנאמר רנו שמים‬
‫א ת י ע ק ב ו ב י ש ר א ל י ת פ א ר ‪) ,‬ישעי׳ מ״ו(‬
‫כ י ע ש ה וגו׳ מ נ י ן ש ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ו מ ז ל ו ת ע ת י ד י ן‬
‫שאין‬
‫ל ק ל ס לבנ׳׳י ש נ א מ ר ה ר נ י נ ו ג ו י ם ע מ ו מ נ י ן א ף‬
‫י ו ת ר עליוגה‪ ,‬ע ד ש ע ל הגאולה ה ע ת י ד ה‬
‫והגבעות שנאמר ההרים והגבעות יפצחו‬
‫ה׳‬
‫הכתוב‬
‫מעלה‬
‫העתידה‬
‫ב א להגיד כי גאולתיגו‬
‫ההרים‬
‫ראוי שיריעו שמים ויריעו תהתיות ארץ‪ ,‬כי היא‬
‫לפגיכם רגה ומגין א ף המלכיות שגאמר וכל עצי‬
‫כל העולם בכלל‪ ,‬ע ד שבשביל זה א מ ר‬
‫ה ש ד ה ימחאו כ ף ומגין ש א ף אבות ואמהות שגאמר‬
‫ר ג ו ש מ י ם כ י ע ש ה ה ר י ע ו ת ה ת י ו ת א ר ץ וגוי‪ ,‬כ י‬
‫ירונו יושבי ס ל ע מ ר א ש ההרים יצוחו ע ד כאן‪.‬‬
‫שלימת‬
‫ה ם כל המציאות‪ .‬וראוי להם הריגה מפגי הגאולה‬
‫בא לבאר כי הכל היה בהשלמה על ידי ישראל‪,‬‬
‫השירה‬
‫וזה כמו שאמרנו כ י כ א ש ר א מ ר ב ה ש ל מ ה ה ו א‬
‫מורה כאשר‬
‫ה א ה ד ה ו א כ ש ל י מ ו ת ואז‬
‫נותן קילוס ושירה אל ד ב ר ש ה ו א השלמתו‪ ,‬ומפני‬
‫הוא משורר בשמחה‪,‬‬
‫היא‬
‫כי בסוף יהיה העולם כשלימות בגאולה אחרונה‪,‬‬
‫ש ל י מ ת הגמצאים ל כ ך ראוי להם ה ש י ר ה והריגה‪.‬‬
‫הכל‬
‫כמו שאמר כי גאל ה׳ יעקב‬
‫והריגה‬
‫ומפגי‬
‫וגוי‪,‬‬
‫כי‬
‫כי‬
‫הגאולה‬
‫ולכך‬
‫כאשר‬
‫ישראל‬
‫יהיה‬
‫כשלימות‬
‫אז‬
‫וכבר בארגו לך כי ראוי הסוף דוקא א ל השלמה‪,‬‬
‫בשלימת‪,‬‬
‫כי ש ל י מ ת כל דבר הוא בסופו ש ש ם הוא גשלם‬
‫נחשב צורה אחרונה להם ובזה נהשב כי הוא יתב׳‬
‫כ א ש ר בארגו ז ה פעמים הרבה‪ ,‬וגאולה האחרוגה‬
‫צורה אחרונה לעולם‪ ,‬ולכך א מ ר ה כ ת ו ב רנו ש מ י ם‬
‫בסוף הזמן ראוי אל ה ש ל מ ה שאז יהיה‬
‫הריעו תחתיות ארץ כי שלימת ישראל הוא שלימת‬
‫שהיא‬
‫ש מ י ם וארץ‪ .‬ו א ח ר כ ך א מ ר מ נ י ן ש ה ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם‬
‫שלימת העולם‪:‬‬
‫ובספרי‬
‫)האזינו(‬
‫רגו‬
‫שמים‬
‫הריעו תתתיות ארץ‬
‫כי ש ל י מ ת ישראל ב מ ה שהוא י ת ב ר ך‬
‫מנין‬
‫כי‬
‫עשה‬
‫שעתידין‬
‫ומזלות‬
‫עתידים לקלס לפגי ישראל‪ ,‬כי גם מ צ ד‬
‫הזה יהיה ש ל י מ ת ישראל שלימת העוברי כוכבים‬
‫נצח‬
‫ישראל‬
‫פרק סג‬
‫ומזלות לבך אמר מנין אף העוברי כוכבים‬
‫ומזלו* ואתר כך אמר מנין שאף תמלכיות על זה‬
‫אמר הכתוב וכל עצי השדה ימחאו כף‪ .‬מדבתיב‬
‫כף נאמר זה על בני אדם גם להם שלימת ישראל‬
‫שלימת שלהם מטעם שהתבאר‪ ,‬ולכד זע״ הם‬
‫יקלפו לפניהם שבל אהד מקלפ לפני מי שהוא‬
‫שלימתו לכד יהיו מקלטין לפני ישראל מפני כי‬
‫השם יתברר הוא שלימת העולם והמלכיות הם‬
‫גם כן בכלל העולם‪ .‬ואחר כד אמר עוד כי אף‬
‫תאבות והאמהות יהיו מקלסים לישראל‪ .‬בי‬
‫רכז‬
‫מעלת ושלימת האבות הם ישראל מטעם אשד‬
‫התבאר‪ ,‬וכל תדברימ על מעלת ושלימת הגאולה‬
‫האחרונה‪:‬‬
‫יהי רצון שנזכה לישועתו‪:‬‬
‫תחזה בשוב שכינתו‪:‬‬
‫ואף נשורר על תמרו ועל אמונתו‪:‬‬
‫ממלא פעו תהלתו‪:‬‬
‫על רוב טובתו‪:‬‬
‫אמן ‪ p‬יהי רצון במהרה בימינו‪:‬‬
‫נגמר בעזר האל‪ .‬ספר נצח ישראל‪:‬‬
‫תוכן‬
‫הקדמה ‪:‬‬
‫ה ק ש ר בין ס פ ר ״גבורות ה׳״ ו ס פ ר ״ נ צ ח ישראלי׳ זה וביאור ש ם נצח‪.‬‬
‫איך מ ו ר ה עצם הגלות על הגאולה העתידה‪.‬‬
‫מדוע יש ליצר ה ר ע שליטה מיוחדת על ישראל‪.‬‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫א‬
‫ב‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫‪:‬‬
‫ג‬
‫‪:‬‬
‫ד‬
‫ה־ז ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ח‬
‫סבות בח יצר ה ר ע ש ל עבודה זרה‪.‬‬
‫ה ק ש ר ב י ן ס ב ו ת ו מ ש ך ז מ ן ח ר ב ן ב י ת ר א ש ו ן ושגי‪.‬‬
‫ב י א ו ר א ג ד ו ת ה ש ״ ס ב ע ג י ן ה ת ה ו ו ת ה ח ר ב ן )גטין נה‪—:‬נח‪.(.‬‬
‫ענין זמנים מ ו כ נ י ם לפורעגות ו ל ש מ ו ע ו ת לא ט ו ב ו ת ח״ו‪.‬‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫‪:‬‬
‫ט‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫יא ‪:‬‬
‫טעמים לחרבן המרומזים במגלת איכה‪.‬‬
‫ה ו כ ח ו ת ש ה ש י ״ ת א ת נ ו ב ג ל ו ת ו ש ה ו א ע מ ד ל א ב ו ת י ג ו ולגו‪.‬‬
‫יחסם המיוחד ש ל ישראל להקב״ה והכרחיות בחירתו ית׳ בהם שאי א פ ש ר ל ה ביטול‪.‬‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫יב ‪:‬‬
‫יג ‪:‬‬
‫האפשרות של דבקות גמורה בהקב״ה לבן אדם‪.‬‬
‫אין לישראל ב ע צ מ ם ש ו ם קיום זולתו י ת ב ר ך‬
‫שמושפעת ר ק ממנו‪.‬‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫יד ‪:‬‬
‫טו ‪:‬‬
‫ישראל קרובים לקבל עונש מ פ נ י שאין ראוי להם ח ט א אבל בזה ט ה ר ת ם וקיומם‪.‬‬
‫ישראל נרדפים בעולם הזה מפני התנגדותו להם לרגלי מ ד ר ג ת ם ת נ ב ד ל ת‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫טז ‪:‬‬
‫‪: P‬‬
‫יח ‪:‬‬
‫יט ‪:‬‬
‫ה מ ק ר ב ת ם לעולם הבא‪.‬‬
‫ענין ״והוא צולע על״ירכו״‪.‬‬
‫ה ו ר א ת ענין א ר ב ע מלכיות ותוקפן‪.‬‬
‫אורך שלטונה ש ל מלכות רביעית הוא ס ב ת גלותנו הממושכת‪.‬‬
‫אין שלמותן של ישראל יוצאת לפועל בעוה״ז אלא בעוה״ב המיוחד להם‪.‬‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫כ‬
‫כא‬
‫כב‬
‫בג‬
‫כד‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫הפרקים‬
‫וכל‬
‫מציאותם‬
‫בטלה‬
‫אליו‬
‫עד‬
‫אין ש ל מ ו ת ג ש מ י ת לישראל אלא נצחיות המרומזת בסיום ש מ ם ע״י ת י ב ת ״א־ל״‪.‬‬
‫ביאור גוםף בעגין א ר ב ע מלכיות‪.‬‬
‫ה ש פ ע ת עוה״ז ועוה״ב א ח ד ע ל חברו‪.‬‬
‫ר ק מבוז א ב י ל ו ת ג ל ו י ה ב ת ו ר ה ר ג ש ת ה ח ר ב ן ת ח ז ו ר ה ע ט ר ה ל י ו ש נ ה ‪.‬‬
‫הגלות ש ה י א שגוי סדר העולם רק מ ת ק י י מ ת ע״י חיזוק מיוחד כגון שבועה‪.‬‬
‫בשלמותם השומרתם אשר גיכרת ע״י התאחדם‬
‫פרק‬
‫כה ‪:‬‬
‫פרק‬
‫בו ‪:‬‬
‫פרק‬
‫כז ‪:‬‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫כח ‪:‬‬
‫כט ‪:‬‬
‫קיום ישראל בגלותם תלוי רק‬
‫י ח ד ותפרדם מ ן העו״ג‪.‬‬
‫ה ע ד ר ש ל מ ו ת ההוי׳ גורם לידת הוי׳ יותר עליונה א ש ר א ח ר ת אי א פ ש ר ל ה ל צ א ת‬
‫לפועל וכך ע צ ם ה ח ר ב ן מ ע י ד ע ל הגאולה‪.‬‬
‫מ ה ב י ן ע ת ל ז מ ן ‪ .‬א י ך ו ל ש ם מ ה מ ת ח ל ק זמן‪ .‬ב י א ו ר ע נ י ן ״ ש י ת א ל פ י ש נ י ה ו ה‬
‫עלמא וחד חרוב״‪.‬‬
‫תפקידו ומדרגתו של משיח צדקנו‪.‬‬
‫ביאור ענין ״אין הגליות מתכנסות רק בשביל האמונה״‪.‬‬
‫פרק‬
‫פרק‬
‫ל ‪:‬‬
‫לא ‪:‬‬
‫ע צ ם התהוותם ש ל ישראל רק מ צ ד ד \ ק ח ם לו לעם ע״י השי״ת ולא מ צ ד הטבע‪.‬‬
‫ענין חשבון הקצים וסבות עכובם‪.‬‬
‫תוכן‬
‫פרק לב‬
‫פרקלג‬
‫פרק לד‬
‫המרקים‬
‫מדוע נראית שמלות ישראל ביותר *וון למאת הגואל‪ ,‬לגמו מונאו * ל מלן־‬
‫המשיח דווקא ממואב דדן רו*‬
‫במה היה דוד מעין דוגמא של מלן• המשי*‬
‫חטא ומידור מוכרחים לעולם הזה המשולל אחדות ואו מעם לחתעלמותם של‬
‫עשרת השכםי*‬
‫קלקול הדור שבז דוד בא‪.‬‬
‫ביאור עגת תבלי משיח‪.‬‬
‫משיח בן יוסף ומשית ‪ p‬דוד‪.‬‬
‫מלחמת גוג ומגוג‪.‬‬
‫הדוש ההוי׳ בימות חמשי*‬
‫קדושתו של מלך המשי*‬
‫שמותיו של משית‪.‬‬
‫מלך המשיח יהיה מאחד ומשלים תבל‪.‬‬
‫שלמות העולם בימות המשי*‬
‫אי־אמשדות גלד הקץ‪.‬‬
‫זמני ותנאי ביאת המשי*‬
‫מה בין עוה״ז לימות המשיח‪.‬‬
‫התבור תגמור של ישראל בתקב״ת לעת״ל‪.‬‬
‫תובהות שלא יהיה בימול והשתנות לגאולה העתיד*‬
‫כיאור ענק •חטאו בכמליים לקו כבמליים ומתנחמים בכפליים״‪.‬‬
‫בימות המשיח הבריאה תחזור לשלמות גורתה כבשעת הומר*‬
‫קדושתה העליונה של ירושלים‪.‬‬
‫מעלת והשמעת בית המקדש‪.‬‬
‫העדר אחדות האומה כמונע הגאול*‬
‫ההבדל בין הגאולה הראשונה והאחרונה•‬
‫זמנים המתנגדים לישראל וביטול כח*‬
‫הוראת ממודם של ישראל בין האומות ואומן םילוקמ הגמור ‪ p‬החטא לעת״ל‪.‬‬
‫ענק גבואותיו של בלעם וביאור ברכתו הראשונ*‬
‫ביאור ברכתו השני*‬
‫ביאור ברכתו השלישי*‬
‫ביאור ברכתו הרביעי*‬
‫ביאור ענק ״מחצתי ואני ארפא״‪.‬‬
‫הגאולה האחרונה תהיה נצחית במה שהיא מצד השי״ת לגמרי‪.‬‬
‫כל הבריאה תדון ותשודר לקראת השגת שלמותה ע״י הגאולה בב״*‬
‫מפתחות לפסוקי תנ״ך ולמאמרי חז״ל‬
‫תורה ‪ .‬נביאים ‪ .‬וכתובים‬
‫עמוד‬
‫עמוד‬
‫‪//‬‬
‫בראשית‬
‫עמןד‬
‫פרק‬
‫א׳‪:‬‬
‫‪H‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪H‬‬
‫גי‪:‬‬
‫די‪:‬‬
‫וי‪:‬‬
‫‪u‬‬
‫ז׳‪:‬‬
‫ט׳‪:‬‬
‫י״ב‪:‬‬
‫י״נ‪:‬‬
‫כ״ב‪:‬‬
‫כ״ה‪:‬‬
‫‪If‬‬
‫כ״ו‪:‬‬
‫כ״ז‪:‬‬
‫כ״ז‪:‬‬
‫ל י ‪:‬‬
‫ל״ב‪:‬‬
‫ל״ד‪:‬‬
‫ל״ז‪:‬‬
‫מ״ט‪:‬‬
‫כי‪:‬‬
‫בראשית ב ר א אלהים‪.‬‬
‫סא‬
‫ס״ו‪:‬‬
‫ויהי אור‪.‬‬
‫נ ע ש ה א ד ם בצלמנו‪.‬‬
‫ויברא אלהים א ת האדם‪.‬‬
‫וירדו ב ד ג ת הים‪.‬‬
‫ויעש אלהים לאדם‪.‬‬
‫ותמלא הארץ המס‪.‬‬
‫ונח מ צ א חן‪.‬‬
‫א ל ה ת ו ל ד ו ת גח‪.‬‬
‫וימה כ ל היקום‪.‬‬
‫כי בצלם אלהים עשת‪.‬‬
‫ויאמר ה ׳ א ל א כ ר ם לך‪.‬‬
‫שגים ע ש ר גשיאים יוליד‪.‬‬
‫ש ב ו ל כ ם פד‪-‬‬
‫ולאום מלאום יאמץ‪.‬‬
‫ה נ ה אגבי הולך‪.‬‬
‫ויזרע יצהק‪.‬‬
‫והידים ידי עשיו‪.‬‬
‫ה נ ה משמני הארץ‪.‬‬
‫וישם ד ד ך ש ל ש ת ימים‪.‬‬
‫ויגע בכף ירך יעקב‪.‬‬
‫ש ר י ת ע ם אלהים‪.‬‬
‫ויקנאו ב ו אחיו‪.‬‬
‫לא יסור שבט‪.‬‬
‫צו‬
‫ל״ג‪:‬‬
‫גי‪:‬‬
‫די‪:‬‬
‫וי‪:‬‬
‫ט׳‪:‬‬
‫לה‬
‫קכז‬
‫עג‬
‫ויקרא‬
‫עד‬
‫פד‬
‫ב׳‪:‬‬
‫צ‬
‫י׳׳ב‪:‬‬
‫מ‬
‫י״ג‪:‬‬
‫סח‬
‫ט״ז‪:‬‬
‫סח‬
‫י״ט‪:‬‬
‫לד‬
‫כ׳‪:‬‬
‫כ״ג‪:‬‬
‫קיא‬
‫סח‬
‫כ״ד‪:.‬‬
‫לג‬
‫כ״ו‪:‬‬
‫נ‬
‫‪U‬‬
‫צ‬
‫‪H‬‬
‫‪DD‬‬
‫כ״ז‪:‬‬
‫וקמץ משם‪.‬‬
‫ולא יזבחו עוד‪.‬‬
‫בדד ישב מחוץ למחנה‪.‬‬
‫וכן י ע ש ה לאוהל‪.‬‬
‫ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬
‫ו ה כ ר ת י א ו ת ו ו־‪5‬ת כ ל ה ז ו נ י ם ‪.‬‬
‫לא תכלה פ א ת שדך‪.‬‬
‫וחי א ה י ך עמך‪.‬‬
‫ויספתי ליםדה אתכם‪.‬‬
‫ואכלה אתכם ארץ‪.‬‬
‫וזכרתי א ת בריתי‪.‬‬
‫העשירי יהיה קדש‪.‬‬
‫כד‬
‫לב‬
‫מו‬
‫‪D‬‬
‫קבו‬
‫מ‬
‫קי‬
‫עט‬
‫סב‬
‫נד‬
‫עח‬
‫נד‬
‫כח‬
‫במדבר‬
‫מד‬
‫צז‬
‫ו׳‪:‬‬
‫ויסעו מ ה ר ה ׳ דרך‪.‬‬
‫אל נא תהי כמת‪.‬‬
‫וראיתם א ת הארץ‪.‬‬
‫ל‬
‫י״ב‪:‬‬
‫צב‬
‫י״ג‪:‬‬
‫סג‬
‫‪H‬‬
‫ונהי בעינינו כחגבים‪.‬‬
‫ט״ו‪ :‬ולא תתורו אחדי‪.‬‬
‫״‬
‫ת ו ר ה א ח ת ת ה י ה לכם‪.‬‬
‫כ״ג‪ :‬ויקר אלהים‪.‬‬
‫‪a‬‬
‫ה ן ע ם ל ב ד ד ישכון‪.‬‬
‫מ י מ נ ה עפר יעקב‪.‬‬
‫כ״ד‪ :‬כאהלים נטע‪.‬‬
‫ראשית גוים עמלק‪.‬‬
‫כ״ה‪ :‬ויעלהו ב מ ו ת בעל‪.‬‬
‫קכז‬
‫קנז‪ ,‬קנח‬
‫שמות‬
‫ד ר ך ש ל ש ת ימים נלך‪.‬‬
‫ש ל ח א ת בני‪.‬‬
‫בני בבודי‪.‬‬
‫וארא א ל אברהם‪.‬‬
‫ה נ ה י ד ה ׳ הויה‪.‬‬
‫בסוסים ובחמורים‪.‬‬
‫אנכי ה׳ אלהיך‪.‬‬
‫ימינך ה׳ נאדרי‪.‬‬
‫כי ע ם ק ש ה עורף אתה‪.‬‬
‫קיט‬
‫קמא‬
‫קל‬
‫יב‬
‫עי‬
‫‪D‬‬
‫מד‬
‫לי‪:‬‬
‫בנעוריה ב י ת אביר­‬
‫קל‬
‫קס‬
‫כג‬
‫כד‬
‫לג‬
‫סא‬
‫רג‬
‫עט‪ ,‬ם‬
‫פה‪ ,‬פו‬
‫כד‪,‬‬
‫‪D‬‬
‫ריב‬
‫מג‬
‫לפסוקי‬
‫מפתחות‬
‫רלא‬
‫‪van‬‬
‫פסח‬
‫שמואל‬
‫דברים‬
‫גי‪:‬‬
‫די‪:‬‬
‫״‬
‫וי‪:‬‬
‫ד‪:‬‬
‫הי‪:‬‬
‫י‬
‫טי‪:‬‬
‫טי‪:‬‬
‫י״א‪:‬‬
‫י״נ‪:‬‬
‫י״ד‪:‬‬
‫בי‪:‬‬
‫ג״ג‪:‬‬
‫כ״ו‪:‬‬
‫ב״ה‪:‬‬
‫*‬
‫״‬
‫נ״ט‪:‬‬
‫כ״ט‪:‬‬
‫ל״ב‪:‬‬
‫ל״ב‪:‬‬
‫ל״ג‪:‬‬
‫״‬
‫״‬
‫ההר הטוב והלבנון‪.‬‬
‫אש אוכלה‬
‫ואתם הדבקי*‬
‫דצונו די‪.‬‬
‫לא מרובב*‬
‫לא על הלתם לבדו‪.‬‬
‫ואכלת ושבע*‬
‫כי עם קשה עורף‪.‬‬
‫לא בצדקתך אתה ב*‬
‫ארץ אשר ה׳ דורש‪.‬‬
‫כל היקו*‬
‫על הארץ תשמכנו‪.‬‬
‫בנים אתם להי‪.‬‬
‫כי האדם עץ השד*‬
‫לא יבואו בקהל‪.‬‬
‫דרד מצרימ*‬
‫דהי שם לגוי‪.‬‬
‫ראשית פדי האדמה‪'.‬‬
‫כדרר אחד יצאו‪.‬‬
‫ונתנר ה׳ עלית•‬
‫ודאו בל עמי הארץ‪.‬‬
‫ולא אתכם לבדכם‪.‬‬
‫משליכם אל ארץ‪.‬‬
‫הלה׳ תגמלו‪.‬‬
‫יעקב חבל גתלתו‪.‬‬
‫ודם עגב תשתת חמר‪.‬‬
‫הלא הוא אביר•‬
‫וקרני ראם קרניו‪.‬‬
‫וממגד תבואות שמש‪.‬‬
‫ויהי בישדון מלר‪.‬‬
‫ל‬
‫וכב‬
‫‪M‬‬
‫עד‬
‫ע‬
‫א‪.‬י״ו‪ :‬גם את הארי‪.‬‬
‫נ‪ ,‬ר‪ :‬ומי מ מ ך ישראל‪.‬‬
‫ב׳י״ג‪ :‬מדוע ככה אתה דל‪.‬‬
‫ב״י״וו‪ :‬דשם כאדום נציבי*‬
‫‪rc‬‬
‫קיט‪,‬‬
‫מ‬
‫‪op‬‬
‫מג‬
‫עו־‬
‫מז‬
‫קמט‬
‫םא‬
‫קנו‬
‫יוו‬
‫םה׳ ל ד‬
‫א׳י״א‪ :‬דצא ירבעם מירושלי*‬
‫ג‪ .‬כ״ו‪ :‬ואת אילי הארץ‪.‬‬
‫םט‬
‫קני‬
‫ינ‬
‫‪n‬‬
‫אי‪:‬‬
‫י״א‪:‬‬
‫כיו‪:‬‬
‫ל״ג‪:‬‬
‫ג״ז‪:‬‬
‫»‬
‫ג״ס‪:‬‬
‫ם״ו‪:‬‬
‫‪m‬‬
‫מג‬
‫קיג‬
‫ק»י‬
‫קנב‬
‫ל‪1‬‬
‫ידע שור קונהו‪.‬‬
‫אדום ומואב משלו*‬
‫ובאו האובדים‪.‬‬
‫הולד צדקות מבר משרי*‬
‫את דכא ושפל רו*‬
‫מרום וקדה! אשכון‪.‬‬
‫וירא כי אין איש‪.‬‬
‫היוחל ארץ ביום אהד‪.‬‬
‫שישו אתה משוש‪.‬‬
‫יא‬
‫וכ‬
‫קמ‬
‫םו‬
‫םו‬
‫עד•‬
‫קכ«‬
‫קי‬
‫קמי‬
‫ירמיה‬
‫גי‪ :‬ודמוע תדמע עיני‪.‬‬
‫«‬
‫אשר למות למו*‬
‫»׳‪ :‬ככל הגוים אעשה כל*‬
‫ל״א‪ :‬כה אמר ה׳ נותן שמש‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫‪0‬‬
‫קי‬
‫‪30‬‬
‫יהזקאל‬
‫מג‬
‫‪TB‬‬
‫קיי‬
‫ישעיה‬
‫‪ M‬לזי ק ב ו‬
‫קסז‬
‫מא‬
‫מלכיפ‬
‫עה‬
‫‪up‬‬
‫סג‬
‫‪no‬‬
‫‪noo‬‬
‫»׳‪ :‬ופני השוד מהשמאל‪.‬‬
‫על הכסא דמות כמראה אד*‬
‫גיד‪ :‬מארד הבוש עליד‪.‬‬
‫‪#‬‬
‫קיב‬
‫קיא‬
‫הושע‬
‫יהושע‬
‫זי‪:‬‬
‫״‬
‫והכריתו את שמגו‪.‬‬
‫ומה תעשה לשמד‪.‬‬
‫סג‬
‫וכד‬
‫א׳‪:‬‬
‫״‬
‫י‬
‫עמוס‬
‫ז!׳‪:‬‬
‫שופטים‬
‫ולא הוריש מגש*‬
‫יהודה יעל*‬
‫בטרם הבא החרס*‬
‫אי‪:‬‬
‫ני‪:‬‬
‫וי‪:‬‬
‫קנג‬
‫נפלה בתולת ישראל‪.‬‬
‫סוכת דתי הנופל*‬
‫»‬
‫ק«‬
‫עובדיה‬
‫קסד‬
‫צג‬
‫קח לן* אשת זנוני*‬
‫במקום אשר יאמר‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫פו‬
‫אי‪:‬‬
‫אם תגביה כנשר‪.‬‬
‫»‬
‫דלג‬
‫מפתחות‬
‫לש״ס‬
‫ממוז‬
‫עמוז‬
‫חגי‬
‫בי‪:‬‬
‫‪ft‬‬
‫ט״ז‪:‬‬
‫לי הכסף‪.‬‬
‫סח‬
‫גדול יהיה כבוד הבית‪.‬‬
‫קלג‬
‫די‪:‬‬
‫י״ח‪:‬‬
‫הי‪:‬‬
‫ל״א‪:‬‬
‫ל מ ה רגשו גוים‪.‬‬
‫נ ת ת ש מ ה ה בלבי‪.‬‬
‫ימשני ממים רבים‪.‬‬
‫וכבוד והדר תעטרהו‪.‬‬
‫קכוז‬
‫ג׳‪:‬‬
‫צ‬
‫ד׳‪:‬‬
‫קז‬
‫כ״ד‪:‬‬
‫מ י י ע ל ה ב ה ר הי‪.‬‬
‫י כ ד ת ה ׳ ש פ ת י חלקות‪.‬‬
‫קמ‬
‫מ״א‪:‬‬
‫ה ׳ יסעדגו ע ל ע ר ש דוי‪.‬‬
‫מציון מ כ ל ל יופי‪.‬‬
‫פ״ב‪:‬‬
‫אמרתי אלהים אתם‪.‬‬
‫צ״ה‪:‬‬
‫א ש ר ל ו הים‪.‬‬
‫ו י ב ש ת ידיו יצרו‪.‬‬
‫‪a‬‬
‫כי א ת כל מעשה‪.‬‬
‫וחוט המשולש לא במהרה‪.‬‬
‫ג׳‪:‬‬
‫טובים השגים‪.‬‬
‫לכל זמן ועת‪.‬‬
‫נו‬
‫א׳‪:‬‬
‫והארץ לעולם עומדת‪.‬‬
‫סז‬
‫יג‬
‫ג׳‪:‬‬
‫ישגו עם אחד מפוזר‪.‬‬
‫סח‬
‫ח׳‪:‬‬
‫ומרדכי יצא מלפני המלך‪.‬‬
‫ליהודים היתה אורה‪.‬‬
‫סח‬
‫כו‬
‫כד‬
‫לא‬
‫קסג‬
‫כז‬
‫‪B‬‬
‫נב‪ ,‬קלז‬
‫פד‪.‬‬
‫קכב‬
‫כט‬
‫צט‬
‫שיר השירים‬
‫קז‬
‫קי״וז‪ :‬י מ י ן ה ׳ רוממה*‬
‫קל״ו‪ :‬גותן לחם לכל בשר‪.‬‬
‫עט‬
‫קמ״ד‪ :‬והצילגו מ מ י ם רבים‪.‬‬
‫קכח‬
‫סד״ צו‬
‫קמ״ה‪ :‬פ ו ת ת א ת ידיך‪.‬‬
‫קי״ט‪ :‬ח ש ב ת י דרכי ואשיבה‪.‬‬
‫פא‬
‫ג׳‪:‬‬
‫רפידתו זהב‪.‬‬
‫לג‬
‫איכה‬
‫א׳‪:‬‬
‫כי רחק מ מ נ י מנחם‪.‬‬
‫קלב‬
‫פב‬
‫דניאל‬
‫משלי‬
‫ד׳‪:‬‬
‫כי לקח טוב‪.‬‬
‫הי‪:‬‬
‫ש ת ה מ י ם מבורך‪.‬‬
‫ל ך א ל גמלת עצל‪.‬‬
‫כד‬
‫י״ד‪:‬‬
‫צ ד ק ה ת ר ו מ ם גוי‪.‬‬
‫סד‬
‫וי‪:‬‬
‫קז‬
‫אסתר‬
‫נ‬
‫קט״ו‪ :‬פ ה להם ולא ידברו‪.‬‬
‫ק״ב‪ :‬ת כ ת ב זאת לדור אחרון‪.‬‬
‫לד‪ ,‬ק מ ח‬
‫קהלת‬
‫קסז‬
‫כ״ב‪:‬‬
‫ני‪:‬‬
‫ל פ ג י ש ב ר גאון‪.‬‬
‫מלך אין לארבה‪.‬‬
‫ותורת ה ס ד על לשוגה‪.‬‬
‫קסג‬
‫ויגידו צדקתו לעד נולד‪.‬‬
‫י״ב‪:‬‬
‫ט״ו‪:‬‬
‫ל׳‪:‬‬
‫תהלים‬
‫ב׳‪:‬‬
‫כ״ד‪:‬‬
‫בחסד ואמת‪.‬‬
‫כי ש ב ע יפול צדיק‪.‬‬
‫קסב‬
‫קסא‬
‫ז׳‪:‬‬
‫רא‬
‫‪ft‬‬
‫״‬
‫מ פ ת ח ו ת‬
‫הזי ה ו י ת בחזוי לילה‪.‬‬
‫וארו ע ם ענני שמיא‪.‬‬
‫ואלו עינין כעיני אנשא‪.‬‬
‫ע ד כי ק ט י ל ת חיותא‪.‬‬
‫ברכות‬
‫ג‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫א מ ר לו ד״י לד״א‪.‬‬
‫איכא סבי בבהל‪.‬‬
‫מניין שאין ה ק ב יה מ ו א ס בתפלתן‪.‬‬
‫קלג‬
‫צ‬
‫צב‬
‫לשים‬
‫עמוד‬
‫פ ״ א נכנסתי לחורבה‪.‬‬
‫סב‪ ,‬קז‬
‫עטוד‬
‫ח‪.‬‬
‫כל העוסק בתורה‪.‬‬
‫קבה‬
‫י‪.‬‬
‫ה ג י הי ב ר כ י ג פ ש י ‪.‬‬
‫מ ה הקב״ה‪.‬‬
‫גא‬
‫קט‬
‫קג‬
‫»‬
‫ס‬
‫י;‬
‫סג‬
‫כ‪.‬‬
‫מאי ה ט ו ב בעיניך עשיתי‪.‬‬
‫מאי ש נ א ראשונים‪.‬‬
‫נח‬
‫קמא‬
‫קנס‬
‫ממתחו‬
‫דלג‬
‫לש״פ‬
‫מזוז־‬
‫‪3D‬‬
‫א‬
‫לני‪.‬‬
‫ל‪4‬‬
‫«‪3‬‬
‫מז‪:‬‬
‫‪*B‬‬
‫נה‬
‫‪.0‬‬
‫»‬
‫אץ קדושה כמתות מיי‪.‬‬
‫אץ עומדץ להתפלל‪.‬‬
‫אמרת מטת ישראל‪.‬‬
‫כל אדם שיש מ דע*‬
‫כל תנשמת תהלל וד‪.‬‬
‫קטן משלים ליי•‬
‫ד שאכלו ממין דה‪.‬‬
‫עוג מלו הבשן עקר טור*‬
‫חזייה לההוא גבר*‬
‫גשמה שגתח מ ‪.‬‬
‫‪1‬כ‬
‫קמו‬
‫נוב‬
‫עב‬
‫»‬
‫‪3‬‬
‫‪V‬‬
‫‪11‬‬
‫בד‬
‫‪33‬‬
‫בא‬
‫וו‪.‬‬
‫‪10‬־‬
‫ת‬
‫צ‬
‫קמנ‬
‫קי‬
‫ימ‪.‬‬
‫ל*‪.‬‬
‫‪4B‬‬
‫ב*‪.‬‬
‫‪:03‬‬
‫‪3‬‬
‫‪M‬‬
‫נו‪.‬‬
‫‪:10‬‬
‫קסז‪.‬‬
‫קי!‪3‬‬
‫קמה‬
‫עוה״ב נקרא מקר‪.‬‬
‫כשהייתי עם הארץ‪.‬‬
‫עולם תמוד ראיתי‪.‬‬
‫ד דברים מכוםי*‬
‫בקש יעקב לגא*‬
‫אמר הקב״ה להושע‪.‬‬
‫מתחיל בגנו*‬
‫שם״ה שווקים יש‪.‬‬
‫ירש רב עודד*‬
‫*‬
‫‪SM‬‬
‫‪SIB‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪0‬‬
‫א‬
‫קא‬
‫ו‪.‬‬
‫‪4P‬‬
‫קנו‪.*tap ,‬‬
‫פז‬
‫יה‬
‫‪T‬‬
‫‪.O‬‬
‫מ‪.‬‬
‫‪IB‬‬
‫קו«‬
‫‪10‬‬
‫‪m‬‬
‫קי‬
‫‪a‬‬
‫רג‬
‫ל‪1‬‬
‫ל‬
‫רד‬
‫»ו‬
‫סובה דירת אדעי‪.‬‬
‫לעולם לא עלה מש*‬
‫מגי האתי מגי אדם‪.‬‬
‫בל קטן שאץ בו דע*‬
‫יש לו צדיקי*‬
‫ואת העמוני זה יעתיר‪.‬‬
‫וספדה א‪.‬‬
‫»‬
‫נו‪.‬‬
‫לי‬
‫מ‬
‫יב‬
‫קפד‬
‫קרי לי׳ צו*‬
‫די יביים הו*‬
‫יו‬
‫פי‬
‫מגילה‬
‫ע‬
‫‪3P‬‬
‫מי‬
‫ראש השנה‬
‫יו‪3‬‬
‫פסחים‬
‫»‬
‫סובה‬
‫‪ra‬‬
‫עירובין‬
‫שמורייין דמעות כמעיץ‪.‬‬
‫מצוות לאו לתעות גיתגו‪.‬‬
‫תגי שמעתתי שנאמרו‪.‬‬
‫זה היה עומי ת״י שנ*‬
‫מלמד ששקולה שנ״*‬
‫»‬
‫עתידה אדום שתמול•‬
‫י‪.‬‬
‫י»‬
‫אלמלא קול גלגל תם*‬
‫‪0‬ג רמצת באדי‪.‬‬
‫‪ 49‬שגי נהגים רעי*‬
‫ל נ ה למה נקרא ב״ה לבטן‪.‬‬
‫‪ 3a‬מת מקו*‬
‫י ו ו ש ל מ י שקלים ‪0‬״ד‪ :‬מאמת איבן ר‪.‬‬
‫קל*‬
‫‪B3‬‬
‫בא‬
‫ע‬
‫עא‬
‫עי‬
‫דחיהם של אלו אש‪.‬‬
‫ישראל הם עדם שבאוטו*‬
‫‪nap‬‬
‫יומא‬
‫‪03‬‬
‫שכת‬
‫טרטיא ומלטיא‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫הנכנס לבקר את החול*‬
‫ינ‪:‬‬
‫‪ 46‬בשעה שמכניםץ תאים ליין‪.‬‬
‫ל ה הזהיר במצות ציצי*‬
‫ט‪ .0‬תפילין צריכץ גוף נקי‪.‬‬
‫נו«‬
‫כפוף כאשד חר*‬
‫‪ .m‬אמד חזקיה מאי יכתיב‪.‬‬
‫מלמד שכפה עלית*‬
‫*‬
‫‪ 3J0‬מאי דכתיב כי אתה אמנו‪.‬‬
‫»‪ 3‬לכו גא וטבחה‪.‬‬
‫ק י ו ‪ .‬ר״י קארי למאגי׳ מכבדותי*‬
‫קיזו‪ .‬המקיים ג׳ םעודו*‬
‫קימ כל העוגה אמן‪.‬‬
‫במה‬
‫א״י די מאח פרסי‪.‬‬
‫מאי דכי אל תתן הי‪.‬‬
‫לא מאמתים בימי יווני*‬
‫ירמי׳ החזית‪.‬‬
‫דרש ר״י כי נטול‪.‬‬
‫בא וראה כמת תביכץ ישראל‪.‬‬
‫‪1m‬‬
‫*‪3‬‬
‫‪30‬‬
‫‪Mp‬‬
‫‪0‬ה‬
‫‪10‬‬
‫תענית‬
‫‪B‬‬
‫*‬
‫‪II‬‬
‫‪SI‬‬
‫קנג‬
‫בו‪.‬‬
‫ם״ד מ שתים רעו*‬
‫שנים ועשתם שבוקי‪.‬‬
‫יעקב אבינו לא מ *‬
‫וי דברים אירעו‪.‬‬
‫•‪3‬‬
‫‪in‬‬
‫‪np‬‬
‫‪B‬‬
‫מפתחות‬
‫דלד‬
‫כה‪:‬‬
‫בי׳י׳ז בתמח נשברו הלוהות‪.‬‬
‫י;‬
‫פסיעה גסה נוטל‪.‬‬
‫ירושלמי ם״ב‪ :‬שתף הקב״ה שמו‪.‬‬
‫פמוד‬
‫נא‬
‫צו‬
‫סנ‬
‫לש״‪0‬‬
‫מה‪:‬‬
‫מט‪.‬‬
‫כה‪:‬‬
‫כה‬
‫ה‪:‬‬
‫ו‪.‬‬
‫יב‪:‬‬
‫יג‪:‬‬
‫טו‪.‬‬
‫‪n:‬‬
‫קמה‬
‫לא‬
‫טז‪:‬‬
‫*‬
‫כד‪:‬‬
‫מז‪.‬‬
‫מז‪:‬‬
‫סא‪.‬‬
‫סב‪.‬‬
‫סי‪.‬‬
‫‪0‬ג>‬
‫קכא‪:‬‬
‫סו‪:‬‬
‫‪m‬‬
‫קיא‪.‬‬
‫קיב‪.‬‬
‫קנה‬
‫ק‪1‬א‬
‫סב‪.‬‬
‫קפז‬
‫פו‬
‫קמט‬
‫ל*‬
‫פא‪.‬‬
‫יא‪:‬‬
‫יד‪.‬‬
‫יז‪.‬‬
‫מוז‪.‬‬
‫«‬
‫נ‬
‫צג‪.‬‬
‫קמט‬
‫צב‪:‬‬
‫טכ‬
‫קבב‬
‫מ‬
‫מא‬
‫רטז‬
‫סוטה‬
‫בתי כהונה ומלכות‪.‬‬
‫היא עשתה מעשה בהמה‪.‬‬
‫בשכר שאמד אברהם‪.‬‬
‫הברכות היו בשביל ביהמ״ק‪.‬‬
‫ס‪:‬‬
‫פג‪ ,‬רכ‬
‫קמט‬
‫סד‬
‫קנז‪ ,‬קנה‬
‫לו‬
‫ריא‬
‫בג‬
‫קלב‬
‫יא‬
‫כב‬
‫קיג‬
‫קכא‬
‫דלת ומזוזה היו עדים‪.‬‬
‫בניס אתם וכר בזמן‪.‬‬
‫מתני׳ העושה מצוה‪.‬‬
‫טוב שברופאים לגיהנם‪.‬‬
‫יב‬
‫סו‬
‫יב‬
‫קמב‬
‫כבא קמא‬
‫פה‪.‬‬
‫פג‬
‫שלהו לי׳ למד עוקבא‪.‬‬
‫רב עיליש הוה יתיב‪.‬‬
‫מעולם לא קראתי‪.‬‬
‫מה דכתיב אשרי אדם‪.‬‬
‫והוא נגר טורא‪.‬‬
‫משום דצדיק ה׳ וישקוד‪.‬‬
‫קיח‬
‫קידושין‬
‫לו‪.‬‬
‫לס‪.‬‬
‫נדרים‬
‫הנודר מן הערלים‪.‬‬
‫הזהדו בבני עניים‪.‬‬
‫סח‪.‬‬
‫כב‪.‬‬
‫כתובות‬
‫מעשה בריביז‪.‬‬
‫אשריכם ישראל‪.‬‬
‫ג׳ שבועות הללו למה‪.‬‬
‫שנקראת ארץ צבי‪.‬‬
‫נה‪:‬‬
‫סח‪:‬‬
‫קיא‬
‫בג‬
‫יבמות‬
‫גוי שקידש בזה״ז‪.‬‬
‫ידו פרש צד כר עמון‪.‬‬
‫אין מקבלים גרים‪.‬‬
‫גר שבא להתגייר‪.‬‬
‫קשים גרים לישראל‪.‬‬
‫אתם קרוים אדם‪.‬‬
‫אין ביד בא עד שיכלו‪.‬‬
‫עם הדומה לחמור‪.‬‬
‫אמר הקב״ה לאברהם שתי‪.‬‬
‫הקב״ה מדקדק עם צדיקים‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫מה‪.‬‬
‫נכ‪.‬‬
‫חגיגה‬
‫מקום יש לו להקב״ה‪.‬‬
‫הוא אינו מהיל אבל אחדימ‪.‬‬
‫כל העוסק בתורה בלילה‪.‬‬
‫כתוב אחד אומד שש כנפים‪.‬‬
‫דית קשים לקנו*‬
‫קיג‬
‫קיט‬
‫גטין‬
‫מועד קטן‬
‫היי בני ומזוני‪.‬‬
‫משבטלו סנהדרין‪.‬‬
‫מיום שהרב ביהמ״ק‬
‫פולמוס של אספסינוס‪.‬‬
‫ק־ח‬
‫לימא מר שמעתא‪.‬‬
‫כלבים צועקים‪.‬‬
‫שגתן רשות לרופא‪.‬‬
‫לעולם תהי׳ מן הנדדפין‪.‬‬
‫ששים רהיטי רהוט‪.‬‬
‫רכב‬
‫צס‬
‫קהז‬
‫פז‬
‫לט‬
‫בבא מציעא‬
‫כ‪.‬‬
‫םא‪.‬‬
‫פד‪.‬‬
‫קיד‪:‬‬
‫שנים אוהזין בטלית‪.‬‬
‫אין שכירות משתלמת‪.‬‬
‫שופרי׳ דעקב‪.‬‬
‫אתם קדוים אדם‪.‬‬
‫ע‬
‫קא‬
‫‪X‬‬
‫םא‬
‫בבא בתרא‬
‫ג‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫יב‪.‬‬
‫מז‪.‬‬
‫כה‪:‬‬
‫כח‪.‬‬
‫ס‪.‬‬
‫ס‪:‬‬
‫עד•‬
‫שהי׳ בית שגי גדול יותר‪.‬‬
‫כל שבי נגד הדם‬
‫מיום שהרב הבית נטלה‪.‬‬
‫עפרא לפומא דאיוב‪.‬‬
‫הרוצה להעשיר יצפין‪.‬‬
‫חזקת הבתים ג׳ שנים‪.‬‬
‫לא יפתח אדם הצר השותפין‪.‬‬
‫כשהרב הבית באהרונה‪.‬‬
‫קרטילתא דביתהו דר״ד‪.‬‬
‫קלג‬
‫‪D‬‬
‫קלב‬
‫‪3‬א‬
‫כר‪.‬‬
‫ק=א‬
‫רטו‬
‫קיז‬
‫כח‬
‫מפתחות‬
‫א מ ר לי תאי ט ע מ *‬
‫עי‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫ופד שמשא פ ו מ ק ת *‬
‫קמו‪.‬‬
‫האחים שחלקו ובא ב ״ *‬
‫פ ק ה ונתחרש והזר ונתפקח‪.‬‬
‫קי‪.‬‬
‫לש״©‬
‫שבועות‬
‫ק״־‬
‫‪IX‬‬
‫‪n‬‬
‫יש לי להביא בענין ז *‬
‫פד‬
‫‪10‬‬
‫יג‪.‬‬
‫על בל עבירות ש ב ת ו ר *‬
‫ו‪-‬‬
‫יז‪:‬‬
‫בא‪:‬‬
‫ר א ו י הי׳ ע ז ר א ש ת ג ת ן ‪.‬‬
‫‪.03‬‬
‫זי ש ג י ה ו ה כהגא‪.‬‬
‫הנצמדים כצמיד‪.‬‬
‫עי‪.‬‬
‫א י ל ו ע ב ר ו ת ד& ש ו י *‬
‫ש א ל אגטוגיגומ וכוי גוף‪.‬‬
‫‪net‬‬
‫ישיר מ ש ה ש ר ל א נאמר‪.‬‬
‫ו א פ ס ע צ ו ר ועזוב‪.‬‬
‫צו‪,‬‬
‫א י מ ת א ת י ב ר נטלי‪.‬‬
‫ר״נ אומר מקרא ז *‬
‫ש י ת אלפי שני הוי עלמא‪.‬‬
‫סד‪.‬‬
‫‪.IX‬‬
‫«‪.‬‬
‫‪1‬ז‪:‬‬
‫‪1‬ז‪:‬‬
‫‪•nx‬‬
‫‪0‬‬
‫צוו‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫כל‬
‫קץ‬
‫דור‬
‫זכו‬
‫הקיצין כ ל ו ‪.‬‬
‫מגול*‬
‫שצרות ר ב ו *‬
‫ו א ר ו ע ם עגגי‪.‬‬
‫‪:tri‬‬
‫אמרו שהוא על פתח‪.‬‬
‫ר י ב ״ ל אשכזזי׳ לאליהו‪.‬‬
‫י י ת י ו ל א אחמיגי׳‪.‬‬
‫‪xnt‬‬
‫מ נ ח ם ב ן חזקי׳ שמו‪.‬‬
‫עגי ו ר ו כ ב ע ל ה ח מ ו ר ‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫‪m‬‬
‫‪tnt‬‬
‫‪.ax‬‬
‫‪:ox‬‬
‫קא‪.‬‬
‫‪ap‬‬
‫ק*‬
‫קי‪:‬‬
‫קה‪.‬‬
‫קה‪:‬‬
‫‪m‬‬
‫להעמיד להם דוד אחר‪.‬‬
‫זמן המשיוו יהי׳ זמן א ר ו ר ‪.‬‬
‫אין בין עוה״ז ל י מ ו ת ה מ ש י *‬
‫התורה חוגרת שק‪.‬‬
‫ד״א מוקי אג׳ מ ל כ י *‬
‫א״ר תנחום דרש‪.‬‬
‫מ״מ לקו ב א י כ *‬
‫בלעם קומם באמתו‪.‬‬
‫מ ב ר כ ת ו ש ל אותו‪.‬‬
‫כולן נהפכו‪.‬‬
‫א ד פ י יחי׳‪.‬‬
‫מלמד שהחדר הקב״*‬
‫‪*$‬‬
‫מ י ש י ה ש י ב טפי חני‪.‬‬
‫עז‬
‫־‬
‫קלה‬
‫‪m‬‬
‫נכ‪1‬ט מ ל ב ו ת ר ב י ע י *‬
‫לעתיד לבא שתאמר‪.‬‬
‫קו‬
‫פח‬
‫‪V‬‬
‫ה‬
‫‪.0‬‬
‫ה‬
‫ב א על אתונו‪.‬‬
‫שני א ל פ י ם תוהו‪.‬‬
‫קטיעה ב ר ש ל ו *‬
‫לו‬
‫קנ‪0‬‬
‫בז‬
‫‪V‬‬
‫לו‬
‫‪00‬‬
‫קי‬
‫‪nop‬‬
‫קמח‪ .‬קנה‬
‫‪6‬ד‪.‬‬
‫שני ג ד ם בבטנו‪.‬‬
‫‪ap‬‬
‫‪TO‬‬
‫ע י ר א ת ת יש‪.‬‬
‫שוריינא ד ע י נ *‬
‫קלה‬
‫ק»‬
‫קמי‬
‫ק«‬
‫קינ‬
‫קלג‬
‫ק׳יי‬
‫קפא‬
‫קעא׳ ק ל י‬
‫‪r r‬‬
‫רד‪.‬‬
‫מס‬
‫‪BO‬‬
‫»ו‬
‫עדיות‬
‫קמג‬
‫‪B‬־‪a‬‬
‫‪8‬״‪n‬‬
‫תאב זוכה לבנו‪.‬‬
‫איל ק מ ו *‬
‫ריז‬
‫כד‬
‫אבות‬
‫מ״ג‬
‫מ״ג‬
‫מ״ו‬
‫פ״ה‬
‫עקיצתן עקיצת ע ק ד *‬
‫חביב האדם‬
‫לו‬
‫אד*‬
‫אין‬
‫יהי ר צ ו ן ש י ב נ *‬
‫קמי‬
‫עג‬
‫‪ ,0‬נב‪ .‬ר ב‬
‫קג‬
‫מנחות‬
‫קמר‪.‬‬
‫קעא‬
‫מד‪.‬‬
‫ב ל ה מ נ י ה תטלין מארק*‪.‬‬
‫‪IB‬‬
‫ק*‬
‫קב‬
‫קיס‬
‫‪01‬‬
‫בשעה שהחריב ה ק ב ״ *‬
‫ק‬
‫חולין‬
‫•ו‬
‫קנ‬
‫‪11‬‬
‫ריב‬
‫רסו‬
‫‪m‬‬
‫נ ק ר א הגמלה קמצא‪.‬‬
‫כד‬
‫נו‪:‬‬
‫ישראל הם כרכא ד כ ל *‬
‫יב‬
‫‪JO‬‬
‫‪.00‬‬
‫ר ה ם זה שדקדק‪.‬‬
‫בשביל שאתם מ מ ע ט י *‬
‫קוי‬
‫יי•‬
‫ערכיו‬
‫ונא‬
‫מכות‬
‫‪-4X3‬‬
‫י•‬
‫נז‬
‫עבודה זרה‬
‫סנהדרין‬
‫ראשי ג ל י ו *‬
‫ב י ד שראו כולם ל ה ו ב *‬
‫ילה‬
‫מי שנתהייב מ ל ק ו *‬
‫ר ״ ג ור״א ו כ ר מ ה ל כ י *‬
‫יו‬
‫קל‬
‫•‪3‬‬
‫כינור של מקדש‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫‪0‬ה‬
‫פיפר אין ל ו ת ק נ *‬
‫מ׳ יום בלא י ס ו ד י *‬
‫קב‪nop .‬‬
‫וו‬
‫קג‬
‫דלו‬
‫מפתחות‬
‫למדרשי‬
‫חז״ל‬
‫מדות‬
‫פ״ב‬
‫קינים‬
‫מי שארעו דבר‪.‬‬
‫קמו‬
‫פ״ג‬
‫זקני ת״ח כיז שמזקינים‪.‬‬
‫תמיד‬
‫נדה‬
‫בעינא למיזיל לאפריקי‪.‬‬
‫ליום שכולו שבת‪.‬‬
‫לב‪:‬‬
‫סו‪:‬‬
‫קני‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ס״ב‬
‫פ״ג‬
‫פ״ד‬
‫פי״ד‬
‫פמ״ב‬
‫פמ״ז‬
‫סמ״ס‬
‫סס״ג‬
‫‪a‬‬
‫‪M‬‬
‫סס״ג‬
‫פס״ו‬
‫פפ״ו‬
‫פצ״ג‬
‫פי״ט‬
‫טז‬
‫‪0‬א‬
‫קלא‬
‫פ״א‬
‫‪u‬‬
‫פ״ג‬
‫פ״ד‬
‫ט־״ג‬
‫‪ft‬‬
‫‪4‬‬
‫טליה‬
‫פל״ו‬
‫יז‬
‫י‬
‫קלג‬
‫קנא‬
‫פ״ב‬
‫פ״כ‬
‫פט‬
‫וג‬
‫מט‬
‫יא‬
‫דיא‬
‫ח ז״ ל‬
‫כאשר קרא האדם‪.‬‬
‫מלמד שהראה הקב״ד‪-‬‬
‫השבתי מד‪ ,‬שכתוב בתורה‪.‬‬
‫עולמי עולמי מי בראו•‬
‫האמת נאמר בהם זכירה‪.‬‬
‫קע‬
‫קי‬
‫סב‬
‫ריח‬
‫ריט‬
‫נמשלו ישראל להול‪.‬‬
‫שאם הוטאים‪.‬‬
‫לעתיד לבא יהי׳ מהיצתן‪.‬‬
‫כך היא מדתו‪.‬‬
‫פרדס שאין לו שומר‪.‬‬
‫ראתה עינו של בלעם‪.‬‬
‫טנ‬
‫‪.10‬‬
‫קי‬
‫וןף‬
‫‪10‬‬
‫‪1‬יג‬
‫‪T1‬‬
‫דברים רבה‬
‫רכה‬
‫ריח‬
‫כג‬
‫במדבר רבה‬
‫‪10‬‬
‫פ״ב‬
‫פ״י‬
‫יא‬
‫קגז‬
‫בשביל ה׳ דברים‪.‬‬
‫ברא הקב״ה את העליונים‪.‬‬
‫ק‪0‬א‬
‫קמה‬
‫שה״ש רבה‬
‫פ״א‬
‫רי‬
‫פ״ב‬
‫קלי‬
‫פ״ד‬
‫רפ‬
‫ויקרא רבה‬
‫ב׳ דברים בימינו של הקב״ה‪.‬‬
‫ואת ז^זיר זה אדום‪.‬‬
‫שקולה מלכות ד׳ נגד כל‪.‬‬
‫באתר דנא כר זו מלכות‪.‬‬
‫פכ״ס‬
‫‪1‬א‬
‫שמות רבה‬
‫גמשלו ישראל להול‪.‬‬
‫משה נתגדל בפלטין‪.‬‬
‫כמה עתידין להכאימי‪.‬‬
‫איש מזריע תחלה‪.‬‬
‫סופר רביעותיהן‪.‬‬
‫למדרשי‬
‫בראשית רבה‬
‫העולם ומלואו לא נבראו אלא‪.‬‬
‫בשביל ישראל‪.‬‬
‫מתחלת ברייתו ש״ע‪.‬‬
‫ממקום ב״ה נבראת האורה‪.‬‬
‫זכה רודה בדג*‬
‫אדם הראשון הלה טהורה היי‪.‬‬
‫יחע שאגי מפזרן‪.‬‬
‫נשיאם הסר כתיב‪.‬‬
‫בן לא נאמר אלא זרע‪.‬‬
‫יעקב אבינו זרע ראשון‪.‬‬
‫תבשילו אדום‪.‬‬
‫ארצו אדומה‪.‬‬
‫בזכות ולקהתם‪.‬‬
‫צדיקים אורריהן קודמין‪.‬‬
‫מה ראה יעקב‪.‬‬
‫ישראל נקראו ע״ש רהל‪.‬‬
‫הקב״ה גואל את ישראל בבכ״י‪.‬‬
‫לא‪.‬‬
‫קב‬
‫מפתחות‬
‫פ״א‬
‫‪no‬‬
‫מעשה בקרתנית‪.‬‬
‫ד׳ שמעות השביע‪.‬‬
‫בשביל ד׳ דברים נגאלו‪.‬‬
‫עג‬
‫ק»‬
‫קכו‬
‫איכה רבתי‬
‫פ״א‬
‫סד‪.‬‬
‫‪M‬‬
‫קם‬
‫‪M‬‬
‫קט‬
‫פ״ב‬
‫‪nx‬‬
‫פכ״ד‬
‫רבי דרוש דבר אהד‪.‬‬
‫משל למטרונה שהיה לה‪.‬‬
‫עובדא הוד‪ ,‬בחד בר נש‪.‬‬
‫אם יאמרו לך אדם‪.‬‬
‫אמרה רהל‪.‬‬
‫נז‬
‫נט‬
‫קלא‬
‫קמי‬
‫קני‬
‫מפתחות‬
‫למדרשי חז״ל‬
‫מכילתא‬
‫קהלת רבה‬
‫‪0‬״ג‬
‫לעולם הקב״ה מבקש‪.‬‬
‫‪0‬״ז‬
‫בלק‬
‫נ»נימ‬
‫ו‪8‬‬
‫קינ‬
‫‪v‬‬
‫פו‪.‬‬
‫פל״א‬
‫קינ‬
‫מ‪1‬ורע‬
‫אמיר‬
‫‪a‬‬
‫קו‬
‫ספרי‬
‫נשא‬
‫בהעלותו‬
‫האזינו‬
‫ברנה‬
‫גדול השלו*‬
‫מכאן שאמצעי משוב*‬
‫דנו שמים‪.‬‬
‫עתידה כנס״י שתאמר‪.‬‬
‫נתקבצו כל ישראל‪.‬‬
‫קנה‬
‫רנוו‬
‫ונו‬
‫דו‬
‫מה‬
‫שלא הי׳ רוצה יוגה‪.‬‬
‫אתה מתא שאין הגליות‪.‬‬
‫פג‬
‫קל«‬
‫פרקי ר״א‬
‫פנ״ח‬
‫תו״כ‬
‫ימים שגים רבים גי‪.‬‬
‫הגותן מתגות עגיים באלו‪.‬‬
‫נא‬
‫נשלה‬
‫תנחומא‬
‫להודיעו שנאתו‪.‬‬
‫ב ש ב י ל כמה דברים‪.‬‬
‫בשעה שבקשו לפרו*‬
‫למה נסמכה פרש*‬
‫שלכו מכסין רגליהם‪.‬‬
‫דלו‬
‫«‬
‫ה׳ אותיות‬
‫כשהיו יעקב ועשו‪.‬‬
‫הראה לו הקב״*‬
‫נבפא‪.‬‬
‫‪mp‬‬
‫»‬
‫ילקוט שמעוני‬
‫מובדלים הם מן העוג‪.‬‬
‫קנח‬
‫בלק‬
‫‪m‬‬
‫כשבידו בלעם ובר הי׳ קולו הולך‪ .‬דת‬
‫‪m‬‬
‫ראה כל המדבר מלא ערלות‪.‬‬
‫וי‬
‫‪0‬א‬
‫ואתחנן כעוכר שהוא נתון‪.‬‬
‫רו‬
‫ישעי׳תמ״ה נחמות עליונים‪.‬‬
‫דכג‬
‫הושעו׳ כי הוא מדף‪.‬‬
‫קפה‬
‫הושע מ׳ ויתקבצו יחדיו‪.‬‬
‫תהלים אלו שאומרים אמן באמונו‪-‬‬
‫קלי‬
‫קיו‬
‫פשליתתקנ״א אימתו שמו של הקב״*‬
‫אמר הקב״ה לישראל או תעשו‪K9 .‬‬